Page 1

‫‪n‬‬ ‫קובץ‬

‫ראש חודש‬ ‫כסלו תשל"ח‬ ‫‪n‬‬

‫מזכרת משמחת הבר מצוה של‬

‫התמים לוי שי' בן שושן‬ ‫ט"ז מרחשון ה'תשע"ח‬


‫ראש חודש כסלו תשל"ח‬

‫‪n‬‬ ‫קובץ‬

‫ראש חודש‬ ‫כסלו תשל"ח‬ ‫‪n‬‬ ‫‪h‬‬

‫מזכרת משמחת הבר מצוה של‬

‫התמים לוי שי' בן שושן‬ ‫ט"ז מרחשון ה'תשע"ח‬ ‫‪h‬‬

‫א‬


‫ראש חודש כסלו תשל"ח‬

‫ד‬


‫ראש חודש כסלו תשל"ח‬

‫‪n‬‬ ‫לע"נ‬

‫הרה"ח ר' מסעוד ב"ר שלמה ע"ה‬ ‫בן שושן‬ ‫שליח ומנהל בית חב"ד בעיר ארלי‬ ‫למעלה מארבעים שנה‬ ‫נפטר ביום רביעי כ' סיון ה'תשע"ז‬

‫ת‪.‬נ‪.‬צ‪.‬ב‪.‬ה‬

‫‪n‬‬ ‫ב‬


‫ראש חודש כסלו תשל"ח‬

‫סב החתן הרב מסעוד בן שושן ע״ה‬ ‫מקשיב לדברי הרבי מוצאי שמח״ת‬ ‫תשל״ח‬

‫סב חתן הבר מצוה ר' מסעוד בן שושן ע״ה מקשיב לדברי הרבי‬ ‫מוצאי שמחת תורה תשל״ח‬

‫‪n‬‬ ‫ד‬


‫ראש חודש כסלו תשל"ח‬

‫‪n‬‬

‫פתח דבר‬ ‫‪n‬‬

‫בשמחה הננו להגיש בזה לפני משתתפי חגיגת הבר מצוה של בנינו היקר התמים לוי‬ ‫שי' תשורה יקרה זו בתור תודה ולמזכרת כנהוג אצל אנ"ש לאחרונה‪.‬‬ ‫תשורה זו מוקדשת לראש חודש כסלו הבעל״ט בו ימלאו ארבעים שנה מאז שזכינו‬ ‫אשר כ״ק אדמו״ר הופיע לראשונה אחרי המאורע של תשל״ח‪ ,‬כאשר השמחה פרצה‬ ‫מפי כל‪.‬‬ ‫כ״ק אדמו״ר כותב באחד מאגרותיו אשר נס שנעשה לרבו הוא יותר גדול מנס שנעשה‬ ‫לעצמו במילא אחרי ארבעים שנה שקאים איניש וכו׳ אין אנו מספיקים להודות להלל‬ ‫לשבח וכו׳ על הנס הגדול לו זכינו‪.‬‬ ‫בתשורה זו הוצאנו מחדש את מגילת ראש חודש כסלו עם כמה שינויים קטנים‪,‬‬ ‫והוספנו סיפורים‪ ,‬כתי״ק ותמונות הקשורים לראש חודש כסלו‪.‬‬ ‫ויהי רצון שעוד השנה נזכה להתוועדות ראש חודש כסלו בהתגלות מלכנו‪ ,‬ושמחת‬ ‫עולם על ראשם‪.‬‬ ‫ר' יוסף יצחק ורעיתו בן שושן‬ ‫ט"ז מרחשון תשע"ח‬ ‫פאריז‪ ,‬צרפת‬ ‫ג‬


‫ראש חודש כסלו תשל"ח‬

‫ה‬


‫ראש חודש כסלו תשל"ח‬

‫‪n‬‬ ‫‪n‬‬ ‫בימי חג הסוכות בשנת תשל"ח‪ ,‬בימים ההם‪ ,‬בימי‬ ‫חוה''מ סוכות תשל''ח‪ ,‬היה דבר שלא היה באף שנה‬ ‫אחרת‪ :‬כשהיה כ''ק אדמו''ר שליט''א עומד על בימת‬ ‫מלכותו‪ ,‬כל אימת שנכנס לבית הכנסת‪ ,‬לפני כל תפילה‪,‬‬ ‫היה מסתובב אל הקהל ומעודד את השירה בתנועות‬ ‫ידיים מפליאות ובמחיאות כפיים סוערות‪ ,‬והקהל הענק‬ ‫רקד על מקומו בשמחה גדולה במשך כמה רגעים‪.‬‬ ‫ביום הושענה רבה‪ ,‬חילק כ"ק אדמו"ר שליט"א‬ ‫כמנהגו פרוסת "לעקאח" לכאו"א (שלא הספיק לקבל‬ ‫בערב יוהכ"פ)‪ ,‬כשהוא מאחל לכולם‪" :‬שנה טובה‬ ‫ומתוקה"‪.‬‬

‫הושענא רבה תשל"ח‬ ‫למזכירות – וביקשה לא להכביד היום על בעלה – כ"ק‬ ‫אדמו"ר שליט"א – היות ואינו מרגיש כל כך טוב‪ .‬לכן גם‬ ‫ביקשה גם לקצר את ה"הקפות" בערב‪.‬‬

‫במשך היום התענינה הרבנית הצדקנית מרת חיה‬ ‫מושקא (ע"ה) אצל אחד מבאי ביתה וביקשה לדעת‬ ‫איזה ספר תורה ימסרו בלילה‪ ,‬בעת ה"הקפות" לבעלה‬ ‫– כ"ק אדמו"ר שליט"א‪ .‬ענה הלה‪" :‬הקטן"‪" .‬וכמה‬ ‫משקלו?" הוסיפה הרבנית לשאול‪" – .‬משקלו קל‬ ‫ביותר" ענה הלה‪" .‬ועם הכתר שעליו?" שאלה עוד‪– .‬‬ ‫"עדיין קל מאוד" ענה‪ .‬לאחר שהלה פסק בהחלטיות‬ ‫שספר התורה שימסור לרבי יהיה "הקטן" – וכי משקלו‬ ‫קל מאוד – אמרה לו הרבנית‪ ,‬שילך להגיד 'לחיים'‬ ‫שהרבי שליט"א יהיה בריא‪ .‬ויהי הדבר לפלא‪ .‬בתוך כך‬ ‫צלצלה הרבנית הצדקנית מרת חיה מושקא (ע"ה)‬

‫חלוקת ה"לעקאח" נמשכה כמה שעות‪ .‬אחרי כן‬ ‫התפללו תפלת מנחה ואחרי התפילה עמד הרבי לנסוע‬ ‫לביתו לשעה קלה‪ .‬בצאתו הבחין הרבי שליט"א בשורה‬ ‫חדשה של אנשים העומדים בתוך ומחכים לקבל‬ ‫"לעקאח"‪ .‬הרבי‪ ,‬אוהבם של ישראל‪ ,‬נכנס שוב לסוכה‪,‬‬ ‫חילק "לעקאח" עד לאחרון שבהם‪ ,‬ורק אח"כ נסע‬ ‫לביתו‪.‬‬

‫ו‬


‫ראש חודש כסלו תשל"ח‬ ‫יודעי דבר חישבו כי מפאת חוסר הזמן לא הספיק‬ ‫הרבי לטעום מאומה בבית‪ .‬בדקות שנועדו לכך חילק‪,‬‬ ‫כנראה‪" ,‬לעקאח" לאחר תפלת מנחה‪ .‬אחרי זמן מה‪,‬‬ ‫קודם כניסת החג‪ ,‬חוזר הרבי ל"‪."770‬‬

‫לשיר "על הסלע הך" והרבי שליט"א הפנה את פניו הק'‬ ‫לעבר הקהל‪ ,‬תוך כדי מחיאת‪-‬כפיים אחזה רעדה בכל‬ ‫הציבור כולו‪ ,‬פניו הק' של הרבי שליט"א‪ ,‬לפתע‪ ,‬החווירו‬ ‫כסיד; וכאשר מחא כפיים בקושי נגעו כפיו זו לזו‪.‬‬

‫‪h‬‬

‫המחזה הנוכחי לא ארך זמן רב‪ .‬כעבור שעה קלה‪,‬‬ ‫היפנה הרבי חזרה את פניו הק' מהקהל‪ ,‬נשען בידיו על‬ ‫הסטנדר שלו‪ ,‬ופנה למזכירו הרב יהודה‪-‬לייב גרונר‬ ‫בהוראה להגיש לו את כסאו‪.‬‬

‫בלילה ההוא‪ ,‬ליל שמיני עצרת‪ ,‬נקרא פסוקי "אתה‬ ‫הוראת" לפני ה"הקפות" במהירות [שכן‪ ,‬לפני אמירתם‬ ‫– כך מספרים – ביקש הרבי שיקצרו הערת ב"הקפות"]‪.‬‬ ‫אמירת כל הפסוקים שלוש פעמים ארכה רק כחצי‬ ‫שעה‪ .‬בעת שירת הניגונים‪ ,‬בהפסקות שבין שלוש‬ ‫מחזורי אמירת הפסוקים‪ ,‬הבחינו בעיפות כלשהי על‬ ‫כ"ק אדמו"ר שליט"א‪ ,‬למרות עוצם השמחה שהיתה‬ ‫נסוכה על פניו הק' ומחיאת הכפיים הסוערות שלו‪.‬‬

‫בתום ה"הקפה" התיישב הרבי שליט"א בכסאו‪ ,‬נשען‬ ‫לאחוריו ועצם את עיניו הק' ‪-‬‬ ‫לב הקהל החסיר פעימה‪ .‬כולם היו המומים‪ .‬בין‪-‬רגע‬ ‫הפכה המתיחות ההיסטרית שתקפה את כולם‬ ‫לקריאות סערה כמו‪" :‬מים!"‪" ,‬חסר אוויר!" וצעקות \‬ ‫"להתרחק מהבימה!"‪...‬ומכל עברי בית הכנסת הגדול‬ ‫נשמעו בכיות ויללות קורעות לב‪...‬‬

‫ל"הקפה" הראשונה רקד הרבי שליט"א ביחד עם‬ ‫להבחל"ח גיסו הרש"ג והפעם בהתלהבות גדולה‬ ‫מתמיד‪ .‬ה"הקפות" בליל שמיני עצרת הרי הם המשכן‬ ‫של "שמחת בית השואבה"‪" .‬סוון סוונטי" היה מלא עד‬ ‫אפס מקום‪ .‬אלפי חסידים רקדו‪ ,‬פיזזו וכירכרו בכל עוז‪.‬‬ ‫הרגליים רקעו בהתלהבות‪ ,‬העיניים ברקו מעוצמת‬ ‫הדביקות‪ .‬הריקוד נמשך שעות והשירה בקעה ועלתה‬ ‫כלפי מעלה‪.‬‬

‫המומי התרגשות‪ ,‬מבלי לדעת מה מתרחש כאן‪ ,‬עמדו‬ ‫החסידים‪" :‬רק לפני ‪ 5‬דקות היה כאן שמחה גדולה‬ ‫מאוד; כולם ראו איך הרבי עומד על בימתו ומוחא כפיים‬ ‫לכל עבר‪ .‬ומה קרה כאן כעת ‪?"...- -‬‬ ‫פתאום‪ ,‬ללא כל הוראה מוקדמת‪ ,‬התחיל הקהל‬ ‫לצאת בבהלה מבית הכנסת‪ ,‬כדי שיהיה לרבי שליט"א‬ ‫יותר אוויר לנשימה‪ .‬לא עברו דקות ספורות‪ ,‬וביהכ"נ‬ ‫הענק התרוקן מכל אלפי ממלאיו‪ .‬רק פה ושם עדיין‬ ‫עמדו אי‪-‬אלו חסידים‪ .‬הדלתות והחלונות נפרצו כולן‪,‬‬ ‫לתת לאוויר הקריר והצח מבחוץ "דרך כניסה" פנימה‪.‬‬ ‫בחוץ עמדו כולם בהולים‪ .‬אחוזי התרגשות גדולה‪,‬‬ ‫מבלי לדעת מה קורה בפנים‪ ,‬בבית הכנסת‪ ,‬אחד‬

‫ברם‪ ,‬ב"הקפה" השלישית אותה רקד הרבי‪ ,‬כרגיל‪ ,‬על‬ ‫בימתו המיוחדת לו – הופתעו כבר אחדים מהחסידים‬ ‫להבחין כי פני הרבי שליט"א חיוורים מהרגיל‪ ,‬וראו איך‬ ‫– שלא כרגיל כלל \ הרבי מנגב במטפחת את זיעת פניו‬ ‫הק'‪ .‬אבל מרבית החסידים‪ ,‬אז עדיין לא הבחינו מאומה‬ ‫בשינוי הזה‪ ,‬והשמחה בבית חיינו הלכה והתעצמה‪.‬‬ ‫אמנם מיד לאחריה בהקפה הרביעית‪ ,‬שעה שהתחילו‬

‫ז‬


‫ראש חודש כסלו תשל"ח‬ ‫הנוכחים סיפר‪" :‬כל אחד התבייש להביט בפרצופו של‬ ‫השני ולשוחח על המחזה הנורא‪ .‬כולם הרגישו בעצמם‬ ‫אשמים כביכול בכל מה שקרה וקורה בפנים"‪.‬‬

‫כשתיים‪-‬שלוש דקות ישב הרבי שליט"א בכסאו‪,‬‬ ‫ומיד קם על רגליו להמשיך את ה"הקפות"‪ .‬בשעה זו‬ ‫היה ביהכנ"ס ה"זאל" למטה כמעט ריק מאדם‪ ,‬ופחות‬ ‫ממאה איש נשארו בו; ביניהם סקרנים בודדים‪ ,‬ורופאים‬ ‫המסתובבים נטולי‪-‬עצה שלא הבינו עדיין בדיוק מה‬ ‫קרה‪.‬‬

‫‪h‬‬

‫ויבקשו מכ"ק אדמו"ר שליט"א שיעלה לחדרו לנוח‬ ‫מעט; אך הרבי לא שעה להצעה זו‪ ,‬ובו במקום ציווה‬ ‫להמשיך את ה"הקפות" במהירות עד תומן‪.‬‬

‫התברר שהרבי רוצה כי ימשיכו את עריכת ה"הקפות"‬ ‫כסידרן ועד שלא יעשו זאת לא יצא מבית הכנסת‪.‬‬

‫בינתיים מיהר איש‬ ‫ה"הצלה" ר' לייבל‬ ‫והגיע‬ ‫ביסטריצקי‪,‬‬ ‫בריצה עם מכשירי‬ ‫החמצן בידיו‪ .‬כאשר‬ ‫הבחין הרבי בהם‪ ,‬חייך‪...‬‬ ‫וישב בלי להתחשב בכל‬ ‫הנעשה סביבו‪.‬‬ ‫רבים צעקו להביא מיד‬ ‫מים‪ ,‬בכוונה לתת לרבי‬ ‫שליט"א לשתות משהו‪,‬‬ ‫אך הרבי שליט"א התנגד‬ ‫לכך‪ ,‬באומרו‪ ,‬כי מחוץ‬ ‫לסוכה לא שותה! גם‬ ‫כאשר המזכיר‪ ,‬הרב‬ ‫בנימין קליין שישב אפוף‬ ‫התרגשות על הריצפה‬ ‫ליד הרבי ביקש מהרבי‬ ‫מספר פעמים שיאות‬ ‫לקחת את המים לא‬ ‫הגיב‪.‬‬

‫הושענא רבה תשל"ח‬

‫ח‬


‫ראש חודש כסלו תשל"ח‬ ‫עם הגיע הרבי שליט"א לבימת ה"הקפות" שר הקהל‬ ‫את 'ניגון ה"הקפות"' ‪ ,‬והרבי רקד כרגיל עם הרש"ג‪.‬‬ ‫"הקפה" זו נערכה באיטיות ובקצרה‪ ,‬כאשר פניו הק'‬ ‫חיוורות כסיד‪ .‬הרש"ג‪ ,‬שהבין את המצב‪ ,‬הפסיק מיד‬ ‫את הריקודים לאחרי מספר סיבובים‪ .‬הרבי חייך אליו‪,‬‬ ‫כשואל‪ ,‬למה הפסיק את הריקודים‪...‬‬

‫המשיכו‪ ,‬אם כן‪ ,‬ב"הקפות"… בעת ששרו ב"הקפה"‬ ‫החמישית‪ ,‬מחא הרבי את כפיו קלות‪ ,‬ולאחריה‬ ‫התיישב שוב במקומו‪ .‬את ה"הקפה" השישית ערכו‬ ‫בשקט‪ ,‬בכדי שלא לאלץ את הרבי לטרוח ולקום לא‬ ‫שרו ולא רקדו‪[ .‬לפי נוסחה אחרת נערכה גם ה"הקפה"‬ ‫החמישית במהירות‪ ,‬ללא שירה וריקודים‪ ,‬ולאחרי‬ ‫ה"הקפה" השישית שוב לא הרגיש הרבי בטוב‬ ‫והתיישב‪ ,‬אך התרומם מיד ל"הקפה" האחרונה]‪.‬‬

‫בתום ה"הקפה" הכניסו את ספרי התורה חזרה‬ ‫לארון‪-‬הקודש‪ ,‬והרבי שליט"א חזר למקומו‪ .‬בהגיעו‬ ‫למקומו‪ ,‬מעל בימתו הקבועה אמרו 'עלינו'‪ .‬לאחרי‬ ‫אמירת ק"י‪ ,‬הכריז הרבי שליט"א (באופן קל)‪ ,‬כדרכו‪:‬‬ ‫"גוט יום טוב" שלוש פעמים‪ .‬בעת ההכרזה עשה הרבי‬ ‫תנועה נלהבת בשתי ידיו הק'‪ ,‬כאשר כל גופו הק'‬ ‫מתנענע חזק!‬

‫כאשר הגיעו ל"הקפה" השביעית והאחרונה אותה‬ ‫נוהג הרבי לערוך במעגל המיוחד לה במרכז ביהכנ"ס‬ ‫הציעו לרבי שליט"א לערוך אותה הפעם מעל בימתו‬ ‫הקדושה‪ ,‬בכדי למנוע ממנו טירחה מיותרת‪ .‬הרבי‪ ,‬אבל‪,‬‬ ‫לא קיבל את ההצעה‪ ,‬ובו בזמן לקח בידיו הק' את ספר‪-‬‬ ‫התורה‪ ,‬וצעד לעבר בימת ה"הקפות"‪ ,‬במרכז ביהכנ"ס‪.‬‬ ‫(מאוחר יותר כשהרופאים יקבעו כי הרבי שליט"א היה‬ ‫אז בעיצומה של "התקפת לב" יביעו פליאה עצומה על‬ ‫כך שהרבי המשיך בהקפות באמרם שאין לזה שום‬ ‫אחיזה שהיא בדרך הטבע…(‬

