גליון מס' 11 פברואר 2017 שבט תשע”ז
| 06 | 07-09
לרכל עם הרוכל בתוך הבוגי
| 10
.
| 11
20שאלות
| 12
שים ת'אות
| 13-14
איפה אני?
| 15-17
טעם של פעם
| 18-19
זה זמן קסם
| 21
20שאלות
| 22
סמטאת האומנות
מגזין סמטאות נכתב למען כלל תושבי שכונת נחלאות ובשיתופם. כל מילה או תמונה בו ,נבחרו בקפידה על מנת לבדר ,לעניין ,ללמד ולשמש עוגן חברתי לנו ,תושבי נחלאות .המגזין הזה הוא בשבילנו, והמטרה היא שיהפוך לחלק מאיתנו -קהילת נחלאות. אנחנו מזמינים אתכם להצטרף אלינו ולשלוח לנו חומרים שלכם במייל: simtaotmagazine@gmail.comאו בפייסבוק " -סמטאות" כתיבה :אדירחי הברמן-ברונז ,רוני גולן ,הדר ולטר צילום :דניאלה משה עיצוב גרפי :כפיר בראונשטיין
01
קופ ו ן
ה חודש
בין הסמטאות
| 03-05
ברבור בלב השכונה
צילום :דניאלה משה
"הזמן כובש את הכל ועלינו לציית לו" .
אלכסנדר פופ
קוראים וקוראות נכבדים, על נושא ה"זמן" אפשר לכתוב דברים רבים :שיש בו את היכולת לרפא או להשכיח ,שעוד לא נולד האדם שיצליח לעצור אותו וכן שהוא מאפשר לנו לחיות תוך צורת הסתכלות קצת אחרת. גיליון חודש פברואר המונח לפניכם ולפניכן ,מבקש לבחון את השכונה בפרספקטיבה של זמן; את זיכרונות התושבים והתושבות ,את התקופות השונות ש'עברו' על רחובותיה של השכונה ,את השאלה "האם הקסם של השכונה נשמר או השתנה?" וגם ראיונות עם אנשים שמפריחים אותה גם בימינו. גם הפעם ,השתדלנו להביא את הקולות הייחודיים שלכם ושלכן. נפגש בסמטאות,
צוות המגזין
ולפעמים כשאני כך לבדי אני חוזר לסמטאות ילדותי אל נעורי שנעלמו עם השנים לחברים שלי ההם הישנים אני חוזר אל הצבעים והקולות אל העיניים התמימות והגדולות אני חוזר אל השכונה אל עץ התות אל עפיפון אדום אדום קשור לחוט היינו ילדים וזה היה מזמן אני וסימון ומואיז הקטן אני זוכר קולנוע רקס ביומיות ומרחוק פעמונים של כנסיות ואיך רדפנו על גגות אחרי יונים לעוף איתן רצינו עד לעננים ובגן השעשועים על נדנדות נשבענו אמונים לכל הילדות שיחקנו סמל וסוס ארוך וראשיות המלחמות היו אז לא אמיתיות היינו ילדים וזה היה מזמן אני וסימון ומואיז הקטן "אני וסימון ומואיז הקטן"\ יוסי בנאי
02
ברבור בלב השכונה | רוני גולן
גלריית ברבור – פנינת אומנות בלב נחלאות ,ממוקמת ברחוב שירזלי ,6התפרסמה בחודש האחרון בתקשורת סביב סערת שוברים שתיקה. יום לאחר ההפגנה הסוערת אני מגיעה לגלריה לראיין שכנים ,שותפים ,עוברי אורח וכמובן את צוות המקום בהובלת מאשה זוסמן ,אמנית ,ממקימי המקום. הגלרייה רגועה ושלווה ,כאילו לא נערכה אמש הפגנה סוערת .אני נכנסת ופוגשת את הדס אמסטר (מצוות המקום) שמציעה להכין תה ומספרת לי על המקום. הגלריה קיימת כבר יותר מ 11-שנים .תחילה היא הייתה חלק מהמנהל הקהילתי של השכונה ,ולפני שנתיים החלה לפעול באופן עצמאי דרך עמותת בר קיימא .מאז ,הגלריה פועלת בשני מישורים :פעילות אמנותית קבועה ,ופעילות חברתית-קהילתית. בתחום האמנותי ,שהוא לב העיסוק ,מתקיימות תערוכות פלסטיות של אמנים מרחבי הארץ ,במתכונת של תערוכות חודשיות מתחלפות .בתחום הקהילתי ,הגלריה היא מרחב ליוזמות חברתיות ,כך שיש הרבה מקום לחופש.
03
מה קרה? גלריית ברבור מחליטה לארח הרצאה של ארגון שוברים שתיקה. יום לפני ההרצאה ,שרת התרבות והספורט ,מירי רגב ,יוצאת בהצהרה שיש להביא לביטול מיידי של ההרצאה. באותו יום מגיע מכתב בהול לגלריה מהעירייה ,בהנחיית ראש העיר ניר ברקת ,ובו זימון לשימוע דחוף למחרת בבוקר( .השימוע יתקיים איתם או בלעדיהם). מאחר וצוות הגלריה ועורך דינם לא יכולים להתייצב לשימוע בהתרעה קצרה כל כך ,מחליטים אנשי הגלריה להעדר מהשימוע. יום למחרת מתקיים השימוע ללא נוכחות צוות ברבור ובו מוחלט על סגירת הגלריה תוך 90יום. באותו הערב מתקיימת בגלריה ההרצאה של ארגון שוברים שתיקה כמתוכנן. במקביל להרצאה ,מגיעים כמה עשרות מפגינים של ארגון להב"ה להפגין נגד ההרצאה ,וכ 200מפגיניי שמאל להביע תמיכה בגלריה.
