יחדיו מאושרים ...רונה והילדים בניו זילנד 323
אימא אימא / עמוס אטינגר אימא ,אימא, הירח שר לך ,אימא לאורו אומר לך ,אימא: את איתי, את איתי. אם הרחקתי לכת ,אימא, הן תדעי ,ארמונות מלכות אבנה לך, מלכתי. במרום כל כוכב לך שולח מכתב ומצרף תו אל תו ושושן של זהב פורח, כדי שאת ליבך שוב ישמח, ולכן ,אם תשמעי קול מיתרים, אז תדעי -בנייך ,אימא ,לך שרים. מול פריחה בירוק, מן הים העמוק ובין דמע לצחוק לך אשלח מרחוק איגרת, כדי שתשמריה למזכרת. ואם יום שוב תשמעי קול מיתרים אז תדעי -בנייך ,אימא ,שוב חוזרים.
322
לויפסנה ,למדיטציה ול“חיים בריאים“ .ניסית הכול ,והתקווה והביטחון שלך סייעו לך להמשיך בחייך כרגיל; ואז בגבורה החלטת לנסוע למסע חייך לניו זילנד הרחוקה“ ,ללכת בעקבות הלב“ ,כשם הספר האחרון שקראת בחייך .לשהות במחיצת היקרים לך הרחק מתלאות היום יום ,מעול הפרנסה ומהדאגות. ביום בו נסעת הייתי איתך כל היום וליוויתיכם לרכבת. כמה אושר היה נסוך על פנייך .לא רצית שדבר יקלקל את התוכנית הזאת שלך .תכננת שניפגש בתאילנד מפגש משפחתי והאמנת שתעמדי בטיול. אבל המפגש קרה ,לצערי ,בנסיבות אחרות -בניו זילנד, אחרי חודש בלבד .היית כל כך חכמה ובחרת נכון .היה לך חודש מאושר עם ילדייך ועם אהוב ליבך ,וזה ניכר במכתבים שכתבת לכולנו ולחברייך ובסיפורים שסיפרו הילדים שלך כשהגעתי לקחתך ארצה אחרי שהבנתי שאת בסכנת חיים. בחרת מקום יפה ביותר לסיים את חייך הקצרים ,מקום שרואים רק בגלויות ,כשסביבך אנשים רבי חסד ,מדהימים. אחיות ורופאים רחמנים מאין כמותם ,טובי לב כמוך. רצית שיטיסוך לארץ למות כאן בין החברים והמשפחה ,אך לא הספקת .אספת בשעותייך האחרונות את ילדייך הקטנים והסברת להם שאת הולכת למות .אמרת להם“ :אני עכשיו עוברת לשלב הבא בחיים ,כמו שאתם עוברים שלב במשחק מחשב“; ואת תשמרי עליהם מלמעלה .הם ישבו וציירו לך ציורים וכתבו לך“ :טיסה נעימה ,אוהבים אותך ,אימא“ .ואת, בכוחותייך האחרונים ,בכאבי תופת ותחת השפעת המורפיום כתבת לכולנו מכתבי פרידה :לאבא ולי ,ללילך ,לחגי, לשלומי ולמאור ,לרז ולטל. נחמתי היא שידעת שאני בדרך אלייך בטרם איבדת את ההכרה ,מתנה מקסימה שלי שניתנה לי ל 36-שנה. אלוהים החליט לקחת אותך שכן היה חסר לו חייל בצבא
המלאכים שלו והוא היה זקוק לחייל זך וטהור; ומי ראוי יותר ממך אהובה שלי?! אין אדם שיאמר עלייך מילה רעה ואין ברייה על פני האדמה שלא קיבלת והכלת. אימא מדהימה לילדייך ,וחבל לי כל כך שלא ימשיכו לגדול במחיצתך ,לא יספגו את הנועם ,החכמה ,הפשטות והיצירתיות שלך .למזלי ,היטבת לבחור את בן הזוג ,נפש תאומה שלך ,שימשיך ויגדל את הפרחים שלך בדרך שלך. אני מבטיחה לספר להם תמיד איזו אימא נפלאה הייתה להם ,ואיזה אדם גדול את. יקרה שלי ,סלחי לי שלא הגעתי בזמן; ברגע שקיבלתי את ההודעה טסתי והתפללתי לנס חנוכה. 23שעות של מרוץ עם הזמן כדי להגיע ולדבר איתך, לראותך בהכרה. קיוויתי לנס חנוכה ,שאוכל להטיסך לארץ ולהצילך .אך לשווא .הזמן ניצח אותי והנס לא קרה ,בת יקרה. כמה שעות לפני שהגעתי ,איבדת את ההכרה בבית חולים בקצה העולם ,בפלמרסטון .חיבקתי ונשקתי את פנייך השלוות והיפות ,פני מלאך .וכולנו היינו איתך; לא נפחת נשמתך בקרב זרים :שלומי ,הילדים ואני ,ומאיר ועדיה הנפלאים שבלעדיהם לא הייתי מצליחה להגיע בטרם נדם ליבך הרחב שמאן לעצור ,שהתחזק מכל הטוב שעשה בחייו. הלכת מאיתנו בחנוכה ,הזמן בו סבא אברהם נפטר ,סבא שכה הערצת ואהבת .קיימנו אזכרה ביום שישי ,נר שלישי של חנוכה ,והנה עתה אנו טומנים אותך ליד סבא וסבתא .הם מלאכים ותיקים ,יקבלוך לשורתם וישמרו עלייך. שמרי עלינו והיי מליצת יושר לנו .לא מצאתי שיר או משפט של משורר או סופר שיתאר אותך ,כי היית כה מיוחדת .זכיתי להיות אימא שלך ,ואין זכייה גדולה מזו .אהובה שלי ,הלוואי וניפגש בחיים האחרים כמו שכתבת לי במכתב הפרידה. נוחי בשלום על משכבך והיי שלום ,יקרה ואהובה. אימא
293
ההספד של אימא
י
לדה שלי ,אהובה שלי ,מקסימה ונהדרת .הספדתי בחיי חברים רבים מכפרנו הקט ,אך לא עלה בדעתי ולו לרגע שאצטרך להספיד אותך ,בתי בכורתי ,ואת בת פחות מ36- שנים. לא טבעי ולא נכון ,ילדתי היקרה ,שאימא תקבור בת .את זו שהיית צריכה להספידני ולקברני; אך מחזה נפוץ במקומותינו שהורים קוברים את בניהם הצעירים. בחייך הקצרים הספקת כל כך הרבה -כאילו ידעת שבאת לעולם הזה לזמן קצוב .ילדה מתוקה ,חכמה ,יצירתית ומוכשרת שלי; כל דבר -כל עלה ,כל קוץ ,כל חפץ שנגעת
292
