הילדה ואחיה וידאל
עומדים מימין :גרשון ,גבי ,אליעזר ,וידאל והילדה .יושבים מימין :אירן ,אברהם ,לינדה ,אמא אסתר ,מאיר ודודה לאה מימין :מאיר ,גבי ,הילדה ,אמא אסתר ,חיים ,חנה ,אחותה של חנה ,וידאל ,ג'קי
דודה לאה ,דוד יוסף ,הילדה ורחל
97
אירן ,הרב אליהו ואמא אסתר גבי וגרשון שראייר מימין :דבורה ,מארק ,אמא אסתר ,יהונתן ,אנני ,הילדה ,עמנואל ,דודה לאה וגבי
מימין :וידאל ,הרב אליהו ,ג'קי ,הילדה ואמא אסתר מלפנים :דודה לאה והילדה מאחור :ג'וסלין ,אשתו של ג'קי וכלתם עמליה
96
דודתי הילדה /עדינה בן שושן ,אחייניתה של הילדה
ל
ראשונה פגשתי את דודה הילדה ואני ילדה צעירה .הוריי
האחיינית שלה .להיות איתה ועם דוד גבי ,גרם לי להרגיש כי אף
הביאו אותי לביקור בישראל כשהייתי בת שש או שבע .אני
שאני מרוחקת 10,000מייל מהוריי ,אני אכן בבית.
זוכרת את עצמי משחקת עם רחל ומתווכחת עם דני מה מהיר
לפני חמש שנים החלטתי כי הגיע הזמן לעזוב את קליבלנד
יותר -מטוס או ספינת חלל? אני התעקשתי שזה המטוס .אף
ולעבור לניו יורק .היה לי קשה מבחינה רגשית לעזוב את בית
שהייתי רק ילדה בגיל צעיר ,אני זוכרת שהרגשתי אצלם כמו בבית.
הוריי .ביום הפרידה הייתי עסוקה באריזת הפריטים האחרונים
הפעם הבאה בה פגשתי את דודה הילדה הייתה לאחר
כשאמא נכנסה לחדרי לתת לי מתנה .היא החזיקה בידה צמיד
שנים רבות .הייתי בת 18ובאתי לישראל לשנת לימודים
זהב ,מסרה לי אותו ואמרה כי זה הצמיד שדודה הילדה נתנה
לאחר שסיימתי לימודי תיכון בחוץ לארץ .התגעגעתי מאד
לה כשהיא ואבא התארסו .אמא סיפרה לי שכאשר היא ואבא
הביתה ולמדתי בבית ספר בו לא הכרתי איש .היה לי קשה להסתגל לסביבה החדשה .דודה הילדה הייתה הראשונה שיצרה איתי קשר ,קיבלה אותי בברכה והזמינה אותי אל ביתה.
ל
התארסו ,הם נסעו לבקר את דודה הילדה ודוד גבי שבעצמם התחתנו זמן קצר לפני כן והייתה להם דירה קטנה .במהלך ביקורם ,דודה הילדה נתנה לאמא במתנה את הצמיד הזה שהביאה ממרוקו .אמא הסבירה לי את הערך הרגשי המיוחד של הצמיד בעבורה ,וכיצד הוא משקף את אופיה הנדיב של
עיתים קרובות הגעתי להתארח בשבת אצל דודה הילדה.
דודה הילדה כמו גם את התקופה הנפלאה הזו בחייהם של
אני זוכרת את השבת הראשונה .באותו יום שישי “הברזתי”
הוריי .כשעזבתי את בית הוריי ,אמא רצתה להעביר לי את
משיעורי אחר הצהריים ועליתי על האוטובוס לחיפה .כשהגעתי
הצמיד כסימן של “מזל וברכה” .מאז ענדתי את הצמיד יום-יום
לא היה לי מושג לאן ללכת .כשהמתנתי בתא הטלפון ,הרגשתי
בלי להסירו ,כמזכרת מהוריי ומדודה הילדה.
שמישהו טופח על כתפי ,הסתובבתי וראיתי את דוד גבי .אני
גם בימים אלו ,כשאני חווה קשיים בחיי ,אני מביטה בצמיד
זוכרת שהתפלאתי איך דוד גבי זיהה אותי כי בפעם האחרונה
וזוכרת איזו אישה חזקה ,מסורה ,טובת לב ואוהבת הייתה דודה
שהוא ראה אותי הייתי ילדה קטנה ...אבל אני מנחשת שאמריקנית
הילדה ,ואני מקווה שיום אחד גם אני אגלה תכונות אופי כאלה.
אבודה כמוני ,באמצע התחנה המרכזית ,היא מראה שקל לזהות.
עדינה בן שושן
מהרגע בו נכנסתי לביתה ,טיפלה בי דודה הילדה כאילו הייתי בתה .לא היה דבר שלא הייתה מוכנה לעשות כדי לגרום לי להרגיש נוח .הדבר לא שינה לה כלל שזו הייתה אך הפעם השנייה בחיי שפגשתי אותה .הדבר שהיה חשוב לה זה שהייתי
93
הזיכרונות שלי מדודה הילדה /יולונד גדליה ,אחייניתה של הילדה
ב
ראש וראשונה אני זוכרת את השהות שלי בביתם של
הילדה וגבי בתקופה שבה הייתי בת שמונה עשרה ,עולה חדשה שחשה בדידות רבה. הנסיעות לנצרת תמיד מילאו אותי באותה השמחה למרות שהדרך הייתה ארוכה .תמיד ידעתי שיקבלו אותי כמו מלכה, באהבה ובחיבה ,אפילו שבני דודיי נאלצו לפנות בעבורי את חדרם הקבוע כדי לארח אותי. אהבתי מאוד את חדר האמבטיה ,שם עשיתי אמבטיות ארוכות ונעימות. לפעמים יצא שהייתי מגיעה ביום חמישי בערב והיינו צופים יחד
שלי לא נרגע היא התקשרה אל רופא השיניים שלה וקבעה לי תור חירום אצלו .בנדיבותה הרבה עזבה את העבודה והגיעה ללוות אותי אליו .רופא השיניים טעה בשן שבה טיפל וברגע שהתפוגגה ההרדמה ,חזר לו גם כאב השיניים... אני זוכרת ארוחות פשוטות וידידותיות של אישה שתמיד הייתה מאורגנת ושאצלה הכול היה מוכן מראש כדי שלאף אחד לא יחסר דבר. בנוסף ,אני זוכרת שתמיד חיוך היה נסוך על פניה. היא הייתה אמא לתפארת ודודה עם לב רחב. יולונד
בתוכנית הטלוויזיה רחוב סומסום. הרגשתי כמו בבית ,בתחושות חמימּות ואהבה שדודה הילדה ידעה להעביר אליי בצורה וירטואוזית .מצאתי שם את החום המשפחתי שהיה חסר לי. עוד בנעוריי מצאתי בדודתי אוזן קשבת ויועצת טובה. היא הייתה מודרנית מאוד ברמת הפתיחות שלה והרגשתי נוח כל כך במחיצתה .תחושה זו הייתה חשובה מאוד לי עצמי כנערה צעירה שעזבה את הבית. באחד הימים ,כאב שיניים נורא תקף אותי .דודה הילדה נסעה לעבודה ולא הפסיקה להתקשר אליי כדי לדרוש בשלומי .כשהיא הבינה שכאב השיניים
92
בחתונה של ענת -רחל ,ענת ,יולונד ורפאל
חלון הסלון ואני רואה את אחותי הילדה צועקת לכל עבר" :הוא מעשן ,הוא מעשן ,בואו לראות ,הוא מעשן" .לאחר מספר שניות ראיתי את כל המשפחה מתבוננת במראה הנדיר ,כל אחד ואחת במבט נוזף. למה אירוע כה פשוט תפס מקום כה מרכזי בחיי? כבר אז הבנתי שכל מעשה ,שנעשה לכאורה בחשאיות ,סופו להתפרסם ברבים, וחוויתי את זה מספר פעמים בחיי. אירוע שני התרחש כשנה לאחר מכן .שבת אחרי הצהריים ,חבר מגיע הביתה ומציע לי ללכת למגרש הכדורסל ,שם משחקות שתי קבוצות מפורסמות" .אבל חייבים לקנות כרטיסים והיום שבת!" עניתי לו" .בוא נלך ותראה שניכנס ללא כרטיסים" השיב החבר. וכך היה :התכופפנו מתחת לאשנב מכירת הכרטיסים ונכנסנו עם זוג מבוגרים. חזרנו הביתה לאחר צאת השבת .מהומה גדולה שררה בבית. כל בני המשפחה התפזרו בסביבה בחיפושים אחרי .החיפושים התבצעו תחת פיקודה של הילדה .גם מטאטא הפוך עם מזלג נעוץ בתוכו (כדי שהנעדרים יחזרו בשלום בהקדם) השלים את התמונה... מאז ,החלטותיי התקבלו בעיקר לפי שיקול דעתי.
