שורשים וכנפיים ח

‫שורשים ּו כנפיים‬ ‫מקראה לתלמידי כיתות ח'‬

‫מרים מיינר בינה גלר־טליתמן שולמית פרידור‬ ‫ייעוץ מדעי ופדגוגי‪ — ‬ד"ר יפה בנימיני‬ ‫על־פי תכנית הלימודים החדשה בספרות התשס"ז‬

‫אישור מס' ‪ 3147‬מיום ‪22.7.09‬‬

‫עריכה וכתיבה‪ :‬שולמית פרידור‪ ,‬בינה גלר־טליתמן ומרים מיינר‬ ‫ייעוץ מדעי ופדגוגי‪ :‬ד"ר יפה בנימיני‬ ‫ייעוץ במחשבת ישראל‪ :‬ערן שטראוס‬ ‫ייעוץ באמנות‪ :‬דפנה להב‬ ‫ייעוץ מגדרי‪ :‬ד"ר צפרירה שחם‬ ‫עריכה לשונית‪ :‬יהודית נווה‬ ‫עיצוב‪ :‬אמרי זרטל‪ ,‬אשר בן־דוד‬ ‫הפקה‪ :‬תמי פרמונט‬ ‫הספר ערוך על פי תכנית הלימודים החדשה התשס"ז‬

‫הספר אושר לבתי הספר הממלכתיים על ידי גף אישור ספרי לימוד במשרד החינוך‪,‬‬ ‫אישור מס' ‪ 3147‬מיום ‪22.7.09‬‬

‫אישור מס' ‪ 3147‬מיום ‪22.7.09‬‬

‫אין לשכפל‪ ,‬להעתיק‪ ,‬לצלם‪ ,‬להקליט‪ ,‬לתרגם‪ ,‬לאחסן במאגר מידע‪,‬‬ ‫לשדר או לקלוט בכל דרך או אמצעי אלקטרוני‪,‬‬ ‫אופטי או מכני או אחר כל חלק שהוא מהחומר שבספר זה‪.‬‬ ‫שימוש מסחרי מכל סוג שהוא בחומר הכלול בספר זה אסור בהחלט‬ ‫אלא ברשות מפורשת בכתב מהמו"ל‪.‬‬

‫© כל הזכויות שמורות להוצאת כנרת‪ ,‬רח' התעשייה ‪ ,10‬אור יהודה ‪60212‬‬ ‫נדפס בישראל‪2008 ,‬‬

‫תוכן העניינים‬ ‫אדם לאדם ‬

‫‪7‬‬

‫קשב ‪ /‬ט' כרמי ‬ ‫עוברים דירה ‪ /‬ציור ‪ /‬נורמן רוקוול ‬ ‫על הדימוי החזותי ‪ /‬דפנה להב ‬ ‫מעגלים ‪ /‬ציור ‪ /‬ואסילי קנדינסקי ‬ ‫המשרתת ‪ /‬סיפור חסידי ‪ /‬עיבוד‪ :‬מרטין בובר ‬ ‫הטבעת ‪ /‬סיפור חסידי ‪ /‬עיבוד‪ :‬מרטין בובר ‬ ‫אקמק ‪ /‬אשר ברש ‬ ‫נקמתו של סבל ‪ /‬יהושע בר יוסף ‬ ‫פעילויות על סיפור על נהג האוטובוס שרצה להיות אלוהים ‪ /‬אתגר קרת ‬ ‫דברים שבטבע האדם ‪ /‬דוד שחר ‬ ‫גאווה ‪ /‬דליה רביקוביץ ‬ ‫עזר לו לבכות ‪ /‬פאולו קאולו ‬ ‫עלבון ‪ /‬יונתן רטוש ‬ ‫להשאיר ‪ /‬שלמה טנאי ‬ ‫המוזה הישנה ‪ /‬פסל ‪ /‬קוסטנטין ברנקוזי ‬ ‫תחילת העולם ‪ /‬פסל ‪ /‬קונסטנטין ברנקוזי ‬ ‫הנסיכה דיאנה ‪ /‬תצלום עיתונות ‬ ‫ברנש מסוכן מאוד ‪ /‬דמון ראניון ‬ ‫זיקית ‪ /‬אנטון צ'כוב ‬ ‫החבר ‪ /‬אלזה מורנטה ‬ ‫ילדות ‪ /‬יונתן רטוש ‬ ‫שמונה עיניים ‪ /‬סופי עבדאללה ‬ ‫מר יודע כול ‪ /‬סומרסט מוהם ‬ ‫נערה עם עגיל פנינה ‪ /‬ציור ‪ /‬יאן ורמר ‬ ‫יאנקו מן העיר התחתית ‪ /‬יהואש ביבר ‬

