אוניברסיטת תל אביב הפקולטה למדעי הרוח החוג לגיאוגרפיה ולסביבת האדם
עבודה מסכמת בקורס "יסודות הגיאוגרפיה הקוגניטיבית"
פוטנציאל הניתוח המחקרי בציורי מפות קוגניטיביות אוטוביוגרפיות של מבנה דירות מגורים קודמות בהשוואה בין בני המשפחה
מרצה :פרופ' יובל פורטוגלי
מגישים: גיא גרניט רונה גלמן דורינה דויטש
סמסטר ב' ,תשס"ו -יולי 2006
מבוא -עבודה זו תציע בחינה ראשונית בסיסית של פוטנציאל הלימוד אודות זיכרון אוטוביוגרפי מרחבי )שיוגדר בהמשך( מתוך שרטוטי מבנה דירות מגורים קודמות שבוצעו על-ידי בני אותה משפחה .בנוסף ,נסקור מספר בדיקות נקודתיות אפשריות למפות-הקוגניטיביות האוטוביוגרפיות המצוירות )הגדרה בהמשך( שיצרו הנחקרים ,נציג השערות שונות והצעות לבדיקות מורחבות עתידיות בשדה זה לצד גישות פוטנציאליות לניתוח ופענוח מפות קוגניטיביות בהן משמש התא המשפחתי כנקודת-מוצא.
ראשית נתחיל בהגדרת הזיכרון האוטוביוגרפי ובהמשך נקשור אותו לזיכרון מרחבי-סביבתי ולגיאוגרפיה קוגניטיבית .זיכרון אוטוביוגרפי הינו אחד מסוגי הזיכרון המעשיים המשמשים בחיי היומיום של בני-אדם .באופן כללי, זיכרון זה הינו מאגר המכיל אוסף זיכרונות מחייו האישיים של הפרט ,כאשר מחקרים הוכיחו כי לזכירת התנסויות אישיות שחווה הפרט יש עדיפות במוח על-פני זיכרונות אחרים ] .[5כלומר ,קיים הבדל בין זיכרון אוטוביוגרפי לבין זיכרון רטרוספקטיבי המתייחס לאירועים מהעבר באופן כללי ,שאינם סובייקטיביים ].[2 מחקרים אחרים מצאו גם כי קצב השכחה של התנסויות אישיות אלה איטי יחסית ] .[5מטבע הדברים ,בני-אדם נוטים לזכור טוב יותר אירועים ואנשים שהם משמעותיים במיוחד ,חריגים ומיוחדים .זיכרונות אלה נשמרים בצורה מפורטת וחיה יותר בהשוואה לאירועים שגרתיים המתרחשים במועד קבוע ובסביבה מוכרת ] .[5בדרך כלל ,יש נטייה לזכור מקומות טוב יותר מאשר את ההתרחשות שהיתה בהם ] .[9על-פי מחקרים נמצא גם כי זיכרונות "טובים" נשמרים טוב יותר בהשוואה לזיכרונות "רעים" ,שיש נטייה לשכוח אותם ].[3 כוחו של הזיכרון מוגבל – לא ניתן לזכור שיחות ממושכות או אירועים ארוכי-טווח במלואם ] .[3הזיכרון מורכב ממערכת של תמונות-נעות ,כשהאדם קולט רק חלק ממה שהוא מתנסה בו ,וזוכר קטעים ,נקודות ופרטים מתוך ההתרחשות ] .[3עם זאת ,הזיכרון האוטוביוגרפי כולל רצף מידע רחב ביחס לזיכרונות אחרים ] .[9הזיכרון האוטוביוגרפי מתחיל כזיכרון לטווח-קצר בזיכרון העבודה ,ובהמשך חלקים מתוכו מועברים לזיכרון לטווח-ארוך ונאגרים בו ,ומשם הם עשויים להישלף בעתיד ,במידת הצורך ,ולעבור חזרה לזיכרון העבודה ].[9 באשר לדעיכת הזיכרון ,ובתוך כך הזיכרון האוטוביוגרפי ,לפי ,(1996) Schacterהמצוטט במאמרו של פורטוגלי ]" ,[2באופן כללי הזיכרונות הופכים פחות נגישים באופן הדרגתי ככל שחולף זמן" ,ואכן חוקרים שונים הציגו עקומות דעיכה/שכחה של זיכרון לאורך זמן .עם זאת ,יש הטוענים ] [5כי על האירועים הבולטים והמרכזיים בחיי האדם לא חלים החוקים הרגילים של תהליכי הזכירה ,וכי עקומת השכחה שלהם שונה מהותית .לפיהם ,זיכרונות אלה אינם נשכחים משום שהם "הופכים לחלק בלתי-נפרד מעצמיותו וזהותו של האדם" ובנוסף ,משום שבמרבית המקרים בני-אדם נזכרים שוב ושוב באירועי חיים שיש להם משמעות בעיניהם ] .[5זיכרונות מקושרים ביניהם הנחרטים ברצף של זמן עשויים להישמר כזיכרון אחד ,וככזה הוא חשוף להליכי דעיכה )או פגיעה מוחית( שיחולו על ההתרחשות כולה ].[3 שימור הזיכרון האוטוביוגרפי מבוסס ,כאמור ,במידה רבה על "שחזור עצמי" של אירועי העבר ] – [3מעין "סיפור" שהאדם מספר פעם אחר פעם לעצמו ולאחרים על שאירע לו .שחזור זה נעשה בטכניקות המתבססות על אישיותו של הזוכר ועל מידת העניין שיש לו בשימור פרטי העבר ,בהתעלמות מהם או בשכחתם ] ,[3ויש להבחין גם בין יכולות הזיכרון של הפרט וקיבולתו לבין מה שהוא זוכר בפועל במקרים שונים. לשחזור העצמי הנזכר כאן ישנה חשיבות ומרכזיות בשיח הקוגניטיבי העכשווי ,במסגרת חילוקי דעות מסוימים הקיימים בין פסיכולוגים ונוירולוגים החוקרים את מהלך דעיכת הזיכרון וסיבותיו – וכן בתוך כל אחת מהקבוצות ,לצד השערותיהם של חוקרים מתחומים נוספים העוסקים בתחום .מרבית הפסיכולוגים סבורים כי זיכרון נשכח הדועך עם הזמן אובד לנצח .מנגד ,יהיו שיטענו כי הוא נאגר במקום כלשהו ,ורק מחכה ל"רמז" המתאים שיופנה אליו ויזניק אותו לחזית. המחקר הניורוביולוגי נוטה כיום לתמוך בדעה הרווחת בקרב הפסיכולוגים ,משום שבהתאם לממצאיו ,ככל שחולף זמן ניכרת הפחתה באורך הקשרים בין הנוירונים המייצגים התנסויות מסוימות במוח .לפי ,Schacterבשלב מסוים עשויים ה- ) engramsמינוח היפותטי לעקבות-זיכרון המאוכסנות במוח כשינוי פיזיקלי או ביוכימי( של זיכרון מסוים "להיעלם".
שימור הזיכרון נסמך על רמזים בחיי היומיום המעוררים היזכרות באירוע ומביאים לשליפתו ולעיסוק מחשבתי בו. מחקרים אמפיריים ] [2מראים כי בערך כשנה לאחר התרחשות אירוע ניתן עדיין לגשת אליו כמעט מכל רמז ,אך עם הזמן טווח הרמזים המעורר אותו מצטמצם בהדרגה .יש לכך הסבר נוירוביולוגי ,לפיו בזמן הסמוך לאירוע ה engram-הוא מקור עשיר באינפורמציה ובאופן יחסי נדרש רמז מצומצם ועקיף יחסית כדי למשוך את ה engram-המתאים – לפי .Schacter בנקודה זו משתלב "השחזור העצמי" – הממחיש את הממד הסובייקטיבי והאוטוביוגרפי של הזיכרון האנושי בכך שאותן התרחשויות אישיות מהעבר שהפרט נוטה להיזכר בהן בעצמו או לספר אודותן לעיתים קרובות ,הופכות לזיכרונות שנוח מאד לגשת אליהם ,גם בלי קשר לרמז מסוים ,אך כאשר מתמודד הפרט עם התרחשות מהעבר שלא שחזר פעמים רבות במוחו ,ה engram-המייצג את האירוע הינו מקור אינפורמציה דליל יותר ויתעורר קושי בהיזכרות ] .[2ישנם עזרים שונים להיזכרות באירועים מן העבר ,כמו סימנים וציוני-דרך )כרונולוגיים ,אסוציאטיביים ואחרים(. כיום מקובל לדבר גם על דעיכה עם הגיל – מאחר והזיכרון מאוכסן בתאי העצב של המוח ,המונים יותר מ100- מיליארד ,וכל אחד מהם עשוי להיות מקושר לעשרות-אלפי תאי עצב אחרים – בקשרים האחראים על אחסון המידע ואחזורו ,והחל מגיל 50בערך ,חלה התרופפות בקשרים אלה ,המביאה להפרעות בזיכרון ] .[6ישנם היבטים פיזיולוגיים המשפיעים על האופן בו נשמר הזיכרון ,והם נחלקים לארבעה מנגנונים (1) :אספקת הדם למוח – תאים פעילים מקבלים יותר דם וחמצן התורמים לתפקודם (2) .התפצלויות והתחברויות בין תאים – יש חשיבות לסבך הקשרים ביניהם הדועך בגיל מבוגר ,אך ניתן במידת מה לחדש את ההיקשרות (3) .חומרי התיקון העצמי של התאים )גורם גדילה עצבי( מופרשים ככל שהם מופעלים יותר (4) .צמיחת תאים חדשים – מחקרים עדכניים ] [6טוענים כי קיימת צמיחה מתמדת של תאי עצב חדשים – גם בגילאים מבוגרים – והדבר תלוי בחשיפה לגירויים ובפעילות גופנית .באופן כללי ,קיים קשר בין מידת ההפעלה ואימוץ המוח בגיל מבוגר לבין מידת ההתבלות של תאי העצב האוגרים את הזיכרון .למעשה ,במידת-מה ניתן אולי לזהות כאן גם ממד חברתי-תרבותי – השפעת מקומו ותפקידו של הפרט בחברה ובמסגרות התעסוקה על טיב הזיכרון שלו. על אף הדעיכה הכרונולוגית ,נמצא כי לקשישים יש גישה טובה יחסית לזיכרונות ילדותם ] ,[3כחלק מסדרה של זיכרונות חזקים ומשמעותיים הקיימים ומשתמרים אצל כל אדם ,כחלק מזהותו. סוגיה נוספת היא מידת הדיוק בשליפת הזיכרון האוטוביוגרפי -מקובל לחשוב ,לדוגמא ,כי קיימת נטייה להגזמה במידות אובייקטים ומרחבים בזיכרונות הילדות ] .[5עם זאת ,הפסיכולוג הבריטי אלן בדלי ) (Baddeley, 1990סבור כי "מרבית הזיכרונות האוטוביוגרפיים משוחררים מטעויות ומעיוותים ,משום שבדרך-כלל בני-אדם זוכרים את הקווים הכלליים של אירועים שהיתה להם משמעות רגשית בחייהם" .לפיו" ,טעויות בזכירה מתרחשות כאשר מנסים לשלוף מידע מפורט יותר לגבי אירוע מסוים ,ובמוח לא קיים בסיס מידע מפורט מספיק אודותיו .