Issuu on Google+

‫האוסף‬


‫בני האלים‬ ‫כ' תשרי תשנ"ח‬ ‫על‪-‬פי היהדות כל בני האדם נבראו בצלם‬ ‫כמאמר חז"ל‪" :‬חביב אדם שנברא בצלם"‪ .‬כל‬ ‫אדם יש בו שלושה שותפים‪ -‬אביו‪ ,‬אימו והאל‪.‬‬ ‫אך למרות מעמדו הרם כבן האל הוא מוצא‬ ‫עצמו בעולם גשמי ורב פיתויים; הוא מוצא‬ ‫עצמו חוטא ונדרש ע"י אלוקיו לחזור בתשובה‪,‬‬ ‫לחזור הבייתה‪.‬‬ ‫זהו בדיוק סיפורו של הרקולס‪ ,‬בנו של זיאוס!‬ ‫סיפור‪ ,‬שבהסתכלות רחבה מתאר למעשה את‬ ‫סיפורו של האדם הכללי‪.‬‬ ‫ממש כמו האדם‪ ,‬גם הרקולס הוא בנו של אל‪ .‬ממש כמו האדם הוא מוצא עצמו‬ ‫לפתע בעולם שונה מהעולם הרוחני שממנו הוא הגיע‪ ,‬וזאת לאחר שהשטן )או‬ ‫מלאך( השקה אותו בשיקוי ההופך אותו לבן‪-‬תמותה‪ ,‬או כמאמר חז"ל "הכה על‬ ‫פיו" והשכיח ממנו את התורה כולה‪ .‬התורה בשלמותה‪ ,‬כאשר היא נתפסת‬ ‫לחלוטין על‪-‬ידי האדם‪ ,‬מסמלת את הגילוי המקסימלי‪ ,‬של הפוטנציאל האלוקי‬ ‫הטמון באדם; וכאשר התינוק‪ ,‬שברחם אימו ידע את כל התורה כולה‪ ,‬מאבד את‬ ‫המימוש העצום הזה ברגע אחד של מכה על פיו‪ -‬הוא יורד מדרגתו‪ ,‬יורד מ"הר‪-‬‬ ‫האולימפוס" ומוצא עצמו בן אנוש‪ .‬ברגע זה הוא מאומץ ע"י הוריו בני‪-‬התמותה‬ ‫שמצאו אותו "במקרה" מוטל על הקרקע‪ .‬כל שנותר לו על‪-‬מנת להתמודד עם‬ ‫העולם החדש הוא כוחו האלוקי‪ -‬הכוח לשוב לאן שהיה לדרגתו כבן אל‪.‬‬ ‫שני הסיפורים נשזרים זה בזה כאילו חד הם‪ ,‬ואכן‪ ,‬לא רק הסיפור בגרסתו‬ ‫המצויירת תואם את רוח היהדות אלא גם הסיפור המיתולוגי המקורי המתאר‬


‫את ניסיונותיו של הרקולס‪ ,‬אשר בהשפעת אשת אביו‪ ,‬האלה הרה‪ ,‬רצח את‬ ‫אשתו ובניו‪ ,‬לכפר על מעשיו בעזרת מילוי ‪ 12‬משימות גבורה שהוטלו עליו‪.‬‬ ‫הדרישה מהאדם "לחזור" אל מקומו דרך מימוש כוחו היא אחד מעמודי התווך‬ ‫של היהדות המציגה את העולם כדרך לקראת מטרה נעלה יותר הדורשת מאמץ‬ ‫תוך ניצול כל הכוחות הטמונים בך‪ .‬כנגד ‪ 12‬המשימות אפשר להציב את תרי"ג‬ ‫המצוות אשר בדרך מימושן יכול האדם לשוב לביתו במרומים‪.‬‬ ‫מסתבר כי הדברים אינם כה פשוטים‪ .‬כזכור לכם‪ ,‬בסופו של דבר גם לאחר‬ ‫שהרקולס מורשה לשוב לביתו הוא בוחר בחיים‪ ,‬או יותר נכון במוות‪ ,‬הוא‬ ‫בוחר להישאר בן‪-‬תמותה‪ .‬אולי זה קיטש ואולי לא כי הרי גם לפי היהדות אין‬ ‫סופו של האדם להישאר בעולם הבא לנצח‪ .‬תחיית המתים לעתיד לבוא למעשה‬ ‫אומרת לנו מה שהרקולס טוען‪" :‬חשבתם שבאמת מקומכם בהר האולימפוס?‬ ‫טעות!” על‪-‬אף שלכאורה אין בעולם הזה מקום ליישות ברמה רוחנית‬ ‫בפוטנציאל כמו האדם‪ -‬אנו מגלים שדווקא לא טעינו‪ -‬לכאן אנו שייכים! וזהו‬ ‫חידוש גדול‪ ,‬אשר מציב שוב את העולם הזה בראש סדר העדיפויות‪ .‬כן‪ ,‬העולם‬ ‫הזה‪ ,‬על ריגושיו ובעיותיו; הוא הגדול! ולמפקפקים בערכי העולם הזה רציתי‬ ‫לסיום לצוטט את קהלת באומרו על המתים‪" :‬גם אהבתם‪ ,‬גם שנאתם‪ ,‬גם‬ ‫קנאתם כבר אבדה וחלק אין להם עוד לעולם בכל אשר נעשה תחת השמש‪".‬‬ ‫מסכנים‪.‬‬


‫הסיפור שאינו נגמר‬ ‫"הסיפור שאינו נגמר" הינו אחת האגדות המודרניות המורכבות והמענינות‬ ‫ביותר שנוצרו‪ .‬הפעם רציתי להתמקד בתחנות שעובר הגיבור‪ ,‬אטריו‪ ,‬בדרכו‬ ‫למקום לא ידוע בו תמצא התרופה למחלתה של הקיסרית של ממלכת פנטסיה‪-‬‬ ‫ממלכת החלומות‪.‬‬ ‫הממלכה המופלאה מושמדת על‪-‬ידי ה"כלום" שמשתלט עליה ובולע את כל‬ ‫אוצרותיה‪ .‬אותו "כלום" כפי שאנו מגלים בסוף הוא הריק המשתלט על מוחם‬ ‫של בני האדם ומוחק את דמיונם וחלומותיהם‪.‬‬ ‫עד כאן הרקע למסעו של אטריו‪ ,‬מסע חסר כיוון ומטרה מוגדרת‪ ,‬אשר מתחיל‬ ‫ברכיבה לאורך הממלכה עד לתחנה הראשונה במסעו‪ -‬ביצות הצער‪ .‬מה‬ ‫שמעניין בביצות האלה הוא‪ ,‬שהן לא מטביעות את העוברים בהן מעצמן‪ .‬על‪-‬‬ ‫מנת שאדם יטבע וישקע בבוץ הרך הוא חייב להתיאש מכל אפשרות‪ ,‬שהביצה‬ ‫אי‪-‬פעם תגמר‪ .‬רעיון זה מבוטא יפה בשיחות הר"ן כפי שהוסברו לי ע"י הרב‬ ‫בני‪ .‬הוא קורא לזה‪" -‬משבר מהמשבר"‪ .‬כלומר‪ -‬לא המשבר עצמו הוא שפוגע‬ ‫באדם; אלא המצב הפסיכולוגי שאדם‪ ,‬שאינו יודע להתמודד עם משברים‬ ‫מכניס את עצמו אליו כשהוא נדרש להתמודד‪ .‬המשבר עצמו מהווה דווקא גורם‬ ‫מחשל‪ ,‬גורם שמוביל את האדם לתקן את דרכי חייו‪ ,‬להשתנות‪ ,‬הוא מוציא את‬ ‫האדם מהשגרה ומעורר אותו לכיוונים חדשים‪ .‬הבעיות מתחילות כאשר מושא‬ ‫המשבר‪ ,‬במקום להתעשת‪ ,‬הוא נלחץ‪ ,‬מתבלבל ומאבד כל תקווה‪ ,‬ממש כמו‬ ‫ארטקס‪ ,‬סוסו של אטריו‪ ,‬ששקע במהרה בביצה מיאוש וצער‪.‬‬ ‫ביצות הצער הינן מהותיות כצעד ראשון במסע‪ ,‬הן מבטאות נכונות מלאה‬ ‫להמשיך‪ ,‬לחיות‪ ,‬לקיים את המשימה גם מבלי לדעת לאן היא תוביל‪ ,‬לקוות‬ ‫שמעבר לביצה ישנה התשובה אפילו כשזה לא ברור בכלל‪ -‬זה מהווה כוח‬ ‫חיות!‬


‫השלב הבא הוא השיחה עם מורלה‪ ,‬צבת הענק החכמה בעלת פיצול האישיות‬ ‫)שעליה אולי אכתוב בפעם אחרת( ולאחר מכן‪ -‬על אטריו לעבור שני שערים‬ ‫קסומים‪ ,‬לבדו‪ ,‬המקדימים את "האורקל הדרומי"‪ ,‬שאמור לספק את התשובה‬ ‫למחלת הקיסרית‪.‬‬ ‫שני השערים ממלאים תפקיד דומה‪ ,‬מעין מבחן אישיות לגיבורים בדרכם‬ ‫לאורקל הדרומי‪ .‬עם זאת הם שונים מאוד זה מזה‪ -‬השער הראשון בנוי משני‬ ‫פסלי ענק כחולים בצורת מלאכים‪ ,‬שעיניהם סגורות‪ ,‬וכאשר מישהו מנסה‬ ‫לעבור בינהם הם פוקחים את עינהם ויורים בו‪ .‬אך אטריו מצליח לברוח‬ ‫מקרניהם והשאלה היא איך? מה‪ ,‬הם פוזלים? מדוע האביר שהיה לפניו לא‬ ‫הספיק לברוח? אני לא יודע‪ ,‬אך יש לי רעיון‪ .‬הרעיון מבוטא ע"י הננס שטיפל‬ ‫בפצעיו של אטריו אחרי ביצות הצער‪ -‬הוא הביט בלוחם המנופח‪ ,‬שעבר לפני‬ ‫אטריו‪ ,‬ולעג לו‪ ,‬לתלבושתו המגונדרת ולסוסו "האציל"‪ .‬למעשה הוא לעג‬ ‫לעודף הביטחון של האביר שלא חשש מכלום‪ ,‬שחשב שיגבר על השער‪ ,‬מה‬ ‫שהתגלה כטעות‪ .‬על‪-‬מנת לעבור בשער הראשון עליך להיות מסופק מעט‬ ‫בכוחותיך‪ ,‬בשלמותך‪ ,‬בשלמות דרכיך‪ ,‬עליך לפתוח את מוחך לכיוונים שונים‬ ‫כגון אפשרות של כישלון‪ ,‬אך לא בזה מסתיים מבחן השער‪ ,‬למעשה‪ ,‬כאן הוא‬ ‫מתחיל! כי לעומת זאת ישנם אנשים שבראותם את השער הם מאבדים את כל‬ ‫בטחונם העצמי והם עומדים משותקים מול הקרניים הקטלניות; אך אטריו ידע‬ ‫לזכך עצמו כך שיעבור בשער בדרך האמצע‪ -‬וברגע האחרון‪.‬‬ ‫השער השני והאחרון הוא המסוכן ביותר‪ ,‬שער האמת‪ ,‬בו הגיבור צריך‬ ‫להתמודד עם עצמו‪ .‬לאחר שביטחונו לגבי דרך חייו התערער במקצת והתחזק‬ ‫במקצת הוא מוכן לעמוד מול המראה ולראות את עצמו האמיתי‪ ,‬את דרך החיים‬ ‫הראויה לו‪ ,‬האישיות הפנימית שלו ולרבים זה קשה מאוד להבין חד‪-‬משמעית‬ ‫שהם חיו באשליה ושחייהם אינם אמיתיים‪ .‬השקר הגדול ביותר הוא השקר‬ ‫שאנו משקרים לעצמנו‪.‬‬


‫ולסיכום‪ -‬בדרכינו לחפש את עצמנו אנו חייבים להתנתק מהרגלנו הקודמים‪,‬‬ ‫להתנתק מהאגו ומהחששות ולהיות נכונים וכנים לעמוד מול האמת בלי לברוח‬ ‫בצרחות רמות!‬


‫תמימים וחסרי לב‬ ‫ארץ הפלאות‬ ‫החלילן מהמלין‪ ,‬אותו חלילן אשר עזר לאנשי המלין להפטר ממכת העכברים‬ ‫שנפלה עליהם‪ ,‬לא קיבל מהם את הפרס הכספי שהובטח לו‪ ,‬וע"מ לנקום הוא‬ ‫משתמש בכוח חליל‪-‬הקסמים שלו כדי לגרור אחריו את כל ילדי העיר אל תוך‬ ‫הר שבו מתקיים "לונה‪-‬פארק" של ‪ 24‬שעות ביממה‪ -‬משחקים וממתקים ללא‬ ‫הגבלה ובחינם להנאתם של הילדים‪.‬‬ ‫מקום דומה מוזכר גם ב"פינוקיו"‪ -‬אי השעשועים אליו מגיעים כל הילדים‬ ‫המופרעים שמאסו בבית‪-‬הספר ומחפשים מקום בו יוכלו להעביר את זמנם‬ ‫בבטלה ומשחקים‪ .‬ממש אותו מקום‪...‬‬

‫תמימות הרסנית‬ ‫החלילן אינו סדיסט‪ .‬למרות שלגזול מאנשי עיר שלמה את ילדהם נראה כמעשה‬ ‫אכזרי שנקמה פנטית מניעה אותו; למעשה‪ ,‬החלילן לא נקם כלל! הוא הציל את‬ ‫הילדים מלגדול ולהיות כמו ההורים שלהם‪ .‬הוא נתקל בעיר שלמה של אנשים‬ ‫חסרי‪-‬יושר ותעבי‪-‬בצע וכדי שילדהם לא יחונכו באותה דרך הוא הוביל אותם‬ ‫אל מקום בו תמימותם תשתמר‪ ,‬חממה תמידית‪ ,‬גן‪ -‬עדן בזעיר אנפין‪ .‬בכך הוא‬ ‫השיג שתי מטרות‪ :‬הראשונה‪ -‬הגנה על הילדים; והשניה‪ ,‬ואולי בעקיפין‪,‬‬ ‫העיקרית‪ -‬לגרום להורים להתגעגע לאותה תמימות ואולי בכך להקים דור חדש‬ ‫שיהיה שונה מהם‪ .‬המחנך הקלאסי‪ .‬נראה מכאן שעיר‪-‬השעשועים היא מקום‬ ‫אידיאלי או לפחות שנועד למטרה חיובית‪.‬‬ ‫דמונית‪ ,‬גרוטסקית במקצת אשר‬ ‫לעומתו‪ ,‬עיר השעשועים ב"פינוקיו" היא עיר ֵ‬ ‫סוחטת מהילדים את מיטב כוחות ההרס‪ ,‬הרוע והמרד הטמונים בהם‪ ,‬הילדים‬ ‫שם שותים‪ ,‬מעשנים‪ ,‬משחקים סנוקר )ממש חסידי אומות העולם( וסופם כידוע‬ ‫להיענש על כך ולהפוך לחמורים‪.‬‬


‫אף‪-‬פעם‪-‬לא‬ ‫המילים החותמות את הספר "פיטר פן" לסר ג'יימס מתיו ברי הינן‪" :‬וכך ימשיך‬ ‫לקרות )שילדים ינטשו את ביתם‪ ,‬יעופו להם לתקופה אנוכית בארץ הילדים‬ ‫האבודים וישובו לכשירצו( כל עוד ילדים יהיו תמימים וחסרי‪-‬לב" אמירה זו‪,‬‬ ‫מפתיעה לכאורה בהיותה סיום לאחת היצירות הזכורות בזיכרון הכללי‬ ‫כמפרגנת ביותר לילדים‪ ,‬דווקא חותמת סדרת היערות ציניות וביקורתיות כלפי‬ ‫ילדים המופיעות לאורך כל הספר!‬ ‫שלא תהיה לכם טעות‪ -‬ג'יימס מ‪ .‬ברי אהב מאוד ילדים והוא מתייחס לגדילתם‬ ‫והפיכתם ליצורים שגרתיים ואפורים כדבר שלילי אך אין זה סותר את טענתו‬ ‫כלפיי פיטר והילדים‪ -‬הם מנצלים את אהבת ההורים‪ ,‬מנצלים את חופש‬ ‫הפעולה הניתן להם בגלל שהם "רק ילדים" ע"מ לשחק ברגשות הוריהם‪,‬‬ ‫להשאירם בודדים לילות שלמים עד שיועילו בטובם לשוב מאי החלומות "אף‪-‬‬ ‫פעם‪-‬לא"‪ .‬זהו הביטוי בספר לחוסר‪-‬לב אך ברור שהסופר מרמז על דרך‬ ‫התנהגותם של ילדים גם בחיי היומיום ואולי יותר מכך‪ -‬התנהגותם של‬ ‫מבוגרים המתנהגים כילדים‪ ,‬אנשים כמו הוק‪.‬‬ ‫כן‪ ,‬להוק ולפיטר ישנן תכונות מקבילות‪ ,‬שניהם סייפים מוצלחים‪ ,‬מנהיגים‬ ‫קשוחים‪ ,‬שניהם רוצים לאמא‪ ,‬שניהם מפחדים מהזמן העובר )למרות שפיטר‪,‬‬ ‫כל עוד הוא מוגן מגדילה‪ ,‬הוא די אדיש לזמן( וזה לא במקרה‪-‬תמימות בלתי‬ ‫נשלטת עלולה להפוך לחוסר לב‪ .‬עולם התמימות הוא עולם פשטני בו יש לרוב‬ ‫הרבה דברים הנשארים בתחום הלא ידוע‪ ,‬הלא ברור‪ ,‬הלא תמים‪ .‬ולפעמים‬ ‫מצבים חריגים או רצון חזק מובילים להתנהגות ספונטנית‪ ,‬חסרת התחשבות‪,‬‬ ‫אדישה לרגשות הסובבים הנובעת מצורת מחשבה זו‪ .‬פעמים שזרימה‬ ‫התנהגותית חלקה אומרת "הבטחות צריך לקיים" פעמים היא אומרת "אני צריך‬ ‫להתגונן בכל מחיר" פעמים של רצון להיטיב ופעמים של רצון להתפרע‬ ‫ולפעמים אתה פשוט לא יכול שלא להגיד מה אתה חושב אפילו בחוסר הטקט‬ ‫והרגישות האיומים ביותר‪ .‬אלה הם שני פניה של עיר השעשועים‪ .‬הילדים‬ ‫בחלילן נשארים תמימים אך ודאי הם יגדלו להיות אנשים חסרי רגישות ממש‬


‫כמו הילדים ב"פינוקיו"‪ .‬כל סיפור בא להדגיש את הפן שלשמו הוא נכתב‬ ‫וכמותם גם "פיטר‪-‬פן"‪ ,‬שבא לבטא את המורכבות בעולמם של הילדים‪ .‬אנו‬ ‫פוגשים את שני הצדדים של הילדים הנובעים מאותה נקודה בדיוק‪ .‬על נקודה‬ ‫זו עלינו לשמור להפנותה אל הכיוון הרצוי‪.‬‬ ‫וכך‪ ,‬כנראה‪ ,‬ימשיכו הדברים לקרות כל עוד יהיו ילדים תמימים וחסרי‪-‬לב‪.‬‬


‫מי באמת הפליל את‬

‫רוג'ר ראביט‬ ‫טרילוגית מאסות על הסרט "מי הפליל את‬ ‫רוג'ר ראביט?"‬ ‫כשיעורי‪-‬בית ראשית עליכם לראות את הסרט‪.‬‬ ‫מוכנים?‬ ‫הסרט "המסכה" מספר על אדם פשוט שמוצא מסיכה מכושפת שגורמת לו‬ ‫להתנהג בצורה פראית ביותר‪ ,‬לפי רצונותיו‪ ,‬ללא מגבלות הגוף‪ -‬ובכך להגשים‬ ‫את כל שאיפותיו הנסתרות‪ .‬אבל מי שרואה אותו וראה את "רוג'ר רביט"‬ ‫למעשה היה מגדיר את דמותו החדשה כ"טןּון"‪ .‬מי הם אותם טונים? מה המהות‬ ‫שלהם בחיים? כדי לענות על שאלה זו יש קודם כל להפריד בין שני סוגים של‬


‫דמויות מצוירות )טונים(‪ -‬ישנן דמויות ריאליסטיות‪ ,‬כמעט לגמרי‪ ,‬שמחקות‬ ‫במראה שלהן את העולם האמיתי‪ .‬אך לא כן הטונים‪ ,‬שבמרכז הסרט הזה‬ ‫ודמות "המסכה" ‪ -‬הם קריקטורות מוקצנות בעלי שפת גוף אלסטית ביותר‪ .‬גוף‬ ‫הטונים נוצר ככלי לרוח שלהם‪ .‬הציור שלהם משמש ביטוי להם עצמם‪ .‬זו‬ ‫הסיבה שהטונים גמישים ובעלי שפת‪-‬גוף עשירה‪ -‬אין מה שעוצר אותם!‬ ‫מאותה סיבה טון מעולם לא יוכל להסתיר מפניך מה שהוא חושב; משום שאין‬ ‫להם את הגורם המסנן בין הביטוי הפנימי לחיצוני!‬ ‫זו‪ ,‬דרך אגב‪ ,‬אחת הדרכים בהן נוקט השופט דום כדי לתפוס את רוג'ר‪ -‬טון לא‬ ‫יכול לשלוט ברוחו‪ .‬ואם מישהו מתחיל לשיר את השיר "גילוח ותספורת‪"...‬‬ ‫רוג'ר פשוט חייב לפרוץ לקדמת הבמה כדי להשלים את השיר במילים‪" :‬ברבע‬ ‫דולר‪ ".‬זה גם מסביר את דבריה של ג'סיקה רביט לאדי‪" :‬אני לא רעה! אני פשוט‬ ‫מצוירת ככה‪ "...‬בכל טון גופו משמש את רוחו‪ -‬הפוך מאצל בני‪-‬אדם‪ .‬יש לשים‬ ‫לב גם לדרך בה נרצחו אחיו של אדי ומרווין אקמי‪ -‬נפל להם פסנתר או כספת‬ ‫על הראש; ממש כמו בסרטים מצוירים רק שבסרט מצוייר כל טון יכול לצאת‬ ‫מדבר כזה‪ -‬הם יכולים להתפוצץ‪ ,‬להימעך‪ ,‬ליפול ולהישבר כי הגוף שלהם‬ ‫גמיש כמו נשמה אך אצל אדם‪ -‬הגוף הוא בפאזה אחרת‪ -‬לגביו זה קטלני! )ראו‬ ‫הוזהרתם!(‬ ‫ועוד‪ -‬רוג'ר לא יכול להשתחרר מהאזיקים אלא אם כן זה מצחיק‪ -‬הגוף שלו‬ ‫פועל לפי המטרה שלשמה רוג'ר נוצר‪ -‬להצחיק‪.‬‬ ‫הצחוק הוא גורם מרכזי בסרט‪ .‬מאז שנרצח אחיו איבד אדי וליינט הבלש את‬ ‫חיוכו‪ ,‬את צחוקו והתמכר לטיפה המרה ואילו רוג'ר לא מסוגל שלא להצחיק‬ ‫מה שהופך את הצמד לבלתי‪-‬אפשרי‪ .‬רוג'ר מנסה להוכיח לאדי שלפעמים‬ ‫הצחוק הוא הנשק היחיד שיש לאדם כדי לשרוד‪ .‬והוא גם מוכיח זאת כמה‬ ‫פעמים‪ :‬כמו בפעם בה הוצע פרס של ‪ 5,000$‬על ראשו של רוג'ר והוא התערב‬ ‫עם אדי‪ ,‬שאנדרו )אחד השיכורים בפאב( לא יסגיר אותם רק משום שרוג'ר גרם‬ ‫לו לצחוק; מה שאכן קרה‪ .‬כמו כן אדי לא מסוגל להבין איך אישה יפהפייה כמו‬


