קובץ ר''ח כסליו - ארבעים שנה

‫ראש חודש כסלו תשל"ח‬ ‫כאשר ראו הרופאים שאיש לא יזיז את הרבי‬ ‫מהחלטתו‪ ,‬הסתודדו מספר דקות‪ .‬לבסוף נענה אחד‬ ‫מהם ואמר לרבי‪" :‬אם אין הרבי מסכים לאישפוז \ אנו‬ ‫עוזבים מיד ומסירים מעלינו כל אחריות‪ .‬אנו רופאים‬ ‫מומחים ועתירי‪-‬נסיון ואנו אומרים כי יש כאן סכנת‬ ‫נפשות‪ .‬אם הרבי אינו מסכים להיכנס למרכז רפואי‪,‬‬ ‫איננו יכולים להיות אחראים לחיי הרבי" ‪-‬‬

‫ביינתים התייעצו הרופאים בינהם ומסקנתם היתה‬ ‫חד‪-‬משמעית‪ :‬על הרבי לעבור מיד למחלקה לטיפול‬ ‫נמרץ באחד המרכזים הרפואיים של ניו‪-‬יורק‪ .‬מצבו‬ ‫חמור והוא זקוק לציוד המתאים ולהשגחה צמודה‪.‬‬ ‫קולו של הרבי היה חלוש מעט‪ ,‬אך תקיף‪" ,‬אינני זז‬ ‫מכאן‪ .‬אני נשאר פה"‪ .‬הרבי אמר להם שהחלטתו היא‬ ‫המסקנה הסופית‪ .‬לא בא בכלל בחשבון שיסע; הוא‬ ‫יישאר בחדרו‪" .‬מה היה עושה אדם שנמצא במקום‬ ‫שאין בו בית רופאים?"‪ ,‬שאל‪-‬ענה הרבי לאחד‬ ‫הרופאים; וביקש לתת לו הלילה לנוח ולמחרת יהיה‬ ‫בסדר (כרגיל)‪.‬‬

‫באמצע הלילה לבשו ארבעת הרופאים את מעיליהם‬ ‫ועזבו את החדר‪ .‬הרבי‪ ,‬שעות מעטות אחרי התקפת לב‬ ‫קשה‪ ,‬נותר ללא כל השגחה רפואית‪.‬‬ ‫‪h‬‬

‫רופא אחר שאל את הרבי‪ ,‬מה היה עונה לחסיד במצב‬ ‫זהה שהי' שואל האם ללכת לבית‪-‬חולים‪ .‬והרבי ענה לו‪,‬‬ ‫שאיננו מחויב לענות על 'אילו יצוייר‪'...‬‬

‫ויהי כראותם את המצב החמור שנוצר‪ ,‬וימהרו‬ ‫המזכירים‪ ,‬יחד עם מספר חסידים‪ ,‬להביא ציוד ממרכז‬ ‫רפואי יהודי שבברוקלין‪ .‬אחד מהרופאים במרכז עזר‬ ‫בבחירת הציוד והמיכשור‪ .‬כעבור שעה קלה נהפך חדרו‬ ‫של הרבי לחדר טיפול‪-‬נמרץ משוכלל וגדוש ציוד‪ .‬אותו‬ ‫רופא חיבר את הרבי למיכשור המעקב‪ .‬הרופאים‬ ‫שנכחו על אתר החליטו להזריק שוב לרבי אבל הפעם‬ ‫במינון גבוה ביותר ("מורפין")‪ ,‬ולאחריה אכן נח הרבי‬ ‫שליט"א למשך כארבע שעות לערך‪ .‬מאוחר יותר‬ ‫התבטאה הרבנית‪ ,‬בהקשר לכך‪ ,‬שמעולם לא זכור לה‬ ‫שהרבי אי‪-‬פעם יישן למשך ארבע שעות!… בשעה‬ ‫חמש וחצי לפנות בוקר הבחין‪ ,‬לתדהמתו‪ ,‬שהרבי עבר‬ ‫[תוך כדי שינה] התקף קשה‪ ,‬שני וקשה בהרבה‬ ‫מהראשון‪.‬‬

‫מיד עלה אחד הנוכחים לקומה העליונה ב"‪ ,"770‬שם‬ ‫ישבו וחיכו הרבנים‪ ,‬במקרה שיצטרכו לברר איזו שאלה‬ ‫הלכתית‪ ,‬ושאלו לברר את חוות‪-‬דעתם בקשר לבית‬ ‫הרפואה‪ .‬הרבנים הורו לחיוב‪ .‬כאשר חזר הלה והודיע‬ ‫זאת לרבי שליט"א קטע הרבי את דבריו‪ ,‬ואמר להם‪:‬‬ ‫"היות ואני יהודי דתי ("א פרומער איד")‪ ,‬וצריכים‬ ‫לשמוע בקול הרבנים; ממילא אל תגידו לי את הפסק‬ ‫כדי לא לאלצני ללכת‪ ,‬כי אין צורך ללכת לבית‪-‬‬ ‫הרופאים"‪.‬‬ ‫שוב ניסו לבקש מהרבנית הצדקנית ע"ה שתבקש‬ ‫אצל כ"ק אדמו"ר שליט"א ללכת לבית הרפואה‪ ,‬אך הי‬ ‫ענתה‪ :‬ער וויסט אליין וואס צו טאן!" [הוא יודע בעצמו‬ ‫מה לעשות…[‬

‫המזכירים התשושים יצאו מדעתם‪ .‬לרגעים חששו כי‬ ‫ליבותיהם שלהם יבגדו בהם‪ .‬ברור היה להם כי הרבי‬

‫יד‬