מימין :עוברי אורח בכניסה לגלריה ,למעלה:שיח אמנים עם מבקרים בגלריה איך מחליטים אילו אמנים יציגו ואיזו פעילות חברתית תתקיים? מאשה" :בתחום האמנותי זה עניין קצת מורכב -קשה למדוד אמנות ובכל זאת אנחנו מנסים לעשות זאת בצורה הטובה ביותר .לבחור על בסיס איכות ,ולתת מקום גם לאמנות אלטרנטיבית שלא בהכרח תופיע בגלריות מסחריות או במוזאונים .יש עניין אחד שלגביו עשינו החלטה לצנזר :אנחנו לא מראים עירום .זאת החלטה שנעשתה מתוך רצון לתת כבוד לתושבים הדתיים של השכונה ולמשפחות הילדים החרדים שעובדים כאן בגינה .מעבר לזה אין מגבלות". מה לגבי הקשר עם השכונה? יש מקום לחובבי אמנות ,תושבי השכונה ,להציג את היצירות שלהם בגלריה? מאשה" :אנחנו קודם כל גלריה מקצועית לאומנות .סה"כ גם לתושבי השכונה מגיע להכיר אמנים שמציגים את יצירותיהם ברחבי הארץ ולהיחשף לאמנות עכשווית .יחד עם זאת ,גם אמנים לא מוכרים מוזמנים להגיש הצעות .אנחנו מסתכלים על כל ההצעות שמגיעות לכאן ,ומי שמתאים – מציג .לפני כמה זמן הייתה פה תערוכה של אדם רענן ,שבכלל עובד במקצועו בעבודה קבועה אחרת ,שהגיש לנו הצעה .הוא היה טוב ונכנס ,כמו
04
כל אמן ,לתערוכה של חודש .אנחנו לא מתבלבלים .מדובר קודם כל בגלריה מקצועית לאמנות ולא גלריה קהילתית". ולגבי הפעילות החברתית...לפי מה קובעים איזו פעילות יכולה להכנס ואיזו פעילות לא יכולה להכנס? מאשה" :בתחום החברתי-קהילתי ,העניין יותר פשוט – כל מי שיש לו יוזמה חברתית-פוליטית-תרבותית, מוזמן להציע ,ובתיאום עם הגלריה הוא יכול להשתמש בחלל .יש שני חוקים שעליהם הקפדנו ונקפיד והם שמי שמתארח כאן לא מעודד גזענות או אלימות ושהפעילות היא אינה פעילות מפלגתית .כל עוד אין את שני הדברים האלו – כולם מוזמנים להתארח ולהעלות יוזמות". הדס" :לפני כמה זמן פנו אלינו קבוצה של חרדים וחרדיות שחיפשו מקום לקיים מפגשים והרצאות בנושאים הקשורים לתרבות וחברה (לאחר שלא מצאו מסגרת כזו) ומאז הם נפגשים כאן באופן קבוע לפעילות .בימי רביעי בבוקר יש כאן קבוצה של נשים מהשכונה שלומדות יחד ציור .בעבר היו אצלנו כל מיני מפגשים קהילתיים ופוליטיים ,ככה שזה לא עניין חדש -ממפגש עם מפוני גוש קטיף ועד מפגש של פעילי תעאיוש". אני מתעכבת רגע על העניין הכספי – למשל מול "שוברים שתיקה". מאשה" :כל הפעילות הקהילתית מתקיימת בהתנדבות .אנחנו מגיעים על זמננו החופשי ,ונציגי שוברים שתיקה כמובן מגיעים להרצאה בהתדבות .מדובר בפעילות קהילתית לשירות הציבור .אין פה אף גורם שמרוויח ...יש הרבה מכינות קדם צבאיות שמגיעות לכאן וההסכם מולם זה שימלאו לנו את הנייר טואלט.כל התקציב פה הולך לאומנות לפי קריטריונים פנימיים שמוגדרים מראש מול משרד התרבות והעירייה". בחזרה להיבט הקהילתי -יש איזשהו קשר עם השכונה? הדס" :החצר בכניסה לגלריה מתופעלת ע"י ילדים חרדים מהשכונה בהובלת חיה ,חילונית ,תושבת השכונה הותיקה ,המתנדבת במנהל הקהילתי ושותפה בצוות .חיה והילדים פה כבר אחת עשרה שנים עובדים יחד כל שבוע .הילדים באים לכאן מדי פעם במהלך השבוע לבקר ולחפש את חיה .מעבר לזה תושבי השכונה יושבים פה לפעמים בימי שישי ,או באים לקחת טבלינים". אני יוצאת חזרה לרחוב להבין קצת יותר מה חושבים השכנים. במקרה לגמרי ,אני מזהה את חיה ביציאה מהמנהל הקהילתי שמספרת לי על הקשר הנפלא שיש לה עם הילדים .