Issuu on Google+


337


‫מאוד פשוט להם פה לשהות כי המחירים כל כך זולים‪,‬‬ ‫במעט רופיות הם ישנים ואוכלים‬ ‫וזה יוצא עוד פחות כשמחשבים בשקלים‪...‬‬ ‫אולי זה מה שמושך להודו צעירים מכל העולם‬ ‫שאפשר לחיות פה בזול ובשלום עם הכול ועם כולם‪.‬‬ ‫ויש משהו שאולי אפילו ממכר‬ ‫ככה לחיות בלי מחויבות ובמקומות חדשים לבקר‪.‬‬ ‫אבל זה גם נותן עצמאות‪ ,‬מחזק ומבגר‬ ‫אם כי לחזור לחיי שגרה – זה לא עוזר‬ ‫אבל לומדים להכיר ולקבל את השונה והאחר‪.‬‬ ‫בסיכום – כשאנחנו בינינו מדברים‬ ‫או מספרים בבית לחברים‬ ‫אנחנו אומרים שזה לא היה טיול עם תופעות טבע ונופים מיוחדים – כבירים‬ ‫אלא טיול של מפגש עם אנשים אחרים –‬ ‫עם האנשים שחיים בעיירות ובכפרים לאורך הכבישים‪,‬‬ ‫עם האנשים שמבקרים הרבה במקדשים‬ ‫ועם האנשים הצעירים שבהודו נפגשים‪.‬‬

‫א‬

‫ת הטיול הוביל מוטי ברגישות ובתבונה‪,‬‬

‫בהרבה ידע והבנה‪.‬‬ ‫הוא באמת אוהב את הודו והאלים‬ ‫ואת ההודים ואת המאכלים‪.‬‬ ‫בזכותו אנחנו את הודו האמיתית – חווים ומקבלים‪.‬‬ ‫הוא הבין שכל אחד רוצה בדרכו להעמיק את החוויות‬ ‫ועצר הרבה בדרכים כדי שנוכל עם האנשים בשדות ובכפרים – להיות‬ ‫אבל גם נתן הרבה זמן לשווקים‪ ,‬לחנויות‪ ,‬לחייטים ולקניות‪.‬‬ ‫ועל הטיול המרתק הזה – אנחנו אומרים לו הרבה תודות!!‬

‫‪336‬‬


299


‫ממשיכים לנסוע בין עיירות וכפרים‪,‬‬ ‫יש פה חלקות קנה סוכר ועדרי עזים ועגלות עם שוורים‬ ‫וליד הכביש רואים תעשיית לבנים כפרית ואנחנו שוב עוצרים‪.‬‬ ‫הנשים עובדות בשמש‪ ,‬קשה מאוד‪ ,‬כל הזמן כפופות‬ ‫מכניסות את האדמה הרטובה בידיים לתוך תבניות שמוכנות בשורות יפות‪.‬‬ ‫כשהן מתייבשות מכניסים אותן למבנה אטום מחומם – שם הן נשרפות‬ ‫וישמשו לבניית הבתים והבקתות החשופות‪.‬‬ ‫הנשים העובדות אלינו מחייכות‬ ‫להצטלם הן מאוד שמחות‪.‬‬

‫ה‬

‫נוף משתנה ומתקרבים להרים שמתרוממים‪.‬‬

‫יש פה תצפית על העמק‪ ,‬על האגם ועל מפל שמימיו עכשיו לא זורמים‪.‬‬ ‫מתרוצצים מסביבנו קופים שמחפשים מציאות וכל דבר תופסים‬ ‫ובמצ’טה בוצעים ושותים את מיץ הקוקוסים‪.‬‬ ‫אנחנו פוגשים כאן שני ישראלים שאת טיולם על אופנועים עושים‪.‬‬ ‫בכביש הצר עולים בפיתולים ואין תמרורים‬ ‫ולכן כלי הרכב לפני כל פיתול וסיבוב צופרים‪.‬‬ ‫הצמחייה נעשית יותר גבוהה‪ ,‬ירוקה וסבוכה ומרגישים שעולים להרים‪.‬‬ ‫בעיירת דרכים עושים הפסקה ויש בה מגוון עצום של פירות שבערמות מסודרים‪.‬‬ ‫פוגשים פה רימונים ופסיפלורה‪ ,‬צ’יקו‪ ,‬אבוקדו ואת הג’ק‪-‬פרוט שהוא מאוד טעים‬ ‫אי‪-‬קנַ אל ולמלון – מגיעים‪.‬‬ ‫ולקֹוד ַ‬ ‫ַ‬ ‫ועוד קצת נוסעים‬ ‫התארגנות‪ ,‬התרעננות ומנוחה קצרה‬ ‫ונוסעים לאכול צהריים בעיירה‪.‬‬ ‫מסעדה טיבטית ופוגשים בה הרבה צעירים ישראלים‬

‫‪298‬‬


‫מתחילה שיחה עם מוטי על ההינדואיזם והבודהיזם וההבדל ביניהן‬ ‫וברור שאנחנו צריכים יותר לדעת וללמוד עליהן‪.‬‬ ‫אבל על פניו נראה שההינדואיזם צמח כדת ואלים‬ ‫ואחר כך הוסיפו את הפילוסופיה‬ ‫ואילו הבודהיזם צמח כפילוסופית חיים‬ ‫ואחר כך חיבר אליו את האלים והמיתולוגיה‪.‬‬ ‫נמשיך על כך לחשוב אבל בינתיים חוזרים למלון למנוחה וארוחה‬ ‫ושנינו עוד תופסים רחצה בבריכה‪.‬‬ ‫בארוחת ערב מספרים בדיחות‪ ,‬צוחקים והאווירה טובה‪,‬‬ ‫אחריה לילה בטנג’ור ושינה ערבה‪.‬‬ ‫לינה – טנג’ור‪.‬‬

‫יום ‪ - 13‬יום שלישי‪ – 4.2.2003 ,‬מטנגו’ר למדוראי‬

‫ש‬

‫וב שנינו מתחילים את הבוקר ברחוב עם אנשי טנג’ור ושתיית צ’אי‪.‬‬

‫ואחרי ארוחת הבוקר יוצאים לכיוון מדוראי‪.‬‬ ‫עוברים לאורך כפרים ועיירות‬ ‫רואים בשדות חלקות של פרחי הטגטס הצהובים שזורים בשרשרות‪.‬‬ ‫ליד הכביש מטעים של אגוזי קשיו – עצים לא גדולים‬ ‫ובדרך יושבים הכפריים ואת הקשיו – על האש קולים‪,‬‬ ‫בשקיות אורזים ושוקלים‪.‬‬ ‫ואנחנו קונים ובהנאה אוכלים‪.‬‬ ‫בהמשך הנהג הטוב שלנו פונה לדרך צדדית בלי היסוסים‬ ‫ומגיעים למקדש כפרי‪-‬מקומי בטבע‪ ,‬בתוך חורשה‬ ‫שאליו מובילה שדרת פסלי סוסים‪.‬‬ ‫המקדש פשוט ליד עץ טמרין עתיק וגדול‬

‫‪281‬‬


280


‫מעבר לכביש יש ימת מלח רדודה – אותה אנו מגלים‪.‬‬ ‫מוציאים את המלח והנשים נושאות אותו על ראשן בסלים‪.‬‬ ‫השמש קופחת וחם מאוד והן לא צועקות ולא רבות‪,‬‬ ‫לשקים את המלח מהערמות סוחבות‬ ‫ולא מפסיקות לעבוד ולרגע לא יושבות‪.‬‬ ‫הדרך מרתקת ואנחנו רוצים לעצור ולראות עוד ועוד‪.‬‬

‫ב‬

‫צד הכביש מקדש מקומי עם דמויות צבעוניות וגדולות‪.‬‬

‫ולידו כפר‪ ,‬ולּול עם גג מקש האורז וריק מתרנגולות‪,‬‬ ‫בתוכו כלי מים אדומים ממש כמו של פלסאון‪.‬‬

‫‪261‬‬


260


‫יש פה הרבה גרנות בהן דשים את הדוחן בעזרת השור הרזה שמסובב אבן עגולה‬ ‫ומנפים את הגרעינים‪ ,‬וזורים את המוץ ‪ -‬גברים‪ ,‬ילדים ונשים – כל החמולה‪.‬‬ ‫ממש כמו שסיפרו לנו איך עבדו אבותינו בארץ בהתחלה‪...‬‬

