358

‫מדינת ישראל‬ ‫בית הדין הרבני הגדול‬ ‫ב"ה‬ ‫בפני כבוד הדיינים‪:‬‬ ‫מס' תיק‬ ‫תאריך‬

‫הרב אברהם שרמן‪ ,‬דיין ‪ -‬יו"ר‬ ‫הרב חגי איזירר‪ ,‬דיין‬

‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬

‫‪6122-21-1‬‬ ‫ט"ז אייר תשס"ט‬ ‫‪10/05/2009‬‬

‫הרב ציון אלגרבלי‪ ,‬דיין‬ ‫המערערת‬

‫‪:‬‬

‫פלונית‬

‫המשיב‬

‫‪:‬‬

‫פלוני‬

‫הנדון‬

‫‪:‬‬

‫גירושין‬

‫פסק דין‬ ‫פרק א'‬ ‫הופיעו בפנינו הצדדים וב"כ בערעור האשה על פסק דינו של בית הדין הרבני בת"א מיום כ"ד באדר ב'‬ ‫תשס"ח )‪ (1/4/2008‬בו נפסק שעל הצדדים להתגרש מיד וענין הרכוש יהיה נדון אחרי הגירושין‪.‬‬ ‫בסיום פסה"ד מסיים ביה"ד וקובע שבענין טענות הבעל על הליך גיורה של האשה‪ ,‬אין ביה"ד רואה עילה‬ ‫המצדיקה לערער על כשרות הגיור שנעשה לחומרא ע"י הרבנות הראשית‪.‬‬ ‫במסגרת שמיעת הערעור ותשובת המשיב הודיע ב"כ הבעל שהליך הגיור שעברה האשה והועלה בכתב‬ ‫תביעתו לגירושין ובפני ביה"ד האזורי כעילה לחיוב גט הבעל‪ ,‬הוא מוותר עליו‪.‬‬ ‫בברור שנעשה בפנינו אמרה המערערת‪ ,‬שלפני נשואיהם נתעוררה שאלת יהדותה ומאחר שלא הצליחה‬ ‫להוכיח את יהדותה הופנתה לעבור הליך גיור לחומרא‪ .‬הגיור בוצע ע"י הרב א' מהעיר א' ]יצוין שהבעל‬ ‫בכתב תביעתו לגרושין בפרק שעוסק בענין גיור האשה מציין הבעל‪ ,‬שתמורת הליך גיור מזורז שילמה‬ ‫האשה לרב בעיר א' סך ‪ 10,000‬שקל[‪ .‬האשה הצהירה בפנינו שפרט לטבילה שעברה במסגרת הגיור‬ ‫והטבילה לטבלה עובר שנשואיה לא טבלה כלל לטהרתה‪ ,‬וכאשר נשאלה האם הרבנית לא הסבירה לה‬ ‫שאשה צריכה להטהר ביחסים בינה לבין בעלה‪ ,‬השיבה שבעלה לא דרש ממנה זאת משום שהוא לא‬ ‫מקיים מצוות‪ .‬וכן אמרה שהרבנית ש' שלימדה אותה על חובת טהרת המשפחה אמרה שצריך לשמור‬ ‫כשרות וטהרת משפחה‪ ,‬אבל אמרה שלא שמרנו‪ .‬כללית אמרה שקיימה אורח חיים חילוני גם לפני הגיור‬ ‫וגם אחריו – כך שהליך הגיור לא שינה באורח חייה דבר‪.‬‬ ‫ביה"ד האזורי בפסק דינו כותב שבנוגע לטענת הבעל על הליך גיורה של האשה כותב ב"כ האשה שטענותיו‬ ‫של הבעל בענין זה הם ללא כל תמיכה ראייתית וחמור מכך במעשיו אלו הטיל בוץ ורפש כלפי הרבנים‬ ‫המכובדים ואף כנגד מוסד הרבנות ובתי דין הרבניים‪.‬‬

‫מדינת ישראל‬ ‫בית הדין הרבני הגדול‬ ‫וכפי הנראה בסוף דבריו של ביה"ד בפסה"ד‪ ,‬שהוא קבל את טענות ב"כ האשה ופסק שבענין טענות הבעל‬ ‫על הליך גיורה של האשה אין ביה"ד רואה עילה המצדיקה לערער על כשרות הגיור שנעשה לחומרא ע"י‬ ‫הרבנות הראשית‪ .‬קביעתו זו של ביה"ד שאין לערער על כשרות הגיור נאמרה למרות העובדה שבפניהם‬ ‫נשמעו דברים המטילים ספק רב האם היתה אצל האשה קבלת מצות בשעת מעשה הגיור‪ ,‬וזאת הן‬ ‫מדבריה של האשה עצמה וכן מטענות הבעל בכתב תביעת הגרושין שלו וטענותיו על הרב המגייר הרב א'‬ ‫שקבל סך ‪ 10,000‬שקל לבצע גיור מזורז‪ ,‬דבר שפוסל את הבי"ד וממילא גם הגיור בטל בהעדר בי"ד כשר‪.‬‬ ‫מעיון בפרוטוקולים של ביה"ד עולה שביה"ד לא ראה צורך לברר לדרוש ולחקור את ענין תוקפו של הגיור‬ ‫והאם היתה קבלת מצות של האשה בשעת מעשה הגיור וזאת משום שלא רצו לערער על כשרות הגיור‬ ‫לחומרא שנעשה ע"י רב שאושר ע"י הרבנות הראשית‪ .‬ויתכן שכנגד עיניהם היה הכלל שאומר בי"ד בתר‬ ‫בי"ד לא דייקי‪.‬‬ ‫יש לציין שהכלל דבי"ד בתר בי"ד לא דייקי מתייחס לפסקו של ביה"ד שבי"ד אחר לא יכול לדון מחדש‬ ‫בפסיקתו אבל כאשר נטענת טענה על הבי"ד עצמו שהוא נפסל משום שקבל שוחד על זה לא נאמר הכלל‬ ‫דבי"ד בתר בי"ד לא דייקי‪.‬‬ ‫ענין נוסף שנתברר בפנינו‪ ,‬והיא הצהרתו של הבעל שהוא קראי בן לאב קראי שבא ממצרים דורות רבים‬ ‫ולדבריו מקור המשפחה מרוסיה‪.‬‬ ‫בפרוטוקול ביה"ד מיום ט' בתמוז תשס"ז ‪ 25.6.2007‬מודיע הבעל שהוא יהודי קראי ושאביו היה הולך‬ ‫לביכנ"ס קראי והצהיר שהוא מאמין בתורה שבכתב‪ .‬הבעל הודיע‪ ,‬שלרבנות הוא לא סיפר שהוא קראי‪,‬‬ ‫והרב ש' שחיתן אותם לא ידע על כך‪.‬‬ ‫לא ברור לנו מדוע ביה"ד האזורי לא ציין זאת בפסק דינו ולא ראה בעובדה זו שיש לה השלכה ישירה‬ ‫לענין הצורך לסדר ג"פ בין הצדדים‪ .‬הן מהשאלה‪ ,‬האם קראים יכולים לבוא בקהל‪ ,‬ובפרט שעל פי דברי‬ ‫הבעל שמקור המשפחה הוא ברוסיה‪ .‬וכידוע שיש הבדל בהלכה בין קראי מצרים לקראי רוסיה‪ .‬כ"כ לענין‬ ‫היותו של הבעל קראי שמאמין רק בתורה שבכתב יש השלכה ישירה על הליך הגיור‪ .‬האשה הצהירה‬ ‫בפנינו שבשעת הגיור היא קבלה מצות היא התאימה עצמה לבעלה וכן אמרה שלא טבלה לטהרתה משום‬ ‫שבעלה לא בקש זאת‪.‬‬ ‫מאחר ולענין תוקף הגיור של האשה )המערערת( והספקות המתעוררות על יהדותה יש השלכה ישירה‬ ‫לשאלה שניצבת בפנינו וניצבה בפני ביה"ד האזורי על מעמד הנישואין שבין הצדדים והצורך או החיוב‬ ‫לבצע ג"פ בין הצדדים כתביעת הבעל וכן לענין היותו של הבעל )המשיב( קראי המשתייך לעדת הקראים‪,‬‬ ‫אם לעדת קראי מצרים אם לעדת קראי רוסיה‪ ,‬יש השלכה לצורך לבצע ג"פ כתביעתו של הבעל )המשיב(‬ ‫וכן יש לענינים אלו השלכה ישירה לבקשת המערערת‪-‬האשה לבטל את פסק דינו של ביה"ד האזורי‬

‫מדינת ישראל‬ ‫בית הדין הרבני הגדול‬ ‫שקבעה שעל הצדדים להתגרש מיד‪ ,‬עלינו לדון בשאלות ולברם מההיבט ההלכתי‪ ,‬ונתחיל בשאלת תוקף‬ ‫הליך גיורה של האשה ומעמדה האישי כיהודיה‪.‬‬ ‫ביה"ד האזורי קבע בפס"ד נשוא הערעור שאין הוא רואה עילה המצדיקה לערער על כשרות הגיור שנעשה‬ ‫לחומרא ע"י הרבנות הראשית וזאת למרות העובדה שבפניהם נשמעו דברים המטילים ספק רב אם היתה‬ ‫אצל האשה קבלת מצות בשעת מעשה הגיור‪ .‬ביה"ד האזורי לא ראה כל חובה המטילה עליו לחקור‬ ‫ולבדוק מרכיב מרכזי שקובע את מעמדה כיהודיה‪ .‬קרוב לודאי שהבסיס ההלכתי לקביעתו ועמדתו של‬ ‫ביה"ד עמד הכלל שנאמר בית דין בתר בית דין לא דייקי‪.‬‬ ‫גישתו וקביעתו זו של ביה"ד האזורי עומדת בסתירה מוחלטת לחוו"ד ופסיקתם של מרנן ורבנן גדולי‬ ‫ישראל ופוסקי הדור‪.‬‬ ‫פרק ב'‬ ‫הוראתם ופסיקתם של גדולי ופוסקי הדור ביחס להליכי גיור ומעשה בי"ד בגיור‬ ‫בתאריך י' באייר שנת השבע תשס"ח‪ ,‬בקשו מרנן ורבנן גדולי ישראל פוסקי הדור שליט"א לפרסם חוות‬ ‫דעתם ההלכתית דעת תורה שפירסמו בעבר‪ .‬בט"ו בסיון תשמ"ד יצאה קריאה והוראת הלכה מרבותינו‬ ‫מרנן ורבנן פוסקי גדולי התורה והדור וראשי הישיבות‪ ,‬מרן הגרי"י קנייבסקי זצ"ל בעל הקהילות יעקב‪,‬‬ ‫מרן הגרש"ז אוירבך זצ"ל בעל מנחת שלמה וראש ישיבת קול תורה‪ ,‬מרן הגרמ"א שך זצ"ל ראש ישיבת‬ ‫פונביז'‪ ,‬ויבדלח"ט מרן פוסק הדור הגרי"ש אלישיב שליט"א‪:‬‬

‫בע"ה עש"ק פ' שלח לך‪ ,‬ט"ו סיון תשד"ם‬ ‫אל רבני ודייני ישראל‪.‬‬ ‫היות ולצערנו הגדול נתרבו לאחרונה מקרים של קבלת גרים ומתברר שאחוז גדול מהם‬ ‫לא חשב לקבל על עצמו שמירת תורה ומצוות בעת מעשה הגירות‪ ,‬הננו מזהירים בזה‬ ‫שהוא איסור חמור מאד לקבל גרים מבלי להיות משוכנעים שאכן דעתם באמת לקבל‬ ‫עליהם עול תורה ומצוות‪ .‬הדבר פשוט וברור שגיור ללא קבלת קיום תורה ומצוות‪,‬‬ ‫אינו גיור כלל אפילו בדיעבד‪.‬‬ ‫גם הננו מזהירים את כל רושמי הנישואין‪ ,‬שההלכה מחייבת אותם לבדוק את כל‬ ‫המציג תעודת גיור‪ ,‬הן מהארץ הן מחוץ לארץ‪ ,‬האם באמת היתה הגירות כהלכה‪,‬‬ ‫כאמור לעיל‪ .‬רק לאחר מכן אפשר לרשמם לנישואין‪.‬‬ ‫אלעזר מנחם מן שך‬ ‫יוסף שלו' אלישיב‬

‫יעקב ישראל קניבסקי‬ ‫שלמה זלמן אויערבך‬

‫מדינת ישראל‬ ‫בית הדין הרבני הגדול‬ ‫מרנן ורבנן מהפוסקים שבדור‪ ,‬מרן הג"ר שמואל הלוי וואזנר שליט"א בעל שבט הלוי ומרן הגרש"י ניסים‬ ‫קרליץ שליט"א גאב"ד בני ברק פרסמו דעת תורה חוו"ד הלכתית‪:‬‬

‫בס"ד‬ ‫כאשר זעקת הגירות שלא כתורה באה לאוזננו‪ ,‬ושמועה שמענו שיש המקבלים גרים‬ ‫בלי קבלה אמיתית והבטחה גמורה לשמור כל מצוות התורה כדת‪.‬‬ ‫לכן הננו להודיע בשער בת רבים‪ ,‬כי לפי דין תורתנו הקדושה‪ ,‬אסור להכניס אדם לכלל‬ ‫ישראל אלא אם נתברר בבירור גמור ואחרי חקירות אמיתיות‪ ,‬שמקבל עליו לשמור כל‬ ‫המצוות באמת ותמים‪ ,‬וחלילה לומר שנשתנו העיתין לענין זה – וכל שלא קיבל על‬ ‫עצמו לקיים המצוות בלב שלם‪ ,‬אין הגירות כלום והרי הוא נכרי‪.‬‬ ‫והמגייר שלא כדת ח"ו עליו לחוש מה שאמרו חז"ל )יבמות קט‪ (:‬רעה אחר רעה תבוא‬ ‫למקבלי גרים‪ ,‬ובתוס' ומהרש"א שם‪.‬‬ ‫ומכאן אזהרה לכל איש מישראל הבא להתחתן עם גר או צאצאיו‪ ,‬לברר אם הגירות‬ ‫נעשתה כדת של תורה על ידי בית דין של יראי ד' הראוי לסמוך עליו‪.‬‬ ‫כמו כן מוטל על הרבנים רושמי נישואין ומסדרי קידושין‪ ,‬ליזהר בזה מאד‪ ,‬כי‬ ‫האחריות מוטלת עליהם לבל להכשל ח"ו‪.‬‬ ‫ט' מרחשון שנת תשמ"ח לפ"ק‪.‬‬ ‫הכו"ח למען חיזוק דת תורתנו הקדושה‬ ‫שמואל הלוי וואזנר‬ ‫שלמה זילברשטיין‬

‫ניסים קרליץ‬ ‫נתן גשטעטנר‬

‫יצויין שמרן הגר"ה וואזנר שליט"א חזר ופרסם דעת תורה זו כאשר פרצה פרשת גיורי בית הדין לגיור של‬ ‫הרבנים דרוקמן ואביאור ופרסום פסק דינו של ביה"ד הגדול בנדון זה בתיק ו'‪.‬‬ ‫ראש מועצת חכמי התורה מרן הראשל"צ הגר"ע יוסף שליט"א בדבריו בכנס תורה שבעל פה י"ג שנת‬ ‫תשל"א כותב בזה"ל‪:‬‬

‫"שאם באמת היה הדבר תלוי וידוע מראש שאינם מקבלים עליהם עול תורה ומצוות‬ ‫רק ע"ד האמור "בפיו ובשפתיו כבדוני ולבו רחק ממני" )ישעיהו כ"ט י'( ואנן סהדי‬ ‫שלא נתכוונו מעולם לקיים מצות בפועל אז גם בדיעבד י"ל שאינם גרים"‪.‬‬ ‫מהוראת ופסיקתם ודעת תורה הנ"ל של מרנן ורבנן גדולי התורה ופוסקי הדור עולה קביעה עקרונית‬ ‫ברורה שבעניני הליכי ומעשה גיור בימינו ובדורות האחרונים לא נאמר הכלל דבי"ד בתר בי"ד לא דייקי"‪.‬‬

‫מדינת ישראל‬ ‫בית הדין הרבני הגדול‬ ‫הדבר משתקף באופן ברור מהאזהרה שהוזהרו רבני ודייני ישראל‪ ,‬רושמי הנישואין‪ ,‬ולכל איש מישראל –‬ ‫כפי שהוסיף הגר"ש וואזנר שליט"א שחייבים לבדוק כל המציג תעודת גיור הן מהארץ והן מחוץ לארץ‬ ‫האם היתה הגירות כהלכה והאם היתה קבלת מצות לקיום התורה ומצותיה‪ .‬הוראתם זו של מרנן ורבנן‬ ‫גדולי ישראל אינה מבחינה בין תעודות גיור ומעשה בי"ד שהוצאו ע"י בתי דין גדולי תורה או בתי דין‬ ‫אחרים‪ .‬אין היא מחלקת בין בית דין של עדה חרדית או בי"ד צדק אחר שמוכרים יותר או מוכרים פחות‪,‬‬ ‫וכאשר מציגי תעודות מעשה בי"ד של גיור חזותם רחוקה מלהתאים לחזות של יהודים שומרי תורה‬ ‫ומצות או שמגיעים ממקומות וחברה המנותקים משמירת התורה והמצות וק"ו כאשר אותם מתגיירים‬ ‫מופיעים בפני דיינים כבנדון דנן שלענין תוקף הגיורים יש השלכה לענינים ההלכתיים שנדונים בפניהם‬ ‫כגון תוקף הנישואין ומעמדם של הצאצאים ‪ -‬בדיקת הצורך בג"פ ונסוח הגט שנעשה בין הצדדים‬ ‫וההשלכות האחרות הקשורות בנישואין וגירושין בהיתר שלהם לבוא בקהל ישראל‪.‬‬ ‫פרק ג'‬ ‫פסק דין בו מתבררים מקורות חז"ל והפוסקים עליהם‬ ‫מתבססת קביעתם העקרונית של מרנן ורבנן גדולי הדור‬ ‫קביעה עקרונית זו של מרנן ורבנן גדולי חכמי התורה והפוסקים נתבררה ע"י ע"פ מקורות חז"ל‬ ‫והפוסקים בתיקי ערעור אחרים שעסקו בנושא בעניני הליכי ומעשה גיור של בתי דין‪ ,‬שלא נאמר הכלל‬ ‫בבי"ד בתר בי"ד לא דייקי לדרך וחובתם של בתי הדין רבנים ורושמי נישואין לבדוק האם היתה קבלת‬ ‫מצות בשעת מעשה הגיור ע"מ שלא יבואו חלילה נכרים בקהל ישראל‪.‬‬ ‫בתיק ערעור א' ל' בררתי ע"פ מקורות חז"ל והפוסקים שעוסקים בכלל "דבי"ד בתר בי"ד לא דייקי"‪,‬‬ ‫והמסקנה החד משמעית שנובעת ממקורות אלו שבעניני גיור שנעשה ע"י בי"ד לא נאמר הכלל דבי"ד בתר‬ ‫בי"ד לא דייקי‪ ,‬כפי שפסקו וקבעו מרנן ורבנן פוסקי הדור‪.‬‬ ‫להלן ברור הדברים מצוטט מתוך פסה"ד‪:‬‬ ‫באשר לטעונים ההלכתיים של המערערת וב"כ )וראש מנהל הגיור כבוד הרב ישראל רוזן‬ ‫שליט"א( שביה"ד בפסק דינו התעלם מהעקרון של "בית דין בתר בית דין לא דייקי"‪ ,‬והאם‬ ‫בי"ד יכול לבטל דברי בי"ד חברו‪ .‬השיב אבה"ד הגר"ח איזירר שליט"א )במכתב ששלח‬ ‫להרה"ר הראשל"צ הגר"א בקשי דורון שליט"א( שביה"ד נתן פס"ד חלוט ברור ומנומק על‬ ‫יסוד עובדות שלא היו לפני בי"ד שסידר את הגיור‪ ,‬ועל כן אין כאן מקום כלל לרעיון שבי"ד‬ ‫בתר בי"ד לא דייקי‪ ,‬והוסיף שם שהזדקקות ביה"ד הרבני לבקשת היתר הנשואין אינה שייכת‬ ‫לכלל של "בי"ד בתר בי"ד לא דייקי" כיון שמדובר בדרך כלל בנתונים שנתעלמו או הוסתרו‬ ‫מעיני ביה"ד שסידר הגיור ונתגלו אח"כ לפני רושם הנישואין וביה"ד‪ ,‬ופסק הדין התבסס‬

‫מדינת ישראל‬ ‫בית הדין הרבני הגדול‬ ‫באופן ברור על נתונים חדשים שלא היו לפני ביה"ד לגיור בירושלים הן בהודאת האשה על‬ ‫עצמה והן בהודאת בעלה )מנשואין אזרחיים(‪.‬‬ ‫ונלע"ד שצודק אבה"ד בקביעתו‪ ,‬דהכלל שבי"ד בתר בית דין לא דייקי נאמר כאשר אין בפני‬ ‫ביה"ד השני כל נתונים עובדתיים או מקורות הלכה ברורים‪ ,‬שלא היו כנגד עיני ביה"ד‬ ‫הראשון‪ ,‬דאז אסור לו לחזור ולדון מחדש בפסיקתו של ביה"ד הראשון‪ .‬הדברים מוכרחים‪,‬‬ ‫מעיון בטעם שקבעו הפוסקים לכלל דבי"ד בתר בי"ד לא דייקי‪.‬‬ ‫הרמב"ם בהל' עדות פ"ו ה"ה כותב‪:‬‬