‫ג'סיקה התחתנה עם ארנב‪ ,‬הוא שאל אותה מה היא מוצאת בו והיא אמרה‬ ‫שהוא מצחיק אותה‪ .‬ממש כפי שאומרת אן שרלי‪" ,‬האסופית"‪:‬‬ ‫"ההומור הוא התבלין החריף ביותר בסעודת החיים‪.‬‬ ‫לעג לשגיאותיך‪ -‬אך למד מהן‪.‬‬ ‫צחק לצרותיך‪ -‬אך התמודד איתן‪".‬‬ ‫תפיסת החיים התמימה של רוג'ר מתגלה כנכונה תמיד; הוא היה היחיד שחשב‬ ‫תמיד שאשתו נאמנה לו‪ ,‬בזמן שכולנו חשבנו אחרת‪ ,‬ורק בסוף הסרט הבנו עד‬ ‫כמה הוא צדק‪ .‬אפילו את תמונותיה‪ ,‬משחקת כף‪-‬אל‪-‬כף עם אקמי‪ ,‬היא ביימה‬ ‫כדי שבעלה לא יפוטר מעבודתו‪ .‬ואכן המסר עבר גם משום שאדי יצא‬ ‫מהדיכאון והשיכרון בו היה שרוי וגם משום שהצחוק עזר לו להיפטר‬ ‫מהחמוסים‪.‬‬ ‫מה שמעלה שאלה חדשה‪ -‬איך החמוסים מתים מצחוק? יש להקדים ולומר כי‬ ‫החמוסים מופיעים כחבר'ה רעים בהרבה מסרטי דיסני‪ .‬גם ב"פו הדוב"‬ ‫)פילנפילים וחמוסים( וב"בן המלך והעני" אך בעיקר ב"הרוח בערבי הנחל"‪ .‬אם‬ ‫נעיין טוב בספר נמצא קטע קצר ביותר המתאר שני חמוסים שניסו להטביע את‬ ‫מר קרפד; הדבר כל‪-‬כך הצחיק אותם עד ש"כמעט וחטפו מנה אחת לגולגולת"‬ ‫ובעברית‪ -‬הם כל‪-‬כך צחקו עד שכמעט מתו‪ .‬מה שאומר שחמוסים מתים‬ ‫מצחוק‪ .‬יש להדגיש כי סרט זה )"הרוח בערבי הנחל"( הוא הראשון בו מופיעים‬ ‫החמוסים‪ .‬ולכן ברורה השפעתם על הדמויות ב"רוג'ר רביט" שבנוי ברובו על‬ ‫סמך דמויות מסרטים אחרים‪.‬‬ ‫אז מה חסר לנו? מסר! דיסני לא יכולים בלי מסר ונראה שכוונת התסריטאים‬ ‫היתה להתמקד בחשיבות ההומור בחיים‪ .‬לחייך גם כשקשה‪ .‬כמו שנאמר בשיר‬ ‫הסיום‪" :‬חייך! לעזאזל! חייך!"‪ ,‬אך בואו נזכור כי מה שהציל את אדי לא היה‬ ‫ההומור שלו אלא הזריזות שלו שגרמה לשופט דום למס במטבל שהוא עצמו‬ ‫בישל כדי למחוק את טון‪-‬טאון )שהרי הוא טון‪ ,‬כידוע לכם‪ ,‬ומצטער אם הרסתי‬


‫למישהו את הסוף(‪ .‬דרך אגב‪ ,‬איש לא יודע איזה טון היה דום אך שני דברים כן‬ ‫ידועים לנו‪:‬‬ ‫‪ (1‬דום יכול להפוך להמון דברים‪ .‬כלומר הוא טון משתנה כמו איש הכספית‬ ‫מ"שליחות קטלנית ‪."2‬‬ ‫‪ (2‬היה חשוב למאיירים להראות שדום הוא צהוב‪ .‬כי כל מה שנחשף בפנינו‬ ‫מגופו האמיתי או מדברים אליהם הוא השתנה‪ -‬היה צהוב‪) .‬כמו ידו שהפכה‬ ‫לסדן ולמסור צהובים‪ ,‬הקפיצים ברגליים והעיניים ובעיקר‪ -‬הצבע שנשאר‬ ‫סביב גופתו שהומסה לאחר שהוטבל‪ (.‬למה צהוב? כי בניגוד לכפפות של רבים‬ ‫מהטונים‪ ,‬שהן בצבע לבן‪ ,‬הכפפות של רוג'ר הן צהובות! ולכן חשבו שהוא‬ ‫הרוצח; מצאו צבע צהוב במקום‪ .‬הצבע סביב מסיכת הגומי של דום היה‬ ‫ההוכחה שהוא הרוצח ולא רוג'ר‪.‬‬ ‫על כל פנים ישנה נקודה נוספת שלדעתי היא מקסימה בתחכומה; דום‪ ,‬שהיה‬ ‫בעל המניות היחיד של תאגיד "הצטלבות התלתן"‪ ,‬רצח את אקמי‪ ,‬קנה את‬ ‫"הקרון האדום" ורצה גם את טון טאון ע"מ להגשים את חזונו האפוקליפטי‪:‬‬ ‫"דמיינו לכם‪ ...‬שמונה מסלולים של אספלט עם מכוניות מהירות‪ ,‬לאורכם‬ ‫סוכנויות רכב ומוסכים‪ ,‬מזנונים לאוכל מהיר ופרסומות ענק‪ ,‬מכוניות עולות‬ ‫ויורדות עולות ויורדות כל היום וכל הלילה! בחיי! זה יהיה נפלא!" אדי מזלזל‬ ‫ברעיון המטורף שלא נראה לו בר‪-‬מימוש וחולני‪" :‬אתה חושב שאף אחד לא‬ ‫ישים לב שטון‪-‬טאון נעלמה?" דום מחייך ועונה‪" :‬מי יזכור עכברים מדברים‬ ‫כשאתה נוסע במהירות ‪ 200‬קמ"ש?"‬ ‫הוא קורא לתכנית זאת "האוטוסטרדה"‬

‫)ה‪ "Free-Way"-‬או בתרגום מילולי‪-‬‬

‫"הדרך החופשית"‪ .‬חופשית אלק( ובסוף הסרט‪ ,‬כאשר התכנית סוכלה ומתגלה‬ ‫שדום הוא טון‪ ,‬אדי אומר‪" :‬הייתי צריך לדעת שהוא טון‪ .‬רק טון יכול לצוץ עם‬ ‫רעיון של אוטוסטרדה!" וזהו סוף טוב‪ .‬לכאורה‪.‬‬ ‫וכאן שיא התחכום‪ .‬כי אנו צופים תמימים! כי כשאנו יוצאים מבית הקולנוע אנו‬ ‫רואים שמונה מסלולים של אספלט עם מכוניות מהירות‪ ,‬לאורכם סוכנויות רכב‬ ‫ומוסכים‪ ,‬מזנונים לאוכל מהיר ופרסומות ענק‪ ,‬מכוניות עולות ויורדות עולות‬


‫ויורדות כל היום וכל הלילה! ופתאום צצה השאלה במוחנו‪ -‬מי זוכר עכברים‬ ‫מדברים כשהוא נוסע במהירות ‪ 200‬קמ"ש?‬ ‫החזון של דום התגשם למרות הכל‪...‬‬

‫באה מאהבה ‪ -‬תורתה של ג'סיקה ראביט‬ ‫בסדר‪ ,‬אז טעיתי‪ ...‬יותר נכון ‪ -‬לא דייקתי‪ .‬אמנם הרוב המוחלט של הטונים‬ ‫מתנהג בהתאם למטרה לשמה הוא צוייר אבל ישנם שניים שלא‪ .‬כך לפחות‬ ‫נראה בסרט‪ .‬אינני יכול להתייחס לדום משום שאין לי דרך לדעת לשם מה הוא‬ ‫צוייר כל עוד אני לא יודע איזה טון הוא אבל ברור שישנם שניים אחרים שחרגו‬ ‫מדמותם המצויירת ‪ -‬בייבי הרמן וג'סיקה רביט‪ .‬בייבי הרמן ב"חיים‬ ‫האמיתיים" הוא דמות הפוכה לדמות המצויירת שהוא מגלם בסרטים; בסרטים‬ ‫המצויירים הוא תינוק חמוד שמסכן את חייו בתמימות מתוקה אבל במציאות‬ ‫הוא משהו אחר לגמרי! הוא רודף שמלות מהמר ומעשן ופיצול האישיות שלו‬ ‫מתבטא גם בקולו שמתחלף ממילמולים מתוקים של תינוק לקול מבוגר‬ ‫ומחוספס בסגנון פילוטיטיס‪ .‬אך‪ ,‬איך לומר זאת‪ ,‬אפשר להגדיר את אי‪-‬‬ ‫ההתאמה הזו כגימיק‪ .‬כלומר לא מאחורי כל דבר שקורה בסרט יש משמעות‪.‬‬ ‫לעיתים זה אמור פשוט לשעשע‪ .‬וזהו‪ .‬וזה אכן פועל‪ .‬אבל ג'סיקה רביט היא‬ ‫כבר משהו אחר‪ .‬פיצול האישיות שלה תופס חלק מהותי בסרט ואף ברעיונות‬ ‫המגולמים בסרט‪ .‬ג'סיקה רביט היא דמות סטראוטיפית שלנו אינה מוכרת כל‪-‬‬ ‫כך‪ .‬היא דמות שמבטאת זמרת פאבים‪ .‬ישנן כל מיני מילים מפוקפקות בהן‬ ‫אפשר לתאר מקצוע זה ואת התכונות המאפיינות את בעלות המקצוע אך‬ ‫נשתמש במילים עדינות יותר כמו‪ :‬חוסר צניעות‪ ,‬אי‪-‬נאמנות )בעיקר משפחתי(‪,‬‬ ‫תאוות בצע ועוד ועוד‪ .‬זו דמותה של ג'סיקה רביט המצויירת‪ .‬דמות רעה‪.‬‬ ‫בעקבות הסטראוטיפ הזה אנו מצפים ממנה להתנהגות מסויימת ויוצרי הסרט‬ ‫מעודדים את זה! הם גורמים לנו לחשוב עד סצינת הסיום שג'סיקה רביט היא‬ ‫איך שהיא נראית‪ .‬רק לדוגמא‪ -‬לאחר שאדי וליינט יוצא ממשרדו לאחר שיחה‬


‫עם ג'סיקה הוא נעצר ומשוחח עם דולורס ברחוב ואומר לה שהוא לא מאמין‬ ‫למילה אחת של ג'סיקה‪ .‬אם תביטו במכונית שניצבת לידם פתאום תראו את‬ ‫ג'סיקה מציצה מהחלון ומחייכת חיוך ערמומי‪ .‬כמו כן אנו יודעים שהיא צולמה‬ ‫משחקת "כף‪-‬אל‪-‬כף" עם אקמי ושהיא הכתה את רוג'ר בראש וירתה לכיוונו של‬ ‫אדי‪ .‬ר‪.‬ק‪ .‬מארון הגדיר את זה כך‪" :‬האישה הזו היא מפלצת אבל הארנב חושב‬ ‫שהיא האישה האידיאלית!" אך בסוף הסרט אנו מגלים עליה את האמת ‪ -‬כל‬ ‫מה שהיא טענה לאורך הסרט היה נכון‪ .‬ולמה לא האמינו לה? בגלל איך שהיא‬ ‫מצויירת‪ .‬אם היו מאמינים לה ‪ -‬כל החקירה הייתה מתקצרת ואולי זה היה חלק‬ ‫מהתכנית של דום לערב אותה כך שאיש לא יאמין לה‪ .‬רק בשביל לסבר את‬ ‫האוזן‪ :‬היא "בגדה" ברוג'ר רק בשביל שלא יפטרו אותו מהעבודה כשם שמארון‬ ‫איים עליה‪ .‬היא הכתה את רוג'ר כדי שהוא לא ייפצע )"הגיוני!"( והיא יירתה‬ ‫לכיוונו של אדי כדי לפגוע בדום שעמד מאחוריו עם אקדח משל עצמו‪ .‬והשאלה‬ ‫המתבקשת היא‪ :‬איך הצליחה ג'סיקה רביט לשבור את הדמות שלה? רק‬ ‫שתבינו כמה זה קשה תזכרו איך רוג'ר לא יכול היה שלא לסיים את השיר‬ ‫"גילוח ותספורת"‪ .‬כרקע לתשובה אפשרית נזכר שכל מ��רכת היחסים בין רוג'ר‬ ‫לג'סיקה הטרידה את אדי וליינט כבר מתחילת הסרט כפי שמעיד הדיאלוג‬ ‫המתנהל במועדון "הדיו והצבע"‪:‬‬ ‫אדי‪" :‬היא נשואה לרוג'ר רביט?"‬ ‫בטי בופ‪" :‬כן‪...‬בחורה בת‪-‬מזל!"‬ ‫ואכן מדובר בנישואין מוזרים ביותר בין אישה יפהפיה וארנב‪ .‬את התשובה‬ ‫נוכל לקבל בעזרת ר‪.‬ק‪ .‬מארון שאמר‪" :‬אתה יכול להפיל הכל על ראש של טון!‬ ‫אבל אם אתה שובר את ליבו‪ -‬הוא מתמוטט כמוני וכמוך!" הטענה שלי היא שזה‬ ‫גם פועל הפוך‪ -‬כשם ששבירת הלב של טון יכולה לשנות אותו אז גם האהבה‪.‬‬ ‫פשוט כך‪ .‬ג'סיקה רביט שברה את הדמות המצויירת שבה בעקבות אהבתה‬ ‫לרוג'ר‪ .‬וכשאדי שואל אותה‪ ,‬לאחר שהוא גילה את פרצופה האמיתי‪ ,‬מה היא‬ ‫מוצאת ברוג'ר היא עונה בפשטות‪" :‬הוא גורם לי לצחוק!" וזה בדיוק אחד‬


‫הקווים המרכזיים בסרט! אתם זוכרים את אנדרו שאדי חשב שילשין על רוג'ר‬ ‫בשביל אגורה? "אתה חושב שהוא לא יסגיר אותך רק בגלל שהצחקת אותו?"‬ ‫"בדיוק! צחוק זה דבר חזק מאוד!"‬ ‫סיפור קצר זה פועל באותה תבנית של ג'סיקה ‪ -‬רוג'ר מאמין באופיים של‬ ‫אנשים שמשתנה לטובה בעקבות הצחוק‪ ,‬אדי לועג לו ובסוף מסתבר שרוג'ר‬ ‫צדק‪ :‬אנדרו לא הסגיר אותו אפילו תמורת ‪ 5,000‬דולר!!!‬ ‫כשם שאדי לא סומך על ג'סיקה הוא לועג לרוג'ר על התמימות שלו כלפיה‪.‬‬ ‫רוג'ר טען‪" :‬אני בטוח שהיא רק קורבן תמים של הנסיבות!" משפט מגוחך‪ ,‬נכון‬ ‫לתחילת הסרט‪ ,‬ומדוייק‪ ,‬נכון לסוף הסרט‪.‬‬ ‫לסיום‪ :‬למרות שג'סיקה השתנתה היא לא נטשה ואולי לא יכולה הייתה לנטוש‬ ‫את גינוני אופייה הישנים‪ ,‬את לבושה ותנועותיה‪ .‬מה שהקשה עליה להראות‬ ‫אמינה‪.‬‬ ‫וכל זה מוביל אותנו למשפט אחד שעכשיו מקבל את משמעותו הנכונה‬ ‫שג'סיקה אמרה לאדי‪:‬‬ ‫"אני לא רעה! אני רק מצויירת ככה‪"...‬‬

‫אין צדק לטונים!‬ ‫בסדר גמור! אז חשבתם שזה קל להיות טון? שהחיים יפים‪ ,‬אתה שמח כל‬ ‫היום ומהווה חלק מעולם בידור נצחי? טעות! באנציקלופדיית הדמויות של‬ ‫דיסני )כן‪...‬יש דבר כזה( מתוארת טון‪-‬טאון )‪ (TOON TOWN‬כגטו‪ .‬לא פחות ולא‬ ‫יותר‪ .‬אך אם נמתן את ההגדרה נסתפק ברובע עוני‪ .‬רגע‪ ...‬למה להגיד דבר‬ ‫כזה? כהקדמה‪ -‬טון‪-‬טאון ממוקמת סמוך להליווד בתחילת המאה‪ .‬הליווד‬ ‫נודעה אז בניצול אמנים מוכשרים והעסקתם בשכר רעב‪ .‬אולפני "דיסני" עצמם‬ ‫הואשמו בניצול אנימטורים מה שהוביל לאחת משביתות הענק בהוליווד דאז‪.‬‬ ‫המצב הדרדר לכך שנוצרו שני מעמדות‪ :‬טונים ובני אדם‪ .‬הטונים חיים בעוני‬ ‫ובצפיפות בטון‪-‬טאון‪ .‬בני‪-‬האדם‪ ,‬מפיקי הליווד‪ ,‬מתעשרים על חשבונם‪ .‬כפי‬ ‫שאומר ר‪.‬ק‪ .‬מארון הבעלים של מארון קרטון‪" :‬אל תלחץ אדי! זה בסה"כ דמבו‪.‬‬


‫קיבלתי אותו בהשאלה מדיסני‪ ,‬אותו וחצי מהצוות של פנטסיה‪ .‬ואתה יודע מה‬ ‫הקטע הכי טוב? הם עובדים בשביל בוטנים‪ ".‬שזה תרתי משמע לשכר רעב‪ .‬גם‬ ‫אקמי‪ ,‬מלך השיגועים‪ ,‬הוא אדם כזה‪ ,‬איש בידור עשיר ומצליח‪ .‬את שיא‬ ‫ההשפלה אנו רואים במועדון "הדיו והצבע" שבו מופיעים טונים‪ -‬כניסה לבני‪-‬‬ ‫אדם בלבד‪ .‬כן‪ ,‬כן‪ ,‬זה מתחיל לצלצל מוכר‪ .‬הטונים מוכשרים‪ .‬תפקידם לשעשע‬ ‫את בני‪-‬האדם אך אין הם זוכים ליחס הראוי‪ .‬לזכויות וצדק‪ .‬הסיפור רומז‬ ‫בבירור ליחסי לבנים‪-‬שחורים באותה תקופה ואולי אף כיום‪.‬‬ ‫וכאן אנו נכנסים לתבנית סיפור‪ ,‬לכאורה‪ ,‬מוכרת‪ :‬שכונת עוני‪ ,‬זמרת פאבים‬ ‫נשואה מהמעמד הנחות מפתחת קריירה מצליחה ומוצאת מאהב עשיר‬ ‫מהמעמד העליון שמפנק אותה במתנות יוקרתיות‪ .‬הסיפור הרגיל הוא שהבעל‬ ‫הקנאי "מטפל" במאהב כשמאחוריו תסכול אישי וחברתי‪ .‬ומערכת המשפט‬ ‫מתנכלת לו על‪-‬בסיס מעמדו הנמוך‪ .‬כמה סרטים עוסקים בשחורים שהופללו‬ ‫או זכו למשפט לא צודק בגלל צבעם? הסרט הזה עוסק‪ ,‬בין השאר‪ ,‬בנקודה זו‬ ‫ממש‪ .‬אחרי הכל גם השופט שייך למעמד האנושי )כלפי חוץ‪ -‬הרי הוא טון‬ ‫מתחת לתחפושת( דום הוא בעל המניות היחיד של חברת "הצטלבות התלתן"‬ ‫הוא ימחוק את טון טאון למען כסף‪ .‬ועל זה המאבק ‪ -‬ניצול הטונים‪ ..‬כפי‬ ‫שרוג'ר אומר‪" :‬אדי! אתה יודע שאין יותר צדק לטונים! אם החמוסים יתפסו‬ ‫אותי אני חשוב כמטובל!" אין משפט לטונים‪ .‬דום מגדיר את תפקידו כשופט‪:‬‬ ‫"מישהו צריך לרסן את הטירוף!" הוא לובש כפפת גומי על ידו ומוסיף‪ ,‬לאחר‬ ‫שהטביל טון‪-‬נעל במיטבל‪" :‬אלה אינן כפפות משי‪ ,‬אדי! דווקא אתה צריך‬ ‫להאריך את חשיבות הציות לחוק!" בלי ששמנו לב הוא נתן לנו ‪ 2‬רמזים ענקיים‬ ‫לאישיות שלו‪" -‬אלה אינן כפפות משי!"‪ -‬אם הן היו כפפות משי דום לא יכול‬ ‫היה להכניס ידו למיטבל כי גם הוא טון! גם הוא היה נמס! ו"דווקא אתה‪"...‬‬ ‫למה דווקא אדי? כי דום יודע שאחיו של אדי נרצח ע"י טון‪ .‬ולכן אמור להיות‬ ‫חשוב לאדי שישתלטו על הטונים‪ .‬איך דום יודע זאת? הוא הטון שרצח את‬ ‫אחיו של אדי! למה אני אומר את כל זה? מעבר לכך שזה נכון ‪ -‬הסרט‪ ,‬כסרט‬


