כתבה על 'כביש אחד' במגזין מוצש

‫חד הדברים הכי מלחיצים בלהכין‬ ‫כתבה על מגזין "כביש אחד"‪ ,‬הוא‬ ‫להצליח לכתוב עליהם באותה רמת‬ ‫עומק שבה הם מסתכלים על החיים‪ .‬לצערי‪ ,‬אני‬ ‫חוששת שזה אבוד מראש‪ .‬יש משהו כובש בצמד‬ ‫יחיאל נחמני ואילן לבנון‪ .‬חיפוש אחרי דיבור‬ ‫פנימי‪ ,‬אחרי האמת‪ ,‬בלי ציניות‪ ,‬בלי לרוץ אחרי‬ ‫רייטינג‪ .‬קצת ימימה‪ ,‬שיר‪ ,‬איזה הרהור‪ .‬קשה‬ ‫שלא להרגיש שטחיים לידם‪ .‬אחרי השיחה איתם‬ ‫הבנתי מה מושך בקריאה במגזין — זהו המקום‬ ‫הבורגני שרוצה להיות חלק מחבורת הרוחניים‬ ‫בנחלאות שנפגשים לג'אם סשן בדירה צפופה‪,‬‬ ‫או הקנאה שמבצבצת כשאוספים לאוטו זוג‬ ‫טרמפיסטים עם רסטות בשיער ואור בעיניים‪.‬‬ ‫מין בריחה כזו לרגע מהחיים המיינסטרימיים‬ ‫הרגילים‪ .‬כביש אחד מוגדר כ"מגזין לתרבות‪,‬‬ ‫יצירה רוח ונפש" אבל על השער לא תמצאו‬ ‫איור בסגנון ההזמנות לפסטיבל אחרית הימים‬ ‫או פרסומת לעין השלישית‪ ,‬אלא שפה אסתטית‬ ‫מודרנית‪ ,‬או כמו שאמילי עמרוסי השתפכה‬ ‫עליו בפייסבוק "אין לי אלא להתפעל עד קצות‬ ‫עגיליי‪ .‬זה מעוצב כמו פלוצון תל אביבי שוחר‬ ‫קינואה ומוזיקה אלטרנטיבית אבל מריח כמו‬ ‫מעורב ירושלמי בנחלאות"‪.‬‬ ‫מאחורי "הכביש" עומדים שני צעירים‪ ,‬יחיאל‬ ‫נחמני ואילן לבנון‪ ,‬שבמבט ראשוני קשה לראות‬ ‫את הקשר ביניהם‪ .‬נחמני הינוקא‪ ,‬בן ‪ ,22‬עם‬ ‫שיער קצר ללא כיפה‪ .‬לבנון‪ ,‬בן ‪ ,32‬מעוטר‬ ‫זקן‪ ,‬פאות וכיפה צבעונית גדולה‪ .‬שניהם גדלו‬ ‫בבית דתי–לאומי‪ ,‬אבל נחמני חזר בשאלה ואילו‬ ‫לבנון התחזק‪ .‬שניהם שייכים לאותו זן של‬ ‫אנשים‪ ,‬שלא עוברים ממסגרת למסגרת במסלול‬ ‫לימודים–צבא–לימודים–עבודה של החיים‪ ,‬אלא‬ ‫מחפשים את הדרך שלהם‪.‬‬ ‫"את אילן הכרתי במהלך אחד משיטוטיי בגיל‬ ‫‪ 16‬כשהלכתי להתארח לשבוע ביישוב בת עין‪.‬‬ ‫באותה תקופה הוא למד שם בישיבה הברסלברית‬ ‫ואני נדלקתי על הבחור המעניין‪ .‬משם לכאן‬ ‫המשיך הקשר והספקנו לטייל במסעות ברחבי‬ ‫ארץ הקודש"‪ ,‬מספר נחמני איך נוצר הקשר‬ ‫בין השניים‪" .‬תמיד היו לאילן רעיונות‪ ,‬אלפי‬ ‫רעיונות‪ .‬ואני‪ ,‬שיש לי קוצים בישבן‪ ,‬הייתי‬ ‫לוקח את הרעיונות שלו ברצינות ומתחיל לחשוב‬ ‫איך להוציא אותם לפועל‪ .‬אני לא זוכר למה‬ ‫עשינו את העיתון בכלל‪ ,‬כי הרעיון המקורי היה‬ ‫לעשות ספר סיפורים על אילן‪ .‬זה היה בתקופה‬ ‫שיצא הספר 'הרבי מקרן הרחוב' על רבי שלמה‬ ‫קרליבך‪ ,‬ואילן סיפר שהוא מתחיל לעבוד על‬ ‫ספר חדש 'אילן מקרן הרחוב' כדי להוכיח לעולם‬ ‫שגם לאנשים פשוטים יש סיפורים מרתקים"‪.‬‬

