חגי בר-אורין ז"ל נהרג בעת פעולת חימוש של רימוני יד על הר הצופים. לקוח מאתר ההנצחה של חטיבת גולני.
בן גוהר וחי נולד בפרס -איספהאן בי"א בכסלו תש"ו 3913313611 , יחידה :גדוד שרת בחטיבת גולני התגייס "הבוקעים הראשון" 13 בנובמבר 3691 נפל בעת מילוי תפקידו בז' בחשוון תשכ"ה 3113113691 , מקום נפילה :ישראל מקום קבורה :ירושלים -הר הרצל אזור :ד ,חלקה ,1 :שורה,13 : קבר11 : היה בן 31בנפלו.
מ.א118131 .
.313טוראי חגי בר אורין ז"ל.
קורות חיים בן חי וג'והר .נולד ביום י"א בכסלו תש"ו ( )39.33.3611בעיר אספהאן אשר בפרס .עלה לארץ בשנת 3613בעודנו ילד ולמד בבית הספר היסודי "דורש ציון" .היה בעל לב טוב ועזר לכל מי שבא עמו במגע .עודד את הוריו במצבם הכלכלי הקשה ובא לעזרתם .כאשר סיים את לימודיו בבית הספר היסודי רצה להמשיך בבית ספר תיכון אבל נאלץ להתמסר לעבודות שונות כדי לבוא לעזרת הוריו. השתייך לגדנ"ע .גויס לצה"ל בנובמבר 3691ושמח לעשות את חובתו למולדת ולשרת בצבאה .שימש דוגמא ומופת לחבריו .ביום ז' במרחשוון תשכ"ה ( )31.31.91נפל בשעת מילוי תפקידו והובא למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי על הר הרצל בירושלים . על הר הצופים בעת חימוש רימוני מיילס ,בתאריך ,31.31.3691 :חייל גולני מהכוח שהיה בתעסוקה מבצעית על ההר ,חגי בר-אורין ז"ל ,תוך כדי פעולת חימוש רימונים נשמט רימון ,מידיו של אחד החיילים ,חגי ללא היסוס לקח את הרימון, רץ אל מחוץ למבנה על מנת לזרוק את הרימון ,מאחר והייתה שם קבוצת חיילים העדיף לשכב על הרימון לא לפני שצעק רימון!!! ...ובכך הציל את חבריו לצוות,
חגי אורין ז"ל ,ירושלמי גר ברחוב יחזקאל בשכונת הבוכרים ,מספר אבי אלימלך שיחד עם ברוך ולדמן מפקד החוליה העורפית ,ודני רוזן הקב"ט לאחר שהנופל הורד מההר ,הלכו לזהותו התגלה ברוך ולדמן הקשוח כבעל לב ענק ורגיש ,מזיל דמעה ...תמונה שאבי אלימלך לא ישכח. המקרה קרה בתאריך 31.31.3691מה שידוע ,זה היה בעת היותו של ישראל קרן מפקד הר הצופים ,ה'מלך'. את הדברים לקחתי מתוך דברים שכתב אבי אלימלך. על המקרה הזה של הרימון שהתפוצץ בעת ניסוי נשק ,כך דווח לועש"ן על המקרה ,לצורך הטיפול בהורדת הגופה ,קצין האו"ם העיר כאשר הגיע לצורך קבלת הגופה :בקצב הזה לא יישארו לכם רימונים. כמובן שבדבריו של קצין האו"ם ,התכוון לכך שכמות הנשק והתחמושת שיש לנו על הר הצופים על פי ההסכמים ,הוא מוגבל מאוד. בתאריך 31.8.31קבלתי מייל מרגש מבחור שהציג את עצמו בשם יורם אלון אני מצרף כאן את המייל של יורם אלון: יורם מספר :כחייל בנח"ל הצטרפתי לפלוגת חיילי גולני מגדוד -:13 השלום והברכה לך ! הגיע לידי קובץ מפרי עבודתך על ההר . היה לי לעונג לקרוא ולצפות בתמונות שכתבת ואספת . החזרת אותי לימים שהייתי שם ,במוצב ספורט .31 כחייל בנח"ל הצטרפתי לפלוגת חיילי גולני מגדוד .31 אותם חיילים שעלו להר והיו מעורבים באירוע הרימונים וכשאחד מהם נהרג. הייתה זאת חוויה יוצאת דופן לשרת שם באותם ימים. זכורה לי דמותו יוצאת הדופן של מנחם ז"ל מלך ההר שהשאירה עלי לפחות רושם עמוק .השנה 3691חודש אוקטובר 1 ,אירועים זכורים לי מאותו מחזור .אירוע הרימונים ואירועי סיור הריבונות .עם סיום מלחמת ששת הימים למרות שהייתי בדרום המקום הראשון שאליו רציתי להגיע והגעתי היה הר הצופים. התחושה שלעבור את כל השטח עד להר ללא בעיה ולעמוד באותה עמדה במוצב ספורט ללא יראה וללא מדים ונשק הייתה נפלאה . אני חושב שאתם נערי המלך ראויים לכל הכבוד על עבודה נפלאה ,הקרבה ושמירה על נכס לאומי של מדינתנו. בברכה ותודה , יורם אלון.