אני מנסה להבין איתה מה היא חושבת על האירועים האחרונים סביב הגלריה. חיה" :לא משנה מה דעתי הפוליטית ,אסור שיסגרו את הגלריה! זו תהייה אבדה כל כך גדולה!" בהמשך הרחוב ,עליזה ,מהחנות יד שנייה ,מכנה את הגלריה" :פנינת אמנות בלב השכונה""- .אנחנו כל כך נהנים מהגלריה הזאת .החלטנו יחד כל השכנים להקים עצומה ולשלוח לעירייה כדי שהגלריה לא תסגר". כמובן ,שבשכונה המעורבבת שלנו ,יש גם את מי שהתנגד לאירוע .אני רק יכולה להמליץ לכולם ,מכל הגילאים, מכל המינים ,מכל הקשת הפוליטית ,להגיע למקום עצמו ,לדבר עם אנשי הצוות ,לשתות תה ,להסתובב בגלריה וליהנות ממה שיש למקום להציע. בשעה 19:00התחיל ארוע שנקרא "שיח עם אמנים" .הרעיון הוא שהאמנים מגיעים לדבר על היצירות שלהם והציבור כולו מוזמן לשמוע ולשאול שאלות (ללא תשלום) .אנחנו תשעה אנשים זרים לחלוטין ,מרקעים שונים, גילאים שונים ,יושבים במעגל ,שותים תה ,ומדברים על אמנות .למען האמת ,רק בשביל זה שווה לבוא .במעגל הזה הרגשתי פתאום שבגלריה הקטנה הזו ,במפגש המשונה ֵּ והכנה שנוצר כאן ,שאליו כולם מוזמנים ,קורה ולו לחלקיק שנייה -משהו גדול מאוד. * למעוניינים בפרטים נוספים לגבי אופי הפעילות ,אפשר להכנס לאתר של ברבור ולקרוא על כל הפעילויות החברתיות-פוליטיות והאומנותיות שנערכו בעבר ושיתקיימו בהמשך .הכל בחינם http://barbur.org
05
לרכל עם הרוכל | אדירחי הברמן-ברונז
החודש יצאתי לאסוף סיפורים מהעבר ,מהילדות ,אבל בעיקר מהשכונה .סיפורים שאי אפשר לשמוע כשיוצאים לקניות של שישי בצהריים .אם נכיר אותם ,נוכל להיות יותר מחוברים למקום שאנחנו גרים בו ,ואולי גם נצליח לשחזר קצת מהשכונתיות הנפלאה שתמיד הייתה פה.
"
גדלתי ברחוב זכרון טוביה בשנות השישים .בשבת ,כל השכונה הייתה יוצאת החוצה והיינו מתיישבים ברחוב אוכלים ומדברים יחד .זאת הייתה תקופה מאוד מיוחדת ומאוחדת, לא הייתה טלוויזיה ,לא היה שיש גרניט במטבח ,וכל הבתים היו פתוחים לכולם .לכל בית היה כיסא ,מיטה ,שולחן ,וברז .לא היה חשש לגניבות והייתה המון אחווה .עם העידן הטכנולוגי ,נגמר היופי הפשוט הזה וכבר אין קשר בין אנשים כמו שהיה פעם .אז לא היה חומר אבל היה שמחת חיים .במקום זה יש עכשיו תחרות על כסף'' .שפע'' זה אותיות ''פשע'' והיום אנחנו נמדדים לפי החוץ ולא לפי ערכים.
"
יעקב עזורה
"
יום שישי ב ,12:00נובמבר ,1968הגיעו מחבלים לצומת של מחנה יהודה ואגריפס עם משאית תופת 200 ,קילו חומר נפץ .היה פיצוץ נוראי .אנשים השאירו בחנות שלי סלים ולא חזרו לקחת אותם .אנחנו מיד סגרנו את החנויות שלנו וניסינו לעזור במה שהיה אפשר .זה היה הפיגוע הראשון מהסוג הזה כאן בשוק .הייתי בן 29ובאותה שנה התחתנתי ואישתי נכנסה להריון .הבת שנולדה היא עכשיו קונסולית של ישראל ביפן . אלי בן-נעים
"
"
לפני בערך 29שנים סבתא שלי ובתה ,אמא שלי ,הגיעו לחנות הזאת שבה עבד אבא שלי לקנות תפוזים .כשסבתא שלי בקשה שקית ,אבא שלי אמר לה שהוא יתן לה בתנאי שהבת שלה תביא לו את המספר שלה .אמא שלי ,שלא הייתי מעוניינת, כתבה לאבא שלי שמספר מזויף על דף והביאה לו .אבא שלי הבין שזה כנראה מספר לא אמיתי ואחרי שהיא הלכה ,קרע את הדף וזרק אותו על הרצפה. כשהתברר לסבתא שלי שהבת שלה לא הביאה את מספר הנכון ,אמא שלי חזרה לאבא שלי והתוודתה .אבא שלי סיפר לה שהוא ידע מההתחלה והראה לה את הדף הקרוע על הרצפה .לימים הם התחילו לצאת ,והנה ,יצאתי גם אני.
