בגוב האריות הנאצי | אילן יעקבי

Page 1

ĕĢČĜĐ ĦđĕĤČĐ čđĎč 7+( 1$=, 2)),&(5·6 -(:,6+ 6:((7+($57 ,1 7+( /,216 '(1

ČĚđĤč ĐČđĥč ĐĕďđĐĕ ĦĘĎĤĚ Ęĥ ĕĦĕĚČ ĤđĠĕĝ ĐĠđĤĕČ ĕďđĐĕ ĕĠĘČ Ęĥ ęĦĘĢĐ ĤđĠĕĝč čĘđĥĚ ‫ חנוך הלר שינדלר היהודי‬ĦđėĒč

ĕčģĞĕ ěĘĕČ - đĕďđČĘģ ĦČĚ ĐĕďđĐĕ ĦĘĎĤĚ Ęĥ ĕĦĕĚČ ĤđĠĕĝ) "ĕĢČĜĐ ĦđĕĤČĐ čđĎč" ĤĠĝĐ ěđĒĚ ĎĕĥĐĘ ĖĤđĢĐ .đĜĕĚč ďēđĕĚ ĦđďĤĥĕĐ ĤđĠĕĝ ČđĐ (ČĚđĤč ĐČđĥč ĝĜėĐĘđ ĦđĕĚđĕ ęđĕ ĦđĜėĝ ĘĞ ĤčĎĦĐĘ ĐĤđčĕĎĐ ĦČ ģēđď ĐĦēĠĥĚĘ ČĚđĤč ęĕĕĢČĜ ęĕĜĕĢģ ěđďĞđĚ ĦđĚďč ČđĐ ĦđĕĤČĐ čđĎ .ĦđĕĤČĐ čđĎĘ .ĐĥđčėĐ ďĕĘĕ ,ĕčģĞĕ ěĘĕČ đĕďđČĘģ .ČĚđĤč ďĘđĜ ,19.7.1939 ĦđĐĒ ĦđďđĞĦĘ ĐĦėĒ đĦēĠĥĚ ĕĝĕĔĤėĘ ,ěģĕĦđđĐ Ęĥ ĦđĠĕđĕĒĚ ĎĕĢĜ Ęĥ Ğđĕĝč ĎĎ ĦĤđģĘđ ěđĒĚ ĤđĕĜĕĝĜđĚ ,ĒČď ,ĤđĕĠĕĠČĐ ĐĕĤĚ ĐĤĕĒĜĐ ,ĤĒĜĚĐ ęČ .ĕĔĤĐĘĠ ĦđĚđČ Ħďĕĝēė ĐĤėđĐ ĕĢČĕĜđĦĜČ (ČĚđĤ ďĕĘ ĕĘđčĕĔ) 2005 ĐđđģĦđ ěĘĕČ -ďĕ ďĝđĚ ĕ"Ğ ,2004-č ęĘđĞĐ ČĚđĤč ęĕĕģĦĐ ęĕĠĦĦĥĚĐ čĤ ĝģĔ .ěĘĕČ-đĕďđČĘģ Ęĥ đĦđėĒč ęĥđ ĐĦēĠĥĚ ĕĜč ĦđēėđĜč (1990-č ĐĤĔĠĜĥ) ĐĤĕĒĜĐ ďđčėĘ ĤĒĜĕĚč .2005 ĦĜĥč ĐĕĘĎĜČĚ CORRIERE ġđĠĜĐ ĕģĘĔĕČĐ ěđĦĕĞč ,ęĕďĞđĦĚ ĐēĠĥĚĐ ĦđĤđģ I GUISTI :ĤĠĝčđ (5-6/4/2005 ČĚđĤ ĦĤđďĐĚ) DELLA SERA ĝđĠďč ,ISBN 88-04-55127-5 22-23 ęĕďđĚĞ D'ITALIA www.librimondadori.it, Mondadori, Milano .ęĥđ ďĕ ĦČĢđĐč


‫קלאודיו ‪ :‬אילן יעקבי‬

‫אילן ותקווה ‪) 2005‬טיבולי ליד רומא(‬

‫‪171‬‬


‫בגוב האריות הנאצי‬

‫ה"אני מאמין"‬ ‫הצעה לפתרון בעיית המים בישראל‬ ‫מאגרי המים קיימים ברמת הגולן אינם מנוצלים להעלאת מפלס‬ ‫הכנרת‪.‬‬ ‫רצוי לנצל שטחים נרחבים נוספים ברמת הגולן כולל מורדות הרכסים‬ ‫המזרחיים של הכנרת כדי להכפיל את שטח מאגרי המים בנוסף למאגרים‬ ‫הקיימים כיום‪.‬‬ ‫מאגרים אלה יפתחו לפי הצורך להעלאת מפלס הכנרת‪.‬‬ ‫המאגרים יסייעו לאספקת מים למדינת ירדן )עפ"י הסכם השלום‬ ‫הקיים( וכן יסייעו לאספקת מים ליישובי מדינת פלסטין העתידית‪.‬‬

‫‪170‬‬


‫קלאודיו ‪ :‬אילן יעקבי‬

‫אך‪ ,‬הכלא יהיה בפיקוח משותף ישראל‪-‬ערבי‪ .‬אם יהודי יִ ָמצֵ א אשם‬ ‫בפגיעה בערבי יחולו לגביו תנאים זהים ואת עונשו יֵ ָרצֵ ה בכלא מיוחד של‬ ‫הקונפדרציה לציבור היהודי שגם הוא יהיה בפיקוח משותף‪.‬‬

‫אם תיושם תוכנית הקונפדרציה‪ ,‬סביר שהפלסטינאים )ההגיוניים(‬ ‫לא יתנגדו יותר לבניה בישובים יהודיים בפלסטין הגדולה‪ ,‬כי אלה‬ ‫יהיו תחת שלטונם ותושביה ישלמו מיסים לפלסטין וכך תיפתח‬ ‫הדלת‪ ,‬סוף סוף‪ ,‬לקיום שיחות שלום אמיתיות ורציניות בין‬ ‫הפלסטינים למדינת ישראל‪.‬‬ ‫תקוותי לדורות הבאים היא שהערבים הקיצוניים יבינו ויאמצו גישה זו‬ ‫כפתרון לקיום בשלום בין יהודים וערבים בשתי המדינות שיוקמו בשטח‬ ‫שבין הים התיכון לנהר הירדן‪.‬‬ ‫תיקוותי שהערבים ובמיוחד הקיצוניים יבינו ויסכימו ויאמצו גישת‬ ‫פשרה זו כפתרון היחיד לקיום הדדי‪.‬‬ ‫תקוותי שהם יכירו בעובדה שהיהודים אינם צלבנים אלא צאצאים של‬ ‫יהודי ארץ ישראל הגדולה ששבו למולדתם אחרי סבל בל יתואר במהלך‬ ‫כל הדורות של הגלויות‪.‬‬ ‫יהי רצון שהערבים יכירו בעובדות הסטוריות בדיוק כמו שהם מכבדים‬ ‫את ההסטוריה שלהם עצמם‪.‬‬ ‫יהי רצון ששני העמים ההסטוריים יחיו בשלום ובידידות בעתיד למען‬ ‫הדורות הבאים‪ ,‬הנכדים והנינים‪.‬‬

‫‪169‬‬


‫בגוב האריות הנאצי‬

‫ה‪ .‬כלכלית ‪ -‬הישובים היהודיים יהיו חלק אנטגרלי ממדינת פלסטין‪.‬‬ ‫למעט ביחסי המסחר שיהיו חופשיים‪ .‬כלומר‪ ,‬שום צד לא יחויב בשיווק‬ ‫סחורותיו לצד השני בלבד‪.‬‬ ‫ו‪ .‬מכיון שמדינת פלסטין הגדולה תכלול את שטח הישובים היהודיים‪,‬‬ ‫גם כל המיסים של התושבים היהודיים יועברו‪-‬ישולמו לזכות מדינת‬ ‫פלסטין‪.‬‬ ‫כל זאת‪ ,‬בדיוק באופן שבו ושעל פיו התנהלו הקהילות היהודיות‬ ‫בכל מדינות ערב מזה דורות רבים‪ .‬אז‪ ,‬היהודים שיגשגו והיו אהובים‬ ‫ומקובלים על הערבים‪ .‬הם תרמו רבות להתפתחות המדינות שבהם שכנו‬ ‫גם כלכלית וגם תרבותית‪.‬‬ ‫ז‪ .‬המקומות הקדושים ליהודים בשטח המדינה הפלסטינאית יהיו‬ ‫תחת שלטון משותף ויהיו גלויים וחשופים ומוגנים מפגיעות זדוניות של‬ ‫קיצונים ערבים‪ .‬הם יזכו להגנה מלאה בהסכם חתום בגיבוי המעצמות‬ ‫והאו"ם‪.‬‬ ‫ח‪ .‬הגישה למקומות הקדושים של היהודים במדינת פלסטין תהיה‬ ‫בפיקוח משותף ישראלי‪-‬ערבי‪ .‬ההסעות ושעות הביקור יהיו בפיקוח‬ ‫שוטרים יהודיים וערבים יחד‪.‬‬ ‫א‪ .‬אם ערבי‪/‬ערביה ארץ ישראלי ינשא‪/‬תנשא לבן‪/‬בת זוג פלסטינאי‪/‬ת‬ ‫יחויב‪/‬תחויב לעבור לגור בפלסטין‪.‬‬ ‫י‪ .‬לכל ערבי‪/‬ערביה תהיה זכות שיבה לשטח מדינת פלסטין בלבד‪ .‬זאת‬ ‫כדי לא להפר את המאזן הדמוגרפי של ישראל לצורך קיום רוב מוחלט‬ ‫יהודי במדינת ישראל הדמוקרטית‪.‬‬ ‫י"א‪ .‬מבחינה משפטית‪-‬היהודים בשטחי הקונפדרציה יהיו כפופים‬ ‫לערכאות משפטיות משותפות ישראליות‪-‬ערביות‪ .‬אם ערבי יפגע‬ ‫ביהודי הוא ישפט על ידי ערכאות משותפות שיורכבו במיוחד לצורך כך‬ ‫בקונפדרציה‪ .‬אם הערבי יִ ָמצֵ א אשם בדין יֵ ָרצֶ ה את עונשו בבית כלא מיוחד‬ ‫של הקונפדרציה שיבנה לציבור המוסלמי בשטח המדינה הפלסטינית‪.‬‬

‫‪168‬‬


‫קלאודיו ‪ :‬אילן יעקבי‬

‫לפרעה מלך מצרים‪ ,‬שעצמותיו הועלו לארץ ישראל ביציאת מצריים‬ ‫ההיסטורית‪ ,‬עצמותיו נקברו בשכם‪) .‬שהיה אז ישוב יהודי(‪.‬‬

‫מהו הפתרון לבעיה הישראלית‪-‬פלסטינאית‬ ‫לסכסוך הישראלי‪-‬פלסטינאי כיום בראשית המאה ה‪ 21-‬חייב להמצא‬ ‫פיתרון לטובת הדורות הבאים‪ .‬הפתרון המוצע דורש בלית ברירה‪ ,‬נכונות‬ ‫לוויתורים הסטוריים כואבים משני הצדדים‪.‬‬ ‫הפתרון הוא בהקמת שתי מדינות בשטח ארץ ישראל ההסטורית‪ .‬זהו‬ ‫כשלעצמו כבר ויתור עצום מצד מדינת ישראל‪ .‬זהו ויתור על בעלות על‬ ‫אדמת אבות‪.‬‬ ‫א‪ .‬הישובים היהודים‪ ,‬הקיימים כיום בשטחי יהודה ושומרון )שטח‬ ‫המדינה הפלסטינאית העתידית( ישארו במקומם תחת שלטון משותף‬ ‫של מדינת פלסטין ומדינת ישראל‪ ,‬במסגרת "קונפדרציה" בין שני‬ ‫העמים לגביהם‪ .‬באופן דומה‪ ,‬רצוי לפתור את בעיית רמת‪-‬הגולן‪ .‬בתנאי‬ ‫שחוזה שלום אמיתי יחתם בערבות מלאה של המעצמות ובגיבוי האו"ם‬ ‫בהכרזה מפורשת מצידם‪.‬‬ ‫ב‪ .‬לראשות הקונפדרציה היהודית‪-‬ערבית יתמנו שני נשיאים‪ .‬הנשיא‬ ‫היהודי של הקונפדרציה יתמנה לארבע שנים ונשיא ערבי יתמנה מטעם‬ ‫המדינה הפלסטינאית לארבע השנים הבאות וחוזר חלילה‪ .‬כלומר‪ ,‬נשיא‬ ‫הקונפדרציה היהודית )לא יהיה תושב אחד מהישובים בשטחים של‬ ‫מדינת פלסטין( יעביר את תפקידו לנשיא קונפדרציה ערבית בהסכמה‪.‬‬ ‫לנשיאי הקונפדרציה יהיו תפקידים יצוגיים בלבד‪.‬‬ ‫ג‪ .‬הישובים היהודים‪ ,‬שיהיו בשטח מדינת פלסטין‪ ,‬יחיו בשלום‬ ‫ובביטחון עם התושבים הערבים‪ .‬התושבים הערבים בשטח מדינת‬ ‫פלסטין יחיו בשלום עם היהודים‪.‬‬ ‫ד‪ .‬הישובים היהודים במדינת פלסטין יהוו למעשה ַקנְ טוֹ נִ ים ‪ -‬מובלעות‬ ‫בתוך שטח מדינת פלסטין )כמו בשוויצריה(‪.‬‬

‫‪167‬‬


‫בגוב האריות הנאצי‬

‫את בעלותם עליהם‪ .‬היהודים שנטשו את בתיהם לא נתנו אותם במתנה‬ ‫לערבים‪ .‬בעלותם של הערבים אינה מוכחת בשום חוזה היסטורי‪.‬‬ ‫שטח מדינת ישראל‪-‬יהודה בתקופת מלכות דודי ושלמה )בונה בית‬ ‫המקדש השני בירושלים( כלל גם את שטח שומרון‪ .‬הטרגדיה של העם‬ ‫היהודי החלה עם חלוקת הממלכה של שלמה המלך היהודי בין בניו‬ ‫ירבעם ורחבעם )במאה ה‪ 10-‬לפני הספירה(‪.‬‬ ‫חבל שומרון נקרא אז "ישראל"‪ .‬מדינת ישראל כיום נקראה אז מדינת‬ ‫יהודה‪ .‬הערבים‪ ,‬שהתיישבו בשומרון )ובחלקו ארץ ישראל האחרים(‬ ‫במאות הקודמות‪ ,‬לא פיתחו את רצועת החוף החרבה‪.‬‬ ‫רק המהגרים היהודים ששבו למולדתם במאה ה‪ 20-‬נלחמו בביצות‬ ‫ובמלריה ומתו בהמוניהם בנסותם להפוך את הביצות לאדמה פוריה‪ .‬עמי‬ ‫הסביבה )תושבי שומרון( לא היו מעונינים לשקם את הביצות ברצועת‬ ‫החוף במהלך הדורות‪ ,‬כי הם התישבו על גב ההר‪.‬‬ ‫הפתרון לסכסוך הישראלי‪-‬פלסטינאי כיום קשה מאוד‪ .‬לכן‪ ,‬הסכסוך‬ ‫נמשך כבר מאה שנים‪ .‬תושבי עמי הסביבה הערבים‪ ,‬המעטים מהמאות‬ ‫הקודמות‪ ,‬מונים כיום מליונים‪ .‬כיום‪ ,‬הם נאבקים )בצדק מבחינתם(‬ ‫להכרה בבעלותם על אדמות יהודה ושומרון וגם דורשים את זכות‬ ‫"השיבה" לא רק לאדמות יהודה ושומרון‪ ,‬אלא לכל הישובים שבהם‬ ‫התנחלו מימים ימימה מלפני ‪.1948‬‬ ‫ה"אני מאמין" שלי מביא אותי לומר את הדברים הבאים‪:‬‬ ‫א‪ .‬עם ישראל אינו אשם בגלויותיו‪.‬‬ ‫ב‪ .‬שטחי יהודה ושומרון הן אדמותיו ההסטוריות‪.‬‬ ‫ג‪ .‬המתיישבים‪-‬מתנחלים הערבים פלשו לאדמות נטושות ריקות‬ ‫מיהודים‪.‬‬ ‫ד‪ .‬קברי גיבורי ישראל ההסטוריים נמצאים בשטחי יהודה ושומרון‬ ‫)שטחים יהודיים לשעבר( לדוגמה‪ ,‬קבר יוסף בן יעקב ורחל‪ ,‬המשנה‬

‫‪166‬‬


‫קלאודיו ‪ :‬אילן יעקבי‬

‫אחינו האתיופים‬ ‫בכל עליה חדשה לארץ ישראל לאחר הקמת המדינה ב‪ 1948-‬היו‬ ‫התפרצויות של "אנטישמיות" מצד יהודים כלפי יהודים עולים‪ .‬הכינויים‬ ‫הפוגעים והמעליבים כלפי עולים חדשים לא פסקו‪ ,‬אבל ברובם חלפו‬ ‫מהעולם מעצמם‪ .‬אומנם‪ ,‬לא צריך להקל ראש בעלבונות‪ ,‬אבל יש‬ ‫להלחם בתופעות מתוך הבנה לטבע האנושי שאינו מקבל בהתלהבות‬ ‫אנשים חדשים לחברתו‪ .‬האתיופים הם אחינו היהודים בכל‪.‬‬

‫ה"אני מאמין"‬ ‫בענין יסודות השלום בין מדינת ישראל לפלסטינאים‬ ‫לא ידוע לי על עם נוסף בהסטוריה שחזר למולדתו הקדומה אחרי‬ ‫שהוגלה ממנה פעמיים )יש לזכור שבמהלך ההסטוריה הוגלו עמים‬ ‫רבים מאדמתם(‪ .‬היהודים בישראל כיום הם ברובם תושבי ארץ יהודה‬ ‫ההסטורית‪ .‬החזרה למולדת הקדומה היא תופעה יחודית לעם ישראל‪,‬‬ ‫עם התנ"ך‪ .‬עם ישראל התפלל לירושלים במהלך כל שנות גלותו הן‬ ‫בגלות בבל והן בגלות רומי‪.‬‬ ‫השטחים של יהודה ושומרון מהווים כיום מקום מושבם של‬ ‫הפלסטינאים תושביה הערבים של שומרון‪.‬‬ ‫היהודים לא נטשו את יהודה ושומרון לחלוטין מעולם‪ .‬קבוצות של‬ ‫יהודים חזרו למולדתם כבר בסוף המאה ה‪ .18-‬הם נחשבו אז בעצמם‬ ‫לפלסטינאים‪ .‬אפילו העולים לארץ ישראל במהלך תקופת שלטונו של‬ ‫הצורר היטלר נקראו פלסטינאים על ידי הכובשים הבריטיים‪.‬‬ ‫אדמות שומרון הנטושה‪ ,‬שיהודיה הוגלו בכוח על ידי מעצמות העל‬ ‫בתקופתם‪ ,‬נתפסו על ידי ערבים‪ ,‬תושבי העמים השכנים‪ .‬אלה תפסו את‬ ‫האדמות ופלשו אליהן במהלך הדורות והתנחלו בהם‪.‬‬ ‫בתי היהודים הקדמונים בשומרון נתפסו על ידם‪ .‬לכן‪ ,‬כיום‪ ,‬פלסטינאים‬ ‫יושבים מזה דורות על אדמות אלה‪ .‬ישיבתם על אדמות אלה אינה קובעת‬

‫‪165‬‬


‫בגוב האריות הנאצי‬

‫פרק ל"ט‬

‫ה‪"-‬אני מאמין" של קלאודיו‬ ‫בנושאים חברתיים‬ ‫חרדים‪-‬חילוניים‬

‫א‬

‫ין לשכוח שהסיוע של הכנסיה בשואה הציל הלכה למעשה את‬ ‫קלאודיו ומשפחתו מציפורני הנאצים‪ .‬הנזירות היו המורות‬ ‫הראשונות שלו‪ .‬מעל מיטתו במינזר נשקף הצלב הקדוש של ישו‪ .‬ישו‬ ‫)יהושוע( היה יהודי המאמין בקדושת בית המקדש בירושלים‪ .‬יהושוע‬ ‫היה יהודי במהלך כל חייו ונרצח בידי הרומאים "כמלך היהודים"‪ .‬יהושוע‬ ‫כלל לא יסד את הדת הנוצרית‪ .‬השליחים‪-‬ממשיכיו הטיפו לדת כזאת‬ ‫וניצלו את שמו כדי להפיץ את אמונותיהם הם‪.‬‬ ‫קלאודיו התחנך כחילוני ורק בזכות נישואיו לדתייה החליט לכבד את‬ ‫הדת ולערוך קידוש כהלכתו בליל שבת ועוד‪ ...‬תקווה אישתו הפכה‬ ‫לחרדית ושלושת ילדיו חזרו בתשובה והם חרדים כיום‪.‬‬ ‫קלאודיו נמצא בקשר חיובי והדוק עם ילדיו החרדים ועם נכדיו‪ .‬לפיכך‪,‬‬ ‫הוא מהווה הוכחה ניצחת לקיום בכבוד בין חרדים לחילוניים‪" .‬האני‬ ‫מאמין" שלו קובע שאי קיום מצוות התורה אינו אמתלא ותירוץ לניתוק‬ ‫יחסים בין אבות לבנים )חוזרים בתשובה(‪ .‬לפי "האני מאמין" שלו "איש‬ ‫באמונתו יחיה"‪.‬‬ ‫אבל‪ ,‬אם בכל‪-‬זאת יתגלו חיכוכים בין חרדים לחילונים‪ ,‬הרי זה נובע‬ ‫מגורמים כוחניים משני הצדדים‪/‬המחנות‪ ,‬חילונים וחרדים כאחד‪ .‬צריך‬ ‫תמיד לזכור שהיטלר לא עשה שום אבחנה בין יהודי חילוני ליהודי דתי‪-‬‬ ‫חרדי‪ .‬מדוע נעשה אנחנו היהודים אבחנה כזו ונשרת בכך את מגמותיו‬ ‫של השטן?‬

‫‪164‬‬


‫קלאודיו ‪ :‬אילן יעקבי‬

‫המטרה העליונה והמקודשת העומדת בבסיס התביעות לפיצויים‬ ‫היא שכל עם ידע היטב שהוא ישלם את מלוא המחיר אם יעז לרצוח‬ ‫בני עם אחר‪ .‬במיוחד כאשר מדובר ברצח עם מתוכנן ומוגדר‪ ,‬אם או בלי‬ ‫"ועדת ונזה"‪.‬‬

‫גם העם האירני ישלם פיצויים )אם חלילה תהיה שואה שניה(‪.‬‬ ‫על העם האירני‪ ,‬שהיה ידיד ישראל בתקופת השאח הפרסי‪ ,‬לדעת‬ ‫שאיומי מנהיגיו כיום לחסל את מדינת ישראל באמצעות טילים או‬ ‫בשימוש בפצצת אטום‪ ,‬הם הכרזה על הכוונה לרצח עם‪.‬‬ ‫איומי המנהיגים האירניים‪ ,‬כאחמדינג'אד‪ ,‬זהים במגמתם לאיומי‬ ‫"מיין קמף"‪ .‬ומי יודע אם מנהיגים אלה לא ידרדרו‬ ‫הצורר הנאצי בספרו ַ‬ ‫את העם האירני ויגרמו לאסון כבד כדוגמת הקורות את גרמניה עם סיום‬ ‫מלחמת העולם השניה‪.‬‬

‫ה"אני מאמין לגבי מדיניות היטלר‬ ‫היטלר תמך במדיניות הציר שיסד‪ .‬הוא תמך במוסוליני בפשיסט‬ ‫באיטליה וגם בקיסר הירואיטו ביפן‪ .‬הוא‪ ,‬כאן‪ ,‬נזקק לשותפים במגמותיו‬ ‫המגלומניות‪ .‬אבל‪ ,‬השותפים ניצלו תמיכתו כדי ליצור לעצמם אימפריות‪.‬‬ ‫מוסוליני נאבק לבניית אימפריה באפריקה )כולל לוב‪ ,‬סומליה ואתיופיה‬ ‫]א ֵ ּב ִסינִ יָ ה(‪ .‬קיסר יפן נאבק לבניית אימפריה משלו בשרשרת האיים‬ ‫ַ‬ ‫המוליכים לאוסטרליה ובאסיה )כולל בורמה‪ ,‬במטרה להגיע להודו(‪ .‬האם‬ ‫קיסר יפן דאג להודיע להיטלר על התוכנית להתקפה על ּ ֶפ ְרל ַה ְרבּ וֹ ר?‬ ‫התקפה שאילו היטלר ידע עליה יתכן שלא היה מאשרה? אולי יועציו היו‬ ‫מזהירים אותו מפני כניסת ארצות הברית למלחמה?‬

‫‪163‬‬


‫בגוב האריות הנאצי‬

‫הנמקות למחויבות הגרמנים‬ ‫למתן פיצויים‬

‫ע‬

‫ל כל חמשת התביעות מוטל על ממשלות גרמניה לפצות את‬ ‫משפחות הנרצחים והנרדפים פיצוי מלא והוגן‪ .‬בכל דור ודור עד‬ ‫סוף הדור השביעי‪.‬‬ ‫העושק של ילדות לא יכופר ולא ישכח ללא פיצוי הנעשק לפחות עד‬ ‫דור שלישי‪ .‬ככתוב בתורה "אבות אכלו בוסר ושיני בנים תקהינה" )ספר‬ ‫שמות פרק ל"ד(‪.‬‬

‫יכולת ההשתכרות של הנרצחים )אילו נשארו בחיים( חייבת להיות‬ ‫מפוצה עד דור שלישי‪.‬‬ ‫נכסי דלא ניידי חייבים להיות מפוצים על ערכם הריאלי במחירי השוק‬ ‫בעת ביצוע הפיצוי עד דור שביעי‪.‬‬ ‫הגזל של חנויות ומפעלי יהודים אינו מגיע לגזלנים בחינם‪ .‬כל‬ ‫ההכנסות והתשלומים ששולמו לעיריות בגינם )אבל ללא חובת תשלום‬ ‫עבור תיקונים ושיפוצים של הנכסים בתקופת ההלאמה‪/‬החרמה( מגיעים‬ ‫ליורשים עד דור שלישי‪.‬‬ ‫ולבסוף יקבע שבכל אתר ואתר במהלך המלחמה )כדוגמת הפיצוי‬ ‫המגיע ליהודי רומא ונגזל מהם( יש לקבוע את התקופה המעניקה זכאות‬ ‫לפיצויים שבשום פנים לא תעלה על התקופה שבה התקיים באתר‬ ‫השלטון הנאצי‪.‬‬

‫‪162‬‬


‫קלאודיו ‪ :‬אילן יעקבי‬

‫להלאים את הרכוש כבר בשנות ה‪ 50-‬אחרי המלחמה‪ .‬לא רק הפולנים‬ ‫חייבים לשלם פיצויים‪ ,‬אלא דווקא הגרמנים שגרמו לכך מלכתחילה‪.‬‬

‫תביעה ד'‬ ‫תביעה לממשלות גרמניה לדורותיהם לפצות יהודים שמפעלם נגזל‪.‬‬ ‫גרמנים‪-‬פולשים יושבים במפעלים גם כיום‪ .‬במקרה הפרטי מדובר‬ ‫במשפחת יעקבי שלא קיבלה פיצוי הולָ ם על גזילת המפעל לאריגה של‬ ‫"שויצֵ ר ְש ֵט ְק ַמ ִשינֵ ן" )‪.(SWEIZER STECKMACHINEN‬‬ ‫הוגו בברלין ְ‬

‫תביעה ה'‬ ‫זוהי תביעתם שלכל יהודי רומא שעברו את התופת בשואה החל‬ ‫מ‪) 7.9.1943-‬כניסת הגרמנים וכיבוש רומא( עד ליום השחרור על ידי‬ ‫בנות הברית ב‪ .4.6.1944-‬חשבון פשוט מראה שתקופה זו מסתכמת בסך‬ ‫הכל )בחיים במסתור‪ ,‬ברעב ובזהות בדויה( במשך תשעה חודשים‪ .‬לכן‬ ‫המגבלה לקבלת זכות לפיצויים מגרמניה הקובעת כיום )תחילת ‪(2012‬‬ ‫‪ 12‬חודשי חיים במסתור רעב וחיים בזהות בדויה אינה צודקת בעליל‪.‬‬ ‫קביעה זו של ממשלות גרמניה מטרתה פשוטה‪ ,‬לגזול ולשלול מניצולי‬ ‫השואה מרומא‪ ,‬במקרה זה‪ ,‬את זכות הפיצוי‪.‬‬ ‫דומה הדבר שאומרים לאישה בהריון שתקבל פיצוי על סבלה ומכאוביה‬ ‫בתקופת הריונה אבל בתנאי שתהיה בהריון בסך ‪ 12‬חודשים לפחות‪.‬‬

‫‪161‬‬


‫בגוב האריות הנאצי‬

‫נספחים‬ ‫פרק ל"ח‬

‫תביעה נגד ממשלות גרמניה לדורותיהם‬ ‫תביעה א'‬ ‫הילדים בשואה שניצלו בנס מציפורני הגרמנים לא זכו לפיצוי‬ ‫הולם עד עצם היום הזה‪ .‬ילדותם האבודה‪-‬העשוקה לא זכתה להכרה‬ ‫ולפיצוי למרות כל המאמצים מצד גופים יהודים בארץ ובחו"ל כולל‬ ‫גופים בינלאומיים‪ .‬אסור שהפיצוי המגיע להם יהווה חלק מפיצוי כולל‬ ‫שיתכן וכבר אושר לחלקם דרך המוסדות הגרמניים של היום או דרך‬ ‫משרד האוצר בישראל‪ .‬זהו פיצוי נוסף נפרד שהם זכאים לו‪ .‬זהו פיצוי‬ ‫ש‪ 1,500,000-‬ילדים אחרים בשואה לא זכו לו ולא יזכו לקבל לעולם‪ .‬זהו‬ ‫פיצוי המגיע בדין לבני משפחתם שנותרו בחיים‪.‬‬

‫תביעה ב'‬

‫פיצוי על רצח בני משפחה‪ .‬הנרצחים לא זכו לפיצוי )כמובן שזהו פיצוי‬ ‫נדרש וצודק גם מכיון שהנרצחים לא יזכו יותר לפרנס את בני‪-‬משפחתם‬ ‫לעולם(‪.‬‬

‫תביעה ג'‬

‫תביעה ופיצוי על גזילת רכוש הנרצחים‪ .‬פיצוי המגיע ליורשיהם‬ ‫החוקיים‪ .‬בבסיס התביעה יאמר "הרצחת וגם ירשת" )ספר מלכים א' פרק‬ ‫כ"א פסוק ‪ - (19‬בתביעה פרטית של משפחת יעקבי יאמר שהדוד יוליוס‬ ‫)בנו של סולומון הגביר( נרצח בביתו וקלאודיו כיורשו היחיד המוכר על‬ ‫ידי בית משפט פולני לא קיבל כל פיצוי‪/‬בעלות על הנכס הן מממשלת‬ ‫גרמניה האחראית הראשית לרצח עקב כיבוש פרוסיה )ההסטורית(‬ ‫והן מממשלת פולין )כיום פרוסיה הגרמנית ‪ .(1939-1945‬פולין העזה‬

‫‪160‬‬


‫קלאודיו ‪ :‬אילן יעקבי‬

‫פרק ל"ז‬

‫אינדקס‬ ‫דמויות אמיתיות בספר‪ ,‬אינדקס תאריכים ומאורעות היסטורים‬ ‫דמויות אמיתיות בספר‬ ‫האפיפיור פיוס ה‪ - 12-‬עמ' ‪108 ,15‬‬ ‫מונסיניור פלהרטי ‪ -‬עמ' ‪59 ,58 ,16 ,15‬‬ ‫הנזירה מריה אנתוניאצי ‪ -‬עמ' ‪14 ,13 ,9‬‬ ‫הוקרה כחסידת אומות העולם מטעם יד‪-‬ושם ב‪2005-‬‬ ‫קולונל הרברט קפלר ‪ -‬עמ' ‪31 ,30‬‬ ‫אריך פריבקה ‪ -‬עמ' ‪31 ,30‬‬ ‫האיש בשחור )שמו לא היה ידוע לנו( ‪ -‬עמ' ‪113 ,90 ,49 ,30-31‬‬ ‫הלר חנוך ואחיו ד"ר הלר פאול ‪ -‬עמ' ‪142-150 ,31-35‬‬ ‫אנג'לו פוריפיקטו ‪ -‬עמ' ‪47,48 ,26 ,8‬‬ ‫אינדקס מאורעות הסטוריים‬ ‫חוקי הגזע הפשיסטים ‪ -‬עמ' ‪20‬‬ ‫מדיניות היטלר ‪ -‬עמ' ‪125 ,100 ,98 ,92-94 ,39 ,38 ,18‬‬ ‫מדיניות ארה"ב ֶופרל ַה ְרבּ וֹ ר ‪ -‬עמ' ‪95‬‬ ‫ועידת ונזה )הפתרון הסופי( ‪ -‬עמ' ‪153 ,118 ,117 ,74‬‬ ‫מערך הכוחות הגרמניים בדרום איטליה ‪ -‬עמ' ‪120 ,119 ,113‬‬ ‫התקדמות בעלות הברית לכוון רומא ‪ -‬עמ' ‪120‬‬ ‫שחרור רומא מהכיבוש הנאצי ‪ -‬עמ' ‪122-124‬‬ ‫פסוקים מהתנ"ך ‪ -‬עמ' ‪163 ,161‬‬ ‫מוסד יד‪-‬ושם ‪ -‬עמ' ‪153 ,152 ,147‬‬

‫‪159‬‬


‫בגוב האריות הנאצי‬

‫פרק ל"ו‬

‫מפתח השמות האמיתיים‬ ‫בעברית ובלועזית‬ Suore Sister Maria Antoniazzi ‫ הנזירה מריה אתוניאצי‬.1 Monsinior Hugh O'Flherty ‫ מונסיניור פלהרטי‬.2 Minna Jacobi ‫ מינה יעקבי‬.3 Hugo Jacobi ‫ הוגו יעקבי‬.4 The Pope - Pius 12-‫ האפיפיור פיוס ה‬.5 Solomon senft (‫ סולומון )אביה של מינה יעקבי‬.6 (Minna's father) Rachel (Minna's mother) (‫ רחל בלאו )אמה של מינה יעקבי‬.7 (Zelma (Minna's sister (‫ זלמה )אחות של מינה‬.8 Leo (Minna's brother) (‫ ליאו )אחיה של מינה‬.9 Julius (Minna's brother) (‫ יוליוס )אחיה של מינה‬.10 Maria and Angelo Purificato ‫ אנג'לו פורפיקטו ואישתו מריה‬.11 Rosario Bentivegna (‫ רוזריו בנטיוגנה )רנטו‬.12 Carla Capponi (‫ קרלה קפוני )מרתה‬.13 Hanoch Haller ‫ חנוך הלר‬.14 Dr. Weisbrem (‫ים‬-‫ ד"ר וויסברם )מרח' סוקולוב בבת‬.15 .‫כל השמות הנזכרים בעדותו של חנוך הלר הם אמיתיים‬ All the names in Hanoch Haller's testimony are the true names of people who acted in the miraculous salvation of thousands of Jews during the Holocaust period.

158


‫קלאודיו ‪ :‬אילן יעקבי‬

‫אילמלא פעולות הריגול של הילדה יתכן שמספר הנרצחים היה‬ ‫עולה בעוד אלפי יהודי רומא שהיו מוסתרים במקומות רבים‪ .‬כאשר‬ ‫העולם ספר את מתיו בסוף מלחמת העולם השניה והכריז על כחמישים‬ ‫מיליון בני‪-‬אדם ומתוכם כשישה מליוני יהודים אפשר היה לצרף גם את‬ ‫הנרצחים אחרי ה‪.4.6.1944-‬‬ ‫שואת העם היהודי הייתה שונה משואת אירופה ומשואת העם‬ ‫הסובייטי‪ ,‬משואת בנות הברית ומשואת היפנים כולל הירושימה ונגסקי‪.‬‬ ‫שואת העם היהודי הוגדרה כפתרון סופי המבטא פסק דין מוות לכל‬ ‫יהודי באשר הוא על עצם היותו יהודי‪ .‬רצח ‪ 1,500,000‬ילדים יהודים‬

‫בשואה כמוהו כרצח עוד ‪ 6,000,000‬יהודים )נניח שלכל ילד יהיו‬ ‫בממוצע ‪ 4‬ילדים(‪.‬‬ ‫ימצִ יָ ה של היהודי בגולה באירופה החלה כבר‬ ‫ההסטוריה של ֵה ֵדלֵ יגִ ִיט ָ‬ ‫במאות קודמות מהרגע שסימנו את היהודים בשמות יהודיים‪) .‬החל‬ ‫מהמאות ה‪ (17-18-‬חוקים אנטישמיים אסרו על יהודים להיות רופאים‬ ‫ועו"ד ועוד‪ .‬כך היהודים נאלצו לעסוק במקצועות "פשוטים" כגון‬ ‫רוכלים‪ .‬הם עסקו בענייני כספים והתעשרו מהם‪ .‬אבל‪ ,‬הדליגטימציה‬ ‫הגיעה לשיאים חדשים בימי היטלר‪.‬‬ ‫מטרת תורת הגזע הייתה לאבחן את היהודים ולהגדירם כתתי‪-‬אדם‬ ‫בזויים‪ .‬הנאצים ראו עצמם כמחוייבים להפטר מהם כדי לשמור‪ ,‬כביכול‪,‬‬ ‫על טהרת הגזע‪ .‬וכך שלב אחר שלב‪ ,‬פרוגרום אחר פרוגרום‪ ,‬נסללה הדרך‬ ‫אל הפתרון הסופי‪ ,‬הגֶ 'נוֹ ַסייד‪ ,‬של העם היהודי‪ .‬הבה נסלול כעת הדרך‬ ‫חדשה כדי למנוע שואה נוספת‪.‬‬

‫‪157‬‬


‫בגוב האריות הנאצי‬

‫פרק ל"ה‬

‫דברי סיכום‬

‫ה‬

‫ספר "בגוב האריות הנאצי" )סיפור המרגלת היהודיה( הוא דרמה‬ ‫מרתקת שמציבה אישה המשתוקקת להשיג מזון עבור משפחתה‬ ‫במרכז מאבק השרדות קשה במיוחד‪ .‬כל זה בתקופה שבני עמה מובלים‬ ‫להשמדה בהמוניהם‪.‬‬ ‫הדרמה מלווה בשיחות כמעט אותנטיות )על פי זכרוני המתבסס על‬ ‫סיפוריה של אימי‪-‬הילדה(‪ .‬כך הקוראים הופכים לשותפים בהתרחשויות‬ ‫המאימות יום יום ושעה שעה על המשפחה‪.‬‬ ‫הדרמה מתעצמת כאשר הגיבורה הראשית מחליטה לא רק לקבל מזון‬ ‫מקצין נאצי עבור משפחתה הרעבה‪ ,‬אלא מחליטה לנצל את המצאותה‬ ‫בגוב‪-‬האריות לצורך ריגול‪ .‬בהדרגה היא הופכת למרגלת נחושה‪ .‬הגורל‬ ‫הביא אותה למנזר דווקא בטורפיניאטרה‪ .‬הנזירה הראשית במנזר מריה‬ ‫אנתוניאדי הייתה יד‪-‬ימינו של נציג הוותיקן מונסיוניור פלהרטי המפורסם‪.‬‬ ‫תחילה היא מגלה למחתרת את מועד כניסת חטיבת קציני האס‪.‬אס מבוזן‬ ‫ב‪ .23.3.1944-‬מידע חשוב זה סייע לאירגון פגיעה בגרמנים‪.‬‬ ‫אבל‪ ,‬בעיקר הילדה המרגלת הצליחה להשיג בתעוזתה מידע רב וחשוב‬ ‫ביותר בתיאור המערך הצבאי הגרמני בדרום איטליה‪.‬‬ ‫בנות הברית קיבלו את המידע באמצעות המחתרת האיטלקית בדרכם‬ ‫צפונה להשמדת הביצורים הגרמניים מכיוון מונטה קסינו ועד רומא‪ .‬כך‬ ‫הושלמה הנקמה הפרטית של יהודית אמיצה בכך שהמידע סייע לחיסול‬ ‫אלפי גרמנים‪ .‬רומא שוחררה מהנאצים ב‪.4.6.1944-‬‬ ‫הילדה תרמה את תרומתה גם להצלת יתר יהודי רומא שעדיין לא נלכדו‬ ‫בין ‪ 16.10.43‬ל‪) 4.6.44-‬תאריך השחרור(‪ ,‬ממש כמו משפחת יעקבי עצמה‪.‬‬

‫‪156‬‬


‫קלאודיו ‪ :‬אילן יעקבי‬

‫לפעולה ביניהם "החלוץ" וגם "ביתר"‪ .‬הכל התנהל במסגרת "עליה‬ ‫ב'"‪ְ .‬שטוֹ ְר ְפר טיפל בכל הפניות להפלגות‪ .‬מנהל המרכז להגירה‬ ‫יהודית בוינה היה אדולף איכמן‪.‬‬ ‫‪ .9‬דר' לִ יכְ ְטוִ ְיטש ‪ -‬לא מצאתי עליו פרטים‪.‬‬ ‫‪ָ ּ .10‬פ ּ ֵפנְ ַהיִ ם‬ ‫ראה מאמר "אנטישמיות ושואה ושארית הפליטה ‪ -‬וינה ‪1938-‬‬ ‫‪"1939‬‬

‫‪155‬‬


‫בגוב האריות הנאצי‬

‫‪ .4‬דר ֵא ִריך ַרזַ קוֹ בִ יטש חבר המפלגה הנאצית‬ ‫הוא היה מתווך בין הלר חנוך והגסטפו‪ .‬ב‪ 1938-‬הוא תמך בהלר חנוך‬ ‫והיה מודע למאמצים למצוא נתיב מילוט‪ .‬לאחר שנתיב כזה נמצא‬ ‫הלר חנוך התייעץ איתו בפרטים‪ ,‬כגון קבלת סיוע ביצירת קשר עם‬ ‫הקונסוליה הגרמנית בפיריאוס‪.‬‬ ‫דר' אריך רזקוביטש סייע מאוד בהסדרת אישורי ההפלגות גם בוינה‬ ‫וגם בפיריאוס‪ .‬מסתבר שהוא היה אז חסיד מציאת דרך מילוט ליהודים‪.‬‬ ‫‪ .5‬הספינות ֵמלְ ק ִומיֵ נֵ ְרוַ ה )‪(MELK; MINERVA‬‬ ‫אלה שתי הספינות הראשונות שהלר חנוך שכר לצורך השיט על נהר‬ ‫הדנובה‪ .‬הספינה מלק הפליגה לים השחור ב‪ 30.10.1938-‬והספינה‬ ‫מינרוה הפליגה לים השחור ב‪ 4.11.1938-‬מפיריאוס‪ .‬משם עלו‬ ‫המעפילים לאוניה שהפליגה לארץ ישראל‪ .‬לא מצאתי מידע מלבד‬ ‫פרטים בודדים על התקופה וההפלגות במאמר‪:‬‬ ‫‪THE "BERGSON BOYS" AND THE ORIGIN'S‬‬ ‫‪OF CONTEMPORARY ZIONIST MILITANCY‬‬ ‫‪ַ .6‬דרגַ ה האוניה שהגיע לחוף ַטנט ּו ָרה‬ ‫שם פגשו המעפילים את חברי האירגון‪ .‬לא מצאתי מידע הולם מלבד‬ ‫במאמר הרשום לעיל‪.‬‬ ‫‪ .7‬הספינה היונית "אלי" נבנתה בגנואה )איטליה(‬ ‫הספינה נבתנה ב‪ .1935-‬הספינה אלי הותאמה להסעת אנשים‬ ‫ושופצה בהתאם לצורך הפלגתה לארץ ישראל‪.‬‬ ‫‪ .8‬ברתהולד ְשטוֹ ְרפֵ ר )‪ (BERTHOLD STORFER‬יהודי מתנדב‬ ‫בנקאי ובעל קשרי מסחר בבלקן‪ .‬אירגונים יהודיים חדשים נכנסו‬

‫‪154‬‬


‫קלאודיו ‪ :‬אילן יעקבי‬

‫הערות שוליים על שמות הפרשת ההצלה ההירואית של‬ ‫יהודי אירופה במסגרת ההעפלה לארץ ישראל עליה "ב"‬ ‫)הבלתי לגאלית( בשנת ‪1938‬‬ ‫‪ .1‬שלמה בן‪-‬יוסף )עולה הגרדום(‬ ‫בן‪-‬יוסף היה מעפיל ולוחם בית"ר‪ .‬הוא אחד מעשרת הרוגי המלכות‬ ‫בתקופת המנדט הבריטי‪ .‬לפי עדותו של הלר חנוך שלמה בן‪-‬יוסף‬ ‫עלה לארץ ישראל ב‪ 1938-‬באחת משתי האוניות הראשונות שהלר‬ ‫חנוך אירגן‪ .‬לאחר שביררתי בויקיפידיה את הפרטים מצאתי סתירה‬ ‫בתאריכים‪ .‬האם יתכן שהלר חנוך טעה? )לדעתי‪ ,‬הוא לא טעה(‬ ‫‪ .2‬דר' היינריך פון ניומן )יהודי אוסטרי‪(1873-1939 ,‬‬ ‫ידוע כמגן יהודי אוסטריה בועידה ַאוִ ַיאן )‪ (1938‬הוא היה רופא אף‪-‬‬ ‫אוזן‪-‬גרון מפורסם‪ .‬לא מצאתי בויקיפדיה פרטים על הסיוע ושיתוף‬ ‫הפעולה שלו עם הלר חנוך בכל הקשור להצלת יהודים בנתיב הדנובה‪.‬‬ ‫פרשת עזרתו להלר חנוך נעלמה מידיעת ויקיפדיה‪.‬‬ ‫‪ַ .3‬א ֵססוֹ ר לַ נְ גֵ ה )ד"ר למשפטים( ‪ -‬חבר המפלגה הנאצית‬ ‫רודולף לנגה היה מפקד המשטרה החשאית הנאצית בוינה משנת‬ ‫‪ .1936‬ב‪ 1937-‬הצטרף למפלגה הנאצית‪ .‬בזכות קשריו עם הלר חנוך‪,‬‬ ‫הוענק האישור להחזרת שבע מאות היהודים שנתקעו באיטליה לוינה‬ ‫מבלי לשלחם למחנה דכאו‪ .‬הלר חנוך קיבל מאססור לנגה אישור‬ ‫לארגן יציאה משטח הרייך לכל המהגרים תוך חודשיים‪ .‬האישור זירז‬ ‫לבסוף את מציאת נתיב המילוט דרך הדנובה ולהצלתם הסופית של‬ ‫המהגרים‪ .‬גם פרשה זו אינה נזכרת בויקיפדיה‪.‬‬

