337
מאוד פשוט להם פה לשהות כי המחירים כל כך זולים, במעט רופיות הם ישנים ואוכלים וזה יוצא עוד פחות כשמחשבים בשקלים... אולי זה מה שמושך להודו צעירים מכל העולם שאפשר לחיות פה בזול ובשלום עם הכול ועם כולם. ויש משהו שאולי אפילו ממכר ככה לחיות בלי מחויבות ובמקומות חדשים לבקר. אבל זה גם נותן עצמאות ,מחזק ומבגר אם כי לחזור לחיי שגרה – זה לא עוזר אבל לומדים להכיר ולקבל את השונה והאחר. בסיכום – כשאנחנו בינינו מדברים או מספרים בבית לחברים אנחנו אומרים שזה לא היה טיול עם תופעות טבע ונופים מיוחדים – כבירים אלא טיול של מפגש עם אנשים אחרים – עם האנשים שחיים בעיירות ובכפרים לאורך הכבישים, עם האנשים שמבקרים הרבה במקדשים ועם האנשים הצעירים שבהודו נפגשים.
א
ת הטיול הוביל מוטי ברגישות ובתבונה,
בהרבה ידע והבנה. הוא באמת אוהב את הודו והאלים ואת ההודים ואת המאכלים. בזכותו אנחנו את הודו האמיתית – חווים ומקבלים. הוא הבין שכל אחד רוצה בדרכו להעמיק את החוויות ועצר הרבה בדרכים כדי שנוכל עם האנשים בשדות ובכפרים – להיות אבל גם נתן הרבה זמן לשווקים ,לחנויות ,לחייטים ולקניות. ועל הטיול המרתק הזה – אנחנו אומרים לו הרבה תודות!!
336
299
ממשיכים לנסוע בין עיירות וכפרים, יש פה חלקות קנה סוכר ועדרי עזים ועגלות עם שוורים וליד הכביש רואים תעשיית לבנים כפרית ואנחנו שוב עוצרים. הנשים עובדות בשמש ,קשה מאוד ,כל הזמן כפופות מכניסות את האדמה הרטובה בידיים לתוך תבניות שמוכנות בשורות יפות. כשהן מתייבשות מכניסים אותן למבנה אטום מחומם – שם הן נשרפות וישמשו לבניית הבתים והבקתות החשופות. הנשים העובדות אלינו מחייכות להצטלם הן מאוד שמחות.
ה
נוף משתנה ומתקרבים להרים שמתרוממים.
יש פה תצפית על העמק ,על האגם ועל מפל שמימיו עכשיו לא זורמים. מתרוצצים מסביבנו קופים שמחפשים מציאות וכל דבר תופסים ובמצ’טה בוצעים ושותים את מיץ הקוקוסים. אנחנו פוגשים כאן שני ישראלים שאת טיולם על אופנועים עושים. בכביש הצר עולים בפיתולים ואין תמרורים ולכן כלי הרכב לפני כל פיתול וסיבוב צופרים. הצמחייה נעשית יותר גבוהה ,ירוקה וסבוכה ומרגישים שעולים להרים. בעיירת דרכים עושים הפסקה ויש בה מגוון עצום של פירות שבערמות מסודרים. פוגשים פה רימונים ופסיפלורה ,צ’יקו ,אבוקדו ואת הג’ק-פרוט שהוא מאוד טעים אי-קנַ אל ולמלון – מגיעים. ולקֹוד ַ ַ ועוד קצת נוסעים התארגנות ,התרעננות ומנוחה קצרה ונוסעים לאכול צהריים בעיירה. מסעדה טיבטית ופוגשים בה הרבה צעירים ישראלים
298
מתחילה שיחה עם מוטי על ההינדואיזם והבודהיזם וההבדל ביניהן וברור שאנחנו צריכים יותר לדעת וללמוד עליהן. אבל על פניו נראה שההינדואיזם צמח כדת ואלים ואחר כך הוסיפו את הפילוסופיה ואילו הבודהיזם צמח כפילוסופית חיים ואחר כך חיבר אליו את האלים והמיתולוגיה. נמשיך על כך לחשוב אבל בינתיים חוזרים למלון למנוחה וארוחה ושנינו עוד תופסים רחצה בבריכה. בארוחת ערב מספרים בדיחות ,צוחקים והאווירה טובה, אחריה לילה בטנג’ור ושינה ערבה. לינה – טנג’ור.
יום - 13יום שלישי – 4.2.2003 ,מטנגו’ר למדוראי
ש
וב שנינו מתחילים את הבוקר ברחוב עם אנשי טנג’ור ושתיית צ’אי.
ואחרי ארוחת הבוקר יוצאים לכיוון מדוראי. עוברים לאורך כפרים ועיירות רואים בשדות חלקות של פרחי הטגטס הצהובים שזורים בשרשרות. ליד הכביש מטעים של אגוזי קשיו – עצים לא גדולים ובדרך יושבים הכפריים ואת הקשיו – על האש קולים, בשקיות אורזים ושוקלים. ואנחנו קונים ובהנאה אוכלים. בהמשך הנהג הטוב שלנו פונה לדרך צדדית בלי היסוסים ומגיעים למקדש כפרי-מקומי בטבע ,בתוך חורשה שאליו מובילה שדרת פסלי סוסים. המקדש פשוט ליד עץ טמרין עתיק וגדול
281
280
מעבר לכביש יש ימת מלח רדודה – אותה אנו מגלים. מוציאים את המלח והנשים נושאות אותו על ראשן בסלים. השמש קופחת וחם מאוד והן לא צועקות ולא רבות, לשקים את המלח מהערמות סוחבות ולא מפסיקות לעבוד ולרגע לא יושבות. הדרך מרתקת ואנחנו רוצים לעצור ולראות עוד ועוד.
ב
צד הכביש מקדש מקומי עם דמויות צבעוניות וגדולות.
ולידו כפר ,ולּול עם גג מקש האורז וריק מתרנגולות, בתוכו כלי מים אדומים ממש כמו של פלסאון.
261
260
יש פה הרבה גרנות בהן דשים את הדוחן בעזרת השור הרזה שמסובב אבן עגולה ומנפים את הגרעינים ,וזורים את המוץ -גברים ,ילדים ונשים – כל החמולה. ממש כמו שסיפרו לנו איך עבדו אבותינו בארץ בהתחלה...
