אילן יעקבי | סיפורים יפים לפני השינה וקובץ שירי אמונה

ĦĕďĕĦĞ ĐĤđďĐĚč ĐĥĕėĤĘ ęĕĤĠĝĐ ğĝČ ĕčģĞĕ-ěĘĕČ đĕďđČĘģ ĕčČ .(ēđĘĥĚ ĘĘđė) Ęģĥ 50 ĤĕēĚč ęĕĤĕĥĐ ĤĠĝĘ ğĝđĜč ĕĜĠĘ ęĕĤđĠĕĝ" (ēđĘĥĚ ĘĘđė Ęģĥ 90 ĤĕēĚč) ĤĠĝĐ Ęĥ ęĕģĘēĐ ĕĜĥ ĦČ ęĝĤĠđ .(ĤđČĘ ĐČĢđĐ ĤĕĤĠĢ đĕďđĔĝ ĦČĢđĐč ěė ęĎ) "ĕĦďĐ ďĘĕĘ ĐĜĕĥĐ đČĕĤģĕ đĕĤđĐĥ ĤēČĘ ĐčĤĞ ĐĜĕĥ ěĥĕĕĥ ĕďė ĕĦďĐ ďĘĕĘ ęĕďĞđĕĚ ĐĘČ ęĕĠĕ ęĕĤđĠĕĝ ĦđĜĐĘ ĔĘēĐč Ęėđĕ čĔĕĐ ČđĤģĘ ďĚĘĕ ĤĥČė .čĤĞ Ęėč ďēČ ĤđĠĕĝĚ ĞĔģ đĘ .đĚĢĞ Ħđēđėč čđĥđ čđĥ ęĕĤđĠĕĝĐĚ .ĐĘĤĎĐĘ ěēĘĥĘđ ĦđĜđĚĦĐ ĦČ ĞđčĢĘ Ħ/ěĚĒđĚ Đ/ďĘĕĐ ĦďĤĠĜ ĐĤđďĐĚč đĞĕĠđĕ ,ęĕĠĝđĜ "ĐĜĕĥĐ ĕĜĠĘ ęĕĠĕ ęĕĤđĠĕĝ" ĕĤĠĕĝ ĕĜĥ ,ĖėĘ ğĝđĜč .ēđĘĥĚ ĘĘđė (ęĕģĘēĐ ĕĜĥĘ) Ęģĥ 90 ĤĕēĚ .ĕĜđĘĕēĐ ĤđčĕĢĘ ĦďēđĕĚđ ĐĥĕČĘđ - ĕĚđČĘ ĕĦďĐ ĤđčĕĢĘ ĦďĞđĕĚ ĥďĜĤĎ ěĤģ ĕďĕ ĘĞ ęĕĤĥđĚĐ ęĕĤĕĥ ĦĔĝģ .(ēđĘĥĚ ĘĘđė) Ęģĥ 40 ĤĕēĚč (ĕďĤēĐ ĤčĎĘ ČĘ ,ěčđĚė) ĦĕďĤēĐ ĐĦĤđčĎ ĤđĠĕĝ ĦČ ĤČĦĚ ,ĕčģĞĕ ěĘĕČ-đĕďđČĘģ ĦČĚ ,"ĕĢČĜĐ ĦđĕĤČĐ čđĎč" ĤĠĝĐ .ČĘĠđĚĐ ĐĦđďĤĥĐ ģčČĚđ (1943-1944) ĐČđĥč ĐĥđčėĐ ČĚđĤč ĐĕďđĐĕ ĐĥĕČ Ęĥ .(ēđĘĥĚ ĘĘđė) Ęģĥ 75 ĤĕēĚ .ĦĚĢĚđĢĚ ĦĕĦēĠĥĚ ĐĤđďĐĚ đĒđ ĦđĕĐ ,ĐĤĕėĚĘ ęĜĕČ ěĕĕďĞ ęĕĤĠĝĐ ĐĒ čĘĥč

, . . .

. .

/

| 146

, .

, .

,

,

,

. , . .

145 |

-

... , . , . , . . .

, , . .

,"? .

" ," " " "

,"? ." ,

, .

/

| 144

, . , . , .

, ,

.

.

143 |

-

,

, . , , . . , . , . , . . , , .

.

/

| 142

. , .

. .

141 |

-

,

.

,

, .

/

,

| 140

, . , .

. ,

.

.

139 |

-

.

, ,

.

/

| 138

.

.

137 |

-

.

.

/

| 136

. , , , . , , , . , . . , .

135 |

-

. . .

.

, . .

/

| 134

,

,

, .

, , , . ,

? .

133 |

-

? .

, . , ? ? , , ?

/

| 132

, .

, .

. , .

.

131 |

-

, ,

.

.

, .

-

.

,

.

/

| 130

, . . , " *"

.

'

129 |

-

*

, , .

, . ,

.

, . , , .

/

| 128

(

) , . .

!

, , "!

" , , :

?

, " , . .

, , ."

{

125 |

-

.

(

) I

. ? , .

II , ,

, , .

III

{

.

/

| 124

(

) I ? ?

,

? ?

II . , .

III , , , .

, IV

{

123 |

-

' .

(

) I , ?

II

?

III ,

, .

IV

{

.

/

| 122

I

V

{

, .

,

? , .

II

.

III , .

, IV

.

121 |

-

(

) I , , .

II .

.

III ,

.

IV

{

.

/

,

| 120

(

) I .

, .

II . , .

III .

.

IV

{

119 |

-

.

(

) I , .

II , , .

III , , .

/

| 118

!? ,

, !?

.

.

, , . , .

,

? , . ,

,

. . .

/

| 116

? , . ,

, ,

, , . ?

. . .

, , .

115 |

-

, ' . .

, .

.

.

/

| 114

' . .

.

.

113 |

-

. . , , . . , .

.

/

| 112

' . , . , , . .

.

111 |

-

.

, .

, ,

. ?

.

.

/

| 110

.

? .

. - -

109 |

-

. , , . , . . , , , .

/

| 108

, . ,

, , .

.

,

,

, . . , , . , . , .

107 |

-

,

? ? ? ... ? ? ? ? ? !? .

,

,

.

, ,

, .

/

| 106

. ,

. . . , , .

,

, . , . , .

105 |

-

,'

( "

)

" ," , .

,

, ,

. , .

.

/

| 104

128 .............................................................................................................

129 .......................................................................................

130 ........................................................................................................

131 ..................................................................................

132 .......................................................................

133 .............................................................................................................

134 ..............................................................................................

135 ..........................................................................................................

136 .................................................................................

137 ..........................................................................................................

138 ...............................................................................................

139 .......................................................................................

140 ........................................................................................................

141 ..............................................................................................

142 ...............................................................................

143 ...............................................................................................

144 ...........................................................................................

145 ................................................................................

146 ......................................................................................

.22 .23 .24 .25 .26 .27 .28 .29 .30 .31 .32 .33 .34 .35 .36 .37 .38 .39 .40

104 ...................................................................................................

105 ...........................................................................................

106 .........................................................................................................

107 ........................................................................... , 108 ..............................................................................................................

109 ....................................................................................................

110 .......................................................................................................

111 ...............................................................................................

112 ................................................................................

113 ............................................................................................. ' 114 ......................................................................

115 .......................................................................

116 ........................................................................................

.1 .2 .3 .4 .5 .6 .7 .8 .9 .10 .11 .12 .13

118 ...........................................................................

119 .................................................................

120 .............................................................................................................

121 .......................................................................................

122 ........................................................................................

123 ....................................................................................................

124 ............................................................................................

125 ..............................................................................................

.14 .15 .16 .17 .18 .19 .20 .21

. ,

,

, .

by Ilan Jacobi and Keren Gerandash

Copyright © 2012 All rights Reserved Hebrew Language Copyright © Printed by Studio Zafrir Publishing House /

"

© : :

) ("

,

:

" :

.

.