‫בלשי מאיר נקודה מוסרית משפטית חשובה ביותר שהמוטו שלה חבוי במילים‬ ‫"מי הפליל את רוג'ר רביט?"‬ ‫בכמה סרטים הדמות של השופט היא טובה? בכמה מקרים נעשה משפט צדק?‬ ‫דמות השופט הרע המוכרת ביותר )לאחרונה( היא השופט קלוד פרולו מ"הגיבן‬ ‫מנוטרדאם" הוא אדם שהקונפליקט הדתי‪-‬משפטי משפיע עליו קשות! הסתירה‬ ‫שבין קטנותו של האדם והדרישה ממנו להכריע בגורל אדם אחר‪ .‬ישנו עוד‬ ‫שופט מפורסם שהתחבט בשאלה הזו ושמו קהלת‪ .‬הנקודה החשובה‪ ,‬בקיצור‬ ‫נמרץ ‪ -‬קהלת מדבר על בני‪-‬האדם שכל מעשיהם הבל משום שאין בהם קיום‬ ‫המוטבע בזמן‪ .‬לעומתם האלוקים‪ ,‬אף על‪-‬פי שהוא דינמי הוא אינו משתנה והוא‬ ‫נמצא אפילו מעל הזמן‪ .‬בעקבות הבנה זו אנו מתוודעים לבעיה השיפוטית‪" :‬עת‬ ‫לאהוב ועת לשנוא עת מלחמה ועת שלום‪ ".‬וכמה פסוקים אח"כ‪" :‬מקום משפט‬ ‫שם רשע‪ ".‬למה?‬ ‫דווקא משום ש"עת לכל חפץ" ‪ -‬אין אנו יכולים לנתק מעשה מרצף המציאות‬ ‫ולשפוט אותו! אין לאדם יכולת לעשות משפט צדק בגלל התפיסה המצומצמת‬ ‫שלו‪ .‬אם נבין את זה נבין גם מי הפליל את רוג'ר רביט‪ .‬סרט מצוייר נוצר מרצף‬ ‫תמונות‪ .‬לתמונה אחת קוראים פריים )‪ .(FRAME‬טון הוא דמות מצויירת‪ ,‬אך הוא‬ ‫לא אוסף פריימים‪ ,‬תמונות בודדות! ולכן‪ ,‬כמו בקהלת‪ ,‬אי אפשר לשפוט אותו‬ ‫על‪-‬סמך פריים אחד מהרצף‪ .‬ומכאן שם הסרט‪"WHO FRAMED ROGER RABBIT?":‬‬ ‫מי התייחס לפריים אחד מרצף דמותו של רוג'ר ובכך יצר עיוות‪" ,‬הפללה"‬ ‫בעברית‪ ,‬אם כך‪ ,‬היה ראוי יותר המונח "להסגיר" ולא "להפליל" שמכיל בתוכו‬ ‫תרתי‪-‬משמע דומה‪ ,‬אם כי לא מדוייק‪.‬‬ ‫לסיום‪ -‬נראה איך אותו עקרון מופיע לגבי ג'סיקה‪.‬‬ ‫אדי נשלח לצלם את ג'סיקה משחקת כף‪-‬אל‪-‬כף עם אקמי‪ .‬הוא מצלם אותה‬ ‫תמונה תמונה )‪(FRAME-BY-FRAME‬‬

‫אך כשרוג'ר מביט בתמונות האמורות‬

‫להפליל את אשתו‪ -‬הוא מביט בהן במהירות כך שנוצר סרט מצוייר ולא אוסף‬ ‫פריימים‪ .‬זה בדיוק השוני שבין שתי התפיסות ולכן גם התוצאה ‪ -‬אדי מציאה‬


‫שרוג'ר ימצא מישהי אחרת אך רוג'ר מתעקש‪" :‬היא רק הייתה קרבן תמים של‬ ‫הנסיבות‪ ".‬ומי צדק?‬

‫על פרפרים ואפרסקים‬ ‫ג'יימס הנרי טרוטר איבד את הוריו בילדותו לאחר שקרנף פראי ברח מגן החיות‬ ‫הלונדוני וטרף אותם חיים‪ ,‬ולכן עבר לגור עם דודותיו המרשעות עצילה וגרומה‬ ‫)‪AND SPONGE‬‬

‫‪ (SPIKER‬אשר התאכזרו אליו קשות עד לאותו יום בו דברים‬

‫מופלאים החלו לקרות‪ .‬עץ האפרסק העקר הוציא פרי שגדל להיות אפרסק‬ ‫בגודל בית‪ .‬בתוך האפרסק הזה יצא ג'יימס למסע חוצה יבשות וימים לעבר ניו‪-‬‬ ‫יורק יחד עם כמה חרקים ענקיים ומתורבתים )מאחר שהקסם פעל גם עליהם(‬ ‫שהתלוו אליו‪ .‬בינהם‪ :‬העכבישה האפלה‪ ,‬מרבה‪-‬הרגליים האגואיסט וה"מזיק"‬ ‫)תרתי משמע(‪ ,‬החרגול המתורבת‪ ,‬פרת‪-‬משה‪-‬רבינו האמהית‪ ,‬הגחלילית‬ ‫החרשת‪ ,‬השלשול הפרנואיד ותולעת המשי השתקנית שכלל לא שולבה בסרט‪.‬‬ ‫והשאלה המתבקשת היא‪ :‬למה אין שם פרפר? )תודו שזה הטריד את כולכם!(‬

‫‪ 3‬יחידות בגרות‬ ‫ישנו מוטיב סיפורי החוזר בספורים רבים ומתאר את מה שקורה גם בסיפור זה‪.‬‬ ‫כדי להסביר מה הוא מבטא‪ ,‬אתן קודם כל מספר דוגמאות למוטיב זה‪ :‬נשאלה‬ ‫השאלה כיצד זה ששלגיה שבמותה הזמני היתה רק בת ‪ 7‬נשאה בהקיצה‬ ‫לנסיך? וענו חוקרי ספרות‪-‬הילדים‪ ,‬ששלב זה‪ ,‬שבו הייתה טמונה בארון‬ ‫הזכוכית מסמל את התבגרותה; כך שכשיצאה היתה בשלה להנשא‪ .‬השלבים‬ ‫של תהליכים כאלה כוללים שלב של כניסה‪ ,‬שהייה ויציאה‪ .‬תהליך זה עובר גם‬ ‫על היפהפיה הנרדמת‪ ,‬על כיפה אדומה‪ ,‬על יונה ופינוקיו במעי הלויתן ובמובן‬ ‫מסויים גם על עליסה בארץ הפלאות‪ -‬שינוי התפתחותי שעובר על דמות‬ ‫שכלואה בחממה התפתחותית‪ .‬מה שמזכיר בדיוק את התפתחותו של הפרפר‪:‬‬


‫בתחילה הוא זחל‪ :‬מכוער‪ ,‬עלוב‪ ,‬מסכן; לאחר מכן הוא גולם‪ -‬סגור ומתפתח‬ ‫מעצמו‪ .‬ובשיאו הוא פורץ החוצה‪ ,‬חזרה לעולם‪ ,‬רק שהפעם עם אישיות יפה‪,‬‬ ‫יציבה ועצמאית יותר‪ :‬הוא פרפר! ב"ג'יימס והאפרסק הענק" בין כל החרקים‪,‬‬ ‫למעשה‪ ,‬ישנו פרפר ושמו‪ :‬ג'יימס הנרי טרוטר!‬

‫אפרסק גולמי‬ ‫לא במקרה מתלווים למסעו של ג'יימס חרקים‪ -‬הוא עצמו חרק ולאורך הספר‬ ‫והסרט )של דיסני ‪ (1996‬ג'יימס עובר את התהליך שעובר על הפרפר‪) .‬הסרט‬ ‫פותח בצילום פרפר יפהפה מעופף אשר מושמד במהרה ע"י הדודה גרומה(‬ ‫הסרט‪ ,‬לעומת הספר‪ ,‬היטיב להדגיש את הטבע ה"חרקי" שבג'יימס‪ .‬כמו‬ ‫בסצינה בה הדודות מחפשות את ג'יימס‪:‬‬ ‫עצילה‪ :‬איפה אתה מתחבא‪ ,‬תולעת מגעילה?‬ ‫השלשול‪ :‬אה! הן יתפסו אותי!‬ ‫ג'יימס‪ :‬לא אותך! אותי!‬ ‫כמו מחרק מזיק הן חוששות שהוא יפגע באפרסק‪ .‬כמו‪-‬כן נוספה סצינה לסרט‬ ‫בה ג'יימס חולם על עצמו כעל זחל ממש שלועס מהאפרסק והדודות רודפות‬ ‫אותו‬

‫עם‬

‫טרבד‬

‫ותרסיס‪.‬‬

‫בשלב זה ג'יימס הוא זחל‪.‬‬ ‫לאחר מכן הוא נכנס לאפרסק‪ ,‬שמשמש כביתו הזמני‪ .‬ממש כמו הגולם‪ -‬אין‬ ‫הוא נזקק לאוכל ושתייה; הוא ניזון ממיץ האפרסק ועסוק בתכנון עתידו‪ -‬להגיע‬ ‫לניו‪-‬יורק‪.‬‬ ‫בשלב זה הוא גולם‪.‬‬ ‫וכשהוא יוצא‪ -‬הוא פורץ במלא זהרו‪ -‬על גג הבניין הגבוה בעולם‪ .‬הוא מוצא‬ ‫משפחה חדשה מאות חברים ובית חם )העשוי מגלעין האפרסק( והאפרסק‪,‬‬ ‫כמו עטיפת הגולם לאחר שיצא מתוכו הפרפר‪ -‬מתבקע בזמן היציאה‪ -‬הוא‬ ‫נאכל ע"י מאות ילדים‪ .‬הוא כבר חסר ערך כלפיי ג'יימס‪ ,‬פרט לזכרון המסע‪.‬‬


‫לא פלא אם‪-‬כן שהוא עובר מאנגליה לארה"ב‪ .‬הוא עובר מבית עלוב בראש‬ ‫גבעה נידחת באנגליה הנוקשה אל "הע��לם החדש" ה"חופשי" שם יש לו‬ ‫הזדמנות לפרוח‪ .‬וזהו סוף התהליך‪ -‬ג'יימס מיצה את חיפושו העצמי והפך‬ ‫לפרפר‪.‬‬ ‫ולשאלה האחרונה‪ :‬מדוע אם‪-‬כן דווקא אפרסק משמש לו כגולם? והתשובה‬ ‫פשוטה‪ :‬בדיוק מאותה סיבה שלשונות תנין ירוקות ומבחילות הופכות ילדים‬ ‫למאושרים‪.‬‬ ‫ג'יימס חיפש דרך להבהיר נקודה זו ולבסוף החליט לכתוב הכל במאמר‪ .‬וזה‬ ‫בדיוק מה שזה עתה סיימתם לקרוא‪) .‬ע"ע סוף הספר(‬


‫מי את בכלל‬ ‫דורותי גייל?‬ ‫תכירו‪ ,‬דורותי גייל‪ .‬נחתה בארץ עוץ הישר מקנזס הרחוקה‬ ‫לאחר שביתה הועף ממקומו על‪-‬ידי סופת טורנדו‪ .‬בנחיתתה‪,‬‬ ‫ביתה מחץ למוות את המכשפה הרעה מהמזרח וכאן התחיל‬ ‫המירוץ לצמרת של דורותי גייל‪.‬‬ ‫מהרגע שדורותי נחתה בארץ עוץ היא גאלה אנשים‬ ‫ממצוקתם‪ .‬את כולם! עמים שלמים שהיו עבדים למכשפות במשך‬ ‫שנים יחד עם יחידים אשר היו עבדים לרגש הנחיתות ששיתק‬ ‫אותם‪ .‬כרקע לניתוח ייחודה של דורותי נשים לב תחילה לדרך‬ ‫גאולתם של שלושת חבריה המרכזיים למסע‪ :‬הדחליל‪ ,‬איש הפח והאריה‬ ‫הפחדן‪ .‬תהליך גאולתם הפיזי והנפשי מחולק לשלוש יחידות‪:‬‬ ‫שלב ראשון‪ :‬גאולה פיזית משיתוק‪ .‬דורותי משחררת בקלות את הדחליל‬ ‫מכבליו‪ .‬את איש‪-‬הפח היא משמנת בעזרת פחית השמן שהיתה מונחת בבקתת‪-‬‬ ‫העץ שלו; ואת האריה לא היה צורך לשחרר פיזית‪ ,‬לכאורה‪ .‬האמנם? זאת‬ ‫נראה בהמשך!‬ ‫שלב ב‪ :‬גאולה רוחנית‪ .‬הדחליל סובל ממחסור במוח פיזי ולטענתו‪ ,‬גם שכל‬ ‫בצורתו המופשטת‪ .‬מה שמתברר מהר מאוד כלא נכון ודורותי מספקת לו את‬ ‫ההזדמנויות להוכיח את זה‪.‬‬ ‫איש הפח סובל ממחסור בלב פיזי‪ ,‬ולטענתו‪ ,‬גם ממחסור ברגשות‪ .‬מה‬ ‫שמתברר מהר מאוד כלא נכון ודורותי מספקת לו את ההזדמנויות להוכיח את‬ ‫זה‪.‬‬


‫האריה הוא המקרה החמור ביותר! בעצם יש לו את כל מה שהוא צריך אך אין‬ ‫לו כלום‪ ,‬כי כל הכח הפיזי שיש לו לא שוה כלום אם אין לו את האומץ‬ ‫להשתמש בו ובעזרתו לממש את יעודו הפשוט‪ -‬להיות מלך החיות! ועכשיו‬ ‫נחזור לגאולתו הפיזית‪ -‬האריה משותק יותר מכולם! הוא מפחד! והפחד‪-‬‬ ‫משתק!‬ ‫שלב ג‪ :‬השלב הפקטיבי! למעשה הגאולה יכלה להסתיים בשלב ב'‪ .‬הרי אנו‪,‬‬ ‫הקוראים‪ ,‬כבר יודעים שבכל הדמויות קיים כבר כוחן ויכלתן לממש את עצמן‬ ‫אבל משום מה הן לא יודעות את זה! בשביל זה יש את הקוסם הפקטיבי כי‬ ‫הקוסם הוא שקר! הוא סתם אדם רגיל אבל כמו דורותי הוא עוזר להם למצוא‬ ‫את הכוח בתוכם‪ .‬גם דורותי פיקטיבית‪ ,‬אבל מבחינה אחרת‪ ,‬בזמן שהקוסם‬ ‫הביא לשלושת הדמויות פתרון פסיכולוגי למחסורם‪ ,‬היא עזרה להם בגילוי‬ ‫ה"אני" בעצמם‪ .‬מה שמניע את השלב השלישי הוא קטנות אמונתם בעצמם‪ .‬גם‬ ‫אם הם יגיעו לשלב המיצוי העצמי הם ימשיכו ללכת אל הקוסם‪ .‬למרות‬ ‫שהבעיה כבר לא קיימת‪ .‬הוא "פותר הבעיות" האולטימטיבי בעינהם! הם לא‬ ‫מסוגלים לקלוט שהכוח לשנות ולהשתנות נמצא בהם כשבסוף מסתבר שרק‬ ‫הם יכולים! והאבסורד הגדול הוא שגם לאחר שהקוסם התגלה במערומיו הם‬ ‫מצפים ממנו לפתרון‪.‬‬ ‫ברור שהקוסם הוא כלומניק‪ .‬והשאלה המתבקשת היא‪ -‬מה עם דורותי? מה‬ ‫בעצם היא עשתה בשביל להציל את ארץ עוץ?‬ ‫הקלות הבלתי נסבלת של הגאולה חוזרת לאורך כל הסיפור גם ב"הקוסם מארץ‬ ‫עוץ" וגם ב"בחזרה לארץ עוץ"‪ .‬ולפניכם רשימה מיצגת של גאולות קלות‬ ‫ופשוטות לשעת הצורך‪:‬‬ ‫‪ (1‬דורותי נוחתת בטעות על המכשפה מהמזרח‪ -‬ומשחררת עם שלם מעבדות‪.‬‬ ‫‪ (2‬דורותי מפנה תשומת ליבו של הקוסם לכך שיש לו עדיין את הכדור‪-‬הפורח‬ ‫איתו הגיע לארץ עוץ‪ -‬ובכך עוזרת לו לשוב לביתו‪.‬‬ ‫‪ (3‬דורותי שופכת מים בטעות על המכשפה מהמערב ובכך משחררת עוד עם‬ ‫שלם מעבדותו‪.‬‬


‫‪ (4‬דורותי מותחת את הקפיצים של טיק‪-‬טוק ומקימה אותו לחיים ללא מאמץ‪.‬‬ ‫)וגם ללא מחשבה שהרי כתוב עליו "נא למתוח את הקפיץ!"(‬ ‫‪ (5‬דורותי מתיחסת לג'ק‪-‬ראש‪-‬דלעת מה שישר מחזיר אותו לחיים‪.‬‬ ‫‪ (6‬דורותי מחייה את כל היצורים שמלך הסלעים הפך לעצמים דוממים ללא‬ ‫מודעות ומחשבה‪ .‬ועוד ועוד‪...‬‬ ‫המעניין הוא שלאחר שהיא עושה את הצעד הראשון ללא כל מאמץ‪ ,‬את השאר‬ ‫עושים כל אלו שהיא החייתה‪ .‬לאחר שאת תפקידה היא סיימה הם עוזרים לה‬ ‫לכל אורך הסיפור נגד הגלגשדים והדובנמרים והנחל הסוחף ושדה הכלניות‬ ‫הרעילות‪ .‬דורותי מעולם לא פתרה ממש בעיות; היא רק עזרה לאחרים לממש‬ ‫את עצמם ובכך גם לפתור את הבעיות שלה שגם לגביהן הפתרון היה פשוט‬ ‫ונתון מההתחלה )נעלי הקסם שהיא לבשה מתחילת הסיפור(! ובאמת‪ -‬גם היא‬ ‫וגם הקוסם עסוקים בפתרון בעיותיהם של כולם חוץ משל עצמם‪ .‬רק אדם‬ ‫חיצוני מצליח לפתור לאחרים את הבעיות הפשוטות ומכשפת הדרום הטובה‬ ‫מהווה את הגורם החיצוני הכולל‪ -‬שפותר את בעיותיה של דורותי‪ ,‬שפותרת‬ ‫את בעיותיו של הקוסם‪ ,‬שפותר את בעיות תושבי ארץ עוץ‪ ,‬שיכלו לפתור את‬ ‫בעיותיהם בעצמם!‬ ‫ישנה סצנה ספציפית‪ ,‬שמסמלת את התהליכים הקורים בספר כולו‪ ,‬בה דורותי‬ ‫מחברת מספר חפצים דוממים‪ :‬ראש איל‪ ,‬מיטה וענפים יבשים והופכת אותם‬ ‫בעזרת "סם‪-‬החיים" ליצור חי‪ .‬ומכאן‪ -‬הוא נכנס לפעולה ומוציא אותה מכלאה‪.‬‬ ‫לאן אני חותר? דורותי עוברת בכל ארץ עוץ ובמעין "מגע‪-‬קסמים" היא מחייה‬ ‫אנשים‪ .‬זה כל מה שהם צריכים! את השאר הם יכולים להשיג כבר בעצמם‪,‬‬ ‫בכוח שטמון בתוכם‪.‬‬ ‫מה שמוביל אותנו לרעיון הכללי יותר‪ -‬כאשר דורותי חוזרת הביתה היא מיד‬ ‫מחייה את הבית באותו "מגע‪-‬קסם" בדיוק‪ .‬היא לא צריכה להיות יפה‪ ,‬חכמה‬ ‫או מצחיקה היא פשוט צריכה להיות שם‪ .‬בעצם חזרתה היא כבר לא מובנת‬ ‫מאליה )חשבו שהיא מתה בסופה( וזה מגע החיים שדודה ודודתה היו זקוקים‬ ‫לו‪ .‬ולאחר שנתנה להם חיים‪ -‬הם דואגים לכל השאר‪.‬‬


‫כוחות החיים טמונים בנו‪ ,‬רק שלפעמים אנו זקוקים לילדה קטנה וכלבה כדי‬ ‫שיזכירו לנו איך להשתמש בהם‪.‬‬


‫למה‬ ‫שוליית הקוסם? ?‬ ‫הברון האדום מת! פשוט התברר שלא במקרה הוא אויבו המושבע של סנופי‬ ‫במלחה"ע הראשונה‪ -‬פרצופו האמיתי נחשף כטייס גרמני פשיסטי‪ .‬ועל הגילוי‬ ‫המרעיש תודתי נתונה לאלמוני מהקורס של בני שהפנה את תשומת ליבו לכך‪.‬‬ ‫השאלה שנותרה היא מה יהיה השם החדש וזה לא פשוט בכלל שכן הברון‪,‬‬ ‫פרט לעובדה שהיה פשיסט‪ ,‬היה דמות בעלת הרבה קסם ובמידה מסוימת היה‬ ‫אפשר להזדהות איתה כשם עט של הכותב המסתורי; מה שביטל אפשרויות‬ ‫שּפְייר' ועוד בזמן‬ ‫צ' ֵ‬ ‫חתןּול 'ץֶ‬ ‫הגולַתִני' ' ֶעָ‬ ‫פצות'‪' ,‬לֶעָ ָלַ‬ ‫ק ֶעָןּ‬ ‫עץ'‪' ,‬עןּוגות מןּו ּפְ‬ ‫תֶעָל 'ץֶ‬ ‫בלַתִי ָלַ‬ ‫איכותיות כמו‪ֶ ' :‬עָןּ‬ ‫סם" עלה בגורל‪.‬‬ ‫הקסֹו 'ץֶ‬ ‫שןּוּפְלֶעָית ָלַ‬ ‫ש" וׁ‬ ‫אל תלכו שולל אחר צורתו החיצונית‪ ,‬כמו הרבה דברים זה לא החוץ אלא‬ ‫הפנים שקובע!‬ ‫את הסיפור כולם מכירים‪ :‬על נער שוליה של קוסם מוטלת המשימה לשאוב‬ ‫מים מהבאר אך הוא‪ ,‬שרצה להיות שוליה כדי להיות קוסם לא מוצא את זה‬ ‫כמקדם בתחום הקוסמים )ממש כמו "קרטה קיד" שציפה ללמוד קרטה וקיבל‬ ‫עבודות נקיון במקום( ולכן בזמן שינת הקוסם הוא מפעיל את קסמיו על‬ ‫מטאטא שישאב במקומו‪ .‬טעות נוראה מהסיבה הפשוטה שהוא לא יודע איך‬ ‫לעצור אותו ובסוף הקטע חדר הקסמים מוצף במים ומלא במאות מטאטאים‬ ‫שואבים שרק אדם אחד מסוגל לעצור‪ -‬הקוסם עצמו והוא אכן עושה זאת ללא‬ ‫הרבה מאמץ‪.‬‬ ‫אבל כמו שדיסני אמר לתסריטאיו לאחר שרכש את הזכויות ל"ספר הג'ונגל"‪:‬‬ ‫"אתם רואים את הספר הזה? אני רוצה שלא תקראו אותו!" על‪-‬מנת למצוא את‬