‫‪153‬‬


‫בגוב האריות הנאצי‬

‫פרק ל"ד‬

‫האמת שאינה רשומה ואינה מקובלת‬ ‫על מוסד יד‪-‬ושם בירושלים‬

‫ל‬

‫מרות מאמצי קלאודיו אילן לציין את נתיב המילוט של אלפי יהודים‬ ‫במפת המילוט ביד‪-‬ושם‪ ,‬הנתיב לא צויין‪ .‬שמו של הלר חנוך ואחיו דר'‬ ‫פאול הלר אינם מופיעים בשום מקום‪ .‬מפעלם ההירואי של שני האחים‬ ‫אינו ידוע ואינו מפורסם ברבים‪ .‬ילדי ישראל אינם מודעים לגבורתו של‬ ‫הלר חנוך המארגן הראשי‪ .‬אני מניח כיום שמוסד יד‪-‬ושם מתעלם ביודעין‬ ‫מתולדות נתיב המילוט דרך הדנובה‪ .‬מוסד יד‪-‬ושם מתעלם מהאיש שגילה‬ ‫נתיב מילוט זה והוציא לפועל את עלייתם לארץ של אלפים רבים‪.‬‬ ‫ההתעלמות ממפעלו נובעת מכך שב‪ 1938-‬הנאצים עדיין לא ביצעו‬ ‫רציחות המוניות של יהודים‪ .‬אז הם רצו פשוט להפטר מהיהודים ולסלקם‬ ‫מאדמת אירופה‪ .‬מנהל המפעל הנאצי אז היה אדולף אייכמן שגם איתו‬ ‫הלר חנוך נפגש לעיתים קרובות‪.‬‬

‫אסור שמוסד יד‪-‬ושם ישכח תקופה זו‪ .‬האיזכור והפירסום של מפעלו‬ ‫ההרואי של הלר בוודאי‪ ,‬לא הופך את אדולף אייכמן לחסיד אומות‬ ‫העולם‪ .‬מעשיו של הפושע הזה אינם נמדדים על פי הסכמה או אי‬ ‫הסכמה ליציאת יהודים מאירופה‪ .‬הוא לא היה בורג קטן שציית לפקודות‬ ‫מברלין‪ ,‬אלא יוזם השמדת יהודים בכל המשך דרכו הפיקודית‪.‬‬ ‫מכאן שהעובדה ההיסטורית שאדולף אייכמן לא התנגד ליציאת יהודים‬ ‫מאירופה ב‪ 1938-‬אינה סותרת את עובדת היותו אחראי פעיל להשמדת‬ ‫יהודים רבים מאוד‪ .‬ושותף בכיר בועידת וַ נְ זֶ ה ב‪ 20.1.1942-‬כולל היותו‬ ‫שותף בהחלטה ולבצע את הפתרון הסופי הידוע לשימצה‪.‬‬

‫‪152‬‬


‫קלאודיו ‪ :‬אילן יעקבי‬

‫ברצוני להודות לחברים יקרים שאיתם פעלתי לאורך הדרך ובלעדיהם‬ ‫לא יכולתי להצליח וביניהם‪:‬‬ ‫‪10‬‬ ‫דר' לִ יכְ ְט ִ ּו ְיטש‪ ,9‬מר ַפ ֵפנְ ַהיים ‪ ,‬מר ְש ַטיינְ ֶפלד‪ ,‬דר' פאול ַהלֵ ר )אחי‬ ‫היקר(‪ ,‬מר ַה ְרנְ ֶפלד‪ ,‬הסופר פאול ֵאלְ ֵ ּבוֹ גן‪ ,‬מר ְשלִ ינְ גֵ ר‪ ,‬גב' גְ ֵר ָטה זַ ְדרוֹ בִ יץ‪.‬‬ ‫לכל אלה ולרבים אחרים אני חב את תודתי‪ .‬יחד הקמנו את מפעל‬ ‫העליה לארץ ישראל‪ .‬כולם פעלו בלב חם ועשו כמיטב יכולתם להציל‬ ‫יהודים מציפורני הנאצים‪.‬‬ ‫מספר גדול של עולים שהגיעו לארץ באוניות שאני אירגנתי תחילה‬ ‫ושאירגנו אחרי מוסדות שונים‪ ,‬נפלו במלחמת העצמאות העקובה מדם‪.‬‬ ‫הם נפלו על אדמת קודש והלוואי שקורבנם לא יהיה לשוא‪.‬‬ ‫שלום!!!‬

‫‪151‬‬


‫בגוב האריות הנאצי‬

‫הבריטי‪ .‬צעירים יהודים אמיצים נלחמו נגד האנגלים‪ ,‬שונאי היהודים‬ ‫הדורסניים‪ ,‬ומשתפי הפעולה עם הערבים נגד היהודים‪.‬‬ ‫בתחילת המאה העשרים קם יהודי בשם תיאודור הרצל‪ ,‬עיתונאי‬ ‫וסופר‪ ,‬והתחיל את מאבקו למען הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל‪ .‬זו‬ ‫הארץ שהובטחה לעם ישראל על ידי אלהי ישראל לפני אלפי שנים‪ .‬זו‬ ‫הארץ שבה חיו אבותינו‪ ,‬מהים עד נהר הירדן‪ ,‬והקימו את בית המקדש‬ ‫הראשון ואת בית המקדש השני‪ .‬זו ארצם של היהודים שממנה הוגלו‬ ‫בכוח לניכר‪ .‬זו הארץ שאלפי יהודים התפללו אליה במשך אלפיים שנות‬ ‫גלות כאשר בפיהם התפילה "לשנה הבאה בירושלים הבנוייה"‪.‬‬ ‫אדמה לא מקבלים במתנה‪ .‬אדמה נרכשת בדם ובדמעות‪ .‬הדור החדש‪,‬‬ ‫דור חזק ואמיץ ילחם כדי לשמור על אדמת המולדת‪ .‬ארץ ישראל עדיין‬ ‫מוקפת אוייבים והמאבק לשלום המדינה חייב להמשך‪.‬‬ ‫לסיום עדותי הקצרה והתמציתית )כי בגלל מחלתי אין לי כוח לפרט‬ ‫עוד( תיארתי את התארגנות עליה ב'‪ ,‬העליה שנחשבה לבלתי לגאלית‬ ‫בגלל התנגדות המאורגנת והעוינת של האנגלים שהעדיפו לתמוך‬ ‫בערבים ולמנוע מהיהודים את הזכות לשוב לארץ הקודש שלהם‪ .‬הארץ‬ ‫הייתה חרבה רובה ככולה‪ .‬הארץ הייתה מלאה בביצות ובמחלות מתוך‬ ‫הזנחה רבת דורות על ידי המתנחלים הערבים מעמי הסביבה‪ .‬פעולותיהם‬ ‫של האנגלים היו אנטי‪-‬ישראליוֹ ת ובמקרים רבים ממש אנטישמיות‪ .‬הם‬ ‫היו ממשיכי פעולותיו של היטלר‪.‬‬ ‫ובכן‪ ,‬הפעולות של הבריטים מנעו עליה מסיבית מאורגנת לארץ ישראל‪.‬‬ ‫האנגלים האנטישמים גרמו לסבל רב לניצולי שואה רבים מכל המדינות‬ ‫שבהם יהודים סבלו מרדיפות הנאצים‪ .‬כל זה למרות נכונות הגסטפו לסייע‬ ‫לעלית יהודים לארץ‪-‬ישראל‪ .‬זוהי האמת והיא חייבת להאמר באופן ברור‬ ‫ובקול רם‪.‬‬

‫‪150‬‬


‫קלאודיו ‪ :‬אילן יעקבי‬

‫חנוך הלר מגיע לחיפה לאחר בריחתו מאוסטריה ב‪2.2.1939-‬‬ ‫אירגון "מכבי"‪ ,‬המשיך את מפעל ההגירה שהקמתי ופתח משרד‬ ‫במקום אחר בווינה‪ .‬אחר‪-‬כך הצטרפו אירגונים נוספים למאמץ ההגירה‬ ‫בנתיב הדנובה שאני הקמתי ממש מתחילתו‪.‬‬ ‫שוב לא אשכח את הרגע שבו נפל מבטי על האטלס וראיתי את מסלול‬ ‫נהר הדנובה המוביל ישר לים השחור‪ .‬איש לא חשב על כך לפני ואיש‪,‬‬ ‫כמובן‪ ,‬לא הציע לי נתיב מילוט ריאלי זה‪ .‬קורה לפעמים‪ ,‬ברגעי יאוש‬ ‫ובעזרת ניצוץ אלוהי‪ ,‬שאדם מוצא דרך להינצל‪ .‬זה בדיוק מה שקרה לי‪.‬‬ ‫אחדים מצוות העובדים שלי שהצטרפו למסעי לארץ ישראל נעצרו‬ ‫על ידי האנגלים ונשלחו כמוני למעצר בכלא עכו‪ .‬חלום החופש המיוחל‬ ‫נמוג‪ .‬אבל‪ ,‬מיד לאחר שחרורי מכלא עכו )ישבתי שם מספר חודשים(‬ ‫התקשרתי למחתרת בארץ ישראל ונלחמתי עד לשיחרור מהמנדט‬

‫‪149‬‬


‫בגוב האריות הנאצי‬

‫ומיד אחר כך לשלוח אותי למחנה ריכוז‪ .‬לכן לא יכולתי להשאר‪ .‬העברתי‬ ‫את אירגון העליה לאירגון "מכבי"‪ ,‬שהמשיך את פעולותיו בהדרכתי‪.‬‬ ‫כאן חנוך הלר הפסיק את סיפורו‪ .‬הוא היה חלש מהטיפולים‬ ‫האונקולוגיים בבית חולים תל‪-‬השומר‪ .‬אבל‪ ,‬לאחר הפסקה‪ ,‬המשיך כך‪:‬‬ ‫עזבתי את אוסטריה במהירות האפשרית בראשית ‪ .1939‬היה לי‬ ‫)צֵ ְר ִט ִיפ ַיקט( אישור מעבר שקיבלתי מקבוצת מהגרים דתית‪ .‬כל‬ ‫הפעילות הזו נוהלה עכשיו באחריותם של פרופ' היינריך פון ניומן ושל‬ ‫היועץ המסחרי שלו ֶ ּב ְר ְתהוֹ לְ ד ְשטוֹ ְר ּ ֵפר‪ 9,‬שניהם נכחו בוועדת ֵאבִ ַיאן‪.‬‬ ‫לט ִר ֶיאסט )איטליה(‪ .‬שם חיכיתי מספר ימים להפלגה‬ ‫מאוסטריה הגעתי ְ‬ ‫לחיפה‪ .‬בטריאסט התקשרתי לקונסוליות נוספות‪ .‬רק הקונסוליה של‬ ‫פרגוואי העמידה לרשותי חמש מאות ויזות הגירה‪ .‬זה היה אולי מכיון‬ ‫שהקונסול עצמו היה יהודי‪.‬‬ ‫למאמץ לסייע לי הצטרפה אישה יהודיה מוינה‪ .‬היא פנתה לשגרירות סין‬ ‫בגלל לחצי‪ .‬בעלה היה עצור והובל למחנה דכאו‪ .‬כתודה למאמציה הפעלתי‬ ‫שוב את קשרי והצלחתי להוציא את בעלה לחופשי ממחנה דכאו‪ .‬בסך הכל‬ ‫הוצאתי יהודים רבים ממחנה דכאו‪ ,‬אינני זוכר כיום את שמותיהם‪ ,‬לצערי‪.‬‬ ‫כאשר הגעתי לחיפה נודע לי שמשרדי בווינה נסגר שוב בגלל התערבות‬ ‫האנגלים‪ .‬כל צוות העובדים שלי שם נעצר בידי הגסטפו ונשלח לדכאו‪ .‬בין‬ ‫העצורים היה אחי דר' פאול הלר‪ .‬מיד התקשרתי לווינה‪ ,‬לאיש הקשר שלי‬ ‫בגסטפו‪ .‬דיווחתי לו בעל‪-‬פה ואחר‪-‬כך בכתב שאני מעוניין לאפשר טיפול‬ ‫מהיר לקידום ההגירה ממשרדי החדש בתל‪-‬אביב‪ ,‬ברחוב אחד העם ‪.32‬‬ ‫יחד עם זאת הדגשתי שהאירגון הישראלי מסרב לפעול‪ ,‬אם לא ישוחררו‬ ‫כל בני הערובה מיד‪ .‬בני הערובה שוחררו תוך שבוע‪ .‬אינני יודע בבירור‬ ‫האם התערבותי השפיעה על החלטתם או ששחרורם נבע מסיבה אחרת‪.‬‬

‫‪148‬‬


‫קלאודיו ‪ :‬אילן יעקבי‬

‫הקבוצה הדתית‪ ,‬מר ְש ַטיינְ ֶפלד וגם את משפחתי‪ ,‬כלומר את אישתי ואת‬ ‫הבת שלי‪.‬‬ ‫כבר כאשר הייתי בספינה בדרך לווינה נודע לי על האירועים‬ ‫המדאיגים‪ .‬בווינה ראיתי את ההרס בבית הקברות היהודי‪ .‬החנויות של‬ ‫היהודים נהרסו‪ .‬משרד ההגירה שלי נסגר ופעילות ההגירה נפסקה בזמן‬ ‫המאורעות‪.‬‬ ‫לאחר שנרגעה‬ ‫הסערה‪/‬פרוֹ גְ רוֹ ם‪ ,‬חידשתי מיד את פעילות ההגירה‪.‬‬ ‫ְּ‬ ‫הפעילות חודשה באישור הגסטפו‪ .‬אבל‪ ,‬לא היו לנו כספים‪ .‬לכן‬ ‫התקשרתי למוסדות הצ'כיים והונגריים‪ .‬סיכמתי איתם שהם ישכירו את‬ ‫הספינות היווניות ויגיסו את הכספים לצורך כך‪ .‬אני הצהרתי על נכונותי‬ ‫לגייס את הכספים עבור השיט על הדנובה‪.‬‬ ‫החלטתי לקלוט רק מחצית מהמהגרים מאוסטריה והיתר יחולק בין‬ ‫היהודים הצ'כיים‪ ,‬ההונגריים והרומנים‪ .‬באופן זה ניצלו אלפי יהודים‬ ‫ונשלחו לארץ ישראל בהפלגות שונות‪.‬‬ ‫צאצאי המהגרים מונים כיום בישראל קרוב לודאי עשרות אלפי‬ ‫יהודים‪ .‬לצערי‪ ,‬נתיב הבריחה הזה אינו זוכה להכרה‪ ,‬משום מה‪ ,‬ממוסד‬ ‫יד‪-‬ושם בירושלים‪ .‬אולי מכיון שהאישור העיקרי להפלגות הגיע ישירות‬ ‫מהגסטפו‪ ,‬בהמשך לפגישותי עם אדולף איכמן‪ .‬הלר חנוך סיפר לי‪ ,‬אילן‬ ‫יעקבי כותב ספר זה‪ ,‬על הצער שנגרם לחנוך הלר מההתכחשות כלפיו‬ ‫ממוסד יד‪-‬ושם‪.‬‬ ‫וכך המשיך לספר‪:‬‬ ‫ניהלתי את פעילות ההגירה מתחילתו כיוזם ראשון בתחילת ‪1938‬‬ ‫ועד לראשית ‪ .1939‬אז נאלצתי להפסיק את פעולתי בגלל האיומים‬ ‫מהגסטפו‪ .‬נמסר לי שיש כוונה לחסום בפני את היציאה מאוסטריה‪.‬‬ ‫בעצם‪ ,‬הם רצו שאני אנהל את ההגירה עד ליציאתו של היהודי האחרון‬

‫‪147‬‬


‫בגוב האריות הנאצי‬

‫הציוד האישי של כל מהגר היה צריך להיות מינימלי ומוגבל רק‬ ‫לחפצים אישיים בסיסיים‪ .‬סוכם ששמונים אחוז מהמהגרים ישלמו עבור‬ ‫עשרים אחוז של עניים‪ .‬האוניות הפליגו ב‪ ,30.10.1938-‬וב‪.4.11.1939-‬‬ ‫במסגרת עליה ב' )העליה הבלתי לגאלית( שנוסדה אז כאמור‪).‬כלומר‪:‬‬ ‫ב‪(29.10.1938-‬‬ ‫בשתי ההפלגות השתמשנו בוויזות מליבריה‪ .‬ההפלגות בעליה ב' נשאו‬ ‫יעד פיקטיבי‪ ,‬וכמובן לא חיפה או נתניה‪ .‬האנגלים היו עלולים לערוך‬ ‫בדיקות בביקורת המכס‪ ,‬כך שהיעד הרשום לא יהיה ארץ ישראל‪.‬‬ ‫המעבר מספינות הדנובה לספינות האחרות בפיריאוס נתקל בדרך‬ ‫כלל בקשיים‪ .‬שלטונות הנמל ברומניה דרשו‪ ,‬אולי בצדק‪ ,‬את התאמת‬ ‫הספינות להסעת בני‪-‬אדם‪ .‬זה דרש שיפוצים‪ .‬זה דרש גם כסף רב‪ .‬לבסוף‬ ‫הצלחנו בכל והאוניות הפליגו לארץ‪-‬ישראל‪.‬‬ ‫‪6‬‬ ‫חזרתי לוינה אחרי הפלגת האוניה ְַדרגַ ה‪ .‬עמדתי בקשר הדוק עם‬ ‫הנהלת הספינה כדי לעקוב אחרי מסלול הפלגתה‪ .‬בישראל דאגו לעגינה‬ ‫בטוחה שתתבצע‪ ,‬כמובן‪ ,‬ללא ידיעת האנגלים‪ .‬האנגלים עצרו כל אוניה‬ ‫בלתי לגאלית‪ ,‬אך הספינה ְד ַרגָ ה הגיעה לחוף ללא תקלות‪.‬‬ ‫אחר‪-‬כך הפלגתי מווינה בספינה השכורה השניה ֵמלְ ק‪ .‬הפלגתי לנמל‬ ‫ְ ּב ַראוּלָ ה ברומניה‪ .‬שיניתי את הנמל כדי להסיח את דעתם של האנגלים‪.‬‬ ‫חברת הנסיעות בפיריאוס עזרה לנו להתחמק מהאנגלים‪ .‬קיבלנו הודעה‬ ‫שהאוניה ֵ‬ ‫"אלִ י" ‪ 7‬כבר בדרך אלינו‪.‬‬ ‫כאשר הספינה היוונית ֵאלִ י הגיעה התברר שהיא אינה מתאימה‬ ‫לדרישות הנמל‪ .‬לכן‪ ,‬שוב כמו בפעם הקודמת‪ ,‬נאלצתי להסכים‬ ‫לשיפוצים יקרים‪.‬‬ ‫כאשר‪ ,‬סוף סוף‪ ,‬עלינו לספינה חילקתי את הנוסעים לקבוצות‪ .‬דאגתי‬ ‫שקודם כל יטפלו בחולים ובקשישים‪.‬‬ ‫התחייבתי בפני הגסטפו מראש לשוב לווינה‪ .‬שם חיכו בני הערובה‬ ‫שנאלצתי להשאיר‪ .‬תחילה את פרופ' היינריך פון ניומן הנאמן ואת נשיא‬

‫‪146‬‬


‫קלאודיו ‪ :‬אילן יעקבי‬

‫להפלגה מהגסטפו‪ .‬כמו‪-‬כן הסביר שספינותיו יובילו את המהגרים עד‬ ‫לספינות שיצאו מנמל פיריאוס‪ .‬הוא טען שאין בעיה להעלות יהודים‬ ‫על ספינותיו עם אישורי הגסטפו‪ .‬לבקשתי הוא התקשר מיד טלפונית‬ ‫לגסטפו וקיבל אישור בעל פה‪ .‬וכך רשמנו זיכרון דברים‪.‬‬ ‫בינתיים‪ ,‬שותפי לעבודה במשרדי המתינו מיואשים‪ .‬הם הניחו‬ ‫שנעצרתי‪ .‬הם סירבו להאמין שנטשתי אותם לנפשם‪ .‬כאשר‪ ,‬סוף סוף‪,‬‬ ‫הופעתי קיבלו אותי בשימחה גלויה‪.‬‬ ‫עבדנו בקדחנות‪ .‬התקשרתי לדר' ָרזַ קוֹ בִ יטש‪ ,‬איש הקשר שלי לגסטפו‪.‬‬ ‫התייעצתי איתו בעניין הפרטים הקטנים שבדרך לביצוע ההפלגות‪.‬‬ ‫ביקשתי ממנו להתקשר לקונסוליה הגרמנית בפיריאוס שתודיע על‬ ‫בואנו לחברת הנסיעות לחו"ל בפיריאוס‪ .‬דר' רזקוביץ סייע לנו מאד‪.‬‬ ‫אחר‪-‬כך הלכתי לגסטפו )בווינה( כדי לקבל את הדרכונים ואישורי‬ ‫ההגירה‪ .‬לכל אדם נדרשו עשרים מרקים גרמניים בכסף מזומן ובמטבע‬ ‫חוץ‪ .‬היה חשוב גם להתקשר לחברת הנסיעות לחו"ל בפיריאוס‪ .‬הגעתי‬ ‫להסכם שאקבל שתי אניות שיועמדו לרשותי בסולינה )ברומניה(‪ .‬אמנם‬ ‫הגעתי להסכמה על גובה התשלום‪ ,‬אבל עוד צריך היה להעבירו‪ .‬שלחתי‬ ‫בקשות לתרומות למוסדות בפריז‪ ,‬ורשא ולונדון כדי לשלם לחברת‬ ‫הנסיעות בפיריאוס‪ .‬אכן‪ ,‬קיבלתי תרומות והחוזה עם חברת הנסיעות‬ ‫נחתם‪.‬‬ ‫שכרתי את האוניות ֵמלְ ק ִ‬ ‫ומינֵ ְרוַ ה‪ 5.‬כך התחילו ההפלגות הראשונות‬ ‫שיעדן מבחינתנו היה ישראל‪ .‬כאשר העסק התחיל לפעול על הצד החיובי‬ ‫הגיעו אלי נציגים מארצות שונות‪ .‬הם הגיעו כדי לקבל אינפורמציה על‬ ‫אופן הרכבת ההפלגות‪ .‬כמובן‪ ,‬היה חשוב מאוד לדאוג למוצרי מזון‬ ‫מספיקים ותרופות בכל הפלגה והפלגה‪.‬‬

‫‪145‬‬


‫בגוב האריות הנאצי‬

‫סירבו להכנס לעימות עם האנגלים‪ .‬יצרתי קשר עם דר' ַרזַ קוֹ בִ יטש‪ ,4‬חבר‬ ‫המפלגה הנאצית‪ ,‬דר' רזקוביטש היה עבורי מתווך ביני לבין הגסטפו‪.‬‬ ‫העיכובים השונים הביאו אותי ליאוש‪ .‬לא ראיתי כל סיכוי להוציא‬ ‫את מאות האנשים מאדמת אוסטריה‪ .‬הייתי היוזם הראשון והיחיד‪ .‬כל‬ ‫הגבולות היו חסומים‪ .‬אף אחד לא עזר‪ .‬המוסדות היהודיים התרחקו‬ ‫מאיתנו מפחד האיומים להשלח לדכאו‪ .‬למרות זאת‪ ,‬האנשים נתנו בי‬ ‫אמון מלא‪ .‬התורים להגירה גברו מיום ליום‪.‬‬ ‫במצב זה החלטתי לכתוב מכתב לגסטפו‪ .‬במכתב קיבלתי על עצמי את‬ ‫מלוא האחריות למצב שנוצר‪ .‬הרי חתמתי רק כדי להציל את האנשים‬ ‫מלהשלח למחנה דכאו‪ .‬שקלתי להתאבד באמצעות גז‪ ,‬ולהשתחרר כך‬ ‫מכל הדאגות‪.‬‬

‫אצבע אלהים‬

‫ו‬

‫אז הגיע השינוי‪ .‬לפתע ניגלה לפני‪ ,‬כאילו הייתה זו אצבע אלוהים‪,‬‬ ‫אטלס שהיה מונח על שולחן עבודתי‪ .‬פתחתי את האטלס ומבטי נפל‬ ‫בדיוק על המקום שבו נהר הדנובה משתלב עם הסוּלינה )‪(SULINA‬‬ ‫ברומניה‪.‬‬ ‫החלטתי לעשות ניסיון אחרון לפני התאבדותי‪ .‬פניתי בבוקר למחרת‬ ‫לחברת הנסיעות שעל נהר דנובה‪ .‬עצבי היו מתוחים‪ .‬זה היה רק ניצוץ‬ ‫תקווה קטן‪ .‬לא ידעתי כלל האם קיימת אפשרות להעלות יהודים‬ ‫להפלגות דרך הדנובה לים השחור ומשם לים התיכון‪ ,‬ולארץ ישראל‪.‬‬ ‫את זמן ההמתנה לפתיחת המשרד ביליתי לא הרחק ממשרד הנסיעות‬ ‫בבית קפה‪ .‬המנהל מר ֶש ְטץ הגיע בשעה שמונה‪ .‬הצעתי לא הפתיעה‬ ‫אותו‪ ,‬כי שמע על המהגרים התקועים מהעיתונות‪ .‬זכיתי ממנו להבנה‬ ‫למצבי‪ .‬מר ֶש ְטץ הודיע לי שמבחינתו אין בעיה ושעלי לקבל אישור‬

‫‪144‬‬


‫קלאודיו ‪ :‬אילן יעקבי‬

‫לסלק את המהגרים מאדמת אוסטריה תוך חודשיים‪.‬‬ ‫פרופ' ניומן אמר לי אז‪" :‬מר הלר‪ ,‬מתוך אמונה בך קיבלתי על עצמי‬ ‫את המחוייבות שלכם‪ .‬אם אתה תיכשל איאלץ לעבור את הגבול ואתה‬ ‫תועמד לקיר"‪.‬‬ ‫המהגרים הוחזרו לווינה ושוכנו בבתי כנסת‪ ,‬בתי ספר‪ ,‬אצל מכרים או‬ ‫קרובי משפחה בגלל שכבר מכרו את בתיהם וחנויותיהם‪ .‬רבים התייאשו‬ ‫והחליטו לשוב לארצם‪ ,‬לרומניה‪ ,‬צ'כוסלובקיה‪ ,‬הונגריה ועוד‪ ...‬אחרים‬ ‫החליטו לחפש דרך אחרת להגירה‪.‬‬ ‫אז עדיין לא הייתה לי תוכנית לביצוע ההעפלות לפלסטינה‪ .‬הייתי‬ ‫ראשון מארגני ההעפלות ולא היה לי עם מי להתייעץ‪ .‬לא ידעתי איך‬ ‫אוכל למצוא דרך מילוט ליהודים תוך חודשיים‪ .‬חתמתי על ההתחייבות‬ ‫מול הגסטפו בווינה פשוט כדי להציל את המהגרים מלהשלח מידית‬ ‫למחנה דכאו‪.‬‬ ‫בהמשך‪ ,‬אירגנתי בוינה ועדה של כל המפלגות היהודיות באמצע‬ ‫דצמבר ‪ .1938‬רשמתי הכל במסמך וכל הנציגים חתמו על הפרוטוקול‪.‬‬ ‫אני זוכר כיום חלק מהשמות כמו דויד ֵה ְרנְ ֶפלד‪ַ ,‬אלְ בּ וֹ גֵ ן‪ ,‬דר' ִדיכְ ְטוִ ְיטש‪,‬‬ ‫ַפיינֵ ר )מכבי( דר' ְשרוֹ ֵטר )אזרח ותיק(‪ְ ,‬פלַ אוּטוּס )מועצת היהודים(;‬ ‫ִד ְיק ְש ֵטיין )מזרחי( וַ ויס הוֹ ט )הדתיים‪-‬חרדים( וגב' ֶפ ֶרלְ ֶ ּברג )ויצו(‪.‬‬ ‫לאחר ויכוחים רבים הגענו להחלטה שכל מפלגה תשלח מהגרים‬ ‫לפי אחוז גודלה היחסי‪ .‬התחלתי שוב בהרשמה חדשה של משתתפי‬ ‫המשלוח הכושל לאיטליה רשמתי ‪ 700‬מהגרים חדשים‪ .‬וכך קיבלתי‬ ‫כסף למניפולציות חדשות‪ .‬ממשלת יוון סירבה להעניק אישורי הפלגה‬ ‫מפיריאוס שוב בגלל התערבות האנגלים‪ .‬אז ביקשתי מהמהגרים להודיע‬ ‫לי על קשרים משפחתיים שיש להם עם קרובי משפחה מעבר לים‪.‬‬ ‫כל משתתף במסע היה צריך לקבל ויזת כניסה‪ .‬לכן‪ ,‬נסעתי לברלין כדי‬ ‫לקבל את האישורים להפלגה להמבורג או דנציג‪ ,‬כי שלטונות גרמניה‬

‫‪143‬‬


‫בגוב האריות הנאצי‬

‫כ‬

‫עדותו של הלר חנוך )משנת ‪(1976‬‬

‫מה חודשים לפני כניסת היטלר לאוסטריה ‪ 12.3.1938‬התחילה‬ ‫קבוצה קטנה של ציונים וביניהם אחי ּ ַפאוּל ַהלֵ ר לפעול להקמת‬ ‫אירגון עלייה בלתי לגאלית לישראל בווינה )עליה ב'(‪ .‬תחילה התארגנו‬ ‫קבוצות קטנות‪ .‬הראשונה היתה בת שישה מהגרים בלבד‪ .‬תוך זמן קצר‬ ‫כבר נרשמו שישים וחמישה‪ .‬ביניהם היה שלמה בן‪-‬יוסף שהועלה אחר‪-‬‬ ‫כך לגרדום על ידי האנגלים בארץ ישראל‪1.‬‬ ‫הפעילות הציונית הופסקה זמנית עם כניסת היטלר לאוסטריה‪ .‬אחרי‬ ‫זמן רב שוב קיבלנו אישור מהגסטפו לחידוש העליות‪ .‬אומנם‪ ,‬באישור‬ ‫לא הוזכרה ארץ ישראל‪ ,‬כמובן‪ ,‬בעיקר בגלל התנגדות האנגלים‪ .‬הקבוצה‬ ‫הבאה הייתה קבוצה גדולה של שש מאות מהגרים ממדינות אירופה‬ ‫הגובלות בנהר הדנובה‪.‬‬ ‫למהגרים האלה סיפקנו אחרי מאמצים ויזות יֵ וַ נִ יוֹ ת ואישורי מעבר‬ ‫יוגוסלביים‪ .‬היוגוסלביים ביטלו את הוויזות בגלל תביעה לקונסוליה‬ ‫הבריטית בפיריאוס )יוון(‪ .‬לכן‪ ,‬ניסיתי להעביר את המהגרים אל מעבר‬ ‫לגבול האיטלקי ליד ַא ְרנוֹ לְ ְד ְש ַטיין‪ .‬מטרתי הייתה להגיע לאיטליה‬ ‫ולהעלות את המהגרים משם ליעדם‪ .‬אבל‪ ,‬הפשיסטים האיטלקים סרבו‬ ‫להכניס את המהגרים לשטח איטליה‪ .‬לכן‪ ,‬הם הועברו למסילת ברזל‬ ‫צדדית ונתקעו שם‪.‬‬ ‫אחי פאול הלר ביקש ממני להפעיל את קשרי‪ .‬לבסוף‪ ,‬השגתי את‬ ‫עזרתו של פרופ' היינריך פון ניומן‪ 2.‬בעזרתו הגעתי לקונסול האיטלקי‪.‬‬ ‫הקונסול רצה לעזור‪ ,‬אבל ממשלת איטליה הפשיסטית התנגדה‪ .‬הגסטפו‬ ‫דרש את החזרת כל המהגרים לווינה כדי לעבירם למחנה דכאו‪ .‬מפקד‬ ‫הגסטפו בוינה ַא ֵססוֹ ר לַ נְ גֶ ה‪ 3‬אישר להחזירם לווינה ולא לשלחם לדכאו‪.‬‬ ‫הנאצי לַ נְ גֵ ה רשם כך‪:‬‬ ‫הופיעו בפני היהודים פרופ' היינריך פון ניומן וחנוך הלר והתחייבו‬

‫‪142‬‬


‫קלאודיו ‪ :‬אילן יעקבי‬

‫פרק ל"ג‬

‫ל‬

‫עדותו בעל‪-‬פה של הלר חנוך‬ ‫באירגון הצלת יהודי אירופה‬ ‫במסגרת עליה "ב"‬

‫הלן פרטי העדות )בעל‪-‬פה( שהוכתבו לי מפיו בביתו )בבית הערבי‬ ‫הנטוש ברחוב הראשונים ‪ ,5‬לשעבר רחוב ‪ 415/9‬יפו(‪.‬‬

‫הדרכון הנאצי של הלר מ‪1938-‬‬

‫‪141‬‬


‫בגוב האריות הנאצי‬

‫הבת קרן גרנדש עם שניים מילדיה )יוכבד ומלכה(‪ .‬קרן כתבה ספר‬ ‫לילדים חרדים‪+‬דתיים‪-‬לאומיים בהוצאת סטודיו צפריר הוצאה לאור‪,‬‬ ‫ושמו‪ :‬קובץ סיפורים יפים לפני השינה ‪ +‬דיסקים עם שירים שהלחינה‬ ‫לנשות הציבור הדתי‪-‬חרדי‪.‬‬

‫משפחת בן‪-‬עטיה‪ ,‬משפחתה של תקווה‬

‫‪140‬‬


‫קלאודיו ‪ :‬אילן יעקבי‬

‫שלושה מילדיה של קרן )גרודש( עם קלאודיו ותקווה‪.‬‬

‫)מימין( שלומית ולידה נועם עם תקווה ועם שניים מילדי שלומית‬ ‫ושלושה מילדי נועם‪.‬‬

‫‪139‬‬


‫בגוב האריות הנאצי‬

‫מאיר‪ ,‬אלעזר‪ ,‬שמואל ואסתר‪ .‬לקרן )‪ ,1978‬היום גרנדש( חמישה ילדים‪:‬‬ ‫ישראל‪ ,‬יוכבד‪ ,‬אהרון‪-‬דוב‪ ,‬מלכה ושמעון‪.‬‬ ‫הילדים והנכדים שלי ושל תקווה הם הנקמה האמיתית בהיטלר ימח‪-‬‬ ‫שמו‪ .‬הם הנקמה בעוזריו ושותפיו הפושעים הפעילים בהשמדת יהודים‬ ‫הן במעשים והן בשתיקה או במועל יד‪ .‬הם הנקמה בכל האנטישמים‬ ‫והניאו נאצים למיניהם בעבר בהווה ובעתיד‪ ,‬עד דור שביעי‪.‬‬ ‫כן‪ ,‬קשה ליהודי לחיות בעולם שבו קיימים רשעים כאלה‪ .‬בעולם שבו‬ ‫שונאי אדם מתיימרים להיות בני העם העליון‪ .‬רשעים החושבים שכל‬ ‫מי ששונה מהם בצבע עורו‪ ,‬בדתו או בהופעתו החיצונית הוא תת‪-‬אדם‪.‬‬ ‫המאבק באויבי האנושות האלה חייב להמשך בכל אתר ואתר ובכל זמן‬ ‫שהוא בהווה ובעתיד‪ .‬אכן‪ ,‬קשה להיות יהודי בעולם כזה‪ ,‬עם שבכל דור‬ ‫ודור קמים עליו לכלותו‪.‬‬

‫‪138‬‬


‫קלאודיו ‪ :‬אילן יעקבי‬

‫עומדים מימן‪ :‬הילדה‪ ,‬קלאודיו ותיקווה )הכלה( לבית בן‪-‬עטיה‪,‬‬ ‫הלר חנוך‪ .‬יושבים מינה והוגו‪.23.5.1963 .‬‬ ‫אימה של תקווה‪ ,‬לולי בן‪-‬עטיה חלתה בטיפוס‪ ,‬אבל שרדה‪ .‬אחותה‬ ‫הגדולה ואחיה הקטן שרדו בקושי‪ .‬הם חיו במסתור במן צריף )או מעין‬ ‫מערה לפי עדותה של תקווה(‪ .‬תקווה וקלאודיו‪-‬אילן מוכרים כיום‬ ‫כניצולי שואה מטעם האוצר‪.‬‬ ‫נולדו לנו שלושה ילדים‪ .‬שלומית ברמן )‪ (1972‬מתגוררת בבת‪-‬ים ולה‬ ‫שלושה ילדים‪ :‬אהרון‪ ,‬בתיה ויעל‪ .‬לנועם )‪ (1974‬חמישה ילדים‪ :‬יונתן‪,‬‬

‫‪137‬‬


‫בגוב האריות הנאצי‬

‫פרק ל"ב‬

‫נקמתי בנאצים‬

‫מ‬

‫שפחת בן‪-‬עטיה נאלצה לברוח מקו החוף השורץ גרמנים מאיימים‪.‬‬ ‫אביה הרב יעקב בן‪-‬עטיה נעצר ונשלח למחנה עבודה בכפייה‬ ‫אחל בתת‪-‬תנאים עד אחרי תבוסת‬ ‫בס ֶ‬ ‫בתחילת ‪ .1942‬הם הסתתרו ַ‬ ‫הגרמנים בקרב אל‪-‬עלמיין בסוף ‪.1942‬‬

‫תקווה יעקבי )לבית בן‪-‬עטיה( ‪,1963‬‬ ‫ניצולת שואה מלוב )מהעיר כומס(‬

‫‪136‬‬


‫קלאודיו ‪ :‬אילן יעקבי‬

‫הגרמני ‪ .(713-13310115509-21-16‬סוף סוף‪ ,‬היא יכלה להפסיק‬ ‫לעבוד כתופרת עם מכונת התפירה הישנה שלה מסוג זינגר )השמורה‬ ‫עדיין אצלי כיום(‪.‬‬ ‫חנוך נפטר בגיל שמונים )בשנת ‪ (1978‬וקבור בקבר משותף עם‬ ‫הילדה‪ .‬הילדה זכתה לחיות עוד עשרים שנה אחריו‪ .‬היא נשארה בטיפולי‬ ‫ובטיפול אישתי‪ .‬הילדה נפטרה ב‪ .1998-‬שניהם קבורים בבית הקברות‬ ‫בחולון )בסמוך לבת‪-‬ים(‪ .‬מינה והוגו נפטרו בארץ והם קבורים בקרית‬ ‫שאול‪.‬‬

‫‪135‬‬


‫בגוב האריות הנאצי‬

‫ושמרתי על דברי עדותו בעל‪-‬פה בנאמנות‪ .‬הוא גם הדפיס את כל‬ ‫זכרונותיו בגרמנית ומסרם לידי בימיו האחרונים‪ .‬אבל‪ ,‬לצערי‪ ,‬דפים‬ ‫אלא אבדו במעבר מדירה לדירה יחד עם מסמכים שהפקיד בידי‪ .‬רק דבר‬ ‫עדותו בפני בעל פה נשתמרו לשמחתי‪ .‬וכך סיפר‪:‬‬ ‫"נולדתי באוסטריה בתאריך ‪ .15.12.1897‬כבר בגיל שבע עשרה‬ ‫התגייסתי לצבא ושירתתי כקצין במלחמת העולם הראשונה‪ .‬נפלתי‬ ‫בשבי והובלתי לרוסיה‪ .‬שם היכרתי את רחל אישתי לעתיד ואם בתי‬ ‫היחידה‪.‬‬ ‫ב‪ 1938-‬עברתי לוינה ופתחתי שם משרד לעליה לארץ ישראל ברחוב‬ ‫ְשטו ֵ ּ​ּבנְ ִרינג ‪) 14‬רובע ‪."(1‬‬ ‫הילדה‪ ,‬מינה והוגו היו נרגשים לשמע המאמצים של חנוך להצלת‬ ‫יהודים‪ .‬הילדה העריצה את הגיבור שלה‪ .‬חנוך העריץ את אומץ ליבה‬ ‫ואת כושר השרדותה בגוב האריות‪ .‬יתכן שהוא שמע מפיה פרטים שאני‪,‬‬ ‫קלאודיו‪ ,‬לא זכיתי לשמוע‪ .‬אהובת הקצין הנאצי והמרגלת האנונימית‬ ‫הפכה לידועה בציבור של גיבור נתיב הבריחה דרך נהר הדנובה‪.‬‬ ‫הלר חנוך סיפר שהיה ניסיון להצלת יהודים דרך איטליה הפשיסטית‪.‬‬ ‫במיוחד כאב לחנוך הכישלון הצורב‪ ,‬והסבל של קבוצת עולים לארץ‬ ‫ישראל בשם משלוח ַא ְרנוֹ לְ ד ְש ַטיינֵ ר אז הגיעו שבע מאות יהודים‬ ‫לאיטליה במטרה להפליג משם לארץ ישראל‪ .‬השלטונות הפשיסטיים‬ ‫מנעו זאת מהם‪ .‬כולם נשלחו חזרה לווינה‪ .‬העיתונות האיטלקית הייתה‬ ‫נסערת מהטיפול הגס ביהודים‪.‬‬ ‫חנוך הלר הצטרף למשפחת יעקבי‪ .‬המצב הכלכלי השתפר בזכות‬ ‫הרנטה מגרמניה שהילדה קיבלה החל מ‪) 1954-‬מספרה בביטוח הלאומי‬

‫‪134‬‬


‫קלאודיו ‪ :‬אילן יעקבי‬

‫"כן‪ ,‬זה אני"‪.‬‬ ‫"איך הגעת לרעיון לארגן הפלגות דווקא דרך הדנובה?"‬ ‫"נהר הדנובה עובר במדינות שונות ויכול היה לשמש דרך מילוט יעילה‬ ‫לארץ ישראל"‬ ‫"והגסטפו?"‬ ‫"ב‪ 1938-‬עדיין ניתן היה לקבל הסכמה מהנאצים להעפלה לארץ‬ ‫ישראל"‪.‬‬ ‫"איך? ולמה?"‬ ‫"הם רצו להפטר מהיהודים‪ ,‬אבל גבו כסף מכל יהודי שהצטרף‬ ‫להפלגה"‪.‬‬ ‫"אם לא הצייר העיוור‪ ,‬אז גם אני הייתי אחת הנוסעות בהפלגות‬ ‫האלה"‪.‬‬ ‫"הצייר העיוור?"‬ ‫כן‪ ,‬הוא אהב את איטליה‪ ,‬והמליץ על רומא"‪.‬‬ ‫"מעניין מאוד"‪.‬‬ ‫לאחר היכרות זו הלר חנוך הכיר גם את סבא וסבתא והפך לבן בית‬ ‫בדירתנו הערבית‪ ,‬הנטושה והמוזנחת‪ .‬הבית עדיין לא חובר אז לרשת‬ ‫החשמל ולמים‪ .‬הבית היה ללא דלתות וללא חלונות‪.‬‬ ‫מינה רצתה לשמוע עוד והאיצה בחנוך לספר עוד‪.‬‬ ‫מינה‪" :‬ספר על עצמך בבקשה"‪ .‬כך ישבנו כולנו והאזנו לסיפורו‬ ‫המדהים על הצלת יהודים‪ .‬אז ב‪ 1952-‬הייתי עדיין ילד ולא רשמתי את‬ ‫פירטי סיפורו‪.‬‬ ‫בשנות חייו האחרונות‪ ,‬חלה בסרטן הריאות והיה בטיפול אוֹ נְ קוֹ לוֹ גִ י‬ ‫בבית החולים תל‪-‬השומר‪.‬‬ ‫בשנת ‪ 1976‬הוא סיפר לי לבקשתי את תולדות מאמציו להצלת יהודי‬ ‫מכל הארצות הגובלות בנהר הדנובה‪ .‬אני האזנתי ורשמתי את זכרונותיו‬

‫‪133‬‬


‫בגוב האריות הנאצי‬

‫הלר חנוך )מימין(‪ ,‬סבתא מינה‪ ,‬אמא הילדה )הילדגרד( סבא הוגו‬ ‫וקלאודיו ‪-‬אילן עם הכלב תדי‪ .‬בשנת ‪1954‬בבית הערבי ברחוב ‪415/9‬‬ ‫)רחוב ראשונים ‪ ,5‬הבית עם הבונקר(‬ ‫)נזכרת בדיברי אימה על המלצת הרב של ברלין להצטרף לאחת‬ ‫ההפלגות בספינות שהלר חנוך אירגן בוינה(‬ ‫"מה?? אתה הלר חנוך שאירגן עליות לארץ ישראל בשיתוף עם‬ ‫הגסטפו?"‬

‫‪132‬‬


‫קלאודיו ‪ :‬אילן יעקבי‬

‫פרק ל"א‬

‫הילדה פוגשת את הגיבור שלה לראשונה‬

‫ה‬

‫ים היה שקט באותו יום ומימיו הכחולים נישאו עד האופק‪.‬‬

‫"סליחה‪ ,‬אני יכול לשאול אותך משהו?"‬ ‫"כן‪ ,‬מה?"‬ ‫"האם הגעת מאירופה?"‬ ‫"כן"‪.‬‬ ‫"מאיפה?"‬ ‫"מאיטליה"‪.‬‬ ‫"מהיכן באיטליה?"‬ ‫"מרומא"‪.‬‬ ‫"האם עברת את מלחמת העולם ברומא?"‪ ,‬שאל בסקרנות‪.‬‬ ‫"כן‪ ,‬את כל תקופת מלחמת העולם"‪ ,‬אמרה באנחה‪.‬‬ ‫"זאת אומרת שהגעת לאיטליה ב‪"?1938-‬‬ ‫"בדיוק כך"‪.‬‬ ‫"ונתנו לכם להכנס לאיטליה?" שאל בפליאה‪.‬‬ ‫"הגענו לאיטליה לפני החוקים הפשיסטים שמנעו כניסה"‪ ,‬הסבירה‬ ‫הילדה‪.‬‬ ‫"איך עברתם את האקציה בשישה‪-‬עשר באוקטובר ‪"?1943‬‬ ‫"אני רואה שאתה יודע הרבה על איטליה?"‬ ‫"כן"‪.‬‬ ‫"ומה איתך?"‬ ‫"שמי הלר חנוך ואני אירגנתי עליות לארץ ישראל ממשרדי בווינה‬ ‫ב‪."1938-‬‬