‫‪8‬‬ ‫‪10‬‬ ‫‪11‬‬ ‫‪12‬‬ ‫‪14‬‬ ‫‪15‬‬ ‫‪16‬‬ ‫‪24‬‬ ‫‪29‬‬ ‫‪32‬‬ ‫‪37‬‬ ‫‪40‬‬ ‫‪41‬‬ ‫‪42‬‬ ‫‪45‬‬ ‫‪45‬‬ ‫‪47‬‬ ‫‪49‬‬ ‫‪53‬‬ ‫‪57‬‬ ‫‪61‬‬ ‫‪63‬‬ ‫‪67‬‬ ‫‪75‬‬ ‫‪77‬‬

‫לחיות יחד בישראל ‬

‫‪87‬‬

‫גגות תל אביב ‪ /‬תחריט ‪ /‬מנשה קדישמן ‬ ‫תצלום גגות תל אביב ‪ /‬דפנה להב ‬ ‫שיר ישראלי ‪ /‬אהוד מנור ‬

‫‪87‬‬ ‫‪89‬‬ ‫‪90‬‬

‫לא היה צר המקום ‪ /‬מקורות ‬ ‫מניח תפילין ‪ /‬תצלום ‪ /‬אלכס ליבק ‬ ‫ארץ ישראל ‪ /‬ע' הלל ‬ ‫בשער הגיא ‪ /‬יפה בנימיני ‬ ‫לחיות בארץ ישראל ‪ /‬אריה סיוון ‬ ‫עקדת יצחק ‪ /‬פסיפס ‬ ‫ירושלים ‪ /‬יהודה עמיחי ‬ ‫ירושלים ‪ /‬רחל פרחי ‬ ‫הסיכוי ‪ /‬אהרון בכר ‬ ‫פסל שלושת הדקלים ‪ /‬פסל ‪ /‬אורנה לוצקי ‬ ‫קטע מתוך השיר תיירים ‪ /‬יהודה עמיחי ‬

‫‪94‬‬ ‫‪95‬‬ ‫‪96‬‬ ‫‪98‬‬ ‫‪100‬‬ ‫‪102‬‬ ‫‪103‬‬ ‫‪105‬‬ ‫‪106‬‬ ‫‪108‬‬ ‫‪109‬‬

‫אנחנו והורינו ‬

‫‪110‬‬

‫שטיח ‪ /‬ציור ‪ /‬מאיר פיצ'חדזה ‬ ‫שיר לילדה שכבר נולדה ‪ /‬רוני סומק ‬ ‫אמא שלי ‪ /‬טניה הדר ‬ ‫ִחטה ‪ /‬רוני סומק ‬ ‫האמנית ובתה ‪ /‬ציור ‪ /‬אליזבט לה ברון ‬ ‫עץ התפוח ‪ /‬קתרין מנספילד ‬ ‫סלסילת פירות ‪ /‬ציור ‪ /‬קארווג'ו ‬ ‫תקשיב לכל האל ת־ ‪ /‬של סילברסטיין ‬ ‫תפוחים בשלג ‪ /‬תצלום ‪ /‬אלי אטיאס ‬ ‫הייתי פעם שד ‪ /‬אורלי קסטל בלום ‬ ‫התיק השחור ‪ /‬יהושע קנז ‬ ‫חגיגת 'יום האם' ‪ /‬סטפן ליקוק ‬ ‫אופרת סבון ‪ /‬מיצב ‪ /‬זיוה בן ערב ‬ ‫פעילויות לסיפור לשבור את החזיר ‪ /‬אתגר קרת ‬ ‫מקרה גבול ‪ /‬סביון ליברכט ‬ ‫סבא שלי ‪ /‬אסתר אטינגר ‬ ‫סבון ‪ /‬בנימין תמוז ‬ ‫השאון המעורר ‪ /‬אפרים קישון ‬ ‫בית על רגל‪ / ‬תצלום ‪ /‬טובה לוטן ‬

