Page 1

‫צועדים בדרך המילים‬ ‫לכיתה ד׳‬ ‫לימוד השפה העברית‬ ‫קריאה‪ ,‬כתיבה‪ ,‬האזנה ודיבור‬

‫בינה גלר־טליתמן וחנה שליטא‬ ‫ייעוץ ספרותי‪ :‬ד"ר רבקה איילון‬

‫‪2639‬‬ ‫‪30.7.2015‬‬

‫חינוך לשוני‪ :‬עברית ‪ -‬שפה‪ ,‬ספרות‪ ,‬תרבות‬


‫עיונים ספרותיים‪ :‬‬

‫ד"ר רבקה איילון; ד"ר יפה בנימיני‬

‫עריכה ועיבוד פדגוגי ודידקטי‪ :‬‬

‫בינה גלר־טליתמן וחנה שליטא‬

‫ייעוץ מגדרי‪ :‬‬

‫ד"ר צפרירה שחם‬

‫עיצוב‪ :‬‬

‫אורית רובינשטיין‬

‫איורים‪ :‬‬

‫ניר עדי ואחרים‬

‫הפקה‪ :‬‬

‫תמי פרמונט‬

‫תודה מיוחדת לד"ר דנה טאובה על שקראה‪ ,‬העירה והציעה‪.‬‬ ‫תודה ללאה אחי מרים‪ ,‬לתמי פרמונט ולרחל רייזברג על תרומתן לספר‪.‬‬ ‫הספר ערוך על פי תכנית הלימודים לחינוך לשוני עברית —‬ ‫שפה‪ ,‬ספרות ותרבות תשס"ג והתוויות תשע"א‪.‬‬ ‫הספר יצא באישור אגף אישור ספרי לימוד במשרד החינוך‪,‬‬ ‫אישור מספר ‪ 2639‬מיום ‪.30.7.15‬‬ ‫מסת"ב ‪ISBN 978-965-566-100-2‬‬ ‫אין לשכפל‪ ,‬להעתיק‪ ,‬לצלם‪ ,‬להקליט‪ ,‬לתרגם‪ ,‬לאחסן במאגר מידע‪ ,‬לשדר או לקלוט בכל דרך או‬ ‫אמצעי אלקטרוני‪ ,‬אופטי או מכני או אחר כל חלק שהוא מהחומר שבספר זה‪ .‬שימוש מסחרי מכל‬ ‫סוג שהוא בחומר הכלול בספר זה אסור בהחלט אלא ברשות מפורשת בכתב מהמו"ל‪.‬‬

‫הכנה לדפוס‪ :‬חלפי פתרונות דפוס מתקדמים בע"מ‬ ‫סידור‪ ,‬עימוד והפקה במפעלי כנרת‪ ,‬זמורה‪ ,‬דביר — מוציאים לאור בע"מ‪,‬‬ ‫רח' ההגנה ‪ ,10‬אור יהודה ‪6022410‬‬ ‫כנרת בית הוצאה לאור‬ ‫כל הזכויות שמורות‬ ‫© ‪ 2015‬כנרת‪ ,‬זמורה‪ ,‬דביר — מוציאים לאור בע"מ‬ ‫איורים‬ ‫אורי נאור ‪,276 ,275 ,262 ,260 ,247 ,236 ,232, 222 ,203 ,184 ,180 ,178 ,176 ,168 ,167 ,133 ,69 ,27 ,24 ,10 ,8‬‬ ‫‪ ; 313 ,299 ,283 ,281‬עדי ניר ‪,127 ,126 ,120 ,119 ,115 ,107 ,101 ,98 ,72 ,71 ,65 ,46 ,37 ,33 ,25 ,29 ,22 ,21 ,18 ,13‬‬ ‫‪ ;317 ,265 ,244 240 ,239 ,227 ,218 ,202, 182 ,148‬איילת שליטין אופירם‪ ;234 ,216 ,115 ,172 , 96 ,‬ליאת בנימיני‬ ‫אריאל ‪ ;212-214 ,188‬אייל אילת ‪ ;220‬טובית אוריאל ‪ ;223 ,138‬לוסי אלקיויטי ‪ ;122-124‬איילה גורדון‪ ;284 ,‬ליאורה‬ ‫גרוסמן ‪ ; 242 ,194‬נעמה נחושתאי ‪111‬‬ ‫תצלומים‬ ‫ויקיפדיה ‪ ;319 ,272 , 257 ,163 ,159 , 117 ,81 ,54 ,49 ,48 ,43‬פול אבר ‪ 238; 149 ,80 ,64‬יונה זילברמן ‪;225 ,215‬‬ ‫לשכת העיתונות הממשלתית ‪ 287 ,197‬אבישי טייכר ‪ ;288 ,273‬מוזיאון ישראל ‪ ;210‬זיוה מימוני ‪ ;135‬א' נוי ‪ ;315‬תמי‬ ‫פרמונט ‪ ;297 ,296 ,324‬עידו פרץ ‪ ;134 ,94 ,84‬שאטרסטוק ‪ ;160 ,144‬איילת שליטין אופירם ‪ ;139‬אורית רובינשטיין‬ ‫‪ ;63‬זמיר שליטא ‪ ;66‬איילת שליטין–אופירם ‪;322 ,320‬‬


‫תוכן העיניינים‬ ‫יחד ולחוד ‪8. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬ ‫חבר שלם ‪ /‬שלומית כהן־אסיף ‪10. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬ ‫הקטטה ‪ /‬קדיה מולודובסקי ‪13. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬ ‫מועדון קוראים‪ :‬להציל את שילו ‪/‬‬ ‫רינדולס נילור פיליס ‪17. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬ ‫האיש הירוק ‪ /‬יהונתן גפן ‪18. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬ ‫האיש שלא יודע מה אומרים ‪ /‬יהונתן גפן ‪21. . . . . . . . . . . . .‬‬ ‫האדון חלום ‪ /‬לאה גולדברג ‪22. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬ ‫הצהרת זכויות הילד בישראל‪24. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬

‫יחד בבית הספר ‪27. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬ ‫אסתר ‪ /‬נורית זרחי‪29. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬ ‫בהתעמלות ‪ /‬ד'אמיצ'יס ‪32. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬ ‫גאוס קוסם המספרים ‪ /‬רמי שיר ‪36. . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬ ‫תלמיד חכם ‪ /‬הרמב"ם ‪41. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬ ‫ג'ינג'י ‪ /‬מרים ילן־שטקליס ‪46. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬ ‫המצאת הכתב ‪48. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬ ‫איזה מין כתב זה? ‪ /‬לנה חארש־זהבי‪53. . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬

‫דברו עברית! ‪58. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬

‫הנמלה והחגב ‪ /‬מידע‪117. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬ ‫לך אל הנמלה עצל ‪ִ /‬משלֵ י ‪118. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬ ‫השועל והחסידה ‪ /‬ע' הלל ‪119. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬ ‫מזבוב עד פיל ‪ /‬ע' הלל ‪122. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬ ‫פרדריק ‪ /‬ליאו ליאוני ‪126. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬ ‫מועדון קוראים‪ :‬הקוסם מארץ עוץ ‪ /‬ל' פרנק באום ‪130. . . .‬‬

‫מבט אל הסביבה ‪133. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬ ‫ארץ קטנה ובטון בה רב! ‪ /‬ש׳ דור ‪135. . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬ ‫המוסך מזהם את הסביבה‪138. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬ ‫זה אותו הים ‪ /‬משה דור‪139. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬ ‫סכנת היעלמות חופי הים הטבעיים בעולם ‪141. . . . . . . . . . . .‬‬ ‫מדוע האדמה רועדת? ‪ /‬רגב יולס ‪144. . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬ ‫רעידת אדמה הורגשה באילת ‪ /‬יהודית זילברשטין ‪147. . . . . .‬‬

‫לגעת בשמים ‪148. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬ ‫אילו ציפורים ‪ /‬ז'אן ברוסול | תירגמה‪ :‬נעמי שמר ‪150. . . . . . .‬‬ ‫כיצד העופות מצליחים לעוף?‪151. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬ ‫דדאלוס ואיקרוס ‪ /‬ז׳קלין מורלי ‪ /‬עיבוד חנה ברנר ‪155. . . . . .‬‬ ‫המצאת הכדור הפורח ‪158. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬ ‫המצאת המטוס ‪162. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬

‫ככה זה בעברית ‪ /‬דתיה בן דור ‪59. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬ ‫חידוש העברית הדבורה בארץ ישראל ‪60. . . . . . . . . . . . . . . .‬‬

‫עונה מועד וחג ‪167. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬

‫במשפחה ‪63. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬

‫שבת ‪168. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬

‫יוסי ילד שלי מוצלח ‪ /‬ע' הלל ‪65. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬ ‫הסבא הזקן והנכד ‪ /‬האחים גרים ‪69. . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬ ‫סבא אברם ‪ /‬יהונתן גפן ‪71. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬ ‫חוכמת הזקנים ‪ /‬עיבד יהודה אטלס ‪72. . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬ ‫בק ֶרב בעלי הכנף ‪80. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬ ‫"משפחתיות" ֶ‬ ‫מועדון קוראים‪ִּ :‬פצפונת ואנטון ‪ /‬אריך קסטנר ‪83. . . . . . .‬‬

‫בממלכת החיות ‪84. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬ ‫ידידי היפים‪ ,‬העטלפים ‪ /‬דוד מקין‪85. . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬ ‫שחור לבן שחור ‪ /‬טל ברטוב ‪90. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬ ‫הסוריקטה‪93. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬

‫מספרים סיפורים וממשילים משלים‪96. . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬ ‫מגע הזהב של מידאס ‪ /‬עיבדה‪ :‬נירה הראל ‪98. . . . . . . . . . . .‬‬ ‫הקמצן ‪ /‬איזופוס ‪101. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬ ‫מכרות הזהב בדרום אפריקה ‪ /‬אודי רן ‪103. . . . . . . . . . . . . . . .‬‬ ‫האיכר והשד ‪ /‬האחים גרים ‪107. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬ ‫השועל ובת־העורב ‪ /‬איזופוס ‪110. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬ ‫האם העורבים באמת טיפשים? ‪112. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬ ‫הנמלה והחגב ‪ /‬איזופוס ‪115. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬

‫מן המקורות ‪169. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬ ‫סוד החלה העגולה ‪ /‬לוין קיפניס ‪171. . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬

‫ראש השנה ‪176. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬ ‫מן המקורות ‪177. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬ ‫השופר ‪177. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬ ‫בזכות צנצנת דבש ‪ /‬דוד כהן ‪178. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬ ‫בתו של רבי עקיבא ‪ /‬תלמוד בבלי ‪182. . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬

‫יום הכיפורים‪184. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬ ‫מן המקורות ‪185. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬ ‫אבן גדולה ואבנים קטנות ‪ /‬סיפור עם מפי דרשן סּורי ‪187. . .‬‬ ‫היום הראשון למלחמת יום הכיפורים ‪/‬‬ ‫מתוך יומנו של א' קושניר ‪190. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬

‫סוכות‪193. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬ ‫מן המקורות ‪194. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬ ‫בזכות ִמצוות סוכה ‪ /‬משה רבי ‪ /‬סיפור עם ‪195. . . . . . . . . . . .‬‬

‫יום הזיכרון ליצחק רבין ‪197. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬ ‫יצחק רבין — תולדות חיים ‪ /‬ש' בן־עמי ‪198. . . . . . . . . . . . . . .‬‬ ‫מלחמה ושלום ‪ /‬מעשיה סינית‪202. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬

‫צועדים בדרך המילים ד'    ‪3‬‬


‫חנוכה ‪203. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬ ‫נרותי הזעירים ‪ /‬מ' רוזנפלד ‪204. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬ ‫גזרות הדת של אנטיוכוס ‪" /‬ספר המקבים א'" ‪205. . . . . . . . .‬‬ ‫טיהור המקדש וחנוכתו ‪ /‬מתוך "ספר המקבים א'" ‪208. . . . .‬‬ ‫על ספר המקבים ‪ /‬ש' שי ‪210. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬ ‫מעשה בלביבות ‪ /‬חנה פרנקל ‪212. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬

‫חורף ‪215. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬ ‫באלפי חלילים ‪ /‬נורית זרחי ‪216. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬ ‫ענת בוכה ולא יודעת למה ‪ /‬יהונתן גפן ‪218. . . . . . . . . . . . . . .‬‬ ‫כיצד נוצרים המשקעים? ‪220. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬

‫ט"ו בשבט ‪222. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬ ‫המנון לט"ו בשבט ‪ /‬שמואל בס ‪223. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬ ‫מה זה ט"ו בשבט ‪ /‬בנימין יוגב ‪224. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬ ‫כשם שיגעו אבותי ‪ /‬ויקרא רבה‪227. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬ ‫יוזמים נטיעת עצים ‪230. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬

‫פורים‪232. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬ ‫מתוך תפילת "על הניסים" ‪ /‬מתוך סידור התפילה ‪233. . . . . .‬‬ ‫ביקור בשושן הבירה ‪ /‬לאה גולדברג ‪234. . . . . . . . . . . . . . . .‬‬ ‫מועדון קוראים‪ :‬הרפתקאות דוד אריה בג'ונגל הסיבירי‬ ‫‪ /‬ינץ לוי ‪237. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬

‫פסח — חג האביב‪238. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬ ‫מצעד האביב ‪ /‬נעמי שמר ‪239. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬ ‫הא לחמא עניא ‪ /‬מתוך ההגדה של פסח‪242. . . . . . . . . . . . . .‬‬ ‫שתי כובסות בערב פסח ‪ /‬סיפור עם ‪244. . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬

‫יום הזיכרון לשואה ולגבורה ‪247. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬ ‫לזכור ולעולם לא לשכוח ‪248. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬ ‫כך התחיל אסונם של היהודים ‪ /‬חיה אבירם ‪249. . . . . . . . . . .‬‬ ‫לספר את הסיפור ‪ /‬אביגיל יצחקי‪251. . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬ ‫דרכו האחרונה של יאנוש קורצ'ק וחניכיו ‪ /‬יהושוע פרלה‪255. . .‬‬ ‫דרכו האחרונה ‪ /‬אנדה עמיר ‪257. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬ ‫בעקבות אחד ‪/‬‬ ‫מועדון קוראים‪ :‬שמונה ִ‬ ‫י' אבידר טשרנוביץ ‪258. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬

‫יום הזיכרון לחללי מלחמות ישראל‪260. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬ ‫מעלים את זכרם‪261. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬ ‫פעם אחת היה ‪ /‬רעיה הרניק ‪262. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬

‫‪4‬‬

‫    צועדים בדרך המילים ד'‬

‫נרקיסים למזכרת ‪ /‬יוסי מרגלית ‪265. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬ ‫הנצחת הנופלים במערכות ישראל בשמות יישובים ‪/‬‬ ‫שולמית פרידור‪269. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬ ‫אלי כהן המרגל שלא חזר ‪ /‬תמר אורי ‪272. . . . . . . . . . . . . . . .‬‬

‫יום העצמאות ‪275. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬ ‫התקווה ‪ /‬נפתלי הרץ אימבר ‪276. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬ ‫בנימין תאודור הרצל — חוזה המדינה ‪278. . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬ ‫איך נברא דגל ישראל? ‪ /‬יואל רפל ‪281. . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬ ‫תפילה‪ /‬מרים ילן שטקליס ‪284. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬ ‫ההכרזה על הקמת המדינה ‪ /‬ש' פרידור ‪287. . . . . . . . . . . . . .‬‬ ‫ִמתֹוְך מגילת העצמאות‪290. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬ ‫יהודי מרוקו מעפילים לארץ ישראל‪ /‬רבקה לוי ‪292. . . . . . . . .‬‬ ‫סיפורו של יוסי ‪294. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬ ‫ביתא ישראל ‪ /‬שולמית פרידור ‪296. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬

‫ל"ג בעומר ‪299. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬ ‫מן המקורות ‪300. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬ ‫בל"ג בעומר נזהרים מאש‪ ...‬כמו מאש ‪300. . . . . . . . . . . . . .‬‬ ‫כיצד להדליק מדורה בלי גפרורים? ‪ /‬עמוס בר ‪302. . . . . . . . .‬‬

‫יום ירושלים‪304. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬ ‫עשרה דברים שחשוב לדעת על ירושלים ‪305. . . . . . . . . . . . . .‬‬ ‫ירושלים קדושה למאמינים מוסלמים ונוצרים ‪306. . . . . . . . . .‬‬ ‫חומת ירושלים ושעריה ‪308. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬ ‫ירושלים של זהב ‪ /‬נעמי שמר ‪310. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬

‫שבועות ‪313. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬ ‫מן המקורות ‪314. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬ ‫חג השבועות בתקופת המקרא ובימינו ‪ /‬ש' דור ‪314. . . . . . . .‬‬ ‫הלל לומד תורה ‪ /‬מדרש ‪317. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬ ‫הלל הזקן ‪ /‬ש' דור ‪318. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬

‫קיץ ‪320. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬ ‫תכניות ‪ /‬משה דור ‪321. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬ ‫קרינת השמש מועילה אך עלולה גם להזיק ‪324. . . . . . . . . . .‬‬ ‫מועדון קוראים‪ :‬איך האדם הקדמון המציא‬ ‫את הקבאב הרומני ‪ /‬מאיר שלו ‪328. . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬


‫תוכן עינינים לשוניים‬ ‫ביטויים‪ ,‬ניבים ופתגמים שכיחים נרדפים והפוכים — עמ' ‪;92 ;82 ;70 ;68 ;62 ;56 ;42 ;30 ;23 ;16 ;12‬‬ ‫‪;233 ;217 ;211 ;196 ;192 ;189 ;181 ;170 ;164 ;161 ;129 ;125 ;121 ;116 ;109 ;105 ;102 ;100‬‬ ‫‪323 ;312 ;303 ;295 ;293 ;291 ;277 ;268 ;256 ;254 ;246 ;243 ;235‬‬ ‫ה"א היידוע — עמ' ‪78 ;20‬‬ ‫ה"א היידוע בצירופי סמיכות — עמ' ‪78‬‬ ‫ו״ו החיבור — עמ' ‪106 ,51‬‬ ‫ו"ו ההיפוך — עמ' ‪209‬‬ ‫חיפוש במילון לפי סדר הא"ב — עמ' ‪246 ;95 ;77‬‬ ‫טענה וטיעון — עמ' ‪87‬‬ ‫כינויי גוף — עמ' ‪143‬‬ ‫לשון המקורות — עמ' ‪243 ;229 ;209 ;194;183‬‬ ‫מושג השורש ומשפחות המילים — עמ' ‪316 ;271 ;256 ;192 ;169 ;114 ;82 ;77 ;56 ;42‬‬ ‫מילות יחס ואותיות יחס — עמ' ‪106 ;44‬‬ ‫מילות הקישור — עמ' ‪289 ;211 ;192 ;217 ;153 ;106 ;51 ;44 ;43 ;35 ;34 ;26‬‬ ‫מילות זמן — ‪226‬‬ ‫סימני פיסוק — עמ' ‪293 ;219 ;165 ;142 ;140 ;129 ;52 ;51 ;47‬‬ ‫צירופי סמיכות וצירופים מסוג שם בתוספת תואר — עמ' ‪79 ;78‬‬ ‫ראשי תיבות — עמ' ‪226 ;16‬‬ ‫שמות עצם — בלשון נקבה ובלשון זכר‪ ,‬ביחיד וברבים — עמ' ‪59‬‬ ‫שם המספר — הבחנה בין זכר לנקבה — עמ' ‪40 ;39‬‬ ‫שם תואר (תואר השם) — עמ' ‪79 ;20‬‬ ‫תצורת פעלים בזמנים שונים‪ ,‬בגופים ובצורות שונות — עמ' ‪;246 ;231 ;201 ;182 ;154 ;82 ;34 ;26‬‬ ‫‪326 ;301‬‬

‫הדרכה‬ ‫להבנת משמעות מילים — עמ' ‪77‬‬ ‫להמלצה על ספר — עמ' ‪259 ;31‬‬ ‫ליצירת קולז' — עמ' ‪241 ;68‬‬ ‫לכתיבת דו־שיח — עמ' ‪129‬‬ ‫לכתיבת הרצאה ‪ -‬עמ' ‪280 ;264 ;89‬‬ ‫לכתיבת כתבה — עמ' ‪283 ;137‬‬ ‫לכתיבת מכתב — עמ' ‪137 ;23‬‬ ‫לכתיבת סיסמה — עמ' ‪207‬‬ ‫לכתיבת סיפור — עמ' ‪175 ;15‬‬ ‫לכתיבת קטע מידע — עמ' ‪264 ;214 ;105‬‬ ‫להכנת עלון הסברה — עמ' ‪327‬‬ ‫לכתיבת ריאיון — עמ' ‪166‬‬ ‫לניסוח כללים — עמ' ‪301‬‬ ‫לכתיבת קורות חיים — עמ' ‪42‬‬ ‫לעבודת חקר לפי שני מקורות — עמ' ‪264 ;166 ;89‬‬ ‫לקריאת סיפור בקול רם ‪ -‬עמ' ‪121 ;76‬‬ ‫לשיחה ולדיון — עמ' ‪76 ;45 ;11‬‬

‫צועדים בדרך המילים ד'    ‪5‬‬


‫רשימת מקורות לספר ד'‬ ‫הוצאת כנרת מודה לכל הארגונים והאנשים אשר נתנו אישורם להדפסת התמונות והיצירות בספר‪ .‬אנו‬ ‫מתנצלים בפני כל גורם שנעשה שימוש ביצירתו ושאינו מוזכר כאן‪ .‬במקרה ויש כזה – נשמח לעדכן במהדורות‬ ‫הבאות‪.‬‬ ‫© כל הזכויות שמורות לאקו”ם אלא אם מצוין אחרת ‬ ‫הסוריקטה‪ ,‬לפי אתרים שונים באינטרנט ולפי "מסע צעיר"‪ ,‬אפריל ‪ ;2004‬האם העורבים באמת טפשים?‬ ‫מקוצר ומעובד מתוך "מסע צעיר"‪ ,‬גיליון ‪ 56‬ומתוך העיתון המקוון ‪ ;ynet‬סכנת היעלמות חופי הים‬ ‫הטבעיים בעולם ‪ -‬על פי כתבה מעיתון הארץ פברואר ‪ ;2015‬המצאת הכדור הפורח‪ ,‬מעובד על פי‬ ‫"גלילאו צעיר"‪ ;2004 ,‬המצאת המטוס‪ ,‬מעובד מתוך האנציקלופדיה "הבט ולמד"‪ ,‬הוצאת כנרת; בל"ג‬ ‫בעמר נזהרים מאש‪ ...‬כמו מאש‪ ,‬מתוך‪ :‬פרסום באינטרנט ארגון בטרם ‪ ; telecenter@beterem.org‬חומת‬ ‫ירושלים ושעריה‪ ,‬לפי אתר משרד החינוך; הלל הזקן‪ ,‬לפי אתר דעת; אבירם חיה ‪ -‬כך התחיל אסונם‬ ‫של היהודים; אודי רן ‪ -‬מכרות הזהב בדרום אפריקה‪ ,‬מעובד ומקוצר מתוך "ילדי טבע הדברים"‪ ,‬גיליון ‪;2‬‬ ‫אורי תמר ‪ -‬אלי כהן המרגל שלא חזר; אטלס יהודה ‪ -‬חוכמת הזקנים‪ ,‬עיבוד‪ ,‬מתוך‪ :‬סיפורים שאהבתי‪,‬‬ ‫שבא; איזופוס ‪ -‬הקמצן‪ ,‬השועל ובת העורב‪ ,‬הנמלה והחגב‪ ,‬תרגום‪ :‬חנה לבנת‪ ,‬מתוך‪ :‬משלי אזופוס‪,‬‬ ‫מחברות לספרות‪ ;1996 ,‬אליגון‪-‬רוז תלמה ‪ -‬בנימין תיאודור הרצל ‪ -‬חוזה המדינה‪ ,‬מתוך האנציקלופדיה‬ ‫"הבט ולמד"‪ ,‬הוצאת כנרת; בן דור דתיה ‪ -‬ככה זה בעברית‪ ,‬מתוך‪ :‬ככה זה בעברית‪ ,‬עם עובד‪;1991 ,‬‬ ‫בן עמי ש' ‪ -‬יצחק רבין – תולדות חיים; בס שמואל ‪ -‬המנון לט"ו בשבט; בר עמוס ‪ -‬כיצד להדליק‬ ‫מדורה בלי גפרורים? מתוך‪ :‬פילון מספר‪ ,‬מסדה‪ ;1980 ,‬ברטוב טל ‪ -‬שחור לבן שחור‪ ,‬ערוך מתוך‪" :‬מסע‬ ‫צעיר" גיליון ‪ ;10‬גולדברג לאה ‪ -‬האדון חלום‪ ,‬מתוך‪ :‬החלום הוא צייר גדול‪ ,‬ספריית פועלים‪ ;1988 ,‬ביקור‬ ‫בשושן הבירה‪ ,‬מתוך‪ :‬מר גוזמאי הבדאי‪ ,‬ספריית פועלים; גפן יהונתן ‪ -‬האיש הירוק‪ ,‬האיש שלא יודע מה‬ ‫אומרים‪ ,‬מתוך‪ :‬הכבש השישה עשר‪ ,‬דביר‪ ;2010 ,‬סבא אברם‪ ,‬ענת בוכה ולא יודעת למה‪ ,‬מתוך‪ :‬שירים‬ ‫שענת אוהבת במיוחד‪ ,‬דביר‪ ;1969 ,‬ד'אמיצ'יס אדמונדו ‪ -‬בהתעמלות‪ ,‬תרגום‪ :‬מרים שוסטרמן פאדובני ‪,‬‬ ‫מתוך‪" :‬הלב"‪ ,‬מחברות לספרות; דוד מקין ‪ -‬ידידי היפים‪ ,‬העטלפים‪ ,‬מתוך‪ :‬עיתון "פשוש" ‪ 1980‬באישור‬ ‫המחבר; דור משה תוכניות‪ ,‬מתוך‪ :‬כולם רוצים להיות גדולים‪ ,‬ב עריכת ש' טנאי‪ ,‬הוצאת ידידים; האחים גרים ‪-‬‬ ‫הסבא הזקן והנכד‪ ,‬האיכר והשד‪ ,‬תרגום‪ :‬חנה לבנת‪ ,‬מתוך‪ :‬כיפה אדומה ועוד ‪ 36‬אגדות אחרות‪ ,‬מחברות‬ ‫לספרות‪ ;1997 ,‬הראל נירה ‪ -‬מגע הזהב של מידאס‪ ,‬מתוך‪ :‬סוס הפלא המעופף‪ ,‬מסדה‪ ;1983 ,‬הרניק‬ ‫רעיה ‪ -‬פעם אחת היה‪ ,‬מתוך‪ :‬גוני‪ ,‬הוצאת כרמל‪ ;1999 ,‬זַ 'אן ברוסול‪ ,‬אילו ציפורים‪ ,‬תרגמה‪ :‬נעמי שמר;‬ ‫זילברשטין יהודית ‪ -‬רעידת אדמה בעוצמה ‪ 4.8‬הרגשה באילת‪ Nrg ,‬יוני ‪ ;2013‬זנד גידי‪ ,‬רייספלד סמדר‬ ‫וקינן ‪ -‬הקוקייה‪ ,‬מתוך‪ :‬רמת הנדיב ‪ -‬הדברים הנסתרים מן העין‪ ,‬תשס"ה‪ ;2005 ,‬ז'קלין מורלי ‪ -‬דדאלוס‬ ‫ואיקרוס‪ ,‬עיבוד‪ :‬חנה ברנר‪ ,‬מתוך הספר‪ :‬הסוס הטרויאני‪ ,‬סיפורי המיתולוגיה היוונית‪ ,‬הוצאת כנרת; זרחי‬ ‫נורית ‪ -‬אסתר‪ ,‬מתוך‪ :‬הספר הגדול של נורית זרחי‪ ,‬עם עובד‪ ;1996 ,‬באלפי חלילים‪ ,‬מתוך‪ :‬אני אוהב לשרוק‬ ‫ברחוב‪ ,‬מסדה; חיים חפר ‪ -‬הכול זהב; יוגב בנימין ‪ -‬מה זה ט"ו בשבט? מכון שיטים; יולס רגב ‪ -‬מדוע‬ ‫האדמה רועדת? ערוך מתוך‪ :‬אתר הוועדה הארצית להיערכות לרעידת אדמה; ילן שטקליס מרים ‪ -‬תפילה‪,‬‬ ‫ג'ינג'י‪ ,‬מתוך‪ :‬שירים וסיפורים‪ ,‬דביר‪ ;1986 ,‬יצחקי אביגייל ‪ -‬לספר את הסיפור‪ ,‬עיבוד מתוך‪ ,YNET :‬ינואר‬ ‫‪ ;http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-2385774,00.html ,2003‬כהן דוד ‪ -‬בזכות צנצנת דבש‪ ,‬מתוך‪:‬‬ ‫מפגשים ד'‪ ,‬עם עובד‪ ;1987 ,‬כהן־אסיף שלומית ‪ -‬חבר שלם‪ ,‬מתוך‪ :‬הספר הגדול של שלומית‪ ,‬עם עובד;‬ ‫לוי רבקה ‪ -‬יהודי מרוקו מעפילים לארץ ישראל; ליאוני ליאו ‪ -‬פרדריק‪ ,‬תרגום‪ :‬תלמה אליגון‪-‬רוז‪ ,‬מתוך‪:‬‬ ‫משלי פרדריק‪ ,‬כנרת‪ ;2009 ,‬לנה חארש זהבי ‪ -‬איזה מין כתב זה? מתוך‪" :‬עיניים גליון" ‪ ;36‬מולודובסקי‬ ‫ַק ְדיה ‪ -‬הקטטה‪ ,‬תרגום‪ :‬פניה ברגשטיין‪ ,‬מתוך‪ :‬פתחו את השער‪ ,‬הקיבוץ המאוחד ‪ ;1945‬מרגלית יוסי ‪-‬‬ ‫נרקיסים למזכרת; משה דור ‪ -‬זה אותו הים‪ ,‬מתוך‪ :‬יום ועוד יום‪ ,‬ספריית פועלים; סיון ראובן ‪ -‬חידוש‬ ‫העברית הדבורה בא"י‪ ,‬מעובד מתוך‪ :‬אליעזר בן יהודה ותחיית הדבור העברי‪ ,‬לשוננו לעם; סיפור עם ‪ -‬שתי‬ ‫כובסות בערב פסח‪ ,‬מתוך‪ :‬משלוח מנות‪ :‬סיפורי עם לחגים‪ ,‬חיה בר יצחק ועדנה קרמר‪ ,‬ספריית פועלים;‬ ‫ספר המקבים א' ‪ ,‬פרקים א'‪ ,‬ב'‪ ,‬ד'‪ :‬מבוא‪ ,‬תרגום ופירוש אוריאל רפופורט‪ ,‬יד יצחק בן צבי‪ ,‬ירושלים‪ ,‬תשס"ד‬ ‫‪ ;2004‬ע' הלל ‪ -‬מזבוב עד פיל‪ ,‬מתוך‪ :‬מתוך מזבוב ועד פיל‪ ,‬הקיבוץ המאוחד‪ ;1977 ,‬יוסי ילד שלי מוצלח‪,‬‬ ‫מתוך‪ :‬מה עושים העצים? שירים‪ ,‬כנרת ‪ ;1986‬השועל והחסידה‪ ,‬מתוך‪ :‬בוקר טוב‪ ,‬הקיבוץ המאוחד‪;1961 ,‬‬ ‫עמיר אנדה ‪ -‬דרכו האחרונה‪ ,‬מתוך‪ :‬על מה תודה? דביר‪ ;1981 ,‬פרנקל חנה ‪ -‬מעשה בלביבות‪ ,‬מתוך‪ :‬אלף‬ ‫זמר ועוד זמר‪ ,‬כרך ד ‪ -‬שירי חגים‪ ,‬כנרת; קושניר א' ‪ -‬היום הראשון למלחמת יום הכפורים‪ ,‬מתוך ‪:‬יומנו של‬ ‫א' קושניר‪ ,‬הופיע בעיתון "דבר"‪ ,‬כ"ט בתשרי‪ ,‬תשל"ד‪ ;25.10.73 ,‬קטרי יוסי ‪ -‬סיפורו של יוסי; קיפניס לוין ‪-‬‬

‫‪6‬‬

‫    צועדים בדרך המילים ד'‬


‫סוד החלה העגולה‪ ,‬מתוך‪ :‬מועדי ישראל (שבת)‪ ,‬שמואל זימזון; רבי משה ‪ -‬אבן גדולה ואבנים קטנות‪,‬‬ ‫סיפור עם מיהודי סוריה‪ ,‬מתוך‪ :‬חג לעם מאת אליעזר מרכוס‪ ,‬כתר; בזכות מצוות סוכה רשם משה רבי‪ ,‬מפי‬ ‫הרב יוסף משאש‪ ,‬זצ"ל‪ ,‬ממרוקו‪ .‬מתוך‪ :‬ארכיון הסיפור העממי בישראל ע"ש דב נוי (אסע"י)‪ ,‬אוניברסיטת‬ ‫חיפה‪ ,‬באסע"י‪ ;10670 :‬רוזנפלד מוריס ‪ -‬נרותי הזעירים‪ ,‬תרגום‪ :‬ראובן גרוסמן (אבינועם) ‪ ,‬מתוך‪ :‬חג בלב‪,‬‬ ‫מסדה‪ ;1981 ,‬רפל יואל ‪ -‬איך נברא דגל ישראל? מתוך‪ :‬עיתון "העולם החדש"; ש' דור ‪ -‬ארץ קטנה ובטון‬ ‫בר רב‪ ,‬שולמית פרידור; שי ש' ‪ -‬על ספר המקבים‪ ,‬ערוך על פי‪ :‬ישראל והעמים דרך סיפור יעקב ועשיו‪ ,‬מאת‬ ‫מתיה קם‪ ,‬מט"ח; שיר רמי ‪ -‬גאוס קוסם המספרים‪ ,‬מתוך‪ :‬עיתון אצבעוני; שמר נעמי ‪ -‬מצעד האביב‪,‬‬ ‫מתוך‪ :‬ספר גימל‪ ,‬ידיעות אחרונות‪ ;1982 ,‬שמר נעמי ‪ -‬ירושלים של זהב‪ ,‬מתוך‪ :‬כל השירים‪ ,‬ידיעות אחרונות‪,‬‬ ‫‪;1967‬‬

‫תודה‬ ‫השירות הבולאי ‪ -‬בול ביאליק‪ ,‬בול יצחק רבין‬ ‫הוצאת ידיעות ספרים ‪ -‬ספרי חמד‪ ,‬הוצאת אחיאסף‪ ,‬הוצאת כתר‪ ,‬הוצאת עם עובד ‪ -‬על עטיפות הספרים‬ ‫יעקב קרמר ‪ -‬תפילת יום הכיפורים‪ ,‬באדיבות עיזבון ג'ון רוברטס‬ ‫מכון לבון ‪ -‬ארכיון העבודה ‪ -‬על תצלומה של הנרייטה סולד מאוסף תצלומי עיתון "דבר"‬ ‫ד"ר שרה קלצ'קו‪ ,‬על קטעים מתוך הספר "מסע מדע לכיתה ד"‪ ,‬הוצאת כנרת‬ ‫אמיר הר־גיל על התצלום בעמוד ‪250‬‬ ‫לעיתונים מסע צעיר; אצבעוני ולרמי שיר; עיניים; גלילאו צעיר; אתר ‪ ;Ynet‬אתר ‪ ;Walla‬אתר מאקו וחברת קשת‬ ‫הוצאת הקיבוץ המאוחד ‪ -‬ספריית פועלים‬ ‫מט"ח‬ ‫ארגון "בטרם" לבטיחות ילדים‬ ‫לארכיון הסיפור העממי בישראל ע"ש דב נוי (אסע"י)‪ ,‬אוניברסיטת חיפה;‬ ‫מאתר פליקר‪ 91 :‬צלם בן ליו סונג‬ ‫‪https://www.flickr.com/photos/blieusong/7233859260/in/photolist-c2eqko-5Ba4jb-nUoDYh-cEuJz7-eBKhvm-imG‬‬‫‪zoF-rMZrqF-ibMouD-9qFjyP-8983cU-54CcK7-6KjiMj-eKjMu8-7dhM94-puSh85-8WKeaS-5mgVd3-8z3fgS-niYf‬‬‫‪kA-75HiQJ-zi5iH-7JYDS2-6gHw-67PeK6-8FEgxZ-9XVS6d-4EuvmP-bzTrsQ-dFHL1V-4EuwRK-4qFLPz-9AjqAU‬‬‫‪5dGLf1-9t799m-i9m9Ga-8mYCLD-i9mhdS-4w7XRT-mjf29-98pL3v-ocEEDN-6PtVEk-qFnNH9-8QyYT5-iTwpui‬‬‫‪t2BbU9-7y7XcQ-eJqgWG-iRfXpJ-89XouE‬‬

‫מתיו הולשר ‪141‬‬ ‫‪haaretz.co.ilKx-2kc9XY-2k8bRZ-2kbNYo-2kcEDE-2kc6z5-2k7tb4-2k7nKB-2kcjQQ-2kcAdQ-2k82kk-2k7WKB‬‬

‫‪324‬‬ ‫‪httpswww.flickr.comphotos22986659@N043641404138inphotolist-6xM9zY-5ESWtK-5LHQCf-5ESWnP-5m7dj-‬‬

‫‪dbQyGG-6podLS-5m7ed-Gu2rq-5oCM6L-rqwjPU-dbQy3X-G1gXQ-dbQySd-bmsfxT-bmrXD2-bmrZ5X-5EXfW‬‬‫‪u-bmsrCt-bmstqD-8aHCqn-AGpkM-oJSVC8-bmseq2-snnk47-5m7aC-j2AkLb-7oDqsE-8vBWnB-4jhu6U-5jbYZU‬‬‫‪6Ac1HP-4riPHv-7i5zrs-aXDJ76-ihKv2q-p25MZH-7z2gzm-4u72Z8-5QLpW1-bms4pB-2YEupR-9Dmmd-9YopUP‬‬‫‪4xvB2e-bmrS1n-6AbZGz-N5AGx-6AeGBU-r2Jr7o‬‬

‫צ'לסי מארי היקס ‪325‬‬ ‫‪https://www.flickr.com/photos/seafaringwoman/5808573199/in/photolist-9RhsrM-5NHm6G-9pWUG-4dLQWB‬‬‫‪7FFEx2-cmEAL-a4K3Fy-g2Sva-9QKTbq-9QKT1d-9QKSKU-9QH4nR-4ZosL-9QH5a2-9QH58z-9QH4Fa‬‬‫‪9QH49i-9QH45c-9QKU71-9QH35M-edSAHw-go6qJ-7uPcay-9ymvjx-58JZYC-4QUQR8-7T4kY2-h7JPA‬‬‫‪2Lc4hv-fh44Rb-KomCT-8FGRqh-cQy7LQ-7wirnj-6VRprH-4dLQWv-2DynFY-8PBWoQ-6wW7NB-4Z58Fp-neVe9‬‬‫‪9jZ4j-7tkv4q-eswLv-9LMceJ-6kt1Nk-6zsQaT-fh4349-fh44QC-fh44HW‬‬

‫צועדים בדרך המילים ד'    ‪7‬‬


‫יחד ּולחוד‬

‫‪8‬‬

‫    צועדים בדרך המילים ד'‬


‫מה‬ ‫במדור?‬ ‫המדור עוסק ַּבשאלה מהו חבר טוב‪ַּ ,‬ביחס לַ שֹונים ַּבחברה ַּובזכויות שיש‬ ‫לִ ילדים‪.‬‬

‫הצורך ַּבחברּות אמת בשיר "חבר שלֵ ם" מאת שלומית‬ ‫ֶ‬ ‫ס סנקרא על‬ ‫"הקטטה" מאת קדיה‬ ‫ְ‬ ‫אסיף־כהן‪ ,‬נכיר בעיות בין חברים — בשיר‬ ‫מולודוב ְסקי‪.‬‬ ‫ְ‬ ‫ס סכיצד ראוי להתייחס לַ שונֶ ה ַּב ֶחברה? נחשוב על כך כאשר נקרא את השיר‬ ‫"האיש שלא יודע מה אומרים" ואת "האיש הירוק" מאת יהונתן גפן‪.‬‬ ‫ס סנלמד את "הצהרת זכויות הילד בישראל"‪.‬‬

‫וׂשיח‬ ‫ַ‬ ‫לשון‬ ‫שנתבטא בלשון מדויקת בכתב‬ ‫ֵ‬ ‫וצירופים חדשים כדי‬ ‫ •נלמד מילים ֵ‬ ‫ובעל־פה‪.‬‬ ‫ •נמשיך ונתנַ ֶסה בניהול דיונים לפי כללים מוסכמים‪.‬‬ ‫ •נכתוב סיפור‪.‬‬ ‫שמק ְשרות בין חלקי המשפט‬ ‫ַ‬ ‫ •נלמד להשתמש במילת קישור‪ ,‬מילים‬ ‫או בין שני משפטים‪ ,‬כמו‪ֲ :‬א ָבל‪ְּ ,‬כ ֵדי‪ִּ ,‬בגְ לַ ל ועוד‪.‬‬ ‫הפועל‪.‬‬ ‫ַ‬ ‫ •נכיר את שם‬ ‫ •נעסוק בראשי תיבות‪.‬‬

‫יחד ּולחוד   ‪9‬‬


‫לקראת קריאה‬ ‫מיהו חבר אמת לדעתכם? ִּכתבו במחברת‪.‬‬

‫ָח ֵבר ָׁש ֵלם ‪/‬‬

‫ן־א ִסיף‬ ‫לֹומית ּכ ֵֹה ָ‬ ‫ְׁש ִ‬

‫ּכָ ל ֶא ָחד ָצ ִריְך‬ ‫ֶׁשּיִ ְהיֶ ה לֹו ָח ֵבר ֶא ָחד לְ ָפחֹות‬ ‫יֹותר ֵמ ָאחֹות‪.‬‬ ‫יֹותר ֵמ ָאח‪ֵ ,‬‬ ‫ָח ֵבר ֵ‬ ‫ָח ֵבר ּכָ ל ַהּזְ ַמן‪ּ ,‬כָ ל ַהּיָ ִמים‬ ‫ֹלא ָח ֵבר לִ ְפ ָע ִמים‪.‬‬ ‫ָח ֵבר ֶׁש ַּמ ְק ִׁשיב‬ ‫ּיֹוד ַע לָ ִריב‪.‬‬ ‫ֶׁש ֵ‬ ‫ָח ֵבר ְּבלִ י לְ ַׁש ֵּקר‬ ‫ָח ֵבר ֶׁש ָּת ִמיד חֹוזֵ ר‪.‬‬ ‫ּכָ ל ֶא ָחד ָצ ִריְך‬ ‫ֶׁשּיִ ְהיֶ ה לֹו ָח ֵבר‪.‬‬ ‫ֹלא ֶר ַבע ָח ֵבר‪,‬‬ ‫ֹלא ֲח ִצי‪,‬‬ ‫ָח ֵבר ָׁשלֵ ם‪ֶ ,‬א ָחד לְ ָפחֹות‬ ‫יֹותר ֵמ ָאחֹות‪.‬‬ ‫יֹותר ֵמ ָאח‪ֵ ,‬‬ ‫ָח ֵבר ֵ‬

‫‪10‬‬

‫    צועדים בדרך המילים ד'‬


‫ לשיחה ִולכתיבה‬ ‫‪ .1‬א‪ֵ .‬שם השיר הוא "חבר שלֵ ם"‪ְ .‬מנּו את מספר הפעמים שהמילה‬ ‫"חבר" מופיעה בשיר‪.‬‬ ‫ָ‬ ‫ ‬ ‫הדֹובר?‬ ‫ֵ‬ ‫איפתו של‬ ‫הר ָּבה הזאת על ְש ָ‬ ‫מהחזָ ָרה ַ‬ ‫ֲ‬ ‫ב‪ .‬מה אפשר ללמוד‬ ‫‪ .2‬א‪ .‬מה הן תכונות האופי של חבר טוב לפי הבית הראשון?‬ ‫ב"חצי ָח ֵבר"‪.‬‬ ‫שהדובר אינו רוצה ֲ‬ ‫ֵ‬ ‫השני ָּכתוב‬ ‫ ב‪ַּ .‬ב ַּבית ֵ‬ ‫ איזֹו שורה ַּב ַּבית הראשון יכולה להסּביר ַמהו "חצי חבר"?‬ ‫שמציֵ ין השיר חשוב גם בעיניכם? נַ מקו תשובתכם‪.‬‬ ‫ַ‬ ‫‪ .3‬מה ִמתֹוך הדברים‬ ‫‪ .4‬כותרת השיר היא‪" :‬חבר שלֵ ם"‪ַ .‬הסבירו אותה לפי הבנתכם‪.‬‬ ‫"ח ֵב ָרה"‪.‬‬ ‫‪ .5‬בשיר מופיעה המילה "חבר"‪ .‬החליפו את המילה חבר במילה ֲ‬ ‫ ַהתאימו לשינוי את השיר כולו‪.‬‬

‫ קוראים בקול רם‬ ‫בדייקנות ְּוב ַהנְ גָ נָ ה מתאימה‪.‬‬ ‫ִקראו את השיר ַ‬

‫ מדברים על זה‬ ‫"ח ֵבר ְּבלִ י‬ ‫‪ . 1‬אחת התכונות שהדובר מחשיב אצל חבר היא ֲא ִמ ַירת ֱא ֶמת‪ָ :‬‬ ‫לְ ַׁש ֵּקר"‪.‬‬ ‫האם קרה שחבר שיקר לכם? אם כן‪ ,‬איך הרגשתם?‬ ‫ּיֹוד ַע לָ ריב"‪.‬‬ ‫שמקשיב ֶׁש ֵ‬ ‫"ח ֵבר ַ‬ ‫‪ַּ .2‬בשיר ָּכתוב‪ָ :‬‬ ‫חילּוקי ֵדעות פוגעים ַּב ֲח ֵברות או תורמים לה?‬ ‫ֵ‬ ‫ מה דעתכם‪ ,‬האם‬

‫הדרכה‬ ‫ • ִעבדו ִּבקבוצות‪.‬‬ ‫ • ַהקדישו מחשבה לנושא‪.‬‬ ‫בחברות‪ ,‬ואלה החושבים שחילוקי‬ ‫ •אלה החושבים שחילוקי דעות פוגעים ֵ‬ ‫דעות תורמים לחברות ישוחחו ביניהם בנִ פרד וִ יגבשו נימוקים משכנעים‬ ‫במסגרת הקבוצה‪.‬‬ ‫ •שני הצדדים יביעו את דעתם‪ ,‬יְ נמקו ויָביאו דוגמאות לחיזוק ֶע ְמ ָד ָתם‪.‬‬ ‫והציגו אותם‬ ‫ • ַהחליטו ֵאילו מהנימוקים של כל ֵדעה הם נימוקים חזקים ַ‬ ‫לפני הכיתה‪.‬‬ ‫(המשך בעמוד הבא)‬

‫יחד ּולחוד   ‪11‬‬


‫הׂשיח בקבוצה‪:‬‬ ‫ַ‬ ‫לאחר הדיון שוחחו על האופן שבו התנַ ֵהל‬ ‫לדברי חברינו?‬ ‫ֵ‬ ‫ •האם ִהקשבנו‬ ‫לדּבר?‬ ‫ •האם ִאפשרנו לכל חברי הקבוצה ֵ‬ ‫החברים בקבוצה יְ ַסיימו את ִד ְב ֵריהם?‬ ‫ֵ‬ ‫ •האם חיכינּו בסבלנּות שכל‬ ‫בסֹובלָ נּות ּובכבוד לְ דעות מנּוגָ דות לַ דעות שלנו?‬ ‫ְ‬ ‫ •האם התייחסנו‬

‫  ִענְ יְ ינֵ י לשון‬ ‫‪ .1‬המילה יָ ִדיד היא מילה נִ ְר ֶד ֶפת למילה ָח ֵבר המופיעה בשיר‪.‬‬ ‫האם הייתם מחליפים את המילה חבר במילה ידיד בשיר שקראתם?‬ ‫ַהסבירו את תשובתכם‪.‬‬ ‫יש מילים נרדפות נוספות למילה חבר בעברית‪.‬‬ ‫"ח ֵבר"‪ ,‬וגם המילה ָאח משמשת לפעמים במשמעות‬ ‫גם המילה ֵר ַע פירושה ָ‬ ‫של חבר קרוב‪.‬‬ ‫דומה לו; הוא‬ ‫משמעות המשפט ֵאין לֹו ָאח וָ ֵר ַע בעברית של היום היא‪ :‬אין ֶ‬ ‫יחיד במינו‪ .‬לדוגמה‪ :‬לִ נְ דיבּותֹו של האיש ֵאין ָאח וָ ֵר ַע ָּבעֹולָ ם‪.‬‬

‫בצירוף גם המילה אח וגם המילה ֵר ַע?‬ ‫‪ . 2‬א‪ַ .‬שערו‪ ,‬מדוע מופיעות ֵ‬ ‫וש ְּבצו בו את הצירוף שלעיל‪.‬‬ ‫ב‪ִּ .‬כתבו משפט ִ‬ ‫‪ .3‬יש עוד מילים נרדפות המופיעות ִּב ְצ ָמ ִדים דוגמת ָאח וָ ֵר ַע‪.‬‬ ‫ ַהשלימו את המילה החסרה ַּב ְצ ָמ ִדים ֶשלְ ָהלָ ן וכִ תבו משפט לכל צמד‬ ‫מילים‪ .‬היעזרו במחסן המילים‪ :‬‬ ‫בלב ו ‪---‬‬ ‫על כל ַצ ַעד ו ‪ ---‬‬ ‫‪ --‬וכָ זָ ב‪.‬‬‫ ‬ ‫דין ו ‪---‬‬ ‫ ‬

‫‪12‬‬

‫    צועדים בדרך המילים ד'‬

‫מחסן מילים‪ֶ :‬ש ֶקר‬

‫נֶ ֶפש‬

‫ַש ַעל‬

‫ֶח ְשּבֹון‪.‬‬


‫לקראת קריאה‬ ‫קראו את שם השיר והסבירו אותו (תוכלו להיעזר במילון)‪.‬‬ ‫מה אפשר לדעת על נושא השיר מכותרתו?‬

‫ַה ְּק ָט ָטה ‪/‬‬

‫ֹולֹודֹוב ְס ִקי‬ ‫ְ‬ ‫ַק ְדיָ ה מ‬

‫זֶ ה ָהיָ ה ּכְ חֹם ַהּיֹום‪,‬‬ ‫יֹום ֶׁשל ַקיִ ץ‪ֵ ,‬אין ָענָ ן‪.‬‬ ‫ִׂש ֲחקּו לָ ֶהם ַה ַּטף‪,‬‬ ‫ַּב ָּׂש ֶדה‪ְּ ,‬ב ֵצל ִאילָ ן‪.‬‬

‫ּפֹורץ ְּבכַ ַעס‪:‬‬ ‫ִמיכָ ה ָאז ֵ‬ ‫ֶׁש ֶקר‪ֶׁ ,‬ש ֶקר‪ ,‬לַ ֲה ָד"ם!‬ ‫ֵא ֶצל ַס ָּבא ַעל ַהּגַ ג‬ ‫יְ ֵׁשנָ ה ִהיא ַעל ֻסּלָ ם!‬

‫ָּכְך ֵמ ִריב לְ ִצ ָּפ ְרנַ יִ ם‬ ‫ּומ ֶּד ִחי ֱאלֵ י ֶּד ִחי‪.‬‬ ‫ִ‬ ‫זֶ ה יָ ָצא ְּב ֵׁשן וָ ַעיִ ן‪,‬‬ ‫זֶ ה ְּבח ֶֹטם‪ ,‬זֶ ה ְּבלֶ ִחי‪.‬‬

‫לֹוׁשה‪:‬‬ ‫ִמ ְס ָּפ ָרם ָהיָ ה ְׁש ָ‬ ‫יפלֶ ט‪ָׂ ,‬ש ָרה‪ִ ,‬מיכָ ה‪.‬‬ ‫ֱאלִ ֶ‬ ‫ּפּוחים ָק ְטפּו לָ ֶהם‬ ‫ַּת ִ‬ ‫יחא‪.‬‬ ‫ּומ ְּב ֵאר ָׁשתּו ֵהם‪ ,‬נִ ָ‬ ‫ִ‬

‫ָאז ּכָ ֵאׁש נִ ְדלֶ ֶקת ָׂש ָרה‪:‬‬ ‫יקים ַא ֶּתם‪ַ ,‬ה ַּטף!‬ ‫ַמ ְצ ִח ִ‬ ‫ַהּלְ ָבנָ ה מּול ִמ ָּט ִתי‬ ‫נֹוע ַעת ַעל ָענָ ף‪.‬‬ ‫ִמ ְת ַ‬

‫וְ ַע ְכ ָׁשו ַא ֶּתם ַה ְחלִ יטּו‬ ‫לֹוׁשה‪.‬‬ ‫צֹודק ֵּבין ַה ְּׁש ָ‬ ‫ִמי ֵ‬ ‫ַרק ָּד ָבר ֶא ָחד זִ ְכרּו נָ א‪:‬‬ ‫ְּבלִ י ַמּכֹות‪ְּ ,‬ב ַב ָּק ָׁשה‪.‬‬

‫ַאְך ַהּגִ יל וְ ַה ְּׂש ָמחֹות‬ ‫ֹלא ָא ְרכּו‪ַ ,‬הּכֹל ָע ַבר‪.‬‬ ‫יהם נָ ְפלָ ה ְק ָט ָטה‪,‬‬ ‫ֵּבינֵ ֶ‬ ‫ּכָ כָ ה ְס ָתם‪ַ ,‬על ֹלא ָּד ָבר‪.‬‬

‫הקטטה‬

‫ָּבא ָה ֶע ֶרב‪ַ .‬הּלְ ָבנָ ה‬ ‫ַּב ָּׁש ַמיִ ם ִמ ְתּגַ לְ ּגֶ לֶ ת‪.‬‬ ‫ָאז ִה ְת ִחילּו ְמ ַד ְּב ִרים‬ ‫יפלֶ ט‪.‬‬ ‫ִמיכָ ה‪ָׂ ,‬ש ָרה‪ֱ ,‬אלִ ֶ‬ ‫יפלֶ ט ָסח‪ֶ :‬א ְצלֵ נּו‬ ‫ֱאלִ ֶ‬ ‫ֶּב ָח ֵצר ָח ִבית נִ ֶּצ ֶבת‪,‬‬ ‫ָׁשם ַּב ַּמיִ ם ַעל ַמ ְח ֶצלֶ ת‬ ‫ַהּלְ ָבנָ ה לִ יׁשֹן ׁשֹוכֶ ֶבת‪.‬‬

‫יחד ּולחוד   ‪13‬‬


‫ּומגיבים‬ ‫ְמ ַש ְת ִפים ְ‬ ‫עוררים אצלנו ְרגָ שות שונים‪ .‬לעיתים אנחנו ּכֹועסים‬ ‫ְקריאת סיפור או שיר ְמ ְ‬ ‫הדמּויֹות‪ ,‬לעיתים אנחנו ִמזְ ַד ִהים ִעמן‪ ,‬לעיתים‬ ‫מתּפלאים על התנַ ֲהגות ְ‬ ‫ַ‬ ‫או‬ ‫הדמּויֹות או התנַ ֲהגּותן ְמ ַש ְע ְשעים אותנו ּולְ עיתים היצירה ּכֹה ְמ ַהנָ ה‬ ‫ִד ְב ֵרי ְ‬ ‫ׂשוחחו על השיר וְ ָהגיבּו לְ ִד ְב ֵרי‬ ‫ֲ‬ ‫עד שאנחנו רוצים להשתתף בעלילה‪.‬‬ ‫חבריכם‪.‬‬ ‫ֵ‬

‫ לשיחה ִולכתיבה‬ ‫"ה ְק ָט ָטה" הוא שיר ַה ְמ ַס ֵּפר סיפור‪.‬‬ ‫‪ .1‬השיר ַ‬ ‫ ִקראו ֵשנית את שני הבתים הראשונים הּפותחים את השיר‪.‬‬ ‫ מה יודעים מהפתיחה‪:‬‬ ‫מתר ֶח ֶשת העלילה?‬ ‫ַ‬ ‫א‪ .‬על המקום ֶשּבו‬ ‫שת ְתפות בעלילה?‬ ‫המ ַ‬ ‫ב‪ .‬על הדמויות ִ‬ ‫הדמּויֹות?‬ ‫הׂשור ֶרת בין ְ‬ ‫ֶ‬ ‫ג‪ .‬על האווירה‬ ‫ההיד ְר ְדרּות בהתנהגות הילדים‬ ‫ַ‬ ‫‪ֵ .2‬אילו ביטויים מתארים את שלָ בי‬ ‫וויּכוח? השלימו‪:‬‬ ‫ַ‬ ‫ַּב‬ ‫אליפלֶ ט‪  ---   :‬‬ ‫ֶ‬ ‫ ‬ ‫ מיכה   ‪  ---     ---‬‬ ‫ שרה   ‪  ---     ---‬‬ ‫טוען כל אחד מהילדים?‬ ‫‪ .3‬א‪ .‬מה ֵ‬ ‫ב‪ .‬מה דעתכם על הטענות האלה?‬ ‫‪ִ .4‬קראו ֵשנית את הבית האחרון‪:‬‬ ‫צֹודק בין השלושה"?‬ ‫א‪ .‬מה היא תשובתכם לִ שאלת המשוררת "מי ֵ‬ ‫ב‪ִ .‬קראו בקול רם את הבית האחרון בשיר‪ִ .‬חשבו לפני שתקראו‬ ‫מּוסר או‬ ‫בחיּבה‪ְּ ,‬בהטפת ָ‬ ‫ָ‬ ‫באיזו ַהנְ גָ נָ ה מתאים לקרוא אותו‪ְּ :‬בכַ ַעס‪,‬‬ ‫ֵ‬ ‫הבנה? לאחר הקריאה ַהסבירו את בחירתכם‪.‬‬ ‫ג‪ .‬האם אפשר להבין מהשיר מה יַ חסה של המשוררת לילדים?‬

‫‪14‬‬

‫    צועדים בדרך המילים ד'‬


‫מדברים על זה‬ ‫‪ .1‬א‪.‬האם אתם מסכימים עם דברי המשוררת שהסיבה לַ ְק ָט ָטה היא "ככה‬ ‫דבריכם‪.‬‬ ‫ְס ָתם‪ ,‬על לא דבר"? ַהסּבירּו ֵ‬ ‫ב‪ .‬אם גם לכם קרה שהשתתפתם ִּבקטטה שהתחילה "ככה סתם על לא‬ ‫סּפרּו‪.‬‬ ‫דבר"? ְ‬ ‫"ח ֵבר ָשלֵ ם" בעמוד ‪ .10‬האם גם הוא שיר סיּפּורי? נַ מקּו‪.‬‬ ‫‪ִ .2‬חזרו אל השיר ָ‬

‫ כותבים במחברת או מקלידים במחשב‬ ‫כתבו את עלילת השיר כסיפור‪.‬‬ ‫המסּפר‪.‬‬ ‫ֵ‬ ‫ַּב ֲחרו באחד הילדים ַּבשיר לתפקיד‬

‫הדרכה‬ ‫ׂשוחחּו‪:‬‬ ‫ֲ‬ ‫ •על מה אנחנו מוַ ותרים כאשר הופכים שיר לְ סיּפור?‬ ‫ •מה אנחנו מוסיפים לַ סיפור?‬ ‫הּבחירה הזאת‬ ‫המס ֵּפר‪ .‬איך ַּתשפיע ְ‬ ‫ַ‬ ‫ילדי החבּורה לתפקיד‬ ‫ • ְּב ַחרתם באחד ִמ ֵ‬ ‫מת ֵאר‬ ‫הׂשפה ֶשּבה ייּכָ תב הסיּפור? ( ַה ְמ ַס ֵּפר שתבחרו ָ‬ ‫על תוכֶ ן הסיפור? על ָ‬ ‫איך קרו הדברים לפי מה שהוא ראה ושמע‪ .‬כמו כן ׂשפתו של ַה ְמ ַס ֵּפר שונָ ה‬ ‫ִמׂשפת המשוררת‪).‬‬ ‫"ּכ ֵאש‬ ‫המסּפר (מיכה "ּפורץ בכעס"; ׂשרה ָ‬ ‫ֵ‬ ‫המזֶ ג של‬ ‫ •כיצד יבוא לידי ביטוי ֶ‬ ‫נדלֶ קת") בסיפור?‬ ‫לשלֵ ב דו־שיח?‬ ‫ •חשבו בין אילו דמויות שמופיעות בשיר כדאי ַ‬ ‫ •תכננו ִסיּום לַ סיפור‪ .‬כיצד הסתיֵ ים הריב? האם הילדים נשארו חברים?‬ ‫וחשבּו לפני הכתיבה‪.‬‬ ‫האם למדו לֶ ַקח מהסיפור? תכננו ִ‬

‫לאחר הכתיבה בדקו‪:‬‬ ‫ •האם כללתם בסיפור את כל האירועים המופיעים בשיר?‬ ‫ •האם הוא כולל את כל הדמויות?‬ ‫ •האם הוא מציג את הבעיה בין החברים שהתגלתה בשיר?‬ ‫חברי הקבוצה ַּובקשּו מהם להציע שיּפּורים‪.‬‬ ‫ •עתה ִקראו את הסיפור לִ ְפנֵ י ֵ‬ ‫חבריכם‪.‬‬ ‫לה ָערות מֹועילות של ֵ‬ ‫ • ַּת ְקנּו את הסיפור בהתאם ֶ‬ ‫תגּובת המורה‪ ,‬ואם יש‬ ‫ַ‬ ‫ •תוכלו להכניס את הסיפור לְ ַתלְ ִקיט ּולקבל את‬ ‫צורך ְּבכָ ְך‪ַּ ,‬תקנּו שּוב‪.‬‬

‫יחד ּולחוד   ‪15‬‬


‫  ִענְ יְ ינֵ י לשון‬ ‫‪ .1‬א‪ִּ .‬בדקו ַּבמילון וכתבו את ּפירוש הניבים האלה‪:‬‬ ‫ ִמ ֶּד ִחי ֶאל ֶּד ִחי‪.‬‬ ‫ יָ ָצא ְּב ֵׁשן וָ ַעיִ ן‪.‬‬ ‫מקרה והשתמשו ְּב ֶאחד ֵמהניבים האלה‪.‬‬ ‫ֶ‬ ‫ב‪ַ .‬ס ְּפרּו ִּבקצרה על‬ ‫‪ .2‬בשיר כתוב‪" :‬זה היה ְּכחֹום ַהיֹום"‪ .‬הצירוף "כחום היום" נמצא בספר‬ ‫יֹוׁשב ֶּפ ַתח‬ ‫מסּוּפר על אברהם‪" :‬וְ הּוא ֵ‬ ‫ָ‬ ‫בראשית פרק טו‪ ,‬פסוק ‪ ,1‬שבו‬ ‫ָהא ֶֹהל ְּכחֹם ַהּיֹום"‪.‬‬ ‫הצירוף המּודגש?‬ ‫ א‪ .‬מה ֵּפירוש ֵ‬ ‫ ב‪ּ .‬כִ תבו ִּבקצרה ִמ ְק ֶרה והשתמשו ַּב ֵצירוף ַהזה‪.‬‬ ‫ראשי תיבות‬ ‫להשתמש ָּבאותיות הראשונות‬ ‫ֵ‬ ‫ֵתיבה היא מילה נִ ְר ֶד ֶפת למילה‪ .‬נוהגים‬ ‫של המילים כדי לקצר‪ .‬קיצור זה נקרא ראשי תיבות‪.‬‬ ‫לָ ָה ָד"ם הם ראשי תיבות לצירוף "לא היו דברים מעולם"‪.‬‬ ‫סימן הקיצור נקרא "גֵ ְר ַשיִ ים"‪.‬‬

‫הצירוף המתאימים‬ ‫‪ַ .3‬התאימו לכל אחד מראשי התיבות את המילה או ֵ‬ ‫מתוך מחסן המילים‪.‬‬ ‫ז‪ .‬רצ"ב‬ ‫ה‪ .‬ת"א‬ ‫ג‪ .‬ז"ל‬ ‫ א‪ .‬רמב"ם‬ ‫ח‪ .‬ק"ג‬ ‫ו‪ .‬תנ"ך‬ ‫ד‪ .‬בד"כ‬ ‫ ב‪ .‬חז"ל‬ ‫מחסן מילים‪:‬‬ ‫זִ כרֹו‪/‬ה לִ ְברכה תל אביב רבי משה בן ַמימון חכמינו זכרם לברכה‬ ‫תּובים‬ ‫יאים ּכְ ִ‬ ‫ּתֹורה נְ ִב ִ‬ ‫ָ‬ ‫קילוגרם ְּב ֶדרך כלל ָרצּוף ָּבזֶ ה‬ ‫דוגמאות לראשי תיבות שהפכו למילים‪:‬‬ ‫ַּתּפּוז (תפוח זהב)‬ ‫ארה"ב (ארצות הברית)‬ ‫ַד"ש (דרישת שלום)‬ ‫לָ ָה ָד"ם (לא היו הדברים מעולם)‬

‫‪16‬‬

‫    צועדים בדרך המילים ד'‬

‫דו"ח (דין וחשבון)‬ ‫רמטכ"ל ראש המטה הכללי)‬ ‫צה"ל (צבא ההגנה לישראל)‬


‫מועדון‬ ‫קוראים‬

‫שילֹו ‪ַ /‬רינְ דֹולְ ס נֵ ילֹור ִפילִ יס‬ ‫להציל את ֵ‬ ‫הוצאת ידיעות אחרונות ‪ -‬ספרי חמד‬

‫לקראת קריאה‬ ‫עֹוררֹות אצלכם כאשר אתם קוראים את ֵשם ַה ֵס ֶפר‬ ‫ֵאילו שאלות ִמ ְת ְ‬ ‫העטיפה?‬ ‫ּומתּבוננים ְּב ִאיּור ֲ‬ ‫ִ‬ ‫קרנות לִ קרוא אותו?‬ ‫עּורר ַס ָ‬ ‫העיּון ַּב ֲעטיפה הקדמית של הספר ְמ ֵ‬ ‫האם ִ‬ ‫נַ מקו ִדבריכם‪.‬‬ ‫מּותכֶ ם ֵמ ַהדמּויות‬ ‫ׂשוחחּו על ִה ְת ַר ַש ְ‬ ‫הּפרק הראשון ַּב ֶכיתה וְ ֲ‬ ‫ִקראו את ֶ‬ ‫המּוזְ ּכָ רות ּבו‪.‬‬

‫במהלך הקריאה‬ ‫וסמנו בעזרתן קטעים המתארים‪:‬‬ ‫‪ .1‬גִ זרו סימניות מנייר ְ‬ ‫א‪ .‬את התנהגותו של ג'אד במצבים שונים‪.‬‬ ‫ב‪ .‬את יחסם של האנשים בעיירה לג'אד‪.‬‬ ‫‪ .2‬א‪ .‬בחרו קטע אחד לִ קריאה בקול רם לפני הכיתה‪ַ .‬הקפידו על קריאה‬ ‫שוטפת ּומדויקת‪ִ .‬קראו כאילו אתם שחקנים‪.‬‬ ‫ב‪ַ .‬הסבירו מדוע ְּבחרתם בקטע‪.‬‬

‫ אחרי הקריאה‬ ‫מּבין הנושאים האלה‪:‬‬ ‫ַהציעו נושאים לשיחה על הספר או ַּבחרו ֵ‬ ‫‪ .1‬האם ָצ ַדק האב כאשר אמר בנֹוגֵ ַע לג'אד‪" :‬אני מאמין שצריך לתת לכל‬ ‫(להשתנות לטובה)? נַ מקו דבריכם‪.‬‬ ‫ַ‬ ‫אחד הזדמנות נוספת"‬ ‫‪ .2‬מה היה ֶחלקֹו של ג'אד ומה היה ֶחלקם של מרטי ואביו בשינוי לטובה‬ ‫שחל בג'אד? נַ מקו דבריכם‪.‬‬ ‫המ ַס ֵּפר‪ ,‬מרטי‪ ,‬על תכונות האופי‬ ‫‪ .3‬מה אפשר ללמוד מהתנהגותו של ְ‬ ‫וטרינר בסופי השבוע‪ .‬הוא‬ ‫שלו? לדוגמה‪ :‬מרטי ָחרּוץ‪ .‬הוא עובד אצל הוֶ ֵ‬ ‫מוכן להתאמץ‪ ,‬להביא גדר לג'אד ולעזור לו לבנות אותה‪.‬‬

‫מציגים‬ ‫ַהציגו את אחת השיחות בין הילדים במשפחתו של ג'אד‪.‬‬

‫צועדים בדרך המילים ד'    ‪17‬‬


‫ָה ִאיׁש ַהּיָ רֹק ‪/‬‬

‫יְ הֹונָ ָתן גֶ ֶפן‬

‫יׁשהּו‬ ‫‪ִ 1‬אם ְּב ִמ ְק ֶרה ֲאנִ י ּפֹוגֵ ׁש ִמ ֶ‬ ‫חֹוׁשב ֶׁש ֲאנִ י ִּתינֹוק‪.‬‬ ‫אֹותי אֹו ֵ‬ ‫ֶׁשֹּלא ֵמ ִבין ִ‬ ‫יׁשהּו‬ ‫ִאם ְּב ִמ ְק ֶרה ֲאנִ י ּפֹוגֵ ׁש ִמ ֶ‬ ‫יֹוד ַע לִ ְבּכֹות וְ לִ ְצחֹק‪.‬‬ ‫ֶׁשֹּלא ֵ‬ ‫יׁשהּו ָּכזֶ ה‪,‬‬ ‫ִאם ֲאנִ י ּפֹוגֵ ׁש ִמ ֶ‬ ‫ֲאנִ י ֵּת ֶכף ְמ ַס ֵּפר לֹו ַעל ָה ִאיׁש ַהּיָ רֹק‪:‬‬ ‫‪ָ 2‬היֹה ָהיָ ה ַּפ ַעם‪ְּ ,‬ב ִעיר יְ ֻר ָּקה‪ּ ,‬גָ ר לֹו ִאיׁש ֶא ָחד‪ִ ,‬איׁש יָ רֹק‪ָ .‬ה ִאיׁש ַהּיָ רֹק ּגָ ר ְּב ַביִ ת‬ ‫ּוׁשנֵ י יְ לָ ִדים יְ ֻר ִ ּקים‪.‬‬ ‫יׁשה יְ ֻר ָּקה ְ‬ ‫יָ רֹק ִעם ֶּדלֶ ת יְ ֻר ָּקה וְ ַחּלֹונֹות יְ ֻר ִ ּקים‪ָ .‬היְ ָתה לֹו ִא ָ‬ ‫ַּובּלֵ ילֹות הּוא ָהיָ ה יָ ֵׁשן ַּב ִּמ ָּטה ַהיְ ּ ֻר ָּקה ֶׁשּלֹו וְ חֹולֵ ם ֲחלֹומֹות יְ ֻר ִ ּקים־יְ ֻר ִ ּקים‪.‬‬ ‫יֹום ֶא ָחד‪ָ ,‬קם ָה ִאיׁש ַהּיָ רֹק ַּבּב ֶֹקר יָ רֹק‪ ,‬נָ ַעל נַ ֲעלַ יִ ם יְ ֻרּקֹות‪ ,‬לָ ַבׁש ֻחלְ ָצה יְ ֻר ָּקה‪,‬‬ ‫חּוצה‪ָ .‬ה ִאיׁש ַהּיָ רֹק נִ ְכנַ ס‬ ‫ּכֹובע יָ רֹק וְ יָ ָצא ַה ָ‬ ‫ּומ ְכנָ ַסיִ ם יְ ֻר ִ ּקים‪ַ .‬על רֹאׁשֹו ָח ַבׁש ַ‬ ‫ִ‬ ‫לָ אֹוטֹו ַהּיָ רֹק ֶׁשּלֹו וְ נָ ַסע ַּב ְּכ ִביׁש ַהּיָ רֹק‪ִ .‬מ ַּצד ֶא ָחד ֶׁשל ַה ְּכ ִביׁש ָר ָאה ָה ִאיׁש יָ ם‬ ‫ּומ ַּצד ֵׁשנֵ י ֲהמֹון ְּפ ָר ִחים יְ ֻר ִ ּקים‪ .‬זֶ ה ָהיָ ה יֹום יָ ֶפה‪ ,‬וְ ָה ִאיׁש ַהּיָ רֹק ָׂש ַמח וְ ָׁשר‬ ‫יָ רֹק‪ִ ,‬‬ ‫ִׁש ִירים יְ ֻר ִ ּקים וְ ִע ֵּׁשן ִסיגַ ְריָ ה יְ ֻר ָּקה ִעם ָע ָׁשן יָ רֹק‪.‬‬ ‫עֹומד ִאיׁש ָּכחֹל‪ָ .‬ה ִאיׁש ַהּיָ רֹק ָע ַצר ֶאת‬ ‫וְ ָאז ָר ָאה ָה ִאיׁש ַהּיָ רֹק ֶׁש ַעל ַה ְּכ ִביׁש ֵ‬ ‫עֹוׂשה ּפֹה?"‬ ‫"הי‪ִ ,‬איׁש ּכָ חֹל‪ָ ,‬מה ַא ָּתה ֶ‬ ‫ָהאֹוטֹו ַהּיָ רֹק ֶׁשּלֹו וְ ָׁש ַאל ֶאת ָה ִאיׁש ַהּכָ חֹל‪ֵ :‬‬ ‫"אנִ י ִמ ִּסּפּור ַא ֵחר"‪.‬‬ ‫"אנִ י?" ָא ַמר ָה ִאיׁש ַה ָּכחֹל‪ֲ ,‬‬ ‫ֲ‬

‫‪18‬‬

‫    צועדים בדרך המילים ד'‬


‫משתפים ומגיבים‬ ‫ׂשוחחּו‬ ‫ֲ‬ ‫רֹושם השאיר עלֵ יכם האיש הירוק? מה אתם חושבים על ַחיָ יו?‬ ‫איזה ֶ‬ ‫על הסיפור וְ ָהגיבּו זה לְ ִד ְב ֵרי זה‪.‬‬

‫לשיחה ִולכתיבה‬ ‫‪ .1‬למי ְמ ַס ֵּפר הילד את הסיּפור על האיש הירוק?‬ ‫‪ַ . 2‬מיינּו את הפרטים הידּועים על חיָ יו ועל עולמו לִ ְקבוצות‪ְ .‬תנּו ֵשם לכל קבוצה‪.‬‬ ‫הּכחול הוא מגלֶ ה שיש אנשים אחרים‬ ‫‪ .3‬כאשר ּפֹוגש האיש הירוק את האיש ָ‬ ‫שּפגַ שתם אנשים שונים מאוד‬ ‫ָּבעולם שהוא לא מּכיר‪ .‬האם גם לכם קרה ְ‬ ‫מּכם? ַסּפרו‪.‬‬ ‫ֶ‬ ‫אחר"‪ ,‬עונה האיש הכחול לאיש הירוק‪ַ .‬העתיקו רק את‬ ‫‪" .4‬אני ִמסיּפור ֵ‬ ‫המשפטים שיכולים לדעתכם להסביר למה התכוון‪:‬‬ ‫המראה שלי שונֶ ה משלך (צבע העיניים‪ ,‬צבע העור‪ ,‬הגובה‪.)...‬‬ ‫ֶ‬ ‫א‪ .‬‬ ‫המנהגים‪ ,‬הלבוש‪ ,‬הׂשפה‪ ,‬המוסיקה‪ ,‬המאכלים שלי שונים ִמ ֶשלך‪.‬‬ ‫ב‪ִ .‬‬ ‫ג‪ .‬הצבע לא חשוב‪.‬‬ ‫ד‪ .‬אני שייך לְ עם אחר‪.‬‬ ‫ה‪ .‬אנחנו שונים‪ ,‬ולכן לא נוכל להבין זה את זה‪.‬‬ ‫ו‪ .‬אנחנו שונים‪ ,‬אבל נוכל להתיידד‪.‬‬ ‫אם תרצו‪ ,‬הוסיפו הסבר משלכם‪.‬‬ ‫‪ .5‬איך לדעתכם ירגיש האיש הירוק ְּבעולם כחול? מדוע?‬

‫ מדברים על זה‬ ‫בחרו מבין הנושאים האלה‪:‬‬ ‫רּוקים"? ַס ְּפרו‪.‬‬ ‫‪ .1‬האם קרה שהרגשתם כמו "איש כחול" בקבוצה של "יְ ִ‬ ‫"מּכל הצבעים"? נַ מקו דעתכם‪.‬‬ ‫‪ .2‬האם יש יתרונות לַ חבּורה שיש בה אנשים ִ‬ ‫היעזרו בהדרכה בעמוד ‪.11‬‬ ‫עֹורר בכם הסיפור על האיש הירוק?‬ ‫‪ֵ .3‬אילו מחשבות ֵ‬

‫ יוצרים‬ ‫וציירו אנשים‪ ,‬בתים‪ ,‬מכוניות ונוף‪.‬‬ ‫ַּב ֲחרּו צבע אחד ַ‬ ‫אחר‪.‬‬ ‫ַהכניסו לַ ִציור דמּות ְּב ֶצבע ֵ‬ ‫עבודותיכם במסדרון בית הספר‪.‬‬ ‫ֵ‬ ‫תלּו את‬

‫יחד ּולחוד   ‪19‬‬


‫  ִענְ יְ ינֵ י לשון‬ ‫בצירוף שם עצם ושם תואר‬ ‫ידּוע ֵ‬ ‫ַ‬ ‫ֵה"א ַהיִ‬ ‫ • ִחשבו מהו ההבדל בין האמירה‪ָ " :‬האיש ָהירוק" לבין האמירה‬ ‫שתי האמירות אפשר לׂשים נקודה?‬ ‫" ָהאיש ירוק"; אחרי איזו ִמ ֵ‬ ‫"האיש הירוק" הוא אמירה בתוך משפט‪:‬‬ ‫למשל‪ָ ,‬ה ִאיׁש ַהּיָ רֹק ּגָ ר ְּב ַביִ ת יָ רֹק; ֲאנִ י ֵּתכֶ ף ְמ ַס ֵּפר לֹו ַעל ָה ִאיׁש ַהּיָ רֹק‪.‬‬ ‫לעומת זאת האמירה "האיש ירוק"‪ ,‬היא משפט בפני עצמו‪ ,‬אפשר‬ ‫לשים נקודה אחרי הצירוף; אפשר לומר ה איש ירוק ולא כחול‪.‬‬ ‫יּודע‪ ,‬לְ ָפנֵ ינּו ִמ ְש ָּפט‪.‬‬ ‫ם־התֹואר ֵאינֹו ְמ ָ‬ ‫ַ‬ ‫וש‬ ‫יּודע ֵ‬ ‫השם ְמ ָ‬ ‫אחרות‪ ,‬כאשר ֵ‬ ‫במילים ֵ‬ ‫שּב ַמחסן המילים ַּב ִמשפטים ֶשלְ ָהלָ ן‪ִ .‬חשבו‬ ‫התואר ְ‬ ‫ַ‬ ‫ • ַש ְּבצּו את ְשמֹות‬ ‫ידּוע‪:‬‬ ‫ידּוע ומתי הוא יֹופיע ללא יִ ַ‬ ‫ַ‬ ‫התֹואר עם ֵה"א ַהיִ‬ ‫ַ‬ ‫ָמתי יופיע ֵשם‬

‫א‪ .‬הילד  ‪ִ  ----‬הרגיש שלא ְמבינים אותו‪.‬‬ ‫ב‪ַ .‬הּבית  ‪  ----‬ואילו האיש  ‪ ----‬‬ ‫ג‪ .‬האיש ישן במיטה  ‪ֶ  ----‬שלו‪.‬‬ ‫ד‪ .‬המכונית  ‪ ----‬‬ ‫הּכלנית  ‪  ----‬ואילו הרקפת  ‪ ----‬‬ ‫ה‪ַ .‬‬ ‫ו‪ .‬הצבע  ‪  ----‬מסמל ֵא ֶבל בתרבויות שונות‪.‬‬ ‫מחסן תארים‪ָּ :‬כחֹול יָ רֹוק ָׁשחֹור אדּומה ורּודה ָק ָטן יְ רּוקה לְ ָבנָ ה‬

‫ העשרה ואתגר‬ ‫‪ . 1‬הצבעים מזכירים לאנשים דברים שונים‪ִ .‬ערכו מחקר קטן בקרב חברים‬ ‫או בני משפחה‪ .‬שאלו "מה מזכיר לכם הצבע השחור; הצהוב; האדום;‬ ‫והשוּו בין הסיכום שלכם‬ ‫הלבן; הירוק; הכחול"‪ִּ .‬כתבו הכול במחברתכם ַ‬ ‫לסיכומים אחרים ַּב ִּכיתה‪.‬‬ ‫"קט ָּכחֹול וְ ָקט צהֹוב" מאת לֵ יאו לֵ יאוני‪.‬‬ ‫‪ .2‬אם תרצו‪ַ ,‬עיינו בספר ָ‬ ‫ַספרו ַ ּבמליאה על התרשמותכם ממנו‪.‬‬

‫‪20‬‬

‫    צועדים בדרך המילים ד'‬


‫אֹומ ִרים ‪/‬‬ ‫יֹוד ַע ָמה ְ‬ ‫ָה ִאיׁש ֶׁשֹּלא ֵ‬ ‫יֹום ֶא ָחד ָּב ָאה ֲענָ ת ִּב ְד ָמעֹות וְ ָא ְמ ָרה‪:‬‬ ‫נֹורא‪.‬‬ ‫יֹונָ ָתן‪ ,‬יֵ ׁש לִ י ִסּפּור ָעצּוב ָ‬ ‫ָהלַ כְ ִּתי ֶא ְתמֹול לְ ַבד לִ ְראֹות ֶאת ַהּגַ ן ַהּגָ דֹול‬ ‫ּופ ְתאֹום‬ ‫ִ‬ ‫יתי ִאיׁש ֶׁש ְּק ָצת נִ ְב ַהל‪.‬‬ ‫ָר ִא ִ‬ ‫יתי ִאיׁש ִעם ָק ַר ַחת וְ ִעם ְמ ִעיל ָּכחֹל‬ ‫ָר ִא ִ‬ ‫וְ ָא ַמ ְר ִּתי ָׁשלֹום‪.‬‬ ‫ָה ִאיׁש ֹלא ָענָ ה לִ י ִּב ְכלָ ל‪.‬‬ ‫יתי לֹו ֶאת ַה ִּצּיּור ֶׁש ִה ְת ַחלְ ִּתי ֶא ְתמֹול‬ ‫ֶה ְר ֵא ִ‬ ‫וְ ֶאת ַה ָּבלֹון‬ ‫ֶׁשאּולַ י ָהיָ ה ְק ָצת ְמ ֻקלְ ָקל‪.‬‬

‫יְ הֹונָ ָתן גֶ ֶפן‬ ‫חּוץ ִמּזֶ ה — עֹוד ְמ ַעט יֵ ֵרד גֶ ֶׁשם ּגָ דֹול‬ ‫ּוכ ַדאי ְמאֹד‬ ‫ְ‬ ‫ֶׁש ִּת ָּכנֵ ס לְ ֵאיזֶ ה ַּביִ ת‪.‬‬ ‫נֹורא‬ ‫אֹותָך ָ‬ ‫וְ אּולַ י ָּתבֹוא ֵאלֵ ינּו וְ נִ ְמרֹוד יַ ְצ ִחיק ְ‬ ‫וְ יַּגִ יד לְ ָך ְּד ָב ִרים‬ ‫ֶׁשֹּלא ָׁש ַמ ְע ָּת ַאף ַּפ ַעם‪.‬‬ ‫ֲא ָבל ָה ִאיׁש ָׁש ַתק ְּכ ִאּלּו ִּב ְכלָ ל‬ ‫ֹלא ָׁש ַמע ַמה ֶׁש ָא ְמ ָרה‬ ‫אֹומ ִרים‬ ‫יֹוד ַע ָמה ְ‬ ‫וְ ֹלא ֵ‬ ‫וְ ַא ַחר ָּכְך ָהיָ ה ָּב ָרק‬ ‫וְ עֹוד ָּב ָרק‬ ‫וְ ַר ַעם‪.‬‬

‫ֲא ָבל הּוא ֹלא ִּד ֵּבר וְ ֹלא ָר ָצה לִ ְׁשאֹול‬ ‫ַעל ַה ָּבלֹון‬ ‫ּכְ ִאּלּו ֹלא ָר ָאה‪.‬‬ ‫ָא ַמ ְר ִּתי ֶׁש ֲאנִ י ַמ ִּכ ָירה אֹותֹו ֵמ ֵאיזֶ ה ָמקֹום‬ ‫אֹו ֵמ ֵאיזֶ ה ֲחלֹום‬ ‫יֹוד ַע אּולַ י ָמה ַה ָּׁש ָעה‪.‬‬ ‫וְ ָׁש ַאלְ ִּתי ִאם הּוא ֵ‬ ‫ֲא ָבל ָה ִאיׁש ָׁש ַתק וְ ִע ֵּׁשן ִסיגַ ְריָ ה ְק ַטּנָ ה‬ ‫רֹוצה לִ יׁשֹון‪,‬‬ ‫וְ ָע ָׂשה ּכְ ִאּלּו הּוא ֶ‬ ‫אֹו ּכְ ִאּלּו‬ ‫יֵ ׁש לֹו ֶּב ֱא ֶמת ַה ְפ ָּת ָעה‪.‬‬ ‫יֵ ׁש ַה ְר ֵּבה ֲאנָ ִׁשים ֶּׁש ֵאין לָ ֶהם ָׁשעֹון —‬ ‫ָא ַמ ְר ִּתי לֹו —‬ ‫זֶ ה ֶּב ֱא ֶמת ֹלא ָאסֹון ּגָ דֹול!‬ ‫ּומ ִעיל ָּכחֹל‬ ‫וְ ֵאיְך זֶ ה יִ ָּתכֵ ן ֶׁשּיֵ ׁש לְ ָך ָק ַר ַחת ְ‬ ‫אֹומר ָׁשלֹום לִ ילָ ִדים?‬ ‫וְ ַא ָּתה ֲא ִפילּו ֹלא ֵ‬

‫יחד ּולחוד   ‪21‬‬


‫לקראת קריאה‬ ‫ •לפני שנים רבות כתבּו ילדים לַ משוררת לֵ אה גולדברג ושאלו‪:‬‬ ‫מהו חלום? איך באים החלומות לבני האדם?‬ ‫בשיר‪" :‬האדון חלום" עונַ ה להם המשוררת על שאלותיהם‪.‬‬

‫ָה ָאדֹון ֲחלֹום ‪/‬‬

‫לאה גולדברג‬

‫ּקֹומה ַה ִּׁש ִּׁשית‬ ‫— ִמי זֶ ה ּגָ ר‪ִ ,‬מי זֶ ה ּגָ ר ַּב ָ‬ ‫ִמ ַּת ַחת לַ ּגַ ג ָה ָאדֹם?‬ ‫ּקֹומה ַה ִּׁש ִּׁשית ַּת ַחת ּגַ ג ָאדֹם‬ ‫— ַּב ָ‬ ‫ּגֹורר ָה ָאדֹון ֲחלֹום‪.‬‬ ‫ִמ ְת ֵ‬

‫אכּתֹו‪,‬‬ ‫ָּוב ֶע ֶרב נִ ְׁשלֶ ֶמת ָּת ִמיד ְמלַ ְ‬ ‫מּונֹותיו‬ ‫ָ‬ ‫לֹוק ַח ֶאת ָּכל ְּת‬ ‫הּוא ֵ‬ ‫יֹוצא ִמ ֵּביתֹו לְ ַחּלֵ ק ַמ ָּתנֹות‬ ‫וְ ֵ‬ ‫לַ ּיְ ֵׁשנִ ים — לַ ְ ּגדֹולִ ים וְ לַ ַּטף‪.‬‬

‫יֹוצא ִמ ֵּביתֹו‪,‬‬ ‫ּדּוע ֵאינֶ ּנּו ֵ‬ ‫ּומ ַ‬ ‫— ַ‬ ‫ֹלא יַ ְר ֶאה ֶאת ָּפנָ יו ּכָ ל ַהּיֹום?‬ ‫עֹובד וְ ָע ֵמל‬ ‫— הּוא ָעסּוק ַעד ְמאֹוד‪ ,‬הּוא ֵ‬ ‫ּכָ ל ַהּיֹום‪ָ ,‬ה ָאדֹון ֲחלֹום!‬

‫ּווַ ַּדאי ּגַ ם ַהּלַ יְ לָ ה ִיָביא לְ ֻכּלְ ֶכם‬ ‫ַמ ָּתנֹות ַה ֲח‬ ‫לֹום־ה ַּצּיָ ר‪.‬‬ ‫ַ‬ ‫מּונֹותיו ְּב ֵעינַ יִ ם ְסגּורֹות‪,‬‬ ‫ָ‬ ‫ִאם ִּת ְראּו ְּת‬ ‫ֲהלֹוא ְּת ַס ְּפרּו לִ י ָמ ָחר!‬

‫ַה ֻא ְמנָ ם ֹלא ְׁש ַמ ְע ֶּתם עֹוד ָמה ְמלַ אכְ ּתֹו?‬ ‫ַה ֲחלֹום הּוא ַצּיָ ר ּגָ דֹול‪,‬‬ ‫ּקֹומה ַה ִּׁש ִּׁשית‪,‬אדון חלום‬ ‫יֵ ׁש לֹו ַּבד ּגַ ם נְ יָ ר ַּב ָ‬ ‫ּומכְ חֹול‪.‬‬ ‫ּוצ ָב ִעים ִ‬ ‫ֶע ְפרֹונֹות ְ‬

‫ּומ ַצּיֵ ר‬ ‫יֹוׁשב ְ‬ ‫ֵמ ָהנֵ ץ ַה ַח ָּמה הּוא ֵ‬ ‫ּוצ ָמ ִחים‪ ,‬וְ ַחּיֹות‪,‬‬ ‫ֲאנָ ִׁשים‪ְ ,‬‬ ‫וְ ַה ְר ָּבה ְּד ָב ִרים ֶׁש ָהיּו ֶּב ֱא ֶמת‬ ‫וְ ֶׁשֹּלא יְ כֹולִ ים לִ ְהיֹות‪.‬‬

‫ּבֹודה ִמּלִ ּבֹו ַאּגָ דֹות‬ ‫לִ ְפ ָר ִקים הּוא ֶ‬ ‫ּומ ַצּיְ ָרן ּכָ ל ַהּיֹום‪,‬‬ ‫יֹוׁשב ְ‬ ‫וְ ֵ‬ ‫צּורים ְמ ֻׁשּנִ ים‪,‬‬ ‫וְ ִהּנֵ ה ַּב ְּתמּונֹות יְ ִ‬ ‫אֹותם ַרק ַּב ֲחלֹום!‬ ‫רֹואים ָ‬ ‫ֶׁש ִ‬

‫‪22‬‬

‫    צועדים בדרך המילים ד'‬


‫ לשיחה ִולכתיבה‬

‫‪. 2‬‬ ‫‪ .3‬‬ ‫‪ .4‬‬ ‫‪ .5‬‬ ‫‪ .6‬‬ ‫‪ .7‬‬

‫השיר הוא שיר־סיפור‪ .‬מה ְמ ַס ֵּפר השיר‪:‬‬ ‫עׂשיו של "האדון חלום" ִמּבוקר עד ֶערב?‬ ‫א‪ .‬על ַמ ָ‬ ‫ב‪ .‬על כלֵ י עבודתו?‬ ‫מעׂשיו ַּבלילות?‬ ‫ָ‬ ‫ג‪ .‬על‬ ‫מהו חלום לפי השיר?‬ ‫וצטטו מהשיר‪.‬‬ ‫מעׂשי "האדון חלום" למעשי ָא ָמן? הסבירו ַ‬ ‫ֵ‬ ‫במה דומים‬ ‫ֵאילו נוׂשאים מציֵ יר "האדון חלום"?‬ ‫הּבית האחרון?‬ ‫אילו סוגֵ י חלומות מציֵ יר "האדון חלום" לפי ַ‬ ‫אם הדבר היה אפשרי‪ ,‬איזה חלום הייתם מבקשים ֵמ"האדון חלום"?‬ ‫ִקראו שנית את השיר‪ .‬מה מבקשת המשוררת מהילדים?‬

‫‪ .1‬‬

‫ ‬

‫ִענְ יְ ינֵ י לשון‬

‫ּבֹודה?‬ ‫"ּבֹודה מלבו אגדות"‪ .‬מה פירוש המילה ֶ‬ ‫ֶ‬ ‫‪ .1‬א‪ .‬כתּוב ש"אדון חלום"‬ ‫"ּבֹודה"?‬ ‫ַהסּבירו לפי ֲה ַבנַ ְת ֶכם ִּובדקּו ַּבמילון‪ .‬ב‪ .‬מה הוא שורש המילה ֶ‬ ‫ ‬ ‫"ּב ָדיָ ה" ִמלְ ַבד השורש?‬ ‫ּבֹודה" ולמילה ְ‬ ‫משּותף למילה " ֶ‬ ‫ָ‬ ‫ ג‪ .‬מה‬ ‫"ס ֶרט ִּב ְדיֹונִ י"?‬ ‫‪ .2‬איזה סּוג של סרט ְמ ַכנִ ים ֶ‬

‫ כותבים במחברת או מקלידים במחשב‬ ‫מבקשים לא‬ ‫ִּכתבו מכתב ל"אדון חלום"‪ַ .‬ס ְּפרו לו על חלומות שאתם ַ‬ ‫לשלוח לכם ועל חלומות שאתם רוצים לַ חזור וְ לַ חלום‪.‬‬ ‫ • ְּבראש המכתב ַציינו את התאריך משמאל לעמוד‪.‬‬ ‫ •כתבו משפט ְּפנִ יָ יה‪" :‬לכבוד האדון חלום"‪.‬‬ ‫ •זֶ הו מכתב ַּב ָק ָשה אישי‪ ,‬לכן נֵ כתוב אותו ִּבלְ ָב ִביּות ְּוב ָׂש ָפה נִ רגֶ ֶשת‪.‬‬ ‫זמן‬ ‫ •אפשר להתחיל כך‪ :‬זה זְ ַמן מה אני ִמ ְתּכֹונֶ נֶ ת לכתוב לך‪ ...‬או ַּב ַ‬ ‫האחרון חלמתי חלום‪....‬‬ ‫תוכן המכתב‪.‬‬ ‫עתה ּכִ תבו את ֶ‬ ‫ • ַסיימו במשפט ברכה כגון‪" :‬בכבוד רב"; "בידידות רבה" וכדומה‪.‬‬ ‫ • ִחתמו את שמכם‪.‬‬ ‫ • ִּבדקו שבמכתב יש מענה לכל הנקודות שלעיל‪.‬‬

‫יחד ּולחוד   ‪23‬‬


‫הצהרת זכויות הילד בישראל‬

‫‪ . 1‬זכותי לִ גדול בביטחון‪ ,‬בשלום ִּובבריאות — ולחיות במשפחה אוהבת‪.‬‬ ‫‪ .2‬זכותי שידאגו לי לאוכל‪ ,‬לִ בגדים‪ ,‬לבית ולַ הגנה‪.‬‬ ‫‪ .3‬זכותי שלא יַ כאיבו לי‪ ,‬שלא יפגעו בי ושלא יעליבו אותי‪.‬‬ ‫ּולקּבל הזדמנות להוכיח את עצמי‪.‬‬ ‫ֵ‬ ‫לׂשחק‪ ,‬להתפתח‬ ‫‪ .4‬זכותי ללמוד‪ַ ,‬‬ ‫‪ .5‬זכותי שלא יִ ְפגעו ָּברכוש שלי ַּובסודיות שלי‪.‬‬ ‫‪ .6‬זכותי לקבל ֵשם ומקום שאליו אשתיֵ יך‪.‬‬ ‫ליהנות ֵמחוקים שמגינים על ילדים‪.‬‬ ‫‪ .7‬זכותי ָ‬ ‫כשוֶ וה — גם אם אני שונֶ ה‪.‬‬ ‫‪ .8‬זכותי שלא יַ פלו אותי‪ ,‬ויתייחסו אלי ָ‬ ‫רגשותי‪.‬‬ ‫ַ‬ ‫‪ .9‬זכותי לומר את דעתי ּולְ הביע את‬ ‫‪ .10‬זכותי שיִ נהגו ְּכלַ ּ ַפי בכבוד — יקשיבו לי ויתחשבו בי‪.‬‬ ‫לכּבד את זכויותיהם של מבוגרים וִ ילדים אחרים!‬ ‫אחריותי ֵ‬ ‫(פרסום של "המועצה לשלום הילד")‬

‫‪24‬‬

‫    צועדים בדרך המילים ד'‬


‫ לשיחה ִולכתיבה‬ ‫הּופרּו בכל אחד מהאיורים‪:‬‬ ‫‪ֵ .1‬אילו ִמזְ כּויֹות הילד ְ‬

‫ב‪.‬‬

‫א‪.‬‬

‫ג‪.‬‬

‫בא ְחריות ההורים?‬ ‫‪ . 2‬א‪ֵ .‬אילו מזכויות הילד הן ַ‬ ‫לאילו ִמזכויות הילד חייבת המדינה לדאוג?‬ ‫ב‪ֵ .‬‬ ‫לחיי בית הספר?‬ ‫ג‪ֵ .‬אילו מזכויות הילד מתאימות לדעתכם ֵ‬ ‫ילדי מדינת ישראל‪.‬‬ ‫חֹוקקה חוקים לטובת ֵ‬ ‫הּכנֶ ְסת ְ‬ ‫‪ְ .3‬‬ ‫ַציינו ליד כל חוק לאיזה סעיף ִּבזכויות הילד הוא קשור‪:‬‬ ‫ג‪ .‬חוק ְּבריאות ממלכתי ( ‪)---‬‬ ‫ א‪ .‬חוק חינּוך חובה (סעיף ‪ )4‬‬ ‫צּבת ילדים (‪)---‬‬ ‫ד‪ .‬חוק ִק ַ‬ ‫ ב‪ .‬חוק איסור ַה ָּכ ַאת ילדים (‪ )---‬‬

‫יחד ּולחוד   ‪25‬‬


‫ מדברים על זה‬ ‫‪ .1‬האם ְשמעתם או ְקראתם על ִמקרים שזכויות הילד לא נשמרו? ַסּפרו‪.‬‬ ‫‪ .2‬לילדים יש זכויות‪ ,‬אך גם אחריות‪.‬‬ ‫א‪ .‬מהי ַא ְחריותם של הילדים?‬ ‫ב‪ .‬האם אתם מקיימים אחריות זו בבית הספר ּובבית? ָהביאו דוגמאות‪.‬‬ ‫ היעזרו בהדרכה בעמוד ‪.11‬‬

‫ִענְ יְ ינֵ י לשון‬ ‫לקי במשפט או‬ ‫לקשר בין ֶח ֵ‬ ‫ֵ‬ ‫‪ .1‬אנו יודעים שתפקיד מילות הקישור הוא‬ ‫בין שני משפטים‪ַ .‬השלימו את המשפטים האלה בעזרת מחסן מילות‬ ‫הקישור‪:‬‬ ‫‪--‬‬‫א‪" .‬המועצה לשלום הילד" מפיצה את זכויות הילד‬ ‫גם מבוגרים וגם ילדים יכירו אותן‪.‬‬ ‫‪--‬‬‫ב‪ .‬מתן זכויות מיוחדות לילדים הוא מעשה חשוב‬ ‫ילדים תלויים ִּבמבוגרים‪.‬‬ ‫‪--‬‬‫ג‪ .‬ילדים הם קטנים וקל להתעלם מהצרכים שלהם‪,‬‬ ‫רבים מנצלים אותם‪.‬‬ ‫מחסן מילות קישור‪ִ :‬מ ְּפנֵ י ֶש‪...‬‬

‫ּכְ די ֶש‪...‬‬

‫וְ לָ כֵ ן‪...‬‬

‫ִמשּום ֶש‪...‬‬

‫כי‬

‫‪ַּ .2‬כידוע‪ ,‬לצד זכויות יש גם חובות‪ַ .‬השלימו כרצונכם את המשפטים‬ ‫ֶשלְ ַהלָ ן‪:‬‬ ‫זכותם של ההורים ‪...‬‬ ‫ב‪ .‬‬ ‫ ‬ ‫א‪ .‬זכותי כילד ‪...‬‬ ‫חובתה של המדינה‪...‬‬ ‫ד‪ .‬‬ ‫ ‬ ‫ג‪ .‬חובה עליך כתלמיד ‪...‬‬ ‫הּפֹועל‬ ‫ַ‬ ‫ֵשם‬ ‫זכויות הילד מנוסחות בקיצור רב‪ .‬אחת הדרכים לקצר ְּבניסוח היא להשתמש‬ ‫בשם הפועל במקום לכתוב משפטים שלמים‪ .‬לדוגמה‪" :‬לִ גדול בביטחון"‪.‬‬ ‫עוׂשה הפעולה ּולמי היא מתיַ ֶיח ֶסת‪.‬‬ ‫מדוע הדבר אפשרי? משום שברור כאן מיהו ֶ‬

‫‪ .3‬העתיקו דוגמאות לשם הפועל מתוך "הצהרת זכויות הילד" שבעמוד ‪.24‬‬

‫‪26‬‬

‫    צועדים בדרך המילים ד'‬


‫יחד‬ ‫בבית הספר‬

‫הספר     ‪27‬‬ ‫המילים ד'‬ ‫בדרךבבית‬ ‫צועדים יחד‬


‫מה‬ ‫במדור?‬ ‫בית הספר הוא המקום שבו למדנו לכתוב ולקרוא‪ .‬הכתיבה והקריאה פותחות‬ ‫בפנינו את עולם היֶ דע ּומאפשרות לנו לקרוא ספרים להנאתנו‪.‬‬

‫ס סנקרא את השיר "אסתר" על ילדה שקריאת ספרים ממלאת את כל עולמה‪.‬‬ ‫כתבה את השיר נורית זרחי‪.‬‬

‫הּומצא הכתב? כיצד‬ ‫ס סאיך חיו בני האדם לפני המצאת הכתב? מתי ועל ידי מי ְ‬ ‫שינה הכתב את חיי האדם? תשובות לשאלות האלו ולשאלות נוספות תמצאו‬ ‫בקטע המידע "המצאת הכתב" ַּובכתבה‪" :‬איזה מין כתב זה?" מאת לֶ נה חרשי‪.‬‬ ‫להתגּבר על ְקשיים וכן התנהגותנו כלפי‬ ‫ֵ‬ ‫כוח הרצון‬ ‫ס סבבית הספר עומדים לְ מבחן ַ‬ ‫השונים בחברה‪ .‬נקרא על כך ַּבסיפור "בהתעמלות" מאת הסופר האיטלקי‬ ‫ד'אמיציס‪.‬‬

‫מצּוקתו של ילד שונה‬ ‫ָ‬ ‫ס סנִ קרא את השיר "ג'ינג'י" מאת מרים ילן שטקליס על‬ ‫מאחרים בכיתה‪.‬‬ ‫ֵ‬ ‫מּוב ָאה‪ 1‬מדברי ר' משה בן ַמיְ מֹון (הרמב"ם) על התנהגות נְ אותה‪.‬‬ ‫ס סנקרא ָ‬

‫התרגּול‬ ‫ס סנלמד על תלמיד יוצא דופן שהצליח למצוא דרכים לְ ָה ֵקל ּולקצר את ִ‬ ‫בחשבון ַּב ַכתבה "גָ אוס קוסם המספרים"‪.‬‬

‫יח‬ ‫לשון וָ ִׂש ַ‬ ‫וצירופים חדשים שבעזרתם נוכל להתבטא בלשון מדויקת ִּבכתב‬ ‫ •נלמד מילים ֵ‬ ‫ּובעל־פה‪.‬‬ ‫ •נדון ִב ְמאפייני כתבה בעיתון‪.‬‬ ‫ •נכתוב תולדות חיים‪.‬‬ ‫ •נעסוק בתפקידה של ו"ו החיבור‪.‬‬ ‫תֹואר הפועל ִבכתב ובעל־פה‪.‬‬ ‫ •נלמד על חשיבות השימוש ְב ַ‬ ‫ •נלמד על שם הפועל‪.‬‬ ‫ •נבין את משמעות הצירוף "כש‪ "...‬ואת הצירוף‪" :‬אף על פי ש‪"...‬‬ ‫‪ 1‬משפט או קטע המועתקים מספר אחר‪.‬‬

‫‪28‬‬

‫    צועדים בדרך המילים ד'‬


‫ֶא ְס ֵּתר ‪/‬‬

‫נּורית זַ ְר ִחי‬ ‫ִ‬

‫קֹוראת ּכְ ֶׁש ִהיא הֹולֶ כֶ ת ָּב ְרחֹוב‪.‬‬ ‫ֶא ְס ֵּתר ֵ‬ ‫קֹוראת ּכְ ֶׁש ִהיא ַּב ִּמ ָּטה‪.‬‬ ‫ֶא ְס ֵּתר ֵ‬ ‫קֹוראת ִּבזְ ַמן ָהאֹכֶ ל‪.‬‬ ‫ֶא ְס ֵּתר ֵ‬ ‫קֹוראת ּכְ ֶׁש ִהיא ַּבּכִ ָּתה‪.‬‬ ‫ֶא ְס ֵּתר ֵ‬ ‫קֹוראת ְּב ָכל ָמקֹום‪.‬‬ ‫ֶא ְס ֵּתר ֵ‬ ‫קֹוראת ּכָ ל ַהּיֹום‪.‬‬ ‫ֵ‬ ‫ֶא ְס ֵּתר הֹולֶ כֶ ת ָּב ְרחֹוב‬ ‫יׁשים‪.‬‬ ‫רֹואה ּכְ ִב ִ‬ ‫וְ ֹלא ָ‬ ‫ֶא ְס ֵּתר הֹולֶ כֶ ת יָ ָׁשר‬ ‫רֹואה ֲאנָ ִׁשים‪.‬‬ ‫וְ ֹלא ָ‬ ‫ֶא ְס ֵּתר‪ִ ,‬הּזָ ֲה ִרי‪,‬‬ ‫יָ ָׁשר ַעל ַעּמּוד ַא ְּת עֹולָ ה!‬ ‫וְ ֶא ְס ֵּתר נִ ְת ְקלָ ה‪.‬‬ ‫ימה ֶאת ָהרֹאׁש‪:‬‬ ‫ַאְך ִהיא ֹלא ְמ ִר ָ‬ ‫ִהיא ְּב ֶא ְמ ַצע ַה ִּמּלָ ה‪.‬‬ ‫קֹוראת ּגַ ם ָּב ַא ְמ ַּב ְטיָ ה‪.‬‬ ‫ֶא ְס ֵּתר ֵ‬ ‫עּורים‪.‬‬ ‫קֹוראת ּכְ ֶׁש ִהיא ְמכִ ינָ ה ִׁש ִ‬ ‫ֵ‬ ‫וְ ֵאין לָ ּה ַאף ַּפ ַעם ָמה לִ ְקרֹא —‬ ‫ּכִ י ֶא ְס ֵּתר ּגָ ְמ ָרה ּכְ ָבר‬ ‫ֶאת ּכָ ל ַה ְּס ָפ ִרים‪.‬‬

‫יחד בבית הספר   ‪29‬‬


‫משתפים ומגיבים‬ ‫חבריכם ַּב ֲחוָ ויַ ית‬ ‫ִקראו את "משתפים ומגיבים" בראש עמוד ‪ 14‬וְ ַש ְתפּו את ֵ‬ ‫ְקריאת השיר‪.‬‬

‫ לשיחה ִולכתיבה‬ ‫בית א‬ ‫האלֶ ה נָ הּוג‬ ‫באילו מהמקומות ֵ‬ ‫קוראת בכל מינֵ י מקומות‪ֵ .‬‬ ‫‪ .1‬א‪ .‬אסתר ֵ‬ ‫ובאילו לא נָ הּוג?‬ ‫ לקרוא ֵ‬ ‫יהן?‬ ‫החזָ רה ֲעלֵ ֶ‬ ‫ב ‪ִ .‬מצאו את המילים החוזרות ַּב ַּבית הראשון‪ .‬מה מדגישה ֲ‬ ‫הרּבה?‬ ‫ֵ‬ ‫קוראת כל כך‬ ‫‪ .2‬מדוע‪ ,‬לפי דעתכם‪ ,‬אסתר ֵ‬ ‫בית ב‬ ‫רואה אנשים ‪...‬‬ ‫רואה ְּכבישים‪ ...‬ולא ָ‬ ‫‪ .1‬בבית ב כתוב על אסתר‪" :‬לא ָ‬ ‫באמצע המילה"‪ .‬כיצד עוזרים לנו המשפטים‬ ‫לא ְמרימה את הראֹש‪ ,‬היא ֶ‬ ‫להּכיר את אסתר טוב יותר?‬ ‫ִ‬ ‫האלה‬ ‫ּומ ַחזֵ ק את מה שאנחנו כבר‬ ‫‪ .2‬איזה משפט אחר שמופיע בבית ב' מוסיף ְ‬ ‫הסּבירו ְּבחירתכם‪.‬‬ ‫יודעים על אסתר? ַ‬ ‫‪ .3‬לפי דעתכם ִמי אומר את המשפט‪" :‬אסתר היזהרי‪ ,‬ישר על עמּוד ַאת‬ ‫עולָ ה!" נמקו תשובתכם‪.‬‬ ‫בית ג‬ ‫המסיימות את השיר ְּבקול‪ .‬איזו‬ ‫ַ‬ ‫‪ִ . 1‬אילו התבקשתם לקרוא את שלוש השורות‬ ‫מילה ֱהייתם מבליטים ּומדגישים ִּבמיוחד? באיזו ַהנְ גָ נָ ה הייתם קוראים אותה?‬ ‫‪ַ .2‬ה ִאם המשוררת ְמ ַח ֶּב ֶבת את אסתר? נַ מקו דעתכם‪.‬‬

‫ מדברים על זה‬ ‫‪ .1‬מה ְמ ַׁש ֲע ֵׁש ַע ֶאתכם ַּבשיר?‬ ‫(מ ְׁשלֵ י כה‪ ,‬טז)‬ ‫את ֱאכֹל ַדיֶ ָך ֶּפן ִת ְש ָּׂב ֶענּו וַ ֲה ֵקאתֹו" ִ‬ ‫ְ“ד ַבׁש ָמ ָצ ָ‬ ‫מפ ֶתח לאכול ממנו הרבה‪ ,‬אבל אם נגזים ַּב ֲאכילת‬ ‫פירושו‪ :‬הדבש המתוק ַ‬ ‫דבש‪ִּ ,‬במוקדם או ִּבמאוחר נחוש בחילה ונקיא‪.‬‬ ‫להיעׂשות במידה‪ ,‬משום שההגזמה מזיקה‪.‬‬ ‫כוונת הפתגם היא שכל דבר צריך ֵ‬

‫‪ .2‬האם הפתגם מתאים לַ שיר? נַ מקו תשובתכם‪.‬‬ ‫‪ .3‬האם יש‪ ,‬לדעתכם‪ ,‬תחומים נוספים שצריך להיזהר שלא להגזים בהם?‬ ‫ָהביאו דוגמאות‪.‬‬

‫‪30‬‬

‫    צועדים בדרך המילים ד'‬


‫ קוראים בקול רם‬ ‫ׂשוחחּו‬ ‫קראו את השיר בדיְ ָיקנות ַּוב ַהנגנה המתאימה‪ .‬לפני הקריאה ֲ‬ ‫ביניכם‪:‬‬ ‫ּולתרגל בקול לפני שקוראים לפני קהל?‬ ‫להתא ֵמן ַ‬ ‫ַ‬ ‫ •מדוע חשוב‬ ‫ •כיצד עוזרים לנו סימני הפיסּוק ַּבקריאה?‬ ‫לאילו מן המילים כדאי להתאים ַהנְ גָ נָ ה מיוחדת?‬ ‫ • ֵ‬ ‫שהמ ֲאזינים יּוכלו להבין אותנו?‬ ‫ַ‬ ‫ •על מה חשוב להקפיד‪ ,‬כדי‬

‫ ‬

‫מציגים‬ ‫האוכל ּוכשהיא מכינה שיעורים‪.‬‬ ‫ֶ‬ ‫ַהציגו בפנטומימה את אסתר ָּב ְרחֹוב‪ִּ ,‬בזְ ַמן‬

‫ כותבים במחברת או מקלידים במחשב‬ ‫הדגֶ ם הזה‪:‬‬ ‫מוצא חן בעיניכם לפי ֶ‬ ‫שקראתם והוא ֵ‬ ‫ִּכתבו המלָ צה על ספר ְ‬ ‫הספר ְמ ַס ֵּפר על‬ ‫מאת ‪---‬‬ ‫ •קראתי את הספר ‪---‬‬ ‫‪--‬‬‫מּכֵ יוון ש ‪---‬‬ ‫שחיּב ְבתי בספר במיּוחד היא ‪---‬‬ ‫ַ‬ ‫הדמּות‬ ‫ • ְ‬ ‫ •הספר עֹורר בי מחשבות ‪---‬‬ ‫ •התרגשתי כאשר ‪---‬‬ ‫כאשר‪...‬‬ ‫ •הייתי במתח ‪---‬‬ ‫ •צחקתי כאשר ‪---‬‬ ‫התע ַצ ְבתי כאשר ‪---‬‬ ‫ַ‬ ‫ •‬ ‫הספר כי ‪---‬‬ ‫ •נֶ הניתי לקרוא את ֵ‬ ‫מהּכתּוב או ַהמליצו בעל־פה על הספר לפנֵ י הכיתה‪.‬‬ ‫ָ‬ ‫המלצתכם‬ ‫ַ‬ ‫ִקראו את‬ ‫שקראתם ִרשמו את ִש ְמ ֶכם בלוח‬ ‫שתרצו להמליץ על ספר ְ‬ ‫ •בכל פעם ִ‬ ‫המודעות תחת הכותרת‪ :‬תֹור להמלצה על ֵספר‪.‬‬

‫יחד בבית הספר   ‪31‬‬


‫לקראת קריאה‬ ‫ׁשּות ֶקת‪ .‬כיצד הוא מתייחס להיותו נכה? כיצד מתייחסים אליו‬ ‫נלי הוא ילד נכה ֶׁשיָ דֹו ְמ ֶ‬ ‫חבריו בבית הספר? נקרא על כך בסיפור שלהלן‪.‬‬

‫ַּבהתעמלות* ‪/‬‬

‫אדֹובני‬ ‫ָ‬ ‫רמן ָּפ‬ ‫שּוס ֶט ָ‬ ‫ֶא ְדמֹונְ דֹו ְד ָ'א ִמ ִיצ'יס תרגום‪ :‬מרים ְ‬

‫א‬

‫מכיוון שמזג האוויר המשיך להיות נאה ביותר‪ ,‬שינו את תכנית שיעורי ההתעמלות‬ ‫ועברנו מהתעמלות ָּבאולם להתעמלות מכשירים ַּב ֲח ַצר בית הספר‪ .‬גארונה היה‬ ‫אתמול במשרדו של המנהל כשבאה לשם אמו של נֵ לי‪ .‬הגברת הזאת‪ ,‬בהירת‬ ‫השיער והלבושה ִּבשחורים‪ ,‬באה כדי לשחרר את בנה מהתרגילים החדשים‪.‬‬ ‫‪1‬‬ ‫כל מילה היתה בשבילה מאמץ‪ ,‬והיא דיברה ּכְ ֶשיָ דה מונחת על ראש בנה‪.‬‬ ‫"הוא לא יכול‪ "...‬אמרה למנהל‪.‬‬ ‫אלא שנלי נראה עצוב מאוד על כך שנִ ְב ַצר ממנו להשתתף בהתעמלות מכשירים‬ ‫ולהיות מּושפל בעוד עניין‪" ...‬עוד תראי‪ ,‬אמא‪ ",‬אמר‪" ,‬שאעשה כמו האחרים‪".‬‬ ‫אמו ִהביטה בו ִּבדממה‪ּ ,‬ופניה אמרו ֶח ְמלָ ה וחיבה‪ .‬אחר כך ציינה בהיסוס‪,‬‬ ‫שילעגו לו‪".‬‬ ‫ֲ‬ ‫"אני חוששת מחבריו‪ "...‬רצתה לומר‪" ,‬אני חוששת‬ ‫אך נלי ענה‪" ,‬זה לא משנה לי‪ ...‬וחוץ מזה‪ ,‬יֶ שנו גארונה‪ .‬די לי שהוא לא‬ ‫יצחק‪ — ".‬ואז ִהניחו לו להשתתף בשיעורים‪.‬‬

‫ב‬

‫המורה מיד לקח אותנו אל המוטות האנכיים‪ ,‬המתנשאים לגובה רב‪ ,‬הורה‬ ‫וקֹור ִטי‬ ‫רֹוסי ֵ‬ ‫לנו לטפס עליהם עד הקצה ולעמוד זקופים על המוט האופקי‪ֵ .‬ד ִ‬ ‫קֹוסי הקטן עלה בזריזות‪ ,‬אף על פי שמעילו‬ ‫טיפסו ועלו כשני קופים; גם ְּפ ֵר ִ‬ ‫הגדול המגיע עד ברכיו הפריע לו — ּוכדי להצחיק אותו חזרו כולם על הפזמון‬ ‫החוזר שלו‪" ,‬סלח־לי; סלח־לי‪".‬‬ ‫אר ִדי רטן בכעס וְ ֶה ֱא ִדים כתרנגול הודו; אבל גם אילו היה מתפוצץ — היה‬ ‫ְס ַט ְ‬ ‫מגיע אל קצה המוט‪ ,‬ואכן הגיע; וכך גם נוביס‪ ,‬שכשהיה שם למעלה נעמד‬ ‫יסר; אבל וֹוטיני החליק פעמיים — למרות הבגד החדש הנאה‪ ,‬המפוספס‬ ‫כמו ֵק ָ‬ ‫בפסים תכולים‪ ,‬שניתפר ִּבמיוחד לשיעורי התעמלות‪.‬‬ ‫אחר כך הגיע תורו של גארונֶ ה‪ ,‬שעלה בקלות תוך כדי לְ עיסת לחם‪ ,‬ואני‬ ‫חושב שיכול היה לשאת אחד מאיתנו על ּכְ ֵת ָפיו ִּבשעת הטיפוס — עד כדי כך‬ ‫גופו חזק והוא בעל כוח‪ ,‬השור הצעיר הזה‪ .‬ואחרי גארונֶ ה — תורו של נלי‪ .‬רק‬ ‫רּבים‬ ‫ראו אותו כשהוא נצמד אל המוט בידיו הארוכות והדקות‪ ,‬ומיד התחילו ִ‬ ‫לצחוק ּולְ לגלֵ ג; אבל גארונה שילֵ ב את ידיו הגדולות על חזו ושלח סביב־סביב‬ ‫ילדי כיתה ד' במשך שנה באיטליה‪.‬‬ ‫מס ֵּפר על קורות ֵ‬ ‫"הלֵ ב"‪ .‬הספר ַ‬ ‫*הסיפור הזה הוא ֶּפ ֶרק ִמתוך הספר ַ‬

‫‪32‬‬

‫    צועדים בדרך המילים ד'‬


‫ּומיד שיחטיף ארבע ַמ ֲהלּומֹות גם‬ ‫מבט רב־משמעות‪ ,‬עד שהּובן ֵת ֶכף ִ‬ ‫בנוכחות המורה — וכולם הפסיקו לצחוק ּכְ ֶה ֶרף ַעיִ ן‪.‬‬ ‫נלי התחיל לטפס‪ .‬הוא התאמץ‪ ,‬המסכן‪ ,‬פניו נעשו סגּולות‪ ,‬נשימתו‬ ‫ּכָ בדה‪ ,‬זיעתו ניגרה ממצחו‪ .‬המורה אמר — "רד למטה‪ ".‬אבל הוא לא ירד‪:‬‬ ‫התאמץ‪ ,‬התעקש‪ :‬ציפיתי שבכל רגע יתגלגל וייפול למטה כשהוא מת‬ ‫לְ ֶמ ֱח ָצה‪ .‬נלי המסכן! חשבתי לי‪ ,‬שאילו הייתי כמוהו ואמי היתה רואה‬ ‫אותי — כמה היתה סובלת‪ִ ,‬אמי המסכנה; עוד אני מהרהר כך‪ ,‬והנה ֶרגֶ ש‬ ‫ף־ע ַבר אותי‪ ,‬והייתי נותן אינני־יודע־מה כדי שיצליח‬ ‫אהבה חזק לנלי ָש ַט ָ‬ ‫לַ ֲעלות‪ ,‬כדי שאוכל לדחוף אותו מלמטה בלי לְ ֵה ָראֹות‪.‬‬ ‫בינתיים אמרו גארונה‪ ,‬דרוסי וקורטי‪" ,‬נו‪ ,‬נלי‪ ,‬נו‪ ,‬קדימה‪ ,‬עוד קצת‪ ,‬אל‬ ‫יֵ יאוש!" ונלי עוד התאמץ מאמץ רב‪ ,‬נֶ ֱאנַ ק ונמצא במרחק ֶט ַפח או שניים‬ ‫מהמוט‪" .‬יופי!" צעקו האחרים; "קדימה! עוד דחיפה אחת!"‬ ‫כּפיים‪" .‬יופי!" אמר המורה‪" .‬אבל‬ ‫סוף־סוף נלי נאחז במוט‪ .‬הכול מחאו ַ‬ ‫כעת‪ ,‬מספיק — אתה יכול לרדת‪ ".‬ואולם נלי רצה לעלות עד הסוף ולאחר‬ ‫קצת מאמצים הצליח להניח את מרפקיו על המוט‪ ,‬אחר כך את הברכיים‪,‬‬ ‫אחר כך את הרגליים‪ּ .‬ולבסוף התרומם והזדקף‪ ,‬כשהוא מביט בנו למטה‬ ‫מתנשף ומחייך‪ .‬שוב מחאנו כפיים‪ ,‬והוא הביט אז אל הרחוב‪.‬‬ ‫ג‬

‫נפנֵ יתי לצד הרחוב‪ ,‬וראיתי — מבעד לצמחים המכוסים על‬ ‫מעזה‬ ‫גִ דרות הגן — את אמו מטיֶ ילת לאורך המדרכה ואינה ִ‬ ‫להביט‪ .‬נלי ירד‪ ,‬וכולם ֵּבירכו אותו בחגיגיות; הוא היה ְמשֹולְ ָהב‪,‬‬ ‫וְ ַר ְד ַרד‪ ,‬עיניו נוצצות; הוא כבר לא נראה כמו תמיד‪.‬‬ ‫ביציאה‪ ,‬כשאמו באה לקראתו ושאלה אותו מוטרדת מעט‬ ‫מסּכן‪ ,‬איך היה? איך היה?" ענו כל‬ ‫ֵ‬ ‫ּומחבקת אותו‪" ,‬ובכן‪ֵּ ,‬בן‬ ‫ְ‬ ‫החברים פה אחד‪" ,‬הוא הצליח יפה!" — "הוא עלה כמונו‪— ",‬‬ ‫שתדעי לך‪" — ".‬הוא זריז!" — "הוא בדיוק כמו‬ ‫"הוא חזק‪ֵ ,‬‬ ‫כולם‪".‬‬ ‫פניה‪ :‬האושר שהציף את האישה‬ ‫ָ‬ ‫צריך היה לראות אז את‬ ‫לחצה את ידם‬ ‫הזאת! היא רצתה לְ הֹודֹות לנו ולא יכלה‪ ,‬היא ֲ‬ ‫של שלושה־ארבעה‪ ,‬ליטפה את גארונה‪ ,‬נטלה עמה את בנה‪,‬‬ ‫וראינו שהם הולכים שעה ארוכה בחיפזון‪ ,‬משֹוחחים ומנועעים‬ ‫בידיהם בינם לבין עצמם‪ ,‬שניהם שמחים כפי שלא ראה אותם איש‬ ‫מעולם‪.‬‬ ‫(מתוך הספר הלב‪ ,‬הוצאת מחברות לספרות)‬


‫ּומגיבים‬ ‫ְמ ַש ְת ִפים ְ‬

‫רושם השאיר ְעליכם נלי? מה אתם מרגישים ּכְ לַ ֵּפי אימו? כלפי גארונֶ ה?‬ ‫איזֶ ה ֶ‬ ‫ׂשוחחּו על הסיפור וְ ָהגיבּו זה לְ ִד ְב ֵרי זה‪.‬‬ ‫האם הייתם רוצים לְ למוד ַּבּכִ יתה של נלי? ֲ‬

‫ לשיחה ִולכתיבה‬ ‫חלק א‪:‬‬ ‫‪ .1‬למה ביקשה האם לשחרר את בנה נלי משיעורי ההתעמלות?‬ ‫התגּובה של נֶ לי לדברי אימו‪.‬‬ ‫ָ‬ ‫‪ .2‬קראו שנית את ִד ְב ֵרי ָה ֵאם לַ מנהל וְ את ִד ְברי‬ ‫ומהתנהגותו ַּב ֲח ַדר ַהמנהל?‬ ‫ מה למדתם על תכּונות האופי של נֶ לי ִמדבריו ֵ‬ ‫חלק ב‪:‬‬ ‫‪ .1‬במה שונֶ ה ֵתיאּור הטיּפּוס של נֶ לי על המוט מתיאור הטיּפוס של הילדים‬ ‫ׂשפתכם והוסיפו ציטּוטים קצרים מהסיפור‪.‬‬ ‫האחרים? ִּכתבו ִּב ַ‬ ‫ֵ‬ ‫ ַּב ֲחרו וענו על ‪ 2‬או ‪:3‬‬ ‫להגיע לראש המֹוט? ּכִ תבו יותר מעניָ ין ֶא ָחד‪.‬‬ ‫ַ‬ ‫‪ִּ .2‬בזכּות ָמה הצליח נֶ לי‬ ‫סּבירּו תשובתכם‪.‬‬ ‫‪ .3‬האם ַהצלָ ֲחתו של נֶ לי בטיפוס על מוט ִה ְפתיעה ֶאתכם? ַה ִ‬ ‫שהמסּפר אומר ְּבגּוף ראשון‪.‬‬ ‫ֵ‬ ‫בּפסקה השנייה בעמוד ‪ 33‬את הדברים‬ ‫‪ִ .4‬מצאו ִ‬ ‫השערתכם‪.‬‬ ‫והסבירו את ְ‬ ‫המסּפר‪ַׁ .‬ש ֲערּו‪ַ ,‬‬ ‫ֵ‬ ‫במפֹורש מי הּוא‬ ‫ָ‬ ‫א‪ .‬לא כתוב‬ ‫המסּפר לנֶ לי מדבריו? נמקו תשובתכם‪.‬‬ ‫ֵ‬ ‫ב‪ .‬האם אפשר לדעת מה יַ ֲחסֹו של‬ ‫חלק ג‪:‬‬ ‫ּומ ִד ְב ֵרי ֲח ֵבריו?‬ ‫מה יכולה ַה ֵאם לִ לְ מֹוד על נֶ לי‪ֵ ,‬מ ַהצלָ חתו ִ‬

‫ ‬

‫ִענְ יְ ינֵ י לשון ‪ -‬תאורי הפעולה‬ ‫ּפֹועל‪.‬‬ ‫תֹוא ֵרי ַ‬ ‫בסיפור יש ֵתיאורי פעולה מרובים‪ .‬מכנים אותם בשם ֲ‬ ‫תיאור הפעולות עוזר לנו לדמיין אותן בשעת הקריאה‪.‬‬ ‫שימו לב‪ ,‬כשם שתואר השם מופיע אחרי השם (הילד היפה) כך גם תואר‬ ‫הפועל מופיע אחרי הפועל (פרוסקי עלה בזריזות)‪.‬‬ ‫"ה ִּביטה ִּבדממה";‬ ‫למשל‪ :‬על אמא של נֶ לי מסופר שהיא ִ‬

‫במשפט‪" :‬היא דיברה ּכְ ֶשידה מונחת על ראש בנה"‪ ,‬הצירוף כש (=כאשר)‬ ‫מציין פעולה או מצב המקבילים לִ פעולה או מצב שהוזכרו קודם‪:‬‬ ‫אמו של נלי דיברה ובאותו הזמן הניחה את ידה על ראשו‪.‬‬

‫‪34‬‬

‫    צועדים בדרך המילים ד'‬


‫הנה כמה תוארי פועל נוספים‪:‬‬ ‫ְּב ַא ֲה ָבה ִּב ְמ ִהירּות‬ ‫ְּב ִׂש ְמ ָחה‬

‫ִּבזְ ִהירּות‬

‫יעילּות‬ ‫ִּב ִ‬

‫קֹוׁשי‬ ‫ְּב ִ‬

‫ּפֹועל כאלה ַּבסיפור‪.‬‬ ‫תוארי ַ‬ ‫‪ִ .1‬מצאו לפחות עוד שני ֲ‬ ‫‪ּ .2‬כִ תבו מקרה שקרה בהפסקה בבית הספר‪ַ .‬הקפידו לתאר את הפעולות בכתיבתכם‪.‬‬ ‫‪ַ .3‬השלימו לפי הקטע את המשפטים ֶשלְ ַהלָ ן‪:‬‬ ‫יה מביעות‪....‬‬ ‫א‪ִ .‬אמו של נלי ִהביטה בו ִּבדממה‪ְּ ,‬כ ֶש ָּפנֶ ָ‬ ‫ב־משמעּות‪ ,‬כשידיו‪...‬‬ ‫ָ‬ ‫חבריו מבט ַר‬ ‫ב‪ .‬גארונה שלח אל ֵ‬ ‫ג‪ .‬נוביס נֶ עמד כמו קיסר‪ ,‬כש‪...‬‬ ‫טיּפס בקלות על המוט‪ ,‬כשהוא‪...‬‬ ‫ד‪ .‬גארונה ֵ‬ ‫ה‪ .‬נלי התחיל לְ ַט ֵּפס‪ ,‬כשנשימתו‪...‬‬ ‫ו‪ .‬נלי ואמו צעדו הביתה שמחים‪ ,‬כשהם‪...‬‬ ‫ז ‪ .‬אמו של נלי ִהביטה בבנה לאחר שהצליח בטיפוס על המוט‪ ,‬כאשר‪...‬‬ ‫‪ִ .4‬קראו את המשפט שלהלן‪" :‬גם פרקוסי הקטן עלה בזריזות‪ ,‬אף על פי‬ ‫שמעילו הגדול המגיע עד ברכיו הפריע לו"‪.‬‬ ‫ נַ סחו את המשפט מחדש מבלי להשתמש ַּב ֵצירוף "אף על פי ש"‪ ,‬וכִ ְתבּו‬ ‫מהי המשמעות של צירוף זה‪.‬‬ ‫‪ַ .5‬השלימו את המשפטים שלהלן לפי הסיפור‪:‬‬ ‫א‪ .‬סטארדי הגיע לקצה המוט‪ ,‬אף על פי ש‪...‬‬ ‫ב‪ .‬אף על פי שתפרו לווטיני בגד התעמלות מיוחד‪...‬‬ ‫ג‪ .‬נלי הצליח במשימת הטיּפוס על המוט‪ ,‬אף על פי ש‪...‬‬ ‫ד‪ .‬אף על פי שהיה חלש‪ ,‬החליט נלי‪...‬‬ ‫‪ַ .6‬החליפו את המילה המודגשת בכל אחד מהמשפטים שלהלן במילה או‬ ‫בצירוף ממחסן המילים‪:‬‬ ‫א‪ .‬מזג האוויר היה יפה‪.‬‬ ‫ב‪ .‬התלמיד לא יכול להשתתף בהצגה‪.‬‬ ‫חרדה לבריאות ְּבנה‪.‬‬ ‫ג‪ .‬האם ֵ‬ ‫ד‪ .‬קיבל רשות להשתתף בהצגה‪.‬‬ ‫השתתקּו מיָ ד‪.‬‬ ‫ַ‬ ‫ה‪ .‬כשהמורה נכנסה לַ כיתה‪ ,‬כולם‬ ‫חֹוש ֶשת‬ ‫מחסן מילים וצירופים‪ֶ :‬‬

‫נאה ֵהניחו לו‬ ‫ֶ‬ ‫כה ֶרף עין נִ ְב ַצר ִמ ֶמנו‬ ‫ֶ‬

‫יחד בבית הספר   ‪35‬‬


‫קיימים סוגים שונים של כותרות‪:‬‬ ‫מוס ֶרת ֵמידע — תפקידה ליַ ֵיד ַע את הקורא על נושא ַה ַּכ ָת ָבה‬ ‫ּכותרת ֶ‬ ‫למשל‪" :‬המצאת הדפוס"‪.‬‬ ‫נוׂשא הכתבה‪ ,‬אך‬ ‫חידתית שאי אפשר להבין ִמקריאתה את ֵ‬ ‫כותרת ָ‬ ‫היא מעוררת עניָ ין לקרוא את הכתוב כגון‪" :‬לבן שחור לבן"‪.‬‬ ‫"שמרו על‬ ‫שמ ַציֶ ינֶ ת ֵדעה שבה הכותב מציין את דעתו כגון‪ִ :‬‬ ‫כותרת ְ‬ ‫יערות הגשם"‪.‬‬

