חנוכה

כמו כל העמים שנכבשו על ידי היוונים, ספגו חלק מהיהודים את התרבות היוונית ואימצו את השקפותיה ואת אורח חייה: הם דיברו יוונית, הם אימצו את צורות השלטון והחינוך היווניים, הם למדו את הפילוסופיה, הספרות, האמנויות והמדעים היווניים, שהיו כאמור מפותחים בצורה בלתי רגילה. המתייוונים הושפעו מן הלבוש היווני וממנהגים יווניים רבים, כגון ספורט. היוונים מאוד העריכו את הגוף, וטיפחו אותו. הם אלה שהמציאו את האולימפיאדה — תחרויות ספורט בענפים שונים, הנהוגה גם היום. היוונים העריכו מאוד את היופי, ויצירות האמנות שלהם מפליאות עד היום את עינינו ביופיין ובשלמות שהצליחו להשיג. התרבות היהודית, לעומת זאת, מעריכה ומטפחת את החשיבה והשכל, את הלימודים, הפלפול, הדיאלוג והוויכוח, ומעדיפה את הרוחניות על פני האסתטיקה. הסכסוך בין יוון לירושלים הוא עקרוני ועמוק. בין שתי התרבויות, המונותיאיסטית מזה וההלניסטית מזה, קיים פער תרבותי ודתי בלתי ניתן לגישור. היהודים האמינו באל אחד, האל שהוציא אותם על פי המסורת מארץ מצרים, שנתן להם את התורה בהר סיני והביא אותם לארץ כנען, היא ארץ ישראל. סיפורו של העם היהודי, הולדתו כעם והולדת אמונתו, ה"מונותיאיזם" )אמונה באל אחד(, כתובים בספר התנ"ך. היוונים, לעומת זאת, היו הלניסטים, והאמינו באלים רבים. לכל תופעה טבעית ואנושית המציאו היוונים אל. סיפוריהם ועלילותיהם של האלים הללו מתוארים במיתולוגיה היוונית. אחדים מן האלים אולי מוכרים לילדים, בין השאר מסרטים מצוירים, כגון "הרקולס": זאוס הוא מלך האלים, הרה היא אשתו, אפרודיטי היא אלת האהבה, האדס הוא מלך המתים והשאול, אַ רֵ ס הוא אל המלחמה, אתנה אלת החוכמה, ועוד. האלים היוונים הם דמויי אדם, והם אוהבים, שונאים ומקנאים כמו האנשים ממש, אבל הם רבי עוצמה וחיים לנצח. היוונים נהגו להתפלל לפסלים שייצגו את האלים השונים, להשתחוות לפניהם ולהקריב להם קורבנות. ביהדות, כידוע, חל איסור על עבודת אלילים, ובעשרת הדיברות צווה עם ישראל להימנע מיצירת פסלים וציורים דמויי אדם )"לא תעשה לך כל פסל וכל מסכה"(. כשהיוונים כבשו את ארץ ישראל הם הכניסו את פסלי האלים שלהם לבית המקדש, וציוו על היהודים להשתחוות לפסלים. הכנסת פסלי האלים לבית המקדש חיללה את המקום המקודש ליהודים ועוררה בהם זעם רב.

הוויכוח בין יוון לירושלים למעשה לא הסתיים עד היום. עם התעוררות הציונות רבים מאנשי הרוח היהודים באו בטענות אל הדת ואל התרבות היהודית. המשורר שאול טשרניחובסקי ביטא השקפות אלה בכאב בשירו הידוע "לנוכח פסל אפולו". בשיר מזכיר המשורר את העימות ההיסטורי בין היהדות לבין התרבות היוונית. הוא פונה אל פסלו של האל היווני אפולו ושואל אותו: "האם הכרתני? הנני היהודי: ריב לנו לעולמים!...". אך בשיר זה, בסופו של דבר, היהודי מודה בניצחון התרבות היוונית, והוא כורע ומשתחווה לפני פסלו של האל היווני, שבו הוא רואה "סמל המאור בחיים;/ אקודה, אכרעה לטוב ולנעלה ]...[ אכרע לחיים, לגבורה וליופי."