, ,

,

,

,

,

, , ,

,

2012 Printed in Israel 2012

Email: ilan87@bezeqint.net P.O.Box 3426 Bat-Yam 59137 Israel

-

‫השם בשמים ישמח במיוחד!‬ ‫נהיה חברים‪ ,‬נשחק משחקים‬ ‫והרי גם לנתנאל מגיע‪...‬‬

‫אמא‪ ,‬מה זה להיות מיוחד?‬ ‫אני יודע זה קשה וכלל לא נעים‪...‬‬ ‫אבל נכון‪ ,‬אמא‪,‬‬ ‫שגם נתנאל נברא‬ ‫בצלם אלוקים?"‬

‫דף צביעה מס' ‪21‬‬

‫‪95‬‬

‫אז מדוע אמא‪,‬‬ ‫נתנאל תמיד לבד?‬ ‫ומדוע אמא‪,‬‬ ‫לא משחק איתו‬ ‫אף אחד?!‬

‫בליבי יש מן החלטה מאוד חשובה!‬ ‫שממחר כשאלך לשחק בשכונה בכדור‪,‬‬ ‫אשתף את נתנאל ואפילו אקרא לו סיפור!‬

‫דף צביעה מס' ‪20‬‬

‫‪94‬‬

‫רציתי לומר לך אמא‪ ,‬לספר‬ ‫שאני חושב שגם לנתנאל מגיע‬ ‫שיהיה לו ידיד‪ ,‬חבר‪...‬‬ ‫שאיתו ישחק משחקים‬ ‫ואפילו כדי לנסות‪,‬‬ ‫רק לנסות להיות כמו כל הילדים!!!‬ ‫איני רוצה שיהיה עצוב‪...‬‬ ‫ואגלה לך סוד‪) :‬ש‪(...‬‬ ‫אני חושב שגם נתנאל הוא ילד חשוב‪.‬‬

‫דף צביעה מס' ‪19‬‬

‫‪93‬‬

‫הם אינם יודעים לעשות דברים‪,‬‬ ‫שלנו הם פשוטים וקלים‬ ‫ואפילו לא לשחק כמונו בכל מיני משחקים‪,‬‬ ‫אך הוספת שגם הם נבראו בצלם אלוקים‪.‬‬

‫דף צביעה מס' ‪18‬‬

‫‪92‬‬

‫ניסיתי אותך אמא לשאול‪,‬‬ ‫ואת? השפלת מבט והסברת לי הכל‪...‬‬ ‫אמרת שיש ילדים רבים בעולם!‬ ‫הרבה ילדים שאינם כמו כולם‪...‬‬

‫דף צביעה מס' ‪17‬‬

‫‪91‬‬

‫ואני?‬ ‫עם רפי בכדור משחק‬ ‫רוצה לומר מילה לנתנאל‪ ,‬אך שותק‬ ‫ורפי חברי הטוב שהבין בינתיים‪,‬‬ ‫לוחש לי בסוד‪ ,‬בלי קול‪:‬‬ ‫"נתנאל ילד מיוחד‪ ,‬לשחק כמונו אינו יכול‪"...‬‬ ‫ואני באותו רגע‪ ,‬רוצה לומר! לדעת! לשאול!‬ ‫ומדוע בעצם נתנאל אינו יכול?‬

‫דף צביעה מס' ‪16‬‬

‫‪90‬‬

‫ובמשחקים של הילדים‬ ‫אותו אינם משתפים‪,‬‬ ‫איתו אינם מתידדים‪.‬‬ ‫הוא יושב לו בצד‬ ‫לידו סבו המבוגר‬ ‫בפנים רציניות‬ ‫ולא אומר דבר‪...‬‬

‫דף צביעה מס' ‪15‬‬

‫‪89‬‬

‫דף צביעה מס' ‪14‬‬

‫‪88‬‬

‫אמא‪ ,‬מה זה להיות מיוחד?‬ ‫אתמול שיחקתי עם רפי‬ ‫כשראיתי שנתנאל יושב בשקט‪ ,‬בצד‪...‬‬ ‫כן זה נתנאל‪ ,‬הילד החדש בשכונה שלנו‪,‬‬ ‫במכנסים שחורים וחולצה כחולה‪,‬‬ ‫יושב שם‪ ,‬מביט בי‪ ,‬לא אומר מילה‪...‬‬ ‫עיניים לו תכולות כמו צבע הים‬ ‫דמעות מעיניו יורדות‬ ‫ופניו עגלגלות כמו כדור‪.‬‬ ‫ואני בו מביט ושואל אותך אמא‬ ‫מה זה להיות מיוחד?‬ ‫כי שמעתי את הילדים קוראים‬ ‫לעברו ביחד‪ ...‬פה אחד‪" ...‬מיוחד"‪.‬‬

‫‪87‬‬

‫דף צבעים והגרלת צבעים‬ ‫ילד‪ ,‬ילדה‬ ‫בקשו מאבא או מאמא צבעים כדי לצבוע‬ ‫את כל תמונות הילד המיוחד‪.‬‬ ‫בצבעים מיוחדים רק שלכם ושלחו אלי‬ ‫)לקרן המחברת( להגרלה ותקבלו‬ ‫בחזרה מתנה‪.‬‬ ‫על הילד‪/‬ה הקורא‪/‬ת את הסיפור "אמא מה זה להיות מיוחד" )בעמודים ‪(83691‬‬ ‫לצבוע את דפי הצביעה של סיפור זה לפי הדמיון שלהם )דפי צביעה ממספר ‪ 14‬עד ‪,(21‬‬ ‫כי לדפי הצביעה האלה אין דוגמאות צבעוניות‪.‬‬ ‫להגרלת הצבעים זו שלחו ‪ 5‬דפים צבועים בלבד‪.‬‬ ‫בהצלחה‬ ‫נא לשלוח את ‪ 5‬הדפים הצבועים לכתובת‪ :‬ת‪.‬ד‪ 3426 .‬בת‪6‬ים ‪.59137‬‬

‫‪86‬‬

‫דף צביעה מס' ‪13‬‬

‫‪85‬‬

‫ושוב חזרתם אלי‪ ,‬אני אהרון‬ ‫בן ארבע‪ ,‬הילד הכי קטון‪,‬‬ ‫לאמא שלי עוד עשרה ילדים‬ ‫ונכדים המון כולם חמודים!‬ ‫"ותראו" מה ציירתי?!"‬

‫‪84‬‬

‫דף צביעה מס' ‪12‬‬

‫‪83‬‬

‫אברהם אוהב לשמוע סיפורים‪,‬‬ ‫על ילדים שמתנהגים יפה להורים‬ ‫כששנינו משחקים בחדר לבד‪,‬‬ ‫מחזירים המשחקים למקומם אחד–אחד!‬

‫‪82‬‬

‫דף צביעה מס' ‪11‬‬

‫‪81‬‬

‫שמעון יושב‪ ,‬משחק במחשב‬ ‫צובר נקודות‪ ,‬חושב וחושב‬ ‫ומי תמיד מנצח במחשב‬ ‫לפעמים המחשב‪ ,‬אך תמיד זה שמעון!‬ ‫ויש לו רק סרטים חינוכיים‬ ‫על דברי תורה ועל חכמים‪.‬‬

‫‪80‬‬

‫דף צביעה מס' ‪10‬‬

‫‪79‬‬

‫יעל‪ ,‬אוי‪ ,‬יעל את קצת שובבה‬ ‫ואני אהרון מציע לך אישית לחזור בתשובה!‬ ‫"לא אגיד לאמא שלקחת הרבה שוקולד בלי–עין הרע‪,‬‬ ‫לא‪ ,‬לא אגיד! והרי זה לשון הרע!"‬

‫‪78‬‬

‫דף צביעה מס' ‪9‬‬

‫‪77‬‬

‫את רחל בת ה–‪ 12‬עוטה ארשת רצינות עבה‪...‬‬ ‫הן מגיל שתים עשרה היא כבר בת מיצווה‬ ‫עומדת בצד‪ ,‬לוחשת תפילה‬ ‫מהסידור החדש שבת בת–מצווה קבלה‪.‬‬