‫ •‬ ‫ •‬ ‫ •‬

‫לקראת קריאה‬ ‫ •על מי ְמ ַד ֶּב ֶרת הּכותרת "גאוס קוסם המספרים"? מה היא אומרת עליו?‬ ‫ּכותרות המשנֶ ה‪ .‬איזה יֶ דע הן מוסיפות על תוכן הּכַ ָת ָבה?‬ ‫ •קראו את ְ‬ ‫ •כיצד נֵ ַדע שלַ ַּכ ָתבה שלושה ֲחלָ קים?‬ ‫שּבּכַ תבה?‬ ‫כותרות המשנֶ ה ַ‬ ‫ •במה שונָ ה כותרת המשנֶ ה הראשונה ִמ ְשאר ְ‬ ‫ׂשוחחו על סּוג הּכותרת הראשית‪.‬‬ ‫ •אחרי ְקריאת ַה ַּכ ָת ָבה ֲ‬

‫המספרים ‪/‬‬ ‫ָגאֹוס קוסם ִ‬

‫רמי שיר‬

‫ככה זה היה באמת!‬ ‫הדבר קרה לפני יותר מ־‪ 200‬שנים בגֶ רמניה‪ .‬באותם ימים רוב הילדים לא ָהלכו‬ ‫ילדי עניים למדו‬ ‫ילדי העשירים למדו ְב ָב ֵתי ספר פרטיים‪ .‬רק מעט ֵ‬ ‫לבית הספר‪ֵ .‬‬ ‫בבתי ספר של הּכְ נֵ ִסיָ יה‪ .‬בכיתה אחת למדו כל התלמידים של הכפר‪ ,‬גם הצעירים‬ ‫וגם הּבוגרים‪ .‬בכיתה אחת ישבו ילדים בני שבע עם ילדים בני ארבע־עׂשרה‪ .‬לרוב‬ ‫לאמן‪.‬‬ ‫למדו בכיתה רק בנים‪ .‬הבנות נִ שארּו ַּב ַּבית ועזרו ִ‬ ‫קשּוח‪ ,‬שהיה צריך לדאוג לשקט ּולמשמעת‪ .‬הוא הלך עם סרגל‬ ‫ַ‬ ‫המורה היה כומר‬ ‫ֶ‬ ‫ללמד גם גדולים וגם קטנים‪ ,‬חילק המורה את‬ ‫עץ והיּכה כל ילד שהפריע‪ .‬כדי שיוכל ֵ‬ ‫הכיתה לִ קבוצות קטנות‪ .‬הוא לימד קבוצה אחת משהו ונתן לה עבודה או תרגילים‪.‬‬ ‫ִּבזמן שילדי הקבוצה עשו את העבודה‪ ,‬הוא עבר לקבוצה אחרת‪.‬‬ ‫ארל גָ אֹוס‬ ‫התגלית של ַק ְ‬ ‫ארל גָ אֹוס היה בן למשפחת איכרים ענִ ייה‪ .‬הוריו שלחו אותו ללמוד בבית‬ ‫ַק ְ‬ ‫נסייה‪ .‬הוא היה רק בן שבע‪ ,‬אבל כבר אז היה תלמיד מצטיֵ ין‪.‬‬ ‫הספר של הּכְ ִ‬ ‫לח ֵשב חיּבּור ארוך‪ ,‬הוא נתן לקבוצה תרגיל‬ ‫יום אחד‪ ,‬אחרי שהמורה לימד איך ַ‬

‫‪36‬‬

‫    צועדים בדרך המילים ד'‬


‫גאיוס‬ ‫ללמד גם את‬ ‫ּומסּוּבך‪ .‬המורה עשה זאת כי היה חייב לעבור ֵ‬ ‫ָ‬ ‫ארוך‬ ‫האחרות‪.‬‬ ‫ֵ‬ ‫הקבוצות‬ ‫לח ֵשב כמה‬ ‫"תלמידים!" אמר המורה‪" ,‬עכשיו אתם צריכים ַ‬ ‫זה אחת ועוד שתיים‪ ,‬ועוד שלוש ועוד ארבע ועוד חמש‬ ‫וכן הלאה‪ ,‬עד ועוד עשר‪".‬‬ ‫המורה לא סיים לכתוב את התרגיל על הלוח‪,‬‬ ‫וקארל הקטן קם‪ ,‬ניגש אל המורה ואמר‪,‬‬ ‫"המורה‪ ,‬התוצאה חמישים וחמש!"‬ ‫"מה?!" נדהם המורה‪" ,‬לא יכול להיות‬ ‫שחישבת את התרגיל כל כך מהר! ֵשב‬ ‫ָ‬ ‫במקום וחשב את התרגיל עד שתים־‬ ‫עשרה!"‬ ‫"שבעים ּושמונה‪ ",‬ענה קארל בלי‬ ‫להתבלבל‪.‬‬ ‫המורה הסתכל על כל התלמידים‬ ‫בקבוצה‪ .‬כולם היו שקועים בחישוב התרגיל הארוך‪.‬‬ ‫"טוב‪ ",‬אמר המורה‪" ,‬בוא נראה איך אתה ְמ ַח ֵשב את התרגיל עם מספרים עוקבים‬ ‫הבאים זה אחר זה‪ .‬עד מאה‪"!...‬‬ ‫קארל שוב פעם לא התבלבל‪ .‬הפעם הוא חזר אל הכיסא שלו‪ ,‬ישב דקה‪ ,‬רשם את‬ ‫התרגיל על הנייר ואז חזר אל המורה‪.‬‬ ‫המורה עוד לא הספיק לגשת אל הקבוצה השנייה של הבוגרים‪ .‬הוא הסתכל על‬ ‫קארל ושאל‪" ,‬מה‪ ,‬התרגיל ארוך מדי בשביל החֹוכמולוג הקטן?"‬ ‫קארל הניד את ראשו‪" ,‬לא‪ ,‬אדוני‪ ,‬התוצאה היא חמשת אלפים וַ חמישים‪".‬‬ ‫רידריך‬ ‫המורה היה המום‪ ,‬גם הוא לא ידע את התוצאה של התרגיל שנתן לקארל ְפ ְ‬ ‫גאוס‪ .‬המורה ישב שעה ארוכה ּובדק את התרגיל‪ .‬קארל לא טעה‪.‬‬ ‫"איך אתה עושה את התרגיל מהר כל כך?" שאל המורה בפליאה‪.‬‬ ‫"גיליתי שיטה‪ .‬אני מחבר את המספר הראשון בסדרה ואת האחרון‪ ,‬למשל אחת‬ ‫ועוד עשר‪ .‬יחד זה אחת־עשרה‪ .‬עכשיו אני מחלק את המספר הגדול בסדרה‬ ‫לשתיים‪ .‬עשר לחלק לשתים זה חמש‪ .‬בסוף אני מכפיל‪ :‬חמש כפול אחת־עשרה‪.‬‬ ‫וזוהי התוצאה שביקשת לחשב‪".‬‬ ‫"זה גאוני!" אמר המורה‪.‬‬

‫יחד בבית הספר   ‪37‬‬


‫התפרסם קארל גאוס?‬ ‫ֵ‬ ‫במה‬ ‫למ ֵת ָמ ִט ָיקאי‪ ,‬חוקר מספרים‪ֵ ,‬מהחשובים של כל הזמנים‪ .‬את‬ ‫גאוס נחשב עד היום ַ‬ ‫התגְ לִ יות שלו גילה עד גיל ‪ .17‬בגיל ‪ 22‬היה כבר דוקטור למתמטיקה‪ .‬גאוס היה‬ ‫כל ַ‬ ‫לח ֶקר הכוכבים‪.‬‬ ‫גם מומחה ֵ‬ ‫קארל פרידריך גאוס נולד בשנת ‪ ,1777‬לפני כ־‪ 250‬שנים‪ .‬הוא מת בשנת ‪.1855‬‬ ‫איך לעשות את התרגיל בשיטה של גאוס?‬ ‫התרגיל של גאוס פשוט‪ ,‬אבל תזדקקו למחשב כיס‪.‬‬ ‫ָשלָ ב ראשון‪ַ :‬חברו את המספר הראשון והאחרון‪.‬‬ ‫בדוגמה עד עשר המספר הראשון הוא ‪ ,1‬והאחרון הוא ‪10+1=11 :10‬‬ ‫הס ָפרות בסדרה בשתיים‪.‬‬ ‫שלב שני‪ַ :‬חלקו את מספר ְ‬ ‫בסדרה שלנו יש ‪ 10‬מספרים‪10:2=5 :‬‬ ‫בשלב השלישי והאחרון‪ַ :‬הכפילו זו בזו את שתי התוצאות שקיבלתם‪:‬‬ ‫‪5x11=55‬‬ ‫(מתוך "אצבעוני"‪ ,‬עיתון לילדים)‬

‫ לשיחה ִולכתיבה‬ ‫‪ .1‬‬ ‫ ‬

‫ ‬ ‫‪. 2‬‬ ‫‪ .3‬‬ ‫‪ .4‬‬ ‫‪ .5‬‬

‫‪38‬‬

‫המתואר‬ ‫הּכ ָתבה אפשר לערוך השוואה בין בית הספר ְ‬ ‫באמצעות ַ‬ ‫ַּב ַּכ ָתבה לבין בית הספר שבו אתם לומדים‪.‬‬ ‫ַהשלימו את המשפטים שלהלן לפי הכתבה‪:‬‬ ‫א‪ .‬לִ פני ‪ 200‬שנה רוב הילדים לא למדו בבתי ספר‪ ,‬וְ ִאילּו היום‪...‬‬ ‫עּומת ילדי העשירים שלמדו ֶּבעבר בבתי ספר פרטיים‪... ,‬‬ ‫ב‪ְ .‬ל ַ‬ ‫ג‪ .‬בעבר נשלחו לבית הספר בעיקר בנים‪ ,‬ואילו היום‪...‬‬ ‫ד‪ְּ .‬בנִ יגּוד לקארל גאוס‪ ,‬רוב התלמידים‪...‬‬ ‫כיצד הצליח ַקארל להדהים את המורה בפעם השנייה?‬ ‫המ ְס ָּפרים גילה קארל גאוס?‬ ‫איזו תופעה בעולם ִ‬ ‫במה התפרסם קארל גאוס כאשר התבגר?‬ ‫"ככה זה היה באמת" היא כותרת ִמ ְשנֶ ה‪ַ .‬שערו‪ ,‬מדוע הכותב מצא‬ ‫לנכון לכתוב אותה?‬

‫    צועדים בדרך המילים ד'‬


‫ִענְ יְ ינֵ י לשון‬

‫ ‬

‫המספר‬ ‫ֵשם ִ‬ ‫התבוננו ַּב ַטבלה‪ׂ .‬שימו לֵ ב לַ הבדלים בין ְמנִ יָ יה ִּבלְ שון זָ כָ ר לִ ְמנִ יָ יה בלשון נְ ֵק ָבה‪.‬‬ ‫הסבירו זה לזה כיצד לא נתּבלּבל ּבין ֵשם המספר ְּבזכר לְ ֵבין ֵשם המספר‬ ‫ִּבנְ ֵק ָבה?‬ ‫זכר‬

‫נקבה‬

‫זכר‬

‫נקבה‬

‫זכר‬

‫נקבה‬

‫ֶא ָחד‬

‫ַא ַחת‬

‫ד־ע ָׂשר‬ ‫ַא ַח ָ‬

‫ת־ע ְׂש ֵרה‬ ‫ַא ַח ֶ‬

‫ֶע ְׂש ִרים וְ ֶא ָחד‬

‫ֶע ְׂש ִרים וְ ַא ַחת‬

‫ְׁשנַ יִ ם‬

‫ְׁש ַּתיִ ם‬

‫ים־ע ָׂשר‬ ‫ָ‬ ‫ְׁשנֵ‬

‫ים־ע ְׂש ֵרה‬ ‫ֶ‬ ‫ְׁש ֵּת‬

‫ּוׁשנַ יִ ם‬ ‫ֶע ְׂש ִרים ְ‬

‫ּוׁש ַּתיִ ם‬ ‫ֶע ְׂש ִרים ְ‬

‫לֹוׁשה‬ ‫ְׁש ָ‬

‫ָׁשלֹוׁש‬

‫לֹוׁש־ע ְׂש ֵרה‬ ‫ֶ‬ ‫ה־ע ָׂשר ְׁש‬ ‫לֹוׁש ָ‬ ‫ְׁש ָ‬

‫לֹוׁשה ֶע ְׂש ִרים וְ ָׁש�ֹלׁש‬ ‫ּוׁש ָ‬ ‫ֶע ְׂש ִרים ְ‬

‫ַא ְר ָּב ָעה‬

‫ַא ְר ַּבע‬

‫ע־ע ְׂש ֵרה‬ ‫ה־ע ָׂשר ַא ְר ַּב ֶ‬ ‫ַא ְר ָּב ָע ָ‬

‫ֶע ְׂש ִרים וְ ַא ְר ָּב ָעה ֶע ְׂש ִרים וְ ַא ְר ַּבע‬

‫ֲח ִמ ָּׁשה‬

‫ָח ֵמׁש‬

‫ׁש־ע ְׂש ֵרה‬ ‫ה־ע ָׂשר ֲח ֵמ ֶ‬ ‫ֲח ִמ ָּׁש ָ‬

‫ֶע ְׂש ִרים וַ ֲח ִמ ָּׁשה ֶע ְׂש ִרים וְ ָח ֵמׁש‬

‫ִׂש ּ ָׂשה‬

‫ֵׁשׁש‬

‫ה־ע ָׂשר‬ ‫ִׂש ּ ָׂש ָ‬

‫ִׁש ְב ָעה‬

‫ֶׁש ַבע‬

‫ע־ע ְׂש ֵרה‬ ‫ה־ע ָׂשר ְש ַב ֶ‬ ‫ִׁש ְב ָע ָ‬

‫ְׁשמֹונָ ה‬

‫ּוׁשמֹונֶ ה‬ ‫ּוׁשמֹונָ ה ֶע ְׂש ִרים ְ‬ ‫ה־ע ְׂש ֵרה ֶע ְׂש ִרים ְ‬ ‫ֶ‬ ‫ה־ע ָׂשר ְׁשמֹונֶ‬ ‫ָ‬ ‫ְׁשמֹונֶ ה ְׁשמֹונָ‬

‫ִּת ְׁש ָעה‬

‫ְּת ַׁשע‬

‫ֲע ָׂש ָרה‬

‫ֶע ֶׂשר‬

‫ׁש־ע ְׂש ֵרה‬ ‫ֵׁש ֶ‬

‫ע־ע ְׂש ֵרה‬ ‫ה־ע ָׂשר ְּת ַׁש ֶ‬ ‫ִּת ְׁש ָע ָ‬ ‫ֶע ְׂש ִרים‬

‫ֶע ְׂש ִרים‬

‫ֶע ְׂש ִרים וְ ִׁש ָּׁשה‬

‫ֶע ְׂש ִרים וְ ֵׁשׁש‬

‫ֶע ְׂש ִרים וְ ִׁש ְב ָעה ֶע ְׂש ִרים וְ ֶׁש ַבע‬ ‫ֶע ְׂש ִרים וְ ִת ְׁש ָעה ֶע ְׂש ִרים וְ ֵת ַׁשע‬ ‫לֹוׁשים‬ ‫ְׁש ִ‬

‫לֹוׁשים‬ ‫ְׁש ִ‬

‫השם‪ .‬למשל‪" :‬קניתי ְׁש ֵתי חלות‬ ‫בעברית מתאימים את מין ַה ִמ ְס ָּפר לְ ִמין ֵ‬ ‫ּוׁשנֵ ים ָע ָׂשר בנים"‪.‬‬ ‫ּוׁשנֵ י לחמים" או‪" :‬לַ מסיבה ִהגיעו ְׁש ֵּתים ֶע ְׂש ֵרה בנות ְ‬ ‫ְ‬

‫ לשיחה ִולכתיבה‬ ‫הס ָפרות במילים‪:‬‬ ‫‪ִּ .1‬כתבּו את ְ‬ ‫ית ֵתנּו ‪ּ 18‬בנֹות ו־‪ 17‬בנים‪.‬‬ ‫בכ ָ‬ ‫א‪ִ .‬‬ ‫חודשים‪.‬‬ ‫ב‪ְּ .‬ב ָשנה יש ‪ָ 12‬‬ ‫ֹלהים ברא את העולם ב־‪ 7‬ימים‪.‬‬ ‫אׁשית ֶא ִ‬ ‫המסּוּפר בספר ְּב ֵר ִ‬ ‫ַ‬ ‫ג‪ .‬לפי‬ ‫ד‪ִ .‬קריַ ית ‪ 8‬הוא ְש ָמה של עיר ִּבגבּול הצפון‪.‬‬ ‫פועלים ו־‪ 29‬פועלות‪.‬‬ ‫מפעל עובדים ‪ֲ 18‬‬ ‫ה‪ַּ .‬ב ַ‬

‫יחד בבית הספר   ‪39‬‬


‫נדיֵ יק ְּב ִציּון ֵשם ַה ִמ ְס ָּפר‬ ‫כאשר מציינים מספר "סתם"‪ ,‬הוא מופיע בלשון נקבה‪.‬‬ ‫ׂשרה ּפחֹות ֵת ַשע"‪.‬‬ ‫ע־ע ֶ‬ ‫"ש ַב ֶ‬ ‫בתרגילי חשבון אומרים לדוגמה‪ְ :‬‬ ‫המ ְס ָּפר ִּבלְ שון זָ ָכר‪.‬‬ ‫מופיע ִ‬ ‫ַ‬ ‫אחרי המילָ ה ִּפי‬ ‫רּבע‪.‬‬ ‫סּפר ַא ָ‬ ‫לדוגמה‪ :‬המספר ְש ֵתיים עׂשרה גדול ִּפי שלושה ֵמ ַה ִמ ָ‬ ‫מספר התלמידים בבית הספר גָ ַדל פי שניים‪.‬‬ ‫שקלים‪ ,‬קילוגרמים וקילומטרים מופיעים אף הם ִּבלְ שון זָ ָכר‪ .‬לדוגמה‪:‬‬ ‫ִשבעה קילוגרמים; ִת ְש ָעה שקלים; תשעים ותשעה קילומטרים‪.‬‬ ‫ ‬

‫ •‬ ‫ •‬ ‫ •‬

‫הס ָפרות במילים‪:‬‬ ‫‪ִּ .2‬כתבו את ְ‬ ‫במ ֶשך ‪ 4‬חודשים‪.‬‬ ‫א‪ .‬אחי טיֵ יל בהודּו ֶ‬ ‫לח ֵשב‪.2 + 3 = 5 :‬‬ ‫ב‪ .‬אחותי הקטנה בת ‪ .4‬היא מסּוגֶ לֶ ת ַ‬ ‫ג‪ .‬השוקולד עלה ‪ 8‬שקלים‪ .‬הגלידה עלתה ‪ 17‬שקלים‪.‬‬ ‫הדלֶ ק פי ‪.3‬‬ ‫ּומחיר ֶ‬ ‫ד‪ְ .‬מחיר החלב ָעלה פי ‪ְ 2‬‬ ‫ה‪.13 + 8 = 21 .‬‬ ‫ו‪ .‬אבי שוקל פי ‪ 4‬ממני‪.‬‬ ‫ז‪ .‬אני גר ְּב ֶמרחק ‪ 75‬קילומטרים ִמ ֵּבן דודי‪.‬‬ ‫ח‪ָ .‬מה גדול יותר ‪ 8‬או ‪?7‬‬

‫‪40‬‬

‫    צועדים בדרך המילים ד'‬


‫לקראת קריאה‬ ‫קראו את דברי הרמב"ם שלהלן וחשבו‪ :‬כיצד קשורים דבריו לחיי החברה בבית הספר?‬

‫(ה ַר ְמ ָּב"ם)‬ ‫מׁשה ֶּבן ַמיְמֹון ָ‬ ‫ַתלְ ִמיד ָחכָ ם ‪ /‬ר' ֶ‬ ‫צֹועק וְ צֹווֵ ַח ִּב ְׁש ַעת ִדּבּורֹו ּכִ ְב ֵהמֹות וְ ַחּיֹות‪,‬‬ ‫ַתלְ ִמיד ָחכָ ם ֹלא י ְֵהא ֵ‬ ‫יֹותר‪ֶ ,‬אלָ א ִדּבּורֹו ְּבנַ ַחת ִעם ּכָ ל ַה ְּב ִריֹות‪*.‬‬ ‫וְ ֹלא יַגְ ִּב ַיה קֹולֹו ְּב ֵ‬ ‫‪...‬‬ ‫נֹוחה** ֵה ֵימנּו‪***.‬‬ ‫רּוחם ְת ֵהא ָ‬ ‫ַּומ ְק ִדים ָׁשלֹום לְ כָ ל ָה ָא ָדם‪ּ ,‬כְ ֵדי ֶׁש ָ‬ ‫‪...‬‬ ‫ְמ ַס ֵּפר ִּב ְׁש ַבח ֲח ֵברֹו וְ ֹלא ִּבגְ נּותֹו ּכְ לָ ל‪.‬‬ ‫ׁשֹותק‪.‬‬ ‫אֹומר — וְ ִאם לָ או ֵ‬ ‫מֹועילִ ים וְ נִ ְׁש ָמ ִעים — ֵ‬ ‫רֹואה ֶׁש ְד ָב ָריו ִ‬ ‫‪ִ ...‬אם ֶ‬

‫* ְּב ִריֹות ‪ -‬בני אדם‬ ‫תהא נוחה ‪-‬‬ ‫רּוחם ֵ‬ ‫** ָ‬ ‫יהיו מרוצים‬ ‫ימנּו ‪ -‬ממנו‬ ‫*** ֵה ֶ‬

‫(מתֹוְך ִהלְ כֹות ֵדעֹות א‪ ,‬ז)‬ ‫ִ‬

‫"תלמיד חכם" הוא ִּכינּוי לְ לַ ְמ ָדן גדול שמקדיש את כל זמנו ללימּוד תורה‬ ‫המצוֹות שלנו‪.‬‬ ‫ַּבישיבה והוא ָּבקי בכל ִ‬ ‫מדנים גדולים‪ .‬היה זה‬ ‫יּבדּו מאוד לַ ָ‬ ‫דֹורֹותיו‪ ,‬החשיבו וְ ִכ ְ‬ ‫ָ‬ ‫ְּב ַעם ישראל לְ‬ ‫הּבת התחתנה עם תלמיד חכם‪.‬‬ ‫ָּכבוד גדול לַ משפחה כאשר ַ‬ ‫שּבעליהן‬ ‫ּובלבד ַ‬ ‫המשּפחה ִ‬ ‫ָ‬ ‫נשים יהודיות היו מּוכנות להיות ְמ ַפ ְרנְ סֹות‬ ‫ילמדו תורה‪.‬‬ ‫המשּפחה‬ ‫ָ‬ ‫הדתית ֲח ֵרדית נהּוג גם ַּכיום שנשים ְמ ַפ ְרנְ סֹות את‬ ‫ַּב ֶחברה ָ‬ ‫והּבעלים לומדים תורה ַּביְ שיבה‪.‬‬ ‫ְ‬

‫ לשיחה ִולכתיבה‬ ‫‪ .1‬א ‪ .‬הרמב"ם קובע כללי התנהגות לתלמיד חכם‪ .‬הוא מנַ ֵס ַח כללים‬ ‫ אלה בשתי צורות‪ :‬כך תעשה‪ ...‬וכך לא תעשה‪ .‬נַ סחו בעברית של‬ ‫ ימינו את כללי ההתנהגות האלה‪ִּ .‬כתבו בשני טורים‪:‬‬ ‫ֲע ֵׂשה‬

‫תעׂשה‬ ‫ֶ‬ ‫לא‬

‫ב‪ .‬האם אתם זוכרים קבּוצות חּוקים ַּבתורה ַה ְמנּוסחות ַּבמילים‪:‬‬ ‫"עׂשה" או "לא תעׂשה"? ִּכתבו את שמם‪.‬‬ ‫ֵ‬

‫יחד בבית הספר   ‪41‬‬


‫‪ .2‬מה הקשר בין ִאמרת חז"ל שלהלן לַ ֶקטע שכתב הרמב"ם?‬ ‫הר ְמ ָּב"ם כתבו החכמים ַּבמשנָ ה‪:‬‬ ‫ִּכ־‪ 800‬שנים לפני ַ‬

‫"יפה תורה ִעם ֶדרך ארץ"‬ ‫ָ‬ ‫הצירוף "דרך ארץ" פירושו נימּוס‪ ,‬יחס של ִה ְת ַח ְשבּות ַּב ֲא ֵחרים וכבוד‬ ‫ֵ‬ ‫המ ְשנָ ה היא‪ :‬השילוב ֵּבין לימוד תורה לְ התנהגות‬ ‫הא ְמ ָרה ֵמ ִ‬ ‫כלּפיהם‪ַּ .‬כוונת ִ‬ ‫ֵ‬ ‫אֹותה ָראּוי לְ ֶש ַבח‪.‬‬ ‫נְ ָ‬

‫ מדברים על זה‬ ‫תלמידי חכמים‪.‬‬ ‫ֵ‬ ‫התנהגּות נְ אֹותה עבּור‬ ‫ֲ‬ ‫הרמב"ם כתב כלָ לֵ י‬ ‫האלֶ ה? נַ ְמקּו‬ ‫‪ .1‬מדוע חשוב שּכֹל בני האדם יְ ַא ְמצּו לעצמם את הּכְ ללים ֵ‬ ‫דבריכם‪.‬‬ ‫ֵ‬ ‫תנהגּויות כדאי לְ ַשנות ַּבּכיתה?‬ ‫‪ .2‬לדעתכם‪ְּ ,‬ב ִעקבות הקריאה‪ֵ ,‬אילו ְה ֲ‬ ‫משּפחה? הביאו דוגמאות‪.‬‬ ‫ָ‬ ‫הספר? ַּוב‬ ‫ַּב ֲח ַצר ֵּבית ֵ‬

‫; העשרה ואתגר‬ ‫רּבי מֹשה בן‬ ‫ִאספו מתוך אנציקלופדיה או המרשתת מידע על הרמב"ם‪ִ ,‬‬ ‫ַמימון‪ ,‬וְ ִכתבו ִּבקצרה את תולדות חייו‪ֵ .‬היעזרו ִּב ְפ ָעלים כמו‪ :‬נולד חי ְּב־‬ ‫ִהנהיג התפרסם הצליח נפטר‪.‬‬ ‫למד כתב היה‬ ‫תולדות חיים כותבים לפי סדר הזמנים‪ :‬מה קרה קודם ומה קרה אחר כך‪.‬‬

‫  ִענְ יְ ינֵ י לשון‬ ‫שּותפֹות נקראות בשם‪:‬‬ ‫שּותף‪ ,‬כלומר שלוש אותיות ְמ ָ‬ ‫שֹורש ְמ ָ‬ ‫מילים שיש להן ֶ‬ ‫"מ ְׁש ַּפ ַחת מילים"‪.‬‬ ‫ִ‬ ‫ּמּורים; ִה ְׁש ַּת ֵּמר; ְמ ֻׁש ָּמר; ִׁש ֵּמר‪,‬‬ ‫ׁשֹומר; ִמ ְׁש ָמר; ִמ ְׁש ֶמ ֶרת; ִׁש ִ‬ ‫ֵ‬ ‫לִ ְקבוצת המילים‪:‬‬ ‫שּותף‪ :‬שמ"ר ומשמעות קרובה‪ ,‬לכן קוראים להן משפחת מילים‪.‬‬ ‫יֵ ׁש שורש ְמ ָ‬ ‫לפעמים לשורש יש ארבע אותיות לדוגמה‪ :‬שורש המילה "התגלגל" הוא גלג"ל;‬ ‫שורש המילה "מפרסמים" הוא פרס"ם; שורש המילה‪ :‬ארגון הוא‪ :‬ארג"ן‪.‬‬

‫‪ .1‬א‪ .‬מה הוא השורש של "משפחת המילים" הזאת‪:‬‬ ‫ ‬

‫‪42‬‬

‫ָחכְ ָמה‬ ‫ְמ ֻחּכָ ם‬ ‫ָח ְכ ָמה‬ ‫ֲח ָכ ִמים‬ ‫ֶה ְח ִּכים‬ ‫השורש?‬ ‫ֶ‬ ‫למשּפחת המילים שלְ ֵעיל ִמלְ ַבד‬ ‫ַ‬ ‫ב‪ .‬מה משּותף‬

‫    צועדים בדרך המילים ד'‬


‫נֹוצרּו ונִ גזרּו מהשורש למ"ד?‬ ‫‪ֵ .2‬אילו מילים ְ‬ ‫יהן‪.‬‬ ‫שורש ֶ‬ ‫ֵ‬ ‫‪ַ .3‬מיְ ינּו את המילים האלה לקבוצות לפי‬ ‫יעה‪,‬‬ ‫ׁשֹותק‪ָ ,‬קדּום‪ֲ ,‬א ִמ ָירה‪ָ ,‬ק ַׁשר‪ְׁ ,‬ש ִמ ָ‬ ‫אֹומר‪ ,‬נִ ְׁש ַמע‪ֵ ,‬‬ ‫ֵ‬ ‫ ‬ ‫קּושר‪ִ ,‬מ ְׁש ַת ֵמ ַע ַמ ְק ֵדים‪ְ ,‬מ ַד ְּב ִרים‪,‬‬ ‫ִדּבּור‪ְׁ ,‬ש ִת ָיקה‪ְ ,‬מ ָ‬ ‫יע‪ַ ,‬מ ֲא ָמר‪ִ ,‬ה ְת ַק ְשרּות‪ַ ,‬ה ְק ָד ָמה‪ְ ,‬ק ִׁש ָירה‪,‬‬ ‫ִה ְׁש ִמ ַ‬ ‫קֹודם‪ְ ,‬ק ָׁש ִרים‪ִ ,‬ה ְׁש ִּתיק‪ִ ,‬קידּום‪ִ ,‬ה ָיד ְברּות‪,‬‬ ‫דּוּבר‪ֵ ,‬‬ ‫ְמ ָ‬ ‫בֹורה‪.‬‬ ‫ִה ְׁש ַת ֵתק‪ְ ,‬ד ָ‬ ‫‪ִ .4‬מצאו ְּב ִדברי הרמב"ם‪:‬‬ ‫״צֹועק״‪.‬‬ ‫ֵ‬ ‫רד ֶפת למילה‬ ‫א‪ .‬מילה נִ ֶ‬ ‫"ׁש ַבח"‪.‬‬ ‫ב‪ .‬מילה ְמנּוגֶ ֶדת למילה ֶ‬ ‫מילֹות קישּור‬ ‫יה קולו ֶא ָלא‬ ‫ •ּכָ תוב ַּב ֶקטע שתלמיד חכם "לא יַגְ ִּב ַ‬ ‫דיּבּורו ְּבנַ ַחת עם כל בני האדם‪".‬‬ ‫רּוחם ְת ֵהא‬ ‫ •כתוב גם ֶש ַעל תלמיד חכם לְ ַה ְקדים ָשלום לְ כל האדם‪ְּ ,‬כ ֵדי ְש ָ‬ ‫נוחה ממנו‪.‬‬ ‫ָ‬ ‫ •המילים המּודגָ שות הן דוגמאות למילות קישור‪.‬‬

‫פסלו של הרמב"ם בעיר הולדתו‪,‬‬ ‫קֹורדֹובה‪ ,‬ספרד‬ ‫ָ‬

‫גַ ם‬

‫ו‪...‬‬

‫חּוץ מ‪...‬‬

‫ּכְ ֵדי‬

‫ּכְ מֹו‬

‫ַאְך אֹו‬ ‫ֶאלָ א‬ ‫ֲא ָבל‬ ‫ְּפ ַרט לְ ‪...‬‬ ‫ִמשּום ֶש‪..‬‬ ‫משּפטים או בין משפטים‪.‬‬ ‫ָ‬ ‫לקי‬ ‫לָ ַמ ְדנּו שהן מחברות בין מילים‪ֵּ ,‬בין ֶח ֵ‬

‫לָ כֵ ן‬

‫האלה ְּבעזרת מילות‬ ‫משּפטים ֵ‬ ‫ָ‬ ‫‪ . 1‬הוסיפו מילות קישור מתאימות לַ‬ ‫הקישור ַּב ִמסגרת שלעיל‪.‬‬ ‫מוצא זמן לכך‪.‬‬ ‫שאיני ֵ‬ ‫ֵ‬ ‫‪--‬‬‫רוצה לטיֵ יל ָּבעולם‬ ‫ אני ֶ‬ ‫גלידה‬ ‫‪--‬‬‫בטעם שוקולד‬ ‫גלידה ַ‬ ‫‪--‬‬‫ אני אוהבת‬ ‫בטעם פירות‪.‬‬ ‫ֲחצילים‪.‬‬ ‫‪--‬‬‫‪ --‬כל סּוגֵ י הירקות‬‫ אני אוהב‬ ‫‪ --‬לתיאטרון‪.‬‬‫ נֵ לֵ ך לַ קולנוע‬ ‫‪ --‬אחי‪.‬‬‫ ּכּולם יֵ צאו לַ טיול‬

‫יחד בבית הספר   ‪43‬‬


‫בשתיים ממילות הקישּור‬ ‫ַ‬ ‫והשתמשּו לפחות‬ ‫ַ‬ ‫‪ִּ .2‬כתבו ִּב ְק ָצרה על ִמקרה‬ ‫ַּב ִמסגרת שלהלן‪.‬‬ ‫לחלֵ ק את מילֹות הקישּור לִ ְקבוצות‪.‬‬ ‫נוהגים ַ‬ ‫להלן אחדות מהקבוצות‪:‬‬ ‫מילים ֶׁש ְמ ָת ֲארֹות ניגּוד — אבל אך אולם אלא‬ ‫סיּבה — כי משום ש‪ ...‬מכיוון ש‪...‬‬ ‫מילים שמתארות ָ‬ ‫תוצ ָאה — לכן אי לכך משּום כך‬ ‫מילים המתארות ָ‬

‫ואותיות יַ ַחס‬ ‫ִ‬ ‫ִמילֹות יַ ַחס‬ ‫ַעל‬ ‫ִמן‬ ‫ִּבגְ לַ ל לִ ְפנֵ י‬ ‫ֶאת‬ ‫ֵא ֶצל‬ ‫ֶאל‬ ‫ַא ֲח ֵרי‬ ‫ִעם‬ ‫למילות יַ ַחס‪ .‬מילות יחס ְמ ַח ְּברֹות בין מילים‪.‬‬ ‫ַת ַחת הן דוגמאות ִ‬ ‫אותיות היחס ב‪,‬ל‪,‬מ ְמ ַח ְּברֹות אף הן ֵּבין מילים‪.‬‬

‫ֶׁשל‬

‫‪ . 1‬השלימו את אותיות ב‪.‬ל‪ .‬מ ַּב ְמקומות המתאימים‪:‬‬ ‫ א‪ .‬תלמיד ָח ָכם מקדים שלום _ כל אדם‪.‬‬ ‫_שעת דיּבּורו‪.‬‬ ‫צועק ְ‬ ‫ ב‪ .‬תלמיד חכם ֵאינו ֵ‬ ‫ ג‪ .‬מּוקדם _ּבוקר יצאתי _ּביתי והלכתי _יְ שיבה‪.‬‬ ‫מדּברים _נימּוס לְ כּולם‪.‬‬ ‫ְ‬ ‫תלמידי חכמים‬ ‫ֵ‬ ‫ ד‪.‬‬ ‫_ד ֶרך ֶא ֶרץ‪.‬‬ ‫ ה‪ .‬גם אנחנו ִמ ְתנַ ֲהגִ ים ֶ‬ ‫‪ .2‬השלימו את המשפטים בעזרת מחסן מילות היחס‪:‬‬ ‫לבקר ______"?‬ ‫ א‪ .‬דן שאל‪" :‬למה לא נוכל ֵ‬ ‫ ב‪ .‬יהיו לנו אורחים ָה ֶערב ‪ ,‬צריך להכין כיּבוד_____‪.‬‬ ‫ ג‪ .‬אנחנו ְמ ַת ְכנְ נים להזמין _____ לְ ַבלֹות _____בספארי‪.‬‬ ‫מסּוּכן‪.‬‬ ‫ָ‬ ‫ ד‪ .‬הכלב ____‬ ‫מחסן מילות יחס‪ֶ ׁ :‬שלהם‬

‫ֶא ְצלָ ם‬

‫ֶא ְתכֶ ם‬

‫ִּב ְש ִבילָ ם‬

‫ׂשימּו ֵלב‪ :‬בעברית ַּת ִקינָ ה אומרים ֶא ְצלָ ם (ולא אצלהם)‪ִּ ,‬ב ְש ִבילָ ם (ולא‬ ‫בשבילהם)‪ֶ ,‬א ְת ֶכם (ולא אותכם‪).‬‬

‫‪44‬‬

‫    צועדים בדרך המילים ד'‬


‫ ‬

‫ְל ִדּיּון‬

‫מידי פעם אנחנו מתלבטים בין החובה לבצע בשעות אחר הצהריים‬ ‫מטלות שקבלנו בבית הספר לבין הפיתוי לבלות עם חברים‪.‬‬ ‫ערכו דיון בנושא שלהלן‪:‬‬ ‫רוני התּכֹונֵ ן למבחן ַּבבית כאשר לירן בא לְ ַהזמין אותו לִ ְצּפות במשחק‬ ‫כדורגל‪.‬‬ ‫קּבל את ההזמנה או להמשיך בעבודה?‬ ‫מה אתם חושבים‪ ,‬האם רוני צריך לְ ֵ‬

‫הדרכה‬ ‫ • ַהחליטו מה דעתכם על הנושא‪.‬‬ ‫ • ִרשמו ִּבנקודות נימּוקים ודוגמאות לחיזּוק דעתכם‪.‬‬ ‫ •עתה ִערכו דיון ְּבמסגֶ ֶרת הקבּוצה‪.‬‬ ‫הדגֶ ם הזה‪:‬‬ ‫ • ַסכמו את הדיון ִּבמשּותף לפי ֶ‬

‫שחשבו שרוני צריך לָ לֶ כֶ ת לַ משחק ‪. ---‬‬ ‫סּפר ַהחברים בקבוצה ָ‬ ‫ ִמ ַ‬ ‫ הם נִ מקּו את דעתם ַּבנִ ימוקים האלה‪. --- :‬‬ ‫ מספר החברים בקבוצה‪ ,‬שחשבו שרוני צריך להכין שיעורים ‪. ---‬‬ ‫ הם נִ מקו את דעתם ַּבנימוקים האלה‪. --- :‬‬ ‫להסּכמה ש ‪. ---‬‬ ‫ָ‬ ‫ הקבוצה הגיעה‬ ‫להסּכמה‪ ,‬כי ‪. ---‬‬ ‫ָ‬ ‫ הקבוצה לא הגיעה‬ ‫ילּופי ַה ִדעֹות וְ ַה ַהנְ ָמקֹות‬ ‫הּכיתה על ִח ֵ‬ ‫וח לִ ְמליאת ִ‬ ‫‪ַּ .1‬ב ֲחרּו נָ ציג ֶשיְ ַדוֵ ַ‬ ‫שאליו הגיעו ַח ְב ֵרי הקבוצה‪.‬‬ ‫ְּב ַמ ֲהלָ ך ִַהדיּון ועל הסיּכּום ֵ‬ ‫הצּבעה‪ :‬מי ִמיַ לְ ֵדי הכיתה תומכים‬ ‫ָ‬ ‫‪ .2‬אחרי שכל הקבוצות ִדוְ וחּו ִערכו‬ ‫ַּב ֲהליכה לַ מׂשחק וּומי נגד?‬

‫יחד בבית הספר   ‪45‬‬


‫ִג'ינְ ִג'י ‪/‬‬

‫ן־ׁש ֵט ֵקלִ יס‬ ‫ִמ ְריָ ם יָ לָ ְ‬

‫א‬

‫אֹומ ֶרת ָּת ִמיד‪ַ :‬מ ְח ַמ ִּדי‪,‬‬ ‫ִא ָּמא ֶ‬ ‫לְ יַ לְ ִּדי רֹאׁש־זָ ָהב‪,‬‬ ‫רֹאׁש־זָ ָהב לְ יַ לְ ִּדי‪.‬‬ ‫קֹור ִאים לִ י‪ ...‬גִ 'ינְ גִ 'י‪.‬‬ ‫ָּוב ְרחֹוב ֵהם ְ‬ ‫קֹור ִאים לִ י גִ 'ינְ גִ 'י‪.‬‬ ‫ַּבּכִ ָּתה ֵהם ְ‬

‫ב‬

‫ְּתכֵ לֶ ת ָּפ ַר ְׂש ָּת ַעל ְּפנֵ י ַה ָּׁש ַמיִ ם‪,‬‬ ‫ּולְ ִא ָּמא ֶׁשּלִ י חּומֹות ָה ֵעינַ יִ ם‪,‬‬ ‫יָ רֹק לֶ ָעלֶ ה‪ ,‬וְ לַ ּוֶ ֶרד וָ רֹד‪,‬‬ ‫אֹו לָ ָבן‪ ,‬אֹו ָאדֹם‪ ,‬וְ עֹוד יֵ ׁש‪ ,‬וְ עֹוד‬ ‫ַר ִּבים ַה ְּצ ָב ִעים ִע ְּמָך‪ֲ ,‬אדֹנָ י‪,‬‬ ‫ּומ ֻר ִּבים!‬ ‫יָ ִפים ְ‬ ‫את לְ ָך יְ לָ ִדים ְצ ֻה ִּבים‪,‬‬ ‫וְ לָ ָּמה ָּב ָר ָ‬ ‫ֲאדֹנָ י‪ְ ,‬צ ֻה ִּבים?‬ ‫יתי ָה ֶע ֶרב לִ ְפנֵ י ַה ֵּׁשנָ ה‪,‬‬ ‫ָ ּבכִ ִ‬ ‫וְ ִא ָּמא נִ ּגְ ָׁשה‪ ,‬וְ ִד ְמ ָעה ְּב ֵעינָ ּה‪.‬‬ ‫ַמ ְח ַמ ִּדי‪ ,‬לָ ֲח ָׁשה‪ַ ,‬מ ְח ַמ ִּדי‪...‬‬

‫‪46‬‬

‫ג‬

‫ה־ּבּלַ יְ לָ ה וַ ּיָבֹוא ֵאלִ ּיָ הּו‪,‬‬ ‫ַּובּלַ יְ לָ ַ‬ ‫וַ ּי ֲַעמֹד ַעל־יָ ִדי‪,‬‬ ‫קּומה‪ ,‬יַ לְ ִּדי!‬ ‫קּומה‪ָ ,‬‬ ‫ֹאמר‪ָ :‬‬ ‫וַ ּי ֶ‬ ‫ִּובכְ נַ ף ַא ַּד ְרּתֹו ֲע ָט ַפנִ י‬ ‫ּונְ ָׂש ַאנִ י — ֶאל ָעל‪.‬‬

‫ד‬

‫ן־ע ֶדן — ֵהיכַ ל‪,‬‬ ‫וְ ָׁשם ַּב ָּמרֹום‪ְּ ,‬בגַ ֵ‬ ‫א־ה ַּמלְ כּות‪,‬‬ ‫ּובֹו ַּב ֵהיכָ ל — ּכִ ֵּס ַ‬ ‫יֹוׁשב לֹו ַה ֶּמלֶ ְך ָּדוִ ד‪,‬‬ ‫וְ ֵ‬ ‫ְּוביָ דֹו ַה ַּׁש ְר ִביט‪,‬‬ ‫וַ ֲא ִרי ִמיְ ּ ִמינֹו וַ ֲא ִרי ִמ ְּׂשמֹאלֹו‪,‬‬ ‫עֹומ ִדים לְ ָפנָ יו ְמ ָׁש ְר ָתיו וְ ָׂש ָריו‪,‬‬ ‫וְ ְ‬

‫    צועדים בדרך המילים ד'‬

‫ילֹותיו‪,‬‬ ‫עֹומ ִדים לְ ָפנָ יו ְר ָבבֹות ֵח ָ‬ ‫וְ ְ‬ ‫וְ ַהּכֹל — זָ ָהב‪.‬‬ ‫יֹור ִדים ַּתלְ ַּתּלָ יו —‬ ‫ּומ ַּת ַחת לַ ֶּכ ֶתר ְ‬ ‫ִ‬ ‫ְצ ֻה ִּבים ַּתלְ ַּתּלָ יו ֶׁשל ַה ֶּמלֶ ְך ָּדוִ ד‪,‬‬ ‫ְצ ֻה ִּבים ַּתלְ ַּתּלָ יו!‬ ‫וְ ֻכּלֹו ַא ְדמֹונִ י‪.‬‬ ‫ה‬

‫ֹאמר ַה ֶּמלֶ ְך ָּדוִ ד‪:‬‬ ‫וַ ּי ֶ‬ ‫ּגַ ׁש ֵאלַ י‪ְ ,‬ק ַטנְ טֹנִ י‪,‬‬ ‫ֶּפ ִתי ֶׁשּלִ י‪,‬‬ ‫ְּור ֵאה — ּגַ ם ֲאנִ י גִ 'ינְ גִ 'י!‬ ‫וְ ִה ִּביט ֶאל ֵעינַ י‪,‬‬ ‫ּתֹוכי‪,‬‬ ‫וְ ִה ִּביט ֶאל ִ‬ ‫רֹוחי‪,‬‬ ‫רֹוחי‪ֶ ,‬א ְפ ִ‬ ‫וַ ּיִ לְ ַחׁש‪ֶ :‬א ְפ ִ‬ ‫גִ 'ינְ גִ 'י ֶׁשּלִ י!‬ ‫ָּכְך ָא ַמר לִ י ָּדוִ ד‪ָּ ,‬כְך ָא ַמר לִ י ַה ֶּמלֶ ְך‪.‬‬

‫ו‬

‫וְ ִא ָּמא ֶׁשּלִ י —‬ ‫ּגַ ם ִהיא ָׁשם ָהיְ ָתה ִע ָּמ ִדי‪,‬‬ ‫וְ לָ ֲח ָׁשה — ַמ ְח ַמ ִּדי‪,‬‬ ‫ַמ ְח ַמ ִּדי‪...‬‬


‫משתפים ומגיבים‬ ‫לומר לַ יֶ לד כאשר‬ ‫ריאת השיר? מה הייתם רוצים ַ‬ ‫שּפיעה עליכם ְק ַ‬ ‫איך ִה ִ‬ ‫ׂשֹוחחּו וְ ָהגיבּו זה לְ ִד ְב ֵרי זה‪.‬‬ ‫ואּומלל? ֲ‬ ‫ְ‬ ‫ּבֹוכה‬ ‫קראתם שהוא ֶ‬ ‫ֶ‬

‫ לשיחה ִולכתיבה‬ ‫בתים א‪-‬ב‬ ‫הדובר ַּבשיר?‬ ‫ֵ‬ ‫‪ .1‬מה אנחנו יודעים על‬ ‫לועגים לְ ילד ִּבגלל שהוא‬ ‫אחרים שבהם ֲ‬ ‫מּכירים מקרים ֵ‬ ‫‪ .2‬האם אתם ִ‬ ‫שונֶ ה ִמּכולם?‬ ‫והמ ַחזְ קים את הילד ּומי הם ֵאלֶ ה שמעליבים אותו?‬ ‫תומכים ְ‬ ‫‪ .3‬מי ֵהם ַה ְ‬ ‫ַּב ֲחרּו וַ ֲענו על ‪ 4‬או ‪:5‬‬ ‫אופנִ ים‪ :‬ראש זהב‪ ,‬ג'ינג'י‪ ,‬תלתלים‬ ‫הׂשיער מתואר ִּבשיר בכמה ַ‬ ‫‪ .4‬צבע ֵ‬ ‫מהתיאּורים האלה ַמ ְש ִּפילִ ים את הילד? נַ מקו‪.‬‬ ‫ֵ‬ ‫צהּוּבים‪ֵ .‬אילו‬ ‫‪ָ .5‬ה ֵאם ְמ ַכנָ ה את ּבנָ ה "ראש זהב" וְ ִאילו ָּברחוב ַּובּכיתה ְמכַ נִ ים אותו‬ ‫"ג'ינג'י"‪.‬‬ ‫ א‪ .‬מה משותף לִ ְשנֵ י ַהּכינּויים? ב‪ָ .‬מה ַה ֶהבדל ביניהם?‬ ‫‪ .6‬א‪ .‬לָ ָמה העידּוד והאהבה של ָה ֵאם אינם מסּפיקים לַ ילד? הסּבירו‬ ‫לפי הבנתכם‪.‬‬ ‫ ב‪ .‬לפי מה אפשר לדעת ְש ִסבלֹו של הילד ַמ ְכאיב לָ ֵאם?‬ ‫בתים ג‪-‬ו‬ ‫הּכ ֵאב?‬ ‫‪ .1‬כיצד עוזֵ ר החלום לילד להתגַ ֵּבר על ְ‬ ‫"הּביט אל תֹוכִ י"?‬ ‫מתּכוון הילד ַּכאשר הוא אומר שדוד המלך ִ‬ ‫ַ‬ ‫‪ .2‬לְ ָמה‬

‫  ִענְ יְ ינֵ י לשון‬ ‫מצאו בשיר משפטים המסתיימים בסימן קריאה‪.‬‬ ‫העתיקו את המשפט בשיר שבו תפקיד סימן הקריאה‪:‬‬ ‫לצוֹות ּולְ זָ ֵרז‪.‬‬ ‫ א‪ַ .‬‬ ‫ ב‪ .‬להביע תמיהה‪.‬‬ ‫ ג‪ .‬להביע רגש חזק‪.‬‬

‫יחד בבית הספר   ‪47‬‬


‫לקראת קריאה‬ ‫המשפט הראשון‬ ‫ּכותרת‪ָּ ,‬ב ִאיּורים ַּובתצלומים עד עמוד ‪ִ .50‬קראּו את ִ‬ ‫ • ַעיינו ַּב ֶ‬ ‫מּוׂשג ְּכללי על התוכֶ ן‪.‬‬ ‫תקּבלּו ָ‬ ‫ְ‬ ‫בכל ִּפסקה‪ .‬כך‬ ‫הנוׂשא‪.‬‬ ‫ֵ‬ ‫ • ִרשמּו שאלות ֶש ְמ ַעניֵ ין ֶאתכם לדעת על‬ ‫ •עתה ִקראו בעיּון‪.‬‬

‫ַה ְמ ָצ ַאת ַה ְּכ ָתב‬ ‫‪ 1‬בימינו‪ ,‬כאשר רוצים לזכור מידע חשוב‪ ,‬כותבים אותו על דף נייר או‬ ‫שומרים אותו בקובץ במחשב‪ ,‬אבל לפני אלפי שנים ַהּכְ תב לא היה קיים‪.‬‬ ‫יֶ דע שהיה חשּוב שמרּו ַּבזיכרון או שהידע ָא ַבד‪ .‬הרועים זכרו את מספר‬ ‫והעזִ ים ָב ֵעדר‪ ,‬והאיכרים זכרו את מספר ַׂש ֵקי התבואה‪ .‬זקני‬ ‫הּכ ָב ִׂשים ִ‬ ‫ְ‬ ‫יּפרּו מהזיכרון אגדות ושירים שעברו בעל־פה מדור לדור‪ .‬גם‬ ‫השבט ִס ְ‬ ‫ֵ‬ ‫נשמרו ַּבזיכרון וגרמו לא אחת סכסוכים כאשר כל‬ ‫הסּכמים בין סוחרים ְ‬ ‫ֵ‬ ‫אחר מההסכם‪.‬‬ ‫צד זָ ַכר ְּפרט ֵ‬ ‫‪ 2‬הכתב התחיל להתפתח דרך ציּורי מערות‪ .‬לפני אלפי שנים בני האדם‬ ‫לש ֵמר ֵאירועים חשובים שקרו ובעיקר‬ ‫ציירו ציורים על קירות המערות כדי ַ‬ ‫כדי להעביר ידע על שיטות ַציִ ד ושיטות מלחמה לדורות הבאים‪.‬‬ ‫‪ 3‬הראשונים שהתחילו לכתוב היו סֹופרי המלך במצרים הקדומה ַּוב ֲא ַרם‬ ‫נַ ֲה ַריִ ם לפני כ־‪ 5000‬שנה‪ .‬הם השתמשו ִּבכתב תמונות‪ .‬לדוגמה‪ :‬את המילה‬ ‫‪ֵ ,‬קן כתבו‬ ‫פר כתבו כך‪:‬‬ ‫‪.‬‬ ‫ועיִ ן — כך‪:‬‬ ‫‪ַ ,‬‬ ‫כך‪:‬‬ ‫הם רשמו ְּב ֶעזרת כתב התמונות‬ ‫במחסני‬ ‫ְ‬ ‫את ְמלַ אי התבואה‬ ‫המסים‬ ‫המלך‪ ,‬את מידת גְ ִביית ִ‬ ‫שחוקק המלך‪.‬‬ ‫ֵ‬ ‫ואת החוקים‬ ‫ִּבכתב התמונות היו אלָ פים רבים‬ ‫של ציורים ורק אנשים ְמ ַע ִטים‬ ‫המ ָת ֲא ִרים ַציִ ד לִ פני ַה ְמצאת הכתב‬ ‫ציורים ְ‬

‫‪48‬‬

‫    צועדים בדרך המילים ד'‬


‫מהח ְברה הגבוהה קראו והבינו אותו‪.‬‬ ‫ֶ‬ ‫במצריִ ם על אבנים ּולאחר מכן ִהמציאו‬ ‫ַ‬ ‫‪ַּ 4‬ב ַהתחלה ָחרטו את כתב התמונות‬ ‫גֹומא שגדלו על גדות נהר הנילּוס‬ ‫הּפ ִּפירּוס‪ .‬המצרים לקחו צמחי ֶ‬ ‫את ַד ֵּפי ָ‬ ‫ואילו ַּב ֲא ָרם‬ ‫והפיקו ממנו דּפים שטוחים שאפשר לכתוב עליהם ִּבדיו ְּובצבע‪ִ ,‬‬ ‫ֵ‬ ‫ביתד‬ ‫נַ ֲה ַריִ ם כתבו ִּבכתב היְ ֵתדֹות‪ :‬לקחו לוחות ֵח ָמר רך ולח שעליהם חרטו ֵ‬ ‫(מקל שקצהו התחתון שטוח) ולָ חצּו על לוח ֵח ָמר רטוב עד שנוצרו קווים‬ ‫לוח ֵיבש‬ ‫ייּבשּו ַּבשמש או ָׂשרפו בתנורים ויצרו ַ‬ ‫וסימנים אחרים‪ .‬את הלּוחֹות ְ‬ ‫קשיח‪ .‬במהלך הדורות‪ ,‬העמים שהשתמשו ִּבכתב יתדות‬ ‫ַ‬ ‫עברו ְּב ַה ְד ָרגָ ה להשתמש ִּבכתב סימנים קבוע (ראו דוגמה‬ ‫מימין)‪.‬‬ ‫התפתח כתב הסימנים לִ כְ ַתב ְצלילים‪ .‬למשל‪,‬‬ ‫ֵ‬ ‫‪ 5‬במשך הזמן‬ ‫לש ֵמש לִ ְכתיבת המילים רצון‪ ,‬רגיל‪,‬‬ ‫הצליל ר היה יכול ַ‬ ‫ראשי‪ .‬הצליל ש היה יכול לְ ַש ֵמש לכתיבת כמה וכמה‬ ‫מילים‪ ,‬כגון‪ׂ :‬שמחה‪ׂ ,‬שמלה‪ ,‬שמשייה ועוד‪ .‬אך גם ִּבכתב‬ ‫הצלילים עדיין היו ֵמאות סימנים וְ נִ דרש זמן ַרב ללמדם‪.‬‬ ‫‪ 6‬השלב האחרון ְּב ִהתפתחות הכתב ֵהחל לפני כ־‪5000‬‬ ‫בפניקיה (לבנון של ימינו) ִהמציאו את שיטת‬ ‫שנה‪ ,‬כאשר ֵ‬ ‫האלף־בית שיש בה רק ‪ 22‬סימנים‪ ,‬כמו בעברית שלנו‪.‬‬ ‫הּכנַ ֲענִ י שהתפתח לַ ּכְ תב שבו אנו משתמשים‬ ‫ זה הכתב ְ‬ ‫היום‪.‬‬

‫ציור של ראש‬ ‫שהתפתח‬ ‫והפך לסימן‬ ‫קבוע בכתב‬ ‫היתדות‬

‫לוח ֵח ָמר ועליו כתב‬ ‫היתדות‪ .‬הוא בגודל כף יד‬

‫התפתחות האלף־בית העברי‬ ‫מּכתב ְּכנַ ֲענִ י ‬ ‫ְ‬ ‫לִ כתב ֵפניקי ‬ ‫לַ ְּכתב ָה ִעברי הקדום ‬ ‫המרּוּבע ‬ ‫ָ‬ ‫וְ לַ ְּכתב ָה ִעברי‬

‫א ב ג ד ה ו‬

‫יחד בבית הספר   ‪49‬‬


‫השפעת המצאת הכתב על התפתחות התרבות‬ ‫אמצעי התקשורת החשוב ביותר כמעט בין בני אדם‪.‬‬ ‫ִ‬ ‫‪ 7‬הכתב בימינו הוא‬ ‫אי אפשר לדמיין את העולם כיום בלי הכתב‪ .‬בעזרת הכתב אנחנו חוקרים‬ ‫ּומ ָת ֲע ִדים את תֹולדות‬ ‫את העולם‪ְ ,‬מ ַש ְמרים את היֶ דע שנאסף בספריות ְ‬ ‫קבלות וחשבונות‪.‬‬ ‫ָה ַעמים‪ .‬הכתב ְמ ַש ֵמש גם לִ כְ תיבת מסמכים‪ ,‬אישורים‪ּ ָ ,‬‬ ‫באמצעות הכתב אנחנו ַמביעים רגשות‪ ,‬כותבים מחשבות‪ְ ,‬מ ַס ְּפ ִרים‬ ‫במסרונים‪,‬‬ ‫סיפורים‪ ,‬כותבים שירים ּומתקשרים לבני אדם — במכתבים‪ִ ,‬‬ ‫באי מיילים‪ ,‬במרשתת‪ ,‬בפייסבוק ועוד‪.‬‬ ‫ ובעיקר‪ ,‬בלי הכתב לא יְ כולתם לקרוא כאן עכשיו איך התפתח הכתב‪.‬‬ ‫(מעובד על פי מקורות שונים)‬

‫ לשיחה ִולכתיבה‬ ‫לאילו שאלות שּכְ ַתבתם לקראת הקריאה ְמצאתם תשּובה ְּבקטע‬ ‫‪ֵ .1‬‬ ‫המידע?‬ ‫ֵ‬ ‫‪ִ .2‬קראו ִּפסקה ראשונה‪ .‬כיצד ֶהעבירו את היֶ דע לִ פנֵ י המצאת הכתב?‬ ‫המערות?‬ ‫ָ‬ ‫לציֵ יר על קירות‬ ‫לאילּו ְצ ָרכים התחילו ַ‬ ‫‪ִ .3‬קראּו ִּפסקה שנייה‪ֵ .‬‬ ‫מעטים ֵהבינו וְ יָ דעו לִ כתוב ב"כתב הציורים" לפי פסקה ‪?3‬‬ ‫‪ .4‬א‪ .‬מדוע רק ַ‬ ‫חֹומ ֵרי ַה ְּכתיבה ְב ַא ָרם נַ ֲה ַריִ ים ֵמחֹומרי הכתיבה‬ ‫ ב‪ .‬במה שונים היו ְ‬ ‫במצריִ ם לפי פסקה ‪?4‬‬ ‫ַ‬ ‫התּפתחות‪ַ .‬ציינו אותם‪.‬‬ ‫ַ‬ ‫‪ַ .5‬הכתב עבר ארבעה ְׁשלַ ֵּבי‬ ‫‪ַּ .6‬בקטע שקראתם יש יסוד של ַהשוואה בין שתי תקּופות‪ :‬התקופה‬ ‫שלִ פנֵ י המצאת הכתב והתקופה ֶשלְ אחריה‪.‬‬ ‫קראו ֵשנית את ִּפסקה ‪ 1‬ואת פסקה ‪ 7‬וְ ַהשלימו את הטבלה שבראש‬ ‫העמוד הבא‪.‬‬

‫‪50‬‬

‫    צועדים בדרך המילים ד'‬


‫יה‬ ‫אח ֶר ָ‬ ‫הּכתב ּולְ ֲ‬ ‫המצ ַאת ְ‬ ‫ָ‬ ‫סירת ֵמ ַידע לִ פני‬ ‫השוואה בין ְמ ַ‬ ‫תבחינים‬

‫לפני המצאת הכתב‬

‫אחרי המצאת הכתב‬

‫כיצד מסרו את היֶ ַדע?‬ ‫החסרונות לדרך‬ ‫מה ֶ‬ ‫ַה ֲע ָב ַרת היֶ ַדע?‬ ‫מה היתרונות לדרך‬ ‫ַה ֲע ָב ַרת היֶ ַדע?‬ ‫מסקנתי ֵמ ַההשוָ ואה‪:‬‬ ‫ָ‬ ‫‪ .7‬מה מוסיפה הטבלה שבעמוד ‪ 49‬למטה לַ ֲה ָבנַ ת התפתחּות הכתב?‬ ‫‪ . 8‬איזה יֶ דע חדש למדתם מהקטע?‬ ‫הזמנים מהמּוקדם אל‬ ‫נכּתב לפי ֵסדר ַ‬ ‫‪ .9‬לפי מה אפשר להבין שהקטע ָ‬ ‫המאּוחר?‬

‫ ‬

‫ִענְ יְ ינֵ י לשון‬ ‫ו"ו החיבור‬ ‫האות ו"ו ְמ ַח ֶּב ֶרת בין מילים ("הרועים זָ כרו את מספר המילים וְ ָה ִעזים‬ ‫בעדר")‪.‬‬ ‫ההסּכמים ּבין‬ ‫ֵ‬ ‫ו"ו החיבור גם ְמחברת בין ֶחלְ ֵקי משּפטים‪( .‬לדוגמה‪:‬‬ ‫הסוחרים נשמרו בזיכרון וְ גרמו לא אחת סכסוכים כאשר כל ַצד זָ ַכר ְּפרט‬ ‫אחר מההסּכם")‪.‬‬ ‫ֵ‬

‫האלה‪:‬‬ ‫הוסיפו את ו"ו החיבור ַּבמקומות הדרושים ַּב ְמשפטים ֵ‬ ‫‪ּ .1‬בני אדם ִציְ ירו ציורים כדי להעביר יֶ דע על שיטות ַציִ ד שיטות מלחמה‪.‬‬ ‫‪ .2‬החוקרים ְמ ַׁש ְמ ִרים את היֶ דע שנֶ אסף מתעדים את תולדות העמים‪.‬‬ ‫קּבלות‪.‬‬ ‫מסמכים‪ ,‬אישורים ָ‬ ‫ָ‬ ‫משמש לִ כתיבת‬ ‫ֵ‬ ‫‪ .3‬הּכתב‬

‫יחד בבית הספר   ‪51‬‬


‫מסּפרים‬ ‫ְ‬ ‫הּכתב אנחנו מּביעים רגָ שות ּכותבים מחשבות‬ ‫‪ .4‬בעזרת ְ‬ ‫מת ַק ְשרים לבני אדם‪.‬‬ ‫סיּפורים ְ‬ ‫‪ַּ .5‬ב ֲהכנת שיעורי הבית לעיתים אני כותבת לעיתים אני מקלידה‪.‬‬ ‫ו"ו החיבור וסימני הפיסוק‪:‬‬ ‫‪ַּ .6‬ב ִּפסקה האחרונה יש רשימה שכוללת ארבעה פריטים‪:‬‬ ‫"הכתב משמש לכתיבת מסמכים‪ ,‬אישורים‪ ,‬קבלות וחשבונות"‪.‬‬ ‫הסבירו מתי מופיע ְּפ ִסיק ַּבמשפט שלעיל ומתי אינו מופיע‪.‬‬ ‫‪ַ .7‬העתיקו והוסיפו ְּפ ִסיק ַּבמקומות המתאימים‪:‬‬ ‫ואירועים‪.‬‬ ‫א‪ .‬באמצעות הכתב אנחנו מספרים על רגָ שות מחשבות ֵ‬ ‫ב‪ .‬נסענו מחיפה לאילת‪ּ ַ .‬בדרך ָחנינו בנתניה בתל אביב‬ ‫ובבאר שבע‪.‬‬ ‫ג‪ַּ .‬בקלמר יש לי עפרונות ֵעטים עפרונות צבעוניים ּומחק‪.‬‬ ‫ד‪ .‬בחרתי לַ דמויות בסיפור שכתבתי את ְשמות אחותי ואחי‪ :‬רעות יובב‬ ‫דוד ואליהו‪.‬‬ ‫‪ִ .2‬רשמו את הפריטים המצויים ביַ לקוטכם וְ כִ תבו סימני פיסוק ַּבמקומות‬ ‫המתאימים‪.‬‬

‫‪52‬‬

‫    צועדים בדרך המילים ד'‬


‫לקראת קריאה‬ ‫שערּו‪ ,‬מדוע ָּב ֲחרה הכותבת שלא לגַ לֹות לנו ִּב ְמפורש‬ ‫ • ִקראו את כותרת הכתבה‪ֲ .‬‬ ‫נושׂא הכתבה?‬ ‫ַּבכותרת‪ ,‬מה הּוא ֵ‬ ‫הּפסקה‬ ‫המשנֶ ה‪ ,‬את המשפט הראשון בכל ִּפסקה ואת ִ‬ ‫ּכותרות ִ‬ ‫ • ִקראו את ְ‬ ‫ָה ֲאחרונה‪ ,‬מה הבנתם מהם על נושא הכתבה?‬ ‫ •בזמן הקריאה חשבו מה מוסיפה הכתבה הזאת על מה שלמדתם במידע על‬ ‫המצאת הכתב?‬

‫איזה מין כתב זה? ‪/‬‬

‫לֵ נָ ה חארש־זֶ ָה ִבי‬

‫המצאתי כתב ְס ָתרים‪ ,‬אבל היה לי משעמם להשתמש‬ ‫ֵ‬ ‫‪ 1‬כשהייתי בכיתה ד'‬ ‫המפתח של כתב הסתרים לכל החברים‬ ‫ַ‬ ‫בו לבדי‪ ,‬והתחלתי לחלֵ ק את‬ ‫שלי‪ .‬התכתבנו זה ִעם זה ִּבזמן השיעורים‪ ,‬וגם ִאם המורה היתה מחרימה‬ ‫הּפתק‪ ,‬היא לא הבינה את מה שהיה ָּכתּוב בו‪ .‬יום אחד היא החרימה‬ ‫את ֶ‬ ‫גם את המפתח‪ .‬הכתב הפסיק להיות כתב סתרים‪.‬‬ ‫בא ְרכֵ יאֹולֹוגְ יָ ה‪ 1,‬התברר לי שהיה כתב עתיק‪,‬‬ ‫‪ 2‬כשגדלתי והתחלתי להתעניין ַ‬ ‫שבמשך שנים רבות מאוד איש לא הצליח לפענֵ ַח אותו‪ ,‬כי לא נִ שאר ָּבעֹולם‬ ‫אדם שידע לקרוא אותו או לכתוב בו‪ .‬במשך ‪ 1,500‬שנה היה ַהּכְ תב הזה‪,‬‬ ‫במצריִם על קירות של ִמקדשים‪ ,‬בתוך ְק ָברים‪,‬‬ ‫ַ‬ ‫ְּבעצם‪ ,‬כתב סתרים‪ .‬הוא נמצא‬ ‫על חפצים ועל ָּפ ִּפירוסים‪ 2,‬והיה גָ לּוי לָ ַעין‪ ,‬אבל איש לא ידע לקרוא אותו‪.‬‬ ‫לֹועזִ ית) על שם החרטומים‪,‬‬ ‫(הירוגְ ליפים‪ְּ ,‬ב ֲ‬ ‫טּומים" ִ‬ ‫"ּכ ַתב ַה ַח ְר ִ‬ ‫הוא נקרא ְ‬ ‫המ ְצ ִרים שהמציאו אותו‪ ,‬והיה מורכב ִמציורים‪ ,‬ולא ֵמאותיות‪.‬‬ ‫הכוהנים ִ‬ ‫שנים רבות ניסו אנשים לְ ַפ ֲענֵ ַח את כתב החרטומים‪ ,‬ולא ִהצליחו‪ ,‬לא רק‬ ‫מפני שהסימנים היו מסתוריים‪ ,‬אלא מפני שהׂשפה שבה הוא כתוב‪ִ ,‬מ ְצ ִרית‬ ‫דיּבר בה‪ .‬אבל הכתובות‬ ‫קדומה‪ ,‬כבר היתה שפה ֵמתה זה זמן רב‪ ,‬ואיש לא ֵ‬ ‫לסקרן את החוקרים‪ ,‬והם לא ִהפסיקו לנַ סות לפענח אותן‪.‬‬ ‫ֵ‬ ‫המשיכו‬ ‫‪ 3‬לפנֵ י יותר מ־‪ 200‬שנים‪ ,‬בשנת ‪ ,1799‬חפרּו חיילָ יו של נַ ּפֹולֵ אֹון‪ ,‬קיסר‬ ‫צרפת‪ ,‬יְ סודות לְ ִביצורים ְסביב הכפר ַה ִמ ְצ ִרי ָר ִשיד (הצרפתים קראו לו‬ ‫תֹובת בשתי שפות — ִמצרית‬ ‫רוזֵ טה)‪ּ ,‬ומצאו שם ֶאבן שחורה ועליה ְכ ֶ‬ ‫ּובשלושה כתבים שונים‪ :‬כתב מצרי עתיק‪ ,‬כתב ֵדמֹוטי‪ ,‬שהוא‬ ‫ָ‬ ‫ויוָ ונִ ית —‬ ‫החרטומים‪ ,‬וכתב יְ וָ וני‪.‬‬ ‫כתב מצרי מאוחר ופשוט יותר מכתב ַ‬ ‫ארכיאולוגיה ‪ -‬מדע העוסק בחשיפת חפצים עתיקים מתוך האדמה ובחקירתם‬ ‫ֵ‬ ‫‪1‬‬ ‫הגומא — פפירוס‬ ‫ֶ‬ ‫‪ָּ 2‬פ ִּפירוסים — נייר מצרי‪ ,‬עשוי מצמח‬

‫יחד בבית הספר   ‪53‬‬


‫‪ 4‬תשע שנים לפני שנמצאה האבן‬ ‫ ‬ ‫ברוזֵ טה‪ ,‬בשנת ‪ ,1790‬נולד בצרפת‬ ‫ילד ושמו זַ 'אן ַש ְמּפֹולְ יֹון‪ .‬זַ 'אן אהב‬ ‫ָׂשפות וניסה ללמוד בעצמו עברית‪,‬‬ ‫ערבית ואפילו סינית‪ .‬כשגדל למד‬ ‫שפות רבות‪ ,‬למד ַּבלְ ָשנּות והיה לחוקר‬ ‫שפות‪ .‬כשהיה בן ‪ ,11‬שמע על האבן‬ ‫ֵמרוזֵ טה ונשבע שיגלה את הסוד שלה‬ ‫יפענֵ ַח את הכתב המצרי העתיק‪.‬‬ ‫וִ ַ‬ ‫ובאמת הוא ִהצליח‪ַּ .‬בשלב הראשון‬ ‫הוא ניסה לפענח את מה שכתוב‬ ‫אבן הרוזֵ טה‬ ‫על האבן‪ .‬כאמור‪ ,‬אחת הׂשפות‬ ‫שבכתובת היתה הׂשפה היוָ ונית‬ ‫העתיקה‪ ,‬ואנשים רבים ידעו לקרוא אותה ולכתוב בה‪ .‬ז'אן שמפוליון‬ ‫שבשלושת הכתבים ַהחרּוטים ָּבאבן כתוב אותו הדבר‪ ,‬ושהוא יוכל‬ ‫ֶ‬ ‫שיער‬ ‫ֵ‬ ‫להיעזר ַּביְ וָ ונית כדי לפענח את מה שכתוב ַב ְּכתב ַה ִמצרי העתיק‪ .‬הוא‬ ‫ֵ‬ ‫ָצ ַדק‪ .‬המילים הכתובות ִּביוונית שימשו ֵמ ֵעין מילון לִ כְ ַתב החרטומים‪.‬‬ ‫ענוח הכתובת היה רק תחילת הדרך‪ .‬לז'אן שמפוליון נדרשו ‪25‬‬ ‫ אבל ִּפ ַ‬ ‫שנים כדי לְ ַפ ֵצ ַח את חידת כתב החרטומים‪ .‬בעזרת הסימנים שכבר היו‬ ‫ידועים לו מהכתובת שעל האבן‪ ,‬הצליח לקרוא מילים גם ִּבכתובות אחרות‪.‬‬ ‫‪ַ 5‬שמפוליון הצליח לפענח רק ֵחלק קטן ֵמאלפי הסימנים של כתב החרטומים‪,‬‬ ‫בין היֶ תר‪ ,‬מּפנֵ י שמת בגיל צעיר — ארבעים ואחת‪ .‬אבל העבודה שלו סללה‬ ‫את הדרך לחוקרים אחרים‪ ,‬והיום חידת כתב החרטומים פתורה לגמרי‪.‬‬ ‫מתּכוונים‬ ‫ַ‬ ‫היום‪ ,‬כאשר אומרים למישהו שהוא כותב בכתב חרטומים‪,‬‬ ‫שהכתב שלו לא ברור ואי אפשר לפענח את מה שהוא כותב‪.‬‬ ‫(מתוך "עיניים"‪" ,‬שפה"‪ ,‬גיליון ‪)6‬‬

‫‪54‬‬

‫    צועדים בדרך המילים ד'‬


‫ לשיחה ִולכתיבה‬ ‫פסקה ‪1‬‬ ‫המידע שבקטע בטבלה‪ַ .‬השלימו לפי הדוגמה‪.‬‬ ‫לרּכז את עיקר ֵ‬ ‫‪ .1‬נוח ֵ‬ ‫(אפשר לשרטט את הטבלה במחשב)‪.‬‬ ‫איזה מין כתב זה?‬ ‫על מי או על מה כתוב?‬

‫טּומים‬ ‫הח ְר ִ‬ ‫פסקה ‪ 2‬כתב ַ‬

‫מה כתוב?‬

‫‪ .1‬זֶ הּו כתב ציורים שנמצא על קירות‬ ‫מקדשים‪ ,‬על חפצים ועל ַּפ ִּפירוסים‪.‬‬ ‫‪ .2‬במשך ‪ 1,500‬שנים לא הצליחו‬ ‫לפענח מה כתוב בו‪.‬‬ ‫‪ .3‬המציאו אותו החרטומים‪ ,‬כוהני‬ ‫מצרים הקדומה‪ .‬השפה לא היתה‬ ‫בשימוש זמן רב מאוד‪ ,‬ואיש‬ ‫לא דיבר בה‪.‬‬

‫פסקה ‪ 3‬אבן הרוזֵ טה‬

‫‪----‬‬

‫פסקה ‪ 4‬ז'אן ַשמפוליון‬

‫‪----‬‬

‫פסקה ‪ 5‬ז'אן ַשמפוליון‬ ‫ִּפענוח כתב החרטּומים‬

‫‪----‬‬

‫‪ .2‬מדוע נוהגים לקרוא לִ כתב בלתי ָקריא ַּבשם "כתב חרטּומים"?‬

‫יחד בבית הספר   ‪55‬‬


‫ כותבים במחברת או מקלידים במחשב‬ ‫ַשערו שז'אן שמפוליון הוזמן להרצות בכנס בלשנים על ִּפענוח כתב‬ ‫כת ָבה‬ ‫החרטומים ִּכתבו את דבריו בגוף ראשון‪ֵ .‬היעזרו ַּב ֵמ ַידע ֶש ַּב ָ‬ ‫תיבה‪ַ ,‬עיְ ינּו ַּב ֵחלֶ ק "לאחר הכתיבה" ַּבהדרכה‬ ‫הּכ ָ‬ ‫שתסיימּו את ְ‬ ‫ַ‬ ‫אחרי‬ ‫ּופ ֲעלּו לְ פיו‪.‬‬ ‫בעמוד ‪ָ 15‬‬

‫  ִענְ יְ ינֵ י לשון‬ ‫‪ .1‬‬

‫‪ .2‬‬ ‫ ‬ ‫ ‬

‫‪ .3‬‬

‫‪ .4‬‬

‫ההבדל ביניהם‪.‬‬ ‫וּפענוח — ַהסבירו במילים שלכם מהו ֶ‬ ‫ֵּפירוש‪ַּ ,‬תרגום ִ‬ ‫ֵהיעזרו במשפטים שלהלן‪:‬‬ ‫אנחנו ְמ ָפרשים פסוק מן המקרא‪.‬‬ ‫אנחנו מתרגְ מים מעברית לאנגלית‪.‬‬ ‫מפענחים כתב סתרים‪.‬‬ ‫אנחנו ַ‬ ‫ְ ּבפסקה ‪ 5‬כתוב על עבודתו של שמפוליון‪:‬‬ ‫"אבל העבודה שלו ָס ְל ָלה את הדרך לחוקרים אחרים"‪.‬‬ ‫יש בׂשפה העברית צירופים רבים עם המילה ֶד ֶרך‪ַ .‬חפשו במילון את‬ ‫משמעות הצירופים שלהלן ושבצו אותם במשפטים משלכם‪:‬‬ ‫א‪ .‬זו היתה ְּפריצת דרך‪.‬‬ ‫ב‪ .‬הוא ִהמשיך את דרכה‪.‬‬ ‫ג‪ .‬הוא ִהשחית את דרּכו‪.‬‬ ‫סּוּפר בתורה שאימו של משה ִה ְצ ִּפינָ ה את משה שלושה חודשים‬ ‫ְמ ָ‬ ‫המ ְצרים‪ ,‬אבל לאחר מכן‪ ,‬כתוב‪ֹ" :‬לא יָ כְ לָ ה עֹוד ַה ְצ ִפינֹו"‬ ‫ִמ ְּפנֵ י ִ‬ ‫"צֹופן"‪.‬‬ ‫ֶ‬ ‫א‪ַ .‬הסבירו מדוע המילה ַהּנִ ְר ֶד ֶפת לִ כְ ַתב ְס ָתרים היא‪:‬‬ ‫בשם‪":‬ה ְצ ָּפנָ ה"?‬ ‫ַ‬ ‫ב‪ .‬מדוע קוראים לַ ַה ְמ ָצ ָאה של כתב סתרים‬ ‫לפניכם תפזורת של מילים‪ַ .‬סדרו אותן בקבוצות לפי שורשיהן‪:‬‬ ‫ֶ‬ ‫ִספרות ּכְ ַתב‬ ‫מדּפסת להדּפיס כתיבה ספרייה ְדפּוס‬ ‫ְּכ ִתיב‬ ‫הדּפסה‬ ‫ָ‬ ‫סופר מכתב‬ ‫ֵ‬ ‫ֵספר‬

‫ יוצרים‬ ‫ַהמציאו ְּכתב סתרים משלכם‪ַ .‬הסבירו את העיקרון שלפיו ְּבניתם אותו‪.‬‬

‫‪56‬‬

‫    צועדים בדרך המילים ד'‬


‫ַחיֵ י ַה ֶחברה שלנו ִמ ְתנַ ֲהלים ְּב ֶחלְ ָקם ַּב ַה ְפ ָסקות‪.‬‬ ‫בּוצתי‪.‬‬ ‫הק ָ‬ ‫המׂשחק ְ‬ ‫הּפעילּויות ַה ֶח ְב ָר ִתיֹות ַה ְמ ַהנֹות בהפסקה היא ִ‬ ‫אחת ְ‬ ‫ׂשּומת לֵ ב וְ ַׂש ֲחקּו‬ ‫לִ פניכם הוראות ַה ְפ ָעלָ ה לְ ִמ ְשחק ָח ֵצר‪ִ .‬קראו אותם ִּב ְת ֶ‬ ‫לפיהם‪.‬‬

‫שם המשחק‪21 :‬‬ ‫מסּפר המשתתפים‪ 8 :‬עד ‪.12‬‬ ‫ַ‬ ‫גרשי ֲח ַצר בית הספר‪.‬‬ ‫ְמקום המשחק‪ :‬אחד ִמ ִמ ֵ‬ ‫ֲא ִביזָ ִרים‪ :‬כדור ָעף או כדור ַרך‪.‬‬ ‫הוראות המשחק‬ ‫‪ַ .1‬חלקו את הילדים לשתי קבוצות שוות‪.‬‬ ‫מקבלת ראשונה את הכדור‪.‬‬ ‫‪ִ .2‬קבעו בהגרלה איזו קבוצה ַ‬ ‫התּפזרּו ַּבמגרש‪.‬‬ ‫ַ‬ ‫‪ .3‬‬ ‫חברי הקבוצה‪.‬‬ ‫‪ִ .4‬מסרו את הכדור בין ֵ‬ ‫שה ַּפלתם את הכדור או שחברי הקבוצה השנייה הצליחו‬ ‫‪ .5‬במקרה ִ‬ ‫לתפוס אותו‪ ,‬הכדור עובר אליהם‪.‬‬ ‫שמ ְצליחה להשלים ‪ְ 21‬תפיסות היא המנצחת‪.‬‬ ‫‪ .6‬קבוצה ַ‬ ‫(על פי "משחקים של פעם"‪ ,‬אתר משרד החינוך)‬

‫ מדברים על זה‬ ‫‪ִּ .1‬כתבו דוגמאות לְ מילֹות ַה ַה ְפ ָעלָ ה בהוראות המשחק‪.‬‬ ‫ניסּוח ההוראות למשחק ברור? ַהסבירו‪.‬‬ ‫ַ‬ ‫‪ .2‬האם לדעתכם‪,‬‬ ‫‪ .3‬האם לדעתכם אפשר לְ ַה ְקדים את הוראה ‪ 5‬לפני הוראה ‪ ?4‬נַ מקו‪.‬‬

‫ כותבים‬ ‫כתבו הוראות הפעלה לְ משחק שאתם מכירים לפי ַה ֶדגֶ ם ֶשלְ ֵעיל‪.‬‬

‫יחד בבית הספר   ‪57‬‬


‫ַדברו עברית!‬

‫אליעזר בן יהודה‬

‫ָמה‬ ‫ַּב ָּמדֹור?‬ ‫ס סנִ קרא את השיר "ככה זה בעברית" מאת ַדתיה בן־דור ונכיר צּורות‬ ‫יוצאות דֹופן ִּבלשון רבים‪.‬‬ ‫ס סנקרא קטע מידע על חידוש הדיּבּור בעברית בארץ ישראל‪.‬‬

‫‪58‬‬

‫    צועדים בדרך המילים ד'‬


‫ָּכ ָכה זֶ ה ְּב ִע ְב ִרית ‪/‬‬

‫ָד ִתיָ ה ֶּבן־דֹור‬

‫אֹומ ִרים ‪ַ -‬ה ְר ֵּבה ח ִֹרים וְ חֹר ֶא ָחד ‪-‬‬ ‫ִאם ְ‬ ‫הֹורים וְ הֹר ֶא ָחד?‬ ‫אֹומ ִרים ‪ַ -‬ה ְר ֵּבה ִ‬ ‫לָ ָּמה ֹלא ְ‬ ‫אֹומ ִרים חֹר ֶא ָחד וְ ַה ְר ֵּבה ח ִֹרים ‪-‬‬ ‫וְ ִאם ְ‬ ‫אֹורים?‬ ‫אֹומ ִרים ‪ -‬אֹור ֶא ָחד וְ ַה ְר ֵּבה ִ‬ ‫לָ ָּמה ֹלא ְ‬ ‫לָ ָּמה? ּכָ כָ ה זֶ ה ְּב ִע ְב ִרית‪.‬‬ ‫אֹומ ִרים ‪ַ -‬ה ְר ֵּבה ַּב ְרנָ ִׁשים ַּוב ְרנָ ׁש ֶא ָחד‬ ‫ִאם ְ‬ ‫אֹומ ִרים ‪ַ -‬ה ְר ֵּבה ֲאנָ ִׁשים וְ ָאנָ ׁש ֶא ָחד?‬ ‫לָ ָּמה ֹלא ְ‬ ‫חֹופים‬ ‫אֹומ ִרים ‪ -‬חֹוף ֶא ָחד וְ ַה ְר ֵּבה ִ‬ ‫וְ ִאם ְ‬ ‫עֹופים?‬ ‫אֹומ ִרים ‪ -‬עֹוף ֶא ָחד וְ ַה ְר ֵּבה ִ‬ ‫לָ ָּמה ֹלא ְ‬ ‫לָ ָּמה? ּכָ כָ ה זֶ ה ְּב ִע ְב ִרית‪.‬‬

‫‪µ µµ‬‬ ‫ ‬

‫ִענְ יְ ינֵ י לשון‬

‫‪ .1‬השלימו לפי דגם השיר‪:‬‬ ‫למה אומרים "הרבה גּורים" וְ " ‪ ---‬אחד"?‬ ‫למה לא אומרים‪" :‬הרבה ‪ " ---‬וְ "שּוק אחד"?‬ ‫אם אומרים‪" :‬הרבה ִּביצות" וְ " ‪ ---‬אחת"?‬ ‫"ּו"ביצה אחת"?‬ ‫ֵ‬ ‫למה לא אומרים‪" :‬הרבה ‪---‬‬ ‫השמות האלה‪:‬‬ ‫‪ַ . 2‬השלימו את צורת הרבים של ֵ‬ ‫ְלׁשֹון נְ ֵק ָבה‬ ‫ ְלׁשֹון זָ ָכר ‬ ‫רבים‬ ‫יחיד ‬ ‫רבים ‬ ‫ יחיד ‬ ‫בֹורים‬ ‫בֹורה ְּד ִ‬ ‫ְּד ָ‬ ‫אֹוצרֹות ‬ ‫ָ‬ ‫אֹוצר ‬ ‫ָ‬ ‫ ‬ ‫‪--‬‬‫ְּת ֵאנָ ה ‬ ‫‪ --‬‬‫ חֹוב ‬ ‫‪--‬‬‫נְ ָמלָ ה ‬ ‫‪ --‬‬‫ ְּבכֹור ‬ ‫‪--‬‬‫ִׁשיּבֹולֶ ת ‬ ‫‪ --‬‬‫ ִד ֵיּבר ‬

‫דברו עברית!    ‪59‬‬


‫לקראת קריאה‬ ‫כותרות המשנה‪ַ .‬שערו‪ ,‬מה תוכן הכתוב?‬ ‫ • ִקראו את הכותרת ואת ְ‬ ‫ •עתה קראו בעיון‪.‬‬

‫בּורה בארץ ישראל‬ ‫הד ָ‬ ‫חידוש העברית ְ‬ ‫ְּבבוקר ְס ָתיו ‪ 1881‬עגנה אונִ יַ ית קיטור בחוף יפו‪ .‬בין הנוסעים שירדו לחוף‬ ‫היה זוג צעיר‪ֱ :‬אליעזר בן יהודה ואשתו דבורה‪ ,‬שנישאה לו כמה חודשים קודם‬ ‫נישק את אדמת הקודש‪ ,‬ואחר כך החזיק אליעזר בשתי ידיו ִּב ֵידי‬ ‫לכן‪ .‬הזוג ֵ‬ ‫ידּברו ביניהם רק בעברית‪.‬‬ ‫אשתו הצעירה ואמר לה בקול נמרץ‪ ,‬שמכאן וְ ֵאילָ ך ְ‬ ‫מסּפר‬ ‫ָ‬ ‫שיר ֵחם עליה‪ .‬הרי ידעה רק‬ ‫בעיניים דומעות ביקשה דבורה מאליעזר ַ‬ ‫המבקש הוא לַ ֲעׂשותה אילֶ ֶמת? הבעל‬ ‫ֵ‬ ‫קטן של מילים שלמדה ממנו ָּבאונייה‪.‬‬ ‫יה‪ .‬הוא החליט שהוא והיא חייבים לבנות את הבית‬ ‫לת ֲחנּונֶ ָ‬ ‫הצעיר לא ָש ָעה ַ‬ ‫הדובר עברית בארץ ישראל‪ ,‬אחרי ַאלְ ַּפיִ ם ְשנות גלּות שבהן התפזֵ ר‬ ‫ֵ‬ ‫הראשון‬ ‫העם היהודי וחי בארצות שונות‪ .‬עד ְמ ֵהרה גילה בן יהודה‪ ,‬כי אין זה קל לנַ ֵהל‬ ‫בית בׂשפה העברית‪ ,‬פשוט מפני שחסרּו המילים היומיומיות הדרושות לכך‪.‬‬ ‫כאשר רצה אליעזר להסביר לִ דבורה כיצד מכינים מאכל מסוים‪ ,‬הוא נֶ אלץ‬ ‫לומר‪" :‬קחי את הככה וׂשימי אותו על הככה והוסיפי לו ככה"‪ .....‬מכיוון שלא‬ ‫לח ֵדש מילים‪.‬‬ ‫היו מילים בעברית בשביל "ככה"‪ ,‬הוא התחיל ַ‬ ‫בט"ו באב ‪ 1882‬נולד בנם הבכור‪ :‬בן ציון איתמר‪ .‬דבורה כבר דיברה עברית‪,‬‬ ‫ואביו ֶהחליט שהילד ידבר וְ יִ שמע עברית בלבד‪ .‬אליעזר ּבֹודד אותו ֵמ ֶחברת‬ ‫ילדים אחרים כדי שלא יִ שמע ׂשפות אחרות‪.‬‬ ‫לאיתמר בן אב"י נתלווה כינוי החיבה שכינוהו כל חייו‪" :‬הילד ָה ִעברי הראשון"‪.‬‬ ‫אליעזר בן יהודה מגשים את החלום‬ ‫היתה זו ֵראשיתם של חיים חדשים בארץ ישראל‪ .‬אליעזר נשבע להפיץ את‬ ‫בקרב היהודים שחיים בארץ ישראל‪ .‬הוא האמין שיצליח‬ ‫הדיּבור בעברית ֶ‬ ‫להחזיר את השפה העברית לשימוש יומיומי‪ ,‬בזמן ׂשיחה ברחוב‪ ,‬בשיחה‬ ‫לשם כך החליט להוציא‬ ‫עם המוכרים ַּבשוק ִּובשעת מׂשחקי הילדים בארץ‪ֵ .‬‬ ‫לאור עיתון בשם "הצבי"‪ ,‬שבו כתב על הרעיון שיהודים צריכים לדבר בעברית‬ ‫והקים את "ועד הלשון" שכלל חמישה חברים (וַ ַעד הלשון פעל אף הוא‬ ‫בארץ ֵ‬

‫‪60‬‬

‫    צועדים בדרך המילים ד'‬


‫לחידוש מילים עבריות)‪ .‬המפעל החשוב ביותר של אליעזר‬ ‫בן יהודה היה ְּכתיבת מילון בשם ״מילון הלשון העברית‬ ‫חידּושי הלשון‬ ‫ֵ‬ ‫הישנה והחדשה״‪ַּ .‬במילון ָּכלַ ל בן יהודה את‬ ‫שלו וְ ֶשל בני דורו‪.‬‬ ‫המשורר חיים נחמן ביאליק ֵהבין אף הוא את הצורך להוסיף‬ ‫מילים חדשות לעברית‪ ,‬אך התנַ גֵ ד להחלטתו של בן יהודה‬ ‫להוסיף את חידושי הלשון לַ ִמילון לפני שהתברר שהם נכנסו‬ ‫לשימוש קבוע על ידי דוברי העברית‪ .‬הוא טען שבן יהודה ְמ ַמ ֵהר‬ ‫לח ֵדש מילים‪ ,‬בעוד הוא‪ ,‬ביאליק‪ ,‬מעדיף לנצל מילים קדומות‬ ‫ַ‬ ‫שקיימות בעברית על פני המצאת מילים חדשות‪ .‬הוא אמר‪:‬‬ ‫"היּו זהירים בהכנסת מילים זָ רות לַ ָׂשפה העברית!"‬ ‫ֱ‬ ‫דוברי העברית‪ ,‬כגון‬ ‫ֵ‬ ‫שהציע ביאליק נכנסו לשימוש אצל‬ ‫לעתים החידושים ִ‬ ‫שד ֲח ָקה ַה ִצ ָדה את המילה אווירון שהציע בן יהודה‪ ,‬ולעתים‬ ‫המילה ָמטֹוס ָ‬ ‫המילים שחידש אליעזר בן יהודה היו אלו שנכנסו לשימוש‪ .‬לדוגמה‪ :‬המילה‬ ‫סוכך שהציע ביאליק‪.‬‬ ‫ִמטרייה שהציע בן יהודה התקבלה‪ ,‬ולא המילה ֵ‬ ‫ביאליק היה ְמרּוצה מחידוש המילה‪ :‬מכונית על ידי איתמר‪ ,‬בנו בכורו של בן‬ ‫יהודה‪ .‬הוא פגש את איתמר בן אב"י (אליעזר בן יהודה) על ׂשפת ימה של תל‬ ‫אביב ושיבח אותו על המילה מכונית שהמציא‪.‬‬ ‫בן־אב"י ענה לו‪" :‬אבל אתה ִהנצחת את המילה ִּב ִיצירותיך!"‬ ‫"אם תרצו אין זו אגדה!"‬ ‫ַּב ֲערֹוב ימיו זכה אליעזר בן יהודה לראות את התגשמות חלומו‪ .‬הדיבור העברי‬ ‫נעשה ללשון יום־יום של יהודי ארץ ישראל‪ ,‬והשלטון הבריטי ִהכיר ַּבׂשפה העברית‬ ‫ְּכׂשפה רשמית בארץ‪.‬‬ ‫(מעובד על פי "אליעזר בן יהודה ותחיית הדיבור העברי" ‪ /‬ראובן סיון‪" ,‬לשוננו לעם")‬

‫ לשיחה ִולכתיבה‬ ‫‪ .1‬הסבירו את הכותרת‪" :‬חידּוש העברית הדבּורה בארץ ישראל"‪.‬‬ ‫‪ .2‬א‪ֵ .‬אילו פרטים על ַחיֵ י המשפחה של בן יהודה כתובים בקטע?‬ ‫ב‪ֵ .‬אילו פרטים על יֹוזְ ָמתֹו לחידּוש הׂשפה העברית כתובים בקטע?‬ ‫ג‪ .‬כיצד שימשו אליעזר בן יהודה ומשפחתו דוגמה אישית לשימוש‬ ‫בעברית בחיי היומיום?‬

‫דברו עברית!    ‪61‬‬


‫‪. 3‬‬ ‫‪ .4‬‬ ‫‪ .5‬‬ ‫ ‬ ‫ ‬ ‫‪ .6‬‬

‫ֵאילו ְק ָשיים התעוררו כאשר התעקשּו על דיבור בעברית במשפחה?‬ ‫ֵאילו ִמ ְּפעולותיו של בן יהודה סייעו להפיכת השפה העברית לשפת הדיבור‬ ‫בארצנו? ִּכתבו ִּבנקודֹות‪.‬‬ ‫הּפסקה השניָ יה בעמוד ‪.61‬‬ ‫קראו את ִ‬ ‫א‪ִ .‬מ ָמה ִהזהיר ביאליק את בן יהּודה?‬ ‫ב‪ִ .‬מ ָמה ָח ַשש ביאליק?‬ ‫ֵאילו מחידושי המילים של ביאליק מוזכרים בקטע?‬

‫  ִענְ יְ ינֵ י לשון‬ ‫‪ .1‬אליעזר נשבע להפיץ את הדיבור בעברית בקרב היהודים שחיים בארץ‬ ‫ישראל‪ַ .‬העתיקו רק את הפירוש המתאים ביותר למילה להפיץ מבין‬ ‫הפירושים האלה‪:‬‬ ‫ב‪ .‬לעׂשותו ידוע ומּוכר‪.‬‬ ‫ ‬ ‫רסם‪.‬‬ ‫לפ ֵ‬ ‫א‪ַ .‬‬ ‫ד‪ .‬לחלק מה שנמצא ברשותו לציבור‪.‬‬ ‫ג‪ .‬להגיע איתו לִ מקומות רבים‪ .‬‬ ‫ה‪ .‬להביא לשימוש באופן נרחב‪ .‬‬ ‫ַהסבירו זה לזה את בחירתכם‪.‬‬ ‫חילּוקי דעות בין ביאליק לבין בן יהודה‪.‬‬ ‫ֵ‬ ‫‪ָּ .2‬כתוב שהיו‬ ‫לעיל‪ַ .‬הסבירו זה לזה כיצד ֵה ַבנתם‪.‬‬ ‫א‪ַ .‬הסבירו את הצירוף המודגש ֶש ֵ‬ ‫חלֹוקת?‬ ‫ֶ‬ ‫חילּוקי ֵדעות לבין המילה ַמ‬ ‫ֵ‬ ‫ב‪ .‬מה קשר המשמעות בין הצירוף‬

‫ גולשים ומאזינים‬ ‫בק ֶשב רב לַ שיר‪.‬‬ ‫וה ֲאזינו ֶ‬ ‫‪ .1‬גִ לשּו ַּב ִמ ְר ֶש ֶתת‪ַ ,‬הקלידו‪" :‬בן יהודה מתי כספי"‪ַ ,‬‬ ‫מסּוּפר גם בשיר?‬ ‫ָ‬ ‫סּוּפר ַּבקטע שקראתם על בן יהודה‬ ‫‪ׂ .2‬שימו לֵ ב מה ֵמ ַה ְמ ָ‬

‫ העשרה ואתגר‬ ‫הקטע פותח ַּב ִמשפט‪" :‬בבוקר ְס ָתיו‪ ...‬עגנה אוניית קיטור בחוף יפו"‪.‬‬ ‫רש ֶתת‪.‬‬ ‫ַחפשו מידע על אוניות הקיטור באנציקלופדיה או ַּב ִמ ֶ‬ ‫תארגֵ ן לִ קראת‬ ‫ֵהיעזרו ְּבארבע הנקודות הראשונות ַּב ַהדרכה בעמוד ‪ּ ,89‬כְ די לְ ִה ַ‬ ‫הּכתיבה‪.‬‬ ‫ְ‬ ‫עתה ִּכתבו עּובדות שנִ ראות לכם חשּובות‪.‬‬ ‫סקה או משפט לְ סיּום‪.‬‬ ‫הוסיפו ּ ִפ ָ‬

‫‪62‬‬

‫    צועדים בדרך המילים ד'‬


‫במשפחה‬ ‫מה‬ ‫במדור?‬

‫במשפחה    ‪63‬‬ ‫צועדים בדרך המילים ד'‬


‫ָמה‬ ‫ַּב ָּמדֹור?‬ ‫יחסים בתוך המשפחה‪.‬‬ ‫ס סהמדור עוסק ִּב ָ‬

‫ס סנקרא את השיר "יוסי ילד שלי מוצלח" מאת ע' הלל; את המעשייה‬ ‫"הסבא הזקן והנכד" מאת האחים גְ רים ואת המעשייה "חוכמת הזקנים"‪.‬‬

‫בק ֶרב‬ ‫ס סנלמד על יחסים במשפחות בעלי חיים‪ .‬נקרא על משפחתיות ֶ‬ ‫הקּוקיָ יה‪.‬‬ ‫ִ‬ ‫בעלי הכנף והקטע המידע על‬ ‫ֲ‬

‫יח‬ ‫לשון וָ ִׂש ַ‬

‫ס סנכיר פעלים המציינים הדדיות‪.‬‬

‫ס סנלמד על שמות עצם‪ ,‬תארים וסמיכויות‪.‬‬

‫ס סנמצא מילים נרדפות ונלמד פתגמים‪.‬‬

‫ס סנלמד לבנות מילים‪ ,‬כלומר לגזור משפחות מילים השייכות לאותו השורש‪.‬‬

‫אמא אוָ וזה‬

‫משפחת ֲאוָ וזים ָקנָ ִדיִ ים שמעליה ָעף קֹונדֹור (ציפור טרף)‪.‬‬

‫לאן מביטה אימא אווזה? שערו והסבירו מדוע‪.‬‬

‫‪64‬‬

‫    צועדים בדרך המילים ד'‬


‫יֹוסי יֶ ֶלד ֶׁש ִּלי ֻמ ְצ ָלח ‪/‬‬ ‫ִ‬

‫ע' ִהּלֵ ל‬

‫זֹור ַחת‪,‬‬ ‫ֶׁש ֶמׁש ַּב ָּמרֹום ַ‬ ‫יֹוסי ְּבנָ ּה ׁשֹולַ ַחת‪:‬‬ ‫ִא ָּמא ֶאת ִ‬ ‫לֵ ְך ָה ֵבא ַּב ְקּבּוק ָחלָ ב‪,‬‬ ‫לֵ ְך יָ ָׁשר וְ ַאל ִּת ְׁש ַּכח‪,‬‬ ‫יֹוסי‪ ,‬יֶ לֶ ד ֶׁשּלִ י ֻמ ְצלָ ח‪.‬‬ ‫ִ‬ ‫ּפֹוס ַע‪,‬‬ ‫יֹוסי ַּב ְּׂש ֵד ָרה ֵ‬ ‫ִ‬ ‫ּופ ְתאֹום אֹורֹות ֵעינָ יו‪,‬‬ ‫ִ‬ ‫ָאץ הּוא ָרץ הּוא לְ ָפנָ יו;‬ ‫ּגּור ְּכלָ ִבים ִמ ְס ֵּכן צֹולֵ ַע —‬ ‫חֹובק ִּב ְׁש ֵּתי יָ ָדיו‪.‬‬ ‫הּוא ֵ‬ ‫ִא ָּמא ְמ ַח ָּכה ַּב ַּביִ ת‪.‬‬ ‫יֹוסי? ֵאין ָחלָ ב‪.‬‬ ‫— ֵאיפֹה ִ‬ ‫ַאְך ִהּנֵ ה ַהּיֶ לֶ ד ָּבא ִעם‪...‬‬ ‫— ָמה זֶ ה?‬ ‫— ח ֶֹמד ֶׁשל ְּכלַ ְבלַ ב‬ ‫אתי לָ ְך‪.‬‬ ‫ַמ ָּתנָ ה ֵה ֵב ִ‬

‫ַה ְּׂש ֵד ָרה לֹו ְמ ַצּיֶ ֶצת‪.‬‬ ‫קֹופצֹות ֵעינָ יו‪,‬‬ ‫ּ ֶפ ַתע ׁשּוב ְ‬ ‫רֹועׁשֹות‪ ,‬נֹוגְ נֹות ָאזְ נָ יו‪:‬‬ ‫ֲ‬ ‫נֹוצ ֶצת‬ ‫ּפּוחית ְק ַטּנָ ה ֶ‬ ‫ַמ ִ‬ ‫תֹותיו‪.‬‬ ‫אֹוסף ֶאל ִׂש ְפ ָ‬ ‫הּוא ֵ‬

‫— אֹוי לִ י‪ ,‬יֶ לֶ ד ֶׁשּלִ י ֻמ ְצלָ ח‪.‬‬ ‫זֹור ַחת‪,‬‬ ‫ֶׁש ֶמׁש ַּב ָּמרֹום ַ‬ ‫יֹוסי ְּבנָ ּה ׁשֹולַ ַחת‪:‬‬ ‫ִא ָּמא ֶאת ִ‬ ‫לֵ ְך ָה ֵבא נָ א לִ י ִּכ ַּכר‪,‬‬ ‫לֶ ֶחם ַחם‪ַ ,‬אְך ַאל ִּת ְׁש ַּכח‪,‬‬ ‫יֹוסי‪ ,‬יֶ לֶ ד ֶׁשּלִ י ֻמ ְצלָ ח‪.‬‬ ‫ִ‬

‫ִא ָּמא ְמ ַחּכָ ה ַּב ַּביִ ת‪.‬‬ ‫יֹוסי? לֶ ֶחם ֵאין‪,‬‬ ‫ָמה לְ ִ‬ ‫ַאְך ִהּנֵ ה ַהּיֶ לֶ ד ָּבא ִעם‪...‬‬ ‫— ָמה זֶ ה?‬ ‫(יֹוסי ְמנַ ּגֵ ן)‬ ‫ִ‬ ‫אתי לָ ְך‪.‬‬ ‫— ַמנְ ּגִ ינָ ה ֵה ֵב ִ‬ ‫— אֹוי לִ י‪ ,‬יֶ לֶ ד ֶׁשּלִ י ֻמ ְצלָ ח‪.‬‬

‫במשפחה    ‪65‬‬


‫זֹור ַחת‪,‬‬ ‫ֶׁש ֶמׁש ַּב ָּמרֹום ַ‬ ‫יֹוסי ְּבנָ ּה ׁשֹולַ ַחת‪:‬‬ ‫ִא ָּמא ֶאת ִ‬ ‫יתים‪,‬‬ ‫— לְ ָפחֹות ָה ֵבא זֵ ִ‬ ‫זֶ ה ַהּכֹל‪ַ ,‬אְך ַאל ִת ְׁש ַּכח‪,‬‬ ‫יֹוסי‪ ,‬יֶ לֶ ד ֶׁשּלִ י ֻמ ְצלָ ח‪.‬‬ ‫ִ‬ ‫יֹוסי —‬ ‫לֹוח ֶׁשת‪ִ :‬‬ ‫ַה ְּׂש ֵד ָרה ֶ‬ ‫רֹוקדֹות ֵעינָ יו‪,‬‬ ‫ִהּנֵ ה ׁשּוב ְ‬ ‫ָמה נֶ ְח ָמד הּוא‪ ,‬לְ ָפנָ יו‬ ‫ֶּפ ַרח ַא ְדמֹונִ י — ַאי‪ ,‬י ִֹפי‪.‬‬ ‫ְמ ַבלְ ֵּבל לֹו ֶאת ָה ַאף‪.‬‬

‫ֵריק ַה ַּביִ ת‪,‬‬ ‫ֵאין ָחלָ ב‪,‬‬ ‫לֶ ֶחם ֵאין‬ ‫וְ לּו ּכַ זַ יִ ת‪.‬‬ ‫ַאְך ָמלֵ א‪ָ ,‬מלֵ א ַה ַּביִ ת‬ ‫ּופ ַרח‬ ‫ַא ֲה ָבה נִ ּגּון ֶ‬ ‫ּונְ ִביחֹות ּכְ לַ ְבלַ ב‪.‬‬

‫ִא ָּמא ְמ ַח ָּכה ַּב ַּביִ ת‪,‬‬ ‫יֹוסי‪ ,‬זַ יִ ת ֵאין‪,‬‬ ‫אֹוי לִ י‪ִ ,‬‬ ‫ַאְך ִהּנֵ ה ַהּיֶ לֶ ד ָּבא ִעם‪...‬‬ ‫— ָמה זֶ ה?‬ ‫— לָ ְך ַהּכֹל ֶא ֵּתן‪.‬‬ ‫ְק ִחי‪ַ ,‬ה ֶּפ ַרח הּוא ֶׁשּלָ ְך‪.‬‬ ‫— אֹוי לִ י‪ ,‬יֶ לֶ ד ֶׁשּלִ י ֻמ ְצלָ ח‪.‬‬

‫ׂשדרות הילד ברמת גן‬ ‫ֵ‬

‫‪66‬‬

‫    צועדים בדרך המילים ד'‬


‫משתפים ומגיבים‬ ‫שעוברות עליו הייתם רוצים גם‬ ‫ְ‬ ‫עוׂשה עליכם יוסי? ֵאילּו ֵמ ַה ֲחוָ ויֹות‬ ‫ֵאיזה רושם ֶ‬ ‫לַ ְחוֹות? מה הייתם רוצים לומר לו? שֹוחחו על השיר וְ ָהגיבּו זה לְ ִד ְב ֵרי זה‪.‬‬

‫ לשיחה ִולכתיבה‬ ‫והשלימו‪:‬‬ ‫‪ .1‬שלוש פעמים שולחת אמא את יוסי לקנות‪ַ .‬העתיקו ַ‬ ‫מה מבקשת אמא להביא?‬

‫מה מביא יוסי?‬

‫ַּב ַּפעם הראשונה‬ ‫בפעם השנייה‬ ‫בפעם השלישית‬

‫‪ .2‬‬ ‫ ‬ ‫ ‬ ‫‪ .3‬‬ ‫ ‬ ‫ ‬ ‫‪ .4‬‬ ‫ ‬ ‫ ‬ ‫‪ .5‬‬ ‫ ‬ ‫‪ .6‬‬

‫א‪ .‬מה משּותף לַ דברים שאימא מבקשת מיוסי להביא?‬ ‫לאמו?‬ ‫ב‪ .‬מה משותף לַ מתנות שיוסי מביא ִ‬ ‫ג‪ .‬במה שונות המתנות מהדברים שאימא ִּבקשה?‬ ‫מהׂשדרה‪.‬‬ ‫ֵ‬ ‫מתנותיו‬ ‫יוסי מביא את ְ‬ ‫הׂשדרה והעתיקו‪.‬‬ ‫התנהגות ְ‬ ‫ֲ‬ ‫א‪ִ .‬מצאו משפטים בשיר שבהן מתוארת‬ ‫לת ֵאר את הׂשדרה כאילו היא יצּור חי?‬ ‫ב‪ .‬מדוע לדעתכם‪ ,‬בחר המשורר ָ‬ ‫אימא חוזרת ואומרת‪" :‬אֹוי לִ י‪ ,‬יֶ לֶ ד ֶׁשלִ י מ ְּוצלָ ח" בכל פעם שיוסי חוזֵ ר עם מתנה‪.‬‬ ‫א‪ .‬מה דעתכם‪ ,‬האם המשפט ַמ ִּביע צער? ַאכזבה? אהבה? תקווה? ִחשבו‬ ‫שתענו ונַ מקו את תשובתכם‪.‬‬ ‫לפני ַ‬ ‫דברי ָה ֵאם ְּב ַהנְ גָ נָ ה המתאימה‪.‬‬ ‫ב‪ִ .‬קראו בקול את ֵ‬ ‫קראו ֵשנית את שני הבתים האחרונים בשיר‪.‬‬ ‫שאין ַּב ַּבית או מה שיש בו?‬ ‫מה לדעתכם חשוב יותר‪ ,‬לפי השיר‪ ,‬מה ֵ‬ ‫כיצד ְת ָת ֲארּו את יוסי לפני מישהו שלא קרא את השיר?‬

‫ קוראים בקול רם‬ ‫המ ַד ְּברים בשיר‪.‬‬ ‫ •התחלְ קּו לִ קבוצות לפי ִמ ְספר הקולות ְ‬ ‫עותק מּודפס של היצירה‬ ‫המ ַד ְּברים ִּב ְצבעים שונים על ֶ‬ ‫ • ַסמנּו את הקולות ְ‬ ‫בדייקנות ְּוב ַהנְ גָ נָ ה‬ ‫ָ‬ ‫שתקּבלו ֵמהמורה‪ִ ,‬התאמנּו ִּב ְקריאת השיר ְּב ַתפקידים‬ ‫ְ‬ ‫המתאימה כאילו אתם ַׂשחקנים‪.‬‬

‫(המשך בעמוד הבא)‬

‫במשפחה    ‪67‬‬


‫ •תוכלו לקרוא יותר ִמ ַּפעם אחת ּולְ החליף תפקידים‪.‬‬ ‫ •תוכלו להקליט ּולְ ַהאזין לִ קריאתכם כדי שתוכלו לבדוק‪:‬‬

‫ ‬ ‫ ‬ ‫ ‬

‫— האם הקריאה מדּויֶ ֶקת?‬ ‫— האם ְקריאתכם ְּברּורה ואפשר לַ הבינה?‬ ‫ההנְ גָ נָ ה ְמ ָפ ֶר ֶׁשת את המשפט?‬ ‫— האם ַ‬

‫  ִענְ יְ ינֵ י לשון‬ ‫בש ֵׂדרה כך‪ּ" :‬ופתאום אורות ֵעיניו"‪.‬‬ ‫מת ֵאר את יוסי ְ‬ ‫המשורר ע' הלל ָ‬ ‫הביטוי "אֹורּו ֵעינָ יו" יוצר בדמיוננו ציור‪ ,‬לכן קוראים לו ִּביטוי ִציּורי‪.‬‬ ‫וׂשמח או גִ ילה דבר חדש‪.‬‬ ‫"אורו עיניו" הוא ביטוי ציורי שכוונתו מאושר ָ‬ ‫לעיתים כותב המשורר ביטוי ציורי ִמ ֶשלו למשל‪" ,‬הנה שּוב רוקדות עיניו"‬ ‫מה ֵּפירוש הביטויים הציוריים האלה (היעזרו במילון)‪" :‬קופצות עיניו";‬ ‫"נוגנות אזניו" בהקשר לשיר‪.‬‬

‫ ‬

‫גולשים‬ ‫האזינו לשיר‪.‬‬ ‫במ ְר ֶש ֶתת והקלידו‪" :‬יוסי ילד שלי מוצלח"‪ֲ .‬‬ ‫גִ לשו ִ‬ ‫א‪ .‬האם המנגינה עליזה‪ ,‬עצובה‪ ,‬מרגשת? — נַ מקו דבריכם‪.‬‬ ‫ב‪ .‬האם‪ ,‬לדעתכם‪ ,‬המנגינה מתאימה לשיר? ַהסבירו‪.‬‬

‫ יוצרים‬ ‫ִחשבו על דרך יצירתית בקבוצות או ִּב ִיצירה עצמית לבטא את התמונות ואת‬ ‫האווירה בשיר‪.‬‬ ‫תוכלו להכין במשותף ֵספר ובו איוריכם לשיר; תוכלו לחבר ריקוד; לדמיין‬ ‫שיוסי הוא חברכם לַ ִּכיתה ולכתוב סיפור על מקרים שקרו לו בכיתה; להכין‬ ‫עבודת קולָ ז' ובה אחת התמונות המתוארות בשיר‪.‬‬

‫(ה ְד ֵּבק)?‬ ‫קולז' ֶ‬ ‫מהו ָ‬ ‫ַּבעבודת קולז' משתמשים בגִ זרי שבועונים צבעוניים‪ְּ ,‬בגִ זרי עיתונים‪ִּ ,‬בנייר‬ ‫אריזה צבעוני ְּוב ִפיסות אריגים וגְ רוטאות שונות‪ .‬מדביקים על ְּבריסטול ויוצרים‬ ‫תמונה‪ .‬אפשר לשלֵ ב גם תוספות מצוירות‪.‬‬

‫‪68‬‬

‫    צועדים בדרך המילים ד'‬


‫הסבא הזקן וְ הנכד ‪/‬‬

‫האחים גְ רים‪ ,‬תרגום‪ :‬חנה לבנַ ת‬

‫היֹה היה פעם איש זקן מאוד־מאוד שעיניו כבר כהו מזִ קנה‪ ,‬אוזניו נעשו‬ ‫ֵחירשות כמעט לגמרי‪ ,‬והברכיים שלו רעדו כל הזמן‪ .‬כשהיה יושב ליד השולחן‪,‬‬ ‫נשּפך לו על המפה‪ ,‬וטיפות‬ ‫ָ‬ ‫יכול רק בקושי להחזיק את ַהּכַ ף שלו‪ :‬המרק היה‬ ‫הסנְ ֵטר‪.‬‬ ‫מרק נזלו לו גם מתוך הפה‪ ,‬במורד ַ‬ ‫גֹועל ְּבלֵ ב ְּבנו של הזקן וגם בלֵ ב אשתו‪ּ ,‬ולבסוף ִהכריחו‬ ‫המראה הזה עורר ַ‬ ‫את הסבא הזקן לשבת לבדו בפינה‪ ,‬מאחורי התנור‪ .‬הם נתנו לו את האוכל‬ ‫שלו וגם קערה קטנה ֵמ ֶח ֶרס‪ ,‬אבל לא ברוחב לב‪ ,‬והוא לא הרגיש אף פעם‬ ‫מּבטו מופנה ִּב ְשקיקה ּובעצב אל ֵעבר‬ ‫ָׂש ֵב ַע לגמרי‪ .‬הוא היה יושב לו כך ַּב ַצד‪ָ ,‬‬ ‫השולחן‪ ,‬ועיניו לַ חות מן הדמעות‪.‬‬ ‫פעם אחת לא ִהצליח אפילו להחזיק את הקערה הקטנה בידיו הרועדות‪ ,‬והיא‬ ‫נפלה לארץ והתנפצה לרסיסים‪ .‬האישה הצעירה כעסה עליו ונזפה בו‪ ,‬אבל‬ ‫הוא לא אמר דבר — ורק נֶ אנח‪ .‬אז קנתה לו האישה קערה קטנה ֵמ ֵעץ תמּורת‬ ‫ּומעכשיו נֶ אלץ הזקן לאכול מתוך הקערה הזאת‪.‬‬ ‫כמה מטבעות של ֵהלֵ רים‪ֵ ,‬‬ ‫בשעה שישבו כך ואכלו‪ ,‬התּכופף הנכד הקטן שמלאו לו ארבע שנים והתיישב‬ ‫על הארץ‪ .‬הוא אסף בכף ידו כמה ּפיסות קטנות של עץ‪.‬‬ ‫"מה אתה עושה שם?" שאל האב‪.‬‬ ‫"אני מכין גיגית קטנה‪ ",‬השיב הילד‪,‬‬ ‫"כדי שאבא ואמא יּוכלו לֶ אכול ממנה‬ ‫כשאהיה גדול‪".‬‬ ‫וה ֵאם ִהביטו זה בזה במשך‬ ‫האב ָ‬ ‫זמן־מה ִּבשתיקה ולבסוף פרצו‬ ‫ִּבבכי‪ .‬מיד עזרו לסב הזקן‬ ‫לגשת אל השולחן‪ ,‬ומאז אותו‬ ‫היום הניחו לו לאכול איתם‪,‬‬ ‫ולא השמיעו שום הערה או‬ ‫נזיפה גם כשנשפכו לו כמה‬ ‫טיפות מן המרק‪.‬‬

‫במשפחה    ‪69‬‬


‫משתפים ומגיבים‬ ‫משּפחה? עם ֵאיזו ְדמּות ִהזְ ַד ֵהיתם? האם יש‬ ‫ָ‬ ‫המצב ַּב‬ ‫עורר בכם ַ‬ ‫ֵאילּו ְרגָ שות ֵ‬ ‫ׂשוחחו על הסיפור וְ ָהגיבּו זה לְ ִד ְב ֵרי זה‪.‬‬ ‫לּפי אחת הדמויות? ֲ‬ ‫יקורת ְּכ ֵ‬ ‫לכם ִּב ֶ‬

‫ לשיחה ִולכתיבה‬ ‫‪. 1‬‬ ‫‪. 2‬‬ ‫ ‬ ‫‪. 3‬‬ ‫‪ .4‬‬

‫מדוע החליפו הּבן ואשתו את מקום ישיבתו של הסבא?‬ ‫הּבן ואשתו אל הסבא‪.‬‬ ‫א‪ַ .‬העתיקו את המשפטים שמלמדים על יחסם של ֵ‬ ‫ב‪ַ .‬עיינו במשפטים שכתבתם לְ ֵעיל‪ .‬מהו המשפט העצוב ביותר בעיניכם?‬ ‫ַהסבירו את תשובתכם‪.‬‬ ‫ברשעות כלפי הסבא?‬ ‫כיצד למדו ההורים שהם התנהגו ִ‬ ‫ַּבסיפור לא מתוארים רגשותיהן של הדמויות‪ .‬לפניכם רשימת רגשות‪.‬‬ ‫ִּכתבו מי מהדמויות הרגישה כך‪:‬‬ ‫זִ לזול אכזבה‬ ‫ֶעלְ ּבֹון גועל ְדחייה רחמים חרטה‬

‫ מדברים על זה‬ ‫לפניכם פתגמים ידועים שמרמזים עליהם בסיפור‪:‬‬ ‫יכנִ י ְל ֵעת זִ ְקנָ ה" (תהלים עא‪" ,)9 ,‬וְ ָה ַד ְר ָּת ְּפנֵ י זָ ֵקן" (ויקרא יט‪)32 ,‬‬ ‫"אל ַּת ְׁש ִל ֵ‬ ‫ַ‬ ‫ב‪ .‬כיצד קשור כל פתגם לַ סיפור?‬ ‫ ‬ ‫א‪ַ .‬הסבירו אותם‪.‬‬

‫  ִענְ יְ ינֵ י לשון‬ ‫‪ִ . 1‬מצאו בסיפור מילים נִ ְר ָדפֹות לַ ִמילים שלהלן‪:‬‬ ‫‪--‬‬‫ִּבנְ ִדיבּות‬ ‫‪ --‬‬‫נֶ ְחלְ ׁשּו ֵעינָ יו‬ ‫‪--‬‬‫נִ ְׁש ְּב ָרה‬ ‫‪ --‬‬‫ְּב ָרצֹון ַעז‬ ‫‪--‬‬‫ְק ָע ָרה‬ ‫‪ --‬‬‫ֲח ִתיכֹות‬ ‫‪ַ .2‬השלימו את המשפטים‪ .‬היעזרו במחסן המילים‪.‬‬ ‫רב‪.‬‬ ‫‪--‬‬‫התק ָשה מאוד לָ לֶ ֶכת‪ .‬הוא הלך‬ ‫ַ‬ ‫הוא‬ ‫‪. --‬‬‫השתוקק לֶ אכול‪ .‬הוא הביט על האוכל‬ ‫ֵ‬ ‫הוא‬ ‫‪. --‬‬‫הוא מיהר לצאת מהחדר‪ .‬הוא יצא מן החדר‬ ‫על ְדבריו‪.‬‬ ‫‪--‬‬‫המ ֲעלִ יבות‪ .‬הם ֵהגיבו‬ ‫הם לא ֵהשיבו על שאלותיו ַ‬ ‫ַרב את ִדברי ְּבנו‪.‬‬ ‫‪--‬‬‫דברי בנו העציבו אותו מאוד‪ .‬הוא שמע‬ ‫ְּב ֶעצב‪.‬‬ ‫ִּבשקיקה‬ ‫ְּבקושי‬ ‫ִּבמהירות‬ ‫ מחסן מילים‪ִּ :‬בשתיקה‬

‫‪70‬‬

‫    צועדים בדרך המילים ד'‬


‫לקראת קריאה‬ ‫ •קראו את השיר על "סבא אברם"‪.‬‬ ‫ •במהלך הקריאה חשבו במה שונה דמותו של סבא אברם מדמות הסבא בסיפור‬ ‫"הסבא הזקן והנכד"?‬

‫ַס ָּבא ַא ְב ָרם ‪/‬‬

‫יהֹונָ ָתן גֶ ֶפן‬

‫מֹוע עֹוד ַּפ ַעם ְּובקֹול ָרם ֶאת ָמה ֶׁש ִא ָּמא‬ ‫ֶע ֶרב ֶא ָחד‪ ,‬לִ ְפנֵ י ַה ֵּׁשנָ ה‪ִּ ,‬ב ְּק ָׁשה ֲענָ ת לִ ְׁש ַ‬ ‫ֶׁשּלָ ּה ָהיְ ָתה ְמ ַס ֶּפ ֶרת ַעל ַס ָּבא ַא ְב ָרם‪.‬‬ ‫ַא ְב ָרם ַהּזָ ֵקן ּגָ ר לְ ַבּדֹו‬ ‫ִּב ְק ֵצה ַהר ַה ַּכ ְר ֶמל‪.‬‬ ‫הּוא ּגָ ר לְ ַבּדֹו‬ ‫לְ ַבּדֹו‬ ‫לְ ַבּדֹו‬ ‫וְ ֵאין ִאיׁש ַּב ִּב ְק ָתה ִמּלְ ַבּדֹו‪.‬‬ ‫עֹוׂשה‪,‬‬ ‫יֹוד ַע ָמה הּוא ֶ‬ ‫וְ ַאף ֶא ָחד ֹלא ֵ‬ ‫וְ ִאם הּוא ָׁש ֵמן אֹו ַּדוְ ָקא ָרזֶ ה‪.‬‬ ‫אֹוהב ָּת ִמיד לְ ַד ֵּבר אֹו ִאם הּוא ִּב ְכלָ ל ַׁש ְת ָקן‪,‬‬ ‫ִאם הּוא ֵ‬ ‫ִאם יֵ ׁש לֹו זָ ָקן אֹו ִאם ֵאין לֹו זָ ָקן‪.‬‬ ‫ּופ ַעם יָ ַרד ְּבנַ ֲהלָ ל ֶ ּג ֶׁשם ַחּלָ ׁש ְמאֹד‬ ‫ַ‬ ‫וְ ִא ָּמא ָא ְמ ָרה‬ ‫ֶׁשאּולַ י ַהּגֶ ֶׁשם ַהּזֶ ה הּוא ְּד ָמעֹות‬ ‫ֶׁשל ַס ָּבא ַא ְב ָרם‬ ‫ַהּזָ ֵקן‪.‬‬

‫במשפחה    ‪71‬‬


‫במהלך הקריאה‬ ‫לה ְקשֹות עליכם להבינו כהלכה‪ָ .‬הכינו רשימה של המילים‬ ‫בסיפור יש מילים שעלולות ַ‬ ‫וכתבו את פירושן אחרי שתקראו את ההדרכה בעמוד ‪.77‬‬ ‫הללו במהלך הקריאה ִ‬ ‫עתה ִקראו את הסיפור שנית‪.‬‬

‫חוכמת הזקנים ‪/‬‬

‫עיבד‪ :‬יהודה אטלס‬

‫א‪.‬‬ ‫הק ֶדם ַחי פעם מלך‪ ,‬שביקש להישאר צעיר לָ נֶ ַצח‪ .‬מדי בוקר‬ ‫באחת מארצות ֶ‬ ‫היה ניגש אל הראי ּובוחן את פניו במשך שעה ארוכה‪ ,‬מחּפׂש ִּבדאגה אחר‬ ‫אותות של זִ קנה‪ .‬כשהיה מגַ לֶ ה ׂשערת ֵׂשיבה בׂשערו או ִּבזקנו‪ ,‬היה תולש‬ ‫למע ֶסה המלכותי‬ ‫ֲ‬ ‫אותה ּבחֹורי ַאף‪ .‬אם מצא ֶק ֶמט דק לְ יַ ד ָה ַעין‪ ,‬היה קורא מיד‬ ‫הזקניםשמנים‬ ‫חכמתהיטב ִּב‬ ‫ּומצוֶ וה עליו לעסות את פניו‬ ‫היטשטש‬ ‫ֵ‬ ‫רּוקים‪ ,‬עד שהקמט‬ ‫ּובת ְמ ִ‬ ‫ַ‬ ‫לבלי ַה ֵּכר‪ .‬אם היה נדמה לו כי‬ ‫השתּפלּו מעט ִמדאגה‪,‬‬ ‫ְ‬ ‫זָ וִ ויות פיו‬ ‫היה ְמ ַעוֶ וה את פניו בחיוך‪ ,‬עד‬ ‫כי לבשו ֵשנית ֲא ֶר ֶשת צעירה‬ ‫ושובבה‪.‬‬ ‫אולם‪ ,‬ככל שניסה‬ ‫יח דעתו מן‬ ‫המלך לְ ָה ִס ַ‬ ‫הזִ קנה הממשמשת‬ ‫ּובאה‪ ,‬כן גָ ְב ָרה ֶחרדתו‬ ‫ִמ ָּפניה‪ .‬פניו עדיין היו‬ ‫טובות וחלָ קֹות ּוׂשערו שחור‬ ‫עֹורב‪ ,‬אך מדי צאתו אל מחוץ‬ ‫ָּכ ֵ‬ ‫לָ ארמון ראה זקנים וזקנות ְשחּוחים‪,‬‬ ‫וׂשבי ׂשיער‪ ,‬ומראם לא‬ ‫רּושי פנים ָ‬ ‫ֲח ֵ‬ ‫מנוח‪ .‬עמד ֵאפֹוא יום אחד‬ ‫ַ‬ ‫נתן לו‬ ‫וגזר לגרש את כל הזקנים מממלכתו‪.‬‬

‫‪72‬‬

‫    צועדים בדרך המילים ד'‬


‫זקן בבית או ִמחוצה‬ ‫ימ ֵצא במדינה וכל המסתיר ֵ‬ ‫וְ חֹוק יצא ִמלפניו‪ :‬כל זקן שיִ ָ‬ ‫לו — יואשמו ִּב ְפלילים ויהיו צפויים לָ עונש החמּור ִמּכול‪ :‬מוות‪.‬‬ ‫מקל הנדודים‪ ,‬נִ פרדו‬ ‫ֲחזְ ָקה גזֵ ַרת המלך על נְ תיניו‪ .‬נטלו הזקנים והזקנות את ֵ‬ ‫ִּבדמעות מבני משפחתם וְ יָ צאו לגלּות בארץ נֵ כָ ר‪ְּ .‬ב ֵצאת המלך לִ רחובות העיר‬ ‫נדמה לו כי סרה מעליו ֵאימת הזִ קנה‪.‬‬ ‫ראו עיניו מעתה אך צעירים ּוצעירות והיה ֶ‬ ‫העלֶ ם את‬ ‫ְּובאחד הכפרים באותה ממלכה גרו איכר צעיר ואביו הזָ ֵקן‪ .‬אהב ֶ‬ ‫למלאה‪ .‬הקים‬ ‫ָ‬ ‫אביו אהבה ַעזָ ה‪ ,‬וכשיצאה גְ זֵ רת הגֵ ירוש מלפני המלך‪ֵ ,‬סירב‬ ‫ּומדי לילה‪ ,‬בחסּות החשכה‪ ,‬היה סר‬ ‫לאביו ִּב ְק ָתה קטנה ונוחה בלב היער‪ִ ,‬‬ ‫ולׂשֹוח ַח עמו‪ ,‬ואיש לא ידע דבר‪.‬‬ ‫ֵ‬ ‫ֵאליו לבקרו‪ ,‬להביא לו מאכל ּומשקה‬ ‫ב‪.‬‬ ‫לפ ְר ָקה‪ ,‬באו נסיכים ורוזנים רבים‬ ‫וְ לַ מלך בת יחידה‪ ,‬יפהפייה‪ָּ ,‬ב ַבת עינו‪ .‬כשהגיעה ִ‬ ‫לבקש את ידה‪ .‬החליט המלך — אף ִּפרסם זאת בפי ּכָ רֹוזֹות ברחבי הממלכה —‬ ‫ֵ‬ ‫הברכה המלכותית שבחצרו‬ ‫יתן את בתו רק לאותו צעיר שיצליח לצלול אל ֵ‬ ‫כי ֵ‬ ‫וְ לִ ְשלֹות ַּכד זהב המונח על קרקעיתה‪ .‬אך תנאי חמור ִהתנה‪ :‬כל צעיר שינסה‬ ‫לברכה ויֵ צא בידיים ריקות — יּושלך לַ ֶּכלא לכל ימי חייו‪.‬‬ ‫לצלול ֵ‬ ‫שש ַמע יֹופיָ ה של הנסיכה הגיע‬ ‫הסכנה לא ִהרתיעה את המחזרים הנועזים‪ֵ ,‬‬ ‫הברכה —‬ ‫לאוזניהם‪ .‬מדי יום התייצבו בחצר המלך צעירים ַעזֵ י נפש‪ ,‬קפצו אל ֵ‬ ‫והושלכו לַ ּכֶ לא‪ .‬איש מהם לא הצליח להעלות את ּכַ ד הזהב‪ .‬השמועה עשתה‬ ‫הנידחים הגיעה‪.‬‬ ‫ָ‬ ‫לה כנָ ַפיים‪ ,‬ואף אל הכפרים‬ ‫"גם אני רוצה לנסות את מזלי‪ ",‬אמר האיכר הצעיר לאביו שעה שביקר אצלו‬ ‫ַּב ִּב ְק ָתה ביער‪.‬‬ ‫העלֶ ם היה‬ ‫להניא את בנו מן המעׂשה‪ ,‬שכל ָּב ָאיו לא יְ שּובּון‪ ,‬אך ֶ‬ ‫ניסה הזקן ָ‬ ‫נָ חּוש בדעתו‪.‬‬ ‫"ואף על פי כן — ֵאלך‪ ",‬אמר‪.‬‬ ‫ִהרהר האב שעה קלה ולבסוף אמר‪" ,‬אם החלטת — לֵ ך‪ .‬אך בקשה לי ֵאלֶ יך‪:‬‬ ‫תנסה את כוחך מיָ ד‪ ,‬ביום הראשון‪ .‬בוא אל ֲח ַצר הארמון והתבונן בכל‬ ‫ֶ‬ ‫אל נא‬ ‫ּותסּפר לי‪".‬‬ ‫ֵ‬ ‫וא ַחר תשוב‬ ‫אשר יִ קרה בשבע עיניים — ַ‬ ‫הברכה‪ְּ ,‬ב ֵצל‬ ‫לבש הצעיר את בגדיו היפים והלך אל חצר הארמון‪ .‬על ׂשפת ֵ‬ ‫עץ גבוה וענֵ ף‪ ,‬על כיסא זהב‪ ,‬ישב המלך‪ ,‬ולידו ִּבתו‪ ,‬שיופייה עלה על כל אשר‬ ‫העלם את ָּפניה‪ ,‬נקשר בה לאהבה‪ ,‬אם כי ָת ַמּה‬ ‫אודותיה‪ .‬אך ראה ֶ‬ ‫ֶ‬ ‫סּוּפר על‬ ‫ָ‬