ב
ללמוד ולהקים משפחה. ב 1969-נסעתי לישראל כתייר .הילדה הכירה את גבי ,והוריו ז”ל הזמינו אותנו ,את אמא ואותי .התקיימה פגישה חביבה ,נעימה וחשובה ,כי שם קבעו הילדה וגבי להתחתן. חזרתי לארץ מספר פעמים ותמיד הילדה וגבי קיבלו אותי כמו מלך :קרית מוצקין ,נצרת עילית ומצפה הושעיה ,עם ג’וסלין והילדים. ב 1987-עלינו ארצה. נושא אחד היה בראש מעייניה של הילדה ,לחזק את הקשרים בתוך המשפחה ,להיפגש ככל שניתן ,להזמין אלה את אלה בשבתות ובחגים ובכל הזדמנות אחרת .היא חזרה ואמרה עד כמה חשוב לה שהדור הצעיר יהיה מלוכד. כמה אהבה את ביתה במצפה הושעיה! מספר פעמים אמרה לג’וסלין שהחליטה לצאת לפנסיה מוקדמת כדי ליהנות מהבית ומהנכדים שיבואו לביקורים. הילדה חסרה לנו מאוד עד היום ותחסר לנו תמיד .היא הייתה לנו לדוגמה .נזכור אותה תמיד כאישיות בעלת תכונות רבות ונעלות כמו אחראיות ,אכפתיות ואהבה שהעניקה לכול. כך נזכור אותך תמיד ,אחותי היקרה הילדה. יצחק ( ג’קי)
דצמבר 1962עזבנו את מרוקו לצרפת .ליון הייתה עיר אפורה
וקרה בחורף ,קור כלבים ממש .באותה שנה הטמפרטורה ירדה מתחת ל 28מעלות צלזיוס! שבוע לאחר מכן נסעתי לשטרסבורג להמשך לימודיי בבית הספר "עקיבא" .כל שלושה חודשים במקרה הטוב ,הייתי חוזר לליון למשך שבוע ,וכך מכיתה ו’ עד כיתה י"ב. אני זוכר את הילדה מלמדת כל ערב את מארק ואת וידאל ומקפידה שיכינו שיעורי בית בצורה הטובה ביותר .מאז אני זוכר אותה אחראית ודואגת לכל הסובבים אותה. ב 1968-כמדומני ,החליטה הילדה לעלות ארצה להשתקע,
83
אחותי הילדה /
ש
ג'קי בן שושן -אחיה של הילדה
ני אירועים מרכזיים שאירעו בילדותי חרוטים בזיכרוני ובהם הייתה מעורבת אחותי הילדה. האירועים הללו לא היו יוצאי דופן בחשיבותם אבל אין ספק שבמשך כל חיי שאבתי מהם מוסר השכל ועיצבתי לפיהם חלק ממחשבותיי ומדעותיי . האירוע הראשון קרה כשהייתי בן שמונה בקזבלנקה אשר
במרוקו .כבר בגילי הצעיר הייתי ילד עצמאי ,בוחר חברים ,ספרים, סרטים ,משחקים ועוד .הייתי ילד ממושמע ותלמיד מצטיין למרות ניצוץ של מרד שתמיד בער בליבי ,עד עצם היום הזה. יום אחד ישבתי על מדרגות הכניסה של בניין הניצב מול חלונות דירתנו ועישנתי את הסיגריה הראשונה בחיי. לא ברור לי למה בחרתי לשבת דווקא מול הבית .פתאום נפתח
מימין :מארק ,מרים ,ג'קי ,אמא אסתר ,אירן ,וידאל .מלפנים :קלייר 82
לצערנו ,החיים בהושעיה היו השלב האחרון בחייה הקצרים אך המלאים .הישוב היפה והמטופח שאליו היינו מגיעים בשמחה גדולה כשהילדה הייתה בחיים ,נשאר בעבורנו מקום של זיכרונות עצובים ,מקום שאליו אנחנו מגיעים תמיד עם כאב בלב. הילדה קבורה בבית העלמין הקטנטן של הישוב ,באחד מהמקומות הראשונים בבית העלמין ,כאילו היא שוב מוכיחה ובפעם האחרונה ,את הרוח החלוצית הבלתי נגמרת שלה. בזמן מחלתה שלקחה אותה מאיתנו מהר כל כך ,אנני השיבה לה חסד יוצא דופן כפי שהילדה עשתה בעבורה ,היא ישבה איתה ימים שלמים בבית החולים ובבית.
למרות הסבל הקשה שעברה נשארה הילדה חזקה ואצילית, בלי להתלונן ולהיאנח ,חזקה בדיוק כפי שהייתה בחייה .אישה עם אופי ,עם אישיות חזקה ועם גדלות הנפש. זיכרונה הנצחי יהיה תמיד לברכה .היא השומרת על ילדיה ועל בעלה מהמרומים ,מהמקום המיוחד שהיא נמצאת בו לרגלי כס המלכות ,מקום שזכתה בו בעקבות מעשיה הגדולים והערכים שעליהם כה עמלה בחייה. יהי זיכרה ברוך, מארק
בחתונה של ענת וגבי :ענת ,הילדה ,אנני ודבורה 77
נישאת על ידי אידאלים אדירים של ציונות.
מחוץ לעיר הגדולה ,בישוב הושעיה ,באמצע שום מקום באותה
בתחילה השתלבה בקיבוץ סעד כדי להיקלט ולהגשים את
תקופה .היא שוב צדקה ,היום הישוב הזה מבוקש מאוד וקשה
חלומה הציוני.
להתקבל אליו למגורים .איכות החיים של הישוב הזה והרוגע
בזמן לימודי הכימיה שלה בארץ ,הכירה הילדה את מי שעתיד
שבו ,גרמו לה לשמוח ולהעריך אותו .שם היא המשיכה ללא לאות
להיות בעלה ,גבי ינקוביץ.
להשפיע על משפחתה ,על שכניה ועל האנשים שאיתם עבדה.
הרוח החלוצית של הילדה הביאה אותה להתיישב במקומות
הרצון והיכולת שלה להעניק מזמנה לזולת ,החסדים שלה,
פחות מאוכלסים בישראל של שנות השבעים.
נדיבותה בגלוי ובסתר ,כל אלה גרמו לכול להעריך אותה.
אני זוכר במיוחד את הביקור שלנו בקריית מוצקין ,פרבר של
לעולם לא נשכח את הטוב ואת המסירות יוצאת הדופן שלה
חיפה ,לא רחוק מהמפעלים הפטרוכימיים .בתקופה ההיא היינו
בתקופה קשה וכאובה באופן מיוחד בחיינו ,בייחוד כלפי אנני
נערים הבאים לביקור בחופשת הקיץ ,בעיקר לכבוד לידת כל
אשתי וכלפי כל משפחתנו .מחלתה הקשה של אנני הסעירה
אחד מילדיה .קבלת האורחים שלה הייתה למופת ,בדירה
את משפחתנו .הגיעו מספר קרובים ,כל אחד בתורו ,לסעוד
הזוגית הקטנטנה והחמימה .בשבת הלכנו לגן החיות הפיצפון
את אשתי אם זה בבית או בבית החולים .אף הילדה הגיעה
שאיכלס כמה חיות חווה שהתרוצצנו אחריהן .זו הייתה צעדת השבת שלנו... היא קיבלה אותנו כמו אמא יותר מאשר אחות גדולה ...כשהיינו מספרים לה על החוויות שלנו מהשנה שחלפה עלינו בליון, הייתה תמיד צוחקת מהבדיחות ומהחיקויים שלנו. זיכרון נוסף מתקופת נצרת עילית ,שם התמזל מזלה לחגוג ארועים משפחתיים כמו בר המצווה של חיים ושל דני .גם במקרה זה בחרה הילדה לגור בעיירת פיתוח ולא באיזורי הביקוש של אותה התקופה. בנצרת עילית ,העבירה הילדה לילדיה את אהבתה ללימוד
76
בתורה מישראל כדי לעזור ולעודד את אנני. היא נשארה איתה בבית החולים ימים שלמים ואפילו בלילות, בסבלנות וברגישות ,אפילו האכילה אותה בכפית כמו תינוקת... לפעמים היא טיילה איתה לאורך חוף הים ,שוחחה איתה ועודדה אותה במילותיה החמות .היא נתנה לאשתי אנני את מירב תשומת הלב למרות שההכנות לחתונת בנה דני בישראל כבר היו בעיצומן. אחרי שאנני הבריאה ,הייתה זאת הילדה שאירגנה את סעודת ההודיה על קברו של רבי מאיר בעל הנס.
ה
חסד ִאפיין את הילדה למרות שהייתה ידועה בקפדנותה
התפילות.
ולעיתים אף בקשיחותה .אישה מלאה באמונה ובעקרונות.
מהרגע שחיים למד לבר המצווה תחת עיניה הקפדניות של
גישתה זו הייתה נחוצה לה כדי להבטיח חינוך טוב לילדיה כפי
אימו ,היא עודדה אותו להמשיך לעשות זאת גם לאחר מכן .עד
שהיא עצמה קיבלה.
לימים אלו ,הוא ממשיך במנהג וקורא בכל שבת פרשות שלמות
ככל שהזמן עובר אנו מעריכים את אופייה יותר ויותר.
בבית הכנסת .את היכולת הזאת הוא חייב לאימו.
הילדה הייתה מיוחדת בכך שהייתה אדיבה ונדיבה לכול ותמיד
לבסוף ,הילדה החליטה לממש את חלומה ולהתיישב מחדש
בדיסקרטיות רבה.
זיכרונות
ק
/מארק בן שושן – אחיה של הילדה
שה ומרגש מאוד לכתוב על אחותי היקרה הילדה כי זה מעורר זיכרונות יקרים החבויים בי עמוק וחרוטים על לוח ליבי. זיכרונות למשל של שעות רבות ,עד שעות הערב המאוחרות של עזרה בהכנת שעורי הבית במתמטיקה ,כשהייתי תלמיד בבית הספר בתקופת מגורינו בליון .תמיד היה לה זמן פנוי בעבורנו, אחייה ואחיותיה ,והיא התמסרה לנו בסבלנות רבה .המסירות הזו ליוותה אותה במשך כל חייה הקצרים .מסירות לא רק
כלפי משפחתה אלא גם כלפי חבריה ,שכניה וחבריה לעבודה. בתקופה ההיא בליון נהגה הילדה להתבודד לעיתים ,שומרת על האינטימיות שלה לבדה בחדרה ,דבר שלעיתים העמיד אותה במרחק מהמשפחה .היא אף העדיפה להישאר לבדה מאשר להצטרף אלינו לפיקניקים שהיינו עורכים בימי ראשון. אהבתה חסרת הגבולות לארץ ישראל דחפה אותה להחלטתה לעזוב את משפחתה ואת קרוביה בליון ולהגיע לארץ המובטחת,
מימין :הילדה ,דודה לאה ,אחיה מארק ,ואשתו אנני 75
אני רציתי לכבות את האור כשהיא רצתה עוד לקרוא ,היא רצתה לקבל את חברותיה ואני נאלצתי לצאת מן החדר ולא להקשיב לסודות ביניהן .היא רצתה לתלות תמונות של גוגן ()Gauguin או של גוסטב דורי ( )Gustave Doréכאשר לא ידעתי עדיין דבר על ציור .רציתי לקרוא את הספרים שלה אבל היא אסרה עליי בטענה שאינם מיועדים לגילי. אבל קרה נס אחד :כשהיא עזבה לאולפן בקיבוץ סעד ,נשארתי אני לבדי בחדר ,למדתי לאהוב את גוגן ואת גוסטב דורי והתחלתי לקרוא את כל ספריה שהיו אסורים עליי .הפרידה הייתה קשה לי מאוד . ואז עלה בי הרעיון לשתף אותה באירועי הימים החולפים בלעדיה.
