סיפור ארועי אבא

‫סיפור אירועי אבא ‪24.1.9182 – 93.1.9101‬‬ ‫המקורות‪ :‬מזוודת המסמכים‬ ‫זכרונות אישיים‬

‫ב‪ 11-‬בנובמבר ‪ ,1391‬למחרת ליל הבדולח‪ ,‬נכלא אבא במחנה דכאו‪ ,‬מחנה ריכוז בתוך‬ ‫גרמניה‪ .‬שם היה עצור חמישה שבועות ואז ניתן לו אולטימטום לעזוב את גרמניה או לחזור‬ ‫לכלא – והפעם לתמיד‪.‬‬ ‫בתחילת יוני ‪ 1393‬הוא משיג סוף סוף אשרה לאנגליה‪ ,‬מגיע ללונדון‪ ,‬ומקדיש את זמנו‬ ‫וכל כוחו‪ ,‬להשגת רישיון הגירה מגרמניה לאמא ולי‪ .‬הוא מנסה‪ ,‬בעזרת אחיו וורנר‪ ,‬לקבל‬ ‫סרטיפיקט לארץ ישראל בכל דרך אפשרית‪:‬‬ ‫מגיש פנייה למח' העלייה של הסוכנות היהודית בירושלים תוך הסתמכות על פעילותם של‬ ‫אבא ואמא בתנועה הציונית בגרמניה‪.‬‬ ‫בוחן את האפשרות לעלות כסטודנט באוניברסיטה העברית בירושלים‪ .‬אפשרות היורדת‬ ‫מהפרק בגלל דרישת האוניברסיטה לשלם מראש שכר לימוד לשנתיים ‪ +‬הצגת ערבות‬ ‫לאמצעי קיום‪.‬‬ ‫במקביל הוא מנסה‪ ,‬בעזרת וורנר‪ ,‬להשיג ויזה לבוליביה או לארץ אחרת בדרום אמריקה‪.‬‬ ‫בינתיים ניתק קשר המכתבים עם אמא בגרמניה‪ .‬וכמובן – הצטרפותה של אמא אל אבא‬ ‫באנגליה‪.‬‬ ‫בינתיים הוא מתכתב עם האח ורנר בת"א המנסה להפעיל גם את הגיס הרברט (מנחם)‬ ‫מבית השטה‬

‫‪1‬‬

‫שקופית ‪,3‬השמחתי שמחה פרטיקולרית‪ :11 ,‬אין כאן אפשרות אחרת ‪ :11 ,‬סרטיפיקט‬ ‫לסטודנט‬

‫לקרוא מהמסך‬

‫בתקופה זאת כל יהודי גרמניה נתונים בסכנה‪ ,‬ואבא משתדל לטפל גם בחילוצה של אמו‬ ‫מקרלסרוה‪ .‬אנו קוראים במכתב ששלח לדודתו ליזטה (אשת אחי אמו) בארה"ב‪:‬‬

‫דודה ליזטה היקרה‪,‬‬

‫ברצוני להתייחס להחלטתך הנדיבה להעביר לזכותי ‪ . $524‬אני מציע‬ ‫כדלקמן‪ :‬להעביר את הכסף לפקודת לאופולד כדי שהוא יוכל להשיג‬ ‫הרשאה לאמא היקרה לצאת לשוויצריה או לאיטליה‪ .‬סיכמנו שהוא ינקוט‬ ‫בכל הצעדים האפשריים כדי להעביר את אמא למדינה ניטרלית‪.‬‬ ‫ב‪ 22.1.8222-‬הודיעה אמא לאבא‪:‬‬

‫אין מסמכים‪ .‬זה עתה הגיע אישור עבורי ועבור אורי‪.‬‬ ‫אבל היא מתעכבת כי עדיין חסרים לה מסמכים המתירים את יציאתה מגרמניה‪.‬‬

‫‪2‬‬

‫שלושה ימים אחרי הודעתה לאבא‪ ,‬ב‪ ,24.1-‬עונה לה אבא‪:‬‬

‫אני תוהה האם את צריכה לחכות לקבלת כל המסמכים‪ .‬האם לא תוכלי לבא‬ ‫הנה מיד והמסמכים יישלחו בהמשך? חשבי קודם כל על אוריאל‪.‬‬ ‫אל תשכחי להשאיר כמה שאפשר לאלה שנשארו מאחור‪ .‬במשך זמן רב אנו לא‬ ‫נוכל לתת ונצטרך רק לקבל‬ ‫האם את מבינה מדוע אני כל כך חסר מנוחה?‬ ‫לודוויג‬ ‫ואמא עונה למחרת‪:‬‬

