סמטאות #10 - גוונים

Page 1

‫גליון מס' ‪10‬‬ ‫ינואר ‪2017‬‬ ‫שבט תשע”ז‬


‫‪| 06‬‬ ‫‪| 07-08‬‬ ‫‪| 09‬‬ ‫‪| 10-11‬‬ ‫‪| 12‬‬

‫לרכל עם הרוכל‬ ‫אנשי התחנה‬ ‫איפה אני?‬ ‫קוראים כותבים‬ ‫שים ת'אות‬

‫‪| 13-14‬‬

‫מרסס את העיר‬

‫‪| 15-16‬‬

‫מוגבלות מזוית אחרות‬

‫‪| 17-18‬‬

‫נחלאות על קלנועית‬

‫‪| 21‬‬

‫‪ 20‬שאלות‬

‫‪| 22‬‬

‫רוני מרחרחת‬

‫מגזין סמטאות נכתב למען כלל תושבי שכונת נחלאות ובשיתופם‪.‬‬ ‫כל מילה או תמונה בו‪ ,‬נבחרו בקפידה על מנת לבדר‪ ,‬לעניין‪ ,‬ללמד‬ ‫ולשמש עוגן חברתי לנו‪ ,‬תושבי נחלאות‪ .‬המגזין הזה הוא בשבילנו‪,‬‬ ‫והמטרה היא שיהפוך לחלק מאיתנו ‪ -‬קהילת נחלאות‪.‬‬ ‫אנחנו מזמינים אתכם להצטרף אלינו ולשלוח לנו חומרים שלכם במייל‪:‬‬ ‫‪ simtaotmagazine@gmail.com‬או בפייסבוק ‪" -‬סמטאות"‬ ‫כתיבה‪ :‬אדירחי הברמן‪-‬ברונז‪ ,‬רוני גולן‪ ,‬הדר ולטר‬ ‫צילום‪ :‬דניאלה משה‬ ‫עיצוב גרפי‪ :‬כפיר בראונשטיין‬

‫‪01‬‬

‫בין הסמטאות‬

‫‪| 03-05‬‬

‫הקשת מתקיימת באלפי‬ ‫צורות שונות‬


‫צילום‪ :‬דניאלה משה‬

‫הפעם‪ ,‬אנחנו מבטיחים לא להקשות ולאלץ אתכם לבחור את הגוון‬ ‫המועדף עליכם‪ ,‬אלא פשוט לתת לכם ליהנות מהמגוון שליקטנו‬ ‫עבורכם וגם מזה ששלחתם לנו‪.‬‬

‫לפני כמה וכמה שנות אלף‬ ‫נפרדנו אני ואחי‬ ‫הוא לכיוון של הקרירים האלה‬ ‫אני לדרום מזרחי‬ ‫יובלות על יובלות לא התראנו‬ ‫ופתאום נפגשנו כאן‬ ‫לא הכרנו כל כך השתננו‬ ‫טוב שהשארנו סימן‬

‫"מה הצבע האהוב עליך?" נשאלנו כולנו לא פעם‪.‬‬ ‫הגיליון המונח לפניכם‪ ,‬גיליון חודש ינואר‪-‬פברואר של המגזין‬ ‫"סמטאות" עוסק בצבעים ובגוונים הקיימים בשכונתנו האהובה‪,‬‬ ‫נחלאות‪.‬‬

‫המגזין אשר בידכם משקף חלק קטנטן מהקולות‪ ,‬הצבעים והגוונים‬ ‫בשכונה‪ ,‬כאלו שראוי שישמעו ויראו‪ .‬מהתמודדות עם נושאים שונים‬ ‫ומורכבים ועד האדם שמאחורי הצבע הרב שנכנס לנו לחיים בשנים‬ ‫האחרונות בשוק ובשכונה‪.‬‬

‫מה הם עשו לך אתה בכלל לא דומה לי‬ ‫בבכי צחק לי אחי‬ ‫אתה לא נראה כל כך ישראלי‬ ‫בטח שלא תנכי‬

‫בטוחים שתמצאו הרבה הנאה מהגיליון החדש שבידכם ומחכים‬ ‫לשמוע ‪,‬לקרוא ולראות גם את היצירות שלכם! אצלנו במייל ובעמוד‬ ‫הפייסבוק‪.‬‬ ‫ ‬ ‫ ‬

‫כן‪ ,‬כל הצבעים עוד יזהירו‬ ‫לכל הצדדים בעולם‬ ‫לראות כולם את כולם‬ ‫וכל הצדדים עוד יכירו‬ ‫בגוונים השונים את עצמם‬ ‫ויותר הצבעים לא יסתירו‬ ‫אדם מאדם דם מדם‬

‫ ‬ ‫ ‬ ‫ ‬

‫שלכם‪,‬‬ ‫צוות סמטאות‬

‫"כותנת פסים"\ מאיר אריאל‬

‫‪02‬‬


‫הקשת מתקיימת‬ ‫באלפי צורות‬ ‫שונות‬ ‫| הדר ולטר‬

‫| צילום‪ :‬רעות גילוץ‬ ‫בכל הנוגע לנטייה מינית‪ ,‬כך אמרה לי אור ויזניצ'ר‪ ,‬יש כלל חשוב שאותו יש לדעת;‬ ‫הכלל‪ ,‬שאותו היא מלמדת ולומדת ב"בית הפתוח בירושלים לגאווה ולסובלנות"‪,‬‬ ‫הוא ש"אין להניח – יש לשאול"‪.‬‬ ‫אז שאלתי‪ .‬מה שאיפשר לי להיכנס לעולמה המיוחד של אור ולהביא את קולה הייחודי בקהילת הלהט"ב‬ ‫בירושלים בכלל ובנחלאות בפרט‪.‬‬ ‫קצת רקע‪ :‬היא בת ‪ ,28‬שנה ראשונה בנחלאות ושנה רביעית בירושלים‪ .‬גדלה בהוד השרון‪ .‬מעבר לזה‪,‬‬ ‫אין לה רגע דל‪ )1( :‬היא עובדת כמורת‪-‬דרך המתמקדת בחינוך היהודי המודרני‪ )2( .‬מדריכה בהתנדבות‬ ‫ב"בית הפתוח" הירושלמי‪ )3( .‬פעילה ב"ירושדיים"‪( ,‬ליין תרבות נשית‪-‬ירושלמית שאותו יזמה יחד עם קרן‬ ‫בויקו ולירי בלומנפלד‪ .‬הליין פועל בחסות "רוח חדשה" ונותן מענה לתחושתן כי בשנים האחרונות המרחב‬ ‫הציבורי הירושלמי נעשה פחות ופחות מאפשר עבור נשים)‪.‬‬