בו ,הפך ליצירת מופת. גולת הכותרת של כל תכונותייך היא הפשטות והצניעות שלך; כבר בגיל העשרה ביקשת מאתנו לקחת אותך לכליל ,שם חיית חיים פשוטים .אמרת“ :ככה אני רוצה לחיות“ ,וכך חיית. מה שעניין אותך אלה ילדייך ושלומי אהבת חייך ,האחד והיחיד שאהבת אהבת נפש .שלושה פרחים ילדת :מאור ,רז וטל .הפקדת אותם בשעותייך האחרונות בידיי ובידי אבא, וביקשת שנעזור להם ולשלומי ,וכך נעשה -זאת אני מבטיחה לך. מעולם לא ביקשת בית מפואר ,תכשיטים או בגדי פאר; הכול פשוט וצנוע .כתבת לי שאת רוצה לייבא את הקרוואן מניו זילנד ולגור בו ,שכן לא האמנת בצבירת רכוש; האמנת בעבודה פנימית על הנפש והאמנת שהחיים האלה הם רק תחנת מעבר -הנפש ממשיכה לחיים אחרים .מי ייתן ויהיה כך .יכולת הנתינה שלך והעזרה לזולת ללא תמורה הייתה אדירה ,וזו ניכרת בכל המיילים ובהודעות הטקסט שקיבלת בניו זילנד ,אותם קראתי לך ליד מיטתך בתקווה שאת שומעת. נדהמתי עד כמה אנשים הכירו אותך לעומק והעריכו את תכונותייך הנפלאות .אלה שפגשת מקרוב ,ואלה שפגשת לפני שנים רבות ונשארו חברייך .כולם קרועים ודואבים ,והכאב על האבדן שלך ניכר במה שכתבו .מעיין אף שאלה אם תספיק לבוא לניו זילנד ולהיפרד ממך“ .זכות גדולה הייתה להכירך ולו לזמן קצר“ ,כתבו. יקרה שלי -גיבורה היית; מאיפה שאבת את כל הכוח הזה להתמודד עם המחלה הנוראית והקטלנית .מסע ההתמודדות נמשך שנתיים ,בשקט ,בלי להתאונן ,בלי לרטון .לא רמזת ואני לא הרגשתי דבר ,וחייתי באשליה שאת בריאה ונקייה; לא רצית להדאיגנו .תחילה הטיפולים הקונבנציונאליים הקשים -הכימו וההקרנות ,ואח“כ פנית לאלטרנטיביים:
י ו מ נה הלכנו לאימא לקרוא מה היא כתבה לנו ביומן ,כי רוב הסיכויים שהיא תמות היום. בכינו ואז הלכנו לאמבולנס ונסענו בפנים וירדנו איפה שההליקופטרים נוחתים ,וראינו הליקופטר ממש קרוב אלינו והאנשים הסכימו לנו להיכנס וצילמו אותנו והיה כיף ,ואז חזרנו ומנדי קנה לנו בחנות את הדברים הבאים :לרז בובה עם עיניים גדולות שעושה קול ,לטל גם בובה עם עיניים גדולות שעושה קול ולי דובי מחרסינה קטן וחמוד, פסל ,וזהו .ואז מאיר אח של אבא וסבתא אורה ועדיה באו ומאיר נתן לנו ממתקים והראינו לו את מה שקנינו ואמרנו שלום לעדיה ולסבתא. סבתא ואבא הלכו לאימא וכשסבתא חזרה הלכנו לחדר והיא
ש ל מ
חילקה לנו מתנות ולי יצא צבעים למקלחת ועדשים וקוביית קסם, ורז וטל קיבלו דינוזאורים ועדשים והראיתי להם את התמונות שלי, ואז הלכנו לבית מלון שקרוב לבית חולים ושיחקנו וראינו סרט .ואז נזכרנו בחנוכה ועשינו חנוכה וראינו סרט עם רביד במחשב ,ואז ציירנו ציורים ואבא אמר לנו שאימא כבר מתה ,והלכנו לראות אותה ונסענו באוטובוס לבית מלון קרוב לשדה התעופה ובכיתי ורציתי את אימא והגענו והלכתי לישון. בבוקר הלכנו למוזיאון וראינו כדור שאפשר לסובב אותו ...ואז הלכנו למקום של טבע והמצלמה התקלקלה ואז חזרנו ולמחרת הלכנו למטוס לאוקלנד ומשם להונג קונג ולישראל וחזרנו הביתה. סוף
אור
72 2171
בבוקר קמנו ואימא עדיין הייתה חולה ונסענו לבית חולים וראינו הר מושלג ממש קרוב ונרדמנו.
ב
בוקר קמנו ולא ראינו את אימא ,ואבא אמר שהיא בבית חולים והכנתי לה פתק החלמה מהירה והלכנו לבקר אותה ,והיא אמרה לנו שכנראה היא הולכת למות ושנקדים את הטיסה .חיבקנו אותה ובכינו והיא שאלה את הרופאה אם תוכל להגיע לישראל והרופאה אמרה שהיא לא יודעת. התקשרנו לסבא ולסבתא והם דיברו עם אימא והבאנו לה יומן כדי שתכתוב לנו ,והלכנו לקרוואן וכתבתי ביומן ואז חזרנו לאימא .לקחו אותה לחדר צילום ועשו לה צילום בחלק התחתון של הגוף וגילו המון בעיות. הלכנו למקדונלדס ואכלנו ושיחקנו בגן משחקים ואז חזרנו לבית החולים לאימא ,ושמנו מוסיקה והכנו סופגניות וחנוכייה ונרות והבאנו
270
לחדר של אימא ואימא ישנה .דיברנו אליה קצת והיא ענתה בשתי מילים קטנות כי היא לא ממש יכולה לתקשר .הדלקנו נרות חנוכה ושרנו והיינו עצובים .אני לא יודעת מה עם אימא ,אם היא שמחה או עצובה ,אם היא פוחדת או לא ,ואז האישה הביאה אותנו לחדר שהם נתנו לנו לבד קרוב לאימא והלכנו לישון. בבוקר התקלחנו וראינו סרט נמלים ,ואז הלכנו לאימא לחדר של מאוד מאוד מאוד מאוד חולים! ורצו להטיס אותה בהליקופטר לבית חולים אחר בשביל שיעשו לה ניתוח ,ובגלל העננים הם החליטו להטיס אותה במטוס ,וראינו אמבולנס ואת אימא בתוכו ,ובסוף החליטו שזה מסוכן מדי בשבילה ושיטפלו בה פה. הלכנו לחדר לישון ובבוקר קמנו ובא אלינו איש שהוא רב והוא יעזור לנו ,והלכנו לאימא והיא הייתה עם מכשיר נשימה והיא ישנה וציירנו לה ציורים והרב ,שקראו לו מנדי ,לימד אותנו ציורים נורא יפים -מגן דוד מיוחד ודגל מתנופף ברוח וקשת יפה ,והלכנו לחדר אחר ואז אני ואבא
אחותי ,עדיה ומיכלי המתוקה עד מאוד!
