סיפורו של "נער המלך" -מאיר אהרונסון.
מדובר על שנת ,4691התחלת האביב ,מתחיל להיות חם אחרי חורף קשה בהר הצופים .מנחם שרפמן ,ה'מלך' ,קורא לי למעלה .אני גר למטה בארמון והמלך למעלה. אני עולה ובטוח ששוב יש משימה .מנחם יושב בחדר פניו כמו תמיד מאירות. גם שהוא כעס בקצוות העיניים היה לו חיוך .מנחם שרפמן היה טיפוס גלילי שיושב המובלעת בהר הצופים ,ליד ירושלים .בעברית וערבית שלט היטב והיידיש הייתה שפה שבה השתעשע .אנגלית לא הייתה השפה הטבעית לו אבל תמיד ידע להסתדר. שב מאיר -הוא אומר. אני מתיישב כולי דרוך. אתה נשאר לשיירה נוספת ,אומר מנחם, אין בעיה אני אומר לו. אבל מנחם מוסיף -בדקתי ויצא לך להיות בבית בפסח. אין בעיה מנחם גם בלי להיות בבית בפסח.
אהבתי את ההר .ולהיות בו הייתה עבורי תקופה טובה וממש לא היה אכפת לי להישאר בחגים בהר .ובכלל לא להיות בבית בפסח היה חוסך לי את כל ייסורי ההגדה. אבל תשמע הוסיף מנחם אני צריך שתעשה משהו עבורי ...סטנוואי ,הקולונל הניו זילנדי ממשקיפי האו"ם ,אני מבקש שתזמין אותו אליכם לסדר הפסח .זו תהייה עבורו חוויה טובה ולנו זה חשוב. בכיף עניתי לו .אבל צריך אישור מביטחון שדה .חייבים להבין כי החדירו בנו את הסודיות שהפכה להיות טבע שני .ולהתרועע עם אנשי או"ם אסור היה בלי אישור. סטנוואי היה אורח קבוע בהר הצופים .בשבתות הוא היה עולה אלינו להר בעיקר כשמנחם היה המלך .הוא אהב את החמין של אבא'לה ואהב לדבר אייתנו .מנחם אמר לי באחת הפעמים – "לגוי הזה בטח יש שורשים יהודיים". באמת נראה שהוא אהב אותנו יותר מאשר את הירדנים .באחת הפעמים שהוא בא להר וישב אייתנו ,שתה ואכל ,ופתאום צלצל הטלפון .אני החוורתי ,מנחם הסמיק ורק סטנוואי אמר בשקט – איזה ציפור יש לכם בהר ,כזו עוד לא שמעתי .כולנו צחקנו ואני רצתי להשתיק את המכשיר המזמזם ותוך כדי כך אמרתי באנגלית בקול רם – אני הולך לצוד את הציפור הזו .כולם כמובן צחקו. ביטחון שדה אישר וסטנוואי בא אל הורי בתל אביב לסדר הפסח .אבי תודרך על ידי לספר שאני עובד אוניברסיטה ובשיחה עמו אבי סיפר כי במקום ללכת ללמוד בחרתי לעבוד באוניברסיטה ואולי הוא הגוי יסביר לי שצריך ללמוד. סטנוואי חייך .אבי חייך .כולם שיחקו משחק יפה. ואז אבי ,שהיה בעברו איש צבא ושירות ,החליף עם סטנוואי חוויות .סטנוואי סיפר כי הוא הוגלה לאו"ם כי בניו זילנד הוא היה צעיר מידי בכדי להיות קולונל. הם ,שם בבית אמר ...אוהבים גנרלים זקנים .השיחה הייתה נעימה .אחרי שהלך אימא שלי ,היקית ,שהתפעלה מנימוסיו אמרה לי – תלמד כשאתה בא כאורח תביא פרחים ,כמו הקולונל שלך .עד היום אני חב לו את קיצור הקריאה בהגדה ובכלל את אותן טובות קטנות שעשה מדי פעם...