‫‪03‬‬

‫כמו כן‪ ,‬ונוסף לכל הדברים שאפשר לומר עליה כאדם‪ ,‬אור היא גם בחורה לסבית‪.‬‬


‫היציאה מהארון ‪ :‬לפני כמעט שלוש שנים היא עשתה את הצעד‪ .‬לצעד הזה קדמו שמונה שנים של "דיונים פנ�י‬ ‫מיים" עם עצמה‪ ,‬אך כשהיא כבר החליטה לספר‪-‬סביבתה קיבלה זאת די בקלות‪.‬‬ ‫בהקשר לכך‪ ,‬מתברר כי העיר ירושלים ו"הבית הפתוח" עזרו לה בתהליך שעברה עם עצמה; ירושלים סיפקה לה‬ ‫ריחוק מהגנות או מרחב נשימה לעומת העיר שבה גדלה‪ ,‬ואילו ה"בית הפתוח" נתן מענה מיטבי לתחושותיה‪ .‬אור‬ ‫מספרת שכשעברו בראשה המחשבות על היותה לסבית ‪ -‬היא חיפשה תשובות) "אמרתי לעצמי 'או מיי גאד‪ ,‬אולי‬ ‫אני לסבית‪ ,‬מה אני אעשה? אז‪ ,‬עשיתי "גוגל" אחרי שהמחשבה הזו באה אלי לראש‪ ,‬ו" גוגל" שלח אותי למקום‬ ‫שנמצא מטר מאיפה שאני נמצאת‪ .)"...‬לאחר מכן‪ ,‬כאשר שלחה מייל לארגון ‪ -‬היא קיבלה מענה מהיר ומיטבי‬ ‫מהגברת שרה קלה מאיר‪ ,‬אחראית הנוער והצעירים דאז ומנכ"לית הבית הפתוח היום‪ .‬אור התפעלה מהמענה‬ ‫המהיר ומבחינתה בשלב הזה "השיח התחיל‪ ,‬עם עצמי ועם הסביבה שלי‪"..‬‬ ‫מהי חשיבות הבית הפתוח בעבורך?‬ ‫"כשמו כן הוא‪ .‬זה בית‪ ,‬זה חברים‪ ,‬זאת קהילה‪ ,‬זה מקום שמאפשר‪ .‬זה בעיקרון גם היה המפלט שלי; אני יצאתי‬ ‫מהארון כשעברתי לירושלים‪ ..‬למזלי יש אינטרנט‪ ,‬ופשוט ממש חרשתי על כל האינטרנט והפכתי כל חלקה טובה‪,‬‬ ‫עד שמצאתי מקום ‪ -‬הבית הפתוח – הוא די קפץ ראשון בתחום הזה בירושלים‪ .‬שלחתי מייל‪ ,‬תוך כמה ימים‬ ‫חזרו אלי ופשוט נשאבתי לתוך העולם הזה שהוא "הבית הפתוח "‪ .‬גם כמי שקיבלה תמיכה‪ ,‬קבלה‪ ,‬הכלה וסיוע‬ ‫בתהליך הראשוני של היציאה מהארון אבל גם מהר מאוד השתלבתי שם במערך ההדרכה‪ ,‬וזה פשוט מקום נדיר‪.‬‬ ‫זה מקום שלא רואים הרבה‪ ,‬גם בעולם באופן כללי – מההיכרות שלי עם קהילות בעולם שלנו‪...‬מפני שזה מקום‬ ‫שמכבד את כל הדעות ומשתדל להכיל את מי שרק רוצה להיות בתוכו מצד אחד‪ ,‬ומצד שני ‪ -‬יש לו אג'נדה כלשהי‬ ‫והוא בא לעזור לקהילה כלשהי‪ .‬נראה לי שהשתדלותו העיקרית היא לגרום לכמה שיותר אנשים להרגיש בטוחים‬ ‫במרחב הפתוח שהוא מייצר‪ .‬פשוט‪ ,‬המורכבות שסביב זה‪ ,‬מרתקת בעיניי‪ ...‬ויש שיתווכחו איתי על מה שאמרתי‪.‬‬ ‫שזה חלק מהעניין"‪.‬‬ ‫יש איזשהו מקרה עליו תוכלי לספר בו הרגשת שממש עזרת לחניך‪/‬ה במסגרת הזו?‬ ‫לאחר שהבהירה שהיא לא יכולה להיכנס‪ ,‬מטבע הדברים‪ ,‬לפרטים על חניכים‪/‬חניכות בבית הפתוח‪ ,‬אמרה‪" :‬חוץ‬ ‫מזה ‪ -‬אין לי סיפור אחד‪ ,‬יש אלפי כאלה לפעמים ברמה היום יומית‪ ...‬בוודאות כל שבוע יש לנו איזשהו סיפור כזה‬ ‫שבו אנחנו ככה "על קצות האצבעות"‪..‬‬ ‫בשלב זה אמרה "אבל אני אקח את זה למקום אחר‪ ,‬אם כבר אישה וכל זה‪ ..‬בשנה שעברה התחילה יוזמה‪ ,‬בעיניי‬ ‫מטורפת‪ ,‬בבית הפתוח‪ .‬לחברה בולטת בקהילה הירושלמית‪ ,‬חן מטס‪ ,‬הייתה תחושה שיש צורך בקבוצת נשים‬ ‫בבית הפתוח‪ ,‬והיא החליטה להקים קבוצה לנשים בלבד שהיא לא תנועת נוער או קהילה אלא היא פשוט מרחב‪".‬‬ ‫לאחר פרסום שהתקיים כמעט ורק בפלטפורמת הפייסבוק ‪ 40 -‬בנות הופיעו לערב הראשון‪ "..‬וכך אחת לשבועיים‬ ‫‪ 30-40‬בנות הגיעו וממשיכות עד היום להגיע לקבוצה שזכתה לשם באנה‪" .‬וזה הבית הפתוח בשבילי‪ .‬יש צורך‬ ‫– יש מקום ‪ -‬אין הרבה משאבים ובכל זא ‪ -‬יש אנשים שבאים בשביל השליחות שלהם‪ .‬יש צורך והופכים את כל‬ ‫העולם כדי לתת מענה"‪.‬‬ ‫איך זה מרגיש עבורך להיות להטב"ית בשכונה? למשל להסתובב בה עם בת זוג?‬ ‫"ירושלים הפתיעה אותי‪ .‬כשהייתי בזוגיות שנה שעברה בעיר הזאת‪ .‬לא הרגשתי עוינות‪-‬יתר‪ ,‬הייתה פעם אחת‬ ‫שמישהו זרק הערה" אבל היא הרגישה שההערה הזו הייתה "בלאי" ופשוטה עבורה להתמודדות ומיד מוסיפה‪:‬‬ ‫"אני חושבת שנחלאות זו אחלה שכונה‪ .‬יש כאן תחושה פלורליסטית ‪ .‬יש כאן דתיים‪ ,‬יש כאן חילונים‪ ,‬כולם הולכים‬ ‫ברחוב‪ .‬אני מרגישה פה מאוד בנוח‪...‬מידי פעם רואים דגל‪ ,‬ואת הגרפיטי שעשו למצעד הגאווה‪ ..‬אני לא רואה את‬ ‫עצמי במורכבות‪ .‬מה גם שהזוגיות כרגע לא בארץ אז זאת בפועל לא בעיה‪"..‬‬ ‫מה שמוביל אותי לשאול על חשיבות המצעד בירושלים‪ ,‬על‪ ..‬מהי דעתך עליו?‬ ‫"אני אגיד לך מה‪ .‬בואי נדבר על המצעד של ‪ 2015‬שניה‪ .‬יצא לי לדבר עם הקבוצות שלי ואפילו עשיתי על זה‬ ‫הרצאה לקבוצת תגלית לפני חודש‪ .‬ואני חושבת שמה שקרה לקהילה בירושלים בעקבות המצעד של ‪ 2015‬עם‬ ‫הדקירה שגרמה למותה של שירה בנקי ז"ל ולחמישה הנוספים הפצועים ששרדו ‪ ,‬היא שעברנו תהליך של ‪ ,‬והנה‬ ‫המחנכת היהודית שבי יוצאת‪ ,‬של שנת שכול‪ .‬ממש כמו ביהדות‪ .‬קרה משהו בעיבוד שהקהילה עברה שהוא מורי‬ ‫כב ועמוק בעיניי‪ .‬ממש כמו שכשמישהו נפטר במשפחה‪ ,‬יש שבעה וכל הקהילה צריכה לתמוך‪ ,‬יש אפילו שלושים‪,‬‬ ‫ועדיין ככה מרחוק אבל אנחנו ככה עוברים איזשהו תהליך‪ ,‬ואז יש רגיעה ותהליך ההשלמה הוא פנימי ואז אחרי ‪12‬‬ ‫חודשים – אנחנו יודעים שעכשיו בטוח הנשמה עברה לגן עדן ואפשר לעבור הלאה ולהמשיך לשמוח‪ ...‬זה ממש‬ ‫מה שקרה לנו‪ .‬התהליך של שכול יהודי קרה לבית הפתוח‪ .‬זה הזוי‪ ".‬אור מוסיפה‪" :‬מה שכול יהודי? את לא אמורה‬ ‫להיות לסבית‪ ,‬שמאלנית שונאת דת?‬ ‫אז לא‪ .‬בהסתכלות שלי מה קרה? ברגע ששירה נפטרה מהפצעים – "הבית הפתוח" ועוד כמה ארגונים בעיר‬

‫‪04‬‬


‫פשוט הכריזו על שבעה קהילתית‪ ,‬וכל ערב היו מעגלי שיח בכיכר ציון‪ .‬אני חושבת שזה מה שהתחיל את מעגלי‬ ‫השיח שיש היום בימי חמישי‪ .‬בנוסף‪" ,‬הבית הפתוח" פתח את דלתותיו שבעה ימים רצוף עם שבת ועם הכל‬ ‫ מהבוקר עד הערב‪ .‬כל המתנדבים נרתמו‪ .‬היינו שם ‪ 24/7‬וממש הייתה שבעה של הקהילה על מה שקרה‬‫לה‪ .‬זה לא היה שירה בנקי נרצחה בלבד‪ ,‬זה‪...‬האקט עצמו הרגיש כמו דקירה בקהילה כולה ואני לא ממעיטה‬ ‫בקושי של המשפחה הקרובה‪ .‬גם הקהילה הרגישה שהיא נדקרה בעצמה‪ .‬ואז היה מאוד מאוד אינטנסיבי‬ ‫‪ ,‬השכול היה טרי‪ ,‬ממש דיברנו על זה וספגנו את זה וניחמנו אחד את השנייה והיו עצרות בכל ערב ‪ ,‬אנשים‬ ‫יצאו לרחובות גם בחודש שסביב המוות של שירה והדקירה במצעד‪ ,‬ובסוף ה‪ 30-‬הייתה עצרת גדולה בשיתוף‬ ‫עם העירייה ממש כמו גילוי מצבה‪ .‬ואז‪ ,‬כשנרגע הבלגן‪ ,‬השוק הזה של המוות‪ :‬התחילו כמו פטריות אחרי‬ ‫הגשם לצוץ יוזמות פנים קהילתיות‪" ,‬באנה"‪" ,‬ירושדיים"‪ ,‬הירתמות מדהימה של אנשים שהגיעו לדבר בבית‬ ‫הפתוח‪ ,‬קבוצה של א מיניים בי סקסואליים קבוצה שהוקמה במהלך השנה האחרונה – המון פעילות סביב‬ ‫ה"אנחנו"‪ ,‬סביב ה"פנים קהילתי‪ "...‬כל זה עלה ועלה ובסוף‪ ,‬השנה הזו הייתה יציאה ממעגל השכול אל מעגל‬ ‫של ממשיכים הלאה‪ ,‬זוכרים וממשיכים והמצעד האחרון – ‪ 25,000‬איש זה היסטורי‪ .‬כל הקהילה בארץ ‪ ,‬אפשר‬ ‫להגיד‪ ,‬ולא רק זו הגאה‪ -‬באו‪ .‬דתיים‪ ,‬חילונים‪ ,‬לא משנה איפה על המפה הפוליטית‪ ,‬מפורסמים יותר ופחות‬ ‫הגיעו‪ ..‬הפייסבוק שלי רעד באותו היום‪...‬אז‪ ,‬אם השאלה היא האם צריך לעשות מצעד התשובה היא‪ :‬המצעד‬ ‫של ‪ 2015‬והמצעד של ‪ :2016‬זו התשובה!"‬ ‫האם את מרגישה אחרת להסתובב העיר והשכונה אחרי מקרה שירה בנקי?‬ ‫"חד משמעית‪ .‬אני יכולה להגיד ששנה שעברה ‪.‬החלק שלי בהתמודדות היה לעזוב את העיר‪ .‬היו המון מחשי‬ ‫בות של לרדת מכאן‪ ,‬להגיד ‪" :‬טוב‪ ,‬מיציתי‪...‬לא נעים"‪ .‬המצעד בסוף יולי זו הסיבה שנשארתי לגור פה ולא‬ ‫סתם‪ ,‬אלא עברתי לגור לבד ובנחלאות!" ככה‪ .‬באמת‪ .‬הכי אמיתי‪ .‬ראיתי את המצעד‪ ,‬ואמרתי ‪" :‬טוב ‪ ,‬אני‬ ‫נשארת בעיר הזאת ואם כבר נשארת בעיר הזאת‪ ,‬נלך על הקלישאה ‪ ,‬על החלום ההיפסטרי‪ :‬אני הולכת לחגוג‬ ‫את שנות הרווקות האחרונות שלי במעוז המגניבות הירושלמי‪ "...‬כשתבנה בית ותקים משפחה‪ ,‬אגב‪ ,‬לא – זה‬ ‫לא יהיה בשכונה‪ .‬יודעים למה? כי אין חניה‪....‬‬ ‫ולסיכום‪ ,‬מה את מאחלת לקהילה ולמרחב הירושלמי בהקשר לאותה הקהילה? האם יש משהו שהיית‬ ‫רוצה שיקרה?‬ ‫"כן‪ .‬אני חושבת שנפסיק לפחד אחד מהשני‪ ,‬אחת מהשנייה‪ .‬לפעמים אני תופסת את עצמי במחשבה של‪...‬‬ ‫רואה איזה מישהו‪/‬מישהי מהעולם הדתי החרדי יותר שמזכיר לי את האנשים שבתקשורת פחות אוהבים אותנו‬ ‫וישר עולה לי מן מחשבה של "אם הייתי עם בת זוג שלי מחזיקה ידיים מולם בטח היו יורקים עלינו" ואני כל‬ ‫הזמן מנסה להזכיר לעצמי שיכול להיות שהם בעצמם נמצאים באותה סירה כמוני‪...‬וזה בא מפחד‪ ,‬זה נובע‬ ‫מפחד לא בא ממקומות אחרים‪ .‬אז‪ ,‬שנפסיק לפחד‪ ,‬שקצת יותר נסמוך אחד על השנייה‪ ,‬שנקפיד על שיח‪.‬‬ ‫אם נצליח לדבר ונצליח להקשיב ‪ -‬אולי יותר להקשיב ‪ -‬אז אנחנו במקום חשוב‪ .‬במקום בו אי אפשר לדבר או‬ ‫להקשיב ‪ -‬הפחד רק גדל‪ ,‬וזה עצוב‪ .‬אז אני אאחל לעצמנו הקשבה‪ ,‬שיח ופחות פחד‪".‬‬