‫לודוויג אהובי‪,‬אני מחזיקה את שלוש הגלויות שלך מה‪ 25-‬וה‪ ,24-‬אבל אני‬ ‫עדיין כאן‪ ,‬מתגעגעת ומקווה שאתה תסכים עם זה‪ .‬לא יכולתי להחליט‬ ‫אחרת ומקווה רק שבכל זאת נראה אחד את השני בקרוב‪.‬‬ ‫לא יכולתי להביא את עצמי להחלטה לנסוע עם אורי לתוך המהומה הבלתי‬ ‫נודעת הזאת‪ ,‬מה גם ששנינו מצוננים מאד‪ .‬זה לא כל כך נורא‪ ,‬אבל במקרה‬ ‫זה נרָאה לי הסיכון הזה גדול ִמדי‪ .‬נורא היססתי ומקווה שעשיתי את הדבר‬ ‫הנכון‪ .‬נקווה שתספיק לנו ההתכתבות ההדדית באמצעות גלויות ומכתבים‪.‬‬ ‫יתר על כן אנחנו רוצים לסמוך על האל ולקוות‪.‬‬ ‫אמא אינה יכולה לחשוף בגלויה מדוע באמת לא הצלחנו לעלות לרכבת אל‬ ‫החופש‪ .‬ערב המלחמה היא הגיעה עם הילד והמזוודות לתחנה‪ .‬הרכבת‬ ‫הייתה מלאה עד אפס מקום ואנשים ישבו אפילו על גגות הקרונות‪.‬‬

‫אורי מספר לעצמו בחדר הסמוך במיטה הקטנה שלו סיפורים ארוכים בהם‬ ‫חוזרת שוב ושוב המילה "אבא"‪ .‬אתה תופתע! הוא ממש נפלא‪ .‬אם מישהו‬ ‫מתעטש‪ ,‬הוא אומר‪ ,‬לגמרי על דעת עצמו‪" ,‬לבריאות"‪ .‬אף אחד לא לימד‬ ‫אותו את זה‪ .‬כך הוא מקשקש לבד‪.‬‬ ‫אבא (פַּ פִ י)‪ ,‬לכתוב באריכות אינני יכולה‪ .‬אל תכעס‪ ,‬בסדר? ותישאר רגוע‬ ‫ומלא אמונה‪.‬‬ ‫ְ‬ ‫מכל הלב‪,‬‬ ‫שלך‬ ‫טרזה‪.‬‬

‫‪9‬‬

‫אבא מנסה לברר באמצעות גיסו לאופולד בשוויצריה האם הצלחנו לצאת‪.‬‬ ‫במכתב שנכתב ב ‪ 28.1.22‬היא מסבירה‬

‫לודוויג יקירי‬ ‫תבין שיש הבדל עצום אם אתה נוסע לבדך או עם תינוק‪ .‬לכן החלטתי‬ ‫לחכות‪.‬‬ ‫נקווה שהמצב יהיה שקט ושאוכל לנסוע בקרוב‪.‬‬ ‫תרזה‪.‬‬ ‫למחרת (‪ )8.2.22‬פורצת המלחמה‪.‬‬ ‫אבא שהתגורר בלונדון מועבר למחנה קיצ'נר‪ .‬מתקן צבאי שהוסב למחנה פליטים‬ ‫עבור כ ‪ 2333‬יהודים מגרמניה‪ .‬זהו מחנה פתוח והפליטים יכולים לצאת ולבוא‬ ‫כרצונם והם רשאים גם לעבוד בסביבה או באחזקת המחנה עצמו‪.‬‬ ‫אבא נשאר במחנה קיצ'נר כשנה‪ .‬בתחילה עבד בחקלאות‪ .‬הועסק קצת בהוראה‬ ‫בבית הספר ליד סנדויצ' ורוב הזמן – בעבודה פקידותית במשרד‪.‬‬ ‫מהתקופה הזאת נותר בידנו מכתב שכתב לליאופולד‪:‬‬