כמעט תקרית דיפלומטית."Welcome to Israel"!!!- ... בקצה הצפוני של הר הצופים או כפי שהוא נקרא על ידינו "ההר" יש בית קברות שבו קבורים חיילים בריטיים שנהרגו במלחמת העולם הראשונה .ב 41-לדצמבר 4641בחג החנוכה היהודי ,נכנס גנרל אלנבי לירושלים וכך שם סוף לשלטון הטורקים בעיר הקדושה ירושלים. גירוש הטורקים היה קשה ובקרבות נהרגו חיילים בריטים רבים בהם גם יהודים הקבורים שם .בית הקברות היה מה שנקרא באנגלית - no men's landאו בעברית שטח הפקר שהיה בריבונות ישראלית אך למעשה לא הייתה בו נוכחות קבועה .שטח הפקר? לא .שטח שלא היה משמעותי להגנת ההר אבל היה חשוב להחזיק בו ולא לאפשר לירדנים להיכנס אליו כעיקרון.
יום אחד ,אינני זוכר את התאריך ,קיבלנו בהר הודעה קצרה – שר המושבות הבריטי ,תומפסון ,יבוא לבקר בבית הקברות .מנחם שרפמן ,המלך ,הודיע לנו במילים אלה "אל תשאלו איזה בלגן מחכה לנו הבריטי יגיע לבקר בבית הקברות". מנחם דאג לכל האישורים באמצעות ועדת שביתת הנשק ואנחנו הוצאנו אל בית הקברות קבוצת "שוטרים" לנקות את המקום לקראת הביקור .בקצה בית הקברות הייתה קפלה גבוהה שתקרתה הייתה עבודת מוזאיקה יפיפייה המתארת את השמים אליהם עברו החיילים הבריטיים .הקפלה הייתה בנויה אבן לבנה ,אבן ירושלמית ,והמצבות ניצבו בשורות ישרות .האמת הביקור בבית הקברות הייתה חוויה .לא כל יום היינו נכנסים לשם ואם כבר נכנסנו זה היה בעיקר בשעות הערב או הלילה. מערבית לבית הקברות בפינת הכביש העולה להר מכביש ירושלים רמאללה הייתה עמדה של הלגיון הירדני ,היום במקום מלון דן לשעבר הייט .אנחנו קראנו לה "עמדת הגיר" מאחר והייתה חצובה בתוך סלע גיר לבן .עמדה זו שלטה על הצומת ולמעשה הייתה עמדה ששלטה על הכניסה להר הצופים .עמדה בעייתית. עליה עוד יסופר בפעם אחרת. ניקוי בית הקברות הסתיים ואנחנו היינו מוכנים לקבל את שר המושבות הבריטי. בחדר של 'המלך' מנחם הוחלט ששנים מההר יבואו לפגוש אותו .הוא עתיד להגיע לביקור עם קצינים ירדניים ולהם לא יאפשרו להיכנס לבית הקברות .הוחלט שהם ימתינו ברחבה ואל בית הקברות עצמו יכנס השר ומלוויו ,קציני האו"ם 'המלך' ועוזרו ...שנבחר הייתי אני. בחדר של מנחם תרגלנו את קבלת הפנים .מנחם המלך ייגש אל שר המושבות יצדיע לו ויברך אותו על הביקור .עוזרו לצורך העניין ועזרה בתרגום ,אני אגש אליו אצדיע לו ואברך אותו .כאן ייפרדו מאתנו הקצינים הירדניים ואנחנו עם אנשי האו"ם והבריטיים נכנס לבית הקברות. ואכן בשעה היעודה הגיעה השיירה .בראש נסע האו"ם אחריו הבריטים ואחריהם הירדניים .כמובן שלפני כל השיירה נסע ג'יפ ירדני ובו מאבטחים מהלגיון .אולי כאן המקום לספר כי הצבא הירדני היה מורכב אז משני צבאות .הלגיון הירדני, אלה עם הכפיות האדומות ,והצא"י (הצבא הירדני -א.ש ).שהיה לבוש בכומתות ירוקות .הלגיון היה מורכב כך נאמר לנו מהבדואיים הנאמנים למלך חוסיין ואילו הצבא הירדני היה מורכב מכל השאר. קציני האו"ם ירדו ,שר המושבות הבריטי תומפסון ירד עם עוזריו ואנשי הצבא הירדני ,הלגיון ,ירדו .