‫‪110‬‬ ‫‪111‬‬ ‫‪113‬‬ ‫‪114‬‬ ‫‪116‬‬ ‫‪118‬‬ ‫‪122‬‬ ‫‪124‬‬ ‫‪125‬‬ ‫‪127‬‬ ‫‪131‬‬ ‫‪138‬‬ ‫‪142‬‬ ‫‪145‬‬ ‫‪147‬‬ ‫‪155‬‬ ‫‪157‬‬ ‫‪160‬‬ ‫‪165‬‬

‫היכרות עם המשורר הלאומי חיים נחמן ביאליק ‬

‫‪167‬‬

‫חיים נחמן ביאליק — ביוגרפיה ‪ /‬י' עמנואל ‬ ‫תרזה יפה ‬ ‫תרזה ‪ /‬ציור ‪ /‬יוסל ברגנר ‬ ‫לא ביום ולא בלילה ‬

‫‪168‬‬ ‫‪169‬‬ ‫‪171‬‬ ‫‪173‬‬

‫בין נהר פרת ונהר חידקל ‬ ‫ציל־צליל ‬ ‫דפני ואפולו ‪ /‬פסל ‪ /‬ג'ובאני ברניני ‬ ‫אגדת שלושה וארבעה ‬ ‫מי הגנב? ‬ ‫מאחורי השער ‬ ‫ביום קיץ‪ ,‬יום חום ‬ ‫בנכר ‬

‫‪175‬‬ ‫‪177‬‬ ‫‪181‬‬ ‫‪183‬‬ ‫‪190‬‬ ‫‪193‬‬ ‫‪195‬‬ ‫‪198‬‬

‫ממועדי תשרי ‬

‫‪199‬‬

‫ראש השנה ‬

‫‪200‬‬

‫ונתנה תוקף ‪ /‬פיוט ‬ ‫אלוהי ‪ /‬לאה גולדברג ‬ ‫ַ‬ ‫למדני‬

‫‪201‬‬ ‫‪206‬‬

‫יום הכיפורים ‬

‫‪207‬‬

‫תפילת נעילה ‪ /‬מתוך המחזור ליום הכיפורים ‬ ‫פתח לנו שער ‪ /‬פיוט ‬ ‫פתח לנו שער ‪ /‬רעיה הרניק ‬

‫‪208‬‬ ‫‪210‬‬ ‫‪212‬‬

‫ימי הזיכרון ‬

‫‪214‬‬

‫יום הזיכרון ליצחק רבין ‬

‫‪214‬‬

‫יצחק רבין ז"ל ‪ /‬ע' יפה ‬ ‫רצח פוליטי מהו? ‪ /‬י' עמנואל ‬ ‫ליצחק רבין ‪ /‬נתן זך ‬ ‫כיכר רבין בימי האבל ‪ /‬תצלום ‪ /‬זיו קורן ‬ ‫דמוקרטיה ‪ /‬כרזה ‪ /‬ענת שטיינר ‬ ‫הו רב־חובל ‪ /‬וולט וויטמן ‬ ‫די לאלימות ‪ /‬פסל ‪ /‬קארל פרידריק רוטרסווארד ‬

‫‪215‬‬ ‫‪220‬‬ ‫‪223‬‬ ‫‪224‬‬ ‫‪226‬‬ ‫‪228‬‬ ‫‪231‬‬

‫יום הזיכרון לשואה ולגבורה ‬

‫‪232‬‬

‫אני מאמין ‪ /‬הרמב"ם ‬ ‫אני מאמין ‪ /‬שאול טשרניחובסקי ‬ ‫ילדי הצל ‪ /‬בן ציון תומר ‬ ‫כריך גלותי ‪ /‬עדה פגיס ‬ ‫שלוש אחיות ‪ /‬תצלום ‪ /‬ורדי כהנא ‬ ‫בלה של החורשה ‪ /‬אמנון שמוש ‬