‫‪76‬‬

‫דף צביעה מס' ‪8‬‬

‫‪75‬‬

‫שרה תמיד ניצבת במטבח‬ ‫אם משהו מתבשל‪ ,‬אותו לא תשכח‬ ‫כשחותכת סלט‪ ,‬אוי זהירות על היד!‬ ‫להפריש מעשר תזדרז היא מיד!‬

‫‪74‬‬

‫דף צביעה מס' ‪7‬‬

‫‪73‬‬

‫מירי אחותי צנועה ושקטה‬ ‫יושבת קוראת ספר במיטה‬ ‫כששומעת שאחי ואני קצת בינינו רבים‬ ‫מספרת לנו על רבי עקיבא שאמר‪:‬‬ ‫"ואהבת לרעך כמוך‪"...‬‬ ‫זה חשוב מכל דבר!!!‬

‫‪72‬‬

‫דף צביעה מס' ‪6‬‬

‫‪71‬‬

‫את אחי אותי לוקח למסע מרתק‪,‬‬ ‫ואפילו פעם בדרך למרכול‬ ‫עזרנו לזקן לסחוב תיק גדול!‬

‫‪70‬‬

‫דף צביעה מס' ‪5‬‬

‫‪69‬‬

‫את אחי דויד כולם מכירים‬ ‫יושב הוא תמיד מאחורי הספרים‬ ‫וכשרואים מגדל ספרים גדול‬ ‫על השולחן עומד‪,‬‬ ‫יודעים שדויד יושב‬ ‫ותורה לומד‪....‬‬

‫‪68‬‬

‫דף צביעה מס' ‪4‬‬

‫‪67‬‬

‫חיים הגדול לומד בישיבה‪,‬‬ ‫לומד תורה בחשק ובאהבה!‬ ‫"כשתגדל תהיה תלמיד–חכם גדול!‬ ‫משנן לי אחי כל יום בקול!"‬

‫‪66‬‬

‫דף צביעה מס' ‪3‬‬

‫‪65‬‬

‫אמא שלי אשת חיל–מורה!‬ ‫ואבא שלי עוסק בתורה!‬ ‫אחותי הגדולה נשואה כבר מזמן‪,‬‬ ‫ולה שני ילדים משה ונתן‪...‬‬

‫‪64‬‬

‫דף צביעה מס' ‪2‬‬

‫‪63‬‬

‫שלום‪ ,‬קוראים לי אהרון‬ ‫ואני במשפחתי הכי קטון‬ ‫ואמא שלי כבר סבתא לנכדים‬ ‫וחוץ ממני יש עוד אחד–עשר ילדים‪.‬‬

‫‪62‬‬

‫קוראים לי אהרון‬ ‫קוראים לי אהרון‬ ‫ואני במשפחתי הכי קטון‬ ‫אמא חייכה ולא אמרה דבר‬ ‫ואותי חבקה חיבוק נהדר‬ ‫ואני הבנתי אמא ואבא‬ ‫יש לי קצת!‬ ‫וגם אחד עשר אחים‬ ‫ונכדים רבים להם‬ ‫ואפילו מיליון!!!‬

‫כי אבא ואמא כל כך מאושרים‬ ‫אחים ואחיות כל כך נהדרים‬ ‫ופעם שאלתי את אמא‬ ‫איך זה שיש לי כל–כך‬ ‫הרבה אחים ואחיות‪,‬‬ ‫וכל כך אבא–ואמא‬ ‫קצת?‬

‫‪61‬‬

‫דף צביעה מס' ‪1‬‬

‫‪60‬‬

‫תוכן‬ ‫קוראים לי אהרון‪61685 .................................................‬‬ ‫הדרכה לצביעה ‪86 ..........................................................‬‬ ‫אמא מה זה להיות מיוחד? ‪87695 ...............................‬‬

‫דף צבעים והגרלת צבעים‬ ‫כללי המשחק‪:‬‬ ‫על הילד‪/‬ה הקורא‪/‬ת לזהות לפי הצבעים שמופיעים‬ ‫בכל עמוד מה מרגיש‪/‬ה הילד‪/‬ה‪ ,‬ולספר את בחירתו‬ ‫להוריו‪ .‬הוריו מתבקשים לרשום את רגשות הילד‪/‬ה‬ ‫ולשלוח לכתובת הרשומה‪ .‬הרגשות העקריים‪:‬‬ ‫א‪ .‬פחד‪/‬עצב )צהוב(‬ ‫ב‪ .‬שמחה‪/‬אושר )אדום(‬ ‫ג‪ .‬אמונה )ירוק(‬ ‫הגרלת הצבעים‪:‬‬ ‫להגרלת הצבעים שלחו ‪ 10‬דפים נבחרים בלבד‪ ,‬של‬ ‫הציורים בשחור לבן כשהם צבועים לפי רצון הילד‪/‬ה‪.‬‬ ‫לאבא ואמא‪:‬‬ ‫נא לשלוח את עשרת דפי הצביעה‬ ‫לכתובת‪ :‬ת‪.‬ד‪ 3426 .‬בת‪6‬ים ‪59137‬‬

‫סיפורים יפים לפני השינה‬ ‫ספר שני‬ ‫לילד הדתי‪9‬לאומי ולילד החרדי‬ ‫קלאודיו ‪ 2‬אילן יעקבי‬ ‫וקרן גרנדש‬