‫"ולעולם אין בית דין בודקין אחר בית דין אחר אלא מחזיקין אותו שהן בקיאין ולא‬ ‫יטעו"‪...‬‬ ‫הרמב"ם נותן את הטעם שאין בי"ד רשאים לבדוק אחר בי"ד אחר משום שבי"ד קבע‬ ‫קביעה‪ ,‬או הוציא פס"ד מחזיקין אותו שהוא בקי ולא טעה בדין‪ ,‬כלומר שהקביעה או הפסק‬ ‫שנקבעו חזקה שבי"ד ע"פ מה שהיה לעיניו‪ ,‬פסק כדין‪ ,‬משום שהם בקיאין ולא יטעו‪ .‬משמע‬ ‫ברור שאם נתגלו עובדות לשנות את פסיקתם ודאי שלא נוכל לומר שמחזיקים אותם‬ ‫שבקיאים ולא טעו‪ .‬שכן עובדות אלו נתגלו רק לאחר פסיקתם ובהם ודאי שלא היו בקיאין‪.‬‬ ‫בדין "בי"ד בתר ב"ד לא דייקי" דן בספר סמיכה לחיים‪ ,‬לר' חיים פאלאג'י ח' אה"ע סי' ט' נ"ו‬ ‫ע"ב ד"ה ועוד נראה‪ ,‬כתב‪ ,‬וז"ל‪:‬‬

‫"ועוד בה‪ ,‬דלא חשיב בזה טעה ח"ו‪ ,‬שהרי לא היו בזמנו כמה וכמה תשו' הגאונים‬ ‫והראשונים שנדפסו מחדש‪ ,‬ושפיר מצי הבי"ד אחרון לדין ולפסוק להיפך‪,‬‬ ‫והמפורסמות אינן צריכות ראיה שהרי כל ס' הפוסקים הראשונים והאחרונים מלאים‬ ‫מזה‪ ,‬שהפוסק הראשון פוסק הדין‪ ...‬ואחריו קם בי"ד אחר ומדקדק בדבר ופוסק‬ ‫להיפך‪ ,‬עפ"י ראיותיו המספיקות וסותר פס"ד מבי"ד הראשון‪ ,‬וכל לש"ש‪ ,‬אע"פ‬ ‫שהראשונים כמלאכים אנן סהדי דאינהו גופייהו ניחא להו בהכי ומידת קונם‪ ,‬יש בהם‪,‬‬ ‫להודות ולשבח נצחוני בני ע"ד אמת"‪.‬‬ ‫בנדון שבפנינו כאשר המערערת מופיעה בפני ביה"ד לגיור בירושלים ומצהירה בפניהם שלא‬ ‫מדליקה חשמל בשבת‪ ,‬ואין עושים קידוש‪ ,‬וכן הבדלה‪ .‬עדין לא עושים‪ ,‬ובאותה ישיבה מצהירה‬ ‫בפני ביה"ד הנ"ל שמקבלת מצות‪ ,‬וכן ביה"ד מצוה עליהם להתחתן מיד לאחר הגיור‪ .‬ועל סמך‬ ‫זה ביה"ד מעביר את המבקשת הליך הגיור וכותב במעשה בית דין שנתבררה לו כנות רצונה‬ ‫להדבק בכנסת ישראל‪ ,‬ולקבל עול תורה ומצות‪ .‬ארבעה חודשים לאחר הגיור מצהירה המערערת‬ ‫בפני ביה"ד האזורי‪ ,‬שהיא מדליקה אור בשבת‪ ,‬ולשאלת ביה"ד‪ ,‬האם ידעת בגיור שצריך לשמור‬ ‫השבת‪ ,‬תשובתה היתה "כן אבל זה קשה בשבת אחת"‪ .‬באותה ישיבה מצהיר בן זוגה היהודי‬ ‫ש"אנו מדליקים חשמל בשבת" והוסיף "אשתי התגיירה לפני שלושה חדשים ואין שנוי‬ ‫משמעותי מאז הגיור מלבד טהרת המשפחה"‪ .‬כלומר למרות שקבלה בפני ביה"ד לגיור וכן יש‬

‫מדינת ישראל‬ ‫בית הדין הרבני הגדול‬ ‫להניח בשעת טבילה‪ ,‬בפועל לא שינתה התנהגותה בשמירת שבת כהלכתה אפי' בצווי ברור‬ ‫וחמור של אסור חלול שבת כהדלקת אור‪ .‬דברים אלו שנתגלו רק בפני ביה"ד האזורי‪,‬‬ ‫מערערים באופן חמור את המרכיב המרכזי שבהליך הגיור‪ ,‬ענין קבלת עול תורה ומצות‪ .‬דברים‬ ‫אלו‪ ,‬אילו היו ידועים לביה"ד המגייר בשעה שהכריזה שמקבלת מצות‪ ,‬הוא לא היה כותב‬ ‫וחותם במעשה בית הדין שנשתכנעו מכנותה של המבקשת לקבל עול שמירת תורה ומצות‪,‬‬ ‫שכולל בודאי את עקרונות המצות שנוגעות לשמירת השבת‪ .‬על כן צדק ביה"ד האזורי‬ ‫שבנסיבות אלו לא נאמרת ההלכה ש"בית דין בתר בית דין לא דייקי" וכדי לדון בבקשת‬ ‫המערערת ובן זוגה היהודי להנשא בחו"ק כדמו"י‪ ,‬חובתו היתה לבדוק את פסק הדין של‬ ‫ביה"ד המגייר‪ ,‬בעיקר במרכיב של קבלת המצות שנמצא לקוי‪.‬‬ ‫עקרונית ניתן לומר‪ ,‬שכאשר בי"ד עוסק בגיור ומתעוררים ספקות ביחס לענין קבלת המצות‪,‬‬ ‫שמעצם טבעו‪ ,‬מתברר רק בעתיד לאחר מעשה גיור‪ ,‬ועובדות העתיד ודאי שלא היו כנגד ביה"ד‬ ‫המגייר‪ ,‬דאז לא נאמר הכלל של בי"ד בתר בי"ד לא דייקי‪ ,‬וביה"ד מצווים לבדוק את פסק‬ ‫הדין לגיור‪ ,‬ולקבוע בהתאם‪ ,‬את מעמדו האישי של המתגייר האם יצא מגיותו ונכנס לכלל‬ ‫ישראל‪ .‬וזאת ע"מ שלא יצאו מכשולות מרובים ליחידים ולצבור בעם ישראל‪.‬‬ ‫בית הדין האזורי בפסק דינו מציין שלא רק בגלל העובדות שהיו בפניו ולא היו בפני ביה"ד‬ ‫המגייר הוא אינו יכול לקבוע שהמתגיירת יצאה מגיותה ונכנסה לכלל ישראל‪ ,‬ולכן אינו יכול‬ ‫להתיר לה ולהתיר לבן זוגה היהודי להנשא זל"ז כדמו"י בחו"ק‪ .‬כותב ביה"ד שם בפסק דינו‪:‬‬

‫"אמנם לאחר העיון נראה כי בנוסף לנ"ל יש גם ספק בעצם הגיור וכשרותו‪ .‬ביה"ד‬ ‫שסידר את הגיור ידע שהבעל הנשוי לה באופן אזרחי‪ ,‬אינו שומר תורה ומצות‬ ‫ובמקרים כאלה יש ספק גדול בכנות של קבלת המצות של המתגיירת‪ ,‬ועל כן הכרעת‬ ‫ביה"ד לגיור בירושלים בשאלה אם קבלת המצוות היא אמיתית‪ ,‬מיוסדת על הכרעה‬ ‫של שקול בדברים גבוליים ביותר‪ ,‬ולאור דבריה כיום הן על אמונתה והן בדבר קבלת‬ ‫מצות על ידה בזמן הגיור מתעורר ספק בהכרעת ביה"ד לגיור"‪.‬‬ ‫ונראה שגם בחלק זה פעל ביה"ד האזורי כדין בזה שבדק את פסק הדין עצמו של ביה"ד‬ ‫לגיור‪ ,‬וכתוצאה מכך הטיל ספק בתוקפו‪ ,‬ואין זה מנוגד הלכתית לכלל שקבע רבא דבי"ד בתר‬ ‫בי"ד לא דייקי‪.‬‬ ‫פרק ד'‬ ‫ברור בגדרי כלל בית דין בתר בית דין לא דייקי‬ ‫איתא במס' ב"ב ק"ל ע"ב דאמר להו רבא לרב פפא ולרב הונא בריה דרב יהושע כי אתי‬ ‫פסקא דדינא לקמייכו וחזיתו ביה פירכא לא תקרעוהו עד דאתיתו לקמאי‪ ,‬אי אית לי טעמא‬

‫מדינת ישראל‬ ‫בית הדין הרבני הגדול‬ ‫אמינא לכו ואי לא הדרנא בי‪ .‬ופר' רש"י שם ד"ה‪ ,‬פסקא דדינא‪ ,‬שפסקתיו ומסרתיו לאדם‬ ‫להיות לראיה בידו‪ ,‬אל תקרעוהו לבטל דברי‪ ,‬ומובא בשיטה מקובצת על מס' ב"ב בשם הרא"ה‬ ‫והר"ן שפרשו דברי רבא‪" ,‬ואי לא‪ ,‬הדרנא בי‪" ,‬פירוש דוקא הך פירכא בטועה בדבר משנה‪ ,‬הא‬ ‫בשקול הדעת הא קיימא לן קם דינא ואינו חוזר"‪ .‬הרי דרבא הורה לתלמידיו שכאשר הם‬ ‫מצאו פירכא על פסק דין שנתן‪ ,‬שעליהם להראות פירכא זו בפניו ובמדה ויתברר לו שיש‬ ‫יסוד לפירכא ובפסק דינו היתה טעות בדבר משנה‪ ,‬שפסק הדין בטל‪ .‬ודייק הגאון ר' חיים‬ ‫פלאג'י בספרו סמיכה לחיים ח' אה"ע סי' ט' בד"ה הרי מוכח‪ ,‬מדברי רבא‪" ,‬ואפי' היה הב"ד‬ ‫הראשון רבו מובהק‪ ,‬כאשר בא הדבר מפו' שם בב"ב קל" ע"ב דאיתא התם אמ"ל רבא ‪...‬‬ ‫לר"פ ולר"ה בריה דר"י כי אתי פסקא דדינא דידי לקמייכו‪."...‬‬ ‫רבא בהוראתו זו לא ראה כל סתירה לכלל שהוא עצמו אמר ונהג על פיו‪ ,‬דב"ד בתר בי"ד‬ ‫לא דייקי‪ ,‬ולכאורה לאחר שרבא הוציא פס"ד איך אפשר לתלמידיו לדייק ולמצא פריכא‬ ‫בפסה"ד ולגרום אף לבטולו‪ ,‬מדוע לא אמר להם שלאחר שפסה"ד יצא "בי"ד בתר בי"ד לא‬ ‫דייקי" וכפי שבאר הרמב"ם בהל' עדות פ"ו ה"ה בטעמו של כלל זה‪" ,‬לעולם אין בית דין‬ ‫בודקין אחר בית דין אחר אלא מחזיקין אותו שהן בקיאין ולא ייטעו"‪ .‬כלומר שהיה עליהם‬ ‫להחזיק אותו שהוא בקי ולא יטעה‪ ,‬ולא לדייק בפסה"ד ולהעלות עליו פירכות ובזה לערער‬ ‫את החזקה‪ ,‬שמוחזק שפעל והוציא את פס"ד כדין‪ ,‬על מנת להסביר שהוראותו של רבא‬ ‫לתלמידין שדייקו בפסה"ד שהוציא‪ ,‬אינה נסתרת מהכלל שהוא עצמו אמר והשתמש בו דבי"ד‬ ‫בתר בי"ד לא דייקי‪ ,‬י"ל שהכלל דבי"ד בתר בי"ד לא דייקי‪ .‬נאמר כאשר יוצא פס"ד מלפני‬ ‫בי"ד אחד אסור לבי"ד אחר‪ ,‬בלי שמצא כל רעותא או פירכא לפסה"ד לחזור ולדייק ולעיין‬ ‫בפסה"ד מחדש‪ .‬וחובה על ביה"ד השני להחזיק את ביה"ד הראשון "שהן בקיאין ולא יטעו"‬ ‫ולא לחדש את הדיון והעיון בפסה"ד‪ ,‬אבל כאשר בי"ד השני מצא כבר רעותא או פירכא‬ ‫לפס"ד הראשון‪ ,‬ונתערערה החזקה שלא טעו‪ ,‬בזה הורה רבא ואמר לתלמידיו‪ ,‬שהיה להם כבר‬ ‫פירכא על פסה"ד‪ ,‬שיעלו פירכא זו בפניו ובמדה שיצדקו שנמצא שטעה בדבר משנה דאז‬ ‫מתבטל פסה"ד שלו‪ .‬בלשון אחר‪ ,‬הכלל דבי"ד בתר בי"ד לא דייקי‪ .‬נאמר לכתחילה‪ ,‬שאל לו‬ ‫לבי"ד אחד לדייק בפסק דינו של בי"ד אחר ולערער את תוקפו‪ ,‬כאשר אין לו כל ידיעה על‬ ‫פירכא או רעותא בפסה"ד‪ ,‬אבל כאשר יש לו ידיעה על פירכא או רעותא בפסה"ד‪ ,‬ונתערערה‬ ‫החזקה שביה"ד לא טעה‪ ,‬דאז יש לביה"ד לעיין לדייק ולפסוק בהתאם‪ .‬וכך קבע בשו"ת‬ ‫הרדב"ז ח"א סי' רע"ט וז"ל‪:‬‬

‫"תשובה‪ ,‬איברא שאם היה הפסק דין בסתם הייתי אומר בדרך פשרה פסקו כן ואין‬ ‫לדיין אלא מה שעיניו רואות ולא הייתי משיב על זה דבר‪ ,‬דבי דינא בתר בי דינא לא‬ ‫דייקי‪ ,‬אבל לפי שראיתי שכתבו מה שנראה לנו בדין וכו'‪ ,‬משמע דמן הדין פסקו‬ ‫ולפיכך הוכרחתי לכתוב על השאלה ולברר כי מה שפסקו אינו מן הדין לא כולו ולא‬ ‫מקצתו"‪.‬‬ ‫וכן מצינו שקבע בשו"ת חתם סופר ח"ו סי' נ' שאם בא לפני בי"ד פסק של בי"ד אחר ואינם‬ ‫יודעים מאיזה טעם פסקו ולהם נראה שהדין הוא להפך אין להם להחזיר את הדין‪ ,‬אבל אם‬

‫מדינת ישראל‬ ‫בית הדין הרבני הגדול‬ ‫יודעים טעמו והם רואים שיש לפרוך אותו אין לדיין אלא מה שעיניו רואות ומחזירים את‬ ‫הדין‪ .‬החת"ס קבע קביעה זאת לישב את האמור במשנה דבסוף פ"ד דמס' ר"ה כ"ה ע"א‬ ‫במעשה דרבן גמליאל שקבל עדים ועל פיהם קדש החודש וכאשר לר' יהושע היה קשה איך‬ ‫קבלם ר"ג‪ ,‬שנמצאו עדי שקר‪ ,‬ואיך קבע על פיהם וקדש החודש שלח לו ר"ג‪ ,‬גוזרני עליך‬ ‫שתבא אצלי במקלך ובמעותיך ביוה"כ שחל להיות בחשבונך ומזה משמע שאין להרהר אחר‬ ‫הוראת דיין ואילו בגמ' ב"ב פ' שמיני דף ק"ל אמר להו רבא לרב פפא ולרב הונא בריה דרב‬ ‫יהושע כי אתי פסקא דדינא דידי לקמיכו וחזיתו ביה פירכא לא תקרעוהו‪ ,‬ובסוף אמר שם‬ ‫אין לדיין אלא מה שעיניו רואות ומשמע שיכול דיין לבטל פסק דין כאשר בעיניו נראה‬ ‫לדחות הפס"ד ויישב החת"ס סתירה זו בזה"ל‪,‬‬

‫"‪ ...‬אבל האמת יורה דרכנו אי אתא פסקא וידענו מאיזה טעם דנוהו ויש לנו עליו‬ ‫פירכא בזה מיירי בבבא בתרא אז אין לדיין אלא מה שעיניו רואות שהרי קמן שטעה‬ ‫בטעמו ושגיאות מי יבין מ"מ לא תקרעינהו אולי עוד תמצא פירוקא לקושיא כמ"ש‬ ‫הרשב"ם אבל מ"מ לא תעביד עובדא עפ"י אותו פסק‪ .‬אך בר"ה לא ידעו טעמו של‬ ‫ר"ג ולא מקום טעותו שהרי א"א לאשה שילדה וכרסה בין שיניה ואילו היה שואל‬ ‫אותו ואומר לו טעם שאינו הגון הדרן לכללא אין לדיין אלא מה שעיניו רואות ואך לא‬ ‫עמדו לפניו והוא קבל העדים וקדש החודש בזה אין להם להרהר דודאי עשה וכאשר‬ ‫היה באמת שהיה לו קבלה פעמים בא בארוכה פעמים בא בקצרה‪ .‬היוצא מזה בנדון‬ ‫שלפנינו אלו היה לפנינו הפסק והגביית עדות שעליהם פסק הרב והיה נראה לנו פירכא‬ ‫על דבריו "אז אין משוא פנים ואין לדיין אלא מה שעיניו רואות ‪."...‬וכקביעתם של‬ ‫הרדב"ז והחתם סופר הנ"ל קבע גם הגר' חיים פלאגי בספרו סמיכה לחיים שם ד"ה‬ ‫ועוד נראה וז"ל "ועוד נראה להוכיח מהאי לישנא דב"ד בתר ב"ד ל"ד דר"ל שמסתמא‬ ‫סמכינן על ב"ד הראשון שלא טעו ולא צריכי ב"ד השני לדקדק והכי משמע לשון‬ ‫הרמב"ם ולעולם א"ב אלא מחזי' כו' ולא יטעו דשמ'‪ ,‬הא אם עברו ודקדקו וידעו‬ ‫שטעו אזדא‪ ,‬להו האי חזקה דלא יטעו וחזר הדין לכ"ע וכ"ש בנדון שלפנינו כשבא‬ ‫דיין לפסוק הדין הזה שבא לידו מחדש ומדקדק ופוסק להפך‪ ...‬והמפורסמות אינן‬ ‫צריכות ראיה שהרי כל ספרי הפוסקים הראשונים והאחרונים מלאים מזה שהפוסק‬ ‫הראשון פוסק הדין ועושה מעשה ואחריו קם ב"ד אחר ומדקדק בדבר ופוסק להיפך‬ ‫עפ"י ראיותיו המספיקות וסותר פס"ד מב"ד ראשון והכל לש"ש‪ ,‬אע"פ שהראשונים‬ ‫כמלאכים אנן סהדי דאינהו גופייהו ניחא להו בהני‪ ,‬ומידם קונם יש בהם להודות‬ ‫ולשבח נצחוני בני על דבר אמת"‪.‬‬ ‫הגרח"פ הביא שם בתשובה בהמשך את דברי הרדב"ז הנ"ל מתשובה רע"ט‪ ,‬שמתאימים לדבריו‬ ‫והוסיף והעיר על דברי הרדב"ז‪" ,‬דלכאורה נראה דזה סותר מ"ש הרדב"ז בעצמו בתשו' הנז"ל‬ ‫)כוונתו לתשובת הרדב"ז שהובאה בשו"ת אבקת רוכל סי' כ"א וכן בשו"ת המבי"ט ח"ב סימן‬ ‫קע"צ( דבזמה"ז ב"ד בב"ד דייקינן והכי הכא היה על ב"ד שבזמנו ובכ"ז כתב דב"ד בב"ב‬ ‫ל"ד‪ ,"...‬ויישב סתירה זו בזה"ל‪:‬‬

‫"אך הנראה לע"ד ברור בכוונת הרב ז"ל הוא דאה"נ דעודינו הוא מחזיק בשיטתו‬ ‫דבזה"ז ב"ב בב"ד‪ ,‬ברם בהך תשובה לא הוצרך הרב לטעם זה אלא אפי' אמרינן דב"ד‬ ‫בתר ב"ד ל"ד יש להשיב על פסק דינם והוא בזה דאמרינן ב"ד בב"ד ל"ד היינו בפסקו‬ ‫ב"ד הראשון‪ ,‬שלא נתגלה לב"ד הב' גופא דעובדא היכי הוי ויש לחוש שמא לא דקדקו‬