‫‪233‬‬ ‫‪235‬‬ ‫‪238‬‬ ‫‪239‬‬ ‫‪245‬‬ ‫‪247‬‬

‫בחזרה לאושוויץ ‪ /‬אבנר טריינין ‬ ‫משחק עם מפתח ‪ /‬אידה פינק ‬ ‫חסידי אומות העולם ‪ /‬חיים חפר ‬ ‫חסידי אומות העולם ‪ /‬שני סיפורים ‬ ‫מנשר של מושל ורשה ‬ ‫חסיד אומות העולם האלמוני ‪ /‬פסל ‪ /‬שלמה זלינגר ‬ ‫המפלצת השחורה ‪ /‬אידה פינק ‬ ‫לאדם שהחזיר לי את האמונה באנושות ‪ /‬ציור ‪ /‬יהודה בקון ‬

‫‪255‬‬ ‫‪256‬‬ ‫‪259‬‬ ‫‪261‬‬ ‫‪261‬‬ ‫‪263‬‬ ‫‪265‬‬ ‫‪272‬‬

‫יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ‬

‫‪273‬‬

‫זמן רעד ‪ /‬תצלום ‪ /‬יעל ברתנא ‬ ‫זיכרון אישי וזיכרון לאומי ‪ /‬י' עמנואל ‬ ‫תפילת יזכור ‬ ‫תפילה ‪ /‬חיים גורי ‬ ‫חיילים במלחמת לבנון השנייה ‪ /‬תצלומים ‪ /‬זיו קורן ‬ ‫נעילה ‪ /‬שלֹמה וינר ‬ ‫האנדרטה לחללי הפיגוע בצומת בית ליד ‪ /‬שרה קונפרטי ‬ ‫נושאת אותך ‪ /‬רעיה הרניק ‬ ‫קשת בשריפה ‪ /‬תצלום ‪ /‬זיו קורן ‬

‫‪273‬‬ ‫‪275‬‬ ‫‪277‬‬ ‫‪281‬‬ ‫‪282‬‬ ‫‪283‬‬ ‫‪285‬‬ ‫‪287‬‬ ‫‪288‬‬

‫יצירות ספרותיות על פי סוגה ‬

‫‪290‬‬

‫מערכון ‬

‫‪291‬‬

‫החגורה ‪ /‬אפרים קישון ‬ ‫איור ‪ /‬ענבל לייטנר ‬

‫‪292‬‬ ‫‪295‬‬

‫ספרי קריאה ‬

‫‪296‬‬

‫מומו ‪ /‬מיכאל אנדה ‬ ‫על "מומו" ‪ /‬ניתוח ‪ /‬ד"ר יפה בנימיני ‬ ‫סומכי ‪ /‬עמוס עוז ‬ ‫הגברת עם המגבעת ‪ /‬אורי אורלב ‬ ‫אליפים ‪ /‬אסתר שטרייט־וורצל ‬ ‫אבא ֶא ֶרך־רגליים ‪ /‬ג'ין ובסטר ‬ ‫איך מתחילים אהבה ‪ /‬נאוה סמל ‬ ‫צבע הפנינה ‪ /‬אנה מריה יוקל ‬ ‫אהבת איתמר ‪ /‬דבורה עומר ‬

‫‪299‬‬ ‫‪304‬‬ ‫‪312‬‬ ‫‪315‬‬ ‫‪321‬‬ ‫‪326‬‬ ‫‪339‬‬ ‫‪335‬‬ ‫‪339‬‬

‫רשימת מקורות ‬

‫‪343‬‬

‫אדם לאדם‬

‫אדם לאדם‬

‫“‪ַ...‬רק ׁשֹולֶה הַ ְּפנִינִים אֹו סֹוחֵ ר הָ ַעּתִ יקֹות‬ ‫ָיכֹול לְִקּב ֹע ּבְ לִי חֲ ׁשָ ׁש‪ :‬אֹותֹו יָם!‪”...‬‬ ‫ט‪ .‬כרמי‬

‫מעגלים ‪ /‬ואסילי קנדינסקי‬

‫ט' כרמי (‪ — )1994-1925‬משורר ישראלי‪ .‬נולד בניו יורק וחי בירושלים‪ .‬מלבד‬ ‫כתיבה עסק גם בתרגום‪ ,‬כמו יצירות מאת שקספיר‪ ,‬מאנגלית לעברית‪ ,‬וגם בתרגום‬ ‫יצירות עבריות לשפות אחרות‪.‬‬