‫במשפחה    ‪73‬‬


‫בלִ ּבו על שום מה נתנה הסכמתה לתחרות כה אכזרית‪ .‬כשאהיה בעלה —‬ ‫יח אותה על המעשה‪.‬‬ ‫אֹוכ ַ‬ ‫חשב בלבו — ִ‬ ‫רוח קלה ִּבידרה את עליו של העץ שלמרגלותיו ישבו המלך ובתו‪ .‬נסיך אחד‪,‬‬ ‫שעורו בהק באור השמש ושריריו רטטו‪ ,‬עמד על שפת הברכה נכון לצלילה‪ .‬על‬ ‫הקרקעית‪ ,‬בתוך המים הצלולים‪ ,‬בין הצללים של ענפי העץ‪ ,‬הבהיק כד הזהב‪.‬‬ ‫החצוצרה תקעה ַּבשלישית‪ .‬הנסיך זינק אל המים והעלה גלים סביבו‪.‬‬ ‫ּבֹו־ּברגע נעלם הכד‪ .‬שעה ארוכה שהה מתחת לפני המים — ושב ועלה בידיים‬ ‫ָ‬ ‫ריקות‪ .‬הוא לא מצא את כד הזהב‪ .‬העיף מבט אחרון‪ ,‬עצוב‪ ,‬בנסיכה‪ ,‬שעה‬ ‫שעבדי המלך ׂשמו אזיקים על גופו ּולְ ָקחּוהו לבית הסוהר‪.‬‬ ‫שלושה נסיכים נוספים ניסו את מזלם באותו יום — ובכולם חזר וְ נִ ְשנָ ה אותו‬ ‫מעׂשה‪.‬‬ ‫יּפר האיכר הצעיר לאביו את כל אשר ראו עיניו‪.‬‬ ‫באותו ערב ִס ֵ‬ ‫"ואת ּכַ ד הזהב שבמים — בעיניך ראית?" שאל‪.‬‬ ‫"בעיני ראיתי‪".‬‬ ‫"וכשקפץ הקופץ — נעלם הכד?"‬ ‫"נֶ עלם כלא היה‪".‬‬ ‫ִהרהר הזקן שעה ארוכה ולבסוף שאל‪" ,‬ואת הכד ראית נשקף במים ִמ ֵּבין‬ ‫ִצלְ לֵ י הענפים של אותו עץ?"‬ ‫"אכן‪ ",‬אמר הבן‪.‬‬ ‫אומר לך את אשר תעׂשה‪".‬‬ ‫"ק ַרב אלי‪ ,‬בני‪ ,‬ואני ַ‬ ‫"ובכן‪ ",‬אמר הזקן‪ְ ,‬‬ ‫ׂשֹוחחּו האב ובנו‪.‬‬ ‫עוד שעה ארוכה ֲ‬ ‫ג‪.‬‬ ‫הברכה‪ ,‬וכד הזהב הּבֹוגְ ָדני‬ ‫שוב ישבו המלך ובתו ְּב ֵצל העץ ֶה ָענֵ ף‪ ,‬על ׂשפת ֵ‬ ‫קרקעיתה‪ .‬שני נסיכים נוספים ניסו את מזלם — לַ ָשווא — ונלקחו‬ ‫ָ‬ ‫נִ צנץ על‬ ‫לבית הסוהר‪ .‬הגיע תורו של האיכר הצעיר‪.‬‬ ‫"הנְ נִ י ואביא לכם את‬ ‫"הוד מלכותך‪ ,‬נסיכה עדינה‪ ",‬פנה אל המלך ואל בתו‪ִ ,‬‬ ‫כד הזהב!"‬ ‫"רבים ניסּו זאת לפניך ונִ כשלו‪ ",‬אמר המלך ִּב ְׂשחוק קל‪" ,‬ואיך תצליח אתה?"‬ ‫העלֶ ם בביטחון‪" ,‬רשאי אתה אף לְ ַה ִתיז את ראשי ֵמ ָעלַ י‪".‬‬ ‫"אם לא אצליח‪ ",‬ענה ֶ‬

‫‪74‬‬

‫    צועדים בדרך המילים ד'‬


‫הסומק‪.‬‬ ‫ֶ‬ ‫חיוָ ורון קל עלה בפני הנסיכה‪ ,‬אך בפני המלך עלה‬ ‫"אל יִ ַ‬ ‫תהלֵ ל חוגֵ ר ִּכ ְמ ַפ ֵת ַח‪ ",1‬אמר בזעף‪.‬‬ ‫העלֶ ם פשט את בגדיו‪ָ ,‬חלַ ץ את נעליו ועמד נכון לזינוק‪.‬‬ ‫החצוצרה ֵהריעה‪ֶ .‬‬ ‫והס הושלך ַּבקהל‪ .‬אך כשהריעה החצוצרה בשלישית‪ ,‬עלה‬ ‫תרועה שנייה — ַ‬ ‫לתימהון כולם‪ ,‬במקום לקפוץ למים‪ ,‬הפך‬ ‫ְ‬ ‫רחש של הפתעה ִמ ֶק ֶרב הצופים‪.‬‬ ‫הברכה‪.‬‬ ‫העלֶ ם את פניו ומיהר וטיפס על העץ שעל שפת ֵ‬ ‫ֶ‬ ‫המתר ְב ֵרב‪ "...‬פרץ המלך בצחוק‪.‬‬ ‫ַ‬ ‫הּפחד בנער‬ ‫"ברגע האחרון אחז ַ‬ ‫העלֶ ם וירד מן העץ — כשבידו ּכַ ד הזהב‪.‬‬ ‫עוד מילתו על ׂשפתיו‪ ,‬שב ֶ‬ ‫המלך קם לקראתו‪ .‬אף הנסיכה קמה ועל פניה חיוך‪ .‬לחץ המלך את ידו ואמר‪,‬‬ ‫אחרי‪.‬‬ ‫ַ‬ ‫"אכן‪ ,‬כד הזהב ְּביָ ְדך‪ ,‬איש צעיר‪ִּ .‬בתי תהיה לך לאישה ואתה תמלוך‬ ‫ית את הסוד‪ ,‬שכל הצעירים‬ ‫ֹאמר לי איך גִ ילִ ָ‬ ‫"אבל‪ ",‬הוסיף ושאל‪" ,‬הלוא ת ַ‬ ‫הללו שניסו מזלם לפניך לא גילו?"‬ ‫נפל הצעיר על ברכיו לפני המלך ואמר‪" ,‬אל נא יִ ַחר ַא ְּפָך בי‪ ,‬הוד מלכותך‪.‬‬ ‫לא חוכמתי היא שעמדה לי‪ ,‬אלא חוכמתו של אבי הזקן‪ .‬אתה גזרת לְ גָ ֵרש מן‬ ‫הארץ את כל הזקנים‪ ,‬אך אני ֵהפרתי את פקודתך‪ .‬אב זקן לי‪ ,‬איש טוב‪ ,‬גַ ּבֹו‬ ‫ָּכפּוף‪ ,‬ראשו ֵׂש ָיבה ּופניו ְתלָ ִמים‪ ,‬אך ּכּולֹו ְּכלִ י מלא חוכמה וניסיון‪ִ .‬הסתרתי‬ ‫אותו ְּב ִבקתה ביער ונהגתי בו ּכִ יבוד אב ֵח ֶרף ְּפקודתך‪ .‬הוא שּפיענח את הסוד‬ ‫לברכה‪ ,‬אות הוא‬ ‫ימת שקופץ מישהו ֵ‬ ‫באומרו לי‪' :‬בני‪ ,‬אם נעלם כד הזהב כל ֵא ַ‬ ‫בּואתֹו הנשקפת במים‪ .‬הכד עצמו‪,‬‬ ‫כי לא את הכד רואות עיניכם‪ ,‬אלא את ָּב ָ‬ ‫לאמיתו של דבר‪ ,‬תלוי במהופך למעלה־למעלה‪ ,‬בין ענפי העץ'"‪.‬‬ ‫"אכן‪ ,‬איש חכם הוא אביך‪ ",‬אמר המלך‪.‬‬ ‫באותו רגע ִה ְת ָח ֵרט על כל הרעה אשר עולל לזקנים‪.‬‬ ‫והרעיפו עליהם‬ ‫"וקראו לכל הזקנים לָ שּוב לארצי ַ‬ ‫"מ ֲהרּו‪ ",‬אמר לׂשריו ולעבדיו‪ִ ,‬‬ ‫ַ‬ ‫אך כבוד וִ ָיקר‪ .‬אמנם‪ ,‬לַ צעירים יופי ועוז ּוגבורה — אך החוכמה‪ ,‬מסתבר‪ ,‬היא‬ ‫נַ חלת הזקנים‪".‬‬ ‫(מתוך סיפורים שאהבתי‪ ,‬הוצאת שבא‪)1985 ,‬‬

‫הצליח‬ ‫ַ‬ ‫להתּפאר ּולְ ִה ְת ַר ְב ֵרב כמו זה שכבר‬ ‫ָ‬ ‫‪ 1‬אל יתהלל חוגֵ ר ִּכ ְמ ַפ ֵת ַח ‪ -‬מי שמתחיל בפעולה אל לו‬ ‫בביצועה‪.‬‬

‫במשפחה    ‪75‬‬


‫משתפים ומגיבים‬ ‫וְה ְת ַּפ ֲעלּות‬ ‫לעיתים ֲעלִ ילָ תו של הסיּפּור מעוררת רגָ שות ְמע ָֹורבים‪ִׂ :‬ש ְמ ָחה‪ַ ,‬ה ֲע ָרכָ ה ִ‬ ‫וגם ּכַ עס‪ .‬האם גם אצלכם התעוררו רגָ שות ְמע ָֹורבים כאשר קראתם את הסיפור?‬ ‫ׂשוחחו על הסיפור וְ ָהגיבּו זה לְ ִד ְב ֵרי זה‪.‬‬

‫ לשיחה ִולכתיבה‬ ‫‪ .1‬א‪ַ .‬שחזְ רו את עלילת הסיּפור ִּבכתב ִּב ְׂשפתכם‪.‬‬ ‫האירועים העיקריים בעזרת הנקודות האלה‪:‬‬ ‫ ב‪ִּ .‬בדקו אם השחזור כולל את ֵ‬ ‫הזקנים מהממלכה?‬ ‫ •מדוע ציווה המלך לגָ רש את ֵ‬ ‫לה ִציל את אביו הזקן מגזֵ רת הגֵ ירוש?‬ ‫ •כיצד הצליח האיכר הצעיר ַ‬ ‫לׂשאת את בת המלך לאישה?‬ ‫ •מהו המבחן שצריך לעבור מועמד המעוניין ֵ‬ ‫ •מה יעץ האב הזקן לבנו כאשר הצעיר סיפר לו שהוא מתכוון להיבחן‬ ‫לׂשאת את בת המלך?‬ ‫ולהוכיח שהוא ראוי ֵ‬ ‫ •מה היה סוד ההצלחה של האיכר הצעיר?‬ ‫ •כיצד הצליח האיכר הצעיר לשכנֵ ַע את המלך לבטל את הגזרה?‬ ‫‪ .2‬לסיפור שלושה חלקים‪ .‬תנו כותרת לכל ֵחלֶ ק‪.‬‬ ‫תאמנו לְ ַס ֵּפר אותו לפני הכיתה‪.‬‬ ‫‪ .3‬לאחר ֶש ִש ְחזַ רתם את הסיפור ִּב ְכ ַתב‪ִ ,‬ה ַ‬

‫ַה ְדרָ ָכה‬ ‫ • ַס ְּפרּו את הסיפור בקול ָרם ָּוברור‪.‬‬ ‫ • ִּבדקו האם לא ִה ְש ַמ ְט ֶתם פרטים חשובים‪.‬‬ ‫ • ַתכְ נְ נּו‪:‬‬ ‫המ ַתח אצל המאזינים?‬ ‫ — היכן כדאי לַ ֲעצור ַּבסיפור‪ ,‬כדי לשמור על ֶ‬ ‫ּומתי לְ ַהנְ ִמיכֹו ַּבסיפור?‬ ‫ — היכן לְ ַהגביר את הקול ָ‬ ‫ — ֵאילו מילים ומשפטים כדאי להדגיש ִּבזמן שאתם ְמ ַס ְּפ ִרים?‬ ‫לש ֵּפר‪,‬‬ ‫לה ֲאזין לִ ְקריאתכם‪ .‬כך ֵתדעו מה ַ‬ ‫להקליט‪ ,‬כדי שתּוכלו ַ‬ ‫ •תוכלו ַ‬ ‫לה ֲאזין לכם ּולְ הציע הצעות שיּפּור‪.‬‬ ‫ או ַּבקשו מחברים ַ‬ ‫ •עתה ַספרו את הסיפור לפני הכיתה‪.‬‬ ‫המ ֲאזינים‪.‬‬ ‫ • ִשמרו ֶק ֶשר ַעין עם ַ‬ ‫סיּפרתם לפי הנקודות ֶשלְ ֵעיל‪.‬‬ ‫האופן שבו ַ‬ ‫ֶ‬ ‫ • ַּבקשו ֵמ ַחבריכם לומר את דעתם על‬ ‫המשּפטים המתארים את יַ ֲחסו של‬ ‫ָ‬ ‫‪ .4‬א‪ .‬קראו ְּבזּוגות‪ .‬אחד יִ קרא את‬ ‫והשני יִ קרא את המשפט המתאר ‬ ‫הזקנים ִּב ְתחילת הסיּפור ֵ‬ ‫ המלך אל ֵ‬ ‫את יַ ֲחסו אליהם בסוף הסיפור‪.‬‬ ‫ב‪ .‬מהי הסיּבה לשינוי ֶש ַחל ַּב ֶמלֶ ך?‬

‫‪76‬‬

‫    צועדים בדרך המילים ד'‬


‫שמסּפר המעׂשיָ יה מעוניין לְ לַ ֵמד את בני האדם?‬ ‫ֵ‬ ‫‪ .5‬מהו הלֶ ַקח‬

‫ מדברים על זה‬ ‫ִחזרו לַ סיפור‪" :‬הסבא הזקן והנכד" בעמוד ‪.69‬‬ ‫ַהשוּו בין שני הסיפורים‪ .‬במה הם דומים‪ ,‬במה הם שונים?‬

‫ קוראים בקול רם‬ ‫וקראו בתפקידים ַּב ַהנְ גָ נָ ה‬ ‫התחלקּו לזוגות‪ .‬בחרו את אחת הׂשיחות בסיפור ִ‬ ‫המתאימה‪ ,‬כאילו אתם שחקנים‪.‬‬

‫  ִענְ יְ ינֵ י לשון‬ ‫משמעות של מילים בלתי מוכרות?‬ ‫ָ‬ ‫כיצד נוכל להבין‬ ‫מּוּכ ֶרת אם קוראים ֵשנית את‬ ‫משמעּות מילה ּבלתי ֶ‬ ‫ָ‬ ‫לעיתים אפשר להבין‬ ‫"ח ֶרף" ַּב ִמשפט‪:‬‬ ‫המשפט שּבו היא ְּכלּולָ ה‪ .‬למשל‪ ,‬אפשר להבין את המילה ֵ‬ ‫"הסתרתי אותו ְּב ְבקתה ַּביער ונהגתי בו ְּכבֹוד־אב ֵח ֶרף ְּפקודתך"‪ .‬קריאת‬ ‫ַ‬ ‫המשפט כולו עוזרת להבין שהמילה ֵח ֶרף ֵּפירושה‪ :‬לַ מרות‪ַ ,‬על ַאף‪.‬‬ ‫הּפסקה‬ ‫משמעּות מילה כאשר קוראים את ִ‬ ‫ָ‬ ‫לעיתים אפשר להבין‬ ‫להיש ֵאר ָצעיר‬ ‫ָ‬ ‫"‪ּ...‬ביקש‬ ‫ֵ‬ ‫מּותה‪ :‬למשל‪ ,‬את המילה "נֶ ַצח" ַּבמשפט‪:‬‬ ‫ִּבשלֵ ָ‬ ‫מּותה‪,‬‬ ‫הּפסקה הראשונה של הסיּפור ִּב ְשלֵ ָ‬ ‫לַ נֶ ַצח"‪ .‬כאשר קוראים את ִ‬ ‫להבין שמשמעות המילה היא‪ :‬לתמיד‪.‬‬ ‫אפשר ָ‬ ‫רּוׁשי ָּפנִ ים" ַּבמשפט‪:‬‬ ‫"ח ֵ‬ ‫את הצירוף‪ֲ :‬‬ ‫רּוׁשי ָּפנִ ים"‪ ,‬אפשר להבין בעזרת השורש‪:‬‬ ‫"המלך ראה זקנים וזקנות ֲח ֵ‬ ‫חורש; לַ ְחרוש; ֲחרישה;‬ ‫חר"ש או בעזרת מילים הגזורות מהשורש הזה‪ֵ :‬‬ ‫קּומטֹות‪.‬‬ ‫ַמ ְח ֵר ָשה‪ .‬כך נבין שהמשמעות היא‪ָּ :‬פנים ְמ ָ‬ ‫"ּב ַבת ֵעינֹו" ַּבמשפט‪" :‬ולמלך ּבת‪ ,‬יחידה‪ ,‬יפהפייה‪ָּ ,‬ב ַבת ֵעינֹו"‪,‬‬ ‫את הצירוף ָ‬ ‫נוכל להבין רק אם נִ ְפנֶ ה לַ מילון‪.‬‬ ‫נחּפׂש את‬ ‫"עינֹו" היא מילת שייכות ָ(ה ַעיִ ן שלו) לכן ֵ‬ ‫ׂשימו לב‪ :‬המילה ֵ‬ ‫"עיִ ן‪".‬‬ ‫הצירוף בערך המילוני‪ַ :‬‬

‫ •מה ֵּפירוש המילים המּודגשות במשפטים שלהלן‪:‬‬ ‫א‪ .‬רוח קלה ִּב ְד ָרה את עליו של העץ‪.‬‬ ‫יבה ופניו ְּת ָל ִמים‪.‬‬ ‫ב‪ .‬גבו כפוף‪ ,‬ראשו ֵׂש ָ‬ ‫ג‪ָ .‬קראו לְ כל הזקנים וְ ַה ְר ִעיפּו עליהם כבוד וִ ַיקר‪.‬‬ ‫ ‬

‫להסּביר את ֵּפירוש המילים‪.‬‬ ‫ִ‬ ‫הסבירו זה לזה במה נֶ ֶעזַ ְר ֶתם כדי‬

‫במשפחה    ‪77‬‬


‫ירּופי ְסמיכּויות‬ ‫ֵצ ֵ‬ ‫לק ֵצר ֵצירּופים‪ .‬לדוגמה‪:‬‬ ‫בעברית נהוג ַ‬ ‫"ּבית המלך"‪.‬‬ ‫"ה ַּביִ ת של המלך" אומרים‪ֵ :‬‬ ‫ִּבמקום לומר ַ‬ ‫דוגמה נוספת‪:‬‬ ‫"ּב ֵרכַ ת המלך"‪.‬‬ ‫"ה ְּב ֵרכָ ה של המלך" אומרים בקיצור‪ְ :‬‬ ‫לֹומר‪ַ :‬‬ ‫במקום ַ‬ ‫אחר‪.‬‬ ‫בסמיכויות האלה מופיע ֵשם ובסמוך לו ֵשם ֵ‬ ‫לצורה המקוצרת קוראים בשם‪" :‬צירוף סמיכות"‪.‬‬

‫האלה‪:‬‬ ‫הצירופים ֵ‬ ‫‪ִּ .1‬כתבו ְּבקיצּור את ֵ‬ ‫ַהחוכמה של הזקנים ַה ַּבת של המלך ַה ֵּבן של הזקן הבקתה של‬ ‫המ ַח ְצ ֵצר ָהא ָֹוצר של המלך‪.‬‬ ‫הזקן הּכֶ לא של המדינה ַה ֲחצ ְֹוצ ָרה של ְ‬ ‫‪ .2‬לפניכם צירופי סמיכּות מתוך הסיפור‪.‬‬ ‫העתיקו את הטבלה או ְצרּו אותה ַ ּב ַמחשב והשלימו לפי הדוגמה‪:‬‬ ‫צירופי הסמיכויות‬

‫פירוק הסמיכות‬

‫א‪.‬‬

‫חוכמת אבי‬

‫החוכמה של אבי‬

‫ב‪.‬‬

‫ענפי העץ‬ ‫ֵ‬

‫__________‬

‫ג‪.‬‬

‫אותות הזִ קנה‬

‫__________‬

‫ד‪.‬‬

‫גְ זֵ ַרת המלך‬

‫__________‬

‫ה‪.‬‬

‫רחובות העיר‬

‫__________‬

‫ידּוע נוספת לְ ֵצירּוף ְס ִמיכּות‪.‬‬ ‫ֵה"א היִ ַ‬ ‫לדוגמה‪:‬‬ ‫ָׂש ֵרי ַהמלך ָצפּו ַּב ַמ ֲחזה‪.‬‬ ‫ִּבגדי ַהמלך היו מהּודרים‪.‬‬ ‫ּבצירוף הסמיכות‪.‬‬ ‫השני ֵ‬ ‫מצטרפת תמיד לַ ֵשם ֵ‬ ‫ָ‬ ‫ׂשימו לב‪ :‬ה"א היִ ידוע‬ ‫"ּבית ה ֵספר סגור" ולא‪" :‬ה ֵּבית ספר‬ ‫לכן בעברית ַּתקינָ ה אומרים‪ֵ :‬‬ ‫סגור"; "לוח ַהמודעות ָמלֵ א" ולא‪" :‬הלוח מודעות מלא"‪.‬‬

‫‪78‬‬

‫    צועדים בדרך המילים ד'‬


‫ירּופי סמיכות‪.‬‬ ‫שלושה ֵצ ֵ‬ ‫ָ‬ ‫הּפסקה שלהלן‬ ‫‪ .3‬העתיקו מתוך ִ‬ ‫הּכד‪ְּ ,‬פרט‬ ‫המ ַחזרים שרצו לִ זְ ּכות ְּבבת המלך לא הצליחו למצוא את ַ‬ ‫ְ‬ ‫לְ צעיר אחד שהצליח ִּבזְ כּות חוכמת האב וזכה ַּבנְ סיכה‪ .‬חתּונת הזּוג‬ ‫נֶ ערכה ִּב ְפ ֵאר והדר בגַ נֵ י המלך‪ .‬אורחים ַר ֵּבי מעלה השתתפו ַּב ֲחגיגה‪.‬‬ ‫‪ .4‬הוסיפו את ה"א היידוע לצירופי הסמיכות האלה‪:‬‬ ‫ארון קודש עונות שנה חבר כנסת חבר ממשלה בגד ים ספר‬ ‫שקיעת ֶש ֶמש דג זהב‬ ‫ַ‬ ‫ְמלּונַ ת כלב ֵּבית ּבּוּבות יום שבת‬ ‫לימוד‬ ‫ַּבׂשפה העברית קיֶ ימת קבוצה נוספת של ֵצירופים‪ִּ .‬בקבוצה הזו מופיעים ֵשם‬ ‫בתוספת תֹואר‪:‬‬ ‫התואר "כפוף"‪.‬‬ ‫ַ‬ ‫לדוגמה הצירוף‪" :‬גַ ב ָּכפּוף" — "גב" הוא ֵשם ונוסף לו‬ ‫"חמּור"‪.‬‬ ‫בצירוף‪" :‬עונש ָחמּור" — "עונש" הוא שם ונוסף לו התואר ָ‬

‫מּודה המתאימה‬ ‫בע ָ‬ ‫הצירּופים השונים ֲ‬ ‫‪ .5‬שרטטו טבלה וכתבו את ֵ‬ ‫שבטבלה‪:‬‬ ‫ימי חמסין ידידּות חמה‬ ‫ֵ‬ ‫ִׂשמחה גדולה‬ ‫רוח ַעזה‬ ‫ַ‬ ‫בית הספר‬ ‫ריצת ָמ ָרתון ׂשיחה ְמ ַעניֶ ינת‬ ‫ַ‬ ‫מלּכת היופי‬ ‫ַ‬ ‫ארון ְּבגדים‬ ‫הׂשיער‬ ‫ְּבלורית ֵ‬ ‫המקהלה‬ ‫ֵ‬ ‫תיבת דואר שירת‬ ‫ַ‬ ‫צירופי סמיכות‬

‫צירוף שם בתוספת שם תואר‬

‫ֵּבית הרופא‬

‫רופא מצּוין‬

‫‪-----‬‬

‫‪-----‬‬

‫‪-----‬‬

‫‪-----‬‬

‫במשפחה    ‪79‬‬


‫לקראת הקריאה‬ ‫ •קראו את הכותרת והסבירו מהי "משפחתיות" להבנתכם‪.‬‬ ‫המשּפחתית של הקוקיות‬ ‫ַ‬ ‫ •במהלך הקריאה ׂשימו לב‪ :‬במה שונָ ה ההתנהגּות‬ ‫מהתנהגות הברבורים ובמה היא דומה?‬ ‫"מ ְׁש ַּפ ְח ִתיּות" ֵאצל ְּבני‬ ‫"מ ְׁש ַּפ ְח ִתיּות״ אצל בעלי החיים זהה למושג ִ‬ ‫המּוׂשג ִ‬ ‫ָ‬ ‫ •האם‬ ‫האדם? נַ ְמקּו דעתכם‪.‬‬

‫שּפחתיּות״ ְּב ֶק ֶרב בעלי ַהּכנף‬ ‫״מ ַ‬ ‫ִ‬ ‫אצל בעלי החיים ְמצּויִ ים סוגים שונים של משפחות‪ :‬משפחות שהן לֶ ָה ָקה‬ ‫שחברות‬ ‫ֵ‬ ‫נקבות אחדות וגּורים כמו אצל האריות‪ ,‬משפחות‬ ‫הּכוללת זכר אחד‪ֵ ,‬‬ ‫בה רק נקבות וצאצאיהן כמו אצל‬ ‫הפילים‪ ,‬משפחות שרק הנקבה‬ ‫הנמרה‬ ‫ֵ‬ ‫יה כמו‬ ‫גור ָ‬ ‫מגדלת את ֶ‬ ‫ּומשפחות שיש להם בן זוג קבוע‬ ‫והנאמנות בין בני הזוג היא לכל‬ ‫הּברּבורים‪.‬‬ ‫חיֵ יהם‪ ,‬כמו אצל ַ‬ ‫הברבורים הם עופות מים גדולים‬ ‫צילם‪ּ :‬פֹול ֶא ֶבר‬ ‫שמזכירים בצורתם אווזים או‬ ‫ּוצחורות וְ ַצוָ וארם ארוך ומעּוקל‪ .‬הם חיים בלהקות‬ ‫ַּברוָ וזים‪ .‬נוצותיהם לבנות ְ‬ ‫גדולות שמתחלקות לזוגות אוהבים מסּורים ּוקבועים‪ .‬בני האדם רואים בהם‬ ‫ולאצילות‪.‬‬ ‫לחן‪ ,‬ליופי‪ַ ,‬‬ ‫ֵסמל ודּוגמה ֵ‬ ‫לפני עונת הקינּון בני הזוג מתגפפים בצוואריהם ורוקדים ריקוד חיזּור‪ .‬הם‬ ‫נסתרת בין ָקנים סמוך לִ ׂשפת המים‪ .‬הקן בנוי‬ ‫בונים ֵקן שצורתו חרּוט ְּבפינה ֶ‬ ‫ּומרוּפד בנוצות רכות‪.‬‬ ‫ָ‬ ‫מצמחים מקומיים‬ ‫הברבורים ִמזְ ַדוְ וגִ ים והנקבה מטילה בין ארבע לשבע ביצים‪ ,‬שעליהן היא דוגרת‬ ‫משוטט ִּבסביבת הקן‬ ‫ֵ‬ ‫לבדה במשך ּכִ שלושים ושישה ימים‪ִּ .‬בזמן הדגירה הזכר‬ ‫שמנסה להתקרב לקן‪.‬‬ ‫ֵ‬ ‫ותוקף כל מי‬ ‫ֵ‬ ‫השני‬ ‫האפרוחים ּבוקעים בצבע אפור חום ונשארים אפורים עד סוף הקיץ ֵ‬ ‫הוריהם לאורך זמן רב‪.‬‬ ‫לחייהם‪ .‬הברבורים הצעירים נשארים עם ֵ‬ ‫ּומגַ דלים אותם יחד‪ .‬הם לומדים‬ ‫בני הזוג דואגים לכל ַמחסורם של הגוזלים ְ‬ ‫לעוף ִּבתמיכת הוריהם רק לאחר שגדלו מעט‪.‬‬

‫‪80‬‬

‫    צועדים בדרך המילים ד'‬


‫בניגוד לברבורים ּולְ ַמ ְר ִּבית ַּב ֲעלֵ י‬ ‫הכנף שהם הורים ְמסּורים‪ ,‬הקוקייה‬ ‫יוצאת‬ ‫המצּויֶ צת מתנהגת בצורה ֵ‬ ‫דופן‪ .‬היא אינה טורחת לִ בנות ֵקן‬ ‫ּולגדל את גֹוזליה בעצמה‪ :‬היא‬ ‫ֵ‬ ‫מטילה את ביציה ְּב ִק נים של‬ ‫וסומ ֶכת עליהן‬ ‫ֶ‬ ‫ציפורים אחרות‪,‬‬ ‫שיגַ דלו את הגוזל‪ .‬בארץ נוהגות‬ ‫לקנים‬ ‫הקוקיות להגניב את ביציהן ִ‬ ‫של עורבים אפורים‪.‬‬ ‫יצת‬ ‫קֹוקיָ יה ְמצּויֶ ֶ‬ ‫ִ‬ ‫בקנָ אות‬ ‫אכן‪ ,‬לא לחינם שומר העורב ַ‬ ‫הקן שלו‪ַ .‬סּכָ נָ ה גדולה מאיֶ ימת על הביצים ַּב ֵקן מן הרגע שהוטלו! הקוקייה‬ ‫על ֵ‬ ‫יה שלה‪:‬‬ ‫יצ ָ‬ ‫אֹור ֶבת ליד ַה ֵקן של העורב כדי להטיל בתוכו את ֵּב ֶ‬ ‫המצּויֶ צת ֶ‬ ‫סיח את דעתו של העורב‪ ,‬ובזמן זה הקוקייה‬ ‫ּומ ַ‬ ‫זְ ַכר הקוקייה עף סביב הקן ֵ‬ ‫יציה‪ .‬ההטלה מהירה ונמשכת‬ ‫ּומטילה בו את ֵּב ֶ‬ ‫הנקבה ִמ ְתגַ נֶ ֶבת אל הקן ְ‬ ‫ְשנִ יות ספּורֹות ִּבלבד‪ .‬לעתים קרובות הקוקייה מנַ קרת ַּב ֵּביצים או ַּבגֹוזלים‬ ‫הֹופ ִכים‪ ,‬אם ֵּכן‪ ,‬להורים מאמצים ְּב ַעל‬ ‫של העורב ופֹוגַ ַעת בהם‪ .‬העֹורבים ְ‬ ‫ּכֹור ָחם‪ .‬הם אינם שמים לב לכך שהביצים שבקן אינן שלהם‪ ,‬או שהגוזלים‬ ‫ְ‬ ‫וחה‬ ‫הּפעּורים לִ ְרוָ ָ‬ ‫קֹורים ְ‬ ‫שבקעו מהן אינם דומים כלל לַ גוזלים שלהם‪ַ .‬די ַּב ַמ ִ‬ ‫להׂשביע את ַר ֲעבֹונָ ם‬ ‫כדי לִ גרום לָ עורבים להתרוצץ מבוקר עד ערב על מנת ַ‬ ‫יצי הקוקייה ּומטפלת בגוזלי‬ ‫עֹורב דוגרת על ֵּב ֵ‬ ‫של הקטנים‪ .‬כך יוצא שנְ קבת ָה ֵ‬ ‫הקוקייה בנוסף על גוזליה שלה או ‪ ...‬במקומם‪ .‬בניגוד לַ ּברבורים ּולמרבית‬ ‫הקּוקיָ יה מתנהגת באופן יוצא דופן‪.‬‬ ‫ִ‬ ‫בעלי הכנף‪,‬‬ ‫(הקוקיה‪ :‬מתוך הספר רמת הנדיב — הדברים הנסתרים מן העין מאת גידי זנד‪ ,‬סמדר ריספלד ונורית‬ ‫קינן‪ ,‬מט"ח‪ ,‬תשס"ה‪)2005 ,‬‬

‫במשפחה    ‪81‬‬


‫ לשיחה ִולכתיבה‬ ‫‪ .1‬‬ ‫‪ .2‬‬

‫ ‬

‫‪ .3‬‬ ‫‪ .4‬‬

‫‪ .5‬‬

‫נֹועדּו לשכנע את הקוראים שהברבורים חיים‬ ‫ֵאילו עובדות בכתבה ָ‬ ‫יפה?‬ ‫בזוגיות ָ‬ ‫לפניכם כמה שלַ ּבים בחיי הברבורים הקשורים בהולדת הצאצאים ובגידולם‪.‬‬ ‫סדרו אותם לפי הסדר הנכון‪ .‬היעזרו בקטע‪:‬‬ ‫א‪ַ .‬‬ ‫הזדווגות; חינוך‬ ‫ְּבקיעת האפרוחים; קינּון; חיזּור; ְדגירה; ַ‬ ‫הּברּבּורֹונים‪.‬‬ ‫כתבו במילים שלכם ִּבנקודות את כל השלבים של גידול ַ‬ ‫ב‪ִּ .‬‬ ‫קֹודם‪ ,‬לפני כן ‪ ,‬לאחר ִמּכֵ ן‪ ,‬בשלב‬ ‫המּביעות זמן‪ ,‬כמו‪ֶ :‬‬ ‫ֵהיעזרו במילים ַ‬ ‫ֵשני‪ ,‬לְ ַבסֹוף‪ְּ ,‬ב ֶמ ֶשך‪.‬‬ ‫קורה?‬ ‫כתוב שהעורבים הופכים להורים ְמ ַא ְמ ִצים‪ ,‬כיצד זה ֶ‬ ‫מדוע לדעתכם בחר הכותב לכתוב דווקא על ברבור ועל קוקייה?‬ ‫הכותב קטע מידע יכול לארגן את הכתיבה בדרכים שונות‪ :‬לפי סדר‬ ‫האירועים; על ידי תאור הסיבות והתוצאות לתופעה מסוימת; על ידי‬ ‫השוואה בין שתי תופעות שונות‪ .‬לפי מה ארגן הכותב את הקטע?‬ ‫ערכו השוואה בין התנהגות הברבורים להתנהגות הקוקיות‪ .‬במה היא‬ ‫שונה ובמה היא דומה?‬

‫  ִענְ יְ ינֵ י לשון‬ ‫יהם ְצחֹורֹות‪ .‬מה ֵּפירוש המילה‬ ‫נֹוצֹות ֶ‬ ‫ֵ‬ ‫ּבּורים ֶׁש‬ ‫‪ . 1‬א‪ .‬נֶ ֱא ַמר על ַה ַּב ְר ִ‬ ‫המּודגֶ ֶשת? ַהסבירו כיצד ֵה ַבנתם אותה‪.‬‬ ‫ְ‬ ‫"צחור ַּכשלג"‪.‬‬ ‫משּפטים לַ ֵצירופים האלה‪" :‬סדינים צחורים"‪ָ ,‬‬ ‫ָ‬ ‫ ב‪ַ .‬הציעו‬ ‫וכתבו‬ ‫"מ ְתגַ ֵּפף" ִ‬ ‫ש"הברּבּורים ִמ ְתגַ ּ ְפ ִפים" ַחפשו ַּבמילון בערך ִ‬ ‫ַּ‬ ‫‪ .2‬א‪ .‬כתוב‬ ‫מה פירוש הפועל ִמ ְתגַ ְּפ ִפים‪.‬‬ ‫הפועל ִמ ְתגַ ְּפ ִפים מציין פעולה ֲה ָד ִדית‪ ,‬כלומר פעולה שהאחד עושה לְ ֵר ֵעהּו‪.‬‬ ‫‪ . 3‬א‪.‬לפניכם כמה שורשים שאפשר ליצור ולגזור מהם ְּפעלים המציינים‬ ‫ֲה ָד ִדיּות‪ :‬כת״ב רא״ה חב״ק נג״ש אה״ב‬ ‫ִמצאו את הפעלים‪.‬‬ ‫לדוגמה‪ :‬מהשורש רש"מ אפשר לגזור את הפועל מתרשם‪.‬‬ ‫ כתבו על מקרה שקרה בין שני חברים טובים‪ַ .‬שּבצו בו לפחות שני‬ ‫ ב‪ִּ .‬‬ ‫פעלים המציינים הדדיות‪.‬‬

‫‪82‬‬

‫    צועדים בדרך המילים ד'‬


‫ִּפ ְצּפֹונֶ ת וְ ַאנְ טֹון ‪ֵ /‬אריך ֶק ְס ְטנֵ ר | הוצאת אחיאסף‬

‫מועדון‬ ‫קוראים‬ ‫מ ֲֹועדֹון ק ְֹור ִאים‬

‫לקראת קריאה‬ ‫קוראים את המכתב לקוראות ולקוראים בהקדמה‬ ‫לקוראיו כיצד חיו בגרמניה‬ ‫ָ‬ ‫המ ַת ְרגֵ ם שעליו להסביר‬ ‫‪ַ .1‬שערו‪ ,‬מדוע חשב ְ‬ ‫בזמן כתיבת הספר‪.‬‬ ‫‪ִ .2‬קראו את "המבוא הקצר במידת האפשר" (בעמודים ‪ .)13-11‬מהי‬ ‫האירועים שמסופרים ַּבספר‬ ‫תשּובתו של הסופר לַ שאלה‪ :‬האם ֵ‬ ‫ָ‬ ‫קרו באמת?‬

‫במהלך קריאת הספר‬ ‫חברּות אמת‪.‬‬ ‫המלַ מדים שבין פצפונת לאנטון ָׂשררה ֵ‬ ‫‪ַ .1‬ציינו ֵאירועים ְ‬ ‫‪ .2‬בחרו קטעים שמהם אפשר ללמוד במה מיוחדת דמותה של פצפונת‪.‬‬ ‫עליה ִמקטעים אלה‪.‬‬ ‫ָ‬ ‫והסבירו מה לְ מדתם‬ ‫ִקראו אותם בפני הכיתה ַ‬ ‫והסבירו מה מצחיק בהם‪.‬‬ ‫‪ . 3‬בחרו משפטים או קטעים משעשעים ֵמהעלילה ַ‬

‫מדברים על זה‬ ‫ּבחרו באחד או יותר מהנושאים הבאים וׂשוחחו עליהם‪:‬‬ ‫החביבה עליכם ביותר בסיפור? נַ מקו בחירתכם‪.‬‬ ‫‪ .1‬מהי הדמות ֲ‬ ‫והסבירו במה היא שונה מהנשים בימינו‪.‬‬ ‫‪ .2‬בחרו את אחת הנשים בספר ַ‬ ‫ותרים? נַ מקו דבריכם‪.‬‬ ‫‪ .3‬על אילו דמויות הייתם ְמוַ ִ‬ ‫עותיו של הסופר בנושאים שונים‪ֵ .‬אילו‬ ‫‪ .4‬בין פרקי העלילה משולבות ֵד ָ‬ ‫ִמ ֵדעותיו מוצאות חן בעיניכם? ַהסבירו ונַ מקו‪.‬‬

‫צפייה‬ ‫צפו בסרט "פצפונת ואנטון"‪ .‬תוכלו לשאול אותו ַב ֲחנות הווידיאו או להזמין‬ ‫בווי־או־די‪.‬‬ ‫יפים‪ :‬לקרוא את הספר או לִ ְצּפות בסרט? ַהסבירו דבריכם‪.‬‬ ‫מה אתם ַמ ֲע ִד ִ‬

‫ כותבים‬ ‫ָהכינו תעודת הערכה לאנטון בשם המשטרה‪.‬‬

‫צועדים בדרך המילים ד'    ‪83‬‬


‫בממלכת החיות‬

‫זֶ ְּברֹות‬

‫סּור ָיקטֹות‬ ‫ִ‬

‫ֲע ַטלֵ ף‬

‫מה‬ ‫במדור?‬ ‫מראה שונֶ ה‪ ,‬מזון שונֶ ה וצּורת התארגנות‬ ‫ֶ‬ ‫שתּכירו ַּבמדור יש‬ ‫לבעלי החיים ַ‬ ‫ֶחברתית שונָ ה‪ ,‬והם מיוחדים ּומעניינים‪ .‬נלמד עליהם מתוך מידע שאספו‬ ‫עליהם חוקרים שעקבו אחריהם בטבע‪.‬‬

‫הסּוריקטות ונקרא כתבות מעיתוני ילדים על‬ ‫ָ‬ ‫ס סנלמד קטע מידע על‬ ‫העטלֵ פים ועל הזֶ ּברות‪.‬‬

‫‪84‬‬

‫    צועדים בדרך המילים ד'‬


‫לקראת קריאה‬ ‫יח‪ .‬האם הוא מעורר עניין לקרוא את ַהּכַ ָת ָבה? נַ מקו ִדבריכם‪.‬‬ ‫ • ִקראו את ַה ָּפ ִת ַ‬ ‫ּכותרות המשנֶ ה‪ ,‬את המשפט הראשון בכל‬ ‫ • ִקראו ברפרּוף‪ ,‬כלומר ִקראו את ְ‬ ‫מּוׂשג כללי על הכתבה‪.‬‬ ‫ִּפסקה ואת הפסקה האחרונה‪ .‬כדי לקבל ָ‬ ‫ •עתה קראו בעיון‪.‬‬

‫ידידי היפים‪ָ ,‬ה ֲע ַט ֵל ִפים ‪/‬‬ ‫ַ‬

‫דוד מקין‬

‫הייתי רוצה להציג בפניכם ידידים שלי‪ .‬לא הרבה אנשים מכירים אותם‪.‬‬ ‫שידידי אוהבים לצאת החוצה רק בחושך‪ ,‬והן משום שכדי‬ ‫ַ‬ ‫הן משום‬ ‫לראות אותם בביתם‪ ,‬יש לזחול בתוך מערות‪ .‬ובכל זאת‪ַ ,‬מ ְר ִּבים האנשים‬ ‫לחשוב עליהם‪ ,‬כאילו הם ַמזיקים נוראים‪ ,‬אני מתכוון ָלעטלפים‪.‬‬ ‫מסוּכן לָ עטלפים!‬ ‫ָ‬ ‫‪ 1‬העטלפים לא ְמסּוּכנים לאדם‪ .‬האדם‬ ‫מּפירות‪ ,‬ולכן כועסים עליהם ְמגדלֵ י ֲע ֵצי הפרי‬ ‫יש עטלפים שאוכלים וניזונים ֵ‬ ‫(אפילו שאינם עושים נזק באמת)‪ ,‬ויש עטלפים הניזונים מחרקים שונים‬ ‫שמזיקים לַ ֵּפירות‪ .‬ולמרות זאת‪ ,‬מאז ומתמיד המציאו עליהם‬ ‫ובהם כאלה ַ‬ ‫סיפורים‪ :‬אמרּו שהעטלפים מסתבכים בׂשיער של האנשים‪ .‬אמרו שהעטלפים‬ ‫מוצ ִצים דם‪( .‬נכון שיש מינים‬ ‫ַמ ֲעבירים ַמחלות‪ ,‬אמרו אפילו‪ ,‬שהעטלפים ְ‬ ‫בודדים בין אלף מיני העטלפים שאכן מוצצים דם‪ ,‬אולם הם חיים רק בכמה‬ ‫רֹומה‪ .‬ומלבד זאת‪ ,‬אפילו הם אינם‬ ‫אזורים מרוחקים‪ ,‬במרכז אמריקה ִּוב ְד ָ‬ ‫ממש ַמזיקים לחיות בגלל כמות הדם הקטנה שהם זקוקים לה)‪.‬‬ ‫‪ 2‬ישן כל החורף‪ ,‬וראשו למטה‬ ‫האמת היא שיש לעטלפים הקטנים ַהלָ לו כמה‬ ‫תכּונֹות זרות ּומוזרות לנו‪ :‬למשל‪ ,‬כאשר הם‬ ‫עומדים‪ ,‬הם אינם עומדים ישר וראשם למעלה‪,‬‬ ‫מהּוּפך‪ ,‬דווקא‪ ,‬רגלֵ יהם למעלה‪,‬‬ ‫ָ‬ ‫כמֹונּו‪ ,‬אלא ִּב‬ ‫אוחזות ַּבתקרה‪ ,‬ורֹאשם למטה!‬ ‫העטלפים אינם אוהבים את החורף הקר‪ ,‬וכאשר‬ ‫הוא מתקרב ‪ -‬הולכים כולם לישון לכמה חודשים‪ .‬כל הקיץ אוכלים העטלפים‬ ‫שּומן‬ ‫(ּפירות או חרקים)‪ ,‬ועם בוא החורף יש להם די ָ‬ ‫כמויות גדולות של מזון ֵ‬ ‫העטלפים הם בעלי‬ ‫חיים ֵדי קטנים‪ ,‬ולמרות‬ ‫שיש להם כנפיים‪ ,‬והם‬ ‫מעֹופפים ‪ -‬אין הם‬ ‫ציפורים‪ ,‬אלא יונקים‬ ‫ַדוְ ָוקא‪.‬‬

‫בממלכת החיות   ‪85‬‬


‫כדי לְ ַפ ְרנֵ ס את גופם עד אשר יתעוררו באביב‪ .‬כדי לשמור על השומן הזה‬ ‫ְּב ֵעת שנת החורף ‪ -‬יורד חום גופם מאוד‪ ,‬וגם נשימתם ופעימות הלב שלהם‬ ‫ּכֹוח‪ .‬יש עטלפים שבמקום לישון בחורף‬ ‫נעשות אטיות יותר‪ ,‬וכך הם חוסכים ַ‬ ‫ארצות אחרות‪ ,‬חמות יותר‪.‬‬ ‫ נודדים מאות‪ ,‬ואפילו אלפי קילומטרים‪ ,‬לַ ָ‬‫‪ 3‬העטלפים "רואים" גם באוזניים‬ ‫עוד סיפור לא נכון שאנשים מספרים על העטלף הוא שאיננּו רואה‪ .‬העטלפים‬ ‫שר ִאיָ יתם ַּבלילה מצּוינת‪ .‬נכון‪ ,‬אמנם‪,‬‬ ‫אינם עיוורים! יש אפילו עטלפים‪ְ ,‬‬ ‫הּכיוּון עושים העטלפים בעזרת קול שהם משמיעים‪.‬‬ ‫שאת מלֶ אכת מציאת ִ‬ ‫מתפשט‪ ,‬וכאשר גלֵ י הקול פוגעים בחפץ כלשהו‪ ,‬הם חוזרים כמו ֵהד‬ ‫ֵ‬ ‫הקול‬ ‫ּומגיעים אל אוזני העטלפים‪ .‬הם משמיעים קולות גבוהים כל כך‪ ,‬שאוזן אדם‬ ‫סּומה‪,‬‬ ‫לא מסוגלת לשמוע‪ ,‬ומן ַה ֵהד הם לומדים איפה פתוחה הדרך ואיפה ֲח ָ‬ ‫ואפילו איפה נמצאים החרקים‪ .‬לכן אוזניו של העטלף חייבות להיות טובות‬ ‫מאוד ּומפותחות‪ֶּ ,‬ובאמת ‪ֵ -‬הן גם גדולות‪.‬‬ ‫טרמפ על בטן אמו‬ ‫‪ 4‬גור עטלפים תופס ֶ‬ ‫הגורים נולדים באביב או בקיץ‪ ,‬כל מין עטלפים ִּבזמנו‪ .‬בדרך כלל יש לכל‬ ‫שאמו עפה‪ ,‬עד‬ ‫אמא־עטלף גור אחד קטן‪ ,‬שנשאר צמוד לְ ִב ְטנָ ה גם בזמן ִ‬ ‫אשר הוא לומד לעוף‪ ,‬וכאשר ָה ֵאם תלויה כשראשה כלַ ֵּפי מטה‪ ,‬גם הגור תלוי‬ ‫מתק ְּבצים ביחד על תקרת‬ ‫ַ‬ ‫איתה כשהוא הפוך‪ ...‬איזה כיף‪ ...‬יש שהעטלפים‬ ‫מערה ואוחזים זה בזה כדי לשמור על חּומם של כל התינוקות‪.‬‬ ‫ּומדוע אני מספר לכם את כל זה?‬ ‫‪ּ 5‬ובכן ‪ -‬פעם היו בארץ ישראל המונֵ י עטלפים‪ ,‬וְ ִהנֵ ה‪ַּ ,‬בשנים האחרונות‬ ‫קורה להם משהו‪ .‬מינים אחדים של עטלפים שהיו ָּבארץ נעלמו‪ .‬יש כל‬ ‫הּפירות‬ ‫מיני סיבות לכך‪ ,‬בין השאר‪ ,‬משום שהחקלאים ֶהאמינו שעטלפי ֵ‬ ‫למטעים ‪ -‬ולכן ניסו להשמיד אותם‬ ‫ָ‬ ‫ַמזיקים‬ ‫ּומאחר שלא ִהכירו אותם ‪-‬‬ ‫ִּב ְרעלים‪ֵ ,‬‬ ‫ּובמערות חיים‬ ‫הרעילו מערות‪ַ ,‬‬ ‫עטלֵ פי פירות (שגם הם‪ ,‬כפי‬ ‫שכבר סיפרתי‪ ,‬אינם ַמזיקים‬

‫‪86‬‬

‫    צועדים בדרך המילים ד'‬


‫נוראים) ביחד עם עטלפי חרקים (שהם רק מועילים)‪ ,‬וכך ִהשמידו עטלפים‬ ‫רבים‪ ,‬משני הסוגים‪ .‬גם ְמטיילים‪ ,‬אפילו כאלה שאוהבים חיות‪ ,‬אינם מחבבים‬ ‫כל כך עטלפים‪ .‬יש מטיילים שמבקרים במערות‪ ,‬מרעישים ומבהילים את‬ ‫שמעירים אותם משנת החורף שלהם‪ .‬התעוררות כזו עלולה‬ ‫העטלפים‪ ,‬יש ְ‬ ‫שאגְ רו מספיק להם לשנה‬ ‫לִ גרום אפילו למותם של העטלפים‪ ,‬כי השומן ָ‬ ‫בלבד‪ .‬כאשר הם מתעוררים‪ ,‬שוב עולה חום גופם‪ ,‬והם צורכים יותר שומן‪,‬‬ ‫הם לא יחזיקו מעמד עד הקיץ וימותו‪ .‬יש מטיילים המדליקים נֵ רות במערות‪,‬‬ ‫צֹורכים ַח ְמ ָצן ֵמהאוויר‪ַּ .‬במערה יש מעט אוויר‪,‬‬ ‫והנרות ‪ -‬עליכם לדעת ‪ְ -‬‬ ‫חסר חמצן‪ ,‬ורבים מתים‪.‬‬ ‫והנרות עוד ַמפחיתים אותו‪ ,‬וכך ‪ -‬לָ עטלפים ֵ‬ ‫‪ 6‬ילדים‪ִ ,‬שמרו על העטלפים!‬ ‫עכשיו‪ ,‬לאחר שסיפרתי לכם על העטלפים‪ ,‬שהם גם חיות מוגנות על פי‬ ‫החוק בישראל‪ ,‬אני מקוֶ וה שתלמדו גם אתם לאהוב אותם‪ ,‬וכאשר אתם‬ ‫ישנים ‪-‬‬ ‫מטיילים‪ ,‬הזכירו לחבריכם ולבני המשפחה שיש מערות שבהן הם ֵ‬ ‫שם ביתם — וְ ִתמנעו ביחד מלהרעיש ּולהפריע להם‪ .‬וכך גם בעזרתכם יינצלו‬ ‫בעלי החיים החביבים הללו‪.‬‬ ‫(מתוך "פשוש"‪ ,‬עיתון לילדים‪ ,1980 ,‬מגזין ארץ וטבע)‬

‫ַט ֲענָ ה וטיעּון‬ ‫לְ ֵד ָעה קוראים גם בשם ַט ֲענָ ה‪.‬‬ ‫צוד ֶקת‪.‬‬ ‫וּכ ַח אם היא נכֹונה או ֶ‬ ‫ַט ֲענָ ה היא ֵד ָעה שאפשר להתוַ ֵ‬ ‫אופניים"‪.‬‬ ‫"מסּוּכן לִ ְרּכוב על ַ‬ ‫ָ‬ ‫לדוגמה‪:‬‬ ‫הטֹוען לנַ ֵמק את דעתו‪.‬‬ ‫ֵ‬ ‫שהטענה הזאת נכונה‪ ,‬על‬ ‫ַ‬ ‫כדי לְ ַׁש ְכנֵ ַע‬ ‫ודּוגמאות קוראים בשם ִטיעּון‪.‬‬ ‫ָ‬ ‫לְ טענה ֶש ְמ ַחזְ ִקים בנימּוקים‪ ,‬עּובדות‬

‫ •‬ ‫ •‬ ‫ •‬

‫בממלכת החיות   ‪87‬‬


‫ְּב ָמה שונָ ה ידיעה מכתבה?‬ ‫ידיעה מספרת ִּבקצרה ָּבעיתון‪ ,‬ברדיו‪ ,‬בטלוויזיה או במרשתת על‬ ‫אחרת‪.‬‬ ‫ּבארץ ֶ‬ ‫שאירע בישראל או ֶ‬ ‫ֵאירוע חשוב או מעניֵ ין ֵ‬ ‫ּביע את דעתו על האירוע‪ .‬הוא כותב את העּובדות‬ ‫בידיעה הכתב אינו ַמ ַ‬ ‫ִּבלבד‪.‬‬ ‫פֹורט יותר‪.‬‬ ‫מּור ֶח ֶבת המתארת אירוע באופן ְמ ָ‬ ‫כתבה היא ידיעה ְ‬ ‫לסּפר על חוויותיו‪ ,‬לתאר את רגִ שותיו או להסביר‬ ‫ֵ‬ ‫בכתבה יכול הכותב‬ ‫את דעתו‪.‬‬ ‫כת ֶבת כדי‬ ‫ְ ּבכתבה יש ֵחלק שהוא מידע וחלק סיּפּורי‪ .‬לעיתים כתבה נִ ֶ‬ ‫המ ֲאזינים ָּברדיו או את הצופים בטלוויזיה‬ ‫לשכנֵ ע את הקוראים‪ ,‬את ַ‬ ‫לקּבל את דעת ַה ַּכ ָתב‪.‬‬ ‫ֵ‬

‫ לשיחה ִולכתיבה‬ ‫‪ .1‬א‪ִּ .‬כתבו ְּבמשפט אחד‪ :‬מה דעתם של אנשים רבים על ַה ֲע ָטלֵ פים?‬ ‫ובאילו ֱאמּונֹות משתמשים האנשים האלה כדי‬ ‫ב‪ְּ .‬ב ֵאילּו עּובדות ֵ‬ ‫לְ ַׁש ְכנֵ ַע שדעתם על העטלֵ פים נכונה?‬ ‫לשכנֵ ַע‬ ‫הכותב‪ ,‬כדי ַ‬ ‫ֵ‬ ‫התנהגות בני האדם מביא‬ ‫ֲ‬ ‫‪ .2‬א‪ֵ .‬אילו עּובדות על‬ ‫ אותנו שדווקא בני האדם ְמ ַס ְּכנִ ים את העטלפים?‬ ‫סּוּכנים?‬ ‫מֹועילים וְ ֵאינם ְמ ָ‬ ‫הוכחות ֵמביא הכותב שהעטלפים ִ‬ ‫ב‪ֵ .‬אילו ָ‬ ‫כתבה משּולב מידע על העטלפים‪:‬‬ ‫‪ַּ .3‬ב ָ‬ ‫והשלימו את המשפטים‪:‬‬ ‫ ַהעתיקו ַ‬ ‫‪--‬‬‫א‪ .‬העטלפים שייכים למשפחת‬ ‫‪--‬‬‫ב‪ .‬העטלפים אוכלים‬ ‫כל החורף‪.‬‬ ‫‪--‬‬‫נוהג‬ ‫ג‪ .‬העטלף ֵ‬ ‫‪--‬‬‫יורד בחורף מכיוון ש‬ ‫הּפעימות ֵ‬ ‫ד‪ .‬חֹום הגּוף ֶוק ֶצב ְ‬ ‫‪--‬‬‫ה‪ .‬העטלפים משמיעים קולות‪ ,‬כדי‬ ‫‪--‬‬‫ו‪ .‬בשנים באחרונות נֶ ֶעלמו עטלפים רבים בארץ בגלל ש‬ ‫‪ .4‬במה שונים העטלפים ִמ ְש ַאר היונקים?‬

‫‪88‬‬

‫    צועדים בדרך המילים ד'‬


‫ מדברים על זה‬ ‫‪ .1‬לפי מה מהכתוב אפשר לדעת מה יחסו של הכותב לעטלפים? הסבירו‬ ‫והדגימו‪.‬‬ ‫לקּבל‬ ‫ֵ‬ ‫הּכ ָת ַבה כדי לשכנֵ ַע אותנו‬ ‫‪ .2‬כיצד נוכל לדעת שהעיתונאי כתב את ַ‬ ‫את דעתו?‬

‫ּגֹול ִׁשים‬ ‫ְ‬ ‫ ‬ ‫והקלידו‪" :‬עטלפים לא מה שחשבתם‪ ,‬יוטיוב‪ְ ".‬צפּו‬ ‫גִ לשו במרשתת ַ‬ ‫בסרטון‪.‬‬

‫ העשרה ואתגר‬ ‫והכינו עליו‬ ‫בחרו ַּב ַעל ַחיִ ים שאהוב עליכם או שאתם ַסקרנים ללמוד עליו ָ‬ ‫הרצאה‪.‬‬

‫הדרכה‬ ‫מהמחשב או ַצלמו מאנציקלופדיה‬ ‫ֵ‬ ‫ • ַּב ֲחרו שני מקורות מידע שונים‪ .‬הדפיסו‬ ‫עותק מכל ָמקֹור שבחרתם והתאמתם לנושא הכתיבה‪.‬‬ ‫שּבחרתם על דף‬ ‫המידע המתאים מתוך כל אחד מהמקורות ְ‬ ‫ • ִּכתבו את ֵ‬ ‫נפרד‪.‬‬ ‫ּפרטים חוזרים ִּבשני‬ ‫המידע שאספתם‪ַ .‬סמנו בצבע‪ָ :‬‬ ‫ • ַהשוּו בין ְּפ ָר ֵטי ֵ‬ ‫אחר‪ :‬מידע שקיָ ים רק במקור אחד‪.‬‬ ‫המקורות השונים‪ .‬סמנו ְּב ֶצבע ֵ‬ ‫מנוע חזרות מיּותרות‪.‬‬ ‫ַ‬ ‫הסימון בא לִ‬ ‫ •ׂשימו לב‪ִּ :‬בכתיבת קטע מידעי על בעלי חיים נוהגים לכתוב‪:‬‬ ‫ּומבנה הגוף של בעל החיים‪.‬‬ ‫המראה ִ‬ ‫ֶ‬ ‫ ‪ .1‬על‬ ‫ ‪ .2‬המקומות שבהם הוא ַחי‪.‬‬ ‫ ‪ .3‬התאמת מבנֵ ה הגּוף לָ ֵאזור בו הוא חי‪.‬‬ ‫הציִ ד)‪.‬‬ ‫טורף‪ּ ,‬כִ תבו על שיטת ַ‬ ‫ ‪ .4‬מִמה הוא ניזֹון (אם ְּב ַחרתם בבעל חיים ֵ‬ ‫ ‪ .5‬האם הוא חי ִּבקבוצה או ִּכ ְפרט בודד‪.‬‬ ‫ ‪ .6‬כיצד מאורגנים חייֵ הקבוצה?‬ ‫אמצעי ההגנה (כיצד הוא מגן על עצמו?)‬ ‫ֵ‬ ‫ ‪ .7‬‬

‫בממלכת החיות   ‪89‬‬


‫לקראת קריאה‬ ‫ •האם אפשר להבין ִמ ְקריאת הכותרת בלבד את תוכֶ ן הּכַ ָתבה? ַהסבירו‪.‬‬ ‫בח ָרה הכותבת בכותרת ברּורה?‬ ‫ • ַש ֲערו מדוע לא ֲ‬ ‫המשנֶ ה‪ ,‬ואת המשפט הראשון בכל ִּפסקה‪ .‬מה‬ ‫כותרות ִ‬ ‫הּפ ִתיח‪ ,‬את ְ‬ ‫ • ִקראו את ָ‬ ‫הּכ ָתבה?‬ ‫נוׂשא ַ‬ ‫למדתם מהם על ֵ‬

‫ָשחור ָל ָבן ָשחור ‪/‬‬

‫טל ַּב ְרטֹוב‬

‫יש להן ַּפסים שחורים ּולבנים‪ ,‬הן חיות ַּב ֲעדרים גדולים‪ ,‬והשליטים‬ ‫שלהן עצבניים ותוקפניים‪.‬‬ ‫ִמפגש עם זֶ ְּברות וניסיון להבין מדוע הן לובשות פיג'מה‪.‬‬ ‫בר ֲע ָמה שחורה‪ .‬היא יפה מאוד‪ .‬את‬ ‫הזברה מקושטת בפסים ומעוטרת ַ‬ ‫הזברות פוגשים תמיד בקבוצות‪ ,‬לעולם לא לבד‪ .‬הן חיות ַּב ֲע ָדרים‪ ,‬וכל ֵעדר‬ ‫מּורכב מזָ ָכר ַשליט ומכמה נקבות וצעירים‪ .‬הזכרים השליטים גדולים יותר‬ ‫משאר הזברות‪ ,‬והם מתנהגים כמו מלכים נרגזים‪ :‬נובחים בקול‪ ,‬בועטים זה‬ ‫בזה ומתרוצצים ללא ֶה ֶרף ְסביב בני המשפחה שלהם‪.‬‬ ‫כל משפחה כוללת ּכַ ־‪ 15‬זברות‪ ,‬וכמה משפחות חוברות זו לזו ויוצרות עדר גדול‬ ‫של עד ‪ 200‬זברות‪ .‬העדר נותן לַ זברות ביטחון מסוים נגד טורפים‪ .‬כאשר טורף‬ ‫השליטים‬ ‫מתקיף אותן‪ ,‬מתאחדות המשפחות לחבורת הגנה גדולה‪ַ :‬הזְ כרים ַ‬ ‫מהעדר‪.‬‬ ‫ֵ‬ ‫נשארים מאחור‪ ,‬תוקפים את הטורף‪ ,‬בועטים בו ּומנסים לְ ָהנִ יס אותו‬ ‫ָ‬ ‫ישנות בשלווה‪ ,‬ניצבות אחדות מהן על‬ ‫גם במשך הלילה‪ ,‬כאשר רוב הזברות ֵ‬ ‫ּומעירות את כולן אם מתעוררת סכנה‪ .‬כל זברה ַמכירה היטב את‬ ‫המשמר ְ‬ ‫ְּבנות משפחתה‪ ,‬ובדרך כלל ַה ְק ָשרים ביניהן נשמרים לכל החיים‪.‬‬ ‫הזברות הן חיות חסרות שקט ותוקפניות‪ .‬בכל הזדמנות יוצאים הזכרים לקרב‬ ‫ְּבעיטות ּונשיכות‪ .‬בגלל ההתנהגות התוקפנית הזאת בני האדם לא אילפו את‬ ‫הזברות ולא הפכו אותן לחיות עבודה או רכיבה כמו הסוס או החמור‪ .‬בקיץ‪,‬‬ ‫ועׂשב‪ ,‬הזברות תמיד צועדות‬ ‫כאשר בעלי חיים נודדים בהמוניהם לִ מקומות מים ֶ‬ ‫עם עדרי הגְ נּו‪ .‬הגְ נּו והזברה ניזונים מאותו סוג ֵעׂשב קצר וקשה‪ ,‬והם הולכים יחד‬ ‫בעקבות העשב‪ .‬חוקרים גילו שרוב הטורפים מעדיפים את הגְ נּו על פני הזברה‪.‬‬ ‫השהּות ִּבמחיצת ֶעדרי הגְ נּו מבטיחה את שלומן של הזברות ּומאפשרת‬ ‫אולי ְ‬

‫‪90‬‬

‫    צועדים בדרך המילים ד'‬


‫להן זמן לברוח ּולְ התארגן‬ ‫ב ש ע ה ש ה לב י א ו ת‬ ‫מתנפלות על גְ נו סמוך‪.‬‬ ‫בזמן הנדידה מתארגנות‬ ‫המפּוס ָפ סֹות‬ ‫ְ‬ ‫הזברות‬ ‫בטור מסודר‪ ,‬ראש אחרי‬ ‫זנב‪ ,‬וכך הן צועדות להן‪.‬‬ ‫הטור הארוך הזה ‪-‬‬ ‫מאה עד מאתיים זברות‬ ‫מתּפ זֵ ר רק ִּב שעות‬ ‫ַ‬ ‫‬‫נּוסה ִמטורף או כשהן‬ ‫ְמ ָ‬ ‫ַמגיעות לאתר המרעה‬ ‫מתפצל הטור‬ ‫ֵ‬ ‫ֶהחדש‪ .‬אז‬ ‫לִ קבוצות משפחתיות‪ ,‬וכל‬ ‫זכר אוסף סביבו את בני‬ ‫משפחתו‪.‬‬

‫מכיר את הפסים של אמא‬ ‫הסיָ יח יכול‬ ‫ההיריון של הזברה נמשך כמעט שנה‪ְ .‬‬ ‫עׂשב כבר מגיל שבועיים‪ ,‬אך הוא ממשיך‬ ‫לאכול ֶ‬ ‫לינוק עד גיל שבעה חודשים‪ .‬ההמלטה עצמה מהירה‬ ‫ונמשכת דקות אחדות‪ַּ .‬ביָ מים הראשונים שאחרי‬ ‫ההמלטה ֵמגן הזכר על ָה ֵאם ועל הסייח‪ ,‬ושום זברה‬ ‫אינה מתקרבת ֲאליהם‪ָ .‬ה ֵאם משגיחה על הסייח‬ ‫ימ ֵצא במרכז העדר‪ ,‬שם הוא פחות חׂשּוף‬ ‫ודואגת שיִ ָ‬ ‫לסכנות‪ .‬היא גם מגֹונֶ נֶ ת עליו אם יותקף על ידי טורפים‬ ‫תישקף סכנה גם לחייה‪.‬‬ ‫ֵ‬ ‫נוטשת אותו אלא אם‬ ‫ולא ֶ‬ ‫בימים האלה הסייח הצעיר לומד לְ זַ הות ּולהכיר את אמו‬ ‫ִמ ֵּבין כל הזברות האחרות‪.‬‬ ‫בהמשך חייו יזְ ֶהה הצעיר את‬ ‫אמו בקלות לפי צליל קולּה‬ ‫ולפי דגם הפסים שעל גופה‪.‬‬ ‫לכל זברה יש ֶדגֶ ם פסים‬ ‫שמייחד אך ורק אותה‪ ,‬כמו‬ ‫טביעת האצבעות שלנו‪.‬‬

‫לבלּבל את הטורפים‬ ‫ֵ‬ ‫או את הזבובים?‬ ‫קשה להבין מדוע חיה שחוששת כל כך מפני טורפים ִמ ְת ַה ֶד ֶרת ִּבלבוש ַּפסים‬ ‫שחור־לבן כה בולט‪ .‬הרי כאשר הזברה ניצבת בלי תנועה על משטח עשב ירוק‪,‬‬ ‫רואים אותה מרחוק‪ .‬ובכן‪ ,‬יש חוקרים הטוענים שטורפים כמו אריות וצבֹועים‬ ‫רואים את הצבע הירוק כצבע ֲא ַפ ְר ָּפר‪ ,‬וכך הזברה משתלבת בצמחייה‪ .‬במהלך‬ ‫היום‪ ,‬כאשר אדי חֹום עולים מן הקרקע ומערפלים את הכול‪ ,‬הפסים מעלימים‬ ‫שטש את מראה הגוף‬ ‫ּומ ַט ֵ‬ ‫את הזברה מעיני הטורפים‪ .‬דגם הפסים גם שובר ְ‬ ‫כשהזברה נמצאת ִּבתנועה (מסיבה זו גם אוניות מלחמה נצבעות בפסים של‬ ‫צבעים מנוגדים)‪.‬‬ ‫ה־צה שעקיצתם‬ ‫הצ ֶ‬ ‫חוקרים אחרים סבורים שהפסים נועדו לבלבל את זבובי ֶ‬ ‫מסכנת חיים‪ .‬הזברות אינן מעלות גֵ ירה‪ ,‬ולכן בשעות החום‪ ,‬כאשר כל‬ ‫האנטילוּפות נחות בצל‪ ,‬הזברות חייבות להמשיך לאכול‪ .‬הבעיה היא שזה‬ ‫הּפ ִסים להגנתן של הזברות‪.‬‬ ‫ה־צה פעילים‪ .‬וכאן באים ַ‬ ‫הצ ֶ‬ ‫הזמן שבו זבובי ֶ‬

‫בממלכת החיות   ‪91‬‬


‫עיני הזבובים מאפשרות להם להבחין רק בכתמים גדולים שנעים על רקע‬ ‫הֹותה ְּכגּוף שלם‪ ,‬והזברות כמעט‬ ‫השמים‪ַּ .‬פ ֵסי הזברה ַמקשים עליהם לזַ ָ‬ ‫שאינן נעקצות‪ .‬נראה שלכל אחת ֵמ ַה ַה ְש ָערות האלה יש ערך כלשהו‪ ,‬אבל‬ ‫החוקרים עדיין אינם בטוחים איזו היא התשובה הנכונה‪.‬‬ ‫(מתוך‪" :‬מסע צעיר"‪ ,‬גיליון ‪)105‬‬

‫ לשיחה ִולכתיבה‬ ‫‪. 1‬‬ ‫‪ .2‬‬ ‫‪ .3‬‬ ‫‪ .4‬‬ ‫‪ .5‬‬ ‫‪ .6‬‬ ‫‪ .7‬‬ ‫ ‬

‫מדוע נודדות הזברות?‬ ‫מדוע לא אילפו בני האדם את הזברות?‬ ‫כיצד מתגוננות הזברות מפני טורפים?‬ ‫אילו הן התשובות האפשריות לַ שאלה‪" :‬מדוע לזברה יש פסים"?‬ ‫ָהביאו דוגמאות המלמדות שבכתבה משולבות דעות של הכותבת‪.‬‬ ‫העּוב ָדתי?‬ ‫ְ‬ ‫איזה ֵחלֶ ק הוא הסיּפּורי בכתבה ואיזה הוא ַה ֵחלֶ ק‬ ‫שּב ִמסגרת לַ קטע ַה ֶמרכזי?‬ ‫א‪ .‬מה מוסיף המידע ַ‬ ‫הּכתוב ַּבמסגרת חשוב? הסבירו‪.‬‬ ‫ב‪ .‬האם לדעתכם ָ‬

‫ ‬

‫ִענְ יְ ינֵ י לשון‬

‫בכתבה כתוב‪" :‬אריות וצבועים רואים את הצבע הירוק כצבע ֲא ַפ ְר ַּפר"‪.‬‬ ‫במילה ֲא ַפ ְר ַּפר מכּפילים את שתי האותיות האחרונות‪ .‬התופעה נפוצה‬ ‫בעולם הצבעים‪ :‬יְ ַר ְק ַרק‪ ,‬לְ ַבנְ ַ ּבן‪ְ ,‬צ ַה ְב ַהב‪ְּ ,‬כ ַחלְ ַחל ועוד‪.‬‬ ‫מה השֹונִ י‪:‬‬ ‫א‪ .‬בין המילה זְ ַקנְ ַקן למילה זָ ֵקן?‬ ‫ב‪ .‬בין המילה ְּכ ַל ְב ַלב למילה ֶּכ ֶלב?‬ ‫ג‪ .‬בין המילה ְש ַמנְ ַמן למילה ָׁש ֵמן?‬ ‫ד‪ .‬בין המילה ְּכ ַת ְמ ַתם למילה ָּכתֹם?‬

‫ העשרה ואתגר‬ ‫ִקראו באנציקלופדיה או במרשתת על הזברה‪ִּ .‬כתבו פרטים שאינם כתובים‬ ‫ַּב ַּכתבה‪ ,‬כגון‪ :‬לאיזו קבוצת בעלי חיים הן שייכות? מה משקלן? ועוד‪.‬‬

‫‪92‬‬

‫    צועדים בדרך המילים ד'‬


‫הסּור ָיק ָטה‬ ‫ִ‬

‫הסּור ַיקטֹות שייכות למשפחת היונקים הנְ מיָ תיים‪ ,‬ולכן הן קרובות משפחה‬ ‫ִ‬ ‫‪1‬‬ ‫של הנְ ִמיֹות החיות בישראל‪ .‬הן מגיעות אלינו מאזורי המדבר בדרום אפריקה‪.‬‬ ‫רּפרה ועיגולים שחורים סביב העיניים‪ ,‬כאילו היא‬ ‫חּומה־אפ ָ‬ ‫ַ‬ ‫לַ סוריקטה פרוָ וה‬ ‫ותֹוחלֶ ת חייה היא‬ ‫ֶ‬ ‫משקפי שמש‪ .‬משקלה פחות מקילוגרם אחד‪,‬‬ ‫ְ‬ ‫מרכיבה‬ ‫בין ‪ 5‬ל־‪ 20‬שנים‪ .‬הן הופכות אבנים‪ ,‬חופרות בחול במרץ — הכול כדי למצוא‬ ‫בעלי חיים קטנים‪ ,‬חרקים‪ ,‬עקרּבים‪ ,‬עּכְ בישים קטנים‪ ,‬ציפורים או לטאות וגם‬ ‫ביצים שאותן הסוריקטות אוכלות‪ .‬הסוריקטות מצטיינות ִּבלכידת בעלי חיים‬ ‫ארסיים‪ ,‬כגון עקרבים שאותם הן מגלגלות בחול עד שהעוקץ נפרד מהגוף‬ ‫והעקרב אינו מסוכן עוד‪ .‬אם מופיע פתאום נחש‪ ,‬הקבוצה מסתובבת סביבו‬ ‫ּומנסה למצוא את נקודת התורפה שלו‪ ,‬להרוג אותו ולאכול את בשרו‪ .‬הן‬ ‫אוכלות גם שורשים וצמחים‪.‬‬ ‫‪ 2‬הסוריקטות חופרות לעצמן מחילות‪ 1‬למגורים מתחת לאדמה‪ .‬הן חופרות‬ ‫מיּומנֹות‪ .‬יש להן ציפורניים חזקות ומעוקלות בגַ ַּפיִ ים הקדמיים‪ ,‬שמשמשות‬ ‫ָ‬ ‫אותן לחפירה באדמה כמו גם לַ אחיזה ַּבמזון‪.‬‬ ‫‪ְ 1‬מ ִחילָ ה — ְת ָעלָ ה או ִמנְ ָה ָרה שבעלי חיים חופרים ִמ ַת ַחת לָ אדמה‪.‬‬

‫בממלכת החיות   ‪93‬‬


‫‪3‬‬

‫‪4‬‬

‫‪5‬‬

‫‪6‬‬

‫הסוריקטות חיות במשפחות הכוללות עד ‪ 30‬חברים‪ .‬לכל משפחה יש זוג‬ ‫שליט שמנהיג את הקבוצה‪ ,‬והוא גם היחיד שמתרבה‪ .‬שאר חברי הלהקה‬ ‫אינם מתרבים‪ ,‬והם בדרך כלל צאצאים בוגרים יותר של הזוג השליט‪ .‬הזכרים‬ ‫הבוגרים עוזבים את הלהקה בחיפושיהם אחר להקה משל עצמם‪ .‬הנקבות‬ ‫לרוב נשארות בלהקה שבה הן נולדו‪ .‬בין חברי קבוצת סוריקטות מתקיים קשר‬ ‫חזק‪ .‬אם סוריקטה מתרחקת מהגורים שלה ולפתע מאיימת עליהם סכנה‪,‬‬ ‫מיד ימהרו אליהם כמה מחברי הקבוצה‪ ,‬יָגֵ נּו עליהם ויאספו אותם הביתה‪.‬‬ ‫הסוריקטות ידועות בזכות התנהגות השמירה שלהן‪ .‬כאשר חברי המשפחה‬ ‫פעילים בחיפוש מזון‪ ,‬השומר מטפס לִ נקודת תצפית‪ ,‬עומד על שתי רגליו‬ ‫האחוריות וסוקר את הסביבה כדי לאתר טורפים‪ .‬השמירה היא לא רק על‬ ‫מתריע על כך השומר‬ ‫ַ‬ ‫הגורים‪ ,‬אלא על הקבוצה כולה‪ ,‬וכאשר מתגַ לֶ ה טורף‬ ‫בקריאה שבדרך כלל גורמת לכולם לנּוס למחילות‪ .‬השומר עולה על משמרתו‬ ‫רק כאשר הוא ָׂש ֵב ַע ואינו צריך לחפש מזון‪ ,‬וניצב במקום שבו הוא יהיה הראשון‬ ‫להגיע למחילה הבטוחה‪ .‬למעשה‪ ,‬עמדת השמירה כה בטוחה‪ ,‬שהסוריקטות‬ ‫לעתים מתחרות ביניהן מי יעלה לשמור‪.‬‬ ‫הסוריקטות פעילות ביום והן אינן יוצאות ממחילתן בלילה‪ .‬הסוריקטות נעות‬ ‫ומחפשות מזון רק כאשר חם מספיק בחוץ‪ ,‬אך אם חם מדי הן תיכנסנה לתוך‬ ‫ַ‬ ‫המחילות להתקרר‪.‬‬ ‫בבוקר‪ ,‬כאשר הסוריקטות מתעוררות‪ ,‬נשלח צופה אל פתח המחילה כדי לוודא‬ ‫שאין סכנה בסביבה‪ .‬הסוריקטה התורנית מטפסת אל ראש גבעה קרובה או‬ ‫עץ סמוך‪ ,‬נעמדת על רגליה האחוריות ומסובבת את ראשה לכל ֵע ֶבר‪ .‬רק אז‬ ‫יוצאים כל חברי הקבוצה‬ ‫מהמחילה‪ ,‬מתמתחים‬ ‫ויוצאים לחפש מזון‪.‬‬ ‫בעת סכנה הסוריקטות‬ ‫מצטופפות יחד‪ ,‬מעלות‬ ‫אבק כדי ליצור רושם שהן‬ ‫מתקיפות את האויב‪.‬‬ ‫(על פי "מסע צעיר"‪ ,‬אפריל ‪)2004‬‬

‫‪94‬‬

‫    צועדים בדרך המילים ד'‬


‫ לשיחה ִולכתיבה‬ ‫הסּור ָיקטֹות‪ַ .‬השלימו לפי הּכָ תּוב‪:‬‬ ‫ִ‬ ‫מוסר ֵמידע על‬ ‫‪ .1‬הקטע ֵ‬ ‫השם‪ :‬סוריקטה‪ .‬המשפחה‪ ---- :‬הצבע‪ ---- :‬המשקל‪---- :‬‬ ‫האזור שבו הן חיות‪ ---- :‬תפקיד הציפורניים‪---- :‬‬ ‫ המזון‪ ---- :‬מקום המגורים‪ ---- :‬תוחלת החיים‪---- :‬‬ ‫מבנה הקבוצה‪---- :‬‬ ‫תפקיד הזוג השליט‪ ---- :‬התנהגות חברתית‪---- :‬‬ ‫תפקיד השומר‪---- :‬‬ ‫‪ .2‬פסקה ‪ 4‬פותחת במשפט כללי‪" :‬הסוריקטות ידועות בזכות התנהגות‬ ‫השמירה שלהן"‪ .‬כיצד הכותב מפרט את המשפט הזה?‬ ‫מגּורי הסוריקטות?‬ ‫ֵ‬ ‫‪ .3‬מה הם יתרונות השימוש ִּב ְמחילה לִ‬ ‫הסּור ָיקטֹות?‬ ‫ִ‬ ‫‪ֵ .4‬אילו יתרונות יש לַ חיים ִּבקבוצה עבור‬ ‫‪ .5‬לפי מה נוכל לדעת שלפנינו קטע מידע?‬ ‫מידע שונֶ ה ִמ ַּכ ָת ָבה‪ַ .‬העתיקו את הטבלה או ְצרּו אותה במחשב‪.‬‬ ‫‪ .6‬קטע ָ‬ ‫ַציינו ✔ ָּב ֲעמּודה המתאימה‪:‬‬ ‫כתבה‬

‫יע את דעתו או את‬ ‫הכותב אינו ַמ ִּב ַ‬ ‫גשותיו‬ ‫ָ‬ ‫ִר‬ ‫יע את דעתו‬ ‫הכותב ַמ ִּב ַ‬ ‫מופיעות בו עּובדות בלבד‬ ‫רסם בעיתונים‪ ,‬בטלוויזיה וברדיו‬ ‫מתּפ ֵ‬ ‫ַ‬ ‫נמצא באנציקלופדיות שונות‬ ‫ובספרי לימוד‬ ‫ֵ‬ ‫לש ְכנֵ ַע את הקוראים‬ ‫כתב כדי ַ‬ ‫נִ ַ‬

‫קטע מידע‬

‫קטע ִש ְכנּוע‬

‫‪‬‬ ‫‪--‬‬‫‪--‬‬‫‪--‬‬‫‪---‬‬

‫‪--‬‬‫‪--‬‬‫‪--‬‬‫‪---‬‬

‫‪--‬‬‫‪--‬‬‫‪--‬‬‫‪---‬‬

‫‪---‬‬

‫‪---‬‬

‫‪---‬‬

‫  ִענְ יְ ינֵ י לשון‬ ‫וכתבו את פירוש המילה המודגשת‪.‬‬ ‫‪ִּ .1‬בדקו במילון ִ‬ ‫"מיּומן")‪.‬‬ ‫ָ‬ ‫יּומנֹות"‪( .‬חפׂשּו ביחיד‪ ,‬זכר‪:‬‬ ‫א‪" .‬הסוריקטות הן חופרות ְמ ָ‬ ‫ב‪" .‬יש להן ציּפורניים חזקות ומעוקלות בגַ ַּפיִ ים הקדמיים"‪( .‬חפשו ביחיד‪,‬‬ ‫זכר‪ :‬״גף״)‪.‬‬

‫בממלכת החיות   ‪95‬‬


‫מספרים סיפורים‬ ‫ּוממשילים משלים‬

‫‪9696‬‬

‫המילים ד'‬ ‫המילים ד'‬ ‫בדרך‬ ‫בדרך‬ ‫צועדים‬ ‫צועדים‬ ‫      ‬


‫מה‬ ‫במדור?‬ ‫המדור כולל אגדות* ומעשיות שעברו מאדם לאדם ומדור לדור בעל־פה ואין יודעים‬ ‫מי חיבר אותן‪ .‬לאחר זמן נאספו הסיפורים האלו והועלו על הכתב‪ .‬המדור כולל‬ ‫גם משלי חיות‪ .‬המשל הוא סיפור על חיות‪ ,‬על צמחים או על חפצים שמתנהגים‬ ‫כמו בני אדם‪.‬‬ ‫המשלים‪ ,‬האגדות והמעשיות מלמדים אותנו על התנהגותם של בני האדם‪.‬‬ ‫‪π‬‬ ‫מּוקסמים ֵמהמתכת הזהובה הנוצצת ‪-‬‬ ‫ָ‬ ‫ס סבכל הזמנים וגם בימינו בני האדם‬ ‫הזהב‪ .‬הזהב מסמל עושר‪ְּ ,‬פ ֵאר ויּוקרה‪ .‬בסיפורים ּובשירים שונים מסופר על‬ ‫"מכְ רֹות הזהב‬ ‫המשיכה העזה לזהב‪ .‬נקרא שלושה סיפורים ונקרא כתבה על ִ‬ ‫בדרום אפריקה" מאת אורי דן‪.‬‬ ‫ס סנקרא שני משלים על עורבים‪" :‬השועל ובת העורב" מאת ֵאיזֹוּפֹוס והמשל‬ ‫"השועל והחסידה" בעיבודו של ע' הלל‪.‬‬ ‫"מזבוב ועד פיל"‪.‬‬ ‫ס סשיר־משל משעשע נוסף מאת ע' הלל הוא ִ‬

‫ס סחריצות הנמלים משכה את תשומת לבם של ְמ ַס ְּפ ֵרי משלים‪ .‬נקרא את משל‬ ‫"הנמלה והחגב" מאת ֵאיזֹוּפֹוס ואת המשל על הנמלה מתוך ספר משלֵ י‬ ‫אֹורח חיֵ י הנמלים והחגבים כאשר‬ ‫שבתנ"ך‪ .‬נבדוק אם ֵאיזֹוּפֹוס ִהכיר את ַ‬ ‫סיפר את המשל‪.‬‬ ‫מידאס" בעיבוד נירה הראל ו"הקמצן"‬ ‫ס סנקרא שני סיפורים‪" :‬מגע הזהב של ָ‬ ‫מאת ֵאיזֹוּפֹוס‪.‬‬ ‫פרדריק‬ ‫"פ ֶר ֶד ִריק" וְ נַ חשוב‪ :‬האם אפשר לִ מצוא ִד ְמיון בין ֶ‬ ‫סיּפּור־מ ָשל ְ‬ ‫ָ‬ ‫ס סנקרא‬ ‫לבין ֶהחגב במשל "הנמלה והחגב"?‬ ‫*באגדות‪ ,‬בניגוד למעשיות‪ ,‬האנשים מוזכרים בשמם‪ ,‬והמקום והזמן שבהם התרחשו ידועים‪.‬‬

‫מספרים סיפורים וממשילים משלים   ‪97‬‬


‫מידאס‬

‫מידאס ‪/‬‬ ‫מגע הזהב של ָ‬

‫עיבדה‪ :‬נירה הראל‬

‫מידאס היה איש עשיר מאוד‪ ,‬אבל לא מאושר‪ .‬לא די היה לו בכסף‬ ‫המלך ָ‬ ‫שּבארמונו‪ ,‬הוא רצה עוד וָ עוד; הרבה זהב; המון זהב; בלי סוף זהב‪.‬‬ ‫ַּובזהב ְ‬ ‫וככל שהיה לו יותר‪ ,‬כן גדל ַתאבונו‪.‬‬ ‫מידאס ֶהעשיר היה מבלֶ ה את כל זמנו במרתף האוצר שלו‪ ,‬מונֶ ה ּומונה את‬ ‫ומצטער על שאין לו יותר‪" .‬הלוואי שהייתי עשיר‬ ‫ֵ‬ ‫מטבעות הזהב שבארגזים‬ ‫מּופלַ ג‪ ",‬אמר לעצמו כל הזמן‪" ,‬חבל שאינני עשיר ממש‪".‬‬ ‫לרּפא אותו ֵמאהבה זו‪ .‬הם שלחו‬ ‫האלים כמה מידאס אוהב זהב והחליטו ֵ‬ ‫ראו ֵ‬ ‫שליח שהביא לו מתנה מיוחדת במינה — מגע זהב‪.‬‬ ‫ַ‬ ‫אליו‬ ‫"האלים החליטו לתת לך מתנה‪ ",‬אמר השליח למידאס‪" ,‬כל דבר שידיך ייגעו‬ ‫ֵ‬ ‫בו‪ ,‬יהיה לזהב‪".‬‬ ‫איזו מתנה נפלאה! מידאס קיבל אותה בהתרגשות רבה‪ .‬הוא התחיל לגעת‬ ‫בכל מה שהיה סביבו‪ ,‬ובאמת‪ ,‬הכול היה לזהב‪ .‬הכיסא‪ ,‬השולחן‪ ,‬המיטה — כל‬ ‫הרהיטים בחדרו היו ִּבן רגע לרהיטי זהב‪.‬‬ ‫מידאס יצא ִמגִ ְדרֹו מׂשמחה ועבר בכל הארמון כולו‪ ,‬נגע בכל דבר והפך את‬ ‫כל אשר בו לזהב‪ .‬אחר כך יצא לגן והפך את הפרחים לפרחי זהב ואת העצים‬ ‫שּפנה‪ ,‬ראה זהב‪.‬‬ ‫לַ ֲע ֵצי זהב‪ .‬בכל מקום ָ‬

‫‪98‬‬

‫    צועדים בדרך המילים ד'‬


‫לאושרו לא היה גבול‪ֲ .‬ה ֵריהּו האיש ֶהעשיר ביותר בעולם‪ ,‬כמו שחלם להיות‪.‬‬ ‫כמה טוב לו!‬ ‫שהגישו לו הפך מיד לזהב‬ ‫ואז החל מידאס לחוש רעב וצמא‪ ,‬אך כל מאכל ִ‬ ‫וכל ַמשקה שרצה לְ ָקרב לְ ִפיו הפך מיָ ד לזהב‪ .‬וכך התהלֵ ך מידאס רעב וצמא‬ ‫ולּבֹו כבד עליו‪.‬‬ ‫לשם מה לו זהב אם אינו יכול לאכול וְ לִ שתות כמו כל אדם? מהי התועלת‬ ‫ֵ‬ ‫צמא ורעב? מיהר מידאס אל‬ ‫במגע הזהב שקיבל במתנה‪ ,‬אם בגללו הוא ֵ‬ ‫האלים וביקש שייקחו בחזרה את הכוח שהעניקו לו במתנה‪" .‬אינני רוצה‬ ‫ֵ‬ ‫"קחּו את מגע הזהב ממני‪ ,‬קחו אותו!"‬ ‫זהב‪ ,‬אני רוצה לחיות‪ּ ",‬ביקש מידאס‪ְ ,‬‬ ‫נענו האלים לבקשתו של מידאס וציוו עליו להתרחץ ְּב ֵמי הנהר הקדוש‪.‬‬ ‫מידאס רץ אל הנהר‪ ,‬רחץ את גופו וחזר להיות כמו כל אדם‪ ,‬ואהבת הזהב‬ ‫שלו נֶ ֶעלְ ָמה כאילו לא היתה מעולם‪.‬‬

‫משתפים ומגיבים‬ ‫יאת האגדה?‬ ‫יּומּה של ְק ִר ַ‬ ‫על מה אתם מעּוניָ ינים לְ ַד ֵּבר עם ִס ָ‬ ‫"מ ֲחלָ תֹו" של מידאס? מה ִהרגַ שתם ּכְ לַ ָּפיו בתהליך‬ ‫איזה ֶרגֶ ש עוררה ָּבכם ַ‬ ‫והגִ יבו זה לְ ִדברי זה‪.‬‬ ‫הריּפּוי שעבר? ׂשוחחו על הסיפור ָ‬

‫ לשיחה ִולכתיבה‬ ‫לר ֵּפא את ִמ ָידאס?‬ ‫‪ .1‬מדוע החליטּו ָה ֵאלים שצריך ַ‬ ‫השת ְמשּו ָה ֵאלים‪ ,‬כדי לַ ֲעזור למידאס?‬ ‫ַ‬ ‫מיּוח ֶדת‬ ‫ֶ‬ ‫באיזו דרך‬ ‫‪ֵ .2‬‬ ‫שמתארים את ְתגּובתו של מידאס כאשר קיבל את‬ ‫ֲ‬ ‫‪ִ .3‬מצאו משפטים‬ ‫האלים‪.‬‬ ‫ַמ ְתנת ֵ‬ ‫בחרו וענו על ‪ 4‬או ‪:5‬‬ ‫‪ .4‬במה הועילה מתנת האלים למידאס?‬ ‫שהאלים הסכימו לבקשתו לקחת ממנו‬ ‫ֵ‬ ‫‪ .5‬כיצד השתנה מידאס לאחר‬ ‫"מגַ ע ַהזָ ָהב"?‬ ‫את ַ‬ ‫‪ .6‬מה הוא הלֶ ַקח שרצה ְמ ַס ֵּפר האגדה ללַ ֵמד את בני האדם?‬ ‫"הקמצן" בעמוד ‪ .101‬האם ֶאפשר למצֹוא ִדמיון בין‬ ‫‪ .7‬קראו את ְמ ַשל ַ‬ ‫משל זה לבין האגדה על מידאס? נַ מקּו דעתכם‪.‬‬

‫מספרים סיפורים וממשילים משלים   ‪99‬‬


‫ מדברים על זה‬ ‫בחרו אחד מהנושאים האלה‪:‬‬ ‫‪ .1‬במשנָ ה במסכת אבות א פסוק ד כתוב‪:‬‬ ‫"איזֶ הּו ָע ִׁשיר? — ַה ָּׂש ֵמ ַח ְּב ֶח ְלקֹו"‪.‬‬ ‫ֵ‬ ‫א‪ַ .‬הסבירו את הפתגם‪.‬‬ ‫ב‪ .‬כיצד קשור הפתגם הזה לסיפור על המלך מידאס?‬ ‫"הּכֹול זהב"‪.‬‬ ‫הּפזמונאי חיים חפר כתב שיר בשם ַ‬ ‫‪ִ .2‬‬ ‫בבית הראשון של השיר כתוב‪:‬‬ ‫"אתה יוצא לעולם הרחב ‪ /‬אתה מּביט והּכול בו זהב‬ ‫תחמם בקרני הזהב‬ ‫ֵ‬ ‫ּומ‬ ‫אתה יושב מול הים ונִ ְשזָ ף ‪ִ /‬‬ ‫ּומלַ ֵטף תלתלים של זהב ‪ /‬כן‪ ,‬הכול זהב‪".‬‬ ‫ְ‬ ‫א‪ .‬לְ מה מתכוון הדובר בשיר כשהוא אומר "הכול זהב"?‬ ‫ב‪ .‬במה שונה "הכול זהב" אצל מידאס מ"הכול זהב" בשיר?‬

‫  ִענְ יְ ינֵ י לשון‬ ‫‪ .1‬‬

‫‪ .2‬‬

‫‪ .3‬‬

‫‪ .4‬‬

‫‪100‬‬

‫לפניכם שני צירופים למילה זהב‪ַ .‬ח ְּברו קטע קצר והשתמשו בו באחד‬ ‫מן הצירופים‪:‬‬ ‫ֵלב זָ ָהב — נדיבות‪.‬‬ ‫ָׁשוֶ ה זָ ָהב — מצוין‪ ,‬מעולה‪ ,‬משובח‪.‬‬ ‫כתוב שמידאס קיבל מהאלים "ידי זהב"‪.‬‬ ‫א‪ .‬מה פירוש הצירוף ידי זהב באגדה?‬ ‫ב‪ .‬מה פירוש הצירוף הזה בימינו? היעזרו בדוגמה הבאה‪:‬‬ ‫"יוסף יכול לתקן כל תקלה בבית‪ .‬יש לו ידי זהב"‪.‬‬ ‫ג‪ .‬אם אתם מכירים צירופים נוספים למילה זָ ָהב — ּכִ תבו‪.‬‬ ‫מסופר שמידאס "שאף להיות ָע ִשיר ֻמ ְפ ָלג"‪ .‬בשפת יום־יום אפשר‬ ‫לומר שמידאס שאף להיות עשיר מאוד־מאוד‪ ,‬כלומר "מיליארדר"‪.‬‬ ‫א‪ּ .‬כִ תבו סיפור קצר והשתמשו בו בצירוף זה‪.‬‬ ‫ב ‪ .‬לְ מה מתכונים כשאומרים‪ :‬הוא זָ ֵקן ֻמ ְפ ָלג או היא יַ ְד ָענִ ית ֻמ ְפ ֶלגֶ ת?‬ ‫בסיפור כתוב‪" :‬וכך התהלך מידאס רעב וצמא וְ ִלּבֹו ָּכ ֵבד עליו"‪.‬‬ ‫בספר שמות ט‪ 7 ,‬כתוב‪" :‬ויִ ְכ ַבד ֵלב פרעה ולא שלח את־העם"‪.‬‬ ‫ַהסבירו את פירוש הצירוף המודגש בכל אחד מהמשפטים‪.‬‬

‫    צועדים בדרך המילים ד'‬


‫לקראת קריאה‬ ‫המשל שתקראו נקרא "הקמצן"‪ .‬כיצד אתם מבינים את התואר "קמצן"? ּכִ תבו במחברת‪.‬‬

‫הקמצן ‪/‬‬

‫ֵאיזֹוּפּוס‪ ,‬תרגום‪ :‬חנה לבנת‬

‫היֹה היה פעם קמצן אחד שנהג להחביא את הזהב שלו ליד עץ שצמח בגינתו‪.‬‬ ‫לֹותיו ּולהביט‬ ‫ואולם ִמ ֵדי שבוע נהג הקמצן לגשת אל העץ‪ ,‬לחפור לְ ַמ ְרגְ ָ‬ ‫ּבח ְמ ָדה באוצרותיו‪.‬‬ ‫ֶ‬ ‫שודד אחד הבחין במנהגו זה של הקמצן ּומיהר לגשת לשם ולחּפור ליד העץ‪.‬‬ ‫הוא הוציא את הזהב מן הבור והסתלק איתו בלי גינּונים של ֶט ֶקס‪.‬‬ ‫כעבור שבוע ניגש הקמצן שוב אל העץ כדי להביט בחמדה באוצרותיו‪ ,‬אבל‬ ‫לא מצא ָשם אלא חלל ֵריק לגמרי‪ .‬הוא ָמ ַרט את ׂשערו ופרץ ִּבזעקות רמות‬ ‫סיּפר להם‬ ‫והקיפו אותו מכל ֵע ֶבר‪ .‬הקמצן ֵ‬ ‫כל כך עד שכל השכנים נֶ ְח ְּפזּו אליו ִ‬ ‫איך נהג לבוא לשם כדי לֵ יהנות ממראה הזהב שלו‪.‬‬ ‫"לקחת לעצמך קצת מן הזהב הזה‬ ‫ָ‬ ‫ֵאי־פעם?" שאל אחד מן השכנים‬ ‫שהצטופפו סביבו‪.‬‬ ‫"לא‪ ",‬ענה הקמצן‪" ,‬באתי אך ורק‬ ‫כדי להביט בו‪".‬‬ ‫"אם כך‪ ,‬תוכל לבוא שוב ולהביט בבור‬ ‫הריק‪ ",‬אמר אחד מן השכנים‪.‬‬ ‫תועלֶ ת‪,‬‬ ‫"ת ְצ ַמח לך מזה בדיוק אותה ֶ‬ ‫ִ‬ ‫לא ּפחות ולא יותר‪".‬‬

‫נּוצל ‪ְּ -‬כ ִאילּו ֵאינֹו ַקיָ ם ְּכ ָלל‪.‬‬ ‫עֹושר ֶׁש ֵאינֹו ְמ ָ‬ ‫ֶ‬

‫מספרים סיפורים וממשילים משלים   ‪101‬‬


‫ לשיחה ִולכתיבה‬ ‫‪ .1‬האם התיאור שתיארתם "קמצן" לקראת הקריאה מתאים לדמות‬ ‫שבסיפור? ַהסבירו תשובתכם‪.‬‬ ‫המרּכזי ַּב ֲעלילה?‬ ‫ָ‬ ‫‪ .2‬מהו האירוע‬ ‫הש ֵכן‬ ‫‪ .3‬א‪ִ .‬קראו ֵשנית את הׂשיחה בין השכן לַ קמצן‪ .‬הסבירו מה רצה ָ‬ ‫ללמד את הקמצן?‬ ‫ֵ‬ ‫ ‬ ‫להעליב‪ .‬האם אתם מצדיקים‬ ‫ֲ‬ ‫בדברי השכן שיכולות‬ ‫ב‪ִ .‬מצאו מילים ִ‬ ‫שימוש בלַ ַעג במצב זה?‬ ‫‪ .4‬יש פתגם האומר‪:‬‬ ‫דומה ַל ֲחמור שסוחב מׂשא זהב על גּבֹו ואוכל ַקש"‪.‬‬ ‫"קמצן ֶ‬ ‫א‪ַ .‬הסבירו את כוונת הפתגם‪.‬‬ ‫ב‪ַ .‬הסבירו את הקשר בין הפתגם לבין המשל‪.‬‬

‫ מדברים על זה‬ ‫"עֹושר שאינו ְמנּוצל ְּכ ִאילו אינו קיים‬ ‫ֶ‬ ‫ַהלֶ ַקח כתוב ִּב ְמפורש בסֹוף המשל‪:‬‬ ‫אוצרו‪ ,‬כך שהאוצר יגרום לו‬ ‫ְּכלל"‪ַ .‬הציעו כיצד היה הקמצן יכול לנַ ֵצל את ָ‬ ‫אושר וסיּפּוק?‬

‫  ִענְ יְ ינֵ י לשון‬ ‫‪. 1‬‬

‫‪ .2‬‬ ‫‪ .3‬‬ ‫ ‬ ‫‪ .4‬‬

‫‪102‬‬

‫לֹותיו‬ ‫במשל כתוב‪" :‬מדי שבוע נהג הקמצן לגשת אל העץ‪ ,‬לחפור ְל ַמ ְרגְ ָ‬ ‫ולהביט בחמדה באוצרותיו"‪.‬‬ ‫א‪ .‬מה פירוש המילה ַמ ְרגְ לֹות?‬ ‫‪.‬‬ ‫‪--‬‬‫ב‪ַ .‬השלימו‪ :‬המילה מרגלות נוצרה ונגזרה מהמילה‬ ‫ג‪ַ .‬חברו משפט והשתמשו במילה מרגלות‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪--‬‬‫שֹותיו נוצרה ונגזרה מהמילה‬ ‫א‪ .‬המילה ְמ ַר ֲא ָ‬ ‫‪.‬‬ ‫‪--‬‬‫שֹותיו?‬ ‫ב‪ .‬מהי המילה המנוגדת למילה ְמ ַר ֲא ָ‬ ‫במשל כתוב‪" :‬השודד הסתלק עם הזהב בלי גינונים של טקס"‪.‬‬ ‫א‪ .‬הסבירו את הניב‪.‬‬ ‫להשתמש בו בצירוף הזה‪.‬‬ ‫ֵ‬ ‫מקרה שאפשר‬ ‫ֶ‬ ‫ב‪ִּ .‬כתבו ִּב ְקצרה על‬ ‫הצירוף הציורי הזה?‬ ‫כתוב שהקמצן ָמ ַרט את ׂשערו‪ .‬מה פירוש ֵ‬

‫    צועדים בדרך המילים ד'‬


‫לקראת קריאה‬ ‫ומ ַהּכתוב ַּב ִמסגָ רות?‬ ‫מהכותרת‪ ,‬מהתצלום ֵ‬ ‫ֶ‬ ‫הּכתבה‪,‬‬ ‫תוכן ַ‬ ‫ •מה אפשר ללמוד על ֶ‬ ‫בעיּון את הכתבה‪.‬‬ ‫ •עתה ִקראו ִ‬ ‫שּכתבה היא סיּפּור עיתונאי ְמשּולב בעּובדות‪.‬‬ ‫ •למדנו ַ‬ ‫בזמן הקריאה ׂשימּו לב‪ ,‬איזה הוא ַה ֵחלק הסיּפּורי ַּבּכַ תבה‪ ,‬ואיזה ֵמידע עובדתי‬ ‫מסר בה?‬ ‫נִ ַ‬

‫קוד ַח ַּבסלע‬ ‫ּכֹורה ֵ‬ ‫ֶ‬ ‫ְּב ִמכרה זהב ִּב ְדרום‬ ‫אפריקה‪ ,‬שהוא‬ ‫המכרה הגדול‬ ‫ִ‬ ‫ָּבעולם‬

‫ִמ ְכרֹות הזהב בדרום אפריקה ‪/‬‬

‫אודי רן‬

‫וילי כבר בן עשר‪ .‬בכל לילה‪ ,‬בשעה שלוש‪ ,‬הוא מתעורר כשאבא שלו קם‬ ‫סרּבל העבודה שלו‪ ,‬לוקח בידו את הקסדה‬ ‫מהמיטה שליד‪ ,‬לובש בשקט את ַ‬ ‫המגן‪ ,‬את תיק האוכל‪ ,‬נאנח אנחה‬ ‫משקפי ָ‬ ‫ְ‬ ‫הכחּולה שאליה מחובר פנס‪ ,‬את‬ ‫גדולה‪ ,‬שווילי מכיר כל כך טוב‪ְ ,‬מנַ ֵשק את וילי ואת שלוש אחיותיו‪ ,‬ואז את אמא‪,‬‬ ‫ּפֹולֵ ט שוב אנחה עמוקה ויוצא‪ּ .‬כְ ריס‪ ,‬אבא‬ ‫הזהב ְמ ַש ֵמש לְ יִ יצור תכשיטים בשל היותו‬ ‫שּבדרום‬ ‫של וילי‪ ,‬עובד במכרה הזהב ְמפֹונַ נְ ג ִ‬ ‫ּומנצנץ‪ .‬מזהב מייצרים מטבעות‬ ‫ֵ‬ ‫מבריק‬ ‫אפריקה‪ .‬בשעה ארבע לפנות בוקר הוא‬ ‫ּומטביעים עליהם דיֹוקן של אישיות חשובה‪.‬‬ ‫ַ‬ ‫כבר עומד עם חבריו בפתח של המעלית‬ ‫באולימפיאדת הספורט מעניקים מדליית‬ ‫למעמקי האדמה‪ .‬אתם‬ ‫ַ‬ ‫שמורידה אותם‬ ‫זהב למנצח‪.‬‬ ‫ודאי רואים בדמיון שלכם מעלית קטנה‬ ‫המסּוּפר בתנ"ך‪ ,‬גם כלֵ י המקדש היו עשויים‬ ‫ָ‬ ‫לפי‬ ‫עם דלתות אוטומטיות כמו אצלכם בבניין‪.‬‬ ‫זהב‪ .‬מכיוון שהזהב אינו מחליד‪ ,‬הוא משמש‬ ‫שּב ִמכְ ֶרה היא ענקית‪ ,‬יש בה‬ ‫אבל המעלית ַ‬ ‫בימינו בתעשיית המחשבים‪.‬‬ ‫שלוש קומות‪ ,‬ונכנסים אליה ‪ 150‬כורים‬

‫מספרים סיפורים וממשילים משלים   ‪103‬‬


‫בבת אחת‪ .‬הם בקושי נִ ְד ַחסים פנימה‪.‬‬ ‫במשך השנים התמעטו מאגְ רי הזהב הגדולים‬ ‫סּופה‬ ‫לכל אחד מהכורים יש ביד קופסה ּכְ ָ‬ ‫בעולם מכיוון שככל ֶשּכורים יותר זהב מבטן‬ ‫קטנה‪ ,‬ובתוכה‪ ,‬כך לדברי הּכֹורים‪ ,‬נמצאים‬ ‫האדמה‪ ,‬כך צריך להעמיק לחפור אם רוצים‬ ‫החיים‪ .‬בקופסה הזאת יש ִמ ְתקן נשימה‬ ‫למצוא עוד זהב‪ .‬בדרום אפריקה כבר יש‬ ‫קטן‪ ,‬שבמקרה שהכורים ייכנסו לתוך כיס‬ ‫מכרות בעומק של חמישה קילומטרים ואף‬ ‫במ ֲע ֵבה האדמה‪ ,‬הוא‬ ‫של אוויר מחניק ַ‬ ‫הרבה יותר! כיום אי אפשר לכרות זהב או‬ ‫יעניק להם חצי שעה חמצן כדי שיוכלו‬ ‫מתכות אחרות ללא אישורים מתאימים‬ ‫לנסות לְ ַחלֵ ץ את עצמם‪.‬‬ ‫מהמדינה‪ ,‬גם כאשר השטח בבעלות פרטית‪.‬‬ ‫וילי ידע שעבודת אביו מסּוּכֶ נת‪ .‬הוא ידע‬ ‫המדינות אינן ַמתירות כל פעילות הפוגעת‬ ‫שבעומק המכרה הזהב נמצא בתוך‬ ‫בחי ובצומח בסביבה‪ .‬האיסור על פגיעה‬ ‫עומקים כאלה קשים‬ ‫הסלעים‪ ,‬והסלעים ְּב ָ‬ ‫בטבע כולל מקומות שהשלטונות מתירים‬ ‫(מתוך אתר "מסע אחר")‬ ‫בהם כריית זהב‪.‬‬ ‫מאוד‪ .‬הדרך היחידה כמעט להוציא את‬ ‫הזהב ִמתוכם היא לפוצץ את הסלעים‪:‬‬ ‫לפוצץ סלע קודחים בו חורים קטנים ּומכניסים לתוכם כמות קטנה של‬ ‫ֵ‬ ‫כשרוצים‬ ‫חומר נפץ‪ .‬אבני הסלעים בעומק רב דחּוסֹות ויש להן ִמ ְר ָקם קשה‪ .‬הפיצוצים‪,‬‬ ‫המכרה ולפעמים אפילו גורמים רעידות‬ ‫ֶ‬ ‫גם כשהם קטנים‪ ,‬מרעידים את כל‬ ‫אדמה קטנות‪.‬‬ ‫ָתארו לכם מה קורה כשמכניסים חומר נפץ לסלע בעומק שכזה‪ .‬הרי כשיש‬ ‫פיצוץ‪ ,‬יש ֶה ֶדף אוויר חזק מאוד ממקום הפיצוץ‪ .‬ואם המקום קטן וסגור‪ ,‬אין‬ ‫שיֹוצר הפיצוץ לאן להשתחרר‪ ,‬והוא עלול לפגוע ַּבּכורים‪.‬‬ ‫ֵ‬ ‫לַ ֶה ֶדף‬ ‫יום אחד בא וילי לבקר את אביו ַּב ִמכְ ֶרה‪ .‬הוא ראה שאנשים נאספים בהתרגשות‬ ‫ּומ ַס ְּפרים זה לזה על‬ ‫המכרה‪ .‬הם הולכים בבהלה לכל הכיוונים ְ‬ ‫ליד ֶּפתח ִ‬ ‫פיצוץ במכרה‪.‬‬ ‫התמוטט"‪ ,‬הוא שמע את מנהל העבודה אומר בהתרגשות לִ מנהל‬ ‫ֵ‬ ‫"מכרה ‪232‬‬ ‫המכרה‪" .‬חמישה כורים נלכדו בתוך המכרה"‪ .‬וילי התחיל להזיע‪ .‬מכרה ‪232‬‬ ‫הוא המכרה שבו אבא שלו עובד‪ .‬הוא רץ לראות מי עולה ומי לא עולה‪ .‬קבוצת‬ ‫ּכֹורים‪ ,‬חברים של אבא‪ ,‬עלו בשקט‪ ,‬ולאחר כמה דקות של פחד הוא ראה‬ ‫ִ‬ ‫את אבא שלו יוצא מהמעלית כשכתפו הימנית חבושה‪ .‬וילי רץ לאביו וחיבק‬ ‫אותו‪ .‬אביו הביט בו ואמר‪" ,‬מה שלא יהיה‪ ,‬אל תעבוד במכרה‪ ...‬בשבילי זה‬ ‫מאוחר מדי‪ ...‬אבל אתה לא תעבוד במכרה‪".‬‬ ‫(מעובד ומקוצר מתוך "ילדי טבע הדברים"‪ ,‬גיליון ‪)202‬‬

‫‪104‬‬

‫    צועדים בדרך המילים ד'‬


‫ לשיחה ִולכתיבה‬ ‫‪ .1‬מדוע נֶ ְחשבת ֲעבודת הּכֹורים לְ ָק ָשה וְ לִ ְמסּוכנת?‬ ‫ּומסגרות שמוסיפֹות פרטים‬ ‫‪ְּ .2‬ב ַכתבות ְּוב ִקטעי מידע מופיעות תמונות ִ‬ ‫שקשּורים לַ קטע‪.‬‬ ‫ַעיינּו בתצלום‪ .‬בעמוד ‪.103‬‬ ‫הּכֹורה?‬ ‫ֶ‬ ‫משמשים את‬ ‫א‪ֵ .‬אילּו ֲאביזָ רים ַ‬ ‫ב‪ .‬מה למדתם מהתצלום על ֲעבודת הּכֹורים?‬ ‫ג‪ .‬כיצד מסביר המידע שבמסגרֹות בעמודים ‪ 104-103‬את ְמחירו‬ ‫בֹוה של הזָ הב?‬ ‫ַהגָ ַ‬

‫ְמ ַד ְּברִ ים ַעל זֶ ה‬

‫ ‬

‫תעבוד ַּב ִמכְ ֶרה"?‬ ‫ א ‪ .‬מדוע אומר ָה ָאב לוילי‪" :‬אתה לא ֲ‬ ‫ב‪ .‬באיזה תנַ אי עׂשּוי להתגַ ֵשם רצונו של האב?‬

‫ כותבים‬ ‫"שלּבי כריית הזהב מבטן האדמה"‪.‬‬ ‫ֵ‬ ‫ּכִ תבו קטע קצר שכותרתו‪:‬‬

‫הדרכה‬ ‫ •לַ קטו מתוך הכתוב עובדות על שלבי כריית הזהב מתחילתם ועד סופם‪.‬‬ ‫ •נַ סחו ברצף את העּובדות שליקטתם‪.‬‬ ‫ •הוסיפו לקטע משפט פתיחה המציג את נושא כריית הזהב באופן כללי‪.‬‬ ‫ •הוסיפו משפט מסקנה לסיום‪.‬‬

‫ ‬

‫ִענְ יְ ינֵ י לשון‬

‫"ּכ ָכל ֶשּכורים יותר זהב מבטן האדמה‪ָּ ,‬כך צריך‬ ‫‪ .1‬בפסקה ‪ 3‬כתוב‪ְ :‬‬ ‫מציֵ ין ִמ ְת ָאם‪,‬‬ ‫להעמיק לחּפור"‪ .‬הצירוף ככל ֶש‪ ...‬כך המופיע בקטע ַ‬ ‫ֶקשר‪ ,‬בין שתי תופעות או שני תהליכים‪.‬‬ ‫ַהשלימו את המשפטים שלהלן‪ .‬היעזרו בדוגמה מן הכתבה‪:‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪--‬‬‫א‪ .‬ככל שנגדיל את ְּכ ִריַ ית הזהב‪ ,‬כך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪--‬‬‫ב‪ .‬ככל שנעמיק לחּפור בבטן האדמה‪ ,‬כך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪--‬‬‫שיתמ ֵעט השימוש בזהב‪ ,‬כך‬ ‫ָ‬ ‫ג‪ .‬ככל‬ ‫‪ ,‬כך תצליחו בלימודים‪.‬‬ ‫‪--‬‬‫ד‪ .‬ככל ש‬

‫מספרים סיפורים וממשילים משלים   ‪105‬‬


‫ׂשוחחּו בכיתה וְ ַהסבירו את תפקידן של‬ ‫‪ִ .2‬קראו את המשפטים שלהלן‪ֲ ,‬‬ ‫מילֹות הקישור ו"ו החיּבּור; אֹו; ֲא ָבל‪ ,‬לפי ֲה ַבנתכם‪:‬‬ ‫שקפי המגן וְ ֶאת תיק האוכל‪.‬‬ ‫ֵ‬ ‫הק ְס ָדה‪ ,‬את ִמ‬ ‫ •האב לוקח את ַ‬ ‫ּומכניסים לתוכם‬ ‫קטנים ַ‬ ‫קודחים בו חורים ַ‬ ‫לפוצץ ֶסלע ְ‬ ‫ֵ‬ ‫ •כשרוצים‬ ‫ חומר נפץ‪.‬‬ ‫ •המקום קטן וְ ָסגור‪.‬‬ ‫ּומנַ צנֵ ץ‪.‬‬ ‫ •הזהב מבריק ְ‬ ‫שּובה‪.‬‬ ‫דיֹוקן של אישיות ֲח ָ‬ ‫ּומטביעים עליהם ָ‬ ‫ •מיַ יצרים ַמטבעות מזהב ַ‬ ‫תעבוד ַּב ִמכרה‪.‬‬ ‫ •בשבילי זה מאוחר ִמ ַידי‪ֲ ,‬א ָבל אתה לא ֲ‬ ‫ברירה אחרת‪.‬‬ ‫ •העבודה במכרה ְמסּוּכֶ נת‪ ,‬אבל לאבא של וילי אין ֵ‬ ‫יור ֶדת?‬ ‫ •המעלית לַ ִמכְ ֶרה עולָ ה או ֶ‬ ‫מּוב ָטל‪.‬‬ ‫להסתּכֵ ן בעבודה ַּב ִמכרֹות או להיות ְ‬ ‫ַ‬ ‫ •אבא של וילי יכול‬ ‫ישּוריֹות‬ ‫המשּפטים‪ַ .‬התאימו לכל אחד מהם אחת ֵמ ַה ִק ִ‬ ‫ָ‬ ‫‪ַ .3‬השלימו את‬ ‫האלה‪ :‬ו"ו החיבור‪ ,‬אבל‪ ,‬אֹו‪.‬‬

‫‪106‬‬

‫ ‬

‫א‪ .‬אני‪ ,‬אחי‬

‫ ‬

‫מחשב‬ ‫ֵ‬ ‫לׂש ֵחק ְּבמׂשחקי‬ ‫ב‪ .‬רציתי ַ‬

‫ ‬

‫ג‪ִ .‬ה ְתלַ ַּב ְטנּו ַּבמשפחה אם לִ נְ ּפֹוׁש ַּבגליל‬

‫ ‬

‫קֹולנֹוע‬ ‫ַ‬ ‫ד‪ .‬יוסי ִהבטיח שנֵ לך יחד לַ‬

‫ ‬

‫טיח‬ ‫ה‪ .‬אני נֶ ֱהנֶ ה לאכול ִּבמיוחד ֲא ַב ַ‬

‫    צועדים בדרך המילים ד'‬

‫הּכנרת‪.‬‬ ‫השת ַת ְפנו ְּב ַצ ֲע ַדת ִ‬ ‫ַ‬ ‫אבי‬ ‫אימא לא ִה ְר ְשתה לי‬ ‫בגולן‪.‬‬ ‫הוא ָש ַכח‪.‬‬ ‫ֶמלון ַּב ַקיץ‪.‬‬


‫במהלך הקריאה‬ ‫‪ .1‬בסיפור יש מילים שעלולות להקשות עליכם להבינו כהלכה‪ָ .‬הכינו רשימה של‬ ‫המילים הללו‪ .‬כיצד הבנתם את ֵּפירושן‪ .‬היעזרו בהדרכה בעמוד ‪.77‬‬ ‫‪ .2‬עתה ִקראו את הסיפור שנית‪.‬‬

‫והשד ‪/‬‬ ‫האיכר ֵ‬

‫האחים גרים‬

‫לסּפר הרבה‪ .‬אבל‬ ‫ֵ‬ ‫וע ְרמּומי‪ֶ ,‬ש ַעל ַמ ֲעלָ לָ יו אפשר‬ ‫היֹה היה פעם ִאיּכָ רֹון נבון ַ‬ ‫הסיפור היפה מכולם הוא איך ֶה ֱערים פעם על ַה ֵשד והציג אותו כטיפש מושלם‪.‬‬ ‫כשהדמדומים ירדו על‬ ‫ִ‬ ‫יום אחד עבד האיכרון בׂשדהו והתּכונן לשוב לביתו‬ ‫ערמה של ֶּפחמים בוערים‪ּ ,‬וכשניגש לשם‬ ‫הארץ‪ .‬אז ראה באמצע השדה שלו ֵ‬ ‫הערמה הלוהטת הזאת‪.‬‬ ‫ִּבפליאה ראה ֵשד קטן ושחור יושב על ֵ‬ ‫אוצר?" אמר האיכרון‪.‬‬ ‫"אתה יושב על ָ‬ ‫"בהחלט‪ ",‬ענה השד‪" ,‬על אוצר שיש בו יותר זהב וכסף‬ ‫ִמ ְּכפי שראית במשך כל יְ ֵמי חייך‪".‬‬ ‫"האוצר נמצא ַּבׂשדה שלי ושייך לי‪ ",‬אמר האיכרון‪.‬‬ ‫"הוא שלָך‪ ",‬ענה השד‪" ,‬אם תיתן לי במשך שנתיים את‬ ‫המחצית ממה שיָ ניב הׂשדה שלך‪ .‬כסף יש לי בכמות‬ ‫משתוקק לפירות האדמה‪".‬‬ ‫ֵ‬ ‫ַמ ְס ֶּפ ֶקת‪ ,‬אבל אני‬ ‫האיכרון הסכים לַ עסקה‪" .‬אבל כדי שלא נריב‬ ‫בזמן החלּוקה‪ ",‬אמר לו‪" ,‬נחליט שאתה תקבל‬ ‫את כל מה שעל פני האדמה‪ ,‬ואני אקבל‬ ‫את מה שמתחת לפני האדמה‪".‬‬ ‫השד‪ ,‬אבל‬ ‫ההצעה מצאה חן בעיניו של ֵ‬ ‫האיכרון הערמומי זרע שם ֶסלֶ ק‪ .‬כשהגיע‬ ‫זמן האסיף‪ ,‬הופיע השד ורצה לקחת את‬ ‫הפרי שלו‪ ,‬אבל לא מצא דבר‪ ,‬פרט לעלים‬ ‫דּושן עונג‪,‬‬ ‫ּוכמּושים‪ ,‬והאיכרון‪ְ ,‬מ ַ‬ ‫צהובים ְ‬ ‫הסלָ קים שלו‪.‬‬ ‫חילֵ ץ מתוך האדמה את ְ‬ ‫"הפעם זכית אתה‪ ",‬אמר השד‪" ,‬אבל בפעם‬

‫מספרים סיפורים וממשילים משלים   ‪107‬‬


‫הבאה זה כבר לא ילך לך‪ .‬אתה תקבל את מה שיִ צמח מעל לפני האדמה‪,‬‬ ‫ואני אקבל את מה שמתחת לפני האדמה‪".‬‬ ‫"בסדר גמור‪ ",‬ענה האיכרון‪ .‬אבל כשהגיע הזמן לזרוע‪ ,‬לא זָ ַרע שם האיכרון‬ ‫שוב סלק‪ ,‬אלא חיטה‪ .‬כשהחיטה הבשילה הלך האיכרון אל השדה וקצר את‬ ‫לשלֶ ף המזדקר‬ ‫הגבעולים עד לשורשיהם‪ .‬כשבא השד לא מצא דבר‪ ,‬פרט ֶ‬ ‫אחרי הקציר וירד בזעם אל תוך נִ ְק ָרה שבין הסלעים‪.‬‬ ‫"ככה צריך לְ ַה ֲע ִרים על השועלים‪ ",‬אמר האיכרון‪ ,‬ניגש לשם ולקח לעצמו‬ ‫את האוצר‪.‬‬

‫ לׂשיחה ִולכתיבה‬ ‫‪ .1‬א‪ .‬כיצד אפשר לדעת לפי הפתיחה (שני המשפטים הראשונים‬ ‫ בסיפור) שלפנינו מעׂשיָ יה? ִּכתבו יותר מעניין אחד‪.‬‬ ‫קרה ַּבהמשך?‬ ‫ ב‪ .‬איזה רמז אפשר למצוא ַּבּפתיחה‪ ,‬לְ ָמה שיִ ֶ‬ ‫לאילו אוצרות הם‬ ‫מסּוּפר על שני אוצרות‪ֵ .‬‬ ‫ָ‬ ‫‪ .2‬יש האומרים שבסיפור‬ ‫מתכוונים?‬ ‫השד את האדמה על הזהב?‬ ‫‪ .3‬שערו‪ ,‬מדוע מעדיף ֵ‬ ‫אדמתו?‬ ‫ָ‬ ‫‪ .4‬א‪ .‬כיצד הצליח האיכר לִ שמור על‬ ‫ימה את השד וְ ֶה ֱערים עליו?‬ ‫ ב‪ .‬האם אתם מצדיקים את הדרך שבה ִר ָ‬ ‫ נמקו תשובתכם‪.‬‬ ‫ּומהתנַ ֲהגּותו‬ ‫ממעׂשיו ִ‬ ‫ָ‬ ‫‪ .5‬מה אפשר ללמוד על תכונות האופי של האיכר‬ ‫כלּפי השד?‬ ‫ֵ‬ ‫בחרו וענו על ‪ 5‬או ‪:6‬‬ ‫‪ .6‬קראו את המשפט האחרון במעשייה‪.‬‬ ‫האיּכרון את השד בשם "שועל"?‬ ‫ָ‬ ‫ מדוע מכנה‬ ‫המׁשל‬ ‫ָ‬ ‫‪ִ .7‬קראו את המשל "השּועל ַּובת העורב" בעמוד ‪ .110‬במה מזכיר‬ ‫את המעׂשיָ יה ְּובמה הוא שונֶ ה ממנה?‬

‫‪108‬‬

‫    צועדים בדרך המילים ד'‬


‫ מדברים על זה‬ ‫השד"‪.‬‬ ‫באחת הכיתות אמר דניאל‪" ,‬האיכר לא היה ָהגּון עם ֵ‬ ‫אורית אמרה‪" ,‬לפי דעתי‪ ,‬האיכר היה בסדר גמור"‪.‬‬ ‫המ ַצ ְדדים בדניאל לבין המצדדים באורית‪.‬‬ ‫ִערכו דיון בין ְ‬ ‫ֵהיעזרו בהדרכה בעמוד ‪.11‬‬

‫ קוראים בקול רם‬ ‫וקראו את המעׂשייה ְּבתפקידים‪ֵ .‬היעזרו בהדרכה בעמוד‬ ‫התחלקו לשלָ שות ִ‬ ‫‪.31‬‬

‫ ִענְ יְ ינֵ י לשון‬ ‫–‬ ‫‪ .1‬כתבו את פירוש המילים המודגשות במשפטים האלה‪ .‬היעזרו במילון‪:‬‬ ‫דּומים ירדו על הארץ‪.‬‬ ‫הד ְמ ִ‬ ‫א‪ִ .‬‬ ‫דּושן עֹונֶ ג‪ ,‬חילֵ ץ מתוך האדמה את ַה ְסלָ קים שלו‪.‬‬ ‫ב‪ .‬והאיכרון‪ְ ,‬מ ָ‬ ‫סּפר מכנֶ ה את האיכר בכינוי "איּכרון"‪ .‬במה שונה "איכר" מ"איכרון"?‬ ‫המ ֵ‬ ‫‪ .2‬א‪ְ .‬‬ ‫ב‪ַ .‬השלימו לפי הדוגמה‪:‬‬ ‫ סּוס — סּוסֹון‬ ‫‪--‬‬‫טיפשה —‬ ‫‪ --‬‬‫ ילד —‬ ‫‪--‬‬‫ילדה —‬ ‫‪ --‬‬‫ חתול —‬ ‫‪--‬‬‫איש —‬ ‫‪ --‬‬‫ ספר —‬ ‫‪--‬‬‫חתולה —‬ ‫‪ --‬‬‫ טיפש —‬ ‫ ג‪ .‬התבוננו בתרגיל ‪ 2‬ב'‪.‬‬ ‫ב‪ .‬בלשון נקבה?‬ ‫א‪ .‬בלשון זכר? ‬ ‫ מהי ִסיֹומת ההקטנה ‬

‫ העשרה ואתגר‬ ‫שניצלה ממצב‬ ‫ְ‬ ‫ִקראו ְּב ִס ְפ ֵרי מעׂשיות ַּב ִספרייה‪ .‬חפׂשּו מעׂשייה על דמּות‬ ‫המעׂשיָ יה לפני הכיתה‪.‬‬ ‫ִ‬ ‫חוכ ָמ ָתה‪ַ .‬ס ְּפרּו את‬ ‫מסּוּכן ִּבזכות ְ‬ ‫ָ‬ ‫קשה או מצב‬

‫מספרים סיפורים וממשילים משלים   ‪109‬‬


‫השועל ובת־העורב ‪/‬‬

‫איזופוס‬

‫ת־עֹורב שעפה לה ְמ ַמ ַעל כשחתיכת גבינה אחּוזה ְּב ַמקורה‪.‬‬ ‫ֵ‬ ‫שועל אחד ראה ַּב‬ ‫עד מהרה נעמדה בת־העורב על ענף של עץ‪.‬‬ ‫מיּועדת לי מאחר שאני שועל‪ ",‬אמר אדון שועל ומיהר‬ ‫ֶ‬ ‫"חתיכת הגבינה הזאת‬ ‫להתייצב ליד גזע העץ‪.‬‬ ‫"שלום לך‪ ,‬גברת עורבת‪ ",‬קרא השועל‪" .‬את נראית היום יפה כל כך! נוצותייך‬ ‫מבריקות כל כך‪ ,‬עינייך זוהרות כל כך‪ ,‬ואין לי ספק כי גם קולך ָע ֵרב מקולן‬ ‫של כל הציפורים האחרות ממש ְּכ ֵשם שדמותך נאה מדמותן‪ .‬אנא‪ַ ,‬השמיעי‬ ‫באוזנַ י שיר אחד בלבד כדי שאוכל להכריז עלייך כעל מלכת הציפורים כולן‪".‬‬ ‫בת־העורב זקפה את ראשה והחלה לצרוח כמיטב יכולתה‪ ,‬אבל ברגע שפתחה‬ ‫את פיה נשמטה חתיכת הגבינה אל הארץ‪ ,‬ואדון שועל מיהר לחטוף אותה‪.‬‬ ‫"די‪ ,‬מספיק‪ ",‬אמר לה‪" .‬כבר עשית בדיוק את מה שרציתי‪ִּ .‬בתמּורה לגבינה‬ ‫נּוּפה בפיו‪".‬‬ ‫שד ְב ֵרי ֲח ָ‬ ‫תבטחי במי ִ‬ ‫ְ‬ ‫אתן לך עצה טובה לעתיד — אל‬

‫‪110‬‬

‫    צועדים בדרך המילים ד'‬


‫ לשיחה ִולכתיבה‬ ‫‪ .1‬באיזו דרך זָ מם השועל להׂשיג את הגבינה?‬ ‫‪ .2‬מדוע הייתה לשועל השפעה כה גדולה על בת העורב?‬ ‫המסּוּפר אפשר‬ ‫ָ‬ ‫‪ .3‬קראו שנית את דברי השועל לבת העורב‪ .‬לפי מה ֵמ‬ ‫הש ַבח לבת העורב?‬ ‫ברי ֶ‬ ‫ללמוד שהשועל מגביר בהדרגה את ִד ֵ‬ ‫סּפר‪ :‬א‪ .‬לַ שועל? ב‪ .‬לְ ַבת העורב?‬ ‫המ ֵ‬ ‫‪ֵ .4‬אילו תכונות אופי מייחס ְ‬ ‫מתּכוֵ ון לִ רמוז להתנהגות קיֶ ימת אצל‬ ‫ַ‬ ‫‪ַ .5‬ה ָמשל ְמ ַס ֵּפר על ַּב ֲעלֵ י חיים‪ ,‬אך‬ ‫בני האדם‪.‬‬ ‫ א‪ .‬מה היא התכונה הבולטת של השועל שאפשר למצוא אותה גם אצל‬ ‫בני האדם?‬ ‫ ב‪ .‬מה היא התכונה הבולטת אצל בת העורב שאפשר למצוא אותה גם‬ ‫אצל בני האדם?‬ ‫‪ . 6‬מהו הלֶ קח שאפשר ללמוד מהמשל?‬

‫ מדברים על זה‬ ‫נּוּפה ּבפיו"‪.‬‬ ‫ברי ֲח ָ‬ ‫שד ֵ‬ ‫בטחי במי ִ‬ ‫השועל אומר לחסידה‪" :‬אל ִת ְ‬ ‫להשתמש בהם ַּב ֲעצת השועל‪.‬‬ ‫ֵ‬ ‫ַספרו על מקרים שאתם מכירים וכדאי היה‬

‫ קוראים בקול רם‬ ‫המ ַד ְּברים ַּב ָמ ָשל ואיזה סימן ּפיסּוק עוזר לזַ הות אותם‪.‬‬ ‫ •ׂשימו לב‪ ,‬מי הם ְ‬ ‫ •התאמנו ִּבקריאה מדויֶ ֶקת בקול רם ָּוברור ְּוב ַהנְ גָ נָ ה המתאימה לְ ִד ְב ֵרי‬ ‫הדמויות‪.‬‬ ‫ •תוכלו לקרוא יותר ִמ ַּפעם אחת‬ ‫ּולְ ַהחליף תפקידים‪.‬‬

‫‪ . 1‬התּבוננו ָּבאיור בעמוד ‪ָּ 110‬ובאיור הזה‪.‬‬ ‫לאיזו שורה מתוך המשל רומזים‬ ‫‪ֵ .2‬‬ ‫ָהאיורים?‬ ‫מוצא ֵחן בעיניכם יותר?‬ ‫‪ .3‬איזה איור ֵ‬ ‫ַהסבירו בחירתכם‪.‬‬