58

‫המונח "זקן" בתנ"ך‪:‬‬ ‫א‪ .‬ספר בראשית פרק כ"ד פסוקים א'‪ ,‬ב'‬

‫‪:‬‬

‫"‬

‫"‪.‬‬

‫‬‫ב‪ .‬ספר בראשית פרק נ' פסוק ז'‬

‫"‪.‬‬

‫"‬ ‫ג‪ .‬ספר ויקרא פרק י"ט פסוק ל"ב‬

‫"‪.‬‬

‫"‬ ‫ד‪ .‬ספר במדבר פרק כ"ב פסוק ד'‬

‫"‪.‬‬

‫"‬ ‫ה‪ .‬ספר דברים פרק כ"ח פסוק נ'‬

‫"‪.‬‬

‫"‬ ‫ו‪ .‬ספר שמואל א' פרק י"ז פסוק י"ב‬

‫"‬

‫"‪.‬‬

‫‬‫ז‪ .‬ספר שמואל א' פרק כ"ח פסוק י"ד‬

‫"‬

‫‬‫"‪.‬‬

‫‪57‬‬

‫למחרת עבר בגן יצחק עם אביו וגמרא בידו‪ .‬כאשר ראה שמתנהגים לזקנה‬ ‫באכזריות ניגש אלינו והביט בנו במבט חמור‪ .‬יצחק ואביו קראו לנו הצידה רחוק‬ ‫מהזקנה‪ .‬הלכנו אחריהם וכך אמר יצחק‪:‬‬ ‫"דעו שאתם ממש רעים‪ ,‬אפילו אכזריים‪ .‬אסור להתנהג כך אל זקנים‪ .‬אתם‬ ‫קוראים לה מכשפה‪ .‬החלטתם שהפסוק 'והדרת פני זקן'‪ ,‬אינו חל על זלדה‬ ‫הקשישה‪ .‬שמעתי דברים על זלדה"‪.‬‬ ‫"מה שמעת?"‪ ,‬קראנו כולנו פה אחד‪.‬‬ ‫"שמעתי שזלדה עלתה לארץ ישראל מפולין‪ .‬שמעתי ששני ילדיה הקטנים בני‬ ‫השלוש והחמש נרצחו באכזריות בידי הנאצים הארורים‪ ,‬ימח שמם‪ .‬שמעתי שגם‬ ‫בעלה נרצח‪ .‬זלדה הצליחה לשרוד ולהישאר בחיים במחנה הריכוז ולהשתחרר‬ ‫לבסוף‪ .‬היא הגיעה ארצה בודדה ושבורה‪ .‬היא תמיד מתגעגעת לבעלה ולילדיה‬ ‫הקטנים"‪.‬‬ ‫היבטנו אלה באלה בדממה ובהשתוממות‪ .‬איש לא דיבר מילה‪ .‬פתאום הבנו‬ ‫שבאמת היינו רעים ואכזריים‪ .‬פתאום הבנו שבאמת הצקנו לה מאוד‪ ,‬לא רק‬ ‫בגלל שקראנו לה מכשפה‪ ,‬אלא בעיקר מכיוון שהצדקנו את אכזריותנו על ידי‬ ‫מתן פרשנות שלילית לדברי תורה‪.‬‬ ‫לא הסכמתי לפרשנות השלילית שלכם לדברי תורה קדושים‪ .‬חשבתי שאסור‬ ‫לילדים לפרש פסוק בתורה כרצונם‪ .‬כולנו חשנו בושה גדולה וחרטה עמוקה על‬ ‫מעשינו הפזיזים‪ .‬אז‪ ,‬הבטחנו לעצמנו שלעולם לא ניתן פירוש שלילי לדברי‬ ‫תורה ותמיד נעדיף ללמוד תורה ולהחכים‪.‬‬ ‫‪56‬‬

‫"כן‪ ,‬כן‪ ,‬מכשפה זקנה"‪ ,‬קראנו כולנו ושרה הוסיפה‪" :‬אין לה שום רגש לילדים‪.‬‬ ‫תמיד אנחנו הילדים‪ ,‬צריכים לשמוע בקול המבוגרים שמגרשים אותנו בגלל‬ ‫הזקנה"‪.‬‬ ‫יצחק‪ ,‬הנער הגדול‪ ,‬בן השניים עשר‪ ,‬אמר‪" :‬כתוב בתורה‪ ,‬והדרת פני זקן‪ .‬גברת‬ ‫זלדה מאוד מרגיזה‪ ,‬זה נכון‪ .‬אבל‪ ,‬אל תשכחו שגם כתוב מפני שיבה תקום‪,‬‬ ‫אולי נפרש מפני שיבה תלך‪ .‬אנחנו‪ ,‬חייבים לכבד את זלדה"‪.‬‬ ‫ונתן הוסיף‪" :‬נכון‪ ,‬אתה צודק‪ ,‬אבל אני חושב שהפסוק אינו מתכוון דווקא‪,‬‬ ‫לזלדה‪ ,‬כי זלדה היא מכשפה שאינה מבינה ילדים‪ .‬איך היא יכולה להיות חכמה?"‬ ‫ונתן הסביר‪" ,‬הכלל‪ ,‬מפני שיבה תקום וגם 'והדרת פני זקן' אינו חל על זלדה"‪.‬‬ ‫"מחר נשוב לשחק בגן שלנו‪ ,‬ולא משנה מה זלדה תעשה"‪.‬‬ ‫יצחק לא הסכים לכך בליבו‪ .‬הוא הלך ללמוד תורה עם אביו במקום להמשיך‬ ‫לשחק איתנו‪ .‬הוא החליט שחבל לבזבז את הזמן על משחקי כדור‪ .‬ומה טוב‬ ‫להתמיד בלימוד התורה‪ .‬באותו זמן ראינו זאת כהתנהגות לא חברותית‪.‬‬ ‫למחרת שוב חזרנו לגן שלנו‪ .‬שיחקנו להנאתנו‪ .‬אומנם‪ ,‬מאז נזהרנו שלא לפגוע‬ ‫שוב בזלדה‪ ,‬הזקנה שישבה כהרגלה על אותו ספסל‪ .‬מפעם לפעם צעקה עלינו‬ ‫למרות שהכדור לא פגע בה‪ .‬הרעש הפריע לה‪ .‬היא דרשה מאיתנו בצעקות‬ ‫שנשחק יותר בשקט‪ .‬היא טענה שהמכה שקיבלה מהכדור עדיין כואבת לה‪.‬‬ ‫צחקנו עליה והמשכנו לשחק‪ .‬יום אחד נגררנו ממש למריבה‪ .‬זלדה איימה‬ ‫שתרביץ לנו במקל‪ .‬צחקנו עליה וברחנו מפניה‪ ,‬כשהיא מנסה לתפוס אותנו‬ ‫ולהכותנו במקל הזקנים‪ .‬אין ספק שהיינו מאד שובבים‪.‬‬ ‫‪55‬‬

‫וניגש לזקנה ואמר‪" :‬אנחנו מצטערים‪ ,‬לא התכוונו"‪.‬‬ ‫אך‪ ,‬הזקנה‪ ,‬ששמה היה זלדה‪ ,‬כעסה מאוד ואמרה‪" :‬מה זה? איך אתם משחקים?‬ ‫אין לכם טיפת כבוד לזקנים"‪.‬‬ ‫אבא שלי עבר במקרה במקום‪ .‬לאחר שהסברנו לו מה שקרה‪ ,‬הוא ניגש לזקנה‬ ‫ואמר‪" :‬סליחה גברת‪ ,‬הילדים באמת לא התכוונו מעכשיו הם יזהרו מאוד‬ ‫מאוד"‪.‬‬ ‫אבל‪ ,‬הזקנה לא נרגעה‪ .‬היא התחילה לצעוק‪" ,‬תתבישו לכם"‪.‬‬ ‫גם אפרים‪ ,‬השכן המבוגר הצטרף ואמר‪" :‬גברת‪ ,‬את צודקת‪ .‬הם היו צריכים‬ ‫להזהר יותר"‪ ,‬ובפנותו לילדים אמר‪" :‬מעכשיו תיזהרו מאוד שהכדור לא יפגע‬ ‫שוב בגברת"‪.‬‬ ‫"אתם מפריעים‪ ,‬תלכו לשחק במקום אחר"‪ ,‬דרשה‪.‬‬ ‫גם שמואל המבוגר פנה אלינו וביקש‪" :‬תעברו לשחק במגרש השני"‪.‬‬ ‫החמצנו פנים ושמואל הסביר‪" :‬הזקנה לא תהיה כאן כל הזמן ואז תוכלו לחזור‬ ‫ולשחק כאן"‪.‬‬ ‫וכך הלכנו לגן בשכונת האורנים‪ .‬היינו מאוכזבים וכועסים‪ .‬נתן הקטן היה זה‬ ‫ששיקף את דעת כולנו כשאמר‪" :‬מכשפה‪ ,‬איזו מכשפה זקנה היא זלדה"‪.‬‬

‫‪54‬‬

‫והדרת פני זקן‬ ‫)זוהי מצוות עשה בתורה‪ ,‬כמו שנאמר "מפני שיבה תקום והדרת פני זקן"‬ ‫)ספר ויקרא פרק ט' פסוק ל"ב(‪.‬‬ ‫אף אחד לא חיבב את הזקנה שגרה בשכונתנו‪ ,‬היא שכונת "צדק"‪ .‬הזקנה ישבה‬ ‫תמיד בגן ובראשה כובע מצחיק ומקל של זקנים‪ .‬הילדים לא שמו לב אליה‪,‬‬ ‫בפעם הראשונה כאשר ראיתי אותה‪ ,‬הם שיחקו בכדור וזרקו אותו זה לזה‪ .‬לפתע‪,‬‬ ‫לא בכוונה הכדור פגע בראשה של הזקנה‪.‬‬ ‫אני הייתי בין‬ ‫הילדים ולא‬ ‫ידעתי מה לעשות‪.‬‬ ‫כל הילדים חשו‬ ‫נבוכים‪ ,‬כי תמיד‬ ‫מחנכים אותנו‬ ‫לתת כבוד‬ ‫למבוגרים‪ ,‬קל‬ ‫וחומר לזקנים‪.‬‬ ‫התביישנו מאוד‪.‬‬ ‫יצחק‪ ,‬הילד הגדול‬ ‫שביננו‪ ,‬אזר אומץ‬