‫מדינת ישראל‬ ‫בית הדין הרבני הגדול‬ ‫בגוף המעשה כראוי אז ‪ ...‬אבל כל שנתגלה לבי"ד הב' ונתברר לו גוף הדבר היכי הוה‬ ‫בברור גמור עכ"ז מצינו במה שפסקו ב"ד הרא' באותו המעשה הוא שלא כדין‪ .‬אך‬ ‫כשראינו ונתברר לב"ד הב' בגוף הדבר בדקדוק וראו שפסה"ד של ב"ד הא' היה לפי‬ ‫הדין וההלכה ומצינו שלפי הדין אינו כן אז יש כח להשיב על אותו מעשה ב"ד וב"ד‬ ‫בב"ד דייקי ואפי' לכתחילה זהו הנלע"ד ברור ופשוט מדברי הרדב"ז בתשובה הלזו"‪.‬‬ ‫ע"פ דברים אלו נראה ברור דלכל השיטות‪ ,‬גם לאותם שנתקבלו להלכה שאינם מקבלות את‬ ‫דברי הרדב"ז בשו"ת אבקת רוכל‪ ,‬שבזמנינו אמרינן בי"ד בתי בי"ד דייקי‪ ,‬הלוא הם הב"י‬ ‫שכתב שם בהגהה לדברי הרדב"ז הנ"ל וז"ל "אמר יוסף קארו דלא דיק‪ ,‬דלא אמר כן‬ ‫הרשב"א אלא בדין ההוא שהוא זר אבל בשאר דינים גם בזמן הזה לא דייקי בתר בית‬ ‫דינא וזה פשוט" ‪ ...‬הב"י קבע בדברי הרשב"א )שממנו דייק הרדב"ז( שאמר דבריו כלפי הדיינין‬ ‫שאינם בקיאין רק באותו הדין המסוים וכן נראה ברור מלשון הרשב"א שכתב דאנן סהדי‬ ‫דרוב הדיינים ‪ ...‬אינן בקיאין בכך‪ ,‬כלומר הב"י פסק שבאותו דין שיש ידיעה ברורה שאין‬ ‫הדיינים בקיאים אמרינן שבי"ד בתי בי"ד דייקי אבל מזה אין לעשות הכללה ולערער את‬ ‫חזקת הדיינים כלפי כלל ההלכות והדינים שהם פוסקים על פיהם‪ .‬ונשאר הכלל דבי"ד בתר‬ ‫בי"ד לא דייקי וכן פסק הרא"ש בתשובתו בספר חזה התנופה שבסוף ספר חיים שאל סי' מ'‬ ‫)הובא בב"י חו"מ סי' י"ב מחודש אות ז'‪ .‬ובדרכי משה שם ס' כ' ובסמ"ע סי' י"ט ס"ק ב'‪.‬‬ ‫בשו"ת מהר"י בן לב סי' ק"ו )שאלה ק"ז( כתב ג"כ דאפילו בזמן הזה לא אמרינן דבכל מילי‬ ‫חיישינן לבית דין טועין‪ ,‬הביא דבריו הש"ך בחו"מ סי' ל"ט ס"ק לו ומסקנתו ג"כ "קיי"ל‬ ‫דלבית דין טועין לא חיישינן והכי אמרינן סי' מ"ו סעיף ט' )כ"ט( ובריש סימן ר"נה ע"ש" וכן‬ ‫פסק האורים ותומים סי' י"ט באורים ס"ק ג' כהש"ך הנ"ל ולא הרדב"ז הנ"ל דבי"ד בתר‬ ‫בי"ד דייקי וחיישינן לבי"ד טועין‪.‬‬ ‫ועיין בפתחי תשובה חו"מ סי' י"ט ס"ק ג' שהביא את הב"י וכן דברי האו"ת הנ"ל ופסק‬ ‫כמותם וכן הכריע בשו"ת שואל ומשיב מהדורא תילתאה ח"ב סי' קכ"ג לאחר שהביא את‬ ‫שו"ת הרא"ש מספר חזה התנופה שהובא בסמ"ע שגם בזמנינו אמרינן הכלל דבי"ד בתר בי"ד‬ ‫לא דייקי )עיין בפס"ד של ביה"ד הרבני בת"א שכתבתי בתיק בוררות קרלנשטיין‪-‬וילנסקי ‪- 1‬‬ ‫‪ 347 - 35‬נז' ועיין במאמרי בספר שורת הדין "מקור הסמכות של ביה"ד הגדול ומסגרת‬ ‫סמכותו‪ ,‬עמודים רי"א‪-‬ר"כ ועיין בספר זכרון להגר"ש רפאל זצ"ל במאמרו של הרה"ר ונשיא‬ ‫ביה"ד הגדול הגרי"מ לאו שליט"א תוקפו של ביה"ד הגדול לערעורים וסמכויותיו בגדר "בי‬ ‫דינא בתר בי דינא לא דייקי" עמודים תצ"ח‪-‬תקי"ב‪ ,‬שכתב במסקנת המאמר שם עמוד תק"י‬ ‫שלענין הלכה יש לפסוק כהרדב"ז דהכלל דבי דינא בתר בי דינא לא דייקי ה"מ בזמניהם‬ ‫אבל האידנא דייקינן ודייקינן דהאידנא לא בקיאי כל כך בדינים הלכך דייקינן בתר ב"ד‪,‬‬ ‫והוסיף שם‪ ,‬ואנו נוסיף על דבריהם דאם בזמנו של הרשב"א והמבי"ט שייך חשש זה הרי‬ ‫שבזמנינו שאין אתנו יודע‪ ,‬עד מה קוטנם של הראשונים עבה ממתנינו הרי ודאי שדייקינן‬ ‫בתר ב"ד והוסיף שהורו כן להלכה בשו"ת סמיכה לחיים וכן הורה בשו"ת משפטי עוזיאל‬ ‫)חו"מ סי' א' סעיף ט"ו ובשו"ת ישכיל עבדי )ח"ג אהע"ז סימן ב'(‪ .‬ולענ"ד לאור דברי כל‬

‫מדינת ישראל‬ ‫בית הדין הרבני הגדול‬ ‫הפוסקים הנ"ל שאין לפסוק כהרדב"ז ולחלק בין בי"ד שבזמניהם‪ ,‬אין לקבל מסקנה זו ועל‬ ‫בסיסה להסביר את סמכותו וטעם פעולתו של ביה"ד הגדול לערעורים לדייק בתר בתי הדין‬ ‫האזוריים‪ ,‬בהמשך דברינו נקבע מהו הכח ומאיזה הלכה פועל ביה"ד הגדול לבטול פסקי דין‬ ‫של ביה"ד האזורי(‪.‬‬ ‫פרק ה'‬ ‫על בתי הדין לגיור שבימינו לא נאמר הכלל בית דין בתר בית דין לא דייקי‬ ‫וכאמור לעיל‪ ,‬גם לשיטת רוב הפוסקים דגם בזמנינו נשארה ההלכה שבי"ד בתר בי"ד לא‬ ‫דייקי כאשר מוצא ביה"ד השני בנמוקי ביה"ד הראשון פירכות וריעותות ואף טעות בדין‬ ‫ובהלכה‪ ,‬לא קיים הדין של בי"ד בתר בי"ד ל"ד‪ ,‬ובי"ד יכול לבטל הפסק דאין לדיין אלא מה‬ ‫שעיניו רואות‪ ,‬וכך יש להסביר את דרך פעולתו ותוקפן שלביה"ד הגדול שמדייק ומעיין בפסק‬ ‫הדין של ביה"ד האזורי ואף מבטלו שכן כאשר בא פסק דין וטעמו והמערער מציין את‬ ‫אותם פגמים וליקויים שלדעתו הביא לטעות הפסק וביה"ד הגדול דן בערעור ע"פ הפירכאות‬ ‫והטעויות שנתגלו לפניו דאז נתערערה חזקת ביה"ד קמא שלא טעה ובנסיבות אלו רשאי ואף‬ ‫מצוה ביה"ד הגדול לערעורים לדון לשנות ואף לבטל פסה"ד זה‪.‬‬ ‫לאור כל האמור בנדון שבפנינו שביה"ד האזורי מצא פירכות ורעותות קשות הקשורות להליך‬ ‫קבלת עול תורה ומצות של המערערת‪ ,‬ולקויים בשקול הדעת‪ ,‬ודרך קבלת החלטתו של ביה"ד‬ ‫המגייר להעבירה הליך גיור‪ ,‬נתערערה חזקת ביה"ד המגייר שהם בקיאין ולא יטעו ובזה לא‬ ‫אמר רבא את הכלל דבי"ד בתר בי"ד לא דייקי‪ ,‬וביה"ד רשאי אף לבטל את פסק דינו של‬ ‫ביה"ד הראשון‪ ,‬כפי שמוכח מהגמ' בב"ב ק"ל ע"ב ממה שאמר שם רבא לר' פפא ורב הונא‬ ‫בר' דרב יהושע כמבואר לעיל‪.‬‬ ‫לענ"ד בתקופתינו רובם של בתי הדין שעוסקים בגיור ומגיירים‪ ,‬הן בארץ והן בחוץ לארץ‬ ‫)שכפופים לשו"ע וההלכה(‪ ,‬אין להם את החזקה שהם לא טעו בהחלטותיהם ובפסיקתם‪ ,‬אין‬ ‫דברי נוגע דוקא לתחום ידיעת ההלכה וגדולתם בתורה של אותם בתי דין‪ .‬עיקר התקלות‬ ‫והמכשולים נובעים מחוסר ראיה בהירה במשור העובדתי‪ ,‬ומההתאמה שבין אותה מציאות‬ ‫לאותם עקרונות והלכות שמהוות את הבסיס להעביר נכרי מגיותו ולהכניסו לכלל ישראל‬ ‫כמאמין בה'‪ ,‬ביסודי האמונה היהודית ומקבל על עצמו להיות נתון לצווי האלוקי לשמירת‬ ‫מצוות התורה וקבלת עול מלכות שמים על עצמו‪ .‬לענין הגיור‪ ,‬ובתי הדין המגיירים‪ ,‬מתאימים‬ ‫במיוחד דברי החזון איש בקובץ אגרות א' אגרת ל"א‪:‬‬

‫"ברור משפט הלכה למעשה נחלק לעיונים שונים‪ .‬העיון הראשון‪ ,‬להניף הסלת הנקיה‬ ‫סעיפי משפט התוריים‪ ,‬ואחריו העיון השני‪ ,‬החדירה בעובדה הנוכחת לפנינו‬ ‫במעלותיה ומגרעותיה‪ ,‬ובדיוק משקל של כל פרק מפרקיה‪ ,‬כדי להתאים את הנדון אל‬

‫מדינת ישראל‬ ‫בית הדין הרבני הגדול‬ ‫סעיף ההלכה המכון עליו‪ ,‬ומרובים המכשולים של התאמה הכוזבת מהמכשולים ביסוד‬ ‫ההלכה‪ ,‬זאת אומרת אף שאין הדיין אומר על המותר אסור ועל האסור מותר‪ ,‬בכל זאת‬ ‫הוא נכשל במעשה שבא לידו להחליט בכח מדמה שזה שבא לידו הוא של הסעיף‬ ‫הידוע‪ ,‬בעת שהעלים עין מקו דק רב ערך בפלילת )שפיטת( המשפט הנבנה תמיד על‬ ‫קוים שכליים דקים‪ ,‬ובהעלמה זו מוציא משפט מעוקל מעות לא יוכל לתקון"‪.‬‬ ‫דברי החזו"א‪ ,‬שנאמרים במישור העקרוני ביחס לכל העוסקים בעשית המשפט הלכה למעשה‪,‬‬ ‫מתגלים במלוא אמיתותם הכואבת בבתי הדין שעוסקים בגיור ובגרים‪ ,‬בגלל אותם מכשולים‬ ‫שמציין החזו"א‪ ,‬ובמיוחד הדגשתו שמרובים המכשולים של התאמה הכוזבת מהמכשולים ביסוד‬ ‫ההלכה יוצא משפטם מעוקל ומעות לא יוכל לתקון‪ .‬דבר זה ראינו בענינו בעשרות שנים של‬ ‫ישיבה בבתי הדין‪ ,‬ברוב רובם של אותם שעברו הליכי גיור וגיירו ע"י בתי דין למיניהם‪ ,‬כולל‬ ‫בתי הדין המיוחדים לגיור‪ ,‬שהיסוד המרכזי של הגיור שהיא קבלת מצות ועול מלכות שמים‬ ‫היה אצלם לקוי ביותר ואע"פ שהצהירו מן השפה ולחוץ שהם מקבלים על עצמם עול תורה‬ ‫אנן סהדי שבנסיבות האישיות והחברתיות שהם היו בשעה שהצהירו על כך‪ ,‬שההצהרה הזו‬ ‫היתה אמירת דברים בעלמא בלא כל קבלה אמיתי של תורה ומצות‪ ,‬וכל התנהגותם ואורחות‬ ‫חייהם מיד לאחר הגיור הוכיח סופם על תחילתם‪ .‬לאור מציאות זו שנוגעת להליכי גיור‪ ,‬וגיור‪,‬‬ ‫שנעשים ע"י ביה"ד‪ ,‬ניתן לומר את שקבע הרשב"א )בשו"ת הרשב"א ח"א סי' אלף קמ"ט‪,‬‬ ‫מובאת בב"י חו"מ סי' ל"ט מחודש ג'(‪ .‬ביחס לדינים מסוימים‪ ,‬אין לומר את העקרון שאין‬ ‫חוששין לבית דין טועין וכתב שם הרשב"א "דאנן סהדי ברוב הדיינים שיושבים עכשיו בדין‬ ‫אינן בקיאים בכך ולפיכך יש לחוש לכך"‪ .‬והרחיב קביעה זו הרדב"ז והובאו דבריו בשו"ת‬ ‫אבקת רוכל סי' כ"א ובשו"ת המביט חב' סי' קע"ד‪ ,‬בזה"ל‪:‬‬

‫"ואע"ג דאמרינן בתלמודא לא חיישינן לבי"ד טועין וכי דיינו בתר דייני לא דייקי‪ ,‬הני‬ ‫מילי בזמניהם אבל האידנא דייקינן ודייקינן‪ ,‬שכן כתב רבינו ירוחם בשם הרשב"א‬ ‫בתשובה דהאידנא דלא בקיאי כ"כ בדינין הילכך דייקינן בתר בית דינא‪ ,‬ואם בזמנו של‬ ‫הרשב"א ככה‪ ,‬כ"ש בזמנינו וכ"ש בזמנו שהדיינים היו הם יחידים"‪.‬‬ ‫אמנם הב"י שם )בשו"ת אבקת רוכל הנ"ל( חולק על דיוקו של הרדב"ז מהרשב"א וחולק על‬ ‫קביעתו הכוללנית והגורפת‪ ,‬שחזקת הדיינים נתערערה בזמנם‪ .‬וכתב שם הב"י בהגהה על‬ ‫הרדב"ז ז"ל‪:‬‬

‫"אמר יוסף קארו לא דק‪ ,‬דלא אמר כך הרשב"א אלא בדין ההוא שהוא זר אבל בשאר‬ ‫דינים גם בזמן הזה לא דייקי בתר בית דינא‪ ,‬וזה פשוט בתשובת הרשב"א שכתבנו‬ ‫בבית יוסף"‪...‬‬ ‫וכן נראה ברור מלשון הרשב"א שכתב "דאנן סהדי דרוב הדיינים אינן בקיאין בכך"‪ ,‬כלומר‬ ‫שבאותו דין יש ידיעה ברורה ‪ ...‬שאין הדיינים בקיאים‪ ,‬ואין לערער את חזקת הדיינים ביחס‬ ‫לשאר הלכות ודינים‪ ,‬וכאמור גם הב"י יודה שאם יש דינים שאנן סהדי שאין בקיאין בכך‬ ‫נקבל את דברי הרשב"א והרדב"ז‪ .‬על כן כאמור לעיל י"ל ביחס להליכי גיור וגיורם של גרים‬

‫מדינת ישראל‬ ‫בית הדין הרבני הגדול‬ ‫בתקופתינו שרבים מאוד מאותם שגוירו בשעת הגיור הצהירו שמקבלים תורה ומצות‪ ,‬אינם‬ ‫שומרי מצות וגם הנסיבות האישיות והחברתיות שהם היו מצויים בהם בשעת גיורם והכרזתם‬ ‫שהם מקבלים תורה ומצות‪ ,‬ומיד לאחר שעברו את הליך הגיור‪ ,‬דיש לומר את דברי הרשב"א‬ ‫והרדב"ז‪ ,‬דאנן סהדי שרוב הדיינים שיושבין בתקופתינו אינם בקיאים בכך‪ .‬וכן נראה ברור‬ ‫מהוראת ופסיקת גדולי פוסקי הדור‪ ,‬וגדולי הדור‪ ,‬הגרי"י קניבסקי זצ"ל‪ ,‬הגרש"ז אויירבך זצ"ל‬ ‫הגרא"מ שך שליט"א והגרי"ש אלישיב שליט"א‪ ,‬לרושמי הנשואין שההלכה מחייבת אותם‬ ‫לבדוק את כל המציג תעודת גיור‪ ,‬הן בארץ והן בחוץ לארץ‪ ,‬בלי להבחין איזה בית דין‬ ‫מדובר ‪ ,-‬האם באמת היתה הגירות כהלכה‪ ,‬וברור שדעתם‪ ,‬שבעניני גיור וגיורים‪ ,‬אין לומר‬ ‫שחזקה על בי"ד שלא טעו ובזה לא נאמר הכלל דבי"ד בתר בי"ד לא דייקי‪.‬‬ ‫למרות כל האמור גם אם נשמע את טענת המערערת וב"כ )וטענות ראש מנהל הגיור הרב‬ ‫ישראל רוזן( שביה"ד האזורי לא היה רשאי לכתחילה לבדוק ולדייק בפסק דינו‪ ,‬ובמעשה הגיור‬ ‫של ביה"ד לגיור בירושלים‪ ,‬מהכלל שקבעה ההלכה שבי"ד בתר בי"ד לא דייקי‪ .‬אם בכ"ז‬ ‫ביה"ד בדק את מעשה הגיור של המערערת ומצא רעותות חמורות כפי שנמק בפס"ד‬ ‫בבהירות‪ ,‬וכתוצאה מזה קבע שלא ניתן לסדר חופ"ק למערערת ובן זוגה היהודי על יסוד‬ ‫הגיור שנעשה ע"י ביה"ד לגיור בירושלים‪ ,‬ודאי שדינו דין‪ ,‬ולא אמרינן דבי"ד שעבר ובדק‬ ‫וערער את חזקת ביה"ד הראשון שהם בקיאים ולא יטעו‪ ,‬ופסק בנגוד לפסק הדין של ביה"ד‬ ‫הראשון‪ ,‬שפסק דינו בטל‪ .‬מאחר שבפועל הוכיח את הרעותות שבפסק דין של ביה"ד הראשון‬ ‫וכן כתב מפורש בספר סמיכה לחיים לגר' חיים פלאג'י הנ"ל ד"ה ועוד נראה להוכיח וז"ל‪:‬‬

‫"ועוד נראה להוכיח מהאי לישנא דב"ד בתר ב"ד ל"ד דר"ל דמסתמא סמכינן על בי"ד‬ ‫ראשון ‪ ...‬שלא טעו ולא צריכי ב"ד שני לדקדק והכי משמע לשון הרמב"ם ולעולם‬ ‫א"ב אלא מחזי' וכו' ולא יטעו‪ ,‬דש"מ הא אם עברו ודקדקו וידעו שטעו אזדא להו האי‬ ‫חזקה דלא יטעו‪ ,‬וחוזר הדין לכ"ע"‪.‬‬ ‫באשר לטיעונים במישור הפרוצדוראלי כפי שצוטטו מדברי עמיתי הרב ש‪ .‬דיכובסקי והרב ע‪ .‬בר שלום‬ ‫תשובתי והשגותי להם נמצאים ג"כ בתיק ט' הנ"ל כדלהלן‪:‬‬ ‫העולה מתוך הברור ההלכתי הנ"ל‪ ,‬שלהוראת וקביעת הלכה של מרנן ורבנן פוסקי וגדולי‬ ‫הדור יש השלכה והתייחסות גם למישור הפרוצדוראלי של הליכי קבלת גרים לצורך נשואין‪,‬‬ ‫שקיימים במסגרת הרבנות ומחלקות הנשואין‪ .‬האזהרה שמזהירים את כל רושמי הנשואין‬ ‫שההלכה מחייבת אותם לבדוק את המציג תעודת גיור האם באמת היתה הגירות כהלכה‬ ‫כאמור לעיל ושרק לאחר מכן אפשר לרושמם לנשואין‪ ,‬מלמדת שתעודת גיור בפני עצמה‬ ‫שנתנה מכל בי"ד בעולם‪ ,‬יהיו הגדולים המוכרים והמוסמכים אשר יהיו‪ ,‬אינה מאפשרת לרושם‬ ‫הנישואין להכניסו לקהל ישראל לנשואין‪ ,‬כאשר מתעורר חשש שלא היתה אצל בעל תעודת‬ ‫הגיור‪ ,‬קבלת מצות אמיתית כדין‪ ,‬דבר שנתן להבחין בו‪ ,‬אם מחזותו של המבקש שרחוקה‬ ‫מלהיות חזות של אדם שומר מצות‪ ,‬אם מתוך דברים שהוא מסיח לפי תומו בפני רושם‬