‫א‬

‫עסק‬ ‫כביש‬ ‫שני יוצרים צעירים הנטועים עמוק בעולם‬ ‫הרוחניות לא מצאו עיתון שייתן צוהר לעולם‬ ‫הפנימי שלהם‪ ,‬אז הם החליטו להקים אחד כזה‬ ‫בעצמם‪ .‬בעזרת המון תמימות‪ ,‬אמונה‪ ,‬חברים‬ ‫מוכשרים ושיטות חדשניות לגיוס כספים‪,‬‬ ‫המגזין "כביש אחד" יוצא לדרך‬ ‫יעל פרידסון | צילום‪ :‬יוסי אלוני‬

‫עיתון לאנשים מרגישים‬ ‫הגישה הזו מתמצתת את הרעננות שבכביש‬ ‫אחד‪ .‬חדשות לבקרים קמים מגזינים וכתבי‬ ‫‪36‬‬

‫| גיליון ‪ | 133‬כ״ח בחשוון תשע״ד | ‪1.11.13‬‬

‫גיליון ‪ | 133‬כ״ח בחשוון תשע״ד | ‪| 1.11.13‬‬

‫‪37‬‬

‫צילום‪ :‬יוסי זליגר‪ ,‬פלאש ‪90‬‬

‫רעיונית‪ ,‬גם טכנית וגם כספית‪ .‬בתחילת הדרך‬ ‫שיערו השניים שאם כל אחד ישים ‪ 3,000‬שקל‪,‬‬ ‫התקציב יספיק להם די והותר‪ .‬מהתמימות הזו הם‬ ‫כבר התבגרו‪" .‬מגזין עצמאי זה דבר בלתי הגיוני‬ ‫בעליל מבחינה כלכלית ועסקית"‪ ,‬אומר נחמני‪,‬‬ ‫"כבר בתחילת הדרך אמר לנו מישהו מתחום‬ ‫העיתונות שכדי לעשות עיתון אנחנו צריכים מאה‬ ‫אלף דולר ועוד מאה אלף דולר בצד"‪.‬‬ ‫למה להתעקש על הפרינט‪ ,‬למה לא להסתפק‬ ‫באתר אינטרנט?‬ ‫"הרצון שלנו הוא להגביר ריכוז פנימי ולא‬ ‫פיזור‪ .‬המסכים גדושים באטרקציות מרעישות‬ ‫שמעייפות את העיניים והלב"‪ ,‬מסבירים‬ ‫השניים‪" ,‬הקוראים לא צריכים להתעדכן בנו‬ ‫‪ ,24/7‬זה עלול להרוס את היצירתיות שלהם‪.‬‬ ‫המטרה היא להביא כבוד ומיקוד למילה‬ ‫הכתובה‪ ,‬ליצירה‪ ,‬לאמנות איכותית ומנופה‪.‬‬ ‫פעם בחודש תקראו עיתון ואחר כך תשובו‬ ‫להסתכל ברקיע"‪.‬‬ ‫כדי לצאת לדרך נפתח מבצע גיוס כספים דרך‬ ‫אתר ‪ Headstart‬שבו הצליחו השניים לגייס בתוך‬ ‫חודש סכום של ‪ 50,000‬שקל מ–‪ 204‬תומכים‪,‬‬ ‫שלהם מוקדש עמוד תודה בתחילת הגיליון‬ ‫הראשון‪ .‬המגזין עצמו מודפס על נייר עבה‪,‬‬ ‫הגרפיקה איכותית ויש להם גם אתר מאיר עיניים‪.‬‬ ‫לא עדיף לעגל פינות ולחסוך קצת כסף?