‫‪53‬‬

‫"מדוע את מראה לי את התמונות האלה?"‪ ,‬שאלתי בתימהון‪.‬‬ ‫"כעת אני מיקי השמנה‪ ,‬אני הרועה שלהם והם הצאן שלי‪ ,‬שבהם אני מטפלת‬ ‫ודואגת‪ .‬הם אוהבים אותי‪ .‬אני נותנת להם את נשמתי ומשקיעה בהם את כוחי"‪.‬‬ ‫"תמיד ידעתי שיש בך משהו מיוחד"‪ ,‬אמרתי בהתרגשות‪.‬‬ ‫"אז מה אם אין להם עינים יפות? ומה אם העיניים שלהם מלוכסנות? האם אין בהם‬ ‫שום ערך נוסף? את לימדת אותי להתבונן פנימה אל תוך הנשמה"‪ ,‬אמרה מיקי‪.‬‬ ‫לפתע‪ ,‬היא הוציאה מתיקה תמונה של ילד קטן עם עיניים מלוכסנות מעט‪ ,‬אבל‬ ‫יפות‪ ,‬ילד קצת שמנמן‪.‬‬ ‫"זה הבן שלי‪ ,‬אני נשואה"‪.‬‬ ‫באותו רגע הבנתי שלמיקי יש ילד עם תיסמונת דאון‪.‬‬ ‫"נשמה שלי‪ ,‬הוא אוכל טוב‪ .‬הוא יגדל‪ ,‬הוא שמנמן הוא אוהב לדבר ולחבק"‪,‬‬ ‫אמרה מיקי כשהיא מנשקת את התמונה‪ ,‬והוסיפה‪:‬‬ ‫"יש לו מטפלת שמקדמת אותו הוא רק בן ארבע"‪.‬‬ ‫"הוא בוודאי ילד מתוק"‪ ,‬העזתי לומר‪.‬‬ ‫"כן‪ ,‬הוא אוהב את אמא ואת אבא שלו‪ ...‬נכון‪ ,‬הוא שמנמן‪ .‬אז מה? אז מה אם‬ ‫הוא שמנמן? האם זה כל מה שמשקף אותו? הרי יש בו הרבה יותר מזה‪ .‬יש בו‬ ‫שמחת חיים‪ ,‬חיוכים וצחוקים ולב טוב‪ ,‬נאמן ומאמין"‪ ,‬אמרה כשדמעות זולגות‬ ‫מעיניה היפות‪.‬‬

‫‪52‬‬

‫לפני שיצאתי מביתה הרגשתי שמיקי התעודדה מאוד‪ .‬היא חייכה‪ .‬ידעתי שיש לי‬ ‫חברה חדשה טובה וכישרונית‪ .‬מאז‪ ,‬הייתי לה מן אחות שכל–כך חסרה לה‪ .‬מאז‪,‬‬ ‫שיחקנו יחד בהפסקות ושוחחנו הרבה‪ .‬הילדות חדלו מלהציק‪ .‬גם לאחר סיום‬ ‫לימודנו ביסודי‪ ,‬למרות שלא למדנו באותו בית ספר שמרנו על קשר לזמן רב‪.‬‬

‫•••‬ ‫מאז‪ ,‬לא נפגשנו שנים רבות‪ .‬המשכתי לחשוב עליה‪ ,‬עד שיום אחד פגשתי אותה‬ ‫במקרה בעיר הגדולה‪ ,‬בני–ברק‪ .‬היא הייתה בחורה רעננה ובכלל לא שמנה‪ .‬היא‬ ‫הייתה גבוהה בהרבה ממני‪.‬‬ ‫"מה את עושה כיום"‪ ,‬שאלתי בסקרנות‪.‬‬ ‫"לא תאמיני"‪.‬‬ ‫"ובכל–זאת?"‬ ‫"אני מזמינה אותך לביתי"‪.‬‬ ‫"בסדר"‪ ,‬עניתי‪" ,‬וברצון רב"‪.‬‬ ‫היא הכניסה אותי לחצר נקיה ומסודרת‪ ,‬כשעל המיטה היה מונח חליל‪ .‬היא ניגנה‬ ‫בו שירי רועים יפים ואני הקשבתי מוקסמת‪ .‬היא הראתה לי תמונות של ילדים‬ ‫חולים בבית חולים וגם תמונות של ילדים עם פיגור שיכלי‪.‬‬

‫‪51‬‬

‫איש שמקבל אותך בברכה כאשר את חוזרת מבית הספר‪ ,‬נכון?"‬ ‫"נכון"‪ ,‬ענתה מיקי‪.‬‬ ‫"את גיבורה‪ .‬את מתגברת על הסבל של הבדידות בבית"‪.‬‬ ‫"את גם יפה"‪ ,‬אמרתי לה‪.‬‬ ‫"נכון‪ ,‬הדוד קורא לי יפתי"‪.‬‬ ‫"יש לך עינים יפות"‪ ,‬קבעתי‪.‬‬ ‫"סבתא תמיד אמרה לי שאני יפה ושיש לי עיניים יפות‪ .‬אבל‪ ,‬סבתא מתה"‪.‬‬ ‫"אני בטוחה שסבתות לא מדברות סתם דברי הבל"‪.‬‬ ‫"כן‪ ,‬היא הייתה סבתא טובה מאוד‪ .‬היא אהבה אותי"‪.‬‬ ‫"בואי מיקי‪ ,‬וננסה למצוא בך עוד תכונות נפלאות‪ ,‬מסכימה?"‬ ‫"זה‪ ,‬זה קשה"‪ ,‬אמרה לי‪.‬‬ ‫"זה קל" עניתי בבטחון‪.‬‬ ‫"זוכרת את עבודות היד? זוכרת שהראית לי את הריקמה שעשית?"‬ ‫"רקמה יפה עם צבעים נפלאים כל–כך מתאימים"‪.‬‬ ‫"זהו"‪ ,‬אמרתי והוספתי‪" ,‬זה מראה שאת כישרונית‪ .‬אילו הילדים היו רואים את‬ ‫הריקמה הציבעונית היפה הם היו מתפעלים ומשבחים אותך"‪.‬‬ ‫"אני חושבת שכן"‪ ,‬אמרה בצניעות‪.‬‬ ‫"אבל‪ ,‬אלה רק עבודות פשוטות"‪.‬‬ ‫"לא‪ ,‬את טועה זה מראה שאת ילדה יצירתית"‪ ,‬הסברתי‪" ,‬יש לי הרבה ריקמות"‪.‬‬ ‫"את מקסימה ומיוחדת"‪ ,‬ציינתי‪.‬‬

