גליון מס' 10 ינואר 2017 שבט תשע”ז
| 06 | 07-08 | 09 | 10-11 | 12
לרכל עם הרוכל אנשי התחנה איפה אני? קוראים כותבים שים ת'אות
| 13-14
מרסס את העיר
| 15-16
מוגבלות מזוית אחרות
| 17-18
נחלאות על קלנועית
| 21
20שאלות
| 22
רוני מרחרחת
מגזין סמטאות נכתב למען כלל תושבי שכונת נחלאות ובשיתופם. כל מילה או תמונה בו ,נבחרו בקפידה על מנת לבדר ,לעניין ,ללמד ולשמש עוגן חברתי לנו ,תושבי נחלאות .המגזין הזה הוא בשבילנו, והמטרה היא שיהפוך לחלק מאיתנו -קהילת נחלאות. אנחנו מזמינים אתכם להצטרף אלינו ולשלוח לנו חומרים שלכם במייל: simtaotmagazine@gmail.comאו בפייסבוק " -סמטאות" כתיבה :אדירחי הברמן-ברונז ,רוני גולן ,הדר ולטר צילום :דניאלה משה עיצוב גרפי :כפיר בראונשטיין
01
בין הסמטאות
| 03-05
הקשת מתקיימת באלפי צורות שונות
צילום :דניאלה משה
הפעם ,אנחנו מבטיחים לא להקשות ולאלץ אתכם לבחור את הגוון המועדף עליכם ,אלא פשוט לתת לכם ליהנות מהמגוון שליקטנו עבורכם וגם מזה ששלחתם לנו.
לפני כמה וכמה שנות אלף נפרדנו אני ואחי הוא לכיוון של הקרירים האלה אני לדרום מזרחי יובלות על יובלות לא התראנו ופתאום נפגשנו כאן לא הכרנו כל כך השתננו טוב שהשארנו סימן
"מה הצבע האהוב עליך?" נשאלנו כולנו לא פעם. הגיליון המונח לפניכם ,גיליון חודש ינואר-פברואר של המגזין "סמטאות" עוסק בצבעים ובגוונים הקיימים בשכונתנו האהובה, נחלאות.
המגזין אשר בידכם משקף חלק קטנטן מהקולות ,הצבעים והגוונים בשכונה ,כאלו שראוי שישמעו ויראו .מהתמודדות עם נושאים שונים ומורכבים ועד האדם שמאחורי הצבע הרב שנכנס לנו לחיים בשנים האחרונות בשוק ובשכונה.
מה הם עשו לך אתה בכלל לא דומה לי בבכי צחק לי אחי אתה לא נראה כל כך ישראלי בטח שלא תנכי
בטוחים שתמצאו הרבה הנאה מהגיליון החדש שבידכם ומחכים לשמוע ,לקרוא ולראות גם את היצירות שלכם! אצלנו במייל ובעמוד הפייסבוק.
כן ,כל הצבעים עוד יזהירו לכל הצדדים בעולם לראות כולם את כולם וכל הצדדים עוד יכירו בגוונים השונים את עצמם ויותר הצבעים לא יסתירו אדם מאדם דם מדם
שלכם, צוות סמטאות
"כותנת פסים"\ מאיר אריאל
02
הקשת מתקיימת באלפי צורות שונות | הדר ולטר
| צילום :רעות גילוץ בכל הנוגע לנטייה מינית ,כך אמרה לי אור ויזניצ'ר ,יש כלל חשוב שאותו יש לדעת; הכלל ,שאותו היא מלמדת ולומדת ב"בית הפתוח בירושלים לגאווה ולסובלנות", הוא ש"אין להניח – יש לשאול". אז שאלתי .מה שאיפשר לי להיכנס לעולמה המיוחד של אור ולהביא את קולה הייחודי בקהילת הלהט"ב בירושלים בכלל ובנחלאות בפרט. קצת רקע :היא בת ,28שנה ראשונה בנחלאות ושנה רביעית בירושלים .גדלה בהוד השרון .מעבר לזה, אין לה רגע דל )1( :היא עובדת כמורת-דרך המתמקדת בחינוך היהודי המודרני )2( .מדריכה בהתנדבות ב"בית הפתוח" הירושלמי )3( .פעילה ב"ירושדיים"( ,ליין תרבות נשית-ירושלמית שאותו יזמה יחד עם קרן בויקו ולירי בלומנפלד .הליין פועל בחסות "רוח חדשה" ונותן מענה לתחושתן כי בשנים האחרונות המרחב הציבורי הירושלמי נעשה פחות ופחות מאפשר עבור נשים).
03
כמו כן ,ונוסף לכל הדברים שאפשר לומר עליה כאדם ,אור היא גם בחורה לסבית.
היציאה מהארון :לפני כמעט שלוש שנים היא עשתה את הצעד .לצעד הזה קדמו שמונה שנים של "דיונים פנ�י מיים" עם עצמה ,אך כשהיא כבר החליטה לספר-סביבתה קיבלה זאת די בקלות. בהקשר לכך ,מתברר כי העיר ירושלים ו"הבית הפתוח" עזרו לה בתהליך שעברה עם עצמה; ירושלים סיפקה לה ריחוק מהגנות או מרחב נשימה לעומת העיר שבה גדלה ,ואילו ה"בית הפתוח" נתן מענה מיטבי לתחושותיה .אור מספרת שכשעברו בראשה המחשבות על היותה לסבית -היא חיפשה תשובות) "אמרתי לעצמי 'או מיי גאד ,אולי אני לסבית ,מה אני אעשה? אז ,עשיתי "גוגל" אחרי שהמחשבה הזו באה אלי לראש ,ו" גוגל" שלח אותי למקום שנמצא מטר מאיפה שאני נמצאת .)"...לאחר מכן ,כאשר שלחה מייל לארגון -היא קיבלה מענה מהיר ומיטבי מהגברת שרה קלה מאיר ,אחראית הנוער והצעירים דאז ומנכ"לית הבית הפתוח היום .אור התפעלה מהמענה המהיר ומבחינתה בשלב הזה "השיח התחיל ,עם עצמי ועם הסביבה שלי".. מהי חשיבות הבית הפתוח בעבורך? "כשמו כן הוא .זה בית ,זה חברים ,זאת קהילה ,זה מקום שמאפשר .זה בעיקרון גם היה המפלט שלי; אני יצאתי מהארון כשעברתי לירושלים ..למזלי יש אינטרנט ,ופשוט ממש חרשתי על כל האינטרנט והפכתי כל חלקה טובה, עד שמצאתי מקום -הבית הפתוח – הוא די קפץ ראשון בתחום הזה בירושלים .שלחתי מייל ,תוך כמה ימים חזרו אלי ופשוט נשאבתי לתוך העולם הזה שהוא "הבית הפתוח " .גם כמי שקיבלה תמיכה ,קבלה ,הכלה וסיוע בתהליך הראשוני של היציאה מהארון אבל גם מהר מאוד השתלבתי שם במערך ההדרכה ,וזה פשוט מקום נדיר. זה מקום שלא רואים הרבה ,גם בעולם באופן כללי – מההיכרות שלי עם קהילות בעולם שלנו...מפני שזה מקום שמכבד את כל הדעות ומשתדל להכיל את מי שרק רוצה להיות בתוכו מצד אחד ,ומצד שני -יש לו אג'נדה כלשהי והוא בא לעזור לקהילה כלשהי .נראה לי שהשתדלותו העיקרית היא לגרום לכמה שיותר אנשים להרגיש בטוחים במרחב הפתוח שהוא מייצר .פשוט ,המורכבות שסביב זה ,מרתקת בעיניי ...ויש שיתווכחו איתי על מה שאמרתי. שזה חלק מהעניין". יש איזשהו מקרה עליו תוכלי לספר בו הרגשת שממש עזרת לחניך/ה במסגרת הזו? לאחר שהבהירה שהיא לא יכולה להיכנס ,מטבע הדברים ,לפרטים על חניכים/חניכות בבית הפתוח ,אמרה" :חוץ מזה -אין לי סיפור אחד ,יש אלפי כאלה לפעמים ברמה היום יומית ...בוודאות כל שבוע יש לנו איזשהו סיפור כזה שבו אנחנו ככה "על קצות האצבעות".. בשלב זה אמרה "אבל אני אקח את זה למקום אחר ,אם כבר אישה וכל זה ..