‫אחר כך התחיל הרבי בעצמו לשיר "ושמחת בחגיך"‪,‬‬ ‫ירד מבימתו‪ ,‬ובצעדים מדודים ניגש לחדרו‪ .‬בדרכו‬ ‫לחדרו רימז בידיו הק' (באופן קל)להגביר את השירה‪.‬‬ ‫כאשר יצא הרבי שליט"א מבית‪-‬הכנסת ועלה לחדרו‬ ‫הק' סגרו מיד את כל הדלתות‪ ,‬וכולם יצאו החוצה‪ .‬כעת‬ ‫החלו חברי המזכירות להשתלט על המצב אם כי כפי‬ ‫שניתן לשער הם עצמם היו בהולים ונבהלים‪ .‬הרב‬ ‫יהודה קרינסקי רץ יחד עם רופא אחד והתקדם לעבר‬ ‫הכניסה ל"‪ ;"770‬וכאשר עמד קהל‪-‬האלפים בדרכם ולא‬ ‫הצליחו לפלס לעצמם דרך לעבור צעק ודחף‪.‬‬ ‫כך‪ ,‬מבלי כל ידיעה על המתרחש מבפנים‪ ,‬עמדו כולם‬ ‫ברחבה הגדולה שבפתח "‪ ."077‬אלו לא רצו לתת‬ ‫להשבית את השמחה והמשיכו את ריקודיהם ברחוב;‬ ‫ואלו‪ ,‬לעומתם‪ ,‬עמדו פה ושם ובכו בכיות קורעות‪-‬לב‪.‬‬ ‫מחזה נורא ואיום‪.‬‬

‫כאשר התחיל הרבי ללכת‪ ,‬הסתובב תחילה לראות‬ ‫באם גם גיסו‪ ,‬הרש"ג‪ ,‬צועד אחריו למקום ה"הקפות"‪,‬‬ ‫כרגיל‪ .‬הרש"ג פנה מיד ללכת בעקבות הרבי והחסידים‬ ‫ניצלו את העובדה כדי לבקש ממנו לדאוג לכך שהריקוד‬ ‫יהיה קצר ככל האפשר…‬ ‫במהלך הצעידה למרכז בית‪-‬הכנסת‪ ,‬היו כאלו‬ ‫שנשקו את ספר‪-‬התורה של הרבי; אך הרי"ל גרונר‬ ‫שצעד לפני הרבי בראותו זאת מנע מהנוכחים לנשק‪,‬‬ ‫כדי למהר את סיומן של ה"הקפות"‪.‬‬

‫ט‬


‫ראש חודש כסלו תשל"ח‬ ‫הרגיע את המצב במעט‪-‬מה‪ ,‬אך כולם עדיין עמדו‬ ‫המומים ומתוחים‪.‬‬

‫בינתיים‪ ,‬כאשר נכנס כ"ק אדמו"ר שליט"א לחדרו‬ ‫הק' החזיק את עצמו בקיר‪ ...‬ומזכירו‪ ,‬הרב ח‪.‬מ‪.‬א‪.‬‬ ‫חודקוב שנכנס איתו נבהל ביותר בראותו זאת; הורה לו‬ ‫הרבי שילך לחדר המרכז (המזכירות)‪ .‬הרבי סגר את‬ ‫הדלת‪ ,‬והתבודד לבדו בפנים מספר דקות‪.‬‬ ‫הרבי שליט"א לא פתח הדלת לא אחד‪ ,‬וכשפתח‬ ‫לבסוף התבטא שזה לא כלום "וזהו רק מהתאמצות‬ ‫יתירה‪ ,‬כי כל היום לא אכלתי ועמדתי על הרגליים‪,‬‬ ‫וממילא זוהי עייפות יתירה בלבד"‪.‬‬ ‫‪h‬‬

‫ותקרא המלכה‪ ,‬הרבנית הצדקנית מרת חיה מושקא‬ ‫ע"ה‪ ,‬מביתה‪ ,‬לבוא מיד אל בעלההרבי שליט"א‪ .‬הרבנית‬ ‫הגיעה מרחוב האחורי "יוניון‪-‬סטריט"‪ ,‬כי בפתח "‪"770‬‬ ‫עמדו אלפי אנשים‪.‬‬ ‫בתוך כך הורו לכולם שעמדו על המדרכה שבפתח‬ ‫"‪ "770‬לעבור לצד שממול ולעמוד רחוק יותר‪ ,‬כדי‬ ‫שהרעש לא יפריע את מנוחת הרבי‪ .‬הממונים הקפידו‬ ‫מאוד על כך ולא הניחו לאף‪-‬אחד להתקרב לעבר "‪."770‬‬ ‫כולם‪ ,‬זקנים וצעירים‪ ,‬עמדו שם‪ ,‬והמתח גבר והלך‪.‬‬ ‫במיוחד גבר המתח כאשר הדליקו את האמבולנס‬ ‫החונה דרך קבע ליד "‪ ,"770‬וכל הזמן רצו רופאים לידו‬ ‫הלוך וחזור‪ .‬באמצע הבחין הציבור שסוחבים מיטה‬ ‫לתוך הבנין‪ .‬צמרמורת עזה תקפה כולם רבים פרצו בבכי‬ ‫חסר מעצורים מבלי לדעת פשר דבר‪ ...‬עד אשר כעבור‬ ‫דקות ספורות יצא ר' לייבל ביסטריצקי והכריז שאין‬ ‫ממה לפחד; "את המיטה" הוא אמר \"הכניסו עבור ילד‬ ‫שנפצע כאשר רץ בתוך הבהלה הגדולה"‪ .‬הכרוז אכן‬

‫הרבי נכנס לסוכה‪ ,‬לבוש מעיל‪ ,‬והרבנית‪ ,‬הרש"ג‪,‬‬ ‫הרופאים והמזכיר אחריו‪ .‬ביקשו שהרבי יאכל וישתה‬ ‫בחדרו‪ ,‬אך הרבי שלל זאת באומרו‪ ,‬שאיננו רוצה לאכול‬ ‫לפני קידוש ומחוץ לסוכה‪ .‬טרם שנכנס נענה אחד‬ ‫הרופאים ואמר לרבי‪ ,‬שעדיף שלא ילך לסוכה‪ ,‬כי‬ ‫ההליכה בהחלט אסורה עליו‪ .‬אומרים כי הרבי ענה לו‪:‬‬

‫י‬


‫ראש חודש כסלו תשל"ח‬ ‫"איך אני יכול להשאיר את הרבנית כל הלילה לבדה‪ ,‬לא‬ ‫לאכול ולא לעשות 'קידוש' עבורה"‪.‬‬ ‫הרבי התיישב בסוכה והשעין בקלות את מצח ראשו‬ ‫על ידו הק'‪ .‬הביאו לו יין ומיץ‪-‬ענבים‪ ,‬ואוכל עבור‬ ‫סעודת יום‪-‬טוב‪ .‬בתוך המאכלים שהגישו לרבי הפעם‬ ‫דאגו להכניס בהם מידה גדושה של סוכר‪ ,‬כי לפי דעת‬ ‫הרופא ר' א‪ .‬זליגסאהן ז"להיה חסר לו סוכר בדמו‪.‬‬ ‫הרבי לא הסכים לעשות 'קדוש' אלא על יין‪ ,‬באומרו‪:‬‬ ‫"'קידוש' מאכט מען אויף וויין (ניט אויף גרעיפ‪-‬‬ ‫דזשוס)"‪"[ .‬קידוש עושים על יין (לא על מיץ ענבים)"]‪.‬‬ ‫אחרי ה'קידוש' אכל הרבי "לעקאח"; ואחר כך נטל‬ ‫את ידיו הק' לסעודה‪ ,‬בירך 'המוציא' ואכל פרוסת חלה‪.‬‬ ‫את הפרוסה טבל קודם במלח שהיה נתון בכלי (כף) על‬ ‫השולחן‪ .‬הרבי טעם משהו ובירך לאחרי ברכת המזון‪.‬‬ ‫לשעה קלה ישב הרבי בסוכה‪ .‬בזמן זה השתפר קצת‬ ‫המצב לטובה‪ ,‬ואחרי הסעודה אף נראה גוון בפניו הק'‪.‬‬ ‫גם הרופאים ראו בכך הטבה כלשהי‪ ,‬כי בתחילה היה‬

‫דופק הלב נמוך ביותר‪ ,‬ואילו בעת מנוחתו וישיבתו‬ ‫בסוכה עלה בהרבה‪.‬‬ ‫אח"כ יצא הרבי מהסוכה ונכנס לחדרו‪ .‬בשעה זו היו‬ ‫כאלו שהלכו כבר הביתה לאכול סעודת יום‪-‬טוב‪ ,‬אבל‬ ‫רוב‪-‬רובו של הציבור נשאר עומד בחוץ; וחיכה ויחל‬ ‫בנשימה עצורה לראות את הרבי יוצא מהסוכה והולך‬ ‫לחדרו‪.‬‬ ‫כאשר יצא הרבי הצהיבו פניו מעט‪ ,‬אף פנה לעבר‬ ‫הקהל בתנועת יד נמרצת משהו לאות של עידוד‬ ‫השירה‪ .‬וכאשר הגיע למדרגות שעל‪-‬יד הפתח‪ ,‬שב‬ ‫ופנה לעבר הציבור וסימן בידיו הק' להגברת השירה‪.‬‬ ‫לאחרי שנכנס התחילו פניו הק' שוב להחוויר כסיד‪,‬‬ ‫כנראה מהתאמצות היתירה בעת שמחא כפיו הק'‬ ‫בחוץ‪ .‬בינתיים‪ ,‬כאשר ישב הרבי בסוכה‪ ,‬הכניסו לחדר‬ ‫מיטה שהורידו מבית כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע‪[ .‬לא‬ ‫היתה זו מטת כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע‪ ,‬כי הרבי‬ ‫שליט"א לא הסכים לכך]‪.‬‬

‫הרה"ח ר' זושא ווילימובסקי ז"ל כתב לרבי‪:‬‬ ‫"ב"ה כ"ו תשרי תשל"ח עש"ק‬ ‫ויעקב הלך לדרכו‬ ‫מעביר אני את הרשימה של היום כ"ו תשרי‪"...‬‬

‫ליד "עש"ק" כתב הרבי‪:‬‬ ‫בראשית ובודאי מכינים התועדיות בש"ק זה‬ ‫כמתאים השלמה ותוספת "אור כי טוב" –‬ ‫כלשון כ"ק מו"ח אדמו"ר ופשוט שכוונתי לכ"מ שבנ"י נמצאים שם ותהיינה בהצלחה רבה‪.‬‬ ‫יא‬


‫ראש חודש כסלו תשל"ח‬ ‫לקרוביו לקרוביהם או לידידיהם‪ .‬מיד הזעיקו המזכירים‬ ‫ארבעה רופאי לב‪ ,‬ממיטב הרופאים של ניו יורק‪ .‬באישון‬ ‫לילה נחפזו המומחים ל‪ "770"-‬ובידיהם מכשיריהם‬ ‫המשוכללים‪.‬‬

‫באמצע פתח הרבי את הדלת חדרו וביקש להודיע‬ ‫לקהל‪" :‬מזאל זיך האלטן רואיג און מ'זאל גיין פראווען‬ ‫שמחת יום‪-‬טוב"‪ .‬כמו כן הודיע שהלילה לא ילך הביתה‪.‬‬ ‫]סיפרו‪ ,‬שהרבי אף רצה ללכת הביתה‪ ,‬אך הרבנית‬ ‫סברה שעליו להישאר ב"‪.]"770‬‬

‫ארבעת הרופאים בדקו את הרבי ביסודיות‪ .‬תוך כדי‬ ‫הבדיקה התערב הרבי בדבריהם‪ .‬הרופאים השתוממו‬ ‫מן הידע העצום שהרבי הפגין בנושא הלב‪ .‬לא הבינו‬ ‫מניין יודע אדם שמעולם לא למד רפואה \ הכול על‬ ‫פעולת הלב‪.‬‬

‫הרב לייבל גרונר יצא אל הקהל ומסר להם את דברי‬ ‫הרבי‪ .‬אח"כ מסרה המזכירות בשם הרבי‪" :‬שאלו שעשו‬ ‫כבר "הקפות" ילכו לביתם לסעוד סעודת יו"ט‪ ,‬ואלו‬ ‫שעדיין לא עשו "הקפות" יכנסו לבית‪-‬הכנסת לערוך‬ ‫"הקפות" בשמחה"‪ .‬השירה האדירה אכן בקעה ועלתה‪,‬‬ ‫אבל בתוך כך הזדחלה האימה בלבבות‪.‬‬

‫לאחד שהרופאים בדקוהו שאל הרבי‪" :‬איזה דבר‬ ‫גורם שהדם יצא המחט (הזריקה) או הריקות שבו‬ ‫("וואקיום")‪ ,‬המושך את הדם מהגידים?" והרופא ענה‪:‬‬ ‫"הריקות"‪" .‬פעם" סיפר לו הרבי‪" ,‬התענינתי בכך‪ ,‬כי‬ ‫מישהו בא אלי וטען שהוא ריק ואינו שייך לכלום‪.‬‬ ‫אמרתי לו‪ ,‬אדרבה‪ ,‬דבר של ריקות מושך לתוכו בכוח‬ ‫חזק יותר; וממילא הוא כלי לכל עניני טוב וקדושה"‪,‬‬ ‫והרבי סיים‪" :‬הרי בשמיני‪-‬עצרת הרבנים אומרים‬ ‫"סערמאנס" (נאומים)‪ ,‬ומכיון שאינני מורשה לדבר‪,‬‬ ‫הנני אומר מה שאמרתי ואתה תמסור להשאר"‪.‬‬ ‫אחרי הבדיקות האלה‪ ,‬לא הותירו עוד מימצאי‬ ‫הרופאים מקום לספק‪ ,‬הרבי עבר התקף לב קשה מאוד‪.‬‬ ‫מצבו קשה ביותר‪" .‬אגב"‪ ,‬שואל אחד הרופאים‪" ,‬האם‬ ‫הרבי לא נאנק מכאבים?" "הרבי לא השמיע קול"‪ ,‬ענה‬ ‫המזכיר‪" .‬מה זאת אומרת"‪ ,‬תמה הרופא‪" ,‬האם לא‬ ‫צרח? האם לא התפתל?" "הרבי רק התיישב בכסאו"‪,‬‬ ‫ענה המזכיר‪" ,‬אף הגה לא נשמע מפיו‪ .‬לא תלונה‪ ,‬אף‬ ‫לא אנחה"‪.‬‬

‫וימאן הקהל להיפרד‪ ,‬ולו לשניה‪ ,‬מבית חיינו; אמנם‪,‬‬ ‫חזקת בקשת הרבי שליט"א על הציבור כולו‪ ,‬כמעט‪,‬‬ ‫והלכו הביתה לסעוד סעודת החג‪ .‬אחרי שאכלו וטעמו‬ ‫דבר‪-‬מה‪ ,‬ללא כל תיאבון כמובן‪ ,‬מיהרו רבים לשוב אל‬ ‫בית המלך‪ ,‬לדעת את שלום הרבי ומה ייעשה לו‪.‬‬ ‫כאשר התקרב הקהל קרוב מידי אל בנין "‪ ,"770‬הורו‬ ‫שומרי הסף להם לעמוד במרחק‪-‬מה‪ ,‬כדי לא לגרום‬ ‫לבהלה ורעש מיותרים‪ .‬מחוגי השעון הראו כבר על‬ ‫השעה שתיים לפנות‪-‬בוקר‪ ,‬אך אין איש שישגיח בכך‪.‬‬ ‫במשך כל הזמן זרמו ללא‪-‬הרף המוני רופאים ל‪-‬‬ ‫"‪ ."770‬רבים מהם הגיעו במכוניות משטרה‪.‬‬ ‫בינתיים‪ ,‬זמן מה אחרי שנכנס לחדרו‪ ,‬בשעה ‪00:1‬‬ ‫אחרי חצות הלילה (לערך) גילה הרבי בפעם הראשונה‬ ‫כי היו לו כאבים בלב‪ .‬הרבי הסכים שיבואו אליו עוד‬ ‫רופאים מומחים לבדיקות‪ .‬הוא אמר שמוכן לדבר איתם‬ ‫בתנאי שלא ימסרו את ממצאיהם לאף אחד – גם לא‬

‫הרופא לא האמין למשמע אוזניו‪" .‬עליך לדעת"‬ ‫הסביר הרופא למזכיר‪" ,‬כי הרבי סבל כאבי תופת‪ .‬זהו‬

‫יב‬


‫ראש חודש כסלו תשל"ח‬

‫מוצאי שמחת תורה תשל"ח‬ ‫במקום אמר ברוגזה לרופא‪" :‬האם לא ברור לך שאם‬ ‫אתה שואל באופן כזה‪ ,‬הרבי בוודאי יסרב‪ .‬הרי היום‬ ‫יום‪-‬טוב ולפי ההלכה מותר לעשות זריקה רק בפקודת‬ ‫רופא"‪ .‬הרופא הבין וחזר לרבי ואמר‪" :‬כרופא אני מצווה‬ ‫על הרבי להסכים לזריקה‪ .‬הזריקה חיונית ביותר כי‬ ‫עוצמת הכאבים מסכנת את חיי הרבי!" הרבי הסכים‬ ‫מיד‪ .‬אחר‪-‬כך נרדם הרבי קצת‪ ,‬כרגיל אחרי זריקות‬ ‫חזקות כאלו‪.‬‬

‫סבל שהוא מעל לכוח הסבל האנושי‪ .‬אני רופא כבר‬ ‫עשרות שנים ומעולם לא נתקלתי באדם שהגיב‬ ‫לכאבים אלו בצורה שכזו‪" .‬אינני יכול להבין זאת"‪,‬‬ ‫מילמל הרופא‪" ,‬פשוט‪ ,‬טרם נתקלתי בתופעה שכזאת"‪.‬‬ ‫השעה שתיים לפנות‪-‬בוקר‪ .‬הרופאים החליטו לתת‬ ‫לרבי מיד זריקה נגד כאבים‪ .‬אחד הרופאים ניגש ושאל‬ ‫את הרבי‪" ,‬האם לתת לרבי זריקה נגד כאבים?" "לא"‪,‬‬ ‫ענה הרבי מיד‪" ,‬אין צורך"‪ .‬אחד מהחסידים שנכח‬

‫יג‬


‫ראש חודש כסלו תשל"ח‬ ‫כאשר ראו הרופאים שאיש לא יזיז את הרבי‬ ‫מהחלטתו‪ ,‬הסתודדו מספר דקות‪ .‬לבסוף נענה אחד‬ ‫מהם ואמר לרבי‪" :‬אם אין הרבי מסכים לאישפוז \ אנו‬ ‫עוזבים מיד ומסירים מעלינו כל אחריות‪ .‬אנו רופאים‬ ‫מומחים ועתירי‪-‬נסיון ואנו אומרים כי יש כאן סכנת‬ ‫נפשות‪ .‬אם הרבי אינו מסכים להיכנס למרכז רפואי‪,‬‬ ‫איננו יכולים להיות אחראים לחיי הרבי" ‪-‬‬