ח
23.11.2010
מודים NZ fucking ,אחות ,זה כל מה שדמיינת ואף יותר: החוצפנים גרים בתוך גלויות ,ולא מספיק להם לגור בלב גבעות ירוקות עם כבשים ואיזה נחל ויער בשטח שלהם -הם צריכים גם נוף לים ועל הדרך איזה אי קטן וקסום בתוך הנוף .אין מה לומר, זה די מפתה לעבור לגור פה ,רק מזג האוויר המאוד לא יציב -יום גשום ,יום שמש -והידיעה שהחורף ממש קר ,והמרחק מהמשפחה ומהחברים ,מונעים מאיתנו להיכנס לבנק ,לשדוד אותו ומיד משם ללכת לסוכנות נדל“ן הקרובה לביתנו (או לקרוואן ,במקרה שלנו). אפשר לטייל פה ממש בזול אם את לא משלמת על אטרקציות, שרובן ככולן כוללות ספורט אתגרי הזוי בסגנון 101דרכים להרוג את עצמך -הצלחה מובטחת .ואם לא הצלחת ,נספק לך 101 דרכים נוספות .מאורי כבר התנסתה ביער אתגרי (Adventure ,)Forestבטיפוס ובהליכה על חבלים ,תלויה באוויר בגובה כ10- מטרים ,כולל אומגה ושאר תרגילי שיווי משקל הזויים (כמובן שהיא הצטיינה ,וקיבלה מסלול נוסף -קשה יותר וגבוה יותר -בחינם). בקיצור ,דיונות חול ענקיות (שתוכלי לעשות שם sand surfingאם תחשוק נפשך) ,חופים מדהימים ,אגמים מתוקים וצלולים ,נהרות
עם מפלים בלב יערות “אוואטר“ עתיקים – ראינו עץ בן 2000 שנה .את קולטת שהיצור הזה חי כבר 2000שנה? הוא עצום וזה לא נתפס; לממי יש עדיין פלשבקים מידי פעם מעוצמת החוויה. אם את שומעת על מישהו שמתכוון להגיע לפה בסוף ינואר ורוצה אוטו וקרוואן ב $ 3000-אמריקאי (מחיר מציאה ,וזה כולל ביטוח לאוטו ל 3-חודשים וקרוואן מאובזר לגמרי -כולל שמיכות פוך, כריות ,כלים ,מנורות ,בלון גז -כל מה שרצית ולא העזת לקנות), ספרי לו על כך ,למרות שבגלל שאנחנו מטיילים פה יחסית בזול: קונים הכול בחנויות יד שנייה בדולר או ב 50-סנט ,לא משלמים לינה ,מבשלים ,עוצרים במקומות יומיים (חיסכון בדלק) וממלאים מים בתחנות דלק ,נכנסים לאינטרנט בחינם בספריות – בקיצור, קלטת את הראש -אז יכול להיות שנאריך את השהות בחודש חודשיים; נודיע על כך בהקדם. מצורפת תמונה של שניים מהמתוקים באגם מדהים שישנו בו לילה. אוהבים מאוד, השמאמים אחותי ,מתי חנוכה? תשלחי לי במייל מתכון לסופגניות ואת התאריך של חנוכה.
253
מייל אחרון מניו זילנד (מתורגם מאנגלית)
ש
נובמבר 2010
לום חברים הגענו לפני עשרה ימים לניו זילנד .הדרך לכאן הייתה קשה :לא קיבלנו חזרה את הפיקדון מהמלון בתאילנד; בשדה התעופה החרימו לנו את הוויסקי שקנינו למארחינו ,בגלל שהם לא מרשים להיכנס לטיסה עם משקאות חריפים; בהונג קונג לקחו לנו את הדרכונים ,כדי שיוכלו לחקור אותנו כשנגיע לניו זילנד; באימיגריישן לקחו את שלומי לחקירה ,הוא התיידד עם החוקרים והם שחררו אותו. ביום השני שלנו בניו זילנד קנינו מכונית ,וביום אחריו נאלצנו להניעה באמצעות כבלים .אז אמרתי לשלומי שאנחנו צריכים לצאת
252
מהשוק ,וכך עשינו .ואז החל טיולנו. קנינו קרוואן זול אחרי 4ימים באוקלנד (זה מהיר מאוד -מי אמר שאנחנו איטיים?). חנינו במקומות מדהימים :על שפת אגם ,על חוף ים .הכבשים באו לבקרנו ליד הקרוואן .אנו מוקפים בגבעות ירוקות ובעצים גבוהים. הילדים מאושרים ,כמו שמעולם לא היו :משחקים ,פורחים .אנו בדרכנו צפונה ,שם מזג האוויר נעים יותר. האינטרנט כאן מוגבל ,לכן אני לא כותבת הרבה. באהבה ונשיקות מכולנו לילך ,תורידי בבקשה מוסיקה לילדים ותשלחי לי למייל שנקליט ב mp3-שלנו -תודה
ה
תחנה הראשונה שלהם הייתה בתאילנד .משם קיבלתי מייל כתוב באנגלית ובו כתבה כמה כיף לחזור ל“קוואסן“ ,הרובע בבנגקוק בו מתאכסנים התרמילאים הישראלים .שם שהו במלון שבו רימו אותם ולא החזירו את הפיקדון של 1000באט .רונה המשיכה לטייל בראש תרמילאי דלפוני כמו במסעות שלה בצעירותה. כשטסו לאוקלנד ,החרימו להם את הוויסקי שקנו למשפחה שארחה אותם באוקלנד (חברים של עדיה, בעלה של לילך ,אנשים טובים ומקסימים; פגשתי את האישה בנסיעתי לניו זילנד לאחר אשפוזה של רונה). במייל כתבה שהם עזרו להם לרכוש מכונית וקרוואן בזול ומהר -תוך שלושה ימים .ואז בהומור האופייני לה כתבה: “מי אמר שאנחנו איטיים?“
ל
פני הנסיעה קיבלה ספר מאיילת להב ,חברה מצבעון “ -ללכת בעקבות הלב“ .היא כתבה לה“ :רונה
יקרה ,מכיוון שהספר (אחרי הכלב )...הוא חברו הטוב של האדם ,בחרתי להיפרד ממך ולאחל לך ולמשפחתך המקסימה איחולים לזמן איכות קסום ,נפלא ,מלמד, מעצים ,מחבר ,מחזק ,ובקיצור כל מה שתרצי שיהיה עבורכם ועבורך ,אישה יקרה! סעו לשלום וחזרו בשלום, והלוואי שייפגשו שוב דרכינו בזמנים טובים ובמקומות נפלאים“( .צבעון ,27.10.2010יום לפני יציאתם לטיול)
ו
בספר ,כותבת סבתא קשישה לנכדתה מכתב ארוך בצורת יומן חיים ,קטע המתאים לרונה שלי“ :וכאשר ישתרעו לפנייך דרכים רבות ולא תדעי באיזו מהן ללכת, אל תבחרי באחת באקראי ,אלא התיישבי על מקומך והמתיני .נשמי נשימה עמוקה שופעת אמונה כפי שנשמת ביום צאתך לאוויר העולם .אל תנוחי ,שבי במקומך, בדממה ,והקשיבי לקול ליבך .וכאשר ידבר איתך ,קומי ולכי לאשר יישאך“ .ואכן ,בתי יקירתי הלכה לאשר נשאה ליבה במשך כל חייה ,וגם עתה בטיול האחרון של חייה.
