מעין - גיליון 8 - 2012

‫מעין‬

‫שירה‪ ,‬ספרות ורעיונות ‪ /‬גיליון ‪ — 8‬קיץ‪-‬סתיו ‪2012‬‬ ‫‪ 17‬ש"ח — כולל מערבון והחדש והרע‬

‫מעין‬

‫ﻣﻌﻴﻦ‬

‫‪M a ay a n‬‬ ‫כתב–עת לשירה‪ ,‬ספרות ורעיונות — קיץ‪-‬סתיו ‪2012‬‬ ‫גיליון מס' ‪) 8‬מופץ עם "מערבון" — מגזין חדש לקולנוע‪ ,‬ו"החדש והרע" — כתב–עת לאמנות(‬

‫עורכים‪ :‬רועי צ'יקי ארד‪ ,‬יהושע סימון‬ ‫מערכת "מעין"‪ :‬חגי בועז‪ ,‬אסף גלאי‪ ,‬כרם הלברכט‪ ,‬ארי ליבסקר‪ ,‬נמרוד קמר‪ ,‬יוני רז פורטוגלי‪,‬‬ ‫מיכל דר‪ ,‬יובל בן–עמי‪ ,‬אלישבע לוי‪ ,‬זהייה קונדוס‪ ,‬דן שדור‪ ,‬יונתן לוי‪ ,‬שרוליק איינהורן‪ ,‬מעיין שטראוס‪,‬‬ ‫מתי שמואלוף‪ ,‬נטלי לוין‪ ,‬אהרן שבתאי‪ ,‬אפרת מישורי‪ ,‬תהל פרוש‪ ,‬עפרי אילני‪ ,‬רועי רוזן‬ ‫שער קדמי‪ :‬רטיה כפולה‪ ,‬שחר פרדי כסלו‪2012 ,‬‬ ‫שער אחורי‪ :‬דפני‪ ,‬כוכבית קדושים‪2012 ,‬‬ ‫עיצוב גרפי‪ :‬אבי בוחבוט‬ ‫עריכת לשון‪ :‬ינון קחטן‬ ‫מנהלת‪ :‬עלמה גיסיס‬ ‫קשרי חוץ‪ :‬אלה איתן‬ ‫ייעוץ משפטי‪ :‬יהונתן קלינגר‪ ,‬יעל ברדה‬ ‫עורך גרפי מייסד‪ :‬כרם הלברכט‬ ‫מו"ל‪ :‬עמותת מעין — כתב–עת לשירה‬ ‫הוצאת הגיליון התאפשרה הודות לתמיכה של משרד התרבות והספורט — מנהל התרבות‪,‬‬ ‫עיריית תל–אביב—יפו‪ ,‬מועצת הפיס לתרבות וקרן רבינוביץ' לאמנויות‬ ‫‪www.maayanmagazine.com‬‬ ‫לכתבי–יד‪ ,‬מנויים ותגובות‪:‬‬ ‫‪maayanmagazine@gmail.com‬‬ ‫ת"ד ‪ ,16277‬תל–אביב—יפו ‪61162‬‬

‫תוכן עניינים‬ ‫פרו זה ומחזות‬

‫שירה‬

‫תהל פרוש‬ ‫ג'ק קרואק )עברית‪ :‬עמיחי שלו(‬ ‫רומן באימבאיב‬ ‫מרחב ישורון‬ ‫מיטל ניסים‬ ‫שגיא אלנקוה‬ ‫ערן הדס‬ ‫סילאן דלאל‬ ‫יעקב ביטון‬ ‫דנה לובינסקי‬ ‫אסופת משוררי שפה )עברית‪ :‬ערן הדס(‬ ‫מיכל דר‬ ‫שלמה חתוכה‬ ‫יהושע סימון‬ ‫אמרי‬ ‫רועי צ'יקי ארד‬ ‫נעם פרתום‬ ‫יונתן נעים‬ ‫אהד פישוף‬ ‫איגור חולין )עברית‪ :‬יעקב לח(‬ ‫הרצל דוידוביץ'‬ ‫קלקידן מששה‬ ‫מיכל אגסי‬ ‫עמרי בירן‬ ‫ריימון קנו )עברית‪ :‬חיים פסח(‬ ‫תומר גרדי‬ ‫אהרן שבתאי‬ ‫דנה ידלין‬ ‫יונתן לוי‬ ‫אורן אמיר‬ ‫ראג'י בטחיש )עברית‪ :‬תאמר מסאלחה(‬ ‫רותם מלנקי‬ ‫אחמד מטר )עברית‪ :‬תאמר מסאלחה(‬ ‫יודית שחר‬ ‫נוי כרמל‬ ‫סיד בארט )עברית‪ :‬עמיחי שלו(‬ ‫יותם הדס‬ ‫ג'ק הירשמן )עברית‪ :‬רועי צ'יקי ארד(‬ ‫ענת עינהר‬

‫‪6‬‬ ‫‪8‬‬ ‫‪10‬‬ ‫‪12‬‬ ‫‪15‬‬ ‫‪18‬‬ ‫‪22‬‬ ‫‪31‬‬ ‫‪38‬‬ ‫‪41‬‬ ‫‪44‬‬ ‫‪50‬‬ ‫‪51‬‬ ‫‪52‬‬ ‫‪54‬‬ ‫‪57‬‬ ‫‪68‬‬ ‫‪78‬‬ ‫‪81‬‬ ‫‪85‬‬ ‫‪89‬‬ ‫‪90‬‬ ‫‪92‬‬ ‫‪93‬‬ ‫‪95‬‬ ‫‪97‬‬ ‫‪99‬‬ ‫‪106‬‬ ‫‪108‬‬ ‫‪111‬‬ ‫‪113‬‬ ‫‪116‬‬ ‫‪118‬‬ ‫‪120‬‬ ‫‪122‬‬ ‫‪123‬‬ ‫‪124‬‬ ‫‪125‬‬ ‫‪127‬‬

‫‪.......................................................................................................‬‬

‫‪...........................................................................‬‬

‫‪...............................................................................................‬‬

‫‪..................................................................................................‬‬

‫‪....................................................................................................‬‬ ‫‪..................................................................................................‬‬

‫‪.......................................................................................................‬‬

‫‪...................................................................................................‬‬

‫‪....................................................................................................‬‬

‫‪..................................................................................................‬‬ ‫‪..............................................................‬‬

‫‪........................................................................................................‬‬

‫‪..................................................................................................‬‬

‫‪..................................................................................................‬‬

‫‪............................................................................................................‬‬

‫‪...............................................................................................‬‬

‫‪....................................................................................................‬‬

‫‪.....................................................................................................‬‬

‫‪.....................................................................................................‬‬ ‫‪..........................................................................‬‬

‫‪.............................................................................................‬‬

‫‪...............................................................................................‬‬

‫‪.....................................................................................................‬‬

‫‪.....................................................................................................‬‬ ‫‪..........................................................................‬‬

‫‪.....................................................................................................‬‬

‫‪.................................................................................................‬‬

‫‪.....................................................................................................‬‬

‫‪......................................................................................................‬‬

‫‪.....................................................................................................‬‬ ‫‪...............................................................‬‬

‫‪...................................................................................................‬‬ ‫‪.................................................................‬‬

‫‪....................................................................................................‬‬

‫‪......................................................................................................‬‬ ‫‪........................................................................‬‬

‫‪.....................................................................................................‬‬ ‫‪................................................................‬‬

‫‪...................................................................................................‬‬

‫שעת השפל ‪ /‬בועז לביא‬ ‫צווילח ‪ /‬עבד אל רחמן מֻ ניף )עברית‪ :‬יהודה שנהב שהרבני(‬ ‫סכום התחלתי ‪ /‬שגב עמוסי‬ ‫פורמיקה ‪ /‬אמרי‬ ‫טורקמניסטן ‪ /‬יובל בן–עמי‬ ‫חטיפה ‪ /‬אהד פישוף‬ ‫הקנאים ‪ /‬יאיר אלדן‬ ‫מסיבת הסיום של המשוררים ‪ /‬אבנר הנמן‬

‫‪28‬‬ ‫‪33‬‬ ‫‪47‬‬ ‫‪56‬‬ ‫‪63‬‬ ‫‪83‬‬ ‫‪102‬‬ ‫‪117‬‬

‫‪...................................................................................‬‬

‫‪....................................‬‬

‫‪...............................................................................‬‬

‫‪.............................................................................................‬‬

‫‪...............................................................................‬‬

‫‪........................................................................................‬‬

‫‪.......................................................................................‬‬

‫‪...........................................................‬‬

‫הקדמה‬ ‫כיום ברור מהו חלקה של השירה הישראלית במחאת ההמונים של קיץ ‪ .2011‬יותר מכל תחום‬ ‫אמנותי אחר‪ ,‬השירה — ששצפה דרך אסופות וכתבי–העת ודרך אירועי שירה במפעלים‬ ‫השובתים ובכיכרות הסואנות — חזתה את הנהירה ההמונית לרחובות וקראה לה‪ .‬מאז הגיליון‬ ‫הראשון‪" ,‬מעין" תמיד הציע געש מהפכני מול הנוסח המוחלש‪ ,‬המכובד והמדכא שנהוג כאן‬ ‫כחלק משבבי העידן הפסיכולוגי והמופרט‪.‬‬ ‫הגיליון לפניכם‪ ,‬שנערך במהלך בעירה מחודשת של המאבק החברתי‪ ,‬הוא ניסיון להבין‬ ‫מה קרה בקיץ ‪ .2011‬שירים רבים עוסקים בשינוי שחולל הקיץ הזה באלה ששחקו סוליותיהם‬ ‫על האספלט‪ ,‬וברווח בין התשוקות למציאות‪ .‬אחרים מתייחסים ל'מאבק המשוררים'‪ ,‬אחד‬ ‫מצאצאיה הרבים של מחאת הקיץ; גם אם הוא כולל חברים מקבוצות רבות‪ ,‬איגוד המשוררים‬ ‫לא היה קם בלי גרילה תרבות‪ ,‬שיצרה קשר בין שירה לבין מאבק וחברה‪ ,‬ורבים מאלו שבחרו‬ ‫לא להיות חלק מהקשר הזה יתקשו להיקרא משוררים רלבנטיים כיום‪.‬‬ ‫'מאבק המשוררים' כבר קצר הישגים רבים‪ ,‬כמו החזרת התמיכה לשירה על ידי מפעל‬ ‫הפיס וקרן רבינוביץ'‪ ,‬הפסקת הנוהג העלוב של כמה מו"לים לגבות ממשוררות וממשוררים‬ ‫תשלום על הוצאת ספרי שירה‪ ,‬היציאה לדרך של פרס ספיר לשירה‪ ,‬יוזמות 'תו שירה' לחנויות‬ ‫שמעודדות ותומכות בשירה והתחלת מסלול חוק השירה‪ ,‬אף שההישג החשוב ביותר הוא עצם‬ ‫העבודה המשותפת והישיבה יחד‪.‬‬ ‫באביב ‪ 2012‬יזמנו בגלריה החללית את התערוכה 'איראן'‪ ,‬שיצאה נגד כוונות המלחמה‬ ‫עם איראן ושלעגה להצגת כל מנהיג אזורי זוטר כהיטלר חדש שבא לכלותנו‪ .‬התערוכה עוררה‬ ‫עניין רב ולמעשה פתחה את המאבק הציבורי נגד המלחמה המסוכנת של נתניהו‪-‬ברק‪.‬‬ ‫אף שבצפייה מהצד‪ ,‬תפיסת עולמנו אולי נראית פתטית עבור אלה שסבורים ששירה‬ ‫היא לא יותר ממילים קצוצות עם ניקוד‪ ,‬נמשיך לראות בכתבי–העת שלנו משהו גדול ממחסן‬ ‫למילים ולדימויים‪ .‬בשבילנו "מעין"‪" ,‬מערבון" ו"החדש והרע"‪ ,‬וגם ספרי ההוצאה‪ ,‬מאפשרים‬ ‫ליצור את העולם שסביבנו‪ ,‬המזרח התיכון‪ ,‬המדינה והעיר‪.‬‬ ‫בשנה הקרובה אנחנו מתכננים להוציא לאור ארבעה ספרי שירה במסגרת הוצאת מעין‪:‬‬ ‫כל כתבי רומן באימבאיב‪ ,‬המשורר הענק שהלך לעולמו לפני כמה חודשים‪ ,‬ספר שירה של‬ ‫ערן הדס‪ ,‬גרסה מורחבת של "עין הכמהין" מאת ואן נויין‪ ,‬וספר שירה של רועי צ'יקי ארד‬ ‫בעריכת אהרן שבתאי‪.‬‬ ‫מבקר שניסה לאתגר את התפיסות של "מעין" וגרילה תרבות כתב על 'משוררי המיקרופון'‬ ‫מול 'משוררי המגפון'‪ .‬אנחנו גאים להיות משוררי מגפון‪ ,‬אלה שסבורים שמקום השירה ברחוב‪,‬‬ ‫במאבק‪ ,‬ולא על גבי במה מוגבהת וקהל רדום ומוכה שיהוקי ּבּופה — שירה פרועה‪ ,‬צורמת‬ ‫ועומדת על שלה‪ ,‬הבוקעת גם דרך תריסים מוגפים‪ ,‬ולא שירה סטרילית‪ ,‬גלעד של מילים‬ ‫נרדפות מלאות חנף ונהי‪" .‬מעין" ימשיך להציע חומרים ניסיוניים ומעוררי שאלה‪ ,‬ויוסיף להיות‬ ‫בעל אנרגיה ולא מסה‪ .‬נמשיך להסתער עם כידון מחודד‪ ,‬בחצאית צבעונית‪ ,‬מוכתמת במיונז‪.‬‬ ‫באהבה‪,‬‬ ‫מערכת "מעין"‬

‫שירים ‪ /‬תהל פרוש‬

‫ירח חם‬ ‫סער גל לבן ניפץ‬ ‫עמום שמים התחפש‬ ‫לדג ענק בלי קשקשים‬ ‫והבל פה נלהב נרטב עד‬ ‫שנסגר בפץ פץ‬

‫פ ואמת קי ץ‬ ‫הקיץ דפק בום בום וצעקתי גבר נם גבר נם צעקתי אין לי סיכוי כידוני עפעפיים נשלחו‬ ‫לקח‬ ‫נפלאה אהבתו האוטמת‬ ‫ולי מלאכי השחרחר‬ ‫אבל רוחי עקודה‬ ‫למקום‬ ‫אותי אל האוהלים שם כל גרמניה טבעה בים הבלטי נשרפו ברגע אווזים וברבורים‬ ‫ויד מסרבת נשלחה אלף מעלה ולמטה היו ציורים צבעונין מתפזמים ליד פיקוס אינו‬ ‫שואל ישראל ישראל ישראל אה! עברתי את השילוט ואת הזמזום את צעקות אחיזת‬ ‫המגפון ביד הרועדת את הקול שנצרח כעורב שבקענו כולנו בזעם אהה! חירוף‬ ‫נפש לאספלט חם ורטוב לילה כל זיון בא לשלום אני אוהבת ודבר כמו מים רכים אני‬ ‫כי הים‬ ‫ולא ראיתי את מגדל האופרה מכוער כל כך ומזרקת נחשים מסביבו‬ ‫אוהבת‬ ‫נסגר הרחוב נפתח לרגלינו רגליים שמנמנות לבנבנות נעולות כמה צעקתי שגרוני‬ ‫נבקע כמה צעקתי עד שרציתי עוד כמה צעקתי ששלושים שנים נעלמו כמה צעקתי‬ ‫צעקתי על הקרקע מול המגדלים והיינו‬ ‫צעקתי למען השם‬ ‫שאהבתי את הוריי שוב‬ ‫צעקה עם גדול מרוגש מתרבה מבקש עוד כן‪ ,‬הנה שמע אתה ביקשנו עוד הבנאליות‬ ‫התפשטו מולנו אנחנו נשכבנו לרגלי המשפטים הגדולים בום בום בום הקיץ‬ ‫בער והלהיב את ראשי העצים כמו שחוטי החשמל מעולם לא עשו עשו הבדים שנזרקו‬ ‫עירומים דפוקים בין בדלי סיגריות ופחים מאה אחוז פלסטיק ומנועי מכוניות מעופשים‬ ‫מפיחים בלוני עשן קרבורטור מת לשתות אנחנו צעדנו נערכנו ליקקנו מים השלנו בגדים‬ ‫כוכבים‬ ‫נהפכנו‬ ‫כל מי שבא בער לו הגוף‬ ‫זינ–ים וקוס–ים‬ ‫הכול היה סקסי‬ ‫ומדי משטרה וראשי ערים‬ ‫אש אש‬ ‫עם גיטרות בחלציים ועיניים מכוכבות בחלומות‬ ‫מכוערים ראש ממשלה שרים את כולם רצינו לזיין ולהמיר אצלי זה נגמר בבנו‬ ‫של המוציא לאור דמיינתי אותו עושה לי כסף נישק אותי באלנבי פינת נחלת בנימין‬ ‫נכנס בקור‬ ‫והסתיו‬ ‫אבל היה זה אוויר מסתיים של קיץ‬ ‫בכיכר המרפאה‬ ‫מעיל חרדלי נטרף בכפות ממשמשות הוא נישק אותי בפה העצוב ועוד הרבה לפני כן‬

‫אינה הולכת בלעדיי‬ ‫אינה יושבת בלעדיי‬ ‫אינה שוכבת בלעדיי‬ ‫אינה אוכלת בלעדיי‬ ‫רסס חול בעין ניתז‬ ‫הבהיק האש עד העפעף‬ ‫שחום ירוק ונקודות‬ ‫ושן לבנון התבלבלה‬ ‫נקרע הסהר משם פנינה‬ ‫היא הצל צל שלי‬ ‫היא אפל שלי‬ ‫בהולכי בדרך המחוספסת‬ ‫היא התאום שלי‬ ‫ראשי הצף והנוסף‬ ‫פלסטיק קר נדחק‬ ‫ויד מוכתמת רועדה‬ ‫אל חשכה סמיכה תכליא‬ ‫גושים של אור ונהרת אלות‬ ‫אין לה כלום בלעדיי‬ ‫אינה נושמת בלעדיי‬ ‫אינה יודעת בלעדיי‬ ‫כי אין לה בלעדיי‬ ‫טה טי טה טה‬ ‫הזמן נגמר‬ ‫טה טי טה טה‬ ‫הזמן נגמר‬ ‫שאז תצעק ירח חם‬ ‫ואין לי אלא לאהוב‬

‫תהל פרוש היא משוררת ומבקרת תרבות‪.‬‬

‫‪6‬‬

‫מעין‬

‫‪7‬‬

‫מעין‬

‫שיר לבן ‪ /‬ג'ק קרואק‬

‫כל אחד רוצה קריירה ‪ /‬רומן באימבאיב‬

‫עברית‪ :‬עמיחי שלו‬

‫שיר לבן‪ ,‬שיר טהור‬ ‫וללא רבב‬ ‫שיר בהיר‬ ‫שיר של כלום‬ ‫לא–שיר‪ ,‬אנטי–שיר‬ ‫ניקיון בלתי חלומי‬ ‫בהירות של שקיעה מוכספת‬ ‫דממת ציפורים‬ ‫נביחת שלולית מבעבעת‬ ‫בבהירות‬ ‫העפרוני בעצים‬ ‫מחטי האורנים‬ ‫הסלע השלולית‬ ‫החוף החולי‬ ‫ניקיון הכלבים‬ ‫הצפרדעים‬ ‫בלוז ארץ הדבש‬ ‫הטהור‬ ‫וללא הרבב‬

‫כל אחד רוצה קריירה‬ ‫כי חושב שלו מגיע‬ ‫רק אחרי בעיטה בתחת‬ ‫הוא נזכר במאמא מיא‬ ‫סקס אוראלי!‬ ‫סקס אנאלי!‬ ‫סקס בנאלי!‬ ‫לא נורמאלי!‬ ‫ה?בה‬ ‫ֶא ֶּ‬ ‫תשחקו לי בנדמה‬

‫סיני פיני ופיליפיני‬ ‫‪ SEX‬ביקשו אצל גרוזיני‬ ‫‪ TNT‬אצל בלונדינית‬ ‫פרנסה מאלוהים‬ ‫סקס אוראלי!‬ ‫סקס אנאלי!‬ ‫סקס בנאלי!‬ ‫לא נורמאלי!‬ ‫י?חה‬ ‫ִח ָ‬ ‫תתחיל במסיבה‬

‫פעם הכרתי בתולה‬ ‫שמצאה פרוטה שחוקה‬ ‫להרים אותה רצתה‬ ‫בעצמה התרוממה‬ ‫סקס אוראלי!‬ ‫סקס אנאלי!‬ ‫סקס בנאלי!‬ ‫לא נורמאלי!‬ ‫אּו?בּו‬ ‫ּ‬ ‫רצחת קנגורו‬

‫אם אתה יושב בלי גרוש‬ ‫אז אתה חמור כחוש‬ ‫אם הרווחת גרוש או שניים‬ ‫אז אתה חמור כפליים‬ ‫סקס אוראלי!‬ ‫סקס אנאלי!‬ ‫סקס בנאלי!‬ ‫לא נורמאלי!‬ ‫ווְ זְ זְ זְ זְ זְ זְ ְּבזְ זְ זְ זְ זְ זְ ז‬ ‫קדחת חור בתיז‬

‫במכון הפתולוגי‬ ‫משקיעים בהרפיה‬ ‫לב של מת דופק כמו טרקטור‬ ‫הוא ויאגרה בלע‬ ‫סקס אוראלי!‬ ‫סקס אנאלי!‬ ‫סקס בנאלי!‬ ‫לא נורמאלי!‬ ‫אּו?אה‬ ‫ָ‬ ‫דביל בעצמך‬

‫תשלמו כמה מאות‬ ‫וזונות יהיו פצצות‬ ‫תשלמו באלפים‬ ‫לפצצות יהיו ביצים‬ ‫סקס אוראלי!‬ ‫סקס אנאלי!‬ ‫סקס בנאלי!‬ ‫לא נורמאלי!‬ ‫?מה‬ ‫ֶּבה ֶ‬ ‫חרא בפה‬

‫ג'ק קרואק )‪ (1969-1922‬נחשב לאחד מאבות המזון של דור הביט‪ ,‬יחד עם אלן גינסברג‪ ,‬ויליאם בורוז‪ ,‬לורנס‬

‫ב ּו ּו ּו ּו ּו‬

‫פרלינגטי ועוד‪ .‬קרואק ידוע בעיקר בספריו "בדרכים" ו"החתרנים" שאף תורגמו לעברית‪ ,‬והתאפיינו בפואטיקה‬ ‫הייחודית שלהם‪ ,‬ובתפיסת העולם החתרנית שהוציאה אצבע משולשת לכל מה שקדם לו‪ ,‬אם כי בשנים האחרונות‬ ‫מתרבים מבקרי הספרות האמריקנים )בעיקר גרגורי סטיבנסון‪ ,‬אחד החוקרים הבולטים של דור הביט( שרואים‬ ‫דווקא ב–‪ Duluoz Legens‬את הרומן החשוב והמורכב ביותר שלו‪" .‬שיר לבן" הופיע בספרו ‪Heaven and other‬‬ ‫‪ ,Poems‬המקבץ כמעט את כל ניסיונות השירה של קרואק‪ .‬חלקם‪ ,‬כצפוי‪ ,‬לא לגמרי קוהרנטיים‪ ,‬מכילים הרבה‬

‫רומן באימבאיב )‪ (2011-1956‬עלה לארץ ב–‪ .1971‬רוב חייו ישב בתל–אביב‪ .‬השיר שלמעלה הולחן אבל לא נכלל לבסוף‬

‫סלנג סמי–אוטיסטי‪ ,‬אך בהחלט מהווים נדבך חשוב נוסף בקורפוס הייחודי של קרואק‪" .‬שיר לבן" הוא אולי הפשוט‬

‫בדיסק "הלוואי וגוד ביי — חיזוקים לצדיקים‪ ,‬נזיפות לבבונים" שיצא ב–‪ ,2005‬ורואה כאן אור לראשונה בדפוס‪.‬‬

‫והקוהרנטי ביותר מבין שירי הספר‪ ,‬אבל כמובן זה עניין אישי‪.‬‬

‫באימבאיב פרסם טקסטים במספר גיליונות "מעין"‪ ,‬החל מהראשון‪ .‬בשנה הקרובה תפרסם הוצאת מעין כינוס של כתביו‪.‬‬

‫‪8‬‬

‫מעין‬

‫‪9‬‬

‫מעין‬

‫שירים ‪ /‬מרחב ישורון‬

‫כל נקניק חוטף מקלחת‬ ‫דבש ניתז מהשחקים‬ ‫נערות זורקות רגליים‬ ‫עננים באים באים‬

‫הענן מק ור ד ובה‬ ‫באימבאיב מת כמו כלב‬ ‫והושחל לקיר המלט‬ ‫אין עפר — קוברים לגובה‬ ‫בקריית שאול המלך‬ ‫אלף זין‬ ‫אלף נפש‬ ‫אפס כסף‬ ‫פה נקבר‬ ‫מגן דוד‬ ‫מקף קצר‬ ‫ישרוק יהוה לזבוב‬ ‫שנם על ראש חירייה‬ ‫יתוש מארץ עוץ‬ ‫וצבא דבורים מארץ נוד‬ ‫רדו לקריית שאול‬ ‫בואו על הקבר‬ ‫זללו והתמלאו‬ ‫בשר של פגר בן יומו‬ ‫עכשיו מתוך הקבר קם‬ ‫ענן זמזום שחור‬ ‫צבא חמוש יוצא‬ ‫לפרוק את הבשורה בגשם‬ ‫גשם באימבאיב בא‬ ‫שוטף בלב העיר‬ ‫יורד על עזריאלי‬ ‫על בנק בית כנסת‬ ‫שוק ושוקן‬ ‫בזבזו זבלו בלו‬ ‫חרבנו את באימבאיב בכל חור‬ ‫מלאו כל אוזן‬ ‫חוררו את עור התוף‬

‫‪ 12‬מעין‬

‫ההמנון הלאומי של כו לנו )גם מי שערבי יכול לשיר‪ ,‬אבל לא בכוח(‬ ‫אני לבד‪:‬‬ ‫)צחצוחי‬ ‫גרונות(‬ ‫אי ָהא‬ ‫הווו‬ ‫ההה‬ ‫הם!‬ ‫כולנו יחד‪:‬‬ ‫)וכל הפרחים‬ ‫בפה פתוח(‬

‫נָ ַהם ָב ַהם‬ ‫מהמהם‬ ‫מי בהם‬ ‫הם גם הם‬ ‫היא ההוא‬ ‫הוא ההיא‬ ‫הם ההם‬ ‫המה הם‬ ‫חם לי בם‬ ‫מהמהם בהם‬ ‫אני הם‬ ‫מזדהה בהם‬ ‫היא יפה‬ ‫היא על האש‬ ‫לא יכבוה‬ ‫היא בהם‬ ‫נָ הם ָבהם‬ ‫מהמהם‬ ‫לא מזהם‬

‫‪ 13‬מעין‬

‫אי יה הו‬ ‫אי יה ֶהא‬ ‫אווו ָהא‬

‫אני הם‬ ‫מזדהה בהא‬ ‫אין לאן לבוא‬ ‫אני בא בהם‬

‫לא מזדהם‬ ‫המה הם מה‬ ‫הם בהם‬ ‫חם בהם‬ ‫כברחם אם‬ ‫עמדתי בצד‬ ‫וראיתי בלי הם‬ ‫לא משתלם לי‬ ‫לא להם‬ ‫והומה בהם‬ ‫המהומים שהם‬ ‫הם הומים שהם‬ ‫המהומים זה הם‬ ‫היא יפה‬ ‫היא על האש‬ ‫לא יכבוה‬ ‫היא בהם‬ ‫נא המהם‬ ‫נהם הם‬ ‫בא בהם‬ ‫נא המהם‬ ‫בואי גם את‬ ‫כי מה את בלי הם‬ ‫בואי תבואי‬ ‫נהמהם בהם‬

‫מרחב ישורון נולד ב–‪ 1978‬וגר בקיבוץ פלך‪ .‬הספר "אדם מצטלם בכתב" — עיון במנגנונים המטפוריים‬ ‫בבראשית‪-‬שמות‪ ,‬יצא לאור במסגרת אירועי "מנופים"‪.‬‬

‫‪ 14‬מעין‬

‫שירים ‪ /‬מיטל ניסים‬ ‫איזו קלי שאה )ללילך ובר(‬ ‫את כל כך אוהבת לנוע במרחב הזה —‬ ‫הפוליטיקה של העכשיו‬ ‫עם האחר שלה‬ ‫וזה מחלחל‬ ‫אל שיחות הסלון‬ ‫אל צבע העור‬ ‫כי איזו התרגשות זו‬ ‫להיות קצת שחור‬ ‫כשאת במיטה‬ ‫כשאת יוצאת אל הרחוב‬ ‫כשאת מגדלת חתול עם אג'נדה‬ ‫כמו הולי גולייטלי למתקדמים‬ ‫שלא רוצה לתת לבורגנית הקטנה שבך לצאת‬ ‫במכונית לשיעור פילאטיס‬ ‫על אוטומט‬ ‫בעליות של הכרמל‬ ‫אל מרכז הכרמל‬ ‫שלא רוצה לשבת בקפה לואיז‬ ‫)אבל יושבת(‬ ‫על לחם מקמח מלא‬ ‫ותה ירוק‬ ‫ועל מערכת יחסים עם גבר‬ ‫כי זה ייסורי מצפון —‬ ‫האני השמנתי‬ ‫הבורגני —‬ ‫מכה על חטא‬ ‫חלקה המשופם‬ ‫של תרבות הנגד‬ ‫תמונה מהימים של עירוני ה'‬ ‫כשישבת בספרייה‬ ‫ורק חלמת להיות בשוליים באמת‬ ‫אבל מה שיוצא ממך‬ ‫זה הכושי בלוף הזה‬ ‫שצובע את העור בלילות‬ ‫ומדחיק‬ ‫ומדחיק‬ ‫את הפרצוף של אימא ואבא‬ ‫שהוא כלי נגינה‬

‫‪ 15‬מעין‬

‫למוזיקת הסטטוס האמיתי‬ ‫שלא מדבר בכושית‬ ‫בפילוסופיה צרפתית‬ ‫בערבית‬ ‫בפרקטיקת חיים ראויה‬ ‫כשיר ערש מר‬ ‫שלפני השינה‬ ‫או שאולי זו הדיכוטומיה הבנלית שאני מציירת‬ ‫בציור שקראתי לו את‬ ‫בו זרועותייך מושטות לשני כיוונים‬ ‫ואני עושה בך משוך בחבל‬ ‫כשאני יודעת שמה ששולט אצלך‬ ‫זו הנוירוזה היפה‬ ‫השנאה העצמית‬ ‫התחתית שאוצרה מזכיר את יופיים של הגנים התלויים‬ ‫התחתית שהיא התמונה שרואה בחזיונו היצירתי‬ ‫צייר צרפתי שאת שמו איני זוכרת כעת‬ ‫התחתית שממנה תקווה אפשר לראות‬ ‫ואת האפשרות להיות משהו אחר לגמרי‬

‫עם שוט דמיוני‬ ‫שהכול הכול הכול‬ ‫נכתב במחברת של התלמידים‬ ‫מתחת לכותרת צבעונית‬

‫לא נסעתי‬ ‫‪−‬‬ ‫‪−‬‬ ‫‪−‬‬ ‫‪−‬‬ ‫‪−‬‬ ‫‪−‬‬ ‫‪−‬‬ ‫‪−‬‬ ‫‪−‬‬

‫לא נסעתי להפגנת המשוררים בתל–אביב‪ .‬זה עבר לידי‪.‬‬ ‫וזה אולי כי בדיוק באותו היום נקבעה‬ ‫השתלמות )שבוטלה( ללוחות חכמים ‪ +‬הדגמה‪.‬‬ ‫וכמורה חדשה עלי לחיות בתודעת הכן‪,‬‬ ‫הכן המוחלט‪ ,‬שיגיד פי וראשי וכל איבר השכם וערב‪,‬‬ ‫נוכח יחסי הכוח המינוריים‪ ,‬אל מול המורה הוותיקה‪ ,‬המסודרת‪.‬‬ ‫וכן‪ ,‬המשכנתא מכריעה‪.‬‬ ‫כי הלא היחיד שיסתמן מבלי דעת‪ ,‬יתפרש כמרדנות‪ ,‬שהיא עילה‪...‬‬ ‫ומרוב הכן‪ ,‬אני גמורה‪ ,‬נרדמת בהסעה‪ ,‬ואין לי כוח‪.‬‬

‫תק ווה‬ ‫זה קודם כול החור שבתקווה‬ ‫שבהסעה לתיכון האזורי לעבודה‬ ‫שבתלוש המשכורת‬ ‫שבמורות בלי שמץ‬ ‫של מה שאני‬ ‫אוכל להיאחז בו‬ ‫כדי לראות‬ ‫את הסיגריה בפה של לילך‬ ‫בהזיה על שיחה אינטלקטואלית‬ ‫ולתפוס ראש על זה‬ ‫אבל עכשיו‬ ‫התודעה שונה בכוח‬ ‫ואני עוברת שטיפת מוח‬ ‫ורואה את עצמי במעבר שבין לבין‬ ‫ובתוך המכונה‬ ‫עם אודם שנמרח על השן מבלי דעת‬ ‫עם קשקוש בשיער‬ ‫ועם המילים שמבטאות בדיוק‬ ‫את מה תוכנית הלימודים אמרה‬ ‫לרכזת שלי להגיד לי‬ ‫תוך בדיקה קפדנית‬

‫‪ 16‬מעין‬

‫מיטל נסים נולדה ב–‪ 1983‬בחיפה‪ ,‬מתגוררת בקריות‪ ,‬עורכת עם לילך ובר וסמיר זועבי את כתב העת אלת המסטיק‪.‬‬

‫‪ 17‬מעין‬

‫כמה דברים של שגיא אלנקוה ‪ /‬שגיא אלנקוה‬ ‫שלי שי‬ ‫דבש הוא שבור‪ .‬דבש הוא שרוט‪ .‬כמות השריטות שהדבש שרוט רבה מכפי שניתן לספור‪ .‬כל‬ ‫קורות כל הדברים חקוקים בדבש‪ .‬הדבש הוא מחשב על‪ .‬והוא פירוק של מחשב על לרכיבים‬ ‫קטנים‪ .‬אולם לרכיבים הקטנים הללו‬ ‫אין מידות או אפילו מושגים שיתארו אותם‪.‬‬ ‫גם מחשב העל אינו דומה לשום מחשב או מזג אוויר מוכר‪.‬‬ ‫אחת המצגות האחרונות שיצר מחשב העל היא אדם עירום‬ ‫זהו מטר‪ .‬אמת מידה למציאות שמבטלת אותה‪.‬‬ ‫אין מציאות‪ ,‬אין חוץ‪ .‬אין שפה‪ .‬ישנו דבר מה מזוקק‪.‬‬ ‫אלו פנים‪ ,‬אלו מושגים‪ .‬זה כסף‪.‬‬ ‫במעות הללו נקנה פנס‪ .‬עם הפנס נאיר לתוך מגירה‪.‬‬ ‫בתוך המגירה אוטובוס‪.‬‬ ‫אלו חיים‪.‬‬ ‫חיים שהתפשטו מעצמם‪.‬‬ ‫באוטובוס‪ ,‬ילד ליקק שוקולד‪ .‬המתיקות הזו‪ ,‬שמתקיימים בתוכה כל הדברים כצל חולף‪ ,‬כמו‬ ‫בנעימה מפורסמת של באך‪ ,‬מגע המתוק הקליל‪ ,‬המרפרף הזה‪ ,‬שנלקח ממנו כל השאר‪ ,‬הוא‬ ‫החיים‪ ,‬הוא העולם‪ ,‬האמיתי‪ ,‬היחידי‪ ,‬זה שאנו בלתי נפרדים ממנו‪ ,‬זה שמדבר אותנו ללא‬ ‫הרף עד שאנו‬ ‫נפרדים באינספור ניסוחים שאין להם מוצא‪.‬‬

‫ע שרים‬ ‫הדף הזה הוא החדר‪ .‬הוא העולם‪.‬‬ ‫אינני יודע כיצד למלא אותו‪.‬‬ ‫מתן חייב לי עשרים שקלים‪.‬‬ ‫אינני מסוגל לוותר לו על החוב‪.‬‬ ‫לדנה פנים של שקשוקה‪.‬‬ ‫אני אומר לעצמי‪ .‬כמה יפה כמה‬ ‫נכון אני כשאני אומר את זה‪.‬‬ ‫רוב הזמן אני אומר דברים כאילו‬ ‫אני שר אותם‪ .‬אני שלא יודע לשיר‬ ‫חושב שאני זמר על במה‪.‬‬ ‫אינני יכול להעלות על הדעת לראות‬ ‫דבר בדנה מלבד הפנים הללו‪.‬‬ ‫ירדנה‪ ,‬אור ותום‬ ‫מקסימות‪ ,‬דבר שלא ייתכן‬ ‫כיצד ייתכן שאדם יהיה מקסים?‬ ‫כנראה אני מנותק‪.‬‬

‫‪ 18‬מעין‬

‫חבוי בעולם פרטי‪.‬‬ ‫הרי רוב הזמן אני יודע‬ ‫שהרושם שאנשים עושים‬ ‫הוא רגעי‪.‬‬ ‫יש להם פנים שאינני מכיר‬ ‫מתחת לפנים שאני מכיר‬ ‫שגם אותם אינני מכיר‪.‬‬

‫*‬ ‫אני חולם את עצמי‬ ‫כפית‬ ‫בתוך ספל ענק‬ ‫אני שוכב בעולם‬ ‫כמו קפה בתוך‬ ‫ספל‬ ‫אני כמו כדור‬ ‫קטן סואן‬ ‫בחלל‬ ‫שאונו נבלע בשאון‬ ‫החדר‬ ‫רחש המחשב‬ ‫נע ככדור קטן ומהיר‬ ‫בחלל החדר‬ ‫בין הקירות‬ ‫הרצפה והתקרה‬ ‫אני במגירה הסגורה‪ .‬אני זורם בגוף‬ ‫השרוי בבדידות‪ .‬אני בין‬ ‫גוף לבבואה‪.‬‬

‫*‬ ‫סרט כחול‪/‬מסנג'ר‬ ‫אפשר להעביר שתי הודעות‬ ‫לשתי בחורות‬ ‫ישבן — ג'בטה בצועה‬ ‫אוזן — אדוות עגולות‬

‫‪ 19‬מעין‬

‫חיים — ריב אינסופי‬ ‫חלל — פירוק של עצמו‬ ‫כל הטווס בחושך‬ ‫חוץ מהעין —‬ ‫ירח‬ ‫לכתוב שירה —‬ ‫לממש את הפוטנציאל‬ ‫שבאכילת חול‬ ‫בלי לאכול חול‬ ‫ממש‬

‫*‬ ‫כמו לשון‬ ‫אני‬ ‫תמיד מלוחלחת‬ ‫כמו ביצה‬ ‫כשהיא גלויה‬ ‫היא ביצה‬ ‫ללא דפנות‬ ‫וכשאינה גלויה‬ ‫היא‬ ‫דפנות‬ ‫של ביצה‬

‫ק ומק ומית‬ ‫המקלדת הזו מפעילה‬ ‫את המקלדת השנייה‬ ‫שמונחת כמו פיגום על‬ ‫המחשב הישן‪.‬‬ ‫אני מקליד בלא להקליד‬ ‫על המקלדת השנייה‬ ‫באמצעות המקלדת הראשונה‪.‬‬ ‫כמו אדם שמדבר‬ ‫שאינו מדבר ולמרות זאת‬ ‫מדבר‪ ,‬יוצא ממנו קול‪,‬‬ ‫כמו אדם בבית הכיסא‬ ‫הוא מותח‬ ‫הוא מתרכז נאבק‬ ‫לפתע‬ ‫משהו אחר‪.‬‬ ‫אצבעותיי הנעות‬ ‫מניעות אצבעות דוממות‬ ‫שאינן נעות‪.‬‬ ‫אני לפתע נפתח כמו דלת‬ ‫כפי שבבית הכיסא‬ ‫שאני מצונן גם‬ ‫כמו שעתה‪.‬‬ ‫*‬

‫*‬ ‫אלוהים הוא‬ ‫אילן יוחסין‪.‬‬ ‫שעשוי ממיני‬ ‫אלוהים‪.‬‬ ‫מעבר לאלוהים‬ ‫יש אלוהים‪.‬‬

‫משוררים — פלצנים נפוחים‬ ‫בני אדם — פלצנים נפוחים‬ ‫חייזרים — פלצנים נפוחים‬ ‫כוכבי לכת מחוץ למערכת השמש — פלצנים נפוחים‬ ‫גלי ים — פלצנים נפוחים‬ ‫גלי חול — פלצנים נפוחים‬ ‫עשתונות — פלצניות נפוחות‬ ‫*‬

‫אלוהים הוא פזל‬ ‫בלתי מסוים‪.‬‬ ‫לפיכך אלוהים‬ ‫פנים‪.‬‬ ‫כל פנים‬ ‫אלוהים‪.‬‬

‫עדיין איני יודע אם אני שגיא‬ ‫או גיהוק של שגיא‬ ‫ואם אני גיהוק של שגיא‬ ‫במה אני שונה מגיהוק‬ ‫של אדם אחר?‬ ‫שגיא אלנקוה‪ ,‬יליד ‪ ,1978‬תושב חדרה‪ ,‬פרסם שני ספרי שירה‪.‬‬

‫‪ 20‬מעין‬

‫‪ 21‬מעין‬

‫שני שירים ‪ /‬ערן הדס‬ ‫תמי ד אופטימי‬ ‫עוד יכה הטרור בכיכר הברווז‬ ‫כלום תהא זו גחמה של פושע נועז‬ ‫או אולי מחי אינסטינקט חייתי של אווז‬ ‫כך או כך עוד יכה הטרור בכיכר הברווז‬ ‫גופות מפוצלחות‪ ,‬הררי איברי אדם‬ ‫כל פסל הברווז יהפוך ספוג בדם‬ ‫והדף המטען‪ ,‬מעשה ידי שטן‬ ‫יתיז אל–על ראשו של הברווז הקטן‬ ‫אז לפני שהטרור יכה בברווז קטן הקומה‬ ‫)ממש גור של זה מהגג‪ ,‬וזו בכלל לא נחמה(‬ ‫הבו פסל ברווז גדול‪ ,‬חלול אבל עם נפח‪,‬‬ ‫עטפו בו את הנוכחי‪ ,‬הגדילו את הנתח‬

‫ובמקום הראש של הגנרל הממורק‪,‬‬ ‫ראשו של הברווז יודבק‪,‬‬ ‫שגיאת תכנון פעוטה‪ ,‬איש לא ישים לב‪,‬‬ ‫ומומחי תכנון ערים של חולדאי לא יפסיקו להתלהב‬ ‫המגדלים יחשיכו את העיר‪ ,‬גם את אזור הפסלים כולו‬ ‫אבל איכשהו מופז יערוך ביקורת פתע ויסתנוור מהקרחת של עצמו‬ ‫הוא יגלה את הטעות ולא יקבל אותה באהבה‬ ‫ותזכרו שיש לו לובי של מזרחיים ואנשי צבא‬ ‫והברווז מעליו שוב מתהפכת החרב‬ ‫כי המוות מקדים לו שלום בכל ערב‬ ‫ומותו של ברווז הוא אף פעם לא נעים‬ ‫אבל המוות‪ ,‬גם בקומיקס‪ ,‬הוא רק חלק מהחיים‬ ‫ולמות בתל–אביב‪ ,‬בחום הזה — זה די רצח‪,‬‬ ‫אז בכיכר הברווז יש לברווז קצת מן הנצח‬ ‫כעתודאי החותם עוד אינסוף שנות קבע‪,‬‬ ‫כך כיכר הברווז תחזיר החוב לדודו גבע‬