כאן נכנס לפעולה מנגנון המשלים את הפרטים החסרים בהתאם לצרכים ולציפיות הקיימים בהווה ובכפוף להשפעה חברתית". יכולת הדיוק בזיכרון קשורה גם לכך שהזיכרון האוטוביוגרפי הוא יישות דינמית ועשוי להשתנות עם הזמן .עצם זה שהזיכרון מבוסס על "סיפור שאנו מספרים שוב ושוב" ,יוצר פתח למשחק בין ייצוג פנימי וחיצוני – הסיפור החוזר ונשנה של פרטי האירוע עשוי להביא לשינוי הדרגתי בסיפור ובזיכרון של מה שהתרחש בפועל ,מסיבות שונות ] .[2יש השפעה לנקודת-מבטו הסובייקטיבית של המתבונן ,האדם הנוטע בזיכרונו את מה שהוא רואה ,ואם ישנם אי-הבנה ,עיוות או טעות ביחס למה שחווה ,גם הם עשויים להתקבע בזיכרון .על-כן ,הזיכרון אינו מייצג בהכרח את "מה שקרה באמת" והוא נתון לפרשנויות אישיות ,ומושפע מתפיסותיו ומכוונותיו של האדם .הטעויות הנפוצות בזיכרון אינן מקריות ,אלא שאובות מתוך הסיפורים שיצר הפרט והוא מאמין באמיתותם ,גם אם אינם תואמים את המציאות ,ושאליהם חיבר את זיכרונותיו ].[3 במקביל תתכן גם השפעה חיצונית על זיכרונו של הפרט – שינויים החלים בחברה או בחייו ,שישנו גם הם את הזיכרון האוטוביוגרפי .חוקרים רבים סבורים גם כי תבנית הזיכרון ,טיבו ומהותו משתנים תוך כדי התפתחותו האישית של האדם ,וכי הפרט מסוגל – מצד אחד – לאמץ זיכרון-סלקטיבי המותאם לצרכיו ,ומצד שני – הזיכרונות עצמם עשויים להשפיע על הפרט ולהביא להשתנותו ].[3
בנוסף ישנם גם "זיכרונות מיד-שנייה" – זיכרונות ארוכי-טווח בהם הפרט אינו זוכר את האירוע עצמו ,אלא את מה שסיפרו לו עליו )ההורים ,קרובי משפחה( ,או את מה שמציגות תמונות האירוע – נוצר מיזוג בין ההתנסות הממשית ו"הזיכרון של הזיכרון" ] .[5יתכן גם מצב של סיפור משותף-קולקטיבי בו קבוצות מספרות לעצמן על עברן ,שעשוי להשתנות גם הוא עם השנים ].[9 מפה קוגניטיבית אוטוביוגרפית – נגדיר תחילה מהי "מפה קוגניטיבית" ובהמשך נתייחס ל"מפה קוגניטיבית אוטוביוגרפית" שהיא אחד מסוגי המפות הקוגניטיביות הנחקרים כיום .מפה קוגניטיבית הנה מונח שטבע הפסיכולוג הביהביוריסטי אדוארד טולמן ב ,1948-כשמצא כי מוחם של בעלי-חיים ובני-אדם יוצר – בעזרת החושים ,וכחלק מהפעילות וההתנסות בסביבה -ייצוג פנימי ) (Internal Representationשל העולם החיצוני ,הסביבה והמרחב וכי יש במוחם הרבה מאד ייצוגים כאלה ,לצד ייצוגים רבים שאינם מרחביים ] .[7זו המפה הקוגניטיבית והיא מהווה ,למעשה ,סוג של זיכרון מרחבי .הייצוג הפנימי עשוי להכיל אובייקט גדול מאד – כמו מדינה ,עיר ,שכונה או בניין -שלא ניתן לראותו בשלמותו )בכל פעם רואים רק חלקים ממנו( ,והמוח יוצר תמונה שבמציאות לא ניתן לעולם לראותה במלואה ,הכוללת גם את המבנה הכללי של המרחב ] .[9יצירת מפה כזו נעשית גם על-סמך מידע חלקי ,וכשאין נגישות למלוא האינפורמציה ].[7 הייצוג הזה אינו נחקר על-ידי גיאוגרפים בלבד ,אלא גם על-ידי נוירוביולוגים ,פסיכולוגים ודיסציפלינות אחרות. בעיה מתודולוגית עיקרית בהקשר זה הנה שלא ניתן לראות את המודלים הנוצרים במוח ,הם אינם נגישים ,וניתן רק לנסות וללמוד עליהם מתוך ההתנהגות הנראית לעין ] .[9במחקר מקובל לנסות וללמוד בדרכים שונות ,עקיפות וישירות, באמצעות כלים מדעיים שפותחו ,על הייצוג הפנימי במוחם של בני-אדם ובעלי-חיים ,אך לאור מורכבות המוח ופעולתו ,גם עצם קיומו של ייצוג פנימי מוטל בספק על-ידי חוקרים מסוימים ,בעוד חוקרים אחרים איתרו אזורים מוגדרים במוח היוצרים את המפה הקוגניטיבית והידע המרחבי ומשמשים גם בניווט ,מציאת דרך ,הערכת מרחקים וכיוונים ,התמצאות במרחב, הבנת יחסים מרחביים ועוד – בין חוקרים אלה נמצאים גם אוקיף ונדאל ) ,(1978שני חוקרים שבחנו את אזור ההיפוקמפוס ) (Hippocampusבמוח ומשייכים אליו את ייצור הידע המרחבי ואת המיפוי הקוגניטיבי ,לצד מעורבותו בתהליכי למידה וזיכרון כלליים ] .[9בנוסף לכך ,זיהה המדע הקוגניטיבי במוח גם תאי-מקום הנכנסים לפעולה ברגע שהפרט מגיע למקום ספציפי. בהמשך להגדרת המפה הקוגניטיבית ,מוגדר גם תהליך המיפוי הקוגניטיבי ) ,(Cognitive Mappingכתהליך פסיכולוגי בו האדם קולט ,מארגן ,מצפין ,מפענח ושולף אינפורמציה על מיקומם היחסי של אובייקטים במרחב .בהתאם לכן ,נעשית הבחנה בין שלושה שלבים עיקריים בתהליך עיבוד הידע המרחבי :זיכרון מצטבר ) (Spatial Storageשל הייצוג בזיכרון לטווח-ארוך ,חשיבה מרחבית ) (Spatial Thinkingהמתרחשת ,לדוגמא ,לאחר הישמע הנחיות החוקר ותוצר מרחבי ) (Spatial Outputשהוא המפות המצוירות/הראיון וכו' )הגדרות בהמשך( .המפה הקוגניטיבית ,לפיכך ,היא תוצר המיפוי הקוגניטיבי בנקודת זמן מסוימת ].[4 השימוש במפות קוגניטיביות בחיי היומיום הינו רב ומגוון .מבחינות מסוימות – כמו התמצאות והכרת המרחב – המפה הקוגניטיבית הנה כורח קיומי של בעלי-חיים ובני-אדם .מפה קוגניטיבית מסייעת גם לתכנון סדר היום של הפרטים, להיכרות עם מקום חדש על-סמך בסיס ידע קיים )מפה קוגניטיבית קטגוריאלית( ,לזכירה של חוויות ורשמים ,לבחירת מסלול או יעד מועדף ,לגיבוש עמדה ויחס כלפי מקומות מסוימים ועוד .למפות תפקיד מפתח בשגרת החיים ,בזכות הייצוג הפנימי של סביבות הפעילות :מיקום אלמנטים ,מבנה פנימי וחיצוני של מרחבים ,מסלולי גישה ועוד ].[7 חקר המפות הקוגניטיביות מספק מידע הן אודות האופן בו נשמר ומאורגן מידע מרחבי במוח והן לגבי סוג וטיב הידע הנכלל ומופיע בהן .בנוסף ,קיימת גם הבחנה בין ייצוג מרחבי אינדיבידואלי הייחודי לאדם מסוים לבין ייצוג קולקטיבי המשותף לכמה אנשים ,ובמקרים רבים ייתכנו שילובים ביניהם – מנסים לבחון עד כמה ההתנהגות היא ייחודית או אופיינית )כמו במקרה של עיוותים במפות קוגניטיביות החוזרים אצל מרבית האנשים ומאפשרים לאפיין בכלליות את הידע המרחבי האנושי( – וניתן לערוך גם השוואות שונות בין פרטים. מבחינה מתודולוגית ,וכחלק מריבוי ההגדרות של המפות הקוגניטיביות וההתייחסויות אליהן ,מקובל להבחין לעיתים בין "מפה קוגניטיבית" ל"דימוי סביבתי" ) – (Environmental Imageלפי הבחנה זו ,המיפוי הקוגניטיבי בוחן את
אופן ארגון הידע המרחבי מבחינה אוקלידית/טופולוגית )מיקום ,כיוונים ,מידת הדיוק והקוהרנטיות במפה ,התמצאות ועוד(. זו בדיקה של הידע הקונפיגורלי-תצורתי של האדם .במקרה כזה ,ישאף החוקר לצמצום הפער בין הזיכרון ,החשיבה המרחבית והמפה שיציג הנחקר ,כי ינסה להתחקות באופן מדויק ככל שניתן אחר המידע שבמוחו .הדימוי הסביבתי ,מנגד, עוסק בייצוג מנטלי של הסביבה ,המשלב גם הערכות ,תחושות ורגשות .הדימוי בוחן גם את מה שזוכרים יותר או פחות, את מה שבולט בעיני הנחקר ,מה שהותיר עליו רושם ,משמעות הדברים ועוד .במקרה זה ,חשיבות הדיוק וטיב הזיכרון נמוכה יותר ,ויתכנו גורמים שונים המשפיעים על הייצוג .חשיבות הדימוי הוא בהשפעתו על קבלת החלטות בחיי הפרט ].[4 מפה קוגניטיבית אוטוביוגרפית – Autobiographic Cognitive Map -הנה הגדרה חדשה יחסית לתת-סיווג של המפות הקוגניטיביות ,המתייחסת לאופי המפה ,למקורותיה ולשימוש בה .מפה זו הנה חלק מהזיכרון האוטוביוגרפי האישי של כל פרט ומבטאת את האופן בו זיכרון חוויות אישיות יומיומיות במרחב הופך לייצוג מרחבי במוח המושפע מחלוף הזמן ,ייצוג המשקף זיכרון .למפה זו תכונות דומות לזיכרון האוטוביוגרפי ,כפי שנזכרו לעיל ,ובתוך כך היותה יישות דינמית, עם תוכן שנבחר באופן סלקטיבי הכולל גם פרשנות אישית .יש משמעות לשלב הביוגרפי בחייו של הפרט אחריו מנסה המחקר להתחקות ויש חשיבות לסוג הרמזים בהם משתמש החוקר כדי להפיק מפה ספציפית של העבר ] .[2המפות הן יישויות אד-הוק הנוצרות במוחו של הנחקר כתוצאה מהרמז ,שמציג בפניו החוקר ,ועל-סמך המידע שנאגר בזיכרון לטווח- ארוך. בבדיקת מפה קוגניטיבית אוטוביוגרפית יש משמעות לממדים סובייקטיביים ותחושתיים – בדומה לרעיונות הגיאוגרפיה ההומניסטית שניסחו דיוויד לורנטל ואחרים ,בדבר הקשר בין תפיסת המרחב לבין תחושה כלפי המרחב, האופן בו בני-אדם תופסים את סביבתם ,מבינים אותה וזוכרים אותה )תפיסה נוסטלגית ,לדוגמא( ,והפער שבין החוויה לבין הידיעה .