‫ביינתים התייעצו הרופאים בינהם ומסקנתם היתה‬ ‫חד‪-‬משמעית‪ :‬על הרבי לעבור מיד למחלקה לטיפול‬ ‫נמרץ באחד המרכזים הרפואיים של ניו‪-‬יורק‪ .‬מצבו‬ ‫חמור והוא זקוק לציוד המתאים ולהשגחה צמודה‪.‬‬ ‫קולו של הרבי היה חלוש מעט‪ ,‬אך תקיף‪" ,‬אינני זז‬ ‫מכאן‪ .‬אני נשאר פה"‪ .‬הרבי אמר להם שהחלטתו היא‬ ‫המסקנה הסופית‪ .‬לא בא בכלל בחשבון שיסע; הוא‬ ‫יישאר בחדרו‪" .‬מה היה עושה אדם שנמצא במקום‬ ‫שאין בו בית רופאים?"‪ ,‬שאל‪-‬ענה הרבי לאחד‬ ‫הרופאים; וביקש לתת לו הלילה לנוח ולמחרת יהיה‬ ‫בסדר (כרגיל)‪.‬‬

‫באמצע הלילה לבשו ארבעת הרופאים את מעיליהם‬ ‫ועזבו את החדר‪ .‬הרבי‪ ,‬שעות מעטות אחרי התקפת לב‬ ‫קשה‪ ,‬נותר ללא כל השגחה רפואית‪.‬‬ ‫‪h‬‬

‫רופא אחר שאל את הרבי‪ ,‬מה היה עונה לחסיד במצב‬ ‫זהה שהי' שואל האם ללכת לבית‪-‬חולים‪ .‬והרבי ענה לו‪,‬‬ ‫שאיננו מחויב לענות על 'אילו יצוייר‪'...‬‬

‫ויהי כראותם את המצב החמור שנוצר‪ ,‬וימהרו‬ ‫המזכירים‪ ,‬יחד עם מספר חסידים‪ ,‬להביא ציוד ממרכז‬ ‫רפואי יהודי שבברוקלין‪ .‬אחד מהרופאים במרכז עזר‬ ‫בבחירת הציוד והמיכשור‪ .‬כעבור שעה קלה נהפך חדרו‬ ‫של הרבי לחדר טיפול‪-‬נמרץ משוכלל וגדוש ציוד‪ .‬אותו‬ ‫רופא חיבר את הרבי למיכשור המעקב‪ .‬הרופאים‬ ‫שנכחו על אתר החליטו להזריק שוב לרבי אבל הפעם‬ ‫במינון גבוה ביותר ("מורפין")‪ ,‬ולאחריה אכן נח הרבי‬ ‫שליט"א למשך כארבע שעות לערך‪ .‬מאוחר יותר‬ ‫התבטאה הרבנית‪ ,‬בהקשר לכך‪ ,‬שמעולם לא זכור לה‬ ‫שהרבי אי‪-‬פעם יישן למשך ארבע שעות!… בשעה‬ ‫חמש וחצי לפנות בוקר הבחין‪ ,‬לתדהמתו‪ ,‬שהרבי עבר‬ ‫[תוך כדי שינה] התקף קשה‪ ,‬שני וקשה בהרבה‬ ‫מהראשון‪.‬‬

‫מיד עלה אחד הנוכחים לקומה העליונה ב"‪ ,"770‬שם‬ ‫ישבו וחיכו הרבנים‪ ,‬במקרה שיצטרכו לברר איזו שאלה‬ ‫הלכתית‪ ,‬ושאלו לברר את חוות‪-‬דעתם בקשר לבית‬ ‫הרפואה‪ .‬הרבנים הורו לחיוב‪ .‬כאשר חזר הלה והודיע‬ ‫זאת לרבי שליט"א קטע הרבי את דבריו‪ ,‬ואמר להם‪:‬‬ ‫"היות ואני יהודי דתי ("א פרומער איד")‪ ,‬וצריכים‬ ‫לשמוע בקול הרבנים; ממילא אל תגידו לי את הפסק‬ ‫כדי לא לאלצני ללכת‪ ,‬כי אין צורך ללכת לבית‪-‬‬ ‫הרופאים"‪.‬‬ ‫שוב ניסו לבקש מהרבנית הצדקנית ע"ה שתבקש‬ ‫אצל כ"ק אדמו"ר שליט"א ללכת לבית הרפואה‪ ,‬אך הי‬ ‫ענתה‪ :‬ער וויסט אליין וואס צו טאן!" [הוא יודע בעצמו‬ ‫מה לעשות…[‬

‫המזכירים התשושים יצאו מדעתם‪ .‬לרגעים חששו כי‬ ‫ליבותיהם שלהם יבגדו בהם‪ .‬ברור היה להם כי הרבי‬

‫יד‬


‫ראש חודש כסלו תשל"ח‬ ‫בינתיים‪ ,‬יצא מישהו מבפנים והודיע לקהל להתחיל‬ ‫לומר תהילים‪ .‬בשעה ‪ 6:00‬בבוקר יצאה ברגל קבוצה של‬ ‫‪ 16‬אברכים ותמימים‪ ,‬ביניהם הרב יואל כהן‪ ,‬הרב שלום‬ ‫דובער שם טוב והת' דוד פלדמן ועוד כמה מחשובי‬ ‫התמימים ואנ"ש‪ ,‬אל ציונו של כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ‬ ‫נ"ע‪ ,‬להתפלל ולומר שם תהילים‪ .‬מאוחר יותר‪ ,‬בשעה‬ ‫‪ 11:00‬בבוקר‪ ,‬יצאה הקבוצה השניה לדרכה‪ ,‬דרך של‬ ‫שש שעות הליכה; וכך במשך כל שעות יממות החג‪.‬‬

‫זקוק לטיפול רפואי מקצועי ומעולה‪ .‬אך מה בידם‬ ‫לעשות?‬ ‫באישון לילה ישבו אין‪-‬אונים‪ ,‬על כסאותיהם‪ ,‬צמודים‬ ‫לחדרם של הרבי ויגעו את מוחם בשאלה מה יהיה‬ ‫צעדם הבא‪ .‬הנוכחים‪ ,‬הרופאים והרבנים‪ ,‬התלבטו כעת‬ ‫קשות אם לקחת את הרבי לבית הרפואה או לא‪ ,‬אלו‬ ‫לחיוב ואלו לשלילה‪ ,‬וקשתה על כולם ההכרעה‪.‬‬ ‫הרבנית ע"ה היא שהכריעה לשלילה באמרה כי חלילה‬ ‫לעשות משהו לרבי שליט"א נגד רצונו‪ .‬ואז‪ ,‬בשעה שש‬ ‫לפנות בוקר‪ ,‬כמו היכה רעם במוחו של הרב יהודה‬ ‫קרינסקי; "ד"ר וויס!"‪ ,‬קפץ מכסאו‪" ,‬ד"ר וויס משיקגו‪,‬‬ ‫הוא יעזור"!‬

‫ובכל מדינה ומדינה מקום אשר נודע בה מצב בראותו‬ ‫של הרבי מיהרו כולם לבקש ולהתחנן לפני יושב מרום‬ ‫להחלמתו המהירה; גם באה"ק נודע הדבר חיש‪-‬מהר‪,‬‬ ‫ומיד הלכו להתפלל ליד המקומות הקדושים‪ ,‬וכארבעים‬ ‫אלף איש עמדו ליד ה"כותל המערבי" להתפלל‬ ‫לרפואתו הקרובה של הרבי שליט"א‪.‬‬

‫ד"ר וויס היה רופא לב ממקורבי חב"ד‪ ,‬ואף ביקר‬ ‫בחצר הרבי‪ .‬הוא היה אמנם צעיר‪ ,‬אך שמו הלך לפניו‬ ‫כרופא מוכשר ומבטיח‪ .‬בלא לאבד שנייה התקשר ר'‬ ‫יודל קרינסקי אל ד"ר וויס‪ .‬הרופא‪ ,‬שנחרד מעט‬ ‫מצילצול הטלפון שהעיר אותו משנתו בשעת בוקר‬ ‫מוקדמת זו של יום‪-‬טוב‪ ,‬קפץ ואמר‪" :‬אני עולה על‬ ‫המטוס הראשון לניו‪-‬יורק"‪ ,‬והניח את השפופרת‪.‬‬

‫כעבור שעה התעורר הרבי‪ ,‬והרבנים נכנסו שוב אל‬ ‫הרבי‪ ,‬ואמרו לו שהוא צריך ללכת לבית‪-‬הרפואה‪ .‬הרבי‬ ‫התנגד לכך בצורה חד‪-‬משמעית‪ ,‬ואמר להם‪" :‬את דעתי‬

‫הרופאים התירו רק לענות על מכתבים‬ ‫מענה לאחד שביקש מהרבי לקבלו ביחידות בחורף תשל"ח‪ ,‬אחרי המאורע בליל שמע"צ‬ ‫לע"ע [= לעת עתה] התירו הרופאים לענות על מכתבים‪,‬‬ ‫אבל לא קבלת אנשים לשיחה וכיו"ב [= וכיוצא בזה]‪ ,‬ואין קובעים תאריך מתי‬ ‫יתירו ג"ז [= גם זה]‪.‬‬ ‫ובאם אפשר – כדאי שיכתוב בפרטיות המתאימה (באם דרוש – יכתוב על‬ ‫המעטפה סודי)‪ ,‬ואשתדל לענותו בהקדם‪.‬‬ ‫ומעשר מהוצאות הנסיעה לעאן – יתרום לצדקה לעניי עירו‪.‬‬ ‫אזכיר עה"צ‪.‬‬

‫טו‬


‫ראש חודש כסלו תשל"ח‬ ‫כבר אמרתי אתמול‪ ,‬ולא אשנה אותה!" ושוב אמר‬ ‫לנוכחים‪" :‬צריך לשקול את אי‪-‬הנעימות שתהיה לי‬ ‫בבית‪-‬הרפואה מול המעלות שבה‪ ,‬ולהכריע שטוב יותר‬ ‫עבורי להישאר כאן"‪.‬‬

‫את תפילת המוסף התפללו‪ ,‬כמו בשחרית‪ ,‬ב"גן‪-‬עדן‬ ‫התחתון"‪ .‬כאשר שרו הנוכחים "הוא אלוקינו" ו"אתה‬ ‫בחרתנו" בחזרת הש"ץ עודד הרבי את השירה בתנועות‬ ‫קלות על מיטתו‪.‬‬

‫אשה אחת‪ ,‬משרתת בבית כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע‪,‬‬ ‫שהכינה את המיטה עבור כ"ק אדמו"ר שליט"א‪ ,‬אמרה‬ ‫לרבי‪ ,‬שרצונה לשאול אותו משהו; וענה לה הרבי‬ ‫בחיוב‪ ,‬היא שאלה‪ :‬אם אותו מצב היה אצל מישהו אחר‬ ‫והוא היה שואל האם לנסוע לביה"ר מה הרבי היה מיעץ‬ ‫לו? שאל אצלה הרבי‪" :‬וואלט ער מיר געפאלגט?" [האם‬ ‫הוא היה שומע בקולי?] "כן" היא ענתה‪" .‬ממילא"‪,‬‬ ‫המשיך הרבי‪" ,‬דארף מען מיר איצטער אויך פאלגן" [גם‬ ‫כעת צריך לשמוע בקולי]‪.‬‬

‫קהל האלפים שהתפלל בינתיים בבית‪-‬הכנסת הגדול‬ ‫עמד כמעט כולו ברחבת "‪ "770‬ושוחח על המצב‪ .‬כך גם‬ ‫הציבור שעמד בפנים‪ .‬להרבה נודע מפי הרופאים‬ ‫שהרבי עבר התקף לב‪ ,‬אך באמצע תפילת שחרית ירד‬ ‫מישהו מחדר הרבי לבית‪-‬הכנסת ומסר שהרופאים‬ ‫קבעו שהמצב הולך ומשתפר והרבי יהיה‪ ,‬בע"ה‪ ,‬בקרוב‬ ‫בריא‪.‬‬ ‫]הרב נחמן סודק הכריז שכולנו מקבלים על עצמנו‬ ‫להשתפר‪ ,‬ומבקשים מהקב"ה שישלח בקרוב רפואה‬ ‫שלימה לכ"ק אדמו"ר שליט"א שיהיה בריא‪ ,‬ויתן לו‬ ‫אריכות ימים ושנים טובות[‪.‬‬

‫בשעה עשר בבוקר התכנס "מנין" של זקנים ליד חדרו‬ ‫של הרבי לתפילת שחרית‪ .‬אבל בפועל התחילו להתפלל‬ ‫בשעה שתים‪-‬עשרה וחצי‪ ,‬כאשר התעורר הרבי‬ ‫משנתו‪ .‬עד קריאת‪-‬התורה התפללו ב"גן‪-‬עדן‬ ‫התחתון"(חדר ההמתנה ל"יחידות")‪ ,‬ואז‪ ,‬לקריאת‪-‬‬ ‫התורה‪ ,‬נכנסו ל"גן‪-‬עדן העליון"‪ ,‬חדרו הק' של כ"ק‬ ‫אדמו"ר שליט"א‪ ,‬וקראו בתורה‪ .‬כבימה שימש הפעם‬ ‫הסטנדר של הרבי‪ ,‬שעמד ליד המיטה‪.‬‬

‫לאחר התפילה בחדרו הק' התחיל הרבי לשיר‬ ‫"ושמחת"‪ ,‬והורה שכל אחד (מהנוכחים) יעבור על ידו‬ ‫לומר "גוט יום‪-‬טוב"‪ .‬לכולם אמר‪" :‬גוט יום‪-‬טוב"‬ ‫ולכהנים הוסיף והביע‪" :‬יישר‪-‬כח"‪ .‬כאשר עבר הרב‬ ‫שמריהו גוראריה (מתל‪-‬אביב) אמר לו שידבר עם‬ ‫הגבאים אודות "מכירת המצוות" בשבת בראשית‪.‬‬ ‫עובדה זו העלתה כמובן את מצב‪-‬הרוח אצל כולם‪,‬‬ ‫שהיה נתון עד לשעה זו בשפל חסר‪-‬תקדים‪.‬‬

‫כל התפילה התפלל הרבי שליט"א בחדרו‪ ,‬וכך גם‬ ‫בקריאת התורה‪ ,‬וכשקראוהו לעלות לתורה ל'מפטיר'‬ ‫אזר הרבי כוח בנפשו‪ ,‬התיישב על מיטתו‪ ,‬נשק את‬ ‫ספר‪-‬התורה ובירך את הברכות‪ .‬אחרי ה"קריאה" קרא‬ ‫הרבי את ההפטרה בקול ברור ורגיל‪ ,‬עד שאפילו אלו‬ ‫שעמדו בחוץ יכלו לשמוע את הקריאה‪.‬‬

‫חלפו כמה שעות‪ ,‬והד"ר וויס הגיע בטיסה משיקגו‬ ‫ונכנס לכ"ק אדמו"ר שליט"א‪ .‬הוא אף הביא אתו כמה‬ ‫מכשירים מבית‪-‬החולים שלו‪ ,‬שעל ידם יוכלו הבדיקות‬ ‫שיבוצעו כאן למסור את התוצאות שם‪.‬‬

‫טז‬


‫ראש חודש כסלו תשל"ח‬ ‫להתחשב ולעשות כדעת החולה‪ ,‬כדי שירגיש את עצמו‬ ‫בנוח‪ ,‬שזהו העיקר ברפואה"‪.‬‬

‫לפני כן‪ ,‬כשאך הגיע ל"‪ ,"770‬פרץ הרופא בבכי מר‪,‬‬ ‫באומרו‪" :‬תמיד אנחנו יודעים שהרבי מחולל ניסים‬ ‫ונפלאות לחולים וכו'‪ ,‬ואני בעצמי יודע זאת כי טיפלתי‬ ‫באנשים שהרבי שלחם אלי להתרפאות; וכעת עלי לבוא‬ ‫ולרפאות את הרבי בכבודו ובעצמו"‪...‬‬

‫מאז שד"ר וייס נכנס לחדר‪ ,‬אמר שהמצב משתפר‬ ‫והולך ומשתפר‪ .‬בכלל‪ ,‬תמיד כשעשו בדיקות היו‬ ‫מראים את המימצאים לרבי שליט"א‪ ,‬והוא היה אומר‬ ‫מה עליהם לעשות‪" .‬כל מה שהרבי אומר כן הוא‬ ‫בדיוק"‪ ,‬התבטאו הרופאים‪.‬‬

‫כאשר נכנס לחדר הרבי‪ ,‬השתנו פניו‪ .‬הרבי פנה אליו‬ ‫ואמר‪" :‬ברצוני שתטפל בי כמו פציינט רגיל"‪ .‬ד"ר וייס‬ ‫גרם לרבי מצב רוח מרומם‪.‬‬

‫הרבי ביקש מהרופאים שאם ישתנה‪ ,‬ח"ו‪ ,‬המצב‬ ‫שלא יפרסמוהו‪ .‬הרופאים שאלוהו‪" :‬האם היו לרבי‬ ‫כאבים כבר כמה שבועות?" הרבי‪" :‬כן"‪ .‬שוב שאלוהו‪:‬‬ ‫"אם‪-‬כן מדוע לא שוחח הרבי על כך עד עכשיו!" והשיב‬ ‫הרבי‪" :‬בכל פעם שהיה לי כאב – טפלתי בעצמי במקום‬ ‫של הלב והכאב עבר"‪ .‬ושוב אמר להם‪ ,‬שידע כל הזמן‬ ‫שהיה לו התקף לב‪ ,‬אבל לא רצה לגלות את זה‪.‬‬

‫הרופא וייס בדק את הרבי‪" .‬קשה לטפל כך בחולה‪.‬‬ ‫קשה אבל אפשרי"‪ ,‬הוא אמר‪" ,‬אינני רופא גדול‪ ,‬אבל‬ ‫אני יודע מה זה 'רבי'; ולכן אוכל אני לרפאות את הרבי"‪.‬‬ ‫והמשיך‪" :‬אני ישאר כאן כל זמן שיידרש ואטפל ברבי‪,‬‬ ‫עד אשר יבריא‪ .‬והרבי בוודאי יבריא"‪ .‬הרופא אף הביא‬ ‫איתו את הטלית והתפילין שלו‪ ,‬כדי שיוכל להישאר‬ ‫כאן‪.‬‬

‫הרופאים כולם התפלאו על כך שלפי כל הסימנים‬ ‫עבר הרבי את ההתקף הקשה בעת ה"הקפות"‪ ,‬ולמרות‬ ‫זאת צעד הרבי ועלה מבית‪-‬הכנסת לחדרו למעלה‬ ‫במדריגות! רופא לא כל‪-‬כך דתי (לע"ע)‪ ,‬אפילו‪ ,‬התבטא‬ ‫שאלו כוחות על אנושיים‪" .‬אי אפשר להאמין שאחר‬ ‫התקף‪-‬לב כזה יוכל אדם לעלות במדריגות וללכת‬ ‫לאכול בסוכה!"‪ ,‬אמר‪.‬‬