בכל יום מימות השבוע כתבתי לה מעין יומן אישי וביום שישי שלחתי אליה את כל הדפים שנאספו ,וכך היא ידעה כמעט שעה אחר שעה מה קרה בבית והפכה לעדה של מחשבותיי, אני הנערה .מובן שגם היא ענתה לי וסיפרה את קורותיה בארץ. תקופת הפרידה הזאת הטביעה את חותמה על הקשר הבלתי מעורער וההדוק שלנו שנמשך שנים רבות .היינו קרובות מאוד זו לזו .אני זוכרת שלאחר עלייתי ארצה ,נשארנו לילות שלמים יחד ,ערות ומשוחחות ומספרות את כל שעובר עלינו. לאחר נישואיה עם גבי והולדתם של ילדיה ,דבר לא השתנה. היו לנו יחסים קרובים מאוד והילדה תמכה בי בכל תקופת הלימודים שלי .הביקורים אצל הילדה וגבי היו תמיד חגיגה בשבילי .וגבי האיש השלישי ב’קבוצה’ ,ידע לתת לנו את הזמן להיות יחד ולדבר בפרטיות. הצגתי לה את חברותיי והיא קיבלה אותן תמיד עם חיוך והתעניינות .
מ
לחמת יום כיפור ִחזקה עוד יותר את הקשר ההדוק שלנו.
יחד היינו ממהרות עם שני הילדים ורצות למקלט .גבי לא היה בבית כי הוא נלחם בחזית .יחד ישנו עם האוזן צמודה אל הרדיו. יחד היינו משותקות מפחד שגבי אולי לא יחזור משם .יחד ניסינו לעודד אחת את השנייה ולהרגיע את הורינו שנשארו בצרפת. הילדה היא סמל של אישה משוחררת ,אוונגרדיסטית ומלאת אומץ .היא מיהרה קדימה בחיים והלכה עד הסוף עם האמונות שלה .נתנה לסביבתה זמן ,תמיכה ,עזרה ועצה. כולנו יכולנו לסמוך עליה ,קרוב ורחוק. חבל שלא כולם זכו להכירה. אירן שראייר
74
מהמלונות המפוארים ביותר בעיר הבירה .אבל הילדה לא הייתה מודעת לזאת ונשבתה יותר בגלל הצליל המוכר של המקום .היא קיבלה סוויטה ומצאה את עצמה בתוך חלל ענקי של סוויטה עם שני חדרים ,היא אפילו חשבה שתצטרך לחלוק את החלל הגדול הזה. היא לא יכלה לישון מרוב לחץ על עזיבתה הקרובה וכן בעקבות רגשי האשמה על שלא יכלה להיפרד מההורים וכמובן היא פחדה לפספס את האוטובוס לבריסל בשעה כה מוקדמת בבוקר של פריז המהפכנית. החשבון של המלון היה בלתי צפוי וכך הלך חלק מכסף דמי הכיס .אבל תמיד נשארה לה הגאווה שהייתה במלון הכי לוקסוס בצרפת אך עם חרטה על כך שלא ניצלה זאת ולא נהנתה באותו לילה קצר.
ה
ילדה ואני חלקנו אותו חדר עד עזיבתה לארץ .הייתי בת 15כאשר היא הייתה בת ,23הבדל משמעותי בגיל זה .מערכת השעות של כל אחת מאיתנו ומרכזי חיינו לא היו דומים כלל .היא הייתה מבוגרת כאשר הייתי עוד נערה .זו הייתה הסיבה לכך שרבנו באותה תקופה.
73
לא רק אחיות היינו .היינו גם חברות/ ...
ה
ילדה הייתה ציונית בנפשה .אחרי שהותה בקיבוץ סעד ,מקום שבו סוף-סוף עלתה במשקל (ארבעה עשר קילו בתוך שישה חודשים!) היא חזרה לצרפת כדי להיות עם המשפחה בפסח. עד מהרה הבינה שלא תוכל לחיות עוד בצרפת וציפתה לקבל את ברכתם של הורינו כדי לעלות ארצה בשלום ולתמיד. באותו זמן התחוללו בצרפת האירועים של מהפכת מאי .68 בהתחלה הם היו מוגבלים לפריז אבל אחר כך התפשטו המהומות בכל המדינה המשותקת לגמרי. 1968הייתה גם השנה שלאחר מלחמת ששת הימים והורינו החליטו לחגוג בארץ את יום העצמאות הראשון עם ירושלים המאוחדת .זאת הייתה הנסיעה הראשונה שלהם לארץ ישראל. נשארנו אנחנו הילדים לבדנו בליון ,בחוסר מטרה ובחוסר מעשה מוחלטים כי שום דבר לא פעל :לא בתי ספר ולא תחבורה עירונית, לא רכבות ולא שדה תעופה .וכך הייתה לשתינו הזדמנות להתקרבות עמוקה בינינו כי היינו צריכות "להרוג" את הזמן הפנוי שלנו .העברנו את רוב הזמן בשיחות נפש, בבניית חלומות ,ביצירת פרויקטים מקסימים ודמיוניים ובישיבה בבתי קפה ,כאשר אנחנו 'הורסות' את העולם ו'בונות' אותו מחדש.
אירן – אחותה של הילדה
אביב כעולה חדשה .אבל המטוסים לא המריאו מפריז ,לא היו רכבות וההורים אינם כדי לאשר את נסיעתה. עם אומץ לב לא ייאמן ועם תעוזה ייחודית במינה ,ולמרות היסוסים כואבים ,הילדה החליטה לעלות ארצה ולא לחכות עד שההורים יחזרו .היא נרשמה לטיסה והייתה צריכה לנסוע עד בלגיה ומשם לטוס ארצה לחיים חדשים. חברות תחבורה פרטיות ִאפשרו לה להגיע עד פריז .שם הצטרכה ללון והחליטה לעבור את הלילה היחיד במלון ״ריץ״ ,אחד
ב
תוך הכאוס שסבב אותנו ,הילדה מצאה לה זמן לגשת לסוכנות היהודית ולתכנן עלייה .היא מצאה לה כרטיס אפשרי לתל
72
הילדה (שלישית מימין) אמה אסתר ,אחותה אירן ואחיה ג'קי
כל כך ובכל פעם שאני נותנת כמה מטבעות לזקן שעומד בקרן הרחוב ,אני חושבת עלייך ושואפת לדמות לך במעלה הזו ולו במעט. למדתי שמשפחה זה כל כך חשוב -אין דבר חשוב יותר .למדתי לשאוף למעלה ותמיד לצפות מעצמי ליותר.
א
ני מקווה שאת גאה בי ,במה או במי שגדלתי להיות .דעי לך שבכל צעד בחיי אני תמיד חושבת מה היית אומרת ,האם היית מרוצה או גאה. המחשבה הזו מנחה אותי תמיד. אם יש בי טוב ,אם את רואה אותי ושמחה במי שאני ,דעי שכל הטוב שבי הוא את והחינוך שנתתם לי אבא ואת. רחל
71
שנהגת להכין (לנצח אצטער על שלא הספקנו לקבל ממך מתכונים) .אני מנסה לנחש מה היית חושבת על האוכל שלי ...לעולם לא אדע.
ח
לפו כל כך הרבה שנים ואני מפחדת .מפחדת
לשכוח את הריח שלך המיוחד ,את הטעם של התבשילים שהכנת לנו תמיד ,את הצליל של קולך כשדיברת או צחקת .את המגע שלך. את יודעת ,רק לאחרונה ,שנים אחרי שהלכת ממני, אני מסוגלת לדבר עלייך בלי שדמעות יחנקו את גרוני .ולא ,זה לא כי קל לי יותר היום ובטח שלא כי את חסרה לי פחות .תמיד תחסרי לי ולעולם לא אוכל להשלים עם האובדן והחוסר .אבל למדתי ליהנות מלספר סיפורים עלייך ולומר ״אמא שלי הייתה אומרת ש...״ או "אמא שלי הייתה עושה כך או אחרת" .אני רוצה לשתף את הסובבים אותי בך ,באישה הנהדרת ובמודל שהיית. איזו אישה מדהימה היית ...כמה טוב באדם אחד. איזה לב רחב ,כמה דאגה לדברים או לאנשים רבים כל כך .כמה חכמה היית .איזו אצילות הייתה בך. אני תמיד שואפת שיהיה בי ולו קמצוץ ממך .גם זה יהיה כל כך הרבה. היית איתי בחיי רק שמונה עשרה שנים אבל למדתי ממך הרבה כל כך .למדתי לכבד מבוגרים ממני ,למדתי תמיד לנסות להיות אדם טוב יותר, ראיתי אותך עושה מעשי חסד וצדקה רבים
70
כל כך מרוצה .לעולם לא אשכח את המבט בעינייך. אני נוצרת בליבי זיכרונות רבים ובכל זאת מעטים כל כך .חבל שלא הספקנו לחוות עוד רגעים כאלה בהמשך חיי.
א
מא ,הפסדת כל כך הרבה ...אותי בצבא ,אותי מסיימת את התואר והופכת לעורכת דין .את אדם -אני חושבת שהיית אוהבת אותו .וכמה היית חסרה לי בחתונה שלי .כמה תחסרי לי כשאהיה אמא. אני הפסדתי יותר .הפסדתי אותך. כואב לי כל כך שלא הספקת לראות אותי מתבגרת והופכת למי או לְ מה שאני היום .כשהלכת מאתנו הייתי ילדה שעולה במדרגות עם נעלי הד״ר מרטינס שקנית לי (צחקת תמיד על הדרך בה הייתי עולה במדרגות ורוקעת ברגליים) -רק סיימתי תיכון ,עוד לא הספקתי לעשות דבר ,להתבגר .האם היית אוהבת את האישה שאני היום?
בבת מצוה של רחל .דודה לאה ,רחל ואמא הילדה
אני חושבת הרבה על שיחות שיכולנו לנהל ,על דברים שיכולנו לעשות יחד... אני עומדת במטבח בכל יום שישי ומבשלת ארוחת שבת וחושבת עלייך ,על כמה שאהבת לבשל ולאפות מטעמים .על כך שלא הספקתי ללמוד ממך איך להכין את הדברים הנהדרים
69
(תמיד העדפת שהן יבואו אליי למסיבות שינה כדי שלא תצטרכי לדאוג לי כל הלילה). הדרך המיוחדת שלך להיפטר מחמץ לפני פסח :היית מציעה ושואלת ״אולי תעשי קומזיץ עם החברים?״ ושולחת אותי עם שקיות מלאות כל טוב (חמץ כמובן). כל פסח אני מספרת את הסיפור הזה... אני זוכרת שפעם אמרתי לך שהייתי רוצה ללמוד לנגן על גיטרה .לא עבר זמן רב וערב אחד כשחזרתי הביתה ,חיכתה לי גיטרה חדשה ויפה ,שעונה על שולחן פינת האוכל. אני זוכרת אותך אחרי ההכתרה באולפנית ,כשהבנת שאני הייתי אחראית לרוב הריקודים על הבמה .כמה היית גאה בי אז .כמה הופתעת .חיבקת אותי והיית
68
את ואני צופות יחד בסרט (סיכון מחושב?) דומעות יחד בחלקים המרגשים או צופות באופרת סבון עם דודה לאה שמצקצקת בלשון על משהו שעשתה אחת הדמויות. את במטבח מבשלת את האוכל הנהדר שלך וארוחות שבת ובלאבס דני (ומה פתאום סיר על השולחן -בשביל זה יש כלי הגשה! וחד פעמי? לא אצלך!). הפרצוף שעשית בפעם הראשונה שבן התקשר אלינו הביתה לחפש אותי.