בשנה שעברה התחילה יוזמה ,בעיניי מטורפת ,בבית הפתוח .לחברה בולטת בקהילה הירושלמית ,חן מטס ,הייתה תחושה שיש צורך בקבוצת נשים בבית הפתוח ,והיא החליטה להקים קבוצה לנשים בלבד שהיא לא תנועת נוער או קהילה אלא היא פשוט מרחב". לאחר פרסום שהתקיים כמעט ורק בפלטפורמת הפייסבוק 40 -בנות הופיעו לערב הראשון "..וכך אחת לשבועיים 30-40בנות הגיעו וממשיכות עד היום להגיע לקבוצה שזכתה לשם באנה" .וזה הבית הפתוח בשבילי .יש צורך – יש מקום -אין הרבה משאבים ובכל זא -יש אנשים שבאים בשביל השליחות שלהם .יש צורך והופכים את כל העולם כדי לתת מענה". איך זה מרגיש עבורך להיות להטב"ית בשכונה? למשל להסתובב בה עם בת זוג? "ירושלים הפתיעה אותי .כשהייתי בזוגיות שנה שעברה בעיר הזאת .לא הרגשתי עוינות-יתר ,הייתה פעם אחת שמישהו זרק הערה" אבל היא הרגישה שההערה הזו הייתה "בלאי" ופשוטה עבורה להתמודדות ומיד מוסיפה: "אני חושבת שנחלאות זו אחלה שכונה .יש כאן תחושה פלורליסטית .יש כאן דתיים ,יש כאן חילונים ,כולם הולכים ברחוב .אני מרגישה פה מאוד בנוח...מידי פעם רואים דגל ,ואת הגרפיטי שעשו למצעד הגאווה ..אני לא רואה את עצמי במורכבות .מה גם שהזוגיות כרגע לא בארץ אז זאת בפועל לא בעיה".. מה שמוביל אותי לשאול על חשיבות המצעד בירושלים ,על ..מהי דעתך עליו? "אני אגיד לך מה .בואי נדבר על המצעד של 2015שניה .יצא לי לדבר עם הקבוצות שלי ואפילו עשיתי על זה הרצאה לקבוצת תגלית לפני חודש .ואני חושבת שמה שקרה לקהילה בירושלים בעקבות המצעד של 2015עם הדקירה שגרמה למותה של שירה בנקי ז"ל ולחמישה הנוספים הפצועים ששרדו ,היא שעברנו תהליך של ,והנה המחנכת היהודית שבי יוצאת ,של שנת שכול .ממש כמו ביהדות .קרה משהו בעיבוד שהקהילה עברה שהוא מורי כב ועמוק בעיניי .ממש כמו שכשמישהו נפטר במשפחה ,יש שבעה וכל הקהילה צריכה לתמוך ,יש אפילו שלושים, ועדיין ככה מרחוק אבל אנחנו ככה עוברים איזשהו תהליך ,ואז יש רגיעה ותהליך ההשלמה הוא פנימי ואז אחרי 12 חודשים – אנחנו יודעים שעכשיו בטוח הנשמה עברה לגן עדן ואפשר לעבור הלאה ולהמשיך לשמוח ...זה ממש מה שקרה לנו .התהליך של שכול יהודי קרה לבית הפתוח .זה הזוי ".אור מוסיפה" :מה שכול יהודי? את לא אמורה להיות לסבית ,שמאלנית שונאת דת? אז לא .בהסתכלות שלי מה קרה? ברגע ששירה נפטרה מהפצעים – "הבית הפתוח" ועוד כמה ארגונים בעיר
04
פשוט הכריזו על שבעה קהילתית ,וכל ערב היו מעגלי שיח בכיכר ציון .אני חושבת שזה מה שהתחיל את מעגלי השיח שיש היום בימי חמישי .בנוסף" ,הבית הפתוח" פתח את דלתותיו שבעה ימים רצוף עם שבת ועם הכל מהבוקר עד הערב .כל המתנדבים נרתמו .היינו שם 24/7וממש הייתה שבעה של הקהילה על מה שקרהלה .זה לא היה שירה בנקי נרצחה בלבד ,זה...האקט עצמו הרגיש כמו דקירה בקהילה כולה ואני לא ממעיטה בקושי של המשפחה הקרובה .גם הקהילה הרגישה שהיא נדקרה בעצמה .ואז היה מאוד מאוד אינטנסיבי ,השכול היה טרי ,ממש דיברנו על זה וספגנו את זה וניחמנו אחד את השנייה והיו עצרות בכל ערב ,אנשים יצאו לרחובות גם בחודש שסביב המוות של שירה והדקירה במצעד ,ובסוף ה 30-הייתה עצרת גדולה בשיתוף עם העירייה ממש כמו גילוי מצבה .ואז ,כשנרגע הבלגן ,השוק הזה של המוות :התחילו כמו פטריות אחרי הגשם לצוץ יוזמות פנים קהילתיות" ,באנה"" ,ירושדיים" ,הירתמות מדהימה של אנשים שהגיעו לדבר בבית הפתוח ,קבוצה של א מיניים בי סקסואליים קבוצה שהוקמה במהלך השנה האחרונה – המון פעילות סביב ה"אנחנו" ,סביב ה"פנים קהילתי "...כל זה עלה ועלה ובסוף ,השנה הזו הייתה יציאה ממעגל השכול אל מעגל של ממשיכים הלאה ,זוכרים וממשיכים והמצעד האחרון – 25,000איש זה היסטורי .כל הקהילה בארץ ,אפשר להגיד ,ולא רק זו הגאה -באו .דתיים ,חילונים ,לא משנה איפה על המפה הפוליטית ,מפורסמים יותר ופחות הגיעו ..הפייסבוק שלי רעד באותו היום...אז ,אם השאלה היא האם צריך לעשות מצעד התשובה היא :המצעד של 2015והמצעד של :2016זו התשובה!" האם את מרגישה אחרת להסתובב העיר והשכונה אחרי מקרה שירה בנקי? "חד משמעית .אני יכולה להגיד ששנה שעברה .החלק שלי בהתמודדות היה לעזוב את העיר .היו המון מחשי בות של לרדת מכאן ,להגיד " :טוב ,מיציתי...לא נעים" .המצעד בסוף יולי זו הסיבה שנשארתי לגור פה ולא סתם ,אלא עברתי לגור לבד ובנחלאות!" ככה .באמת .הכי אמיתי .ראיתי את המצעד ,ואמרתי " :טוב ,אני נשארת בעיר הזאת ואם כבר נשארת בעיר הזאת ,נלך על הקלישאה ,על החלום ההיפסטרי :אני הולכת לחגוג את שנות הרווקות האחרונות שלי במעוז המגניבות הירושלמי "...כשתבנה בית ותקים משפחה ,אגב ,לא – זה לא יהיה בשכונה .יודעים למה? כי אין חניה.... ולסיכום ,מה את מאחלת לקהילה ולמרחב הירושלמי בהקשר לאותה הקהילה? האם יש משהו שהיית רוצה שיקרה? "כן .אני חושבת שנפסיק לפחד אחד מהשני ,אחת מהשנייה .לפעמים אני תופסת את עצמי במחשבה של... רואה איזה מישהו/מישהי מהעולם הדתי החרדי יותר שמזכיר לי את האנשים שבתקשורת פחות אוהבים אותנו וישר עולה לי מן מחשבה של "אם הייתי עם בת זוג שלי מחזיקה ידיים מולם בטח היו יורקים עלינו" ואני כל הזמן מנסה להזכיר לעצמי שיכול להיות שהם בעצמם נמצאים באותה סירה כמוני...וזה בא מפחד ,זה נובע מפחד לא בא ממקומות אחרים .אז ,שנפסיק לפחד ,שקצת יותר נסמוך אחד על השנייה ,שנקפיד על שיח. אם נצליח לדבר ונצליח להקשיב -אולי יותר להקשיב -אז אנחנו במקום חשוב .במקום בו אי אפשר לדבר או להקשיב -הפחד רק גדל ,וזה עצוב .אז אני אאחל לעצמנו הקשבה ,שיח ופחות פחד".