‬ ‫נחמני‪" :‬שנשיונל ג'יאוגרפיק יהיה מעוצב‬ ‫ברמה ואנחנו לא? מגיע לכתב עת כמו שלנו‬ ‫להיות מכובד גם במובן של הכלים‪ ,‬ככה זה‬ ‫גורם לקוראים שלנו ללכת עד הסוף עם הרעיון‪.‬‬ ‫זו הסיבה שהתחלנו בגדול כדי שזה לא ייהפך‬ ‫לעלון סניף בני עקיבא"‪.‬‬ ‫הדרך שלהם לחסוך בהוצאות קשורה באופן‬ ‫יצירת העיתון‪ ,‬שאליו נרתמו מיטב חבריהם‬ ‫הכשרוניים בתחומי הכתיבה‪ ,‬העריכה‪ ,‬האיור‬ ‫‪40‬‬

‫את השמש מה ביקשתי‪ ,‬אז‬ ‫הוא אמר 'ברכה לעיתון חדש'‬ ‫אז הרב קנייבסקי בירך את‬ ‫העיתון"‪.‬‬ ‫אחד הדברים הבולטים במגזין‬ ‫הוא הגיוון בכותבים — דתיים‪,‬‬ ‫חילונים‪ ,‬צעירים‪ ,‬זקנים —‬ ‫שרובם לא מוכרים‪ .‬חלק גדול‬ ‫מהם הם חברים שנחמני ולבנון‬ ‫אספו לאורך הדרך‪ ,‬ושם המגזין‬ ‫משקף אותם‪" .‬כיף להיתקע‬ ‫בכביש אחד בפקק ביום שישי‬ ‫לפני כניסת שבת כשכל‬ ‫הרומנטיקה נשפכת מההרים‪,‬‬ ‫לראות הרבה אנשים‪ ,‬חלקם‬ ‫יוצאים מירושלים וחלקם‬ ‫נוסעים לירושלים"‪ ,‬אומר‬ ‫תגובות חמות‪ .‬אברי גלעד ואהוד בנאי‬ ‫נחמני‪" .‬כביש אחד זה אינסוף‬ ‫צורות משונות וקולות‪ ,‬צבעים‪,‬‬ ‫סוגים של אנשים נורא מוזרים‪ .‬אנחנו כולנו‬ ‫והעיצוב‪" .‬כמאה אנשים שותפים ליצירת‬ ‫נוסעים באותו כביש"‪.‬‬ ‫העיתון ברובד של הכתיבה והמחשבה‪,‬‬ ‫וכל אחד מהם ישב איתנו שעות רבות‪ ,‬ועוד‬ ‫בסוכות האחרון‪ ,‬אחרי הרבה מאמצים‪ ,‬יצא‬ ‫למעלה מ–‪ 200‬אנשים ששמו הרבה כסף‬ ‫הגיליון הראשון לאור‪ ,‬וזכה לתגובות חמות‬ ‫לתמיכה בעיתון שהם מעולם לא קראו‪ ,‬וזה‬ ‫מצד אנשים כמו אברי גלעד‪ ,‬אהוד בנאי ושהרה‬ ‫מחמם את הלב ומעודד"‪ ,‬מספר נחמני‪" ,‬בעצם‬ ‫בלאו‪ .‬הגיליון הבא וגם השניים שאחריו כבר‬ ‫הקהל הוא הסיכוי היחיד שלנו לראות אור‪ ,‬כי‬ ‫הושלמו‪ ,‬אך יציאתם לאור תלויה בקוראים‪.‬‬ ‫מבחינה עסקית אין לנו שום סיכוי"‪.‬‬ ‫השניים מזמינים אותם לעשות מנוי בתשלום‪ ,‬ורק‬