249
23:3 From 5:50 2 9 : +9 725 .10.20 10 0 582 אסן, 9122דה בקוו הכול ו במסע ם לישון ,לנו 5 נחנ אצ לכי א מעט הו ר לכאן .עשה לחזו ולי נ עוד א מצוין ,כיף ר יותר ...שבת מאוח תיים, שעות כשע עוד קייפ ס שלום
248
גם לחלקיק הכי קטן ,לא לדלג בגלל שזה עומס לא גדול ולא מעיק מאוד ,כי העומס הגדול ,הכבד ,בנוי גם הוא מחלקיקים .גם בוויכוח קטן ולא מזיק -לשים לב לעצמי אם מקשיבה עד הסוף ,נקי ,בלי לחשוב על עצמי ,בלי לחשוב איפה השני טועה ואיפה אני יכולה להוכיח את צדקתי ,אלא לצפות ולהקשיב נקי ,כדי להבין את השני וללמוד ממנו עליי ועל עצמי .אם נדייק בכול ,נתחיל לתקן כבר בקטן ,כי חייבים להתחיל מהקטן -למרות שיותר קשה לזהותו ונראה שפחות דחוף לטפל בו .כך גם בנבנה :לזהות גם את הטוב הכי קטן ופשוט ,ולא רק את הגדול ,המרשים ,הבולט. בניסיון להוכיח את צדקתי ,אני מנסה לגרום לשני להבין שטעה על ידי גרימת רגשות אשמה ,שיראה איזו ‘קדושה מעונה‘ אני, כשבעצם זה בזבוז מיותר של אנרגיה ,מאבק ,קיום המאבק - כשאפשר פשוט להסביר מה אני מרגישה ורוצה ,ולהקשיב לשני כדי לדעת מה הוא מרגיש ורוצה ,ולמצוא את האמצע. איזון חוזר :האיזון הקיים בנוי על מקומו ,והוא חוזר כאשר מנקים את העומס ומביא במקביל לאחדות בין הרגש ,השכל ,הקשב .הם אחד ,מחוברים בעומק ,פונים לאותו כיוון ולא נאבקים .האיזון יביא אחדות והאחדות תביא איזון; הם יקרו במקביל.
מלאכה ככל שפותחים במקום אחד ,נפתח בו זמנית גם במקום אחר, לכן עם התפתחות החשיבה מגיעה ראייה של עצמנו צומחים מבחוץ כל הזמן; ככל שעובדים ,מנקים ומזהים יותר, כך רואים את עצמנו מתפתחים;
ואז בגלל שיש תוצאה ,מתפתחים נחישות הדעת ,ההתמדה והרצון להתמיד. ההתקרבות לעצמנו היא בקו ישר בלי פיתולים ,לא מסביב; נכנסים ישר למבנה – פשוט ,בלי לחטט ולהתבלבל. ברגע שלומדים לדייק ,להשתמש בכלים ,זה מחייב להמשיך להשתמש בהם ,כי יש תוצאות והמערכת רואה שזה טוב לה ובוחרת להתחייב. אם רואים שההורים נוהגים כפי שנוהגים כי הם שבויים בעומס ,כי הם במצוקה ,אפשר להרגיש חמלה כלפיהם ,פחות לכעוס ,אבל לא לנתח אותם ,את העומס שלהם ,למרות שהוא נראה פתאום בולט ,צועק החוצה .פשוט לצפות ולעשות הפרדה ולא להיגרר לביקורתיות ולניתוח; ולזכור שהרבה מהכעס על ההורים מקורו בראייה שלנו אותם כילדים .ילד רואה ממקום אחר ,אגוצנטרי ולא מבין ,שחור ולבן ,ולכן הרבה דברים שאנו כועסים עליהם עד היום ,כבר לא רלוונטיים ,כי כמבוגרים אנו כן יכולים להבין אותם, להבין שלפעמים אפילו שנהגו נכון ,בראייה של ילד כעסנו עליהם. היום ,כהורים ,הרבה יותר קל להבין אותם ,ולפעמים אולי אפילו לנהוג כמותם. מבינה למה נמשכת לרכל :כשאני מרכלת על אנשים אחרים, אני בעצם מנסה למצוא את המקום שלי בהשוואה למקום שלהם -דבר שהוא כמובן לא אפשרי ,כי אין בסיס
209
לימודי ימימה – מחברת מס‘ 3 לעצור זאת .בהתחלה פשוט שתקתי .הפסקתי לחלוטין להשתתף בשיחה ,ואז התחלתי להקשיב לסובבים ולעצמי .הקשבתי עד הסוף ובדקתי אם יש לי תשובה מהותית .וכשלא הייתה -פשוט שתקתי ,דייקתי .לקראת סוף השבוע החלה רגיעה .העומס ששלט בי בשבועות האחרונים כבר לא כל כך חזק .המערכת נרגעה. גם פיזית הגוף שלי יותר נינוח ,ופתאום עלו בי הבנות חדשות על המעברים המחברים את הקשב למהות ,למחשבה וללב .קודם הבנתי זאת מהשכל ,ציירתי לי תמונה במחשבה; עכשיו אני מבינה מעבר למילים. זאת ממהות ֵ
מלאכה -חופש מלאכה 2 משתקמת מהטלטלה שעברתי ,נמצאת כבר במקום ששוב מצליחה להפריד .לראות את הפונים אליי על נקי ,ורואה שגם מידת הפה -התשובות שנותנת -יותר מדויקות ,לא מתערבבת עם העומס של הפונה אליי ,פשוט שותקת או נותנת תשובה שמתאימה ועוצרת את העימות במקום ללבות אותו .מצליחה לקבל ביקורת בלי להיפגע ובלי לתקוף את המבקר אותי ,אלא ללמוד מכך ,לגדול ולהפנים .שמחה שעושה כמיטב יכולתי וזה מספיק בעיניי ,לא דורשת מעצמי יותר ממה שיכולה ,וגם מבהירה לסובבים אותי לא לדרוש ממני יותר ממה שאני יכולה לתת .קיבלתי את הדברים כמו שהם ולכן המועקה עברה.