‫‪05‬‬

‫| צילום‪ :‬עדי אדי‬


‫לרכל עם הרוכל‬ ‫| אדירחי הברמן‪-‬ברונז‬

‫מי שמכיר את השוק בעשר שנים האחרונות יודע שהוא עובר שינויים לא מעטים‪ .‬יש הרבה‬ ‫יותר מסעדות‪ ,‬ברים ותיירות‪ .‬השכירות עלתה‪ ,‬ויש פחות ביקוש למוצרים היום‪-‬יומיים שפעם היו‬ ‫הליבה של המקום‪ .‬יצאתי לדבר עם האנשים שרואים את השוק הכי מקרוב‪ ,‬הרוכלים‪.‬‬

‫"‬

‫הרסו את השוק‪ .‬פעם השוק היה כולו מלא בירקנים‪ ,‬ועכשיו כל הדוכנים הופכים‬ ‫לפאבים‪ .‬לא חסרים מקומות שבהם אפשר לפתוח פאבים‪ ,‬למה צריך‬ ‫דווקא בשוק? הנדל''ן הרבה יותר יקר וקשה לשלם שכירות מעסק של‬ ‫ירקות‪ .‬עוד כמה שנים כל החנויות פה יהיו פאבים‪.‬‬

‫"‬

‫טריק‪ ,‬בוטיק הירק‪ 20 ,‬שנה בשוק‬

‫"‬

‫יש המון פאבים! השוק פתוח כמעט ‪ 24‬שעות ביום‪ ,‬שישה ימים בשבוע‪ .‬אני‬ ‫אוהב את זה כי זה הכיף של ירושלים‪ ,‬אנשים מאוד נהנים כאן‪ .‬יש המון מבקרים‬ ‫מכל הארץ‪ .‬המצב טוב איך שהוא‪ ,‬אבל אם יהיו פה יותר מדי ברים אף אחד לא‬ ‫יוכל להרוויח כסף כי השוק יאבד את הייחודיות שלו‪.‬‬

‫"‬

‫דויד‪ ,‬ברכת יהונתן‪ 9 ,‬שנים בשוק‬

‫"‬

‫יש כאלה שרואים את זה לטובה ויש לרעה‪ .‬אנחנו‪ ,‬הירקנים יודעים שזה לרעתנו‪,‬‬ ‫אבל לתרבות‪ ,‬ולראש העיר שמחפש להתחרות בתל אביב זה מעולה! כל בתי הקפה‪,‬‬ ‫הברים ומקומות הבילוי‪ ,‬לא מוצאים חן בעיני הקונים הדתיים‪ ,‬שהם אחוז גדול מכלל‬ ‫הצרכנים בשוק‪ .‬לכן הרבה מהם עברו לקנות בסופרים והשוק נפגע מזה‪.‬‬ ‫ששון אפרים‪ ,‬קטיף ארצנו‪ 40 ,‬שנה בשוק‬

‫"‬

‫"‬

‫הבר הזה הוא של המשפחה שלי‪ .‬הייתה לנו חנות אטליז לפניכן‪ ,‬וראינו את‬ ‫השינוי שקורה בשוק‪ .‬החלטנו שאנחנו גם נעשה שינוי‪ ,‬מחיי היום לחיי הלילה‪.‬‬ ‫יש מעט פאבים ביחס לחנויות‪ ,‬והם נותנים לנו כמו שאנחנו נותנים להם‪.‬‬ ‫אנחנו בלעדיהם לא יכולים להתקיים פה כי הם האפקט של השוק‪ ,‬ולהם זה‬ ‫גם טוב כי השוק עכשיו יותר תיירותי ומעניין‪.‬‬ ‫דוד זיזי‪ ,‬בר "טיים" בשוק‬

‫"‬

‫"‬

‫הבאסטות לאט לאט נעלמות‪ ,‬יש פחות אנשים במהלך היום‪ ,‬ומתישהו יהיו רק‬ ‫חיי לילה‪ .‬כרגע יש שילוב של שני העולמות‪ ,‬אבל תמיד יש אדם שרוצה לפתוח‬ ‫עוד בר אז זה כנראה לא ישאר ככה‪ .‬כשהעירייה התחילה לפתח את השוק‪ ,‬היא‬ ‫השקיעה המון כסף באירועים‪ ,‬אומנים ונגנים‪ ,‬וכבר כמה שנים שזה לא קורה יותר‪..‬‬ ‫אורן וטובה‪ ,‬האגס ‪ 8 ,1‬חודשים בשוק‬

‫"‬

‫"‬

‫פעם‪ ,‬מזמן‪ ,‬אהבתי את השינויים האלו‪ ,‬אבל עם הזמן זה נהיה מאוד‬ ‫המוני ואני כבר לא נהנה מהם‪ .‬בסופו של דבר זה כן טוב כי יש הרבה‬ ‫מקומות מגניבים ומיוחדים‪ ,‬זה טוב לתיירות‪ ,‬אבל אני מוצא את עצמי מנסה‬ ‫לשחזר את מה שהיה פה פעם‪ .‬האווירה‪ ,‬התרבות‪ ,‬המוזיקה‪ ,‬ועכשיו הכל‬ ‫יותר 'פאנסי'‪ .‬הרבה ממה שקורה פה זה בגלל הסופרים‪ ,‬שמושכים המון‬ ‫קונים‪ .‬למוכרים כאן קשה להרוויח מספיק‪ ,‬ולכן הרבה משכירים את החנויות‬ ‫שלהם לברים‪.‬‬

‫"‬

‫דוד פיטוסי‪ ,‬אוקונל‪ 4 ,‬חודשים בשוק‬

‫‪06‬‬


‫אנשי התחנה‬ ‫| אורית דוד‬

‫הוא לא סבל את התחנה המרכזית‪ .‬ריח הדלק‪ ,‬והסיגריות והפטפוטים היה תמיד מעלה בו בחילות קשות‪.‬‬ ‫הוא החזיק בשתי שקיות שהיו מלאות בעוגות שוקולד ותמרים‪ ,‬שניצלים קפואים‪ ,‬תמרים‪ ,‬בננות‪ ,‬ועוד שטויות‬ ‫שהיא דחפה לו‪ .‬הוא אמר לאמא שלו שהוא לא רוצה‪ ,‬שהוא שונא לסחוב‪ ,‬אבל היא בכתה לו‪ ,‬שזה יעשה‬ ‫לה טוב‪ ,‬שייקח משהו שלא ילך ככה בידיים ריקות‪ .‬והוא רק רצה כבר ללכת כבר לא היה אכפת לו שדחפה‬ ‫לו עוגיות למרות שאמר לה שלא צריך שלקח כבר עוגות ושחבל שהוא סתם יחלק את זה לחברים שלו‪ ,‬וגם‬ ‫אבוקדו דחפה לו למרות שאמר לה שכבר קנה ויש לו כאלו שכבר עומדים להירקב ושהוא לא כזה אוכל אבוי‬ ‫קדו ושחבל שגם זה יירקב וייזרק‪ .‬רק אחרי שעה ארוכה של משא ומתן שחררה אותו‪" .‬חכה אני אלווה אותך"‬ ‫אמרה לו ולקחה את אחת השקיות בידיים‪ ,‬שלא יהיה לו כבד‪" ,‬לך זקוף" אמרה לו "תראה את הגב שלך‪ ,‬שלא‬ ‫תעז לסחוב דברים כבדים"‪ .‬הוא יישר את הגב ולקח ממנה בחזרה את השקית‪" .‬לא צריך אמא‪ .‬אני מסתדר"‬ ‫אמר לה‪ .‬היא לבשה חצאית מעל מכנסיים‪ ,‬חולצה רחבה‪ ,‬מטפחת סגולה לראשה‪ ,‬וקמטי פרידה למראה בנה‬ ‫ההולך‪" .‬ה' ישמור עליך" אמרה לו בנימה מתייפחת‪" .‬אל תשכח לנשק את המזוזה" הזכירה לו‪ .‬הוא רכן אליה‬ ‫שתוכל לחבק אותו והלך‪" .‬לך זקוף" צעקה לו בעודה צופה בו מתרחק‪ .‬כשהתרחק מביתו והתקרב לתחנה‬ ‫המרכזית היה פחות כבד לו המשא‪ .‬השעה היתה מאוחרת והוא ידע שבמוצאי שבת האוטובוסים מלאים עד‬ ‫אפס מקום‪ .‬בכל זאת קיווה שאולי בזכות זה שנישק את המזוזה יגיע אוטובוס בזמן עם מקום בשבילו לשבת‪.‬‬ ‫בראשו הדהד קולה של אמו "רק אם יש מקום לשבת תעלה שלא תעמוד כל הנסיעה"‪ .‬בתחנה פגש בחבר‬ ‫ילדות שגם חיכה כמוהו לאותו אוטובוס‪ .‬הוא החליף עימו כמה מילים וכמה שאלות ששואלים חבר ילדות שהי‬ ‫קשר עימו נותק‪ .‬למרות שפתח איתו שיחה אך ורק בשביל הנימוס שמח שהלה העביר לו את הזמן‪ .‬כשהגיע‬ ‫האוטובוס הוא ידע שאין סיכוי לעלות עליו‪ .‬האוטובוס הגיע מלא‪ ,‬חנוק ומטמטם בבכיות של תינוקות צרחנים‪.‬‬ ‫"אתה בא?" אמר לו החבר בעודו נושא את תיקו‪" .‬איך?" אמר לו "אין מקום"‪" .‬יש את כל הרצפה" אמר לו‬ ‫בחיוך "נראה לך שאני אחכה פה? כל האוטובוסים שיבואו יהיו בטוח מלאים"‪" .‬בראשו חזר להדהד קולה של‬ ‫אמו "רק לא בעמידה"‪" .‬נו? אתה בא?" שאל החבר‪" .‬לא‪ .‬לא‪ .‬אני אחכה‪" .".‬טוב" אמר לו החבר "בהצלחה"‬ ‫הוסיף ופנה לאוטובוס‪ .‬הוא הסתכל על החבר שלו עולה על האוטובוס תר בעיניו לתפוס את הפינה הטובה‬ ‫ביותר על הרצפה‪ .‬חבר שלו צדק‪ .‬אוטובוסים הגיעו מלאים‪ ,‬עצרו להגיד שאין מקום והמשיכו לנסוע‪ .‬הוא‬ ‫הלך לפקידים ואמר להם מה העניין ושכבר יותר משעה הוא מחכה‪ ,‬והם ישבו רגליים על כיסא ידיים מאחורי‬ ‫הראש‪ ,‬ביד אחד סיגריה ויש שניה קפה‪ ,‬אל תדאג אנחנו מטפלים בזה‪ .‬הוא אמר להם שהאוטובוס הבא גם‬ ‫יהיה מלא‪ ,‬והם הסתכלו עליו‪ ,‬חייכו ואמרו לו שיש דברים שהוא לא יודע ושהוא לא יודע יותר מהם‪ .‬הוא שתק‬ ‫וחזר לתחנה‪ ,‬קיווה שהם באמת מטפלים‪ ,‬והפנים שהוא באמת לא יודע יותר מהם‪ .‬הבחילות הרגו אותו‪,‬‬ ‫הנסיעה עוד לא התחילה‪ ,‬אבל התחנה היתה כמו אוטובוס‪ ,‬והאוויר העומד הסריח מחמיצות של תינוקות‪,‬‬ ‫עשן ודלק של אוטובוסים באים עומדים והולכים‪ ,‬וחטיף במבה שהוא לא סבל‪ .‬אשה שעמדה לידו ונשאה את‬ ‫התינוק שלה‪ ,‬אבדה סבלנות ואמרה לבעלה שהם לא יספיקו את האוטובוס העירוני‪ .‬שלושה אברכים שעמדו‬ ‫מולו נעו במקום בקוצר רוח‪ ,‬ונערה עם תיק עמוס על גבה התלבטה עם חברתה אם יש טעם עוד לחכות ואולי‬ ‫עדיף לנסוע למחרת על הבקר‪ .‬כשהגיע אוטובוס עשרים דקות אחרי שדיבר עם הפקידים‪ ,‬כולם נשאו עיניהם‬ ‫בציפייה‪ ,‬נדרכו עם תיקיהם וקיוו שזהו האוטובוס עליו יעלו‪ .‬הדלת נפתחה‪ ,‬והנהג הכריז "שמונה מקומות‬ ‫בעמידה"‪ .‬כמה צעירים עלו‪ ,‬ובראשו הדהד "רק לא בעמידה"‪ .‬האוטובוס נסע לדרכו‪ ,‬והאנשים בתחנה נראו‬ ‫חסרי אונים‪ .‬הוא רק רצה להגיע הביתה‪ ,‬ולהפסיק לסחוב את השקיות הארורות‪ ,‬לרוקן אותן למקרר ולארון‬ ‫וללכת לישון‪ .‬אם רק היה בורח בלי להגיד שלום‪ ,‬ולא מתעכב על שקיות ועוד שקיות היה מספיק להגיע מוקי‬ ‫דם לאוטובוס ולהיות כבר בדרך‪ .‬הוא החליט שנמאס לו‪ .‬וקטע את המלמולים הנרגזים שעברו בין אנשי התי‬ ‫חנה "כולם אחרי" הוא שאג‪ .‬ואז הוא התחיל לצעוד לעבר הביתן בו ישבו הפקידים‪ .‬הוא צעד צעדים קשים‬