לאור הביטוי האישי מאד של הפרט במפה האוטוביוגרפית ,היא נקראת לעיתים גם בשם "מפה מנטלית" )מונח המתייחס במקרים אחרים גם למיפוי תפיסה קולקטיבית של תחושות( ] .[9לפי פנסטר ) ,(2002המפה היא "סכימה של זהות היחיד .מבטאת שונות וידע סימבולי ותחושתי" .לעיתים מקובל לשלב את המפות האוטוביוגרפיות עם שיטות מחקר כמותיות ואיכותיות אחרות ,כמו קבוצות מיקוד ,ראיונות עומק ,תצפיות ועוד. השיטות לבחינת המפות הקוגניטיביות האוטוביוגרפיות של פרטים הן מגוונות ,ומציעות בעיקרן דרכים שונות להתחקות אחר הייצוג הפנימי המרחבי החמקמק והבלתי-נגיש שבמוח האנושי .אחת הדרכים המקובלות היא לבקש מהנחקרים לצייר את המרחב מזיכרונם בהתאם להנחיות שונות ,ניתן לבצע גם תשאול – בכתב או בעל-פה )ראיון( .בנוסף ניתן גם לנתח טקסטים שכתב הנחקר בתקופות שונות בעברו ,ניתן לשוטט עם הנחקר במרחב כלשהו ולבחון את תחושותיו וזיכרונותיו ,ניתן להראות לו תצלומים מהעבר ולבחון מה זוכר או אינו זוכר ובמקרים מסוימים ניתן להחליף את הציור בשחזור הסביבה באמצעות "משחק" הרכבה תלת-ממדי )לדוגמא ,כשהאדם מתקשה לשרטט(; את הבדיקות הנזכרות כאן ניתן לערוך ברמה אינדיבידואלית או בקרב מספר פרטים ,בהתאם למטרת המחקר ,שתגדיר גם את הקבוצות שיכללו בבדיקה .יצוין כי הציור על-ידי הפרטים אינו נחשב מפה קוגניטיבית ,שכן היא קיימת במוח בלבד – זהו ייצוג הייצוג ,שהוא עצמו ייצוג של המציאות. משמעות המחקר בתחום המפות הקוגניטיביות האוטוביוגרפיות מתבטאת ביכולת הפענוח והפרשנות של אותן מפות ,בהתאם לשיטת החקירה שנבחרה .מקובל לערוך השוואה בין מפות שונות – כאלה שמקורן באנשים שונים ביחס לאותו המרחב או באותו אדם ביחס למרחבים שונים ,ולצורך ההשוואה ישנה חשיבות לאופן בו נוסחה בקשת החוקר ולאופן בו נערך המחקר .ניתן ,לדוגמא ,לנסח הבקשה באופן המכוון את הפרטים לערוך השוואה בין המפות השונות שיציירו )או יציגו בדרכים אחרות( ,והשוואה כזו עשויה להיות ערכית )לדוגמא ,טיבו של ההווה ביחס לעבר( ,גם אם הנחקר עצמו אינו מודע לכך במפורש .לעיתים קיים צורך להשלים את ממצאי המפה עם מידע נוסף שייאסף מהנשאלים ויסייע בהסברת הממצאים ,כשהבדיקה עצמה עשויה לכלול גם דיווח עצמי ) – (Self Reportמתן הסבר של הנחקר ביחס למפה אותה יצר, במהלך יצירתה או לאחר מכן ].[4 במפות הקוגניטיביות האוטוביוגרפיות ניתן לזהות במידה זו או אחרת את התרשמותו של הפרט מהמרחב ואת יחסו אליו – כלומר" ,דימוי סביבתי" .ניתן לראות למה הוא נותן דגש ,ולבחון האם זהו דגש נקודתי או שהוא חוזר על עצמו
במפות נוספות שמקורן בפרט זה .בבדיקה של מספר מפות ,המתייחסות לתקופות שונות ,ניתן לנסות ולבחון שינוי ,מעבר או טראומה שעבר או חווה הפרט )או לאבחן שינוי שלא היה ידוע לחוקר( ,לבחון את תחושותיו ביחס לכל תקופה וכן דעיכת זיכרונות שונים ברמה האישית ומידת הדיוק בזיכרונות מהעבר .בדיקת התחושה האישית של הפרט ביחס למרחבים שונים תאפשר לבצע את ההבחנה שהציע רלף ) (1976בין "מקום" ל"אי-מקום" ביחס למידת הניכור או השייכות במקומות שונים ] .[2המפה מבטאת גם את דפוסי השימוש של האדם במרחב ] .[11המיפוי הקוגניטיבי מציע אפשרות יעילה יחסית להשוואה בין סביבות המחייה של הפרט בעבר לבין חייו הנוכחיים ,ולבדיקת מידת ההשפעה של העבר על ההווה. במידה מסוימת ,ניתן גם ללמוד ממפת הפרט על החברה בה הוא חי ] .[11ניתן לנסות ולמצוא ביטוי לשינויים שחלו בחברה כולה ,לאתר תפיסות שהשתרשו ,ולבחון את האיזון בייצוג הפנימי בין מידע רטרוספקטיבי למידע אוטוביוגרפי; כאשר בודקים ומשווים מפות של מספר פרטים מאותה קבוצה או מכמה קבוצות ,ניתן לאתר הבדלים בין אישיים ) ,(Human variabilityהבדלים בין קבוצות אוכלוסייה ,הבדלים בין גילאים )הגיל הנוכחי או הגיל בו נוצר הייצוג המרחבי( והבדלים בין-דוריים ,הבדלי מגדר ואפיונים נוספים .לבדיקה קבוצתית יכולה להיות גם משמעות יישומית – ניתן לבחון ,לדוגמא ,את מידת התאמתו של תכנון לקבוצות האוכלוסייה להן הוא מיועד .דוגמאות נוספות לשימוש במפות קוגניטיביות אוטוביוגרפיות עשויות להיות בחינה של השפעות הגירה על הפרט ובדיקת התאקלמות במקום המגורים החדש ,בדיקה של זיכרונות ילדות אישיים ומשותפים ,בדיקת השפעות ההזדקנות על הזיכרון ,השוואת הבדלים בתפיסת אותה סביבה על-ידי גברים ונשים ועוד. מטרת הבדיקה בעבודה -עבודה זו הנה גישוש התחלתי ראשוני ביחס למה שניתן ללמוד על זיכרון אוטוביוגרפי מרחבי מתוך שרטוטי מבנה דירות-מגורים קודמות בהשוואה בין בני המשפחה ,תוך הדגמת מספר בדיקות נקודתיות אפשריות למפות-הקוגניטיביות האוטוביוגרפיות המצוירות שיצרו הנחקרים .בנוסף ,נציע בדיקות מורחבות עתידיות בתחום זה וגישות פוטנציאליות לניתוח ופענוח מפות קוגניטיביות בהן משמש התא המשפחתי כנקודת-מוצא .כלומר ,ישנו הבדל בין בדיקת בני משפחה לבין בדיקה של פרטים בודדים שאינם קשורים זה לזה – בין היתר משום שידוע כי יתכן עירוב בין אוטוביוגרפיות של אנשים שחיים יחד ].[9 חשיבות ומשמעות הבדיקה – דירות המגורים הן סביבת מחייה יומיומית שבה שהות הפרטים ארוכה וממושכת. זו סביבה שצריכה להיות אינטואיטיבית לפרט ,כדי שיוכל לעשות בה שימוש יומיומי שוטף וזו גם סביבה משמעותית עבורו ברמה הרגשית – זה המקום בו מתרחשים אירועים מסוימים שהם ברמה אישית-אינטימית ומשפחתית וזה המקום בו חש הפרט בטוח ומוגן ,כשהוא מנותק מהעולם החיצוני .זה מרחב שהפרט קשור אליו כחלק מתחושת 'מקום' .המחקר הגיאוגרפי מעניק משמעות רבה כיום לתכנון דירות מגורים – הנחקר ,בין היתר ,גם באמצעות שיטות של תחביר-המרחב – ויש לתחום היבטים יישומיים רחבים. בדיקתנו תשלב שיטות חקירה הנסמכות הן על בחינת המיפוי הקוגניטיבי והן על בחינת הדימוי הסביבתי ,כפי שהוגדרו לעיל ,תוך שילוב ביניהן והתייחסות לפוטנציאל המידע שתספק כל אחת מהן .שילוב זה מפחית מערכם של פרמטרים כמו מיקום מדויק ומעצים החשיבות של מה שבולט בעיני הפרטים .במקביל ישולבו לסירוגין ובמשולב שיטות כמותיות ואיכותיות ,בהתאם לצורך .במידת מה ,ננסה לבחון ידע ודימוי אינטר-סובייקטיבי של בני המשפחה ,תחושת המקום בקרבם ,והאופן בו הם תופסים וזוכרים את דירתם ,בהתאם למספר פרמטרים ,כפי שיוצגו בהמשך. יצוין כי נוכח קוצר היריעה לא התאפשרה בדיקה של זיכרון מבנה הדירה לאורך זמן שיכולה היתה לאפשר לבחון את התפתחות הזיכרון האוטוביוגרפי הדינמי ואת השינויים שחלים בו. מבנה השאלון -השאלון שבנינו פונה למשפחה כולה ומשתתפים בו בני המשפחה המעידים כי הם זוכרים את מבנה שתיים מדירות מגוריהם הקודמות לפחות ,בשאיפה ליצור מכנה משותף רחב ככל הניתן של דירות אותן זוכרים מספר בני משפחה -הורים וילדיהם .במסגרת השאלון התבקשו הנבדקים לציין את שנת הלידה )לחישוב גיל ומשך מגורים בדירות( ,ארץ לידה )לבחינת השפעות הגירה( ואת מין הילדים .בהמשך התבקשו לערוך רשימה של הדירות אותן זוכרים 3 בני משפחה לפחות )כלומר ,זוג ההורים וילד אחד( ולציין 2דירות לפחות )לא כולל הדירה הנוכחית( ,לצורך ההשוואה