05
| צילום :עדי אדי
לרכל עם הרוכל | אדירחי הברמן-ברונז
מי שמכיר את השוק בעשר שנים האחרונות יודע שהוא עובר שינויים לא מעטים .יש הרבה יותר מסעדות ,ברים ותיירות .השכירות עלתה ,ויש פחות ביקוש למוצרים היום-יומיים שפעם היו הליבה של המקום .יצאתי לדבר עם האנשים שרואים את השוק הכי מקרוב ,הרוכלים.
"
הרסו את השוק .פעם השוק היה כולו מלא בירקנים ,ועכשיו כל הדוכנים הופכים לפאבים .לא חסרים מקומות שבהם אפשר לפתוח פאבים ,למה צריך דווקא בשוק? הנדל''ן הרבה יותר יקר וקשה לשלם שכירות מעסק של ירקות .עוד כמה שנים כל החנויות פה יהיו פאבים.
"
טריק ,בוטיק הירק 20 ,שנה בשוק
"
יש המון פאבים! השוק פתוח כמעט 24שעות ביום ,שישה ימים בשבוע .אני אוהב את זה כי זה הכיף של ירושלים ,אנשים מאוד נהנים כאן .יש המון מבקרים מכל הארץ .המצב טוב איך שהוא ,אבל אם יהיו פה יותר מדי ברים אף אחד לא יוכל להרוויח כסף כי השוק יאבד את הייחודיות שלו.
"
דויד ,ברכת יהונתן 9 ,שנים בשוק
"
יש כאלה שרואים את זה לטובה ויש לרעה .אנחנו ,הירקנים יודעים שזה לרעתנו, אבל לתרבות ,ולראש העיר שמחפש להתחרות בתל אביב זה מעולה! כל בתי הקפה, הברים ומקומות הבילוי ,לא מוצאים חן בעיני הקונים הדתיים ,שהם אחוז גדול מכלל הצרכנים בשוק .לכן הרבה מהם עברו לקנות בסופרים והשוק נפגע מזה. ששון אפרים ,קטיף ארצנו 40 ,שנה בשוק
"
"
הבר הזה הוא של המשפחה שלי .הייתה לנו חנות אטליז לפניכן ,וראינו את השינוי שקורה בשוק .החלטנו שאנחנו גם נעשה שינוי ,מחיי היום לחיי הלילה. יש מעט פאבים ביחס לחנויות ,והם נותנים לנו כמו שאנחנו נותנים להם. אנחנו בלעדיהם לא יכולים להתקיים פה כי הם האפקט של השוק ,ולהם זה גם טוב כי השוק עכשיו יותר תיירותי ומעניין. דוד זיזי ,בר "טיים" בשוק
"
"
הבאסטות לאט לאט נעלמות ,יש פחות אנשים במהלך היום ,ומתישהו יהיו רק חיי לילה .כרגע יש שילוב של שני העולמות ,אבל תמיד יש אדם שרוצה לפתוח עוד בר אז זה כנראה לא ישאר ככה .כשהעירייה התחילה לפתח את השוק ,היא השקיעה המון כסף באירועים ,אומנים ונגנים ,וכבר כמה שנים שזה לא קורה יותר.. אורן וטובה ,האגס 8 ,1חודשים בשוק
"
"
פעם ,מזמן ,אהבתי את השינויים האלו ,אבל עם הזמן זה נהיה מאוד המוני ואני כבר לא נהנה מהם .בסופו של דבר זה כן טוב כי יש הרבה מקומות מגניבים ומיוחדים ,זה טוב לתיירות ,אבל אני מוצא את עצמי מנסה לשחזר את מה שהיה פה פעם .האווירה ,התרבות ,המוזיקה ,ועכשיו הכל יותר 'פאנסי' .הרבה ממה שקורה פה זה בגלל הסופרים ,שמושכים המון קונים .למוכרים כאן קשה להרוויח מספיק ,ולכן הרבה משכירים את החנויות שלהם לברים.
"
דוד פיטוסי ,אוקונל 4 ,חודשים בשוק
06
אנשי התחנה | אורית דוד
הוא לא סבל את התחנה המרכזית .ריח הדלק ,והסיגריות והפטפוטים היה תמיד מעלה בו בחילות קשות. הוא החזיק בשתי שקיות שהיו מלאות בעוגות שוקולד ותמרים ,שניצלים קפואים ,תמרים ,בננות ,ועוד שטויות שהיא דחפה לו .הוא אמר לאמא שלו שהוא לא רוצה ,שהוא שונא לסחוב ,אבל היא בכתה לו ,שזה יעשה לה טוב ,שייקח משהו שלא ילך ככה בידיים ריקות .והוא רק רצה כבר ללכת כבר לא היה אכפת לו שדחפה לו עוגיות למרות שאמר לה שלא צריך שלקח כבר עוגות ושחבל שהוא סתם יחלק את זה לחברים שלו ,וגם אבוקדו דחפה לו למרות שאמר לה שכבר קנה ויש לו כאלו שכבר עומדים להירקב ושהוא לא כזה אוכל אבוי קדו ושחבל שגם זה יירקב וייזרק .רק אחרי שעה ארוכה של משא ומתן שחררה אותו" .חכה אני אלווה אותך" אמרה לו ולקחה את אחת השקיות בידיים ,שלא יהיה לו כבד" ,לך זקוף" אמרה לו "תראה את הגב שלך ,שלא תעז לסחוב דברים כבדים" .הוא יישר את הגב ולקח ממנה בחזרה את השקית" .לא צריך אמא .אני מסתדר" אמר לה .היא לבשה חצאית מעל מכנסיים ,חולצה רחבה ,מטפחת סגולה לראשה ,וקמטי פרידה למראה בנה ההולך" .ה' ישמור עליך" אמרה לו בנימה מתייפחת" .אל תשכח לנשק את המזוזה" הזכירה לו .הוא רכן אליה שתוכל לחבק אותו והלך" .לך זקוף" צעקה לו בעודה צופה בו מתרחק .כשהתרחק מביתו והתקרב לתחנה המרכזית היה פחות כבד לו המשא .השעה היתה מאוחרת והוא ידע שבמוצאי שבת האוטובוסים מלאים עד אפס מקום .בכל זאת קיווה שאולי בזכות זה שנישק את המזוזה יגיע אוטובוס בזמן עם מקום בשבילו לשבת. בראשו הדהד קולה של אמו "רק אם יש מקום לשבת תעלה שלא תעמוד כל הנסיעה" .בתחנה פגש בחבר ילדות שגם חיכה כמוהו לאותו אוטובוס .הוא החליף עימו כמה מילים וכמה שאלות ששואלים חבר ילדות שהי קשר עימו נותק .למרות שפתח איתו שיחה אך ורק בשביל הנימוס שמח שהלה העביר לו את הזמן .כשהגיע האוטובוס הוא ידע שאין סיכוי לעלות עליו .האוטובוס הגיע מלא ,חנוק ומטמטם בבכיות של תינוקות צרחנים. "אתה בא?" אמר לו החבר בעודו נושא את תיקו" .איך?" אמר לו "אין מקום"" .יש את כל הרצפה" אמר לו בחיוך "נראה לך שאני אחכה פה? כל האוטובוסים שיבואו יהיו בטוח מלאים"" .בראשו חזר להדהד קולה של אמו "רק לא בעמידה"" .נו? אתה בא?" שאל החבר" .לא .לא .אני אחכה" .".טוב" אמר לו החבר "בהצלחה" הוסיף ופנה לאוטובוס .הוא הסתכל על החבר שלו עולה על האוטובוס תר בעיניו לתפוס את הפינה הטובה ביותר על הרצפה .חבר שלו צדק .