‫ליאופולד היקר‪,‬‬ ‫סוף סוף יש לי זמן פנוי ואני יכול לכתוב ללא הפרעה‪ .‬מאז שהודעת לי‬ ‫שאתם‪ ,‬ליזל ואתה‪ ,‬מתעתדים להתחתן בקרוב‪ ,‬אני חושב על כך לעתים‬ ‫תכופות‪ .‬ראה‪ ,‬לפי התאריך העברי שלנו אנחנו התחתנו בעשירי בניסן ‪,‬ז"א‬ ‫יום חמישי הקרוב‪ ,‬בדיוק ‪ 5‬שנים מאז שתרזה ואני התחתנו‪ .‬התאריך אז‬ ‫היה ‪ 2‬באפריל ובגלל שנת העיבור יחול התאריך השנה הרבה יותר מאוחר‪.‬‬ ‫כמה הכל השתנה בארבע שנים אלו‪ :‬שנינו‪ ,‬תרזה ואני‪ ,‬הגענו להחלטה ללכת‬ ‫בדרך משותפת‪ .‬מאחר שבקרלסרוהה לא נמצאה עבודה מתאימה לאדם‬ ‫צעיר בעל השכלה כמו זו שאני רכשתי לעצמי‪ ,‬החלטנו ביחד לעבור למקום בו‬ ‫קיימים סיכויים לעבודה‪ .‬ההזדמנות הגיעה במפתיע‪ .‬קיבלתי משרה נאה‬ ‫בבית ספר קטן בברוקסאהל‪ .‬כעבור שנה נקראתי חזרה לקרלסרוה על ידי‬ ‫הבוסית והשותפה הנאמנה שלי‪ .‬בננו הגיח לאוויר העולם‪ .‬למרות שהלידה‬ ‫היתה כרוכה בניתוח קשה ומסובך הוא הביא הרבה אור ושמחה לביתנו‪.‬‬ ‫דווקא בימים אלה‪ ,‬שבהם נתפרדה החבילה‪ ,‬אני מרבה להיזכר בבית היפה‬ ‫שלנו‪ .‬כמה טעם טוב הושקע בטיפוח הדירה! פינת הישיבה הנוחה עם שתי‬ ‫הכורסאות והשולחן העגול! ליזל בוודאי תזכור אותה‪ .‬אני בכל אופן זוכר‬ ‫היטב כמה נהנינו לארח אותה שם‪.‬‬

‫‪4‬‬

‫מכתבים נוספים ראה בשקופיות ‪ 28 – 82‬במצגת שלעיל‪.‬‬ ‫חלקם נותרו רק כטיוטה למכתב שנשלח‪.‬‬ ‫במכתב לאמא מ ‪ 23.2.8253 -‬הוא מתאר את חייו הטובים במחנה קיצ'נר‪ ,‬ומתנצל‬ ‫על כך שטוב לו בימי מלחמה אלה‪ ,‬כשכל רצונו לשוב ולאחד את המשפחה‪.‬‬

‫תרזה היקרה שלי!‬ ‫מצבי שלי הוא בעצם ממש טוב‪ ,‬דבר שלעתים גורם לי לנקיפות מצפון‪ ,‬כאשר‬ ‫אני חושב על אחרים שגורלם לא שפר עליהם‪ .‬אני מדמה לעצמי כשאני‬ ‫מתבונן איך צמחים מתפתחים לאט לאט‪ ,‬בתחילה ניצנים זעירים שבקושי‬ ‫נראים‪ ,‬אחר כך מופיעים עלים קטנים ונחמדים‪ ,‬ולבסוף פריחה מלאה – כל‬ ‫אלה מראות שהעירונים אינם זוכים לראות‪.‬‬ ‫כאשר‪ ,‬אחרי העבודה במשרד אני צועד או רוכב על אופנים באוויר החופשי‬ ‫זה ממש תענוג‪ .‬אתמול הייתי למשך יום אחד ב"עיר"‪ .‬שוחחתי קצרות עם‬ ‫דוד ארתור בטלפון ואז התברר לי ההבדל ביניהם‪ ,‬העירונים‪ ,‬ובינינו אנשי‬ ‫האדמה‪ .‬אף על פי שלהם יש יותר מוצרי מותרות ואולי גם כמה פינוקים‬ ‫שלנו אין‪ ,‬בסך הכל החיים בכפר הרבה יותר עשירים‪ .‬אינני בטוח שחברי כאן‬ ‫מרגישים כמוני‪.‬‬ ‫לקראת ההגליה לאוסטרליה‪ ,‬לשם הגלו האנגלים את הנתינים הגרמניים שחיו‬ ‫באנגליה הם מועברים למחנה מעצר באי ‪ISLE OF MAN‬‬