‫‪131‬‬


‫בגוב האריות הנאצי‬

‫"ביצת השוקולד"‪ .‬הילדה חיבקה והרגיעה אותו "עכשיו הכל בסדר"‪.‬‬ ‫כולם נשמו לרווחה‪ .‬קלאודיו שוב ניצל בנס ממוות בטוח‪.‬‬ ‫בריאותו הלכה והתדרדרה‪ .‬הוא היה צנום‪ .‬הוא שקל שבעה עשר‬ ‫ק"ג בגיל עשר‪ .‬אפשר היה לספור את הצלעות בחזהו‪ .‬התקפי עילפון‪,‬‬ ‫פירכוסים וקצף יצאו מפיו‪ .‬עיניו בלטו מאוד וזפק מילא את גרונו‪.‬‬ ‫יסב ֶרם מרחוב‬ ‫רופא המשפחה‪ ,‬הרופא הראשון בעיר בת‪-‬ים‪ ,‬דר' וַ ְ ּ‬ ‫ּיטר‪ .‬המחלה פגעה בילד‪ ,‬קרוב לודאי‬ ‫סוקולב קבע שזוהי מחלת בָ זֵ דוֹ ב גו ֵ‬ ‫בגלל הרעב הכבד שבתקופת המיסתור‪ .‬הילד ניכשל בלימודיו‪ ,‬כי לא היה‬ ‫יכול להתרכז‪ .‬מהילד הבריא והיפה לא נשאר כמעט זכר‪.‬‬ ‫הילדה היתה מדוכאת ואומץ ליבה כמעט ועזב אותה‪ .‬התנאים היו‬ ‫קשים ‪ .‬בבית הערבי לא היו מים זורמים וגם לא חשמל ופרנסה אין‪ .‬הבית‬ ‫היה קרוב לים )בת‪-‬ים שוכנת ליד הים( והילדה הלכה כדי להתאוורר‪ .‬כדי‬ ‫לראות את הים‪.‬‬

‫‪130‬‬


‫קלאודיו ‪ :‬אילן יעקבי‬

‫)בּ וּנְ ֵקר( ערבי שממנו הערבים ירו על תושבי בת‪-‬ים‪ .‬מעמדה זו הערבים‬ ‫יצאו לשחוט יהודים שהגנו על בת‪-‬ים‪ ,‬באזור הנקרא עד היום "המצבה"‬ ‫לזכר הנופלים‪ .‬קלאודיו נכנס לחצר הבית הערבי הנטוש‪ .‬החצר הייתה‬ ‫מלאה גדרי תיל דוקרני וליכלוך רב‪ .‬בתוך הליכלוך קלאודיו הבחין‬ ‫בחפיסת שוקולד‪.‬‬ ‫החפיסה הייתה בעלת צורת ביצה מחולקת לקוביות ובצידה ידית‬ ‫מוזרה‪.‬‬ ‫"הנה‪ ,‬סוף סוף‪ ,‬מצאתי משהו טעים"‪ ,‬חשב בליבו‪ .‬למזלו‪ ,‬הוא הרים‬ ‫את "ביצת השוקולד" כשפניו מופנים אל פתח הכניסה לחצר )עדיין ללא‬ ‫דלת(‪.‬‬ ‫מעולם לא ראיתי חפיסת שוקולד כזאת מברזל עם קוביות‪ .‬זו בודאי‬ ‫חפיסת שוקולד מאוד מיוחדת‪ .‬אולי משיכה בידית המוזרה תיפתח את‬ ‫הביצה?‪ ,‬הרהר‪.‬‬ ‫ממש באותו הרגע נכנס לחצר נהג המשאית שבה הגיעו מחדרה‬ ‫)ממחנה העולים ְ ּב ַרנְ ֵדס( כדי לזרז את המשפחה להחליט בעניין בחירת‬ ‫הדירה‪ .‬הנהג הבחין "בביצת השוקולד" שבידי הילד וזינק לעברו מיד‪.‬‬ ‫"עזוב את הידית"‪ ,‬צעק באידיש )שפת היהודים בגולה(‪ .‬למרות‬ ‫שקלאודיו לא הבין אידיש אלא גרמנית‪ ,‬שהיא שונה במידה רבה מאידיש‪,‬‬ ‫הוא נבהל מהצעקה ולא משך את הידית‪.‬‬ ‫הנהג חטף מידו את "ביצת השוקולד" ובתנועה סיבובית זריזה העיף‬ ‫אותה מעבר לעמדת הירי )הבונקר( שבחצר‪ .‬כעבור שניות נשמע פיצוץ‬ ‫אדיר‪.‬‬ ‫הרעש היה עצום והרימון התפוצץ בחולות הריקים מאדם‪.‬‬ ‫קלאודיו ההמום רץ אל אימו ובכה בגלל שנבהל מהאיש שחטף לו את‬

‫‪129‬‬


‫בגוב האריות הנאצי‬

‫פרק ל'‬

‫ביצת השוקולד‬

‫ק‬

‫לאודיו חלה אחרי המלחמה‪ .‬תקופות הרעב בשואה הפכו אותו‬ ‫לשלד עצמות‪ .‬הילדה עשתה מאמצים רבים כדי להבריאו אחרי‬ ‫המלחמה‪ .‬היא רשמה אותו לקייטנה שנערכה בישוב הקטן נֶ ִמי שליד‬ ‫רומא‪ .‬הקייטנה נערכה לילדים יהודי מטעם הג'וֹ ינְ ט‪ ,‬ארגון החלוקה‬ ‫היהודי אמריקאי‪ .‬המשפחה עברה לגור במוֹ נְ ֶטה ַס ְקרוֹ ברחוב ֶדלָ ה צִ יזָ ה‬ ‫‪ .15‬קלאודיו החל את לימודיו בבית הספר הנוצרי המקומי דוֹ ן בּ וֹ סקוֹ כי‬ ‫במונטה סקרו לא היה בית ספר יהודי‪.‬‬ ‫החיים במסתור הרסו את ילדותו והפכוה לילדות עשוקה‪ .‬הוא הפך‬ ‫לילד עצוב ומופנם שהתקשה להשתלב בחברה‪ .‬הטראומה הקשה ליוותה‬ ‫אותו בכל שנות בחרותו‪ .‬הוא אהב את אביו‪ ,‬פאול‪ ,‬שנרצח‪.‬‬ ‫בשנת ‪ 1947‬החלו ההכנות לעלייה לארץ ישראל‪ .‬הסוכנות היהודית‬ ‫הבטיחה הרים וגבעות‪ .‬הם הבטיחו שפע וסיכויי עבודה טובים המצפים‬ ‫להילדה כתופרת‪ .‬הם גם הבטיחו דירה מפוארת‪ .‬בסוף ‪ ,1948‬בשלושים‬ ‫לאוקטובר‪ ,‬המשפחה הפליגה לארץ ישראל מנפולי באוניה היוונית ֶט ִטי‪.‬‬ ‫בח ֵד ָרה בשם ְ ּב ַרנְ ֵדס‪ .‬ממחנה‬ ‫בארץ המשפחה נשלחה למחנה עולים ֵ‬ ‫העולים בבְ ַרנְ ֵדס הועלו על משאית שהובילה אותם לשכונה ערבית‬ ‫נטושה בשם ַס ְחנֶ ה גִ ֵ‬ ‫ימל שעל גבול בת‪-‬ים ויפו )גבעת עליה(‪.‬‬ ‫הבית הערבי שאליו נכנסו עמד במרחק של שלוש מאות מטר מבת‪-‬ים‪.‬‬ ‫לא היה כביש מחבר בינו לבת‪-‬ים או ליפו‪.‬‬ ‫הבית היה מוזנח‪ .‬הבית שימש כאורוות סוסים‪ .‬בחצר עמד מוצב‬

‫‪128‬‬


‫קלאודיו ‪ :‬אילן יעקבי‬

‫השלישי? הילדה ידעה שמחשבות כאלה הן על גבול האבסורדיות‪.‬‬ ‫ולדעתה‪ ,‬היהודים יכלו להשאר יהודים ולעבוד את אלוהיהם וללמוד‬ ‫תורה ויחד עם זאת להיהפך לגרמנים בני דת משה‪ ,‬כפי שרבים מהם‬ ‫חלמו‪ .‬הילדה לא הייתה פילוסופית‪ ,‬אלא אדם בעל רעיונות‪.‬‬ ‫אילו רעיונותיה אומצו על ידי היטלר מיד לאחר שהתברר שמדינות‬ ‫העולם סרבו לקלוט את מיליוני היהודים שבגרמניה ובשטחי הכיבוש‪,‬‬ ‫ההסטוריה היתה שונה לחלוטין‪ .‬ממש כמו סגן משנה שולץ גם הילדה‬ ‫חשבה שאסור לכבוש את רוסיה‪ .‬לא‪ ,‬זו לא הייתה מחשבה נאיבית‪,‬‬ ‫לדעתה‪ .‬זו מחשבה המתבקשת מאליה‪ .‬מדוע היטלר לא למד מנפוליאון‬ ‫בונפרטה‪ ,‬למשל‪ ,‬ונזהר מהחורף הרוסי )גנרל חורף(? הילדה חשבה‬ ‫שאילו היטלר היה מרכז את כל הדוויזיות שלו באירופה בלבד ומאבטח‬ ‫במיטב חייליו את חופי אירופה יכול היה בהחלט למנוע כל פלישה אליה‪.‬‬ ‫הרייך השלישי היה שולט באירופה אפילו עד עצם היו הזה‪ .‬גם המחשבה‬ ‫הזאת הייתה זהה לדעתו של סגן משנה שולץ‪.‬‬ ‫עשרות מליוני הקורבנות במלחמת העולם השניה הם הוכחה לעולם‬ ‫שמעשים מטורפים אינם משתלמים‪ ,‬כיון שבבוא היום הגרמנים )כל אלה‬ ‫שעתידים ללכת בדרכם השטנית( יהיו חייבים לתת את הדין על מעשיהם‬ ‫הנפשעים‪.‬‬

‫‪127‬‬


‫בגוב האריות הנאצי‬

‫קלאודיו רזה כשלד עצמות עם‬ ‫עיניים מושפלות )‪ 17‬ק"ג בגיל עשר(‬ ‫‪126‬‬


‫קלאודיו ‪ :‬אילן יעקבי‬

‫פרק כ"ט‬

‫הגרמנים הלכו אחרי היטלר כצאן לטבח‬

‫ב‬

‫יום המחרת אחרי השחרור מהנאצים‪ ,‬החמישה ביוני ‪ ,1944‬הילדה‬ ‫נסעה לטוֹ ְר ּ ִפיִ נִ ַיא ַט ַרה‪ .‬הנזירה הראשית מיהרה להזמין את כל‬ ‫הנזירות לאולם התפילה הגדול שבמנזר‪ .‬הילדים רצו להזעיק את הוריהם‪.‬‬ ‫כולם שמחו בשמחת המשפחה היהודית החופשיה‪ .‬הילדה סיפרה את‬ ‫קורותיה‪.‬היא לא הזכירה את קורט וחבר הקצינים במועדון‪.‬‬ ‫לאחר שהילדה חזרה לביתה היא לא דיברה עם הוריה והסתגרה בחדרה‪.‬‬ ‫מחשבות מטרידות התרוצצו בראשה‪.‬‬ ‫המחשבות הטרידו אותה שוב ושוב‪ .‬איך יתכן שעם מתורבת ילך שולל‬ ‫אחרי מנהיג הקובע חוק שמטרתו לרצוח ילדים נשים וקשישים חסרי מגן?‬ ‫איך יתכן שעם שברובו היה קתולי מאמין בישו‪ ,‬שהיה בן לעם היהודי‪,‬‬ ‫בנו של יוסף הנגר ומרים היהודיה מנצרת שבגליל )צפון ארץ ישראל(‪ ,‬יכול‬ ‫להתדרדר לשפל אנושי ומוסרי שאין כדוגמתו בהיסטוריה?‬ ‫איך יתכן שהעם הגרמני הלך אחרי המנהיג כצאן לטבח? מליוני גרמנים‬ ‫צעירים העריצו אותו‪ .‬הם העריצו את תורת הגזע‪ .‬הם האמינו שהם הם‬ ‫העם הארי העליון והמושלם‪ .‬הם האמינו שכל יתר בני האדם משתייכים‬ ‫לסוג ב'‪ ,‬או אפילו לתתי אדם כמו היהודים והצוענים‪.‬‬ ‫איזו אובססיה איומה דחפה את היטלר לרצוח המונים במקום לשלבם‬ ‫כגורם בונה עבור הרייך השלישי?‬ ‫מדוע היטלר לא אילץ את היהודים לשנות את הופעתם החיצונית‬ ‫במקום לרצוח אותם בדיוק כמו שהגה בּ ְיס ַמ ְרק )מאחד גרמניה(? האם‬ ‫המוח היהודי הידוע כמוח יוצר וככוח בונה לא יכול היה לתרום לרייך‬

‫‪125‬‬


‫בגוב האריות הנאצי‬

‫נפלו‪ .‬מספר הנופלים מהצד של הגרמנים היה גדול מאוד והילדה הרגישה‬ ‫שימחה כל‪-‬כך עמוקה על כל חייל גרמני שנפל‪ .‬זו הייתה שימחה שאין‬ ‫לתארה במילים‪.‬‬ ‫המלחמה באירופה לא הסתיימה בארבעה ביוני שנת ‪ .1944‬יהודים‬ ‫רבים עדיין הובלו למשרפות והרכבות המשיכו לנסוע לאושוויץ‪ .‬הרוסים‬ ‫התקרבו לברלין ובנות הברית המשיכו במאמציהם לחנוק את גרמניה‬ ‫מהמערב‪ .‬תחרות החלה ביניהם מי יגיע ראשון לברלין‪ .‬ערי גרמניה‬ ‫המשיכו להיות מופצצות והגרמנים המשיכו לשלם את מלוא המחיר‬ ‫עבור גאוותם ויהירותם ובעיקר אכזריותם השטנית‪ .‬בתיהם הפכו לאיי‬ ‫חורבות‪.‬‬ ‫בשלב זה איש עדיין לא יכול היה להבטיח שהדיקטטור הגדול יתמוטט‬ ‫ושהמיפלצת הנאצית תמוגר‪ .‬כל עיר מופצצת‪ ,‬כל דיויזיה מושמדת‪ ,‬כל‬ ‫גרמני‪-‬נאצי הרוג היא ברכה לאנושות‪ .‬הילדה נשבעה שאילו ניתן לה‬ ‫להרוג גרמנים הייתה עובדת עד כלות כוחותיה בהריגתם עד האחרון‬ ‫בהם‪ ,‬כי חובה להשמידם מעל פני האדמה‪.‬‬ ‫הנקמה בגרמנים חייבת להמשך עד דור שביעי‪ .‬לעולם אסור לשכוח‬ ‫ולסלוח‪ .‬על מעשי הנבלה שלהם אין מחילה‪ .‬כמו שנאמר בתורה "זכור‬ ‫את אשר עשה לך עמלק"‪) .‬ספר "דברים" פרק כ"ה(‬ ‫כל מי שיתחבר אל גרמני או יעבור לחיות בקרב גרמנים בגרמניה‪ ,‬או‬ ‫יעבוד במחיצתם בגרמניה יבוא על עונשו‪ ,‬באחד הימים‪ .‬ראו‪ ,‬יהודים‪,‬‬ ‫הוזהרתם‪.‬‬

‫‪124‬‬


‫קלאודיו ‪ :‬אילן יעקבי‬

‫שעות ארוכות‪.‬‬ ‫הוגו שעדיין ישן התעורר מהצעקות ושאל מה כל המהומה‪ .‬כאשר‬ ‫שמע את החדשות הטובות מיהר להתלבש וירד לרחוב לחגוג את הניצחון‬ ‫הגדול‪.‬‬ ‫באותו יום הוגו חגג עם חיילי בנות הברית עד שעות הלילה המאוחרות‪.‬‬ ‫הוא השתכר לחלוטין כך שהחיילים האמריקאיים נאלצו לסחוב אותו‬ ‫במעלה המדרגות בקריאות‪"ֵ ,‬ד ִדי‪ֵ ,‬ד ִדי‪) ,‬אבא‪ ,‬אבא(‪.‬‬ ‫החיילים צחקו הרבה ושרו‪ ,‬בעיקר שיר אחד שהיה אהוב עליהם‬ ‫במיוחד‪:‬‬ ‫‪Dear, this evening seemed to go so awfully fast‬‬ ‫‪Give me five minutes more‬‬ ‫‪Only five minutes more,‬‬ ‫‪Let me stay, let me stay in your arms.‬‬ ‫‪Here, I am begging for only five minutes more‬‬ ‫‪only five minutes more of your charm.‬‬ ‫)יקרתי‪ ,‬הערב חלף כל‪-‬כך מהר‪ ,‬תני לי עוד חמש דקות להנות מחסדייך‪,‬‬ ‫תני לי להשאר בזרועותיך‪ ,‬הנה אני מתחנן לעוד חמש דקות‪ ,‬עוד חמש‬ ‫דקות להנות מחסדיך(‪.‬‬ ‫סוף סוף‪ ,‬משפחת יעקבי יכלה לחשוף את עצמה‪ .‬עוד באותו יום הילדה‬ ‫ניסתה למצוא את רב‪-‬סרן אס‪ .‬אס הרמן הקצין הנאצי שהתפאר על חוש‬ ‫הריח המפותח שלו‪ .‬בתוך כל המהומה לא זיהתה יותר איש מחבורת‬ ‫הקצינים במועדון כולל קורט‪.‬‬ ‫הילדה קיוותה שהמידע המודיעיני אכן הגיע בשלמותו לבנות הברית‪.‬‬ ‫מרתה אישרה זאת‪ .‬הנקמה בוצעה‪ .‬הנאצים הארורים הובסו ואלפים‬ ‫מהם נפלו בשדות הקרב בדרום איטליה‪ .‬גם חיילים רבים מבנות הברית‬

‫‪123‬‬


‫בגוב האריות הנאצי‬

‫פרק כ"ח‬

‫אנחנו יהודים‪ ,‬אנחנו חופשיים‬

‫ה‬

‫שכם בבוקר ברביעי ליוני ‪ ,1944‬עם שחר‪ ,‬שורות ארוכות של חיילי‬ ‫בנות הברית החלו להכנס לרומא‪ .‬תחילה התארגנו ליד הקולוסיאום‪.‬‬ ‫אחר כך צעדו לאורך רחובות רומא‪ .‬האיטלקים עמדו על המדרכות עם‬ ‫אגרופים קמוצים ומקללים את הגרמנים הנסוגים‪ .‬הגרמנים הנסוגים גנבו‬ ‫מהאיטלקים מכל הבא ליד‪ .‬הם גנבו גם זוגות אופניים‪ .‬הנסיגה שלהם‬ ‫מרומא לא הסתיימה ביום אחד והעיר הגדולה שוחררה סופית רק בשבעה‬ ‫עשר ליוני‪ ,‬למרות שהכניסה של בנות הברית הייתה בארבעה ביוני‪.‬‬ ‫בשעות הבוקר המוקדמות ביום הגורלי החיילים העייפים צעדו‬ ‫באיטיות‪ .‬ההמולה ברחובות הייתה רבה‪ .‬הילדה ומינה קראו קריאות‬ ‫עידוד לעבר החיילים בקול רם‪ .‬בעיני הילדה היו דמעות שמחה‪ .‬היא‬ ‫קראה‪" :‬אנחנו יהודים‪ ,‬אנחנו חופשיים"‪ .‬קלאודיו עמד ליד הילדה כאשר‬ ‫החיילים זרקו חבילות סוכריות צבעוניות )עם חור באמצע(‪ .‬קלאודיו‬ ‫תפס שתי חבילות סוכריות‪.‬‬ ‫הילדה רצה אל טורי החיילים וחיבקה את הראשון בטור הארוך ושוב‬ ‫קראה בקול "אני יהודיה‪ ,‬אני חופשית"‪.‬‬ ‫מינה נכנסה חזרה לבניין ועלתה לדירה ודפקה חזק על דלתן של שתי‬ ‫האחיות‪ .‬פרנצסקה פתחה את הדלת בכעס ומינה צעקה עליה‪:‬‬ ‫"כן‪ ,‬אנחנו יהודים‪ ,‬ועכשיו הזהרו‪ ,‬פשיסטיות שכמותכן‪ ,‬כי אם תפתחו‬ ‫את הפה נמסור אתכן למשטרה הצבאית כמשתפות פעולה עם הנאצים"‪.‬‬ ‫פרנצסקה המבוהלת מיהרה לסגור את דלת חדרה ולא יצאה משם‬

‫‪122‬‬


‫קלאודיו ‪ :‬אילן יעקבי‬

‫פרשת הריגול האמיצה של הילדה אכן הגיעה לבנות הברית וסייעה‬ ‫רבות בהכרת השטח במיוחד במיתחם מונטה קסינו‪.‬‬ ‫התהילה הנזקפת על פרשת הריגול האמיץ של יהודיה בגוב האריות לא‬ ‫נזקפה לזכותה‪ .‬המידע שהועבר לבעלות הברית בעזרת רוזריו‪ ,‬לא נזקף‬ ‫על שמה של הילדה‪ .‬רוזריו זכה באיטליה בצדק לשבחים רבים על חלקו‬ ‫במאבק המחתרת בגרמנים ברחוב רזלה‪ .‬המידע שהעביר לבעלות הברית‬ ‫נשכח בימים הטרופים ההם‪ .‬סביר שהמידע התגלגל גלגולים שונים עד‬ ‫ששמה של הילדה נשכח‪ .‬איש לא זכה בכבוד הראוי על המידע שסייע‬ ‫לנצחון על הגרמנים‪ .‬איש לא זכה בהכרה על המידע המודיעיני החשוב‬ ‫שהועבר‪ .‬זהו המידע שכה סייע לבנות הברית בהשגת הנצחון ואפשר את‬ ‫שחרור רומא ב‪ .4.6.1944-‬הילדה לא הצטערה על כך‪ ,‬כי בסופו של דבר‬ ‫העיקר היה שרומא שוחררה מנוכחות הנאצים‪.‬‬

‫‪121‬‬


‫בגוב האריות הנאצי‬

‫מפת איטליה )מרומא עד נפולי( המפה מראה את קוי ההתקדמות של‬ ‫צבאות בנות הברית בדרכם בדרום איטליה בקטע שבין ַסלֵ ְרנוֹ לרומא‪.‬‬ ‫הקוים החוצים את איטליה לרוחבה הם קוי המאחזים העיקריים של‬ ‫הגרמנים המיועדים למנוע את כיבוש רומא‪.‬‬ ‫‪ .1‬סלרנו ‪ .2‬נפולי ‪ .3‬קו ברברה ‪ .4‬מונטה קסינו )קו גוסטב( ‪ַ .5‬אנְ צִ יוֹ ‪.6‬‬ ‫רומא‬ ‫המיתחם נכבש והכוחות הגרמניים נסוגו לכיוון רומא‪.‬‬ ‫משפחת ג'קופי שמעה את הדי ההפצצות העזות בלילות‪ .‬נמל אנציוֹ‬ ‫היה המוצב האחרון שעמד לפני כניסת בנות הברית לרומא‪ .‬הגרמנים לא‬ ‫ויתרו ונלחמו בעוז‪ ,‬בנֶ טוּנוֹ וגם באנציו‪.‬‬ ‫הגרמנים המודאגים התרוצצו בעיר בעצבנות‪ ,‬הפגישות במועדון בוטלו‬ ‫אחרי כיבוש מונטה קסינו‪ .‬קורט ושולץ נקראו לשירות בחזית להגנה על‬ ‫רומא‪.‬‬

‫‪120‬‬


‫קלאודיו ‪ :‬אילן יעקבי‬

‫פרק כ"ז‬

‫מאמצי הריגול של הילדה נושאים פרי‬

‫ב‬

‫ימים שלאחר המסיבה הילדה הייתה מודאגת‪ .‬הביטחון המוחלט‬ ‫שהוצג במסיבה‪ ,‬בכוחות המסיביים של הגרמנים במבצרים הבלתי‬ ‫חדירים במיתחם מונטה קסינו ובאזור ַאנְ ציוֹ קצת ערערו את בטחונה‬ ‫בסיכויים לשחרור רומא‪.‬‬

‫האם יתכן שכל המידע שהעבירה למחתרת ודרכם לבנות הברית לא‬ ‫יסייע לניצחון על הגרמנים? היא ידעה מהעיתונות שעוד ביולי ‪1943‬‬ ‫כוחותיו של גנרל ּ ֶפטוֹ ן )האמריקאי( כבשו את ַפלֵ ְרמוֹ בסיציליה‪ .‬ובאוגוסט‬ ‫למ ִסינָ ה וכל זאת למרות הכוחות האדירים של‬ ‫‪ 1943‬בנות הברית נכנסו ֵ‬ ‫הגרמנים‪ .‬היא שמעה שבנות הברית כבשו את נפולי בתחילת אוקטובר‬ ‫‪ 1943‬ונערכו למתקפה על קו‪-‬בַ ְר ַ ּב ָרה )קו החוף( שלפני מתחם מוֹ נְ ֶטה‬ ‫ַק ִסינוֹ ‪.‬‬ ‫לעומתם‪ ,‬ניצבו חמש עשרה דיויזיות מובחרות גרמניות כך שרק‬ ‫במאבק עיקש ומחושב מאוד שנמשך עד מאי ‪) 1944‬כשישה חודשים(‬ ‫בנות הברית גברו‪ ,‬סוף סוף‪ ,‬על הגרמנים‪ .‬רק אז החלו במתקפה על‬ ‫מיתחם מונטה קסינו שעדיין לא נכבש ביום ההולדת החמישים וחמישה‬ ‫של היטלר‪.‬‬ ‫בראשית מאי ‪ 1944‬הילדה הבחינה שהקצינים כבר לא מרבים לדבר‬ ‫על כוחם הבלתי‪-‬מנוצח ובטחונם המוחלט התערער‪ .‬פעם שמעה שקורט‬ ‫העיר שהוא מקווה מאוד שהמיבצרים במיתחם מונטה קסינו יעמדו‬ ‫במתקפות הרגליות והאויריות של בנות הברית‪ .‬בטחונם הצטמצם כעת‬ ‫לרמה של תקווה‪ .‬מאמצי בנות הברית נשאו פרי ובאחד‪-‬עשר למאי‬

‫‪119‬‬


‫בגוב האריות הנאצי‬

‫"גרמניה ניסתה בעבר בתחילת המלחמה וגם לפני תחילת המלחמה‬ ‫להפטר מהם ולסלקם‪ .‬איש לא רצה אותם בארצו‪ .‬עמי העולם לא הסכימו‬ ‫לקלוט אותם‪ .‬לכן היטלר החליט על חיסולם"‪.‬‬ ‫"זיג הייל‪ ,‬זיג הייל"‪ ,‬צעקו כולם‪.‬‬ ‫"כעת הוטל עלי התפקיד ללכוד את היהודים הנותרים באיטליה‪ .‬סרן‬ ‫קורט ילכוד את היהודים שעדיין מסתתרים ברומא ובסביבתה"‪.‬‬ ‫"זיג הייל‪ ,‬זיג הייל"‪ ,‬שאגו כולם‪.‬‬ ‫"אני מאחל לכולם ובמיוחד לסרן קורט הצלחה במשימתו‪ .‬הבה נרים‬ ‫לכבודו כוסית"‪.‬‬ ‫כולם‪" :‬זיג הייל‪ ,‬זיג הייל"‪.‬‬ ‫"ועכשיו הבה נחגוג וראשית כל נעשה היכרות עם כל היושבים ליד‬ ‫השולחן"‪ ,‬אמר פריבקה‪.‬‬ ‫"מפקדים יקרים‪ ,‬אני מודה לכם על דבריכם המאלפים‪ .‬אני מרשה‬ ‫לעצמי להציג את סגני סגן משנה שולץ‪ ,‬ההיסטוריון ואת ידידתי הילדה‬ ‫שהגיעה אלינו משוויצריה כדי לעודד אותנו ולחזקנו במשימותינו הבאות‪.‬‬ ‫הבה נרים כוסית לשניהם"‪ ,‬אמר קורט‪.‬‬ ‫כולם‪" :‬זיג הייל‪ ,‬זיג הייל"‪.‬‬ ‫המסיבה נמשכה עוד כשעה תמימה עד ששני המפקדים התנצלו על‬ ‫שהם נאלצים לצאת למשימות חשובות‪.‬‬ ‫אריך פריבקה‬

‫קולונל‬ ‫הרברט‬ ‫קפלר‬ ‫‪118‬‬


‫קלאודיו ‪ :‬אילן יעקבי‬

‫גם על קו‪-‬גוסטב המבוצר ולכבוש את מונטה קסינו הבלתי מנוצח‪.‬‬ ‫"היום אנו עדים לכשלון בנות הברית במאמציהם לנצחנו ולהגיע‬ ‫למנזר שבפסגת מונטה קסינו‪ .‬לא אלאה אותכם בפרטים על ההערכות‬ ‫המסיבית הצבאית שלנו במיתחם זה‪ .‬אדגיש רק דבר אחד שאם מנזר‬ ‫מונטה קסינו‪ ,‬חס וחלילה‪ ,‬יפול‪ ,‬ניאלץ לנטוש את רומא ולעלות צפונה‬ ‫לקו הבא‪ ,‬לפירנצה‪ .‬אבל‪ ,‬פרסנו את מבחר הדיוויזיות שלנו במיתחם עם‬ ‫למעלה משמונים אלף חיילים מצויידים במיטב הנשק‪ .‬פרסנו דוויזיות‬ ‫הפנְ צֵ ר‪ .‬הבה נחזק את‬ ‫צנחנים מובחרוֹ ת‪ .‬פרסנו שריון רב‪ ,‬הרי הם יחידות ּ ַ‬ ‫ליבם של חיילנו במוצבים ונרים לכבודם כוסית"‪.‬‬ ‫כולם‪" :‬זיג הייל‪ ,‬זיג הייל"‪.‬‬ ‫כעת קם אריך ְפ ִריבְ ֵקה הגבוה ובקול בוטח הביע את תודתו לקפלר ואת‬ ‫אמונתו בהיטלר שמינה אותו לתפקיד‪ .‬הוא הדגיש את בטחונו באחדות‬ ‫המטרה והיא להביס את האויב העולה מהדרום‪ .‬הוא הדגיש שחייבים‬ ‫לנקות את רומא מנוכחות יהודים‪ ,‬המצפים להגעתם של חיילי בנות‬ ‫הברית‪.‬‬ ‫"אומנם לא היה לי הכבוד להיות מוזמן לועידת וַ נִ זֶ ה )ליד ברלין( זו‬ ‫שנערכה בינואר ‪ 1942‬ובה הוסכם והוחלט על הפיתרון הסופי של בעית‬ ‫יהדות אירופה כולה‪ .‬מדובר בחיסול מוחלט וסופי של מיליוני יהודי‬ ‫אירופה תתי‪-‬האדם"‪.‬‬ ‫"זיג הייל‪ ,‬זיג הייל"‪ ,‬קראו כולם‪.‬‬ ‫"עוד מילה על היהודים‪ .‬אומנם הוחלט שהאס‪-‬אס ירכז את חיסולם‬ ‫הפיזי אבל גם הוֵ ְר ָמכְ ט הוא שותף מלא בביצוע שהוא המשך ישיר‬ ‫לחיסולם של מאות אלפי יהודי רוסיה ופולין כבר בסוף ‪."1941‬‬ ‫"זיג הייל‪ ,‬זיג הייל"‪ ,‬קראו כולם בקול‪.‬‬

‫‪117‬‬


‫בגוב האריות הנאצי‬

‫"הילדה‪ ,‬האם תבואי למסיבה?"‪ ,‬שאל קורט‪.‬‬ ‫"כן‪ ,‬הרי זה אירוע מיוחד"‪.‬‬ ‫"יפה"‪.‬‬ ‫)באירוניה( "אולי תירצי לשבת ליד פריבקה‪ ,‬כי הוא אוהב נשים‬ ‫חכמות"‪ ,‬שאל שולץ‪.‬‬ ‫"עזוב אותה‪ ,‬מה אתה רוצה ממנה? אולי תשב אתה לידו?"‬ ‫"קצין זוטר כמוני לא צריך להתבלט"‪ ,‬ענה שולץ במבט של היתממות‪.‬‬ ‫"נכון‪ ,‬צדקת"‪.‬‬ ‫"תחליטו‪ ,‬סוף סוף‪ ,‬מי ישב ליד פריבקה?"‬ ‫"אני אשב לידו"‪ ,‬השיב קורט‪.‬‬ ‫"בסדר‪ ,‬סוף סוף החלטנו‪ .‬שולץ אתה תשב ליד הילדה"‪.‬‬ ‫בערב המסיבה כולם התכנסו כבר כמחצית השעה לפני בוא המפקדים‬ ‫מטעמי כבוד‪ .‬מרתה התכוננה לקבל את פניהם‪ .‬עם כניסתם לאולם מרתה‬ ‫ארש‪ַ .‬ק ְפלֵ ר התיישב בראש השולחן‬ ‫נתנה לתזמורת את הסימן לנגן ַמ ְ‬ ‫ולידו ְפ ִריבְ ֶקה‪ .‬קורט הרים כוסית לכבודם וכולם שתו לחיים‪ .‬אז רשות‬ ‫הדיבור עברה לקולונל קפלר‪.‬‬ ‫)בחגיגיות( "ידידי פריבקה היקר‪ ,‬חברי הקצינים‪ .‬היום אנו חוגגים יום‬ ‫הולדתו ה‪ 55-‬של מנהיגנו הנערץ אדולף היטלר"‪.‬‬ ‫"זיג הייל‪ ,‬זיג היל"‪) ,‬כולם(‪.‬‬ ‫"אנחנו נשבעים להלחם למען ניצחון גרמניה על אויביה‪ .‬אתם רבותי‬ ‫מהווים חלק חשוב במאמץ זה‪ .‬אריך פריבקה נשלח ללכוד יהודים‬ ‫באיטליה כולה ובמיוחד ברומא‪ .‬הבה נאחל לו הצלחה"‪.‬‬ ‫"זיג הייל‪ ,‬זיג הייל"‪.‬‬ ‫"צבאנו האדיר ערוך ומזומן להגן על רומא מפני פלישה של בנות‬ ‫הברית‪ .‬בנות הברית נמצאות כבר בדרום איטליה ומתכוננות להשתלט‬

‫‪116‬‬


‫קלאודיו ‪ :‬אילן יעקבי‬

‫זהו צלב הקרס המצומצם המסמל את היטלר‬

‫פרק כ"ו‬

‫מסיבת יום ההולדת של היטלר‬

‫ב‬

‫מועדון נפוצה השמועה שבתאריך עשרים לאפריל תיערך מסיבה‬ ‫גדולה לכבוד יום ההולדת של היטלר בנוכחות ראש הגסטפו ברומא‪,‬‬ ‫קולונל הרברט ַק ְפלֵ ר )‪ (S.S. Oberturmbannfuhrer‬ושליחו של‬ ‫היטלר‪ֶ ,‬א ִריך ְפ ְר ְ ּיב ֶקה )‪.(S.S. Hanptsturmfuhrer‬‬ ‫קציני המועדון החליטו לערוך קבלת פנים מפוארת לשני המפקדים‪.‬‬ ‫הוחלט שמכיוון שפריבקה יעסוק בלכידת יהודים‪ ,‬סביר שישב בשולחנם‬ ‫של קורט ושולץ‪ .‬פירוש הדבר היה שהמפקדים הנאציים ישבו קרוב מאוד‬ ‫להילדה‪ .‬הילדה התלבטה אם לבוא למועדון ביום זה‪ .‬לבסוף‪ ,‬מצאה אומץ‬ ‫בליבה לשבת ליד קורט בתקווה שתשמע פרטים מודיעינים חשובים‪.‬‬ ‫קשה היה להאמין ששני המפקדים ירמזו פרטים על תוכניותיהם בפורום‬ ‫כזה‪ ,‬אבל מי יודע?‬

‫‪115‬‬


‫בגוב האריות הנאצי‬

‫לעבור את קו ַ ּב ְר ָ ּב ַרה שלפני מוֹ נְ ֵטה ָק ִסינוֹ ‪ .‬הם מזלזלים בכוחה של‬ ‫המחתרת‪ ,‬הפחדנית לדעתם‪ .‬וזאת כיוון שלא הסגירו את עצמם מיד‬ ‫אחרי האירוע ברחוב רזלה"‪.‬‬ ‫"כן‪ ,‬כן‪) ,‬בחוסר סבלנות( אבל‪ ,‬מהי פריסת הכוחות בדרום?"‬ ‫כאן הילדה ִפ ְיר ַטה את פריסת הכוחות באזור )מונטה קסינו( מדרום‬ ‫ַ‬ ‫לקו גו ְּס ַטב‪ .‬היא דיברה על גודל הכוחות‪ ,‬על העמדות וציודן הצבאי‪ .‬היא‬ ‫דיברה על תעלות הקשר הרבות שאמורות להפוך את האתר לקשה מאוד‬ ‫לכיבוש‪.‬‬ ‫"ומה בקשר למחנותיהם מדרום לרומא?"‬ ‫לאנְ צִ יו שבין כביש מס'‬ ‫"אתחיל מהדרום ‪ -‬בקו אדולף היטלר שמדרום ַ‬ ‫‪ ,6‬לכביש מס' ‪ .7‬בקירבת נחל הלִ ִירי"‪.‬‬ ‫כאן הילדה תיארה את השטח הטופוגרפי ומיקום המוצבים הגרמניים‪.‬‬ ‫בחלקם הגדול המוצבים היו חפורים בסלע ולא נראים מרחוק גם בצילומי‬ ‫אוויר‪ .‬היא תיארה את אזור מוֹ נְ ֶטה צִ ַיפלְ קו על תעלותיו והבונקרים שבו‪.‬‬ ‫רוזריו רשם הכל בפנקסו‪.‬‬ ‫"הילדה‪ ,‬אני באמת מתרשם מאוד מהמידע הרב והחשוב ואעשה כל‬ ‫שביכולתי כדי להעבירו לבנות הברית בהקדם האפשרי"‪ ,‬סיכם רוזריו‪.‬‬

‫‪114‬‬


‫קלאודיו ‪ :‬אילן יעקבי‬

‫הייתה מאוהבת בו וחלמה להיות אישתו‪.‬‬ ‫נשמעה נקישה מחומשת )חמש נקישות עם הפסקה בין ארבע נקישות‬ ‫לחמישית‪.‬‬ ‫"אני באה"‪.‬‬ ‫"שלום לכן"‪ ,‬אמר רוזריו‪.‬‬ ‫)במבט רציני מאוד( "שלום"‪ ,‬ענו שתיהן‪.‬‬ ‫"אני מבין לפי פניכן הרציניות שהפעם תפתיעו אותי"‪ ,‬אמר רוזריו‪.‬‬ ‫"נכון"‪ ,‬ענו שתיהן‪.‬‬ ‫"אתה באמת תופתע‪ .‬הילדה מבלה במועדון שבו אני שרה‪ .‬היא נכנסה‬ ‫למועדון לפי תוכנית פעולה שאני יזמתי והצליחה להקלט יפה‪ .‬היא‬ ‫התיידדה עם קצין נאצי‪ ,‬סרן קורט‪ ,‬ועם חבריו ליחידת לוכדי יהודים‪.‬‬ ‫סרן קורט קיבל משימה ומשתדל לבצעה ביעילות‪ .‬איש לא חושד כיום‬ ‫בסיפור הכיסוי של הילדה כנוצריה משוויצריה‪ .‬הילדה מאוד אמיצה‬ ‫ומתנהגת במועדון בטבעיות גמורה‪ .‬היא רמזה לי כמה פעמים שבידה‬ ‫מידע מודיעיני צבאי חשוב מאוד"‪.‬‬ ‫)פונה להילדה( "נכון הילדה?"‬ ‫"נכון"‪ ,‬ענתה הילדה‪.‬‬ ‫)פונה להילדה( "האם הצלחת להשיג מידע צבאי מודיעיני? ספרי לו‬ ‫בבקשה"‪.‬‬ ‫"הקצינים הנאציים שאיתם אני מבלה הם שטחיים‪ ,‬יהירים ונאיביים‪.‬‬ ‫אפילו 'האיש בשחור'‪ ,‬קצין הביטחון‪ ,‬אינו יעיל לשמחתנו‪ .‬סגן משנה‬ ‫שולץ שחושד בי לא העז לפנות אליו ולבקשו לחקור את הילדה בגלל‬ ‫קורט המאוהב"‪.‬‬ ‫"ספרי לי על תוכניותיהם הצבאיות"‪ ,‬אמר רוזריו‪.‬‬ ‫"אני רוצה להדגיש שאין בליבם שום ספק ביכולותיהם הצבאיות‪ .‬הם‬ ‫בטוחים שיוכלו לנצח את בנות הברית‪ .‬הם לא יאפשרו לבנות הברית‬

‫‪113‬‬


‫בגוב האריות הנאצי‬

‫בכלל נכון לגלות את מחשבותיה‪ .‬הילדה זכרה שכמה פעמים אמרה‬ ‫למרתה שברצונה להעביר מידע צבאי למחתרת‪ ,‬אבל‪ ,‬מרתה לא נראתה‬ ‫לה מעונינת אז‪.‬‬ ‫מרתה פתחה את הדלת בפנים רציניות שלא כדרכה‪ .‬היא ידעה‬ ‫שהילדה‪ ,‬המבלה בחברת קצינים נאציים ומקובלת עליהם ומוכרת להם‬ ‫כפליטה נוצרית משוויצריה‪ ,‬מתכננת לרגל לטובת חברי המחתרת ובנות‬ ‫הברית‪ .‬חוש שישי אמר לה שהפעם הילדה הגיעה אליה כדי לחשוף את‬ ‫הקלפים האלה בדיוק‪.‬‬ ‫"ראיתי את עגלת הזבל שהתפוצצה"‪ ,‬אמרה הילדה מיד לאחר שנכנסה‪.‬‬ ‫"היכן?"‬ ‫"ברחוב רזלה"‪.‬‬ ‫"מה עשית שם?"‬ ‫"עברתי שם וצפיתי במצעד"‪ ,‬ענתה הילדה‪.‬‬ ‫"אני אוהדת מחתרת והיה לי תפקיד קטן באירוע"‪.‬‬ ‫"האם שמך האמיתי מרתה?"‬ ‫"כן"‪.‬‬ ‫"לא ידעתי שגם את אוהדת מחתרת"‪.‬‬ ‫"האם את מתכננת למסור לנו פרטים על תוכניותיהם הצבאיות של‬ ‫הנאצים?"‪ ,‬שאלה מרתה‪.‬‬ ‫"כן‪ ,‬מזמן חיפשתי דרך להגיע למחתרת"‪ ,‬אמרה הילדה‪.‬‬ ‫"רוזריו בנטיוגנה עומד להגיע בכל רגע‪ .‬הוא ישמח לשמוע את‬ ‫תוכניותיך"‪ ,‬אמרה מרתה‪.‬‬ ‫רוזריו היה גבר נאה בתחילת שנות השלושים )אולי צעיר יותר( ‪ .‬הוא‬ ‫למד רפואה ולמעשה היה אינטלקטואל‪ .‬קרלה אשת המחתרת הרווקה‬

‫‪112‬‬


‫קלאודיו ‪ :‬אילן יעקבי‬

‫רוֹ זָ ריוֹ ֶ ּבנְ ִטיֶ וֶ גְ נָ ה‬

‫פרק כ"ה‬

‫מרתה ורנטו נחשפים כאוהדי המחתרת‬

‫ב‬

‫אותו ערב קורט ליווה אותה לתחנת האוטובוס‪ .‬מעניין שקורט‪,‬‬ ‫משום מה‪ ,‬מעולם לא הציע לקחתה הביתה ברכב הצבאי שעמד‬ ‫לרשותו‪ .‬הילדה לא ביקשה זאת וקורט כנראה הרגיש שהיא לא מעוניינת‬ ‫בליווי עד הבית‪.‬‬

‫למחרת הילדה התקשרה למרתה ואמרה לה שהפעם יש לה נושא‬ ‫חשוב מאוד‪ .‬מרתה המתינה לה בדריכות כי חשה מטון דיבורה שהפעם‬ ‫מדובר במשהו רציני ביותר‪ .‬הילדה היתה נרגשת מאוד והתלבטה אם‬

‫‪111‬‬


‫בגוב האריות הנאצי‬

‫"אני לא מאמינה שיהודים נשארו בתוך הגטו אחרי האקציה בשישה‬ ‫עשר באוקטובר"‪ ,‬ציינה הילדה‪.‬‬ ‫"מתברר שכן"‪ ,‬הסביר קורט‪.‬‬ ‫"אני עייפה"‪ ,‬אמרה הילדה‪.‬‬ ‫"האומנם?"‪ ,‬שאל קורט‪.‬‬ ‫"וגם חשה בראשי"‪ ,‬הוסיפה הילדה‪.‬‬ ‫"אלוה אותך לתחנת האוטובוס הקרובה"‪.‬‬ ‫"תודה"‪.‬‬

‫‪110‬‬


‫קלאודיו ‪ :‬אילן יעקבי‬

‫באותו ערב הילדה הלכה למועדון כהרגלה‪ .‬קורט לא הזכיר מילה בעניין‬ ‫חשדותיו של שולץ‪ ,‬כי הרי דחה אותם בשתי ידיים‪.‬‬ ‫"המחתרת פגעה קשה בחיילים"‪ ,‬אמר קורט‪.‬‬ ‫"נכון"‪ ,‬אישרה הילדה‪.‬‬ ‫"לא הייתה ברירה אלא להעניש את האיטלקים בכל חומרת הדין כדי‬ ‫שלא יעזו לפגוע שוב בחיילים גרמניים"‪.‬‬ ‫"היו שם נערים וקשישים"‪ ,‬הוסיפה הילדה‪.‬‬ ‫"אין ברירה‪ ,‬חובה לשמור על כושר הרתעה"‪.‬‬ ‫"האם אין דרך אחרת?"‪ ,‬שאלה הילדה‪.‬‬ ‫"הייתה דרך אחרת"‪.‬‬ ‫"איך?"‬ ‫"פורסם שאנחנו לא נפגע באיטלקים שנלכדו ברחוב רזלה אם המחתרת‬ ‫תסגיר את עצמה‪ .‬אבל‪ ,‬כפי שאת יודעת הם לא הסגירו את עצמם‪ .‬הם‬ ‫פחדנים ולא איכפתיים‪ .‬הם לא התייחסו לחיי האיטלקים החפים מפשע"‪,‬‬ ‫הסביר קורט‪.‬‬ ‫"היו בקהל הצופים ובבנינים לאורך רחוב רזלה כמאתיים בני‪-‬אדם‪.‬‬ ‫מדוע היה צריך להתנפל על הגטו היהודי ולהוציא גם אסירים מבתי‬ ‫הכלא?"‪ ,‬חקרה הילדה‪.‬‬ ‫"אלה היו ההוראות מברלין‪ .‬אפילו האפיפיור פיוס ה‪ 12-‬לא גינה את‬ ‫הוצאתם להורג של האיטלקים שבאמת היו חפים מפשע"‪ ,‬נימק קורט‪.‬‬ ‫"אינני מבינה את האפיפיור‪ .‬אני בטוחה שהאפיפיור‪ ,‬במקרה זה‪ ,‬לא‬ ‫היה מודע בענין התכיפות השטנית שבהוצאה להורג‪ .‬כלומר‪ ,‬שההוצאה‬ ‫להורג תתבצע תוך עשרים וארבע שעות בלבד‪ .‬ההסבר אולי הוא שאילו‬ ‫האפיפיור היה יוצא בהכרזת גינוי חריפה הוא היה מסכן כמרים רבים‬ ‫ומנזרים שלא להזכיר יהודים שנמלטו למנזרים"‪ ,‬הסבירה הילדה‪.‬‬ ‫"מה את דואגת ליהודים?"‪ ,‬התפלא קורט‪.‬‬