‫שיר ר ע‬ ‫אפשר לשוב–להוסיף כל ליל כשהעין נעצמת‬ ‫כשכל גרסת ברווז מרחיבה את הקודמת‬ ‫וכך תוך חודש עד שנה גורד–שחקים נרים‬ ‫בחוץ ברווז‪ ,‬בפנים‪ :‬דיור הוגן לצעירים‬ ‫הברווז הוא אנחנו‪ ,‬ואנחנו הברווז‪,‬‬ ‫אבל יבוא טרור לכיכר‪ ,‬ומצב חירום יוכרז‬ ‫יבוא גורם ביטחוני בכיר‪ ,‬בסדרגודל של שאול מופז‬ ‫ויבצע שינוי ייעוד לקרקע‪ ,‬כנראה גם בלי מכרז‬ ‫הוא יהרוס את הכיכר‪ ,‬ויבנה שם קניון‬ ‫ויהרוס את הקניון ויבנה שם חניון‬ ‫וישאיר את הפסל כדי שלא נתבכיין‪,‬‬ ‫אך לידו יציב פסל של אלילו גם כן‪,‬‬ ‫כן כן‪,‬‬ ‫בכיכר הברווז‬ ‫יהיה פסל של ברווז‬ ‫אך במקום ראשו המותז‬ ‫יושם ראשו של שאול מופז‬

‫‪ 22‬מעין‬

‫‪.1‬‬ ‫זה שיר‬ ‫רע‪ .‬השיר‬ ‫הזה רע‪ .‬הוא אפילו לא‬ ‫סתם רע‪ .‬השיר הזה‬ ‫נורא‪ .‬נורא במיוחד‬ ‫השיר הזה חסר כיוון‬ ‫אמנותי‬ ‫הוא לא מחדש כלום‬ ‫אין בו שום דבר‬ ‫צעיר‪ ,‬שונה‪ ,‬רענן‬ ‫הוא דורך באותה נקודה‬ ‫שבה דרכו אלפי שירים לפניו‬ ‫אבל מצליח )במירכאות!(‬ ‫לא לשמר שום מסורת‬ ‫לא לציית לאף אידאולוגיה‬ ‫לא להימנות על שום אליטה‬ ‫לא להשתין לאף‬ ‫מזרקה‬

‫‪ 23‬מעין‬

‫‪.2‬‬ ‫בכל מה שהשיר הזה מנסה להשיג‬ ‫הוא כושל‬ ‫ובכל מקום שהוא מנסה להיכשל‬ ‫הוא מצליח‪ ...‬להיכשל?‬ ‫בכל מקום שבו הוא מנסה‬ ‫להעביר מסר קוהרנטי‬ ‫כל אחד מהקוראים יבין‬ ‫משהו אחר‪ .‬ובכל מקום‬ ‫שבו הוא מנסה להעביר‬ ‫משהו אחר לכל קורא‬ ‫כולם מבינים בדיוק‬ ‫את אותה הנקודה‬ ‫השיר הזה כל כך נורא‬ ‫שהוא הופך‬ ‫את כל אלו שסביבו‬ ‫לטובים יותר‬ ‫ומדובר על שיר שמתכחש‬ ‫לרלטיוויזם‬ ‫כל השירים בעולם‬ ‫יודעים שהשיר הזה‬ ‫הוא ליגה אחרת‬ ‫של גרוע‬ ‫ובאותו רגע מבינים‬ ‫השירים האחרים‬ ‫ש*הם* לא הכי גרועים‬ ‫ואתם הרי יודעים‬ ‫כמה ביטחון‬ ‫זה נותן‬ ‫לדעת שאתה לא הכי גרוע‬ ‫‪.3‬‬ ‫והשיר הזה הוא כל כך‬ ‫גרוע שמפרסמים אותו‬ ‫בכל כתבי העת‬ ‫בתור דוגמה לפואטיקה‬ ‫של כתבי העת המתחרים‬ ‫השיר הזה כה נורא‬ ‫שמלמדים אותו‬ ‫בכל סדנאות השירה‬ ‫הוא כל כך מחריד‪,‬‬ ‫השיר‬ ‫הזה‬

‫‪ 24‬מעין‬

‫עד שאין בו אפילו מילה מיותרת‬ ‫כי כל תוספת‪ ,‬כל השמטה‪ ,‬כל שינוי צורה‬ ‫יעשו אותו פחות נורא‬ ‫ישנו תחום מחקר‪ ,‬סמיוטיקה שמו‬ ‫השואל מה הופך שיר לשיר‬ ‫ומה מבדיל בין שיר ללאשיר‬ ‫ויש אדם אחד שכתב‬ ‫דוקטורט על השיר הנורא הזה‬ ‫ומאז לא מחלקים יותר דוקטורטים‬ ‫בסמיוטיקה‬ ‫כי אין מה להוסיף‬ ‫פשוט אי אפשר לכתוב‬ ‫שיר נורא מזה‬ ‫נסו לכתוב שיר‬ ‫גרוע כמו זה‬ ‫לא תצליחו‬ ‫כי אם תקדישו‬ ‫מחשבה לנסות לכתוב שיר רע כזה‬ ‫כבר כשלתם‬ ‫השיר הזה לא‬ ‫שווה מחשבה‬ ‫ואם תמתינו לרגע‬ ‫של השראה שלילית קיצונית‬ ‫שוב כשלתם‬ ‫מפני שאין שליפה שתניב שיר כה נורא‬ ‫שניה‪ ,‬הפסקת פיפי‪ ,‬וכבר ממשיך‬ ‫‪.4‬‬ ‫אין מחשב שיכול לייצר שיר נורא שכזה‬ ‫הוא קטסטרופלי‪ ,‬השיר הזה‬ ‫שבעתיד יבססו עליו פריצות למחשבים‬ ‫המחשב המותקף יקבל כמשימה לכתוב שיר‬ ‫גרוע כמו זה‬ ‫על השיר הזה יבססו את מבחן טיורינג‬ ‫הנה משהו שאדם יצר ומחשב לעולם לא יוכל‬ ‫עליכם להבין‪ ,‬כל מבקרי הספרות‬ ‫ללא יוצא מן הכלל‬ ‫תיעבו את השיר הזה כל כך‬ ‫עד כי בניגוד להרגלם לא הפסיקו אחרי שלוש שורות‬ ‫אלא המשיכו לקרוא אותו עד סופו‬ ‫בתחילה היו שטענו שאין מדובר בשיר רע‬ ‫אלא פשוט בלאשיר‬ ‫אך גם הם השתכנעו במהרה‬

‫‪ 25‬מעין‬

‫מן הטיעון "למען יראו ויראו"‬ ‫וגם מפני שבמקום ענפים‬ ‫מופיעה בו המילה "עפאים"‪.‬‬ ‫פעמיים‪.‬‬ ‫עפאים‪.‬‬ ‫נכון אמנם שמרבית הביקורות על השיר היו נלהבות‬ ‫אבל זה כבר עניין של יחסי ציבור ופוליטיקה פנימית‬ ‫‪.5‬‬ ‫זו גם הסיבה ששרת החינוך אימצה כל כך בחום את השיר‬ ‫חלקה לו שבחים רבים‪ ,‬ואף העניקה לו פרסים כספיים‬ ‫על חשבונכם‪ ,‬במידה שאתם משלמים מסים‬ ‫היא זיהתה הזדמנות לקדם את תדמיתה האישית‬ ‫כאשת תרבות‪ ,‬כאשר שיר גרוע כל כך‬ ‫מדגים את מצבו של משרד החינוך‬ ‫לפני כניסתה לתפקיד‪ ,‬כמובן‬ ‫כל צד פוליטי מנכס‪ ,‬כמובן‪ ,‬את השיר‬ ‫לצד הפוליטי שמנגד‬ ‫גורמים קיצוניים‬ ‫שרים אותו ביום הזיכרון של האויב‬ ‫גם אם מדובר באויב שבפנים‬ ‫אבל אותם גורמים משמיטים מן השיר‬ ‫את המילה ששרת החינוך מדגישה בו‪:‬‬ ‫מגדר‪.‬‬ ‫למעשה‪ ,‬באינטרנט התפרסמו הדלפות‬ ‫לפיהן התנו הפלסטינים את ביטול הסעיפים‬ ‫באמנה הפלסטינית הקוראים להשמדת ישראל‬ ‫לטענתנו‬ ‫בהוצאת השיר הזה מחומרי הלימוד בבתי הספר‬ ‫וגורמים במשרד החינוך קיבלו את החדשה הזו בסיפוק‬ ‫‪.6‬‬ ‫שניים שלושה היסטוריונים שמחשיבים עצמם‬ ‫להוגנים טענו שהעם שלנו שיכור‬ ‫אם הוא מאמין ששתי המעצמות‬ ‫ארצות הברית וישראל‬ ‫באמת רוצות לעשות שלום עם הערבים ולא מצליחות‬ ‫במשך כל כך הרבה שנים‬ ‫יש להם קונספירציות בראש‬ ‫כאילו תהליך השלום האינסופי‬ ‫הוא רק מנגנון לשימור ולשיפור‬ ‫הסחר בנשק ובנדל"ן‬ ‫שההתנחלויות משביחות‬

‫‪ 26‬מעין‬

‫כשהן תופסות יישוב פלסטיני‬ ‫מחרימות לו את הג'בל הכי טוויל‬ ‫ומקימות שם יקב בוטיק‬ ‫כדי שהעם שלנו יהיה עוד יותר שיכור‬ ‫וכך נוצר טרור‬ ‫וטרור שמנגד‬ ‫והאלימות מחלחלת לכל שכבות העם‬ ‫כל דאלים גבר‬ ‫וכל דתמים נקבר‬ ‫מיד קמו וענו להם‪:‬‬ ‫אתם קוראים לעצמכם היסטוריונים?‬ ‫בזה אתם מתעסקים‬ ‫כששיר כל כך נורא מסתובב לו חופשי?‬ ‫אז מתו כמה אלפי יהודים‬ ‫)הערבים אינם נזכרים בתשובה(‬ ‫בשואה לא מתו?‬ ‫אז הפרו קצת זכויות אדם‪,‬‬ ‫מה קרה? מי מת?‬ ‫כשאדם נפטר‪ ,‬כמה סובלים מכך?‬ ‫עשרות? מאות? אלפים?‬ ‫כאן מדובר על שיר רע‬ ‫שמכתים תרבות שלמה‬ ‫אין אדם שלא מסיים את חייו‬ ‫אבל הכתם של השיר הנורא הזה‬ ‫לא יימחה לעד‬ ‫אחרי אושוויץ‬ ‫לכתוב על זילות חיי אדם‬ ‫במקום לתקוף שיר רע‬ ‫זו ברבריות‬ ‫‪.7‬‬ ‫מפני השיר הזה כל כך נורא‬ ‫עד שאפילו הטיוטה שהסתיימה בשורות‬ ‫"השיר הזה כל כך נורא‬ ‫אנא קבלו את התנצלותי‬ ‫שלכם‪,‬‬ ‫>כאן נכנס שם של משורר מאסכולה מתחרה<"‬ ‫גרועה פחות מן התוצאה הסופית‬ ‫השיר הזה‬ ‫רע‪.‬‬

‫ערן הדס‪ ,‬תכניתן‪ ,‬משורר ואמן רשת‪ ,‬נולד ב–‪ .1976‬יוצר המשוררת הפיקטיבית צאלה כץ‪ ,‬חבר בהרכב הנט–ארט‬ ‫"בנות טיורינג"‪ ,‬מחבר שלושה ספרים‪ ,‬בהם ספר השירה המתוכנתת "אנשים שאתה עשוי להכיר"‪.‬‬

‫‪ 27‬מעין‬

‫שעת השפל ‪ /‬בועז לביא‬ ‫שלוש מחשבות שמשכו אחריהן את ע' לנתיבים רחוקים‪ ,‬עקלקלים‪ ,‬האריכו את תרגום מכתבו‬ ‫השנתי של וורן באפט הרבה מעבר לזמן שנדרש לכך בדרך כלל‪ .‬היה זה המכתב השישה‬ ‫עשר שתרגם ע' מתוך ארכיון מכתביו של באפט‪ ,‬ואחד הארוכים בהם; מכתב שנועד כמדי‬ ‫שנה לבעלי המניות של ברקשייר–האת'ווי‪ ,‬חברת האחזקות שהוביל‪ ,‬ושבו סיפר להם גאון‬ ‫ההשקעות כיצד פעל לטובתם )או נכון יותר‪ ,‬לטובת נייר הערך שבידיהם( בשנה הקודמת‪,‬‬ ‫‪ ,1989‬ומה הוא צופה לשנת ההשקעות שזה עתה החלה‪ .‬ע' כבר הכיר היטב את הסגנון של‬ ‫באפט‪ ,‬את הסטקטו של התיאורים הפיננסיים‪ ,‬את הכתיבה בגובה העיניים‪ ,‬ועדיין נדהם לעתים‬ ‫מהמקוריות של ביטויי החוכמה העממיים כביכול שהמציא וטפטף פנימה באפט בדיוק של‬ ‫אמן‪ .‬הוא ישב דחוק על מרפסת צרה בדירה בקומה השלישית של בניין מטונף בצואת עטלפים‬ ‫בשדרות וושינגטון‪ .‬לפטופ דל אינספיירון עם מסך סדוק שיקף את פניו הנפוחים ואת שיערו‬ ‫החום והפרוע‪ ,‬המידלל מעט מלפנים‪ .‬לולא שיחת הטלפון מחברו בעל הדירה‪ ,‬שנמצא באחד‬ ‫מביקוריו אצל אנשי מיקור החוץ שעבדו תחתיו בבנגלור‪ ,‬ושהניח לו לישון בדירה שבועיים‪,‬‬ ‫היה ע' משלים את התרגום עוד באותו יום‪ ,‬אבל השיחה‪ ,‬שבה התבשר כי למחרת תצטרף‬ ‫אליו לדירה כנרת קנדית ממוצא צועני בשם סטאנקה‪ ,‬אורחת של פסטיבל המוזיקה צלילים‬ ‫צלולים‪ ,‬הסיטה את אחר הצהריים ממסלולו‪.‬‬ ‫המחשבה הראשונה צצה בעת שתרגם מן המכתב אנקדוטה עסיסית על ערימת תכשיטים‬ ‫בשווי ‪ 20‬מיליון דולר‪ ,‬שני גברתנים‪ ,‬בית מלון נידח בסנטה–פה ויהודי בשם אייק פרידמן‪,‬‬ ‫מנהלה השרמנטי והבדחן של רשת התכשיטים בורשיינז‪ ,‬שמניותיה הצומחות הוחזקו בידי‬ ‫ברקשייר–האת'ווי‪ .‬המחשבה לא נגעה דווקא לכנרת הצוענייה )מה שהעיד יותר מכול על‬ ‫המלווים שרודפים אותו‪ .‬מובן שהקדיש למחשבות עליהם‬ ‫מצבו הנפשי(‪ ,‬אלא לשני שליחי ַ‬ ‫הערות שלו‪ ,‬אבל כששקע בתרגום מכתביו של באפט הצליח לשכוח‬ ‫חלק ניכר מאוד מזמן ֵ‬ ‫אותם‪ .‬הטלפון מחברו כאילו שלף קלף מרכזי מתוך מגדל הריכוז העדין שלו‪ .‬השליחים‪ ,‬נציגי‬ ‫שתי חברות להלוואות חוץ–בנקאיות ללא ערבים ובאישור מידי ששמותיהן המסתוריים ג‪.‬נ‪.‬ד‪.‬ש‬ ‫ופרימה–ליין‪ ,‬חזרו אליו בדמיונו‪ ,‬לובשים את אותן חולצות טי שחורות‪ ,‬מעוטרות בדרקונים או‬ ‫בלוגו ‪ ,BOSS‬ונושאים בכף יד שמאל את אותה כבודה‪ :‬קופסה של מרלבורו לייט‪ ,‬זיפו‪ ,‬עשרה‬ ‫או עשרים שטרות של ‪ 100‬שקל צרורים בגומייה‪ ,‬מפתחות של רכב וסמארטפון בכיסוי לבן‪.‬‬ ‫את אצבע ימינם דחקו בעצם החזה שלו בעדינות אגרסיבית שמעולם לא נתקל בה קודם‪ .‬הם‬ ‫ידעו‪ ,‬כמו גם שולחיהם‪ ,‬שאת ההלוואות לקח כדי לכסות טיפול שיניים יקר‪ ,‬השתלה דנטלית‬ ‫של שיניים ‪ 47-45‬בלסת שהיתה בעייתית אצלו זה שנים‪ ,‬ושהביטוח לא כיסה‪ ,‬בעיקר בגלל‬ ‫הזנחה ותמימות פיננסית שלו עצמו‪ .‬אבל כל זה לא שינה לשליחי המלווים דבר‪ ,‬ומבחינתם‬ ‫היינו–הך אם לווה את הכסף כדי לקנות נדל"ן במחירי רצפה בווגאס או כדי להציל חיים של‬ ‫תינוק‪ .‬מה שמנע ממנו לצלול אל חרדה שהיתה מאכלת במקרה אחר חלקים מגופו ממש‪,‬‬ ‫הייתה הידיעה העמומה שהוא יכול למעשה להחזיר להם את הכסף מתי שירצה‪ ,‬אם באמת‬ ‫ירצה‪ .‬הדבר היה כרוך בטלפון אחד לאביו‪ ,‬אולי גם בנסיעת נימוס קצרה אל אחת השכונות‬ ‫מצפון לירקון‪ ,‬שאליה עבר אביו לפני ארבע שנים ושע' לא ביקר בה מעולם‪ .‬אבל לפי חוקי‬ ‫המשחק ששיחק כעת‪ ,‬אביו עמד מעבר לקו אדום ועבה ששורטט על מגרש אספלט מימי‬ ‫ילדותו של ע'‪ ,‬קו שחצייה שלו משמעה כניעה מוחלטת והפסד‪.‬‬ ‫המחשבה השנייה החלה לגרור אותו איתה כאשר תרגם פסקה שתיארה כיצד נסקו בשנת‬ ‫‪ 1989‬המכירות של העיתון באפלו ניוז‪ ,‬שמניותיו הוחזקו על ידי ברקשייר–האת'ווי; נסיקה‬ ‫שהכתה כל תחזית רציונאלית‪ ,‬שהרי מספר התושבים בבאפלו רק הלך וירד‪ .‬איך סטאנקה‬

‫‪ 28‬מעין‬

‫נראית? הוא דמיין אותה‪ ,‬מטושטשת גוף ופנים‪ ,‬מחזיקה בידה את נרתיק הכינור העגלגל‬ ‫)כינורה של סטאנקה היה למעשה כינור חשמלי‪ ,‬כך שנרתיקו היה צר ועגלגל פחות‪ ,‬אך ע'‬ ‫וגם חברו לא ידעו זאת(‪ .‬המחשבות נעצרו ואז פנו אחורנית‪ ,‬מוחו כאילו ביקש להבין את‬ ‫הסיטואציה לפני שימשיך ויצייר אותה‪ :‬מדוע הסכים בכלל חברו לארח בדירה כנרת צוענייה‬ ‫שלא הכיר‪ ,‬כך לדבריו? הרי שנא להכניס אורחים לדירתו בזמן ששהה בבנגלור‪ .‬המקרה של‬ ‫ע' היה יוצא דופן‪ :‬הוא התחנן ממש למקלט וחברו בעל הדירה גם דרש ממנו למעשה תשלום‪,‬‬ ‫כאילו כדי לפצות על אובדן ההכנסה‪ .‬אבל פה מדובר על זרה מוחלטת‪ .‬שיחקו פה כוחות‬ ‫נסתרים‪ ,‬חשב ע'‪ .‬למעשה לא הכיר את חברו ממש‪ ,‬חשב‪ ,‬למרות שראה בו את חברו הטוב‬ ‫ביותר‪ .‬הוא הקליד ‪ gypsy woman‬בשדה החיפוש ועל מסך הדל אינספיירון החלו להופיע‬ ‫נשים שחומות‪ ,‬מעוטרות בתכשיטים זולים‪ .‬רובן נעצו בו מבט חודר‪ ,‬מלא סבל פוטוגני‪ .‬אחדות‬ ‫חייכו בשיניים צחורות‪ .‬על מה ידבר איתה? שואת הצוענים‪ ,‬שקרויה אצלם ‪ ,Porrajomos‬כך‬ ‫גילה‪ ,‬כלומר מעשה הטרף‪ ,‬ולעתים גם ‪ ,Berša Bibahtale‬השנים הלא–מאושרות‪ ,‬נראתה‬ ‫בחיפוש שטחי כמו קריקטורה של שואת היהודים‪ .‬למרות שנרצחו בה לפי הערכות בין ‪250‬‬ ‫ל–‪ 500‬אלף איש‪ ,‬הוקדש לה ברשת פחות מאלפית המקום שהוקדש לזו היהודית‪ .‬באמזון היו‬ ‫לא יותר מחמישה ספרים בנושא‪ .‬תוך שלושה ימים אני יכול לדעת הכול על השואה הזאת‪,‬‬ ‫חשב ע'‪ .‬הוא ניסה לחזור אל המכתב‪ .‬הפרק על מוצאותיהן של חברות הביטוח בפורטפוליו‬ ‫של ברקשייר–האת'ווי הפיל עליו תרדמה‪ .‬הוא ישן עשרים וחמש דקות כשפניו מרוחות על‬ ‫מחברת ההערות שלו‪ ,‬רירו מנצנץ על עטיפת הקרטון הכחולה‪.‬‬ ‫המחשבה השלישית הופיעה לאחר שהתעורר ע' מזיע ושקע בסיפור מילדותו של באפט‪,‬‬ ‫שפתח את הפרק על ניירות ערך סחירים‪ .‬באפט נתקל לראשונה בבקבוק קוקה קולה בשנת‬ ‫‪ 1935‬או ‪ ,1936‬כך הוא כותב‪ .‬מיד אחר כך החל לרכוש בקבוקי קוקה קולה מן המכולת של סבו‬ ‫במחיר של ‪ 25‬סנט לשישייה‪ ,‬ולמכור אותם ברחבי השכונה במחיר של ‪ 5‬סנט לבקבוק‪ .‬בשנה‬ ‫שחלפה‪ ,‬שנת ‪ ,1989‬לראשונה ובאיחור של למעלה מ–‪ 50‬שנה כדבריו‪ ,‬רכש באפט מניות של‬ ‫קוקה קולה עבורו ועבור שותפיו בברקשייר–האת'ווי‪ .‬אם היה יכול‪ ,‬מוסיף באפט ומתוודה‪ ,‬היה‬ ‫משכנע את סבו למכור את המכולת שלו עוד בשנת ‪ 1936‬ולהשקיע את הכול בקוקה קולה‪ .‬ע'‬ ‫בהה במסך הדל אינספיירון הסדוק‪ .‬אם שתי המחשבות הקודמות נגעו באופן ישיר ביום יום‬ ‫של חייו‪ ,‬בעבר או בעתיד הפיזי ביותר שלו‪ ,‬הרי שהמחשבה השלישית הגיעה ממקום אחר‪.‬‬ ‫הוא חשב על מוזיאון הלח"י‪.‬‬ ‫מוזיאון הלח"י עמד ברחוב שטרן‪ ,‬מאה וחמישים מטר בקו אווירי מן המרפסת בשדרות‬ ‫וושינגטון‪ .‬ע' עבר לידו בכל אחד מן הלילות האחרונים‪ ,‬בעת ששוטט ללא מטרה בפלורנטין‪,‬‬ ‫ולפעמים גם בשעות הבוקר המוקדמות מאוד‪ ,‬לפני שפתחו אותו למבקרים‪ .‬המוזיאון פעל בתוך‬ ‫הבית שבו תפסו ורצחו אנשי הבולשת הבריטית את לוחם המחתרת אברהם "יאיר" שטרן‪ ,‬כך‬ ‫למד ע' מיד לאחר שחזר מרחוב שטרן בפעם הראשונה‪" .‬יאיר" הסתתר אז בדירה עם אשת‬ ‫אחד מאסירי המחתרת שכבר נתפסו‪ .‬בבוקר ה–‪ 12‬בפברואר ‪ 1942‬הגיעו למקום קצין הבולשת‬ ‫תומס וילקין ופקודיו‪ ,‬חיפשו בדירה‪ ,‬גילו את פתקיו של "יאיר" שהושארו על השולחן ומיד‬ ‫אחר כך את "יאיר" עצמו‪ ,‬שהסתתר בארון‪ .‬האישה סולקה מן הבית ו"יאיר" נורה מטווח קצר‪.‬‬ ‫כעת שוחזר הכול כאילו מאליו בתוך ראשו‪ ,‬אלא שהפעם זירת ההתרחשות היתה דירה בבניין‬ ‫מטונף בצואת עטלפים בשדרות וושינגטון‪ ,‬האישה היתה סטאנקה‪" ,‬יאיר" היה ע' עצמו‪ ,‬ואנשי‬ ‫המלווים‪ ,‬לבושים כרגיל בחולצות טי שחורות‪ .‬הוא שמע דפיקה‬ ‫הבולשת היו צמד שליחי ַ‬ ‫בדלת‪ .‬סטאנקה הביטה בו במבט שואל‪ .‬הוא הצמיד אצבע לפיו ונכנס לארון‪ .‬סטאנקה פתחה‬ ‫את הדלת‪" .‬איפה הוא?" שאל הנמוך מבין השניים‪" .‬הוא לא פה"‪ ,‬ענתה סטאנקה באנגלית‪.‬‬ ‫הנמוך הדף אותה הצידה ונכנס‪ .‬מחברת ההערות של ע' היתה מוטלת על שולחן הזכוכית‬ ‫בסלון‪ .‬הגבוה פתח אותה‪" .‬מה זה?" הוא שאל‪" ,‬זה את כותבת?" הוא נופף בעמוד שבו אוסף‬ ‫תרגומים למונחים מתוך מכתביו של וורן באפט לשותפיו‪ .‬סטאנקה התחילה לומר משהו אבל‬

‫‪ 29‬מעין‬

‫השניים כבר הפכו רהיטים‪ ,‬בעטו בכל הבא לרגל והשליכו ספרים על הרצפה‪ .‬הגבוה הגיע אל‬ ‫הארון‪ .‬ע' עצר את נשימתו ונצמד אל הקיר האחורי אך הגבוה הבחין בו מיד‪ ,‬אחז בו והטיל‬ ‫אותו על הרצפה‪ .‬הנמוך התכופף אליו‪ .‬הגבוה התכופף גם הוא‪" .‬הגענו היום ביחד"‪ ,‬אמר‬ ‫הנמוך‪" ,‬שלא יהיה פה מצב שתשלם רק לשני"‪ .‬הגבוה הלם בפראות בפניו של ע' באמצעות‬ ‫בסיס כף ידו‪ .‬אפו של ע' החל לדמם‪ .‬הנמוך הזדקף ובעט בצלעותיו‪ .‬הגבוה הטיח מרפק לתוך‬ ‫עצם הלחי של ע'‪ .‬הנמוך גלגל מעט את ע' באמצעות רגלו השמאלית ובעט בעוצמה בתחתית‬ ‫הגב של ע'‪ .‬הגבוה נגח את מצחו לתוך אפו המדמם של ע'‪ .‬הנמוך זרק לעבר ע' אגרטל כבד‬ ‫שהתנפץ על ראשו‪.‬‬ ‫הוא ישב עם סטאנקה לצד שולחן עץ נמוך‪ ,‬על חוף ים לא מוכר‪ ,‬בשעת בין ערביים‪ .‬על‬ ‫השולחן עמדו צלחת דובדבנים‪ ,‬בקבוק משקה שע' לא הכיר‪ ,‬גם לא זיהה את האותיות על‬ ‫התווית‪ ,‬ושתי כוסות גבוהות‪ .‬שני בנים דומים מאוד‪ ,‬בני ‪ 4‬או ‪ ,5‬השתוללו במי הים הרדודים‪.‬‬ ‫נרתיק הכינור החשמלי של סטאנקה היה זרוק על העשב הכחלחל‪ ,‬המשונה‪ .‬סטאנקה התבוננה‬ ‫בעיניו‪ ,‬והחלה לשיר‪:‬‬ ‫אהובי‪ ,‬יקירי‪ ,‬לאן תלך?‬ ‫קח אותי העירה אהובי‪.‬‬ ‫מכור אותי שם‪ ,‬בשוק הגדול‪,‬‬ ‫בשוק הגדול מכור אותי‪.‬‬ ‫מכור אותי שם במטיל זהב יפה‪,‬‬ ‫את דלתנו בזהב ְת ַצ ֶּפה‪.‬‬ ‫את דלתנו בזהב ְת ַצ ֶּפה‪.‬‬ ‫הילדים צרחו‪ :‬קו המים החל לסגת‪ .‬ע' ליטף בלשונו את שיניו החדשות‪ .‬על פי חוקי הגזע‪,‬‬ ‫כבר ידע‪ ,‬מספיק ששניים מתוך שמונת אבות–סביו של אדם הם צוענים‪ ,‬כדי שיחשב צועני‪.‬‬ ‫דרישה חמורה פי שניים מן הדרישה להגדרת אדם כיהודי‪ ,‬או לפחות כיהודי בן–כלאיים‪ .‬כלומר‬ ‫שאם סטאנקה והוא הם הוריהם‪ ,‬הרי שהבנים שבמים הם צוענים‪ .‬לפני שהשמש שקעה עוד‬ ‫הספיק להיזכר במשפט של וורן באפט מן המכתב שלו לשותפיו‪ :‬רק כשמגיעה שעת השפל‪,‬‬ ‫רואים מי שחה עירום‪.‬‬

‫שירים ‪ /‬סילאן דלאל‬ ‫אפשרויות‬ ‫‪.1‬‬ ‫מאז שביקרתי אצלך‬ ‫כל הקולות של כל‬ ‫הרמזורים מדמים‬ ‫מכונות הריגה‪.‬‬ ‫‪.2‬‬ ‫זה היה אחרי שעצרו‬ ‫את כל החברים שלך‬ ‫ישבנו מול פיינל קאט‬ ‫ואת שרת על לדחוף‬ ‫שוטרים על פסי רכבת‪.‬‬ ‫‪.3‬‬ ‫זו המלחמה האינסופית‬ ‫בין אוטובוסים‪ ,‬קירות‬ ‫בתים ובני אדם‪.‬‬ ‫‪.4‬‬ ‫הדרך מירושלים לתל‬ ‫אביב תמיד נראית‬ ‫כמו לברוח‪ ,‬מזגן‬ ‫דולק ללא אבחנת‬ ‫קיץ חורף‪.‬‬ ‫‪.5‬‬ ‫טקס שסופו מטען סופו‬ ‫להיכחד‪ ,‬להימחק מהמפה‪,‬‬ ‫להתנכר לכובדן של אבנים‬ ‫מכוערות‪ ,‬מטבעי להגיד לא‪.‬‬

‫אנשים כמוך‬

‫בועז לביא נולד בניו יורק ב–‪ 1974‬והיגר לישראל בגיל ‪ .3‬תסריטאי‪ ,‬במאי ומפתח משחקים‪ .‬סרטו "האגם" )‪(2009‬‬ ‫הוקרן בפסטיבלים רבים ברחבי העולם‪" .‬שעת השפל" הוא סיפורו החמישי המתפרסם ב"מעין"‪ .‬מתגורר בתל–אביב‪.‬‬

‫‪ 30‬מעין‬

‫‪−‬‬ ‫‪−‬‬ ‫‪−‬‬ ‫‪−‬‬

‫אמרו שיש אנשים כמוך‬ ‫שזה בעצם לא מקומם‬ ‫מי אני שאטיף על דברים שמותר או אסור‬ ‫ממשיכה לעשות את הכול הפוך‬

‫‪ 31‬מעין‬

‫‪−‬‬ ‫‪−‬‬ ‫‪−‬‬ ‫‪−‬‬ ‫‪−‬‬ ‫‪−‬‬ ‫‪−‬‬ ‫‪−‬‬ ‫‪−‬‬ ‫‪−‬‬ ‫‪−‬‬ ‫‪−‬‬ ‫‪−‬‬ ‫‪−‬‬ ‫‪−‬‬ ‫‪−‬‬

‫כלפי שני הצדדים אנחנו לא מתאימות‬ ‫אני רוצה לספר לך איך הרביצו לי על כף היד‬ ‫וכשהכול נראה בסדר ידעתי שאת עייפה‬ ‫סיפרת לי שאת מאוהבת‬ ‫סיפרו לי גם אחרים‬ ‫רכילות היא נשק מוצלח‬ ‫וכשצבעו את שיערך באדום מדי‬ ‫תמיד הבנתי‬ ‫אבק ודחיסות וגרביים וחום‬ ‫לראשונה לא הרגשתי בחברת זרים‬ ‫מתחבאת אתך במכולת ואבנים וגז‬ ‫והקולות שבקעו מהניידת בלילה‬ ‫מודה לך שלא גילית אותי‬ ‫לראות אותך שוב‬ ‫החצרות של השיחות שלנו‬ ‫לראות הכול שוב‪.‬‬

‫אוגוסט‬ ‫זה היה מוקדם לאותו הזמן‪ ,‬התעוררנו לגזור שיער‬ ‫אחת של השניה‪ ,‬בחוץ בניינים נפלו או שקעו וחומות‬ ‫נבנו גבוהות כי הכול רצו שלא יראו לתוך חצרותיהם‪.‬‬ ‫כל מה שלא הסתלסל הפעם ילך ברגע זה‪ ,‬את אמרת‬ ‫ולי הוקל כשהרחתי את השאריות הצרובות שלי‬ ‫נושרות לרצפה‪ ,‬הרחתי כמו השמש‪.‬‬ ‫התבגרתי‪ .‬כי עברה שנה והחודש היה אוגוסט‬ ‫וירד גשם מבול בחוץ‪ ,‬כי היינו זרות ]להיות מי שלא‬ ‫ניתן לזהות‪ ,‬כמו להרגיש את כובד השנים שלא מתאים‪,‬‬ ‫לאמץ מנהגי אבלות ואחריות[‪ .‬הסתכלתי במראה‬ ‫ולא יכולתי להבין‪ ,‬רק הפנמתי‪ .‬כשהזמן עוצר מלכת‬ ‫עבור פרט אחד‪ ,‬הוא כאילו פוסח על כל השאר‬ ‫מבלי שירגישו‪ ,‬והכול ממשיך להתקיים‪.‬‬ ‫השדות מוריקים ומצהיבים מבלי שנראה אותם‪,‬‬ ‫יש נסיעות הביתה מהעבודה‪ ,‬משפחה‪ ,‬וכולם‬ ‫מדברים או חושבים על מה יהיה בעוד שנה או‬ ‫שואלים מה נרצה שיהיה עכשיו‪ ,‬והעכשיו קיים‬ ‫רק בדמות אחרת המביטה בך בחזרה‬ ‫בעיניים רוגעות‪ ,‬מארחת את כל שדחית מעלייך‬ ‫בחיים הקצרים שהחזקת צמוד לדופק‪.‬‬

‫צווילח ‪ /‬עבד אל רחמן מֻ ניף‬ ‫עברית‪ :‬יהודה שנהב שהרבני‬

‫‪−‬‬ ‫‪−‬‬ ‫‪−‬‬ ‫‪−‬‬ ‫‪−‬‬ ‫‪−‬‬ ‫‪−‬‬ ‫‪−‬‬ ‫‪−‬‬ ‫‪−‬‬ ‫‪−‬‬ ‫‪−‬‬ ‫‪−‬‬ ‫‪−‬‬ ‫‪−‬‬ ‫‪−‬‬ ‫‪−‬‬ ‫‪−‬‬ ‫‪−‬‬ ‫‪−‬‬ ‫‪−‬‬ ‫‪−‬‬ ‫‪−‬‬ ‫‪−‬‬ ‫‪−‬‬ ‫‪−‬‬ ‫‪−‬‬ ‫‪−‬‬ ‫‪−‬‬ ‫‪−‬‬ ‫‪−‬‬ ‫‪−‬‬ ‫‪−‬‬ ‫‪−‬‬

‫סילאן דלאל‪ ,‬ילידת ‪ ,1987‬עובדת ברשות המחוקקת‪ ,‬צלמת ואקטיביסטית בזמן שנשאר‪ ,‬מתגוררת בירושלים ומנסה לא לברוח‪.‬‬

‫‪ 32‬מעין‬

‫שמך?‬ ‫צווילח אלנאסר‪.‬‬ ‫גילך?‬ ‫ארבעים וחמש‪.‬‬ ‫עיסוקך?‬ ‫מה שבא‪.‬‬ ‫מה שבא?‬ ‫כן‪.‬‬ ‫מה זאת אומרת‪ :‬מה שבא?‬ ‫יבוא מה שיבוא‪.‬‬ ‫דבר כמו בן אדם ולא‪ ,‬אשבור את ראשך‪.‬‬ ‫מה יש לך יא בן אחי?‬ ‫אני שואל אותך במה אתה עובד?‬ ‫אין לי עבודה‪ ,‬יא בן אחי‪.‬‬ ‫ממה אתה מתפרנס?‬ ‫יבוא מה שיבוא‪ .‬אלוהים גדול‪.‬‬ ‫אני מזהיר אותך בפעם האחרונה‪ .‬דבר כמו בן אדם ולא‪ ,‬אוריד אותך אל המרתף‪.‬‬ ‫שבו‪ ,‬ייתכן ש‪...‬‬ ‫יא בן אחי‪ ,‬אין לי עבודה‪ .‬האם זו בושה?‬ ‫איך אתה לא בוש בעצמך? מדוע אתה לא עובד?‬ ‫באלוהים‪ ,‬יא בן אחי‪ .‬אין בושה אלא מן הבושה‪ .‬לא עשיתי שום דבר מביש‪ .‬תן לי עבודה‬ ‫ותיווכח בעצמך‪.‬‬ ‫למה שלא תחפש אחר עבודה? אתה רוצה שאני אמצא לך?‬ ‫באלוהים‪ ,‬יא בן אחי‪ .‬לא מצאתי עבודה! אדונכם מונע ממני לשוב אל האדמה‪ .‬בפעם‬ ‫האחרונה הוא אמר לי‪ :‬אם תשוב לכאן פעם נוספת‪ ,‬אקבור אותך חי‪.‬‬ ‫אינני רוצה לשמוע את הדברים המגוחכים האלה‪ .‬האם ניסית לחפש עבודה אחרת ולא מצאת?‬ ‫באלוהים‪ ,‬יא בן אחי‪ .‬אני פלאח ואינני יודע דבר זולת האדמה‪ .‬אולם עכשיו אין ברשותי‬ ‫אדמה שאוכל לעבדה‪.‬‬ ‫מדוע לא חיפשת עבודה פה‪ ,‬בעיר?‬ ‫במה אתם רוצים שאעבוד?‬ ‫בכל דבר‪ .‬כל דבר‪ :‬סבל‪ ,‬מצחצח נעליים‪ ,‬פועל‪.‬‬ ‫באלוהים יא בן אחי‪ .‬אני לא מסוגל לעשות את הדברים האלה‪.‬‬ ‫מדוע?‬ ‫אינני רוצה‪.‬‬ ‫אתה מעדיף למות ברעב?‬ ‫הכלבים אינם מתים מרעב‪.‬‬ ‫התנהג כמו בן אדם‪ .‬נראה לי שיש לך לשון ארוכה‪ .‬אתה תצטרך לרדת למרתף כדי‬ ‫ללמוד להתנהג‪.‬‬ ‫באלוהים‪ ,‬יא בן אחי‪ .‬אני לא מפחד מן המרתף‪ .‬כבר הייתי במרתף יותר מפעם אחת‪ .‬נראה‬ ‫לי שאתה חדש במקום ואינך מכיר עדיין את צווילח‪ .‬תשאל את החברים שלך מי זה צווילח‪.‬‬

‫‪ 33‬מעין‬

‫‪ −‬שמעתי עליך‪ .‬הפעם זימנתי אותך רק כדי להכירך‪ .‬אבל היה סמוך ובטוח שאם יגיע לידיעתי‬ ‫שעשית דבר מה‪ ,‬כל דבר שהוא‪ ,‬ירוסקו עצמותיך למטה במרתף‪ .‬שמע צווילח‪ .‬אני לא‬ ‫מקשיב למליצי יושר‪ .‬אולי אתה לא מכיר אותי‪ ,‬אולם אם תרצה לנסות אותי עכשיו תוכל‬ ‫להיווכח בעצמך‪.‬‬ ‫הקצין צלצל בפעמון וצווילח הורד אל המרתף‪ .‬הוא נותר שם במשך שבוע ימים‪ .‬כאשר יצא‬ ‫החוצה ניכרו בלחיו סימני פציעה עמוקים‪ .‬העבאיה שלו היתה קרועה כך שלא ניתן היה‬ ‫עוד לתקנה‪.‬‬ ‫לא היתה זו הפעם הראשונה שהוא שהה במרתף‪ .‬אולם הפעם הזאת היתה הקשה מכולן‪.‬‬ ‫הוא לא עשה דבר‪ .‬הוא ניסה להיזכר ואמר לעצמו‪:‬‬ ‫"האיש הזה לא מכיר אותי‪ .‬מי סיפר לו עלי?" הוא הרהר ארוכות אולם לא הצליח להיזכר‬ ‫בדבר‪ .‬הוא חשב על כל האנשים שהכיר‪ ,‬ולא הצליח להיזכר באיש!‬ ‫לא עברו אלא מספר ימים וצווילח הוחזר אל המרתף פעם נוספת‪ .‬הפעם הכו אותו‪ ,‬שברו‬ ‫לו שיניים והותירו סימני חבלה ברורים על פניו ועל כתפו הימנית‪ .‬לאחר שלושה ימים‪ ,‬זימן‬ ‫אותו הקצין‪:‬‬ ‫‪−‬‬ ‫‪−‬‬ ‫‪−‬‬ ‫‪−‬‬ ‫‪−‬‬ ‫‪−‬‬ ‫‪−‬‬