‫הקסם האמיתי שבדמותו של שולית הקוסם עליכם לשכוח את הסיפור המקורי‬ ‫אשר מגביל את ההזדהות והדמיון ל"סיפור"‪ ,‬סיפור אחד קטן שמתחיל ונגמר‬ ‫עליכם לנסות להתמקד ולהתחבר לאותה דמות טרגית של שוליה שלא עמדה‬ ‫בפני תשוקתה לחקות את אדונה ובכך סיכנה את חייה ואף יותר מזה‪ .‬השוליה‬ ‫מסמל את אחד הכוחות הגדולים בטבע האנושי‪ -‬הרצון להתמודד עם דברים‬ ‫גדולים ממך‪ .‬למרות שהשוליה נכשל עקב פזיזותו אנו עדיין אוהבים אותו על‬ ‫תעוזתו ואפילו סיום הסצנה בפנטסיה משאירה חיוך; הקוסם חובט במיקי‬ ‫במטאטא במעין צ'פחה ידידותית של‪" :‬יללה! למדת ת'לקח! טוס לחדר שלך!"‬ ‫איך אפשר לעמוד בפני החיוך של מיקי שבסך‪-‬הכל מה שהוא רצה זה "להיות‬ ‫כמוך"?! כמונו‪ ,‬שולית הקוסם מתמודד עם דברים גדולים ממנו‪ ,‬מרתקים‬ ‫וקוסמים ומפשל לפעמים גם אנחנו לפעמים מוצאים איזה אור גדול אבל‬ ‫מאבדים אותו כאשר אנו מנסים להיות כמותו בטרם עת‪ .‬כל מי שמכיר את‬ ‫התחושה יכול עכשיו להבין מיהו באמת שולית הקוסם‪ -‬זה לא מיקי מאוס‪ .‬זה‬ ‫כל מי שאי‪-‬פעם ניסה להידבק בדבר גדול ממנו‪.‬‬ ‫אפשר להשוות את מה שעובר על השוליה גם למצוות שימוש ת"ח‪ .‬לכאורה‬ ‫צצה השאלה מה הקשר בין ללמוד מהם ללדאוג להם לסנדביצ'ים וזה בדיוק‬ ‫הרעיון‪ ,‬תתאפק! נקודת החיבור מתחילה בלשמש אותו זהו החיבור האמיתי‪.‬‬ ‫שימו לב שלא שולית הקוסם הוא שמשובץ בלוגו אלא המטאטא וזה פשוט‬ ‫מאותה סיבה בדיוק‪ :‬מיקי מאוס מעלה אסוסיאציות מסוימות מאוד! ואם רואים‬ ‫אותו בגולת הכותרת אי אפשר להמריא בדמיון עצמאי לעומת זאת המטאטא‬ ‫הוא שולי יותר ובכך‪ ,‬פחות מחייב ופחות מוגדר‪ ,‬ועם זאת הוא שולית הקוסם‬ ‫באותה מידה‪.‬‬ ‫למעשה ישנה סצינה מקבילה בתוכנה ב"מלך האריות"‪ :‬סימבה רצה להיות‬ ‫אמיץ כמו מופסה אביו ומשום כך הוא סיבך את עצמו יחד עם נלה בקרב עם‬ ‫הצבועים שיכל להסתיים במוות אילולי היה מופסה מגיע ברגע האחרון ממש‬ ‫כמו הקוסם ופותר את העסק בשניות‪ .‬כמו השוליה גם סימבה מבין שצרותיו‬


‫לא הסתימו ועכשיו עליו להתמודד עם מושיעו וגם הוא בשיחה אישית עם‬ ‫מופסה אומר לו‪" :‬רציתי להיות אמיץ כמוך!" וסצנה זאת גם מסתיימת במשחק‬ ‫שמח על הדשא של הסוונה ושוב‪ -‬משום שאי אפשר לכעוס על אלו הקטנים עם‬ ‫השאיפות הגדולות שלעיתים טועים במימוש דרכם‪ .‬מעניין שב"פנטסיה" שנוצר‬ ‫‪ 55‬שנה לפני "מלך האריות" ללא שימוש באף מילה הצליחו להעביר את אותו‬ ‫הרעיון שבשבילו נאלצו ב"מלך האריות" להשתמש בשחנ"ש של אב‪-‬בן‪.‬‬ ‫התמעטות הדורות‪.‬‬


‫בצלם‬

‫"הגיבן מנוטרדאם" הוא אחד הסרטים הטובים ביותר שאי‪-‬פעם יצאו מאולפני‬ ‫דיסני‪ .‬בעצם‪ ,‬אי‪-‬פעם בכלל‪ .‬הסרט הזה כולל בתוכו כמה מהדמויות המורכבות‬ ‫ביותר יחד עם כמה מהסצנות החזקות והמרגשות ביותר‪ .‬האמת היא‬ ‫שכשבחרתי את הכותרת לא תיארתי לעצמי עד כמה היא באמת מתארת את‬ ‫הסרט‪ .‬המילה "בצלם" למעשה עוטפת את הסרט לאורך כל סוגיותיו ותכניו‪.‬��� ‫אך לא רציתי לדבר על כל הרעיונות בסרט ואף לא על הסרט עצמו אלא על‬ ‫נקודה קטנה אך מרתקת‪ -‬דוגמא חיה כיצד מוטיב מסויים מצליח להשתלב‬ ‫לאורך סרט ולהאיר אותו באורו המיוחד‪ .‬המוטיב שאני בחרתי הוא קצת‬ ‫בעייתי אך נראה נכון והוא‪ :‬ארכיטקטורת הנוטרדאם‪ .‬נראה מוזר בתור‬ ‫"מוטיב"; אך "מוטיב" הוא רעיון חוזר‪ ,‬ובמקרה הזה מערכת מושגים דרכה‬ ‫הסרט כולו משתקף‪.‬‬ ‫יש להבין שהקתדרלה‪ ,‬מעבר לסיפורים שנרקמו אודותיה‪ ,‬היא אגדה בפני‬ ‫עצמה אודות לעיצובה הגותי וההשקעה העצומה שהושקעה בבנייתה‪ .‬העיצוב‬ ‫הגותי הכולל‪ ,‬בין השאר‪ :‬עיטורים רבים‪ ,‬פסלים ומגדלים גבוהים‪ ,‬נועד לעורר‬ ‫אימה‪ .‬פסלי הגרגולים המפורסמים נועדו להטיל על האנשים הפשוטים את‬ ‫אימת הכנסייה‪) .‬כמה ידידותי הוא האל( הסגנון הגותי ליווה מאז ומעולם‬


‫דמויות מסוגו של קוואזימודו‪ .‬דמויות כמו פנטום האופרה‪ ,‬החיה מ"היפה‬ ‫והחיה" ובטמן )שעירו נקראת "גוטהם סיטי"( במילים אחרות ‪ -‬הנוטרדאם‬ ‫עצמה‪ ,‬על גורגוליה‪ ,‬היא דמות בסרט! יתר על כן ‪ -‬כפי שהרבה פעמים‬ ‫מצורפת לדמות ראשית דמות שולית שמדגישה אותה אפשר לומר שהנוטרדאם‬ ‫היא יותר מביתו של קוואזי‪ ,‬היא דמותו המשנית‪ .‬הביטו איך הוא מלטף את‬ ‫האבנים כאשר הוא מסביר לאזמרלדה שלשם הוא שייך‪ .‬ממש כמו שהפנטום חי‬ ‫את בית האופרה כחלק ממנו בעצמה רגשית בלתי‪-‬מוסברת‪ .‬המשיכה של אדם‬ ‫דחוי )‪ (OUTCAST‬לחפצים הינה מוטיב שמסביר גם את חיותם של החפצים‬ ‫ב"היפה והחיה" )אמנם אפשר להסתכל עליהם כאנשים שהפכו לכלים‪ ,‬לפי‬ ‫פשוטו של הסרט‪ ,‬אבל ע"פ דפוסי הגרגולים ב"הגיבן" אנו מבינים שיש גם‬ ‫תפיסה הפוכה הרואה אותם כחפצים שהפכו אנושיים ע"י דמיון נואש‪ .‬ועיין גם‬ ‫ב"שברירים" לדבורה בארון(‪ .‬אך זו רק ההתחלה‪ .‬משום שראיית עולם‬ ‫ארכיטקטונית היא שמובילה את הסרט ע"פ מושגים של‪ :‬צורה‪ ,‬חומר אור וחום‪.‬‬ ‫נתחיל מהסוף ‪ -‬הדוגמאות‪ .‬בתחילת הסרט אנו מתוודעים לפרולו‪ ,‬השופט‪,‬‬ ‫כאדם ש"צעדיו היו מברזל כמו הפעמונים של נוטרדאם" )שיר הפתיחה( בסוף‬ ‫הסרט אנו שומעים מלווארן‪ ,‬הגרגויל הקשיש מטיחה שמו"ס בקוואזי על אי‪-‬‬ ‫נכונותו להציל את אזמרלדה‪" :‬זה בסדר‪ ,‬קוואזי‪ ,‬אנחנו רק עשויים מאבן‪.‬‬ ‫קיווינו שאולי אתה עשוי ממשהו חזק יותר‪ "...‬כמו כן הוא מושווה במהלך השיר‬ ‫בצורתו לקרואסון )והרי‪ ,‬איך אפשר שלא לאהוב אדם בצורת קרואסון?(‬ ‫וכמובן‪ -‬שמו של קוואזימודו אשר משמעותו הינה‪:‬‬

‫‪FORMED‬‬

‫‪HALF-‬שזה אומר‬

‫אדם שבניית צורתו הופסקה באמצע‪ .‬משהו כמו ‪ .HALF -BAKED‬בספר המקורי‬ ‫של ויקטור הוגו מתואר קוואזי כענק אשר פורק והורכב מחדש בצורה מעוותת‪.‬‬ ‫זהו נושא הצורה והחומר‪ .‬המילה "בצלם" מבטאת יותר מסתם "אל תביט‬ ‫בקנקן‪ "...‬אלא תפיסה בסיסית יותר וחשובה יותר‪ :‬זכותו של האדם למקלט‬ ‫משום שהוא יציר ה' בצלמו‪ .‬את זה מנסה פרולו לטשטש‪ .‬הוא טוען בתחילת‬ ‫הסרט‪ ,‬כאשר הוא מנסה להטביע את קוואזי בבאר הקפואה‪ ,‬שמדובר ב"שד‬ ‫בלתי‪-‬טהור ואני שולח אותו בחזרה לגהנום‪ ,‬לשם הוא שייך‪ ".‬המשמעות היא‬


‫פשוטה‪ :‬יצור זה‪ ,‬שאינו מעוצב כאדם‪ ,‬ע"פ תפיסתו של פרולו‪ ,‬אינו בא‬ ‫מאלוקים! הוא בא מהסטרא אחרא‪ ,‬מהצד האחר‪ ,‬מהגהנום‪ ,‬הוא לא בן אלוקים‬ ‫אלא בן השטן‪ .‬וכך הם גם הצוענים בעיניו‪" :‬הצוענייה אזמרלדה סרבה‬ ‫להתחרט‪ ...‬למען פריז‪ ,‬למען הצדק ולמען ישועתה העצמית אני שולח אותה‬ ‫להיכן שהיא שייכת!" הוא קובע על פי תפיסתו מי שייך לאיזה צד ומי מגיע‬ ‫מאיזה צד של כוחות היצירה‪ -‬אלוקים או השטן‪ .‬מי המפלצת ומי האדם‪.‬‬ ‫קוואזימודו מחייה את הפסלים בדמיונו‪ .‬הם נועדו להפחיד‪ .‬הוא הופך אותם‬ ‫לידידים‪ .‬וכשפרולו תופס אותו מדבר לפסל מתנהל הדיאלוג הבא‪:‬‬ ‫פרולו‪ :‬בוקר טוב קוואזימודו‪.‬‬ ‫קוואזי‪ :‬בוקר טוב אדוני‪...‬‬ ‫פרולו‪ :‬אל מי דברת?‬ ‫קוואזי‪ :‬אל החברים שלי‪...‬‬ ‫פרולו‪ :‬אני מבין‪ ...‬וממה החברים שלך עשויים?‬ ‫קוואזי‪ :‬מאבן‪.‬‬ ‫פרולו‪ :‬והאם אבן יכול לדבר?‬ ‫קוואזי‪ :‬לא‪ ,‬הוא לא‪.‬‬ ‫פרולו‪ :‬נכון מאוד! אתה בחור חכם!‬ ‫זה גם מסביר את כשרונו של קוואזימודו ‪ -‬הוא אמן פסל‪ .‬למה? כי הוא לוקח‬ ‫עץ ויוצר ממנו דמות‪ .‬כאילו מחקה את מעשיו של הבורא; רק שהפעם הוא‬ ‫עושה זאת בדייקנות‪ .‬כך שלא יצאו לו אנשים שצלמם הופסק באמצע‪ .‬האור‬ ‫והחום מבטאים את הסתירה הגדולה בין יחסו של קוואזי ופרולו לאנשים‬ ‫סביבם ולאהבה‪ .‬בעוד קוואזי חי בחושך ומוסתר ‪ -‬למעשה‪ ,‬פרולו הוא זה‬ ‫שסגר עצמו בפני העולם‪ .‬הצוענים הם "שליחי השטן"‪ ,‬אנשי הרחוב הינם‬ ‫"פשוטים ועלובים" ואפילו אנשי המשמר הם רק כלים לרדנותו‪ .‬את תפיסת‬ ‫עולמו הקרה והחשוכה הוא מנסה להעביר לקוואזי‪ .‬כך שהוא מטיל על כל‬ ‫העולם את כוחות הרוע ועליו את כוחות הטוב‪ .‬אך זה נשבר! וזה עניין גדול! לא‬ ‫רק שהטוב נמצא גם בחוץ אלא ה"רע" נמצא גם בפנים! וכאן נשברות החומות‬


‫שהופכות אותו למבולבל‪ -‬הוא ‪ ,‬הטוב‪ ,‬פתאום נמשך לאזמרלדה‪ ,‬כפי שמתבהר‬ ‫בשיר‪" :‬אש הגהנום"‪ .‬הוא לא מבין איך יציר ה' טהור כמותו קיבל לתוכו יצר‬ ‫"רע" כזה‪ .‬וביאושו הוא זועק לשמיים ותובע הסבר?‬

‫בתמימות של ילד‬

‫ובתפיסה מעוותת של מפלצת‪" :‬אמרי לי מריה! למה אני רואה אותה רוקדת?‬ ‫למה עיניה שורטות את נשמתי?" וכאן החום‪ -‬ישנם שני שירים בגיבן רצופים‬ ‫)דבר נדיר אצל דיסני( אך הקשיבו לשמות השירים‪" :‬אור גן‪-‬עדן" ו"אש‬ ‫הגהנום"!‬ ‫שני השירים עוסקים באהבה לאזמרלדה ‪ -‬לקוואזי‪ -‬זהו אור גן עדן‪ .‬לפרולו זהו‬ ‫אש הגהנום‪ .‬האפקט הוא אותו אפקט‪ .‬המקור שונה ‪ -‬אור הוא אור הוא אור!‬ ‫הוא זך! הוא מה שהוא עצמו‪ .‬אבל אור מאש הוא חיצוני! הוא בא ממקור זר‪,‬‬ ‫קטלני ושורף‪ .‬המכלה את נשמתו המיוסרת של פרולו ומעבירה אותו על דעתו!‬ ‫לא הכל נכתב פה בעיקר לא על כל רעיונות הסרט‪ ,‬הקונפליקטים והיחסים‬ ‫הסימבולייפם והלא‪-‬סימבוליים בין הדמויות‪.‬‬ ‫לסיום‪ -‬הסרט עוסק ביצירת האל את האדם‪ .‬ולכן זוית ראייתו של ארכיטקט‬ ‫מתאימה! ה' הוא ארכיטקט‪ ,‬הוא האמן יוצר האדם‪ .‬ובעזרת מושגי יצירה אלה‬ ‫אנו בוחנים מצבים‪ ,‬דמויות ותהליכים שבנויים מעץ‪ ,‬ברזל ואבן‪ .‬המילה "עשוי"‬ ‫)"‪ ("MAKE‬חוזרת הרבה מאוד בסרט‪ ,‬כאומרת‪" :‬מי יקבע את החומר ממנו עשוי‬ ‫צלם האדם?" כמו בחידתו הבסיסית של קלופין שמבטאת את חידת האדם‪:‬‬ ‫ממה עשויה מפלצת וממה עשוי אדם?‬ ‫שרים הפעמונים של נוטר‪-‬דאם!‬


‫נשמתו של האחד‬ ‫מעוותת‬ ‫כגופו של השני‬ ‫בגליון שעסק ב"ג'יימס והאפרסק הענק" התייחסתי למוטיב העוסק בכניסה‬ ‫ויציאה‪ .‬אותו מוטיב שמבטא תהליך אנושי במהלכו אדם נכנס למצב מסויים‪,‬‬ ‫לרוב של חממה‪ ,‬שלאחריו הדמות יוצאת במצב חדש לפיו היא חופשית ובוגרת‬ ‫יותר‪ .‬מוטיב זה מסביר את השינוי שחל על שלגיה )אחרת‪ ,‬איך היא התחתנה‬ ‫בגיל ‪ (?7‬פינוקיו )הוא עבר את זה פעמיים – פעם אחת בתוך הלוייתן ואחת‬ ‫במותו הקליני‪ ,‬בגרסת דיסני( גם יונה הנביא )ששינה דעתו לאחר שהייה במעי‬ ‫הלויתן( וג'יימס )ששהה זמן רב בתוך האפרסק ולבסוף יצא ממנו חופשי‬ ‫ומאושר( ומעל כולם – עם ישראל )בזמן קריעת ים סוף והשהייה במדבר‬ ‫כשאוכל מסופק להם מהשמיים וכל השאר(‪ .‬את שלב השהייה ב'חממה'‬ ‫הגדרתי כ"גולם"‪ ,‬שכן לפניו הדמות היא ראשונית‪ ,‬מכוערת ומושפלת‪ -‬זחל;‬ ‫ולאחריו היא חופשית ממש כמו פרפר‪ .‬לרוב תהליך זה נעשה דרך מים‪ ,‬טבילה‪-‬‬ ‫כניסה למים ויציאה כאדם חדש‪.‬‬ ‫הזכרתי את עם ישראל‪" .‬מי השילוח" מתאר שלושה שלבים בעשיית רצון ה'‪:‬‬ ‫השלב שלפני‪ ,‬שלב של עבדות חיצונית לאדם‪ .‬לאחריו השלב של "ספירת‬ ‫העומר" במהלכו האדם כולא עצמו ב‪ -‬ד' אמות של הלכה והשלב האחרון של‬ ‫"מתן תורה" )שבמשל למהלך הפיזי של ישראל זה דווקא בא לידי ביטוי בכניסה‬


‫לארץ( בו הוא יוצא החוצה‪ ,‬חופשי ומוכן לעבודת ה' בדרכו הייחודית שלו‪.‬‬ ‫פחות או יותר‪ .‬שלב זה מקביל בצורה מדויקת לתהליך הפרפר‪ .‬שוב‪ -‬קלט‪,‬‬ ‫עיבוד ופלט‪.‬‬ ‫במאמר הקודם שעסק ב"גיבן מנוטרדאם" הסברתי את פירוש שמו של‬ ‫קוואזימודו כך‪" :‬אדם שתהליך גיבוש צורתו הופסק באמצע"‪ .‬מאוחר‬ ‫יותר התגלה דבר נפלא! בפירוש המילה "גולמי" בתהילים קלט‬ ‫מסביר ה"מצודת דוד"‪" :‬בעוד הייתי גולם‪ ..‬ועדיין לא נשלמה צורתי"‬ ‫אתם קולטים מה זה אומר? כפשוטו‪ "HALF-FORMED" -‬משמעותו‬ ‫גולם!!! הגיבן מנוטרדאם הוא בבחינת גולם!‬ ‫עכשיו נוכל להסתכל בקירוב על משמעות היצור הקרוי "גולם"‪.‬‬ ‫לפי המדרש‪ ,‬האדם הראשון‪ ,‬ביום השישי‪ ,‬הראשון לחייו‪,‬‬ ‫"בשעה הראשונה נאסף עפרו‪ .‬בשעה השניה נעשה גולם‪ "..‬גם פה‬ ‫אנו רואים נקודה חשובה לפיה המצב של הגולם הוא אחד השלבים‬ ‫החיוניים בהתפתחות האדם! אך פה אנו עוסקים במשמעות "גולם"‬ ‫כשלב שהוא חלק בתהליך‪ .‬אך דמיינו לכם מה היה קורה אם‬ ‫מבחינה פיסית כאן היה מסתיים התהליך? אם לא הייתה‬ ‫"נשלמה צורתו"‪ .‬היינו מקבלים חצי אדם חצי דומם‪.‬היינו מקבלים‬ ‫מוטציה ששמה קוואזימודו‪.‬‬ ‫רק רגע‪ .‬מבחינה פיזית זה נכון אך אנו יודעים שקוואזימודו אינו תקוע במצב‬ ‫הגולמי מבחינה נפשית ובטח שלא כך בתפיסה הדתית שלו‪ .‬אז מה קרה פה?‬ ‫איפה הפן הזה בא לידי ביטוי? את הפתרון לשאלה נקבל בעזרת ציטוט מהספר‬ ‫המקורי של ויקטור הוגו‪ .‬כאשר השופט קלוד פרולו וקוואזימודו היו מהלכים זה‬ ‫לצד זה ברחוב היה אחד מתושבי פריז מעיר‪" :‬כך הם הולכים‪ ..‬נשמתו של זה‬ ‫מעוותת כגופו של זה!" וכאן נקודת החיבור! גופו של קוואזימודו הוא שיקוף‬ ‫של נשמתו של פרולו! הביטו כיצד זה מאיר מחדש את הסרט‪ -‬מי באמת כלוא‬ ‫במגדל אפל של הכנסייה? מי באמת לא יכול להשתלב ולחיות עם ההמונים? מי‬