‫ד"ר וייס אמר‪" :‬כל הרופאים אינם מבינים מה זה 'רבי'‬ ‫אך אני יודע שאם הרבי אומר משהו סימן הוא שכן‬ ‫הוא‪ ,‬וכך יהיה! ורואים זאת במוחש"‪ ,‬המשיך‪" ,‬בעובדה‬ ‫שהרבי לא הסכים בשום‪-‬אופן ללכת לבית ‪-‬חולים;‬ ‫וצדק בכך"‪ .‬והתחיל למנות את כל העדיפויות שיש בכך‪:‬‬ ‫"שם לא מטפלים כל‪-‬כך בחולה (כי הוא איננו 'מיוחס');‬ ‫כעת נמצא הרופא כל הזמן צמוד לידו; הרבי רוצה‬ ‫להביע את דעתו‪ ,‬ושם‪ ,‬בבית‪-‬החולים‪ ,‬איננו יכול‬ ‫לעשות זאת; עצם היות החולה בבית‪-‬החולים מוריד‬ ‫את מצב‪-‬רוחם של החולה‪ ,‬המשפחה והחסידים; ועוד‬ ‫זאת עצם שהותו בביתו‪ ,‬גורם רפואה לחולה‪ ,‬מכיון‬ ‫שהוא מרגיש את עצמו בטוב ובנוח 'כמעט בבית'‪,‬‬ ‫ובפרט במצב הנוכחי שהרבי רוצה מאוד להישאר‬ ‫ב"‪ "770‬ולראות את החסידים‪ .‬ועל כן"‪ ,‬אמר‪" ,‬יש‬

‫אחד הרופאים אמר‪" :‬ראיתי פעם בספר‪ ,‬שמלך אף‪-‬‬ ‫פעם לא נופל לפני בני עמו‪ ,‬מכיוון שאין זה לכבודו‪ .‬וכמו‬ ‫כן‪ ,‬הרבי"‪ ,‬אמר‪" ,‬לא נפל על בימתו בבית‪-‬הכנסת בשעת‬ ‫ההתקפה; כי הרבי דומה למלך‪!"...‬‬ ‫אחרי התפילה הודיעו‪ ,‬שכ"ק אדמו"ר שליט"א אמר‬ ‫(להרב יהודה לייב גרונר) "מען זאל ניט פארגעסן גיין‬

‫יז‬


‫ראש חודש כסלו תשל"ח‬ ‫שיתווסף לי בבריאות – אז זה דווקא ע"י שירבו‬ ‫בשמחה‪ .‬בכיות זה נגד רצוני[!‬

‫משמח‪-‬זיין אידן בבתי הכנסת וכו' און מזאל גיין מיט א‬ ‫שטורעם" וכן תפילת ערבית וה"הקפות" (בערב) יהיו‬ ‫בשמחה‪ ,‬און אזוי אויך מארגן‪ ,‬און דער עיקר ‪ -‬מיט א‬ ‫שטורעם!" ["שלא ישכחו ללכת לשמח יהודים בבתי‬ ‫הכנסת‪ ,‬וכך גם מחר‪ ,‬והעיקר – שילכו עם 'שטורעם'"!]‬ ‫כמו‪-‬כן אמר‪ ,‬ש"אלו שרוצים לגרום להטבת בריאותי ‪-‬‬ ‫שילכו לשמח"!‬

‫‪h‬‬

‫ביום ההוא נתן הרבי שליט"א להרב קזרנובסקי שני‬ ‫בקבוקי 'משקה'(שהכניסו לפני החג)‪ ,‬ואמר לו‪" :‬זהו‬ ‫בכדי לחלק לכאו"א בעת‬ ‫שלפני‬ ‫ההתוועדות‬ ‫שבוודאי‬ ‫ה"הקפות"‬ ‫יארגנו ובודאי לא יחסרו‬ ‫דברי‪-‬התורה‪,‬‬ ‫בה‬ ‫ההתעוררות והשמחה‪.‬‬ ‫ואחר‪-‬כך יערכו גם את‬ ‫ה"הקפות" ושתהיינה‬ ‫בשמחה‪ ,‬ושלא תגרע‬ ‫משמחת החג"‪ .‬כמו‪-‬כן‬ ‫ד"ר ווייס‬ ‫אמר‪ ,‬שישתו מה'משקה'‬ ‫עוד במשך היום‪ ,‬בכדי שלא יהיה כמכין כו'‪.‬‬

‫רופא אחד מעיר קליוולנד‪,‬‬ ‫'בעל תשובה'‪ ,‬כאשר נכנס‬ ‫לרבי שליט"א וראה כל כך‬ ‫הרבה רופאים על אתר אמר‪,‬‬ ‫שחושב שחילל את יום‪-‬טוב‬ ‫בזה שהגיע באמצע החג‪ ,‬כי‬ ‫ספק גדול הוא אם יקבלו את‬ ‫חוות‪-‬דעתו‪ .‬וענה לו הרבי‪:‬‬ ‫"זהו כמו בעדות לקידוש ‪-‬‬ ‫החודש \ שאומרים לעדים‬ ‫שיבואו ומחללים שבת ויום‪-‬‬ ‫טוב על כך‪ ,‬למרות שיש ספק גדול באם יקבלו עדותם;‬ ‫כיון שאם לא יבואו \ לא ידעו אף‪-‬פעם על מולד‬ ‫החודש‪ .‬וכך גם כאן"‪ ,‬אמר הרבי‪" ,‬בכדי לרפאות יהודי‬ ‫מחללים יום‪-‬טוב גם על הספק"‪.‬‬

‫אחר‪-‬כך נכנס הרש"ג לכ"ק אדמו"ר שליט"א‪ ,‬והרבי‬ ‫אמר לו‪ ,‬שעושה אותו לשליח בנוגע לפסוקי "אתה‬ ‫הראת"‪ ,‬ושימכרו את הפסוקים לטובת ישיבת תומכי‬ ‫תמימים כרגיל‪ ,‬ובלי שינויים; ואת השתתפותו‪ ,‬אמר‪,‬‬ ‫יתן בדולרים יחידים‪ ,‬וכל מי שיקנה פסוק יקבל דולר‬ ‫(של כ"ק אדמו"ר שליט"א)‪ .‬לפנות ערב התבטא הרבי‬ ‫שליט"א שבעת ההליכה לה"הקפות" יציירו "אז דער‬ ‫וואס זיצט אויפן בענקל \ פעלט ניט!"‪"[ ...‬שזה שיושב‬ ‫על הכיסא – לא חסר‪]...‬‬

‫לפנות ערב נכנס הרב ש‪.‬א‪ .‬קזרנובסקי (יחד עם הרב‬ ‫י‪.‬ל‪ .‬גרונר) אל כ"ק אדמו"ר שליט"א‪ ,‬ובעיניים זולגות‬ ‫דמעות איחל לרבי שליט"א "רפואה שלימה"‪ .‬הרבי‬ ‫הגיב על כך‪" :‬סאיז דאך א סתירה צו 'ושמחת בחגיך';‬ ‫מ'וויל דאך אז מיר זאל צוקומען אין בריאות – איז דאס‬ ‫דווקא דורך מרבה זיין בשמחה‪" .‬בכיות"‪ ,‬אמר‪" ,‬איז נגד‬ ‫רצוני"‪[ .‬זה הרי סתירה ל"ושמחת בחגך‪ ,‬רוצים‬

‫יח‬


‫ראש חודש כסלו תשל"ח‬ ‫בינתיים‪ ,‬בשעה אחת‪-‬שתיים אחר חצות הלילה‪ ,‬נכנס‬ ‫"מנין" ל‪"-‬גן עדן התחתון" והתפללו תפילת ערבית‪,‬‬ ‫כאשר הרבי יושב על מיטתו‪ .‬גם את ה"הקפות" ערך‬ ‫הרבי תוך כדי ישיבה על המיטה‪ ,‬וספר‪-‬התורה בידו הק‪'.‬‬

‫בשעה תשע בערב‪ ,‬לפני ה"הקפות"‪ ,‬התיישב הקהל‬ ‫הגדול להתוועדות עם זקני החסידים‪ .‬כסאו הק' של כ"ק‬ ‫אדמו"ר שליט"א היה מונח במקומו‪ ,‬כרגיל‪ ...‬חילקו‬ ‫לכאו"א מה'משקה' שהרבי שלח במיוחד עבור‬ ‫ההתוועדות‪.‬‬

‫אחר התפילה וה"הקפות" אצל הרבי‪ ,‬יצא הרב י‪.‬ל‪.‬‬ ‫גרונר מהחדר‪ ,‬וסיפר שהרבי אמר לו שיתוועדו גם‬ ‫למחרת כרגיל‪ ,‬ושכולם יטלו ידיים לסעודה; וכי את‬ ‫ה'משקה' שהכניסו אליו לפני יום‪-‬טוב יחלקו בעת‬ ‫ההתוועדות‪ .‬שוב אמר הרבי‪" :‬ברצוני שהשמחה‬ ‫שהיתה ביום שמיני‪-‬עצרת תהיה ביום שמחת תורה‬ ‫בכפליים!" [אומרים‪ ,‬שהרבי התבטא‪" :‬וויפיל מען האט‬ ‫זיך געפילט היינט; אפילו א מיליאן מאל בעסער ווי‬ ‫נעכטן‪ ,‬איז דעם צווייטן טאג (מארגן) קען מען נאך אלץ‬ ‫פילן בעסער["!‬

‫בליל שמחת תורה שאל הרבי שליט"א את הרב י‪.‬ל‪.‬‬ ‫גרונר‪" :‬האם הלכו לשמח בבתי כנסיות?" וענה‪" :‬כן"‪.‬‬ ‫שוב שאלו הרבי‪" :‬וואס טוט זיך אונטן (בביהכנ"ס)?"‬ ‫[מה קורה למטה בביהכנ"ס] וענה‪" :‬מתוועדים משעה‬ ‫תשע"‪ .‬הרבי המשיך להתעניין‪" :‬מיט א שטורעם?‬ ‫תמסור להם" אמר‪" ,‬שאמרתי שיהיה מיט א גרויסן‬ ‫שטורעם"!‬ ‫אחר ההתוועדות הלכו כולם לערוך את ה"הקפות"‬ ‫בבית הכנסת הגדול‪ .‬ה"הקפות" נערכו בשמחה גדולה‬ ‫ועצומה מאוד‪ ,‬עד שגם ל"מעלה" נשמעו השירים‬ ‫והריקודים‪ .‬בעת הריקודים ניגנו‪ ,‬במשך שעה ארוכה‪,‬‬ ‫את הניגון "זאל שוין זיין די גאולה"‪ ,‬אך הפעם החליפו‬ ‫את מילותיו ב"דער רבי איז געזונט"‪ .‬אחד הרופאים‬ ‫התבטא אחר‪-‬כך שאילו ידע הקהל כמה נחת‪-‬רוח גורם‬ ‫ניגון זה לרבי שליט"א \ היו מנגנים אותו כל הזמן ללא‬ ‫הרף!‬

‫הוא סיפר‪ ,‬שהרבי אף מסר על ידו תוכן מ'שיחה'‬ ‫שיהיה עליו לחזור עליה בעת ההתוועדות‪ ,‬והורה לו‬ ‫להתדבר בענין ("דורכרעדן") עם הרב יואל כהן‪ ,‬ויוסיף‬ ‫בו 'מראה מקומות' וכו'‪.‬‬ ‫‪h‬‬

‫ביום שמחת תורה בבוקר התפללו "מנין" אנשים ב'גן‬ ‫עדן התחתון'‪ .‬הרבי שליט"א סגר את דלת חדרו‪ ,‬ואמר‪,‬‬ ‫שהוא נמצא למטה היינו בבית הכנסת הגדול עם כל‬ ‫הקהל‪...‬‬

‫מספרים‪ ,‬שבאותה שעה‪ ,‬כאשר שמע הרבי שליט"א‬ ‫ששרים "דער רבי איז געזונט" ירד הרבי שליט"א‬ ‫ממטתו ועמד על רגליו הק' [בכדי שהריל"ג יוכל למסור‬ ‫לקהל‪ ,‬כך אמר‪ ,‬שהוא "מרגיש טוב באופן גלוי'"]‪ ,‬ואף‬ ‫התבטא באוזני הרופא‪ ,‬כשחיוך רחב נסוך על פניו הק'‪:‬‬ ‫"דאס איז חסידים!"‪ ...‬וכאשר שאלוהו אם השירים‬ ‫והניגונים למטה מפריעים ומבלבלים אותו‪ ,‬ענה‪" :‬סאיז‬ ‫א געשמאקע מוזיק‪!"...‬‬

‫לפני ה"הקפות" נפתחה הדלת אמרו את פסוקי "אתה‬ ‫הראת" כרגיל; הפסוק הראשון והאחרון אמר הרבי‬ ‫שליט"א בעצמו‪ ,‬והשאר ה"מנין" שעמד בחוץ‪ .‬אחרי‬

‫יט‬


‫ראש חודש כסלו תשל"ח‬ ‫"כאשר ישנו באיזהו ענין חסרון‪ ,‬יכול הדבר להתבטא‬ ‫בשני אופנים‪( :‬א) שכל הדבר (הענין) חסר; (ב) שחסר‬ ‫בהענין‪ ,‬כלומר‪ ,‬לא שהדבר חסר; אלא שישנו חסרון‬ ‫בהענין ואז זה מכריח תוספת והתגברות‪ .‬דוגמא לדבר‬ ‫משאיבת הדם‪ :‬כשמוציאים דם מאדם‪ ,‬פועלת הזריקה‬ ‫שיהיה מקום חלל; ועל ידי שהאוויר יוצא \ מתמלא‬ ‫החלל הזה בדם‪ .‬כלומר‪ ,‬שהחלל ממשיך לתוכו תוספת‪.‬‬ ‫ורואים מזה שדבר שהיה חסר אין זה חסרון‪ ,‬ואדרבה‪.‬‬ ‫"והרבי סיפר"‪ ,‬המשיך‪" ,‬שפעם אמר לו מישהו‬ ‫ב'יחידות' שהוא ריק מעניני תורה ומצוות‪ ,‬וממילא אין‬ ‫כל טעם לדבר איתו על כך‪ .‬והרבי ענה לו‪ :‬אדרבה‪ ,‬מכיון‬ ‫שהוא כלי ריק הוא שואב יותר כוחות מנשמתו‪,‬‬ ‫וביכולתו לקבל על‪-‬עצמו את התורה והמצוות‪.‬‬

‫חלוקת ה'לעקאח' ‪ -‬הושענא רבה תשל"ח‬ ‫התפילה נערכו ה"הקפות" בחדרו הק' של כ"ק אדמו"ר‬ ‫שליט"א‪ .‬בשני ספרי‪-‬תורה הקיפו את הסטנדר‪ ,‬ואילו‬ ‫הרבי בעצמו ישב על מטתו והחזיק ספר‪-‬תורה נוסף‬ ‫בידיו הק'; וכאשר עשו את ה"הקפות" (בפועל) הקיף‬ ‫את ספר‪-‬התורה בידיו הק' מסביב לסידורו שהיה מונח‬ ‫לפניו על השולחן‪.‬‬

‫"וכמו‪-‬כן הוא בענין הצמצום ‪ -‬שלצורך התהוות‬ ‫העולמות‪ ,‬הרי הצמצום הכריח את ענין ה'קו'‪ .‬והרבי‬ ‫הוסיף‪ :‬כיון שישנו ענין של "יפקד מושבך" (כלומר‪,‬‬ ‫שהרבי לא יהיה נוכח בהתוועדות) לא צריך להיגרם על‬ ‫ידי זה גרעון; אלא אדרבה"‪ .‬לאחר שחזר על התוכן‪,‬‬ ‫ביאר הרב יואל כהן את הענין הארוכה‪ ,‬כהוראת כ"ק‬ ‫אדמו"ר שליט"א‪.‬‬

‫אחרי‪-‬הצהריים בשעה חמש לערך‪ ,‬שאל הרבי‬ ‫שליט"א להרב י‪.‬ל‪ .‬גרונר‪ :‬מה נעשה למטה (בביהכנ"ס)?‬ ‫וענה‪ :‬הקהל בשמחה גדולה‪" .‬זאג דעם עולם"‪ ,‬הגיב‬ ‫הרבי‪" ,‬אז אויף ווייטער זאל זיין מיט נאכמער‬ ‫שטורעם!" [אמור ל'עולם' שבהמשך תהיה שמחה עוד‬ ‫יותר סוערת[!‬

‫זקני החסידים התוועדו וניגנו‪ ,‬במשך זמן רב‪ .‬הרב‬ ‫מרדכי מענטליק ז"ל אמר‪ ,‬שכאשר שמים‪-‬לב לשיחת‬ ‫י"ג תשרי (השנה)‪ ,‬רואים שהרבי "האט שוין אלעס‬ ‫דעמאלט בוואראענט" וצפה הכל מראש‪[ .‬ראה שיחות‪-‬‬ ‫קודש תשל"ח ח"א עמוד ‪ ,331‬ע"ד מצב בריאותו של‬ ‫כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע‪ ,‬ועוד‪.].‬‬

‫קודם השקיעה ישבו כולם להתוועדות‪ .‬הרב י‪.‬ל‪ .‬גרונר‬ ‫מסר את תוכן השיחה שהורה לו הרבי לחזור‬ ‫בהתוועדות זו; והרי נקודת הענין‪.‬‬

‫בשעה אחת עשרה בלילה‪ ,‬הביא הרב יהודה לייב‬ ‫גרונר‪ ,‬את כוסו של כ"ק אדמו"ר שליט"א ומעט היין‬

‫כ‬


‫ראש חודש כסלו תשל"ח‬ ‫התוכלנה מילים לתאר את סערת הרגשות של‬ ‫החסידים‪ ,‬את השמחה! את התרוממות הרוח! ומאידך‬

‫שבתוכו‪ ,‬וכן הבקבוק שהרבי עשה ממנו 'הבדלה'‪,‬‬ ‫ואמר‪ ,‬שהרבי שלח את היין ל'כוס של ברכה'‪ .‬כמו‪-‬כן‬ ‫אמר‪ ,‬שהרבי ציווה לו להכריז "הכרזה"‪ ,‬אך הרבי הוסיף‬ ‫\ "דאס זאלסטו זיי זאגן נאך זייער מעריב‪ ,‬פאר‬ ‫הבדלה"‪ .‬שמחת הציבור גדלה ואליה הצטרפה הציפייה‬ ‫לשמוע מהי ההכרזה שעתידה להתפרסם בעוד דקות‬ ‫אחדות‪.‬‬ ‫לאחרי שהתפללו תפילת ערבית‪ ,‬אמר שה'הרכזה'‬ ‫היא‪ ,‬שכ"ק אדמו"ר שליט"א יאמר שיחה בחדרו הק'‪,‬‬ ‫וכולם ישמעו אותה‪ ,‬ע"י ה"מייק" (מיקרופון)למטה‬ ‫בבית‪-‬הכנסת!‬

‫מילוי שליחותו –‬ ‫לטובת בריאותי‬

‫שמחת הנוכחים לא ידעה גבול‪ .‬פרץ של שירה אדירה‬ ‫– ניגון ההקפות של הרבי שלי"א – פרץ ספונטניםת‬ ‫בבת אחת‪ .‬כולם היו עדיין נבהלים וחרדים מפני אירועי‬ ‫‪ 84‬השעות האחרונות והנה הבשורה הטובה‪ .‬הציבור לא‬ ‫האמין למשמע אוזניו‪ .‬ארבעים ושמונה שעות חלפו‬ ‫מאז הרבי קיבל התקף לב קשה‪ ,‬והנה "שיחה?"‬