‫‪−‬‬ ‫‪−‬‬ ‫‪−‬‬ ‫‪−‬‬ ‫‪−‬‬

‫‪−‬‬ ‫‪−‬‬ ‫‪−‬‬ ‫‪−‬‬ ‫‪−‬‬ ‫‪−‬‬ ‫‪−‬‬

‫אם האחרים לא הצליחו ללמד אותך‪ ,‬אני אלמד אותך‪.‬‬ ‫מה אתה רוצה ללמד אותי‪ ,‬יא בן אחי‪.‬‬ ‫עוד תיווכח במו עיניך‪.‬‬ ‫באלוהים‪ ,‬יא בן אחי‪ .‬ראיתי במקום הזה אנשים רבים לפניך‪ .‬כולם השתמשו באותן מילים‪ .‬מה‬ ‫אתם רוצים ממני?‬ ‫ומה רצית מכבוד השר?‬ ‫ממנו‪ ...‬לא רציתי כלום‪ .‬אמרתי לו דבר או שניים‪ ,‬אולם הוא לא התרגז‪ .‬אינני מבין מדוע‬ ‫אתם כועסים!‬ ‫הקשב יא צווילח‪ .‬אתה בן גילו של אבי‪ .‬אינני רוצה להשפיל ולהכות אותך‪ .‬אבל נראה‬ ‫שאתה אוהב השפלות‪ .‬כבר התרגלת אליהן‪ .‬דבר לא יטיב עמך עכשיו‪ ,‬למעט אם תושפל‪.‬‬ ‫האין זה מה שאתה רוצה?‬ ‫באלוהים‪ ,‬יא בן אחי‪ .‬אינני מבין על מה אתה מדבר‪.‬‬ ‫מדוע התארכה שהייתך אצל כבוד השר?‬ ‫באלוהים‪ ,‬יא בן אחי‪ .‬לא עשיתי דבר‪ .‬אמרתי לו את המלה‪ :‬זכות‪.‬‬ ‫מה אמרת לשר?‬ ‫אמרתי לו‪ :‬כבוד השר‪ .‬אבו בכר ישר הדרך אמר‪ :‬מי שרואה עוול‪ ,‬יתקן אותו באמצעות‬ ‫החרב‪ .‬אנחנו‪ ,‬ציבור העניים‪ ,‬מודיעים לממשלה שאנו דורשים אדמה על מנת שנוכל‬ ‫לעבדה‪ .‬אתם חייבים לעשות משהו כדי שלא נמות ברעב‪ .‬זה מה שאמרתי לו‪ .‬האם אלו‬ ‫דברים שצריכים להרגיז מישהו?‬ ‫לא‪ .‬לא‪ .‬לא אמרת רק את זה‪ .‬אמרת גם‪ :‬את החופש לוקחים ולא מקבלים‪ .‬אנחנו נשיג את‬ ‫זכויותינו במו ידינו‪.‬‬ ‫כן‪ ,‬יא בן אחי‪ .‬זה מה שאמרתי‪.‬‬ ‫ומה אמר כבוד השר?‬ ‫השר דיבר בנועם‪ .‬אולם מישהו אחר‪ ,‬שאין אני מכירו‪ ,‬צרח עלי‪ :‬איך אתה מעז לדבר‬ ‫לכבוד השר‪.‬‬ ‫ואתה‪ ,‬מה ענית?‬ ‫באלוהים יא בן אחי‪ ,‬שכחתי‪ .‬אלף עניינים מתרוצצים בראשי‪.‬‬ ‫עד כדי כך ראשך עמוס בעניינים?‬

‫‪ 34‬מעין‬

‫‪−‬‬

‫‪−‬‬ ‫‪−‬‬ ‫‪−‬‬ ‫‪−‬‬ ‫‪−‬‬ ‫‪−‬‬ ‫‪−‬‬ ‫‪−‬‬ ‫‪−‬‬ ‫‪−‬‬ ‫‪−‬‬ ‫‪−‬‬

‫‪−‬‬ ‫‪−‬‬ ‫‪−‬‬ ‫‪−‬‬ ‫‪−‬‬ ‫‪−‬‬ ‫‪−‬‬

‫‪−‬‬ ‫‪−‬‬ ‫‪−‬‬

‫השר אמר‪ :‬הסתיים עידן הדיכוי‪ .‬מעתה יהיה שוויון לכול‪ .‬ברשות כל אדם תהיה חלקת אדמה‬ ‫שהוא יוכל לעבד‪ .‬את הדברים הללו שמענו פעמים רבות‪ .‬כל השרים אמרו את אותם דברים‪,‬‬ ‫אולם דבר לא יצא אל הפועל‪.‬‬ ‫למה אתה מתכוון?‬ ‫אינני מתכוון לכלום‪ ,‬יא בן אחי‪.‬‬ ‫אין לך אדמה?‬ ‫יש לי‪ .‬אבל השייח' הזהיר אותי‪ :‬אם תשוב לכאן אשפיל אותך ככלב‪.‬‬ ‫מה הוא רוצה ממך?‬ ‫באלוהים‪ ,‬יא בן אחי‪ ,‬אינני יודע‪ .‬הוא אומר שאני מלמד את הפלאחים ומסית אותם‪ .‬אבל‬ ‫לא עשיתי דבר‪.‬‬ ‫ומי דיבר עם השר?‬ ‫אני דיברתי איתו‪.‬‬ ‫ומי הסית אותך?‬ ‫אף אחד‪ .‬למה צריך להסית אותי? לקחו את אדמתי והשאירו אותי חסר כול‪ .‬הרי אתם לא‬ ‫מצפים ממני שאסתום את פי ואשתוק כמו חמור?‬ ‫מדוע לא הגשת קובלנה?‬ ‫באלוהים‪ ,‬יא בן אחי‪ .‬הגשתי אלף קובלנות אבל אף שר לא הגיע לכאן‪ .‬לכן הלכתי אליו‪.‬‬ ‫סיפרתי לו הכול‪ .‬כולם אמרו‪ .‬בסדר‪ .‬אדמתך תוחזר לך‪ .‬אני ממשיך להמתין‪ .‬חלפו כבר‬ ‫שלוש שנים ולא הצלחתי לחזור אל אדמתי‪ .‬בכל פעם ששלחתי לאבו מנצור ידיעה שאני‬ ‫מעוניין לחזור הוא ענה לי‪ :‬הפעם לא אסתפק בשבירת ידיך ורגליך‪ .‬הפעם אקבור אותך חי!‬ ‫הגשת קובלנה לשר?‬ ‫אלף קובלנות‪ ,‬יא בן אחי‪.‬‬ ‫והתוצאה?‬ ‫יא בן אחי‪ ,‬אם תוכל אתה להגיע ְלתוצאה‪ ,‬גם אני אגיע ְלתוצאה‪.‬‬ ‫אתה משקר‪.‬‬ ‫אני משקר? בסדר יא בן אחי‪.‬‬ ‫אתה אוהב ריב ומדון‪ .‬אינך עושה דבר מלבד להסית ולהדיח אנשים למהומות‪ .‬אתה עצלן‬ ‫ורוצה לחיות על חשבון אחרים מבלי לעבוד‪ .‬בכל פעם שמגיע השר אתה מרשה לעצמך‬ ‫לבוא ולגרום לצרות‪.‬‬ ‫ועכשיו אתה מרשה לי ללכת?‬ ‫אנו רוצים לארח אותך כאן לשבוע או שבועיים‪ .‬אחר כך נשלח אותך לאן שיורה השר או‬ ‫שנניח לך‪.‬‬ ‫זו לא הפעם הראשונה‪ ,‬יא בן אחי‪.‬‬

‫לאחר חודש השתחרר צווילח ממרתף בית הכלא‪ .‬הפעם הונחתה על ראשו התראה חריפה‪ .‬הקצין‬ ‫הודיע לו כי מכאן ולהבא הוא לא יסתפק במעצר בן שבוע או חודש‪ .‬הוא יעצר לשנים ארוכות‬ ‫עד שימצא את עצמו במרתף לתמיד‪ .‬צווילח צחק לעצמו כאשר נפרד מן הכלא ומן החיילים‪.‬‬ ‫לא חלף פרק זמן ארוך עד שצווילח מצא את עצמו שוב במרתף‪ .‬הפעם הוא העז לצרף‬ ‫אליו אחדים מן הפלאחים‪ ,‬שאיתם הלך אל אדמתו‪ .‬תפסו אותו והכו אותו‪ .‬הכו אותו עד כדי‬ ‫כך שלא יכול היה לעמוד על רגליו‪ .‬כמה פלאחים הובילו והניחו אותו לצד הדרך הראשית‪.‬‬ ‫הוא נותר מוטל שם מן השקיעה עד לשעות הצהריים שלמחרת‪ ,‬עד שחלפה מכונית שאספה‬ ‫אותו אל העיר‪.‬‬ ‫הוא הלך אל הקצין כדי להגיש קובלנה‪ .‬אמרו לו להגיש אותה בכתב‪ .‬הוא שיחזר הכול‪.‬‬ ‫אולם הדברים קיבלו חיים משל עצמם‪ .‬לאחר שהגיש את הבקשה‪ ,‬הם עיכבו בעדו‪ .‬הם אמרו‬

‫‪ 35‬מעין‬

‫לו שהוא צריך לרדת למרתף עד שיבריא מפצעיו‪ .‬למטה במרתף אמר לו אחד האפנדים‪ :‬יא‬ ‫צווילח‪ ,‬אתה צריך ללמוד קרוא וכתוב‪ .‬כשיצא את המרתף רכש ספר והתחיל ללמוד קרוא‬ ‫וכתוב‪ .‬בספר הוא מצא אותיות ומילים בלבד‪ .‬הוא נעזר באנשים כדי שילמדו אותו לקרוא‪.‬‬ ‫הוא החל לצאת מן העיר למרחקים ארוכים כשהספר בידו‪ .‬איש לא שמע אותו אומר דבר‪ ,‬לבד‬ ‫מן המילים ששינן ונצר בזיכרונו‪ .‬כאשר נודע הדבר לאנשים הם אמרו‪ :‬בפעם הזאת צווילח‪,‬‬ ‫שהשתולל בטירוף‪ ,‬נרגע באמת‪ .‬הוא לא יֵ רד יותר אל מרתף בית הכלא ולא יציק לאבו מנצור‬ ‫או לשוטרים‪ .‬אולם בסוף הוא לא למד דבר‪ .‬לאחר ימים ספורים זנח צווילח את הספר‪ .‬הוא‬ ‫אמר שהחיים קצרים מכדי לבלות אותם בשינון מילים מבודדות וחסרות ערך‪.‬‬ ‫תוך פרק זמן זה החלה ניכרת בו עצבות‪ .‬הוא הרגיש מצוקה בחזהו‪ .‬הוא התלבט מה עליו‬ ‫לעשות‪ .‬הוא אמר לעצמו‪ :‬לא אשפר את מצבי אם איהפך לסבל או למצחצח נעליים‪ .‬אני חייב‬ ‫לעשות משהו אחר‪ .‬הוא אמר‪ :‬הפלאחים הם נבערים ורוצים להישאר כאלו‪ .‬שאם לא כן‪ ,‬מדוע‬ ‫נטשו אותו לבדו? הוא שמע אנשים האומרים כי האריס עדיף אלף מונים על הממשלה‪ .‬שאם‬ ‫לא כן‪ ,‬מדוע כל השרים אוכלים אצלו ולא פונים אליו‪ ,‬אלא בשם אבו מנצור?‬ ‫הוא חשב לחזור לאדמתו ולעשות את כל מה שיידרש ממנו‪ .‬הוא לא יתבע יותר את האדמה‪.‬‬ ‫הוא יסתפק בעבודתו כפלאח‪ .‬בהדרגה הוא שכח את כל הדברים אשר אמר לו האפנדי‪ .‬הוא‬ ‫החליט להיאבק בממשלה‪.‬‬ ‫הוא לא מסוגל להפוך לסבל‪ .‬הוא גם לא מסוגל להיות מצחצח נעליים‪.‬‬ ‫הוא לקח את העבאיה השחורה שלו והלך לשדה התעופה לקבל את פני השרים‪ .‬וכשנקרתה‬ ‫לו ההזדמנות‪ ,‬פתח בדרשה‪:‬‬ ‫כבוד השר‪ .‬אנחנו המוני העניים דורשים צדק‪ .‬אנו דורשים מן הממשלה לעשות משהו‬ ‫למען העניים‪.‬‬ ‫כבוד השר‪ .‬אנו נדרשים לזכור את דברי הח'ליף הערבי‪ ,‬אבו בכר‪ :‬מי שרואה עוול‪ ,‬יתקן‬ ‫אותו באמצעות החרב‪.‬‬ ‫אנחנו אומרים שאת החופש לוקחים ולא מקבלים‪ .‬המון הפלאחים יאבק בשיטת האריסות‬ ‫עד שהיא תביס את עצמה‪ .‬אנו רעבים כבוד השר‪ .‬אתם צריכים לרעוב כדי להבין את ייסורי‬ ‫הרעב‪ .‬אתם צריכים לחטוף מכות כדי להבין את משמעותה של מכה‪ .‬כבוד השר‪ .‬לו ניסית‬ ‫לישון יום אחד במרתף‪ ,‬כבוד השר‪ .‬אתה‪ .‬אתה דומה בדיוק לאלו שבאו לכאן בעבר‪ .‬כולם‬ ‫אמרו‪ :‬האדמה תוחזר אליכם‪ ,‬אולם עד עצם היום הזה לא חזר אלינו דבר‪.‬‬ ‫כבוד השר‪ .‬אנחנו מקבלים אתכם ברוחב לב‪ .‬אבל מחובתנו לומר לכם שהמוני העניים‬ ‫שרויים בעוני מחפיר‪ .‬הם חייבים לחיות בתנאים טובים יותר‪ .‬אנו נקטע את ראשי האריסים‪,‬‬ ‫נבזוז את בתיהם‪ ,‬נשדוד את כספם ונהרוג את כולם‪ .‬רק אז תפקחו את עיניכם‪.‬‬ ‫צווילח מצא את עצמו שוב ושוב במרתף‪.‬‬ ‫כך התנהלו העניינים‪ ,‬עד שהגיע צווילח לגיל חמישים‪ .‬באותה שנה הוא החליט להתחתן‪.‬‬ ‫הוא אסף כסף מן האנשים שהכיר והצליח להשיג את הסכום שבו נקב אבי הכלה‪ .‬בתוך‬ ‫חודשיים התחתן צווילח‪ .‬הוא הלך אל השדה והתפייס עם האריס‪ .‬הוא רצה לשוב ולחיות‬ ‫הצדה את כל המחשבות המשוגעות אשר הובילו אותו בעבר‪,‬‬ ‫מעל פני האדמה‪ .‬הוא הניח ִ‬ ‫פעם אחר פעם‪ ,‬אל מרתף בית הכלא‪ .‬אולם לא חלפו חודשים מספר ולפתע החל לפחד ללכת‬ ‫לשדה‪ .‬הוא פחד מן העיניים הרעות שניתנו בנערה הצעירה‪ ,‬שהיתה עתה אשתו‪ .‬הוא החל‬ ‫לפחד והאריס הכה אותו‪ .‬תחילה הוא עמד במכות ובמילים הקשות‪ ,‬אולם בפעם העשירית‬ ‫הוא החליט לעזוב אל העיר‪.‬‬ ‫הוא חשב לעצמו‪" :‬בעיר היא תוכל להישאר בבית ולא אצטרך לחשוש לה מאיש‪ .‬בעיר גם‬ ‫אוכל לעבוד כסבל או כמצחצח נעליים‪ .‬כאן אמשיך לעבוד במשך כל השנה‪ ,‬ואוותר לבסוף‬ ‫על הכול‪ .‬החיטה והנערה הצעירה הזאת‪".‬‬ ‫הגיע צווילח אל העיר‪ .‬תחילה הוא לא הצליח למצוא תעסוקה‪ .‬הוא קיבל סכום כסף מחבר‬

‫‪ 36‬מעין‬

‫וחי באמצעותו פרק זמן מסוים‪ .‬אולם הכסף התאייד לו במהירות מן הידיים‪ .‬הוא החל לחשוב‬ ‫על חזרה לאדמה‪ .‬הוא הרהר בנסיעה‪ ,‬אולם באותו יום מצא עצמו עושה דבר שלא רצה לעשות!‬ ‫הוא הובל מחדש אל מרתף הכלא‪ .‬הפעם משום שרצח‪ .‬הוא רצח את עבד אלשייח' לאחר‬ ‫שתפס אותו מתפרץ לביתו ומנסה להגיע אל אשתו!‬ ‫במרתף הכלא הוא היה עצוב ומיואש‪ .‬הוא לא יכול היה לענות לדברי הקצין‪ .‬הוא גם לא‬ ‫יכול היה לומר דבר לשוטרים אשר הכו אותו ושברו את שיניו האחרונות‪.‬‬

‫עבד אלרחמן מֻ ניף )‪ ,(2004-1933‬מן הסופרים הערבים הבולטים ביותר במאה הקודמת‪ .‬יש המכנים אותו ואת נגיב‬ ‫מחפוז "שני הפטריארכים הגדולים של הספרות הערבית במאה העשרים"‪ .‬מֻ ניף חי את חייו כמהגר‪ .‬הוא נולד בעמאן‬ ‫לאם עיראקית ואב סעודי ולמד בעמאן‪ ,‬בגדד וקהיר‪ .‬לאחר שסיים את חוק לימודיו בקהיר המשיך בלימודים גבוהים‬ ‫באוניברסיטה של קהיר ואחר כך באוניברסיטה של בלגרד‪ .‬הוא עבד בחברת הנפט הסורית עד שנת ‪ 1973‬ולאחריה‬ ‫עבר לביירות ועסק שם בעיתונאות‪ .‬באותה שנה פרסם בביירות את הרומן הראשון שלו "האילנות ורצח מרזוק"‪.‬‬ ‫בשנת ‪ 1981‬עזב לעיראק‪ ,‬שם ערך כתב–עת משפיע על כלכלת הנפט‪ .‬לאחר מכן נע ונד בין פריז‪ ,‬ביירות ודמשק‪,‬‬ ‫עד שנפטר בשנת ‪ .2004‬ב"מעין" ‪ 7‬פורסם סיפור פרי עטו בתרגום יהודה שנהב שהרבני‪.‬‬

‫‪ 37‬מעין‬

‫הנה הפרטיזן של פלורנטין ‪ /‬יעקב ביטון‬ ‫הנה הפרטיזן של פלורנטין‬ ‫משוטט בין בתי הלחשים‬ ‫מלקט מוץ ערווה ואשכולות פטל סימבולי‬ ‫אין לו זקן מחתרתי‪ ,‬הוא אפילו מקריח — נפטר מכל הגינונים‬ ‫המהפכה אצלו בלב — ִה ְפנים הכול קשישא את המודרנה את הזנבות שלפניה‬ ‫כמה ביצורים מהעתיד עוד חטיבה גנוזה בלי זמנים )הו אימא דה–קונסטרוקציה — זללנית‬ ‫נמוכה לביבה בולענית — איזה שדה רחב ומופקר הנחלת לנו(‬ ‫הכול פנימה — את זה אפשר ללמוד בזרם הסדנאות של הרוח הנחשלת מהאינדוס — וזה רך יותר‬ ‫מהשרביט של ניוטון ומספיק זקוף להעמיד מתודה‬ ‫בשביל פרטיזן בן ימינו יער שחור זה קוד למאבק בשדה פלאי חדש שנקרא לצורך תותבת‬ ‫השיר הזה — הנפש‬ ‫יסוד היסודות המצוי הראשון היא ממש בתוכנו תולעת הקודש‬ ‫קונדיטוריה פנימית שהקרמל והשמרים ניגרים ממנה בלי אופה‬ ‫כי כאן בעיר הזאת כולם מתקדמים‬ ‫לעבר דבר היידגריאני עוצר נשימה הוא מסומן ומובחן בתדר המהפכני והקטן ביותר שאינו‬ ‫מתקבל על שום דעת — האין ‪ /‬איזו ִקדמה חתרנית למות בערים הגדולות שלנו‬ ‫להיכחד בשכונות היוגה‬ ‫זה מוות מפותח — ריק מעודכן — חדלון יוצר — בכל חדּויות האופנה במגוון זרעוני המדע‬ ‫בפזילה אחת פרטיזן ממפה את כל יחסי הכוחות הגלקטיים‬ ‫עוד יעף אנליטי וכבר נפקח מולו גלעין הבריאה‬ ‫מדובר על יוצר מחתרת רב תחומי כמו שנקראו כאן כמה אמנים‬ ‫שהחליטו להרחיב מהצימאון להקביל לאוטופיה והיא בעיקר עצמית‬ ‫ובאמת נוסדה כאן סֹול בבילון קטנה — אדריכלות רצון ענפה‬ ‫ועוד מעט החטיבה הארית הזו ִתתגבר על כוח הכבידה‬ ‫חלוצי יקים עוד קיבוץ חללי במאדים או באוריון‬ ‫ִ‬ ‫וקומץ נרקיסים‬ ‫והם יאירו את כל המרחב הקוסמי עם התבונה הטהורה שלהם‬ ‫ממש עם זוהר האונות הם יחוללו מסך פוטונים אינסופי‪ ,‬צפון חדש‬ ‫ומושבה קטנה ובוהקת תיווסד על אמת מים כבדים כמו אז עם השחפת והזיות הגבורה‬ ‫ושביל החלב — אותה רפת מיתולוגית — ערש התקומה‬ ‫תזנח כתפאורת משנה בלויה על אלף שמשותיה הארכאיות‬ ‫והחומר האפל יחזור ויתכווץ למסת בבואה ניגרית או‬ ‫סתם בן מהגרים פיליפינו קטן רק כדי למחוא להם כף לקעקע את דמותם בכתף ארצית‬ ‫ולהודות במוצא העליון המוחלט של אותו גזע מחודש — האני‬ ‫בינתיים כותבים או מציירים בסטודיו‬ ‫הסטודיו‬ ‫זו גרסא הפוכה של משל המערה נוסח בן גוריון‬ ‫בן האדון בעיקר המדומיין כולו קורן מריבוי האורות טחוב במערה העברית הראשונה והנטיף‬ ‫מתארך זה מתאדם זה מתגבר זה נאסף בהתמדה‪ ,‬איזה מתח‪ ,‬איזו דריכות‪ ,‬אי אפשר לשאת זה‬ ‫הוא קודח עם היצר ויצא מזה מופת כולם יחטפו את ההתרה עמוק אם לא יבעלו קודם מהקרניים‬ ‫האולטרא–סגוליות של הטוהר הפיוטי החורך אם יישארו בהכרה בכלל — כמה הרי לקו כבר‬

‫‪ 38‬מעין‬

‫בהלם אפיסטמולוגי מהיצירה הקודמת ועד היום הם בבית מחסה עצמי‪ ,‬מנסים לשחזר‪...‬‬ ‫ואכן‪ ,‬באבחה הוא פולט ‪ /‬ממש לפני החגים ‪ /‬בנדיבותו הוא מחלק החוצה לקהל ‪ /‬בחסדו כל היש‬ ‫זה השפע האימננטי שהוא אפיון כלומר מודיפיקציה טהורה של אלוהים הים‬ ‫זה שפינוזה — אהוב האומן שלעצמו‪.‬‬ ‫שקיעה — שקיעה אמיתית‬ ‫הגטאות ביפו — מזהיבים על הים‬ ‫חולדאי והטחורים זה הרכב ניסיוני חדש עם סאונד מהפכני כלומר טמפו נוצרי קלאסי עוגב‬ ‫וצווחות ‪ /‬הוא מדדה על הטיילת במסגרת היחסים המתים עם הציבור אבל בלילות הם מופיעים‬ ‫בכל מגדל בועלים בכל גלריה בוזזים כל דבר דרומי‬ ‫ויש להם כבר קהל קונצרטי נאמן ונדבן עם אשכים תש"חיים‬ ‫בינתיים באיזה בית מרזח בקצה העיר נפקחו כמה תודעות‬ ‫לאפשרות שמלחמת העולם השנייה לא נגמרה‬ ‫התזה‪ ,‬הכול תזות אצל עם הספר‬ ‫ואכן הפרטיזן של פלורנטין מגיח מרחוב ויטל ומאושש את ֶ‬ ‫אין כבר הרהורים חרדות או סתם טשטוש נוירוטי‬ ‫רק תזות ופרוטזות — אין מצע טוב יותר מהשפה לחולל מלחמות ‪ /‬להפקיר נכים‬ ‫תשאלו את האוסטרי עם הסולם הוא עלה והציץ למזרח רק אז השתתק‬ ‫כל הצ'אפטי נתחבה לו עמוק בחיך — זו ודאות — כמו נהר הפלדה של הרייך‬ ‫אבל הפרטיזן שלנו נתחבבה עליו הבולימיה היורופאית בסתר ‪ /‬הוא לא יכול להשתחרר‬ ‫זו תבנית גנטית עם נטייה להתרחבות‬ ‫החיבה המוכרת של החיוורים לקולוניאליזם‬ ‫עברה עכשיו אל תבניות הרוח השקופות — הנה פתחו לנו את גילמן‪ ,‬אסור לשכוח‬ ‫שגילמן הוא שפתח לנו את גילמן‬ ‫זה עוד תרגיל לאקניאני של מסמן ומסומן כלומר תעשייה מילולית שייסדו נדבנים מהחור‬ ‫אטלנטיס לעדר החסידות מחיבת ציון ‪ /‬כך במעוף נדיר מעתיקים כלכלה חופשית מפועלים‬ ‫וזיעה ‪ /‬אבל חייבים להשאיר שכבה שחורה מהמילפיי ‪ /‬מישהו הרי צריך להלעיט חיטה‬ ‫בגרונות האנינים ‪ /‬אז חוזרים לסורבון שם תמיד דיברו את עצמם — אצולת יונקים מחודשת‬ ‫עם מתכון למהפכה קלה‪ .‬חוקרים מהוללים של המובן מאליו‪.‬‬ ‫פרטיזן מפציע עם מצנפת המרד בלילה — ציקלון של מרי — בוחן ומדקדק גם חלומות‬ ‫הוא כותב יומן אלמותי ומתעד את כל מה שהיה אי פעם מכל הזוויות בכל המבעים‬ ‫בעשרה סגנונות הוויה‪ ,‬הרעב שלו מיתי‪ ,‬גם הלב — זה הזיכרון ואלו פני הדברים הוא משוכנע‬ ‫כל נימפומן בעולם הזה מקבל פרס על הזלילה העצומה שלו — צריך רק לבחור תחום‬ ‫הקולוסאום של הרוח הוא הזירה העקובה ביותר כי שם התרבו גם שערי הדמיון‬ ‫מול קיבה או מעיים טיטאניים כולם משתחווים‪ ,‬מדהים את הקהל חילוף החומרים הגעש‬ ‫והטריפה ‪ /‬אבל גם רגש הנטרף מפעים את הקהל‪ /‬ופרטיזן על שתי הגדות ‪/‬‬ ‫מבחין בכל הנטיות ‪ /‬הוא מחשב מפעיל ונוצר — קדושת היצירה מחייבת קפדנות וארשת‬ ‫הוא נכון לשמר בפורמלין כל דופן מעי דק של סנאי מיושב‪ ,‬הוא חי מזה ממש כמו משוררי‬ ‫יערות הירקון — ממש כמו הכותב‪,‬‬ ‫יש לו צורך לייסד על כל גווייה מושבת מכרסמים ניאו מולקולארית זו חלוציות ‪ /‬אבל בסוף‬ ‫כל זה ייגמר במשפחה ‪ /‬מן המפורסמות ידוע‪ :‬כל מאבק של זכר הוא על‪ :‬בית אמצעים ושחלה‬ ‫השילוש חייבים לזכור את השילוש‬ ‫זה צירוף מקרים מזהיר אכן גנזך האגוזים בכל מקום‬ ‫המלחמה לא נגמרה הארובות ברידינג בשיא הקיטור‬ ‫קצינים ברכבות כלבים ברציפים נוער משולהב על גבעה ואמריקן פאי ברחביה‬

‫‪ 39‬מעין‬

‫וחומות ההפרדה גבוהות‬ ‫כמו יצירות המופת שלנו — האמנים‪,‬‬ ‫חיות כיס שהעולם אכזר להם מדי‬ ‫הרוגי מלכות עצמית בערי דמיון מבוצרות‬ ‫עכשיו לתפור לאט עוד שכמייה או טלאי קריסטלי‬ ‫עכשיו לנצוץ מרחוק כדי ללכוד את מה שחמק ולא הכיר בגדולתנו‬ ‫עכשיו ברנסאנס הלב הדבשי החד פעמי ששייפנו והוא הולם גם במנוסה‬ ‫את הציווי האחד‬

‫שיקפצו ‪ /‬דנה לובינסקי‬ ‫שיקפצו לי כל הגברים‬ ‫אלה שרוצים‪,‬‬ ‫אלה שאינם רוצים‪,‬‬ ‫אלה שעוד לא יודעים —‬ ‫רוצים או לא רוצים‬ ‫ושיקפצו לי הנשים שלהם‪,‬‬ ‫אם יש להם נשים‪,‬‬ ‫ואם אין אז יבואו —‬ ‫אמהות משועממות‬ ‫עם עיניים טרוטות‪,‬‬ ‫יהלום מתומן‪,‬‬ ‫ומשכנתא בבנק‪,‬‬ ‫צאצאים זבי בכי‬ ‫מפדלים על גלגלי עזר בסמטא של פרבר —‬ ‫כן שיקפצו כבר‬ ‫בוסים חרמנים מכסף‬ ‫כרס מפוארת ושיבה בשיער‬ ‫מזכירות מטופחות‬ ‫משוחות בשעווה עד צוואר‬ ‫שיקפצו קולוניאלי הטכנולוגיה‬ ‫בעלי הג'יפים‪ ,‬הג'י‪.‬פי‪.‬אסים‪ ,‬האפלים והאייפונים‬ ‫שמוכרחים להראות לך את האפליקציה החדשה‬ ‫שיקפצו כרישי נדל"ן שחייני עיר‬ ‫לסת פעורה לדירות ואהבה במחיר מופקע‬ ‫שיקפצו הערסים‬ ‫עם הב‪.‬מ‪.‬וו–יים‪ ,‬הטרנסים‪ ,‬והסכינים‬ ‫ושיקפצו הפמינסטיות‬ ‫שכושלות על עקבים‬ ‫שיקפצו לי מלצרים מתרוממים במסעדות יוקרה‪,‬‬ ‫שיקפצו גניקולוגים נזירים בכת הילודה‬ ‫שיקפצו הרווקות שמכורות לאתרי היכרויות‬ ‫שיקפצו הרווקים שמכורים לאתרי מין‬ ‫שיקפצו רופאי משפחה מחלקי ריטאלין‬ ‫שיקפצו מוכרות חנפניות בחנויות בגדים‬ ‫שיקפצו לי מתבגרים עם פרצוף פייסבוקי וחלומות על מותגים‬ ‫שיקפצו פקידי בנק עם אצבעות לבנבנות וקרחת מבריקה‬ ‫ושיקפצו לי עלובים כל פקחי העירייה‬ ‫שיקפצו הספקולנטים עם אישוני הקוקאין‬ ‫ושיקפצו חברות הסלולר שקרנים בני שקרנים‬ ‫שיקפצו אקדמאים קוהרנטים פלצנים‬

‫‪ 41‬מעין‬

‫שכל מה שיש להם בראש זה לזיין בכנסים‬ ‫שיקפצו לי כוסיות שעושות יוגה‬ ‫ושיקפצו תזונאיות מטיפות לטופו וקינואה‬ ‫שיקפצו גננות אנתרופוסופיות‬ ‫הומופואטים שרלטנים‬ ‫וכל המוארים בשקל שמספרים לך סיפורים‬ ‫שיקפצו הפסיכולוגיות חסרות המעוף‬ ‫שיקפצו האורולגים חסרי התשוקה‬ ‫ושיקפצו הרוקחות חסרות הבושה‬ ‫שיקפצו אורתודנטים רודפי בצע‬ ‫שינניות מתוסכלות‬ ‫וקריינים רהוטים בחדרי חדשות‬ ‫שאף פעם בחייהם לא הזילו דמעה‬ ‫שיקפצו המתנחלים‬ ‫שיקפצו הצדקנים‬ ‫שיקפצו הטייסים‬ ‫שיקפצו הדתיים‬ ‫שיקפצו הגרמנים‬ ‫שיקפצו הערבים‬ ‫שיקפצו הטורקים‬ ‫שיקפצו האמריקאים‬ ‫שיקפצו היפנים‬ ‫שיקפצו השבדים‬ ‫ושיקפצו הצ'יליאנים‬ ‫שיקפצו הצ'יוואוות‪,‬‬ ‫שיקפצו הפינצ'רים‪,‬‬ ‫שיקפצו הפודלים‪,‬‬ ‫ויקפצו הזאבים‪,‬‬ ‫שיקפצו כל בעלי מספרות הכלבים‬ ‫)ויקפצו עליהם כל הפרעושים(‬ ‫שיקפצו הפשפשים‬ ‫שיקפצו היתושים‬ ‫שיקפצו החיידקים‬ ‫ויקפצו האמבות‬ ‫שיקפצו האנטנות‬ ‫שיקפצו המדוזות‬ ‫שיקפצו הממותות‬ ‫ויקפצו השרמוטות‬ ‫שתקפוץ לי רומא‬ ‫ותקפוץ סיציליה‬ ‫שיקפוץ לי קופידון‬ ‫ותקפוץ אפרודיטה‬ ‫שיקפוץ פיקאסו‬ ‫שיקפצו הקוביסטים‬

‫‪ 42‬מעין‬

‫שיקפצו הפוביסטים‬ ‫ויקפצו הלוביסטים‬ ‫שיקפוץ לי אדיפוס‬ ‫שיקפוץ קופרינקוס‬ ‫שיקפוץ לי אפלטון‬ ‫ויקפוץ המופשט‬ ‫שיקפצו הקונדומים‬ ‫שיקפצו ההורמונים‬ ‫שיקפצו המורמונים‬ ‫שיקפוץ ביל גייטס‬ ‫שיקפוץ לי ייטס‬ ‫שתקפוץ סנט פטרסבורג‬ ‫ויקפצו השחלות‬ ‫שיקפוץ המגדר‬ ‫שיקפוץ העבר‬ ‫שיקפוץ העתיד‬ ‫ויקפוץ ההווה‬ ‫ושיקפוץ לי כל מי שמחזיק רובה‬ ‫שיקפוץ המוות‬ ‫שיקפוץ אלוהים‬ ‫שיקפצו השמש‪ ,‬הירח‬ ‫אבל‬ ‫לא הכוכבים‪.‬‬

‫דנה לובינסקי‪ ,‬ילידת ‪ ,1979‬משוררת ופסיכולוגית קלינית‪ ,‬פעילה בתנועה למען הפסיכולוגיה הציבורית‪.‬‬

‫‪ 43‬מעין‬

‫אסופת כיס של משוררי שפה‬ ‫עברית ואיסוף‪ :‬ערן הדס‬

‫למעשה‬ ‫העט שלך דולף מים‬ ‫כמו פרטים אמיתיים חדשים‬ ‫על העולם הגדול‬

‫אגו זי מלך ‪ /‬קיט רובינסון )‪(2002‬‬ ‫בשירה‬ ‫אתה מקבל את כל האותיות‬ ‫וצריך לארגן אותן בעצמך‬ ‫על הקיר‬ ‫בפרק הבא‬ ‫אתם זוג נשוי עם ילדים‬ ‫נעים בין שלושת הבתים‬ ‫לאסוף דברים‬ ‫לאורך גרם מדרגות צר‬ ‫אתה שמח להיות מחוץ לשם‬ ‫נמרץ‪ ,‬משוחרר‪ ,‬מלא תקווה‬ ‫עובר ליד חלון של אחר‬ ‫גבר שמכיר אותך‬ ‫משתולל עם אישה‪ ,‬עירומה‪ ,‬קירחת‪ ,‬מסיבית‬ ‫בעלה נכנס ואומר‪" ,‬אגוזי מלך!"‬ ‫הים הוא צבעה של‬ ‫השירה‬ ‫כמוגדר במדריך‬ ‫לשאלות מנחות‬ ‫שנותרו בחוץ לייבוש‬ ‫בשמש‬ ‫הדגים חיים מתחת‬ ‫לשלט של השקנאי‬ ‫בתוך ים של תשובות‬ ‫שלא כתובות בשום ספר‬ ‫הילדים חזרו לבית‬ ‫אתה טועם סלע‬

‫הומוסקסואליות ‪ /‬ג'ק ספייסר )‪(1965‬‬ ‫ורדים הלובשים ורדים‬ ‫נהנים ממראות‪.‬‬ ‫ורדים הלובשים ורדים מוכרחים ליהנות‬ ‫מהפרחים הלובשים אותם‪.‬‬ ‫ורדים הלובשים ורדים נוטים למות‬ ‫עם מראה מאחוריהם‪.‬‬ ‫אף אחד מאיתנו לא צעיר יותר אבל הוורדים‬ ‫נוטים למות‪.‬‬ ‫גברים ונשים עורכים חתונות ולוויות‬ ‫הם מולדים ומושמדים ברשמיותה של‬ ‫תהלוכה‪.‬‬ ‫ורדים מתים על מיטה של שושנים‬ ‫עם מראות המתייפחות כלפיהם‪.‬‬

‫חלל )‪ / (2‬ד אגלס מזר לי )‪(2002‬‬ ‫היתה זו נמלה על זרועי ולא‬ ‫האישה המבוגרת שבה אחזתי‬ ‫שגרמה לי לצחקק — צירוף המקרים‬ ‫שבו אחותה של אמי בהתה‬ ‫בחלל בעוד אני כה‬ ‫מרוכז בשדה העשבים‬ ‫ששיער גופי המציא בטעות‬ ‫עבור החרק הקטן‪.‬‬ ‫משב רוח פשוט הוריד את הנושא‬ ‫על ברכיו‪ ,‬והיא הרימה מבטה‬ ‫עזרו לי בבקשה! לא היה דבר‬ ‫שיכולתי לעשות‪ ,‬אפילו בטרמפ‬ ‫מהמקום שבו היא הלכה‬ ‫אני כבר ידעתי שהשנייה‬ ‫היתה שם לגמרי בבית‪.‬‬

‫והמלח צורב בעיניים‬ ‫מקרל ספרדי ‪20‬‬

‫‪ 44‬מעין‬

‫‪ 45‬מעין‬

‫כלי קיבו ל ‪ /‬לז לי סקלפינו )‪(1976‬‬

‫סכום התחלתי ‪ /‬שגב עמוסי‬

‫אני רוצה לשוחח על המושג כלי קיבול‪.‬‬ ‫כל דבר יכול להיות כלי קיבול‪ .‬קחו גרניום‬ ‫בעציץ‪,‬‬ ‫לדוגמה‪.‬‬ ‫הצבע‬ ‫תמיד נדמה כחלק בלתי נפרד‬ ‫מן הגרניום‬ ‫אבל למעשה הוא נע ומהבהב ויכול לעבור‬ ‫מן הגרניום‬ ‫אל נניח כיסא היושב לצד אדן החלון‬ ‫או מכונית‬ ‫או גבר‪.‬‬ ‫מכאן נובע כי הגרניום הוא כלי קיבול‪.‬‬ ‫ההשפעה של כלי הקיבול‬ ‫עלינו‬ ‫היא הצבת מחשבתנו‬ ‫על נקודות הצבע הנעות‬ ‫השוכנות בתוך הגרניום‪.‬‬ ‫אנחנו הופכים מזוהמים וכבדים‪.‬‬ ‫הגרניום נראה טהור ומנצנץ‬ ‫אך זהו מקסם שווא‬

‫"משוררי שפה" — ‪ — Language Poets‬הוא כינוי למספר קבוצות משוררים‪ ,‬לא קשורות ולעתים אף מתנגדות אלה לאלה‪,‬‬ ‫שפעלו בארצות הברית החל מסוף שנות ה–‪) 60‬ואח"כ בברזיל ובבריטניה עד שלבסוף הגיעה הבשורה לחלק ניכר ממדינות‬ ‫העולם(‪ ,‬רובן בהשראת המשוררים לואיס זוקופסקי וגרטרוד סטיין‪ .‬הנחת היסוד של הקבוצה היא שהשפה מהווה מכשול‬ ‫בפני המשורר המנסה להעביר את המסר‪ .‬חלק ממשוררי השפה העדיפו להעביר מילים במצב גולמי על פני משפטים שיסיטו‬ ‫את הפואטיקה לכיוון סיפורי‪ ,‬בעוד אחרים העדיפו לתחקר בשירתם מבנים לשוניים שחשפו את שקריותה של המשמעות‪.‬‬ ‫בשנת ‪ ,1971‬פורסם בסן פרנסיסקו כתב העת האוונגרדי ‪ This‬שניסח בצורה פואטית את עקרונות הקבוצה‪ ,‬והביא להתבססותה‬ ‫בחוף המערבי‪ .‬החוף המזרחי הצטרף בשנת ‪ 1978‬עם כתב העת "ש=פ=ה" ומאז החלה השתלטות זוחלת של משוררי השפה‬ ‫על האקדמיה ועל השירה בארה"ב‪ ,‬עד להתמסדות ולהתפרקות הקבוצה‪.‬‬ ‫על המשוררים‪:‬‬ ‫קיט רובינסון‪ ,‬יליד ‪ ,1949‬מחלוצי שירת השפה של סן פרנסיסקו‪ .‬פרסם ‪ 20‬ספרי שירה‪ .‬עבד כנהג מונית וכפקיד דואר‪.‬‬ ‫ג'ק ספייסר‪ ,1965-1925 ,‬זוהה עם אסכולת "הרנסנס של סן פרנסיסקו"‪ ,‬ממקימי "גלריה סיקס" — מעוז הביט של החוף המערבי‪.‬‬ ‫דאגלס מזרלי‪ ,‬יליד ‪ ,1947‬אחד מן המוציאים לאור המרכזיים של שירה שאינה בשפה האנגלית בארה"ב‪ ,‬המתייחס לשירה‬ ‫כאל פעולה שיתופית פרפורמטיבית‪.‬‬ ‫לזלי סקלפינו‪ ,2010-1944 ,‬משוררת‪ ,‬ומחברת פרוזה ניסיונית אמריקנית‪ ,‬מן החברים המרכזיים‪ ,‬הן במשוררי השפה והן‬ ‫במשוררי הביט‪ ,‬באזור מפרץ סן פרנסיסקו‪.‬‬

