מדור: יום הזיכרון לרבין

:עולם השיח העיוני ממתוך נאומו של רבין בכיכר מלכי ישראל. .1 בבדמוקרטיה הרוב הוא הקובע. .2 : ניסוח לצרכי שכנוע בנאום. הבנה שאפשר לפתור אי הסכמות בדרכים לגיטימיות. קריאה מטרות מפרשת בהנגנה מתאימה של הקטע מהנאום. הבנת משמעות הדמוקרטיה לפי הטקסט.

: עולם השיח של הספרות "היונה הלבנה כבר זקנה" מאת יונתן גפן : הבנת הרובד הגלוי והסמוי בשיר; התייחסות פרשנית להיבטים רגשיים; קשרי הזמן; זיהוי מטרות המסר; קריאה מדויקת, מוטעמת ומפרשת. אמצעים ספרותיים: השאלות וסמלים. הפרת סדר מבנה הבתים. קריאה מדויקת, מוטעמת ומפרשת. כתיבת תשובות ענייניות; האזנה ממוקדת לדברי מיומנויות: אחרים והשתתפות בשיחה. חשובה ההטרמה לתלמידים מתקשים לשיר "היונה הלבנה". הערה:

הכרזה שלפנינו עוצבה בידי סטודנטית משנקר, בית הספר הגבוה להנדסה ולעיצוב, לקראת יום השנה התשיעי לרצח רבין. הסטודנטית בחרה לשבץ כיתוב תנ"כי על רקע צילום של יצחק רבין בגוני אפור ולבן. הציטוטים המופיעים בכרזה הם מפרק כ בספר שמות. בפרק זה מובאים עשרת הדיברות, שהם עיקרי האמונה היהודית. הפסוקים מהתורה, המופיעים על הכרזה, הודפסו בגוונים שונים של אפור ולבן, הדומים לגוונים שבהם הודפס צילומו של רבין. רק שתי מילים מופיעות בשחור, המתבלט על רקע הצבעוניות האפורה של הכרזה — לא תרצח. הדיבר השישי, שאותו הפר רוצחו של יצחק רבין, הוצב בכרזה שלפנינו כך שימוקם על מצחו ומעל עיניו של ראש הממשלה המנוח. הדפסת המילים העוצמתיות "לא תרצח" על מצחו של אדם, שידוע לנו כי הוא נרצח, מהווה תזכורת לפשע החמור שבוצע. בנוסף, המיקום המרכזי מזכיר את האופן שבו מציינים מטרה והוא מדגיש את הפיכתו של רבין ליעד לכדורי האקדח בעיניו של הרוצח. כדאי לציין בהקשר זה, כי הדיבר "לא תרצח" מובא בעשרת הדיברות ללא נימוקים וטעמים לקיומו. הוא דיבר כה חשוב, עד כי התורה מניחה כי כל תוספת תפגום בעוצמתו. שיבוצו של "לא תרצח" בכרזה, כחלק מפרק כ, מזכיר לנו עובדה זו. הדיבר, האמור להיות ברור מאליו, הופר.

היונה הלבנה היא סמל שגור ומוכר לשלום. היונה, נושאת עלה הזית, מופיעה לראשונה בתודעה האנושית עם תום הקטסטרופה שהביא המבול. ארבעים יום אחרי שנראו ראשי ההרים, שולח נוח את היונה לראות "הקלו המים מעל לארץ". היונה חוזרת כלעומת שבאה. שבעה ימים לאחר מכן שולח נוח שוב את היונה, והיא חוזרת ועלה זית בפיה. תמונת היונה הלבנה ועלה הזית בפיה, היא מאז סמל מפורסם לשלום, וכך היא מופיעה גם בציור של פיקאסו, הנושא שם זה. בשיר שלנו היא מסמל את השלום, ועל כן היא אינה נתפסת ב"יוניותה" אלא בסמליותה האנושית. בשיר עובר סמל היונה תהליך מטפורי של האנשה. היונה הופכת למעין אישה זקנה, שימיה ושנותיה חלפו בציפייה. בבית הראשון נפרש זמן הציפייה הארוך של היונה: ימים ושנים היא ממתינה. לכל היונים האחרות כבר יש נכדים ואילו היא מוסיפה להמתין. אין הכתוב מפרש למי ממתינה היונה. היונה מעוצבת כבחורה הממתינה שנים רבות לחתן, שעה שחברותיה נישאו והקימו משפחה והן כבר אמהות לילדים וסבות לנכדים. בבית השני ניתנת מעין תשובה. היונה הלבנה רוצה לרדת מהדגלים, לחזור הביתה )לשובך( ולהקים לעצמה משפחה. אך היא אינה יכולה לעשות זאת, מפני שיש יותר מדי מלחמות העומדות אצלה בתור ומצפות להופעתה עם עלה הזית, הופעה המבשרת שלום. הבית האחרון של השיר פונה לנמענים ונוקט לשון רבים: "תגידו", הוא אומר לקוראים, הגיע הזמן לומר ליונה: "קלו המים". בבראשית ח, יא נאמר: "ותבוא אליו היונה לעת ערב והנה עלה זית טרף בפיה, וידע נח כי קלו המים מעל הארץ." לאחר מכן נשלחת היונה פעם נוספת, ושוב אינה חוזרת. היונה סיימה את תפקידה בבשרה את הבשורה לנוח ולבניו בתיבה. בפנייה "תגידו", מסתתרת בקשה ומשאלה. תנו ליונה למלא את תפקידה. הרשו לה להכריז על בוא השלום. הניחו למלחמות והודיעו ליונה "שהיא משוחררת". הסיטואציה מזכירה מסדר צבאי, אשר בסיומו מודיע המפקד לחייליו "אתם משוחררים". בנקודה זו מתברר לנו, כי במהלך השיר כבר פגשנו אזכורים של צבא ומלחמה. "הרשו לה לרדת מהדגלים", נאמר בבית השני, ואילו בבית השלישי נאמר: "יותר מדי מלחמות עומדות אצלה בתור". הבקשה לאפשר ליונה לחזור לביתה, לגדל את גוזליה ולהתפטר מתפקידה כמבשרת שלום, היא בקשה לסיום הקטל ולהחזרת החיילים לביתם ולמשפחתם. בסוף השיר מתאחדת התשוקה המטפורית של היונה עם הרצון האנושי והממשי של הדובר ושל החיילים, לסיים את המלחמות, ולחזור הביתה לחיק המשפחה ולשמחת גידול הילדים.