ביניהן; בטבלה פורטו שנות המגורים בדירה ,לצורך חישוב ותק וזמן שעבר מאז המעבר ,המדינה בה היתה הדירה )לצורך בדיקת הגירה ומבני דירות אופייניים למדינות שונות( ומצוין האם הדירה בבעלות או בשכירות )מדד מסוים לתחושת שייכות(. בשלב השלישי ביקשנו מכל אחד מבני המשפחה לצייר )על נייר חלק וללא סרגל( את מבנה דירות המגורים הקודמות אותן הוא זוכר ,כמיטב זכרונו ויכולתו ,ומבלי להתייעץ עם יתר בני המשפחה או להסתכל על ציוריהם .במקרה בו כוללת הדירה יותר ממפלס אחד ,החלטנו שכל מפלס יצויר על דף נפרד ואנו נשקלל זאת כיחידה אחת .בהמשך סימן כל נבדק באמצעות חץ את החדר בו התגורר בדירה .בשלב האחרון התבקשו כל בני המשפחה לשבת יחד ,להסתכל על הדירות שצייר כל אחד מהם ,ולהגיע למסקנות משותפות )ביחס לכל בני המשפחה וביחס לכל הדירות( – לדוגמא ,זיהוי בן משפחה שדייק יותר מהאחרים בחלק מסוים של אחת הדירות או זכר פרט מהותי שהאחרים לא זכרו ,טעות משמעותית של בן משפחה או טעות חוזרת כלשהי .הנבדקים התבקשו שלא לשנות או "לתקן" את הדירות לאחר שסיימו לצייר אותן. השאלון נבנה בשלבים ובאופן הדרגתי ,הן כדי להדריך את הנבדקים ,והן כדי שלא תיווצר הפרעה או התנגשות בין המטלות השונות .יצוין כי במרבית המקרים לא נכחנו עם המשפחות בעת מילוי השאלון ,כדי שיעשו זאת כמיטב הבנתן, וכן לא ניתן פירוט ביחס להגדרת "מבנה הדירה" או הרכיבים שיש לכלול בו .נושא המחקר שהוצג לנחקרים היה "דירות מגורים" ונמנענו מהרחבה נוספת לגביו .הנחקר אמנם עשוי לשאול עצמו למה התכוונו החוקרים ולנסות ולכוון את תשובותיו ,אך הוא עשוי גם לפעול לפי שיקול דעת עצמאי. לצורך בדיקתנו ,בחרנו בשיטה של מפות מצוירות ,משום שמבנה דירה הינו מבנה-מידע מאורגן שלפרטים נוח להציג באופן ויזואלי מקובל ,המאפשר בסיס להשוואה אוניברסלית יחסית ,ולהבחין באפיון הייחודי בכל מפה ומפה .כלומר, איתור ידע אישי-יחסי לצד ידע אובייקטיבי-מציאותי ] .[11שרטוט מבנה דירה הוא ייצוג דו-ממדי שכיח של מרחב תלת- ממדי ועל כן הוא אמצעי פשוט יחסית לביטוי המרחבי עבור הפרטים .מבט-העל שמציע השרטוט הינו תפיסה מקובלת של דירות בקרב הציבור ומתאים למגוון רחב יחסית של מבנים. שלב ההתייעצות המשפחתית ,בצורת שאלה פתוחה ,הינו Self Reportהמבוצע לאחר ציור המפה .ניסינו לצמצם במידת האפשר את השפעתו על תהליך הציור .מתוך הניתוח שמבצעת המשפחה עצמה לציוריה ניתן ללמוד מה משמעותי בעיניהם ,למה הם מצפים – זה עשוי גם לכוון את הפרשנות שלנו ולתת לה תוקף. מטרתנו היתה לבחון את טיב והיקף הזיכרון הנקודתי של כל דירה וניסינו לצמצם ככל שאפשר מצב בו יערכו הנחקרים השוואה )מודעות או בלתי-מודעת( בין הדירות ו/או בינן לבין הדירה הנוכחית )שלא נכללה בבדיקה(. איסוף הנתונים והמפות בשאלון מאפשר בדיקה בארבע רמות (1) :בדיקת מספר מפות מצוירות של אותו אדם, ) (2השוואה בין בני משפחה (3) ,השוואה כללית בין קבוצות )גיל ,מגדר( (4) ,השוואה בין משפחות שונות. הבדיקה כללה 6משפחות )בנוסף ל 3-משפחות שהוצאו מהמחקר משום שלא היה בסיס להשוואה בין בני- המשפחה או משום שלא מילאו כשורה אחר ההנחיות ,אך החלטנו לכלול את מפותיהן בנספחים כדוגמאות אליהן נתייחס בהמשך( – שש המשפחות כללו 11הורים בגילאי 35עד 61ו 11-ילדים בגילאי 9עד – 33מתוכם 3בנות 7 .מתוך הנחקרים לא נולדו בישראל .בסך-הכל ,התקבלו 59מפות מצוירות של 13דירות מגורים ,שבשתיים מהן יותר ממפלס אחד )ועוד 22מפות שהוצאו מהבדיקה הכללית( .ותק המגורים הממוצע בדירות הינו 8שנים .הזמן שעבר מאז שסיימו לגור בדירות הינו 9שנים בממוצע .יצוין כי דירה אחת היתה בקיבוץ )נבדקה כדירה בשכירות( ,דירה נוספת היתה במרכז קליטה ודירה שלישית היתה מחוץ לישראל. ניתוח המפות הקוגניטיביות -להלן יופיעו עיקרי הניתוח ,מקורותיו הרעיוניים וממצאים בולטים ,לצד התייחסות למגבלות הבדיקה ,קשיים ואפשרויות בדיקה נוספות או חלופיות: לצורך ההפניות למראי-מקום במפות המצוירות הרלוונטיות ניתן קוד לכל מפה – לדוגמא – B-3-C1 :שפירושו "דירה "3של משפחה " "Bשצוירה על-ידי "ילד – "1החלק האחרון בקוד הינו בן המשפחה – F :אב – M ,אם – C1 ,הילד הראשון – C2 ,הילד השני וכו' .בדירות בהן מספר מפלסים יכלול הקוד תת-סיווג לפי קומה ,3_2 -לדוגמא – מפלס ""2 של "דירה ."3על-גבי כל מפה מופיעים נתוני המדידות שערכנו בה ומצורפת טבלה המסכמת את נתוני כל המפות.
אפיון סימבולי וסובייקטיבי -האנתרופולוגית מאירה וייס שואלת "כיצד מבנה אדם את ביתו? מהי המשמעות שהוא מייחס לו? כיצד הוא מחלק את ביתו? מהם הקריטריונים שעל-פיהם הוא עורך חלוקות כאלה? מהי המשמעות שהוא מייחס לחלקים שונים )סלון ,מטבח ,פינת אוכל ,חדר שינה( בדירתו ולגבולות שביניהם? כיצד הוא מסמן את הגבולות? כיצד הוא משדר בעלות על טריטוריות? מהי המשמעות שהוא מייחס לחפצים שונים )למיטה ,לתצלומים( בדירתו? מהם הגורמים שמסייעים בהבניה של חלוקת הסביבה הפיזית?" ].[8 נראה כי המפה הקוגניטיבית האוטוביוגרפית של דירת המגורים עשויה לספק לפחות תשובה חלקית .המפה עשויה לבטא את מידת השייכות למרחב ,ההיכרות האינטימית עימו ,ההקשר הסימבולי הניתן לאלמנטים ,כמו ציון השימוש במרחב או באובייקט כלשהו ,הקשר האישי למרחב ,שיוך מרחב לבן משפחה מסוים ,לעומת פונקציות ניטרליות ,ללא קשר אישי ,תפקיד בלבד ,ללא משמעות אישית ,ותוך הסתייעות בסימנים מוסכמים )ממד קולקטיבי( ].[11 הפרט עשוי לבטא את מה שלדעתו מרכזי וחשוב עבור משפחתו ,מה שייחודי בהשוואה למגוריו כיום ,מה שלדעתו חריג ומעניין ומה שלדעתו חיוני ,חשוב ומרכזי בכל דירת מגורים .יתכן גם ביטוי נוסטלגי – כמו ילדים שאינם חיים כיום בבית ההורים .כלומר ,זיכרון הדירה כביטוי לאינדיבידואליות של הפרט והמשפחה ,מעבר למבנה הפיזי של קירות וחללים .מחקר מקיף יותר עשוי לבחון גם את מידת הנוחות המרחבית ,שהיא אינדיבידואלית ומוגדרת על-ידי כל פרט ופרט. ניתן לשאול עד כמה קיים ביטוי לערכי המשפחה ,להתנהלותה ,לנורמות המקובלות בה ,לגבולות מדומיינים- סמויים ,לשליטה וכוח – וכיצד ניתן להבחין בכך ולבחון זאת .נראה ,שמבנה הדירה הוא פתח לאינטראקציות רבות בין בני המשפחה )חלוקת החדרים ,מטלות הבית (...וכי יתכן שוני בין תרבויות בסידור המבנה ובמידת השימוש בו. ניתן לזהות בחלק מהמפות מינוח שהשתרש במשפחה לחדרים ולפונקציות שונות בבית ,הייחודי לכל משפחה ומשפחה – לדוגמא" :בייסמנט" ולא "מרתף"" ,חדר כביסה" או "מרפסת שירות"" ,ויטרינה" או "מזנון"" ,חדר אורחים", "מקלחת ילדים" – ...זו דוגמא לתפיסה שעשויה לעבור מהורים לילדיהם ,ומעידה על הקשר שבין מרחב ושפה .ניתן לראות מי מבני המשפחה חורג מהמינוח המקובל בה. סוגיה חשובה ,לדעתנו ,היא עד כמה ההוראה "לשרטט" את "מבנה" הדירה השפיעה על השמטת רכיביה והיה בה כדי לצמצם את הביטוי האישי. בחיפוש אחר ביטוי לקשרי המשפחה ולמסגרת המשפחתית ,בדקנו איזה דגש ניתן למוקדי המפגש המשפחתיים בדירה – כמו סלון ומטבח – כפי שיפורט בהמשך. גבולות – בהמשך להיידיגר הגדיר הזרם הפנומנולוגי מרחב התנסותי אנושי כהיררכיה של מקומות בתוכם נמצא האדם – אין רצף ביניהם וישנם שינויים איכותיים במעברים בין מקומות שונים .ישנו ממד סימולטני-דיאלקטי – האדם נמצא בה בעת בכל המקומות גם יחד – כשהוא בדירה הוא גם בשכונה וגם בעיר .בנוסף ,ישנו משחק פנים-חוץ – כשהוא בדירה, יש קירות שהם גבול ,וכשהוא בשכונה הגבול נמוג .ההוויה הקיומית של בני-אדם כוללת מעברים רבים בין פנים-חוץ והיררכיה של מקומות. אוסף המפות המצוירות שבידנו יכול לאפשר לבדוק את הביטוי לגבולות הבית – מידת הדומיננטיות של הגבולות, הפתחים ,החלונות ,דלת הכניסה – ממד של פתיחות ,לצד טריטוריאליות ,מחסה ,הגנה וחיץ .יש לדירה משמעות מול הסביבה – ניתן לראות עד כמה ניכר בשרטוט קשר בין הבית לסביבתו החיצונית – למרות שלא התבקשו לשרטט אותה. הדבר תלוי גם בפונקציונליות של הסביבה )גינה ,מחסן ,חנייה ,שכנים( .ניתן לערוך גם השוואה בין טיב זיכרון גבולות פנימיים וחיצוניים – גם ביחס למציאות .במפה D-2-C2ניתן לראות נחקר ששרטט את חדר המדרגות בבניין וקטע מדירת השכנים ,במפה D-3_2-C1שרטט הנחקר גם את החנייה בקדמת הבית ,במפה E-2-C2מופיע מחסן חיצוני לדירה שיתר בני המשפחה לא ציינו .במקרה אחר ,ב A-1-M -וב – A-2-M -אין גבול לדירה – הגבול הוא קצה הדף. בנוסף ישנה הבחנה מקובלת בין מרחבים פרטיים וציבוריים ] – [11לדוגמא ,סלון בהשוואה לחדרים פנימיים ואינטימיים יותר בבית ,ואפשר לראות מה מידת ההפרדה בין מרחבים כפי שמתבטאת בציור.