‫מענה (מחורף תשל"ח)‬ ‫לאחד ששאל אודות‬ ‫תפקידו ומקום שליחותו‪:‬‬

‫בחצות הלילה פתח הרבי שליט"א את דבריו‪" :‬אזוי‬ ‫וואס מצד הסיבה רעדט מען נאך הבדלה"‪ ...‬ודיבר‬ ‫בהתרגשות קלה על ההתאחדות המיוחדת שנפעלת‬ ‫ע"י "שידור" והקשר עם שמח"ת \ "התאחדות אמיתית‬ ‫פון כל אחד מבני ישראל‪ ,‬ניט קוקענדיק אויף זייער‬ ‫התחלקות אין אנדערע ענינים‪ ,‬כמבואר בארוכה אין‬ ‫תניא פרק לב"‪...‬‬

‫מכ' זה והקודמו נתקבלו‪.‬‬ ‫כמענתי מאז – שליחותו הפצת היהדות באה"ק‬ ‫(ובפרט – ב‪ ...‬וסביבותי')‪ ,‬אבל ההצלחה בזה תלוי'‬ ‫– שיתנהג באופן מסודר‪ ,‬ולכל לראש – פרנסת‬ ‫ב"ב [בני ביתו] שי' ע"י משרה קבועה (זו דעתה) –‬ ‫והר"ז [= והרי זה] ציווי התורה‪.‬‬ ‫ולכן לאחר שניתראינו בשמחה וטוב לבב‪ ,‬ולאחרי‬ ‫ש"ק מברכים אדר ראשון – יחזור למילוי שליחותו‬ ‫באה"ק‪ ,‬וה"ז גם לטובת בריאותי‪.‬‬ ‫במצו"ב [במצורף בזה] לצדקה באה"ק‪.‬‬ ‫אזכיר עה"צ‪.‬‬

‫בסיום השיחה‪ ,‬כאשר אמר את הברכות‪ ,‬נקטע דיבורו‬ ‫מידי פעם בבכי‪ ...‬וגם אחרי השיחה בכה זמן‪-‬מה‪ .‬כאשר‬ ‫שאלוהו הרופאים‪ ,‬אחרי השיחה‪ ,‬על מה דיבר בעת‬ ‫שבכה‪ ,‬ענה‪ ,‬שבירך את החסידים ודיבר על משיח‪.‬‬

‫כא‬


‫ראש חודש כסלו תשל"ח‬ ‫כאשר הציע הרופא‪ ,‬שאחד המזכירים יקרא את כל‬ ‫המכתבים וימסור לרבי דו"ח כללי מהמתרחש אמר‬ ‫הרבי‪" :‬זהו בדוגמת רופא שיבוא אליו חולה והוא ישלח‬ ‫אותו לאדם אחר‪ ,‬והשני ידווח לו על מצב החולה באופן‬ ‫כללי‪ ...‬מובן שהרופא לא יסתפק בכך; וכך גם בעניינו"‪.‬‬

‫גיסא‪ ,‬האם יוכלו מישהו מן הרופאים להסביר את הנס‬ ‫הרפואי שקרה? מאוחר יותר נודה כי הרופאים התירו לו‬ ‫לדבר חמש דקות בלבד‪ ,‬והרבי דיבר קרוב לעשרים‬ ‫וחמש דקות!‬ ‫אחרי השיחה הודה הרבי לרופא על שלא עצרו‬ ‫באמצע‪ ,‬ונתן לו לדבר הרבה יותר מכפי המתוכנן‪ ,‬ואמר‪,‬‬ ‫שאחרי שאמר את מה שרצה‪ ,‬הוטב לו בהרבה‪[ .‬ואכן‬ ‫גם הרופאים העידו שהכל עבר בטוב‪ ,‬ולא היתה‬ ‫לאמירת השיחה כל השפעה על הלב]‪ .‬ושאלו הרופא‪,‬‬ ‫אם הספיק לדבר בשעה קלה כל מה שרצה; וענה‪" :‬אם‬ ‫זה תלוי במה שאני רוצה \ הרי אין כל שיעור לזמן‬ ‫הדיבור‪"...‬‬

‫בבוקרו של יום חמישי‪ ,‬כ"ד בתשרי‪ ,‬אסרו‪-‬חג פורסם‬ ‫מטעם המזכירות הודעה‪ ,‬בשם הרבי‪ ,‬שמבקשים‬ ‫להמשיך לכתוב מכתבים כרגיל מקודם‪ ,‬וב"ה המצב‬ ‫משתפר‪ .‬בהקשר למכתבים אמר הרבי‪" :‬זהו כמו‬ ‫בסיגריות \ מי שרגיל בכך אינו יכול להסיח דעתו מהן;‬ ‫ואם בכל זאת מכריחים אותו להסיח דעתו \ הרי זה‬ ‫פועל על מצב בריאותו‪ ,‬כמו שמצינו בחכמת‬ ‫הפסיכולוגיה‪ .‬כך גם אצלי"‪ ,‬הסביר הרבי‪" ,‬היות ורגיל‬ ‫אני כל הזמן לקבל ולענות על מכתבים‪ ,‬ופתאום‬ ‫מוכרחים להפסיק \ הרי זה היפך טובת בריאותי"‪.‬‬

‫‪h‬‬

‫ויבקש הרבי שליט"א שיביאו אליו את כל הדואר‬ ‫שהגיע אליו בימים אלו‪ .‬בשני ימי החג הצטברו מאות‬ ‫רבות של מכתבים‪ .‬הרבי חלש‪ ,‬אחרי התקפת לב קשה‪,‬‬ ‫אך יהודים הרי מחכים בקוצר רוח לתשובותיו; ולכן אין‬ ‫הוא מתייחס למצב לבו ולבריאותו ועוד באותו לילה‬ ‫התחיל לענות עליהם‪.‬‬

‫ואם כל זה הפתיע כבר כל‪-‬כך את כולם; החסידים‬ ‫והרופאים כאחד \ הודיע הרבי להרי"ל גרונר שהיום‪,‬‬ ‫באסרו חג‪ ,‬בערב תתקיים "יחידות" לאורחים שהגיעו‬ ‫לחג‪ .‬בתחילה לא הסכימו הרופאים לזה‪ ,‬אך לאחרי‬ ‫שערכו בדיקה כללית‪ ,‬וראו איך שהמצב הולך ומשתפר‬ ‫במהירות כזאת‪ ,‬וראו את רצונו העז של הרבי להתראות‬ ‫עם החסידים שבאו ממרחקים \ הסכימו לכך‪.‬‬

‫אחד הרופאים תמה מאוד על כך ואמר‪" :‬אולי כדאי‬ ‫שהרבי ינוח קודם‪-‬כל במשך שבועיים לפחות‪ ,‬ורק‬ ‫אחר‪-‬כך יתחיל לענות על מכתבים?" הרבי ענה בפליאה‪:‬‬ ‫"האם יהודי שכתב לי עכשיו פחות זקוק לעזרה מזה‬ ‫שיכתוב בעוד כמה ימים!" והרבי המשיך להסביר‪ ,‬שגם‬ ‫בפועל‪ ,‬באם יחכה עד לאחרי שבועיים יצטברו עוד‬ ‫הרבה יותר מכתבים ותהיה עבודה קשה יותר‪.‬‬

‫ואכן בערב התקיימה "יחידות" לכל האורחים שעמדו‬ ‫לנסוע עד יום ראשון‪ .‬הרבי היה ישוב בכסא ומחובר‬ ‫לצינורות אינפוזיה ולמכשירים רפואיים‪ ,‬וכך עברו‬ ‫האורחים על פניו‪ .‬כל אחד מסר לרבי את "פתקו"; הרבי‬ ‫לא קראו באותה הזדמנות‪ ,‬אלא נתן לכל אחד דולר‬ ‫לצדקה‪ ,‬ואמר‪" :‬נסיעה טובה‪ ,‬שנת הצלחה בגשמיות‬

‫כב‬


‫ראש חודש כסלו תשל"ח‬ ‫בערב ראש‪-‬חודש חשון שאל הרופא את כ"ק אדמו"ר‬ ‫שליט"א‪ ,‬איך הוא מרגיש היום‪" .‬פיזיקלי' (בגשמיות)"‪,‬‬ ‫ענה לו הרבי‪" ,‬מרגיש טוב‪ ,‬אבל 'מענטלי' (ברוחניות)‬ ‫אינו מרגיש כל‪-‬כך טוב‪ .‬היה זה‪ ,‬כנראה‪ ,‬מכיון שבפועל‬ ‫לא נסע באותו יום ל"אוהל" כרגיל‪.‬‬

‫וברוחניות וברוחניות ובגשמיות‪ ,‬ויעקב הלך לדרכו בכל‬ ‫העניינים"‪ .‬רבים לא עצרו בעד התרגשותם והזילו‬ ‫דמעות‪.‬‬ ‫בערב שבת‪-‬קודש "שבת בראשית" יצאה לאור‬ ‫השיחה שהשמיע הרבי במוצאי שמחת‪-‬תורה‪ ,‬מוגהת‬ ‫על ידי הרבי‪.‬‬

‫‪h‬‬

‫במשך היום קיבל ה"פארטיזן"‪ ,‬ר' זושא ווילמובסקי‪,‬‬ ‫מענה מהרבי על מכתבו‪" :‬עש"ק בראשית בטח מכינים‬ ‫התוועדויות ביום זה כמתאים ל"השלמה ותוספת אור‬ ‫כי טוב"‪ ,‬כלשון כ"ק מו"ח אדמו"ר‪ ,‬ופשוט שכוונתי‬ ‫לכ"מ שנמצאים בנ"י שם ותהיינה הצלחה רבה"‪.‬‬ ‫במוצאי שבת‪ ,‬שוב השמיע הרבי שיחה ו'מאמר' דרך‬ ‫המיקרופון‪.‬‬

‫שוב אמר לו הרופא‪ ,‬שישמור את הבריאות שלו‪,‬‬ ‫שהרי ב‪ 25% -‬מן המקרים התקף לב חוזר ח"ו‪ .‬הרבי לא‬ ‫הגיב על הערה האמורה‪ ,‬והתייחס למצבו באופטימיות‬ ‫המיוחדת לו‪" .‬האם שמע הרבי מה שאמרתי?" שאל‬ ‫הרופא‪" .‬כן‪ ",‬ענה הרבי‪" ,‬אם אינני שומר על בריאותי \‬ ‫יש אפשרויות של ‪ 75%‬שלא יחזור‪!"...‬‬

‫גם ביום ראשון‪ ,‬כ"ז בתשרי‪ ,‬התקיימה "יחידות"‪ ,‬עבור‬ ‫האורחים שנשארו‪ ,‬כל אחד עבר ליד הרבי‪ ,‬נתן את‬ ‫פתקו והרבי הכניסו לתוך קופסא מיוחדת שעמדה לידו‪.‬‬ ‫אחר‪-‬כך נתן הרבי לאורח העובר דולר לצדקה‪ ,‬ואיחל‪:‬‬ ‫"שנת הצלחה בגשמיות וברוחניות"‪.‬‬

‫כל תקופת הבראתו של הרבי‪ ,‬היה ד"ר וייס צמוד‬ ‫אליו‪ .‬יומם ולילה לא מש מחדרו‪ .‬טלפונים בהולים‬ ‫הגיעו משותפיו‪ ,‬שיחזור מיד לשיקגו‪ ,‬כי המרפאה‬ ‫מתמוטטת‪ .‬אך ד"ר וייס ביטל את כל הניתוחים‪ ,‬את כל‬ ‫הפגישות‪ ,‬ואת כל ההרצאות שלו‪" .‬לא אזוז מכאן עד‬ ‫שהרבי יבריא" אמר‪.‬‬

‫קבוצה של זקני החסידים נכנסו לרבי שליט"א וביקשו‬ ‫ממנו שלא יכביד עליו את העבודה‪ ,‬כמו קבלת אנשים‬ ‫ל'יחידות' וכו'‪ .‬והרבי ענה להם‪" :‬ברענגן משיח איז נאך‬ ‫שווערער‪!"...‬‬

‫גם אישתו ביקשה מבעלה הרופא לחזור הביתה‪ .‬אך‬ ‫הוא לא הסכים‪ .‬כאשר סיפר את זה לרבי‪ ,‬אמר לו‪:‬‬ ‫"תשמע אליה כי היא עקרת הבית‪ ,‬וכמו ששמעתי‬ ‫לאשתי‪ ,‬עקרת הבית שלי‪ ,‬בנוגע לנסיעה ל"אוהל";‬ ‫שאני רציתי לנסוע ואמרה לי לא לנסוע‪ ,‬והסכמתי לה"‪.‬‬

‫הרבי שאל את הרופא אם יוכל בערב ראש‪-‬חודש‬ ‫(חשון) לנסוע ל"אוהל"‪ ,‬כמנהגו‪ ,‬ולהיות שם לפחות חצי‬ ‫שעה‪" .‬דו ביסט א חסיד?" פנה הרבי ושאל את הרופא‬ ‫וייס‪" .‬א חסיד דארף פאלגן‪!"...‬‬

‫ביום השני של ראש‪-‬חודש‪ ,‬בשעות הצהריים‪ ,‬פורסם‬ ‫בשם הרבי‪ ,‬שרוצה שיסירו את כל המחסומים מפתח‬ ‫הבית; ושיפתחו את ה"זאל" הקטן למעלה‪ ,‬כדי‬ ‫שהתלמידים יוכלו ללמוד שם כרגיל‪ .‬כאשר שאל‬

‫כג‬


‫ראש חודש כסלו תשל"ח‬ ‫במשך כמה שבועות נשאר הרבי בחדרו ב‪"770"-‬‬ ‫והמשיך בעבודתו‪ .‬שיחות ומאמרים‪ ,‬דרך רמקולים‪,‬‬ ‫נאמרו מידי שבוע‪ ,‬ויצאו לאור‪ ,‬סמוך לאמירתם‪,‬‬ ‫מוגהים על‪-‬ידי כ"ק אדמו"ר שליט"א‪ .‬כעבור חמישה‬ ‫שבועות בהם עבד‪ ,‬במלוא המרץ חזר הרבי למסלול‬ ‫עבודתו הרגיל‪.‬‬

‫הרופא‪" :‬אולי מפריע הרעש למנוחה?" ענה הרבי‪" :‬קול‬ ‫תורה אינו מפריע‪!"...‬‬ ‫רבבות יהודים לא הירפו להתפלל‪ ,‬כל אותה העת‪,‬‬ ‫להחלמתו המהירה שלח הרבי שליט"א‪ .‬החסידים היו‬ ‫נוסעים מידי בוקר לציונו של כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע‬ ‫לומר תהילים‪ .‬ומכל העולם כולו זרמו אל הרבי מכתבי‬ ‫ברכות ואיחולים לרפואה קרובה‪ .‬הרבי כתב למברכיו‪:‬‬

‫‪h‬‬

‫בחודש התשיעי הוא חודש כסליו‪ ,‬ביום אחד בו‪ ,‬יצא‬ ‫כ"ק אדמו"ר שליט"א מחדרו‪ ,‬ובפעם הראשונה מאז‬ ‫אותו הלילה נסע לביתו‪ .‬ציבור גדול של חסידים‬ ‫ותמימים התכנסו בפתח "‪ ,"770‬ובשעה שבע וחצי‬ ‫בלילה‪ ,‬ליל ראש‪-‬חודש‪ ,‬הופיע הרבי במלוא הדרו‬ ‫בפתח בית חיינו‪...‬‬

‫"ב"ה‪ .‬תחילת מ"ח‪ ,‬תשל"ח‪.‬‬ ‫שלום וברכה!‬ ‫ת"ח בעד ברכתו ואיחוליו לרפואה‬ ‫ולבריאות בחסדי ה' רופא כל בשר ומפליא‬ ‫לעשות‪ .‬ובזכות תפילת הרבים שעמדה לי‬ ‫הוטב מצב בריאותי ותהלה לא‪-‬ל המאזרני‬ ‫להמשיך בעבודתי‪ .‬וכבר מילתי' אמורה שכל‬ ‫המברך מתברך מהשם בברכתו שתוספתו‬ ‫מרובה על העיקר בגו"ר‪.‬‬

‫מכתב מתאריך כ"ח תשרי תשל"ח‪ ,‬בו הרבי‬ ‫מודה לפרזידנט מר אפרים קצין על‬ ‫התפילות לרפואתו‪.‬‬

‫בברכה‬ ‫בשם כ"ק אדמו"ר שליט"א‬ ‫המזכיר"‬ ‫אגב‪ ,‬במהלך התקופה הזאת‪ ,‬בה נבצר מהרבי‬ ‫שליט"א לנסוע לה'אוהל'‪ ,‬נהג לענות על בקשות ברכה‬ ‫וכו' לא בנוסח הרגיל "אזכיר על הציון"‪ ,‬אלא "אזכירו‬ ‫בעת רצון‪".‬‬

‫כד‬


‫ראש חודש כסלו תשל"ח‬ ‫מה נהדר היה מראה כהן גדול יוצא בצאתו מן‬ ‫הקודש‪ ,‬ובאופן ספונטני פצחו כולם כאחד בשירה‬ ‫אדירה שבקעה ועלתה אל‪-‬על‪ ,‬כאשר הרבי מעודד‬ ‫אותה בידיו הק' ‪ ...‬וכך נסע הביתה‪ .‬וליהודים היתה‬ ‫אורה ושמחה וששון ועיקר‪.‬‬ ‫חיש‪-‬מהר התפשטה הידיעה בכל קצוי תבל‪ ,‬ליבות‬ ‫החסידים מלאו שמחה וגיל וכולם איחלו "לחיים" איש‬ ‫לרעהו אפופים שבח והודאה לא‪-‬ל ההודאות‪" ,‬אשרינו‬ ‫מה טוב חלקינו‪"...‬‬ ‫קשה לתאר את המצב הרוח של הקהל באותה שעה‪.‬‬ ‫עד שהרבנית התבטאה‪ ,‬שעד אז לא העריכה בעצמה‬ ‫עד כמה עזה היא אהבת החסידים לרבי‪...‬‬

‫התוועדות י"ט כסלו תשל"ח‬ ‫ניסיך‪ ,"...‬תוך שהוא מעודד את השירה בתנועות ידיו‬ ‫הק' לעבר הקהל‪.‬‬

‫כך הלך מצב בריאותו והשתפר מיום ליום‪ ,‬והרבי חזר‬ ‫לאיתנו‪ ,‬לשמחת לב כל קהל עדת החסידים‪ .‬בחג‬ ‫הגאולה י"ט כסלו כבר התוועד הרבי שעות ארוכות עם‬ ‫החסידים ‪.‬‬

‫בראש‪-‬חודש טבת התקיימה מסיבה מיוחדת לילדים‪,‬‬ ‫וכ"ק אדמו"ר שליט"א השמיע לפניהם שיחה‪ .‬למחרת‪,‬‬ ‫ב"זאת חנוכה"‪ ,‬נכנס הרב יעקב‪-‬יהודה העכט‬ ‫(ז"ל)שניהל את המסיבה לילדים אל כ"ק אדמו"ר‬ ‫שליט"א‪ ,‬והרבי הודה לו על המסיבה‪ ,‬ואמר‪ ,‬שזה גרם‬ ‫לו נחת‪-‬רוח גדול‪.‬‬