כ
מה דאגת לי כשעברנו להושעיה ואיך
שמחת כשמצאתי מהר חברות. אהבת כל כך לראות אותי מוקפת בחברות
67
לאמא /
רחל
אמא יקרה שלי, כשאני מתיישבת לכתוב את השורות האלה ,כמעט מחצית מחיי את לא איתי .חמש עשרה שנים חלפו וכמה שאת חסרה לי .כל יום ,כל הזמן. אני חושבת עלייך ותמונות עולות מול עיניי. אין ספור זיכרונות ותמונות מ"שפרינצק" .אהבתי כל כך ללכת איתך לעבודה ...ישבתי אצלך במשרד וציירתי וכשגדלתי נתת לי
66
לתייק בשבילך מסמכים .אהבתי כל כך להסתובב שם נפוחה מגאווה ,כי הייתי הבת של הילדה .אהבתי לראות כמה כולם אהבו וכיבדו אותך שם .גם כילדה הבנתי את זה. תמונות מימי ההולדת שלי .כל שנה ארגנת לי מסיבת יום הולדת אליה הוזמנו כל החברים. את ואני נוסעות יחד לצפת לבקר את פפי וממי. יום גשום מאוד ואת מגיעה מהעבודה עם כלב גדול ושחור .לוט קראו לו .אני לא זוכרת מאיפה הבאת אותו. את ואני מנקות את המטבח לקראת הפסח ותוך כדי שומעות מוסיקה ,דיסק חדש שהבאתי .מצא חן בעינייך.
למרות דאגות וחרדות ,עשית תמיד מה שצריך .השתתפת בהכנות לאירועים משפחתיים ,ביקרת חולים ועזרת לזקנים. לא רק כשהחיים התנהלו באופן רגוע ויום יומי אלא לעיתים קרובות תחת לחץ ובעת קושי. יום אחד כשהייתי בן חמש עשרה ,התקשרת אליי מהעבודה. "דני" ,אמרת" ,עזוב הכול ,סע מהר לקצה השני של העיר ,ישנה אישה זקנה שאני מתנדבת אצלה ,היא נפלה מהמיטה והתקשרה אליי" .מובן שמיד רצתי למקום עם חבר ושנינו הרמנו מהרצפה את הגברת שלא הפסיקה לשבח אותך ואמרה לי" ,לא היה לי למי לצלצל רק למלאך ששמו הילדה".
לסבתא מנדב (בן שנתיים)
א
מא ,בשבילי את דוגמה לאישה אמיצה ,רגישה והחלטית. הרבה דברים השתנו אבל אדם נשאר אדם. היום יש אינטרנט בכל בית ,סלולרי לכול ,מאות ערוצים בטלוויזיה, פייסבוק וואטסאפ וטוויטר ,את כל אלה לא היכרת ,הלכת מאיתנו בדיוק בנקודה שהעולם התחיל לאבד את תמימותו. הספר הזה הוא לכבודך ,כדי לומר לך תודה. תודה על כל מה שעשית בשביל משפחתך ובשביל אחרים. אני גאה להיות הבן שלך. תודה, דני.
לסבתא מכרמל (בן )4
65
לעולם את הטיולים המשפחתיים לאתרי מורשת ולפארקים. עלית לארץ למרות הקשיים ,עם כל החששות ולמרות שהיית לבד .היית חלוצה ,אחרייך הגיעו אט-אט כל בני משפחתך. הכול ידעו שיש להם עוגן בארץ גם כאשר באו לביקור וגם כאשר החליטו לעשות עלייה.
א
מא ,מה קשה לי הפרידה ,כל
בוקר מחדש. עד היום ,כאשר אני עובר משהו חדש, חוויה ,אירוע מעניין או קשה ,אני ניגש לטלפון כדי לספר לך .מין רגע שחוזר על עצמו שוב ושוב ,רגע קצר של דחף לשתף אותך ואז המציאות טופחת על פניי ,פעם אחרי פעם כאילו לא הבנתי שאת אינך. אני מקווה שאת רואה את מאיה, כרמל ונדב וליבך מתמלא נחת. אחד הדברים שהכי אהבתי ,היה להצחיק אותך ולראות את חיוכך הבריא ,האמיתי כל כך. תמיד רצית שיהיה לי טוב .בצבא כל הזמן דאגת לי נורא והיה קשה להרגיע אותך .בכל זאת היית גאה מאוד בי ובחיים ששירתנו ביחידות קרביות, כי זו הייתה דרכך.
64
63
דרך האוכל הרגשתי את אהבתה של אמא. בערב שבת היינו רצים חזרה מבית הכנסת הביתה רק כדי לאכול את המטעמים שאמא הכינה. ה’תשלום’ היה שירי שבת שאמא אהבה כל כך ששרנו .זה היה מין חוזה לא כתוב ,אוכל טעים תמורת שירים. היינו שרים יחד בכמה קולות ובהתלהבות .היו שיחות ,היו גם ויכוחים ,פוליטיקה ,בדיחות .אמא הייתה המפיקה ,הבמאית והתסריטאית של ערבי השבת ואנחנו שמחנו להשתתף ביצירת המופת הזו.
א
מא ,לימדת אותי לקרוא ,לימדת אותי נימוסים ,לימדת
אותי לספור עד עשר לפני שאני מגיב .לימדת אותי להתלבש, לימדת אותי להתמיד ולהרפות כשצריך .לימדת אותי להתנדב, לימדת אותי... היו לנו המון שיחות ,ברגעים מסוימים היית אמא מייעצת ובאחרים ידידת נפש. אני רוצה לבקש סליחה על כך שהייתי ילד פרוע וגרמתי בעיות רבות .לפעמים זה קרה כי רציתי להיות קרוב אלייך. למשל :בכיתה ט’ שלחתם אותי לישיבה ,קיבלתי החלטה זאת באופן קשה ביותר ועשיתי הכול כדי שיעיפו אותי בסוף השנה ,בהצלחה יתרה יש לומר.
נ
סעתי למרוקו לראות היכן נולדת וגדלת ,להתקרב קצת
לשורשים שלך ,שלי ,שלנו .מצאתי מדינה יפה ואנשים חמים ומכניסי אורחים והבנתי את הבסיס שממנו באת. בפריז הרגשתי גם את המעטפת של נימוסייך ואת התרבות האירופית שהעשירה אותך כל כך. ישראל הייתה אהבתך הגדולה .אהבת כל רגב אדמה במדינה הזאת .חינכת אותנו לאהבת הארץ ולאהבת הזולת .לא אשכח
62
בבית הספר התיכון כל החברים היו רצים בהפסקה לקנות לחמנייה עם סלט שהכינה הגברת במכולת ואני בשלי ,סנדוויץ עם גבינה, אבוקדו או שוקולד .אף לרגע לא חשבתי לוותר על טקס הוצאת הסנדוויץ מהתיק ,למרות שהחברים הין חוזרים מהמכולת עם לחמניות אדירות שנוטפות מצד זה או אחר .אמא הייתה איתי בהפסקה ,שם בבית הספר ,בזמן שאכלתי את יצירת האומנות המדויקת הזאת. כשהיינו חוזרים מבית הספר הביתה ,היו שם במטבח שניים או שלושה סירים על הכיריים או במקרר ,בדרך כלל היה פתק על
השולחן עם הוראות איך להכין ,כמה לחמם ,ומילים חמות לילדים.
61
לזכרה של אמא /דני
א
מא -בשבילי הייתה ועודנה הכול. כשהייתי ילד הערצתי אותה .אישה גבוהה ונאה השולטת בכול. ארוחות ,השכמה ,סדר וניקיון ,חינוך ,שיעורי בית ,טיולים בחיק הטבע ,שיחות ארוכות ,אה כן -וסנדוויצים לקחת לבית הספר. תמיד בשקית ,תמיד מחכים על השולחן שאשים אותם בתיק. ככל שיהיה מוזר לומר ,הסנדוויצים היו השתקפות אופיה של אמא ,מין חלון לאישיותה. תמיד כשסיימתי את הראשון חשבתי לעצמי הנה סנדוויץ נוסף מחכה בשקית. הפרוסות היו חתוכות בקפידה ועליהן הממרח בדיוק במידה שצריך .מידה שעד היום לא הצלחתי למצוא ,מין נוסחה מתמטית שרק אמא ידעה אותה.
60
סבתא יקרה, שמעתי עליך המון סיפורים מההורים ,מסבא ומהדודים. לצערי ,לא זכיתי להכיר אותך ושמעתי שאת היית בן אדם נפלא. נולדתי ביום האזכרה שלך ועם השנים הבנתי שזה דבר טוב ,כי אחרי האזכרה שלך חוגגים לי יום הולדת וזה עושה את כולם עצובים קצת פחות. עמית דויד (בן )12
סבתא יקרה , נולדתי כחודשיים אחרי שנפטרת וגדלתי בצל הסיפורים עלייך. אני יודעת כמה רצית לראות את הנכדים ,ואני רוצה לספר לך שגם אנחנו מאוד מצטערים שלא זכינו לפגוש אותך .מהסיפורים של ההורים והמשפחה אני מרגישה שאני מכירה את דמותך, איך שבתות ואירוח היו חשובים לך ,איך תמיד שאפת לשלמות בחיי המשפחה וכיצד היה חשוב לך חינוך הילדים ועתידם. אני מקווה שאת יושבת שם למעלה ומרגישה סיפוק וגאווה כשאת רואה אותנו ,המשפחה ,נפגשים בשבתות וחגים וממשיכים את המסורת שלך .רוצה שתדעי שלמרות האווירה והכיף אנחנו תמיד מרגישים את חסרונך. אריאל (בת )14
59
לסבתא הילדה שבשמיים מאחורי כל החוץ לארצים ,אני אוהב אותך. מעמרי (בן )4
לסבתא הילדה, את יקרה לי אפילו שלא הכרתי אותך ואני אוהבת אותך מאוד .אני מבטיחה לשמור על אבא. מנעמה (בת )7
58
אני מרכיב את דני על האופנוע (ללא רישיון נהיגה ,כמובן) בנצרת
בבסיס ...ומידי שבוע מבקשים שאעדכן אותך על מצב הבנייה...