ניתוק הרגש והתחושות מהמרחב -דירה לשעבר היא מרחב שלא שבים אליו בדרך-כלל .ניתן לשאול עד כמה היא מאבדת מהממד הרגשי מרגע שסיימה את "תפקידה ההיסטורי" ,שהרי קיים ניתוק מלא ממנה והיא עוברת לידי זרים. ואם כך ,עד כמה אכן אפשרי ניתוק רגשי מוחלט מדירה ,ואיך משפיע הדבר על הזיכרון האוטוביוגרפי. עצם הבקשה להיזכר בסביבת החיים של העבר שהוצגה בשאלון מעוררת ודאי תחושות ורגשות )נוסטלגיה, געגוע ,התרפקות ,ביקורת ,השוואה בלתי נמנעת להווה – (...ניתן לשאול האם זה עשוי לפגוע בדיוק או בהיזכרות ,והאם השאלון המקדים ממתן ,במידת מה ,את הממד הרגשי והופך כביכול את השרטוט ל"פעולה טכנית" גרידא .מנגד ,יתכן כי שרטוט הנראה "טכני" לכאורה דווקא מבטא תחושות – כמו ניכור ,זרות ,חוסר שייכות ,תחושת עקירה וחוסר הקשר ].[11 הפריטים הנכללים במפות המצוירות -כשעוסקים בתחושת 'מקום' ובדימוי סביבתי ,ההנחה היא שבני-אדם דומים ,כמעט זהים ,ביכולות הקוגניטיביות שלהם -לפי המחקר הקוגניטיבי .יש דברים שרבים קולטים ומזהים – דברים הבולטים בשטח שמתייחסים אליהם -לדוגמא ,התייחסות לגודל ,לממדים מסוימים – ולא לדברים אחרים .בני-האדם חיים באותה סביבה ,חשופים לאותה תקשורת ,לאותן סוגיות ,חווים אותן חוויות – זה יוצר סביבה ערכית משותפת ] .[4לדעתנו, חשוב לבחון היכן מסתיים הממד הקולקטיבי ומתחיל הביטוי האישי. באופן כללי ,בית המגורים עמוס בהתרחשויות ,זיכרונות רבים ופריטים אישיים ומשותפים שמספרם גדול מאד – ניתן לבחון על מה בחרו הנבדקים לוותר בשרטוט והיכן קיים ביטוי לריבוי הפריטים הזה; קנה-המידה של הבדיקה יוצר התמקדות בשטח קטן יחסית – ניתן לשאול האם הדבר עודד פירוט רכיבים במבנה ,והיכן היתה השמטה .כמו כן ,נראה כי לעיתים קשה להחליט מה לכלול ומה להשמיט כאשר מכירים היטב ובאופן מפורט מאד את המרחב .ניתן לשאול האם למקומות בהם נעשה שימוש יומיומי אינטנסיבי ניתנת תשומת לב מספקת כך שייחרטו בצורה מדויקת בזיכרון ,ואולי – משום שאנו כה רגילים אליהם – אין עוסקים בהם ברמה שתאפשר זיכרון מפורט מאד. בהתייחסות למידת הפירוט במפה המצוירת ,נראה שניתן לבחון את רוחב היריעה ואת מספר הפריטים ,מגוון סוגי הפריטים שצוירו ואת השטח והגודל בהם פורטו אזורים מסוימים בדירה – כלומר ,מקרים של Zoom-inנקודתי באזור מסוים ,שלו מייחסים חשיבות או שהזיכרון שלו עשיר ומפורט יותר .בנוסף ,נראה כי הפירוט ,צורתו ורכיביו תלויים במידה רבה באופיו ובאישיותו של הפרט .דוגמא לכך עשויה להיות התיאור המפורט באופן חריג – עד לרמת צבע הקיר ומיקומי הסקות -של האם במשפחה ,Dהכולל גם ממד סובייקטיבי )"חבל כביסה מעצבן"( וממד תיאורי )"מרפסת מלאה עציצים"( במידה מסוימת ,קיים אצל כל הנחקרים ביטוי כללי לתפיסת בית ,מושג הבית ודימוי שלו – זה עשוי להשפיע על הפרטים שיכללו או יחסירו בציוריהם – זהו ממד אוניברסלי יחסית עם השפעה חברתית-תרבותית רחבה למדי. ניתן גם לבדוק האם במשפחות מסוימות יש או אין פירוט במרחבים אינטימיים – חדרי השירותים ,חדר ההורים ומקלחת ההורים ,לדוגמא – והאם יש התייחסות שונה ל"חצר האחורית" של הבית – מזווה ,מרפסת שירות ,חדר כביסה וכו'. ערכנו השוואה בין גודל השרטוט של דירות בשכירות ) 188סמ"ר בממוצע( לדירות בבעלות המשפחה )203 סמ"ר בממוצע( וכן השוואה של מידת הפירוט בין שני סוגי הדירות 9.1 :פריטים מצוירים בממוצע בדירה בשכירות לעומת 14פריטים בממוצע בדירה בבעלות. יצוין כי החלטנו שלא לבדוק השפעות הגירה מאחר וזה תחום נפרד ,העומד בפני עצמו ,ודורש אפיון מחקר נפרד. בדקנו את הקשר בין מידת הפירוט במפה-המצוירת ביחס לוותק האישי בדירה )יתכן מצב בו הילדים התגוררו בה תקופות קצרות יותר( – בדקנו את מספר הפריטים המצוירים הממוצע לפי 4קבוצות ותק ,מתוך הנחה שככל שהוותק גדול יותר ,הפירוט רב יותר – 1-4שנים 9.1 :פריטים בממוצע 5-9 ,שנים 13.3 :פריטים בממוצע10- , 14שנים 18.75 :פריטים בממוצע ו 15-19-שנים 11.2 :פריטים בממוצע – בפועל התברר כי מיעוט דירות בהן הוותק גבוה מ 14-שנה עשוי היה להשפיע על התוצאות.
בנוסף נבדק גודל שרטוט הדירה ביחס לוותק – גם כאן שיערנו כי עם העלייה בוותק יגדל השרטוט ,העשוי לבטא מידת קשר ושייכות – 1-4שנים 157.6 :סמ"ר בממוצע 5-9 ,שנים 200.4 :סמ"ר בממוצע 10-14 ,שנים129 : סמ"ר בממוצע 15-19 ,שנים 299.3 :סמ"ר בממוצע. אופן ציור המפות ,הגורמים המשפיעים עליו וקשיים אפשריים במהלכו -מאחר ולא נכחנו במהלך ציור הדירות ,קשה יחסית לזהות עוגני זיכרון עליהם התבססו הפרטים במהלך השחזור וההיזכרות .עם זאת ,ניתן להבחין בין תפיסה/ציור של הדירה כמכלול תחום ,סגור ומוגדר בשונה מתפיסת הדירה כמספר חדרים המצטרפים זה לזה – יש משמעות להבדל בין שני סוגי התפיסה ,שיתכן כי מושפעים מהשימוש בדירה או משפיעים עליו ,או אולי מיכולות השחזור והזיכרון .נראה כי גם מבנה הדירה עצמו משפיע על התפיסה – אינטגרטיבי ומחובר או מפוזר ומבודל .דוגמא לקושי לקשור בין חלקי הדירה ומיקומם ניתן לראות במפה A-1-C1שצוירה על-ידי ילדה בת 12שעזבה את הדירה בגיל .3 גם במפה A-2-C1שציירה לדירה אותה עזבה בגיל 9ניכרת תפיסה של הדירה כמספר חדרים המצטרפים זה לזה – דוגמא נוספת לכך גם ב ;E-2-M-דוגמא לתפיסה סגורה עם גבולות ישרים נוקשים ניתן לראות בעמ' 7של משפחה F ובעמ' 4של משפחה .G נראה ,כי במקרים מסוימים ,חלק מהנבדקים התקשו בהמרת תלת-ממד לדו-ממד ופתרו זאת בצורות שונות של עיוות או השטחה .לדוגמא ,השטחת המטבח ב ,A-2-C2-השטחה של דלתות וחלונות אצל האם במשפחה .Eהתגלה כי רבים התקשו לשרטט חריגה פנימה או החוצה ביחס למבנה-דירה מלבני סטנדרטי .נראה ,כי קשה להעריך עד כמה בולט חדר החורג מהמלבן ,וכי מידת הדיוק בכך משתנה בין בני המשפחה .יתכן גם מצב בו ישנו פרט חריג שהאדם זוכר אך אינו יודע כיצד לציירו – כמו אם המשפחה ביחס לחדר המדרגות העגול בדירה 3של משפחה ,Dחיבור המסדרונות והחדרים במפה A-2-C1והקושי של כל בני משפחה Eלמקם את חדר ההורים במרכז הבית בדירה .2 דירה הנה מרחב תלת-ממדי סגור – ידוע כי ישנם הבדלים בייצוג המרחבי של מרחבים תלת-ממדיים סגורים, במיוחד כאשר הם כוללים כמה מפלסים – יש משמעות לשיוך המפלסי של אלמנטים שונים ויש הבדל בתפיסת המרחב הכוללת בהשוואה למרחבים פתוחים .עם זאת ,ביחס למרחב תלת-ממדי סגור ,קנה-המידה של דירת המגורים הוא קטן יחסית .כל בני משפחה Eהתקשו לחבר בין הקומות בדירה ,1בין היתר לאור קושי להיזכר ,וניסו לפתור זאת בדרכים שונות -נראה כי האם התקשתה בכך במיוחד ) .(E-1_2-Mהגדיל ועשה אחד הילדים ,בעל כשרון ציור ,שניסה להמחיש את זיכרונו בציור נוסף של חתך-צד ,משום שלטענתו כך הצליח להעביר בצורה טובה יותר את מבנה הבית וחיבור המפלסים ).(E-1-C2 אנו מעריכים ,כי תתכן השפעה אפשרית של מבנה הדירה הנוכחי – אותו לא התבקשו הנחקרים לשרטט – על הדימוי המצויר של דירותיהם הקודמות ,ויתכן גם ערבוב מידע בין הדירות השונות )כמו בסידור הפנימי של חדרים( .שאלה אפשרית למחקר נוסף עשויה להיות כיצד תופסים מבנה של דירות באופן כללי )מפה קוגניטיבית קטגוריאלית( ,מעבר למבנה הדירה הספציפית. במידה מסוימת ,יש משמעות לסמיכות דירות ישנות לחיי היומיום בהווה – כשעוברים בסמוך עשויים להיזכר בהן – ולהערכתנו מעברי דירות רבים הם למרחקים קצרים יחסית באותה עיר. בדקנו את הפער הממוצע בגודל שטח הדירות המצוירות של אותו אדם ,כמדד לעקביות ,וכדי להבין יותר את אפיוני המפות – הפער הממוצע הכללי הינו 83.3סמ"ר .הפער הממוצע לגברים 33.4 :סמ"ר ,לנשים117.5 : סמ"ר ולילדים 99 :סמ"ר. השתמשנו ביכולת לבחון מספר מפות של אותו אדם גם כדי לבחון עקביות במידת הפירוט -השוני במספר הפריטים המצוירים בדירות השונות שצייר – הפער הממוצע הכללי הינו 5.6פריטים .הפער הממוצע לגברים1.8 : פריטים ,לנשים 6 :פריטים ולילדים 9 :פריטים. לבחינה מסוימת של דעיכת זיכרון ,בדקנו את מידת הפירוט )פריטים מצוירים( ביחס לזמן שעבר מאז עברה המשפחה מהדירה – ומתוך השערה שככל שעבר זמן רב יותר ,הפירוט יהיה דליל יותר – 1-3שנים 15.9 :פריטים,