"
נדב שמעון
"
אני מאחל לכולם שתהיה להם ילדות כמו שהייתה לי .ילדות לתפארת .לא היו פלאפונים וכולם הכירו אחד את השני .היינו משחקים סטנגה ברחובות .היינו מקבלים נעליים ובגדים חדשים רק בפסח ,וכולם היו יוצאים לרחוב להשוויץ ממה שקנו להם .אני אוהד ביתר ירושלים וכל שבת כולם היו הולכים למגרש בימק''א לראות משחקים .זה היה כשכל השחקנים של ביתר היו ירושלמים ,זה עולם אחר. ששון עיון
"
"
בין התפילות של יום כיפור כל המשפחה הייתה יושבת בחוץ עם סבא וסבתא שלי ,ומדי שנה הם היו מספרים לנו את אותם סיפורים .סבתא שלי הייתה מספרת על המסע שלה בחמור מסוריה לירושלים כשהיא הייתה בת .15סבא שלי היה מספר על הפעם שהוא ברח משוטר בגלל שלא הייתה לו מנורה על הסוסיתא .לסבא שלי היה מנהג שבסוף כל צום סבתא הייתה נותנת לו שלושה בקבוקי זכוכית והוא היה מברך עליהם ושובר אותם. מיכל שקשוק
"
06
בתוך הבוגי | אדירחי הברמן ברונז
הבוגי הוא מסימני הדגל של הנוף התרבותי של ירושלים .אני זכיתי להכיר אותו בפעם הראשונה בתור ילד בן 13שלא הכי הבין לאן הוא הגיע .עד אז ומאז ,הבוגי צמח והתפתח ,אבל בעיקר הוסיף המון שמחה לחיים של כל מי שנתקל בו .יצאתי לפגוש את המייסד והמתקלט ,אבי אדרי ,בביתו ברחביה ,כדי להבין יותר מה עומד מאחורי המפעל המדהים הזה. איך הבוגי התחיל? הרעיון היה למצוא מקום שבו קורה משהו שאני אוהב .אספתי המון מוזיקה לאורך הזמן שהתחבר לי עם הרקע שלי באומנויות לחימה ותנועה .חיפשתי מקום שבו אנשים יכולים להגיע מהמקום שלהם ,מהמוזיקהשלהם, מהסגנון שלהם ,אל התנועה. לפני שזה היה רשמי ,עשינו שלושה מפגשים בבתים של חברים .הערב הראשון בז'ראר בכר היה החודש ,לפני 20שנה – ,25.2.1997ומכרנו 26כרטיסים .מאז רק מוכרים יותר ויותר .אחת המטרות היא לשמר את האינטי־ מיות של שישים אנשים גם כאשר יש מאות ואפילו אלפים. הרבה שנים בהתחלה של הבוגי ,לא הייתי עושה מוזיקה .הייתי מסתכל ועוזר למתקלט להבין יותר טוב מה קורה באולם .צריך שמישהו יתבונן כדי שיהיה אפשר לזהות שכולם רוקדים באותה צורה .כשזה קורה ,צריך לשנות משהו ,להעיר את האולם .במועדון המתקלט יכול להשאר על אותו קצב למשך שעה .בבוגי אם מתקלט נשאר באותו קצב שלושה שירים ,מחליפים אותו ,או מעירים לו.
07
מה ההבדל בין הבוגי למסיבה במועדון? במסיבות יכול לקרות שכולם רוקדים אותו דבר .בבוגי אפשר לראות שמונה מעגלים שרוקדים בצורות לגמרי שונות ,לאותה מוזיקה .קרה פעם שבחור ניגש למישהי כדי לשאול אותה אם היא במקרה רוקדת עם אוזניות. הוא לא הצליח לדמיין שהם שומעים את אותה מוזיקה ורוקדים כלכך שונה .היא ענתה לו שהוא מוזמן גם כן לזוז איך שהוא אוהב. אחד הדברים שהבוגי מביא הוא איטיות .הוא מאפשר להיות במסע זמן יותר איטי ,עם יותר הקשבה ,עם אפש־ רות להתבוננות .זה קצת כמו תפילה .אנחנו מייצרים אפשרות לעצור לכמה שעות ,לשים בצד את טרדות החיים .אפשר להתייחס לקיום שלנו ,לסובבים אותנו וגם לעצמינו .אלו דברים שאני רוצה לעודד בתקופה הזאת. תספר לי על ההתפתחות שהבוגי עובר בעשרים שנים האחרונות הפרויקט הזה הוא בהגדרה ערב של מוזיקה ותנועה .כחלק מהרעיון הזה ,אנחנו לא רוצים למנוע מאף אחד להצטרף ,גם לא לפי גיל .במיוחד בזמן האחרון ,כשחלק ניכר מהאוכלוסייה שמגיעה לבוגי יותר צעירה ,יש הרבה כלים שבעזרתם ניתן לעצב את האופי של הבוגי .כמה זמן הערב נמשך ,מה היחס בין מוזיקה פופולרית למוזיקה אלטרנטיבית ,סוג הפרסום .ככה אנחנו מושכים אנשים שבאמת מעניין אותם לייצור איתנו את הדבר המיוחד הזה. הבוגי הוא מקום בלי מחיצות .אין אזורים לפי מגדר ,גיל ,או מצב משפחתי .כולם עם כולם ,וכולם צריכים להר־ גיש בנוח. האם יש מסר שאתה רוצה להעביר דרך הבוגי? בגדול ,אין לי מסר ספציפי .אני רוצה שיהיה מקום שאדם יוכל להיות בו ובאמת להנות ,להקשיב ,ולחשוב.
08
איפה אני ?