‫‪109‬‬


‫בגוב האריות הנאצי‬

‫את העם הגרמני לניצחון‪ .‬הוא טען שהעם הגרמני כבר שילם מחיר גבוה‬ ‫מדי בשביל "תחום המחיה"‪ .‬לדעתו‪ ,‬היטלר צריך להתמקד פחות ברצח‬ ‫יהודים ובמקום לשלוח אותם למחנות המוות היה צריך לרכזם במחנות‬ ‫עבודה בלבד לצורך חינוך מחדש‪ .‬החינוך מחדש אמור היה לטעת בהם‬ ‫נכונות לעזור לרייך ככוח בונה לטובת חיזוקה של גרמניה‪ .‬היהודים יהיו‬ ‫בעצם עם עבדים )שהם נחותים‪ ,‬כמובן( בדיוק כפי שעשו הרומאים‬ ‫לשבויי המלחמה בתקופת האימפריה הרומית‪.‬‬ ‫רק מי שיתמרד נגד "החינוך מחדש" יענש‪ .‬באופן כזה היהודים לא‬ ‫יושמדו וינוצלו לטובת הרייך‪ .‬שולץ הדגיש שגם היהודים עצמם שאפו‬ ‫ברובם מדורות להקלט בתוך העם הגרמני ולהיות גרמנים בני דת משה‪.‬‬ ‫קורט האזין בדריכות‪ .‬הוא לא הבין איך קצין גרמני מסוגל לחשוב‬ ‫כך‪ .‬במיוחד הוא דחה את הסבריו של שולץ על הנחיצות לרכז את כל‬ ‫הדוויזיות הגרמניות בתחום אירופה ולסגת מרוסיה לחלוטין‪ .‬לדעתו‪,‬‬ ‫לא היה נכון בכלל לפתוח במבצע "ברברוסה"‪ .‬שולץ האמין שהפלישה‬ ‫לרוסיה‪ ,‬אם תימשך‪ ,‬תסתיים בתבוסה לרייך השלישי‪.‬‬ ‫לדעתו של שולץ שיתוף הפעולה עם יפן אינו מועיל לגרמנים‪ ,‬אלא‬ ‫ליפנים‪ .‬את הפעילות הגרמנית בצפון אפריקה ניתן לחדש גם אחרי‬ ‫התבוסה בעל עלמיין בסוף ‪ .1942‬חלק ניכר מהדוויזיות צריכות לשמור‬ ‫על קווי החוף של אירופה הנאצית כדי למנוע פלישה מצד הים‪.‬‬ ‫איש עדיין לא ידע אז מה ילד יום‪ .‬איש לא חזה את הפלישה הגדולה‬ ‫בחוף נורמנדיה בשישה ביוני ‪ .1944‬שולץ הסביר שהוא דווקא רוצה‬ ‫מאוד בגרמניה חזקה‪ .‬כאשר שולץ התגייס הוא קיווה שגרמניה תחדש‬ ‫את האמפריה של קרל הגדול בנו של ּ ֶפ ּ ִפין הגוץ לשנים רבות‪ .‬פפין הגוץ‬ ‫ידע לנצל את היהודים החכמים לטובת ממלכתו‪ .‬סגן משנה שולץ החל‬ ‫לימודיו באוניברסיטת הו ְּמבּ וֹ לְ ט בברלין בחוג להיסטוריה‪.‬‬

‫‪108‬‬


‫קלאודיו ‪ :‬אילן יעקבי‬

‫"קשה להסביר"‪.‬‬ ‫"תשתדל"‪ ,‬כעס קורט‪.‬‬ ‫"האם שמתה לב שהילדה צוחקת מכל הבדיחות המוכרות לגרמנים?"‬ ‫"אז מה?"‪ ,‬כעס קורט‪.‬‬ ‫"האם שמתה לב שהיא הזכירה לי את שם הילד שנעלם בברלין בשכונת‬ ‫פרידנאו?"‬ ‫"כן‪ ,‬אז מה?"‪ ,‬התעצבן קורט‪.‬‬ ‫"איך יכלה לדעת זאת אם היא נולדה והתחנכה בשוויצריה?"‬ ‫"זה פורסם בכל העיתונים הגרמניים‪ .‬בוודאי דיברו על זה גם במשפחה‬ ‫הגרמנית מברלין שאיתם גדלה בשוויצריה"‪ ,‬לעג קורט‪.‬‬ ‫"נכון‪ ,‬אבל‪"...‬‬ ‫"אבל מה?"‬ ‫"האם יתכן שהיא יהודיה מסתתרת או אפילו מרגלת?"‬ ‫"מה? השתגעת?" אמר קורט בזעם‪.‬‬ ‫"אני מבקש סליחה אבל המחשבות הטרידו אותי"‪.‬‬ ‫"שכח מזה ומהר‪ .‬להילדה יש זיכרון מעולה‪ .‬גם אני שמתי לב לכך‪.‬‬ ‫כבעלת זיכרון מעולה היא זכרה את שם הילד‪ .‬כפי הנראה דובר עליו‬ ‫הרבה בקרב המשפחה הגרמנית בה התחנכה"‪.‬‬ ‫שולץ השתדל לשכוח מכל העניין למרות שהמחשבות המשיכו‬ ‫להטרידו‪.‬‬ ‫שולץ היה קצין נאצי זוטר‪ .‬הוא לא שנא יהודים‪ .‬הוא פשוט לא הכיר‬ ‫אותם‪ .‬הוא לא ִה ְיפנִ ים את השנאה העיוורת שהיטלר נטע בלב הגרמנים‪.‬‬ ‫כמוהו היו מעטים מאוד‪ .‬הוא היה צעיר מקורט בחמש שנים אבל‪ ,‬הוא‬ ‫לא היה נאיבי‪ .‬מעטות היו השיחות בינו לבין קורט על עניינים צבאיים‬ ‫או מדיניים‪ .‬פעם הילדה שמעה את שולץ אומר שהיטלר לא יוכל להוביל‬

‫‪107‬‬


‫בגוב האריות הנאצי‬

‫שוויצריה תתמצא כל‪-‬כך טוב בכל אלה? גם המבטא שלה היה ברלינאי‪.‬‬ ‫שולץ לא קינא בקורט על יחסיו עם הילדה‪ .‬כל עניינו היה בהבחנות‬ ‫הלשוניות הדקות‪.‬‬ ‫הבחנותיו היו כמעט מקצועיות‪ .‬זמן רב הוא הקשיב לסגנון דיבורה‬ ‫וחשדו הלך וגבר‪ .‬הוא הסיק שמשהו לא מסתדר בקביעת זהותה‪ .‬הוא‬ ‫אמנם זכר היטב ששמע שהיא גדלה בשכנות למשפחה גרמנית מברלין‪.‬‬ ‫וכילדה‪ ,‬היא היתה חברתה הטוב של ְגר ָיטה מוּלְ ַרט‪ .‬הילדה היתה כבת‬ ‫משפחה בביתה במשך שנים ארוכות‪.‬‬ ‫האם זה היה ההסבר ההגיוני להתמצאותה בהווי הברלינאי? שולץ חשב‬ ‫שזה יתכן‪ .‬לכן שתק רוב הזמן ולא פירט את חשדותיו לקורט‪.‬‬ ‫יום אחד שולץ שם לב למשהו חדש‪ .‬הוא סיפר על אירוע שהיה בזמנו‬ ‫לפני שנים רבות‪ ,‬בשכונת פרידנאו שבה נולד וגדל‪ .‬האירוע היה מפורסם‬ ‫בשעתו בעניין ילד שנעלם מביתו‪ .‬הוא עשה עצמו כלא זוכר את שם‬ ‫"הנְ ס"‪ .‬שולץ נדהם כי בזה הרגע הוא‬ ‫הילד‪ .‬הילדה פנתה אליו ואמרה ַ‬ ‫קיבל את ההוכחה שהייתה מעבר לכל ספק בעיניו‪ .‬הילדה לא גדלה‬ ‫בשוויצריה‪ ,‬אלא בברלין‪ ,‬אולי אפילו בשכונת פרידנאו‪ .‬אם כך‪ ,‬הרי יתכן‬ ‫שהיא מרגלת או אפילו יהודיה מסתתרת שהגיעה למועדון עם סיפור‬ ‫כיסוי מושלם כדי לרגל?‬ ‫הוא היה מזועזע מהמחשבה שניקרה במוחו‪ .‬הוא החליט לספר על כך‬ ‫לקורט‪ .‬קורט הנאיבי והמאוהב התייחס להסבר בזילזול‪ .‬בצחוק רם הוא‬ ‫דחה את החשדות‪.‬‬ ‫"שמע קורט‪ ,‬יש לי חשדות נגד הילדה"‪ ,‬אמר שולץ‪.‬‬ ‫"מה? מה קרה לך?"‪ ,‬אמר קורט המופתע‪.‬‬ ‫"משהו אינו מסתדר לי"‪.‬‬ ‫"על מה אתה מדבר?"‬

‫‪106‬‬


‫קלאודיו ‪ :‬אילן יעקבי‬

‫פרק כ"ד‬

‫חשדותיו של סגן משנה שולץ‬

‫ה‬

‫יה קצת קריר במרפסת והילדה ביקשה לחזור לאולם‪ .‬היא משכה את‬ ‫קורט בידה ושניהם התיישבו ליד שולחן אחר שבו ישבו שני קצינים‬ ‫בדרגות גבוהות במיוחד‪.‬‬ ‫קורט נראה נינוח ומרוצה מיוזמתה של הילדה‪ .‬הוא רצה להשתלב‬ ‫בחברת קצינים גבוהים כדי שיכירו אותו ויתרשמו ממנו‪ .‬עד מהרה‬ ‫התפתחה שיחה קולחת‪ .‬סגן אלוף קארל וסגנו השמנמן והנמוך רק‪-‬סרן‬ ‫רודולף נקבו במספר הדוויזיות במיתחם הענק‪ .‬הם הדגישו שהיטלר שלח‬ ‫תיגבור גדול לאזור‪ .‬הילדה רשמה הכל בזיכרונה המופלא‪.‬‬ ‫אבל‪ ,‬דווקא עכשיו כאשר המטרה שתוביל לנקמה היא מוחשית‪ ,‬הילדה‬ ‫הבחינה במבטים חשדניים כלפיה מצד סגן משנה שולץ‪.‬‬ ‫שולץ היה יליד ברלין משכונת ְפ ִר ֵידנָ אוֹ ‪.‬‬ ‫הסתבר שהוא גדל באותה שכונה שבה גדלה הילדה‪ .‬הילדה למדה כאן‬ ‫לואיָ זה‪ ,‬כנראה‪ ,‬לא רחוק מבית הספר שלו‪.‬‬ ‫בבית ספר נוצרי של המלכה ִ‬ ‫הוא היה צעיר ממנה בעשר שנים‪ ,‬רק בן עשרים ושלוש ולכן בגלל הפרשי‬ ‫הגיל הם לא הכירו‪ .‬הוא היה הנאצי היחיד שניחן ביכולת הבחנה דקה‬ ‫ועמוקה‪ .‬הוא התענין בקשר שבין התבטאויות לשוניות )לִ ינְ גוִ ְיס ִתיוֹ ת(‬ ‫למקום הולדתו של אדם‪ .‬ידוע ומפורסם שלאזורים מסוימים בתוך‬ ‫גרמניה יש ביטויים לְ שוניים יחודיים למקום‪ .‬גם בדיחה יכולה להיות‬ ‫מובנת‪ ,‬לפעמים‪ ,‬רק לאנשי מקום מסוים ולא לאחרים‪ .‬כמו שגם מילות‬ ‫שיר מתקופה מסוימת יהיו ידועות בעיקר לאנשים משיכבת גיל מסוימת‪.‬‬ ‫הוא שם לב שהילדה צוחקת מכל הבדיחות האופייניות לילידי גרמניה‬ ‫ושירי עם גרמניים אינם בכלל זרים לה‪ .‬הוא שמע אותה שרה את שירי‬ ‫העם עם כל המילים וזה היה הטריגר שהעלה את חשדו‪ .‬איך יתכן שילידת‬

‫‪105‬‬


‫בגוב האריות הנאצי‬

‫הדגיש את גודל ריכוזי הכוחות‪ .‬הוא התייחס בעיקר למיתחם הענק של‬ ‫מוֹ נְ ֶטה ָק ִסינוֹ ‪ .‬קורט ידע הרבה וציין מקומות רבים‪.‬‬ ‫"מאין אתה יודע כל‪-‬כך הרבה?"‪ ,‬התפלאה הילדה‪.‬‬ ‫"זוכרת שנעדרתי לשלושה ימים?"‬ ‫"כמובן"‪.‬‬ ‫"אחרי שעליתי בדרגה קיבלו אותי כסרן מבטיח שכנראה מתוכנן‬ ‫לקדמו שוב בהקדם‪ .‬לכן הוזמנתי לכנס קצינים בכירים‪ .‬שם פירטו‬ ‫את ריכוזי הכוחות בעיקר במיתחם מוֹ נְ ֵטה ַק ִסינוֹ ‪ .‬זהו בהחלט המיתחם‬ ‫החשוב ביותר להגנה על רומא‪ .‬אם מיתחם זה יכבש‪ ,‬דבר שהוא בלתי‬ ‫אפשרי‪ .‬כמובן‪ ,‬גם רומא תיפול"‪ ,‬טען קורט‪.‬‬ ‫"מהו היקף הכוחות של בנות הברית המאיים על דרום איטליה?"‪,‬‬ ‫התעניינה הילדה‪.‬‬ ‫"את מפתיעה אותי‪ .‬זו השאלה שנשאלה על ידי אחד מבכירי הקצינים‪,‬‬ ‫אבל לא ניתנה לשאלה זו תשובה מקיפה‪ ,‬ולא הבנתי מדוע"‪.‬‬

‫‪104‬‬


‫קלאודיו ‪ :‬אילן יעקבי‬

‫פרק כ"ג‬

‫הילדה חוזרת למועדון הקצינים הנאציים‬

‫י‬

‫ומיים לאחר מכן הילדה צברה שוב אומץ‪ .‬הפעם‪ ,‬היא החליטה להשקיע‬ ‫את עיקר מרצה באיסוף מידע מודיעיני ולהעבירו למחתרת האיטלקית‬ ‫ביעילות המקסימלית‪ .‬הילדה ידעה שהמידע יועבר לבנות הברית בעזרת‬ ‫רוֹ זַ ִריוֹ ַוק ְרלָ ה‪ .‬היא חיפשה מידע שיסייע לבנות הברית להתארגן כדי‬ ‫להתגבר על הנאצים בדרום איטליה‪ .‬האם הקצינים במועדון יספקו לה‬ ‫נומנָ לי ויכלה לזכור פרטים מדויקים‬ ‫מידע מהימן? הילדה ניחנה בזיכרון ֵפ ֵ‬ ‫ממה ששמעה‪.‬‬

‫הס ַפק העיקרי שלה‪ .‬הקצין הנאיבי והמאוהב לא חסך מילים‪.‬‬ ‫קורט היה ָ‬ ‫המושגים "יד‪-‬לפה" או "בטחון שדה" לא היו סייגים אצלו‪ .‬הוא היה‬ ‫בטוח‪ ,‬כמו יתר הקצינים‪ ,‬ביעילות הפריסה הגרמנית בדרום איטליה‪ .‬הוא‬ ‫היה מוכן להמר על כל סכום שלבנות הברית אין סיכוי ויהיה זה הסיכוי‬ ‫הקלוש ביותר להגיע לרומא‪.‬‬ ‫כעת‪ ,‬הילדה החליטה להגיע למועדון על בסיס קבוע ולעיתים קרובות‬ ‫יותר‪ .‬פעם היא גם הציעה למרתה לשיר את לִ ילִ י ַמ ְרלֵ ן במקומה‪.‬‬ ‫התזמורת ניגנה‪ .‬קולה הצלול של הילדה הידהד באולם‪ .‬קורט התבונן בה‬ ‫בהערצה‪ .‬כך גם עוד שני בעלי דרגות גבוהות שגם איתם התיידדה‪ ,‬מחאו‬ ‫לה כפיים‪.‬‬ ‫אותו ערב כאשר קורט והילדה ישבו במרפסת המועדון היא שאלה במבט‬ ‫מלא דאגה אם יש סיכוי כלשהו שבנות ברית בכל זאת יגיעו לרומא? על‬ ‫כך קורט קימט את מיצחו כשהוא מתבונן בה בתמיהה כאילו רצה לומר‬ ‫איך יתכן שבכלל תטיל ספק בעליונות הצבא הגרמני וכדי לשכנעה קורט‬

‫‪103‬‬


‫בגוב האריות הנאצי‬

‫"לכן הגענו לרומא?"‪ ,‬התפלאה הילדה‪.‬‬ ‫"כן‪ ,‬ומי היה יכול לנבא אז שיבוא יום והנאצים ישלטו ברומא?"‬ ‫"מתי‪ ,‬סוף סוף‪ ,‬בנות הברית יגיעו הנה?"‬ ‫"אני מאמינה שבקרוב"‪ ,‬סיכמה מינה‪.‬‬

‫‪102‬‬


‫קלאודיו ‪ :‬אילן יעקבי‬

‫מינה בנחישות‪.‬‬ ‫"ואולי יהודי פולין היו שורדים במדגסקר?"‬ ‫"בטוח שלא"‪.‬‬ ‫"מדוע?"‪.‬‬ ‫"כי התנאים במדגסקר המוזנחת והנטושה‪ ,‬ללא מקורות מזון‪ ,‬לא‬ ‫איפשרו חיים תקינים‪ .‬אילו הרעיון השטני היה לובש עור וגידים היהודים‬ ‫היו מתים שם בהמוניהם מרעב וממחלות‪ .‬רק מעטים בלבד היו שורדים‬ ‫כי הנאצים לא היו מאפשרים להם לברוח ממדגסקר ליבשת אפריקה‪,‬‬ ‫ולהנצל באופן כזה‪".‬‬ ‫"זה הרי היה הרבה זמן לפני הפתרון הסופי ב‪ ,1942-‬נכון?"‪ ,‬שאלה‬ ‫הילדה‪.‬‬ ‫"נכון‪ ,‬אז הגרמנים סייעו ליציאת יהודים מאירופה‪ ,‬אבל לא בחינם‪.‬‬ ‫שמעתי אז שצריך כסף רב כדי לעלות על ספינה‪ .‬איך יכלנו לשלם אם‬ ‫נתנו לנו רשות להוציא מגרמניה רק עשרה מרקים לאדם?"‬ ‫"אני לא יודעת"‪ ,‬אמרה הילדה‪.‬‬ ‫"הרב אמר שאותו הלר חנוך מאפשר גם לעניים להצטרף"‪ ,‬נזכרה מינה‪.‬‬ ‫"איך?"‬ ‫"פשוט מאוד יהודים עשירים ישלמו כפול"‪.‬‬ ‫"ומדוע באמת לא נסענו לוינה?"‬ ‫"יד הגורל כיוונה אותנו לרומא‪ .‬האם את זוכרת את הצייר העיוור שגר‬ ‫בקרבת ביתנו ברחוב רוֹ ְטדוֹ ְרן ‪ 5‬בברלין?"‬ ‫"כן‪ ,‬כמובן‪ ,‬תכופות שלחתם אותי להביא לו אוכל וגם סיגר מאבא"‪.‬‬ ‫"נכון‪ ,‬אותו צייר עיוור הילל ושיבח את האיטלקים ואת רומא שבה‬ ‫בילה את ימיו הטובים בצעירותו‪ .‬אז עדיין עיניו היו טובות‪ .‬הוא בירך‬ ‫אותנו ואיחל לנו שאם נצא מגרמניה ונבחר לחיות בארץ אחרת‪ ,‬כדאי‬ ‫מאוד לנסוע לאיטליה כי האיטלקים הם עם ניפלא ואוהב אדם"‪.‬‬

‫‪101‬‬


‫בגוב האריות הנאצי‬

‫זהו אחד מדפי הניצולים )דפים שאבדו(‬ ‫אחת מרשימות ניצולים ממחנה דכאו‬ ‫שהפליגו לארץ ישראל ב‪12.12.1938-‬‬ ‫רשימה מקהילת לינץ‬

‫‪100‬‬


‫קלאודיו ‪ :‬אילן יעקבי‬

‫מגרמניה‪ ,‬הרב הראשי של ברלין אמר לי שהוא רואה שחורות ושכדאי‬ ‫מאוד לברוח‪ .‬הרב סיפר לי אז שאם אסע לווינה‪ ,‬כל עוד אפשר לצאת‬ ‫מגרמניה ולהכנס לאוסטריה‪ ,‬יתכן שאוכל לעלות על ספינה שתוביל‬ ‫אותי ישר לארץ ישראל היא פלסטינה"‪.‬‬ ‫"מעולם לא שמעתי אותך מדברת על זה"‪.‬‬ ‫"בווינה של שנת ‪ 1938‬התארגנו קבוצות של יהודים מכל המדינות‬ ‫השכנות ליציאה דרך נהר הדנובה לים השחור ומשם לארץ ישראל"‪.‬‬ ‫"באמת?"‪ ,‬שאלה הילדה בפליאה‪.‬‬ ‫"בראש הקבוצה עמדו שני אחים ששמם ַהלֵ ר ַחנוֹ ך ואחיו דר' ַהלֵ ר‬ ‫ַפאוּל‪ .‬הם הצליחו לשחרר אסירים רבים ממחנה דכאוֹ ‪ .‬הם אירגנו הפלגות‬ ‫באישור הגסטפו לעליה לארץ ישראל"‪.‬‬ ‫"פלסטינה‪ ,‬ארץ ישראל?" שאלה הילדה כלא מאמינה‪.‬‬ ‫"כן‪ ,‬ארץ ישראל אינה חלום אלא מציאות‪ .‬ההפלגות היו בהסכמה‬ ‫מלאה מצד הגסטפו‪ .‬צריך להבין כשאמר הרב‪" :‬עכשיו בשנת ‪1938‬‬ ‫הגרמנים רוצים להפטר מהיהודים ולא לרצוח אותם‪ .‬מדינות העולם‬ ‫מסרבות לקלוט יהודים כדי להצילם‪ .‬זו היא הבעיה‪ .‬זה כואב ומאכזב"‪.‬‬ ‫"שמעתי שכבר ב‪ 1940-‬כאשר היטלר נתקל בארבעה מיליון יהודים‪,‬‬ ‫בפולין‪ ,‬הוא הגה את רעיון העברתם לאי ָמ ַדגַ ְס ַקר‪ ,‬אי גדול ליד החוף‬ ‫המזרחי של יבשת אפריקה‪ .‬הוא גם התחיל בתכנון ממשי לישום רעיון‬ ‫זה‪ .‬אבל‪ ,‬הרעיון הוזנח עם כניסת גרמניה לרוסיה במבצע ברברוסה"‪,‬‬ ‫אמרה מינה‪.‬‬ ‫"האם רעיון העברת יהודי פולין למדגסקר מעיד שהיטלר לא התכווון‬ ‫לרצוח אותם?"‬ ‫"בשום פנים ואופן לא"‪ ,‬השיבה מינה בחלטיות‪.‬‬ ‫"מדוע?"‬ ‫"העברת יהודי פולין למדגסקר אמורה הייתה לחסוך לנאצים את‬ ‫המאמץ הרב הכרוך בחיסול פיזי של היהודים במחנות המוות"‪ ,‬השיבה‬

‫‪99‬‬


‫בגוב האריות הנאצי‬

‫פרק כ"ב‬

‫הרב הראשי בברלין מספר על ָהלֵר חנוך‬

‫ש‬

‫נתה נדדה בלילה ההוא‪ .‬גם הוגו ומינה היו ערים‪.‬‬

‫"קשה לי להרדם?‪ ,‬אמרה הילדה‪.‬‬ ‫"האם את מרגישה טוב? את נראת חיוורת"‪.‬‬ ‫"כן‪ ,‬אמא נמאס לי לשמוע דברים קשים נגד היהודים במועדון"‪.‬‬ ‫"זהו מחיר שנשים רבות היו מסכימות להתחלף איתך"‪ ,‬אמרה מינה‪.‬‬ ‫"האומנם?" )במבט מלא תמיהה(‬ ‫"כן‪ ,‬הילדה‪ ,‬את לא היהודיה היחידה שמעזה להתחבר עם נאצים כדי‬ ‫לזכות בטובות הנאה"‪.‬‬ ‫"האמנם?" )מבט התמיהה גובר(‬ ‫"יש בעמנו נשים אמיצות‪ ,‬לא פחות ממך‪ ,‬שמוכנות להקריב את עצמן‬ ‫לטובת משפחתן‪ ,‬או כדי להציל את חייהן"‪.‬‬ ‫"אני לא מאמינה לטון שבדיבורך"‪ ,‬התפלאה הילדה‪.‬‬ ‫"נכון‪ ,‬הטון עושה את המוזיקה‪ .‬כאמא שלך‪ ,‬אני גאה בך ודואגת לא‬ ‫מעט‪ .‬קשה לי ולאבא שלך להרדם לא פעם"‪.‬‬ ‫"אבא‪ ,‬מה דעתך?"‬ ‫"אני מסכים עם כל מילה שאמא שלך אומרת"‪.‬‬ ‫"האם אתם רומזים שכדאי שאפסיק את קשרי במועדון?"‬ ‫"בוודאי שלא‪ .‬איש לא חושד בך‪ .‬אם עד היום לא חשד בך‪ ,‬איש אין לך‬ ‫ממה לדאוג‪ .‬האם סיפרתי לך פעם על התלבטותי כאשר יצאנו מברלין‬ ‫לרומא דרך מעבר הברנר?"‬ ‫"לא‪ ,‬לא זוכרת"‪.‬‬ ‫"אבא שלך יעיד שאז וזה היה באפריל ‪ ,1938‬שבועיים לפני שיצאנו‬

‫‪98‬‬


‫קלאודיו ‪ :‬אילן יעקבי‬

‫התרחק מאמונתו הקתולית ובקדושתו של נגר יהודי צלוב‪.‬‬ ‫המחשבות לא הירפו‪ .‬מבטה נדד מקצין למשנהו ‪ -‬הקצינים היו עסוקים‬ ‫בעניינים צבאיים‪ .‬זו היתה הפעם הראשונה מזה שבועות שעניינים אלה‬ ‫לא דרשו את תשומת ליבה‪.‬‬ ‫קורט חגג הפעם עם חבריו ולא איתה‪ .‬אולי האמין שהיא מקשיבה‬ ‫לשיחותיהם ואולי לא‪ .‬כאשר השעה כבר היתה מאוחרת‪ ,‬הילדה רמזה‬ ‫לו שהגיע הזמן לסיים את המסיבה‪ .‬הפעם הוא לא ליווה אותה החוצה‪.‬‬ ‫בצאתה‪ ,‬הביטה אחורנית לעברו וראתה אותו מרים כוס בירה גדולה‪.‬‬

‫‪97‬‬


‫בגוב האריות הנאצי‬

‫אמריקה למלחמה ‪ -‬הנס הזה נקרא פארל הרבור‪ .‬האם הייתה זו אהדתו‬ ‫הידועה לצי שדחפה אותו להכנס למלחמה שלא רצה בה? או אולי היה זה‬ ‫רגש ה"כבוד האמריקאי" שנפגע?‬ ‫הטבח שערכו היפנים המתאבדים בנמל הפנינים ֵפ ְרל ַהרבוֹ ר בשבעה‬ ‫לדצמבר ‪ 1941‬גרם לארצות הברית להכנס למלחמה‪ .‬גרמניה מצאה‬ ‫את עצמה במלחמה נגד שני ענקים בלפיתת מלקחיים הן מהמזרח והן‬ ‫מהמערב‪ .‬הילדה הסיקה שאילו היטלר לא פתח במלחמה נגד רוסיה יכול‬ ‫היה קרוב לוודאי להביס את ארצות הברית ולשלוט בכל אירופה ולקיים‬ ‫את הרייך השלישי לעוד אלף שנים כפי שהבטיח‪.‬‬ ‫מרוב הרהורים‪ ,‬הילדה לא שמעה חלק מדברי הקצינים‪ .‬עיניה היו‬ ‫פתוחות‪ ,‬אבל מחשבותיה נשאו אותה בכנפיהם הרחק‪ ,‬הרחק‪.‬‬ ‫הוויכוחים ליד השולחן נמשכו ונמשכו‪ .‬באותו ערב היא לא התעניינה‬ ‫בדעותיהם‪ .‬הילדה חשבה איך גורלה היה משתנה אילו שמעו בקול מינה‬ ‫בא ִס ִיסי מיד אחרי שהנאצים כבשו את רומא‬ ‫כאשר שקלו האם להסתתר ַ‬ ‫בשמיני בספטמבר ‪ .1943‬יהודים רבים ברחו אז לשם‪ ,‬לישוב האיטלקי‬ ‫הקטן שבחבל ְ‬ ‫אומבְ ִריָ ה הקרוב לטוסקנה‪ .‬משם הגיעו שמועות שהמפקד‬ ‫הנאצי הקתולי מתייחס בכבוד רב לכומר ואף משתף איתו פעולה‬ ‫להסתרת יהודים‪.‬‬ ‫החיים בגטו היהודי ברומא לא היו אז בטוחים ובוודאי לא מבטיחים‪.‬‬ ‫המשפחה האמינה אז‪ ,‬לפני השישה עשר באוקטובר ‪ ,1943‬שלא יהיו‬ ‫רדיפות ברומא בזכות הוותיקן ובזכות הכרזתה של העיר "כעיר פתוחה"‬ ‫)‪ (CITTA APERTA‬כלומר‪ ,‬עיר שגם לא תופצץ‪ .‬הילדה הבינה‪,‬‬ ‫בדיעבד‪ ,‬שזו הייתה מחשבה נאיבית‪ .‬היטלר היה אומנם קתולי בילדותו‬ ‫בעיקר בגלל אימו‪ ,‬קרלה‪ ,‬אבל נטש את הכנסיה בצעירותו‪ .‬כך שהוא‬

‫‪96‬‬


‫קלאודיו ‪ :‬אילן יעקבי‬

‫בני משפחתו הן בתוך גרמניה והן מחוץ לגרמניה הישיגם ורצח אותם‪ ,‬לא‬ ‫משנה בכלל מדוע‪.‬‬ ‫הדיקטטור‪-‬רוצח ההמונים היה כל‪-‬כך אכזרי עד שאיש לא העז‬ ‫להתנקש בחייו‪ .‬לכן‪ ,‬נסע במכונית פתוחה בתוך קהל של אלפים‪ .‬קשה‬ ‫מאוד להבין כיצד רוצח כזה הצליח להפוך את העם הגרמני המתורבת‬ ‫לעם שטוף שנאה ומלא תאוות רצח‪.‬‬ ‫כיצד בכלל יתכן שעם כזה שיצר מתוכו את גֵ ֶיטה ואת ִשילֵ ר ומוסיקאים‬ ‫כמו ֶ ּב ְטהוֹ בֵ ן‪ּ ַ ,‬באך ומוֹ צַ ְרט הגיע למדרגה שפלה כל‪-‬כך‪ .‬אמנם הנאצים‬ ‫לא שכחו את המוסיקה‪ .‬לכן הם שילבו אותה גם במחנות המוות ביוצרם‬ ‫תזמורות רבות‪ ,‬הן של גברים והן של נשים‪ .‬המארשים ליוו את קורבנות‬ ‫השואה בדרכם אל המוות‪ .‬המסוכן ביותר היא העובדה שהיטלר הגיע‬ ‫לשלטון בדרך דמוקרטית‪ .‬ובשנות השלושים רק מעטים האמינו שספרו‬ ‫קאמ ְפ )מלחמתי( יתגשם הלכה למעשה‪.‬‬ ‫)שחובר בכלא( ַמיין ְ‬ ‫היטלר החליט לפתוח במבצע ָ ּב ְר ָ ּברוֹ ָסה בעשרים ליוני ‪ .1941‬הדיקטטור‬ ‫הגדול לא למד דבר וחצי דבר מההיסטוריה‪ .‬יועציו כלל לא הצליחו להרתיעו‬ ‫מלצאת למבצע המורכב והמסובך‪ ,‬המנבא רעות לגרמניה‪ .‬תבוסתו של‬ ‫נפוליאון בונפרטה לא הספיקה להזהירו מפני החורף הרוסי‪ ,‬שיזרז את‬ ‫תבוסת גרמניה‪ .‬היטלר לא חשב אז שגם ארצות הברית תצטרף למלחמה‬ ‫תוך מספר חודשים‪ .‬הוא ידע שנשיא ארצות הברית מעוניין להשאר ניטרלי‬ ‫)תוך מתן סיוע פסיבי בנשק בעיקר לאנגליה(‪.‬‬ ‫הנשיא הדמוקרטי האמריקאי הנכה‪ ,‬פרנקלין רוזוולט‪ ,‬לא יצא למלחמה‬ ‫בהיטלר כדי להגן על האמיתות הקדושות של האמריקאים‪ .‬המועמדים‬ ‫להרצח במחנות המוות לא עיניינו אותו‪ .‬הוא מעולם לא ציווה להפציץ‬ ‫את מסילות הברזל‪ ,‬למרות שידע שבתוך הקרונות המיועדים לאושויץ‬ ‫נחנקו יהודים בדרכם את המשרפות‪ .‬האומה האמריקאית היא אומה של‬ ‫אינטרסים ולא של שאיפה לצדק או לחופש‪ .‬לבסוף‪ ,‬רוזוולט הכניס את‬

‫‪95‬‬


‫בגוב האריות הנאצי‬

‫איכפת לו מהעם הגרמני הסובל קשה‪ .‬לא היה אכפת לו על חייליו שנפלו‬ ‫באלפיהם בקרבות העקובים מדם בחזית הרוסית‪ .‬העם הלך אחריו כצאן‬ ‫לטבח‪ .‬הדיקטטור המשיך לשלוט למרות שהערים הגרמניות הופצצו‬ ‫ללא הרף והפכו לאיי חורבות‪ .‬התבוסה בחזית הרוסית היתה בעיניו עדות‬ ‫חותכת שאם העם הארי לא הצליח לנצח את אויביו‪ ,‬מגיע לו להתחסל‪.‬‬ ‫לכן תמיד ציוה על קציניו להלחם עד הכדור האחרון והחייל האחרון‪.‬‬ ‫עוד בראשית דרכו בתחילת שנות השלושים הבטיח לעם לא פעם שאם‬ ‫יתנו לו חמש שנים לפעול בדרכו ועל פי חוקיו‪ ,‬הם לא יכירו את גרמניה‪.‬‬ ‫אכן‪ ,‬כך היה בסופו של דבר‪ .‬גרמניה הובסה‪ ,‬עריה נחרבו וחייליה נפלו‬ ‫בחזיתות‪ .‬עם תום המלחמה ואחרי כניעתה של גרמניה הנאצית‪ ,‬ללא‬ ‫תנאים‪ ,‬צריך היה לשקם את גרמניה מן היסוד‪.‬‬ ‫היטלר לא גרם רק לרצח מליוני יהודים אלא גרם לרצח מליוני גרמנים‬ ‫שלא לדבר על מיליוני החיילים הסובייטים‪ .‬היטלר הצליח‪ ,‬בערמומיותו‬ ‫ובקיסמו הכריזמטי‪ ,‬להפנט את העם הגרמני הנאור‪ .‬הוא הפך למהפנט‬ ‫הגדול ביותר בהיסטוריה‪.‬‬ ‫לדעת קצין‪ ,‬שחבריו קראו לו וילהלם‪ ,‬היטלר ראוי להערצה כגאון‬ ‫שהיה מסוגל לאחד את שש‪-‬עשרה מדינות גרמניה לאומה אחת ולמטרה‬ ‫נעלה‪ .‬המטרה הייתה להוציא את גרמניה מהרגשת התבוסה שנכפתה‬ ‫עליה בהסכם ורסאי ‪ .1919‬היטלר תיכנן להפר את חוזה ורסאי בשלבים‬ ‫ובחוכמה מדינית רבה‪ .‬רוב רובם של הקצינים הריעו לו ואלה שהסתייגו‪,‬‬ ‫שתקו‪.‬‬ ‫הילדה חשבה אחרת‪ .‬היא הגיעה למסקנה ששאיפתו של היטלר‬ ‫ליצור‪ ,‬כביכול‪ ,‬שטח מחיה לעם הגרמני‪ ,‬דחפה אותו לפתוח במלחמה‬ ‫כנגד רוסיה הסובייטית‪ .‬סטלין סירב בתוקף להאמין שהיטלר יפתח‬ ‫במלחמה נגדו‪ .‬היטלר‪ ,‬הדיקטטור‪ ,‬הרוצח המגלומן‪ ,‬היה מסוכן לא רק‬ ‫לגרמנים‪ ,‬ליהודים‪ ,‬לצוענים‪ ,‬לעמי אירופה‪ ,‬לסובייטים‪ ,‬לקומוניסטים‬ ‫ולאמריקאים‪ ,‬אלא לבני משפחתו הקרובים והרחוקים‪ .‬הרוצח רדף אחרי‬

‫‪94‬‬


‫קלאודיו ‪ :‬אילן יעקבי‬

‫אות צלב הברזל על תרומתו של הוגו כחיל במלחמת העולם הראשונה‬ ‫)‪(1914-1918‬‬ ‫חיילים יהודים כמוהו הובלו למחנות המוות‪ .‬זה היה הגמול שהחיילים‬ ‫היהודים בצבא הגרמני זכו לו‪.‬‬ ‫קורט היה יליד ‪ ,1916‬ורק תינוק במלחמת העולם הראשונה‪ .‬הוא‬ ‫הצטרף לנוער ההיטלראי‪ .‬אלה היו צעירים שמוחם נשטף בנחשולי שנאה‬ ‫עיוורת ליהודים‪ ,‬לצוענים‪ ,‬למתנגדים הפוליטיים ולחולי הנפש‪.‬‬ ‫הצעירים האלה צייתו לפירר בכל החלטותיו‪ .‬הם צייתו לפקודותיו‬ ‫הרצחניות שהאנושות לא הכירה עד ימיו‪ ,‬כמו רצח המונים בגז ציקלון ב'‪,‬‬ ‫או רציחות המוניות ליד בורות פתוחים‪.‬‬ ‫כל המאמצים לחסלו בעשרות נסיונות התנקשות נכשלו‪ .‬היטלר האמין‬ ‫שכוח עליון שומר עליו בדרכו השטנית‪ .‬בדיוק כמו שכוח עליון שמר עליו‬ ‫אז ב‪ ,1914-‬כאשר רץ מעמדה לעמדה בשטח כחייל בדרגת רב טוראי‪.‬‬ ‫גם לאחר כשלונות צבאיים אדירים היטלר לא היה מוכן לסגת‪ .‬לא היה‬

‫‪93‬‬


‫בגוב האריות הנאצי‬

‫בקנִ יגְ ְס ֵ ּב ְרג בגדוד שלוש בחיל הרגלים‬ ‫‪ .1914-1918‬אביה‪ ,‬הוגו‪ ,‬שירת ֵ‬ ‫כפקיד‪-‬כתב‪ .‬לבסוף קיבל את צלב הברזל על תרומתו לגרמניה‪ .‬עכשיו‬ ‫במלחמת העולם השנייה‪ ,‬כשהוא כבר קשיש‪ ,‬איש לא זכר את תרומתו‪.‬‬

‫הוגו יעקבי כחיל בצבא הגרמני ב‪1914-1918-‬‬ ‫‪92‬‬


‫קלאודיו ‪ :‬אילן יעקבי‬

‫ועוד שיר )שהילדה יזמה והחלה לשיר(‪:‬‬ ‫"זה האויר הברלינאי‬ ‫עם ריח הניחוח‪"...‬‬ ‫כולם הצטרפו לשירתה‪ .‬מרתה נתנה הוראה לתיזמורת לנגן את‬ ‫המנגינה‪.‬‬ ‫רק אדם אחד‪ ,‬האיש בשחור‪ ,‬עמד שוב כדרכו בודד ואילם קרוב לדלת‬ ‫הכניסה למועדון‪ .‬הוא לא דיבר מילה עם איש ואיש לא דיבר איתו‪ .‬אולי‬ ‫הוא היה מעדיף להצטרף לחבורה העליזה? אולי היה מעדיף לשיר שירי‬ ‫מולדת? אולי הוא התגעגע לביתו ולמשפחתו? סבר פניו היה חתום כפני‬ ‫פוקר‪ .‬אף קצין במועדון לא התייחס אליו‪ ,‬כי באמת קשה לקשור שיחה‬ ‫עם אדם שפניו כפני פוקר‪.‬‬ ‫כאיש אס‪.‬אס הוא היה נאמן לאדונו‪ ,‬ככלב נאמן וצייתן‪ .‬אם לשפוט לפי‬ ‫מידת רצינותו ניתן היה לחשוב שאיש זה נושא באחריות מלאה לגורל‬ ‫הרייך השלישי כולו‪ .‬בתוקף תפקידו הוא לא היה חייב לציית אפילו לבעל‬ ‫דרגות גבוהות ממנו‪ .‬אם מצא לנכון‪ ,‬יכול היה אפילו לדרוש את חקירתו‬ ‫ואת מעצרו של מפקד בכיר‪.‬‬ ‫הקצינים ישבו מסביב לשולחן הארוך וידם אוחזת בכוס היין‪ .‬הם דיברו‬ ‫על עליונותו של הגזע הארי‪ .‬וכך הצביעו מיד על היהודים המזוהמים‬ ‫המרעילים את הטוהר של העם הגרמני‪ .‬לא פעם הביעו תמיהה איך בכלל‬ ‫עלובי החיים האלה שרדו באירופה במשך מאות שנים‪ .‬יש שהצביעו על‬ ‫יוצאים מהכלל‪ .‬הם ציינו שמות של יהודים מפורסמים שבעבר הוסיפו‬ ‫כבוד לגרמניה‪ .‬הם הזכירו את אלה ששירתו בצבא הגרמני במלחמת‬ ‫העולם הראשונה‪.‬‬ ‫והאם גרמניה לא הפסידה את מלחמת העולם הראשונה וכבודה נרמס?‬ ‫לשמע הדברים האלה הילדה הירהרה באחיה של אמה מינה‪ .‬אלה‬ ‫שירתו בחיל הפרשים הגרמני בפרוסיה במלחמת העולם הראשונה‬

‫‪91‬‬


‫בגוב האריות הנאצי‬

‫פרק כ"א‬

‫מסיבת יום ההולדת של קורט‬

‫ע‬

‫רב אחד במועדון‪ ,‬קורט היה במצב רוח מרומם במיוחד‪ .‬מסתבר‬ ‫שחבריו ערכו לו מסיבת יום הולדת העשרים ושמונה‪ .‬מרתה שרה‬ ‫והתיזמורת ניגנה מנגינות גרמניות‪ .‬הקצינים הזמינו את נשותיהם‬ ‫וחברותיהם לרחבת הריקודים‪ .‬הווַ לס הוינאי היה הריקוד הפותח‪.‬‬ ‫אחריו בא הפוֹ ְק ְס ְטרוֹ ט וכך נמשכו הריקודים שעה ארוכה‪ .‬אחר‪-‬כך‪ ,‬הם‬ ‫התיישבו ליד שולחנות מלאים בבקבוקי יין משובח ובירה‪ .‬האווירה היתה‬ ‫מחשמלת‪ .‬הילדה רקדה וולס עם קורט ועם חבריו רקדה פוֹ ְק ְס ְטרוֹ ט‪.‬‬ ‫החבורה כולה תפסה שולחן שלם‪ .‬הם שרו את השיר לִ ילִ י ַמ ְרלֵ ן יחד עם‬ ‫מרתה והתזמורת‪ .‬הילדה שרה את השיר עם כל המילים‪ ,‬כשמבטיו של‬ ‫שולץ אינם סרים ממנה‪ .‬הם שרו גם את השיר על "עמוד התאורה" ועל‬ ‫"החובה לצאת לעיירה ולהשאיר את אהובת ליבם בבית"‪.‬‬ ‫מילות השיר היו‪:‬‬ ‫"לפני המחנה לפני השער הגדול‪,‬‬ ‫עמד עמוד תאורה ועומד הוא עדיין שם‪,‬‬ ‫שם אנו רוצים להפגש ליד עמוד התאורה‬ ‫אנו רוצים לעמוד כמו פעם לילי ַמ ְרלֵ ן‪,‬‬ ‫לעמוד כמו פעם לילי ַמ ְרלֵ ן"‪.‬‬ ‫וגם שיר כמו‪:‬‬ ‫"האם אני‪ ,‬האם אני חייב לצאת לעיירה‬ ‫ואת יקירתי נשארת כאן‪"....‬‬

‫‪90‬‬


‫קלאודיו ‪ :‬אילן יעקבי‬

‫היהודים גם כמעוותים פיזית‪ .‬הנאצים במועדון הירבו לצטט את היטלר‬ ‫שהטיף לצורך הדחוף שגרמניה תטהר עצמה לחלוטין מנוכחות יהודים‪,‬‬ ‫כולל כמובן‪ ,‬החובה להשמידם פיזית בכל המדינות הכבושות‪ .‬בכך היטלר‬ ‫העניק רשות חוקית לכל גרמני לרצוח יהודים ללא ענישה וללא משפט‪,‬‬ ‫בין אם יהיו אלה חיילי וֶ ְר ַמכְ ט או אנשי אס‪.‬אס‪ .‬היתה זו שטיפת מוח‬ ‫אדירה שחדרה אל כל שכבות העם ועיוותה את שיקול דעתם‪.‬‬