‫בחנוכה היו מספר שיחות‪-‬קודש‪ ,‬כשאחריהן חילק‬ ‫הרבי "צדקה" לכל הנוכחים‪ .‬ביום שני של חנוכה‪ ,‬כאשר‬ ‫חילק "דולרים"‪ ,‬והיה מי שרצה לעצור את התור בגלל‬ ‫הטירחה הקפיד הרבי מאוד על כך‪ ,‬ואף רימז למזכירים‬ ‫שילכו הפעם לעבודתם‪ ...‬באומרו‪" :‬היינט איז אן‬ ‫הגבלות‪!"...‬‬

‫‪h‬‬

‫ויוסף הרבי ויאמר עוד אל הרב העכט בחיוך לאמר‪:‬‬ ‫"איך זוך א בעל מרץ און א בעל סוד‪ ,‬און איך האב דיר‬ ‫געפונען‪ .‬איך וויל מאכן א פארבריינגן (נאך מנחה)‪ ,‬און‬ ‫פאר‪-‬דערויף וואשען זיך‪ ,‬און דערנאך טיילן כוס של‬ ‫ברכה‪ ,‬און אויסטיילן (פאר די שלוחים) "בקבוקים"‬

‫באחד מימי החנוכה כאשר ניגנו "הנרות הללו" והגיעו‬ ‫לקטע "על נסיך"‪ ,‬עודד את השירה בידיו הק'‪ ,‬ואח"כ‬ ‫רימז שכל הקהל יצאו בריקוד נלהב‪ .‬אחרי‪-‬זה‪ ,‬בדרכו‬ ‫חזרה לחדרו התחיל הרבי לפתע לשיר בעצמו "על‬

‫כה‬


‫ראש חודש כסלו תשל"ח‬ ‫('משקה')"‪] .‬אני מחפש בעל מרץ ובעל סוד‪ ,‬ומצאתי‬ ‫אותך‪ .‬ברצוני לערוך התוועדות (לאחר מנחה)‪ ,‬לפני זה‬ ‫ליטול ידיים ולאחר מכן לחלק כוס של ברכה‪ ,‬ולחלק‬ ‫לשלוחים בקבוקים[‪.‬‬

‫"כ"ק מו"ח אדמו"ר"‪ ,‬המשיך הרבי‪" :‬האט אמאל‬ ‫געזאגט אז עס זיינען פאראן דריי סוגים אין א "בעל‬ ‫סוד"‪( :‬א) הוא מספר מיד (לאחרי פיתוי קל)‪,‬‬ ‫(ב)מבחינים עליו שיש לו סוד אבל הוא לא מגלה את‬ ‫הסוד (ג) שבכלל לא מבחינים שיש לו סוד"‪ .‬וסיים‪:‬‬ ‫"בוודאי תבחר לך הדרך הנכונה בזה"‪ .‬כמו‪-‬כן ביקש‬ ‫הרבי ממנו שיכניס את הדברים‬ ‫שיקנה לבית‪-‬הכנסת באופן‬ ‫כזה שאף‪-‬אחד לא יכיר בכך‪.‬‬ ‫הרבי שליט"א אף רצה לתת לו‬ ‫מעות עבור ההוצאות‪ ,‬אך הרב‬ ‫י‪.‬י‪ .‬העכט ענה‪ ,‬שיש לו‪.‬‬

‫והרבי המשיך‪" :‬איך וויל ניט אז מ'זאל דאס מפרסם‬ ‫זיין‪ ,‬בכדי עס זאל ניט שטערן קיינער פון ארבעט‪ ,‬ווי די‬ ‫גמרא זאגט בנוגע די‬ ‫קריאות פון ימי החול‬ ‫(שקצרו בזה)"‪[ .‬אינני‬ ‫רוצה שזה יפורסם‪,‬‬ ‫כדי לא להפריע לאף‬ ‫אחד בעבודתו‪ ,‬כפי‬ ‫אומרת‬ ‫שהגמרא‬ ‫בקשר לקריאות של‬ ‫ימי החול‪[.‬‬

‫וכך‪ ,‬רק בשעה שלוש ורבע‪,‬‬ ‫לפני תפילת המנחה‪ ,‬התפרסם‬ ‫שאחר התפילה תתקיים‬ ‫התוועדות עם נטילת‪-‬ידיים‬ ‫ושאל הנ"ל‪ :‬אם‬ ‫תשל״ח‬ ‫כסלו‬ ‫ראש‬ ‫של‬ ‫השמחה‬ ‫לסעודה‪ .‬אחר תפילת מנחה‬ ‫יכול לספר ל'מרכז'?‬ ‫נכנס הרבי לביהכנ"ס ואמר‪,‬‬ ‫וענה כ"ק אדמו"ר‬ ‫שליט"א‪" :‬לא"‪ ,‬ושאל שוב‪ :‬אם יכול לספר למשרד שבהתאם למה שדובר בהתוועדות הקודמת‬ ‫השידורים (בכדי שידעו על כך מבעוד מועד)!" וענה‪( :‬במוצש"ק)‪ ,‬רצונו שכולם יטלו ידיהם לסעודה‪ ,‬ולכל‬ ‫"לא"‪" ,‬ובכלל לא נוגע הפירסום‪ ,‬שהרי יכולים לקנות אלו שכן יעשו תבוא עליהם ברכה "כוס של ברכה"‪,‬‬ ‫ה'טייעפ' מיד אחר ההתוועדות"‪" .‬ולתלמידי הישיבה וימשיכו את ה"ברכה" הזאת גם לאלו ש(מאיזו סיבה)‬ ‫כאן?" "לספר לתלמידי הישיבה(כאן) אמר הרבי הרי זה לא יטלו ידיהם לסעודה‪.‬‬ ‫כזה פירסום‪ ,‬כמו עד לאוסטרליה‪!"...‬‬ ‫הרבי נטל את ידי הק' לסעודה‪ .‬כשראה את שתי‬ ‫שוב שאל הרב העכט‪ ,‬אם יכול לספר על כך לבנו החלות הגדולות "לחם משנה" שהכינו‪ ,‬חייך‪ ...‬למחרת‬ ‫הנמצא במוריסטאון? וענה הרבי‪ :‬שיעשה בדיוק כמו אמר לו‪ ,‬כי בפעם הבאה לא יביא שתי חלות כדי שלא‬ ‫שעושה עם שאר מוסדותיו‪ ,‬כלומר‪ ,‬שיאמר להם (אם יחשבו שגם בחול צריך "לחם משנה"‪ .‬אחר שאכל‬ ‫רוצה) שיהיו כאן‪ .‬אחר‪-‬כך אמר לו הרבי שביכולתו פרוסת "המוציא" מהחלות‪ ,‬אמר‪" :‬די וואס האבן זיך‬ ‫געוואשען און די וואס רעכענען זיך גיין וואשען זאלן‬ ‫לספר על כך לאחיו שיחיו‪.‬‬

‫כו‬


‫ראש חודש כסלו תשל"ח‬ ‫נעמען פון די חלה"‪[ .‬אלו שנטלו ידיים ואלו המתכוננים‬ ‫ליטול ידיים שיקחו מהחלה הזאת]‪ .‬וכאשר כולם עלו‬ ‫בבת‪-‬אחת לחטוף מהחלות‪ ,‬אמר‪" :‬לאו דווקא בבת‬ ‫אחת"‪ .‬ונתן לנוכחים את החלה השלימה ומחצית‬ ‫מהחלה השניה‪ .‬והוסיף עוד‪" :‬שיקחו רק חתיכה"‪.‬‬ ‫ההתוועדות ארכה כשעה ועשרים דקות לערך‪ .‬הרבי‬ ‫השמיע 'מאמר'‪ ,‬ד"ה "נר חנוכה מצוותה משתשקע‬ ‫כו'"‪ .‬באחת השיחות ביאר את הקשר המיוחד שבין‬ ‫"זאת חנוכה" לשמיני עצרת‪ ,‬ששניהם הם ביום השמיני‬ ‫והאחרון של החג‪ .‬בסיום ההתוועדות הכין הרבי את‬ ‫עצמו לברכת‪-‬המזון‪ ,‬וקודם לכן טבל עוד‪-‬הפעם חתיכת‬ ‫חלה במלח‪ .‬בנוסח הזימון התחיל תיכף בתיבת "נברך"‬ ‫ולא הקדים "ברשות" כרגיל‪ .‬וגם הניגון שחתם בו את‬ ‫הברכות‪ ,‬אמר הפעם בשינוי קצת‪.‬‬ ‫כמה ימים אחר זה נכנס הרב העכט שוב פעם אל כ"ק‬ ‫אדמו"ר שליט"א‪ ,‬כ"ק אדמו"ר שליט"א נתן לו את‬ ‫השיחה ד"יום ז' דחנוכה‪ ,‬תשל"ח )שיצאה לאור מוגה(‪,‬‬ ‫והתעניין בדבר תירגום השיחה לשפת המדינה‬ ‫(אנגלית‪(.‬‬

‫בעת חלוקת "כוס של ברכה"‪ ,‬ממקומו שיושב בעת‬ ‫ההתוועדות‪ ,‬כאשר עבר הרב יהודה העכט ואמר‪,‬‬ ‫שמילא את הבקשה \ ענה לו הרבי שליט"א‪" :‬זאל זיין‬ ‫כפליים לתושיה"‪ .‬אחרי החלוקה‪ ,‬אמר‪ :‬כיון שזה כבר‬ ‫"משתשקע החמה" של "זאת חנוכה" – שיתחילו דוקא‬ ‫עכשיו להוסיף ב"נר מצוה ותורה אור"‪ ,‬ובאופן דמהדרין‬ ‫מן המהדרין‪ ,‬ובהצלחה רבה ומופלגה – עד ביאת משיח‬ ‫צדקנו‪ ,‬יבוא ויגאלנו ויוליכנו קוממיות לארצנו‪ ,‬וגם‬ ‫לאחר מכן"‪.‬‬ ‫טרם שיצא מבית‪-‬הכנסת התחיל הרבי לנגן "כי‬ ‫בשמחה תצאו"; ולאחרי תפילת ערבית‪ ,‬כשיצא התחיל‬ ‫לשיר בעצמו "על נסיך‪"...‬‬ ‫למחרתו‪ ,‬ביום שלישי‪ ,‬ג' בטבת‪ ,‬קרא הרבי לחדרו את‬ ‫הרב י‪.‬י‪ .‬העכט‪ ,‬והתעניין אצלו איך הצליח לשמור על‬ ‫הסוד‪ .‬וסיים‪ ,‬שרוצה לשלם לו‪ ,‬בכדי שלא יהיה "עבד‬ ‫לוה לאיש מלוה"‪ ,‬ונתן לו עשרים דולר‪.‬‬

‫לאחר מכן אמר לו כ"ק אדמו"ר שליט"א שברצונו‬ ‫לדעת כמה היה' ה"סך הכל" של ההוצאות להתוועדות‬ ‫של "זאת חנוכה" בהוסיפו שבאם לא ירצה לקבל את‬ ‫המעות‪ ,‬הרי מכיוון שהתוועדות זו היא על דרך "לוחות‬ ‫שניות שנתנו בחשאי"‪ ,‬יתכן שתהי' פעם התוועדות‬ ‫כיו"ב – ואז אודיע על כך באמצעות אדם אחר‪ ,‬ולא על‬ ‫ידו‪.‬‬ ‫והמשיך‪ :‬האם אינכם יודעים מהסיפור שסיפר כ"ק‬ ‫מו"ח אדמו"ר? הוא סיפר לי את המעשה בר' שמואל‬ ‫גורארי' שהי' גביר והרבה מעניניו של כ"ק אדמו"ר‬

‫כז‬


‫ראש חודש כסלו תשל"ח‬ ‫אדמו"ר שליט"א בידו הק כעין תמיהה)‪ .‬ושאלו שוב ‪:‬‬ ‫איך הצליח לקנות כ"כ הרבה ביום חול של אמצע‬ ‫השבוע? ענה הנ"ל שבא למאפי' ואמר שיוריקו את הכל‪.‬‬ ‫לשאלת כ"ק אדמו"ר שליט"א ענה שזה עלה ‪ ,$65‬ואמר‬ ‫לו כ"ק אדמו"ר שליט"א‪ ,‬שכבר נתן ‪ $20‬ביום ג' ויתן‬ ‫עכשיו עוד ‪.$25‬‬

‫)מהרש"ב( נ"ע היו על חשבונו‪ .‬פעם במוצאי ר"ה קרא‬ ‫לו אדמו"ר נ"ע והורה לו לנסוע בשליחות מסוימת‪ ,‬הלה‬ ‫ניסה להתחמק באומר כי הוא צריך לנסוע לביתו‪ ,‬הוא‬ ‫אינו שייך לענין זה כו'‪ ,‬לבסוף כשכבר הסכים לנסוע‬ ‫ושאל להיכן? ענה לו רבנו נ"ע לפטרבורג והושיט לו ‪30‬‬ ‫רובל‪ ,‬שאל הלה בתמיהה‪ :‬אני הרי נותן לרבי מאות‬ ‫רובלים‪ ,‬צריך איפוא הרבי לתת לי ‪ 30‬רובל? השיב לו כ"ק‬ ‫אדמו"ר נ"ע‪ :‬כשנוטלים מהכסף הפרטי מתערב לפתע‬ ‫ה"בעל דבר"… מה שאין כן כאשר נוטלים כסף דצ"צ‪.‬‬

‫מתחילה לא רצה הנ"ל לקחת את הכסף ואמר שלוקח‬ ‫רק מתוך קבלת‪-‬עול‪ .‬ואמר לו הרבי‪" :‬מ'דארף וועלן‬ ‫(נעמען)!" [צריך לרצות לקחת]‪ ,‬ואיחל לו "א פרייליכן‬ ‫שבת"‪.‬‬

‫לאחר מכן שאל כ"ק אדמו"ר שליט"א‪ :‬כמה עלה‬ ‫המשקה? ענה הלה‪ :‬שקבל בחנם‪ ,‬שאלו שוב‪ :‬היכן‬ ‫משיגם משקה בחנם? סיפר הנ"ל שזהו מיהודי שיש לו‬ ‫חנות גדולה למשקאות‪ ,‬ולפעמים תכופות שולח כמה‬ ‫קופסאות‪ ,‬וכיון שהלה יודע שבליובאוויטש שותים‬ ‫ודקה נתן לי מזה‪.‬‬

‫על כן היהודים היושבים בכל מדינות המלך עושים את‬ ‫יום הבהיר ראש‪-‬חודש כסלו ליום משתה ושמחה‪,‬‬ ‫להודות ולהלל להשם על כל הניסים והנפלאות שעשה‬ ‫עם כל היהודים‪ ,‬הקרובים והרחוקים‪ .‬והימים האלה‬ ‫נזכרים ונעשים בכל שנה ושנה‪ ,‬וזכרם לא יסוף מזרעם‪.‬‬

‫לשאלת כ"ק אדמו"ר שליט"א מיהו אתו יהודי –‬ ‫השיב ה'ר י‪.‬י‪.‬ה‪ .‬שזהו יהודי שכתב מכתב לאדמו"ר‬ ‫שליט"א אודות מצב בריאות אשתו החולנית‪ .‬וסיפר‬ ‫עוד‪ ,‬כי הלה אמר לו בתשרי שככל שהוא אוהב את‬ ‫אשתו‪ ,‬יקר אצלו הרבי הרבה יותר לאין ערוך‪ ,‬שכן‬ ‫לאשתו צריך רק הוא‪ ,‬ואילו את הרבי צריכים כולם‪.‬‬ ‫[כשסיפר זאת הרצינו פניו הק'‪ ,‬ואמר‪ ]:‬לקדוש ברוך‬ ‫הוא יש מספיק שנים לשניים!…‬ ‫כ"ק אדמו"ר שליט"א המשיך ושאל‪ :‬וכמה עלו‬ ‫החלות? כמה חלות היו? ענה הנ"ל ‪ 60‬פונט (ועשה‬

‫וכל מעשה תוקפו וגבורתו אשר חלל ומחולל הרבי‬ ‫בכל שבע ועשרים ומאה מדינה‪ ,‬הלוא הם ידועים‬ ‫ומפורסמים ושמעם הולך בכל המדינות‪ .‬כי כבוד‪-‬‬ ‫קדושת אדמו"ר שליט"א גדול ליהודים ורצוי לרוב‬ ‫אחיו‪ ,‬דורש טוב לעמו ודובר שלום לכל זרעו‪.‬‬

‫הערת הכותב‪:‬‬ ‫רשימה זו נערכה על פי מספר רשימות ו"יומנים" פרטיים שנכתבו בשעתם‪ ,‬בשנת תשל"ח‪.‬‬ ‫אי לכך‪ ,‬חשוב להבהיר שייתכן שנפלו בתוכה אי אילו אי דיוקים וכו'‪ ,‬ומה גם בדברים שבאו‬ ‫מפי השמועה‪ .‬בכל זאת לא נמנענו מלפרסמה‪ ,‬בשל התמונה המקיפה המצטיירת על ידה‪,‬‬ ‫המעניקה לנו את התשובה לשאלה‪" :‬מאי ראש חודש כסלו?"‬

‫‪n‬‬ ‫כח‬


‫ראש חודש כסלו תשל"ח‬

‫ד‬


‫ראש חודש כסלו תשל"ח‬

‫‪n‬‬

‫סיפורים‬ ‫‪n‬‬

‫איש גם לא ידע כיצד יעלה הרבי לתורה‪ ,‬אלא שאם הזמנת‬ ‫ההוד "יעמוד אדוננו מורנו ורבינו‪ "...‬קם הרבי על רגליו באופן‬ ‫מפתיע‪ ,‬אף שהדבר דרש ממנו מאמץ פיזי גדול ביותר‪ .‬אחד‬ ‫הרופאים זינק במהירות לרבי כדי לבקש ממנו שיישב‪ ,‬אלא‬ ‫שהרבי חייך לעברו חיוך רחב‪ ,‬ואמר‪" :‬אל תתערב בעניינים‬ ‫כאלו"‪ .‬הרבי רמז לו כי אין לו מה להיות מודאג‪ .‬שוב ושוב‬ ‫שפשפו הרופאים את עיניהם באי‪-‬אמון‪ ,‬בראותם כי עניינים‬ ‫אלוקיים על טבעיים מתרחשים לנגד עיניהם‪...‬‬ ‫השמועות מלמעלה הגיעו אל הקהל העצום שהתוועד‬ ‫למטה‪ ,‬אלא שאלה לא הרגיעו איש‪ .‬אדרבה השעות הלכו‬ ‫והתאחרו‪ ,‬שעת צאת החג חלפה לפני זמן רב‪ ,‬ואיש לא ידע‬ ‫מה יהיה הלאה‪ .‬לא מזמן חזרה הקבוצה השנייה שהלכה ברגל‬ ‫להשתטח בציון הקדוש ולעורר רחמים מרובים‪ .‬הצועדים‬ ‫הלכו שש שעות כל צד ונשאו תפילה מעומק הלב הרוטט‪...‬‬