עילית ,ומולנו ברמזור ניצבות את וענת בסובארו .מייד אנו עושים פניית פרסה ,זורקים את האופנוע ,נכנסים הביתה ומעמידים פני תמימים ,כאילו לא אותנו פגשת לפני רגע... כמה שנים אחרי ,אני כבר חייל .את באה לבקר אותי בבסיס בגבול עזה .כשאת מבינה שאני ישן באוהל כמו שאר החיילים את מתעקשת לפגוש את המפקד ודורשת ממנו הסבר מדוע בנך הקצין ישן באוהל ולא במבנה קבע .הסיפור הופך לבדיחה
א
ני רוצה לספר לך ,שבזכות החינוך שהענקת לי לא סרתי
מן הדרך ואני ממשיך ללכת בה .אני משתדל לחנך את ילדיי בדיוק באותה הדרך (למזלי ,סמדר מבחינה זו ,היא בעלת חינוך וערכים זהים לאלה שהנחלת לי) .בחיי היום יום אני משתדל לעשות כל מאמץ לעמוד בסטנדרטים שהצבת לאחיי ולי; מי ייתן ונכדייך ימשיכו את דרכך. חיים
57
בחתונה של חיים וסמדר.
א
מא ,זיכרונות מן הילדות מפעמים בי עדיין .ריחות הבית בנצרת עילית,
טעם המאכלים שהיית מכינה ,האורחים הרבים אשר היו פוקדים את הבית, זמירות שבת ,ערבי חורף ארוכים ונעימים ...לצידם עולים זיכרונות ספק מצחיקים ספק מביכים... אני ילד ...ערב פסח ,דני מגיע מהגן ,ואומר שיש לו מתכון מנצח למצות .אנו נלהבים לשמח אותך ,מכיוון שאין קמח בבית (ערב פסח) הבאנו מן השכנים. הכנו כמות רבה של בצק שתפח ולכלך את כל המטבח... אני כבר נער ...אבא מחליט סוף סוף להצטרף אלייך לאסיפת הורים .אנו יושבים מול המורה ,שטוען שאני מרבה להפריע ולא מתפקד כהלכה .אני רואה כיצד נופלות פנייך ,כולך בושה ואכזבה ,כשלפתע ,נכנס אב הבית ,איש פשוט וזקן, גורר עמו את אופניו .הוא מודה לכם על הילד המקסים שלכם ,שעוזר לו בכל בוקר לקצור את הדשא ולטפל בגינה ,ואת לא ידעת אם לצחוק או לבכות.... אתם טסים לחו”ל ,ואני עושה בבית מסיבה לכל השכבה .אנו מקפידים לנקות אחרינו כאילו לא קרה דבר ורק שכנה אחת ...מחליטה להלשין...
56
אדם .כל אורח זכה ממך לכבוד מלכים כמנהגו של אברהם
מתקיימת באופן חסר ,בדמיוני בלבד.
אבינו .אני זוכר ,שאנשים אהבו להגיע לביתנו להתארח בשבתות
מציק לי ,שלא הספקתי לבקש ממך סליחה על הימים הקשים
ובחגים ,שמך הלך לפנייך והאירוח שלך הפך לשם דבר.
אותם עברת בגללי .הצער שגרמתי לך במהלך ילדותי ,באסיפות
לצערי ,נלקחת מאתנו בגיל צעיר .לא הספקתי לנהל עמך שיחה
ההורים ,בבית ואף בנערותי .לא הקלתי עלייך את עול החינוך.
בוגרת ,לקבל ממך עצה של אם ,לשמוע עוד תובנה ,לנסות
א
המצומצמת בפרט.
את הוריו בגיל צעיר או בגיל מבוגר .דרך הטבע היא ,שההורים
במרוץ החיים אני מוצא שאת חסרה לי מאוד בצמתים שונים
הולכים לעולמם ומותירים בעולם זה את ילדיהם ,ואולם אין בכך
בחיי ,במיוחד ברגעי השמחה וההצלחה .אני מרגיש שהדבר
נחמה .תחושת היתמות מלווה אותי בכל יום בחיי ,וכבר הפכה
שהכי חסר לי באותם רגעים ,הוא שיחה איתך ,שבסופו של דבר
לחלק משגרת יומי.
להבין איך את רואה את אשר מתרחש בעולם בכלל ובמשפחה
ומרים שליתמות אין גיל ,יתום ירגיש כך כל חייו ,בין אם איבד
55
54
טיפה ,עוד טיפה תהיינה לים”. וכך מבלי שרציתי ומבלי ששמתי לב לכך כל מילה שלך, חלחלה עמוק בתוכי .כל מבט ,כל אמירה (במיוחד אלה כפולות המשמעות) ,כל נזיפה ,כולם מצאו קרקע פורייה, וכמו זרע שנטמן ורק חיכה למעט מים כדי לנבוט ,הפכו אותי לאדם שאני היום.
ל
א פעם בבקר של יום שבת ,כשאני מתכונן לקריאת
הפרשה אני נזכר איך לפני שנים לאחר “שבעל הקורא” בבית הכנסת שבנצרת עילית נפטר ,חיפשו מחליף ואת החלטת שאני אהיה “בעל הקורא” .לא עזרה לי התנגדותי העזה ,לא עזרה גם הטענה שאינני מכיר את טעמי המקרא .וכך במשך שבתות רבות ,הייתי “קורבן” (וזאת בלשון המעטה) לחזון שלך .את הושבת אותי ללמוד ולשנן .התסכול היה רב ובלתי נסבל ,עד שבסופו של דבר הצלחתי לקרוא בזכות נחישותך חסרת הפשרות. כשהתגייסתי דאגת שדני יחליף אותי ,וכמובן שגם הוא נשאב לתוך העניין. עד היום אני משמש מידי שבת כ”בעל קורא” ,בבית הכנסת בעיר וכל הזכויות שמורות לך ,אמא. אם הייתי צריך לבחור תכונה אחת שאפיינה אותך במיוחד, הרי שהייתי בוחר בנחישות שליוותה אותך תמיד .כשאת החלטת על דרך או משימה כלשהי ,היא הייתה מתבצעת בצורה מושלמת ,ולא משנה אילו אתגרים עמדו בדרך, את בכוחותייך המיוחדים ובעוצמות השמורות רק לך ידעת כיצד לרתום את כל המשפחה ולנווט אותנו לכל מעשה של חסד ונתינה. חינכת אותנו לעזור לזולת ולפתוח את ביתנו וליבנו לכל
53
לזכר אמא /חיים אמא יקרה, דבר אחד בטוח ,לא היה קל איתי. את זה אני מבין היום ,כאשר אני עצמי כבר אב לילדים. כמעט כל זיכרון שלי מהילדות ,מלווה במרד ובהתנגדות עזה לכל ניסיון שלך ושל אבא להטמיע בי חינוך לדרך ארץ ,נימוסים והליכות .לצערי ,בילדותי כיבוד אב ואם לא היה הצד החזק שלי. מרדתי בכל ...לא הצלחתי להבין מדוע ועל מה את מתעקשת כל כך. ואת בשלך ,בדרכך המיוחדת כל כך לא ויתרת לי ולא ויתרת עלי. בנחישות ובאמונה ניסית להפוך אותי לאדם טוב יותר .הטפת למוסר ולערכים ,לאמונה ולכבוד ,לאחריות ולמצוינות .עם המון סבלנות והרבה אהבה לא הפסקת לטפטף את התורה ” ...כי
52
לסבתא הילדה, אני אוהב אותה ,היא יפה. אני רוצה לפגוש אותה בעולם הבא באותה צורה שהיא הייתה בגלגול הזה. יהל (בן )6.5
לסבתא הילדה ,אני אוהבת אותך. תמר (בת )5
51
50
אותי שאת מסתכלת עלינו מהשמים ובטח מרוצה ושמחה מהדרך שהמשפחה מתנהלת אך זה לא מביא מרגוע לכאבי.
א
מא ,כשהחלטנו לכתוב את הספר,
פחדתי מהרגע הזה כיוון שמבחינתי עצם הכתיבה עלייך ,פירושה להודות שהלכת ולא תחזרי. אמא ,דעי שיהל ותמר מכירים אותך למרות שלא ראו אותך ,כיוון שאני מזכירה אותך פעמים רבות ומספרת להם מה את היית חושבת ,עושה או אומרת. מתגעגעת אלייך כל יום. ענת
49
מסורתיות והיית מאושרת. תמיד דאגת שכשאבא חזר מהעבודה ,כולנו נגיע לומר לו שלום .ישבת עם אבא לקפה ועוגייה ושמעת איך עבר עליו היום.
א
ני זוכרת שחזרתי מאוחר מאוד ממפגש של בני
עקיבא ללא הודעה ושלחת את אבא לתחנת המשטרה. אז כעסתי על הדאגה המוגזמת אבל היום כשאני אמא, אני יכולה להבין את הדאגה האינסופית לילדים. היו פעמים שאת ואני לא הסכמנו על דברים מסוימים ואפילו רבנו ,אבל את תמיד ויתרת וקיבלת אותי כמו שאני ללא תנאים ,גם אם עשיתי את הדברים בדרך שונה מדרכך. תמיד הקפדת על לבושך .היית מטופחת .נראית תמיד אצילה ותמיד הכול התאספו מסביבך. את היית החוט המקשר של כל המשפחה .כל מי שהגיע לארץ ביקר בביתנו ואת אירחת תמיד באהבה ובנדיבות. כשהורייך פפי וממי הגיעו לגור בישראל ,לא הייתה מאושרת ממך .כל פעם היית עולה לצפת לבקרם ולעזור להם.
