צועדים בדרך המילים ד

‫כיצד להדליק מדורה בלי גפרורים? ‪/‬‬

‫עמוס בר‬

‫גרּביים ונעל‬ ‫חיים היה ילד כמו כולם‪ :‬הוא לבש חולצה ּומכנסיים‪ ,‬הוא גָ ַרב ַ‬ ‫נעליים‪ .‬ילד רגיל‪.‬‬ ‫אבל בדבר אחד היה חיים שונֶ ה מכולם — ַּבמשקפיים‪ .‬הילדים לעגו לחיים‬ ‫על שהרכיב משקפיים‪ ,‬וקראו לו "חיים משקפיים"‪ ,‬עד שיום אחד השתנה‬ ‫המצב‪ ,‬וכולם החלו לקנֵ א בו‪ .‬הדבר קרה בל"ג בעומר‪.‬‬ ‫כבר בבוקר ֶהחליטו הילדים להדליק מדורה גדולה‪ִּ .‬בקצה הרחוב היה מגרש‬ ‫ֵריק — שם תהיה המדורה‪.‬‬ ‫והביאו ניירות ומקלות‪ ,‬קרשים וַ ענפים‪ ,‬ארגזים‬ ‫מכל ֵע ֶבר גררו הילדים ֵ‬ ‫ּוסמרטוטים וגם עׂשבים ֵיבשים‪ .‬כאשר ׂשמו את הכול בערמה‪ ,‬התחילו הצרות‪.‬‬ ‫צרה ראשונה‪ :‬האימהות אמרו שצריך לחזור הביתה מוקדם‪.‬‬ ‫צרה שנייה‪ :‬ילדים גדולים באו ואמרו שהמגרש הוא שלהם‪ ,‬וגירשו אותם‬ ‫מהמקום‪ .‬אז איך ידליקו את המדורה? לרוץ הביתה לא התחשק‪ .‬וצרה‬ ‫שלישית‪ :‬אותה לא נגלה עכשיו‪ ,‬בינתיים היא סוד‪.‬‬ ‫חשבו הילדים ואמרו‪" :‬אם לא נוכל להיות אחרונים‪ ,‬לפחות נהיה ראשונים‪.‬‬ ‫אנחנו נדליק את המדורה עוד לפני שקיעת השמש‪".‬‬ ‫הדליקים שאספו לִ קצה המגרש וערמו אותם‬ ‫הם העבירו את כל החומרים ְ‬ ‫בערמה‪ :‬הניירות והעשבים למטה‪ ,‬מעליהם ענפים‪ ,‬למעלה הארגזים‪ ,‬עוד‬ ‫ֵ‬ ‫יותר גָ בוה הקרשים‪ ,‬והכי למעלה — המן הרשע‪ ,‬עשוי מסמרטוטים‪...‬‬ ‫והכניס ידו לַ ּכִ יס; אבל מיד הוציא‬ ‫"אני אדליק את המדורה!" צעק ילד אחד ִ‬ ‫את היד‪" :‬אין לי גפרורים"‪...‬‬ ‫ילד שני ִהכניס את שתי ידיו לכיסים ונאנח גם הוא‪" :‬אוי‪ ,‬גם לי אין גפרורים!!!"‬ ‫כך קרה גם לילד השלישי ולרביעי‪ .‬כולם שכחו להביא גפרורים‪.‬‬ ‫פתאום קרא חיים‪:‬‬ ‫"אני יכול להדליק מדורות גם בלי גפרורים!"‬ ‫"אתה ְשתוק!" התנפלו עליו הילדים‪" ,‬אי אפשר להדליק בלי גפרורים! ּובכלל‪,‬‬ ‫אתה חיים־משקפיים‪"...‬‬ ‫חיים נעלב וְ ִכמעט הלך הביתה‪ ,‬אבל רק כמעט‪ .‬הוא החליט להראות לילדים‬ ‫שהוא שווה יותר ממה שחושבים עליו‪.‬‬

‫‪302‬‬

‫ צועדים בדרך המילים ד'‬