א
נחנו מגיעים לחסן – העיר היותר גדולה
וגם בה רבה ההמולה. מקבלים מלון טוב ונעים. אחרי רחצה – ליריד העיר בריקשות ”-טוקטוקים” – נוסעים. הריקשות צופרות ועוקפות ,נכנסות בין כלי רכב גדולים וקטנים ממש פחד – איך לא קורה שום דבר – אנחנו לא מבינים. לכבוד יום הרפובליקה יש פה יריד עם דוכני אוכל וביתנים ומסתובבים הרבה נוער ומשפחות עם ילדים קטנים כמו שהיה אצלנו ביום העצמאות לפני שנות השמונים. חוזרים למלון לארוחת ערב הודית דווקא טעימה ומסיימים את היום בשנת לילה טובה ונעימה. לינה – חסן.
239
238
השפה היא קונקנית – שנשמעת מוזרה היא תערובת של הניב המקומי ושל הפורטוגזית – השפה הזרה. מגיעים לפאנאג’ים עיר הבירה, יש בה כנסייה לבנה וגן יפה שמשחקים בו קריקט ,ושדרה. אנחנו ממשיכים ונוסעים ורואים את הנהר ,עליו מעבורת את התושבים מעבירה. מגיעים לגואה העתיקה ,פה הפורטוגזים בנו כנסיות עם צריחים נמוכים והתושבים קיבלו את הנצרות וללכת לכנסיות היו צריכים. הכנסייה הבולטת גדולה ולבנה נקראת סנטה-קתרינה, מסביבה נקי ויש גינה והרבה משפחות באות הנה. כל האזור מוקף דקלי קוקוסים ואנחנו רואים איך צעירים על הגזעים מטפסים, בתנועות זריזות של קופים עולים ומורידים את פירות הקוקוסים. זה מרתק לראות איך את זה הם עושים.
כ
אן אנחנו מסיימים במדינת גואה את הביקור הקצר
אקה והכביש עולה בהר. אט ָ אראנָ ָ ונוסעים מזרחה למדינת ָק ָ כביש משובש ,מתפתל ומאוד צר ולעוד מכונית כמעט אין מעבר. הרבה עצים ,אזור מיוער. עוצרים ליד נשים השואבות מים ,ופוגשים את ילדי הכפר. שוורים לבנים עם קרניים שבתכלת צבועות רתומים בצוואר ומושכים עגלות עמוסות בקש האורז – בשדה שום דבר לא נשאר. להּוּבלי – עיר המחוז. ַ אנחנו ממשיכים בכביש הקופצני ומגיעים פה נלחמו התושבים באנגלים – בעוז. הד ַקאן מגיעים לגב ההר שזו רמת ֵ ועדיין בשדות הצ’ילי עובדים כאן.
223
מגיעים למלון ַטאג’ המפֹואר, הוא נמצא מול המפרץ שעל שפתו שער הכניסה לאינדיה, עומד בהדרו כפי שהיה. מקבלים זמן חופשי להסתובבות ,היכרּות ותחילת הקניות ולנו זו הזדמנות שעתיים לבד להיות. אנחנו תופסים אווירה על הדשא מול השער ,המלון והים ורואים הרבה זוגות יפים שבאים לשם. עולים לקפטריה של מלון טאג’ לקראת השקיעה וטועמים קפה ועוגה וגלידה מופלאה. ב 7:00נפגשים כולם בלובי עם לּולּו הנחמדה והולכים אתה לאכול ארוחת ערב מאוד טעימה במסעדה. באוטו-ריקשה למלון שלנו בבומביי חוזרים בו את הלילה הראשון של הטיול מעבירים. לינה – בומביי.
יום –2יום שישי –24.1.2003 ,מומביי– גואה– הוספט (על יד האמפי)
מ
לגֹואה טסים וקדם בבוקר מבומביי ָ
אבל לחופים המפורסמים לצערנו לא נכנסים. זה חבל כי לדעתנו בישראל – גואה זה שם של מותג – תופעה וחוויה ששם היה. שמשפיעה ועוברת אחרת על כל מי ַ כנראה נצטרך להגיע לשם כשנבוא לבומביי פעם שנייה. אבל אנחנו לעיר הבירה ָפאנָ אגִ ’ים – נוסעים ועל מדינת גואה – כמה פרטים שומעים. זו מדינה די קטנה שקיבלה את עצמאותה בהודו – אחרונה ומשלימה את מספר המדינות לעשרים ושמונה. היא מאד פורה וההשפעה הפורטוגזית בה – ברורה,
222
הטיול לדרום הודו יומן מסע
22.1 - 14.2.2003 בהדרכת מוטי אפשטיין החברה הגיאוגרפית
ואחרון שהוא הראשון – אורי דביר שיש לו סיפורים למכביר עם כולם הוא עבד ,את כולם הוא מכיר. עם זה הוא טייל ,את זה הוא מתח ,עשה הכול ביסודיות כמו שצריך ואפילו ילדים נקראו על שמו – מתוך הערצה למדריך.
זו הזדמנות בשבילנו להגיד לו כמה מילים אישיות שקשורות לפועלו בארץ שלנו – ולא בארץ החיות – כי אורי נמצא איתנו באופן פרטי כבר 45שנים מאז שדודיק נבחן בפניו כשאורי הוא ראש ועדת הבוחנים והוא העניק לו את תעודת מורה דרך ואת הציונים.
ומאז – כאוהבי טיולים קראנו את ספריו ,והלכנו בעקבות סימון השבילים ואנחנו חושבים שיש לו הרבה זכויות בהנהלת אהבת וידיעת הארץ הזאת ועל כך -בהמון הערכה – הרבה תודות!
215
בערבים – בנוסף על השיחות עם עמוס,
וגרמה לחוה התרגשות שאין כמותה.
היו גם סיפורים קצרים שסיפרו החברים:
אורי שטנדל – הוא עורך דין ממולח שייצג סגנית מלכת יופי
פתח דוד – זקן חבורת המטיילים
וגם חשודים ברצח – שלייצגם צריך אומץ ואופי.