‫א‬

‫נחנו מגיעים לחסן – העיר היותר גדולה‬

‫וגם בה רבה ההמולה‪.‬‬ ‫מקבלים מלון טוב ונעים‪.‬‬ ‫אחרי רחצה – ליריד העיר בריקשות ‪”-‬טוקטוקים” – נוסעים‪.‬‬ ‫הריקשות צופרות ועוקפות‪ ,‬נכנסות בין כלי רכב גדולים וקטנים‬ ‫ממש פחד – איך לא קורה שום דבר – אנחנו לא מבינים‪.‬‬ ‫לכבוד יום הרפובליקה יש פה יריד עם דוכני אוכל וביתנים‬ ‫ומסתובבים הרבה נוער ומשפחות עם ילדים קטנים‬ ‫כמו שהיה אצלנו ביום העצמאות לפני שנות השמונים‪.‬‬ ‫חוזרים למלון לארוחת ערב הודית דווקא טעימה‬ ‫ומסיימים את היום בשנת לילה טובה ונעימה‪.‬‬ ‫לינה – חסן‪.‬‬

‫‪239‬‬


238


‫השפה היא קונקנית – שנשמעת מוזרה‬ ‫היא תערובת של הניב המקומי ושל הפורטוגזית – השפה הזרה‪.‬‬ ‫מגיעים לפאנאג’ים עיר הבירה‪,‬‬ ‫יש בה כנסייה לבנה וגן יפה שמשחקים בו קריקט‪ ,‬ושדרה‪.‬‬ ‫אנחנו ממשיכים ונוסעים ורואים את הנהר‪ ,‬עליו מעבורת את התושבים מעבירה‪.‬‬ ‫מגיעים לגואה העתיקה‪ ,‬פה הפורטוגזים בנו כנסיות עם צריחים נמוכים‬ ‫והתושבים קיבלו את הנצרות וללכת לכנסיות היו צריכים‪.‬‬ ‫הכנסייה הבולטת גדולה ולבנה נקראת סנטה‪-‬קתרינה‪,‬‬ ‫מסביבה נקי ויש גינה והרבה משפחות באות הנה‪.‬‬ ‫כל האזור מוקף דקלי קוקוסים‬ ‫ואנחנו רואים איך צעירים על הגזעים מטפסים‪,‬‬ ‫בתנועות זריזות של קופים עולים ומורידים את פירות הקוקוסים‪.‬‬ ‫זה מרתק לראות איך את זה הם עושים‪.‬‬

‫כ‬

‫אן אנחנו מסיימים במדינת גואה את הביקור הקצר‬

‫אקה והכביש עולה בהר‪.‬‬ ‫אט ָ‬ ‫אראנָ ָ‬ ‫ונוסעים מזרחה למדינת ָק ָ‬ ‫כביש משובש‪ ,‬מתפתל ומאוד צר‬ ‫ולעוד מכונית כמעט אין מעבר‪.‬‬ ‫הרבה עצים‪ ,‬אזור מיוער‪.‬‬ ‫עוצרים ליד נשים השואבות מים‪ ,‬ופוגשים את ילדי הכפר‪.‬‬ ‫שוורים לבנים עם קרניים שבתכלת צבועות רתומים בצוואר‬ ‫ומושכים עגלות עמוסות בקש האורז – בשדה שום דבר לא נשאר‪.‬‬ ‫להּוּבלי – עיר המחוז‪.‬‬ ‫ַ‬ ‫אנחנו ממשיכים בכביש הקופצני ומגיעים‬ ‫פה נלחמו התושבים באנגלים – בעוז‪.‬‬ ‫הד ַקאן‬ ‫מגיעים לגב ההר שזו רמת ֵ‬ ‫ועדיין בשדות הצ’ילי עובדים כאן‪.‬‬

‫‪223‬‬


‫מגיעים למלון ַטאג’ המפֹואר‪,‬‬ ‫הוא נמצא מול המפרץ שעל שפתו שער הכניסה לאינדיה‪,‬‬ ‫עומד בהדרו כפי שהיה‪.‬‬ ‫מקבלים זמן חופשי להסתובבות‪ ,‬היכרּות ותחילת הקניות‬ ‫ולנו זו הזדמנות שעתיים לבד להיות‪.‬‬ ‫אנחנו תופסים אווירה על הדשא מול השער‪ ,‬המלון והים‬ ‫ורואים הרבה זוגות יפים שבאים לשם‪.‬‬ ‫עולים לקפטריה של מלון טאג’ לקראת השקיעה‬ ‫וטועמים קפה ועוגה וגלידה מופלאה‪.‬‬ ‫ב ‪ 7:00‬נפגשים כולם בלובי עם לּולּו הנחמדה‬ ‫והולכים אתה לאכול ארוחת ערב מאוד טעימה במסעדה‪.‬‬ ‫באוטו‪-‬ריקשה למלון שלנו בבומביי חוזרים‬ ‫בו את הלילה הראשון של הטיול מעבירים‪.‬‬ ‫לינה – בומביי‪.‬‬

‫יום ‪ –2‬יום שישי‪ –24.1.2003 ,‬מומביי– גואה– הוספט (על יד האמפי)‬

‫מ‬

‫לגֹואה טסים‬ ‫וקדם בבוקר מבומביי ָ‬

‫אבל לחופים המפורסמים לצערנו לא נכנסים‪.‬‬ ‫זה חבל כי לדעתנו בישראל – גואה זה שם של מו­תג – תופעה וחוויה‬ ‫ששם היה‪.‬‬ ‫שמשפיעה ועוברת אחרת על כל מי ַ‬ ‫כנראה נצטרך להגיע לשם כשנבוא לבומביי פעם שנייה‪.‬‬ ‫אבל אנחנו לעיר הבירה ָפאנָ אגִ ’ים – נוסעים‬ ‫ועל מדינת גואה – כמה פרטים שומעים‪.‬‬ ‫זו מדינה די קטנה שקיבלה את עצמאותה בהודו – אחרונה‬ ‫ומשלימה את מספר המדינות לעשרים ושמונה‪.‬‬ ‫היא מאד פורה וההשפעה הפורטוגזית בה – ברורה‪,‬‬

‫‪222‬‬


‫הטיול לדרום הודו‬ ‫יומן מסע‬

‫‪22.1 - 14.2.2003‬‬ ‫בהדרכת מוטי אפשטיין‬ ‫החברה הגיאוגרפית‬


‫ואחרון שהוא הראשון – אורי דביר‬ ‫שיש לו סיפורים למכביר‬ ‫עם כולם הוא עבד‪ ,‬את כולם הוא מכיר‪.‬‬ ‫עם זה הוא טייל‪ ,‬את זה הוא מתח‪ ,‬עשה הכול ביסודיות כמו שצריך‬ ‫ואפילו ילדים נקראו על שמו – מתוך הערצה למדריך‪.‬‬

‫זו הזדמנות בשבילנו להגיד לו כמה מילים אישיות‬ ‫שקשורות לפועלו בארץ שלנו – ולא בארץ החיות –‬ ‫כי אורי נמצא איתנו באופן פרטי כבר ‪ 45‬שנים‬ ‫מאז שדודיק נבחן בפניו כשאורי הוא ראש ועדת הבוחנים‬ ‫והוא העניק לו את תעודת מורה דרך ואת הציונים‪.‬‬

‫ומאז – כאוהבי טיולים‬ ‫קראנו את ספריו‪ ,‬והלכנו בעקבות סימון השבילים‬ ‫ואנחנו חושבים שיש לו הרבה זכויות‬ ‫בהנהלת אהבת וידיעת הארץ הזאת‬ ‫ועל כך ‪ -‬בהמון הערכה – הרבה תודות!‬