‫"מגזין עצמאי זה דבר בלתי הגיוני בעליל‬ ‫מבחינה כלכלית ועסקית‪ .‬כבר בתחילת הדרך‬ ‫אמר לנו מישהו מתחום העיתונות שכדי לעשות‬ ‫עיתון אנחנו צריכים מאה אלף דולר ועוד מאה‬ ‫אלף דולר בצד"‬ ‫במה לתמימות‬ ‫המגזין עבר לא מעט גלגולים עד לגיליון‬ ‫הראשון‪" .‬בהתחלה היה לעיתון בסיס רוחני‬ ‫יהודי‪ ,‬של התחדשות יהודית רוחנית‪ .‬חשבתי‬ ‫לראיין רבנים על החיים האישיים שלהם"‪,‬‬ ‫מספר לבנון‪" ,‬הלכתי לרב קנייבסקי והיה סוג‬ ‫של נס‪ .‬תכננתי להגיע אליו באותה תקופה אבל‬ ‫לא באותו יום ספציפי‪ .‬לילה אחד מצאתי את‬ ‫עצמי מתפלל על הקבר של אבא שלו‪ ,‬ומשם‬ ‫המשכתי לשוטט ברחובות בני ברק‪ .‬התחיל עלות‬ ‫השחר ונזכרתי שאמרו לי שבית הכנסת של הרב‬ ‫קנייבסקי קרוב אז נכנסתי והתפללתי איתו‪.‬‬ ‫בסוף התפילה אנשים באו לבקש ברכות ואני‬ ‫ניגשתי אליו ואמרתי לו שאני רוצה לראיין אותו‪.‬‬ ‫השמש שלו הסתכל עליי במבט המום של 'מה‬ ‫נראה לך?'‪ .‬הרב קנייבסקי לא שומע טוב ושאל‬

‫| גיליון ‪ | 133‬כ״ח בחשוון תשע״ד | ‪1.11.13‬‬

‫כשיגיעו ל–‪ 650‬מנויים יודפס המגזין פעם בחודש‬ ‫באופן קבוע‪ .‬מי שמעוניין כרגע לקבל את הגיליון‬ ‫להתרשמות יכול לפנות לדף הפייסבוק שלהם‪.‬‬ ‫איך ההרגשה להחזיק את הגליון אחרי כל‬ ‫המאמץ?‬ ‫לבנון‪" :‬בעשייה יש כמה שלבים‪ .‬יש את השלב‬ ‫הראשוני של התלהבות‪ .‬השלב השני מאוד קשה‬ ‫— העיתון הוא כמו עול עליך‪ ,‬כי אם לא תצליח‬ ‫זה וואחד פאדיחה‪ .‬אפשר להתייאש בדרך אלף‬ ‫פעמים‪ ,‬אבל הייתה כריתת ברית ביני ובין יחיאל‬ ‫שלא מתייאשים‪ .‬השלב השני מאוד משפיע על‬ ‫השלב השלישי‪ ,‬והוא דורש הרבה עבודה אישית‬ ‫כדי שדברים חיצונים‪ ,‬מה שאנשים חושבים‪ ,‬לא‬ ‫יזיזו לך‪ .‬עוד לא הצלחתי להגיע לשמחה טהורה‬ ‫פשוטה מהמוצר עצמו‪ .‬אני לא נמצא בשיכרון‪ ,‬כי‬ ‫אני מבין שבאותה רמה זה היה יכול להיכשל"‪.‬‬