‫‪50‬‬

‫היא החלה לבכות‪ .‬חיבקתי אותה ויחד שתקנו‪ .‬נזכרתי במילים שאמרה לי אימי‬ ‫כאשר הייתי עצובה לפעמים‪ .‬סתם כך‪,‬‬ ‫"את יודעת"‪ ,‬אמרה לי והוסיפה‪" ,‬יכול להיות שזה נכון‪ .‬יכול להיות שאת באמת‬ ‫קצת שמנה‪ ,‬ויכול להיות שזה סתם‪ ,‬סתם דימיון של הילדות שרוצות לראות כך‬ ‫דווקא את "מיקי השמנה" אבל‪ ,‬האם זה באמת מה שהכי מתאר אותך? האם זה‬ ‫באמת מבטא מי שאת באמת? האם את רק "מיקי השמנה"?‬ ‫"אמא‪ ,‬מה זאת אומרת‪ ,‬אני לא מבינה את כוונתך"‪.‬‬ ‫"מכירה את ציפי?" ניסיתי להסביר‪.‬‬ ‫"מכירה את בני?" הדגישה אמא‪.‬‬ ‫"כן"‪ ,‬אמרתי‪.‬‬ ‫"ציפי נמוכה וקטנה ומני גבוה בראש שלם מהילד הכי גבוה בכיתה‪ ,‬נכון?"‬ ‫"נכון"‪ ,‬אמרתי‪.‬‬ ‫"האם מעכשיו נקרא לציפי "גמדה" ולבני נקרא "ענק"?"‬ ‫"עכשיו אני מבינה"‪ ,‬אמרתי לאמא‪.‬‬ ‫האם כל מה שאפשר לומר על ציפי הוא שהיא גמדה ובני ענק?"‬ ‫"את הבנת‪ ,‬מיקי? הגובה הוא לא הכי חשוב וכך גם אם מישהו שמן או רזה יותר"‪.‬‬ ‫"אני חושבת שהבנתי"‪ ,‬אמרה מיקי‪.‬‬ ‫הבטתי במיקי בעינים אוהבות והוספתי‪" ,‬ומדוע נעלבת כאשר קראו לך שמנה?"‬ ‫מיקי שתקה‪ .‬חייכתי אליה ואמרתי לה‪" ,‬את ילדה חזקה ואפילו גיבורה"‪.‬‬ ‫"מדוע?" שאלה מיקי‪.‬‬ ‫"כי את מסתדרת יפה גם בבית הספר בשיעורים וגם בבית ששם את לבד ואין‬ ‫‪49‬‬

‫"בואי"‪ ,‬אמרתי למיקי‪.‬‬ ‫מיקי הזדרזה ללכת לקראתי‪ .‬לפתע‪ ,‬ראיתי בעיניה מן בטחון‪ .‬היא אחזה בידי‬ ‫ואני אחזתי בידה‪ ,‬וכך הלכנו בגאווה‪.‬‬ ‫היא גרה שני בתים מביתי‪ .‬היא הייתה ילדה מפתח )ילדה שהוריה בדרך כלל אינם‬ ‫בבית(‪.‬‬ ‫"האם איכפת לך שאבוא אליך הביתה?"‪ ,‬שאלתי‪.‬‬ ‫"לא"‪ ,‬היא הסכימה מיד‪.‬‬ ‫"הורייך יסכימו?"‬ ‫"ממילא הורי אינם בבית רוב הזמן"‪ ,‬הוסיפה‪.‬‬ ‫נכנסנו‪" .‬מנה חמה" הייתה מונחת על השלחן‪ .‬מיקי הראתה לי כיצד מכינים אותה‪.‬‬ ‫"קודם כל אוכל ירקות‪ .‬את המנה החמה אתן למיצי"‪.‬‬ ‫"מיצי?"‪ ,‬שאלתי מופתעת‪ ,‬כשלפתע חשתי בחתלתול רעב המקיף אותי‬ ‫ומתחכך בי‪.‬‬ ‫"את זה את נותנת לחתול?"‪ ,‬שאלתי‪.‬‬ ‫"כן"‪ ,‬ענתה מופתעת‪.‬‬ ‫"מדוע?"‬ ‫"החתול שמן‪ .‬עליו לא צוחקים"‪ ,‬העירה‪.‬‬ ‫"את באמת חושבת שאת שמנה?"‬ ‫היא התחמקה מתשובה‪ .‬הנחתי לה‪ .‬לבסוף‪ ,‬ניסיתי שוב ושאלתי אותה‪:‬‬ ‫"את בטוחה שאת שמנה?"‬

‫‪48‬‬

‫כל ילדה רוצה שיהיו לה חברות‪ .‬גם אני‪ ,‬הילדה הגדולה‪ ,‬הבת של המורה להבעה‬ ‫בבית הספר‪ ,‬הייתי שונה מעט בעיני בנות כיתתי‪ .‬בנות כיתתי לא כל כך אהבו‬ ‫אותי‪ ,‬הבת של המורה להבעה‪ ,‬וזה כאב לי מאוד‪ .‬לכן‪ ,‬הזדהתי עם הילדה‬ ‫השמנה שהילדות קראו לה "מיקי" וגם "מיקי השמנה"‪.‬‬ ‫יום אחד‪ ,‬אימי המורה להבעה‪ ,‬הענישה ילדה בכיתה ו'‪ ,‬וזו החליטה להטפל אלי‪,‬‬ ‫הבת של המורה‪.‬‬ ‫זה היה ביום גשום‪ .‬לא הייתה לי מטריה‪ .‬רצתי מהר בחצר בית הספר‪ ,‬כדי לא‬ ‫להירטב‪ ,‬כשלפתע שמו לי רגל‪...‬‬ ‫נפלתי‪.‬‬ ‫הילדות צחקו עלי‪ .‬כאב לי‪ ,‬התלכלכתי נורא‪ .‬מיד‪ ,‬קמתי‪ ,‬כי לא רציתי להראות‬ ‫להן שכל–כך כאב לי‪.‬‬ ‫פתאום ראיתי את מיקי השמנה‪ .‬הם צחקו גם עליה‪ ,‬צחקו וצחקו‪ .‬הרגשתי אחריות‬ ‫על ילדה קטנה‪ .‬לא חשבתי על עצמי‪.‬‬ ‫"עיזבו אותה‪ ,‬באיזו זכות אתן פוגעות בה?"‪ ,‬צעקתי‪.‬‬ ‫"בטח את אחותה הגדולה"‪ ,‬קראה ילדה אחת מכיתה ו'‪.‬‬ ‫"אולי היא חושבת שהיא מורה להבעה כמו אמא שלה"‪ ,‬הוסיפה מישהי‪.‬‬ ‫"טיפשה" קראה ילדה אחת‪ ,‬וזרקה אבן‪.‬‬ ‫היה לי כעס וכאב‪ ,‬אך יותר מכל חשתי והאמנתי שהילדות זקוקות למישהי להציק‬ ‫לה‪.‬‬ ‫‪47‬‬

46

45

‫מיקי השמנה‬ ‫תמיד כשראיתי את הילדה הקטנה שלמדה בכיתה ב'‪ ,‬לא ידעתי עדיין עליה דבר‬ ‫וחצי דבר‪.‬‬ ‫היא נראתה לי כילדה רגילה‪ ,‬בדיוק כמוני‪ .‬ראיתי‬ ‫גם את הצחוקים של הילדות ולא הבנתי מדוע הן‬ ‫צוחקות עליה‪.‬‬ ‫אני הייתי מעורבת בחברת הילדות‪ ,‬למעשה‬ ‫הייתי כאחת מהן‪ .‬ובכל זאת כעסתי על היחס‬ ‫אליה‪ .‬הילדות טענו שהיא שמנה ומגושמת ואינה‬ ‫מסוגלת לשחק עם בנות כיתתה‪ .‬חשבתי אז‬ ‫בליבי שאולי הן זקוקות למישהי שיש לצחוק‬ ‫עליה‪.‬‬ ‫הייתי אז כבר בכיתה ה'‪ ,‬ילדה גדולה‪ ,‬ולכן‬ ‫יכולתי לראות את היחס בעיניים של גדולה‪.‬‬ ‫מעולם לא חשבתי על הילדה הדחויה כשמנה‪.‬‬ ‫הילדה הייתה חמודה ומלאת מרץ‪ .‬היא הייתה‬ ‫יפה בעיני‪ .‬אבל‪ ,‬בדרך כלל הילדה הביטה‬ ‫בחברותיה בעיניים עצובות כאשר לא שיתפו‬ ‫אותה במשחקים‪.‬‬

‫‪44‬‬

‫דף צביעה מס' ‪17‬‬

‫‪43‬‬

‫בקשתי מאמא המזוזה לנשק‬ ‫בקשתי סדור ממש לחבק!‬ ‫לא ידעתי לאן נעלמה המפלצת הגדולה‪,‬‬ ‫אך עמוק בתוך ליבי ידעתי‬ ‫זה בזכות התפילה‪...‬‬