‫‪215‬‬


‫בערבים – בנוסף על השיחות עם עמוס‪,‬‬

‫וגרמה לחוה התרגשות שאין כמותה‪.‬‬

‫היו גם סיפורים קצרים שסיפרו החברים‪:‬‬

‫אורי שטנדל – הוא עורך דין ממולח שייצג סגנית מלכת יופי‬

‫פתח דוד – זקן חבורת המטיילים‬

‫וגם חשודים ברצח – שלייצגם צריך אומץ ואופי‪.‬‬

‫שסיפר איך ישב שנתיים וחצי בקישלה בשבי האנגלים‪.‬‬ ‫למחרת אביבה ממשיכה‬ ‫ומספרת את הספור המרגש של המשפחה –‬ ‫איך במשך שנה וחצי נדדה כשמאירופה הבוערת – ברחה‪.‬‬ ‫אורי מספר על מתיחות שעשה למטיילים במצרים ונפאל‬ ‫ואיך עיתונאי מפורסם ברשתו נפל‪.‬‬ ‫אתי תיארה איך טיילה בפרו עם בנה‪ ,‬והייתה בחברת הצעירים‬ ‫חוותה חוויות אימהות וטיול בתנאים אחרים‪.‬‬ ‫אלי סיפר איך השכין שלום והסכמה ברמלה בין חמולות של ערבים‬ ‫ומסתבר שבמשטרה עושים גם מעשים טובים‪.‬‬ ‫דודיק – תיאר את הכפר והזמן שעבר‬

‫זה הזמן שאנחנו כמטיילים חדשים‬ ‫אומרים תודה פה לכל האנשים‬ ‫שקיבלתם אותנו במאור פנים‬ ‫ובלעדיכם בטח היינו פחות נהנים‪.‬‬ ‫עכשיו את הטיול הזה מסיימים‬ ‫ונפרדים מהעולם המיוחד שהציוויליזציה תפסה ממנו מרחק‬ ‫ממרחבי הסוואנות‪ ,‬מהג’יפים ובעיקר מהאבק‬ ‫ושלום אומרים לכל החברים‬ ‫ומקווים להתראות בטיולים אחרים‪.‬‬

‫וסיפר על קלפים‪ ,‬אור אדום‪ ,‬ומורה נערץ שעל‪-‬פיו נשק דבר‪.‬‬

‫‪214‬‬

‫חוויה מיוחדת הייתה לחוה‬

‫תודה גם לעמוס שהדריך אותנו בטיול‬

‫רש ָבה‬ ‫כשסיירה בפולין והגיעה לעיירת אביה – וָ ָ‬

‫עצר והסביר כל דבר לאורך המסלול‬

‫שם היא פגשה אישה מבוגרת שגרה בשכנות למשפחתה‬

‫פתח והרחיב לנו את המרחב הביו‪-‬ספרי כולו‬

‫והראתה לה את ביתם ותמונות שהיו ברשותה‬

‫בהסברים המצוינים שלו‪.‬‬


‫היא רוכנת על גופו – חותכת‪ ,‬מבתרת ונוגסת‪ ,‬פוערת פה אדום נוטף דם‬

‫עמוס מקדיש את מילותיו‬

‫ושני הגורים ליד הראש – לועסים את חלקם‪.‬‬

‫לאריה שאצל עמים רבים בהיסטוריה היה מלך נערץ ונאהב‬

‫החבר’ה שלנו שרצו לראות “קיל” – קיבלו כמעט את הדבר האמיתי‬

‫ִופסלו אותו לפני המקדשים בהרבה תרבויות‬

‫כי כאשר הטורף והנטרף חיים פה יחד במרחב ‪ -‬ההישרדות היא הענין המהותי‪.‬‬

‫כי הוא סימל מורא וכבוד והוא מלך החיות‪.‬‬

‫ושוב אנחנו לא יכולים לחכות עד שהלביאה את הגנו לאכול – תגמור‬

‫ובאמת האריה מתנהג כמלך כל‪-‬יכול‬

‫כי השמש מתחילה לרדת – וצריך ללודג’ לחזור‬

‫הלביאה – טורפת ומביאה לו ראשון לאכול‪.‬‬

‫וכדי להחליף אווירה אחרי מראה הטרף שראינו פה על האדמה –‬

‫במשפחה יש מספר לביאות‬

‫מתחילה בשבילנו שקיעה נהדרת – אדומה‪-‬אדומה‪.‬‬

‫והאריה דואג לכולן להמשך השושלת ולהתרבות‬ ‫הן בהיריון ארבעה חודשים שלמים‬

‫ב‬

‫ערב – כרגיל אחרי הארוחה‬

‫וממליטות במשך שנתיים כמעט ‪ 5‬פעמים‪.‬‬

‫מתאספת הקבוצה לפגישה ושיחה‪.‬‬

‫בכל המלטה בין שניים לשישה גורים קטנים‬ ‫אבל אוכל בשרי הם מקבלים אחרי ההורים – אחרונים‪.‬‬ ‫היום יש כ‪ 6,000-‬אריות בכל העולם‬ ‫ובמזרח אפריקה כמעט כולם‪.‬‬

‫עוד ערב של ירח עגול שעלה‬ ‫ואנחנו במרפסת התחתונה מול הסוואנה הגדולה‬ ‫שהוא מאיר את כולה‪.‬‬ ‫לילה נפלא‪.‬‬ ‫לינה – לודג’ ָסרונֶ רה בסרנגטי‪.‬‬

‫יום רביעי ‪23.2.2005‬‬ ‫השחר מאיר ואני ליד הבולדרים של הלודג’ – מחכה לזריחה‬ ‫מסביבי ציפורים פוצחות בקולות שיר ושיחה‪.‬‬ ‫הקופים קופצים מהעצים – לגג וחזרה‬

‫‪191‬‬


‫על הארץ ובצמרות‬

‫האמיצות נכנסות למים לשתות – על הפחד מתגברות‬

‫עורבים ומרבו וחסידות שחורות‬

‫הן ודאי יצליחו לשרוד‪.‬‬

‫אבל העיקר קורה ליד המים – שם רוב ההתרחשות‬

‫התנהגות מרתקת של המנהיג והעדר‬

‫עדרי ענק של זברות וגנו עומדים שם בהתרגשות‪.‬‬

‫ומה לעשות כדי לחיות ולהישאר בסדר‪.‬‬

‫געיות הבס של הגנו‪ ,‬ונעירות‪-‬נביחות של הזברות – מגיעות עד השמים‬ ‫מישהו מפריע להם לגשת לשתות מים‪.‬‬

‫אבל הסיפור פה עדיין לא נגמר‬

‫היפו גדול מתרומם לפתע והן נסות בבהלה‬

‫רק עכשיו אנחנו מגיעים לעיקר‪.‬‬

‫מרימות ענני אבק ויש נעירות‪-‬געיות‪-‬יללות והמון המולה‪.‬‬

‫לביאה שתפסה טרף – גנו גדול‬

‫ושוב בזהירות הן מנסות להתקרב‬

‫ויש לה ולגורים הרבה מה לאכול‪.‬‬

‫מסתכלות לצדדים‪ ,‬חוששות‪ ,‬אולי יש פה אויב‪.‬‬

‫‪190‬‬


‫לומד לעשות הכול כמו הוריו – הפילון האפרפר‪.‬‬ ‫ומי זה מציץ פה מאחורי העץ – ממש מעליו‬ ‫עם צוואר כה גבוה? – זהו פשוט ג’ירף‪.‬‬ ‫יושב בצד יצור עם קרניים – זהו צבי מאוהב‬ ‫שומר על בנות העדר – מרחרח באף‪.‬‬ ‫משפחת הפילים לא שמה עליו‬ ‫ופילפילון ממשיך לצעוד בשקט בין עצי שיטה ובאובב‪.‬‬ ‫יחד עם הוריו – במרחב הם הולכים‬ ‫וגם אנחנו בדרכנו ממשיכים”‪.‬‬

‫ה‬

‫שמש מתחילה לרדת והנהגים מגלים ממרחק שתי לביאות‬

‫הן עם שני גורים מתקרבות ובאות‪.‬‬ ‫עושה רושם שהן יוצאות לציד מתוכנן‬ ‫ולכן הן משאירות את הגורים במורד מוגן‪.‬‬ ‫למעלה על הגבעה עומדות זברה ויען – אותן אחת הלביאות מאגפת ומקיפה‬ ‫כשהשנייה צופה במתרחש – מוכנה להתקפה‬ ‫לתפוס את הזברה היפה‪.‬‬

‫השמש שוקעת וחייבים לצאת מהשמורה‬ ‫התקפת הלביאות עוד לא נגמרה‬ ‫נקווה שהזברה הייתה יותר ערנית ומהירה‪...‬‬ ‫אנחנו נרגשים מהמראה – נוסעים ללודג’ חזרה‪.‬‬