מאחר וליורם מסתבר יש אינפורמציה חשובה בנושא אסון רימוני היד ,3691בה נהרג חגי בר-אורין ז"ל ,החלטתי להוסיף את הדברים למה שכבר כתבתי ,מסתבר שמה שכתבתי לא היה מדויק. לאריה השלום והברכה ! ברצוני לעדכן אותך בקשר לאירוע הרימונים בהר .ראשית אציין שכל הכתוב הוא על סמך דברים שאמר לי חייל שהיה נוכח באירוע ,באותה עת הייתי אני בעמדת ספורט 31בתצפית לעבר וואדי גוז' ...וככר הפרחים .חיזוק לדברים אלה שמעתי מאוחר יותר מאדם נוסף . המדובר לא בחימוש הרימונים ,אלא ההפך הגמור ,פרוק .כפי שציינת היו אלה רימונים מסוג מילס 1ישנים מאוד ,שהוחלפו ברימונים מתקדמים שהיו אז בשימוש בצה"ל ( ) 3691מדגמים אמריקאים אם אינני טועה סימן דגם .31 לצורך זה נתכנסו מספר אנשים בעלי ידע בחבלה ,מטענים ורימוני יד ,במבנה סגור ורחוק מעין תצפיות הירדנים בצעו את פעולת הפרוק. לפי דבריו היו הרימונים בתוך תיבות עץ על גבי שולחנות ,כאשר החייל הראשון, משחרר את המגופה אשר בתחתית הרימון ,חייל שני – מוציא את מערכת ההצתה והנפץ ,חייל שלישי משחרר את הדריכה על ידי שחרור המנוף .ובכך מסתיימת פריקת החימוש והרימון מרגע זה מנוטרל .בהמשך לדבריו ,כנראה רימון אחד התגלגל לא במסלול המקובל וכך הגיע לשלב שחרור המנוף ובעצם הפעלתו של הרימון כשהוא חי עם כל מערכת ההפעלה .ומכאן כל שאר הסיפור מדויק מאוד . הבחור (חגי בר אורין ז"ל) שומע את הנקירה והבין את אשר מתרחש ,יוצא מהמבנה עם הרימון להשליכו בחוץ ,רואה לפניו קבוצת חיילים ומחליט בחלקיקי שנייה החלטה גורלית לשכב על הרימון .איזה הקרבה !!! האירוע הזה לא היה קל לחבריו של חגי וגם לשאר האנשים ,שנאלצו לאסוף חלקי גוף שהיו בשטח .ולאחר זאת הפנוי היה כפי שתואר בהמשך הכתוב אצלך. מצאתי באתר של חטיבת גולני ,גדוד 13את ציון זכרו של חגי .אין אזכור על האירוע ,ואין פרוט על מה שקרה .תוך כדי דפדוף קורא אני על מקרה דומה על רב סרן רועי קליין סמג"ד בגולני שבמלחמת לבנון השנייה מזנק על רימון ונהרג כדי להציל את חייליו מפגיעה. ועל כך הוענק לו עיטור העוז .כנראה החברים האלה מגולני אצלם אחוות לוחמים זה מעבר לכל דבר .יש להצדיע להם ,על ההקרבה הזאת .אני שולח לך את הקישור לאתר גולני שם כתוב על חגי בר אורין ז"ל .כמו כן אצרף במכתב זה את חתך הרימון המתאר את תוכנו.