מלאכה בדיוק ,שהוא למעשה זכות ומתנה ,כי זה ההיפך ממלחמה ומהתרוצצות באוויר ,מזהה את עצמי במאבקים ועובדת על קבלה עצמית וקבלת המצב כמו שהוא .להפסיק להיאבק ,להפסיק לשנות, כי זה לא גורם לשינוי -רק להיפך .זה משאיר אותי באותו מקום. המאבק להחלים לא מאפשר לי החלמה .רק קבלת המצב כמו שהוא ודיוק ועשייה חיובית מועילים.
208
**משתמשים בזיהוי ,תיחום והפרדה .הפחד מציף את הלב ,השכל גורם לדמיונות ,הקשב והריכוז חסומים ,הפחד גדל והדמיונות מקצינים .מזהה את הדמיונות כלא קשורים למציאות וכנובעים מהפחד שמזוהה כעומס .מכירה בקיומו של הפחד ,אבל מבינה שהוא חסר תועלת ,גורם לבזבוז אנרגיה עצום ומביא אותי רק להרס עצמי .מתחמת ומפרידה ,עוצרת את מחשבות הפחד ועוברת למחשבות חיוביות עכשוויות ומציאותיות יותר .וכך כל פעם כשהפחד חוזר. צפייה הכרתית בזמן אמת -צופה במאבק המתרחש בין הלב לשכל ,בין הפחד הלא קשור למציאות לבין מה שיש ,מזהה את העומס ועוברת הלאה .מדברת עם חברה ,שמה לב שאני מתחילה לרכל ,מזהה ,עוצרת ,משנה את נושא השיחה. צפייה הכרתית מנקודת רוחק -טועה ,פועלת מתוך דפוס התנהגות לא נכון ונכנסת ללופ של אשמה ,כעס עצמי ,אובססיה. מזהה בדיעבד את הדפוס ואת הלופ ,ובפעם הבאה ,אם מזהה, פשוט לא נכנסת אליו. קבלה עצמית -עושה טעות ,מרגישה רגשות אשמה, מחטטת ,בודקת ,טוחנת ,מזהה את החיטוט והאשמה ,מבינה את בזבוז האנרגיה ואת חוסר התועלת שבכך ומרפה -טעיתי, למדתי ,בפעם הבאה אגדל מהטעות הזו ולא אחזור עליה .זו אני וזה המקום שבו אני נמצאת כרגע ,וזה בסדר. תוצאות -מרווחים גדולים יותר של שקט ,נוכחת יותר במציאות, פחות לחץ ,יכולה להתמודד עם הפחד ,שמחה כשמבינה וכשמזהה חוסר .שמחה כשמתגברת .מצפה פחות ודורשת מאחרים פחות ,וגם כשמצפה ודורשת -מזהה את זה .אבל עדיין מתקשה לקבל ולסלוח למי שלא עומד בציפיות שלי.
מלאכה כמו הנבנה ,המחולק מחלקיקי חלקים קטנים שיוצרים חלקים הולכים וגדלים ,וכדי לבנות צריך להתחיל מהחלק הכי קטן ,כך גם בעומס -גם העומס מחולק לחלקיקי חלקים ויש לצפות ולשים לב
173
ב
מסגרת הטיולים המשפחתיים נסענו כל המשפחה לטיול ג‘יפים בירדן .טל טרם נולד ,לילך טרם נישאה וחגי היה בחו“ל. זה היה טיול גיבוש נפלא בנופי המדבר ,בים המלח ובפטרה.
172
159
הטיול לאירלנד כ
שמלאה למאור שנה נסענו חגי ולילך, רונה ומאור ואני לטיול באירלנד .והקטנה ,כמו אמּה ,למדה מהר לדבר ,וכבר אמרה את המילה “פוב“ כלומר “פאב“ ,שכן באירלנד זהו דבר נפוץ ,ורונה מאוד אהבה ללכת לפאבים באירלנד. נהנינו מהטבע הירוק ,מכרי המרעה והצוקים הגבוהים הנופלים לים .בילינו שבוע נהדר של גיבוש משפחתי חלקי אך מהנה.
158
ירח הדבש
את ירח הדבש ,כיאה לרונה ,עשו בזנזיבר -עוד מחוז אקזוטי שרונה רצתה לגלות .המסעות לא תמו גם אחרי שנישאה; החיידק נשאר עד סוף חייה.
143
142
141
ברכתו של מאיר שמאמה (אחיו של שלומי)
כ
מו שהבנתם ,לא הכנו ברכה כתובה ,אבל יש לי סיפור קטן לספר לכם: שלומי שלח מכתב מאוסטרליה וכתב" :לא תאמינו ,מצאתי בחורה שמרחפת יותר ממני". ישר הבנו שזהו זה .ובאמת זה זה. בשם כל המשפחה אנחנו מאחלים לכם הרבה אושר ,הרבה בעלי-חיים והרבה ילדים ,כמו שאתם רוצים. מזל טוב מכולנו.
140
החתונה א
ת החתונה חגגנו בנאות קדומים ,מקום בטבע .הייתה לרונה ושלומי חתונה שמחה ומיוחדת .רונה לבשה שמלה לבנה פשוטה מבד סדין שנקנתה בחנות רגילה ב400- שקלים .רונה לא שעתה להפצרות שלי ושל חמותה מרי לשכור שמלה “כלתית“ יותר. רונה הייתה כלה יפהפייה ,ללא איפור וללא תסרוקת ,עם זר על הראש; מלאכית אמיתית .שמלה לבנה זו תמשיך ללוות אותה בכל שנות חייה .לבשה אותה ,למשל ,ביום נישואין שחגגו יחד.
135
ההזמנ
ה לחתו נה .רעיו
ן ועי
134
צוב :מ תן יעקו יב
133
החינה
תוך כדי הלימודים ואחרי הכרות של שלוש שנים ,החליטו שלומי ורונה להתחתן ולהקים בית .רונה ביקשה ממני טקס חינה מסורתי ,שכן רצתה לחוות מעט מהשורשים המרוקאים שלה .אני נולדתי בארץ ,ולא כל כך ידעתי איך חוגגים את החינה ,שכן לי לא חגגו .לאחר התייעצות עם דודתי רשל ובנותיה ,אורגנה חינה, שאחריה אמרה רונה שנהנתה בה יותר מאשר בחתונה אפילו .באותו יום גם חנכנו את הבית שנבנה לרונה ולשלומי בקצה המגרש ,פונה לנוף מבודד .סבא יוסף ברך על המזוזות.