‫מדינת ישראל‬ ‫בית הדין הרבני הגדול‬ ‫הנישואין‪ ,‬אם המסגרת החברתית והמשפחתית שהוא בא ממנה וחי בתוכה מנותקים ורחוקים‬ ‫משמירת מצות תורת ה'‪ ,‬ואם אותו בי"ד שהנפיק את תעודת הגיור נתערערה חזקתו שעושה‬ ‫את הליך הגיור כהלכה וכדין‪ .‬הוראה זו סותרת לחלוטין את התוקף הפרוצדורלי שיש לתעודת‬ ‫גיור כשלעצמה כאשר נמצאו רעותות ופגמים במהות הליך הגיור או בחזקת כשרותו של‬ ‫ביה"ד שבצע ואשר את הגיור‪.‬‬ ‫פרק ו'‬ ‫טעונים פורמלים פרוצדוראליים אינם גוברים על דברים מהותיים שסותרים להם‬ ‫כבוד הגר"ש דיכובסקי בתיק א' ל' הנ"ל כתב‪" :‬מבחינה פרוצדורלית קשה לי מאד להבין את‬ ‫עמדתו של ביה"ד ברחובות‪ .‬ביה"ד לגיור שביצע את הגיור הנ"ל הוא בית דין מוסמך ע"י‬ ‫הרבנות הראשית לישראל‪ .‬יושבים בו תלמידי חכמים מובהקים המוכרים לי אישית כיראי‬ ‫שמים ויודעי דת ודין‪ .‬בית דין זה מוסמך בעניני גיור לא פחות מבתי הדין הסדירים‪ ,‬על כן‬ ‫אין כל מקום לבי"ד סדיר לבטל את דבריהם‪.‬‬ ‫הומצא לי פרוטוקול של מועצת הרבנות הראשית לישראל החתום על ידי נשיא המועצה כב'‬ ‫הראשל"צ הגר"א בקשי שליט"א‪ .‬נאמר בו כדלהלן‪" :‬החלטה‪ :‬תעודות גיור של בתי הדין‬ ‫הרבניים או של בתי הדין המיוחדים לגיור יתקבלו על ידי רושמי הנישואין‪ .‬כל גיור שנערך‬ ‫בין בארץ ובין בחו"ל שלא מבתי הדין הרבניים ובבתי הדין המיוחדים לגיור שעל ידי‬ ‫הרבנות הראשית לישראל טעון אישור ביה"ד הרבני‪ ,‬או של הנהלת בתי הדין או של המחלקה‬ ‫המטפלת בכך בהרבנות הראשית לישראל"‪.‬‬ ‫אמור מעתה‪ ,‬גיור שנערך על ידי בית דין מיוחד לגיור אינו טעון אשורו של ביה"ד הרבני‪.‬‬ ‫כשם שאינו טעון אישורו של בית הדין הרבני‪ ,‬כך לא יוכל בית דין רבני לבטלו‪ .‬על כן קשה‬ ‫לי להבין מנין לקח ביה"ד ברחובות את הסמכות לבטל או להטיל ספק בגיור שנעשה ע"י‬ ‫ביה"ד הנ"ל כשם שגיור שנעשה ע"י בי"ד רבני סדיר אינו יכול להתבטל ע"י ביה"ד רבני‬ ‫אחר כך לא יוכל בית דין רבני סדיר לבטל גיור שנערך ע"י בי"ד מיוחד"‪ .‬עכ"ל‪.‬‬ ‫על בסיס טעונים פורמלים אלו והפרשנות שנתנו דעת הרוב בתיק זה להחלטת מועצת הרבנות‬ ‫הראשית‪ ,‬הם פסקו ליתן היתר למתגיירת להינשא ליהודי מבלי להתחשב כלל בפגמים‬ ‫והרעותות המהותיים‪ ,‬בחלק קבלת המצות‪ ,‬שנמצאו ע"י ביה"ד האזורי‪.‬‬ ‫פסיקה זו נסתרת מהוראת פוסקי וגדולי הדור‪ ,‬המחייבת את רושמי הנישואין לבדוק מהותית‬ ‫את חלק קבלת המצות‪ ,‬כשמתעורר חשש רציני שיש פגם בתוקף חלות הגיור‪ ,‬ק"ו בן ק"ו‬ ‫שהוראה זו קיימת על בתי הדין שהם המוסמכים הלכתית ומצוותית לבדוק חששות אלו‪ ,‬כפי‬

‫מדינת ישראל‬ ‫בית הדין הרבני הגדול‬ ‫שנהג בפועל ביה"ד האזורי‪ .‬לא שמענו בהלכה שטענות פורמליות פרוצדורליות גוברות על‬ ‫דברים מהותיים שסותרים להם‪ .‬אולי זוהי גישת המשפט האזרחי‪ ,‬אך אינה קיימת במשפטי‬ ‫התורה‪ .‬וכן כתב הגאון ר' חיים פלאג'י בספר סמיכת חיים ח' אה"ע סי' ט'‪ ,‬ביחס לכלל בי"ד‬ ‫בתר בי"ד לא דייקי וז"ל "ועוד נראה להוכיח מהאי לישנא דב"ד בתר ב"ד ל"ד‪ ,‬דר"ל‬ ‫דמסתמא סמכינן על בי"ד ראשון ‪ ...‬שלא טעו ולא הצריכו בי"ד שני לדקדק‪ ,‬והכי משמע‬ ‫לשון הרמב"ם א"ב אלא מחזי' וכו' ולא יטעו‪,‬דש"מ הא אם עברו ודקדקו וידוע שטעו‪ ,‬אזדא‬ ‫להו האי חזקה דלא יטעון וחוזר הדין לכ"ע"‪.‬‬ ‫באותו תיק‪ ,‬דעת הרוב התירו למערערת לפנות לרב רושם נישואין בצרוף תעודת גיור‬ ‫שברשותה‪ ,‬ובזה תוכל להנשא‪ ,‬תוך התעלמות מוחלטת ובטול פסק הדין של ביה"ד האזורי‬ ‫שמצא פגמים מהותיים בהליך גיורה‪ ,‬בכל הנוגע לחלק קבלת המצות‪ .‬בין השאר הם התבססו‬ ‫על החלטת מועצת הרבנות הראשית שקבעה‪" :‬תעודות גיור של בתי הדין הרבניים או בתי‬ ‫הדין המיוחדים לגיור יתקבלו ע"י רושמי הנישואין"‪ .‬לענ"ד אין בהחלטה זו כל קביעה‬ ‫הלכתית והוראה שרב רושם הנישואין מחויב לאשר ולהתיר את נשואים רק ע"פ תעודת גיור‬ ‫מוכרת ע"י הרבנות הראשית‪ ,‬גם כאשר נמצאו פגמים מהותיים בהלכה בהליך הגיור‪ .‬קביעה זו‬ ‫נסתרת לחלוטין ע"י ההוראה שהורו הפוסקים גדולי הדור כפי שנתברר לעיל‪.‬‬ ‫החלטה זו של הרבנות הראשית נמצאת במישור הפרוצדוראלי הקובע שגיור נעשה ע"י בי"ד‬ ‫רבני או בי"ד מיוחד לגיור אינו טעון אשור נוסף של בי"ד או גוף הלכתי אחר‪ .‬אבל כאשר‬ ‫מתעוררות חששות הקשורות למהות הליך הגיור לא נאמר לרושמי הנישואין שעליהם להתעלם‬ ‫מזה‪ ,‬וכ"ש כלפי בי"ד שמופקד מבחינה הלכתית בקביעת מעמדם האישי של המבקשים לבא‬ ‫בקהל ישראל‪ ,‬כאשר מתעורר להם החשש שיש פגם מהותי בהליך הגיור ובעיקר בהליך‬ ‫הקשור לחלק קבלת המצות שהוא יסוד כל הגיור‪.‬‬ ‫פרשנותו של כבוד הגר"ש דיכובסקי את החלטת מועצת הרבנות הראשית‪ ,‬שכשם שגיור ע"י‬ ‫בית דין המיוחד לגיור אינו טעון אישורו של בית הדין הרבני כן לא יוכל בית דין רבני‬ ‫לבטלו‪ ,‬אין לה כל אחיזה בהחלטת מועצת הרה"ר‪ ,‬לא פורמלית וודאי שלא הלכתית כפי‬ ‫שנתבאר לעיל בהרחבה‪.‬‬ ‫גם קביעתו שגיור שנעשה ע"י בי"ד רבני סדיר אינו יכול להתבטל על ידי בית דין רבני‬ ‫אחר‪ ,‬אין לה כל בסיס לא פורמלי ובודאי שלא הלכתי‪ ,‬ואפילו אם היה לקביעה זו בסיס‬ ‫פרמלי אין בכוחו להיות בסיס לפסיקה ע"פ דין תורה‪ ,‬כאשר נמצאו פגמים מהותיים בהליך‬ ‫הגיור‪ .‬שום בי"ד בעולם יהיה רבני‪ ,‬או בי"ד של העדות החרדיות‪ ,‬או בי"ד מיוחד לגיורת‪ ,‬שיהיו‬ ‫מחוסנים מפני בטול גיורם ע"פ ההלכה‪ .‬עקרון זה מונח בהוראתם ופסיקתם של גדולי התורה‬ ‫פוסקי הדור כפי שנתברר לעיל במקורות ההלכתיים‪ ,‬שאין חולק עליו בין פוסקי הדורות‪,‬‬ ‫ושנתברר לעיל במקורות‪ .‬הארכתי בלבון וברור המשקל‪ ,‬שיש לטענות פרוצדורליות פורמליות‬ ‫בהליכי ועניני גיור‪ ,‬כאשר ממולם עומדות טענות מהותיות הקשורות בהליכי ועניני גיור‬

‫מדינת ישראל‬ ‫בית הדין הרבני הגדול‬ ‫הסותרות את הטעונים הפורמליים‪ ,‬כפי שנתברר הן מהוראת ופסיקת גדולי התורה והפוסקים‬ ‫שבדור והן משאר מקורות ההלכה והפוסקים שהבאנו‪ ,‬למען ידעו כל העוסקים והממונים בענין‬ ‫קביעת מעמדם האישי של מי שמבקש לבוא בקהל ישראל‪ ,‬כולל רבנים‪ ,‬רושמי נשואין ובתי‬ ‫דין הממונים לקביעת מעמדם האישי ליהדות שרק ברור מהותי של הליכי הגיור הוא ורק‬ ‫הוא שקובע את ההלכה והפסיקה לתוקפם ויהדותם של בעלי תעודות הגיור בעיקר בחלק‬ ‫היסודי והבסיסי ביותר של הגיור והוא ענין קבלת מצות ה' וכניסה תחת כנפי השכינה‪.‬‬ ‫כבוד ידידי הגר"ע בר שלום שליט"א הציג עמדתו ביחס לנדון שבפנינו וכתב את גישתו‬ ‫העקרונית גם בתיקים אחרים‪ ,‬שמתבססת על המישור הפורמלי‪ ,‬שאין לפסול או להטיל ספק‬ ‫בגיורם של המוסמכים לגייר מהרה"ר‪ ,‬ואין זה מתפקיד ביה"ד הגדול‪ .‬והוסיף שמאחר‬ ‫והמבקשת יש לה תעודת גיור ע"כ על מועצת הרבנות להתמודד עם מחלקת הנשואין או כל‬ ‫מוסד רבני הכפוף לרבנות הראשית ולמועצת הרבנות שאינה מוכנה לקבל תעודה זו‪.‬‬ ‫הרב שליט"א על בסיס גישה פורמלית זו שהליך גיור שנעשה ע"י בי"ד מוכר ע"י מועצת‬ ‫הרבנות הראשית‪ ,‬ומועצת הרבנות הראשית נתנה החלטה כי תעודות גיור כאלה יתקבלו ע"י‬ ‫רושמי הנישואין‪ ,‬אין לבעל תעודת הגיור הנ"ל צורך לפנות‪ ,‬לא לביה"ד האזורי וכ"ש שאין‬ ‫ענין לערעור‪.‬‬ ‫אבקש מכבוד ידידי הגר"ע בר שלום שליט"א‪ ,‬ילמדנו רבנו‪ ,‬מהו הבסיס ההלכתי לגישתו‬ ‫העקרונית הפורמלית שמכוחה קבע את התנגדותו לפסק הדין המנומק של ביה"ד האזורי‪,‬‬ ‫שהטיל ספק בתוקף הליך הגיור של אם המערער לאחר שמצא בו גם פגמים מהותיים וגם‬ ‫פגמים פורמליים‪ ,‬וזאת לאור הוראתם ופסיקתם של גדולי הפוסקים שתעודת גיור שניתנת ע"י‬ ‫כל בי"ד באשר הוא חייבת לעבור בדיקה האם חלק קבלת המצות שבגיור היה כדין וכהלכה‪.‬‬ ‫וכפי שבארתי לעיל פסיקה זו מעוגנת בדברי חז"ל וכל הפוסקים כאמור‪ .‬לא ברורה קביעתו‬ ‫שאין זה מתפקיד ביה"ד הגדול לדון בערעור על פסק דין הלכתי מנומק שמצא פגמים‬ ‫מהותיים בהליך הגיור שקבע את יהדותה של אם המערער‪.‬‬ ‫לאור כל האמור מבחינה הלכתית אין כל בסיס לגישתם של דייני ביה"ד האזורי שלא ראו‬ ‫כל עילה שתצדיק לערער על כשרות גיורה של המערערת שנעשתה ע"י הרבנות הראשית‪ .‬וזאת‬ ‫הן לאור הברור ההלכתי הקובע שבעניני הליכי גיור ומעשה בי"ד המגייר‪ ,‬לא נאמר הכלל‬ ‫דבי"ד בתר בי"ד לא דייקי ובעיקר לאחר הוראתם ופסיקתם החד משמעית של מרנן ורבנן‬ ‫גדולי התורה ופוסקי הדור הקובעים שבימינו נתערער החזקתם של בתי דין מגיירים וצוו‬ ‫והורו לכל הדיינים הרבנים ורושמי הנישואין שלא לאשר מעשה גיור של בתי דין רק לאחר‬ ‫שיבררו ויבדקו שהיתה קבלת מצות בשעת מעשה הגיור‪.‬‬ ‫פרק ז'‬

‫מדינת ישראל‬ ‫בית הדין הרבני הגדול‬ ‫קביעתם של מרנן ורבנן גדולי התורה ופוסקי הדור שעניני גיור שייכים לכל כרם בית‬ ‫ישראל‬ ‫וכאן ברצוני להעלות נקודה הלכתית עקרונית נוספת הקשורה להוראתם ופסיקתם של מרנן ורבנן גדולי‬ ‫הדור‪ .‬נושא הגיורים ובדיקת תוקפם‪ ,‬ענינים אלו אינם שייכים רק לאותם מתגיירים שבי"ד או הרבנים‬ ‫רושמי נישואין עוסקים בענינם‪.‬‬ ‫העיסוק והפסיקה בעניני גיור ומתגיירים יש להם השלכה הנוגעת לכלל קהילות ישראל‪.‬‬ ‫לאחר שיצא פסק דינו של ביה"ד הגדול בתיק ו' שעסק בתוקף גיורים שנעשו בבי"ד לגיור של הרב דרוקמן‬ ‫והרב אביאור ובשאר בתי דין מגיירים שבמנהל הגיור יצאו רבנים שהשמיעו דברי בקורת והתנגדות‬ ‫למסקנות ההלכתיות של פסק הדין ואף הגדילו עשות לרדוף הדיינים שהוציאו את פסק הדין‪ ,‬ובי' באייר‬ ‫תשס"ח יצא גלוי דעת של מרנן ורבנן גדולי התורה ופוסקי הדור כדלהלן‪:‬‬ ‫גילוי דעת‬

‫בס"ד‪ ,‬י' אייר שנת השבע התשס"ח‬ ‫כאשר פורצי גדר משמיעים קולם כאילו אפשר לגייר בלא קבלת מצוות‪ ,‬ואף הגדילו‬ ‫עשות לרדוף דיינים שליט"א העומדים על משמר כרם בית ישראל‪ ,‬הננו לגלות דעת‬ ‫תוה"ק כי אין גירות בלא קבלת מצוות והרי הם כגוים גמורים לכל דבר‪.‬‬ ‫והננו פונים לכל מי שבידו לחזק את העושים כהלכה ולמחות כנגד המסייעים לפריצת‬ ‫כרם בית ישראל‪.‬‬ ‫וע"ז באעה"ח‬ ‫יוסף שילו'לאילישיב‬ ‫ישלאריל בהרה"צ מוינז'ניץ‬ ‫שיליטלא"‬ ‫יצחק שיינר‬

‫לאהרן יהודה יליב שטיימן‬ ‫מיכיל יהודה‬ ‫יליפקוביץ‬

‫חיים פנחס‬ ‫שיינברג‬

‫גרשוןלאדילשטיין‬

‫מיר צבי‬ ‫לא‬ ‫ברגמן‬

‫שמלאויל הילוי ולאונזנר‬ ‫ש‪ .‬י‪ .‬קריליץ‬

‫לאמו"ר‬ ‫הק' צבילאילימילך בן כ"קלא‬ ‫נזצוקיליל"ה‬ ‫חיים‬ ‫קנייבסקי‬

‫נסים טילידנו‬

‫גם אני מצטרף להנ"ל לחזק ידי הרבנים ודייני ישראל הי"ו‬ ‫העומדים על משמרת הקודש נגד הגיורים המזוייפים‬ ‫הק' יוחנן סופר‬

‫שמלאויללאויערבך‬ ‫נתן פינקיל‬

‫מדינת ישראל‬ ‫בית הדין הרבני הגדול‬

‫בגלוי דעת זה מגדירים מרן ורבנן גדולי התורה‪ ,‬שבתי דין‪ ,‬רבנים ורושמי נשואין שעוסקים בגיור ובגרים‬ ‫שעברו הליכי גיור‪ ,‬עוסקים בנושא ששייך לכרם בית ישראל‪ .‬ולכן במסגרת הוצאת גילוי הדעת בקשו מרן‬ ‫מו"ר פוסק הדור הגרי"ש אלישיב שליט"א ושאר גדולי ישראל לצרף ולפרסם את קריאת הוראתם‬ ‫ופסיקתם הנ"ל שפורסמה בעבר כחלק בלתי נפרד מגילוי הדעת‪ .‬וכפי שציינתי לעיל מרן הגרש"ה וואזנר‬ ‫שליט"א בעל שבט הלוי‪ ,‬שחתום על גילוי הדעת חזר פרסם וחתם על אותה הוראה ופסיקה שנתן בעבר‪.‬‬ ‫הנובע מכך שבנשואי גיורים ומתגיירים הוראתם ופסיקתם של מרנן ורבנן גדולי התורה והפסיקה שבדור‪,‬‬ ‫היא המחייבת את בתי הדין‪ ,‬הדיינים והרבנים להורות ולפסוק כמותם‪ ,‬ואין כל תוקף להוראתם‬ ‫ופסיקתם של בתי דין או רבנים שהורו ופסקו בענינים אלו כשלא בקשו וצרפו לפסיקתם חוו"ד והסכמתם‬ ‫של גדולי התורה פוסקי הדור‪ ,‬ובודאי שאין לבתי דין ורבנים בכל קהילה שיהיו כל סמכות וכח להורות‬ ‫ולפסוק בנגוד להוראתם ופסיקתם של גדולי פוסקי הדור‪ .‬הוראתם ופסיקתם של אותם בתי דין ורבנים‬ ‫אינה תקיפה גם כלפי קהילתם ומקומם שכן כל ישראל כפופים להוראתם של גדולי תורה ופסיקה שבדור‪.‬‬

‫מדינת ישראל‬ ‫בית הדין הרבני הגדול‬ ‫פרק ח'‬ ‫מעמדם וסמכותם של גדולי הדור בפסיקה ובהוראת הדין‬ ‫ע"מ שנוכל להגדיר את מעמדם וסמכותם של גדולי דור להכריע לפסוק ולהורות בשאלות וענינים אלו‬ ‫נפתח בדברי החינוך מצוה תצ"ה שעוסקת במצוה לשמוע מכל בית דין גדול שיעמדו להם לישראל בכל‬ ‫זמן‪ .‬בה כתב‪:‬‬

‫"ונוהגת מצוה זו בזמן שבית דין הגדול בירושלים בזכרים ונקבות‪ ,‬שהכל מצווים‬ ‫לעשות ככל אשר יורו‪ ,‬ובכלל המצוה גם כן לשמוע ולעשות בכל זמן וזמן כמצות‬ ‫השופט‪ ,‬כלומר החכם הגדול אשר יהיה ביננו ובזמנינו‪ ,‬וכמו שדרשו זכונם לברכה‬ ‫)ראש השנה כ"ה ע"ב( ואל השופט אשר יהיה בימים ההם‪ ,‬יפתח בדורו כשמואל‬ ‫בדורו כלומר שמצוה עלינו לשמוע בקול יפתח בדורו כמו לשמואל בדורו‪ ,‬ועובר על‬ ‫זה ואינו שומע לעצת הגדולים שבדור בחכמת התורה בכל אשר יורו מבטל עשה זה‪,‬‬ ‫וענשו גדול מאד שזהו העמוד החזק שהתורה נשענת בו ידוע הדבר לכל מי שיש בו‬ ‫דעת"‪.‬‬ ‫ושם במצוה תצ"ו המצוה שלא להמרות על פי בית הדין הגדול שיעמדו לישראל‪ .‬כותב החינוך‪:‬‬

‫"ונוהגת מצוה זו לענין זקן ממרא בזמן הבית ולענין החיוב עלינו לשמוע לדברי‬ ‫חכמינו הקדמונים ואל גדולינו בחכמת התורה ושופטינו שבדורינו נוהגת בכל מקום‬ ‫ובכל זמן בזכרים ונקבות"‪.‬‬ ‫המנחת חינוך מצוה תצ"ה אות ג' מציין שקביעתו זו של החינוך שיש מצות עשה מהתורה לשמוע ולעשות‬ ‫בכל זמן וזמן לחכם הגדול שיהיה ביננו בזמננו‪ ,‬ומצות לא תעשה שלא להמרות לדברי גדולינו בחכמת‬ ‫התורה ושופטינו שבדורינו‪ ,‬אינה מתאימה לשיטת הרמב"ם שהוא סובר שדוקא בבית הדין הגדול‬ ‫שבירושלים עובדים בעשה ולא תעשה וגם דין זה בזקן ממרא הוא דוקא בבית דין זה ועל זה קאי הלאו‬ ‫דלא תסור אבל לאחר שבטל בית הדין הגדול מלשכת הגזית‪ ,‬בבית דין בכל דור אם עוברים על דבריהם‬ ‫אפשר אינו עובר בעשה ולא תעשה‪ ,‬וכן הוא לשון הכתוב וקמת ועלית היינו לבית דין הגדול ועשית על פי‬ ‫הדבר מן המקום ההוא לא תסור דמיירי הכל בבית הדין הגדול‪ ,‬אבל בחכמי כל דור ודור מנין לנו‪ ,‬והוסיף‬ ‫המנ"ח דשאני בית הדין הגדול אשר כבוד השי"ת חופף עליהם כל היום ועליהם הבטיחה התורה ומסיים‬ ‫המנ"ח שהחנוך ודאי מצאו באיזה מקום‪.‬‬ ‫הגאון ר' ירוחם פרלא בהגהות על ספר מנחת חינוך מצוה תצ"ו מעיר על דברי המנ"ח‪ ,‬שהחנוך עצמו מציין‬ ‫את המקור לחידושו שהם דברי הגמ' בר"ה כה ע"ב שדרשו חז"ל ואל השופט אשר יהיה בימים ההם יפתח‬ ‫בדורו כשמואל בדורו ואומר ובאת אל הכהנים הלוים ואל השופט אשר יהיה בימים ההם‪ ,‬וכי תעלה על‬ ‫דעתך שאדם הולך אל הדיין אשר לא היה בימיו‪ ,‬הא אין לך לילך אלא אצל שופט שבימיו והוסיף שנראה‬