‫מסביב הכול נעטף באור שקיעה יפה ורך‬ ‫מאיר בגוון סגול‪-‬כתום את האופק ואת הסבך‪.‬‬

‫‪181‬‬


‫ב‬

‫חלקות האחו בין השיטות – אימפאלות מתגלות‬

‫על האדמה והעצים עומדות‪ ,‬רצות‪ ,‬מתעופפות – צפרים שחיות בהרמוניה‬

‫לבמבי הן דומות – בגופן הן לא גדולות‪,‬‬

‫פניניות וקאטות‪ ,‬זרזירים הדורים‪ ,‬כחל ופרנקוניה‪.‬‬

‫מבטן חצי נוגה והן ממש חמודות‪.‬‬

‫עצי הנקניק וגזעי הבאובב הגדולים‬

‫עליהן שומר זכר אחד עם קרניים‬

‫אכולים עד הגובה שהפילים יכולים‪.‬‬

‫הוא אחראי‪ ,‬כל הזמן סביב פוקח עיניים‪.‬‬ ‫רשרוש קטן – והן זוקפות אוזניים‬

‫ואני נזכרת בסיפור שהקראתי לילדים על הכושון עליקמא‬

‫ומזנקות – בקפיצות גדולות שולחות רגליים‪.‬‬

‫שרכב על הפיל והלך לעזור לאימא‪,‬‬

‫מעבר לדרך עומדת קבוצת צבאים רווקים‬

‫ועל פי אותו המקצב‬

‫נראה שהם להזדמנות להיכנס להרמון האימפאלות – מחכים‪.‬‬

‫אני מתארת את התמונה שמתגלה לי עכשיו‪:‬‬ ‫“צועד פילפילון בין עצי באובב‬ ‫אימא פילה לפניו – אבא פיל מאחור שומר עליו‪.‬‬ ‫תמיד פילפילון הולך אחרי אימא‬ ‫נצמד אל רגליה – ויחד קדימה‪.‬‬ ‫“בוא פילפילוני” – היא קוראת לו‪ ,‬נלכה בחוץ‬ ‫יש כאן אוכל ומים – כל מה שנחוץ‪.‬‬ ‫מרים פילפילון את החדק‪ ,‬פותח אוזניו‪ ,‬מתפלש בעפר‬

‫‪180‬‬


‫הטיול לטנזניה‬ ‫יומן מסע‬

‫‪18.2 - 28.2.2005‬‬ ‫עם קבוצת אורי דביר‬ ‫בהדרכת עמוס גולדבלט‬


‫קווים נקיים‪ ,‬צנוע ולא ראוותני‪.‬‬ ‫אנחנו עולים לעשות תצפית על טוקיו הבירה‬ ‫שנראית מלמעלה די אפורה‬ ‫ומשם חזרה לשין‪-‬דזוקו – לרכבת‪.‬‬ ‫זו שעת סיום העבודה – המונים דחוסים בשקט ואין מקום לשבת‪.‬‬ ‫ברובע גינזה היוקרתי –‬ ‫תאטרון הקבוקי המסורתי‬ ‫ואחריו ברחוב פוגשים צעירה‬ ‫לבושה בקימונו – כי מטקס סיום האוניברסיטה חזרה‪.‬‬ ‫בכלבו הגדול עוד מעט שעת סגירה‬ ‫המזון מאוד בזול לקראת סוף המכירה‬ ‫הכול נקי‪ ,‬יפה ומסודר והאריזה הדורה‪.‬‬

‫ה‬

‫שכם בבוקר קמים ולשוק הדגים ממהרים‬

‫שם כבר דגי הטונה על הרצפה מונחים וביניהם הסוחרים‪.‬‬ ‫תמונה סוריאליסטית של דגים חיים וקפואים‪,‬‬ ‫מכירה פומבית על שטח ענק – קונים ומוציאים‬ ‫והכול בשקט ובסרט נע‬ ‫המוני אנשים עובדים בתיאום כמו מכונה‪.‬‬ ‫ולידו שוק חיות הים –‬ ‫סוגים שלא ראינו מעולם‬ ‫את הכול אפשר לקנות באריזות מוכנות‪.‬‬

‫בהמשך היום אנחנו נוסעים במנהרת הזמן‪,‬‬ ‫פוגשים מסורת ִוקדמה – שתי הפנים של יפן‪.‬‬ ‫מצד אחד מקדש אסקוסה הבודהיסטי עם מבקרים מכל הגילים‪,‬‬

‫‪43‬‬ ‫‪155‬‬


‫בהתחלה שלחנו את העופות‪ ,‬התברר שיש לנו זמן‬ ‫ודודיק הציע שבנוסף לסין – ניסע גם ליפן‪.‬‬ ‫פנינו לנדב בחברה‪ ,‬קיבלנו הצעה יקרה‬ ‫ואז שלפנו רעיון להתייעץ ולבקש מאיילת עזרה‪.‬‬ ‫זו הכינה תכנית מהפכנית‬ ‫שאפשרה לנו לצאת לטיול עצמאי מאורגן – עם מדריכה פרטית‪.‬‬ ‫הטיול מתחיל ביום ההולדת של איילת‬ ‫ובמטוס היא מקבלת‬ ‫חמסה עם שוקולד‬ ‫שיהיה לה מזל טוב ולכולנו טיול מיוחד‪.‬‬ ‫מקופנהגן עם “סאס” – ברמה של מחלקת עסקים‬ ‫וככה בנוחיות ממריאים לשחקים‪.‬‬ ‫הרי השלג של האי הצפוני הוקאידו‬ ‫ונוחתים ישר בנאריטה – שדה התעופה של טוקיו‪.‬‬ ‫מזוודה אחת חסרה – לא נורא‪,‬‬ ‫שש יפניות אדיבות ידאגו שתגיע חזרה‪.‬‬

‫טֹוקיֹו‬

‫ב‬

‫בשין‪-‬דזּוקּו ‪ -‬זו יפן‪ ,‬אנחנו רואים ומבינים‬ ‫תחנת הרכבת ִ‬

‫המוני אדם מכל הכיוונים – ממש עם אותם פנים‪...‬‬ ‫מאתנו הם מאוד שונים‬ ‫בהמשך נלמד להכירם ואת הקווים המאפיינים‪.‬‬ ‫הֹוטל” יוצאים אחרי הצהריים‬ ‫מ”ס ַטאר ֶ‬ ‫ֵ‬ ‫להכיר את טוקיו ולשטוף את העיניים‬ ‫בנייני העיר למשל – קומפלקס יפה וחדשני‪,‬‬

‫‪42‬‬ ‫‪154‬‬


‫הטיול ליפן‬ ‫יומן מסע‬

‫‪23.3 - 2.4.1999‬‬ ‫טיול עצמאי‬ ‫בהדרכת איילת אידלברג‬


‫יומני הטיולים שחנה’לה כתבה‬ ‫שנינו אהבנו לטייל‪ ,‬ולמרות העבודה הרבה במשק ידענו להתנתק ולצאת גם לכמה שעות‬ ‫בארץ וגם לכמה שבועות בחו”ל‪.‬‬ ‫אהבנו לטייל יחד רק שנינו‪ ,‬ממש כמו זוג צעיר בירח דבש‪ ...‬הטיולים תמיד גרמו לנו הנאה‬ ‫רבה וחיזקו את הקשר בינינו‪.‬‬ ‫במשך השנים יצאנו קרוב ל ‪ 60‬טיולים בחו”ל‪ ,‬רובם עצמאיים‪ ,‬מקצתם מאורגנים‪.‬‬ ‫בטיולים המאורגנים נהגה חנה’לה לסכם בסופו של יום את שראינו ולמדנו‪ ,‬וכשחזרנו‬ ‫הבייתה הייתה כותבת בעזרת ספרים מקצועיים‪ ,‬יומני טיול מפורטים ומעמיקים אשר תיארו‬ ‫בחרוזים ובהומור את כל חוויותינו‪.‬‬

‫ליום הולדתה ה‪ 64-‬קיבלה חנה’לה מאור את מפת העולם בה מסומנות כל הארצות בהן טיילנו‬