‫מספרים סיפורים וממשילים משלים   ‪111‬‬


‫האם העורבים באמת טיפשים?‬ ‫‪ 1‬‬

‫‪ 2‬‬

‫‪ 3‬‬

‫‪ 4‬‬

‫ ‬

‫זה זמן רב מעסיקה את החוקרים השאלה אם בעלי חיים יכולים לתכנֵ ן‬ ‫ּכֵ לים‪ ,‬כלומר לקחת חפץ קיים ולשנותו כך שישמש למטרה מסּויֶ מת‪ .‬ניסויים‬ ‫שנערכו ְּב ֶק ֶרב שימפנזים לא עלו יפה‪ .‬ואז באה ההפתעה‪ :‬עורבת החיה‬ ‫במעבדה באוניברסיטה באנגליה הצליחה במקום שנכשלו בו השימפנזים‪.‬‬ ‫כֹופף היה‬ ‫שני עורבים‪ ,‬זכר ּונקבה‪ ,‬קיבלו ְּכלי עם אוכל‪ ,‬שרק בעזרת חוט ְמ ָ‬ ‫אפשר להגיע אליו‪ .‬החוקר ִהניח ַּבּכלוב שני חוטי ברזל‪ :‬האחד ישר והשני‬ ‫מכופף‪ .‬העורבת‪ ,‬שהרימה את החוט הישר‪ ,‬הסתכלה כיצד בן זוגה שולף‬ ‫את המזון בקלות עם החוט המכופף שלו‪ .‬היא ניסתה לעשות כן בעזרת‬ ‫החוט הישר ונכשלה‪ .‬עד ְמ ֵה ָרה הצליחה העורבת לפתור את הבעיה‪ :‬היא‬ ‫לעבר האוכל‪.‬‬ ‫כופפה את החוט בעזרת המקור שלה ּומיהרה ֵ‬ ‫החוקר ֶה ָהמּום חזר על הניסוי שוב וָ שוב‪ ,‬ובכל פעם שהעורבת קיבלה חוט‬ ‫ישר‪ ,‬העורבת כופפה אותו‪ .‬האם זה אומר שעורבים יודעים ליצור ּכֵ לים ממש‬ ‫כמו בני אדם? עדיין מוקדם לקבוע‪ ,‬אומרים המומחים‪ ,‬אבל תוצאות הניסוי‬ ‫מעלות שאלות חדשות ומרגשות בנוגע לִ יכֹולֶ ת החשיבה של העורבים‪.‬‬ ‫החוקרים ערכו ניסוי נוסף‪ .‬הם העניקו לארבעה עורבים שגודלו ַּבשבי ַמ ְב ֵחנָ ה‬ ‫עם מים ובתוכה תולעת‪ִ .‬מ ְפלַ ס המים במבחנה היה נמוך‪ .‬ליד המבחנה‬ ‫והניחו‬ ‫ִהניחו החוקרים אבנים‪ .‬העורבים הצליחו לאחוז את האבנים במקור ִ‬ ‫אותן בתוך המבחנה כדי להעלות את ִמ ְפלַ ס המים עד שהצליחו לצוד את‬ ‫התולעת שצפה על פני המים‪ .‬החוקרים סיפרו כי שני עורבים ִהצליחו בניסיון‬ ‫הראשון להעלות את‪ ,‬המים עד לגובה שבו יכלו להגיע עם המקור לתולעת‪.‬‬ ‫לעומתם‪ ,‬שני עורבים אחרים הצליחו רק בניסיון השני‪ַ .‬אחד הדברים שריתקו‬ ‫את החוקרים הוא שהעורבים הצליחו לדיֵ יק במספר האבנים שנדרשו כדי‬ ‫להעלות את מפלס המים לגובה ַהנָ חּוץ‪ ,‬ולא ניסו לצוד את התולעת בכל‬ ‫המבחנה‪ .‬במהלך סדרת הניסויים הגישו‬ ‫ֵ‬ ‫שהשליכו אבן אחת לתוך‬ ‫פעם ִ‬ ‫החוקרים אבנים‪ ,‬חלקן ִּבגדלים שאי אפשר להכניסם למבחנה‪ .‬העורבים‬ ‫ִהצליחו לבחור את האבנים בגודל הרצוי ּובכך הצליחו לִ זּכות ַּב ְּפרס הטעים‪.‬‬ ‫שוב נוכחו החוקרים לדעת כי לעורבים יש יכולת לפתור בעיות הכוללות‬ ‫בכלים שונים כדי להשיג מזון ּומים‪.‬‬ ‫שימוש ֵ‬ ‫המקּווָ ן ‪)ynet‬‬ ‫(מקוצר מתוך "מסע צעיר"‪ ,‬גיליון ‪ ,56‬ומתוך העיתון ְ‬

‫‪112‬‬

‫    צועדים בדרך המילים ד'‬


‫ לשיחה ִולכתיבה‬ ‫‪ .1‬א‪ .‬מה הוא סוג הכותרת של הקטע ?‬ ‫ ב‪ .‬מהי התשובה לשאלה שבכותרת?‬ ‫‪ .2‬קראו פסקה ‪ַ .1‬שערו‪ ,‬מדוע בהתחלה בחרו המדענים בקופים מסוג‬ ‫שימפנזים לניסוי?‬ ‫‪ .3‬קראו פסקות ‪ 2‬ו‪ .3-‬העתיקו והשלימו‪:‬‬ ‫ הניסוי הראשון‬ ‫———‬ ‫ ‬ ‫ המשתתפים בניסוי‪:‬‬ ‫———‬ ‫ ‬ ‫ הכלי שקיבל העורב‪:‬‬ ‫———‬ ‫ ‬ ‫ הכלי שקיבלה העורבת‪:‬‬ ‫———‬ ‫ ‬ ‫ למי מהעורבים היתה בעיה?‬ ‫———‬ ‫ ‬ ‫ מה היתה הבעיה?‬ ‫———‬ ‫ ‬ ‫ כיצד פתרה העורבת את הבעיה?‬ ‫———‬ ‫ ‬ ‫ החוקרים חזרו על הניסוי שוב ושוב כדי‬ ‫ ———‬ ‫ מה למדו החוקרים מהניסוי הראשון?‬ ‫‪ .4‬קראו את פסקה ‪ .4‬העתיקו והשלימו‪:‬‬ ‫ הניסוי השני‬ ‫———‬ ‫ ‬ ‫ המשתתפים בניסוי השני‪:‬‬ ‫———‬ ‫ ‬ ‫ אביזרי הניסוי‪:‬‬ ‫———‬ ‫ הבעייה שהיתה לעורבים‪ :‬‬ ‫———‬ ‫ ‬ ‫ כיצד פתרו את הבעיה?‬ ‫———‬ ‫ ‬ ‫ החוקרים למדו מהניסוי השני ש‪...‬‬

‫ מדברים על זה‬ ‫‪ .1‬מה מוכיחה העובדה שהעורבים ִהצליחו לבחור את האבנים ַ ּבגודל‬ ‫הרצוי‪ ,‬אף שהוצעו להם אבנים בגדלים שונים?‬ ‫אותיו של הניסוי‬ ‫מתוצ ָ‬ ‫ְ‬ ‫תוצאות הניסוי הראשון‬ ‫נבדלות ְ‬ ‫‪ .2‬במה‪ ,‬לדעתכם‪ָ ,‬‬ ‫השני?‬ ‫‪ .3‬כיצד נדע שהקטע הוא מידעי?‬

‫מספרים סיפורים וממשילים משלים   ‪113‬‬


‫ מדברים על זה‬ ‫‪ַּ .1‬במשל שקראנו בת־העורב היא ְּפ ַתיָ ה‪.‬‬ ‫א‪ .‬האם הדבר כך לפי הניסויים? נַ מקו דבריכם‪.‬‬ ‫מהמשלים על האופן שבו בני האדם תופסים את‬ ‫ְ‬ ‫ב‪ .‬מה אפשר להסיק‬ ‫תכונות בעלי החיים?‬ ‫‪ .2‬קטע מידע שונֶ ה ִמסיפור‪.‬‬ ‫למ ְבנֶ ה של סיפור או לקטע ֵמ ָידע‪.‬‬ ‫ַציינו לְ יַ ד כל ֵהיגֶ ד אם הוא שייך ִ‬ ‫מֹוסר מידע ‪---‬‬ ‫ֵ‬ ‫יש בו ֲעלִ ילָ ה ‪---‬‬ ‫ִדמיוני ‪---‬‬ ‫ְמ ָת ֵאר ּומסביר תופעות ‪---‬‬ ‫ַמשווה בין עּובדות ‪---‬‬ ‫מוצאים אותו באנציקלופדיות ‪---‬‬ ‫סֹופר ‪---‬‬ ‫הּכֹותב הוא ֵ‬ ‫נוׂשא ‪---‬‬ ‫מּומ ֶחה לַ ֵ‬ ‫הכותב הוא ַמ ְד ָען או ְ‬

‫ לצפייה‬ ‫ְצפו ביוטיוב‪ ,‬בסרטון "עורב חכם מאוד"‪ .‬הסרטון מדגים את הניסויים שנערכו‬ ‫בעורבים‪http://www.youtube.com/watch?v=jil0OD5AlJw .‬‬

‫  ִענְ יְ ינֵ י לשון‬ ‫וח ִק ָירה‪,‬‬ ‫יסיֹון קרובות במשמעותן‪ ,‬וכך גם המילים ֶמ ְח ָקר ֲ‬ ‫המילים נִ יסּוי ונִ ָ‬ ‫קשרים מסוימים נוצר הבדל ביניהם‪ַ .‬השלימו את המשפטים‬ ‫בה ֵ‬ ‫ובכל זאת ֶ‬ ‫שלהלן‪:‬‬ ‫חדשים על ְס ַמך היֶ דע‬ ‫‪--‬‬‫‪ .1‬אנשי מדע עורכים‬ ‫שרכשו‪.‬‬ ‫‪--‬‬‫וה‬ ‫‪ ,‬ואילו קצין המשטרה‬ ‫‪--‬‬‫עֹורך‬ ‫‪ .2‬המדען‪ ,‬למשל‪ֵ ,‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪--‬‬‫מבצע‬

‫‪114‬‬

‫    צועדים בדרך המילים ד'‬


‫הנמלה והחגב ‪/‬‬

‫ֵאיזֹוּפֹוס‬

‫וזימר‬ ‫במ ְר ָח ָביו של שדה‪ ,‬ואף ציֵ יץ ֵ‬ ‫ביום קיץ אחד קפץ לו ָחגָ ב ֶ‬ ‫לו להנאתו‪.‬‬ ‫בעודו מקפץ כך סביב–סביב‪ ,‬חלפה לידו נמלה שנׂשאה עמה‬ ‫הקן שלה‪.‬‬ ‫יעה רבה גרגיר של חיטה שביקשה להביא אל ֵ‬ ‫ִּביגִ ָ‬ ‫"למה שלא תבואי לפטפט איתי קצת‪ ",‬אמר ֶהחגב‪" ,‬במקום לעמול‬ ‫ולהתייגע כל כך?"‬ ‫"אני עוזרת לֶ ֱאגור מזון לעונת החורף‪ ",‬אמרה הנמלה‪" ,‬ואני מייעצת לך‬ ‫לִ נהוג כמוני‪".‬‬ ‫"למה לטרוח ולדאוג כבר עכשיו לעונת החורף?" אמר החגב‪" ,‬כרגע יש לנו‬ ‫שפע של מזון‪".‬‬ ‫ואולם הנמלה הלכה לה לדרכה והמשיכה לשאת ָּבעֹול‪.‬‬ ‫כשהגיע החורף לא היה לחגב אוכל והוא הלך וגווע ברעב‪ .‬באותה שעה ראה‬ ‫המלַ אי שאגרו בקיץ‪.‬‬ ‫את הנמלים מחלקות מדי יום ביומו גרגירים וזֵ רעונים מן ְ‬ ‫אז הבין החגב כי מוטב להתכונן לקראת ימים של מחסור‪.‬‬

‫ לשיחה ִולכתיבה‬ ‫ּכות ֶרת לפי המשל‪.‬‬ ‫‪ .1‬א‪ַ .‬התאימו לכל איּור ֶ‬ ‫‪1‬‬

‫‪2‬‬

‫מסּוּפר על התנַ ֲהגות בעלי החיים‪ ,‬אבל‬ ‫ָ‬ ‫המ ַאיֵ יר ֶשאמנם‬ ‫רומז ְ‬ ‫ב‪ .‬כיצד ֵ‬ ‫מדּוּבר ַעל התנהגות בני ָה ָאדם?‬ ‫ָ‬ ‫בע ֶצם‬ ‫ֶ‬ ‫ייה של הנמלה לפי הפתיחה (ארבע‬ ‫‪ְּ .2‬ב ָמה שונים חייו של החגב ֵמ ַח ָ‬ ‫השורות הראשונות ַּבמשל)?‬

‫מספרים סיפורים וממשילים משלים   ‪115‬‬


‫מצבו בחורף?‬ ‫‪ .3‬כיצד השפיעה צורת החיים של ֶה ָחגב על ָ‬ ‫והחגב‪.‬‬ ‫‪ .4‬קראו בזוגות בקול רם את הׂשיחה ֵּבין הנמלה ֶ‬ ‫‪ .5‬מה אפשר ללמוד ממנה על תכּונות האופי של כל אחד מהם?‬ ‫רּושיהם‪:‬‬ ‫ּופ ֵ‬ ‫‪ .6‬א‪ .‬קראו את הפתגמים האלה ֵ‬ ‫נֹולד"‪ֵּ ,‬פירושו‪ :‬החכם מסוגל לדעת את העתיד‪,‬‬ ‫רֹואה ֶאת ַה ַ‬ ‫"ה ָח ָכם ֶ‬ ‫ • ֶ‬ ‫כלומר לדעת מראש מה יהיו התוצאות של מעשיו‪.‬‬ ‫ֹאכל ְּב ַׁש ָּבת"‪ ,‬פירושו‪ :‬מי שהשקיע מאמצים‬ ‫"מי ֶש ָט ַרח ְּב ֶע ֶרב ַׁש ָּבת י ַ‬ ‫ • ִ‬ ‫והתּכֹונֵ ן לשבת יֵ ָהנֶ ה ִמסעודת השּבת‪ ,‬והּכוונה היא שמי שהתּכונן ַּבזמן‬ ‫יהנות ִמ ְּפרי ֲעבודתו ְּבבוא הזמן‪.‬‬ ‫יּוכל לֵ ָ‬ ‫לש ֵמש דוגמה טובה לַ ִּפתגמים‬ ‫ב‪ .‬מי מהדמּויות המופיעות ַּבמשל יכולה ַ‬ ‫שלְ עיל? ַהסבירו תשובתכם‪.‬‬

‫ מדברים על זה‬ ‫‪ .1‬עם מי אתם מזדהים יותר עם מעשי הנמלה או מעשי החגב?‬ ‫נמקו דבריכם‪.‬‬ ‫‪ִ .2‬חזרו אל השיר "יוסי ילד שלי מּוצלח" בעמוד ‪ .65‬האם תוכלו למצוא ִדמיון ֵּבין‬ ‫דמות החגב לִ דמותו של יוסי?‬

‫  ִענְ יְ ינֵ י לשון‬ ‫יעה רבה גרגיר של חיטה"‪.‬‬ ‫‪ .1‬במשל כתוב על הנמלה שהיא "נָ ְׂש ָאה ִע ָמה ִּביגִ ָ‬ ‫מה פירוש המילים המודגשות? ַהסבירו זה לזה כיצד הבנתם את ֵּפירושן‪.‬‬ ‫ׂשאת ָּבעֹול״‪ִ .‬מצאו את פירוש הצירוף במילון‪.‬‬ ‫מסּוּפר שהנמלה ״המשיכה ָל ֵ‬ ‫ָ‬ ‫‪ .2‬‬ ‫ִּבדקו ָּבערך עֹול אם לא תמצאו‪ְּ ,‬בדקו בערך‪ :‬נָ ׂשא‪.‬‬

‫ ‬

‫ַמ ִּצ ִיגים‬ ‫לאחר החורף‪.‬‬ ‫ַ‬ ‫ • ַד ְמיְ ינּו שהחגב והנמלה נפגשו‬ ‫שאלה הנמלה את החגב?‬ ‫חשבו על מה ִד ְּברו ַּב ְּפגישה? מה ֲ‬ ‫ • ִ‬ ‫סיּפר ומה שאל?‬ ‫מה אמרה לו? והחגב ‪ -‬מה ֵ‬ ‫משּפטים סיימו את הׂשיחה?‬ ‫ָ‬ ‫ּבאילּו‬ ‫ • ֵ‬ ‫והציגו‪.‬‬ ‫והחליטו מי יהיה ְּבתפקיד הנמלה ּומי ְּבתפקיד החגב ַ‬ ‫התחלקו לזוגות ַ‬ ‫ַ‬ ‫ •‬

‫‪116‬‬

‫    צועדים בדרך המילים ד'‬


‫והחגב‪.‬‬ ‫לפנֵ יכם מידע אנציקלופדי קצר המתאר את חייהם של הנמלה ֶ‬ ‫ִקראו את המידע‪:‬‬ ‫נְ ָמ ַלת הקציר‬ ‫בקיץ אפשר לראות שיירות נמלים ארּוּכות צועדות על פני שבילים המובילים‬ ‫לִ ׂשדות החיטה‪ .‬אלה הן הנמלים מסוג "נְ ָמלַ ת הקציר"‪ .‬הן בדרכן לאסוף‬ ‫גרעינים ּוזרעים שאותם הן אוגרות ַּב ֵקן הנמצא בתוך הקרקע‪ִ .‬קני נמלת‬ ‫הקציר עׂשּויים להגיע עד לעומק שלושה מטרים ויותר‪ .‬הקן בנוי ממחילות‪,‬‬ ‫ּוממחסני מזון‪.‬‬ ‫ֵמחדרים ִ‬ ‫בדרך כלל נמלת הקציר אוספת את הזרעים‬ ‫הנמלים מסוגלות‬ ‫שהא ְס ָפנִ ית עולה על הצמח‪,‬‬ ‫ַ‬ ‫על הקרקע‪ .‬יש‬ ‫לסחוב משקל‬ ‫נושכת את הגבעול עם הפרי ִּב ְשלֵ מותו ומובילה‬ ‫הּכבד פי עׂשרה‬ ‫מׂשמש להזנת דיָ ֵירי‬ ‫ֵ‬ ‫אותו לקן‪ .‬המזון שנאסף‬ ‫ממשקל גופן‪ .‬‬ ‫הקן בתקופה שאי אפשר למצוא מזון בחוץ‪.‬‬ ‫נמלה‬

‫ֶהחגב‬ ‫(צ ְרצּור) ַהחגבים"‪.‬‬ ‫ַאחד הצלילים המאפיינים את הקיץ הוא "שירת ִ‬ ‫צרצור ֶהחגב נוצר על ידי שפשוף רגליו האחוריות כנפיו‪ .‬רגליו‬ ‫האחוריות של ֶהחגב גדולות‪ ,‬והוא מנתר בעזרתן ממקום למקום‪.‬‬ ‫פעמים רבות ניתן לצפות בחגבים במהלך שהייה בשטח‪ ,‬בהיותם‬ ‫בולטים בשדה וללמוד על התנהגותם‪.‬‬ ‫(מעובד ומקוצר מתוך האנציקלופדיה ‪(ynet‬‬

‫חגב‬

‫ לשיחה ִולכתיבה‬ ‫שּבעמוד‬ ‫‪ֵ . 1‬אילו ְּפ ָרטים על ַחיֵ י הנמלה והחגב ְּבעֹונַ ת הקיץ ּכְ תּובים ַּב ֵמ ַידע ַ‬ ‫הזה?‬ ‫‪ . 2‬האם אפשר לִ למוד ִמ ֵתיאור ַחיֵ י הנמלה וחיי החגב במשל שאיזופוס הכיר‬ ‫תּב ְססו ִּב ְתשובתכם על המידע שבעמוד הזה‪.‬‬ ‫את ַמ ֲע ֵׂשיהם ַּב ַקיץ? ִה ַ‬

‫מספרים סיפורים וממשילים משלים   ‪117‬‬


‫ְּב ֵס ֶפר ִמ ְׁשלֵ י ַּב ַּתנַ "ך ּכָ תּוב‪:‬‬ ‫ְר ֵאה ְד ָרכֶ ָיה וַ ֲחכָ ם‪.‬‬ ‫ְך־אל־נְ ָמלָ ה ָע ֵצל ‬ ‫לֵ ֶ‬ ‫ׁש ֵֹטר ּומ ֵֹׁשל‪.‬‬ ‫ֲא ֶׁשר ֵאין־לָ ּה ָק ִצין ‬ ‫ָאגְ ָרה ַב ָּק ִציר ַמ ֲאכָ לָ ּה‪.‬‬ ‫ָּתכִ ין ַּב ַּקיִץ לַ ְח ָמּה ‬ ‫ד־מ ַתי ָע ֵצל ִּת ְׁשּכָ ב? ָמ ַתי‪ָּ ,‬תקּום ִמ ְּׁשנָ ֶתָך?‬ ‫ַע ָ‬ ‫(פרק ו‪ ,‬פסוקים ‪))9-6‬‬

‫ לשיחה ִולכתיבה‬ ‫משּב ַח הכתוב?‬ ‫ֵ‬ ‫‪ .1‬א‪ .‬את מי‬ ‫ב‪ .‬על מה הוא משבח?‬ ‫‪ .2‬למה הכוונה במילים‪" :‬אשר אין לה קצין שוטר ומושל"?‬ ‫‪ .3‬על מה הכותב ְמגַ נֶ ה את ֶהעצל?‬

‫ מדברים על זה‬ ‫בחרו מבין הנושאים האלה‪:‬‬ ‫‪ .1‬האם גם אתם הייתם ממליצים ללמוד מהנמלה? ַהסבירו דבריכם‪.‬‬ ‫והחגב"?‬ ‫‪ .2‬א‪ְּ .‬ב ָמה מזכיר הקטע מספר ִמ ְשלֵ י את משל "הנמלה ֶ‬ ‫ב‪ .‬במה הוא שונה?‬ ‫‪ .3‬איזה משפט משכנע יותר כמסקנה מהמשל "הנמלה והחגב"?‬ ‫זה הנמסר במשל שקראתם‪:‬‬ ‫ "אז הבין ֶהחגב כי מוטב להתכונן לקראת ימים של ַמ ְחסור"‪,‬‬ ‫או זה הכתוב בספר משלי‪:‬‬ ‫יה וְ ָח ָכם"‪ .‬נַ מקו דבריכם‪.‬‬ ‫ "לֵ ְך ֶאל נְ ָמלָ ה‪ָ ,‬ע ֵצל‪ְ ,‬ר ֵאה ְּד ָר ֶכ ָ‬

‫ העשרה ואתגר‬ ‫ִקראו על הנמלה באנציקלופדיה‪ ,‬במרשתת או ב"מדריך החרקים בישראל‬ ‫לילדים ונוער" בהוצאת מודן‪.‬‬ ‫החברה אצל הנמלים‪.‬‬ ‫ִּכתבו ִּפסקה המסבירה כיצד מאורגנת ֶ‬

‫‪118‬‬

‫    צועדים בדרך המילים ד'‬


‫ּׁשּועל וְ ַה ֲח ִס ָידה ‪/‬‬ ‫ַה ָ‬

‫ע' ִהּלֵ ל‬

‫ּׁשּועל‬ ‫ָּפגַ ׁש ַה ָ‬ ‫ַּב ֲח ִס ָידה‪,‬‬ ‫וְ ָׁש ַאל‬ ‫ִאם ֶא ְפ ָׁשר לִ ְׁשאֹל‬ ‫ִח ָידה‪,‬‬ ‫"ּב ַטח!"‬ ‫ֶ‬ ‫ֵה ִׁש ָיבה ַה ֲח ִס ָידה‪.‬‬

‫"איזֹו ְׁש ֵאלָ ה!‬ ‫ֵ‬ ‫ּׁשּועל!"‬ ‫ֲה ֵרי זֶ ה ַה ָ‬ ‫"נִ ְפלָ א!"‬ ‫ּׁשּועל‪,‬‬ ‫ָא ַמר ַה ָ‬ ‫"וְ אּולַ י עֹוד ִח ָידה?"‬ ‫"לָ ָּמה ֹלא?"‬ ‫ָא ְמ ָרה ַה ֲח ִס ָידה‪.‬‬

‫ּׁשּועל‪:‬‬ ‫ָסח ַה ָ‬ ‫"ּתֹודה‪".‬‬ ‫ָ‬ ‫וְ ָׁש ַאל‪:‬‬ ‫"נַ ֲח ִׁשי ִמי ֲהכִ י‬ ‫ֲהכִ י ֲהכִ י ֲהכִ י‬ ‫זָ ִריז‪,‬‬ ‫ּ ִפ ֵּק ַח‪,‬‬ ‫ְמ ֻמּלָ ח‬ ‫ל?" והחסידה ‪2‬‬ ‫השועל‬ ‫ּומ ֻפלְ ָּפ‬ ‫ְ‬

‫ּׁשּועל‪:‬‬ ‫ָסח ַה ָ‬ ‫"ּתֹודה‪".‬‬ ‫ָ‬ ‫וְ ָׁש ַאל‪:‬‬ ‫"נַ ֲח ִׁשי‪,‬‬ ‫חֹוׁשב‬ ‫נַ ֲח ִׁשי ַעל ָמה ֵ‬ ‫נֹורא ָר ֵעב‪,‬‬ ‫ׁשּועל ָ‬ ‫ָ‬ ‫ַהּפֹוגֵ ׁש ֲח ִס ָידה ְׁש ֵמנָ ה?"‬

‫מספרים סיפורים וממשילים משלים   ‪119‬‬


‫השועל והחסידה‬

‫"על ֲח ֻתּנָ ה!"‬ ‫ַ‬ ‫"ט ְּפ ָׁשה‪ֹ ,‬לא נִ ַח ְׁש ְּת!"‬ ‫ִ‬ ‫ׁשֹוׁשּנָ ה!"‬ ‫ַ‬ ‫"על‬ ‫ַ‬ ‫"ט ְּפ ָׁשה‪ֹ ,‬לא נִ ַח ְׁש ְּת!"‬ ‫ִ‬ ‫"טֹוב‪",‬‬ ‫ָא ְמ ָרה ַה ֲח ִס ָידה‪,‬‬ ‫"עכְ ָׁשו ֶּב ַטח ֲאנַ ֵחש‪,‬‬ ‫ַ‬ ‫ַאְך ִּב ְתנַ אי ֶׁש ַּת ֲעצֹם ֵעינֶ יָך‬ ‫וְ ִת ְסּפֹר ַעד ֵׁשׁש‪".‬‬ ‫"ּב ֵס ֶדר‪".‬‬ ‫ְ‬

‫‪120‬‬

‫    צועדים בדרך המילים ד'‬

‫ּׁשּועל ֵעינָ יו וְ ָס ַפר ַעד ֵׁשׁש‪.‬‬ ‫ָע ַצם ַה ָ‬ ‫ַאְך אֹוי וַ ֲאבֹוי‪ַּ ,‬כ ֲא ֶׁשר ְּפ ָק ָחן‪,‬‬ ‫נֶ ֱאלַ ץ ְּב ַע ְצמֹו לְ נַ ֵחׁש‬ ‫ֶאת ַה ִח ָידה‪,‬‬ ‫לְ ָאן נֶ ֶעלְ ָמה ַה ֲח ִס ָידה‪...‬‬ ‫וְ ָכל ָּכְך לָ ָּמה?‬ ‫ּופ ְר ָחה לָ ּה‪,‬‬ ‫ּכִ י זֹו ֵּבינְ ַתיִ ם ָע ָפה ָ‬ ‫ּוצחֹוק ּגָ דֹול ָצ ֲח ָקה לָ ּה‪,‬‬ ‫ְ‬ ‫ׁשּועל ִט ֵּפׁש‪,‬‬ ‫ַעל אֹותֹו ָ‬ ‫ֶׁשּנִ ְׁש ַאר לִ ְסּפֹר ַעד ֵׁשׁש‪.‬‬


‫ לשיחה ִולכתיבה‬ ‫בחרו וענו על ‪ 1‬או ‪:2‬‬ ‫‪ֵ .1‬איזו תכּונה שּבולֶ טת אצל השועל הוא אינו מזכיר בחידה הראשונה?‬ ‫‪ .2‬המילה "הכי" חוזרת בחידה הראשונה ארבע פעמים‪ .‬איזו תכונה של‬ ‫השועל היא ַמדגישה?‬ ‫שאלה! הרי זה השועל"‪.‬‬ ‫"איזו ֵ‬ ‫מאזינה לַ חידה הראשונה ועונה‪ֵ :‬‬ ‫‪ .3‬החסידה ֲ‬ ‫באיזו ַהנְ גָ נָ ה אומרת החסידה את המשפט הזה‪:‬‬ ‫ֵ‬ ‫ְּב ַה ֲע ָר ָצה? ְּבלִ גלוג? ַּב ֲאדישות? נמקו תשובתכם‪.‬‬ ‫שנראית לכם מתאימה‪.‬‬ ‫ֵ‬ ‫בהנגנה‬ ‫עתה ִקראו את המשפט ַ‬ ‫כשל השועל ִּב ְמזימתו? ִּכתבו יותר ִמסיבה אחת‪.‬‬ ‫‪ .4‬מדוע נִ ַ‬ ‫‪ .5‬כיצד למד השועל שטעה ַּכאשר זִ לזֵ ל ַּבחסידה?‬ ‫‪ .6‬ע' הלל לא כתב נִ משל לַ משל‪ִּ .‬כתבו אתם את הנמשל‪ .‬אם תרצו‪,‬‬ ‫ציע יותר מנמשל אחד‪.‬‬ ‫לה ַ‬ ‫תוכלו ַ‬

‫ מדברים על זה‬ ‫‪ .1‬אם אתם מּכירים אנשים שמתנהגים כמו השועל‪ַ ,‬סּפרו‪.‬‬ ‫‪ .2‬א‪ִ .‬קראו את הפתגמים האלה והסבירו אותם‪:‬‬ ‫פתי — תמים‬ ‫"ּפ ִתי ַמ ֲא ִמין לְ ָכל ָּד ָבר"‬ ‫ֶ‬ ‫ ‬ ‫חופר מלּכודת‬ ‫כורה שחת — ֵ‬ ‫"ּכֹורה ַׁש ַחת ָּבּה יִ ּפֹול"‬ ‫ֶ‬ ‫ ‬ ‫הּפתגמים ֶׁשלְ ֵעיל לַ משל?‬ ‫ב‪ .‬מה הקשר בין ִ‬ ‫‪ .3‬האם השיר מצא חן בעיניכם? ַהסבירו ִדבריכם‪.‬‬

‫ קוראים בקול רם‬ ‫ •השיר שלמדנו הוא שיר־משל שמופיעה בו ׂשיחה בין שתי הדמּויות‪.‬‬ ‫המסּפר‪ ,‬את דברי‬ ‫ֵ‬ ‫דברי‬ ‫התחלקו לִ קבוצות של שלושה‪ַ .‬אתרּו את ֵ‬ ‫ַ‬ ‫ •‬ ‫השועל ואת דברי החסידה‪.‬‬ ‫חקנים‪.‬‬ ‫ •עתה קראו את השיר כאילו אתם ַׂש ָ‬ ‫ותקנו את‬ ‫קריאתכם ברשמקול או בוידאו ַ‬ ‫ַ‬ ‫ •אם תרצו‪ַ ,‬הקליטו את‬ ‫וקראו‬ ‫הּבעות פנֵ יכם לפי הצורך‪ַ .‬החליפו ֵּביניכם תפקידים ִ‬ ‫ַה ַהנגָ נה ואת ָ‬ ‫פעם נוספת‪.‬‬

‫מספרים סיפורים וממשילים משלים   ‪121‬‬


‫ִמּזְ בּוב ַעד ִּפיל ‪ /‬ע' ִה ֵּלל‬ ‫— הֹוי‬ ‫ָמה ָק ֶׁשה‪ֶ ,‬מה ָעלּוב‬ ‫לִ ְהיֹות זְ בּוב! —‬ ‫זִ ְבזֵ ב ַהּזְ בּוב‬ ‫ְּבקֹול ָעצּוב‪.‬‬

‫דידיטי‪ — 1‬חומר‬ ‫להשמדת זבובים‬

‫ּכֻ ּלָ ם‪,‬‬ ‫אֹותי‪.‬‬ ‫רֹוד ִפים ִ‬ ‫ּכָ ל ָהעֹולָ ם ְ‬ ‫‪1‬‬ ‫פּוי‪ ,‬זֶ ה ַחּיִ ים? זֶ ה ִּד ִיד ִ‬ ‫יטי !‬ ‫יתי לְ ָמ ָׁשל‬ ‫ָהּה‪ ,‬לּו ָהיִ ִ‬ ‫ְצ ָר ַצר! —‬ ‫ַהּזְ בּוב ָא ַמר‪.‬‬ ‫— לַ ֲעזָ אזֵ ל ַא ָּתה ִעם ַה ָּמ ָׁשל‪,‬‬ ‫ַרק ִּבגְ לָ לֹו ֲאנִ י ּכָ ל ּכָ ְך ֻא ְמלָ ל! —‬ ‫ַה ְּצ ָר ַצר ִמ ְּמגֵ ָרתֹו נִ ֵּסר‪.‬‬ ‫ָמ ָׁשל!‬ ‫ַרק זֶ ה ָח ֵסר!‬ ‫אֹותי ֻּכּלָ ם‪,‬‬ ‫ַאי‪ַ ,‬מ ְרּגִ יזִ ים ִ‬ ‫קֹור ִאים לִ י ְּב ֵׁשמֹות‪:‬‬ ‫ְ‬ ‫"ע ְצלָ ן‪ַ ,‬ע ְצלָ ן!‬ ‫ַ‬ ‫עֹוׂשה‪ַ ,‬רק ְמנַ ּגֵ ן!"‬ ‫ּכְ לּום ֹלא ֶ‬ ‫ְׁש ָק ִרים!‬ ‫ִּדּבֹות!‬ ‫ֲאנִ י ִמ ְסּכֵ ן‪ִ ,‬מ ְסּכֵ ן!‬ ‫וַ י וַ י לִ י‪ַ ,‬מר!‬ ‫ַהלְ וַ אי וְ יָ כֹלְ ִּתי‬ ‫לִ ְהיֹות ַעכְ ָּבר!‬

‫‪122‬‬

‫    צועדים בדרך המילים ד'‬


‫— ַעכְ ָּבר!‬ ‫ּגֹורל ַאכְ זָ ר! —‬ ‫אֹויָ ה‪ ,‬אֹויָ ה‪ָ ,‬‬ ‫ִצּיֵ ץ ְּבלֵ ב נִ ְׁש ָּבר‬ ‫ִמ ְּבכִ י ָה ַעכְ ָּבר‪.‬‬ ‫ָּת ִמיד ֵמ ֲחתּולִ ים לִ ְבר ַֹח‪ ,‬לְ ַה ְפ ִחיד נָ ִׁשים‪.‬‬ ‫ַחּיִ ים ָק ִׁשים!‬ ‫ַחּיִ ים ְמ ֻקּלָ לִ ים!‬ ‫עֹולָ ם ָר ָׁשע ֶׁשל ֲחתּולִ ים!‬ ‫ִאם ְּכ ָבר‬ ‫ָאז ּכְ ָבר‪:‬‬ ‫ּכֶ לֶ ב ָאז! —‬ ‫— ַהב ַהב!‬ ‫ָחלִ ילָ ה‪ַ ,‬הב‪ ,‬וָ ַחס!‬ ‫ִט ֵּפׁש!‬ ‫ית עֹוד ֶׁשּיֵ ׁש‬ ‫ֵאיפֹה ָר ִא ָ‬ ‫לּובים‬ ‫ּכָ ֵאּלֶ ה ֲע ִ‬ ‫ּכְ מֹו ַחּיֵ י ּכְ לָ ִבים?! —‬ ‫הּובים‪.‬‬ ‫ִה ְב ֵהב ַהּכֶ לֶ ב ִה ְב ִ‬ ‫ִּת ְׁש ַמע‪:‬‬ ‫רֹוצה לִ ְהיֹות‬ ‫ּכֶ לֶ ב ִמי ֶׁש ֶ‬ ‫ּכֶ לֶ ב!‬ ‫ֲה ֵרי ִאם לִ ְהיֹות‪,‬‬ ‫ָאז סּוס לְ ָפחֹות! —‬ ‫ִסּכֵ ם ַהּכֶ לֶ ב ִּב ְׁש ֵּתי נְ ִביחֹות‪.‬‬

‫ְׁשטּויֹות!‬ ‫ּבֹוכים ַהּסּוס‪.‬‬ ‫ָצנַ ף ְּבקֹול ִ‬ ‫ּכַ ּנִ ְר ֶאה ֶׁש ָעלֶ יָך ַאף ַּפ ַעם ֹלא ָּכ ֲעסּו!‬ ‫וְ כַ ּנִ ְר ֶאה ֶׁשּגַ ם ֹלא ָר ְתמּו לַ ֲעגָ לֹות‬ ‫וְ כַ ּנִ ְר ֶאה ֶׁשֹּלא ִע ְצ ְּבנּו ִּב ְקלָ לֹות‬ ‫וְ כַ ּנִ ְר ֶאה ֶׁשּגַ ם ֹלא ִהּכּו ְּבׁשֹוט‪,‬‬ ‫ּיֹוצא ָּב ֵאּלֶ ה ָּכל ִמינֵ י ּבּוׁשֹות‪,‬‬ ‫וְ כַ ֵ‬ ‫ֶׁשּנִ ְׁש ַא ְר ָּת ִט ֵּפׁש ָּכל ּכָ ְך ְמאֹוד!‬ ‫ּכִ י סּוס לִ ְהיֹות‬ ‫נֹורא ַמ ְׁש ִּפיל!‬ ‫זֶ ה ָ‬

‫ֲאנִ י‪,‬‬ ‫לּו יָ כֹלְ ִּתי‪,‬‬ ‫יתי ִּפיל!‬ ‫ּכְ ָבר ָהיִ ִ‬ ‫ּכֻ ּלָ ם ְמ ֻט ְמ ָט ִמים ָׁשוֶ ה!‬ ‫חֹוׁש ִבים‬ ‫ְ‬ ‫ֶׁש ִאם‬ ‫ֲאנִ י ּכָ זֶ ה ָע ֶבה‬ ‫וְ גָ דֹול‪,‬‬ ‫ָאז ַהּכֹל יָ כֹול!‬

‫מספרים סיפורים וממשילים משלים   ‪123‬‬


‫מהרג'ה‪ — 1‬כנוי‬ ‫למלך בהודו‬ ‫(המלך בהודו רכב‬ ‫על פיל)‬

‫ְ‬ ‫טּור ָּבן‪ — 2‬סוג של‬ ‫כובע‬

‫‪124‬‬

‫ִהּנֵ ה‪ ,‬לְ ָמ ָׁשל‪ַּ ,‬ת ִּביטּו ַעכְ ָׁשו‪,‬‬ ‫ֵאיְך ַה ָּמ ַה ָרגָ 'ה‪ֶ 1‬ה ָעגֹל‪,‬‬ ‫ַעל ֵׁשׁש נָ ָׁשיו‪,‬‬ ‫יסר ָּבנָ יו‪,‬‬ ‫ַעל ְּת ֵר ַ‬ ‫ַעל ֶע ְׂש ִרים וְ ֶא ָחד ְמ ָׁש ְר ָתיו‬ ‫וַ ֲע ָב ָדיו‪,‬‬ ‫‪2‬‬ ‫ַעל ַה ֻּט ְר ָּבן ְּברֹאׁשֹו וְ ָעלָ יו‬ ‫ַהּלּולָ ב —‬ ‫ּכֻ ּלָ ם ְּביַ ַחד ֶא ְצלִ י‬ ‫ַעל ַהּגַ ב!‬ ‫וַ ֲאנִ י ִמ ַּת ְח ָּתיו‬ ‫ָצ ִריְך לִ ְסּבֹל!‬ ‫ָאז ַּתּגִ ידּו — ֵאיְך ֲאנִ י יָ כֹול‬ ‫לְ נֹכַ ח ַה ַּמ ָּצב‬ ‫ֹלא לִ ְהיֹות ּכֻ ּלִ י ְמ ֻאכְ זָ ב?‬ ‫וְ ֵאיְך ֲאנִ י יָ כֹול‬ ‫ֹלא לָ ֵצאת ִמּכֵ לַ י‪,‬‬ ‫ּנֹוסף לַ ּכֹל‪,‬‬ ‫ּכְ ֶׁש ָ‬

‫    צועדים בדרך המילים ד'‬

‫ַמ ָּמׁש נֶ גֶ ד ֵעינַ י‬ ‫ִּב ְק ֵצה ַה ֶּׁשנְ ָהב‬ ‫נָ ח לֹו זְ בּוב‬ ‫ָחצּוף‪,‬‬ ‫ׁשֹובב!‬ ‫ָ‬ ‫ְּבלִ י ְּב ָעיֹות‪ְּ ,‬בלִ י ְּד ָאגֹות ְּובלִ י ָּכל‬ ‫הֹודֹו ַעל ַהּגַ ב!‬ ‫ַאי‪ִ ,‬א ָּמא!‬ ‫מּוטב‬ ‫ּכְ ֵׁשם ֶׁש ֲאנִ י ִּפיל‪ְּ ,‬ב ַחּיַ י ָ‬ ‫יתי ֲאנִ י ַּת ְח ָּתיו! —‬ ‫לּו זְ בּוב ָהיִ ִ‬ ‫נִ ּגֵ ב ַה ִּפיל ִּד ְמעֹות ֵעינָ יו‪.‬‬ ‫— ָמה ָק ֶׁשה‪,‬‬ ‫ֶמה ָעצּוב‬ ‫לִ ְהיֹות זְ בּוב! —‬ ‫זִ ְבזֵ ב ַהּזְ בּוב ְּבקֹול ָעצּוב‪.‬‬


‫משתפים ומגיבים‬ ‫וש ְתפּו ַּב ֲחוָ ויַ ית‬ ‫ִחזְ רּו וקראו את "משתפים ומגיבים" בראש עמוד ‪ַ 14‬‬ ‫הקריאה של השיר‪.‬‬

‫ לשיחה ִולכתיבה‬ ‫‪ .1‬א‪ֵ .‬שם השיר רומז על הסדר שבו מופיעות החיות בשיר‪ .‬מהו הסדר?‬ ‫ ב‪ .‬מה המשותף לתלונות השונות של בעלי החיים?‬ ‫‪" .2‬חיי כלב" — מה הם בעיני העכבר‪ ,‬ומה הם בעיני הכלב?‬ ‫‪ .3‬א‪ .‬על מה מתלונן הצרצר?‬ ‫ב‪ .‬לאיזה משל מתכוון הצרצר ִּבתלונתו?‬ ‫‪ .4‬מדוע‪ ,‬לדעתכם‪ ,‬הפיל הגדול והמלכותי רוצה להיות זבוב קטן? ַהציעו‬ ‫לפחות שני הסברים‪.‬‬ ‫באילו שורות בשיר יש הגזמות? ָהביאו דוגמאות‪.‬‬ ‫‪ .5‬א‪ֵ .‬‬ ‫ב‪ .‬מה מדגישה ההגזמה?‬ ‫‪ .6‬לעתים משוררים ממציאים מילים או ביטויים‪ ,‬למשל‪" :‬זִ ְבזֵ ב הזבוב"‬ ‫במקום "זִ מזם הזבוב"‪ .‬כמה פעמים חוזר רצף האותיות "זב" בביטוי?‬ ‫ב‪ .‬מהו הצליל שאתם שומעים ּבחזרה הזאת?‬ ‫ג‪ִ .‬מצאו שנֵ י ֵצירופי לשון נוספים שהמציא המשורר בשיר‪.‬‬ ‫ַשערו‪ ,‬לאיזה צורך עׂשה זאת?‬ ‫ ‬ ‫‪ .7‬השיר הוא ָמ ָשל‪ .‬מה הוא מלמד אותנו על בני האדם?‬

‫  ִענְ יְ ינֵ י לשון‬ ‫"מזבוב ועד פיל" — פירושו כל החיות‪ִ ,‬מקטנה ועד גדולה‪.‬‬ ‫"מנער ועד זקן"‪.‬‬ ‫ַהסבירו למה הכוונה כשאומרים‪" :‬מדן ועד אילת"‪ִ ,‬‬

‫ קוראים בקול רם‬ ‫וקראו אותה בפני חבריכם בלי‬ ‫בחרו את אחת מתלונות בעלי החיים ִ‬ ‫להזכיר את שם החיה‪.‬‬ ‫עשע אתכם‬ ‫שש ֵ‬ ‫ַּבקשו מהם לנחש באיזו חיה בחרתם או בחרו בקטע ִ‬ ‫במיוחד וקראו אותו ַב ַהנְ גָ נָ ה המתאימה‪.‬‬

‫מספרים סיפורים וממשילים משלים   ‪125‬‬


‫ְפ ֵר ֵד ִריק ‪/‬‬

‫לֵ יאֹו לֵ יאֹונִ י ‪ /‬תרגום‪ַ :‬תלְ ָמה ָאלְ יָ גֹון־רֹוז‬

‫לאֹורּכו של ָה ָאחּו‪ַּ ,‬במקום שבו הפרות ָרעּו והסוסים ָד ֲהרּו‪ ,‬ניצבה חומת‬ ‫הא ָסם‪ ,‬גרה משפחה‬ ‫הגורן ומן ָ‬ ‫ֶ‬ ‫אבן עתיקה‪ .‬בין אבנֵ י החומה‪ ,‬לא רחוק מן‬ ‫עכּברי שדה‪.‬‬ ‫ְ‬ ‫פטפטנית של‬ ‫טּושה‪ ,‬וְ ָה ָא ָסם‬ ‫אבל האיכרים שגרו שם עזבו את המקום מזמן‪ .‬הגורן היתה נְ ָ‬ ‫היה ֵריק ִמתבואה‪.‬‬ ‫וכיוון שהחורף כבר היה קרוב‪ ,‬החלו העכברים הקטנים לאסוף חיטה ואגוזים‬ ‫וקש ּוׂשעורה לִ ימי הקרה‪.‬‬ ‫כולם עבדו מבוקר ועד ערב‪.‬‬ ‫מפ ֵר ֵד ִריק‪.‬‬ ‫כולם — חוץ ְ‬ ‫"למה אתה לא עובד?" שאלו העכברים‪.‬‬ ‫"אני כן עובד‪ ",‬ענה להם פרדריק‪" .‬אני אוסף קרני שמש לימי החורף הקרים‬ ‫והחשּוכים‪".‬‬ ‫וכשראו העכברים איך פרדריק סתם יושב לו באחו ומתבונן במרחבים‪ ,‬אמרו‬ ‫לו‪" ,‬ועכשיו‪ ,‬פרדריק?"‬ ‫"אני אוסף צבעים‪ ",‬ענה להם פרדריק בתום‪" .‬כי החורף אפור‪".‬‬ ‫ופעם היה נדמה להם שפרדריק קצת נִ מנם‪.‬‬ ‫"אתה חולֵ ם‪ ,‬פרדריק?" גערו בו אז‪.‬‬ ‫ּופרדריק ענה בנחת‪" ,‬בכלל לא‪ ,‬עכשיו אני אוסף מילים‪ ,‬כי‬ ‫החורף ארוך ולא נגמר‪ ,‬ואולי לא יישאר לנו מה לומר‪".‬‬ ‫ּוכשפתיתי השלג הראשונים החלו‬ ‫ֵ‬ ‫ימי החורף הגיעו‪,‬‬ ‫עכּברי השדה הקטנטנים‬ ‫לרדת‪ ,‬הסתתרו חמשת ְ‬ ‫בין אבני החומה‪.‬‬ ‫בתחילה היה להם מזון בשפע‪ ,‬והם סיפרו זה לזה‬ ‫בדיחות על שועלים ועל חתולים מטופשים‪ .‬הם‬ ‫היו משפחה מאושרת‪.‬‬ ‫אבל לאט־לאט הם חיסלּו את כל האגוזים‬ ‫כמעט‪ ,‬ואת הגרגירים‪ ,‬ואת השעורים‪,‬‬ ‫זיכרון זהב נשאר‪,‬‬ ‫הקש נגמר‪ ,‬ומהחיטה רק ְ‬ ‫וגם ַ‬

‫‪126‬‬

‫    צועדים בדרך המילים ד'‬


‫טּפט‪ ,‬וגם‬ ‫לפ ֵ‬ ‫והיה שם קר בין אבני החומה‪ ,‬ולאף עכבר כבר לא היה חשק ַ‬ ‫לא היה על מה‪.‬‬ ‫עכּברי השדה במה שפרדריק אמר על הקרניים ועל הצבעים ועל‬ ‫ְ‬ ‫אז נזכרו‬ ‫המילים ועל כל השאר‪.‬‬ ‫"ואיפה מה שאתה ָא ַס ְפ ָת‪ ,‬פרדריק?"‬ ‫הם שאלו‪.‬‬ ‫"עצמו את העיניים‪ ",‬אמר פרדריק וטיפס על אבן גבוהה‪" .‬עכשיו אני שולֵ ַח‬ ‫ִ‬ ‫הזוהר‪"...‬‬ ‫ֵ‬ ‫לכם את קרני השמש היפות‪ .‬האם אתם מרגישים איך הזהב‬ ‫עכּברי השדה שנעשה‬ ‫וככל שהמשיך פרדריק לדבר על השמש‪ִ ,‬הרגישו ארבעת ְ‬ ‫להם קצת ַחם יותר‪ .‬האם היה זה קולו של פרדריק? ואולי היה זה קסם?‬ ‫הצ ָבעים שאספת‪ ,‬פרדריק?" הם שאלו בהתרגשות‪.‬‬ ‫"ּומה עם ְ‬ ‫הצדפות הכחולות‪,‬‬ ‫"עצמו שוב את העיניים‪ ",‬אמר פרדריק‪ .‬ואז סיפר להם על ָ‬ ‫ִ‬ ‫ועל הפרגים האדּומים‪ ,‬ועל החיטה הזהובה‪ ,‬ועל העלים הירוקים של ׂשיחי‬ ‫הפטל‪ ,‬והם ראו את כל הצבעים ברור‪ ,‬כאילו היה להם בתוך הראש ציור‪.‬‬ ‫"ומה עם המילים‪ ,‬פרדריק?"‬ ‫פרדריק ִּכ ְח ֵּכ ַח ִּבגרונו‪ ,‬קצת ִה ְת ַמ ְה ֵמ ַה‪ ,‬ואז כמו ֵמעל במה‪ ,‬הוא אמר‪:‬‬ ‫מפזֵ ר את פתיתי השלג? מי מפשיר את הקרחון?‬ ‫"מי ַ‬ ‫מי ֵמעיר את השמש? מי שולֵ ַח גל של חום?‬ ‫פור ַח?‬ ‫בגלל מי באביב הכול ֵ‬ ‫מי את אור היום ְמ ַע ְמ ֵעם ּומדליק את הירח?‬ ‫עכּברי שדה שגרים בשמים‪,‬‬ ‫ְ‬ ‫ארבעה‬ ‫כמותכם וכמוני — בלי כנפיים‪.‬‬ ‫יח הכול‪,‬‬ ‫פר ַ‬ ‫שמ ִ‬ ‫ראשון הוא עכבר־אביב ַ‬ ‫ואשכול‪.‬‬ ‫אחריו בא עכבר־קיץ ּומבשיל שיּבֹולת ֶ‬ ‫אוסף את הפירות‪,‬‬ ‫הבא בתור‪ ,‬עכבר־סתיו‪ֵ ,‬‬ ‫אחרון חביב‪ ,‬עכבר־חורף‪ ,‬עם רגליים קטנות וקרות‪.‬‬ ‫האין אנחנו בני מזל שיש רק ארבע עונות? —‬ ‫לא יותר‪ ,‬כמה טוב‪ ,‬וגם לא פחות!"‬ ‫עכּברי השדה‪.‬‬ ‫ְ‬ ‫כשסיים פרדריק לדבר‪ֵ ,‬הריעו לו כל‬ ‫משורר!"‬ ‫ֵ‬ ‫"הי‪ ,‬פרדריק‪ ",‬הם אמרו‪" ,‬אתה פשוט‬ ‫ֵ‬ ‫פרדריק הסמיק‪ ,‬קד קידה ואמר בביישנות‪" ,‬אני יודע‪".‬‬

‫מספרים סיפורים וממשילים משלים   ‪127‬‬


‫ לשיחה ִולכתיבה‬ ‫זמנים שונים‪ַ .‬השלימו‪:‬‬ ‫מתר ֵחש בשנֵ י ַ‬ ‫ַ‬ ‫‪ .1‬הסיפור‬ ‫א‪ .‬העלילה מתחילה ְּבסֹוף עֹונַ ת ‪. ---‬‬ ‫ב‪ .‬העלילה ממשיכה בעונת ‪. ---‬‬ ‫‪ִ .2‬מצאו וְ ִקראו ֵשנית את הׂשיחה הראשונה בין ְפ ֶר ֶד ִריק לבין ֶא ָחיו‪.‬‬ ‫א‪ .‬מה לומדים מהׂשיחה על היְ ָחסים ביניהם?‬ ‫"אֹוסף" בדברי פרדריק לְ ֶא ָחיו?‬ ‫ֵ‬ ‫הּפועל‬ ‫ַ‬ ‫ב‪ .‬איך אתם מבינים את‬ ‫‪ .3‬א‪ַּ .‬בׂשיחה השנִ יָ יה בין העכברים לפרדריק‪ ,‬הוא מתחיל את ְדבריו‬ ‫ ְּב ַבקשה ֵמ ַה ַעכברים לַ ֲעצום את ָה ֵעיניים‪.‬‬ ‫מחבריכם לקרוא ְּבקֹול את דברי פרדריק‪ .‬עצמו את‬ ‫ֵ‬ ‫ב‪ַ .‬הציעו לְ אחד‬ ‫בדמיונכם ַּבזמן‬ ‫העיניים ונסו לחוות דבריו‪ֵ .‬אילו תמונות ראיתם ִ‬ ‫ֶׁש ֶה ֱאזַ נְ ֶתם לַ ְקריאה?‬ ‫ ג‪ .‬מה "מרוויחים" כאשר מאזינים לסיפור או למוזיקה בעיניים עצומות?‬ ‫שיתף פרדריק את ֶא ָחיו?‬ ‫באילּו מחשבות ֵ‬ ‫‪ֵ .4‬‬ ‫‪ .5‬מדוע השתנָ ה יַ ֲחסם של העכברים לפרדריק?‬

‫ מדברים על זה‬ ‫‪ִ .1‬חזרּו אל השיר "יוסי ילד שלי מוצלח" בעמוד ‪ .65‬במה מזכיר פרדריק‬ ‫את יוסי? ובמה הוא שונֶ ה ממנו?‬ ‫‪ .2‬בתורה כתוב‪ֹ" :‬לא ַעל ַה ֶּל ֶחם ְל ַבּדֹו יִ ְחיֶ ה ָה ָא ָדם" (דברים ח‪ ,‬פסוק ‪.)3‬‬ ‫הא ְמ ָרה‪.‬‬ ‫א‪ַ .‬הסבירו את ִ‬ ‫האמרה לַ סיפור?‬ ‫הק ֶשר בין ִ‬ ‫ב‪ .‬מה ֶ‬ ‫בא ְמ ָרה הזאת‪.‬‬ ‫ג‪ .‬חשבו והציעו מצבים שבהם אפשר להשתמש ִ‬

‫ כותבים‬ ‫יח בין פרדריק לבין הנמלה‪.‬‬ ‫דּו־ׂש ַ‬ ‫ִ‬ ‫וכתבו‬ ‫היזכרו במשל "הנמלה והחגב" ִ‬ ‫(המשך בעמוד הבא)‬

‫‪128‬‬

‫    צועדים בדרך המילים ד'‬


‫יח‬ ‫דּו־ׂש ַ‬ ‫ִ‬ ‫הדרכה לכתיבת‬ ‫ירושּה "שניים"‪.‬‬ ‫שמתקיֶ ימת בין שניים‪ .‬המילה "דּו" ֵּפ ָ‬ ‫ַ‬ ‫יח הוא ׂשיחה‬ ‫דּו־ׂש ַ‬ ‫ִ‬ ‫ובנקודֹותיים‪ .‬לדוגמה‪:‬‬ ‫ַ‬ ‫במ ְיר ָכאות‬ ‫ִּב ְכתיבת דו־שיח משתמשים ֵ‬ ‫שמזכיר לי אותך‪".‬‬ ‫הנמלה‪" :‬אני מכירה מישהו ַ‬ ‫פרדריק‪" :‬מי הוא?"‬

‫  ִענְ יְ ינֵ י לשון‬ ‫האחּו‪ ,‬במקום שבו הפרות רעו‬ ‫‪ . 1‬הסיפור פותח במשפט‪" :‬לאורכו של ָ‬ ‫והסוסים דהרו"‪ַ .‬הסבירו מה פירוש המילה ָאחּו לפי ֶהקשרה במשפט‪.‬‬ ‫‪ .2‬בסיפור כתוב‪" :‬הגורן היתה נטושה‪ ,‬והאסם היה ריק מתבואה"‪.‬‬ ‫ַהסבירו את המילים המודגשות במשפט זה‪ .‬היעזרו בהדרכה בעמוד ‪.77‬‬ ‫טּושה" הוא בלשון נקבה‪ ,‬אבל במילון הפועל כתוב‬ ‫ שימו לב‪ :‬הפועל "נְ ָ‬ ‫ִּבלשון זכר‪ .‬לכן נחפש בערך "נָ טּוש"‪.‬‬ ‫מתי משתמשים במירכאות?‬ ‫כאשר ְמ ַצ ְט ִטים דברים מדּויָ קים שאמר מישהו‪ .‬לדוגמה‪ :‬העכברים אמרו‬ ‫משֹורר!" משתמשים במירכאות‪.‬‬ ‫ֵ‬ ‫לפרדריק‪" :‬אתה פשּוט‬ ‫"היֶ לד חיים והמפלצת‬ ‫מציְ ינים ֵשם של יצירה ְּבמשפט‪ .‬לדוגמה‪ַ :‬‬ ‫כאשר ַ‬ ‫(שם סרט);‬ ‫(שם ספר); "השוטר ַאזּולָ אי" ֵ‬ ‫מירושלים" ֵ‬ ‫מוסד כגון‪" :‬קריַ ית ביַ אליק" (מקום);‬ ‫ושם ָ‬ ‫כאשר מציינים ֵשם מקום ֵ‬ ‫ימה"‪.‬‬ ‫"הּב ָ‬ ‫"הביטוח הלאומי"; תיאטרון ִ‬ ‫ַ‬ ‫מֹותָך!" ומתכוונים ההיפך ‪-‬‬ ‫כאשר אומרים למישהו משפט כגון‪" :‬חכם ֶׁש ְּכ ְ‬ ‫טיּפשי‪.‬‬ ‫מעׂשה ְ‬ ‫ֶ‬ ‫שהוא עשה‬

‫ •‬ ‫ •‬ ‫ •‬ ‫ •‬

‫‪ . 3‬העתיקו את המשפטים והוסיפו מירכאות ונקודתיים במקומות הדרושים‪:‬‬ ‫ א‪ .‬פרדריק אמר לאחיו עצמו עיניכם‪.‬‬ ‫ ב‪ .‬למה אתה לא עובד? שאלו העכברים‪.‬‬ ‫ ג‪ .‬ויאמר אלהים יהי אור‪.‬‬ ‫ ד‪ .‬ראיתי את הסרט שלושה בעקבות אחד‪.‬‬ ‫ ה‪ .‬אנחנו מכנים את הילד הגבוה ביותר בכיתה בשם גמד‪.‬‬

‫מספרים סיפורים וממשילים משלים   ‪129‬‬


‫מועדון‬ ‫קוראים ֲֹועדֹון ק ְֹור ִאים‬ ‫מ‬

‫הקוסם מארץ עוץ ‪ /‬ל' פרנק באום | הוצאת מחברות לספרות‬

‫לקראת קריאה‬ ‫הקדמית וְ ִד ְפ ְדפּו ַּב ֵספר‪ׂ .‬שימּו לב לָ ִאיּורים‪.‬‬ ‫התּבוננו ַּב ֲעטיפה ִ‬ ‫הספר‪.‬‬ ‫תקּבלו רושם ּכְ לָ לִ י על ֵ‬ ‫ְ‬ ‫חֹורית‪ .‬כך‬ ‫הּכתּוב על העטיפה ָה ֲא ִ‬ ‫ִקראּו את ָ‬

‫במהלך הקריאה‬ ‫‪ִ 1‬רשמו את ְשמות הדמויות שדורותי פוגשת‪.‬‬ ‫ִּכתבו ליד כל דמות מה מיוחד בה‪.‬‬ ‫‪ִ .2‬רשמו את שמות המקומות שהחבורה עוברת על פניהם בדרכה‬ ‫האזְ ַמ ְרגָ ד‪.‬‬ ‫לעיר ִ‬ ‫‪ .3‬דורותי וחבריה המוזרים מתנסים בהרפתקאות וחֹווִ ים סכנות‪.‬‬ ‫וקראו לפני הכיתה או בחרו לקרוא לפני‬ ‫מעורר מתח ִ‬ ‫ֵ‬ ‫בחרו קטע‬ ‫ששעשעו אתכם‪.‬‬ ‫הכיתה‪ ,‬קטעים או משפטים ִ‬

‫אחרי הקריאה‬ ‫ מדברים על זה‬ ‫‪ .1‬‬

‫‪. 2‬‬ ‫‪ .3‬‬ ‫‪ .4‬‬

‫בחרו אחד או יותר מהנושאים האלה‪:‬‬ ‫א‪ִ .‬אילו הייתם מעלים מחזה לפי הספר‪ ,‬איזה תפקיד בהצגה הייתם‬ ‫רוצים לעצמכם? נַ מקו דבריכם‪.‬‬ ‫ב‪ .‬איזה תפקיד לא הייתם רוצים? נַ מקו‪.‬‬ ‫מה תרמה החברות לכל אחד מהחבורה?‬ ‫האם תכללו את הספר ברשימת הספרים האהובים עליכם? נַ מקו‪.‬‬ ‫תוכלו לצפות בסרט‪ .‬לאחר הצפייה דונו בשאלה במה שונה הסרט‬ ‫מהספר‪.‬‬

‫ כותבים‬ ‫מקנְ זָ ס‪ ,‬שגונבה לאוזניו השמועה על הרפתקאותיה של‬ ‫אחד העיתונאים ֶ‬ ‫הריאיון‪.‬‬ ‫דורותי‪ ,‬החליט לראיין אותה לעיתון‪ִּ .‬כתבו את ֵ‬

‫‪130‬‬

‫    צועדים בדרך המילים ד'‬


‫ הדרכה‬

‫ ‬

‫המציג שאלות‪ ,‬והשני‬ ‫א‪ .‬הקבוצה תתחלק לזוגות‪ .‬אחד יהיה עיתונאי ַ‬ ‫יְגַ לֵ ם את תפקיד דורותי‪.‬‬ ‫ב‪ .‬המראיין יכין שאלות‪ .‬לדוגמה‪:‬‬ ‫הרגשת כשנודע לך שהרגת בטעות‬ ‫ְ‬ ‫לס ֵּפר מה‬ ‫ • האם תוכלי ַ‬ ‫ את המכשפה הרעה?‬ ‫ • האם יש אמת בידיעה שקיבלת נעלי פלא?‬ ‫ • ֶאת מי ִמ ֵּבין חבריך למסע חיבבת במיוחד?‬ ‫ • מה הפחיד אותך ביותר ִּבזמן המסע?‬ ‫ • מדוע ֵצירפת אליך למסע דמויות מוזרות? וכן הלאה‪.‬‬ ‫ג‪ .‬בן או בת הזוג השני(ה) יענו על שאלותיו‪.‬‬ ‫לאחר שתסיימו את הכנת הריאיון‪ַ ,‬הציגו אותו בפני הקבוצה‪.‬‬ ‫המליאה‪.‬‬ ‫ד‪ .‬כל קבוצה תבחר את הריאיון המוצלח ביותר להצגה בפני ְ‬

‫משחקים‬ ‫ָהכינו משחק ריכוז לשני משתתפים לפי הספר‪.‬‬ ‫חומרים‪:‬‬ ‫רבע גיליון נייר בריסטול‬ ‫קוביית משחק‬ ‫שני כפתורים (או שני מטבעות) בגודל שונה או בצבע שונה‬ ‫לוח המשחק‬ ‫הלבנים הצהובות‬ ‫ֵ‬ ‫א‪ָ .‬הכינו על גבי לוח הבריסטול תרשים דמיוני של שביל‬ ‫מרגע נחיתתה של דורותי ועד ְמקום ארמון הקוסם מארץ עוץ‪.‬‬ ‫לבנה בשביל‪.‬‬ ‫ב‪ִ .‬רשמו מספרים עוקבים בתוך כל ֵ‬ ‫ג‪ .‬ציינו בעזרת ֵחץ בצדי השביל את ְשמות המקומות שעברו דורותי‬ ‫וַ ֲחבּורתה בדרכם אל הקוסם‪.‬‬ ‫ד‪ְּ .‬ב ֶרקע השביל ַאיירו את הנוף (יערות‪ ,‬נחלים‪ ,‬בתים וכיוצא באלה)‪.‬‬

‫צועדים בדרך המילים ד'    ‪131‬‬


‫מועדון‬ ‫קוראים‬

‫כללי המשחק‬ ‫הלבנים‬ ‫ֵ‬ ‫משתתף ַמנִ יח בתורו את הכפתור על מספר ‪ 1‬בשביל‬ ‫ֵ‬ ‫‪ .1‬כל‬ ‫הצהובות‪.‬‬ ‫לבנים ַּבשביל ַּכמספר‬ ‫ומתקדם כמה ֵ‬ ‫ֵ‬ ‫‪ .2‬המשתתף מטיל את הקובייה‬ ‫המופיע על הקובייה‪.‬‬ ‫המורה על מקום‬ ‫ֶ‬ ‫התקדם והגיע לְ ָמקֹום שבו יש ֵחץ‬ ‫ֵ‬ ‫‪ .3‬אם המשתתף‬ ‫לבנים לאחור או‬ ‫מסוכן‪ ,‬עליו לחזור עם הכפתור או המטבע שלוש ֵ‬ ‫לנקודת ההתחלה‪.‬‬ ‫מֹורה על ֵאירוע נעים‪ ,‬הוא מתקדם ִמ ְס ָּפר‬ ‫החץ ֶ‬ ‫‪ .4‬אם הגיע למקום שבו ֵ‬ ‫לבנים מכפי שהקובייה הראתה‪.‬‬ ‫כפּול של ֵ‬ ‫‪ .5‬המנצח הוא מי שהגיע ראשון אל הארמון‪.‬‬ ‫* תוכלו לשנות את כללי המשחק לפי בחירתכם‪.‬‬

‫לצפייה‬ ‫ַהזמינו את הסרט שהוסרט לפי הספר וצפו בו יחד‪.‬‬

‫ גולשים ומאזינים‬ ‫והזאב" היא אגדה מּוזיקלית‪ .‬את המוזיקה‬ ‫ֵ‬ ‫"ּפ ֶטר‬ ‫‪ֶ .1‬‬ ‫ואת המילים ליצירה המוזיקלית חיבר סרגיי פרוקופייב‪.‬‬ ‫רש ֶתת‪ַ .‬הקלידו‪ :‬פטר והזאב וְ ַה ֲאזינו לָ אגדה וְ לַ ֶהסברים‪.‬‬ ‫א‪ .‬גִ לשו ַּב ִמ ֶ‬ ‫הדרכה בעמוד ‪.76‬‬ ‫ב‪ .‬עתה ַסּפרו את האגדה לפני הכיתה‪ֵ .‬היעזרו ַּב ָ‬ ‫הצלילים לַ דמּויות באגדה‬ ‫תאמת ְ‬ ‫ג‪ .‬האזינו פעם נוספת ושימו לב לְ ַה ָ‬ ‫המוזיקלית‪ַ .‬הביעּו דעתכם על ההתאמה‪.‬‬ ‫ויותיכם ִמצפיָ יה בסרט מּוזיקלי או במחזה מוזיקלי‪.‬‬ ‫‪ .2‬אם ִתרצו‪ ,‬סּפרו חוָ ֵ‬ ‫ התּכוננו לְ ַד ֵּבר לפני הכיתה‪.‬‬ ‫‪ .3‬האם אתם ְמנַ גְ נִ ים בכלי נגינה?‬ ‫ומ ָהאימּונים בבית‪.‬‬ ‫ַספרו לַ כיתה חוָ ויות ִמשעּורי הנגינה ֵ‬

‫‪132‬‬

‫    צועדים בדרך המילים ד'‬


‫מבט אל הסביבה‬

‫הסביבה     ‪133‬‬ ‫המילים ד'‬ ‫בדרךאל‬ ‫צועדים מבט‬


‫מה‬ ‫במדור?‬ ‫אוצרות הטבע של ארצנו‪.‬‬ ‫לעֹורר פעולה למען שמירת ְ‬ ‫ֵ‬ ‫ס סהמדור נועד‬

‫ס סנקרא את המאמר "ארץ קטנה ֶּובטון בה רב!" מאת ש' דור‪ ,‬וכתבה על‬ ‫מוסך שמזהם את הסביבה‪.‬‬ ‫ס סנלמד את השיר "זה אותו הים" מאת משה דור‪.‬‬ ‫ס סנקרא על סכנת ֵהיעלמות חופי הים בעולם‪.‬‬

‫תופ ַעת טבע‬ ‫ָ‬ ‫המסּפר על‬ ‫ֵ‬ ‫"מדוע ָהאדמה רועדת?" הוא קטע ֵמ ָידע‬ ‫ַ‬ ‫סס‬ ‫יה‪.‬‬ ‫וכיצד להתגונֵ ן ִמ ָּפנֶ ָ‬

‫ס סנקרא ידיעה על רעידת אדמה באילת‪.‬‬

‫לשון ושיח‬

‫ס סנלמד על כינויי הגוף המסתתרים בנטית הפועל‪.‬‬

‫נוף מדברי‪ַ .‬מכְ ֵתש ָרמון‬

‫‪134‬‬

‫    צועדים בדרך המילים ד'‬


‫לקראת קריאה‬ ‫בימינו חיים ִּבמדינת‬ ‫ואילו ֵ‬ ‫לפני קום המדינה חיו בארץ למעלה ממיליון בני אדם‪ִ ,‬‬ ‫ישראל למעלה ֵמשמונה מיליון תושבים‪ .‬היישּובים שנבנים עבורם נֹוגְ ִסים ַּבנוף היפה‬ ‫עוסק ַּב ְ ּבעיה הזאת‪.‬‬ ‫ארצנו‪ .‬הקטע שתקראו ֵ‬ ‫ֵ‬ ‫של‬

‫ארץ קטנה ובטון בה רב! ‪/‬‬

‫ש׳ דור‬

‫תנופת הבנִ ייה הגדולה בישראל מחסלת לאט־לאט את מעט השטחים‬ ‫הירוקים‪ .‬הולכים ונעלמים פרדסי פרי ההדר‪ ,‬שטחי הכותנה‪ ,‬שדות ִּפרחי‬ ‫המרעה‪ .‬את מקומם תופסים יישובים חדשים‪ ,‬שכונות‬ ‫ֶ‬ ‫הבר‪ ,‬היְ ערות וְ ִשטחי‬ ‫מגורים ְמרּווָ חות וקניונים‪ .‬אנשי "החברה להגנת הטבע" חוששים שבעוד ‪20‬‬ ‫שנה לא יהיה לאן לטייל‪ ,‬ואנשים שגרים ַּביישובים החדשים שנבנו לא יוכלו‬ ‫ה"ראֹות הירוקות" —‬ ‫יימצאו ֵ‬ ‫שסביב השטח העירוני לא ָ‬ ‫לנשום אוויר נקי‪ ,‬משום ְ‬ ‫יערות המספקים חמצן לסביבה) ועשן‬ ‫(השטחים הירוקים כלומר‪ ,‬חּורשות וִ ָ‬ ‫ייּפלט מהמכוניות‪.‬‬ ‫רב ָ‬ ‫שּכן את כל האנשים?" שואלים אנשים התומכים בהמשך הּבנִ יָ יה‪.‬‬ ‫"והיכן נְ ֵ‬ ‫תרבים‪ ,‬ועל כן בונים בתים וסוללים‬ ‫"ה ָארץ ִּבצמיחה מתמדת‪ ,‬תושביה ִמ ַ‬ ‫ָ‬ ‫כבישים‪ ,‬וטוב שכך! האם אפשר לא לבנות שכונות? האם אפשר לומר לאנשים‬ ‫לא נבנֶ ה יותר בתים?"‬ ‫לאנשי "החברה להגנת הטבע"‪ ,‬לַ ״ירוקים" ּולאנשי איכות הסביבה יש תשובה‪:‬‬ ‫"אפשר גם אפשר לבנות!" אלא שצריך להשקיע מחשבה ותכנּון‪ .‬כיום קיים‬ ‫לה ְת ִּפיל אותה‪ ,‬כפי‬ ‫למ ְחזֵ ר את הקרקע‪ַ ,‬‬ ‫בזבוז גדול של קרקע‪ .‬אי אפשר ַ‬ ‫לייבא אותה‪ ,‬ועל כן צריך להשקיע הרבה מאוד‬ ‫שמתפילים ֵמי יָ ם‪ ,‬ואפילו לא ֵ‬ ‫מחשבה קדימה‪ .‬היום ַצו השעה הוא שימּור‬ ‫הקרקע‪.‬‬ ‫כיצד? הפתרון הוא ְּבנִ יָ יה לגובה‪ ,‬בנייה‬ ‫מס ֶּפקת‬ ‫שמנצלת שטחים קטנים‪ ,‬אבל ַ‬ ‫פתרונות מגורים לאנשים רבים‪ .‬זאת ועוד‪,‬‬ ‫צריך לחשוב על "בנייה חכמה"‪ .‬למשל‪ ,‬לא‬ ‫החנָ יָה מסביב לבתים‪ ,‬אלא‬ ‫לִ ְפרֹוׂש את ִשטחי ֲ‬ ‫לבנות אותם מתחת לקרקע כדי לחסוך כמה‬ ‫שאפשר בשטחי אדמה‪.‬‬ ‫תל אביב‬

‫מבט אל הסביבה   ‪135‬‬


‫אנו חיים ִּבמדינה קטנה ּוצפופה‪ .‬כבר היום צפיפות המגורים בארץ היא‬ ‫מהגבוהות בעולם‪ .‬שטחי הקרקע העומדים לרשותנו מוגבלים‪ ,‬וחובה עלינו‬ ‫לעשות מאמץ כדי לשמור עליהם לכל המטרות שלהם הם מיועדים‪ ,‬לנו ולכל‬ ‫(לפי ויקיפדיה)‬ ‫הדורות הבאים‪.‬‬ ‫רעבים לאדמה‬ ‫יב ָשה חלק מהים ובנתה‬ ‫דוּ ַּבאי יִ ְּ‬ ‫איים מלאכותיים‪ .‬על האיים בנו‬ ‫מגדלי בנייה מפוארים ִלמגורים‪.‬‬ ‫זה נשמע אולי מדע בדיוני‪ ,‬אבל‬ ‫מדינות צפופות אימצו מזמן‬ ‫את שיטת האיים המלאכותיים‪,‬‬ ‫שכובשת שטח חדש לבנייה בים‪.‬‬

‫זה קורה ביפן‪ ,‬בהונג קונג‪ ,‬בדובאי‬ ‫ואפילו במיאמי ביץ' שבארצות‬ ‫שבדנְ ַמ ְרק סיימו‬ ‫הברית‪ .‬בקוֹ ּ ֶפנְ ָהגֶ ן ֶ‬ ‫לא ְכ ֵלס עכשיו שכונה שלמה של‬ ‫ַ‬ ‫שיוּבשה‪.‬‬ ‫ְּ‬ ‫‪ 1,300‬דירות על רצועת ים‬ ‫(לפי ויקיפדיה — איי התמרים)‬

‫ לשיחה ִולכתיבה‬ ‫‪. 1‬‬ ‫‪ .2‬‬ ‫‪ .3‬‬ ‫‪. 4‬‬ ‫‪. 5‬‬ ‫‪ .6‬‬

‫איזו בעיה מוצגת בפסקה הראשונה?‬ ‫איזו בעיה מעלים התומכים בהמשך הבנייה?‬ ‫ֵאילו נימוקים מביאים המתנגדים לבנייה כדי לשכנע שצריך להפסיק‬ ‫את הבנייה בשטחים הירוקים?‬ ‫מה דעתה של הכותבת על הבעיה? באילו משפטים מהכתוב זיהיתם‬ ‫אותם?‬ ‫כיצד נדע שהקטע נכתב למטרות שיכנוע?‬ ‫קראו את הכתוב במסגרת‪" :‬רעבים לאדמה" שבראש העמוד‪.‬‬ ‫כיצד פתרה דובאי את המחסור באדמה?‬

‫  ִענְ יְ ינֵ י לשון‬ ‫ַהשלימו את המשפטים שלְ ַהלָ ן (אינכם חייבים להתייחס לוויכוח שבקטע)‪.‬‬ ‫ ‬ ‫יֵ ש הטוענים כי‪...‬‬ ‫לְ ַד ַעת אחרים‪...‬‬ ‫יש המתנגדים התנגדּות נִ ְמ ֶר ֶצת ל‪...‬‬ ‫יש ַהדֹוגְ לִ ים בכל מחיר ב‪ ...‬‬ ‫אני‪ ,‬לעומת זאת‪ ,‬חושב ש‪...‬‬

‫‪136‬‬

‫    צועדים בדרך המילים ד'‬


‫נשער שעומדים לַ ֲעקור חורשה בקצה ְשכּונַ ְתכם ולִ בנות ִּבמקומה קניון‬ ‫באישור העירייה‪.‬‬

‫ כותבים‬ ‫ִּכתבו לראש ָהעיר מכתב ִרשמי ַּוב ְקשּו לְ ַב ֵטל את תכנית ְּבנִ יַ ית הקניון‪.‬‬

‫הדרכה‬ ‫ •לפני הכתיבה דּונּו ַּב ְּב ָעיות השונות‬ ‫עירייה‪.‬‬ ‫עֹור ֶרת ַהחלטת ָה ִ‬ ‫שמ ֶ‬ ‫ְ‬ ‫שתמש‬ ‫ • ִחשבו ְּב ֵאילּו נימּוקים ּכְ דאי לְ ִה ַ‬ ‫לש ְכנֵ ַע את ראש העיר‪.‬‬ ‫ְּכ ֵדי ַ‬ ‫ •רשמו את הנימּוקים החזקים ְּביותר‬ ‫ַּב ַמחּברת‪ּ ,‬כדי שתוכלו להשתמש‬ ‫בהם ְּב ִמכתב ַה ַּבקשה‪.‬‬ ‫המקּוּבלים‬ ‫ָ‬ ‫ • ִּכתבו בהתאם לַ ֲחלקים‬ ‫ִּבכתיבת המכתב הרשמי‪.‬‬

‫הר ְשמי‪:‬‬ ‫אלה הם ֶח ְל ֵקי המכתב ִ‬ ‫ציון תאריך‬

‫(מצד שמאל)‬

‫לכבוד ראש העיר‪( ...‬פנייה לנמען מצד ימין) ‬ ‫הנדון‪:‬‬

‫(נושא הפנייה במשפט אחד)‬

‫תיאור הבעיה וְ תיאור הפעולה המבוקשת‬ ‫ְּבלָ שֹון ִענְ יָ ינית‬

‫סיום‬ ‫בברכה‪ ,‬בכבוד רב‪ ,‬בתודה‬ ‫חתימת השולח‬ ‫או השולחים‬ ‫(ביטויים של נימוס‪ ,‬כגון‪):‬‬

‫עתה גְ שּו לכתיבה או להקלדה‪.‬‬ ‫אפשר להתחיל את גּוף המכתב כך‪:‬‬ ‫תוש ֵבי ְשכּונַ ת‪ְ .......‬מ ַב ְקשים לְ ַע ְר ֵער על ַהחלָ טת ָה ִע ִיריָ ה‬ ‫ אנחנו ְ‬ ‫לִ ְבנות‪ְּ ........‬בנימּוקים האלה‪.......‬‬ ‫לאחר סיום הכתיבה‪:‬‬ ‫ • ִּבדקו אם ְּכתבתם לפי ֶדגֶ ם המכתב ֶש ְמ ְׂשמאֹל‪.‬‬ ‫תיבתכם ְמ ַׁש ְכנַ ַעת?‬ ‫ •האם ְּכ ֵ‬ ‫ּומ ַכ ֵּבד את ראש העיר?‬ ‫נּומס ְ‬ ‫הניסּוח ְמ ָ‬ ‫ַ‬ ‫ •האם‬ ‫צורך‪.‬‬ ‫וש ְּפרו את המכתב בהתאם לַ ֶ‬ ‫יכם ַ‬ ‫ • ַה ְראּו את המכתב לְ ַח ְב ֵר ֶ‬ ‫יּוטה השונים כדי שהמורים יּוכלו לַ ֲעקוב אחרי‬ ‫ •הכניסו לְ ַתלְ ִקיט את ַד ֵּפי ַה ְט ָ‬ ‫התקדמּות עבודתכם‪.‬‬

‫מבט אל הסביבה   ‪137‬‬


‫המוסך מזהם את הסביבה‬ ‫מאת כתבנו יהושוע גלניר‬ ‫תושבים מאזור המגורים החדש‬ ‫שבצפון העיר מתלוננים על זיהום‬ ‫סביבתי‪ :‬עשן מכוניות‪ ,‬רעש מנועים‬ ‫הנספג באדמה הנגרם על ידי‬ ‫ַּ‬ ‫ודלק‬ ‫מוסך "המנוע" השייך למשפחת כהן‪.‬‬ ‫בעקבות תלונות התושבים ובדיקת‬ ‫מזהמים סביבתיים הוחלט בעירייה‬ ‫לסגור את המוסך ולדרוש ִמ ְּבעליו‬ ‫להעבירו לאזור התעשייה שבמזרח‬ ‫העיר‪.‬‬ ‫בעלי המוסך מתנגדים להעברתו‬ ‫וטוענים שהמוסך פועל במקום ‪38‬‬ ‫שנים‪ ,‬כאשר באזור עדיין היו לולים‬ ‫וּ ַפרדסים‪ ,‬ולא בתי מגורים‪ .‬לטענתם‪,‬‬ ‫התושבים החדשים במקום ידעו על‬

‫הימצאותו של המוסך עוד לפני שבאו‬ ‫לגור במקום‪ .‬העברתו תגרום להם נזק‬ ‫כספי גדול‪.‬‬ ‫מהנדס העיר אמר שהדברים נבדקים כדי‬ ‫למצוא פתרון שיתאים לכל הצדדים‪.‬‬ ‫(מתוך מקומון השרון)‬

‫אני מפריעה לכם?‬

‫‪ .‬לשיחה ִולכתיבה‬ ‫נוׂשא התלונה של תושבי צפון רעננה?‬ ‫‪ .1‬א‪ .‬מהו ֵ‬ ‫ב‪ .‬מה היא תשובת בעלי המוסך?‬ ‫‪ .2‬מי צודק‪ ,‬לדעתכם‪ :‬בעל המוסך או התושבים? נַ מקו דעתכם‪.‬‬

‫ מדברים על זה‬ ‫ִערכּו דיּון בין ַּבעל המּוסך לבין נְ ציגֵ י שכּונת המגּורים‪.‬‬ ‫ •כל צד יַ ציג את ַט ֲענָ תו וִ ינַ ֵמק אותה‪.‬‬ ‫ •כל צד יכול להוסיף נימּוקים שאינם מּוזכרים ַּביְ דיעה‪.‬‬ ‫קּוּבלת על שני הצדדים‬ ‫ישתדלּו להגיע בסוף הדיון לִ ְפ ָשרה שתהיה ְמ ֶ‬ ‫הצדדים ַ‬ ‫(היעזרו בהדרכה בעמוד ‪.)45‬‬

‫‪138‬‬

‫    צועדים בדרך המילים ד'‬


‫זֶ ה אֹותֹו ַהּיָ ם ‪/‬‬

‫מׁשה ּדֹור‬ ‫ֶ‬

‫ָעצּוב לְ ִה ְת ַר ֵחץ ַּבּיָ ם ַהּזֶ ה‪.‬‬ ‫ּכֹועס‬ ‫הּוא ּכֹה ָאפֹר וְ כֹה ֵ‬ ‫כֹוח‪ :‬יֶ לֶ ד‪ֵ ,‬צא!‬ ‫חֹוב ִטים ְּב ַ‬ ‫וְ ַהּגַ ּלִ ים ְ‬ ‫ַעד ֶׁש ַהּלֵ ב ְמ ַפ ֵחד‪ְ ,‬מ ַפ ְרּכֵ ס‪.‬‬ ‫ּומ ְׁש ַּת ְּדלִ ים‬ ‫ּבֹור ִחים לַ חֹוף ִ‬ ‫וְ ִאם ְ‬ ‫ר־מה‪,‬‬ ‫לַ ְחּפֹר ַּבחֹול וְ גַ ם לִ ְבנֹות ְּד ַב ָ‬ ‫ּומגַ ּלִ ים‬ ‫ִמ ְתלַ כְ לְ כִ ים ְּבזֶ ֶפת ְ‬ ‫ַרק ּכָ ל ִמינֵ י סּוגִ ים ֶׁשל ֻז ֲה ָמה‪...‬‬ ‫ָאז ֵאיפֹה ַהחֹולֹות ַהּזְ ֻה ִּבים‬ ‫אֹודֹותם?‬ ‫ָ‬ ‫ֶׁש ַא ָּבא ְמ ַס ֵּפר ַעל‬ ‫וְ ֵאיפֹה ַה ְּצ ָד ִפים? וְ ַה ְּׁש ָח ִפים?‬ ‫אּולַ י‪ ...‬אּולַ י זֶ ה ֹלא אֹותֹו ַהּיָ ם?‬

‫הסביבה     ‪139‬‬ ‫המילים ד'‬ ‫בדרךאל‬ ‫צועדים מבט‬


‫ לשיחה ִולכתיבה‬ ‫הדובר?‬ ‫ֵ‬ ‫ימה של ּכעס‪ .‬על מה ּכועס‬ ‫‪ .1‬יש בשיר נִ ָ‬ ‫שואל ַּבשיר שאלות אחדות — מה הן?‬ ‫א‪ .‬הדובר ֵ‬ ‫ב‪ .‬מה משותף לכל השאלות האלה?‬ ‫‪ַ .2‬השלימו‪:‬‬ ‫והחֹוף‬ ‫ַמ ְר ֶאה ַהיָ ם ַ‬ ‫לפי סיּפור ָהאב‪:‬‬ ‫ ‬ ‫הדֹובר‪:‬‬ ‫ֵ‬ ‫בעינֵ י הילד‬ ‫ֵ‬ ‫ ‬ ‫ ‬ ‫ ‬ ‫ ‬ ‫ ‬ ‫ ‬ ‫ ‬ ‫ ‬

‫ ‬

‫‪ .3‬א‪ .‬לפי איזֹו שּורה ַּבשיר אפשר להבין שהילד לא ַמ ֲאמין לסיּפּורו של‬ ‫ האב על ַהיָ ם?‬ ‫ב‪ .‬מדוע ְמ ַפ ְק ֵּפק הילד הדובר בסיפוריו של האב?‬ ‫‪ .4‬א‪ֵ .‬אילו צבעים בשיר נזכרים במפורש?‬ ‫ב‪ֵ .‬אילו צבעים בשיר כתובים ִּבמרומז? ַהשלימו‪:‬‬ ‫המשפטים מתוך השיר‪:‬‬

‫הצבעים שעליהם הם רומזים‪:‬‬

‫מתלכלכים בזפת ּומגלים‪...‬‬

‫‪---‬‬

‫אז איפה החולות הזהובים?‬

‫‪---‬‬

‫ואיפה הצדפים? והשחפים?‬

‫‪---‬‬

‫ מדברים על זה‬ ‫הדובר משתמש בסימן קריאה (!) ובסימן שאלה (?)‪ִ .‬מצאו לכך דוגמאות בשיר‪.‬‬ ‫א‪ַ .‬הסבירו את ההבדלים בין שני הסימנים‪.‬‬ ‫ב‪ .‬מה תפקידו של כל אחד מסימני הפיסוק האלה בשיר?‬

‫‪140‬‬

‫    צועדים בדרך המילים ד'‬


‫הט ְבעיים ָּבעולם‬ ‫חופי ַהיָ ם ִ‬ ‫יע ְלמּות ֵ‬ ‫ַס ָּכנַ ת ֵה ָ‬ ‫לשלגון שמשאירים‬ ‫הקרים של העולם נְ ֵמ ִסים (בדומה ַ‬ ‫הקרחונים באזורים ָ‬ ‫התח ְממות‬ ‫ַ‬ ‫יהם זורמים אל הימים והאוקיינוסים בגלל‬ ‫ימ ֶ‬ ‫ּומ ֵ‬ ‫מחוץ למקּפיא) ֵ‬ ‫כדור הארץ‪ .‬לכן חוששים מדענים רבים מעלִ יַ ית ִמ ְפלַ ס ְּפנֵ י הים (גובה ֵמי הים‬ ‫הוא המקום שבו הם פוגשים ביבשה)‪ .‬המדענים ָמ ְדדּו ּומצאו שבמאה השנים‬ ‫בעׂשרה סנטימטרים‪ .‬תופעה זו של התחממות‬ ‫ָ‬ ‫האחרונות ִמ ְפלַ ס פני הים עלה‬ ‫הגואים ִיציפּו חלָ קים מהיבשות‬ ‫ִ‬ ‫חשש‪ֶ ,‬ש ֵמי הים‬ ‫מעור ֶרת ָ‬ ‫ֶ‬ ‫איטית של כדּור הארץ‬ ‫וִ יכַ סּו ישובים שנמצאים סמּוך לַ ים‪.‬‬ ‫ַק ְרחֹון הוא ֵמ ֵעין נהר גדול‪ ,‬עׂשּוי ֶק ַרח‪,‬‬ ‫מטּפלים ַּבּבעיה? בנושא זה קיימת‬ ‫ְ‬ ‫כיצד‬ ‫שנמצא ִּבתנועה איטית ְמאוד‪ .‬הקרחונים‬ ‫ְ‬ ‫מחלוקת בין האחראים על החופים‪ .‬יש‬ ‫הטוענים שיש להקים חומות‪ ,‬כדי לְ ָהגֵ ן מכַ סים עׂשירית ִמ ֶשטח כדּור הארץ‪ ,‬אבל‬ ‫התחממּות כדור הארץ‪ֶ ,‬חלקם‬ ‫ְ‬ ‫ִּבגלל‬ ‫על היישובים שנמצאים ְּב ִק ְר ַבת הימים‬ ‫וְשטחם‬ ‫נמסים‪ִ ,‬‬ ‫ֵ‬ ‫והאוקיינוסים מפני הצפה‪ ,‬ואילו אחרים‬ ‫ָק ֵטן והולֵ ך‪.‬‬ ‫טוענים שכדאי להשאיר את החוף במצב‬ ‫ִטבעי בכל מחיר‪ .‬לדעתם‪ ,‬גלֵ י הים יַ ּכּו‬ ‫ַּבחומה וְ יִ ְפ ְרצּו בה ִּפירצֹות ולכן זו הצעה בלתי יעילה‪ .‬הם גם‬ ‫שעם בנִ יַית החומה‪ ,‬החול הטבעי שמוליכים הגלים אל‬ ‫חוששים ִ‬ ‫לאורך ְרצּועת החוף‪.‬‬ ‫ֶ‬ ‫הצמחיָ יה והחי‬ ‫החוף יֵ יעלם ואיתו יֵ ָעלְ מּו ִ‬ ‫התומכים בהקמת חומת ַה ָמגֵ ן ַמציעים לפתור את בעיית‬ ‫ֵהיעלמות החוף על ידי הוספת חול לַ חופים באופן מלאכותי‪,‬‬ ‫אבל להביא ולהוסיף חול לחופים‪ ,‬הוא ִּפ ְתרֹון יקר מדי‪,‬‬ ‫טוענים המתנגדים‪ .‬הפתרון הזה ישפיע לרעה על הצומח והחי באזור שממנו‬ ‫יעבירו את החול‪ .‬לדעתם‪ ,‬צריך לאסור בנִ יָ יה חדשה ַּבשטחים שליד הים בגלל‬ ‫יע ֵרְך לפינוי התושבים ולמצוא ִדיּור חילופי עבורם‪.‬‬ ‫החשש לנזקים בעתיד‪ ,‬לְ ֵה ָ‬ ‫האם זה באמת נורא? — "ודאי!" עונים הקוראים‪ ,‬אבל הדבר יִ קרה ֶּבעתיד ויש‬ ‫מספיק זמן למצוא דרכים להציל את השטחים שליד הים‪ִּ .‬במדינת יׂשראל‬ ‫ּומתברר שבשנים האחרונות‬ ‫עוקבים אחר השינויים ְּבמפלס הים התיכון ִ‬ ‫המפלס ֵדי יציב‪ ,‬אבל הדבר אינו מצביע ְּב ֶהכְ ֵר ַח על המצב בעתיד‪ .‬לכן העוסקים‬ ‫"א ְצ ַּבע על הדופק!"‪.‬‬ ‫בנוׂשא צריכים להיות ֵערים וְ לָ ִׂשים ֶ‬

‫קרחון נָ ֵמס‬

‫(לפי סקירה שּפּורסמה בעיתון "הארץ")‬

‫מבט אל הסביבה   ‪141‬‬


‫ לשיחה ִולכתיבה‬ ‫ּבּפסקה הראשונה?‬ ‫‪ . 1‬א‪ .‬איזו בעיה מציג הּכותב ִ‬ ‫ ב‪ .‬מדוע נוצרה הּבעיה הזאת?‬ ‫ההצעה הראשונה לְ ִפ ְתרון הּבעיה‪:‬‬ ‫‪ .2‬השלימו‪ :‬א‪ .‬‬ ‫‪-------‬‬‫הנימוקים‪:‬‬ ‫‪-------‬‬‫ב‪ .‬ההצעה השנייה לפתרון הבעיה‪:‬‬ ‫‪-------‬‬‫הנימוקים‪:‬‬

‫‪-----‬‬

‫‪ .3‬באיזו הצעה אתם תומכים ומדוע?‬ ‫‪ .4‬שערו‪ ,‬מדוע החליט הכתב להעלות את הנושא בעיתון?‬

‫ גולשים ומשוחחים‬ ‫ּוצפו באחד הסרטונים‪.‬‬ ‫והקלידו "יוטיוב קרחון"‪ .‬בחרו ְ‬ ‫גִ לשו במרשתת ַ‬ ‫הסרטון להבנת הקטע?‬ ‫מה הוסיף לכם ִ‬

‫  ִענְ יְ ינֵ י לשון‬ ‫משמשים ִּב ְכתיבה‪:‬‬ ‫סוגריים ַ‬ ‫א‪ .‬כדי לְ ָפ ֵרט‪ ,‬או להסביר ב‪ .‬מעוררים הערת ַאגַ ב‪.‬‬ ‫הסוגריים מוסיפים לַ ֲהבנת הכתוב או מעוררים מחשבה נוספת אצל‬ ‫בר ֶצף הקריאה‪.‬‬ ‫הקוראים‪ ,‬אבל אינם פוגעים ֶ‬ ‫ואתרּו את המשפטים בסוגריים‪.‬‬ ‫‪ִ . 1‬קראו ֵשנית את ַה ִּפסקה הראשונה ַ‬ ‫ַהסבירו ְּב ָמה תורם כל אחד מהם להבנת הכתוב‪.‬‬ ‫‪ַ .2‬מיינּו את המשפטים ֶש ַּבסֹוגְ ַריִ ים לִ שתי קבוצות לפי ַה ֶה ְס ֵּבר ַּבמסגרת‬ ‫שלעיל‪.‬‬ ‫הּכניסה לַ ּפארק חופשית (להוציא רוכבי אופניים)‪.‬‬ ‫ א‪ְ .‬‬ ‫ ב‪ .‬לִ ְקטיף הדּובדבנים ַּבגולן הגיעו ַרּבים ִמּכל ְקצות הארץ (מכל היישובים)‪.‬‬ ‫ּומכַ סים ֵחלק‬ ‫(ּפנֵ י הים עולים ְ‬ ‫תופ ַעת ַהגֵ אּות ְ‬ ‫ ּבאוקיינוסים ּבולֶ ֶטת ָ‬ ‫ ג‪ָ .‬‬ ‫(ּבזמן השפל ַהיָ ם נָ סוג לְ אחֹור כמה מטרים ִמ ַקו‬ ‫וה ֵש ֶפל ִ‬ ‫מהחוף) ַ‬ ‫החוף)‪ .‬התופעה ִמ ְת ַר ֶח ֶשת ִמ ֵידי יום ְּביֹומֹו ִּבזְ מנים קבועים‪.‬‬

‫‪142‬‬

‫    צועדים בדרך המילים ד'‬


‫כינויי הגוף‬ ‫מגלים את ִּכינּויֵ י ַהגּוף ַּבּפועל‬ ‫"הזְ ִהיר" יודעים שהּוא עשה זאת‪.‬‬ ‫כאשר אומרים ִ‬ ‫שאנִ י עשיתי את הפעולה‪.‬‬ ‫ֲ‬ ‫"הזְ ַה ְר ִּתי" יודעים‬ ‫כאשר אומרים ִ‬ ‫כאשר אומרים "לא ִהזְ ַה ְר ֶּתם" יודעים שלא ֵהם עשו את הפעולה‪.‬‬ ‫נוהגים לכנות את הגופים‪ :‬אני ‪ -‬גּוף ראשון; אתה ‪ -‬גוף ֵשני; ֵהם ‪ -‬גוף שלישי‪.‬‬ ‫טבלת ִּכינויי הגוף‬ ‫לשון יחידה (נקבה)‬

‫לשון יחיד (זכר)‬ ‫אני‬

‫גוף ראשון‬

‫אני‬

‫גוף ראשון‬

‫אתה‬

‫גוף שני‬

‫את‬

‫גוף שני‬

‫הוא‬

‫גוף שלישי‬

‫היא‬

‫גוף שלישי‬

‫לשון רבות‬

‫לשון רבים‬ ‫אנחנו‬

‫גוף ראשון‬

‫אנחנו‬

‫גוף ראשון‬

‫אתם‬

‫גוף שני‬

‫אתן‬

‫גוף שני‬

‫הם‬

‫גוף שלישי‬

‫הן‬

‫גוף שלישי‬

‫וְהשלימו לפי הדּוגמה‪:‬‬ ‫הּפעלים המ ְּודגָ שים ַּב ִּפסקה הזאת ְּבטבלה ַ‬ ‫ ש ְּבצּו את ְ‬ ‫א‪ַ .‬‬ ‫חוש ֶשת ֵמ ֲעלִ יַית ִמפלס פני הים‪" .‬אין מה לחשוש‪ִ ",‬הרגיעה אותי אמי‪ .‬גם‬ ‫ אני ֶ‬ ‫רגיע אותי‪" .‬ספק אם הדבר יִ ְק ֶרה‪ ",‬הצטרף אחי‬ ‫אבי ִה ַ‬ ‫פסיקּו לדבר על הנוׂשא!" צעקה אחותי מהחדר השני‪.‬‬ ‫לשיחה‪" .‬די! ַת ִ‬ ‫הפועל‬ ‫ַת ְפ ִסיק‬

‫הגוף‬ ‫אתה ‪ -‬גוף שני‬

‫יחיד‪/‬רבים‬ ‫יחיד‬

‫המין‬ ‫זכר‬

‫‪---‬‬

‫‪---‬‬

‫‪---‬‬

‫‪---‬‬

‫‪---‬‬

‫‪---‬‬

‫‪---‬‬

‫‪---‬‬

‫ב‪ .‬המשיכו את הטבלה‪ַ ,‬ש ְּבצּו בה את הפעלים האלה והשלימו‪:‬‬ ‫יֹאכַ ל • ִה ְׁש ִמינּו • ִּתלְ ַמד • נִ ְרקוד • ְת ַס ְּפ ִרי • יָ ִטילּו • נִ כְ ּתֹוב • ֶא ְת ַקלֵ ַח‬ ‫ּפֹועל ֵאין הבדל ֵּבין לְ שֹון זָ כָ ר לִ לְ ׁשֹון נְ ֵק ָבה?‬ ‫ג‪ִּ .‬ב ְדקּו‪ְּ :‬ב ֵאילּו ִמ ִּכנּויֵ י ַהגּוף ַּב ַ‬ ‫ ‬

‫מבט אל הסביבה   ‪143‬‬


‫לקראת קריאה‬ ‫המ ְׁשנֶ ה‪ַ .‬עיינו בתרשים‪.‬‬ ‫כותרות ִ‬ ‫ • ִקראו את הכותרת ואת ְ‬ ‫ •מה למדתם מהם על תוכן הקטע?‬ ‫ •עד כה למדנו שהאדם פוגע בטבע‪ .‬בקטע הבא תלמדו על תופעת טבע הפוגעת‬ ‫בבני האדם‪.‬‬

‫מדוע האדמה רועדת? ‪/‬‬

‫ֶרגֶ ב יֹולֶ ס‬

‫מעטפת‬ ‫גלעין‬

‫קרום דק‬ ‫בעובי עד‬ ‫‪ 70‬ק"מ‬

‫‪ 1‬את מבנה כדור הארץ מחלקים לשלושה חלקים‪:‬‬ ‫א‪ .‬במרכז כדור הארץ נמצא הגלעין‪.‬‬ ‫ב‪ .‬את הגלעין עוטפת שכבה הנקראת‪:‬‬ ‫ַמ ֲע ֶט ֶפת‪.‬‬ ‫ג‪ .‬החלק העליון של כדור הארץ נקרא‬ ‫להשוֹות את מבנה כדור‬ ‫ְקרּום‪ .‬אפשר ַ‬ ‫יצת תרנגולת‪.‬‬ ‫הארץ למבנה של ֵּב ַ‬ ‫החלמון הצהוב הנמצא‬ ‫הגלעין הוא ֶ‬ ‫החלּבון הלבן‪,‬‬ ‫במרכז‪ ,‬המעטפת היא ֶ‬ ‫והיא עוטפת את הגלעין‪ .‬קליפת הביצה‬ ‫וְשברירית כמו קרום כדור הארץ‪.‬‬ ‫דקה ביותר ַ‬ ‫‪ 2‬קרּום כדור הארץ אינו עשוי ֶר ֶצף סלע אחד‪,‬‬ ‫ֶאלָ א הוא מורכב מלוחות ענקיים‪ .‬כיום מֹונִ ים‬ ‫טחי ָיַּבשה וגם‬ ‫ַּכ ֲעשרה לוחות גדולים בגודל של ָיַּבׁשות (הם כוללים גם ִש ֵ‬ ‫שטחי יָ ם) ועוד מספר דומה של לוחות קטנים יותר‪ .‬הלוחות האלה זָ זִ ים לאט‬ ‫מאוד‪ ,‬כדי כמה ֶסנטימטרים בכל שנה‪ .‬לפעמים הם נפרדים זה מזה ולפעמים‬ ‫דומה לגושי ֶק ַרח שצפים על ְּפנֵ י הים או אגם ותוך‬ ‫נדחפים זה אל זה‪ .‬המצב ֶ‬ ‫תקלים זה‬ ‫מתר ֲחקים זה מזה‪ .‬במקום שבו הם נִ ָ‬ ‫ַ‬ ‫תנועתם נתקלים זה בזה או‬ ‫הקצה של האחד על הקצה של משנֵ הו‪ .‬ההתנגשויות של‬ ‫ֶ‬ ‫בזה‪ ,‬עולֶ ה לְ ַאט‬ ‫הלוחות זה בזה משחררות חֹום רב והן הגורמות לִ רעידות האדמה‪ .‬המקום‬ ‫מֹוקד רעידת‬ ‫תח ְּככּות הלוחות נקרא ֵ‬ ‫שתחררת האנרגיה הנוצרת ֵמ ִה ַ‬ ‫ֶ‬ ‫שּבֹו ִמ‬ ‫הזעזּוע מתפשטים ממנו לִ מקומות רחוקים יותר (כמו הגלים‬ ‫ַ‬ ‫האדמה‪ .‬גַ לֵ י‬ ‫להזדעזֵ ַע ולרעוד‪.‬‬ ‫שיוצרת אבן שנזרקה למים)‪ֵ .‬הם הגורמים לָ ֲאדמה ִ‬

‫‪144‬‬

‫    צועדים בדרך המילים ד'‬


‫‪ 3‬כאשר ְמקום החיּכּוך והלחץ בין שני הלוחות מתרחש במקום שהוא מתחת‬ ‫שמתפשט ִּבמהירות‪ .‬לגל‬ ‫ֵ‬ ‫לִ פני הים‪ ,‬עלּול גַ ל הלחץ שנוצר לַ ֲהדֹוף גַ ל מים גדול‬ ‫הזה קוראים צּונָ ִמי‪ .‬גל מים כזה‪ ,‬העלול להיות בגובה ‪ 10‬מטרים ואף יותר‪,‬‬ ‫מגיע למרחקים של מאות קילומטרים עד ליבשה וגורם לשיטפון ּולְ הרס גדול‪.‬‬ ‫‪ 4‬היכן נפגשים בארצנו שני לוחות?‬ ‫בב ַקע ים המלח (הנקרא גם ַה ֶש ֶבר הסּורי־‬ ‫בארצנו נפגשים שני לוחות ֶ‬ ‫אפריקני)‪ֶ .‬שבר זה נמשך ִמיָ ם סּוף דרך מפרץ אילת‪ ,‬ים המלח‪ ,‬עמק הירדן‪,‬‬ ‫בקעת הלבנון וצפונה עד טורקיה‪ .‬בגלל החיכוך בין הלוחות צפּויֹות בישראל‬ ‫רעידות אדמה‪ ,‬ואכן קורות מדי כמה שנים רעידות שאנחנו מרגישים היטב‪,‬‬ ‫ּובערך אחת למאה שנים מתרחשת רעידת אדמה רצינית בארץ‪ .‬הרעידה‬ ‫האחרונה התרחשה בשנת ‪ 1927‬והחריבה בתים רבים ִּבצפת‪ ,‬טבריה ורמלה‪.‬‬ ‫‪ 5‬כיצד מודדים את עוצמת רעידת האדמה?‬ ‫ריכטר מכשיר מדידה של עוצמת הרעש‬ ‫ֶ‬ ‫בתחלת המאה העשרים המציא ַצ ְ'רלִ ס‬ ‫יסמֹוגְ ָרף‪ ,‬והוא מודד את עוצמת החֹום שמשתחרר בזמן רעידת‬ ‫הנקרא‪ֵ :‬ס ְ‬ ‫האדמה‪ .‬כאשר מודיעים שהיה רעש אדמה עד ‪ 3‬בסולם ריכטר‪ ,‬הרעידה עדיין‬ ‫אינה מורגשת‪ .‬בכל דרגה בסולם ריכטר הרעש חזק יותר‪ .‬כאשר יש רעידה בדרגה‬ ‫‪ 6‬בסולם ריכטר‪ ,‬או יותר מזה‪ ,‬הכוונה לרעש מורגש שעלול לגרום נְ זקים לבתים‪.‬‬ ‫בימינו יש ַּבלַ וְויָ ינִ ים מכשירים שעוקבים אחרי תנועת לוחות כדור הארץ‪.‬‬ ‫מה אפשר לעשות כדי להקטין את הנזקים שגורמות רעידות האדמה?‬ ‫לצאת מיד החוצה‪ .‬אסור להשתמש‬ ‫ •כאשר מרגישים שמתחילה רעידה‪ ,‬יש ֵ‬ ‫במעלית‪.‬‬ ‫ •יש לחזֵ ק בתים ישנים שאינם מוגנים מפני קריסה בזמן רעידת אדמה‪.‬‬ ‫ •אנחנו לא חשים כשמתקרבת רעידת אדמה‪ ,‬אבל בעלי חיים מרגישים בכך‬ ‫ומתנהגים בצורה מוזרה‪ .‬כשאנחנו ׂשמים לב לכך‪ ,‬רצוי להיזהר‪.‬‬ ‫ •יש להמשיך ּולְ ַפ ֵת ַח שיטות יעילות שלפיהן נדע ִמ ְּבעֹוד מועד על רעידת‬ ‫אדמה קרובה‪.‬‬ ‫(ערוך מתוך אתר הוועדה הארצית להיערכות לרעידות אדמה)‬

‫מבט אל הסביבה   ‪145‬‬


‫ לשיחה ִולכתיבה‬ ‫‪. 1‬‬ ‫‪ .2‬‬ ‫ ‬ ‫ ‬ ‫‪ .3‬‬ ‫‪ .4‬‬ ‫‪ .5‬‬ ‫‪ .6‬‬

‫ממה בנוי ְקרּום כדור הארץ?‬ ‫א‪ .‬כיצד נוצרת רעידת אדמה?‬ ‫ב‪ .‬למה קוראים מוקד הרעש?‬ ‫ג‪ .‬כיצד מודדים את עוצמת הרעש?‬ ‫מה הם הנזקים שעלולה לגרום רעידת אדמה?‬ ‫מדוע הצונמי הוא ּכֹה מסוכן?‬ ‫להקטנת הנזקים ֵמרעידת האדמה‪.‬‬ ‫ִקראו שנית את ההצעות ַ‬ ‫חשבו איזו מהן היא החשובה ביותר? נַ מקו תשובתכם‪.‬‬ ‫האם הקטע נכתב‪:‬‬ ‫כנּוע‬ ‫א‪ .‬למטרת ִש ַ‬ ‫ב‪ .‬למטרת מסירת מידע‪ ,‬תיאור והסבר‬ ‫לס ֵּפר סיפור?‬ ‫ג‪ .‬כדי ַ‬ ‫בחרו ַהסבירו לפי מה החלטתם‪.‬‬

‫ מדברים על זה‬ ‫מה אתם מעּוניָ ינים לדעת עוד על מבנה כדור הארץ או על רעידות אדמה?‬ ‫היכן אפשר למצוא מידע על כך?‬

‫  ִענְ יְ ינֵ י לשון‬ ‫והסבירו את תפקידם ַּבמשפט‪.‬‬ ‫משּפטים ְּבסוגְ ריים ַ‬ ‫ָ‬ ‫ַאתרו ַּב ִּפסקה השנייה ְשנֵ י‬ ‫תענו‪.‬‬ ‫ַעיְ ינּו ַּב ָּכתוב ַּב ְמסגרת בעמוד ‪ 142‬לפנֵ י ֶש ֲ‬

‫ העשרה ואתגר‬ ‫בחרו אחד מהנושאים‪:‬‬ ‫ַחּפׂשּו מידע על התפרצות הרי געש באנציקלופדיה לילדים או ַּב ִמרשתת‬ ‫והכינו הרצאה‪.‬‬ ‫ָ‬ ‫לשלֵ ב בהרצאה מצגת או את הסרטון המתאים‪.‬‬ ‫תוכלו ַ‬

‫‪146‬‬

‫    צועדים בדרך המילים ד'‬


‫רעידת אדמה בעוצמה ‪ 4.8‬הּורגשה באילת‬ ‫יהודית זילברשטין‬ ‫רעש אדמה בעוֹ צמה בינונית הורגש‬ ‫אחר הצהרים בעיר הדרומית‪.‬‬ ‫לא היו נפגעים ולא נגרם נזק ִלרכוש‪.‬‬ ‫הרעידה הורגשה היטב גם בקהיר‪.‬‬ ‫רעידת אדמה הורגשה היום (שבת)‬ ‫סמוך לשעה ‪ 15:00‬בצהריים באילת‪.‬‬ ‫את הרעידה הרגישו בעיקר ַדיָ ֵירי‬ ‫קומות גבוהות ָּב עיר‪ .‬אל תחנת‬ ‫המשטרה באילת הגיעו קריאות של‬ ‫תושבים שסיפרו כי חשו שהאדמה‬ ‫רועדת‪ .‬אין נפגעים ולא נגרם נזק‬ ‫ִלרכוּ ש‪ .‬עוצמת רעידת האדמה היתה‬ ‫‪ 4.8‬המוּגדרת כעוצמה ֵּבינונית‪ .‬מוקד‬ ‫(מרכז) הרעש היה ‪ 48‬קילומטרים‬

‫מצפון־מערב לעיר א־טוּ ר שבסינַ י‪,‬‬ ‫והוא הורגש היטב גם בקהיר‪.‬‬ ‫רעידות האדמה באזור ים סוף‬ ‫מתרחשות לעתים קרובות וחלקן‬ ‫בעוצמה נמוכה‪ .‬האחרונה בהן הורגשה‬ ‫באילת בחודש דצמבר האחרון‪ .‬מוקד‬ ‫הרעש אז היה כ־‪ 40‬קילומטרים מצפון‬ ‫לאילת‪.‬‬ ‫רעידת האדמה החזקה ביותר עד כה‬ ‫היתה באילת ב־‪ 1995‬ועוצמתה היתה‬ ‫אז יותר מ־‪ .6‬באותה רעידה ניזוֹ קוּ בנייני‬ ‫מגורים רבים ובתי מלון‪ ,‬ואחד מהם אף‬ ‫הוגדר כמבנה מסוכן ונהרס‪.‬‬ ‫(יוני ‪)nrg 2013‬‬

‫ לשיחה ִולכתיבה‬ ‫‪ַ .1‬השלימו‪:‬‬ ‫ א‪ .‬מתי הורגשה הרעידה? ‪ ---‬ב‪ .‬היכן? ‪---‬‬ ‫ ג‪ .‬עוצמת הרעידה היתה‪ --- :‬ד‪ .‬מוקד הרעידה היה ב‪--- :‬‬ ‫‪ .2‬א‪ .‬מתי התרחשה רעידת האדמה בעוצמה של יותר מ־‪ 6‬בסולם ריכטר‬ ‫ באילת?‬ ‫ ב‪ֵ .‬אילו נזקים נגרמו בשעת הרעידה הזאת?‬

‫ כותבים במחברת או מקלידים במחשב‬ ‫הּפסקה הראשונה של "מדוע האדמה‬ ‫ִּכתבו לפי הידיעה מן העיתון ולפי ִ‬ ‫רועדת?" קטע מידע שכותרתו‪" :‬רעידות אדמה בישראל"‪ .‬אם תרצו תוכלו‬ ‫להוסיף מידע ממקורות אחרים‪ַ .‬הקפידו לציֵ ין ֵמ ַאין לקּוח המידע הנוסף‪.‬‬

‫מבט אל הסביבה   ‪147‬‬


‫לגעת בשמים‬ ‫מי י ְִתנֵ נִ י עֹוף‪ ,‬ציּפור כנף קטנה‬ ‫(מתוך שיר הנודד‪ ,‬דוד שמעוני)‬

‫‪148‬‬

‫    צועדים בדרך המילים ד'‬


‫מה‬ ‫במדור?‬ ‫וקנאו בהן על יכולתן‬ ‫אלפי שנים התבוננו בני האדם בציפורים ִ‬ ‫ֵ‬ ‫במשך‬ ‫להתרומם לגובה ולָ עּוף לַ מרחקים‪ .‬המחשבה שבני אדם יצליחו לָ עּוף‬ ‫ִהלהיבה את דמיונם‪ ,‬אך הם לא היו מסוגלים להגשים את החלום‪ .‬הם‬ ‫ביטאו את הרצון לעוף באגדות ֶש ָר ְקמּו על ּכְ לֵ י תעּופה דמיוניים‪ .‬לפני‬ ‫‪ 250‬שנים הפך החלום למציאות‪.‬‬ ‫המדור עוקב אחרי שלבי התפתחות התעופה‪.‬‬ ‫ס סעל רגשותיו ומחשבותיו של המשורר ז'אן ברוסולר בנוגע לחוויותיהן של‬ ‫"אילו ציפורים"‪.‬‬ ‫הציפורים נלמד בשיר ִ‬ ‫ס סנקרא קטע מידע המסביר "כיצד העופות מצליחים לעוף"‪.‬‬

‫ס סכיצד ביטאו בני האדם את תשּוקתם העזה לעוף? נִ קרא על כך באגדה‬ ‫וא ָיקרּוס"‪.‬‬ ‫"ד ָדאלֹוס ִ‬ ‫היוונית ֵ‬ ‫ס סנִ קרא כתבה על "המצאת הכדור הפורח"‪ ,‬וְ קטע מידע על המצאת המטוס‪.‬‬

‫יח‬ ‫לשון וָ ִׂש ַ‬

‫לשם ַה ְּפעּולָ ה‪.‬‬ ‫הּפֹועל ֵ‬ ‫ַ‬ ‫ס סנבחין בין‬

‫ס סנזהה משפט כללי ומשפטים המפרטים אותו‪.‬‬ ‫ס סנמשיך לשים לב לשוני בין כתבה לבין ידיעה‪.‬‬

‫צילם‬ ‫ּפֹול ֶא ֶּבר‬

‫לגעת בשמיים   ‪149‬‬


‫ּפֹורים ‪/‬‬ ‫ִאּלּו ִצ ִ‬

‫זַ 'אן ְּברֹוסֹול | ִּת ְרּגְ ָמה‪ :‬נָ ֳע ִמי ֶׁש ֶמר‬

‫ּפֹורים ֲא ֶׁשר ָעפֹות ֵמ ַעל ַהּיָ ם‬ ‫ִאּלּו ִצ ִ‬ ‫ּדֹוברֹות ִּכ ְבנֵ י ָא ָדם‬ ‫ּפֹורים ָהיּו ְ‬ ‫ִאּלּו ִצ ִ‬ ‫ּפֹורים‬ ‫ּפּורים ָהיּו וַ ַּדאי לַ ִּצ ִ‬ ‫ֵאּלּו ִס ִ‬ ‫ַעל ָה ֲא ָרצֹות ֲא ֶׁשר ֵמ ֵע ֶבר לֶ ָה ִרים‪.‬‬ ‫חֹופי ַה ֶּפלֶ א‪ּ ,‬כָ ל ַאגְ ֵמי ַה ְּתכֵ לֶ ת‬ ‫ּכָ ל ֵ‬ ‫ּכָ ל ָה ְרכָ ִסים ַה ֻּמ ְׁשלָ גִ ים‬ ‫ּכָ ל יְ ֵמי ַה ֶּפ ֶרְך ֶׁש ָחלְ פּו ַּב ֶּד ֶרך‬ ‫ּכָ ל ַה ַּׁש ָּבתֹות וְ ַה ַחּגִ ים‪.‬‬ ‫ּפֹורים ֲא ֶׁשר ָעפֹות ֵמ ַעל ַהּיָ ם‬ ‫ִאּלּו ִצ ִ‬ ‫ּדֹוברֹות ִּכ ְבנֵ י ָא ָדם‬ ‫ּפֹורים ָהיּו ְ‬ ‫ִאּלּו ִצ ִ‬ ‫ּפֹורים‬ ‫ֵאּלּו ִמין ִׁש ִירים ָהיּו וַ ַּדאי לַ ִּצ ִ‬ ‫ׁשֹור ִרים‪.‬‬ ‫ֵאיזֶ ה ַק ְרנָ ַבל ָהיָ ה לְ כָ ל ַה ְּמ ְ‬ ‫ּכָ ל יְ רֹק ַהּיַ ַער‪ּ ,‬כָ ל ֶח ְׁשכַ ת ַה ַּס ַער‬ ‫ּכָ ל ֶח ְמ ַּדת ַה ָּקיִ ץ ַּבּלְ ָבבֹות‬ ‫הֹופכֶ ת לְ ִצ ְב ֵעי ַׁשּלֶ כֶ ת‬ ‫זֹו ֲא ֶׁשר ֶ‬ ‫ֶׁשל ָה ַא ֲהבֹות ַהּנִ כְ זָ בֹות‪.‬‬ ‫חֹופי ַה ֶּפלֶ א‪ּ ,‬כָ ל ַאגְ ֵמי ַה ְּתכֵ לֶ ת‬ ‫ּכָ ל ֵ‬ ‫ּכָ ל ָה ְרכָ ִסים ַה ֻּמ ְׁשלָ גִ ים‬ ‫ּכָ ל יְ ֵמי ַה ֶּפ ֶרְך ֶׁש ָחלְ פּו ַּב ֶּד ֶרְך‬ ‫ּכָ ל ַה ַּׁש ָּבתֹות וְ ַה ַחּגִ ים‪.‬‬ ‫ּפֹורים נֶ ֱא ָמנֹות לִ ְׁש ִת ָיק ָתן‬ ‫ַאְך ַה ִּצ ִ‬ ‫וְ ִעם ּבֹוא ַה ְּס ָתו‬ ‫ֵהן ַמ ְמ ִריאֹות ִּב ְמ ִחי ּכָ נָ ף‬ ‫וְ ַהּסֹודֹות ִא ָּתן‪.‬‬

‫‪150‬‬

‫    צועדים בדרך המילים ד'‬


‫לקראת קריאה‬ ‫הקטע שלהלן לקוח מספר לימוד‪.‬‬ ‫שאלה‪.‬‬ ‫משּפטי ֵ‬ ‫ָ‬ ‫כֹותרות המשנֶ ה הן‬ ‫הּכֹותרת הראשית וְ ְ‬ ‫ֶ‬ ‫ •‬ ‫הקטע?‬ ‫להבין את תוכן ֶ‬ ‫כיצד עוזרות הכותרות האלה ָ‬ ‫בעיון‪.‬‬ ‫ •עתה ִקראו ִ‬

‫כיצד העופות מצליחים לעוף?‬ ‫כיצד מסוגלים העופות הקטנים ָלעּוף?‬ ‫קטנִ ים‪ ,‬כגון‪ :‬דרור הבית או יונה‪ ,‬נדרשים לְ הנִ יע את‬ ‫עֹופֹות ַ‬ ‫ַּכנפיהם במהירות רבה כדי לָ עּוף‪ .‬העופות צריכים להיות קלי משקל‪ .‬הנוצות‬ ‫המכסות את גופם קלות מאוד‪ ,‬וכך גם העצמות‪ .‬העצמות חלּולות‪ ,‬אך הן‬ ‫הּכנָ פיים צריכות להיות גדולות יותר‬ ‫חזקות מאוד‪ .‬אך לא ַדי בכך כדי לעוף ְ‬ ‫מהגוף (כמו ַּכנפי מטוס)‪ ,‬והרגליים‬ ‫קטנות‪ .‬שרירי הכנפיים חזקים‪ ,‬והעופות‬ ‫העטלֵ פים יודעים לעוף‪ ,‬אולם‬ ‫ַ‬ ‫מניעים בעזרתם את הכנפיים במהירות‬ ‫הם אינם שייכים לִ קבוצת‬ ‫הציפורים‪ :‬הם יונקים שאינם‬ ‫"ח ִת ָירה"‪.‬‬ ‫ובחוזקה ִּבתנועה שנקראת ֲ‬ ‫מטילים ביצים‪ ,‬אלא ממליטים‬ ‫נפנוף הכנפיים דורש מאמץ גדול של‬ ‫יהם‪ ,‬ואלה יונקים‬ ‫את ֶצ ֱא ָצ ֵא ֶ‬ ‫השרירים‪.‬‬ ‫מאמם‪ .‬העטלפים עפים‬ ‫חלב ִ‬ ‫בעזרת הידיים‪ ,‬שמשמשות‬ ‫ּוכבדים?‬ ‫ֵּכיצד עפים עופות גדולים ְ‬ ‫ֵמעין כנפיים‪ַ .‬ע ְצמות הידיים‪,‬‬ ‫העופות הגדולים הם בעלֵ י משקל‬ ‫ובמיוחד עצמות ַּכף היד‪ ,‬ארּוּכות‬ ‫כבד מאוד‪ .‬הם אינם יכולים לעוף רק‬ ‫ודקות‪ .‬בין עצמות הידיים ובין‬ ‫בעזרת הכנפיים שלהם‪ ,‬כי לשם כך‬ ‫הגוף מתוח עור חזק וגמיש‬ ‫נחוצות להם כנפיים ענקיות‪ .‬העופות‬ ‫אפשר להם לעוף‪.‬‬ ‫שמ ֵ‬ ‫ְ‬ ‫הגדולים‪ ,‬כגון הנשר והחסידה‪ ,‬עפים‬ ‫בדרך מיוחדת‪ .‬הם עפים כמעט מבלי‬ ‫יע את הכנפיים‪ .‬לדרך זו קוראים‬ ‫לְ ָהנִ ַ‬ ‫"ד ִאיָ יה"‪ .‬העופות הגדולים פורׂשים את‬ ‫ְ‬ ‫כנפיהם ומתרוממים לגובה רב בעזרת‬ ‫זִ רמי אוויר ַחמים העולים מן הקרקע‬

‫לגעת בשמיים   ‪151‬‬


‫מח ֶממת את ִשכבות האוויר הקרובות‬ ‫כלּפי מעלה (השמש ַ‬ ‫ֵ‬ ‫ּומעלים אותם‬ ‫מתרומם כלפי מעלה)‪.‬‬ ‫ֵ‬ ‫לאדמה‪ ,‬והאוויר החם‬ ‫כדי שיוכלו לעלות עם זִ רמי האוויר‪ ,‬יש לעופות הגדולים כנפיים גדולות‪,‬‬ ‫רחבות וַ ארוכות‪.‬‬ ‫כשהם מגיעים לַ גובה‪ ,‬הם עפים קדימה בכנפיים פרוׂשות‪ ,‬ואז לאט־לאט הם‬ ‫יורדים לגובה נמוך יותר‪ .‬אנחנו קוראים לתנועה זו "גְ לישה"‪ .‬כשהם מגיעים‬ ‫בעזרתו שּוב לַ גובה‪ .‬העופות הגדולים חוזרים על‬ ‫ָ‬ ‫לְ זֶ רם אוויר חדש‪ ,‬הם עולים‬ ‫פעולה זו פעמים רבות‪ ,‬וכך הם מתקדמים‪.‬‬ ‫(מתוך‪" :‬מסע מדע לכיתה ד"‪ ,‬הוצאת כנרת)‬

‫ לשיחה ִולכתיבה‬ ‫עיקר המידע ַּבקטע‪.‬‬ ‫נארגֵ ן את ַ‬ ‫והשלימו‪:‬‬ ‫‪ִ .1‬מצאו בקטע ַ‬ ‫מידע על ִמבנֶ ה הגּוף‬ ‫ ‬

‫‪152‬‬

‫ ‬ ‫של הציּפורים הקטנות‬ ‫הנוצות קלֹות מאוד ‬ ‫ ‬ ‫‪----‬‬‫העצמות‬ ‫‪----‬‬‫הרגלים‬ ‫‪----‬‬‫הכנפיים‬

‫    צועדים בדרך המילים ד'‬

‫של הציפורים הגדולות‬ ‫‪----‬‬‫המשקל‬ ‫‪----‬‬‫הכנפיים‬


‫"ד ִאיָ יה"‬ ‫"ח ִת ָירה" ּומה היא ְ‬ ‫‪ִ .2‬מצאו את המשפטים המסבירים מה היא ֲ‬ ‫והשלימו‪:‬‬ ‫ַ‬ ‫התעּופה‬ ‫שיטת ְ‬ ‫ַ‬ ‫ ‬

‫ ‬ ‫"ח ִת ָירה" היא‪:‬‬ ‫ֲ‬

‫"ד ִאיָ יה" היא‪:‬‬ ‫ְ‬

‫ ‬

‫ ‬

‫‪ -----‬‬

‫‪-----‬‬

‫ ‬

‫‪ -----‬‬

‫‪-----‬‬

‫ ‬

‫‪ -----‬‬

‫‪-----‬‬

‫ ‬

‫ַּב ֲחרּו וענו על ‪ 3‬או ‪ 4‬והמשיכו ל־‪:5‬‬ ‫נוׂשא ההשוואה?‬ ‫‪ַּ . 3‬בקטע יש השוָואה‪ .‬מהו ֵ‬ ‫לגודל הגוף של העופות?‬ ‫אופן התעּופה ֶ‬ ‫‪ .4‬כיצד מּותאם ֶ‬ ‫התעּופה‪ :‬הדרור או החסידה? נַ מקו תשּובתכם‪.‬‬ ‫מתאמץ יותר ִּבזְ מן ְ‬ ‫ֵ‬ ‫‪ .5‬מי‬ ‫הּכתוב ַּב ִמסגרת‪ .‬במה שונים העטלֵ פים מהעופות‪ ,‬ובמה הם‬ ‫‪ִ .6‬קראו את ָ‬ ‫דומים?‬

‫  ִענְ יְ ינֵ י לשון‬ ‫והשלימו‪:‬‬ ‫‪ֵ .1‬היעזרו במחסן המילים ַ‬ ‫‪.‬‬ ‫‪--‬‬‫א‪ .‬ציפורים עפות באוויר‪ ,‬לכן הן נקראות‬ ‫דֹואה גולשת‬ ‫ב‪ .‬כמו שגולש על גלשן מתרומם על הגלים בים‪ ,‬כך ציפור ָ‬ ‫‪.‬‬ ‫‪--‬‬‫‪--‬‬‫על‬ ‫‪.‬‬ ‫‪--‬‬‫וגם‬ ‫‪--‬‬‫ג‪ .‬לתנועה באוויר קוראים‬ ‫‪.‬‬ ‫‪--‬‬‫ד‪ .‬למטוס קל שדואה על זרמי האוויר קוראים‬ ‫מחסן מילים‪ :‬טיסה‬

‫עופות‬

‫ְד ִאיָ יה‬

‫ָדאֹון‬

‫תעופה‬

‫זִ רמי אוויר‬

‫לגעת בשמיים   ‪153‬‬


‫עּולה‬ ‫ֵשם ַה ְּפ ָ‬ ‫את הפעולות השונות שעושים בני אדם או בעלי חיים אפשר לתאר‬ ‫לא רק על ידי ְּפ ָעלִ ים (קמים‪ ,‬הולכים‪ ,‬שותים)‪ ,‬אלא גם באמצעות‬ ‫ְשמֹות פעולה‪ .‬למשל‪ :‬לַ ְּפ ָעלים ַּב ִמשפט "הם ָקמּו בבוקר‪ָ ,‬א ְכלּו‬ ‫ּוש ִתיָ יה‪.‬‬ ‫ימה‪ֲ ,‬אכִ ילָ ה ְ‬ ‫מקּבילים ְשמות פעולה אלו‪ִ :‬ק ָ‬ ‫ִ‬ ‫ושתּו"‪,‬‬ ‫ָ‬ ‫בקטע מידעי משתמשים לעתים קרובות ִּב ְשמות פעולה‪.‬‬ ‫‪ .2‬השלימו את הטבלה שלְ הלן‪:‬‬ ‫הפועל‬ ‫ַ‬

‫הפועל‬ ‫ַ‬ ‫ֵשם‬

‫שם הפעּולה‬

‫ַט ְס ִתי‬ ‫יִ ְצלְ לּו‬ ‫ָע ִפים‬ ‫ִמ ְת ַא ְמ ִצים‬ ‫ּפֹור ִשים‬ ‫ְ‬

‫לָ טּוס‬ ‫‪---‬‬‫‪---‬‬‫‪---‬‬‫‪----‬‬

‫יסה‬ ‫ִט ָ‬ ‫‪---‬‬‫‪---‬‬‫‪---‬‬‫‪----‬‬

‫‪ .3‬כתבו את המילים המודגשות במשפטים האלה בעמודה המתאימה‬ ‫בטבלה שלהלן‪:‬‬ ‫ א‪ .‬הגוזל פרׂש כנפיים ועף‪.‬‬ ‫ ב‪ .‬התעופה הממושכת ִעיְ יפה את הגוזל‪.‬‬ ‫ ג‪ .‬הגוזל ביצע צלילה לעבר קן המשפחה‪.‬‬ ‫שרירי הכנפיים של הגוזל‪.‬‬ ‫ֵ‬ ‫ ד‪ .‬המאמץ ִּבזמן התעופה חיזֵ ק את‬ ‫ ה‪ .‬הילדה המשיכה להתבונן ַּבשמיים גם לאחר שהגוזל החליט לחזור לקן‪.‬‬ ‫הד ִאיָ יה של הנשרים וחשבה לעצמה שאף היא‬ ‫ ו‪ .‬הילדה ראתה את ְ‬ ‫תוכל ִל ְדאות בעזרת ָדאון‪.‬‬ ‫הפועל‬