‫מדינת ישראל‬ ‫בית הדין הרבני הגדול‬ ‫שזו דעת החינוך בלבד וכי מדברי הרמב"ם לא נמצא שום משמעות לזה כלל בשום מקום וכתב בזה גם‬ ‫משתמע מדברי הרמב"ן‪.‬‬ ‫הגאון ר' אלחנן וסרמן זצ"ל הי"ד בקונטרס דברי סופרים סימן ב' אות ב' מביא את דברי הרמב"ם‬ ‫בהקדמה לספר היד החזקה שכתב‪:‬‬

‫"וכל בית דין שעמד אחר התלמוד בכל מדינה ומדינה וגזר או תיקן או הנהיג לבני‬ ‫מדינתו או לבני מדינות‪ ,‬לא פשטו מעשיו בכל ישראל מפני רוחק מושבותיהם ושיבוש‬ ‫הדרכים והיות בית דין של אותה המדינה יחידים ובית דין הגדול של שבעים בטל‬ ‫מכמה שנים קודם חיבור התלמוד‪ :‬לפיכך אין כופין אנשי מדינה זו לנהוג במנהג‬ ‫מדינה אחרת‪ ...‬ודברים הללו בדינים וגזרות ותקנות ומנהגות שנתחדשו אחר חיבור‬ ‫התלמוד‪ ,‬אבל כל הדברים שבתלמוד הבבלי חייבים כל ישראל ללכת בהם וכופין כל‬ ‫עיר ועיר וכל מדינה ומדינה לנהוג בכל המנהגות שנהגו חכמים שבתלמוד ולגזור‬ ‫גזירות וללכת בתקנתם‪.‬‬ ‫והואיל וכל אותן הדברי שבתלמוד הסכימו עליהם כל ישראל ואותם החכמים שהתקינו‬ ‫או גזרו או שהנהיגו או שדנו דין ילמדו שהמשפט כך הוא הם כל חכמי ישראל או‬ ‫רובן והם ששמעו הקבלה בעיקרי התורה כולה איש מפי איש עד משה"‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫מדברי הרמב"ם הנ"ל לומד הגר"א וסרמן זצ"ל הי"ד שם באות ג' שנראה מדברי הרמב"ם שהסכמת כל‬ ‫חכמי ישראל או רובן יש להם הכח של בי"ד הגדול וחייבים כל ישראל לשמוע להן כמו לבי"ד הגדול ואף‬ ‫דבבי"ד הגדול גופא קיי"ל שהמקום גורם ואם מצאן בבית פווג"י והמרה עליהם פטור היינו גזה"כ הוא‬ ‫דכשאינן במקומם אינם נחשבים לבי"ד של כל ישראל שהרי אתן אלא שבעים ואחד והם מיעוטא‬ ‫דמיעוטא כנגד כל חכמי ישראל‪ ,‬ורק כשהם במקומם בלשכת הגזית אז הם בי"ד של כל ישראל וכמו‬ ‫בבי"ד של שבט צריך אותו השבט לשמוע בי"ד שלו כך ה"נ ושב"ד הגדול יושבין בלשכת הגזית הן בי"ד של‬ ‫כל ישראל וכל ישראל חייבין לשמוע להן‪ ,‬אף ששאר חכמי ישראל גדולין מהם הרבה במנין אי אפשר גם‬ ‫בחכמה מקום מקום גזרה הוא שאי אפשר לחלוק על בי"ד הגדול בשום אופן והחולק עליהם חייב מיתה‬ ‫אבל כשאינן במקומן אין להם אותו כח אלא הרי הם בכלל כל חכמי ישראל ואם החולקין עליהם היו רוב‬ ‫בטלי במיעוטן"‪ .‬עכ"ל ושם אות ד' הוסיף הגר"א וסרמן זצ"ל הי"ד‪ ..." ,‬אבל קיבוץ כל חכמי ישראל או‬ ‫רובן בכל מקום שהם הם בי"ד של כל ישראל מאליהן‪ ,‬וע"כ עליהן אמרה תורה אל השופט אשר בימיך‬ ‫וצריך שגם החולקין יהיה להם הכח של בי"ד הגדול ואז הם רשאין לחלוק גם על בי"ד הגדול שקדמו להן‬ ‫אבל אם אין לה חולקין כח של בי"ד הגדול אי אפשר להן לחלוק על בי"ד הגדול בשום אופן"‪...‬‬ ‫מדברי הגר"א וסרמן זצ"ל הי"ד נראה שהבין בדברי הרמב"ם הנ"ל שהדינים‪ ,‬הגזירות התקנות והמנהגות‬ ‫שנקבעו ע"י חכמי התורשבע"פ תנאים ואמוראים שבתלמוד הבבלי מחייבים את כל ישראל לשמוע לכל‬ ‫הוראותיהם ושלא לסור מהדבר אשר הורונו‪ .‬מכח הסכמתם של כל חכמי ישראל או רובן‪ .‬לכאורה יש‬ ‫לעיין בדבר‪ ,‬שכן הרמב"ם כותב שם שכל שקבעו ופסקו והורו חז"ל תנאים ואמוראים שבתלמוד הבבלי‬ ‫מחייבם כלשון הרמב"ם‪" ,‬הואיל וכל אותם הדברים שבתלמוד הסכימו עליהם כל ישראל"‪ ,‬וזאת מנמק‬ ‫הרמב"ם בזה"ל‪" ,‬ואותן החכמים שהתקינו או גזרו או שהנהיגו או שדנו דין ולמדו מהמשפט כך הוא‪ ,‬הם‬

‫מדינת ישראל‬ ‫בית הדין הרבני הגדול‬ ‫כל חכמי ישראל או רובן והם ששמעו הקבלה בעיקרי התורה כולה איש מפי איש עד משה"‪ .‬לכאורה‬ ‫הסיבה המחיבת את כל ישראל להיות כפופים להוראות חז"ל שבתלמוד הבבלי ככפיפותם לביה"ד הגדול‬ ‫שצוותה תורה היא שכל עם ישראל קבלו עליהם ועל זרעם‪ .‬יש להעיר דר' אלחנן שם אות ג' מצטט את‬ ‫הדברי הרמב"ם הנ"ל ומוסיף לדבריו את המילה "חכמי ישראל" בעוד שבדפוסי הרמב"ם נאמר הסכימו‬ ‫עליהם כל ישראל בלי להזכיר המילה "חכמי" עיי"ש‪ .‬הרמב"ם כותב בהקדמתו הנ"ל ביחס לדינים‪,‬‬ ‫גזירות‪ ,‬תקנות ומנהגות שנתחדשו אחר חבור התלמוד שכל בית דין שעמד בכל מדינה ומדינה וגזר או‬ ‫התקין או הנהיג לבני מדינתו או לבני מדינות לא פשטו מעשיו‪ ...‬לפיכך אין כופין אנשי מדינה זו לנהוג‬ ‫כמנהג מדינה אחרת‪ ,‬ואין אומרים לבית דין זה לגזור גזירה שגזרה בית דין אחר במדינתו"‪.‬‬ ‫כלומר שהוראתו של בי"ד אחד ממדינה אחת מחייבת את בני אותה מדינה משום שקבלו עליהם את‬ ‫סמכותו והוראתו של בית הדין שבמדינתם‪ ,‬ואין הוראתו מחייבת בני מדינה אחרת שלא קבלו על עצמם‬ ‫סמכותו להורות לתקן ולגזור להם‪ .‬הרי שמכח קבלת הקהל הופכות הוראות ותקנות ביה"ד כמחייבות את‬ ‫בני אותה מדינה‪ ,‬והם כפופים להוראותיו ותקנותיו‪.‬‬ ‫וכאשר יש קבלת והסכמת כל ישראל לדינים‪ ,‬הגזירות‪ ,‬התקנות והמנהגות שנקבעו ע"י חז"ל חכמי‬ ‫התלמוד הבבלי היא הנותנת את הסמכות והתוקף המחייב את כל ישראל לשמוע בכל אשר יורו ושלא‬ ‫לסור מהדבר אשר יורו‪ .‬וזאת כשם שצותה תורה שבזמן שבית הדין הגדול בירושלים שהכל מצווים‬ ‫לעשות ככל אשר יורו ושלא לסור מדבריהם‪.‬‬ ‫עפ"ז‪ ,‬שיטת הרמב"ם שסמכותו וכח הוראותיו ופסיקתו של ביה"ד הגדול בירושלים המחייבים את כלל‬ ‫ישראל נובעים מצווי ה' וסמכותם של חז"ל בתלמוד הבבלי‪ ,‬תנאים ואמוראים נובעת מהסכמת כל ישראל‬ ‫וחכמיו לעשות ע"פ הוראותיהם‪ ,‬וכל ישראל וחכמיו כפופים לדיניהם הוראותיהם תקנותיהם ומנהגיהם‬ ‫שקבעו‪.‬‬ ‫כך י"ל דגם סמכותם של גדולי התורה ופוסקי הדור נובעת מההסכמה וההכרה של כל ישראל וחכמיו‬ ‫לראות אותם כסמכות מחייבת את כל ישראל בדינים‪ ,‬הגזירות‪ ,‬התקנות והמנהגות שקבעו‪.‬‬ ‫לשיטת החינוך במצות תצ"ה ותצ"ו סמכותם של גדולי תורה שבכל דור ודור לקבוע דינים‪ ,‬הוראות‬ ‫ופסיקות המחייבות את כל ישראל לשמוע לדבריהם‪ ,‬נובעת מכח מצות ה' שנאמרה ביחס לבית הדין‬ ‫הגדול שבירושלים ולא מכח הסכמת כלל ישראל כפי שכתב שם במצוה תצ"ה‪ ,‬ובכלל המצוה גם כן לשמוע‬ ‫ולעשות בכל זמן וזמן כמצות השופט‪ ,‬כלומר החכם הגדול אשר יהיה ביננו ובזמנינו וכ"כ שם במצוה‬ ‫תצ"ה‪.‬‬ ‫יש לציין דגם החינוך רואה בכח הקהל להסכים וליתן סמכות לבי"ד שבעירם לשופט ולחכם‪,‬‬ ‫שהוראותיהם ופסיקתם יחייבו את כל הקהל לשמוע ולציית להם‪.‬‬

‫מדינת ישראל‬ ‫בית הדין הרבני הגדול‬ ‫החינוך במצות עשה תצ"א בענין מינוי שופטים ושוטרים כתב בזה"ל‪" ,‬ויש לנו ללמוד מזה שאע"פ שאין‬ ‫לנו היום בעוונותינו סמוכין‪ ,‬שיש לכל קהל וקהל שבכל מקום ומקום למנות ביניהם קצת מן הטובים‬ ‫שבהם שיהיה להם כח על כולם‪ ,‬עול עשיית מצות התורה ולמנוע מקרבם כל דבר מגונה וכל הדומה לו"‪.‬‬ ‫אלא שביחס לחכמים הגדולים שיהיו בינינו ובזמנינו סבור החינוך שהם יונקים את סמכותם מכח צווי ה'‬ ‫שנאמר ביחס לביה"ד הגדול שבירושלים‪ ,‬ומתייחס ג"כ לגדולי דור שחובה על כל ישראל לשמוע ולעשות‬ ‫ככל אשר יורונו בדיניהם‪ ,‬גזירותיהם ובתקנותיהם‪ .‬ושלא לסור מדבריהם גם החינוך יודה שמצות אלו‬ ‫חלות על אותם גדולי חכמי הדור רק כאשר אותם חכמים גדולי התורה הוכרו ע"י הדור‪ ,‬קהל ישראל‬ ‫וחכמי גדולי התורה שבתוך קהילות ישראל ורק אז קיימים מצות ה' על כל ישראל לשמוע ולעשות ושלא‬ ‫לסור מכל אשר יורונו‪ .‬לשיטת הרמב"ם הנ"ל עצם ההכרה של קהל ישראל וחכמיו באותם חכמי וגדולי‬ ‫תורה שהם גדולי חכמי הדור היא שמעניקה להם את הסמכות המחייבת את כל כלל ישראל וחכמיו שבכל‬ ‫קהל וקהל להיות כפופים לשמוע ולעשות ככל אשר יורונו ושלא לסור מדיניהם‪ ,‬גזירותיהם‪ ,‬תקנתם‬ ‫ומנהגים שקבעו‪.‬‬ ‫ברור שכאשר הרמב"ם מדבר על הסמכות המחייבת שיש לחז"ל‪ ,‬התנאים והאמוראים‪ ,‬שכל ישראל‬ ‫כפופים לדיניהם ותקנותם וגזירותם‪ ,‬נובע הסכמת חכמי ישראל הנמצאים בכלל ישראל שכולל את כל‬ ‫קהילות ישראל שהם כחכמי תורה רואים בחז"ל תנאים ואמוראים חכמי התלמוד שמעבירי התורה‬ ‫ששמעו הקבלה בעיקרי התורה כולה איש מפי איש‪ .‬וכפי שהסביר הגר"א וסרמן זצ"ל הי"ד שם שקבוץ כל‬ ‫חכמי ישראל או רובן בכל מקום שהם שהם הם בי"ד של כל ישראל מאליהן‪.‬‬ ‫כך גם גדולי חכמי התורה ופוסקי הדור שבכל דור ודור נקבעו כסמכות ההוראה והפסיקה שמחייבת את‬ ‫כל ישראל מתוך הכרתם וקביעתם של כל או רוב חכמי וגדולי התורה שבתוך כלל ישראל שהם הבי"ד של‬ ‫כל ישראל‪ ,‬ועם ישראל רואה בהם את הקובעים מי מחכמי גדולי התורה יש לראותם גדולי חכמי ופוסקי‬ ‫הדור וממילא הוראותם‪ ,‬פסיקתם ותקנתם מחייבים את כלל ישראל על כל קהילות ישראל חכמי התורה‪,‬‬ ‫בתי הדין והרבנים שבתוכם‪ ,‬משום שהופכים להיות הבי"ד של כל ישראל מאליהן‪ .‬וכל ישראל כפופים‬ ‫להוראתם‪ ,‬פסיקתם ותקנתם‪.‬‬ ‫הסכמת כלל ישראל נובעת מהעובדה שכלל ישראל מקבלים את קביעת כל או רוב רובם של חכמי התורה‬ ‫שבתוכם ומכח הסכמת כלל ישראל הופך כלל ישראל לכפוף להוראתם‪ ,‬פסיקתם ותקנותיהם של גדולי‬ ‫חכמי ופוסקי הדור‪ .‬וכל יחיד ויחיד כפוף להוראתם מכח הסכמת כלל ישראל‪ .‬ע"פ הסבר זה מובנים דברי‬ ‫הכסף משנה בהלכות ממרים פ"ב ה"א‪.‬‬ ‫הכ"מ כתב בזה"ל‪" ,‬וא"ת אם כן אמאי לא פליגי אמוראי אתנאי‪ ,‬דהא בכל דוכתא מקשינן לאמורא‬ ‫ממתניתן או מבריי' וצריך לומר אנא דאמרי כי האי תנא ואם לא יאמר כן קשיא ליה‪ ,‬וכפי דברי רבינו‬ ‫הרשות נתונה להם לחלוק על דברי התנאים‪ ,‬ואפשר לומר שמיום חתימת המשנה קיימו וקבלו שדורות‬ ‫אחרונים לא יחלקו על הראשונים וכן עשו גם בחתימת התלמוד שמיום שנחתם לא ניתן רשות לשום אדם‬

‫מדינת ישראל‬ ‫בית הדין הרבני הגדול‬ ‫לחלוק עליו"‪ .‬הגר"א וסרמן זצ"ל הי"ד בקונטרס דברי סופרים שם אות ה' הביא דברי הכ"מ הנ"ל ובאות‬ ‫ו' שם הקשה וצ"ע להבין‪ ,‬קבלה זו מה טיבה ובמה כוחה יפה שלא יהיה אפשר לחלוק על הקבלה הזאת‬ ‫בעצמה כמו שהיה אפשר לחלוק על התלמוד בלא קבלה זו‪.‬‬ ‫החזון איש בקובץ אגרות ח"ב אגרת כ"ד מעיר על דברי הכ"מ וכותב‪ ..." :‬ומש"כ מרן שקבלו כן‪ ,‬לא טובה‬ ‫וחסד עשו עם הראשונים‪ ,‬אלא האמת חייב אותם כי איך נעשה על דעתינו אם ידענו שדעתינו קצרה‬ ‫והאמת אין איתנו וכה אנו עושין נגד הראשונים ז"ל‪ "...‬הערת החזו"א מתייחסת לדברי הכ"מ "קיימו‬ ‫וקבלו" שלדעתו אין צורך בקבלה זו משום שעצם קביעתם וידיעתם של האמוראים שדעתם קצרה מדעת‬ ‫התנאים והאמת עמם וכפי שהוסיף שם בדבריו שכל הסכמתם וקביעתם של התנאים היו בהשגחת הבורא‬ ‫יתברך ובהופעת רוח הקודש והסכים הקב"ה על ידן‪.‬‬ ‫ונראה שהתשובה להערת החזו"א נמצאת בדברי ר' אלחנן זצ"ל הי"ד שם שכתב‪ ..." :‬דחתימת המשנה‬ ‫היה ג"כ בקיבוץ כל חכמי ישראל או רובן אשר להם הכח של בי"ד הגדול ואסור לשום אדם לחלוק עליהן‬ ‫‪ ...‬אבל בין חתימת המשנה לחתימת הגמרא בין הזמנים האלו לא נמצא קיבוץ כל חכמי ישראל ביחד ולא‬ ‫היה להם כח של בי"ד הגדול וממילא אי אפשר להם לחלוק על המשניות שנשנו בהסכמת רוב חכמי‬ ‫ישראל"‪ ,‬עפ"ז ניתן לפרש לשון הכ"מ "קיימו וקבלו" שמתייחס על חכמי התורה התנאים שהסכמתם‬ ‫היתה שלא ניתן לדורות אחרונים היינו האמוראים לחלוק ולהורות בנגוד לפסיקתם‪ .‬וכפי שכתב הכ"מ‬ ‫שם שכן עשו גם בחתימת הגמרא שמיום שנחתמה לא ניתן רשות לשום אדם אחריהם לחלוק הגמ'‪ .‬א"כ‬ ‫לא רק קביעתם של האמוראים שדעתם קצרה מדעת התנאים והאמת איתם מספיקה שאינם יכולים‬ ‫לחלוק עליהם אלא יש צורך בהסכמה וקבלה על דעת כל החכמים או רובן‪ .‬וכאשר יש ההסכמה הקבלה‬ ‫של חכמי התורה האמוראים שהם הם בי"ד של כל ישראל מאליהם וממילא הופכת קבלתם וקביעתם‬ ‫כמחייבת את כל ישראל שקבלו עליהם את קביעתם והוראתם של חכמי ישראל שבתוכם‪ .‬הסכמת כל‬ ‫ישראל היא שנותנת את מקור הסמכות שהוראתם ותקנותיהם של חכמיהם מחייבת כל אחד ואחד‬ ‫מישראל כולל כל חכם דיין או רב שלא להורות בניגוד לחכמים גדולי התורה שבדור‪.‬‬ ‫עקרונות אלו נכונים לכל חכמי וגדולי הדור שבכל דור ודור שקהל ישראל וכל אחד ואחד מישראל כפופים‬ ‫להוראתם לעשות ככל אשר יורו ושלא לסור מן הדבר אשר יורו‪ .‬וכן הדברים נכונים כלפי גדולי ופוסקי‬ ‫דורנו שקהל ישראל הכיר בהם כגדולי ופוסקי הדור שלהוראתם ולפסיקתם ולתקנותיהם כפופים כל‬ ‫ישראל וכל כחמי תורה בתי דין ורבנים שבדור‪.‬‬ ‫פרק ט'‬ ‫סמכותם של גדולי הדור בהוראה בפסיקה ותקנה‬ ‫נובעת משליחותם לקיים החובה דכל ישראל ערבין זל"ז‬

‫מדינת ישראל‬ ‫בית הדין הרבני הגדול‬ ‫הסכמת קהל כלל ישראל לראות בגדולי התורה פוסקי הדור כסמכות העליונה שהוראתם‪ ,‬פסיקתם‬ ‫ותקנותיהם וגזירותיהם מחייבות כל אחד ואחד וכל קהילה וקהילה לעשות ככל אשר יורו ושלא לסור‬ ‫מהוראתם נובעת מהחובה על כל ישראל להיות ערבים זל"ז‪.‬‬ ‫וכלל ישראל רואים בגדולי ישראל ופוסקי הדור כשלוחי עם ישראל שמשפטי התורה ומצותיה יתקיימו‬ ‫כפי שצוותה תורה‪ ,‬הן אצל כל יחיד ויחיד שהתנהגותו על דרכי התורה ומצותיה‪ ,‬והן אותם לאותם מצות‬ ‫דינים‪ ,‬הלכות ותקנות שנוגעות לכלל ישראל‪.‬‬ ‫בשו"ת חתם סופר ח' חו"מ סי' קעז אות ג' ד"ה ומ"ש פר"מ‪,‬‬