‫‪42‬‬

‫דף צביעה מס' ‪16‬‬

‫‪41‬‬

‫ובחדרי ממש ליד הדלת‪ ,‬מזוזה קטנה‬ ‫שומרת אותי מכל סכנה‪.‬‬ ‫בה כתוב‪" :‬שמע ישראל השם אלוקינו השם אחד"‪.‬‬ ‫וראו איזה פלא נעלם לי הפחד מיד!!‬

‫‪40‬‬

‫דף צביעה מס' ‪15‬‬

‫‪39‬‬

‫"היה זה רק צל"‪ ,‬אמא ניסתה לומר‪,‬‬ ‫"בחושך לא תמיד מזהים כל דבר‪.‬‬ ‫בחושך יש דברים שנראים לנו אחרת‪,‬‬ ‫אם לפחד או לא‪ ,‬זו את שבוחרת!"‬

‫‪38‬‬

‫דף צביעה מס' ‪14‬‬

‫‪37‬‬

‫הבטתי באמא ושוב בארון‬ ‫בשמלה הירוקה שליד הוילון‪,‬‬ ‫ידעתי שאמא שלי צדקה‬ ‫שוב לא אפחד משמלה ירוקה‪....‬‬

‫‪36‬‬

‫דף צביעה מס' ‪13‬‬

‫‪35‬‬

‫אך אמא שלי כלל לא נבהלה‬ ‫התיישבה לידי וברכות שאלה‪:‬‬ ‫"מדוע פחדת ילדה צדיקה‪,‬‬ ‫והרי כאן הנחנו את השמלה הירוקה הכהה"‪.‬‬

‫‪34‬‬

‫דף צביעה מס' ‪12‬‬

‫‪33‬‬

‫שאלתי את אמא "כיצד זה קרה?‬ ‫אַ י ֶה היא ברחה החיה השחורה?‬ ‫לפני רגע היתה כאן ופתאום הסתלקה‬ ‫ובמקומה יש עכשיו סתם שמלה ירוקה‪ ,‬כהה"‪.‬‬

‫‪32‬‬

‫דף צביעה מס' ‪11‬‬

‫‪31‬‬

‫אך אמא אותי שמעה והדליקה האור‪,‬‬ ‫וכבר לא היה שם שום כתם שחור‪,‬‬ ‫המפלצת נעלמה פשוט הסתלקה‪,‬‬ ‫ובמקומה נגלתה שמלתי הירוקה‪ ...‬והכהה‪.‬‬

‫‪30‬‬

‫דף צביעה מס' ‪10‬‬

‫‪29‬‬

‫קראתי בעוז! קראתי בקול!‬ ‫אינני פוחדת כי השם כל יכול!‬ ‫השם הוא גדול בכל העולם הוא נמצא‪,‬‬ ‫ויכול לגרש המפלצת אם אני מבקשת באמונה‪.‬‬

‫‪28‬‬

‫דף צביעה מס' ‪9‬‬

‫‪27‬‬

‫ולפתע נזכרתי‪ ,‬יש פתרון לצרה!‬ ‫המלאך הגואל אותי מכל רע‪,‬‬ ‫אתפלל להשם‪ :‬בוא מהרה!‬ ‫ולא עוד תהיה כאן חיה שחורה!‬

‫‪26‬‬

‫דף צביעה מס' ‪8‬‬

‫‪25‬‬

‫ואני בתוך ליבי מתפללת בכוונה‬ ‫אנא השם שמור עלי‪ ,‬ילדה קטנה‪.‬‬ ‫כי בחדר 'אבוי' חשכה נוראה‬ ‫ויש פה מפלצת‪ ,‬מפלצת שחורה!‬

‫‪24‬‬

‫דף צביעה מס' ‪7‬‬

‫‪23‬‬

‫שוכבת דומם במיטה מכוסה‪,‬‬ ‫שוכבת דומם לא לזוז מנסה‪,‬‬ ‫שרק לא תראה‪ ,‬לעברי לא תביט‪,‬‬ ‫החיה השחורה‪ ,‬החיה הענקית‪...‬‬

‫‪22‬‬

‫דף צביעה מס' ‪6‬‬

‫‪21‬‬

‫ואיך זה לפני רגע היתה כאן אורה‪,‬‬ ‫ואמא אמרה "לילה טוב לך שרה"‪.‬‬ ‫ואז בין רגע את הדלת סגרה‪,‬‬ ‫הנה היא! הנה! החיה השחורה!‬

‫‪20‬‬

‫דף צביעה מס' ‪5‬‬

‫‪19‬‬

‫התפילה המרגיעה‬ ‫מה מסתתר שם מאחורי הארון‬ ‫מה זה עומד ליד הוילון‬ ‫כתם גדול שחור וענק‬ ‫ואני כה פוחדת בגרוני המחנק‪.‬‬

‫‪18‬‬

‫דף צביעה מס' ‪4‬‬

‫‪17‬‬

‫גם אבא יצא לחפש את שורל'ה וכשחזר הוא ראה אותה מחזיקה משהו בידיה‪.‬‬ ‫"שורלה‪ ,‬שורלה"‪ ,‬הוא קרא ואז הוא ראה את הציפור הפצועה‪.‬‬ ‫"צריך לעזור לה"‪ ,‬אמר אבא‪.‬‬ ‫אמא מרחה יוד על הפצע בעדינות והושיבה את הציפור על כרית קטנה‪.‬‬ ‫הציפור שלנו נשארה איתנו ביום ההולדת ושמחה עם כולם‪.‬‬ ‫הכנף הפצועה לא כאבה עוד ולמחרת בבוקר הכנף הבריאה לגמרי‪.‬‬ ‫הציפור נפרדה מהילדה ומבני משפחתה ועפה גבוה מאוד‪.‬‬

‫הציפור שרה את השיר המוכר‪:‬‬ ‫"להתראות ילדה יפה‪,‬‬ ‫להתראות בודאי נתראה שוב"‪.‬‬ ‫‪16‬‬

‫דף צביעה מס' ‪3‬‬

‫‪15‬‬

‫שתיהן יצאו בריצה ובשירה‪:‬‬ ‫"אנחנו שתי חברות‪,‬‬ ‫לשדה אנו יוצאות‪,‬‬ ‫קצת הבוקר ליהנות‬ ‫ועוד מעט נחזור"‪.‬‬ ‫כך יצאו הציפור והילדה לגינה‬ ‫הקרובה לבית‪.‬‬ ‫בגינה הן שיחקו תופסת ומחבואים‬ ‫ואחרי חצי שעה פנו לחזור הביתה‪.‬‬ ‫אך אבוי‪ ,‬מה קרה?‬ ‫הציפור הסתבכה בין הענפים‬ ‫נפלה ונפצעה בכנפיה ולא יכלה‬ ‫לעוף‪.‬‬ ‫"אוי‪ ,‬אוי"‪ ,‬בכתה הציפור הקטנה‪.‬‬ ‫"מה קרה?" שאלה הילדה‪.‬‬ ‫"נפצעתי"‪ ,‬אמרה הציפור‪.‬‬ ‫הילדה לקחה את הציפור בידיה וחזרה לביתה‪.‬‬ ‫האורחים כבר הגיעו וכולם חיכו לילדה שורל'ה‪.‬‬ ‫‪14‬‬