‫ֶק ׁ ֶשב ‪/‬‬

‫ט' ַּכ ְר ִמי‬

‫ל־מ ָּמ ׁש‪.‬‬ ‫ה־ש ַ‬ ‫יח ׁ ֶ‬ ‫ָק ׁ ֶשה ִל ׁ ְש ֵּתי קוֹ נְ ִכ ּיוֹ ת ְלשׂ וֹ ֵח ַח שִׂ ָ‬ ‫ָּכל ַא ַחת ַמ ָּטה אֹזֶ ן ַל ָ ּים ׁ ֶש ָּל ּה‪.‬‬ ‫ר־ה ַע ִּתיקוֹ ת‬ ‫ה־ה ּ ְפנִ ינִ ים אוֹ סוֹ ֵח ָ‬ ‫ַרק ׁשוֹ ֶל ַ‬ ‫יָ כוֹ ל ִל ְק ּב ַֹע ְּב ִלי ֲח ׁ ָש ׁש‪ :‬אוֹ תוֹ יָ ם‪.‬‬

‫ ‬

‫השיר שלפנינו נקרא "קשב"‪ .‬מה אומרת לכם המילה קשב? למי אנחנו מקשיבים? מה‬ ‫מרגיש אדם שמקשיבים לו? או לחלופין אדם שלא מקשיבים לו?‬

‫פעילויות‬ ‫‪ .1‬מדוע‪ ,‬לדעתכם‪ ,‬כל כך קשה לבני אדם לשוחח ביניהם ולהקשיב זה לזה?‬ ‫‪ .2‬השיר "קשב" מצייר תמונה באמצעות מילים‪ .‬לתופעה זו קוראים ציור לשוני‬ ‫(אימאז')‪ .‬איזו תמונה מצטיירת בשיר? מי משתתף בתמונה?‬ ‫‪ .3‬אילו אפיונים של בני אדם מייצגת הקונכייה? היעזרו בהסבר הבא‪:‬‬ ‫ציור לשוני־אימאז' ביטוי מילולי ציורי ביצירה ספרותית‪ ,‬הממחיש מושג‪ ,‬רעיון‪ ,‬רגש‬ ‫או מצב כלשהו‪ .‬הכותב "מצייר" תמונה במילים‪ .‬והוא סומך על הדמיון ועל החושים של‬ ‫הקורא‪ ,‬שיראה‪ ,‬שישמע ושיחוש את התמונה‪ ,‬יבין את הרעיון שבה‪ ,‬וירגיש את הרגש‬ ‫שטמון בה‪.‬‬ ‫‪ .4‬בשורה השנייה נאמר‪" :‬כל אחת מטה אוזן לים שלה"‪ .‬בשורה הרביעית נאמר‪" :‬רק‬ ‫שולה הפנינים‪ ...‬יכול לקבוע בלי חשש‪ :‬אותו ים"‪ .‬על איזה ים מדובר בכל אחת‬ ‫מן השורות?‬ ‫‪ .5‬סוחר העתיקות ושולה הפנינים רואים את המשותף שבשונה‪ .‬הסבירו קביעה זו‪.‬‬ ‫שיח‪ — ‬חליפת דברים בין אנשים; דיבור בין איש לרעהו‪.‬‬ ‫‪. 6‬‬ ‫‪ .7‬‬

‫‪ .8‬‬ ‫‪ .9‬‬

‫כיצד עוזרת קביעתם של שולה הפנינים וסוחר העתיקות לקיומו של שיח בין בני‬ ‫האדם?‬ ‫בשיר זה‪ ,‬כמו גם בשיר "להשאיר" (עמ' ‪ )42‬מאת שלמה טנאי‪ ,‬נמתחים באופן‬ ‫סמוי ובצורה ציורית גבולות לאדם‪ .‬מה הם הגבולות בשיר זה ובשיר "להשאיר"‬ ‫של טנאי?‬ ‫מה זו "שיחה של ממש" בעיני הדובר? מה מייחד אותה?‬ ‫עם מי אתם מנהלים "שיחות של ממש"? מה מייחד את השיחות האלה?‬