‫"לפע"ד ב' מיני מצות שכופים עליהם הם‪ ,‬א' חוקים ב' משפטים‪ ,‬וקיום חוקים ומצות‪,‬‬ ‫כל ישראל ערבים זה בזה ונכנס מי שאינו מוחה ויש בידו למחות בכלל "אשר לא יקים‬ ‫את דברי התורה הזאת"‪ ,‬כפי' הרמב"ן פ' תבא עפ"י ספרי ומ"ש אשר לא יקים זה בי"ד‬ ‫שלמטה‪ ,‬לאו דוקא אלא כל אדם מישראל קטן וגדול שם היא אם יש בידו לעשות וכתי‬ ‫לאם העלם יעלימו עם הארץ בתתו מזרעו למולך‪ ,‬משמע שהי' על ע"ה שלא יעלימו‬ ‫וע"ה איננו בי"ד כדמוכח בפ' חטאות דע"ה בעשותה היינו הדיוט ובי"ד היינו עיני‬ ‫העדה וא"כ על כל ע"ה הטיל הכתוב שלא יעלימו ‪ ...‬מ"מ אמת נכון שאין בין בי"ד‬ ‫ובין כל שום איש מישראל שיכול למחות ולפגוע עוברי עבירה ולא כלום ואפי' תלמיד‬ ‫לפני רבו לא מקרי אפקרותא לפגוע בהם ולהכות באגרוף רשע עד שתצא נפשו ‪...‬‬ ‫ובי"ד שהזכירו בכל מקום לישנא בעלמא הוא ואורחא דמלתא‪ ,‬שיש בידם‪ ,‬כמו קטן‬ ‫אוכל נבלות בי"ד מצוון להפרישו וכמו מילה בי"ד מצוו' למולו ורמב"ם ס"ל בס'‬ ‫המצות אפי' רבנן מה"ת נינהו מלא תסור ע"כ פסק אפי' אסור דרבנן ‪ ...‬נחזור להנ"ל‬ ‫דדבר זה מוטל על כל ישראל וב"ד שליחותיהו דכל ישראל דכל ישראל עבדי שנתמנו‬ ‫שלוחא דישראל‪ .‬ועי"ז נפטרו כל אחד ואחד מלהשגיח‪ "...‬עכ"ל‪.‬‬ ‫החת"ס רואה בבי"ד הכופה על מצוות התורה לקיומם וישומם בתוך ישראל כפועל במסגרת שליחות של‬ ‫כלל ישראל להגשמת חובת הצווי דכל ישראל ערבים זל"ז‪ .‬ומוסיף‪ ,‬שגם חלים על ביה"ד הכופה על המצות‬ ‫דברי התורה "ארור אשר לא יקים את דברי התורה הזאת"‪) .‬דברים כ"ח כ"ו( כפי שהביא הרמב"ם‬ ‫בפירושו לתורה על הפסוק הנ"ל את דברי הירושלמי מס' סוטה פ"ז ה"ד‪.‬‬ ‫שנינו בירושלמי מס' סוטה פ"ז ה"ד‪ :‬על הפסוק "ארור אשר לא יקים את דברי התורה הזאת" )דברים‬ ‫כ"ח כ"ו( וכי יש תורה נופלת‪ ,‬ר' שמעון בן חלפתא אומר זה בית דין של מטה דא"ר יהודה ורב הונא בשם‬ ‫שמואל על דבר זה קרא יאשיהו )מלכים ב' כ"ב י"א( ואמר עלי להקים ופרש שם הקרבן העדה ד"ה ה"ג‬ ‫זה ב"ד של מטה וז"ל "וה"פ הב"י של מטה והם המלך והנשיא והשופטים שבישראל ידרושו בהקמה זאת‬ ‫בית המלך והנשיאות שבידם להקים את התורה ביד המבטלים"‪.‬‬ ‫הרי דהדרישה להקים את דברי התורה שיתקיימו ביד המבטלים אותם היא מבי"ד מלך או נשיא‪ .‬אחריות‬ ‫מוטלת על רשויות שלטון אלו לדאוג ולפעול שמצוות התורה יתקיימו בעם כאשר ר' שמעון בן חלפתא‬ ‫מיחס חובה זו לבי"ד ואילו ר' יהודא ורב הונא בשם שמואל יחסו אותה למלך‪ .‬מתעוררת שאלה הן ביחס‬

‫מדינת ישראל‬ ‫בית הדין הרבני הגדול‬ ‫לקביעה הקשורה בבי"ד והן ביחס למלך או הנשיא‪ .‬ביחס לבי"ד קשה‪ ,‬הרי תפקידו של בי"ד הוא לדון‬ ‫ולשפוט את ישראל ולהעמיד משפטי התורה על תילם; וכלשון הר"ן בדרשותיו דרוש הי"א "שמנוי‬ ‫השופטים הוא לשפוט משפטי התורה צודקים בעצמם כמ"ש "ושפטו את העם משפט צדק"‪ ,‬היכן מצינו‬ ‫הרחבת סמכותם ואחריותם של בי"ד לפעול ולדאוג למכלול צרכיהם הרוחניים של העם והציבור שמצוות‬ ‫התורה ישמרו‪ .‬הערה זו נכונה למקומות נוספים בש"ס בהם אנו מוצאים צווי לבי"ד‪ ,‬לדאוג שמצוות‬ ‫התורה ישמרו באופן כולל‪.‬‬ ‫הגמ' בכתובות פ"ו ע"א ובחולין ק"י ע"ב קובעת שכל ענין הכפיה על המצוות מסורה ביד בי"ד )להלן תובא‬ ‫מחלוקתם המפורסמת של קצות החושן בחו"מ סימן ג' אות א' והנתיבות שם אות א' לאיזה בי"ד נתונה‬ ‫הסמכות והחובה לכפיה לקיום המצוות‪ ,‬בי"ד מוסמך שיש לו את תנאי בי"ד שופט‪ ,‬כשיטת הקצות‪ ,‬או‬ ‫אפי' בי"ד שאינו מוסמך רשאי לכפות על המצוות כשיטת הנתיבות(‪ .‬ביבמות קי"ד ובשבת קכ"א ע"א דנה‬ ‫הגמ' אם קטן אוכל נבילות בי"ד מצווים עליו להפרידו‪ .‬וכן בקידושין כ"ט ע"א ביחס למצוות מילה ואמר‬ ‫והיכא דלא מהליה אבוה מיחייבי בי דינא למימהליה‪ .‬כאמור‪ ,‬בכל דברי חז"ל אלו מוזכר בי"ד לא כשופט‬ ‫דן ופוסק את משפטי התורה אלא כמי שממונה ומצוות לישום ואכיפת מצות התורה בישראל‪.‬‬ ‫החת"ס רואה בפעולות בי"ד במצוות‪ ,‬בשני מישורים‪ ,‬החוקים היינו המצוות‪ ,‬והמשפטים‪ ,‬היינו עשית דין‬ ‫משפט וצדק כאשר במישור המצוות ביה"ד פועל מכח שליחותיהו דכל ישראל שנתמנו שלוחי דישראל‬ ‫לבצע את החובה המוטלת על כל ישראל חובת הערבות‪ ,‬דכל ישראל ערבים זל"ז במצוות וכל אותם‬ ‫מקומות בחז"ל בהם מוזכר בי"ד כמחויב להפריש מאיסור או לקיים מצוות או לכפות על המצוות‪ .‬חיוב‬ ‫זה נובע מכח שליחותיהו דכל ישראל שרואים בבי"ד כמתאים למלא את החובה המוטלת על כל אחד‬ ‫להיות ערב שמצות זולתו נתקיימה ולצורך מלוי שליחות זו אין צורך באותם תנאים של בי"ד מומחה‬ ‫ומוסמך שצריך ביה"ד שעוסק במישור המשפטי של עשיית דין ומשפט‪.‬‬ ‫עפ"ז הביטוי בי"ד בחז"ל מתפרש בשתי פנים ופעולתו נובעת ויונקת את סמכותה משני מקורות‪ ,‬בי"ד דן‬ ‫ושופט‪ ,‬שיש לו את סגולות השופט כמומחה‪ ,‬ומוסמך‪ ,‬פועל מכח שנתה לו התורה משמים לדון ולשפוט את‬ ‫משפטי התורה‪ ,‬ואילו ביה"ד הפועל במצוות‪ ,‬לישמם‪ ,‬ואכיפתם‪ ,‬פועל מכח שליחות של הציבור ובי"ד זה‬ ‫אינו זקוק כלל לתכונות ביה"ד השופט‪ ,‬אלא מספיק שהציבור רואה בו כמתאים למלא את שליחותם זו‪,‬‬ ‫של דאגה ואחריות שמצוות התורה יתקיימו בציבור ובעם‪.‬‬ ‫דברי הירושלמי‪ ,‬הרמב"ן והחת"ס המתייחסים על בי"ד הכופה על המצות ויישום דבר ה' בישראל‪,‬‬ ‫נאמרים ביחס לגדולי חכמי התורה ופוסקי הדור שבדור וחכמי התורה רואים בהם כשלוחים מתאימים‬ ‫משום גדולתם המופלגת בתורה ומוסמכים להורות ולפסוק וליישם את מצוות התורה ודבר ה' בישראל‪.‬‬ ‫הרמב"ן שם הביא את דברי הירושלמי הנ"ל המתייחסים לא רק לבי"ד כפי שצטט את דברי רבי אחא‬ ‫בשם רבי תנחום בר חייא‪" ,‬למד ולימד ושמר ועשה והיה ספק בידו להחזיק ולא החזיק הרי זה בכלל‬

‫מדינת ישראל‬ ‫בית הדין הרבני הגדול‬ ‫ארור‪ .‬ידרשו בהקמה הזאת בית המלך והנשיאות‪ ,‬גרסת הטור הארוך במקום המילה והנשיאות וגדולי‬ ‫הדור – שבידם להקים את התורה ביד המבטלים אותה הרי זה ארור"‪.‬‬ ‫כלומר כל מי שבידו הכח והסמכות לפעול לישומם וקיומם בפועל של מצות התורה בישראל מצוה חלה‬ ‫עליו החובה לעשות ולפעול בכך‪ .‬הדברים אמורים על המלך כפי שהבין זאת יאשיהו‪ ,‬או ב"ד או שאר‬ ‫שמוכרים ומוסמכים ע"י העם כגדולי דור‪ .‬וכשמדובר בגדולי התורה וההוראה שהדור מכיר בגדולתם‬ ‫וידיעתם המופלגת בתורה וכח הוראתם ופסיקתם בישומם בפועל של מצות ומשפטי התורה‪ ,‬כך שהגיעו‬ ‫להוראה בכל חלקי התורה‪.‬‬ ‫בהם רואים כל ישראל כמתאימים ומוסמכים להורות את ישראל ובזה כל ישראל כפופים להוראתיהם‬ ‫לעשות ככל אשר יורו ולא לסור מהוראתם‪ ,‬סמכותם וכח הוראתם מחייבת בכל חלקי מצות ומשפטי‬ ‫התורה הן בכל הנוגע לכל יחיד ויחיד ולכל קהילה וקהילה ובפרט להוראות בהלכות ודינים ותקנות‬ ‫הנוגעים לכל כלל ישראל‪ ,‬שבהלכות אלו רואה הדור רק בהם על פי שעור קומת גדולתם המופלגת בתורה‬ ‫והוראה כמוסמכים להורות‪ ,‬לפסוק ולתקן תקנות כך שמצות התורה יתקיימו וישתמרו בישראל‪.‬‬ ‫על כן‪ ,‬כל ישראל כולל הרבנים‪ ,‬הדיינים‪ ,‬מורי הוראה ופוסקים שבקהילות כפופים ג"כ להוראתם בזה‬ ‫ובהלכות ודינים אלו במיוחד יש לראותם דשליחותיהו דכל ישראל עבדי שנתמנו שלוחא בישראל בזה‪.‬‬ ‫רק גדולי הדור הגיעו להוראה ומוסמכים בשאלות אלו הנוגעות לכלל ישראל ושאר גדולי תורה והוראה‬ ‫שקהילות ישראל הם במעמד "שלא הגיעו להוראה" בענינים אלו ואסורים להורות או לתקן תקנות בנגוד‬ ‫לפסיקתם של גדולי הדור‪.‬‬ ‫לאור דברים אלו כפי שקבעו גדולי התורה ופוסקי הדור שעניני הליכי גיור ומעשה בי"ד של גיור שקיים‬ ‫חשש חמור שלא היתה קבלת מצות בשעת מעשה הגיור‪ ,‬חל אסור לגייר ואין להתיר כניסתם של נושאי‬ ‫תעודות מעשה בי"ד גיור רק כאשר נבדק שהיתה קבלת עול תורה ומצות בשעת גיור‪ ,‬והוראות אלו‬ ‫מטרתם לשמור על כל כרם בית ישראל מפני כניסת נכרים בתוך קהל ישראל‪ .‬כל כלל ישראל רואה‬ ‫בפסיקתם והוראתם זו של גדולי התורה ופוסקי הדור כהוראה ופסיקה המחייבת את כל ישראל כולל בתי‬ ‫הדין‪ ,‬הדיינים‪ ,‬הרבנים ורושמי הנישואין שבכל קהילות ישראל לנהוג כהוראתם ותקנתם‪ ,‬ושלא להורות‬ ‫לפסק ולהתנהג בניגוד להוראתם‪ .‬כל התנהלות של בתי דין רבניים או רושמי נישואין שלא כהוראת פסקי‬ ‫הדין‪ ,‬יש בזה פגיעה בכרם בית ישראל שכן קיים חשש חמור להכנסת נכרים בקהל ישראל‪ .‬הם וצאצאיהם‬ ‫הנולדים מאותם מתגיירות שלא היתה אצלם קבלת מצוות בשעת מעשה הגיור‪.‬‬ ‫פרק י'‬ ‫מעמדם וסמכותם של גדולי הדור בעניני עגונות נשואין וגרושין הנוגעים לכלל ישראל‬

‫מדינת ישראל‬ ‫בית הדין הרבני הגדול‬ ‫עקרון מעמדם וסמכותם של גדולי הדור להורות‪ ,‬לפסוק ולתקן בעניני הלכה והוראה שענינם תקנת עגונות‬ ‫והתירי נישואין שנוגע לכלל קהילות ישראל‪ ,‬נקבע ע"י גדולי חכמי ופוסקי ישראל כפי שמובא בספר "אין‬ ‫תנאי בנישואין" שנערך ונסדר בשנת תרס"ח ע"י הרב הגאון מו"ה יהודה לובעצקי ז"ל מפריז בו מובאים‬ ‫ברורי ודברי הלכה ומכתבי מחאה מאת גדולי התורה וזקני הדור נגד תנועת איזה רבנים בצרפת לעשות‬ ‫תנאי בנישואין עם חתימתם של יותר מארבע מאות רבנים גדולי ישראל מכל הארצות‪.‬‬ ‫באותם שנים לאחר שיצא במדינת צרפת חוק נישואין וגירושין אזרחיים ע"פ ניתן לגרש אשה אפילו שלא‬ ‫ברצון הבעל רק על פי שופטי המדינה‪ ,‬חתרו הרבנים המתקנים להתאים דעת תורת משה לדעת המחוקק‬ ‫הצרפתי יצא הר' מיכאל וויל למצוא היתר לאשה להנשא בגט ערכאות בלבד‪ ,‬מאוחר יותר יצאה אגודת‬ ‫רבנים בצרפת ובראשם הרב מ‪ .‬יוסף לעהמן ראש הסמנריון בפראיש‪ ,‬ובקשו לתקן תקנה שלאחר שיצא‬ ‫חוק הממשלה שהשופטים יעשו גירושין בין הזוג אשר דת ישראל אינה מכירה בזה‪ ,‬תתעגנה הנשים‬ ‫ועלולים להבטל דיני גרושין וגיטין בין בני זוג יהודים שנשאו כדמו"י ואשת איש תנשא חלילה לעלמא בלא‬ ‫ג"פ כדמו"י‪ ,‬והצעת תקנתם דכל המקדש אשה יתנה עמה בתנאי שאם תתגרש מצד הממשלה או שימות‬ ‫בלא בנים‪ ,‬יעקרו הקידושין למפרע‪ ,‬וכן השתיתו תקנתם על הכלל דכל המקדש אדעתא דרבנן מקדש‬ ‫ואפקיעינו רבנן לקדושין מינה ולכן יש כח בידם להתיר אשה להנשא ע"פ גירושין של המשלה בלבד גם‬ ‫בלא להצריך ג"פ כדמו"י מבעלה‪.‬‬ ‫הרבנים דפריז הרב הגאון ר' צדוק הכהן ז"ל והרה"ג הרב יהודה לובצקי ז"ל פנו לגדולי הדור מרן הגאון‬ ‫הרב יצחק אלחנן ספקטור זצ"ל מק‪ .‬קוונא לקבל חוו"ד של תורה על תקנות אלו של אותם רבנים‪.‬‬ ‫בתשובתו להרה"ג י‪ .‬לובעצקי הוא כותב בזה"ל‪" :‬הנני להודיע כי נבהלתי מזה וחלילה לעלות על הצעת‬ ‫לעשות כן כי אין זה נכון לדינא‪ ,‬וגם ע"י זה יתרבו מכשולים רבים בעו"ה‪ ,‬וע"כ ישתקע הדבר ולא יאמר‬ ‫זה כלל‪ .‬בקצרה באתי כי יפרשו מזה ולא יזכר ולא יפקד זה כלל"‪.‬‬ ‫אחד מאותם רבנים מתקנים‪ ,‬הרב וייל בצרפת‪ ,‬פנה לקבל חוו"ד הנצי"ב מוולאזין‪ ,‬ובשו"ת משיב דבר ח"ג‬ ‫סי' מט )הוצאת ירושלים תשנג( השיב שם "‪ ...‬שאם אפשר לבי"ד הגדול להפקיע קדושת אשה לאיש‪,‬‬ ‫והוסיף שם וכתב וז"ל ‪ ...‬אבל בלא גט כלל א"א למיעקר בקידושין למפרע ח"ו‪ .‬וכאמור שם מובאת בספר‬ ‫מחאתם ותגובתם הגלויה של רבנים מרבני גאוני ישראל ראשי גולת אריאל וכן מובאים בתשובותם‬ ‫הנימוקים ההלכתיים למחאתם והתנגדותם לאותם רבנים שמבקשים לתקן תקנות להתיר א"א בעלמא‬ ‫בלא ג"פ‪.‬‬ ‫בתגובתם של גדולי הפוסקים כלפי אותם רבנים הוסיפו נמוק עקרוני נוסף לביטול תקנתם ופסיקתם של‬ ‫אותם רבנים שמפקיעין נישואין‪.‬‬ ‫מכתב ששלח מרן גאון ישראל הג"ר חיים עוזר גראדזעינסקי זצ"ל מוילנא לאותו רב שעמד בראש הרבנים‬ ‫בפריז‪ ,‬הוא כותב‪:‬‬

‫מדינת ישראל‬ ‫בית הדין הרבני הגדול‬

‫"‪ ...‬ומע"כ מתפלא על אשר יהינו רבני רוסיא להתערב בדבר טרם שכתבו המה טעמם‬ ‫ונימוקם שיש להם טעמים רבים ועוד להם זמן ארבעה חדשים עד חלות תקנתם‪.‬‬ ‫אם אמנם הועתקה לפנינו החלטת אספת הרבנים מיום ‪ 12-15‬יוני ש‪.‬ז‪ .‬בפאריש‪ ,‬ראינו‬ ‫את דבריהם שם וטעמם‪ ,‬ואחר הבקור והעיון לא מצאנו בדבריהם ובתקנתם להטיל‬ ‫תנאי בקידושין‪) ,‬שאם תתגרש בערכאות‪ ,‬לא יחול הקידושין(‪ ,‬שום עצה ותקנה לבטל‬ ‫נישואין שתצא אשת איש בלא גט‪ ,‬וגם אין ביד הרבנים להפקיע הקידושין‪.‬‬ ‫אולם לפי דברי תשובתו יש להרבנים טעמים שונים ומספיקים שלא נתברר עדין‬ ‫בהחלטתם‪ .‬אמרתי להעיר את מעכ"ה ולבקשו אשר יציע פרטי הדברים והטעמים‬ ‫במכתב להרב דוד פרידמן הי"ו האבד"ק פינסק קרלין‪ .‬הגאון הנזכר הוא זקן ההוראה‬ ‫לבית ישראל ויחיד בדורינו‪ .‬רוב גדלו בהלכה יעידון חבורים הגדולים "פסקי הלכות"‪,‬‬ ‫שם יגלה מקור הדינים בשני התלמודים‪ .‬הוא יברר ברוחב בינתו כל הדברים לשרשם‬ ‫ויודיע דעתו דעת תורה‪.‬‬ ‫בל יפלא הדבר כי רבני חוץ מתערבים בהוראת רבני צרפת‪ ,‬כי זאת התורה אינה‬ ‫מוגבלת במקום‪ ,‬ואף כי עניני נישואין ועריות אשר לדעתינו אין ממש בתנאי כזה‪,‬‬ ‫והאשה אשר תנשא בחיי בעלה לאיש אחר בלא גט פיטורין כדת משה וישראל‪ ,‬הרי‬ ‫היא אשת איש גמורה ובניה מאיש אחר ממזרים ואסור להתחתן איתן‪ ,‬ואם כן הלא‬ ‫הדבר נוגע לכל קהל הגולה‪.‬‬ ‫והנה לא אכחד אשר יפלא בעיני‪ ,‬לא אוכל להאמין אשר בענין חומר באשת איש יתקנו‬ ‫רבים תקנות על דעת עצמם‪ ,‬בטרם יתישבו בדבר עם גדולי ההוראה בכל ארצות‬ ‫הגולה‪ .‬ולו גם נדמה להם צד היתר בדבר‪ ,‬האם כן עושים למעשה? וכמו שאמרו‬ ‫חז"ל‪ :‬וכי מפני שאנו מדמים נעשה מעשה?! הן גם בשאלת עגונה יחידית נמלכים‬ ‫בדבר עם גדולי התורה למעשה‪ ,‬ואף כי בתקנה כללית הנוגעת לטהרת וקדושת‬ ‫המשפחה להערים הערמות לעקור קדושי ישראל ולעשות נשותיהם למיוחדות וקניות‬ ‫לזמן‪ .‬היאומן כי בעיקרי תורה זו ינהיגו הוראה למעשה על דעת עצמם?!‬ ‫ועל כן יתנני לבי להאמין כי יבררו כל דבריהם וטעמיהם מפורש‪ ,‬ואחרי אשר ישמעו‬ ‫תשובה ברורה יודו כמדת חכמים על האמת ויאמרו בהם דברים שאמרנו טעות היא‬ ‫בידינו‪ ,‬ולא תהיה התורה לב' תורות‪ ,‬והיה שלום על ישראל"‪.‬‬ ‫מרן הג"ר חיים עוזר זצ"ל העמיד את פנייתו אל אותם רבנים שיאמרו ויכריזו בפרהסיה שהוראתם‬ ‫ותקנתם טעות היא בידם ושלא תהיה התורה לב' תורות‪ ,‬על שלושה‪.‬‬ ‫‪ .1‬משום שעל פי ברור הדין וההלכה לא נמצאו דבריהם ותקנתם לבטל נישואין שתצא אשת איש‬ ‫בלא גט‪ ,‬וגם שאין ביד הרבנים להפקיע הקידושין על כן יש לראותם כטועים בהלכה פסוקה‬ ‫ובדבר משנה‪.‬‬