‫‪ 46‬מעין‬

‫סקרי שכר באתרי אינטרנט של חברות השמה המלּווים בתחושה פנימית מוצדקת לפיה היא‬ ‫מוצלחת מכל הסובבים אותה בחברת התוכנה שבה עבדה כמנהלת מוצר זוטרה‪ ,‬הביאו את‬ ‫תמרה‪ ,‬בסמסטר האחרון ללימודים )פסיכולוגיה(‪ ,‬לעבור לחוג למדעי המחשב‪ .‬את עופר‬ ‫פגשה בקפיטריה של מדעי החיים אחרי הרצאה בביואינפורמטיקה‪ .‬הוא לבש חולצה של‬ ‫‪ .669‬הגוף שלו‪ ,‬כך גילתה בשבועות הבאים‪ָ ,‬ה ַלם יוצא יחידת חילוץ‪ .‬היא ִאפשרה לו להשאיר‬ ‫את האור דלוק במהלך ואחרי המין המגושם שיזם‪ .‬הם שכבו על המיטה עירומים וסיפרו את‬ ‫עצמם לעצמם‪ .‬מודעות פוליטית גולמית )האינתיפאדה השניה עוד לא פרצה‪ ,‬היה תהליך‪,‬‬ ‫היו שיחות( ִאפשרה לה להנות מסיפורי יחידת החילוץ שלו‪ .‬היא לא זיהתה בהם את מה‬ ‫שיעורר בה בוז אחרי שנים — פשטות שמלּווה בצרימות של משלב גבוה‪ ,‬ושימוש במשפטים‬ ‫חסרים‪ ,‬לא נגמרים‪ ,‬מתפצלים ולא חוזרים‪ .‬היא הרגיעה את עצמה‪ :‬הוא יפה‪ .‬היא נמשכה‬ ‫לציון הפסיכומטרי שלו ולחשה אותו לעצמה ברגעי פקפוק‪ .‬היא נכנסה להיריון והפילה‪,‬‬ ‫מבלי שידע‪ ,‬מחשש שיעזוב אותה‪ .‬היא אמרה לעצמה‪ :‬הוא איש טוב בסך הכול‪ ,‬הוא מגוון‪,‬‬ ‫פעלתני‪ ,‬אוהב חופשות‪ ,‬מבין באוכל‪ ,‬בצילום‪ ,‬ועומד לעבוד במשהו שיוכל לממן את כל זה‪,‬‬ ‫כי ידעה‪ :‬עופר עומד להיות כירורג‪ .‬היא לא ידעה‪ :‬אחרי שלוש שנות התמחות בכירורגיה‬ ‫יעבור לרפואת משפחה‪ ,‬כי ירצה להיות האב החדש‪ .‬היא לא רצתה להתחתן‪ ,‬כי סלדה מהטקס‪.‬‬ ‫עופר התעקש על מאתיים חמישים מוזמנים‪ ,‬רובם מהצד שלו‪ .‬נטולי ילדים‪ ,‬גרו בפלורנטין‪,‬‬ ‫בשכירות‪ ,‬כי התעקשה‪ .‬היו לה חברות בדרגות רווקות שונות שקינאו בה‪ .‬היא רצתה להישאר‬ ‫בתל–אביב גם כשהכלכלה סגרה עליהם‪ :‬עופר עבד כמתמחה‪ ,‬ומשכורת המתכנתת של תמרה‬ ‫ואפשרה‬ ‫בוזבזה על בגדים‪ ,‬מסעדות וחופשות של שניהם באירופה‪ .‬דניאלה נולדה באיכילוב‪ִ ,‬‬ ‫לאימא של עופר להעז ולטפטף מסרים מחויכים בדבר עזיבת תל–אביב‪ .‬יום הולדתה הראשון‬ ‫של דניאלה נחגג אצל הורי עופר ברעננה‪ ,‬ועורר שיחה ישירה יותר‪ .‬זיהום אוויר‪ ,‬מדרכות‬ ‫צרות מדי לעגלות‪ ,‬שכר דירה‪ ,‬איכות חיים‪ ,‬משכנתא‪ :‬שברי המשפטים הזינו את עצמם‪.‬‬ ‫אימא של עופר דיברה על פרויקט חדש בכפר סבא‪ .‬אבא של עופר דיבר על הרחבה בקיבוצי‬ ‫המרכז‪ .‬תמרה הרגישה מבוצרת‪ ,‬לכודה‪ ,‬נבגדת‪ .‬עופר לא התערב‪ ,‬כי חש כמותם‪ .‬הוא אהב‬ ‫את תל–אביב‪ ,‬אבל טען תמיד שתל–אביב היא שלב‪ ,‬והשלב נגמר‪ .‬בגידה של תמרה בעופר‬ ‫עם אב מהפעוטון של דניאלה‪ ,‬נשוי אף הוא‪ ,‬סללה את הדרך צפונה‪ .‬עופר גילה את הבגידה‬ ‫רכּות לא מנומקת שהופנתה כלפיו‪ .‬בשיחת‬ ‫בקלות‪ :‬ירידה בתדירות הזיונים‪ ,‬ריחות מוזרים‪ּ ,‬‬ ‫החשיפה ציווה‪" :‬טוב‪ ,‬עוברים לרגבים‪ ,‬זה ברור?" הם ביקרו בקיבוץ רגבים שבוע קודם לכן‪,‬‬ ‫במסגרת סיבוב ביתני מכירות בעמק חפר ואזור בנימינה‪ .‬הוריו של עופר‪ ,‬לא מיודעים בסיפור‬ ‫שאפשר משכנתא חודשית מזערית‪ .‬תמרה קמלה בפקקים‬ ‫הבגידה‪ ,‬סיפקו סכום התחלתי ‪ָ H‬שמן ִ‬ ‫למתחם ההייטק ברמת החייל‪ .‬דניאלה התגלתה כתינוקת מפותחת לגילה‪ .‬עופר תיעד את‬ ‫תוצאות מבדקי המעקב שיזם לדניאלה בקלסר שקוף‪ ,‬דקיק‪ ,‬והתעלם ממחאות תמרה לגבי‬ ‫תדירותם‪ .‬תפיסת דיבור‪ ,‬דיסקרימינציה‪ ,‬הדים קוכליארים‪ ,‬הולכת עצם‪ ,‬מוטוריקה עדינה‪,‬‬ ‫קואורדינציה‪ :‬דניאלה התנסתה בכול‪ .‬היא גלשה ימינה באסימפטוטת פעמון גאוס‪ ,‬מתמקמת‬ ‫באחוזונים שעופר נהג לדקלם מתוך הקלסר השקוף להוריו ולקרובי משפחה מזדמנים‪ .‬בצפירה‬ ‫הראשונה שלה פרצה דניאלה בבכי שגרם לתמרה לתזמן חופשים בימי זיכרון‪ .‬חמש דקות‬ ‫לפני צפירת הבוקר הן היו נכנסות לחדר המשחקים שעופר ִהנדס ובנה בשבתות שבהן סירבה‬ ‫שאפשרו‬ ‫תמרה לטייל בגליל‪ .‬מוריסי מיסך את קול הצופרים‪ .‬תמרה הרקידה את דניאלה ככל ִ‬ ‫השירים‪ .‬באחד מימי הזיכרון התלונן שכן פנסיונר‪ ,‬שלא סימפטה גם כך‪ ,‬על חוסר רגישות‪:‬‬ ‫שלך עושה לי רעש ַּבצפירה‪ ".‬תמרה‪" :‬הצפירה שלך עושה לי רעש ַּבמוזיקה‪ ".‬ברמת‬ ‫"המוזיקה ְ‬

‫‪ 47‬מעין‬

‫החייל הופתעה תמרה מהריאקציונריות של המעמד החדש‪ :‬הגברים לא קוראים ומדברים על‬ ‫סרטי פעולה‪ ,‬הנשים לא קוראות ומדברות על גננֹות‪ ,‬כולם מקשקשים על תוכניות ריאליטי‪.‬‬ ‫גרסאות חדשות של המוצר נחגגו בהופעות של ריטה‪ ,‬טיפקס‪ ,‬משינה‪ ,‬תוך כדי התרפקות‪.‬‬ ‫שעות העבודה התארכו בלי סיבה‪ .‬היא בזה לקולגות שלה‪ ,‬והבינה שהיא בזה לעצמה‪ .‬היא‬ ‫פיתחה פנטזיה‪ :‬השלמת התואר בפסיכולוגיה‪ ,‬ולאחריו הוצאת תעודת הוראה‪ .‬המטרה‪ :‬נתיבי‬ ‫סברה‪ ,‬מפוזרת יותר‪ ,‬רפויה‪ ,‬מאפשרת חרכים‪,‬‬ ‫מילוט מסדר יום שסוגר עליה‪ .‬הוראה בתיכון‪ְ ,‬‬ ‫חופשים‪ .‬היא מאתרת באינטרנט מורות שמתחננות בפניה לשכוח מזה‪ :‬המשכורות עלובות‪,‬‬ ‫ָ‬ ‫הכיתות עמוסות‪ ,‬הילדים מפלצות‪ .‬היא מדחיקה שיקולים כלכליים‪ :‬הם יצטמצמו‪ .‬המשכנתא‬ ‫לא מורגשת גם כך‪ .‬היא מדחיקה אי התאמה בסיסית למקצוע‪ :‬היא תתגבר על הילדים‪ ,‬היא‬ ‫תתגבר על העומס בכיתות‪ .‬היא מעלה את האפשרות בפני עופר‪ .‬הוא מסכים באופן עקרוני‪,‬‬ ‫אבל מביע הסתייגות מרומזת‪ :‬הם ייאלצו להוריד את תדירות החופשות‪ ,‬את תדירות הביקורים‬ ‫במסעדות שנהגו לפקוד גם עכשיו‪ ,‬כשהנסיעה לתל–אביב ארכה יותר משעה‪ .‬מתפתח ויכוח‪.‬‬ ‫הטקסי‪ ,‬חסר הפשר‪,‬‬ ‫היא נושאת נאום חופשות צורמני‪ :‬גרגרנות הלונלי–פלאנט שלו‪ ,‬הצילום ִ‬ ‫של כנסיות גותיות‪ ,‬ביזנטיות‪ ,‬בלי רקע בסיסי בנצרות או ארכיטקטורה‪" :‬אנשים שלא יודעים‬ ‫מה זה איה סופיה‪ ,‬באים לאיה סופיה‪ ,‬מצלמים את איה סופיה‪ ,‬ועוזבים את איה סופיה! ולמה‬ ‫קוראים לזה חופשה‪ ,‬עופר‪ ,‬חשבת פעם? כי החיים האלה הם כלא אחד גדול‪ ,‬שפעם בשנה יש‬ ‫בו ביקורי בית‪ ,‬והבית הזה הוא חו"ל!" עופר‪" :‬ביקורי בית זה מתחום הרפואה בכלל‪ ,‬זה לא‬ ‫מתחום הכליאה‪ ".‬היא השתתקה והסתכלה עליו‪ ,‬מנסה לשחזר את הימים הראשונים‪ ,‬את המין‬ ‫המכני שהכאיב לה‪ ,‬את הסיפורים העילגים על היחידה‪ .‬היא ידעה‪ :‬אם לא תצליח לשחזר‪,‬‬ ‫ַ‬ ‫תעזוב‪ .‬היא לא מצליחה ונשארת‪ .‬זה עניין של זמן‪ ,‬היא אומרת לעצמה‪ .‬זה עניין של עיתוי‪ ,‬היא‬ ‫אומרת לעצמה‪ .‬כשעופר ותמרה מודיעים להוריו על ההסבה המתעתדת של תמרה להוראה‪,‬‬ ‫אימא של עופר משוכנעת שמדובר בפרולוג לילד שני‪ :‬השעות הארוכות יתקצרו‪ ,‬המגע עם‬ ‫נערים ירכך‪ .‬היא מעזה לפנטז על שלושה‪ .‬היא לא מתאפקת ושואלת את עופר בצד‪" :‬נו‪,‬‬ ‫התחלתם לנסות?" עופר‪" :‬אני כבר מת‪ ,‬אבל תמרה לא רוצה‪ ".‬אימא של עופר‪" :‬בכלל‪ ,‬או‬ ‫כרגע?" עופר‪" :‬אני לא יודע‪ ".‬אימא של עופר חשה נבגדת‪ .‬אחרי שהזוג הצעיר יעזוב היא תגיד‬ ‫לאבא של עופר‪" :‬אתה מבין‪ ,‬בשביל לתת סכום התחלתי אנחנו טובים‪ .‬מה היה להם בלעדינו?‬ ‫כלום היה להם בלעדינו‪ .‬מה איתנו?" תמרה חוגגת‪ :‬המעבר להוראה מתגלה כהצלחה‪ .‬בית‬ ‫הספר דמוקרטי‪ .‬הילדים יראי בחינות או הלומי ריטלין‪ .‬בעידוד אחת המורות‪ ,‬היא מפתחת את‬ ‫הנטייה השמאלנית שקיננה בה‪ .‬היא גולשת בבלוגים הנכונים ומפגינה בימי שישי בניעלין‪.‬‬ ‫עופר לא מספר להוריו על מה שהוא מכנה בפני תמרה‪" :‬אפשר להיות שמאלנים‪ ,‬אבל זה כבר‬ ‫קיצוניות‪ ".‬בארוחת שישי מקרית ברעננה‪ ,‬מספר אבא של עופר על טיול שערך עם שני עמיתים‬ ‫אמריקנים באיזור שער הנגב‪ ,‬על אכזבת שני האורחים מהרגיעה היחסית‪ ,‬על האקשן שציפו‬ ‫לו‪" :‬ואז‪ ,‬כמו בהזמנה‪ ,‬אני אומר לכם‪ ,‬שני הליקופטרים‪ ,‬יריות‪ ,‬מעל עזה‪ ,‬כן? כמו זיקוקים‪.‬‬ ‫בשל‪ .‬אימא של עופר מנסה‬ ‫אי אפשר היה לבקש יותר‪ ".‬תמרה נרעשת‪ .‬פורץ ויכוח מביך‪ ,‬לא ֵ‬ ‫להסות‪" :‬בואו לא נדבר על פוליטיקה"‪ ,‬אבל זה רק מלבה את תמרה‪" :‬לא לדבר על פוליטיקה‬ ‫זה הכי לדבר על פוליטיקה‪ .‬הם סומכים על זה שנשתוק‪ ,‬שלא יהיה נעים לנו אחד מהשני‪ ,‬אז‬ ‫לי נעים‪ ,‬מאוד נעים‪ ".‬היא חוזרת לבד לרגבים במונית יקרה )תעריף שבת‪ ,‬עשרות קילומטרים(‪.‬‬ ‫עופר חוזר עם דניאלה הבוכייה שעה אחריה‪ .‬צעקות‪ :‬עופר לא מבין מה תמרה רוצה‪ .‬אז אבא‬ ‫שלו ראה הליקופטר‪ .‬זה לא שהוא ירה‪ .‬והם היו מחבלים גם כך‪ .‬כשפורצת המלחמה בעזה‪,‬‬ ‫במהלך ארוחת שישי רעננית אחרת‪ ,‬תמרה לא מאפשרת לעופר להימלט ממבטה על רקע‬ ‫מלמולי "נו‪ ,‬מה אפשר לעשות‪ ,‬אין ברירה" סביב השולחן‪ .‬עופר מנסה להתמקד בדניאלה‬ ‫ומזייף החלפת חיתול‪ .‬תמרה מזייפת כאב בטן‪ .‬הם עוזבים לפני האפל קראמבל של אימא של‬ ‫עופר‪ ,‬שתעניק לתמרה חודש מאוחר יותר‪ ,‬שזופת שמש טוסקנית חורפית‪ ,‬ארבעה גביעי ביצה‬ ‫רכה‪ ,‬מאוירים באלגוריות של ארבע העונות‪" :‬זה מתנה לתמרה‪ ,‬שכל כך אוהבת ביצה רכה‪".‬‬

‫‪ 48‬מעין‬

‫בדרך חזרה מרעננה לרגבים הסכרים נפרצים‪ .‬תמרה‪" :‬אוי‪ ,‬זה כל כך פתטי עופר‪ .‬יש היום‬ ‫טיפולי פוריות‪ .‬תשלח את אימא שלך לאחד מהם‪ ,‬תעשה לה טובה‪ .‬תגאל אותה כבר!" עופר‪:‬‬ ‫"אז עכשיו ההורים שלי אשמים שיש ארבע עונות?" תמרה‪" :‬יופי‪ ,‬תמשיך להגן עליה עופר‪,‬‬ ‫זה בריא‪ ,‬לא‪ ,‬באמת‪ ,‬זה בריא‪ ".‬עופר‪" :‬את שומעת את עצמך? שמעת פעם על אורחים?"‬ ‫תמרה‪" :‬כן‪ ,‬ביצה רכה לאורחים‪ ".‬עופר נולד בקיץ‪ ,‬תמרה בסתיו ודניאלה בחורף‪ :‬הגביעים‬ ‫מוקצים בהתאם‪ .‬האביב קבור בארון‪ .‬עופר דואג לבשל ביצים רכות מדי שבוע‪ ,‬ולהגיש אותן‬ ‫בגביעים החדשים‪ .‬תמרה מסרבת לאכול מהם‪ ,‬ומעבירה את שלה לצלחת‪ .‬ערב אחד‪ ,‬תוך‬ ‫כדי ויכוח יִ ְצרי במיוחד‪ ,‬היא משליכה את הביצה לפח ומחטיאה‪ .‬הביצה מתנפצת על הרצפה‪,‬‬ ‫ַמגִ ירה נוזל צהוב‪ ,‬צמיגי‪ .‬עופר לדניאלה‪" :‬אל תשימי לב‪ ,‬זה סתם בשביל הפרינציפ‪ ".‬תמרה‬ ‫לדניאלה‪" :‬אנשים לא נולדים ְּבעונות‪ .‬הם נולדים מהרחם‪".‬‬

‫שגב עמוסי‪ ,‬יליד ‪ ,1977‬גר בגבעתיים‪ ,‬לומד ספרות באוניברסיטת תל–אביב‪.‬‬

‫‪ 49‬מעין‬

‫שלושה שירים ‪ /‬מיכל דר‬ ‫*‬ ‫במורדות הר קריר ששחק אותו הלילה‪,‬‬ ‫לחות על סלעים‪.‬‬ ‫אבן צהובה מכהה באור פנסים צהוב‪.‬‬ ‫כמה מזה נופל? כמה נשאר‬ ‫הולכים בהמון ומכים בפחים‪ ,‬בפנס שבור‪ ,‬קורצים אל השוטרים‪.‬‬

‫*‬ ‫חרם על הקפה‪,‬‬ ‫חרם על האוכל‪,‬‬ ‫מוצרי חלב בסיסיים‪.‬‬ ‫אבל החלב ניגר‬ ‫מתוך משהו‪,‬‬ ‫וגם הדבר הזה הגיע מתוך משהו‪.‬‬

‫‪ / ON‬שלמה חתוכה‬ ‫אני מביט‬ ‫לבדי‬ ‫בשפתיה הפעורות של הטלוויזיה‪:‬‬ ‫כמה עלו‬ ‫על יצועיה‬ ‫של הזונה הזו —‬ ‫כל הסתברויות הפרצופים‬ ‫כל סוגי התסרוקות‬ ‫והזקנים;‬ ‫ָ‬ ‫בלי שמץ של חמלה‪,‬‬ ‫מסרסרים בה טייקונים‬ ‫מסממים אותה בהמנונים‪,‬‬ ‫שלקולם אני נרדם‬ ‫בתודעה ריקה ולב מתוח‬ ‫בגב עקום וזין שמוט‬ ‫כמו דגל בלי רוח‪.‬‬

‫בחלום סמיך‬ ‫אתה הולך והולך‬ ‫בין דלתות זהות ודהויות‬ ‫עד שמשהו חדש משתנה‪.‬‬

‫*‬ ‫בסופו של דבר — הדף הזה לא חם‪.‬‬ ‫בסופו של דבר ההר מפנה את מבטו לאחור‪.‬‬ ‫גשם מכה בזגוגית פתאום —‬ ‫לא יהיה פה אף וידוי‪.‬‬ ‫מטריה מנוקדת —‬ ‫ועדיין הגשם מחוץ לחלון‬ ‫מבריק את הכול‪.‬‬

‫שלמה חתוכה נולד ב–‪ 1978‬ברמת גן‪ ,‬מתגורר בתל–אביב‪ .‬תסריטאי ומורה למתמטיקה‪ .‬העלה תערוכת שירה ומתכנן‬ ‫מיכל דר פרסמה בהוצאת מעין את ספרה "גלשן"‪.‬‬

‫את ספרו הראשון‪ .‬זהו פרסומו השלישי ב"מעין" ובכלל‪.‬‬

‫‪ 50‬מעין‬

‫‪ 51‬מעין‬

‫"ופל בלגי מוקרם בנאפיס" — מחזור הטפות ‪ /‬יהושע סימון‬ ‫‪+‬‬ ‫מה מסתירים רבי הקומות מזכוכית?‬ ‫מה מאירות נברשות הענק התלויות בלובי הריק?‬ ‫אילו מעמקים חושפים גורדי השחקים?‬ ‫מה מהדהדים פעמוני האינטרקום במגדלי היוקרה?‬ ‫מה מסמנים קווי ההפרדה של המקום השמור בחניון התת קרקעי?‬ ‫את האהבה של ההון לפצצה האירנית‬ ‫את ההבטחה שההרס מציע לכסף‬ ‫את המחיקה שלנו כעוד הזדמנות‬ ‫בשביל גינדי‬ ‫)או מי שיבוא אחריו(‬

‫האנדרטאות )רשימה מתעדכנת(‬ ‫האגף החדש של מוזיאון תל–אביב בנוי בדמות יהלום מרובה צלעות‪ .‬הוא מדמה את היהלום‬ ‫הנחפר בבוץ על ידי עובד עובד בכפייה בקבוצת בני שטיינמץ‪ ,‬שעל שמו נקרא אולם תצוגה‬ ‫באגף‪.‬‬

‫י שו צד ק‬ ‫העשירים לא יגיעו לגן העדן‪.‬‬ ‫הם מעדיפים להעביר את הזמן‬ ‫בגיהינום שלנו‬

‫‪+‬‬ ‫הדבר הזה שנקרא דמוקרטיה‬ ‫מציע את שלטון הרוב‬ ‫אבל בדבר הזה שנקרא דמוקרטיה‬ ‫הרוב המספרי נקרא מיעוטים‬ ‫ואלה ששולטים בדבר הזה שנקרא דמוקרטיה‬ ‫הם מיעוט מספרי שמופיע כרוב‬ ‫באופן אחר‪.‬‬ ‫בדבר הזה שנקרא דמוקרטיה‬ ‫הרוב הוא מעטים שלהם אחיזה במנגנוני השליטה‪.‬‬ ‫אם כך‪,‬‬ ‫הדבר הזה שנקרא דמוקרטיה‬ ‫הוא למעשה שלטון המעטים‬

‫אלכימיה מכס ף‬ ‫הגשר שבין קניון עזריאלי לקריה‪ ,‬שמחבר פיזית בין ההון לצבא‬ ‫הממ"ד — קו בר–לב המופרט של ההתקפה על איראן‬

‫תמ"א ‪38‬‬ ‫ב"החללים המוגנים" שמציע קבלן תמ"א ‪38‬‬ ‫אחוזים אחוזי הבנייה של הפנטהאוז‪.‬‬ ‫ב"חיזוקי המבנה" שמציע קבלן תמ"א ‪38‬‬ ‫מוחזקת הפנטזיה של הפירוור הפנימי‪.‬‬ ‫בהזדמנות הנדל"נית שמציע קבלן תמ"א ‪38‬‬ ‫מקופלת החרדה כיסוד המבנה‪.‬‬ ‫מאז שהספרדים הביאו את הגיהינום לפוטוסי‬ ‫לכפות בעזרת הפחד האינסופי ממנו‬ ‫עבודה בפרך על הילידים במכרות הכסף‪,‬‬ ‫כיבושיו של ההון נבנים מאימה‪.‬‬ ‫בעידן ההפרטה הגיהינום מופיע בצורת אינטרקום‪ ,‬מעלית‪ ,‬מרפסות שמש‪ ,‬ממ"ד לכל דירה‪.‬‬

‫ברגע אחד הכסף עבר ממטבעות לשטרות‬ ‫וברגע אחר מזהב לדולר‬ ‫וברגע נוסף מרווחים לחובות‪.‬‬ ‫וכשסחורות הוחלפו בהון‬ ‫ותעסוקה נעלמה והפכה לעבודה אינסופית‬ ‫אז נולדתי‪.‬‬ ‫לעולם האלכימיה המהופכת שבו כל דבר‬ ‫הוא צורה אחרת של כסף‪.‬‬ ‫בעולם זה החיים קיבלו צורה אחת‪,‬‬ ‫חוב‪.‬‬

‫יהושע סימון‪ ,‬מעורכי "מעין" ועורך "מערבון"‪ ,‬יליד ‪ .1979‬סימון על שם המחזור‪" :‬זיפזופ בטלויזיה ביום שישי‬ ‫‪ 11.11.11‬הביא אותי לקטע מלקט השבוע של התוכנית "חמש עם רפי רשף" בערוץ ‪ ,2‬שבו חזרו על עצמם מסכים‬ ‫מפוצלים שבהם שוחח רשף עם אנשים‪ .‬בתוך המיטב מהמסכים המפוצלים של השבוע רואיינה בחורה שרזתה ‪86‬‬ ‫קילוגרמים והיא סיפרה על הפינוק האהוב עליה ברשת המסעדות העממית 'נאפיס' — ופל בלגי מוקרם"‪.‬‬

‫‪ 52‬מעין‬

‫‪ 53‬מעין‬

‫שירים ופורמיקה ‪ /‬אֹמרי‬ ‫מלונאי זקן מפסי ד במשחק ש ש –בש מכור על שפ ת הים באי לת‬ ‫במשרדי ההנהלה של המלון‬ ‫סבי הגאה מבוצר בחדרו‬ ‫ממרום גדולתו הוא פושט את ידו‬ ‫יד הברזל של רתך מיומן‬ ‫הוא שוכב על שולחן אחוז בדיבוק‬ ‫מוקף בחיות ברונזה שחורות‬ ‫לא יוצא לא אצא עד תצא נשמתי עד תוחזר גדולתי‬ ‫הוא צועק הוא צועק‬ ‫שפתיו נמתחות‬ ‫ידיו מרטיטות‬ ‫ריר צעקות של סבי הגאה‬ ‫הוא מקציף ושוצף‬ ‫מתפתל על שולחן‬ ‫לא יוצא לא אצא עד תצא נשמתי עד תוחזר גדולתי‬ ‫הוא צועק הוא צועק‬ ‫החיות מביטות במבט מבורזל‬ ‫איש בנייני הפלדה של אילת‬ ‫מהודק בדיבוק הוא נחש על שולחן‬ ‫שפתיו נמתחות‬ ‫ידיו מרטיטות‬ ‫ריר זקנתו של סבי הגאה‬ ‫הוא צועק הוא צועק‬ ‫הוא צועק במשרד‬ ‫איה משרתי‬ ‫איה גדולתי‬ ‫איה ידיי רתך הברזל‬ ‫מלונאי זקן מפסיד‬ ‫במשחק שש–בש מכור‬ ‫על שפת הים באילת‪.‬‬

‫אי שה בהיריון מד ומה מחפשת כלב אבו ד בשכונה‬

‫ילדות‬ ‫רק כלבים‬ ‫שולחנות אדומים כמו סירות לכלבים‬ ‫שישתו הכלבים שישתו‬ ‫הגברים צוחקים‬ ‫כלבים מרקדים‬ ‫הנשים לא יולדות ילדים‬ ‫ילדות הן מתות‬ ‫הן שתייה לכלבים‬ ‫שולחנות מתקפלים אדומים על הים‬ ‫שישתו שישתו הכלבים‬ ‫שישתו את שליית הנשים‬ ‫אישה בהיריון‬ ‫מדומה מחפשת כלב אבוד‬ ‫בשכונה‪.‬‬

‫גבר שיכור ב גי ל העמידה מנסה להרכיב מיטת ק ומתיים‬ ‫בבית הקפה של המלון‬ ‫אבא מתבונן‬ ‫כיצד ייתכן‬ ‫אני מכה תמנונים במקל‬ ‫שנים אחר כך‬ ‫נגעי המלח מהים על העור‬ ‫הגברים לא שותים‬ ‫הם גומעים‬ ‫מי ים‬ ‫אבא מסתכל‬ ‫איך יכול להיות‬ ‫רוצחי תמנונים על מרפסות המלון‬ ‫עדיין‬ ‫נגעים אלרגנים משתייה על העור‬ ‫הגברים לא שותים‬ ‫הם גומעים את הים‬ ‫גבר שיכור‬ ‫בגיל העמידה‬ ‫מנסה להרכיב‬ ‫מיטת קומתיים‪.‬‬

‫על חוף הים של המלון‬ ‫אני מתבונן‬ ‫כיצד ייתכן‬ ‫כלבים מאבדים את שיווי המשקל‬ ‫הנשים לא יולדות‬

‫‪ 54‬מעין‬

‫‪ 55‬מעין‬

‫פ ורמיקה‬ ‫"פלסטיק המתקשה לאחר חימום‪ .‬משמש בעיקר כציפוי שקוף או מצויר לעץ ומגן עליו מפני‬ ‫חום‪ ,‬רטיבות שריטות וכו'‪".‬‬ ‫ל–נ‪.‬‬ ‫הוא היה צריך שולחן כתיבה חדש‪ ,‬לא היה ספק בכך‪ .‬השולחן הנוכחי כבר לא התאים‪ .‬הוא‬ ‫חלם על שולחן גדול מעץ דובדבן כהה‪ .‬כבר יכול לדמיין כיצד ישעין עליו את אמות ידיו‪,‬‬ ‫ירכין מעליו את ראשו‪ .‬הוא הביט בשולחן הקיים בבוז ממיטתו‪ .‬אין כאן מקום לפורמיקה‪ ,‬חשב‪.‬‬ ‫הוא התנער באחת משמיכת הפיקה ופסע לעבר השולחן‪ .‬תחילה סרק במבטו את החפצים‬ ‫שהצטברו עליו‪ :‬ערימת ספרים‪ ,‬עיתונים ישנים‪ ,‬שלושה ספלים ריקים‪ ,‬כמה מחברות‪ ,‬סיכות‬ ‫ראש שחורות‪ .‬הוא הוריד אותם בזה אחר זה והניח אותם על הרצפה‪ ,‬אחר נסוג לאחור והביט‬ ‫בשולחן העירום‪.‬‬ ‫מים יורדים נשמעו מכיוון השירותים‪ .‬היא נכנסה בשיער פזור ועיניים עצומות למחצה‪,‬‬ ‫לגופה חולצה אפורה גדולה ולרגליה כפכפי גומי ירוקים‪ .‬השולחן הריק והחפצים הפזורים‬ ‫לא עוררו בה פליאה‪ .‬היא יצאה מן החדר וחזרה עם זוג ספלי קפה בחלב‪ .‬הוא בחר בספל‬ ‫שאחזה ידה השמאלית ולגם מן הקפה‪" ,‬אני צריך שולחן חדש"‪ ,‬אמר והניח את הספל על‬ ‫רצפת הפרקט‪" .‬אני לא יכול עם השולחן הזה יותר"‪ .‬היא הביטה בשולחן באריכות‪" .‬אז בוא"‪,‬‬ ‫אמרה‪" ,‬נמצא לך שולחן חדש"‪.‬‬ ‫הם נכנסו לרנֹו האדומה שלה‪ .‬לחלקה התחתון של השמשה הקדמית הוצמד כרטיס ביקור‪:‬‬ ‫"אמ‪B‬ציה — בניית חזון‪ ,‬מטרות ויעדים ברי השגה!"‪ ,‬איש מהם לא טרח להוריד אותו‪ .‬היא נהגה‪.‬‬ ‫הוא הדליק את מקלט הרדיו על תדר ‪ 91.8‬והאזין לסופו של להיט חורפי‪ .‬כשזה נסתיים עלתה‬ ‫לשידור מגישת התוכנית‪ ,‬הדר מרקס‪ ,‬והוסיפה מספר מילים‪ .‬אחר הודיעה בחגיגיות שזהו שידורה‬ ‫שליווה עד הלום‪" .‬כאן הדר מרקס‬ ‫ַ‬ ‫האחרון‪ .‬היא נפרדה ברגשנות מאנשי התחנה ומהמאזינים‬ ‫סינגלס ‪ 011‬בפעם האחרונה‪ ,‬שלום"‪ .‬הוא כיבה את הרדיו‪" .‬לאן נוסעים?" שאלה‪.‬‬ ‫הרמזור התחלף לאדום‪ .‬היא עצרה‪" .‬אתה יודע? חלמתי עליך אתמול"‪ ,‬אמרה וסובבה בכוח את‬ ‫ידית פתיחת החלון‪" .‬היינו ביחד‪ ,‬על שפת הבריכה באיזה מלון‪ .‬ישבנו שם ואז בא בחור והתחיל‬ ‫לדבר איתי‪ .‬אני לא בדיוק זוכרת על מה דיברנו אבל תוך כמה שניות באה חברה שלו והתחילה‬ ‫לדבר איתך"‪ .‬היא נעצרה והוציאה סיגריה מחפיסת "‪ "Parliament‬שנחה לצד ידית ההילוכים‪.‬‬ ‫הוא שלף מכיסו קופסת גפרורים והצית עבורה את הסיגריה‪" .‬אחר כך היינו במחסן מול איזה‬ ‫מחשב והבחור מהבריכה שלח לי הודעה‪ .‬הוא צירף תמונות שלו עם חברה שלו‪ .‬בהתחלה סתם‬ ‫תמונות‪ .‬אחר כך תמונות שלהם מזדיינים ואז תמונות שלהם מזדיינים עם עוד מישהי"‪ ,‬אמרה‬ ‫ונשפה מבעד לחלון הפתוח‪" .‬אתה אמרת שהם מזמינים אותנו‪ ,‬או שאולי הוא כתב את זה‪ ,‬שהם‬ ‫רוצים שלישייה‪ ,‬משהו בסגנון‪ .‬אתה רצית ואני לא ממש הבנתי עדיין מה קורה‪ .‬הם המשיכו‬ ‫לשלוח עוד תמונות‪ ,‬אני זוכרת שזה ממש חירמן אותך‪ .‬חשבתי על זה והחלטתי שאני מסכימה‬ ‫אבל אתה כבר לא רצית"‪ .‬הוא הביט בכף ידה המונחת על ההגה‪ .‬אחר כך נדד מבטו מטה לעבר‬ ‫כפות רגליה היחפות על דוושות המצמד והבלמים‪ .‬הרמזור התחלף לירוק אך היא לא הבחינה‬ ‫בכך‪ .‬מבטה היה שקוע רחוק‪" .‬ירוק"‪ ,‬אמר והמכונית זינקה קדימה‪.‬‬ ‫הם נסעו זמן רב וכשלבסוף עצרו הרגיש כמי שנרדם במהלך הנסיעה‪ .‬הנוף הנשקף מחלונות‬ ‫המכונית היה זר לו והוא התקשה להבין היכן הוא נמצא‪ .‬היא סובבה בכוח את ידית סגירת‬ ‫החלון‪ ,‬הוא הביט בה והרגיש כיצד עייפות סמיכה מתפשטת בגופו‪ .‬היא קמה‪ ,‬פתחה את דלת‬ ‫המכונית וחיכתה‪" .‬אתה בא?" שאלה‪.‬‬ ‫שלט צהוב גדול עם הכיתוב "‪ — IKEA‬איקאה" התנוסס מעליהם בגאון‪ .‬הם ניצבו מול‬ ‫דלת זכוכית נעולה שעליה הודפסו שעות הפתיחה של החנות‪" .‬בואי‪ ,‬סגור"‪ ,‬אמר כשהבחין‬

‫‪ 56‬מעין‬

‫בה מחשבת מתי עתידה החנות להיפתח בשנית‪" .‬כתוב כאן חצי שעה אחרי צאת השבת‪ ,‬זה‬ ‫בטוח לא עוד הרבה"‪ .‬הוא שתק‪ ,‬אחר הניד בראשו והשיב "לא יודע‪ ,‬נו עזבי"‪ .‬היא הוציאה‬ ‫סיגריה והדביקה אותה לשפתה התחתונה‪ .‬הוא שלף מכיסו את קופסת הגפרורים והצית עבורה‬ ‫את הסיגריה‪" .‬בכלל לא בא לי שולחן מאיקאה"‪ ,‬אמר והשליך את הגפרור‪" .‬זה המקום היחיד‬ ‫שיהיה פתוח עכשיו‪ ,‬אל תהיה מפגר"‪ ,‬אמרה‪" ,‬בוא נחכה קצת"‪ .‬הוא נשף בכבדות ונשען על‬ ‫שרשרת עגלות ברזל‪ ,‬אחר כך עצם את עיניו בחוזקה ופתח אותן‪.‬‬ ‫היא התקרבה אליו לאט והרימה בזהירות קטלוג שהיה זרוק על אחת העגלות‪ .‬היא נעמדה‬ ‫לצדו והחלה מעיינת‪ ,‬מחפשת אחר הפרק לריהוט משרדי‪" .‬תראה"‪ ,‬אמרה וקירבה אליו את‬ ‫הקטלוג‪ .‬תמונה של שולחן שחור בעל גימורים קלאסיים מדגם "‪ "INSPIRE‬נתפרשה לרוחבם‬ ‫של זוג עמודים‪ .‬מעליה התנוסס כיתוב באותיות כחולות ומודגשות‪ :‬ליצור חיי יומיום טובים יותר‬ ‫לאנשים רבים ככל האפשר‪" .‬זה לא רע"‪ ,‬אמר והמשיך לדפדף בקטלוג‪" .‬הוא יכול להתאים לך‪,‬‬ ‫לא?" שאלה‪ .‬הוא חזר לעמוד שבו הופיע השולחן וסקר אותו בשנית‪ .‬הוא היה נכון מכל בחינה‪,‬‬ ‫ובכל זאת משהו בו לא נראה לו‪" .‬הוא יפה"‪ ,‬אמר והסיט את עיניו מן הקטלוג‪" .‬לא יודע‪ ,"...‬המשיך‪.‬‬ ‫הם חזרו שותקים לכיוון המכונית‪ .‬היא הביטה לאחור והבחינה בשומר הפותח את דלתות‬ ‫החנות‪ .‬היא דחפה את המפתח אל חור המנעול ונכנסה אל הרכב‪ .‬הוא חיכה מהצד השני‬ ‫שתפתח עבורו את הדלת‪ .‬כשנכנס הביטה כיצד הוא מתיישב‪" .‬לאן עכשיו?" שאלה‪" .‬בואי‬ ‫נחזור הביתה"‪ ,‬אמר‪ ,‬קולות המשנק מהדהדים על דבריו‪.‬‬ ‫הם נסעו לאט‪ .‬הוא הביט בתמרורים החולפים על פניהם מבעד לשמשה הקדמית‪" .‬את‬ ‫רעבה?" שאל והפנה את מבטו לכיוונה‪" .‬בואי נלך לאכול איפשהו"‪ ,‬אמר בטרם הספיקה‬ ‫לענות‪" .‬איפה אתה רוצה לאכול?" שאלה‪" .‬לא יודע‪ ,‬בואי נעצור רגע ונחליט"‪ .‬היא סטתה‬ ‫לשולי הכביש ובלמה בחוזקה‪ .‬המכונית נעצרה והם יצאו החוצה‪ .‬היא סקרה את המקום במבטה‬ ‫והבחינה בשלט מתכת גדול‪" ,‬רהיטים ישנים ‪ 200‬מטר קדימה ‪" ."0542165553‬תראה"‪ ,‬אמרה‬ ‫והצביעה על השלט‪" .‬יש לך עט?" שאל‪ .‬היא ניגשה אל המכונית‪ ,‬פתחה את הדלת ושלפה‬ ‫פיסת נייר ישנה ועיפרון מתא הכפפות‪ .‬אחר כך יצאה והגישה לו אותם‪" .‬תסתובבי"‪ ,‬אמר‪,‬‬ ‫והיא נעתרה‪ .‬הוא הניח את הנייר על גבה הכפוף וכתב את מספר הטלפון באיטיות‪" .‬למה‬ ‫אתה לא כותב בפלאפון?" שאלה‪ .‬הוא המשיך לכתוב‪" ,‬כן‪ ,‬נכון‪ ,‬לא יודע"‪ ,‬אמר‪ ,‬הרים את‬ ‫פיסת הנייר ונכנס חזרה למכונית‪.‬‬ ‫הוא התיישב בכיסא הנהג וחייג‪ .‬צליל המתנה טיפוסי של ‪ NOKIA‬נשמע והוא המתין‪ .‬הוא‬ ‫הביט בה‪ ,‬שעונה על הפגוש הקדמי‪ ,‬מפריחה טבעות עשן לאוויר‪ .‬צליל ההמתנה פסק באחת‪,‬‬ ‫הוא הפנה את מבטו לכיוון המכשיר‪" .‬הלו?" קרא אך לא נשמעה תשובה‪" .‬הלו? זה בקשר‬ ‫לרהיטים‪ ,"...‬צעדים החלו מהדהדים מעברו השני של הקו‪ .‬הוא נשען לאחור והקשיב בדריכות‪.‬‬ ‫"בוא"‪ ,‬נשמע קול נשי‪ .‬הוא קירב את אצבעו למקש ה"‪ "END‬בכדי לנתק אך השתהה לרגע‪.‬‬ ‫נשימות קצובות החלו להישמע בקצב מתגבר‪ .‬הוא ניתק‪ .‬היא פתחה את הדלת‪" .‬נו?" שאלה‬ ‫וזרקה הצדה את בדל הסיגריה‪" .‬תא קולי"‪ ,‬אמר ועבר חזרה למושב הימני‪.‬‬ ‫הם נסעו דרומה על הכביש המהיר‪ .‬הוא הדליק את מקלט הרדיו והגביר את עוצמת השמע‪.‬‬ ‫קולות הפתיח של מהדורת חדשות הציפו את המכונית‪" .‬גלי צה‪J‬ל ערב טוב והרי החדשות‬ ‫מפי עדי טלמור‪ .‬שרפה פרצה לפני שעה קלה בחנות הרהיטים איקאה במתחם פולג‪ .‬כוחות‬ ‫הכיבוי וההצלה נערכים‪" "...‬שמעת את זה?" אמר‪" .‬כן"‪ ,‬ענתה והנמיכה‪" .‬בואי נחזור"‪ ,‬לחש‬ ‫והניח את ידו השמאלית על פנים ירכה הימנית‪" ,‬אנחנו חייבים לחזור"‪ .‬היא הפנתה את‬ ‫ראשה לכיוון הכביש‪ ,‬מבטה נח על הקו הלבן הרצוף החוצץ בין הנתיבים‪ .‬היא כיווצה את‬ ‫ידיה סביב גלגל ההגה‪ ,‬אחר כך סובבה אותו שמאלה בחוזקה ולחצה על דוושת הגז‪ .‬המכונית‬ ‫ביצעה פניית פרסה‪.‬‬ ‫היא עצרה בדרך עפר צדדית שהשקיפה על המתחם הבוער‪ .‬הם יצאו מהרכב והתיישבו‬ ‫האחת אחרי השני על הפגוש הקדמי‪ .‬עשן שחור סמיך מילא את האוויר והם הביטו בלהבות‬

‫‪ 57‬מעין‬

‫הענק שהזדקרו מן החנות‪ .‬האש התפשטה במהירות‪ ,‬כשהיא מותירה אחריה קירות מפוחמים‪.‬‬ ‫כוחות הכיבוי החלו להתאסף באזור אך איש לא הבחין בהם במקום שבו נמצאו‪ .‬הוא הביט‬ ‫בכפות רגליה היחפות וקירב את ראשו בכדי לנשקן‪ .‬היא עצרה אותו בתנועת יד עדינה‪ .‬הוא‬ ‫נראה מופתע והחזיר את ראשו לאחור‪" .‬מה קרה?" שאל‪.‬‬ ‫היא לא מהירה להשיב‪ ,‬מבטה היה שקוע רחוק באש המתגברת‪" .‬החלום"‪ ,‬אמרה לבסוף‪.‬‬ ‫"לא סיפרתי לך איך הוא נגמר"‪ .‬משב רוח חמה מאזור הבערה ליטף את פניו‪ ,‬הוא מתח את‬ ‫גבו ונדרך בשקט‪" .‬היינו בחדר עם שולחן עץ גדול במרכז‪ .‬אני ישבתי עליו עם ביריות לבנות‬ ‫ואתה עמדת מולי והסתכלת עלי‪ .‬הם נכנסו והתקרבו אלי‪ ,‬כמעט בריצה‪ .‬הם התחילו לנשק‬ ‫אותי ואתה הסתכלת‪ .‬אתה לא זזת‪ ,‬רק נשענת על הקיר והסתכלת עלי‪ .‬היא תפסה אותי‬ ‫בשיער והכריחה אותי לרדת לה‪ ,‬תוך כדי שהוא מזיין אותי על השולחן"‪ .‬היא נעצרה ושלפה‬ ‫מפיה שיערה בעזרת קצה הזרת‪ ,‬אחרי כן הפנתה את מבטה לעברו‪ .‬הוא הניע את ירכיו בחוסר‬ ‫נוחות‪ ,‬חש כיצד איבר מינו מזדקר לאט‪ ,‬נדחק בכוח כנגד מכנסיו‪ .‬קול נפץ עז נשמע והלהבות‬ ‫התגברו‪ .‬השלט הצהוב צנח באחת על רצפת החניון‪ ,‬מפזר גצים ורסיסי מתכת בוערים לכל‬ ‫עבר‪ .‬כוחות הכיבוי נסוגו לאחור‪ .‬הוא חש כיצד החום מתגבר‪ ,‬אגלי זיעה נקוו על מצחו‪ .‬לא‬ ‫היה טעם להילחם‪ ,‬הוא עמד עכשיו במלוא אונו‪ ,‬בולט בגברתנות מבעד למכנסיו הצמודים‪.‬‬ ‫הוא חשב על מאות השולחנות שעתידים להישרף‪ ,‬שולחנות שיכלו להיות שלו עכשיו‪ .‬אחר‬ ‫כך אחז בכוח בידה השמאלית והניח אותה על איברו הזקוף‪.‬‬