‫צילום‪ :‬דודי גנוט‪ ,‬מיכאל איזנשטט‬

‫שנתיים של עבודה‪ .‬מביאים את עותקי הגיליון הראשון מבית הדפוס‬

‫עת מכל הסוגים — מאתרי חדשות אלטרנטיביים‬ ‫שיספרו לכם את מה שהתקשורת מסתירה‪ ,‬עד‬ ‫לעלון של קבוצת אמנים הפועלת למען פליטים‪.‬‬ ‫בכביש אחד הצליחו ליצור תמהיל בין ראיון עם‬ ‫המוזיקאי שלום גד‪ ,‬שמוציא דיסק דיגיטלי כל‬ ‫חצי שנה‪ ,‬ראיון עם ההומלס "גבריאל המלאך"‬ ‫שיש לו דירה בבת ים אבל גר בחורבה ערבית‬ ‫בליפתא‪ ,‬לטור של נועה ירון–דיין‪ .‬הכל מתובל‬ ‫באיורים‪ ,‬שירים וקומיקס‪.‬‬ ‫יש המון כתבי עת לשירה‪ ,‬באמת ישראל‬

‫דבר כל האנשים עוברים חוויות בנפש‪ ,‬כל רגע‪.‬‬ ‫לכן גם כל העיתון‪ ,‬למרות העומק שהוא חותר‬ ‫אליו‪ ,‬מעוצב בצבעוניות עם כותרות זועקות‪ .‬זה‬ ‫שוב אנחנו — מנסים ללכת על החבל הדק הזה‬ ‫של חיבור בין עולמות‪ .‬מצד אחד עומק‪ ,‬ומצד‬ ‫שני פראות וצבעוניות‪ ,‬כמו בחיים האמיתיים‪.‬‬ ‫הרי בסופו של דבר כתבי עת לחברה קוראים‬ ‫בודדים‪ ,‬ואת הטבלואידים קוראים כולם‪ ,‬גם‬ ‫האנשים החכמים‪ .‬אני לא חושב שאפשר לעשות‬ ‫שינוי אמיתי מפלפולים אינטלקטואליים‪.‬‬

‫"עולם הרוח לא שייך רק לאקדמאים אלא‬ ‫לאנשים שבאמת עוברים מסע בנפש שלהם‪.‬‬ ‫אני רוצה לדבר אל האנשים שהנפש שלהם‬ ‫גועשת ומחפשת מנוחה‪ ,‬מחפשת משהו‬ ‫להתמלא ממנו‪ ,‬משהו שייגע בה חזק"‬ ‫זקוקה לעוד אחד?‬ ‫"יש מלא במות לרוח אבל בדרך כלל הן‬ ‫מוקדשות לדיונים פילוסופיים אינסופיים‪,‬‬ ‫שמעניינים רק קהל מסוים‪ .‬למה עולם הרוח‬ ‫שייך לאקדמאים? לפי דעתי הוא בעיקר לא‬ ‫שייך לאקדמאים"‪ ,‬עונה נחמני‪" .‬הוא שייך‬ ‫לאנשים שבאמת עוברים מסע בנפש שלהם‪.‬‬ ‫אני רוצה לדבר אל האנשים שהנפש שלהם‬ ‫גועשת ומחפשת מנוחה‪ ,‬מחפשת משהו‬ ‫להתמלא ממנו‪ .‬מחפשת משהו שייגע בה חזק‪.‬‬ ‫מיתגנו את עצמנו כעיתון לאנשים מרגישים‪,‬‬ ‫כקונטרה ל'אנשים החושבים'‪ .‬הרי בסופו של‬ ‫‪38‬‬

‫אני יותר מנסה להפגיש את הקורא שלי עם‬ ‫חוויות חיים‪ ,‬אם זה על ידי כתבות עם אנשים‬ ‫שמשהו במסע שלהם יוכל להוות השראה‬ ‫שכל אחד יוכל ללמוד ממנה או על ידי טורים‬ ‫אישיים מחוויות בתחום הנפש או הזוגיות"‪.‬‬ ‫לבנון ממשיך ומספר על ייחודיות המגזין‪:‬‬ ‫"בהתחלה הכיוון הכללי היה שונה‪ ,‬אבל גדלנו‬ ‫תוך כדי‪ .‬למשל‪ ,‬אחת מהמגמות שנשארו‬ ‫לי מההתחלה היא לכוון לדיבור יותר פנימי‬ ‫שמעריך לא רק הצלחות אלא גם למידה‬ ‫מכישלונות‪ .‬ממש הייתי שמח אם ראש‬ ‫הממשלה שלי גם יטעה לפעמים‪ ,‬שנאפשר‬

‫| גיליון ‪ | 133‬כ״ח בחשוון תשע״ד | ‪1.11.13‬‬

‫לו להיות פחות פוליטיקאי שמתחבא מאחורי‬ ‫מסכות ושומר את הקלפים לעצמו ויותר בן‬ ‫אדם‪ ,‬שיגיד את האמת שלו בפה מלא‪ .‬דבר שני‬ ‫זה להעמיד את הקוראים ליד הציניות‪ ,‬לדגדג‬ ‫את גבול ההכלה‪ ,‬וגם ההבנה שלא חייבים‬ ‫אנשים מפורסמים‪ .‬בעומק כל אחד הוא כוכב‬ ‫ראשי בסרט‪ ,‬צריך רק להקשיב"‪.‬‬

‫הטיול להודו בארץ‬ ‫היכולת לעצור ולהקשיב היא המכנה המשותף‬ ‫הגדול של השניים‪ ,‬ונראה שהיא נרכשת בהרבה‬ ‫נדודים‪ .‬לבנון גדל בבני ברק‪ ,‬אך את רוב שנות‬ ‫התיכון בילה באוזן השלישית‪ ,‬מאזין לדיסקים‪.‬‬ ‫"היה משהו לא בריא בבני ברק‪ .‬היה הרבה‬ ‫שקט‪ ,‬דברים שלא דיברו עליהם‪ ,‬כמו למה‬ ‫שומרים מצוות"‪ ,‬נזכר לבנון‪" ,‬זו ביקורת לא‬ ‫כלפי אנשים אלא כלפי המציאות‪ .‬האנשים‬ ‫עצמם‪ ,‬כל הכבוד להם שדור אחרי השואה הם‬ ‫הצליחו לייצר משהו כזה‪ .‬אבל במציאות היה‬ ‫משהו לא בריא‪ .‬אנשים נפוצו לכל עבר‪ .‬מי‬ ‫שהצליח לשרוד בדתיות הפשוטה היו אנשים‬ ‫בעלי פחות עוצמה נפשית"‪ .‬במהלך הלימוד‬ ‫בהסדר הוא החל לחזור בתשובה והגיע לצפת‬ ‫לתקופה‪ ,‬אז התגייס כחובש קרבי‪" .‬לא הייתי‬ ‫מוכן לשירות‪ .‬לא הבנתי למה מדברים אליי לא‬ ‫יפה ומגבילים את הזמן לתפילה ולמה הורגים‬ ‫אנשים‪ .‬כל הזמן צעקו עליי 'למה אתה מחייך'"‪.‬‬ ‫אחרי השחרור‪ ,‬הוא לקח שנה שבה "עשיתי‬ ‫הודו בארץ‪ ,‬הסתובבתי כמעט בלי כסף‪ ,‬עם‬ ‫קרקרים וטחינה‪ ,‬אוכל פירות מעצים‪ ,‬נזרק כל‬ ‫פעם בחבורה אחרת‪ .‬כל יום היה הרפתקה בפני‬ ‫עצמה"‪ .‬לדבריו‪ ,‬השנה הזו היא אחד הדברים‬ ‫שעיצבו את האישיות שלו — "אי ידיעה איפה‬

‫הגיליון הבא של "כביש אחד" וגם השניים‬ ‫שאחריו כבר הושלמו‪ ,‬אך יציאתם לאור‬ ‫תלויה בקוראים‪ .‬הקוראים מוזמנים לעשות‬ ‫מנוי בתשלום‪ ,‬ורק כשיהיו ‪ 650‬מנויים יודפס‬ ‫המגזין פעם בחודש באופן קבוע‬ ‫אני אלך לישון‪ ,‬מה אני עושה‪ .‬מפגש עם‬ ‫אנשים אחרים‪ ,‬כל יום הוא מסע בפני עצמו‪.‬‬ ‫זה גם התפקיד שלי בעיתון‪ ,‬למדתי יכולת של‬ ‫לחיות מחוץ לזמן‪ ,‬וכשחיים מחוץ לזמן קורות‬ ‫הרפתקאות מעניינות‪ .‬לא חייבים לטוס לחו"ל‬ ‫בשביל זה"‪ .‬בעשור האחרון הוא הספיק ללמוד‬ ‫רפואה סינית‪ ,‬לרעות צאן‪ ,‬לנהל את הבית‬ ‫היהודי בגואה יחד עם אורי אלון )יוצר שטיסל(‪,‬‬ ‫וכיום הוא גר ועובד במגרון העתיקה‪.‬‬ ‫נחמני זקוק לעוד כמה שנים כדי לצמצם את‬ ‫פער השוטטויות עם לבנון‪ ,‬אבל נראה שהוא‬ ‫בדרך הנכונה‪ .‬הוא גדל בירושלים אבל עזב את‬ ‫הלימודים בכיתה ט'‪ ,‬ומאז לדבריו‪ ,‬משוטט בין‬ ‫גבעות‪" .‬השתדלתי לא לעשות שום דבר ש'כולם'‬ ‫עושים‪ .‬הייתי בכל מיני חוות ובאיזשהו שלב‬ ‫התחלתי להתעסק עם כל מיני פרויקטים של‬ ‫הוצאה לאור בתחום הספרות והמוזיקה‪ .‬לאחר‬ ‫כעשרה ספרים שהייתי שותף להוצאתם‪ ,‬כולל‬ ‫ספר מאמרים בהוצאת 'ידיעות ספרים'‪ ,‬הרגשתי‬ ‫על סף מיצוי וחיפשתי משהו גדול יותר‪ ,‬משהו‬

‫שיהיה באמת שלי ויפרוץ יותר גבולות"‪ .‬העיתון‬ ‫הוא תחנה משמעותית עבורו‪ ,‬גם מבחינת הזמן‬ ‫שהוא עובד עליו‪ ,‬כמעט שנתיים‪ ,‬וגם מבחינת‬ ‫ההשקעה הכספית האישית — ‪ 70,000‬שקל‪,‬‬ ‫שאותם הרוויח בעמל כפיו‪ .‬כשהוא מדבר על‬ ‫העיתון‪ ,‬זה נשמע תרפיה עבורו‪" :‬ברובד הפנימי‬ ‫יותר‪ ,‬העיתון בעצם מביא לידי ביטוי את מסע‬ ‫הגילויים האישי שלי‪ ,‬כמו שהסיבה לעזיבת‬ ‫הלימודים ואי–עשיית הבגרות מעידה על איזה‬ ‫חיפוש‪ .‬וזה באמת מה שמניע אותי בעיתון‬ ‫מבחינתי‪ ,‬לתת במה להתפרצות הלב הזאת‬ ‫שפגשתי בכל מיני מקומות או בכל מיני ספרים‬ ‫של אנשים גדולים‪ .‬לעשות מקום שבו אנשים‬ ‫ידברו את האמת הפנימית שלהם‪ ,‬זו שמניעה‬ ‫אותם ומדריכה אותם בחייהם‪ .‬ובכלל אני נמצא‬ ‫באיזה בערה‪ ,‬צמא תמידי להתרחשויות בתוך‬ ‫החיים שלי‪ ,‬מתעסק באובססיביות במוזיקה‬ ‫ובטקסטים‪ ,‬בשיטות נפשיות‪ ,‬בכתות ובדברים‬ ‫שיעניקו לי טעם פנימי לחיים‪ .‬לאט–לאט עם‬ ‫התבגרותי אני מחפש גם את הדרך לחיות בצורה‬