‫הם מפליגים מליברפול באוניה "דונרה" במשך חודש ימים במסע קשה בים‪ .‬בדרך‬ ‫הותקפה האוניה ע"י צוללת גרמנית והקברניט בתרגיל זריז מצליח לחמוק משתי‬ ‫פצצות טורפדו‪ .‬מפקד הצוללת הגרמני פרסם אחרי המלחמה ספר וממנו נראה שמן‬ ‫השמים סייעו לפליטים‪ .‬הגרמנים משו מהים כמה מהחפצים שנפלו מהאוניטה בעת‬ ‫תמרוני ההתחמקות ובהם גם מסמכים כתובים גרמנית ושיערו אל נכון שנוסעי‬ ‫האוניה הם שבויי מלחמה גרמניים‪ .‬לכן הוא העביר שדר לפיקוד הצי הגרמני לא‬ ‫לפגוע ב"דונרה"‪.‬‬ ‫ב‪ 2-‬ביולי ‪ 8253‬הגיעו למלבורן‪ ,‬ונשלחו למחנה לשבויי מלחמה בשם ‪.HAY‬‬ ‫כעבור חצי שנה הקבוצה עוברת למחנה "טטורה"‪.‬‬ ‫אבא משתכן בצריף של הקבוצה הדתית‪.‬‬ ‫העצירים היו חופשים לנוע בסביבה‪ ,‬ולפי המזדמן עבדו‪ .‬הוא כתב מכתבים משם‪,‬‬ ‫כפי שאפשר לראות בטיוטות שנשמרו‪ .‬כנראה היה שם מחסור בנייר‪ ,‬כי הטיוטות‬

‫‪5‬‬

‫כתובות על החלק הפנימי של מעטפות מכתבים שקיבל‪ ,‬או על החלק האחורי של‬ ‫אטיקטים של קופסאות שימורים (כנראה אכלו שם הרבה ליפתן)‪.‬‬ ‫אבא ביקש מוורנר לשלוח לו ספרי יסוד ביהדות‪ ,‬כמו משניות‪ ,‬רמב"ם ועוד‪.‬‬ ‫במרץ ‪ 8252‬הוא שוחרר מ"טטורה"‪ .‬האנגלים ששלטו באוסטרליה הבינו סוף סוף‬ ‫שלא אלה הם האויבים שלהם‪ .‬הוא רשאי להשתקע באוסטרליה‪ ,‬להגר לארה"ב או‬ ‫לעלות לא"י‪.‬‬ ‫אבא בוחר בארץ ישראל‪ .‬ההפלגה בים השורץ צוללות גרמניות מסוכנת ביותר לכן‬ ‫הוא פונה לרב גורביץ במלבורן ומבקש ממנו להסדיר עבורו "גט על תנאי"‪.‬‬ ‫גט שייכנס לתוקפו לאלתר‪ ,‬אם אשתו לא תקבל ממנו אות חיים תקופה מסוימת‪.‬‬ ‫הוא אף מצא דרך להודיע לאשתו על כך וכי היא מותרת במקרה כזה‪ ,‬להינשא לכל‬ ‫אדם‪ .‬ב"ה לא נזקקו לגט זה‪.‬‬ ‫ב‪ 82-‬במרץ הפליג דרך ציילון לבומבי‪ .‬שם הוא מתעכב במשך חודשיים‪.‬‬ ‫ב‪ 21-‬ביולי הוא מגיע לתל אביב ופוגש את וורנר שמלווה אותו בצעדיו הראשונים‬ ‫בארץ‪ ,‬כולל חיפוש עבודה‪.‬‬ ‫אחרי שהגיע ארצה הוא כתב על רשמיו מהודו ובעיקר על יופייה של ארץ ישראל‬ ‫לדודו בארה"ב‪:‬‬