‫מדינת ישראל‬ ‫בית הדין הרבני הגדול‬ ‫‪ .2‬שבענינים חמורים של אשת איש יתקנו רבנים תקנות ויפסקו הלכות על דעת עצמם‪ ,‬בטרם‬ ‫יתיישבו בדבר עם גדולי ההוראה בכל ארצות הגולה כאשר גם בשאלת עגונה יחידית דרכה של‬ ‫תורה והוראה שנמלכים עם גדולי התורה למעשה‪ .‬ק"ו שבתקנה והוראה כללית הנוגעת לטהרת‬ ‫וקדושת המשפחה אין לנהוג הוראה למעשה על דעת עצמם‪.‬‬ ‫‪ .3‬בענינים חמורים כהתרת אשת איש לעלמא הנוגעים לכל קהילות ישראל הפסיקה והתקנה חייבת‬ ‫לקבל את אישורם של גדולי התורה ופוסקי הדור‪ .‬ולכן הפנה הג"ר חיים עוזר זצ"ל את אותם‬ ‫רבנים להג"ר דוד פרידמן זצ"ל אבד"ק פינסק קרלין שהוא זמן ההוראה לבית ישראל ויחיד‬ ‫בדורו‪.‬‬ ‫הנימוק השני בדברי האחיעזר שבענינים חמורים של עגונות והתרת אשת איש לא רשאי בי"ד או חכמים‬ ‫לתקן ולפסוק בטרם שיתיישבו בדבר עם גדולי ההוראה‪ .‬כך נקבע ע"י פוסקי הדורות‪ .‬בריב"ש סי' שע"ז‬ ‫שדן בשאלת עגונא שהפנה לו חכם ובתוך תשובתו כתב‪:‬‬

‫"‪ ...‬והיה ראוי שישאלו על זה כל חכמי הגלילות ובראשם מורינו הר"ר ניסים נ"י‬ ‫שהוא תל שהכל פונין בו‪ ,‬ולא שחכם אחד יסמוך על סברתו להקל‪ ...‬והנה אין החכם‬ ‫המתיר מנוקה משגיאה כבודו במקומו מונח על שלא קרא כל חכמי העיר ההיא ושירדו‬ ‫כולם למנין ויסמכו בהיתר ואם יש חולק נוטה להחמיר ונגשו אל השופט הגדול‬ ‫העומד על בני עמנו להורות את בני ישראל הוא מורינו הר"ן נ"ר טרם יפסוק הדיין‬ ‫להתיר ולהקל בדבר שבערוה ויבטל תורה‪ ,‬אלא שהיותו בעיניו גדול על כל זולתו גרם‬ ‫לו"‪.‬‬ ‫דברי הריב"ש הובאו על ידי מרן הבית יוסף בשו"ת בית יוסף בדין מים שאל"ס סימן א' בתשובה למבי"ט‬ ‫שדן ופסק להתיר נשים עגונות שבעליהם טבעו בספינה בים ובתחילת תשובתו כתב בזה"ל‬

‫"‪ ...‬ותחילה אקדים ואומר דאע"ג דבעיגונא הקילו לאו רבותא היא להקל ולהתיר מתוך‬ ‫אומדנות אדרבא יש להיות מורי הוראה ואף אם יראה בעיניו שיש ראיות להתיר לא‬ ‫יצא מלפניו היתר לא בכתב ולא בעל פה עד אשר יאספו בעלי הוראה ויסכימו כולם או‬ ‫רובם לדעת אחת צא ולמד ממה שכתב הריב"ש ז"ל )סי' שעז( על מי שמתיר עגונה‬ ‫אחת ולא נמלך בחכמי העיר‪ ,‬וז"ל ‪ ...‬והנה אין החכם המתיר מנוקה משגיאה כבודו‬ ‫במקומו מונח על שלא קרא כל חכמי העיר ההיא ושירדו כולם למנין ויסכימו‬ ‫בהיתר‪"...‬‬ ‫יש לציין דגם המבי"ט עצמו כתב שם בתשובתו "ומה שנראה לע"ד כתבתי להלכה גם למעשה אם יסכימו‬ ‫המורים בעלי הוראה נר"ו"‪ ,‬ובשו"ת המבי"ט ח"א סי' קפ"ז בהמשך לתשובתו בסי' קפ"ו כותב המביט‬ ‫"אחר שתי שנים התרתי אשה זו ותליתי התרה למעשה עד שיחתמו ב' החכמים מבעלי הוראה ועדין לא‬ ‫חתם אלא אחד‪ ,‬בא לפני האיש ודרש ממני שהיה רוצה לישאנה והשבתי לו שלא התרתי למעשה עד‬ ‫שיחתמו ב' חכמים אחרים מבעלי הוראה עמי‪"...‬‬

‫מדינת ישראל‬ ‫בית הדין הרבני הגדול‬ ‫וכן כתב המבי"ט שם בתשובותיו לענין העגונות לראוי לימלך בהיתר עגונה אפילו בדבר ברור עם חכמי‬ ‫העיר וירדו כולם למנין ויסכימו בהיתר וקרא כתב )משלי יא'‪ ,‬י"ד‪ :‬כ"ד‪,‬ו'( ותשועה ברוב יועץ ואמר שם‬ ‫)שם טו‪ ,‬כ"ב( וברוב יועצים חכמה‪ ,‬וכי היכי בלימטי ליה שיבא מכשורא‪ ,‬אי בעית אימא סברא וכדאיתא‬ ‫בכמה מקומות ואם לא עשה כן אינו מנוקה משגיאה"‪.‬‬ ‫וכן כתב המהר"ם מלובלין )בשו"ת מהר"ם מלובלין סי' ק"י(‪" ,‬לענין מעשה לא הייתי סומך על עצמי לבדי‬ ‫לעשות מעשה בלא הסכמת מורי הוראה"‪ ,‬וכך התנהג גם הב"ח בשו"ת ב"ח סוף סימן ע"ט שדן בענין‬ ‫עגונא וכתב "‪ ...‬ע"כ באתי למידה זו לבאר ולפרש בנ"ד הדבר פשוט באיתתא זו שריא ושהמחמיר עתיד‬ ‫ליתן עליו את הדין ומ"מ אינני סומך על דעתי אם לא יסכימו עמי לפחות שנים מגדולי הדור"‪.‬‬ ‫עיין בספר עגונות הנ"ל במבוא עמודים ‪ 44-45‬שהביא פוסקים רבים נוספים שעומדים על הצורך‬ ‫שבפסיקה בעניני עגונות תהיה בהתייעצות והסכמת גדולי החכמים בהוראה‪.‬‬ ‫הטעם שבעניני עגונה הצריכו הפוסקים שיתבררו ויפסקו רק בשתוף גדולי תורה חכמי ההוראה והפסק‬ ‫כפי שכתב המבי"ט הנ"ל דכתיב ותשועה ברוב יועץ וברוב יועצים חכמה‪ .‬כלומר שענינים חמורים אלו‬ ‫יתבררו ויפסקו לאמיתה של תורה ובדעת תורה צרופה‪.‬‬ ‫וכ"כ בספר החינוך מצוה תצ"ו שלא להמרות על פי בית דין הגדול‪ ,‬ובכל דור ודור גם כן נשמע אל‬ ‫החכמים הנמצאים שקבלו דבריהם ושתו מים מספריהם ויגעו כמה יגיעות בימים ובלילות להבין עומק‬ ‫מליהם ופליאות דעותיהם‪ ,‬ועם ההסכמה הזאת נכוין אל דרך האמת בידיעת התורה וזולת זה‪ ,‬אם נתפתה‬ ‫אחר מחשבותינו ועניות דעתינו לא נצלח לכל‪ .‬מדגיש האחיעזר שהוראה והלכה זו נאמרים גם כשעוסקים‬ ‫בשאלת עגונה יחידית שצריך להמלך בדבר עם גדולי התורה‪.‬‬ ‫ושם במכתבו הוא מפנה את אותם רבנים שיציעו את דבריהם ונמוקיהם בפני הרב ר' דוד פרידמן זצ"ל‬ ‫אב"ד פינסק קרלין שהוא זמן ההוראה לבית ישראל ויחיד בדורינו‪.‬‬ ‫האחיעזר מדגיש שהוא זקן ההוראה לבית ישראל ויחיד בדורינו כלומר שלא די להתייעץ עם גדולי תורה‬ ‫והוראה אלא שהחובה לקבל אשורם של גדולי חכמי תורה ופוסקי דור‪ .‬מההפניה זו של האחיעזר עולה‬ ‫עקרון הלכתי נוסף שבעניני הלכה והוראה שענינם שייך לכלל קהילות ישראל כהתרת אשת איש לעלמא‬ ‫אין להורות או לתקן תקנות בלי שיקבלו את הסכמתם ואישורם של גדולי התורה וההוראה שבדור‪.‬‬ ‫שם בספר אין תנאי בנישואין עמוד ‪ 28‬מובא מכתבו של מרן מאור הגולה הרב חיים הלוי סאלאוויציק‬ ‫זצ"ל מבריסק להרב דוד פרידמן מקארלין שישיב ויורה לאותם רבנים מצרפת שמבקשים לתקן תקנה‬ ‫לעגונות‪ .‬בפניתו הוא כותב‪" ,‬וכ"ג הרם רבא דעמיה גדול הדור עליה רמיא מצוה זו של הצלת ובית ישראל‪,‬‬ ‫ואחריך יצאו כל תופסי התורה‪."...‬‬

‫מדינת ישראל‬ ‫בית הדין הרבני הגדול‬ ‫מרן ר' חיים בריסק זצ"ל מדגיש שהיותו של ר' דוד מקרלין רבא דעמ"י‪ ,‬וגדול הדור לפנות לאותם רבנים‬ ‫והוסיף שהוא מצווה ונושא באחריות להצלת בית ישראל‪.‬‬ ‫להלן נבאר מכח איזה דין חלה המצוה והאחריות על גדולי הדור לעסוק בענינים חמורים אלו‪.‬‬ ‫המהרש"ם מו"ה שלום מרדכי הכהן אבד"ק מברעזאן כותב לענין אותם מרבני צרפת שבקשו לתקן תקנות‬ ‫של תנאי בקדושין שם עמוד ‪ ..." 22‬וגם לפי דעתם המשובשת אין רשות לעשות קלקול זה בלא הסכמת כל‬ ‫גדולי ישראל בכל המדינות‪ ,‬ואם לא ישמעו לקול זעקת גדולי ישראל האומרים שאין זה תקון אלא מעוות‬ ‫ידעו כי חוטאים הם בנפשותם והבדל יבדלו מכל קהל ישראל‪."...‬‬ ‫במכתב ששולח הרב הגאון המפורסם פ"ה מו"ר מנחם קראקוואסקי זצ"ל בעל ספר עבודת המלך על‬ ‫הרמב"ם דיין ומו"צ בוילנא‪ .‬שם עמוד כ' נאמר‬

‫"‪ ...‬זאת אשר מצאתי בעיני להעיר הנה דבר כזה הנוגע לדיני א"א וממזרות‪ ,‬אי אפשר‬ ‫לומר כי הוא ענין הנוגע לצרפת מקום בעלי התקנה‪ ,‬אלא גם לכל העולם כולו לכל‬ ‫ישראל מקצה הארץ ועד קצה הארץ כמובן‪.‬‬ ‫איני יודע בשום אופן איך יכולים הרבני הצרפתים לתקן דבר כזה מבלי שאלת פי גאוני‬ ‫ישראל גדולי הדור שבכל תפוצות ישראל ‪ ...‬איך מלאם לבם לעשות כדבר הזה מבלי‬ ‫התיישב עם ראשי הגולה בכל מקומות מושבותיהם‪ ...‬דברים כאלה אינם נעשים ע"י‬ ‫קומץ רבנים ממדינה אחת הלא עכ"פ יודו בעצמם שבמקצוע זה ישנם ת"ל גדולי תורה‬ ‫והוראה שיודעים היטב בטיב גיטין וקידושין יותר מהם‪ ,‬האמנם לא חסר לנו‪ ,‬כי אם‬ ‫להרבות חלילה ממזרים בישראל כדת משה וישראל‪."...‬‬ ‫בשו"ת דברי מלכיאל לגאון המובהק פאה"ד מו"ה מלכיאל טננבוים זצ"ל אב"ד לאמזא )חתום על מחאה‬ ‫גלויה של רבני רוסיה כנגד רבני צרפת ושלח מכתב נפרד לרבני פאריש( ח"ה סי' קכ"א כותב‪:‬‬

‫"וע"ד שהביא מעכ"ת דברי איזה רבנים שרוצים לתקן שבי"ד שבמדינתם יפקיעו את‬ ‫הקידושין אם בהמשך הזמן יתפרדו הזוג ע"י חוק הממשלה‪ ,‬חלילה לעשות כן כי זה‬ ‫נאמר רק בימי חז"ל חכמי הש"ס אשר כל בית ישראל נשען עליהם וכל תקנותיהם‬ ‫האלה דין גמור לכל ישראל אבל לא בדורותינו וגם כי תקנה זו גם בזמן הש"ס היה‬ ‫שייך רק לתקן בכל ישראל אבל לא שיתקנו בשביל דבר שנוגע למדינה אחת ואין כח‬ ‫בי"ד יפה בשביל זה"‪...‬‬ ‫הגאון ר' יהודה לובעצקי מפאריש בפנייתו על חכמי גדול הדור )שם עמוד ו'( כותב "‪ ...‬ולכן אליכם גאוני‬ ‫הזמן נפנה כי חוב קדוש לעמוד בפרץ לגדור פרצה אשר ישימו בחומת בית ישראל למען הקים הדת על‬ ‫תלה והדבר נוגע לכלל ישראל"‪...‬‬ ‫בפניתו להרב יוסף לעהמאן ז"ל שהיה שותף לרבנים שרצו לתקן לתקנת העגונות הוא מסכם וכותב‪:‬‬

‫מדינת ישראל‬ ‫בית הדין הרבני הגדול‬

‫"כי לתקן דבר חדש בענין חמור כזה צריך הסכמת גדולי חכמינו ולא לסמוך על רבנים‬ ‫יחידים ולא לצרף לזה רבנים אשר רק שם רבנים נקרא עליהם והם אינם כי אם דרשנים‬ ‫ומנהיגי בתי כנסיות‪ ...‬ואומר אני על עצמי אשר זה כשלושים שנה שאני מורה הוראות‬ ‫ודנתי בפני הרה"ג מו"ה צדוק הכהן נ"ע בהרבה דינים ושו"ת ות"ל כל השו"ת‬ ‫וההוראות נתקבלו ברצון‪ ,‬ואם היה שאלה כזו בפני והייתי מוצא בו טעם להתיר בפה‬ ‫מלא הייתי אומר כי להוראה כזאת אינני כדאי להורות והייתי פונה לגדולי הדור‪,‬‬ ‫וכאשר יסד הבאראן עדמוד ראטשילד את המושבות בא"י נשאלתי ע"י הר"מ‬ ‫ערלינגער נ"י במעמד הרב הג' מו"ה צדוק הכהן ז"ל בענין עבודת האדמה בשביעית‬ ‫בזה"ז‪ ,‬והשבתי כי בשאלה כללית כזאת אינני כדאי להורות רק אשאל על פיהם לגדולי‬ ‫זמנינו ובחרנו בהגאון ר' יצחק אלחנן זצ"ל ועוד שני גדולי דור‪ ,‬ובפרט לשאלה כזאת‬ ‫הנוגעת לכל ישראל המתחתנים זה את זה ובענין איסור אשת איש חמורה‪ ,‬ולכן אחרי‬ ‫העיון בדבר ההצעה שלכם תבחרו באיזה גדולי הדור ‪ ...‬ובפרט אשר גאון מפורסם‬ ‫בזמנינו כתב כי הוא דבר שאי אפשר ע"פ דין‪ ...‬וח"ו התורה נעשית כשתי תורות‪"...‬‬ ‫בשו"ת דבר אברהם ח"ג סי' כ"ט שדן בענין נישואין אזרחיים קבע ג"כ את העקרון ההלכתי שבעניני הלכה‬ ‫והוראה שענינם שייך לכלל קהילות ישראל כהתרת אשה שנשאה בנישואין אזרחיים‪ ,‬לעלמא באמצעות גט‬ ‫לחומרא‪ .‬וז"ל שם‪:‬‬

‫"הן ידוע לכת"רה שלפני שנים אחדות פניתי להרבנים הגאונים בקול קורא אודות זה‪,‬‬ ‫בקו"ק ההוא עוכרתי ששאלה זו נוגעת לכלל ישראל שלא יתערבו ביניהם פסולי‬ ‫משפחה הגוררים אחריהם חשש ממזרות‪ ,‬אינה שאלה פרטית ומקומית ואי אפשר‬ ‫שתהא נדונית ונפתרת ע"י כל רב יחיד ויחיד כאו"א לפי שקול דעתו שא"כ התורה‬ ‫נעשית כשתי תורות ובית ישראל נקרע לקרעים‪ ,‬שרב אחד יתיר ויעשה מעשה על פיו‬ ‫ויולדו בנים ובבואם למקום אחר שדעת הרבנים שם להחמיר ידונום כממזרים ואין‬ ‫תקנה להם‪ .‬ע"כ הצעתי שיפתר הדבר אחרי מו"מ והסכם בין גדולי הדור‪ ,‬ע"ז קבלתי‬ ‫מכתב ארוך מהגאון מוהרר"י ראזין ז"ל אבד"ק דאוינסק‪ ...‬שני המכתבים שונים‬ ‫בכמותם אבל עידונים הם בשיטה אחת ומתכוונים למסקנא אחת שבלאו גט א"א‬ ‫להתירה כלל‪ ,"...‬ושם במסקנת התשובה כותב‪" ,‬מסקנת הדברים שבענין צריך ישוב‬ ‫והחלטה ע"י גדולי הדור"‪.‬‬ ‫מדברי גדולי חכמי ופוסקי הדורות עולה עקרון הלכתי חשוב שבעניני הלכה והוראה שענינם שייך לכלל‬ ‫קהילות ישראל כהתרת אשת איש לעלמא אין להורות או לתקן תקנות בלי שיקבלו את הסכמתם‬ ‫ואישורם של גדולי התורה וההוראה שבדור‪.‬‬ ‫המשותף מבחינה הלכתית בין נושא התרת אשת איש עגונא בלא ג"פ ונושא הליך גיור וגירות שלשניהם יש‬ ‫השלכה לענין שמירת כרם בית ישראל שלא יגרם מצב שלתוך כרם בית ישראל יכנסו הפסולים לבוא‬ ‫בקהל ישראל‪ ,‬אסור אשת איש לעלמא ורבוי ממזרים‪ ,‬ואסור כניסתם של נכרים לקהל ישראל ורבוי‬ ‫נכרים הנולדים מאותם גיורות שהתגיירו בלא קבלת מצוות שנשארו בגויותם‪ ,‬ובענינים אלו יצאו גדולי‬ ‫חכמי התורה ופוסקי הדור בהוראות ואזהרות חמורות להגן על עם ישראל מפני מכשולים חמורים‪.‬‬