כולם נעמדו בשורה ואנו יצאנו לקבל את פניהם. וכך ,כפי שתרגלנו ,ניגש מנחם שרפמן ,לבוש מדים ומקל קטן תחת בית שחיו הצדיע לשר המושבות ואמר לו כפי שתרגלנו"Welcome mister Thompson" . ולחץ את ידו .אז פנה מנחם אל קצין האו"ם הצדיע לו ואמר שוב את ברכתו ולחץ את ידו של האו"מניק ובמחווה של רצון טוב פנה מנחם לקצין הירדני הבכיר הצדיע לו והושיט יד .הקצין הירדני הצדיע בחזרה אבל היד המושטת של מנחם
הושבה ריקם להפתעתו המוחלטת של שר המושבות .אחריו נגשתי אני ,לבוש מדים ,פניתי לשר המושבות ואמרתי לו; " "welcome to Israel sirהושטתי יד ולחצתי את ידו .באותו הרגע קפץ הקצין הירדני ממקומו וצעק בקול; "this is not " Israelוהוא הוסיף " "please stop the visitאו בעברית פשוטה תפסיקו את הביקור. כאן החלה מהומה. אחרי שיחות קשר עם ועדת שביתת הנשק ועם ירושלים הוחלט כי הכול יתחיל מהתחלה בלי שאני אגיד את המשפט ". "welcome to Israel חזרנו על הכול אבל הפעם היד המושטת לשלום של ה'מלך' מנחם שלנו קיבלה מענה מהקצין הירדני שהיה נאמן ...למלך שלו. אחרי הביקור ישבנו מנחם ואני בחדרו על קפה ושוחחנו על התקרית שעליה קיבלנו אין סוף הודעות מירושלים .אמרתי למנחם – אם הוא לא מחזיר לחיצת יד הייתי חייב להסביר לו שכך לא מתנהגים וחוץ מזה אני משרת את ישראל ולא מקום עלום .מנחם בדרכו האופיינית אמר לי – מאיר בגללך הייתי צריך לחזור על ההצגה פעמיים זה עוד יעלה לך ביוקר. זה מה שהיה לי חשוב אז וכל הצעקות שקיבלתי אחרי הירידה מההר בשנלר היו שוות את התענוג של להקפיץ את הקצין הירדני...
מקלע 5.0על מסילת רכבת בקומה 1בניין הדסה. יום שישי אחרי הצהריים ,שקט יורד על הר הצופים .האמת תמיד היה שקט בהר אבל למרות זאת ביום שישי היה משהו מיוחד בשקט .המיוחד בשקט הזה היו המחשבות על הבית ,סוג של געגוע מתגנב אל הנשמה של החיילים הצעירים שמבלים במובלעת. בתוך כל השעות היפות האלה בהן ירושלים נצבעת בצבעי זהב של שקיעה מנחם שרפמן ,המלך ,שגר קומה מעלי בארמון צועק; אהרונסון ,בוא הנה .עליתי במדרגות תוך חישוב מהיר על מה אני הולך לחטוף הפעם. מנחם מחייך אלי כשאני נכנס לחדר .אהרונסון ,הוא אומר ,אני צריך להראות לך משהו .ותוך כידי דיבור הוא מוציא מפה של ההר ומראה לי את מיקומי המקלעים הכבדים 5.0אותם הוא רוצה להציב .אם אני לא טועה מפאת זיכרון רפוי של שנים רבות היו ארבעה 5.0בהר באותה העת .מנחם מראה לי את העמדות המיועדות. בשיירה הבאה הוא אומר צריך להתקין לכל המקלעים את עמדות הירי. אחת העמדות הייתה צריכה לכסות את השטח שבין עמדת הגיר השולטת על הכביש המוביל להר לבין קצה הרכס הצפוני שבו היו כמה עמדות חפורות של הירדניים .באותו הרגע היה ברור שצריך עמדה גבוהה על מנת לשלוט בשטח האמור ,הבטנו במפה ומנחם הציע שנצא לשטח. יום שישי ,אחר הצהרים ,זמן מנחם לתכנון המלחמה הבאה.