‫‪07‬‬


‫ושריריו היו נוקשים‪ .‬הוא לא חשב שבאמת ילכו אחריו‪ ,‬אבל כשהסתכל לאחור קלט שמאחורי הלכו בשיירה‬ ‫כל אנשי התחנה‪ .‬הוא פתח את דלת הביתן והשאיר אותה פתוחה שייכנסו שאר האנשים‪ .‬היה צפוף ודחוק‪,‬‬ ‫והצטרפו האברכים‪ ,‬והאמא עם התינוק וגם הנערה שחשבה לנסוע למחרת‪ .‬והוא התקרב אל האשנב וצרח‪.‬‬ ‫"אתם לא מתביישים? מחכים פה אימהות ותינוקות כבר שעות‪ ,‬ואוטובוס שמגיע עכשיו אומר לנו שמונה‬ ‫שדקות בעמידה‪ .‬בעמידה‪ .‬אני רוצה עכשיו שתוציאו מכאן עכשיו אוטובוס ריק‪ .‬אנחנו לא נחכה לאוטובוסים‬ ‫מלאים‪ .‬אנחנו בסך הכל רוצים להגיע הביתה בשלום‪ .‬השעה מאוחרת ואני רוצה אוטובוס עכשיו"‪ .‬הוא לא‬ ‫זיהה את הרגש שדיבר איתו או את הכוחניות שגאתה בו‪ .‬אנשי התחנה שעמדו מאחוריו נתנו לו את זכות‬ ‫הדיבור והשמיעו מלמולים של נכון‪ .‬נכון‪ .‬בושה וחרפה‪ .‬זה לא בסדר‪ .‬הוא היה בקרב עיניים עם הפקידים‪.‬‬ ‫"אנחנו נסדר את זה" סיננו לעברו בעוינות כשהבינו שהוא מנהיג המרד‪" .‬עכשיו" אמר להם והמשיך בקרב‬ ‫העיניים‪ .‬הוא יצא מהביתן ומאחוריו אנשי התחנה‪ .‬הם חיכו כמה דקות והגיע אוטובוס מלא‪ .‬הם הסתכלו‬ ‫על הנהג שהיה בתוך האוטובוס‪ .‬הוא לא פתח את הדלת וסימן להם עם היד שאין מקום‪ .‬כמה דקות אחרי‬ ‫הגיע אוטובוס ריק‪ .‬הם לא האמינו ועלו מבלי לריב על מקומות‪ .‬הוא עלה עם השקיות הארורות ונתן לנהג‬ ‫את הכרטיס שהחזיק שהיה כבר מקומט וכמעט קרוע‪" .‬זה בגלל שחיכיתי הרבה זמן לאוטובוס" אמר לנהג‪.‬‬ ‫"כל הכבוד" אמר הנהג בעצבנות‪ .‬הוא התקדם באוטובוס ואיחל נסיעה טובה לאברכים ולאמא עם התינוק‬ ‫ולנערה שחשבה לנסוע למחרת‪ .‬ונשמעו אליו קריאות של התלהבות שהצעקות עזרו‪ .‬והוא מלמל לעברם שזה‬ ‫לא הצעקות זה המזוזה‪ .‬ומצא לו מקום טוב מאחורה והתיישב והניח את השקיות שגמרו לו על הגב וקולה של‬ ‫אמא שלו הדהד לו בראש "שב זקוף" והוא יישר את גבו עצם את עיניו ונרדם‪.‬‬

‫"קולאז'"‬ ‫| ישראל ארלנגר‬

‫‪08‬‬


‫‪.1‬רמה ‪.2‬רחוב נוב ‪.3‬גן התות ‪.4‬אבן ספיר ‪.5‬המדרגות‬ ‫‪ .6‬עזרא רפאל ‪.7‬הגליל ‪ .8‬רמה‬

‫‪09‬‬

‫‪8‬‬

‫‪6‬‬ ‫‪4‬‬ ‫‪5‬‬

‫איפה אני ?‬

‫איפה אני ?‬

‫| דניאלה מ‪.‬‬


‫קוראים כותבים‬

‫מי ייתן‬ ‫וכל תינוק ישבע‬ ‫כל ילד יחייך‬ ‫כל מבוגר ינוח‬ ‫כל זקן יֶלַמֵ ד‪.‬‬ ‫מי ייתן‬ ‫וכל עץ יישא פרי‬ ‫ויכה שורשים‪.‬‬ ‫כל פרח יפרח‬ ‫ויפזר זרעיו‪.‬‬ ‫כל עשב ירקד‬ ‫ויתפשט בגאווה‪.‬‬

‫‪2‬‬

‫מי ייתן‬ ‫וכל חברה‬ ‫תיבְ נֵה ותיבַ נֵה‬ ‫ִתזכּ ֹור ותיזַכר‬ ‫תיצור ותיווצר‬ ‫ותשמח בחלקה‪.‬‬ ‫ונאמר אמן‪.‬‬

‫| איזה גבי אחת‪ ,‬מבקרת‬ ‫היא גרה ממש ליד השוק‬ ‫היא שקטה ולא מחפשת שקט‬ ‫וכשבגרון לה מרגיש חנוק‬ ‫היא יוצאת עם עגלה חורקת‬

‫‪7‬‬

‫מחירים עפים לה באוויר‬ ‫עגבניות צורחות לה באדום‬ ‫תזהרי גברת זה שביר‬ ‫המוכר לא קם לו טוב היום‬ ‫והשוק לא נותן לה לצאת‬ ‫ובשוק מה היא כבר שם מוצאת‬ ‫בלגן שם בחוץ בלגן בפנים‬ ‫בלגן בערימת מלפפונים‬ ‫היא עוצמת עיניים וניגשת אל דוכן‬ ‫לא משנה מה תקנה שיהיה רק מוכן‬ ‫הפלפל צהוב‪ ,‬לא עד הסוף‬ ‫ובין ההמון‪ ,‬תבחר אפרסמון‬ ‫ואז תיגש לגברת בורקס לשאול מה המצב‬ ‫במורנו טעמים חדשים שלא הכירה היא מגלה‬ ‫ומלך החלבה יפתיע ויושיט לה כתר מזהב‬ ‫כשריח גבינת עיזים מצ'ונה עולה מתוך העגלה‪.‬‬ ‫אורית דוד‪ ,‬נחלאות‬

‫‪10‬‬


‫הזמן מאפשר‪,‬‬ ‫האדם מספר‬ ‫עולם מסתובב‬ ‫בעל חיים מסתחרר‬ ‫ארמון חול מתפורר‪.‬‬ ‫כל גבול – כקרח נמס‬ ‫בעוד החופש מתפרס‬ ‫יקום גדל צומח זורח פורח‪...‬‬ ‫ורק עיניים מחייכות‬ ‫בשקט מעידות –‬ ‫נס‪.‬‬ ‫| איזה גבי אחת‪ ,‬מבקרת‬