אני מקפיד שיהיה סגנון שמרצה כל אחד שנמצא .לפחות שיר אחד .אבל באותו זמן כל אחד יטעם משהו שחדש לו ,ויוכל להחליט אם זה דבר שהוא אוהב ,או לא. אחד הרעיונות החשובים פה הוא שאין ערב שאבי אדרי עושה לאנשי ירושלים ,אלא ערב שאנשי ירושלים עושים לעצמם .אם כל אחד מאתנו מביא את עצמו ואת מה שחשוב לו ,תהיה הצלחה .איך אני יודע שקורה פה משהו טוב? כשנשפך כוס מים ברחבת הריקודים וישר מגיעים אלי לשאול איפה יש סמרטוט לייבש את השלולית לפני שמישהו יחליק .צריך להבין שלא הכל תלוי בנו ,וצריך לכוון ולהתפלל על המציאות שאנחנו רוצים לחיות .לאט לאט מדברים עם אנשים שקולטים את המשמעות של המקום ,והם עוזרים לממש ולחלוק אותה עם שאר המ־ שתתפים. לרוב אנחנו רגילים לקנות כרטיס ,והאדם שקיבל את הכסף שלנו אחראי לספק את מה שבקשנו .כאן אנחנו אומרים ,תקנו כרטיס ותקחו גם אחריות על מה שקורה פה. הרבה אנשים לא היו מדמיינים שעומד מאחורי פרויקט כזה ,אדם דתי .מה המקום שלך בסיפור הזה? בזמנו ,כשהתייעצתי עם הרב שלי ,ברגע שהוא שמע מה אני עושה ,הוא ישר אמר לי להמשיך .אני חשבתי שהוא ירצה לחשוב על זה או אולי ירצה לראות בעצמו במה מדובר .הוא הסביר לי שבמצב שלנו ,כשיש כלכך הרבה פיגועים ,צריך לרומם את ירושלים ולהכניס לתוכה שמחה .יש משהו מאוד נקי ולא יצרי בריקוד של הבוגי ,לה־ בדיל ממה שאפשר למצוא במועדונים בעולם .יכול לקרות שיש אדם שלא מתנהג בצורה צנועה אבל זה לא מפריע לי בצורה דתית ,וזה גם מאוד נדיר ,כמו טיפות במים. אני לא אדם דתי .אני אדם שומר מצוות .אדם דתי הוא פרט שחושב על החלק שלו בעולם הבא ,ומבדיל את עצמו מאחרים .כמו שהקדוש ברוך הוא ברא שומרי המצוות ,הוא גם ברא חילונים .בבוגי יש את האפשרות להתחבר ולייצור ביחד ,כאן אנחנו עם ,ולא דת .הסיפור שלנו הוא להכיל את השני .להכיל את השני בעולם, בעם ,ובעצמינו. ערב אחד ניגש אלי רקדן ואמר לי ''אבי ,ככה אני מרגיש שיבוא המשיח ,משהו כאן מתחבר ''.יש פה משהו לא מוחצן .לא רוצה להיות יותר טוב מאף אחד ,יותר יפה מאף אחד .אני רוצה להיות פה עם כולם.
09
נעמא גולן . / את דוחפת ממך את כל מה שאפשר ,שלא ידבק בך הלכלוך של הפשרה. יש בעיר הזאת הרבה סודות ,גדולים ונצורים קצת קשה לאחרונה לסמוך על אחרים ואת לא בטוחה מי מהשניים עשה טעות הסמיכה או האחרים רק שלא ידבק בך. יכול להיות שזה כי לאחרונה קצת ,איך לומר ,שכחת את ירושלים. את והיא כבר לא מטיילות ביחד בין האבנים את והיא כבר לא מתרגשות משיעור קונטקט את והיא כבר לא מצליחות לשלב אצבעות ולגנוח י רו של את והיא כבר לא אותה לשון, אותו החך אותו החן שבתוכך קצת דועך ,לאחרונה את קצת יותר ערה מישנה ישנה בחיק ילדות .את רוצה להתנער אבל ,איך לומר ,שכחת את הרגליים. את והן כבר לא כל מה שהזכרתי קודם למה לדבר שוב ,גם ככה אין על מה. הרי כל הזמן את מדברת כל כך הרבה דברים ובכל זאת ,את יודעת ,הם בכל זאת נשארים איך לומר ,נו נצורים. אולי זה רק כי ככה זה כש ,איך לומר ,חיים בתוך חומה .בזמן האחרון את רדומה. חסומה. אולי זה רק כי ככה זה כשהלשון נדבקת. אולי פשוט יותר נכון כשאת שותקת.
* לצערנו בגיליון הקודם נפלה טעות בהעלאת השיר לכתב. לבקשתה של נעמא ולשמחתנו ,אנחנו מפרסמים אותו שוב להנאתכם.
10
20שאלות
.1מה מקור השם לחודש פברואר? 2איזה מזלות אסטרולוגיים מקושרים לחודש פברואר? .3מאיזה שפה לקוחה ההגייה של שמות החודשים הלועזיים בעברית? .4באיזה שנה היה החורף בו ירדה כמות המשקעים המתועדת הגדולה ביותר בישראל? .5איזה מאורע גיאולוגי התרחש בשנה קודם לכן וגרם לחורף המיוחד הנ"ל? .6באיזה ארץ הומצאה המטריה? .7מבחינה אסטרונומית ,מתי מתחיל ונגמר החורף? .8מה זה סֶ מֶ ט (וגםִ :ס ְמטָ ה)? .9״כל הגן לבש לבן ,תכלת וארגמן״ — ומי במחול יָצָ או ּ? .10משקה העשוי משקדים? .11מקור המשקה מהסעיף הקודם? .12מהי השכונה הראשונה שהוקמה בנחלאות? .13באיזה שנה היא הוקמה? .14כמה שכונות יש כיום ב-גוש נחלאות? .15כמה מתוכן מוגדרות כשכונות חרדיות? .16מה שמן של שכונות אלה? .17לאיזו קהילה משויך "בית הכנסת הגדול עדס" בנחלת ציון? .18על שם מי נקראות השכונות אהל משה ומזכרת משה? .19איזה ספר חשוב הודפס לראשונה בשכונת אהל משה? .20איזו עדה מזוהה עם השכונה זכרון טוביה?
| כפיר ב.
תשובות בנחלאות ,בשכונה זו התגוררו זה לצד זה יוצאי עדות שונות. מכספו להקמת השכונות .19המילון העברי הראשון של אליעזר בן יהודה .20עם אף אחת בניגוד לרוב השכונות כ .16 3-בתי ברוידא ,בתי ראנד ובתי מונקאטש .17לקהילת עולי חאלב ,סוריה .18ע"ש משה מונטיפיורי שתרם נרקיס ,כרכום״ ,לפי השיר שכתב אמיתי נאמן .10רוזטה .11לוב ותוניסיה .12אבן ישראל .14 1875 .13כ.15 32- 21.12 .7עד ה 21.3 -בחצי הכדור הצפוני .8 .החלופה העברית למילה פרונקל ,נגע מוגלתי בזקיק השערה .9״גם .4חורף .5 91-92התפרצות הר הגעש "פינטובו" בפיליפינים בשנת .6 .1991בסין העתיקה לפני כ 3,000-שנה .על שם "פברואה" ,פסטיבל רומי שנחגג בתקופה זו בשנה .2דלי ודגים .3גרמנית
שקשוק -שקשוקה בשוק ואנחנו מפנקים אותכם !