בניין בית החולים הדסה היה בניין נטוש באותו אחר הצהריים .הכוח שהיה בהר אז עסק בהכנות לשבת .עלינו במדרגות קומה אחרי קומה ובכל אחת מהן נכנסנו לאחד החדרים לתצפת על היעדים אותם מנחם רצה לכסות. הקומה הרביעית הייתה הקומה שנבחרה לבסוף .כאן מנחם הראה לי את עמדת הגיר מצד אחד ומצד שני את שלושת העצים ,אורנים גדולים ,שלמרגלותיהם הייתה עמדה ירדנית חפורה ומדופנת בשקי חול .בין השקים חרכים לירי. האמת שאת העמדה הזו הכרנו תמיד. לחיילים הירדניים היה חם בתוך המחפורות ובשכל רב הם היו יוצאים ויושבים מתחת לעצים ,מעשנים ושותים קפה ,מסתובבים להם לאורך הרכס וכאילו לא שמים לב אלינו. מנחם אמרתי לו ,אי אפשר ממיקום אחד לכסות את כל השטח .אין כזה דבר אי אפשר ,אמר מנחם ,תחשוב. מנחם אמרתי לו ,אתה זוכר את הדווידקה .דווידקה? זו של ירושלים בזמן המצור? שאל מנחם .כן ,עניתי לו גם אנחנו בסוג של מצור ,כן את הדווידקה ההיא .מה היא קשורה ל 5.0-שלנו שאל מנחם כשפניו מביעות את חוסר הקישור שהוא עושה למה שאני אומר. בוא מנחם .אמרתי לו ולקחתי אותו לחדר הקיצוני .עמדנו שם וצפינו אל כל השטח. בוא נלך לחדר הקיצוני בצד השני .המסדרון היה ארוך ואחרי שהגענו לחדר תצפתנו שוב .רק משני המקומות אפשר היה לכסות את כל השטח. תשמע מנחם ,יש לנו מקלע אחד .אם נמקם אותו בחדר אחד לא נכסה את כל השטח והם יגלו את מקום הירי אחרי שלושה כדורים .אז מה אתה מציע ומה זה קשור לדווידקה? אמר מנחם. בוא נבנה מסילה .עליה קרונית לשני אנשים .אחד מאחורי השני .על הקרונית נציב את המקלע ונמתח כבל לכל אורך הקומה .נפרוץ חורים בקירות ואז כמו בירושלים בזמן המצור נוכל להזיז את המקלע מחדר לחדר לירות כמה יריות ונעבור לחדר אחר .הם לא ידעו מאיפה היריות מגיעות ואפילו יחשבו שיש כמה מקלעים .כמו שהזיזו את הדווידקה למקומות שונים בירושלים הנצורה וכמו שעשו בקו מזינו הצרפתי. מנחם שהיה איש חם וטוב לב לא ענה .הוא חשב כמה דקות ואז חיבק אותי ואמר. יום ראשון אתה מתחיל לעבוד .ברור. ארבע שיירות זה לקח לבנות את המתקן הזה .המסילה הייתה בנויה מברזלים שנמצאו בהר הקרונית הייתה מורכבת משאריות והגלגלים מעגלות שהיו בבית החולים .כשבדקנו את המערכת הזו היה כיף לעבור בחצי טיסה את הקומה רכוב על הקרונית כמו בלונה פרק .המקלע הוצב ליורה היה כיסא מאולתר נמוך ומעליו כיסא לזה שהיה מופקד על משיכת הכבלים ולנסיעה.
ימים חיכיתי לתקרית שתוכיח שהמערכת הזו עובדת .אבל צריך לזכור שכל שימוש בנשק בהר היה צריך אישור משנלר .ואז היגיע היום. התחילו קצת יריות לא משהו מי יודע מה אבל שנלר נתן אישור לירי חוזר. בעמדה שעל הרכס הירדנים לא נראו בחוץ ומדי פעם הם ניסו לצלוף לכיוון ההר. מנחם עלה לקומה הרביעית ואמר .זהו אהרונסון זו ההזדמנות בוא נפעיל את קו מזינו .צרור קטן מחד בצד המערבי ,נסיעה מהירה לאמצע הבניין .צרור קצר נוסף, ונסיעה לקצה המזרחי של הבית ועוד שלושה או ארבע כדורים .פתאום נהייה שקט .מנחם כמו ילד קטן שקיבל סוכריה היה מאושר .זה עובד אהרונסון. כן אמרתי לו זה עובד ועוד יעבור. אחרי תקופה ,כשאני כבר לא הייתי בהר הגיע להר תותח 05מ"מ .התותח הזה מצא את דרכו לאותה המסילה והוכיח את עצמו במלחמת ששת הימים.
מאיר אהרונסון – מש"ק חבלה מ'נערי המלך
מאיר אהרונסון – מש"ק חבלה מ'נערי המלך'