4-8שנים 12.1 :פריטים 9-12 ,שנים 10.8 :פריטים 13-18 ,שנים 8.4 :פריטים; לדעתנו ,בעמ' 6של משפחה Gניתן אולי למצוא ביטוי מסוים לדעיכת זיכרון אצל נבדק בן .70 הבדיקה העוקבת התייחסה לגודל הדירה ביחס לזמן שעבר מאז עזבה אותה המשפחה -זה עשוי לבטא זיכרון ותפיסה שונה מנקודות זמן שונות – אך צריך לזכור שבמקרים רבים עוברות המשפחות לדירות גדולות יותר. יתכן כי יש טעם להצליב בין שיעורי הפירוט והגודל ביחס לזמן שעבר ולבדוק את הזיקה ביניהם – 1-3שנים209.3 : סמ"ר 4-8 ,שנים 216.4 :סמ"ר 9-12 ,שנים 200.2 :סמ"ר 13-18 ,שנים 169.7 :סמ"ר. הבדלי מגדר – המחקר בתחום הבדלי מגדר במיפוי קוגניטיבי זוכה לתאוצה בשנים האחרונות – ידוע שיש הבדלים מסוימים בין המינים ביחס לידע מרחבי )כמו ניווט( ,אך הסיבות להם עדיין אינן ברורות במקרים רבים – ויתכן כי הם נובעים מניסיון חיים שונה ,מהשפעות תרבותיות ובמידת מה גם מאופן פעולה שונה של המוח; למרות הסתירות בין החוקרים ,מקובל לחשוב כי גברים מתייחסים למרחב אוקלידי בעוד נשים יתייחסו יותר לנקודות-ציון והסבריהן יהיו יותר מילוליים ,וכי גברים יכירו טוב יותר את המבנה הכללי ,בעוד נשים ירדו לפרטים .בנוסף ,ראייתם התלת-ממדית ותפיסתם המרחבית של גברים נחשבות טובות יותר .ניתן לצפות להבדל בהיקף הציור ובפרטים שייכללו בו – ובכך התמקדנו בבדיקתנו .שאלה נוספת שהעסיקה אותנו היא האם נשים זוכרות פירוט רב יותר והאם יש השפעה להבדלים בהתעניינויות בין המינים. לפי גישת גיאוגרפיית-הזמן ישנה שהות שונה של גברים ונשים בבית .אבות רבים הם המשתמשים בדירה שמשך שהותם היומית בה הוא הקצר ביותר בקרב בני המשפחה -מעורבותם בחיים השוטפים בבית נמוכה יותר .מנגד, אמהות שהן עקרות בית נמצאות בקצה השני של הסקאלה .משך השהות משפיע על מידת החשיפה למרחב .נשים רבות גם מנקות את הדירה באופן קבוע וגם זה מביא להיכרות אינטימית יותר .בנוסף ,יתכן כי במפות הקוגניטיביות המצוירות קיים ביטוי למרחבי הפעילות הנבדלים של הפרטים בתוך הדירה .ניתן לשאול האם נשים מייחסות לסביבת הבית משמעות שונה בהשוואה לגברים וכיצד משפיע הדבר על השרטוט. (1996) Cadwalladerמצא בבדיקת תיחום שכונות נתפסות ) (Perceived Neighborhoodsכי ישנה נטייה של נשים לתחום על-גבי מפת הרחובות שטח גדול יותר כשכונתן בהשוואה לתיחום שביצעו גברים ] – [1בחרנו לבדוק האם קיים לכך ביטוי גם ברבדים נוספים של סביבת המגורים ,ובמקרה זה – בציור מבנה הדירה. בדקנו את פערי הגודל בשטח הדירות שציירו נשים בהשוואה לגברים )לא כולל ילדים( – שטח שרטוט הדירה על-ידי נשים הינו 335.2סמ"ר בממוצע בהשוואה לממוצע של 138סמ"ר אצל הגברים – בהמשך בדקנו את פערי הגודל בשטח המטבח בשרטוט בין נשים וגברים – אחוז השטח שהוא מהווה מתוך סך שטח הדירה – הפער מצומצם יותר – 15.4%בממוצע אצל הנשים ו 13.5%-אצל הגברים; ערכנו השוואה של "אחוז המטבח" בין אבות ואמהות באותה משפחה – ונמצא פער ממוצע של 0.14%לטובת הנשים. בצורה דומה בדקנו את פער הגודל בשטח הסלון בשרטוט בין נשים וגברים – אחוז השטח שהוא מהווה מתוך סך שטח הדירה – לאחר שבכמה מקרים נראה היה כי הגברים נוטים לצייר סלון גדול יותר – נמצא כי הפער נמוך מאד – "אחוז סלון" ממוצע של 33.8%אצל נשים ו 33.5%-אצל גברים .השוואה נוספת ,בין אבות ואמהות באותה משפחה ,מצאה פער ממוצע של 3.6%לטובת הנשים. בדקנו גם שוני מגדרי באופן התיאור המרחבי – השוואה במידת הפירוט בין נשים וגברים – 19פריטים מצוירים בממוצע אצל נשים לעומת 4.7פריטים מצוירים בממוצע בקרב הגברים .בהמשך השוונו בין מספר הכיתובים שצוינו על ידי נשים ) 18.5בממוצע( למספר הכיתובים שציינו גברים ) 13.3בממוצע( .נערכה השוואה גם בין מספר הפריטים המצוירים בין אבות ואמהות באותה משפחה – התגלה פער ממוצע של 14.28פריטים לטובת הנשים; בנוסף ,בדקנו את מידת הפירוט )פריטים מצוירים( במטבח ,שנחשב כמרחב פעילות המזוהה עם נשים – נמצא כי הנשים כללו 4.7פריטי מטבח בממוצע לעומת 1.3פריטי מטבח בממוצע אצל הגברים. בוצעה בדיקה אינדיבידואלית ביחס לחדרו של הפרט בדירה – מספר הפריטים הממוצע שנשים ציירו בחדרן הינו ,2בהשוואה לממוצע של 0.72פריטים אצל הגברים .מדד נוסף בו השתמשנו היה "יחס חדר" – היחס בין
ממוצע גודל חדרי המגורים בשרטוט לגודל בו שרטט הפרט את חדרו ,כאשר לצורך ההשוואה גודל חדרו שווה ל.1- יחס החדר הממוצע של הנשים הינו 1.11בעוד יחס החדר הממוצע של הגברים הינו – 0.91כלומר ,הנשים ציירו את חדר ההורים כקטן יותר ממוצע גודל חדרי המגורים בעוד הגברים ציירו אותו גדול מהגודל הממוצע .ביחס לנתון זה יש לזכור כי במרבית הדירות השטח הפיזי של חדר ההורים הינו הגדול ביותר מבין חדרי המגורים. הבדלים בין הורים וילדים – נראה כי קיים הבדל בחשיפה למידע המרחבי של הדירות בין הורים לילדיהם, שהוא מעבר להבדלים ביכולות התפיסה המרחבית – להורים עשוי להיות ידע מפורט יותר של הדירה משום שהם רכשו ומכרו או שכרו אותה ובמרבית המקרים – במיוחד בדירות יד-ראשונה חדשות – הם גם הכירו את התכניות ההנדסיות של הדירה והתוודעו להן .ידע זה אמור להיות מקיף ומפורט אף יותר בדירות/בתים שתוכננו על-ידי ההורים ברמה מלאה או חלקית .עם זאת ,נראה שאין לכך השלכה ודאית על זיכרון מיקום האלמנטים השונים בדירה וסידורה הפנימי – אך זה גם תלוי ,בוודאי ,במידת מעורבותו של כל הורה בתהליך ובשיקולי הדעת שנלוו לו .בנוסף ,קיימת לעיתים החלפה של חדרים בין הילדים והשינוי הפנימי בחדרים אלה רב יותר מבחדרי ההורים .אין גם ספק שההורים מייחסים חשיבות אחרת לרכיבים שונים בהשוואה לילדיהם – השאלה היא היכן ניתן להבחין בכך. מבחינת פוטנציאל הבדיקה הבין-דורית – דעיכת זיכרון ,לדוגמא – גיל ההורים שנבדקו הוא 49.5שנה בממוצע וגיל הילדים הממוצע הינו 20.5שנה – פער הגילאים הממוצע ,לפיכך ,עומד על 29שנים – בסיס ההשוואה לבדיקה של דעיכת זיכרון הינו אפשרי אך צר יחסית – מבחינת הגיל בו התרחשה תפיסת המרחב על-ידי הילדים .כלומר ,ניתן להשוות בין שתי הקבוצות ביחס לזיכרון מלפני כעשר שנים. מבחינת גילאים ,למרות תיאורית התפתחות הקוגניציה המרחבית של בני-אדם לפי (1976) Mooreוגישתו של ז'אן פייג'ה -לפיה תהליך התפיסה המרחבית המופשטת מתבסס בשלבים במסגרת תהליך התפתחות מדורג ,ומגיע לבשלות לקראת גיל ,10כשההתפתחות הקוגניטיבית נשלמת בגיל -14החלטנו לבדוק ילדים בכל גיל – כל עוד יש להם זיכרון כלשהו מדירת המגורים שבאפשרותם להביא לביטוי ויזואלי – זאת משום שהתא המשפחתי הינו יישות מורכבת וגם לתפיסותיהם של גילאים נמוכים יש משמעות בתוכו .ברור כי תוקף בדיקה זו הינו חלקי ,אך יש חשיבות לבחינת קטעי הזיכרון של אותם ילדים ,שהם משתמשים לכל דבר במרחב. בדקנו את ההבדל בשטח הדירה המשורטטת בין הורים וילדים – השטח הממוצע במפות הילדים הינו 166.3סמ"ר בהשוואה ל 246.1-סמ"ר אצל ההורים .בנוסף ,ערכנו השוואה בין אחוז שטחו של הסלון בדירות שציירו – אצל ההורים מהווה הסלון 31.9%בממוצע ואצל הילדים רק 26.3%בממוצע – יתכן והדבר מעיד ,במידת מה ,על מתן חשיבות שונה למרחב זה. ערכנו השוואה בין מספר הפריטים המצוירים בדירות שציירו הילדים ) 14בממוצע( למספרם בדירות שציירו ההורים ) 12.6בממוצע( – קשה להבחין ,לדעתנו ,האם מדובר בהבדלי זיכרון או בדפוס ביטוי ויזואלי שונה – אך הפער אינו משמעותי .החלטנו לחלק את הילדים לבנים ובנות ,ולבחון את הפריטים בשתי הקבוצות – בניגוד להשערתנו ,הבנים ציירו יותר פריטים ) 13.7בממוצע( בהשוואה לבנות ) 9.8בממוצע(; בדקנו גם את הפער בין מספר הכיתובים של הורים ) 16בממוצע( לבין מספר הכיתובים שהכניסו ילדים ) 15.6בממוצע( – יתכן כי המבוגרים בחרו לפרט בכתב ולא לצייר. להשוואת הביטוי האינדיבידואלי של הפרט השוונו בין מספר הפריטים המצוירים שציירו הילדים בחדריהם ) 1.95פריטים בממוצע( למספר הפריטים שציירו ההורים בחדריהם ) 1.5פריטים בממוצע( .בדקנו מה אחוז פריטי החדר מסך הפריטים המצוירים בדירה בשתי הקבוצות – 16.1%אצל הילדים ו 12.1%-אצל ההורים .לבסוף בדקנו גם את השוני ב"יחס חדר" )שהוגדר לעיל( – 1.15בממוצע אצל הילדים ו 1.01-בממוצע אצל ההורים )לאור הפער בין אבות ואמהות( – כלומר ,הילדים מציירים את חדריהם כקטנים יותר מהממוצע וחדרי ההורים עדיין נותרים גדולים יותר.
בדקנו את הפער בין שטח שרטוט דירת הילדות )על-ידי הילדים( לבין הדירה הבאה אחריה – ממוצע דירת הילדות הינו 158סמ"ר ,ממוצע הדירה הבאה אחריה הינו 183.8סמ"ר והפער הממוצע 25.8 :סמ"ר )כאמור ,תיתכן הטיה לאור מעבר לדירות גדולות יותר .דירות עם יותר ממפלס אחד הוצאו מההשוואה(. השוואת גישוש בסיסית בין גיל התפיסה והיקף הזיכרון נערכה בין ממוצע הפריטים המצוירים בדירות מהן עברו הילדים עד גיל 3.8) 10פריטים בממוצע( והדירות מהן עברו לאחר גיל זה ) 17.9פריטים בממוצע( – בחרנו שלא להשוות את מספר הכיתובים משום שהוא אינו מעיד בהכרח על ידע נקודתי .לא ניתן לנתק זאת גם ממשך הזמן שעבר. במחקר קוגניטיבי יש משמעות להתייחסות גם למפות של מי שטעה או אינו זוכר באופן מלא – לאור זאת, להלן מספר דוגמאות למפותיהם של ילדים ולטעויות הניכרות בהן )בסוגריים – גיל המעבר מהדירה והגיל כיום(A- : ) 1-C1גיל – 3כיום (12קושי לזכור את מבנה החדרים ,אך יש זיכרון של מיקומם) A-2-C1 ,גיל – 9כיום (12קושי לחבר בין החדרים ולהעריך את גודלם) A-2-C2 ,גיל – 6כיום – (9זיכרון מפורט של שני מוקדים ,זיכרון של חלוקת הדירה למרחב משותף ולחדרים ,בעיה בהיררכיית גדלים והחסרת החלק האחורי של הדירה) D-1-C1 ,גיל – 7כיום – (25החסיר חדר ,ציור הדירה הפוך ביחס למציאות ,זכר בצורה טובה 6פריטים) E-1-C2 ,גיל – 6כיום – (22זכר את הרכב הדירה טוב יותר מהמיקומים ,זיכרון של חלוקת המפלסים )בציור המציג חתך-צד( ,זיכרון מפורט יחסית של תכולת אחד החדרים שאינו שלו ,זיכרון פחות מדויק של הקומה העליונה; נראה כי גודל המדגם קטן יחסית מכדי שניתן יהיה לפענח זאת בצורה מעמיקה יותר. הנתונים שבידינו מאפשרים גם השוואה בין משפחה למשפחה -אנו משערים כי למשפחות שונות יהיה דמיון מסוים בדרך ההתייחסות למרחב )ממד אינטר-סובייקטיבי( ובאופן בו הבינו וביצעו את הנחיות השאלון – נמצא כי מספר הפריטים המצוירים הממוצע למשפחה הינו ,77.3כשההתפלגות ;2 ,103 ,168 ,19 ,156 ,16 :מספר הכיתובים הממוצע למשפחה הינו ,91.8וההתפלגות .39 ,70 ,180 ,29 ,158 ,75 :למען ההגינות נזכיר כי המשפחות לא התבקשו לציין כיתובים או לכלול פריטים מצוירים – ויש צורך בבדיקה עם הנחיות מסוג זה כדי לערוך השוואה נוספת. ניתוח ויזואלי של המפות המצוירות -
במסגרת ניתוח הייצוג המרחבי מקובל להבחין בין מספר דרכים
אופייניות לייצוג המרחב על-ידי הפרטים ] ,[10המבחינות בין מידות דיוק ועיוות שונות ביחס למציאות: ) (1ייצוג חלקי -רק חלק מהמרחב מיוצג – לאור מחסור בידע או היכרות טובה של אזור אחד כששאר האזורים מוכרים פחות .דוגמא לכך ניתן לראות במפות.A-2-C2 ,D-1-C1 : ) (2רמת פירוט נמוכה – המרחב מיוצג בגבולותיו ,על-ידי השלד העיקרי ,אך תכניו הפנימיים מצומצמים .דוגמאותE- : ,1_2-C2עמ' 17במשפחה .I ) (3הגדלת אלמנטים – אלמנטים מסוימים מיוצגים בהגדלה – בהתאם למידת הזיכרון – ככל שזוכרים טוב יותר )או חשים שהזיכרון טוב יותר( ,כך מגדילים – הפירוט הפנימי אינו בהכרח גדל .יש ביטוי לתפיסה האישית – מקום מרכזי לאלמנטים מסוימים .דוגמאות) C-1-M :הסלון() C-2-M ,הסלון() A-2-C2 ,מרכז הבית()ׁ ◌A-2-C1 ,חדרה של הילדה(. ) (4אלמנטים ברמת פירוט גבוהה – – Zoom-inאזורים מסוימים שההיכרות איתם טובה יותר – יש פירוט רב יותר, בכפוף למידת הביטחון בדיוק הפרטים – לא בהכרח הגדלה של קנה-המידה .דוגמאות) D-3_2-F :במטבח(C-2-F , )בשירותים() C-2-M ,בשירותים( ,עמ' 8במשפחה ) Gחדרו של הילד() A-2-C2 ,במטבח ובפינת האוכל(. ) (5ייצוג בעזרת מקבצים – – Clustersייצוג פרטני ויצירת מקבצים של נקודות-ציון – שם הפירוט גבוה יותר – התייחסות לנקודות-ציון שבתוך אותם אזורים) E-2-M .החדרים() E-1_2-M ,החדרים(. מאחר ובדקנו מרחבים רבים שאינם נגישים כיום לבדיקה בשטח ,אין באפשרותנו לערוך השוואה למציאות. בכמה מקרים הוצע לנו לקבל את השרטוט ההנדסי המקורי של הדירות הישנות ,אך העדפנו להסתמך על הSelf Report- של המשפחות:
מבדיקת הניתוח שערכו בני המשפחה לציוריהם ,נראה כי חופש הפעולה היחסי שניתן להם הניב מספר דרכים לביצוע המטלה (1) :במרבית המשפחות בני המשפחה ישבו יחד וניתחו את ציוריהם ,כשהמסקנות נכתבו על- ידי אחד מהם .יתכן גם כי רק חלק מבני המשפחה השתתפו בכך – אך איננו יכולים לדעת זאת בוודאות (2) .משפחה Bמציגה את הניתוח בצורת רב-שיח – כל אחד תורם את אבחנותיו לגבי אחרים ולגביו – הילד מציין ששכח שהיה מקלחון לצד האמבטיה ואחותו מעירה "אבל אף פעם לא השתמשנו בו" (3) .במשפחות Gו I-הילדים אינם גרים עוד בבית ההורים – בני המשפחה ביצעו בנפרד את המטלות ובהמשך ניתח כל פרט את עצמו ביחס לאחרים ,השווה את ציוריו לציוריהם וכתב את רשמיו ביחס למשפחה כולה. לא היתה הנחייה מה לכלול בניתוח – פרט לדוגמאות של "בן משפחה שדייק יותר מהאחרים"" ,זכר משהו שהאחרים לא זכרו" או "טעה בצורה משמעותית" .מצאנו כי אחד המדדים המרכזיים שציינו הנבדקים הוא מידת הדמיון )לדוגמא" ,דמיון רב בין ההורים" במשפחה – (Aחלקם התייחסו לדמיון כללי וחלקם לדמיון נקודתי )משפחה (Iוניכרת התייחסות גם לטיב הזיכרון ,לדיוק בפירוט ,לפרופורציות ולמיקום החדרים וסידורם .את בעיות ההיזכרות והשרטוט של הילדים הגדירו כך" :מעורפל .דיוק חלקי" ) ,(A-1-C1זכר את קומת הכניסה טוב יותר מקומת המגורים )" ,(E-2-C2זכר מרכז הבית ,לא החדרים" ).(A-2-C2 המשפחות איתרו קשיים ,טעויות והשמטות החוזרים אצל כל בני המשפחה ) .(F-2 ,E-2 ,B-2מבחינת הבדלי הורים-ילדים ,בדרך-כלל הדיוק אצל אחד ההורים לפחות טוב יותר מהדיוק אצל הילדים )פרט למשפחה .(Eב- C-1ההורים זכרו לצייר חלון מאחורי ארון שהילד לא זכר; מבחינת הבדלי מגדר ,משפחות Cו E-ציינו טעויות בפרופורציות אצל האמהות ,ב I-2-ציור הדירה על-ידי האם הפוך מהמציאות ,בסך-הכל ציינו 3מקרים בהם האבות דייקו יותר )"דייק במבנה הכללי/החיצוני יותר מכולם" – (D-2ו 3-מקרים בהם טעו אבות ברמה מסוימת .האם במשפחה – Dדייקה מאד גם בפרטים וגם במבנה ,הילדה במשפחה Iדייקה בפרטים ובפרופורציות ובדירה F-1 דייקה האם יותר מהאב .כלומר ,קשה להסיק מכך משהו כללי לגבי הבדלים בין המינים – אך נראה שיש משמעות לבדיקה נקודתית :ב C-2-האב שכח לצייר את חדרו של הילד ורק האם זכרה חלון בין המטבח למרפסת השירות ,ב- D-3_4שכח האב מחסן בקצה המרפסת משום ש"אינו מכיר את הקומה" ובמשפחה Eהאם "התעקשה לנסות ולשחזר" מיקום חפצים ורהיטים.