‫‪151‬‬


150


‫גם על חיים נודעו לנו כמה פרטים של ערך מוסף‬ ‫שלא נפרט כי הוא הרי שקט ולא נחשף‬ ‫אבל אי אפשר שלא להגיד מילים של הערכה‬ ‫כיצד נאבק בפציעתו הקשה וניצח במערכה‬ ‫וחזר לרקוד בהתמדה ובשמחה‪.‬‬ ‫וברור שאתה לאסתרקה בן זוג צמוד‬ ‫ולא רק בריקוד‪.‬‬ ‫אנחנו מאחלים לכם בריאות וכוח‬ ‫כך להמשיך לרקוד ולשמוח‬ ‫וכולנו נתבשם מהניחוח‪.‬‬ ‫מאתנו ‪ -‬דודיק וחנהל’ה כפר יהושע‬ ‫הערה‪:‬‬ ‫כיוון שאנחנו לא אנשי המחשב הנייד‬ ‫תקבלו את הברכה בכתב יד‪...‬‬ ‫שנה טובה!‬ ‫ראש השנה תשס”ו‬

‫‪129‬‬


‫ברכה שכתבה חנה’לה לאסתר’קה‬ ‫המדריכה בחוג לריקודים‬ ‫לך אסתר’קה בת בלי גיל‪,‬‬ ‫אמנם אנחנו פה לא מהראשונים‪,‬‬ ‫לא רוקדים הרבה שנים‪ ,‬וגם לא כל כך מצטיינים‪...‬‬ ‫אבל קיבלת אותנו בחביבות ובמאור פנים‪.‬‬ ‫את משרה על החוג אווירה נעימה ונינוחה‬ ‫כך שכולם באים הנה בשמחה‪.‬‬ ‫נוצר פה חוג מאוד מיוחד‬ ‫שקולט כל אחד‬ ‫וחברים ותיקים בשמחה נפגשים‬ ‫וקולטים בחביבות את החדשים‪.‬‬ ‫מציינים לרוקדים את ימי ההולדת‬ ‫שלכבודם את טורחת ועובדת‬ ‫ומכינה עוגות ומטעמים‬ ‫מיוחדים וטעימים‪.‬‬ ‫אנחנו מבינים שאת אשת‪-‬חיל מאוד מיוחדת‬ ‫שמתנדבת ועוזרת‪ ,‬כותבת ושרה ולא רק רוקדת‪.‬‬

‫‪128‬‬


‫מילות תודה שכתבה חנה’לה לעידית פרי ‪ -‬מרצה בקורס בנושא השואה‪ ,‬בסיום הקורס‬ ‫עידית יקרה!‬ ‫כמה מילים אישיות עם סיום הקורס‪.‬‬ ‫שנה וחצי אנחנו אתך‪.‬‬ ‫ברגישות ובהתרגשות את מעבירה לנו את ההתרחשויות והתהליכים שהביאו למלחמת העולם השנייה ולמעשי הזוועה וההשמדה שנעשו על ידי‬ ‫הגרמנים‪.‬‬ ‫פגשנו אותך בסיורנו העצמאי בפולין‪ .‬סיור שטילטל אותנו בעוצמה רבה‪.‬‬ ‫אני ‪ -‬שעסקתי בנושא מגיל צעיר וחשבתי שהצלחתי לגעת בו ‪ -‬הרגשתי שם אבודה��� ,‬לא מבינה‪ .‬מנסה להבין את האופל העמוק הזה שאחז‬ ‫במיליוני גרמנים ‪ -‬העם התרבותי שהעניק לאנושות כל כך הרבה פילוסופיה וספרות ומוזיקה‪.‬‬ ‫ופתאום כזה חושך! לא של יחידים ‪ -‬סחף של המונים‪ .‬פלצות‪ .‬תופת ‪ -‬אין מילים ולא מבינים‪.‬‬ ‫המספרים‪ ,‬ההשמדה של כל יהדות פולין‪ ,‬תעשיית המוות‪ ,‬שום דבר לא נתפס‪.‬‬ ‫את‪ ,‬עידית עזרת לנו לגעת ולפתוח את הנושא לרוחב ולעומק‪ .‬לחדד את השאלות שהטרידו אותנו‪ .‬אולי לא להבין איך זה יכול היה לקרות‪ ,‬אבל‬ ‫לפחות לדעת מה היה‪ ,‬מה קרה שם‪ .‬מה היו התהליכים‪ ,‬מה עושה התעמולה לנפש האדם הכי נאור‪...‬‬ ‫קירבת אותנו לנושא בדרך ההגשה הסוחפת שלך‪ .‬ההזדהות המוחלטת שלך ‪ -‬כאילו בפעם הראשונה את נוגעת בחומרים‪ ,‬בזוועה‪.‬‬ ‫בעזרת השיעורים המרתקים והמרגשים‪ ,‬העדויות של הניצולים‪ ,‬הסרטים‪ ,‬התמונות‪ ,‬קטעי הספרות והמוזיקה ‪ -‬חיברת אותנו לתקופה הטראומטית‬ ‫הזאת שאי אפשר להבינה אבל חובה לדעת‪ ,‬ללמד ולספר אותה!!! ואת עושה זאת‪.‬‬ ‫עזרת לנו להתקרב לאנשים שבאו מהתופת ההיא‪ .‬לנסות להבין איך עברו את תנאי המחנות‪ ,‬איך שרדו‪ ,‬איך התמודדו‪ .‬איך בנו משפחות חדשות‪,‬‬ ‫איך התאהבו‪.‬‬ ‫על כך ‪ -‬על השיעורים המרתקים והממגנטים‪ ,‬על אישיותך הבלתי אמצעית שכל כך חיברה אותנו לנושא ‪ -‬אנחנו אומרים תודה גדולה!‬ ‫ממש לא רוצים להיפרד ממך‪ ,‬למרות הנושא הכל כך קשה‪ .‬באמת הענקת לנו חוויה עמוקה ומיוחדת‪ .‬אנחנו חושבים שאת עוסקת במלאכת קודש!‬ ‫ושוב הרבה תודה‪.‬‬ ‫אולי תפתחי קורס המשך נוסף ואנחנו נשמח לבוא‪.‬‬ ‫בהערכה רבה‪,‬‬ ‫חנהלה ודודיק רכלבסקי‬ ‫כפר יהושע ‪31.1.05‬‬

‫‪127‬‬


‫ב‬

‫כתיבה של חנה’לה בא לידי ביטוי הצד האוהב והאנושי שהתברכה‬

‫בו‪ .‬היא ידעה ואהבה לכתוב‪ ,‬אם זו ברכה לחבר או לקרוב משפחה‪ ,‬ואם‬ ‫זו תגובה לספר שמצאה לנכון להגיב עליו או אפילו לאירוע ציבורי או‬ ‫פוליטי‪ .‬לא נרתעה לכתוב לאנשים מרכזיים במדינה‪ ,‬העירה והציעה‪,‬‬ ‫ובתשובתם אליה ציינו לטובה את דעתה ואת התייחסותה לכל נושא‪.‬‬ ‫האכפתיות הרבה שלה לכל הקורה במדינה אפיינה את כתיבתה‪.‬‬ ‫אהבה במיוחד לכתוב ‪ -‬לאחר כל טיול ‪ -‬את חוויותיה ורשמיה שרשמה‬ ‫תוך כדי טיול בפנקס מיוחד‪ .‬הייתה נעזרת בספר מפורט על אותה ארץ‪,‬‬ ‫וזאת כדי שלא תיפול שגיאה בתיאוריה ובסקריה‪.‬‬ ‫אחרי הטיול בטנזניה שבו ביקרנו בשמורות הטבע העשירות בסוגים‬ ‫שונים של בעלי חיים כתבה‪“ :‬מה מותר האדם מבעל החיים בטבע?‬ ‫בעל החיים כאשר הוא שבע לא ממשיך לטרוף‪ ,‬והאדם ממשיך להרוג‬ ‫ולרצוח גם כאשר הוא שבע”‪ .‬אמירה זו משקפת את אישיותה הרגישה‬ ‫והחכמה‪.‬‬