‫ ‬

‫\‪F:‬ספרות חטיבה ח\טקסטים לעימוד\אדם לאדם תוספות ‪ -‬לעימוד‪.doc‬‬

‫"עוברים דירה" נורמן רוקוול — שמן על בד ‪1967‬‬

‫"עוברים דירה" ‪ ,1967‬שמן על בד –נורמן רוקוול‬ ‫נורמן רוקוול‪ (1978-1894) ,‬היה צייר ומאייר אמריקאי‬

‫נורמן רוקוול‪ )1978-1894( ,‬צייר ומאייר אמריקאי‬

‫פעילויות‬ ‫‪ .1‬תארו את המתרחש בציור‪ ,‬התייחסו לדמויות השונות‪ ,‬ללבושן‪ ,‬לרקע ולפרטים‬ ‫‪ .1‬תארו את המתרחש בציור‪ ,‬התייחסו לדמויות השונות‪ ,‬ללבושן‪ ,‬לרקע ולפרטים נוספים המצויים ביצירה‪.‬‬ ‫נוספים המצויים ביצירה‪.‬‬ ‫‪ .2‬ביצירה מתוארות שתי קבוצות של ילדים‪ .‬ערכו רשימה של הדומה והשונה בין שתי הקבוצות‪ .‬התייחסו לתחומים‬ ‫קבוצות של ילדים‪ .‬ערכו רשימה של הדומה והשונה בין שתי‬ ‫‪ .2‬ביצירה מתוארות שתי‬ ‫הבאים‪ :‬גיל‪ ,‬מראה‪ ,‬לבוש‪ ,‬בעלי חיים‪.‬‬ ‫מראה‪ ,‬לבוש‪ ,‬בעלי חיים‪.‬‬ ‫אתםגיל‪,‬‬ ‫הבאים‪:‬‬ ‫לתחומים‬ ‫התייחסו‬ ‫יודעים?‬ ‫על פי מה‬ ‫לשכונה החדשה?‬ ‫הקבוצות‪.‬את מי‬ ‫‪ .3‬שערו‪ ,‬מי מקבל‬ ‫יודעים?‬ ‫אתם‬ ‫מה‬ ‫פי‬ ‫על‬ ‫החדשה?‬ ‫לשכונה‬ ‫מי‬ ‫את‬ ‫מקבל‬ ‫מי‬ ‫שערו‪ ,‬על ידי אמן אמריקאי בשנות השישים‪ ,‬שנים שבהן הגיע לשיא המתח הבין גזעי בארצות הברית‪ .‬מה הוא‬ ‫‪ .3.4‬הציור צויר‬ ‫השישים‪ ,‬שנים שבהן הגיע לשיא המתח‬ ‫מנסהעל ידי‬ ‫צויר‬ ‫הציור‬ ‫בשנות זאת?‬ ‫אמריקאי הוא עושה‬ ‫אמן בציור? כיצד‬ ‫להעביר אותו‬ ‫הצייר‬ ‫‪ .4‬הרעיון ש‬ ‫הקבוצות‪ .‬האם‬ ‫מנסה הקונכיות‬ ‫שהצייר בין שתי‬ ‫ערכו השוואה‬ ‫לשוחח ביניהן‪.‬‬ ‫המתקשות‬ ‫קונכיות‬ ‫בשירו בשתי‬ ‫‪ .5‬ט' כרמי עוסק‬ ‫בציור?‬ ‫לשתיאותו‬ ‫להעביר‬ ‫הרעיון‬ ‫מה הוא‬ ‫הברית‪.‬‬ ‫בארצות‬ ‫הבין־גזעי‬ ‫זאת?הילדים תוכלנה לנהל אי פעם שיחה של ממש? על סמך מה אתם מבססים את‬ ‫עושהקבוצות‬ ‫הקונכיות‪/‬‬ ‫לדעתכם‬ ‫כיצדשתיהוא‬