‫שירים ‪ /‬רועי צ'יקי ארד‬ ‫הו הצפ ון‬ ‫אני מקנא באלה שלבם שבור‬ ‫אני מקנא בשובתים‬ ‫בנכשלים להתאבד‬ ‫הממתינים בחדרי מיון‬ ‫לאחות‪ ,‬מגובסים‬ ‫במלכים שהפכו גננים‬ ‫בטסות הגנובות מול איטליז‬ ‫אני מקנא ברצועת האסטרואידים‬ ‫בתולעת המוצאת לה גרגר בצואת כוכב ריאלטי שנשכח מלב‬ ‫בשריקת פועל הבניין שקפאה בבניין משרדים‬ ‫בפירסינג שמסתירה שומרת הקריה‬ ‫באות שנשרה משם מלון שני כוכבים בעיר חופ‬ ‫במכוון הפסנתרים המעונב שאשתו נרצחה על ידי מאהב‬ ‫הספר‬ ‫כשהגעתי‪ ,‬הוא בדיוק יצא באטיות מבית הקפה בעיר ְ‬ ‫אני מקנא ברוני סגמן‬ ‫שיודע להקפיץ כספ מהפופיק ובמלחמתו להיות עירום מול הפקחים‬ ‫פעם הסתתר מאחורי פח וכשהגיעו הפקחים‪ ,‬זרק אליהם את הפח וברח עירום אל החופש‬ ‫אני מקנא בסבתות יפות‬ ‫במי שנאבק כנגד כל הסיכויים ומפסיד‬ ‫במנצח שאחרים יקנאו‬ ‫מקנא בכיסאות החופ אם לא אמרתי קודם‬ ‫לא מקנא באיש עם הפאוץ' שלוקח את הכספ‬ ‫על הכיסאות‬ ‫לא מקנא במשורר הנוהג‬ ‫במי שארגן את המסיבה הזו — אני לא מקנא‬ ‫לא מקנא באשת המיליונר שממשיכה לעבוד כאחד האדם‪ ,‬ואומרת תודה בנימוס‬ ‫לאנשי השירות‬ ‫לא מקנא בילד עם מטפחת ובשתיקות הבד שלו‬ ‫אמרתי שאני מקנא בכיסאות החופ?‬ ‫טוב להם להיות פתוחים בשמש‪ .‬אבל‬ ‫בשעות הערב מניחים אותם זה על זה‬ ‫ואז זוגות רוסים מטפסים עם וודקה רדבול‪ ,‬הם דיברו עד עכשיו אבל עכשיו שקט‪ .‬הבחורה‬ ‫מגולחת והבחור מכניס לה יד מתחת לחולצה‪ .‬אני מקנא בשניהם‪.‬‬ ‫חולצות זה נושא לשיר נוספ‪.‬‬

‫אמרי‪ ,‬יליד ‪ ,1991‬מתגורר בתל–אביב‪.‬‬

‫‪ 58‬מעין‬

‫‪ 59‬מעין‬

‫אני מקנא בפליט המצליח לגנוב את הגבול‬ ‫בעובד מאוגד היוצא לפנסיה אל הנכדים‬ ‫בבדחנים‪ ,‬אני מקנא בהם כל כך‪,‬‬ ‫הם צריכים לזכור בדיחות ולא לגלות את הסופ‪.‬‬ ‫מקנא ברואה החשבון הנחמד האוהב נייר בגודל מסוים‬ ‫אין מה לקנא בראשונים ועוד פחות בשניים‪ .‬גם האחרונים מצבם לא נעים‪ .‬אני מקנא בשלישיים‪.‬‬ ‫בנשים אחרי גירושין‬ ‫בדתיים צעירים‬ ‫בנשים שהגדילו חזה‬ ‫בכל אדם שלובש כותונת‬ ‫הבחורה היפה עזבה‪,‬‬ ‫ישבתי כמה שולחנות ממנה‪,‬‬ ‫ואני מביט בה מתרחקת‬ ‫אני מקנא בך הקוראת‬ ‫או הקורא‬ ‫השיר עומד להיגמר‬ ‫אם תעצמו את העיניים‪ ,‬הוא יעלם‬ ‫ותראו מגבת על כיסא פלסטיק‬ ‫בחדר עץ‬ ‫וברז מטפטפ של חופשה זולה‬ ‫בצפון‪ ,‬הו הצפון‬ ‫הו הצפון‪.‬‬

‫יושב נוחי דנקנר עם נרגילה‪.‬‬ ‫בסופו של הביזנס הזה‪,‬‬ ‫אתם תמכרו את הצדיקים בשקר‬ ‫ותישארו יחפים‬ ‫הידיים שחורות‬ ‫הרגליים שחורות‬ ‫ורק עם המרפקים אפשר לעשות משהו‬

‫מה שהיה‬ ‫זה לא מה שהיה‬ ‫כבר לפני שנה‬ ‫זה לא היה מה שהיה‬ ‫וכשיהיה‬ ‫זה לא יהיה מה שהיה‬ ‫גם מעדני החלב‬ ‫אינם מה שהיו‬ ‫ברנש בתחתונים יושב על כיסא כתר פלסטיק‬ ‫אני לא צריך לספר לכם‬ ‫שהברנש זה לא מה שהיה‬ ‫וגם בתחתוניו — זה לא מה שהיה‬ ‫וכיסאות כתר הפלסטיק — זה לא מה שהיה‬

‫ספרים אד ומים קטנים‬ ‫ללא צניעות‬ ‫לא היה ביזנס‬ ‫בלי תמימות‬ ‫לא היו פרסומות לתמצית מרק עוף‬ ‫הגיע סוף השנה‬ ‫והחברה השליכה את המחברות‬ ‫ֶ‬ ‫את העטים‬ ‫ואת הספרים‬ ‫מישהו לקח בטנדר את הספרים האדומים הקטנים‬ ‫וסידר אותם על המדפים‬ ‫כי התאימו לסלון‬ ‫כולנו שלדים בורסאיים‬ ‫קיראו לי מהיום‪:‬‬ ‫רועי צ'יקי ארד בערבון מוגבל‬ ‫רצ"א קידוחים ונאמנות‬ ‫בסוף כל משפט בעברית‬

‫‪ 60‬מעין‬

‫סופר‬ ‫הוא אוכל עגבניות שרי מתוך ניילון סגול של ּ‬ ‫היא עושה נקב ביופלה ומוצצת בפנים אדישות‬ ‫וזה לא מה שהיה‬ ‫)העגבניות‪ ,‬היא‪ ,‬הוא וגם מעדני חלב אינם מה שהיו(‬ ‫שתי קופסאות גפרורים‬ ‫גוהרות זה על זו כצבים‬ ‫כפכפי ים טרוקים על בטון חמּור‬ ‫לקראת סוף הנופש‬ ‫זה לא מה שהיה‬ ‫אפילו אין טעם להזכיר זאת‬ ‫גם הצבא זה לא מה שהיה‬ ‫אפילו חיל האויר זה לא מה שהיה‬ ‫שלא לדבר על הערבים‬ ‫הערבים האלה זה בהחלט לא מה שהיה‬ ‫לא מתקרב למה שהיה‬

‫‪ 61‬מעין‬

‫והשלגים — זה לא מה שהיה‬ ‫תן להם קצת שמש‪ ,‬והם הופכים לבוץ‬ ‫הנה‪ ,‬הולנד תטבע בקרוב‪,‬‬ ‫מי היה מאמין שהולנד שאהבנו כל כך‬ ‫אבל עכשיו היא כבר לא מה שהיתה‬ ‫אז מה זה משנה‬ ‫רק דבר אחד נשאר מה שהיה‬ ‫ההיה הזה‬ ‫העבר עצמו‬ ‫נשאר כפי שהיה‪:‬‬ ‫דינוזאור עצום שניתן להרוג עם כפכף‬ ‫אבל אחר כך צריך למצוא מישהו שינקה את זה‬

‫טורקמניסטן ‪ /‬יובל בן–עמי‬ ‫אופרה במערכה אחת‬

‫מ ספ רת‪:‬‬ ‫ויהי בימי המלך טורקמנבאשי‪ ,‬הוא טורקמנבאשי אבי הטורקמנים‪ ,‬המושל מבלוף ועד קשקוש‪.‬‬ ‫החליט המלך לקרוא לימות השבוע על שם קרובי משפחתו‪.‬‬ ‫ט ור ק מנבא ש י‪:‬‬ ‫החלטתי לקרוא לימות השבוע‬ ‫על שם קרוביי האהובים‬ ‫אתם תכנוהם כך באופן קבוע‬ ‫או שאנהג בכם כמו בערבים‪.‬‬ ‫מ ספ רת‪:‬‬ ‫טורקמנבאשי לא אהב ערבים‪ ,‬והם סבלו מאוד בטורקמניסטן‪ ,‬אבל זה סיפור אחר ויסופר‬ ‫בערב עם מזג אוויר פחות סימפטי‪ .‬ליום הראשון קרא טורקמנבאשי על שם דודנו מצד ִאמו‪,‬‬ ‫יום ראשון‪ ,‬שמינה קודם לכן למפכ"ל המשטרה‪.‬‬ ‫יום ר א ש ו ן‪:‬‬ ‫אני יום ראשון‪ ,‬אוחז בקלשון‬ ‫אני ברנשון‬ ‫מסוכן‬ ‫על הדש יש לי תג‪,‬‬ ‫הקפה כאן במאג‪,‬‬ ‫בפשעים כל הזמן מעודכן‪.‬‬ ‫מ ספ רת‪:‬‬ ‫ליום השני בשבוע קרא טורקמנבאשי על שם גיסו מצד סבתו‪ ,‬יום שני‪ ,‬שמינה קודם לכן לראש‬ ‫עיריית העיר הגדולה‪ ,‬תל אשגבט‪.‬‬ ‫יום שני‪:‬‬ ‫אני יום שני‪ ,‬שרלטן עסקני‬ ‫אני קצת בריוני‪,‬‬ ‫לא נורא‬ ‫אגרש מן העיר‬ ‫כל בן פרא שעיר‬ ‫שאין לו בכיס אגורה‪.‬‬ ‫מ ספ ר‪:‬‬ ‫ליום השלישי קרא טורקמנבאשי על שם אחיו מצד אחותו הצולעת‪ ,‬יום שלישי‪ ,‬שכבר מינה‬ ‫לתפקיד שר החוץ‪.‬‬

‫רועי צ'יקי ארד‪ ,‬מעורכי "מעין"‪.‬‬

‫‪ 62‬מעין‬

‫‪ 63‬מעין‬

‫יום ש לי ש י‪:‬‬ ‫אני יום שלישי‪ ,‬פעמיים כי טוב‬ ‫אני כה נאה‬ ‫וחטוב‬ ‫ומי שאינו‬ ‫רגלי‬ ‫מוכן לנשק את ִ‬ ‫מיד איידה בו חיתול מלוכלך מהדלי‪.‬‬ ‫מ ספ רת‪:‬‬ ‫ליום הרביעי קרא טורקמנבאשי על שם יום רביעי‪ ,‬סתם מישהי שפגש במסיבת קוקטייל‪,‬‬ ‫ושלא מינה לשום דבר‪ .‬כי היתה אשת עסקים מצליחה וכבר היה לה הכול‪.‬‬ ‫יום רבי ע י‪:‬‬ ‫אני רביעי‪ ,‬קיראו לי גברת מאני‬ ‫יש לי בפה סיגר קובני‬ ‫לכל אחד מכם בכיס‪.‬‬ ‫יש ארנק ובו כרטיס‪.‬‬ ‫עשו בו שימוש הכי מזערי‬ ‫והוספתם לי סכום לחופשה בפארי‪.‬‬ ‫מ ספ רת‪:‬‬ ‫ליום החמישי קרא טורמנבאשי על שם מליונר אמריקאי שהחליט להקים עיתון המהלל אותו‪.‬‬

‫מ ספ רת‪:‬‬ ‫הכול נראה רגוע ויציב‪ ,‬עד שלפתע נשמע קולו של העם‪:‬‬ ‫ק ו לו ש ל העם‪:‬‬ ‫אני קולו של העם‬ ‫שלא בדיוק נפעם‪.‬‬ ‫יש לנו מחסור בבתים‬ ‫בשילוט הגיוני בצמתים‬ ‫אנשים בחובות‬ ‫מתגלגלים ברחובות‬ ‫בין כיבוש אכזרי‬ ‫לזקן ערירי‬ ‫יום ראשון‪ :‬דיכאון‬ ‫יום שני‪ :‬עצבני‬ ‫יום שלישי‪ :‬מיותר‬ ‫טורקמנבאשי‪ :‬אתה מפוטר!‬ ‫יום רבי ע י‪:‬‬ ‫אוי לבושה‬ ‫עירפו את ראשה‪.‬‬ ‫היא טיפוס מסוכן‬

‫יום חמ י ש י‪:‬‬ ‫אני יום חמישי‬ ‫אוהב את טורקמנבאשי‬ ‫מביא לו זר פרחים‬ ‫וליטוף באשכים‬ ‫את כתפיו אני לש‬ ‫וכל קול אחר מוחלש‪.‬‬

‫יום חמ י ש י‪:‬‬ ‫זה לא ג'וב שלי‬ ‫אני לא מכאן‬ ‫תפקידי שהעם יהיה מעודכן‪.‬‬ ‫אני לא אביט‬ ‫אלך ואוכל‬ ‫ביצים של חדקן‬ ‫ופקאן‪.‬‬

‫מ ספ רת‪:‬‬ ‫ליום השישי קרא טורקמנבאשי על שם עצמו‪ .‬כי זה היום הכי כיף של השבוע‪.‬‬

‫ט ור ק מנבא ש י‪:‬‬ ‫יום ראשון — התקף!‬

‫טור ק מנבא ש י‪:‬‬ ‫יום שישי‬ ‫הוא יום טורקמנבאשי‪.‬‬

‫יום ר א ש ו ן‪:‬‬ ‫בכיף )מתקרב אל קול העם עם אזיקים(‬

‫מ ספ רת‪:‬‬ ‫ולשבת קרא על שם הצעיר בבניו‪ :‬וייזתא אופוזיצתתה צייתנאטה‪.‬‬ ‫ו י י זת א‪:‬‬ ‫)מבצע קטע פנטומימה(‬

‫‪ 64‬מעין‬

‫ק ו ל העם‪:‬‬ ‫רגע‪ ,‬לא בוצע שום פשע‪.‬‬ ‫לא על ידי‪ ,‬על כל פנים‪.‬‬ ‫אתם אותנו מפנים‬ ‫מאגרפים קורקבנים‪.‬‬ ‫ולמה?‬ ‫כי לא מצאתם פתרון שיאפשר‬

‫‪ 65‬מעין‬

‫לשדוד אותנו בסגנון יותר כשר‪,‬‬ ‫כזה שיאפשר לנו איכות חיים סבירה‬ ‫זכויות אדם‪ ,‬זכויות דיבור‪...‬‬ ‫יום שני‪:‬‬ ‫תכניסו לה סטירה!‬ ‫ק ו ל העם‪:‬‬ ‫וייזתא‪ ,‬תן עזרה!‬ ‫)ו י י זת א מ ו שך בכתפ יו‪ ,‬יום ר א ש ון מ הד ק א ת לפ ית ת ו(‬ ‫יום שני )לט ור ק מנבא ש י(‪:‬‬ ‫עכשיו תסמוך על יום שני‬ ‫אתן לה קצת פרופורציה‬ ‫)ניגש אל קול העם(‬ ‫תקשיבי לי ילדה תקשיבי טוב‬ ‫לכל אחד כאן יש חלום רטוב‬ ‫שלך הוא לגיטימי‪ ,‬מה אומר‬ ‫אבל יש צו של בית משפט‪,‬‬ ‫ויכוח כאן נגמר‪.‬‬ ‫יום ש לי ש י‪:‬‬ ‫יש סטטוס קוו והוא בריא‬ ‫ומי שקול ירים‬ ‫ישתה כוסית גדושה‬ ‫במים המרים‪.‬‬

‫כ ו לם‪:‬‬ ‫אה מה?‬ ‫ו י י זת א‪:‬‬ ‫איפה הכסף?‬ ‫ק ו ל העם‪:‬‬ ‫הכסף חברים‪,‬‬ ‫אצל טורקמנבאשי‬ ‫ואצל יום ראשון שני שלישי וחמישי‬ ‫ואצל רביעי —‬ ‫המ ספ רת‪:‬‬ ‫וגם‪ ,‬את תתפלאי‪,‬‬ ‫הוא גם אצל וייזתא‬ ‫בכיס המפוטם‪.‬‬ ‫איך אפשר לחיות עם שכמותם?‬ ‫ק ו ל העם‪:‬‬ ‫העם לא מטומטם!‬ ‫המ ספ רת‪:‬‬ ‫העם לא מטומטם!‬ ‫ק ו ל העם והמ ספ רת‪:‬‬ ‫העם! לא! מטומטם!‬ ‫)הן דוחפות את יתר המשתתפים ויוצרות מפולת דומינו שבסופה רק הן נותרות עומדות(‬

‫יום רבי ע י‪:‬‬ ‫זכיתם בחופשה‬ ‫של סקי באלפים הצחורים‪.‬‬ ‫תודה רבה ליום שני וגם ליום שלישי‬ ‫עשיתם הנאה בעיני טורקמנבאשי‬ ‫ק ו ל העם‪:‬‬ ‫)משתחררת(‬ ‫לא ניתן לשקר לאחוז‬ ‫ואת המזוודות לא נארוז‬ ‫וייזתא‪ ,‬זרוק מילה‪.‬‬ ‫ו י י זת א‪:‬‬ ‫אה?‬

‫)מ סך(‬

‫יובל בן–עמי‪ ,‬נולד ב–‪ 1976‬בירושלים‪ .‬מבקר תיאטרון‪ ,‬מדריך תיירים וסופר‪.‬‬ ‫טורקמניסטן הוא ליברית )ליברטו( לאופרה שאורכה עשר דקות ושכל לחניה מאולתרים על ידי זמריה‪ .‬היא מבוססת‬ ‫על דמותו של עריץ טורקמניסטן טורקמנבאשי )ספרמוראט ניאזוב‪ (2006-1940 ,‬ועל פולחן האישיות שרקם סביב‬ ‫עצמו וסביב משפחתו‪ .‬האופרה חוברה לקראת הפגנה נגד סדר העדיפויות של עיריית תל–אביב בראשות רון‬ ‫חולדאי‪ ,‬ובהשלכה — על סדרי עדיפויות עקומים בישראל בכלל‪ .‬משכנו החדש‪ ,‬הראוותני והשנוי במחלוקת של‬ ‫תיאטרון הבימה נחנך ימים ספורים לאחר פינויו האלים של מאהל התקווה‪ ,‬שרוב דייריו מחוסרי בית‪ ,‬ויום אחד‪,‬‬ ‫לאחר שקפא למוות יוהנס )יונתן( ברקאו בגינת לוינסקי‪ .‬במקביל לחנוכת התיאטרון נערכה מחוץ לבניין הפגנה‬ ‫יצירתית אך זועמת שכללה את בכורת טורקמניסטן‪ .‬בביצוע השתתפו יעל בירנבאום‪ ,‬דנה לובינסקי‪ ,‬רותם מלנקי‪,‬‬ ‫רותי פליסקין‪ ,‬סתיו שפיר‪ ,‬מתי שמואלוף‪ ,‬אבנר עמית‪ ,‬אופיר פלדמן‪ ,‬הדס ברנע ויובל בן–עמי‪.‬‬

‫‪ 66‬מעין‬

‫‪ 67‬מעין‬

‫שבלול המהפכה — יומן שירי ‪ /‬נעם פרתום‬ ‫כל החלזונות והשבלולים דופקים על דלתי ומריירים ומריירים‬ ‫סוחפים אותי לאחלהקרח בתוך קונכייה ומריירים ומריירים‬ ‫"אבל אין לי בכלל מחלקיים"‪ ,‬אני אומרת‪ ,‬ומריירת ומריירת‪ ,‬בשפתם‬ ‫של כל החלזונות והשבלולים‪.‬‬ ‫השפה בחוץ כלכך חזקה‪ :‬ה‬ ‫עם דורש צדק חברתי! הרפ‬ ‫תנים דורשים חלב ישראלי! האבו‬ ‫ת דורשים שוויון הורררי הסטודנ‬ ‫טים דורשים חינוך ציבורררייי הגימלאים! דורשים!‬ ‫להזדקן בכ–בווווד קשי היום דווורררשים שיהיה במה לע‬ ‫בוד טייקוני ההונדל"ן דורשים — כססססףףף! ביבי דורש להמ‬ ‫שיך ליות אפססססס! הפרולטרים! דורשים! ל–הת–‬ ‫א–גדדדדדד! אמאשלי דורשת! להמשיך לנד–‬ ‫נדדדד! הרופאים דורשים להו–סיף תקקק–‬ ‫נים ו–מי–יד! הפסיכולוגים דורשים! טיפולנפשי לכלא–‬ ‫חד! מעמד הביניים דו–רש דיורברהשגההההה העם דו‬ ‫רש–בכל–פה‪ :‬ל–הח–ליף הנ–ה–גההה!‬ ‫השפה! ב! חוץ! כל! כך! דור! ש! ניייייייתתת‬ ‫תתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתת‬ ‫שאין לי מושג מי א‬ ‫ני‬ ‫כל החלזונות והשבלולים דופקים על דלתי ומריירים ומריירים‬ ‫סוחפים אותי לאחלהקרח בתוך קונכייה ומריירים ומריירים‬ ‫"אבל אין לי בכלל מחלקיים! ואיפה השלג?" אני אומרת‪ ,‬ממורמרת‪,‬‬ ‫)ומריירת ומריירת( "זו רק את‬ ‫שקפואה"‪ ,‬הם שרים —‬ ‫ומריירים ומריירים ומריירים‪.‬‬ ‫פריטי במסיבה אתיופית בגן לוינסקי‬ ‫פריטי חוסם את הכביש בקפלן‬ ‫פריטי מתוסכל בגלל מאהל הכהניסטים‬ ‫פריטי תומך במאבק הגימלאים‬ ‫פריטי רב עם שוטרים וכמעט דורס אותו סוס עם פרש‬ ‫פריטי מלוהט ונרגש מכל תנועה מהפכנית קטנה )א‬ ‫ני במיטה‪ ,‬בין יקיצה לשינה — ה‬ ‫קיץ הפכתי שבלול גבינה(‬ ‫השבלולים השבלולים השבלולים השבלולים‬ ‫כתבתי על כך שירים — מפרקים את העיר! קראתי‪ .‬לשרוף‬ ‫את הסנטר! שאגתי — את קסטרו‪ ,‬את ריקושט‪ ,‬את ארומה–את גרג–את ג'ו‪,‬‬ ‫את בנקלאומי‪ ,‬הכספומטים‪ ,‬ואת צומתספרימצומתספרימצומתספרים זעקתי לשמים ולתהום‪,‬‬

‫‪ 68‬מעין‬

‫פינטזתי שבמקום‬ ‫נעמוד בחוצות על ארגזים הפוכים ונקרא שירימשירימשירים‪ .‬חחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח‬ ‫למתי מסיבת אלקטרו אחת גדולה שבה כולם נגנים וכולם זמרים‪ ,‬את קבצני הרחוב הורתי‬ ‫להרים‪ ,‬סעודות ומשתאות‪ ,‬הכרזתי!‪ ,‬סעודות ומשתאות בלתינגמרים‪ ,‬עם חברים גם משאר הערים‬ ‫שירקדו–ישתו–יצחקו ויחלקו זה לזה טריליון ורדים בהירים‪ .‬האוהאוהאו לא היססתי לנבוח‪,‬‬ ‫לנהום‪ ,‬לייבב‪,‬‬ ‫האוהאוהאו יללתי עד שהתבקע לי הלב‬ ‫בחזה‪ ,‬האוהאוהאו ייחלתי בקול נואש‪ ,‬מצטלצל והוזה‪ ,‬בתפילה מתפרצת‪ ,‬שוטפת‪ ,‬שואפת‬ ‫מעלהמעלה‪ ,‬משותפת — נהיה אמרתי‪ ,‬נהיה‬ ‫כח גדול! נקום כאיש אחד ונצהל — קונטרול!קונטרול!קונטרול! ונמוטט את כל‬ ‫מגדלי השן‪ ,‬ואז נהיה‪ ,‬נהיה‪ ,‬הו כן‪ .‬אז נהיה סופכלסוף אחדבתוכהשני כלכך אחדבתוכ‬ ‫השני נהיה בחייםבחייםבחיים אחרי מסדרון החשך הזה שבו כלאחד מאיתנו אונן בדד מאחורי‬ ‫מסך הלפטופ–הפרטי–שלו והצליח לגעת‬ ‫רק בעצמו‪ .‬היייי‪ ,‬האוווו‪ ,‬זאת התפילה שלי זאת התפילה שלי זאת התפילה שלי והנה עכשיו‬ ‫שבלולים שבלולים שבלולים הייייייייי!‬ ‫האווווו! זאת גם התפילה שליהתפילהשליהתפילהשליייייי אבל‬ ‫שבלוליםשבלוליםשבלולים‪.‬‬ ‫לרגעים אני נפעמת‪ :‬ראי‪,‬‬ ‫הנה אנחנו כח גדול‪ ,‬ראי‪,‬‬ ‫הנה אנחנו סופסוף אחדבתוכהשני‪ ,‬קדושים–טהורים–מוגנים‪ ,‬ראי‪ ,‬ראי‪,‬‬ ‫הנה מסיבת האלקטרו שביקשת — אנשים מיני אנשים נוצצים ברחובות כמו כוכבים מהלכים‬ ‫וחולמים מסחוס‪,‬‬ ‫דם‪ ,‬זיעה ולבבותלבבות פועמים‪ .‬לפעמים‪ ,‬להרף‪ ,‬פתאום אני ניצתת ואומרת ראי את הפלא —‬ ‫סטודנטית אחת‬ ‫לקולנוע‪ ,‬אללה יסטור! סטודנטית אחת לקולנוע שבמחי רגע ואוהל היפכה עולמות‪ .‬ראי‪,‬‬ ‫אני מצווה‪ ,‬ועיניי‬ ‫הטמומות נענות ורואות‪ .‬בשאר הזמן אני תולה במהופך מתקרת חדרי הקרה — עיוורת‬ ‫כמו עטלף‪.‬‬ ‫א–ני שבלול המהפכה! אני דורשת!‬ ‫להיות! שבלול המהפכה!‬ ‫אנישבלולהמהפכהחהחהחה ואפאחד )מכם( לא‬ ‫יעצורותי‪.‬‬ ‫פריטי אומר שהוא לא רוצה ליות שבלול‪) .‬גם‬ ‫אני לא רוצה‪ ,‬אני לוחשת( ועונה‪" :‬אבל אתה לא‬ ‫שבלול‪ ,‬אתה פריטי"‪) .‬זו רק אני ש‬ ‫משובללת על כל הנפש‪(.‬‬ ‫השבלולים מזמרים כמו מקהלה יוונית משתבללת‪ :‬התריירת על השכל‪ ,‬התריירת על‬ ‫השכל‪ ,‬התריירררת‪,‬‬ ‫התריירררת‪ ,‬התריירררת על השכל‪ .‬השבלולים מזמרים‪ :‬ררר ררר ררר‪.‬‬ ‫פריטי אומר‪" :‬תשתבללי מהמהפכה‪ ,‬לא ממני" ואני‬ ‫מריירת‪ ,‬ואני מצטערת שאני מכונסת ולא מתקשרת‪ .‬פריטי אומר‪:‬‬ ‫"קורה משהו גדול בחוץ‪ .‬קורה משהו גדול ויפה וחד פעמי בחוץ‪ .‬מפגש‬ ‫בלתי צפוי בין לבבות‪ .‬זה קורה‬ ‫עכשיו‪ .‬זה קורה וזה לא יחזור על עצמו‪ .‬זה קורה — מה ש‬

‫‪ 69‬מעין‬

‫רצינו )כן‪ ,‬כן‪ ,‬אני אומרת‪ ,‬אילמת( זה קורה ואני חייב‪ ,‬תביני‪ ,‬אני‬ ‫חייב להיות חלק מזה‪) ".‬כן‪ ,‬כן‪ ,‬אני מבינה‪ ,‬אילמת‬ ‫ומהנהנת‪ (.‬פריטי הוא פרפר המהפכה‪ .‬פריטי קל‪,‬‬ ‫פריטי מעופף ומרפרף בכנפיו הפריטיות בין פרחי המהפכה הקטנים ושותה מהם צוף ומאביק אותם‬ ‫באנרגיה מהפכנית מכשפת‪ .‬כולם נפתחים אליו בסינרגיה משיחית‪ ,‬רק אני‬ ‫לא נדבקת‪ ,‬לא מצטרפת‪" .‬פריטי‪ ",‬אני מבקשת‪" ,‬תאהב אותי גמאמאני‬ ‫שבלול"‪ ,‬והוא אוהב‪" .‬פריטים וויל בי פריטים גם אחרי‬ ‫שהמהפכה הזאת תיגמר"‪ ,‬הוא אומר‪ .‬אני מצמידה את אזנו לפי )כאילו היתה פרח(‬ ‫ונושפת לתוכה שמש‪" :‬כמו שכל אגרוף היה פעם יד פתוחה‬ ‫ואצבעות‪ ,‬כך בכל שבלול מתחבא‬ ‫פרפרפריטי‪".‬‬ ‫אני רוצה‬ ‫להתפרפר עם כולם אני רוצה להתפרפר אבל אני‬ ‫נפרפת ומתרופפת ררר ררר‬ ‫ררר‬ ‫בימים טרופים כאלו אתמי מעניין דיכאונם הקיצי של משוררים‪ .‬כולם עסוקים בשירת המעשה היא‬ ‫שירת השינוי היא שירת–הרגלים–הרוקעות‪ ,‬שירת–ה‬ ‫שיזדרגג–חוק–הוד"לים‪ ,‬שירת ה‬ ‫להפיל את הממשללההה‪ ,‬לזיין את ביביייי‪ ,‬שירת הגינדיייי — בוז!‪ ,‬שירת ה‬ ‫שטייניץ הביתהההה‪ ,‬שירת אוכלי הסושי‪ ,‬שירת‬ ‫מעשני הנרגילה‪ ,‬שירת המהה‪ ,‬אתה סתוםםם?! שירת הזעם‪ ,‬שירת ה‬ ‫עתידטוביותר–מתנשם–להתהוות‪ .‬בימים טרופים אלו כולם‬ ‫הוגי דעות‪ ,‬כולם פייטנים‪ ,‬כולם‬ ‫חוזי מדינה‪ .‬את מי מעניין דיכאונה הקיצי והבלתי נמנע של משוררת‬ ‫אחת קטנה‪.‬‬ ‫כולם שותים בירה בטוני וספה ומגרדים את השמים‬ ‫בפומפייה חולמנית מזהב‪ .‬הלילה נדבק על העור כמו קטיפה שחורה מיוזעת אבל לכולם‬ ‫לא אכפת‪ .‬הם שותים בירה פוסט אחתעשרה בלילה‪ ,‬הם שרים‬ ‫טרייסי צ'אפמן‪ ,‬הם מדברים‬ ‫דמוקרטיה ישירה ושולחים את ההפרטה לחפש את החברים שלה בדיזנאבי‪ .‬כאילו מה‬ ‫היא רוצה‪ ,‬שקל?! ברוטשילד פינת כרמייה כמה אנשים טובים מחלקים ג'חנון–ביצה–רסק–‬ ‫סחוג הומייד‪,‬‬ ‫ברוטשילד פינת החשמונאים "מגדל העם" — מבנה המוטות והקרשים שהמחנות העולים בנו‬ ‫בשיטת חומה‬ ‫ומגדל — מחמם לי ת'לב כמו מדורה קטנה של אינדיאנים סוציאל–דמוקרטיים‪ ,‬ברוטשילד פינת‬ ‫בר–אילן השנטיפים מענטזים ריקודי בטן לצלילי הנ נח נח–‬ ‫מן מאומן החסידיים שבוקעים צורמניים ושמימיים מהאוטוגלידה המצחיק של הברסלבונים‪ ,‬להדגיש‪:‬‬ ‫מהפכה עושים באהבההה או‬ ‫לא עושים בכלל‪.‬‬ ‫ברוטשילד פינת מרמורק נציג מטעם "העמותה לשיפור מצב הרוח" אומר לי שאני נראית‬ ‫לו אופטימית‬ ‫במיוחד‪ .‬הוא מזמין לי ניידת חיוך נמרץ‪ ,‬ממנה אותי לפייה ומדביק לי‬ ‫פרפר זהב על החזה‪ .‬אני‬ ‫מנסה להמריא כדי‬

‫‪ 70‬מעין‬

‫לגרד את השמים בפומפיית זהב אבל השבלולים‬ ‫מתגנבים לי ללב ואני‬ ‫לגמרי לבד‪ .‬חשך נמס לי על העור כמו חמאה שחורה מיוזעת ואני‬ ‫הולכת הביתה דוך‬ ‫אל הדכדוך‪.‬‬ ‫בחוץ יש מהפכה ואני‬ ‫מתהפכת על הצד ונרדמת‪ .‬בחלומי חתול כתום ושורט חוצב לי גומות עמוקות בקרקפת וצורח‪:‬‬ ‫זה הזמן למ–ה–פ–כה! החתול הכתום והמבויית נעמד על רגליים אחוריות ושולף‬ ‫ציפורניים מלאכותיות מכיס פנימי בפרוותו הכתומה‪ .‬ברגע הראשון זה מרגיש מאולץ‪ ,‬ברגע השני‬ ‫החתול הופך רעם כתום מתגלגל וצועק בשמי —‬ ‫אני אשסה בכם את המינוס השקוע שלי בבנק‪ ,‬את היבלת התתעורית‪ ,‬את כאבי המנוש כי‬ ‫זה הזמן למהפכה‪ .‬אטיח בפרצופכם את המרפסת השבורה בדירה שלי‪ ,‬את הגמגום המוזר של הבן‬ ‫האספרגרי )דמוי הקולורבי( של בעל הבית המת‪ ,‬את השותף מקורזל המבט שלי שחייב לי‬ ‫מזומנלי על נייר טואלט‬ ‫וחומרי ניקוי — אטיח‪ .‬איירט באוויר את חוב ועד הבית שלא שולם )ולא ישולם(‪ ,‬אפקיר את‬ ‫מנקי חדר המדרגות‬ ‫שלא מקבלים כסף )ולא יקבלו‪ ,‬בגלל חוב ועד הבית שלא שולם ולא ישולם(‪ ,‬אעיף אלעל‬ ‫את הלחם גושאבן‬ ‫שבמקפיא ואת הלחם מעלהעובש שעל השיש ואעשה מהם ענן ממטיר גשם כי זה הזמן‬ ‫למהפכה‪ .‬אזרוק עליכם אוהלים שרופים תוצרת קט–מנ–דו‪ ,‬אזרוק עליכם‬ ‫דולרים מתקלפים של הבורסה הא–תפקודית‪ ,‬אזרוק עליכם את עשרת קילוגרמי השומן‬ ‫העודפים שלי‪ ,‬את‬ ‫כל השולחנות החורקים בעולם‪ ,‬את כל חתכי הנייר הפעורים‪ ,‬את פרחי דם‬ ‫המכבים — כי זה הזמן למהפכה‪ .‬אגלגל אל פי תהום את אנה אולגה ולוד‬ ‫מילה שעובדות במגהשופרסל בחולצות ירוקות קיא זוהר בשביל שכר מינימום ואברא אותן‬ ‫מחדש כנסיכות מעמד‬ ‫הביניים‪ ,‬אשאג — שימו את הלב על השרוול ואת סיום הכיבוש בראש סדר היום — כי זה הזמן‬ ‫למהפכה‪ .‬שכל החתולים יצאו מעורם הכתום )זה‬ ‫שיש כאלה שקוראים אותו מתפנק( ויתחילו לנבוח ולהבהב לירח‪ ,‬מקרבים טלפיים בחשך‬ ‫כי זה הזמן‬ ‫למ–ה–פ–כה‪.‬‬ ‫ככה חלמתי וכשהתעוררתי חרב מלוהטת וגיצית התהפכה מעלראשי וכמה עכברי קרקס‬ ‫צייצו שהם‬ ‫רעבים ללחם‪.‬‬ ‫זו המהפכה של הדור שלי אבל בתור מי שתמיד היתה ילדה צייתנית בתור מי‬ ‫שתמיד עשתה כל מה שרצו כדי להיאהב זה‬ ‫לא כלכך באליטוב שדוחקים קנה רצוץ וירטואלי מפויח בקצה עורפי ומצווים‪:‬‬ ‫הצטרפי לשורות! אני פורעת שיער ומשוררת‪ ,‬אני לא מתיישרת‪ ,‬משהו בסגנון יורה‬ ‫האששש מסמר ושולף בעד עורי הרך את הקוצים הדוקרניים והבלתי נראים של הנפש‪ .‬אני‬ ‫כבר בכללא‬ ‫שבלול — אני קיפוד‪ .‬קיפוד–הלא–רוצה‪ .‬העם זורם דרך הבתים וזה מסעיר וזה נעים‪,‬‬ ‫הרחובות גדושים‬ ‫המון אדם כועס ומתרגש אבלאני מעדיפה )רוב הזמן( להיחבא‬ ‫תחת גל‪ .‬זה לא נעים לי שג'ונס שולח מייל ז'אקוז ומאשים אותי‪ ,‬אותנו — החברים שאינם‬

‫‪ 71‬מעין‬

‫פריקים של המאבק — באנטי סולידריות‪ .‬זה לא נעים שמצופה שכל עולמי יתאיין במחי יד לכבוד‬ ‫המהפכה המלכה‪ .‬אני יודעת שזה לא פופוליטיסקסי לא לצאת לאוהלים‪ ,‬לא‬ ‫להיזון מהאקשן בחוצות ולכן אני מתחבאת תחת גל‪ .‬כל העולם הפך אדום–צ'הגברה מונוכרומטי ו‬ ‫אם את לא טריפוליטי — הישמרי — אין לך מ‬ ‫קום‪ .‬ואני לא מצליחה אני לא מצליחה לא עומד לי היצר‪ ,‬לא עומדלי הזרג‬ ‫המהפכני‪ ,‬לא מצליחה להיסחף כולי באש הנושבת בעיר‪ ,‬ברוח המשולהבת‪ ,‬אני נאלצת‬ ‫לעודד מהיציע בפונפונים מיובשים–מבוישים‪ .‬ג'ונסי שמע‪ ,‬אני כבר לא הילדה צעירת הלב ש‬ ‫כלכך רוצה בקרבתך שהיא תעשה כלמה שאתה אומר בלי‬ ‫לחשוב פעמיים‪ .‬די כבר להתפרנסס עלי! מותר ש‬ ‫לאחרים יהיה רצון חופשי מנוגד לשלך‪ ,‬מותר לנו לסרב‪ ,‬מותר לנו להעדר‪ .‬מותר לנדב להמשיך‬ ‫להתעסק באופנה‪,‬‬ ‫מותר לדנוש לרקוד בלהבות של גפיים מתנועעים ללא קורטוב זעם קדוש‪ ,‬מותר לי לכתוב‬ ‫שירה שלא רק רוגמת‬ ‫באבנים את עופר ואת תשובה‪ ,‬שלא מקדישה עצמה למאבק בלבד‪ .‬למה המהפכה צריכה‬ ‫לדחות ולהסיג את כל‬ ‫שאר העכברים הקטנים של החיים אל חוריהם? ולמה ג'ונס‪ ,‬למה אם אנחנו לא בדיוק בראשלך‬ ‫ישר זה‬ ‫מפנצ'ר אותנו‪ ,‬ישר זה עושה אותנו פארש — פגומים‬ ‫כמו אגוזים חולים או חלולים כמו בייגלה עגול‬ ‫עם חור באמצע‪ .‬אתם הצעירים הנועזים‪ ,‬העשויים ללא חת‪ ,‬רבי התושייה ואנחנו‬ ‫היפסטרים עלובים שרק שורצים בבתי קפה‪ ,‬שותים לאטה ולא נותנים כתף לחברים‪ .‬גם א‬ ‫תה וסטיבי היפסטרים בשאר ימות השנה‪ ,‬ברצוני להזכיר‪ .‬גם אתם סטודנטים מדעי רוח‬ ‫מגילמן‪ ,‬גם אתם צרכני אספרסו ועסקני אוויר‪ .‬לעאזאזל‪ .‬מעולם הרי לא הזמנת אותי אישית‬ ‫לבוא להתאהל‬ ‫איתך ברוטשילד‪ .‬מעולם לא דיברת איתי על כך באמת‪ ,‬רק הפטרת בסטטוסים‪ :‬חשוב‪,‬‬ ‫חשוב‪ ,‬חשוב! זה חשובחשובחשוב )וצדקת( אבל לא כיבדת אותי‪ ,‬רק ציפית ש‬ ‫מייד אאמץ את דעתך מבלי שאתה — שוחר השוויון‪ ,‬הסוציאליסט‪ ,‬ההומאניסט — תעז‬ ‫להישיר לי מבט בעיניים ואשכרה לדבריתי‪ .‬סלחלי שאני‬ ‫מכתימה את אופק המדינה הזאת בבוץ‪ ,‬סלח לי שאני מכבסת תחתוני חברות מלוכלכים לעיני‬ ‫כל‪ ,‬אין לי ברירה‪ ,‬השפה יותר מהירה ממני‪ .‬השפה דוברתאמתמיד‪ .‬סלח לי‪ ,‬אני הלא אוהבת‬ ‫אותך כמו אח כבר‬ ‫שנימשנים רבות אבל נשבר לי הזין מכך שאתה פחדן מכדי‬ ‫להישיר לי מבט בעיניים‪ .‬ה‬ ‫מהפכה הזאת מוציאה ממני את מיץ הזבל הרקוב של כל כאבי העבר‪ ,‬של הילדה‬ ‫חסרת הזהות העצמונית שהייתי — הילדה שהיתה כלכך תלויה בפידבק חיובי‬ ‫מן החוץ כדי להישרד‪ .‬ערער — הכול היה ערער — בהרהרי עכשיו בעבר אני‬ ‫מתערערת ערערער‪ ,‬אני מריירת ררר ררר ררר ררר ררר‪ .‬המהפכה הזאתי מדגישה פצעים‬ ‫במרקר היילייט אדום קומוניסטי‪ ,‬המהפכה הזאתי מגבירה את הטונים הצורמים של ההוויה‬ ‫ות'כוחות הלא הרמוניים של הנשמה שלי‪ .‬למה זהצך ליות ככה שהמהפכה מעמעמת את כל שאר‬ ‫הצבעים בעולם ומבליטה רק את עצמה? לעזאזל‪ ,‬ג'ונס‪ .‬זה לא שאני לא איתכם‪ ,‬זה לא שאני‬ ‫לא בעדכם‪ ,‬הלא אני בשר מבשרכם‪ ,‬לעזאזל‪ .‬אבל תסלחלי‪ ,‬תסלחו אני‬ ‫הולכת להיחבא תחת גל‪.‬‬ ‫מישו רוקן את שקי החול המייצבים שבשקעי הברכיים שלי ואני מעורערת ומותרת מת‬ ‫רוממת באוויר ועפה לקיבינימט של נוורזלנד כמו‬