.311תרשים מבנה פנימי של רימון יד מיילס .1
מתוך אתר של יחידת "מצוף – "118סיפורים אישיים. הכותב אריה שניפר -מ"נערי המלך" מובלעת הר הצופים. www.Matzof247.com
לאחרונה הסתבר לי שמי שהיה באותה תקופה קצין חימוש חטיבתה 39שטיינר פנחס (פיני) היה נוכח במקום כאשר אסון הרימון קרה ,פיני שטיינר שהיה אחראי בחטיבה על נושא נשק ותחמושת ולכן היה במקום כחלק ממבצע של שיפור וחידוש רימוני המילס 1הישנים ,על ידי החלפת מכלול המנגנונים במכלול מנגנונים חדשים. בכך יש לנו כיום גם עד אשר יכול לאשר ולספר את אשר קרה ,זו עדות ראייה חשובה מאוד על מנת לעשות צדק ,לאחר חמישים שנים ,עם החייל חגי בר אורין ז"ל ,אשר יקבל הכרה המעשה הגבורה ,בכך שמנע אסון כבד ומספר נפגעים רב אילו לא היה יוצא במהירות מבניין כימיה ,ובגופו מונע פגיעה בחיילים רבים כפי שידוע לנו בוודאות היום עם עדות בראייה של פיני שטינר.
בקרוב מאוד תהיה הכרה רשמית למעשה הגבורה כמתבקש! להבהיר :הדברים המופיעים במסמך המצורף כאן למטה נכתב על ידי בן משפחתו של חגי בר אורין ז"ל ,כפי שהם הבינו את מה שקרה ,ומה היה הרקע לאסון- (א.ש.).
דברים אשר נכתבו על ידי בן משפחתו של חגי בר אורין ז"ל
שלום רב מבקשת לשתף אתכם בשמי ובשם משפחתי בסיפור גבורה ,סיפור כואב , הסיפור של אחינו ,חגי בר אוריאן ז"ל. היינו משפחה מאושרת ,אבא אימא ו 33אחים ואחיות שעלו למדינת ישראל הצעירה מאירן . הבית היה מסורתי ,ציוני וגרנו כולם בשכונת הבוכרים שבירושלים. חגי ז"ל היה אדם מדהים שעזב את הלימודים כדי לעזור בפרנסת המשפחה, היה נערץ ע"י כל מי שהכירו ,הוא היה גבר יפה תואר ולוחם אמיץ. חגי ז"ל התגייס כלוחם ושרת בחטיבת "גולני". במהלך השירות הצבאי חגי ז"ל הוצב ב"מובלעת הר הצופים" בירושלים . בהר הצופים היו מוצבים כ 311 -לוחמים ממספר יחידות :גדוד 13של גולני, יחידות חי"ר ומספר חיילי מודיעין. להזכירכם ,ע"פ הסכמים בינלאומיים בין שנת 3611ועד 3698 ( מלחמת ששת הימים ) אסור היה להחזיק חיילים במוצב הר הצופים אלא רק "שוטרים" .את חגי ז"ל הזמינו במיוחד למשימת של תחזוקת תחמושת, חגי ז"ל הוסמך כ"חבלן גדודי" והכיר את המלאכה . ביום הנורא 31.31.3691ז' בחשוון ,חגי ז"ל וחבריו הוזמנו למבצע של פרוק רימוני יד. הם פרקו רימונים רבים בתוך חדר ,עם עוד הרבה תחמושת ועוד הרבה חיילים. במהלך פרוק הרימונים רימון אחד הופעל בטעות , נפל אל הרצפה והתחיל להוציא עשן. חגי מיד הבין את אשר קרה ,דחף את המפקד שלו כדי להקדימו לקחת את הרימון והתחיל לרוץ עם הרימון המתקתק אל מחוץ לבניין. היו לחגי שתי הזדמנויות במהלך הריצה הקצרה לזרוק את הרימון שהופעל , אך בכל מקום עמדה קבוצת חיילים וחגי המשיך להחזיק ברימון. חגי הספיק לרוץ עם הרימון לקצה הבניין וכשראה שאין מקום בטוח לזרוק את הרימון ,הצמיד את הרימון לגופו ,והחזיר את נשמתו אל בורא עולם. חגי בר אוריאן ז"ל מת מות גיבורים. יש בידינו מסמך צבאי חתום של מפקד גדוד 13מחטיבת גולני ,מיכאל פייקס ז"ל, שהיה מפקדו הישיר שמאשר את כל הנאמר כאן !!! (מסמך זה יופיע בתמונות בפרופיל הפייסבוק של חגי ז"ל).