‫נורמלית ומאוזנת מבחינה נפשית‪ .‬למשל היום‬ ‫אני לומד הרבה ימימה‪ ,‬מה שהציל את חיי‬ ‫מהשיגעון‪ ,‬וגם מהדיכאון‪ ,‬שהייתי שרוי בו בגיל‬ ‫התיכון‪ .‬בעצם אני ממשיך כל הזמן בחיפוש‬ ‫אחרי איזונים‪ ,‬אחרי דרכים לבטא את עצמי‬ ‫בהם‪ ,‬מצד אחד חיפוש אחרי שקט ומצד שני‬ ‫חיפוש אחרי חוויות חיים משמעותיות‪ .‬העולם‬ ‫הזה בתבנית של ללכת ללמוד‪ ,‬לעבוד‪ ,‬לעשות‬ ‫מה שכולם עושים — כבד עליי נורא ומאיים‬ ‫על כל היצירתיות שלי‪ .‬אני לא יכול להיות‬ ‫נורמטיבי‪ .‬יש לי רגישות בפנים שפשוט לא‬ ‫מסוגלת להמשיך בתלם כשהוא מקשה עליה‪.‬‬ ‫אני חייב להתחבר לכל דבר שאני עושה"‪.‬‬

‫מבצע לגיוס כספים‬ ‫הרעיון למגזין נולד בבקתה במדבר לפני‬ ‫שנתיים‪" .‬לתומנו‪ ,‬הערכנו שתוך כשלושה‬ ‫חודשים העיתון יהיה על המדפים‪ .‬בלילות‬ ‫הארוכים שרבטנו חזון ותוכניות‪ ,‬בימים הרמנו‬ ‫טלפונים ואספנו חומרים"‪ ,‬כותבים השניים‬ ‫בדבר העורך בפתח הגיליון‪" .‬כל החדר היה‬ ‫מלא בדפים עם רשימות וציורים שטיילו בינות‬ ‫לזוחלים המקומיים‪ .‬למשל‪ ,‬רשמנו שאנחנו‬ ‫לא רוצים לדבר לשון הרע על אף אחד‪ ,‬שכל‬ ‫התכנים ייכתבו בשפה חווייתית כדי ליצור‬ ‫הזדהות ושהעיתון ייקרא 'מגזין לפליאה‬ ‫עברית'‪) .‬חשבנו גם על 'המשיח בתל אביב'(‪.‬‬ ‫רצינו ליצור מקום של תום‪ ,‬מרחב לדיבור פנימי‬ ‫ונטול תדמית"‪.‬‬ ‫בפועל הדרך הייתה הרבה יותר ארוכה‪ ,‬גם‬

‫רית ש‬

‫לא לה‬

‫יהם ב‬ ‫תו בינ‬ ‫כר‬

‫תייאש‪.‬‬

‫יחיאל‬

‫נחמני‬

‫ואילן‬

‫גיליון ‪ | 133‬כ״ח בחשוון תשע״ד | ‪| 1.11.13‬‬

‫לבנון‬

‫‪39‬‬