בבית הפיסיקה קשה לגלות את השומרים .הרוח העזה מבריחה אותם לפינות שונות. גם הם אינם מניחים לאיש לעבור ללא בדיקה שגרתית. בגן הבוטני מתוחים חוטים לבנים ,אלה מסמנים בחשיכה את הדרך המותרת למעבר, כל סטייה ימינה או שמאלה פירושה – כניסה לשטח ממוקש .באים אל עמדה מאוישת וצופים בכפר .חופן בתים שמסגד דמוי צינור מזדקר מבינות. הכפר מואר בעששיות נפט .הוא מרבה שמחות .וכשיש פנטזיות יש גם יריות, רק כך מסוגלים הפלאחים להביע את שמחתם ,את אשר פורץ ללא מעצור מליבם. כך פחות משעמם לשמור ,הכפר תובע את סקרנות השומרים ,הם נהנים מכל חגיגת חתונה ,מכל סיבה ,משירת המואזין ,ועוקבים אחר כל התרחשות ב"חלקת חסן" הפרובלמאטית .לא פעם ינסה חסן לעבד את החלקה בחסות החשיכה ,וערנות השומרים תמנע בעדו מלעשות זאת. "בית חסן" "בית עיסא" ובית המוכתר (החדש והישן) מהווים ,למעשה ,נקודות-ציון. בבית עיסא נתקלים פטרולי הריבונות הישראליים בקשישה ,שאומדים את גילה בשמונים שנה .זו היא אשתו הראשונה של עיסא .הוא משלח אותה מדי בוקר, השכם ,לכוך אפל הסמוך לביתו על מנת שיהא חופשי במעשיו עם אשתו הצעירה. עיסא מתגרה לא פעם באנשי ההר .באחד המקרים הוא חופר ללא כל אישור תעלת ניקוז היורדת מההר לחצר ביתו .הוא מתבקש לחדול מעבודתו .רק לאחר קבלת האישור של ה"מלך" ממשיך הוא בחפירה תחת "חיפוי" ישראלי" .הסכם" זה של עיסא עם 'המלך' אינו מוצא חן בעיני השלטונות הירדניים המשליכים אותו למחרת היום לבית הכלא ,משם הוא חוזר ,בתום עשרה ימים ,שבור ,רצוץ ומדוכא. חוצים את הגן הבוטני .נזכרים בחורף הפוקד את המקום .בשלג העוטף את ארזי הגן, ואת הצמחייה הסבוכה הגדלה פרא. ב"הדסה" מספר עמדות .יורדים אל המסוכנות שבהן – "החסימה" .שני שוטרים שוכבים תחת גגון פח קטן ונשקם ביד .נלחמים בעייפות האוכלת בהם בכל פה. על הדרך מוצב המחסום .התנועה מושבתת .מותרת רק כאשר יש חולה בכפר אלא שכאלה "מתגלים" בלילות רבים. בבוקר מוסר המחסום .בשמונה בדיוק צועדת אל הכפר צעירה ערביה יפהפייה. תיק עור גדול נתון בידה .הסבלנות פוקעת ,מהיכן היא ,מה מעשיה? בוקר אחד מישהו עוצר בעדה .מגלגל עמה שיחה קצרה בערבית ונדהם לשמוע שזו המורה לאנגלית של ילדי עיסאווייה ,עוד תעלומה נפתרת .מחורשת "הדסה" נכנסים לתוך מסדרון צר ,חשוך כמעט לכל אורכו .מגששים באפלה את הדרך.
145