‫אתם צילמתם‬

‫ָר ִא ִ‬ ‫יתי אֶ ת וְנו ּס ְ ּב ׁשו ּק מַ חֲ נֶה יְהו ָּדה‬ ‫י ׁ ָ​ָשר ר ֹו ִאים ׁ ֶש ִהיא לֹא מַ ּ ָפה‬ ‫אָ ז ׁ ָשאַ לְ ִּתי ִאם ִּת ְרצֶ ה לָב ֹוא‪,‬‬ ‫לִ ְרא ֹות ִא ִּתי י ְָרק ֹות מוּז ִָרים‬ ‫לִ ְטעֹם אֱ ג ֹוזִ ים‬ ‫ְּ‬ ‫וב ִריזָת ּ ַת בְ לִ ינִים ׁ ֶשל קַ יִץ‬ ‫ִ‬ ‫להיבְ ַלע ְ ּבת ֹו ְך מהומת אֱ ל ֹ ִהים‬ ‫יפס‪ָּ ,‬ב ְרח ֹוב הַ ּ ָפתו ּחַ‬ ‫מיָפ ֹו עַ ד אַ גְ ִר ּ ַ‬ ‫אָ ַכלְ נו ּ אַ בְ ִטיחַ ַּב ּלַהַ ט ׁ ֶשל ְי ָל ִדים‬ ‫נ ֹו ְט ִפים‪ ,‬צ ֹוחֲ ִקים‪ִ ,‬‬ ‫מתיזִ ים אֹ ׁ ֶשר‬ ‫וְאֵ ְ‬ ‫יך ׁ ֶש ִהיא ִה ְס ּ ַת ְ ּכלָה ִ ּבי‬ ‫ומסתנוֵורת ו ַ‬ ‫ָ‬ ‫ַעֲדיִן‬ ‫ִמ ְתלַהֶ טֶ ת‬ ‫מַ ְמ ׁ ִשי ָכה לְ הַ ִ ּביט‬ ‫ע ֹו ֶר ֶגת‪ ,‬ר ֹוחֶ צֶ ת בהַ ו ִ‬ ‫ַויתי‬ ‫עַ ד הָ עֶ ֶרב‬ ‫וְאַ חֲ ֵרי ׁ ֶש ּ ָפ ְנ ָתה מַ ְּמנִי ִ ּבבְ ָר ָכה י ְִדידו ִּתית‬ ‫ָּבאַ חֲ ר ֹון ִרגְ ִעי ׁ ֶש ְ ּלמ ֹו ִתי‪ ,‬לֹא ח ֹו ׁ ֵשד ּב ְַּמאו ּם‬ ‫ִה ַּב ְט ִּתי ָּב ּה ַּב ַ ּג ָּבה‬ ‫ִמ ְת ַרחֶ קֶ ת‬ ‫ל ֶָרגַע‪.‬‬ ‫מַ ּגָפַ יִם ְקצָ ר ֹות ע ֹו ְטפ ֹות צְ עָ ִדים בּ ֹו ְט ִחים‬ ‫ּג ֹו ְרר ֹות ַרגְ ַליִם מנו ּמר ֹות ְּפג ִָמים‬ ‫ׁ ֶש ַּב ּת ֹו ָרן מ ֹו ׁ ְשכ ֹות‬ ‫סַ ל ְק ִני ּ ֹות ְמ ֻר ּ ָפט וְטַ עַ ם ׁ ֶשל דֻּ בְ דְּ בָ נִים‬ ‫ּ ַתהֲ לו ּ ָכה ׁ ְשלֵמָ ה‪.‬‬ ‫לאָ חַ ֵריה ַּב ֵ ּצל ׁ ֶש ּנָפַ ל‬ ‫ׁ ְשל ֹו ׁ ָשה ּ ַפ ְר ּ ַפ ִרים‬ ‫ע ֹו ֵרב‬ ‫צ ֹו ִ‬ ‫עֲדים ַּב ָ ּגא ֹון‬ ‫עַ ל ׁ ֶש ִּטיחַ ְמלֻ כְ לָך ׁ ֶשל ְ ּב ָדלִ ים י ׁ ְָשנִים‬ ‫ְ ּבמַ עֲ לֵה ְרח ֹוב ֹות הָ אֶ בֶ ן ׁ ֶשל יְרו ׁ ָּש ַליִם‬ ‫ִיתק מָ בַ ִטי מֵ עָ לֶיהָ‬ ‫וכּ ׁ ֵשם שנ ָ‬ ‫נִפעָ ר ְ ּכלו ּב צ ַלע ֹו ָתיי מֵ עַ צְ מ ֹו‬ ‫כּ נִיצָ ן חֲ בַ ֶ ּצלֶת ׁשלֵפֵ ָתע ִנבְ קַ ע‬ ‫ובע ֹ ִודי ּפ ֹו ֵרחַ לְ פֶ ַתע אֶ ת ִ ׂ‬ ‫שיא ע ֹונ ִָתי‬ ‫נ ְִק ַרע לְ בָ בִ י מֵ חָ זִ י ְ ּבאֶ חָ ת‬ ‫ִנ ְת ַל ׁש לִ י‪,‬‬ ‫ִנצְ ַרב לִ י‪,‬‬ ‫אָ בַ ד לִ י‪,‬‬ ‫טָ ס ְונ ְִמלַט‬ ‫בְ מַ עֲ לֵה ִסמטַ ת הָ אַ גס‬ ‫ו ִנ ׂ‬ ‫ש ָרך ַ ּגם הו ּא אַ חֲ ֶריהָ‬ ‫מאיה כהן‪ ,‬נחלאות‬

‫‪11‬‬

‫‪09‬‬

‫| תמונות לפי סדר יורד‪:‬‬ ‫תמר נגרי‪ ,‬מיכל חזן סמית‪ ,‬יערה הרלינג‬


‫שים ת'אות‬

‫‪1‬‬ ‫‪2‬‬

‫‪4‬‬

‫‪3‬‬

‫‪6‬‬

‫‪5‬‬ ‫‪7‬‬

‫| כפיר ב‪.‬‬

‫‪8‬‬ ‫‪9‬‬

‫‪10‬‬ ‫‪11‬‬ ‫‪12‬‬

‫מאוזן‬ ‫‪ .2‬‬ ‫‪ .3‬‬ ‫‪ .6‬‬ ‫‪ .7‬‬ ‫‪ .8‬‬ ‫‪ .9‬‬ ‫‪ .10‬‬ ‫‪ .12‬‬

‫שם הונף דגל הדיו‬ ‫צייר ופסל ישראלי‬ ‫פזמונאי ישראלי‬ ‫אביו של יונה הנביא‬ ‫הערצה‬ ‫הר מקראי‬ ‫עוינות‬ ‫"השם ישמור"‬

‫מאונך‬ ‫‪ .1‬‬ ‫‪ .2‬‬ ‫‪ .4‬‬ ‫‪ .5‬‬ ‫‪ .11‬‬

‫שיח נוי קוצני‬ ‫סגנון אומנותי במאה ה‪19-‬‬ ‫נפוץ‬ ‫איפוק‬ ‫טווח הצלילים של קול‬

‫‪12‬‬


‫מרסס את העיר‬ ‫| אדירחי הברמן‪-‬ברונז‬

‫קבעתי עם סולומון סוזה בפינת מחנה יהודה ואגריפס‪ ,‬ליד דיוקן הגרפיטי הגדול של בוב מארלי‪ .‬למי שלא‬ ‫מכיר‪ ,‬סולומון הוא האומן שצייר מעל ל‪ 190‬ציורים על הבאסטות ברחבי השוק‪ ,‬שהפכו כבר לסימן היכר בנוף‬ ‫הירושלמי‪ .‬הלכנו לשבת על חומוס‪ ,‬והתחלנו לדבר‪.‬‬ ‫תספר לי קצת על הרקע שלך‪.‬‬ ‫נולדתי במזרח לונדון‪ ,‬בשכונה תעשייתית שהיא לא השכונה הכי יפה שיש‪ .‬באתי לארץ כדי ללמוד בישיבה‬ ‫של חב"ד בתלפיות – עוד שכונה תעשייתית‪ .‬היינו ‪ 7‬חבר'ה בישיבה‪ ,‬אבל במהלך השנה היא נסגרה ואני ועוד‬ ‫שלושה חברים עברנו לישיבה בנחלאות‪ .‬זאת הייתה הישיבה של כל האנשים שלא התקבלו לישיבות אחרות‬ ‫ונוצרה שם ממש משפחה‪ .‬זאת הייתה ההיכרות הראשונה והאמיתית שלי עם השוק והסביבה‪ .‬משפחתי חזרה‬ ‫בתשובה רק כשהייתי בן ‪ ,10‬אז גדלתי עם בייקון ועצי חג המולד‪ .‬יצא לי לראות הרבה צדדים של החיים‪,‬‬ ‫וכרגע אני שמח מאיפה שאני כרגע‪.‬‬ ‫איך אמנות נכנסה לך לחיים?‬ ‫נולדתי לתוך משפחה של אומנים‪ .‬סבא שלי‪ ,‬סר פרנסיס ניוטון סוזה‪ ,‬נחשב ל"פיקאסו ההודי"‪ .‬הוא הוביל‬ ‫את התנועה של האמנות ההודית המודרנית‪ .‬אמא שלי גם אמנית‪ ,‬והיא תמיד הייתה אומרת לי שאני צריך‬ ‫לשחרר ולהביע דרך עפרון ודף‪ .‬בבית‪ ,‬היה אסור לנו להשתמש במילה שעמום‪ .‬לא היינו צריכים להשתמש‬ ‫במילה שעמום‪ .‬אם לא היה מה לעשות‪ ,‬פשוט היינו מציירים‪ .‬תמיד הייתי מוקף בשפע של יצירתיות ושל‬ ‫השראה‪ .‬למדתי רק מנסיון ומכמה שיעורים בצבעי שמן בתיכון‪ .‬בארץ‪ ,‬בגיל ‪ 13‬התחלתי להשתמש בספריי‬ ‫צבע‪ .‬אני מודה שלא ציירתי את הדברים הכי יפים‪ ,‬אבל זה היה מאוד כיף‪ .‬עם ספריי צבע אפשר להרגיש את‬ ‫הלחץ שיש במיכל זורם מתחת לאצבע הלוחצת‪ ,‬וזה נותן תחושה חזקה של חיות‪.‬‬ ‫מאיפה הגיע הרעיון לפרויקט הזה?‬ ‫זה התחיל לפני שנתיים כשגרתי בצפת‪ .‬חבר שלי מהישיבה ברל האן‪ ,‬הוא בן אדם שתמיד מלא ביצירתיות‬