‫דף צביעה מס' ‪2‬‬

‫‪13‬‬

‫היום אימי תאפה עוגה‪.‬‬ ‫היום אני ילדה גדולה‬ ‫היום אני בת חמש"‪.‬‬ ‫הציפור הביטה בה ועפה אחריה‪.‬‬ ‫הציפור השיגה את הילדה וירדה על המדרכה‪.‬‬ ‫"היי! איזו ציפור יפה"‪ ,‬אמרה הילדה‪.‬‬ ‫"שלום"‪ ,‬אמרה הציפור‪.‬‬ ‫"ציפור מדברת?" התפלאה הילדה‪.‬‬ ‫"כן"‪ ,‬אמרה הציפור‪" ,‬אני מדברת"‪.‬‬ ‫"יש לך היום יום הולדת‪ ,‬נכון?" שאלה‬ ‫הציפור‪.‬‬ ‫"כן"‪ ,‬ענתה הילדה‪.‬‬ ‫"בואי נצא לטייל"‪ ,‬אמרה הציפור‪.‬‬ ‫"בסדר"‪ ,‬ענתה הילדה‪" ,‬אבל נחזור‬ ‫מהר כי יש לי היום יום הולדת והאורחים‬ ‫צריכים להגיע"‪.‬‬ ‫"בסדר"‪ ,‬ענתה הציפור‪.‬‬

‫‪12‬‬

‫דף צביעה מס' ‪1‬‬

‫‪11‬‬

‫הציפור היפה והילדה הצדיקה‬ ‫פעם אחת היתה ציפור יפה מאוד וצבעונית‪.‬‬ ‫כל היום היתה עפה מעל בתי העיר ושרה‪:‬‬ ‫"אני ציפור צדיקה בת ציפורים‬ ‫כבר מלפני הרבה שנים‪.‬‬ ‫כל יום אני אוכלת תולעים וגרגירים‬ ‫ומכבדת את ההורים‪.‬‬ ‫כל יום אני מוצאת חברה חדשה‪,‬‬ ‫צדיקה כמוני ומענינת מאוד‪.‬‬ ‫את מי אני אמצא היום?"‬ ‫כך עפה לה הציפור ושרה עד שנחתה על אחד הגגות‪.‬‬ ‫היא הביטה למטה וראתה ילדה עם שמלה יפה יוצאת מהבית שממול‪.‬‬ ‫הילדה ניראתה שמחה‪.‬‬ ‫היא רצה ושרה‪:‬‬ ‫"היום אני כבר לא קטנה‪,‬‬ ‫היום גדלתי בשנה‪.‬‬ ‫היום אינני בת ארבע‪,‬‬ ‫כי יום ההולדת כבר בא‪.‬‬ ‫היום אני מאוד שמחה‬ ‫‪10‬‬

‫סיפורים יפים לפני השינה‬ ‫ספר ראשון‬

‫לילד הדתי‪9‬לאומי ולילד החרדי‬ ‫קלאודיו ‪ 2‬אילן יעקבי‬ ‫קרן גרנדש‬ ‫ניתן להזמין‪ :‬דיסקים )שירים יפים( לחן ומנגינה מאת המחברת‪,‬‬ ‫המיועדים למשפחה הדתית‪6‬לאומית ולנשות הציבור החרדי‬ ‫)כמובן‪ ,‬לא לגבר החרדי(‬

‫תוכן ספר ראשון‬ ‫הציפור היפה והילדה הצדיקה‪8615 ..................................................‬‬ ‫התפילה המרגיעה‪16641 ......................................................................‬‬ ‫מיקי השמנה‪42650 ................................................................................‬‬ ‫והדרת פני זקן ‪51654 .............................................................................‬‬ ‫המונח "זקן" בתנ"ך ‪55 ...........................................................................‬‬

‫כללי משחק הצבעים‪:‬‬ ‫על הילד הקורא לזהות לפי הצבעים שמופיעים בכל עמוד מה‬ ‫מרגיש‪/‬ה הילד‪/‬ה‪ ,‬ולספר את בחירתו להוריו‪ .‬הוריו מתבקשים‬ ‫לרשום את רגשות הילד‪/‬ה ולשלוח לכתובת הרשומה‪ .‬הרגשות‬ ‫העיקריים‪:‬‬ ‫א‪ .‬פחד‪/‬עצב )צהוב(‬ ‫ב‪ .‬שמחה‪/‬אושר )אדום(‬ ‫ג‪ .‬אמונה )ירוק(‬ ‫הגרלת הצבעים‪:‬‬ ‫להגרלת הצבעים שילחו ‪ 10‬דפים נבחרים בלבד של הציורים‬ ‫בשחור לבן כשהם צבועים לפי רצון הילד‪/‬ה‪.‬‬ ‫לאבא ואמא‬ ‫נא לשלוח את עשרת דפי הצביעה‬ ‫לכתובת‪ :‬ת‪.‬ד‪ 3426 .‬בת‪6‬ים ‪.59137‬‬ ‫טקס ההרדמה וחשיבותו‪:‬‬ ‫הסיפורים המובאים בספר יסייעו להורים בשלבי טקס‬ ‫ההרדמה‪ .‬הילדים הקטנים אוהבים לשמוע את אותו סיפור‬ ‫שוב ושוב‪ .‬ואם ישאלו שאלות‪ ,‬השיבו עליהן בסבלנות‬ ‫ובתבונה‪.‬‬ ‫מטלות הצביעה ואירגון הדפים הצבועים למשלוח להגרלת‬ ‫הצבעים‪:‬‬ ‫כל ילד)ה( יצבע כהרגשתֹו ומומלץ שהוא יהיה שותף מלא‬ ‫במשלוח הדפים למחברת קרן‪ .‬המחברת תערוך הגרלה‬ ‫בהקדם האפשרי‪.‬‬

‫תוכן העניינים‬ ‫סיפורים יפים לפני השינה ‪ 6‬ספר ראשון ‪7656 .........‬‬ ‫סיפורים יפים לפני השינה ‪ 6‬ספר שני ‪57695...........‬‬ ‫קובץ שירי אמונה של נערה דתיה‬ ‫• שירי אמונה ותפילה‪1036116 ...........................‬‬ ‫• סונטות‪1176125 ..................................................‬‬ ‫• שירי חול ‪1276146 ...............................................‬‬

‫סיפורים יפים לפני השינה‬ ‫מאת קלאודיו‪9‬אילן יעקבי‬ ‫קרן גרנדש‬ ‫©‬

‫‪,‬‬

‫"‬

‫‪,‬‬

‫‪,‬‬

‫‪,‬‬

‫‪,‬‬ ‫‪.‬‬

‫‪-‬‬

‫‪.‬‬

‫‪:‬‬ ‫‪,‬‬

‫‪:‬‬ ‫"‬ ‫‪:‬‬

‫‪:‬‬ ‫)‬

‫" "‬

‫(‬

‫‪-‬‬

‫‪Printed in Israel 2012‬‬

‫‪Email: ilan87@bezeqint.net‬‬ ‫‪P.O.Box 3426‬‬ ‫‪Bat-Yam 59133‬‬

‫"‪.‬‬

‫‪,‬‬

‫‪,‬‬

‫סיפורים יפים לפני השינה‬ ‫ספר ראשון‬ ‫לילד הדתי‪9‬לאומי ולילד החרדי‬ ‫מאת‪ :‬קלאודיו ‪ 2‬אילן יעקבי‬ ‫וקרן גרנדש‬

‫הקדמה‬ ‫‪,‬‬

‫‪,‬‬

‫‪,1978‬‬

‫‪,‬‬

‫‪-‬‬

‫‪,‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫‬‫‪.‬‬

‫‪,‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪,‬‬

‫‪,‬‬

‫‪,‬‬

‫‬‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬

‫‪,‬‬

‫‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫‪,‬‬

‫‪.‬‬ ‫‪-‬‬

‫‪.‬‬ ‫‪,‬‬

‫‪,‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‬‫‪-‬‬

‫‬‫"‬

‫)‬ ‫" ‪,‬‬

‫‪.( -‬‬

‫‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫‪. .‬‬ ‫‪.‬‬

‫סיפורים יפים לפני השינה‬ ‫ספר ראשון וספר שני‬ ‫לילד הדתי‪/‬לאומי ולילד החרדי‬

‫קובץ שירי אמונה‬

‫של נערה דתיה‪ ,‬בת דור שני לניצולי שואה‬

‫קלטת של שירים דתיים לאשה הדתיה‪/‬החרדית‬ ‫מפי קרן‬