שסיפר איך ישב שנתיים וחצי בקישלה בשבי האנגלים. למחרת אביבה ממשיכה ומספרת את הספור המרגש של המשפחה – איך במשך שנה וחצי נדדה כשמאירופה הבוערת – ברחה. אורי מספר על מתיחות שעשה למטיילים במצרים ונפאל ואיך עיתונאי מפורסם ברשתו נפל. אתי תיארה איך טיילה בפרו עם בנה ,והייתה בחברת הצעירים חוותה חוויות אימהות וטיול בתנאים אחרים. אלי סיפר איך השכין שלום והסכמה ברמלה בין חמולות של ערבים ומסתבר שבמשטרה עושים גם מעשים טובים. דודיק – תיאר את הכפר והזמן שעבר
זה הזמן שאנחנו כמטיילים חדשים אומרים תודה פה לכל האנשים שקיבלתם אותנו במאור פנים ובלעדיכם בטח היינו פחות נהנים. עכשיו את הטיול הזה מסיימים ונפרדים מהעולם המיוחד שהציוויליזציה תפסה ממנו מרחק ממרחבי הסוואנות ,מהג’יפים ובעיקר מהאבק ושלום אומרים לכל החברים ומקווים להתראות בטיולים אחרים.
וסיפר על קלפים ,אור אדום ,ומורה נערץ שעל-פיו נשק דבר.
214
חוויה מיוחדת הייתה לחוה
תודה גם לעמוס שהדריך אותנו בטיול
רש ָבה כשסיירה בפולין והגיעה לעיירת אביה – וָ ָ
עצר והסביר כל דבר לאורך המסלול
שם היא פגשה אישה מבוגרת שגרה בשכנות למשפחתה
פתח והרחיב לנו את המרחב הביו-ספרי כולו
והראתה לה את ביתם ותמונות שהיו ברשותה
בהסברים המצוינים שלו.
היא רוכנת על גופו – חותכת ,מבתרת ונוגסת ,פוערת פה אדום נוטף דם
עמוס מקדיש את מילותיו
ושני הגורים ליד הראש – לועסים את חלקם.
לאריה שאצל עמים רבים בהיסטוריה היה מלך נערץ ונאהב
החבר’ה שלנו שרצו לראות “קיל” – קיבלו כמעט את הדבר האמיתי
ִופסלו אותו לפני המקדשים בהרבה תרבויות
כי כאשר הטורף והנטרף חיים פה יחד במרחב -ההישרדות היא הענין המהותי.
כי הוא סימל מורא וכבוד והוא מלך החיות.
ושוב אנחנו לא יכולים לחכות עד שהלביאה את הגנו לאכול – תגמור
ובאמת האריה מתנהג כמלך כל-יכול
כי השמש מתחילה לרדת – וצריך ללודג’ לחזור
הלביאה – טורפת ומביאה לו ראשון לאכול.
וכדי להחליף אווירה אחרי מראה הטרף שראינו פה על האדמה –
במשפחה יש מספר לביאות
מתחילה בשבילנו שקיעה נהדרת – אדומה-אדומה.
והאריה דואג לכולן להמשך השושלת ולהתרבות הן בהיריון ארבעה חודשים שלמים
ב
ערב – כרגיל אחרי הארוחה
וממליטות במשך שנתיים כמעט 5פעמים.
מתאספת הקבוצה לפגישה ושיחה.
בכל המלטה בין שניים לשישה גורים קטנים אבל אוכל בשרי הם מקבלים אחרי ההורים – אחרונים. היום יש כ 6,000-אריות בכל העולם ובמזרח אפריקה כמעט כולם.
עוד ערב של ירח עגול שעלה ואנחנו במרפסת התחתונה מול הסוואנה הגדולה שהוא מאיר את כולה. לילה נפלא. לינה – לודג’ ָסרונֶ רה בסרנגטי.
יום רביעי 23.2.2005 השחר מאיר ואני ליד הבולדרים של הלודג’ – מחכה לזריחה מסביבי ציפורים פוצחות בקולות שיר ושיחה. הקופים קופצים מהעצים – לגג וחזרה
191
על הארץ ובצמרות
האמיצות נכנסות למים לשתות – על הפחד מתגברות
עורבים ומרבו וחסידות שחורות
הן ודאי יצליחו לשרוד.
אבל העיקר קורה ליד המים – שם רוב ההתרחשות
התנהגות מרתקת של המנהיג והעדר
עדרי ענק של זברות וגנו עומדים שם בהתרגשות.
ומה לעשות כדי לחיות ולהישאר בסדר.
געיות הבס של הגנו ,ונעירות-נביחות של הזברות – מגיעות עד השמים מישהו מפריע להם לגשת לשתות מים.
אבל הסיפור פה עדיין לא נגמר
היפו גדול מתרומם לפתע והן נסות בבהלה
רק עכשיו אנחנו מגיעים לעיקר.
מרימות ענני אבק ויש נעירות-געיות-יללות והמון המולה.
לביאה שתפסה טרף – גנו גדול
ושוב בזהירות הן מנסות להתקרב
ויש לה ולגורים הרבה מה לאכול.
מסתכלות לצדדים ,חוששות ,אולי יש פה אויב.
190
לומד לעשות הכול כמו הוריו – הפילון האפרפר. ומי זה מציץ פה מאחורי העץ – ממש מעליו עם צוואר כה גבוה? – זהו פשוט ג’ירף. יושב בצד יצור עם קרניים – זהו צבי מאוהב שומר על בנות העדר – מרחרח באף. משפחת הפילים לא שמה עליו ופילפילון ממשיך לצעוד בשקט בין עצי שיטה ובאובב. יחד עם הוריו – במרחב הם הולכים וגם אנחנו בדרכנו ממשיכים”.
ה
שמש מתחילה לרדת והנהגים מגלים ממרחק שתי לביאות
הן עם שני גורים מתקרבות ובאות. עושה רושם שהן יוצאות לציד מתוכנן ולכן הן משאירות את הגורים במורד מוגן. למעלה על הגבעה עומדות זברה ויען – אותן אחת הלביאות מאגפת ומקיפה כשהשנייה צופה במתרחש – מוכנה להתקפה לתפוס את הזברה היפה.
השמש שוקעת וחייבים לצאת מהשמורה התקפת הלביאות עוד לא נגמרה נקווה שהזברה הייתה יותר ערנית ומהירה... אנחנו נרגשים מהמראה – נוסעים ללודג’ חזרה.