‫‪ 72‬מעין‬

‫כדור פורח‪.‬‬ ‫אימא אומרת‪" :‬נעלמת לי לגמרי"‬ ‫אימא אומרת‪" :‬נעלמת לי לגמרי‪ ,‬אני‬ ‫לא יודעת עליך כלום" אימא אומרת‪" :‬נעלמת לי‬ ‫לגמרי‪ ,‬אני לא יודעת עליך כלום‪ ,‬אני מחפשת‬ ‫אותך בטלוויזיה אולי את מהלכת בשדרות רוטשילד‪,‬‬ ‫אולי הקמת אוהל‪ ,‬אולי את מניפה שלט וצועדת‪,‬‬ ‫וצועקת‪ ,‬מי יודע‪ ,‬אולי את מהלכת בשדרות רוטשילד‪ ,‬אני‬ ‫מחפשת אותך בטלוויזיה כדי‬ ‫שאוכל לראות אותך‪".‬‬ ‫השכירות על הדירה שלי יקרה אבל הבעיה האמיתית היא שאני תקועה משתוממת מחוץ‬ ‫לדירה הפנימית של העצמי‪ ,‬בוהה בנעם מהצד כשאני‬ ‫מחפשת בעצבנות את המפתח‪.‬‬ ‫אצבעות קטועות מהלכות כמו זחלים ירוקים על גזע עץ‬ ‫בכיכר הבימה‪ .‬עידו‪ ,‬תומר‪) ,‬ענבל‪ ,‬מעיין( ואני — משחקים קלפים‪ .‬למשך כמה שעות אני עוברת‬ ‫במי השפיר החמימים–מוזרים של להיות–עם–החברים–הישנים–שלי‪ .‬למשך כמה שעות אני לא‬ ‫צפה ברוטשילד כמו גדם עץ רקוב‬ ‫בלי שורשים‪.‬‬ ‫ג'ונס סלחלי — אני נבלה מזוינת‪ .‬סלחלי ג'ונה‪ ,‬אחי‪ ,‬הלבשלי דפוק כמו‬ ‫תינוק מפלצתי מיילל‪ .‬מהישלי מהישלי מהישלי ג'ונסי — הרי אני עם ובעד המהפכה הזאת‬ ‫בגלעין הפנימי הכי עמוק‬ ‫של הנפש‪ ,‬הרי אני מעריצהותך — תמיד הערצתי — בדיוק את הדבקות היוקדת הזאת שבה‬ ‫אתה נלחם‬ ‫על ולמען אמונותיך העקרוניות‪ ,‬על ולמען‬ ‫עקרונותיך האמוניים אבל העניין הוא שרציתירציתיכמהרציתי ש‬ ‫תישיר לי מבט בעיניים‪ .‬תבין‪ ,‬רציתי שתפנה אלי אישית‪ ,‬שתראה אותי אחת‪ ,‬כעצמי‪,‬‬ ‫כנעם‪ ,‬שתזמינותי‬ ‫להצטרף אליך למחאה אישית‪ ,‬כמו פעם — כמה זמן שלא ניהלנו שיחת לבאלב אמיתית‪ .‬תבין‪,‬‬ ‫רציתי שתתייחס אלי אישית — לא כאפסילון טובע במסה קריטית‪ ,‬לא כעוד גוף אקראי–אך–‬ ‫נחוץ–סטטיסטית בתוך‬ ‫גדוד בשר אנושי חדור דחף פועם ודם בוער‪ ,‬חמוש סיסמאות‪ .‬רציתי אנחנו קטן —‬ ‫אתה ואני )כמו פעם‪ ,‬כמו פעם‪ ,‬כמו פעם( — רציתי‬ ‫ללמוד איתך על בוריו — תוך שליטה חללחיצונית — את האלף–בית של מה זה להיות רדיקלי‪,‬‬ ‫כמופעם — לטפס איתך‬ ‫באינטימיות–בראשית של טינאייג'רים מגלי ארצות על כל הבריקדות הפנטסטיות שמהן ניתן‬ ‫להשקיף ולהשתין על‬ ‫פסגות הקיום — להתרגש ביחד מהמוחות המחודדים והמבריקים ביותר בכל התקופות‪ ,‬לתקן‬ ‫עוולות‪ ,‬לסרס‬ ‫את הפאלוסים‪ .‬ג'ון‪ ,‬רציתי שנבנה אוטופיות ונפסול אותן במומן ונחריב אותן עד היסוד ונצחק‬ ‫ונצחק‪ ,‬רציתי שנבנה‬ ‫עוד ועוד אוטופיות‪ ,‬עוד ועוד‬ ‫ממלכות חדשות של תקווה להסתפן בתוכן‪ ,‬להשתגע מלאכים בתוכן כמו קדושים‪ ,‬כמו‬ ‫תינוקות — עוד ועוד‬ ‫אוטופיות — כל אחת טובה ומשוכללת מקודמתה — רציתי טוויסט אנד שאווט אינסופי של‬

‫‪ 73‬מעין‬

‫פראות ושל צחוק‬ ‫כשאנחנו ממעכים קליפות קלמנטינה כתומות ודביקות בכפות הרגלים‪ .‬רציתי שנצרחחחח‪:‬‬ ‫וויר סו יאנג‪ ,‬וויר סו‬ ‫גודאם יאנגגג‪ ,‬ווירסוגודאמיאנגגגווירסוגודאמיאנגגג כמופעמכמופעמכמופעמממ )כמו כש‬ ‫ראינו לראשונה את "החולמים" של ברטולוצ'י‪ ,‬זו‬ ‫כר? ואיך שנינו דפקנו בפרסות הלב כמו סוסים משוגעים מתשוקה‪ ,‬הזדהות וגיצים מהעיניים‪,‬‬ ‫ואיך שנינו‪ ,‬איכשנינו‬ ‫בכינו‪ (.‬ג'ונה‪ ,‬רציתי ששש‬ ‫רציתי שנשיר זה לזה שירים כשאנחנו תוקעים יתדות מתכת נחושתיים–נחשיים–נחושים של שינוי‬ ‫בקרקע המציאות הצחיחה של העם–המפולג–כל–השנה–הזה‪ ,‬רציתי לשתותיתך‪,‬‬ ‫בראשובראשונה — איתך —‬ ‫אור ירח חלבי בכוסות קלקר פשוטות‪ ,‬בתפילה שיתופית‪ ,‬בגרון ניחר — רציתי‬ ‫שנרקוד‪ .‬כמו תמיד רציתי שנרקוד‪ .‬רציתי איתך סלואו באוהל‪ ,‬רציתי בוגי‪ ,‬אלקטרו‪ ,‬דיסקו‬ ‫)וסמבה ורומבה‬ ‫וצ'הצ'ה( על מדרכות רוטשילד — חרוכי בהונות‪ ,‬מותשים מרוב אוויר בריאות וכמיהה תחת‬ ‫כסות השמים הלוהטת‪,‬‬ ‫המשובצת טלאיי כוכבים — יהלומי יוליאוגוסט קטנים בוהקים בכחול רועד‪ .‬ג'וני‪ ,‬תראה‪,‬‬ ‫זה פשוט — רציתי כמו פעם — שתפעיל אותי‪ ,‬שתדליק אותי‪ ,‬שתגיד שאני‬ ‫מלכת הריקודים‪ .‬רציתי אותנו מתחבקים–גואים חדווה–מתייפחים לצלילי‬ ‫גרונותינו הזמיריים–זמריריים בחשך החם — רציתי איתך תמיד את כל הרידמפשנסונגז של‬ ‫העולם — ג'ונה‪ ,‬אחי‪,‬‬ ‫מה עלי לעשות כדי שכמו פעם‬ ‫תישיר לי שוב מבט בעיניים ואדע‬ ‫שאתה אוהבותי‪ .‬אתה דבק בכל הערכים הנכונים אבל למהלמה אתה לא‬ ‫דבק בי‪ .‬למה אנחנו לא נלחמים על החברות‪ ,‬על אהבת האחים בת העשור פלוס שלנו? דולפים לי‬ ‫גלונים של כוחות חיים מהגוף‪ .‬רציתי שנרקוד אבל‬ ‫כל איבריי נוזליים )געגועים הופכים אותי גבינה מותכת עשויה‬ ‫דמעות מלוחות(‪.‬‬ ‫אליקו ואני חולקים טוסט גאודה בביתקפה מצ'וקמק‪ .‬תלאביב שלנו כלבת אספלט מטורללת‬ ‫שחצי מפרצופה‬ ‫אוכל בלהבות‪ .‬אליקו אומר שברור שאנחנו בעד המהפכה‪ ,‬ברור שזה פלאפלאים חברתי‬ ‫מטורף מה‬ ‫שהולך פה‪ ,‬איך ששלושה כוחות לאומיים חברו להם יחדיו‪ :‬השמאלנים‪ ,‬שונאי ביבי וכל אלו‬ ‫שלא מצליחים לסגור‬ ‫את החודש כדבוקה אנושית אחת‪ .‬אלי ממשיך ואומר שלמרות שאנחנו בעד והכול ברור גם‬ ‫שברמת התכלס אנחנו‬ ‫מתים שהמהפכה הזאת תיגמר כבר‪ .‬טיפוסים רגישים ושיריים וביתיים כמונו? מה לנו ולכל‬ ‫הרעש פוליטיקה הזה‪.‬‬ ‫די‪ ,‬פוליטיקה זה הדבר הכי משעמם בעולם והרי גם ככה כל כך חם ובלתי נסבל בקיץ הזה‬ ‫ועכשיו גם המהפכה‬ ‫הזאת על הראש נוסף לכל משסעת לנו את העיר‪ ,‬מדליקה את האוויר‪ ,‬מחרבת את סדר היום‬ ‫והנפש‪ .‬אי אפשר להתרכז בכלום‪ ,‬הפייסבוק מוצף בסיבות למחאה‪ ,‬בבקשות תמיכה‪ ,‬במאמרי‬ ‫דעה‪ ,‬הרחובות‬ ‫פקוקים באנדרלמוסיה של יצר‪ ,‬די‪ ,‬תנו לעבוד קצת בשקט‪ ,‬שיאללה‪ .‬איאפשר אפילו‬

‫‪ 74‬מעין‬

‫ללכת לסופר מבלי שירתמו אותך לאיזו מטרה סופר חשובה‪ .‬אליקו אומר שמזל גדול שהאנושות‬ ‫המציאה את שני הניסים הפשוטים‪ ,‬המבריקים והמרפאים האלה — לחם לבן וגבינה צהובה —‬ ‫ואנחנו בולסים אישאיש לעצמו‪ .‬אליקו ואני — שני פלונטרים מדברים — כל‬ ‫אחד קורס אל תוך הסבך שבנפשו‪ .‬שני פלונטרים מדברים — כל אחד נחלץ מתוך הסבך שבנפשו‬ ‫ומצליח לגעת — ומושיט יד אל עבר חברו‪ .‬אנחנו מבטיחים זה לזה שיהיה בסדר —‬ ‫כורתים ברית בין הבתרים–של–פלונטרים–מדברים‪ .‬זו העונה‪ ,‬אנחנו אומרים‪ ,‬זו המפולת בבורסה‪,‬‬ ‫זה הלחץ הכלכלי‪ ,‬זו בוגדנות הזמן‪ .‬אליקו סבור שעניין אימאשלי רובץ עלי‬ ‫יותר מכפי שנדמה לי‪ .‬כשאני בקשריתה זה קשה וכשלא רגשיהאשמה עושים בי שמות‬ ‫בכלמיני רמות‬ ‫שאני אפילו לא מודעת‪ .‬תמיד קו הגבול החמקמקממזרי הזה שבין עצמאות וחופש לבדידות — תמיד‬ ‫הוא עושה‬ ‫צרות‪ .‬תמיד הקיפצוץ הנוירוטי בין בלידיים — יוהווו! לבלידיים — נופלתעלהפרצוף‪ .‬אחרי‬ ‫שאנחנו נפרדים אני‬ ‫מביטה באליקו מטפס במעלה טוסקניני בדרכו הביתה‪ .‬תוך כדי הליכה הוא תולש פרח לבן‬ ‫קטן עם לב צהוב‬ ‫משיח ניחוחי )פעם הוא סיפר לי שלפרח הזה קוראים פלומריה ריחנית או פרנג'יפני או פיטנה וש‬ ‫לפי האגדה בודהה היה העץ שמצמיח אותו בגלגולו הקודם‪ .‬דני‪ ,‬חברנפשלאליקו שמת‬ ‫באחרונה‪ ,‬הרגילותו לתלוש ככה את הקטנים הלבנים לפני לפחות עשרים שנה‪ (.‬אני לא‬ ‫זוכרת מה בדיוק הרגשתי בשעה שהתבוננתי באליקו מתרחק‪ ,‬אבל חשבתי‬ ‫שבאמת הגיע הזמן שגם אני אתחיל לקטוף‬ ‫פרנג'יפני–לבצהוב‪.‬‬ ‫כדור החושך שהביא אותי לעולם לוחץ לי על הצלעות כלהזמנכלהזמן‪ ,‬מאיים לפרומותי מתוהו‬ ‫אל בוהו‪ ,‬כלהזמנכלהזמן‪.‬‬ ‫אנלא יודעת על איזה סולם לטפס ואיך להחזיר לעצמי את השפיות‪ .‬יש‬ ‫שמשות בתקרה‪ ,‬זה ברור‪ ,‬אבל‬ ‫אנלא יכולה לנגוע בהן )קל וחומר לגעת( מבלי לשרוף לעצמי‬ ‫את קצות האצבעות‪ ,‬מבלי שינשרולי‬ ‫פרקי הידיים‪.‬‬ ‫הזבובים מזדבבים והכוכבים מתככבים ופתאום אני שומעת את האש מהחלון‪ ,‬יושבת‬ ‫קפואה במזגן‪ ,‬בחדרי הקטון במחיר מופקע ממוצע‪ .‬אני שוכבת במיטה ומנסה‬ ‫לקרוא סלינג'ר‪ .‬בהתחלה זו רק האש שמטרטרת‪ ,‬אחרכך באות הזמבורות‪ ,‬הדרבוקות‪,‬‬ ‫קריאות הבוזזז‬ ‫ליד המגדלגינדי על שאול המלך מול הלונדונמיניסטור‪ ,‬ולבסוף —‬ ‫נהמת הצדקחברתי‪ .‬יד מתכתית צובטת לי בבטן ואני קמה‪ ,‬זונחת את פראני וזואי‪,‬‬ ‫אוספת ת'שיער‪ ,‬מתכפכפת‪ ,‬ויוצאת לרחוב להיגאל מאיתזוזה ומרגשיאשמה‪ .‬תנועת ההמון הגלית‬ ‫סוחפתותי ואני הופכת בינרגע מדומם‬ ‫לחי‪.‬‬ ‫דני‪ ,‬נדב‪ ,‬ערני ואני מקטרים ומתנשפים כמו זקנות במהלך ההפגנה הגדולה בשבת‪.‬‬ ‫באיזשהו שלב אחד מאיתנו נשבר מהחומחנק ומהגופים הלחים ששותים את כל החמצן‬ ‫ואנחנו חותכים‬ ‫החוצה מההתקהלות והולכים לאכול "סלט הכול" באורנה ואלה‪ .‬כיף לנו ביחד — אנחנו‬ ‫הכבשים השחורות של המהפכה — אנחנו השבלולים‪ ,‬אנחנו הקיפודים‪.‬‬ ‫עוצרים בדרך לקנות מים ענבים ובכלזאת מציצים בטלוויזיה של הקיוסק —‬ ‫להתעדכן‪ .‬ההערכות עומדות נכון לאותו רגע על מאה חמישים אלף איש‪ .‬דני ואני‬

‫‪ 75‬מעין‬

‫נשענים זה על זה תוך כדי היגררות רגלית על הכביש‬ ‫החסום‪ .‬סוסי כוננות של המשטרה חולפים לידינו‪ .‬יש כמה רגעים של שתיקה ואוויר עומד‬ ‫שבהם אני לא נדרשת לכלום‪ .‬כמה רגעים להישען ככה‬ ‫סתמאני‪.‬‬ ‫אחרי ההפגנה שחורים מתערבבים בירוקים ופריטי מסביר לי מה ההבדל בין‬ ‫מג"בניקים ליס"מניקים‪ .‬הצרה הכי צרורה הם הסמויים שמרימים מפגינים כמו שפולים‬ ‫כינים מראש חולה‪ .‬אנשים מטיחים זה בזה מחסומי מתכת‪ ,‬אנשים הולכים מכות רצח‬ ‫ושמנדריק אחד‪,‬‬ ‫עם חולצה מכופתרת–משבצות–צהובות על הפינה של אבנגבירול–דיזי‪ ,‬ממשיך לטחון‬ ‫נקניקיות פרנק‬ ‫בפה בולסני לאינסוף‪) .‬מגיע לו ריספקט מפוקפק על איך שהוא תוקע את הנקניקיות–עם–כבוד‬ ‫האלה — בלי‬ ‫לראות בעיניים‪ (.‬האדישות לסבל מסחררת לי את הראש‪ ,‬גומרת לי‬ ‫על הנשמה‪ .‬בינתיים השמנדריק כבר בנקניקיה השישית — מחסל אותן בשיטתיות כאילו הוא‬ ‫מכלה נשמות במשחק מחשב — שמנדריק לא מתחשב‪ ,‬גומר לי בקצב‬ ‫על הנשמה והלב‪ .‬גם גלגרו אוכלת נקניקיה‪ .‬עומדת על מדרגת בטון‪ ,‬חרדל זולג לה בזוויות‬ ‫הפה והיא מהמהמת‪:‬‬ ‫"דה בסט שואו אין טאון"‪ .‬פריטי ואור מדסקסים בסמוך‪ ,‬אומרים שזה לא יאומן היס"מניקים האלה —‬ ‫כמו עופות דורסים —‬ ‫מדברים על כדורגל‪ ,‬מריצים דאחקות‪ ,‬הכול ברגוע ואז תק–קאט–בום — נותנים להם פקודה‬ ‫וברגע אחד הם‬ ‫עוברים מאפס למאה ונכנסים בך כמו‬ ‫עופות דורסים‪ .‬אני לא יודעת מי מהם השתמש בביטוי הזה — "מאפס למאה" — נראה לי‬ ‫שאור‪ ,‬אבל זוכרת‬ ‫שהפנים שלי שרק כמו קומקום רותח ואיך חשבתי לעצמי‪' :‬כלבי תקיפה‬ ‫מזן בנאדם‪'.‬‬ ‫המעצרים של השוטרים פה )על ימין ועל שמאל( זו וריאציה‬ ‫מעוותת על אקציה —‬ ‫עברתי סוגשל פוליטיזציה‬ ‫עברתי סוגשל פוליטיזציה‬ ‫רוצה לבעוט ולהדוף כל רגולציה‬ ‫עברתי סוגשל פוליטיזציה‬ ‫עברתי סוגשל פוליטיזציה‬ ‫באלילבכות‪ ,‬רוצה ללכת מכות‪ ,‬אני בהיפרונטילציה‬ ‫עברתי סוגשל פוליטיזציה‬ ‫עברתי סוגשל פוליטיזציה‬ ‫לא עוד שבלולה‪ ,‬לא עושה הנחות — דוקרנית‬ ‫כמו שיח בוקציה —‬ ‫עברתי סוגשל פוליטיזציה‬ ‫עברתי סוגשל פוליטיזציה‬ ‫אני שבלול המהפכה!‬ ‫אני הכבשה השחורה שלמהפכה!‬ ‫אני קיפוד המהפכה!‬ ‫אני פרפר המהפכה!‬

‫‪ 76‬מעין‬

‫אני ההיפך ההיפך ההיפך מכל מה שאמרתי‪.‬‬ ‫היתה לי חררה בנשמה בגלל הילד שמנדריק הנקניקאי‪ ,‬בגלל המג"בניקים והיס"מניקים‬ ‫המניאקים‪,‬‬ ‫בגלל צלם אחד שדפק ספרינט ורמס לי תאמאמא על אבנגבירול כדי לצלם סקופ בזמן ששוטר‬ ‫סמוי קטף את חגימטר מהמדרכה כמו שעוקרים פטריית יער‪ .‬היתה לי חררה בנשמה וראו‬ ‫את זה על הפנים‬ ‫שלי‪ .‬פריטי ראה‪ .‬הזעתי והיה לי רע וקשה לנשום‪ .‬ישבנו על שולחן עץ של "המזנון"‪ ,‬מישו‬ ‫הזמין סטייק עם עין‬ ‫ברקע‪ ,‬על הלוח השחור מאחור היה כתוב בגיר לבן‪" :‬פיתה עם כרובית קרועה בחמלה"‪.‬‬ ‫נקרעתי בלב‪ .‬אמרתי‬ ‫לפריטי — צריך רפורמה‪ .‬לרשויות במדינה הזאת חסרה חמלה‪ .‬אמרתי — חטפתי זאפטה‬ ‫מכל הפוגו יס"מניקים הזה‪ .‬זה היה סוג של ווייקאפקול‪ .‬אני קרועה‬ ‫כמו כרובית בפיתה‪ .‬כאילו‪ ,‬כולה עמדנו על הכביש‪ .‬בנאדם במדינה המחוריינת הזאת לא‬ ‫יכול לעמוד על ה‬ ‫כביש המחוריין בלי שיוציאו לו צו פינוי‪ .‬פריטי אמרתי‪ ,‬אנחנו מטר מהבית שלי‪ ,‬פור פאק‬ ‫סייק‪ .‬ראיתי בעיניו הטובות של פריטי שהוא רוצה להרגיע אותי‪ .‬הוא קרא לי לבנון הכרוב‬ ‫שלי‪ ,‬הוא קרא לי שממית‬ ‫לבנה מתחת לארון‪ ,‬הוא קרא לי חלה מתוקה עם צימוקים‪ ,‬הוא קרא לי מרק כוכבים נופלים‪,‬‬ ‫הוא קרא לי עמוד‬ ‫האש של האהבה הטובה והוסיף — את צמר חלב והכביר — את יפה כמו זהב וליטף אותי‬ ‫בעורף‪ .‬רוח וגשם חם רעדו לי בידיים‪ ,‬זיעה קרה זלגה לי מתחת לשפה‪ ,‬על הסנטר‪ ,‬על המצח‪,‬‬ ‫רוח ומלח גס נז‬ ‫לו לי מכל השקעים בפרצוף ורעד לי הלב ושאלתי אבל למה‪ ,‬אבל למה פריטי‪,‬‬ ‫למה קשה לי להתחבר כלכך‪ ,‬למה קשה לי לאהוב כלכך‪ ,‬למה קשה לי להתמסר למהפכה‬ ‫הזאת עדהסוף כלכך‬ ‫למרות שהכיהכי ברור שהיא צודקת‪ .‬פריטי הביט בי ונישק‪ ,‬אני‬ ‫הבטתי בו ונישקתי‪ .‬בבקראונד עגבניות השרי של אייל שני התפקעו מגעגוע ומצאו את ביתן‬ ‫בו"ז דו"צ‪.‬‬

‫נעם פרתום‪ ,‬ילידת ‪ ,1986‬היא משוררת ועיתונאית‪ .‬לפני כשנתיים העלתה לרשת את פרויקט השירה המצולמת‬ ‫שלה "פואטיוב"‪ .‬בקרוב יראה אור ספר שיריה הראשון בהוצאת חרגול — עם עובד‪.‬‬

‫‪ 77‬מעין‬

‫שירים ‪ /‬יונתן נעים‬ ‫חיפה‬ ‫הנמל נם כמחבת שחדלה לרתוח;‬ ‫המנופים הגדולים חדלו להניף‬ ‫את קיומם הכבד באטיות‬ ‫של דובים‪ ,‬ברזל ורציף‪.‬‬ ‫לחיבוק של שמים וים‬ ‫על ההר מיילל קול היער‪,‬‬ ‫חבוקים הנמל נרדם‪,‬‬ ‫האצות עוטפות את הגל‪.‬‬ ‫והעיר שבתווך‪ ,‬את שנתה תגיש זבח‬ ‫לעצים שביער‪ ,‬למכונות על החוף‪,‬‬ ‫את חלומה היא תמכור ללא רווח‪,‬‬ ‫לים שהוא לילה אינסוף‬

‫המתכון‬ ‫אני שומע אותך נכנסת עם פטרוזיליה בשערך‪,‬‬ ‫הבית סמיך ומהביל‪.‬‬ ‫שינייך ערוגות עדשים‪ ,‬יש תמרים במבטך‬ ‫ואצבעותייך גזרים פריכים‪.‬‬ ‫את פושטת מעיל על הרצפה הרותחת והאדים‬ ‫פותחים את צנצנות ראשינו כגפרורים‪,‬‬ ‫הכרובים הכלואים עולים‬ ‫ונוהר אליך מן הכורסא הגדולה‪,‬‬ ‫אני בשר‬ ‫כבוש מתערבב באדום‪.‬‬

‫*‬ ‫כמה פעמים אני חומת מגן‪,‬‬ ‫וכמה פעמים גדר הפרדה?‬ ‫כמלפפון חמוץ‪,‬‬ ‫ככרוב כבוש‬ ‫ניתן להחלפה‬ ‫בתמצית לימון‪,‬‬ ‫בצנון ננסי‪.‬‬ ‫אני מרכיב עיקרי בכוחותינו‪,‬‬ ‫ומישהו בגדוד‪,‬‬ ‫ולילד שיושב בראש השולחן‬ ‫אני בר ויתור‪ ,‬מוותר מראש‪,‬‬ ‫המרכיב הסטטיסטי העיקרי‬ ‫בסטטיסטיקה זניחה‬ ‫במחקר ממשלתי‪,‬‬ ‫בסקר השנתי של התאגיד הקואופרטיבי‪.‬‬ ‫הגיע הזמן שאני אדבר‪,‬‬ ‫בפני עצמי אני מערכת כלכלית כושלת‪,‬‬ ‫אבל אני המעצמה הזרה המתווכת‬ ‫בין אזורי פירוז והפרזה‬ ‫בין מקלות‪ ,‬רוגטקות‪ ,‬בקבוקי תבערה‪ ,‬תתי מקלע‬ ‫ותתי מקלט‪.‬‬ ‫אני האזרח ההומה אדם‪.‬‬ ‫אני מצטער‪ ,‬זמננו תם‪.‬‬

‫טי שירט לבנות‬ ‫אזרח נחמד‪ ,‬אדם אפתי‬ ‫תומך נייח בפוליטיקאים פרגמטים‬ ‫מוכר חולצות טי שירט לבנות‬ ‫לכל הבנים ולכל הבנות‪.‬‬ ‫חולצות טי שירט לבנות‬ ‫חולצה של חופש‬ ‫חולצה של חול‬ ‫חולצה לחוף‬ ‫לבן כחול‬ ‫חולצה אחת‪ ,‬לכל אחד‬ ‫להשתייך אל הממסד‪.‬‬

‫‪ 78‬מעין‬

‫‪ 79‬מעין‬

‫חולצה לבנה‬ ‫עם ג'ינס‪ ,‬זה טוב‬ ‫לשיר יזכור‬ ‫לתת כבוד‪.‬‬

‫שירים ‪ /‬אהד פישוף‬ ‫שם‬

‫כל הפועלים וכל הפועלות‬ ‫לובשים חולצות טי שירט‬ ‫חולצות טי שירט לבנות‪.‬‬

‫מעביר את היד שלא יודעת‬ ‫דרך ענן הסיבות‬ ‫יריעות חשמל כולאות מאה ברוח‬

‫חולצות טי שירט לבנות‪.‬‬

‫שיחת ט לפ ון‬ ‫אני רוצה לקרות‬ ‫מתחשק לי להתרחש‬

‫קהלים מריעים‬ ‫לא פה לא שם‬ ‫דרך גן הדעות‬ ‫יריעות חשמל קולעות מאה ברוח‬ ‫החומר הזה לא מבין אותנו‬ ‫החומר הזה לא צריך אותנו‬

‫בשדה סירות שמשי‬ ‫כמו אש‬ ‫לא פעי ל‬ ‫מחופש לדרדר פגוש אותי‬ ‫בין חמש לשש‪,‬‬ ‫אתה תתגונן‬ ‫אני אלחשש‪.‬‬

‫לא‬ ‫לא פעיל‬ ‫בעתיד‬ ‫לא פעיל‬ ‫קול‬ ‫נתת שם‬ ‫זמן גדול‬ ‫נתת שם‬ ‫גן‬ ‫לא פעיל‬ ‫בעתיד‬ ‫תמיד‬

‫יונתן נעים )‪ ,(2011-1981‬מוזיקאי‪ ,‬משורר ונגר‪ .‬כתב מוזיקה לתיאטרון‪ ,‬הוציא אלבום שירי ילדים בשם "המתנדנדים"‪.‬‬

‫קול‬ ‫נתת שם‬ ‫זמן גדול‬ ‫נתת שם‬ ‫זהב איטי‬ ‫חשמל זורם‬

‫ניגן בלהקת "פאן" ובהרכב "ספירלה"‪ .‬כתב מאות שירים וסיפורים שלא פורסמו בחייו‪ .‬בימים אלו יוצא "אחרי‬ ‫הלילה הסוער"‪ ,‬ספר שירים ראשון פרי עטו‪.‬‬

‫‪ 80‬מעין‬

‫‪ 81‬מעין‬

‫על מה שרו הזמרים‬ ‫הם שרו על כוכבים וטילים‬ ‫קצה ההבנה‬ ‫קצה האהבה‬ ‫מכונות תקווה‬

‫*‬ ‫הפסל שלי‬ ‫כבד ובודד‬ ‫האוזניים שלו‬ ‫מדממות‬ ‫והתנוכים‬ ‫גדולים מדי‬ ‫ביחס לפנים‬ ‫אתמול הוא‬ ‫ניסה לברוח‬ ‫אבל‬ ‫הצליח להרחיק‬ ‫רק עד הנקודה‬ ‫שבה כבר עמד ממילא‬

‫חטיפה ‪ /‬אהד פישוף‬ ‫הנחש שכב דומם והרהר במה שקיים‪ .‬בהפוגות הרוח‪ ,‬ניכר יתרונה האסטרטגי של עמדת‬ ‫מרבצו המוגבהת במעבה החורשה‪ .‬הוא שמע בבירור את האיש עם הקופסה מתגנב למקום‬ ‫שבו נחת כלי הרכב החללי‪ ,‬ואחר כך רעש חזק ומהיר ואת היצורים מקרקשים בניסיון להיחלץ‪.‬‬ ‫זו היתה הקופסה הראשונה של האיש‪ .‬הבחור מהחנות לחומרי בניין עזר לו עם החישובים‬ ‫וחתך עבורו את הלוחות בגדלים המתאימים‪ .‬כשהבחור שאל בשביל מה הקופסה‪ ,‬הוא מלמל‬ ‫משהו על מתקן לתליית טלויזיה‪ ,‬מה יכול היה לומר‪.‬‬ ‫הוא חשב לעצמו‪ :‬אין פעולה גברית יותר מבניית קופסה‪ .‬העץ שנוסר בדייקנות גילה גמישות‬ ‫והוא נאלץ להיות אינטימי עם הלוחות בשלב ההדבקה‪ ,‬נשען במלוא כובד משקלו ומהדק‬ ‫אותם זה לזה‪ ,‬מארגן את עצמו בתנוחות משונות כנגד התעגלויות קצה סוררות‪ .‬ואז הברגים‪,‬‬ ‫החדרתם הבוטחת‪ ,‬כניעתו של החומר ללא מאבק‪ ,‬או לעתים‪ ,‬נקמתו המלגלגת‪ ,‬כשאחד‪ ,‬קרוב‬ ‫מדי לקצה‪ ,‬מתפרץ דרך הדופן‪ ,‬פוצע את העץ ופוגם ללא תקנה בשלמות הקנויה של הלוח‪.‬‬ ‫את פנים הקופסה‪ ,‬שיצאה כבדה משציפה‪ ,‬ריפד בשק‪ .‬אחר סחב אותה לחורשה‪ ,‬לא רחוק‬ ‫מהיכן שראה את היצורים בפעם הראשונה‪ ,‬מבצעים בשעת בוקר מוקדמת את מה שהיה כנראה‬ ‫נחיתת חירום‪ ,‬אל תוך העשב המכוסה טל‪ .‬כמו כולם‪ ,‬הוא התרגל לדמיין יצורים מכוכבים‬ ‫אחרים בממדים אנושיים ומעלה‪ .‬זה לקח זמן והיה כרוך בסדרה לא קצרה של היקשים לוגיים‬ ‫וצמצום אפשרויות על דרך השלילה‪ ,‬עד שהבין מה הוא רואה‪.‬‬ ‫הוא לא הצליח לחשוב על אף אחד שיאמין לו אפילו רק כדי להשתכנע לבוא ולראות‬ ‫בעצמו‪ .‬הוא תהה למי בכלל מודיעים על דבר כזה‪ ,‬לאיזו מהרשויות‪ ,‬ואם ישנו הליך רשמי‬ ‫לדיווח על עצמים בלתי מזוהים‪ ,‬הנהוגים על ידי יצורים בממדי חרגול‪ ,‬אשר נעים במרחב כמו‬ ‫קונסטרוקציה שברירית של מחטים ריריות בצבע דבש ומפיצים סביבם התלקחויות זעירות‪.‬‬ ‫הוא היה צריך עוד זמן כדי להחליט מה לעשות‪ .‬הם היו קלים כמו קצף והפיצו חמימות‬ ‫קורנת גם דרך העץ‪ ,‬אבל הוא לא שיער עד כמה אלימה תהיה העברתם הכפויה אל תוך‬ ‫הקופסה‪ .‬הוא לא צפה את תחושת התיעוב העצמי ששטפה אותו‪ ,‬לצד זיעת ההתרגשות הקרה‬ ‫והדופק המוגבר‪ ,‬כשהניף את הקופסה על כתפו והתקדם לכיוון היציאה מהחורשה‪.‬‬ ‫חמור מכך‪ ,‬מכיוון שמעולם לא ניצב בקירבת יצורים דומים‪ ,‬לא יכול היה לחזות את הזמזום‬ ‫הטלפתי‪ ,‬או לפחות לפרש אותו באופן מרגיע; את הגלים הגואים של גירוי תוך–גולגלתי‪,‬‬ ‫כמו בחילה קוגניטיבית‪ ,‬בעלי ההשפעה המעוותת על השמיעה‪ ,‬שגרמו לנשימותיו המאיצות‬ ‫והולכות להישמע כמו חרחורים של בהמה‪.‬‬ ‫הוא קירטע עוד כמה מטרים‪ ,‬לפני שקלט שהוא מוכרח להרחיק את הארגז מראשו‪ ,‬שמט‬ ‫אותו ארצה וקרס בעצמו אל תוך מצע העפר ומחטי האורן‪ .‬זה עזר‪ ,‬הלחץ החל מתפוגג‪ ,‬אלא‬ ‫שאז החלה שכבה מרצדת אחרת להתגלות תחתיו‪ ,‬אלימה פחות אך שתלטנית באותה מידה‪.‬‬ ‫קול פנימי לא מוכר‪ ,‬כמו דיבוב שיצא משליטה‪ ,‬הופיע בדיוק היכן שנמצא בדרך כלל הקול‬ ‫שבו דיבר אל עצמו מאז ומעולם; קול אחר‪ ,‬זר‪.‬‬ ‫יותר משדיבר‪ ,‬צווח או המהם‪ ,‬הקול הזר ִהבהב; מחולל תוהו ובוהו רב–ממדי בתוך ראשו;‬ ‫צורב עצמו בלהט קנאי אל תוך הוויתו‪ ,‬משגר מחזורים מילוליים קצובים אל מרכז ההכרה‬ ‫שלו; מילים שמבליחות ומתפוגגות‪ ,‬נטענות מחדש פעם אחר פעם ומזנקות שוב ושוב אל תוך‬ ‫זירת המופע המודלקת שהתנחלה במוחו‪.‬‬

‫שני השירים הראשונים נכתבו ללהקה הדמיונית "לא"‪ ,‬כחלק ממיצב משותף עם גיא בר–אמוץ‪" ,‬לא וגיא בר–אמוץ"‪,‬‬ ‫גלריה טל–אסתר‪ .2002 ,‬השיר השלישי נכתב עבור עבודת הווידאו "הּון‪ ,‬פרק שלישי‪ :‬עכבר האבן" )כותרת זמנית(‪.‬‬ ‫מופיע גם בעבודת המחול ‪ Speakers‬מאת נועה צוק‪.‬‬

‫‪ 82‬מעין‬

‫‪ 83‬מעין‬

‫שומם‬ ‫עשירית שהלכה‬ ‫פריסה במרחב היחפים‬ ‫עתיקות המידע — פסגות המידע‬ ‫עמל מזין בישימון‬ ‫גוף סואן‬ ‫נצמד לדופן השוחה‬ ‫הוא נרדם מותש‪ ,‬בפה פעור‪ ,‬בתנוחת עובר‪ ,‬תלתליו על זנבו של הנחש‪ ,‬הקופסה למרגלותיו‪.‬‬ ‫כשהתעורר‪ ,‬ידע כל מה שצריך לדעת על הטיפול ביצורים ושזה יעודו‪.‬‬

‫שירים ‪ /‬איגור חולין‬ ‫עברית‪ :‬יעקב לח‬

‫*‬ ‫הכנות על‬ ‫לטיסת חלל‬ ‫אמונים‬ ‫באגס‬ ‫ַ‬ ‫של תא טייס‬ ‫שימו לב‬ ‫לפנַ י אלומת אלקטרונים‬ ‫מורגשת‬ ‫דליפת יונים‬ ‫חדירה לאזור‬ ‫איבוד המשקל‬ ‫לחץ‬ ‫מיליון פסקל‬ ‫טמפרטורה בינתיים‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫הפוגה‬ ‫מוציאים גופה‬ ‫פרצופה עופרת‬ ‫במקום האוזן‬ ‫שפופרת‬

‫*‬

‫הסיפור "חטיפה" נכתב כשלד לעבודת וידאו באותו השם‪ .‬העבודה נוצרה ב–‪ ,2010‬הוצגה במסגרת התערוכה "עולם‬ ‫אחר אפשרי" ביפו ‪ 23‬בירושלים )אוצרת‪ :‬מעין אמיר( וזכתה באותה שנה בפרס הראשון בקטגוריית הקולנוע הניסיוני‬ ‫של פסטיבל הקולנוע ירושלים‪ .‬יחד מהווים הסיפור ועבודת הווידאו את החלק השני בסדרת העבודות ‪.HOON‬‬ ‫כל עבודה בסדרה היא נגזרת של נקודת ציון — מקום‪ ,‬דמות‪ ,‬סיפור — על מפה של יישוב דמיוני באותו שם‪ .‬קדמו‬ ‫ל"חטיפה" הפרק הראשון בסדרה‪ ,‬המיצב "הסאונה"; ופרק האקספוזיציה‪" ,‬המפה"‪ .‬שניהם הוצגו במוזיאון פתח תקווה‪.‬‬

‫‪ 84‬מעין‬

‫תחקיר נוגה‬ ‫סיכום‬ ‫א( תושבי הכוכב‬ ‫הם יצורים‬ ‫בגדל עצום‬ ‫ב( לעמל‬ ‫נועדים‬ ‫רק נחותים‬ ‫אשר מתאימים‬ ‫רק לבשרים‬ ‫ג( הדינוזאורים‬ ‫הם השרים‬

‫‪ 85‬מעין‬

‫*‬

‫מתוך הפ ואמה "תא הדואר"‬

‫בנות מאדים‬ ‫מקסימות‬ ‫מסבירות פנים‬ ‫הגוף‬ ‫עבודת יד‬ ‫מחומר מיוחד‬ ‫אומים וברגים‬ ‫מצופים‬ ‫הרגליים‬ ‫יפות להפליא‬ ‫שדיים‬ ‫כלי אמייל‬ ‫חריגות מהתקן‬ ‫שתיים‬ ‫‪ (1‬ראש‬ ‫צורתו‬ ‫בקבוק מלכוד‬ ‫‪ (2‬אבר מין‬ ‫ממּוקם בקודקוד‬

‫נשים הו נשים‬ ‫כיוון‬ ‫שריק תא–‬ ‫הדואר שלי‬ ‫אנא‬ ‫שלחו‬ ‫מכתבים‬ ‫צלצלו‬ ‫בואו אלי‬ ‫לכל אחת מכן‬ ‫יש לי‬ ‫מלה חמה‬ ‫הנה הטלפון‬ ‫‪1711932‬‬ ‫כתובתי‬ ‫רשומה‬ ‫במשרד הפנים‬

‫*‬ ‫אמנים יקרים‬ ‫אתם חפצים בנשים‬ ‫לחידּוד החושים‬ ‫אכן‬ ‫אחרת אתם קרירים‬ ‫כמו צפרדעים‬ ‫אכן‬ ‫אמנים יקרים‬ ‫אתם חפצים בחיים חופשיים‬ ‫לביטוי החושים‬ ‫אכן‬ ‫אחרת אתם מחווירים‬ ‫מכוערים‬ ‫אכן‬ ‫לא למהר‬ ‫יומנו איננו יום טוב‬ ‫המשורר איגור חולין‬ ‫רּושצ'ֹוב‬ ‫המזכיר הכללי ניקיטה ְח ְ‬

‫‪ 86‬מעין‬

‫זה הכול‬ ‫סוף לפואמה‬ ‫לא‬ ‫לא הכול‬ ‫למה‬ ‫הנה המכתב‬ ‫איפה‬ ‫לא רואים‬ ‫כאן בתא–‬ ‫הדואר שלך‬ ‫זה לא מכתב‬ ‫אלא צב‬ ‫לא‬ ‫זה מכתב‬ ‫בצורת צב‬ ‫דבר כזה מתרחש‬ ‫לעתים קרובות‬ ‫ואני עוד חילקתי צבים‬ ‫לילדים בחצר‬ ‫המילים כתובות‬ ‫על הצד הפנימי‬ ‫של השריון‬ ‫בא ממנה‬ ‫ממנה‬

‫‪ 87‬מעין‬

‫ועל מנת לקרוא‬ ‫יש להרוג‬ ‫את הצב‬ ‫אבל‬ ‫אינני רוצה להרוג את אף אחד‬ ‫אני בעצמי הרוג‬ ‫על ידי תא הדואר‬

‫שני שירים טכנולוגיים ‪ /‬הרצל דוידוביץ'‬ ‫נכתב בעזרת אפליקציית הזיהוי הקולי של גוגל‬

‫*‬ ‫לכל איש יש שם‪.‬‬ ‫תיכון איש יש שם‬ ‫תיקוני שיש שם‬ ‫תיקוני שיש להם‬ ‫לא! לכל איש יש שם!‬ ‫לא יכול יש שם‬ ‫לא יכול יש משהו‬ ‫לא יכול יש יד ‪2‬‬ ‫אז‪ ...‬רק בליל המון גדול?‬ ‫אני צוחק עליך המון‬ ‫אהרון ברק גליל און‬ ‫אז כדאי לכם מונה טורס‬