אפשר להבין במידה רבה את ההתייוונות תוך השוואה למצבנו היום. אנחנו חיים במדינה יהודית עצמאית, אבל לא כולנו דתיים. רוב תושבי הארץ מסתפקים בשמירה רק על חלק מן המצוות, ולפעמים על חלק קטן מאוד. לעומת זאת, רובנו מושפעים מאוד מן התרבות השלטת היום בעולם, התרבות האמריקאית. אנחנו מדברים אנגלית )כמו שהמתייוונים דיברו יוונית(, אוכלים מאכלים אמריקאיים )המבורגר וג'אנק פוד מצד אחד, ומצד שני — גם המודעות למזון אורגני ובריא מקורו באמריקה(. אנחנו משתמשים בנשק אמריקאי, מושפעים מסגנון הלבוש האמריקאי )ג'ינס(, מכירים ואוהבים מוזיקה אמריקאית, מתמצאים בקולנוע האמריקאי, משתמשים בהמצאות טכנולוגיות ומדעיות אמריקאיות וכדומה.

סיפור חג החנוכה כתוב מנקודת מבט אנדרוצנטרית )שבה הגבר במרכז(. הסיפור המספר על מתתיהו ובניו, אינו מזכיר אף אישה אחת. מי היא אשתו של מתתיהו, אם בניו? האם היו בניו נשואים? אין בסיפור זה שום אינפורמציה נשית, אך דווקא משום כך אפשר להשלים מהדמיון מה היה חלקן של הנשים בסיפור זה. אחד הסיפורים המפורסמים ביותר הקשורים בחנוכה, הוא סיפור חנה ושבעת בניה, המופיע בספר מקבים. זהו סיפור קלסי על אמונה טוטאלית והקרבה נוראה של היקר מכול, שאין בו פשרות ואין ערעור או הרהור על המעשה. זהו סיפור קשה.

הוא מי שהשתתף במלחמה נגד הכובש היווני־סורי. לעתים מכבי כדאי להבהיר לתלמידים - :הערה . מלשון מקבת, פטיש כבד. בכתיב מקבי משתמשים בעיקר בכתיבה מדעית של חוקרי מקביהכתיב הוא התקופה הזאת.

:עולם השיח העיוני הרקע ההיסטורי לחג החנוכה קטעים מספר לימוד היסטוריה בשילוב מובאות מספר המקבים. : הבנת הרקע ההיסטורי לחג החנוכה. מושגים: לפני הספירה; לספירה וחישוב הזמן שחלף מטרות מאז האירועים. השוואה בין טקסט קדום מספר המקבים לכתיבה עיונית מידעית בספר לימוד בן ימינו. הבחנה בין סיבות לתוצאות.

: עולם השיח של הספרות "החנוכייה שלא דלקה"/ משה רבי : הבנת הרובד הגלוי והסמוי בסיפור; הבנת המטרה החינוכית של הסיפור. קריאה מדויקת, מטרות מוטעמת ומפרשת. כתיבת תשובות ענייניות; האזנה ממוקדת לדברי אחרים והשתתפות בשיחה. מיומנויות:

: זהו טקסט אופייני לספרי לימוד בהיסטוריה. הטקסט רב היצגי, כלומר כולל בנוסף לטקסט הערה המרכזי מפה, פסל ומטבע עתיקים, איור, תמונת אמנות , ותרשים וגם מובאות מספר המקבים. התלמידים יכולים להתרשם בעזרתם מאופי הטקסט ולהבין את הרמזים הרבים לתוכנו. חשוב לדון עם התלמידים מה הבינו ומה למדו מכל פריט המשובץ בקטע המרכזי.

:התוצאות

מרד ומלחמת חירות ניצחון המורדים: סילוק השלטון הזר. טיהור המקדש וחידוש עבודת הקודש.

דיכוי התרבות והדת היהודית על ידי השלטון היווני סורי; איסור לקיים את מצוות היהדות; החובה לקיים צווים מנוגדים לדת היהודית; חילול המקדש.

קריאת מובאות מטקסטים שנכתבו בזמן התרחשות האירועים והבנתם. א. השוואה בין קטעי מקור אוטנטי , לכתיבה עיונית בת ימינו, ובין כתיבה נוקטת עמדה רגשית של אדם ב. שכפי הנראה חי באותה תקופה לבין כתיבה ממרחק רגשי בספר הלימוד כעבור למעלה מאלפיים שנים. הקניית מושגים: "לפני הספירה"; לספירה.; גזרות שמד; מתייוונים; ספרים חיצוניים; ג. הפקת מידע מהתרשים ומהמפה. ד.

:הצעות נוספות לעיון בציר הזמן התחלת הספירה? לפנילפני כמה שנים אירעו האירועים שנמצאים על ציר הזמן .1 התחלת הספירה? אחרי לפני כמה זמן אירעו האירועים שנמצאים על ציר הזמן .2

בנוסף להצעה לחידון בספר אפשר שהתלמידים יסכמו בטבלה: