Page 1

‫אוניברסיטת תל אביב‬ ‫הפקולטה למדעי הרוח‬ ‫החוג לגיאוגרפיה ולסביבת האדם‬

‫עבודה מסכמת בקורס "יסודות הגיאוגרפיה הקוגניטיבית"‬

‫פוטנציאל הניתוח המחקרי בציורי מפות‬ ‫קוגניטיביות אוטוביוגרפיות של מבנה דירות‬ ‫מגורים קודמות בהשוואה בין בני המשפחה‬

‫מרצה‪ :‬פרופ' יובל פורטוגלי‬

‫מגישים‪:‬‬ ‫גיא גרניט‬ ‫רונה גלמן‬ ‫דורינה דויטש‬

‫סמסטר ב'‪ ,‬תשס"ו ‪ -‬יולי ‪2006‬‬


‫מבוא ‪ -‬עבודה זו תציע בחינה ראשונית בסיסית של פוטנציאל הלימוד אודות זיכרון אוטוביוגרפי מרחבי )שיוגדר‬ ‫בהמשך( מתוך שרטוטי מבנה דירות מגורים קודמות שבוצעו על‪-‬ידי בני אותה משפחה‪ .‬בנוסף‪ ,‬נסקור מספר בדיקות‬ ‫נקודתיות אפשריות למפות‪-‬הקוגניטיביות האוטוביוגרפיות המצוירות )הגדרה בהמשך( שיצרו הנחקרים‪ ,‬נציג השערות‬ ‫שונות והצעות לבדיקות מורחבות עתידיות בשדה זה לצד גישות פוטנציאליות לניתוח ופענוח מפות קוגניטיביות בהן משמש‬ ‫התא המשפחתי כנקודת‪-‬מוצא‪.‬‬

‫ראשית נתחיל בהגדרת הזיכרון האוטוביוגרפי ובהמשך נקשור אותו לזיכרון מרחבי‪-‬סביבתי ולגיאוגרפיה‬ ‫קוגניטיבית‪ .‬זיכרון אוטוביוגרפי הינו אחד מסוגי הזיכרון המעשיים המשמשים בחיי היומיום של בני‪-‬אדם‪ .‬באופן כללי‪,‬‬ ‫זיכרון זה הינו מאגר המכיל אוסף זיכרונות מחייו האישיים של הפרט‪ ,‬כאשר מחקרים הוכיחו כי לזכירת התנסויות אישיות‬ ‫שחווה הפרט יש עדיפות במוח על‪-‬פני זיכרונות אחרים ]‪ .[5‬כלומר‪ ,‬קיים הבדל בין זיכרון אוטוביוגרפי לבין זיכרון‬ ‫רטרוספקטיבי המתייחס לאירועים מהעבר באופן כללי‪ ,‬שאינם סובייקטיביים ]‪.[2‬‬ ‫מחקרים אחרים מצאו גם כי קצב השכחה של התנסויות אישיות אלה איטי יחסית ]‪ .[5‬מטבע הדברים‪ ,‬בני‪-‬אדם‬ ‫נוטים לזכור טוב יותר אירועים ואנשים שהם משמעותיים במיוחד‪ ,‬חריגים ומיוחדים‪ .‬זיכרונות אלה נשמרים בצורה מפורטת‬ ‫וחיה יותר בהשוואה לאירועים שגרתיים המתרחשים במועד קבוע ובסביבה מוכרת ]‪ .[5‬בדרך כלל‪ ,‬יש נטייה לזכור מקומות‬ ‫טוב יותר מאשר את ההתרחשות שהיתה בהם ]‪ .[9‬על‪-‬פי מחקרים נמצא גם כי זיכרונות "טובים" נשמרים טוב יותר‬ ‫בהשוואה לזיכרונות "רעים"‪ ,‬שיש נטייה לשכוח אותם ]‪.[3‬‬ ‫כוחו של הזיכרון מוגבל – לא ניתן לזכור שיחות ממושכות או אירועים ארוכי‪-‬טווח במלואם ]‪ .[3‬הזיכרון מורכב‬ ‫ממערכת של תמונות‪-‬נעות‪ ,‬כשהאדם קולט רק חלק ממה שהוא מתנסה בו‪ ,‬וזוכר קטעים‪ ,‬נקודות ופרטים מתוך‬ ‫ההתרחשות ]‪ .[3‬עם זאת‪ ,‬הזיכרון האוטוביוגרפי כולל רצף מידע רחב ביחס לזיכרונות אחרים ]‪ .[9‬הזיכרון האוטוביוגרפי‬ ‫מתחיל כזיכרון לטווח‪-‬קצר בזיכרון העבודה‪ ,‬ובהמשך חלקים מתוכו מועברים לזיכרון לטווח‪-‬ארוך ונאגרים בו‪ ,‬ומשם הם‬ ‫עשויים להישלף בעתיד‪ ,‬במידת הצורך‪ ,‬ולעבור חזרה לזיכרון העבודה ]‪.[9‬‬ ‫באשר לדעיכת הזיכרון‪ ,‬ובתוך כך הזיכרון האוטוביוגרפי‪ ,‬לפי ‪ ,(1996) Schacter‬המצוטט במאמרו של פורטוגלי‬ ‫]‪" ,[2‬באופן כללי הזיכרונות הופכים פחות נגישים באופן הדרגתי ככל שחולף זמן"‪ ,‬ואכן חוקרים שונים הציגו עקומות‬ ‫דעיכה‪/‬שכחה של זיכרון לאורך זמן‪ .‬עם זאת‪ ,‬יש הטוענים ]‪ [5‬כי על האירועים הבולטים והמרכזיים בחיי האדם לא חלים‬ ‫החוקים הרגילים של תהליכי הזכירה‪ ,‬וכי עקומת השכחה שלהם שונה מהותית‪ .‬לפיהם‪ ,‬זיכרונות אלה אינם נשכחים משום‬ ‫שהם "הופכים לחלק בלתי‪-‬נפרד מעצמיותו וזהותו של האדם" ובנוסף‪ ,‬משום שבמרבית המקרים בני‪-‬אדם נזכרים שוב‬ ‫ושוב באירועי חיים שיש להם משמעות בעיניהם ]‪ .[5‬זיכרונות מקושרים ביניהם הנחרטים ברצף של זמן עשויים להישמר‬ ‫כזיכרון אחד‪ ,‬וככזה הוא חשוף להליכי דעיכה )או פגיעה מוחית( שיחולו על ההתרחשות כולה ]‪.[3‬‬ ‫שימור הזיכרון האוטוביוגרפי מבוסס‪ ,‬כאמור‪ ,‬במידה רבה על "שחזור עצמי" של אירועי העבר ]‪ – [3‬מעין "סיפור"‬ ‫שהאדם מספר פעם אחר פעם לעצמו ולאחרים על שאירע לו‪ .‬שחזור זה נעשה בטכניקות המתבססות על אישיותו של‬ ‫הזוכר ועל מידת העניין שיש לו בשימור פרטי העבר‪ ,‬בהתעלמות מהם או בשכחתם ]‪ ,[3‬ויש להבחין גם בין יכולות הזיכרון‬ ‫של הפרט וקיבולתו לבין מה שהוא זוכר בפועל במקרים שונים‪.‬‬ ‫לשחזור העצמי הנזכר כאן ישנה חשיבות ומרכזיות בשיח הקוגניטיבי העכשווי‪ ,‬במסגרת חילוקי דעות מסוימים‬ ‫הקיימים בין פסיכולוגים ונוירולוגים החוקרים את מהלך דעיכת הזיכרון וסיבותיו – וכן בתוך כל אחת מהקבוצות‪ ,‬לצד‬ ‫השערותיהם של חוקרים מתחומים נוספים העוסקים בתחום‪ .‬מרבית הפסיכולוגים סבורים כי זיכרון נשכח הדועך עם הזמן‬ ‫אובד לנצח‪ .‬מנגד‪ ,‬יהיו שיטענו כי הוא נאגר במקום כלשהו‪ ,‬ורק מחכה ל"רמז" המתאים שיופנה אליו ויזניק אותו לחזית‪.‬‬ ‫המחקר הניורוביולוגי נוטה כיום לתמוך בדעה הרווחת בקרב הפסיכולוגים‪ ,‬משום שבהתאם לממצאיו‪ ,‬ככל שחולף זמן‬ ‫ניכרת הפחתה באורך הקשרים בין הנוירונים המייצגים התנסויות מסוימות במוח‪ .‬לפי ‪ ,Schacter‬בשלב מסוים עשויים ה‪-‬‬ ‫‪) engrams‬מינוח היפותטי לעקבות‪-‬זיכרון המאוכסנות במוח כשינוי פיזיקלי או ביוכימי( של זיכרון מסוים "להיעלם"‪.‬‬


‫שימור הזיכרון נסמך על רמזים בחיי היומיום המעוררים היזכרות באירוע ומביאים לשליפתו ולעיסוק מחשבתי בו‪.‬‬ ‫מחקרים אמפיריים ]‪ [2‬מראים כי בערך כשנה לאחר התרחשות אירוע ניתן עדיין לגשת אליו כמעט מכל רמז‪ ,‬אך עם הזמן‬ ‫טווח הרמזים המעורר אותו מצטמצם בהדרגה‪ .‬יש לכך הסבר נוירוביולוגי‪ ,‬לפיו בזמן הסמוך לאירוע ה‪ engram-‬הוא מקור‬ ‫עשיר באינפורמציה ובאופן יחסי נדרש רמז מצומצם ועקיף יחסית כדי למשוך את ה‪ engram-‬המתאים – לפי ‪.Schacter‬‬ ‫בנקודה זו משתלב "השחזור העצמי" – הממחיש את הממד הסובייקטיבי והאוטוביוגרפי של הזיכרון האנושי בכך‬ ‫שאותן התרחשויות אישיות מהעבר שהפרט נוטה להיזכר בהן בעצמו או לספר אודותן לעיתים קרובות‪ ,‬הופכות לזיכרונות‬ ‫שנוח מאד לגשת אליהם‪ ,‬גם בלי קשר לרמז מסוים‪ ,‬אך כאשר מתמודד הפרט עם התרחשות מהעבר שלא שחזר פעמים‬ ‫רבות במוחו‪ ,‬ה‪ engram-‬המייצג את האירוע הינו מקור אינפורמציה דליל יותר ויתעורר קושי בהיזכרות ]‪ .[2‬ישנם עזרים‬ ‫שונים להיזכרות באירועים מן העבר‪ ,‬כמו סימנים וציוני‪-‬דרך )כרונולוגיים‪ ,‬אסוציאטיביים ואחרים(‪.‬‬ ‫כיום מקובל לדבר גם על דעיכה עם הגיל – מאחר והזיכרון מאוכסן בתאי העצב של המוח‪ ,‬המונים יותר מ‪100-‬‬ ‫מיליארד‪ ,‬וכל אחד מהם עשוי להיות מקושר לעשרות‪-‬אלפי תאי עצב אחרים – בקשרים האחראים על אחסון המידע‬ ‫ואחזורו‪ ,‬והחל מגיל ‪ 50‬בערך‪ ,‬חלה התרופפות בקשרים אלה‪ ,‬המביאה להפרעות בזיכרון ]‪ .[6‬ישנם היבטים פיזיולוגיים‬ ‫המשפיעים על האופן בו נשמר הזיכרון‪ ,‬והם נחלקים לארבעה מנגנונים‪ (1) :‬אספקת הדם למוח – תאים פעילים מקבלים‬ ‫יותר דם וחמצן התורמים לתפקודם‪ (2) .‬התפצלויות והתחברויות בין תאים – יש חשיבות לסבך הקשרים ביניהם הדועך‬ ‫בגיל מבוגר‪ ,‬אך ניתן במידת מה לחדש את ההיקשרות‪ (3) .‬חומרי התיקון העצמי של התאים )גורם גדילה עצבי( מופרשים‬ ‫ככל שהם מופעלים יותר‪ (4) .‬צמיחת תאים חדשים – מחקרים עדכניים ]‪ [6‬טוענים כי קיימת צמיחה מתמדת של תאי עצב‬ ‫חדשים – גם בגילאים מבוגרים – והדבר תלוי בחשיפה לגירויים ובפעילות גופנית‪ .‬באופן כללי‪ ,‬קיים קשר בין מידת‬ ‫ההפעלה ואימוץ המוח בגיל מבוגר לבין מידת ההתבלות של תאי העצב האוגרים את הזיכרון‪ .‬למעשה‪ ,‬במידת‪-‬מה ניתן‬ ‫אולי לזהות כאן גם ממד חברתי‪-‬תרבותי – השפעת מקומו ותפקידו של הפרט בחברה ובמסגרות התעסוקה על טיב‬ ‫הזיכרון שלו‪.‬‬ ‫על אף הדעיכה הכרונולוגית‪ ,‬נמצא כי לקשישים יש גישה טובה יחסית לזיכרונות ילדותם ]‪ ,[3‬כחלק מסדרה של‬ ‫זיכרונות חזקים ומשמעותיים הקיימים ומשתמרים אצל כל אדם‪ ,‬כחלק מזהותו‪.‬‬ ‫סוגיה נוספת היא מידת הדיוק בשליפת הזיכרון האוטוביוגרפי ‪ -‬מקובל לחשוב‪ ,‬לדוגמא‪ ,‬כי קיימת נטייה להגזמה‬ ‫במידות אובייקטים ומרחבים בזיכרונות הילדות ]‪ .[5‬עם זאת‪ ,‬הפסיכולוג הבריטי אלן בדלי )‪ (Baddeley, 1990‬סבור כי‬ ‫"מרבית הזיכרונות האוטוביוגרפיים משוחררים מטעויות ומעיוותים‪ ,‬משום שבדרך‪-‬כלל בני‪-‬אדם זוכרים את הקווים הכלליים‬ ‫של אירועים שהיתה להם משמעות רגשית בחייהם"‪ .‬לפיו‪" ,‬טעויות בזכירה מתרחשות כאשר מנסים לשלוף מידע מפורט‬ ‫יותר לגבי אירוע מסוים‪ ,‬ובמוח לא קיים בסיס מידע מפורט מספיק אודותיו‪ .‬כאן נכנס לפעולה מנגנון המשלים את הפרטים‬ ‫החסרים בהתאם לצרכים ולציפיות הקיימים בהווה ובכפוף להשפעה חברתית"‪.‬‬ ‫יכולת הדיוק בזיכרון קשורה גם לכך שהזיכרון האוטוביוגרפי הוא יישות דינמית ועשוי להשתנות עם הזמן‪ .‬עצם‬ ‫זה שהזיכרון מבוסס על "סיפור שאנו מספרים שוב ושוב"‪ ,‬יוצר פתח למשחק בין ייצוג פנימי וחיצוני – הסיפור החוזר ונשנה‬ ‫של פרטי האירוע עשוי להביא לשינוי הדרגתי בסיפור ובזיכרון של מה שהתרחש בפועל‪ ,‬מסיבות שונות ]‪ .[2‬יש השפעה‬ ‫לנקודת‪-‬מבטו הסובייקטיבית של המתבונן‪ ,‬האדם הנוטע בזיכרונו את מה שהוא רואה‪ ,‬ואם ישנם אי‪-‬הבנה‪ ,‬עיוות או טעות‬ ‫ביחס למה שחווה‪ ,‬גם הם עשויים להתקבע בזיכרון‪ .‬על‪-‬כן‪ ,‬הזיכרון אינו מייצג בהכרח את "מה שקרה באמת" והוא נתון‬ ‫לפרשנויות אישיות‪ ,‬ומושפע מתפיסותיו ומכוונותיו של האדם‪ .‬הטעויות הנפוצות בזיכרון אינן מקריות‪ ,‬אלא שאובות מתוך‬ ‫הסיפורים שיצר הפרט והוא מאמין באמיתותם‪ ,‬גם אם אינם תואמים את המציאות‪ ,‬ושאליהם חיבר את זיכרונותיו ]‪.[3‬‬ ‫במקביל תתכן גם השפעה חיצונית על זיכרונו של הפרט – שינויים החלים בחברה או בחייו‪ ,‬שישנו גם הם את‬ ‫הזיכרון האוטוביוגרפי‪ .‬חוקרים רבים סבורים גם כי תבנית הזיכרון‪ ,‬טיבו ומהותו משתנים תוך כדי התפתחותו האישית של‬ ‫האדם‪ ,‬וכי הפרט מסוגל – מצד אחד – לאמץ זיכרון‪-‬סלקטיבי המותאם לצרכיו‪ ,‬ומצד שני – הזיכרונות עצמם עשויים‬ ‫להשפיע על הפרט ולהביא להשתנותו ]‪.[3‬‬


‫בנוסף ישנם גם "זיכרונות מיד‪-‬שנייה" – זיכרונות ארוכי‪-‬טווח בהם הפרט אינו זוכר את האירוע עצמו‪ ,‬אלא את‬ ‫מה שסיפרו לו עליו )ההורים‪ ,‬קרובי משפחה(‪ ,‬או את מה שמציגות תמונות האירוע – נוצר מיזוג בין ההתנסות הממשית‬ ‫ו"הזיכרון של הזיכרון" ]‪ .[5‬יתכן גם מצב של סיפור משותף‪-‬קולקטיבי בו קבוצות מספרות לעצמן על עברן‪ ,‬שעשוי להשתנות‬ ‫גם הוא עם השנים ]‪.[9‬‬ ‫מפה קוגניטיבית אוטוביוגרפית – נגדיר תחילה מהי "מפה קוגניטיבית" ובהמשך נתייחס ל"מפה קוגניטיבית‬ ‫אוטוביוגרפית" שהיא אחד מסוגי המפות הקוגניטיביות הנחקרים כיום‪ .‬מפה קוגניטיבית הנה מונח שטבע הפסיכולוג‬ ‫הביהביוריסטי אדוארד טולמן ב‪ ,1948-‬כשמצא כי מוחם של בעלי‪-‬חיים ובני‪-‬אדם יוצר – בעזרת החושים‪ ,‬וכחלק מהפעילות‬ ‫וההתנסות בסביבה ‪ -‬ייצוג פנימי )‪ (Internal Representation‬של העולם החיצוני‪ ,‬הסביבה והמרחב וכי יש במוחם הרבה‬ ‫מאד ייצוגים כאלה‪ ,‬לצד ייצוגים רבים שאינם מרחביים ]‪ .[7‬זו המפה הקוגניטיבית והיא מהווה‪ ,‬למעשה‪ ,‬סוג של זיכרון‬ ‫מרחבי‪ .‬הייצוג הפנימי עשוי להכיל אובייקט גדול מאד – כמו מדינה‪ ,‬עיר‪ ,‬שכונה או בניין ‪ -‬שלא ניתן לראותו בשלמותו )בכל‬ ‫פעם רואים רק חלקים ממנו(‪ ,‬והמוח יוצר תמונה שבמציאות לא ניתן לעולם לראותה במלואה‪ ,‬הכוללת גם את המבנה‬ ‫הכללי של המרחב ]‪ .[9‬יצירת מפה כזו נעשית גם על‪-‬סמך מידע חלקי‪ ,‬וכשאין נגישות למלוא האינפורמציה ]‪.[7‬‬ ‫הייצוג הזה אינו נחקר על‪-‬ידי גיאוגרפים בלבד‪ ,‬אלא גם על‪-‬ידי נוירוביולוגים‪ ,‬פסיכולוגים ודיסציפלינות אחרות‪.‬‬ ‫בעיה מתודולוגית עיקרית בהקשר זה הנה שלא ניתן לראות את המודלים הנוצרים במוח‪ ,‬הם אינם נגישים‪ ,‬וניתן רק לנסות‬ ‫וללמוד עליהם מתוך ההתנהגות הנראית לעין ]‪ .[9‬במחקר מקובל לנסות וללמוד בדרכים שונות‪ ,‬עקיפות וישירות‪,‬‬ ‫באמצעות כלים מדעיים שפותחו‪ ,‬על הייצוג הפנימי במוחם של בני‪-‬אדם ובעלי‪-‬חיים‪ ,‬אך לאור מורכבות המוח ופעולתו‪ ,‬גם‬ ‫עצם קיומו של ייצוג פנימי מוטל בספק על‪-‬ידי חוקרים מסוימים‪ ,‬בעוד חוקרים אחרים איתרו אזורים מוגדרים במוח היוצרים‬ ‫את המפה הקוגניטיבית והידע המרחבי ומשמשים גם בניווט‪ ,‬מציאת דרך‪ ,‬הערכת מרחקים וכיוונים‪ ,‬התמצאות במרחב‪,‬‬ ‫הבנת יחסים מרחביים ועוד – בין חוקרים אלה נמצאים גם אוקיף ונדאל )‪ ,(1978‬שני חוקרים שבחנו את אזור ההיפוקמפוס‬ ‫)‪ (Hippocampus‬במוח ומשייכים אליו את ייצור הידע המרחבי ואת המיפוי הקוגניטיבי‪ ,‬לצד מעורבותו בתהליכי למידה‬ ‫וזיכרון כלליים ]‪ .[9‬בנוסף לכך‪ ,‬זיהה המדע הקוגניטיבי במוח גם תאי‪-‬מקום הנכנסים לפעולה ברגע שהפרט מגיע למקום‬ ‫ספציפי‪.‬‬ ‫בהמשך להגדרת המפה הקוגניטיבית‪ ,‬מוגדר גם תהליך המיפוי הקוגניטיבי )‪ ,(Cognitive Mapping‬כתהליך‬ ‫פסיכולוגי בו האדם קולט‪ ,‬מארגן‪ ,‬מצפין‪ ,‬מפענח ושולף אינפורמציה על מיקומם היחסי של אובייקטים במרחב‪ .‬בהתאם‬ ‫לכן‪ ,‬נעשית הבחנה בין שלושה שלבים עיקריים בתהליך עיבוד הידע המרחבי‪ :‬זיכרון מצטבר )‪ (Spatial Storage‬של‬ ‫הייצוג בזיכרון לטווח‪-‬ארוך‪ ,‬חשיבה מרחבית )‪ (Spatial Thinking‬המתרחשת‪ ,‬לדוגמא‪ ,‬לאחר הישמע הנחיות החוקר‬ ‫ותוצר מרחבי )‪ (Spatial Output‬שהוא המפות המצוירות‪/‬הראיון וכו' )הגדרות בהמשך(‪ .‬המפה הקוגניטיבית‪ ,‬לפיכך‪ ,‬היא‬ ‫תוצר המיפוי הקוגניטיבי בנקודת זמן מסוימת ]‪.[4‬‬ ‫השימוש במפות קוגניטיביות בחיי היומיום הינו רב ומגוון‪ .‬מבחינות מסוימות – כמו התמצאות והכרת המרחב –‬ ‫המפה הקוגניטיבית הנה כורח קיומי של בעלי‪-‬חיים ובני‪-‬אדם‪ .‬מפה קוגניטיבית מסייעת גם לתכנון סדר היום של הפרטים‪,‬‬ ‫להיכרות עם מקום חדש על‪-‬סמך בסיס ידע קיים )מפה קוגניטיבית קטגוריאלית(‪ ,‬לזכירה של חוויות ורשמים‪ ,‬לבחירת‬ ‫מסלול או יעד מועדף‪ ,‬לגיבוש עמדה ויחס כלפי מקומות מסוימים ועוד‪ .‬למפות תפקיד מפתח בשגרת החיים‪ ,‬בזכות הייצוג‬ ‫הפנימי של סביבות הפעילות‪ :‬מיקום אלמנטים‪ ,‬מבנה פנימי וחיצוני של מרחבים‪ ,‬מסלולי גישה ועוד ]‪.[7‬‬ ‫חקר המפות הקוגניטיביות מספק מידע הן אודות האופן בו נשמר ומאורגן מידע מרחבי במוח והן לגבי סוג וטיב‬ ‫הידע הנכלל ומופיע בהן‪ .‬בנוסף‪ ,‬קיימת גם הבחנה בין ייצוג מרחבי אינדיבידואלי הייחודי לאדם מסוים לבין ייצוג קולקטיבי‬ ‫המשותף לכמה אנשים‪ ,‬ובמקרים רבים ייתכנו שילובים ביניהם – מנסים לבחון עד כמה ההתנהגות היא ייחודית או אופיינית‬ ‫)כמו במקרה של עיוותים במפות קוגניטיביות החוזרים אצל מרבית האנשים ומאפשרים לאפיין בכלליות את הידע המרחבי‬ ‫האנושי( – וניתן לערוך גם השוואות שונות בין פרטים‪.‬‬ ‫מבחינה מתודולוגית‪ ,‬וכחלק מריבוי ההגדרות של המפות הקוגניטיביות וההתייחסויות אליהן‪ ,‬מקובל להבחין‬ ‫לעיתים בין "מפה קוגניטיבית" ל"דימוי סביבתי" )‪ – (Environmental Image‬לפי הבחנה זו‪ ,‬המיפוי הקוגניטיבי בוחן את‬


‫אופן ארגון הידע המרחבי מבחינה אוקלידית‪/‬טופולוגית )מיקום‪ ,‬כיוונים‪ ,‬מידת הדיוק והקוהרנטיות במפה‪ ,‬התמצאות ועוד(‪.‬‬ ‫זו בדיקה של הידע הקונפיגורלי‪-‬תצורתי של האדם‪ .‬במקרה כזה‪ ,‬ישאף החוקר לצמצום הפער בין הזיכרון‪ ,‬החשיבה‬ ‫המרחבית והמפה שיציג הנחקר‪ ,‬כי ינסה להתחקות באופן מדויק ככל שניתן אחר המידע שבמוחו‪ .‬הדימוי הסביבתי‪ ,‬מנגד‪,‬‬ ‫עוסק בייצוג מנטלי של הסביבה‪ ,‬המשלב גם הערכות‪ ,‬תחושות ורגשות‪ .‬הדימוי בוחן גם את מה שזוכרים יותר או פחות‪,‬‬ ‫את מה שבולט בעיני הנחקר‪ ,‬מה שהותיר עליו רושם‪ ,‬משמעות הדברים ועוד‪ .‬במקרה זה‪ ,‬חשיבות הדיוק וטיב הזיכרון‬ ‫נמוכה יותר‪ ,‬ויתכנו גורמים שונים המשפיעים על הייצוג‪ .‬חשיבות הדימוי הוא בהשפעתו על קבלת החלטות בחיי הפרט ]‪.[4‬‬ ‫מפה קוגניטיבית אוטוביוגרפית ‪ – Autobiographic Cognitive Map -‬הנה הגדרה חדשה יחסית לתת‪-‬סיווג‬ ‫של המפות הקוגניטיביות‪ ,‬המתייחסת לאופי המפה‪ ,‬למקורותיה ולשימוש בה‪ .‬מפה זו הנה חלק מהזיכרון האוטוביוגרפי‬ ‫האישי של כל פרט ומבטאת את האופן בו זיכרון חוויות אישיות יומיומיות במרחב הופך לייצוג מרחבי במוח המושפע מחלוף‬ ‫הזמן‪ ,‬ייצוג המשקף זיכרון‪ .‬למפה זו תכונות דומות לזיכרון האוטוביוגרפי‪ ,‬כפי שנזכרו לעיל‪ ,‬ובתוך כך היותה יישות דינמית‪,‬‬ ‫עם תוכן שנבחר באופן סלקטיבי הכולל גם פרשנות אישית‪ .‬יש משמעות לשלב הביוגרפי בחייו של הפרט אחריו מנסה‬ ‫המחקר להתחקות ויש חשיבות לסוג הרמזים בהם משתמש החוקר כדי להפיק מפה ספציפית של העבר ]‪ .[2‬המפות הן‬ ‫יישויות אד‪-‬הוק הנוצרות במוחו של הנחקר כתוצאה מהרמז‪ ,‬שמציג בפניו החוקר‪ ,‬ועל‪-‬סמך המידע שנאגר בזיכרון לטווח‪-‬‬ ‫ארוך‪.‬‬ ‫בבדיקת מפה קוגניטיבית אוטוביוגרפית יש משמעות לממדים סובייקטיביים ותחושתיים – בדומה לרעיונות‬ ‫הגיאוגרפיה ההומניסטית שניסחו דיוויד לורנטל ואחרים‪ ,‬בדבר הקשר בין תפיסת המרחב לבין תחושה כלפי המרחב‪,‬‬ ‫האופן בו בני‪-‬אדם תופסים את סביבתם‪ ,‬מבינים אותה וזוכרים אותה )תפיסה נוסטלגית‪ ,‬לדוגמא(‪ ,‬והפער שבין החוויה לבין‬ ‫הידיעה‪ .‬לאור הביטוי האישי מאד של הפרט במפה האוטוביוגרפית‪ ,‬היא נקראת לעיתים גם בשם "מפה מנטלית" )מונח‬ ‫המתייחס במקרים אחרים גם למיפוי תפיסה קולקטיבית של תחושות( ]‪ .[9‬לפי פנסטר )‪ ,(2002‬המפה היא "סכימה של‬ ‫זהות היחיד‪ .‬מבטאת שונות וידע סימבולי ותחושתי"‪ .‬לעיתים מקובל לשלב את המפות האוטוביוגרפיות עם שיטות מחקר‬ ‫כמותיות ואיכותיות אחרות‪ ,‬כמו קבוצות מיקוד‪ ,‬ראיונות עומק‪ ,‬תצפיות ועוד‪.‬‬ ‫השיטות לבחינת המפות הקוגניטיביות האוטוביוגרפיות של פרטים הן מגוונות‪ ,‬ומציעות בעיקרן דרכים שונות‬ ‫להתחקות אחר הייצוג הפנימי המרחבי החמקמק והבלתי‪-‬נגיש שבמוח האנושי‪ .‬אחת הדרכים המקובלות היא לבקש‬ ‫מהנחקרים לצייר את המרחב מזיכרונם בהתאם להנחיות שונות‪ ,‬ניתן לבצע גם תשאול – בכתב או בעל‪-‬פה )ראיון(‪ .‬בנוסף‬ ‫ניתן גם לנתח טקסטים שכתב הנחקר בתקופות שונות בעברו‪ ,‬ניתן לשוטט עם הנחקר במרחב כלשהו ולבחון את תחושותיו‬ ‫וזיכרונותיו‪ ,‬ניתן להראות לו תצלומים מהעבר ולבחון מה זוכר או אינו זוכר ובמקרים מסוימים ניתן להחליף את הציור‬ ‫בשחזור הסביבה באמצעות "משחק" הרכבה תלת‪-‬ממדי )לדוגמא‪ ,‬כשהאדם מתקשה לשרטט(; את הבדיקות הנזכרות כאן‬ ‫ניתן לערוך ברמה אינדיבידואלית או בקרב מספר פרטים‪ ,‬בהתאם למטרת המחקר‪ ,‬שתגדיר גם את הקבוצות שיכללו‬ ‫בבדיקה‪ .‬יצוין כי הציור על‪-‬ידי הפרטים אינו נחשב מפה קוגניטיבית‪ ,‬שכן היא קיימת במוח בלבד – זהו ייצוג הייצוג‪ ,‬שהוא‬ ‫עצמו ייצוג של המציאות‪.‬‬ ‫משמעות המחקר בתחום המפות הקוגניטיביות האוטוביוגרפיות מתבטאת ביכולת הפענוח והפרשנות של אותן‬ ‫מפות‪ ,‬בהתאם לשיטת החקירה שנבחרה‪ .‬מקובל לערוך השוואה בין מפות שונות – כאלה שמקורן באנשים שונים ביחס‬ ‫לאותו המרחב או באותו אדם ביחס למרחבים שונים‪ ,‬ולצורך ההשוואה ישנה חשיבות לאופן בו נוסחה בקשת החוקר ולאופן‬ ‫בו נערך המחקר‪ .‬ניתן‪ ,‬לדוגמא‪ ,‬לנסח הבקשה באופן המכוון את הפרטים לערוך השוואה בין המפות השונות שיציירו )או‬ ‫יציגו בדרכים אחרות(‪ ,‬והשוואה כזו עשויה להיות ערכית )לדוגמא‪ ,‬טיבו של ההווה ביחס לעבר(‪ ,‬גם אם הנחקר עצמו אינו‬ ‫מודע לכך במפורש‪ .‬לעיתים קיים צורך להשלים את ממצאי המפה עם מידע נוסף שייאסף מהנשאלים ויסייע בהסברת‬ ‫הממצאים‪ ,‬כשהבדיקה עצמה עשויה לכלול גם דיווח עצמי )‪ – (Self Report‬מתן הסבר של הנחקר ביחס למפה אותה יצר‪,‬‬ ‫במהלך יצירתה או לאחר מכן ]‪.[4‬‬ ‫במפות הקוגניטיביות האוטוביוגרפיות ניתן לזהות במידה זו או אחרת את התרשמותו של הפרט מהמרחב ואת‬ ‫יחסו אליו – כלומר‪" ,‬דימוי סביבתי"‪ .‬ניתן לראות למה הוא נותן דגש‪ ,‬ולבחון האם זהו דגש נקודתי או שהוא חוזר על עצמו‬


‫במפות נוספות שמקורן בפרט זה‪ .‬בבדיקה של מספר מפות‪ ,‬המתייחסות לתקופות שונות‪ ,‬ניתן לנסות ולבחון שינוי‪ ,‬מעבר‬ ‫או טראומה שעבר או חווה הפרט )או לאבחן שינוי שלא היה ידוע לחוקר(‪ ,‬לבחון את תחושותיו ביחס לכל תקופה וכן דעיכת‬ ‫זיכרונות שונים ברמה האישית ומידת הדיוק בזיכרונות מהעבר‪ .‬בדיקת התחושה האישית של הפרט ביחס למרחבים שונים‬ ‫תאפשר לבצע את ההבחנה שהציע רלף )‪ (1976‬בין "מקום" ל"אי‪-‬מקום" ביחס למידת הניכור או השייכות במקומות שונים‬ ‫]‪ .[2‬המפה מבטאת גם את דפוסי השימוש של האדם במרחב ]‪ .[11‬המיפוי הקוגניטיבי מציע אפשרות יעילה יחסית‬ ‫להשוואה בין סביבות המחייה של הפרט בעבר לבין חייו הנוכחיים‪ ,‬ולבדיקת מידת ההשפעה של העבר על ההווה‪.‬‬ ‫במידה מסוימת‪ ,‬ניתן גם ללמוד ממפת הפרט על החברה בה הוא חי ]‪ .[11‬ניתן לנסות ולמצוא ביטוי לשינויים‬ ‫שחלו בחברה כולה‪ ,‬לאתר תפיסות שהשתרשו‪ ,‬ולבחון את האיזון בייצוג הפנימי בין מידע רטרוספקטיבי למידע‬ ‫אוטוביוגרפי; כאשר בודקים ומשווים מפות של מספר פרטים מאותה קבוצה או מכמה קבוצות‪ ,‬ניתן לאתר הבדלים בין‬ ‫אישיים )‪ ,(Human variability‬הבדלים בין קבוצות אוכלוסייה‪ ,‬הבדלים בין גילאים )הגיל הנוכחי או הגיל בו נוצר הייצוג‬ ‫המרחבי( והבדלים בין‪-‬דוריים‪ ,‬הבדלי מגדר ואפיונים נוספים‪ .‬לבדיקה קבוצתית יכולה להיות גם משמעות יישומית – ניתן‬ ‫לבחון‪ ,‬לדוגמא‪ ,‬את מידת התאמתו של תכנון לקבוצות האוכלוסייה להן הוא מיועד‪ .‬דוגמאות נוספות לשימוש במפות‬ ‫קוגניטיביות אוטוביוגרפיות עשויות להיות בחינה של השפעות הגירה על הפרט ובדיקת התאקלמות במקום המגורים‬ ‫החדש‪ ,‬בדיקה של זיכרונות ילדות אישיים ומשותפים‪ ,‬בדיקת השפעות ההזדקנות על הזיכרון‪ ,‬השוואת הבדלים בתפיסת‬ ‫אותה סביבה על‪-‬ידי גברים ונשים ועוד‪.‬‬ ‫מטרת הבדיקה בעבודה ‪ -‬עבודה זו הנה גישוש התחלתי ראשוני ביחס למה שניתן ללמוד על זיכרון אוטוביוגרפי‬ ‫מרחבי מתוך שרטוטי מבנה דירות‪-‬מגורים קודמות בהשוואה בין בני המשפחה‪ ,‬תוך הדגמת מספר בדיקות נקודתיות‬ ‫אפשריות למפות‪-‬הקוגניטיביות האוטוביוגרפיות המצוירות שיצרו הנחקרים‪ .‬בנוסף‪ ,‬נציע בדיקות מורחבות עתידיות בתחום‬ ‫זה וגישות פוטנציאליות לניתוח ופענוח מפות קוגניטיביות בהן משמש התא המשפחתי כנקודת‪-‬מוצא‪ .‬כלומר‪ ,‬ישנו הבדל‬ ‫בין בדיקת בני משפחה לבין בדיקה של פרטים בודדים שאינם קשורים זה לזה – בין היתר משום שידוע כי יתכן עירוב בין‬ ‫אוטוביוגרפיות של אנשים שחיים יחד ]‪.[9‬‬ ‫חשיבות ומשמעות הבדיקה – דירות המגורים הן סביבת מחייה יומיומית שבה שהות הפרטים ארוכה וממושכת‪.‬‬ ‫זו סביבה שצריכה להיות אינטואיטיבית לפרט‪ ,‬כדי שיוכל לעשות בה שימוש יומיומי שוטף וזו גם סביבה משמעותית עבורו‬ ‫ברמה הרגשית – זה המקום בו מתרחשים אירועים מסוימים שהם ברמה אישית‪-‬אינטימית ומשפחתית וזה המקום בו חש‬ ‫הפרט בטוח ומוגן‪ ,‬כשהוא מנותק מהעולם החיצוני‪ .‬זה מרחב שהפרט קשור אליו כחלק מתחושת 'מקום'‪ .‬המחקר‬ ‫הגיאוגרפי מעניק משמעות רבה כיום לתכנון דירות מגורים – הנחקר‪ ,‬בין היתר‪ ,‬גם באמצעות שיטות של תחביר‪-‬המרחב –‬ ‫ויש לתחום היבטים יישומיים רחבים‪.‬‬ ‫בדיקתנו תשלב שיטות חקירה הנסמכות הן על בחינת המיפוי הקוגניטיבי והן על בחינת הדימוי הסביבתי‪ ,‬כפי‬ ‫שהוגדרו לעיל‪ ,‬תוך שילוב ביניהן והתייחסות לפוטנציאל המידע שתספק כל אחת מהן‪ .‬שילוב זה מפחית מערכם של‬ ‫פרמטרים כמו מיקום מדויק ומעצים החשיבות של מה שבולט בעיני הפרטים‪ .‬במקביל ישולבו לסירוגין ובמשולב שיטות‬ ‫כמותיות ואיכותיות‪ ,‬בהתאם לצורך‪ .‬במידת מה‪ ,‬ננסה לבחון ידע ודימוי אינטר‪-‬סובייקטיבי של בני המשפחה‪ ,‬תחושת‬ ‫המקום בקרבם‪ ,‬והאופן בו הם תופסים וזוכרים את דירתם‪ ,‬בהתאם למספר פרמטרים‪ ,‬כפי שיוצגו בהמשך‪.‬‬ ‫יצוין כי נוכח קוצר היריעה לא התאפשרה בדיקה של זיכרון מבנה הדירה לאורך זמן שיכולה היתה לאפשר לבחון‬ ‫את התפתחות הזיכרון האוטוביוגרפי הדינמי ואת השינויים שחלים בו‪.‬‬ ‫מבנה השאלון ‪ -‬השאלון שבנינו פונה למשפחה כולה ומשתתפים בו בני המשפחה המעידים כי הם זוכרים את‬ ‫מבנה שתיים מדירות מגוריהם הקודמות לפחות‪ ,‬בשאיפה ליצור מכנה משותף רחב ככל הניתן של דירות אותן זוכרים‬ ‫מספר בני משפחה ‪ -‬הורים וילדיהם‪ .‬במסגרת השאלון התבקשו הנבדקים לציין את שנת הלידה )לחישוב גיל ומשך מגורים‬ ‫בדירות(‪ ,‬ארץ לידה )לבחינת השפעות הגירה( ואת מין הילדים‪ .‬בהמשך התבקשו לערוך רשימה של הדירות אותן זוכרים ‪3‬‬ ‫בני משפחה לפחות )כלומר‪ ,‬זוג ההורים וילד אחד( ולציין ‪ 2‬דירות לפחות )לא כולל הדירה הנוכחית(‪ ,‬לצורך ההשוואה‬


‫ביניהן; בטבלה פורטו שנות המגורים בדירה‪ ,‬לצורך חישוב ותק וזמן שעבר מאז המעבר‪ ,‬המדינה בה היתה הדירה )לצורך‬ ‫בדיקת הגירה ומבני דירות אופייניים למדינות שונות( ומצוין האם הדירה בבעלות או בשכירות )מדד מסוים לתחושת‬ ‫שייכות(‪.‬‬ ‫בשלב השלישי ביקשנו מכל אחד מבני המשפחה לצייר )על נייר חלק וללא סרגל( את מבנה דירות המגורים‬ ‫הקודמות אותן הוא זוכר‪ ,‬כמיטב זכרונו ויכולתו‪ ,‬ומבלי להתייעץ עם יתר בני המשפחה או להסתכל על ציוריהם‪ .‬במקרה בו‬ ‫כוללת הדירה יותר ממפלס אחד‪ ,‬החלטנו שכל מפלס יצויר על דף נפרד ואנו נשקלל זאת כיחידה אחת‪ .‬בהמשך סימן כל‬ ‫נבדק באמצעות חץ את החדר בו התגורר בדירה‪ .‬בשלב האחרון התבקשו כל בני המשפחה לשבת יחד‪ ,‬להסתכל על‬ ‫הדירות שצייר כל אחד מהם‪ ,‬ולהגיע למסקנות משותפות )ביחס לכל בני המשפחה וביחס לכל הדירות( – לדוגמא‪ ,‬זיהוי בן‬ ‫משפחה שדייק יותר מהאחרים בחלק מסוים של אחת הדירות או זכר פרט מהותי שהאחרים לא זכרו‪ ,‬טעות משמעותית‬ ‫של בן משפחה או טעות חוזרת כלשהי‪ .‬הנבדקים התבקשו שלא לשנות או "לתקן" את הדירות לאחר שסיימו לצייר אותן‪.‬‬ ‫השאלון נבנה בשלבים ובאופן הדרגתי‪ ,‬הן כדי להדריך את הנבדקים‪ ,‬והן כדי שלא תיווצר הפרעה או התנגשות‬ ‫בין המטלות השונות‪ .‬יצוין כי במרבית המקרים לא נכחנו עם המשפחות בעת מילוי השאלון‪ ,‬כדי שיעשו זאת כמיטב הבנתן‪,‬‬ ‫וכן לא ניתן פירוט ביחס להגדרת "מבנה הדירה" או הרכיבים שיש לכלול בו‪ .‬נושא המחקר שהוצג לנחקרים היה "דירות‬ ‫מגורים" ונמנענו מהרחבה נוספת לגביו‪ .‬הנחקר אמנם עשוי לשאול עצמו למה התכוונו החוקרים ולנסות ולכוון את‬ ‫תשובותיו‪ ,‬אך הוא עשוי גם לפעול לפי שיקול דעת עצמאי‪.‬‬ ‫לצורך בדיקתנו‪ ,‬בחרנו בשיטה של מפות מצוירות‪ ,‬משום שמבנה דירה הינו מבנה‪-‬מידע מאורגן שלפרטים נוח‬ ‫להציג באופן ויזואלי מקובל‪ ,‬המאפשר בסיס להשוואה אוניברסלית יחסית‪ ,‬ולהבחין באפיון הייחודי בכל מפה ומפה‪ .‬כלומר‪,‬‬ ‫איתור ידע אישי‪-‬יחסי לצד ידע אובייקטיבי‪-‬מציאותי ]‪ .[11‬שרטוט מבנה דירה הוא ייצוג דו‪-‬ממדי שכיח של מרחב תלת‪-‬‬ ‫ממדי ועל כן הוא אמצעי פשוט יחסית לביטוי המרחבי עבור הפרטים‪ .‬מבט‪-‬העל שמציע השרטוט הינו תפיסה מקובלת של‬ ‫דירות בקרב הציבור ומתאים למגוון רחב יחסית של מבנים‪.‬‬ ‫שלב ההתייעצות המשפחתית‪ ,‬בצורת שאלה פתוחה‪ ,‬הינו ‪ Self Report‬המבוצע לאחר ציור המפה‪ .‬ניסינו‬ ‫לצמצם במידת האפשר את השפעתו על תהליך הציור‪ .‬מתוך הניתוח שמבצעת המשפחה עצמה לציוריה ניתן ללמוד מה‬ ‫משמעותי בעיניהם‪ ,‬למה הם מצפים – זה עשוי גם לכוון את הפרשנות שלנו ולתת לה תוקף‪.‬‬ ‫מטרתנו היתה לבחון את טיב והיקף הזיכרון הנקודתי של כל דירה וניסינו לצמצם ככל שאפשר מצב בו יערכו‬ ‫הנחקרים השוואה )מודעות או בלתי‪-‬מודעת( בין הדירות ו‪/‬או בינן לבין הדירה הנוכחית )שלא נכללה בבדיקה(‪.‬‬ ‫איסוף הנתונים והמפות בשאלון מאפשר בדיקה בארבע רמות‪ (1) :‬בדיקת מספר מפות מצוירות של אותו אדם‪,‬‬ ‫)‪ (2‬השוואה בין בני משפחה‪ (3) ,‬השוואה כללית בין קבוצות )גיל‪ ,‬מגדר(‪ (4) ,‬השוואה בין משפחות שונות‪.‬‬ ‫הבדיקה כללה ‪ 6‬משפחות )בנוסף ל‪ 3-‬משפחות שהוצאו מהמחקר משום שלא היה בסיס להשוואה בין בני‪-‬‬ ‫המשפחה או משום שלא מילאו כשורה אחר ההנחיות‪ ,‬אך החלטנו לכלול את מפותיהן בנספחים כדוגמאות אליהן נתייחס‬ ‫בהמשך( – שש המשפחות כללו ‪ 11‬הורים בגילאי ‪ 35‬עד ‪ 61‬ו‪ 11-‬ילדים בגילאי ‪ 9‬עד ‪ – 33‬מתוכם ‪ 3‬בנות‪ 7 .‬מתוך‬ ‫הנחקרים לא נולדו בישראל‪ .‬בסך‪-‬הכל‪ ,‬התקבלו ‪ 59‬מפות מצוירות של ‪ 13‬דירות מגורים‪ ,‬שבשתיים מהן יותר ממפלס אחד‬ ‫)ועוד ‪ 22‬מפות שהוצאו מהבדיקה הכללית(‪ .‬ותק המגורים הממוצע בדירות הינו ‪ 8‬שנים‪ .‬הזמן שעבר מאז שסיימו לגור‬ ‫בדירות הינו ‪ 9‬שנים בממוצע‪ .‬יצוין כי דירה אחת היתה בקיבוץ )נבדקה כדירה בשכירות(‪ ,‬דירה נוספת היתה במרכז‬ ‫קליטה ודירה שלישית היתה מחוץ לישראל‪.‬‬ ‫ניתוח המפות הקוגניטיביות ‪ -‬להלן יופיעו עיקרי הניתוח‪ ,‬מקורותיו הרעיוניים וממצאים בולטים‪ ,‬לצד התייחסות‬ ‫למגבלות הבדיקה‪ ,‬קשיים ואפשרויות בדיקה נוספות או חלופיות‪:‬‬ ‫לצורך ההפניות למראי‪-‬מקום במפות המצוירות הרלוונטיות ניתן קוד לכל מפה – לדוגמא‪ – B-3-C1 :‬שפירושו‬ ‫"דירה ‪ "3‬של משפחה "‪ "B‬שצוירה על‪-‬ידי "ילד ‪ – "1‬החלק האחרון בקוד הינו בן המשפחה‪ – F :‬אב‪ – M ,‬אם‪ – C1 ,‬הילד‬ ‫הראשון‪ – C2 ,‬הילד השני וכו'‪ .‬בדירות בהן מספר מפלסים יכלול הקוד תת‪-‬סיווג לפי קומה ‪ ,3_2 -‬לדוגמא – מפלס "‪"2‬‬ ‫של "דירה ‪ ."3‬על‪-‬גבי כל מפה מופיעים נתוני המדידות שערכנו בה ומצורפת טבלה המסכמת את נתוני כל המפות‪.‬‬


‫אפיון סימבולי וסובייקטיבי ‪ -‬האנתרופולוגית מאירה וייס שואלת "כיצד מבנה אדם את ביתו? מהי המשמעות‬ ‫שהוא מייחס לו? כיצד הוא מחלק את ביתו? מהם הקריטריונים שעל‪-‬פיהם הוא עורך חלוקות כאלה? מהי המשמעות שהוא‬ ‫מייחס לחלקים שונים )סלון‪ ,‬מטבח‪ ,‬פינת אוכל‪ ,‬חדר שינה( בדירתו ולגבולות שביניהם? כיצד הוא מסמן את הגבולות?‬ ‫כיצד הוא משדר בעלות על טריטוריות? מהי המשמעות שהוא מייחס לחפצים שונים )למיטה‪ ,‬לתצלומים( בדירתו? מהם‬ ‫הגורמים שמסייעים בהבניה של חלוקת הסביבה הפיזית?" ]‪.[8‬‬ ‫נראה כי המפה הקוגניטיבית האוטוביוגרפית של דירת המגורים עשויה לספק לפחות תשובה חלקית‪ .‬המפה‬ ‫עשויה לבטא את מידת השייכות למרחב‪ ,‬ההיכרות האינטימית עימו‪ ,‬ההקשר הסימבולי הניתן לאלמנטים‪ ,‬כמו ציון השימוש‬ ‫במרחב או באובייקט כלשהו‪ ,‬הקשר האישי למרחב‪ ,‬שיוך מרחב לבן משפחה מסוים‪ ,‬לעומת פונקציות ניטרליות‪ ,‬ללא קשר‬ ‫אישי‪ ,‬תפקיד בלבד‪ ,‬ללא משמעות אישית‪ ,‬ותוך הסתייעות בסימנים מוסכמים )ממד קולקטיבי( ]‪.[11‬‬ ‫הפרט עשוי לבטא את מה שלדעתו מרכזי וחשוב עבור משפחתו‪ ,‬מה שייחודי בהשוואה למגוריו כיום‪ ,‬מה‬ ‫שלדעתו חריג ומעניין ומה שלדעתו חיוני‪ ,‬חשוב ומרכזי בכל דירת מגורים‪ .‬יתכן גם ביטוי נוסטלגי – כמו ילדים שאינם חיים‬ ‫כיום בבית ההורים‪ .‬כלומר‪ ,‬זיכרון הדירה כביטוי לאינדיבידואליות של הפרט והמשפחה‪ ,‬מעבר למבנה הפיזי של קירות‬ ‫וחללים‪ .‬מחקר מקיף יותר עשוי לבחון גם את מידת הנוחות המרחבית‪ ,‬שהיא אינדיבידואלית ומוגדרת על‪-‬ידי כל פרט‬ ‫ופרט‪.‬‬ ‫ניתן לשאול עד כמה קיים ביטוי לערכי המשפחה‪ ,‬להתנהלותה‪ ,‬לנורמות המקובלות בה‪ ,‬לגבולות מדומיינים‪-‬‬ ‫סמויים‪ ,‬לשליטה וכוח – וכיצד ניתן להבחין בכך ולבחון זאת‪ .‬נראה‪ ,‬שמבנה הדירה הוא פתח לאינטראקציות רבות בין בני‬ ‫המשפחה )חלוקת החדרים‪ ,‬מטלות הבית‪ (...‬וכי יתכן שוני בין תרבויות בסידור המבנה ובמידת השימוש בו‪.‬‬ ‫ניתן לזהות בחלק מהמפות מינוח שהשתרש במשפחה לחדרים ולפונקציות שונות בבית‪ ,‬הייחודי לכל משפחה‬ ‫ומשפחה – לדוגמא‪" :‬בייסמנט" ולא "מרתף"‪" ,‬חדר כביסה" או "מרפסת שירות"‪" ,‬ויטרינה" או "מזנון"‪" ,‬חדר אורחים"‪,‬‬ ‫"מקלחת ילדים"‪ – ...‬זו דוגמא לתפיסה שעשויה לעבור מהורים לילדיהם‪ ,‬ומעידה על הקשר שבין מרחב ושפה‪ .‬ניתן לראות‬ ‫מי מבני המשפחה חורג מהמינוח המקובל בה‪.‬‬ ‫סוגיה חשובה‪ ,‬לדעתנו‪ ,‬היא עד כמה ההוראה "לשרטט" את "מבנה" הדירה השפיעה על השמטת רכיביה והיה‬ ‫בה כדי לצמצם את הביטוי האישי‪.‬‬ ‫בחיפוש אחר ביטוי לקשרי המשפחה ולמסגרת המשפחתית‪ ,‬בדקנו איזה דגש ניתן למוקדי המפגש‬ ‫המשפחתיים בדירה – כמו סלון ומטבח – כפי שיפורט בהמשך‪.‬‬ ‫גבולות – בהמשך להיידיגר הגדיר הזרם הפנומנולוגי מרחב התנסותי אנושי כהיררכיה של מקומות בתוכם נמצא‬ ‫האדם – אין רצף ביניהם וישנם שינויים איכותיים במעברים בין מקומות שונים‪ .‬ישנו ממד סימולטני‪-‬דיאלקטי – האדם נמצא‬ ‫בה בעת בכל המקומות גם יחד – כשהוא בדירה הוא גם בשכונה וגם בעיר‪ .‬בנוסף‪ ,‬ישנו משחק פנים‪-‬חוץ – כשהוא בדירה‪,‬‬ ‫יש קירות שהם גבול‪ ,‬וכשהוא בשכונה הגבול נמוג‪ .‬ההוויה הקיומית של בני‪-‬אדם כוללת מעברים רבים בין פנים‪-‬חוץ‬ ‫והיררכיה של מקומות‪.‬‬ ‫אוסף המפות המצוירות שבידנו יכול לאפשר לבדוק את הביטוי לגבולות הבית – מידת הדומיננטיות של הגבולות‪,‬‬ ‫הפתחים‪ ,‬החלונות‪ ,‬דלת הכניסה – ממד של פתיחות‪ ,‬לצד טריטוריאליות‪ ,‬מחסה‪ ,‬הגנה וחיץ‪ .‬יש לדירה משמעות מול‬ ‫הסביבה – ניתן לראות עד כמה ניכר בשרטוט קשר בין הבית לסביבתו החיצונית – למרות שלא התבקשו לשרטט אותה‪.‬‬ ‫הדבר תלוי גם בפונקציונליות של הסביבה )גינה‪ ,‬מחסן‪ ,‬חנייה‪ ,‬שכנים(‪ .‬ניתן לערוך גם השוואה בין טיב זיכרון גבולות‬ ‫פנימיים וחיצוניים – גם ביחס למציאות‪ .‬במפה ‪ D-2-C2‬ניתן לראות נחקר ששרטט את חדר המדרגות בבניין וקטע‬ ‫מדירת השכנים‪ ,‬במפה ‪ D-3_2-C1‬שרטט הנחקר גם את החנייה בקדמת הבית‪ ,‬במפה ‪ E-2-C2‬מופיע מחסן חיצוני‬ ‫לדירה שיתר בני המשפחה לא ציינו‪ .‬במקרה אחר‪ ,‬ב‪ A-1-M -‬וב‪ – A-2-M -‬אין גבול לדירה – הגבול הוא קצה הדף‪.‬‬ ‫בנוסף ישנה הבחנה מקובלת בין מרחבים פרטיים וציבוריים ]‪ – [11‬לדוגמא‪ ,‬סלון בהשוואה לחדרים פנימיים‬ ‫ואינטימיים יותר בבית‪ ,‬ואפשר לראות מה מידת ההפרדה בין מרחבים כפי שמתבטאת בציור‪.‬‬


‫ניתוק הרגש והתחושות מהמרחב ‪ -‬דירה לשעבר היא מרחב שלא שבים אליו בדרך‪-‬כלל‪ .‬ניתן לשאול עד כמה‬ ‫היא מאבדת מהממד הרגשי מרגע שסיימה את "תפקידה ההיסטורי"‪ ,‬שהרי קיים ניתוק מלא ממנה והיא עוברת לידי זרים‪.‬‬ ‫ואם כך‪ ,‬עד כמה אכן אפשרי ניתוק רגשי מוחלט מדירה‪ ,‬ואיך משפיע הדבר על הזיכרון האוטוביוגרפי‪.‬‬ ‫עצם הבקשה להיזכר בסביבת החיים של העבר שהוצגה בשאלון מעוררת ודאי תחושות ורגשות )נוסטלגיה‪,‬‬ ‫געגוע‪ ,‬התרפקות‪ ,‬ביקורת‪ ,‬השוואה בלתי נמנעת להווה‪ – (...‬ניתן לשאול האם זה עשוי לפגוע בדיוק או בהיזכרות‪ ,‬והאם‬ ‫השאלון המקדים ממתן‪ ,‬במידת מה‪ ,‬את הממד הרגשי והופך כביכול את השרטוט ל"פעולה טכנית" גרידא‪ .‬מנגד‪ ,‬יתכן כי‬ ‫שרטוט הנראה "טכני" לכאורה דווקא מבטא תחושות – כמו ניכור‪ ,‬זרות‪ ,‬חוסר שייכות‪ ,‬תחושת עקירה וחוסר הקשר ]‪.[11‬‬ ‫הפריטים הנכללים במפות המצוירות ‪ -‬כשעוסקים בתחושת 'מקום' ובדימוי סביבתי‪ ,‬ההנחה היא שבני‪-‬אדם‬ ‫דומים‪ ,‬כמעט זהים‪ ,‬ביכולות הקוגניטיביות שלהם ‪ -‬לפי המחקר הקוגניטיבי‪ .‬יש דברים שרבים קולטים ומזהים – דברים‬ ‫הבולטים בשטח שמתייחסים אליהם ‪ -‬לדוגמא‪ ,‬התייחסות לגודל‪ ,‬לממדים מסוימים – ולא לדברים אחרים‪ .‬בני‪-‬האדם חיים‬ ‫באותה סביבה‪ ,‬חשופים לאותה תקשורת‪ ,‬לאותן סוגיות‪ ,‬חווים אותן חוויות – זה יוצר סביבה ערכית משותפת ]‪ .[4‬לדעתנו‪,‬‬ ‫חשוב לבחון היכן מסתיים הממד הקולקטיבי ומתחיל הביטוי האישי‪.‬‬ ‫באופן כללי‪ ,‬בית המגורים עמוס בהתרחשויות‪ ,‬זיכרונות רבים ופריטים אישיים ומשותפים שמספרם גדול מאד –‬ ‫ניתן לבחון על מה בחרו הנבדקים לוותר בשרטוט והיכן קיים ביטוי לריבוי הפריטים הזה; קנה‪-‬המידה של הבדיקה יוצר‬ ‫התמקדות בשטח קטן יחסית – ניתן לשאול האם הדבר עודד פירוט רכיבים במבנה‪ ,‬והיכן היתה השמטה‪ .‬כמו כן‪ ,‬נראה כי‬ ‫לעיתים קשה להחליט מה לכלול ומה להשמיט כאשר מכירים היטב ובאופן מפורט מאד את המרחב‪ .‬ניתן לשאול האם‬ ‫למקומות בהם נעשה שימוש יומיומי אינטנסיבי ניתנת תשומת לב מספקת כך שייחרטו בצורה מדויקת בזיכרון‪ ,‬ואולי –‬ ‫משום שאנו כה רגילים אליהם – אין עוסקים בהם ברמה שתאפשר זיכרון מפורט מאד‪.‬‬ ‫בהתייחסות למידת הפירוט במפה המצוירת‪ ,‬נראה שניתן לבחון את רוחב היריעה ואת מספר הפריטים‪ ,‬מגוון‬ ‫סוגי הפריטים שצוירו ואת השטח והגודל בהם פורטו אזורים מסוימים בדירה – כלומר‪ ,‬מקרים של ‪ Zoom-in‬נקודתי באזור‬ ‫מסוים‪ ,‬שלו מייחסים חשיבות או שהזיכרון שלו עשיר ומפורט יותר‪ .‬בנוסף‪ ,‬נראה כי הפירוט‪ ,‬צורתו ורכיביו תלויים במידה‬ ‫רבה באופיו ובאישיותו של הפרט‪ .‬דוגמא לכך עשויה להיות התיאור המפורט באופן חריג – עד לרמת צבע הקיר‬ ‫ומיקומי הסקות ‪ -‬של האם במשפחה ‪ ,D‬הכולל גם ממד סובייקטיבי )"חבל כביסה מעצבן"( וממד תיאורי )"מרפסת‬ ‫מלאה עציצים"( במידה מסוימת‪ ,‬קיים אצל כל הנחקרים ביטוי כללי לתפיסת בית‪ ,‬מושג הבית ודימוי שלו – זה עשוי‬ ‫להשפיע על הפרטים שיכללו או יחסירו בציוריהם – זהו ממד אוניברסלי יחסית עם השפעה חברתית‪-‬תרבותית רחבה‬ ‫למדי‪.‬‬ ‫ניתן גם לבדוק האם במשפחות מסוימות יש או אין פירוט במרחבים אינטימיים – חדרי השירותים‪ ,‬חדר ההורים‬ ‫ומקלחת ההורים‪ ,‬לדוגמא – והאם יש התייחסות שונה ל"חצר האחורית" של הבית – מזווה‪ ,‬מרפסת שירות‪ ,‬חדר כביסה‬ ‫וכו'‪.‬‬ ‫ערכנו השוואה בין גודל השרטוט של דירות בשכירות )‪ 188‬סמ"ר בממוצע( לדירות בבעלות המשפחה )‪203‬‬ ‫סמ"ר בממוצע( וכן השוואה של מידת הפירוט בין שני סוגי הדירות‪ 9.1 :‬פריטים מצוירים בממוצע בדירה בשכירות‬ ‫לעומת ‪ 14‬פריטים בממוצע בדירה בבעלות‪.‬‬ ‫יצוין כי החלטנו שלא לבדוק השפעות הגירה מאחר וזה תחום נפרד‪ ,‬העומד בפני עצמו‪ ,‬ודורש אפיון מחקר‬ ‫נפרד‪.‬‬ ‫בדקנו את הקשר בין מידת הפירוט במפה‪-‬המצוירת ביחס לוותק האישי בדירה )יתכן מצב בו הילדים‬ ‫התגוררו בה תקופות קצרות יותר( – בדקנו את מספר הפריטים המצוירים הממוצע לפי ‪ 4‬קבוצות ותק‪ ,‬מתוך הנחה‬ ‫שככל שהוותק גדול יותר‪ ,‬הפירוט רב יותר – ‪ 1-4‬שנים‪ 9.1 :‬פריטים בממוצע‪ 5-9 ,‬שנים‪ 13.3 :‬פריטים בממוצע‪10- ,‬‬ ‫‪ 14‬שנים‪ 18.75 :‬פריטים בממוצע ו‪ 15-19-‬שנים‪ 11.2 :‬פריטים בממוצע – בפועל התברר כי מיעוט דירות בהן הוותק‬ ‫גבוה מ‪ 14-‬שנה עשוי היה להשפיע על התוצאות‪.‬‬


‫בנוסף נבדק גודל שרטוט הדירה ביחס לוותק – גם כאן שיערנו כי עם העלייה בוותק יגדל השרטוט‪ ,‬העשוי‬ ‫לבטא מידת קשר ושייכות – ‪ 1-4‬שנים‪ 157.6 :‬סמ"ר בממוצע‪ 5-9 ,‬שנים‪ 200.4 :‬סמ"ר בממוצע‪ 10-14 ,‬שנים‪129 :‬‬ ‫סמ"ר בממוצע‪ 15-19 ,‬שנים‪ 299.3 :‬סמ"ר בממוצע‪.‬‬ ‫אופן ציור המפות‪ ,‬הגורמים המשפיעים עליו וקשיים אפשריים במהלכו ‪ -‬מאחר ולא נכחנו במהלך ציור‬ ‫הדירות‪ ,‬קשה יחסית לזהות עוגני זיכרון עליהם התבססו הפרטים במהלך השחזור וההיזכרות‪ .‬עם זאת‪ ,‬ניתן להבחין בין‬ ‫תפיסה‪/‬ציור של הדירה כמכלול תחום‪ ,‬סגור ומוגדר בשונה מתפיסת הדירה כמספר חדרים המצטרפים זה לזה – יש‬ ‫משמעות להבדל בין שני סוגי התפיסה‪ ,‬שיתכן כי מושפעים מהשימוש בדירה או משפיעים עליו‪ ,‬או אולי מיכולות השחזור‬ ‫והזיכרון‪ .‬נראה כי גם מבנה הדירה עצמו משפיע על התפיסה – אינטגרטיבי ומחובר או מפוזר ומבודל‪ .‬דוגמא לקושי‬ ‫לקשור בין חלקי הדירה ומיקומם ניתן לראות במפה ‪ A-1-C1‬שצוירה על‪-‬ידי ילדה בת ‪ 12‬שעזבה את הדירה בגיל ‪.3‬‬ ‫גם במפה ‪ A-2-C1‬שציירה לדירה אותה עזבה בגיל ‪ 9‬ניכרת תפיסה של הדירה כמספר חדרים המצטרפים זה לזה –‬ ‫דוגמא נוספת לכך גם ב‪ ;E-2-M-‬דוגמא לתפיסה סגורה עם גבולות ישרים נוקשים ניתן לראות בעמ' ‪ 7‬של משפחה ‪F‬‬ ‫ובעמ' ‪ 4‬של משפחה ‪.G‬‬ ‫נראה‪ ,‬כי במקרים מסוימים‪ ,‬חלק מהנבדקים התקשו בהמרת תלת‪-‬ממד לדו‪-‬ממד ופתרו זאת בצורות שונות של‬ ‫עיוות או השטחה‪ .‬לדוגמא‪ ,‬השטחת המטבח ב‪ ,A-2-C2-‬השטחה של דלתות וחלונות אצל האם במשפחה ‪ .E‬התגלה‬ ‫כי רבים התקשו לשרטט חריגה פנימה או החוצה ביחס למבנה‪-‬דירה מלבני סטנדרטי‪ .‬נראה‪ ,‬כי קשה להעריך עד כמה‬ ‫בולט חדר החורג מהמלבן‪ ,‬וכי מידת הדיוק בכך משתנה בין בני המשפחה‪ .‬יתכן גם מצב בו ישנו פרט חריג שהאדם זוכר‬ ‫אך אינו יודע כיצד לציירו – כמו אם המשפחה ביחס לחדר המדרגות העגול בדירה ‪ 3‬של משפחה ‪ ,D‬חיבור המסדרונות‬ ‫והחדרים במפה ‪ A-2-C1‬והקושי של כל בני משפחה ‪ E‬למקם את חדר ההורים במרכז הבית בדירה ‪.2‬‬ ‫דירה הנה מרחב תלת‪-‬ממדי סגור – ידוע כי ישנם הבדלים בייצוג המרחבי של מרחבים תלת‪-‬ממדיים סגורים‪,‬‬ ‫במיוחד כאשר הם כוללים כמה מפלסים – יש משמעות לשיוך המפלסי של אלמנטים שונים ויש הבדל בתפיסת המרחב‬ ‫הכוללת בהשוואה למרחבים פתוחים‪ .‬עם זאת‪ ,‬ביחס למרחב תלת‪-‬ממדי סגור‪ ,‬קנה‪-‬המידה של דירת המגורים הוא קטן‬ ‫יחסית‪ .‬כל בני משפחה ‪ E‬התקשו לחבר בין הקומות בדירה ‪ ,1‬בין היתר לאור קושי להיזכר‪ ,‬וניסו לפתור זאת בדרכים‬ ‫שונות ‪ -‬נראה כי האם התקשתה בכך במיוחד )‪ .(E-1_2-M‬הגדיל ועשה אחד הילדים‪ ,‬בעל כשרון ציור‪ ,‬שניסה‬ ‫להמחיש את זיכרונו בציור נוסף של חתך‪-‬צד‪ ,‬משום שלטענתו כך הצליח להעביר בצורה טובה יותר את מבנה הבית‬ ‫וחיבור המפלסים )‪.(E-1-C2‬‬ ‫אנו מעריכים‪ ,‬כי תתכן השפעה אפשרית של מבנה הדירה הנוכחי – אותו לא התבקשו הנחקרים לשרטט – על‬ ‫הדימוי המצויר של דירותיהם הקודמות‪ ,‬ויתכן גם ערבוב מידע בין הדירות השונות )כמו בסידור הפנימי של חדרים(‪ .‬שאלה‬ ‫אפשרית למחקר נוסף עשויה להיות כיצד תופסים מבנה של דירות באופן כללי )מפה קוגניטיבית קטגוריאלית(‪ ,‬מעבר‬ ‫למבנה הדירה הספציפית‪.‬‬ ‫במידה מסוימת‪ ,‬יש משמעות לסמיכות דירות ישנות לחיי היומיום בהווה – כשעוברים בסמוך עשויים להיזכר בהן‬ ‫– ולהערכתנו מעברי דירות רבים הם למרחקים קצרים יחסית באותה עיר‪.‬‬ ‫בדקנו את הפער הממוצע בגודל שטח הדירות המצוירות של אותו אדם‪ ,‬כמדד לעקביות‪ ,‬וכדי להבין יותר‬ ‫את אפיוני המפות – הפער הממוצע הכללי הינו ‪ 83.3‬סמ"ר‪ .‬הפער הממוצע לגברים‪ 33.4 :‬סמ"ר‪ ,‬לנשים‪117.5 :‬‬ ‫סמ"ר ולילדים‪ 99 :‬סמ"ר‪.‬‬ ‫השתמשנו ביכולת לבחון מספר מפות של אותו אדם גם כדי לבחון עקביות במידת הפירוט ‪ -‬השוני במספר‬ ‫הפריטים המצוירים בדירות השונות שצייר – הפער הממוצע הכללי הינו ‪ 5.6‬פריטים‪ .‬הפער הממוצע לגברים‪1.8 :‬‬ ‫פריטים‪ ,‬לנשים‪ 6 :‬פריטים ולילדים‪ 9 :‬פריטים‪.‬‬ ‫לבחינה מסוימת של דעיכת זיכרון‪ ,‬בדקנו את מידת הפירוט )פריטים מצוירים( ביחס לזמן שעבר מאז עברה‬ ‫המשפחה מהדירה – ומתוך השערה שככל שעבר זמן רב יותר‪ ,‬הפירוט יהיה דליל יותר – ‪ 1-3‬שנים‪ 15.9 :‬פריטים‪,‬‬


‫‪ 4-8‬שנים‪ 12.1 :‬פריטים‪ 9-12 ,‬שנים‪ 10.8 :‬פריטים‪ 13-18 ,‬שנים‪ 8.4 :‬פריטים; לדעתנו‪ ,‬בעמ' ‪ 6‬של משפחה ‪ G‬ניתן‬ ‫אולי למצוא ביטוי מסוים לדעיכת זיכרון אצל נבדק בן ‪.70‬‬ ‫הבדיקה העוקבת התייחסה לגודל הדירה ביחס לזמן שעבר מאז עזבה אותה המשפחה ‪ -‬זה עשוי לבטא‬ ‫זיכרון ותפיסה שונה מנקודות זמן שונות – אך צריך לזכור שבמקרים רבים עוברות המשפחות לדירות גדולות יותר‪.‬‬ ‫יתכן כי יש טעם להצליב בין שיעורי הפירוט והגודל ביחס לזמן שעבר ולבדוק את הזיקה ביניהם – ‪ 1-3‬שנים‪209.3 :‬‬ ‫סמ"ר‪ 4-8 ,‬שנים‪ 216.4 :‬סמ"ר‪ 9-12 ,‬שנים‪ 200.2 :‬סמ"ר‪ 13-18 ,‬שנים‪ 169.7 :‬סמ"ר‪.‬‬ ‫הבדלי מגדר – המחקר בתחום הבדלי מגדר במיפוי קוגניטיבי זוכה לתאוצה בשנים האחרונות – ידוע שיש‬ ‫הבדלים מסוימים בין המינים ביחס לידע מרחבי )כמו ניווט(‪ ,‬אך הסיבות להם עדיין אינן ברורות במקרים רבים – ויתכן כי‬ ‫הם נובעים מניסיון חיים שונה‪ ,‬מהשפעות תרבותיות ובמידת מה גם מאופן פעולה שונה של המוח; למרות הסתירות בין‬ ‫החוקרים‪ ,‬מקובל לחשוב כי גברים מתייחסים למרחב אוקלידי בעוד נשים יתייחסו יותר לנקודות‪-‬ציון והסבריהן יהיו יותר‬ ‫מילוליים‪ ,‬וכי גברים יכירו טוב יותר את המבנה הכללי‪ ,‬בעוד נשים ירדו לפרטים‪ .‬בנוסף‪ ,‬ראייתם התלת‪-‬ממדית ותפיסתם‬ ‫המרחבית של גברים נחשבות טובות יותר‪ .‬ניתן לצפות להבדל בהיקף הציור ובפרטים שייכללו בו – ובכך התמקדנו‬ ‫בבדיקתנו‪ .‬שאלה נוספת שהעסיקה אותנו היא האם נשים זוכרות פירוט רב יותר והאם יש השפעה להבדלים בהתעניינויות‬ ‫בין המינים‪.‬‬ ‫לפי גישת גיאוגרפיית‪-‬הזמן ישנה שהות שונה של גברים ונשים בבית‪ .‬אבות רבים הם המשתמשים בדירה‬ ‫שמשך שהותם היומית בה הוא הקצר ביותר בקרב בני המשפחה ‪ -‬מעורבותם בחיים השוטפים בבית נמוכה יותר‪ .‬מנגד‪,‬‬ ‫אמהות שהן עקרות בית נמצאות בקצה השני של הסקאלה‪ .‬משך השהות משפיע על מידת החשיפה למרחב‪ .‬נשים רבות‬ ‫גם מנקות את הדירה באופן קבוע וגם זה מביא להיכרות אינטימית יותר‪ .‬בנוסף‪ ,‬יתכן כי במפות הקוגניטיביות המצוירות‬ ‫קיים ביטוי למרחבי הפעילות הנבדלים של הפרטים בתוך הדירה‪ .‬ניתן לשאול האם נשים מייחסות לסביבת הבית משמעות‬ ‫שונה בהשוואה לגברים וכיצד משפיע הדבר על השרטוט‪.‬‬ ‫‪ (1996) Cadwallader‬מצא בבדיקת תיחום שכונות נתפסות )‪ (Perceived Neighborhoods‬כי ישנה נטייה‬ ‫של נשים לתחום על‪-‬גבי מפת הרחובות שטח גדול יותר כשכונתן בהשוואה לתיחום שביצעו גברים ]‪ – [1‬בחרנו לבדוק‬ ‫האם קיים לכך ביטוי גם ברבדים נוספים של סביבת המגורים‪ ,‬ובמקרה זה – בציור מבנה הדירה‪.‬‬ ‫בדקנו את פערי הגודל בשטח הדירות שציירו נשים בהשוואה לגברים )לא כולל ילדים( – שטח שרטוט‬ ‫הדירה על‪-‬ידי נשים הינו ‪ 335.2‬סמ"ר בממוצע בהשוואה לממוצע של ‪ 138‬סמ"ר אצל הגברים – בהמשך בדקנו את‬ ‫פערי הגודל בשטח המטבח בשרטוט בין נשים וגברים – אחוז השטח שהוא מהווה מתוך סך שטח הדירה – הפער‬ ‫מצומצם יותר – ‪ 15.4%‬בממוצע אצל הנשים ו‪ 13.5%-‬אצל הגברים; ערכנו השוואה של "אחוז המטבח" בין אבות‬ ‫ואמהות באותה משפחה – ונמצא פער ממוצע של ‪ 0.14%‬לטובת הנשים‪.‬‬ ‫בצורה דומה בדקנו את פער הגודל בשטח הסלון בשרטוט בין נשים וגברים – אחוז השטח שהוא מהווה‬ ‫מתוך סך שטח הדירה – לאחר שבכמה מקרים נראה היה כי הגברים נוטים לצייר סלון גדול יותר – נמצא כי הפער‬ ‫נמוך מאד – "אחוז סלון" ממוצע של ‪ 33.8%‬אצל נשים ו‪ 33.5%-‬אצל גברים‪ .‬השוואה נוספת‪ ,‬בין אבות ואמהות‬ ‫באותה משפחה‪ ,‬מצאה פער ממוצע של ‪ 3.6%‬לטובת הנשים‪.‬‬ ‫בדקנו גם שוני מגדרי באופן התיאור המרחבי – השוואה במידת הפירוט בין נשים וגברים – ‪ 19‬פריטים‬ ‫מצוירים בממוצע אצל נשים לעומת ‪ 4.7‬פריטים מצוירים בממוצע בקרב הגברים‪ .‬בהמשך השוונו בין מספר הכיתובים‬ ‫שצוינו על ידי נשים )‪ 18.5‬בממוצע( למספר הכיתובים שציינו גברים )‪ 13.3‬בממוצע(‪ .‬נערכה השוואה גם בין מספר‬ ‫הפריטים המצוירים בין אבות ואמהות באותה משפחה – התגלה פער ממוצע של ‪ 14.28‬פריטים לטובת הנשים;‬ ‫בנוסף‪ ,‬בדקנו את מידת הפירוט )פריטים מצוירים( במטבח‪ ,‬שנחשב כמרחב פעילות המזוהה עם נשים – נמצא כי‬ ‫הנשים כללו ‪ 4.7‬פריטי מטבח בממוצע לעומת ‪ 1.3‬פריטי מטבח בממוצע אצל הגברים‪.‬‬ ‫בוצעה בדיקה אינדיבידואלית ביחס לחדרו של הפרט בדירה – מספר הפריטים הממוצע שנשים ציירו‬ ‫בחדרן הינו ‪ ,2‬בהשוואה לממוצע של ‪ 0.72‬פריטים אצל הגברים‪ .‬מדד נוסף בו השתמשנו היה "יחס חדר" – היחס בין‬


‫ממוצע גודל חדרי המגורים בשרטוט לגודל בו שרטט הפרט את חדרו‪ ,‬כאשר לצורך ההשוואה גודל חדרו שווה ל‪.1-‬‬ ‫יחס החדר הממוצע של הנשים הינו ‪ 1.11‬בעוד יחס החדר הממוצע של הגברים הינו ‪ – 0.91‬כלומר‪ ,‬הנשים ציירו את‬ ‫חדר ההורים כקטן יותר ממוצע גודל חדרי המגורים בעוד הגברים ציירו אותו גדול מהגודל הממוצע‪ .‬ביחס לנתון זה‬ ‫יש לזכור כי במרבית הדירות השטח הפיזי של חדר ההורים הינו הגדול ביותר מבין חדרי המגורים‪.‬‬ ‫הבדלים בין הורים וילדים – נראה כי קיים הבדל בחשיפה למידע המרחבי של הדירות בין הורים לילדיהם‪,‬‬ ‫שהוא מעבר להבדלים ביכולות התפיסה המרחבית – להורים עשוי להיות ידע מפורט יותר של הדירה משום שהם רכשו‬ ‫ומכרו או שכרו אותה ובמרבית המקרים – במיוחד בדירות יד‪-‬ראשונה חדשות – הם גם הכירו את התכניות ההנדסיות של‬ ‫הדירה והתוודעו להן‪ .‬ידע זה אמור להיות מקיף ומפורט אף יותר בדירות‪/‬בתים שתוכננו על‪-‬ידי ההורים ברמה מלאה או‬ ‫חלקית‪ .‬עם זאת‪ ,‬נראה שאין לכך השלכה ודאית על זיכרון מיקום האלמנטים השונים בדירה וסידורה הפנימי – אך זה גם‬ ‫תלוי‪ ,‬בוודאי‪ ,‬במידת מעורבותו של כל הורה בתהליך ובשיקולי הדעת שנלוו לו‪ .‬בנוסף‪ ,‬קיימת לעיתים החלפה של חדרים‬ ‫בין הילדים והשינוי הפנימי בחדרים אלה רב יותר מבחדרי ההורים‪ .‬אין גם ספק שההורים מייחסים חשיבות אחרת לרכיבים‬ ‫שונים בהשוואה לילדיהם – השאלה היא היכן ניתן להבחין בכך‪.‬‬ ‫מבחינת פוטנציאל הבדיקה הבין‪-‬דורית – דעיכת זיכרון‪ ,‬לדוגמא – גיל ההורים שנבדקו הוא ‪ 49.5‬שנה בממוצע‬ ‫וגיל הילדים הממוצע הינו ‪ 20.5‬שנה – פער הגילאים הממוצע‪ ,‬לפיכך‪ ,‬עומד על ‪ 29‬שנים – בסיס ההשוואה לבדיקה של‬ ‫דעיכת זיכרון הינו אפשרי אך צר יחסית – מבחינת הגיל בו התרחשה תפיסת המרחב על‪-‬ידי הילדים‪ .‬כלומר‪ ,‬ניתן להשוות‬ ‫בין שתי הקבוצות ביחס לזיכרון מלפני כעשר שנים‪.‬‬ ‫מבחינת גילאים‪ ,‬למרות תיאורית התפתחות הקוגניציה המרחבית של בני‪-‬אדם לפי ‪ (1976) Moore‬וגישתו של‬ ‫ז'אן פייג'ה ‪ -‬לפיה תהליך התפיסה המרחבית המופשטת מתבסס בשלבים במסגרת תהליך התפתחות מדורג‪ ,‬ומגיע‬ ‫לבשלות לקראת גיל ‪ ,10‬כשההתפתחות הקוגניטיבית נשלמת בגיל ‪ -14‬החלטנו לבדוק ילדים בכל גיל – כל עוד יש להם‬ ‫זיכרון כלשהו מדירת המגורים שבאפשרותם להביא לביטוי ויזואלי – זאת משום שהתא המשפחתי הינו יישות מורכבת וגם‬ ‫לתפיסותיהם של גילאים נמוכים יש משמעות בתוכו‪ .‬ברור כי תוקף בדיקה זו הינו חלקי‪ ,‬אך יש חשיבות לבחינת קטעי‬ ‫הזיכרון של אותם ילדים‪ ,‬שהם משתמשים לכל דבר במרחב‪.‬‬ ‫בדקנו את ההבדל בשטח הדירה המשורטטת בין הורים וילדים – השטח הממוצע במפות הילדים הינו‬ ‫‪ 166.3‬סמ"ר בהשוואה ל‪ 246.1-‬סמ"ר אצל ההורים‪ .‬בנוסף‪ ,‬ערכנו השוואה בין אחוז שטחו של הסלון בדירות שציירו‬ ‫– אצל ההורים מהווה הסלון ‪ 31.9%‬בממוצע ואצל הילדים רק ‪ 26.3%‬בממוצע – יתכן והדבר מעיד‪ ,‬במידת מה‪ ,‬על‬ ‫מתן חשיבות שונה למרחב זה‪.‬‬ ‫ערכנו השוואה בין מספר הפריטים המצוירים בדירות שציירו הילדים )‪ 14‬בממוצע( למספרם בדירות שציירו‬ ‫ההורים )‪ 12.6‬בממוצע( – קשה להבחין‪ ,‬לדעתנו‪ ,‬האם מדובר בהבדלי זיכרון או בדפוס ביטוי ויזואלי שונה – אך‬ ‫הפער אינו משמעותי‪ .‬החלטנו לחלק את הילדים לבנים ובנות‪ ,‬ולבחון את הפריטים בשתי הקבוצות – בניגוד‬ ‫להשערתנו‪ ,‬הבנים ציירו יותר פריטים )‪ 13.7‬בממוצע( בהשוואה לבנות )‪ 9.8‬בממוצע(; בדקנו גם את הפער בין מספר‬ ‫הכיתובים של הורים )‪ 16‬בממוצע( לבין מספר הכיתובים שהכניסו ילדים )‪ 15.6‬בממוצע( – יתכן כי המבוגרים בחרו‬ ‫לפרט בכתב ולא לצייר‪.‬‬ ‫להשוואת הביטוי האינדיבידואלי של הפרט השוונו בין מספר הפריטים המצוירים שציירו הילדים בחדריהם‬ ‫)‪ 1.95‬פריטים בממוצע( למספר הפריטים שציירו ההורים בחדריהם )‪ 1.5‬פריטים בממוצע(‪ .‬בדקנו מה אחוז פריטי‬ ‫החדר מסך הפריטים המצוירים בדירה בשתי הקבוצות – ‪ 16.1%‬אצל הילדים ו‪ 12.1%-‬אצל ההורים‪ .‬לבסוף בדקנו‬ ‫גם את השוני ב"יחס חדר" )שהוגדר לעיל( – ‪ 1.15‬בממוצע אצל הילדים ו‪ 1.01-‬בממוצע אצל ההורים )לאור הפער בין‬ ‫אבות ואמהות( – כלומר‪ ,‬הילדים מציירים את חדריהם כקטנים יותר מהממוצע וחדרי ההורים עדיין נותרים גדולים‬ ‫יותר‪.‬‬


‫בדקנו את הפער בין שטח שרטוט דירת הילדות )על‪-‬ידי הילדים( לבין הדירה הבאה אחריה – ממוצע דירת‬ ‫הילדות הינו ‪ 158‬סמ"ר‪ ,‬ממוצע הדירה הבאה אחריה הינו ‪ 183.8‬סמ"ר והפער הממוצע‪ 25.8 :‬סמ"ר )כאמור‪ ,‬תיתכן‬ ‫הטיה לאור מעבר לדירות גדולות יותר‪ .‬דירות עם יותר ממפלס אחד הוצאו מההשוואה(‪.‬‬ ‫השוואת גישוש בסיסית בין גיל התפיסה והיקף הזיכרון נערכה בין ממוצע הפריטים המצוירים בדירות מהן‬ ‫עברו הילדים עד גיל ‪ 3.8) 10‬פריטים בממוצע( והדירות מהן עברו לאחר גיל זה )‪ 17.9‬פריטים בממוצע( – בחרנו‬ ‫שלא להשוות את מספר הכיתובים משום שהוא אינו מעיד בהכרח על ידע נקודתי‪ .‬לא ניתן לנתק זאת גם ממשך הזמן‬ ‫שעבר‪.‬‬ ‫במחקר קוגניטיבי יש משמעות להתייחסות גם למפות של מי שטעה או אינו זוכר באופן מלא – לאור זאת‪,‬‬ ‫להלן מספר דוגמאות למפותיהם של ילדים ולטעויות הניכרות בהן )בסוגריים – גיל המעבר מהדירה והגיל כיום(‪A- :‬‬ ‫‪) 1-C1‬גיל ‪ – 3‬כיום ‪ (12‬קושי לזכור את מבנה החדרים‪ ,‬אך יש זיכרון של מיקומם‪) A-2-C1 ,‬גיל ‪ – 9‬כיום ‪ (12‬קושי‬ ‫לחבר בין החדרים ולהעריך את גודלם‪) A-2-C2 ,‬גיל ‪ – 6‬כיום ‪ – (9‬זיכרון מפורט של שני מוקדים‪ ,‬זיכרון של חלוקת‬ ‫הדירה למרחב משותף ולחדרים‪ ,‬בעיה בהיררכיית גדלים והחסרת החלק האחורי של הדירה‪) D-1-C1 ,‬גיל ‪ – 7‬כיום‬ ‫‪ – (25‬החסיר חדר‪ ,‬ציור הדירה הפוך ביחס למציאות‪ ,‬זכר בצורה טובה ‪ 6‬פריטים‪) E-1-C2 ,‬גיל ‪ – 6‬כיום ‪ – (22‬זכר‬ ‫את הרכב הדירה טוב יותר מהמיקומים‪ ,‬זיכרון של חלוקת המפלסים )בציור המציג חתך‪-‬צד(‪ ,‬זיכרון מפורט יחסית של‬ ‫תכולת אחד החדרים שאינו שלו‪ ,‬זיכרון פחות מדויק של הקומה העליונה; נראה כי גודל המדגם קטן יחסית מכדי‬ ‫שניתן יהיה לפענח זאת בצורה מעמיקה יותר‪.‬‬ ‫הנתונים שבידינו מאפשרים גם השוואה בין משפחה למשפחה ‪ -‬אנו משערים כי למשפחות שונות יהיה‬ ‫דמיון מסוים בדרך ההתייחסות למרחב )ממד אינטר‪-‬סובייקטיבי( ובאופן בו הבינו וביצעו את הנחיות השאלון – נמצא‬ ‫כי מספר הפריטים המצוירים הממוצע למשפחה הינו ‪ ,77.3‬כשההתפלגות‪ ;2 ,103 ,168 ,19 ,156 ,16 :‬מספר‬ ‫הכיתובים הממוצע למשפחה הינו ‪ ,91.8‬וההתפלגות‪ .39 ,70 ,180 ,29 ,158 ,75 :‬למען ההגינות נזכיר כי המשפחות‬ ‫לא התבקשו לציין כיתובים או לכלול פריטים מצוירים – ויש צורך בבדיקה עם הנחיות מסוג זה כדי לערוך השוואה‬ ‫נוספת‪.‬‬ ‫ניתוח ויזואלי של המפות המצוירות ‪-‬‬

‫במסגרת ניתוח הייצוג המרחבי מקובל להבחין בין מספר דרכים‬

‫אופייניות לייצוג המרחב על‪-‬ידי הפרטים ]‪ ,[10‬המבחינות בין מידות דיוק ועיוות שונות ביחס למציאות‪:‬‬ ‫)‪ (1‬ייצוג חלקי ‪ -‬רק חלק מהמרחב מיוצג – לאור מחסור בידע או היכרות טובה של אזור אחד כששאר האזורים מוכרים‬ ‫פחות‪ .‬דוגמא לכך ניתן לראות במפות‪.A-2-C2 ,D-1-C1 :‬‬ ‫)‪ (2‬רמת פירוט נמוכה – המרחב מיוצג בגבולותיו‪ ,‬על‪-‬ידי השלד העיקרי‪ ,‬אך תכניו הפנימיים מצומצמים‪ .‬דוגמאות‪E- :‬‬ ‫‪ ,1_2-C2‬עמ' ‪ 17‬במשפחה ‪.I‬‬ ‫)‪ (3‬הגדלת אלמנטים – אלמנטים מסוימים מיוצגים בהגדלה – בהתאם למידת הזיכרון – ככל שזוכרים טוב יותר )או חשים‬ ‫שהזיכרון טוב יותר(‪ ,‬כך מגדילים – הפירוט הפנימי אינו בהכרח גדל‪ .‬יש ביטוי לתפיסה האישית – מקום מרכזי לאלמנטים‬ ‫מסוימים‪ .‬דוגמאות‪) C-1-M :‬הסלון(‪) C-2-M ,‬הסלון(‪) A-2-C2 ,‬מרכז הבית(‪)ׁ ◌A-2-C1 ,‬חדרה של הילדה(‪.‬‬ ‫)‪ (4‬אלמנטים ברמת פירוט גבוהה – ‪ – Zoom-in‬אזורים מסוימים שההיכרות איתם טובה יותר – יש פירוט רב יותר‪,‬‬ ‫בכפוף למידת הביטחון בדיוק הפרטים – לא בהכרח הגדלה של קנה‪-‬המידה‪ .‬דוגמאות‪) D-3_2-F :‬במטבח(‪C-2-F ,‬‬ ‫)בשירותים(‪) C-2-M ,‬בשירותים(‪ ,‬עמ' ‪ 8‬במשפחה ‪) G‬חדרו של הילד(‪) A-2-C2 ,‬במטבח ובפינת האוכל(‪.‬‬ ‫)‪ (5‬ייצוג בעזרת מקבצים – ‪ – Clusters‬ייצוג פרטני ויצירת מקבצים של נקודות‪-‬ציון – שם הפירוט גבוה יותר – התייחסות‬ ‫לנקודות‪-‬ציון שבתוך אותם אזורים‪) E-2-M .‬החדרים(‪) E-1_2-M ,‬החדרים(‪.‬‬ ‫מאחר ובדקנו מרחבים רבים שאינם נגישים כיום לבדיקה בשטח‪ ,‬אין באפשרותנו לערוך השוואה למציאות‪.‬‬ ‫בכמה מקרים הוצע לנו לקבל את השרטוט ההנדסי המקורי של הדירות הישנות‪ ,‬אך העדפנו להסתמך על ה‪Self Report-‬‬ ‫של המשפחות‪:‬‬


‫מבדיקת הניתוח שערכו בני המשפחה לציוריהם‪ ,‬נראה כי חופש הפעולה היחסי שניתן להם הניב מספר‬ ‫דרכים לביצוע המטלה‪ (1) :‬במרבית המשפחות בני המשפחה ישבו יחד וניתחו את ציוריהם‪ ,‬כשהמסקנות נכתבו על‪-‬‬ ‫ידי אחד מהם‪ .‬יתכן גם כי רק חלק מבני המשפחה השתתפו בכך – אך איננו יכולים לדעת זאת בוודאות‪ (2) .‬משפחה‬ ‫‪ B‬מציגה את הניתוח בצורת רב‪-‬שיח – כל אחד תורם את אבחנותיו לגבי אחרים ולגביו – הילד מציין ששכח שהיה‬ ‫מקלחון לצד האמבטיה ואחותו מעירה "אבל אף פעם לא השתמשנו בו"‪ (3) .‬במשפחות ‪ G‬ו‪ I-‬הילדים אינם גרים עוד‬ ‫בבית ההורים – בני המשפחה ביצעו בנפרד את המטלות ובהמשך ניתח כל פרט את עצמו ביחס לאחרים‪ ,‬השווה את‬ ‫ציוריו לציוריהם וכתב את רשמיו ביחס למשפחה כולה‪.‬‬ ‫לא היתה הנחייה מה לכלול בניתוח – פרט לדוגמאות של "בן משפחה שדייק יותר מהאחרים"‪" ,‬זכר משהו‬ ‫שהאחרים לא זכרו" או "טעה בצורה משמעותית"‪ .‬מצאנו כי אחד המדדים המרכזיים שציינו הנבדקים הוא מידת‬ ‫הדמיון )לדוגמא‪" ,‬דמיון רב בין ההורים" במשפחה ‪ – (A‬חלקם התייחסו לדמיון כללי וחלקם לדמיון נקודתי )משפחה‬ ‫‪ (I‬וניכרת התייחסות גם לטיב הזיכרון‪ ,‬לדיוק בפירוט‪ ,‬לפרופורציות ולמיקום החדרים וסידורם‪ .‬את בעיות ההיזכרות‬ ‫והשרטוט של הילדים הגדירו כך‪" :‬מעורפל‪ .‬דיוק חלקי" )‪ ,(A-1-C1‬זכר את קומת הכניסה טוב יותר מקומת המגורים‬ ‫)‪" ,(E-2-C2‬זכר מרכז הבית‪ ,‬לא החדרים" )‪.(A-2-C2‬‬ ‫המשפחות איתרו קשיים‪ ,‬טעויות והשמטות החוזרים אצל כל בני המשפחה )‪ .(F-2 ,E-2 ,B-2‬מבחינת‬ ‫הבדלי הורים‪-‬ילדים‪ ,‬בדרך‪-‬כלל הדיוק אצל אחד ההורים לפחות טוב יותר מהדיוק אצל הילדים )פרט למשפחה ‪ .(E‬ב‪-‬‬ ‫‪ C-1‬ההורים זכרו לצייר חלון מאחורי ארון שהילד לא זכר; מבחינת הבדלי מגדר‪ ,‬משפחות ‪ C‬ו‪ E-‬ציינו טעויות‬ ‫בפרופורציות אצל האמהות‪ ,‬ב‪ I-2-‬ציור הדירה על‪-‬ידי האם הפוך מהמציאות‪ ,‬בסך‪-‬הכל ציינו ‪ 3‬מקרים בהם האבות‬ ‫דייקו יותר )"דייק במבנה הכללי‪/‬החיצוני יותר מכולם" – ‪ (D-2‬ו‪ 3-‬מקרים בהם טעו אבות ברמה מסוימת‪ .‬האם‬ ‫במשפחה ‪ – D‬דייקה מאד גם בפרטים וגם במבנה‪ ,‬הילדה במשפחה ‪ I‬דייקה בפרטים ובפרופורציות ובדירה ‪F-1‬‬ ‫דייקה האם יותר מהאב‪ .‬כלומר‪ ,‬קשה להסיק מכך משהו כללי לגבי הבדלים בין המינים – אך נראה שיש משמעות‬ ‫לבדיקה נקודתית‪ :‬ב‪ C-2-‬האב שכח לצייר את חדרו של הילד ורק האם זכרה חלון בין המטבח למרפסת השירות‪ ,‬ב‪-‬‬ ‫‪ D-3_4‬שכח האב מחסן בקצה המרפסת משום ש"אינו מכיר את הקומה" ובמשפחה ‪ E‬האם "התעקשה לנסות‬ ‫ולשחזר" מיקום חפצים ורהיטים‪.‬‬