‫מדינת ישראל‬ ‫בית הדין הרבני הגדול‬ ‫וכפי שהסברנו בענינים הלכתיים שיש להם השלכה על כלל קהילות ישראל סמכות ההוראה והתקנה‬ ‫מסורים ביד גדולי חכמי התורה ופוסקי הדור וכל ישראל כולל רבנים ודיינים אחרים כפופים להוראתם‬ ‫ופסיקתם ואינם מוסמכים לפסוק בנגוד להוראתם ופסיקתם ואינם יכולים לעשות תקנות בלא שיקבלו‬ ‫את אשורים ופסיקתם של גדולי התורה והפסק שבדור בלשון אחרת י"ל שבעינינים ונושאים אלו פרט‬ ‫לגדולי פוסקי הדור אחרים הם בבחינת שלא הגיעו להוראה‪ .‬וכפי שנאמר במס' סוטה כ"ב ע"א "כי רבים‬ ‫חללים הפילה" )משלי ז' כ"ו( זה תלמיד שלא הגיע להוראה ומורה מדברי מרנן ורבנן גדולי הדורות הנ"ל‬ ‫באשר לענין התרת אשת איש עגונא לעלמא בלא גט באמצעות תקנות למיניהם‪ .‬ומדברי מרנן ורבנן גדולי‬ ‫הדור באשר להליכי גיור וגיורים שנעשו וקיים חשש שלא היתה קבלת מצות בעת מעשה הגירות שהם‬ ‫מזהירים‪ .‬עולה אזהרה חמורה שהוראה בנגוד לפסיקתם יש בה מכשול חמור לרבים מקהילות ישראל‬ ‫ופגיעה בכרם בית ישראל‪.‬‬ ‫מצינו בשערי תשובה שער שלישי הלכה נ"ב שכתב‪" :‬ולפני עור לא תתן מכשול )ויקרא י"ט‪,‬י"ד( הוזהרנו‬ ‫בזה שלא להורות את בני ישראל אשר לא כדת ושלא כהלכה‪ ,‬ואמרו רבותינו זכרונם לברכה )אבות פ"ד‬ ‫משנה י"ג( הוו מתונים בדין‪ ,‬ונמהרי לב להדין ולהורות לא יצילו את נפשם מתת מכשול לפי עור וחטאתם‬ ‫כבדה מאוד‪ ,‬כמו שנאמר )תהילים כ"ב ה'( לא ידעו ולא יבינו בחשכה יתהלכו ימוטו כל מוסדי ארץ" –‬ ‫ועוד אמרו הוי זהיר בתלמוד ששגגת תלמוד עולה זדון ואמרו )סוטה כ"ב א'( "כי רבים חללים הפילה" –‬ ‫זה תלמיד שלא הגיע להוראה ומורה ועצומים כל הרוגיה – זה תלמיד שהגיע להוראה ואינו מורה"‪.‬‬ ‫וכאמור בענינים ונושאים אלו שיש להם הלכה לכל כרם בית ישראל המוסמכים להוראות ולתקנות בזה‬ ‫הם גדולי חכמי התורה והפסק שבדורו ושום בית דין‪ ,‬רב או מורה הוראה רשאים להורות ולפסוק או‬ ‫לתקן תקנות בנגוד לפסיקתם וחובה על כולם לפסוק ולהורות כפסיקת גדולי הדור‪ ,‬וכל תקנה בנושאיםא‬ ‫לו חייבת לקבל את אשורם והסכמתם‪.‬‬ ‫לאור כל האמור‪ ,‬שיש ספקות כבדים על תוקפו של הליך הגיור שעברה המערערת משום שלא היתה קבלת‬ ‫מצוות בשעת גיור‪ ,‬יהדותה נשארה בספק‪ .‬כמו"כ העובדה שהתבררה הן בפנינו והן בפני ביה"ד האזורי‬ ‫שהמשיב שייך לעדת הקראים אם קראי מצרים ואם קראי רוסיה דבר שיש לו השלכה הלכתית והאם‬ ‫מותר לו לבוא בקהל ישראל‪ .‬מצב זה אינו מאפשר לצדדים להמשיך את חיי נישואיהם ועליהם להתגרש‬ ‫מיד כפי שפסק ביה"ד‪ .‬חל חיוב על הבעל לגרש את אשתו‪ .‬על האשה חל חיוב לקבל ג"פ במועד הראשון‬ ‫שיקבע ע"י ביה"ד הרבני‪ .‬לאחר בצוע הגט על ביה"ד האזורי לציין במעשה בית הדין לגירושין שאין בגט‬ ‫שום קביעה לענין מעמדם האישי והיתר להנשא‪.‬‬ ‫מאחר ונתעוררו בפני ביה"ד האזורי ובפנינו שאלות וספקות הנוגעות למעמדם האישי של הצדדים‬ ‫וילדיהם‪ ,‬אנו מחזירים התיק לביה"ד האזורי ע"מ שיבדוק את מעמדו של הבעל שלדבריו משתייך לעדה‬ ‫הקראית ואת מעמדה של האשה האם לאור הפגמים שנתגלו לכאורה בהליך גיורה‪ .‬יש לברר את הלאום‬ ‫של אמה ולהסתייע במומחים לדבר‪.‬‬

‫מדינת ישראל‬ ‫בית הדין הרבני הגדול‬ ‫עד למתן החלטת ביה"ד האזורי יש להכניס את הצדדים פלוני ופלונית וילדיהם לרשימת מעוכבי חיתון‪.‬‬ ‫לאחר שביה"ד האזורי יתן את החלטתו בענין מעמדם האישי של הנ"ל ותשלח לבית דיננו‪ ,‬תינתן החלטה‬ ‫בזה בהתאם‪.‬‬ ‫)‪(-‬‬

‫אברהם שרמן‬

‫העמדה של ידידי הרה"ג א‪ .‬שרמן שליט"א שלא שייך כאן הכלל של בי"ד בתר בי"ד לא דייקי מקובלת עלי‬ ‫מזה זמן רב וכתבתיה בפס"ד א' ל'‪ .‬לבי"ד הראשון לא נתגלו הממצאים שבפנינו שלא שמרה המצוות כלל‬ ‫מרגע הגיור‪ ,‬ולכן אין אנו צריכים לדייק בדבריהם ואין אנו טוענים שבי"ד קמא לא פסק כדין‪ ,‬אנו‬ ‫אומרים בפשטות שמי שגדל כחילוני ועשה מהפך לקבל מצוות‪ ,‬ושוב בסמוך עשה מהפך של חרטה‬ ‫ממצוות‪ ,‬ברור שקבלת המצוות לא היתה כנה ויש לנו אנן סהדי שלא היתה קבלת מצוות אלא מהשפה‬ ‫ולחוץ‪.‬‬ ‫לענין הפס"ד נשוא הערעור שעל הצדדים להתגרש ברור לנו כי אע"פ שהבעל ויתר על נושא הגיור כעילה‬ ‫לערעור מ"מ ענין של היתר לבוא בקהל אינו מסור למחילה או ויתור‪ ,‬ולכן אם עלה בפנינו פגם בכשרות‬ ‫הגיור אין אנו רשאים להתעלם ממנו‪ .‬כך הדבר בנוגע לגילוי של הקראות של הבעל‪.‬‬ ‫ביה"ד האזורי קבע בפס"ד כי יהדות האשה מוטלת בספק והכשירוה רק מכח הגיור‪ .‬מאחר שנתברר‬ ‫בפנינו כי הגיור אינו כהלכה אנו מצרפים את קביעת ביה"ד שהיהדות מלידה מוטלת בספק ולכן פסה"ד‬ ‫שעל הצדדים להתגרש יש לו משקל של חיוב גט הן מצד ספק יהדות של האשה והן מצד הקראות של‬ ‫הבעל‪ .‬נמוקים אלו מיתרים את הצורך לבחון את הנימוק של ביה"ד האזורי בדבר הסכסוך המתמשך‬ ‫וחוסר יכולת שני הצדדים להגיע לשלום בית‪ .‬ואע"פ שיתכן שיש ספק רחוק להכשיר מ"מ אנו מצרפים את‬ ‫המצב הקשה שביניהם שבעדות בני המזרח זהו צרוף גדול כפי שכתב כב' עמיתי הרה"ג צ‪ .‬אלגרבלי בפרט‬ ‫לאנשים שספק גדול קיים לגבי שייכותם לקהל‪.‬‬ ‫כל זה לענין גירושין‪ ,‬אולם שלא מן הדין אלא כדי להשאיר פתח לבעל בפני עצמו ולאשה בפני עצמה‬ ‫ולילדים בנוגע למעמדם האישי בעתיד אנו מחזירים התיקים לביה"ד האזורי לקבוע ולברר במידה והדבר‬ ‫ניתן את יהדות האשה ואת מעמדו האישי של הבעל כקראי לענין היתר נישואין‪.‬‬ ‫למרות האפשרות )הרחוקה( של פתרון לבעית האשה בעצמה ושל הבעל בעצמו שלשם כך מוחזרים‬ ‫התיקים לברור‪ ,‬מ"מ לענין הערעור על הפסיקה "שעל הצדדים להתגרש"‪ ,‬ביה"ד קובע שהערעור נדחה הן‬ ‫מצד ספק היהדות והקראות והן מצד המצב בין בני הזוג כפי שמתואר ע"י ביה"ד האזורי‪.‬‬ ‫לאור הנ"ל מסקנתי‪:‬‬

‫מדינת ישראל‬ ‫בית הדין הרבני הגדול‬ ‫‪ .1‬הערעור נדחה‪ ,‬והצדדים חייבים להתגרש‪.‬‬ ‫‪ .2‬בענין המעמד האישי ניתנת זכות לצדדים שביה"ד האזורי ידון מחדש בענין‪ ,‬ולאחר שתינתן‬ ‫החלטתו יוחזר התיק לבית דין זה‪ .‬בענין מעמד אישי של האשה ידון ביה"ד האזורי בנושא‬ ‫יהדותה מלידה ולא בענין גיורה‪.‬‬ ‫‪ .3‬אין האמור בסעיף ב' מעכב את הסעיף א' והוא נועד לתת זכות לצדדים שלא תפגם המשפחה‪.‬‬ ‫בשולי פסה"ד בתיק זה אנו נוכחים לדעת כי עסוק בפגמים שנתגלו בהליך הגיור יש להן השלכות ישירות‬ ‫לענין תביעת הגרושין ולענין הפסיקה בנושא הגרושין‪ ,‬וכמו"כ לגבי הלכות כתיבת הגטין‪ ,‬ועל כן ככל‬ ‫שמדובר בעסוק בכשרות הגיור בהקשר לדיני נשואין וגרושין הרי זה חלק מהותי מהסמכות של ביה"ד‬ ‫הרבני‪.‬‬ ‫)‪(-‬‬

‫חגי איזירר‬

‫לאחר שמיעת הערעור ותגובת הצד שכנגד נוכחים לדעת שלפנינו מקרה טרגי של זוג שרוב שנות נישואיהם‬ ‫היה בריב ומדון‪ ,‬ולא שבעו נחת אחד מהשני‪ ,‬כאשר המצב הולך ומדרדר מדחי אל דחי‪ ,‬תוך הטחת‬ ‫האשמות וכעסים אחד כלפי השני‪.‬‬ ‫המצב להיום הוא שהצדדים חיים בנפרד כ – ‪ 3‬שנים‪ ,‬כאשר לפני כן חיו הצדדים בנפרד תחת קורת גג‬ ‫אחת‪ ,‬וזאת בעקבות תביעת גירושין ע"י הבעל‪ .‬יצויין כי כמעט מראשית הנישואין‪ ,‬הנישואין לא צלחו ועלו‬ ‫על דרך המלך‪ ,‬כאשר האשה באה בטענות נגד בעלה על איחורים‪ ,‬והיעדרויות מהבית‪ ,‬כפועל יוצא מעבודת‬ ‫הבעל כחוקר במשטרה‪ ,‬וכלה בטענות על אלימות פיזית ומילולית ומעורבות הוריו‪ ,‬אשר מלפני הנישואין‬ ‫לא רצו אותה ככלת בנם‪ ,‬וכתוצאה מכך התפתחה שנאה ממנה כלפיהם אשר החמירה בעקבות מעורבות‬ ‫האם בזוגיות הצדדים שצריכים להתגרש‪.‬‬ ‫לעומתה‪ ,‬טוען הבעל שכמעט החל מראשית הנישואין האשה הטביעה ספינת הנישואין לאט לאט‪ ,‬עד‬ ‫שכיום הטביעה הכל‪ ,‬כאשר היא זלזלה בו‪ ,‬תוך התנשאות במשכורתה הגבוהה‪ ,‬ותוך השלטת דעותיה‬ ‫שא"א לארח אנשים‪ ,‬וכן תפקודה לוקה בחסר בבית‪.‬‬ ‫בהתחלת תקופת הנישואין החלה בחוסר פרגון לבעלה ומדחי אל דחי המשיכה בזלזול בו ובהוריו‪ ,‬כאשר‬ ‫התבטאה לדבריו כלפי הוריה "בקבר שלכם אני אקלל אותו"‪ ,‬לעומת גירסת האשה שהתבטאה שבקבר‬ ‫תגיד "מה עשית"‪ ,‬וכן האשה הרחיקה לכת והודתה בכך שצעקה על בעלה בפני הילדים‪ ,‬כשלדבריה מדובר‬ ‫בעקבות פתיחת תיק תביעת גירושין‪ ,‬אשר בעקבותיו הורעו עוד יותר היחסים בין שני בני הזוג‪ ,‬ולדברי‬

‫מדינת ישראל‬ ‫בית הדין הרבני הגדול‬ ‫הבעל גרשה אותו מהחדר המשותף‪ ,‬וכשניסה לחזור נעלה החדר המשותף תוך איום שבאם יכנס תקרא‬ ‫למשטרה כאשר לדברי האשה המדובר בנעילה כשבא להעיר אותה‪.‬‬ ‫מצב זה של פירוד פיזי הוביל לתקריות אלימות ביניהם כאשר הבעל ניתק קו פלאפון שרשום על שמו‪,‬‬ ‫ובעקבותיו נגררה האשה לקחת טלפון של בזק‪ ,‬ומנגד הבעל לקח המחשב הנייד ולדברי הבעל האשה‬ ‫השתמשה באלימות ומנגד האשה טוענת שנשרט הבעל ממשיכת המחשב על ידה‪ .‬וכן יצויין כי היה אירוע‬ ‫שהביא לעזיבתו של הבעל מן הבית‪ ,‬כאשר האשה חיטטה בחפצים והעלימה שני טלפונים וכרטיס‬ ‫איזיפארק והרביצה לבעל ודימם ממכותיה‪ ,‬דבר שלא הוכחש ע"י האשה‪.‬‬ ‫יצויין גם כי ב"כ האשה בתאריך ט"ז בסיון תשס"ז בפרוטוקול מתאריך ט"ז בסיון תשס"ו אמר‪" ,‬שאני‬ ‫והצד שכנגד ניסינו ובדקנו והגענו למסקנא שעליהם להתגרש"‪ ,‬וכן לפני הטיפול בתביעת גירושין ע"י הבעל‬ ‫נדחה תאריך הדיון לאור הסכמת הצדדים לנהל מו"מ‪.‬‬ ‫לאחר העיון‪ ,‬מבלי ליכנס לנושא הגיור‪ ,‬כמו שכתבו עמיתי הרבנים הגאונים נ"ל שיש לחייב את האשה‬ ‫בגט וזאת מהסיבות דלהלן‪:‬‬ ‫הפירוד הממושך בין שני בני הזוג בעטיו של הריב הממושך בין שני בני הזוג אשר מהתמונה דלעיל נראה‬ ‫שנגרם מהריב ומדון שהיה בין שני בני הזוג‪ ,‬וממעורבות המשפחתית ומזלזול האשה וחוסר הכבוד כלפי‬ ‫הורי הבעל שגם לגרסת האשה יש באמירותיה חריגה מהמלל המקובל גם כשמדובר בהורי הבעל שלא‬ ‫רוצים אותה‪.‬‬ ‫כמובן נראה גם שהפירוד והקרע לא ניתנים לאיחוי‪ ,‬ואפסו כל הסיכויים לאיחוי הקרע‪ ,‬ונסתם הגולל על‬ ‫אפשרות השכנת שלום בית‪ ,‬כאשר התרחקו הצדדים לעברי פי פחת שרק גירושין עשויים להציל המצב‪,‬‬ ‫כאשר הבעל מואס באשתו‪ ,‬ומביע זאת חזור ושנה‪ ,‬כשלדבריו גם האשה מואסת בו‪ ,‬וממררת את חייו‬ ‫בהערמת מכשולים בהסדרי ראיה‪ ,‬ותביעות שונות‪ ,‬ומאשימה אותו בחיי הפקרות עם חשוקות ומעשיה לא‬ ‫עולים בקנה אחד עם רצון כנה לשלום בית‪ ,‬ומכזבת בפיה לשלום בית כצעד טקטי‪ ,‬בעוד שבליבה היתה‬ ‫רוצה לראות את חורבנו‪ ,‬וכן מדברי ב"כ יוצא שעליה להתגרש‪ ,‬ולכן מאחר ואין מוצא בהשארת הסבך של‬ ‫לא שלום ולא גירושין והאשה מסרבת להתגרש כגישה נקמנית או למען הישגים שונים‪ ,‬יש לחייב אותה‬ ‫בגירושין ומה גם נראה שהאשה לא טמנה ידה בצלחת בגורמים שהובילו למצב הזה ונראה שהיא רוצה‬ ‫להתגרש לאור הצעדים הקיצוניים בהערמת מכשולים בהסדרי ראיה ובעמידתה על שעות הביקור‬ ‫המדוייקות ללא חריגה גם שהביקור יתקיים ביתה‪ ,‬אלא שמשתמש בגט כבן ערובה להשגת הישגים‬ ‫שונים‪.‬‬ ‫ולכן נראה לי שבמצב זה אין שום איסור לגרש אשה ראשונה מאחר והמדובר בבעל שמואס באשתו‪,‬‬ ‫באמתלא מבוררת‪ ,‬ולאור התנהגות האשה כאמור‪ ,‬ועיין רמב"ם פרק י"ג מהלכות אישות "שאם שנאה‬ ‫יגרשנה" ולמרות שיש מנהג אצל עדות המזרח שלא לגרש בע"כ מ"מ המנהג שבנסיבות מסויימות ביה"ד‬

‫מדינת ישראל‬ ‫בית הדין הרבני הגדול‬ ‫יכול לחייב אשה להתגרש‪ .‬ועיין מ"ש חז"ל בנוגע לחציה שפחה וחציה בת חורין כלומר מצב תלוי שלא‬ ‫יכולה להתחתן יש לכפות את רבה לשחררה על מנת שתוכל לינשא‪.‬‬ ‫ועיין תעלומות לב אבהע"ז דס"ל הכי שכל שהם פרודים ומאוסה האשה לגרש שיש לפייס את האשה‬ ‫בצורת פיצוי ובאם מתנגדת יש לחייבה בגט‪ ,‬נראה לי שבנידו"ד שגם לאשה היה יד בכשלון הנישואין שיש‬ ‫להעמיד הדין על עיקר הדין ולחייב אותה להתגרש‪ ,‬וביה"ד האזורי יחליט בנושא הכתובה‪ ,‬ועכ"פ על‬ ‫הצדדים להתגרש במועד הראשון שיקבע ע"י ביה"ד‪ ,‬ואין להקשות עלי מהאמור בספר מים עמוקים‬ ‫שאלה א' דבמאיסא עליו אין לחייב האשה בגט דשאני הכא שהם פרודים הרבה שנים ונסתם הגולל על‬ ‫אפשרות שלום בית והקרע לא ניתן לאיחוי ויצוין שלא מזמן כתבתי פס"ד ארוך בנושא ברוח הדברים‬ ‫דלעיל‪.‬‬ ‫ובאשר לנטען בנושא הגיור הבעל לא מבסס על כך ערעור אלא על האמור לעיל‪ .‬יש להעביר פרוטוקול‬ ‫ביה"ד הגדול לעיונם בהתייחס למתחייב מכך ולפסיקתם בנושא‪.‬‬ ‫)‪(-‬‬

‫ציון אלגרבלי‬

‫לאור הנ"ל ביה"ד פוסק‪:‬‬ ‫‪ .1‬הערעור נדחה והצדדים חייבים להתגרש‪.‬‬ ‫‪ .2‬בענין המעמד האישי ניתנת זכות לצדדים שביה"ד האזורי ידון מחדש בענין‪ ,‬ולאחר החלטתו‬ ‫יוחזרו התיקים לביה"ד הגדול להחלטה סופית‪.‬‬ ‫‪ .3‬אין האמור בסעיף ב' מעכב את האמור בסעיף א'‪.‬‬ ‫‪ .4‬עד למתן החלטה בביה"ד האזורי יש להכניס הצדדים וילדיהם לרשימת מעוכבי החיתון‪.‬‬ ‫כאמור בסעיף ב' הרי שלאחר החלטתו של ביה"ד האזורי יחליט בית דיננו גם ביחס לאמור בסעיף‬ ‫ד'‪.‬‬ ‫‪ .1 .5‬לא להוסיף בשמות שבגט שום תוספת מעבר לשמות הפרטיים של הצדדים‪ .‬הערה זו אינה‬ ‫מתייחסת לשמות המקומות‪.‬‬

‫מדינת ישראל‬ ‫בית הדין הרבני הגדול‬ ‫‪ .2‬ובנוסף על ביה"ד לרשום במעב"ד שאין באמור במעב"ד משום קביעה לגבי היתר נישואין של‬ ‫הצדדים‪.‬‬ ‫בשולי פסה"ד יש לציין כי עיסוק בפגמים שנתגלו בגיור נוגע ישירות לתביעת הגירושין והפסיקה בשאלות‬ ‫גירושין‪ .‬כמו"כ‪ ,‬יש לזה השלכה לגבי דיני כתיבת הגט‪ .‬לכן כאשר מדובר בשאלה של כשרות הגיור בהקשר‬ ‫לדיני נישואין וגירושין הרי הגיור הוא חלק מהותי מהסמכות של בית הדין הרבני‪.‬‬ ‫ניתן ביום ט"ז אייר תשס"ט )‪(10/05/2009‬‬ ‫)‪ (-‬הרב אברהם שרמן‪ ,‬דיין ‪ -‬יו"ר‬

‫)‪ (-‬הרב חגי איזירר‪ ,‬דיין‬

‫)‪ (-‬הרב ציון אלגרבלי‪ ,‬דיין‬