‫‪126‬‬


117


‫כתבה יוכי עטר‪ ,‬חברה מהטיול לרוסיה‬

‫ל‬

‫דודיק היקר האהוב כל כך עליי ועל נורי‪,‬‬

‫רציתי רק להגיד לך‪ ,‬שנפלה בחלקנו הזכות האדירה להכיר אותך ואת‬ ‫חנה’לה‪.‬‬ ‫אמנם לצערנו הרב כל כך ההיכרות הקצרה נקטעה כבר בתחילת הדרך‪,‬‬ ‫אך גם חמש השנים הללו היו בעבורנו מתנת אל‪.‬‬ ‫זה לא שעכשיו‪ ,‬אחרי שחנה’לה נקטפה מאתנו אני אומרת‪ ,‬איזו אישה‬ ‫גדולה מהחיים היא הייתה וכמה הייתם נהדרים יחד מהרגע הראשון‬ ‫שפגשתי אתכם במטוס למוסקבה‪ .‬מאותה דקה ממש התאהבתי בכם‬

‫כמה אני פוחדת לטוס ותמיד לפני שנסענו לחו”ל דאגה לצלצל ולאחל‬ ‫נסיעה טובה ובטוחה‪.‬‬ ‫היא באמת ובתמים התעניינה ואהבה אנשים ולכן כל כך הרבה אנשים‬ ‫אהבו אותה‪.‬‬ ‫שמחת החיים שלה‪ ,‬תחומי ההתעניינות הרחבים כל כך‪ ,‬האהבה‬ ‫האדירה שלה לארץ‪ ,‬למרחבים ולטבע‪ ,‬יצר הנדודים שתמיד הביא‬ ‫אתכם למקומות כל כך מיוחדים‪ .‬תמיד הייתם בראש צעיר וכך גם‬ ‫בטיול לדרום הודו‪.‬‬ ‫ההומור שלה – אהבתי שבכל שיחת טלפון היא שאלה אותי‪:‬‬

‫ושניכם ידעתם עד כמה הקשר בינינו היה חשוב ומשמעותי בעבורי‬

‫“מכשפה’לה מה שלומך?” ואחרי שסיפרתי לה שלוח השנה שלי עמוס‬

‫ובעבור נורי‪.‬‬

‫כמו של חולה סופני שצריך להספיק הכול לפני שיכבו חייו‪ ,‬מאז היא‬

‫אמנם אני צעירה מכם רק בכמה שנים‪ ,‬אך אימצתם אותי אליכם כמו‬

‫קראה לי – סופנית שלי‪.‬‬

‫בת ומיד הרגשתי שאני בבית‪ .‬אני יודעת שהמילים לא מנחמות ולעיתים‬

‫אולי גם בה הייתה תחושה שאנחנו פה על הפלנטה הזו לזמן שאול‬

‫גם הזמן לא מרפא‪ .‬אבל אולי הידיעה‪ ,‬שידעתם אהבה כזאת אדירה‬

‫ולזמן מוגבל ולכן יש להפיק את המיטב והמרב מהחיים הללו‪.‬‬

‫וחיים כל כך מרתקים וטובים‪ ,‬אולי הידיעה הזו תקל במעט מדי פעם‪.‬‬

‫מקווה שחנה’לה הגיעה למקום קסום עם המון‪-‬המון מרבדי פרחים‬

‫גם כשחנה’לה הייתה אתנו תמיד אמרתי לה‪ ,‬שאישה כל כך מיוחדת‬

‫ושתמצא חברים חדשים‪ .‬כשיגיע יומי ואצטרף אליה‪ ,‬דבר ראשון‬

‫שכמותה לא פגשתי בימי חיי‪.‬‬

‫אשאל בכניסה‪ ,‬איפה נמצאת החברה שלי שכל כך אהבתי‪ .‬כי אני כבר‬

‫האהבה האדירה שלה לכולם‪ ,‬וכשאני אומרת אהבה‪ ,‬זה לא היה כלפי‬

‫מתגעגעת אליה‪.‬‬

‫חוץ‪ ,‬הרגשת שהיא באמת אוהבת אותך בכל נימי נפשה‪.‬‬

‫‪116‬‬

‫הדאגה והאכפתיות שלה‪ .‬תמיד זכרה לברך בימי הולדת‪ .‬היא ידעה עד‬

‫יוכי‪.‬‬


‫י‬

‫לד פוקח עיניו לעולם והכול בעבורו חדש‪ .‬מפתיע‪ .‬מתמיה ומעורר‬

‫אושר צרוף וטהור הוא אולי רק נחלתו של ילד שהחיים עדיין לא חרשו‬

‫השתאות‪ .‬בשבילו כל מראה הוא גילוי מבראשית ‪ -‬רענן‪ ,‬חד פעמי‪,‬‬

‫בנפשו חריצים של מכאוב ואכזבות‪ .‬חנה’לה ידעה שעות של יגון עמוק‪.‬‬

‫ללא אבק של הרגל ועייפות‪ .‬לחלוטין לא שחּוק ולא מוכר‪ .‬והוא שמח‬

‫איבדה תינוקת‪ .‬איבדה אח במיטב שנותיו‪ .‬ליוותה את הוריה למנוחתם‬

‫במפגשיו הלא צפויים עם פרח‪ ,‬ציפור‪ ,‬זריחת החמה ושקיעתה‪.‬‬

‫האחרונה וחברים שהלכו לעולמם בטרם עת‪ .‬היא עבדה עבודה פיזית‬

‫כזו היתה חנה’לה גם בבגרותה ועד אחרון ימיה‪ .‬התבוננותה בעולם‬

‫מפרכת ועשתה ויתורים מפליגים בחייה על לימודים אקדמיים‪ ,‬על נגינה‬

‫נלהבת כל פעם מחדש‪ ,‬ייחודית‪ ,‬ראשונית‪ .‬אבק של ציניות‪ ,‬ביקורתיות‬

‫בפסנתר‪ ,‬על התמסרות לעולמות רוח ותרבות‪ .‬וראה זה פלא – בנפשה‬

‫ושגרה לא דבקו בה‪.‬‬

‫נשמר איזה חלק נקי וצלול‪ ,‬שעכירות מצוקות החיים לא פגמה בו ‪-‬‬

‫"תראו תראו!" מתרונן קולה בשמחת גילוי "פתאומית לעד" למראה‬

‫כמוה כילד רך בשנים‪ ,‬מלאת תום ואמונה ביופיו של העולם ַובטֹוב‪.‬‬

‫כלנית פורחת‪ ,‬רקפת בין חגווי הסלע‪ ,‬שמש מאדימה בין גלי הים התיכון‪.‬‬

‫תרצה‬

‫‪109‬‬


‫יש מילים של חנה’לה ‪ /‬תרצה‬

‫י‬

‫ש כל מיני מילים שהן ממש “לא חנה’לה”‪ ,‬כמו “אופנה עדכנית”‪,‬‬

‫“אלגנטיות”‪“ ,‬חזיית פּוש ַאּפ” או “נעלי עקב”‪.‬‬ ‫להקדיש יום לשיטוט בין חלונות ראווה גם זה “לא ממש היא”‪ ,‬כי‬ ‫זה ייראה תמיד כחוויה משמימה מול מסע מלהיב בשדות כלניות‬ ‫בשיא פריחה‪.‬‬ ‫ללכת לרופאים או להפקיד את גופה בידי אנשי רפואה מונעת ‪ -‬לא‬ ‫בא בחשבון‪.‬‬ ‫להקדיש יותר מדי תשומת לב וזמן לפעילות גופנית או ל”תזונה‬ ‫בריאה” ‪ -‬בהחלט לא יעלה על הדעת‪ .‬גם לא לשבת שעות מול צג‬ ‫המחשב‪.‬‬ ‫להתלהב עד בלי גבול בערב ריקודי עם‪ ,‬בערבי שירה על הדשא‪,‬‬ ‫בגמיעת מרחבי ארץ כדי לגלות חלמונית ראשונה או פריחת סחלב‬ ‫– זה לגמרי היא!‬ ‫כשאמרת עזרה לחבר במצוקה; כתיבת מכתב אישי ב”גובה העיניים”‬ ‫לפוליטיקאי מפורסם; הגמעת עגלים במשק בשעות שבהן נשים‬ ‫בבגרותן נמֹות את שנת היופי שלהן – בהחלט אמרת חנה’לה!‬ ‫וכשאנו יושבות בבית קפה (תמיד היא מתעקשת לשלם!) וחולקות‬ ‫פּכים קטנים או גדולים של היומיום– זה הכי חנה’לה‪ .‬אמיתית‪,‬‬ ‫ישירה‪ ,‬מלאת תום וחום שנובע מעמקי הנפש‪ .‬גם כשהשיחה נצבעת‬ ‫צבעים של אכזבה או טינה וכעס או כשעולים דברים כואבים‪ -‬כשהם‬ ‫עוברים את “המסננת הרגשית” שלה הם יוצאים החוצה מפויסים‬ ‫ושוחרי טוב‪.‬‬ ‫להגיד חנה’לה זה כמו לשיר שיר מדויק‪ ,‬פשוט וצלול‪ ,‬נקי‪ ,‬בצליל‬ ‫עמוק ורך‪ .‬שיר של אהבת חיים ואנשים‪.‬‬ ‫תרצה‬