‫‪Voic e Re c og n it ion 2‬‬ ‫עוד לא אבדה תקוותנו‪.‬‬ ‫הוטלו אנגלית עסקית לציין‬ ‫הוטל עונש התחתית לציין‬ ‫הוט לא אנגלית עסקית לציין‬ ‫התקווה בת שנות אלפיים‪.‬‬ ‫הטכניון בשנת אלפיים‬ ‫התכנון פרק שתיים‬ ‫‪Happy clown action item‬‬ ‫להיות עם חופשי בארצנו‪.‬‬ ‫רישיון חופשי זה‬ ‫משאיות עם כוס שעיר‬ ‫רישיון חופשי יותר‬ ‫ארץ ציון ירושלים‪.‬‬ ‫טעינת קניון ירושלים‬ ‫כלנית ציון משכן‬ ‫‪ Kanye west‬ציון ‪.9‬‬

‫איגור חולין נמנה עם חבורת המשוררים "ליאנוזובו" שפעלה במחצית השנייה של המאה הקודמת במוסקבה‬ ‫ובפרווריה מחוץ למסגרות רשמיות של הממסד הסובייטי‪ .‬החבורה השפיעה רבות על סביבתה ועל הספרות הרוסית‬ ‫העכשווית‪ .‬ניתן לעיין במאמר המקיף את תולדות החבורה ובשירים של משורריה )בתרגומו לעברית של יעקב לח(‬ ‫באתר‪lianozovo.wordpress.com :‬‬

‫הרצל דוידוביץ'‪ ,‬תושב העיר התחתית בחיפה‪ .‬בימים עובד כסבל בנמל‪ .‬בלילות — משורר טכנולוגי‪.‬‬

‫‪ 88‬מעין‬

‫‪ 89‬מעין‬

‫בעזרת השם ‪ /‬קלקידן מששה‬ ‫אלף תשע מאות ‪91‬‬ ‫אני במשבר זהות ראשון‬ ‫מקשיב עם אבא במשרד למנהלת "היי‪ ,‬ילדון‪,‬‬ ‫אתה לא אשם זה אנחנו‪ ,‬לנו קשה להגות‬ ‫את השם קלקי מה? אתה חייב פה לשנות‪,‬‬ ‫אולי תקח כמה שניות‪ ,‬תחשוב על שם ישראלי?‬ ‫אברהם‪ ,‬יצחק או יעקב‪ ,‬שם כללי או תנ"כי‪'',‬‬ ‫אחי‪ ,‬חשבתי בתוכי‪ ,‬מה קשה בקל קידן?‬ ‫זה קל כי זה דן ביצ‪ K‬זה מזכיר גם קלידן‪,‬‬ ‫אז שאלתי אם אני חייב להשתנות היא אמרה שכן‪,‬‬ ‫לא הרגשתי שאני שבור אבל היא התעקשה לתקן‪,‬‬ ‫היא אמרה 'את זה כולם עוברים‪ ,‬זה חלק מהקליטה‬ ‫זה לא מה שאני מחליטה זה מה שקורה בכל כיתה'‬ ‫אז שלום כיתה א' קוראים לי‬ ‫אריאל‪,‬‬ ‫דף חדש זהות בדוייה כאן בא"י‪,‬‬ ‫היא חייכה אלי ואמרה זו בחירה מעולה‬ ‫חשבתי לי ווט אבר התחלה חדשה‬

‫חף מפשע לא אשם רק רושם ומרוויח שוב ת'שם‬ ‫אז שרדתי בזכות ג‪K‬ה והגיפט שלי נתן‬ ‫וכבר למדתי מהגן ג'ה יביס את השטן‬ ‫החומר שמעיף כאן‪ ,‬נקרא פה ברית זה לא אדולן‬ ‫חודר לווריד של החברה זה קלקי טו דה פאקינג דן‬ ‫המנהלת אז שידרה לי אתה החריג פה בין כולם‬ ‫שהתבגרתי אז נודע לי אני לא דפוק‪ ,‬זה העולם‬ ‫אז קיעקעתי על הגב באמהרית את השם‬ ‫סוגר מעגל דרך הגב עם עצמי אני שלם‬ ‫המנהלת היא פרמטר שמייצג את החברה‬ ‫לימדה אותי שיעור חשוב‪ ,‬עכשיו נותן אני בתמורה‬ ‫כי ניצלתי‪ ,‬הזהות חזרה תודה ר"ש אל"ף פ"ה‬ ‫עברתתי ת'זין מוכן למבחן בעל פה‬ ‫לכל אדם בעולם יש זכות לקבוע את גורלו‬ ‫ניחא תשנו את השם שלכם‪ ,‬אבל את שלי ואת שלו?‬ ‫עזבו את הדת או הציונות זו הדיקציה הגרועה שלכם‬ ‫אומרים יהיה טוב בעזרת השם‪ ,‬שלי או שלכם‬

‫פזמ ון‪:‬‬ ‫הם רוצים שתשתנה כי לא אכפת להם ממך‬ ‫הם לא מקבלים את השונה‪ ,‬לך אכפת מעצמך?‬ ‫היתה לשם שלך משמעות של לוחם לא של נחות‬ ‫אז אתה בשל לכור היתוך? אחי‪ ,‬זו חארטה באיכות‬ ‫מכיתה א' ואז ב' ג' ד' ה' ו–ו'‬ ‫ז' החלטתי צריך שינוי עכשיו‬ ‫אז התחלתי עם הראפ רק עם עט בלי אולפן‬ ‫לכתוב על הדף זה רסרקט קלקידן‬ ‫תמיד סביבי חשבו זה שם במה ולי זה הספיק‬ ‫לשמוע אותם צועקים זה קלקידן פה על המיק‬ ‫בגיל שלוש עשרה הראפ היה תרופה‪ ,‬היום הוא נשק‬ ‫החלמתי אז חלמתי להיות לוחם והיה ת'חשק‬ ‫ליצור ולהחצין‬ ‫לדבר אמת לא להקצין‬ ‫התגייסתי לצבא‪ ,‬הייתי שקמיסט ולא קצין‬ ‫בין הבמבה והקולה עולם ורוד של שחור‬ ‫כותב את המילים לאלבום הראשון סוף סוף השם יוצא לאור‬ ‫בעזרת השם‬ ‫משנים לי את השם‬

‫‪ 90‬מעין‬

‫קלקידן מששה‪ ,‬זמר ראפ‪ ,‬נולד ב–‪ 1985‬באוזבה‪ ,‬כפר ליד גונדר שבאתיופיה‪ ,‬וגדל ביבנה‪ .‬סטודנט לקולנוע במכללת‬ ‫ספיר‪ .‬שם אלבומו הראשון‪J ,‬עולם ורוד של שחור‪.J‬‬

‫‪ 91‬מעין‬

‫המסננת הגדולה שהיא המצח הלב הריאות והצוואר ‪/‬‬ ‫מיכל אגסי‬ ‫מילים כמו סכין קטנה‬ ‫בתוך בצק דגול‬

‫של ההי‬ ‫עברית יפה קשה ללא החטא‬ ‫בריס‬

‫בתוך הצומת הסואנת‬ ‫של הפיצול באינסוף‬ ‫אור רך‬ ‫קשב לתדר‬ ‫ולדבר שהיה קיים‬ ‫עוד לפני שהיו טלפונים‬ ‫פרח ורוד וגדול‬ ‫אבל קווי המתאר שחורים‬ ‫עבים גם בפנים‬ ‫איש רוקד ושר‬ ‫לוגם אשכולית‬ ‫ושומע קולות של הים‬ ‫)קולות של הים(‬ ‫איש מחפש מפלט‬ ‫מסביבו הוא חש‬ ‫את יומו‬ ‫ייתן לו משהו חדש‬ ‫ועש אכל עדש‬ ‫שקט מרחוק‬ ‫פונקציה של זמן מרחבים קשב‬ ‫ענן וגל גדול של הכול כלול צפוף‬ ‫ובנוסף אוויר‬ ‫איש בנחלתו‬ ‫הגיע לביתו‬ ‫סגר דלתו‬ ‫עבר במטבחו‬ ‫שתה כוס מים‬ ‫המשיך לחצר‬ ‫ואכל מעץ התות‬ ‫מבואות לימים שלפני שהיו ימים ולילות‬

‫‪ 92‬מעין‬

‫ילדה קטנה עם קול רך מתוק‬ ‫מחזיקה את היד עם איש שחור גדול‬ ‫הוא בולע אותה אבל היא שניהם‬

‫שירים ‪ /‬עמרי בירן‬ ‫עבד ים בבית קפה‬ ‫עבדים בבית קפה‪,‬‬ ‫מלקקים חול של נעליים‬ ‫הראש בין הרגליים‪,‬‬ ‫מדברים בלהט‪.‬‬ ‫השמש‬ ‫מסיימת‬ ‫עוד מעט‬ ‫את המשמרת‪,‬‬ ‫ברגעיה השמחים‪,‬‬ ‫מקשקשת‬ ‫מחשבות‬ ‫על קאן‪.‬‬ ‫הירח‬ ‫הסכים‬ ‫להקדים לה‬ ‫בשעה‪,‬‬ ‫הוא‬ ‫גם צריך‬ ‫את הכסף‪.‬‬

‫ר שמים מתוך חתונה‬ ‫דיבורים‬ ‫מפלסטיק‪,‬‬ ‫חיוכים‬ ‫מפחם‬ ‫הכלה‬ ‫מגבירה‬ ‫צעדיה‬ ‫נופלת‪,‬‬ ‫מנפצת‬ ‫ראשה‬ ‫שמלה‬ ‫אדומה‬ ‫יכולה‬ ‫לפתוח‬ ‫את‬

‫‪ 93‬מעין‬

‫הקולקציה‬ ‫בקיץ‬ ‫הבא‪.‬‬ ‫כשהבוקר‬ ‫יעלה‪,‬‬ ‫והאור‬ ‫יכבה‪,‬‬ ‫לשני‬ ‫מקקים‬ ‫יהפכו‪.‬‬

‫סופר מרקט‬ ‫שדה‬ ‫ירוק‬ ‫יהפוך‬ ‫לקניון‬ ‫החדש‪.‬‬ ‫את הפרות‬ ‫תוכל‬ ‫לראות‬ ‫על המדפים‬ ‫הקרובים‬ ‫למקום‬ ‫ביתך‪.‬‬ ‫אם‬ ‫תגיע‬ ‫עם שיבולת‬ ‫בשיער‬ ‫תקבל‬ ‫הנחה‬

‫שירים ‪ /‬ריימון קנו‬ ‫עברית‪ :‬חיים פסח‬

‫רגע גור לי‬ ‫שיר זה לא משהו בכלל‬ ‫קצת יותר מציקלון באיי הודו המערבית‬ ‫טייפון בים סין‬ ‫רעידת אדמה בפורמוזה‬ ‫הייאנג–טצה–קיאנג עולה על גדותיו‬ ‫מטביע מאה אלף סינים במכה אחת‬ ‫באנג‬ ‫אפילו לא נושא לשיר‬ ‫לא משהו בכלל‬ ‫טוב לנו בכפר הקטן שלנו‬ ‫הולכים לבנות בית ספר חדש‬ ‫הולכים לבחור ראש מועצה ולשנות את ימי השוק‬ ‫היינו במרכז העולם ועכשיו מוצאים את עצמנו‬ ‫ליד נהר האוקינוס השוחק את האופק‬ ‫שיר זה לא משהו בכלל‬ ‫בסל דגים מלנכולי‬

‫עמרי בירן‪ ,‬יליד ‪ ,1982‬גדל בישוב תמרת בעמק יזרעאל‪ ,‬כיום מתגורר בתל–אביב ומתעסק בתחום הטיפולי‬ ‫ובמוזיקה‪ .‬עבד בבית קפה וכברמן בחתונות‪ ,‬אבל השירים נכתבו לאו דוקא מתוך הניסיון האישי כעובד‪.‬‬

‫‪ 94‬מעין‬

‫‪ 95‬מעין‬

‫סר ד ין בשמן‬ ‫הסרדין שט בשמן‬ ‫אני שט בים שקט‬ ‫הסרדין יוצא מקופסת הפח‬ ‫אני יוצא אל החום הדביק‬ ‫הסרדין נזרק אל הצלחת‬ ‫אני יושב אל מפת פירורים‬ ‫הסרדין היה יצור חי‬ ‫ואני בלעתי אותו בפה‬ ‫של חוקר דגים‬ ‫אחר כך נמנמתי קצת בעוד‬ ‫קופסת הפח הלבנה‬ ‫מחלידה בחסדי הרוח‬ ‫לעולם‬ ‫לא‬ ‫אוכל‬ ‫עוד‬ ‫סרדין‬ ‫שט בשמן‬

‫שירים ‪ /‬תומר גרדי‬ ‫קבענו נפ גשנו‬ ‫קבענו נפגשנו בכור בדימונה‬ ‫זה מקום סודי שכולם מכירים‬ ‫ישבנו עישנו סיגריות אורניום‬ ‫ישבנו שתינו מים כבדים‪.‬‬ ‫והמים כבדים והלחם הוא לחץ‬ ‫ואבק קקופוני נושב במרחב‬ ‫קבענו נפגשנו בבור קר בלי כותונת‬ ‫אני ויוסף ואין–ספור אחיו‪.‬‬ ‫ואולי זה הסתיו ואולי המצב‬ ‫האהבה או המלחמות‬ ‫או הנשמה המתנשמת‬ ‫או הלב המלא חצאי–נחמות‪.‬‬ ‫קבענו נפגשנו מתחת עץ זית‬ ‫בלי ענפים ובלי שורשים‬ ‫קבענו נפגשנו תחת סמל בנאלי‬ ‫עקור ופעור ואנחנו רוקדים‬ ‫מין ריקוד אינדיאני כמו–ילידי‬ ‫שאולי יפער שמי תכול עצורים‬ ‫וישטוף את הברוש ואת הירח‬ ‫תוגת צעצועיך תוצרת סין‪.‬‬

‫שיר קידום המכירות‬

‫ריימון קנו‪ ,1976-1903 ,‬ממקימי קבוצת אוליפו‪ .‬את חלק משיריו שרה ג'ולייט גרקו‪ .‬הרומן הידוע שלו‪" ,‬זאזי‬ ‫במטרו"‪ ,‬היה לסרט בבימויו של לואי מאל )‪ .(1960‬ב"מעין" ‪ 5‬תרגם אהרן שבתאי כמה משיריו‪.‬‬

‫‪ 96‬מעין‬

‫בקיץ לא מוציאים לאור‬ ‫ספרים‪ .‬עונת המלפפונים‬ ‫מסבירים בהוצאה‬ ‫מספקין בין השיטין‬ ‫את תשובת המו"ל‬ ‫לשאלה של סארטר‪.‬‬ ‫מהי הספרות?‬ ‫כשכוח הקניה‬ ‫בחו"ל?‬ ‫האינטליגנציה נחה‪.‬‬ ‫רואה אור שופינג‬ ‫במקום אחר‬ ‫בעוד אני בין יום תרועה‬ ‫של פסטיבל‬

‫‪ 97‬מעין‬

‫ראש השנה‬ ‫לעת זמיר‬ ‫של שבוע ספר‬ ‫עוד אאבק חופשית‬ ‫עם שריף ועם עידית‬ ‫ועם אילנה מי מאיתנו‬ ‫השלוש ועוד אחד במאה‬ ‫זול יותר‬

‫שירים ‪ /‬אהרן שבתאי‬ ‫הפ ות‬ ‫הסתכלתי בה‬ ‫כמו גבר באשה‬ ‫עם תכונות הכי טובות‬ ‫שהיא אוחזת‬ ‫כמו צלחת סלט‪,‬‬ ‫אבל היה חסר לי‬ ‫וחיפשתי את זה‬ ‫כאלו היא תרנגולת‪,‬‬ ‫וזה לא היה נעים‬ ‫כשאמרה‪:‬‬ ‫תוציא את האצבע מהפות‪.‬‬ ‫אמרתי לה שנפגעתי‬ ‫כי התייחסתי לכוס‪.‬‬ ‫והיא חשבה שבועיים‬ ‫עד שעמדה על זה‬ ‫שהיא זו שנפגעה‬ ‫כי הבטחתי לה‬ ‫שרק נתנשק‪.‬‬ ‫ואני חשבתי‬ ‫שאין הבטחות‬ ‫במבט קדימה‬ ‫ביחס לכוס‪.‬‬ ‫והצעתי לה לשכוח‪.‬‬ ‫אני לא מתעסק‬ ‫בפגיעות ששומרים מהעבר‪,‬‬ ‫ושנוגעות לפות‪,‬‬ ‫אני נפגע‬ ‫רק במבט לעתיד‪.‬‬

‫י לד תי‬

‫תומר גרדי‪ ,‬יליד ‪ ,1974‬גר בשכונת נווה שאנן בתל–אביב‪ .‬ספרו הראשון "אבן‪ ,‬נייר" ראה אור בתחילת ‪.2012‬‬

‫‪ 98‬מעין‬

‫את ככה וככה‬ ‫ואני מצטער‬ ‫שאת לא ככה‬ ‫אבל אני לא אשפוט עוד‬ ‫ילדה שלי‪,‬‬ ‫חבל לחיות בתגובות‪,‬‬

‫‪ 99‬מעין‬

‫כי החיים הם ככה‬ ‫וגם אני ככה וככה‬ ‫ולא טוב‬ ‫שאני לא ככה‪,‬‬ ‫אבל אין מה לעשות‪,‬‬ ‫אני ככה‪.‬‬ ‫הבאתי לך קודם‬ ‫קופסת פלסטיק‬ ‫עם שלוש קציצות דג‪,‬‬ ‫עליתי במדרגות‬ ‫ירדתי במדרגות‪.‬‬ ‫ועכשיו אני יושב‬ ‫וחושב שזו את‪,‬‬ ‫שאת ילדתי‪,‬‬ ‫ושאת ככה וככה‬ ‫שהיית ככה‬ ‫ושתהיי ככה וככה‬ ‫ושזה ככה‪,‬‬ ‫ואני תופס‬ ‫שאני אוהב אותך‬ ‫שאת ככה וככה‪.‬‬

‫עשיתי הרבה‪,‬‬ ‫ולכן אני יכול גם לשכוח‪,‬‬ ‫להשאיר את מה‬ ‫שרחוק ומנוסח ובאוויר‪,‬‬ ‫ולחשוב על מה שעגול‬ ‫לחשוב על מה שקרוב ורך‬ ‫ועל מה שטוב באצבעות‬ ‫וטעים לעין וגם לזין‪.‬‬

‫התחת שלה‬ ‫זה כל כך טוב‬ ‫שאני בן שבעים ושלוש‬ ‫ויש לי אשה‬ ‫עם תחת כל כך יפה‪.‬‬ ‫ולא צריך את דקארט‪,‬‬ ‫שומר המגבות‬ ‫היה כל ערב‬ ‫מתחבא מאחורי עמוד‬ ‫להסתכל ברגליים שלה‬ ‫כששחתה בבריכה‬ ‫בתוך החורשה‬ ‫של המהאראג'ה בג'ודפור‪.‬‬ ‫וזה גורם לי אושר‪.‬‬ ‫היא לא פה כעת‬ ‫אני יושב ליד השולחן‪,‬‬ ‫יש לי כמה סיבות‬ ‫להיות מרוצה‬ ‫וגם גאה בעצמי‪,‬‬ ‫החיים היו מעניינים‪,‬‬

‫‪ 100‬מעין‬

‫אהרן שבתאי נולד ב–‪ 1939‬בתל–אביב‪ ,‬מתרגם כעת את "האודיסיאה"‪.‬‬

‫‪ 101‬מעין‬

‫הקנאים ‪ /‬יאיר אלדן‬ ‫אם אני לא יוצא מפה אני אבוד‪ ,‬אני אשאיר הכול‪ ,‬הכלים בכיור‪ ,‬הקערה עם הספגטי בולונז‬ ‫על השולחן‪ ,‬הכביסה הלא מקופלת‪ ,‬את המחשב‪ ,‬את קורות החיים‪ ,‬אפילו לא אענה למייל‬ ‫התוקפני של יפעת עם הכותרת המתוחכמת "בדידותם של"‪ ,‬שבו היא מבקשת ממני בחזרה‬ ‫את הספר של פאולו ג'ורדנו‪ ,‬ואכנס לאוטו ואסע לכיוון דרום‪ ,‬אולי כדאי להזמין מקום איפשהו‪,‬‬ ‫ואפגוש בדרך אנשים ואדבר איתם‪ ,‬טרמפיסט כמו ביל‪ ,‬שיעמוד בתחנת ההסעה בגבעה‬ ‫הצרפתית‪ ,‬עם הסיפורים שלו על האקזיט שעשה ועל קריעת התחת במשך שנים ועל הכיף‬ ‫שבניהול צוות עובדים והוא יקסים אותי ויגיד משהו אחד ואז את ההיפך וירגיש שהוא מה זה‬ ‫יורד אל העם ומתנסה‪ ,‬תופס טרמפים שכמוהו‪ ,‬והירידה לים המלח תהיה בבין הערביים של‬ ‫יום שישי והוא יספר לי על אשתו ועל הפגישה שלהם בקולג' באייטיז ואשאל אותו‪ ,‬איפה‬ ‫אתה רוצה לרדת ביל‪ ,‬אין לי מושג‪ ,‬הוא אומר‪ ,‬וצוחק‪ ,‬ואני נזכר בפרידה מיפעת שהיתה‬ ‫בנאלית ופשוטה‪ ,‬אני אמרתי אז אני חושב שאני אלך‪ ,‬והיא אמרה טוב‪ ,‬אז לילה טוב‪ ,‬ואולי‬ ‫כבר כשהציגה את הילד שלה בפנַ י‪ ,‬כאילו באקראיות‪ ,‬הוא פה עם הסקייטבורד‪ ,‬הייתי צריך‬ ‫לדעת שזה הסוף‪ ,‬כי היא לא היתה מכירה את הבן שלה למישהו שהיא רוצה איתו מערכת‬ ‫יחסים רצינית‪ ,‬לא בשלב כל כך מוקדם‪ ,‬ולא הפסיקה לדבר על הפנטזיות המיניות שהיו לה‬ ‫על אבשלום פיינברג ופניה הפכו להיות עורביים והייתי חייב ללכת לשירותים כדי להפסיק‬ ‫את זה כי הרגשתי כבר כמו פסיכופת‪ ,‬ובכל זאת כאב לי‪ ,‬בגלל הדחייה‪ ,‬בגלל הכישלון‪ ,‬בגלל‬ ‫ששנינו הרגשנו שהמשיכה דעכה ואולי זה איזה משהו אבולוציוני שמחייב אותנו להיעצב‬ ‫בפרידה‪ ,‬וביל אמר‪ ,‬אתה מלא בשיט‪ ,‬אה? והתחיל לזמזם לעצמו‪ ,‬ופתאום צעק‪ ,‬תראה‪ ,‬הנה‬ ‫בחורה‪ ,‬תעצור תעצור‪ ,‬כאילו הוא אחראי על האוטו ולא איזה טרמפיסט והיה ברור שזה הכסף‬ ‫שיש לו שגורם לי לעשות כל מה שהוא רוצה אבל מאיפה אני בכלל יודע שיש לו כסף‪ ,‬צחקתי‬ ‫והתחלתי לעצור ומלמלתי‪ ,‬אתה דמות ספרותית בשבילי‪ ,‬וזה היה מרגיע אבל גם קצת מלחיץ‬ ‫והקול של האיתות הדהד חזק באוויר ולבחורה היה שיער ארוך גולש‪ .‬ביל היה באטרף‪ ,‬בואי‪,‬‬ ‫תיכנסי‪ ,‬והיא הסתכלה דרך החלון ושאלה באנגלית‪ ,‬לאן אתם נוסעים‪ ,‬והוא לא האמין שמזל‬ ‫כזה נפל עליו ואמר לה‪ ,‬כאילו שהוא מנהל את הנסיעה הזו‪ ,‬שאין לנו מושג ולאן היא צריכה‬ ‫להגיע‪ .‬היא צחקה והיה אפשר לראות את החשש שלה עולה אבל מסביב היה הכול שממה‬ ‫והתחיל להחשיך אז היא נכנסה ואמרה אני נוסעת לאילת‪ .‬ביל שאל אותה מאיפה היא והיא‬ ‫ענתה שהיא מהולנד והוא החמיא לאנגלית שלה ועבר תוך כדי נסיעה למושב האחורי והיא‬ ‫חייכה בפחד וזה עצבן אותי שהוא מפחיד אותה והוא קלט אותי ואמר אל תהפוך את עצמך‬ ‫לכזה צדיק‪ ,‬אתה יותר מופרע ממני עם נשים ומה יכולתי להגיד‪ ,‬הוא צודק‪ ,‬וכשהאצבע שלי‬ ‫בתוך האזור המחוספס ִּבפנים אין מה לעשות‪ ,‬אני משתגע‪ ,‬וביל‪ ,‬המניאק הזה‪ ,‬הבין את זה‬ ‫טוב טוב אבל היה כבר בשיחה על תמלוגי הגז הטבעי‪ ,‬ולהולנדית‪ ,‬נורה‪ ,‬היתה דעה מאוד‬ ‫מוצקה שהגז הוא של כולם ושהטייקונים יכולים לדחוף לעצמם את ההסכם בתחת‪ ,‬וביל אמר‬ ‫לה שהיא פשוט מעולם לא חתמה על הסכם ולכן היא לא יודעת איזה שבר זה כשמישהו מפר‪,‬‬ ‫ככה סתם‪ ,‬את ההתחייבות שלו‪ .‬והיא התרעמה‪ ,‬ככה סתם? ובמראה ראיתי את העיניים הכחולות‬ ‫שלה מצטמצמות וחשבתי‪ ,‬היא הולכת להוריד לו סטירה אבל הוא חכם הממזר הזה וישר‬ ‫העביר את השיחה לעניין היהודי ושאל אותה אם היא מאמינה בהתגלות ובזה שהתנ"ך הוא‬ ‫אלוהי והיא התרככה ודיברה על החילוניות שלה ועל זה שהיא מכבדת אמונות של אחרים‬ ‫והתחלתי לדמיין איך יהיה לשכב איתה וכל הזמן ראיתי גם את ביל איתנו‪ ,‬רכון על השד הימני‬ ‫שלה או מנשק אותה ברכּות וזה עצבן אותי אז שמתי את אנא בכוח של עובדיה חממה שנראה‬ ‫לי מתאים עם כניסת שבת ונורה שאלה מה זה‪ ,‬אז אמרתי לה‪ ,‬והיא שאלה‪ ,‬באמת אתה לא‬

‫‪ 102‬מעין‬

‫יודע לאן אתה נוסע ואמרתי לא‪ ,‬נכנסתי לאוטו ואספתי את ביל בתחנה בגבעה הצרפתית‬ ‫ואני נוסע עד שארגיש שמיציתי‪ .‬ואז ביל שאל אותה מה היא עושה והיא אמרה למה אתה‬ ‫מתכוון‪ ,‬כשאני לא נוסעת באוטו עם שני מטורפים?! וכולנו צחקנו אבל גם הרגשנו שזה נכון‬ ‫והצחוק השאיר טעם מוזר כזה בפה‪ ,‬והיא אמרה שבהולנד היא עושה לובי בפרלמנט לטובת‬ ‫ארגון ירוק והוא צחק עליה אז איך את נוסעת באוטו עם שלושה נוסעים בלבד‪ ,‬את יודעת‬ ‫כמה זה מזהם והיא חייכה ואמרה אני אשמה שאין לכם תחבורה ציבורית בסוף שבוע‪ ,‬ושאלה‬ ‫אותו מה הוא עושה‪ ,‬והוא אמר לה שהוא אוסף כסף מהרצפה‪ ,‬והיא צחקה‪ ,‬כן‪ ,‬תגיד לי איפה‬ ‫הרצפה הזאת‪ ,‬והוא אמר לה‪ ,‬זה מאוד פשוט‪ ,‬אני מתקשר לחדר העסקאות בבנק‪ ,‬לווה עשרה‬ ‫מיליון דולר‪ ,‬קונה מק"מים בשקלים ומוכר מיד ועל זה אני עושה ַּב ָמקום אחוז אחד בגלל‬ ‫הבדלי הריביות בין השקל לדולר‪ ,‬וזה נקרא‪ ,‬יקירתי‪ ,‬לאסוף כסף מהרצפה‪ ,‬וחשבתי שאני‬ ‫משתגע שאני שומע את זה וכבר לא שינה לי לכתוב או לא לכתוב‪ ,‬הסבל הזה לא הגיוני‪ ,‬לא‬ ‫רוצה להיות בחברה של מישהו שבשבילו לעשות כסף כל כך קל ואני בקושי יכול לקנות את‬ ‫הדלק לנסיעה הזאת ובמקרה יש לי את האוטו של אימא שלי שנסעה לבקר את אחי הגדול‬ ‫בניו יורק ואני יורק דם בשביל לגמור את החודש ומה צריך אותו פה‪ ,‬וכשהסתכלתי במראה‬ ‫נרגעתי קצת כי ראיתי אותו ואת נורה והרגשתי שאנחנו כבר כמו משפחה אז רק אמרתי לו‬ ‫שלדעתי הוא צריך לשלם על הנסיעה הזו‪ ,‬והוא אמר לי‪ ,‬מה אתה מקנא‪ ,‬בגלל שיש לי דיבור‬ ‫איתה אז אתה נהיה אגרסיבי‪ ,‬תקבל את זה שאתה לא הגבר הכי מושך בעולם‪ .‬נורה שאלה‬ ‫על מה אנחנו מדברים‪ ,‬וביל‪ ,‬הבנזונה הזה‪ ,‬אמר לה שאנחנו מתווכחים על הגזענות בישראל‬ ‫ואמר שהוא פשוט מזועזע מזה שיש כאלה גילויי גזענות והיא הנהנה ואמרה כן‪ ,‬זה נורא‪ ,‬והוא‬ ‫חייך אלי במראה וראיתי שהוא גזען‪ ,‬בטח‪ ,‬מי שמתייחס ככה לבחורות גם מתייחס לערבים‬ ‫כאילו הם חפץ‪ ,‬זה ברור לי‪ ,‬וביל שאל אותה אם היא שמעה על המכתב של הרבנים שהוציאו‬ ‫פסק הלכה שאסור להשכיר דירות לערבים ואז ציטט דעה שקרא בעיתון שהמקור של האיסור‬ ‫ההלכתי הוא בכלל באיסור עבודה זרה והמוסלמים והנוצרים לא עובדי עבודה זרה והרבנים‬ ‫האלה מעוותים כל דבר שנותנים להם‪ ,‬והיא שמעה אותו בעיניים מתעניינות ואמרה שלא‬ ‫משנה לה מאיפה האיסור‪ ,‬אם הוא לא מוסרי צריך לבטל אותו‪ ,‬וצחקתי ואמרתי לה שזה נשמע‬ ‫כל כך הגיוני ואם כל הרבנים המטורפים היו מקבלים את זה אז מדינת ישראל היתה נראית‬ ‫אחרת והיא חייכה אלי והרגשתי מיין סטרים של המיין סטרים‪ .‬השמש שקעה וההרים במזרח‬ ‫הפכו להיות כתם אפור שחור‪ ,‬הסתובבתי ואמרתי להם שבת שלום ונורה ענתה שבת שלום‬ ‫ושאלתי אותה מה בדרך כלל היא עושה בשבת כשהיא בהאג והיא אמרה אני מגיעה הביתה‬ ‫בפנים‪ ,‬ופתאום נבהלתי מהמעבר החד‬ ‫הרוסה מעייפות והולכת לישון‪ ,‬ומשהו בה נהיה קשה ָּ‬ ‫הזה ואמרתי לעצמי מכניסה אותי ללחץ הנורה הזו‪ ,‬וחשבתי‪ ,‬אלוהים אדירים‪ ,‬אני נמצא פה‬ ‫עם שני אנשים תוקפניים‪ ,‬באותו אוטו‪ ,‬ואני הכנסתי אותם‪ ,‬אני ממש מטורף ובשביל מה‪ ,‬מה‬ ‫שווה את הסיכון הזה‪ ,‬והשתרר שקט כי אני חושב שביל הבין שאני יכול לעשות לו נזק והגברתי‬ ‫הביפ של החדשות וביל התחיל לתרגם לנורה את מה שאומרים ברדיו‬ ‫ּ‬ ‫את הרדיו כי שמעתי את‬ ‫ובדיוק הייתה את הפניה למצדה אז החלטתי להיכנס לבית הארחה שם‪ .‬ביל הפסיק לדבר אל‬ ‫נורה ואמר לי בחדות מה אתה עושה‪ ,‬ולא אהבתי את הטון שלו אז לא עניתי‪ ,‬והרגשתי מנורה‬ ‫אנרגיות שליליות כאלה שמביאות שיפוטיות ולא חמלה והיא גם התחילה לשאול לאן אתה‬ ‫נוסע וחזרה שוב פעם בקול רם יותר לאן אתה נוסע והרגשתי שהיא מזלזלת בי ובטח חושבת‬ ‫שאני חי רק בכותרות ולא מרגיש כלום וזה עצבן אותי מאוד ואמרתי אני עייף בואו נראה אם‬ ‫יש להם מקום‪ ,‬וביל אמר ולא חשבת לשאול אותנו‪ ,‬אז הסתובבתי אליו והתחלתי לצעוק‪ ,‬מי‬ ‫אתה חושב שאתה‪ ,‬אה? הכסף שלך לא יעזור לך פה‪ ,‬ונורה אמרה שהיא רוצה לרדת‪ ,‬אז עצרתי‬ ‫בצד ואמרתי לה‪ ,‬את מוזמנת לרדת פה‪ ,‬והמדבר היה חשוך לגמרי והיא כבר שלחה את היד‬ ‫לתיק שלה וביל הציל את המצב ואמר בואו נבדוק אם יש להם מקום‪ ,‬מזמן רציתי לבדוק את‬ ‫האכסניה הזאת‪ .‬דוממתי את הרכב בחניה והרגשתי עייפות גדולה ומתח מזה שאני איתם כי‬

‫‪ 103‬מעין‬

‫כבר התרגלתי להיות לבד ונאנחתי ויצאתי‪ ,‬ובטבעיות הזמנו בקבלה חדר לשלושתנו כאילו‬ ‫חסר לביל כסף להזמין חדר בשביל עצמו והפקידה נתנה לנו פלאייר עם הסבר על האתר‬ ‫וקצת היסטוריה על המצודה של הורדוס ועל הבליסטראות של הרומאים ואני נתקעתי על‬ ‫המשפט‪ ,‬רבים מהחפצים נמצאו בתוך ערמות גחלים‪ ,‬דבר המעיד על כך שהם נשרפו בכוונה‬ ‫על ידי בעליהם‪ ,‬כדי שלא יפלו בידי האויב‪ .‬הפקידה הצביעה על הכיוון של חדר האוכל ושאלה‬ ‫אם נרצה עוד לאכול ארוחת ערב ואמרתי לביל שחסר לו אם הוא לא מזמין אותנו לארוחת‬ ‫ערב ונורה חייכה ואמרה‪ ,‬כן ביל‪ ,‬זה המעט שאתה יכול לעשות‪ .‬כשפתחנו את הדלת של החדר‬ ‫אמרתי שאני הולך לעלות את המצדה מוקדם כדי להיות שם בזריחה וביל אמר שהוא כבר‬ ‫עשה את זה איזה שלוש פעמים ונורה דווקא התלהבה ואמרה שאם תצליח לקום תצטרף אלי‪.‬‬ ‫בארוחה ישבנו ליד שולחן שלא הפסיקו לדבר בו על אחד בשם הצמח צדק ועל איזה חידוש‬ ‫הלכה שכתב על מי שאין לו כף יד ואיך יניח תפילין ועל איך שהקפיד על אשתו שמסרה את‬ ‫הכתבים שלו לסבא שלה בלי רשותו עד כדי כך שרצה לגרש אותה ונפרד ממנה לחודשיים‬ ‫עד שנתרצה וביל סימן לנו להיות בשקט עם היד על השפתיים כדי שהוא יוכל להקשיב ואמר‪,‬‬ ‫הם חבדניקים‪ ,‬ומאותו רגע לא הפסיק לדבר על משיחיות ועל הסכנות שהיא מביאה איתה‬ ‫אבל גם על כמה זה מדהים וסקסי להיות משיח ובטח כל הבחורות מתות עליך‪ ,‬ונורה רק אמרה‬ ‫בן אנוש עם תכונות אלוהיות הוא לא בן אנוש אלא משהו אחר ונתנה לביל ללטף לה את‬ ‫הרגל וביל אמר שמשיחיות היא עבודה זרה ואני ניסיתי לקבל קצת תשומת לב אז אמרתי פעם‬ ‫הם לא היו מטיילים בארץ‪ ,‬וביל אמר אתה עושה טעות‪ ,‬החבדניקים תמיד היו בעד המדינה‬ ‫הם לא כמו החרדים הליטאים במאה שערים‪ ,‬והוא הוציא לנורה איזה משהו שנתקע לה בשיער‬ ‫וצחק איתה על הגיל שלו ועל הגובה שלו והיא אהבה את זה או לפחות ככה היה נראה לי וכל‬ ‫מה שיכולתי לחשוב זה שביל הוא בדיוק הבעל שישתגע אם יחשוד באשתו שהיא בגדה בו‬ ‫ומעניין איפה היא עכשיו‪ ,‬והוא הבין ושאל אותי בכעס מה אתה מסתכל עלי ככה‪ ,‬וכששכבתי‬ ‫לישון הרוג מעייפות שמחתי שיצאתי מהבית והכרתי אותם למרות שהם קצת מתעלמים ממני‬ ‫ואפילו מנצלים אותי‪ ,‬לפחות לא עשיתי את הנסיעה לבד וגם קיבלתי ארוחת ערב חינם וחדר‬ ‫בזול ועם המחשבה הזאת נרדמתי‪ .‬השעון המעורר של הטלפון שלי צלצל בארבע וחצי‪ .‬גררתי‬ ‫את עצמי מהמיטה‪ ,‬שמתי על עצמי את הג'ינס מאתמול ואת הסווטשירט השחור וניסיתי‬ ‫להעיר את נורה אבל לא הצלחתי‪ .‬שאלתי את פקידת הקבלה הרדומה איך מגיעים לשביל‬ ‫הנחש והיא הסבירה לי בקול עייף ומתלונן איפה החנייה המזרחית ואמרה לי שקבוצה בדיוק‬ ‫יצאה לפני כמה דקות ואני אמרתי אחלה והתחלתי ללכת בכיוון‪ .‬כמה דקות חלפו עד שהעיניים‬ ‫שלי התרגלו לחשכה וזיהו את השביל הלבן המתפתל וראיתי דמויות שעולות בו לפנַ י ודמיינתי‬ ‫שנורה שואלת אותי מה אני עושה בחיים ואמרתי לה שאני מובטל‪ ,‬שלא מזמן פוטרתי‪ .‬והיא‬ ‫התעקשה אבל מה עשית לפני שפוטרת‪ ,‬ואני המשכתי ללכת עוד כמה צעדים מרגיש את‬ ‫השרירים בירכיים ואמרתי עורך דין‪ ,‬והיא צחקה ושאלה מה‪ ,‬אתה‪ ,‬עורך דין‪ ,‬לא יכול להיות‪,‬‬ ‫ועצרה אותי וליטפה לי את הראש ואמרה‪ ,‬אתה חמוד‪ ,‬אתה יודע? ואני אמרתי‪ ,‬לא‪ ,‬אני גבר‬ ‫אחרי גבר גבר עם ריש כזאת של אמריקאים‪ ,‬ושאלה למה פיטרו אותך ואני‬ ‫גבר‪ ,‬והיא חזרה ַ‬ ‫לא עניתי אלא רק תפסתי לה חזק בשיער ומשכתי והיא צעקה עוד לפני שכאב לה ושאלה‬ ‫בעלבון למה עשית את זה ואני רק המשכתי ללכת וכשראיתי את הסימון השחור לבן נזכרתי‬ ‫איך היינו משחקים מי מגיע ראשון לסימון ואיך שפעם לקחתי את הפנייה הלא נכונה לחפש‬ ‫סימון אדום לבן ושכנעתי את עצמי שגם ירוק לבן זה אותו דבר ורק אחרי שעות ההורים שלי‬ ‫מצאו אותי ועד היום אני לא בדיוק יודע איך‪ .‬השחר התחיל לעלות וכבר שמעתי את הקולות‬ ‫העלובים של הקבוצה שעלתה לפנַ י‪ ,‬את הצחקוקים של שקר האחווה שביניהם רק בגלל‬ ‫שטיפסו בבוקר מוקדם על איזה הר ואמרתי לעצמי כמה חשוב לדעת להיות לבד ולא איזה‬ ‫בורג קטן בתוך קבוצה של אפסים וביאס אותי שהייתי צריך את נורה וביל בשביל הנסיעה‬ ‫הזו כי כבר ישנתי לבד שמונה שעות רצוף ועשיתי כושר והפסקתי לעשן‪ ,‬ועכשיו היה ממש‬

‫‪ 104‬מעין‬

‫אור וראיתי את מצדה וזה היה כמו לראות אותה עירומה‪ ,‬כאילו הפשיטו אותה לפני המקלחת‬ ‫של הבוקר‪ ,‬הכול חשוף וחצצי ולא מחמיא וגיחכתי‪ ,‬איפה יוסף בן מתתיהו עכשיו‪ ,‬שיתאר‬ ‫אותה בבוקר הזה‪ ,‬כמו שהיא נראית באמת‪ ,‬וגם הקבוצה נעלמה לי פתאום‪ ,‬והעלייה נהייתה‬ ‫לי קשה והתחלתי להתנשף ולהזיע וחשבתי שום דבר לא שווה למות בשבילו וראיתי בבירור‬ ‫שביל ונורה היו כבר משתכנעים בנאום הראשון של אלעזר בן–יאיר והיו נופלים על החרבות‬ ‫שלהם ראשונים וחייכתי כי כולם הסתכלו עליהם ואמרו לעצמם איזה משוגעים אבל גם קינאו‬ ‫קצת ורק אחרי שנהיה שקט והמטורף הזה התחיל לדבר על איך שביל ונורה מתו על קידוש‬ ‫השם אנשים התחילו לנוע באי שקט ולהזיז את החניתות שלהם וללטף את הראשים של‬ ‫הילדים כי הבינו שהם חיים תחת מטורף רצחני שחושב שהנשמה חשובה יותר מהגוף‪ ,‬וכשהגעתי‬ ‫לפסגה והסתכלתי על הנוף‪ ,‬על המדבר‪ ,‬ועל ים המלח ועל הארמון והסוללה‪ ,‬משהו התבהר‬ ‫בתוכי‪ ,‬בטח‪ ,‬כמה טוב יהיה ליפול בשבי‪ ,‬אפילו במחיר של אונס‪ ,‬של תלישת צפורניים‪ ,‬אבל‬ ‫הוא לא ייתן את התענוג הזה‪ ,‬הוא ירצח כל אחד ואחד לפני שזה יקרה‪ ,‬נתקענו עם פסיכי‬ ‫שלא היה נותן לנו לצאת מזה בכל מקרה‪ ,‬ואולי ביל ונורה עשו בשכל שהרגו את עצמם בנַ גלה‬ ‫הראשונה‪ ,‬משוכנעים במשהו‪ ,‬אבל פתאום העניין הזה לא הסתדר לי כי ביל הוא בדיוק מי‬ ‫שהיה נשאר עד הסוף וגם נורה לא היתה מתאבדת סתם ככה אבל אני כן רואה איך שהיא‬ ‫היתה מקבלת את הדין כשמישהו מפלח לה את הבטן עם חרב‪ .‬השמש עלתה בגוונים כתומים‪,‬‬ ‫מסמנת צורות על החולצה שלי‪ ,‬וחשבתי‪ ,‬בטח היא חודרת עכשיו לחדר באכסניה‪ ,‬מטילה צל‬ ‫על הכוננית הפשוטה‪ ,‬מאירה את הנעליים החומות של נורה ואת הראש השמוט שלה‪ ,‬מלטפת‬ ‫את הנעליים השפיציות של ביל ואת הגוף הגדול שלו ורק העיניים שלו‪ ,‬כמעט יוצאות מחוריהן‪,‬‬ ‫בוהות דרך החשכה בהבנה מוחלטת‪.‬‬