‫‪89‬‬


‫בגוב האריות הנאצי‬

‫"כן"‪.‬‬ ‫"ק ִמילָ ה‪ ,‬בואי מהר"‪.‬‬ ‫)פותחת את הדלת( ָ‬ ‫"זהו קורט חברי"‪ ,‬הכריזה הילדה באיטלקית‪.‬‬ ‫"נעים מאד"‪ ,‬ענו שתיהן במקהלה‪.‬‬ ‫"זֵ אר ַאנְ גֶ נֶ ם"‪ ,‬אמר קורט בגרמנית‪.‬‬ ‫"הוא אמר נעים מאוד"‪ ,‬תירגמה הילדה‪.‬‬ ‫"איש מוּס גֵ ֵהן" התנצל קורט‪.‬‬ ‫ִ‬ ‫"הוא אמר שהוא חייב ללכת"‪ ,‬תירגמה הילדה‪.‬‬ ‫מינה והוגו באו גם הם לראות את קורט‪ .‬זה התנצל שוב כי עליו ללכת‬ ‫לפגישה דחופה וביקש מהילדה להפגש במועדון‪.‬‬ ‫הדבר הראשון שמינה עשתה לאחר שקורט יצא לדרכו היה להודיע‬ ‫לאחיות שמעכשיו היא תהיה הראשונה במטבח הן בבישול והן בארוחות‪.‬‬ ‫מינה הזהירה אותן שאם שוב יפתחו את הפה‪ ,‬היא תדאג לעצור אותן‬ ‫כתומכות נלהבות במחתרת ושונאות נאצים‪ .‬הילדה שכחה לגמרי את‬ ‫האישור והאחיות התחמקו מיד לחדרן‪.‬‬ ‫באותו ערב הילדה הסבירה להוריה שלא ידאגו‪ ,‬כי סרן קורט הוא‬ ‫בעצם אדם נאיבי‪ ,‬שטחי ולא חכם כרבים מחבריו‪ .‬כל זמן שהוא מתקבל‬ ‫בחמימות‪ ,‬הוא לא יחשוד בדבר‪.‬‬ ‫בזכות הביקורים הרבים במועדון התברר להילדה שרוב הקצינים‬ ‫לא הכירו יהודים כולל קורט‪ .‬דעתם השלילית על היהודים הושפעה‬ ‫כולה מהתעמולה הנאצית‪ .‬את דעתם ביססו על השבועון הגרמני ֵ"דר‬ ‫ְש ִט ְיר ֵמר" שהיה מוצף בקריקטורות של יהודים‪ .‬השבועון הציג את‬ ‫היהודים בדמות שטן וכבעלי הופעה חיצונית מכוערת‪ .‬השבועון הציג את‬

‫‪88‬‬


‫קלאודיו ‪ :‬אילן יעקבי‬

‫פרק כ'‬

‫הילדה נתקלת בקורט המופתע‬

‫"ה‬

‫ילדה‪ ,‬הילדה‪ ,‬סוף סוף אני פוגש אותך‪ .‬מה את עושה כאן בתחנת‬ ‫המשטרה?"‬ ‫"שום דבר מיוחד‪ ,‬פשוט רציתי שיהיה לי אישור שהייה חדש כי‬ ‫האישור הקודם אבד לי‪ .‬בוא אספר לך מה קרה לי באותו יום קשה ליד‬ ‫המחנה שלך"‪.‬‬ ‫יד ביד הם צעדו לכיוון מרכז העיר קרוב לקולוסיאום‪ .‬הם הגיעו עד‬ ‫מזרקת ְט ֵרוִ י הקרובה לרחוב ְט ִריטוֹ נֵ ה‪ .‬שם התישבו במסעדה קטנה ליד‬ ‫שולחן שהיה על המדרכה‪ ,‬כמקובל במסעדות ברומא‪ .‬קורט הזמין מיץ‬ ‫תפוזים להילדה ולעצמו כוס בירה‪.‬‬ ‫"ובכן"‪ ,‬התחילה הילדה כשבראשה מהדהדת מחשבה שאולי הפגישה‬ ‫הפתאומית והבלתי צפויה תסייע לה להוכיח לזוג האחיות שמשפחת‬ ‫ג'קופי אינה בשום פנים משפחה יהודית‪ .‬האישור מהגסטפו היה ברשותה‪,‬‬ ‫אבל הופעתו של קצין נאצי בביתה תהיה הוכחה חותכת לחלוטין‪ .‬היא‬ ‫קיוותה שהוריה לא יאבדו את אשתונותיהם מרוב הפתעה ותדהמה‪.‬‬ ‫פירוש הדבר היה בעצם חשיפה של מקום המיסתור‪ .‬קורט הזמין כרכרה‬ ‫רתומה לסוסים שעמדה בצד הדרך וכך הגיעו לבנין רב הקומות שבראשו‬ ‫מערכת אזעקה‪.‬‬ ‫"מי שם"‪ ,‬שאלה ְפ ַרנְ צֵ ְס ָקה‪.‬‬ ‫"זו אני הילדה"‪ ,‬ענתה הילדה באיטלקית‪.‬‬ ‫"איבדת את המפתח?"‬

‫‪87‬‬


‫בגוב האריות הנאצי‬

‫רגליה היו כצמר גפן‪ .‬רק לאחר שהתרחקה מעבר לפינת הרחוב פתחה‬ ‫בהליכה יותר מהירה‪.‬‬ ‫כאשר יישרה את מבטה קדימה עיניה נתקלו בקורט‪ .‬זה עוד היה חסר‬ ‫לי‪ ,‬חשבה בליבה‪.‬‬ ‫קורט ההמום נעמד כפסל כשהוא לוטש עיניים כלא מאמין‪.‬‬

‫‪86‬‬


‫קלאודיו ‪ :‬אילן יעקבי‬

‫בתחנת המשטרה‪ .‬הילדה והוגו בהו באוויר כאילו ראו מלאך אלוהים‬ ‫נוחת לפניהם‪ .‬אולי זה הוא קרש ההצלה? אבל‪ ,‬מאיפה הביטחון שרנטו‬ ‫יסכים לסכן את עצמו?"‬ ‫למחרת הילדה שוב נסעה למרתה‪ .‬כאשר מרתה שמעה על הצורך‬ ‫באישור שהייה ברומא‪ ,‬אמרה שתדבר עם רנטו העומד להגיע אליה‬ ‫באותו ערב‪ .‬הילדה הבטיחה לחזור שוב למחרת )כי היה מסוכן לטלפן‬ ‫מאז התקרית בבנין שמונה הקומות(‪.‬‬ ‫"רנטו הסכים מיד"‪ ,‬אמרה מרתה‪.‬‬ ‫"איך נבצע את המשימה?"‪ ,‬שאלה הילדה‪.‬‬ ‫"סיכמתי עם רנטו שתבואי לתחנת המשטרה בשעה מתואמת‪ .‬כעת‬ ‫נבצע תיאום בשעונים‪ .‬אני כבר תיאמתי עם רנטו"‪.‬‬ ‫"אני מפחדת"‪.‬‬ ‫"עזרי אומץ‪ ,‬בשעה שתיים עשרה אפס אפס השומרים מתחלפים‬ ‫בשער הכניסה‪ .‬זיכרי שהם מאוד דייקנים‪ .‬בשעה זו בדיוק רנטו יצא‬ ‫למסדרון כאילו כדי לעשן סיגריה‪ .‬הוא יגש לכניסה ויעמוד קרוב‬ ‫לשומרים‪ .‬בדיוק בשעה זו את כבר תעלי במדרגות אל הכניסה‪ .‬תאמרי‬ ‫לשומרים באיטלקית שאת ידידתו האיטלקיה של רנטו‪ .‬רנטו יצא מיד‬ ‫לקראתך ויבקש כי השומרים שלא יפריעו לו חמש דקות לפחות"‪.‬‬ ‫וכך היה‪ .‬הילדה צעדה במעלה המדרגות לתחנה המשטרה‪ ,‬רנטו יצא‬ ‫לקראתה והציג אותה כידידתו האיטלקיה‪ .‬הוא ביקש שלא להפריע לפחות‬ ‫חמש דקות‪ .‬השומר אמר בחיוך רחב" "כן‪ ,‬כן‪ ,‬כמובן" )‪.(ya, ya, yavol‬‬ ‫תוך שתי דקות רנטו מסר בידה אישור חתום בחותמת הגסטפו‪ .‬כעבור‬ ‫עוד חמש דקות ליווה אותה החוצה בחיוך רחב‪ .‬שני השומרים קרצו‬ ‫לעברו קריצה מאוד משמעותית‪ .‬הילדה ירדה במורד המדרגות באיטיות‪.‬‬

‫‪85‬‬


‫בגוב האריות הנאצי‬

‫פרק י"ט‬

‫רנטו מוכן לסייע בהשגת‬ ‫אישור השהייה מהגסטפו‬

‫"ס‬

‫טינו מאוד מהנושא"‪ ,‬הצהירה הנזירה בחוסר סבלנות‪" .‬ועכשיו‬ ‫לענייננו‪ .‬אני אברר האם אישורי השהייה של הוותיקן בטוחים‬ ‫מספיק כדי להציגם בפני בעלת הבית‪ .‬פלהרטי מטפל במסמכים והם‬ ‫אמינים ובהם יכתב כך‪" :‬משפחת גַ 'קוֹ ִפי הגיעה בעשירי לאוקטובר ‪1943‬‬ ‫לאיטליה עם תעודות משוויצריה‪ .‬הם באו כפליטים ומעונינים להרשם‬ ‫בעירית רומא ובמשרדי הגסטפו‪.‬‬ ‫"האם אישורי השהייה של הגסטפו יהיו תקפים לזמן ארוך‪ ,‬יותר‬ ‫משנה? ביררה הילדה‪.‬‬ ‫"שהייה כפליטים מותרת לתקופה ארוכה‪ .‬זהו קו שהגרמנים מכירים‪.‬‬ ‫תעודת השהייה )המזויפת( של הוותיקן ודאי לא תעורר חשד אצל בעלת‬ ‫הבית‪ .‬עם התעודה של הוותיקן תקבלו אישור שהייה גם מהגסטפו כדי‬ ‫שיהיה בידכם מוכן לכל דרישה לאישור נוסף בעתיד"‪.‬‬ ‫"אני מפחדת שבגסטפו יגלו את הזיוף"‪ ,‬אמרה הילדה‪.‬‬ ‫"הלוואי והיתה לי הצעה טובה יותר‪ .‬אנחנו כעת באפריל ‪ 1944‬ובנות‬ ‫הברית כבר בדרום איטליה ואולי נשוחרר בקרוב משלטון הנאצים"‪.‬‬ ‫"אני מקווה באמת שאישור השהייה של הוותיקן יספיק גם במקרה‬ ‫שאדרש להציג תעודות על ידי שוטר פשיסטי או בלש גרמני בבדיקה‬ ‫שגרתית ברחובות רומא"‪ ,‬סיכמה הילדה‪.‬‬ ‫המשפחה המשיכה את הוויכוחים בבית בעניין אופן השגת האישור‬ ‫מהגסטפו‪ ,‬אבל לא נמצא רעיון חדש להשגתו‪ .‬פתאום מינה נזכרה‬ ‫שהילדה אמרה לה שמרתה מכירה איטלקי בשם רנטו שעובד כרשם‬

‫‪84‬‬


‫קלאודיו ‪ :‬אילן יעקבי‬

‫יכלו לדרוש הענקת חנינה ליהושע לקראת חג הפסח‪ .‬הענקת חנינה לשני‬ ‫יהודים היתה מקובלת בכל שנה"‪ ,‬הסבירה הילדה והוסיפה‪" ,‬הכהן הגדול‬ ‫ראה ביהושע סכנה למעמדו הפיננסי של בית המקדש כמרכז החיים‬ ‫שפילַ טוּס לא היה‬ ‫הפוליטיים והכלכליים של היהודים‪ .‬והגרוע מכל היה ּ ִ‬ ‫מוכן לקבל את הודעתו והכרזתו של יהושוע כבן האלוהים‪ .‬הקיסר הרומי‬ ‫נחשב לבן האלוהים ברומא והצהרת יהושע העמידה אותו על מסלול‬ ‫התנגשות ישיר עם הקיסר‪".‬‬

‫‪83‬‬


‫בגוב האריות הנאצי‬

‫הדגישה הילדה‪.‬‬ ‫"אני לא יכולה להתווכח עם עובדות הסטוריות‪ .‬היהודים נחשבים גם‬ ‫כיום לאח הגדול והנוצרים נחשבים לאח הקטן‪ .‬ישו יצר בסיס להקמת‬ ‫דת חדשה רודפת שלום במקום האכזריות של הרומאים‪ .‬וסמל הצלב‬ ‫ביטא את אמונתם החדשה‪ .‬זמן רב לפני שהנצרות הפכה לדת המדינה"‪.‬‬ ‫)הילדה מחריפה את הדיון(‪.‬‬ ‫"סלחי לי‪ ,‬מריה‪ ,‬האם הוותיקן בנוי על קברו של פטרוס?"‬ ‫"כן‪ ,‬כמובן‪ ,‬מדוע?"‬ ‫"האם מצאו את קברו בשטח הוותיקן?"‬ ‫"לא‪ ,‬לצערי"‪ ,‬מודה הנזירה‪.‬‬ ‫"ואולי נכונה הטענה שפטרוס‪ ,‬הרי הוא הדייג היהודי שמעון התרסי‬ ‫מטבריה שליד אגם הכינרת בישראל‪ ,‬בארץ הקודש‪ ,‬למעשה נקבר‬ ‫בירושלים ולא ברומא"‪.‬‬ ‫"פטרוס היה האפיפיור הראשון"‪ ,‬מתחמקת הנזירה‪.‬‬ ‫הילדה לא הופתעה מבקיאותה של הנזירה אך הופתעה מנכונות הנזירה‬ ‫לדבר גלויות על הנצרות הקדומה‪ .‬היא מצאה לנכון להמשיך בנושא‪,‬‬ ‫כדי לברר את מוכנות הכנסיה לסייע ליהודים הנרדפים‪ .‬היא ידעה שיש‬ ‫נכונות אבל לא ידעה עד כמה‪.‬‬ ‫"האם האפיפיור מוכן לסכן את כיסאו בהגנה על היהודים?" הקשתה‬ ‫הילדה‪.‬‬ ‫"אינני יודעת אם הכנסיה מסוגלת כיום להכריז על כיבוד האח הגדול‪.‬‬ ‫ספק‪ ,‬לדעתי‪ ,‬האם הכנסיה תהיה מוכנה להעניק ליהודים מעמד שווה‬ ‫לפחות לאח הקטן?"‪ ,‬אמרה הנזירה‪.‬‬ ‫"לדעתי‪ ,‬שני האחים חייבים למצוא את הדרך כדי להתאחד‪ .‬לעם‬ ‫ביהודה לא היה כוח בימי יהושע להתנגד להחלטות הכהן הגדול‪ .‬הם לא‬

‫‪82‬‬


‫קלאודיו ‪ :‬אילן יעקבי‬

‫פרק י"ח‬

‫הילדה מציגה שאלות בנושא דת‬

‫"ש‬

‫לום"‪ ,‬אמרה הילדה‪.‬‬ ‫)ישר לעיניין( "איך נביא אישור מהגסטפו?"‬ ‫"נחפש תירוץ"‪.‬‬ ‫"אם נעזוב מיד יהיה ברור לאחיות ולבעלת הבית שאנחנו עוזבים בגלל‬ ‫האישור"‪ ,‬הסבירה הילדה‪" .‬ואם הן פשיסטיות אז‪"...‬‬ ‫"אלוהים פועל בדרכים נסתרות‪ .‬ישו שלנו ושלכם יציל אותכם"‪ ,‬נשמע‬ ‫קולה הנעים של הנזירה‪.‬‬ ‫הילדה שמחה ששוב הוזכר שמו של ישו בשיחה עם הנזירה‪ .‬סוף סוף‬ ‫תוכל להביע את דעותיה בעניני דת ואמונה‪.‬‬ ‫"מריה אל תשכחי‪ ,‬בבקשה‪ ,‬שישו )יהושוע( היה יהודי‪ .‬הוא נולד‬ ‫כיהודי‪ ,‬חי כיהודי ומת כיהודי"‪ ,‬העירה הילדה‪.‬‬ ‫"הכנסיה אינה מתכחשת ליהדותו‪ ",‬אישרה הנזירה‪.‬‬ ‫"הוא נחשב לרב בעיני היהודים"‪ ,‬נימקה הילדה‪.‬‬ ‫"נכון‪ ,‬אבל הוא נידחה על ידי הכהן הגדול ַּכ ַיפאס בירושלים‪ .‬הכהן‬ ‫הגדול סירב להעניק חנינה לישו במשפטו לפני פוֹ נִ ִטיוס ּ ִפילַ טוּס ּ ְפ ֵר ֵפ ְקט‬ ‫)מושל( הפרובינציה יהודה באותה עת‪ִ ּ .‬פילַ טוּס לא הרשיע את ישו ושלח‬ ‫אותו להשפט בפני מושל הגליל )במחוז נצרת( ֵהרוֹ ד ַאנְ ִט ַיפס‪ֶ .‬הרוֹ ד‬ ‫אנטיפס לא הסכים להרשיע את ישו והחזירו לירושלים כדי שישפט אצל‬ ‫ייפא באשמת ישו ודן אותו לצליבה‪.‬‬ ‫ּ ִפילַ טוּס‪ִ ּ .‬פילַ טוּס שוכנע על ידי ַּכ ַ‬ ‫לפיכך‪ ,‬היהודים אשמים בצליבתו"‪ ,‬ציינה הנזירה‪.‬‬ ‫ִּ‬ ‫"פילַ ט ּוס לא היה חייב לציית לדעתו של ַּכייפַ א )הכהן הגדול(‪ .‬אם‬ ‫ישו ניצלב הרי זה קרה בגלל גזר דין רומאי‪ .‬ישו ניצלב כיהודי וגם‬ ‫רשמו מעל ראשו על הצלב "מלך היהודים" כשעל ראשו כתר מקוצים"‪,‬‬

‫‪81‬‬


‫בגוב האריות הנאצי‬

‫פרק י"ז‬

‫שתי האחיות‬

‫ת‬

‫וך ימים ספורים‪ ,‬באמצע אפריל ‪ ,1944‬נמצא מקום חלופי במרחק‬ ‫רב משכונת טורפיניאטרה‪ .‬הפעם היה זה בנין רב קומות שבראשו‬ ‫הייתה מערכת אזעקה‪ .‬המעבר לדירה החלופית התקיים ביום החופשי‬ ‫השבועי של אנטוניו‪ ,‬מטעמי זהירות‪.‬‬ ‫הנזירה אמרה להילדה שזו אחת מדירותיו של מונסיניור פלהרטי‪ ,‬שבהם‬ ‫הוא מסתיר יהודים ומשלם עבורם שכר דירה‪.‬‬ ‫משפחת ז'קופי נאלצה להתחלק במטבח עם שתי אחיות רווקות בדירה‬ ‫זו‪ .‬האחיות גרו לבדן בחדר צדדי ולא היו להם מחזרים‪ְ .‬פ ַרנְ צֵ ְס ָקה‪ ,‬האחות‬ ‫הבכורה‪ ,‬דרשה מיד להשתמש במטבח ראשונה‪ .‬בהתחלה‪ ,‬הן לא חשדו‬ ‫בדבר‪ .‬הן התנגדו לקבלת המשפחה בגלל קלאודיו‪ .‬ילד קטן עושה רעש רב‬ ‫בדרך כלל‪ .‬אבל‪ ,‬כאשר הובהר להן שקלאודיו הוא ילד שקט הן נרגעו‪ .‬כבר‬ ‫אחרי שבוע הילדה שמעה אותן מתלחשות ביניהן‪ .‬יום אחד הגיעה בעלת‬ ‫הבית שדרשה מהמשפחה להביא אישור שהייה ברומא ממטה המשטרה‪.‬‬ ‫את אישור השהייה ניתן היה לקבל רק בתחנת המשטרה‪ ,‬שהיתה תחת‬ ‫פיקוח של הגסטפו‪ .‬התעודות המזויפות לא היו בטוחות כאן‪ .‬היה נראה‬ ‫שהגיע הזמן לחפש שוב מקום מסתור‪ .‬בעיית האישור היתה קשה גם כי‬ ‫משפחת ז'קופי לא הופיעה כלל ברשימות העירייה וגם שלטונות שווצריה‬ ‫לא הכירו משפחה כזאת‪ .‬במיוחד בישוב הקטן ָס ַמ ַדן שבקנטון גְ ַראוּבּ וּנְ ֵדן‬ ‫בחבל ַמלוֹ זָ 'ה‪ .‬סיפור הכיסוי של המשפחה יוכח כלא מהימן וסכנת הגירוש‬ ‫תתממש‪ .‬הוחלט שהילדה שוב תתיעץ עם הנזירה‪ .‬לצורך התייעצות זו‬ ‫הוזמן מונסיניור פלהרטי‪.‬‬ ‫אבל‪ ,‬מונסיניור פלהרטי לא התפנה לפגישה זו‪.‬‬

‫‪80‬‬


‫קלאודיו ‪ :‬אילן יעקבי‬

‫"מה נעשה?"‬ ‫"נמצא מקום חלופי"‪.‬‬ ‫"האם נוציא את קלאודיו מהגן?"‬ ‫"כן‪ ,‬אין ברירה"‪ ,‬אמרה הנזירה בהחלטיות‪.‬‬ ‫"הילד לא ילמד בשום מסגרת חינוכית"‪ ,‬אמרה הילדה בדאגה‪.‬‬ ‫"אין ברירה‪ ,‬עדיף כך בינתיים"‪.‬‬ ‫"ואיך נשלם שכר דירה במקום החלופי?"‬ ‫"הוותיקן ימשיך להעניק את עזרתו"‪.‬‬ ‫"אני מודה לך בשם כולנו‪ ,‬להתראות"‪.‬‬ ‫"להתראות"‪.‬‬

‫‪79‬‬


‫בגוב האריות הנאצי‬

‫בין שתי התשובות‪ .‬אבל‪ ,‬קיבל תשובה זהה‪ .‬מאוחר יותר התברר שהאיש‬ ‫פשיסט‪ ,‬אוהד של בניטו מוסוליני‪ .‬הוא עשה הכל כדי להלשין על יהודים‪.‬‬ ‫אך נרתע מעט בגלל התערבות הכנסייה והוותיקן לטובת המשפחה‪.‬‬ ‫אנטוניו היה חסר השכלה‪ .‬הוא שאף להשיג תשומת לב וחשיבות‬ ‫בקהילה באמצעות הצטרפותו לפשיסטים‪ .‬אילו הצליח להוכיח שמשפחת‬ ‫ג'קופי היא בעצם משפחה יהודית‪ ,‬הוא היה בוודאי זוכה לכבוד רב בעיני‬ ‫הפשיסטים‪ .‬גילוי כזה היה מקדם אותו בהיאררכיה הפשיסטית וגם מזכה‬ ‫אותו בקבלת תפקיד משתלם במערכת זו‪.‬‬ ‫הילדה ידעה שהוא מסוכן‪ ,‬כי רבים כמוהו‪ ,‬פשוטי עם וחסרי השכלה‬ ‫חשבו ממש כמוהו‪ .‬ואם הם היו אכזריים וחסרי מצפון‪ ,‬הם יכלו בהחלט‬ ‫להתקדם ולקבל משרות טובות ואחראיות בקרב הפשיסטים‪ .‬כך בדיוק‬ ‫היה לדעתה‪ ,‬גם בקרב הנאצים‪ .‬הקיצוניים שבהם שירתו ביחידות המוות‪,‬‬ ‫האיִ נְ זַ ְט ְסגְ רו ּ ֵּפן‪ ,‬הידועות לשמצה‪ .‬הפשיסטים האיטלקיים היו קתולים‬ ‫ַ‬ ‫כמו אחיהם‪ .‬אבל‪ ,‬אפסיותם המנטלית דחפה אותם להשגת "כבוד" בדרך‬ ‫הלשנה‪.‬‬ ‫משפחת ג'קופי החליטה לגשת לנזירה כדי להתייעץ‪ .‬הנזירה היתה‬ ‫כידוע ילידת אנגליה‪ .‬השפה המדוברת בינה לבין הילדה היתה אנגלית‪.‬‬ ‫הילדה לא ידעה מספיק איטלקית והנזירה לא ידעה גרמנית‪ .‬מינה והוגו‬ ‫שלא ידעו אנגלית לא נכחו בפגישות‪.‬‬ ‫"שלום"‪ ,‬אמרה הילדה‪) .‬באנגלית(‬ ‫"מה חדש?"‬ ‫"אנטוניו ממשיך לאיים ופניו חמורות מבעבר"‪.‬‬ ‫"פלַ ֵה ְר ִטי כבר דיבר איתו פעמיים"‪ ,‬אמרה הנזירה‪.‬‬ ‫ְ‬ ‫"וזה לא גרם לו להפסיק את מבטי השנאה"‪.‬‬ ‫"שוחחתי על כך עם פלהרטי וגם הוא חושש שאנטוניו עלול להסגיר‬ ‫אותכם"‪ ,‬אמרה הנזירה בכובד ראש‪.‬‬

‫‪78‬‬


‫קלאודיו ‪ :‬אילן יעקבי‬

‫פרק ט"ז‬

‫אנתוניו מתגלה כפשיסט‬

‫ב‬

‫ינתיים‪ ,‬החיים בטוֹ ִר ִפינִ ַיא ַט ַרה נמשכו על מי מנוחות‪ .‬הסיורים‬ ‫הממונעים הגרמניים היו מועטים באזור מוזנח זה‪ .‬הסיורים נפסקו‬ ‫לאחר שהתברר שאין ילדים יהודיים במנזרים‪.‬‬ ‫אנטוניו‪ ,‬בכל זאת‪ ,‬המשיך להיות מיטרד וכדי להשתיקו הילדה שוב‬ ‫נתנה לו בקבוקי יין‪ ,‬אבל האיש לא הירפה‪ .‬פעם פנה אל הוגו ושאל האם‬ ‫הוא מכיר יהודים‪ .‬הוגו‪ ,‬כמובן‪ ,‬עשה עצמו נעלב והדגיש שהוא לא פגש‬ ‫יהודים באזור שממנו בא משוויצריה‪ .‬פשוט‪ ,‬לא היו שם יהודים‪ ,‬בדיוק‬ ‫כמו בטורפיניאטרה‪.‬‬ ‫בהזדמנות אחרת שאל גם את מינה אותה שאלה‪ .‬אולי כדי להשוות‬

‫יושבת משמאל‪ :‬מינה יעקבי ולידה )בעמידה( הוגו יעקבי ומסביבם‬ ‫חלק מפועלי בית החרושת לאריגה בשם ְשוַ יצֵ ר ְש ֵט ְק ַמ ִשינֵ ן )יהודים‬ ‫ונוצרים כאחד( ‪ -‬ברלין‬ ‫‪77‬‬


‫בגוב האריות הנאצי‬

‫למפקד שסרן קורט ביקש למסור לה חבילה? קורט שמע שמפקד המחנה‬ ‫דיבר אל הילדה בקול מאיים‪ .‬האם הוא יפגוש אותה שוב וישמע ממנה‬ ‫מה באמת קרה?‬ ‫איך נמצאו בעם הגרמני "המתורבת" ַמ ְש ַת ּ ִפים רבים כל‪-‬כך שנרתמו‬ ‫לביצוע רצח ילדים קטנים חסרי מגן? סופר שמפלצות האדם הסיעו‬ ‫ילדים תמימים במכוניות סגורות שבהם כוונו פליטות הגז הרעיל אל‬ ‫תוך המכוניות כדי לחנוק את הילדים! איך יכלו המנוולים לגעת בגופות‬ ‫הקטנות?? אין בטבע חיות או בהמות הנוהגות כך‪.‬‬ ‫הגרמנים‪ ,‬הנאצים הארורים‪ ,‬אינם בני‪-‬אדם‪ .‬הם מפלצות בדמות אדם‬ ‫עם מוח מעוות‪ .‬הם תתי‪-‬אנוש מובהקים שלא כמו הילדים היהודיים‬ ‫הנרצחים‪ .‬ילדים אינם תתי‪-‬אדם‪ ,‬כי הם עדיין אינם מעוצבים כבני אדם‬ ‫טובים או כבני אדם רעים‪.‬‬

‫‪76‬‬


‫קלאודיו ‪ :‬אילן יעקבי‬

‫למרחק של מאות קילומטרים למחנות המוות במקום לרצחם בתוך‬ ‫גבולות גרמניה? האם הילדים נרצחו מכיון שהנאצים פחדו שהילדים‬ ‫ינקמו בהם כשיגדלו? האם הגורם לרצח הילדים היה פחד?‬ ‫מדיניות הונאת היהודים הנידונים למוות לא ידעה גבול‪ .‬הם עשו רבות‬ ‫כדי להסתיר את פשעיהם והעם הגרמני‪ ,‬לפחות בחלקו שיתף פעולה‬ ‫עם הרוצחים ורק מעטים מבני העם "הנאור" "והתרבותי" התקוממו נגד‬ ‫המשטר הנאצי‪ .‬רוב העם הגרמני ציית בנאמנות לפקודות המוות מבלי‬ ‫להבין שהם עצמם יהיו הקורבן לפירר שלהם‪.‬‬ ‫הקצינים במועדון טענו ובהסכמה מלאה שחיילי הוֵ ְר ַמכְ ט )צבא ההגנה‬ ‫לגרמניה( משתפים פעולה בהתלהבות עם האס‪-‬אס בנושא היחס‬ ‫ליהודים‪ .‬לכן אין שום הבדל בין שני הגופים בקיום צַ ו ועדת וַ נְ זֶ ה )אגם‬ ‫ליד נְ זֶ ה בגרמניה ליד ברלין( מ‪ .20.1.1942-‬בועדה הוחלט על חיסול כל‬ ‫יהודי אירופה כולל יהודי אנגליה )הידוע כפיתרון הסופי‪ ,‬הידוע לשמצה(‪.‬‬ ‫לכן כל הגרמנים יכולים להחשב כרוצחים )מלבד בודדים מאד(‪.‬‬ ‫היא רצתה לנקום את השמדת בני עמה שכללה קרוב לוודאי‪ ,‬גם את‬ ‫בני משפחתה הרבים‪ .‬היא שמעה על ניסונות התנקשות בחיי היטלר‪,‬‬ ‫הדיקטטור הגדול‪ ,‬שאחרי כל כשלון התנקשות הכריז‪ ,‬שזהו רצון האל‬ ‫ששומר עליו‪ .‬ההחלטה שלה לנקום היתה חזקה כסלע‪ .‬היא תבצע את‬ ‫הנקמה הפרטית שלה באמצעות העברת המידע המודיעיני כמרגלת‬ ‫לידיעת בנות הברית‪.‬‬ ‫קורט וחבריו לא העלו אף פעם בדעתם שהיא מרגלת‪ ,‬מלבד שולץ‪.‬‬ ‫שולץ ניסה להטיל ספק בזהותה ונכשל‪ .‬שולץ היה משוכנע שהילדה לא‬ ‫הגיעה משוויצריה‪ ,‬אלא שהיא ילידת גרמניה‪ .‬מרתה סיפרה לה שקורט‬ ‫זעם על מפקד המחנה שגרם לה לברוח‪ .‬האם השומר לא העז לומר‬

‫‪75‬‬


‫בגוב האריות הנאצי‬

‫פרק ט"ו‬

‫הרהורים נוספים‬

‫ה‬

‫טבח של החפים מפשע עורר בהילדה מחשבות נוגות‪ .‬האם המחסור‬ ‫והרעב הצדיק ּו את יחסיה עם קצין נאצי שאחראי על לכידת יהודים?‬ ‫קורט היה ללא ספק‪ ,‬אחד מאותן מפלצות אדם שהקיזו את דם בני‪-‬עמה‪.‬‬ ‫הוא היה איום ממשי על יהודי רומא באותה עת‪.‬‬

‫אילו קורט ידע שהיא יהודיה אז כל החיבה שביניהם‪ ,‬ויותר מכך‪ ,‬היתה‬ ‫מתמוססת ונעלמת כהרף עין‪ .‬במקום החיבה היה מתעורר גל אדיר של‬ ‫שנאה עיוורת‪ .‬קורט היהיר לא יהיה מסוגל להסביר לחבריו איך לא גילה‬ ‫שהילדה היא בעצם יהודיה‪ .‬איך יתכן שקצין נאצי מצטיין יפול כך בפח‬ ‫של יהודייה בזויה? הרי כל קצין נאצי נשבע אמונים להיטלר הארכי‪-‬רוצח‬ ‫ומתחיב לבצע את הפיתרון הסופי‪.‬‬ ‫השמועות על גורלם המר של היהודים כבר לא היו סוד בשנת ‪.1944‬‬ ‫הגרמנים התחמקו מלהודות ברצח המוני במחנות המוות‪.‬‬ ‫מעשי הזוועה במחנות המוות באושוויץ נודעו ברבים‪ .‬הילדה ידעה‬ ‫שכל קצין נאצי הוא בעצם "האלוהים" של כל יהודי באשר הוא‪ .‬היא‬ ‫הבינה שמספר "האלוהים" שהיו ליהודים בשואה היה כמספר הקצינים‬ ‫לפחות‪ .‬שלא לדבר על עוזריהם ועל האוכלוסיה העויינת‪ .‬לכל קצין נאצי‬ ‫היתה הרשות להוציא יהודי להורג ללא עונש וחקירות נגדו‪.‬‬ ‫הילדה שמעה שלילדים קטנים כמו קלאודיו לא היה כל סיכוי לשרוד‬ ‫במחנות‪ .‬איזו עבודה הם היו מסוגלים לעשות שתצדיק את קיומם?‬ ‫איך‪ ,‬בכלל יתכן לרצוח ילדים קטנים? האם לא אמר המשורר הלאומי‬ ‫הישראלי חיים נחמן ביאליק ש"נקמת ילד קטן לא ברא השטן" בשירו‬ ‫"על השחיטה"‪ .‬מדוע טרחו הרוצחים הנאצים לשלוח ילדים קטנים‬

‫‪74‬‬


‫קלאודיו ‪ :‬אילן יעקבי‬

‫נהרגו במקום‪ .‬כאשר הדבר נודע בברלין‪ ,‬היטלר ציווה על הוצאה להורג‬ ‫של חמישים איטלקים על כל חייל גרמני‪ ,‬אבל המפקד הנאצי ַק ּ ְפלֵ ר‬ ‫ציוה על הוצאתם להורג של עשרה‪ .‬כאשר מתו עוד שני חיילים גרמנים‬ ‫המספר עלה לשלושים ושלושה‪ .‬הנאצים הוציאו להורג שלוש מאות‬ ‫שלושים וחמישה במקום שלוש מאות ושלושים‪.‬‬ ‫מכיוון שברחוב רזלה נילכדו פחות אנשים‪ ,‬הנאצים פשטו על הגטו‬ ‫היהודי כדי להשלים את המיכסה ופשטו גם על בתי סוהר שבשליטתם‬ ‫ושלפו משם אסירים נוספים‪ ,‬כולל חברי מחתרת שהיו עצורים‪.‬‬ ‫אחרי שהילדה נרגעה מהאירוע‪ ,‬אותו יום מר העשרים ושלושה במרץ‬ ‫‪ ,1944‬היא שיחזרה בזכרונה המעולה את פרטיו‪ .‬אז נזכרה שראתה אדם‬ ‫ליד עגלת זבל שעמדה במרחק של כמאה מטר ממנה‪ .‬הוא היה לבוש‬ ‫בבגדי עובד עירייה‪ .‬זה היה דקות אחדות בלבד לפני הפיצוץ‪ .‬התברר‬ ‫שהפיצוץ היה מעשה ידם של אנשי המחתרת האיטלקית‪.‬‬ ‫בקבוצת הפרטיזנים האיטלקים שפעלו באירוע הועלה שמו של‬ ‫סטודנט לרפואה שלא נתפס בשם רוֹ זָ ריוֹ ֶ ּבנְ ִטיוֶ גְ נָ ה ושותפתו לאירוע‬ ‫ָק ְרלָ ה ַק ּפוֹ נִ י‪ ,‬האמיצה‪.‬‬ ‫הנאצים הציעו תחילה‪ ,‬קרוב לודאי כהונאה‪ ,‬שאם חברי המחתרת‬ ‫יסגירו את עצמם‪ ,‬הגרמנים ישחררו את העצורים שבינתיים הובלו‬ ‫למערות ַא ְר ֵד ַיא ִטינִ י‪.‬‬ ‫הגרמנים טענו שהאירוע היה המכה הקשה ביותר שחוו מאז כיבוש‬ ‫רומא בתשעה לאוגוסט ‪ .1943‬המחתרת האיטלקית לא הסגירה את‬ ‫חבריה‪ .‬ביום המחרת בעשרים וארבע לחודש מרץ ‪ 1944‬נטבחו העצורים‬ ‫בסצינות זוועה ליד המערות‪ .‬הם נטבחו בעיקר בירייה בעורפם לאחר‬ ‫שאולצו לכרוע ברך‪.‬‬

‫‪73‬‬


‫בגוב האריות הנאצי‬

‫פתאום בוִ יָ ה ַרזֵ לָ ה שמעה שירה בגרמנית‪ ,‬שירים שהכירה‪ .‬לרגע רצתה‬ ‫לשיר את השירים‪ .‬היא התמלאה געגועים לברלין שלפני המלחמה‪ .‬היא‬ ‫ראתה בדמיונה את הרחוב הארוך ששמו קו ְּר ִפ ְיר ְס ֵטנְ ַדם שממנו הסתעף‬ ‫רחוב צדדי קטן בשם זַ לְ ְסבְ רוּנֵ ר שאליו נכנסה כדי לבקר את משפחת‬ ‫מוּלְ ַרט לפני שעברו להתגורר בשויצריה‪ .‬המשפחה תכננה שבאחד‬ ‫הימים הם יסעו לשוויצריה ויחזרו לביתם שהושכר בינתיים‪ .‬קרוב לשעה‬ ‫ארבע עשרה ושלושים ראתה שורות ארוכות של חיילים גרמניים צועדים‬ ‫ונכנסים לרחוב ַרזֵ לָ ה‪.‬‬ ‫עשרות חיילים צעדו בסדר מופתי‪ .‬לפתע פתאום‪ ,‬כאילו משום מקום‪,‬‬ ‫שמעה רעש עצום של התפוצצויות‪ .‬ההתפוצצויות היו קרובות אליה‪.‬‬ ‫היא עמדה לצד הדרך יחד עם עוברי אורח שצפו כמוה במצעד‪.‬‬ ‫אחרי ההתפוצצויות החיילים הגרמניים התפזרו מיד לכל עבר במטרה‬ ‫להקיף את הקהל ולעצרו‪ .‬לאורך הרחוב היו מוטלות גוויות של חיילים‬ ‫ופצועים זעקו לעזרה‪ .‬ההמולה הייתה רבה‪.‬‬ ‫הגרמנים סגרו על הקהל עם כידונים שלופים‪ .‬הם הוציאו עשרות‬ ‫האנשים מהבתים‪ .‬כולם הובלו ובעיקר נדחפו לרחבה קרובה‪ .‬הילדה‬ ‫היתה ביניהם‪ .‬חייל גרמני הצמיד רובה לגבה בצעקות רמות ובקללות‬ ‫כמו "איטלקיה מלוכלכת"‪ .‬הילדה נשענה על שער ברזל מגולל של חנות‪.‬‬ ‫לפתע הורמה דלת הברזל המגוללת ויד חזקה הושטה ומשכה אותה‬ ‫פנימה לתוך החנות‪ .‬כהרף עין השער נגלל חזרה ונסגר‪ .‬הילדה הייתה‬ ‫המומה‪ .‬האיטלקי שלא ידע‪ ,‬כמובן‪ ,‬שהוא הציל יהודיה יעץ לה לרוץ לצד‬ ‫השני של הבנין ובדרך לא דרך הילדה טיפסה על גדרות וגגות ותוך דקות‬ ‫מצאה את עצמה ברחוב מקביל ושקט‪.‬‬ ‫לאחר האירוע התברר מהעיתונות ומהשמועות‪ ,‬שהחיילים הגרמניים‬ ‫מטירוֹ ל )שהיא מדינה בחלקה‬ ‫השתייכו למחלקה של שוטרי אס‪.‬אס ִ‬ ‫המערבי של אוסטריה ובירתה ִאינְ ְס ְ ּברוּק(‪ .‬נכתב ששלושים ואחד חיילים‬

‫‪72‬‬


‫קלאודיו ‪ :‬אילן יעקבי‬

‫הקורבנות העומדים להרצח עומדים ליד הקיר‬

‫המערות שבתוכם‬ ‫הקורבנות נרצחו‬

‫רחוב רזלה כיום‬

‫‪71‬‬


‫בגוב האריות הנאצי‬

‫מכונת יריה‪ .‬הוא הדגיש שהאיטלקים פחדו ורעדו ואחד מהם אף התעלף‬ ‫מרוב פחד כאשר נשאל ישירות על משפחה יהודית שעמדה להגיע לבנין"‪.‬‬ ‫"את הקטע הזה על הפחד‪ ,‬הרעד וההתעלפות של האיטלקים הוא בדה‬ ‫מליבו‪ .‬איטלקי אחד פחד‪ ,‬אבל אף איטלקי לא התעלף"‪ ,‬הסבירה הילדה‪.‬‬ ‫חבריו שיבחו אותו‪ .‬כולם הסכימו שנפלה בוודאי טעות והשיחה לא‬ ‫התיחסה כלל למשפחה יהודית‪ .‬אחד מהקצינים הוסיף שגישתו של קורט‬ ‫ראויה לציון ושבאופן זה האיטלקים יֵ ַר ְתע ּו ולא יאפשרו ליהודים גישה‬ ‫לבתיהם‪.‬‬ ‫"גישה כזאת מאוד מתאימה לגרמנים"‪.‬‬ ‫רוב הקצינים היו בטוחים שגם המחתרת האיטלקית תבין שדעתם של‬ ‫הגרמנים נחושה למנוע סיוע ליהודים‪ .‬עונש כבד יוטל אם יעזו להסתירם‪.‬‬ ‫אומרים שהמחתרת שמעה על כך וזעמה‪ .‬דווקא איומים מסוג זה על‬ ‫אזרחים תמימים חיזקו במחתרת את הצורך לפגוע בגרמנים בפעולה‬ ‫מאורגנת ויזומה‪.‬‬ ‫הילדה לא נשארה זמן רב בדירת מרתה‪ ,‬כי אולי הגרמנים הציבו מעקב‬ ‫על הבית‪.‬‬ ‫באותו יום הילדה חזרה ממרתה בסביבות השעה שלוש‪-‬עשרה‬ ‫ושלושים‪ .‬הילדה חשבה על קורט‪ .‬קורט היה גבוה ונאה‪ ,‬עדין ומתחשב‬ ‫בעיניה‪ .‬אילו פגשה בו בברלין‪ ,‬עיר הולדתה‪ ,‬לפני פורץ המלחמה ובלבוש‬ ‫אזרחי הייתה‪ ,‬קרוב לודאי‪ ,‬נמשכת אליו‪ .‬מי יודע אם לא הייתה מתפתחת‬ ‫ביניהם רומנטיקה באופן הטבעי ביותר‪ .‬הפעם הילדה לא מיהרה הביתה‪.‬‬

‫‪70‬‬


‫קלאודיו ‪ :‬אילן יעקבי‬

‫פרק י"ד‬

‫פיגוע המחתרת האיטלקית‬ ‫בגרמנים ברחוב ַרזֵ לָה‬

‫ב‬

‫וקר אחד כעבור כשלושה שבועות בעשרים ושלושה למרץ ‪,1944‬‬ ‫הילדה הקדימה ללכת למרתה‪ .‬היא רצתה לדעת מה מתרחש‬ ‫במועדון בעניין קורט והאם הוא ממשיך לחפש אחריה‪.‬‬ ‫מרתה שינתה מקום מגורים לעיתים קרובות‪ .‬הילדה לא שאלה מדוע‪.‬‬ ‫עכשיו היא גרה בדירה קטנה לא הרחק מהקולוסיאום‪ .‬תמיד היתה סכנה‬ ‫בנסיעה בעיר‪ ,‬כי בלשים פשיסטים בלבוש אזרחי יכלו לעצור אותך‬ ‫ולדרוש מסמכים‪ .‬הילדה התגברה על החששות‪.‬‬ ‫"שלום מרתה"‬ ‫"שלום לך"‪.‬‬ ‫"אני סקרנית"‪.‬‬ ‫"באיזה עניין?"‬ ‫"האם נחקרת בנוגע להעלמותי מהמועדון?"‬ ‫"מה פתאום?"‬ ‫"הייתי בסכנה גדולה במחנה הצבאי של קורט"‪.‬‬ ‫"לא שמעתי על כך דבר"‪.‬‬ ‫"מה עם קורט?"‬ ‫"הוא משוגע אחריך‪ .‬הוא פונה לכל חבריו להשתדל למצוא אותך"‪.‬‬ ‫"מתאים לו"‪.‬‬ ‫"מאז שהועלה לדרגת סרן הוא מתפאר ומנסה להרשים את שומעיו על‬ ‫פעילותו הנחרצת לגילוי יהודים ליד הבנין בן שמונה הקומות‪ .‬הוא מספר‬ ‫לכולם כיצד ציווה על על הדיירים לעמוד ליד קיר הבניין והציב מולם‬

‫‪69‬‬


‫בגוב האריות הנאצי‬

‫שפם ולהרכיש משקפי שמש כהים"‪.‬‬ ‫"מה יהיה תפקידי?"‬ ‫"אברר ואודיע לך"‪.‬‬ ‫"האם יש תוכנית ביצוע? הרי אנחנו כבר באמצע מרץ ‪."1944‬‬ ‫"לא‪ ,‬אין עדיין תוכנית ביצוע מפורטת‪ .‬אנחנו עדיין עושים תצפיות‬ ‫והערכות זמן‪ ,‬אסור לטעות"‪.‬‬ ‫"האם לבנות הברית נודע על המבצע?"‬ ‫"לא‪ .‬אסור‪ ,‬כמובן‪ ,‬לספר פרטים כלשהם‪ .‬אני בטוח שאילו הילדה‬ ‫ידעה על פיגוע בגרמנים השנואים הייתה מאושרת‪ .‬נוכחותה במועדון‬ ‫מסכן אותנו‪ ,‬כי היא עלולה לפלוט משהו אם יוודע לה‪".‬‬ ‫"אל תדאג‪ ,‬היא לא תדע דבר‪ .‬היא חכמה ואמיצה לא פחות מאיתנו‪".‬‬