‫‪13‬‬


‫ובחלומות שהוא רוצה להגשים‪ .‬ברל נהג להסתובב בשוק בליל שבת כשהכל ריק‪ ,‬והרגיש שחייבים להכניס‬ ‫יותר שמחה‪ ,‬אנרגיה‪ ,‬וצבע לאווירה המעט אפלה של השוק בשעות האלה‪ .‬ביקשנו אישור מארבעה בעלי‬ ‫בסטות‪ ,‬חבר שלי תרם ‪ 400‬ש"ח של צבע‪ ,‬והלכתי לצבוע‪.‬‬ ‫איך אתה בוחר את הדמויות שאתה מצייר?‬ ‫בהתחלה ציירתי רק את מה שרציתי‪ ,‬ואז התחלתי לקבל בקשות לדיוקנים‪ .‬יש מכל הגוונים‪ .‬יהודים‪,‬‬ ‫ערבים‪ ,‬נוצרים‪ ,‬ועוד הרבה‪ ,‬אבל הקו המנחה הוא דמויות בעלות דחף אקטיביסטי‪ .‬דמויות שבצורה כלשהי‬ ‫הרגישו שמשהו צריך להשתנות‪ ,‬ועשו משהו כדי לשנות אותו‪ .‬ברל ואני משקיעים הרבה זמן בחקירת‬ ‫הדמויות‪ ,‬כדי להבין אם הן מתאימות לפרויקט שלנו‪ .‬הדבר הכי פסול הוא כשמישהו מבקש שאצייר אותו‪ .‬את‬ ‫זה אני לא עושה‪.‬‬ ‫יש עניין שאנשים נוטים לחשוב שאנחנו מציירים פרוצים של רבנים על קירות‪ .‬הם לא מבינים שאנחנו‬ ‫פשוט מציירים בני אדם‪ .‬מכל הסוגים‪ .‬בתור חברה מאוד חשוב לנו לקבל את כל מי ששונה מאתנו‪ ,‬ולפעמים‬ ‫מרגישים שזה מחייב אותנו גם להדחיק את מי שאנחנו‪ .‬הרגשתי בגלות באנגליה‪ ,‬לא הסתובבתי עם כיפה‬ ‫שם‪ ,‬הייתי בן אדם שהוא לא באמת אני‪ .‬עכשיו אני ממש שמח לחזור הביתה‪ ,‬ולהרגיש בנוח לבטא את עצמי‪.‬‬ ‫בוא נגיד שהאומנות שלי הרבה יותר צבעונית כאן ממה שהיא הייתה באנגליה‪.‬‬ ‫איך נראה תהליך הצביעה?‬ ‫אחרי שאנחנו בוחרים דמות‪ ,‬אני בוחר צבעים‪ .‬בהתחלה רציתי שלכל סמטה תהיה גוון אחיד של צבעים‪,‬‬ ‫אבל זה פשוט לא קרה‪ .‬יצא שהכל אקראי‪ ,‬וזה טוב כי השוק הוא מקום אקראי‪ .‬יש המון פרצופים שצצים‬ ‫מעבר לכל פינה‪ ,‬שאנשים לא בהכרח מכירים‪ ,‬וזה ממש מתאים לשוק‪ .‬בכל ציור יש ‪ 7-10‬צבעים שונים ולוקח‬ ‫לי בין ‪ 1.5-3‬שעות לציור‪ .‬בהתחלה היה קצת קשה לדייק בפורפורציות של הפרצופים‪ ,‬אבל כמו כל דבר זה‬ ‫נהיה מאוד טבעי אחרי הרבה תרגול‪ .‬יש ציורים שאולי עכשיו הייתי עושה מעט שונה‪ ,‬אבל אני מרוצה מכולם‪.‬‬ ‫אף פעם לא חוזר לשנות משהו‪ .‬חשוב להגיד שציור לעולם לא נגמר אבל מתישהו פשוט צריך להפסיק לצייר‪.‬‬ ‫יש לך תמיכה מהעירייה או מארגון אחר?‬ ‫התמיכה הכי גדולה שאני מקבל היא דווקא מאנשים ברחוב‪ .‬מהסמטאות‪ .‬אני יודע שאם הייתי מבקש‬ ‫מבעלי החנויות כסף בתמורה לציורים שלי‪ ,‬לא הייתי צובע בסטה אחת‪ .‬ואני לא מאשים אותם‪ .‬אני צובע כי‬ ‫אני רוצה לראות פה יותר צבע‪.‬‬ ‫כרגע אני וברל עצמאיים לגמרי‪ .‬למרות שכן קיבלנו הצעות חסות מכמה ארגונים‪ ,‬הרבה מהם ביקשו‬ ‫שבתמורה לתמיכה‪ ,‬אני אשים את הסמל של הארגון שלהם על הציורים‪ .‬ככה הכל נהפך לסוג של משחק‪ ,‬כי‬ ‫הם צריכים להראות לאנשים שנותנים להם כסף שהם עושים משהו משמעותי‪ .‬לפעמים עשייה חברתית נהיית‬ ‫כלי פוליטי שמנצלים אותו‪ .‬צריך אוטנטיות‪ .‬אני אוהב ניו דלי וגם בורגרס בר אבל אני לא רוצה אותם בשוק‪.‬‬ ‫יש משהו חדש שקורה פה‪ .‬אני לא יודע מה הפתרון‪ ,‬צריך פשוט לשבת ולראות מה יקרה‪.‬‬ ‫מה החזון שלך לשוק?‬ ‫אני רוצה לראות את השוק משמר את נפח החברתי שלו‪ .‬בני אדם חיים פה‪ ,‬עובדים פה‪ .‬זה מקום שהחיים‬ ‫באמת קורים בו‪ .‬הוא צריך לצמוח ולהתרחב‪ ,‬אבל הוא גם חייב לשמור על הייחודיות שלו‪ .‬השוק הוא מקום‬ ‫ששייך לאנשים‪ ,‬לבני אדם‪ ,‬לכן לא יכול להיות שההתפתחות כאן תגרש את העסקים הקטנים‪.‬‬ ‫תספר לי סיפור שממחיש בשבילך את השוק‬ ‫ציירתי פלסטיני על אחת החנויות‪ .‬פאיז אבו חמדיה‪ .‬לפני שנה וחצי‪ ,‬חמישה בחורים‪ ,‬יהודים אמריקאים‪,‬‬ ‫הלכו לאיבוד בחברון‪ .‬הם הותקפו‪ ,‬נשרפה המכונית שלהם‪ ,‬והיה חשש גדול לחייהם‪ .‬פאיז אבו חמדיה חילץ‬ ‫אותם מהמהומה והכניס אותם לביתו עד שהגיעו כוחות צהל לאסוף אותם‪ .‬הבחורים הודו לפאיז שאמר‪,‬‬ ‫"כולנו בני אדם לפני הכול‪ .‬זה היה מעשה אנושי וכך כולם צריכים להתנהג‪ – ".‬זה האדם שבחרתי לצייר‪.‬‬ ‫החנות ליד שייכת לשני אחים ערביים‪ .‬אחד מהם שאל אותי למה אני מצייר פלסטיני ואחרי שסיפרתי לו את‬ ‫הסיפור הוא מאוד התרגש ואמר "לא ידעתי שיש לנו את המושג 'צדיק'! אולי אני גם אהיה כזה‪ ".‬כמה דקות‬ ‫אחר‪-‬כך הוא חזר אלינו עם כוסות קפה‪ .‬באותו רגע התאספה קבוצה של ‪ 50‬נערי להב''ה שהתחילו לצעוק‬ ‫"מוות לערבים‪ ,‬מוות לערבים!" זה היה רגע ממש סוריאליסטי ומבייש‪ .‬חיבקנו אותו עד שבאו אנשים והבריחו‬ ‫את הנערים‪ .‬בשבילי זה השוק‪.‬‬

‫‪14‬‬


‫במילה "הגדרה" מסתתרת המילה "גדר"‪ .‬הגדר‪ ,‬מטבעה‪ ,‬מבדילה‪ ,‬מפרידה וחוצצת‪.‬‬ ‫בדומה לכך‪ ,‬גם ההגדרות שאנו נותנים לזולתנו צובעות בצבע מסוים את כל תפיסותינו‬ ‫ומכתיבות עבורנו סטיגמות‪ ,‬סטנדרטים ואסוציאציות כמעט באינסטינקטיביות‪.‬‬ ‫לעיתים זה נראה כבלתי‪-‬נמנע‪...‬‬

‫מוגבלות מזווית אחרת‬

‫מוגבלות‪ .‬האם קל להגדיר אותה? בכלל‪ ,‬מה היא מעוררת בך? הערצה‪ ,‬רחמים‪ ,‬סקרנות?‬ ‫ומי הם אותם "בעלי המוגבלויות"? אלו שמגדירים את עצמם כך או אלו שאנחנו מגדירים‬ ‫ככאלה?‬

‫| הדר ולטר‬

‫| צילום‪ :‬אור גיל‬ ‫האומנם?‬ ‫בכתבה זו למעשה נעצור ונבחן אחרת את נושא המוגבלות‪ ,‬כפי שנעשה באירוע המיוחד "מוגבלות קדושה‬ ‫ושכול ‪ :‬סדנת חושים ויצירה" (מטעם פרויקט "שתי וערב")‪ .‬האירוע שהתקיים בתאריך ה‪ 8.1.17-‬ב"בית‬ ‫אליאנס"‪ ,‬למעשה אפשר ל‪ 20-‬המשתתפים שלקחו בו חלק "להיכנס לעולמם" של אנשים בעלי מוגבלות‬ ‫חושית בכלל ומוגבלות ראייה בפרט‪ ,‬בין אם באמצעות שיח ובין אם באופן מעשי‪.‬‬ ‫אולם‪ ,‬באירוע לאו דווקא התרכזו בשאלה "כיצד האדם המוגבל‪/‬ת מרגיש‪/‬ה?"‪ ,‬אלא דווקא בשאלה באיזה אופן‬ ‫אנחנו כחברה‪ ,‬בשל תרבות לקויה‪ ,‬חוסר הבנה ופחד ‪ -‬גורמים להפיכתם של אנשים למוגבלים ומעוותים את‬ ‫מציאות המוגבלות‪.‬‬ ‫המפגש‪ ,‬בהובלתה של אור גיל‪ ,‬החל בניסוי חברתי בשוק מחנה יהודה‪ .‬המשתתפים התחלקו לזוגות‬ ‫והתבקשו לבצע משימות שונות תחת מגבלות חושיות; למשל‪ ,‬משתתף אחד צריך היה להתהלך עם אטמי‬ ‫אוזניים ו"להוביל" משתתף אחר שעיניו מכוסות (בכדי לדמות לקות בחושי השמיעה והראייה בהתאמה)‪.‬‬ ‫בנוסף‪ ,‬התבקשו לרוץ‪ ,‬לרדת ולעלות במדרגות‪ ,‬לקנות דברים ולזהות מצרכים כשהם לא רואים דבר‪.‬‬ ‫לאור הניסוי בשוק התפתח דיון מעניין אשר במסגרתו התעמקו המשתתפים בסוגיות חשובות‪ ,‬למשל‬ ‫באובייקטיביות המושג ("מי הוא זה שמגדיר את האדם המוגבל?")‪ ,‬בשאלה האם מדובר בכלל בתופעה‬ ‫חברתית‪-‬תרבותית שנועדה לחזק וליצור עליונות בקרב הצד שאיננו מוגבל‪ ,‬דובר על תיוגיהם של בעלי‬ ‫המוגבלויות (מ"גיבורים וקדושים" ועד לאנשים שיש להקל עליהם) ועל כך שהתפיסה התרבותית של המוגבלות‬ ‫משחקת תפקיד רם בתרבות אפילו ברובד הלשוני (למשל‪" ,‬אהבה עיוורת" ‪" /‬אמונה עיוורת" נתפסות כדברים‬ ‫מפחידים) ‪.‬‬

‫‪15‬‬

‫אנקדוטה חשובה נוספת עלתה בנושא התפעלות החברה מהצלחתם של מוגבלים לעשות פעולות‬ ‫סטנדרטיות ככלל האוכלוסייה‪ .‬בשלב זה ‪ ,‬אחד המשתתפים העוסק בליווי אדם כבד ראייה‪ ,‬הוסיף את‬