‫‪108‬‬


73


72


‫ה‬

‫תנהגותך לאורך מחלתך הייתה דוגמה ומופת‪ .‬ברגע הראשון של הזיהוי‬

‫ידעת במה מדובר‪ ,‬אך באופטימיות ללא גבול האופיינית לך‪ ,‬שיחקת אותה‬ ‫והאמנת עד לפני חודש שתצאי מזה‪ .‬הזכרת דוגמאות של אנשים שחלו‬ ‫במחלה והבריאו‪“ ,‬ותראה איך שגם אני אצא מזה” אמרת כמה וכמה‬ ‫פעמים‪ .‬האצילות‪ ,‬השקט‪ ,‬האופטימיות‪ ,‬היכולת להתגמש מול שינויי הזמן‬ ‫והיכולת שלך ללא טענה ומענה אחת היו מרשימים‪ ,‬ואת עוד השתדלת לא‬ ‫להכביד עלינו – איזה ייחוד אדיר היה בך‪.‬‬

‫ח‬

‫ניק יקרה‪ ,‬מסע ההלוויה שלך עבר לאורך כל המשק – החל מדיר‬

‫היונקים ליד הבית ועד דיר ‪ 6‬שליד מסילת הרכבת‪ .‬משק גדול‪ ,‬שאת היית‬ ‫יותר משותפה מלאה בבנייתו‪ .‬כל עמוד ברזל שננעץ‪ ,‬כל קוב בטון שנשפך‪,‬‬ ‫היה בעידודך ובתמיכתך‪ .‬כמעט כל עגל‪ ,‬תרנגולת‪ ,‬פרח וירק הכירו את‬ ‫ידייך המסורות‪ .‬היום כשאני מספר לילדים כמה עבדת תוך כדי גידול‬ ‫ארבעה ילדים במסירות‪ ,‬הם ואני לא מאמינים‪ .‬אך עיקר עזרתך הייתה‬ ‫בעידוד ובתמיכה בימים הקשים ‪ ,‬והיו הרבה כאלה‪.‬‬

‫ח‬

‫ניק יקרה‪ ,‬מעט לפני יום הולדתך השישים‪ ,‬לפני ארבע שנים בדיוק‪,‬‬

‫שמעתי ברדיו שיר מפי שייקה לוי שהרטיט אותי‪ .‬כאילו אני הוא שכתבתי‬ ‫אותו‪ .‬השיר מדבר על הכרת התודה והאהבה של בעל לאישתו‪ .‬היה בו‬ ‫משפט משונה שלא הסכמתי אתו‪ .‬נאמר שם‪“ ,‬לפעמים נפרדים בלי להיות‬ ‫מוכנים”‪ .‬אמרתי אז שצריך לשנות ולומר “כי צריך להגיד את הכול בפנים”‪.‬‬ ‫מאז השמעתי שיר זה עשרות פעמים‪ ,‬ולא העליתי על קצה דעתי שתוך‬ ‫זמן קצר‪ ,‬כל כך קצר‪ ,‬המשפט “שלפעמים נפרדים בלי להיות מוכנים”‬ ‫יהיה כל כך רלוונטי ואכזרי לגביי‪.‬‬ ‫שלום לך יקירה‪ ,‬אהובה שלי‪.‬‬ ‫דודיק‬

‫‪51‬‬


‫ר‬

‫ציתי להעלות כמה נקודות בחייך שיידעו כולם מה שוודאי כבר היה‬

‫ידוע להם – שהיית אישה מיוחדת במינה‪ ,‬מופלאה‪ ,‬אוהבת‪ ,‬ומסורה‬

‫ההחלטה להצטרף אליי ולהקים יחד בית ומשק‪ ,‬עשית זאת בכל מאודך‪,‬‬ ‫ללא טענה‪.‬‬

‫לחלוטין לסובבים אותך‪.‬‬ ‫הרצון שלך ללמוד ולהרחיב את הידע שלך היה ללא גבול‪ .‬מאז שאנחנו‬

‫נ‬

‫יחד‪ ,‬כל שנה‪ ,‬יום בשבוע‪ ,‬הקדשת ללימודים במגוון נושאים ובמגוון‬

‫לה יונת‪ .‬הימים היו ימים שלאחר מלחמת ששת‪-‬הימים והיינו בטוחים‬

‫מקומות‪ .‬ספרות‪ ,‬מחשבת ישראל‪ ,‬מוזיקה‪ ,‬אמנות‪ ,‬היסטוריה‪ ,‬ארצות‬

‫שהשלום כבר כאן‪ .‬כשהייתה יונת בת עשרה חודשים נסעת לטיול‬

‫העולם‪ ,‬פרקים בתולדות העם היהודי והמזרח התיכון‪ ,‬אלו רק חלק‬

‫לסיני‪ ,‬ובאחד הימים כשאימא שלי שמרה על הילדה היא לא שמה לב‬

‫מהנושאים שלמדת וידעת‪ .‬הרבית לקרוא סיפורת יפה וידעת למצוא‬

‫והילדה נחנקה במיטה‪ .‬החזירו אותך מהטיול בטיסה‪ .‬באתי לקחת אותך‬

‫בכל ספר את ההנאה או לבטא את הביקורת העניינית שלך עליו‪.‬‬

‫משדה דב‪ ,‬שאלת אותי לפרטי המקרה וסיפרתי לך את כל האמת‪.‬‬

‫ושא נוסף‪ :‬כאשר ספי היה בן שנתיים נולדה לנו תינוקת וקראנו‬

‫הדבר הראשון שאמרת‪“ ,‬אני אשחרר את אימא שלך מכל אשמה”‪,‬‬

‫נ‬

‫קודה נוספת שרציתי להזכיר היא המעבר מגבת לכפר יהושע‪ .‬ארבע‬

‫‪50‬‬

‫וכך אכן היה‪ .‬באת הבייתה והסברת לה בקור רוח בלתי מובן שהיא לא‬

‫שנים היינו חברים‪ ,‬האהבה פרחה‪ ,‬אך את התעקשת להישאר בגבת‪.‬‬

‫אשמה במה שקרה‪ ,‬ושוב‪-‬ושוב חזרת על טיעונייך‪ .‬ואכן כל ימיה היא‬

‫קשתה עלייך ההתנתקות ממשפחתך הענפה והאידאולוגית‪ .‬האמנת‬

‫הרגישה שיד המקרה בדבר ואין בה טיפת אשמה‪ .‬ונזכור גם איך טיפלת‬

‫בקיבוץ ובדרך שלו ומאוד אהבת את גבת‪ .‬אך לבסוף כשקיבלת את‬

‫בה במסירות כל השנים ובמיוחד בימי זקנתה‪.‬‬


‫דרכה האחרונה‬


‫ח‬

‫נה'לה התמצאה בכל שמות צמחי ארצנו‪ ,‬היכן נמצאים ומתי פורחים‪.‬‬

‫את כולם אהבה ורצתה לראות מקרוב‪ ,‬במיוחד אהבה את פריחת‬ ‫החצב והצבעוני‪ .‬הייתה לי הרגשה שנוסף על כל תכונותיה הטובות‬ ‫והמיוחדות‪ ,‬הייתה מסוגלת לראות פרחים מאחורי כל גבעה והר‪ ,‬ממש‬ ‫ראייה "תלולת מסלול"‪ .‬במבע עיניה היה אפשר לראות את השמחה‬ ‫וההתרגשות שגרם לה כל פרח אליו הגיעה‪.‬‬