‫‪68‬‬


‫קלאודיו ‪ :‬אילן יעקבי‬

‫"הוא רמז שהוא נמצא בסכנה"‪.‬‬ ‫"מה פתאום סכנה‪ ,‬הרי הוא בסך הכל פקיד במשטרת רומא"‪ ,‬אמרה‬ ‫הילדה‪.‬‬ ‫"הוא היה נראה מודאג מאוד"‪.‬‬ ‫"האומנם?‪ ,‬ניסית לברר?"‬ ‫"כן‪ ,‬אבל הוא לא ענה לשאלותי"‬ ‫"מעניין"‪.‬‬ ‫בלילה‪ ,‬הילדה הרהרה על תשובותיה של מרתה‪ .‬זה היה מוזר מאוד‪.‬‬ ‫רנטו היה אבי הילד שלה שנפטר והיא בת זוגו‪ ,‬הידועה בציבור‪ ,‬כבר‬ ‫לפחות שלוש שנים‪.‬‬ ‫רנטו חזר לאחר יומיים‪.‬‬ ‫"היכן היית?"‪ ,‬שאלה מרתה כאשר נשארו לבד‪.‬‬ ‫"יצאתי לפגישה סודית עם חברים"‪ ,‬ענה רנטו‪.‬‬ ‫"האם אתה מתכוון להצטרף למחתרת האיטלקית?"‬ ‫"יתכן"‪.‬‬ ‫"אני רוצה מאוד להצטרף לכל פעולה שלך‪ .‬האם אתה מתכוון לבואה‬ ‫של יחידת בּ וֹ זֵ ן לרומא?"‬ ‫"כן‪ ,‬מאד מסוכן"‪ ,‬אמר רנטו‪.‬‬ ‫"לא מענין אותי‪ .‬אני רוצה להיות איתך גם במקומות מסוכנים‪ .‬את מי‬ ‫פגשת?"‬ ‫"נפגשתי עם רוזריו‪ ,‬הוא אינטלקטואל‪ ,‬אדם אמיץ מאוד‪ .‬הוא דיבר על‬ ‫תוכנית פעולה נגד הגרמנים בתאריך העשרים ושלושה במרץ‪ .‬הפיגוע‬ ‫יתבצע מיד כשיעברו ברחוב רזלה‪ .‬הוטל עלי תפקיד קטן"‪.‬‬ ‫"איזה תפקיד?"‬ ‫"זה עדיין סודי ביותר‪ .‬אצטרך לשנות את הופעתי החיצונית‪ ,‬לגדל‬

‫‪67‬‬


‫בגוב האריות הנאצי‬

‫פרק י"ג‬

‫רנטו פוגש את רוֹ זָ ריוֹ ֵ ּבנְ ִטוֶ גְ נָ ה‬ ‫ואת ַק ְרלָה ָק ּפוֹ נִ י‬

‫כ‬

‫עבור יומיים הילדה נסעה שוב למרתה‪ .‬מרתה נראתה מודאגת‪.‬‬

‫"אני לא יודעת היכן רנטו כבר יומיים"‪.‬‬ ‫"מהו שם המשפחה שלו?"‬ ‫"אני לא יודעת‪ ,‬לא שאלתי"‪.‬‬ ‫"איך יתכן? " )בהרמת גבה(‬ ‫"זה לא היה חשוב"‪.‬‬ ‫"מוזר"‪ ,‬אמרה הילדה‪.‬‬ ‫"נכון‪ ,‬אבל שם המשפחה בכלל לא עניין אותי"‪.‬‬ ‫"מוזר"‪ ,‬הוסיפו בתמיהה גוברת‪.‬‬ ‫"אולי קרה לו משהו?"‬ ‫"יתכן"‪.‬‬ ‫"מה לעשות?"‬ ‫"עדיף לא לעשות דבר‪ ,‬פשוט להמתין לפחות עוד יום"‪.‬‬ ‫"הוא מתגורר אצלי"‪.‬‬ ‫"אולי השאיר חפצים או תעודות?"‬ ‫"חיפשתי"‪.‬‬ ‫"מהיכן הוא?"‬ ‫"לא יודעת"‪.‬‬ ‫"פעם פלט פליטת פה"‪.‬‬ ‫"מה?"‬

‫‪66‬‬


‫קלאודיו ‪ :‬אילן יעקבי‬

‫"איך אתה רוצה שהילד האיטלקי יבין אותך? הרי הוא לא מבין‬ ‫גרמנית"‪.‬‬ ‫הילדה עשתה עצמה כאילמת וכאחת שמאוד כואב לה הגרון‪ .‬היא‬ ‫ורמזה שלילד יש כאבי שיניים חזקים והיא ממהרת מאוד‪ .‬החייל‬ ‫המאוכזב הירפה מקלאודיו‪ .‬הילדה משכה אותו החוצה במהירות‪ .‬בחוץ‬ ‫הרגישה שרגליה כושלות והן כמו צמר גפן מרוב בהלה‪.‬‬ ‫קלאודיו לא קיבל שתיה וגם לא שוקולד ונשאר צמא עד שרופא‬ ‫השיניים הגיש לו מים‪ .‬הוא היה ילד אמיץ ולא בכה במהלך הטיפול‪.‬‬ ‫הילדה ידעה שהחייל הגרמני שהאמין שהוא מחזיק בידו ילד איטלקי‪,‬‬ ‫היה בודאי מעוות את פניו בגועל ובסלידה גלויה אילו ידע שהילד יהודי‪.‬‬ ‫כי הרי כל ילד יהודי יפה ובלונדיני "ממש ארי" נחשב בעיני הגרמנים‬ ‫לילד מכוער ומלוכלך‪ .‬השנאה העיוורת של הגרמנים מעוותת כל כושר‬ ‫שיפוט‪ .‬שטיפת המוח הופכת כל יום שמש עם שמיים כחולים ליום גשם‬ ‫שוטף‪ .‬הילד "האיטלקי" היפה בוודאי היה מיד מצטייר בעיני החייל גדוש‬ ‫השנאה העיוורת ושטוף המוח למפלצת קטנה ומכוערת‪ .‬והרי חובת‬ ‫הנאצים להשמיד תתי‪-‬אדם מעל פני האדמה‪ ,‬כדי להגדיל את מרחב‬ ‫המחיה לגזע הארי‪.‬‬ ‫הילדה נראתה נסערת‪.‬‬ ‫"מה קרה היום?" שאלה מינה‪.‬‬ ‫"אם הילד היה מוציא רק מילה אחת בגרמנית אז‪."...‬‬ ‫כך סיפרה להוריה על התקרית המאיימת‪ .‬מינה והוגו שיבחו אותה על‬ ‫תעוזתה‪ ,‬אבל הגיבור האמיתי באותו ערב היה קלאודיו‪.‬‬

‫‪65‬‬


‫בגוב האריות הנאצי‬

‫והצליחה להוציא את הרגל מגרונו במשיכה בשתי אצבעותיה‪.‬‬ ‫עכשיו צריך היה להגיע מהר לרופא השיניים‪ .‬היא ידעה שקורט ביקש‬ ‫מכל חבריו לנסות למצוא אותה‪ .‬המטפחת ומשקפי השמש הכהים‬ ‫והעובדה שרחוב וֶ נֶ טוֹ הומה מאנשים הרגיע אותה‪ .‬ההמון שימש לה‬ ‫מסתוֹ ר‪ .‬למרות זאת‪ ,‬היא החליטה להתרחק ככל האפשר מהרחוב הראשי‬ ‫ולהגיע לרופא בדרכים צדדיות‪ .‬באחד הרחובות הצדדיים קלאודיו ביקש‬ ‫לשתות‪ .‬לא היה קל למצוא בר קטן בסימטה צדדית שאליה הגרמנים‬ ‫כנראה‪ ,‬לא יכנסו‪.‬‬ ‫אחרי מספר דקות הילדה מצאה בדיוק מקום כזה ונכנסה בזהירות‬ ‫פנימה‪ .‬כעבור שתי דקות‪ ,‬עוד לפני שקלאודיו קיבל את השוקו ולפני‬ ‫שהיא הספיקה לשלם‪ ,‬נשמעו מבחוץ קולות צחוק רמים‪ .‬היא ראתה‬ ‫לתדהמתה קבוצה של כעשרה חיילים גרמנים שנדחפו פנימה‪ .‬היא לא‬ ‫הספיקה להתרחק מהקופה‪ .‬חיל גרמני התקרב לקלאודיו‪ .‬קלאודיו היה‬ ‫ילד יפה‪ ,‬בלונדיני עם עיניים חומות ירוקות ומבט נבון מאוד אפילו לילד‬ ‫בן ארבע וחצי‪.‬‬ ‫החייל תפס את קלאודיו בשתי ידיו‪ ,‬מבלי לבקש רשות‪ ,‬והרימו‬ ‫למעלה כדי שכולם יראו את הילד האיטלקי היפה‪ .‬הוא פנה אל קלאודיו‬ ‫בגרמנית‪:‬‬

‫"מה אתה רוצה לשתות?"‬ ‫קלאודיו כבר היה מודע לסכנה כי הילדה לחצה את כף ידו‪ .‬הוא לא‬ ‫הגיב לשאלה‪ .‬החייל הגרמני לא ויתר‪:‬‬ ‫"אולי אתה רוצה שוקולד?"‬ ‫ושוב קלאודיו נשאר אילם‪ .‬חברו הצטרף אליו ואמר לו בתמיהה‪:‬‬

‫‪64‬‬


‫קלאודיו ‪ :‬אילן יעקבי‬

‫הלידה של קלאודיו היתה קשה‪ .‬הוא נולד אחרי עשרים וארבע שעות‬ ‫קשות‪ .‬הוא נולד בתשעה‪-‬עשר לחודש יולי ‪ 1939‬במרפאה בכיכר‬ ‫הקדושה ְפ ַרנְ צֵ ְס ָקה ִריאוֹ נֶ ה ִר ָיפה שליד מחנה ָמנַ ָרה‪ ,‬קרוב לנהר הטיבר‪.‬‬ ‫וכאילו הבעיות בזמן הלידה לא הספיקו‪ ,‬מיד אחרי הלידה הרופא מסר‬ ‫לה שהתינוק עיוור‪ .‬הילדה התיפחה שעות ארוכות‪ .‬כאשר סוף סוף הביאו‬ ‫לה את התינוק היא ראתה שעיניו מכוסות מוגלה‪ ,‬כנראה מדלקת‪ .‬היא‬ ‫ביקשה צמר גפן ולאט לאט ניקתה את המוגלה‪ .‬קלאודיו פתח את עיניו‪.‬‬ ‫האם הוא עיוור? שאלה את עצמה‪ .‬הרי אי‪-‬אפשר לדעת זאת בימים‬ ‫הראשונים שלאחר הלידה‪.‬‬ ‫וכאילו גם זה לא הספיק‪ ,‬אז כבר בגיל שישה חודשים‪ ,‬בחורף שנת‬ ‫‪ 1940‬בחודש ינואר הקר‪ ,‬קלאודיו חלה בדלקת ריאות קשה‪ .‬מצבו‬ ‫התדרדר במהירות‪ .‬כאשר הובא למרפאה‪ ,‬הרופא קבע שהמקרה אבוד‪.‬‬ ‫קלאודיו כבר הכחיל‪ .‬פתאום הרופא נזכר שכמה ימים קודם לכן קיבל‬ ‫כדור חדש לנסיון‪ ,‬כדור שלא היה מוכר עדיין‪.‬‬ ‫הרופא לא יכול היה להמליץ על הכדור ולהבטיח שלא יפגע בבני אדם‪.‬‬ ‫לכדור קראו פֶ נִ ִיצילִ ין ואמרו שזהו כדור פלא‪ .‬הרופא החליט לנסות את‬ ‫הכדור על קלאודיו‪ .‬הוא לא בדק אם קלאודיו אלרגי לפניצילין‪ .‬לא היה‬ ‫זמן ולא היה מה להפסיד‪ .‬הרופא פורר את הכדור והילדה נתנה אותו‬ ‫לקלאודיו עם מעט מים‪ .‬לאחר זמן קצר הצבע חזר לפניו וקלאודיו יצא‬ ‫מכלל סכנה‪ .‬אילו קלאודיו היה אלרגי לפניצילין הוא לא היה שורד‪.‬‬ ‫כאילו כל הצרות האלה לא הספיקו הוא שוב ניצל בנס בגיל שנה‪.‬‬ ‫הילדה הביאה לו בובה של חייל‪ .‬קלאודיו תלש את רגלה של הבובה והיא‬ ‫נתקעה בגרונו‪ .‬בדיוק ברגע הזה‪ ,‬במקרה‪ ,‬הילדה נכנסה לתומה לחדר‬

‫‪63‬‬


‫בגוב האריות הנאצי‬

‫פרק י"ב‬

‫הבר הקטן ברחוב הצדדי‬

‫ב‬

‫וקר אחד קלאודיו התעורר עם כאבי שיניים חזקים‪ .‬לא הייתה ברירה‬ ‫אלא לקחתו לרופא שיניים‪ .‬מכיוון שלא היה רופא שיניים טוב‬ ‫בטוֹ ְר ִפינִ ַיא ַט ַרה המוזנחת‪ ,‬הילדה נאלצה לנסוע לרומא‪ .‬הנזירה המליצה‬ ‫לפנות לרופא שיניים שטיפל בה ובנזירות אחרות‪ .‬היא הבטיחה שהרופא‬ ‫יקח מחיר סימלי וצירפה בקשה בכתב‪ .‬הבעייה היתה שהמרפאה היתה‬ ‫קרובה לוִ יָ א וֶ נֶ טוֹ ‪ ,‬לא הרחק מהמועדון‪.‬‬ ‫הילדה עטפה את ראשה במטפחת גדולה‪ .‬היא גם הרכיבה משקפי‬ ‫שמש כהים מחשש שמישהו מחברי המועדון יזהה אותה‪ .‬קלאודיו‬ ‫הבטיח שיהיה ילד אמיץ בזמן הטיפול‪ .‬ליתר ביטחון הילדה הזכירה לו לא‬ ‫לדבר מילה בגרמנית אם היא תלחץ את כף ידו בחוזקה‪ ,‬בדיוק כמו שסבא‬ ‫הוגו לימד אותו‪ .‬הילדה ידעה שאם קלאודיו יענה לגרמנים בגרמנית יהיו‬ ‫בעיות קשות‪ .‬הילדה בטחה בקלאודיו‪ .‬אבל‪ ,‬הוא היה בסך הכל בן ארבע‬ ‫וחצי ומי יודע?‬ ‫הילדה ַחוְ ָתה חוויות קשות בתקופת הריונה‪ .‬כבר בחודש השלישי‬ ‫להריונה נתקלה בקשיים‪ .‬מיד פנתה לרופא שהציע לה לבצע הפלה‪.‬‬ ‫הילדה השלימה עם הצורך להפלה‪ .‬מלחמת העולם השניה עדיין לא‬ ‫התחילה‪ ,‬אבל הגרמנים נראו להוטים להלחם‪ .‬הילדה שילמה לרופא וזה‬ ‫התחיל בהכנות להפלה‪.‬‬ ‫לפתע‪ ,‬הרופא התבונן במבט משונה בהילדה‪ .‬מיד הלך והחזיר לה את‬ ‫כספה‪ .‬הילדה מעולם לא הצליחה להבין מה בעצם קרה לרופא ולא ידעה‬ ‫לפרש את מבטו הבוהה‪.‬‬

‫‪62‬‬


‫קלאודיו ‪ :‬אילן יעקבי‬

‫בתור נוצרי טוב בודאי לא מעונין בכך"‪.‬‬ ‫אחרי הפגישה של אנטוניו עם הנזיר‪ ,‬הילדה כבר לא ראתה מבטים‬ ‫חשדניים תקופת מה‪ .‬היא הניחה שאם אדם רם מעלה פונה ישירות לשומר‬ ‫פשוט בבנין‪ ,‬קשה להאמין שאנטוניו ימשיך להטריד את המשפחה‪.‬‬ ‫השבועות הבאים היו שקטים ואנטוניו הפסיק להפיץ שמועות על‬ ‫משפחת ג'קופי‪.‬‬

‫‪61‬‬


‫בגוב האריות הנאצי‬

‫הנזירה עידכנה מיד את מונסיניור פלהרטי‪ ,‬נציג הוותיקן שהביע מיד‬ ‫נכונות לסייע במקרה של סכנה למשפחה‪ .‬מיד לאחר שנודע לו על הסכנה‬ ‫עשה את דרכו לבית המשפחה ברחוב ּ ֵפצִ יוֹ ִטי ‪ 17‬קומה ב'‪.‬‬ ‫"אתה יודע מי אני?" אמר פלהרטי לשומר‪.‬‬ ‫"אני חושב שאתה איש כנסיה חשוב"‪.‬‬ ‫"שמי מוֹ נְ ִסינִ יוֹ ר פלהרטי‪ .‬אני מהשירות הדיפלומטי של הוותיקן‪.‬‬ ‫הגיעו אלינו שמועות שאתה מפיץ כזבים ושמועות שקר על משפחה‬ ‫נוצרית"‪.‬‬ ‫"אני חושד בהם שהם יהודים"‪.‬‬ ‫"אני עזרתי אישית למשפחה להגיע לרומא משוויצריה כדי למצוא כאן‬ ‫מחסה"‪.‬‬ ‫"שמעתי קולות ומילים מוזרות מדירתם"‪ ,‬מתעקש השומר‪.‬‬ ‫"אתה מתכוון למן תפילה?" שאל פלהרטי‪.‬‬ ‫"כן‪ ,‬כן בדיוק כך"‪.‬‬ ‫"אה‪ ,‬עכשיו אני מבין מה מציק לך ומעורר בך חשדות"‪.‬‬ ‫"למה אתה מתכוון?"‬ ‫"אתה שמעת מזמורים נוצריים דתיים עתיקים הנהוגים במחוז שממנו‬ ‫באו‪ .‬השפה היא רוֹ ַמנִ ית‪ ,‬שפה מיוחדת ולא מוכרת במחוזותינו‪ .‬השפה‬ ‫נש‪ ,‬והיא אחת מארבע שפות המדוברות בשוויצריה בנוסף‬ ‫נקראת רוֹ ַמ ְ‬ ‫לגרמנית‪ ,‬צרפתית וגם איטלקית"‪.‬‬ ‫"איטלקית בשויצריה?"‬ ‫"כן‪ ,‬בהחלט וכדאי שתתעניין"‪.‬‬ ‫"לא ידעתי"‪.‬‬ ‫"שמע‪ ,‬אם תמשיך להפיץ שקרים נגדם אני אוציא נגדך‬ ‫ֵא ְק ְסקוֹ מוּנִ ָיקצִ יָ ה‪ ,‬זאת אומרת צו כנסייתי שימנע ממך להכנס להתפלל‬ ‫בכל כנסיה נוצרית באיטליה‪ .‬הצו לא ינתן אם תתחרט ותחזור בך‪ .‬אתה‬

‫‪60‬‬


‫קלאודיו ‪ :‬אילן יעקבי‬

‫באותו שבוע‪ ,‬הוא גילה לשתי גברות שבאו להילדה כדי שתתפור להן‬ ‫שמלות‪ ,‬שהוא חושב שהילדה ומשפחתה הם יהודים מסתתרים‪ .‬הנשים‬ ‫הפיצו את השמועה וניגשו לנזירה הראשית כדי לעדכנה‪.‬‬ ‫"אנטוניו‪ ,‬השומר‪ ,‬בבנין שבו גרה משפחת ג'קופי מתעקש שמדובר‬ ‫במשפחה יהודית"‪ ,‬אמרה אישה א'‪.‬‬ ‫"כן‪ ,‬הוא אמר לנו את דעתו כשהוא צלול ולא שיכור"‪ ,‬אמרה אישה ב'‬ ‫כמבינה דבר‪.‬‬ ‫"מה דעתך הנזירה מריה?" אמרה אישה א'‪.‬‬ ‫"האם לא ראית את המשפחה בכנסיה"‪ ,‬אמרה הנזירה‪.‬‬ ‫"כן‪ ,‬ראיתי"‪ ,‬אמרה אישה א'‪.‬‬ ‫"ומה דעתך?"‪.‬‬ ‫"לא ראיתי שום דבר חשוד"‪ ,‬אישרה אישה א'‪.‬‬ ‫"האם אתן מכירות את קלאודיו הבן של הילדה?"‪ ,‬הוסיפה הנזירה‪.‬‬ ‫"כן‪ ,‬אני מכירה"‪ ,‬ענתה אישה ב'‪.‬‬ ‫"אם אנטוניו צודק‪ ,‬הרי קלאודיו צריך להיות נימול‪ ,‬כיהודי‪ ,‬נכון?"‬ ‫הקשתה הנזירה‪.‬‬ ‫"נכון"‪ ,‬אמרה אישה ב'‪.‬‬ ‫"האם אתן רוצות להאמין לי או לבדוק את הילד בתירוץ מסויים‪ ,‬אולי‬ ‫רפואי?"‬ ‫"אנחנו מוכנות להאמין לך"‪ ,‬אמרה אישה ב'‪.‬‬ ‫"ובכן‪ ,‬הילד לא נימול"‪ ,‬קבעה הנזירה‪.‬‬ ‫"לא ידענו"‪ ,‬אמרו שתי הנשים בקול שקט‪.‬‬ ‫"ועכשיו‪ ,‬אל תפיצו שמועות כזב על משפחה נוצרית המחפשת מקלט‬ ‫אצלנו מההפצצות בשוצריה"‪.‬‬ ‫"השתכנעתי"‪.‬‬ ‫"אני מצטערת"‪.‬‬

‫‪59‬‬


‫בגוב האריות הנאצי‬

‫פרק י"א‬

‫ַאנְ תוֹ נִ יוֹ‬

‫ה‬

‫ילדה ביקרה את קלאודיו במנזר כל שבוע‪ .‬תמיד היו אלה ביקורים‬ ‫קצרים‪ .‬כל ביקור תואם עם הנזירה הראשית כי הנאצים ערכו ביקורי‬ ‫פתע‪ .‬מעולם לא קרה שהילדה היתה במנזר בעת ביקור פתע‪ .‬סוכם שאם‬ ‫יהיה ביקור פתע‪ ,‬הילדה תיכנס מיד למשרדה של הנזירה הראשית ותלבש‬ ‫בגדי נזירה שהושארו למקרה כזה‪ .‬לא קרה שהמפקד הנאצי ביקש להכנס‬ ‫גם למשרד הנזירה המנהלת‪ .‬אם בכל זאת יכנס‪ ,‬לא סביר שיחקור נזירה‬ ‫היושבת שם וכותבת מכתב באיטלקית לוותיקן‪ ,‬כדי לקבל את הסיוע‬ ‫החודשי לאחזקת גן‪-‬הילדים‪ .‬הילדה זכרה את מילות המכתב בעל פה‪.‬‬ ‫השכנים האיטלקים לא חשדו בהתחלה במשפחה החדשה שבאה‬ ‫אליהם משוויצריה‪ .‬רק אנטוניו השומר בבנין‪ ,‬הביט בהילדה בחשד‪ .‬הוא‬ ‫היה איטלקי בשנות החמישים‪ .‬הוא היה מכור לטיפה המרה‪ .‬פעם כאשר‬ ‫סיים את משמרתו ביום שישי בערב התגנב אל מאחורי דלת משפחת‬ ‫ג'קופי‪ .‬הוא שמע את הוגו קורא בקול שקט את תפילת ליל שבת כאשר‬ ‫מינה הדליקה נרות שבת לכבוד היום הקדוש‪ .‬השומר שמע שפה מוזרה‬ ‫בלתי מוכרת‪ .‬זו לא הייתה גרמנית‪ ,‬לדעתו‪ .‬הוא לא ידע גרמנית מלבד‬ ‫מילים בודדות שלמד משמיעה‪ .‬איזו שפה זו? חשב בליבו‪ .‬הוא גם לא‬ ‫הצליח לזכור את המילים ולכן החליט להתגנב שוב אל מאחורי הדלת‬ ‫שבוע לאחר מכן‪.‬‬ ‫למחרת הילדה הרגישה שמבטיו של אנטוניו‪ ,‬השומר‪ ,‬נעשו יותר‬ ‫חשדניים‪ .‬היא הציעה לו בקבוק יין כאות תודה והערכה על עבודתו‬ ‫הקשה‪ .‬אחרי הבקבוק הראשון‪ ,‬בא תורו של הבקבוק השני והשלישי‪...‬‬ ‫אבל‪ ,‬אנטוניו המשיך להעיף מבטים חשדניים ומאיימים‪.‬‬

‫‪58‬‬


‫קלאודיו ‪ :‬אילן יעקבי‬

‫ישראל אדני אלהינו" ואז המפקד עצר ושאל ומה ההמשך? הילדים לא‬ ‫ענו וגם קלאודיו עשה עצמו כלא מבין כמו כולם‪ .‬הוא זכר ששמע מילים‬ ‫אלה בבית מסבא הוגו‪.‬‬ ‫הוא נזכר בימים שבהם נשלח לחלק בגדים ונעליים בגטו בסביבה‬ ‫הקרובה וגם קיבל כסף שמיהר למסור בבית‪ .‬הוא לא שיחק הרבה עם‬ ‫ילדי הגטו ולא שמע מילים בעברית‪ .‬הזכרונות מחייו בגטו הזכירו לו גם‬ ‫את מילות התפילה‪ ,‬אך הוא שתק‪ .‬המפקד הנאצי השתכנע לבסוף שאין‬ ‫ילד יהודי בגן והסתלק עם חייליו‪.‬‬

‫‪57‬‬


‫בגוב האריות הנאצי‬

‫פרק י'‬

‫ביקור הנאצים במנזר‬

‫ה‬

‫חיים של קלאודיו במנזר לא היו קלים‪ .‬הילדים בגן לא התיידדו‬ ‫)משוֵ צַ ִריָ ה(‪.‬‬ ‫איתו‪ .‬הם שמעו שהוא משוויצריה‪,‬לכן קראו לו ְסוִ יצֵ רו ִ‬ ‫במשחקי כדור שיתפו אותו ברצון‪ ,‬כי תמיד תפס את הכדור בחוזקה‬ ‫במשחק כדור‪-‬יד‪ .‬גם במשחק כדורגל קלאודיו נבחר ברצון‪ ,‬כי הוא היה‬ ‫זריז וגם הבקיע שערים‪ .‬מחוץ למשחקי הכדור הוא היה בודד ועצוב רוב‬ ‫הזמן‪ .‬הוא התגעגע למשפחתו‪.‬‬

‫יום אחד הנאצים הגיעו למנזר‪ .‬הם ביקשו מהנזירה הראשית לגלות‬ ‫להם האם יש בין הילדים ילד יהודי‪ .‬הנזירה הראשית לא חששה מהביקור‬ ‫ונעתרה ברצון לבקשתם‪ .‬איש לא ידע שיש ילד יהודי אחד בגן‪ .‬גם‬ ‫הילדים‪ ,‬כמובן‪ ,‬לא ידעו דבר‪ .‬הם עמדו בשורה לפני המפקד הנאצי‪.‬‬ ‫הנזירות‪-‬מורות הרגיעו ילד אחד שפחד מעט כי ראה אנשים במדים עם‬ ‫נשק‪ .‬הנזירות הבטיחו לילדים שהגרמנים באו רק לבדוק את המקלט והם‬ ‫בעצם אוהבים ילדים ומתענינים בהם‪.‬‬ ‫קלאודיו לא פחד‪ .‬סבא הוגו הכין אותו למקרה כזה‪ .‬הוא הסביר לו‬ ‫שבשום פנים לא יוציא מילה בגרמנית מפיו‪ .‬עליו להתנהג כאילו לחצו‬ ‫חזק את כף ידו לאות אזהרה מהגרמנים‪ .‬לכן‪ ,‬הוא רק ידבר איטלקית‬ ‫וכמה שפחות‪ .‬גם אם ישאלו אותו שאלות‪.‬‬ ‫קלאודיו עמד בשקט בשורת הילדים‪ .‬המפקד הנאצי דרש מהם‬ ‫להתפשט‪ .‬קלאודיו לא היה נימול והתפשט כמו כולם‪ .‬המפקד ביטא‬ ‫מילות תפילה בעברית אך הילדים נשארו אדישים‪ .‬קלאודיו נשאר אדיש‬ ‫כמו כולם כאילו לא הבין מילה ממילות התפילה‪ .‬המילים היו‪" :‬שמע‬

‫‪56‬‬


‫קלאודיו ‪ :‬אילן יעקבי‬

‫"נכון‪ ,‬קבענו להגיע לשם בשעה חמש‪-‬עשרה אפס‪-‬אפס"‪.‬‬ ‫"בגלל העיכובים בדרך הגענו לשוק הסמוך רק בשעה שש‪-‬עשרה‬ ‫וחמישים‪ .‬זה היה מזלנו כי הנאצים החליטו שנפלה טעות והסתלקו‪ ,‬כמה‬ ‫דקות קודם לכן‪".‬‬ ‫"יפה‪ ,‬איזה עיכובים גרמו לאיחור?"‬ ‫"פעמיים נאלצנו לחכות‪ .‬פעם שעה עגולה בגלל שהרכבת מכאן ברחה‬ ‫לנו‪ .‬פעם שנייה בגלל שהאוטובוס ֶ‬ ‫מהט ְר ִמינִ י גם הוא ברח"‪.‬‬ ‫"ישו שלנו ושלכם שמר עליכן"‪.‬‬ ‫"איך הגיבו האיטלקים כאשר הגעתם לבנין?"‬ ‫"בכלל לא הגענו לבנין כי האיטלקים שלחו את הילדים לחפש אותנו‬ ‫ואחר‪-‬כך הביאו את הבגדים ישר לשוק‪ ,‬אלינו‪".‬‬

‫‪55‬‬


‫בגוב האריות הנאצי‬

‫וכך‪ ,‬בשעה שבע עשרה ושלושים קורט ציווה על חייליו להתקפל‬ ‫ולעזוב את המקום‪ .‬האיטלקים המשיכו לעמוד ליד הקיר עוד שעה‬ ‫ארוכה‪ .‬הם דיברו על האירוע בהתרגשות‪.‬הם שמחו שהנאצים התקפלו‪,‬‬ ‫ושהילדה נמצאה‪ .‬איש מהם לא תיאר לעצמו שהילדה הייתה אהובתו‬ ‫של הקצין הנאצי המאיים‪.‬‬ ‫הילדים נשארו עם הילדה ומינה בשוק עוד שעה ארוכה‪ .‬בינתיים‬ ‫האיטלקים התארגנו ולבשו בגדים נוספים מתחת לבגדיהם‪ .‬וכך הם יצאו‬ ‫אחד‪ ,‬אחד‪ ,‬לכוון השוק‪ .‬שם הם פשטו את הבגדים מעליהם ומסרו אותם‬ ‫להילדה ולמינה שמיהרו להסתלק‪.‬‬ ‫למוחרת הילדה סיפרה על האירוע לנזירה‪ ,‬מבלי לרמוז ולו ברמז קל‬ ‫ביותר על היכרותה עם המפקד הנאצי המאיים‪ .‬כי איך היא תספר לנזירה‬ ‫על הקורות אותה בגוב‪-‬האריות‪.‬‬ ‫"ניצלנו בנס"‪.‬‬ ‫"מי?"‬ ‫"אמא ואני"‪.‬‬ ‫"ספרי ילדתי"‪.‬‬ ‫"בזכות הנס לא ניצלו רק חיינו‪ ,‬אלא גם חייהם של איטלקים טובים"‪,‬‬ ‫אמרה הילדה‪.‬‬ ‫"חסדי האל ודרכיו להצילנו לא תמיד ברורים לנו‪ ,‬כי האל פועל בדרכים‬ ‫ניסתרות"‪ ,‬מילמלה הנזירה‪.‬‬ ‫"הנאצים העמידו את כל דיירי הבנין בן שמונה קומות ליד הקיר‪ .‬בבנין‬ ‫זה מתגורר ידידנו אנג'לו פוריפיקטו ומאחסן אצלו את הבגדים שלנו‪.‬‬ ‫אנחנו לא יכולנו להחזיק את הבגדים בגטו‪ .‬הם "הציבו מולם מכונת‬ ‫יריה"‪ ,‬אמרה הילדה בכעס‪.‬‬ ‫"נראה לי שכולם הכירו אותכם כי ביקרתם שם לעיתים קרובות"‪.‬‬

‫‪54‬‬


‫קלאודיו ‪ :‬אילן יעקבי‬

‫הערב במועדון שבו שרה מרתה‪ .‬שולץ אמר שהוא מכיר את המועדון‬ ‫וישמח להצטרף‪.‬‬ ‫"מה שלום הילדה שלך?" שאל שולץ‪.‬‬ ‫"אני לא יודע‪ ,‬היא נעלמה מאז ששלחתי אותה לקחת משהו מהמחנה‬ ‫שלי"‪.‬‬ ‫"הייתם כל‪-‬כך מיודדים‪ ,‬בעצם ממש מאוהבים‪ .‬אני בטוח שתיפגשו‬ ‫שוב"‪ ,‬אמר שולץ בנימה של השתוממות‪.‬‬ ‫בינתיים‪ ,‬הילדים חיפשו בכל רחוב עד ַ‬ ‫שפ ְ ּביוֹ מצא אותן‪ .‬מריו ביקש‬ ‫ממנו לרוץ לבנין ולהודיע שהן נמצאו והוזהרו‪.‬‬ ‫"הילדה‪ ,‬אל תתקרבי לבנין כי הנאצים ממתינים לכן"‪ ,‬אמר מריו‪.‬‬ ‫"מי שלח אותכם?" שאלה הילדה באיטלקית‪.‬‬ ‫"אמרו לנו לחפש אותכן"‪.‬‬ ‫"מה עושים הנאצים לדיירי הבנין?"‬ ‫"הם מאיימים על כולם והעמידו אותם ליד הקיר והציבו מולם מכונת‬ ‫יריה"‪.‬‬ ‫ַפ ְ ּביוֹ שחזר בינתיים מהבנין לשוק אמר ששמע ששם המפקד הוא‬ ‫קורט‪ .‬הילדה הזדעזעה‪.‬‬ ‫"האם הוא גבוה ורזה?"‪ ,‬שאלה הילדה‪.‬‬ ‫"נכון" ענה פביו‪.‬‬ ‫"זה הוא" לחשה לעצמה‪.‬‬ ‫"מי?" שאל מריו‪.‬‬ ‫"לא משנה"‪.‬‬

‫‪53‬‬


‫בגוב האריות הנאצי‬

‫הפשיסטים שתקו כמו דגים‪ .‬המפקד הנאצי‪ ,‬שאחד מחייליו קרא לו‬ ‫סרן קורט‪ ,‬לא דרש שגם הילדים יעמדו ליד הקיר‪ .‬הוא החליט שיהיה‬ ‫קשה לשמור עליהם‪ .‬ילדים לא יעמדו בשקט זמן רב‪ .‬ההחלטה שלא‬ ‫להעמיד את הילדים ליד הקיר הצילה את חייהן של הילדה ומינה‪.‬‬ ‫האיטלקים החכמים והאמיצים ניצלו טעות זאת של המפקד הנאצי‪.‬‬ ‫הם אמרו למנהיג הילדים ַמ ְריוֹ שיארגן את כל הילדים ושיצאו לחפש‬ ‫את הילדה שהייתה מוכרת להם היטב‪ .‬הילדים יצאו כאילו לשחק ורבו‬ ‫ביניהם כדרכם של ילדים היוצאים למשחק‪ .‬מיד אחרי שהתרחקו בהליכה‬ ‫רגילה לאחת הסימטאות‪ ,‬פתחו כולם בריצה לכוון תחנת האוטובוס‬ ‫שבקירבת השוק‪.‬‬ ‫בינתיים‪ ,‬המפקד הנאצי העמיד מכונת יריה מול האיטלקים ואמר‪" :‬אני‬ ‫יודע שמשפחה יהודית עומדת להגיע לכאן כדי לקחת בגדים‪ .‬אני מזהיר‬ ‫את כולכם שאם לא תמסרו לי את זהותו של האיש שהבטיח להן את‬ ‫הבגדים כולכם תוצאו להורג"‪.‬‬ ‫האיטלקים האמיצים לא נבהלו מלבד אחד‪ .‬פניו החווירו והוא רעד‬ ‫כולו‪ .‬למרות זאת האיש המשיך לעמוד במקומו‪ .‬שני האורחים שלו עמדו‬ ‫לצידו ולא הבינו מה מתרחש‪ .‬הם לא שאלו שאלות‪ .‬אחד האיטלקים אמר‬ ‫להם בלחש שהנאצים הם אכזריים‪ ,‬אבל גם טיפשים מכיוון ששחררו את‬ ‫הילדים‪ .‬האיש הוסיף בלחישה‪" ,‬הילדים בודאי ימצאו את הילדה וימנעו‬ ‫את בואה לבנין ולכן אין ממה לפחד"‪.‬‬ ‫בשעה שבעה עשרה אפס‪-‬אפס המפקד הנאצי‪ ,‬קורט‪ ,‬התחיל להראות‬ ‫סימני עצבנות וחוסר סבלנות‪ .‬הוא המשיך לאיים ולצעוק‪ .‬בשעה שבע‬ ‫עשרה ועשרה הודיע לחייליו שיתכן שנפלה טעות ולא מדובר בכלל‬ ‫בביקור יהודים המחפשים בגדים‪.‬‬ ‫הנאצים העצבניים התחילו לדבר ביניהם יותר בחופשיות‪ .‬קורט אמר‬ ‫לסגנו שולץ שאין טעם לחכות והוסיף שבעצם הוא מתכוון לבלות את‬

‫‪52‬‬


‫קלאודיו ‪ :‬אילן יעקבי‬

‫ברלינאי‪ .‬למזלה האיש בשחור לא נקט בטקטיקה יעילה וחכמה במיוחד‬ ‫כדי לצוד חשודים‪ .‬הוא בכלל לא התערב בקהל ועמד כמו פסל ליד‬ ‫שער הכניסה‪ .‬ממקומו הקבוע הוא לא יכול היה לשמוע את המיבטא‬ ‫הברלינאי של הילדה‪ .‬בנוסף לכך‪ ,‬הוא היה יכול להתרשם מהיכרותה עם‬ ‫ההווי הגרמני‪ .‬הוא יכל לתהות כיצד יתכן שילידת שוויצריה יודעת כל‪-‬‬ ‫כך הרבה על ההווי הגרמני‪.‬‬ ‫תחילה‪ ,‬היה צריך לנסוע ברכבת הפרוורים מטורפיניאטרה למרכז‬ ‫הט ְר ִמינִ י‪ .‬הבגדים החמים שלבשו ביום חם יכלו‬ ‫רומא לתחנה המרכזית ֶ‬ ‫לעורר חשדות במיוחד במקרה שידרשו מהן להציג תעודות‪.‬‬ ‫הילדה ומינה היו דייקניות כיאה לבנות התרבות הגרמנית‪ .‬אנג'לו‬ ‫ואישתו מריה ציפו לבואן בשעה חמש‪-‬עשרה אפס אפס‪ .‬כאשר הגיעו‬ ‫לתחנה הספיקו לראות מרחוק את הרכבת זזה‪ .‬הן התחילו לרוץ‪ ,‬אבל‬ ‫הרכבת המשיכה לדרכה‪ .‬הרכבת הבאה יצאה מטוֹ ְר ּ ִפינִ ָיא ָט ָרה כל שעה‬ ‫עגולה‪ .‬לפיכך‪ ,‬כבר לא היה סיכוי שיגיעו לאנג'לו בשעה חמש‪-‬עשרה‬ ‫הט ְר ִמינִ י הן היו צריכות להמתין לאוטובוס נוסף שיצא‬ ‫אפס אפס‪ .‬בתחנת ֶ‬ ‫כל שלושים דקות‪ .‬כך השעה כבר תהיה שש‪-‬עשרה ושלושים בערך‪.‬‬ ‫משך הנסיעה לאנג'לו נמשכת כעשרים דקות עם כל התחנות שבדרך‪ .‬כך‬ ‫הן יגיעו לשוק הסמוך לבנין בשעה שש‪-‬עשרה וחמישים‪ .‬מהשוק הן יהיו‬ ‫במרחק של עוד כחמש דקות הליכה מהבנין בן שמונה הקומות‪.‬‬ ‫בינתיים‪ ,‬הנאצים הגיעו לבנין בן שמונה הקומות בדיוק בשעה חמש‪-‬‬ ‫עשרה אפס אפס‪ .‬המפקד הנאצי הורה לכל דיירי הבנין לרדת ולהתיצב‬ ‫ליד קיר הבנין‪ .‬גם אנג'לו פוריפיקטו ואישתו עמדו שם ביחד עם יתר‬ ‫האיטלקים‪ .‬בין הדיירים היו גם שתי משפחות פשיסטיות שהכירו היטב‬ ‫את המשפחה היהודית‪ .‬הם לא ֵה ֵעז ּו להלשין בסביבה שבה כל יתר‬ ‫האיטלקים התנגדו בתוקף להסגיר יהודים לידי הנאצים‪.‬‬

‫‪51‬‬


‫בגוב האריות הנאצי‬

‫"מצוין‪ ,‬נחכה לכן"‪.‬‬ ‫"להתראות אנו באות"‪.‬‬ ‫השיחה הייתה קצרה ולכן הנאצים לא הצליחו לאתר את מקבל השיחה‪,‬‬ ‫נטה‬ ‫יאט ָרה לשכונת מוֹ ֶ‬ ‫רפינִ ָ‬ ‫אלא את כתובת הבנין בלבד‪ .‬הדרך בין טוֹ ּ ִ‬ ‫לה ְראות‬ ‫וֵ ְר ֶדה וֶ ְקיוֹ היתה מלאה סכנות‪ .‬אי‪-‬אפשר היה לדעת מתי יִ ָד ְרש ּו ַ‬ ‫תעודות‪ .‬התעודות המזויפות של הותיקן היו טובות מאוד‪ ,‬אבל המבטא‬ ‫הגרמני של הילדה יכול היה להחשידה‪ .‬סיפור הכיסוי שלהן לא היה בטוח‬ ‫במטה המשטרה הנאצית‪ ,‬אם תובא לשם‪.‬‬ ‫המבטא הגרמני הברלינאי של הילדה לא גרם להסתבכות במועדון‪ ,‬גם‬ ‫כאשר צחקה מבדיחות שזר לא היה מבין‪ .‬לא קרה שנאצי יבחין במבטא‬

‫אנג'לו פוריפיקטו עם אישתו מריה בביתו ברחוב אנטון ברילי ‪40‬‬ ‫במונטה וֶ ֶר ֶדה וֵ ֶקיוֹ עם הילדה )מימין( ‪1985‬‬ ‫‪50‬‬


‫קלאודיו ‪ :‬אילן יעקבי‬

‫פרק ט'‬

‫האירוע ליד הבנין בן שמונה הקומות‬

‫ל‬

‫אביב ברומא אין מועד קבוע‪ .‬לפעמים יש רצף של ימים נאים‬ ‫ולפעמים מגיע לפתע ִסירוֹ קוֹ שנגזר כנראה מהשם הערבי ַש ְר ִקיָ ה‪.‬‬ ‫זוהי רוח המגיעה לאיטליה מצפון אפריקה ובדרך כלל מלווה בגשם שוטף‬ ‫לשעות ספורות‪ .‬יום אחד כאשר הטמפרטורה עלתה‪ ,‬הילדה התקשרה‬ ‫לאנג'לו ּפו ִּר ִיפ ָיקטו )שפרושו באיטלקית המלאך הטהור(‪.‬‬ ‫אנג'לו גר עם אישתו בבנין בן שמונה קומות‪ .‬מינה נזקקה לבגדים‬ ‫מתאימים לעונה‪ ,‬בגדים שנשארו אצל אנג'לו במחסן‪ .‬אנג'לו היה אדם‬ ‫נעים הליכות שעבד קשה בהנחת לוחות שיש בכנסיות‪ .‬הוא היה פטריוט‬ ‫איטלקי‪ .‬לא פעם כאשר הילדה הגיעה אליו עם קלאודיו הוא הציע לתת‬ ‫כוס יין לילד בטענה שבריא לתת יין לילדים רכים‪.‬‬ ‫הילדה התקשרה אליו מבלי להיות מודעת לסכנות שבהתקשרות‪.‬‬ ‫למזלה היא הייתה זהירה בדבריה‪.‬‬

‫"הלו" )לא מציינת את שמו של אנג'לו(‪.‬‬ ‫"כן" )מבלי לציין את שמו(‪.‬‬ ‫"אנחנו עדיין נמצאים באותו מקום )מבלי לציין את שם המקום(‪ .‬הפעם‬ ‫אנחנו מעונינים להגיע אליכם לקחת בגדים מתאימים לעונה"‪ ,‬המשיכה‬ ‫באיטלקית‪.‬‬ ‫"מתי תרצו לבוא?" )גם כן מבלי לציין שמות(‬ ‫"אנחנו נגיע מחר בשעה חמש עשרה אפס‪-‬אפס‪ .‬האם השעה מתאימה‬ ‫לכם?"‬ ‫"המתיני"‪) ,‬בפנותו לאשתו(‬ ‫)ניגש לטלפון( "כן‪ ,‬בסדר גמור‪".‬‬

‫‪49‬‬


‫בגוב האריות הנאצי‬

‫סולומון )בפתח הדלת של הבית הגדול בן עשרה חדרים( לידו‬ ‫ליאו בנו‪ .‬על הכיסא הילדה בת השנתיים ולידה יוליוס )בנו הבכור של‬ ‫סולומון( שנת ‪1913‬‬

‫מבט על חזית הבית הגדול שמאחוריו חצר ענקית )בשטח של‬ ‫‪ 5,111‬מ"ר( ברחוב קוֹ ְסצִ יו ְּסק ּו ‪ 10‬בסטרוגרד‪-‬גְ ַדנְ סק )לשעבר בשלטון‬ ‫גרמני במהלך מלחמת העולם השניה נקרא רחוב פרידריך וילהלם ‪(10‬‬ ‫‪48‬‬


‫קלאודיו ‪ :‬אילן יעקבי‬

‫"זה שמטיס את המטוס שם למעלה"‪.‬‬ ‫"ידעתי שמסוכן לשלוח אותך לעיר הגדולה‪ ,‬ברלין"‪.‬‬ ‫"מדוע?"‪.‬‬ ‫"כי תחזרי משם עם דעות משונות"‪.‬‬ ‫"מדוע?"‪.‬‬ ‫"את רוצה להגיד לי שבציפור שם בשמיים יושב אדם?"‪.‬‬

