פרופ' דב רפל ז"ל
החינוך והלימוד בישיבות נובהרדוק בישיבות המוסר מיסודו של ר' ישראל סלנטר נלמדה ספרות המוסר כחלק אורגני של סדר היום .זמן הלימוד היה בדרך כלל בערב ,לפני תפילת ערבית .בודדים עיינו בספרות המוסר גם בשעות אחרות .בישיבות נובהרדוק היו 4-3זמנים של לימוד מוסר ,כל פעם בדרך אחרת .באמצע היום סמוך לצהריים היה מתנהל משא ומתן קולני בענייני מוסר ומידות .זוגות או שלשות היו מהלכים בחורי הישיבה לארכו ולרחבו של אולם הישיבה ומתווכחים בעניני מוסר בדרך הדיון התלמודי .נושא הדיון היה יכול להיות בירור מובנו של קטע באחד מספרי המוסר ,או ניתוח מוסרי של מעשה ,אמיתי או היפו -תטי ,או בילוש אחרי היצר הרע בדרך של ניתוח פסיכולוגי של מניעי התנהגות .הזוגות ב"בירז'ה "37היו מורכבים בדרך כלל מתלמיד ותיק וטירון .בדרך זאת חינכה הישיבה את תלמידיה החדשים ,ומאידך – דיווחו התלמידים הוותיקים לממונים עליהם ,ואלה -למשגיח ולראש הישיבה ,על אפיו ואי -שיותו של כל תלמיד חדש .בשעות הבוקר היה מתקיים במשך שעה קצרה "לימוד בהתפעלות". מורשה זו של ר' ישראל סלנטר היתה מקובלת בכל ישיבות המוסר ,בנובהרדוק היא הגיעה לקיצוניות" .הלימוד בהתפעלות" לא היה מכוון לרכישת ידיעה ,כי אם לריכוז כל התודעה ,או ,יותר נכון ,לצמצום כל התודעה במשפט אחד קצר – ספק מאמר, ספק סיסמא -שהתלמיד היה חוזר עליו פעמים אין ספור ,ולא משום שקשה היה להבינו .אדרבא ,רוב המשפטים היו פשוטים בתוכנם וידועים היטב מלימוד קודם. תוכנם היה בדרך כלל הבלטת פחיתותו ואפילו שפלותו של האדם ,וביטול ערך חיי העולם הזה בכלל ,וערך הקניינים הגשמיים בפרט .כל חזרה על המשפט היתה מעין הלקאה עצמית ,והחזרה הריתמית ובקול בוכים ,על המשפט הקצר והידוע ,הביאה את התלמיד למצב טרום-אכסטטי .הוא לא פיזם את המשפט מתוכו ,כי אם קבע אותו כבפטיש ובמסמרות -בתוכו .עוד לא הגיע לטשטוש החושים ,אולם כבר הגיע לטשטוש המחשבה הביקורתית .השינון לא היה דרך שיקול-דעת והבנה ,השכל הפסיק את פעולתו ,הן בשל מצב "ההתפעלות" בו היה נתון התלמיד ,והן מפני שלא היה בו צורך .המשפט חדר אל שכבות הנפש הנעולות בפני מחשבה רציונלית ,וזו היתה כוונת השיטה.
חבורות וועדים הזוגות בעת ה"בירז'ה" היו מורכבים ,כאמור ,מתלמידים ברמות שונות .תלמידים השוים זה לזה בוותקם וברמתם היו מאורגנים ב"חבורות" .מספר התלמידים ב"חבורה" לא היה קבוע ,בדרך כלל -מסביב לעשרה .בראש כל חבורה עמד "ראש הוועד" שלא היה מבני ה"חבורה" כי אם מוותיקי הישיבה ומנאמני ראש הישיבה. לידו היו שני סגנים ,מבני ה"חבורה" המצטיינים ,ואלה נקראו "מחזקים" .ה"חבורות" היו נפגשות שלוש פעמים בשבוע לשיחה מוסרית .אחת מאלה היתה נקראת "ועד". ב"ועד" היו קובעים את תוכנית השבוע ,מה יהיו הנושאים בהם יעסקו ,מה הפעולות שיש לבצען .ב"ועד" היו דנים על ענייני ההתנהגות של בני ה"חבורה" ,הן בקיום מצוות שבין אדם למקום והן בדברים שבין אדם לחברו .בשיחה השתתפו בדרך כלל כל בני ה"חבורה" והיא נמשכה שעתיים ויותר ,תפקידו של ה"ועד" היה איפוא ,כפול ביקורת העבר והדרכה לעתיד.דעות שונות נאמרו על ערכו המחנך של ה"ועד" ,לחיוב ושלילה .כל אחת משקפת, בדרך כלל ,את ההתרשמות האישית ואת הזכרונות של בעל הדעה .במקובץ ,ניתן 37
הכוונה ל"בורסה" שבה דנו לא על מניות פיננסיות ,אלא על מוסר אישי )העורך(.