‫"יעמוד אדוננו מורנו ורבנו"‬ ‫שעות ארוכות נמשכה אותה התוועדות של שלהי שמחת‪-‬‬ ‫תורה‪ .‬המוני חסידים ישבו מול כסאו הריק של הרבי וניגנו‬ ‫ניגוני כיסופים וגעגועים‪ .‬הכיסא האדום שעמד ריקני היה כמו‬ ‫חור בליבותיהם של אלפי החסידים 'איה הרבי'?‬ ‫במהלך ההתוועדות עלו בזה אחר זה כמה מהשפיעים וזקני‬ ‫החסידים ונשאו דברים‪ ,‬מתוך התרגשות גדולה‪ ,‬על הבטחון‬ ‫המוחלט שבודאי הרבי יבריא בקרוב והשמיעו דברי‬ ‫התעוררות‪ .‬עשה רושם מיוחד נאומו הנלהב של ראש הישיבה‬ ‫הגה"ח הרב מרדכי מענטליק ז"ל‪.‬‬ ‫בשעות האחרונות הגיעו שמועות שונות על אשר נעשה‬ ‫ב'גן‪-‬עדן העליון'‪ .‬מספר מצומצם של חשובי החסידים‬ ‫התפללו בשעות הבוקר ב'גן‪-‬עדן התחתון' סמוך למחיצתו של‬ ‫הרבי‪ ,‬ולקראת ההקפות נכנסו אל הקודש‪ .‬הבעל‪-‬קורא‬ ‫הרה"ח ר' מרדכי שוסטרמן החל לקרוא את נוסח "מרשות"‬ ‫כדי להזמין את הרבי ל'חתן בראשית' ובאמצע לא התאפק‬ ‫ופרץ בבכי‪.‬‬

‫כט‬


‫ראש חודש כסלו תשל"ח‬ ‫משיחתו של הרבי מובן היה כי "אל תאכל צונן" חמור יותר‬ ‫מ"אל תשכב בטחב"‪ .‬הדבר היה תמוה בעיניו של ד"ר רזניק‬ ‫ששאל את הרבי \הלוא ע"פ כללי הרפואה לשכב בטחב‪ ,‬יותר‬ ‫גרוע מלאכול צונן‪ .‬הרבי השיב לו שבמידה מסוימת אכילת‬ ‫דברים קרים גרועה יותר‪ ,‬מפני שהשוכב במקום רטוב יכול‬ ‫לקום בכל רגע ולשנות את מצבו‪ ,‬אולם מי שאכל צונן‪ ,‬הרי‬ ‫האוכל נמצא בתוכו ואין הוא יכול להשתחרר מהשפעתו‪ .‬זו‬ ‫הייתה תשובתו של הרבי‪ ,‬וד"ר רזניק התפעל מנקודת‬ ‫ההסתכלות הזאת‪.‬‬

‫• דברים טובים בלבד‬ ‫אחד הדברים שהרופאים ביקשו מהרבי היה ללכת ברגליו‬ ‫הק' כדי לחזק את פעולות הלב‪ .‬הם ביקשו כי הרבי יצעד‬ ‫בפרוזדור של הקומה הראשונה‪ ,‬יעלה במדריגות וכן הלאה‪.‬‬ ‫מספר על‪-‬כך הרב חיים ברוך הלברשטאם האחראי על חדר‬ ‫השידורים שנמצא בקצה המיסדרון‪ :‬ידענו שהרבי צועד‬ ‫לפעמים בקומה הראשונה‪ ,‬לבקשת הרופאים‪ ,‬בעודו משוחח‬ ‫עם הרופא‪ ,‬ניצלנו‪ ,‬איפוא‪ ,‬את ההזדמנות ובכל פעם שנודע לנו‬ ‫שהרבי אמור לעבור ליד החדר‪ ,‬היינו מסדרים את המקום יפה‪,‬‬ ‫שמים ברקע מוסיקה חסידית ומשאירים את הדלת פתוחה‪.‬‬ ‫מובן שאיש מאיתנו לא היה בחדר באותה שעה‪.‬‬ ‫באחד הפעמים‪ ,‬כשהרבי הבחין בדלת הפתוחה הציץ פנימה‬ ‫ואז פנה אל הרופא ואמר‪" :‬מהחדר הזה יוצאים רק דברים‬ ‫טובים"‪.‬‬

‫• הודעה מיוחדת‬ ‫מספר הרב מ"מ גרונר‪ :‬לאחר שהרבי נכנס לבית‪-‬הכנסת‪,‬‬ ‫עם תחילת ההקפות‪ ,‬הרבי קרא לפתע לאבי ודיבר איתו‬ ‫משהו‪ ,‬אנשים הבחינו בכך‪ ,‬אבל לא ראו בכך משהו חריג‪ ,‬אני‬ ‫עצמי הופתעתי ונדהמתי רק מאוחר יותר כששאלתי את אבי‬ ‫מה אמר לו הרבי‪ ,‬הוא ענה לי שהרבי הורה לו באופן מפתיע‬ ‫לחלוטין‪" ,‬תהיה וכן כי ברצוני למסור הודעה מיוחדת לציבור‬ ‫לאחר ההקפה החמישית"‪ ,‬אלא שבעיצומה של ההקפה‬ ‫הרביעית קרה מה שקרה‪ ,‬ותוכן ההכרזה נשאר בגדר תעלומה‬ ‫עד עצם היום הזה‪.‬‬

‫• סיפורו של רופא‬ ‫במשך חמשת החודשים הללו נכנס ד"ר רזניק לקודש‬ ‫פעמים אין ספור‪ ,‬ופעמים רבות היה משוחח עם הרבי‬ ‫בנושאים שונים‪ ,‬ולפעמים אף בלימוד‪ .‬לא פעם היו לו קושיות‬ ‫ב'לקוטי שיחות'‪ ,‬והוא היה שואל את ה'מקור' עצמו‪ ,‬הרבי היה‬ ‫עונה לו בחביבות רבה‪ .‬באחד הימים שאלו הרבי בנוגע למה‬ ‫שנאמר בלקותי תורה "כליות יועצות"; "האם ע"פ הרפואה יש‬ ‫הסבר למה שכתוב בנוגע לקשר בין הכליות למוח"? שאל‬ ‫הרבי‪ .‬ד"ר רזניק השיב כי לאחרונה קרא מחקר רפואי חדש‬ ‫המוכיעח כי יש חומר מסויים שיוצא ממקום סמוך לכליה‪ ,‬וכי‬ ‫החומר הזה מועיל למוח‪ .‬שאלה מעונינת שאל ד"ר רזניק את‬ ‫הרבי‪ ,‬לאחר שלמד את אחד השיחות של הרבי בנוגע לפירוש‬ ‫רש"י‪" ,‬משל לחולה שנכנס אצלו רופא‪ ,‬אמר לו אל תאכל צונן‬ ‫ואל תשכב בטחב"‪.‬‬

‫• הרבי קם‬ ‫ועוד מספר הנ"ל‪ :‬בשלב מסוים הרבי החליט לקום ממיטתו‬ ‫לכמה דקות‪ ,‬ואני הייתי בגן עדן התחתון ומרוב התפעלות צעק‬ ‫אבי‪ ,‬לך תפרסם למטה שהרבי קם‪ ,‬מישהו אחר הורה לי שלא‬ ‫לספר‪ ,‬ירדתי למטה ולא ידעתי אם לספר אם לא‪ ,‬שאלתי את‬ ‫ר' יואל כהן‪ ,‬והוא אמר לי בוודאי מה השאלה? והורה לי‬ ‫להכריז על כך ברבים‪.‬‬

‫ל‬


‫ראש חודש כסלו תשל"ח‬ ‫עוד בזמן ההקפות ולדווח לרבנית על הנעשה‪ .‬בין כה וכה נכנס‬ ‫הרבי שוב לחדרו‪ ,‬אלא שהפעם השאיר את הדלת פתוחה‪,‬‬ ‫ולחברי המזכירות הייתה הרווחה‪.‬‬ ‫לפתע הגיעה הרבנית ונכנסה לחדר‪ .‬עמדתי בסמוך וראיתי‬ ‫כיצד הרבי מקבל אותה בחיוך רחב מאוד‪ ,‬עובדה שלא מנעה‬ ‫אחרי זה פליאה מצד הרבי מדוע הזעיקו את הרבנית‪.‬‬

‫• ממשיך לדאוג לכלל‬ ‫בימים כתקנם צריכה להיות התוועדות עם הרבי בשעות‬ ‫הערב‪ ,‬ולאחר מכן הקות‪ ,‬הרבי גם יוצא ומעודד את בציבור‬ ‫הצועד בתהלוכה‪ ,‬ואילו עכשיו‪..‬‬ ‫הציבור מלא דאגה‪ ,‬אבל הרבי לא מותיר מקום לספוק כיצד‬ ‫צריך להתנהג היום‪ .‬הרבי קורא למזכיר הריל''ג ומצווה עליו‬ ‫למסור לקהל שלא ישכחו ללכת ולשמח יהודים בבתי הכנסת‪,‬‬ ‫"און דער עיקר מיט א שטורעם !" הרבי גם מוסיף שאלו‬ ‫שרוצים לגרום להטבת בריאותי שילכו לשמח‪ .‬הרבי גם אומר‬ ‫שבעת ההליכה בתהלוכה כל אחד יצייר לעצמו "אז דער וואס‬ ‫זיצט אופן בענקל פעלט ניט" [=זה שיושב על הכיסא לא‬ ‫חסר]‪ .‬כך‪ ,‬ממשיך לדאוג לכלל‪ ,‬בעוד מצבו עדיין לא התייצב‬ ‫ולא השתפר כלל‪.‬‬

‫• "השווער היה פה‪"...‬‬ ‫על פי השמועה‪ ,‬נכנס הרש"ג באותה השעה הרת‪-‬גורל לגן‪-‬‬ ‫עדן העליון ושוחח עם הרבי‪ ,‬הרבי אמר שאין מה לדאוג‪,‬‬ ‫השווער היה פה ואמר שלא צריך לדאוג‪"!...‬‬

‫• הביקור בספריה‬ ‫חידוש שבער"ח כסלו הלך הרבי לביקור בספריה לראות את‬ ‫הספרים שהגיעו מפולין‪ ,‬לאחר שהרבי עבר על‪-‬כל ה‪150-‬‬ ‫ספרים‪ ,‬בדרך ליציאה הבחין הרבי בשעון גדול שעמד ליד‬ ‫הכניסה (כיום נמצא בתערוכה)‪ ,‬השעון העתיק מורה לא רק‬ ‫את השניות הדקות והשעות‪ ,‬אלא גם את היום לפי הלוח‬ ‫העברי‪ ,‬ואת צורת הלבנה בשמים ביום הזה‪.‬‬ ‫הלבנה מצויירת עליו בצורת פני אדם‪ ,‬בתוספת חץ בראשו‬ ‫המורה על מספר היום בחודש העברי‪ .‬הרבי נעצר ליד השעון‬ ‫ושאל על מה מורים פני האדם שלמעלה‪ .‬ואיש לא ידע מה‬ ‫להשיב‪.‬‬ ‫כשהרבי ראה שכולם שותקים ואינם יודעים מה להשיב‪,‬‬ ‫שאל שוב‪ :‬האם אין זה מורה על דברים שלהם? [הכוונה האין‬ ‫זו תמונה של פסל כלשהו?]‪ ,‬וגם על זאת לא ידע איש להשיב‬ ‫והרבי המשיך ונכנס ל‪ 770-‬לתפילת מנחה‪.‬‬

‫• מאן מלכי? רבנן!‬ ‫לאחר הבדיקות הראשונות‪ ,‬כשנודע לרופאים על ההתקפה‬ ‫החמורה‪ ,‬נודע להם כי לאחר התקפה זאת הרבי צעד להקפה‬ ‫שביעית‪ ,‬חזר לבמה בסיום התפילה‪ ,‬ולאחר מכן עלה במדרגות‬ ‫לחדרו הק'‪ .‬הרופאים התבטעו פה אחד שאין זה בכוחות‬ ‫אנושיים כלל‪" .‬אין דבר כזה שאדם לאחר התקפת לב כה‬ ‫חמורה יכול לעלות במדריגות‪ ,‬ואף ללכת לסוכה‪ ,‬לקדש על יין‬ ‫ולאכול סעודת חג"‪.‬‬ ‫אחד הרופאים סיפר שקרא בספר מסוים שמלך לעולם‬ ‫איננו נופל לפני עינהם של בני עמו‪ ,‬מכיוון שאין זה לכבודו‪.‬‬ ‫"כמו כן הרבי"‪ ,‬אמר‪" ,‬לא נפל מפני שהוא דומה למלך"‪.‬‬

‫• לא להדאיג את הרבנית‬ ‫"הרבי פנה למזכירים וביקש שלא יודיעו על כך לרבנית כדי‬ ‫לא להדאיגה‪ ,‬אלא שאחד ממקורבי בית‪-‬רבי הזרדז לגשת‬

‫לא‬


‫ראש חודש כסלו תשל"ח‬ ‫בתוך כך צילצלה הרבנית הצדקנית מרת חיה‪-‬מושקא ע"ה‬ ‫למזכירות‪ ,‬וביקשה‪ ,‬לא להכביד היום על בעלה כ"ק אדמו"ר‬ ‫שליט"א היות ואינו מרגיש כל כך טוב‪ .‬לכן‪ ,‬גם ביקשה‪ ,‬לקצר‬ ‫את ה"הקפות" בערב‪.‬‬ ‫אחרי תפילת המנחה‪ ,‬בעמדו כבר לנסוע הביתה‪ ,‬הבחין הרבי‬ ‫בשורה חדשה של אנשים העומדים ומחכים לקבל "לעקאח"‪.‬‬ ‫הרבי‪ ,‬אוהבם של ישראל‪ ,‬נכנס שוב לסוכה‪ ,‬חילק גם להם‬ ‫"לעקאח"‪ ,‬ואחר כך נסע לביתו‪.‬‬ ‫יודעי דבר חישבו כי מפאת חוסר הזמן לא הספיק הרבי‬ ‫לטעום מאומה בבית‪ ,‬כי )כנראה( באותה השעה שיועדה לכך‬ ‫חילק הרבי כאמור עוד‪-‬הפעם "לעקאח"‪ .‬אחרי זמן מה‪ ,‬קודם‬ ‫כניסת החג‪ ,‬חזר הרבי ל"‪."770‬‬ ‫בלילה ההוא‪ ,‬ליל שמיני עצרת‪ ,‬נקראו פסוקי "אתה הראית"‬ ‫לפני ה"הקפות" במהירות מפליאה [שכן‪ ,‬לפני אמירתם – כך‬ ‫מספרים ביקש הרבי שיקצרו הערב את ה"הקפות"]‪ .‬כחצי‬ ‫שעה ארכה אמירת כל הפסוקים שלוש פעמים‪ .‬בעת שירת‬ ‫הניגונים‪ ,‬בהפסקות שבין שלוש מחזורי אמירת הפסוקים‪,‬‬ ‫הבחינו בעייפות כלשהי על כ"ק אדמו"ר שליט"א‪ ,‬למרות‬ ‫עוצם השמחה שהייתה נסוכה על פניו הק' ומחיאת‪-‬הכפיים‬ ‫הסוערת שלו‪.‬‬

‫• איחולי ברכה‬ ‫באחד הימים קיבל הרבי מכתב ברכה מיוחד מאת נשיא‬ ‫ארצה"ב שמביע את איחוליו לבריאותו של הרבי‪ .‬במכתב‬ ‫תשובה שכתב לו הרבי‪ ,‬כתב שרופא כל בשר ומפליא לעשות‬ ‫שלח לו רפואה וכבר חזר לאיתנו ולעבודתו‪.‬‬

‫• המלמד‬ ‫ביום י"ט מר חשון נכנס המזכיר ברס ניסן מינדל אל הקודש‬ ‫פנימה‪ .‬הרבי פנה אליו ואיחל לו מזל‪-‬טוב על הולדת נכדו‪ .‬הרבי‬ ‫הוסיף ושאל לשמו של הנכד? ור' ניסן השיב "שניאור זלמן"‪.‬‬ ‫"נאך וועמען א נאמען?" שאל הרבי‪" ,‬על שם הרב שניאור‬ ‫זלמן ווילנעקין ע"ה" שהיה ה'מלמד' של הרבי בילדותו‪.‬‬ ‫הרבי הגיב ואמר‪" :‬הוא למד אתי ועם האחים שלי חומש‪,‬‬ ‫רש"י‪ ,‬גמרא‪ ,‬הוא העמיד אותי על רגליי‪ .‬הוא היה יהודי נעלה‪,‬‬ ‫חי בדלות‪ "...‬לאחר מכן הוסיף הרבי ואמר‪" :‬שהילד יגדל כפי‬ ‫שהוא היה"‪.‬‬

‫• דאגת הרבנית הצדקנית ע"ה‬ ‫במשך היום התעניינה הרבנית הצדקנית מרת חיה‪-‬מושקא‬ ‫ע''האצל אחד מבאי ביתה וביקשה לדעת איזה ספר תורה‬ ‫ימסרו בלילה‪ ,‬בעת ה"הקפות" לבעלה \ כ"ק אדמו"ר שליט"א‪.‬‬ ‫הלה ענה‪" :‬הקטן"‪'' .‬וכמה משקלו?" הוסיפה הרבנית לשאול‪.‬‬ ‫משקלו קל ביותר"‪ ,‬ענה הלה‪" .‬ועם הכתר שעליו?" שאלה עוד‬ ‫"עדיין קל מאוד"‪ ,‬ענה‪ .‬לאחר שהלה פסק בהחלטיות שספר‪-‬‬ ‫התורה שימסר לרבי יהיה "הקטן"‪ ,‬וכי משקלו קל מאוד –‬ ‫אמרה לו הרבנית‪ ,‬שילך להגיד 'לחיים' שהרבי שליט"א יהיה‬ ‫בריא‪ .‬ויהי הדבר לפלא‪.‬‬

‫• מקום שמור‬ ‫בעת ביקור הרבי בספריה‪ ,‬הוא דיפדף בכל ה'ביכלעך'‪.‬‬ ‫כשהגיע לספר "עץ חיים" עתיק‪ ,‬אמר‪ :‬זה דבר יקר ויש להניח‬ ‫אותו במקום שמור‪.‬‬

‫• ענוות אמת‬ ‫מספר א' מאנ"ש‪ :‬היו מעטים שהבחינו‪ ,‬כי באותה שעה‬ ‫שהרבי יצא מ‪ 770-‬בדרך הביתה‪ ,‬עמדה הרבנית בקומה‬

‫לב‬


‫ראש חודש כסלו תשל"ח‬ ‫השנייה והשקיפה על עדת החסידים‪ .‬לאחר שהרבי נסע‪,‬‬ ‫רצתה גם הרבנית לנסוע‪ ,‬אבל מחמת הריקודים שחסמו את‬ ‫כל הכניסה ל‪ ,770-‬לא יכלה הרבנית לצאת‪.‬‬ ‫כשראתה שהריקודים לא נפסקים‪ ,‬ואף לא מתעדים‬ ‫להיפסק‪ ,‬החליטה לצאת‪ .‬היא מאוד לא רצתה שיראו אותה‪,‬‬ ‫אבל בלית ברירה יצאה החוצה‪ .‬מובן שמיד פסקו הריקודים‪,‬‬ ‫והחסידים פינו שביל כדי שתעבור בו‪ .‬אולם הדבר המעניין‬ ‫היה‪ ,‬הם ה'ביטול' והענווה העצומה שהיו לה באותו רגע‪...‬‬