‫אני מאד נהנה להיות בארץ ישראל‪ .‬תל אביב התפתחה באופן מדהים‪ ,‬ממש‬ ‫אמריקה‪ .‬זו עיר מודרנית עם רחובות ובניינים יפים ובהירים‪.‬בין הבניינים ישנן\ם‬ ‫הרבה שטחים ירוקים‪ .‬התושבים נראים די אלגנטיים בהופעתם‪ .‬במיוחד התרשמתי‬ ‫מהילדים החמודים והמתוקים‪ .‬כולם מדברים עברית כאילו היה זה הדבר הטבעי‬ ‫ביותר בעולם‬ ‫אמא ואני נמצאים באותו זמן ב"סקבי" בגרמניה‪ ,‬מחנה עבודת כפיה אליו נשלחנו‬ ‫יחד עם קבוצת חניכיה של אמא מרודניץ‪ .‬אמא מילאה שם תפקיד של מנהלת‪,‬‬ ‫מדריכה‪ ,‬מבשלת‪ ,‬עובדת סוציאלית ועוד‪ .‬אני הייתי ילד השעשועים של הצעירים‬ ‫בהכשרה‪.‬‬

‫‪6‬‬

‫חליפת המכתבים ביניהם מתנהלת דרך הצלב האדום (‪ 24‬מילים‪ ,‬באנגלית)‪,‬‬ ‫ובנסיבות אלה לא ניתן לכתוב בהם דברים משמעותיים‪.‬‬ ‫‪14/9/1942‬‬

‫חוות סקאבי‬ ‫דואר פרידריכדורף‬ ‫בסקוף‬ ‫גרמניה‬ ‫תודה לאל שהגעת (לארץ ישראל)‪ .‬זה נותן לי משנה מרץ להתמודד‪ .‬אני‬ ‫מאמינה מאד שנשוב ונתראה‪ .‬אורי הוא ילד טוב ונחמד‪ ,‬מלא חיות‪ ,‬דומה‬ ‫לך‪.‬‬ ‫תרזה‪.‬‬ ‫תל אביב‬

‫‪22.2.8252‬‬ ‫חוות סקאבי‬ ‫דואר פרידריכדורף‬ ‫בסקוף‬ ‫גרמניה‬

‫אשתי היקרה‬ ‫אני בריא‪ .‬נקווה לחזור ולהתאחד בקרוב במהרה‪ .‬ייתן לכם האל כוח‬ ‫להחזיק מעמד‪ .‬נהניתי מהציור של אורי‪ .‬נשקי את אורי בשמי‪.‬‬ ‫ד"ש לרודי‬ ‫אצל טריטש‬ ‫רח' פיירברג ‪22‬‬ ‫תל‪-‬אביב‬

‫ל‪.‬י‪ .‬המרדינגר‬

‫‪22.8.8252‬‬

‫‪7‬‬

‫על קליטתו המוצלחת בארץ הוא כותב לליאופולד‪:‬‬

‫מר ל‪.‬א‪ .‬אטלינגר‬ ‫הופשטרסה ‪6‬‬ ‫ציריך‬ ‫בינתיים אני מלמד בבתי ספר של עיריית תל‪-‬אביב מזה שלושה שבועות‪ .‬קשה לך‬ ‫לתאר עד כמה התרגשתי כשנפלה בחלקי ההזדמנות ללמד בכתות עבריות‪ .‬עד עכשיו‬ ‫אני מצליח יפה ולכן אני באמת מאמין שזוהי ההתחלה של הקריירה שלי‬ ‫בפלשתינה‪ .‬לעת עתה קיבלתי ‪ 82‬שעות שבועיות בארבע כתות‪ .‬חוץ מזה אני מועסק‬ ‫בערך אותו מספר שעות בשיעורים פרטיים‪ .‬אני מתגורר כרגע בחדר נוח יחסית‪ ,‬עם‬ ‫אמבטיה ומים חמים‪ .‬היה פשוט בלתי אפשרי למצוא חדר מתאים אחר‪.‬‬ ‫האם אינך סבור שכל אלה הן חדשות יחסית משביעות רצון? אבל זה שהתאפשר לי‬ ‫להגיע לסטטוס הנוכחי תוך זמן כ"כ קצר‪ ,‬אני חייב אך ורק לוורנר‪ .‬הוא עזר לי בכל‬ ‫החודשים האלה‪ ,‬לפעמים מנע ממני לקבל הצעות עבודה אם הן לא היו מספיק‬ ‫טובות‪.‬‬ ‫מאז שהופרדתי מאשתי ומבני עברו כבר למעלה משלוש וחצי שנים‪ .‬החדשות‬ ‫האחרונות שהגיעו אלי ממנה נכתבו בתחילת אוקטובר‪ .‬אני מקווה ומתפלל שבקרוב‬ ‫שוב נתאחד‪ .‬אחרת אין טעם לחיי‪.‬‬

‫‪1‬‬