כ
שעברנו להושעיה מהר מאוד מצאת לעצמך חברות
ונהנית מהאוירה הדתית בישוב .תרמת להקמת מניין ספרדי בחגים כדי שתוכלי ליהנות מהתפילות האהובות עלייך מבית אבא. חושבים שהשנים מקלות את האובדן אך אין זה כך. כל שנה שעוברת זה נעשה קשה יותר .כשילדתי רציתי להתקשר אך לא ענית .כשילדיי התחילו לומר "אמא", הבנתי שאני כבר לא אוכל לקרוא לאימי .מנסים לנחם
48
מדברת עלייך עם כל המכרים והמטופלים שלי בלשון הווה .לא מסוגלת להשלים עם לכתך בטרם עת ,משאירה אותנו את ילדייך ללא אם מכוונת ,אוהבת ומקבלת. אני תמיד מספרת כי לשם כל הדברים שאת הספקת לעשות ביום אחד בהקרבה וללא תלונות ,צריך היום מספר נשים וגם אז לא בטוח שהן תצלחנה במשימה. היית קמה כל בוקר ,מסדרת את הבית ,מבשלת ארוחת צהריים ומכינה לנו ארוחת בוקר וכריכים לבית הספר, דואגת שנהיה לבושים ומסורקים ,מתארגנת ורק אז הולכת לעבודה .הבית שלנו תמיד היה מסודר ואף פעם לא חסר לנו דבר .תפרת לך ולנו הבנות בגדים ,הכנת מטעמים וכמעט כל שבת אירחת משפחה או חברים. אני זוכרת כאשר הגיעה העלייה מאתיופיה ,התנדבת ולימדת את הנשים לבשל ולתפור והן החזירו לך בעבודות
47
לזכרה של אמא /ענת
ל
א חשבתי שאצטרך לכתוב דברים אחרי מותך ואת
צעירה כל כך. חשבתי שלאחר שאתחתן אוכל להגיע לבקר עם בן זוגי ולהתגאות בך ,להחליף מתכונים ולהזמין אותך ליהנות מהמאכלים שאני מכינה .ידעתי שתהיי איתי בלידת ילדיי ותייעצי לי ותעזרי בגידולם ,תראי אותי מנהלת בית ועבודה ותתגאי בי .חשבתי שנוכל לנסוע יחד רק את ואני לטיולים בחו"ל .חשבתי שאוכל לדבר איתך על הכול ואת תהיי אוזן קשבת להצלחות ולכשלונות ,אך את הלכת מאיתנו צעירה כל כך ,הרבה לפני שכל זה קרה... עכשיו כשאני כותבת דברים לזכרך ,אני נזכרת בכך שאני
46
א
ת הבית הייתה מכשירה לפסח כבר מפורים ,כולל כל ארונות הבגדים. בהתחלה אף הייתה מבקשת ממני כל שנה לצבוע את הבית מחדש. הילדה הייתה בעצם החלוצה ממשפחתה בישראל .כל פעם שהיה מגיע מישהו מהמשפחה ,היה מתארח אצלנו בשבתות או בחגים.
הילדה ואימה אסתר הילדה התגעגעה מאוד להוריה בעיקר בתקופות החגים .פסח אחד נסעה לעשות את החג עם הוריה ולקחה איתה את דני וחיים .הילדה הייתה גאה מאוד בכל הילדים.
43
ה
הכנסת אורחים
ילדה אהבה מאוד לקבל אורחים .בשבילה ,לארח בשבתות ובחגים ,היה שיא השיאים למרות שהדבר היה כרוך בעבודה רבה נוסף על העבודה בבית ההבראה.
כשהכרנו היא לא ידעה כל כך לבשל אבל היא למדה מהר ,הייתה אוספת מתכונים של מאכלים ושל עוגות ומעולם לא קנינו עוגות ,היא תמיד אפתה. היא אהבה מאוד את החסה הצרפתית (אנדיב) ואת האספרגוס שאז לא היה כל כך בארץ והייתה מבקשת מכל מי שהיה מגיע לארץ ,להביא אותו בשבילה. היא אהבה להתלבש בצורה אלגנטית ותקופה ארוכה מאוד היא תפרה לעצמה את הביגוד (מהבורדה).
42
קווים לדמותה הילדה הייתה אישה שלא היה בה רוע.
הייתה לה היכולת להקשיב ,אנשים היו נפתחים בפניה ופותחים את ליבם. היא סירבה לדבר לשון הרע והעדיפה תמיד את דרך הפשרה. בשעה שניהלנו ויכוחים ,אני הייתי הרתחן חמום המוח והילדה ידעה איך לא להיכנס לוויכוח ולפתור את הקונפליקט שעל הפרק .וכך נמנעו מריבות מכוערות שמתפתחות לעיתים בין בני זוג. הילדה אהבה להתנדב ברגעיה הפנויים וחלומה הגדול היה להתמסר להתנדבות במשרה מלאה עם פרישתה מהעבודה.
ה
הדת ילדה הייתה הדתייה בבית ואני הלכתי בעקבותיה .האמונה שלה הייתה שורשית מאוד.
זה לא התבטא דווקא בסממנים חיצוניים אלא יותר בשלמות הפנימית שלה ובאמונתה שלא משתמעת לשתי פנים .שמרה על טהרת המשפחה בצורה קפדנית ביותר .לגבי החינוך ,היא לחצה מאוד שהילדים ילכו לבית ספר דתי ,לעומתי שחשבתי שהילדים יכולים ללכת גם לבית ספר חילוני ,ובאמת רחל הלכה לבית ספר חילוני.
41
ל
אחר החתונה ,פנינה בת דודה שלי שהייתה רופאה בבלינסון ,הציעה שאביא את הילדה לבדיקות .היא אמרה שהמצב לא גרוע מאוד אך בכל זאת החלה הידרדרות מהירה במצבה. הילדה ראתה במחלה ניסיון שאלוקים העמידה בו כדי לנסות אותה .היא חשבה שתוכל לעמוד בניסיון ,לנַ צח ולהתגבר על המחלה. ביום חמישי אברהם אחיה הגיע מחו"ל וגם ענת חזרה מחו"ל .כאשר הילדה ראתה את אברהם היא שאלה האם הגיע הסוף .ביום שישי בבוקר הבאנו את הילדה מבית החולים הביתה לאחר שהובהר לנו שימיה ספורים. ביום שישי בערב הדלקנו נרות בחדרה ,הילדה ביקשה שהילדים יתאספו ובנוכחותם ביקשה שנהיה חזקים ושנישאר מאוחדים. ביום שני בבוקר כ"ז באב תשנ"ט הלכה הילדה לעולמה.
יהי זכרה ברוך. 40
אחרי החופה -דודה לאה ,הילדה ,דני וגבי
אחרי החופה ,עומדים :ענת ,גבי ,גבי ,וחיים .יושבות :הילדה ורחל
מימין :ענת ,גבי ,הילדה ,אירן ,גבי ,ורחל
מרים וענת מלוות את הילדה לרחבת הריקודים 39
ה
מתחת לחופה -הילדה ישובה ,אוחזת בידה של ענת ,וגבי לצידה
חתונה נערכה בט"ו באב .הילדה הפצירה ברופאיה שיטפלו בה כך שתוכל לרקוד בחתונה של ענת. "יש לי חתונה ואני רוצה שיעמדו לי כוחותיי לרקוד ולהשתתף בשמחה", אמרה. החתונה נערכה במלון "דן כרמל" בחיפה ,והילדה אכן הגיעה וראתה את ִבּתה האהובה מתחתנת .היא הייתה כבר מאוד חלשה והתקשתה ללכת ולעמוד אך בשום פנים ואופן לא רצתה להפסיד את חתונתה של ענת. חיים ,דני ורחל ליוו את ענת אל החופה ,שם חיכתה לה הילדה שליוותה אותה צעדים ספורים עד כניסתה תחת החופה .כדי להקל על הילדה ,במהלך החופה הילדה ,אני והוריו של גבי ישבנו על כיסאות. אחרי החופה ישבה הילדה בלובי של המלון והכול באו לפגוש אותה ולברך אותה ,דבר שיתברר אחר כך כפרידה אחרונה.
ענת והילדה רוקדות אחרי החופה 38
מ
כאן ואילך החלה ִס דרה של טיפולים קשים שהיו מלווים גם בטיפולים לא קונבנציונאלים .טיפולים אלה ניתנו לה על ידי ד"ר דיין ועל ידי גיסה ד"ר גרשון שראייר ז"ל .במהלך הטיפולים סבלה הילדה מחולשה בעיקר בגלל הגידול בכבד. באותו זמן החלה ענת לצאת עם גבי והם החליטו להתחתן .האירוסים נערכו בביתנו ולהילדה היה חשוב שאת הכול יכינו בבית ויגישו בצורה יפה ומכובדת כמו שהייתה רגילה כשאירחה לפני שחלתה .דודה לאה עזרה לה בהכנות. ביולי התברר שהמחלה התפשטה אל השדרה והילדה נאלצה לעבור עמוד ִ הקרנות שגרמו לה סבל רב.
מסיבת האירוסין של ענת וגבי. מימין :עומדים -גבי ,הילדה ,אירן, מאיר ,אברהם ,חיים יושבים -דודה לאה ,סבתא אסתר ,גרשון ,וידאל 37
המחלה
ב
דצמבר 1998חשה הילדה בחולשה והיה לה חום .היא הלכה להיבדק ובצילום שעשתה ,קבע הרופא שזו דלקת ריאות .היא קיבלה אנטיביוטיקה וחזרה לעבוד. בפורים (פברואר )1999הילדה שוב חשה ברע אך חשבה שהגורם לכך הוא המאמצים שהשקיעה בניקיון הפסח .לאחר שהחום לא ירד ,הלכה שוב לאותו רופא ועשתה צילום נוסף וגם אז הרופא לא ראה דבר .הוא שלח אותה למומחה לריאות ששלח אותה בדחיפות לבדיקת סי.טי ושם גילו מיד שחלתה בסרטן הריאות. אחיה וידאל ,דאג שיאשפזו אותה בבית חולים רמב"ם לבדיקות מקיפות ושם גילו שמדובר בסרטן הריאות שהתפשט כבר לכבד .במחלקה האונקולוגית נפגשנו עם רופאה שדיברה איתנו בבוטות ואמרה שאי אפשר לרפא את המחלה ואפשר רק לדאוג לשיפור ולהארכת החיים .לאור צורת דיבורה של הרופאה ,החליטה הילדה שהיא לא מעוניינת להמשיך ולקבל טיפול בבית חולים רמב"ם. וידאל אחיה שמע על מכון פרטי במפרץ חיפה שהוקם על ידי אחות – הטיפול שם היה ידידותי ונוח יותר והמקום נראה ממש כמו סלון יופי .הילדה דאגה מאוד ששערה ינשור כיוון שתמיד היה חשוב לה להיות מטופחת.