שקשוקה לבחירה +סלט אישי+לימונדה *שובר אחד לאדם*בכפוף לתנאי המקום*תקף עד ה5.4.17-
11
29 שקל בלבד!
שים ת'אות | כפיר ב.
מאוזן
.1 .4 .5 .6 .9 .10
עץ הפורח בחודש פברואר אפליקציית מזג אויר אילן - טוב בשבט תורם רב ממון חבר כנסת של מרצ
מאונך .2 .3 .5 .7 .8
חתן פרס ישראל בן השכונה ראש עיריית ירושלים שמו הערבי של שער שכם השכונה הגבוה בעיר ברד רך
12
1
איפה אני ?
1
| דניאלה מ.
4 3
6
13
5
7
כותבים קוראים הסמטאות בין
2
אני רוצה מצלמת פולארויד. הרגע שואף לנצח, חולף שוצף רודף דוחף דועך מצמצתי והוא עבר מה שנשאר ממנו מטושטש. יש לי מגירה בראש ששמורה לזכרונות בהם ארצה לעלעל כשאהיה זקנה וכבר יהיו לי את כל התשובות. אבל הזמן עובר לי על המחשבות השמש שוקעת שם וזורחת והצבעים החדים שבתמונה הפשוטה של היד שלי בידך ,של כתף שכמעט ונחשפת, החלו לנזול .להתערבב והלב מתקשה להבדיל בין שמחה לשמחה לעצב. אני רוצה מצלמת פולארויד. בתנועה אחת פשוטה ,בכיוון של מצלמה לחתוך את הקצב של השכחה. לרמות אותה ,לרמות את עצמי ,את כולם, שהשדים עם מכחולי התוהו יבואו יפקסלו את הכל למליון גוונים של חוסר משמעות. לי יש ראיות. כאן ,כאן ממש, עמדנו ,הרגשנו ,היינו קיימים. | נעמי וייס ,מבקרת
8
14
.1גן סאקר .2המדרגות .3עיניים למשפט .4אוסישקין .5 טבריה .6שירזלי .7נרקיס .8ענתות
טעם של פעם | הדר ולטר
| צילומים :אביגיל ישראלי
אלו שראו במו עיניהם את תהליך ההתפתחות של נחלאות ,יודעים לספר על מציאות חיים מיוחדת. בכתבה זו למעשה מוצגת הפרספקטיבה של מי שנולדה וגדלה כאן לאורך עשרות שנים; נקודת מבטה המעניינת מאפשרת לנו ללמוד על צמיחתה וגלגוליה של השכונה .אביגיל ישראלי ,המתגוררת בנחלאות מיום לידתה (אפילו באותו הבית ממש ) ,ניאותה לענות על שאלותיי:
מה הוא המקום האהוב עליך ביותר בשכונה? הגינה הקהילתית ביבאס (ברחוב ביבאס) ,שאותה אני מטפחת ומגייסת מידי פעם תושבים צעירים לתחזק אותה ,זאת לאחר שהיתה מקום מוזנח ומלוכלך שהיווה מפגע תברואתי – וכיום היא פינת חמד שאני גאה בה...סביב הגינה נמצאים רבים מזיכרונות הילדות שלי – כמו הבית המוזנח והנעול ממול שאינו בשימוש כבר כמה עשורים ,ששימש כמכולת שכונתית בילדותי ,וזיכרונות מהמשחקים עם חברות באותה סימטת ביבאס ובסמטאות השכונה". האם בעינייך הקסם של השכונה נשמר לאורך כל השנים או שמשהו "הלך קצת לאיבוד" בדרך? לצערי הקסם נעלם ,בעיקר בגלל אוכלוסייה שפחות אכפת לה מהמורשת ,מה שנקרא "דור שלא ידע את יוסף "...קודם כל :בתי הכנסת שהיו פזורים בשכונה ,היוו אז את הפרלמנט והמועדון החברתי בשכונה. המתפללים (גם אבא שלי) התעדכנו וריכלו בעיקר על מה שקורה בשכונה ,וגם דנו בדאגה בגזרות הממשלה
15
במיוחד בפן הכלכלי ,שהרי כולם היו אנשים קשי יום עם שסבלו ממצוקה כלכלית קשה; בית-הכנסת היווה מרכז חברתי חשוב .כיום זה לא כך .באי בית-הכנסת התמעטו ,חלקם נסגרו בגלל חוסר מתפללים". כמו כן מתארת אביגיל קשר מיוחד בין הנשים בשכונה" .הקשר האמיץ והבלתי אמצעי בין נשות השכונה היה תופעה נדירה בפני עצמה :כולן היו טבחיות מופלאות ומקוריות .כל אחת התגאתה בתבשיליה ונוצרו מפגשים של אכילה משותפת ,בעיקר בשעות הצהריים כשהילדים בבית-הספר והבעל בעבודה ...העזרה ההדדית ,ההרמוניה ביניהן וההתגייסות הספונטנית והטבעית כאשר מישהי זקוקה לעזרה או לעצה כמעט שאינה קיימת יותר בשכונה .רבים מהדור הקודם הלכו לעולמם ,כיום ,יש תחלופה גדולה בין התושבים הצעירים ,ואין להם התייחסות למקום ,שבגלל עיסוקיהם הרבים הם פחות שוהים בו והוא לא משמש להם עוגן קבוע; אם תושבי השכונה כינו את מקום מגוריהם "בית" – שהוא משכן קבוע ורגשי שבו נוצרו ונבנו זיכרונות למשך דורות ,הרי שהצעירים מכנים את מקום מגוריהם " :דירה" – שהיא משכן בר חלוף ,ארעי ,שאינו מותיר בהם זיכרונות עמוקים שילוו אותם לשנים ארוכות – כי היום הם בדירה זו ומחר בדירה אחרת ..הקשר למקום לא מצליח להיבנות .לעומת זאת – האינטראקציה המופלאה ,חוסר השיפוטיות ,קבלת האחר ויוצא הדופן באופן טבעי (ויש על כך דוגמאות למכביר) ,תחושת המשפחתיות בין כולם ,הסתפקות במועט מבלי