‫זמן מה לאחר מכן המטוס נחת קרוב אליהם וסולומון נדהם לראות את‬ ‫הטייס יוצא ממטוסו‪ .‬אכן‪ ,‬ב‪ 1919-‬נמצאו אזרחים רבים מאד שמעולם‬ ‫לא ראו מטוס‪ .‬הרי עברו רק כעשר שנים מאז שהאחים רייט הצליחו‬ ‫בפעם הראשונה בהיסטוריה להטיס מטוס קל לדקות ספורות בלבד‪.‬‬ ‫לסולומן ולאשתו רחל מבית בלאו )שמוצאה מהונגריה( היו ארבעה‬ ‫ילדים‪ .‬שני בנים יוליוס וליאו ושתי בנות‪ ,‬זלמה שנפטרה בצעירותה‬ ‫מדלקת המעי העוור ב‪ 1923-‬וסבתי מינה‪ .‬שני הבנים שירתו בצבא‬ ‫הגרמני בחיל הפרשים במלחמת העולם הראשונה‪ .‬הוגו שירת ביחידת‬ ‫חיל רגלים בקניסברג‪.‬‬ ‫אחרי מותו של סולומון ב‪ 1919-‬בגיל ‪ 75‬מסרטן הקיבה‪ ,‬יוליוס‬ ‫המשיך את עיסקי אביו‪ .‬באחד בספטמבר ‪ 1939‬פרצה מלחמת העולם‬ ‫השניה‪ .‬המלחמה התחילה ממש קרוב לביתו ליד גדנסק )כיום פולין(‪.‬‬ ‫הפגז הראשון במלחמת העולם השניה נורה על גדנסק‪ .‬הנאצים הגיעו‬ ‫לעירו לא הרחק מגדנסק‪ .‬כבר בימים הראשונים של המלחמה הגרמנים‬ ‫התחילו מיד במסע הרדיפות נגד היהודים‪ .‬יהודים הושפלו בפרהסיה‬ ‫בכיכר העיירה‪ .‬הגרמנים תלו שלט על צווארו של יהודי שבו היה כתוב‬ ‫"אני חזיר יהודי"‪ .‬יוליוס ואישתו נרצחו יחד באותו מעמד משני כדורים‬ ‫שנורו בראשם‪.‬‬

‫‪47‬‬


‫בגוב האריות הנאצי‬

‫סוסים‪ .‬הסוסים נמכרו לחיל הפרשים הפרוסי‪.‬‬ ‫סולומון לא היה בעל חזות יהודית‪ .‬המשפחה לא הייתה דתיה מאוד‪ .‬רק‬ ‫בחגים כולם הלכו לבית הכנסת שבמרכז העיר‪ ,‬מרחק חמש דקות מביתם‪.‬‬ ‫סלומון מעולם לא נסע לעיר הגדולה ברלין‪ .‬את רוב זמנו הוא בילה‬ ‫בטיפול בענייני הסוסים שטיפח בחצרו הגדולה‪ .‬מינה גדלה והתחנכה‬ ‫בעיירה הקטנה‪ .‬ב‪ 1909-‬לאחר שהתארסה עברה לברלין‪ .‬לאחר החתונה‬ ‫הגיעה פעם לעיירה בדיוק כאשר טייס של מטוס קטן נאלץ לנחות לא‬ ‫הרחק מהבית‪.‬‬ ‫"אבא‪ ,‬תראה‪ ,‬הטייס נמצא בצרות"‪.‬‬ ‫"איזה טייס?"‪ ,‬שאל סולומון‪.‬‬

‫בת ‪ .26‬מינה )לאחר חתונתה ב‪ (1910-‬חוזרת לבקר את המשפחה‬ ‫שלה בסטרוגרד‪-‬גדנסק‬ ‫‪46‬‬


‫קלאודיו ‪ :‬אילן יעקבי‬

‫פרק ח'‬

‫הגביר סולומון )אביה של מינה(‬

‫מ‬

‫ינה נולדה בשמיני בפברואר ‪ 1884‬למשפחה אמידה‪ .‬אביה סולומון‬ ‫היה סוחר סוסים שנחשב גביר בעירו‪ .‬המשפחה התגוררה בבית‬ ‫גדול בן שתי קומות ועשרה חדרים‪ .‬בחצר הענקית היו מספר בתי‪-‬‬ ‫מגורים למשרתים‪ ,‬לטבחית ולנהג‪ .‬לסולומון היה טלפון כבר בתחילת‬ ‫העשור הראשון של המאה העשרים‪ .‬בחצר היו שתי אורוות סוסים‪,‬‬ ‫האחת לחמישה‪-‬עשר סוסים‪ ,‬והשניה‪ ,‬גדולה יותר לעשרים וחמישה‬

‫‪45‬‬


‫בגוב האריות הנאצי‬

‫"את עייפה" אמרה מינה‪" ,‬וגם מלוכלכת מהבוץ"‪.‬‬ ‫"אלך להתרחץ ולישון"‪.‬‬ ‫"טוב שסיפרת לנו הכל‪ .‬אבל הזהרי מהאיש בשחור‪ .‬יתכן שהוא ינסה‬ ‫לאתר אותך‪ .‬מרתה ידידתך עלולה להחקר ולגלות פרטים עלינו"‪.‬‬ ‫החששות לא התקיימו וממפקד המחנה לא שמעו יותר דבר‪ .‬מרתה‬ ‫לא נחקרה‪ .‬להילדה נודע שקורט המאוהב מחפש אחריה כשהוא מביע‬ ‫צער על האירוע שהתרחש לדעתו באשמתו‪ .‬הוא מסר למרתה שברצונו‬ ‫להתנצל על אי הנעימות שנגרמה לה‪ .‬הוא ביקש שמרתה תודיע להילדה‪,‬‬ ‫אם תיראה אותה‪ ,‬שהוא מחכה לה בכליון עיניים‪.‬‬ ‫היא השיבה לו שבעצם היא לא מכירה את הילדה מקרוב‪ .‬פעם הזמינה‬ ‫אותה למועדון לאחר הכירות קצרה בבית קפה‪ .‬היא הוסיפה שאפילו‬ ‫אינה יודעת את שם משפחתה‪.‬‬ ‫בימים הבאים הילדה לא התקרבה למועדון וגם הפסיקה את ביקוריה‬ ‫אצל מרתה‪ .‬זה היה מסוכן מדי‪.‬‬

‫‪44‬‬


‫קלאודיו ‪ :‬אילן יעקבי‬

‫"מה קרה לך‪ ,‬את נראית נורא"‪ ,‬קראו מינה והוגו במקהלה‪.‬‬ ‫"זה היה נס"‪ ,‬קראה הילדה בהתרגשות‬ ‫"האם היית בסכנה?" שאלו בדאגה‪.‬‬ ‫"לא היה חסר הרבה ולא הייתם רואים אותי יותר"‪.‬‬ ‫"מה???"‪ ,‬קראו שניהם‪.‬‬ ‫"הלכתי להביא חבילת מזון"‪ ,‬אמרה ולא הסבירה‪.‬‬ ‫"ממי?" התפלאה מינה‪.‬‬ ‫"מצטערת שלא סיפרתי לכם אבל לא רציתי שתדאגו‪ .‬האמת היא‬ ‫שקצין נאצי הביא לי את חבילות המזון עד עכשיו‪".‬‬ ‫"מה???"‪ ,‬קראו שניהם‬ ‫‪,‬הפעם הוא ביקש שאלך למחנה שלו כדי לקחת את החבילה‪".‬‬ ‫"היכן החבילה?"‬ ‫"נאלצתי לברוח ולהשאיר את החבילה ליד שער המחנה"‪.‬‬ ‫הילדה סיפרה להם את קורותיה במועדון מתוך מחשבה שמעתה כבר‬ ‫לא תבקר שם יותר‪ .‬מינה הסבירה להילדה שהיה רצוי שמעכשיו היא‬ ‫תמיד תספר הכל‪ ,‬גם על הקורות במועדון כדי שיוכלו להתייעץ יחד‪.‬‬ ‫מינה כיבדה את החלטתה של הילדה ואת אומץ ליבה‪ .‬מינה היתה אישה‬ ‫חכמה ואמיצה ואף הוכיחה את אומץ ליבה ואת תעוזתה פעמים רבות‪.‬‬ ‫בהופעתה היא הייתה מרשימה ממש‪ ,‬גברת מהאצולה‪ .‬כבר מראשית‬ ‫‪ 1938‬מינה עמדה על החלטתה להסתלק מאדמת גרמניה הנאצית‪ .‬אך‪,‬‬ ‫תחילה התייעצה עם רב בברלין‪.‬‬ ‫אחר‪-‬כך הציבה אולטימטום לבעלה‪ .‬הוגו סרב לעזוב את גרמניה‬ ‫ורבקה‪-‬בלָ ה )כולם ילידי‬ ‫ֵּ‬ ‫שא ַחיו ֵה ְר ַמן‪ ,‬וִ ילִ י ֵוא ִריך ואחיותיו ֵרגִ ינָ ה‬ ‫בטענה ֵ‬ ‫גְ ֵרץ( אינם מעוניינים לעזוב‪ .‬לדעתם‪ ,‬מתחולל בסך הכל פרוגרום‪ .‬אמנם‬ ‫פרוגרום קשה מאוד‪ ,‬אבל בכל‪-‬זאת רק פרוגרום שיחלוף בקרוב‪.‬‬

‫‪43‬‬


‫בגוב האריות הנאצי‬

‫פרק ז'‬

‫הביקור במחנה הצבאי הגרמני‬

‫ג‬

‫ם לפגישה )השישית( קורט הביא חבילת מזון‪ .‬לקראת הפגישה הבאה‬ ‫)השביעית( קורט התנצל שלא יוכל לבוא למועדון וביקש מהילדה‬ ‫לגשת למחנה הצבאי שלו ולקבל שם את החבילה‪ .‬הוא מסר לשומר‬ ‫במחנה את שמה והינחה אותו למסור לה את החבילה‪ .‬קורט גם ביקש‬ ‫להעביר את ההודעה על בואה הצפוי לשומר הבא אחריו‪ .‬זאת במקרה‬ ‫שהיא לא תספיק להגיע במשמרת שלו‪ .‬הוא הסביר להילדה שהוא נשלח‬ ‫לפקד על משימה סודית‪.‬‬ ‫למחרת‪ ,‬הילדה הגיעה בשעה שנקבעה למחנה שבפאתי רומא‪ .‬היא‬ ‫אמרה לשומר בשער את שמה‪ .‬ממש באותו רגע הופיע מפקד המחנה‬ ‫והסתכל בה בחשד גלוי‪ .‬המפקד שאל למטרת בואה וביקש להראות לו‬ ‫תעודות‪ .‬באותו רגע צילצל הטלפון בעמדת השמירה ומפקד המחנה‬ ‫נקרא לשיחה דחופה מברלין שמחכה לו במשרדו‪ .‬הוא לא הספיק‬ ‫להשאיר לשומר הוראות‪.‬‬ ‫הילדה הבינה מיד שאם היא לא תסתלק מהמקום היא עלולה להחקר‬ ‫ולהעצר‪ .‬לכן‪ ,‬היא אמרה לשומר שהיא זקוקה לשירותים והצביעה‬ ‫לכיוון השיחים שליד המחנה‪ .‬בזריזות הגיעה אל השיחים ונבלעה בתוכם‬ ‫בזחילה‪ .‬לאחר שהתרחקה‪ ,‬החלה במנוסה לעבר הכביש הראשי הסמוך‬ ‫המוביל לרומא וביקשה מרוכב אופנוע מזדמן לקחתה במהירות לעיר‪.‬‬ ‫רוכב האופנוע דהר איתה במורד הכביש כאשר היא לופתת את מותניו‬ ‫בחוזקה‪.‬‬ ‫הילדה נכנסה לביתה כולה נסערת ומלוכלכת מהאדמה שנדבקה בה‪.‬‬

‫‪42‬‬


‫קלאודיו ‪ :‬אילן יעקבי‬

‫היו יכולים להביס את גרמניה לבדם‪.‬‬ ‫אבל‪ ,‬היטלר חשב אחרת‪ .‬הוא היה החוק בגרמניה‪ .‬הכל היה מוכן כעת‬ ‫מבחינתה לנצל את זכרונה הפנומנלי כדי לאסוף מידע צבאי מודיעיני‬ ‫שיגיע לבנות הברית‪ .‬רצונה היה לסייע להם במאבקדם‪.‬‬ ‫אך‪ ,‬כיצד תוכל להתקשר לבנות הברית? הרי היא אפילו לא ידעה כיצד‬ ‫להגיע לחברי המחתרת האיטלקית שהיו קרובים הרבה יותר‪.‬‬

‫‪41‬‬


‫בגוב האריות הנאצי‬

‫פרק ו'‬

‫הרהורים‬

‫ב‬

‫אותו לילה בביתה הילדה נזכרה בדברי מרתה‪ .‬מרתה חשבה שההעזה‬ ‫הבלתי נתפסת שיהודיה תכנס לגוב האריות הביאה לה הכרה‬ ‫ואהדה בקרב הקצינים הנאציים‪ .‬הופעתה של יהודיה בקירבם הייתה‬ ‫בלתי נתפסת ודמיונית בעיניהם‪ .‬לדעתם ליהודים לא היה סיכוי לשרוד‬ ‫במועדון בזכות ערנותם של הקצינים‪ .‬ובמיוחד ערנותו הרבה והמקצועית‬ ‫של האיש בשחור ‪ -‬קצין הביטחון הראשי של המועדון‪ .‬הילדה נזכרה‬ ‫בפרוגרומים הקשים שבוצעו ביהודים בעבר‪ .‬איך קרה שמעולם לא בנו‬ ‫לעצמם אירגון צבאי למחצה שיגן עליהם מפני התנפלויות‪ .‬הם הפכו‬ ‫לטרף קל בעיני קלגסים ואנטישמים במשך דורות‪.‬‬ ‫רוב הרבנים שלהם מעולם לא דחקו להקמת אירגון הגנה יהודית לוחם‪.‬‬ ‫יהודים רבים התגייסו לצבאות של ארצם וידעו להשתמש בנשק‪ .‬אבל‬ ‫עכשיו לא היה סיכוי‪ ,‬כמובן‪ ,‬להגן על עצמם ביעילות נגד הנאצים‪ .‬רק‬ ‫היאוש והידיעה שמותם קרוב דחקו בהם להקמת התארגנויות הגנה‬ ‫יהודית בגטאות‪ .‬רבים הצטרפו לפרטיזנים‪ .‬אבל‪ ,‬גם הפרטיזנים לא יכלו‬ ‫להלחם בהצלחה בדוויזיות גרמניות ממוכנות‪.‬‬ ‫כוחם העצום של הגרמנים הביא לכך שמדינות נפלו לידיהם לפעמים‬ ‫ללא קרב‪ .‬הילדה שמעה על הקרבות בצפון אפריקה שבפיקודו של הגנרל‬ ‫)פיְ לְ ְד ַמ ְר ַשל( וגם על מפלתו בקרב אל‪-‬עלמיין ב‪.3.11.1942-‬‬ ‫ֵא ְרוִ ין רוֹ ֵמל ִ‬ ‫היא שמעה גם על קרבות קשים נוספים נגד הסובייטים‪ .‬היא תהתה‬ ‫כיצד היטלר שלח את כוחותיו העצומים להלחם בחזיתות רבות כל‪-‬‬ ‫כך? אילו לא נלחם בסובייטים ולא היה בוגד בסטלין‪ ,‬אלא מאחד את‬ ‫כוחותיו ומוליך אותם רק נגד מדינות אירופה‪ ,‬הכוחות האמריקאים לא‬

‫‪40‬‬


‫קלאודיו ‪ :‬אילן יעקבי‬

‫אסור היה לה להיות להוטה לכך‪ .‬כאילו בדרך אגב היא תכננה לרמוז‬ ‫לקורט שיש רעב כבד בעיר וקשה מאד להשיג מזון‪ ,‬אפילו בכסף‪ .‬היא‬ ‫ניזהרה כדי שלא יחשוב שהיא מעוניינת בכסף לרכישת מזון יקר בשוק‬ ‫השחור‪.‬‬ ‫"קשה להשיג מזון אפילו בכסף רב‪ .‬ניסיתי אבל לא מצאתי"‪ ,‬העירה‬ ‫פעם הילדה‪.‬‬ ‫"מדוע לא הזכרת לי זאת עד עכשיו? יכולתי להביא לך כבר היום‬ ‫חבילת מזון מובחרת"‪ ,‬הגיב קורט בתמיהה‪.‬‬ ‫"לא היה לי קל לבקש"‪ ,‬התנצלה הילדה‪.‬‬ ‫"את לא צריכה להתבייש‪ ,‬אנחנו אפילו יותר מידידים‪ ,‬נכון?"‬ ‫"נכון"‪ ,‬השיבה במבט מושפל‪.‬‬ ‫"ובכן‪ ,‬סיכמנו‪ ,‬אביא חבילת מזון לכל פגישה"‪.‬‬ ‫"תודה"‪.‬‬

‫‪39‬‬


‫בגוב האריות הנאצי‬

‫כאשר התיישבו ליד השולחן הפנוי מרתה שאלה שאלות על שמות‬ ‫הדיוויזיות ומקום המחנות שהוזכרו בשיחה‪ .‬זו הייתה הפעם הראשונה‬ ‫שהילדה שמה לב‪ ,‬ובהחלט הייתה מופתעת‪ ,‬שמרתה התעניינה בעניינים‬ ‫צבאיים בשיחותיהם‪ .‬הילדה הנדהמת סיפרה לה את כל הידוע לה‪ .‬אבל‪,‬‬ ‫בליבה שאלה את עצמה מדוע מרתה מתעניינת בעניינים כאלה‪.‬‬ ‫"שמעתי שיש תוכנית שחיילים מטירול עתידים להגיע לרומא ולחזק‬ ‫כאן את מערך הכוחות‪ .‬הזכירו את המילה בּ וֹ זֵ ן ואת שם המפקד בבוֹ זֵ ן‪,‬‬ ‫קצין בשם רב סרן דוֹ ְ ּב ִריק‪ .‬הם אמרו שהחיילים הגרמניים יכנסו לרומא‬ ‫במצעד בעשרים ושלושה למרץ"‪.‬‬ ‫"לא מדויק‪ .‬אני שמעתי שהם יגיעו מספר ימים קודם ויצעדו לאורך‬ ‫רחוב ַרזֵ לָ ה יום יום בשעה קבועה כדי להפגין כוח"‪ ,‬הסבירה הילדה‪.‬‬ ‫מרתה חזרה לבמה ולתזמורת‪ .‬כולם שרו שירים לצלילי שירתה‪.‬‬ ‫באותו ערב הילדה החליטה שהגיע הזמן לבקש מקורט חבילת מזון‪.‬‬ ‫הרעב היה כבד‪ .‬מנות המזון שקלאודיו קיבל במינזר לא הספיקו להשביעו‪.‬‬ ‫קלאודיו תמיד התלונן על הרעב‪ .‬הילדים האחרים‪ ,‬ברובם‪ ,‬חזרו לביתם‬ ‫בשכונה אחרי הלימודים‪ .‬שם‪ ,‬כמובן‪ ,‬המתינה להם ארוחה נוספת‪.‬‬ ‫גם הילדה וגם הוריה היו רעבים‪ .‬כדי להכין מרק חם יצאו לחורשה‬ ‫סמוכה וגרדו את קליפות עץ האורן‪ .‬מינה בישלה את קליפות עץ‬ ‫האורן והגישה את המרק בתוספת חופן "לו ּ ִּפינִ י"‪ .‬התורמוס היה המנה‬ ‫העיקרית‪ .‬כולם הלכו לישון מוקדם מאוד כדי לא להרגיש את הרעב‪.‬‬ ‫הוגו היה בעל חוש הומור‪ .‬בכל פעם‪ ,‬כאשר הוגש לו המרק‪ ,‬אמר שהפעם‬ ‫המרק עוד יותר טעים מאתמול‪ .‬פעם קלאודיו ביקש לחמניה וכאשר לא‬ ‫קיבל את הלחמניה ביקש חצי לחמניה‪ .‬במצב זה הילדה החליטה שהגיע‬ ‫הזמן לעשות את הצעד הבא‪.‬‬

‫‪38‬‬


‫קלאודיו ‪ :‬אילן יעקבי‬

‫הרמן פתח ואמר‪:‬‬ ‫"אני חושב שבנות הברית אינן מבינות שאין טעם להלחם בנו‪ ,‬כי‬ ‫מפלתם ודאית"‪.‬‬ ‫"כן‪ ,‬המפקד‪ .‬אילו ידעו מהו גודל כוחנו בפריסת הכוחות מרומא דרומה‬ ‫היו נרתעים‪ .‬יתכן שדווקא אי הידיעה מתניעה אותם קדימה"‪ ,‬ציין קורט‪.‬‬ ‫קמ ַפנְ יה או‬ ‫"זהו רעיון מעניין‪ ,‬אפשר להכפיל את מספר הדיווזיות בַ ְ‬ ‫לפרסם מספרים מוגזמים כדי שבעלות הברית ירתעו‪ .‬הרי אין להם‬ ‫מודיעין על היקף כוחותינו"‪ ,‬הוסיף הרמן מהרהורי ליבו‪.‬‬ ‫"נכון‪ ,‬המפקד‪ .‬האם נכון שמיטב חיילנו כבר פרוסים בדרום?"‬ ‫הרב‪-‬סרן פרט כעת את שמות הדיוויזיות ומקום מחנותיהם‪" .‬כולם‬ ‫פרוסים ומוכנים לקרב"‪ ,‬הוסיף בבטחון‪ .‬הילדה מתבוננת במרתה ומופתעת‬ ‫מתשומת הלב הרבה שמרתה מקדישה לנושאים הצבאיים המשעממים‪.‬‬ ‫"מה העניין מרתה?"‬ ‫"זה מעניין מאוד"‪.‬‬ ‫בתקופה זו הילדה עדיין לא ידעה כיצד לנקום בגרמנים וכיצד להעביר‬ ‫את המידע המודיעיני שבידה לבנות הברית‪ .‬היא לא רשמה עדיין בזכרונה‬ ‫המופלא את כל הפרטים הצבאיים‪ ,‬אבל את מרביתם זכרה‪.‬‬ ‫"כן‪ ,‬זה מענין"‪ ,‬אמרה הילדה‪.‬‬ ‫"בואי ואספר לך מקרה מעניין"‪ ,‬אמרה מרתה‪" ,‬אולי ניגש לשולחן‬ ‫הפנוי?"‬ ‫"בסדר"‪.‬‬

‫‪37‬‬


‫בגוב האריות הנאצי‬

‫פרק ה'‬

‫מרתה מצטרפת לשולחנם‬ ‫של הילדה וקורט‬

‫ע‬

‫רב אחד בפגישה הבאה )החמישית( חבריו של קורט ערכו מסיבה‬ ‫לכבודו‪ .‬הם‪ ,‬הריעו לכבודו ולכבוד חברתו הילדה‪ .‬הם שרו שירים‬ ‫תוך הקשת כוסות בירה‪.‬‬ ‫הילדה הצטרפה‪ ,‬שרה וגם שתתה איתם בירה‪ .‬אז קם קורט והכריז‪:‬‬

‫"חברים יקרים‪ ,‬אני רוצה לאחל ניצחון לצבאנו הנאמן‪ ,‬למפקדנו כאן‬ ‫ובכל מקום שאנו נלחמים בו‪ ,‬וכמובן לפירר שלנו‪ .‬אני רוצה לאחל‬ ‫להילדה ולי חיים מאושרים יחד אחרי המלחמה"‪.‬‬ ‫הילדה הופתעה‪ ,‬אבל הגיבה בשמחה‪ .‬מרתה ביקשה מהתזמורת‬ ‫שתמשיך לנגן וניגשה לשולחנם של קורט וחבריו והתישבה ליד הילדה‪.‬‬ ‫"באתי לשיר מכאן לכבוד העתיד של קורט והילדה"‪.‬‬ ‫"הידד‪ ,‬מרתה‪ ,‬הידד"‪ ,‬קראו חבריו של קורט‪.‬‬ ‫"אבל‪ ,‬קודם כל נשתה לחיים לחיי הזוג המאוהב‪".‬‬ ‫"הידד‪ ,‬הידד"‪ ,‬צעקו חבריו‪.‬‬ ‫"תשירי לנו אחר‪-‬כך‪ ,‬עכשיו שבי איתנו"‪ ,‬אמרה הילדה‪.‬‬ ‫"כן‪ ,‬תשבי איתנו"‪ ,‬הוסיף קורט‪.‬‬ ‫רב‪-‬סרן אס‪.‬אס הרמן שישב בשולחן הסמוך‪ ,‬הקצין המבוגר שהציע‬ ‫להילדה לשבת לידו כשנכנסה לאולם בפעם הראשונה‪ ,‬הצטרף לשולחן‪.‬‬ ‫האווירה הייתה שמחה‪ .‬חיש מהר התחילה שיחה ערה בנושאים צבאיים‪.‬‬

‫‪36‬‬


‫קלאודיו ‪ :‬אילן יעקבי‬

‫המוסיקה במועדון הייתה שקטה עכשיו ומרתה והתזמורת עמדו לסיים‬ ‫את ההופעה‪.‬‬ ‫)במבט המביע פחד( "חלמתי חלום"‪ ,‬אמרה הילדה‪.‬‬ ‫"מפחיד?"‪ ,‬שאל קורט‪.‬‬ ‫"חלמתי שהיינו במיטה"‪.‬‬ ‫"באמת?? הרי לא היו לך פחדים כאלה"‪.‬‬ ‫"לא‪ ,‬אבל‪."...‬‬ ‫"אבל מה?"‬ ‫"הפעם היו בינינו גופות"‪.‬‬ ‫"איזה גופות?"‬ ‫"אני לא יודעת‪ ,‬סתם גופות ערומות"‪ ,‬העירה הילדה‪.‬‬ ‫"נבהלת?"‬ ‫"זה היה סיוט"‪ ,‬אמרה כשהיא רועדת‪.‬‬ ‫"האם הסיוט הזה חזר?" שאל קורט בחשש‪.‬‬ ‫"כן‪ ,‬לפעמים"‪ ,‬אמרה כמו מתוך חלום רע‪.‬‬ ‫"מתי הסיוט התחיל?"‬ ‫"מאז שהכרתי אותך"‪.‬‬ ‫"האם את חושבת שאני קשור לסיוט?"‪ ,‬שאל בתמיהה‪.‬‬ ‫"לא יודעת"‪ ,‬אמרה מהורהרת‪.‬‬ ‫"והחלום מעורר בך חרדות?"‬ ‫"כן‪ ,‬לפעמים"‪.‬‬

‫‪35‬‬


‫בגוב האריות הנאצי‬

‫"ומה שם המשפחה הרשום בכרטסת העירייה והמשטרה?"‬ ‫"יעקבי"‪.‬‬ ‫"נו?" שאל בציפיה לשמוע שכתובתם החדשה ידועה‪.‬‬ ‫"המפקד‪ ,‬מתברר שהם נמלטו‪ .‬השכנים האיטלקים אמרו שהם עזבו‬ ‫מזמן וגם הוסיפו שאולי הם עברו לגור בגטו היהודי"‪.‬‬ ‫"המשיכו בחיפושים"‪.‬‬ ‫"כן‪ ,‬המפקד‪".‬‬ ‫קורט חזר למועדון והתישב במקומו מהורהר‪ .‬הילדה לא שאלה שאלות‪.‬‬ ‫היא הבחינה שכניראה מדובר בחקירה ורצוי לא להתערב‪.‬‬ ‫בפגישה הבאה )הרביעית( ימים אחדים לאחר מכן‪ ,‬הם ישבו על ספסל‬ ‫בחצר של המועדון‪ .‬החצר הייתה יפה‪ .‬במרכז החצר הייתה מזרקה ובה‬ ‫דגי זהב ומסביב ורדים בצבעים שונים‪ .‬הילדה שאלה את קורט היכן הוא‬ ‫מוצב והאם המחנה שלו רחוק‪.‬‬ ‫הקצין הנאצי הצעיר והנאיבי תאר בפניה את מיקומו של המחנה וגם‬ ‫של המחנות האחרים שבהם ביקר בתוקף תפקידו‪ .‬תפקידו היה לרכז‬ ‫סביבו קבוצת חיילים שיסייעו בידו ללכוד יהודים מסתתרים‪ .‬הוא תיאר‬ ‫את יעדו של כל מחנה‪ .‬היו ביניהם מחנות מודיעין ומחנות שבהם רוכזו‬ ‫חיילים חדשים ומחנות אימונים‪ .‬הוא התפאר שיכול היה‪ ,‬אילו רצה בכך‪,‬‬ ‫לקבל תפקיד הולם ואחראי בכל אחד מהמחנות‪.‬‬ ‫הילדה נדהמה‪ .‬היא ידעה מעט על ריגול צבאי וחשבה בליבה‪" :‬איזה‬ ‫קצין נאצי נאיבי אתה‪ ,‬הרי אתה לא יודע עלי הרבה ואולי אני בכל זאת‬ ‫מרגלת?"‬ ‫קורט המשיך בלהט וציין שמות מפקדים ודרגותיהם‪ .‬הוא הדגיש‬ ‫שכולם מאוד נאמנים למשימה שהפירר הטיל עליהם‪ .‬הוא גם הדגיש‬ ‫שהפירר הוא עבורם אבי האומה הגרמנית הארית‪.‬‬

‫‪34‬‬


‫קלאודיו ‪ :‬אילן יעקבי‬

‫"הוא קצין אס‪.‬אס‪ .‬הממונה ישירות על ידי הפירר"‪.‬‬ ‫"האם קציני אס‪.‬אס‪ .‬שונים מחיילים רגילים?" שאלה )בשיקול דעת(‪.‬‬ ‫"הוא איש אמונו וימינו של הפירר בנושא ביטחון‪ .‬שמת לב לשני‬ ‫'הברקים' והסמל עם המלבנים הקטנים ליד צוורונו?" שאל קורט‪.‬‬ ‫"מדיו שחורים"‪ ,‬קבע סופית‪.‬‬ ‫"כן"‪.‬‬ ‫"במועדון הסגור והבטוח שלנו לא יתכן שיכנס מרגל‪ .‬אילו הצליח‬ ‫להיכנס הוא בודאי יוכל לאסוף כאן מידע סודי וחסוי רב שיוכל לסייע‬ ‫לאויב‪ .‬לכן תפקידו חשוב מאוד‪".‬‬ ‫"נכון‪ ,‬הוא עושה את תפקידו בנאמנות"‪.‬‬ ‫"זהו! האיש המסוכן ביותר במועדון עבורי ועלי להשתדל לא ליצור‬ ‫עימו שום קשר"‪ ,‬חשבה הילדה בליבה‪.‬‬ ‫לפתע נכנס חייל‪ ,‬כנראה אחד השומרים בכניסה‪ ,‬הודיע שמחפשים את‬ ‫סגן קורט‪.‬‬ ‫"מה העניין?" שאל בטון רציני‪.‬‬ ‫"יש מידע חדש"‪ ,‬ענה החייל‪.‬‬ ‫"אצל מי?"‬ ‫"הוא ממתין בחוץ‪".‬‬ ‫קורט מזדרז ויוצא לחצר‪.‬‬ ‫"היכן הוא?"‬ ‫"שם" )מצביע לכיוון הבנין הקטן(‪.‬‬ ‫קורט ניגש בחיפזון את החייל בחצר ומזהה את אחד מחייליו‪.‬‬ ‫"המפקד‪ ,‬גילינו כתובת ברשימות המשטרה בקשר למשפחה יהודית‬ ‫שהייתה רשומה גם בעירייה‪ .‬זאת משפחה שהגיעה לאיטליה לפני‬ ‫הב ֵרנֵ ר באלפים מגרמניה"‪.‬‬ ‫למעלה משלוש שנים דרך מעבר ְ ּ‬ ‫"בדקתם את הכתובת?"‬ ‫"כן‪ ,‬מדובר ברחוב המלכה מרגריטה ‪."101‬‬

‫‪33‬‬


‫בגוב האריות הנאצי‬

‫פרק ד'‬

‫הילדה מוכרת כאהובת הקצין הנאצי‬

‫ב‬

‫פגישה הבאה )השלישית( במועדון עוד באותו שבוע‪ ,‬הילדה כבר‬ ‫הפכה לדמות מוכרת‪ .‬היא זכתה להתייחסות מצד קצינים נוספים‬ ‫שהוצגו בפניה‪ .‬רק אדם אחד נשאר מסוגר וקודר‪ .‬האיש בשחור עמד‬ ‫תמיד בפינת המועדון מול הכניסה‪ .‬הוא תמיד עמד שם לבדו‪ ,‬שותק‬ ‫וסוקר במבטיו את כל הנכנסים במבט חשדני‪ .‬הוא מעולם לא הצטרף‬ ‫לשולחן כלשהו‪ .‬הוא היה מופיע בשעה קבועה ומסתלק לפתע בשעה‬ ‫מאוחרת קבועה‪ .‬הילדה נמנעה מליצור איתו קשר עין‪ ,‬אך לפעמים‬ ‫הרגישה שהוא מביט בה ארוכות‪ .‬בודאי‪ ,‬לא העלה בדעתו שהיא יהודיה‪,‬‬ ‫המעזה להטמע בחברתם‪ .‬זאת במיוחד בזמן שבכל רחבי אירופה ואפילו‬ ‫באיטליה יהודים מובלים כצאן לטבח למחנות השמדה‪ .‬האיש בשחור‬ ‫ביקר גם במועדונים נוספים‪ ,‬כך שמעה‪ .‬תפקידו היה לצוד מרגלים‪.‬‬ ‫לפעמים‪ ,‬כאשר חשד באורח‪ ,‬ציווה עליו לצאת עימו לחצר‪ .‬הוא היה‬ ‫איש מפחיד‪ .‬פעם ראתה כיצד האיש בשחור מצווה על אחד האורחים‬ ‫לצאת איתו לחצר‪ .‬אז ראתה ששני בלשים בלבוש אזרחי הצטרפו אליו‪.‬‬ ‫"קורט‪ ,‬לאן לוקחים את האורח?"‬ ‫"לבנין קטן מאחורי המועדון"‪ ,‬אמר באדישות‪.‬‬ ‫"מה יש שם?" שאלה הילדה כשהיא נועצת בו מבט מלא סקרנות‪.‬‬ ‫"את מאוד סקרנית"‪.‬‬ ‫"כן"‪.‬‬ ‫"הוא מופקד על ביטחון המועדון‪ ,‬בתפקידו כקצין הביטחון הראשי‬ ‫והוא גם יותר מזה‪".‬‬ ‫"מה זאת אומרת?"‬

‫‪32‬‬


‫קלאודיו ‪ :‬אילן יעקבי‬

‫אחרים בשוויצריה מדברים איטלקית בסדר או צרפתית"‪ ,‬אמרה הילדה‬ ‫כשהיא מרגישה צורך להסביר ולנמק את הגרמנית הטובה שלה‪.‬‬ ‫"כן‪ ,‬כן שמעתי על כך ‪ ,‬האם החיים שם היו קשים?"‬ ‫"כן‪ ,‬החיים היו קשים למדי‪ .‬להורים שלי לא הייתה פרנסה טובה והיינו‬ ‫עניים‪ ,‬החיים נעשו ממש לא בטוחים כי ההפצצות במחוזותנו היו קשות‬ ‫ובעיקר היו שמועות‪"...‬‬ ‫"שמועות? איזה שמועות?"‪ ,‬שאל קורט‪.‬‬ ‫"אתה לא רוצה לדעת"‪ ,‬אמרה כמתחמקת‪.‬‬ ‫"מדוע?" שאל קורט‬ ‫"כי אמרו שאם בנות הברית יפלשו למקום ויענישו את כל התושבים‬ ‫הנאמנים לגרמנים על שיתוף פעולה איתכם‪ .‬ועוד אמרו ששוויצריה היא‬ ‫בעצם הבנק של היטלר"‪.‬‬ ‫"אלה דברי הבל‪ .‬שוויצריה איננה הבנק של היטלר יותר מכל מדינה‬ ‫אחרת‪ .‬בנות הברית מחפשות תירוצים‪ .‬שוויצריה היא מדינה ניטרלית‪.‬‬ ‫שויצריה נמצאת בדיוק במרכז אירופה‪ .‬היא יכולה לשמש בסיס‬ ‫למטוסיהם לצורך תידלוק והכנה למתקפה על כל הארצות הגובלות בה‪".‬‬ ‫"לא‪ ,‬לא שמעתי אף פעם טיעונים כאלה"‪ ,‬אמרה הילדה‪.‬‬ ‫"העיקר עכשיו‪ ,‬אין לך ממה לפחד כאן כי לבנות הברית אין כל סיכוי‬ ‫להגיע לרומא"‪ ,‬השיב קורט בגאווה‪.‬‬ ‫"אתה באמת מרגיע אותי ועכשיו אני מרגישה בטוחה יותר"‪.‬‬ ‫"אני שמח לשמוע זאת‪".‬‬ ‫כאשר נפרדו באותו ערב בהינף יד לשלום‪ ,‬הילדה עדיין לא הגדירה את‬ ‫עצמה "אהובת הקצין הנאצי"‪ .‬היא העדיפה לא לספר דבר להוריה על‬ ‫הבילוי במועדון בדיוק כפי שהציעה מרתה‪ .‬כך היה עדיף‪ ,‬בינתיים‪.‬‬

‫‪31‬‬


‫בגוב האריות הנאצי‬

‫חן בעיניו‪ .‬הילדה הסיקה מדבריו עם חבריו שהוא חדש במועדון‪ .‬תפקידו‬ ‫היה לארגן את חייליו ולהכינם ביעילות לאיתור יהודים לפי רשימות‬ ‫שמיות שקיבל ממפקדיו‪ .‬הרשימות נמסרו לגרמנים על ידי גורמים‬ ‫איטלקיים בעיריה ובמשטרה מקומית‪ .‬היא הבינה שלצורך איתור‬ ‫הכתובות הוטל עליו להכיר היטב את מפת רחובותיה וסמטאותיה של‬ ‫רומא‪ .‬דבר שהוא בהחלט מורכב ומסובך לביצוע בעיר גדולה כל‪-‬כך‪.‬‬ ‫סגן אס‪.‬אס קורט היה בטוח שיש ברומא‪ ,‬גם אחרי האקציה הרחבה ללכידת‬ ‫יהודים‪ ,‬בשישה עשר בחודש אוקטובר ‪ ,1943‬יהודים רבים המסתתרים‬ ‫בשמות בדויים בעיר ובסביבתה‪ .‬גם לוֹ היה ידוע שהעם האיטלקי אוהד‬ ‫יהודים ומסתיר אותם במקומות מיסתור רבים‪ .‬אוהבי יהודים בארצות‬ ‫אחרות נענשו קשות על יחסם החיובי ליהודי‪ ,‬אבל‪ ,‬כאן באיטליה לא ניתן‬ ‫להעניש איטלקים‪ .‬התופעה הייתה רחבת ממדים‪ .‬אם רצית להעניש אוהבי‬ ‫יהודים היית צריך להעניש את רוב אוכלוסיית איטליה‪.‬‬ ‫סגן קורט היה אחראי לתידרוך חייליו ויצא בראשם למבצעי חיפוש‬ ‫רגליים ובעיקר ממונעים‪ .‬הסיורים התבצעו ביום‪ .‬לפעמים‪ ,‬הסיורים‬ ‫נמשכו עד שעות הערב‪ .‬אחר‪-‬כך היה ניגש למועדון לנפוש‪ .‬הוא היה‬ ‫חוזר מאוחר למדי למחנה הצבאי בפאתי העיר‪ .‬המחנה שלו היה מחנה‬ ‫אספקה ברובו‪ ,‬האספקה כללה נשקים‪ ,‬בגדים ומנות קרב‪ .‬הילדה הסיקה‬ ‫עובדות אלה משיחותיו עם חבריו לשולחן‪ .‬היא ישבה שעות ארוכות‬ ‫במועדון‪ .‬היא לא הרגישה מאוימת‪ .‬היא גם לא הרגישה מאוימת בחברת‬ ‫קורט‪ .‬קורט היה ביישן עם נשים‪ ,‬עדין ומנומס בעיניה‪.‬‬ ‫"שמתי לב שהגרמנית שלך טובה מאוד"‪ ,‬אמר קורט‪ ,‬ערב אחד‬ ‫)בפגישה השניה(‪.‬‬ ‫"אצלנו רוב האוכלוסיה דוברת גרמנית‪ .‬היו לנו שכנים מברלין ואני‬ ‫שיחקתי תמיד עם הבת שלהם גְ ִר ָיטה מ ְ ּו ַלרט‪ .‬ממש הייתי בת בית בביתם‬ ‫במשך כל תקופת ילדותי‪ .‬במחוז שלנו דיברו בעיקר גרמנית‪ .‬במחוזות‬

‫‪30‬‬


‫קלאודיו ‪ :‬אילן יעקבי‬

‫"כן‪ ,‬לצערי‪ ,‬אני מכירה קרציות‪ ,‬האם אתה מתכוון ליצורים הקטנים‬ ‫היושבים על גבי כלבים‪ ,‬למשל?"‪ ,‬הגיבה הילדה בהבעת גועל‪.‬‬ ‫"בדיוק כך" אמר הקצין בפנים נוקשות והוסיף‪" ,‬כאלה הם היהודים‬ ‫היושבים על גבה של גרמניה והמדינות שהגענו אליהן‪) .‬ואז עיוות את פניו(‬ ‫כשהוא מנפנף שטר של חמשת אלפים לירטות‪.‬‬ ‫והוא הדגיש שהוא מוכן להתערב ולהמר על חמשת אלפים לירטות‬ ‫שמעולם לא ישב קרוב ליהודי‪ .‬והדגיש שיש לו חוש ריח מפותח והוא‬ ‫מסוגל להריח יהודי ממרחק של קילומטר‪.‬‬ ‫טיפש יהיר ומתרברב שכמוך‪ ,‬אילו רק ידעת שממש ברגע זה אתה‬ ‫יושב ליד יהודיה ושבעצם אין לך חוש ריח בכלל‪ .‬בהינף יד חטפה מידו‬ ‫את השטר של חמשת אלפי הלירטות‪ .‬זה היה סכום נכבד שאפשר היה‬ ‫לרכוש בו מזון למספר שבועות‪ .‬הנאצי היהיר התכוון להצית לעצמו‬ ‫סיגריה בהצתת השטר עם המצת שלידו‪.‬‬ ‫"אדוני‪ ,‬האם לא תרשה לי להדליק לך את הסגריה במצת המונח לידך?"‬ ‫בתנועה זריזה דחפה את השטר לחולצתה והדליקה לו את הסיגריה עם‬ ‫חיוך רחב‪.‬‬ ‫רב‪-‬סרן אס‪-‬אס הרמן צחק בקול רם‪ .‬כולם הרימו כוסית לכבוד הילדה‪.‬‬ ‫הילדה התבוננה סביבה וראתה שכולם הזדהו לא רק עם הגדרת היהודים‬ ‫כקרציות‪ ,‬אלא גם עם הזֵ ְס ָטה שלה‪ .‬איש לא התיחס לשטר שחטפה‪ .‬הגדרת‬ ‫היהודים כקרציות כמעט גרם לה להתפרץ‪ .‬היא רצתה לומר להם שהם בסך‬ ‫הכל חבורת טיפשים שמוחם שטוף שנאה עיוורת ושהם פוגעים בציבור‬ ‫שלם של אנשים חסרי מגן‪ .‬כל הכללה כמו הגדרת היהודים כקרציות היא‬ ‫מחשבה נבערת ותלושה מכל מציאות‪ .‬מציאות הכרוכה בהכרה מקרוב של‬ ‫הציבור היהודי ותרומתו לתרבות הגרמנית מימים ימימה‪.‬‬ ‫הקצין הצעיר התבונן ארוכות בהילדה בהערצה גלויה‪ .‬תעוזתה מצאה‬

‫‪29‬‬


‫בגוב האריות הנאצי‬

‫נשותיהם‪ .‬רק לקצין צעיר אחד לא הייתה בת זוג‪ .‬על השולחן היו בקבוקי‬ ‫בירה‪ ,‬קפה ומאפרות‪ .‬השיחה קלחה על נושאים צבאיים שונים ובעיקר‬ ‫על מערך הכוחות הגרמניים ברוסיה‪ .‬הילדה התבוננה סביבה בחיוך קל‬ ‫כאילו הסכימה עם כל מה שנאמר‪.‬‬ ‫הקצינים דיברו גלויות גם על המחנות הצבאיים שהיו פזורים מסביב‬ ‫לרומא‪ .‬במיוחד הדגישו את הקשיים לקבלת שיתוף פעולה מצד‬ ‫האוכלוסייה המקומית‪) .‬מלבד הפשיסטים(‪ ,‬הם הדגישו את הקושי‬ ‫להחדיר באיטלקים את השנאה ליהודים‪ .‬האיטלקים לא שנאו יהודים‪.‬‬ ‫היהודים ברומא נחשבו לאוכלוסיה מכובדת וותיקה מאוד עוד מתקופת‬ ‫הקיסרות הקדומה‪ .‬רוב האיטלקים התנגדו להסגרת יהודים לנאצים‪.‬‬ ‫בראש המתנגדים עמדו חברי המחתרת שעשו ככל יכולתם להתנגד‬ ‫לשלטון הגרמנים‪ .‬האיטלקים חסו על נשים‪ ,‬קשישים ובמיוחד על ילדים‪.‬‬ ‫)ב ְמ ִ ּבינוֹ ( או חס וחלילה לגרום לפגיעה בילד‪.‬‬ ‫איטלקי לא מוכן לסכן ילד ַ ּ‬ ‫היה ידוע ומפורסם בין האיטלקים לבין עצמם שבזמן האקציה הגדולה‬ ‫ללכידת יהודים ברומא בשישה עשר באוקטובר ‪ 1943‬האיטלקים הסתירו‬ ‫יהודים בבתים פרטיים‪ ,‬בכנסיות ובמינזרים ובכל דרך אחרת שנראתה‬ ‫להם אפשרית‪ .‬לדוגמה‪ַ ,‬אנגֵ לוֹ פו ִּר ִיפ ָיקטוֹ הציע להילדה שאם היא תעצר‬ ‫על ידי הנאצים‪ ,‬הוא יעניק מחסה ומקלט לקלאודיו ויטען שקלאודיו הוא‬ ‫בפ ַר ְס ַק ִטי ונהרגה בהפצצה‪ .‬כך קלאודיו יקרא‬ ‫הבן של אחותו שהתגוררה ְ‬ ‫קלאודיו פוריפיקטו‪.‬‬ ‫אס‪-‬אס ֶה ְר ַמן‪ ,‬הקצין המבוגר שהציע להילדה להצטרף לשולחן‪,‬‬ ‫ֵ‬ ‫רב‪-‬סרן‬ ‫טען בלהט שאם המחתרת האיטלקית תעז לפגוע בגרמנים היא תיענש בכל‬ ‫חומרת הדין‪ .‬לבסוף‪ ,‬כמובן‪ ,‬השיחה התגלגלה לבעית היהודים‪.‬‬ ‫"גבירתי הנכבדה‪ ,‬האם את מכירה קרציות?" אמר רס"ן אס‪.‬אס הרמן‬ ‫כשהוא פונה להילדה היושבת לידו‪.‬‬