מסביב הכול נעטף באור שקיעה יפה ורך מאיר בגוון סגול-כתום את האופק ואת הסבך.
181
ב
חלקות האחו בין השיטות – אימפאלות מתגלות
על האדמה והעצים עומדות ,רצות ,מתעופפות – צפרים שחיות בהרמוניה
לבמבי הן דומות – בגופן הן לא גדולות,
פניניות וקאטות ,זרזירים הדורים ,כחל ופרנקוניה.
מבטן חצי נוגה והן ממש חמודות.
עצי הנקניק וגזעי הבאובב הגדולים
עליהן שומר זכר אחד עם קרניים
אכולים עד הגובה שהפילים יכולים.
הוא אחראי ,כל הזמן סביב פוקח עיניים. רשרוש קטן – והן זוקפות אוזניים
ואני נזכרת בסיפור שהקראתי לילדים על הכושון עליקמא
ומזנקות – בקפיצות גדולות שולחות רגליים.
שרכב על הפיל והלך לעזור לאימא,
מעבר לדרך עומדת קבוצת צבאים רווקים
ועל פי אותו המקצב
נראה שהם להזדמנות להיכנס להרמון האימפאלות – מחכים.
אני מתארת את התמונה שמתגלה לי עכשיו: “צועד פילפילון בין עצי באובב אימא פילה לפניו – אבא פיל מאחור שומר עליו. תמיד פילפילון הולך אחרי אימא נצמד אל רגליה – ויחד קדימה. “בוא פילפילוני” – היא קוראת לו ,נלכה בחוץ יש כאן אוכל ומים – כל מה שנחוץ. מרים פילפילון את החדק ,פותח אוזניו ,מתפלש בעפר
180
הטיול לטנזניה יומן מסע
18.2 - 28.2.2005 עם קבוצת אורי דביר בהדרכת עמוס גולדבלט
קווים נקיים ,צנוע ולא ראוותני. אנחנו עולים לעשות תצפית על טוקיו הבירה שנראית מלמעלה די אפורה ומשם חזרה לשין-דזוקו – לרכבת. זו שעת סיום העבודה – המונים דחוסים בשקט ואין מקום לשבת. ברובע גינזה היוקרתי – תאטרון הקבוקי המסורתי ואחריו ברחוב פוגשים צעירה לבושה בקימונו – כי מטקס סיום האוניברסיטה חזרה. בכלבו הגדול עוד מעט שעת סגירה המזון מאוד בזול לקראת סוף המכירה הכול נקי ,יפה ומסודר והאריזה הדורה.
ה
שכם בבוקר קמים ולשוק הדגים ממהרים
שם כבר דגי הטונה על הרצפה מונחים וביניהם הסוחרים. תמונה סוריאליסטית של דגים חיים וקפואים, מכירה פומבית על שטח ענק – קונים ומוציאים והכול בשקט ובסרט נע המוני אנשים עובדים בתיאום כמו מכונה. ולידו שוק חיות הים – סוגים שלא ראינו מעולם את הכול אפשר לקנות באריזות מוכנות.
בהמשך היום אנחנו נוסעים במנהרת הזמן, פוגשים מסורת ִוקדמה – שתי הפנים של יפן. מצד אחד מקדש אסקוסה הבודהיסטי עם מבקרים מכל הגילים,
43 155
בהתחלה שלחנו את העופות ,התברר שיש לנו זמן ודודיק הציע שבנוסף לסין – ניסע גם ליפן. פנינו לנדב בחברה ,קיבלנו הצעה יקרה ואז שלפנו רעיון להתייעץ ולבקש מאיילת עזרה. זו הכינה תכנית מהפכנית שאפשרה לנו לצאת לטיול עצמאי מאורגן – עם מדריכה פרטית. הטיול מתחיל ביום ההולדת של איילת ובמטוס היא מקבלת חמסה עם שוקולד שיהיה לה מזל טוב ולכולנו טיול מיוחד. מקופנהגן עם “סאס” – ברמה של מחלקת עסקים וככה בנוחיות ממריאים לשחקים. הרי השלג של האי הצפוני הוקאידו ונוחתים ישר בנאריטה – שדה התעופה של טוקיו. מזוודה אחת חסרה – לא נורא, שש יפניות אדיבות ידאגו שתגיע חזרה.
טֹוקיֹו
ב
בשין-דזּוקּו -זו יפן ,אנחנו רואים ומבינים תחנת הרכבת ִ
המוני אדם מכל הכיוונים – ממש עם אותם פנים... מאתנו הם מאוד שונים בהמשך נלמד להכירם ואת הקווים המאפיינים. הֹוטל” יוצאים אחרי הצהריים מ”ס ַטאר ֶ ֵ להכיר את טוקיו ולשטוף את העיניים בנייני העיר למשל – קומפלקס יפה וחדשני,
42 154
הטיול ליפן יומן מסע
23.3 - 2.4.1999 טיול עצמאי בהדרכת איילת אידלברג
יומני הטיולים שחנה’לה כתבה שנינו אהבנו לטייל ,ולמרות העבודה הרבה במשק ידענו להתנתק ולצאת גם לכמה שעות בארץ וגם לכמה שבועות בחו”ל. אהבנו לטייל יחד רק שנינו ,ממש כמו זוג צעיר בירח דבש ...הטיולים תמיד גרמו לנו הנאה רבה וחיזקו את הקשר בינינו. במשך השנים יצאנו קרוב ל 60טיולים בחו”ל ,רובם עצמאיים ,מקצתם מאורגנים. בטיולים המאורגנים נהגה חנה’לה לסכם בסופו של יום את שראינו ולמדנו ,וכשחזרנו הבייתה הייתה כותבת בעזרת ספרים מקצועיים ,יומני טיול מפורטים ומעמיקים אשר תיארו בחרוזים ובהומור את כל חוויותינו.