על כתפיו של דוד יעקב בחינה 132
97
ההליקופטר הרוסי מג‘ומסום לפוקרה בדרך לליל הסדר 1996
נ
סענו באוטובוס ללא חלונות .היא לא הסכימה להתיישב ליד הודית ,בטענה שהיא תכף תקיא; למדה להכיר את התנהגויות המקומיים .למחרת נסענו לפוקרה (נקודת התחלה לטרקים) ,להתחיל בטרק. אני שכרתי פורטר (נושא משאות) ,היא נשאה את כל מיטלטליה על גבה כל שמונת ימי הטרק .זכור לי שהפורטר הנפאלי נצמד אליה בהליכה .כנראה התאהב בה ,והיא שרה לו "הצל שלי ואני יצאנו לדרך."... היא אכלה בכל מקום .לא עניינו אותה התנאים ,ואני בעקבותיה; התרגלתי ואף נהניתי מהיותי תרמילאית. בסיום הטרק טסנו בהליקופטר רוסי חזרה -בשבילי זה היה "פחד אלוהים" ,ואילו היא הייתה מאושרת מהחוויה הנפלאה שנפלה בחלקה בטיול תרמילאים דלפונים.
96
ה
געתי אליה לקטמנדו אחרי תלאות של נחיתת אונס של המטוס ,ונהג שיכור שהסיע אותי משדה התעופה בלילה (סיפורים להם הגיבה רונה בצחוק מתגלגל). מצאתי אותה לאחר תשאול של ישראלים ברחוב ,שכן לא חיכתה כי המטוס איחר ולא ידעה מתי אגיע (לא היו אז טלפונים ניידים). היא גרה בכוך מעופש שלדבריה עלה 1.5 דולר ללילה והוא היה שדרוג שעשתה לכבודי. קמצנות תרמילאית אופיינית ,אבל גם צניעות שאפיינה אותה כל חייה. העברתי אותה כמובן למקום טוב יותר ,עם מקלחת צמודה ושירותים ,סדינים ומגבות, פינוקים של הציוויליזציה.
95
אמא אורה מספרת על הטרק עם רונה בנפאל א
ני הצטרפתי אליה לטרק בנפאל ,אחרי
שחזרה מטרק של 10ימים בלנגטנג (אזור בנפאל) וחוותה מפולת שלגים ,שבגינה חלתה בדלקת ריאות .לפני שהגעתי הצטרפה לסדנת ויפסנה ,ולטענתה בזכות זה הבריאה .סדנאות אלה היו חביבות עליה במשך כל החיים ,שכן לא ִחבבה תרופות קונבנציונאליות .לימים נראה כי סדנאות אלה עזרו לה להתמודד עם המחלה. היא כותבת עליהן בהרחבה ביומן.
94
בגלל העגילים והמטפחת ,ולשני אנחנו קוראים 'הטמבל' בגלל שככה הוא נראה .מתנהלת שיחה ערה -הם קוראים בעיתון ואנחנו שואלים מה קורה בעולם; הם אומרים ששחקן הקריקט הטוב בהודו התגרש ונתן לגרושתו 200,000דולר .אני ורונית מקשקשים אתם כשעה, מסתלבטים עליהם וצוחקים. 30.6אחר הצהריים ,אני ורונית משחקים רמי קלפים 6-10 ,לטובתי. אנחנו יושבים בבית קפה פינתי על יד הכביש ופוגשים בחור שטייל עם מתן ומכיר גם את רונית .מחליפים חוויות ,והוא מציע לנו לבוא בערב לגסט האוס שלהם שנמצא חצי שעה הליכה מקאסול ולהישאר בערב. אני לוקח את בקבוק הוודקה האחרון ,חטיפים (מנצ'ס) שקניתי אצל שוקי ,והולכים לאורך שדרת עצים לאורך הנהר .בדרך -כלב עזוב מצטרף לחברתנו .מגיעים לגסט האוס -ממש חלום :כחמישה חדרים בנויים בצורה יפה עם דשא ביניהם ,ערסל והנהר גועש למטה .מחר רונית תעבור הנה .אנחנו יושבים עם הבחור שדומה לרובין הוד עם זקן ולבוש מקורי .הוא מוציא תוף ומתחיל לתופף .מזמינים שתייה ומתחילים לחגוג .לאט לאט באים עוד חבר'ה :שתי בחורות מאנגליה ,בחור מאוסטריה ובחור מגרמניה ,הודי אחד ,בעל החנות בהאמפי, ושלושה ישראלים -שניים מבית שאן ואחד מקיבוץ צובה .יותר מאוחר מדליקים צ'ילום ומעבירים מאחד לשני .רונית ,הקיבוצניק ,המתופף ואני לא מעשנים .בשעה 24:00אנחנו הולכים חזרה .נפרדים מהחבר'ה, ובעיקר מהבחור עם התוף שהוא הסימפטי מכולם.