‫בהתבסס על המפות המצוירות ניסינו גם להגדיר כמה דגמי שרטוט השונים מאופן השרטוט המקובל‬ ‫ולהשערתנו עשויים לחזור על עצמם בבדיקת מדגמים גדולים יותר‪ – A-1-M (1) :‬הגבול החיצוני הוא גבול הדף‪(2) ,‬‬ ‫עמ' ‪ 6‬במשפחה ‪ – G‬מיקום יחסי של חדרי הבית ללא התייחסות לקשר ביניהם ולמיקומם בפועל )‪ (3‬עמ' ‪ 7‬ו‪8-‬‬ ‫במשפחה ‪ G‬ו‪ – A-1-C2 -‬חיבור בין החדרים למסדרונות ללא חיבור בינם לבין עצמם‪ (4) ,‬עמ' ‪ 6‬במשפחה ‪ – I‬פירוט‬ ‫פנימי ברמה מופשטת שאינה בהכרח מעוגנת נקודתית )‪ (5‬היררכיה של גבולות באמצעות קו – לדוגמא‪ ,‬קו מקווקו –‬ ‫לציון גבול שאינו פיזי בין מטבח וסלון )‪ C-2-M‬ו‪ ,(C-2C1 -‬לסימון שטח מרפסות )עמ' ‪ 6‬במשפחה ‪ (F‬או מפתח חלון‬ ‫)‪ (6) .(F-2-F‬עמ' ‪ 7‬במשפחה ‪ – F‬חלוקה של הבית לרצועות וחלוקת‪-‬משנה שלהן לחדרים‪.‬‬ ‫הצעות לבדיקות מורחבות עתידיות ‪ -‬בעקבות הבדיקות והחקירה שערכנו התגבשו מספר רעיונות לבדיקה‬ ‫עתידית אפשרית של מיפוי קוגניטיבי אוטוביוגרפי של דירות המגורים וכן חלופות שונות לצורת החקירה בה פעלנו‪:‬‬ ‫)‪ (1‬יתכן כי מוטב היה לבקש מהפרטים לשרטט את חדריהם בדירות השונות ברמה מפורטת‪ ,‬משום שהדבר עשוי אולי‬ ‫לבטא ממד סובייקטיבי ואוטוביוגרפי רב יותר‪.‬‬ ‫)‪ (2‬לצורך השוואה בין‪-‬דורית של זיכרון אוטוביוגרפי בתא המשפחתי‪ ,‬ניתן היה לבקש מבני המשפחה לשרטט – לדוגמא –‬ ‫אזור בו בילו במהלך נסיעה משותפת לחו"ל ושלגביו לא היה להם ידע מוקדם כלשהו – או כל אירוע מרחבי משמעותי אחר‬ ‫שבו לא היה למי מבני המשפחה יתרון או הבדל מהותי כלשהו ביחס לאחרים‪.‬‬ ‫)‪ (3‬הבדיקה שערכנו התבססה על מודעות בלתי‪-‬נעזרת – קיימת אפשרות לבדוק זאת גם בצורה של מודעות נעזרת –‬ ‫ניתן‪ ,‬לדוגמא‪ ,‬לתת לבני המשפחה שרטוט מדויק של גבולות הדירה וחדריה ולבקש מהם להשלים את פירוט החפצים‪.‬‬


‫)‪ (4‬יכול להיות מעניין לבקש משני בני משפחה לשרטט יחד‪ ,‬לצפות בהם ולבחון מה תרומת הידע שמוסיף כל אחד מהם‪.‬‬ ‫)‪ (5‬ניתן לבחון הבדלים בין בית פרטי לבניין משותף וכן השפעות של מבנה בניין המגורים‪ ,‬הקומה ומיקום הדירה במבנה‪.‬‬ ‫)‪ (6‬אפשר לבדוק שינוי באורח החיים בין דירות שונות – האם יש לדירה תפקיד שונה בהתאם לגודל‪ ,‬סוג או אופי האזור בו‬ ‫היא ממוקמת‪ ,‬וכיצד בא הדבר לידי ביטוי )השפעות סביבתיות(‪.‬‬ ‫)‪ (7‬בדיקה צורנית יותר תבדוק את הזיקה בין גודל השרטוט לבין שטח הדירות בפועל‪ ,‬ותתכן גם השפעה לצורת הדירה‬ ‫)מלבנית‪ ,‬מוארכת‪ ,‬מבנה סגור‪/‬מרפסות בולטות וכו'(‪.‬‬ ‫)‪ (8‬יתכן ויש משמעות תפיסתית לכיוון הכיתובים – ניתן לראות האם ישנה מגמה כלשהי‪ ,‬ומה היחס בין כיוון הכיתובים‬ ‫וכיוון הכניסה לבית‪.‬‬ ‫)‪ (9‬ניתן לנסות ולבדוק קשר בין החיבור הרגשי לדירה לבין החיבור הרגשי לסביבת הבית‪.‬‬ ‫)‪ (10‬למשפחות שבדקנו לא היה מכנה משותף מוגדר )פרט לכך שחלקן היגרו לישראל(‪ .‬אין ספק שבדיקה למשפחות שיש‬ ‫ביניהן מכנה משותף עשויה להיות בעלת משמעות – באופן נקודתי או השוואתי‪ .‬ניתן לבחון‪ ,‬לדוגמא‪ ,‬את השפעותיה של‬ ‫זיקה לדת‪.‬‬ ‫)‪ (11‬בחנו משפחות בטווח גילאים מסוים המייצג‪ ,‬פחות או יותר‪ ,‬שלב אחד במחזור חייה של משפחה – אין ספק שיש‬ ‫משמעות לבדיקה של משפחות בשלבים מבוגרים יותר‪ ,‬לאחר שהילדים יצאו מהבית‪ ,‬וחלקם אף עברו בעצמם מספר‬ ‫דירות‪ .‬ניתן גם לבדוק משפחות צעירות יותר – לבחון את הדימוי הסביבתי של ההורים בדירה המשותפת הקודמת לעומת‬ ‫הדירות בהן גדל כל אחד מהם‪.‬‬ ‫סיכום ‪ -‬נראה‪ ,‬כי בדיקתנו מאפשרת להבין מעט טוב יותר מתי כדאי להשתמש במפות קוגניטיביות‬ ‫אוטוביוגרפיות במסגרת בדיקת התא המשפחתי ומבהירה‪ ,‬במידה מסוימת‪ ,‬אלו התאמות יש לעשות לחקירה כדי ללמוד על‬ ‫אפיונים ספציפיים של הפרטים ושל ייצוגיהם המרחביים‪ .‬עם זאת‪ ,‬זוהי בדיקה ראשונית בלבד‪ ,‬בהיקף מצומצם‪ ,‬הנסמכת‬ ‫על מספר משפחות נמוך יחסית‪.‬‬ ‫הופתענו מריבוי הנתונים שאפשר להוציא מהמפה וממגוון הפילוחים שניתן לערוך להם‪ ,‬ובמיוחד מהיכולת לנסות‬ ‫ולכמת את המידע האיכותי באופן מדיד )שאפשרי בבדיקת מרחב כמו דירה(‪ ,‬ואנו מניחים כי במדגם בקנה‪-‬מידה גדול יותר‪,‬‬ ‫ניתן יהיה גם להגיע למסקנות מסוימות שבעבודה זו נותרו רק בגדר השערות ותהיות‪ .‬ברור לנו‪ ,‬שלא לכל מדידה כמותית‬ ‫שסקרנו אכן יימצא תוקף בבדיקה כזו‪.‬‬ ‫שאלה מהותית‪ ,‬לדעתנו‪ ,‬היא מה יכולת הדיוק של פרטים בשרטוט מסוג זה בהשוואה למפות קוגניטיביות‬ ‫אוטוביוגרפיות מסוגים אחרים‪ .‬האם ההתמודדות עם מרחב הדירה מייצגת התמודדות מרחבית רגילה או שהיא שונה‬ ‫ממנה באופן משמעותי‪ .‬אנו שואלים את עצמנו גם עד כמה מעמיק המחקר כיום ביחס להשפעה צורנית של המרחב או‬ ‫המתחם על יצירת המפה הקוגניטיבית שלו‪.‬‬ ‫בתוך כך‪ ,‬הבחנו בקשיים ובמורכבות בבניית הבדיקה ובעריכתה‪ .‬מבחינה מתודולוגית‪ ,‬נראה כי קיים קושי כללי‬ ‫"להגיע" למשפחות בניסיון לבדוק את כל בני המשפחה‪ .‬בנוסף‪ ,‬מאחר שבמרבית המקרים לא נכחנו עם המשפחות בעת‬ ‫מילוי השאלון וביצירת המפות המצוירות‪ ,‬נוצר מצב בו נאלצנו להוציא מהבדיקה שלוש משפחות )‪ 22‬מפות( – משום‬ ‫שבחלקן לא היה בסיס לעריכת השוואה בין בני המשפחה‪ ,‬הציור לא נעשה לפי ההנחיות ובמקרה אחד אף נעשתה "עבודה‬ ‫משותפת" ביצירת המפות‪ .‬עם זאת‪ ,‬אין ספק שגם לכך יש תרומה לעבודה המתיימרת לבחון את "פוטנציאל הניתוח" של‬ ‫משפחות‪.‬‬


‫ביבליוגרפיה‬

‫‪[1] Cadwallader, Martin.(1996). "Urban Geography – An analytical approach". New Jersey: Prentice‬‬‫‪Hall.‬‬

‫‪[2] Portugali, Juval. (2005). "Cognitive Maps Are over 60" in COSIT 2005, LNCS 3693 by A.G. Cohn‬‬ ‫‪and D.M. Mark (Eds.) pp. 251-264. Berlin: Springer-Verlag.‬‬

‫‪[3] Rubin, C. David (Editor) (1986) "Autobiographical Memory". Duke University, Cambridge University‬‬ ‫‪Press.‬‬

‫]‪ [4‬אומר‪ ,‬יצחק – מתוך שיעורי הקורס "שיטות מחקר איכותיות"‪ ,‬סמסטר ב'‪ ,‬תשס"ו‪ – 2006 ,‬החוג לגיאוגרפיה ולסביבת‬ ‫האדם‪ ,‬אוניברסיטת תל אביב‪.‬‬

‫]‪ [5‬אייל‪ ,‬ניצה‪" .(1994) .‬מסע אל הזיכרון"‪ .‬אור יהודה‪ :‬ספרית מעריב‪.‬‬

‫]‪ [6‬אתר‪ ,‬ברוריה )‪" .(2006‬וזהו סוף הזיכרון" בתוך‪ :‬מוסף בריאות‪ ,‬עיתון "הארץ"‪.18.6.2006 ,‬‬

‫]‪" [7‬גיאוגרפיה קוגניטיבית" בתוך‪" :‬האנציקלופדיה העברית" ‪ -‬כרך מילואים ג'‪ ,‬תשס"ה ‪ -‬עמ' ‪.263-265‬‬

‫]‪ [8‬וייס‪ ,‬מאירה )‪" .(1998‬הבנייה חברתית של בית‪ :‬מקרה של נכות" בתוך‪" :‬החוויה הבין‪-‬תרבותית‪ :‬מקראה‬ ‫באנתרופולוגיה"‪ ,‬בעריכת משה שוקד ושלמה דשן‪ ,‬ירושלים ותל אביב‪ :‬הוצאת שוקן‪.‬‬

‫]‪ [9‬פורטוגלי‪ ,‬יובל ‪ -‬מתוך שיעורי הקורס "יסודות הגיאוגרפיה הקוגניטיבית"‪ ,‬סמסטר ב'‪ ,‬תשס"ו‪ – 2006 ,‬החוג‬ ‫לגיאוגרפיה ולסביבת האדם‪ ,‬אוניברסיטת תל אביב‪.‬‬

‫]‪ [10‬פורת‪ ,‬אמיר – מתוך שיעורי הקורס "התמצאות במרחב העירוני"‪ ,‬סמסטר ב'‪ ,‬תשס"ו‪ – 2006 ,‬החוג לגיאוגרפיה‬ ‫ולסביבת האדם‪ ,‬אוניברסיטת תל אביב‪.‬‬

‫]‪ [11‬פנסטר‪ ,‬טובי )‪" .(2002‬גבר אשכנזי‪ ,‬אשה אתיופית" בתוך‪" :‬פנים" גיליון ‪ ,13‬עמ' ‪.54-59‬‬

Cognitive maps of former apartments  

Academic essay by Guy Granit

Read more
Read more
Similar to
Popular now
Just for you