‫‪28‬‬


‫קלאודיו ‪ :‬אילן יעקבי‬

‫הכניסה למועדון ותיגשי לשומרים"‪.‬‬ ‫"הם ירצו לזהות אותי ויבקשו תעודות"‬ ‫"הם לא יבקשו תעודות"‪.‬‬ ‫"מהיכן הביטחון?"‬ ‫"אל תחששי‪ .‬אני אמסור להם את שמך ואספר להם שאת באת כדי‬ ‫להצטרף למועדון"‪.‬‬ ‫"וזה מספיק?" שאלה הילדה‪.‬‬ ‫"כאשר תפתחי את דלת הכניסה‪ ,‬אני אפסיק את זימרתי באמצע‪.‬‬ ‫התזמורת תכיש במצילתיים כדי להשיג תשומת לב מירבית‪ .‬אז אכריז‬ ‫בקול רם כשאני מצביעה עלייך‪' ,‬ברוך בואך הילדה משויצריה בצל‬ ‫קורתנו'"‪.‬‬ ‫"ואז?"‪ ,‬שאלה הילדה כשבעיניה מבט מלא דאגה‪.‬‬ ‫"אני אציג אותך כפליטה משוויצריה מהאזור הדובר גרמנית‪ .‬אציין‬ ‫שהגעת לרומא בגלל ההפצצות של בנות הברית שם ואבקש מהקהל‬ ‫לקבלך במחיאות כפיים"‪.‬‬ ‫"ומה אעשה אחר‪-‬כך?"‬ ‫"אז בודאי יקום אחד הקצינים ויבקש ממך להצטרף לשולחנו‪ .‬תישארי‬ ‫רגועה ומחייכת‪ .‬סיפור כיסוי כזה עם קבלת פנים כזאת תבטל כל סיכוי‬ ‫לחשד שבכלל יתכן שיהודיה תעז לבצע‪".‬‬ ‫"נשמע מפחיד"‪) ,‬המומה( אבל לבסוף הנהנה בראשה לחיוב )בחיוך(‪.‬‬ ‫בשעה שנקבעה הילדה פסעה לכיוון מדרגות המועדון הנאצי‪ .‬היא‬ ‫זכרה כל פרט מהוראותיה של מרתה‪ .‬השומרים ששמעו את שמה פתחו‬ ‫לה את הדלת‪ .‬היא נעמדה בכניסה והתבוננה סביב‪ .‬המועדון היה מלא‬ ‫נאצים בכל מיני דרגות שאותן עדיין לא למדה לפענח‪ .‬לקראתה קם קצין‬ ‫מבוגר שעשה רושם של קצין גבוה לפי מספר הריבועים שעל צוורונו‪.‬‬ ‫הקצין הציע לה להצטרף לשולחנו‪ .‬ליד השולחן ישבו מספר קצינים עם‬

‫‪27‬‬


‫בגוב האריות הנאצי‬

‫בנסיעתה למרתה חשבה שהיא תעשה זאת גם כדי לנקום את הפגיעה‬ ‫בעמה‪ .‬היא לא הצליחה לגלות היכן בני משפחתה‪ .‬לא קרוביה מצד אביה‬ ‫)גדנְ ְסק( שליד‬ ‫בס ַטרוֹ גַ ְרד ליד ַדנְ צִ 'יג ַ‬ ‫בגְ ֵרץ שבגרמניה ולא מצד אימה ְ‬ ‫חוף הים הבלטי‪ .‬האם כולם נרצחו? ליבה אמר לה שהם נרצחו‪ .‬היא לא‬ ‫הצליחה ליצור קשר טלפוני עם בני המשפחה הענפה שנשארו מאחור‬ ‫בגרמניה מאז שהגיעה לרומא‪ .‬רק פעם אחת דיברה עם דודה אחי אימה‪,‬‬ ‫יוליוס‪ .‬היא נזכרה כיצד ניסתה לשכנעו להגיע לרומא למקום מבטחים‪,‬‬ ‫אך ללא הצלחה‪.‬‬ ‫"שלום מרתה"‪.‬‬ ‫"שלום הילדה‪ .‬האם הגעת להחלטה?"‬ ‫"כן"‪ ,‬מקמטת את מיצחה‪.‬‬ ‫"ומה החלטת"‪ ,‬שאלה מרתה בסקרנות‪.‬‬ ‫"החלטתי לנקום"‪ ,‬אמרה הילדה כמו מי שקובעת לעצמה את גורלה‪.‬‬ ‫"איך??"‪ ,‬דרשה מרתה לברר‪.‬‬ ‫"אני עדיין לא יודעת"‪ ,‬אמרה הילדה בהיסוס‪.‬‬ ‫"הרי את לא מתכוונת לפגוע בקצין נאצי במועדון?"‪ ,‬אמרה מרתה‬ ‫בקול כמעט מאיים‪.‬‬ ‫"יתכן‪ ,‬אבל עדיין לא החלטתי‪ ,‬אני מחפשת דרך הרבה יותר יעילה‬ ‫כנקמה‪ .‬אבל‪ ,‬תחילה אנסה להשיג מזון"‪.‬‬ ‫"אני מקווה שתחליטי בחיוב‪ .‬קודם כן תחשבי שהרעיון‪ ,‬אני מקווה‪,‬‬ ‫בכל זאת אינו אבסורדי אם נֵ יַ ֵשם אותו בצורה נבונה"‪ ,‬אמרה מרתה במבט‬ ‫חודר‪.‬‬ ‫"איזו צורה נבונה תיתכן אם את נכנסת לגוב אריות? האם תשכנעי את‬ ‫האריות שלא כדאי להם לטרוף אותך?" )צוחקת(‪.‬‬ ‫"בואי ואסביר לך את תוכניתי ואז תצחקי‪ .‬ובכן‪ :‬אנחנו נקבע שעה‬ ‫מדויקת ומותאמת )נֵ ַא ּ ֵפס שעונים(‪ .‬את תגיעי בשעה שנקבע לשער‬

‫‪26‬‬


‫קלאודיו ‪ :‬אילן יעקבי‬

‫הילדה היתה בטוחה שמרתה מתלוצצת‪ ,‬כי איך אפשר בכלל להעלות‬ ‫על הדעת שיהודיה תסכים להצעה שפירושה התאבדות‪ .‬איך היא עם אף‬ ‫גדול )שהתעקם מנפילה בגיל העשרה( תעז להכנס לגוב האריות?‬ ‫"האם יצאת מדעתך?" )מזועזעת(‬ ‫מרתה נשארה רגועה ורצינית ובקול שקט ומשכנע הסבירה‪" ,‬דווקא‪,‬‬ ‫דווקא בגלל שזהו רעיון מטורף ולא מתקבל על הדעת‪ ,‬איש לא יעלה‬ ‫בדעתו שיהודיה תעז להכנס מרצונה החופשי לתוך חבורה של קצינים‬ ‫נאציים‪".‬‬ ‫"אני לא מסוגלת‪ ,‬זוהי התאבדות"‪ ,‬אמרה הילדה‪.‬‬ ‫ברצינות ובהתלהבות ובקול שקט וצלול מרתה הוסיפה‪" ,‬חישבי על‬ ‫מזון שתוכלי להשיג למשפחה"‪.‬‬ ‫"לא‪ ,‬אני לא מאמינה שאני מסוגלת לבצע צעד מסוכן כל‪-‬כך‪ .‬אני‬ ‫ארעד מפחד ולשוני תדבק לחיכי‪ .‬זהו רעיון מטורף שאין לו סיכוי‪ .‬אף‬ ‫יהודיה לא תעז‪) .‬חושבת( אני עלולה לפלוט מילים שרק גרמנים מכירים‪.‬‬ ‫מילים שמשתמשים בהן רק באזור מסוים כמו ברלין‪ .‬גם המבטא שלי‬ ‫יחשוף אותי כברלינאית ולא כשוויצרית‪".‬‬ ‫"חישבי על ההצעה‪ ,‬אבל אל תגלי להורייך"‪ ,‬התעקשה מרתה‪.‬‬ ‫"כן‪ ,‬אני אחשוב ולא אגלה להם מילה על הרעיון המטורף והמסוכן‬ ‫ועדיף כך‪ ,‬כדי שלא ידאגו"‪ ,‬אמרה הילדה‪.‬‬ ‫"תגידי להם שאת נוסעת אלי כדי ללמוד לדבר איטלקית איתי ועם‬ ‫מכרים שלי"‪ ,‬סיכמה מרתה‪.‬‬ ‫באותו לילה הילדה לא יכלה להרדם‪ .‬מחשבות התרוצצו בראשה על‬ ‫הסכנות הרבות בביקור במועדון קצינים נאציים ושאולי עדיף לסבול‬ ‫מרעב במקום להסתכן כל‪-‬כך‪.‬‬ ‫לבסוף ידעה מה היא צריכה לעשות‪.‬‬

‫‪25‬‬


‫בגוב האריות הנאצי‬

‫פרק ג'‬

‫תוכנית ההצטרפות‬ ‫למועדון הקצינים הנאצים‬

‫ַמ‬

‫ְר ָתה היתה זמרת מועדונים בת שלושים‪ ,‬נאה למראה ופיקחית‪.‬‬ ‫הוריה נפטרו בהיותה נערה והיא נאלצה להתפרנס בכוחות עצמה‪.‬‬ ‫בגיל עשרים ושש ילדה ילד בלתי חוקי לאדם בשם ֵרנַ טוֹ ‪ .‬הילד הקטן‬ ‫נפטר ומרתה התיחסה לקלאודיו שהיה בן גילו כאילו היה בנה‪ .‬קלאודיו‬ ‫הרגיש בביתה חופשי לעשות כרצונו‪ .‬הילדה לקחה את קלאודיו למרתה‬ ‫כדי לשמח אותה‪ .‬הילדה תיארה בפניה את מצוקת הרעב ובקשה ממנה‬ ‫עצה כיצד להשיג עבודה כתופרת ולמצוא חוג לקוחות חדש‪.‬‬ ‫הילדה החליטה לגשת למרתה ולבקש את עזרתה‪.‬‬ ‫"שלום מרתה"‪.‬‬ ‫"שלום לך"‪.‬‬ ‫"מזמן לא נפגשנו"‪.‬‬ ‫"נכון"‪.‬‬ ‫"אני יוצאת עם השמלה שתפרת לי לפני כשנה למועדון שבו אני שרה‪".‬‬ ‫"את זוכרת שתארתי בפניך את הרעב?" שאלה הילדה‪.‬‬ ‫"כן‪".‬‬ ‫"האם תוכלי לעזור לי למצוא חוג לקוחות כתופרת?"‬ ‫"יתכן‪".‬‬ ‫פתאום אורו עיניה של מרתה‪.‬‬ ‫"האם חשבת פעם לבוא למועדון קצינים נאצים במקום שבו אני שרה‬ ‫בוִ יָ ה וֵ נֵ ֵטוֹ ?"‪ ,‬אמרה מרתה בחיוך‪.‬‬

‫‪24‬‬


‫קלאודיו ‪ :‬אילן יעקבי‬

‫"כן"‪ ,‬אישרה הילדה‪.‬‬ ‫"הייתה שמועה‪ ,"....‬נזכרה הילדה‪.‬‬ ‫"איזו שמועה?"‬ ‫"שהיטלר היה ברכבת שחזרה מרומא וממש חלפה לידנו‪".‬‬ ‫"האומנם?"‬ ‫"זה היה ב‪ .1938-‬אבל כעת ב‪ 1944-‬בדירת המסתור היה צריך לדאוג‬ ‫למזון‪ .‬כרטיסי המזון עזרו‪ ,‬אבל הכסף לא הספיק לרכישת מזון יקר‬ ‫ועבודה לא היתה‪ .‬פתאום עלה רעיון בראשה של מינה‪ .‬היא נזכרה במרתה‬ ‫שהתיידדה עם הילדה לאחר שהילדה תפרה לה שמלה לשביעות רצונה‬ ‫המלא‪ .‬זה היה לפני כשנה כאשר נסעה מהגטו לקחת לה מידות לשמלה‪".‬‬

‫‪23‬‬


‫בגוב האריות הנאצי‬

‫בשויצריה הם אמינים‪ .‬אני מקווה שכבר מחר אקבל את המסמכים‬ ‫מפלהרטי"‪ ,‬אמרה הנזירה‪.‬‬ ‫"נודע לי שכמעט גורשנו חזרה לגרמניה במעבר הברנר בשמיני במאי‬ ‫‪ ,"1938‬אמרה הילדה‪.‬‬ ‫"מדוע"‪ ,‬שאלה הנזירה‪.‬‬ ‫"אילו יצאנו מגרמניה כחודשיים בלבד מאוחר יותר לא היינו מגיעים‬ ‫לרומא בגלל חוקי הגזע הפשיסטים מחמישה עשר ביולי ‪ .1938‬חוקי‬ ‫הגזע אסרו על כניסת יהודים לאיטליה ממדינות חוץ מלבד יהודים בני‬ ‫שישים וחמש ומעלה‪ .‬וכך רק בזכות גילו של אבי‪ ,‬הוגו‪ ,‬יליד שלושה‬ ‫עשר ביולי ‪ 1873‬שהגיעה אז לגיל ‪ 65‬המשפחה קיבלה אישור שהייה‬ ‫ממשטרת רומא במעמד פליטים"‪.‬‬ ‫"הגורל רצה בטובתכם"‪.‬‬ ‫"אילו לא יצאנו אז מגרמניה‪ ,‬היינו נתקעים בברלין בליל הבדולח‬ ‫בתשעה בנובמבר ‪ .1938‬שמענו שזה היה לילה איום‪ ,‬ידוע לשמצה שבו‬ ‫חיות האדם הנאציות נתנו פורקן לדחפים השפלים שלהם‪ .‬הם התנכלו‬ ‫ליהודים חסרי מגן"‪ .‬והוסיפה‪" :‬הנוער ההיטלראי שאג ברחובות‪ :‬היכן‬ ‫גרים כאן יהודים? אנחנו רוצים לרצוח אותם"‪.‬‬ ‫"אני שמחה שהצלחתם לצאת בזמן"‪ ,‬אמרה הנזירה‪.‬‬ ‫"הירשו לנו לקחת רק עשרה מרקים גרמנים לאדם‪ .‬יצאנו ללא רכוש"‪,‬‬ ‫אמרה הילדה‪.‬‬ ‫"החלטנו לקחת איתנו את התוכי האהוב ֶפ ֶטר‪ .‬התוכי ידע להגיד‬ ‫בגרמנית‪ :‬אני פטר יעקבי הטוב‪ ,‬הטוב‪ ,‬הטוב מברלין‪".‬‬ ‫"היה ברור שאם הנאצים ישמעו את התוכי מודיע בגרמנית את שמנו‬ ‫היהודי הם יטרידו אותנו ויציקו לנו‪ .‬אולי אף יתעללו בנו‪ .‬לכן אבי הציע‬ ‫לעטוף את הכלוב של התוכי בשמיכה כדי שיחשוב שהגיע זמן לישון וכך‬ ‫היה‪".‬‬ ‫"אביך אדם נבון מאוד"‪ ,‬ציינה הנזירה‪.‬‬

‫‪22‬‬


‫קלאודיו ‪ :‬אילן יעקבי‬

‫גם התבוסה של הכוחות הגרמנים בצפון אפריקה בפיקודו של‬ ‫הפילדמרשל רומל סייעה לבנות הברית להגיע ולאיים על דרום איטליה‪.‬‬ ‫ועכשיו בנות הברית הגיעו כבר ביום העשרים לאוקטובר ‪ 1943‬צפונה‬ ‫מנפולי‪".‬‬ ‫"אני שמעתי שהאיטלקים מדברים הרבה על סיכויי בנות הברית בדרום‬ ‫איטליה"‪ ,‬אמרה הילדה‪.‬‬ ‫"ועכשיו לעניננו‪ ,‬נסכם כך‪ ,‬שם המשפחה היהודי שלכם יהיה ג'קופי‪.‬‬ ‫לשם החדש יש צליל איטלקי וזה יהיה שם המשפחה של האב שנעלם‬ ‫בגטו בשישה עשר באוקטובר באקציה‪ .‬הוא יוצג כאיטלקי כדי לחזק את‬ ‫סיפור הכיסוי‪ .‬שמותיכם הפרטיים הקשורים לסביבה דוברת גרמנית‬

‫קלאודיו בן שלוש‬

‫‪21‬‬


‫בגוב האריות הנאצי‬

‫"בימים הקרובים אשלח לכם את המסמכים‪ ,‬את תעודות הזהות‬ ‫המזויפות ואת כרטיסי המזון‪ .‬זכרו שעליכם לבקר בכנסיה ולהצטלב‪.‬‬ ‫בתעודות הזהות ירשמו הפרטים החדשם וזכרו אותם היטב"‪.‬‬ ‫המשפחה הוצגה לציבור האיטלקים המתפללים בכנסיה כמשפחה‬ ‫נוצרית קתולית שהעדיפה להיות ברומא‪ .‬הנזירה אירגנה מקום מגורים‬ ‫בשכונה‪ .‬קלאודיו נקלט בגן המנזר‪ .‬לעת עתה אפשר היה לנשום לרווחה‪.‬‬ ‫הילדה באה לבקר את קלאודיו לעתים רחוקות‪ .‬בכל ביקור כזה נגשה‬ ‫תחילה קצרות לנזירה‪.‬‬ ‫"שלום לך מריה"‪.‬‬ ‫"מה שלומך?"‬ ‫"סוף סוף מצאנו מקלט‪ .‬האם אני יכולה לשאול אותך שאלה המטרידה‬ ‫אותנו וגם בעיקר מסקרנת?"‬ ‫"בבקשה"‪.‬‬ ‫"אנחנו סקרנים להבין איך בעצם קרה שהיטלר כבש את איטליה? הרי‬ ‫היתה ברית בינו לבין מוסוליני‪ .‬הציר ברלין‪-‬רומא ידוע ומפורסם‪".‬‬ ‫"את צודקת‪ ,‬כך היה"‪ ,‬אמרה הנזירה כמהרהרת‪.‬‬ ‫"גם אנחנו במנזר ביררנו שאלה זו ומצאנו שכבר בחודש אוגוסט ‪1943‬‬ ‫היטלר החליט על מדיניות חדשה לגבי היחסים עם מוסוליני‪ .‬הוא החליט‬ ‫לצמצם את כוחותיו במאבק נגד הסובייטים במיוחד לאחר המפלה הקשה‬ ‫במבצע ַ ּב ְרבָ רוֹ ָסה )מבצע הפלישה לרוסיה(‪.‬‬ ‫המפלה בסטלינגרד בפברואר ‪ 1943‬והכניעה של מפקד המבצע‬ ‫לסובייטים‪ ,‬גרמו לו להפנות דיוויזיות לכיוון איטליה כדי לתגבר שם‬ ‫את הכוחות הגרמנים ובעיקר למנוע פלישה של בנות הברית לאיטליה‬ ‫מהדרום דרך סיציליה‪.‬‬

‫‪20‬‬


‫קלאודיו ‪ :‬אילן יעקבי‬

‫פרק ב'‬

‫סיפור הכיסוי‬

‫"מ‬

‫ה יהיה סיפור הכיסוי שלכם? אתם הגעתם ב‪ 1938-‬בשם יעקבי‬ ‫ועכשיו שנת ‪ .1943‬לכן‪ ,‬התעודות יתעלמו מכניסתכם לאיטליה‬ ‫ב‪ .1938-‬בתעודות יהיה כתוב שהגעתם בעשירי לאוקטובר ‪ .1943‬תעודות‬ ‫הזהות ישאו שם משפחה חדש‪ .‬אני מציעה גָ 'קוֹ ּ ִפי כי לשם הזה יש צליל‬ ‫איטלקי מובהק"‪.‬‬ ‫"אנחנו דוברי גרמנית ולא איטלקית‪ .‬איך נסביר ששם המשפחה הוא‬ ‫איטלקי?"‪ ,‬מתערבת מינה‪.‬‬ ‫"נאמר ששם האבא שנלכד היום באקציה היה ּ ָפאוּלוֹ ‪ ,‬זה שם איטלקי"‪,‬‬ ‫אמרה הנזירה‪.‬‬ ‫"ומהיכן באנו לרומא?" שאלה מינה בהיסוס‪.‬‬ ‫"אולי יש לכם רעיון?"‬ ‫מס ַמ ַדן‬ ‫"כן‪ ,‬יש לי רעיון‪ ,‬נאמר שאנחנו דוברי גרמנית משוויצריה נניח ָ‬ ‫שבקנטון גְ ַראוּבּ וּנְ ֵדן שבחבל ָמלוֹ זָ יה שבדרום מזרח שויצריה‪ ,‬איזור דוברי‬ ‫גרמנית"‪ ,‬אמרה מינה‪.‬‬ ‫"מדוע דוקא ָס ַמ ַדן?"‪ ,‬שואלת הנזירה‪.‬‬ ‫"הכרתי משפחה שעברה לגור שם‪ .‬רוב התושבים קתולים ואין שם‬ ‫יהודים‪ .‬המקום הופצץ על ידי האמריקאים באחד לאוקטובר השנה ולכן‬ ‫נאמר שהחלטנו להסתלק משם מפחד ההפצצות"‪ ,‬אמרה הילדה‪.‬‬ ‫"האם הילד נימול?"‪ ,‬הנזירה מתבוננת בקלאודיו בסקרנות‪.‬‬ ‫"לא‪ ,‬הוא אינו נימול‪ .‬החלטנו כך בגלל שאין לדעת מה ילד יום והרי‬ ‫אנחנו פליטים באיטליה‪".‬‬ ‫"מתברר שצדקנו כי הנאצים שולטים עכשיו ברומא וההסכם עם‬ ‫מוסוליני בוטל‪.‬‬

‫‪19‬‬


‫בגוב האריות הנאצי‬

‫"הוא יעשה יותר מזה‪ .‬הוא נמצא בקשר הדוק עם האפיפיור פיוס השנים‬ ‫עשר"‪.‬‬ ‫"האומנם?" )בתדהמה גלויה(‬ ‫"ואומר לך ברשותו כמה מילים ואציין שיש בינינו הבנה עמוקה בצורך‬ ‫לסייע ליהודים נמלטים ולהעניק להם את כל העזרה האפשרית‪.‬‬ ‫)באנגלית( "אנחנו נמלטנו מגרמניה הנאצית בשמיני למאי ‪ .1938‬הגענו‬ ‫לרומא דרך מעבר ְ ּ‬ ‫הב ֵרנֵ ר באלפים ברכבת ובחוסר כל‪ ,‬מלבד עשרה מרקים‬ ‫לאדם"‪.‬‬ ‫"נעים מאוד‪ ,‬שמי מוֹ נְ ִסיניוֹ ר ְפלַ ֵה ְר ִטי‪ ,‬מונסיניור הוא תוארי בותיקן‪.‬‬ ‫אני איש אמונו של האפיפיור פיוס ה‪ .12-‬אני שמח שפגשתי אותך ואת‬ ‫משפחתך בביקורי הנוכחי במנזר‪ ,‬אבל היכן האבא של הילד?"‪ ,‬שאל הנזיר‪.‬‬ ‫"האבא של הילד היה בגטו הבוקר‪".‬‬ ‫"האקציה היתה גדולה החל משעות הבוקר המוקדמות‪ .‬כעת הסכנות‬ ‫רבות וצריך להזהר מאוד ובמיוחד לא להתבלט כיהודים‪ ,‬ולמזלכם אינכם‬ ‫נראים כיהודים‪ .‬אל תחששי להודיע על כל חשד בזהותכם למריה בכל‬ ‫הנוגע לפשיסטים שעלולים לאיים עליכם‪ .‬מריה תזמין אותי לטפל‬ ‫בנושא‪".‬‬ ‫"אני מודה לך‪ .‬שמי הילדה וזה בני הקטן קלאודיו והורי הוגו ומינה"‪.‬‬ ‫"נעים מאוד‪ .‬עכשיו עלי לעזוב ולחזור לותיקן כי יש לי פגישה עם‬ ‫האפיפיור"‪.‬‬ ‫כולם‪" :‬להתראות"‪.‬‬ ‫אחרי שהנזיר יצא לדרכו מריה הסבירה שהכנסיה ובראשה האפיפיור‬ ‫תפעל לאיתור מקום מסתור וגם תסייע בתשלום שכר הדירה‪ .‬התעודות‬ ‫המזויפות של הותיקן יהיו מוכנות בימים הקרובים עם כרטיסי המזון‪.‬‬ ‫)מריה התבוננה בקלאודיו במבט מהורהר(‪.‬‬

‫‪18‬‬


‫קלאודיו ‪ :‬אילן יעקבי‬

‫מונסיניור פלהרטי ‪ -‬הנציג‬ ‫הדיפלומטי של הותיקן‬

‫האפיפיור פיוס ה‪12-‬‬

‫"אל תדאגו‪ ,‬אני והנזיר המכובד היושב בחדר הסמוך נסייע לכם למצוא‬ ‫מקום לינה‪ .‬אסור שהנזירות ידעו שאתם יהודים‪ ,‬צריך להזהר‪ .‬בואו‪ ,‬הכנסו‬ ‫למשרדי ונחשוב יחד מה לעשות"‪.‬‬ ‫לחדר הוזמן נזיר לבוש כאיש כנסיה מכובד‪.‬‬ ‫"אתם ברי מזל"‪ ,‬הנזירה הדגישה במבט רציני‪.‬‬ ‫הילדה התאמצה להבין מה מסתתר מאחורי מילים אלה‪ ,‬אבל לא הצליחה‪.‬‬ ‫"הגעתם בדיוק בזמן הנכון כדי לפגוש את עובד הנציגות הדיפלומטית‬ ‫של הוותיקן"‪.‬‬ ‫"אני לא מבינה"‪ ,‬אמרה הילדה המופתעת‪.‬‬ ‫"האם הוא יכול לעזור לנו ולאשר את שהייתנו במנזר?" שאלה הילדה‪.‬‬

‫‪17‬‬


‫בגוב האריות הנאצי‬

‫מכתבה האישי של הנזירה אנתוניאצי המעיד על פעילותה לטובת‬ ‫המשפחה היהודית בשואה‪ .‬המכתב נשלח אלי על ידה מבית האבות‬ ‫בס ֵטנְ ִדיש בצפון אנגליה‪ .‬הנזירה הראשית הוכרה כחסידת אומות‬ ‫ְ‬ ‫העולם )אחרי מותה( ב‪ 2005-‬על ידי מוסד יד‪-‬ושם בירושלים‪.‬‬

‫‪16‬‬


‫קלאודיו ‪ :‬אילן יעקבי‬

‫הזנירה מריה אנתוציאצי‪ ,‬שנת ‪1940‬‬

‫מריה אנתוניאצי ‪) 1987 -‬בבית האבות של הכנסיה בצפון אנגליה‬ ‫‪.(Standish Roundmoor Road.‬‬ ‫‪15‬‬


‫בגוב האריות הנאצי‬

‫הנזירה מריה אנתוניאצי‬

‫קלאודיו בן שנה‬

‫מינה‬

‫הוגו‬ ‫התמונות משנת ‪1940‬‬

‫‪14‬‬


‫הדרכון הגרמני‪-‬הנאצי של‬ ‫הילדה‪-‬הילדגרד ששמה הפרטי‬ ‫נרשם שרה )בעמוד ‪ 7‬בדרכון(‪.‬‬ ‫הדרכון הוצא ברומא בשנת ‪1938‬‬

‫תעודת הלידה של קלאודיו‬

‫‪13‬‬


‫קלאודיו בן ‪) 4‬בדיעבד התברר שהנאצים רצחו ‪1.500.000‬‬ ‫ילדים כמוהו‪ .‬על מעשים אלה אין מחילה עד ‪ 7‬דורות‪.‬‬

‫‪12‬‬


‫קלאודיו ‪ :‬אילן יעקבי‬

‫גם בטורפיניאטרה לא היה שום ביטחון שסיור גרמני ממונע לא יעצור‬ ‫אותם לבדיקת מיסמכים‪ .‬המנזר הראשון שנקלע בדרכם היה אכזרי‬ ‫בדתיותו המזויפת‪ .‬זה היה מינזר שתקנים שאינם חסים על אנשים‬ ‫הנתונים בסכנת מוות‪.‬‬ ‫הנזירה השתקנית שפתחה את הצוהר הקטן בשער הכנסיה סירבה‬ ‫לסייע וטרקה את הצוהר‪ .‬הילדה קיללה אותה קללות נמרצות‪.‬‬ ‫במרחק לא רב היה מנזר נוסף‪ .‬הפעם היתה זו נזירה שהתבוננה במבט‬ ‫חם בזוג הקשישים‪ ,‬באם הצעירה ובנה הקטן ורחמיה נכמרו‪ .‬כאשר שמעה‬ ‫ששמדובר ביהודים נמלטים‪ ,‬קיבלה את פניהם בברכה‪ .‬המנזר השתייך‬ ‫לנזירות ממסדר גבירתנו מנָ מוּר‪ .‬הנזירה היתה אם המנזר )הנזירה הראשית(‪.‬‬ ‫"שלום לכם" )באיטלקית(‪.‬‬ ‫"שלום )באיטלקית( אנחנו מדברים גרמנית ורק אני דוברת גם אנגלית"‪.‬‬ ‫)באנגלית( "מה מבוקשכם?"‬ ‫"אנחנו מבקשים מסתור מהנאצים שיצאו היום לאקציה ללכידת‬ ‫יהודים"‪.‬‬ ‫"כן‪ ,‬שמעתי על כך‪ .‬אני רואה שיש לך ילד"‪.‬‬ ‫"כן‪ ,‬זהו קלאודיו בני הקטן"‪.‬‬ ‫"היכנסו מהר"‪.‬‬ ‫"תודה"‪.‬‬ ‫"שמי מריה אנתוניאצי או בשמי המלא סוּאוֹ ר ַאנְ תוֹ נִ יָ ה מריה‬ ‫אנתוניאצי‪ ,‬אבל‪ ,‬אפשר לקרוא לי בקיצור סואור אנתוֹ ניה‪ .‬אני ילידת‬ ‫אנגליה‪ .‬אתם הגעתם למנזר בשם גבירתנו מנָ מוֹ ר שברחוב ּ ָפצִ יוֹ ִטי ‪21‬‬ ‫בשכונת טורפניאטרה‪".‬‬ ‫)באנגלית(‪" :‬תודה על קבלת הפנים החמה‪ .‬אבל‪ ,‬היכן נישאר הלילה?"‪,‬‬ ‫אמרה הילדה בדאגה‪.‬‬

‫‪11‬‬


‫בגוב האריות הנאצי‬

‫פרק א'‬

‫הנזירה מריה אנתוניאצי‬ ‫ונציג הותיקן פְ ל ֵַה ְר ִטי‬

‫ה‬

‫שישה עשר לחודש אוקטובר ‪ 1943‬היה יום גורלי‪ .‬הילדה‪ ,‬הוגו‪,‬‬ ‫מינה ְוקלַ או ִּדיוֹ בן הארבע ביקרו מכרים איטלקים במוֹ נְ ְטה וֵ ְר ֶדה וֶ ְקיוֹ ‪.‬‬ ‫ּ ָפאוּל‪ ,‬בעלה של הילדה‪ ,‬עבד כסנדלר בגטו היהודי ברומא‪ .‬הוא נלכד‬ ‫באקציה הנאצית שנערכה ביום זה בגטו‪ .‬ככל הידוע‪ ,‬הוא הועבר לאושויץ‬ ‫ועקבותיו אבדו‪.‬‬

‫"לאן נברח?" שאלה הילדה‪.‬‬ ‫"נודע לי שיש שכונה בשם טוֹ ְר ּ ִפינִ ַיא ַט ָרה המרוחקת ממרכז העיר‪.‬‬ ‫השכונה מוזנחת ובה היה שדה תעופה ישן והרוס מזה זמן רב ועוד כמה‬ ‫בתים עלובים ומספר מנזרים‪ .‬אני מקווה שזהו מקום שבו הנאצים לא‬ ‫יטרחו לחפש יהודים"‪ ,‬הוסיפה מינה‪.‬‬ ‫"מזל גדול שדווקא אתמול הגעתם אלינו והתארחתם ללילה אחד"‪,‬‬ ‫אמר ַאנְ גֶ 'לוֹ פו ִּר ִיפ ָיקטוֹ )בעל הבית האיטלקי(‪.‬‬ ‫הט ַר ְס ֶטוֶ ֶרה"‪,‬‬ ‫"שמעתי שהנאצים בדרך לכאן והם עולים דרך מעלה ְ‬ ‫אמרה מריה‪ ,‬אישתו של אנג'לו‪" .‬עלינו למהר‪ ,‬כי לא יקח להם זמן רב‬ ‫להגיע לרחוב ַאנְ טוֹ ן ָ ּב ִרילִ י ‪ ,"40‬הציע הוגו‪.‬‬ ‫בני הזוג ּפו ִּר ִיפ ָיקטוֹ )בתרגום ‪ -‬הטהור( עזרו למשפחה לקחת שתיה‬ ‫ומעט מזומנים והמשפחה מיהרה לצאת לדרך‪ .‬בדרך לא דרך הם הצליחו‬ ‫הפ ְרוַ וריִ ם‬ ‫לבסוף להגיע לְ ֵט ְר ִמינִ י )התחנה המרכזית ברומא( ולעלות לרכבת ַ‬ ‫לטורפיניאטרה‪ .‬למעשה‪ ,‬היה די קל לזהות את המשפחה בתחנה ששרצה‪,‬‬ ‫קרוב לוודאי‪ ,‬בלשים גרמנים שידעו שהיהודים ינסו לברוח‪.‬‬

‫‪10‬‬


‫קלאודיו ‪ :‬אילן יעקבי‬

‫הקדמה‬

‫ש‬

‫מי קלאודיו‪ ,‬כיום אילן‪ .‬הייתי ילד בן ארבע כאשר הכל התרחש‪.‬‬ ‫הדמויות שבתמונות הן אמיתיות והשמות ‪ְ -‬פלַ ֵה ְר ִטי‪ ,‬הנזירה‬ ‫הראשית‪ ,‬מריה אנתוניאצי‪ ,‬אמא והוריה כולם אמיתיים‪.‬‬

‫אני זוכר דברים כיוון שהם חרוטים בזכרוני בגלל שאצלנו דיברו הרבה‬ ‫על האירועים‪ .‬חלק מהשיחות המובאות בספר הן פרי דמיוני‪ ,‬אבל למרות‬ ‫זאת הן מבוססות על אירועים אמיתיים‪.‬‬ ‫רק עכשיו כשאני בעצמי כבר סבא לשלושה עשר )נכון להיום( נכדים‪,‬‬ ‫אני מבין היטב את גודל הניסים שבזכותם שרדנו‪ ,‬כולנו‪ ,‬מלבד אבי פאול‪.‬‬ ‫כל מי ששרד את תקופת הנאצים הסתמך על ניסים‪ .‬אם ניצול שואה אינו‬ ‫זוכר את הניסים‪ ,‬אין פירוש הדבר ששרד ללא ניסים‪.‬‬ ‫סיפור השרדותנו המופלא משולב עם סיפור ריגול שנבע מתוך רצון‬ ‫תחילה למזון ואחר‪-‬כך לנקמה‪ .‬ולמרות שלא ראינו את גופות הגרמנים‬ ‫ההרוגים )מלבד ההרוגים מרחוב רזלה שהילדה ראתה במו עיניה(‬ ‫כולל אלה שנהרגו בקרבות הקשים בדרום איטליה‪ ,‬ברור לנו שהנקמה‬ ‫התממשה‪ .‬הנקמה של הילדה התממשה ביום שבו נכנסו חיילי בנות‬ ‫הברית העייפים לרומא בארבעה ביוני ‪.1944‬‬ ‫זרים גזלו את המוניטין שהגיע להילדה על פרשת הריגול שלה‪ .‬אבל‪,‬‬ ‫עבורנו‪ ,‬העיקר היה שנשארנו בחיים‪.‬‬ ‫‪20.3.2012‬‬

‫‪9‬‬


‫קלאודיו )‪ .(1941‬זהו אחד הילדים שהנאצים כל‪-‬כך השתדלו‬ ‫להשמידו ולשרוף את גופתו הקטנה בתנורי אושוויץ‬


‫פרקים‬ ‫כ"ד חשדותיו של סגן‪-‬משנה שולץ‪103 .......................................‬‬ ‫כ"ה מרתה ורנטו נחשפים כאוהדי המחתרת האיטלקית ‪109 .............‬‬ ‫כ"ו מסיבת יום ההולדת של היטלר ‪113 ......................................‬‬ ‫כ"ז מאמצי הריגול של הילדה נושאים פרי‪117 .............................‬‬ ‫כ"ח אנחנו יהודים‪ ,‬אנחנו חופשיים ‪120 .......................................‬‬ ‫כ"ט הגרמנים הלכו אחרי היטלר כצאן לטבח ‪123 ...........................‬‬ ‫ל' ביצת השוקולד ‪126 ..........................................................‬‬ ‫ל"א הילדה פוגשת את הגיבור שלה לראשונה ‪129 .........................‬‬ ‫ל"ב נקמתי בנאצים‪134 ..........................................................‬‬ ‫ל"ג עדותו של הלר באירגון הצלת יהודי אירופה במסגרת עליה ב'‪139 ....‬‬ ‫העליה הבלתי לגאלית‬ ‫ל"ד האמת שאינה רשומה ואינה מקובלת על ידי מוסד יד‪-‬ושם ‪150 ...‬‬ ‫בירושלים )נכון לעת ביקורי בעבר(‬ ‫ל"ה דברי סיכום‪154 ...............................................................‬‬ ‫ל"ו מפתח השמות האמיתיים )בעברית ובלועזית(‪156 ...................‬‬ ‫ל"ז אינדקס שמות ומאורעות היסטורים נבחרים ‪157 .....................‬‬ ‫ניספחים‬ ‫ל"ח תביעה נגד ממשלות גרמניה לדורותיהם ‪158 ..........................‬‬ ‫ל"ט ה"אני מאמין" של קלאודיו ‪162 ...........................................‬‬


‫תוכן‬ ‫פרקים‬ ‫הקדמה‪7...............................................................................‬‬ ‫א' הנזירה מריה אנתוניאצי ונציג הותיקן פלהרטי‪8.......................‬‬ ‫ב' סיפור הכיסוי ‪17 ..............................................................‬‬ ‫ג' תוכנית ההצטרפות למועדון הקצינים הנאציים ‪22 ....................‬‬ ‫ד' הילדה מוכרת כאהובת הקצין הנאצי ‪30 .................................‬‬ ‫ה' מרתה מצטרפת לשולחנם של הילדה וקורט‪34 ........................‬‬ ‫ו' הרהורים ‪38 ....................................................................‬‬ ‫ז' הביקור במחנה הצבאי הגרמני ‪40 .........................................‬‬ ‫ח' הגביר סולומון ‪43 .............................................................‬‬ ‫ט' האירוע ליד הבנין בן שמונה הקומות ‪47 .................................‬‬ ‫י' ביקור הנאצים במנזר‪54 .....................................................‬‬ ‫י"א אנתוניו‪56 ......................................................................‬‬ ‫י"ב הבּ ר הקטן ברחוב הצדדי‪60 .................................................‬‬ ‫י"ג רנטו פוגש את רוזריו ‪64 ....................................................‬‬ ‫י"ד פיגוע המחתרת האיטלקית בגרמנים ברחוב רזלה ‪67 .................‬‬ ‫ט"ו הרהורים נוספים ‪72 ..........................................................‬‬ ‫ט"ז אנתוניו מתגלה כפשיסט‪75 ................................................‬‬ ‫י"ז שתי האחיות‪78 ...............................................................‬‬ ‫י"ח הילדה מציגה שאלות בנושא הדת ‪79 ....................................‬‬ ‫י"ט רנטו מוכן לסייע בהשגת האישור מהגסטפו‪82 ........................‬‬ ‫כ' הילדה נתקלת בקורט המופתע ‪85 ........................................‬‬ ‫כ"א מסיבת יום ההולדת של קורט‪88 ..........................................‬‬ ‫כ"ב הרב הראשי של ברלין מספר על הלר חנוך‪96 ..........................‬‬ ‫כ"ג הילדה חוזרת למועדון הקצינים הנאצים‪101 ...........................‬‬


,(‫הילדגרד‬-‫ לאמא )הילדה‬1943-‫לאבא )פאול( שנרצח על ידי הנאצים ב‬ ‫ לילדי‬,(‫עטיה‬-‫לסבא )הוגו( לסבתא )מינה( לאישתי תקווה )מבית בן‬ ‫ ולכל משפחת‬.‫ נועם יעקבי וקרן )גרנדש( ולכל נכדי‬,(‫שלומית )ברמן‬ .‫ ילדיהם ונכדיהם‬,‫ ששת אחיה וששת אחיותיה‬,‫אישתי‬ To my late father (Paul) who was murdered by the Nazis in 1943. To my mother - Hilda - Hildegard, my grandfather Hugo, my grandmother Minna, my wife Tikva - born Ben-Atiya, to my children Shlomit (Berman), Noam, Keren (Gerandash) and to all my grandchildren. And to all my wife's family members including her six brothers and six sisters, their children and grandchildren.


‫בגוב האריות הנאצי‬

‫מאת קלאודיו אילן יעקבי‬ ‫‪The Nazi Officer's Jewish Sweetheart in the Lions Den‬‬ ‫‪by Ilan Jacobi‬‬ ‫‪Copyright © 2012‬‬ ‫‪All rights Reserved‬‬ ‫© ‪Hebrew Language copyright‬‬ ‫‪Printed by Studio Zafrir Publishing House‬‬ ‫כל הזכויות שמורות © תשע"ב לאילן יעקבי‬ ‫מעצב הספר‪ :‬אילן יעקבי‬ ‫עריכה לשונית וגרפית‪ :‬תקווה יעקבי‬ ‫עלילת הספר מתרחשת ברומא הנמצאת תחת כיבוש הנאצים החל מ‪.7.9.1943-‬‬ ‫אלה הם קורות אמיתייים של משפחת יעקבי ומתייחסים בעיקר לתקופה‬ ‫‪ .16.10.43-4.6.1944‬במהלך תקופה זו נלכדו ונרצחו כאלפיים מיהודי רומא‬ ‫באושוויץ‪ .‬חלק מהשמות הנזכרים בספר הם בדויים והשמות האמיתיים רשומים‬ ‫בטבלה בעמוד ‪.158‬‬ ‫שימוש מסחרי בספר או בחלקו אסור בהחלט‪ .‬אין לשכפל‪ ,‬להעתיק‪ ,‬לצלם‪,‬‬ ‫להקליט‪ ,‬לתרגם לשפות אחרות‪ ,‬לאחסן במאגרי מידע‪ ,‬לשדר או להקליט בכל דרך‬ ‫שהיא‪ ,‬הן באמצעים אלקטרוניים‪ ,‬אופטיים‪ ,‬מכניים או אחרים‪ ,‬אלא לאחר קבלת‬ ‫רשות בכתב מהמחבר בלבד‪.‬‬ ‫הודפס בישראל‬ ‫מהדורה ראשונה אפריל ‪2012‬‬ ‫‪Printed in Israel 2012‬‬

‫‪Email: ilan87@bezeqint.net‬‬ ‫‪P.O.Box 3426 Bat-Yam 59133‬‬ ‫‪Israel‬‬


‫בגוב האריות הנאצי‬ ‫‪THE NAZI OFFICER’S JEWISH SWEETHEART‬‬ ‫‪IN THE LIONS DEN‬‬

‫סיפור אמיתי של מרגלת יהודיה בשואה ברומא‬ ‫משולב בסיפור הצלתם של אלפי יהודי אירופה‬ ‫בזכות חנוך הלר שינדלר היהודי‬ ‫מאת קלאודיו ‪ -‬אילן יעקבי‬

‫נספחים‪:‬‬ ‫• הספר מהווה כתב תביעה נגד ממשלות גרמניה‬ ‫לדורותיהן )עמודים ‪(159-162‬‬ ‫• "האני מאמין" לתיקון בעיות חברתיות )עמוד ‪(163‬‬ ‫• "האני מאמין" לפתרון הסכסוך הישראלי‪-‬ערבי )עמוד ‪(164‬‬ ‫• "האני מאמין" הצעה לפתרון בעיית המים )עמוד ‪(169‬‬



ĕĢČĜĐ ĦđĕĤČĐ čđĎč

7+( 1$=, 2)),&(5·6 -(:,6+ 6:((7+($57 ,1 7+( /,216 '(1

ČĚđĤč ĐČđĥč ĐĕďđĐĕ ĦĘĎĤĚ Ęĥ ĕĦĕĚČ ĤđĠĕĝ ĐĠđĤĕČ ĕďđĐĕ ĕĠĘČ Ęĥ ęĦĘĢĐ ĤđĠĕĝč čĘđĥĚ ‫ חנוך הלר שינדלר היהודי‬ĦđėĒč

ĕčģĞĕ ěĘĕČ - đĕďđČĘģ ĦČĚ

:ęĕēĠĝĜ ĐĕĜĚĤĎ ĦđĘĥĚĚ ďĎĜ ĐĞĕčĦ čĦė ĐđđĐĚ ĤĠĝĐ ¤ (159-162 ęĕďđĚĞ) ěĐĕĦđĤđďĘ (163 ďđĚĞ) ĦđĕĦĤčē ĦđĕĞč ěđģĕĦĘ "ěĕĚČĚ ĕĜČĐ" ¤ (164 ďđĚĞ) ĕčĤĞ-ĕĘČĤĥĕĐ ĖđĝėĝĐ ěđĤĦĠĘ "ěĕĚČĚ ĕĜČĐ" ¤ (169 ďđĚĞ) ęĕĚĐ ĦĕĕĞč ěđĤĦĠĘ ĐĞĢĐ "ěĕĚČĚ ĕĜČĐ" ¤


Turn static files into dynamic content formats.

Create a flipbook
Issuu converts static files into: digital portfolios, online yearbooks, online catalogs, digital photo albums and more. Sign up and create your flipbook.