ליום הולדתה ה 64-קיבלה חנה’לה מאור את מפת העולם בה מסומנות כל הארצות בהן טיילנו
151
150
גם על חיים נודעו לנו כמה פרטים של ערך מוסף שלא נפרט כי הוא הרי שקט ולא נחשף אבל אי אפשר שלא להגיד מילים של הערכה כיצד נאבק בפציעתו הקשה וניצח במערכה וחזר לרקוד בהתמדה ובשמחה. וברור שאתה לאסתרקה בן זוג צמוד ולא רק בריקוד. אנחנו מאחלים לכם בריאות וכוח כך להמשיך לרקוד ולשמוח וכולנו נתבשם מהניחוח. מאתנו -דודיק וחנהל’ה כפר יהושע הערה: כיוון שאנחנו לא אנשי המחשב הנייד תקבלו את הברכה בכתב יד... שנה טובה! ראש השנה תשס”ו
129
ברכה שכתבה חנה’לה לאסתר’קה המדריכה בחוג לריקודים לך אסתר’קה בת בלי גיל, אמנם אנחנו פה לא מהראשונים, לא רוקדים הרבה שנים ,וגם לא כל כך מצטיינים... אבל קיבלת אותנו בחביבות ובמאור פנים. את משרה על החוג אווירה נעימה ונינוחה כך שכולם באים הנה בשמחה. נוצר פה חוג מאוד מיוחד שקולט כל אחד וחברים ותיקים בשמחה נפגשים וקולטים בחביבות את החדשים. מציינים לרוקדים את ימי ההולדת שלכבודם את טורחת ועובדת ומכינה עוגות ומטעמים מיוחדים וטעימים. אנחנו מבינים שאת אשת-חיל מאוד מיוחדת שמתנדבת ועוזרת ,כותבת ושרה ולא רק רוקדת.
128
מילות תודה שכתבה חנה’לה לעידית פרי -מרצה בקורס בנושא השואה ,בסיום הקורס עידית יקרה! כמה מילים אישיות עם סיום הקורס. שנה וחצי אנחנו אתך. ברגישות ובהתרגשות את מעבירה לנו את ההתרחשויות והתהליכים שהביאו למלחמת העולם השנייה ולמעשי הזוועה וההשמדה שנעשו על ידי הגרמנים. פגשנו אותך בסיורנו העצמאי בפולין .סיור שטילטל אותנו בעוצמה רבה. אני -שעסקתי בנושא מגיל צעיר וחשבתי שהצלחתי לגעת בו -הרגשתי שם אבודה ,לא מבינה .מנסה להבין את האופל העמוק הזה שאחז במיליוני גרמנים -העם התרבותי שהעניק לאנושות כל כך הרבה פילוסופיה וספרות ומוזיקה. ופתאום כזה חושך! לא של יחידים -סחף של המונים .פלצות .תופת -אין מילים ולא מבינים. המספרים ,ההשמדה של כל יהדות פולין ,תעשיית המוות ,שום דבר לא נתפס. את ,עידית עזרת לנו לגעת ולפתוח את הנושא לרוחב ולעומק .לחדד את השאלות שהטרידו אותנו .אולי לא להבין איך זה יכול היה לקרות ,אבל לפחות לדעת מה היה ,מה קרה שם .מה היו התהליכים ,מה עושה התעמולה לנפש האדם הכי נאור... קירבת אותנו לנושא בדרך ההגשה הסוחפת שלך .ההזדהות המוחלטת שלך -כאילו בפעם הראשונה את נוגעת בחומרים ,בזוועה. בעזרת השיעורים המרתקים והמרגשים ,העדויות של הניצולים ,הסרטים ,התמונות ,קטעי הספרות והמוזיקה -חיברת אותנו לתקופה הטראומטית הזאת שאי אפשר להבינה אבל חובה לדעת ,ללמד ולספר אותה!!! ואת עושה זאת. עזרת לנו להתקרב לאנשים שבאו מהתופת ההיא .לנסות להבין איך עברו את תנאי המחנות ,איך שרדו ,איך התמודדו .איך בנו משפחות חדשות, איך התאהבו. על כך -על השיעורים המרתקים והממגנטים ,על אישיותך הבלתי אמצעית שכל כך חיברה אותנו לנושא -אנחנו אומרים תודה גדולה! ממש לא רוצים להיפרד ממך ,למרות הנושא הכל כך קשה .באמת הענקת לנו חוויה עמוקה ומיוחדת .אנחנו חושבים שאת עוסקת במלאכת קודש! ושוב הרבה תודה. אולי תפתחי קורס המשך נוסף ואנחנו נשמח לבוא. בהערכה רבה, חנהלה ודודיק רכלבסקי כפר יהושע 31.1.05
127
ב
כתיבה של חנה’לה בא לידי ביטוי הצד האוהב והאנושי שהתברכה
בו .היא ידעה ואהבה לכתוב ,אם זו ברכה לחבר או לקרוב משפחה ,ואם זו תגובה לספר שמצאה לנכון להגיב עליו או אפילו לאירוע ציבורי או פוליטי .לא נרתעה לכתוב לאנשים מרכזיים במדינה ,העירה והציעה, ובתשובתם אליה ציינו לטובה את דעתה ואת התייחסותה לכל נושא. האכפתיות הרבה שלה לכל הקורה במדינה אפיינה את כתיבתה. אהבה במיוחד לכתוב -לאחר כל טיול -את חוויותיה ורשמיה שרשמה תוך כדי טיול בפנקס מיוחד .הייתה נעזרת בספר מפורט על אותה ארץ, וזאת כדי שלא תיפול שגיאה בתיאוריה ובסקריה. אחרי הטיול בטנזניה שבו ביקרנו בשמורות הטבע העשירות בסוגים שונים של בעלי חיים כתבה“ :מה מותר האדם מבעל החיים בטבע? בעל החיים כאשר הוא שבע לא ממשיך לטרוף ,והאדם ממשיך להרוג ולרצוח גם כאשר הוא שבע” .אמירה זו משקפת את אישיותה הרגישה והחכמה.