‫‪33‬‬


32


29


‫נ‬

‫‪28‬‬

‫ושא האהבה לטיולים ‪ -‬ליהנות ולהתעניין בכל דבר‪ ,‬ליווה‬

‫נוהל והתנהלות הטיול היו קבועים‪ :‬חנה'לה לומדת את ארץ היעד‪,‬‬

‫אותנו מהיום הראשון של היכרותינו עד יום מותה‪ .‬הטיולים היו‬

‫טסים אל‪-‬על‪ ,‬שוכרים אוטו ומטיילים‪ ,‬אני על ההגה והיא על המפה‪,‬‬

‫ציר מרכזי בחיינו והסבו לנו הנאה רבה‪ .‬בתחילה טיילנו רק בארץ‬

‫מנווטת אותנו אל היעד‪.‬‬

‫ואחרי עשר שנים של יחד יצאנו לטיול מאורגן לחו"ל – יגוסלביה‪,‬‬

‫ההתמצאות שלה בשטח הייתה מדהימה‪ ,‬אף פעם לא טעינו בכיוון‬

‫רומניה וקצת אוסטריה‪ .‬נהנינו בטיול מאוד‪ ,‬טיול ראשון בחו"ל‪,‬‬

‫ובבחירת הדרך והגענו אל כל המקומות שבחרנו מראש‪.‬‬

‫עולם חדש‪ ,‬יפה ומסקרן נגלה לעיניינו‪.‬‬

‫גם סדר היום היה קבוע‪ :‬בערב בחדר המלון אני נרדם מעייפות‪ ,‬והיא‬

‫מכאן קצרה הדרך למסקנה ברורה ‪ -‬לטייל בחו"ל רק שניינו לבד!‬

‫ברוח צעירה לומדת את המסלול למחר‪ .‬בבוקר‪ ,‬כאשר התעוררנו‪,‬‬

‫בהתחלה נסענו לארצות אירופה ויותר מאוחר לאמריקה‪ .‬מרגע‬

‫הייתי שואל‪" :‬חניק לאן נוסעים היום "? והיא הייתה מפרטת את‬

‫שהיינו מקבלים החלטה לנסוע לחו"ל ויעד הטיול הוסכם ונקבע‪,‬‬

‫המסלול שתכננה‪ .‬בטיולים האלה הזוגיות שלנו פרחה‪ ,‬וכל פעם‬

‫הייתה חנה'לה מתחילה לאסוף חומר כתוב וחומר בעל פה‬

‫מחדש הרגשנו כמו בירח דבש‪.‬‬

‫מבעלי ניסיון‪ ,‬מעיינת במפות ומתכננת את ימי הטיול ‪ -‬איפה‬

‫במשך יותר משלושים השנים הבאות נסענו לחו"ל מעל לשישים‬

‫לבקר ומה יש לראות בכל מקום‪.‬‬

‫פעם‪.‬‬


‫ב‬

‫שלב מוקדם דאגה שאכיר את משפחתה בגבת שאהבה מאוד‬

‫והייתה קשורה אליה‪.‬‬ ‫התחלנו לטייל הרבה בארץ‪ ,‬תחום ששנינו מאוד אהבנו‪.‬‬ ‫היה לי אז אופנוע קטן (וספה) שאפשר היה להגיע אתו לכל מקום‪ :‬לגליל‪,‬‬ ‫להרי ירושלים‪ ,‬לשפלת החוף ולהרי הכרמל שהיו חלק מיעדינו בטיולים‬

‫תתפעל ותאהב אותו ‪ -‬אתה אתחתן‪...‬‬ ‫ואכן חנה'לה מאוד אהבה את שראתה והתפעלה מהנוף הנשקף‪ ,‬ומיד‬ ‫החלטתי ליישם אותה החלטה‪.‬‬ ‫החברות שלנו הייתה טובה לשנינו ונמשכה ארבע וחצי שנים‪ .‬חנה'לה‬ ‫הבינה מהר מאוד שהקשר שלנו יוביל אותנו לחתונה‪ ,‬והמשמעות‬ ‫בעבורה ‪ -‬להתרחק ממשפחתה ומקיבוץ גבת‪.‬‬

‫אלה‪ .‬בתוך זמן קצר הגעתי למסקנה ברורה וחד‪-‬משמעית כי זה ששמתי‬

‫מדי פעם נאלצנו להפסיק את הקשר לזמן מה ולפנות כל אחד לדרכו‪,‬‬

‫עין על החיילת בעתיקות קיסריה התברר כהצלחה רבה מאוד‪ .‬בנערותי‬

‫אני למשק במושב והיא לקיבוץ‪ ,‬אך בתוך זמן קצר חזרנו אחד לשני‬

‫החלטתי שאותה אישה שאביא לנוף הנשקף מפסגת הכרמל ואשר‬

‫והבנו שיחד יהיה לנו טוב יותר‪.‬‬

‫‪19‬‬


18


‫פ‬

‫גשתי את חנה'לה לראשונה בקורס צבאי למדריכי ידיעת הארץ‬

‫בשנת ‪ - 1960‬קורס שהיה קשה להתקבל אליו‪ .‬אני התקבלתי בזכות‬ ‫פרוטקציה שהייתה לי‪ ,‬ואני בטוח שחנה'לה הגיעה אליו לאחר שמפקדיה‬ ‫בצבא עמדו על מעלותיה ויכולותיה הרבות בכל תחום‪ .‬הקורס נערך‬

‫ועד היום מדהימה ביופייה ובעניין הרב האצור בה‪.‬‬ ‫אני זוכר שמהרגע הראשון של הסיור חנה'לה מצאה חן בעיניי ומשכה‬ ‫את מבטי אליה‪.‬‬ ‫היא משכה את תשומת לבי הרבה יותר מהעתיקות של קיסריה‪...‬‬

‫בתנאי פנימייה טובים ונמשך למעלה מחודשיים‪ .‬טובי המרצים בארץ‬

‫מהר מאוד גיליתי כי צדקתי לגביה‪ .‬במשך הקורס לא העמיק הקשר‬

‫לקחו בו חלק וחשפו בפנינו את צדדיה הרבים של ארצנו – היסטוריה‪,‬‬

‫בינינו כיוון שצריך היה ללמוד‪ .‬מדי פעם גם היו בחינות על החומר‬

‫ארכאולוגיה‪ ,‬גאוגרפיה וטבע‪ ,‬ועוד נושאים רבים‪.‬‬

‫הנלמד‪ ,‬ורק בסיום הקורס‪ ,‬ביוזמתי‪ ,‬נוצר הקשר והחברות בינינו‬

‫הסיור הראשון שלנו היה לעתיקות קיסריה‪ ,‬עיר שהורדוס בנה לתפארת‬

‫העמיקה‪.‬‬

‫‪17‬‬


‫ר‬

‫ציתי לספר על זוגיות נהדרת שנקטעה טרם זמנה‪ ,‬על אהבה שנגדעה בגלל מחלה קשה ואכזרית‪.‬‬

‫אתחיל את סיפור חיינו בתשובתו של איש דתי‪ ,‬זמן קצר לאחר פטירתה של חנה'לה‪.‬‬ ‫טענתי כנגדו‪" :‬איזה אלוהים יש לנו שאתה מאמין בו ומודה לו כמה פעמים ביום‪ ...‬הייתה לי האישה הטובה ביותר בעולם‪ ,‬חיינו יחד ‪45‬‬ ‫שנים‪ ,‬אהבה ושמחה מילאו את חיינו‪ ,‬האמנו ורצינו שזה יימשך עוד הרבה שנים‪ .‬באכזריות הוא לקח אותה אליו ואותי השאיר בלעדיה‪".‬‬ ‫ענה לי האיש ללא היסוס‪" :‬למה אתה לא מודה לאלוהים שנתן לך את האישה הטובה בעולם ל‪ 45 -‬שנה?"‬ ‫פניתי לדרכי מהורהר‪ ,‬בידיעה ובתחושה שבאמת הייתה לי הזכות הגדולה לחיות עם חנה'לה‪ .‬אמנם לא חייתי עם כל נשות העולם וגם‬ ‫לא עם חלקן‪ ,‬אך זו שהייתה לי הייתה נהדרת‪ ,‬היחידה בחיי‪...‬‬ ‫אספר איפוא על חיינו המשותפים‪ .‬חיים של יחד בזוגיות נפלאה ומלאה‪ ,‬וארחיב גם לתקופות שקדמו להיכרותינו‪ ,‬כפי ששמעתי מפי‬ ‫ידידים וקרובי משפחה ומפיה שלה‪.‬‬

‫‪16‬‬


‫חנה’לה‬


Hanal'e