אוטובוסים הגיעו מלאים ,עצרו להגיד שאין מקום והמשיכו לנסוע .הוא הלך לפקידים ואמר להם מה העניין ושכבר יותר משעה הוא מחכה ,והם ישבו רגליים על כיסא ידיים מאחורי הראש ,ביד אחד סיגריה ויש שניה קפה ,אל תדאג אנחנו מטפלים בזה .הוא אמר להם שהאוטובוס הבא גם יהיה מלא ,והם הסתכלו עליו ,חייכו ואמרו לו שיש דברים שהוא לא יודע ושהוא לא יודע יותר מהם .הוא שתק וחזר לתחנה ,קיווה שהם באמת מטפלים ,והפנים שהוא באמת לא יודע יותר מהם .הבחילות הרגו אותו, הנסיעה עוד לא התחילה ,אבל התחנה היתה כמו אוטובוס ,והאוויר העומד הסריח מחמיצות של תינוקות, עשן ודלק של אוטובוסים באים עומדים והולכים ,וחטיף במבה שהוא לא סבל .אשה שעמדה לידו ונשאה את התינוק שלה ,אבדה סבלנות ואמרה לבעלה שהם לא יספיקו את האוטובוס העירוני .שלושה אברכים שעמדו מולו נעו במקום בקוצר רוח ,ונערה עם תיק עמוס על גבה התלבטה עם חברתה אם יש טעם עוד לחכות ואולי עדיף לנסוע למחרת על הבקר .כשהגיע אוטובוס עשרים דקות אחרי שדיבר עם הפקידים ,כולם נשאו עיניהם בציפייה ,נדרכו עם תיקיהם וקיוו שזהו האוטובוס עליו יעלו .הדלת נפתחה ,והנהג הכריז "שמונה מקומות בעמידה" .כמה צעירים עלו ,ובראשו הדהד "רק לא בעמידה" .האוטובוס נסע לדרכו ,והאנשים בתחנה נראו חסרי אונים .הוא רק רצה להגיע הביתה ,ולהפסיק לסחוב את השקיות הארורות ,לרוקן אותן למקרר ולארון וללכת לישון .אם רק היה בורח בלי להגיד שלום ,ולא מתעכב על שקיות ועוד שקיות היה מספיק להגיע מוקי דם לאוטובוס ולהיות כבר בדרך .הוא החליט שנמאס לו .וקטע את המלמולים הנרגזים שעברו בין אנשי התי חנה "כולם אחרי" הוא שאג .ואז הוא התחיל לצעוד לעבר הביתן בו ישבו הפקידים .הוא צעד צעדים קשים
07
ושריריו היו נוקשים .הוא לא חשב שבאמת ילכו אחריו ,אבל כשהסתכל לאחור קלט שמאחורי הלכו בשיירה כל אנשי התחנה .הוא פתח את דלת הביתן והשאיר אותה פתוחה שייכנסו שאר האנשים .היה צפוף ודחוק, והצטרפו האברכים ,והאמא עם התינוק וגם הנערה שחשבה לנסוע למחרת .והוא התקרב אל האשנב וצרח. "אתם לא מתביישים? מחכים פה אימהות ותינוקות כבר שעות ,ואוטובוס שמגיע עכשיו אומר לנו שמונה שדקות בעמידה .בעמידה .אני רוצה עכשיו שתוציאו מכאן עכשיו אוטובוס ריק .אנחנו לא נחכה לאוטובוסים מלאים .אנחנו בסך הכל רוצים להגיע הביתה בשלום .השעה מאוחרת ואני רוצה אוטובוס עכשיו" .הוא לא זיהה את הרגש שדיבר איתו או את הכוחניות שגאתה בו .אנשי התחנה שעמדו מאחוריו נתנו לו את זכות הדיבור והשמיעו מלמולים של נכון .נכון .בושה וחרפה .זה לא בסדר .הוא היה בקרב עיניים עם הפקידים. "אנחנו נסדר את זה" סיננו לעברו בעוינות כשהבינו שהוא מנהיג המרד" .עכשיו" אמר להם והמשיך בקרב העיניים .הוא יצא מהביתן ומאחוריו אנשי התחנה .הם חיכו כמה דקות והגיע אוטובוס מלא .הם הסתכלו על הנהג שהיה בתוך האוטובוס .הוא לא פתח את הדלת וסימן להם עם היד שאין מקום .כמה דקות אחרי הגיע אוטובוס ריק .הם לא האמינו ועלו מבלי לריב על מקומות .הוא עלה עם השקיות הארורות ונתן לנהג את הכרטיס שהחזיק שהיה כבר מקומט וכמעט קרוע" .זה בגלל שחיכיתי הרבה זמן לאוטובוס" אמר לנהג. "כל הכבוד" אמר הנהג בעצבנות .הוא התקדם באוטובוס ואיחל נסיעה טובה לאברכים ולאמא עם התינוק ולנערה שחשבה לנסוע למחרת .ונשמעו אליו קריאות של התלהבות שהצעקות עזרו .והוא מלמל לעברם שזה לא הצעקות זה המזוזה .ומצא לו מקום טוב מאחורה והתיישב והניח את השקיות שגמרו לו על הגב וקולה של אמא שלו הדהד לו בראש "שב זקוף" והוא יישר את גבו עצם את עיניו ונרדם.
"קולאז'" | ישראל ארלנגר
08
.1רמה .2רחוב נוב .3גן התות .4אבן ספיר .5המדרגות .6עזרא רפאל .7הגליל .8רמה
09
8
6 4 5
איפה אני ?
איפה אני ?
| דניאלה מ.
קוראים כותבים
מי ייתן וכל תינוק ישבע כל ילד יחייך כל מבוגר ינוח כל זקן יֶלַמֵ ד. מי ייתן וכל עץ יישא פרי ויכה שורשים. כל פרח יפרח ויפזר זרעיו. כל עשב ירקד ויתפשט בגאווה.
2
מי ייתן וכל חברה תיבְ נֵה ותיבַ נֵה ִתזכּ ֹור ותיזַכר תיצור ותיווצר ותשמח בחלקה. ונאמר אמן.
| איזה גבי אחת ,מבקרת היא גרה ממש ליד השוק היא שקטה ולא מחפשת שקט וכשבגרון לה מרגיש חנוק היא יוצאת עם עגלה חורקת
7
מחירים עפים לה באוויר עגבניות צורחות לה באדום תזהרי גברת זה שביר המוכר לא קם לו טוב היום והשוק לא נותן לה לצאת ובשוק מה היא כבר שם מוצאת בלגן שם בחוץ בלגן בפנים בלגן בערימת מלפפונים היא עוצמת עיניים וניגשת אל דוכן לא משנה מה תקנה שיהיה רק מוכן הפלפל צהוב ,לא עד הסוף ובין ההמון ,תבחר אפרסמון ואז תיגש לגברת בורקס לשאול מה המצב במורנו טעמים חדשים שלא הכירה היא מגלה ומלך החלבה יפתיע ויושיט לה כתר מזהב כשריח גבינת עיזים מצ'ונה עולה מתוך העגלה. אורית דוד ,נחלאות
10
הזמן מאפשר, האדם מספר עולם מסתובב בעל חיים מסתחרר ארמון חול מתפורר. כל גבול – כקרח נמס בעוד החופש מתפרס יקום גדל צומח זורח פורח... ורק עיניים מחייכות בשקט מעידות – נס. | איזה גבי אחת ,מבקרת
אתם צילמתם