‫ָּפ ַרׂש‬

‫‪154‬‬

‫    צועדים בדרך המילים ד'‬

‫שם הפועל‬

‫שם הפעולה‬


‫יקרּוס ‪/‬‬ ‫וא ָ‬ ‫ֵד ָדאלֹוס ִ‬

‫מורלי ‪ /‬עיבוד‪ :‬חנה ברנר‬ ‫ז׳קלין ֵ‬

‫באתּונה שביוָ ון מהנדס מהּולל בשם ֵד ָדאלֹוס‪.‬‬ ‫לפני שנים רבות חי ַ‬ ‫באחד הימים קיבל ֵד ָדאלֹוס הזמנה לבוא לָ אי ְּכ ֵר ִתים ולבנות ארמון לִ בנו של‬ ‫ַ‬ ‫ִמינֹוס‪ ,‬מלך ּכְ ֵר ִתים‪ .‬הוא בנה את הארמון‪ ,‬אך כאשר רצה לשוב למולדתו‪ ,‬לא‬ ‫התיר לו המלך מינוס לחזור וְ כָ לא אותו ואת ִא ָיקרּוס‪ּ ,‬בנו הצעיר‪ְּ ,‬במגדל גָ בוה‪.‬‬ ‫להימלט מהמגדל‪ .‬הוא אמר‬ ‫לחּפׂש דרך ִ‬ ‫ֵ‬ ‫עם חלוף הימים התחיל דדאלוס‬ ‫לאיקרוס בנו‪" ,‬המלך מינוס יכול לַ ְחסום ּבפנינו את דרכי הים והיבשה‪ ,‬אך‬ ‫אינו יכול לחסום ְּבפנינו את דרך האוויר‪ .‬הבה ננסה להימלט בדרך זו‪".‬‬ ‫דדאלוס ביקש מאיקרוס ּבנו לֶ אסוף את הנוצות שנשרּו מהציפורים שחלפו‬ ‫מעל גג המגדל‪ .‬שנה שלמה נדרשה לאיקרוס לאסוף ֵדי נוצות כדי לְ ַמ ֵמש‬ ‫שצץ במוחו של דדאלוס‪ .‬כאשר הושלמה משימת איסוף הנוצות‪,‬‬ ‫את הרעיון ָ‬ ‫ִהתקין דדאלוס לעצמו ולאיקרוס בנו כנפיים‪ִּ .‬בתחילה ָקלַ ע יחד כמה נוצות‬ ‫קטנות ואחר כך הוסיף להן עוד ועוד ְשכבות של נוצות‪ .‬את הגדולות קשר‬ ‫בחוטים ואת הקטנות הדביק בדֹונָ ג‪.‬‬ ‫אכת יצירת הכנפיים‪ ,‬הן היו רחבות וארוכות ּכְ ֶשל ּכַ נפי‬ ‫כאשר הסתיימה ְמלֶ ֶ‬ ‫נשר‪ ,‬ואורכן היה גדול בהרבה ִמזרועותיו המושטות של איקרוס‪ .‬השניים עמדו‬ ‫על הגג‪ .‬דדאלוס הראה לִ בנו איך להשחיל את זרועותיו ָּברצועות שבצדן‬ ‫"ה ֵרם את זרועותיך‬ ‫התחתון של הכנפיים‪ ,‬ואחר ָחגַ ר גם הוא את הכנפיים‪ָ .‬‬ ‫כך‪ ",‬אמר לאיקרוס‪" ,‬ושוב‪ָּ ,‬כך‪ִּ ,‬בתנועות ֲח ִת ָירה‪ ,‬ממש כמו הציפורים‪".‬‬ ‫איקרוס היה יכול לָ חּוש את האוויר ֵמרים אותו מעט מהקרקע‪ .‬הוא החליק‬ ‫ּומ ָשכֹו בחזרה‪.‬‬ ‫שת ָפסֹו ַּב ָע ֵקב ְ‬ ‫לאורך הגג והיה צועד ֵמעבר לו‪ִ ,‬אלְ ָמלֵ א אביו ְ‬ ‫"הקשב היטב!‬ ‫"אנו יוצאים למסע‪ ,‬איקרוס‪ ",‬אמר דדאלוס בפנים קשּוחות‪ַ .‬‬ ‫ייׂשא אותנו‪ַ ,‬אל‬ ‫כנפי‪ְּ ,‬פרוׂש את שלך וַ ֲע ֵׂשה כמוני‪ .‬האוויר ָ‬ ‫כשאפרוׂש את ַ‬ ‫פחד כלל‪ .‬אולם עלֶ יך להישאר צמוד אלי‪ .‬עלינו לעוף לא נמוך מדי‪ ,‬כדי‬ ‫ִת ַ‬ ‫שערּפילי הים לא ידּביקו את נוצותינו‪ ,‬ולא גבוה מדי‪ ,‬כדי שהשמש לא ָת ֵמס‬ ‫ִ‬ ‫השעווה המחזיקה בהן‪ .‬עכשיו‪ ,‬אם אתה מוכן‪ ,‬נאֹמר שלום למלך מינוס‬ ‫את ַ‬ ‫ולַ ִמגדל השֹנּוא הזה לעולם‪".‬‬ ‫איקרוס הבטיח להישאר קרוב לאביו‪ .‬דדאלוס נשק לבנו בדמעות בעיניו‪,‬‬ ‫אחרי!" איקרוס צעד לתוך האוויר‪ .‬הוא חתר בחוזקה‬ ‫חיּבקֹו ואמר‪" ,‬עתה קפוץ ַ‬ ‫בכנפיו החוצה‪ ,‬הרחק מעבר לכותלי ארמון ִּכלְ אֹו‪ִ .‬הביטו האיכרים החורשים‬

‫לגעת בשמיים   ‪155‬‬


‫הפלֶ מי פיטר ְּברֹויְגֶ ל האב (‪)1569-1525‬‬ ‫הציָ יר ְ‬ ‫דדאלוס ואיקרוס ‪ִ /‬ציֵ יר ַ‬

‫ּבֹוצרי הענבים ָשמטּו את‬ ‫ֵ‬ ‫בשמים שתי ציפורים גדולות‪.‬‬ ‫בשדות למעלה וראו ָ‬ ‫וה ֵצלו על ֵעיניהם‪ ,‬מתלבטים אם הם אכן רואים אנשים בעלי כנפיים‪.‬‬ ‫ַסלֵ יהם ֵ‬ ‫בעת מעֹופם‪.‬‬ ‫האיכרים קראו ליַ לדיהם לבוא ולראות ֵאלים ֵ‬ ‫רחק מתחתיו‪" .‬אני למעלה עם הנשרים‪ ",‬חשב‪,‬‬ ‫איקרוס ראה את עופות הים ַה ֵ‬ ‫גבוה יותר‪ .‬הוא שכח‬ ‫ָ‬ ‫רקיע‬ ‫ַ‬ ‫למטה עם השחפים‪ ".‬בכמה מכות כנף ִה‬ ‫"לא שם ַ‬ ‫את ַאזהרת אביו‪ .‬מרחב היה סביבו! הים ִמ ַתחתיו כמעט שלא נראה‪ .‬השמש‬ ‫והתרומם יותר ויותר‪" .‬אני יכול להגיע לכוכבים בלי‬ ‫ֵ‬ ‫היתה על גבו‪ .‬הוא עף‬ ‫והרקיע‬ ‫להתעייף‪ .‬שום ציפור לא הגיעה אי־פעם לגובה כזה‪ ".‬הוא המשיך ִ‬ ‫מעלה־מעלה מאּושר ונלהב‪.‬‬ ‫השמש ִהתיכה את השעווה‪ ,‬ואט־אט ניתקו הנוצות מכנפיו‪ .‬איקרוס נפל כאבן‬ ‫לה ִצילו‪ .‬הגלים ָסגרו עליו‪ ,‬והוא ָט ַבע‪.‬‬ ‫לתוך הים‪ .‬לַ ַשוְ וא קרא לאביו ַ‬ ‫דדאלוס‪ ,‬שחיפש נואשֹות את ְּבנו‪ ,‬מצא רק נוצות ָצפות על הים‪ .‬הוא בכה‪,‬‬ ‫שהביאה על בנו את מותו‪.‬‬ ‫דמעות זלגו מעיניו והוא קילֵ ל את חוכמתו על ֵ‬ ‫שארית ימיו ְּביָגֹון רב‪.‬‬ ‫הוא עף לכיוון מולדתו‪ ,‬ושם חי את ֵ‬ ‫(מעובד על פי ספרה של ז'קלין מורלי‪ ,‬הסוס הטרויאני‪ ,‬סיפורי המיתולוגיה היונית‪ ,‬הוצאת כנרת)‬

‫‪156‬‬

‫    צועדים בדרך המילים ד'‬


‫ לשיחה ִולכתיבה‬ ‫ִקראו ֵשנית את הפתיחה לסיפור והשלימו‪:‬‬ ‫‪ .1‬א‪ֶ .‬ד ָדאלֹוס הוא האב‪ .‬מקצועו הוא‪--- :‬‬ ‫הּבן הוא‪--- :‬‬ ‫ שם ֵ‬ ‫ שם המלך הוא‪--- :‬‬ ‫ב‪ֲ .‬עלילת הסיּפּור מתרחשת ְ ּב ‪ְּ ---‬וב ‪---‬‬ ‫‪ַ .2‬סדרו את המשפטים שלהלן לפי סדר העלילה‪:‬‬ ‫ •איקרוס נפל ְּכ ֶאבן לתוך הים‪.‬‬ ‫ •הנוצות התנתקו ִמ ְּכנפיו של איקרוס‪.‬‬ ‫ •הגלים סגרּו עליו‪ ,‬והוא טבע‪.‬‬ ‫ •איקרוס קפץ מן הגג והחל לַ ְחתור בכנפיו בעקבות אביו‪.‬‬ ‫ •איקרוס נהנה מאוד מהתעופה‪.‬‬ ‫ •השמש ִהתיכה את השעווה שהדביקה את הנוצות לכנפיים‪.‬‬ ‫ •הוא התעלֵ ם ֵמאזהרותיו של אביו ועף מעלה־מעלה‪.‬‬ ‫סקת הפתיחה על תכּונֹות ָהאֹופי של ֶד ָדאלֹוס?‬ ‫מּפ ַ‬ ‫‪ .3‬מה אפשר ללמוד ִ‬ ‫הסבירו את תשובתכם‪.‬‬ ‫‪ .4‬כיצד התּכֹונן ֶד ָדאלֹוס לַ ְּבריחה?‬ ‫שד ָדאלֹוס ואיקרוס הם ֵאלים?‬ ‫‪ַ .5‬שערו מדוע חשבו האנשים ֶ‬ ‫שא ַירע?‬ ‫‪ .6‬א‪ .‬מה היא ַהסיבה לָ אסֹון ֵ‬ ‫שד ָדאלֹוס יכול היה‬ ‫ב‪ .‬חפׂשּו ֶרמז בעמוד ‪ 155‬שלפיו אפשר להבין ֶ‬ ‫לִ ְצּפות מראש‪ ,‬כיצד יתנהג איקרוס כאשר יהיה באוויר‪.‬‬ ‫‪ְ .7‬מ ַס ֵּפר האגדה מעּוניָ ין שנִ למד מהסיּפור לֶ ַקח שיועיל לנו בחיֵ ינּו‪.‬‬ ‫ מהו הלֶ ַקח שלמדתם מהאגדה?‬

‫לגעת בשמיים   ‪157‬‬


‫לפני קריאה‬ ‫עֹופף? ּכִ תבו שאלות‪.‬‬ ‫המ ֵ‬ ‫הּכדור ְ‬ ‫המצ ַאת ַ‬ ‫ָ‬ ‫ •מה מעניֵ ין ֶאתכם לַ ָדעת על‬ ‫הק ַטע‪.‬‬ ‫ • ִקראו את ֶ‬ ‫לאילו מהשאלות שעניינו אתכם ְמ ָצאתם תשּובה ַּבקטע?‬ ‫ • ֵ‬

‫המצאת הכדור הפורח‬ ‫‪ 1‬הכול ֵהחל לפני כ־‪ 250‬שנים‪ .‬בני האדם עדיין לא ידעו לבנות מכוניות ּומטוסים‪.‬‬ ‫הם ִהגיעו ממקום למקום ברגל‪ִּ ,‬ברכיבה על בעלי חיים‪ִּ ,‬בנסיעה בעגלות‬ ‫רּכרות או בסירות ּובאוניות‪.‬‬ ‫ּובכ ָ‬ ‫ִ‬ ‫‪ 2‬באחד הימים הבחינו האחים ז'וזֵ ף וז'אק מֹונְ גֹולְ ִפיֶ ה מהעיירה לִ יֹון שבצרפת‬ ‫מתרומם כלפי מעלה‪ .‬הם ִהסיקו מכך שאוויר חם‬ ‫ֵ‬ ‫כי עשן הארובה בביתם‬ ‫מתרומם למעלה‪ .‬הם ִמלאו שקית נייר ַּבעשן מדורה וראו שהיא מתרוממת‬ ‫ֵ‬ ‫ושֹוהה בו במשך דקות אחדות‪ .‬ואז צץ רעיון במוחם‪ .‬הם ערכו‬ ‫ָ‬ ‫לה באוויר‬ ‫מצוּפה ִּבנייר‪ .‬הם‬ ‫ֶ‬ ‫סדרת ניסויים ִּבדגמים מוקטנים ּובנו כדור פורח ִמ ַּבד ִּפשתן‬ ‫חיּברו לכדור ַסל נוסעים עשוי נְ ָצ ִרים‪ ,‬קשרו את הנצרים לבלון ִּבכבלים חזקים‬ ‫ְ‬ ‫ממתכת ּומילאו אותו באוויר חם ממדורה‪ ,‬והוא ריחף בגובה רב במשך כ־‪10‬‬ ‫הּפלֶ א הזה‪ .‬הידיעות‬ ‫דקות‪ַ .‬שערו בנפשכם עד כמה נדהם הקהל למראה ֶ‬ ‫על הניסוי המרעיש התפשטו עד מהרה ברחבי צרפת ּובאירופה כולה‪.‬‬ ‫‪ 3‬האחים הבינו שחימום האוויר בתחתית הבלון הוא דרך פשוטה לַ ֲה ָט ַסת כדור‬ ‫ּפֹור ַח‪ .‬האוויר החם מתפשט‪ ,‬ולכן הוא צפוף פחות מהאוויר הקר וקל ממנו‪.‬‬ ‫ֵ‬ ‫ַהנִ יסיון הבא של האחים מונגולפיה היה ֵאירוע מיוחד במינו‪ ,‬שאליו הוזמנו‬ ‫בשיגּור כבׂשה‪,‬‬ ‫חצרֹו‪ .‬הם באו לִ ְצּפֹות ִ‬ ‫מלך צרפת‪ ,‬לּואי ה־‪ ,16‬וכל אנשי ֵ‬ ‫פור ַח‪ .‬החיות נחתו בשלום‪ .‬לאחר ההצלחה הזאת‬ ‫ַּברווז ותרנגול ְב ַכדור ֵ‬ ‫שּב־‪ 12‬בנובמבר ‪ 1783‬הם יטיסו אנשים בבלון‪.‬‬ ‫הודיעו האחים מונגולפיה ִ‬ ‫המון רב נאסף ְב ַפ ְרוָ ֵורי פריז כדי לצפות בהמראת הכדור הפורח‪ .‬זו היתה‬ ‫מעׂשה ידי אדם‪ .‬לטיסה‬ ‫ֶ‬ ‫במתקן‬ ‫הפעם הראשונה שאנשים המריאו באוויר ִ‬ ‫להסת ֵּכן‪ .‬היו אלה מנהל מּוזיאון‬ ‫ַ‬ ‫המאּויֶ שת נמצאו שני מתנדבים שהסכימו‬ ‫ּוקצין צבא צרפתי המקורב לחצר המלוכה‪ .‬האחים מונגולפיה‬ ‫המדע של פריז ְ‬ ‫ֵהכינו את הבלון לטיסה‪ ,‬וכדי לשמור על חּומו של האוויר שבבלון ׂשרפו שני‬ ‫הטייסים חבילות קטנות של קש מתחת לבלון‪ ,‬וכך ִשיְ יטו באוויר במשך ‪25‬‬

‫‪158‬‬

‫    צועדים בדרך המילים ד'‬


‫כדור פורח שבנו‬ ‫האחים מוׂנְ גוׂלְ ְפיֶ ה‬

‫התק ֵרר‪,‬‬ ‫ָ‬ ‫ַדקות‪ .‬הם עברו מרחק של קרוב לִ ־‪ 8‬קילומטרים‪ ,‬וכשהאוויר בבלון‬ ‫הכדור הפורח ִהנמיך‪ ,‬והם נחתו ללא ֶּפגַ ע‪.‬‬ ‫הכדורים המעופפים הראשונים היו פשוטים‪ .‬הטיָ יסים ישבּו בתוך סל גדול‬ ‫הקשור לבלון‪ .‬לא היתה להם שליטה על גובה הבלון או על ִּכיוון הטיסה‬ ‫משום שהבלון ניׂשא עם הרוח‪ .‬בבלונים האלה‪ ,‬המלֵ אים באוויר חם‪ ,‬יכלו‬ ‫התקרר‪ ,‬הם נאלצו לנחות‬ ‫ֵ‬ ‫לטוס כל עוד האוויר בבלון היה חם‪ .‬כאשר האוויר‬ ‫להתחמק ממכשולים על הקרקע‪ ,‬כגון בניין או ֵעץ‪.‬‬ ‫ֵ‬ ‫מבלי שיכלו‬ ‫שא ְפשרּו לחמם את האוויר‬ ‫ּובנו בלונים ִ‬ ‫יּפרּו את ההמצאה ָ‬ ‫‪ 4‬לאחר מכן ִש ְ‬ ‫שהּוצב בפתח הבלון‪ .‬המבער מאפשר לְ כַ וֵ ון את‬ ‫ַ‬ ‫בא ְמצעּות ַמ ְב ֵער‬ ‫שבתוכם ֶ‬ ‫הּב ֵערה‪ ,‬לשלוט בגובה הטיסה‪ ,‬להתרומם מעל ִמכשולים כמו הרים‬ ‫עוצמת ְ‬ ‫וגם לִ נחות במקום מתאים‪.‬‬ ‫הבלון הפורח היה הצעד הראשון בדרך להגשמת חלומם של בני האדם לכבוש‬ ‫את השמים‪ .‬אנשים החלו לטוס בבלון המעופף‪.‬‬ ‫המצאת "הספינה המעופפת"‬ ‫המצאת הכדור הפורח המשיכה להשתכלֵ ל‪ .‬את ְמקום הכדורים העגולים‬ ‫אֹורכים‪ ,‬שנקראו "ספינות ֲאוויר"‪ .‬הם‬ ‫ּומ ָ‬ ‫החליפו במשך הזמן בלונים גדולים ְ‬ ‫ימן או גז ֶהליּום‪ ,‬שהוא קל מהאוויר (את הגז‬ ‫היו אטומים ּוממולאים בגז ֵמ ָ‬ ‫נֹוע והגה‪ ,‬שבעזרתם היה‬ ‫מייצרים בבית חרושת)‪ .‬לִ ספינת האוויר ִח ְיּברּו ָמ ַ‬ ‫הטייס יכול להטיסה לַ ִּכיוון וְ לַ גובה הרצויים‪.‬‬

‫לגעת בשמיים   ‪159‬‬


‫הספינה המעופפת מהירה‬ ‫הרבה יותר מאוניית נוסעים‬

‫הספינות המעופפות הצליחו להטיס אנשים רבים (עד ‪ 150‬איש בכל טיסה)‬ ‫ּומטענים למרחקים גדולים‪ .‬הטייסים ואיתם נוסעים ישבו בתוך תא גדול‬ ‫וסגור התלּוי בתחתית הבלון‪.‬‬ ‫(מעובד על פי "גלילאו צעיר"‪)2004 ,‬‬

‫ לשיחה ִולכתיבה‬ ‫‪ .1‬‬ ‫‪. 2‬‬ ‫‪ .3‬‬ ‫ ‬ ‫‪. 4‬‬ ‫‪ .5‬‬ ‫‪ .6‬‬ ‫ ‬ ‫‪ .7‬‬

‫‪160‬‬

‫איזו תופעה עוררה אצל האחים מונגולפיה את הרעיון לבנות כדור‬ ‫פורח?‬ ‫מדוע נדהמו הצופים שצפו בניסוי הראשון להפרחת הכדור?‬ ‫בחרו וענו על א או ב‪:‬‬ ‫א‪ .‬כיצד ִהצליח הכדור הפורח לעלות לאוויר?‬ ‫ב‪ .‬על איזו תכונה של האוויר התבססה ֲה ָט ַסת הכדור הפורח?‬ ‫גּבלֹות היו בהטסת הכדור הפורח?‬ ‫ֵאילו ִמ ָ‬ ‫המ ְב ֵער את התעופה של הכדור הפורח?‬ ‫קידם ַ‬ ‫במה ֵ‬ ‫"המצאת הכדור הפורח המשיכה להשתכלֵ ל"‪ ,‬הוא משפט פתיחה כללי‬ ‫הפותח את החלק האחרון של המידע‪.‬‬ ‫ּומֹוכיח את המשפט הזה?‬ ‫ַ‬ ‫כיצד הכתוב מפרט‬ ‫הּכתבה?‬ ‫לפי איזה ֵס ֶדר ִארגֵ ן הּכותב את ַ‬

‫    צועדים בדרך המילים ד'‬


‫ לדיון‬ ‫חשוב או לא חשוב?‬ ‫והעתיקו רק את ארבעת‬ ‫לא כל דבר ַּב ַּכתבה חשוב להבין או לזּכור‪ .‬בחרו ַ‬ ‫המשפטים החשובים ביותר מהמשפטים שלהלן‪.‬‬ ‫השוּו את תשּובֹותיכם והשתדלו להגיע להסכמה משּותפת ביניכם‪.‬‬ ‫‪ .1‬הכול ֵה ֵחל לפני כ־‪ 250‬שנים‪.‬‬ ‫מצּוּפה ִּבנייר‪.‬‬ ‫ֶ‬ ‫פור ַח ִמ ַּבד ִּפשתן‬ ‫‪ .2‬האחים מונגולפיה ָּבנּו כדור ֵ‬ ‫‪ .3‬האחים הבינו שחימום האוויר בתחתית הבלון הוא דרך פשוטה להטסת‬ ‫כדור פורח‪.‬‬ ‫מתפשט‪ ,‬ולכן הוא צפוף פחות מהאוויר הקר וקל ממנו‪.‬‬ ‫ֵ‬ ‫‪ .4‬האוויר החם‬ ‫חצרֹו באו לִ ְצּפות בשיגור כבׂשה‪,‬‬ ‫‪ .5‬מלך צרפת‪ ,‬לואי ה־‪ ,16‬וכל אנשי ֵ‬ ‫ברווז ותרנגול בכדור פורח‪.‬‬ ‫ונוחת‪.‬‬ ‫מתק ֵרר‪ ,‬הכדור הפורח מנמיך ֵ‬ ‫ָ‬ ‫‪ּ .6‬וכשהאוויר בבלון‬ ‫‪ .7‬הכדורים המעופפים הראשונים היו פשוטים ולא היה אפשר לשלוט‬ ‫בּכיוּונָ ה‪.‬‬ ‫בגובה הטיסה או ִ‬ ‫‪ .8‬המתנדבים הראשונים שטסו בכדור הפורח היו מנהל מוזיאון המדע של‬ ‫פריז וקצין צבא צרפתי‪.‬‬

‫  ִענְ יְ ינֵ י לשון‬ ‫מהרה ברחבי‬ ‫התּפ ְשטו עד ֵ‬ ‫ַ‬ ‫‪ .1‬בקטע כתוב‪" :‬הידיעות על הניסוי המרעיש‬ ‫צרפת ובאירופה כולה"‪.‬‬ ‫א‪ .‬איזה מהפירושים מתאים לַ ִמילה מרעיש במשפט שלעיל‪:‬‬ ‫ •קולות חזקים ּובלתי נעימים לָ אֹוזן‪.‬‬ ‫מעורר התרגשות רבה‪.‬‬ ‫ֵ‬ ‫ •‬ ‫דיוּוח שלכם‬ ‫ששמעתם עליו והשתמשו ַּב ַ‬ ‫ב‪ַ .‬ס ְּפרו ִּבקצרה על מקרה ְ‬ ‫בצירוף‪ :‬ידיעה ַמרעישה‪.‬‬ ‫‪ַ .2‬הסבירו במילים שלכם את הצירוף טיסה מאּויֶ ֶשת‪.‬‬

‫לגעת בשמיים   ‪161‬‬


‫לפני הקריאה‬ ‫ •למדנו שהמצאת הכדור הפורח והמצאת הספינה המעופפת ִקדמּו את הגשמת‬ ‫חלום התעופה של האדם‪ .‬נקרא על שלב נוסף בהשגת המטרה‪.‬‬ ‫נציקלוּפדיה‪ .‬מה אתם ְמ ַצּפים למצוא באנציקלופדיה?‬ ‫ֶ‬ ‫קּוח ֵמ ֶא‬ ‫ •הקטע לָ ַ‬ ‫המטוס הראשון והטיסה הראשונה‬ ‫ •כתבו שאלות‪ :‬מה מעניֵ ין ֶאתכם לדעת על ָ‬ ‫בעולם?‬ ‫לאחר קריאת הקטע שוחחו‪:‬‬ ‫לאילו שאלות ְמ ָצאתם תשובה ַּבכתּוב?‬ ‫ • ִמ ֵּבין השאלות ששאלתם‪ֵ ,‬‬ ‫נמצאות ְּבמקום אחד‪ ,‬או שהן ְמפּוזָ רֹות ִּבמקומות שונים?‬ ‫ָ‬ ‫ •האם התשובות‬

‫המצאת המטוס‬ ‫האחים ַרייט חלוצי התעופה‬ ‫אוליבר ּווִ ילְ ּבֹור ַרייט חיו באמריקה בתחילת המאה העשרים‪ .‬הם‬ ‫ֶ‬ ‫‪ 1‬האחים‬ ‫התּפרנסּו מיִ יצור אופניים בבית המלאכה שהקימו‪ ,‬אך התעניינו ִּבתעופה‪.‬‬ ‫ַ‬ ‫הם חלמו להמציא כלי ַטיִ ס גדול וכבד מהאוויר‪ ,‬שיטיס אנשים‪ ,‬וישלוט בו‬ ‫ַטיָ יס שיכול לכוֵ ון אותו‪ .‬באותן שנים כבר היו ידועים היסודות החשובים‬ ‫לטיסה‪ :‬כנפיים ומנוע‪ ,‬אך עדיין נותרה בעיה רצינית‪ :‬כיצד לשלוט בכיוון‬ ‫הטיסה‪ .‬על סמך התבוננות בציפורים ידעו האחים שהן מכוונות את עצמן‬ ‫דומה את המטוס‬ ‫לכוֵ ון בדרך ָ‬ ‫על ידי סיבוב קל ִּבקצות ּכַ נפיהן וחיפשו דרך ַ‬ ‫שתכננו לבנות‪.‬‬ ‫ִ‬ ‫ותכננו את המטוס‪ .‬הם בנו‬ ‫‪ 2‬במשך ארבע שנים ערכו האחים ניסויים שונים ִ‬ ‫אותו במו ידיהם בבית המלאכה שבבעלותם והוסיפו לו מנוע הפועל על‬ ‫דלק‪ .‬הם למדו כיצד לשלוט בו וכיצד לכוונו באוויר‪ .‬הם גם למדו כיצד לנחות‬ ‫בשלום‪ .‬הם קראו למטוס בשם "מעופף ‪.)Flyer1( "1‬‬ ‫‪ 3‬בשנת ‪ ,1903‬לפני יותר ממאה וחמש־עשרה שנים‪ ,‬ערכו האחים את טיסת‬ ‫הניסוי הראשונה‪ .‬וִ ילְ ּבֹור‪ ,‬האח הגדול‪ ,‬החל להמריא עם המטוס במורד גבעה‪.‬‬ ‫הזד ֵקר המטוס‪,‬‬ ‫ּומיד לאחר ההמראה ַ‬ ‫ההגה יותר ִמ ַדי‪ִ ,‬‬ ‫ואולם הוא משך את ֶ‬ ‫נשּברּו‪ .‬האחים תיקנו מיד את‬ ‫ְ‬ ‫נפל ונתקע ַּבחֹול‪ .‬החרטום והכנף השמאלית‬ ‫הנזקים‪ ,‬והאח הצעיר המריא נגד הרוח‪ .‬הוא הגיע לגובה ‪ 3‬מטרים והצליח‬ ‫שּבמ ֲהלכן עבר ‪ 39‬מטרים‪ .‬טיסה זו היתה הראשונה‬ ‫ַ‬ ‫לִ שהֹות ָּבאוויר ‪ 12‬שניות‪,‬‬ ‫והּוטס על פי רצונו של הטייס‪ .‬לאחר מכן הוא כתב‬ ‫ַ‬ ‫בעולם שבה מטוס נשלַ ט‬ ‫"האין זה מדהים שכל הסודות האלה נשמרו כל כך הרבה שנים רק כדי‬ ‫לחברו‪ֵ :‬‬ ‫שאנחנו נגַ לֶ ה אותם?!" באותו היום ִהספיקו האחים לטוס‪ ,‬כל אחד בתורו‪ ,‬עוד‬

‫‪162‬‬

‫    צועדים בדרך המילים ד'‬


‫מעופף ‪)Flyer1( 1‬‬

‫שלוש פעמים‪ .‬בטיסה האחרונה‬ ‫הצליח וילבור לָ טּוס שוב בגובה ‪3‬‬ ‫מטרים ושהה באוויר במשך ‪59‬‬ ‫שניות‪ .‬הוא נחת בשלום במרחק‬ ‫האחים ַריִ יט‬ ‫‪ 279‬מטר ִמ מקום ההמראה‪.‬‬ ‫הסתּפקּו בהצלחתם‪.‬‬ ‫ְ‬ ‫האחים לא‬ ‫הם ִשכללו את מטוסם במשך שנתיים ובשנת ‪ 1905‬הצליחו להטיס את‬ ‫המטוס לאורך ‪ 40‬קילומטרים רצופים במהירות של כ־‪ 60‬קמ"ש‪ .‬כעת כבר‬ ‫היה המטוס שלהם מצּויד במושב לנוסע נוסף על מושב הטייס‪ .‬זה היה מטוס‬ ‫הנוסעים הראשון בעולם‪ .‬וילבור‪ ,‬האח הגדול‪ ,‬כתב‪" :‬לאחר שנים של ניסיון‬ ‫ההעזה שהיתה לנו לנַ סות לטוס עם מכונה חדשה‬ ‫בתדהמה על ֶ‬ ‫ֵ‬ ‫אני מביט‬ ‫שלא נּוסתה מעולם‪".‬‬ ‫‪ 4‬הצלחתם עודדה ממציאים אחרים לבנות מטוסים משוכללים וחזקים יותר‪,‬‬ ‫להתּפ ֵת ַח תעׂשיית‬ ‫ַ‬ ‫שטסו גבוה וגָ ְמאּו ֵמרחקים‪ .‬כעבור שנים ספורות החלה‬ ‫מטוסים במדינות שונות ּולְ מטרות שונות‪ :‬מטוסי ְק ָרב‪ ,‬מטוסי תובלה לדואר‬ ‫ּולמטענים ּומטוסי נוסעים‪ .‬כך‪ ,‬הודות לשני אנשים חכמים‪ ,‬נועזים ּונחושים‪,‬‬ ‫ִ‬ ‫בעולמנו‪.‬‬ ‫ֵ‬ ‫השתנו החיים‬ ‫אלפי‬ ‫ֵ‬ ‫‪ 5‬כיום טסים המטוסים הגדולים בגובה רב ּומובילים מאות אנשים למרחק‬ ‫חֹוצים ָיַּבשות ויַ ִמים בתוך שעות‪ .‬טיסות לארצות‬ ‫קילומטרים בכל טיסה‪ .‬הם ִ‬

‫לגעת בשמיים   ‪163‬‬


‫שגרתי‪ ,‬אבל תמיד ייזָ כרו האחים רייט כמי‬ ‫מתּב ְצעֹות ִמ ֵדי יום באופן ָ‬ ‫ַ‬ ‫רחוקות‬ ‫התעּופה עבּור בני האדם ּכּולם‪ .‬מטוסם מּוצג ַּבמוזיאון‬ ‫ָ‬ ‫רעיון‬ ‫שהגשימו את ְ‬ ‫ִ‬ ‫הלאומי לִ ְתעופה וחלל בוֹושינגְ טון‪ִּ ,‬בירת ארצות הברית‪.‬‬ ‫(מעובד מתוך האנציקלופדיה "הבט ּולמד"‪ ,‬הוצאת כנרת)‬

‫ לשיחה ִולכתיבה‬ ‫‪. 1‬‬ ‫‪ .2‬‬ ‫‪ .3‬‬ ‫ ‬ ‫ ‬ ‫‪. 4‬‬ ‫‪ .5‬‬ ‫‪ .6‬‬

‫"חלּוצי התעופה" מתאים לאחים רייט? נַ מקו תשובתכם‪.‬‬ ‫ֵ‬ ‫האם התואר‬ ‫מה היה חלומם של האחים ַרייט?‬ ‫ֵאילו בעיות היה על האחים ַרייט לפתור כדי שתכניתם תצליח?‬ ‫א‪ .‬תארו את שלבי התקדמות תכניתם של האחים ִּבנקּודות‪.‬‬ ‫ב‪ .‬לאיזה הישג ִהגיעו בשנת ‪?1905‬‬ ‫ֵאילו תכונות אופי עזרו להצלחתם של האחים?‬ ‫(חשבו על‬ ‫ֵּכיצד השתנו חייהם של בני האדם בעקבות המצאת המטוס? ִ‬ ‫תחומי חיים שונים‪).‬‬ ‫כיצד ִארגן הכותב את המידע?‬

‫ מדברים על זה‬ ‫"צ ַעד קטן לאדם — צעד‬ ‫כאשר נחת האדם הראשון על הירח‪ ,‬הוא אמר‪ַ :‬‬ ‫גדול לָ ֱאנֹושּות"‪.‬‬ ‫התּכוֵ ון כשאמר זאת‪.‬‬ ‫ַ‬ ‫א‪ַ .‬הסבירו למה‬ ‫ב ‪ .‬האם אפשר לומר זאת גם על הטיסה הראשונה בעולם? נַ מקו דבריכם‪.‬‬

‫  ִענְ יְ ינֵ י לשון‬ ‫‪ .1‬כתבו את פירוש המילים המּודגשות בכל אחד מהמשפטים האלה‪:‬‬ ‫הח ְרטֹום והכנף הׂשמאלית נשברו‪.‬‬ ‫א‪ַ .‬‬ ‫ב‪ .‬לאחר ההמראה ִהזְ ַד ֵקר המטוס ונפל‪.‬‬ ‫נועזים ּונחושים השתנו החיים‪.‬‬ ‫ג‪ .‬הודות לשני אנשים חכמים‪ָ ,‬‬ ‫ד‪ .‬מה פירוש המילה המודגשת במשפט‪ :‬טס גבוה וגָ ָמא מרחקים?‬

‫‪164‬‬

‫    צועדים בדרך המילים ד'‬


‫מה אנחנו יודעים על השימוש בסימני פיסוק?‬ ‫נקודה (‪ ).‬מסמנים בסוף משפט אמירה‪.‬‬ ‫לדוגמה‪ :‬המטוס הראשון נבנה בארצות הברית‪.‬‬ ‫סימן שאלה (?) מסמנים בסוף שאלה‬ ‫לדוגמה‪ :‬מתי התקיימה הטיסה הראשונה?‬ ‫סימן קריאה (!) מסמנים בסוף משפט שמביע‪:‬‬ ‫ב‪ .‬תוקפנות‪ :‬תסתלק מכאן!‬ ‫ ‬ ‫א‪ .‬התרגשות‪ :‬איזה יופי!‬ ‫ג‪ .‬קריאה‪ :‬אוי ואבוי!‬ ‫פסיק (‪ְ ),‬מ ַס ְמנים‪:‬‬ ‫א‪ .‬אחרי מילת ְּפנִ ייָ ה‪ :‬יוסי‪ ,‬תפסיק לפטפט‪.‬‬ ‫ב‪ .‬לפני מילת קישּור‪ :‬אני אוהבת לרקוד‪ ,‬אבל לא מצאתי מורה לריקוד‪.‬‬ ‫ג ‪ .‬כדי להפריד בין פריטים שונים במשפט‪ .‬אבל פסיק לא יבוא לפני ו"ו החיבור‪.‬‬ ‫לדוגמה‪ֵ :‬רעּות‪ ,‬סיגל‪ ,‬רינה וזוהר קבעּו להיפגש אחר הצהרים‪.‬‬ ‫נקודתיים ומירכאות (‪ )":‬מסמנים‪:‬‬ ‫א‪ .‬לפני ציטוט‪ .‬ויאמר אלוהים‪" :‬יהי אור"‪.‬‬ ‫ב‪ .‬בסוף הציטוט מסמנים מירכאות‪.‬‬

‫‪ .2‬עבדו בזוגות‪ .‬מצאו בקטע דוגמאות לכל אחד מסימני הפיסוק וקראו‬ ‫את המשפט שבו הם משובצים‪ .‬שימו לב להתאים את ההנגנה למשפט‬ ‫שאלה‪ ,‬למשפט הדגשה ולמשפט אמירה‪.‬‬ ‫ֵ‬ ‫‪ .3‬הוסיפו סימני פיסוק מתאימים למשפטים האלה‪:‬‬ ‫א‪ .‬המורה אמרה לרינת כתבת עבודה מעניינת מאוד‬ ‫ב‪ .‬הכדור פגע ַּב ִשמשה ושבר אותה‬ ‫ג‪ .‬דן רונן וכנרת הצטיינו במשחק הכדורגל‪.‬‬ ‫ד‪ .‬יפעת ַמ ֲה ִרי ּובואי הביתה‬ ‫וחרּפה‬ ‫ָ‬ ‫ה‪ּ .‬בּושה‬ ‫לתחפוׂשת לפורים אך לא מצאתי שום רעיון מקורי‪.‬‬ ‫ֶ‬ ‫חיּפׂשתי רעיון‬ ‫ַ‬ ‫ו‪ .‬‬ ‫ז‪ .‬בתקנון בית הספר כתוב אסור להרעיש ַּב ִמסדרונות ַּב ַהפסקות‪.‬‬

‫לגעת בשמיים   ‪165‬‬


‫ כותבים ריאיון עיתונאי‬ ‫עבדו בזוגות‪.‬‬ ‫נש ֵער שעיתונאי ִר ְאיֵ ן את ָה ַאחים ַרייט אחרי ֶשנָ כַ ח בטיסה הראשונה‪.‬‬ ‫ָ‬ ‫הריאיון‪ .‬כגון‪:‬‬ ‫שהכין העיתונאי לִ קראת ֵ‬ ‫שאלות ֵ‬ ‫ָהכינו מראֹש רשימת ֵ‬ ‫עׂשיתם לקראת ְּבנִ יַ ית המטוס?‬ ‫ֶ‬ ‫ • ֵאילו ֲהכָ נות‬ ‫ •כמה שנים ָא ְרכָ ה בנִ יָ יתו?‬ ‫יאשים במימּוש הרעיון?‬ ‫ •האם היו רגעים ְמיָ ֲ‬ ‫פשריות‪.‬‬ ‫ִּכתבו תשובות ֶא ִ‬ ‫הצורך — ַתקנו‪.‬‬ ‫ֶ‬ ‫ּומעניינות ְּוב ִמקרה‬ ‫נּומקות ְ‬ ‫ִּבדקו ֶש ַהתשובות ְמ ָ‬ ‫הריאיון‪:‬‬ ‫עתה גְ שּו לִ כתיבת ֵ‬ ‫שחוויתם‪.‬‬ ‫ •ּכִ תבו ֵתיאור קצר של החוָ ויה ִָ‬ ‫ •כתבו גם את ַה ִה ְת ַר ְשמּות ָה ִאישית שלכם ֵמהאחים רייט‪.‬‬ ‫הריאיון לפי ֵס ֶדר‪.‬‬ ‫ •כתבו את השאלות ואת התשובות של ֵ‬ ‫ •‬

‫העשרה ואתגר‬ ‫לשגרתית‪ִ ,‬התחילו בני האדם‬ ‫לאחר שהתעופה סביב כדור הארץ הפכה ִ‬ ‫לחשוב על טיסה לחלל‪.‬‬ ‫ַחפשו באנציקלופדיות או במרשתת מידע על הטיסה המאוישת‬ ‫הראשונה לירח ּכִ תבו את עיקר הדברים שלמדתם מהקריאה‪.‬‬

‫הדרכה‬ ‫המאּויֶ ֶשת הראשונה לחלל‪ .‬הדפיסו‬ ‫ •בחרו שני מקורות שונים על הטיסה ְ‬ ‫מהמחשב או צלמו מאנציקלופדיה עותק ִמּכל מקור‪.‬‬ ‫ • ִּכתבו את המידע המתאים מתוך כל אחד מהמקורות שבחרתם על דף נפרד‪.‬‬ ‫ •השוּו בין ְּפ ָרטי המידע שאספתם‪ .‬סמנו ְּב ֶצבע פרטים חוזרים בשני‬ ‫המקורות השונים‪ַ .‬סמנו בצבע אחר‪ :‬מידע שקיָ ים רק במקור אחד‪ .‬הסימּון‬ ‫מיּותרות‪.‬‬ ‫ָ‬ ‫למנֹוע חזרות‬ ‫ַ‬ ‫הזה בא‬ ‫ •עתה ּכִ תבו עובדות שנראות לכם עיקריות‪.‬‬ ‫ •ּכִ תבו לפי סדר האירועים‪ .‬הוסיפו ִּפסקה או משפט לסיּום‪.‬‬ ‫קּבל ָמשֹוב מהמורה‬ ‫להציג את העבודה לפני הכיתה ּולְ ֵ‬ ‫ • ִחשבו כיצד אפשר ַ‬ ‫ּומחבריכם‪.‬‬ ‫ֵ‬ ‫ •הכניסו לתלקיט (גם את הטיוטות השונות)‪.‬‬

‫‪166‬‬

‫    צועדים בדרך המילים ד'‬


‫מועד וחג‬ ‫עונה‪,‬‬ ‫מה‬ ‫במדור?‬

‫עונה‪ ,‬מועד וחג    ‪167‬‬


‫שבת‬

‫מה‬ ‫במדור?‬ ‫ס סנקרא מתוך ספר שמות פרק כ‪ ,‬פסוקים ‪ 11-8‬על השבת‪.‬‬ ‫ס סנקרא אגדה שסיפר רבי שמעון בר יוחאי על הקשר בין עם‬ ‫ישראל לבין השבת‪.‬‬ ‫קיּפניס —‬ ‫ס סנקרא את הסיפור "סוד החלה העגולה" מאת לֵ וין ְ‬ ‫סיפור הכתוב בסגנון סיפור בלשי‪.‬‬

‫‪168‬‬

‫    צועדים בדרך המילים ד'‬


‫ְּב ֵס ֶפר ְׁשמֹות פרק כ‪ ,‬פסוקים ‪ּ 11-8‬כָ תּוב‪:‬‬ ‫ת־ה ָּׁש ַמיִם‬ ‫"זָ כֹור ֶאת־יֹום ַה ַּׁש ָּבת לְ ַק ְּדׁשֹו‪ּ :‬כִ י ֵׁש ֶׁשת־י ִָמים ָע ָׂשה ה' ֶא ַ‬ ‫ר־ּבם וַ ָּינַ ח ַּבּיֹום ַה ְּׁש ִב ִיעי‬ ‫ל־א ֶׁש ָ‬ ‫ת־ה ָּים וְ ֶאת־ּכָ ֲ‬ ‫ת־ה ָא ֶרץ ֶא ַ‬ ‫וְ ֶא ָ‬ ‫ַעל־ּכֵ ן ֵּב ַרְך ה' ֶאת־יֹום ַה ַּׁש ָּבת וַ י ְַק ְּד ֵׁשהּו"‪.‬‬

‫ לשיחה ִולכתיבה‬ ‫‪. 1‬‬ ‫‪ .2‬‬ ‫‪ .3‬‬ ‫‪ .4‬‬ ‫‪ .5‬‬

‫מה ְמצווה התורה לפי הכתוב בספר שמות?‬ ‫מה יצר אלוהים בשישה ימים לפי הכתוב?‬ ‫במה שונה השבת מיֶ תר ששת ימי הבריאה?‬ ‫א‪ .‬מהו השורש המשותף למילים לקדשו ו־וַ יְ קדשהו?‬ ‫ב‪ֵ .‬אילו מילים נוספות אתם מכירים משורש זה?‬ ‫ֵאילו ימים קדושים נוספים יֵ ש לְ עם ישראל?‬

‫אׁשית ַר ָּבה‪:‬‬ ‫ְמ ֻס ָּפר ִּב ְב ֵר ִ‬ ‫יֹוחאי‪:‬‬ ‫ָא ַמר ַר ִּבי ִׁש ְמעֹון ֶּבן ַ‬ ‫ֹלהים ֶאת יֹום ַה ְּׁש ִב ִיעי"‪.‬‬ ‫ּכָ תּוב‪" :‬וַ י ְָב ֵרְך ֱא ִ‬ ‫לָ ָּמה ֵּב ְרכֹו?‬ ‫ָא ְמ ָרה ַה ַּׁש ָּבת לִ ְפנֵ י ַה ָּקדֹוׁש ָּברּוְך הּוא‪ִ :‬רּבֹונֹו ֶׁשל עֹולָ ם‪,‬‬ ‫לְ כֻ ּלָ ם יֵׁש ֶּבן זּוג וְ לִ י ֵאין ֶּבן זּוג!‬ ‫ָא ַמר לָ ּה ַה ָּקדֹוׁש ָּברּוְך הּוא‪ּ :‬כְ נֶ ֶסת י ְִׂש ָר ֵאל ִהיא ֶּבן זּוגֵ ְך‪.‬‬ ‫וְ כֵ יוָ ן ֶׁש ָע ְמדּו י ְִׂש ָר ֵאל לִ ְפנֵ י ַהר ִסינַ י‪,‬‬ ‫ָא ַמר לָ ֶהם ַה ָּקדֹוׁש ָּברּוְך הּוא‪ :‬זִ כְ רּו ַה ָּד ָבר ֶׁש ָא ַמ ְר ִּתי לַ ַּׁש ָּבת‪:‬‬ ‫ּכְ נֶ ֶסת י ְִׂש ָר ֵאל ִהיא ֶּבן זּוגֵ ְך‪,‬‬ ‫וְ זֶ הּו ַה ִּדּבּור‪' :‬זָ כֹור ֶאת יֹום ַה ַּׁש ָּבת לְ ַק ְּדׁשֹו'"‪.‬‬

‫בראשית רבה‬ ‫(פירוש המילה‬ ‫רבה — גדול) הוא‬ ‫אסוּפה של אגדות‬ ‫לספר בראשית‪.‬‬ ‫האגדות נֶ ֶאספו‬ ‫לפני כ־‪1,500‬‬ ‫שנים בארץ ישראל‪.‬‬

‫כנסת ישראל —‬ ‫כינוי לעם ישראל‪.‬‬

‫(מּתֹוְך ָּפ ָר ָׁשה יא‪ ,‬ח)‬ ‫ִ‬

‫עונה‪ ,‬מועד וחג    ‪169‬‬


‫לאחר הקריאה בתורה בבית הכנסת‪ ,‬נהגו חכמינו לספר סיפורים הקשורים‬ ‫לשאלות שהתעוררו סביב פסוק מתוך הפרשה שאותה קראו‪.‬‬ ‫לסיפורים האלה קראו בשם ִמ ְד ָר ִשים‪ ,‬והחכם שסיפר אותם נקרא ַד ְר ָשן‪.‬‬

‫ לשיחה ִולכתיבה‬ ‫המדרש?‬ ‫שסיּפר את ִ‬ ‫ֵ‬ ‫‪ .1‬מה ֵשם ֶה ָחכם‬ ‫‪ֶ .2‬ה ָחכם שואל ְש ֵאלה על ָּפסוק מהתורה‪.‬‬ ‫א‪ .‬מהו הפסוק?‬ ‫ב‪ .‬מה היא ַה ְש ֵאלה?‬ ‫סיּפר החכם בתשובה לִ ְש ֵאלָ תו?‬ ‫ג‪ .‬איזה סיפור ֵ‬

‫  ִענְ יְ ינֵ י לשון‬ ‫האל בשם ה'‪ִ .‬מצאו וכִ תבו את שני‬ ‫‪ַּ .1‬ב ִמדרשים השונים לא ְמ ַכנים את ֵ‬ ‫הּכינויים שבהם ְמ ַכנִ ים אותו ַה ֲחכמים‪.‬‬ ‫ִ‬ ‫‪ .2‬בר יוחאי מכנה את אלהים "ריּבֹונֹו של עולם"‪ ,‬כלומר אדון העולם‪.‬‬ ‫ (ריּבֹון — אדון‪ ,‬שליט ֶעליון)‪.‬‬ ‫ ַהשלימו את המשפטים בעזרת מחסן המילים‪:‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪--‬‬‫א‪ .‬מדינת ישראל היא מדינה עצמאית ו‬ ‫יחיד במרבית הארצות‪.‬‬ ‫‪--‬‬‫ב‪ .‬בעבר המלך היה‬ ‫‪.‬‬ ‫‪--‬‬‫ג‪ .‬הממשלה מחליטה בכל עניין הנוגע למדינה‪ .‬היא‬ ‫‪--‬‬‫‪ .3‬כאשר היוָ ונים כבשו את ארץ ישראל‪ ,‬המלך אנטיוכוס היה‬ ‫בארץ ישראל‪.‬‬ ‫מחסן מילים‪ִ :‬ריּבֹון ִריּבֹונּות ִריּבֹונִ ית‪.‬‬ ‫"ּכנֶ ֶסת יׂשראל" היא כינוי לעם ישראל‪.‬‬ ‫‪ . 4‬במדרש ְ‬ ‫בימינו משתמשים בצירוף הזה במשמעות נוספת‪ .‬מה היא?‬

‫ קוראים בקול רם‬ ‫ִקראו את המדרש בתפקידים‪ַ :‬ה ְמ ַס ֵּפר‪ ,‬השבת‪ ,‬הקדוש ברוך הוא‪.‬‬

‫‪170‬‬

‫    צועדים בדרך המילים ד'‬


‫לקראת קריאה‬ ‫ •כיצד רומזת כותרת הסיפור שבסיפור מסופר על תעלומה?‬

‫סוד החלה העגולה ‪/‬‬

‫קיּפניס‬ ‫לֵ וין ְ‬

‫א‪.‬‬ ‫ּובערבי חגים היתה דופקת על דלתנו אישה ישישה‬ ‫ֵ‬ ‫טּובי מספר‪ :‬בערבי שבתות‬ ‫אחת כשהיא ְשעּונה על מקלּה וׂשק גדול על ִשכמּה‪ִ .‬אמי היתה פונה אלי‬ ‫ואומרת‪" ,‬לֵ ְך‪ ,‬טּובי‪ ,‬ותן לה את ַה ַחלה שלה העגולה‪".‬‬ ‫שורה של חלות שבת היתה מסודרת במזנון‪ַּ ,‬ובקצה — חלה אחת עגולה‪,‬‬ ‫שהיתה שמורה בשביל הישישה‪.‬‬ ‫ְּפעמים הייתי מסתכל בחלון‪ִּ ,‬ובראותי את הישישה מתקרבת ּובאה‪ ,‬לא חיכיתי‬ ‫עד שתדפוק‪ ,‬והייתי יוצא לקראתה עם החלה ביד‪ .‬הישישה היתה נוטלת את‬ ‫החלה‪ׂ ,‬שמה בׂשקה ואומרת‪" :‬תודה‪ ,‬ילד טוב!" מפשילה את השק על ִשכמה‬ ‫שכננו‪.‬‬ ‫ּומסתלקת‪ .‬ראיתי שהיא דופקת על דלת ֵ‬ ‫"עניָ יה‪ ",‬חשבתי‪" ,‬אין לה חלה לשבת‪ .‬אפשר יש לה בבית בעל זקן‪ ,‬או בן‬ ‫חולה‪ ,‬אולי נכדים יתומים‪"...‬‬ ‫לאמי‪:‬‬ ‫שחתי פעם ִ‬ ‫כסדרה בכל ערב שבת וחג‪ ,‬לא יעצור אותה הגשם בסתיו‪ ,‬והקור‬ ‫"ישישה זו ִ‬ ‫בחורף‪ ,‬ולא השרב הגדול בקיץ‪"...‬‬ ‫ענתה לי אמי‪" ,‬בוודאי נִ ְצ ֶר ֶכת היא‪ ,‬המסכנה!"‬ ‫ופעם‪ ,‬בערב שבת אחד‪ ,‬רצתי לקראתה והושטתי לה את החלה העגולה‪.‬‬ ‫נטלה הישישה את החלה ואמרה להכניסה אל תוך ׂשקה — ולא יכלה‪ ,‬כי היה‬ ‫השק מלא חלות עד ֶא ֶפס מקום‪.‬‬ ‫היא הציצה אלי‪ ,‬חיוך רחב התפשט על פניה‪ ,‬ועיניה הקטנות זהרו מאוד‪.‬‬ ‫"ת ֲאריך ימים‪ ,‬ילד טוב!" אמרה‪ ,‬החזירה את השק על שכמה ואת החלה שלי‬ ‫ַ‬ ‫ׂשמה תחת בית שחייה ונֶ ְח ְּפזָ ה ללכת‪.‬‬ ‫היא לא דפקה עוד על דלת שכננו ועל שום דלת אחרת‪ ,‬היא פנתה והלכה ישר‬ ‫בכיוון הרחוב הארוך‪ .‬לאחר שהתרחקה‪ ,‬עמדתי על מקומי ותמהתי‪" :‬למה‬ ‫ישה זו כל כך הרבה חלות?" שק מלא‪ ...‬הן דין חמש־שש חלות בשביל‬ ‫יש ָ‬ ‫לה לִ ִ‬ ‫השבת‪ :‬אין זאת שלְ הּוטים הם לאכול חלות סֹולֶ ת לבנות כל ימי השבוע‪...‬‬ ‫ואולי היא מוכרת את החלות‪"...‬‬

‫עונה‪ ,‬מועד וחג    ‪171‬‬


‫ב‪.‬‬ ‫תעׂשה ַּבׂשק גדול זה המלא‬ ‫ֶ‬ ‫החלטתי מתוך סקרנות ללכת אחריה ולראות מה‬ ‫יה‪ ,‬אך נעצרתי במרחק־מה אחריה‪ ,‬למען לא‬ ‫חלות‪ ...‬רצתי‪ ,‬כמעט ִהׂשגְ ִת ָ‬ ‫עוקב אחריה‪.‬‬ ‫תרגיש בי‪ ,‬שאני ֵ‬ ‫הישישה עברה ֵמרחוב לִ רחוב‪ .‬רחובות אחדים‪ ,‬והיא מתכופפת מאוד ממשא‬ ‫הׂשק המלא‪ .‬מפעם לפעם עמדה לָ פּוש מעט‪ ,‬ואז הייתי ממהר להסתתר‬ ‫ַ‬ ‫בפינת בית או מאחורי גדר‪ .‬באותה שעה ִהרהרתי‪" :‬האם לא טוב יותר לעזור‬ ‫לׂשאת את השק?‪"...‬‬ ‫לה ֵ‬ ‫לפ ְרוָ ור שמחוץ לעיר‪ ,‬אל השכונה הבנויה‬ ‫והישישה הלכה והלכה‪ ,‬עד שהגיעה ַ‬ ‫והטילה פנימה‬ ‫צריפי עץ ּופח‪ .‬היא קרבה לצריף אחד‪ ,‬פתחה לאט את דלתו ֵ‬ ‫ֵ‬

‫‪172‬‬

‫    צועדים בדרך המילים ד'‬


‫חלה אחת; קרבה לצריף אחר והטילה שתי חלות; כך הלכה מצריף לצריף‪.‬‬ ‫וׂשמה את‬ ‫יש שדילגה על צריפים אחדים‪ .‬היה צריף שדלתו היתה נעולה ָ‬ ‫החלה על ֶא ֵדן החלון בחוץ‪.‬‬ ‫גמרה לחלק את החלות‪ ,‬קיפלה את השק הריק‪ ,‬שמה על כתפה וחזרה‬ ‫זקּופת קומה‪ .‬מעשה טוב זה של הישישה נגע עד לבי‪ ,‬והוא ִהּכַ נִ י על אשר‬ ‫ַ‬ ‫והרהרתי בדבר‪.‬‬ ‫חשדתי בה‪ .‬נעמדתי בקרן הרחוב ִ‬ ‫פתאום — הנה יד נגעה בי‪ ,‬ונחרדתי‪ .‬לְ ָפנַ י עמדה הישישה‪ ,‬והיא כאילו זועפת‪,‬‬ ‫אך מחייכת‪.‬‬ ‫הׂשק לביתי‪ ,‬לא הרחק מכאן‪.‬‬ ‫"עזֹור נא לי לשאת את ַ‬ ‫"עייפתי‪ ,‬בני!" אמרה‪ֲ .‬‬ ‫אמנם הׂשק ֵריק‪ ,‬אך יש שׂשק ֵריק כבד ִמׂשק מלא‪"...‬‬ ‫והיא הורידה את השק מעל כתפה ונתנה לידי‪ .‬אני ֶה ְא ַדמתי‪ ,‬אך נטלתי את‬ ‫לצדה‪ .‬הישישה מוסיפה לדבר אלי מבלי להציץ בפני‪.‬‬ ‫דּומם ִ‬ ‫הׂשק והלכתי ָ‬ ‫וית לראות את מעונות העניים‪ ...‬כן‪ ,‬כן‪ִ .‬מ ְצוָ וה‬ ‫"דרך ארוכה עשית‪ ,‬בני‪ִ ...‬ה ְת ַאוֵ ָ‬ ‫גדולה לתמוך בעניים‪ .‬כל ימי השבוע הם מסתפקים בפת ֲח ֵר ָבה ּושחורה‪.‬‬ ‫יטעמו לפחות בשבת פרוסת חלה לבנה — והיה להם לעונֶ ג שבת!"‬ ‫מכאוביהם‪ ,‬עד שהיגענו‬ ‫ֵ‬ ‫וכל הדרך סיפרה לי על גָ ֵרי הצריפים‪ ,‬על עניים ועל‬ ‫ּופניתי ללכת‪.‬‬ ‫לצריפה המרּוחק‪ ,‬המוקף גינה קטנה‪ .‬הושטתי לה את הׂשק ָ‬ ‫תנוח‪ "...‬לא יכולתי‬ ‫ַ‬ ‫"חּכה רגע‪ ",‬אמרה לי‪" ,‬הלוא תיכנס‪ִ ,‬תראה את ֵהיכלִ י‪,‬‬ ‫ֵ‬ ‫להשיב פניה ֵר ָיקם ונכנסתי‪.‬‬ ‫הצריף היה נקי ּומסודר‪ .‬וילון צבעוני פרוׂש על החלון‪ ,‬מפה לבנה מכסה את‬ ‫השולחן‪ ,‬על הקירות תצלומים רבים של מבוגרים וִ ילָ דים‪.‬‬ ‫המנֹוח‪ ".‬היא מראה באצבעה על תמונה גדולה אחת ומסבירה‪:‬‬ ‫"זהו בעלי ָ‬ ‫"איש יקר היה‪ ...‬ואלה ָּבנַ י ובנותי‪ּ ,‬ונְ ָכ ַדי — כולם ַּב ֶמרחקים‪ ,‬ואני ערירית‪"...‬‬ ‫היא ִהגישה לי ָרקיק‪" .‬אכול‪ ,‬בני‪ ,‬וְ יֶ ֶע ַרב לך‪ ,‬ממאפה תנורי הוא‪".‬‬ ‫"ע ֵרב מאוד!"‬ ‫נגסתי ואמרתי‪ָ ,‬‬ ‫ַקו של אושר נמתח על ּפניה‪ֵ ,‬הניפה אצבעה למּולי ואיימה כאילו "אבל‪ ,‬בני‪,‬‬ ‫נעׂשית ַּב ֵסתר‪...‬‬ ‫ֵ‬ ‫המצווה אם היא‬ ‫תסּפר לאיש ִמכול אשר ראית‪ ,‬חשובה ִ‬ ‫ֵ‬ ‫אל‬ ‫ועתה אוץ־רוץ הביתה‪ִ ,‬אמך תדאג לך!"‬ ‫פרדה‪ .‬היא ליוותנִ י עד שער הגינה‪ .‬נׂשאתי את רגלי ורצתי‪.‬‬ ‫הושטתי לה יד לִ ֵ‬ ‫את הסוד שמרתי ימים רבים‪.‬‬

‫עונה‪ ,‬מועד וחג    ‪173‬‬


‫משתפים ומגיבים‬ ‫להשת ַתף ַּב ֲחוָ ויָ ה שעברה על טובי‪ ,‬מדוע?‬ ‫ַ‬ ‫האם הייתם רוצים‬ ‫טובי למד דברים שלא ידע ֲעלֵ יהם כאשר ִ"ריגֵ ל" אחרי ַהזְ ֵקנה‪ .‬האם גם‬ ‫והגִ יבו זה לְ ִדברי זה‪.‬‬ ‫אתם לְ ַמ ְד ֶתם? ׂשוחחו על הסיפור ָ‬

‫ לשיחה ִולכתיבה‬ ‫חלק א‬ ‫המס ֵּפר?‬ ‫ַ‬ ‫‪ .1‬א‪ .‬מי הוא‬ ‫ ב‪ .‬מי הן הדמּויות ַּבסיפור?‬ ‫מתר ֶח ֶשת העלילה?‬ ‫ַ‬ ‫באילו מקומות‬ ‫‪ֵ .2‬‬ ‫‪ .3‬מדוע עוררה התנהגות הישישה את סקרנּותו של טובי?‬ ‫חלק ב‬ ‫זהר טובי לא‬ ‫‪ .1‬קראו את ‪ 7‬השורות הראשונות של חלק ב‪ .‬כיצד נִ ָ‬ ‫להתגלות?‬ ‫‪ .2‬א‪ .‬מצאו שני משפטים בעמוד ‪ 172‬שאפשר ללמוד מהם שטובי מרגיש‬ ‫הזקנה והעתיקו‪.‬‬ ‫עוקב אחרי ֵ‬ ‫ַא ְש ָמה ּומבוכה על שהוא ֵ‬ ‫ ב‪ .‬מדוע הצטער טובי על שחשד ַּבזְ קנה?‬ ‫להניח שהישישה מבינה מדוע טובי הולך אחריה‪ .‬אבל בשיחתה‬ ‫ַ‬ ‫‪ .3‬אפשר‬ ‫סּבר אחר‪ .‬שערו והסבירו מדוע‪.‬‬ ‫איתו היא נותנת לכך ֶה ֵ‬ ‫בחרו וענו על ‪ 4‬או ‪:5‬‬ ‫נעׂשית ַּב ֵסתר"‪ .‬ממי‬ ‫ֵ‬ ‫המצווה אם היא‬ ‫‪ .4‬הזקנה אומרת לַ ילד‪" :‬חשּובה ִ‬ ‫צריך להסתיר? מדוע?‬ ‫"מ ָּתן ְּב ֵס ֶתר" והסבירו מדוע טובי שמר את‬ ‫‪ָּ .5‬בררו ַּבמילון מה פירוש‪ַ :‬‬ ‫סודּה של הזקנה ימים רבים?‬

‫ מדברים על זה‬ ‫סּפרו‪.‬‬ ‫תעלּומה‪ְ ,‬‬ ‫אתם ֵספר על ֲ‬ ‫אם ְק ָר ֶ‬

‫ כותבים במחברת או מקלידים במחשב‬ ‫וכתבו סיפור על תעלומה לפי ֶדגם הסיפור שקראתם‪.‬‬ ‫דמיינו ִ‬

‫‪174‬‬

‫    צועדים בדרך המילים ד'‬


‫הדרכה‬ ‫ּכֹות ֶרת‪.‬‬ ‫ •לכל סיפור יש ֶ‬ ‫ •על כותרת הסיפור כדאי להחליט רק אחרי שמסיימים את ְּכתיבתו‪.‬‬ ‫ •לכל סיפור יש פתיחה שבה כותבים‪:‬‬ ‫מתר ֵחש הסיפור?‬ ‫ַ‬ ‫— מתי‬ ‫— היכן הוא מתרחש?‬ ‫— מי הן הדמויות המשתתפות בסיפור?‬ ‫השתלשלות העלילה‪.‬‬ ‫ַ‬ ‫ •בחלק השני של הסיפור ְמגֹולְ לִ ים ּומספרים את‬ ‫ •כל סיפור צריך סוף‪ .‬בחלק השלישי מספרים כיצד הסתיים האירוע או‬ ‫האירועים שבסיפור‪.‬‬

‫לפני הכתיבה‬ ‫מהּבית? אולי ְדמּות‬ ‫ַ‬ ‫התעלומה‪ ,‬אולי ֵח ֶפץ יקר שנֶ עלם‬ ‫ֲ‬ ‫ •החליטו מה תהיה‬ ‫יה מעוררים חשד וכדומה‪.‬‬ ‫ומעׂש ָ‬ ‫ֶ‬ ‫ִמסתורית שעברה לגור ִּב ְשכֵ נותכם‬ ‫לבצ ַע ַמ ֲעקב?‬ ‫ •מדוע מרגישה הדמות צורך ֵ‬ ‫ •מי יהיו העוקבים?‬ ‫ •מה התגלה ִּבזמן המעקב?‬ ‫ •כיצד נפתרה התעלומה?‬ ‫לסּפר את הסיפור מפי הדמות החוקרת‬ ‫ֵ‬ ‫ •ׂשוחחו ַּבמליאה‪ :‬אפשר לבחור‬ ‫שעוקב‬ ‫ֵ‬ ‫את התעלומה‪ ,‬מפי הדמות שאחריה עוקבים או מפי מישהו‬ ‫משת ֵתף בהם‪.‬‬ ‫ַ‬ ‫אחרי האירועים‪ ,‬אך לא‬ ‫הסּבירו מדוע?‬ ‫ִ‬ ‫— האם סיּפוריהם יהיו שונים? אם כן‬

‫אחרי הכתיבה‬ ‫וש ְּפרו לפי ההצעות שקיבלתם והן מצאו חן‬ ‫ •קראו את הסיפור לחבריכם ַ‬ ‫בעיניכם‪.‬‬ ‫ •לאחר שתיקנתם והוספתם‪ ,‬הכניסו את עבודתכם לתלקיט‪ַ ,‬הגישו‬ ‫למורה ותקנּו לפי הצעותיה‪.‬‬ ‫ּולשּבץ בו את אוסף הסיפורים שכתבתם‪.‬‬ ‫ֵ‬ ‫ •תוכלו להכין אלבום כיתתי‬

‫עונה‪ ,‬מועד וחג    ‪175‬‬


‫ראש השנה‬

‫מה‬ ‫במדור?‬ ‫ס סנקרא את הסיפור "בזכות צנצנת דבש" מאת דוד כהן‪.‬‬

‫ס סנלמד מה כתוב על ראש השנה בתורה ונבין איזו משמעות נוספה לחג‬ ‫במשך הדורות‪.‬‬ ‫ס סנקרא את המדרש‪ִּ :‬בתו של רבי עקיבא ונחשוב מה רצה המספר ללמד‬ ‫אותנו?‬

‫יח‬ ‫לשון וָ ִׂש ַ‬

‫("שכֵ נֵ נּו") או בשתי מילים‪:‬‬ ‫ס סנלמד שאפשר לציֵ ין שייכות במילה אחת ְ‬ ‫("השכן שלנו")‪.‬‬ ‫ס סנמצא מילים נרדפות‪.‬‬

‫ס סנכיר פעלים המציינים הדדיות‪.‬‬

‫‪176‬‬

‫    צועדים בדרך המילים ד'‬


‫ְּב ֵס ֶפר ַּב ִּמ ְד ָּבר פרק כט‪ ,‬פסוק ‪ּ 1‬כָ תּוב‪:‬‬ ‫"ּובח ֶֹדׁש ַה ְּׁש ִב ִיעי ְּב ֶא ָחד לַ ח ֶֹדׁש‪ִ ,‬מ ְק ָרא־ק ֶֹדׁש י ְִהיֶה לָ כֶ ם‬ ‫ַ‬ ‫רּועה‪ ,‬י ְִהיֶה לָ כֶ ם‪".‬‬ ‫ּכָ ל ְמלֶ אכֶ ת ֲעב ָֹדה‪ֹ ,‬לא ַת ֲעׂשּו‪ .‬יֹום ְּת ָ‬

‫ לשיחה ִולכתיבה‬ ‫כשקראתם את הפסוק? ּכִ תבו אותן‬ ‫ְ‬ ‫התעֹוררּו אצלכם שאלות‬ ‫ְ‬ ‫‪ .1‬האם‬ ‫וׂשוחחו עליהן‪.‬‬ ‫והשלימו אותה לפי הפסוק ִמ ֵספר ַּב ִמדבר‪:‬‬ ‫‪ .2‬א‪ַ .‬העתיקו את הטבלה ַ‬ ‫בימינו‬

‫לפי התורה‬

‫שם החודש‪:‬‬

‫‪---‬‬

‫‪---‬‬

‫מקומו של החודש בלוח השנה‪:‬‬

‫‪---‬‬

‫‪---‬‬

‫שם החג‪:‬‬

‫‪---‬‬

‫‪---‬‬

‫תאריך החג‪:‬‬

‫‪---‬‬

‫‪---‬‬

‫יום הדין‬ ‫בתורה לא נזכר‬ ‫ראש השנה כיום‬ ‫הדין‪ ,‬אבל לפי‬ ‫המסורת היהודית‪,‬‬ ‫נידון גורלו של כל‬ ‫אדם בראש השנה‬ ‫בנוגע לשנה הבאה‪,‬‬ ‫לכן מכנים את‬ ‫ראש השנה‬ ‫"יום הדין"‪.‬‬

‫ב‪ .‬מהי המצווה העיקרית בראש השנה?‬

‫ השופר‬ ‫ השופר הוא כלי נגינה קדום מאוד‪ .‬הוא עשוי מקרן‬ ‫ַאיִ ל ּוכשנושפים דרכו נשמע צליל המזכיר שאגה של חיה‬ ‫או נהימה של סופה‪ .‬האדם הקדמון היה משמיע תרועת שופר‬ ‫ כשרצה להפחיד את אויביו או את החיות הסובבות אותו‪ .‬תרועת‬ ‫ השופר שימשה להשמעת אותות שונים‪ ,‬למשל‪ :‬לאסוף את הגברים‬ ‫למלחמה‪ ,‬להפסקת קרב‪ ,‬להכרזה על מרד‪ ,‬לבשורת ניצחון וכדומה‪.‬‬ ‫בשופר ָתקעו גם בטקסים חגיגיים‪ ,‬כגון‪ :‬המלכת המלכים‪.‬‬ ‫בתורה מוזכר השופר לראשונה במעמד הר סיני‪.‬‬ ‫המצווה העיקרית בראש השנה היא התקיעה בשופר‪.‬‬ ‫בימינו נוהגים במדינת ישראל לתקוע בשופר גם בטקסים ממלכתיים‪,‬‬ ‫ כמו בטקס השבעת נְ‪‎‬שיא מדינה חדש בכנסת‪.‬‬

‫ראש השנה    ‪177‬‬


‫בזכות ִצנְ ֶצנֶ ת דבש ‪/‬‬

‫שטן‪ — 1‬לפי‬ ‫האמונה‪ ,‬השטן‬ ‫הר ַשע‪.‬‬ ‫הוא מלאך ֶ‬ ‫מפ ֶתה בני‬ ‫הוא ַ‬ ‫אדם לחטוא ואחר‬ ‫כך ְמ ַק ְט ֵרג ומדבר‬ ‫עליהם ָרעות לפני‬ ‫אלהים‪.‬‬ ‫מקטרג‪ — 2‬מדבר‬ ‫נגד‪ ,‬מאשים‪.‬‬

‫‪178‬‬

‫דוד כהן‬

‫מֹורת השלישית‬ ‫תוקע ּומעורר לרחמים‪ָּ .‬ב ַא ְש ֶ‬ ‫א ימי אלול ּו"סליחות"‪ .‬השופר ֵ‬ ‫הק ֵרב‪,‬‬ ‫מתּכנסים בבתי הכנסת ַּבחרדה ֵמ ְּפני יום דין ָ ֵ‬ ‫ַ‬ ‫משכימים זקן ונער‪,‬‬ ‫והצדיק עובר לפני התיבה‪ .‬עטוף הוא טלית רקומה כסף‪ ,‬שעברה אליו‬ ‫ַ‬ ‫מאבות אבותיו‪ ,‬כולם צדיקים‪ ,‬יְ ֵר ִאים ּושלמים;‬ ‫‪2‬‬ ‫‪1‬‬ ‫המ ַק ְט ֵרג צוחק‪ּ ,‬ודבריו‬ ‫הׂש ָטן ְ‬ ‫ והוא מתפלֵ ל ּומתחנן ּומעורר רחמים‪ .‬אבל ָ‬ ‫הקשים יורדים על ראשו של הצדיק ּומחשיכים עליו את עולמו‪" ,‬רחמים‬ ‫ואיֵ ה רחמיהם?"‬ ‫הם מבקשים‪ַ ,‬‬ ‫ב‪ .‬בא היום הקדוש והנורא‪ .‬יום ראש השנה‪ .‬בית הכנסת מלא ִמ ֶּפה לְ ֶפה‪.‬‬ ‫הכול עומדים צפופים‪ ,‬תולים עיניהם בצדיק‪ ,‬שומעים את קולו הבא‬ ‫המ ַק ְט ֵרג‪" .‬רחמים‬ ‫ממעמקי הלב ּותפילתו־תחינתו נאבקת עם השטן ְ‬ ‫הׂשטן לִ תפילתו של הצדיק‪ .‬את‬ ‫מעׂשיהם?" צוחק ָ‬ ‫ֵ‬ ‫המה מבקשים‪ּ .‬ומה‬ ‫עקדת יצחק הוא מעלה‪ ,‬את חסד אברהם ויעקב הוא מזכיר‪ .‬אבל מה‬ ‫ֵ‬ ‫שבמעׂשיהם? ּותפילת‬ ‫ֵ‬ ‫עושים הם כולם יום־יום? מה החסד ּומה הרחמים‬ ‫הּב ָרק‪.‬‬ ‫הצדיק נשברת‪ָ ,‬מ ָשל פגע בה ָ‬

‫    צועדים בדרך המילים ד'‬


‫ הפסיק הצדיק את תפילתו‪ ,‬הוריד את הטלית מעל ראשו‪ ,‬וְ נִ גלּו פניו‬ ‫הלֵ אים‪ 1.‬ועיניו העמּוקות דֹומעות‪ ,‬והוא ֵמ ֵסב את פניו אל הקהל הרב‪,‬‬ ‫ּומחּפׂש ביניהם אחד‪ ,‬שבמעשיו יהיה מליץ יושר‪ 2‬וישתיק את‬ ‫ֵ‬ ‫מבקש‬ ‫ִק ְטרּוגֹו של הׂשטן‪ .‬חרדה בין המתפללים‪ .‬איש נדחק אל רעהו‪ ,‬הראשים‬ ‫מושפלים‪ ,‬כאילו ביקשו שעיני הצדיק החודרות לא תראינה אותם‪.‬‬ ‫‪3‬‬ ‫ּוב ְק ֵצה בית הכנסת‪ ,‬ליד הכיור‪ ,‬בין פשוטי העם‪ ,‬עומד דחוק שּולְ יַ ית‬ ‫ג ִ‬ ‫ניּכרו בפניו‪.‬‬ ‫יח ְ‬ ‫הּפ ַ‬ ‫הנַ ָּפח; ואם כי רחץ עצמו לקראת היום הקדוש‪ְ ,‬שיָ ֵירי ִ‬ ‫עומד הוא ליד אביו‪ ,‬ועיניו תקועות בתוך המחזור אשר בידיו‪ .‬חש הוא‬ ‫ְ‬ ‫כי עיני הצדיק תלּויֹות בו‪ .‬רועדות ידיו ּכְ ִבשעת החזקת‬ ‫הקּורנָ ס‪ 4‬הכבד‪.‬‬ ‫ּוכשהוא שומע את קול הצדיק הקורא בשמו‪ ,‬תוקפת אותו חּולְ ָשה‪.‬‬ ‫"ק ַרב אל ארון הקודש הפתוח‪".‬‬ ‫ "גַ ש אלי‪ ",‬קורא אליו הצדיק‪ְ ,‬‬ ‫ּומפנה לו ולאביו מקום; כי רק בכוחו של האב יכול‬ ‫ הקהל נֶ חצה לשניים ְ‬ ‫מעׂשיך‬ ‫ֶ‬ ‫עומד הוא לפני הצדיק‪ ,‬וזה שואל אותו‪" ,‬מה היו‬ ‫הוא לעשות ְצעדיו‪ֵ .‬‬ ‫בנּפחייה‪ ,‬ומה ֵאירע איתך‬ ‫ית את עבודתך ָ‬ ‫בערב היום הקדוש? מתי ִּכילִ ָ‬ ‫בשעת הליכתך אל הבית?"‬ ‫ד מאות עיניים זועמות תלויות בזה שוליית הנפח‪ ,‬כי מי יודע מה עשה ואם‬ ‫הק ְטרּוג הגדול? אבל הצדיק מחזק את לבו של השוליה‪,‬‬ ‫לא בגללו בא ִ‬ ‫"שמעתי וידעתי‪ ,‬בני‪ ,‬את אשר עשית‪ ,‬אבל ַס ֵּפר נא בקול כדי שישמעו‬ ‫למטה ולמעלה‪".‬‬ ‫מקּוטע‪" :‬היום‪ ,‬בערב ראש השנה‪ ,‬עשינו‬ ‫ָ‬ ‫ נבוך השוליה ּומספר בחרדה‪ ,‬בקול‬ ‫בעבודה עד חצות היום‪ּ .‬וכשנעלנו את הנַ ָּפ ִחיָ יה הוציא הנפח את הארנק‬ ‫מֹוס ָרן‬ ‫והעניק לי‪ ,‬לראשונה‪ ,‬כמה אגורות‪ .‬ציווה עלי להביאן הביתה ּולְ ְ‬ ‫יׂשמחו אבי ואמי לכסף זה‬ ‫לאבי‪ ...‬שמחה גדולה ירדה עלי‪ .‬ידעתי כמה ְ‬ ‫מּוצה הביתה‪ ,‬ולאוזנַ י מגיע בכי קורע‬ ‫בידי‪ .‬והנה‪ ,‬בעוד אני ממהר ביד ְק ָ‬ ‫לב‪ .‬מי בוכה? אני מביט ורואה כי הבוכה אינו אלא שלמה'לה היתום‪ ,‬שהיה‬ ‫חברי לַ חדר ּומאז מת עליו אביו הוא עובד אצל פיני החייט‪".‬‬ ‫ֵ‬ ‫ "'מה קרה לך‪ ,‬שלמה'לה? מי פגע בך?'‬ ‫ "ּושלמה'לה ממרר בבכי ואומר‪:‬‬ ‫לׂש ֵמ ַח את לב‬ ‫ "'קיבלתי לכבוד החג מפיני החייט כמה פרוטות‪ .‬חפצתי ַ‬ ‫ואחי הקטנים ּולהביא צנצנת דבש לסעודת החג‪ ,‬כדי שתהיה לנו שנה‬ ‫אמי ַ‬

‫ֵל ִאים‪ —1‬עייפים‪.‬‬ ‫יושר‪- 2‬‬ ‫ֵמ ִליץ ֶ‬ ‫הוא מי שאומר‬ ‫דברים טובים‬ ‫על בני האדם‪.‬‬ ‫שּוליה‪ - 3‬מתלַ ֵמד‬

‫קּורנָ ס‪ - 4‬פטיש‬ ‫ְ‬

‫ראש השנה    ‪179‬‬


‫מתוקה‪ .‬והנה‪ ,‬כאשר עברתי את רחוב הגויים‪,‬‬ ‫ְש ָק ִצים — כינוי‬ ‫התנפלו עלי כמה ְש ָק ִצים‪ 1,‬היּכּונִ י וגזלו ממני‬ ‫לנערי הגויים‬ ‫את הפרוטות‪ .‬וכיצד אבוא הביתה ללא דבש‬ ‫לחג?'"‬ ‫ "ּומה עשית אתה?" מעודד הצדיק בקול אבהי‬ ‫"ס ֵּפר‪ ,‬בני!"‬ ‫את שוליית הנפח‪ַ ,‬‬ ‫ והנער מוריד ראשו ואומר‪" ,‬ריחמתי על‬ ‫עותי‪ 2,‬והוא מחה‬ ‫ָמעֹות — מטבעות שלמה'לה ונתתי לו את ָמ ַ‬ ‫את דמעותיו והבטיח לי כי יבוא יום והוא יחזיר לי את החוב‪ ".‬והשוליה‬ ‫מוחה דמעה מעיניו ואומר‪" :‬חטאתי לאבי ולאמי‪ ,‬שלא סיפרתי להם את‬ ‫אשר עשיתי‪".‬‬ ‫ה היה הצדיק מלטף את פני השוליה‪ ,‬בשובו עם אביו אל הכיור‪ ,‬ואחר כך‬ ‫ ‬ ‫"הס‪ָ ,‬ק ֵטגֹור!‬ ‫כיסה את ראשו בעטרת הטלית וקרא מתוך התלהבות‪ַ ,‬‬ ‫לע ְמך זכות צנצנת הדבש ּוכְ תוב לנו שנה‬ ‫אלוהי הרחמים‪ ,‬תעמוד ַ‬ ‫ֵ‬ ‫ואתה‪,‬‬ ‫טובה‪ ,‬שנה מתוקה!"‬ ‫ והתפילה נתקבלה‪.‬‬ ‫‪1‬‬

‫‪2‬‬

‫ לשיחה ִולכתיבה‬ ‫‪ .1‬מי הן הדמּויות ַּבסיפור?‬ ‫מתר ֵחש בשני זמנים שונים‪.‬‬ ‫ַ‬ ‫‪ .2‬הסיפור‬ ‫א‪ .‬מהו הזמן שבו מתחיל הסיפור?‬ ‫מתר ֶח ֶשת ֲעלילת הסיפור העיקרית?‬ ‫ַ‬ ‫ב‪ .‬מתי‬ ‫ג‪ .‬העלילה מתרחשת בשלושה מקומות‪ .‬ציינו אותם‪.‬‬ ‫האווירה ְּב ֵבית ַהּכְ נסת עד לרגע שבו הפסיק הצדיק את תפילתו‪.‬‬ ‫‪ .3‬א‪ .‬תארו את ֲ‬ ‫האל?‬ ‫לרחמי ֵ‬ ‫הׂשטן ִּבזמן שהצדיק מתפלֵ ל ומתחנֵ ן ֲ‬ ‫ב‪ַּ .‬ב ֶמה עסוק ָ‬ ‫שעיניו של הצדיק דומעות ‪ -‬מדוע?‬ ‫סּוּפר ֵ‬ ‫ג‪ְ .‬מ ָ‬ ‫המתח בבית הכנסת לׂשיאֹו?‬ ‫‪ .4‬באיזה רגע מגיע ֶ‬ ‫‪ .5‬שוליית הנּפח נתן לִ שלמה'לה את משּכֹורתו הראשונה במקום לתת‬ ‫אותה להוריו‪ .‬מה דעתכם על המעשה הזה?‬

‫‪180‬‬

‫    צועדים בדרך המילים ד'‬


‫התייחס אליו הצדיק?‬ ‫ֵ‬ ‫‪ . 6‬כיצד התייחסו המתפללים לשוליית הנפח וכיצד‬ ‫‪ .7‬כיצד השתנה מצב רוחו של הצדיק בסיום הסיפור (‪ 4‬השורות‬ ‫האחרונות)?‬ ‫‪ .8‬הסיפור מסתיים במשפט‪" :‬והתפילה נתקבלה"‪.‬‬ ‫המתּפלל?‬ ‫ַ‬ ‫ א‪ .‬מי הוא‬ ‫ ב‪ִּ .‬בזכות מה התקבלה תפילתו?‬

‫ מדברים על זה‬ ‫לסלוח לכולם‬ ‫ַ‬ ‫א ‪ .‬האם זכּור לכם סיפור מהתורה שאלוהים שהיה מוכן‬ ‫סּפרו‪.‬‬ ‫ִּבזכות אדם אחד? ְ‬ ‫ב‪ִּ .‬פתחו את ספר בראשית פרק יח וקראו בקול פסוקים ‪ 10‬עד ‪.33‬‬ ‫ במה מזכיר הסיּפור ִּב ְבראשית את הסיפור שקראנו ּובמה הוא שונֶ ה?‬

‫ קוראים בקול רם‬ ‫ •התחלקו לזוגות‪ .‬אתרו את סיפורו של שּוליַ ית הנַ ָּפח בסיפור "בזכות‬ ‫צנצנת דבש" בעמודים ‪.180-178‬‬ ‫ •אחד יקרא את סיפורו והשני יעקוב אחרי קריאתו ויבדוק אם הקורא דיֵ יק‪.‬‬ ‫ •התחלפו ַּבתפקידים‪.‬‬

‫  ִענְ יְ ינֵ י לשון‬ ‫‪ִ .1‬מצאו בסיפור מילים או צירופי מילים נרדפים למילים או לצירופים‬ ‫שלהלן‪:‬‬ ‫מד ֵּבר טובות על בני האדם‬ ‫ה‪ַ .‬‬ ‫ ‬ ‫א‪ .‬מתאספים (פסקה א)‬ ‫(פסקה ב)‬ ‫ ‬ ‫ו‪ .‬פטיש כבד (פסקה ג)‬ ‫ ‬ ‫ב‪ַ .‬מביטים (פסקה ב)‬ ‫ז‪ .‬בכי מזעזע (פסקה ד)‬ ‫ג‪ָ .‬מלֵ א עד אפס מקום (פסקה ב) ‬ ‫ח‪ .‬מנַ גֵ ב דמעותיו (פסקה ד)‬ ‫ד‪ְ .‬מ ַד ֵּבר נגד‪ ,‬מאשים (פסקה ב) ‬ ‫מהצירופים שבסיפור‪ .‬בחרו אותם מתוך‬ ‫ֵ‬ ‫‪ַ .2‬ח ְּברו משפטים לַ ֲא ָחדים‬ ‫תשובותיכם לתרגיל ‪.1‬‬

‫ראש השנה    ‪181‬‬


‫ִּבּתֹו ֶׁשל ַר ִּבי ֲע ִק ָיבא‬ ‫ּקֹוב ִעים ֶאת‬ ‫(אנָ ִׁשים ַה ְ‬ ‫ַר ִּבי ֲע ִק ָיבא ָהיְ ָתה לֹו ַּבת‪ָ .‬א ְמרּו לֹו ַּכלְ ִדיִ ם ֲ‬ ‫אֹותּה‬ ‫ֶה ָע ִתיד לְ ִפי ַהּכֹוכָ ִבים)‪ :‬אֹותֹו ַהּיֹום ֶׁש ִהיא נִ כְ נֶ ֶסת לַ ֻח ָּפה‪ַ ,‬מּכִ יׁש ָ‬ ‫ּדֹואג ַעל ַה ָּד ָבר ַה ְר ֵּבה‪ .‬אֹותֹו ַהּיֹום (יֹום ַה ֲח ֻתּנָ ה)‬ ‫נָ ָחׁש וְ ִהיא ֵמ ָתה‪ ,‬וְ ָהיָ ה ֵ‬ ‫אֹותּה ַּב ֶּס ֶדק‪ָ .‬ק ָרה ֶׁשּנִ נְ ֲע ָצה‬ ‫(ס ַּכת רֹאׁש)‪ ,‬נָ ֲע ָצה ָ‬ ‫נָ ְטלָ ה ֶאת ַה ַּמכְ ֵּבנָ ה ִ‬ ‫ְּב ֵעינֹו ֶׁשל נָ ָחׁש (וְ ַהּנָ ָחׁש ֵמת)‪.‬‬ ‫יה‪.‬‬ ‫אֹותּה‪ ,‬נִ ְס ַרְך ָּובא ַהּנָ ָחׁש ַא ֲח ֶר ָ‬ ‫ַּבּב ֶֹקר‪ְּ ,‬כ ֶׁשּנָ ְטלָ ה ָ‬ ‫"מה ָע ִׂשית?"‬ ‫יה‪ָ ,‬‬ ‫ָא ַמר לָ ּה ָא ִב ָ‬ ‫עּודה‬ ‫"ּב ֶע ֶרב ָּבא ָענִ י‪ָ ,‬ק ָרא ַּב ּ ֶפ ַתח‪ ,‬וְ ָהיָ ה ּכָ ל ָהעֹולָ ם ָטרּוד ַּב ְּס ָ‬ ‫ָא ְמ ָרה לֹו‪ָ :‬‬ ‫יה לֹו‪".‬‬ ‫ׁשֹומ ַע אֹותֹו‪ַ .‬ק ְמ ִּתי ֲאנִ י‪ ,‬נָ ַטלְ ִּתי ֶאת ְמנָ ִתי ֶׁשּנְ ַת ֶּתם לִ י‪ּ ,‬ונְ ַת ִּת ָ‬ ‫וְ ֵאין ֵ‬ ‫"מ ְצוָ ה ָע ִׂשית!"‬ ‫ָא ַמר לָ ּה‪ִ ,‬‬ ‫"ּוצ ָד ָקה ַּת ִּציל ִמ ָּמוֶ ת"‪.‬‬ ‫יָ ָצא ַר ִּבי ֲע ִק ָיבא וְ ָד ַרׁש‪ְ ,‬‬ ‫(תלמוד בבלי‪ ,‬מסכת שבת)‬

‫‪182‬‬

‫    צועדים בדרך המילים ד'‬


‫ ‬

‫לשיחה ִולכתיבה‬

‫‪ .1‬מדוע דאג רבי עקיבא?‬ ‫מסּוּפרים לפי סדר התרחשותם‪ .‬מה קרה קודם‬ ‫ָ‬ ‫האירועים ַּבסיפור אינם‬ ‫‪ֵ .2‬‬ ‫האירועים לפי הסדר שבו התרחשו‪:‬‬ ‫ומה קרה אחר כך? ַסדרו את ֵ‬ ‫לפי הסדר בסיפור‬

‫לפי סדר ההתרחשות‬

‫בעין הנחש והורגת אותו‪ָ.‬‬ ‫המכְ ֵּבנה ֵ‬ ‫תוק ַעת את ַ‬ ‫הבת ַ‬

‫‪---‬‬

‫רבי עקיבא מגלֶ ה שהנחש מת והגזֵ ירה התבטלה‪.‬‬

‫‪---‬‬

‫בערב חתונתה נותנת הבת את ְמנַ ת האוכל שלה לֶ עני הרעב‪.‬‬

‫‪---‬‬

‫‪ .3‬בזכות מה התבטלה הגזֵ ירה שנגזרה על הבת?‬ ‫וכתבו אותן‪.‬‬ ‫‪ִ .4‬מצאו דוגמאות לניגודים בסיפור ִ‬ ‫יּפר את הסיפור ללמד אותנו?‬ ‫שס ֵ‬ ‫‪ַ .5‬שערו‪ ,‬מה רצה החכם ִ‬

‫מדברים על זה‬ ‫המדרש ְּבמדור ראש השנה?‬ ‫ַש ֲערּו מדוע ֶהחליטו עורכות הספר לְ ַׁש ֵּבץ את ִ‬

‫כותבים במחברת או מקלידים במחשב‬ ‫סּוּפר בקיצור ַרב‪ִּ .‬כתבו אותו ִּבלְ שונכם ֵמ ָחדש‪.‬‬ ‫וַ דאי ַׂשמתם לֵ ב שהמדרש ְמ ָ‬ ‫אל ְת ַשנּו את העלילה‪ .‬אבל תוכלו להרחיב את הסיפור ּולהוסיף פרטים ִמ ִדמיונכם‪.‬‬

‫לאחר הכתיבה‬ ‫והקשיבו לַ הצעותיהם‪.‬‬ ‫קראו את הסיּפור שּכתבתם ַ‬ ‫ַתקנּו ְּבהתאם לַ הצעות ֶשנראות לכם מתאימות‪.‬‬ ‫וה ֲעבירו למורה לִ קריאה‪.‬‬ ‫ַהכניסו לַ ַתלקיט ַ‬ ‫ַתקנו לפי ֶהערותיה והצעותיה‪.‬‬

‫ ‬

‫ִענְ יְ ינֵ י לשון‬

‫חכמינו לאחר תקּופת התנ"ך‪.‬‬ ‫דּברו ֵ‬ ‫הסיפור מסּופר בעברית שבה ְ‬ ‫ּומשפטים שונים מהעברית שבימינו‪.‬‬ ‫הם השתמשו לעיתים במילים ִ‬ ‫כיצד אומרים בעברית של החכמים‪:‬‬ ‫‪--‬‬‫א‪ַּ .‬ביום‬ ‫‪--‬‬‫ב‪ָ .‬האורחים היו עסוקים ַּב ֲאכילה‪.‬‬ ‫‪--‬‬‫ג‪ .‬אף אחד לא שמע אותו‪.‬‬

‫ראש השנה    ‪183‬‬


‫יום הכיפורים‬

‫מה‬ ‫במדור?‬ ‫המשנָ ה על‬ ‫ס סנקרא מה כתוב בתורה על יום הכיפורים ּומה אומרת ִ‬ ‫משמעות החג?‬ ‫המעׂשייה "אבן גדולה וַ אבנים קטנות"‪.‬‬ ‫ִ‬ ‫ס סנקרא את‬

‫ס סנקרא קטע מתוך יומן אישי שכתב אחד הלוחמים לאחר יום הכיפורים‬ ‫שנת ‪ .1973‬ביומן הוא מתאר את היום שבו פרצה המלחמה ַהמכּונה‬ ‫"מלחמת יום הכיפורים" ‪.‬‬

‫‪184‬‬

‫    צועדים בדרך המילים ד'‬


‫ּתֹורה ְּב ֵס ֶפר וַ ִּי ְק ָרא פרק כג‪ ,‬פסוקים ‪ּ 28-27‬כָ תּוב‪:‬‬ ‫ַּב ָ‬ ‫"אְך ֶּב ָעׂשֹור לַ ח ֶֹדׁש ַה ְּׁש ִב ִיעי ַהּזֶ ה יֹום ַהּכִ ֻּפ ִרים הּוא‪,‬‬ ‫ַ‬ ‫ִמ ְק ָרא־ק ֶֹדׁש י ְִהיֶה לָ כֶ ם‪ ,‬וְ ִעּנִ ֶיתם‪ֶ ,‬את נַ ְפׁש ֵֹתיכֶ ם‪...‬‬ ‫ל־מלָ אכָ ה ֹלא ַת ֲעׂשּו‪ְּ ,‬ב ֶע ֶצם ַהּיֹום ַהּזֶ ה‪ּ :‬כִ י יֹום ּכִ ֻּפ ִרים הּוא‬ ‫וְ כָ ְ‬ ‫ֹלהיכֶ ם‪".‬‬ ‫לְ כַ ֵּפר ֲעלֵ יכֶ ם לִ ְפנֵ י ה' ֱא ֵ‬

‫זהו קטע מתפילה‬ ‫זַ ּכָ ה‪ .‬תפילה זו‬ ‫נאמרת בערב יום‬ ‫הכיפורים לפני‬ ‫תפילת "כל נִ ְד ֵרי"‪.‬‬

‫יֹומא ּכָ תּוב‪:‬‬ ‫ַּב ִּמ ְׁשנָ ה ְּב ַמ ֶּסכֶ ת ָ‬ ‫ּפּורים ְמכַ ֵּפר;‬ ‫"ע ֵברֹות‪ֶׁ 1‬ש ֵּבין ָא ָדם לַ ָּמקֹום‪ — 2‬יֹום ַהּכִ ִ‬ ‫ֲ‬ ‫ּפּורים ְמכַ ֵּפר‪,‬‬ ‫ֲע ֵברֹות ֶׁש ֵּבין ָא ָדם לַ ֲח ֵברֹו — ֵאין יֹום ַהּכִ ִ‬ ‫ַעד ֶׁש ְּי ַר ֶּצה ֶאת ֲח ֵברֹו‪".‬‬

‫ֲע ֵברֹות ‪ -‬חטאים‪.‬‬ ‫‪1‬‬

‫ָמקֹום‪ - 2‬כינוי‬ ‫לאלוהים‪.‬‬ ‫ֵ‬

‫ּפּורים‪:‬‬ ‫ּכָ תּוב ַּב ַּמ ְחזֹור לְ יֹום ַהּכִ ִ‬ ‫ִ"רּבֹון‪ּ 3‬כָ ל ָהעֹולָ ִמים ָאב ָה ַר ֲח ִמים וְ ַה ְּסלִ יחֹות‬ ‫———‬ ‫את ֶאת ָה ָא ָדם לְ ֵה ִיטיב לֹו ְּב ַא ְח ִריתֹו‪,‬‬ ‫ַא ָּתה ָּב ָר ָ‬ ‫את לֹו ְׁשנֵ י י ְָצ ִרים‪,‬‬ ‫ָּוב ָר ָ‬ ‫י ֵֶצר טֹוב וְ י ֵֶצר ָה ַרע‪ּ ,‬כְ ֵדי ֶׁש ִּת ְהיֶה ַה ְּב ִח ָירה ְּביָדֹו לִ ְבחֹר ְּבטֹוב אֹו ָּב ָרע‪".‬‬

‫ִרּבֹון ‪ -‬אדון‪ ,‬שליט‪.‬‬ ‫‪3‬‬

‫ּכָ תּוב ִּב ְת ִפּלַ ת נְ ִעילָ ה‪:‬‬ ‫"אּנָ א ֵאל נָ א‬ ‫ָ‬ ‫ָׂשא נָ א‬ ‫ְסלַ ח נָ א‬ ‫ְמ ַחל נָ א‬ ‫ֲחמֹל נָ א‬ ‫ַר ֵחם נָ א‬ ‫ּכַ ֵּפר נָ א‬ ‫ּכְ בׁש ֵח ְטא וְ ָעוֹון‪".‬‬

‫יום הכיפורים    ‪185‬‬


‫ לשיחה ִולכתיבה‬ ‫‪ .1‬‬ ‫‪ .2‬‬

‫‪. 3‬‬ ‫‪ .4‬‬

‫ַעיְ ינו ַּב ָּכתוב בספר ויקרא‪ .‬מה הם הדברים שעל האדם היהודי לעשות‬ ‫כדי לבקש סליחה מאלוהים?‬ ‫ִּכתבו ִּבשפת ַה ִמ ְשנָ ה‪:‬‬ ‫א‪ .‬כיצד נקראים מעשים רעים שבין אדם לַ חברו?‬ ‫ב‪ .‬כיצד נקראים מעשים רעים בענייני טקסים דתיים?‬ ‫ג‪ַ .‬העתיקו רק את המעשים ששייכים לטקסים דתיים‪:‬‬ ‫להתּפלל בבית הכנסת‬ ‫ַ‬ ‫ •לָ ֵתת תרּומה לַ עניים ‬ ‫•‬ ‫ •להדליק נרות בערב שבת • לבקר חבר חולה‬ ‫• לַ עזור לחבר להכין שיעורים‬ ‫ •לצום ביום הכיפורים ‬ ‫לרצות ּולפייס את מי שפגענו בו?‬ ‫מה הם הדברים שעלֵ ינו לעשות כדי ַ‬ ‫ִקראו את קטע התפילה מתוך המחזור ליום הכיפורים‪.‬‬ ‫ַהשלימו את המשפטים‪:‬‬ ‫‪--‬‬‫;‬ ‫‪--‬‬‫א‪ .‬בתפילה מכנים את אלוהים‪:‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪--‬‬‫ו‬ ‫‪--‬‬‫ב‪ .‬לכל אדם יש שני יצרים‪:‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪--‬‬‫או‬ ‫‪--‬‬‫ג‪ .‬כל אדם יכול לבחור להיות‬

‫ מדברים על זה‬ ‫‪ .1‬אם אתם זוכרים מקרה שהרגשתם שהיצר הרע משתלט עליכם‪,‬‬ ‫ספרו כיצד ְּבחרתם לפעול‪.‬‬ ‫‪ .2‬ספרו על מקרה שבו התגברתם על היֵ ֶצר הרע וַ עשיתם משהו טוב‪.‬‬

‫מתוך תפילת נעילה‬ ‫ לשיחה ִולכתיבה‬ ‫‪ִ .1‬קראו את הקטע מתוך תפילת נעילה‪.‬‬ ‫ַשערו לפי שם התפילה‪ ,‬מתי היא נאמרת?‬ ‫רּכזית ִּבתפילה זו?‬ ‫המ ָ‬ ‫הּבקשה ֶ‬ ‫‪ .2‬מה ַ‬ ‫א‪ .‬מהי המילה החוזרת ִּבתפילה נעילה?‬ ‫ב‪ .‬מה היא מדגישה?‬ ‫‪ַ .3‬העתיקו מהתפילה מילה נרדפת למילים‪ :‬א‪ְ .‬סלַ ח | ב‪ַ .‬ר ֵחם‪.‬‬

‫‪186‬‬

‫    צועדים בדרך המילים ד'‬


‫אבן גדולה וַ אבנים קטנות ‪/‬‬

‫סיפור עם‬

‫הּבריֹות‪ .‬אנשים ונשים היו‬ ‫ּומכּוּבד על כל ְ‬ ‫ָ‬ ‫היֹה היה יהודי צדיק שהיה אהוב‬ ‫לבקש ִּברכתו ּולהתוַ ודות לפניו על ֶחטאיהם‪.‬‬ ‫באים ֵאליו ֵ‬ ‫לשם מה‬ ‫באחד הימים באו אליו שתי נשים ֵּובירכוהו לשלום‪ .‬כששאל אותן ֵ‬ ‫ַ‬ ‫ָּבאו אליו‪ ,‬ענתה האחת‪" ,‬באתי להתוַ ודֹות על ֵחטא כבד שחטאתי‪ .‬אמנם‬ ‫יּבֹותי לו רעה‪ ,‬ובכל זאת אין ַמצּפּוני נותן לי‬ ‫שה ִס ִ‬ ‫כבר ביקשתי סליחת האדם ֲ‬ ‫מנוחה‪ ,‬כי אינני יודעת אם האלוהים ְסלַ ח לי‪ ,‬כי חמּור מאוד ַה ֵחטא שעשיתי‪.‬‬ ‫ַּב ָקשתי היא כי גם האלוהים יסלח לי‪".‬‬ ‫והצדיק — שומע ּומחריש‪.‬‬ ‫ַא ַחר פנה אל האישה השנייה ויִ ְשאלֵ נָ ה‪" ,‬ומה לָ ך?"‬ ‫חברתי זו שבאה להתוַ ודות לפניך‬ ‫וַ ַת ַען האישה וַ תא ַֹמר‪" ,‬אני רק ליוויתי את ֶ‬ ‫זה עתה‪".‬‬ ‫"ּומה רצונֵ ך בכל זאת?" שאל הצדיק‪.‬‬ ‫לקּבל את ברכתך‪ ",‬ענתה האישה‪.‬‬ ‫ֵ‬ ‫"אׂשמח‬ ‫רּכתי נתונה לך‪ .‬אך ִחשבי היטב‪ֶ ,‬ש ָמא גם לך יש‬ ‫"ּב ָ‬ ‫"יפה מאוד‪ ",‬ענה הצדיק‪ִ ,‬‬ ‫על מה להתוודות‪".‬‬ ‫המלַ וָ וה‪" ,‬אין כל דבר המכביד על מצּפּוני‪ ,‬ברוך השם‪ .‬ואם‬ ‫וַ תאֹמר לו האישה ְ‬ ‫עברות קלות וְ ַח ְסרות ֵערך‪ ,‬ואין טעם לגזול‬ ‫חטאתי — הרי ֵאלו חטאים קטנים‪ֵ ,‬‬ ‫עברות של מה ְּב ָכך‪".‬‬ ‫ּולסּפר אותן‪ .‬אלו ֵ‬ ‫ֵ‬ ‫מזמנך‬ ‫אז אמר הצדיק לאישה הראשונה‪" ,‬ראיתי כי נכנע לבבך‪ ,‬לכן זאת ֲע ִׂשי‪ ,‬בתי‪.‬‬ ‫והביאי לי אבן גדולה ּוכבדה ככל אשר תוכלי‬ ‫צאי אל ֵמעבר לגֶ דר ֵּביתי‪ַ ,‬חפׂשי ָ‬ ‫החטא שחטאת‪".‬‬ ‫לׂשאת‪ ,‬כי גדול ֵ‬ ‫ֵ‬ ‫עברותייך קטנות‬ ‫וצברי אבנים קטנות‪ ,‬כי ֵ‬ ‫ואל השנייה פנה ואמר‪" ,‬גם את צאי‪ִ ,‬‬ ‫היו‪".‬‬ ‫יצאו שתי הנשים ועשו כמצוותו‪ .‬האחת הביאה אבן גדולה ּוכבדה‪ ,‬והשנייה‬ ‫הביאה שק ּובו צרורות אבן קטנים‪ .‬העביר הישיש עיניו הזקנות על פני האבן‬ ‫הֹואלְ נָ ה וְ ַה ְחזֵ ְרנָ ה את האבן‬ ‫"היטבתן לעשות‪ .‬ועתה‪ֵ ,‬‬ ‫והצרורות וַ יאמר להן‪ֵ ,‬‬ ‫ואת צרורות האבנים ממש למקום שממנו לקחתן אותם‪ .‬אחר כך שֹובנה‬ ‫דברי‪".‬‬ ‫אלי ואגיד לכן את ַ‬

‫יום הכיפורים    ‪187‬‬


‫יצאו השתיים מלפני הצדיק לעשות ִּכדבריו‪ .‬הראשונה מצאה על נְ ַקלָ ה את‬ ‫המקום שממנו לקחה את האבן הגדולה‪ ,‬וַ תניח את האבן במקומה‪ .‬והשנייה‬ ‫טרחה להחזיר את צרורות האבנים למקום שממנו אספה אותן‪ ,‬אך לא יכלה‪,‬‬ ‫לקּבֹוע את מקומן‪.‬‬ ‫ַ‬ ‫כי לא ידעה‬ ‫חזרה האישה השנייה אל הישיש עם מׂשא האבנים הקטנות‪ ,‬והאישה הראשונה‬ ‫דברי‪ַ .‬את‪ ,‬הראשונה‪,‬‬ ‫חזרה אליו בידיים ריקות‪ .‬וַ יאמר הזקן‪" ,‬עתה אגיד לכן את ַ‬ ‫הנחת את האבן הגדולה ִּבמקומה כי זכרת ִמנַ יִ ין לקחת אותה‪ .‬כן גם עניין‬ ‫נׂשאת בתוכֵ חות אנשים שנזפו‬ ‫נפשך‪ַ ,‬‬ ‫ֲעוֹונֵ ך‪ ,‬את זכרת את ֶחטאך‪ ,‬עינית את ֵ‬ ‫נֹוח כי רצית לשוב ִּבתשובה‪ .‬לאחר שהתוַ ֵודית על‬ ‫בך‪ּ ,‬ומצּפּונֵ ך לא נתן לך ָמ ַ‬ ‫ֶחטאך — אלוהים סלח לך‪ .‬ואילו ַאת‪ ,‬בעלת האבנים הקטנות‪ ,‬חטאת לכאורה‬ ‫חטאים קטנים‪ ,‬קלים ושונים‪ .‬הם לא ִהכבידו על לִ ֵּבך ולא הכאיבו לך‪ ,‬לא‬ ‫יסרך‪ .‬את גם אינך זוכרת למי חטאת‪ ,‬ונראה‬ ‫התח ַר ְטת עליהם ּומצּפונֵ ך אינו מיַ ֵ‬ ‫ָ‬ ‫יכולת למצוא את‬ ‫ְ‬ ‫במעׂשיִ יך היום — לא‬ ‫ַ‬ ‫עברות קלות‪ .‬כן גם‬ ‫שאלו היו רק ֵ‬ ‫לך ֵ‬ ‫ְמקום האבנים הקטנות‪ .‬ואיך יסלח לך האלוהים? עליִ יך לדעת למי חטאת‪,‬‬ ‫ּולבקש את סליחתו‪ ,‬ורק אחר כך יסלח לך גם האלוהים‪".‬‬ ‫ֵ‬ ‫לְ התחרט‬ ‫שתי הנשים עזבו את הצדיק‪ ,‬כשכל אחת מהן ּפֹונָ ה לדרכה ּומהרהרת בדברי‬ ‫הצדיק‪.‬‬ ‫דרשן מיהודי סוריה)‬ ‫ָ‬ ‫(רשם‪ :‬משה רבי‪ִ ,‬מ ִּפי‬

‫‪188‬‬

‫    צועדים בדרך המילים ד'‬


‫ לשיחה ִולכתיבה‬ ‫‪. 1‬‬ ‫‪ .2‬‬ ‫‪ .3‬‬ ‫ ‬ ‫‪ .4‬‬ ‫‪ .5‬‬ ‫‪ .6‬‬

‫הצדיק?‬ ‫מדוע באו הנשים אל ַ‬ ‫במה שונה הווידּוי של האישה הראשונה מזה של האישה השנייה?‬ ‫‪--‬‬‫השלימו‪ :‬האבן הגדולה ְמ ַס ֶמלֶ ת‬ ‫‪--‬‬‫האבנים הקטנות מסמלות‬ ‫מה רצה הצדיק ללַ ֵמד את הנשים כאשר שלח אותן להחזיר את‬ ‫האבנים ִלמקומן?‬ ‫למעׂשי האישה ַּב ֲעלַ ת החטאים הקטנים‬ ‫ֵ‬ ‫במה שונֶ ה יחסו של הצדיק‬ ‫חברתה?‬ ‫למעׂשי ֶ‬ ‫ֵ‬ ‫ִמיַ חסו‬ ‫וכתבו במה ִה ְר ֲה ָרה האישה‬ ‫ִקראו את המשפט האחרון ַּבסיפור‪ .‬דמיינו ִ‬ ‫שּובה לביתה?‬ ‫ַּב ֲעלַ ת החטאים הקטנים ְּב ָ‬

‫ מדברים על זה‬ ‫"חטא גדול"‪ ,‬ומהו "חטא קטן"? ספרּו דוגמאות לפי הבנתכם‪.‬‬ ‫‪ .1‬מהו ֵ‬ ‫‪ .2‬לדעתכם‪ ,‬למי משתי הנשים דומים רוב בני האדם? נַ מקו דבריכם‪.‬‬

‫  ִענְ יְ ינֵ י לשון‬ ‫משת ְח ֵרר‬ ‫ַ‬ ‫מּוע ָקה‪ ,‬למשהו שמטריד‪ ,‬כאשר אדם‬ ‫‪ . 1‬האבן היא גם ָמ ָשל לְ ֲ‬ ‫"א ֶבן נָ גֹולָ ה ֵמ ַעל לִ ּבֹו"‪ .‬למי נגולה אבן מהלב‬ ‫ממועקה‪ ,‬אומרים‪ֶ :‬‬ ‫בסיפור?‬ ‫‪ .2‬בסיפור מוזכרת ארבע פעמים המילה ַמ ְצּפּון‪.‬‬ ‫ מצפון הוא רגש המּוסר והיושר בלב האדם‪.‬‬ ‫ראה תמיד את הכיוון‬ ‫המ ָ‬ ‫ַמ ְצ ֵּפן הוא מכשיר שקבועה בו מחט מגנֶ טית‪ַ ,‬‬ ‫ ‬ ‫ָצפון‪.‬‬ ‫המצּפּון‬ ‫‪ ,‬כך ַ‬ ‫‪--‬‬‫מראה לָ אדם את‬ ‫ֶ‬ ‫שהמצּפן‬ ‫ֵ‬ ‫ ַהשלימו‪ְּ :‬כ ֵשם‬ ‫‪.‬‬ ‫‪--‬‬‫מראה לָ אדם כיצד‬ ‫ֶ‬

‫יום הכיפורים    ‪189‬‬


‫היום הראשון למלחמת יום הכיפורים ‪ /‬מתוך יומנו של א' קושניר‬

‫ירושלים‪ ,‬שבת ‪6.10.73‬‬ ‫יום שבת ִּבירושלים‪ ,‬יום הכיפורים‪.‬‬ ‫‪ 1‬ביום הכיפורים אתה מוצא בדרך כלל את הקולות האחרים שאינך שומע ברעש‬ ‫העיר של ימים רגילים‪ .‬אתה שומע ציפורים ִּברחוב שבו שומעים‪ ,‬כרגיל‪ ,‬רעש‬ ‫המ ַמ ֲהרות בכבישים‪ .‬איש אינו נוסע‪ .‬אנשים הולכים ָּברחובות‬ ‫של מכוניות ְ‬ ‫ברגל‪ ,‬ואתה שומע את הקולות של ירושלים האחרת‪ .‬קולות של חיים שרעש‬ ‫המכוניות אינו ַמשתיק אותם‪.‬‬ ‫‪ 2‬ביום הכיפורים אני צם‪ .‬אני צם לא מתוך אמונה דתית‪ ,‬אלא פשוט ְכ ֵבן לעם‬ ‫היהודי‪ .‬בשבת זו רציתי לקום מאּוחר יותר ּו"להרוויח" ְשעות צום‪ .‬סגרתי‬ ‫ֵהיטב את התריסים ואת הווילונות כדי שאוכל לישון בשקט‪ .‬אבל התעוררתי‬ ‫ימן‬ ‫הס ָ‬ ‫בשעה מוקדמת‪ .‬שמעתי רעש של מטוסים‪ .‬רעש המטוסים היה ִ‬ ‫סּואץ‬ ‫הראשון לַ מלחמה שתתחיל אחרי שש שעות וחמישים דקות ִּבתעלת ֶ‬ ‫וברמת הגולן‪.‬‬ ‫החאקי של החיילים לבין‬ ‫‪ 3‬ביום הכיפורים הזה הרגשתי את הניגוד בין ִּבגְ ֵדי ַ‬ ‫ִּבגדי הלבן של המתפללים‪ ,‬שאותם קראו פתאום מבית הכנסת‪.‬‬

‫תפילת יום הכיפורים‪ִ ,1919 ,‬צּיֵ ר יעקב קרמר (‪)1962-1892‬‬

‫‪190‬‬

‫    צועדים בדרך המילים ד'‬


‫כשהייתי חיָ יל צעיר ְּבצבא סדיר היתה בשבילי החּולצה הלבנה ֵס ֶמל לבית‬ ‫הורי; לְ חום המשפחה אחרי המקלחת והאמבטיה החמה‪ .‬היום‪ ,‬בתוך היָ ם‬ ‫ַ‬ ‫החקי חזק ּבֹולֵ ט מתמיד‪.‬‬ ‫הלבן הזה של יום כיפור‪ ,‬היה צבע ַ‬ ‫‪ 4‬ברחוב עצרה משאית צבאית‪ .‬עלו עלֶ יה בחורים לבושים מכנְ סי ג'ינס — היה‬ ‫זה מקרה ָּברור שמשהו קורה‪ .‬הניגוד היה חריף‪ .‬כשנשמעה הצפירה העולה‬ ‫שתיִ ים בצהריים‪ ,‬ירדנו בשקט עם הילדים לַ ִמקלט‪ .‬פתחנו את‬ ‫ויורדת בשעה ַ‬ ‫הרדיו וחיכינו לחדשות‪ .‬סידרנו ַּב ִמקלט מיטה ליעל בת ארבעת החודשים‪,‬‬ ‫וקול הקריין ברדיו הודיע על התחלת המלחמה‪.‬‬ ‫(מעובד על פי יומן מאת א' קושניר)‬

‫ולכתיבה‬ ‫ לשיחה ִ‬ ‫למילה יומן ֵּפירושים אחדים‪:‬‬ ‫תאריכי‬ ‫ֵ‬ ‫ִּפנקס או ֵספר שיש בהם עמוד או טּור לכל יום בשנה ּובו רושמים‬ ‫ואירועים‪.‬‬ ‫פגישות ֵ‬ ‫מחברת או ספר לרישום שיעורי בית‪.‬‬ ‫ספר זיכרונות שבו בני אדם רושמים מה עובר עליהם‪ ,‬בכל יום או‬ ‫באירועים מיוחדים‪.‬‬ ‫ֵ‬

‫שקראתם?‬ ‫‪ֵ .1‬אילו מן הפירושים שלעיל מתאים לקטע ְ‬ ‫‪ .2‬היומן נכתב בעקבות אירועים שקרו במציאות והכותב חווה אותם‪.‬‬ ‫לפי אילו משפטים מהכתוב אפשר להבין זאת?‬ ‫‪ִ .3‬ערכו השוואה בין יום כיפורים רגיל כפי שמתואר ַּביומן לבין יום‬ ‫הכיפורים שבו פרצה המלחמה‪ִ .‬חשבו על הקולות‪ ,‬על צבע הבגדים‪,‬‬ ‫מראה הרחוב ועל האווירה‪.‬‬ ‫ֶ‬ ‫על‬ ‫‪ ,‬ביום‬ ‫‪--‬‬‫ תוכלו להתחיל כך‪ :‬בניגוד ליום כיפורים רגיל‬ ‫‪.‬‬ ‫‪--‬‬‫הכיפורים שבו פרצה המלחמה‬ ‫‪ .4‬גם אנשים שבדרך כלל אינם שומרי מצוות מרגישים יחס מיוחד ליום‬ ‫מחּבר היומן?‬ ‫ֵ‬ ‫הכיפורים‪ .‬מה אומר על כך‬ ‫נוסף ליום זה תוכן נוסף‪ ,‬מהו?‬ ‫‪ .5‬מאז מלחמת יום הכיפורים ַ‬

‫יום הכיפורים    ‪191‬‬


‫ מדברים על זה‬ ‫גוריכם אפשר לָ חוש שיום הכיפורים הוא יום מיוחד במינו?‬ ‫האם ִּבמקום ְמ ֵ‬ ‫ספרו במה‪.‬‬

‫  ִענְ יְ ינֵ י לשון‬ ‫ביומן מוזכרים סימן וסמל‪.‬‬ ‫וסימל מהשורשים סמ"נ ּוסמ"ל במקומות‬ ‫ֵ‬ ‫סימן‬ ‫ֵ‬ ‫‪ַ .1‬שבצו את הפעלים‬ ‫הנכונים במשפטים שלהלן‪:‬‬ ‫בעיני אנשים רבים אווירה‬ ‫‪--‬‬‫א‪ .‬הצבעים אדום ושחור‬ ‫של מלחמה‪.‬‬ ‫בידו למכונית לעצור בצד‪.‬‬ ‫‪--‬‬‫ב‪ .‬השוטר‬ ‫במחברת את השגיאות שלי וצייר פרח ליד‬ ‫‪--‬‬‫המורה‬ ‫ֶ‬ ‫ג‪ .‬‬ ‫כל תשובה נכונה‪.‬‬ ‫את צניעותו‪.‬‬ ‫‪--‬‬‫ד‪ .‬הבגדים הפשוטים שלבש‬ ‫סימן‪.‬‬ ‫ְּב ִפסקה ‪ 3‬תמצאו את המילה ֵס ֶמל‪ְּ ,‬וב ִפסקה ‪ 4‬תמצאו את המילה ָ‬ ‫‪ .2‬א‪ַ .‬הסבירו את ההבדל בין שתי המילים‪.‬‬ ‫ב‪ַ .‬חברו לכל אחת מהמילים משפט משלכם‪.‬‬

‫במשפט מן הקטע‪" :‬אני ָצם ֹלא מתוך אמונה דתית‪ֶ ,‬א ָלא פשוט כבן לעם‬ ‫היהודי"‪ ,‬מופיע הצירוף "לא‪ ...‬אלא‪."...‬‬ ‫בצירוף מילים זה הכותב שֹולֵ ל קביעה אחת כדי להדגיש קביעה אחרת‪.‬‬ ‫‪ַ .3‬השלימו את המשפטים שלהלן‪:‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪--‬‬‫א‪ .‬לא לתל אביב נסעתי‪ ,‬אלא‬ ‫‪.‬‬ ‫‪--‬‬‫לדּבר‪ ,‬אלא‬ ‫ב‪ .‬לא איתך באתי ֵ‬ ‫‪--‬‬‫ג ‪ .‬הוא אמר לה את הדברים לא מתוך כוונה להעליב‪ ,‬אלא‬ ‫ד‪ .‬בהתחלה חשבתי שהוא ּכותב לי מכתב כדי להשלים איתי‪ ,‬אך‬ ‫התּברר לי שהוא לא התכוון להשלמה‪ ,‬אלא‬ ‫ָ‬ ‫לאחר קריאת המכתב‬ ‫‪.‬‬ ‫‪--‬‬‫דווקא‬

‫‪192‬‬

‫    צועדים בדרך המילים ד'‬


‫סוכות‬

‫מה‬ ‫במדור?‬ ‫ס סמדוע ְמצווה עלינו התורה לחֹוג את חג הסוכות?‬

‫ ‬

‫נמצא תשובה לכך בפסוקים מתוך ספר ויקרא שבתורה‪.‬‬

‫"ּבזכות מצוות סוכה"‪.‬‬ ‫ס סנקרא את הסיפור ִ‬

‫סוכות    ‪193‬‬ ‫צועדים בדרך המילים ד'‬


‫ְּב ֵס ֶפר וַ ִּי ְק ָרא פרק כג‪ ,‬פסוקים ‪ּ 42-39‬כָ תּוב‪:‬‬ ‫בּואת ָה ָא ֶרץ‪,‬‬ ‫ת־ּת ַ‬ ‫ַאְך ַּב ֲח ִמ ָּׁשה ָע ָׂשר יֹום לַ ח ֶֹדׁש ַה ְּׁש ִב ִיעי‪ְּ ,‬ב ָא ְס ְּפכֶ ם ֶא ְ‬ ‫ת־חג ה' ִׁש ְב ַעת י ִָמים‪ַּ .‬בּיֹום ָה ִראׁשֹון ַׁש ָּבתֹון‪,‬‬ ‫ָּתחֹּגּו ֶא ַ‬ ‫ַּובּיֹום ַה ְּׁש ִמינִ י ַׁש ָּבתֹון‪ .‬‬ ‫ּולְ ַק ְח ֶּתם לָ כֶ ם ַּבּיֹום ָה ִראׁשֹון ְּפ ִרי ֵעץ ָה ָדר‬ ‫ץ־עבֹת וְ ַע ְר ֵבי־נָ ַחל‪,‬‬ ‫ּכַ ּפֹת ְּת ָמ ִרים וַ ֲענַ ף ֵע ָ‬ ‫ֹלהיכֶ ם ִׁש ְב ַעת י ִָמים‪.‬‬ ‫ְּוׂש ַמ ְח ֶּתם‪ ,‬לִ ְפנֵ י ה' ֱא ֵ‬ ‫ל־ה ֶאזְ ָרח ְּבי ְִׂש ָר ֵאל‬ ‫ַּב ֻּסּכֹת ֵּת ְׁשבּו ִׁש ְב ַעת י ִָמים‪ּ .‬כָ ָ‬ ‫י ְֵׁשבּו ַּב ֻּסּכֹת‪ ,‬לְ ַמ ַען י ְֵדעּו דֹר ֵֹתיכֶ ם ּכִ י ַב ֻּסּכֹות‬ ‫ת־ּבנֵ י י ְִׂש ָר ֵאל‪,‬‬ ‫הֹוׁש ְב ִּתי ֶא ְ‬ ‫ַ‬ ‫אֹותם ֵמ ֶא ֶרץ ִמ ְצ ָריִם‪.‬‬ ‫הֹוצ ִיאי ָ‬ ‫ְּב ִ‬

‫ לשיחה ִולכתיבה‬ ‫‪--‬‬‫‪ .1‬א‪ .‬תאריך החג הוא‪:‬‬ ‫ ב‪ .‬מה הן מצוֹות החג לפי התורה?‬ ‫‪ .2‬לפי התורה‪ ,‬מדוע ְמ ַכנִ ים את חג הסוכות בשם ַחג ַה ָא ִסיף?‬ ‫‪ .3‬כיצד מכּונים ארבעת המינים ַּבתורה?‬ ‫בתורה‬ ‫ ‬ ‫ בימינו‬ ‫‪--‬‬‫ ‬ ‫ ֶאתרוג‬ ‫‪--‬‬‫ ‬ ‫ לּולָ ב‬ ‫‪--‬‬‫ ‬ ‫ הדס‬ ‫‪--‬‬‫ ‬ ‫ ערבה‬ ‫‪ .4‬באיזה סיּפור מחיֵ י בני ישראל ַּבמדבר אנחנו נזּכָ רים בחג הסוכות?‬

‫ מדברים על זה‬ ‫משּפחתיים הקשורים ְּבסוּכות‪ַ ,‬ס ְּפרו עליהם‪.‬‬ ‫ַ‬ ‫אם יש לכם זיכרונות אישיים או‬

‫‪194‬‬

‫    צועדים בדרך המילים ד'‬


‫ִּבזְ כות ִמצוַ ות סוכה ‪/‬‬

‫משה רבי‬

‫יהּודי שהקפיד לקיים מצוות סוכה וארבעת המינים‪ .‬מדי שנה בשנה‬ ‫מעשה ִּב ִ‬ ‫ִהקפיד להקים סוכה ּכַ הלָ כה ולקנות את ארבעת המינים למרות מצבו ַהּכַ לְ ּכָ לִ י‬ ‫רּוע‪ .‬שנה אחת‪ ,‬כשהגיע יום י"ד בתשרי‪ ,‬לא היה לו כסף לִ קניַ ית ָקנִ ים לַ סוכה‪,‬‬ ‫הגָ ַ‬ ‫מתקרב‬ ‫ֵ‬ ‫ובוודאי לא לקניית ארבעת המינים‪ .‬דאגה גדולה היתה בלבו‪ :‬החג‬ ‫ּובא‪ ,‬ואיך יקיים את מצוותיו? לבסוף החליט לקחת אחד ִמּכְ לֵ י‬ ‫הבית ּולמוכרו ַּבשוק ְּוב ִפדיון ַה ְּכלִ י לקנות ָקנים לסוכה‪ .‬כסף‬ ‫הסיפור הזה הוא סיפור‬ ‫הּפדיון ִהספיק בקושי לִ ְקנִ יַ ית ָקנים לסוכה‪ ,‬והוא ניגש לאחד‬ ‫ִ‬ ‫עם ִד ְמיוני‪ .‬לפני שנים‬ ‫רבות ִסּפרו אותו בעל־פה‬ ‫שּפרק‬ ‫המוכרים הגֹויים וקנה ממנּו חבילה קטנה של ָקנים‪ּ .‬כְ ֵ‬ ‫במפגָ שים משפחתיים‬ ‫ראה חדש‪,‬‬ ‫עבה וחזק‪ ,‬שלא נִ ָ‬ ‫אותה‪ ,‬מצא בתוך החבילה ָקנֶ ה ֶ‬ ‫ברתיות‪.‬‬ ‫ּוב ְפגישות ֶח ָ‬ ‫ִ‬ ‫המוכר‪" ,‬מה טיבו‬ ‫ֵ‬ ‫למ ְש ֶענֶ ת‪ .‬שאל את הגֹוי‬ ‫והיה קצר ודומה ִ‬ ‫סיפורי העם עברו ִמדור‬ ‫"קנֶ ה זה היה ְמ ַשמש ִמ ְש ֶענֶ ת‬ ‫של ָקנֶ ה זה?" ענה לו המוכר‪ָ :‬‬ ‫לְ דור ורק לאחר זמן ֶה ֱעלּו‬ ‫לאבי הזקן שמת פתאום‪ֵ .‬צירפתי אותו לחבילת הקנים‪ ,‬כדי‬ ‫אותן על ַה ְּכתב‪.‬‬ ‫שלא תישאר המשענת בבית‪ ,‬ולא יּכּו בה הילדים זה את זה‪,‬‬ ‫כמו המשל‪ ,‬גם סיפור‬ ‫כי זה השימוש שעשה ָּבה סבם הזקן‪ ,‬וממנו למדו‪".‬‬ ‫עם בא לְ לַ ֵמד שיש שכר‬ ‫למקיימי מצוות‪.‬‬ ‫וׂשם את החבילה בחצר‪.‬‬ ‫לקח היהודי את הקנים‪ ,‬מיהר לביתו ָ‬ ‫אמרה לו אשתו‪" ,‬אנא עשה ִע ָמנו חסד‪ ,‬ואל תשתמש בכל‬ ‫הקנים לסוכה‪ַ .‬ה ְש ֵאר לי קנים אחדים כדי לעשות מהם מדורה קטנה‪ְּ ,‬וב ֵאש‬ ‫ולכּבס את בגדי הילדים לחג‪ ".‬מסר הבעל לאשתו את‬ ‫ֵ‬ ‫לחמם מים‬ ‫ֵ‬ ‫זו אּוכל‬ ‫המשענת שצירפה לחבילת הקנים ואמר‪" ,‬השתמשי במשענת זו‪ .‬היא עבה‬ ‫לחמם את כל הכביסה‪ ".‬לקחה האישה את המשענת‬ ‫ֵ‬ ‫מאוד ועליה תוכלי‬ ‫לת ְמהונה‪ ,‬דינְ רי‬ ‫וזרקה לתנור‪ ,‬להגביר את האש‪ .‬כעבור דקות אחדות ראתה‪ִ ,‬‬ ‫זהב נופלים מתוך המשענת השרופה ואחריהם ענק פנינים‪ .‬מיהרה לקרוא‬ ‫יהם‪ .‬אמרו‪" ,‬אכן‪ ,‬משענת יקרה זו‬ ‫לבעלה והראתה לו את האוצר שנפל לִ ֵיד ֶ‬ ‫שימשה מחסן לאוצרו של הזקן המת‪ ,‬והנה בא אוצר זה לידינו בערב החג‪".‬‬ ‫מיד מיהר האיש ורץ לקנות את ארבעת המינים וכן את צורכי החג ביד נדיבה‪.‬‬ ‫שנֹותרּו בידו פתח אחרי החג ֵּבית ִמ ְס ָחר והתעשר ובכספו ִה ְר ָּבה‬ ‫ְ‬ ‫ַּב ִדינָ ִרים‬ ‫לעשות צדקה וָ חסד‪ ,‬והוא ובני ביתו חיּו בעושר בכבוד‪.‬‬ ‫(רשם‪ :‬משה רבי ִמ ִּפי הרב יוסף משאש זצ"ל ממרוקו‪ ,‬מספר הסיפור באסע"י ‪)10670‬‬

‫סוכות    ‪195‬‬


‫ לשיחה ִולכתיבה‬ ‫‪ .1‬מה יודעים על דמּות היהודי ַּבסיפור לפי הּפתיחה (‪ 3‬שורות ראשונות)?‬ ‫המ ֵקל לְ משפחה היהודית?‬ ‫‪ .2‬כיצד הגיע ַ‬ ‫המת ֵאר את המקל‪ .‬והעתיקו אותו‪.‬‬ ‫ָ‬ ‫‪ .3‬א‪ַ .‬אתרו את המשפט‬ ‫בפירוט רב?‬ ‫מראה המקל ֵ‬ ‫ֶ‬ ‫המסּפר את‬ ‫ֵ‬ ‫מת ֵאר‬ ‫ב‪ .‬שערו‪ ,‬מדוע ָ‬ ‫‪ .4‬במה שונֶ ה השימוש שמצאו לַ מקל ְּב ֵבית המוכר מהשימוש שמצאה לו‬ ‫האישה היהודייה?‬ ‫‪ .5‬איזה רגע ַּב ֲעלילה הוא ׂשיא הסיפור? הסבירו‪.‬‬ ‫‪ .6‬איזה נס התרחש בסיפור?‬ ‫‪ .7‬איזה ַמ ְה ָּפְך ַחל בחיי היהודי?‬ ‫‪ִּ .8‬בזכות מה הגיע האוצר לידי המשפחה?‬

‫ מדברים על זה‬ ‫"ּבזכּות צנצנת דבש" ּו"בזכות‬ ‫בחגי תשרי ְקראתם שתי מעשיות ששמן דומה‪ִ :‬‬ ‫מצוַ ות סוכה"‪ .‬איזה סיפור מעניין יותר לדעתכם? נַ מקו דבריכם‪.‬‬

‫  ִענְ יְ ינֵ י לשון‬ ‫‪ . 1‬בסוף הסיפור כתוב‪ּ" :‬ובכספו ִה ְר ָּבה לעשות ְצ ָד ָקה וָ ֶח ֶסד"‪.‬‬ ‫ בצמד צדקה וחסד מופיעות שתי מילים בעלות אותה משמעות‪.‬‬ ‫‪ַ .2‬השלימו את הצמדים הבאים במילה נרדפת‪ .‬היעזרו במחסן המילים‪:‬‬ ‫;‬ ‫‪--‬‬‫וָ ֶש ֶבר; חזק וְ‬ ‫‪--‬‬‫;‬ ‫‪--‬‬‫ָתם ו‬ ‫‪.‬‬ ‫‪--‬‬‫בושה ּו‬ ‫מחסן מילים‪ְּ :‬כלימה נִ שלם‬ ‫ֱא ַמץ שוד‬

‫כותבים במחברת או מקלידים במחשב‬ ‫נשער שאחיו של היהודי התעניין לָ דעת מה ֵּפ ֶשר העושר שנפל ְּב ֶחלקו של‬ ‫סיּפר לו אחיו?‬ ‫האח‪ .‬מה ֵ‬ ‫תוכלו לכתוב או לספר לפני הכיתה‪.‬‬

‫‪196‬‬

‫    צועדים בדרך המילים ד'‬


‫יום הזיכרון ליצחק רבין‬

‫מה‬ ‫במדור?‬ ‫ס סנִ קרא את תולדות חייו של יצחק רבין ונלמד על ּפֹועלו למען מדינת ישראל‪.‬‬ ‫ס סנקרא את המעשייה הסינית "מלחמה ושלום"‪.‬‬