‫המפלצת ומי האדם? פרולו הוא המפלצת אך משום ש"הוא רואה שחיתות בכל‬ ‫מקום חוץ מבתוכו"‪ ,‬כמאמר השיר‪ ,‬אז אין הוא מתייחס לנשמתו ישירות‪ ,‬אלא‬ ‫באמצעות שיקוף שלה‪ ,‬גופו המעוות של קוואזימודו‪ ,‬אותו הוא מדכא‪ ,‬כולא‬ ‫ושומר הרחק מאנשים אחרים בטענה שהם אינם יודעים לקבל אותו‪ .‬ואנו‬ ‫יודעים מי באמת אינו מסוגל להכיר בגופו שחל קוואזימודו כצלם אלוקים‪ .‬אם‬ ‫כך‪ ,‬ובאמת גופו המעוות של קוואזימודו משקף את נפשו המעוותת של פרולו‪,‬‬ ‫יהיה זה מדוייק לומר שנפשו של פרולו הופסקה ונכלאה ע"י פרולו עצמו בזמן‬ ‫יצירתה‪ .‬ולכן היא נשארה גולם‪ .‬תארו לכם מה היה קורה אם פינוקיו היה נשאר‬ ‫בבטן הלויתן‪ ,‬כיפה אדומה בבטן הזאב‪ ,‬היפהפיה הנרדמת בתרדמת‪ ,‬ג'יימס‬ ‫באפרסק‪ ,‬ומעל הכל‪ -‬בני ישראל במדבר‪ .‬איזה משמעות עצומה תהיה לזה;‬ ‫איזה עיוות רוחני זה עושה?! נחזור עתה לתהליך שמתואר ע"פ "מי השילוח"‪.‬‬ ‫המצב הגולמי יהיה להשאר במצב של ד' אמות של הלכה ללא מחשבה יוצרת‬ ‫כלשהיא‪ .‬ללא שחרור אמיתי של הנפש בזרימה עם רוח הקודש‪.‬‬ ‫הבנה זו גם תסביר את יחסו של פרולו למין‪ .‬לפי אנה מ"מר אל‪ ,‬כאן אנה" כל‬ ‫העולם הוא בהוויה של מין )"רק אל תנסי להגיד את זה בשיעור דת!"( משום‬ ‫שכל העולם פועל על קבלה‪ ,‬נתינה ויצירת דבר חדש‪ .‬הויית המין אינה מוכרת‬ ‫לגולם‪ .‬הגולם הוא שעה לפני ש"נמתחו אבריו" ושעתיים לפני ש"נזרקה בו‬ ‫נשמה"‪ .‬הגולם אינו יודע לקבל‪ ,‬לתת וליצור‪ .‬הוא אינו חופשי להטביע חותמו‬ ‫בעולם הוא נשלט‪ .‬ולכן פרולו לא מסוגל לקבל את משיכתו לאזמרלדה‪ .‬זה‬ ‫קונפליקט סמלי ביותר‪ .‬אי היכולת של פרולו ליצור לעומת יצירתו התמידית‬ ‫של קוואזי‪ .‬אכן‪ ,‬מדובר בנפש מעוותת מאוד‪.‬‬ ‫לסיום‪ -‬הערה אחרונה‪ .‬לפני שנתיים‪ -‬שלוש פורסמו הזוכים בתחרות השנתית‬ ‫בנושא הסיפור הקצר של "הארץ"‪ .‬במקום השני זכה סיפור שתאר מחדש את‬ ‫סיפור "הגולם מפראג"‪ .‬מה היה חדש? בסוף הסיפור‪ ,‬המהר"ל מגיע להסדר עם‬ ‫השלטון להפסקת הפרעות ביהודים ואז באים אליו בדרישה לשתק את פעולתו‬ ‫של הגולם‪ .‬אך המהר"ל‪ ,‬משום שאין הוא מסוגל לבטל את יצירתו‪ ,‬שוקד כל‬


‫אותו הלילה בעיצובו מחדש של הגולם‪ ,‬כך שייראה כאדם‪ ,‬ולפנות בוקר הוא‬ ‫משלח אותו לחופשי‪ ,‬הרחק ככל שאפשר‪ .‬ועכשיו ניתן להבין שמה שעשה‬ ‫המהר"ל אותו לילה אינו רק סיום יפה לסיפור אלא סגירת מעגל‪ -‬שמסמלת את‬ ‫השלמתו הפיזית והרוחנית של האדם‪ .‬הפיזית‪ -‬משום שהגולם דומה עתה‬ ‫לאדם‪ .‬ומבחינה רוחנית‪ ,‬השלמת התהליך הדתי‪ ,‬לא להיות כפוף למרות וכלוא‬ ‫בעליית הגג של בית הכנסת )!( אלא להיות חופשי אצל הגולם; ולעבוד את ה'‬ ‫בדרכו שלו‪ ,‬אצל האדם‪ .‬אותו דבר שפרולו לא ידע לעשות‪ .‬מפלצת‪.‬‬


‫"ואהי להם למשל"‬ ‫) תהילים סט(‬

‫ראשית‪ ,‬רציתי להודות ליוני דוד ולרב רבלין )שאני לא ממש מכיר( על‬ ‫המקורות‪.‬‬ ‫תודה‪.‬‬ ‫הרבה פעמים‪ ,‬הרבה מאוד פעמים‪ ,‬קורה‪ ,‬שאנו מוצאים תבניות של סיפור‬ ‫ומוטיבים המוכרים מאגדות‪-‬עם עתיקות‪ ,‬בסיפורי התנ"ך ובמדרשי חז"ל‪ .‬ואז‬ ‫יש כל מיני תגובות‪ :‬יש שאוטמים את אזניהם ויש שצוהלים כי התנ"ך אינו‬ ‫מקורי ועוד כל מיני דברים מוזרים כאלה‪ .‬אבל בכל זאת – אי אפשר להתעלם‬ ‫מזה ואולי בהזדמנות אני לא אתעלם מזה‪ .‬בהזדמנות אחרת‪.‬‬ ‫הפעם אני רוצה לדון במקרה ספציפי של דמיון מדהים בין שתי דמויות‬ ‫מוכרות‪ :‬דוד המלך וסינדרלה‪.‬‬ ‫ההשוואות אמנם ינועו בין גרסאות שונות של הסיפור )ביניהן הגרסה המונפשת‬ ‫של דיסני(‪ ,‬אבל הכל בבחינת אותו סיפור‪ ,‬אותה תבנית עם שימוש באותם‬ ‫מוטיבים‪ ,‬פחות או יותר‪.‬‬ ‫הכל מתחיל בכפר קטן‪ ...‬שמואל נשלח עם שמן המשחה למשוח את אחד מבני‬ ‫ישי אבל הוא לא יודע איזה מהם‪ .‬ומוזר מאוד‪ ...‬ישי מציג בפניו את בניו אבל‬ ‫לא את כל בניו‪ .‬אתם מבינים? אחד הבנים שלו הולך להיות מלך)!( וישי מחליט‬ ‫שזה בטח לא דוד אז אין טעם בכלל להביא אותו‪ .‬וגם אם תאמרו שזו טעות‬ ‫תמימה– איך תסבירו את האיום של שמואל שבא בתגובה שאומר‪" :‬כי לא נסוב‬ ‫עד בואו פה!" אם היה מדובר באי‪-‬הבנה אז למה לצעוק?‬


‫ובכן‪ ...‬כבר כאן‪ ,‬בפשט הפסוקים‪ ,‬מתחיל הדמיון‪ .‬כידוע לכולם‪ ,‬לא הנסיך ]ה'[‬ ‫נדד עם הנעל ]שמן‪ -‬המשחה[ במרחבי הממלכה כדי למדוד אותה על רגלי בנות‬ ‫הממלכה ]בני ישי[ אלא השליח שלו ]שמואל[‪ .‬וכשהשליח מגיע אל בית סנדרלה‬ ‫מובן שהיא לא מובאת בפניו‪ ,‬להפך! היא ננעלת במטבח או בעליית הגג או‬ ‫במקרה של דוד – נשלחה לרעות צאן‪ .‬ואז השליח מודד את הנעל על רגלי‬ ‫אחותיה החורגות של סנדרלה ו‪" ...‬לא בחר ה' באלה" ואז מגיעה שאלה חשודה‬ ‫מאוד שבסרט של דיסני מופיעה במילים אלה ממש‪" :‬התמו הנערים?" מה זאת‬ ‫אומרת? למה שיצוץ פתאום עוד ילד? רק רגע‪ ...‬כן‪ ,‬יש עוד ילד אבל ודאי לא‬ ‫בו מדובר! "עוד שאר הקטן והנה רועה בצאן‪ ".‬אבל התירוצים לא עוזרים!‬ ‫מהסיבה הפשוטה‪" :‬אל תבט אל מראהו ואל גובה קומתו כי מאסתיהו כי לא‬ ‫אשר יראה האדם כי האדם יראה לעיניים וה' יראה ללבב" או במילים של היפה‬ ‫והחיה‪" :‬היופי נמצא בפנים!" ואכן מתגלה שהוא‪/‬היא נועד‪/‬ה להיות מלך‪/‬ה‪ ,‬על‪-‬‬ ‫אף הלבוש המרופט‪.‬‬ ‫בסדר‪ ,‬עד כאן הפסוקים‪ .‬נשארה בעיה מרכזית אחת – סינדרלה לא הובאה‬ ‫בפני השליח כי היא בת‪-‬חורגת‪ ,‬כי אחיותיה ואמה מרשעות ולפי דיסני בגלל‬ ‫שהאמא ידעה)!( שסינדרלה היא הנערה המבוקשת‪ .‬אבל מה עם דוד? האם‬ ‫אביו ואחיו רשעים? האם אביו ידע שדווקא הוא המוכתר? והשאלה הגדולה ‪-‬‬ ‫האם הוא בן חורג?‬ ‫ובכן‪ ,‬עכשיו לא נלך בשלבים‪ .‬אני פשוט אפרוש בפניכם את קורות החיים של‬ ‫דוד לפי המדרשים ואתם תאלצו לסמוך עליי )הא! הא! הא!(‪ .‬והסיפור הוא‬ ‫כזה‪...‬‬ ‫בועז‪ ,‬אבי סבו של דוד היה ראש הסנהדרין והוא פסק שלמואביה מותר לבוא‬ ‫בקהל ה' ולכן הוא נשא לאשה את רות )מאזעל טויב!( עברו השנים ונולד לו נכד‬ ‫ושמו ישי בן עובד‪ .‬לישי נולדו ‪ 7‬בנים מאשתו ופתאום החלו לדבר על‬ ‫האפשרות שפסיקתו של בועז הייתה שגויה‪ .‬ישי היה צדיק גדול והחליט לפרוש‬ ‫מאישתו ‪ 3‬שנים! ואז הוא החליט להביא בן מהשפחה שלו כך שזה אמור לצאת‬ ‫בסדר מכל הבחינות‪ .‬אבל שפחתו התחלפה עם גבירתה כך שיום אחד הוא‬


‫מגלה שאישתו‪ ,‬שעליה לא בא שלוש שנים‪ ,‬בהריון! ולא סתם אלא שנולד בן‬ ‫אדמוני וכולם היו בטוחים במאה אחוז שהיא בגדה ושדוד‪ ,‬חו"ח‪ ,‬ממזר! כפי‬ ‫שדוד עצמו אומר בתהילים סט‪" :‬מוזר הייתי לאחי ונוכרי לבני אימי!" מה יוצא‬ ‫לנו מזה? דוד בן חורג! ואחיו מתנכלים לו! וגם אביו והוא נעשה למשרת בבית‬ ‫של עצמו! ממש כפי שנאמר לנו על סנדרלה בפתיחת הסרט!‬ ‫ישנם הרבה סרטים של דסני שעוסקים ב"התגשמות חלומות"‪ .‬אפילו הניגון‬ ‫הקצר שנשמע כשמוצג הלוגו של דיסני הוא קטע משיר של פינוקיו שאומר‪" :‬אם‬ ‫תביע משאלה אלי כוכב – היא תתגשם" מה שאומר בעצם‪" :‬זה המוטו שלנו!"‬ ‫והסרט שהכי הרבה עוסק בחלומות ואגדות שמתגשמות הוא‪ ...‬סנדרלה‪.‬‬ ‫סנדרלה הייתה פנטזיונרית‪ .‬מהרגע הראשון של הסרט היא מדברת על זה‬ ‫שאסור להפריע לאדם לחלום ושאם אדם חולם חלום הרבה פעמים ומאמין בו‬ ‫באמת – בסוף החלום יתגשם!‬ ‫בסרט – מילוי המשאלות שלה נעשה ע"י הסנדקית )‪ (FAIRY GODMOTHER‬וגם‬ ‫בהרבה מאוד גרסאות הקסם קשור איכשהו לאמה הביולוגית של סנדרלה‬ ‫שנפטרה‪ .‬הודות לה התקווה בליבה של סנדרלה חיה ונושמת עד שהיא‬ ‫מתגשמת‪ .‬ואם נחשוב על זה‪ ,‬גם אימו של דוד ודאי הייתה מקור החלומות שלו!‬ ‫דמיינו לכם ילד שאחיו טוענים שהוא ממזר ושאימו בוגדת והוא מושפל ובמשך‬ ‫כל הזמן הזה אימו אומרת לו שהוא בן לאביו בדיוק כמו אחיו! היא בהחלט מי‬ ‫שמחייה בו את התקווה! שיום אחד כולם ידעו שהוא בן לאביו ואימו לא בגדה‪.‬‬ ‫ובאמת לאחר ההמלכה לא רק שהסתבר שהוא המלך אלא גם הסתבר שהוא בנו‬ ‫החוקי של אביו כמו שכתוב בפרק הבא ישר אחרי ההכתרה‪" :‬ודוד בן איש‬ ‫אפרתי הזה מבית לחם יהודה ושמו ישי ולו שמונה בנים!" שזה ממש בבחינת‬ ‫‪! HAPPY END‬‬ ‫עוד חולם שהושפל ע"י אחיו הוא יוסף! ויש מדרש שטוען שדוד טען למלכות‬ ‫וישי שזכר את מעשה יוסף השפיל את יוסף כדי שלא יקנאו בו אחיו‪ .‬ממש כמו‬ ‫האחיות של סנדרלה שמנסות בכוח לגרום לה לאבד תקווה‪ ,‬להפסיק לחלום‪.‬‬


‫בתהילים דוד טוען‪" :‬ואתנה לבושי שק ואהי להם למשל" מכאן אנו יכולים‬ ‫ללמוד דבר עצום! מה זה אומר להיות למישהו ל"משל"? זה אומר שהוא לועג לך‬ ‫ע"י הפיכתך או הפיכת הטענות שלך למשל מוקצן שיותר קל ללעוג לו‪ .‬כלומר –‬ ‫אם לדוד היו חלומות על שויון בין אחיו ואולי אף על מועדו למלוכה ‪,‬לפי כמה‬ ‫מדרשים‪ ,‬אז אחיו‪ ,‬כדי ללעוג לו‪ ,‬המציאו עליו סיפור‪ .‬סיפור על נערה שדוכאה‬ ‫על ידי אחותיה החורגות והיא כל הזמן חלמה על מלוכה ועל בעל אוהב וראו זה‬ ‫פלא! היא התחתנה עם הנסיך! ולסיפור הזה הם קראו על סמך תחילת הפסוק‪:‬‬ ‫"ואתנה לבושי שק" ילד השק‪ ...‬ילד לכלוך‪ ...‬סנדרלה )סינדר=אפר(‪ .‬ומה‬ ‫שבאמת מדהים זה שבסרט יש סצנה שמבטאת רעיון כזה בדיוק! המלך רוצה‬ ‫שבנו יינשא אך הנסיך לא מביע עניין באף אחת לכן המלך מארגן נשף במהלכו‬ ‫היועץ שלו הופך אותו למשל‪" :‬אדוני המלך כך נראה לך המצב‪ ...‬הנסיך מחווה‬ ‫קידה עמוקה‪ ,‬הוא מזדקף ולפתע הוא רואה אותה! שם היא ניצבת! נערת‬ ‫חלומותיו! מי היא ומאין הגיעה אין הוא יודע וגם לא אכפת לו אך ליבו אומר לו‬ ‫שזו‪ ...‬זו נועדה להיות כלתו‪ ...‬הא הא הא זה סיפור אגדה יפה אדוני אך‬ ‫במציאות‪ ...‬לא ולא! הדבר נועד לכשלון!" אבל! היועץ לא שם לב שבזמן שהוא‬ ‫סיפר את המשל הנלעג כל מה שהוא סיפר אכן התרחש במציאות מתחת לאפו‬ ‫כפי שאומר המלך‪" :‬כשלון‪ ,‬הא?! הסתכל לשם קטן אמונה שכמוך!" ממש כמו‬ ‫אחיו של דוד‪ ...‬בזמן שהם לעגו לדוד וסיפרו עליו סיפורים האגדה הפנטזיונרית‬ ‫שלהם התגשמה במציאות מתחת לאפם! החלום שדוד טיפח במשך שנים‬ ‫התגשם כי הוא האמין במה שאימו אמרה לו‪ ,‬הוא שמר את החלום‪ ,‬כמו יוסף‪,‬‬ ‫והחלום הפך מציאות‪ .‬והם‪ ...‬הם יצרו את אחד הסיפורים הקלסיים שאי פעם‬ ‫נוצרו‪.‬‬ ‫האמת היא שלא ממש אכפת לי אם תקבלו את ההשוואה או שלא )אע"פ שלי‬ ‫כמעט ואין ספק לגבי רובה( הנקודה החשובה היא שאסור לפחד מהשוואות‬ ‫ואולי הסיפורים יכולים להאיר אחד על השני‪ .‬ואם תרצו תוכלו לראות זאת כך ‪-‬‬ ‫מה שהוא בבחינת סיפור אגדה יפה אצל הגויים מתגשם באמת אצלינו‪.‬‬


‫במציאות‪ .‬ו"לא משנה כמה דואב ליבך‪ ,‬אם תמשיך להאמין‪ ,‬החלום שאתה‬ ‫חולם יתגשם‪ ".‬והם חיים באושר ועושר עד עצם היום הזה‪.‬‬


‫בבואת השטן‬ ‫סיפור "רע"‬ ‫עוץ‪-‬לי‪-‬גוץ‪-‬לי )או "רמפלטילצקין" במקור‬ ‫הגרמני( הוא אחד הסיפורים המוזרים‬ ‫ביותר שאי פעם חדרו לקלסיקה‪ .‬אבל‬ ‫בעזרת כמה ניתוחים והשוואות נוכל להגיע‬ ‫לכמה רעיונות די נחמדים‪ .‬אולי‪.‬‬ ‫למה מוזר?‬

‫כמה סיפורי‪-‬ילדים אתם‬

‫מכירים בהם כל הדמויות רעות? הסיפור‬ ‫מתחיל עם טוחן שלא שילם מסים וכדי‬ ‫להציל את ראשו הוא מבטיח למלך כי ביתו‬ ‫תהפוך בשבילו קש לזהב‪ .‬אחלה אבא‬ ‫שבעולם‪ .‬המלך עצמו גם מתגלה כמפלצת‬ ‫– לקחת נערה תמימה ולאיים עליה במשך ‪ 3‬לילות שאם היא לא תהפוך‪ ,‬עד‬ ‫הבוקר‪ ,‬את כל הקש‪ ,‬בחדר בו היא כלואה‪ ,‬לזהב – היא תומת‪ .‬לא פחות ולא‬ ‫יותר‪ .‬השדון עוץ‪-‬לי' נראה כיצור די נחמד בחלקו הראשון שלך הסיפור – הוא‬ ‫מוכן לעזור לנערה מסכנה‪ ,‬אבל תמורת תשלום‪ ,‬דבר חשוד בפני עצמו‪ .‬ובחלק‬ ‫השני הוא מתגלה כחוטף תינוקות ולמעשה הוא כבר "הרע" של הסיפור! בזמן‬ ‫שאותו מלך רצחני‪ ,‬צמא דם ותאב מסים נעלם מהתמונה וכמובן שלא בא על‬ ‫ענשו‪ ,‬להפך! הוא התחתן עם בת‪ -‬טוחן יפהפיה וחי בעושר ואושר עד‪ ...‬ומה‬ ‫איתה? האם היא טובה? במה היא יותר טובה מאביה‪ ,‬אם היא מקריבה את‬ ‫בנה על‪-‬מנת להציל את נפשה ולאחר מכן מתחמקת מקיום הסכמים וצוהלת‬ ‫למראה מותו של מושיעה מהעבר הלא רחוק ומעל הכל – איזה אישה טובה‬ ‫תתחתן עם מפלצת? לא זכור לי עוד סיפור כזה בו הטוב הופך לרע הרע נראה‬


‫כטוב ובסופו של דבר כל אחת מהדמויות נושאת קופת שרצים מאחורי גבה‬ ‫ובכל זאת יוצאת נשכרת‪.‬על‪-‬מנת להתמודד עם הסיפור יש להסתכל על מחזה‬ ‫גרמני אחר )ותודה לרב בני( על אדם בשם 'פאוסט'‪ .‬האיש הזה מכר את נשמתו‬ ‫לשטן תמורת "אבן‪-‬החכמים" שהופכת הכל לזהב‪ .‬בסופו של דבר פאוסט‬ ‫הצליח בדרך ערמומית לעקוף את ההסכם וכך נשאר גם עם הצלחתו האדירה‬ ‫וגם עם נשמתו‪ .‬הרב בני‪ ,‬בשיעור זרמים‪ ,‬טען שזו התפיסה הנאצית‪ :‬השטן‬ ‫שולט בעולם‪ .‬ומי ינצח? מי שימכור נשמתו לשטן ויתנער ממנה מאוחר יותר‪.‬‬ ‫ועוד הוא טען שסיפורי‪-‬העם של גרמניה באלימות שבהם‪ ,‬במיניות ‪,‬הרוע‬ ‫ועיוותי המוסר שבהם מייצגים מנטליות של עם‪ .‬אופי מסוים שכבר הכרנו אותו‬ ‫בעצמתו ובשיא כוחו לפני כ‪ 50 -‬שנה‪.‬‬ ‫בהמשך נבחן עוד מוטיבים חשובים בסיפורו של פאוסט בגרסתו הגרמנית‬ ‫ובעיבודו האמריקני‪.‬‬ ‫הסיפור עבר עוד גלגולים רבים ושונים; בעיקר בכל הנוגע למוטיב מכירת‬ ‫הנשמה לשטן‪ .‬גם לדיסני ישנם שני סרטים בהם אנו נתקלים בגיבורים‬ ‫ש"מוכרים נשמתם לשטן"‪ ,‬וככל שניטיב להתבונן בהם כך נראה כמה הם‬ ‫קשורים‪ ,‬מבחינה עלילתית ובמסרים שלהם‪ ,‬זה בזה‪ .‬הסרטים הם "הרקולס"‬ ‫ו"בת‪-‬הים הקטנה"‪.‬‬ ‫למרות שהסיפורים נראים שונים לגמרי‪ ,‬ואכן‪ ,‬המסרים שלהם פונים לשני‬ ‫כיוונים שונים‪ ,‬אפשר למצוא בהם נקודה חשובה מאוד משותפת – הרעים‪.‬‬

‫אורסולה והידס‬ ‫ישנם שני סוגי "רעים"‪ .‬יש את הרעים שהם פשוט רעים‪ .‬הם רוצים כסף‪ ,‬תהילה‬ ‫או לאכול ילדים קטנים ולרוב אלה הם הרעים המודרניים‪ ,‬אלה שמונעים ע"י‬ ‫מוטיב שלילי‪ .‬ה"רעים" הקלאסיים‪ ,‬לעומתם‪ ,‬הם "רעים" נטו‪ .‬הם לא צריכים‬ ‫להסביר למה הם רעים אלא אומרים בלב שלם‪ :‬אני שליחו של הרוע‪ .‬כפי‬ ‫שאומרת מלפסנט )מ"היפהפיה הנרדמת"(‪" :‬עכשיו תלחם איתי‪ ,‬הנסיך! ועם כל‬