93
אבנר מ"דימה טורס" -לך תלמד מ"אלן טורס" :בלי פקס ,בלי פקידות ,בלי מחשב -מסדר לכולם כרטיסים ,ובין לבין הוא גם חלפן כספים .חזרנו לחדר לישון צהריים .אחר הצהריים רונית הביאה את הכרטיסים מאלן ,שתינו מיץ בננות אננס אצל "אבו גזר" והלכנו לישון. 24.6קמנו מוקדם ,אכלנו ארוחת בוקר ,נפרדנו מבעל המלון הנחמד ונסענו עם מונית לשדה התעופה .כאשר נכנסנו לטרמינל עוד היינו אופטימיים באשר לסיכויי הטיסה שלנו ,אך ככל שנמשך הזמן התמלא הטרמינל בחיילים עם מזוודות ונראה לנו שסיכויינו קלושים .החלטנו שרונית תלך לדבר עם אחד הפקידים ותספר לו שלאבא שלה יש בערב טיסה מדלהי לישראל .אני יושב עם כל התרמילים פתאום אני שומע צעקה בעברית" :אבא! אבא!" לקחתי את התרמילים ורצתי לכיוון השער .רונית צעקה לי לעקוף את תור החיילים ולעבור בשער. 27.6מגיעים לכפר ומחפשים חדר .בדרך אוכלים "סמוסה" -מעין בורקס חריף ממולא בתפו"א; מומלץ .ישנים ב"אום שיוה" (שיוה האלוהים) ,חדר קטן ,מקלחת משותפת מחוץ לחדר; מחיר 50 -רופי ( 5שקלים) לשנינו ,יורדים לאכול צהריים ופוגשים חמישה ישראלים צעירים שחזרו ברגל ממלנה .הולכים לישון אחרי חמש שעות נסיעה להרדם ,למרות פרה שעומדת מתחת לחלון וגועה מתישה .מצליחים ֵ מדי פעם .ישנים כשעתיים וקמים בשעה שש בערב .עולים לגג ונהנים מהנוף .אני ורונית יורדים למטה ,לחנות של בעל המקום .בחנות הקטנה יושבים עוד שני חבר'ה שלאחד מהם אנחנו קוראים 'שודד הים'
92
קטעים ממכתב מדרום הודו
א
4.1.1996
ימא ,אבא ,לילך וחגי כבר שנה חדשה! עזבתי אתמול את וורקלה בעצב וביגון והגעתי עם בוקר למדוראי .איך שהגעתי הלכתי לראות את המקום היחיד שרציתי לראות שם -זהו מקדש שנקרא “מינקשי“ ,והוא המקדש היפה והמרשים ביותר שראיתי בהודו .בדרום הודו יש מקדשים שנבנו בסגנון “באראבידי“ .זהו סגנון פיסול באבן של אלים וחיות וכל מיני סמלים מאגדות הינדיות צבועים באלפי צבעים .המקדש שהייתי בו הוא המפותח ביותר... דבר נוסף שראיתי במקדש הזה ,יותר מבכל מקום בהודו ,הוא עבודת האלילים .האנשים פה כל כך פרימיטיביים -הרגשתי כאילו חזרתי כמה אלפי שנים אחורה .כל פסל שנקרה בדרכם במקדש ,הם סוגדים לו ...הגעתי מוקדם והספקתי לראות 3טקסים .באחד מהם הלבישו פרה בפאר רב והלכו אחריה מנגנים ושרים .כמו כן יש במקדש את פיל המקדש ,נותנים לו רופי (הוא לוקח אותו בחדק ומעביר לאדונו) והוא מברך אותם .נגיעה בחדק בראשם ,והם מאמינים שזה עוזר! הוא פיל! והיא פרה! והם פסלים! ...קלטתי בבת אחת כמה שהם עובדי אלילים והרגשתי כמו בתקופת התנ“ך. ממדוראי המשכתי לקודי קנאל .הגעתי הנה לפני הצהריים ועוד לפני שהגעתי ,התאהבתי במקום .הדרך עוברת ביערות-עד ירוקים ובין מפלים, ומתפתלת עד כאן לגובה 433מ‘ .ממש קר פה – חורף .אבל אני אוהבת את זה אחרי חודשיים של טיול בחום ,לפעמים כבד ִמדי .אחרי שהתמקמתי במקום שקט ומקסים עם נוף מדהים ,הלכתי לטייל בעיר והתגלה לי שיש פה קהילה טיבטית, וכתוצאה מכך גם אוכל טיבטי מצוין .אני אוהבת את הטיבטים הרבה יותר מאשר את ההודים ,וזה רק מוסיף למקום. יש פה אגם ואפשר לשכור סירה ולשוט בו .אפשר לרכוב על סוסים בגבעות (חגי ,אל תקנא) ,אפשר לטייל באופניים ,יש פה פארק בוטני ענק ,אין פה ריקשות .שקט פה אפילו יותר מאשר בבית לחם ביום חול בצהריים ,ולא צריך להתרחק הרבה מהמרכז כדי למצוא את השקט הזה! בקיצור ,מקום מדהים .אם תרצו פעם לנסוע לחופשה (או אם אני ארצה ,לחילופין) ,אפשר לשכור פה בית ...הכול ב 4000-רופי לחודש. 120דולר +כרטיס טיסה 800דולר ,זו ודאי חופשה ממש זולה ,ומקסים פה .מצד שני, אפשר לקפוץ לוורקלה לכמה ימים או לכמה שבועות ,אם קר ִמדי .כמו שכבר אמרתי ,יש הכול בהודו. היום דיברתי עם אימא והיא ביקשה שאני אצייר לכם את המסלול שעשיתי עד עכשיו; קנה המידה של המפה גרוע. מתגעגעת רונית
89
88
בצבא הכירה חברים חדשים ,ביניהם דן עשת ,ידיד קרוב לאורך כל שנות חייה ,מירי כהן ,שחף וזוהר שלו. בצבא התגלתה אצל רונה מחלת הקוליטיס .היא נאלצה לקבל סטרואידים כדי להבריא .רונה לא ִחבבה תרופות ,ובשנים הבאות השתדלה לפנות רק לתרופות אלטרנטיביות ,לשינוי דרך חיים ולתזונה נכונה .מחלה זו ליוותה אותה גם בשנים הבאות ,והיא התמודדה איתה בצורה טובה.
47
צבא ל
קראת גיוסה לצה"ל נבחנה במבחנים המתאימים .היה לה קב"א גבוה והיא הייתה פקמ"צית בשלדג .הייתה חיילת חרוצה, עבדה במשמרות עד השעות הקטנות של הלילה .אנחנו היינו מבקרים אותה בפלמחים .ערכנו פיקניקים מחוץ למחנה ,או שאכלנו יחד במקדונלד‘ס ביבנה .באותה תקופה נפרדה מסער, חבר הנעורים שלה.
46
מעין מרמור כתבה לשלושים נשמה שלי אהובה, כותבת אלייך ואליי - כבר כמה ימים שאנחנו מדברות במחשבות שלי .לפעמים ,אני ממש שומעת את הקול שלך ,אני לא רוצה להפסיק לשמוע אותו... אני עדיין לא מסוגלת להסתכל בתמונות ובסרטי הווידיאו ,כשאת כל כך חיה לי בראש ובלב ,אני לא רוצה להיפרד מהחיות הזאת. האור הזה שלך בעיניים ,נדלק שוב ושוב בשנה האחרונה ובעוצמות שלא ידעת ,כמו התכוננת לרגע ההוא שבו כבה... הראש שלי מלא במילים שאמרנו יום לפני שנסעת ,ועכשיו הכול מקבל משמעות עצומה וחזקה כל כך! “אחותי מבחירה“ אמרת לי פעם וככה זה מרגיש .קרבה כזו שגם אני ,שדי חזקה במילים לא מצליחה למצוא אותן עכשיו ,מבעדלענני הכאב והגעגוע .איך הישרת תמיד מבט אל האמת שלך ,והלכת איתה ,ואני -קלה לשכנוע -הולכת אחרייך... ועכשיו את הולכת לי ברוגע ובשלמות שכזו מבטיחה לקחת אותך איתי בלב ,אל כלהנסיעות למדבר שעוד יהיו ,לפני הלידות שיבואו ,אל כל ההתלבטויות ,ההתרגשויות והזמנים הקשים ,אל השאלות בדרך האימהית ובדרך בכלל ,אל רגעים של אור ושמחה ,ואל כל הרגעים שלא הספקנו. רונה ,אהובה ,אמיצה ונדירה שלי, אני לא מאמינה ,אני מתגעגעת וכל כך כל כך אוהבת אותך. מעיין
רונה ומעין בחתונתה של מעין 37
ב
גיל הבגרות היה לה תחביב לאסוף דברים שונים ,למשל -כובעים מכל העולם; כל אימת שנסעתי לטיול לאחת הארצות ,המתנה שביקשה הייתה כובע .וכך צברה עשרות כובעים :מסין ,מאינדונזיה ,מפרו ,מארגנטינה ,מהודו, מאנגליה ,ממקסיקו ,מגוואטמלה ועוד ועוד ,אותם תלתה על קיר חדרה או חבשה בערימה ,או השתמשה בהם לפורים .רונה אספה גם מפיות ושקיות וגם בולים מכל הארצות ,וחלמה לבקר בהן ואכן ,ביקרה ברובן.