36
שלג בנצרת עילית .הילדה עם רחל ודני בנצרת עילית" . ב 1978-חיפשנו מקום מגורים חדש .חבר מהעבודה שלי סיפר על שכונה חדשה שנבנית בנצרת עילית ועל דירות גדולות שבונים שם .יום אחד הלכנו לראות את הדירות .כל הדירות כבר נמכרו למעט שתי דירות .כאשר נכנסנו לדירה הראשונה הילדה פסקה מיד" :זהו ,אנחנו לוקחים אותה". בקיץ 1979עברנו לגור בנצרת עילית בדירת חמישה חדרים .הדירה הייתה יפה מאוד אך סבלנו ובעיקר הילדה ,מהקור בחורף .בנצרת עילית היו לנו מספר חברים טובים מאוד אבל הייתה בעייה של חינוך מאחר שחיפשנו חינוך דתי לילדים וזה לא היה נפוץ כל כך באזור זה.
29
בברית של דני .הילדה וגבי עם הוריו -דוד ואטלקה ,ענת וחיים
ב
27ביולי 1976נולד דני ,גם הוא בבית חולים "אלישע" .ילד חמוד ,לא בכיין .את הברית עשינו באולמי מוצקין. ב 1977-התחלנו לחפש דירה גדולה יותר משום ששלושת ילדינו גרו בחדר אחד .מצב זה הפך לקשה יותר כאשר ענת החלה ללכת לבית הספר. הוויכוחים בינינו היו בדרך כלל סביב חינוך הילדים ועל המקום שנגור בו. כשהתחתנו הילדה הייתה זכאית לדירה מהסוכנות בנצרת עילית בשכונה שנקראה שלב ח' .נסענו לבקר בדירה ומצאנו דירה קטנה בשכונה מכוערת ,היה קור אימים ומיד החלטנו לסרב להצעה ואמרנו זה לזו – "לעולם לא נגור
28
27
ל
אחר המלחמה המשכנו להתקדם מבחינה כלכלית וב 1975-רכשנו את המכונית הראשונה מסוג קונטסה .כך יכולנו לנוע ולטייל יותר בכל הארץ. הילדה אהבה מאוד לטייל ברחבי הארץ .בכל הזדמנות היינו אורזים צידנית עם אוכל והיינו נוסעים בעיקר ליערות אך גם לאתרי מורשת וכמובן לירושלים .הילדה אהבה במיוחד את ירושלים. כבר כשהיינו מתקרבים לירושלים ,הייתה הילדה אומרת שהיא מרגישה את הקדּושה של העיר. מעולם לא התחרטה הילדה על עלייתה לישראל, היא הייתה ציונית מאוד. פעם כשהיינו בטיול בספרד ,במקום שממנו ניתן היה לראות את מרוקו ,היא ציינה בפניי את געגועיה למרוקו.
26
מלחמת יום הכיפורים
ב
יום כיפור 1973היינו הילדה ואני בתפילה בבית הכנסת .בסביבות השעה 13.30בצהריים יצאנו להפסקה והלכנו הביתה .כשהגענו הביתה החלה האזעקה .בהתחלה חשבנו שזאת טעות ,אך השכנים שלא היו דתיים והקשיבו לרדיו ,סיפרו לנו כי החלה מלחמה .בכל זאת חזרנו לבית הכנסת ,ובמוצאי יום כיפור הגיעו אנשי צבא לגייס אותי למלחמה. הילדה נשארה עם חיים וענת לבדה בבית .גרנו בקומה השלישית ובכל אזעקה הייתה הילדה צריכה לרדת עם שני הילדים למקלט .אירן שהתגוררה בירושלים באותה תקופה ,הגיעה אלינו כדי לתמוך בה .הייתי מגויס במשך כמעט שנה שלמה והילדה נשארה עם שני ילדים והמשיכה לעבוד.
הילדה עם ענת וחיים
גבי והילדה עם ענת וחיים 25
ב
26ביולי 1973נולד חיים ,גם הוא בבית חולים "אלישע" .את ברית המילה ערכנו בבית והמוהל היה אביה של הילדה .את הכיבוד לברית הכינו ממי ודודה לאה .הברית נערכה ביום חמישי ובכל אותו סוף השבוע התארחו אצלנו ההורים של הילדה וכן ההורים שלי ,דוד יוסף ודודה לאה ועוד מספר גיסים וכולם ישנו בדירתנו בת שלושת החדרים .חום כבד שרר באותם ימים .הילדה ניצחה ביד רמה על הארגון של האירוע כולו מתחילתו ועד סופו וכמובן דאגה שכולם ירגישו נוח .כזאת הייתה ,גם ברגעים קשים ולא נוחים הייתה דואגת לאחרים.
הילדה וחיים בזרועותיה 24
ענת נולדה
הילדה וענת בזרועותיה
ני עבדתי במרכז למחקר תעשייתי בתחום הפולימרים והילדה עבדה כטכנאית מעבדה במגמה לכימיה בטכניון. ביום העצמאות 1971עברנו לקריית מוצקין ואת כל תכולת הדירה ברוממה העמסנו על מונית אחת .בזמן המעבר הילדה הייתה בחודש השישי להריונה .היינו חסרי כל אמצעים ,חיינו על המשכורות שלנו וריהטנו את הדירה בריהוט משוק הפשפשים. הארון שקנינו היה באמת מלא פשפשים. באחד ביולי 1971נולדה ענת לאחר לידה קשה .הילדה שהתה שלושה ימים תמימים עם צירים בחדר הלידה בבית החולים "אלישע" בחיפה.
בשארית כספנו קנינו ריהוט לחדר השינה של ענת .למזלנו
א
הלידה הייתה בקיץ כך שאת החיתולים הרב-פעמיים יכולנו לכבס ולייבש בשמש. מ 1972-עבדה הילדה במספר עבודות בחצי משרה ,בעיקר כמנהלת חשבונות .אני התחלתי לעבוד במפעלים הפטרוכימים במפרץ חיפה ממאי .1971
א
ט-אט מצבנו הלך והשתפר מבחינה כלכלית ,כך יכולנו לרכוש
רהיטים נוספים .כל השכנים שלנו היו זוגות צעירים ובכל פעם שזוג היה קונה רהיט ,היינו מתכנסים ומרימים כוסית לחיים.
23
א
חרי שבת חתן ,דוד יוסף לקח אותנו בטנדר עם כל המטלטלין
שלנו לרוממה בחיפה והתחלנו את חיינו המשותפים.
וכמעט כל שבת היה מגיע להתארח אצלנו .נקשרנו מאוד
אחרי הלימודים מצאנו שנינו עבודה בחיפה ורכשנו דירה
בתקופה הזאת .הייתה לנו אז מיטה מתקפלת שלא ידענו בדיוק
בקרית מוצקין בעזרת זכאות של עולה חדש .הזכאות הסתכמה
איך לפתוח אותה ואיך להשתמש בה .בכל פעם שהיה אברהם
בשלושים וארבע אלף לירות הלוואה מהסוכנות.
ישן בה ,היא הייתה נסגרת עליו באמצע הלילה ונאלצנו לקשור
כיוון שהדירה הייתה עדיין בבנייה ,התגוררנו במשך שנה בשכירות
אותה לכל מיני מקומות יציבים כדי שיוכל להמשיך לישון.
ברוממה הישנה בחיפה בדירת חדר ומרפסת .כשגרנו ברוממה
22
אברהם ,אחיה של הילדה ,למד להסמכה לרבנות בירושלים
אביה של הילדה -הרב אליהו ,אביו של גבי -דוד ,והזוג המאושר
19
גבי והילדה ,הוריהם והמשפחה המורחבת 18
ב
הגיענו לאולם חיכינו להוריה של הילדה שהיו אמורים להגיע עם דוד יוסף ,הילדה הייתה לחוצה מאוד .לבסוף הם הגיעו באיחור של שעתיים. בחתונה השתתפו מאתיים אורחים .היו חברים רבים מהכיתה ממדרשת רופין ומהמשפחה שלי ושלה .המתנות שקיבלנו היו בעיקר חפצים שימושיים כמו סירים וכלים לבית ולמטבח וכן קיבלנו מזומנים שכיסו את הוצאות החתונה. אחרי החתונה שהינו במלון באשדוד ,ושבת חתן עשינו באשדוד אצל דוד יוסף ז"ל.
17
החתונה ואחריה התרגשנו מאוד לפני החתונה .הייתה זו חתונה פשוטה ,שלא כמו היום .בכלל התקופה ההיא הייתה שונה מזו של היום וגם יכולתנו הכלכלית הייתה דלה .ההכנות ביום החתונה הסתכמו בכך שעשינו צילומים משותפים. לאחר ששכרנו צלם ,התחלנו לעשות צילומים בסטודיו שלו ולאחר מכן הגענו לאולם. אברהם ,האח היחיד שיכול היה להגיע לפני האירוע ,צילם תמונות בצבע ,דבר שהיה נדיר אז בישראל.
16
הילדה -האישה שידעה להקשיב /
ב
גבי ינקוביץ
1968הייתי סטודנט לטכנאות כימיה במדרשת
רופין ושם פגשתי אותה לראשונה .במשך הזמן נפגשנו מדי פעם ,למדנו לבחינות וכתבנו עבודות יחד .הייתה לי הזדמנות לעזור להילדה מאחר שעדיין לא ידעה עברית על בורייה ואני הייתי היחיד במדרשה ששלט בשפה הצרפתית. השיחות בינינו היו קולחות ומעניינות ולאט-לאט התחלנו להתקרב ולהתאהב .אהבתי את עומק השיחות בינינו, את יושרה של הילדה ואת היכולת שלה להקשיב. המקום הזה ,מדרשת רופין ,היה בזמנו כמו חממה או קיבוץ .זאת הייתה פנימייה ורוב התלמידים היו בני קיבוצים ,למרות זאת בקורס שלנו היו בני עיר רבים. חיי החברה במדרשה היו מעניינים .היה שם חדר אוכל שבו היינו אוכלים את כל הארוחות .היו לנו חברים רבים והיינו לומדים ,יוצאים ומשחקים .אחד מהבילויים הנפוצים שלנו היה לצאת לנתניה לבתי קפה. לקראת סוף השנה הזאת התחלנו לצאת ונהיינו חברים. לאחר מספר חודשים ביקשתי את ידה. לפני החתונה ִאמּה ואחיה ג'קי הגיעו לפנימייה לפגוש אותי ,ומאוחר יותר הם הגיעו לפגוש את הוריי שהתגוררו בפרדס כץ. הוריי רצו שאתחתן עם אישה מהעדה האשכנזית אך כאשר הכירו את הילדה וראו איך ניהלה את הבית, שמחו על בחירתי. החתונה נערכה בארבעה ביוני 1970בפתח תקוה.