‫• הרבנית בקשר לרצונו של הרבי‬ ‫בליל שמע"צ תשל"ח‪ ,‬כאשר הרבי לא הסכים לנסוע לבית‬ ‫הרפואה‪ ,‬חשבו הרופאים להביא את הרבי לשם בעת שהוא‬ ‫ישן‪ ,‬כששהיתי עם הרבנית בדירתו של הרבי הריי"ץ‪ ,‬פנתה‬ ‫אלי ואמרה‪" :‬שלום! מ'וויל מיין מאן נעמען אן זיין וועלן‪ .‬וואס‬ ‫זאגט איר?" [=שלום! רוצים לקחת את בעלי ללא רצונו‪ ,‬מה‬ ‫אתם אומרים?]‬ ‫בתחילה לא עניתי‪ ,‬אך מכיון שראיתי שהיא מחכה לשמוע‬ ‫את תשובתי‪ ,‬השבתי שלדעתי יהי' זה מסוכן עבור הרבי‪.‬‬ ‫הרבנית הגיבה‪" :‬איך האלט אייכעט אזוי" [אני גם חושבת כך]‬ ‫(בקודש פנימה ‪ -‬הרב שלום גאנזבורג)‬

‫• רבי אנחנו מחכים לך‬ ‫על פי בקשת הרופאים שהרבי צריך ללכת‪ ,‬אז כשהרבי נסע‬ ‫הביתה‪ ,‬בפעם הראשונה‪ ,‬עצר הרכב במרחק כמה בתים‬ ‫מהבית של הרבי והשוטרים שעמדו באופן קבוע ליד ביתו של‬ ‫הרבי ניגשו ברוב הדר וכבוד לרבי ואמרו‪" :‬רבי‪ ,‬אנחנו מחכים‬ ‫כבר הרבה זמן שתשוב הביתה"‪ ,‬והרבי חייך אליהם‪.‬‬

‫• רמזים‬ ‫כא ּפט מען זיך בהנוגע כל ההנהגות שהיו לפני כמה‬ ‫עכשיו ַ‬ ‫שבועות לפנ"ז‪ :‬בהתוועדות דח"י אלול ניגן צמאה לך נפשי וגו'‬ ‫לראות נפשי וכבודי‪ ,‬וכן מה שניגנו (ע"י הוראתו) כל הניגונים‬ ‫של חודש תשרי בהתוועדות דער"ה‪ ,‬וכן מה שדיבר בהנוגע‬ ‫"המתפלל על חבירו נענה תחילה"‪ ,‬ובפרט מה שדיבר בארוכה‬ ‫בהתוועדות די"ג תשרי שלכאורה נראים שבאו בתור הקדמה‬ ‫והכנה להענין שאירע ל"ע ול"ע בלילה ההוא]‪.‬‬ ‫(יומן הרב מיכאל זעליגסאהן)‬

‫• הרבנית מרגיעה‪ :‬אל דאגה‪ ,‬ד"ר ווייס‬ ‫על פגישתו עם הרבנית‪ ,‬סיפר הד"ר ווייס‪ :‬חציתי את ים‬ ‫האנשים‪ ,‬ונכנסתי פנימה‪ .‬אבל אז‪ ,‬נעצרתי על ידי הרבנית‬ ‫שניאורסאהן‪ ,‬אישה עדינה ואדיבה ביותר‪ .‬אישה פשוט‬ ‫מדהימה‪ .‬לא רציתי להיות בלתי מנומס‪ ,‬אבל אמרתי לה‪:‬‬ ‫רעבצין‪ ,‬הייתי שמח להכירך‪ ,‬אולם אני הרגע הגעתי משיקגו‬ ‫וברצוני לרוץ להכנס (לרבי) מיד‪.‬‬ ‫"אל דאגה‪ ,‬ד"ר ווייס"‪ ,‬אמרה הרבנית חיה מושקא‪" ,‬ידידך‪,‬‬ ‫דר‪ .‬טישהולץ הגיע לכאן מיד‪ ,‬והוא סידר את העניינים"‪ .‬בעלי‬ ‫('מיין מאן') מדבר‪ ,‬לחץ דמו התייצב‪ ,‬ונראה שהוא נמצא‬ ‫במצב חדש"‪.‬‬

‫• "לא לאפשר ללב שלי להפריע‬ ‫לחופשה שלך"‬ ‫באחד מימי חודש חשון ‪,‬סיפר ד"ר רזניק לרבי כי בדעתו‬ ‫לנסוע לשיקגו למשך יום אחד ‪,‬אך העדרו לא יהא בולט ‪,‬היות‬ ‫וד"ר ווייס מתכונן לבוא ביום ראשון בשעה ‪10‬ולהשאר ב ‪770‬‬ ‫כל משך היום ‪.‬בתום דבריו הוסיף ד"ר רזניק שביקורו של ד"ר‬

‫לג‬


‫ראש חודש כסלו תשל"ח‬ ‫דבריו אמר הרבי בנוגע להנהגתו־שלו כי זהו דבר נורמלי‪ ,‬היות‬ ‫וזאת הנהגתו כבר כמה וכמה שנים‪ .‬וכאשר רגילים לעשות כן‬ ‫במשך כמה שנים נעשה הדבר נורמלי‪.‬‬ ‫מעניין לציין ‪,‬כי גם כאשר הד"ר ווייס נכנס לרבי בסוף חודש‬ ‫תשרי וסיפר לרבי על־כך שראה את הוידאו מחודש תשרי‬ ‫האחרון ‪,‬וכי כעת הוא מבין את המאמץ הגדול של הרבי ‪,‬הגיב‬ ‫הרבי ש"אין ראיה מהסרט ‪,‬כי הצלם דרכו לצלם דברים בלתי‬ ‫רגילים"‪ ,‬וחייך חיוך רחב‪.‬‬

‫ווייס אינו משום שהמצב דורש זאת ‪,‬אלא מפני סקרנות‬ ‫בעלמא ‪.‬על הוספתו זו ‪,‬אמר הרבי כי זוהי תשובה דיפלומטית‬ ‫(היינו שחושש שכן ישנה סיבה במצבו הדורשת את ביקורו‬ ‫של הנ"ל‪ ).‬כמו־כן הוסיף הרבי שמבקש" לא לאפשר ללב שלי‬ ‫להפריע לחופשה שלך!"‪.‬‬ ‫בכ"ה חשון ‪,‬סיפר ד"ר רזניק לרבי על־כך שראה את הוידאו‬ ‫מחודשי אלול־תשרי העבר ‪,‬וכי התפעל ביותר ‪,‬ולא הצליח‬ ‫להכיל את ההנהגה של הרבי מרוב השתאות ‪.‬בתגובה על‬

‫‪n‬‬

‫לד‬


‫ראש חודש כסלו תשל"ח‬

‫ממה שסיפר ד"ר ווייס‬ ‫‪n‬‬ ‫הוא סיפר שהרבי עבר ארוע לב חמור בעיצומן של הקפות‬ ‫שמיני עצרת‪ ,‬כל הרופאים שהיו במקום קבעו כי לא ניתן‬ ‫לספק לרבי טיפול רפואי הולם ללא מעבר לבית הרפואה‪ ,‬אך‬ ‫הרבי רצה להישאר ב‪ 770-‬יחד עם החסידים‪.‬‬

‫הקשר של ד"ר ווייס עם ליובאוויטש התחיל בעת לימודיו‬ ‫בחדר ליובאוויטש בשיקאגו בניהולו של השליח הרב צבי‬ ‫שוסטערמאן ע"ה‪.‬‬ ‫הקשר עם השליח המשיך שנים ארוכות לאחר גמר‬ ‫לימודיובחדר‪ ,‬וכך אירע שבתקופת לימודיובבית הספר‬ ‫לרפואה במסצ'וסס כתבתי את ספרי שעסק בנושא רפואה‬ ‫קרדיולוגית‪ ,‬הספר היה יקר לי הן מבחינת הקריירה‬ ‫המקצועית שלי‪ ,‬והן באופן אישי‪ .‬ומצא לנכון להגיש אותו‬ ‫כמתנה לשליח הרב שוסטערמאן‪.‬‬

‫לאחר ששמע את הפרטים‪ ,‬הצטרף לחוות הדעת כי‬ ‫המכשירים הדרושים וכל הכרוך נמצאים בבתי הרפואה בלבד‪.‬‬ ‫אמנם ידעמנסיונותיו כי לאנשים חשובים או עשירים במיוחד‬ ‫שאינם חפצים לקבל טיפול רפואי במקום ציבורי ישנה‬ ‫אפשרות להביא את המכשירים אליהם‪ ,‬יחד עם צוות רפואי‬ ‫פרטי‪ ,‬וכך מקימים מעין בית רפואה בתוך הבית‪.‬‬

‫תקופה קצרה לאחר מכן סיפר לו הרב שוסטטערמאן כי‬ ‫הוא שלח את הספר לרבי‪.‬‬

‫ד"ר ווייס אמר לרב קרינסקי כי ינסה למצוא רופא מקומי‬ ‫שיעביר את הטיפול לחדרו של הרבי‪.‬השיחה הסתיימה‪.‬‬

‫בחג שמיני עצרת ה'תשל"ח ד"ר ווייס סיים לחגוג בבית‬ ‫הכנסת שליד ביתו‪ ,‬באמצע הלילה (לערך בשעה אחת) צלצל‬ ‫טלפון החרום שבביתו‪ ,‬על הקו היה המזכיר הרב יהודה‬ ‫קרינסקי‪.‬‬

‫לאחר שתי דקות התקשר שוב טלפון החרום‪ .‬על הקו היה‬ ‫שוב הרב קרינסקי‪.‬‬ ‫הוא אמר לו כי לא נמצא שום רופא‪ ,‬והוא מבקש ממנו לבוא‬ ‫לטפל ברבי‪.‬‬

‫לה‬


‫ראש חודש כסלו תשל"ח‬ ‫וכך ד"ר ווייס עומד בשדה התעופה ומקבל סרוב אחר סרוב‬ ‫מכל נהג מונית לנסוע לקראון הייטס‪.‬‬

‫ד"ר ווייס הסכים מיד‪ .‬אך אמר לו כי לאור חומרת המצב‪,‬‬ ‫ובהתחשב בעובדה שבמקרה הטוב יוכל להיות בקראון הייטס‬ ‫בעוד ארבע שעות‪ .‬ינסה קודם עם מורי ברפואה הקרדיולוג‬ ‫הנודע‪ ,‬פרופסור לואיס טישהולץ‪ ,‬ששימש אז מנהל‬ ‫המחלקה בבית הרפואה הר סיני במנהטן‪ ,‬לארגן את העברת‬ ‫המכשירים לחדרו של הרבי‪.‬‬

‫ד"ר ווייס בררמהי האפשרות הנוספת‪ ,‬ונודע לו כי ניתן‬ ‫לנסוע ברכבת לשכונה‪ ,‬קודם כל צריך לקחת אוטובוס‪ ,‬ואחר‬ ‫כך רכבת‪ .‬ובסך הכל לפחות שעתיים של נסיעה‪ .‬אולם כאן‬ ‫קבל העזרה הדרושה ממכונית שחכתה לו‪ ,‬לפי בקשת‬ ‫המזכירות להביא אותו ללא שהיות ל‪770-‬וכך הגיע עם שחר‬ ‫ל‪.770-‬‬ ‫ליד הבית חיכה קהל עצום של חסידים שבורים ומודאגים‬ ‫ממצבו של הרבי‪.‬‬ ‫ד"ר ווייס נכנס וראה שהמצב השתפר מאד‪ ,‬הרבי היה‬ ‫וחברי‬ ‫הרבנית‪,‬הרופאים‪,‬‬ ‫בהכרה ושוחח עם‬ ‫המזכירות‪.‬המכשירים שהובאו סייעו מאד להטבת המצב‪.‬‬ ‫כעת היו צוות רפאוי פרטי‪ ,‬ועשו ככל יכולתם להקל על הרבי‬ ‫בכל דרך‪.‬‬

‫לאמיתו של דבר‪ ,‬חשתי ממהלך זה‪ ,‬כל הבקי בהשתלשלות‬ ‫הדברים בכל הקשור ליצירת קשר עם רופא בעיצומה של‬ ‫משמרת‪ ,‬יודע כי אפילו נסיונות של כמה שעות של לעבור‬ ‫ממזכירה למזכירה והשארת הודעות שאינן נענות יכולים‬ ‫להסתיים בלא כלום‪.‬‬ ‫ד"ר ווייס התקשרת לבית הרפואה‪ ,‬ובקש לדבר בדחיפות‬ ‫עם ד"ר טישהולץ‪ .‬בקולו נשמעה בבירור נימת הדחיפות‪,‬‬ ‫ובאורח ניסי ד"ר טישהולץ נקרא מיידית אל הטלפון‪.‬‬

‫לדוגמה‪ ,‬קיימנו בין הרופאים משמרות קצרות מאד‪ ,‬בכדי‬ ‫לתת לרופא את מלא הצלילות הנדרשת לקבלת החלטות‪ ,‬גם‬ ‫דאגו למוניטור אלחוטי‪ ,‬עבור הרבי כדי שלא יהיה מחובר‬ ‫ומרותק למיטה ויכול לנוע בחדר כרצונו וללבוש את הסירטוק‪,‬‬ ‫באותם ימים היו מכשירים כאלו לא מצויים כלל‪.‬‬

‫ד"ר ווייס הסבר למלמדי הקרדיולוג את המצב‪ ,‬והוא בעל לב‬ ‫יהודי חם הסכים מיד לשלוח את הציוד‪ .‬משם נסעלשדה‬ ‫התעופה לחפש את הטיסה הראשונה לכיוון ניו יורק‪.‬‬ ‫יש לציין כי נסיעתו היתה נגד כל הכללים‪ ,‬והיה בהם משום‬ ‫סיכון לעתיד הקריירה שלו‪ ,‬לא בקשולא קבלרשות לנסוע‬ ‫שאמצע ההתמחות הרפואית‪ ,‬ד"ר ווייס הקרב את הכל עבור‬ ‫הרבי‪.‬‬ ‫בבואו לניו יורק נתקל בבעיה אחרת‪ .‬באותה תקופה שרר‬ ‫מתח בין עדתי בקראון הייטס‪ ,‬מה שגרם לכמה התקלויות‬ ‫אלימות‪.‬‬

‫בשבועות בהם עבדו ליד הרבי נוכחו להכיר את חכמתו‪,‬‬ ‫לדוגמה‪ .‬כבכל צוות רפואי לכל רופא ישנה עמדה שונה באשר‬ ‫לדרך הטיפול‪ ,‬ועל הצוות לקבל החלטה‪ .‬אצל הרבי נהגנו‬ ‫להעביר לרבי את הצדדים להכרעה‪ ,‬פעמים רבות העלה הרבי‬ ‫רעיונות נוספים‪ ,‬בחשיבה חדשנית‪ .‬כמו גם ענין רפואי בתחום‬ ‫הקרדיולוגי שלא היה מוכר כלל בשעתו‪ ,‬והרבי דיבר אתנו‬ ‫אודותיו‪ .‬והנה רופאים קורדיאולוגים מקצועיים והרבי מלמד‬

‫כל חברות המוניות העבירו הוראה לנהגים לא לבצע נסיעות‬ ‫לקראון הייטס‪.‬‬

‫לו‬


‫ראש חודש כסלו תשל"ח‬ ‫אותנו לקח בקורדואולוגיה מקצועית שהרופאים לא היו‬ ‫מודים לכך!!!‬

‫בראש חודש כסלו‪ ,‬כשהרבי עמד לצאת לביתו‪ ,‬אמר הרבי‬ ‫לד"ר ווייס טרם צאתו לביתו בפעם הראשונה‪ .‬כי זהו לא רק‬ ‫נצחון רפואי אלא נצחון משפחתי‪ ,‬עכשיו אוכל שוב להיות‬ ‫בביתי בשעה הרגילה לשיחה ושתיית התה עם הרבנית‪.‬‬

‫עוד חידוש של הרבי‪ ,‬היתה ההבנה לגבי התקופה שלאחר‬ ‫ההתקף‪ .‬הרבי ניתח את הפעולה שהתחוללה בעת ההתקפה‬ ‫והסיק כיצד ניתן לאור זה להרחיב את הפעילות לאחר‬ ‫ההבראה‪.‬‬

‫‪n‬‬

‫לז‬


‫ראש חודש כסלו תשל"ח‬

‫כה‬


‫ראש חודש כסלו תשל"ח‬

‫‪n‬‬

‫‪24‬‬


‫ראש חודש כסלו תשל"ח‬

‫‪23‬‬


‫ראש חודש כסלו תשל"ח‬

‫‪22‬‬


‫ראש חודש כסלו תשל"ח‬

‫‪21‬‬


‫ראש חודש כסלו תשל"ח‬

‫‪20‬‬


‫ראש חודש כסלו תשל"ח‬

‫‪19‬‬


‫ראש חודש כסלו תשל"ח‬

‫‪18‬‬


‫ראש חודש כסלו תשל"ח‬

‫‪17‬‬


‫ראש חודש כסלו תשל"ח‬

‫‪16‬‬


‫ראש חודש כסלו תשל"ח‬

‫‪15‬‬


‫ראש חודש כסלו תשל"ח‬

‫‪14‬‬


‫ראש חודש כסלו תשל"ח‬

‫‪13‬‬


‫ראש חודש כסלו תשל"ח‬

‫‪12‬‬


‫ראש חודש כסלו תשל"ח‬

‫‪11‬‬


‫ראש חודש כסלו תשל"ח‬

‫‪10‬‬


‫ראש חודש כסלו תשל"ח‬

‫‪9‬‬


‫ראש חודש כסלו תשל"ח‬

‫‪8‬‬


‫ראש חודש כסלו תשל"ח‬

‫‪7‬‬


‫ראש חודש כסלו תשל"ח‬

‫‪6‬‬


‫ראש חודש כסלו תשל"ח‬

‫‪5‬‬


‫ראש חודש כסלו תשל"ח‬

‫‪4‬‬


‫ראש חודש כסלו תשל"ח‬

‫‪n‬‬ ‫‪n‬‬

‫‪3‬‬


‫ראש חודש כסלו תשל"ח‬

‫‪n‬‬ ‫‪.‬‬

‫‪n‬‬ ‫ב‬


‫ראש חודש כסלו תשל"ח‬

‫‪n‬‬ ‫‪n‬‬

‫א‬


‫‪n‬‬

‫‪n‬‬

‫קובץ‬

‫‪n‬‬

‫ראש חודש‬ ‫כסלו תשל"ח‬ ‫‪n‬‬

‫מזכרת משמחת הבר מצוה של‬

‫התמים לוי שי' בן שושן‬ ‫ט"ז מרחשון ה'תשע"ח‬

קובץ ר''ח כסליו - ארבעים שנה  
Advertisement