‫הפרספקטיבה הייחודית שלו לדיון; הוא הסביר כי לדעתו בעלי המוגבלויות הם אנשים נורמטיביים‬ ‫לחלוטין המצליחים לעשות דברים ככולם‪ ,‬אולם האופן בו הם עושים זאת הוא אחר‪ :‬יש להם‪ ,‬לתפיסתו‪,‬‬ ‫כוחות מיוחדים להתבסס עליהם בכדי להצליח לעשות את אותן הפעולות כמי שאיננו מוגבל‪ .‬זה‪ ,‬לדבריו‪,‬‬ ‫נורמטיבי לגמרי מפני שהעיוור‪ ,‬לדוגמא‪ ,‬נולד לכך ולא מכיר מציאות אחרת‪ .‬אולם‪ ,‬החברה הרואה בכל זאת‬ ‫תמיד מופתעת מהישגי האדם העיוור ומהצלחת מסלולו הנורמטיבי ‪ -‬למרות שאין סיבה שהוא לא יצליח‪.‬‬ ‫במילים אחרות‪ ,‬הבעייתיות צומחת מהחברה מפני שזו כלל לא מצפה מבעלי המוגבלויות להצליח לעשות‬ ‫דברים ולכן היא מגבילה אותם‪ .‬בכך‪ ,‬החברה יוצרת הבניה של העולם כמותאם לאלו שאין להם מוגבלות‪.‬‬ ‫לאחר מכן הגיע שלב היצירה‪ .‬עייני המשתתפים כוסו והם התבקשו לצייר את התחושה של הניסוי החברתי‬ ‫שעשו בתחילת הפעילות בשוק‪ .‬בנוסף‪ ,‬כל אחד מהם קיבל חפץ אותו צריך היה לצייר על סמך חושיו‬ ‫האחרים‪ .‬הדבר התברר כחוויה הזויה ומפתיעה מפני שהיה פער גדול בין מה שחשבו שציירו על הדף לבין מה‬ ‫שציירו בפועל‪ .‬הדבר הוביל לתובנה שהחושים שהם אינם‪-‬ראייה‪ ,‬כמו חושי הריח והמישוש נעשים‬ ‫"מקופחים" ביום יום מפני שאנחנו לא מתחברים אליהם‪/‬מסתמכים עליהם יותר מידי‪.‬‬ ‫לסיכום‪ ,‬ציר המוגבלות מצטייר כעשיר וכמפותח בהרבה מההגדרות הרגילות של "שחור ולבן"‪ .‬נדמה‬ ‫כי אנחנו כחברה צריכים להכיל ולחשוב אחרת על נושא המוגבלות מבחינת ההנגשה והגישה‪ .‬עלינו להיות‬ ‫רגישים לזולת בכך שנהיה מודעים למגבלות שאנו מציבים‪ ,‬להפנים שאנחנו שווים האחד לשני ולהבין‬ ‫שהמוגבלות נובעת מתוך "הגדר" שמציב "ההגמון הבריא"‪.‬‬ ‫ברגע שנבין את התחושות שבעלי המוגבלות מעוררים בנו ‪ -‬נוכל לאפשר להם להיות סובייקטים בעולמינו‬ ‫ונפסיק להחיל עליהם הסתכלות המציירת אותם כ"אדירים" או כ"נחותים"‪ ,‬אלא כבני אדם‪ ,‬מפני שבסך הכל‬ ‫‪ -‬כל אחד מאתנו בעצם נושא מוגבלות מסוימת‪.‬‬

‫| צילום‪ :‬אור גיל‬ ‫פרויקט "שתי וערב"‪ ,‬הנתמך על ידי "רוח חדשה"‪ ,‬נוצר על ידי שלושה צעירים‪ .‬השלושה‪ ,‬אבי פראנק‪,‬‬ ‫ליאור דוארשוילי ואור גיל‪ ,‬סטודנטים לסוציולוגיה‪-‬אנתרופולוגיה החליטו ליצור פעילות ייחודית אשר‬ ‫במסגרתה תינתן הזדמנות לציבור הרחב ללמוד על מגוון נושאים וליצור בעקבותיהם באמצעות כלים של‬ ‫תנועה‪ ,‬ציור‪ ,‬מוזיקה וכדומה‪ .‬הפרויקט מאפשר זמן קבוע ומקום משתנה בכדי לעבוד על פיתוח העולם‬ ‫הפנימי והיצירה האישית‪ ,‬תוך ליווי ופידבק קבוצתי; כמו כן‪ ,‬הקבוצה מתכנסת אחת לשבועיים לסדרת‬ ‫פגישות באותו נושא‪ .‬בקרוב‪ ,‬אגב‪ ,‬יעסקו בתחום היופי‪.‬‬

‫‪16‬‬


‫נחלאות על קלנועית‬ ‫| רוני גולן‬

‫אוגוסט‪ .‬נחלאות‪ .‬אני בדרך להופעת רחוב במרכז העיר‪ .‬יש לי שולחן‪ ,‬רגליים לשולחן‪ ,‬בידורית‪ ,‬תיאטרון‬ ‫בובות קטן‪ ,‬שני תיקים מלאים באביזרים‪ ,‬ושתי ידיים חלשות‪.‬‬ ‫חצי שעה לפני המופע אני נעמדת מול כל הברוך שבישלתי לעצמי ומנסה לחשב איזו אצבע תיקח איזו שקית‪.‬‬ ‫כמובן שבַ דירת במבה בה אני גרה לא נכנסת עגלה או שום דבר אחר יעיל שיכול לעזור לי לסחוב את כל‬ ‫הציוד‪ .‬אחרי עשר דקות מיותרות לחלוטין‪ ,‬אני נכנעת ומבינה שצריך למצוא פתרון חדש‪.‬‬ ‫בצעד נואש יצאתי לרחוב בחיפוש אחר עגלה‪/‬מריצה‪/‬מטוס‪/‬קבוצת מרימי משקולות שיעזרו לי להעביר את‬ ‫הציוד למרכז העיר‪.‬‬ ‫נחלאות – קדימה! הגיעה שעתך להפגין את כל מה שסיפרו לי עליך‪.‬‬ ‫אין לי זמן לחכות לפייסבוק‪ .‬אני פונה אלייך פשוט ככה‪ .‬עם שתי ידיים חשופות‪ .‬מסתובבת בך סביב עצמי‪.‬‬ ‫מתפללת שתוכיחי לי שאכן כולם צדקו‪ .‬מבפנים אני מיואשת ולא בדיוק שקולה בצעדיי‪ .‬רצה למכולת‬ ‫השכונתית וצועקת על המוכר אם יש לו מריצה‪ .‬המריצה שיש צריכה תוך חצי שעה להעמיס ציוד אז "בטח‬ ‫שאת יכולה לקבל אותה רק תחזירי אותה בחצי שעה הקרובה‪ .‬חצי שעה לא מספיק? בסדר גם שעה‪ ..‬גם לא‬ ‫מספיק? לכי לרחוב זיכרון טוביה יש שם עגלת סופר אולי יעזור לך‪ "...‬ניגשת למישהו ברחוב ושואלת אותו אם‬ ‫הוא יודע של מי העגלה שקשורה כאן בצד בשרשרת ברזל‪ .‬הוא אומר לי שהיא שייכת לחגי‪ ,‬אבל שחגי יצא‬ ‫עכשיו לתפילה ויחזור רק עוד שעה‪.‬‬ ‫כפי שהגיחה התקווה כך היא נעלמה‪ .‬אני משתנקת‪ .‬כבר לא מבינה בשביל מה כל הדבר הזה טוב‪ .‬המופע‬ ‫שלי מתחיל עוד עשר דקות וכבר ברור שלא אגיע בזמן‪ .‬אני מתקשרת לבוס ואומרת לו שאאחר‪" .‬הייתה‬ ‫תקלה‪ ...‬אתה מבין‪ ...‬בטעות יצא לי מופע עם יותר מדי דברים לסחוב אז אני משנה ועושה סולו ריקוד בלי‬ ‫מוסיקה ובלי תפאורה ותלבושת" לא אמרתי את זה‪ ,‬אבל זה ישב לי שם איפשהו בראש‪ .‬בשביל מה כל זה?‬ ‫הבחור שסיפר לי שחגי יצא לתפילה כנראה הבין את המצוקה הבולטת בה הייתי מצויה ושאל אותי מה אני‬ ‫צריכה‪" .‬עגלה‪ ...‬מלא דברים‪ ...‬צריכה להגיע למרכז העיר‪ ...‬דחוף‪ ...‬העבודה שלי‪ "...‬מלמלתי בבלבול חצי‬ ‫מיואשת חצי היסטרית‪" .‬לכי לשמואל‪ .‬אולי יהיה לו רעיון בשבילך"‬ ‫שמואל‪.‬‬ ‫"מה איפה?" נתלית בכל מה שאפשר רצתי לכיוון עליו הצביע הבחור הנחמד ברחוב‪.‬‬ ‫אני מסתכלת על גב של גבר מבוגר בעודו עובד עם מסור דיסק מעיף גיצים לכל עבר‪ .‬ניכר שהוא מותיקי‬ ‫השכונה‪.‬‬ ‫"שמואל?" אני מהססת‪.‬‬ ‫"מה? כן זה אני‪ .‬מי זה? מה רוצה?" הוא מפסיק לעבוד ומתסכל עלי מתוך המשקפיים שלו‪ .‬ברור שאני מפריי‬ ‫עה לו‪ .‬ברור שהוא באמצע עבודה‪ .‬ברור שלא מתאים עכשיו ומה נסגר איתי? להפריע לאיש מבוגר באמצע‬ ‫עבודתו‪...‬‬ ‫"אממ‪ ...‬אני צריכה להגיע למרכז העיר להופעה של עצמי ואין לי איך לסחוב את כל הדברים‪ ".....‬אני אומרת‬ ‫גוועת באמצע‪ ,‬ולא ממש בטוחה מה אני רוצה מהאיש הזה פה שעומד מולי‪.‬‬ ‫"את גרה קרוב?"‬ ‫"כן"‬ ‫"איפה?"‬ ‫"פה‪ ,‬בסוף הרחוב‪"...‬‬ ‫"חמש דקות אני איתך‪".‬‬ ‫אחרי חמש דקות שמואל היה כבר בתוך הדירה שלי‪.‬‬ ‫ואחרי עוד ‪ 2‬דקות‪ .‬הוא יצא וחזר על קולנועית‪ .‬מחנה אותה מחוץ לדלת הכניסה‪.‬‬

‫‪17‬‬


‫אף פעם לא אספו אותי על אופנוע‪ .‬אם כבר‪ ,‬אני מעדיפה את זה על קולנועית‪.‬‬ ‫בשע ה ‪ ,17:45‬אם הייתם במקרה על רחוב אגריפס יתכן שחזיתם בקולנועית של שמואל מדלגת לה בין ה�מ‬ ‫דרכה לבין הכביש צופרת ומאיצה בעוברים והשבים‪ .‬בבהילות של חיים ומוות נסענו מנחלאות למרכז העיר‪.‬‬ ‫שמואל נוהג ואני לצידו‪ .‬לא מאמינה שזה קורה לי‪.‬‬ ‫כל שני מטר שמואל נאלץ בכל זאת להאט כי עוד בחור ברחוב עצר ללחוץ לו את היד (לתוך הקולנועית‬ ‫כמובן) וכשלבסוף הגענו למדרחוב‪ ,‬וכבר התחילו ההופעות‪ ,‬עצר שמואל את הקולנועית במרכז הרחבה וזכינו‬ ‫למופע ‪ .VIP‬הלהקה מנגנת‪ ,‬ואנחנו מולם‪ ,‬במקום הכי טוב ברחוב‪ ,‬על הקולנועית‪.‬‬ ‫בסוף הגעתי‪.‬‬ ‫אומנם באיחור של חצי שעה‪ ,‬אבל ישר לנקודה ששמורה לי ברחוב‪ .‬הכי סטייל שהיה וכנראה יהיה לי אי פעם‪.‬‬ ‫תודה שמואל‪.‬‬ ‫אני אבוא שוב בקרוב לבקר‪.‬‬ ‫קבענו לארוחת ערב‪.‬‬