גינת ביבאס -אז והיום להתלונן ולקטר ,עשייה של יש מאין – כל אלה הם חלק מהקסם של השכונה דאז ,שהותיר געגועים וזיכרונות בין הקשישים שנותרו בשכונה ,ואם נחזור לדינאמיקה הייחודית שליכדה אותם ,דהיינו מקום המפגש בבית-הכנסת אצל גברים ובבתים אצל הנשים – צריך לזכור שאלה היו הרשתות החברתיות היחידות שלהם ,שלא כמו הקלות והזמינות של יצירת מעגלים חברתיים וקשר וירטואלי כזה או אחר אצל הצעירים כיום". האם יש משהו שאת חושבת שאנשים לא ממש יודעים על השכונה וכדאי שידעו? " כל דבר על השכונה -הוא בעצם התושבים ,שהם הנשמה ,המהות והצדקת קיומה של השכונה; כך או אחרת זה יהיה קשור בהתנהלות שלהם דאז שהתבטאה באופי שלהם ובהתייחסות לקהילה כגוף משפחתי ואכפתי ".ואז הוסיפה " :סיפור קטן שמצביע על חוסר שיפוטיות ,קבלת האחר ,עזרה הדדית וסיוע בשעת מצוקה – דברים שאינם מובנים מאליהם ,הוא הסיפור על בחורה שנכנסה להיריון וכבר בטנה הלכה לפניה, והחבר שלה סירב להתחתן איתה .צריך לקחת בחשבון שהקהילה בשכונה שלנו הייתה אוכלוסייה דתית,
16
והיריון ללא נישואין באותה התקופה נחשב לחוסר מוסריות בבחינה מוקצה מחמת מיאוס .תושבי השכונה גילו אצילות כאשר אימצו את הבחורה ,דיברו אל ליבו של החבר שלה ,דאגו לערוך חתונה באולם צנוע ,כל אחד תרם כפי יכולתו ,אם במזון וכיבוד ואם בדרך אחרת .וכשנולד התינוק סייעו להכניסו בבריתו של אברהם אבינו .הזוג (שהוא כבר קשיש היום) שהתברך בילדים נוספים מתגורר בנחלאות עד היום". מנקודת המבט שלי ,הסיפור מתאר שכונה שתושביה התנהלו בצורה הכי אנושית ונוגעת ללב ,ללא דעות קדומות ,ללא שיפוטיות ועם כבוד רב לזולת .גם אם סלדו מהמעשה של הבחורה (הריון ללא נישואין) שנחשב כהתנהגות מופקרת -על אף זאת ,הם התנהגו באצילות ,בחמלה ,חיבקו אותה והתנהגו אליה כאילו היא בתם ,בשר מבשרם .זה בהחלט איפיין את השכונה באותם הזמנים -כמו גם סיפורים נוספים של קבלת האחר ,חוסר שיפוטיות ,עזרה לזולת ונתינת כתף תומכת בשעת משבר – והכל באופן טבעי ומובן מאליו, שהטביעו בנו את חותמם כשהיינו עדים להם בהיותנו ילדים ,ואשר היו בעצם סוג של מה שאפשר לכנות "שיעורי חינוך מהבית" – כל אלה ועוד ,הם ערכים יקרים שהקנו לנו הורינו לכל החיים ,ואנו משתדלים לעמוד בהם וללכת לאורם". מה הוא לדעתך המאפיין העל-זמני של השכונה? משהו שתמיד יהיה חלק ממנה? אביגיל אמרה שהיא מתקשה להצביע על כך והסבירה" :השכונה שינתה את פניה ,גם מבחינה אורבנית (זו כבר לא "שכונת הפחים") ,וגם מבחינת אופי האוכלוסייה ,שהיום היא יותר עצבנית וחסרת-סבלנות ,ונאלצת להתאים את עצמה לקצב החיים המסחרר .הבדל גדול בין התקופה אז והיום הוא החיפוש אחר ההצלחה בכל מחיר ,גם אם זה בא על חשבון ערכים ועקרונות שהיו מקודשים אצל הדור הקודם .אני לא רואה ,לצערי, מאפיין של השכונה שהזמן יכל לו ...מסתבר שהתושבים הם אלה שנותנים לשכונה את צביונה .צביון השכונה השתנה במשך השנים ,עם הקמת בניינים חדשים וקרים ושיפוץ מתקדם ומורחב של הבתים הישנים – שתרמו להסתגרות של תושבים בתוך בתיהם המרווחים והנוחים ,עם פחות מעורבות בקהילה".. ולסיום ,האם במבט לאחור היית בוחרת לגור בנחלאות? "התשובה אמורה להיות :כן .למרות שנולדתי במקום שלא אני בחרתי בו ,אני לא רואה שהייתי בוחרת איזור אחר בו הייתי גרה ,פרט לנחלאות שבה נולדתי ,גדלתי ,בגרתי ואף הזדקנתי... בשלב זה מספרת אביגיל שגם היום היא קשורה לתושבים ופעילה למען הקהילה כנציגת התושבים במנהל הקהילתי" .התשובה שלי ברורה כשמש ,ואומר זאת באופן מטאפורי :השורשים שלי עמוקים מכדי להינתק ולהינטע במקום אחר וזר -כך שאיני יכולה לחשוב על מקום אחר מלבד נחלאות ,והעובדה שאני כאן היום כאשר יש בידי אפשרות בחירה – מדברת בעד עצמה".