ָר ִא ִ יתי אֶ ת וְנו ּס ְ ּב ׁשו ּק מַ חֲ נֶה יְהו ָּדה י ׁ ָָשר ר ֹו ִאים ׁ ֶש ִהיא לֹא מַ ּ ָפה אָ ז ׁ ָשאַ לְ ִּתי ִאם ִּת ְרצֶ ה לָב ֹוא, לִ ְרא ֹות ִא ִּתי י ְָרק ֹות מוּז ִָרים לִ ְטעֹם אֱ ג ֹוזִ ים ְּ וב ִריזָת ּ ַת בְ לִ ינִים ׁ ֶשל קַ יִץ ִ להיבְ ַלע ְ ּבת ֹו ְך מהומת אֱ ל ֹ ִהים יפסָּ ,ב ְרח ֹוב הַ ּ ָפתו ּחַ מיָפ ֹו עַ ד אַ גְ ִר ּ ַ אָ ַכלְ נו ּ אַ בְ ִטיחַ ַּב ּלַהַ ט ׁ ֶשל ְי ָל ִדים נ ֹו ְט ִפים ,צ ֹוחֲ ִקיםִ , מתיזִ ים אֹ ׁ ֶשר וְאֵ ְ יך ׁ ֶש ִהיא ִה ְס ּ ַת ְ ּכלָה ִ ּבי ומסתנוֵורת ו ַ ָ ַעֲדיִן ִמ ְתלַהֶ טֶ ת מַ ְמ ׁ ִשי ָכה לְ הַ ִ ּביט ע ֹו ֶר ֶגת ,ר ֹוחֶ צֶ ת בהַ ו ִ ַויתי עַ ד הָ עֶ ֶרב וְאַ חֲ ֵרי ׁ ֶש ּ ָפ ְנ ָתה מַ ְּמנִי ִ ּבבְ ָר ָכה י ְִדידו ִּתית ָּבאַ חֲ ר ֹון ִרגְ ִעי ׁ ֶש ְ ּלמ ֹו ִתי ,לֹא ח ֹו ׁ ֵשד ּב ְַּמאו ּם ִה ַּב ְט ִּתי ָּב ּה ַּב ַ ּג ָּבה ִמ ְת ַרחֶ קֶ ת ל ֶָרגַע. מַ ּגָפַ יִם ְקצָ ר ֹות ע ֹו ְטפ ֹות צְ עָ ִדים בּ ֹו ְט ִחים ּג ֹו ְרר ֹות ַרגְ ַליִם מנו ּמר ֹות ְּפג ִָמים ׁ ֶש ַּב ּת ֹו ָרן מ ֹו ׁ ְשכ ֹות סַ ל ְק ִני ּ ֹות ְמ ֻר ּ ָפט וְטַ עַ ם ׁ ֶשל דֻּ בְ דְּ בָ נִים ּ ַתהֲ לו ּ ָכה ׁ ְשלֵמָ ה. לאָ חַ ֵריה ַּב ֵ ּצל ׁ ֶש ּנָפַ ל ׁ ְשל ֹו ׁ ָשה ּ ַפ ְר ּ ַפ ִרים ע ֹו ֵרב צ ֹו ִ עֲדים ַּב ָ ּגא ֹון עַ ל ׁ ֶש ִּטיחַ ְמלֻ כְ לָך ׁ ֶשל ְ ּב ָדלִ ים י ׁ ְָשנִים ְ ּבמַ עֲ לֵה ְרח ֹוב ֹות הָ אֶ בֶ ן ׁ ֶשל יְרו ׁ ָּש ַליִם ִיתק מָ בַ ִטי מֵ עָ לֶיהָ וכּ ׁ ֵשם שנ ָ נִפעָ ר ְ ּכלו ּב צ ַלע ֹו ָתיי מֵ עַ צְ מ ֹו כּ נִיצָ ן חֲ בַ ֶ ּצלֶת ׁשלֵפֵ ָתע ִנבְ קַ ע ובע ֹ ִודי ּפ ֹו ֵרחַ לְ פֶ ַתע אֶ ת ִ ׂ שיא ע ֹונ ִָתי נ ְִק ַרע לְ בָ בִ י מֵ חָ זִ י ְ ּבאֶ חָ ת ִנ ְת ַל ׁש לִ י, ִנצְ ַרב לִ י, אָ בַ ד לִ י, טָ ס ְונ ְִמלַט בְ מַ עֲ לֵה ִסמטַ ת הָ אַ גס ו ִנ ׂ ש ָרך ַ ּגם הו ּא אַ חֲ ֶריהָ מאיה כהן ,נחלאות
11
09
| תמונות לפי סדר יורד: תמר נגרי ,מיכל חזן סמית ,יערה הרלינג
שים ת'אות
1 2
4
3
6
5 7
| כפיר ב.
8 9
10 11 12
מאוזן .2 .3 .6 .7 .8 .9 .10 .12
שם הונף דגל הדיו צייר ופסל ישראלי פזמונאי ישראלי אביו של יונה הנביא הערצה הר מקראי עוינות "השם ישמור"
מאונך .1 .2 .4 .5 .11
שיח נוי קוצני סגנון אומנותי במאה ה19- נפוץ איפוק טווח הצלילים של קול
12
מרסס את העיר | אדירחי הברמן-ברונז
קבעתי עם סולומון סוזה בפינת מחנה יהודה ואגריפס ,ליד דיוקן הגרפיטי הגדול של בוב מארלי .למי שלא מכיר ,סולומון הוא האומן שצייר מעל ל 190ציורים על הבאסטות ברחבי השוק ,שהפכו כבר לסימן היכר בנוף הירושלמי .הלכנו לשבת על חומוס ,והתחלנו לדבר. תספר לי קצת על הרקע שלך. נולדתי במזרח לונדון ,בשכונה תעשייתית שהיא לא השכונה הכי יפה שיש .באתי לארץ כדי ללמוד בישיבה של חב"ד בתלפיות – עוד שכונה תעשייתית .היינו 7חבר'ה בישיבה ,אבל במהלך השנה היא נסגרה ואני ועוד שלושה חברים עברנו לישיבה בנחלאות .זאת הייתה הישיבה של כל האנשים שלא התקבלו לישיבות אחרות ונוצרה שם ממש משפחה .זאת הייתה ההיכרות הראשונה והאמיתית שלי עם השוק והסביבה .משפחתי חזרה בתשובה רק כשהייתי בן ,10אז גדלתי עם בייקון ועצי חג המולד .יצא לי לראות הרבה צדדים של החיים, וכרגע אני שמח מאיפה שאני כרגע. איך אמנות נכנסה לך לחיים? נולדתי לתוך משפחה של אומנים .סבא שלי ,סר פרנסיס ניוטון סוזה ,נחשב ל"פיקאסו ההודי" .הוא הוביל את התנועה של האמנות ההודית המודרנית .אמא שלי גם אמנית ,והיא תמיד הייתה אומרת לי שאני צריך לשחרר ולהביע דרך עפרון ודף .בבית ,היה אסור לנו להשתמש במילה שעמום .לא היינו צריכים להשתמש במילה שעמום .אם לא היה מה לעשות ,פשוט היינו מציירים .תמיד הייתי מוקף בשפע של יצירתיות ושל השראה .למדתי רק מנסיון ומכמה שיעורים בצבעי שמן בתיכון .בארץ ,בגיל 13התחלתי להשתמש בספריי צבע .אני מודה שלא ציירתי את הדברים הכי יפים ,אבל זה היה מאוד כיף .עם ספריי צבע אפשר להרגיש את הלחץ שיש במיכל זורם מתחת לאצבע הלוחצת ,וזה נותן תחושה חזקה של חיות. מאיפה הגיע הרעיון לפרויקט הזה? זה התחיל לפני שנתיים כשגרתי בצפת .חבר שלי מהישיבה ברל האן ,הוא בן אדם שתמיד מלא ביצירתיות
13
ובחלומות שהוא רוצה להגשים .ברל נהג להסתובב בשוק בליל שבת כשהכל ריק ,והרגיש שחייבים להכניס יותר שמחה ,אנרגיה ,וצבע לאווירה המעט אפלה של השוק בשעות האלה .ביקשנו אישור מארבעה בעלי בסטות ,חבר שלי תרם 400ש"ח של צבע ,והלכתי לצבוע. איך אתה בוחר את הדמויות שאתה מצייר? בהתחלה ציירתי רק את מה שרציתי ,ואז התחלתי לקבל בקשות לדיוקנים .יש מכל הגוונים .יהודים, ערבים ,נוצרים ,ועוד הרבה ,אבל הקו המנחה הוא דמויות בעלות דחף אקטיביסטי .דמויות שבצורה כלשהי הרגישו שמשהו צריך להשתנות ,ועשו משהו כדי לשנות אותו .ברל ואני משקיעים הרבה זמן בחקירת הדמויות ,כדי להבין אם הן מתאימות לפרויקט שלנו .הדבר הכי פסול הוא כשמישהו מבקש שאצייר אותו .את זה אני לא עושה. יש עניין שאנשים נוטים לחשוב שאנחנו מציירים פרוצים של רבנים על קירות .הם לא מבינים שאנחנו פשוט מציירים בני אדם .מכל הסוגים .בתור חברה מאוד חשוב לנו לקבל את כל מי ששונה מאתנו ,ולפעמים מרגישים שזה מחייב אותנו גם להדחיק את מי שאנחנו .