15
14
הוריה של הילדה הרב אליהו ואסתר
13
מכתב דואג ששלח אביה של הילדה לבתו לאחר עלייתה ארצה
ל
ִבתי היקרה ,הילדה כבר זמן רב שלא כתבת לי. מה קורה איתך? אני מקווה שבנוגע לבריאות הכל בסדר! שמעתי שברצונך לעבור לתל אביב לחפש עבודה ,אני מאחל לך הצלחה. אך אני שואל את עצמי תמיד אותה השאלה :האם את חייבת לנדוד מעיר לעיר כדי להרוויח כסף? אין לך הורים שאוהבים אותך כל כך ושצר להם להיפרד ממך? קיבלנו בלב שלם את החלטתך ,אם דבר זה מביא אותך לידי אושר. אבל בגלל שהכול בידי שמים ,אם תתגוררי בארץ ישראל או במקום אחר ,הבעיה לא תשתנה ,רק תישאר בהבדל אחד גדול ,שאם תהיי עם משפחתך ,לא יהיה לך או לנו כאב .אני משוכנע שאם לא ניתן לך את ברכת הדרך ואם לא נעודד אותך ,לא תוכלי להמשיך בדרכך. את הופכת לאדם בוגר וזה טבעי .ברור שזה לא את עצמך אלא שכלך שהופך בכל יום בוגר קצת יותר .הנישואים הם גורל :הם יכולים להצליח ,ואני כולי תקווה שכך יהיה ,אבל במקרה ההפוך ,אנחנו לא יכולים ללכת נגד הגורל. אני מכיר בערכך והוא עצום בעיניי האנשים שמבינים אותך ,ויהיה בר מזל זה שיזכה להיות בן הזוג שלך. אמא סובלת מאוד מהמצב הנוכחי והיא לא מפסיקה לבכות .אני חושש שהיא עוברת דיכאון רציני! השבוע השגתי לה מקום בטיסה כדי שתבוא לבקר אותך אך היא סירבה כי היא מעדיפה לחסוך את הכסף הזה לחתונתך הקרובה ,אני מקווה ...היא תמיד מצפה למכתב ממך שיבשר לנו בשורה טובה אבל זו תמיד אותה אכזבה .בכל אופן אל תתייאשי כאשר ה׳ ירצה ,הכול יילך לך באופן קל .תעזרי לעצמך והשמים יעזרו לך! במה שנוגע לי ,את הגשמת את השאיפה שלך בארץ ישראל ואם ישתנה משהו במצבך ,אז תחזרי אל הוריך בלי לחכות.... תכתבי לי באריכות ,זה יגרום לי נחת. אם יש לך צורך בבגדים ,אל תשכחי לכתוב את המידות. אמא והאחים שלך מחבקים אותך בחוזקה. באהבה, אבא
12
14.11.68
ב
30במאי ,1968ערכו הוריה של הילדה את ביקורם הראשון
כאשר חזרו ההורים מישראל והבינו שהילדה עלתה לארץ,
בישראל .היה זה במהלך המהומות שהתחוללו אז בצרפת
דאגתם הייתה רבה אך הייתה להם גם הערכה רבה לאומץ
בעקבות שביתת הסטודנטים .באותו זמן בדיוק ,ארזה הילדה
ליבה ולנחישותה.
את חפציה ועלתה לישראל וזאת ללא ידיעת הוריה .צעדה זה
הילדה התגוררה תקופה קצרה בבת-ים אצל דודה ,יהודה אללוף,
היה אמיץ ונועז מאוד מאחר שהיה קשה לנוע ברחבי צרפת
והחלה לעבוד בבית הבראה "ארזה" בתפקיד מנהלת חשבונות.
עקב השביתה הכללית .כשנודע להוריה על כך ,המחשבה
בספטמבר 1968התחילה ללמוד כימיה במדרשת רופין ושם
שהיא לקחה על עצמה סיכון כה גדול ,הייתה קשה להם מאוד.
פגשה לראשונה את גבי שעתיד היה להיות בעלה.
11
ג
ם בצרפת כמו במרוקו הייתה הילדה חברה בתנועת הצופים ושם נולדו בה הציונות והאהבה לארץ ישראל .היו לה מספר חברים והם היו תמיד יחד ,בילו במרכז הקהילתי של הקהילה היהודית ,הלכו לאולפן ויצאו לסרטים ולהצגות. לאחר פרוץ מלחמת ששת הימים הגיעה הילדה לארץ כמתנדבת בקיבוץ סעד ,שם גם למדה עברית .בקיבוץ העריכו מאוד את מסירותה וקיוו שתמשיך ותישאר איתם .אך בפברואר 1968 חזרה הילדה לצרפת. ליבה של הילדה נשאר תמיד בישראל ומחשבות על השתקעות בארץ היו מנת חלקה ביום ובליל.
10
ב
דצמבר 1962לאחר שהוצעה לרב אליהו משרה כרב הראשי הספרדי בליון ,עברה כל המשפחה לליון .הילדה נשארה במרוקו לסיים את לימודי התואר בטכנאות כימיה. כשסיימה את לימודיה במרוקו עברה הילדה לליון ולמדה שם גם הנהלת חשבונות וגם את השפה הערבית. ביולי 1963שכר אביה בית נופש בדרום צרפת והילדה הגיעה לשם ישירות ממרוקו .כל בני המשפחה נפגשו והרבו לצאת לטיולים בבית הנופש בילו בנעימים ִ ולפיקניקים בטבע.
9
לילדים צעירים ממנה .המדריכים והחניכים היו יוצאים לטיולים ובונים מאהלים בשטח. הילדה סיפרה שקודם שהקימו אוהל ,היו נוהגים להרים אבנים שהיו במקום ואם התחבאו שם עקרבים ,היא הרגה אותם ללא פחד. הילדה הייתה ילדה אמיצה מאוד .היא סיפרה שיום אחד הלכה ברחוב וענדה שעון על ידה. פתאום עצרו אותה כמה נערים ערבים במטרה לקחת ממנה בכוח את השעון .הם יצרו חומה סביבה אך היא פרצה את החומה ,נמלטה מהם ורצה הביתה. מרים מספרת כי בתקופת ההתבגרות הילדה הייתה 'מנצלת הזדמנויות' להתגרות בה ולקנטר אותה .למשל כאשר מרים נעדרה מהבית הייתה הילדה לובשת את השמלות שלה ,וכאשר הדבר היה מתגלה על ידי מרים ,נוצר ריב בין השתיים. ב 1956-אחרי שמרוקו קיבלה את עצמאותה ,הצרפתים עזבו והחיים אליהם הורגלו יהודי מרוקו השתנו לרעה.
צרפת ,הילדה כמדריכה בתנועת נוער בטיול עם החניכים
8
7
הילדה (עומדת משמאל) עם הוריה ,אחיה ואחיותיה
הילדה (מימין) עם אמה אסתר ואחותה מרים
הילדה עזרה תמיד במטלות השונות של הבית ואף סייעה
היו כבדים מנשוא והן נשלחו לקזבלנקה.
להוריה בטיפול באחיה ובאחיותיה הקטנים .בעיקר זכורה לאחים
בקזבלנקה החליט אביה של הילדה להקדיש את חייו ללימוד
הקטנים העמידה שלה וקפדנותה בנוגע להכנת שיעורי הבית.
התורה .הוא למד תורה עם הרב חיים ברדוגו והוסמך להיות
ב
1951החליטו ההורים לעבור לקזבלנקה ,שם כיהן הסבא
רבי חיים כאב בית הדין .אביה -הרב אליהו העביר את עסקיו באגדיר לאחיו יוסף .מאחר שהמעבר היה באמצע השנה ,ההורים חשבו שיהיה זה לטובתן של מרים והילדה להישאר בבית הספר באגדיר והם החליטו להשאיר אותן עם דוד יוסף ודודה לאה. כעבור כחודשיים הבנות לא עמדו בפרידה ,הגעגועים להורים
6
נוטריון רבני. הילדה ומרים למדו בבית הספר "אליאנס" בקזבלנקה .הילדה הייתה תלמידה חרוצה מאוד אבל לחוצה מאוד .אחיה זוכרים היטב שהייתה נוהגת לקום בשתיים לפנות בוקר כדי לשנן את החומר למבחן שלמחרת ,דבר שהיה מפריע להם לפעמים לישון.
ב
ושמשה כמדריכה מרוקו הייתה הילדה חברה בתנועת הצופים ִ
הילדה עם אחיה אברהם ומאיר
ה
הילדה עם אחיה מארק ואחותה אירן
חיים באגדיר עברו בנעימים .העיר השוכנת לחופי האוקינוס
עוד ילדים מהשכונה ,ויצאו לדרך לטיולים ולפיקניקים בחיק הטבע.
האטלנטי ידועה במזג האוויר החם בחודשי הקיץ והנעים בחודשי
כבר מגיל צעיר מאוד ניכרה בהילדה התכונה של אחריות ודאגה
החורף .בימי ראשון היו בני המשפחה מטיילים על חוף הים או
למשפחה ולסובבים אותה .כשמרים האחות הגדולה הייתה יוצאת
באתרים שמסביב לאגדיר .הייתה למשפחה משאית קטנה
לשחק עם חברותיה ,ההורים היו מצמידים אליה את הילדה...
ששימשה את הרב אליהו במסחר .כאשר המשפחה יצאה
צעצועים לא היו לילדים באותה תקופה ובלית ברירה ,הם היו
לטיולים ,הילדים עלו לחלקה האחורי של המשאית ,לעיתים עם
מכינים לעצמם בובות או משחקים אחרים.
5
הילדה -קורות חייה /סיפרו מרים ואירן אחיותיה
הילדה (משמאל) ואחותה אירן
ה
4
הילדה עם אחיה ואחיותיה
ילדה נולדה ב 19-באפריל 1944באיסווירה אשר במרוקו,
היה בן שלוש שנים ושמה היה סעידה ,כשמה השני של הילדה.
להוריה הרב אליהו ואסתר בן שושן .משפחת בן שושן התברכה
בספטמבר 1944הרב אליהו ,אישתו ושתי בנותיו ,מרים בת
בשושלת רבנים .אבי סבה ,רבי אברהם שנפטר ב ,1944-היה
השלוש והילדה שהייתה אז תינוקת קטנה ,עזבו את איסווירה
נשיא בית הדין הרבני באיסווירה .בנו רבי חיים המשיך את דרכו,
ועברו לאגדיר .באגדיר החל אביה של הילדה לעבוד במסחר,
בתחילה כדיין בבית הדין ואחר כך כנשיא בית הדין .אישתו של רבי
בעיקר במכירה סיטונאית של מצרכים כמו שמן ,קמח וסוכר
חיים ,סבתּה של הילדה ,נפטרה כאשר אביה של הילדה ,אליהו,
וכן ניהל עסק נוסף למכירת כלי עבודה.