126
117
כתבה יוכי עטר ,חברה מהטיול לרוסיה
ל
דודיק היקר האהוב כל כך עליי ועל נורי,
רציתי רק להגיד לך ,שנפלה בחלקנו הזכות האדירה להכיר אותך ואת חנה’לה. אמנם לצערנו הרב כל כך ההיכרות הקצרה נקטעה כבר בתחילת הדרך, אך גם חמש השנים הללו היו בעבורנו מתנת אל. זה לא שעכשיו ,אחרי שחנה’לה נקטפה מאתנו אני אומרת ,איזו אישה גדולה מהחיים היא הייתה וכמה הייתם נהדרים יחד מהרגע הראשון שפגשתי אתכם במטוס למוסקבה .מאותה דקה ממש התאהבתי בכם
כמה אני פוחדת לטוס ותמיד לפני שנסענו לחו”ל דאגה לצלצל ולאחל נסיעה טובה ובטוחה. היא באמת ובתמים התעניינה ואהבה אנשים ולכן כל כך הרבה אנשים אהבו אותה. שמחת החיים שלה ,תחומי ההתעניינות הרחבים כל כך ,האהבה האדירה שלה לארץ ,למרחבים ולטבע ,יצר הנדודים שתמיד הביא אתכם למקומות כל כך מיוחדים .תמיד הייתם בראש צעיר וכך גם בטיול לדרום הודו. ההומור שלה – אהבתי שבכל שיחת טלפון היא שאלה אותי:
ושניכם ידעתם עד כמה הקשר בינינו היה חשוב ומשמעותי בעבורי
“מכשפה’לה מה שלומך?” ואחרי שסיפרתי לה שלוח השנה שלי עמוס
ובעבור נורי.
כמו של חולה סופני שצריך להספיק הכול לפני שיכבו חייו ,מאז היא
אמנם אני צעירה מכם רק בכמה שנים ,אך אימצתם אותי אליכם כמו
קראה לי – סופנית שלי.
בת ומיד הרגשתי שאני בבית .אני יודעת שהמילים לא מנחמות ולעיתים
אולי גם בה הייתה תחושה שאנחנו פה על הפלנטה הזו לזמן שאול
גם הזמן לא מרפא .אבל אולי הידיעה ,שידעתם אהבה כזאת אדירה
ולזמן מוגבל ולכן יש להפיק את המיטב והמרב מהחיים הללו.
וחיים כל כך מרתקים וטובים ,אולי הידיעה הזו תקל במעט מדי פעם.
מקווה שחנה’לה הגיעה למקום קסום עם המון-המון מרבדי פרחים
גם כשחנה’לה הייתה אתנו תמיד אמרתי לה ,שאישה כל כך מיוחדת
ושתמצא חברים חדשים .כשיגיע יומי ואצטרף אליה ,דבר ראשון
שכמותה לא פגשתי בימי חיי.
אשאל בכניסה ,איפה נמצאת החברה שלי שכל כך אהבתי .כי אני כבר
האהבה האדירה שלה לכולם ,וכשאני אומרת אהבה ,זה לא היה כלפי
מתגעגעת אליה.
חוץ ,הרגשת שהיא באמת אוהבת אותך בכל נימי נפשה.
116
הדאגה והאכפתיות שלה .תמיד זכרה לברך בימי הולדת .היא ידעה עד
יוכי.
י
לד פוקח עיניו לעולם והכול בעבורו חדש .מפתיע .מתמיה ומעורר
אושר צרוף וטהור הוא אולי רק נחלתו של ילד שהחיים עדיין לא חרשו
השתאות .בשבילו כל מראה הוא גילוי מבראשית -רענן ,חד פעמי,
בנפשו חריצים של מכאוב ואכזבות .חנה’לה ידעה שעות של יגון עמוק.
ללא אבק של הרגל ועייפות .לחלוטין לא שחּוק ולא מוכר .והוא שמח
איבדה תינוקת .איבדה אח במיטב שנותיו .ליוותה את הוריה למנוחתם
במפגשיו הלא צפויים עם פרח ,ציפור ,זריחת החמה ושקיעתה.
האחרונה וחברים שהלכו לעולמם בטרם עת .היא עבדה עבודה פיזית
כזו היתה חנה’לה גם בבגרותה ועד אחרון ימיה .התבוננותה בעולם
מפרכת ועשתה ויתורים מפליגים בחייה על לימודים אקדמיים ,על נגינה
נלהבת כל פעם מחדש ,ייחודית ,ראשונית .אבק של ציניות ,ביקורתיות
בפסנתר ,על התמסרות לעולמות רוח ותרבות .וראה זה פלא – בנפשה
ושגרה לא דבקו בה.
נשמר איזה חלק נקי וצלול ,שעכירות מצוקות החיים לא פגמה בו -
"תראו תראו!" מתרונן קולה בשמחת גילוי "פתאומית לעד" למראה
כמוה כילד רך בשנים ,מלאת תום ואמונה ביופיו של העולם ַובטֹוב.
כלנית פורחת ,רקפת בין חגווי הסלע ,שמש מאדימה בין גלי הים התיכון.
תרצה
109
יש מילים של חנה’לה /תרצה
י
ש כל מיני מילים שהן ממש “לא חנה’לה” ,כמו “אופנה עדכנית”,
“אלגנטיות”“ ,חזיית פּוש ַאּפ” או “נעלי עקב”. להקדיש יום לשיטוט בין חלונות ראווה גם זה “לא ממש היא” ,כי זה ייראה תמיד כחוויה משמימה מול מסע מלהיב בשדות כלניות בשיא פריחה. ללכת לרופאים או להפקיד את גופה בידי אנשי רפואה מונעת -לא בא בחשבון. להקדיש יותר מדי תשומת לב וזמן לפעילות גופנית או ל”תזונה בריאה” -בהחלט לא יעלה על הדעת .גם לא לשבת שעות מול צג המחשב. להתלהב עד בלי גבול בערב ריקודי עם ,בערבי שירה על הדשא, בגמיעת מרחבי ארץ כדי לגלות חלמונית ראשונה או פריחת סחלב – זה לגמרי היא! כשאמרת עזרה לחבר במצוקה; כתיבת מכתב אישי ב”גובה העיניים” לפוליטיקאי מפורסם; הגמעת עגלים במשק בשעות שבהן נשים בבגרותן נמֹות את שנת היופי שלהן – בהחלט אמרת חנה’לה! וכשאנו יושבות בבית קפה (תמיד היא מתעקשת לשלם!) וחולקות פּכים קטנים או גדולים של היומיום– זה הכי חנה’לה .אמיתית, ישירה ,מלאת תום וחום שנובע מעמקי הנפש .גם כשהשיחה נצבעת צבעים של אכזבה או טינה וכעס או כשעולים דברים כואבים -כשהם עוברים את “המסננת הרגשית” שלה הם יוצאים החוצה מפויסים ושוחרי טוב. להגיד חנה’לה זה כמו לשיר שיר מדויק ,פשוט וצלול ,נקי ,בצליל עמוק ורך .שיר של אהבת חיים ואנשים. תרצה
108
73
72
ה
תנהגותך לאורך מחלתך הייתה דוגמה ומופת .ברגע הראשון של הזיהוי
ידעת במה מדובר ,אך באופטימיות ללא גבול האופיינית לך ,שיחקת אותה והאמנת עד לפני חודש שתצאי מזה .הזכרת דוגמאות של אנשים שחלו במחלה והבריאו“ ,ותראה איך שגם אני אצא מזה” אמרת כמה וכמה פעמים .האצילות ,השקט ,האופטימיות ,היכולת להתגמש מול שינויי הזמן והיכולת שלך ללא טענה ומענה אחת היו מרשימים ,ואת עוד השתדלת לא להכביד עלינו – איזה ייחוד אדיר היה בך.