17
זה זמן קסם
| הדר ולטר
קסם הוא פעלול שעורך קוסם .פעלול הנראה כאילו הוא בלתי אפשרי בהתאם להבנה המקובלת את העולם, אך למעשה נובע מזריזות של המבצע ,או מתחבולה אחרת הניתנת להסברה במסגרת הידע המקובל" (לפי ויקיפדיה"). עולם הקסמים תמיד ריתק אותי .האם הקסם שראיתי עכשיו ולא האמנתי -הוא אמיתי? האם יש אנשים עם כוחות? לצורך בירור העניין ,הפניתי שלוש שאלות לאדם שגורם לאנשים להיות בהלם -קוסם שגר ממש באיזורינו ,יאיר חשין ,בן .31 ההתחלה :עולם הקסמים תמיד היה תחביב שלו .אך רק לפני כשנתיים ,בתקופת לימודי הנדסת החשמל באוניברסיטת אריאל ,כשהרגיש שיש דרכים טובות יותר לעשות את העולם שלנו קצת יותר שמח ומאושר ,הוא ממש הפנים שזה התחום שלו. ונעבור לשאלות : .1בפני אילו גילאים אתה אוהב להופיע ולמה? תחילה הסביר כי דרכו המקצועית החלה בימי הולדת לילדים ,דבר שנזנח משום שלדבריו "המטרה של קסם זה לעורר בצופה את תחושת הפליאה .בימים עברו ,כאשר מישהו היה חוזר מאפריקה לאחר שראה שם פיל הוא יכול היה לספר לכל השבט במשך עשרות שנים איך הפיל נראה ומרגיש .בימינו ,כשלכל אחד יש בכיסאת "גוגל"-אפשר לראות בכל רגע את כל הפילים ,בכל הצבעים והסוגים .איבדנו את תחושת הפליאה .בכל התחומים כולם יודעים הכל .המקום היחיד שנשארה לנו קצת פליאה זה עולם הקסמים; לעורר אצל ילד את
| צילום" :הבית של סוזן"
18
תחושת הפליאה זה קל .גם את או אתה יכולים לעשות את זה באמצעות סיפור מעניין .אבל לעורר את התחושה הזאת אצל מבוגר ..לראות את העיניים נפערות "priceless , .2האם כל אחד יכול להיות קוסם? יאיר הסביר לי כי יש שתי תשובות .אחת קצרה ואחת ארוכה: *"התשובה הקצרה היא שאני מאמין שכל אחד יכול להיות כל דבר ,והתשובה הארוכה היא שלפעמים כשאני עושה קסמים אנשים אומרים לי" :אני לא הייתי יכול לעשות את זה"" ,אין לי זריזות ידיים"" ,יש לי ידיים קטנות" וכו' .אז ..זריזות ידיים זאת לא התכונה החשובה כדי להיות קוסם ,למעשה אם אני אקח חפץ ואזיז אותו במהירות לכיס כולם יראו את זה קורה .מה שכן צריך זה דיוק בתנועה ,מלווה בהסחת דעת ואת זה כל אחד יכול ללמוד.
| צילום :אסף סלע זה מאוד קשה ,אבל אפשרי ".כמו כן ,הוסיף הקוסם סיפור מעניין" :לגבי הידיים קטנות ,תלונה ששמעתי גם מקוסמים רבים ,אחרי שפגשתי את הקוסם מאדי גילברט ,שנולד ללא ידיים וממלא אולמות בהופעות שלו ,זה תירוץ שאף אחד כבר לא יכול להשתמש בו". .3בתור קוסם ,האם אתה מאמין שיש דברים מטא-פיזיים או סקפטי כלפיהם? לאחר שהבנתי ממנו כי בממוצע נשאל על "כוחות על טבעיים" מכל הסקאלה ,לעיתים אף 3-4פעמים בשבוע סיפר" :כשלמדתי בישיבת הסדר בצפת ,סיפורי צדיקים על ניסים ונפלאות ליוו אותנו יום יום ,האמנתי בהם אז ואני מאמין בהם גם היום .אבל כשזה מגיע להופעה על במת בידור ,ממש לא .עצם זה שיש קוסמים שמכופפים כפיות "בכח המחשבה" ,וזה מוצר שאפשר גם לרכוש ב"אליאקספרס" בפחות מדולר (לא פריט מומלץ לקניה), נראה לי שזה עונה על השאלה האם זה כוחות אמתיים או לא .אבל מי יודע?!"
19
המון תודה והמשך ימים מלאי קסם ):
פרסומת של גרפוס
20
בואו לקחת חלק! סמטאות סמטאות מגזיןמגזין מחפשמחפש היצירות היצירות את את שלכם! שלכם! מה שולחים? שירים ,סיפורים ,צילומים ,אירועים, מתכונים ,רעיונות וכל מה שבא! לאן? simtaotmagazine@gmail.com ואפשר גם בפייסבוק!
21
| דניאלה מ.
סמטאת האומנות
22