‫כוחות האופל!" כיום‪ ,‬אנשים לא אוהבים להגדיר עצמם כ"רעים"‪ .‬הם יעשו‬ ‫הרבה צרות וינסו לטייח אותן מוסרית‪ ,‬ולא תמיד בהצלחה גדולה‪.‬‬ ‫אז תכירו את הדמויות הפועלות‪ ,‬שלפי דעתי‪ ,‬הן רעות אמיתיות‪:‬‬ ‫הידס‪ ,‬מ"הרקולס"‪ ,‬הוא אל השאול‪ .‬הוא "רע" מוצהר‪ .‬למרות שאין זה מדויק‬ ‫משום שיותר משהוא רע הוא קיבל תפקיד להיות אל השאול‪ .‬כלומר – יש פה‬ ‫הרבה עבודה משרדית‪ .‬הוא לא רע אלא אחראי על הרוע‪ .‬כך‪ ,‬לפחות‪ ,‬היה‬ ‫בהתחלה‪ ,‬אבל אתם יודעים איך זה שעבודה משפיעה על הבנאדם והוא נעשה‬ ‫רע כראוי לאל שאול‪.‬‬ ‫ולעומתו אורסולה‪ .‬מכשפת הים‪ .‬דבר ראשון שיהיה ברור‪" :‬מכשפה" זה רוע‬ ‫בפני עצמו; למרות שנראה לכאורה שיש לאורסולה מוטיב מניע – נקמה‬ ‫בטריטון‪ .‬אבל עלינו לזכור שני דברים‪ :‬טריטון מייצג את הטוב‪ .‬מרידה בו היא‬ ‫מרידה בטוב‪ .‬כמו‪-‬כן אורסולה רוצה לנקום את זה שהיא שולחה לגלות‪ ,‬וכל‬ ‫אחד יוכל לדמיין כאבת‪ -‬נפשו למה היא קבלה עונש כזה‪ .‬ואם זה לא מספיק‪ ,‬אז‬ ‫יש לנו ציטוט של מקור מוסמך – סבסטיאן‪.‬‬ ‫סבסטיאן‪ :‬אריאל?! לאן את הולכת? מה לך ולפושעים האלה?‬ ‫אריאל‪ :‬אני הולכת לאורסולה‪.‬‬ ‫סבסטיאן‪ :‬מכשפת הים?! אריאל! לא! היא שטן! היא מפלצת!‬ ‫אריאל‪) :‬בציניות( רוץ ספר לאבי! הוא בטח מחכה‪...‬‬ ‫הקטע היפה הוא שאפשר להתחיל להשוות את שניהם כבר מהרקע שלהם‬ ‫וממראם החיצוני‪ .‬כמו שאנחנו רואים מארץ עוץ‪ :‬כוחות הטוב והרע מקבלים‬ ‫שניהם ביטויים מקבילים‪ 2 .‬פיות טובות )הצפון והדרום( ושתי מכשפות רעות‬ ‫)המזרח והמערב(‪ .‬כך שדמות המראה של השליט העליון‪ :‬טריטון‪ ,‬מלך‪-‬הים‪,‬‬ ‫אביה של אריאל‪ ,‬ושל זיאוס‪ ,‬מלך‪-‬העולם המיתולוגי‪ ,‬אביו של הרקולס‪ ,‬הוא‬ ‫השטן‪ ,‬הידס‪ ,‬והשטנית‪ ,‬אורסולה‪ .‬לא חשבתי על כך אך זיאוס הוא אש‪ ,‬הנשק‬ ‫שלו זה הברקים‪ ,‬וגם הידס הוא אש‪ ,‬הוא עשוי מאש‪ ,‬הוא מעין גחל מהלך;‬ ‫וטריטון הוא מלך הים ואורסולה היא מכשפת הים‪ .‬כלומר‪ -‬מים ואש‪ .‬שני‬


‫כוחות שיכולים להוות מקור חיים ומוות כאחד‪ -‬השאלה היא מי שולט בהם?‬ ‫ואכן – המטרה של הרוע המוחלט לרוב היא פשוטה – לשלוט‪ ,‬בלי טעם‪ ,‬בלי‬ ‫רעיון‪ ,‬רק שלטון‪ .‬וולה‪...‬‬ ‫מעבר לכך‪ :‬הניחו את שתי הדמויות אחת ליד השניה‪ .‬את הידס ואורסולה‪ .‬הם‬ ‫נראים כמו אחים! שניהם בעלי גוון עור אפור‪-‬חיוור‪ ,‬עיניים גדולות ושקועות‪,‬‬ ‫מבנה גוף פירמידלי )מרכזי מאוד!(‪ ,‬שיער דליל‪ ,‬אפור ומתנופף )למעשה‪ ,‬אותו‬ ‫השיער בדיוק!!! שכן‪ ,‬שיערה מתנופף כי היא תת‪-‬מימית ושיערו מתנופף כי‬ ‫הוא עשוי מאש‪ .‬שוב‪ ,‬אש ומים( והכי חשוב מהכל‪ :‬הלבוש והרגליים‪ .‬למה הם‬ ‫ביחד? כי הם ביחד! הא! הא! לא! באמת! גם להידס וגם לאורסולה יש בגד‬ ‫שחור שמשתלב עם הגוף שלהם בתחתית‪ .‬להידס‪ -‬בכלל אין רגליים אלא‬ ‫רצועות עשן מתגלגלות‪ .‬ולאורסולה יש רגליים שחזותית נראות אותו דבר‪:‬‬ ‫שמונה רגלי תמנון‪ .‬שזה ממש מהותי כי כשיש לך הרבה מאוד רגליים זה ממש‬ ‫כמו שאין רגליים בכלל‪ .‬כי אתה לא "הולך" אתה "זוחל"‪ .‬הביטו על מרבה‪-‬‬ ‫רגליים‪ :‬מרוב רגליים הוא נראה כמו נחש‪ .‬שזה לא מקרי כלל! גם רגלי התמנון‬ ‫נראים כמו זחלים‪ ,‬כמו כן שיערה של מדוזה המיתולוגית ואלות הגורל של‬ ‫דיסני‪ .‬מצטער על עומס ההשוואות אבל כולן מהותיות על‪-‬מנת לצייר לנו את‬ ‫אותו הטיפוס‪ .‬הזחלים והנחשים מאוד קשורים לעולמם של הידס ואורסולה‪ .‬גם‬ ‫על שום הרוע הטבעי שבאופי הנחש וגם משום שהתולעים הן זוחלות‪,‬‬ ‫מבחילות‪ ,‬והן האחראיות על הרקבון והמוות‪ .‬גם לאורסולה וגם להידס יש שני‬ ‫עוזרים‪ ,‬שתפקידם ללקט מוכרי‪-‬נשמות פוטנציאלים‪ ,‬שזה מוטיב מרכזי אצל‬ ‫פאוסט‪ .‬אצל אורסולה אלה צלופחים‪ ,‬שהם למעשה הנחשים המימיים‪ ,‬ואצל‬ ‫הידס אלה הם שני שדים אבל הם מכריזים על עצמם‪:‬‬ ‫)פרפראזה על‬

‫"‪ARE NOT WORTHY‬‬

‫"‪ARE WORMS‬‬

‫‪"!WE‬‬

‫‪ "WE‬הפולחני של "עולמו של ויין"( על כל‬

‫פנים הנחש הוא נמוך‪ ,‬זוחל‪ ,‬ערמומי וחמקמק‪ ,‬תכונות שמאפיינות גם את דרכי‬ ‫הפעולה של השטנים‪ .‬יש עוד אבל לא אלאה אתכם‪.‬‬ ‫בינתיים‪.‬‬ ‫הא! הא!‬


‫גן הנשמות‬ ‫מעכשיו אני אקרא לדמות המשותפת הזאת בשם‪" :‬שטן"‪ .‬בסדר?‬ ‫לשטן יש שאיפה להשתלט על העולם‪ .‬אבל הוא לא פונה ישירות לאויבו הגדול‪,‬‬ ‫נציג הטוב בעולם‪ ,‬אלא למישהו יותר מבולבל וצעיר‪ :‬הבן שלו‪ .‬עם הבן הוא‬ ‫חותם הסכם שנראה תמים בשעתו אך סופו להיות תובעני ובעל משמעות‬ ‫נוראה‪ .‬לשלושת השטנים )גם זה של פאוסט בגרסתו המודרנית( ישנו גן נשמות‬ ‫או גן זיכרון‪ .‬בגן הזה הם מגדלים את הנשמות שאיתם נעשה הסכם ולא מולא‪.‬‬ ‫אצל אורסולה‪ :‬זהו גן של זחלים מבחילים שזנבם תקוע באדמה‪ .‬אצל הידס זהו‬ ‫אגם בו הנשמות מסתובבות חסרות כיוון במעגלים אינסופיים‪ .‬אצל פאוסט זהו‬ ‫שק בו יש פרפרים מבחילים )זחל‪-‬פרפר‪ ,‬יש?( שאסור להם לצאת מהשק‬ ‫)דמיינו לכם את הנשמה כפרפר שאסור לו לעוף‪ ,‬והרי לכם גיהנום מושלם!(‬ ‫הרב בני דיבר על נקודה חשובה מאוד לגבי הסכמים עם השטן‪ :‬השטן כפוף‬ ‫להסכמים! ולחוק! )למרות שזה לא מדויק‪ .‬ב"החרב באבן" אומר ארכימדס‬ ‫הינשוף על מדאם‪-‬מים המרשעת שהיא יוצרת חוקים רק כדי להפר אותם‪ .‬מה‬ ‫שמתגלה כנכון‪ .‬אז בואו נניח למדאם‪ (...‬אבל‪ ...‬הוא יתחמן בלי גבול‪ ,‬בגבולות‬ ‫ההסכם! ואת זה אנחנו רואים בפירוש‪ :‬אורסולה חתמה עם בת‪-‬הים על הסכם‬ ‫שאומר שהיא תקבל רגליים בתמורה לקולה ועליה לגרום לכך שהנסיך ינשק‬ ‫אותה תוך שלושה ימים )מוטיב דחיית ההסכם עם השטן לשלב מאוחר יותר אך‬ ‫מסוכן הרבה יותר‪ .‬שמופיע גם בעוץ‪-‬לי‪" :‬שלם עכשיו וקבל כשיוולד לי הבן‬


‫הראשון"( אורסולה שולחת את צלופחיה להפוך על‪-‬פיה סירה שבה שניים שהיו‬ ‫ממש ממש קרובים לנשיקה ובסוף היא מהפנטת את הנסיך ומשתמשת בקולה‬ ‫המקורי של בת‪-‬הים כדי לגנוב אותו ממנה לנצח! מה שיפה )יפה מאוד‪ ,‬אם‬ ‫יורשה לי לומר( הוא הסצינה בה אורסולה נצחה‪ ,‬זמנית‪ ,‬היא חוזרת למים עם‬ ‫אריאל כדי להפוך אותה ל"תוספת חמודה לגן הזכרון שלי"‪ ,‬ומיד עוצר אותה‬ ‫טריטון‪ ,‬מלך הים הגדול! עם חנית מוכנה לשפד אותה והיא‪ ...‬רגועה לגמרי‪:‬‬ ‫)בטון נחמד ציני כזה( "המלך טריטון היקר‪ ...‬מה נשמע?" ואז קורה דבר גאוני!‬ ‫אורסולה שולפת את החוזה שלה עם אריאל והמלך יורה בחוזה‪ .‬אורסולה עפה‬ ‫אחורה‪ ,‬עם החוזה ולא קורה לה כלום‪ .‬היא מחייכת ואומרת‪" :‬אתה רואה?‬ ‫החוזה חוקי‪ ,‬מחייב‪ ,‬ואין זכות לאיש‪ ,‬גם לא לך‪ ,‬להפר אותו!" כלומר – החנית‬ ‫של טריטון לא מסוגלת לשבור חוזה אמיתי! לבסוף היא עושה הסכם עם המלך‬ ‫טריטון – הוא בתמורה לביתו‪ .‬אותה החלפה נעשית אצל הרקולס והיא המפתח‬ ‫לשלב האחד לפני האחרון לפני הסוף הטוב‪ .‬ואני מיד אסביר‪ .‬אצל הידס יש‬ ‫אינסוף הסכמים לאורך כל הסרט‪ .‬ראשון – הוא ההסכם שנעשה עם מג עוד‬ ‫לפני הסרט‪ :‬היא מכרה את נשמתה להידס כדי להציל את אהובה ולאחר מכן‬ ‫"אהובה" נטש אותה בשביל אחרת‪ ,‬צעירה יותר‪ ,‬יפה יותר‪ ,‬ומג נשארה עם‬ ‫נשמה מכורה‪) .‬מה שגורם לך לחשוב מיד – מי גרם לכך שאהובה יברח עם‬ ‫מישהי אחרת? ע"ע בת‪-‬הים!!!( ולבסוף אותה סצינה של החלפה ואותו אלמנט‬ ‫של הפרת הסכמים ע"י השטן כאשר הרקולס מנסה לשחרר את מג מגן הנשמות‬ ‫של הידס‪" :‬בסדר גמור! אתה נשאר! היא יכולה ללכת! )הרקולס מזנק לים‬ ‫הנשמות ע"מ להוציא אותה( אה! כן! שכחתי‪ ...‬אתה תמות לפני שתגיע אליה‪.‬‬ ‫זה לא מהווה בעיה‪ ,‬נכון? הא! הא! )הרקולס כבר לא שומע(" דרך אגב‪ ,‬רק כדי‬ ‫להראות כמה הסיפורים משתלבים‪ :‬גם אריק‪ ,‬אהובה האנושי של בת‪-‬הים‪,‬‬ ‫זינק לקראת הסוף אל המים כדי להציל את אהובתו ובכך סיכן את חייו‪) .‬וזה‬ ‫מזכיר מאוד את הסיפור של אורפיאוס‪ :‬לרדת אל השאול כדי להשיב משם את‬ ‫אהובת ליבך‪ .‬ואם נלך צעד קדימה – נראה שהמוות מעולם לא היווה מכשול‬ ‫באהבת אמת! ע"ע שלגיה והיפהפיה הנרדמת( וכאן אנחנו ��גיעים לרגע‬


‫העימות‪ :‬השטן נגד זוג האוהבים‪ .‬דיסני נגד גרמניה‪ .‬כי‪ ,‬לכאורה‪ ,‬יש פה את‬ ‫אותו האלמנט של פאוסט‪ :‬השטן נותן לך כוח והצלחה ובסופו של דבר אתה‬ ‫מנצל את הכוח שהשגת בזכותו – נגדו‪ .‬הידס שלח את מג כדי שתכנס לחייו של‬ ‫הרקולס‪ ,‬ע"מ להוציא ממנו את כוחו אבל בסופו של דבר – תודות לאהבתה הוא‬ ‫קיבל בחזרה את כוחו )יש גבול לכמה שאפשר לפרט! הסרט יצא לפני שנה‪ ,‬לא‬ ‫הגיע הזמן שתראו אותו?!( כמו‪-‬כן‪ ,‬וזו נקודה הרבה יותר חשובה‪ :‬אם הידס לא‬ ‫היה חוטף את הרקולס בילדותו והופך אותו לאדם אז הרקולס לעולם לא היה‬ ‫יודע שזה מקומו האמיתי ובודאי שלא היה מנצח את הידס ביום הנסיון‬ ‫להשתלטות על העולם ואולי יותר חשוב מזה – הוא לא היה פוגש את מג‪" :‬זהו‬ ‫היום עליו חלמתי כל חיי! אבל‪ ...‬חיים ללא מג‪ ...‬אפילו חיי נצח – יהיו ריקים!"‬ ‫כנ"ל אצל בת‪-‬הים! אם היא לא היתה הופכת לאדם היא לא היתה מגלה בדיוק‬ ‫את אותם הדברים! את עולם בני‪-‬האדם‪ ,‬את אהובה והכי חשוב – אריק לא היה‬ ‫הורג את מכשפת הים אילולא אהבתו לאריאל! שוב קורה פה אותו דבר‪ :‬השטן‬ ‫מקרב בין שניים ואהבה זו בסופו של דבר תנצח את השטן‪ .‬קיטש? לא ולא!‬ ‫הכוח היחיד שמסוגל לנצח את השטן זה כשאדם אוהב את הזולת‪ .‬אחרי הכל‬ ‫האין זו התורה כולה על רגל אחת? )הכנסתי לכם!( עכשיו הגענו לשלב האחרון‬ ‫שאלת מליון הדולר‪ :‬אז מה שונה דיסני מסיפורי‪-‬העם הגרמנים האלימים? הרי‬ ‫בסופו של דבר הכל הושג תודות לשטן‪.‬‬ ‫בזזזז‪ ....‬טעות! בעוד במקרה של פאוסט ועוץ‪-‬לי הסוף הטוב מגיע עם מות‬ ‫השטן אצל דיסני זה לא ככה! כי הרקולס הפך לאל שוב‪ .‬ובת‪-‬הים חזרה להיות‬ ‫בת‪-‬ים ואז ה'בדיעבד' שיצר השטן הופך ל'לכתחילה' של כוחות הטוב! בשני‬ ‫הסיפורים האבא )בין שהוא בשמיים ובין שהוא בים( הוא זה שהופך אותם‬ ‫להיות מה שהם תמיד רצו להיות‪ .‬אריאל לקחה סיכון וכך גם הרקולס‪ .‬אבל הם‬ ‫האמינו באהבת האמת שלהם )תרתי‪-‬משמע( והיו מוכנים להקריב עצמם בעד‬ ‫אותה אמת‪ .‬ובכך השיגו את אישורו של הטוב‪ .‬אם אתה מוכן להמית עצמך‬ ‫בעד האמת ולקחת סיכון – בהתחלה זה ייעשה‪ ,‬לכאורה‪ ,‬ע"י כוחות האופל אך‬ ‫בסוף זה יבל את האישור )גושפנקא‪ ,‬אם תרצו( של אבינו שבשמיים )רק לי זה‬


‫נשמע כמו מי‪-‬השילוח? לא אמרתי כלום‪ (.‬וזה הפוך לגישת הסיפורים‬ ‫הגרמנים! השטן הוא לא זה ששולט בעולם! וגם לא החוקים היבשים להם הוא‬ ‫כפוף )וד"א – גם הנאצים טרחו לחוקק כל דבר עוולה‪ ,‬נורא ככל שיהיה‪ ,‬שהם‬ ‫רצו לבצע( אלא השולט הוא כוחות הטוב אשר יכול להחליט אפילו בדיעבד‬ ‫שהרע הוא טוב‪ .‬כל עוד אתה מוכן להקריב עצמך על האמת הזו‪.‬‬ ‫ועכשיו נשמע איך שני האבות המאושרים מסכמים את כל הבלגן שגרם להם‬ ‫ילדם השובב‪:‬‬ ‫זיאוס‪" :‬בכך שהצלת את הנערה הוכחת את עצמך ראוי לגבורה‪ .‬שכן גיבור אינו‬ ‫נמדד לפי עצמת כוחו אלא כוח ליבו‪".‬‬ ‫תודה רבה לך‪ .‬ועכשיו – אבי הכלה‪"- :‬היא באמת אוהבת אותו‪ ,‬נכון‪,‬‬ ‫סבסטיאן?"‬ ‫"כן הוד רוממותך! וכמו שאני אומר תמיד‪ :‬יש לתת לנוער לחיות את חייהם!"‬‫"אם כך נותרה רק עוד בעיה אחת‪ ...‬איך אוכל להתגבר על הפרידה ממנה?"‬‫מה נאמר?‬ ‫נצחוני בניי‪...‬‬ ‫ניצחוני בניי‪...‬‬

‫רוזאן‬ ‫ישנו עוד פן אחד שהייתי רוצה להאיר‪ .‬אך לפני זה רציתי להבהיר )וגם הרב בני‬ ‫אמר דברים דומים באותו הקשר(‪ :‬אע"פ שיש הרבה בעיות בחברה‬ ‫האמריקנית‪ ,‬חובה עלינו להעריך את המסרים העצום החיובי שיש בה‪ .‬כדתיים‬ ‫החשופים לתרבות האמריקנית‪ ,‬אנחנו לרוב נמצאים בעמדת התגוננות בפניה‪,‬‬ ‫ומשמיצים אותה ומחנכים להשמר מפניה‪ ,‬ובצדק חלקי ביותר משום שאין‬ ‫להתעלם מאותו שינוי עצום מוסרי שהביאה איתה החברה הזו בתחומים רבים‪.‬‬ ‫וגם אם לא במישור הפרטי אז במישור החברתי‪ .‬ודיסני – כסממן אמריקני‬ ‫מובהק מבטאים לרוב את הפן הזה שלרוב אתם תמצאו בו מסרים מוכרים מאוד‬


‫מהשטח הקרוב אלינו‪ .‬ולו רק כדוגמא אם נסתכל על אותו מאבק ענקים מוסרי‪:‬‬ ‫דיסני‪-‬גרמניה‪.‬‬ ‫האמת היא שזה לא ‪ 0:1‬אלא )לפחות( ‪ !0:2‬ואת זה נראה בעזרת פרק מאלף‬ ‫בתכנית "רוזאן" שמדבר על נקודה זו של דיסני‪-‬גרמניה אבל במישור אחר‪:‬‬ ‫פארקי‪-‬השעשועים‪ ,‬דיסנילנד‪.‬‬ ‫ומעשה שהיה כך‪ :‬רוזאן לחצה על החבר של ביתה שיתחיל לעשות משהו עם‬ ‫עצמו‪ .‬והוא הלך לעבוד בפארק שעשועים שהוא העתק גרמני של דיסנילנד‪.‬‬ ‫התפקיד שלו – להיות אדם בתוך בובה‪ .‬אבל‪ ,‬בזמן שאצל דיסני יש המון‬ ‫דמויות ובובות מגוונות‪ ,‬אז אצל הפארק הגרמני יש רק דמות אחת )מה שמרמז‬ ‫על כך שהגרמנים רוצים שכולם יתחבאו תחת תחפושת אחת זהה שמתחתיה‬ ‫אנשים שונים( ומסתבר שהקורס איך להיות "האנס הארנב" הוא תובעני כמו‬ ‫אימונים צבאיים – אתה צריך ללמוד איך להיות "אדיב" איך להתנהג לפי‬ ‫הכללים של "האנס הארנב" וכמובן‪ ,‬איך להתנהג כמו האנס הארנב‪ .‬בקיצור‪,‬‬ ‫עם הזמן היא רואה שזה משפיע עליו קשות )הוא מתנהג כמו רובוט‪" .‬אדיב" כל‬ ‫הזמן ומחייך חיוך ענקי ומלאכותי( ואז מתקיימת סצינת הסיום‪ :‬היא מתפרצת‬ ‫לקורס‪ ,‬מנסה לזהות מי שם בנה האובד‪ .‬ומסתבר שזה די קשה כי כולם‬ ‫מחופשים ומתנהגים אותו דבר ואז כשהיא מוצאת היא שולפת אותו משם לאחר‬ ‫נאום פרו‪-‬אמריקני משולהב שמילות הסיום שלו הן )לגבי החינוך הגרמני(‪" :‬זה‬ ‫מתחיל ב'חייך כמו שאני אומר לך' וזה מסתיים ב'אני רק הייתי בורג במכונה'!"‬ ‫תודו שזה משפט חזק‪.‬‬ ‫שמבטא הרבה – ישנם דברים שאולי אינם נראים אדיבים ונחמדים אבל הם‬ ‫אמיתיים‪ .‬ובסופו של דבר‪ ,‬מי שמוחק מעצמו את האמת הפנימית שלו ומסתתר‬ ‫מאחורי תחפושת של ארנב חייכן‪ .‬הוא אולי ייראה טוב מבחוץ‪ ,‬אבל הוא עלול‬ ‫לההפך לשטן מבפנים‪.‬‬ ‫ומי שרוצה לסיים במשהו יותר "יהודי" הרי לו‪ :‬בסרט "אירופה אירופה" מסופר‬ ‫על נער יהודי שמצליח לחדור לשורות בית‪-‬ספר של "ילדי היטלר"‪ .‬ישנה סצינה‬ ‫מקסימה בה הוא נעמד מול המראה ומתאמן על אותה הצדעה המפורסמת‬


‫לכבודו של הפירר‪ .‬הוא מנסה אותה פעם אחת‪ ,‬פעמיים ולאט לאט הוא מפסיק‬ ‫לשמור על השבלוניות של ההצדעה והוא מתחיל לרקוד‪.‬‬ ‫ממש כמו רוזאן – הוא לא יכול לקבל את זה שאנשים נכנסים לתחפושת‪.‬‬ ‫יהודי רוקד‪.‬‬ ‫להצדיע זה כבר יותר קשה‪.‬‬ ‫הייתי אמור לסיים כאן‪ ,‬נכון? מה לעשות שלחיים יש נטייה להפתיע אותך‬ ‫כשאתה לא שם לב?!‬ ‫האם אין מקבילה יהודית לעוץ לי'? האם אף יהודייה מעולם לא התחתנה עם‬ ‫גוי אכזר?‬ ‫נכון‪.‬‬ ‫אסתר‪.‬‬ ‫וזה פותח בפנינו עולם חדש‪.‬‬ ‫אנסה לנסח זאת בעדינות ‪ -‬אבל‪ ,‬האם מותר היה לה לעשות את זה? או שמא‬ ‫בהליכה נגד חוקי התורה היבשים יש משום מכירת הנשמה לשטן כך שאת‬ ‫האישור ניתן לקבל רק בדיעבד‪ .‬אם נזכר ישנה סצינה סמלית מקבילה במגילה‬ ‫ אסתר מגיעה לחצר הפנימית בלי אישור‪ .‬היא לוקחת על עצמה סיכון במודע‬‫אך מתוך תחושת שליחות היא מוכנה לכל ‪ -‬למות או להציל את עמה‪ .‬ואת אותו‬ ‫הדבר עשתה מולאן‪ .‬אם היו תופסים אותה היא הייתה מוצאת להורג‪ ,‬אבל היא‬ ‫החליטה לקחת את הסיכון‪ .‬מה שאני מנסה להגיד זה שאולי זה לא דיסני נגד‬ ‫גרמניה אלא יותר מזה שתי תפיסות ביהדות‪ .‬האם החוק היבש לא נרטב אף‪-‬‬ ‫פעם? אפילו לא מדמעה של ילדה? המקבילה הקרובה ביותר לסיפור המגילה‬ ‫הוא אלאדין‪ .‬וגם שם ישנו חוק שאסור לשבור‪ .‬ג'עפר הוא הנבל ברשות התורה‪.‬‬ ‫כי כאשר ישנה בעיה תפקידו למצוא גוויל בו כתובה התשובה אבל הוא מבלף!‬ ‫הוא ממציא גוילים ומהפנט את המלך כך שבסופו של דבר הכל כתוב ויש את‬ ‫טבעת המלך אבל זה רע‪ .‬וכמו שג'עפר אומר בסוף‪ ,‬כשהוא משתלט על‬ ‫הממלכה‪" :‬ישנם ציוויים חדשים עכשיו! הציוויים שלי!" ובאמת ‪ -‬במקרה של‬


‫אלאדין הקונפליקט הזה של החוק היבש מלווה את כל הסרט‪ .‬יסמין רוצה‬ ‫להתחתן מאהבת‪-‬אמת אבל אביה‪:‬‬ ‫"החוק אומר שאת חייבת להנשא לנסיך עד יום הולדתך הבא!"‬‫"החוק מוטעה!"‬‫וכאן קורה דבר מאוד מענין‪ ,‬כי בסוף הסרט אלאדין עומד להפרד מיסמין ואז‬ ‫אביה מתעשת ואומר‪" :‬ובכן‪ ,‬האם אני סולטן או לא? מהיום הזה והלאה‬ ‫הנסיכה תנשא לכל אחד בו היא בוחרת!"‬ ‫אם כך ‪ -‬אני בוחרת בך‪ ,‬אלאדין!‬‫אל‪.‬‬ ‫תקראי לי ָלַ‬‫והשאלה המתבקשת היא‪ :‬אם הסולטן יכול היה לחוקק את החוק הזה כבר‬ ‫מההתחלה ‪ -‬למה הוא לא עשה את זה?‬ ‫תשובה‪ :‬כי רק עכשיו ג'עפר סולק‪ .‬והמבין יבין‪.‬‬ ‫אבל עלינו לזכור שכל זה יכול להתקיים רק במקרה של אהבת אמת‪.‬‬ ‫ומי יודע מהי אהבת אמת? זה הקטע הקשה בו הגיבור לוקח סיכון הוא עלול‬ ‫למות או להציל את העולם‪ .‬מי יודע?‬ ‫מה שמזכיר לי ‪ -‬איזה סרט הכי עוסק ב"אהבת אמת מנצחת הכל"? דרך אגב‪,‬‬ ‫אהבת‪-‬אמת זה תרתי‪-‬משמע‪.‬‬ ‫"היפהפיה הנרדמת" בגרסת דיסני‪ .‬גם בסרט הזה ישנו מצב שנוצר בדיעבד ע"י‬ ‫כוחות האופל‪ .‬היפהפיה נשלחת לגור עם הפיות ביער במשך ‪ 16‬שנה כך‬ ‫שהמחט של המכשפה לא תשיג את ידה‪ .‬במשך כל הזמן הזה אסור לדבר עם‬ ‫איש‪ ,‬לרבות גברים‪ .‬אבל‪ ,‬קרה "דבר נורא" וביום הולדתה ה ‪ -16‬היא התאהבה!‬ ‫בנסיך! והקונפליקט פה מוצג בצורתו המופלאה ביותר‪:‬‬ ‫הנסיך פיליפ הועד לנסיכה אורורה מילדותה‪ .‬הנסיכה אורורה נשלחה לגלות‬ ‫כאמור במסווה של נערת כפר‪ .‬היא פוגשת שם את הנסיך והם מתאהבים‪.‬‬ ‫המלך רוצה שהנסיך יתחתן עם הנסיכה אורורה )שחר( ואילו הנסיך רוצה‬ ‫להתחתן עם נערת הכפר ברייר‪-‬רוז )שושן צחור( והוא מתווכח על‪-‬כך עם אביו‪:‬‬ ‫"פיליפ! איפה אתה? בקרוב תגיע לכאן אישתך לעתיד‪"...‬‬


‫אבל כבר פגשתי בה אבא‪.‬‬‫באמת? את אורורה? מצויין! אלך לספר למלך סטפן‪...‬‬‫אני לא אמרתי שזו הייתה אורורה‪.‬‬‫מה? אז מי זו?‬‫אני לא יודע‪ ...‬נערת כפר כמדומני‪.‬‬‫פיליפ! הנח לי! אתה נסיך! ואתה תנשא לנסיכה! לאן אתה הולך?‬‫לפגוש את אשתי לעתיד‪.‬‬‫יופי‪ ...‬לא! לא! פיליפ חזור! פיליפ!!!‬‫כמובן שבסוף מסתבר שרצונו של האבא הוא כרצונו של הבן‪ .‬אבל כדי לגלות‬ ‫את זה היה על הנסיך פיליפ להלחם ולנצח את השטנית )מלפסנט( ולהקריב את‬ ‫חייו בשביל אהבת‪-‬האמת ורק אז בדיעבד מסתבר שמראש הוא ואביו כיוונו‬ ‫לאותה מטרה‪.‬‬ ‫מי שאוהב את האמת יוכל לנצח את כוחות האופל ובע"ה בסופו של דבר הוא‬ ‫יקבל גם הסכמתו של אבא‪.‬‬

‫נספח‪ :‬כתיבה בעור‬ ‫ישנו עוד פן שמתקשר לשני הנושאים האלה‪ :‬בתחילת הסרט "מולאן" הטרי‬ ‫והחדש‪ ,‬מולאן כותבת לעצמה על עור הזרוע באותיות סיניות יפהפיות‪ .‬ניסיתי‬ ‫את זה והפסקתי באמצע‪ .‬האסוסיאציה צרמה נורא‪ .‬העניין הוא שהסלידה‬ ‫הסמלית הובילה אחריה סלידה יותר עקרונית‪ .‬ישנו א��סור לעשות כתובת‬ ‫קעקע‪ .‬למה? בדיוק בגלל כל מה שאמרנו‪ .‬הנאצים הלכו לפי הספר ומה שלא‬ ‫היה כתוב בספר הם כתבו בו‪ .‬הם צרבו לאנשים מספרים על היד‪ .‬מספרים‬ ‫שלא יורדים‪ .‬תורה שבכתב כתובה בעור לעומת תורה שבע"פ שאסור לכתוב‬ ‫כלל‪ .‬את חידושי התושב"ע אסור לחוקק בגוף‪ .‬אסור להטביע בנצח‪ .‬ולכן‪ ,‬גם‬ ‫אין קדושה במילים של תושב"ע )הרב רא"ם(‪ .‬כשם שיש נבל ברשות התורה כך‬ ‫יש צדיק שלא ברשות התורה אבל את זה אי אפשר לדעת! זה סיכון שאדם‬ ‫לוקח על עצמו בתקווה שבסופו של דבר אביו יסכים‪ .‬גם מולאן כמו כל‬


‫הדמויות האחרות שהצגתי לא מסתפקת באישור הקיסר אלא היא שבה‬ ‫הבייתה לבסוף לקבל את הסכמת אביה למעשיה‪ .‬ואז אביה לוקח את החרב‬ ‫שלה ומניח בצד ומסביר לה דבר פשוט מאוד שהיא הבת הנפלאה ביותר שאדם‬ ‫יכול לבקש לעצמו‪ .‬ועכשיו באמת נזכר ‪ -‬מה אותו דבר שמולאן כתבה על היד?‬ ‫היא כתבה את אותם כללים נוראיים על "איך אישה סינית צריכה להתנהג"‪.‬‬ ‫אותם חוקים שהיא מרדה בהם במסֹלא העצמה‪ .‬ובאותם כללים היא מרדה‪ .‬כי יש‬ ‫דברים שכתובים בעור אבל אבא יותר חזק מהם‪.‬‬ ‫אבא מבין‪.‬‬


‫מבוך האהבה‬ ‫"דודי ירד לגנו לערוגות הבשם לרעות בגנים וללקוט שושנים"‬ ‫ "הטירה היא ביתך עכשיו ‪ -‬כך שאת יכולה ללכת לאן שתרצי חוץ מלאגף‬‫המערבי!"‬ ‫ "מה באגף המערבי?"‬‫ "הוא אסור!!!"‬‫החיה הוביל את בל אל חדרה לאורך מסדרונות הטירה ואז אנחנו רואים כמה‬ ‫הטירה בה הוא חי היא ענקית; מלאה במסדרונות אפלים‪ ,‬חדרים נדחים‪,‬‬ ‫מדרגות תלולות ואולמות פאר‪ .‬טירה כל‪-‬כך גדולה שאפשר בקלות ללכת בה‬ ‫לאיבוד‪ .‬ממש מבוך‪.‬‬


‫למעשה‪ ,‬אנחנו מכירים חיה דומה שהייתה טמונה במבוך ‪ -‬המינוטאור‬ ‫המיתולוגי‪ .‬הוא הושם במרכז סבך מנהרות על‪-‬מנת להסתירו מעין‪-‬אדם‪ ,‬שכן‬ ‫גופו גוף אדם אך ראשו ראש השור‪ .‬למעשה‪ ,‬כל אותם דחויי‪ -‬האנושות מעולם‬ ‫לא גרו בסתם בית‪ .‬הם גרו במקום מלא נפתולים שרוב האנשים הלכו בו‬ ‫לאיבוד ואילו הם‪ ,‬משום שנכלאו שם במשך שנים‪ ,‬מכירים כמו את כף ידם‪.‬‬ ‫הבולטים בדחויים אלו הם החיה מ"היפה והחיה" שאינו יוצא מטירתו האפילה‪,‬‬ ‫קוואזימודו מ"הגיבן מנוטרדאם" שהיה כלוא בעליית הגג המסואבת של כנסיית‬ ‫נוטרדאם והאפל והמסתורי באותם מעוותי‪-‬פנים‪ ,‬הלא הוא פנטום האופרה‪,‬‬ ‫אשר מסתיר פניו המעוותים במסיכה ומתגורר מאחורי כתלי בית האופרה שם‬ ‫נחשפת בפנינו ממלכה עצומה וסבוכה של חדרים ומדרגות שרק הוא שולט‬ ‫בנבכיהן וחש בזרים שחדרו לממלכתו‪ .‬והמעוותים האחרונים והכי פחות‬ ‫חשובים לעניננו )האמנם? תנו לי לחשוב על זה‪ (...‬צבי‪-‬הנינג'ה המתגוררים‬ ‫במערכת הביוב העירונית והסבוכה‪.‬‬

‫"מצאוני השומרים הסובבים בעיר הכוני פצעוני נשאו רדידי‬ ‫מעלי שמרי החומות"‬ ‫אל חייהם של כל אלה פולשת אישה יפה‪ ,‬שלרוב מגיעה לשם בטעות‪ .‬דבר זה‬ ‫מגלגל אחריו סיפור אהבה המסתיים בחתונה )היפה והחיה( או‪ ,‬לחילופין‪,‬‬ ‫מוות )פנטום האופרה( הנקודה המשמעותית היא שלא כל מי שפלש לממלכתו‬ ‫של היצור התקבל בברכה; למעשה‪ ,‬פעמים שהפולש נתקל בצד הפחות ידידותי‬ ‫של בעל הטירה כמו אותו ברנש מסכן שחיפש מנורה בעליית הגג של בית‬ ‫האופרה ומצא שם את מותו‪ .‬כלומר ‪ -‬מרגע שנכנסת למבוך אתה אינך בטוח‬ ‫יותר! אתה עלול למצוא את אהבת חייך‪ ,‬את מותך ואולי‪ ,‬אם יתמזל מזלך‪ ,‬את‬ ‫עצמך‪.‬‬

‫"אני לדודי ודודי לי הרועה בשושנים"‬


‫בעבר הרחוק מבוכים נוצרו על‪-‬ידי מלכים אשר רצו להשתעשע במשחקי‬ ‫אהבה‪ .‬לכן הם בנו להם מבוכים הבנויים משיחים‪ ,‬לרוב שיחי שושנים‪ ,‬ואז‬ ‫יצאו להן הבנות לשוח בגנים ובעקבותיהם הבנים אשר התרוצצו בין השיחים‬ ‫בחיפוש אחר בחירת ליבם‪ .‬בונציה‪ ,‬אשר כולה עיר של מבוכים‪ ,‬היו ידועים‬ ‫משחקים דומים של התרוצצות המחזרים אחר אהובותיהן בסמטאות העיר ביום‬ ‫חג‪ ,‬אלא שכאן נוסף מימד נוסף והוא המסיכה אשר רק מגבירה את חוסר‬ ‫הודאות שבחיפוש‪ .‬כפי שאומר רמי פורטיס‪" :‬מי מסתתר מאחורי המסכה?‬ ‫חתול מפלצת או ילדה יפה?" האהבה או המוות? מעניין ששלושת מוטיבים‬ ‫אלה‪ :‬המבוך‪ ,‬השושנה והמסיכה מוצאים עצמם יחד בסיפורים רבים שעוסקים‬ ‫באהבה‪ .‬גם בפנטום וגם בגיבן ישנה סצינת מסיכות )"חג השוטים"‬ ‫וה"מסקרייד"( וכמובן שאל לנו לשכוח את הכרזה המרשימה של המחזמר‬ ‫"הפנטום" בה נראים מסיכה לבנה מונחת לצד שושנה אדומה‪ .‬ומעל כל‬ ‫השושנים מרחפת השושנה הקסומה שנתנה לנסיך החייתי יחד עם אזהרה מפי‬ ‫הפיה המחופשת)!( שאמרה‪" :‬אל תלך שולל אחר הופעה חיצונית כי היופי‬ ‫נמצא בפנים!"‬ ‫מה שמזכיר את הפתיחה לאלדין‪ ,‬שבה מוצגת לפנינו מנורה עלובה וגם איתה‬ ‫הסבר דומה לזה של השושנה‪" :‬אל תלכו שולל אחר מראיה הפשוט‪ ,‬כמו הרבה‬ ‫דברים זה לא החוץ אלא הפנים שקובע‪ ...‬זו אינה מנורה רגילה! היא הצילה‬ ‫פעם את חייו של נער‪ ,‬שכמו המנורה הזו היה יותר מכפי שנראה‪ ...‬יהלום לא‬ ‫מלוטש! אתם רוצים לשמוע את הסיפור?"‬ ‫לא תודה‪ ,‬בפעם אחרת‪...‬‬ ‫עיקרון "היהלום הלא מלוטש" הינו זהה לעיקרון "השושנה"‪ .‬ואת העיקרון נוכל‬ ‫לחשוף בעזרת היפהפיה הנרדמת‪ .‬תהיתם פעם מדוע הטירה בה ישנה‬ ‫היפהפיה מוקפת קוצים? כלומר‪ ,‬מה רע בברווזים טורפים? אש? סכינים?‬ ‫עורכי‪-‬דין? למה דווקא אותם קוצים? התשובה תתברר ברגע שנזכר בשמה של‬ ‫היפהפיה הכלואה בארמון‪ .‬לכולם היא מוכרת כנסיכה "אורורה" אבל לנסיך‬


‫היא מוכרת יותר כ"ברייר‪-‬רוז"‪ ,‬השושן הצחור‪ .‬ניתן לראות כי כל הממלכה‬ ‫מצטיירת לנו כשושן ענק‪ :‬הטירה מוקפת במבוך של קוצים ואילו היא עצמה‬ ‫נסתרת במרכז המבוך‪ .‬ואיפה היפהפיה‪ ,‬אתם תוהים?‬ ‫היופי נמצא בפנים!‬ ‫השושנה עצמה היא המבוך יחד עם היופי הפנימי שבו‪ .‬הקוצים מסמלים את‬ ‫המבוך והפרח הוא היופי‪ .‬אבל לפעמים אנו רואים רק את הקוצים‪ ,‬הקליפות‬ ‫ולפעמים היופי גלוי אבל הוא ישן‪ .‬ועלינו להעיר אותו‪ .‬החיה הוא עצמו מבוך‪,‬‬ ‫נפש עדינה העטופה בגוף חייתי‪ ,‬ובדרך אל ליבו ויופיו הפנימי ישנם מכשולים‬ ‫רבים שצריך לעבור‪ .‬כיצד עושים זאת נראה בהמשך‪.‬‬ ‫מהו מבוך? לפי רב נחמן ב"מעשה מבן השפחה ובן המלך שהתחלפו" ישנה‬ ‫עיר‪ ,‬שמלכה יהיה האדם‪ ,‬שיעמוד בנסיון הבא‪" :‬הנסיון יהיה אם אתה חכם‬ ‫כזה; היות שיש כאן גן‪ ..‬והגן הוא נפלא מאוד מאוד‪ ,‬שגדלים בו כלי מתכות‪,‬‬ ‫כלי כסף וכלי זהב; אך אי‪-‬אפשר להכנס בו כי כשנכנס בו אדם אזי תכף‬ ‫מתחילים שם לרדפו‪ ,‬ורודפין אותו והוא צועק‪ ,‬והוא אינו יודע כלל ואינו רואה‬ ‫מי רודף אותו‪ .‬וכך הם רודפין אותו עד שמבריחים אותו מהגן‪ ".‬כלומר‪ ,‬רב‬ ‫נחמן הכיר את אותם מבוכים של מלכים וראה בהם נסיון גדול‪ ,‬שכן‪ ,‬כמו‬ ‫המסיכה כך המבוך‪ :‬הכל נראה אותו דבר מכל כיוון! ולכן לעולם אינך יכול‬ ‫לדעת מאיפה באת ולהיכן אתה הולך ויש לך את האשלייה‪ ,‬התחושה‪ ,‬שמישהו‬ ‫רודף אותך‪ .‬אבל אולי לא? אולי זה אתה? חוסר הודאות שבחיפוש הוא‬ ‫המאיים אבל מצד שני ‪ -‬הוא שמניע את החיפוש‪ .‬הוא המשלהב את האהבה‬ ‫ומכניס עניין‪ .‬כמו שאומר שלמה ארצי‪" :‬מזמן‪ ,‬לפני כל הסרטים הפורנוגרפיים‬ ‫היה עוד משהו פשוט ‪ -‬להתגעגע‪ ".‬הגעגוע הוא יפה‪ ,‬הוא פשוט‪ ,‬והוא שמביא‬ ‫שמחה‪ .‬אין שום עניין בלבוא מיד על סיפוקך‪.‬‬

‫"אחת היא יונתי תמתי"‬


‫עד עכשיו ראינו שמושא החיפוש אינו ברור וגם המקום בו מחפשים מעורר‬ ‫אשליות ותהיות‪ .‬אך הנקודה החשובה ביותר היא‪ ,‬שדרך החיפוש היא‬ ‫המכריעה‪ ,‬ועל כך בהמשך‪.‬‬ ‫ישנו ילד קטן‪ ,‬שהתאהב בשושנה‪ ,‬אך הוא לא ידע זאת‪ .‬הוא יצא למסע בין‬ ‫המוני כוכבים‪ ,‬מחפש אהבה‪ ,‬מחפש את עצמו ובסופו של דבר מגיע לכדור‬ ‫הארץ‪ .‬למדבר‪ .‬גם המדבר הוא מעורר אשליות; גם בו אין אנו רשאים לסמוך על‬ ‫מראה עיננו אלא על משהו אחר‪ .‬על מה? בכדור הארץ מבין הנסיך שהשושנה‪,‬‬ ‫אותה שושנה שהוא השאיר הרחק בכוכבו הקטן )אסטרואיד ‪612‬ב'‪ ,‬כמדומני(‬ ‫היא אהבתו ובשבילה הוא חי‪ ,‬ואולי בשבילה אף הוא מת‪ .‬הנסיך הקטן מלמד‬ ‫אותנו עיקרון חשוב מאוד שחוזר לאורך כל הספר‪" :‬הדברים החשובים נסתרים‬ ‫מן העין!" שזהו אותו עקרון בדיוק! במבוך החיים אל לנו ללכת שולל אחר‬ ‫מראה חיצוני‪ .‬הביטו בציור הבא‪:‬‬

‫אם מבוגרים אתם‪ ,‬בודאי תאמרו שזה כובע אבל אם תבינו שהיופי הוא בפנים‬ ‫ושצריך להזהר במראה עיניים תבינו מיד שמדובר פה בנחש בריח הבולע פיל‬ ‫)בשלבי העיכול הראשונים‪ ,‬כך נראה לי( אותו עיקרון של השושנה מכה בנו‬ ‫שוב‪ .‬תחושת הרדיפה מתוארת בבירור על‪-‬ידי הנסיך כאשר הוא צופה ברכבת‪:‬‬ ‫"הם ממהרים מאוד‪ ",‬אמר הנסיך הקטן‪" ,‬מה הם מחפשים?"‬ ‫"אפילו האיש בקטר איננו יודע‪ ",‬אמר העתק‪.‬‬ ‫ושוב חלפה ברעם רכבת מהירה מוארת והפעם בכיוון ההפוך‪.‬‬ ‫"הם כבר חוזרים?" שאל הנסיך הקטן‪...‬‬ ‫"אלה נוסעים אחרים‪ ",‬אמר העתק‪" ,‬הם מתחלפים‪".‬‬ ‫"הם לא היו מרוצים שהיו שם?"‬ ‫"איש אינו מרוצה במקום שהוא שם‪ ",‬אמר העתק‪...‬‬


‫"רק הילדים יודעים מה הם מחפשים‪ ",‬אמר הנסיך הקטן‪" ,‬הם מבזבזים זמנם‬ ‫על בובת‪-‬סמרטוטים והבובה נעשית חשובה מאד‪ ,‬ואם לוקחים אותה מהם ‪-‬‬ ‫הם בוכים‪"...‬‬ ‫"יש להם מזל" אמר העתק‪.‬‬

‫"את שאהבה נפשי ראיתם?"‬ ‫נקודה זו כבר פורצת בפנינו את הדרך אל המציאה‪ .‬אין דומה מציאה ישירה‬ ‫ומהירה לחיפוש ארוך‪ .‬החיפוש הוא יחידה בלתי נפרדת מהמציאה‪ .‬ואם‬ ‫תתעלם מעצם החיפוש ולא תשקיע בו לא תמצא! ובטח שלא תשמח‪ .‬ובטח‬ ‫שלא תבכה אם יקחו את המציאה ממך‪ ,‬שכן‪ ,‬אין דומה הבובה לפני שהשקעת‬ ‫בה לבובה שאחרי‪ ,‬וכך גם השושנה! למעשה‪ ,‬תוך כדי חיפוש התרקם לו מושא‬ ‫החיפוש! הוא לא היה שם קודם! כמו שבל עצמה אומרת‪:‬‬ ‫"חדש‪ ...‬ומעט מפחיד‪ ...‬מי היה מאמין שזה יקרה? נכון שהוא לא "נסיך‬ ‫החלומות" אבל יש בו משהו שקודם לא היה!"‬ ‫וצ'יפ מתעניין‪" :‬מה יש שם‪ ,‬אמא?"‬ ‫"אני אספר לך כשתגדל‪"...‬‬‫את הדרך למצוא יחשפו בפנינו עליסה ופו‪:‬‬ ‫עליסה מסתובבת כל הזמן במבוכים‪ ,‬הן בספר הראשון והן בספר השני‪ .‬אין‬ ‫היא יכולה לסמוך על גודל )"צד אחד יגדיל אותך וצד אחד יקטין אותך"( אין‬ ‫היא יכולה לסמוך על הזמן )"קודם מגישים את העוגה ורק אח"כ חותכים‬ ‫אותה"( ולמעשה‪ ,‬אין היא יכולה לסמוך על כלום‪ .‬כל ארץ המראה היא מבוך‪.‬‬ ‫מבוך מראות‪ .‬וגם פה האירוניה‪ ,‬האהבה והמוות משמשים בערבוביה‪ .‬בספר‬ ‫הראשון עליסה מגיעה למבוך הקלאסי‪ :‬גן שושנים של מלכת הלבבות‪.‬‬ ‫והארוניה היא סמלית ביותר שכן במהרה מתברר ש"מלכת הלבבות" נוהגת גם��� ‫לערוף ראשים‪ .‬מנהג שכזה‪ .‬אך המבוך האמיתי מופיע דווקא בארץ המראה‪.‬‬ ‫עליסה יוצאת לגן‪ .‬גן מקסים אלא שיש לו תכונה מוזרה‪ :‬השבילים בו אינם‬


‫מובילים אל המקום אליו נראה שהם מובילים! היא מטפסת על גבעה ומוצאת‬ ‫עצמה נכנסת בדלת הבית ממנו היא באה‪ .‬היא מנסה להגיע לנחל ושוב מוצאת‬ ‫עצמה איכשהו נכנסת אל הבית‪ .‬במהרה היא מתייאשת ופוגשת‪ ...‬ערוגת‬ ‫פרחים )כמה מפתיע!( וכמו הנסיך הקטן היא מקיימת רב‪-‬שיח איתן‪ .‬וודאי ייקל‬ ‫עליכם לנחש עם איזה פרח נפתחת השיחה‪ .‬ואז לסיום הורד נותן לה עיצה‬ ‫להתמודדות במבוך‪" :‬נסי ללכת בכיוון ההפוך‪ ".‬זה סותר כל הגיון! אם רצוני‬ ‫להגיע למקום מסויים מה הטעם לצעוד בכיוון ההפוך? אך בסוף הסתבר שזה‬ ‫פועל הרבה יותר טוב ממה שהיה נראה‪.‬‬ ‫מדהים עד כמה דומה סיפורה של עליסה לסיפורו של פו‪:‬‬ ‫שפן החליט כי נמרמר קופצני מדי‪ ,‬ומן הראוי לקחת אותו אל היער‪ ,‬שם ודאי‬ ‫הוא יאבד וכשנמצא אותו הוא כבר לא יהיה כל‪-‬כך שמח‪ ,‬הוא יהיה נמרמר‬ ‫מושפל‪ ,‬נמרמר עצוב נמרמר של "תודה לך‪ ,‬שפן!" ו"כמה טוב לראות אותך‪,‬‬ ‫שפן!"‪ .‬היער של פו הוא המבוך ואל המבוך הזה נכנסים ארבעה‪ :‬שפן‪ ,‬פו‪,‬‬ ‫חזרזיר ונמרמר קפצן‪ .‬במהרה השלושה "מאבדים" את נמרמר ופונים לחזור‬ ‫הבייתה אבל אז מסתבר ששפן לא כל‪-‬כך יודע כיצד חוזרים‪" :‬בואו אחריי‪,‬‬ ‫מכאן‪ ...‬לא‪ ...‬כך חשבתי‪ ".‬מסתבר שפו‪ ,‬חזרזיר ובראשם שפן חזרו כל פעם אל‬ ‫אותה נקודה‪ ,‬ממש כמו עליסה‪ ,‬אל השוחה ולבסוף התייאשו‪ .‬עד שפו הציע את‬ ‫עצת הורד‪" :‬שפן‪ ...‬עד עכשיו ניסינו למצוא את הבית וכל מה שמצאנו היה‬ ‫השוחה הזאת‪".‬‬ ‫"כן‪ ,‬פו‪"...‬‬‫"אז רק תהיתי‪ ...‬אולי אם נלך מהשוחה ואז ננסה לחזור אליה אז נמצא את‬‫הבית‪".‬‬ ‫"פו! זה חסר הגיון לחלוטין! אם אני אלך ממקום אחד ואז אשוב אליו אז כמובן‬‫שאמצא אותו שוב! הנה! אני אוכיח לך!"‬ ‫הלך ולא חזר‪.‬‬


‫פו וחזרזיר התייאשו מלחכות לו‪ .‬ופו העיר‪" :‬יש לי עשר צנצנות דבש בבית והן‬ ‫קראו לי כל הזמן הזה אבל לא יכולתי לשמוע אותן כי שפן דיבר כל הזמן‪ ".‬כך‬ ‫שבעקבות חוש הקיבה המיוחד של פו מצאו שניהם את דרכם הבייתה‪.‬‬ ‫ומה עם שפן? הוא החל לחוש נרדף! ומי שיראה את הסרט של דיסני יראה‬ ‫שמה שעובר על שפן ביער זה בדיוק מה שרב נחמן מתאר‪ :‬הוא מרגיש נרדף!‬ ‫הוא מתחיל לברוח כשפתאום משהו מתנפל עליו‪.‬‬ ‫"נמרמר!"‬ ‫"אז כאן אתה! שפן טרחן!"‬‫"מה‪ ...‬אתה לא הלכת לאיבוד?"‬‫"שטויות! נמרמרים לעולם אינם הולכים לאיבוד!"‬‫ואז שפן החזיק בזנבו של נמרמר והוא כבר לא היה שפן כל‪-‬כך שמח‪ .‬הוא היה‬ ‫שפן של "תודה רבה‪ ,‬נמרמר" ו"כמה טוב לראות אותך‪ ,‬נמרמר!"‬ ‫שמתם לב שלא ניתחתי כלל את הקטע? ובכן‪ ,‬זה משום שישנו קטע אחר‬ ‫שתואם לו בצורה מדהימה אבל בצורה הפוכה "נגטיב"‪" ,‬תשליל" אם תרצו! וזה‬ ‫הסיפור המפורסם על ארבעה שנכנסו לפרדס‪:‬‬ ‫)תלמוד בבלי מסכת חגיגה דף יד עמוד ב(‬ ‫תנו רבנן‪ :‬ארבעה נכנסו בפרדס‪ ,‬ואלו הן‪ :‬בן עזאי‪ ,‬ובן זומא‪ ,‬אחר‪ ,‬ורבי עקיבא‪.‬‬ ‫אמר להם רבי עקיבא‪ :‬כשאתם מגיעין אצל אבני שיש טהור אל תאמרו מים‬ ‫מים! משום שנאמר )תהלים ק"א( דובר שקרים לא יכון לנגד עיני‪ .‬בן עזאי הציץ‬ ‫ומת‪ ,‬עליו הכתוב אומר )תהלים קט"ז( יקר בעיני ה' המותה לחסידיו‪ .‬בן זומא‬ ‫הציץ ונפגע‪ ,‬ועליו הכתוב אומר )משלי כ"ה( דבש מצאת אכל דיך פן תשבענו‬ ‫והקאתו‪ .‬אחר קיצץ בנטיעות‪ .‬רבי עקיבא יצא בשלום‪.‬‬ ‫דבר ראשון אפשר לראות שלעומת השלושה שיצאו בשלום במקרה של פו ישנו‬ ‫רק אחד שיוצא בשלום מהפרדס‪ .‬נלך אחד אחד‪ :‬ה"אחר" הלא הוא הנגטיב של‬ ‫נמרמר‪ :‬קיצץ בנטיעות‪ .‬כלומר‪ :‬התחבט כל‪-‬כך בתסבוכת עד שהוא כפר! נטש‬ ‫הכל בכעס‪ .‬ואולי אף גזז את השיחים בדרכו החוצה‪ ,‬בכעס‪ .‬בניגוד לו נמרמר‬ ‫אפילו לא הרגיש שהוא נמצא במבוך‪ ,‬וודאי שלא נפגמה שמחתו!‬


‫השני הוא פו וזה דבר מדהים! איך פו יצא מהפרדס? הוא הלך בעקבות הרעב‪,‬‬ ‫הצימאון שלו לדבש‪ .‬ומה הפסוק שמובא לתיאור הדמות הנגיטיבית שלו?‬ ‫"דבש מצאת אכל דיך פן תשבענו והקאתו‪ ".‬ואין צורך להרחיב!‬ ‫ואיך חזרזיר יצא? חזרזיר היה אטום למבוך! באשר פו הלך גם הוא וזה בניגוד‬ ‫לבן עזאי שהציץ ומת‪ .‬חזרזיר הוא פחדן‪ .‬הוא לא הציץ ומשום כך לא מת‪.‬‬

‫"על משכבי בלילות בקשתי את שאהבה נפשי בקשתיו ולא‬ ‫מצאתיו"‬ ‫אבל גולת‪-‬הכותרת ושיא השיאים ופתרון כל התעלומות זה שני הגיבורים‬ ‫הגדולים‪ :‬רבי עקיבא נגד שפן! שמתבטאת במשפט אחד‪" :‬כשאתם מגיעין אצל‬ ‫אבני שיש טהור אל תאמרו מים מים!" רבי עקיבא טוען מה שכולם יודעים‪:‬‬ ‫היופי נמצא בפנים! ולכן אל תלכו שולל אחר מראה עיניים! רבי עקיבא ידע‬ ‫שגם אם יש משהו שנראה כמו מים זה לא אומר שזה מים‪ .‬לכאורה‪ ,‬זה סותר‬ ‫את ההגיון! אבל מי שלא נוהג כך הולך לאיבוד! העצה של רבי עקיבא יכולה‬ ‫הייתה להיות הרבה יותר קצרה‪" :‬אל תאמרו!" או "תהיו בשקט!" מעניין שזו לא‬ ‫הפעם היחידה בה רבי עקיבא רואה דברים בצורה שונה‪ .‬הוא הרי גם זה שצעק‬ ‫על תלמידיו לא לבזות את אשתו‪ .‬והכי חשוב הוא שצחק למראה השועל היוצא‬ ‫מחורבות בית קודש הקדשים בזמן שכולם בכו‪ .‬ואם שפן היה שותק אז פו היה‬ ‫יכול לשמוע את צנצנות הדבש שלו קוראות לו לשוב הבייתה‪.‬‬ ‫או במילים אחרות‪:‬‬ ‫"שפן חכם‪ ,‬נכון‪ ,‬פו?"‬‫"כן‪ ,‬אולי זו הסיבה שהוא לא מבין שום דבר‪".‬‬‫ממש כמו המבוגרים של הנסיך הקטן‪ .‬יפה כמו הנצח‪.‬‬ ‫אם כך נוכל עכשיו לראות את המסר בצורתו החזקה ביותר אם נשוב אל היפה‬ ‫והחיה והשושנה‪.‬‬


‫האם הבחנתם בכך שהכיסוי בו מכסה החיה את השושנה זהה בדיוק למכסה‬ ‫של הנסיך הקטן? זה הרי לא יאומן! בעצם‪ ...‬זה די פשוט‪ .‬כי בזמן שהחיה‬ ‫מחפש אהבה וכמוהו הנסיך הם משמרים את יופיה‪ .‬עד מתי? עד שתחפץ‪.‬‬ ‫ברשותכם נעיין בפסוק מ"שיר השירים" )ודאי שמתם לב עד כאן מאיפה‬ ‫לקוחות כותרות המשנה(‪" :‬מי זאת עולה מן המדבר מתרפקת על דודה תחת‬ ‫התפוח עוררתיך שמה חיבלתך אמך חבלה ילדתך" זהו פסוק מאוד מאוד מאוד‬ ‫מאוד )"ניצנץ!( משמעותי‪ .‬מה מזכיר לכם הפסוק? מי נרדמה תחת התפוח שמה‬ ‫חבלתה אמה? נכון‪ .‬שלגיה‪ .‬שוב יש לפנינו יופי רדום‪ .‬ומה עשו הגמדים‬ ‫לשלגייה עד שהאהבה תחפץ והנסיך יבוא על סוסו הלבן? הם שמו אותה בארון‬ ‫זכוכית‪ .‬בדיוק במקום בו אמא שלה חבלה בה‪ .‬תחת התפוח המורעל‪.‬‬ ‫רוצים לשמוע משהו עוד יותר מדהים? השועל‪ ,‬כמו אצל רבי עקיבא‪ ,‬הוא זה‬ ‫שהסביר לנסיך הקטן שאהבתו האמיתית נתונה לשושנה היחידה לו‪ .‬והקשיבו‬ ‫היטב למפגש ביניהם‪:‬‬ ‫"שלום‪ ",‬אמר השועל‪.‬‬ ‫"שלום‪ ",‬ענה הנסיך הקטן בנימוס ופנה להביט‪ ,‬אבל לא ראה כלום‪.‬‬ ‫"אני פה‪ ",‬אמר הקול‪" ,‬תחת עץ התפוח‪"...‬‬ ‫החיה כלא את בל ואסר עליה לגעת בשושנה‪ .‬אבל היא לא התאפקה והתקרבה‬ ‫אל השושנה‪ ,‬הסירה את מכסה הזכוכית ועמדה לגעת בשושנה כשלפתע‪:‬‬ ‫"מה את עושה פה?"‬‫"אני מצטערת‪"...‬‬‫"אמרתי לך לא להגיע לכאן!"‬‫"לא התכוונתי להרע‪"...‬‬‫"את מודעת למה שהיית עלולה לעשות? צאי מכאן!!!"‬‫אין ספק שבשלב הזה בל עמדה לעורר את האהבה לפני שהיא תחפץ!‬ ‫ואז נשאלת השאלה העצומה ‪ -‬מתי האהבה תחפץ? מתי תגיעה השעה?‬ ‫אני לא ידעתי‪.‬‬


‫אבל אחותי כן!‬ ‫ומרגע לרגע התברר כמה היא צדקה‪.‬‬ ‫הפתרון טמון בדרך החיפוש‪ .‬כמו שאמרנו ‪ -‬יחד עם החיפוש מתגבשת‬ ‫המציאה‪ .‬והנקודה היא כזאת‪ :‬לפעמים ישנם חוקים שנועדו לשבירה‪ .‬מתי נדע‬ ‫שהאהבה תחפץ? מתי שהאהבה תחפץ עד כדי כך שנרצה לא לציית לחוק‬ ‫שטוען ‪" :‬אל תעוררו!" מתי לעורר? כשהאהבה תחפץ! אי אפשר לשבת ולחכות‬ ‫עד שהאהבה תחפץ! החפץ אינו דבר חיצוני! הנסיך יודע מתוכו מתי צריך‬ ‫לעורר את הנסיכה או להציל את שלגיה או לחזור הבייתה אל שושנתך‪,‬‬ ‫יחידתך‪ ,‬אשר אהבת‪.‬‬

‫"מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה ונהרות לא ישטפוה‬ ‫אם יתן איש את כל הון ביתו באהבה בוז יבוזו לו"‬ ‫ישנן שתי דמויות מרכזיות שמלוות את החיה‪ :‬השכל והרגש ‪ -‬הלא הם‬ ‫קגסווארת'‪ ,‬השעון )השכל( ולומיאר‪ ,‬הנר‪ ,‬האש )הרגש(‪ .‬החיה לאורך כל‬ ‫הסרט מצפה שאם בל תהיה בכלאו בסופו של דבר הם יתאהבו וכך גם סובר‬ ‫קגסווארת' אבל פתאום צץ אותו דבר שלא היה שם קודם‪ ,‬שלמעשה‪ ,‬החיה לא‬ ‫ידע שיבוא! הוא לא ניסה להגדיר דברים ופתאום צצה לה האהבה אהבת‬ ‫האמת! ואז קורה הלא יאומן ‪ -‬הוא משחרר אותה! וזו בדיוק הנקודה! אם אתה‬ ‫תשב ותחכה שהאהבה תחפץ היא לא תחפץ! כי הדברים אינם כפי שהם נראים!‬ ‫והמציאה נוצרת בחיפוש! וזה מה שמוכיח כי מדובר באהבת אמת ‪ -‬לפעול נגד‬ ‫החוק! נגד השכל ולעשות את הדבר המוזר ביותר ‪ -‬ללכת בכיוון ההפוך!‬ ‫לשחרר אותה!‬ ‫"פפה! הוא חולה! אולי גוסס! אני חייבת להציל אותו‪".‬‬‫"אם כך‪ ...‬את חופשייה‪".‬‬‫"מה אמרת?"‬‫"אני משחרר אותך‪ ...‬את כבר לא שבוייה שלי‪".‬‬‫‪"-‬תודה! תודה לך על שהבנת כמה הוא חשוב לי‪".‬‬


‫בל יוצאת ומיד מופיע השכל‪ ,‬השעון‪:‬‬ ‫"אדוני‪ ,‬אני חייב לומר שהכל מתנהל לפי התכנית תמיד ידעתי שיש בך את‬‫זה‪"..‬‬ ‫"אני שחררתי אותה‪".‬‬‫"כן‪ ...‬כן‪ ...‬מצויי‪ ...‬אתה מה? אבל‪ ...‬למה?"‬‫"כי אני אוהב אותה!"‬‫לכאורה זה הסוף! איך יכול להיות שזו אהבה? הרי אלו מים! אתה לא רואה‬ ‫שאלו מים?! מים! מים!‬ ‫ואז הכל מתבהר‪ .‬בל הלכה כדי לחזור האהבה לעולם לא הייתה חפצה כל עוד‬ ‫בל כלואה בטירת החיה היא חייבת להשתחרר ואז לחזור‪ .‬כמו הנסיך הקטן‪.‬‬ ‫וגם הנסיך הקטן הלך בכיוון מוזר‪ .‬הוא נתן לנחש להרוג אותו כדי לחזור‬ ‫לאהובתו‪ .‬אבל אי‪-‬אפשר לומר שהוא חוזר לאותה שושנה שהוא השאיר! כי‬ ‫בינתיים הוא גילה שהיא היחידה בשבילו‪ .‬ואז הוא חזר אליה!‬ ‫האהבה התעוררה כי היה בה חפץ!‬ ‫בניגוד לכל הגיון של ארנבים ושעונים‪.‬‬


‫מותו של שולייה‬ ‫הספד‬ ‫]נכתב מזמן[‬ ‫אפיזודה חסרת גבולות לאדם עם לב שלא פועל‬ ‫אז כן‪ .‬כל החגיגה נגמרה‪ .‬חגיגה שנמשכה במשך שנה‬ ‫ושבקה חיים ביום הולדתה הראשון‪.‬‬ ‫מה היה לנו שם?‬ ‫לא הרבה‪ ...‬שולייה קטנה‬ ‫שהצליחה להחזיק על גבה‬ ‫חיים של ילד קטן למשך שנה אחת‪...‬‬ ‫יהיה זכר שולייתו ברוך‪.‬‬


שולית הקוסם האוסף