במעשה הגבורה חגי ז"ל הציל ממוות וודאי את חבריו לחדר בו פורקו הרימונים. בנוסף ,להזכירכם ,הבניין היה בניין התחמושת של המוצב ופיצוץ הרימון בתוך המבנה היה גורם לנפגעים רבים ולהרס רב. הבסיס בהר הצופים היה בסיס סודי ,החיילים \ שוטרים היו מחויבים לשמור על סודות המדינה ועל המקרה הטרגי של חגי ז"ל הוטלה צנזורה כבדה . המדינה הסתירה את מעשה הגבורה כדי להסתיר למעשה את אופי הפעילות , הנשק והתחמושת שהחזקנו בהר הצופים (ע"פ ההסכמים הבין לאומיים מול האו"ם וממשלת ירדן ,אסור היה להחזיק בתחמושת בהר הצופים למעט נשק קל). הצלחנו להבריח להר מרגמות ,תותחים ,רימונים ומקלעים ,כל התחמושת והנשק עזרו רבות לכוחותינו להגן על הגבול הצפוני של ירושלים בזמן מלמת ששת הימים. היום החיסיון כבר הוסר ,כל מה שקרה בהר הצופים ידוע לכל אבל רק הסיפור של חגי ז"ל עדיין לא נודע. בגלל שסיפור זה מעולם לא סופר ,חגי בר אוריאן ז"ל מעולם לא זכה לקבל ההכרה על מעשה הגבורה. עד היום הכאב הנורא נמצא עמוק בלב של כל בני המשפחה וכל מי שהכיר את חגי ז"ל .הטראומה בנפילתו מלווה אותנו בכל יום ויום והדבר שמוסיף לכאב הוא חוסר ההכרה בגבורה. בעבר היה כעס החיסיון המוחלט שהוטל על הפרשה (המשפחה קיבלה מעט מפרטי הפרשה) ,היום יש כאב על הגיבור שעלול להישכח מדפי ההיסטוריה. אנו לא מבקשים לדעת מי אשם באסון הנורא ,אך אנו כן מבקשים הכרה במעשה הגבורה. כולכם מכירים את גיבורי ישראל טור' נתן אלבז ז"ל (הוענק "עיטור המופת") ורס"ן רועי קליין ז"ל (הוענק "עיטור העוז") שהצמידו רימונים לגופם והצילו את חבריהם לנשק . גם סיפורו של חגי בר אוריין ז"ל ראוי שיסופר. הכאב בנפילתו מלווה אותנו בכל יום ,הצער הוא חלק בלתי נפרד מאתנו .הבאנו ילדים ולחלקם גם הענקנו את שמו של אחינו היקר ,אבל גם ברבות הימים חוסר ההכרה בגבורה לא מרפה מאתנו. חגי ז"ל ,בן 36שנים בלבד ,הובא למנוחת עולמים בהר הרצל ביום ח' בחשוון תשכ"ה ( ,)31.31.3691באותו יום גם הגבורה נקברה ביחד עם חגי ז"ל. אנא מכם ,שתפו סיפור זה ,הביאו אותו בידיעת הרבים ועזרו לגיבור ישראל לקבל ממדינת ישראל את ההכרה המגיע לו. יהי זכרו ברוך - .עם חגי בר-אוריאן.
בתאריך 3.1.31בחמש עם רפי רשף הופיע לוחם שהיה עד לאירוע עצמו שמו איזי דוכנר - :נא ללחוץ על כתובת הלינק ולצפות בסיפורו של איזי: https://www.youtube.com/watch?v=1lMLFPb3hEI&feature=youtu.be זו עדות ראייה חשובה מאוד ,על מנת לאשר את ההכרה של צהל במעשה הגבורה.
מכתבו של מפקד החטיבה למשפחתו של חגי הא אורין ז"ל ,קבלתי מבן אחותו.