‫רבין    ‪197‬‬ ‫המילים ד'‬ ‫בדרךליצחק‬ ‫הזיכרון‬ ‫צועדים‬ ‫יום‬


‫יצחק רבין — תולדות חיים ‪/‬‬

‫ש' בן־עמי‬

‫‪1995-1922‬‬ ‫יצחק רבין נולד ִּבשנת ‪ִּ 1922‬בירּושלים‪ .‬הוא למד‬ ‫המלחמה על השלום‬ ‫בבית חינוך לילדי עובדים בתל־אביב ואחר כך בבית‬ ‫"אני‪ִ ,‬מספר אישי ‪ ,30743‬רב־‬ ‫הספר החקלאי "כדורי"‪ .‬מיד לאחר שסיים את לימודיו‬ ‫אלוף במלואים יצחק רבין‪,‬‬ ‫הצטרף לַ ַּפלְ ַמ"ח (פלוגות ַמ ַחץ של ״ההגנה״‪.)1‬‬ ‫ַחייל ִּבצבא ההגנה לישראל‬ ‫ִּבשנת ‪ ,1948‬כשפרצה מלחמת העצמאות‪ ,‬מּונה‬ ‫וחייל בצבא השלום‪ ,‬אני‬ ‫המבצעים של הפלמ"ח ואחר כך‬ ‫יצחק רבין לִ ְק ִצין ִ‬ ‫ששלחתי גֵ יסות אל האש‬ ‫שירת ִּבצבא ההגנה לישראל במשך שנים רבות‬ ‫וחילים אל מותם‪ ,‬אומר היום‪:‬‬ ‫בתפקידי ּפיקּוד שונים‪ .‬על חיילי צה"ל הוא אמר‪,‬‬ ‫ֵ‬ ‫"ואנו יוצאים למלחמה שאין‬ ‫הּביטוח של עם ישראל‪".‬‬ ‫"חיילי צה"ל הם תעודות ִ‬ ‫בה הרוגים ופצועים ולא‬ ‫בשנת ‪ 1964‬מּונה יצחק רבין לרמטכ"ל ועמד בראש‬ ‫דם ולא סבל‪ .‬וזו המלחמה‬ ‫הצבא במלחמת ששת הימים שבסופה ניצח צה"ל‬ ‫שּתענוג להשתתף‬ ‫היחידה ַ‬ ‫את מצרים‪ ,‬ירדן וסוריה‪ ,‬וִ ירּושלים שוחררה‪ .‬בשנת‬ ‫בה — המלחמה על השלום‪".‬‬ ‫‪ ,1967‬לאחר הניצחון‪ ,‬פשט את מדי צה"ל והחל‬ ‫(מדברי יצחק רבין בקונגרס‬ ‫האמריקני‪)6.7.94 ,‬‬ ‫לפעול בעניְ יני המדינה‪ ,‬תחילה כשגריר ישראל‬ ‫בוושינגטון ּולאחר מכן כראש ממשלת ישראל ּוכשר‬ ‫הביטחון‪ .‬בשנים אלו גָ ְמלָ ה בלבו ההחלטה לעשות‬ ‫כל שביכולתו להפסיק את המלחמות ַּב ֲאזורנו ּולכֹונֵ ן שלום עם ְשכנינו‪" .‬אני‬ ‫שהגיעה ָה ֵעת לשים ֵקץ למלחמות‪ .‬אני מאמין שצריך‬ ‫מאמין שהשלום אפשרי‪ִ ,‬‬ ‫לנסות לָ ֵתת סיּכּוי‪ "...‬כך ִהבטיח במכתב ששלח אל המשפחות השּכּולות‬ ‫אופק חדש עם חיים שאין‬ ‫והוסיף ואמר בקהיר שבמצרים‪" ,‬אנו נְ נַ ֶסה להאיר ֶ‬ ‫בהם פחד‪ ,‬חיים שאין בהם ׂשנאה‪ ,‬חיים שאין בהם ֵעינֵ י ילדים מבֹוהלות‪ ,‬חיים‬ ‫ניטע ֶּכ ֶרם ונחיה עד ֵׂשיבה טובה איש בצד שכֵ נו"‪.‬‬ ‫שבהם נבנה בית‪ַ ,‬‬ ‫נוּבל לשלום‪ ,‬והוא‬ ‫בשנת ‪ 1994‬הוענק באוסלו שבנורוֶ וגיה ליצחק רבין ְּפרס ֶ‬ ‫הפך לחבר כבוד ִּבקהילת המנהיגים בעולם‪ .‬בשנה זו נחתם הסכם השלום‬ ‫למ ֵמש את חלום השלום‪.‬‬ ‫עם ירדן‪ ,‬שהיה עוד ָשלב בדרך ַ‬ ‫להּביע‬ ‫ִ‬ ‫ב־‪ 4‬בחודש נובמבר ‪ 1995‬התקיימה עצרת המונים שמטרתה היתה‬ ‫ ‪" 1‬ההגנה" — אחד מהארגונים העבריים הלוחמים שקמו ִּבזמן השלטון הבריטי בארץ‬ ‫ישראל‪ .‬הארגון לָ ַחם לסילוק השלטון הבריטי מארץ ישראל‪.‬‬

‫‪198‬‬

‫    צועדים בדרך המילים ד'‬


‫בהמשך הדרך שהֹוליך רבין לקראת שלום‪ .‬על בימת הכבוד מול המונֵ י‬ ‫תמיכה ֶ‬ ‫אומר לכם זאת‬ ‫אדם אמר רבין‪" ,‬עדיפה דרך השלום מאשר דרך המלחמה‪ֵ .‬‬ ‫כאב המשפחות של חללי צה"ל‪.‬‬ ‫מי שהיה איש צבא וׂשר ביטחון ורואה את ֵ‬ ‫מצה כל אפשרות‬ ‫למענם ּולמען ילדינו‪ ,‬נכדינו‪ ,‬אני רוצה שהממשלה הזו ְת ֶ‬ ‫לקדם ּולהגיע לשלום ּכולל‪".‬‬ ‫ֵ‬ ‫הקהל הריע ּומחא כפיים‪ ,‬אך כשירד יצחק רבין מן הבמה‪ ,‬סמוך למכונית‬ ‫שחיּכתה לו‪ ,‬ירה בו המתנַ ֵקש הישראלי‪ ,‬יגאל עמיר‪ ,‬שלוש יריות‪ ,‬וכל מאמצי‬ ‫הרופאים להחיותו ָעלּו ַּבתוהּו‪.‬‬ ‫רבין נִ פטר‪ ,‬ועל הארץ כולה ירד ֵאבל כבד‪ .‬מלכים‪ ,‬נסיכים‪ ,‬נשיאים‪ ,‬ראשי‬ ‫שּוטי עם בעולם ּכּולו בכו ּובאו ללוֹותו לִ מנוחתו‬ ‫ּופ ֵ‬ ‫ממשלות‪ ,‬גדולי עולם ְ‬ ‫האחרונה‪.‬‬ ‫רבין נרצח כשהוא בן ‪ 73‬ונקבר בעיר שבה נולד‪ ,‬עירו ירושלים‪.‬‬ ‫יהי זִ ְכרֹו ברוך!‬ ‫(לפי הביוגרפיה של יצחק רבין ולפי פרסומים של מרכז רבין)‬

‫יום הזיכרון ליצחק רבין    ‪199‬‬


‫ לשיחה ִולכתיבה‬ ‫‪ .1‬בכתיבת תולדות חיים נהוג לציין תאריכים‪ִ .‬רשמו ליד כל תאריך בחיי‬ ‫רבין משפט המציין מה קרה בשנה זו‪:‬‬ ‫ ‬

‫‪ ----‬‬‫ִּבשנת ‪ 1948‬‬ ‫‪ ----‬‬‫ִּבשנת ‪ 1964‬‬ ‫‪ ----‬‬‫ִּבשנת ‪ 1967‬‬ ‫‪ ----‬‬‫ִּבשנת ‪ 1994‬‬ ‫‪ ----‬‬‫ִּבשנת ‪ 1995‬‬ ‫‪ֵ .2‬אילו תפקידים מילֵ א יצחק רבין במהלך חייו? ּכִ תבו בשני טורים‪:‬‬ ‫א‪ .‬תפקידים במסגרת הצבא‬ ‫ב‪ .‬תפקידים לאחר שהשתחרר מהצבא‬ ‫‪ְּ .3‬ב ֵאיזה ֵסדר כתּובים תולדות החיים שקראתם?‬ ‫לשכנֵ ַע את השומעים‬ ‫נֹוא ִמים ְּב ַעל ֶּפה ּכְ ֵדי ַ‬ ‫‪ .4‬נְ אּום קוראים מן הכתב או ֲ‬ ‫הנואם בנוׂשא כלשהו‪.‬‬ ‫ֵ‬ ‫בצדקת דעתו של‬ ‫ִ‬ ‫צּוטטים בשני מקומות שונים משפטים ִמנאּומו של‬ ‫בעמודים ‪ְ 198‬מ ָ‬ ‫וקראו שנית‪.‬‬ ‫רבין ְּובעמוד ‪ 199‬מופיע ציטוט מנאומו‪ַ .‬אתרּו אותם ִ‬ ‫להשת ֵתף ְּבמלחמה על השלום"‪ .‬כיצד‬ ‫ַ‬ ‫ש"ת ֲענּוג‬ ‫ַ‬ ‫א‪ .‬רבין טוען ִּבנְ אומו‬ ‫הוא מנַ ֵמק את דעתו?‬ ‫לשכנֵ ַע ֶאתכם שבמלחמה על השלום אין נִ פגעים?‬ ‫ב‪ .‬האם ִהצליח רבין ַ‬ ‫ַהסבירו דעתכם‪.‬‬

‫ מדברים על זה‬ ‫מּביע את דעתו‬ ‫הנואם ִ‬ ‫ֵ‬ ‫‪ .1‬הכתוב במסגרת הוא ֶקטע מנאום של רבין‪.‬‬ ‫ּומנמק אותה‪.‬‬ ‫ֵ‬ ‫באילו‬ ‫‪ .2‬את רבין ָרצח אדם שהתנגד לִ פעולותיו למען השלום‪ִ .‬חשבו‪ֵ ,‬‬ ‫דרכים לא אלימות יכול לנקוט המתנגד לפעולות הממשלה?‬

‫‪200‬‬

‫    צועדים בדרך המילים ד'‬


‫  ִענְ יְ ינֵ י לשון‬ ‫טעי ֵמידע לעתים ּכתּובים ַה ְּפ ָעלים ְּבצּורה ְסבילה‪.‬‬ ‫ְּב ִק ֵ‬ ‫למ ָשל במשפט‪:‬‬ ‫עוׂשה הפעולה‪ָ ,‬‬ ‫מציינות את ֶ‬ ‫הּפֹועל ְּב ָס ִביל אינן ַ‬ ‫ַ‬ ‫צורות‬ ‫הה ָצלה כשהוא ברור‬ ‫עוׂשה פעּולת ַ‬ ‫ֶ‬ ‫ניצל״ לא מציינים את‬ ‫״האיש ַ‬ ‫ֵמ ַה ֶק ֶׁשר‪.‬‬

‫‪ .1‬השלימו את הטבלה לפי הדוגמה‪:‬‬ ‫ָּפ ִעיל עושה הפעולה‬

‫ָס ִביל מקבל הפעולה‬

‫ָח ְתמּו על הסכם שלום‬

‫נֶ ְח ַתם הסכם שלום‬

‫בחרו ברבין לרמטכ"ל צה"ל‬ ‫———‬

‫רבין‬

‫———‬

‫לרמטכ"ל צה"ל‬

‫לרבין "פרס נובל" לשלום הוענק לרבין "פרס נובל" לשלום‬

‫שיחרר את ירושלים‬ ‫ֵ‬ ‫רבין‬

‫ירושלים‬

‫———‬

‫‪.‬‬

‫‪ִּ .2‬כתבו מחדש את המשפטים שלהלן לפי הדוגמה‪:‬‬ ‫"ּבשנת ‪ 1964‬מּונה רבין לרמטכ"ל‪"...‬‬ ‫ִ‬

‫בשנת ‪ 1964‬מינו את רבין לרמטכ"ל‪.‬‬

‫שּוחררה ירושלים‪".‬‬ ‫ְ‬ ‫"בתום מלחמת ששת הימים‬

‫———‬

‫נוּבל לשלום‪".‬‬ ‫"בשנת ‪ 1994‬הוענק ליצחק רבין פרס ֶ‬

‫———‬

‫"בשנה זו נחתם הסכם השלום עם ירדן‪".‬‬

‫———‬

‫"רבין נקבר בעיר שבה נולד‪ ,‬עירו ירושלים‪".‬‬

‫———‬

‫‪3.3‬העתיקו רק משפטים בסביל‪:‬‬ ‫חברתה‪ .‬‬ ‫לימה עם ֶ‬ ‫א‪ֵ .‬רעות ִה ְש ָ‬ ‫המטעמים נגמרו ִּבמהירות‪.‬‬ ‫ב‪ַ .‬‬ ‫ג‪ .‬הנזק למכונית ניתן לתיקון‪ .‬‬ ‫ד‪ .‬הכלב סּולק מהכיתה‪.‬‬ ‫ה‪ .‬המורה שילבה את ידיה‪ .‬‬ ‫הּושל ָמה אחרי שנה‪.‬‬ ‫ְ‬ ‫ו‪ .‬בניית הבניין‬ ‫ז‪ .‬נורית חגגה את יום הולדתה ‬ ‫ח‪ .‬יום הולדתה נֶ ְחגַ ג על שפת הכנרת‪.‬‬

‫יום הזיכרון ליצחק רבין    ‪201‬‬


‫מלחמה ושלום ‪/‬‬

‫מעשייה סינית‬

‫השוטה‪ .‬והנה‬ ‫ֶ‬ ‫בין ְק ַהל הבאים לַ יָ ריד הגדול ְּבעיר ַה ִּבירה בסין היה גם חנג־פה‬ ‫גדודי צבא‪ ,‬מזּויָ נים ברובים ַּובחרבות‪ ,‬בכידונים‬ ‫ֵ‬ ‫רואה הוא טּורים־טורים של‬ ‫ַּובחניתות יוצאים לדרכם‪.‬‬ ‫ַּת ַמה חנג־פה ושואל‪:‬‬ ‫"מה הדבר הזה‪ָ ,‬הא?"‬ ‫מישהו מן הקהל השיב לו‪:‬‬ ‫"מ ֲחנֹות צבא הם‪ ,‬היוצאים למלחמה‪".‬‬ ‫ַ‬ ‫תמה חנג־פה רגע קל‪ ,‬עיניו החולמות צופות למרחק‪ ,‬ושוב שואל‪:‬‬ ‫"וְ ִכי לא קל היה לעשות את השלום ְּב ֶטרם מבעירים ערים ּוכפרים ולפני‬ ‫שהורגים אנשים וִ ילָ דים‪ָ ,‬הא?‪"...‬‬ ‫מלחמה ושלום ‪2‬‬

‫ מדברים על זה‬ ‫"שֹוטה"‪ .‬האם גם אתם חושבים שהוא‬ ‫ֶ‬ ‫ג־פה‬ ‫סּפר מכנה את ַחנְ ֶ‬ ‫המ ֵ‬ ‫‪ְ .1‬‬ ‫שוטה? נַ מקו דבריכם‪.‬‬ ‫‪ַ .2‬שערו מה הן הסיּבֹות למלחמות בין עמים?‬

‫‪202‬‬

‫    צועדים בדרך המילים ד'‬


‫חנוכה‬

‫מה‬ ‫במדור?‬ ‫ס סנִ למד את שירו של מ' רוזנפלד "נרותי הזעירים"‪.‬‬

‫ס סנקרא מידע על "ספר המקבים" ונלמד קטעים מתוכו על מלחמת‬ ‫המקבים בכובשים היוונים‪.‬‬ ‫ס סנלמד את השיר המשעשע "מעׂשה ִּבלביבות" מאת חנה פרנקל בעיבודה‬ ‫של תלמה אליגון־רוז‪.‬‬ ‫יח‬ ‫לשון וָ ִׂש ַ‬ ‫ס סנלמד עוד על מילות קישור (קישוריּות)‪.‬‬

‫חנוכה    ‪203‬‬ ‫צועדים בדרך המילים ד'‬


‫רֹותי ַהּזְ ִע ִירים ‪/‬‬ ‫נֵ ַ‬

‫מ' רֹוזֶ נְ ֶפלְ ד‬

‫רֹותי ַהּזְ ִע ִירים‬ ‫נֵ ַ‬ ‫ּפּורים‬ ‫ָמה ַרּבּו ַה ִּס ִ‬ ‫לִ י יִ לְ ַאט ָהאֹור‬ ‫ַעל ָּד ִמים וְ ִכ ְׁשלֹונֹות‬ ‫ַעל ְּתרּועֹות ֶׁשל נִ ְצחֹונֹות‬ ‫ַעל ְק ָרבֹות ֶׁשל ְּדרֹור‪ַ ,‬על ְק ָרבֹות ֶׁשל ְּדרֹור‪.‬‬ ‫אֹורכֶ ם ַה ָּקט‬ ‫ֵעת ֶא ְר ֶאה ְ‬ ‫יַ ֲע ֵטנִ י ֵצל ַּבּלָ אט‬ ‫קֹול ֵאלַ י יִ ְק ָרא‬ ‫קֹול ֵאלַ י יִ ְק ָרא‪:‬‬ ‫יִ ְׂש ָר ֵאל‪ָׂ ,‬ש ַב ְע ָּת ְק ָרב‬ ‫ֶא ֶפס‪ּ ,‬גַ ם יָ ַד ְע ָּת ַרב‬ ‫עֹז וְ ִת ְפ ָא ָרה‪ ,‬עֹז וְ ִת ְפ ָא ָרה‪.‬‬ ‫רֹותי ַהּזְ ִע ִירים‪,‬‬ ‫נֵ ַ‬ ‫ּפּורים‬ ‫ּכֹה ִס ְּפרּו לִ י ִס ִ‬ ‫ַעל ָע ָבר ֶׁשל ָעם‬ ‫ַעל ָע ָבר ֶׁשל ַעם‬ ‫וְ ֶא ְׁש ַמע ּכָ ל נֵ ר וָ נֵ ר‬ ‫עֹורר!‬ ‫קֹורא קּום ִה ְת ֵ‬ ‫לִ י ֵ‬ ‫ַעם ַחּיָ ה וָ ָקם‪ַ ,‬עם ַחּיָ ה וָ ָקם‪.‬‬ ‫(תרגם מיידיש‪ :‬ר' אבינועם)‬ ‫ִ‬

‫‪204‬‬

‫    צועדים בדרך המילים ד'‬

‫יִ ְל ַאט ‪ -‬ילחש‬

‫יַ ֲע ֵטנִ י ‪ -‬יעטוף‬ ‫אותי‬ ‫ַּב ָלאט ‪ -‬בשקט‬

‫ֶא ֶפס ‪ֲ -‬א ָבל‬


‫מסּוּפרים בו האירועים שקרו בימים‬ ‫ָ‬ ‫המקּבים א'‪.‬‬ ‫ַ‬ ‫קטעים ִמ ֵס ֶפר‬ ‫לפניכם ָ‬ ‫סופר ֶשחי בארץ ישראל‪ֵַ .‬מהספר הזה אנחנו לומדים על ֶמ ֶרד‬ ‫ההם‪ִ ,‬מ ִּפי ֵ‬ ‫ניצחֹונם על היוָ ונים‪.‬‬ ‫המקבים ועל ְ‬

‫ְגזֵ רות הדת של ַאנטיֹוכּוס ‪/‬‬

‫מתוך ספר המקבים א'‪ ,‬פרק א'‬

‫רּוׁשלַ יִ ם‬ ‫יחים) ֶאל יְ ָ‬ ‫(ׁשלִ ִ‬ ‫(מ ְכ ָּת ִבים) ְּביַ ד ַמלְ ָא ִכים ְ‬ ‫וַ ּיִ ְׁשלַ ח ַה ֶּמלֶ ְך ְס ָפ ִרים ִ‬ ‫הּודה לָ לֶ ֶכת ַא ֲח ֵרי ֻח ִּקים זָ ִרים לָ ָא ֶרץ‪.‬‬ ‫וְ ֶאל ָע ֵרי יְ ָ‬ ‫ּופ ִסילִ ים וְ לִ זְ ּב ַֹח ֲחזִ ִירים‬ ‫יכלֹות ְ‬ ‫לְ ַחּלֵ ל ַׁש ָּבתֹות וְ ַחּגִ ים; לִ ְבנֹות ָּבמֹות‪ ,‬וְ ֵה ָ‬ ‫ְּוב ֵהמֹות ְט ֵמאֹות‪.‬‬ ‫יהם ִּבלְ ִּתי נִ ּמֹולִ ים‪.‬‬ ‫יח ֶאת ְּבנֵ ֶ‬ ‫לְ ַהּנִ ַ‬ ‫ּתֹורה ֲא ֶׁשר ָמ ְצאּו ָק ְרעּו וְ ָׂש ְרפּו ָּב ֵאׁש‪.‬‬ ‫וְ ֶאת ִס ְפ ֵרי ַה ָ‬ ‫יׁשהּו נָ ַהג ַעל‬ ‫ּתֹורה)‪ ,‬וְ ִאם ִמ ֶ‬ ‫(ה ָ‬ ‫יׁשהּו ֵס ֶפר ַה ְּב ִרית ַ‬ ‫ַּוב ֲא ֶׁשר נִ ְמ ָצא ִּב ֵידי ִמ ֶ‬ ‫ּתֹורה‪ִ ,‬מ ְצוַ ת ַה ֶּמלֶ ְך לְ ָה ִמיתֹו‪.‬‬ ‫ִּפי ַה ָ‬

‫ירוע במודיעין ‪/‬‬ ‫הא ַ‬ ‫ֵ‬

‫מתוך ספר המקבים א'‪ ,‬פרק ב'‬

‫יעים ָה ִעיר לִ זְ ּב ַֹח‪.‬‬ ‫מֹוד ִ‬ ‫וַ ּיָבֹואּו ַאנְ ֵׁשי ַה ֶּמלֶ ְך לְ ִ‬ ‫וַ יְ ּ ַד ְּברּו ֶאל ַמ ִּת ְתיָ הּו לֵ אמֹר‪:‬‬ ‫רֹאׁש וְ נִ כְ ָּבד וְ גָ דֹול ַא ָּתה ָּב ִעיר ַהּזֹאת‪ָ .‬ק ֵרב ִראׁשֹון וַ ֲע ֵׂשה ִמ ְצוַ ת ַה ֶּמלֶ ְך‪...‬‬ ‫אֹוה ֵבי ַה ֶּמלֶ ְך‪ ,‬וְ ַא ָּתה ָּובנֶ יָך ְּת ֻכ ְּבדּו ְּב ֶכ ֶסף ְּובזָ ָהב‬ ‫ית ַא ָּתה ָּובנֶ יָך ֵמ ֲ‬ ‫וְ ָהיִ ָ‬ ‫ְּוב ַמ ָּתנֹות ַרּבֹות‪.‬‬ ‫בֹותינּו! ָחלִ ילָ ה‬ ‫ֹאמר ְּבקֹול ּגָ דֹול‪ֲ :‬אנִ י ָּובנַ י נֵ לֵ ְך ִּב ְב ִרית ֲא ֵ‬ ‫וַ ּי ַַען ַמ ִּת ְתיָ הּו וַ ּי ֶ‬ ‫ּומ ְצוֹות‪.‬‬ ‫ּתֹורה ִ‬ ‫לָ נּו לַ ֲעזֹב ָ‬ ‫[תרגום‪ :‬אוריאל רפפורט]‬

‫חנוכה    ‪205‬‬


‫ לשיחה ִולכתיבה‬ ‫‪ .1‬א‪ .‬מה גזר אנטיוכוס על היהודים? ִּכתבו ִּבנקודות ַּבמילים שלכם‪.‬‬ ‫ב‪ .‬לפי מה בחר אנטיוכוס את הגזֵ רות?‬ ‫הצוִ וים ִמטעם המלך‪.‬‬ ‫שהתּפרסם לוח מודעות על ַ‬ ‫ַ‬ ‫‪ .2‬נשער‬ ‫ַהשלימו את הכתוב ִּבׂשפתכם (על פי הכתוב בספר החשמונאים‪:‬‬

‫במסגרת חו‬ ‫הילדים‪:‬‬

‫קי המלך בנוגע לחינוך‬

‫א‪ .‬חובה לשלוח‬ ‫את הילדים לבתי ספר‬ ‫ה‬ ‫מלמדים בשפה היוונית‪.‬‬ ‫ב‪ .‬‬ ‫ג‪ .‬‬

‫במסגרת‬ ‫חו‬ ‫קי‬ ‫ה‬ ‫מ‬ ‫לך‬ ‫הקשורי‬ ‫ם בשבת‪:‬‬ ‫א‪.‬‬ ‫ב‪ .‬‬ ‫ג‪ .‬‬

‫חובה ל‬ ‫החנו פתוח את‬ ‫יות‬

‫במסגרת חוקי המלך האוסרים‬ ‫לקיים את החגים לפי התורה‪:‬‬ ‫א‪ .‬אסור לבנות סוכה‬ ‫ב‪ .‬‬ ‫ג‪ .‬‬

‫כל העובר על צו המלך‪ ,‬דינו מוֶ ת!‬ ‫ימלאּו את ְּפקודותיו?‬ ‫‪ .3‬מה ִהכריז המלך כדי שהיהודים ַ‬ ‫‪ַ . 4‬שערו‪ ,‬כיצד היה יכול אנטיוכוס לבדוק שהיהודים אכן מקיימים את הגזרות?‬

‫ מדברים על זה‬ ‫‪ . 1‬לפי מה בחר אנטיוכוס את הגזרות?‬ ‫שליחי המלך‪.‬‬ ‫ֵ‬ ‫‪ִּ .2‬כתבו ִּבׂשפתכם את תשובתו של מתיתיהו לִ‬ ‫‪ .3‬אתם בוודאי זוכרים את הגזֵ רות שגזרו פרעה והמן‪.‬‬ ‫ א‪ .‬במה מזכירות גזרות פרעה את גזרות המן?‬ ‫ ב‪ .‬מה השוני בין גזרות פרעה והמן לִ גזרות אנטיוכוס?‬

‫‪206‬‬

‫    צועדים בדרך המילים ד'‬


‫  ִענְ יְ ינֵ י לשון‬ ‫לפניכם כמה משפטים מתוך ספר המקבים פרק א'‪ .‬נַ סחו אותם מחדש‬ ‫במילים שלכם‪:‬‬ ‫הּודה לָ לֶ כֶ ת ַא ֲח ֵרי‬ ‫רּוׁשלַ יִ ם וְ ֶאל ָע ֵרי יְ ָ‬ ‫ •וַ יִ ְׁשלַ ח ַה ֶּמלֶ ְך ְס ָפ ִרים ְּביַ ד ַמלְ ָא ִכים ֶאל יְ ָ‬ ‫חּוקים זָ ִרים לָ ָא ֶרץ‪.‬‬ ‫ִ‬ ‫ּתֹורה‪,‬‬ ‫יׁשהּו נָ ַהג ַעל ִּפי ַה ָ‬ ‫יׁשהּו ֵס ֶפר ַה ְּב ִרית‪ ,‬וְ ִאם ִמ ֶ‬ ‫ּוב ֲא ֶשר נִ ְמ ָצא ִּב ֵידי ִמ ֶ‬ ‫ • ַ‬ ‫ִמ ְצוַ ות ַה ֶּמלֶ ְך לְ ָה ִמיתֹו‪.‬‬ ‫ •וְ ַר ִּבים ְּביִ ְׂש ָר ֵאל ִה ְת ַא ְּמצּו וְ ִה ְת ַחּזְ קּו לְ ִבלְ ִּתי ֱאכֹול ָט ֵמא‪.‬‬

‫ יוצרים‬ ‫ִאילו היו היהודים המתנגדים לִ גזרות המלך ְמ ִעיזים לכתוב סיסמאות נגד‬ ‫אנטיוכוס ונגד הגזרות‪ ,‬מה היו כותבים?‬

‫הדרכה‬ ‫ •סיסמה היא משפט קצר שלאנשים ַקל לִ זְ ּכור אותו‪.‬‬ ‫ •סיסמאות כותבים במשפטים קצרים‪ .‬למשל‪:‬‬ ‫"אנטיוכוס עמלֵ ק‪ֵ ,‬מארצנו הסתלֵ ק!"‬ ‫ •אפשר לכתוב ַּבחרוזים‪ ,‬אך אין זו חובה‪.‬‬ ‫ •הסיסמה צריכה להיות קצרה ּוקליטה‪.‬‬ ‫ •בסיסמה צריכה להיות אמירה ברורה נגד הגזרות ונגד אנטיוכוס או‬ ‫סיסמה בעד מלחמה בגזרות ַּובשלטון הזָ ר‪.‬‬ ‫ •ּכִ תבו את הסיסמאות על גבי בריסטול או הקלידו אותן במחשב‪ .‬תלו את‬ ‫עבודותיכם בכיתה‪.‬‬

‫בחרו מבין הסיסמאות שכתבתם את שלוש הקולעות ביותר ּותלו בכיתה‪.‬‬

‫חנוכה    ‪207‬‬


‫טיהור המקדש וַ חנוכתו ‪/‬‬

‫מתוך ספר המקבים א'‪ ,‬פרק ד'‬

‫הּודה ְּבנֹו ַהּנִ ְק ָרא ַמ ַּק ִּבי וַ ּי ְַעזְ רּו לֹו‬ ‫וַ ּיִ ְק ְרבּו יְ ֵמי ַמ ִּת ְתיָ הּו לָ מּות‪ .....‬וַ ּי ָָקם ַּת ְח ָּתיו יְ ָ‬ ‫הּודה‪ֵ :‬הם‬ ‫ֹאמר יְ ָ‬ ‫ָּכל ֶא ָחיו וְ ָכל ֲא ֶׁשר ָּד ְבקּו ְּב ָא ִביו וַ ּיִ ּלָ ֲחמּו ִמלְ ֶח ֶמת יִ ְׂש ָר ֵאל‪ ...‬וַ ּי ֶ‬ ‫ׁשֹותינּו‬ ‫אֹותנּו ‪ ...‬וַ ֲאנַ ְחנּו נִ לְ ָח ִמים ַעל נַ ְפ ֵ‬ ‫(הּיְ וָ נִ ים) ָּב ִאים ֵאלֵ ינּו ְּברֹב ַ ּג ֲאוָ ה לְ ַה ְׁש ִמיד ָ‬ ‫ַ‬ ‫יהם‪.‬‬ ‫אֹותם לְ ָפנֵ ינּו וְ ַא ֶּתם ֶאל ִּת ְיראּו ִמ ְּפנֵ ֶ‬ ‫ּתֹור ֵתנּו‪ .‬ה' יִ ּגֹף ָ‬ ‫וְ ַעל ָ‬ ‫ר־צּיֹון‪.‬‬ ‫וַ ֵיּ ָא ֵסף ּכָ ל ַה ַּמ ֲחנֶ ה וַ ּי ֲַעלּו ֶאל ַה ִ‬ ‫רּופים — — —‬ ‫ׁשֹומם‪ ,‬וְ ֶאת ַה ִּמזְ ֵּב ַח ְמ ֻחּלָ ל וְ ֶאת ַה ְּׁש ָע ִרים ְׂש ִ‬ ‫וַ ּיִ ְראּו ֶאת ַה ִּמ ְק ָּדׁש ֵ‬ ‫יהם‪.‬‬ ‫אׁש ֶ‬ ‫יהם וַ ְּיִבּכּו ֶּב ִכי ּגָ דֹול‪ ,‬וַ ּי ִָׂשימּו ֵא ֶפר ַעל ָר ֵ‬ ‫וַ ּיִ ְק ְרעּו ֶאת ִ ּבגְ ֵד ֶ‬ ‫רּועה וַ ּיִ ְצ ֲעקּו ַה ָּׁש ַמיְ ָמה‪.‬‬ ‫צֹוצרֹות ַה ְּת ָ‬ ‫יהם ַא ְר ָצה‪ ,‬וַ ּיִ ְת ְקעּו ַּב ֲח ְ‬ ‫וַ ּיִ ְּפלּו ַעל ְּפנֵ ֶ‬ ‫וַ ּיִ ּוָ ֲעצּו ַעל אֹודֹות ִמזְ ַּבח ָהעֹולָ ה ַה ְּמ ֻחּלָ ל‪ָ ,‬מה יַ ֲעׂשּו לֹו‪.‬‬ ‫טֹובה לְ ָה ְרסֹו‪ ,‬לְ ַבל יִ ְהיֶ ה לָ ֶהם לְ ֶח ְר ָּפה‪ִּ ,‬כי ִט ְּמאּוהּו ַהּגֹויִ ים‪,‬‬ ‫וַ ִּתּפֹל לָ ֶהם ֵע ָצה ָ‬ ‫(ׁש ְברּו‪ָ ,‬ה ְרסּו) אֹותֹו‪.‬‬ ‫וַ ּיִ ְּתצּו ָ‬ ‫ּתֹורה‪ ,‬וַ ְּיִבנּו ִמזְ ֵּב ַח ָח ָדׁש‪ּ ,‬כְ מֹו ָה ִראׁשֹון‪ ,‬וַ ּי ֲַעלּו ָק ְר ָּבן‪.‬‬ ‫וַ ּיִ ְקחּו ֲא ָבנִ ים ְׁשלֵ מֹות‪ּ ,‬כַ ּכָ תּוב ַּב ָ‬ ‫רֹוסים‪ְּ ,‬בכִ ּנֹורֹות ִּוב ְמ ִצלְ ַּתיִ ם‪.‬‬ ‫(ּבית ַה ִּמ ְק ָּדׁש) ְּב ִׁש ִירים ְּוב ַק ְת ִ‬ ‫— — — ַּבּיֹום ַההּוא נֶ ְחנַ ְך ֵ‬ ‫וַ ּי ֲַעׂשּו ֶאת ֲח ֻנ ַּכת ַה ִּמזְ ֵּב ַח יָ ִמים ְׁשמֹונָ ה‪,‬‬ ‫וַ ְּת ִהי ִׂש ְמ ָחה ּגְ דֹולָ ה ְמאֹוד ָּב ָעם‪ ,‬וַ ָּתסּור ֶח ְר ַּפת ַהּגֹויִ ים‪.‬‬ ‫יהם‪ִ ,‬מ ֵּדי‬ ‫יּוחגּו יְ ֵמי ֲח ֻנּכַ ת ַה ִּמזְ ֵּב ַח ִּבזְ ַמּנֵ ֶ‬ ‫הּודה וְ ֶא ָחיו וְ כָ ל ֲע ַדת יִ ְׂש ָר ֵאל‪ּ ,‬כִ י ֲ‬ ‫וַ יִ ּ ְק ְּבעּו יְ ָ‬ ‫ָׁשנָ ה ְּב ָׁשנָ ה‪ ,‬יָ ִמים ְׁשמֹונָ ה‪ִ ,‬מן ַה ֲח ִמ ָּׁשה וְ ֶע ְׂש ִרים ְּבח ֶֹדׁש ּכִ ְסלֵ ו‪ְּ ,‬ב ִׂש ְמ ָחה ְּוב ָׂשׂשֹון‪.‬‬ ‫[תרגום‪ :‬אוריאל רפפורט]‬

‫ לשיחה ִולכתיבה‬ ‫‪ .1‬מה מתוך מעׂשיו ּודבריו של יהודה המקבי מלמדים על כישרונו כמנהיג‬ ‫המרד?‬

‫‪ִ .2‬קראו את הקטע על טיהור המקדש וַ חנוכתו‪ַ .‬סדרו את המשפטים‬ ‫סּפרו כל משפט‪:‬‬ ‫האירועים‪ַ .‬מ ְ‬ ‫האלה לפי סדר ֵ‬ ‫ •וַ יִ ראו את המקדש שומם‪.‬‬ ‫ •ויבנו מזבח חדש‪.‬‬ ‫ •ביום ההוא נֶ ְחנַ ך בשירים‪.‬‬ ‫ •וַ יקרעו את בגדיהם‪.‬‬

‫‪208‬‬

‫    צועדים בדרך המילים ד'‬


‫‪ .3‬‬

‫‪ .4‬‬ ‫‪. 5‬‬ ‫‪ .6‬‬

‫א‪ֵ .‬אילו מנהגי ֵאבל מוזכרים בקטע?‬ ‫ב‪ .‬טיהור המקדש על ידי החשמונאים אמור להיות ֵאירוע משמח‪ .‬אם‬ ‫התא ְּבלו הלוחמים? ַהסבירו וצטטו‪.‬‬ ‫ַ‬ ‫כן‪ ,‬מדוע‬ ‫שׂשרר בעם‬ ‫המ ָת ֵאר את מצב הרוח ָ‬ ‫ַהעתיקו מתוך הקטע את המשפט ְ‬ ‫בזמן חנוכת המזבח‪.‬‬ ‫האבלים?‬ ‫ֵ‬ ‫לעודד את לוחמיו‬ ‫ֵ‬ ‫מה עׂשה יהודה כדי‬ ‫לפי הקטע מספר המקבים א'‪ ,‬מדוע חוגגים את חנוכה שמונָ ה ימים?‬

‫ מדברים על זה‬ ‫האירועים שקרו בימים ההם? נַ מקו דבריכם‪.‬‬ ‫מה יכולים בני דורנו ללמוד מן ֵ‬

‫  ִענְ יְ ינֵ י לשון‬ ‫ו"ו ַה ִהיּפּוך‬ ‫בפרק ד' מתוך ספר המקבים א' מופיעים רוב הפעלים בצורת עתיד‬ ‫כשו"ו ַה ִהיּפּוך באה לפניהם‪ ,‬אף על פי שהם מציינים פעולות שקרו בעבר‪.‬‬ ‫הּודה לְ ֶא ָחיו"‪ ,‬כשלמעשה‪ ,‬הכתוב ְמ ַס ֵּפר‬ ‫ֹאמר יְ ָ‬ ‫כך‪ ,‬בפסוק הראשון כתוב‪" :‬וַ ּי ֶ‬ ‫לנו על מה שאמר יהודה לאחיו‪ .‬שימוש מיוחד זה אופייני לִ לְ שֹון התנ"ך‪.‬‬

‫ כותבים המחברת או מקלידים במחשב‬ ‫בחרו אחד מהנושאים הבאים‪:‬‬ ‫‪ִּ .1‬כתבו ִּבלשונכם את הכתוב בפרק ד'‪ .‬השתמשו ִּבפעלים בזמן עבר‪,‬‬ ‫כנהוג בעברית שלכם‪.‬‬ ‫‪ .2‬נשער שיותם‪ְּ ,‬בנֹו של אחד מלוחמי יהודה המקבי‪ ,‬השתתף בטקס‬ ‫חנוכת המקדש‪ .‬הוא החליט לכתוב על הטקס לסבו במודיעין‪.‬‬ ‫ִּכתבו את המכתב‪.‬‬

‫חנוכה    ‪209‬‬


‫על ספר המקבים ‪/ 1‬‬

‫ש' שי‬

‫ִס ְפ ֵרי המקבים או בשמם הנוסף "ספרי החשמונאים"‬ ‫הם חלק מקבוצת ספרים הנקראים "ספרים‬ ‫חיצוניים"‪.‬‬ ‫סביבון מפולין‪,‬‬ ‫כבן ‪ 160‬שנה‬ ‫מה הם "הספרים החיצוניים"?‬ ‫שמסיבות שונות לא נכללו באוסף ספרי התנ"ך‪,‬‬ ‫אלה ספרים ִ‬ ‫אף על פי שחלקם נכתבו עוד לפני חתימת התנ"ך‪ ,‬כלומר‬ ‫לפני שחכמי ישראל קבעו את מספרם הסופי של ספרי‬ ‫התנ"ך‪ .‬מאז נחתם התנ"ך‪ ,‬לפני כ–‪ 1,800‬שנים‪ ,‬לא‬ ‫הוסיפו ולא גָ ְרעּו ממנו דבר‪ .‬כל שאר הספרים‪ ,‬שהוחלט‬ ‫שלא לכלול אותם בתנ"ך‪ ,‬נקראים "ספרים חיצוניים"‪.‬‬ ‫בתוך קבוצת ה"ספרים החיצוניים" נמצאים גם ארבעה‬ ‫ספרי המקבים‪ .‬ספרים אלה נכתבו לפני חתימת התנ"ך‪,‬‬ ‫והם מכילים שפע של מידע על ֵאירועי התקופה בארץ ישראל‪.‬‬ ‫נמצא בהם ֵמ ַידע חשוב על מרד החשמונאים ועל מלחמתם ַּביוונים‪.‬‬ ‫ֵספר אחד מבין הארבעה‪ ,‬מקּבים א'‪ ,‬נכתב בעברית בארץ ישראל‪ ,‬אבל‬ ‫השתמר רק התרגום שלו ליוונית‪ .‬אי לכך הוא תורגם בימינו לעברית ִמיוָ ונית‬ ‫ֵ‬ ‫עתיקה‪ .‬ספר המקבים הזה הוא מקור‬ ‫רב־ערך שאפשר ללמוד ממנּו פרטים‬ ‫ֵ‬ ‫‪1‬‬ ‫חשובים על מרד החשמונאים‪.‬‬ ‫(על פי ישראל והעמים דרך סיפור יעקב ועשו‪ ,‬מאת ַמ ְתיָ ה קם)‬

‫ לשיחה ִולכתיבה‬ ‫‪ .1‬‬ ‫‪. 2‬‬ ‫‪ .3‬‬ ‫‪ .4‬‬

‫כתוב שחכמי ישראל חתמו את התנ"ך‪.‬‬ ‫בררו במילון‪ ,‬מה הוא "ספר ָחתּום"?‬ ‫לאיזו קבוצת ספרים קוראים "הספרים החיצוניים"?‬ ‫על איזו תקופה לומדים מספרי המקבים?‬ ‫ֵאילו פרטים על מקום כתיבת ספר מקבים א' ועל שפת כתיבתו הביא‬ ‫יע ֵתנּו?‬ ‫הכותב לִ ִיד ָ‬

‫‪ 1‬מקּבים — מלשון ַמ ֶק ֶבת‪ ,‬פטיש גדול‪.‬‬

‫‪210‬‬

‫    צועדים בדרך המילים ד'‬


‫ ‬

‫ִענְ יְ ינֵ י לשון‬

‫בצּורתו הסבילה‪.‬‬ ‫ָ‬ ‫ּפֹועל‬ ‫להשתמש ַּב ַ‬ ‫ֵ‬ ‫‪ .1‬למדנו שבקטע מידע ַמ ְר ִּבים‬ ‫ ִמצאו והעתיקו שלושה ְּפ ָעלִ ים בצורת הסביל מתוך הקטע‪.‬‬ ‫‪ִּ .2‬כתבו את צורת הסביל של הפעלים המודגשים ַּבמשפטים האלה‪:‬‬ ‫ א‪ .‬הסופר כתב את ספר המקבים‪.‬‬ ‫ ב‪ .‬אנטיוכוס גָ זַ ר גזֵ רות קשות על עם ישראל‪.‬‬ ‫ ג‪ .‬המקבים ִסלקו את הצבא היווני מארצנו‪.‬‬ ‫ ד‪ .‬אנחנו מדליקים נרות בחנוכה‪.‬‬ ‫‪ .3‬בקטע כתוב‪" :‬מאז נחתם התנ"ך לפני כ־‪ 1,800‬שנים‪ ,‬לא הוסיפו‬ ‫ולא גרעו ממנו דבר"‪.‬‬ ‫גֹור ַע״‪.‬‬ ‫שני פעלים אלו מופיעים בביטוי הידוע ״כל המוסיף — ֵ‬ ‫א‪ִ .‬מצאו במילון את משמעות הביטוי‪.‬‬ ‫ב‪ִ .‬חשבו על דוגמאות הממחישות את משמעותו של הביטוי‪.‬‬ ‫ג‪ִּ .‬כתבו קטע קצר המציין את הביטוי‪ ,‬מסביר את משמעותו ומדגים‬ ‫משמעות זו‪.‬‬ ‫והשלימו את המשפטים שלהלן‪ .‬שימו לב למילות הקישור‪:‬‬ ‫‪ַ .4‬העתיקו ַ‬ ‫א‪ .‬כמה מן הספרים החיצוניים נכתבו לפני חתימת התנ"ך‪,‬‬ ‫‪--‬‬‫ למרות זאת‬ ‫‪--‬‬‫ב‪ .‬ה"ספרים החיצוניים" נקראים כך‪ ,‬משום ש‬ ‫ג‪ .‬אמנם ספר מקבים א' נכתב בארץ ישראל בעברית‪ ,‬אבל‬ ‫‪--‬‬‫‪--‬‬‫ד‪ .‬ספר מקבים א' השתמר רק בתרגומו ליוונית‪ ,‬לכן‬

‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬

‫אּולם הן מילות קישור‪.‬‬ ‫המילים ִמשּום ֶש‪ָ ...‬ל ֵכן‪ִּ ...‬כי‪ֲ ...‬א ָבל‪ָ ...‬‬ ‫לק ֵשר בין ֶחלקי המשפט או לְ ַק ֵשר בין משפטים‪.‬‬ ‫תפקידן ַ‬

‫חנוכה    ‪211‬‬


‫ַמ ֲע ֶׂשה ִּב ְל ִביבֹות ‪/‬‬

‫ַחּנָ ה ְפ ֶרנְ ֶקל | ִע ְּב ָדה‪ַּ :‬תלְ ָמה ַאלְ יָ גֹון־רֹוז‬

‫הּובה‬ ‫הֹוי‪ַ ,‬חּנָ ה זֶ לְ ָּדה‪ִ ,‬א ְׁש ִּתי ָה ֲא ָ‬ ‫יע ָּובא‬ ‫ַחג ֲח ֻנּכָ ה ִהּגִ ַ‬ ‫ַּוב ֲח ֻנּכָ ה נַ ְפ ִׁשי ָמה ָח ְׁש ָקה‬ ‫תּוקה‪.‬‬ ‫ּומ ָ‬ ‫לֶ ֱאכֹל לְ ִב ָיבה ַח ָּמה ְ‬ ‫יׁשי ַהּיָ ָקר‬ ‫הֹוי‪ַ ,‬ר ִּבי ַקלְ ָמן‪ִ ,‬א ִ‬ ‫ֶא ְצלִ י ַּב ִּמ ְט ָּבח ֶק ַמח ֹלא נִ ְׁש ַאר‬ ‫ַּב ֲעלִ י ַהּיָ ָקר‪ ,‬וְ ֵאיְך זֶ ה אּוכַ ל‬ ‫לְ ָהכִ ין לְ ִב ָיבה ְּבלִ י ֶק ַמח ִּבכְ לָ ל?‬ ‫ָאז ַר ִּבי ַקלְ ָמן ִׁשּנֵ ס ֶאת ָמ ְתנָ יו‬ ‫ּכֹובעֹו נָ ַעל ַמּגָ ָפיו‬ ‫ָח ַבׁש ָ‬ ‫ּדֹוהר‪ ,‬קֹונֶ ה הּוא ַמ ֵהר‪,‬‬ ‫ּׁשּוקה ֵ‬ ‫ַה ָ‬ ‫ַׂשק ֶק ַמח לָ ָבן וְ ַה ַּביְ ָתה חֹוזֵ ר‪.‬‬ ‫הּובה‬ ‫ִהּנֵ ה‪ַ ,‬חּנָ ה זֶ לְ ָּדה‪ִ ,‬א ְׁש ִּתי ָה ֲא ָ‬ ‫ִהּנֵ ה לָ ְך ַה ֶּק ַמח לְ ָהכִ ין לְ ִב ָיבה‬ ‫ּכִ י ַּב ֲח ֻנּכָ ה נַ ְפ ִׁשי ָמה ָח ְׁש ָקה‬ ‫תּוקה‪.‬‬ ‫ּומ ָ‬ ‫לֶ ֱאכֹל לְ ִב ָיבה ַח ָּמה ְ‬ ‫יׁשי ַהּיָ ָקר‬ ‫הֹוי‪ַ ,‬ר ִּבי ַקלְ ָמן‪ִ ,‬א ִ‬ ‫נֹותר‬ ‫ֶא ְצלִ י ַּב ִּמ ְט ָּבח ֶׁש ֶמן ֹלא ַ‬ ‫ַּב ֲעלִ י ַהּיָ ָקר‪ ,‬וְ ֵאיְך יִ ָּתכֵ ן‬ ‫לֶ ֱאכֹל לְ ִב ָיבה ִאם ֶׁש ֶמן ֵאין לִ י ֵאין?‬

‫‪212‬‬

‫    צועדים בדרך המילים ד'‬


‫ׁשּוב ְמ ַׁשּנֵ ס ַר ִּבי ַקלְ ָמן ָמ ְתנָ יו‬ ‫נֹועל ַמּגָ ָפיו‬ ‫ּכֹובעֹו וְ ֵ‬ ‫חֹובׁש ָ‬ ‫ֵ‬ ‫ּדֹוהר‪ ,‬קֹונֶ ה הּוא ַמ ֵהר‪,‬‬ ‫ּׁשּוקה ֵ‬ ‫ַה ָ‬ ‫ּכַ ד ֶׁש ֶמן ָטהֹור וְ ַה ַּביְ ָתה חֹוזֵ ר‪.‬‬ ‫הּובה‪,‬‬ ‫ִהּנֵ ה‪ַ ,‬חּנָ ה זֶ לְ ָּדה‪ִ ,‬א ְׁש ִּתי ָה ֲא ָ‬ ‫ִהּנֵ ה לָ ְך ַה ֶּׁש ֶמן לְ ָהכִ ין לְ ִב ָיבה‬ ‫ּכִ י ַּב ֲח ֻנּכָ ה נַ ְפ ִׁשי ָמה ָח ְׁש ָקה‬ ‫תּוקה‪.‬‬ ‫ּומ ָ‬ ‫לֶ ֱאכֹל לְ ִב ָיבה ַח ָּמה ְ‬ ‫יׁשי ַהּיָ ָקר‬ ‫הֹוי‪ַ ,‬ר ִּבי ַקלְ ָמן‪ִ ,‬א ִ‬ ‫ֶא ְצלִ י ַּב ִּמ ְט ָּבח ֹלא נִ ְׁש ַאר ֻסּכָ ר‬ ‫ַּב ֲעלִ י ַהּיָ ָקר‪ ,‬וְ ֵאיְך זֶ ה ֶא ְפ ָׁשר‬ ‫לְ ָהכִ ין לְ ִב ָיבה ְּבלִ י ִט ּ ַפת ֻסּכָ ר?‬ ‫צּובה‬ ‫ָעיֵ ף ַר ִּבי ַקלְ ָמן‪ ,‬נַ ְפׁשֹו ֲע ָ‬ ‫חֹוׁשב ַעל לְ ִב ָיבה‬ ‫נֹועל ַמּגָ ָפיו וְ ֵ‬ ‫ֵ‬ ‫יֹותר‬ ‫לַ ּׁשּוק הּוא חֹוזֵ ר ָר ֵעב עֹוד ֵ‬ ‫ּדֹוהר‪.‬‬ ‫ֻסּכָ ר הּוא קֹונֶ ה וְ ַה ַּביְ ָתה ֵ‬ ‫הּובה‬ ‫ִהּנֵ ה‪ַ ,‬חּנָ ה זֶ לְ ָּדה‪ ,‬זּוגָ ִתי ָה ֲא ָ‬ ‫ִהּנֵ ה ַה ֻּסּכָ ר‪ָ ,‬הכִ ינִ י לְ ִב ָיבה‬ ‫ּכִ י ַּב ֲח ֻנּכָ ה נַ ְפ ִׁשי ָמה ָח ְׁש ָקה‬ ‫תּוקה‪.‬‬ ‫ּומ ָ‬ ‫לֶ ֱאכֹל לְ ִב ָיבה ַח ָּמה ְ‬

‫חנוכה    ‪213‬‬


‫יׁשי ַהּיָ ָקר‬ ‫הֹוי‪ַ ,‬ר ִּבי ַקלְ ָמן‪ִ ,‬א ִ‬ ‫ֶׁש ָּמא נִ ְד ֶחה ַהּלְ ִביבֹות לְ ָמ ָחר‬ ‫ַּב ֲעלִ י ַהּיָ ָקר‪ֵ ,‬הן ֵאיְך זֶ ה ֶא ְפ ָׁשר‬ ‫ּכֹוח נִ גְ ַמר?‬ ‫לְ ָהכִ ין לְ ִב ָיבה ּכְ ֶׁש ַה ַ‬ ‫ָאז ַר ִּבי ַקלְ ָמן חֹולֵ ץ ַמּגָ ָפיו‬ ‫לֹובׁש הּוא ִסּנָ ר ַמ ְפ ִׁשיל ַׁש ְרוּולָ יו‬ ‫ֵ‬ ‫יֹוצק‬ ‫יֹוצק וְ ֵ‬ ‫וְ לָ ׁש ַה ָּב ֵצק ֵ‬ ‫ּצֹוחק‪.‬‬ ‫צֹוחק ַא ֲחרֹון ַרק ִמי ֶׁש ֵ‬ ‫ֵ‬ ‫הֹוי‪ַ ,‬חּנָ ה זֶ לְ ָּדה‪ּ ,‬ב ֶֹקר ּכְ ָבר ָּבא‬ ‫ֵעינַ יִ ם ִּפ ְק ִחי‪ִ ,‬הּנֵ ה לְ ִב ָיבה‬ ‫ּכִ י ַּב ֲח ֻנּכָ ה נַ ְפ ֵׁשנּו ָמה ָח ְׁש ָקה‬ ‫תּוקה‪.‬‬ ‫ּומ ָ‬ ‫לֶ ֱאכֹל לְ ִב ָיבה ַח ָּמה ְ‬

‫ כותבים‬ ‫ּכִ תבו את השיר ּכְ סיפור‪ .‬תוכלו להתחיל כך‪" :‬פעם אחת‪ ,‬לקראת חג החנוכה‪"...‬‬

‫הדרכה‬ ‫כמס ֵּפר הסיפור‪ .‬תוכלו להוסיף לסיּפורכם‬ ‫ַ‬ ‫‪ .1‬בחרו באחת הדמויות שבשיר‬ ‫ּותגּובֹותיהם‬ ‫ְדמּות או ְדמּויֹות נוספות‪ַ :‬ה ֶחנְ וָ וני ַּב ַמּכולת או ְדמּויֹות הילדים ְ‬ ‫לַ ִמ ְת ַר ֵחׁש‪.‬‬ ‫‪ .2‬דּונּו‪:‬‬ ‫ א‪ .‬במה ישתנה הסיפור אם בוחרים את רבי קלמן לספר את הסיפור או‬ ‫ אם חנה זלדה היא המספרת?‬ ‫ ב‪ .‬כיצד יבוא לידי ביטוי האופי של המספר בסיפור שתכתבו?‬ ‫‪ .3‬לאחר שתסיימו את הכתיבה ַהתאימו כותרת ִמשלכם לסיפור‪.‬‬ ‫‪ .4‬עתה ִקראו בעמוד ‪ 15‬את החלק בהדרכה לאחר הכתיבה ופעלו לפיו‪.‬‬

‫‪214‬‬

‫    צועדים בדרך המילים ד'‬


‫חורף‬ ‫מה‬

‫במדור?‬

‫מה‬ ‫במדור?‬ ‫"באלפי חלילים"‬ ‫ֵ‬ ‫ס סנקרא שני שירים על השפעת החורף על מצב הרוח‪ :‬את השיר‬ ‫מאת נורית זרחי ואת "ענת בוכה ולא יודעת למה" מאת יהונתן גֶ ֶפן‪.‬‬ ‫שק ִעים וכיצד הם נוצרים‪.‬‬ ‫ס סנלמד מהם ִמ ָ‬ ‫יח‬ ‫לשון וָ ִׂש ַ‬ ‫ס סנלמד על כ' הדמיון‪.‬‬

‫ס סנכיר ביטויי זמן שונים‪.‬‬

‫ס סנשתמש במילת קישור עד כי‪.‬‬

‫חורף    ‪215‬‬ ‫צועדים בדרך המילים ד'‬


‫ְּב ַא ְל ֵפי ֲח ִל ִילים ‪/‬‬

‫נּורית זַ ְר ִחי‬ ‫ִ‬

‫יע‬ ‫מֹוד ַ‬ ‫ַהּגֶ ֶׁשם ֵאינֶ ּנּו ִ‬ ‫יע‪.‬‬ ‫ָמ ַתי הּוא יַ ְפ ִּת ַ‬ ‫ַאְך ְׁשנֵ י ָה ֵע ִצים ָה ָרזִ ים ֶּב ָח ֵצר‬ ‫רֹורים ַעל ַהּגַ ג‬ ‫וְ גַ ם ְׁשנֵ י ַה ְּד ִ‬ ‫ּקֹוצים ַּב ִּפּנָ ה‬ ‫וְ כִ ַּתת ַה ִ‬ ‫וְ ַׁש ְּבלּול ַהּגִ ּנָ ה‪,‬‬ ‫יעים לִ ְק ָראתֹו ּכַ ֲע ַדת הֹולְ לִ ים‪,‬‬ ‫ְמ ִר ִ‬ ‫ְּב ַאלְ ֵפי ֲחלִ ילִ ים‪,‬‬ ‫ׁשֹומ ַע‬ ‫ַעד ּכִ י ִאיׁש ֹלא ֵ‬ ‫ֶאת ְּבכִ י ַהּיַ ּתּוׁש וְ ִקינַ ת ַהּנְ ָמלִ ים‪.‬‬

‫‪216‬‬

‫    צועדים בדרך המילים ד'‬


‫ לשיחה ִולכתיבה‬ ‫‪ִּ .1‬כתבו בשני טורים‪:‬‬ ‫מי המצטערים בגשם?‬ ‫הׂשמחים לקראת הגשם?‬ ‫ֵ‬ ‫מי‬ ‫‪ .2‬בשיר יש מילים של ִׂשמחה ּומילים של עצב‪ַ .‬העתיקו בשני טורים‪:‬‬ ‫מילים של עצב‬ ‫ ‬ ‫מילים של שמחה‬ ‫‪ִ .3‬אילו החליטו היַ תוש והנמלה לדבר על מצוקתם במקום לבכות‪ ,‬מה היו‬ ‫אומרים? ִּכתבו בשמם‪.‬‬ ‫מאפשרת‬ ‫ֶ‬ ‫‪ .4‬א‪ִ .‬מצאו בשיר מילים וצירופי מילים המלמדים שהמשוררת‬ ‫ לבעלי החיים להתנהג כאילו הם בני אדם‪.‬‬ ‫פשר לבעלֵ י החיים להתנהג כך?‬ ‫ ב‪ִ .‬חשבו מדוע המשוררת בוחרת לְ ַא ֵ‬

‫ מדברים על זה‬ ‫אפשרי שהמשוררת כותבת על עצים ועל בעלי חיים‪,‬‬ ‫ָ‬ ‫‪ .1‬מה דעתכם‪ ,‬האם‬ ‫אבל מכוֶ ונת אותנו לחשוב על החורף אצל בני האדם? נַ מקו תשובתכם‪.‬‬ ‫‪ָ .2‬הביאו דוגמאות מן החיים למצב הנחשב בעיני אנשים מסוימים למצב‬ ‫טוב‪ ,‬ובעיני אחרים — למצב רע‪.‬‬

‫  ִענְ יְ ינֵ י לשון‬ ‫הדובר בשיר משתמש בביטוי‬ ‫ֵ‬ ‫הׂשמחים בגשם‪,‬‬ ‫ֵ‬ ‫‪ . 1‬כדי שנוכל לדמיֵ ין את‬ ‫הול ִלים"‪ .‬ביטוי זה נקרא דימּוי‪.‬‬ ‫"ּכ ֲע ַדת ְ‬ ‫ציורי‪ַ ,‬‬ ‫א‪ַ .‬חפשו במילון את פירוש המילה הולל (יחיד של "הוללים")‪.‬‬ ‫ב‪ַ .‬הסבירו את משמעות הצירוף‪.‬‬ ‫ג‪ .‬האות כ' בהקשר זה מכונה כ' הדמיון‪ .‬האם תוכלו להסביר מדוע?‬ ‫ד‪ .‬הציעו דימוי אחר לשמחים בגשם‪.‬‬ ‫‪ .2‬בשיר כתוב‪:‬‬ ‫״עד כי איש לא שומע את בכי היתוש וקינת הנמלים״‪.‬‬ ‫"ּבכי" ל"קינה"? היעזרו במילון‪.‬‬ ‫א‪ .‬מה ההבדל בין ֶ‬ ‫ב‪ַ .‬השלימו במילים שלכם‪:‬‬ ‫ •הרעש שמקימים המאושרים מן הגשם הוא כה חזק‪ ,‬עד כי‪...‬‬ ‫‪ ,‬עד כי‪...‬‬ ‫‪--‬‬‫ •ההתרגשות שלי היא כה‬ ‫ ג‪ .‬חברו משפט משלכם והשתמשו במילים‪ :‬עד כי‪.‬‬

‫חורף    ‪217‬‬


‫לקראת קריאה‬ ‫קורה שיש לכם מצב רוח רע מבלי לדעת למה?‬ ‫קראו את ֵשם השיר‪ .‬האם גם לכם ֶ‬ ‫אם תרצו‪ַ ,‬ס ְּפרו‪.‬‬

‫יֹוד ַעת ָל ָּמה ‪/‬‬ ‫ּבֹוכה וְ ֹלא ַ‬ ‫בוכה ָ‬ ‫ענתנָ ת‬ ‫ֲע‬

‫‪218‬‬

‫יְ הֹונָ ָתן ּגֶ ֶפן‬

‫לִ ְפ ָע ִמים‪,‬‬ ‫ְּב ִע ָּקר ַּבח ֶֹרף‪,‬‬ ‫יׁשה ָעצּוב‪.‬‬ ‫ֲאנִ י ַמ ְרּגִ ָ‬ ‫אּולַ י זֶ ה ִּבגְ לַ ל ֶה ָענָ ן וְ ַהּגֶ ֶׁשם‬ ‫וְ אּולַ י זֶ ה ִּבגְ לַ ל‪...‬‬ ‫וְ אּולַ י‪...‬‬

‫וַ ֲאנִ י ְמנַ ָּסה לְ ַה ְפ ִסיק ֶאת ַה ֶּב ִכי‪...‬‬ ‫וַ ֲאנִ י‪...‬‬ ‫וַ ֲאנִ י‪...‬‬ ‫ֹלא ָחׁשּוב‪.‬‬

‫ֹלא ָחׁשּוב‪.‬‬ ‫נֹופלֶ ת‬ ‫ִּד ְמ ָעה ֵמ ֵעינַ י ָאז ֶ‬ ‫וְ ַה ֶח ֶדר נִ ְר ֶאה ּכֹה ָק ָטן וְ ָצפּוף‪.‬‬ ‫וְ כָ ל ָהעֹולָ ם ֶׁש ָא ַה ְב ִּתי‬ ‫נִ ְר ֶאה לִ י לְ ֶפ ַתע‬ ‫ָק ָטן וְ ָׁשקּוף‪.‬‬

‫ַהלְ וַ אי ֶׁשּיִ ָּפ ֵסק ְּכ ָבר ַהּגֶ ֶׁשם‬ ‫וְ ַהח ֶֹרף ַהּזֶ ה ֹלא יָ ׁשּוב‪...‬‬ ‫אֹוה ֶבת‪...‬‬ ‫יׁשה וַ ֲאנִ י ֶ‬ ‫ֲאנִ י ַמ ְרּגִ ָ‬ ‫אֹוה ֶבת ֶאת‪...‬‬ ‫ֶ‬ ‫ֶּב ֱא ֶמת‪...‬‬ ‫ֹלא ָחׁשּוב‪...‬‬

‫    צועדים בדרך המילים ד'‬


‫ לשיחה ִולכתיבה‬ ‫‪. 1‬‬ ‫‪ .2‬‬ ‫‪ .3‬‬ ‫‪ .4‬‬ ‫‪ .5‬‬ ‫ ‬ ‫ ‬

‫ּבֹודד?‬ ‫שה ֶעצב של ענת אינו מקרה ֵ‬ ‫כיצד ַמבליט המשורר בבית הראשון ָ‬ ‫המילה "אּולַ י" חוזרת בבית הראשון שלוש פעמים‪ .‬מה מדגישה ַה ֲחזָ ָרה‬ ‫הזאת?‬ ‫נראה העולם בעיני ענת כשהיא‬ ‫השני בשיר‪ .‬כיצד ֶ‬ ‫ִקראו את החלק ֵ‬ ‫עצּובה?‬ ‫לסיּבת תחּושת‬ ‫ַ‬ ‫ִקראו את הבית השלישי‪ .‬מהו ָה ֶר ֶמז שרומזת ענת‬ ‫והּבכי שהיא חשה?‬ ‫העצב ֶ‬ ‫לַ שיר שלושה חלקים ׂשימּו לֵ ב באיזו אמירה מסתיֵ ים כל חלק‪.‬‬ ‫באילּו מצבים אתם נוהגים לומר‪" :‬לא חשוב"?‬ ‫א‪ֵ .‬‬ ‫מתּכוֶ ונת ענת כשהיא אומרת "לא חשוב"?‬ ‫ַ‬ ‫ב‪ָ .‬שערו‪ ,‬למה‬

‫ מדברים על זה‬ ‫להשתמש בשלוש נקודות (‪ .)...‬נַ סּו להסביר מה תפקידן‬ ‫ֵ‬ ‫מרּבה‬ ‫ֶ‬ ‫‪ .1‬המשורר‬ ‫בשיר‪.‬‬ ‫‪ .2‬האם קורה שיש לכם מצב רוח רע מבלי לדעת למה?‬ ‫האופן שבו אתם‬ ‫ֶ‬ ‫שּכאשר אתם עצובים משתנֶ ה‬ ‫‪ .3‬האם גם לכם קורה ַ‬ ‫רואים את העולם?‬

‫ קוראים בקול רם‬ ‫ייקנות ְּוב ַהנגנה מתאימה לַ ֲאווירה ֶשּבו‪.‬‬ ‫בד ָ‬ ‫קראו את השיר ַ‬ ‫הקפידו על ַה ְפ ָס ָקה קלה אחרי פסיק (‪ ),‬והפסקה מעט ארוּכָ ה יותר אחרי‬ ‫נקודה (‪.).‬‬ ‫ִחשבו מדוע צריך לַ עצור אחרי שלוש נקודות (‪ )....‬וְ הסבירו‪.‬‬

‫חורף    ‪219‬‬


‫לקראת קריאה‬ ‫קּוח ִמ ֵס ֶפר לימוד‪.‬‬ ‫הקטע שלהלן לָ ַ‬ ‫תוכן הקטע?‬ ‫הכות ֶרת ואת שתי השורות הראשונות‪ .‬מה אפשר ללמוד ֵמהן על ֶ‬ ‫ֶ‬ ‫ • ִקראו את‬ ‫ •מה אתם כבר יודעים על המשקעים?‬ ‫ •עתה ִקראו ְּבעיון‪.‬‬

‫כיצד נוצרים ַה ִמ ְש ָק ִעים?‬

‫א‪.‬‬

‫לגשם‪ ,‬שלג ּוברד קוראים בשם הכולל משקעים‪,‬‬ ‫משום שהם שוקעים מהענן לקרקע‪.‬‬ ‫כיצד נוצר גשם?‬ ‫מתאדים‬ ‫ַ‬ ‫כאשר מחזיקים מים ִּבכלי ָּפתוח‪ ,‬הם‬ ‫לא ֵדי מים באוויר‪ .‬דבר דומה קורה ֵמעל‬ ‫והופכים ֵ‬ ‫האֹוקיינוסים‪ ,‬הימים והאגמים‪:‬‬ ‫השמש מחממת את המים‪ .‬הם ִמ ְת ַאדים והופכים‬ ‫ב‪.‬‬ ‫לאדי מים המגיעים לאוויר‪.‬‬ ‫גם מעל היבשה מתאדים מים‪ :‬מצמחים‪ ,‬מהקרקע‪,‬‬ ‫ּומנחלים‪.‬‬ ‫ִמנְ ָהרות ִ‬ ‫ּומגיעים לַ שכבות הקרות‬ ‫אדי המים עולים באוויר ַ‬ ‫מֹוס ֶפ ָרה שהטמפרטורה בהן נמוכה מאוד‪.‬‬ ‫בא ְט ְ‬ ‫ַ‬ ‫האדים מתקררים והופכים לטיפות מים זעירות‪.‬‬ ‫כך נוצרים עננים‪ .‬כאשר כמה טיפות מים זעירות‬ ‫(מתח ְּברות)‪ ,‬הן יוצרות טיפות גדולות יותר‪ .‬רק כאשר נוצרות בעננים‬ ‫ַ‬ ‫מתלַ ְּכדות‬ ‫טיפות מים שהן די גדולות (בגודל של מילימטר אחד)‪ ,‬הן נופלות מהענן ויורדות‬ ‫לקרקע בצורת גשם‪.‬‬ ‫כיצד נוצר שלג?‬ ‫לקיקי קרח זעירים‪.‬‬ ‫ֵ‬ ‫לח‬ ‫לפעמים טיפות המים הזעירות שבעננים קופאות והופכות ֶ‬ ‫ולהפוך לקרח‪.‬‬ ‫גם ֵא ֵדי מים יכולים לקּפוא ַ‬ ‫ממש כמו טיפות המים בעננים‪ ,‬גם חלקיקי הקרח הזעירים מתלכדים (מתחברים)‬ ‫זה עם זה כשהם נופלים למטה‪ ,‬עד שנוצרים חלקיקים גדולים יותר‪ .‬הם עוזבים את‬ ‫הענן ויורדים לקרקע בצורת שלג‪ .‬פתיתי השלג הם קטנים ורכים‪ ,‬ויש בהם אוויר רב‪.‬‬ ‫לפתיתי השלג הקטנים יש צורות יפות ּומגוונות‪ .‬בכדי לראותן נעזרים במיקרוסקופ‪.‬‬

‫‪220‬‬

‫    צועדים בדרך המילים ד'‬


‫השלג מכסה בתים‪ ,‬דרכים‪ ,‬עצים ּוצמחים‪ .‬הוא יכול להועיל‬ ‫לחקלאות‪ .‬מדוע?‬ ‫להגן‬ ‫מבֹודד ויכול ָ‬ ‫ֵ‬ ‫ִּבפתיתי השלג יש אוויר רב‪ .‬אוויר הוא חומר‬ ‫מפני קור‪ .‬לכן השלג‪ ,‬המכסה את הקרקע‪ֵ ,‬מגן מפני הקור על‬ ‫הזרעים והשורשים של צמחים שנמצאים בקרקע‪ .‬אך השלג‬ ‫יכול גם לגרום נזק‪ :‬שלג רב הנערם על עצים ועל צמחים יכול‬ ‫לשּבור את ענפי העצים ואף לגרום לקריסת הצמח כולו‪.‬‬ ‫כיצד נוצר ברד?‬ ‫צורות של פתיתי שלג מוגדלות‬ ‫בענן מתנגשים לפעמים ֶחלקיקי קרח קטנים בטיפות מים במיקרוסקופ‬ ‫קרות מאוד‪ .‬טיפות המים מתחברות לחלקיקי הקרח וקופאות‬ ‫גם הן‪ .‬כך נוצרים חלקיקי קרח גדולים יותר‪ ,‬חלקיקי ברד‪ .‬בדרך כלל חלקיקי‬ ‫הברד שוקלים כמה גרמים בלבד‪ ,‬אך יש שנוצרות אבני ברד גדולות מאוד‪,‬‬ ‫שמשקלן יכול להגיע לחצי קילוגרם!‬ ‫חלקיקי ברד גדולים הפוגעים במבנים‪ִּ ,‬בכְ לֵ י רכב ּובצמחייה יכולים לגרום נזק‬ ‫הּפח‬ ‫ּולעקם את ַ‬ ‫ֵ‬ ‫רב‪ :‬הם יכולים לִ שּבור זגוגיות בחלונות‪ ,‬לשבור רעפים בגגות‬ ‫של כלי הרכב‪ .‬חלקיקי ברד יכולים לשבור ענפים ִּבצמחים‪ .‬פגיעה בצמחים‬ ‫גורמת נזק קשה לחקלאות‪.‬‬ ‫(מתוך ספר הלימוד "מסע מדע"‪ ,‬הוצאת כנרת)‬

‫ לשיחה ִולכתיבה‬ ‫המּוס ֶּב ֶרת ַּב ִּפסקה הראשונה אפשר לראות באיורים‬ ‫ְ‬ ‫‪ .1‬איזֹו תופעה‬ ‫שבעמוד ‪( ?220‬שימו לב לחיצים‪).‬‬ ‫לתופעות הטבע שלהלן‪ ,‬לפי הכתוב בקטע‪:‬‬ ‫ְ‬ ‫‪ִּ .2‬כתבו את ההסבר‬ ‫התופעה‬

‫ההסבר‬

‫נוצר ענן‬ ‫ַ‬ ‫יורד שלג‬ ‫ֵ‬ ‫שומר על הצמחים‬ ‫השלג ֵ‬ ‫יורד ברד‬ ‫ֵ‬ ‫גורם לנזקים‬ ‫הברד ֵ‬

‫‪ .3‬איזה ידע חדש נוסף לכם על המשקעים?‬ ‫‪ .4‬מה עוד הייתם רוצים לדעת על המשקעים?‬

‫חורף    ‪221‬‬


‫ט"ו בשבט‬

‫מה‬ ‫במדור?‬ ‫ס סנקרא ונשיר את "ההמנון לט"ו בשבט" שכתב שמואל בס‪.‬‬

‫ס סנלמד על התפתחות ט"ו בשבט מתאריך קובע‪ ,‬שממנו מתחילים לחשב‬ ‫המסים השנתיים‪ ,‬לתאריך שבו חוגגים חג לכבוד הטבע בקטע "מה‬ ‫את ִ‬ ‫זה ט"ו בשבט?" מאת בנימין יוגב‪.‬‬ ‫"ּכ ֵשם ֶשיָגְ עּו אבותי"‪.‬‬ ‫שסיּפרּו חכמינו‪ְ ,‬‬ ‫ְ‬ ‫ס סנלמד את הסיפור‬

‫יח‬ ‫לשון וָ ִׂש ַ‬

‫ס סנמשיך להשתמש בביטויי זמן‪.‬‬ ‫ס סנכיר ראשי תיבות‪.‬‬

‫‪222‬‬

‫    צועדים בדרך המילים ד'‬


‫ִה ְמנֹון ְלט"ּו ִּב ְׁש ָבט ‪/‬‬

‫מּואל ַּבס‬ ‫ְׁש ֵ‬

‫ְּב ַר ֲח ֵבי ַּכ ְר ֵמי מֹולֶ ֶדת‬ ‫ּפֹור ַח‪,‬‬ ‫ַה ָּׁש ֵקד ְּכ ָבר ֵ‬ ‫יח‪,‬‬ ‫נֹותן ֵר ַ‬ ‫ַהּנַ ְר ִקיס ֵ‬ ‫ִמ ְת ֵ‬ ‫נֹוסס ְּתכֹול־רֹום‪.‬‬

‫ְּתב ַֹר ְכנָ ה ַהּיָ ַדיִ ם‬ ‫ַה ְּׁשלּוחֹות ּפֹה לִ זְ ר ַֹע‪,‬‬ ‫ּגַ ם לִ ְׁשּתֹל וְ גַ ם לִ נְ ט ַֹע‬ ‫ִמ ִּמזְ ָרח וְ ַעד יָ ם‪.‬‬

‫נֵ ֵצא־נָ א ֻּכּלָ נּו‬ ‫ֶאל ּגַ יְ א וְ ֶאל ּגֶ ַבע‪,‬‬ ‫ִּכי ַחג הּוא לַ ֶּט ַבע‪,‬‬ ‫ִּכי ַחג הּוא ַהּיֹום‪.‬‬

‫ּומי ִאם ֹלא ָאנּו —‬ ‫ִ‬ ‫ָּכל נַ ֲע ָרה וָ ּנַ ַער —‬ ‫נֹוסיף ּפֹה עֹוד יַ ַער‬ ‫ִ‬ ‫ֶאל יַ ֲערֹות ַעם!‬

‫ט"ו בשבט    ‪223‬‬


‫לקראת קריאה‬ ‫ •מה אתם יודעים על טו בשבט?‬ ‫״מע ֵׂשר״ ִּבדקו את ַמשמעּותֹו ַּבמילון‪.‬‬ ‫ֲ‬ ‫ • ַּב ֶקטע מוזכר המושג‬ ‫ •עתה ִקראו ְּבעיון‪.‬‬

‫מה זה ט"ו בשבט? ‪ /‬בנימין יוגב‬ ‫מּוזּכר כלל בתנ"ך ואין הוא חג נטיעות‬ ‫ַ‬ ‫למרבה ההפתעה ט"ו בשבט אינו‬ ‫"ּב ִמ ְׁשנָ ה"‪ַּ ,‬כיום שממנו‬ ‫וש ָמא אף לא חג בכלל‪ .‬לראשונה הוא מוזכר ַ‬ ‫כלל ֶ‬ ‫המ ֵסים החדשה‪ .‬מט"ו‪ ‬בשבט עד ט"ו‬ ‫מתחילה שנת ַה ַמ ֲע ֵׂשר‪ ,‬כלומר שנַ ת ִ‬ ‫לכוהנים‬ ‫ֲ‬ ‫לתת ַמ ַע ְׂשרֹות ִמ ְּפ ִרי העצים שגידלּו‬ ‫אבותינו האיכרים ֵ‬ ‫ֵ‬ ‫בשבט היה על‬ ‫העצים‬ ‫נבחרה כי רוב ֵ‬ ‫ולַ לְ וִ ויים ַּב ִּמקדש וגם לָ ֲעניים‪ָ .‬העונה הזאת של השנה ֲ‬ ‫תחדשות ָה ֵעצים‬ ‫תהליך ִה ַ‬ ‫ַּב ָשלֶ ֶכת ואין בהם פרי ְּובעצם‪ ‬בתאריך זה מתחיל ֲ‬ ‫לִ קראת ְשנַ ת פרי חדשה ולכן מכונה ט"ו שבט בשם‪ " :‬ראש השנה לָ אילנות"‪.‬‬ ‫והתּפזֵ ר לַ ֲא ָרצות‬ ‫ַ‬ ‫כאשר הרומאים ֶהחריבו את הארץ ואת המקדש והעם גָ לָ ה‬ ‫ונשּכח התאריך הזה‪.‬‬ ‫ַ‬ ‫שונות כמעט‬ ‫שהציל את ט"ו בשבט ִמ ִש ְכ ָחה‬ ‫מי ִ‬ ‫המלַ ְמדים ַּב"חדר"‪ַ .‬ה ְמלַ ֵמד היה‬ ‫הם ְ‬ ‫מבקש מתלמידיו להביא ביום זה‬ ‫ֵ‬ ‫ערמת הפירות‬ ‫ל"חדר"‪ ‬פירות‪ְ .‬סביב ֵ‬ ‫הוא נהג לְ ַס ֵּפר להם על ארץ ישראל‬ ‫ּולעורר ניצוץ של אהבה וְ געגועים‪ ‬לארץ‬ ‫ֵ‬ ‫רותיה‪ .‬‬ ‫ָ‬ ‫ּולְ ֵפ‬ ‫לפני כ־‪ 300‬שנים‪ ,‬בעיר צפת הנהיגו‬ ‫יכת סעודה בט"ו בשבט ִמ ֵּפירות‬ ‫ֲע ִר ַ‬ ‫הארץ‪ַּ .‬ב ְסעודה נהגו לאכול שלושים‬ ‫מינֵ י פירות‪ ,‬לִ שתות ארבע כוסות‬ ‫יין ולקרוא בקול קטעים ֵמהתורה‬ ‫חכמי ישראל על‬ ‫שח ְּברו ְ‬ ‫ּומ ְס ָפרים ִ‬ ‫ִ‬ ‫בארצנו‪ .‬‬ ‫ֵ‬ ‫העצים והצמחים‬ ‫ֵ‬ ‫סעודת ט"ו בשבט‬

‫‪224‬‬

‫    צועדים בדרך המילים ד'‬


‫לפני כמאה שנים‪ ,‬כאשר התחילו‬ ‫החלּוצים לַ ְחזור לארץ ישראל‪ ,‬היה‬ ‫ברור להם שלא מספיק לֶ ֲאכול‬ ‫עצי‬ ‫גדל ֵ‬ ‫פירות אלָ א יש לנטוע ּולְ ֵ‬ ‫פרי‪ .‬והנה פעם נוספת לקחו המורים‬ ‫את היוזמה‪ ‬בט"ו בשבט‪.‬‬ ‫בשנת ‪ 1890‬הוציא מנהל בית‬ ‫הספר בזיכרון־יעקב את תלמידיו‬ ‫והתּפ ֵשט‬ ‫ַ‬ ‫לִ נְ טיעת עצים‪ .‬המנהג הלך‬ ‫ּובמושבות‬ ‫בירושלים‪ ,‬בתל אביב ַ‬ ‫שּבנו החלוצים‪.‬‬ ‫ָה ִעבריות הראשונות ָ‬ ‫היּכה שורש עד‬ ‫רעיון נְ טיעת העצים ָ‬ ‫עׂשרות‬ ‫מימה‪ .‬כך‪ ,‬במשך ְ‬ ‫עיקרו של ט"ו בשבט ִמיָ מים יְ ָ‬ ‫נדמה שמנהג‪ ‬זה הוא ָ‬ ‫כי ֶ‬ ‫השומ ָמה‬ ‫ֵ‬ ‫והא ֶרץ‬ ‫שנים‪ ,‬הלכו ילדי ישראל עם ֵאת‪ְ ,‬ש ִתיל וְ שיר ַּבלֵ ב לנטוע‪ָ ,‬‬ ‫שמצאו ראשוני המתיישבים הפכה לְ ֶארץ ירּוקה‪.‬‬ ‫בוע‬ ‫ל"ש ַ‬ ‫האחרונות‪ ‬הפכה החברה להגנת הטבע את היום והשבוע כּולו ְ‬ ‫ֲ‬ ‫ַּב ָשנים‬ ‫הטבע והסביבה"‪ָ ,‬שבוע של אכילת ֵּפירות ּונְ טיעות וְ ָשבוע של שמירה‬ ‫שמירת ֶ‬ ‫על ארץ יפה‪.‬‬ ‫(בשינויים קלים מתוך אתר מכון "שיטים")‬

‫ לשיחה ִולכתיבה‬ ‫נּתה ְּב ַמ ֲהלַ ְך השנים‪ .‬השלימו בטבלה‪:‬‬ ‫שת ָ‬ ‫‪ .1‬משמעות ַה ַת ֲא ִריְך ט"ו בשבט ִה ַ‬ ‫הזמן‪:‬‬

‫ימי בית המקדש‬ ‫ִּב ֵ‬

‫משמעות ט"ו בשבט‪:‬‬

‫‪.1‬‬ ‫‪.2‬‬

‫ַּב ָשנים שהיהודים חיּו ַּבגולה‬ ‫לפני כ־‪ 300‬שנים‬ ‫לפני כ־‪ 100‬שנים‬ ‫בימינו‬ ‫הּכֹותב את המידע?‬ ‫ֵ‬ ‫‪ .2‬לפי איזה סדר ִארגֵ ן‬

‫ט"ו בשבט    ‪225‬‬


‫ מדברים על זה‬ ‫כיצד נוהגים לַ ְחגֹוג את ט"ו בשבט ְּב ִמ ְׁש ַּפ ְחתכֶ ם? ַסּפרו‪.‬‬

‫ ‬

‫ִענְ יְ ינֵ י לשון‬ ‫ִציּונֵ י זמן‬ ‫המילים המּודגשות ַּב ִמשפטים שלהלן הן ִציּונֵ י זמן‪ .‬לדוגמה‪:‬‬ ‫בּוע ַה ָּבא יחול ט"ו בשבט‪.‬‬ ‫ַּב ָׁש ַ‬ ‫ַהיֹום שתלתי ָׁש ִתיל‪ְּ ,‬בעֹוד שלוש שנים השתיל הקטן יהיה עץ גדול‪.‬‬ ‫השת ְכנַ ְעתי‬ ‫ַ‬ ‫קֹודם לא רציתי לָ ֵצאת לנטיעות בט"ו בשבט‪ ,‬אבל ַא ַחר ּכָ ְך‬ ‫ֵ‬ ‫והסכמתי‪.‬‬

‫ •‬ ‫ •‬ ‫ •‬

‫‪ . 1‬התפתחות החג מתוארת ַּבקטע בעזרת מילים שמתארות זמן‪.‬‬ ‫ִמצאו בקטע מילים כאלה וכתבו אותן‪.‬‬ ‫ תוכלו להוסיף לרשימה ִציּונֵ י זמן נוספות שאתם מכירים‪.‬‬ ‫‪ .2‬ראשי התיבות‬ ‫א‪ .‬בקטע מוזכרים ראשי התיבות לקרן הקיימת לישראל — ָק ַק"ל‪.‬‬ ‫כפי שכבר ִציַ ינּו (ראו עמ' ‪ ,)16‬בראשי תיבות משתמשים כאשר‬ ‫מעוניינים לְ ַק ֵצר שם של אדם או צירוף מילים‪.‬‬ ‫ב‪ַ .‬השלימו‪:‬‬ ‫‪--‬‬‫ •חז"ל הם ראשי תיבות של‬ ‫‪--‬‬‫ •סכו"מ הם ראשי תיבות של‬ ‫ג‪ַ .‬הסבירו‪ :‬מדוע קוראים לקיצורים אלה בשם ראשי תיבות?‬

‫ העשרה ואתגר‬ ‫ִּכתבו קטע קצר המסביר כיצד שומרת "הקרן הקימת לישראל" על יערות‬ ‫ארצנו‪ַ .‬הקפידו לציין דרכים מגוונות לִ שמירה על היערות‪.‬‬ ‫ֵ‬ ‫תוכלו למצוא חומר רב בנושא באנציקלופדיות ּובאתר "הקרן הקיימת‬ ‫לישראל" ַּב ִמ ְר ֶש ֶתת‪.‬‬

‫‪226‬‬

‫    צועדים בדרך המילים ד'‬


‫בֹותי ִלי‬ ‫ְּכ ֵׁשם ֶׁשּיָ ְגעּו ֲא ַ‬ ‫עֹובר‬ ‫ַמ ֲע ֶׂשה ְּב ַא ְד ִרּיָ אנּוס ֶׁש ָהיָ ה ֵ‬ ‫ִּב ְׁש ִבילֵ י ְט ֶב ְריָ ה‪ָ .‬ר ָאה זָ ֵקן ֶא ָחד‬ ‫נֹוט ַע נְ ִטיעֹות‪.‬‬ ‫חֹופר ֲח ִפירֹות וְ ֵ‬ ‫עֹומד וְ ֵ‬ ‫ֶׁש ֵ‬ ‫ָא ַמר לֹו‪ :‬זָ ֵקן‪ ,‬זָ ֵקן! ֶּבן ַּכ ָּמה ַא ָּתה ַהּיֹום?‬ ‫ָא ַמר לֹו‪ֶּ :‬בן ֵמ ָאה ָׁשנָ ה‪.‬‬ ‫נֹוט ַע נְ ִטיעֹות — וְ ִכי ָסבּור ַא ָּתה‬ ‫טֹור ַח וְ ֵ‬ ‫עֹומד וְ ֵ‬ ‫ָא ַמר לֹו‪ַ :‬א ָּתה זָ ֵקן ֶּבן ֵמ ָאה ָׁשנָ ה‪ֵ ,‬‬ ‫לֶ ֱאכֹל ֵמ ֶהן?!‬ ‫יעֹותי; וְ ִאם‬ ‫נֹוט ַע‪ִ .‬אם ֶאזְ ֶּכה — א ַֹכל ִמ ֵּפרֹות נְ ִט ַ‬ ‫ָא ַמר לֹו‪ֲ :‬אדֹונִ י ַה ֶּמלֶ ְך‪ֲ ,‬ה ֵרינִ י ֵ‬ ‫בֹותי‪ָּ ,‬כְך ֲאנִ י יָגֵ ַע לְ ָבנַ י‪.‬‬ ‫לָ או — ְּכ ֵׁשם ֶׁשּיָגְ עּו לִ י ֲא ַ‬ ‫ָא ַמר לֹו‪ְּ :‬ב ַחּיֶ יָך‪ ,‬זָ ֵקן‪ִ ,‬אם נְ ִטיעֹות ֶׁשּלְ ָך עֹוׂשֹות ֵּפרֹות ְּביָ ֵמינּו‪ַ ,‬א ָּתה ַמ ֲאכִ ילֵ נִ י ֵמ ֶהם‪.‬‬ ‫נֹותיו ְּת ֵאנִ ים‪.‬‬ ‫לְ יָ ִמים ָעׂשּו ִאילָ ָ‬ ‫יעה ַה ָּׁש ָעה ֶׁש ֵאלֵ ְך ֵא ֶצל ַה ֶּמלֶ ְך‪.‬‬ ‫ָא ַמר‪ִ ,‬הּגִ ָ‬ ‫אֹותּה ַּבּכּורֹות ֶׁשל ְּת ֵאנִ ים יָ פֹות‬ ‫ּומּלֵ א ָ‬ ‫(ק ָע ָרה) ִ‬ ‫ֶמה ָע ָׂשה אֹותֹו זָ ֵקן? נָ ַטל ּכַ לְ ּכַ ּלָ ה ְ‬ ‫(א ְרמֹון) ֶׁשל ֶמלֶ ְך‪.‬‬ ‫וְ ָעלָ ה וְ ָע ַמד ְּב ַׁש ַער ָּפלָ ִטין ַ‬ ‫ּׁשֹוע ִרים‪ָ :‬מה ִע ְס ְקָך?‬ ‫ָא ְמרּו לֹו ַה ֲ‬ ‫ָא ַמר לָ ֶהם‪ :‬לִ ָּכנֵ ס ֵא ֶצל ַה ֶּמלֶ ְך ֲאנִ י ְמ ַב ֵּקׁש‪.‬‬ ‫ִה ְכנִ יסּוהּו ֵא ֶצל ַה ֶּמלֶ ְך‪.‬‬ ‫ֵּכיוָ ן ֶׁשּנִ ְכנַ ס ָא ַמר לֹו‪ָ :‬מה ִע ְס ְקָך?‬ ‫נֹוט ַע נְ ִטיעֹות‪,‬‬ ‫חֹופר ֲח ִפירֹות וְ ֵ‬ ‫ָא ַמר לֹו‪ֲ :‬אנִ י הּוא אֹותֹו זָ ֵקן ֶׁש ָע ַב ְר ָּת ָעלַ י וַ ֲאנִ י ֵ‬ ‫וְ ָא ַמ ְר ָּת לִ י‪ִ ,‬אם נְ ִטיעֹות ַהּלָ לּו עֹוׂשֹות ּ ֵפרֹות ְּב ַחּיֶ יָך‪ַ ,‬א ָּתה ַמ ֲאכִ ילֵ נִ י ֵמ ֶהם‪ .‬וַ ֲה ֵרי‬ ‫כשם שיגעו אבותי‬ ‫יהם ֵהן‪.‬‬ ‫רֹות ֶ‬ ‫ּות ֵאנִ ים ַהּלָ לּו ִמ ֵּפ ֵ‬ ‫יתי ְ‬ ‫זָ ִכ ִ‬ ‫הֹוׁשיבּוהּו‬ ‫אֹותּה ָׁש ָעה ָא ַמר ַא ְד ִרּיָ אנּוס לַ ֲע ָב ָדיו‪ִ :‬‬ ‫ָ‬ ‫(ה ְּק ָע ָרה)‬ ‫ּוטלּו ַהּכַ לְ ּכָ לָ ה ַ‬ ‫ַעל ּכִ ֵּסא ֶׁשל זָ ָהב ְ‬ ‫אּוה ִּדינְ ֵרי זָ ָהב‪.‬‬ ‫ּומ ְּל ָ‬ ‫יקּוה ַ‬ ‫ִמּיָ ָדיו וַ ֲה ִר ָ‬ ‫ָא ְמרּו לֹו ֲע ָב ָדיו‪ :‬וְ כָ ל ּכָ ְך ַא ָּתה ְמכַ ֵּבד לְ אֹותֹו‬ ‫זָ ֵקן?‬ ‫ּבֹוראֹו ְמכַ ְּבדֹו! — וַ ֲאנִ י ֹלא ֲאכַ ְּבדֹו?‬ ‫ָא ַמר לָ ֶהם‪ְ :‬‬ ‫(מתוך מדרש "ויקרא רבה")‬

‫ט"ו בשבט    ‪227‬‬


‫ לשיחה ִולכתיבה‬ ‫מתר ֶח ֶשת כל פגישה?‬ ‫ַ‬ ‫שתי פגישות‪ .‬היכן‬ ‫סּוּפר על ֵ‬ ‫‪ַּ .1‬ב ִסיפור ְמ ָ‬ ‫הפגישה הראשונה‬ ‫התּפלֵ א המלך אדריאנוס כאשר ראה את עיסּוקֹו של הזקן?‬ ‫ַ‬ ‫‪ .2‬מדוע‬ ‫בֹותי לִ י‪ּ ,‬כָ ְך ֲאנִ י יָגֵ ַע לְ ָבנַ י"‪.‬‬ ‫"ּכ ֵׁשם ֶׁשיָגְ עּו ֲא ַ‬ ‫‪ .3‬הזקן מסביר למלך‪ְ :‬‬ ‫לְ מה ִהתכוֵ ון בדבריו?‬ ‫‪ .4‬לזקן ולמלך יש ֵדעות שונות על הנטיעה‪ .‬מהם חילּוקי הדעות ביניהם?‬ ‫הפגישה השנייה‬ ‫‪ .5‬מדוע השתכנֵ ַע ַא ְד ִריָ אנּוס שהזקן צודק?‬ ‫‪ .6‬במה שונה יַ ֲחסו של אדריאנוס לזקן ַּב ִמפגש הראשון ִמיַ חסו אליו‬ ‫ַּבמפגש השני? הסבירו מדוע?‬

‫ מדברים על זה‬ ‫בחרו באחד מהנושאים האלה ושוחחו‪:‬‬ ‫ללמד את הקוראים?‬ ‫ֵ‬ ‫הסיּפור‬ ‫יּפר את ִ‬ ‫שס ֵ‬ ‫‪ .1‬מה רצה החכם ִ‬

‫באילו תחומים אחרים‪ ,‬חוץ ִמנטיעות‪ ,‬מּוטל על האדם‬ ‫‪ .2‬לפי הבנתכם‪ֵ ,‬‬ ‫לִ ְדאֹוג לדורות הבאים?‬

‫ קוראים בקול רם‬ ‫ִעבדו ִּבקבוצות של שלושה וְ ַחלקּו ֵּביניכם את התפקידים‪.‬‬ ‫המדרש‪.‬‬ ‫בדייקנּות ַּוב ַהנְ גָ נָ ה המתאימה את ִ‬ ‫ָ‬ ‫התאמנּו לקרוא‬ ‫ַ‬ ‫תוכלו לקרוא יותר ִמ ַּפעם אחת ּולְ החליף תפקידים‪.‬‬

‫מציגים‬ ‫המדרש לפני הכיתה‪ .‬השתדלו להשתמש בביטויים‬ ‫אם תרצו‪ַ ,‬הציגו את ִ‬ ‫מהסיפור‪.‬‬

‫‪228‬‬

‫    צועדים בדרך המילים ד'‬


‫ כותבים‬ ‫והסביר לו מדוע‬ ‫סיּפר לִ בנו על פגישותיו עם הזקן ִ‬ ‫נדמיין שאדריאנוס קיסר ֵ‬ ‫מכּבד אותו‪ִּ .‬כתבו את דבריו‪.‬‬ ‫ֵ‬ ‫הוא‬

‫  ִענְ יְ ינֵ י לשון‬ ‫סּברים מתוך מחסן‬ ‫‪ .1‬לפניכם ביטויים מלְ שון הסיפור‪ַ .‬התאימו להם ֶה ֵ‬ ‫המילים‪:‬‬ ‫בֹותי‬ ‫ב‪ְּ .‬כ ֵׁשם ֶׁשּיָגְ עּו ֲא ַ‬ ‫א‪ .‬וְ ִכי ָסבּור ַא ָּתה ‬ ‫ד‪ָּ .‬פלָ ִטין ֶׁשל ֶמלֶ ְך‬ ‫ ‬ ‫ג‪ .‬לְ יָ ִמים‬ ‫אֹותּה ָׁש ָעה‬ ‫ָ‬ ‫ו‪.‬‬ ‫ ‬ ‫ה‪ָ .‬מה ִע ְס ֶקָך?‬ ‫עֹובר‬ ‫ח‪ֶ .‬ש ָהיָ ה ֵ‬ ‫ ‬ ‫ּבֹוראֹו ְמ ַכ ְּבדֹו‬ ‫ז‪ְ .‬‬ ‫ט‪ְ .‬טלּו‬ ‫מחסן מילים‪:‬‬ ‫חֹוׁשב‬ ‫ַה ִאם ַא ָּתה ֵ‬ ‫ְּבאֹותֹו ֶרגַ ע‬ ‫ַּכ ֲעבֹר זְ ַמן‬ ‫ֹלהים ְמכַ ֵּבד אֹותֹו‬ ‫ֱא ִ‬ ‫ֶׁש ָע ַבר‬ ‫ְקחּו‬ ‫ַא ְרמֹון ַה ֶּמלֶ ְך‬ ‫הֹורי ָע ְמלּו‬ ‫ְּכמֹו ֶׁש ַ‬ ‫את?‬ ‫ְּב ֵאיזֶ ה ִענְ יָ ן ָּב ָ‬ ‫‪ַ .2‬חלקּו את המילים והצירופים שבמשימה ‪ 1‬לִ שתי קבוצות‪:‬‬ ‫א‪ .‬מילים שמשתמשים בהן באותה ַמ ְש ָמעות בעברית של ימינו‪.‬‬ ‫ב‪ .‬מילים ֶש ַמ ְש ָמעּותן השתנתה בימינו‪.‬‬ ‫ג‪ .‬מילים שממעטים להשתמש בהן בימינו‪.‬‬ ‫הרומאים בארץ ישראל‪ ,‬נכנְ סּו לְ שימוש בעברית מילים‬ ‫ָ‬ ‫ימי ְשלֹוט‬ ‫ִּב ֵ‬ ‫שח ָכ ֵמינו‬ ‫"ּפלָ טין" ַ‬ ‫ֵמ ַה ָׂשפה הלָ טינית‪ְׂ ,‬ש ַפת הרומאים‪ .‬ביניהן הייתה המילה ָ‬ ‫השתמשו בה בסיפור הזה‪ .‬באותה תקּופה נכנסו לַ עברית ִמלַ טינית מילים‬ ‫נוספות שאנחנו מכירים בעברית של ימינו כגון‪:‬‬ ‫ַא ְסלָ ה‪ ,‬ועוד‪.‬‬ ‫ִטירֹון‬ ‫ְקנָ ס סּולְ יָ ה‬

‫ט"ו בשבט    ‪229‬‬


‫יוזמים נטיעת עצים‬ ‫‪1‬‬

‫‪2‬‬

‫‪3‬‬

‫‪4‬‬

‫‪5‬‬

‫‪230‬‬

‫בני האדם מרבים להשתמש בעץ‪ ,‬השימוש רב כל כך עד שיערות שלמים‬ ‫בֹור ִאים ורק לעתים רחוקות נוטעים עצים חדשים תחתם‪ .‬למה חשוב‬ ‫ּומ ָ‬ ‫כרתים ְ‬ ‫נִ ָ‬ ‫לשמור על העצים? כדאי לדעת שהעצים משמשים ּכִ מטהרי אוויר‪ .‬הם סופגים‬ ‫ּומעשן כלי הרכב‪ .‬העצים קולטים‬ ‫רעלים שונים הנפלטים ממפעלי התעשייה‪ֵ ,‬‬ ‫משרפה‪ּ ,‬ומכלֵ י‬ ‫ֵ‬ ‫הנוצר מנשימה‪,‬‬ ‫ָ‬ ‫דּו־תחמוצת הפחמן‪,‬‬ ‫ֶ‬ ‫ַּבעליהם בעיקר את גז‬ ‫רכב‪ּ ,‬ופולטים במקומו חמצן‪ ,‬הדרוש לנו לנשימה‪ .‬לכן מכּונים אזורי צמחייה‬ ‫ָּבעיר בשם ֵ"ריאֹות ירּוקות"‪ .‬ארגונים רבים בעולם פועלים למען יצירת "ריאות‬ ‫ירוקות" הם דורשים שתכניות לבניַ ית שכונות חדשות יכללו שטחים ירוקים‪.‬‬ ‫בקרבת שכונות מגורים‪ ,‬גם בולמים רעשי מכוניות ּומאפשרים‬ ‫הגדלים ִ‬ ‫עצים ֵ‬ ‫לנו לישון בשקט‪.‬‬ ‫שורשי העצים ביער נאחזים היטב בקרקע‪ּ ,‬ומונעים סחף אדמה הנוצר בעת‬ ‫הגשמים‪ .‬העצים גם עוצרים חולות נודדים המצויים בדרום הארץ‪ּ ,‬ומונעים‬ ‫ּולכסות את היישובים ואת השטחים החקלאיים‪.‬‬ ‫להתפשט ַ‬ ‫ֵ‬ ‫מהם‬ ‫ּופריָ ים‬ ‫היער מועיל גם לבעלי החיים‪ .‬הם מוצאים בו מסתור‪ .‬עלֵ י העצים ִ‬ ‫משמשים למאכל החיות‪ ,‬והציּפורים בונות את ֵּביתן בין ענפי העצים‪.‬‬ ‫בארצות הברית כורתים מיליונים רבים של עצים מדי שנה ּומשתמשים בשטח‬ ‫שנחשף לבניית בתים חדשים‪ָּ .‬בעצים הכרותים משתמשים לבנות עוד בתים‪,‬‬ ‫לייצר רהיטים‪ ,‬לייצר נייר לספרים ועיתונים‪ ,‬לבנות כלי נגינה‪ ,‬ועוד‪ּ .‬כְ ריתת העצים‬ ‫גדולה ִמ ַּכמות העצים ששותלים‪ ,‬וכך יש בכל שנה פחות ּופחות עצים בעולם‪.‬‬ ‫שּבכריתת עצים ִּבפעולה למען‬ ‫יש אנשים טובים המנסים לצמצם את הנזק ִ‬ ‫נטיעת עצים חדשים‪ .‬בין האנשים שפועלים לִ שמירת העצים בארצות הברית‬ ‫אימהֹוף ושרה ַט ְק ָטלָ ה‪ .‬הם יצאו למסע ארוך ומיוחד בכל‬ ‫ידוע הזוג ג'וזף ָ‬ ‫המדינות בארצות הברית‪ .‬בכל אזור שאליו הם מגיעים הם שותלים עצים‬ ‫כמו אלה הגדלים במקום‪ .‬הם אומרים שמטרתם העיקרית היא "לדאוג לכך‬ ‫שגם הדורות הבאים ייהנו מאוויר נקי ּוממים נקיים"‪.‬‬ ‫גם בארצנו פועלת זה עׂשרות שנים "הקרן הקיימת לישראל" (ובקיצור‪ :‬קק"ל)‬ ‫להגדלת שטחי היערות בישראל‪ .‬בזכות פעולתה‪ ,‬מדינת ישראל היא המדינה‬ ‫היחידה בעולם שיש לה כיום יותר עצים מאשר היו בה לפני מאה שנים‪.‬‬ ‫עובדי ״הקרן הקיימת לישראל״ ְמ ַס ְקלִ ים ּומכשירים שטחים חדשים ושותלים‬

‫    צועדים בדרך המילים ד'‬


‫בשטח עצים שיצמחו ליער כל שנה‪ּ .‬בזכות‬ ‫היערות אנחנו נהנים לנסוע בסופי שבוע‬ ‫יערֹות שצמחו‪ ,‬לׂשחק‪,‬‬ ‫ּובחופשות לבלות ִּב ָ‬ ‫ּומרעשיה‪.‬‬ ‫לערוך פיקניק ולנוח מהעיר ֵ‬ ‫(לפי אתר "הקרן הקיימת לישראל")‬

‫ לשיחה ִולכתיבה‬ ‫‪ .1‬‬

‫‪. 2‬‬ ‫‪ .3‬‬ ‫‪ .4‬‬ ‫‪ .5‬‬ ‫‪ .6‬‬

‫ִקראו מפסקה ‪ 1‬עד פסקה ‪ .3‬מהם‬ ‫היתרונות בקיּום יערות ועצים רבים‬ ‫ּבעולם? כתבו ִּבנְ קודות‪.‬‬ ‫בשם ֵ"ריאות ירּוקות"?‬ ‫מדוע ְמ ַכנים יערות חורשות וגַ נים ֵ‬ ‫מתמ ֲעטים היְ ערות ָּבעולם?‬ ‫ָ‬ ‫ִקראו שנית את הפסקה השלישית‪ .‬מדוע‬ ‫שאפשר לִ שמור‬ ‫מהן שתי הדוגמאות שמביא הכותב כדי לשכנֵ ַע אותנו ֶ‬ ‫על קיּום ֵהעצים?‬ ‫מדוע לדעתכם‪ ,‬חשב הכותב שחשּוב להביא את המידע ַּבקטע לִ ִידיעת‬ ‫הקוראים?‬ ‫האם לדעתכם הקטע הוא ֶקטע שנכתב כדי לשכנע את הקוראים?‬ ‫נַ ְמקּו תשובתכם‪.‬‬

‫יער ירושלים‬

‫ עניְ יני לשון‬ ‫התקיימה הפעולה וגם את‬ ‫ַ‬ ‫ּפֹועל מציֵ ין גם את הזמן שבו‬ ‫כבר למדנו ֶׁש ַה ַ‬ ‫(אנִ י; ַא ֶּתם; ַא ָּתה; הּוא וכדומה)‪.‬‬ ‫הגּוף ֲ‬ ‫ִּכתבו את הזמן ואת הגוף שבו כתוב הפועל במשפטים האלה‪:‬‬ ‫הזמן‬

‫הגוף‬ ‫גוף שלישי (היא)‬

‫א‪ .‬״הקרן הקיימת״ נטעה יערות רבים בארצנו‪.‬‬

‫עבר‬

‫השת ַת ְפ ִתי בנטיעת גינה חדשה בשכונה‪.‬‬ ‫ַ‬ ‫ב‪ .‬‬

‫‪---‬‬

‫‪---‬‬

‫ג‪ .‬ילדי כיתתנו יֵ צאו לנטיעות בט"ו בשבט‪.‬‬

‫‪---‬‬

‫‪---‬‬

‫ד‪ .‬אני חושב שאסור להגזים ִּבכריתת עצים‪.‬‬

‫‪---‬‬

‫‪---‬‬

‫ה‪ .‬אני מכין מצגת על יַ ערות ארצנו‪.‬‬

‫‪---‬‬

‫‪---‬‬

‫ו‪ .‬מחר ַאראה את המצגת למורה‪.‬‬

‫‪---‬‬

‫‪---‬‬

‫ט"ו בשבט    ‪231‬‬


‫פורים‬

‫מה‬ ‫במדור?‬ ‫ס סנקרא קטעים ממגילת אסתר ּומתפילת "על הנִ סים" לפורים‪.‬‬ ‫ס סנבין על מה השמחה בפורים‪.‬‬

‫משעש ַע‪" :‬ביקור בשושן הבירה" מאת לאה גולדברג‬ ‫ֵ‬ ‫ימי‬ ‫ּפּור ִ‬ ‫ס סנקרא שיר ִ‬ ‫אתחּפש?" מאת נתן יונתן‪.‬‬ ‫ֵ‬ ‫ואת השיר "לְ ָמה‬ ‫ס סנערוך פסטיבל גּוזְ ָמ ִאים‪.‬‬

‫‪232‬‬

‫    צועדים בדרך המילים ד'‬


‫ּפּורים‪:‬‬ ‫"על ַהּנִ ִּסים" לְ ַחג ִ‬ ‫ִמּתֹוְך ְּת ִפּלַ ת ַ‬ ‫ׁשּוׁשן ַה ִּב ָירה‪ּ ,‬כְ ֶׁש ָע ַמד ֲעלֵ ֶיהם ָה ָמן ָה ָר ָׁשע — ִּב ֵּקׁש‬ ‫"‪ּ...‬ב ֵימי ָמ ְר ְּדכַ י וְ ֶא ְס ֵּתר ְּב ָ‬ ‫ִ‬ ‫הּודים ִמּנַ ַער וְ ַעד זָ ֵקן‪ַ ,‬טף וְ נָ ִׁשים ְּביֹום ֶא ָחד‪,‬‬ ‫לְ ַה ְׁש ִמיד לַ ֲהרֹג ּולְ ַא ֵּבד ֶאת ּכָ ל ַה ְּי ִ‬ ‫ים־ע ָׂשר הּוא ח ֶֹדׁש ֲא ָדר‪ְּ ,‬וׁשלָ לָ ם לָ בֹוז‪ .‬וְ ַא ָּתה ְּב ַר ֲח ֶמיָך‬ ‫ה־ע ָׂשר לְ ח ֶֹדׁש ְׁשנֵ ָ‬ ‫ֹלׁש ָ‬ ‫ִּב ְׁש ָ‬ ‫בֹות לֹו ּגְ מּולֹו‪"...‬‬ ‫ָה ַר ִּבים ֵה ַפ ְר ָּת ֶאת ֲע ָצתֹו וְ ִקלְ ַקלְ ָּת ֶאת ַמ ְח ַׁש ְבּתֹו וַ ֲה ֵׁש ָ‬

‫ לשיחה ִולכתיבה‬ ‫‪ .1‬תפילת "על הנִ סים" היא תפילת תודה‪.‬‬ ‫א‪ .‬על מה המתפללים מודים?‬ ‫ב‪ַ .‬הסבירו‪ ,‬מדוע התפילה נקראת "על הנִ סים"?‬ ‫האירועים‬ ‫‪ .2‬א‪ .‬תפילת "על הנִ סים" נאמרת גם בחנוכה‪ִ .‬ערכו השוואה בין ֵ‬ ‫ שהובילו לִ קביעת החגים‪ַ .‬השלימו את הטבלה‪:‬‬ ‫הדומה והשונה‬ ‫ֶ‬ ‫מטרת ההשוואה‪ :‬למצוא את‬ ‫האירועים שקדמו לקביעת החגים‪.‬‬ ‫בין ֵ‬

‫בפורים‬

‫בחנוכה‬

‫תבחינים‬ ‫הגזרה שנגזרה על היהודים‬

‫‪---‬‬

‫‪---‬‬

‫הארץ שבה נגזרה‬

‫‪---‬‬

‫‪---‬‬

‫תגובת היהודים לגזרה‬

‫‪---‬‬

‫‪---‬‬

‫מעשה ההצלה‬

‫‪---‬‬

‫‪---‬‬

‫דומה ובמה שונָ ה סיבת החג בכל אחד מהחגים?‬ ‫ב‪ .‬במה ָ‬

‫  עִניְיני לשון‬ ‫ִמּנַ ַער וְ ַעד ָז ֵקן הוא ניב שפירושו‪ :‬כולם‪ ,‬בני כל הגילים‪.‬‬ ‫שמגיע לו‪.‬‬ ‫בֹות לֹו ּגְ מּולֹו הוא ניב שפירושו‪ :‬הענַ שת אותו כפי ַ‬ ‫ֲה ֵׁש ָ‬

‫א ‪ .‬באיזה ֶהקשר הם מוזכרים בתפילת "על הנִ סים"?‬ ‫באחד הניבים האלה‪.‬‬ ‫ב‪ .‬תארו ֵאירוע קצר והשתמשו ַ‬

‫פורים    ‪233‬‬


‫ׁשּוׁשן ַה ִּב ָירה ‪/‬‬ ‫ִּבּקּור ְּב ָ‬

‫שער‬

‫לֵ ָאה גֹולְ ְד ֶּב ְרג‬

‫"ּב ָּׁשנָ ה ֶׁש ָע ְב ָרה‬ ‫ָסח ַה ֻּגזְ ַמאי‪ַ :‬‬ ‫פּורים‪,‬‬ ‫ַּב ָּׁשנָ ה ֶׁש ָע ְב ָרה ְּב ִ‬ ‫ׁשּוׁשן ַה ִּב ָירה‬ ‫נָ ַס ְע ִּתי ִּפ ְתאֹום לְ ָ‬ ‫ׁשּוׁשן ַהּיָ ָפה ֶּב ָע ִרים‪.‬‬ ‫לְ ָ‬ ‫בֹודּה‪,‬‬ ‫וְ ֶא ְס ֵּתר ַה ַּמלְ ּכָ ה ְּב ַע ְצ ָמּה‪ִּ ,‬בכְ ָ‬ ‫יָ ְצ ָאה לְ ַק ֵּבל ֶאת ָּפנַ י‪,‬‬ ‫ּדֹודּה‬ ‫וְ לָ ַחץ ֶאת יָ ִדי ָמ ְר ְּדכַ י ֶּבן ָ‬ ‫וְ ַה ֶּמלֶ ְך ָסגַ ד לְ ָפנַ י‪.‬‬ ‫יח יָ ָקר‬ ‫וַ יְ זָ ָתא ֵה ִביא לִ י ָׁש ִט ַ‬ ‫ּופ ָרׂשֹו ְּב ֶא ְמ ַצע ָה ְרחֹוב‪,‬‬ ‫ְ‬ ‫אתי ּגַ ם ָה ָמן וְ ָא ַמר‪:‬‬ ‫וְ יָ ָצא לִ ְק ָר ִ‬ ‫"אנִ י ֶא ְהיֶ ה יֶ לֶ ד טֹוב‪".‬‬ ‫ֲ‬ ‫ּמּובן‪ּ ,‬גֵ ַר ְׁש ִּתיו ִמ ָּפנַ י‪,‬‬ ‫ַאְך ֲאנִ י‪ּ ,‬כַ ָ‬ ‫"אינִ י ַמ ֲא ִמין‪".‬‬ ‫וְ ָא ַמ ְר ִּתי‪ֵ :‬‬ ‫וְ ָהיּו ָאז ְּתׁשּואֹות ַא ִּדירֹות‪ְּ ,‬בנִ י‪,‬‬ ‫ּומּיָ ִמין‪.‬‬ ‫וְ כִ ְּבדּונִ י ִמ ְּׂשמֹאל ִ‬ ‫ׁשּוׁשן ַה ִּב ָירה‬ ‫ּומ ָאז חֹוגְ גִ ים ְּב ָ‬ ‫ֵ‬ ‫ּופ ֵאר‪,‬‬ ‫ֶאת ֶה ָחג ֶּב ָה ָדר ְ‬ ‫ׁשּוׁשן — זֶ ה ָהיָ ה‬ ‫ּבֹואי לְ ָ‬ ‫ּכִ י ִ‬ ‫ְמא ָֹרע‬ ‫ֶׁשּלָ ַעד ָּב ַע ִּמים יִ ּזָ כֵ ר‪.‬‬ ‫ַרק ֲח ָבל ְמאֹוד ֶׁשאֹותֹו‬ ‫ּסֹופר‬ ‫ַה ֵ‬ ‫קֹורֹותי‬ ‫ַ‬ ‫ֹלא ּכָ ַתב‬ ‫"מגִ ּלַ ת ֶא ְס ֵּתר"!‬ ‫ִּב ְ‬ ‫מתוך הספר גּוזְ ַמאי ַה ַּב ַדאי‬

‫‪234‬‬

‫    צועדים בדרך המילים ד'‬


‫ לשיחה ִולכתיבה‬ ‫‪ .1‬המשוררת מכנה את הדובר בשיר‪" :‬גּוזְ ַמאי ַה ַּב ַדאי"‪ .‬נברר את משמעות‬ ‫הכינוי‪.‬‬ ‫ א‪ִּ .‬בדקו במילון את פירוש המילים‪ :‬א‪ .‬גּוזְ ָמה ב‪ְּ .‬ב ָדיָ ה‪.‬‬ ‫ ב‪ .‬עתה ַהסבירו את משמעות הכינוי ״גוזמאי הבדאי״‪.‬‬ ‫‪ .2‬האם השם "גוזמאי הבדאי" מתאים לדמות שבשיר?‬ ‫הביאו דוגמאות מסיפורו ִּבתשובתכם‪.‬‬ ‫‪ .3‬הגוזמאי נותן הסבר שונה מהמקּובל מדוע חוגגים את חג הפורים עד‬ ‫היום ּומדוע המאורע בשושן ייזכר לָ ַעד‪ .‬מה ִהסביר?‬ ‫‪ .4‬מה היא לדעתכם ההגזמה המשעשעת ביותר בשיר?‬ ‫מתֹואר שהגוזְ ָמאי חוזר לַ ְמציאות‪.‬‬ ‫ַ‬ ‫שּבהן‬ ‫שתי שּורֹות ָ‬ ‫‪ַּ .5‬בשיר יש ֵ‬ ‫ַהעתיקו אותן‪.‬‬ ‫‪ .6‬הגוזמאי יודע שסיּפּורו ֵאינו מציאותי‪ .‬מדוע בכל זאת הוא משמיע אותו?‬ ‫והסבירו‪.‬‬ ‫ַשערו ַ‬ ‫ ‬

‫  ִעניְ יני לשון‬ ‫‪ . 1‬בשיר כתוב‪" :‬והמלך ָסגַ ד לְ ָפנַ י"‪.‬‬ ‫ ִמצאו במילון את פירוש המילה סגד ואת פירוש המילה ִמ ְסגָ ד‪.‬‬ ‫מה קשר המשמעות ביניהן?‬ ‫‪ .2‬בשיר כתוב‪" :‬והיו אז תשּואֹות אדירות‪ ,‬בני"‪.‬‬ ‫וכתבו את פירוש הצירוף המודגש‪.‬‬ ‫ היעזרו במילון ִ‬ ‫‪ִ .3‬מצאו בשיר צירוף שמשמעותו באופן חגיגי ביותר‪.‬‬

‫פורים    ‪235‬‬


‫ יוצרים‬ ‫והכינו ִּבמשותף קומיקס לשיר‪.‬‬ ‫‪ . 1‬אם תרצו‪ ,‬התחלקו לקבוצות ָ‬ ‫ כל אחד ֵמ ַח ְב ֵרי הקבוצה יִבחר ֵאירוע‪ ,‬יצייר ויציג אותו‪.‬‬ ‫ ַח ְּברו את התמונות השונות ברצף לפי העלילה‪.‬‬ ‫‪ .2‬אם תרצו תכננו פסטיבל גוזמאים‪.‬‬

‫היכונו!! היכונו!!‬ ‫מחר מתקיים בכיתה ֶפסטיבל‬ ‫מספרי גוזמאות‪.‬‬ ‫ָהכינו גוזמה והציגו בפני הכיתה‪.‬‬ ‫תוכלו לספר על הרפתקה שהיתה לכם‪,‬‬ ‫באפריקה‪ ...‬בדרום אמריקה‪ ...‬בניו יורק‪,‬‬ ‫או בקהיר‪ ...‬או בכל מקום אחר‪.‬‬ ‫ִחשבו על מפגש עם עב"מ‪,‬‬ ‫ביקור אצל אישיות חשובה‪,‬‬ ‫פגישה עם גיבור‪ ...‬שחקן‪ ...‬זמר‬ ‫מסע בחלל‪ ...‬או כל רעיון אחר‪.‬‬ ‫המרּבה ִּב ְב ָדיה ובהגזמה —‬ ‫ֶ‬ ‫כל‬ ‫משּוּבח!‬ ‫ָ‬ ‫הרי זה‬

‫‪236‬‬

‫    צועדים בדרך המילים ד'‬


‫מועדון‬ ‫קוראים‬

‫הרפתקאות דוד אריה בג'ונגל הסיבירי ‪ /‬יָ נֵ ץ לוי‬ ‫ְ‬ ‫הוצאת זמורה־ביתן‬

‫לקראת קריאה‬ ‫ִקראו בגב ֲעטיפת הספר מה כתב קוּבי ניב על הספר‪ .‬איזה ֵמידע על הספר‬ ‫ּכָ לול בו?‬ ‫אם תרצו הביאו לכיתה ְס ָפ ִרים וְ ַעיינו ַּבּכָ תוב בגב העטיפה של אחד מהם‪ .‬האם‬ ‫הקריאה בו עוזֶ רת לְ החליט אם אתם ְמעּונְ יָ ינִ ים לקרוא אותו?‬

‫במהלך הקריאה‬ ‫וקראו אותם לפני הכיתה‪.‬‬ ‫בחרו קטעים משעשעים בספר ִ‬

‫ ‬

‫מדברים על זה‬

‫בחרו באחד או יותר מהנושאים האלה‪:‬‬ ‫‪ .1‬גּוזְ ָמה היא סיפור שאינו מתקבל על הדעת‪,‬‬ ‫שלא ייתכן שאכן קרה או יקרה‪.‬‬ ‫לאירועים דמיוניים שיכולים להתרחש‬ ‫ ָהביאו דוגמאות לגוזמאות ודוגמאות ֵ‬ ‫במציאות‪.‬‬ ‫‪ .2‬בסוף הספר צפריר אומר‪" :‬וינון וַ אני? — אנחנו עוד ָר ִבים‪ ,‬אבל יש ימים‬ ‫שאנחנו גם כמעט חברים‪".‬‬ ‫אחיכם או אחיותיכם?‬ ‫א‪ .‬האם התיאור הזה מתאים גם ליְ חסים ביניכם לבין ֵ‬ ‫ַס ְּפרּו‪.‬‬ ‫יח ִסים בין חברים? נַ מקו דבריכם‪.‬‬ ‫ב‪ .‬האם התיאור הזה יכול להתאים גם לִ ָ‬ ‫‪ .3‬א‪ִ .‬קראו שנית בגב עטיפת הספר את דעתו של קובי ניב על הספר‪.‬‬ ‫ האם אתם מסכימים עמה? ַהסבירו‪.‬‬ ‫ב‪ .‬אם אתם ַמכירים ספרי גוזמאות שכתבו סופרים אחרים‪ַ ,‬ס ְּפרו‬ ‫עליהם‪.‬‬

‫ כותבים‬ ‫ַדמיינו וכתבו סיפור "גּוזְ ָמ ִאי" על הרפתקה ִּבמערה סודית‪.‬‬

‫צועדים בדרך המילים ד'    ‪237‬‬


‫פסח — חג האביב‬

‫מה‬ ‫במדור?‬ ‫"מצעד‬ ‫ס סהאביב הוא הזמן לטיולים בטבע‪ .‬נלמד את שירה של נעמי שמר ִ‬ ‫האביב"‪.‬‬

‫ּומספר דברים וכן נלמד את הקטע‬ ‫מספר שמות ֵ‬ ‫ס סנלמד על ִמצוֹות פסח ֵ‬ ‫"הא לַ ְח ָמא ַענְ יָ א" מתוך ההגדה של פסח‪.‬‬ ‫ָ‬ ‫ס סנקרא סיפור ַעם מהמסורת היהודית‪" :‬שתי כובסות בערב פסח"‪.‬‬ ‫יח‬ ‫לשון וָ ִׂש ַ‬ ‫ס סנתרגל שימוש במילות קישור (קישוריֹות)‪.‬‬

‫‪238‬‬

‫    צועדים בדרך המילים ד'‬


‫ִמ ְצ ַעד ָה ָא ִביב ‪/‬‬

‫נָ ֳע ִמי ֶׁש ֶמר‬

‫ִאם ְיָבׁשּו ְׁשלּולִ ּיֹות‬ ‫וְ ִאם ָּפ ְרחּו ַה ַּפ ְר ֵ ּד ִסים‬ ‫נּורּיֹות‬ ‫ִאם יָ ְרׁשּו ִ‬ ‫יסים ‪-‬‬ ‫קֹומם ֶׁשל נַ ְר ִק ִ‬ ‫ֶאת ְמ ָ‬ ‫ימן ֶׁש ָא ִביב‬ ‫זֶ ה ִס ָ‬ ‫יׁשים‬ ‫ּכְ ָבר ְמ ַטּיֵ ל ַעל ַהּכְ ִב ִ‬ ‫וְ ַחּלֹון יֵ ׁש לִ ְפּת ַֹח‬ ‫יסים‪.‬‬ ‫ּולְ ַסּלֵ ק ֶאת ַה ְּת ִר ִ‬ ‫אדי‬ ‫ִצ ְבעֹונִ י ָעלָ ה ַּבּוָ ִ‬ ‫רֹועים ַּבּנִ יר‬ ‫מֹורים ִ‬ ‫ֲח ִ‬ ‫וַ ֲאנִ י ִּפ ְתאֹום ָׁש ַמ ְע ִּתי‬ ‫ּדֹוב ֶרת ִׁשיר‪.‬‬ ‫ּכָ ל ַא ְר ִצי ֶ‬

‫ר־ה ֶּׁשלֶ ג‬ ‫ַעל ִּפ ְסּגַ ת ַה ַ‬ ‫נַ ֲעלֶ ה ְּביֹום ָּכחֹל‬ ‫וְ יָ ָׁשר לְ ֵאילַ ת‬ ‫נִ ְתּגַ לְ ּגֵ לָ ה ַּב ִּמ ְׁשעֹול‬ ‫ֶּב ָח ֵצר ְּבחּולָ ָתא‬ ‫ַעל ַה ֶּד ֶׁשא נֵ ָר ֵדם‬ ‫ּולְ ַמ ָּטה־לְ ַמ ָּטה‬ ‫נִ ְת ַק ֵּדם ִעם ַהּיַ ְר ֵּדן‪.‬‬ ‫ּנֹוסר‬ ‫ְּב ֻח ְר ַׁשת ִ ּג ַ‬ ‫נְ ַט ֵּפס ַעל ֵעץ ָּת ָמר‬ ‫ָּב ַא ְר ֵּבל נְ גַ לְ ּגֵ ל‬ ‫ֲא ָבנִ ים ֵמרֹאׁש ָה ָהר‪.‬‬

‫יֹומיִ ם‬ ‫ּכִ י ּכָ אן ָה ָא ִביב הּוא ֶּבן ַ‬ ‫ָּכאן ָה ָא ִביב יָ מּות ָצ ִעיר‬ ‫יֹוׁשב ַּב ַּביִ ת‬ ‫ּכָ ל ִמי ֶׁשעֹוד ֵ‬ ‫הּוא ִּפ ֵּס ַח אֹו נָ זִ יר‬ ‫ּכֵ ן‬ ‫הּוא ִּפ ֵּס ַח אֹו נָ זִ יר‪.‬‬

‫פסח ‪ -‬חג האביב   ‪239‬‬


‫ְס ָע ָרה ֶׁשל חֹולֹות‬ ‫ָאז ִּת ָּׂש ֵאּנּו ַעד לִ ְסדֹום‬ ‫— ָמה נִ ְׁש ָמע‪ּ ,‬גְ ֶב ֶרת לֹוט?‬ ‫— ָהיָ ה נָ ִעים!‬ ‫— ֲהיִ י ָׁשלֹום!‬ ‫ּלּוח‬ ‫יחי ַה ַּמ ַ‬ ‫ֵּבין ִׂש ֵ‬ ‫ֶאל ֵעין־ּגֶ ִדי נִ ְת ַר ֵחק‬ ‫רּוח‬ ‫ַּב ַּמ ָּפל ִעם ָה ַ‬ ‫וְ ַה ַּמיִ ם נְ ַׂש ֵחק‪.‬‬ ‫ַּב ַּמכְ ֵּתׁש ֲהכִ י ּגָ דֹול‬ ‫נְ ַמּלֵ א ַּב ְקּבּוק ִעם חֹול‬ ‫עֹוד ְמ ַעט‪ ,‬עֹוד ְמ ַעט‬ ‫וַ ֲאנַ ְחנּו ְּב ֵאילַ ת‪.‬‬

‫אדי‬ ‫ּכִ י ַה ִּצ ְבעֹונִ י ַּבּוָ ִ‬ ‫רֹועים ַּבּנִ יר‬ ‫מֹורים ִ‬ ‫וַ ֲח ִ‬ ‫וְ ָאנ ִֹכי ִּפ ְתאֹום ָׁש ַמ ְע ִּתי‬ ‫ּדֹוב ֶרת ִׁשיר‪.‬‬ ‫ָּכל ָה ָא ֶרץ ֶ‬ ‫זֶ ה ַהּזְ ַמן ַחּלֹון לִ ְפּת ַֹח‬ ‫נֹופי יָ רֹק ַמ ְר ִהיב‬ ‫ֶאל ֵ‬ ‫נָ א לִ זְ ּכֹר וְ ֹלא לִ ְׁשּכ ַֹח —‬ ‫ַּפ ַעם ַּב ָּׁשנָ ה ָא ִביב!‬

‫ לשיחה ִולכתיבה‬ ‫ׂשור ֶרת ַּבשיר? הוסיפו ציטטות מתאימות בתשובתכם‪.‬‬ ‫‪ .1‬איזֹו ֲאווירה ֶ‬ ‫‪ֵ .2‬אילּו מסימני האביב מוזכרים בשני הבתים הראשונים?‬ ‫דֹוב ֶרת ִׁשיר"?‬ ‫מתּכוֶ ונת המשוררת כשהיא אומרת‪ּ" :‬כָ ל ָה ָא ֶרץ ֶ‬ ‫ַ‬ ‫‪ .3‬לְ ָמה‬ ‫‪ַ .4‬העתיקו את המשפט ֶש ְמזָ ֵרז את הקוראים לָ ֵצאת לטיֵ יל?‬ ‫לאלֶ ה שיוצאים ֶאל הטבע?‬ ‫שמצּפות ֵ‬ ‫ַ‬ ‫המהנות‬ ‫ַ‬ ‫‪ .5‬מה הן החוָ ויות‬ ‫‪ .6‬א‪ַּ .‬בשיר יש ְּפ ָעלים רבים‪ .‬העתיקו אותם‪.‬‬ ‫שערו מה תורמים ַה ְּפ ָעלִ ים הרבים לַ ֲהבנת הרעיון ֶש ַּבשיר?‬ ‫ב‪ֲ .‬‬ ‫‪ .7‬האם אפשר לדעת מהשיר מה יחסּה של המשוררת לַ נוף וְ לַ טבע‬ ‫בארצנו? נמקו תשובתכם‪.‬‬ ‫ֵ‬ ‫במרשתת תצלומים של המקומות המּוזכרים ַּבשיר‪.‬‬ ‫‪ִ .8‬מצאו ִ‬ ‫ ַהתאימו לכל תצלּום משפט ֵמ ַהשיר וְ ַהדביקו במחברת‪.‬‬

‫‪240‬‬

‫    צועדים בדרך המילים ד'‬

‫ביבאה דעצמ‬


‫ מדברים על זה‬ ‫והקלידו‪" :‬מצעד האביב יוטיוב"‪.‬‬ ‫גִ לשו ַּב ִמ ְר ֶש ֶתת ַ‬ ‫ַה ֲאזינו לַ שיר‪.‬‬ ‫מה דעתכם‪ַ ,‬ה ִאם המנגינה מתאימה לשיר?‬

‫ העשרה ואתגר‬ ‫והכינו תכנית לטיול אביב‪.‬‬ ‫באחד המקומות הסמוכים לִ מקום מגוריכם ָ‬ ‫בחרו ַ‬ ‫ • ַהציעו מסלול ליעד מסוים‪.‬‬ ‫ • ִּבדקו מה הם המקומות המעניינים לאורך המסלול‪.‬‬ ‫הסּבר לכמה מקומות שהמטיילים יעברו בהם‪.‬‬ ‫ֵ‬ ‫ • ִּכתבו דברי‬ ‫ • ִּכתבו למטיילים הוראות לסוג הלבוש ולציוד שכדאי להביא‪.‬‬ ‫ • ָהכינו תכנית מסודרת (מה תעשו בבוקר‪ ,‬אחר הצהריים‪ ,‬לפנות ערב) כדי‬ ‫שהאנשים יֵ דעו אם הטיול מתאים להם‪.‬‬

‫ ‬

‫מציירים‬ ‫בחרו באחת מהמשימות האלה‪:‬‬ ‫‪ .1‬בחרו באחד הנופים שמתארת הדוברת וציירו אותו‪.‬‬ ‫‪ָ .2‬הכינו קולז'‪ ,‬עבודת אמנות‪ ,‬בנושא "אביב"‪.‬‬

‫הדרכה‬ ‫קולז' הוא שילוב תצלומים וחפצים ִּבתמונה אחת‪.‬‬ ‫בחרו מתוך "גוגל" תמונות ותצלומים של המקומות המוזכרים בשיר‪ ,‬פרחי‬ ‫אביב‪ ,‬ציפורים ּופרפרים והדפיסו אותם‪.‬‬ ‫ •חשבו על צבעים שהייתם רוצים להבליט‪ ,‬כדי לבטא שעבודתכם עוסקת‬ ‫באביב‪.‬‬ ‫והדביקו אותם על ֶרבע בריסטול‪.‬‬ ‫ •שלבו את התמונות ואת גִ זרי העיתונים ַ‬ ‫הערה‪ :‬אפשר לשלב גם חלקים מצוירים ורקע מתאים‪.‬‬

‫פסח ‪ -‬חג האביב   ‪241‬‬


‫ח־ּפ ַסח —‬ ‫זֶ ַב ֶ‬ ‫קורּבן ּכֶ ֶבׂש שהוא‬ ‫ַ‬ ‫קודש לה'‪ ,‬שממנו‬ ‫אוכלים גם בני‬ ‫המשפחה‪.‬‬ ‫ָּפ ַסח — דילג‪.‬‬ ‫ְּבנָ גְ ּפֹו — ִמלשון‬ ‫ַמגֵ פה‪ .‬ה' העניש‬ ‫כֹורי‬ ‫וה ִמית את ְּב ֵ‬ ‫ֵ‬ ‫המצרים‪.‬‬ ‫ִ‬

‫ְּב ֵס ֶפר ְׁשמֹות פרק יב‪ ,‬פסוקים ‪ּ 27-26‬כָ תּוב‪:‬‬ ‫"מה ָה ֲעב ָֹדה ַהּזֹאת לָ כֶ ם?"‬ ‫ֹאמרּו ֲאלֵ יכֶ ם ְּבנֵ יכֶ ם‪ָ :‬‬ ‫וְ ָהיָה‪ּ ,‬כִ י י ְ‬ ‫ל־ּב ֵּתי ְבנֵ י־י ְִׂש ָר ֵאל‬ ‫ח־ּפ ַסח הּוא לַ ה'‪ֲ ,‬א ֶׁשר ָּפ ַסח ַע ָ‬ ‫וַ ֲא ַמ ְר ֶּתם‪" :‬זֶ ַב ֶ‬ ‫ת־ּב ֵּתינּו ִה ִּציל‪"...‬‬ ‫ת־מ ְצ ַריִם‪ ,‬וְ ֶא ָ‬ ‫ְּב ִמ ְצ ַריִם‪ְּ ,‬בנָ גְ ּפֹו ֶא ִ‬