בהתבסס על המפות המצוירות ניסינו גם להגדיר כמה דגמי שרטוט השונים מאופן השרטוט המקובל ולהשערתנו עשויים לחזור על עצמם בבדיקת מדגמים גדולים יותר – A-1-M (1) :הגבול החיצוני הוא גבול הדף(2) , עמ' 6במשפחה – Gמיקום יחסי של חדרי הבית ללא התייחסות לקשר ביניהם ולמיקומם בפועל ) (3עמ' 7ו8- במשפחה Gו – A-1-C2 -חיבור בין החדרים למסדרונות ללא חיבור בינם לבין עצמם (4) ,עמ' 6במשפחה – Iפירוט פנימי ברמה מופשטת שאינה בהכרח מעוגנת נקודתית ) (5היררכיה של גבולות באמצעות קו – לדוגמא ,קו מקווקו – לציון גבול שאינו פיזי בין מטבח וסלון ) C-2-Mו ,(C-2C1 -לסימון שטח מרפסות )עמ' 6במשפחה (Fאו מפתח חלון ) (6) .(F-2-Fעמ' 7במשפחה – Fחלוקה של הבית לרצועות וחלוקת-משנה שלהן לחדרים. הצעות לבדיקות מורחבות עתידיות -בעקבות הבדיקות והחקירה שערכנו התגבשו מספר רעיונות לבדיקה עתידית אפשרית של מיפוי קוגניטיבי אוטוביוגרפי של דירות המגורים וכן חלופות שונות לצורת החקירה בה פעלנו: ) (1יתכן כי מוטב היה לבקש מהפרטים לשרטט את חדריהם בדירות השונות ברמה מפורטת ,משום שהדבר עשוי אולי לבטא ממד סובייקטיבי ואוטוביוגרפי רב יותר. ) (2לצורך השוואה בין-דורית של זיכרון אוטוביוגרפי בתא המשפחתי ,ניתן היה לבקש מבני המשפחה לשרטט – לדוגמא – אזור בו בילו במהלך נסיעה משותפת לחו"ל ושלגביו לא היה להם ידע מוקדם כלשהו – או כל אירוע מרחבי משמעותי אחר שבו לא היה למי מבני המשפחה יתרון או הבדל מהותי כלשהו ביחס לאחרים. ) (3הבדיקה שערכנו התבססה על מודעות בלתי-נעזרת – קיימת אפשרות לבדוק זאת גם בצורה של מודעות נעזרת – ניתן ,לדוגמא ,לתת לבני המשפחה שרטוט מדויק של גבולות הדירה וחדריה ולבקש מהם להשלים את פירוט החפצים.
) (4יכול להיות מעניין לבקש משני בני משפחה לשרטט יחד ,לצפות בהם ולבחון מה תרומת הידע שמוסיף כל אחד מהם. ) (5ניתן לבחון הבדלים בין בית פרטי לבניין משותף וכן השפעות של מבנה בניין המגורים ,הקומה ומיקום הדירה במבנה. ) (6אפשר לבדוק שינוי באורח החיים בין דירות שונות – האם יש לדירה תפקיד שונה בהתאם לגודל ,סוג או אופי האזור בו היא ממוקמת ,וכיצד בא הדבר לידי ביטוי )השפעות סביבתיות(. ) (7בדיקה צורנית יותר תבדוק את הזיקה בין גודל השרטוט לבין שטח הדירות בפועל ,ותתכן גם השפעה לצורת הדירה )מלבנית ,מוארכת ,מבנה סגור/מרפסות בולטות וכו'(. ) (8יתכן ויש משמעות תפיסתית לכיוון הכיתובים – ניתן לראות האם ישנה מגמה כלשהי ,ומה היחס בין כיוון הכיתובים וכיוון הכניסה לבית. ) (9ניתן לנסות ולבדוק קשר בין החיבור הרגשי לדירה לבין החיבור הרגשי לסביבת הבית. ) (10למשפחות שבדקנו לא היה מכנה משותף מוגדר )פרט לכך שחלקן היגרו לישראל( .אין ספק שבדיקה למשפחות שיש ביניהן מכנה משותף עשויה להיות בעלת משמעות – באופן נקודתי או השוואתי .ניתן לבחון ,לדוגמא ,את השפעותיה של זיקה לדת. ) (11בחנו משפחות בטווח גילאים מסוים המייצג ,פחות או יותר ,שלב אחד במחזור חייה של משפחה – אין ספק שיש משמעות לבדיקה של משפחות בשלבים מבוגרים יותר ,לאחר שהילדים יצאו מהבית ,וחלקם אף עברו בעצמם מספר דירות .ניתן גם לבדוק משפחות צעירות יותר – לבחון את הדימוי הסביבתי של ההורים בדירה המשותפת הקודמת לעומת הדירות בהן גדל כל אחד מהם. סיכום -נראה ,כי בדיקתנו מאפשרת להבין מעט טוב יותר מתי כדאי להשתמש במפות קוגניטיביות אוטוביוגרפיות במסגרת בדיקת התא המשפחתי ומבהירה ,במידה מסוימת ,אלו התאמות יש לעשות לחקירה כדי ללמוד על אפיונים ספציפיים של הפרטים ושל ייצוגיהם המרחביים .עם זאת ,זוהי בדיקה ראשונית בלבד ,בהיקף מצומצם ,הנסמכת על מספר משפחות נמוך יחסית. הופתענו מריבוי הנתונים שאפשר להוציא מהמפה וממגוון הפילוחים שניתן לערוך להם ,ובמיוחד מהיכולת לנסות ולכמת את המידע האיכותי באופן מדיד )שאפשרי בבדיקת מרחב כמו דירה( ,ואנו מניחים כי במדגם בקנה-מידה גדול יותר, ניתן יהיה גם להגיע למסקנות מסוימות שבעבודה זו נותרו רק בגדר השערות ותהיות .ברור לנו ,שלא לכל מדידה כמותית שסקרנו אכן יימצא תוקף בבדיקה כזו. שאלה מהותית ,לדעתנו ,היא מה יכולת הדיוק של פרטים בשרטוט מסוג זה בהשוואה למפות קוגניטיביות אוטוביוגרפיות מסוגים אחרים .האם ההתמודדות עם מרחב הדירה מייצגת התמודדות מרחבית רגילה או שהיא שונה ממנה באופן משמעותי .אנו שואלים את עצמנו גם עד כמה מעמיק המחקר כיום ביחס להשפעה צורנית של המרחב או המתחם על יצירת המפה הקוגניטיבית שלו. בתוך כך ,הבחנו בקשיים ובמורכבות בבניית הבדיקה ובעריכתה .מבחינה מתודולוגית ,נראה כי קיים קושי כללי "להגיע" למשפחות בניסיון לבדוק את כל בני המשפחה .בנוסף ,מאחר שבמרבית המקרים לא נכחנו עם המשפחות בעת מילוי השאלון וביצירת המפות המצוירות ,נוצר מצב בו נאלצנו להוציא מהבדיקה שלוש משפחות ) 22מפות( – משום שבחלקן לא היה בסיס לעריכת השוואה בין בני המשפחה ,הציור לא נעשה לפי ההנחיות ובמקרה אחד אף נעשתה "עבודה משותפת" ביצירת המפות .עם זאת ,אין ספק שגם לכך יש תרומה לעבודה המתיימרת לבחון את "פוטנציאל הניתוח" של משפחות.
ביבליוגרפיה
[1] Cadwallader, Martin.(1996). "Urban Geography – An analytical approach". New Jersey: PrenticeHall.
[2] Portugali, Juval. (2005). "Cognitive Maps Are over 60" in COSIT 2005, LNCS 3693 by A.G. Cohn and D.M. Mark (Eds.) pp. 251-264. Berlin: Springer-Verlag.
[3] Rubin, C. David (Editor) (1986) "Autobiographical Memory". Duke University, Cambridge University Press.
] [4אומר ,יצחק – מתוך שיעורי הקורס "שיטות מחקר איכותיות" ,סמסטר ב' ,תשס"ו – 2006 ,החוג לגיאוגרפיה ולסביבת האדם ,אוניברסיטת תל אביב.
] [5אייל ,ניצה" .(1994) .מסע אל הזיכרון" .אור יהודה :ספרית מעריב.
] [6אתר ,ברוריה )" .(2006וזהו סוף הזיכרון" בתוך :מוסף בריאות ,עיתון "הארץ".18.6.2006 ,
]" [7גיאוגרפיה קוגניטיבית" בתוך" :האנציקלופדיה העברית" -כרך מילואים ג' ,תשס"ה -עמ' .263-265
] [8וייס ,מאירה )" .(1998הבנייה חברתית של בית :מקרה של נכות" בתוך" :החוויה הבין-תרבותית :מקראה באנתרופולוגיה" ,בעריכת משה שוקד ושלמה דשן ,ירושלים ותל אביב :הוצאת שוקן.
] [9פורטוגלי ,יובל -מתוך שיעורי הקורס "יסודות הגיאוגרפיה הקוגניטיבית" ,סמסטר ב' ,תשס"ו – 2006 ,החוג לגיאוגרפיה ולסביבת האדם ,אוניברסיטת תל אביב.
] [10פורת ,אמיר – מתוך שיעורי הקורס "התמצאות במרחב העירוני" ,סמסטר ב' ,תשס"ו – 2006 ,החוג לגיאוגרפיה ולסביבת האדם ,אוניברסיטת תל אביב.
] [11פנסטר ,טובי )" .(2002גבר אשכנזי ,אשה אתיופית" בתוך" :פנים" גיליון ,13עמ' .54-59