ט"ו בשבט

: "חג האילנות" מאת נתן אלתרמןעולם השיח של הספרות : האווירה בשיר; שימוש בסימני קריאה ובשלוש נקודות. אמצעים ספרותיים: האנשה; מטרות הגזמה. : ט"ו בשבט – גלגולו של חג / רבקה לויעולם השיח העיוני : הבנת תהליך התפתחות החג מיום קובע לצרכי תשלום מס למקדש - לחג הטבע בארץ מטרות ישראל. : השלמת תרשים זרימה. מיומנויות

שירו של אלתרמן חוגג את האביב וקושר בינו לבין ט"ו בשבט, חג האילנות. זה אינו קישור רגיל, שכן בדרך כלל פסח נחשב ל"חג האביב", ואילו ט"ו בשבט הוא חגם של האילנות, הנחוג בסוף עונת החורף. עם זאת, פריחת העצים, במיוחד עצי השקדייה בט"ו בשבט מסמנת את ראשית האביב, את "אביב האביב", שכן בה נראים ניצניו הראשונים. השיר מבטא אם כן חגיגה מוקדמת, חסרת סבלנות, לקראת האביב. בואו של האביב נחוג בשיר קודם זמנו, כאילו על מנת לזמן אותו להגיע מהר יותר. השיר יוצר כך חגיגת יום הולדת מוקדמת, שנועדה לפתות את האביב להגיע טרם זמנו. החגיגה מתבטאת הן בתנועה העולה מתכניו של השיר והן מדרכי עיצובו. מבחינת התכנים השיר מזכיר יציאה מן הבית אל הרחוב, המון רוקע, קולות דיבור וצחוק. מבחינת דרכי העיצוב השיר בעל קצב מהיר, מתאפיין בריבוי ובהגזמה מלאי תנופה. דוברים אחדים מתחלפים לכל אורכו, הוא עושה שימוש בהיפרבולות, בחזרות, בשעשועי שפה ובמשחקי מילים, ולשונו המוזיקלית והפיגורטיבית מפתיעה במצלולים, בסינסתזיות ובהאנשות. כך יוצרת האסתטיקה של השיר תחושה אביבית של שמחה, התחדשות, פריחה ופיתוי.

ביב, המתואר כעונה היפה ביותר. הדובר פונה אל נמענים כלשהם )"ראו שנה השיר פותח במחמאות לא וגם שפטוה"(. הוא מבקש מהם להגיע למסקנה דומה לזו שלו, שהאביב הוא העונה היפה בשנה. בהמשך הבית מצוטט נמען כלשהו, הנענה לפנייה זו בשאלה "מדוע?". אפשר לדון: מיהו השואל "מדוע"? למה הוא מתכוון? • מה הקשר בין "יופי" ל"אביב"? מדוע האביב נחשב יפה? האם הוא "הכי יפה"? האם החורף אינו • יפה? אפשר לדבר על קישור היופי עם תכונות, כגון אור, שמש, התחדשות, לידה צמיחה ועוד. אפשר לערוך רשימת אלמנטים יפים לכל עונה ולהגיע למסקנה שכל דבר יפה בדרכו ולזמנו.

דבר נוסף: השאלה נשמעת קנטרנית, אבל היא גם מניעה את המשך השיר. אחרי השאלה, הדובר ונמעניו נטמעים זה בזה והופכים לאחד. מעתה ואילך השיר עובר ללשון רבים, ל"אנחנו" )"מה נאמר ומה נשיב"; "ועתה הנה יצאנו מן הבית אל הרחוב" וכדומה(. היחיד הופך לרבים, והספק טובע בתחושת היחד שנוצרת בחג האביב. בהמשך השיר המחמאות מגשימות את יעדן, והאביב אכן מתפתה להצטרף לחגיגה. הוא מצטרף לחגיגת הקולות, לוחש וצוהל. לחישתו רבת עוצמה, ומזמינה את היקום כולו לחגיגת יום הולדתו. השיר מסתיים בדיאלוג נוסף, בין האביב לדובר )"'הוי, אביב,/ טוב השי?'/ הוא משיב: 'בוודאי'!"(. סיומו של השיר חוזר אל ראשיתו. כזכור, השיר נפתח בסדרת שאלות "מי יפה כאביב?", "מדוע?", "מה נאמר?". במהלך השיר האביב מדבר, ובכך מממש את קיומו ואת יופיו. בסיום הוא שמח בחלקו, נהנה מן השי שחלקו לו החוגגים ביום הולדתו — הדובר בשיר, נמעניו, וכן כל העולם כולו )"כל היקום יהי פה"(.

תכונת הריבוי של השיר עולה מעיצוב הדובר, העובר מטמורפוזות מיחיד לרבים, מדיבור לדיאלוג. היא עולה גם מן ההגזמות: האביב הוא העונה היפה ביותר בשנה, העולם כולו מלבלב, המון יוצא לרחוב, היקום כולו מוזמן לחגיגה. תיאורים מופרזים אלה מתאימים לאווירת החגיגית וה"גדולה" שהשיר מבקש לבטא.

השיר שקול וחרוז )"אביב/נשיב/ניב"; |לב/מלבלב" ועוד(. אפשר למצוא בו חזרות )"הטוב — טוב"; ניב הניב(, אנאפורה )"כל היקום/ קול שירה"( ומשחקי מילים שונים )"קול התור" ]ציטוט משיר השירים[/ "תור הצחוק" — המילה הזהה "תור" מופיעה בשתי משמעויות שונות(. גם הטיות מוכפלות )כגון "קומו קום", "בואו בא"( תורמות להדגשת המוזיקליות של השפה ומוסיפות מצלול עשיר לחגיגה.

: האביב לובש דמות אנושית כאשר הוא מדבר, צוהל, חוגג יום הולדת ושמח במתנותיו. האנשה : "צחוק האור המתוק" )מטפורה המשלבת שלושה חושים שונים: שמיעה, ראייה וטעם(. סינסתזיה אפשר לבקש מהילדים לתרגל כתיבת האנשות ומטפורות, במיוחד סינסתזיות. אפשר גם לשלוח אותם לחפש תופעות כאלה בשירים שהם מכירים, בפזמונים, בפרסומות ועוד.

— שלוש נקודות הן לעתים סימן פיסוק שמציים ציטטה קטועה, אך גם אמצעי ספרותי. שלוש 5 לשאלה נקודות מציינות רגש: "העולם מלבלב..." ובמקרה הזה רגש של התפעלות או התפעמות שהמשורר בוחר שלא להביע במילים. — גם סימן קריאה מביע לעתים רגש התפעלות. 6 לשאלה