הרגשתי בגלות באנגליה ,לא הסתובבתי עם כיפה שם ,הייתי בן אדם שהוא לא באמת אני .עכשיו אני ממש שמח לחזור הביתה ,ולהרגיש בנוח לבטא את עצמי. בוא נגיד שהאומנות שלי הרבה יותר צבעונית כאן ממה שהיא הייתה באנגליה. איך נראה תהליך הצביעה? אחרי שאנחנו בוחרים דמות ,אני בוחר צבעים .בהתחלה רציתי שלכל סמטה תהיה גוון אחיד של צבעים, אבל זה פשוט לא קרה .יצא שהכל אקראי ,וזה טוב כי השוק הוא מקום אקראי .יש המון פרצופים שצצים מעבר לכל פינה ,שאנשים לא בהכרח מכירים ,וזה ממש מתאים לשוק .בכל ציור יש 7-10צבעים שונים ולוקח לי בין 1.5-3שעות לציור .בהתחלה היה קצת קשה לדייק בפורפורציות של הפרצופים ,אבל כמו כל דבר זה נהיה מאוד טבעי אחרי הרבה תרגול .יש ציורים שאולי עכשיו הייתי עושה מעט שונה ,אבל אני מרוצה מכולם. אף פעם לא חוזר לשנות משהו .חשוב להגיד שציור לעולם לא נגמר אבל מתישהו פשוט צריך להפסיק לצייר. יש לך תמיכה מהעירייה או מארגון אחר? התמיכה הכי גדולה שאני מקבל היא דווקא מאנשים ברחוב .מהסמטאות .אני יודע שאם הייתי מבקש מבעלי החנויות כסף בתמורה לציורים שלי ,לא הייתי צובע בסטה אחת .ואני לא מאשים אותם .אני צובע כי אני רוצה לראות פה יותר צבע. כרגע אני וברל עצמאיים לגמרי .למרות שכן קיבלנו הצעות חסות מכמה ארגונים ,הרבה מהם ביקשו שבתמורה לתמיכה ,אני אשים את הסמל של הארגון שלהם על הציורים .ככה הכל נהפך לסוג של משחק ,כי הם צריכים להראות לאנשים שנותנים להם כסף שהם עושים משהו משמעותי .לפעמים עשייה חברתית נהיית כלי פוליטי שמנצלים אותו .צריך אוטנטיות .אני אוהב ניו דלי וגם בורגרס בר אבל אני לא רוצה אותם בשוק. יש משהו חדש שקורה פה .אני לא יודע מה הפתרון ,צריך פשוט לשבת ולראות מה יקרה. מה החזון שלך לשוק? אני רוצה לראות את השוק משמר את נפח החברתי שלו .בני אדם חיים פה ,עובדים פה .זה מקום שהחיים באמת קורים בו .הוא צריך לצמוח ולהתרחב ,אבל הוא גם חייב לשמור על הייחודיות שלו .השוק הוא מקום ששייך לאנשים ,לבני אדם ,לכן לא יכול להיות שההתפתחות כאן תגרש את העסקים הקטנים. תספר לי סיפור שממחיש בשבילך את השוק ציירתי פלסטיני על אחת החנויות .פאיז אבו חמדיה .לפני שנה וחצי ,חמישה בחורים ,יהודים אמריקאים, הלכו לאיבוד בחברון .הם הותקפו ,נשרפה המכונית שלהם ,והיה חשש גדול לחייהם .פאיז אבו חמדיה חילץ אותם מהמהומה והכניס אותם לביתו עד שהגיעו כוחות צהל לאסוף אותם .הבחורים הודו לפאיז שאמר, "כולנו בני אדם לפני הכול .זה היה מעשה אנושי וכך כולם צריכים להתנהג – ".זה האדם שבחרתי לצייר. החנות ליד שייכת לשני אחים ערביים .אחד מהם שאל אותי למה אני מצייר פלסטיני ואחרי שסיפרתי לו את הסיפור הוא מאוד התרגש ואמר "לא ידעתי שיש לנו את המושג 'צדיק'! אולי אני גם אהיה כזה ".כמה דקות אחר-כך הוא חזר אלינו עם כוסות קפה .באותו רגע התאספה קבוצה של 50נערי להב''ה שהתחילו לצעוק "מוות לערבים ,מוות לערבים!" זה היה רגע ממש סוריאליסטי ומבייש .חיבקנו אותו עד שבאו אנשים והבריחו את הנערים .בשבילי זה השוק.
14
במילה "הגדרה" מסתתרת המילה "גדר" .הגדר ,מטבעה ,מבדילה ,מפרידה וחוצצת. בדומה לכך ,גם ההגדרות שאנו נותנים לזולתנו צובעות בצבע מסוים את כל תפיסותינו ומכתיבות עבורנו סטיגמות ,סטנדרטים ואסוציאציות כמעט באינסטינקטיביות. לעיתים זה נראה כבלתי-נמנע...
מוגבלות מזווית אחרת
מוגבלות .האם קל להגדיר אותה? בכלל ,מה היא מעוררת בך? הערצה ,רחמים ,סקרנות? ומי הם אותם "בעלי המוגבלויות"? אלו שמגדירים את עצמם כך או אלו שאנחנו מגדירים ככאלה?
| הדר ולטר
| צילום :אור גיל האומנם? בכתבה זו למעשה נעצור ונבחן אחרת את נושא המוגבלות ,כפי שנעשה באירוע המיוחד "מוגבלות קדושה ושכול :סדנת חושים ויצירה" (מטעם פרויקט "שתי וערב") .האירוע שהתקיים בתאריך ה 8.1.17-ב"בית אליאנס" ,למעשה אפשר ל 20-המשתתפים שלקחו בו חלק "להיכנס לעולמם" של אנשים בעלי מוגבלות חושית בכלל ומוגבלות ראייה בפרט ,בין אם באמצעות שיח ובין אם באופן מעשי. אולם ,באירוע לאו דווקא התרכזו בשאלה "כיצד האדם המוגבל/ת מרגיש/ה?" ,אלא דווקא בשאלה באיזה אופן אנחנו כחברה ,בשל תרבות לקויה ,חוסר הבנה ופחד -גורמים להפיכתם של אנשים למוגבלים ומעוותים את מציאות המוגבלות. המפגש ,בהובלתה של אור גיל ,החל בניסוי חברתי בשוק מחנה יהודה .המשתתפים התחלקו לזוגות והתבקשו לבצע משימות שונות תחת מגבלות חושיות; למשל ,משתתף אחד צריך היה להתהלך עם אטמי אוזניים ו"להוביל" משתתף אחר שעיניו מכוסות (בכדי לדמות לקות בחושי השמיעה והראייה בהתאמה). בנוסף ,התבקשו לרוץ ,לרדת ולעלות במדרגות ,לקנות דברים ולזהות מצרכים כשהם לא רואים דבר. לאור הניסוי בשוק התפתח דיון מעניין אשר במסגרתו התעמקו המשתתפים בסוגיות חשובות ,למשל באובייקטיביות המושג ("מי הוא זה שמגדיר את האדם המוגבל?") ,בשאלה האם מדובר בכלל בתופעה חברתית-תרבותית שנועדה לחזק וליצור עליונות בקרב הצד שאיננו מוגבל ,דובר על תיוגיהם של בעלי המוגבלויות (מ"גיבורים וקדושים" ועד לאנשים שיש להקל עליהם) ועל כך שהתפיסה התרבותית של המוגבלות משחקת תפקיד רם בתרבות אפילו ברובד הלשוני (למשל" ,אהבה עיוורת" " /אמונה עיוורת" נתפסות כדברים מפחידים) .
15
אנקדוטה חשובה נוספת עלתה בנושא התפעלות החברה מהצלחתם של מוגבלים לעשות פעולות סטנדרטיות ככלל האוכלוסייה .בשלב זה ,אחד המשתתפים העוסק בליווי אדם כבד ראייה ,הוסיף את
הפרספקטיבה הייחודית שלו לדיון; הוא הסביר כי לדעתו בעלי המוגבלויות הם אנשים נורמטיביים לחלוטין המצליחים לעשות דברים ככולם ,אולם האופן בו הם עושים זאת הוא אחר :יש להם ,לתפיסתו, כוחות מיוחדים להתבסס עליהם בכדי להצליח לעשות את אותן הפעולות כמי שאיננו מוגבל .זה ,לדבריו, נורמטיבי לגמרי מפני שהעיוור ,לדוגמא ,נולד לכך ולא מכיר מציאות אחרת .אולם ,החברה הרואה בכל זאת תמיד מופתעת מהישגי האדם העיוור ומהצלחת מסלולו הנורמטיבי -למרות שאין סיבה שהוא לא יצליח. במילים אחרות ,הבעייתיות צומחת מהחברה מפני שזו כלל לא מצפה מבעלי המוגבלויות להצליח לעשות דברים ולכן היא מגבילה אותם .בכך ,החברה יוצרת הבניה של העולם כמותאם לאלו שאין להם מוגבלות. לאחר מכן הגיע שלב היצירה .עייני המשתתפים כוסו והם התבקשו לצייר את התחושה של הניסוי החברתי שעשו בתחילת הפעילות בשוק .בנוסף ,כל אחד מהם קיבל חפץ אותו צריך היה לצייר על סמך חושיו האחרים .הדבר התברר כחוויה הזויה ומפתיעה מפני שהיה פער גדול בין מה שחשבו שציירו על הדף לבין מה שציירו בפועל .הדבר הוביל לתובנה שהחושים שהם אינם-ראייה ,כמו חושי הריח והמישוש נעשים "מקופחים" ביום יום מפני שאנחנו לא מתחברים אליהם/מסתמכים עליהם יותר מידי. לסיכום ,ציר המוגבלות מצטייר כעשיר וכמפותח בהרבה מההגדרות הרגילות של "שחור ולבן" .נדמה כי אנחנו כחברה צריכים להכיל ולחשוב אחרת על נושא המוגבלות מבחינת ההנגשה והגישה .עלינו להיות רגישים לזולת בכך שנהיה מודעים למגבלות שאנו מציבים ,להפנים שאנחנו שווים האחד לשני ולהבין שהמוגבלות נובעת מתוך "הגדר" שמציב "ההגמון הבריא". ברגע שנבין את התחושות שבעלי המוגבלות מעוררים בנו -נוכל לאפשר להם להיות סובייקטים בעולמינו ונפסיק להחיל עליהם הסתכלות המציירת אותם כ"אדירים" או כ"נחותים" ,אלא כבני אדם ,מפני שבסך הכל -כל אחד מאתנו בעצם נושא מוגבלות מסוימת.
| צילום :אור גיל פרויקט "שתי וערב" ,הנתמך על ידי "רוח חדשה" ,נוצר על ידי שלושה צעירים .השלושה ,אבי פראנק, ליאור דוארשוילי ואור גיל ,סטודנטים לסוציולוגיה-אנתרופולוגיה החליטו ליצור פעילות ייחודית אשר במסגרתה תינתן הזדמנות לציבור הרחב ללמוד על מגוון נושאים וליצור בעקבותיהם באמצעות כלים של תנועה ,ציור ,מוזיקה וכדומה .הפרויקט מאפשר זמן קבוע ומקום משתנה בכדי לעבוד על פיתוח העולם הפנימי והיצירה האישית ,תוך ליווי ופידבק קבוצתי; כמו כן ,הקבוצה מתכנסת אחת לשבועיים לסדרת פגישות באותו נושא .בקרוב ,אגב ,יעסקו בתחום היופי.
16
נחלאות על קלנועית | רוני גולן
אוגוסט .נחלאות .אני בדרך להופעת רחוב במרכז העיר .יש לי שולחן ,רגליים לשולחן ,בידורית ,תיאטרון בובות קטן ,שני תיקים מלאים באביזרים ,ושתי ידיים חלשות. חצי שעה לפני המופע אני נעמדת מול כל הברוך שבישלתי לעצמי ומנסה לחשב איזו אצבע תיקח איזו שקית. כמובן שבַ דירת במבה בה אני גרה לא נכנסת עגלה או שום דבר אחר יעיל שיכול לעזור לי לסחוב את כל הציוד .אחרי עשר דקות מיותרות לחלוטין ,אני נכנעת ומבינה שצריך למצוא פתרון חדש. בצעד נואש יצאתי לרחוב בחיפוש אחר עגלה/מריצה/מטוס/קבוצת מרימי משקולות שיעזרו לי להעביר את הציוד למרכז העיר. נחלאות – קדימה! הגיעה שעתך להפגין את כל מה שסיפרו לי עליך. אין לי זמן לחכות לפייסבוק .אני פונה אלייך פשוט ככה .עם שתי ידיים חשופות .מסתובבת בך סביב עצמי. מתפללת שתוכיחי לי שאכן כולם צדקו .מבפנים אני מיואשת ולא בדיוק שקולה בצעדיי .רצה למכולת השכונתית וצועקת על המוכר אם יש לו מריצה .המריצה שיש צריכה תוך חצי שעה להעמיס ציוד אז "בטח שאת יכולה לקבל אותה רק תחזירי אותה בחצי שעה הקרובה .חצי שעה לא מספיק? בסדר גם שעה ..גם לא מספיק? לכי לרחוב זיכרון טוביה יש שם עגלת סופר אולי יעזור לך "...ניגשת למישהו ברחוב ושואלת אותו אם הוא יודע של מי העגלה שקשורה כאן בצד בשרשרת ברזל .הוא אומר לי שהיא שייכת לחגי ,אבל שחגי יצא עכשיו לתפילה ויחזור רק עוד שעה. כפי שהגיחה התקווה כך היא נעלמה .אני משתנקת .כבר לא מבינה בשביל מה כל הדבר הזה טוב .המופע שלי מתחיל עוד עשר דקות וכבר ברור שלא אגיע בזמן .אני מתקשרת לבוס ואומרת לו שאאחר" .הייתה תקלה ...אתה מבין ...בטעות יצא לי מופע עם יותר מדי דברים לסחוב אז אני משנה ועושה סולו ריקוד בלי מוסיקה ובלי תפאורה ותלבושת" לא אמרתי את זה ,אבל זה ישב לי שם איפשהו בראש .בשביל מה כל זה? הבחור שסיפר לי שחגי יצא לתפילה כנראה הבין את המצוקה הבולטת בה הייתי מצויה ושאל אותי מה אני צריכה" .עגלה ...מלא דברים ...צריכה להגיע למרכז העיר ...דחוף ...העבודה שלי "...מלמלתי בבלבול חצי מיואשת חצי היסטרית" .לכי לשמואל .אולי יהיה לו רעיון בשבילך" שמואל. "מה איפה?" נתלית בכל מה שאפשר רצתי לכיוון עליו הצביע הבחור הנחמד ברחוב. אני מסתכלת על גב של גבר מבוגר בעודו עובד עם מסור דיסק מעיף גיצים לכל עבר .ניכר שהוא מותיקי השכונה. "שמואל?" אני מהססת. "מה? כן זה אני .מי זה? מה רוצה?" הוא מפסיק לעבוד ומתסכל עלי מתוך המשקפיים שלו .ברור שאני מפריי עה לו .ברור שהוא באמצע עבודה .ברור שלא מתאים עכשיו ומה נסגר איתי? להפריע לאיש מבוגר באמצע עבודתו... "אממ ...אני צריכה להגיע למרכז העיר להופעה של עצמי ואין לי איך לסחוב את כל הדברים ".....אני אומרת גוועת באמצע ,ולא ממש בטוחה מה אני רוצה מהאיש הזה פה שעומד מולי. "את גרה קרוב?" "כן" "איפה?" "פה ,בסוף הרחוב"... "חמש דקות אני איתך". אחרי חמש דקות שמואל היה כבר בתוך הדירה שלי. ואחרי עוד 2דקות .הוא יצא וחזר על קולנועית .מחנה אותה מחוץ לדלת הכניסה.