ח
ניק יקרה ,מסע ההלוויה שלך עבר לאורך כל המשק – החל מדיר
היונקים ליד הבית ועד דיר 6שליד מסילת הרכבת .משק גדול ,שאת היית יותר משותפה מלאה בבנייתו .כל עמוד ברזל שננעץ ,כל קוב בטון שנשפך, היה בעידודך ובתמיכתך .כמעט כל עגל ,תרנגולת ,פרח וירק הכירו את ידייך המסורות .היום כשאני מספר לילדים כמה עבדת תוך כדי גידול ארבעה ילדים במסירות ,הם ואני לא מאמינים .אך עיקר עזרתך הייתה בעידוד ובתמיכה בימים הקשים ,והיו הרבה כאלה.
ח
ניק יקרה ,מעט לפני יום הולדתך השישים ,לפני ארבע שנים בדיוק,
שמעתי ברדיו שיר מפי שייקה לוי שהרטיט אותי .כאילו אני הוא שכתבתי אותו .השיר מדבר על הכרת התודה והאהבה של בעל לאישתו .היה בו משפט משונה שלא הסכמתי אתו .נאמר שם“ ,לפעמים נפרדים בלי להיות מוכנים” .אמרתי אז שצריך לשנות ולומר “כי צריך להגיד את הכול בפנים”. מאז השמעתי שיר זה עשרות פעמים ,ולא העליתי על קצה דעתי שתוך זמן קצר ,כל כך קצר ,המשפט “שלפעמים נפרדים בלי להיות מוכנים” יהיה כל כך רלוונטי ואכזרי לגביי. שלום לך יקירה ,אהובה שלי. דודיק
51
ר
ציתי להעלות כמה נקודות בחייך שיידעו כולם מה שוודאי כבר היה
ידוע להם – שהיית אישה מיוחדת במינה ,מופלאה ,אוהבת ,ומסורה
ההחלטה להצטרף אליי ולהקים יחד בית ומשק ,עשית זאת בכל מאודך, ללא טענה.
לחלוטין לסובבים אותך. הרצון שלך ללמוד ולהרחיב את הידע שלך היה ללא גבול .מאז שאנחנו
נ
יחד ,כל שנה ,יום בשבוע ,הקדשת ללימודים במגוון נושאים ובמגוון
לה יונת .הימים היו ימים שלאחר מלחמת ששת-הימים והיינו בטוחים
מקומות .ספרות ,מחשבת ישראל ,מוזיקה ,אמנות ,היסטוריה ,ארצות
שהשלום כבר כאן .כשהייתה יונת בת עשרה חודשים נסעת לטיול
העולם ,פרקים בתולדות העם היהודי והמזרח התיכון ,אלו רק חלק
לסיני ,ובאחד הימים כשאימא שלי שמרה על הילדה היא לא שמה לב
מהנושאים שלמדת וידעת .הרבית לקרוא סיפורת יפה וידעת למצוא
והילדה נחנקה במיטה .החזירו אותך מהטיול בטיסה .באתי לקחת אותך
בכל ספר את ההנאה או לבטא את הביקורת העניינית שלך עליו.
משדה דב ,שאלת אותי לפרטי המקרה וסיפרתי לך את כל האמת.
ושא נוסף :כאשר ספי היה בן שנתיים נולדה לנו תינוקת וקראנו
הדבר הראשון שאמרת“ ,אני אשחרר את אימא שלך מכל אשמה”,
נ
קודה נוספת שרציתי להזכיר היא המעבר מגבת לכפר יהושע .ארבע
50
וכך אכן היה .באת הבייתה והסברת לה בקור רוח בלתי מובן שהיא לא
שנים היינו חברים ,האהבה פרחה ,אך את התעקשת להישאר בגבת.
אשמה במה שקרה ,ושוב-ושוב חזרת על טיעונייך .ואכן כל ימיה היא
קשתה עלייך ההתנתקות ממשפחתך הענפה והאידאולוגית .האמנת
הרגישה שיד המקרה בדבר ואין בה טיפת אשמה .ונזכור גם איך טיפלת
בקיבוץ ובדרך שלו ומאוד אהבת את גבת .אך לבסוף כשקיבלת את
בה במסירות כל השנים ובמיוחד בימי זקנתה.
דרכה האחרונה
ח
נה'לה התמצאה בכל שמות צמחי ארצנו ,היכן נמצאים ומתי פורחים.
את כולם אהבה ורצתה לראות מקרוב ,במיוחד אהבה את פריחת החצב והצבעוני .הייתה לי הרגשה שנוסף על כל תכונותיה הטובות והמיוחדות ,הייתה מסוגלת לראות פרחים מאחורי כל גבעה והר ,ממש ראייה "תלולת מסלול" .במבע עיניה היה אפשר לראות את השמחה וההתרגשות שגרם לה כל פרח אליו הגיעה.
33
32
29
נ
28
ושא האהבה לטיולים -ליהנות ולהתעניין בכל דבר ,ליווה
נוהל והתנהלות הטיול היו קבועים :חנה'לה לומדת את ארץ היעד,
אותנו מהיום הראשון של היכרותינו עד יום מותה .הטיולים היו
טסים אל-על ,שוכרים אוטו ומטיילים ,אני על ההגה והיא על המפה,
ציר מרכזי בחיינו והסבו לנו הנאה רבה .בתחילה טיילנו רק בארץ
מנווטת אותנו אל היעד.