‫| צילום‪ :‬בתאל חגי‬

‫‪18‬‬


‫‪ / .‬נעמא גולן‬ ‫את דוחפת ממך את כל מה שאפשר‪ ,‬שלא ידבק בך‬ ‫הלכלוך של הפשרה‪.‬‬ ‫יש בעיר הזאת הרבה סודות‪ ,‬גדולים ונצורים‬ ‫קצת קשה לאחרונה לסמוך על אחרים‬ ‫ואת לא בטוחה מי מהשניים עשה טעות‬ ‫הסמיכה או האחרים‬ ‫רק שלא ידבק בך‪.‬‬ ‫יכול להיות שזה כי לאחרונה קצת‪ ,‬איך לומר‪ ,‬שכחת‬ ‫את ירושלים‪.‬‬ ‫את והיא כבר לא‬ ‫מטיילות ביחד בין האבנים‬ ‫את והיא כבר לא‬ ‫מתרגשות משיעור קונטקט‬ ‫את והיא כבר לא‬ ‫מצליחות‬ ‫לשלב אצבעות ולגנוח‬ ‫י‬ ‫רו‬ ‫של‬ ‫את והיא כבר לא‬ ‫אותה לשון‪,‬‬ ‫אותו החך‬ ‫אותו החן שבתוכך‬ ‫קצת דועך‪ ,‬לאחרונה‬ ‫את קצת יותר ערה מישנה‬ ‫ישנה בחיק ילדות‪ .‬את רוצה להתנער אבל‪ ,‬איך‬ ‫לומר‪ ,‬שכחת את הרגליים‪.‬‬ ‫את והן כבר לא‬ ‫כל מה שהזכרתי קודם‬ ‫למה לדבר שוב‪ ,‬גם ככה אין על מה‪.‬‬ ‫הרי כל הזמן את מדברת‬ ‫כל כך הרבה דברים‬ ‫ובכל זאת‪ ,‬את יודעת‪ ,‬הם בכל זאת נשארים‬ ‫איך לומר‪ ,‬נו‬ ‫נצורים‪.‬‬ ‫אולי זה רק כי ככה זה כש‪ ,‬איך לומר‪ ,‬חיים בתוך‬ ‫חומה‬ ‫‪ .‬בזמן האחרון את רדומה‪.‬‬ ‫חסומה‪.‬‬

‫‪19‬‬

‫אולי זה רק כי ככה זה כשהלשון נדבקת‪.‬‬ ‫אולי פשוט יותר נכון כשאת שותקת‪.‬‬


‫פרסומת‬ ‫של‬ ‫גרפוס‬

‫‪20‬‬


‫‪ 20‬שאלות‬

‫‪ .1‬אילו צבעים מופיעים בדגל הגאווה ?‬ ‫‪ .2‬כמה צבעים יש בקשת בענן?‬ ‫‪ .3‬כמה זמן לוקח לאור להגיע מהשמש לכדור הארץ‬ ‫‪ .4‬אילו שלוש תופעות מתרחשות כאשר אנו צופים בקשת בענן?‬ ‫‪ .5‬לפי ספר בראשית‪ ,‬כיצד קרא אלוהים לחושך?‬ ‫‪ .6‬מי האומן שרכש את הזכויות על הפיגמנט השחור ביותר שיצר המדע?‬ ‫‪ .7‬אדריכל ישראלי שהוציא ספרים רבים העוסקים בתיעוד הארכיטקטוני‪-‬היסטורי של‬ ‫האדריכלות הירושלמית?‬ ‫‪ .8‬מה הקשר בין ביצה‪ ,‬קב וכור?‬ ‫‪ .9‬באיזה תקופה הומצא המאכל "מעורב ירושלמי"?‬ ‫‪ .10‬ממה מורכב "מעורב ירושלמי"?‬ ‫‪ .11‬באיזה רחוב בשכונה הומצא המאכל?‬ ‫‪ .12‬על שם מי קרוי הרחוב?‬ ‫‪ .13‬באיזה תקופה נבנתה החומה השלישית?‬ ‫‪ .14‬לפי המסורת היהודית‪ ,‬כמה בנים היו למתתיהו החשמונאי?‬ ‫‪ .15‬איזה יום צום חל שבוע אחרי חג החנוכה?‬ ‫‪ .16‬מי היו בעלי הקרקעות שנקנו ע"י תושבי נחלאות הראשונים ועליהן הוקמה השכונה?‬ ‫‪ .17‬מהו השם הרשמי של אבן ירושלמית?‬ ‫‪ .18‬מה הרכבה הגיאולוגי של האבן הירושלמית?‬ ‫‪ .19‬מתי חוקק חוק החיפוי באבן ירושלמית הדורש כי כל חזית של מבנה בעיר תהיה מחופה‬ ‫באבן?‬ ‫‪ .20‬איזה אבן מהווה תחליף לאבן הירושלמית?‬

‫| כפיר ב‪.‬‬

‫תשובות‬

‫‪.18‬אבן גיר קשה ‪ ,‬לעתים מעורבת בדולומיט‪.19 .‬בשנת ‪ ,1919‬בתקופת המנדט הבריטי ‪.20‬אבן חברונית‬ ‫המכבי‪ ,‬אלעזר החורני ויונתן הוופסי ‪ .15‬צום עשרה בטבת ‪ .16‬תושבי שכונת ליפתא ‪.17‬מיזית יהודית ‪.‬‬ ‫הורדוס‪ ,‬מלך יהודה ובונה החומה השלישית‪ .13 .‬שנות ה‪ 40-‬לספירה ‪ .14‬חמישה‪ :‬יוחנן הגדי‪ ,‬שמעון התרסי‪ ,‬יהודה‬ ‫עם בצל ותבלינים כדוגמת כמון‪,‬כורכום ועוד‪ .11 .‬אגריפס ‪ .12‬הרחוב קרוי על שם המלך אגריפס הראשון‪ ,‬נכדו של‬ ‫‪ .9‬שנות ה‪ .10 60-‬נתחי בשר מטוגנים במחבת‪ ,‬בעיקר איברים פנימיים כגון כבד‪ ,‬טחול ולבבות וכן חזה עוף והודו‪,‬‬ ‫‪ .6‬אניש קאפור ‪ .7‬דוד קורויאנקר ‪ .8‬מידות נפח עיקריות בתקופת חז"ל‪ ,‬משמשות גם בסוגיות הלכתיות‬ ‫בטיפות מים והיווצרות תופעת הקשת בענן ‪ .5‬לילה‪" :‬ויקרא אלוהים לאור יום ולחושך קרא לילה" (בראשית א'‪ ,‬ה')‬ ‫‪ .3 7 .2 6 .1‬בערך ‪ 8‬דקות ו–‪ 20‬שניות ‪ .4‬שבירה‪,‬נפיצה והחזרה הן שלוש תופעות שעוברת קרן האור בפגיעתה‬

‫‪21‬‬


‫היי אני רוני‪ ,‬בת ‪ ,27‬ירושלמית במקור‪ .‬סטודנטית רעבה שאוהבת לאכול‪.‬‬ ‫רוב ימי ידועים לשימצה בקורנפלקס ויוגורט ובמקרים חריגים אני מספיקה‬ ‫לבשל לעצמי אורז לבן בלי כלום עם הרבה מלח‪ .‬אחרי שבקיץ האחרון הגעתי‬ ‫עד לאיטלייה כדי ללמוד להכין פלאפל וחומוס הבנתי שהגיע הזמן לשינוי‪.‬‬

‫רוני‬ ‫מר‬ ‫ח‬ ‫ר‬ ‫ח‬ ‫ת‬

‫רוני מרחרחת היא פינה למתוסכלי בישול ואובדי עצות שרוצים ללכת איתי לאיבוד‬ ‫ברחבי השכונה ולגלות מתכונים חדשים וטעימים פרי יצירת תושבי השכונה‪ .‬איך זה‬ ‫עובד? אני מסתובבת לי כאן בשכונה בעקבות אפי המרחרח ללא הרף שמכוון אותי אל המתכון‬ ‫הבא ‪ -‬ואתם אחרי! בקיצור‪ ,‬מתוסכלים יקרים‪ ,‬אכלני קורנפלקס‪ ,‬וקוני סנדוויצ'ים ‪ -‬לעולם לא מאוחר מדי להתחיל‬ ‫ קדימה בעקבות הריח!‬‫השקשוקה של עומר וקסלר!‬

‫הפעם נשא אותי הריח לפתח ביתם של זוג סטודנטים ממש כמוני‪ ,‬רק שחיים טוב‪ .‬אני מודה‪ ,‬שקשוקה נשמעה לי כמו משהו די‬ ‫סטנדרטי ולא מרגש במיוחד‪ ,‬אך הריח והגרגרנות גברו על המחשבות‪ .‬וטוב שכך‪ .‬הוי כמה טעיתי! התקציב ‪ -‬נמוך‪,‬‬ ‫רמת הקושי – למתקשים‪ ,‬משך – קצר (‪ 20‬דק')‪ ,‬מה צריך בכל זאת? ‪ -‬קצת פחות עצלנות ורצון להתפנק‪.‬‬ ‫אז‪ ...‬לכבוד תקופת המבחנים הקרבה ובאה‪ ,‬השקשוקה של עומר וקסלר למתבשל המתחיל ‪ /‬לסטודנט השקדן וחסר הזמן‪:‬‬ ‫מצרכים ‪ -‬שקשוקה ל‪ 4‬אנשים‪:‬‬ ‫‪ 8‬עגבניות (‪ 2‬לאדם) – חתוכות לשמיניות‪.‬‬ ‫‪ 7‬ראשי שום קצוצים דק דק‪.‬‬ ‫‪ 1‬פלפל אדום חריף קטן (או יותר‪/‬גם פלפל ירוק חריף) – תלוי כמה חריף אתם אוהבים‪...‬‬ ‫‪ 8‬ביצים‪.‬‬ ‫‪ 2‬כפות שמן זית‪.‬‬ ‫‪ 2‬כפיות מלח גס‪ ,‬כפית פפריקה‪ ,‬כפית שטוחה של כמון‪ ,‬קצת פלפל שחור‬ ‫שדרוג‪ :‬בזיליקום‪ ,‬גבינות למיניהן‪.‬‬ ‫הכנה‪ :‬מרתיחים שמן זית במחבת‪ * .‬שמים את העגבניות במחבת ומטגנים קלות‪ * .‬מוסיפים את השום הקצוץ‪ * .‬למחריפים‪ -‬להוסיף‬ ‫כבר עכשיו פלפל אדום ושישו ושמחו * מבשלים ‪ 15‬דק על אש נמוכה‪ + .‬כפית מלח גס * מוסיפים פפריקהה‪ ,‬כמון‪ ,‬פלפל שחור ומערבבים‪.‬‬ ‫* מכסים לעוד ‪ 5‬דקות‪ * .‬שלב הביצים‪ :‬מרימים מכסה‪ ,‬מזיזים טיפה את הרוטב ועושים גומחה לכל ביצה (חישוב של שני ביצים לאדם)‪* .‬‬ ‫‪ 3-5‬דק' על אש קטנה של בישול נוסף עם כפית מלח גס‪ * .‬איך יודעים שמוכן? כשדוקרים את הביצה והיא עוד רכה אך לא מדי‪ ...‬מה זה‬ ‫אומר? לכו תבינו‪* ...‬החלק הכייפי‪ :‬אפשר להוסיף‪ -‬גבינות‪/‬בזיליקום ולהגישששששש!‬

‫‪22‬‬


Issuu converts static files into: digital portfolios, online yearbooks, online catalogs, digital photo albums and more. Sign up and create your flipbook.