17
אף פעם לא אספו אותי על אופנוע .אם כבר ,אני מעדיפה את זה על קולנועית. בשע ה ,17:45אם הייתם במקרה על רחוב אגריפס יתכן שחזיתם בקולנועית של שמואל מדלגת לה בין ה�מ דרכה לבין הכביש צופרת ומאיצה בעוברים והשבים .בבהילות של חיים ומוות נסענו מנחלאות למרכז העיר. שמואל נוהג ואני לצידו .לא מאמינה שזה קורה לי. כל שני מטר שמואל נאלץ בכל זאת להאט כי עוד בחור ברחוב עצר ללחוץ לו את היד (לתוך הקולנועית כמובן) וכשלבסוף הגענו למדרחוב ,וכבר התחילו ההופעות ,עצר שמואל את הקולנועית במרכז הרחבה וזכינו למופע .VIPהלהקה מנגנת ,ואנחנו מולם ,במקום הכי טוב ברחוב ,על הקולנועית. בסוף הגעתי. אומנם באיחור של חצי שעה ,אבל ישר לנקודה ששמורה לי ברחוב .הכי סטייל שהיה וכנראה יהיה לי אי פעם. תודה שמואל. אני אבוא שוב בקרוב לבקר. קבענו לארוחת ערב.
| צילום :בתאל חגי
18
/ .נעמא גולן את דוחפת ממך את כל מה שאפשר ,שלא ידבק בך הלכלוך של הפשרה. יש בעיר הזאת הרבה סודות ,גדולים ונצורים קצת קשה לאחרונה לסמוך על אחרים ואת לא בטוחה מי מהשניים עשה טעות הסמיכה או האחרים רק שלא ידבק בך. יכול להיות שזה כי לאחרונה קצת ,איך לומר ,שכחת את ירושלים. את והיא כבר לא מטיילות ביחד בין האבנים את והיא כבר לא מתרגשות משיעור קונטקט את והיא כבר לא מצליחות לשלב אצבעות ולגנוח י רו של את והיא כבר לא אותה לשון, אותו החך אותו החן שבתוכך קצת דועך ,לאחרונה את קצת יותר ערה מישנה ישנה בחיק ילדות .את רוצה להתנער אבל ,איך לומר ,שכחת את הרגליים. את והן כבר לא כל מה שהזכרתי קודם למה לדבר שוב ,גם ככה אין על מה. הרי כל הזמן את מדברת כל כך הרבה דברים ובכל זאת ,את יודעת ,הם בכל זאת נשארים איך לומר ,נו נצורים. אולי זה רק כי ככה זה כש ,איך לומר ,חיים בתוך חומה .בזמן האחרון את רדומה. חסומה.
19
אולי זה רק כי ככה זה כשהלשון נדבקת. אולי פשוט יותר נכון כשאת שותקת.
פרסומת של גרפוס
20
20שאלות
.1אילו צבעים מופיעים בדגל הגאווה ? .2כמה צבעים יש בקשת בענן? .3כמה זמן לוקח לאור להגיע מהשמש לכדור הארץ .4אילו שלוש תופעות מתרחשות כאשר אנו צופים בקשת בענן? .5לפי ספר בראשית ,כיצד קרא אלוהים לחושך? .6מי האומן שרכש את הזכויות על הפיגמנט השחור ביותר שיצר המדע? .7אדריכל ישראלי שהוציא ספרים רבים העוסקים בתיעוד הארכיטקטוני-היסטורי של האדריכלות הירושלמית? .8מה הקשר בין ביצה ,קב וכור? .9באיזה תקופה הומצא המאכל "מעורב ירושלמי"? .10ממה מורכב "מעורב ירושלמי"? .11באיזה רחוב בשכונה הומצא המאכל? .12על שם מי קרוי הרחוב? .13באיזה תקופה נבנתה החומה השלישית? .14לפי המסורת היהודית ,כמה בנים היו למתתיהו החשמונאי? .15איזה יום צום חל שבוע אחרי חג החנוכה? .16מי היו בעלי הקרקעות שנקנו ע"י תושבי נחלאות הראשונים ועליהן הוקמה השכונה? .17מהו השם הרשמי של אבן ירושלמית? .18מה הרכבה הגיאולוגי של האבן הירושלמית? .19מתי חוקק חוק החיפוי באבן ירושלמית הדורש כי כל חזית של מבנה בעיר תהיה מחופה באבן? .20איזה אבן מהווה תחליף לאבן הירושלמית?
| כפיר ב.
תשובות
.18אבן גיר קשה ,לעתים מעורבת בדולומיט.19 .בשנת ,1919בתקופת המנדט הבריטי .20אבן חברונית המכבי ,אלעזר החורני ויונתן הוופסי .15צום עשרה בטבת .16תושבי שכונת ליפתא .17מיזית יהודית . הורדוס ,מלך יהודה ובונה החומה השלישית .13 .שנות ה 40-לספירה .14חמישה :יוחנן הגדי ,שמעון התרסי ,יהודה עם בצל ותבלינים כדוגמת כמון,כורכום ועוד .11 .אגריפס .12הרחוב קרוי על שם המלך אגריפס הראשון ,נכדו של .9שנות ה .10 60-נתחי בשר מטוגנים במחבת ,בעיקר איברים פנימיים כגון כבד ,טחול ולבבות וכן חזה עוף והודו, .6אניש קאפור .7דוד קורויאנקר .8מידות נפח עיקריות בתקופת חז"ל ,משמשות גם בסוגיות הלכתיות בטיפות מים והיווצרות תופעת הקשת בענן .5לילה" :ויקרא אלוהים לאור יום ולחושך קרא לילה" (בראשית א' ,ה') .3 7 .2 6 .1בערך 8דקות ו– 20שניות .4שבירה,נפיצה והחזרה הן שלוש תופעות שעוברת קרן האור בפגיעתה
21
היי אני רוני ,בת ,27ירושלמית במקור .סטודנטית רעבה שאוהבת לאכול. רוב ימי ידועים לשימצה בקורנפלקס ויוגורט ובמקרים חריגים אני מספיקה לבשל לעצמי אורז לבן בלי כלום עם הרבה מלח .אחרי שבקיץ האחרון הגעתי עד לאיטלייה כדי ללמוד להכין פלאפל וחומוס הבנתי שהגיע הזמן לשינוי.
רוני מר ח ר ח ת
רוני מרחרחת היא פינה למתוסכלי בישול ואובדי עצות שרוצים ללכת איתי לאיבוד ברחבי השכונה ולגלות מתכונים חדשים וטעימים פרי יצירת תושבי השכונה .איך זה עובד? אני מסתובבת לי כאן בשכונה בעקבות אפי המרחרח ללא הרף שמכוון אותי אל המתכון הבא -ואתם אחרי! בקיצור ,מתוסכלים יקרים ,אכלני קורנפלקס ,וקוני סנדוויצ'ים -לעולם לא מאוחר מדי להתחיל קדימה בעקבות הריח!השקשוקה של עומר וקסלר!
הפעם נשא אותי הריח לפתח ביתם של זוג סטודנטים ממש כמוני ,רק שחיים טוב .אני מודה ,שקשוקה נשמעה לי כמו משהו די סטנדרטי ולא מרגש במיוחד ,אך הריח והגרגרנות גברו על המחשבות .וטוב שכך .הוי כמה טעיתי! התקציב -נמוך, רמת הקושי – למתקשים ,משך – קצר ( 20דק') ,מה צריך בכל זאת? -קצת פחות עצלנות ורצון להתפנק. אז ...לכבוד תקופת המבחנים הקרבה ובאה ,השקשוקה של עומר וקסלר למתבשל המתחיל /לסטודנט השקדן וחסר הזמן: מצרכים -שקשוקה ל 4אנשים: 8עגבניות ( 2לאדם) – חתוכות לשמיניות. 7ראשי שום קצוצים דק דק. 1פלפל אדום חריף קטן (או יותר/גם פלפל ירוק חריף) – תלוי כמה חריף אתם אוהבים... 8ביצים. 2כפות שמן זית. 2כפיות מלח גס ,כפית פפריקה ,כפית שטוחה של כמון ,קצת פלפל שחור שדרוג :בזיליקום ,גבינות למיניהן. הכנה :מרתיחים שמן זית במחבת * .שמים את העגבניות במחבת ומטגנים קלות * .מוסיפים את השום הקצוץ * .למחריפים -להוסיף כבר עכשיו פלפל אדום ושישו ושמחו * מבשלים 15דק על אש נמוכה + .כפית מלח גס * מוסיפים פפריקהה ,כמון ,פלפל שחור ומערבבים. * מכסים לעוד 5דקות * .שלב הביצים :מרימים מכסה ,מזיזים טיפה את הרוטב ועושים גומחה לכל ביצה (חישוב של שני ביצים לאדם)* . 3-5דק' על אש קטנה של בישול נוסף עם כפית מלח גס * .איך יודעים שמוכן? כשדוקרים את הביצה והיא עוד רכה אך לא מדי ...מה זה אומר? לכו תבינו* ...החלק הכייפי :אפשר להוסיף -גבינות/בזיליקום ולהגישששששש!
22