‫ְּב ֵס ֶפר ְּד ָב ִרים פרק טז‪ ,‬פסוק ‪ּ 3‬כָ תּוב‪:‬‬ ‫ל־עלָ יו ַמּצֹות לֶ ֶחם עֹנִ י‪".‬‬ ‫"ֹלא־תֹאכַ ל ָעלָ יו ָח ֵמץ‪ִׁ ,‬ש ְב ַעת י ִָמים ּתֹאכַ ָ‬

‫יש הנוהגים ִּבזמן‬ ‫קריאת הקטע‬ ‫לפתוח את הדלת‬ ‫כדי לסמל את‬ ‫הרעיון של הכנסת‬ ‫אורחים לחג‪.‬‬

‫‪242‬‬

‫ָהא ַל ְח ָמא ַענְ יָ א ‪/‬‬

‫ִמּתֹוְך ַה ַהּגָ ָדה ֶׁשל ֶּפ ַסח‬

‫ֲא ָר ִמי ‬ ‫ת‬ ‫ָהא לַ ְח ָמא ַענְ יָ א ‬ ‫ִּדי ֲא ָכלּו ַא ְב ָה ָתנָ א ‬ ‫ְּב ַא ְר ָעא ְד ִמ ְצ ָריִ ם ‬ ‫יתי וְ יֵ יכֹול ‬ ‫ָּכל ִּדכְ ִפין יֵ ֵ‬ ‫יתי וַ ּיִ ָּפ ֵס ַח ‬ ‫ָּכל ִּד ְצ ִריְך יֵ ֵ‬ ‫ָה ַׁש ָּתא ָה ָכא ‬ ‫לְ ָׁשנָ ה ַה ָּב ָאה ְּב ַא ְר ָעא ְדיִ ְׂש ָר ֵאל ‬ ‫ָה ַׁש ָּתא ַע ְב ֵ ּדי ‬ ‫חֹורין ‬ ‫לַ ָּׁשנָ ה ַה ָּב ָאה ְּבנֵ י ִ‬

‫    צועדים בדרך המילים ד'‬

‫ַת ְרּגּום ְל ִע ְב ִרית‬ ‫זֶ הּו לֶ ֶחם ָהעֹנִ י‬ ‫בֹותינּו‬ ‫ֶׁש ָא ְכלּו ֲא ֵ‬ ‫ְּב ֶא ֶרץ ִמ ְצ ַריִ ם‬ ‫ָּכל ָה ָר ֵעב יָבֹוא וְ יֹאכַ ל‬ ‫ָּכל ַה ָּצ ִריְך יָבֹוא וְ יִ ְׁש ַּת ֵּתף ְּב ָק ְר ַּבן ַה ֶּפ ַסח‪.‬‬ ‫ַה ָּׁשנָ ה ּכָ אן‬ ‫לַ ָּׁשנָ ה ַה ָּב ָאה ְּב ֶא ֶרץ יִ ְׂש ָר ֵאל‬ ‫ַה ָּׁשנָ ה ֲע ָב ִדים‬ ‫לַ ָּׁשנָ ה ַה ָּב ָאה ָח ְפ ִׁשּיִ ים‪.‬‬


‫ לשיחה ִולכתיבה‬ ‫‪ .1‬מדוע נקראת המצה "לחם עוני"?‬ ‫‪ .2‬א‪ .‬מה צריך לזּכור בליל הסדר?‬ ‫ב‪ .‬כיצד צריך לנהוג בעניים ובגַ לְ מּודים שאין להם משפחה?‬ ‫ג‪ .‬מה תקוות היהודים בגֹולה לפי הקטע?‬

‫ מדברים על זה‬ ‫תּוח לִ ְרוָ ָחה‪ ,‬וְ י ְִהיּו ֲענִ ִּיים ְּבנֵ י ֵּב ְיתָך"‬ ‫"י ְִהי ֵּב ְיתָך ָּפ ַ‬ ‫(המשנה‪ ,‬מסכת אבות פרק א‪ ,‬משנה ד)‬

‫‪ .1‬מה הקשר בין אמירה זו לקטע מתוך ההגדה של פסח?‬ ‫‪ַ .2‬עיינו בספר בראשית יח‪ ,‬פסוקים ‪.8-1‬‬ ‫סּפרו מדוע‪.‬‬ ‫מי במסורת היהודית משמש ֵס ֶמל להכנסת אורחים? ְ‬

‫  ִענְ יְ ינֵ י לשון‬ ‫הא ָר ִמית‬ ‫הׂשפה ֲ‬ ‫הארמית והערבית‬ ‫הא ָר ִמית היא ׂשפה "אחות" לעברית‪ .‬העברית‪ָ ,‬‬ ‫הׂשפה ֲ‬ ‫שיָ יכות לִ קבוצת הׂשפות הנקראות "ׂשפות ֵש ִמיֹות" על שם בנו של נוח —‬ ‫ֵשם‪ֶּ .‬בעבר הרחוק היתה הארמית ׂשפה נפוצה כמו האנגלית בימינו‪.‬‬

‫‪ֵ .1‬אילו מילים בארמית ַּבקטע אפשר להבין גם ללא תרגום? ַהסבירו מדוע‪.‬‬ ‫‪ִּ .2‬כתבו גם אתם משפט והשתמשו בצירוף לחם עוני‪.‬‬ ‫על מי שאוכל מזון מועט אפשר לומר שהוא אוכל "לחם עוני"‪.‬‬ ‫לצערנו‪ ,‬יש ילדים רבים האוכלים לחם עוני כל השנה‪.‬‬ ‫ֵ‬ ‫לדוגמה‪:‬‬

‫פסח ‪ -‬חג האביב   ‪243‬‬


‫שתי כובסות בערב פסח ‪/‬‬

‫סיפור עם‬

‫יסיָ ה שתי גיסות‪ ,‬האחת עשירה והשנייה עניָ יה‪.‬‬ ‫לפני שנים רבות חיו במדינת טּונִ ְ‬ ‫הגיע חודש ניסן‪ָ ,‬ק ַרב חג הפסח‪ ,‬והעשירה קנתה בגדי ַמ ְחלָ צֹות‪ ,‬צבעה את‬ ‫וכבׂש לסעודת החג קשור לפני דלתּה‪.‬‬ ‫ביתה ומילאה אותו בכל טּוב ֶ‬ ‫מצרכי החג‪ ,‬אפילו לקנות מצות לא ִהׂשיגה‬ ‫ְ‬ ‫ולענייה אין כסף לקנות את‬ ‫וצחצחה את ביתה הדל ונטלה את‬ ‫ידה‪ ,‬אך את מצוַ ות החג לא ָת ֵפר‪ .‬ניקתה ִ‬ ‫לכּבסם בנהר‪ ,‬כי אמרה בלבה‪" ,‬לא נָ ֵסב לליל הסדר ִּבבגדים‬ ‫לֹואים ְ‬ ‫הּב ִ‬ ‫הבגדים ְ‬ ‫שדבק בהם חמץ‪".‬‬ ‫מלוכלכים ָ‬ ‫הולכת היא לעבר הנהר‪ ,‬נאנחת ונזכרת כי מדי שנה נִ ְשנֶ ה הדבר‪ .‬גיסתה‬ ‫העשירה שולחת לה מצות שרופות‪ ,‬שאריות ירקות ּובגדי סמרטוטים לִ ילָ ִדים‪...‬‬ ‫ּבֹושה ונִ ְכלֶ ֶמת‪ ,‬לא מוצאת עוז בנפשה להגיד לגיסתה הגאה כי אינה‬ ‫והיא ָ‬ ‫זקוקה לנִ דבתה‪.‬‬ ‫ישבה הענייה על שפת הנהר והתחילה מכבסת‪ .‬מלבינים הבגדים הבלואים‬ ‫מכוח ידיה ּוממי הנהר‪ .‬נושאת הּכובסת עיניה למרום‪ ,‬והנה למולה איש זקן‪,‬‬ ‫ּוזקנו יורד לו על חזֵ הו‪.‬‬ ‫עיניו טובות ָ‬ ‫"מה את עוׂשה‪ ,‬בתי?" שואל הזקן‪.‬שתי כובסות‬ ‫"מכ ֶּבסת‪ ",‬משיבה האשה‪.‬‬ ‫ַ‬ ‫"קנית מצות לפסח?"‬ ‫ָ‬ ‫"כן‪ ",‬היא משיבה‪.‬‬ ‫"אשר לא ָהיָה — יהיה!" אמר והוסיף לשאול‪:‬‬ ‫"המּוכן ֵּביתך וצבוע?"‬ ‫"כן‪ .‬אשר לא היה — יהיה!"‬ ‫ִסיֵ ים הזקן את דבריו והלך‪.‬‬ ‫אספה האישה את הבגדים‬ ‫ּופנתה לשוב לביתה‪ָ .‬ק ְרבה‬ ‫לבית ונעצרה נדהמת‪:‬‬ ‫ּובפתחו קשור‬ ‫ִ‬ ‫צבוע‪,‬‬ ‫ַ‬ ‫הבית‬ ‫כבש‪ .‬בהיכנסה מצאה בית‬ ‫מלא כל טּוב‪ ,‬מצות‪ ,‬ירקות ויין‪,‬‬

‫‪244‬‬

‫    צועדים בדרך המילים ד'‬


‫"הּביתי הוא זה?" קראה בשמחה‪ .‬אספה את‬ ‫ּובארון — בגדים חדשים לחג‪ֵ .‬‬ ‫ילדיה ושמחו גם הם ִעמה‪.‬‬ ‫מיד נטלה מגש מלא כל טּוב ושלחה לבית גיסתה‪.‬‬ ‫"מנַ יִ ן כל הטּוב הזה?" מיהרה לחקור‬ ‫קיבלה העשירה את המגש ותמהה‪ִ :‬‬ ‫לפ ֶשר הדבר‪.‬‬ ‫ולדרוש ֵ‬ ‫כשבאה לבית גיסתה הענייה‪ ,‬גָ ַבר ִתמהונה ִש ְב ָע ַתיִ ם‪ִּ .‬במקום הבית ֶהעלוב‬ ‫השפע‬ ‫"מנַ יִ ן כל ֶ‬ ‫והדל‪ ,‬מצאה בית נאה ומלא כל טּוב‪ .‬חקרה את גיסתה‪ִ ,‬‬ ‫הזה?" וזו סיפרה לה‪:‬‬ ‫זקן אחד‪ ,‬שאל‬ ‫בגדינו הבלואים‪ ,‬ישבתי וכיבסתי‪ .‬הופיע שם ֵ‬ ‫"הלכתי לנהר עם ֵ‬ ‫שאלות‪ ,‬ואני עניתי‪ .‬חזרתי לביתי‪ ,‬והנה כל טּוב‪".‬‬ ‫שמחה העשירה בלבה‪ ,‬מיהרה לביתה‪ ,‬אספה פה ושם בגדים בלואים ואצה‬ ‫רצה לנהר‪ .‬ישבה על שפת הנהר‪ ,‬כיבסה ונאנחה‪.‬‬ ‫לפתע צץ הזקן לפניה ושאל‪:‬‬ ‫מכּבסת‪ ,‬בתי?"‬ ‫ֶ‬ ‫"מה את‬ ‫"את בגדי ילדי המסכנים‪ ",‬נאנחה האישה‪.‬‬ ‫נית מצות לפסח?"‬ ‫"ק ָ‬ ‫ָ‬ ‫"לא‪".‬‬ ‫"אשר לא היה — יהיה!" אמר הזקן ושאל‪:‬‬ ‫"קנית כבׂש לסעודת החג?"‬ ‫"לא‪".‬‬ ‫"אשר לא היה — יהיה!" והוסיף לשאול‪:‬‬ ‫"המוכן ביתך וצבוע?"‬ ‫"לא‪".‬‬ ‫"אשר לא היה — יהיה!"‬ ‫ִסיֵ ים דבריו ונעלם‪.‬‬ ‫השאירה העשירה את הבגדים ונחפזה לשוב לביתה‪ְ ,‬ת ֵא ָבה לראות את העושר‬ ‫הרב שנוסף לה‪ .‬ומה היא רואה? הכבׂש איננו‪ ,‬המצות ׂשרופות‪ ,‬והבית ריק‪.‬‬ ‫הסדר בשמחה‪ ,‬ודלתה פתוחה לַ ּכֹול‪.‬‬ ‫ְּוב ֵבית הענייה חגגו את ליל ֵ‬

‫פסח ‪ -‬חג האביב   ‪245‬‬


‫ לשיחה ִולכתיבה‬ ‫‪ִ .1‬קראו ֵשנית את ִּפסקת הפתיחה‪.‬‬ ‫מתר ֵחש הסיפור?‬ ‫ַ‬ ‫א‪ .‬מתי‬ ‫המוזּכרות ַּב ְּפתיחה?‬ ‫ָ‬ ‫ב‪ .‬מי הן הדמויות‬ ‫מהמסּוּפר ַּב ְּפתיחה?‬ ‫ָ‬ ‫ידּוע על כל אחת ֵמ ַהדמויות‬ ‫ג‪ .‬מה ַ‬ ‫‪ .2‬כאשר האישה ָהענייה ְמ ַכ ֶּב ֶסת את בגָ דיה ַּבנָ הר מופיעה ְדמּות נוספת‬ ‫ַּבסיפור‪ .‬כיצד אפשר להבין שהדמות הזאת היא דמות ִּפלְ ִאית?‬ ‫"א ֶׁשר ֹלא ָהיָ ה יִ ְהיֶ ה"‪ַ .‬הסבירו‬ ‫הק ֶסם‪ֲ :‬‬ ‫‪ .3‬הזקן שהופיע משתמש במשפט ֶ‬ ‫אותו ַּב ִמילים שלכם‪.‬‬ ‫‪ .4‬מדוע הגיעה הגיסה העשירה לנהר?‬ ‫‪ .5‬על כל אחת מהגיסֹות נאמר שהיא "נֶ ֱאנַ ַחת"‪ .‬במה שונות ָה ֲאנָ חֹות?‬ ‫‪ .6‬במה שונות תכּונֹות האופי של שתי הנשים?‬ ‫‪ .7‬מה רצה ְמ ַס ֵּפר הסיפור ללַ ֵמד את בני האדם?‬

‫  ִענְ יְ ינֵ י לשון‬ ‫‪ִ .1‬מצאו בתחילת הסיפור ביטויים נרדפים לביטויים שלהלן‪:‬‬ ‫א‪ .‬בגדי פאר והדר; ב‪ .‬לא היה לה כסף לקנות; ג‪ .‬מתביישת‬ ‫‪ .2‬בסיפור כתוב שהאישה הענייה "לא מוצאת עוז בנפשה"‪ ,‬כלומר אינה‬ ‫ְמ ִעזָ ה‪ .‬כתבו על מקרה קצר והשתמשו בצירוף הזה‪.‬‬ ‫"ת ֵא ָבה‬ ‫‪ .3‬א‪ַ .‬הסבירו את פירוש המילה ְת ֵא ָבה לפי ֶהקשרה במשפט‪ְ :‬‬ ‫ לראות את העושר הרב"‪.‬‬ ‫ב‪ִּ .‬בדקו במילון את השערתכם‪( .‬שימו לב‪ְ ,‬ת ֵא ָבה היא מילה בלשון‬ ‫נקבה‪ ,‬ועליכם לבדוק את פירוש המילה בלשון זכר‪ָ :‬ת ֵאב‪).‬‬

‫ מדברים על זה‬

‫‪246‬‬

‫‪ .1‬האם אתם מכירים מעשיות אחרות שמתרחשים בהן מעשי פלא? ַספרו‬ ‫זה לזה‪.‬‬ ‫וש ְּבצו בו את‬ ‫שתי הנשים ֵמחדש במילים שלכם ַ‬ ‫‪ .2‬התכוננו וְ ַסּפרּו את סיּפור ֵ‬ ‫המשפטים האלה‪ּ :‬בֹושה ונִ כלֶ מת אפילו לקנות מצות לא ִהשיגה ידה‬ ‫ְת ֵא ָבה לראות את העושר הרב‬ ‫גָ ַבר תמהונה ִש ְב ָע ַתיִ ים‬

‫    צועדים בדרך המילים ד'‬


‫יום הזיכרון לשואה ולגבורה‬

‫מה‬ ‫במדור?‬

‫ס סנקרא את "לזכור ּולעולם לא לשכוח"‪.‬‬

‫ס סנקרא את "כך התחיל אסונם של היהודים" מאת חיה אבירם‪.‬‬ ‫ס סנקרא את הריאיון העיתונאי "לספר את הסיפור"‪.‬‬

‫קֹור ָצ'ק במידע "דרּכֹו האחרונה של‬ ‫ס סנקרא על אישיותו המיוחדת של יאנּוש ְ‬ ‫יאנּוש קורצ'ק וחניכיו" מאת יהושוע ֶּפ ְרלָ ה ואת השיר "דרכו האחרונה"‬ ‫מאת ַאנְ ָדה עמיר‪.‬‬

‫ולגבורהד'     ‪247‬‬ ‫לשואההמילים‬ ‫צועדים בדרך‬ ‫יום הזיכרון‬


‫לזכור ולעולם לא לשכוח‬ ‫"תקופת השואה" היא כינוי לשנים שבהן כמעט כל יבשת אירופה נכבשה על‬ ‫ידי גרמניה הנאצית‪ .‬במילה שואה משתמשים כדי לתאר את האסון הנורא‬ ‫שפקד את העם היהודי‪ ,‬כאשר כשישה מיליון יהודים נרצחו על ידי הנאצים‪.‬‬ ‫הּכנסת הראשונה קבעה את יום כ"ז בניסן‪ ,‬היום שבו החל מרד גֶ טו וַ ְר ָשה‪,‬‬ ‫ְ‬ ‫כ"יום הזיכרון לשואה ולגבורה"‪ ,‬ובשנת ‪ 1955‬חוקקה את "חוק יָ ד וָ ֵשם"‪.‬‬ ‫להנציח את ֵששת מיליוני היהודים‬ ‫החוק קובע שתפקיד מוסד "יד ושם" הוא ַ‬ ‫שנרצחו על ידי הנאצים ועוזריהם‪ .‬בארכיון "יד ושם" נאספו עדויות שהוקלטו‬ ‫על ידי ניצולי השואה ואוסף של תצלומים מתקופה זו‪ .‬יש ַּבמקום ֶמרכז‬ ‫למידה שאליו באים תלמידים‪ ,‬חיילים ּוסטודנטים מכל רחבי הארץ והעולם‬ ‫ללמוד על תקופת השואה‪.‬‬ ‫והסתירו יהודים ְּב ֵביתם מפני רודפיהם הנאצים‬ ‫את המעטים שסיכנו את חייהם ִ‬ ‫סידי אּומֹות העולם‪ .‬לכבודם הקימו ב"יד ושם" את‬ ‫אנחנו ְמ ַכנים בשם ֲח ֵ‬ ‫"ׂשדרת חסידי אומות העולם" ואת "גן חסידי אומות העולם"‪.‬‬ ‫(מעובד על פי מקורות שונים ועל פי אתר "יד ושם")‬

‫ לשיחה ִולכתיבה‬ ‫‪ .1‬‬ ‫‪. 2‬‬ ‫‪ .3‬‬ ‫‪ .4‬‬

‫א‪ .‬באיזה תאריך מציינים את יום השואה והגבורה?‬ ‫ב‪ .‬מדוע בחרה הכנסת בתאריך הזה?‬ ‫מדוע מכנים את שנות השלטון הנאצי במדינות אירופה "תקופת השואה"?‬ ‫מה תפקידו של מוסד "יד ושם"?‬ ‫"חסידי אומות העולם"?‬ ‫ֵ‬ ‫א‪ .‬מי הם‬ ‫מעׂשיהם של חסידי אומות‬ ‫ֵ‬ ‫ב‪ .‬לפי הכתוב‪ ,‬כיצד מֹוקיר העם היהודי את‬ ‫העולם?‬

‫ מדברים על זה‬ ‫קורּבנות השואה?‬ ‫ְ‬ ‫‪ַ .1‬ס ְּפרו אם אתם ַמכירים דרכים נוספות להנצחת‬ ‫‪ .2‬אם אתם יודעים מה עוד עשתה מדינת ישראל למען "חסידי אּומֹות‬ ‫סּפרּו‪.‬‬ ‫העולם"‪ְ ,‬‬

‫‪248‬‬

‫    צועדים בדרך המילים ד'‬


‫כך התחיל אסונם של היהודים ‪/‬‬

‫חיה אבירם‬

‫למעלה ֵמ ֲחצי מיליון יהודים חיו בגרמניה לפני ֲעלֹות הנאצים לַ שלטון‪.‬‬ ‫תושבי גרמניה‪.‬‬ ‫ָ‬ ‫הם נֶ הנו מחיים טובים והיו להם זכויות שוות כמו לִ שאר‬ ‫ּובמאים‪ ,‬עורכי דין‬ ‫ּומשוררים‪ׂ ,‬שחקנים ַ‬ ‫הם היו מדענים ורופאים‪ ,‬סופרים ְ‬ ‫ַּובעלי עסקים מׂשגׂשגים‪ .‬הם ֵשירתו בצבא הגרמני והיו נאמנים לגרמניה‪.‬‬ ‫מצבם השתנָ ה לרעה כאשר המפלגה הנאצית עלתה לַ שלטון‪ .‬הנאצים עוררו‬ ‫בהכרזָ ה שהיהודים הם אויבי גרמניה ולכן יש‬ ‫ָ‬ ‫כלּפי היהודים‪ .‬הם יצאו‬ ‫ֵ‬ ‫ִׂשנאה‬ ‫לה ְפלות אותם לרעה‪ .‬הנאצים חוקקו חוק האוסר לקנות בחנויות ששייכות‬ ‫ַ‬ ‫משמרות של נאצים במדים‪ ,‬לעיתים חמּושים‬ ‫ָ‬ ‫ליהודים והכריזו עליהם חרם‪.‬‬ ‫ברובים עמדו לפני כל חנות ְּב ַב ֲעלּות יהודית ּומנעו כניסת קונים גרמנים‪.‬‬ ‫ברחובות עברו מׂשאיות מקושטות ִּבשלטים ורמקולים מהם קראו חיילים‬ ‫נאצים סיסמאות "להתגונן ולא לקנות אצל יהודים"‪ .‬הנאצים גם ִּפיטרו‬ ‫מורים יהודים שעבדו בבתי הספר‪ ,‬גֵ ירשו את המדענים היהודים מהאקדמיה‬ ‫למדעים‪ ,‬אסרו על יהודים להשתיֵ יך לארגוני ספורט‪ ,‬להיכנס לבריֵ כות ׂשחייה‪,‬‬ ‫להיכנס לבתי קפה‪ ,‬למסעדות ולבתי קולנוע‪ .‬על לא יהודים נאסר לקנות‬ ‫בחנויות של יהודים או להיעזר ברופא יהודי‪.‬‬

‫חיילים נאצים עומדים בפתח ּכולּבו יהודי גדול בברלין בירת‬ ‫גרמניה‪ .‬הם נושאים שלָ טים שאוסרים לקנות אצל יהודים‪.‬‬

‫יום הזיכרון לשואה ולגבורה    ‪249‬‬


‫בסרט "הכישרון לחיות"*‬ ‫המס ֵּפר את סיפור חייו של‬ ‫ַ‬ ‫העיתונאי והסופר ְש ַרגָ א‬ ‫הר־גיל ז"ל בגרמניה מופיעה‬ ‫שמ ְׂשמאל‪.‬‬ ‫התמונה ִ‬ ‫וכך סיפר שרגא‪" :‬עם סיום‬ ‫שנת הלימודים השנייה‬ ‫בגן‪ ,‬הוחלט להזמין ַצלָ ם‬ ‫שיצלֵ ם תמונה קבוצתית של‬ ‫ַ‬ ‫הילדים‪ .‬כולנו יצאנו החוצה‬ ‫לגן הציבורי‪ ,‬נעמדנו בשורה‪,‬‬ ‫לפעמים כמה ילדים חיבקו‬ ‫אחד את השני כחברים‪ ,‬ואז‬ ‫פתאום באה אלי הגננת‬ ‫ואמרה‪ :‬אתה לא! אתה ילד יהודי! וסובבה אותי עם הפנים לַ קיר‪ ,‬כך שרק יראו את החלק‬ ‫האחורי שלי‪ ,‬כי אני ילד יהודי ואסור לי לקלקל את התמונה"‪.‬‬ ‫*במאי‪ :‬אמיר הר־גיל ‪2004‬‬

‫ לשיחה ִולכתיבה‬ ‫‪---‬‬

‫לבין‬

‫‪ .1‬השלימו‪ַּ :‬בקטע יש השוָ ואה בין שתי תקופות‪ :‬בין‬ ‫‪--‬‬‫התקופה‬ ‫‪ .2‬כיצד השתנָ ה מצבם של היהודים בגרמניה אחרי שהנאצים עלּו לשלטון?‬ ‫‪ .3‬התבוננו בתצלום שבעמוד הזה וְ ִקראו ֵשנית את ההסבר הנלווה‪.‬‬ ‫ כיצד מרגיש ילד שכך מתיַ יחסים אליו?‬ ‫וה ֶהסבר במסגרת בעמוד הזה חשובים בעיניכם? נמקו‪.‬‬ ‫‪ .4‬א‪ .‬האם התצלום ַ‬ ‫ב‪ .‬מה מוסיפים התצלום וההסבר לַ ֲהבנת הקטע המרכזי שבעמוד ‪?249‬‬

‫ מדברים על זה‬ ‫אם ְקראתם סיפור או ספר שמיּועד לִ ילָ דים בנוׂשא השֹואה‪ַ .‬ספרו לפני‬ ‫הכיתה‪.‬‬

‫‪250‬‬

‫    צועדים בדרך המילים ד'‬


‫לספר את הסיפור ‪/‬‬

‫אביגיל יצחקי‬

‫"אני ניצול שואה‪ .‬משפחתי גרה בהולנד‪ .‬כאשר כבשו אותה הנאצים‪ ,‬הם‬ ‫יֹואכִ ים‪,‬‬ ‫ן־ּבלְ זֶ ן‪ ",‬מספר פרופסור יוסף ָ‬ ‫שלחו אותי עם אחי למחנה הריכוז ֶּב ְרגֶ ֶ‬ ‫מדען בכיר באוניברסיטת תל אביב‪ .‬היה איתנו במחנה הרב ַד ְס ֶּב ְרג‪ ,‬שהיה‬ ‫הרב הראשי של הולנד‪ .‬הוא גילה שאני מתקרב לגיל שלוש־עשרה‪ ,‬והחליט‬ ‫שהוא חייב לערוך לי טקס בר־מצווה‪.‬‬ ‫באותו זמן לא כל כך הבנתי מדוע זה חשוב‪ ,‬אבל עכשיו אני מבין שהוא רצה‬ ‫לעודד את האסירים בצריף‪ .‬היה לו ספר תורה קטן מאוד‪ ,‬שהוא לקח עמו בכיס‬ ‫מעילו למחנה הריכוז‪ .‬מהספר הזה קראתי ולמדתי בלילות עד שהייתי מוכן‬ ‫"שמור‬ ‫לטקס‪ .‬הרב ערך לי את טקס בר־המצווה בצריף ואחרי הטקס אמר לי‪ְ ,‬‬ ‫אצלך את ספר התורה‪ ,‬כי לך יש יותר סיכוי לצאת בחיים מפה‪ .‬רק תבטיח לי‬ ‫שתספר את הסיפור על הטקס ועל ִסבלנו‪ ".‬לאחר חודשיים רצחו אותו הנאצים‪.‬‬ ‫כשהיה בן ארבע־עשרה שוחררו יוסף ּומשפחתו מהמחנה בגלל היותם בעלי דרכון‬ ‫זר‪ ,‬והם עלו לארץ ישראל‪ .‬את ספר התורה הזעיר נשא עמו יואכים לכל מקום‪.‬‬ ‫"כשהנכדים שלי גדלו‪ ,‬הראיתי להם את ספר התורה‪ ,‬סיפרתי להם את סיפור‬ ‫חיי‪ ,‬ובנינו יחד ארון קודש זעיר לספר‪ ",‬מספר פרופסור יואכים‪" .‬אילן רמון‪,‬‬ ‫האסטרונאוט הישראלי‪ ,‬היה אצלי בבית וראה את ארון הקודש ואת ספר‬ ‫התורה‪ .‬סיפרתי את הסיפור‪ ,‬והוא ממש נפעם‪ .‬הוא אמר שהוא נפעם גם‬ ‫יהּודי וגם משום שאמו ניצולת שואה‪ ,‬והוא רוצה לחשוב מה לעשות כדי‬ ‫ִּכ ִ‬ ‫בפּומ ֵּבי‪.‬‬ ‫ְ‬ ‫לספר את הסיפור‬ ‫״לאחר כמה חודשים שאל אותי אילן אם אני מסכים שהוא ייקח את ספר‬ ‫התורה עמו לחלל ויציג את זה בתור משהו שמייצג את כל העם היהודי‪.‬‬ ‫ִהסכמתי‪ .‬העברתי לאילן גם את הזיכרונות שכתבתי בשנים האחרונות‪ .‬הוא‬ ‫קרא את זה ומאוד התרגש‪ ,‬כי פתאום הוא גילה שאת כל מה שאני מתאר‬ ‫חוויתי כשהייתי בגיל של הבן שלו‪ .‬הוא נתן גם לאסטרונאוטים האחרים שיצאו‬ ‫עמו לקרוא את מה שכתבתי‪".‬‬ ‫מר ֵתק על החיים הקשים‬ ‫ספר זיכרונותיו של פרופסור יואכים הוא ֵתיעוד ַ‬ ‫ממנה יומית‬ ‫ואחיו נאלצו לעבוד ַּבחטיבת עצים והתקיימו ָ‬ ‫במחנה הריכוז‪ .‬הוא ָ‬ ‫של פרוסת לחם דקיקה ּוממרק דל שנתנו להם הגרמנים‪" .‬בחורף שכבתי‪,‬‬ ‫והיה לי קר מאוד‪ ,‬רגלַ י היו קפואות וַ חבושות‪ ,‬והן כאבו‪".‬‬

‫יום הזיכרון לשואה ולגבורה    ‪251‬‬


‫בא ְמ ְס ֶט ְר ָדם‪ ,‬בירת הולנד‪ ,‬וסבלה שם‬ ‫ִּבתחילת המלחמה נשארה משפחתו ַ‬ ‫שהטילו הנאצים על יהודי העיר‪ .‬בתחילת שנת ‪ 1942‬הועברה‬ ‫מהגזרות ִ‬ ‫ּבֹורק‪ּ ,‬ולאחר כשנה הופרדו שני האחים‬ ‫המשפחה למחנה העבודה וֶ ְס ֶט ְר ְ‬ ‫ן־ּבלְ זֶ ן שבגרמניה‪ .‬לפני שנפרד מעליהם‪,‬‬ ‫מהוריהם והועברו למחנה הריכוז ֶּב ְרגֶ ֶ‬ ‫הורה האב ליוסף לשמור על אחיו הצעיר ולהיות לו לאב ּולאם‪" .‬היתה‬ ‫לאמירה הפשוטה והקצרה הזאת השפעה עצומה עלי‪ ",‬כותב פרופסור‬ ‫יואכים בזכרונותיו‪" .‬זו כנראה הסיבה שנותרתי בחיים‪".‬‬ ‫ביקור מפתיע באמצע טקס בר־המצווה‬ ‫ּוממשיך פרופסור יואכים ּומספר‪" :‬לילה אחד במחנה לא יכולתי להירדם‪ ,‬הייתי‬ ‫נרגש‪ .‬היה זה יום בר־המצווה שלי‪ .‬מישהו בא וקרא ִּבשמי בלחש‪ .‬התלבשתי‬ ‫וניגשתי לשולחן שעמד בצריף‪ .‬עמד שם הרב ַד ְס ֶּב ְרג וחיכה לי עם אנשים‬ ‫רבים מהמחנה‪ ,‬שהטריחו עצמם לקום שעה מוקדם מהרגיל‪.‬‬ ‫היו שם ארבעה נרות על השולחן‪ ,‬שניים בכל צד‪ ,‬וביניהם ניצב ספר התורה‪.‬‬ ‫שמיכות נתלּו על החלונות כדי לאטום אותם כך ששומרי המחנה לא יוכלו‬ ‫לראות מבחוץ מה שנעשה בצריף‪.‬‬ ‫"התחלנו בתפילותינו‪ .‬לפתע נשמעה נקישה על הדלת‪ .‬קפאנו כולנו‪ ,‬וכמה‬ ‫מהאנשים נעלמו בין שורות המיטות‪ .‬מישהו ניגש לדלת ּופתח אותה‪ .‬משב‬ ‫של אוויר קר פרץ לתוך החדר הסגור וגרם לרגלַ י לפעום מּכְ ֵאב‪ .‬מישהו קרא‬ ‫בחשכת הלילה להגיע לצריף שלי‪ .‬ניגשתי‬ ‫בשמי‪ .‬היתה זו אמי‪ ,‬שהצליחה ֶ‬ ‫לפתח הצריף‪ .‬היא אמרה לי שקודם ביקרה את אבי ואחי‪ ,‬ששכבו ִּבצריף‬ ‫אליה ֶ‬ ‫החולים של המחנה‪ ,‬ואחר כך ִהגיעה ֵאלַ י‪ .‬היה אסור לאישה להיכנס למחנה‬ ‫הגברים‪ .‬היא רצתה להיכנס לצריף‪ ,‬אבל האנשים פחדו להכניס אותה‪ ,‬כך‬ ‫שהיא נאלצה לנסות להקשיב מבחוץ‪.‬‬ ‫"המשכנו ִּבתפילותינו‪ ,‬ואז ספר התורה נפתח‪ ,‬ואני נתבקשתי לקרוא בתורה‪.‬‬ ‫הספר שקראתי ממנו היה הספר הזעיר שהרב דסברג הביא עמו למחנה‪ .‬זכרתי‬ ‫את השיעורים הסודיים שקיבלתי ממנו‪ ,‬ואחרי שקראתי‪ ,‬חשבתי שפתאום אני‬ ‫צריך להרגיש כמו גֶ ֶבר‪ .‬כולם חייכו אלי ושמחתי כל כך עד שאפילו לא שמעתי‬ ‫פרּוסת לחם עם חתיכת‬ ‫ַ‬ ‫את הדרשה הקצרה שנשא הרב‪ .‬אחד ממּכָ ַרי נתן לי‬ ‫ואחר נתן לי חתיכת שוקולד וחפיסה מיניאטורית של ַקלפי משחק‪.‬‬ ‫נקניקייה‪ֵ ,‬‬ ‫הרב בירך אותי‪ ,‬ומכל הצדדים שמעתי קריאות "מזל טוב‪ ,‬יוסף‪ ,‬מזל טוב!"‬

‫‪252‬‬

‫    צועדים בדרך המילים ד'‬


‫"ואז שמענו את המשרוקית של הגרמנים וסיימנו במהירות את תפילותינו‪.‬‬ ‫יצאתי לאמי‪ ,‬שנשקה לי והעניקה לי חצי מנה שבועית של לחם וזוג כפפות‬ ‫ִמ ְפלָ נֵ ל שהוברחו מבית המלאכה‪ .‬ליוויתי אותה עד לשער וחזרתי לנקות את‬ ‫הצריף עם יתר הנערים‪ .‬כך הפכתי להיות בר־מצווה‪".‬‬ ‫רכבת אל החופש‬ ‫פקד מחנה הריכוז‪ .‬הוא‬ ‫בבוקר אחד בסוף שנת ‪ 1944‬נקראו האחים אל ְמ ֵ‬ ‫ן־סלְ וָ דֹור‪ .‬התברר להם‪ ,‬כי‬ ‫שאל אותם מדוע לא דיווחו על כך שהם אזרחי ָס ַ‬ ‫שהצליח להימלט לִ שוַ ויץ‪ ,‬קנה לכל בני המשפחה דרכונים‬ ‫דודם ֶהעשיר‪ִ ,‬‬ ‫(שהיו מזויפים) של מדינה בדרום אמריקה‪ .‬בזכות הדרכונים האלה שוחררה‬ ‫המשפחה ממחנה הריכוז שלושה חודשים לפני תבוסת הנאצים‪ ,‬ובניה הועלו‬ ‫על רכבת שהובילה אותם לתחנת הגבול עם שוַ ויץ‪ .‬ברכבת ראו אדם רזה‪,‬‬ ‫חלוש ּומלוכלך‪ ,‬שזחל על ארבע בקרונות‪ ,‬וכאשר פגש בהם‪ ,‬החל לבכות‪.‬‬ ‫היה זה אביהם‪ .‬האב המשיך לחפש ברחבי הרכבת עד שמצא גם את אמם‪.‬‬ ‫אחרי שעברו גלגולים נוספים‪ ,‬עלו בני המשפחה לארץ ישראל‪.‬‬ ‫יוסף קיים את הבטחתו לרב דסברג‪ ,‬שנִ ְס ָּפה‪" ,‬לספר את הסיפור"‪ .‬הוא מסר‬ ‫לידיו של אילן רמון‪ ,‬האסטרונַ אוט הישראלי הראשון‪ ,‬את ספר התורה‪ .‬אילן‬ ‫לקח את הספר אל החלל החיצון‪.‬‬ ‫יהּודי‬ ‫במהלך הטיסה בחלל פנה אילן רמון בשידור חי אל אזרחי ישראל ולִ ֵ‬ ‫העולם‪ .‬הוא תיאר את לקיחת ספר התורה עמו לטיסה‪ ,‬מאסון השואה אל‬ ‫זוהר ֶה ָחלָ ל‪ ,‬כסמל לתקומת העם היהודי‪ .‬בין היֶ תר‪ ,‬אמר אילן‪" :‬אין מקום‬ ‫ַ‬ ‫טוב יותר להביע בו את ַא ְחדּות בני האדם בעולם מאשר בחלל‪ .‬כולנו בני אדם‪,‬‬ ‫שרוּבנו‪ ,‬אולי כמעט כולנו‪ ,‬בני אדם טובים‪"...‬‬ ‫ֵ‬ ‫ואני מאמין‬ ‫"קֹולֹומ ְּביָ ה"‪ ,‬שממנה שידר‬ ‫ְ‬ ‫ּבורת היה סוף עצוב‪ .‬מעבורת החלל‬ ‫המ ְע ֶ‬ ‫לסיפור ַ‬ ‫יהּודי העולם‪ ,‬התפרקה בשובה מהחלל אל כדור הארץ‪ ,‬ואילן‬ ‫אילן רמון לִ ֵ‬ ‫נִ ְס ָּפה עם ששת חבריו למסע‪.‬‬ ‫(מעובד מתוך ‪" ,ynet‬ממחנה ריכוז לחלל החיצון")‬

‫יום הזיכרון לשואה ולגבורה    ‪253‬‬


‫ כותבים‬ ‫באחד מהנושאים הבאים‪:‬‬ ‫בחרו ַ‬ ‫‪" .1‬כך הפכתי להיות בר־מצווה"‪ .‬כתבו את חוויותיו של הילד יוסף‬ ‫יואכים‪.‬‬

‫הדרכה‬ ‫ •בקשו מהמורה עותק של הכתבה‪ .‬סמנו בעותק את הקטעים המתארים‬ ‫את השיעורים הסודיים‪ ,‬את ארגון הטקס ומהלכו הטקס‪ ,‬ההפתעה‬ ‫בטקס‪ ,‬ההתרגשות של הילד‪ .‬היעזרו במשפטים שסימנתם בזמן הכתיבה‪.‬‬ ‫ •הקפידו לכתוב לפי סדר האירועים בלשונכם‪.‬‬ ‫ •כתבו בגוף ראשון‪ .‬תוכלו להתחיל כך‪" :‬שמי יוסף יואכים‪ .‬טקס בר‬ ‫המצווה שלי התקיים במחנה הריכוז ברגן בלזן‪"....‬‬ ‫ •לאחר שתסיימו את הכתיבה עיינו בהדרכה בעמוד ‪ 15‬בחלק לאחר‬ ‫הכתיבה ופעלו לפי הכתוב‪.‬‬ ‫‪ַ . 2‬ספרו את הסיפור מחדש תחת הכותרת‪" :‬גִ לגוליו של ספר תורה זעיר‪".‬‬ ‫‪ .3‬אפשר לשער שהסיפור הוא פרי ריאיון עיתונאי עם פרופסור יוסף‬ ‫יואכים‪ַ .‬ח ְּברּו עשר שאלות ששאל המראיין והתשובות להן נמצאות‬ ‫בסיפור (למשל‪ ,‬מי נכח בטקס בר־המצווה שלך במחנה? מה קרה לִ בני‬ ‫המשפחה האחרים שלך?) היעזרו בהדרכה בעמוד ‪.166‬‬

‫  ִעניְ ינֵ י לשון‬ ‫‪ַ .1‬השלימו את המשפטים האלה‪:‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪--‬‬‫יֹוא ִכים הייתי ממש‬ ‫ •כאשר קראתי את סיּפּורו של יוסף ָ‬ ‫‪.‬‬ ‫‪--‬‬‫ •יוסף שמר מכל ִמשמר את ֵספר התורה ה‬ ‫על החיים הקשים‬ ‫‪--‬‬‫ •ספר זיכרונותיו של יוסף הוא ֵתיעּוד‬ ‫ַּב ַמחנה‪.‬‬ ‫הלילה להגיע לַ צריף שלי‪.‬‬ ‫‪--‬‬‫ • ִאמי הצליחה‬ ‫רתק‬ ‫ְמ ֵ‬ ‫בחשּכת נִ ְפ ָעם זָ ִעיר‬ ‫מחסן מילים‪ֶ :‬‬ ‫‪ .2‬מסופר שהרב ַד ְס ֶּב ְרג נִ ְס ָּפה ‪ -‬מה הקשר בין המילה "נִ ְס ָּפה" למילה‬ ‫"סוף"?‬

‫‪254‬‬

‫    צועדים בדרך המילים ד'‬


‫קֹור ָצ'ק וחניכיו ‪/‬‬ ‫דרכו האחרונה של יאנּוש ְ‬

‫יהושוע ֶּפ ְרלָ ה‬

‫יאנָ ה ‪ ,16‬נמצא בית היתומים בהנהלת‬ ‫באחד הרחובות של גֵ טֹו וַ ְר ָשה‪ִּ ,‬ברחוב ִש ָ‬ ‫ַ‬ ‫האמ ִתי‬ ‫ִ‬ ‫קֹור ָצ'ק‪ .‬יאנוש קורצ'ק (ששמו‬ ‫הסופר הפולני היהודי הנודע יאנּוש ְ‬ ‫הוא גולדשמידט)‪ ,‬רופא לפי מקצועו‪ִ ,‬הקדיש את כל חייו לחינוך ילדים‪ .‬הוא‬ ‫ריּפא ילדים והיה מנהיגו‬ ‫כתב ספרים נפלאים על ילדים ּולמען ילדים‪ .‬הוא ָ‬ ‫של בית היתומים‪ ,‬ששמו יצא לִ ְתהילה לא ְּבוַ רשה בלבד‪ ,‬אלא בפולין כולה‪.‬‬ ‫ּומאם‪ ,‬התחנכו בבית זה‪.‬‬ ‫מאתיים ילדים בערך‪ ,‬יתומים ֵמאב ֵ‬ ‫ּבזמן שהגרמנים שלטו בפולין‪ָ ,‬רעבה העיר ורשה ללחם‪ ,‬אבל קורצ'ק היה‬ ‫חפּופי ראש‪ ,‬לבושים‬ ‫ֵ‬ ‫ַמשיג מזון למען ילדיו מתחת לאדמה‪ .‬הם היו רחוצים וַ‬ ‫במּפלתם‬ ‫ָ‬ ‫יצּועים נקיים‪ .‬והם קיוו ככל היהודים‪ ,‬כי יִ ְראו‬ ‫נקי‪ ,‬אכלּו לׂשובע‪ ,‬יָ שנו ִּב ִ‬ ‫של הגרמנים הנאצים‪ .‬והנה נפלה הגזֵ רה החשּוכה על גֵ ירוש כל יהודי ורשה‪,‬‬ ‫והקורבנות הראשונים היו — הילדים‪.‬‬ ‫אחרות שמהן‬ ‫יאנוש קורצ'ק היה מוכן לאסון‪ִ .‬הגיעו אליו ידיעות ִמ ְּפנימיות ֵ‬ ‫הוציאו הגרמנים את הילדים‪ ,‬ללא השגחה‪ ,‬ללא אב ּוללא אם — ללא מים‬ ‫וללא ְּפרוסת לחם — והֹובילּום ברכבות אל מותם‪.‬‬ ‫לפנות‬ ‫יום או יומיים לפני כן נודע ליאנוש קורצ'ק שהגרמנים מתכוונים ַ‬ ‫ההתנּפלות על בית‬ ‫ְ‬ ‫את בית היתומים שניהל בגטו ורשה‪ .‬לפני שהתחילה‬ ‫היתומים‪ ,‬ציווה יאנוש קורצ'ק על כל הילדים להתרחץ מראש ועד כף רגל‪,‬‬ ‫ללבוש כותונות וחולצות נקיות‪ .‬לכל ילד ניתנה ַׂשקית עם לחם ּובקבוק מים‪.‬‬ ‫הרוצחים הנאצים ָּפ ְרצּו לבית היתומים ויָ רו לכל עבר‪ .‬רּבים נהרגו‪ .‬הרוצחים‬ ‫פקדו על כולם "קדימה צעד!"‬ ‫לא ידוע אם יאנוש קורצ'ק גילה לילדים לְ מה עליהם להתכונן ּולאן מובילים‬ ‫אותם‪ .‬וכך‪ ,‬צעד יאנוש קורצ'ק ללא כובע‪ ,‬חגּור חגֹורת עור‪ ,‬נעול מגפיים‪ ,‬גופו‬ ‫כפוף ּומעוקם ּומחזיק בידו של ילד וצועד קדימה‪ .‬אחריו צועדות אחיות אחדות‪,‬‬ ‫חגּורות בסינרים לבנים‪ ,‬ואחריהם מאתיים הילדים‪ ,‬שראשיהם רק עתה נחפפו‪.‬‬ ‫את הילדים ִהקיפו מכל הצדדים שוטרים גרמנים נאצים‪ .‬בינתיים נודע במשרדי‬ ‫לטלּפן‪ ,‬ביקשו‬ ‫ֵ‬ ‫המתרחש בבית היתומים‪ .‬התחילו לרוץ‬ ‫ֵ‬ ‫הקהילה היהודית על‬ ‫להציל את יאנוש קורצ'ק לפחות‪ .‬האיש הגדול והאציל הזה הודה יפה לאנשי‬ ‫הקהילה והלך עם ילדיו‪.‬‬ ‫יאנוש קורצ'ק וחניכיו נִ ְסּפּו בשואה‪.‬‬

‫יום הזיכרון לשואה ולגבורה    ‪255‬‬


‫ מדברים על זה‬ ‫‪ִּ .1‬בזכות מה קנה יאנוש קורצ'ק את ִּפרסומו בפולין ּובעולם כולו?‬ ‫מהּכתוב אפשר לראות את ַדאגתו של יאנוש קורצ'ק ואת ֶרגש‬ ‫ָ‬ ‫‪ .2‬לפי מה‬ ‫האחריות ֶש ַחש לילדי בית היתומים?‬ ‫הּבלתי נודע?‬ ‫‪ .3‬א‪ .‬כיצד התנהגו הילדים כשגֹורשּו מבית היתומים אל ִ‬ ‫ב‪ .‬מה עזר להם להתנהג כך?‬ ‫‪ .4‬ראשי הקהילה היהודית רצו להציל את יאנוש קורצ'ק‪ ,‬אבל הוא‬ ‫וגֹורש יחד עם ילֵ די בית היתומים‪ .‬מה אפשר ללמוד על האיש‬ ‫סירב ַ‬ ‫מההחלטה הזו?‬ ‫‪ .5‬מה אתם יודעים על הנצחת שמו של יאנוש קורצ'ק בישראל?‬

‫  ִענְ יְ ינֵ י לשון‬ ‫‪ַ .1‬הסבירו את המילה המודגשת לפי הקשרה במשפט‪:‬‬ ‫יצּועים נקיים‪.‬‬ ‫ִ‬ ‫א‪ .‬יָ שנו ִּב‬ ‫ב‪ .‬מה פירוש הצירוף ָע ָלה ַעל יְ צּועֹו?‬ ‫מׂשר ֵדי הקהילה היהּודית‪...‬״‬ ‫‪ .2‬בפסקה האחרונה כתוב‪ :‬״בינתיים נודע ְּב ְ‬ ‫ א‪ .‬מה פירוש המילה המּודגשת‪ְּ ,‬במה נעזרתם כדי להבנה?‬ ‫ ב‪ .‬מהו שורש המילה קהילה?‬ ‫ג‪ֵ .‬אילו מילים נוספות אתם ַמכירים משורש קה"ל? ּכִ תבו אותן‪.‬‬ ‫‪ .3‬בסיפור כתוב‪" :‬יאנוש קורצ'ק ללא כובע‪ ,‬חגּור חגורת עור‪ ,‬נעול מגפיים‪,‬‬ ‫גופו כפוף ּומעוקם‪ּ ,‬ומחזיק בידו של ילד וצועד קדימה‪ ".‬על האחיות‬ ‫כתוב שהן "חגּורות בסינרים לבנים"‪.‬‬ ‫ַהשלימו לפי הדוגמה‪:‬‬ ‫א‪ .‬הוא ָח ַבש כובע רחב‪ .‬הוא היה ָחבּוש כובע רחב‪.‬‬ ‫‪. --‬‬‫בסינור‬ ‫‪--‬‬‫ב‪ .‬היא נָ ֲע ָלה סנדלים לבנים‪ .‬והיתה‬ ‫‪--‬‬‫ג‪ .‬פחד גדול אחז בו‪ ,‬כששמע את נביחות הכלב‪ .‬הוא היה‬ ‫פחד כששמע את נביחות הכלב‪.‬‬ ‫ד‪ .‬העמיסו על העגלה רהיטים ישנים‪.‬‬ ‫על העגלה‪.‬‬ ‫‪--‬‬‫ הרהיטים ישנים‬

‫‪256‬‬

‫    צועדים בדרך המילים ד'‬


‫ַּד ְרּכֹו ָה ַא ֲחרֹונָ ה ‪/‬‬

‫ַאנְ ָדה ָע ִמיר‬

‫יהם ּכֹה ָׁש ֵקט‪,‬‬ ‫הּוא ָהלַ ְך לִ ְפנֵ ֶ‬ ‫ּכְ מֹו לְ ַחג ּכִ ּוֵ ן ְצ ָע ָדיו‪.‬‬ ‫ָ‬ ‫ה־אן זֶ ה נֵ לְ כָ ה ּכָ ֵעת?" —‬ ‫"אנָ ָ‬ ‫ּות ֵמ ִהים יְ לָ ָדיו‪.‬‬ ‫ׁשֹואלִ ים ְ‬ ‫ֲ‬ ‫יֹוצ ִאים לַ ָח ְפ ִׁשי;‬ ‫"אנַ ְחנּו ְ‬ ‫ֲ‬ ‫ְראּו‪ַ ,‬ה ַּׁש ַער נִ ְפ ָּתח לִ ְרוָ ָחה‪.‬‬ ‫ֹלא לִ ְבּכֹות! ַרק לָ ִׁשיר‪ַ ,‬רק לָ ִׁשיר‬ ‫ִׁש ֵירי ַחג וְ ִׁש ִירים ֶׁשל ִׂש ְמ ָחה!"‬ ‫וְ ַהּכְ ִביׁש ִה ְת ָּפ ֵרׂש ּכְ מֹו ַמ ְר ָבד‬ ‫לְ ַרגְ לֵ י יְ לָ ִדים יְ ֵח ִפים‪,‬‬ ‫"אינֶ ּנּו לְ ַבד‬ ‫ַה ָּׁש ִרים‪ֵ :‬‬ ‫ּנֹופים ַהּיָ ִפים‪.‬‬ ‫יֹוצ ִאים לַ ִ‬ ‫ְ‬ ‫ּדֹוקטֹור‪ ,‬הּוא ֹלא יַ ֲעזֹב‬ ‫ּכִ י ַה ְ‬ ‫יְ לָ ָדיו; הּוא הֹולֵ ְך ִעם ֻּכּלָ ם‪,‬‬ ‫צֹועד‪ַ ,‬עד ַהּסֹוף‪,‬‬ ‫הּוא ִא ָּתנּו ֵ‬ ‫הּוא ִא ָּתנּו‪ ,‬לָ ַעד‪ ,‬לְ עֹולָ ם‪".‬‬

‫פסל לזכרם של של יאנוש‬ ‫קורצ'ק וחניכיו‬ ‫שנספו על ידי הנאצים‪.‬‬ ‫פיסל‪ :‬בוריס סקצ'יאר‬ ‫הּפ ֶסל נמצא ב"יד ושם"‬ ‫ֶ‬ ‫בירושלים‪.‬‬

‫יום הזיכרון לשואה ולגבורה    ‪257‬‬


‫מועדון‬ ‫קוראים‬

‫נֹוביץ | הוצאת כתר‬ ‫שמונָ ה ְּב ִעקבות אחד ‪ /‬יְ מימה אבידר ְט ֶש ְר ִ‬

‫לקראת קריאה‬ ‫‪ַ .1‬ס ְּפרו כיצד אתם בוחרים ספר לִ קריאה‪.‬‬ ‫‪ִ .2‬קראו את הכתוב על גבי העטיפה האחורית‪ .‬האם הכתוב עורר בכם‬ ‫עניין לקרוא את הספר? ַהסבירו‪.‬‬

‫המכתב לקוראים וההקדמה‬ ‫‪ .1‬הסופרת מצאה לנכון לכתוב לכם מכתב‪.‬‬ ‫ִקראו אותו בעמודים ‪.9-7‬‬

‫א ‪ .‬מה לְ מדתם מהמכתב על התקופה שעליה מסופר בספר?‬ ‫ב‪ .‬מה עורר את הסופרת לכתוב את הספר?‬ ‫"מ ֵעין הקדמה" בעמודים ‪.15-10‬‬ ‫‪ִ .2‬קראו את ֵ‬

‫א ‪ֵ .‬אילו פרטים חשובים ְמ ַס ֵּפר חגי על עצמו?‬ ‫מסוּפר בספר?‬ ‫ָ‬ ‫ב‪ .‬מה מוסיפה ההקדמה לַ הבנת התקופה שבה‬

‫קוראים בקול רם‬ ‫‪ .1‬בחרו וסמנּו בעזרת סימנייה‪:‬‬ ‫א‪ .‬קטעים מותחים בעלילה‪.‬‬ ‫משעשעים‪.‬‬ ‫ְ‬ ‫ב‪ .‬קטעים‬ ‫והסבירו מדוע ְּבחרתם‬ ‫ִקראו אותם בקול רם לפני הקבוצה או לפני הכיתה ַ‬ ‫בהם‪.‬‬

‫‪258‬‬

‫    צועדים בדרך המילים ד'‬


‫מועדון‬ ‫קוראים‬

‫ לאחר הקריאה‬ ‫ַהציעו נושאים לדיון או בחרו מהנושאים הבאים‪:‬‬ ‫‪ .1‬האם תכללו את הספר ִּברשימת הספרים האהובים עליכם? נַ מקו‬ ‫דבריכם‪.‬‬ ‫‪ִ .2‬אילו הייתם מחליטים להמחיז את הספר‪ ,‬איזה תפקיד הייתם רוצים‬ ‫לקבל?‬ ‫נַ מקו תשובתכם‪.‬‬ ‫‪ .3‬על העטיפה הקדמית כתוב‪" :‬עיבוד מחדש"‪.‬‬

‫א ‪ .‬לְ מה הכוונה במילים עיּבּוד מחדש?‬ ‫לע ֵּבד מחדש את הספר?‬ ‫ב‪ַ .‬שערו‪ ,‬מדוע הסופרת מצאה לנכון ַ‬

‫ כותבים‬ ‫ִּכתבו את דעתכם על הספר‪.‬‬

‫הדרכה‬ ‫תוכלו לכתוב לפי הדגם הזה‪:‬‬ ‫קראתי את הספר‪ ...‬מאת‪ ...‬הספר מספר על ‪...‬‬ ‫הדמות שחיבבתי בספר במיוחד היא ‪ ...‬מכיוון ש‪...‬‬ ‫עורר בי מחשבות‪...‬‬ ‫הספר ֵ‬ ‫התרגשתי כאשר‪...‬‬ ‫הייתי במתח כאשר‪...‬‬ ‫צחקתי כאשר‪...‬‬ ‫התעצבתי כאשר‪...‬‬ ‫לסיכום‪ ,‬נהניתי לקרוא את הספר כי‪...‬‬ ‫ ‬

‫אין צורך להתייחס לכל הנקודות‪.‬‬

‫צועדים בדרך המילים ד'    ‪259‬‬


‫לחללי‬ ‫יום הזיכרון ְ‬ ‫מלחמות ישראל‬

‫מה‬ ‫במדור?‬ ‫ס סנקרא את הקטע‪" :‬מעלים את זִ כרם"‪.‬‬

‫ס סנקרא את השיר "פעם אחת היה" מאת רעיה ֶה ְרנִ יק שכותבת ֵאם על‬ ‫בנה שנפל ואת הסיפור "נרקיסים למזכרת " מאת יוסי מרגלית‪.‬‬

‫במערכות ישראל ִּבשמות יישובים מאת‬ ‫ְ‬ ‫ס סנִ למד על ַהנְ ָצ ַחת הנופלים‬ ‫שולמית ְּפרידור‪.‬‬ ‫ס סנקרא על המרגל אלי כהן שהוצא להורג בסוריה‪.‬‬

‫יח‬ ‫לשון וָ ִׂש ַ‬

‫ס סנמשיך ללמוד על ציּונֵ י זמן‪.‬‬

‫‪260‬‬

‫    צועדים בדרך המילים ד'‬


‫מעלים את זכרם‬ ‫ביום הכרזת המדינה פרצה מלחמה בין צבא הגנה לישראל ּובין ִצ ְבאות ֲערב‪,‬‬ ‫מלחמה זו מכּונה "מלחמת העצמאות"‪ .‬זו היתה מלחמה קשה לִ מדינת ישראל‪.‬‬ ‫שאיּבדּו ִּבקרבות קרוב משפחה‬ ‫ְ‬ ‫לצד הניצחון היא הביאה גם ֶא ֶבל להרבה משפחות‬ ‫במלחמה‪ .‬כך היה גם במלחמות אחרות שבהן נלחמו חיילי צבא ההגנה לישראל‪.‬‬ ‫יום הזיכרון הוא יום ֵאבל לאומי‪ .‬ביום הזיכרון מעלים את זִ כרם של חיילי‬ ‫ּומספרים את מעׂשי הגבורה‬ ‫בריהם ְ‬ ‫ישראל שנפלו במלחמות‪ ,‬מבקרים את ִק ֵ‬ ‫שלהם‪ .‬לצד הצער על החללים‪ ,‬אנו חוזרים ומזכירים לעצמנו כי הם נלחמו‬ ‫להבטיח לכולנו עצמאות ּוביטחון‪ .‬משום כך קבעו שיום הזיכרון יתקיים‬ ‫ַ‬ ‫כדי‬ ‫הישמע הצפירה לסיום יום‬ ‫בערב יום העצמאות‪ ,‬כלומר ביום שלפניו‪ .‬עם ָ‬ ‫הזיכרון נפתחות חגיגות יום העצמאות‪.‬‬ ‫(מעובד מתוך "האנציקלופדיה הראשונה שלי"‪ ,‬הוצאת כנרת)‬

‫ מדברים על זה‬ ‫אּומי?‬ ‫‪ .1‬א‪ .‬במה שֹונֶ ה ֵא ֶבל ְּפ ָר ִטי ֵמ ֵא ֶבל לְ ִ‬ ‫אּומי"‪.‬‬ ‫ב‪ .‬אחת הדרכים להנציח את הנופלים היא קביעת "יום זיכרון לְ ִ‬ ‫ַספרו על דרכים נוספות להנצחת הנופלים‪.‬‬ ‫‪ֵ .2‬אילו עּובדֹות ֵמביא הכותב כדי להסביר מדוע מציינים את יום הזיכרון?‬

‫אנדרטת זיכרון‬ ‫לנופלים‬

‫יום הזיכרון לחללי מלחמת ישראל   ‪261‬‬


‫ַּפ ַעם ַא ַחת ָהיָ ה ‪/‬‬

‫ַר ְעיָ ה ַה ְרנִ יק‬

‫ַּפ ַעם ַא ַחת ָהיָ ה‪...‬‬ ‫ּפּורים ַר ִּבים‪.‬‬ ‫ָּכְך ַמ ְת ִחילִ ים ִס ִ‬ ‫ּגַ ם ַה ִּסּפּור ַהּזֶ ה ַמ ְת ִחיל ָּכ ָכה‪:‬‬ ‫ּוׁשמֹו גּונִ י‪.‬‬ ‫ַּפ ַעם ָהיָ ה לִ י ֵּבן ְ‬ ‫חֹוׁש ֶבת ָעלָ יו ּכָ ל ַהּזְ ַמן‬ ‫ַע ְכ ָׁשו ֲאנִ י ֶ‬ ‫ְּבגַ ֲאוָ ה ְּוב ֶע ֶצב‪.‬‬ ‫אֹומ ִרים לִ י‪:‬‬ ‫ֲאנָ ִׁשים ְ‬ ‫גּונִ י נֶ ֱה ַרג ְּכגִ ּבֹור‪.‬‬ ‫יֹוד ַעת‪ :‬הּוא ַחי ְּכגִ ּבֹור‪,‬‬ ‫ֲא ָבל ֲאנִ י ַ‬ ‫הּוא ָּת ִמיד ָע ָׂשה ֶאת ָמה ֶׁש ָח ַׁשב ֶׁש ָּצ ִריְך לַ ֲעׂשֹות‪.‬‬ ‫לָ ָּמה נֶ ֱה ַרג גּונִ י‪ַ ,‬הּיֶ לֶ ד ַהּיָ ֶפה ֶׁשּלִ י?!‬ ‫ּכִ י הּוא ָא ַהב ֶאת מֹולַ ְדּתֹו‬ ‫וְ הּוא ָא ַהב ֶאת ֲח ֵב ָריו‬ ‫קּודיו‪.‬‬ ‫וְ ָח ַׁשב ֶׁשהּוא ַא ְח ַראי לִ ְפ ָ‬ ‫הּוא ֹלא נֶ ֱה ַרג ִּכי ָׂשנֵ א ֲע ָר ִבים‪,‬‬ ‫וְ הּוא ֹלא נֶ ֱה ַרג ִּכי ָר ָצה לִ ְהיֹות ּגִ ּבֹור‬ ‫הּוא נֶ ֱה ַרג ִּבגְ לַ ל ָה ַא ֲה ָבה‬ ‫ּוכנַ ַער‪,‬‬ ‫לָ ָא ֶרץ ַהּיָ ָפה ַהּזֹאת ֶׁש ָּבּה ִטּיֵ ל ְּכיֶ לֶ ד ְ‬ ‫וְ לַ ָּצ ָבא ֶׁש ָח ַׁשב ֶׁשהּוא ַהּטֹוב ִמ ֻּכּלָ ם‪.‬‬ ‫יה ֶׁש ֶה ֱא ִמין ָּב ֶהם‪.‬‬ ‫וְ לַ ַּסּיֶ ֶרת ּולְ ַחּיָ לֶ ָ‬ ‫זֶ ה סֹוף ָעצּוב לְ ִסּפּור ֲא ִמ ִּתי‪.‬‬ ‫זֶ ה סֹוף ָעצּוב לְ גּונִ י וְ לִ י‪,‬‬ ‫ֲא ָבל ֹלא לָ ֶכם‪ ,‬יְ לָ ִדים‪.‬‬ ‫גּונִ י ָר ָצה ֶׁש ִּת ְחיּו ְּב ֶׁש ֶקט ְּוב ַׁשלְ וָ ה‪,‬‬ ‫ֶׁש ִּתגְ ְּדלּו ְּב ִׂש ְמ ָחה ְּכמֹו ֶׁשהּוא ּגָ ַדל‪,‬‬ ‫ֶׁש ֵּתלְ כּו לַ ּגַ ן ּולְ ֵבית ַה ֵּס ֶפר‬ ‫אֹותּה‪.‬‬ ‫ֹאהבּו ָ‬ ‫ּות ַטּיְ לּו ָּב ָא ֶרץ וְ ת ֲ‬ ‫ְ‬ ‫יכם וְ ַעל ּכָ ל יִ ְׂש ָר ֵאל‪.‬‬ ‫וְ ֶׁשּיִ ְהיֶ ה ָׁשלֹום ֲעלֵ ֶ‬ ‫וְ ִאם יִ ְהיֶ ה ָׁשלֹום וְ ֹלא יִ ְהיּו עֹוד ִמלְ ֲחמֹות‪,‬‬ ‫ָאז ַה ִּסּפּור ַעל גּונִ י יִ ְהיֶ ה ְּכמֹו ַאּגָ ָדה‪.‬‬ ‫ּזֹוכ ִרים — ְּכמֹו ֲחלֹום‪ּ ,‬כְ מֹו ִׁשיר‪.‬‬ ‫ַמ ֶּׁשהּו ֶׁש ְ‬ ‫(מתוך דבריה של רעיה הרניק על גּונִ י בנה)‬ ‫גוני היה מפקד סיירת גולני ונפל בקרב על הּבֹופֹור ביוני ‪.1982‬‬

‫‪262‬‬

‫    צועדים בדרך המילים ד'‬


‫ לשיחה ִולכתיבה‬ ‫‪ .1‬א‪ֵ .‬שם השיר הוא‪" :‬פעם אחת היה"‪ .‬איזה סּוג של סיפורים מתחיל‬ ‫ בצירוף‪" :‬פעם אחת היה"?‬ ‫השם?‬ ‫מצפים כאשר אתם קוראים את ֵ‬ ‫ב‪ .‬לְ ָמה אתם ַ‬ ‫‪ִ .2‬קראו את השיר‪.‬‬ ‫הציּפיות שלכם לְ תוכן השיר? ַהסבירו‪.‬‬ ‫ִ‬ ‫ האם יש התאמה בין‬ ‫שמ ַס ְּפרות על מותו‪.‬‬ ‫שמ ַס ְּפרות על חייו של גּונִ י ושורות ְ‬ ‫‪ִ .3‬מצאו שורות ְ‬ ‫ַּבחרו שלושה משפטים ושבצו בטבלה‪:‬‬ ‫יש בשיר שורות על חייו של גוני‬

‫יש בשיר שורות על מותו של גוני‬

‫‪-----‬‬

‫‪-----‬‬

‫‪-----‬‬

‫‪-----‬‬

‫‪-----‬‬

‫‪-----‬‬

‫ותה?‬ ‫‪ .4‬רעיה ַהרניק ִאמו של גּונִ י עצובה‪ ,‬אבל גֵ ָאה בו‪ .‬על מה גַ ֲאוָ ָ‬ ‫האמירה‪" :‬הוא חי ְּכגִ יּבור" מהאמירה‪" :‬הוא לא נֶ ֱה ַרג כי רצה‬ ‫‪ .5‬במה שונה ֲ‬ ‫להיות גיבור"?‬ ‫‪ְּ .6‬בסיום השיר אומרת אמא של גּונִ י‪" :‬אז הסיפור על גוני יהיה כמו אגדה"‪.‬‬ ‫ַהסבירו‪ ,‬לְ מה היא מתכוונת?‬

‫ קוראים בקול רם‬ ‫ובהנְ גָ נָ ה מתאימה לָ אווירה ַּבשיר‪.‬‬ ‫ִקראו את השיר בדייקנות ַ‬

‫יום הזיכרון לחללי מלחמת ישראל   ‪263‬‬


‫ מדברים על זה‬ ‫ּומיָ ד אחר כך אנחנו‬ ‫אנחנו נוהגים להעלות את זֵ כר הנופלים ביום הזיּכָ רון ִ‬ ‫חוגגים את יום העצמאות‪ .‬אחת הסיבות לכך היא ההבנה שהנופלים‬ ‫"במותם ציוּו לנו את החיים"‪.‬‬ ‫א‪ַ .‬הסבירו את המשפט הזה‪.‬‬ ‫ב‪ .‬כיצד ִמ ְת ַק ֵשר המשפט לַ ּבקשה שמבקשת ִאמו של גוני מאיתנו?‬

‫ יוצרים‬ ‫המסר של הדוברת‪.‬‬ ‫ִּכתבו או ַהקלידו את השורות המבטאות את ֶ‬ ‫(חשבו על צורת כתיבה שתבטא את המסר‪ַ :‬תכננו איזו מילה תהיה‬ ‫ִ‬ ‫ּומה ְּבאות קטנה; איזו צורה לתת למילים‬ ‫במרכז; מה יהיה באות גדולה ָ‬ ‫באילו צבעים לצּבוע)‪.‬‬ ‫ולאותיות; ֵ‬

‫ העשרה ואתגר‬ ‫סיפור הקרב על הּבֹופֹור‪ ,‬הקרב שבו נפל גּוני ַה ְרנִ יק‪ ,‬הוא סיפור מפורסם‪ִ .‬מצאו‬ ‫באתרי המרשתת או באנציקלופדיות ִמידע על הקרב‪ .‬בחרו שני מקורות על‬ ‫הקרב‪ִּ .‬כתבו את המידע והכינו הרצאה‪.‬‬

‫הדרכה‬ ‫כאשר קוראים במקור נוסף על אותו הנושא‪ ,‬יש לבדוק‪:‬‬ ‫ •האם המידע שבו חוזר על מה שכבר ידוע לנו מהמקור הקודם?‬ ‫ •האם הוא משלים דברים שהוזכרו במקור הקודם?‬ ‫ •האם יש בו מידע חדש לגמרי?‬ ‫ •האם יש סתירה או ניגוד בין המידע החדש למידע הקודם?‬

‫כותבים במחברת או מקלידים במחשב‬ ‫לאמו של גוני וְ ַס ְּפרו כיצד התרשמתם ִמגוני לפי השיר‪.‬‬ ‫ִּכתבו מכתב ִ‬ ‫ושלחו לה את המכתב‪.‬‬ ‫אם תרצו ָּבררו את כתובתּה בירושלים ִ‬

‫‪264‬‬

‫    צועדים בדרך המילים ד'‬


‫לקראת קריאה‬ ‫קראנו את השיר ‪":‬פעם אחת היה" שכתבה אימו של גוני שנפל בלבנון כדי להנציח את‬ ‫המיוחד באופיו של בנה‪ .‬הסיפור "נרקיסים למזכרת" מספר אף הוא על הנצחת הדוד‬ ‫בנימין באופן שמתאים לאופיו‪.‬‬

‫נרקיסים למזכרת ‪/‬‬

‫יוסי מרגלית‬

‫א יש לנו גינה יפה ליד הבית‪ּ ,‬ובה דשא ירוק ופרחים שונים‪ .‬הפרחים יפים בגינה‪,‬‬ ‫ומהם קוטפת אמא ּומכניסה אותם הביתה ושמה בצנצנות‪ .‬גם אנחנו וגם‬ ‫ּומריחם הנעים‪.‬‬ ‫האורחים הבאים אלינו נהנים מצבעיהם היפים ֵ‬ ‫עׂשב‪ ,‬אמא‬ ‫ואולם ּפינה אחת יש ַּבגינה‪ ,‬שבקיץ אין בה שום צמח‪ .‬אם עולה שם ֶ‬ ‫ממהרת לעקור אותו‪ ,‬אך אינה שותלת שם דבר‪ .‬כל הקיץ נראית ַּב ִּפינה ההיא‬ ‫האדמה החומה בלבד‪.‬‬ ‫אך לאחר שיורדים הגשמים הראשונים — ְמציצים פתאום מתוך האדמה ְּבפינה זו‬ ‫עלים צרים וַ ארוכים‪ ,‬דומים לעלי הבצל או השום‪ִּ .‬במקומות רבים בפינה זו ְמציצים‬ ‫הם בבת אחת‪ ,‬וכעבור ימים לא רבים נעשית כל ַה ִּפינה ירוקה‪ .‬עוד ָשבועות אחדים‬ ‫עוברים — והנה צומחים ועולים ִמ ֵּבין ֶהעלים ִּפרחי נרקיס נהדרים‪ ,‬בעלי כותרת‬ ‫בריחם הנפלא‪.‬‬ ‫לבנה עדינה‪ ,‬וגביע צהוב במרכזה‪ ,‬ומי שמתקרב אליהם — חש ֵ‬ ‫בצנצנת יפה מיוחדת‪ ,‬ואת הצנצנת‬ ‫אז באה סבתא‪ ,‬קוטפת מן הנרקיסים ושמה ִ‬ ‫הא ְצ ַט ָּבה שלפני תמונת הדוד בנימין‪ ,‬התלּויָ ה על הקיר‪ .‬כל‬ ‫היא מעמידה על ִ‬ ‫זמן שאין נרקיסים — אין פרחים לפני התמונה; אולם כל זמן‬ ‫שהנרקיסים פורחים בגינה — מכניסה סבתא אחדים‬ ‫ורעננים‪,‬‬ ‫הנֹובלים ִּבטריים ֲ‬ ‫מהם בכל פעם‪ ,‬מחליפה את ְ‬ ‫וכך עד שמגיע הזמן שבו אין ִּפרחי נרקיסים‪ ,‬ורק‬ ‫ֶהעלים הירוקים עוד צומחים בגינה‪ .‬בא‬ ‫הקיץ‪ ,‬והעלים מתייבשים ונעלמים‪,‬‬ ‫ושוב נשארת הפינה ֵריקה עד‬ ‫לחורף הבא‪.‬‬ ‫פעמים רבות התפלאתי‪ ,‬מדוע‬ ‫דואגת סבתא שיהיו כל הזמן‬ ‫נרקיסים רעננים לפני תמונת הדוד‬

‫יום הזיכרון לחללי מלחמת ישראל   ‪265‬‬


‫בנימין‪ ,‬ומדוע אין היא נוהגת כך גם ִּבפרחים אחרים‪ .‬פעם שאלתי אותה‪ .‬הושיבה‬ ‫אותי סבתא לידה על הספה‪ ,‬הסתכלה בעצב ִּבתמונת הדוד בנימין וסיפרה‪:‬‬ ‫ואחיה בנימין היה‬ ‫ָ‬ ‫ב לפני שנים רבות‪ ,‬כאשר ִא ְמָך עוד היתה ילדה בכיתה א'‬ ‫בכיתה ה'‪ ,‬היו עוד ָׂשדות רבים ּורחבים מסביב לביתנו‪ .‬השיּכּונים לא היו‪ ,‬וגם לא‬ ‫הפרדסים‪ .‬מכאן אפשר היה לראות את השדות הרחבים‪ ,‬עד לגבעות ָה ְרחוקות‪.‬‬ ‫בחורף‪ַּ ,‬בימים היפים שבין גשם לגשם‪ ,‬היו הילדים יוצאים לטיֵ יל בסביבה וחוזרים‬ ‫בידיים מלאות‪ .‬רבים־רבים היו אז הפרחים בסביבה‪ .‬הנה פרחו הכלניות ַּב ֲהמוניהן‪,‬‬ ‫הק ְחוָ ונים והפרגים‪ .‬אפשר היה לאסוף בקלות‬ ‫הצבעונים‪ ,‬והנה בא תור ַ‬ ‫אחריהן — ִ‬ ‫זֵ רים גדולים ּולהביא אותם הביתה‪.‬‬ ‫והיו ילדים שהרחיקו לֶ ֶכת עד הוואדי‪ .‬שם‪ ,‬באדמה הּכְ ֵבדה‪ ,‬פרחו נרקיסים רבים‪.‬‬ ‫אפשר היה לראות אותם מרחוק‪ :‬כתמים לבנים על פני האדמה החומה‪ .‬הילדים‬ ‫לחיֵ יהם אדומות‪,‬‬ ‫חשכה‪ָ ,‬‬ ‫היו ממהרים לרוץ אל הוואדי הרחוק וחוזרים אל הכפר עם ֵ‬ ‫יהם זרי נרקיסים‪.‬‬ ‫רגליהם מכוסות בוץ‪ ,‬פניהם מאירות‪ִּ ,‬וב ֵיד ֶ‬ ‫בנימין יצא לקטוף פרחים רק לעתים רחוקות‪ .‬הוא השתדל להכין יפה את שיעוריו‬ ‫ואחר כך היה צריך לעזור ַּב ַּבית ַּוב ֶמ ֶשק‪ :‬לנקות את הלול‪ ,‬לַ ֲעקור עׂשבים רעים‬ ‫בערוגות או לעזור בתיקון הגדר‪ .‬כאשר היה חופשי מעבודה — היה הערב קרוב‪,‬‬ ‫לכן לא יכול היה להגיע אל הוואדי לקטוף נרקיסים‪ ,‬והוא הביא הביתה רק פרחים‬ ‫מהסביבה הקרובה‪.‬‬ ‫רק לעתים רחוקות היה מביא נרקיסים אחדים הביתה‪ :‬את אלה נתנו לו חבריו‬ ‫שהביאו‪.‬‬ ‫מן הזֵ רים הגדולים ֵ‬ ‫והנה פעם קרה שבנימין היה פנוי אחר הצהריים‪ .‬בשמחה יצא גם הוא אל הוואדי‬ ‫עם חבריו‪ ,‬אל הנרקיסים‪ .‬כאשר ִהגיעו הילדים לַ ָמקום — התחילו להתרוצץ ולקטוף‬ ‫כל נרקיס נָ ֶאה שראו‪ .‬אולם בנימין לא עשה כך‪ .‬הוא ניגש אל אחד מצמחי הנרקיס‬ ‫הּבצל‬ ‫באצּבעותיו‪ .‬לאט ְּובסבלנות חפר‪ ,‬עד שנִ גלה ָ‬ ‫ְ‬ ‫והתחיל לחּפור סביבו‬ ‫הירוקים ִ‬ ‫אצּבעותיו מתחת לבצל‪ ,‬בין השורשים‪,‬‬ ‫ְ‬ ‫של הנרקיס‪ ,‬עמוק באדמה‪ .‬אז תקע את‬ ‫והוציא את הצמח מן האדמה‪ .‬בידו היה צמח נרקיס שלם‪ ,‬עם בצלו ושורשיו‪.‬‬ ‫באותה פינת ָׂשדה נשאר בנימין כל הזמן‪ .‬לאט‪ ,‬בסבלנות ִּובזְ הירות חפר והוציא‬ ‫והניח בסדר לידו‪ .‬לבסוף‪ ,‬כאשר נאספו הילדים עייפים ונושמים ִּבכבדות‬ ‫צמח אחר ִ‬ ‫יהם מלאות פרחים‪ ,‬קם בנימין על רגליו ואחז ַּב ְצמחים הירוקים‪ ,‬כולם כמעט‬ ‫וִ ֵיד ֶ‬ ‫ללא פרח‪.‬‬

‫‪266‬‬

‫    צועדים בדרך המילים ד'‬


‫ג‬

‫שהספקת?" שאלו החברים‪ ,‬קצת ברחמים וקצת בלעג‪.‬‬ ‫"זה כל מה ִ‬ ‫"אני יכול לבוא ֵהנָ ה רק לעתים רחוקות‪ִ ",‬הסביר בנימין‪" .‬אשתול את צמחי‬ ‫לחּפ ָׂשם ּפֹה‪".‬‬ ‫ְ‬ ‫הנרקיס ליד הבית‪ ,‬אולי יפרחו שם‪ ,‬ולא אצטרך לבוא‬ ‫"כמה יהיו לך שם?" קראו הילדים בבוז‪" ,‬גם אם יִ ָיקלטו בגינה‪ ,‬אף פעם לא ייתנו‬ ‫כל כך הרבה פרחים כפי שאנו יכולים לאסוף פה בשעה אחת!"‬ ‫בנימין לא ענה‪ .‬הוא חזר הביתה עם כל החברים‪ .‬הוא ִהכניס לתוך הבית נרקיסים‬ ‫שהביא‪.‬‬ ‫אחדים‪ ,‬אולם מיד פנה אל הגינה ושתל את הצמחים ֵ‬ ‫לקשט את הבית בפרחי נרקיסים‬ ‫ֵ‬ ‫הצמחים נקלטו‪ ,‬ועוד באותו חורף יכולנו‬ ‫מהגינה שלנו‪ .‬ומאז‪ ,‬שנה־שנה‪ ,‬בבוא החורף‪ ,‬צצּו ועלו מחדש ִצמחי הנרקיס‬ ‫רחיהם‪ .‬בקיץ‪ ,‬כאשר נעלמו הנרקיסים‪ ,‬היינו עודרים‬ ‫בפינה הזאת ונתנו את ִּפ ֵ‬ ‫כאן ושותלים פרחים אחרים‪ .‬פעמים רבות ֶהעלה המעדר בצלי נרקיס מתוך‬ ‫האדמה‪ .‬אף על פי כן לא ָּפ ַחת מספרם של צמחי הנרקיס‪ַ .‬א ְד ַר ָּבה‪ִ ,‬מ ָשנה לשנה‬ ‫הם נעשו צפופים יותר ונתנו פרחים רבים יותר‪.‬‬ ‫וְ ִהנֵ ה פרצה מלחמת העצמאות‪ .‬בנימין‪ ,‬שכבר היה אז בחור‪ ,‬היה בין הלוחמים‪.‬‬ ‫שּכתב הביתה היה שואל לשלום הנרקיסים‪ :‬האם כבר ֵהציצו מן‬ ‫ַּב ִמכתבים ָ‬ ‫האדמה? האם רּבים הם? האם כבר רואים את גִ בעולי הפרחים?‬ ‫ובאחד הקרבות נפל בנימין‪ .‬לא דברים רבים נשארו ממנו למזכרת‪ :‬תמונות‪,‬‬ ‫ַ‬ ‫מכתבים וַ חפצים אחדים‪ .‬את אחת מתמונותיו האחרונות ִהגדיל הצלם‪ ,‬ואותה‬ ‫תלינו פה על הקיר‪ .‬בתוך צנצנת פרחים שמנו את הנרקיסים שאהב‪ .‬היו אלה‬ ‫אחרוני הנרקיסים שפרחו בגינה‪.‬‬ ‫וניׂשאה לאביך‪ ,‬ואתה נולדת‪ .‬בשטח שליד הוואדי‬ ‫מאז עברו שנים‪ִ .‬אמך גדלה ְ‬ ‫והתקינו שם צינורות ּביוב‪ .‬כל אותם‬ ‫בנו שיּכונים‪ .‬את הוואדי יישרו בדחּפורים ִ‬ ‫שּפרחו כאן ַּבׂשדות‪ ,‬כאשר אמא והדוד בנימין היו ילדים — כל‬ ‫פרחים נהדרים‪ָ ,‬‬ ‫אלה כמעט נֶ ֶעלמו לגמרי‪.‬‬ ‫ַּבמקום שהיה הוואדי אולי אפשר למצוא בחורף נרקיס בודד פה וָ שם‪ .‬אבל‬ ‫אצלנו ליד הבית‪ ,‬כפי שאתה רואה‪ ,‬צומחים הנרקיסים ּופורחים ְּב ֶש ַפע‬ ‫שנה־שנה‪ .‬כן — כך סיימה סבתא את סיפורה — כאשר פורחים הנרקיסים‬ ‫הראשונים‪ ,‬אני ממהרת לקטוף מהם ולָ ׂשים ּבצנצנת לפני תמונתו של בנימין‪.‬‬ ‫הרי זו מזכרת נפלאה ורעננה ממנּו‪ ,‬החוזרת וֹמתחדשת שנה־שנה ואף ממלְ אה‬ ‫בחיּבה ַּב ְּפרחים הלבנים‬ ‫ָ‬ ‫את אוויר הבית‪ .‬והוא כאילו גם הוא נמצא איתנו ּומתבונן‬ ‫והעדינים שאהב כל כך‪...‬‬

‫יום הזיכרון לחללי מלחמת ישראל   ‪267‬‬


‫ ‬ ‫‪ .1‬‬ ‫ ‬ ‫‪ .2‬‬

‫‪ .3‬‬ ‫‪. 4‬‬ ‫‪ .5‬‬ ‫‪ .6‬‬ ‫‪ .7‬‬ ‫‪ .8‬‬ ‫‪ .9‬‬

‫ ‬

‫לשיחה ִולכתיבה‬ ‫אחר והוא מסּופר מפי‬ ‫מתרחש ִּבזמן ֵ‬ ‫ֵ‬ ‫שלושה ֲחלָ קים‪ .‬כל ֵחלק‬ ‫ָ‬ ‫לַ סיּפּור‬ ‫מתרחש כל חלק?‬ ‫ֵ‬ ‫המסּפר בכל חלק? ב‪ .‬באיזה זמן‬ ‫ֵ‬ ‫ְמ ַס ֵּפר אחר‪ .‬א‪ .‬מי‬ ‫ג‪ .‬תנו כותרת לכל חלק‪.‬‬ ‫פינת הגינה נראית שונה בכל עונת שנה‪.‬‬ ‫א‪ .‬מצאו משפטים המתארים את פינת הגינה בחורף ּובקיץ‪.‬‬ ‫ב‪ .‬במה שונה מראה פינת הגינה בחורף מהמראה בקיץ?‬ ‫ָּכתוב שהנרקיסים ְמציצים פתאום מתוך האדמה‪ַ .‬הסבירו‪ ,‬כיצד הם‬ ‫צצים מבלי שיהיה צורך לשתול אותם כל שנה ֵמחדש?‬ ‫על מה מתעוררת פליאתו של המספר?‬ ‫במה היה שונה הדוד בנימין מחבריו כאשר היה ילד?‬ ‫כיצד הנציחה סבתא את בנימין ְּבנָ ּה?‬ ‫מדוע מתאימה חלקת הנרקיסים לְ ַש ֵמש הנצחה לבנימין?‬ ‫זּכרת נפלאה ורעננה ממנּו‪ ,‬החוזרת ּומתחדשת‬ ‫בקטע כתוב‪" :‬הרי זו ַמ ֶ‬ ‫שנה־שנה"‪ .‬מה פירוש הצירוף שנה־שנה?‬ ‫חברו משפט מתאים והשתמשו בציּונֵ י הזמן האלה‪:‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪--‬‬‫ד‪ .‬מדי צהריים‬ ‫‪ .‬‬ ‫‪--‬‬‫א‪ .‬בוקר־בוקר‬ ‫‪.‬‬ ‫‪--‬‬‫ה‪ .‬חודשיים בשנה‬ ‫‪ .‬‬ ‫‪--‬‬‫ב‪ .‬כל הבוקר‬ ‫‪.‬‬ ‫‪--‬‬‫ו‪ .‬יום ַא ַחר יום‬ ‫‪ .‬‬ ‫‪--‬‬‫ג‪ .‬כל קיץ‬

‫ מדברים על זה‬ ‫בחרו באחד או יותר מהנושאים ֶשלהלן ושוחחו עליהם‪.‬‬ ‫ההנצחה של המשפחה‪ .‬אם אתם מכירים דרכי‬ ‫ָ‬ ‫‪ .1‬בסיפור מסופר על דרך‬ ‫הנצחה אחרות אצל משפחות הנופלים? ַספרו‪.‬‬ ‫‪" .2‬יד לְ ָבנים" הוא ארגון להנצחת חללי מערכות ישראל‪.‬‬ ‫ ַהסבירו את פירוש הצירוף "יד לְ ָבנים"‪.‬‬ ‫‪ .3‬בררו אם קיים "בית יד לבנים" ביישוב שבו אתם גרים והתעניינו לדעת‬ ‫מהן הפעילויות שמתקיימות בו‪ַ .‬ס ְּפרּו ַּבּכִ יתה‪.‬‬

‫‪268‬‬

‫    צועדים בדרך המילים ד'‬


‫לקראת קריאה‬ ‫משּפחות הנופלים‪.‬‬ ‫ְ‬ ‫אישיֹות של‬ ‫רכי ַהנְ ָצ ָחה ִ‬ ‫קראנו שיר וסיּפור על ַד ֵ‬ ‫הנופלים ִּב ְד ָרכים שונות‪.‬‬ ‫ְ‬ ‫גם ַעם ישראל ּומדינת ישראל ַמנְ ִציחים את‬ ‫הק ָטעים שלהלן‪.‬‬ ‫נִ קרא על ָּכך ִּב ְשנֵ י ְ‬

‫במערכות ישראל ִּב ְשמות יישובים ‪ /‬שולמית ְּפרידור‬ ‫ְ‬ ‫הנצחת הנופלים‬

‫ִמ ְש ַמר השלושה‪ ,‬קריית שמונָ ה‪ִ ,‬מ ְש ַמר השבעה‪ ...‬נוסעים על כבישי הארץ‬ ‫השמות?‬ ‫סּפרים ֵ‬ ‫מקּוּפל סיפור‪ .‬מה ְמ ְ‬ ‫ָ‬ ‫שּבשמותיהם‬ ‫וחולפים על פני יישובים ִ‬ ‫המספרים?‬ ‫מה אומרים ִ‬ ‫קריית שמונָ ה‬ ‫ניתן לה על שם‬ ‫השם של קריית שמונה ַ‬ ‫ֵ‬ ‫ל־חי‪ ,‬שנהרגו‬ ‫שמונָ ה מחברי היישוב הסמוך‪ֵ ,‬ת ַ‬ ‫בהתקפה על יישובם‪.‬‬ ‫ִּבשנת ‪ 1920‬תקפו הערבים את תל־חי‪ּ ,‬ושניים‬ ‫תגּבֹורת‬ ‫ֶ‬ ‫מחבריה נפלו‪ .‬כדי לסיֵ ַיע להם נשלחה‬ ‫רּומ ֶּפלְ דֹור‪ .‬ביום‬ ‫אל המקום ּובראשה יוסף ְט ְ‬ ‫י"א באדר (מרס ‪ )1920‬נהרגו שמונָ ה מאנשי‬ ‫תל־חי‪ :‬יוסף טרומפלדור‪ ,‬דבורה ְד ַרכְ לֶ ר‪ ,‬שרה‬ ‫טֹוקר‪ ,‬בנימין ֶמנְ ֶטר‪ ,‬זאב ֶש ְרף‪,‬‬ ‫צ'יזיק‪ ,‬יעקב ֶ‬ ‫ּפֹושנִ יק ואהרן ֶשר‪ .‬קרב תל־חי‬ ‫ְֵשניאֹור ֶש ְ‬ ‫נמשך כל ְשעות היום והסתיים ִּבנְ סיגת מגיני‬ ‫תל־חי עם נפגעיהם לִ כפר גִ לְ ָע ִדי‪ .‬כעבור‬ ‫חודשים אחדים ָשבו אנשי תל־חי ליישוב‪ .‬תל־‬ ‫חי הפכה ֵסמל לִ גבורה‪ .‬בכל שנה נערך טקס‬ ‫זיכרון לִ טרומפלדור ולַ חבריו ָּב ְרחבה בבית‬ ‫השואג‪.‬‬ ‫ֵ‬ ‫הקברות שבה מוצב פסל האריה‬ ‫בשנת ‪ 1949‬הוקמה ליד תל־חי העיר קריית‬ ‫שמונָ ה לזכר שמונת הנופלים ִּבקרב תל־חי‪.‬‬ ‫תחילה היתה קריית שמונה עיירת עולים‬ ‫ועם הזמן התפתחה לעיר‪.‬‬ ‫השואג בתל חי‪ַ ,‬ה ַּפ ָסל אברהם ֶמלינקוב‬ ‫ֵ‬ ‫פסל הארי‬

‫יום הזיכרון לחללי מלחמת ישראל   ‪269‬‬


‫ִמ ְש ַמר השלושה‬ ‫יח את זִ כרם של שלושה ִמ ְּבני המקום שנרצחו‬ ‫נצ ַ‬ ‫שמו של היישוב הזה ַמ ִ‬ ‫בבית־גן לכיוון‬ ‫מאירוע ֵ‬ ‫ִּב ֵידי ערבים בשנת ‪ַּ 1937‬ב ֲחצות לילה‪ ,‬בשעה שחזרו ֵ‬ ‫המושבה ְיַבנְ ֵאל שליד הכנרת‪ .‬חודש לאחר הרצח הונחה אבן הפינה למושב‬ ‫העובדים ֶהחדש הנושא את השם משמר השלושה‪.‬‬ ‫יֹוביץ‪.‬‬ ‫שלושת החברים שנהרגו הם משה זַ לְ ָמן‪ ,‬גְ ַדלְ יָ הּו גֵ לֶ ר וִ יהודה ֶאלְ ִ‬ ‫ליישב את הגליל‪,‬‬ ‫ֵ‬ ‫השלושה היו חלוצים שהגיעו מיישובים אחרים בארץ כדי‬ ‫לגאול אדמות ּולחזק את היישוב העברי ַּבאזורים שבהם היו היהודים חׂשּופים‬ ‫יום־יום לסכנת מוות‪ .‬שלושת החברים נהרגו באותו מקום‪ .‬באמצע הדרך‬ ‫תקפו אותם ִּביריות ערבים ששכבו ִּבתעלה בצד הכביש‪.‬‬ ‫והקימו ליד יבנאל‬ ‫"מ ָס ָדה" ֵ‬ ‫ַּביום השלושים לָ רצח עלו שלושים חברי ארגון ַ‬ ‫ובית־גן יישוב חדש ששמו משמר השלושה‪ .‬תחילה שּוּכְ נו מתיישבי המושבה‬ ‫החדשה באוהלים והּוקם צריף ציבורי אחד‪ .‬כמו כן הוקצה מקום לבית תרבות‬ ‫על שמם של הנרצחים‪.‬‬ ‫סיּפורו של היישוב משמר השלושה הוא סיפור המושבות העבריות הראשונות‬ ‫שקמו לפני כשבעים שנים ַּבאזורים לא מפותחים ּודלילים בתושבים יהודים‪.‬‬ ‫היום משמר השלושה הוא חלק מיבנאל‪.‬‬ ‫משמר השבעה‬ ‫נֹוט ִרים (שומרים) חברי ארגון ״ההגנה" שעמדו‬ ‫יישוב זה נקרא על שם שבעה ְ‬ ‫בראש שיירה שיצאה ִּבשנת ‪ ,1948‬במלחמת העצמאות‪ ,‬מתל־אביב‪ .‬הטנדר‬ ‫והתלק ַח‪ ,‬ורוב נוסעיו נפגעו מיד‪ .‬המוני‬ ‫ֵ‬ ‫שבו נסעו השבעה עלה על מוקש‬ ‫ערבים הסתערו על הנוטרים שעדיין נותרו בחיים והרגו אותם‪ .‬הדבר ֵאירע‬ ‫ליד הכפר הערבי יאזּור (כיום היישוב היהודי ָאזּור)‪ְ .‬שמות הנופלים הם יעקב‬ ‫איבניצקי‪ ,‬אליהו שמיר‪ַ ,‬קלְ ָמן רוזנבלום‬ ‫ְ‬ ‫עולמי‪ ,‬מנחם אבטיחי‪ ,‬צבי זְ עירא‪ ,‬דוד‬ ‫קורדובה‪ַּ .‬במקום הוקמה אנדרטת זיכרון הנקראת "אנדרטת השבעה"‪.‬‬ ‫ויצחק ְ‬ ‫בשנת ‪ ,1949‬שנה אחת לאחר הרצח‪ֵ ,‬הקימו חיילים משוחררים את משמר‬ ‫השבעה‪ ,‬מושב עובדים הנמצא ִּכשלושה קילומטרים מצפון לראשון לציון‪.‬‬ ‫כיום יש במקום יותר מאלף תושבים‪ ,‬רבים מביניהם מתפרנסים ֵמחקלאות‪.‬‬

‫‪270‬‬

‫    צועדים בדרך המילים ד'‬


‫ לשיחה ִולכתיבה‬ ‫‪ַ .1‬השלימו את הטבלה‪:‬‬ ‫האירוע שהשם מנציח‬

‫תאריך האירוע‬

‫תאריך הקמת היישוב‬

‫שם היישוב‬ ‫קריית שמונה‬

‫‪---‬‬

‫‪---‬‬

‫‪---‬‬

‫משמר השלושה‬

‫‪---‬‬

‫‪---‬‬

‫‪---‬‬

‫משמר השבעה‬

‫‪---‬‬

‫‪---‬‬

‫‪---‬‬

‫‪ .2‬כיצד היישוב יכול לפעול‪ ,‬כדי שהכול יכירו את האירועים ואת הנופלים‬ ‫יח?‬ ‫ששמו ַמנְ ִצ ַ‬

‫  ִענְ יְ ינֵ י לשון‬ ‫‪ .1‬מהן אותיות השורש של משפחת המילים שלהלן‪:‬‬ ‫יֹוׁש ִבים ִה ְתיַ ֵשב‬ ‫ְ‬ ‫ׁשּובים ִה ְתיַ ְשבּות‬ ‫א‪ .‬יִ ִ‬ ‫ב‪ .‬זִ ָּכרֹון ִהזְ ִּכיר זֵ ֶכר ַמזְ ֶּכ ֶרת‬ ‫"הנְ ָצ ָחה" מלבד השורש?‬ ‫‪ .2‬מה הקשר בין המילה "נֶ ַצח" למילה ַ‬ ‫בּורה"?‬ ‫‪ .3‬א‪ .‬מה הוא שורש המילה‪" :‬גְ ָ‬ ‫ממשּפחת המילים משורש גב"ר אתם מכירים?‬ ‫ְ‬ ‫ב‪ֵ .‬אילו מילים נוספות‬ ‫האלו מלבד השורש?‬ ‫‪ .4‬מה משותף למילים ֵ‬

‫ העשרה ואתגר‬ ‫באחד מהנושאים הבאים‪:‬‬ ‫בחרו ַ‬ ‫‪ .1‬יישובים נוספים הוקמו בארץ לזכרם של הנופלים (כגון‪ :‬נְ תיב העשרה‪,‬‬ ‫יחיעם‪ ,‬נְ תיב הל"ה‪ ,‬כוכב יאיר; משגב דֹב; יד חנה‪ ,‬וָ עוד)‪ .‬בחרו אחד מהם‬ ‫שקראתם‪).‬‬ ‫וכתבו עליו‪( .‬היעזרו בדגם של הקטעים ְ‬ ‫ִ‬ ‫המציג את‬ ‫במ ְר ֶש ֶתת מידע על דרכי הנצחה לנופלים וכִ תבו קטע ַ‬ ‫‪ַ .2‬חפשו ִ‬ ‫הדרכים השונות‪ַ .‬הקפידו להוסיף משפט ְּפתיחה ּומשפט סיום‪ַ .‬הדפיסו‬ ‫והדביקו במחברתכם‪.‬‬ ‫מהמרשתת תמונות מתאימות ַ‬

‫יום הזיכרון לחללי מלחמת ישראל   ‪271‬‬


‫לקראת קריאה‬ ‫הפתיח ושערו מה תוכן הכתוב במידע‪.‬‬ ‫ַ‬ ‫ִקראו את הכותרת ואת‬

‫המרגל שלא חזר ‪ /‬תמר אּורי‬ ‫ֵ‬ ‫אלי כהן‪,‬‬

‫אלי כהן‪ ,‬מפקד בצה"ל‪ ,‬נשלח ְל ַרגֵ ל למען‬ ‫ישראל בסוריה בשנים ‪ .1965-1960‬הוא‬ ‫שולל את ַצ ֶמרת‬ ‫ָ‬ ‫ִהגיע לסוריה‪ִ ,‬הצליח להוליך‬ ‫השלטון והצבא בסוריה ּולהעביר לישראל מידע‬ ‫רב־חשיבות‪ .‬זֶ הותו כמרגל התגלתה‪ ,‬והוא‬ ‫נתפס והוצא להורג‪.‬‬ ‫אלי כהן (‪ )1965-1924‬נולד בעיר ָאלֶ ְּכ ַסנְ ְד ִריָ ה‬ ‫במצרים למשפחה יהודית שהיגרה מסוריה‪.‬‬ ‫"המֹוסד למודיעין"‪,‬‬ ‫ָ‬ ‫ִּבשנת ‪ 1957‬עלה לישראל‪ .‬בשנת ‪ 1960‬התגייס לשורות‬ ‫בד ֶמ ֶשק בירת סוריה‪ .‬כדי להצליח לחדור לסוריה‬ ‫כדי לבצע משימות ריגול ַ‬ ‫ּולאמץ לעצמו‬ ‫ֵ‬ ‫ישראלי‬ ‫ולאסוף בה מידע‪ ,‬היה עליו להסתיר את היותו יהודי ְ‬ ‫שמוצאו‬ ‫ָ‬ ‫אמל אמין ַת ַ'ּבת‪ ,‬סוחר עור‬ ‫זֶ הות חדשה של ערבי מוסלמי ששמו ָק ַ‬ ‫ממשפחה סורית שהיגרה לארגנטינה‪ .‬הוא עבר אימונים ְמ ָפ ְרכִ ים כדי להתאים‬ ‫את עצמו לדמות החדשה של סוחר ַא ְרגנְ ִטינַ אי‪ .‬הוא שינן בעל־פה תפילות‬ ‫מהקּוראן הספר הקדוש למוסלמים‪ ,‬למד על סוריה‪ ,‬על המנהגים שנהוגים‬ ‫ָ‬ ‫שיּפר את המבטא הערבי־סורי‬ ‫בדמׂשק‪ .‬הוא גם ֵ‬ ‫ֶ‬ ‫בה ועל האנשים החשובים‬ ‫שלו וגידל שפם‪.‬‬ ‫התקּבל בקהילת הסורים‬ ‫ֵ‬ ‫לא ְרגֶ נְ ִטינָ ה ִּבשנת ‪ּ 1961‬ולאט־לאט‬ ‫אלי כהן נסע ַ‬ ‫בארגנטינה‪ .‬כאשר ִהתחיל להרגיש ביטחון ַּבזהות החדשה שלו‪ .‬הוא נסע‬ ‫לדמשק כמי שמבקר ִּביקור מולדת ראשון בסוריה‪.‬‬ ‫להתריע על‬ ‫ַ‬ ‫כאשר ִהגיע לסוריה‪ ,‬בשנת ‪ ,1962‬מׂשימתו העיקרית היתה‬ ‫אפשרות תקיפה סורית באמצעות איסוף מודיעין ממקורות שונים על הנעׂשה‬ ‫בסוריה ִּובצבאה‪ .‬הוא השתמש בפיקחותו ּובכישרונותיו והצליח להתיַ ֵידד עם‬ ‫אפז ולרכוש את אמונם של מפקדים בכירים ַּב ָצבא‬ ‫נשיא סוריה ָאמין ֶאל ָח ֶ‬

‫‪272‬‬

‫    צועדים בדרך המילים ד'‬


‫בקרבת המטכ"ל הסורי ְּב ַד ֶמ ֶׂשק והשתלב במערכת‬ ‫הסורי‪ .‬הוא ָׂשכר דירה ִ‬ ‫להתק ֵרב לראשי הצבא‪ ,‬הוזמן‬ ‫ָ‬ ‫שידורי ההסברה של רדיו סוריה‪ .‬הוא ִהצליח‬ ‫לסיורים ברמת הגולן שהיתה אז חלק מסוריה‪ ,‬ועלה בידיו לאסוף מידע אמין‬ ‫ּומדויק על ִּביצּורי הצבא הסורי ִּבגבול ישראל‪ ,‬על אספקת ְמטוסים‪ ,‬טנקים‬ ‫המתרחש‬ ‫ֵ‬ ‫ונשק לסוריה‪ ,‬על מקומם של ַמאגְ רי הדלק ּומאגרי הנשק ועל‬ ‫שידר אלי כהן‬ ‫בישיבות הממשלה בדמשק‪ .‬את כל המידע החשוב שאסף ֵ‬ ‫במשדר אלחוטי‪ .‬הוא היה "העיניים והאוזניים" של מדינת‬ ‫לִ מפקדיו בישראל ַ‬ ‫ישראל בסוריה‪ .‬המידע שהעביר אלי כהן חסך חיֵ י חילים רבים ּומנע תקריות‬ ‫גבול בין חיילי סוריה לחיילי צה"ל‪ .‬המידע שאסף לפני מלחמת ששת הימים‬ ‫רב־ערך‪ ,‬והיה לו חלק חשוב בניצחון הגדול על סוריה במלחמת‬ ‫ֵ‬ ‫היה מידע‬ ‫ששת הימים‪.‬‬ ‫בשנת ‪ 1964‬החלו הסורים לחשוד שיש מרגל ישראלי בצבא הסורי‪ .‬אלי‬ ‫נתפס בעיצומו של שידור לישראל‪ .‬הסורים עצרו אותו והעמידו אותו למשפט‪.‬‬ ‫השופט כינה אותו "ּבֹוגֵ ד"‪ ,‬אך הוא השיב‪" :‬אני לא בוגד‪ ,‬אני שליח!" אלי‬ ‫כהן נידון למוות‪ .‬ממשלת ישראל עשתה מאמצים להצילו או לפחות לְ ָה ֵקל‬ ‫בעונשו‪ .‬היא העמידה לרשותו עורכי דין מעּולים שיגנו עליו במשפט‪ .‬היא‬ ‫פנתה למנהיגים דתיים ולִ מדינאים ברחבי העולם וביקשה שיתערבו לטובתו‪.‬‬ ‫אך הסורים התעקשו להוציאו להורג‪.‬‬ ‫ב־‪ 18‬למאי ‪ 1965‬הוצא אלי כהן להורג‪ .‬הוריו‪ ,‬אשתו וִ ילדיו וכל הציבור‬ ‫המּומים‪.‬‬ ‫ִ‬ ‫בישראל נותרו‬ ‫על שמו של אלי כהן‬ ‫נקראו רחובות ּובתי‬ ‫כנסת בכמה מערי הארץ‪.‬‬ ‫מושב ֶא לְ ָע ד וקטע‬ ‫משביל ישראל בגולן‬ ‫נקראו אף הם על שמו‪.‬‬

‫ֶּפ ֶסל ַּבזֶ לֶ ת בשביל אלי כהן‬ ‫ברמת הגולן‪.‬‬ ‫הּפ ָסל ‪ -‬יובל לופן‪.‬‬ ‫ַ‬

‫יום הזיכרון לחללי מלחמת ישראל   ‪273‬‬


‫ לשיחה ִולכתיבה‬ ‫‪ּ .1‬כִ תבו את ארבע התחנות שבהן חי ּופעל אלי כהן‪.‬‬ ‫שּבכתיבת תולדות חיים נהוג לציין תאריכים‪ ,‬לפי סדר האירועים‪,‬‬ ‫‪ .2‬למדנו ִ‬ ‫כלומר מתאריך הלידה של הדמות וָ ֵאילך‪.‬‬ ‫ּכִ תבו‪ ,‬מה קרה בכל אחד מהתאריכים האלה בחיי אלי כהן‪:‬‬

‫א‪ .‬‬ ‫ב‪ .‬‬ ‫ג‪ .‬‬ ‫ד‪ .‬‬ ‫ה‪ .‬‬ ‫ו‪ .‬‬ ‫‪ .3‬‬ ‫‪ .4‬‬ ‫ ‬ ‫‪. 5‬‬ ‫‪ .6‬‬ ‫‪ .7‬‬

‫‪.......1957‬‬ ‫‪.......1960‬‬ ‫‪.......1961‬‬ ‫‪.......1962‬‬ ‫‪.......1964‬‬ ‫‪.......1965‬‬

‫בד ֶמ ֶׂשק?‬ ‫א‪ .‬איזה תפקיד הוטל על אלי כהן ַ‬ ‫המידע שאסף והעביר לִ מדינת ישראל?‬ ‫ב‪ .‬מה חשיבות ֵ‬ ‫ֵאילו תכונות אופי ֶהכרחיות לִ מרגל היו לאלי כהן?‬ ‫ַציינו לפי מה מהכתוב החלטתם זאת‪.‬‬ ‫לְ מה התכוון אלי כהן כאשר אמר‪" :‬אני לא בוגד‪ ,‬אני שליח!"‬ ‫מה עשתה מדינת ישראל כדי להציל את אלי כהן מעונש מוות?‬ ‫כיצד מנציחים את אלי כהן ִּבמדינת ישראל?‬

‫ מדברים על זה‬ ‫וסּפרו‬ ‫היזָ כרו בסיפורים על מרגלים שלמדתם עליהם בתורה ובספר יהושע ַ‬ ‫אותם‪.‬‬ ‫תוכלו להיעזר בספר במדבר פרק יג מפסוק ‪ִ 13‬וביהושע פרק ב‪.‬‬

‫‪274‬‬

‫    צועדים בדרך המילים ד'‬


‫יום העצמאות‬

‫מה‬ ‫במדור?‬ ‫ס סנכיר ונבין מדוע נבחר השיר "התקווה" להמנון המדינה ונקרא את‬ ‫המאמר "איך נברא דגל ישראל" מאת יואל ַר ֶּפל‪.‬‬

‫ס סנקרא על הרצל ועל תכניתו להקים מדינה ליהודים בקטע המידע‬ ‫"בנימין ֵתאודור הרצל — חוזה המדינה"‪.‬‬ ‫ס סלפני הקמת המדינה היו זמנים שיהודים לא הורשו לעלות ארצה‪.‬‬ ‫ן–ש ֵט ֵקלִ יס‪" ,‬תפילה"‪.‬‬ ‫בהקשר זה נקרא גם את שירה של מרים יָ לָ ְ‬ ‫ס סנקרא קטע מידע על קשיים שהערימו על אלה שרצו לעזוב את‬ ‫מדינותיהם ּולהגיע לארץ אחרי קום המדינה‪.‬‬

‫העצמאות    ‪275‬‬ ‫יום המילים ד'‬ ‫צועדים בדרך‬


‫הַּתִקְוָה ‪/‬‬ ‫ַּב ֵל ָבב — בלב‬ ‫הֹומיָ יה ‪ -‬נכספת‪,‬‬ ‫ִ‬ ‫מתגעגעת‪.‬‬ ‫ַּפ ֲא ֵתי מזרח —‬ ‫בצד מזרח‬

‫נַ ְפ ָּתלִ י ֶה ְרץ ִא ְימ ֶּבר‬

‫ימה‬ ‫ּכָ ל עֹוד ַּבּלֵ ָבב ְּפנִ ָ‬ ‫הֹומּיָ ה‪,‬‬ ‫הּודי ִ‬ ‫נֶ ֶפׁש יְ ִ‬ ‫ימה‬ ‫ּולְ ַפ ֲא ֵתי ִמזְ ָרח ָק ִד ָ‬ ‫צֹופּיָ ה —‬ ‫ַעיִ ן לְ ִצּיֹון ִ‬ ‫עֹוד ֹלא ָא ְב ָדה ִּת ְקוָ ֵתנּו‪,‬‬ ‫ַה ִּת ְקוָ ה ַּבת ְׁשנֹות ַאלְ ַּפיִ ם‪,‬‬ ‫לִ ְהיֹות ַעם ָח ְפ ִׁשי ְּב ַא ְר ֵצנּו‪,‬‬ ‫ירּוׁשלַ יִ ם!‬ ‫ֶא ֶרץ ִצּיֹון וִ ָ‬

‫ימ ֶּבר בשנת ‪ .1878‬השיר‬ ‫את השיר "התקווה" כתב נפתלי ֶה ְרץ ִא ְ‬ ‫הפך לַ המנון הלאומי של העם היהודי כאשר שרו אותו בקֹונְ גְ ֶרס‬ ‫היהודי‪ .‬בה' באייר תש"ח‪ ,‬יום ההכרזה על הקמת מדינת ישראל‪,‬‬ ‫כאשר דוד בן גוריון סיים לקרוא את מגילת העצמאות‪ ,‬קמו הנוכחים‬ ‫על רגליהם ושרו את "התקווה"‪.‬‬

‫‪276‬‬

‫    צועדים בדרך המילים ד'‬


‫ מדברים על זה‬ ‫״המנון״ ִמשיר־זמר?‬ ‫‪ .1‬במה שונֶ ה ִ‬ ‫‪ְּ .2‬ב ֵאילו ִהזדמנּויות שרים את ההמנון?‬ ‫‪ .3‬מדוע עומדים דֹום בשעת שירת ההמנון?‬

‫ לשיחה ִולכתיבה‬ ‫‪ .1‬לְ מה מקוִ וים היהודים השרים את "התקווה"?‬ ‫‪ .2‬כמה זמן מלווה "התקווה" את היהודים המפוזרים בעולם?‬ ‫‪ .3‬איך מכנֶ ה הדובר את ארץ ישראל בשיר?‬

‫  ִענְ יְ ינֵ י לשון‬ ‫פות ַח ַּבמשפט‪" :‬כל עוד בלֵ בב פנימה‪ /‬נפש יהודי הומיָ יה"‪.‬‬ ‫‪ .1‬א‪ַ .‬ה ִה ְמנֹון ֵ‬ ‫ ִּכתבו את המשפט הזה במילים משלכם‪.‬‬ ‫ ב‪ .‬השלימו את המשפטים לפי רצונכם‪:‬‬ ‫ כל עוד יורד גשם‪...‬‬ ‫ כל עוד אחותי בגן‪...‬‬ ‫הצירוף המּודגש ַּב ִמשפט הזה‪:‬‬ ‫ ג‪ .‬הסבירו את ֵ‬ ‫ ״ברחתי מהסוס ָּכל עֹוד נַ ְפ ִׁשי ּבי״‪ .‬תוכלו להיעזר במילון‪.‬‬ ‫וש ְּבצו אותם במשפטים‬ ‫‪ִ .2‬מצאו במילון את ֵּפירושם של הביטויים שלהלן ַ‬ ‫משלכם‪ִ .‬חשבו מהו המשותף לפעלים המודגשים‪:‬‬ ‫ָא ְפסּו כל הסיכויים; נָ גֹוז החלום; ָּפג התוקף‪.‬‬ ‫‪ָּ .3‬כתוב בהמנון "עין לציון צופייה"‪ .‬נַ סו להבין את משמעות המילה‬ ‫המודגשת בעזרת מילים אחרות ממשפחת המילים שאליה היא שייכת‪:‬‬ ‫מצפה; תצפית; לְ ַצּפות‪.‬‬ ‫צופה; ַ‬

‫ כותבים במחברת או מקלידים במחשב‬ ‫"לא אבדה תקוותנו" — הוא צירוף למילה תקווה‪ .‬כתבו על מקרה מחיי‬ ‫היומיום שאפשר להשתמש בו בצירוף הזה‪.‬‬

‫יום העצמאות    ‪277‬‬


‫לקראת קריאה‬ ‫ •מה אתם יודעים על בנימין זאב הרצל?‬ ‫ •מה אתם רוצים לדעת עוד עליו?‬

‫בנימין ֵתאודור הרצל — חוזה המדינה‬ ‫‪ 1‬הרצל היה עיתונאי יהודי חשוב‪ .‬הוא חי בווינה‪ ,‬בירת אוסטריה‪ .‬באוניברסיטה‬ ‫נאת היהודים‪ .‬הרצל הבין שגם אם‬ ‫נִ ְת ַקל הרצל לראשונה באנטישמיות — ִׂש ַ‬ ‫ונראה כמו כולם‪ ,‬תמיד יהיו כאלה שלא ירצו‬ ‫ֶ‬ ‫שמו תאודור‪ ,‬וגם אם הוא מוכשר‬ ‫ויׂשנְ אּו אותו‪ ,‬רק משום שהוא יהודי‪.‬‬ ‫להיות חברים שלו ְ‬ ‫עורך העיתון מווינה לפריז‪ ,‬עיר הבירה של צרפת‪,‬‬ ‫‪ 2‬בשנת ‪ 1891‬שלח אותו ֵ‬ ‫ובשנת ‪ָ 1894‬ס ַקר את משפט ְד ַריְ פּוס‪ַ .‬אלְ ְפ ֶרד דריפוס היה קצין יהודי צרפתי‬ ‫שהרגיש עצמו אזרח צרפתי‪ .‬יום אחד התגלָ ה שסודות של ְצבא צרפת דלפו‬ ‫ִ‬ ‫דרייפוס‬ ‫לָ אויב הגרמני‪ .‬החשד נפל על דריפוס בגלל‬ ‫ראשי‬ ‫ֵ‬ ‫היותו יהודי‪ .‬על סמך מסמכים שזִ יְ יפו‬ ‫הצבא הצרפתי העמידו אותו למשפט ַּב ֲעוֹון‬ ‫בגידה בעם הצרפתי‪" .‬זהו שקר‪ ",‬אמר דריפוס‪.‬‬ ‫‪" 3‬בוגד אתה!" קבע בית המשפט וְ ָח ַרץ את‬ ‫דינו‪ָ :‬קרעו את דרגותיו מעל ַמדיו‪ ,‬שברו את‬ ‫ושפטּו אותו למאסר עולם ב"אי הׂשטן"‪.‬‬ ‫ַח ְרּבֹו ָ‬ ‫שׂשנאת היהודים קיֶימת‬ ‫שוב נוכח הרצל לדעת ִ‬ ‫בכל מקום‪ ,‬אפילו בארצות שהוכרז בהן על‬ ‫ִשוויון זכּויות לַ יהודים‪ .‬דריפוס לא בגד‪ ,‬אבל‬ ‫ׂשונאי היהודים ָט ְפלּו עליו עלילת ֶשקר‪ .‬הצדק‬ ‫ֵ‬ ‫ניצח לבסוף — החזירו את דריפוס לצבא‬ ‫אמנם ַ‬ ‫ואפילו ֶהעלו אותו ְּבדרגה — אך הרצל‪ ,‬שהיה ֵעד‬ ‫בטקס שלילת הדרגות ֵמ ַאלְ ְפ ֶרד ְד ַריְ פּוס‬ ‫השּפלָ ה‬ ‫ָ‬ ‫שוברים את חרבו לאות‬ ‫למשפט‪ ,‬הבין שאין מדינה בעולם שהיהודים‬ ‫(איור בעיתון פריזאי מהימים ההם)‬ ‫שיׂשנאו אותם ובלי שיָ ְפלו‬ ‫יוכלו לִ חיות בה בלי ְ‬ ‫אותם לרעה‪ .‬הרצל הבין שיש רק פתרון אחד — מדינה עצמאית לעם היהודי‪.‬‬ ‫והיכן תקום המדינה הזאת?‬ ‫המדינה תקום בארץ ישראל‪ ,‬ארצם של אברהם‪ ,‬יצחק ויעקב‪ ,‬בארץ שממלכת‬ ‫בירתה ירושלים ובה היה בית המקדש‪ .‬ואולם‬ ‫דוד ושלמה היתה בה‪ ,‬הארץ ֶש ָ‬

‫‪278‬‬

‫    צועדים בדרך המילים ד'‬


‫היו מכשולים בדרך להגשמת הרעיון‪ .‬באותם ימים היתה ארץ ישראל נתונה‬ ‫לשלטון טורקיה (התגוררו בה יהודים מועטים)‪ .‬השאלה הראשונה שהרצל שאל‬ ‫לשתף פעולה איתו‪.‬‬ ‫ֵ‬ ‫את עצמו היא אם הטורקים יסכימו‬ ‫והציע לו שהיהודים ירּכְ שו‬ ‫הרצל החליט לפעול‪ .‬הוא פנה לראש ממשלת טורקיה ִ‬ ‫מהטורקים את ַא ְדמות ארץ ישראל ויקימו שם מדינה יהודית‪ .‬הרעיון לא נראה‬ ‫יהודי הגולה‪ ,‬והם לא תרמו ִמ ַּכספם לִ רכישת האדמות‪.‬‬ ‫מעׂשי לִ ֵ‬ ‫ִ‬ ‫מק ְד ִמים את הרעיון‪ .‬קודם כול‪,‬‬ ‫השאלה הבאה שהרצל חשב עליה היתה כיצד ַ‬ ‫מב ְצ ִעים אותה‪ .‬הרצל הבין שיש צורך לארגֵ ן את כל‬ ‫כותבים תכנית ואחר כך ַ‬ ‫יהודי העולם כדי להקים מדינה יהודית‪ .‬הוא אמר להם‪" :‬בואו נתּכַ נֵ ס ונחשוב יחד‬ ‫איך ְמקימים מדינה יהודית"‪.‬‬ ‫והחליטו שמדינת‬ ‫בּבזֶ ל שבשוויץ נציגים יהודים מגָ לויות שונות ֶ‬ ‫וכך התכנסו ָ‬ ‫היהודים תקּום ְּבציון‪ ,‬ארצם העתיקה של היהודים‪ .‬כינוס זה היה הקונגרס הציֹוני‬ ‫שהקימו נקרא "ההסתדרות הציונית"‪ .‬הרצל נבחר שם להיות‬ ‫הראשון‪ ,‬והארגון ֵ‬ ‫הנׂשיא הראשון של ההסתדרות הציונית‪.‬‬ ‫"בּבזֶ ל ֵהקמתי את מדינת היהודים‪".‬‬ ‫כעבור זמן אמר‪ָ :‬‬ ‫עמי העולם יּכירו בצורך להקים מדינה יהודית‪ .‬לשם‬ ‫הוא ֵהבין שחשוב מאוד שכל ֵ‬ ‫כך הוא יזם מפגש עם קיסר גרמניה ועם מלך איטליה‪ ,‬עם ָׂשרים בריטים ועם‬ ‫הסּולְ ָטאן הטורקי‪.‬‬ ‫הרצל ֵהבין שיש להלהיב את העם היהודי כדי‬ ‫שיאמינו ברעיון‪ .‬הוא נסע ממקום למקום ּובכל‬ ‫אספות והכריז‪" :‬אם ִתרצו — אין זו‬ ‫מקום כינֵ ס ֵ‬ ‫אגדה"‪.‬‬ ‫הרצל מת בגיל צעיר ולא זכה לראות את חלומו‬ ‫מתגשם‪ .‬לאחר קום מדינת יׂשראל העלו את‬ ‫ַעצמותיו וקברּו אותן באחד מהרי ירושלים‪ .‬להר‬ ‫קוראים היום הר הרצל‪.‬‬ ‫כאשר הרצל ביקר בארץ ישראל‪ ,‬הוא‬ ‫פגש חלוצים יהודים שעלו ארצה ועיבדו‬ ‫את האדמה‪.‬‬ ‫הרצל התקבל בארץ ישראל ִּב ְכבֹוד מלכים‪.‬‬

‫הרצל פוגש את קיסר גרמניה‬ ‫במקוה ישראל ב־‪1898‬‬

‫(מתוך האנציקלופדיה "הבט ּולְ ַמד"‪ ,‬הוצאת כנרת)‬

‫יום העצמאות    ‪279‬‬


‫ לשיחה ִולכתיבה‬ ‫‪. 1‬‬ ‫‪ .2‬‬ ‫‪ .3‬‬ ‫‪ .4‬‬ ‫‪. 5‬‬ ‫‪ .6‬‬ ‫‪ .7‬‬

‫איזו תופעה ֶחברתית מוזכרת ַּב ִּפסקה הראשונה?‬ ‫מדוע עבר הרצל מווינה‪ ,‬בירת אוסטריה‪ ,‬לפריז‪ ,‬בירת צרפת?‬ ‫איזה אירוע גרם להרצל להבין שהיהודים חייבים להקים לעצמם‬ ‫מדינה? ִּכתבו במפורט‪.‬‬ ‫הרצל ֶהחליט לחפש דרכים להקמת מדינה ליהודים — ֵאילו פעולות‬ ‫למ ֵמש את החלום הזה?‬ ‫עשה כדי ַ‬ ‫למ ֵמש את הרעיון שלו?‬ ‫קשיִ ים נתקל הרצל כאשר רצה ַ‬ ‫באילו ָ‬ ‫ֵ‬ ‫א‪ .‬מה פירוש המילה קֹונְ גְ ֶרס? היעזרו במילון‪.‬‬ ‫ב‪ .‬לשם מה ִּכינֵ ס הרצל את נציגי היהודים בעולם?‬ ‫לפי מה ארגֵ ן הכותב את המידע?‬

‫ העשרה ואתגר‬ ‫שקראתם מוקדשת פסקה אחת למשפט ְד ַריְ פּוס‪ .‬אם מעניין אתכם‬ ‫בקטע ְ‬ ‫לדעת יותר על האירוע הזה‪ִ ,‬קראו באנציקלופדיה או במרשתת וכִ תבו עליו‬ ‫בהרחבה‪.‬‬ ‫תוכלו להכין הרצאה על משפט דרייפוס‪.‬‬

‫הדרכה‬ ‫יה‪.‬‬ ‫הצעות ָ‬ ‫ֶ‬ ‫ • ַהראו למורה את הטיוטה שּכְ תבתם ותקנו לפי‬ ‫ • ִחשבו כיצד להציג את הדברים בצורה מעניינת לפני הכיתה‪.‬‬ ‫(אפשר לשלב מצגת ולהקרין תצלומים‪).‬‬ ‫שהכנתם פעמים ַא ֲחדות כדי‬ ‫ •התכוננו להרצאה‪ .‬קראו את ההרצאה ֵ‬ ‫לזּכור טוב יותר את תוכנּה‪.‬‬ ‫ •השמיעו אותה לפני בני משפחתכם ִּובדקו‪:‬‬ ‫מובנֶ ת לַ שומע?‬ ‫— האם ההרצאה ֶ‬ ‫מדּברים בקול רם ָּוברור?‬ ‫ְ‬ ‫— האם אתם‬ ‫— האם אתם שומרים על קשר‪-‬עין עם המאזינים?‬

‫‪280‬‬

‫    צועדים בדרך המילים ד'‬


‫לקראת קריאה‬ ‫ּכותרות המשנֶ ה והתבוננו ָּבאיּורים‪ .‬שערו מה נושא‬ ‫ • ִקראו את הכותרת‪ ,‬את ְ‬ ‫הקטע?‬ ‫ •מה אתם יודעים על ֶדגֶ ל ישראל?‬ ‫ •מה אתם עוד רוצים לדעת על הדגל שלנו? כתבו שאלות‪.‬‬ ‫ •קראו את הקטע בעיּון ושימו לב‪ ,‬לאילו משאלותיכם יש תשובה בקטע?‬

‫איך נברא דגל ישראל? ‪/‬‬

‫יואל ַר ֶּפל‬

‫דגל שבעת הכוכבים‬ ‫בצורך בדגל וחשב גם על צורתו‪ .‬בספרו מדינת‬ ‫ֶ‬ ‫ד"ר בנימין זאב הרצל ִה ִּכיר‬ ‫היהודים הוא מתאר כך את הדגל העברי‪:‬‬ ‫מס ֶמלת‬ ‫ּכוכ ֵבי זהב‪ .‬היריעה הלבנה ַ‬ ‫"דגל לבן עם שבעה ְ‬ ‫את החיים החדשים‪ ,‬הטהורים‪ .‬הכוכבים הם שבע‬ ‫ְשעות העבודה שלנו‪ ,‬כי בסימן העבודה הולכים‬ ‫היהודים אל הארץ החדשה‪".‬‬ ‫הצעתו של הרצל לא התקבלה‪.‬‬ ‫הטלית — דגל ישראל‬ ‫ִָדוד וֹולְ ְפסֹון היה עוזרו הקרוב של‬ ‫הרצל‪ .‬הוא היה גם הנשיא השני‬ ‫של ההסתדרות הציונית העולמית‪.‬‬ ‫בזיכרונותיו על ימי הקונגרס הציוני‬ ‫הראשון הוא כותב‪" :‬השאלה הקטנה‬ ‫והקשה שהתעוררה היתה‪ :‬באיזה‬ ‫נקשט את בניין הקונגרס? אין לנו‬ ‫ֵ‬ ‫דגל‬ ‫דגל! ּומחשבה עלתה בראשי‪ :‬הן יש לנו‬ ‫דגל‪ ,‬וצבע כחול־לבן לו! הדגל שלנו הוא‬ ‫הטלית‪ ,‬שבה אנו מתעטפים לתפילה יום־‬ ‫ימי המועד‪.‬‬ ‫ּוב ֵ‬ ‫המעׂשה ִ‬ ‫ֶ‬ ‫ּבימי‬ ‫יום‪ ,‬בחֹול ּובשבת‪ֵ ,‬‬

‫יום העצמאות    ‪281‬‬


‫ּופ ֵסי תכלת עוטרים אותה‪ .‬יהיה נא דגלנו לבן עם פסי‬ ‫הטלית לבנה היא‪ַ ,‬‬ ‫תכלת‪ ...‬לעיני כל ישראל ּולעיני כל העמים ציוויתי לעשות דגל לבן ּותכלת‬ ‫ּולצייר בו ָמגֵ ן דוד‪ .‬כך נברא דגלנו הלאומי‪".‬‬ ‫במושבות יהודה קיבלו החלוצים את הרעיון של דגל‬ ‫ְ‬ ‫לא רק ַּבגולה‪ ,‬אלא גם‬ ‫כחול־לבן‪.‬‬ ‫בראשונה הונף הדגל בראשון לציון‪ ,‬בקיץ של שנת ‪ .1885‬הסופר ישראל‬ ‫"דגלנו‬ ‫דּוּבנֹוב‪ִ :‬‬ ‫ֶּבלְ ִקינְ ד‪ ,‬אחד מבני ראשון לציון‪ ,‬כתב בשנה ההיא אל חברו ְ‬ ‫הוא יריעת ָא ִריג לבנה‪ .‬שתיים‪ ,‬שתיים רצועות של תכלת ִמשני קצותיה‪,‬‬ ‫כמו הטלית שלנו‪ּ ,‬ומגן דוד של תכלת באמצע‪ .‬שש שנים לאחר מכן‪ ,‬בחורף‬ ‫‪ ,1891‬נערך טקס הנחת היסוד למושבה נֵ ס ציונה‪ .‬בעת הטקס הופיע מיכאל‬ ‫ַהלְ ֵּפ ִרין‪ ,‬שהיה מראשי החלוצים העברים בימים ההם‪ .‬הוא בא בראש קבוצת‬ ‫רוכבים‪ ,‬כולם לבושים תכלת־לבן‪.‬‬ ‫הלפרין הרים דגל וקרא‪" :‬אחים‪ ,‬הנה הדגל הכחול־לבן‪ ,‬הוא הדגל העברי‬ ‫טֹוהר‬ ‫שלנו‪ .‬צבע התכלת הוא כצבע השמים של ארצנו‪ ,‬והצבע הלבן הוא ְּכ ַ‬ ‫אמונתנו‪ .‬כאן תקום מדינה עברית‪ ,‬וזה יהיה ִדגלּה!"‬ ‫כאשר קמה מדינת ישראל בשנת תש"ח (‪ ,)1948‬קיבלה מועצת המדינה‬ ‫את הדגל הכחול־לבן‪ ,‬עם מגן דוד באמצע‪ ,‬כדגל הרשמי של ישראל‪.‬‬

‫ לשיחה ִולכתיבה‬ ‫‪ .1‬וֹולְ ְפסֹון והרצל ִהציעו הצעות לדגל לקראת הקונגרס‪.‬‬ ‫א‪ .‬מה מסמלת כל אחת ֵמההצעות?‬ ‫נימק כל אחד את הצעתו?‬ ‫ב‪ .‬כיצד ֵ‬ ‫‪ .2‬א‪ַ .‬שערו‪ ,‬מדוע התקבלה הצעתו של וולפסון?‬ ‫דומה הדגל לטלית ובמה הוא שונֶ ה?‬ ‫ב‪ .‬במה ֶ‬ ‫באילו הזדמנויות הונף הדגל בפעמים הראשונות בארץ ישראל?‬ ‫‪ .3‬א‪ֵ .‬‬ ‫ב‪ .‬במה שונה הסברו של הלפרין לדגל מהסברו של וולפסון?‬ ‫ כאשר מדינת ישראל נולדה‪ ,‬החליטה ועדה מיוחדת שהדגל של וולפסון‬ ‫יהיה דגלּה של המדינה‪.‬‬ ‫ִ‬

‫‪282‬‬

‫    צועדים בדרך המילים ד'‬


‫ כותבים‬ ‫כתב ספורט שיצא לסקר את האולימפיאדה היה נוכח בטקס הענקת מדליית‬ ‫הספורטאי עמד על דוכן המנצחים‪ ,‬שעה שההמנון‬ ‫ַ‬ ‫לספורטאי ישראלי‪.‬‬ ‫ַ‬ ‫זהב‬ ‫"התקווה" הושמע ודגל ישראל הונף‪.‬‬ ‫ִּכתבו את הכתבה ששלח הכתב לעיתון‪.‬‬

‫הדרכה‬ ‫מהט ֶקס גִ לשו ּבמרשתת (אינטרנט)‪ ,‬הקלידו‪ ":‬טקס‬ ‫ֶ‬ ‫להתר ֵשם‬ ‫ַ‬ ‫ •כדי‬ ‫מוׂשג‬ ‫ּוצפּו בטקס‪ .‬כך יהיה לכם ָ‬ ‫הענקת מדליות באולימפיאדה יוטיוב" ְ‬ ‫הּכתב‪.‬‬ ‫תגּובת המנַ ֵצח ועל תגובת ַ‬ ‫ַ‬ ‫טוב יותר על האווירה‪ ,‬על‬ ‫לת ֵאר את הציּפייה לקראת הטקס‪.‬‬ ‫ •בפתיחה תוכלו ָ‬ ‫מהלך הטקס‪.‬‬ ‫ •תארו את ֲ‬ ‫קּבלי המדליה‪.‬‬ ‫ •את תגובתם של ְמ ְ‬ ‫ההמנון שלנו‪.‬‬ ‫ •את הרגשת הּכַ תב כאשר נשמעה נגינת ִ‬ ‫ •כתבו משפט שמסכם את החוויה‪.‬‬