עם סער ,החבר הראשון 36
אמא לילך ורונה בצעדת הגלבוע
טיול תנועה בכרמל ,מלווה אבא -דני 15
ר
ונה אהבה לטייל במשך כל שנות חייה .זכור לי אחד הטיולים הראשונים ,כשהייתה בגן חובה .הכנתי ביצים קשות בקלחת ,והיא בטעות הפילה את הקלחת ונכוותה קשות ביד וברגל. אחר כך נותחה ועל ידה נשאר סימן כמו שעון .נזכרתי בטיול הזה כשאחזתי בידה הימנית ליד מיטתה בבית החולים בפלמרסטון שבניו זילנד ,כששכבה ללא הכרה ,וסיפרתי לה את הסיפור. חשבתי על היד הזאת :כמה יצירות יצרה ,כמה חום וליטוף העניקה לכולם ,יד עמלה.
14
עלייך ,כבר לא מאוכזב ,מבקש ממך לחזור הביתה .כמובן ,את חוזרת איתו בקלילות .זיכרון אחר מזמן אחר :את יושבת על הדשא מול ביתך ,בשלהי הצהריים ,רוח נעימה מסביב .גם אני שם ,נחה לרגע ,ושוב אנחנו מדברות על החיים -קצת פילוסופיה ,קצת הומור. מאור מופיעה מן הבית ומצטרפת אלינו .יושבת בין רגלייך ,גבה שעון אל בטנך ואת כורכת את ידייך סביבה ,מחבקת אותה ,עונה לה ,מקשיבה. מאור מבקשת שתקראי לה מהספר (נילס הולגרסון) ואת נענית .מאור מביאה את הספר ,חוזרת להתיישב כמו קודם ,מתרפקת ,ואת מתחילה לקרוא .אני מתבוננת בשתיכן ,מחוברות ,וחושבת לעצמי – כמה שאתן אוהבות אחת את השנייה .איזה רגע יקר .לא ידעתי כמה.
י
ש עוד תמונה -את יושבת ליד האש ,בחוץ ,מתחת לאלון שבחצר ביתכם,
עוד מעט מחשיך לגמרי ,האש מאירה לך את הפנים .את כבר עם שיער קצר ,במקום אחר ,יודעת משהו אחר... תשעה חודשים חלפו מאז שחלפת לעולם האחר. תמונות נוספות חוזרות ובאות ,וההבנה של מי שאת ,הולכת וגדלה ,והלמידה שלי ממך נמשכת... ההערכה על הבחירות שעשית בחייך מעמיקה .כמו שפעם שיתפת אותי במסקנה שהגעת אליה לא מכבר" :אין לי הרבה כסף וחומר ,הבית שלי קטן ופשוט ,אבל יש לי אהבה ,יש לי את מי לאהוב ,יש לי הכול בעצם"; אמרת זאת תוך כדי שאת צוחקת את צחוק "החתול היודע-כול" שלך ,מאושרת שמצאת את המפתח לחיים. תשעה חודשים חלפו מאז שחלפת לעולם האחר ,ואצלי נולד הגעגוע. מיכל בלנק ,השכנה מצבעון
5
רונה
ת
שעה חודשים חלפו מאז שחלפת לעולם האחר.
הזמן נמתח ומתכווץ ,הזכרונות מתרחקים ומתקרבים .ואני מתבוננת בהם כמו בסרט ,קופצים לתודעתי בכל מיני רגעים ,נפגשת איתך שוב. זוכרת אותך יושבת בישיבה מזרחית :זקופה ,מחייכת וקורנת .מחלפות ראשך הארוכות והמתולתלות מעטרות אותך ,ואת לוגמת בהנאה כל מילה או משפט שנאמרים לך ,מחייכת את חיוך "החתול היודע-כול" שלך ,וטוב לך ,את מאושרת ,יש לך בבטן אוצר ,והוא רוצה לצאת עוד מעט .את מלאה בו ,מאוהבת בו כבר מאז .כל הנשים שבמעגל באו לברך אותך ולהיות איתך ,רגע לפני שאת מביאה לעולם את רז.
ז
יכרון מאוחר יותר מופיע :לאחר כמה ימים אינטנסיביים של גשם ,ברגע
של הפוגה ,אני יוצאת מביתי לכיוון איזו קרן אור של שמש שאפשר להתרפק עליה ,ומתיישבת בנקודה זאת של השביל .לפתע גם את יורדת בשביל ,עם שיער קצר שארך קצת ,לאטך ,עם כוס תה מהביל ביד ,מתיישבת לידי. אנחנו משתפות אחת את השנייה באיך עבר עלינו ה"הסגר" של ימי הגשם האחרונים. אמרת שבתקופה האחרונה הילדים רוצים להיות הרבה בבית ,תקופה אינטנסיבית ,ויחד עם זאת יש לך מחשבות על החינוך הביתי; אמרת שזה מרגיש לך נכון.
ל
פתע טלטול מופיע ,קופץ לך אל בין הגפיים ,מתלונן שעוד לא ירד שלג
השנה ,מאוכזב .שואל" :מתי ירד שלג ,אימא?" ,ואת מחבקת אותו ועונה לו בפשטות" :כשירד גשם ויהיה מספיק קר" .טלטול לא מרוצה ,ושואל: "ומתי יהיה מספיק קר וירד גשם?"; את עונה לו בפשטות" :אני לא יודעת", תוך כדי שאת מחבקת אותו ,מדגדגת אותו ומנשקת אותו .וטלטול מתרפק
4