‫אלדן‪ ,‬יליד ‪ ,1973‬מתגורר בירושלים‪ ,‬ספרו "מפת הגוף" ראה אור בקיץ האחרון‪.‬‬

‫‪ 105‬מעין‬

‫שני שירים ‪ /‬דנה ידלין‬ ‫בתוך הצהוב‬ ‫בתוך הצהוב‬ ‫בתוך החמוץ מתוק של מה‬ ‫שאיננו מאכל‬ ‫מר שם‬ ‫ומלוח‪.‬‬ ‫בתוך הצהוב שאיננו צהוב‬ ‫או כל צבע אחר‬ ‫שהצטבר לכדי זוהר‬ ‫או אבקה‬ ‫או שיר‪.‬‬ ‫הייתי גרעין אינסופי של מנגו‬ ‫רקום סיבים‬ ‫בשדות הערווה של הגוף‬ ‫וכל הצהוב צוהל‬ ‫וכל המתוק דוהר דוהר‬ ‫להיכן שהשיר‬ ‫מופר‬ ‫והייתי פרסה לרגליו‬ ‫וכתם בד לגופו‬ ‫או כווייה‬ ‫או נמש‬ ‫ופיסלתי השיר בחמאה‬ ‫במרכזה של עיר פיסלתי‬ ‫בכל הברזל שהיה לי לחמאה‬ ‫ובכל הזכוכית‬ ‫והייתי מעקה ועמוד וחלון ראווה‬ ‫לעוברים ושבים אל קניותיהם‬ ‫כל כך עסוקים‬ ‫והייתי הנוזל והנוטף‬ ‫מתוך השקית‬ ‫ומתוך היד האוחזת‬ ‫את שארית היום של העונה הזאת‬ ‫שאינה אלא צהוב‪.‬‬

‫קיי‬ ‫בג'ינס שלך שאני מכירה‬ ‫ובסוודר‪,‬‬ ‫בכלל לא חורף עכשיו‬ ‫בתחנת האוטובוס‬ ‫היינו מקריים כל כך‬ ‫צפופי תיקים וזרועות‬ ‫של נשים ממהרות לבישוליהן‬ ‫וכל ריחות השוק‬ ‫והסמטה‪ ,‬והכניסה לבניין‬ ‫והשמלה שלבשתי בבוקרו של יום‬ ‫והסוודר‬ ‫ואי הסוודר‬ ‫ועלה דק שנחבא בין שערותיך‪,‬‬ ‫איך רציתי להושיט אצבעותיי‪.‬‬

‫דנה ידלין‪ ,‬שחקנית‪ ,‬ילידת ‪ ,1986‬גרה בתל–אביב‪.‬‬

‫‪ 106‬מעין‬

‫‪ 107‬מעין‬

‫שירים ‪ /‬יונתן לוי‬

‫אל המיון‬ ‫ההוא עלה‬ ‫שלי שיית גרופית‪ ,‬מתוך המחזה בכתובים "רפ ו ל והים"‬

‫בהפליגי‬ ‫בהפליגי במעופי הפנטסטי‬ ‫במחוזות השפע והחן‬ ‫דרישות השלום שמסרתן‬ ‫משתעשעים לי בתיקים‬ ‫קשת הטס‪ ,‬כשטסתי‬ ‫גלשה בעקבות מעופכן‬ ‫יונים ועורבות שקשרתן —‬ ‫הן הכינו לכן ממתקים‪.‬‬ ‫הדבישו עפעפיים‬ ‫בגשם המתוק‬ ‫פיתחו הלילה סביונים‬ ‫השמים דבורה‪.‬‬ ‫זמזומזוהר עף במים‬ ‫שמש בחמתו‪,‬‬ ‫תרועת האור האביונית‬ ‫נושמת ודבּורה‪.‬‬ ‫הקרה ש שגיתי?‬ ‫הקרה ששגיתי?‬ ‫בקרת העתים‬ ‫בי תוקפת כפתור אזהרה‬ ‫התקרית — קטע קריטי‬ ‫פתרונה — יתרונם של זרים‬ ‫נשמה פ ורחת באמבו לנס‬ ‫על גג–אמבולנס‬ ‫מסתחרר צווחלכל‬ ‫רוטוקרוץ שושני‬ ‫לוטוסמעלה אדום‬ ‫נהי ומטה‬ ‫הוא קשת–קולו‬ ‫כתן יולל גלי בכיו‬ ‫כולו מול הירח‬ ‫מלבין ומאדים‬ ‫מלבין ומאדים‬ ‫ההוא עלה‬

‫‪ 108‬מעין‬

‫ערב בגרופית‬ ‫השחפים סחפו החולות עד גרופית‬ ‫ותכופה נשמעה צווחתם בסופה‬ ‫תרשימי הרוחות בסיד וגרפיט‬ ‫תיעדו נתיבי מעופן‪.‬‬ ‫ובתווך העף צדודית מרכבה‬ ‫על גבעה מזיחה הצריח מזרחה‬ ‫פעימות תותחה משלחות אהבה‬ ‫באימון–חזוני המבליח בי ככה‪.‬‬ ‫התנועה שבשקט שבלב השאון‬ ‫בנצח — תנועה מרחבית‪.‬‬ ‫בים הדממה אני דאון‬ ‫סופת החולות בגרופית‪.‬‬ ‫לילה בגרופית‬ ‫כודררה ההוויה‬ ‫יופנו תמיהות אל התלתל‬ ‫נוחת פרפר‬ ‫על טל‪.‬‬ ‫זמן סודות הזמן‪,‬‬ ‫ישר‪ ,‬ללא "אודות"‪.‬‬ ‫אמן‬ ‫עם נקודות‪.‬‬ ‫נקבוביות שמים‬ ‫מתפקעות‪ .‬לחות‬ ‫המחשבות על מים‪.‬‬ ‫זכות‪.‬‬ ‫שחר בגרופית‬ ‫אבק הלחיים‬ ‫חיי המאבק‪.‬‬ ‫כמה מטושטשת השמיעה‪.‬‬ ‫כמה אבק‪.‬‬ ‫טל ועוד אבק = דמעות‪.‬‬ ‫עומד אוויר ומחכה‬ ‫אני עוד‬ ‫כמו מעקה‪.‬‬ ‫זוהר הבוקר על גרופית‬ ‫בקור אני מזיע‬ ‫בלבי צופית‬ ‫בשיא‬

‫‪ 109‬מעין‬

‫מחזור ד ו – שנתי‬

‫שירים ‪ /‬אורן אמיר‬

‫א ביב‬ ‫קוסם איתי‪ .‬פארק‬ ‫פורח‪ .‬סקויה‬ ‫נעמדת בי‪.‬‬

‫כ שהע צים שקטים‬

‫קיץ‬ ‫עיקר שכחנו —‬ ‫נוטפת על השולחן‬ ‫רק הבקלאווה‬

‫ישבת עם חברה שרק הסתכלה‬ ‫הליפסטיק האדום שלך התאמץ מדי‬ ‫כמו צרחה בתוך דממה‬ ‫איך אהבנו את שישי בצהריים כשהעצים שקטים‬

‫ס תיו‬ ‫עב"ם תקין כאן‬ ‫נגמר ביקור ומותיר‬ ‫קור של ממתקים‬

‫מהשיחה נשארו שתיקות‬ ‫עצים זזו כשמסוק עבר ממש קרוב‬ ‫מזכיר לנו איפה אנחנו חיים‬ ‫עוד ניסינו‪ ,‬אבל למילים לא היה שום סיכוי‬ ‫גם לא לזאת שבחום אימים מזיעה בכובע צמר‬ ‫חיה על קרטון ואוכלת רק כשאחרים משאירים בצד‬ ‫החברה שתקה וכמעט אמרה שזה ממש לא בסדר‬ ‫וכולם שותקים‬

‫חורף‬ ‫הפרד‪ ,‬הסתר‪,‬‬ ‫הפרד‪ ,‬הסתר‪ .‬כמו‬ ‫טיפות הגשם לעיוור‬ ‫א ביב‬ ‫מים חמימים‬ ‫מתפקעים מן המקלחת‬ ‫צדפה נפתחת‬ ‫קיץ‬ ‫מי שמע על כך?‬ ‫נגנבו האופניים‪.‬‬ ‫כואב החיץ‪.‬‬

‫אמרנו שלום ובסיבוב ניגבתי את האדום‬ ‫כל העיר נשפכה לכיכר אמרו מיליון‬ ‫הבחור לפנַ י הזיע בגב‬ ‫זה עשה לי טוב‪ ,‬אני לא לבד‬ ‫שלוש שעות צעקתי ארבע מילים‬ ‫מפריע לילדה‪ ,‬פיצה בפה וגלידה ביד‬ ‫שמלה של שבת מלאה כתמים‬ ‫איך אהבנו את שישי בצהריים כשהעצים שקטים‬ ‫העצים זזו כשמסוק עבר ממש קרוב‬ ‫מזכיר לנו איפה אנחנו חיים‬

‫ס תיו‬ ‫"תבונתו כלב —‬ ‫נאמן‪ ,‬לא נובח"‬ ‫בירכה השקיעה‪.‬‬ ‫חורף‬ ‫אלו פחמים‪:‬‬ ‫פתקי אהבה מוחרמים‬ ‫בתאים של מורות‬ ‫יונתן לוי‪ ,‬יליד ‪ ,1974‬מחזאי ומשורר‪ .‬מורה לתולדות האמנות ולתנ"ך ביוזמה האנתרופוסופית התיכונית באורט טבעון‪.‬‬ ‫יוזם הצגת פרוטוקול תמלוגי הגז של ועדת הכלכלה של הכנסת שיצא לאור לפני שנה כמחזה "אנרגיות טובות"‬ ‫בהוצאת מעין וגרילה תרבות ונמכר בשלוש מהדורות‪ .‬השירים על גרופית לקוחים מ"רפול והים"‪ ,‬מחזה בהכנה‪.‬‬

‫‪ 110‬מעין‬

‫‪ 111‬מעין‬

‫הו לי לנד‬

‫גבר כבן ארבעים ‪ /‬ראג'י בטחיש‬ ‫עברית‪ :‬תאמר מסאלחה‬

‫ילד ערבי אוכל מצה עם שוקולד‬ ‫העיניים שלו מרירות‬ ‫חייל מנגב חומוס‬ ‫נשק בהצלב עיניים עייפות‬ ‫תייר בגרביים וסנדלים מחפש להולילנד זווית‬ ‫מצלם כל מה שזז וכל מה שעומד‬ ‫מחכה בתור ומבקש מהדוחפים סליחות‬ ‫המוכר בקיוסק מדבר בידיים‬ ‫סיגריה בפה מתחת לשלט שאסור‬ ‫מגיש פפסי פושר ועושה קופה‬ ‫התייר אומר לו תודה פעמיים‬ ‫פעם באנגלית ופעם בעברית רזה‬

‫‪.1‬‬ ‫איש הארבעים‬ ‫סוחב מזוודת נוסעים קטנה‪,‬‬ ‫מלאה בגזירי עיתונים הנושאים את שמו‬ ‫זיכרון עפעפיו ומה שסביבם‪,‬‬ ‫סדקים עדינים עדינים‪.‬‬ ‫איש אינו קורא את הגזירים‬ ‫וסדקיו אינם נראים במסך‬ ‫הפלזמה המסתובב‪.‬‬ ‫משקפיים עם מסגרת מסוגננת כהה‬ ‫מסתירים את האימה‪.‬‬

‫‪.2‬‬ ‫איש הארבעים‬ ‫נס בלילה אל ביתו‬ ‫במרחק הזה בין‬ ‫קצות אצבעותיו הלבנות המעודנות‬ ‫לאפלוליות ההגה השחור‬ ‫מטפסת שבריריות רצחנית‪.‬‬ ‫"כולם חושבים שלוב השתחררה לאחר ה'זנגה זנגה'"‬ ‫יושב בודד מול המסך בוהה בשפתו העקומה‬ ‫הממתינה לאיש שיזריק בה יין שרף‬ ‫עוקב אחר המהפכנים בדרך אינסופית לטריפולי‬ ‫"מתי אסמן ב–וי מדינה נוספת אני"‬ ‫"האם אתה כה מפחד מההמתנה?"‬ ‫עונה לו הסמארט–פון שלו‬

‫אורן אמיר‪ ,‬יליד ‪ ,1972‬מתגורר במושב בן עמי‪.‬‬

‫‪ 112‬מעין‬

‫‪.3‬‬ ‫איש הארבעים‬ ‫מתהלך וסביבו ילדים בלונדינים‬ ‫שערו נוטה לגוון לובן הזכוכית‬ ‫שקיפות שכוחה לפרוץ טירה מבוצרת‬ ‫אולם ישבנו שקוע עדיין בחיטוב‬ ‫ובהתכדרות מחודשים‪.‬‬ ‫מהרהר בענן הקרח המפריד את פי הטבעת מהאשכים‬ ‫"מה אם היינו מתפוצצים כולנו כעת‬ ‫או שהיינו נדרסים בידי משאית?‬ ‫מי מהילדים יהפוך לאוסף איברים מפוזרים‬

‫‪ 113‬מעין‬

‫ואיפה ימצאו את ראשי‬ ‫מי מהילדים ישרוד כדי שיספר את סיפורנו המפוברק‬ ‫בטוקשואו אחרי החדשות?"‬ ‫מלטפת הזיעה הניגרת את פיטמתו הורודה שנשתכחה וממשיכה‬ ‫מסביר לילדים על העטלפים אשר מתנחלים כל לילה במרפסת שקושטה ללא הצלחה‬ ‫משאית החיים שועטת במרוצה‬ ‫כמעט חוטפת את צמת הילדה הצהבהבת‬ ‫נהג המשאית משליך את הסיגריה שלו אל כתם דלק טרי‬ ‫"ממה אתה מפוחד‪ ,‬גבר"‬

‫‪.4‬‬ ‫איש הארבעים‬ ‫יושב במסעדה החוגגת את רעשי הרקע שלה‬ ‫בוחן את חוטמו הארוך והסולד בעיני הבחורה מולו‬ ‫איננו מבין דבר ממה שהיא אומרת‪ ,‬אולי לא ממש מרוכז‬ ‫זה לא חשוב‬ ‫אכילת הבשר היא תכונה גברית‬ ‫ולצידו יין‬ ‫במיוחד נתח עבה‬ ‫משוטט בן הארבעים במבטו‪ ,‬מתבונן בבשרים‬ ‫ובאוכליהם‪ ,‬לוגם באיטיות את היין‪ ,‬שפתו כמעט נשברת על קצה הכוס‬ ‫לוקח אגוז קשיו קלוי ונותן בו ביס‬ ‫מראה חוטמו אומר דבר מה‬ ‫מניד את ראשו במבוכה‬ ‫המלצר מחיש את מנת הבשר‬ ‫האיש פוצע את נתח הבשר העבה השרוע על הצלחת‬ ‫הדם ניגר החוצה‬ ‫"סליחה — אבל ביקשתי קציצה עשויה וול–דאן‬ ‫מה זה הגועל נפש הזה?"‬ ‫"אלה הן הוראות השף‬ ‫האם אדוני פוחד ממראה הדם"‬

‫‪.5‬‬ ‫איש הארבעים‬ ‫מזדחל על המשי הצר בדרך מכאן‬ ‫במקום שמפוזר לכל עבר הנייר המחוק בהיגיון פלאי‪,‬‬ ‫לבין קבר הספה הגוססת מרוב מירוק‪.‬‬ ‫משתרע על גבו‬ ‫המשי איננו משי של ממש‪,‬‬ ‫והוא איננו נקי מספיק‬ ‫הלשון חודרת אל סביבות לחייו‪ ,‬מלקקת את שאריות קצף הגילוח ומי שטיפת הפנים‬ ‫מוצצת את שפתיו‪ ,‬את הקצה העליון של הצוואר‬

‫‪ 114‬מעין‬

‫הן כמעט גודעות מה שבתוכו ממיצי שברון הלב הדמום‪.‬‬ ‫מתגנבות להן קצות האצבעות‪ ,‬מעבירות את עצמן בתוך השיער‬ ‫נשפך השיר אל הריק התחוב מתחת לגרון‪.‬‬ ‫הלשון לוקקת את אותה חתיכת בשר טרייה התלויה כשושן בקצה האוזן‬ ‫ואז גורר בן הארבעים‬ ‫מזוודה שחורה עמוסה בעלי כותרת של ורדים מרוטים‬ ‫מניח על עיניו משקפי שמש בעלי מותג נדיב‬ ‫המסתירות את האימה‪.‬‬

‫ראג'י בטחיש‪ ,‬סופר ואקטיביסט יליד נצרת‪ ,1970 ,‬פרסם שבעה ספרים בערבית‪ ,‬המפורסם בהם "חדר בת"א"‪ .‬עורך‬ ‫מדור קווירי באתר "קדיתא" ומבקר טלוויזיה בעיתון "אלקודס–אלערבי" היוצא בלונדון‪ .‬מרצה בנושא סכסוך ומיניות‪.‬‬

‫עשרה דיברות למשורר ‪ /‬רותם מלנקי‬ ‫אחד‬ ‫אל תשלח ידך אל הנער‬ ‫כי מנגד תעלה גם נערה‬ ‫ועל מגש של כרום וניקל‬ ‫הב ֲע ָרה‬ ‫סודרו שורות ָּ‬ ‫שתיים‬ ‫אם בארגזים ישנה ארנבת‬ ‫הטה אוזניים לכותל‬ ‫כי כל מה שתוכל לתת‬ ‫הוא מעורב כליות וקותל‬ ‫שלושה‬ ‫טול קורה מבין רגליך‬ ‫והשלך אותה לאש‬ ‫וטלף כל תן וצבוע‬ ‫במנוחה רמץ תמשמש‬ ‫חמש‬ ‫איכה‪ ,‬הו הו מפורסם‬ ‫שכל זב חוטם רושם‬ ‫מה לך תנ"ך עכשיו‪ ,‬סכין בגב‪ ,‬סביוני משהב‪ ,‬נעליים צב‪ ,‬שמפו של דאב‪ ,‬אפיים זב‪ ,‬על האף‬ ‫אטב‪ ,‬וואד אל באב‪ ,‬על מזרון רחב‪ ,‬תכול אין עב‪ ,‬הב לי הב‪ ,‬כשם כלבלב‪ ,‬ללא לבלב‪ ,‬הולדת‬ ‫סב ובשחי קב‪,‬‬ ‫כוהן שבקושי נושם‬ ‫שישה‬ ‫עצה עצה שבמעיל‬ ‫ירדת לפי פחת‬ ‫זהו קודקס לא מועיל כלל‬ ‫זונה נלבבת תחת‬ ‫שבע‬ ‫כוסאמאמאמק בסדר? בטח בסדר‪ .‬הראשון בסדר‪ .‬ניסן זוטא החדש‪ :‬ניסאן מיקרה‪.‬‬ ‫שמונהנה‬ ‫אשמח להצטרף לתזמורת‬ ‫נראה שם כה צפוף‬ ‫ואת קולות המחאה מהיציע‬ ‫לא נראה‪ ,‬עשן אפוף‬ ‫תשע‬ ‫כל כלבה בא היום‬ ‫כלבה כבר לא ינשום‬ ‫ּ‬ ‫בו‬ ‫יומה‪:‬‬ ‫ּ‬ ‫וזהו אם כן גם‬ ‫מול ירח מהומה‬ ‫רותם מלנקי הוא במאי ואיש גרילה תרבות‪ .‬השיר נכתב בעקבות מאמרו של אורי הולנדר במעריב שבו תקף את‬

‫מסיבת הסיום של המשוררים ‪ /‬אבנר הנמן‬ ‫חיכינו בגשם שעות למונית‪ .‬מכונית כמעט השפריצה עלינו‪ .‬זה עלה חמישים שקל‪ .‬הנהג‬ ‫עצר לנו ליד המועדון‪ .‬השומר בדק לנו בתיקים‪ .‬חתמו לנו על היד ציור של פיל‪ .‬אני וענת‬ ‫הזמנו פינקולדה‪ .‬לאט לאט נכנסו עוד אנשים‪ .‬זיהיתי משורר זקן ומוכר מאוד‪ .‬רעשים של‬ ‫סקס בקעו מהשירותים‪ .‬למוזיקה של נירוונה‪ ,‬רקד זוג אפריקאי‪ .‬אחרי בערך שעה עלה על‬ ‫הבמה מארגן הערב‪ ,‬אלי רימר‪ .‬הוא נשא נאום ארוך‪ ,‬אבל די מעניין‪ .‬דיבר על הדת ועל‬ ‫העולם הבא‪" .‬זה יהיה ראוי שדב יקריא את השיר האחרון" אמר אלי והמשורר הזקן עלה‬ ‫על הבמה וקרא שיר פרידה‪ .‬כולם הסתכלו עליו בחרדת קודש‪ .‬אלי עבר בין המשתתפים‬ ‫וחילק להם אקדחים‪ .‬השתרר שקט של כמה דקות‪ ,‬אנשים התחבקו אחד עם השני‪ .‬ענת‬ ‫בכתה שהיא רוצה להמשיך לכתוב ושאי אפשר להשאיר את העולם בלי משוררים‪ .‬איש בעל‬ ‫פני עכברוש שעשה רושם כאילו קוראים לו רוברט‪ ,‬אמר שיזדיין העולם‪ .‬אני וענת הלכנו‬ ‫ביחד לשירותים וידענו אחד את השנייה‪ .‬נשמעו קולות של יריות‪ .‬כשיצאנו מהשירותים‬ ‫כולם שכבו על הרצפה מדממים למוות‪ .‬אני וענת עברנו מאחד לאחד ואספנו את ארנקיהם‪.‬‬

‫אבנר הנמן‪ ,‬יליד ‪ ,1976‬פרסם ספר שירה וקובץ סיפורים קצרים‪.‬‬

‫חברי מאבק המשוררים גם בשל כך שהם מסרבים להיכנע לחוקי המגדר התקניים‪.‬‬ ‫‪ 116‬מעין‬

‫‪ 117‬מעין‬

‫מאמר לעורך ‪ /‬אחמד מטר‬ ‫עברית‪ :‬תאמר מסאלחה‬

‫פעם הרהרתי בפרסום מאמר‬ ‫על זוועות הכיבוש‬ ‫על מאבק אבן המהפכה‬ ‫על רובה אדון ההתנגדות‬ ‫ועל הילד שנחרך במלחמה‬ ‫כדי שחצאי–גברים ישחו בעושרם‬

‫הבטתי בדפיי המחוקים לעייפה‬ ‫ועניתי לעורך המשועמם עד אימה‪:‬‬ ‫אינני השטן‪ ,‬אדוני‪,‬‬ ‫ולנצח את הגיונך אין בידי‪,‬‬ ‫רק השטן לבדו יכול להשיג ניצחון‬ ‫לו היה הוא כותב בזה העיתון‬ ‫הביט באישוניי העורך הבכיר‪ ,‬וענה‪:‬‬ ‫הוא עבד כאן בתפקידך‬ ‫לא הצליח להתאקלם בשיטה‬ ‫וחיש קל קם והתפטר מהעבודה‬ ‫וזה יהא כנראה גם סופך‬

‫ִעלעל העורך בדפים ואמר‪:‬‬ ‫הוי בני‪ ,‬התרחק מכל מילה שתעורר סערה‬ ‫לדוגמה‪:‬‬ ‫המר את המלה "זוועות"‬ ‫למה לא לכתוב "מהמורות"‬ ‫או "עונות"‬ ‫או "לילות"‬ ‫אחרת תביא מבוכה קשה לאוחזי הכיסאות‬ ‫מחק את המילה "מהפכה"‬ ‫זו קריאה להדחת המלוכה‬ ‫הסר את המילה "רובה"‬ ‫אנחנו בתהליך שלום‬ ‫ובשלום אסורה הלוחמה‬ ‫מחק את המילה "אדון"‬ ‫הלא אלה דברי כפירה‬ ‫מלבד אלוהים אין כל אדון‬ ‫מחק את המילה "ילד"‬ ‫אין זה ראוי לטשטש את הגבול בין‬ ‫רצינותו של העשיר למשחק ילדים‬ ‫ובכלל מצב המולדת שפיר‬ ‫ואיננה צריכה עוד מבקרים‬ ‫לשם מה כתבת "חצאי הגברים"?‬ ‫לא כל מה שיודע איש‪ ,‬יאה לשירה‬ ‫אחמד מטר נולד ב–‪ 1954‬בכפר במחוז בצרה‪ ,‬עירק‪ .‬כבר בגיל ‪ 14‬החל לכתוב שירה פוליטית‪ .‬את שירתו קרא‬ ‫באירועים ובכנסים של מפלגות השמאל העיראקי שפעלו נגד השלטונות‪ .‬הוא הוגלה אל מחוץ לעיראק ולפני גיל‬ ‫‪ 18‬בחר לברוח לכוויית‪ ,‬שם עבד בתור עורך מדור תרבות בעיתון "אל קבאס" ושיתף פעולה עם הקריקטוריסט‬ ‫הפלסטיני המפורסם נאג'י אל עלי‪ .‬שיר פרי עטו של מטר פתח את "מעין" ‪.7‬‬

‫‪ 118‬מעין‬

‫‪ 119‬מעין‬

‫שירים ‪ /‬יודית שחר‬ ‫מכתב לעורך ספרותי ‪2‬‬ ‫עורך ספרותי יקר‪,‬‬ ‫אין לך מושג‪,‬‬ ‫אין לך מושג המילים שלך מה עשו לי‪,‬‬ ‫שישה חודשים‪ ,‬שישה חודשים תמימים‬ ‫ולא מילה אחת‬ ‫לא אות אחת העליתי על הנייר‬ ‫לא ראיתי שפתיך דובבו באפרכסת‬ ‫בהחלט ראיתי — אדומות דשנות מופשלות‪:‬‬ ‫''זבל פמיניסטי‪ ,‬סיסמאות קלושות‬ ‫מה עוד תרצי שאפרוט''‬ ‫עורך יקר קר‪ ,‬כמה עלית לי‬ ‫על מה עלית לי‬ ‫עד מה עלית לי‬ ‫שישה חודשים לא פסיק‪ ,‬לא דבר‬ ‫ועכשיו הגמגום העכור‬ ‫המהוסס מגושם עקר‪.‬‬ ‫מקווה שאתה סולח לי‬ ‫סליחה — אל תסלח לי‬ ‫סליחה שהזבל הזה הצטופף לו‬ ‫מעצמו הצטופף מעצמי‬ ‫חפוז מר וישר‬

‫ריח עוני‬ ‫האם העוני הוא גֵ ן‪ ,‬אימא‬ ‫העצמות המתקמרות הנכמרות אל תוך עצמן‬ ‫והטון הילדותי המתחטא המתנגן‬ ‫מה יש לנגן‬ ‫גן מחורבן‪.‬‬ ‫והבושה הארורה‪ ,‬מאיפה היא צמחה‬ ‫ההתנצלות האינסופית‬ ‫והפחד שמא יידבק‬ ‫שחלילה וחס לא יידבק‬ ‫כמו לכלוך שנדבק‪ ,‬זוהמה‪ ,‬ריח עוני‪.‬‬ ‫מה כבר נדבק בי‪ ,‬ממני נדבק?‬ ‫מה כבר יכול להידבק‬ ‫מה כבר עוללתי‪ ,‬מה יכולתי לעולל‬ ‫מלכלוך של אחרים‪ ,‬לא ממני‪.‬‬ ‫העוני הוא גן‪ ,‬אימא‪ ,‬שתי עינַ י שהורשת‪,‬‬ ‫חלושות‪ ,‬מוחלשות‪ ,‬לא שוות שתי פרוטות‪,‬‬ ‫עיוורות חותרות מחפשות מחזרות‬ ‫תופסות מהצד‪ ,‬קללת הלבד‬ ‫מהחוץ לא פוסקות‪ ,‬מבפנים לא תופסות‬ ‫לא פוסקות מקרבי ממני‪.‬‬

‫יודית שחר‪ ,‬מנחת קבוצות ומורה לנוער בסיכון‪ ,‬משוררת חברתית‪ .‬ספרה ''זו אני מדברת'' יצא לאור ב–‪.2009‬‬

‫‪ 120‬מעין‬

‫‪ 121‬מעין‬

‫נביחה ‪ /‬נוי כרמל‬

‫האם תתגעגעי אלי ‪ /‬סיד בארט‬ ‫עברית‪ :‬עמיחי שלו‬

‫הרחובות הערב מתגלגלים עלינו‬ ‫לא נותרה לנו ברירה‪ ,‬אלא לצאת —‬ ‫כל הבניינים נקנו כבר על ידי קומץ‬ ‫אדונים‪,‬‬ ‫באחוזותיהם הבינלאומיות אנחנו משועבדים ל‬ ‫חצי משרה חצי זמנית‬ ‫חצי מלונה חצי בירה מקומית‬ ‫חצי מהחיים עוברים ואתה רק מביט‪.‬‬ ‫אבל הרחובות משוחררים עדיין‪ ,‬ובהם‬ ‫אנו נושכים את קולרינו‬ ‫אנו מושכים בכבלינו‬ ‫אנו חוגגים‬ ‫את היותנו כלבים‪,‬‬ ‫כלבי השמירה של הדמוקרטיה‪,‬‬ ‫כלבי השמירה של שלטוננו‪.‬‬ ‫הרחובות הלילה מתהפכים עלינו‪,‬‬ ‫כל המניות צנחו כבר‪,‬‬ ‫כל המחירים נסקו כבר‪,‬‬ ‫כל שנותר‬ ‫להבריק מבט ולהעיר‬ ‫חלום שקם והיה‪,‬‬ ‫ויהיה‬ ‫אם נרצה‪,‬‬ ‫אם‬ ‫נקום‬ ‫נתנער‬ ‫ונעשה‪.‬‬

‫הו‪ ,‬היכן את עתה‬ ‫חתולת ערבה המחייכת על העלים‬ ‫כשהייתי לבד הבטחת לי אבן מלבך‬ ‫ראשי נשק לקרקע‬ ‫הייתי בחצי הדרך למטה‪,‬‬ ‫רומס את החול‬ ‫בבקשה‪ ,‬בבקשה הושיטי יד‬ ‫אני רק אדם ששרווליו מקישים‬ ‫על ידיו התלויות גבוה‬ ‫האם תתגעגעי אלי?‬ ‫האם תתגעגעי אלי בכלל?‬ ‫ציפורי הפרג מתנדנדות‬ ‫על ענפים בצבע קפה‬ ‫מנפנפות את השרביט שלה‬ ‫עם לשונות נוצה‬ ‫ראשי נשק לקרקע‬ ‫הייתי בחצי הדרך למטה‪,‬‬ ‫רומס את החול‬ ‫בבקשה‪ ,‬בבקשה הושיטי יד‬ ‫אני רק אדם שקעקע את מוחו‬ ‫בשרשרת של אסקימוסים‬ ‫לא תתגעגעי אלי?‬ ‫לא תתגעגעי אלי בכלל?‬

‫סיד בארט )‪ (2006-1946‬ממייסדי להקת פינק פלויד‪ ,‬הוציא לאחר עזיבת הלהקה שני אלבומי סולו‪ .‬אחת הדמויות‬ ‫המשפיעות על המוזיקה הפופולרית של המאה ה–‪ ,20‬ועל התפיסות הפסיכדליות של הסיקסטיז ואילך‪ .‬האנקדוטות‬ ‫על חיבתו לאל‪.‬אס‪.‬די הפכו למיתוס‪ ,‬החל מההופעה שבה ניגן רק אקורד אחד‪ ,‬ועד לכך שנתן לשני חתוליו באופן‬ ‫קבוע למצוץ קרטוני אל‪.‬אס‪.‬די‪ .‬בארט כתב על עולם שבו התום עומד להישבר בכל רגע‪ ,‬והוא נאחז בו ככל יכולתו‪.‬‬ ‫עולם של תותי בר‪ ,‬נסיכות‪ ,‬שרביטים ורגשות ממוקדים ועזים )שלצד פשטות מובאים לעתים בצורה בלתי קוהרנטית‪,‬‬ ‫במיוחד בכל הנוגע לעניינים תחביריים וכינויי גוף(‪ ,‬שתמיד נמצאים בסכנה‪ .‬הסכנה היתה המציאות בחוץ‪ ,‬אותה‬ ‫נוי כרמל נולד ב–‪ ,1988‬חבר תנועת דרור ישראל‪ ,‬חבר בקואופרטיב העיתונאים "מגפון" ופעיל חברתי‪.‬‬

‫מציאות שממנה ברח‪ ,‬מציאות שתלטנית‪ ,‬תובענית‪ ,‬שכיוונה אותו למקום של הצלחה והמוניות‪ ,‬והרחיקה אותו‬

‫זהו שירו הראשון שמתפרסם בדפוס‪.‬‬

‫מהאמנות שלו הישר אל עולם הקרטונים והטבליות וכוסות התה אצל סבתו בקיימברידג'‪.‬‬

‫‪ 122‬מעין‬

‫‪ 123‬מעין‬

‫נגב וקדם ‪ /‬יותם הדס‬

‫ניו–יורק‪ ,‬ניו–יורק ‪ /‬ג'ק הירשמן‬ ‫עברית‪ :‬רועי צ'יקי ארד‬

‫על חול חופה האחרון‬ ‫של אחוזת בית‪ ,‬הם‬ ‫ואני ובירות טיפשות להחריד‪.‬‬ ‫אמר אחד לאחר‪ ,‬רצית לדעת‬ ‫איך יותם כשהוא שיכור‪:‬‬ ‫אפילו יותר מדוכא‪ .‬חבר‪ ,‬לא‬ ‫שתיתי כלל‪ ,‬העמדתי פנים‬ ‫כדי להיות‪ .‬דמיינתי תחת עצמות לחיים‬ ‫איך חיבקה אותי זו או אחרת ולא‬ ‫אחזתי שם‪ .‬חבר‪ ,‬לא‬ ‫רציתי אחד להיות ביניכם‪ ,‬הייתי‬ ‫אבוד בין מפלצות‪ ,‬ספונג'ת מטבחיים‪.‬‬ ‫העבירוני שיעורים אידית ואיילת ברוך‬ ‫סיפרו לי‪ :‬טמבל אתה ומחמד‪ .‬חשבתי —‬ ‫איזה מין‪ ,‬פח או פחת בצנצנותיהן‬ ‫מקפץ כפילוסוף בית שימוש וערבי נחל‪,‬‬ ‫קחו ממני! זכרון אשפתות מלכלך‬ ‫ילדות דשא וזוהר ואין מנוס —‬ ‫פני אל קדם‪ :‬זריחת לא–גאות ושפל;‬ ‫אל נגב‪ :‬סיוט נמשל‪ ,‬שילוש מתקדש‬ ‫ומתחלל ונעקר ורופס‪ ,‬יוקד‬ ‫ומאלתר ומשקר‪ ,‬ואין בוקק‪.‬‬

‫יותם הדס‪ ,‬יליד ‪ ,1977‬גדל בתל–אביב ובהוד השרון‪ .‬חי היום בברוקלין עם אשתו ובנו‪ .‬בוגר אוניברסיטאות תל–אביב‬ ‫וניו–סקול שבניו–יורק‪ .‬עורך מגזין שירה באנגלית בשם ‪ .LEVELER‬מפתח תוכנה לפרנסתו‪.‬‬

‫‪ 124‬מעין‬

‫זה עצום‬ ‫זה דוחה‬ ‫שונא את זה‬ ‫אוהב את זה‬ ‫אני חופשי‬ ‫הו‬ ‫דבר איתי‬ ‫תשמע אותי‬ ‫אעשה הכול‬ ‫בשביל זה‬ ‫זה ענק‬ ‫זה מסריח‬ ‫זה מתוק‬ ‫מת על זה‬ ‫אני נשאר‬ ‫אני לא עוזב‬ ‫זה בתוכי‬ ‫זה מרושע‬ ‫שונא את זה‬ ‫אוהב את זה‬ ‫זה שלי‬ ‫זה שייך לי‬ ‫זה שלי‬ ‫זה עוד פעם ועוד פעם‬ ‫אני שונא מלחמות‬ ‫אוהב את זה‬ ‫זה דוחה‬ ‫זה נהדר‬ ‫אוהב את זה‬ ‫לא אלך‬ ‫מילה שלי‬ ‫זה יפהפה‬ ‫דבר איתי‬ ‫אתה לא שומע‬ ‫שאני אוהב‬ ‫זה‬ ‫זה ַאלים‬ ‫דבר איתי‬ ‫תגיד לי‬ ‫מה צריך לעשות כאן‬

‫‪ 125‬מעין‬

‫כל דבר‬ ‫זה עצום‬ ‫לא אפסיק‬ ‫לאהוב את זה‬ ‫לעולם לעולם‬ ‫לעולם לעולם‬ ‫לעולם‬

‫‪ / Translate Boogie Woogie‬ענת עינהר‬ ‫זה קורה ברגע שהוא מרכיב את משקפיו החצאיות על אפו‪:‬‬ ‫פתאום הוא נראה כמו יהודי שנראה כמו ערבי שנראה כמו יהודי‬

‫ﻫﺬا ﻳﺤﺪث ﻋﻨﺪﻣﺎ ﻳﺮﺗﺪي ﻧﻈﺎرﺗﻪ ﻋﻠﻰ اﻟﺘﻨﺎﻧﻴﺮ أﻧﻔﻪ‪:‬‬ ‫ﺑﺪا ﻓﺠﺄة وﻛﺄﻧﻪ ﻳﻬﻮدي ﻳﺸﺒﻪ ﺗﺒﺪو اﻟﻌﺮﺑﻲ ﻣﺜﻞ ﻳﻬﻮدي‬ ‫זה קורה כאשר הרכיב את משקפיו על חצאיות האף שלו‪:‬‬ ‫פתאום זה נראה כמו יהודי נראה כמו יהודי ערבי‬

‫ג'ק הירשמן‪ ,‬משורר ופעיל חברתי מסן פרנסיסקו‪ ,‬פרסם כ–‪ 50‬ספרים‪ .‬נחשב לזמן מה כמשורר הרשמי של דרי‬ ‫הרחוב בעיר וב–‪ 2006‬מונה על ידי ראש העירייה למשורר העיר‪ .‬חלק מ"בריגדת המשוררים המהפכנית" המשתפת‬ ‫פעולה עם גרילה תרבות‪.‬‬

‫ﻫﺬا ﻳﺤﺪث ﻋﻨﺪﻣﺎ ﻧﻈﺎرات ﻋﻠﻰ اﻟﺘﻨﺎﻧﻴﺮ أﻧﻔﻪ‪:‬‬ ‫ﻓﺠﺄة ﻳﺒﺪو وﻛﺄﻧﻪ ﻳﻬﻮدي ﻳﺸﺒﻪ اﻟﻴﻬﻮدي اﻟﻌﺮﺑﻲ‬ ‫זה קורה כאשר את המשקפיים על האף שלו חצאיות‪:‬‬ ‫פתאום נראה כי יהודי הוא כמו היהודי ערבי‬

‫ﻫﺬا ﻳﺤﺪث ﻋﻨﺪﻣﺎ ﻧﻈﺎرات ﻋﻠﻰ اﻟﺘﻨﺎﻧﻴﺮ أﻧﻔﻪ‪:‬‬ ‫ﻓﺠﺄة‪ ،‬ﻳﺒﺪو أن اﻟﻴﻬﻮدي ﻫﻮ ﺑﻤﺜﺎﺑﺔ اﻟﻴﻬﻮدي اﻟﻌﺮﺑﻲ‬ ‫זה קורה כאשר את המשקפיים על האף שלו חצאיות‪:‬‬ ‫פתאום‪ ,‬נראה כי יהודי הוא יהודי ערבי‬

‫ﻫﺬا ﻳﺤﺪث ﻋﻨﺪﻣﺎ ﻧﻈﺎرات ﻋﻠﻰ اﻟﺘﻨﺎﻧﻴﺮ أﻧﻔﻪ‪:‬‬ ‫ﻓﺠﺄة‪ ،‬ﻳﺒﺪو أن اﻟﻴﻬﻮدي ﻫﻮ اﻟﻴﻬﻮدي اﻟﻌﺮﺑﻲ‬

‫ענת עינהר נולדה בפתח תקווה וגרה בתל–אביב‪ ,‬מעצבת ומאיירת‪ .‬מחברת הספר "טורפים של קיץ"‪.‬‬

‫‪ 127‬מעין‬

M a aya n Poetry, Prose and Ideas magazine, Israel Summer Autumn 2012 / Issue no. 8

Editors: Roy “Chicky” Arad, Joshua Simon Editorial Board: Aharon Shabtai, Roee Rosen, Nimrod Kamer, Hagai Boas, Ari Libsker, Michal Dar, Elisheva Levi, Yuval Ben Ami, Zahiye Kundos, Dan Shadur, Efrat Mishori, Maayan Strauss, Mati Shemoelof, Kerem Halbrecht, Israel Einhorn, Yoni Raz Portugali, Ofri Ilani, Natalie Levin, Tahel Frosh, Asaf Galay, Yonatan Levy Front Cover: Double Eye Patch, Shahar Freddy Kislev, 2012 Back Cover: Daphni, Kohavit Kdoshim, 2012 Design: Avi Bohbot Text editing: Yinon Kachtan Legal advisors: Jonathan Klinger, Yael Berda Published By: Maayan Association for Poetry Manager: Alma Gissis Public Relations: Eila Eitan Founding Graphic Designer: Kerem Halbrecht Website and Translations: www.maayanmagazine.com maayaned@gmail.com P.O.B 16277, Tel Aviv–Jaffa 61162, Israel Contributed in this issue: Tahel Frosh, Jack Kerouac, Amichai Shalev, Roman Baembaev, Merhav Yeshoron, Meital Nisim, Sagi Elnekave, Eran Hadas, Boaz Lavie, Silan Dallal, Abdul Rahman Munif, Yaakov Biton, Dana Lubinsky, Kit Robinson, Jack Spicer, Douglas Masserly, Leslie Scalapino, Segev Amosi, Michal Dar, Shlomo Hatuka, Joshua Simon, Omri, Roy Chicky Arad, Yuval Ben-Ami, Noam Partom, Yonatan Naim, Ohad Fishof, Igor Holin, Yaakov Lach, Hertzl Davidovich, Kalkidan Mashasha, Michal Agasi, Omri Biran, Raymond Queneau, Tomer Gardi, Aharon Shabtai, Yair Eldan, Dana Yadlin, Yonatan Levi, Raji Bathish, Tamer Massalha, Rotem Malenky, Avner Haneman, Ahmed Matar, Yudit Shahar, Noy Carmel, Syd Barrett, Yotam Hadass, Jack Hirschman, Anat Einhar Maayan Magazine is supported by The Science, Culture and Sport Ministry – The Culture Department, Tel Aviv-Jaffa Municipality, Mifal Hapais and Joshua Rabinowitz Fund

maayan ‫ﻣﻌﻴﻦ‬

‫ ד א נ א קו ד‬/ 0 19 0 0 0 0 0 011 8

P o e t r y, P r o s e, A r t s a n d I d e a s M a g a z i n e