‫יום העצמאות    ‪283‬‬


‫ְּת ִפ ָּלה‪/‬‬ ‫‪1‬‬

‫‪5‬‬

‫‪284‬‬

‫ִמ ְריָ ם יָ לָ ן ְׁש ֶט ֶקלִ יס‬

‫ָׁשלֹום ָעלֶ יָך ֲאדֹנָ י‪,‬‬ ‫אֹותי ְּבוַ ַּדאי?‬ ‫ֲאנִ י ָּדנִ י‪ַ .‬א ָּתה זֹוכֵ ר ִ‬ ‫ֲהלֹוא ַא ָּתה זֹוכֵ ר‬ ‫ּכָ ל ּכְ לַ ְבלַ ב ִעּוֵ ר‪,‬‬ ‫וְ כָ ל יַ ּתּוׁש ַעל ַה ִּקיר ִהּנְ ָך ַמּכִ יר‪.‬‬ ‫וַ ֲאנִ י ָּדנִ י —‬ ‫ָמ ָחר ֶּבן ְׁשמֹונֶ ה ֲאנִ י‪,‬‬

‫    צועדים בדרך המילים ד'‬

‫נֹוב ַע‪.‬‬ ‫רֹוצה ֵעט ֵ‬ ‫‪ֵ 10‬אינֶ ּנִ י ֶ‬ ‫ּדּורגֶ ל‪.‬‬ ‫רֹוצה ַּכ ֶ‬ ‫ֵאינֶ ּנִ י ֶ‬ ‫אֹופּנַ יִ ם‪.‬‬ ‫וְ ַאף ֹלא ַ‬ ‫ֲאדֹנָ י ַּב ָּׁש ַמיִ ם‪,‬‬ ‫רֹוצה ֲאנִ י ָּד ָבר ֶא ָחד‪,‬‬ ‫ֶ‬ ‫‪ 15‬וְ ַרק ַה ָּד ָבר ַהּזֶ ה ִּבלְ ַבד‪:‬‬ ‫ֲע ֵׂשנִ י ֲאדֹנָ י‪ֲ ,‬ע ֵׂשנִ י ִּבן־לַ יִ ל —‬ ‫ֲע ֵׂשנִ י ּגִ ּבֹור ַחיִ ל!‬ ‫ּגִ ּבֹור לִ ְבלִ י ָחת‪ ,‬לִ ְבלִ י ַּפ ַחד‪,‬‬ ‫ימינִ י ְמנַ ַּצ ַחת‪.‬‬ ‫ַח ְר ִּבי ִּב ִ‬ ‫‪ְּ 20‬כמֹו ַמ ִּת ְתיָ הּו ֲע ֵׂשנִ י‪,‬‬ ‫יהּודה ַה ַּמ ַּכ ִּבי ֲע ֵׂשנִ י‬ ‫ִּכ ָ‬ ‫לַ ְּמ ֵדנִ י‪ֲ ,‬אדֹנָ י‪ ,‬לַ ְּמ ֵדנִ י‬ ‫ֱהיֹות ּגִ ּבֹור‪.‬‬


‫ּכִ י ֲאנִ י ָצ ִריְך לִ ְבנֹות ֲאוִ ירֹון —‬ ‫ֵמ ָאה וְ ִׁש ְב ִעים ֶאלֶ ף טֹון —‬ ‫‪ּ 25‬וכְ נָ ָפיו —‬ ‫ּפֹורׂש ַעל ָׁש ַמיִ ם ַּב ְּס ָתו‪.‬‬ ‫ּכְ ָענָ ן ֵ‬ ‫ּתֹות ִחים —‬ ‫ִעם ָ‬ ‫ְּבכָ ל ַצד ֶׁש ֶא ְפ ַּתח —‬ ‫ּתֹותח!‬ ‫ָ‬ ‫‪ִ 30‬עם ֻסּלָ ם —‬ ‫ֹלא ֻסּלָ ם ְס ָתם‪,‬‬ ‫ּכִ י ִאם ָאר ָ‬ ‫ְֹך־ארְֹך‪,‬‬ ‫ְֹך־אר ָ‬ ‫ִמן ַה ָּׁש ַמיִ ם ְׂשרֹוְך —‬ ‫ּומ ְת ַּפ ֵּתל —‬ ‫ִמ ְת ַּפ ֵּתל ִ‬ ‫ּוכְ ֶׁש ִּת ְר ֶצה ַה ֻּסּלָ ם ִמ ְת ַק ֵּפל‪.‬‬ ‫‪ 35‬וְ ָעלָ יו ּכָ תּוב לֵ אמֹר —‬ ‫ְּבזָ ָהב‪ֹ ,‬לא ְּב ָׁשחֹר —‬ ‫הּודים ֶאל ֶא ֶרץ יִ ְׂש ָר ֵאל!‬ ‫ּפֹה עֹולִ ים יְ ִ‬ ‫ּכָ ל אֹות וָ אֹות ּגְ דֹולָ ה וְ נִ ְב ֶּדלֶ ת‪,‬‬ ‫‪ 40‬לְ ַמ ַען ִּת ְק ָרא ּכָ ל יַ לְ ָּדה וְ כָ ל יֶ לֶ ד‪.‬‬ ‫ַּוב ֻּסּלָ ם‬ ‫יַ ֲעלּו ּכֻ ּלָ ם‪:‬‬ ‫יְ לָ ִדים וִ ילָ דֹות וַ ֲאנָ ִׁשים‪,‬‬

‫יׁשים —‬ ‫ים‪-‬הּזְ ֵקנִ ים‪ַ ,‬היְ ִׁש ִ‬ ‫ַ‬ ‫וְ גַ ם ַהּזְ ֵקנִ‬ ‫ְּבגֶ ְר ַמנְ יָ ה‪,‬‬ ‫‪ְּ 45‬בּפֹולַ נְ יָ ה‪,‬‬ ‫רֹומנְ יָ ה‪,‬‬ ‫ְּב ַ‬ ‫ְּוב ַצ ְר ַפת‪,‬‬ ‫ְּב ַא ְפ ִר ָיקה ְּוב ַא ֶמ ִר ָיקה‪,‬‬ ‫ְּובעֹוד ֶא ֶרץ ַא ַחת —‬ ‫‪ָׁ 50‬שכַ ְח ִּתי ָמה ְׁש ָמּה —‬ ‫הּודי נִ ְׁש ָמע‪,‬‬ ‫ְּבכָ ל ָמקֹום‪ּ ,‬בֹו ֵׁשם יְ ִ‬ ‫יַ ֲעלּו ַּב ֻּסּלָ ם‬ ‫ּכֻ ּלָ ם‪,‬‬ ‫יאם ֵאלֵ ינּו‪,‬‬ ‫וְ ֲא ִב ֵ‬ ‫‪ֶ 55‬אל ֶא ֶרץ יִ ְׂש ָר ֵאל‪ֶ ,‬אל ַא ְר ֵצנּו‪.‬‬ ‫ֲע ֵׂשה ַה ָּד ָבר ַהּזֶ ה ִּבלְ ַבד‪.‬‬ ‫ָמה לְ ָך? לְ ָך ֹלא ִא ְכ ַּפת!‬ ‫ֲהֹלא ַא ָּתה ָּכל ּכָ ְך ּגָ דֹול‪,‬‬ ‫ֲהֹלא ַא ָּתה יָ כֹול ַהּכֹל —‬ ‫ל־ּכְך‪,‬‬ ‫ל־ּכְך‪ָּ ,‬כ ָ‬ ‫‪ 60‬וַ ֲאנִ י ְמ ַב ֵּקׁש ָּכ ָ‬ ‫ֲאנִ י ָּדנִ י‪,‬‬ ‫ירּוׁשלַ יִ ם‪ַ ,‬על ַהּגַ ג‪.‬‬ ‫ִּב ָ‬ ‫ְּב ַב ָּק ָׁשה‪ַ ,‬אל ִּת ְׁש ַּכח‪...‬‬

‫יום העצמאות    ‪285‬‬


‫ לשיחה ִולכתיבה‬

‫שמי רבא — שם ה'‬

‫שורות ‪9-1‬‬ ‫והדֹובר בשיר הוא דני‪ ,‬ילד בן שמונה‪.‬‬ ‫ֵ‬ ‫‪ .1‬לשיר קוראים "תפילה"‪,‬‬ ‫לפניכם משפטי פתיחה לתפילות מהסידור‪" :‬אבינו מלכנו‪ ;"...‬אלוהינו‬ ‫ויתק ַדש ְש ֵמי ַר ָּבא"‪.‬‬ ‫ַ‬ ‫ואלוהי אבותינו‪" ;"...‬יתגַ ַדל‬ ‫ממשּפטי הפתיחה ַּבסידור?‬ ‫ְ‬ ‫במה שונה משפט הפתיחה של דני‬ ‫‪ .2‬דני מרגיש שאלוהים ַמּכיר אותו‪ .‬כיצד הוא מסביר זאת?‬ ‫שורות ‪22-10‬‬ ‫להידמות? ַהסבירו מדוע‪.‬‬ ‫ָ‬ ‫‪ .1‬למי רוצה דני‬ ‫מוותר עליהם?‬ ‫ֵ‬ ‫‪ .2‬א‪ .‬מה משּותף לַ דברים שדני‬ ‫ב‪ .‬מהי התכונה שדני מבקש מאלוהים?‬ ‫‪ .3‬לפי השיר‪ ,‬אפשר לראות שרצונותיו של דני שונים ֵמרצונותיהם של‬ ‫ילדים בדרך כלל‪ .‬במה השוני?‬ ‫שורות ‪55-23‬‬ ‫‪ .1‬א‪ .‬במה יהיה מיוחד האווירון של דני?‬ ‫ב‪ .‬לשם מה זקּוק דני לאווירון?‬ ‫‪ .2‬א‪ .‬מאין יבואו הטסים לארץ ישראל?‬ ‫ב‪ַ .‬ציירו את האווירון לפי תיאורו של דני‪.‬‬ ‫שורות ‪63-56‬‬ ‫‪ .1‬כיצד מפציר דני באלוהים שיקיים את רצונותיו?‬ ‫וקראו בקול רם את השורות שמהן אפשר ללמוד שהשיר נכתב‬ ‫‪ִ .2‬מצאו ִ‬ ‫לפני קום המדינה בתקופה שהיתה בה הגבלה וִ יהודים לא יכלו לעלות‬ ‫לארץ ישראל?‬ ‫‪ .3‬קראו שנית את הבית המסיֵ ים את השיר‪.‬‬ ‫בוודאי שמתם לב שהצירוף‪" :‬כל כך" מופיע שלוש פעמים‪.‬‬ ‫השלימו‪:‬‬ ‫בפעם הראשונה הצירוף "כל כך" מופיע כאשר ‪. ---‬‬ ‫בפעם שנייה הצירוף חוזר פעמיים כאשר ‪. ---‬‬

‫‪286‬‬

‫    צועדים בדרך המילים ד'‬


‫לקראת קריאה‬ ‫למדנו שבנימין זאב הרצל היה הראשון שפעל להגשים את חלום הקמת מדינה‬ ‫ליהודים‪ .‬בקטע שתקראו מסופר על היום שבו התגשם החלום‪.‬‬

‫ההכרזה על הקמת מדינת ישראל ‪/‬‬

‫שולמית פרידור‬

‫‪ 1‬לפני כ־‪ 100‬שנים‪ ,‬בשנת ‪ ,1917‬כבשו האנגלים את ארץ ישראל מידי‬ ‫הטורקים‪ .‬הם ִהגבילו את מספר היהודים שמּורשים לעלות לארץ ישראל‬ ‫ּולהתיישב בה‪ ,‬ואסרו על רכישת אדמות בארץ לצורך הקמת‬ ‫ֵ‬ ‫מארצות אחרות‬ ‫יישובים יהודיים‪ .‬לאחר ‪ 31‬שנים של שלטון בריטי בארץ‪ ,‬בכ"ט בנובמבר שנת‬ ‫‪ִ ,1948‬הצביעו נציגי המדינות בעצרת האומות המאוחדות בעד הקמת מדינת‬ ‫ישראל‪ .‬חמישה חודשים אחר כך עזבו הבריטים את הארץ‪.‬‬ ‫‪ 2‬ביום ה' באייר תש"ח (‪ 15‬במאי ‪ )1948‬הסתיֵ ים שלטון האנגלים על ארץ‬ ‫יׂשראל‪ .‬באותו יום התכנסו ארבעים ושבעה נציגי היישוב היהודי בארץ ישראל‬ ‫במוזיאון תל אביב ושמעו את דוד בן־גוריון מכריז על הקמת מדינת ישראל‪.‬‬ ‫בטקס ההכרזה החגיגי על הקמת המדינה הוקראה מגילת העצמאות‪,‬‬ ‫והנוכחים בטקס חתמו עליה‪ .‬בין החותמים היה ראש הממשלה הראשון‪,‬‬ ‫דוד בן־גוריון‪ ,‬וחברי המועצה הזְ מנית של מדינת ישראל‪.‬‬

‫מוזיאון תל אביב שבו הוכרז על הקמת המדינה‬ ‫(היום "בית העצמאות")‬

‫‪ 3‬מיד לאחר הכרזת המדינה כל מדינות ֲערב והערבים שישבו בארץ ישראל‬ ‫"מלְ ֶח ֶמת העצמאות"‪" ,‬מלחמת‬ ‫פתחו במלחמה הידועה אצלנו ַּב ֵשמות ִ‬ ‫הקֹומ ִמיּות"‪.‬‬ ‫ְ‬ ‫השחרור" ּו"מלחמת‬ ‫ִ‬

‫יום העצמאות    ‪287‬‬


‫דוד בן־גוריון קורא את מגילת העצמאות‬ ‫במעמד הכרזת המדינה‬

‫‪ 4‬כבר ִּבמגילת העצמאות נמצאת הקריאה של ישראל לִ שכנותיה לחיות יחד‬ ‫בשכנּות טובה ַובאווירת שלום‪" .‬אנו מושיטים יד לשלום ּושכנּות טובה לכל‬ ‫ועמיהן"‪ .‬אבל מדינות ערב לא ִהשלימו עם קיומה של ישראל‪.‬‬ ‫המדינות השכנות ֵ‬ ‫הן התנגדו להקמת מדינה יהודית באזור זה‪ ,‬ולא הסכימו להחלטת ארגון האומות‬ ‫המאּוחדות לחלֵ ק את ארץ ישראל לשתי מדינות‪ :‬מדינה ערבית ּומדינה יהודית‪.‬‬ ‫קיּבל את ההחלטה הזאת בשמחה רבה‪.‬‬ ‫היישוב היהודי‪ ,‬לעומת זאת‪ֵ ,‬‬ ‫מלחמת העצמאות הסתיימה בניצחון של מדינת ישראל על מדינות ערב‪.‬‬ ‫לצערנו‪ ,‬מאז לא ָּפסקו המלחמות‪ .‬ישראלים וערבים נהרגים‪ ,‬אימהות‬ ‫ֵ‬ ‫‪ 5‬אולם‪,‬‬ ‫ּומתאּבלות על אובדן ילדיהן‪ .‬המלחמות‬ ‫ְ‬ ‫ערביות ּבוכות‬ ‫ישראליות ואימהות ְ‬ ‫ּופעולות האיבה משאירות אחריהן פצועים רבים ונָ כים‪ ,‬הרס וחורבן‪ַּ .‬בשנים‬ ‫האחרונות החלו אנשים משני הצדדים לחפש דרך לעשות שלום ולחשוב על‬ ‫דרכים אחרות לפתרון הסכסוך בין מדינת ישראל למדינות ערב‪.‬‬ ‫צריך לקוות ולהאמין‪ ,‬שהיד המושטת תפגוש יד השואפת לשלום ולִ שכנּות טובה‪.‬‬ ‫(לפי יומנו של זאב שרף מזכיר המדינה)‬

‫‪288‬‬

‫    צועדים בדרך המילים ד'‬


‫ לשיחה ִולכתיבה‬ ‫‪ .1‬‬ ‫‪. 2‬‬ ‫‪ .3‬‬ ‫ ‬ ‫‪ .4‬‬ ‫‪ .5‬‬

‫ַציינו שני אירועים חשובים בחיי העם היהודי שקרו לפני הכרזת‬ ‫המדינה‪.‬‬ ‫שמו של מי מוזכר בקטע? מדוע מזכירים את שמו?‬ ‫א‪ .‬מדוע פרצה "מלחמת העצמאות"?‬ ‫ב‪ֵ .‬אילו שמות נוספים יש ל"מלחמת העצמאות"?‬ ‫ַּב ִּפסקה האחרונה ַמביעה הכותבת את מחשבותיה על המלחמות בין‬ ‫ישראל לפלסטינים‪.‬‬ ‫שכנּות טובה בין עמים‪:‬‬ ‫לפניכם ֶהיגֵ ִדים המסבירים מהי ֵ‬ ‫ •מאפשרים גבול ָּפתוח‪ ,‬תנועה חופשית של אנשים ושל סחורות בין‬ ‫המדינות‪.‬‬ ‫ •לומדים את ׂשפתו של העם השכן‪ ,‬את מנהגיו ואת תרבותו‪.‬‬ ‫ •מסכימים לפתור סכסוכים רק בדרכי שלום‪.‬‬ ‫ •לכל מדינה שגרירּות אצל המדינה האחרת‪.‬‬ ‫מט ְּפלים ִּב ְמשותף בנושאי זיהום האוויר וזיהום המים‪.‬‬ ‫ • ַ‬ ‫ •מקימים מפעלים משותפים לפיתוח האזור‪.‬‬ ‫ •מקיימים שירותי דואר וטלפון בין המדינות‪.‬‬ ‫ההיגדים ֶשלְ ֵעיל? נַ מקו‪.‬‬ ‫ההיגד החשוב ביותר מתוך ֶ‬ ‫מהו לדעתכם ֶ‬

‫ ענייני לשון‬ ‫ַהשלימו בעזרת מחסן המילים‪:‬‬ ‫‪ .1‬האנגלים ִהגבילו את מספר היהודים שמּורשים לעלות לארץ‬ ‫לעורר את כעסם של הערבים‪.‬‬ ‫ֵ‬ ‫ישראל ‪ ---‬לא‬ ‫‪ .2‬בן־גוריון כינס את נציגי היישוב העברי בארץ ‪ ---‬להכריז על‬ ‫הקמת מדינה ליהודים‪.‬‬ ‫‪ .3‬הערבים התנגדו לחלֵ ק את ארץ ישראל לשתי מדינות ‪---‬‬ ‫היישוב העברי ִהסכים לחלוקה בשמחה‪.‬‬ ‫‪ .4‬הערבים פתחו במלחמה נגד היישוב העברי ‪ ---‬שהם התנגדו‬ ‫להקמת המדינה‪.‬‬ ‫מחסן מילים‪ :‬משום ש‪ ...‬כדי אבל אולם כי על מנת‬

‫יום העצמאות    ‪289‬‬


‫לקראת קריאה‬ ‫ביום הקמת מדינת ישראל קרא דוד בן גוריון את מגילת העצמאות שחלק ממנה‬ ‫מופיע במסגרת שלהלן‪:‬‬

‫ִּב ְמגִ ּלַ ת ָה ַע ְצ ָמאּות ּכָ תּוב‪:‬‬ ‫שרָאֵל ּתְהֵא ּפ ְתּוחָה לַעֲלִּי ָה י ְהּוד ִית ּולְקִּבּוץ ּג ָלּויֹות"‪.‬‬ ‫•"מְד ִינ ַת י ִ ְׂ‬

‫ ‬

‫ •‬

‫•"ּתִשְׁקֹד עַל ּפ ִּתּוחַ הָאָר ֶץ ל ְטֹובַת ּכ ָל ּתֹושָׁב ֶיהָ‪.‬‬ ‫•"ּתְקַּי ֵם שִׁו ְיֹון ז ְכּויֹות חֶבְרָתִי ּומְד ִינ ִי ּג ָמּור לְכ ָל אֶזְרָחֶיהָ ּבְל ִי הֶבְּד ֵל ּד ָת‪,‬‬ ‫תר ְּבּות;‬ ‫ש ּד ָת‪ ,‬מַצ ְּפּון‪ ,‬לָשֹׁון‪ ,‬חִּנּוְך ו ְ ַ‬ ‫ּתבְטִיחַ חֹפ ֶ ׁ‬ ‫ּג ֶז ַע ּומִין; ַ‬ ‫הּד ָתֹות"‪.‬‬ ‫שִים שֶׁל ּכ ָל ַ‬ ‫הּקְדֹו ׁ‬ ‫הּמְקֹומֹות ַ‬ ‫ּתִשְׁמֹר עַל ַ‬

‫ ‬ ‫ ‬

‫ לשיחה ִולכתיבה‬ ‫והשלימו את הטבלה‪:‬‬ ‫‪ַ .1‬העתיקו ַ‬ ‫כשלא היתה לנו מדינה‪:‬‬ ‫א‪ .‬ארצנו נקראה פלֶ סטינה־א"י‬

‫‪---‬‬

‫ב‪ .‬הממשלה האנגלית קבעה את החוקים בארץ‪.‬‬

‫‪---‬‬

‫ג‪ .‬בארצנו ָשלט נציב מטעם מלך אנגליה‪.‬‬

‫‪---‬‬

‫ד‪ .‬לא היה לנו נציג בארגון האומות המאוחדות‪ ,‬האו"ם‪.‬‬

‫‪---‬‬

‫ה‪ .‬האנגלים החזיקו צבא בארץ‪.‬‬

‫‪---‬‬

‫ו‪ .‬רק חלק קטן מהיהודים שרצו לעלות ארצה יכלו לעשות זאת‪.‬‬

‫‪---‬‬

‫‪ .2‬‬ ‫‪. 3‬‬ ‫‪ .4‬‬ ‫‪ .5‬‬

‫‪290‬‬

‫אחרי שהמדינה נוסדה‪:‬‬

‫איזו זכות שהיא מיוחדת ליהודים בעולם כולו‪ ,‬מבטיחה מגילת‬ ‫העצמאות?‬ ‫מה מציעים תושבי מדינת ישראל לפלֶ סטינים תושבי מדינת ישראל?‬ ‫לעמי המדינות השכנות?‬ ‫ֵ‬ ‫מה ַמציעים תושבי מדינת ישראל‬ ‫ַשערו‪ ,‬מדוע היה חשוב למנהיגינו להציע שלום לִ מדינות ערב השכנות?‬

‫    צועדים בדרך המילים ד'‬


‫הערבים‬ ‫‪ . 6‬מגילת העצמאות ַמציעה "אזרחּות מלאה ושווה" לתושביה ְ‬ ‫הּכוונה‪:‬‬ ‫ההיגדים הבאים מסבירים לְ מה ַ‬ ‫של מדינת ישראל‪ֶ .‬‬ ‫ •הזכות להצביע לכנסת‬ ‫ •הזכות להיבחר לחברי כנסת‬ ‫הערבית‬ ‫הערבית ּובשפה ָ‬ ‫ •החופש ללמוד בבתי הספר על התרבות ְ‬ ‫ •הזדמנות הוגנת לעסוק במשרות ציבוריות מטעם הממשלה‬ ‫ והעיריות‬ ‫ •החופש להתארגן ְּבמפלגות‬ ‫ •הזדמנות שווה ללמוד באוניברסיטאות‬ ‫ •תכנית טלוויזיה ועיתונות חופשית ַּבׂשפה הערבית‪.‬‬ ‫ ֵאילו הם שלושת ההיגדים החשובים בעיניכם מתוך ההיגדים שלעיל?‬ ‫ַהסבירו את בחירתכם‪.‬‬

‫  ִענְ יְ ינֵ י לשון‬ ‫‪ִּ .1‬כתבו מה הפירוש של שני הביטויים שלהלן‪ .‬היעזרו במילון‪:‬‬ ‫ָח ַרת על ִדגלו נקרא אל הדגל‬ ‫‪ .2‬מהי משמעות הפועל דֹוגֵ ל במשפט‪" :‬אני דוגל בשוויון זכויות מלא‬ ‫אזרחי מדינת ישראל"?‬ ‫לכל ְ‬ ‫‪ַ .3‬השלימו את המשפטים שלהלן לפי הקטע‪:‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪--‬‬‫א‪ .‬הצבע הלבן ְמ ַב ֵטא‬ ‫‪--‬‬‫ב‪ .‬פסי התכלת שבדגל ישראל מזכירים את‬ ‫‪.‬‬ ‫‪--‬‬‫ּומדגישים‬ ‫‪.‬‬ ‫‪--‬‬‫מיצג‬ ‫ֵ‬ ‫ג‪ .‬הצבע הכחול‬ ‫‪.‬‬ ‫‪--‬‬‫ד‪ .‬מגן הדוד שבמרכזו של דגל ישראל ְמ ַס ֵמל‬ ‫‪.‬‬ ‫‪--‬‬‫שהציע בנימין זאב הרצל ְמ ַש ֵקף‬ ‫ה‪ .‬הדגל ִ‬

‫יום העצמאות    ‪291‬‬


‫לקראת קריאה‬ ‫והשם "מעפיל"‪ .‬תוכלו‬ ‫"מ ְע ִּפילִ ים" ֵ‬ ‫ •קראו את הכותרת והסבירו את פירוש הפועל ַ‬ ‫להיעזר ַּבמילון‪.‬‬ ‫מֹוס ֶרת מידע על נושא הקטע והשנייה‪,‬‬ ‫ •למדנו שיש שני סוגי כותרות‪ .‬האחת ֶ‬ ‫חידתית‪ .‬איזה סוג של כותרת היא הכותרת‬ ‫מהקורא את הנושא והיא ָ‬ ‫ֵ‬ ‫מסתירה‬ ‫שלפניכם? הסבירו‪.‬‬ ‫ •למדנו שבמגילת העצמאות כתוב שכל יהודי שירצה יוכל לעלות לארץ‪ .‬אך לא כל‬ ‫המדינות הרשו ליהודים שרצו בכך לעלות‪ .‬נקרא על אחת הפרשות האלה‪.‬‬

‫יהודי מרוקו מעפילים לארץ ישראל‪/‬‬ ‫ֵ‬ ‫‪1‬‬

‫‪2‬‬

‫‪3‬‬

‫‪4‬‬

‫‪5‬‬

‫‪292‬‬

‫רבקה לוי‬

‫עם הקמת המדינה ביקשו יהודים רבים בצפון אפריקה (מרוקו‪ ,‬תוניסיה‬ ‫ואלג'יריה) לעלות למדינת ישראל‪ ,‬ועד שנת ‪ 1956‬יצאו לישראל כ־‪40,000‬‬ ‫ַ‬ ‫עולים מהארצות האלה‪.‬‬ ‫בשנת ‪ 1956‬פרסמה ממשלת מרוקו ַצו האוסר על יהודי מרוקו לעלות לישראל‪ .‬אך‬ ‫שליחי העלייה מהארץ ושאלו אותם אם הם מוכנים‬ ‫ֵ‬ ‫יהודי מרוקו לא נרתעו‪ .‬משבאו‬ ‫ֵ‬ ‫לנמל להפליג ַּבסתר לארץ‬ ‫אומר ּודברים‪ ,‬ארזו מה שיכלו ויצאו ֵ‬ ‫לעלות‪ ,‬קמו מיד‪ ,‬בלי ֶ‬ ‫ישראל‪ .‬אלפי יהודים עזבו את מרוקו בדרך לא חוקית בשנים ‪ ,1961-1956‬וזאת‬ ‫בעזרתם של שליחי העלייה מהארץ שפעלו במחתרת‪ .‬היוצאים חמקו מבתיהם‬ ‫בלילות חשוכים אל מקומות הריכוז ליד הנמל‪.‬‬ ‫ב־‪ 3‬בינואר ‪ 1961‬קרה אסון כבד‪ .‬האונייה "אגוז"‪ ,‬ועליה ‪ 46‬יהודים‪ ,‬יצאה ַּבחשאי‬ ‫ממרוקו‪ .‬האונייה נקלעה לִ סערה‪ ,‬ו־‪ 43‬מנוסעיה טבעו בים‪ .‬טביעת הספינה "אגוז"‬ ‫חשפה את יציאת היהודים ממרוקו‪ .‬גל של ִׂשנאה ליהודים שטף את מרוקו‪ ,‬ונפוצו‬ ‫שמועות מדאיגות על מעצרים‪ ,‬על חקירות ועל עינויים של קרובים וידידים של‬ ‫הטבועים‪ .‬בחדשות נשמעו איומים גלויים כלפי אלה ִמ ֵּבין יהודי מרוקו המשתפים‬ ‫פעולה עמם‪.‬‬ ‫בעקבות לחץ בין־לאומי אחרי טביעת האונייה ִאפשרה מרוקו את יציאת‬ ‫היהודים ממנה‪ .‬מדינת ישראל ִתכננה את "מבצע יכין" להעלאת יהודי מרוקו‪,‬‬ ‫בשנים ‪ 1964-1961‬ובמסגרתו עלו לישראל כ־‪ 80‬אלף יהודים‪.‬‬ ‫בשנת ‪ ,1967‬שש שנים לאחר האסון‪ ,‬הוקמה במרכז דימונה אנדרטה דמוית‬ ‫אונייה‪ ,‬ולידה ‪ 43‬מזרקות מים‪ ,‬להנצחת זכרם של חללי "אגוז"‪.‬‬ ‫בשנת ‪ 1980‬הכירה ממשלת ישראל ביום כ"ג בטבת כ"יום זיכרון להעפלה‬ ‫ּוללוחמי המחתרות בצפון אפריקה"‪.‬‬

‫    צועדים בדרך המילים ד'‬

‫(מעובד על פי מקורות מידע שונים ולפי אתר "דעת")‬


‫ לשיחה ִולכתיבה‬ ‫‪. 1‬‬ ‫‪ .2‬‬ ‫‪. 3‬‬ ‫‪ .4‬‬

‫‪ .5‬‬

‫ַציינו את התאריכים המוזכרים בכתוב וכתבו לידם מה ֵאירע בכל אחד מהם‪.‬‬ ‫א‪ַ .‬שערו‪ ,‬מדוע אסרו השלטונות במרוקו על היהודים לעזוב לישראל?‬ ‫ב‪ .‬מתוך מה מהכתוב אפשר ללמוד שיהודי מרוקו היו נחושים לעלות?‬ ‫כיצד בכל זאת הצליחו יהודי מרוקו לעלות?‬ ‫א‪ .‬במה היה שונה גורלה של הספינה "אגוז" מאוניות עולים אחרות ‬ ‫שיצאו ממרוקו?‬ ‫ב‪ .‬מדוע הסכימה מרוקו בסופו של דבר ליציאת היהודים מהמדינה?‬ ‫ַשערו‪ ,‬מדוע הוקמה האנדרטה לעולי הספינה "אגוז" דווקא בדימונה?‬

‫ מדברים על זה‬ ‫אם אתם יודעים כיצד באה לידי ביטוי מסורת מיוחדת של יהודי מרוקו במדינת‬ ‫ישראל‪ ,‬ספרו על כך‪.‬‬

‫  ִענְ יְ ינֵ י לשון‬ ‫‪ .1‬בפסקה ‪ 3‬כתוב‪" :‬גַ ל של ׂשנאת יהודים שטף את מרוקו"‪.‬‬ ‫א‪ .‬כתבו משפטים משלכם עם הצירופים שלהלן‪.‬‬ ‫ַמּבול של ברכות‬ ‫ גל של התלהבות שורה של צעדים‬ ‫ְש ִביב של תקווה‪.‬‬ ‫ חומה של שתיקה קומץ של אנשים‬ ‫ב‪ .‬חשבו מה המשותף למילים המודגשות‪.‬‬ ‫ּו‑מ ֵצבת זיכרון קרובות במשמעותן למילה ַאנְ ָד ְר ָטה‬ ‫‪ .2‬המילים יָ ד‪ ,‬גַ ְל ֵעד ַ‬ ‫המופיעה בקטע (פסקה ‪ַ .)5‬חפשו את כל המילים האלה במילון וחשבו‬ ‫איזה הבט של זיכרון מדגישה כל אחת מהן‪.‬‬ ‫‪ .3‬המילים "אגוז"; "מבצע יכין" והצירוף "יום זיכרון להעפלה וללוחמי‬ ‫המחתרות בצפון אפריקה" מופיעים במירכאות‪ַ .‬הסבירו מדוע‪.‬‬ ‫‪ .4‬ציינו במספרים‪:‬‬ ‫ ‬

‫ט"ו בשבט‬

‫כ"ג בטבת‬

‫י"א באדר‬

‫ל"ג בעומר‬

‫מ"ג חללי הספינה‪.‬‬

‫יום העצמאות    ‪293‬‬


‫לקראת קריאה‬ ‫למדנו על הסבל ועל הסכנות שחוו יהודי מרוקו שהעפילו לארץ‪ .‬הקטע הבא הוא‬ ‫עדות של נער מסוריה שהעפיל לארץ אחרי קום המדינה‪.‬‬

‫סיפורו של יוסי‬ ‫‪ 1‬מדינת ישראל היתה בת שבע‬ ‫כאשר הייתי בן שלוש־עשרה‪.‬‬ ‫משפחתנו גרה בדמשק‪ ,‬בירת‬ ‫סוריה‪ .‬החיים היו טובים בדמשק‪,‬‬ ‫אבל שמעתי את הורי מדברים‬ ‫בכל הזדמנות על זה שצריך‬ ‫לעלות לישראל‪ .‬יום אחד גונבה‬ ‫לאוזני שמועה שקבוצות קטנות‬ ‫של יהודים מצליחות לעזוב את‬ ‫יוסי קטרי ויוסי נאּומה עלו יחד לארץ‬ ‫סוריה לִ לבנון ומשם חוצות את‬ ‫הגבול לישראל‪ .‬גם אני רציתי‪ .‬החלטתי יחד עם שלושה חברים לעלות‬ ‫לישראל‪ .‬ידעתי שהורי לא יסכימו‪ ,‬לכן היה עלי לשמור את תכניתי בסוד‬ ‫והסכים תמורת‬ ‫מהמשפחה‪ִ .‬הגענו לנַ הג מונית‪ .‬הוא ידע שאנחנו יהודים ִ‬ ‫תשלום הגון להסיע אותנו לִ לבנון‪ .‬קבענו איתו לנסוע למחרת היום בשעה‬ ‫שלוש אחר הצהריים‪.‬‬ ‫‪ 2‬לפני הנסיעה הלך כל אחד להיפרד מהמשפחה שלו בלי להגיד לאן הוא הולך‪.‬‬ ‫אחותי הקטנה היתה בת שנה וחצי‪ .‬אמרתי לה שלום והלכתי‪ .‬עברתי דרך‬ ‫החנות של המשפחה‪ ,‬אבל אבא שלי לא היה‪ .‬רק סבא היה בחנות‪ .‬בירכתי‬ ‫"אלְ לָ ה ַמ ְעּכּום"‪ ,‬כלומר "יְ ֵהא אלוהים‬ ‫אותו לשלום‪ ,‬והוא בירך אותי כרגיל‪ַ :‬‬ ‫ִעמך"‪ ,‬והלכתי לבלי שוב‪ .‬יצאנו לדרך‪.‬‬ ‫‪ 3‬נַ הג המונית העביר את ארבעתנו לידי מישהו שהוביל אותנו לראש הכפר‪,‬‬ ‫והוא אמר לנו‪" :‬אני אקח אתכם עד הנקודה של פסי הרכבת‪ ,‬תלכו לאורך‬ ‫הפסים ותגיעו לִ לבנון"‪ .‬השעה היתה תשע בלילה‪ִ .‬התחלנו ללכת לצד פסי‬ ‫הרכבת‪ .‬היה חשוך‪ֵ .‬מרגע שעזבנו את הבית לא אכלנו כלום‪ ,‬אפילו מים לא‬ ‫שתינו‪ ,‬שום דבר‪ .‬היינו מפוחדים‪ ,‬אבל ֵהבנו שאין כבר דרך חזרה‪.‬‬

‫‪294‬‬

‫    צועדים בדרך המילים ד'‬


‫והנה‬ ‫לּבירּות בירת לבנון‪ .‬הרגשנו זָ רים‪ ,‬לא ִהכרנו שום דבר ואף אחד‪ִ .‬‬ ‫‪ִ 4‬הגענו ֵ‬ ‫ימנְ טֹוב'‪ .‬סימנטוב זה יהודי‪ ,‬אמרנו‪ ,‬יאללה‬ ‫'ס ַ‬ ‫ראינו ִמספרה‪ ,‬והיה כתוב עליה‪ִ :‬‬ ‫ניּכנס אליו‪ .‬אמרנו לו‪" :‬באנו מסוריה לכאן‪ .‬אנחנו לא יודעים מה לעשות"‪.‬‬ ‫מהמספרה היתה‬ ‫ִ‬ ‫הוא אמר לנו‪" :‬חכו ּפֹה‪ ,‬ואני אלך לסדר את זה"‪ .‬לא הרחק‬ ‫חנות מכולת שהיתה שייכת לדודי‪ .‬סימנטוב ִהזעיק אותו ‪ ,‬והדוד לקח אותנו‬ ‫תחת חסותו‪ .‬לאבא שלי בסוריה היה טלפון‪ .‬טלפון אז זה היה דבר נדיר‪ .‬הדוד‬ ‫הודיע לו שארבעה פחי השמן ִהגיעו‪ ,‬והכול בסדר‪ .‬ואבא הבין את הרמז‪.‬‬ ‫כעבור זמן קצר ִהצלחנו להגיע לישראל בעזרת אנשי המודיעין של צה"ל‬ ‫שפעלו בסתר בלבנון ועזרו לנו לעבור את הגבול לישראל‪ .‬עשרים שנים יחלפו‬ ‫ואראה את הורי ואת בני משפחתי בארץ‪.‬‬ ‫שאחזור ֶ‬ ‫עד ֶ‬ ‫(מעובד ומקוצר לפי סיפורו של יוסי קטרי‪ .‬פורסם באתר "וואלה")‬

‫ לשיחה ִולכתיבה‬ ‫‪ .1‬‬ ‫‪ .2‬‬ ‫‪ .3‬‬

‫‪ .4‬‬ ‫‪ .5‬‬ ‫‪. 6‬‬ ‫‪ .7‬‬

‫ַשערו‪ ,‬מדוע רצתה משפחתו של יוסי ומשפחות של יהודים אחרים‬ ‫בסוריה לעלות לארץ?‬ ‫ואילו מחשבות‬ ‫מס ֵּפר על רגשותיו‪ .‬שערו‪ֵ ,‬אילו רגשות ֵ‬ ‫יוסי כמעט שאינו ַ‬ ‫התעוררו בו כאשר נפרד ֵמאחותו ּומסבו?‬ ‫ערבים זה לזה הוא פתגם שפירושו‪ :‬יהודים עוזרים‬ ‫כל ישראל ֵ‬ ‫לִ יהודים בצרה‪.‬‬ ‫האם אפשר למצוא קשר בין הפתגם לסיפור? נַ מקו תשובתכם‪.‬‬ ‫יוסי וַ חבריו עזבו את ֵּביתם בלי לספר על כך להוריהם‪ .‬מה דעתכם על‬ ‫כך? ַהסבירו תשובתכם‪.‬‬ ‫ַשערו‪ֵ ,‬אילו סיכונים לקחו על עצמם הנערים כאשר החליטו לצאת‬ ‫לַ דרך?‬ ‫ִאילו ְּפגשתם את יוסי‪ ,‬מה הייתם שואלים אותו?‬ ‫סּופר הוא ֵעדּות?‬ ‫שהמ ָ‬ ‫ְ‬ ‫כיצד נוכל לדעת‬

‫ כותבים במחברת או מקלידים במחשב‬ ‫ַּב ְּקׁשּו ממבוגר במשפחתכם שיספר על אירוע חשוב בחייכם וכתבו את הסיפור‬ ‫מפיו בגוף ראשון‪.‬‬

‫יום העצמאות    ‪295‬‬


‫לקראת קריאה‬ ‫למדנו על הקשיים והסבל של העולים ממרוקו ושל העולים מסוריה‪ ,‬הקטע הבא מוסר‬ ‫מידע על יהודי אתיופיה ועל הסבל והקשיים שעברו‪.‬‬

‫יתא ישראל ‪/‬‬ ‫ֵּב ָ‬

‫שולמית ְּפרידור‬

‫בלִ בה של ארץ ַח ָ ּבש (שמה הקודם של אתיופיה) שביבשת אפריקה התגורר עד‬ ‫יתא ישראל"‪.‬‬ ‫"ּב ָ‬ ‫לִ שנות ה־‪ 90‬של המאה ה־‪ 20‬שבט שחום עור‪ ,‬שקרא לעצמו ֵ‬ ‫בני השבט שמרו ִּבקפידה ַּובאדיקות רבה את מצוֹות התורה ולא פסקו להתפלל‬ ‫"פלָ ִשים"‪ ,‬כינוי גְ נַ אי‬ ‫לזכות לִ גאולת ישראל בארץ הקודש‪ .‬כינו אותם בארצם ָ‬ ‫שפירושו "הזָ רים" (בשל המנהגים השונים שלהם)‪ .‬הם דיברו בשפה אתיופית‬ ‫עתיקה הנקראת "גֶ ְעז"‪.‬‬ ‫שּת ַע ְצמּו‬ ‫כדי לחוש את המפגש עם העולם המרתק של עדה מופלאה זו רצוי ַ‬ ‫לרגע את עיניכם‪ ,‬תנשמו עמוק ּותדמיינו ְמחוזות הרריים ירוקים שבהם פזורים‬ ‫מבֹודדים‪ּ ,‬ובהם בתי "טּוקּול" עשויים עץ וקש‪ .‬אין בכפרים הללו לא‬ ‫ָ‬ ‫כפרים‬ ‫בתי כולבו‪ ,‬לא קולנוע‪ ,‬לא מסעדות ולא כבישים‪ .‬אין בתי קומות‪ּ ,‬ובבתים אין‬ ‫טלוויזיה‪ ,‬אין עיתון יומי או חודשי‪ ,‬ואין רדיו‪ .‬נשים כובסות בנהר‪ ,‬מביאות דליי‬ ‫מים מהבאר‪ ,‬רוחצות בנהר ּומגהצות בעזרת גחלים‪ ...‬לא‪ ,‬הם לא שמעו על‬ ‫מכונת כביסה או על ֵמדיח כלים וגם לא על אור בבית‪ .‬לעומת זאת‪ ,‬הם שמעו‬ ‫הרבה על מסורת‪ ,‬על יהדות‪ ,‬והחליטו לעלות לישראל לא בגלל רעב‪ ,‬לא בגלל‬ ‫עוני‪ ,‬אלא כי גדולה היתה כמיהתם לעלות לארץ הקודש‪ ,‬ישראל‪.‬‬ ‫מי הם יהודי אתיופיה? היכן שורשיהם?‬ ‫ספר מלכים א' פרק י' מגולל‬ ‫את ההשערה‪ ,‬כי יהודי‬ ‫אתיופיה הם צאצאי שבט‬ ‫דן‪ ,‬שגלה ממלכת ישראל‬ ‫לפני כ־‪ 3,000‬שנה‪ ,‬בימי‬ ‫בית המקדש הראשון‪ .‬זו גם‬ ‫המסורת המקובלת בקרב‬ ‫קהילת ביתא־ישראל‪ .‬מאז‪,‬‬ ‫בקרב עמים‬ ‫אף על פי שישבו ֶ‬

‫‪296‬‬

‫    צועדים בדרך המילים ד'‬


‫זרים שלהם אמונות אחרות‪ ,‬ואף על‬ ‫פי שלא היה להם קשר עם שבטים‬ ‫אחרים ועם תפוצות אחרות של יהודים‬ ‫בעולם‪ִ ,‬המשיכו ביתא־ישראל לדּבוק‬ ‫באמונתם ּובאורח החיים המיוחד‬ ‫להם‪.‬‬ ‫לפני כ־‪ 140‬שנה יצאו כמה אלפים‬ ‫מביתא־ישראל למסע מזרחה‪,‬‬ ‫לעבר ים סוף‪ ,‬בהנהגתו של אבא‬ ‫ַמ ְה ִרי‪ .‬המסע נכשל‪ ,‬אך התקווה‬ ‫להגיע לִ ירושלים נשארה‪ .‬כל שנה‬ ‫נוחתות החסידות‬ ‫ִּבתחילת החורף ֲ‬ ‫באתיופיה‪ .‬שנה אחר שנה הן נֹודדות‬ ‫ֶ‬ ‫ועוברות מעל ארץ ישראל במסלּולן‬ ‫לאפריקה ּובחזרה‪ .‬החסידה במסורת‬ ‫ביתא־ישראל היא סמל לַ געגועים‬ ‫העזים ּולכיסופי הלב לִ ירּושלים‪ .‬יהודי‬ ‫מצבה בבית קברות יהודי באתיופיה‬ ‫אתיופיה האמינו שהחסידות חולפות‬ ‫בדרכן חזרה מעל לִ ירושלים ונושאות איתן את תקוותם ואת חלומם לִ גאולה‪.‬‬ ‫מדי שנה ביקשו הילדים בכפרים לשמוע דרישת שלום מירושלים מפי החסידות‬ ‫שעצרו לִ מנוחה באתיופיה בדרכן חזרה‪.‬‬ ‫והתגשם‪ .‬הוא ִהתחיל להתממש‬ ‫ֵ‬ ‫חלום ַהשיבה לציון של ֵּביתא־ישראל קם‬ ‫לפני יותר מ־‪ 30‬שנה‪.‬‬ ‫בשנת ‪ִ 1984‬הגיעו לישראל ידיעות על מצבם הקשה של היהודים באתיופיה‪.‬‬ ‫התעורר צורך ִּבמציאת נְ תיב בריחה סודי מאתיופיה לסּודן‪ ,‬שיאפשר להעביר‬ ‫את היהודים לישראל‪ .‬רוב יהודי אתיופיה גרו בכפרים‪ּ ,‬וכדי להגיע לסודן הם‬ ‫נֶ ֶאלצו לעבור ָּברגל מרחק של מאות קילומטרים‪ .‬הם הלכו בעיקר בלילה ּובמשך‬ ‫ּומכנופיות שודדים‪ .‬רבים מהם‬ ‫ְ‬ ‫היום הסתתרו מהשמש הלוהטת‪ ,‬מהמשטרה‬ ‫לא עמדו במסע הקשה ּומתו בדרך ֵמרעב‪ֵ ,‬מחולשה או ִממחלות‪ .‬היו גם כאלה‬ ‫שנתפסו בדרך ִּב ֵידי אנשי צבא או שודדים‪ ,‬נאסרו או נהרגו‪.‬‬

‫יום העצמאות    ‪297‬‬


‫יהודי אתיופיה נאלצו להשאיר מאחוריהם את כל רכושם‪ ,‬וגם כאשר ִהגיעו‬ ‫ֵ‬ ‫לסודן‪ ,‬נאלצו לחכות במחנות פליטים עד לַ הטסתם לאירופה ּומשם לישראל‪.‬‬ ‫עולי אתיופיה נוהגים לקיים ביום ירושלים טקס לזכרם של יהודי אתיופיה‬ ‫שנִ ְסּפּו בדרכם לארץ‪.‬‬ ‫ישראלית למען יהודי אתיופיה"‬ ‫(מתוך האתר "אגודה ְ‬ ‫וספר הלימוד "בשבילי נברא העולם" בהוצאת כנרת)‬

‫ לשיחה ִולכתיבה‬ ‫‪. 1‬‬ ‫‪ .2‬‬ ‫‪. 3‬‬ ‫‪. 4‬‬ ‫‪ .5‬‬ ‫‪ .6‬‬

‫"פלָ ִשים"?‬ ‫מדוע כינו האתיופים את ֲע ַדת בית ישראל בשם ָ‬ ‫מה מספרת המסורת על מוצאם של בני העדה הזאת?‬ ‫באיזה אופן ביטאו יהודי אתיופיה את הקשר העמוק שלהם לארץ‬ ‫ישראל?‬ ‫ַשערו‪ ,‬מדוע היו יהודי אתיופיה מנותקים משאר קהילות היהודים בעולם?‬ ‫ֵאילו ְתלָ אות עברו על יהודי אתיופיה שעלו לארץ?‬ ‫ַשערו‪ ,‬מדוע בחרו עולי אתיופיה לציין את זכרם של הנספים בדרך‬ ‫דווקא ב"יום ירושלים"?‬

‫ מדברים על זה‬ ‫מה לְ מדתם מהכתוב על יהודי אתיופיה שלא ידעתם עד כה?‬

‫ העשרה ואתגר‬ ‫גִ לשו במרשתת וחפׂשו מידע על "חג הסיגָ ד" המיוחד לָ ֵעדה האתיופית‪.‬‬ ‫ִמצאו תשובה לַ שאלות האלה‪ :‬מתי מציינים את החג? מה הטעמים לחג?‬ ‫מה פירוש השם "סיגד"? כיצד ִציְ ינו את החג באתיופיה? כיצד מציינים‬ ‫אותו בישראל? מה לְ מדתם על ה"סיגד"? ַדוְ וחו לפני הכיתה‪.‬‬ ‫גִ לשו במרשתת והקלידו "חג הסיגד ‪ּ "2012‬וצפו ַּבסרטון‪.‬‬

‫‪298‬‬

‫    צועדים בדרך המילים ד'‬


‫ל"ג בעומר‬

‫מה‬ ‫במדור?‬ ‫ס סנכיר את המושג "ספירת העומר" ונלמד מדוע מציינים את ל"ג בעומר‪.‬‬ ‫ס סנקרא את הסיפור "כיצד להדליק מדורה בלי גפרורים" מאת עמוס בר‪.‬‬

‫בעומר    ‪299‬‬ ‫המילים ד'‬ ‫צועדים בדרך ל"ג‬


‫שער‬ ‫ְס ִפ ַירת ָהע ֶֹמר‬

‫סֹופ ִרים ֶאת ָהע ֶֹמר ִמ ֵּדי ֶע ֶרב ִמ ֶּפ ַסח ַעד ָׁשבּועֹות‪:‬‬ ‫ּכָ ְך ְ‬ ‫לֹוׁשים יֹום‬ ‫לֹוׁשה ְּוׁש ִ‬ ‫"לַ "ג ָּבע ֶֹמר — ַהּיֹום ְׁש ָ‬ ‫ֶׁש ֵהם ַא ְר ָּב ָעה ָׁשבּועֹות וַ ֲח ִמ ָּׁשה י ִָמים לָ ע ֶֹמר"‪.‬‬

‫ּדּוע ְמ ַצ ְּינִ ים ֶאת לַ "ג ָּבע ֶֹמר?‬ ‫ַמ ַ‬ ‫ַּב ַּתלְ מּוד ְמ ֻס ָּפר‪:‬‬ ‫ים־ע ָׂשר ֶאלֶ ף זּוגֹות ַּתלְ ִמ ִידים ָהיּו לֹו לְ ַר ִּבי ֲע ִק ָיבא‪.‬‬ ‫"א ְמרּו‪ְׁ :‬שנֵ ָ‬ ‫ָ‬ ‫וְ כֻ ּלָ ם ֵמתּו ְּב ַמּגֵ ָפה ְּב ַח ָּייו ֵּבין ֶּפ ַסח וְ ַחג ַה ָּׁשבּועֹות‪,‬‬ ‫ִּב ֵימי ְס ִפ ַירת ָהע ֶֹמר‪ִ ,‬מ ְּפנֵ י ֶׁשֹּלא נָ ֲהגּו ּכָ בֹוד זֶ ה ָּבזֶ ה‪".‬‬

‫ְּב ֵפרּוׁש ַה ֵּמ ִא ִירי ּכָ תּוב‪:‬‬ ‫"ּכָ ל י ְֵמי ְס ִפ ַירת ָהע ֶֹמר ֵהם י ְֵמי ֵא ֶבל ַעל מֹות ַּתלְ ִמ ֵידי ַר ִּבי ֲע ִק ָיבא‪.‬‬ ‫נֹוהגִ ים ֶׁשֹּלא לְ ִה ְס ַּת ֵּפר וְ ֹלא לְ ִה ְת ַח ֵּתן ִּב ֵימי ְס ִפ ַירת ָהע ֶֹמר‪.‬‬ ‫לְ ִפיכָ ְך ֲ‬ ‫ֲא ָבל ְּביֹום לַ "ג ָּבע ֶֹמר ַמ ְפ ִס ִיקים ֶאת ִמנְ ֲהגֵ י ָה ֵא ֶבל‪,‬‬ ‫ּכִ י ְּביֹום זֶ ה ָּפ ְס ָקה ַה ַּמּגֵ ָפה ְּב ֶק ֶרב ַה ַּתלְ ִמ ִידים"‪.‬‬

‫בל"ג בעומר נזהרים ֵמאש‪ ...‬כמו מאש‬ ‫ • ְמ ַמנים מבוגר שילוֶ וה את תהליך הקמת המדורה‪.‬‬ ‫ּומעׂשבים ְּבמרחק ביטחון סביר‬ ‫ • ְמ ַמקמים את המדורה בשטח נקי ִמקוצים ֵ‬ ‫ממבנים ּוממתקנים‪.‬‬ ‫ •לא מבעירים מדורה מתחת לקווי חשמל וטלפון‪ ,‬בקרבת עצים ושיחים‬ ‫או ִמתקני דלק‪.‬‬ ‫השכנה גדול מספיק‪.‬‬ ‫ֵ‬ ‫ •מוודאים שהמרחק מהמדורה‬ ‫לסמן את הקו שאותו לא עוברים‪.‬‬ ‫ֵ‬ ‫ •מסמנים ַּבאבנים גבול ְּבטיחות למדורה כדי‬ ‫ •נועלים נעליים גבוהות ולובשים מכנסיים ארוכים וחולצה מתאימה לַ הגנה‬ ‫ּוש ָר ִצים הנמשכים אל‬ ‫על הגוף מפני גִ צים וגחלים ּומפני עקיצות זוחלים ְ‬ ‫חום המדורה‪.‬‬ ‫(המשך בעמוד הבא)‬

‫‪300‬‬

‫    צועדים בדרך המילים ד'‬


‫ •מחזיקים בקרבת המדורה שני דליי מים מלאים למקרה של התפשטות‬ ‫שרפה‪.‬‬ ‫ֵ‬ ‫ •מרחיקים כל חומר דליק מהמדורה‪ .‬אסור בתכלית האיסור להחזיק בקרבת‬ ‫האש ְמ ָכלֵ י דלק ו‪/‬או ְמ ָכלֵ י גז!‬ ‫ •מומלץ שאת הכנסתם של תפוחי האדמה לאש ואת הוצאתם יעשה מבוגר‪.‬‬ ‫לוודא ּכיּבוי מוחלט של המדורה על ידי שפיכת חול‬ ‫ •בסיום הקומזיץ‪ :‬יש ֵ‬ ‫או מים‪.‬‬

‫  ִענְ יְ ינֵ י לשון‬ ‫‪ .1‬כתבו דוגמאות לפעלים מפעילים המופיעים בכללי הזהירות‪.‬‬ ‫‪ .2‬נסחו ‪ 5‬מהם מחדש לפי הדוגמה‪:‬‬ ‫חשוב לוודא שהמרחק מהמדורה השכנה גדול מספיק‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪--‬‬‫יש‬ ‫‪.‬‬ ‫‪--‬‬‫אין‬ ‫‪.‬‬ ‫‪--‬‬‫אסור‬ ‫‪.‬‬ ‫‪--‬‬‫מן הראוי‬ ‫‪.‬‬ ‫‪--‬‬‫צריך‬ ‫כיצד מנסחים כללים?‬ ‫הסדר‪.‬‬ ‫כללים כותבים בצורת ִסדרת הוראות‪ ,‬לפי ֵ‬ ‫כותבים כל כלל במשפט קצר אחד‪.‬‬ ‫משתמשים ִּבלְ שון ציווי‪ .‬לדוגמה‪ :‬השגיחו‪ַ :‬השגיחו ִשמרו; ַהציבו‬ ‫אפשר להשתמש במילים כמו‪ :‬אסור; אין; יש‪ ,‬בתוספת שם הפועל‪:‬‬ ‫לשמור‪.‬‬ ‫צריך‬ ‫להניח‪...‬‬ ‫יש‬ ‫להשתמש‪....‬‬ ‫אסור‬ ‫אפשר לנסח כללים בלשון רבים לדוגמה‪ :‬מרחיקים; שומרים‪.‬‬

‫‪ַ . 3‬השלימו המלצות לִ ישיבה סביב מדורת ל"ג בעומר שאינן אזהרות‪ ,‬למשל‪:‬‬ ‫כדאי להצטייד בסוֶ ודר למקרה שיהיה קר יותר בלילה‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪--‬‬‫יהיה נעים אם‬ ‫‪.‬‬ ‫‪--‬‬‫יהיה כיף אם‬

‫ל"ג בעומר    ‪301‬‬


‫כיצד להדליק מדורה בלי גפרורים? ‪/‬‬

‫עמוס בר‬

‫גרּביים ונעל‬ ‫חיים היה ילד כמו כולם‪ :‬הוא לבש חולצה ּומכנסיים‪ ,‬הוא גָ ַרב ַ‬ ‫נעליים‪ .‬ילד רגיל‪.‬‬ ‫אבל בדבר אחד היה חיים שונֶ ה מכולם — ַּבמשקפיים‪ .‬הילדים לעגו לחיים‬ ‫על שהרכיב משקפיים‪ ,‬וקראו לו "חיים משקפיים"‪ ,‬עד שיום אחד השתנה‬ ‫המצב‪ ,‬וכולם החלו לקנֵ א בו‪ .‬הדבר קרה בל"ג בעומר‪.‬‬ ‫כבר בבוקר ֶהחליטו הילדים להדליק מדורה גדולה‪ִּ .‬בקצה הרחוב היה מגרש‬ ‫ֵריק — שם תהיה המדורה‪.‬‬ ‫והביאו ניירות ומקלות‪ ,‬קרשים וַ ענפים‪ ,‬ארגזים‬ ‫מכל ֵע ֶבר גררו הילדים ֵ‬ ‫ּוסמרטוטים וגם עׂשבים ֵיבשים‪ .‬כאשר ׂשמו את הכול בערמה‪ ,‬התחילו הצרות‪.‬‬ ‫צרה ראשונה‪ :‬האימהות אמרו שצריך לחזור הביתה מוקדם‪.‬‬ ‫צרה שנייה‪ :‬ילדים גדולים באו ואמרו שהמגרש הוא שלהם‪ ,‬וגירשו אותם‬ ‫מהמקום‪ .‬אז איך ידליקו את המדורה? לרוץ הביתה לא התחשק‪ .‬וצרה‬ ‫שלישית‪ :‬אותה לא נגלה עכשיו‪ ,‬בינתיים היא סוד‪.‬‬ ‫חשבו הילדים ואמרו‪" :‬אם לא נוכל להיות אחרונים‪ ,‬לפחות נהיה ראשונים‪.‬‬ ‫אנחנו נדליק את המדורה עוד לפני שקיעת השמש‪".‬‬ ‫הדליקים שאספו לִ קצה המגרש וערמו אותם‬ ‫הם העבירו את כל החומרים ְ‬ ‫בערמה‪ :‬הניירות והעשבים למטה‪ ,‬מעליהם ענפים‪ ,‬למעלה הארגזים‪ ,‬עוד‬ ‫ֵ‬ ‫יותר גָ בוה הקרשים‪ ,‬והכי למעלה — המן הרשע‪ ,‬עשוי מסמרטוטים‪...‬‬ ‫והכניס ידו לַ ּכִ יס; אבל מיד הוציא‬ ‫"אני אדליק את המדורה!" צעק ילד אחד ִ‬ ‫את היד‪" :‬אין לי גפרורים"‪...‬‬ ‫ילד שני ִהכניס את שתי ידיו לכיסים ונאנח גם הוא‪" :‬אוי‪ ,‬גם לי אין גפרורים!!!"‬ ‫כך קרה גם לילד השלישי ולרביעי‪ .‬כולם שכחו להביא גפרורים‪.‬‬ ‫פתאום קרא חיים‪:‬‬ ‫"אני יכול להדליק מדורות גם בלי גפרורים!"‬ ‫"אתה ְשתוק!" התנפלו עליו הילדים‪" ,‬אי אפשר להדליק בלי גפרורים! ּובכלל‪,‬‬ ‫אתה חיים־משקפיים‪"...‬‬ ‫חיים נעלב וְ ִכמעט הלך הביתה‪ ,‬אבל רק כמעט‪ .‬הוא החליט להראות לילדים‬ ‫שהוא שווה יותר ממה שחושבים עליו‪.‬‬

‫‪302‬‬

‫    צועדים בדרך המילים ד'‬


‫חיים הסתכל וראה שהשמש שולחת קרניים על המגרש ועל המדורה‪.‬‬ ‫הוא הסיר את המשקפיים מהעיניים‪ ,‬כרע על ברכיו והתחיל לקרב את‬ ‫המשקפיים אל ַק ְמצּוץ עשב יבש‪ֵ :‬קירב והרחיק‪ֵ ,‬קירב והרחיק‪.‬‬ ‫קרני השמש עברו דרך זכוכית המשקפיים והתרכזו בנקודה אחת‪ .‬נקודת‬ ‫האור היתה כה חמה‪ ,‬עד שעשן דקיק ִהתחיל לעלות מהעשב‪.‬‬ ‫ּומ ֵּכיוָ ון שאין עשן בלי אש — מתוך העשן עלתה להבה קטנה‪ ,‬שהחלה לזלול‬ ‫ִ‬ ‫העׂשב היבש‪ .‬חיים החל לנשוף ִּבזהירות על האש‪ ,‬וזו גדלה וגברה עד‬ ‫ֶ‬ ‫את‬ ‫ּומהניירות לענפים‪ ,‬למקלות‬ ‫שהעשב נדלק‪ .‬האש עברה מהעשב לניירות ֵ‬ ‫ולקרשים‪ .‬שמחו הילדים ורקדו ָסביב למדורה‪:‬‬ ‫"חיים‪ ,‬מלך המדורה‪ ,‬חי־חי וקיים‪ ...‬חיים‪ ,‬מלך המדורה‪"...‬‬ ‫גם חיים רקד וׂשמח נורא‪ ,‬ורק דבר אחד ציער אותו‪ :‬שאין לו מגָ בים על‬ ‫המשקפיים כמו לִ מכונית‪ ...‬כי זכוכיות המשקפיים נרטבו קצת ִמ ִדמעות‬ ‫השמחה שהתגנבו מעיניו החוצה‪.‬‬

‫ מדברים על זה‬ ‫בחרו מהנושאים האלה‪:‬‬ ‫‪ַּ .1‬בסיּפור אנחנו נפגשים עם שתי תופעות חברתיות‪ַ .‬סּפרו על כל אחת‬ ‫ֵמהן ִּבקצרה‪.‬‬ ‫‪ .2‬כיצד התייחסו הילדים לחיים לפני הדלקת המדורה‪ ,‬וכיצד ִשינו את‬ ‫יחסם אליו לאחר הדלקתה‪ַ .‬הסבירו וצטטו דוגמאות להוכחת דבריכם‪.‬‬ ‫‪ .3‬מה יכלו הילדים ללמוד מיחסם לחיים לפני המדורה וַ אחריה?‬ ‫קורה שאדם‬ ‫‪ .4‬חכמינו אומרים "יש קונֶ ה עולמו ְּב ָשעה אחת" כלומר‪ֵ ,‬‬ ‫מגיע להצלחה ִּבן רגע‪.‬‬ ‫האמרה מתאימה לסיפור? ַהסבירו‪.‬‬ ‫ האם ִ‬

‫ מדברים על זה‬ ‫‪ַ .1‬עיינו בשיר "ג'ינג'י" בעמוד ‪ .46‬במה הוא מזכיר את חיים ּובמה הוא‬ ‫שונה ממנּו?‬ ‫וספרו‪.‬‬ ‫‪ .2‬היזכרו במקרים אחרים שבהם אדם קונה את עולמו בשעה אחת ַ‬

‫ל"ג בעומר    ‪303‬‬


‫יום ירושלים‬

‫מה‬ ‫במדור?‬ ‫ס סהמדור פותח ְּבעּובדות שחשוב לדעת על ירושלים‪.‬‬

‫ס סנקרא קטע המסביר מדוע ירושלים קדושה למאמינים המוסלמים‬ ‫ולמאמינים הנוצרים‪.‬‬

‫ס ס ַא ַחד המאפיינים היפים של העיר הוא חומת ירושלים‪ .‬על החומה ּושעריה‬ ‫נלמד על החומה בקטע שנכתב לפי המידע באתר משרד החינוך‪.‬‬ ‫ס סלסיום נלמד את השיר של נעמי שמר‪" ,‬ירושלים של זהב"‪.‬‬

‫‪304‬‬

‫    צועדים בדרך המילים ד'‬


‫עשרה דברים שחשוב לדעת על ירושלים‪ ,‬בירת העם היהודי‬ ‫והכריז עליה כעיר המלוכה‪,‬‬ ‫ •לפני ּכִ ־‪ 3,000‬שנה ּכבש המלך דוד את ירושלים ִ‬ ‫כלומר בירת ממלכתו‪ְּ .‬בנו‪ ,‬שלמה המלך‪ ,‬בנה את בית המקדש הראשון‬ ‫ִּבירּושלים במקום הקרוי בימינו "הר הּבית"‪.‬‬ ‫ •כל שנה נהגו בני ישראל לעלות לָ ֶרגֶ ל לִ ירּושלים להביא ִמ ְּפרי אדמתם‬ ‫ימי בית המקדש השני‪ ,‬עלו לרגל לִ ירּושלים‬ ‫תרומה לבית המקדש הראשון‪ִּ .‬ב ֵ‬ ‫זּורה‪.‬‬ ‫גם יהודים רבים ֵמ ַה ְּפ ָ‬

‫ֶדגֶ ם בית המקדש‬ ‫השני במוזיאון‬ ‫ישראל בירושלים‬

‫ •כאשר ֶהחריבו הרומאים את בית המקדש השני‪ ,‬רק חלק מהחומה החיצונית‬ ‫הכותל המערבי — נשאר עומד על ִּתלו‪.‬‬ ‫ֶ‬ ‫חצר המקדש —‬ ‫של ַ‬ ‫ •הכותל המערבי והר הבית‪ ,‬שבו ָש ַכן המקדש‪ ,‬מקּודשים לעם היהודי‪.‬‬ ‫ •תמיד היו יהודים ִּבירּושלים‪ .‬היו שנים שבהן חיו מעט יהודים בעיר‪ ,‬והיו‬ ‫והקימו שכונה יהודית סמוך‬ ‫שנים שהתיישבו בה יהודים ֵמארצות הגולָ ה ֵ‬ ‫לכותל המערבי ּושמה הרובע היהודי‪.‬‬ ‫ •בכל ְשנות הגלות המשיכו היהודים לְ ַבּכֹות את חורבן ירושלים ּולהתּפלל‬ ‫מקדשָך‬ ‫ֶ‬ ‫ולירּושלים בית‬ ‫ביאנּו לציון ברינה ִ‬ ‫"וה ֶ‬ ‫לשוב וְ לחיות בה‪ָ :‬‬ ‫בשמחת עולם" (מתוך תפילת "מוסף לשלושה רגלים")‪.‬‬ ‫ •במשך תשע־עשרה שנים היתה ירושלים מחולקת לשניים‪ :‬ירושלים‬ ‫המערבית‪ ,‬שהיתה חלק ממדינת ישראל‪ ,‬וִ ירּושלים המזרחית‪ ,‬שהיתה‬ ‫נתונה תחת שלטֹון ירדן‪.‬‬ ‫(המשך בעמוד הבא)‬

‫יום ירושלים    ‪305‬‬


‫ • ַּבשנים שבהן היתה העיר מחולקת לא יכלו היהודים להגיע אל הּכֹותל‬ ‫נכּבשה‬ ‫המערבי ּולהתּפלֵ ל לידו‪ .‬רק בשנת ‪ ,1967‬במלחמת ששת הימים‪ְ ,‬‬ ‫ירושלים המזרחית על ידי גדוד צנחנים‪ .‬כשנודע ְדבר כיּבּוש הכותל‪ ,‬אחזו‬ ‫ׂשמחה והתרגְ שות ַר ָּבה בעם ישראל בארץ ּובתפוצות‪.‬‬ ‫משרדי‬ ‫ְ‬ ‫ •ירושלים היא בירת העם היהודי ּובירת מדינת ישראל‪ .‬שוכנים בה‬ ‫הּכנסת‪ ,‬בית המשפט העליון והסוכנות היהודית‪.‬‬ ‫הממשלה‪ ,‬בית הנשיא‪ְ ,‬‬ ‫ •יום איחוד שני חלקי העיר הּוכרז כיום חג‪ ,‬הלוא הוא יום ירושלים‪.‬‬

‫לׂשיחה ִולכתיבה‬ ‫ִ‬ ‫ ‬ ‫שלעיל את ארבע העובדות שהן החשובות ביותר‬ ‫ֵ‬ ‫‪ .1‬בחרו מבין העובדות‬ ‫בעיניכם‪ .‬נַ מקו בחירתכם‪.‬‬ ‫הקשר של העם היהודי לִ ירּושלים בכל‬ ‫‪ .2‬מה אפשר ללמוד מהקטע על ֶ‬ ‫הדורות?‬ ‫‪ .3‬איזה ֵאירוע נועד לציין ״יום ירושלים״?‬ ‫ירושלים קדושה למאמינים מוסלמים ולנוצרים‬ ‫ממ ָּכה לִ ירּושלים‬ ‫לפי האמונה המוסלמית‪ ,‬הנביא מוחמד ערך מסע לֵ ילִ י ֶ‬ ‫ובו רכב על סוסה ִּפלאית בעלת כנפיים‪ .‬הוא הגיע לפינה הדרומית־‬ ‫מערבית של הר הבית ּומשם עלה השמימה‪ .‬אמונה זו הפכה את ירושלים‬ ‫קדושה למוסלמים‪ .‬חשיבותה של ירושלים למוסלמים גברה במהלך‬ ‫השנים‪ ,‬ועל הר הבית נבנו במאות ה־‪ 7‬וה־‪ 8‬לספירה מבנים מקודשים‪:‬‬ ‫ל־א ְק ָצא‪ ,‬שנבנה ִּב ְמקום חנייתו של מוחמד‬ ‫מסגד כיפת הסלע ּומסגד ֶא ַ‬ ‫ּומדינה‬ ‫לאסלאם‪ ,‬אחרי הערים ֶמ ָּכה ְ‬ ‫ִּבירּושלים ונחשב לשלישי ִּבקדושתו ִ‬ ‫עּודית‪.‬‬ ‫ֶש ַּב ֲע ַרב ַה ָס ִ‬ ‫ישּוע ֵאירעו בירושלים‪,‬‬ ‫ַ‬ ‫לפי האמונה הנוצרית‪ֵ ,‬אירועים חשובים בחיי‬ ‫ּומשום כך היא קדושה לנוצרים‪ .‬ברובע הנוצרי בירושלים נמצאת כנסיית‬ ‫הקבר‪ֶ ,‬שבה‪ ,‬לפי המסורת הנוצרית‪ ,‬נקבר ישו‪.‬‬ ‫(מעובד על פי ירושלים — שכינה ושכנות‪ ,‬הוצאת משרד החינוך)‬

‫‪306‬‬

‫    צועדים בדרך המילים ד'‬


‫ לשיחה ִולכתיבה‬ ‫‪ .1‬א‪ֵ .‬אילו הם המקומות הקדושים למוסלמים ִּבירּושלים?‬ ‫ ב‪ .‬מה סיבת קדושתם?‬ ‫ג‪ .‬מהו המקום הקדוש לנוצרים בירושלים‪ ,‬מדוע הוא קדוש?‬ ‫‪ .2‬לִ ירּושלים באים הרבה יותר תיירים מאשר לכל אתרי התיירות האחרים‬ ‫בישראל‪ַ .‬שערו‪ ,‬מדוע‪.‬‬ ‫שקראתם עד‬ ‫‪ַ .3‬השלימו את המשפטים שלהלן לפי המידע על ירושלים ְ‬ ‫כה‪:‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪--‬‬‫ •ירושלים נֶ חשבת ל‬ ‫‪.‬‬ ‫‪--‬‬‫ •העיר ירושלים נתפסת כ‬ ‫‪.‬‬ ‫‪--‬‬‫ •רבים רואים בירושלים‬ ‫‪.‬‬ ‫‪--‬‬‫ •בעיני המוסלמים‪,‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪--‬‬‫בעיני הנֹוצרים‬ ‫ •לעומת זאת ֵ‬ ‫ִמ ְסגד כיפת הסלע‬ ‫על הר הבית‬

‫הכותל‬ ‫המערבי‬

‫יום ירושלים    ‪307‬‬


‫חומת ירושלים ּושעריה‬ ‫במשך רוב ְשנות קיומה של העיר ירושלים היתה העיר מּוקפת חומה שנועדה‬ ‫להגן עליה מפני אויבים‪ .‬בכל פעם שהעיר נכבשה ונהרסה‪ָ ,‬ח ְר ָבה גם חומתּה‪ ,‬אך‬ ‫לָ רוב נבנתה שוב על ידי הּכובש החדש‪ .‬החומה הראשונה נבנתה סביב ירושלים‬ ‫ימי הכנענים‪ ,‬לפני יותר ֵמ־‪ 4,000‬שנה‪ ,‬והאחרונה‪ ,‬הקיימת עד היום‪ ,‬היא‬ ‫ִּב ֵ‬ ‫החומה שנבנתה לפני ּכַ ־‪ 500‬שנה על ידי הסולטאן הטורקי‪ ,‬סולימאן המפואר‪.‬‬ ‫ַשערי חומת ירושלים‬ ‫כיום קבועים בחומות ירושלים שמונָ ה שערים‪ .‬שבעה מהם פתוחים‪ ,‬אחד‬ ‫הר ֲחמים — אטּום‪ .‬השערים נהרסו ונבנו פעמים רבות במהלך‬ ‫מהם — שער ַ‬ ‫המלחמות הרבות שהעיר ידעה‪.‬‬ ‫שינויים אלה נראים ְּבמבנה השערים ַּובקישוטים שלהם‪.‬‬ ‫השערים נבנו במקומות הנמוכים ביותר של החומה בגלל קרבתם למקורות‬ ‫ולברכות לַ אגירת מי השטפונות‪.‬‬ ‫ֵ‬ ‫המים‬ ‫למרּכזי היישוב החשובים בארץ ישראל‪.‬‬ ‫ְ‬ ‫מן השערים יצאו הדרכים הראשיות‬ ‫נרחיב מעט על כמה מהשערים‪.‬‬ ‫שער האריות‬ ‫השער נמצא בחומה המזרחית של העיר העתיקה‪ .‬על השער מצויה כתובת‬ ‫המציינת את שנת בנייתו של השער (‪ )1539‬ואת שמו של סולימאן המפואר‪.‬‬ ‫בצדי ֶּפתח השער הם שהעניקו לשער את שמו‪ .‬האגדה‬ ‫שני אריות החקוקים ִ‬ ‫הירושלמית תולה את שם השער ַּבאריות מאיימים שעליהם חלם סולימאן‬ ‫המפואר שוב וָ שוב‪.‬‬ ‫דרך שער האריות פרצו לוחמי חטיבה ‪ 55‬במלחמת ששת הימים בשנת‬ ‫‪ 1967‬לעיר העתיקה ּומכאן להר הבית‪.‬‬ ‫שער הרחמים‬ ‫שער כפול‪ ,‬חסום‪ ,‬היחיד הקבוע בשערי הר הבית שבחומה המזרחית‪ .‬מאחוריו‪,‬‬ ‫בשטח הר הבית‪ֵּ ,‬בית שער עם עמודים וכותרות מפוארים‪.‬‬ ‫השער נחסם ִּב ֵידי צלאח ַא־דין אחרי שכבש את ירושלים בשנת‏‪ 1187‬לספירה‪.‬‬ ‫לפי המסורת היהודית‪ ,‬המשיח עתיד להיכנס לִ ירּושלים דרך שער זה‪.‬‬

‫‪308‬‬

‫    צועדים בדרך המילים ד'‬


‫האשּפֹות‬ ‫שער ַ‬ ‫נמצא בחלק הדרומי של החומה‪ ,‬סמוך לכותל המערבי‪ .‬האגדה מספרת‬ ‫תושבי ירושלים והסביבה להשליך אשפה בקרבת‬ ‫שבמשך שנים רבות נהגו ָ‬ ‫השער כדי להסתיר את הכותל המערבי מפני היהודים‪ ,‬כדי שלא יוכלו להתפלל‬ ‫במקום הקדוש להם‪.‬‬ ‫(מעובד ומקוצר על פי האתר‪)cms.education.gov.il/EducationCMS/Units/.../Jerusalem/.../Shearim.htm :‬‬

‫ לשיחה ִולכתיבה‬ ‫‪ַ .1‬השלימו את הטבלה לפי המידע שבקטע‪:‬‬ ‫שער האריות‬

‫שער הרחמים‬

‫שער האשּפתות‬

‫ְמקום השער‬ ‫מראה השער‬ ‫ֵ‬ ‫ֵאירועים שקשּורים‬ ‫לשער‬ ‫אגדות על השער‬ ‫אחרים שבטבלה?‬ ‫‪ .2‬מה המיוחד בכל ַשער ְּבהשוואה לַ ְשערים ָה ֵ‬

‫ העשרה ואתגר‬ ‫ַחפשו במרשתת ּובאנציקלופדיה מידע על שערי ירושלים‪.‬‬ ‫וכתבו על כל אחד‬ ‫בחרו שניים מהשערים שאינם מוזכרים במידע ֶשלְ ֵעיל ִ‬ ‫מהם ִּפסקה קצרה‪ .‬היעזרו בנקודות שבטבלה‪.‬‬

‫שער יפו‬

‫יום ירושלים    ‪309‬‬


‫רּוׁש ַליִ ם ֶׁשל זָ ָהב ‪/‬‬ ‫יְ ָ‬ ‫א‪ֲ .‬אוִ יר ָה ִרים ָצלּול ּכַ ּיַ יִ ן‬ ‫יח ֳא ָרנִ ים‬ ‫וְ ֵר ַ‬ ‫רּוח ָה ַע ְר ַּביִ ם‬ ‫נִ ָּׂשא ְּב ַ‬ ‫ִעם קֹול ַּפ ֲעמֹונִ ים‪.‬‬ ‫ְּוב ַת ְר ֵּד ַמת ִאילָ ן וָ ֶא ֶבן‬ ‫לֹומּה‬ ‫ְׁשבּויָ ה ַּב ֲח ָ‬ ‫יֹוׁש ֶבת‬ ‫ָה ִעיר ֲא ֶׁשר ָּב ָדד ֶ‬ ‫חֹומה‪.‬‬ ‫ְּובלִ ָּבּה ָ‬

‫נָ ֳע ִמי ֶׁש ֶמר‬

‫השיר נכתב בזמן שירושלים העתיקה‬ ‫היתה בשליטת ממלכת ירדן‪.‬‬

‫בֹואי ַהּיֹום לָ ִׁשיר לָ ְך‬ ‫ג‪ַ .‬אְך ְּב ִ‬ ‫‪1‬‬ ‫וְ לָ ְך לִ ְקׁשֹר ְּכ ָת ִרים‬ ‫ָקטֹנְ ִּתי ִמ ְּצ ִעיר ָּבנַ יִ ְך‬ ‫ׁשֹור ִרים‪.‬‬ ‫ּומ ַא ֲחרֹון ַה ְּמ ְ‬ ‫ֵ‬ ‫צֹורב ֶאת ַה ְּׂש ָפ ַתיִ ם‬ ‫ּכִ י ְׁש ֵמְך ֵ‬ ‫‪2‬‬ ‫ת־ׂש ָרף‬ ‫ָ‬ ‫ּכִ נְ ִׁש ַיק‬ ‫רּוׁשלַ יִ ם‬ ‫ִאם ֶא ְׁש ָּכ ֵחְך יְ ָ‬ ‫ֲא ֶׁשר ֻּכּלָ ּה זָ ָהב‬

‫רּוׁשלַ יִ ם ֶׁשל זָ ָהב‬ ‫יְ ָ‬ ‫חׁשת וְ ֶׁשל אֹור‬ ‫וְ ֶׁשל נְ ֶ‬ ‫ֲהלֹוא לְ כָ ל ִׁש ַיריִ ְך‬ ‫ֲאנִ י ּכִ ּנֹור‬ ‫יכה ְיָבׁשּו ּבֹורֹות ַה ַּמיִ ם‬ ‫ב‪ֵ .‬א ָ‬ ‫ּכִ ּכָ ר ָה ִעיר ֵר ָיקה‬ ‫ּפֹוקד ֶאת ַהר ַה ַּביִ ת‬ ‫וְ ֵאין ֵ‬ ‫ָּב ִעיר ָה ַע ִּת ָיקה‪.‬‬ ‫ַּוב ְּמ ָערֹות ֲא ֶׁשר ַּב ֶּסלַ ע‬ ‫ְמיַ ּלְ לֹות רּוחֹות‬ ‫יֹורד ֶאל יַ ם ַה ֶּמלַ ח‬ ‫וְ ֵאין ֵ‬ ‫ְּב ֶד ֶרְך יְ ִריחֹו‪.‬‬

‫‪310‬‬

‫    צועדים בדרך המילים ד'‬

‫להלֵ ל‬ ‫לקשור כתרים‪ַ — 1‬‬ ‫ָׂש ָרף‪ — 2‬מלאך‬


‫ לשיחה ִולכתיבה‬ ‫בית א‬ ‫‪" .1‬ירושלים של זהב" הוא ֵשם של תכשיט יקר מזהב בתבנית העיר ירושלים‪.‬‬ ‫בנות ישראל נהגו לענוד את התכשיט הזה על ַצוָ וארן בימים קדּומים‪.‬‬ ‫ שערו מדוע בחרה המשוררת בשם הזה ככותרת לשיר?‬ ‫‪ .2‬במה שונָ ה האווירה בארבע השורות הראשונות מארבע השורות‬ ‫האחרונות בבית הראשון?‬ ‫"שבּויָ ה‬ ‫מד ָמה את העיר לאישה‪ .‬היא אומרת על העיר שהיא ְ‬ ‫‪ .3‬המשוררת ַ‬ ‫לֹומה"‪ .‬מה כוונת האמירה?‬ ‫ַּב ֲח ָ‬ ‫‪ .4‬המשוררת מתארת את העיר ְּכ"עיר ְּובלִ ָיּבה חומה"‪ .‬לְ מה היא רומזת?‬ ‫בית ב‬ ‫"איך"‪.‬‬ ‫אֹורכֶ ת של המילה ֵ‬ ‫יכה" שהיא צורה ְמ ֶ‬ ‫"א ָ‬ ‫‪ .1‬הבית השני נפתח במילה ֵ‬ ‫ גם "מגילת ֵאיכה" שבתנ"ך כוללת שירי ֵא ֶבל על חּורבן ירושלים וְ היא‬ ‫נפתחת במילה "איכה‪".‬‬ ‫יכה" על מצב הרוח של המשוררת?‬ ‫"א ָ‬ ‫ מה רומזת לנו המילה ֵ‬ ‫‪ .2‬תארו את מצבה של העיר ירושלים לפי הבית השני?‬ ‫בית ג‬ ‫‪ .1‬א‪ .‬איזו מילה בבית ג מתארת את רגש הענווה והצניעות שחשה‬ ‫ המשוררת בזמן כתיבת השיר?‬ ‫ב‪ .‬מדוע היא מרגישה כך לפי הבית הזה?‬ ‫רּוׁשלַ יִ ם ִּת ׁ ְש ַּכח יְ ִמינִ י‪ ".‬היא שבועה שנשבעו היהודים‬ ‫"אם ֶא ְׁש ָּכ ֵחְך יְ ָ‬ ‫‪ִ .2‬‬ ‫שנאלצו לעזוב את ירושלים ואת ארץ ישראל לְ גָ לּות לארץ ָּב ֶבל אחרי‬ ‫חורבן העיר‪ .‬השבועה כתובה בספר תהילים בתנ"ך‪.‬‬ ‫א‪ .‬כתבו את השבועה במילים שלכם‪.‬‬ ‫ב‪ .‬איזה רגש הביעו הגולים ִּבשבועה הזאת?‬ ‫ג‪" .‬אם אשכחך ירושלים אשר כולה זהב" נִ ְש ַּב ַעת המשוררת‪.‬‬ ‫ שערו מדוע בחרה המשוררת לשלֵ ב חלק מהשבועה הזאת בשיר?‬

‫יום ירושלים    ‪311‬‬


‫ מדברים על זה‬ ‫‪ .1‬מה יחסה של המשוררת לִ ירושלים? לפי מה בשיר אפשר לדעת זאת?‬ ‫‪ִ .2‬אילו כתבה המשוררת את השיר לאחר איחּודה של העיר במלחמה‬ ‫והתכָ נים של השיר?‬ ‫ֵש ֶשת ַהיָ מים‪ ,‬במה לדעתכם היו שונים האווירה ְ‬ ‫‪ .3‬אחרי איחודה של העיר הוסיפה המשוררת את שני בתי השיר האלה‪:‬‬ ‫ָחזַ ְרנּו ֶאל ּבֹורֹות ַה ַּמיִ ם‬ ‫לַ ּׁשּוק וְ לַ ּכִ ּכָ ר‬ ‫קֹורא ְּב ַהר ַה ַּביִ ת‬ ‫ׁשֹופר ֵ‬ ‫ָ‬ ‫ָּב ִעיר ָה ַע ִּת ָיקה‬

‫ַּוב ְּמ ָערֹות ֲא ֶׁשר ַּב ֶּסלַ ע‬ ‫זֹורחֹות‬ ‫ַאלְ ֵפי ְׁש ָמׁשֹות ְ‬ ‫נָ ׁשּוב נֵ ֵרד ֶאל יַ ם ַה ֶּמלַ ח‬ ‫ְּב ֶד ֶרְך יְ ִריחו!‬

‫ ‬ ‫מב ֵטא הבית הנוסף את השינוי ְּב ַמ ָצ ָבה של העיר לאחר איחוד‬ ‫‪ .4‬כיצד ַ‬ ‫חלקי העיר?‬ ‫"אלְ ֵפי ְש ָמשות זורחות"?‬ ‫‪ .5‬מה משותף לַ צירופים‪" :‬ירושלים של זהב" וְ ַ‬

‫ מאזינים‬ ‫והאזינו ב"יוטיוב" לביצוע השיר על ידי שולי נתן‪ .‬הצטרפו‬ ‫גִ לשו במרשתת ַ‬ ‫לַ שירה‪.‬‬ ‫האם‪ ,‬לדעתכם‪ ,‬הלַ ַחן מתאים לשיר? ַהסבירו דבריכם‪.‬‬

‫ יוצרים‬ ‫‪ָ .1‬הכינו קולז' שיבטא את ֵתיאור ירושלים בשיר‪.‬‬ ‫היעזרו בהדרכה בעמוד ‪.68‬‬ ‫‪ .2‬אם תרצו ַח ְּברּו ריקוד לפי מנגינת השיר‪.‬‬

‫‪312‬‬

‫    צועדים בדרך המילים ד'‬


‫שבועות‬

‫מה‬ ‫במדור?‬ ‫ס סנקרא פסוקים מהתורה על חג השבועות‪.‬‬

‫ס סנלמד במה שונה החג בימינו מהחג בימים קדומים בקטע המידע "חג‬ ‫השבועות ִּבתקופת המקרא (תנ"ך) והחג בימינו" מאת ש' דור‪.‬‬

‫"הלֵ ל לומד תורה" ונלמד‬ ‫ס סשבועות הוא חג מתן תורה‪ .‬נקרא את האגדה ִ‬ ‫את תולדות חייו של הלל הזקן‪ ,‬מגדולי חכמי ישראל ‪.‬‬

‫שבועות    ‪313‬‬ ‫צועדים בדרך המילים ד'‬


‫ַּת ֲא ִריְך ַה ַחג‬ ‫ּכָ תּוב ְּב ֵס ֶפר וַ ִּי ְק ָרא פרק כג‪ ,‬פסוק ‪:15‬‬ ‫נּופה‬ ‫"ּוס ַפ ְר ֶּתם לָ כֶ ם ִמ ָּמ ֳח ַרת ַה ַּׁש ָּבת ִמּיֹום ֲה ִב ֲיאכֶ ם ֶאת ע ֶֹמר ַה ְּת ָ‬ ‫ְ‬ ‫ֶׁש ַבע ַׁש ָּבתֹות ְּת ִמימֹות ִּת ְהיֶינָ ה"‪.‬‬ ‫ימי בית המקדש‬ ‫ִּב ֵ‬ ‫התחילו את ְקציר‬ ‫הׂשעורים בפסח‬ ‫ְ‬ ‫ואת ְקציר החיטה ‪-‬‬ ‫בשבועות‪.‬‬

‫ְּב ֵס ֶפר ְׁשמֹות לד‪ ,‬פסוק ‪ּ 22‬כָ תּוב‪:‬‬ ‫ּכּורי ְק ִציר ִח ִּטים"‪.‬‬ ‫"וְ ַחג ָׁשבּועֹות ַּת ֲע ֶׂשה לְ ָך ִּב ֵ‬

‫שבועות הוא חג ביכורי ְקציר חיטים‪ .‬בשבועות התנהל במקדש טקס‬ ‫"ש ֵתי הלחם"‪ .‬כיצד ֵהכינו את הלחם? מן החיטה החדשה שהבשילה‬ ‫הנפת ְ‬ ‫והכינו קמח משובח‪ ,‬קמח סולת‪ ,‬בכמות‬ ‫קצרו מעט שיבולים‪ ,‬דשו אותן ֵ‬ ‫שמספיק לִ שתי כיכרות‪.‬‬

‫חג השבועות בתקופת המקרא (תנ"ך) והחג בימינו ‪ /‬ש' דור‬

‫שלושת ָה ְרגָ לִ ים‪ :‬פסח‪ ,‬שבועות וסוכות‬ ‫ֶ‬ ‫לפי התורה‪ ,‬חג השבועות הוא ֶאחד ִמ‬ ‫לעלות לָ ֶרגל לִ ירושלים‪.‬‬ ‫שבהם ְמצּווִ ים בני ישראל ֲ‬ ‫בימים קדומים ָע ְמדה במרכז החג העלייה לָ רגל לִ ירושלים והבאת הביכורים‬ ‫והאיכרים הביאו ביּכּורים לבית המקדש ִמ ִש ְב ַעת המינים ׁ ֶש ִה ְת ָ ּב ְר ָכה בהם‬ ‫תאנה‪ ,‬רימון‪ ,‬זַ ית ותמר‪.‬‬ ‫ארצנו‪ ,‬חיטה‪ׂ ,‬שעורה‪ ,‬גפן‪ֵ ,‬‬ ‫ֵ‬ ‫ְ ּבכל הארץ התּכוננו לִ ְק ַראת ֲה ָב ַאת הביכורים‪ .‬בעלֵ י הׂשדות והמטעים נהגּו‬ ‫לסמן‬ ‫ֵ‬ ‫לקשור ֶסרט סביב ֶהענף שעליו ֵה ֵחל להבשיל ִּפ ְריֹו הראשון של העץ‪ּ ,‬כְ ֵדי‬ ‫אשית הפרי‪ .‬כל הפירות שהבשילו ראשונים נקטפו והּובאו‬ ‫לעצמם שזהו ֵר ׁ ִ‬ ‫למקדש‪ .‬יושבי הכפרים הקרובים היו מביאים ֵּפירות טריים וְ האיכרים שגָ רו‬ ‫רחוק ִמירושלים ֵהביאו פירות ְמיובשים‪.‬‬ ‫שאליה הצטרפו עולי רגל מהכפרים‬ ‫ָ‬ ‫בת ֲהלּוכה‬ ‫עולֵ י הרגל התארגנו לָ לֶ כת ַ‬ ‫לּוכה הלך ׁשֹור שקרנָ יו היו ְמצּוּפֹות זָ ָהב‪ .‬האווירה היתה‬ ‫שבדרך‪ .‬בראש ַה ַּת ֲה ָ‬

‫‪314‬‬

‫    צועדים בדרך המילים ד'‬


‫עליזה ומלֵ את שמחה‪ .‬עולֵ י הרגל ליוו את התהלוכה ִּבנגינה ְּובשירה‪ .‬הביּכורים‬ ‫שהועלו לירושלים נמסרו לַ ּכֹוהנים וְ לַ לוִ ויים‪.‬‬ ‫עצמאותו ּובית המקדש ָח ַרב‪ָּ ,‬פ ַסק ִמנְ הג העלייה לרגל‪.‬‬ ‫ָ‬ ‫איּבד העם את‬ ‫כאשר ֵ‬ ‫ארצות שונות‪ .‬באותם ָשנים‬ ‫דמתו והתפזֵ ר ְּב ָ‬ ‫מא ָ‬ ‫ַעם ישראל היה ברּוּבו מנּותק ַ‬ ‫ב"מ ַתן תורה"‪.‬‬ ‫אחר ׁשל החג ‪ַ -‬‬ ‫לה ְת ַמ ֵקד ְּבתוכֶ ן ֵ‬ ‫חכמי יׂשראל שזה הזמן ִ‬ ‫ֵ‬ ‫ָקבעו‬ ‫הם הנהיגו את מנהג לימוד התורה ּבלֵ יל חג השבועות במשך כל הלילה‪.‬‬ ‫לַ ִמנהג הזה קוראים בשם "תיקּון ֵליל שבועות"‪.‬‬ ‫הּברית בינו לבין התורה‬ ‫לפי המסורת‪ ,‬ב"תיקון לֵ יל שבועות" ְמ ַח ֵדש ָה ָעם את ְ‬ ‫ובינו לבין אלוהיו‪.‬‬ ‫ארצות שונות‬ ‫לפני יותר ִמ־‪ָ ׁ 120‬שנִ ים‪ ,‬הגיעו לארץ ישראל עֹולִ ים־חלּוצים ֵמ ָ‬ ‫איּכרים על אדמתם‪.‬‬ ‫שרצו לחיות חיֵ י ָ‬ ‫החקלאי שהיה לו בעבר הקדּום‪,‬‬ ‫אופי ַ‬ ‫הם ֶהחליטו להחזיר לחג השבועות את ָה ִ‬ ‫ולחגוג אותֹו ֹלא רק כחג "מתן תורה"‪ ,‬אלא גם כחג הביכורים‪ .‬ומאז מקיְ ימים‬ ‫מקּושטֹות ֶאת ִ ּביּכּורי‬ ‫ָ‬ ‫במושבים ובקיּבּוצים תהלוכות ּומציגים בהן על ַ ּג ֵ ּבי עגלות‬ ‫זיכרון ביכורים"‪.‬‬ ‫"ט ֶקס ְ‬ ‫ּתֹוצ ֶרת ַה ַח ְקלָ ִאית‪ .‬לַ חגיגה הזאת קוראים בשם‪ֶ :‬‬ ‫ַה ֶ‬ ‫(מעובד על פי מתיה קם‪ ,‬מט"ח‪ ,‬קרן אבי־חי)‬

‫חגיגת ביכורים בקיבוץ כפר גלעדי‪1960 ,‬‬

‫שבועות    ‪315‬‬


‫ לשיחה ִולכתיבה‬ ‫המ ַציֵ ין את‬ ‫המוקד של חג השבועות מחג חקלאי לחג ְ‬ ‫ֵ‬ ‫‪ . 1‬מדוע השתנָ ה‬ ‫אירוע ַמ ַתן תורה?‬ ‫‪ָ .2‬מה השֹונִ י בין הבאת הביכורים בימים קדומים לבין "זיכְ רֹון הביכורים"?‬ ‫‪ַ .3‬הסבירו את המּוׂשגים האלה‪:‬‬ ‫ב‪ .‬ביכורים‬ ‫ ‬ ‫א‪ .‬עולֵ י רגל‬ ‫ד‪ .‬תיקון ליל שבועות‬ ‫בעת המינים ‬ ‫ג‪ִ .‬ש ַ‬ ‫ה‪ .‬זיכְ רון ביכורים‪.‬‬ ‫ העתיקו את הטבלה או ְצרּו אותה ַּבמחשב וסמנו √ בטור המתאים‬ ‫(אפשר לסמן יותר מפעם אחת)‪:‬‬ ‫מרכז החג‬

‫בימי‬ ‫התנ"ך‬

‫עליָ יה לָ ֶרגֶ ל לַ מקדש שבירושלים‬

‫‪‬‬

‫אחרי חורבן‬ ‫המקדש‬

‫בימינו‬

‫עורכים "תיקון לֵ יל שבועות"‬

‫‪---‬‬

‫‪---‬‬

‫‪---‬‬

‫מתארגנים בשיָ ירה לַ ֲעלייה לָ רגל לירושלים‬

‫‪---‬‬

‫‪---‬‬

‫‪---‬‬

‫חידּוש מנהג‪" :‬זיכְ רון ביּכורים"‬

‫‪---‬‬

‫‪---‬‬

‫‪---‬‬

‫התּברכה ארץ‬ ‫ָ‬ ‫ֵהביאו משבעת המינים שבהם‬ ‫ישראל לירושלים‬

‫‪---‬‬

‫‪---‬‬

‫‪---‬‬

‫  ִענְ יְ ינֵ י לשון‬ ‫המילה ּביּכּורים גזורה ונוצרה מן השורש בכ"ר‪.‬‬ ‫ּוב ִכיר מלבד השורש? היעזרו‬ ‫מה הקשר בין מילה זו למילים ְּבכֹור‪ִ ,‬ה ְב ִּכיר ָ‬ ‫במילון‪.‬‬

‫ מציירים‬ ‫וציירו שני סמלים‪ֵ :‬סמל שידגיש את האופי החקלאי של החג כחג‬ ‫ַתכננו ַ‬ ‫ביכורים‪ ,‬וסמל שידגיש את אופיו של שבועות כחג מתן תורה‪.‬‬

‫‪316‬‬

‫    צועדים בדרך המילים ד'‬


‫אמרו עליו הלל ‪2‬‬

‫ִה ֵלל לומד תורה‬ ‫ּומ ְש ַּׂתּכֵ ר‬ ‫עֹוׂשה ִ‬ ‫ָא ְמרּו ָעלָ יו ַעל ִה ֵּלל ַהּזָ ֵקן‪ֶׁ ,‬ש ְּבכָ ל יֹום ָהיָ ה ֶ‬ ‫ׁשֹומר ֵּבית ַה ִמ ְד ָרׁש‪ ,‬וְ ֶח ְציֹו —‬ ‫נֹותן לְ ֵ‬ ‫עפיק‪ֶ .1‬ח ְציֹו ֵ‬ ‫ִּב ְט ֶר ִ‬ ‫לְ ַפ ְרנָ ָסתֹו ּולְ ַפ ְרנָ ַסת ְּבנֵ י ֵּביתֹו‪.‬‬ ‫ַּפ ַעם ַא ַחת ֹלא ָמ ָצא לְ ִה ְש ַּׂת ֵּכר‪,‬‬ ‫ׁשֹומר ֵּבית ַה ִּמ ְד ָרׁש לְ ִה ָּכנֵ ס‪.‬‬ ‫וְ ֹלא ִה ִ ּניחֹו‪ֵ 2‬‬ ‫ָעלָ ה וְ נִ ְתלָ ה וְ יָ ַׁשב ַעל ִּפי ֲא ֻר ָּבה‪,3‬‬ ‫וא ְב ַטלְ יֹון‪.‬‬ ‫ֹלהים ַחיִ ים ִמ ִּפי ְׁש ַמ ְעיָ ה ַ‬ ‫ְּכ ֵדי ֶׁשיִ ְׁש ַמע ִּד ְב ֵרי ֱא ִ‬ ‫‪4‬‬ ‫ּכְ ֶׁש ָעלָ ה ַעּמּוד ַה ַּׁש ַחר ‪,‬‬ ‫ָא ַמר לֹו ְׁש ַמ ְעיָ ה לְ ַא ְב ַטלְ יֹון‪ַ :‬א ְב ַטלְ יֹון ָא ִחי‪,‬‬ ‫ְּב ָכל יֹום ַה ַּביִ ת ֵמ ִאיר‪ ,‬וְ ַהּיֹום ָא ֵפל‪.‬‬ ‫יהם וְ ָראּו ְּדמּות ָא ָדם ָּב ֲא ֻר ָּבה‪.‬‬ ‫ֵה ִציצּו ֵעינֵ ֶ‬ ‫ּומ ְצאּו ָעלָ יו רֹום ָׁשלֹוׁש ַאּמֹות ֶׁשלֶ ג‪,‬‬ ‫ָעלּו ָ‬ ‫‪7‬‬ ‫‪6‬‬ ‫‪5‬‬ ‫ֵּפ ְרקּוהּו וְ ִה ְר ִחיצּוהֹו וְ ָסכּוהּו וְ ִ‬ ‫דּורה‪,‬‬ ‫הֹוׁשיבּוהּו ְּכנֶ גֶ ד ַה ְּמ ָ‬ ‫ָא ְמרּו‪ָ :‬ראּוי זֶ ה לְ ַחּלֵ ל ָעלָ יו ֶאת ַה ַּׁש ָּבת‪.‬‬ ‫(תלמוד בבלי‪ ,‬יומא לה‪ ,‬ע"ב)‬

‫ לשיחה ִולכתיבה‬ ‫‪. 1‬‬ ‫‪ .2‬‬ ‫‪. 3‬‬ ‫‪ .4‬‬

‫כיצד מצטיֶ ירת דמותו של ִהלל לפי שני המשפטים הפותחים את האגדה?‬ ‫להלל להיכנס לשיעור?‬ ‫א‪ .‬מדוע לא ִהרשה השומר ִ‬ ‫ב ‪ .‬כיצד הייתם אתם נוהגים אילו הייתם במקום השומר? נַ מקו תשובתכם‪.‬‬ ‫כיצד הצליח הלל ללמוד תורה אף שלא היה לו כסף לתשלום דמי הכניסה?‬ ‫על מה התפלא ֶהחכם ְש ַמ ְעיָ ה למחרת בבוקר?‬

‫וא ְב ַטלְ יֹון כאשר התברר להם שהלל‬ ‫‪ .5‬א‪ .‬בפני איזו בעיה עמדו ְש ַמ ְעיָ ה ַ‬ ‫ נמצא על הגג?‬ ‫ב‪ .‬כיצד נהגו שמעיה ואבטליון בהלל בסופו של דבר? ַהעתיקו את‬ ‫הפעלים המתאימים מתוך האגדה‪.‬‬ ‫‪ֵ . 6‬אילו תכונות אופי של הלל ושל החכמים‪ ,‬רצה מספר האגדה להבליט?‬

‫עפיק‪— 1‬‬ ‫ְט ֶר ִ‬ ‫מטבע שערכו‬ ‫מועט‪.‬‬ ‫ולא ִהנִ יחֹו‪ — 2‬לא‬ ‫הרשה לו‪.‬‬ ‫רּוּבה‪ — 3‬חלון בגג‬ ‫ֲא ָ‬ ‫המשמש לִ כניסת‬ ‫יאת עשן‬ ‫יצ ַ‬ ‫אור ולִ ִ‬ ‫מהאח‪.‬‬ ‫עמוד‬ ‫השחר‪ — 4‬אור‬ ‫הבוקר הראשון‪.‬‬

‫ֵּפירקוהו‪ — 5‬הורידו‬ ‫אותו מהגג‪.‬‬ ‫ָסכוהו‪ִ — 6‬עסּו‬ ‫אותו בשמן‬ ‫לחממו‪.‬‬ ‫כנגד‪ — 7‬מול‪.‬‬

‫שבועות    ‪317‬‬


‫ִה ֵלל הזקן ‪/‬‬

‫ש' דור‬

‫ִהלֵ ל הזקן נולד ְּב ָּב ֶבל למשפחה מכובדת בתקופה שבית המקדש השני‬ ‫היה קיים ִּבירּושלים‪ .‬בגיל ארבעים עלה הלל לארץ ישראל‪ .‬הוא הגיע חסר‬ ‫כול‪ ,‬והוא ּומשפחתו חיו בעוני‪ .‬הוא בחר לעבוד בחטיבת עצים ּולהתפרנֵ ס‬ ‫מהׂשכר היומי שקיבל תמורת עבודתו‪ .‬מכיוון שכך התאפשר לו לחלֵ ק את‬ ‫יומו‪ :‬במחצית הראשונה של היום לכרות עצים ובמחציתו השנייה — ללמוד‬ ‫‪1‬‬ ‫וא ְב ַטלְ יֹון‪ .‬הלל התגלה כעילוי‬ ‫תורה מפי שנֵ י חכמי הדור החשובים‪ְ ,‬ש ַמ ְעיָ ה ַ‬ ‫וזכה להערכתם הרבה של מוריו‪.‬‬ ‫הלל חי לפני כ־‪ 2,000‬שנה‪ִּ .‬בתקופה זו היתה ארץ ישראל נתונה לשלטון‬ ‫הרומאים‪ .‬הרומאים ִאפשרו ליהודים לקיים מועצת חכמים שהיתה המוסד‬ ‫חבריה היה ‪.71‬‬ ‫ָ‬ ‫ּומספר‬ ‫"סנְ ֶה ְד ִרין"‪ִ ,‬‬ ‫הדתי העליון‪ .‬מועצה זו נקראה בשם ַ‬ ‫המועצה התאספה בתחילה מדי יום בלשכת הגָ זית‪ ,‬אחד מחדרי המקדש‪,‬‬ ‫ּובה שפטּו חברי הסנהדרין את העם וקבעו חוקים (הלכות) הקשורים לתורה‪.‬‬ ‫הסנְ ֶה ְד ִרין ְד ָאז לוותר על תפקידו‬ ‫כאשר התפרסם הלל בחוכמתו‪ֶ ,‬החליט נְ שיא ַ‬ ‫שהכיר בכך שהלל עולה עליו ַב ְיד ָענּותֹו ּובחכמתו‪ .‬הלל היה‬ ‫למען הלל‪ ,‬מכיוון ִ‬ ‫לנשיא המנהיג את עם ישראל‪ .‬שותפו לַ הנהגה היה ַש ַמאי‪ ,‬ששימש אב בית‬ ‫דין‪ ,‬התפקיד השני ַּבחשיבותו בסנהדרין‪.‬‬ ‫שח ַפץ ללמוד תורה היה יכול ללמוד בבית המדרש‪.‬‬ ‫עד ימי הלל לא כל אדם ָ‬ ‫ללימודים התקבלו רק בני משפחות עשירות ּומכובדות‪ .‬הלל שינה את הנוהג‬ ‫ּופתוח לכול‪ .‬הוא ביטל את שכר הלימוד‬ ‫ַ‬ ‫והחליט שבית המדרש יהיה עממי‬ ‫ֶ‬ ‫שח ֵפץ ללמוד יוכל לעשות כן‪ .‬הלל פתח את בית‬ ‫בבתי המדרש‪ ,‬כך שכל מי ָ‬ ‫המדרש בפני העניים‪ּ ,‬ומספר הלומדים גדל במידה ניּכֶ ֶרת‪.‬‬ ‫לחברָך"‪ ,‬וגם‬ ‫ֶ‬ ‫תעׂשה‬ ‫ֶ‬ ‫שׂשנּוא עליך אל‬ ‫הלל הוא החכם שלימד אותנו‪" :‬מה ָ‬ ‫הּביישן לָ ֵמד"‪ ,‬כלומר אם לא הבנת — אל תתבייש לשאול עד‬ ‫קבע‪" :‬לא ַ‬ ‫שתבין; תהיה פעיל בשיעור ותביע את דעתך‪.‬‬ ‫ההערצה להלל היתה כה גדולה‪ ,‬שגם צאצאיו‪ ,‬בניו ּובני בניו אחריו‪ ,‬נבחרו‬ ‫ִ‬ ‫למ ְׂש ַרת ראש הסנהדרין במשך כ־‪ 400‬שנים לאחר פטירתו‪.‬‬

‫‪ 1‬עילוי ‪ -‬אדם בעל כישרונות יוצאים מהכלל; גאון‪.‬‬

‫‪318‬‬

‫    צועדים בדרך המילים ד'‬


‫ לשיחה ִולכתיבה‬ ‫‪ִ .1‬קראו שנית את שורות ‪ .7-1‬מה לְ מדתם מהן על הלל?‬ ‫‪ .2‬במה הצטיין הלל?‬ ‫‪ .3‬א‪ .‬כיצד נוכחו הכול לדעת שהלל הוא החשוב בחכמי ישראל בדורו?‬ ‫ב‪ .‬מי היה שותפו להנהגת העם?‬ ‫תנאי הכניסה לבתי המדרש?‬ ‫‪ֵ .4‬אילו שינויים ערך הלל ִּב ֵ‬ ‫בחרו בשאלה ‪ 5‬או ‪ 6‬וַ ענו עליה‪:‬‬ ‫‪ֵ .5‬אילו שני כללי התנהגות חשובים לימד הלל את עם ישראל?‬ ‫‪ .6‬באיזה משפט השתמש הלל כדי לחנך את בני האדם להיות טובים‬ ‫לחבריהם?‬

‫ מדברים על זה‬ ‫אם זכור לכם מקרה שבו אתם או חבריכם נהגתם לפי אחת מאמירותיו‬ ‫סּפרו‪.‬‬ ‫הלֵ ל‪ְ ,‬‬

‫"מערת הלל הזקן ותלמידיו" בהר מירון‬

‫שבועות    ‪319‬‬


‫קיץ‬

‫מה‬ ‫במדור?‬ ‫מתּפנים לתכנן תכניות שונות לבילוי ִּביְ ֵמי‬ ‫ַ‬ ‫ס סלקראת החופש הגדול אנחנו‬ ‫החופשה‪ .‬על תכניותיו של עוזי נקרא בשיר "תכניות" מאת משה דור‪.‬‬ ‫ס סרחצה בים ּושהייה בשמש בקיץ מחייבות לזהירּות מפני נזקי השמש‪.‬‬ ‫נקרא על כך ִּבקטעים מתוך ספר הלימוד "מסע מדע"‪.‬‬

‫‪320‬‬

‫    צועדים בדרך המילים ד'‬


‫ָּת ְכנִ ּיֹות ‪/‬‬

‫מׁשה ּדֹור‬ ‫ֶ‬

‫יֵ ׁש לִ י ֲהמֹון ָּתכְ נִ ּיֹות ֻמ ְצלָ חֹות‬ ‫ֶׁשּלְ ַהגְ ִׁשים ָ‬ ‫י־הכִ י טֹוב זֶ ה ַעכְ ָׁשו‪.‬‬ ‫אֹותן — ֲהכִ ֲ‬ ‫ּכְ ֶׁש ַּקיִ ץ‪ ,‬וְ ַחם ָּוב ִהיר‪ ,‬וְ ָה ִא ָּמהֹות ֹלא נֶ ֱאנָ חֹות‬ ‫"ּת ְצ ַטּנֵ ן" וְ ֶׁש"אֹוי‪ ,‬הּוא ּכְ ָבר נִ ְר ַטב‪",‬‬ ‫"ּתּזָ ֵהר" וְ ֶׁש ִ‬ ‫ֶׁש ִ‬ ‫לְ ָמ ָׁשל‪:‬‬ ‫לָ ַק ַחת ְקנֵ ה סּוף ָארְֹך וְ ֶק ֶרס וְ ֶח ֶבל ַּדק‬ ‫ּופ ָּתיֹון)‬ ‫(עם ִמ ְׁשקֹלֶ ת ִ‬ ‫וְ לַ ֲעׂשֹות ַחּכָ ה ְמ ֻצּיֶ נֶ ת ִ‬ ‫וְ לָ לֶ כֶ ת לִ ְׂש ַפת ַהּיַ ְרקֹון וְ לָ דּוג ָּדג‬ ‫יתם ַעד ַהּיֹום‪.‬‬ ‫ֶׁשּכָ מֹוהּו ֹלא ְר ִא ֶ‬ ‫ּולְ ָמ ָׁשל‪:‬‬ ‫לִ ְבנֹות ֵמ ַה ְּק ָר ִׁשים ֶׁש ַּב ַּמ ְח ָסן ִס ָירה‬ ‫— יֵ ׁש לִ י ַמ ְס ְמ ִרים‪ ,‬וְ ֶד ֶבק ֶא ַּקח ִמ ַּׁשי —‬ ‫וְ ֶאת ַה ִּסּנָ ר ַהּיָ ָׁשן לַ ֲהפְֹך לְ ִמ ְפ ָרׂש‪,‬‬ ‫יסין‪ ,‬אּולַ י‪,‬‬ ‫ּולְ ַה ְפלִ יג ַּבּיָ ם ַעד‪ַ ...‬ק ְפ ִר ִ‬ ‫ּולְ ָמ ָׁשל‪:‬‬ ‫סּוסים וְ לִ ְבחֹר ֶאת ַהּסּוס‬ ‫לָ גֶ ֶׁשת לְ ַחוַ ּת ִ‬ ‫יֹותר וְ לִ ְפּת ַֹח ִּב ְד ָה ָרה‬ ‫יֹותר וְ ַה ָּמ ִהיר ְּב ֵ‬ ‫ָה ַא ִּביר ְּב ֵ‬ ‫ּדֹוה ִרים ַּב ְּס ָר ִטים‪ְּ ,‬בלִ י ַּפ ַחד ְּובלִ י ִהּסּוס‪,‬‬ ‫ּכְ מֹו ֶׁש ֲ‬ ‫ּומ ְט ַּפ ַחת ַעל ַצּוָ אר‪ִּ ,‬ב ְס ָע ָרה‪.‬‬ ‫ִעם ֲענַ ן ָא ָבק ֵמ ָאחֹור‪ִ ,‬‬ ‫ּולְ ָמ ָׁשל‪:‬‬ ‫מֹועדֹון ִטילִ ים ּולְ ַה ְרּכִ יב ֲחלָ לִ ית‬ ‫לְ ַא ְרּגֵ ן ֲ‬ ‫בֹוהה‪ִ ,‬מ ֶּצ ַבע ּכֶ ֶסף — ֶא ְפ ָׁשר ִמ ַּפח —‬ ‫ִעם ְסנַ ִּפ ִירים‪ּ ,‬גְ ָ‬ ‫יאים וְ עֹולִ ים‬ ‫ּולְ ַה ְמ ִציא ֶּדלֶ ק ּכָ זֶ ה ְמיֻ ָחד‪ֶׁ ,‬ש ְּב ֶעזְ ָרתֹו ַמ ְמ ִר ִ‬ ‫ׁשּומים ַּב ַּמ ָּפה‪.‬‬ ‫לְ כֹוכָ ִבים ֶׁש ֵאין לָ ֶהם ֵׁשם וְ ֹלא ְר ִ‬ ‫"מערת הלל הזקן ותלמידיו" בהר מירון‬

‫קיץ    ‪321‬‬


‫יתי לְ ׂשּום יֶ לֶ ד‬ ‫וְ יֵ ׁש לִ י עֹוד ָּתכְ נִ ּיֹות ֶׁשֹּלא ּגִ ּלִ ִ‬ ‫וַ ֲא ִפּלּו ֹלא לְ ָא ִחי ַה ָּק ָטן ֶׁשּמּוכָ ן לַ ֲעזֹר ָּת ִמיד‪,‬‬ ‫וְ יֵ ׁש לִ י ָּתכְ נִ ּיֹות ּכָ ֵאּלּו ֶׁש ֵהן ֶּב ֱא ֶמת ַמ ֶּׁשהּו ֹלא ָרגִ יל‪ֶ ּ ,‬פלֶ א‪,‬‬ ‫אֹותן‪ֲ ,‬אנִ י ַהּיָ ִחיד‪.‬‬ ‫וְ ַרק ֲאנִ י ְמ ֻסּגָ ל לְ ַתכְ נֵ ן ָ‬ ‫יֹומן‬ ‫אֹותן ְּבׁשּום ַמ ְח ֶּב ֶרת ְּובׁשּום ָ‬ ‫רֹוׁשם ָ‬ ‫וַ ֲאנִ י ֹלא ֵ‬ ‫ּכְ ֵדי ֶׁשֹּלא יָ ִציצּו‪ ...‬וַ ֲאנִ י ָצ ִריְך ַרק זְ ַמן‪...‬‬ ‫ּדּורים‬ ‫'ּס ִ‬ ‫ֲא ָבל ֵאיְך ֲאנִ י יָ כֹול לַ ְחׁשֹב ּולְ ַס ֵּדר ַּת ִ‬ ‫עּורים‪".‬‬ ‫"עּזִ י‪ֵׁ ,‬שב לְ ָך לְ ָהכִ ין ִׁש ִ‬ ‫נֹוח‪ֻ :‬‬ ‫נֹותנִ ים לִ י ָמ ַ‬ ‫ּכְ ֶׁשֹּלא ְ‬

‫‪322‬‬

‫    צועדים בדרך המילים ד'‬


‫ לשיחה ִולכתיבה‬ ‫‪ .1‬א‪ .‬הילד הדובר בשיר מספר על התכניות שלו‪.‬‬ ‫התכנית‬

‫האם ניתן לבצעה?‬

‫בית ב‬

‫‪---‬‬

‫‪---‬‬

‫בית ג‬

‫‪---‬‬

‫‪---‬‬

‫בית ד‬

‫‪---‬‬

‫‪---‬‬

‫בית ה‬

‫‪---‬‬

‫‪---‬‬

‫‪. 2‬‬ ‫‪ .3‬‬ ‫‪ .4‬‬ ‫‪ .5‬‬ ‫ ‬ ‫ ‬

‫מה‪ ,‬לטענתו של עוזי‪ ,‬מפריע לו להגשים את תכניותיו?‬ ‫להצטרף?‬ ‫ָ‬ ‫אל ֵאילו מהתכניות של עוזי הייתם רוצים גם אתם‬ ‫שואב עוזי רעיונות לתכניותיו? ַהעתיקו את השורה המתאימה‬ ‫מאין ֵ‬ ‫מהשיר‪.‬‬ ‫א‪ִּ .‬כתבו שלוש דּוגמאות לַ ֲחריזה ַּבשיר‪.‬‬ ‫חֹורזֹות ַּב ִשיר?‬ ‫ב‪ֵ .‬אילּו שורות ְ‬ ‫ג‪ִּ .‬בדקו אם ַה ֲחריזה ֲאחידה בכל הבתים‪.‬‬

‫ מדברים על זה‬ ‫‪. 1‬‬ ‫‪ .2‬‬

‫‪ .3‬‬ ‫‪ .4‬‬

‫שאלֶ ת לב"?‬ ‫"מ ֶ‬ ‫מה ההבדל בין "תכנית" לבין ִ‬ ‫לכל ילד וילדה יש חלומות שהם רוצים להגשים‪ַ .‬ספרו על אחד‬ ‫מחלומותיכם‪ .‬השתמשו באחד ממשפטי הפתיחה לְ ַהלָ ן‪:‬‬ ‫ִאילו הייתי יכול‪ ,‬הייתי‪...‬‬ ‫הייתי מאושר לּו‪...‬‬ ‫האם תוכלו להביא דוגמאות של דברים שפעם נראו בעיני בני אדם‬ ‫דמיוניים‪ ,‬אבל במשך השנים ביצעו אותם בהצלחה?‬ ‫לסימני הפיסוק יש תפקיד חשוב בשיר‪ .‬בשיר שקראתם מופיעות‬ ‫לעתים שלוש נקודות‪ .‬בבית השלישי וכן בבית שלפני האחרון תוכלו‬ ‫והסבירו מה הן המחשבות שאפשר למלא‬ ‫למצוא שלוש נקודות‪ִ .‬קראו ַ‬ ‫במקומן‪.‬‬

‫קיץ    ‪323‬‬


‫לקראת קריאה‬ ‫אחד ממאפייני הקיץ היא קרינת השמש החזקה בארצנו‪ .‬נלמד על חשיבות השמש‬ ‫ועל הסכנות מחשיפה רבה של גופנו לשמש בקטע שלהלן‪.‬‬

‫קרינת השמש מועילה‪ ,‬אך עלולה גם להזיק‬ ‫קרינת השמש חשובה לקיומם של כל היצורים החיים‪ :‬היא חשובה לצמחים‪,‬‬ ‫לבעלי החיים וגם לאדם‪ .‬היא נותנת אור וחום שבלעדיהם לא יכולים להתקיים‬ ‫גדלים ּומתפתחים‬ ‫חיים‪ .‬הצמחים מייצרים מזון בעזרת קרינת השמש‪ .‬הצמחים ֵ‬ ‫בעזרת המזון שהם מייצרים‪ .‬בעלי החיים והאדם אוכלים את הצמחים או‬ ‫חלקים מהם‪ ,‬וכך הם יכולים להתקיים‪ ,‬לגדול ּולהתפתח‪.‬‬ ‫אבל חלק מקרינת השמש (קרינה על־סגולה) ַמזיק ליצורים החיים וגם לנו‪,‬‬ ‫אם יחדור לתוך גופנו בכמויות גדולות‪.‬‬ ‫כיצד ֵמגן על ינו העור מפני השמש?‬ ‫כאשר אנחנו חשופים לקרינת שמש‪ ,‬נוצר בעור עוד ֵמלָ נִ ין‪.‬‬ ‫המלָ נִ ין שבעור ֵמגן על הגוף‪ :‬הוא קולט את הקרינה‬ ‫ֵ‬ ‫המזיקה של השמש ּומונע ממנה לחדור לתוך העור‪.‬‬ ‫המזיקה של‬ ‫אצל אנשים בהירי עור מצליחה הקרינה ַ‬ ‫השמש לחדור לתוך העור‪ ,‬לפני שנוצר שם ֵדי מלנין‪.‬‬ ‫לכן‪ ,‬לעומת האנשים ּכֵ הי העור‪ ,‬האנשים בעלי העור‬ ‫המזיקה של השמש‪.‬‬ ‫הבהיר מוגנים פחות מפני הקרינה ַ‬ ‫לפעמים אצל בהירי העור (ּובמיוחד אצל הג'ינג'ים)‪,‬‬ ‫עור בהיר ‪ -‬מעט ֵמלָ נִ ין‬ ‫המלנין מצטבר בעור בצורה של נקודות או כתמים — אלו‬ ‫הם הנמשים‪ .‬חשיפה לקרני השמש מעוררת יצירה של‬ ‫עוד מלנין בעור‪ .‬המלנין החדש לא נוצר מיד‪ .‬עובר זמן‬ ‫עד שנוצר בעור ֵדי מלנין כדי להתגונן מקרינת שמש‬ ‫חזקה‪ .‬עד שהמלנין נוצר‪ ,‬העור יכול להפגע מהקרינה‪.‬‬ ‫כדי למנוע נזק עלינו להגן על העור‪.‬‬ ‫"מ ְסנֵ ן קרינה"‪.‬‬ ‫אנחנו נעזרים ִּבקרם הגנה שנקרא גם ַ‬ ‫הקרם פועל בדומה למלנין‪ :‬מונֵ ע חדירה של קרינת‬ ‫שמש לתוך הגוף‪.‬‬ ‫עור כהה ‪ -‬הרבה ֵמלָ נִ ין‬

‫‪324‬‬

‫    צועדים בדרך המילים ד'‬


‫מה קורה לנו כאשר אנחנו נחשפים זמן רב לשמש חזקה?‬ ‫כאשר אנחנו נחשפים במשך זמן רב לקרינה המזיקה של השמש‪ ,‬נפגעת‬ ‫ונוצרות כוויות שמש‪.‬‬ ‫השכבה החיצונית של העור ָ‬ ‫לאחר זמן מתחדשת שכבת העור החיצונית‪ .‬השכבה שנפגעה מתייבשת‬ ‫ּומתחלפת בשכבה דקה‪ .‬אנחנו נוהגים לומר ש"העור מתקלף"‪.‬‬ ‫העור ַּבׂשפתיים רגיש מאוד‪ַּ .‬בחׂשיפה ממושכת לשמש הׂשפתיים מתייבשות‪,‬‬ ‫ּולרּפא‪ .‬אבל‬ ‫ֵ‬ ‫מתּבקעות וכואבות‪ .‬אלה נזקים לעור שהגוף מצליח לתקן‬ ‫ַ‬ ‫החשיפה לשמש עלולה לגרום נזקים חמורים הרבה יותר‪.‬‬ ‫חׂשיפה ממושכת לִ קרינת שמש חזקה גורמת גם נזקים שמתגלים רק אחרי‬ ‫מאּבד את‬ ‫ֵ‬ ‫זמן רב‪ .‬אחרי שנים של חׂשיפה לשמש העור מתחיל להתייבש‪,‬‬ ‫ונוצרים בו קמטים‪ .‬מופיעים בעור כתמים‪ ,‬וגרוע‬ ‫הצורה החלקה והרעננה שלו ָ‬ ‫מכך‪ ,‬מתפתחים בעור גידולים ּובהם גם גידולים סרטניים‪.‬‬ ‫השמש מסוכנת גם לעיניים‪ .‬היא‬ ‫פוגעת בחלק הפנימי של העין‬ ‫ועלולה לפגוע בראייה ולכן רצוי‬ ‫להרכיב משקפי שמש בקיץ‪.‬‬ ‫(מתוך הספר "מסע מדע"‬ ‫לכיתה ד'‪ ,‬הוצאת כנרת)‬

‫העור "נשרף" כאשר לא מגינים עליו מפני השמש‬

‫קיץ    ‪325‬‬


‫ לשיחה ִולכתיבה‬ ‫‪ .1‬‬ ‫‪. 2‬‬ ‫‪ .3‬‬ ‫‪ .4‬‬

‫‪. 5‬‬ ‫‪ .6‬‬ ‫ ‬

‫הּכותב את ָה ֲא ִמ ָירה‬ ‫ֵ‬ ‫"ּבלִ י ֶׁש ֶמׁש ֵאין ַחיים"‪ .‬כיצד מסביר‬ ‫נהוג לומר‪ְ :‬‬ ‫הזאת ַּב ִּפסקה הראשונה?‬ ‫ַהסבירו את תפקידו של ַה ֶמלָ נִ ין‪.‬‬ ‫להיזהר ִּבמיוחד ִמנִ זְ ֵקי השמש?‬ ‫ֵ‬ ‫הירי עור‬ ‫מדוע צריכים אנשים ְּב ֵ‬ ‫ִּכתבו בשני טורים‪:‬‬ ‫א‪ .‬הסיבה ִלנזקים מהשמש‪/‬‬ ‫ב‪ .‬התוצאות של חׂשיפה מרּוּבה ַלשמש‬ ‫עיינו בתצלומים‪ .‬מה הם מוסיפים לַ ֲהבנת הנוׂשא?‬ ‫א‪ .‬כיצד אפשר להימנע ִמנִ זְ ֵקי השמש?‬ ‫ב‪ .‬חפׂשו ָּבאנציקלופדיה או ָּבמרשתת מידע נוסף בנוׂשא וכתבו‪.‬‬

‫  ִענְ יְ ינֵ י לשון‬ ‫• בקטעים שאינם ספרותיים כתובים לעתים הפעלים בצורתם‬ ‫ הסבילה‪ .‬בקטע פגשתם פעלים סבילים כמו‪:‬‬ ‫נֹוצ ִרים קמטים בעור; העור נִ ְפגַ ע; בעלי עור בהיר מּוגָ נִ ים ‬ ‫ָ‬ ‫ ‬ ‫ פחות; נֶ ֱעזָ ִרים ִּב ְק ֶרם הגנה‪.‬‬ ‫עוׂשה הפעולה‪.‬‬ ‫• צורות הפועל בסביל אינן מציינות את ֶ‬ ‫השלימו את הטבלה במחברת לפי הדוגמה‪:‬‬

‫‪326‬‬

‫פעיל — עושה הפעולה‬

‫סביל ‪ -‬מקבל הפעולה‬

‫קרם ההגנה עוזר לנו לשמור על העור‬ ‫השמש‪......‬‬ ‫המלנין שומר על העור מפני הקרינה‬ ‫העור‪.....‬‬ ‫הכובע‪....‬‬ ‫הילדה לבשה חולצה על בגד הים כדי להגן על‬ ‫עורה‬ ‫קרינת השמש נותנת אור וחום לבעלי החיים‬ ‫ולצמחים‪.‬‬

‫אנחנו נעזרים בקרם הגנה כדי לשמור על העור‪.‬‬ ‫השכבה העליונה של העור נפגעת‪.‬‬ ‫העור‪.....‬‬ ‫נוצר בעור‬ ‫המלָ נין ַ‬ ‫ֶ‬ ‫נימנע מחשיפה לשמש בעזרת כובע‬

‫    צועדים בדרך המילים ד'‬

‫החולצה‪.....‬‬ ‫לבעלי החיים והצמחים‪......‬‬


‫ כותבים‬ ‫בהתאם‬ ‫המוסר מידע‪ ,‬מסביר ּומשכנע לפעול ֶ‬ ‫ֵ‬ ‫ֲעלון ַה ְס ָּב ָרה הוא דף‬ ‫להמלצות‪ .‬לדוגמה‪ :‬עלון הסברה על טיפול נכון ְּב ַחיות הבית‪.‬‬ ‫ָהביאו לכיתה עלונֵ י הסברה מטעם חברת החשמל‪ ,‬מטעם קופת חולים‪,‬‬ ‫ּובדקו‪ ,‬כיצד הם מאורגָ נים?‬ ‫הוצאות ספרים וכיוצא באלה‪ַ .‬עלְ ְעלּו בהם ִ‬

‫ •‬

‫הדרכה‬ ‫ • ָהכינו עלון הסברה או כרזה שמזהירים מפני הסכנות שבחׂשיפה מרובה‬ ‫למנוע אותן‪ִ .‬חשבו‪ :‬למי ַת ְפנּו את העלון?‬ ‫ַ‬ ‫לשמש ּומסבירים כיצד‬ ‫לִ ילָ ִדים‪ ,‬לִ בני נוער‪ ,‬להורים‪ ,‬למורים‪ ,‬לַ אנשים אחרים‪.‬‬ ‫ • ִאספו מידע שיעזור לכם להכין את הּכְ רזה או העלון‪:‬‬ ‫וכתבו במחברת‪:‬‬ ‫א‪ַ .‬הגדירו ִ‬ ‫ איזה מידע נחוץ לכם למשל‪ֵ ,‬אילו מחלות ונזקים השמש גורמת?‬ ‫ואילו קשה לרפא?‬ ‫ ֵאילו נזקים אפשר לרפא ֵ‬ ‫ כיצד עלינו להתנהג כדי למנוע את נזקי השמש?‬ ‫ב‪ַ .‬ציינו במחברת היכן ְמצאתם את המידע הנחוץ (במרּכְ זי בריאות‪,‬‬ ‫בקופות החולים‪ ,‬באגודה למלחמה בסרטן‪ִּ ,‬בספרים‪ ,‬במרשתת‪,‬‬ ‫בעיתונות)‪.‬‬ ‫ג‪ַ .‬חפשו תמונות ואיורים שימחישו את הכתוב‪.‬‬ ‫נעצב את העלון?‬ ‫ •דונו עם חבריכם בשאלה‪ :‬כיצד ֵ‬ ‫לאחר שסיימתם בחרו את העלונים המוצלחים ביותר בכיתה‪.‬‬ ‫ • ַהציגו את העלונים שהכנתם בכיתה‪ ,‬או במסדרון בית הספר‪.‬‬

‫קיץ    ‪327‬‬


‫מועדון‬ ‫קוראים‬

‫איך האדם הקדמון המציא לגמרי במקרה‬ ‫את הקבאב הרומני ‪ /‬מאיר ָשלֵ ו | הוצאת עם עובד‬ ‫ מדברים על זה‬

‫‪��� � ���� ������.indd 1‬‬

‫בחרו אחד או יותר מהנושאים האלה‪:‬‬ ‫‪ .1‬יש ֵדעות שונות על הספר‪ .‬אומרים עליו שהוא‪:‬‬ ‫ •מגּוחך‬ ‫ •בלתי ֵהגיוני‬ ‫ •מּוגזם‬ ‫ •מצחיק‬ ‫ עם ֵאילו מהדעות אתם מסכימים? נַ מקו דבריכם‪.‬‬ ‫‪ .2‬הסופר מאיר ָשלֵ ו אומר שהספר הזה הוא האהוב עליו מכל הספרים‬ ‫שכתב‪ .‬נסּו להסביר בשמו מדוע‪.‬‬ ‫והסבירו‬ ‫‪ .3‬מהו הקטע המשעשע ביותר בספר? ִקראו אותו לפני הכיתה ַ‬ ‫את בחירתכם‪.‬‬ ‫‪ .4‬איזה איור הוא המוצלח ביותר בעיניכם? ַהסבירו מדוע ְּבחרתם בו‪.‬‬

‫ לשיחה ִולכתיבה‬ ‫‪ .1‬האם אפשר לכנות את האדם הקדמון בתואר ״ממציא״?‬

‫המסּפר כדי לתאר את הזמן שחלף‬ ‫ֵ‬ ‫באילו משפטים משתמש‬ ‫‪ .2‬א ‪ֵ .‬‬ ‫ עד להמצאה?‬ ‫ ב‪ .‬באיזו דרך מציין המאייר את ֲחלֹוף הזמן ללא מילים?‬ ‫‪ .3‬גם המספר וגם המאייר אינם מתחשבים בתולדות בני האדם‪ ,‬כלומר‬ ‫מה קרה בזמנים קדומים מאוד שבהם חי האדם הקדמון ּומה קרה‬ ‫ִּבזמנים קרובים יותר לימינו‪ָ .‬הביאו דוגמאות הן מהסיפור והן מהאיורים‪.‬‬

‫‪ַ .4‬הציעו כותרת מתאימה לכל איור‪.‬‬

‫‪328‬‬

‫    צועדים בדרך המילים ד'‬

Profile for Kinneret-Zmora

צועדים בדרך המילים ד  

צועדים בדרך המילים ד  

Recommendations could not be loaded

Recommendations could not be loaded

Recommendations could not be loaded

Recommendations could not be loaded