ואחרי עשר שנים של יחד יצאנו לטיול מאורגן לחו"ל – יגוסלביה,
ההתמצאות שלה בשטח הייתה מדהימה ,אף פעם לא טעינו בכיוון
רומניה וקצת אוסטריה .נהנינו בטיול מאוד ,טיול ראשון בחו"ל,
ובבחירת הדרך והגענו אל כל המקומות שבחרנו מראש.
עולם חדש ,יפה ומסקרן נגלה לעיניינו.
גם סדר היום היה קבוע :בערב בחדר המלון אני נרדם מעייפות ,והיא
מכאן קצרה הדרך למסקנה ברורה -לטייל בחו"ל רק שניינו לבד!
ברוח צעירה לומדת את המסלול למחר .בבוקר ,כאשר התעוררנו,
בהתחלה נסענו לארצות אירופה ויותר מאוחר לאמריקה .מרגע
הייתי שואל" :חניק לאן נוסעים היום "? והיא הייתה מפרטת את
שהיינו מקבלים החלטה לנסוע לחו"ל ויעד הטיול הוסכם ונקבע,
המסלול שתכננה .בטיולים האלה הזוגיות שלנו פרחה ,וכל פעם
הייתה חנה'לה מתחילה לאסוף חומר כתוב וחומר בעל פה
מחדש הרגשנו כמו בירח דבש.
מבעלי ניסיון ,מעיינת במפות ומתכננת את ימי הטיול -איפה
במשך יותר משלושים השנים הבאות נסענו לחו"ל מעל לשישים
לבקר ומה יש לראות בכל מקום.
פעם.
ב
שלב מוקדם דאגה שאכיר את משפחתה בגבת שאהבה מאוד
והייתה קשורה אליה. התחלנו לטייל הרבה בארץ ,תחום ששנינו מאוד אהבנו. היה לי אז אופנוע קטן (וספה) שאפשר היה להגיע אתו לכל מקום :לגליל, להרי ירושלים ,לשפלת החוף ולהרי הכרמל שהיו חלק מיעדינו בטיולים
תתפעל ותאהב אותו -אתה אתחתן... ואכן חנה'לה מאוד אהבה את שראתה והתפעלה מהנוף הנשקף ,ומיד החלטתי ליישם אותה החלטה. החברות שלנו הייתה טובה לשנינו ונמשכה ארבע וחצי שנים .חנה'לה הבינה מהר מאוד שהקשר שלנו יוביל אותנו לחתונה ,והמשמעות בעבורה -להתרחק ממשפחתה ומקיבוץ גבת.
אלה .בתוך זמן קצר הגעתי למסקנה ברורה וחד-משמעית כי זה ששמתי
מדי פעם נאלצנו להפסיק את הקשר לזמן מה ולפנות כל אחד לדרכו,
עין על החיילת בעתיקות קיסריה התברר כהצלחה רבה מאוד .בנערותי
אני למשק במושב והיא לקיבוץ ,אך בתוך זמן קצר חזרנו אחד לשני
החלטתי שאותה אישה שאביא לנוף הנשקף מפסגת הכרמל ואשר
והבנו שיחד יהיה לנו טוב יותר.
19
18
פ
גשתי את חנה'לה לראשונה בקורס צבאי למדריכי ידיעת הארץ
בשנת - 1960קורס שהיה קשה להתקבל אליו .אני התקבלתי בזכות פרוטקציה שהייתה לי ,ואני בטוח שחנה'לה הגיעה אליו לאחר שמפקדיה בצבא עמדו על מעלותיה ויכולותיה הרבות בכל תחום .הקורס נערך
ועד היום מדהימה ביופייה ובעניין הרב האצור בה. אני זוכר שמהרגע הראשון של הסיור חנה'לה מצאה חן בעיניי ומשכה את מבטי אליה. היא משכה את תשומת לבי הרבה יותר מהעתיקות של קיסריה...
בתנאי פנימייה טובים ונמשך למעלה מחודשיים .טובי המרצים בארץ
מהר מאוד גיליתי כי צדקתי לגביה .במשך הקורס לא העמיק הקשר
לקחו בו חלק וחשפו בפנינו את צדדיה הרבים של ארצנו – היסטוריה,
בינינו כיוון שצריך היה ללמוד .מדי פעם גם היו בחינות על החומר
ארכאולוגיה ,גאוגרפיה וטבע ,ועוד נושאים רבים.
הנלמד ,ורק בסיום הקורס ,ביוזמתי ,נוצר הקשר והחברות בינינו
הסיור הראשון שלנו היה לעתיקות קיסריה ,עיר שהורדוס בנה לתפארת
העמיקה.
17
ר
ציתי לספר על זוגיות נהדרת שנקטעה טרם זמנה ,על אהבה שנגדעה בגלל מחלה קשה ואכזרית.
אתחיל את סיפור חיינו בתשובתו של איש דתי ,זמן קצר לאחר פטירתה של חנה'לה. טענתי כנגדו" :איזה אלוהים יש לנו שאתה מאמין בו ומודה לו כמה פעמים ביום ...הייתה לי האישה הטובה ביותר בעולם ,חיינו יחד 45 שנים ,אהבה ושמחה מילאו את חיינו ,האמנו ורצינו שזה יימשך עוד הרבה שנים .באכזריות הוא לקח אותה אליו ואותי השאיר בלעדיה". ענה לי האיש ללא היסוס" :למה אתה לא מודה לאלוהים שנתן לך את האישה הטובה בעולם ל 45 -שנה?" פניתי לדרכי מהורהר ,בידיעה ובתחושה שבאמת הייתה לי הזכות הגדולה לחיות עם חנה'לה .אמנם לא חייתי עם כל נשות העולם וגם לא עם חלקן ,אך זו שהייתה לי הייתה נהדרת ,היחידה בחיי... אספר איפוא על חיינו המשותפים .חיים של יחד בזוגיות נפלאה ומלאה ,וארחיב גם לתקופות שקדמו להיכרותינו ,כפי ששמעתי מפי ידידים וקרובי משפחה ומפיה שלה.
16
חנה’לה