‫פעילויות‬

‫עמוד ‪ 6‬מתוך ‪53‬‬

‫‪10‬‬

‫‪6‬‬

‫‪ .5‬ט' כרמי עוסק בשירו בשתי קונכיות המתקשות לשוחח ביניהן‪ .‬ערכו השוואה בין‬ ‫שתי הקונכיות לשתי הקבוצות‪ .‬האם לדעתכם שתי הקונכיות‪/‬קבוצות הילדים תוכלנה‬ ‫לנהל אי פעם שיחה של ממש? על סמך מה אתם מבססים את תשובתכם?‬ ‫‪ .6‬בשירו של ט' כרמי נאמר כי "רק שולה הפנינים או סוחר העתיקות יכול לקבוע בלי‬ ‫חשש‪ :‬אותו הים"‪ .‬דמו את עצמכם לשולה הפנינים המתבונן בשתי הקונכיות‪ ,‬ועתה‬ ‫התבוננו בשתי הקבוצות של הילדים‪ .‬האם גם אתם יכולים לקבוע כי שתי הקבוצות‬ ‫הללו הן 'מאותו הים'? אם כן‪ ,‬מהו 'הים' המשותף לשתי קבוצות הילדים?‬

‫על הדימוי החזותי ‪/‬‬

‫דפנה להב‬

‫במקראה שלפניכם משובצים דימויים חזותיים‪ .‬דימוי חזותי יכול להיות יצירת אמנות‪,‬‬ ‫כגון ציור‪ ,‬פסל או תצלום‪ .‬דימוי חזותי יכול להיות גם פוסטר או מדבקה‪ .‬למעשה‪,‬‬ ‫כשאנו אומרים דימוי חזותי אנו מתכוונים לכל דבר שיש בו משהו ויזואלי‪ ,‬ושנוצר על‬ ‫ידי אנשים‪.‬‬ ‫הדימוי החזותי אינו שייך רק למוזיאונים‪ .‬התרבות שבה אנו חיים מלאה בדימויים‬ ‫כאלה בטלוויזיה‪ ,‬במחשב‪ ,‬באינטרנט‪ ,‬בפרסומות‪ ,‬בעיתונות וברחוב‪ .‬דימוי חזותי הוא‬ ‫תוצר של מחשבה ושל מעשה‪ .‬כמו ביצירה ספרותית גם כאן יש כמה כללים שעוזרים לנו‬ ‫להבין אותו‪ .‬קודם כול עלינו להתבונן היטב ביצירה‪ ,‬ולהבין אם היא פסל‪ ,‬תצלום‪ ,‬ציור‬ ‫או משהו אחר‪ .‬צריך לשים לב לצבעים‪ ,‬לצורות‪ ,‬לקווים וליחס שבין החלקים השונים‬ ‫של הדימוי‪ .‬ככל שנאסוף יותר פרטים על החומרים שמהם עשויה היצירה‪ ,‬ונדע מי‬ ‫האמן ומתי היא נוצרה‪ ,‬נצליח להבין אותה יותר‪ .‬דימוי חזותי קשור לזמן ולמקום שבו‬ ‫הוא נוצר‪ ,‬ולכן לרקע ההיסטורי שלו יש משמעות בפרשנות שלנו ליצירה‪ .‬לעתים‪ ,‬נוכל‬ ‫גם להיעזר בדברים שאמר האמן על הדימוי‪ ,‬או שאמרו אנשים אחרים שעסקו בדימוי‬ ‫שלפנינו‪ .‬לפעמים לא נסכים ִעמם ונגבש רעיון שונה‪ .‬לבסוף‪ ,‬נוכל לפרש אותו בעצמנו‬ ‫ונבין את הדימוי ואת האופן שבו הוא משפיע עלינו בצורה עצמאית ומנומקת‪.‬‬ ‫רגע חושבים‬ ‫פענוח "תמונה" מילולית נותן בידי הקורא כלי להבנת משמעות היצירה המבוסס‬ ‫על זיהוי והשוואה בין המסמל לבין המסומל‪ .‬אם מצליחים בפענוח‪ ,‬מתחזקת‬ ‫משמעות היצירה‪.‬‬

‫‪11‬‬

‫הצייר ואסילי קנדינסקי (‪ — )1944–1866‬נחשב לאחד מהחשובים‪ ,‬המחדשים‬ ‫והמשפיעים שבקרב אמני המאה ה־‪ .20‬קנדינסקי חתר ביצירותיו לכיוון ההפשטה‪.‬‬ ‫לצורות ולצבעים ניתן ביצירה קיום עצמאי ונטול ֶהקשר ריאליסטי‪ .‬על פי קנדינסקי‪,‬‬ ‫הצבעים והצורות שעל בד הציור אמורים להוביל אותנו אל תחושות ורגשות תוך הסתמכות‬ ‫על דמיוננו והבנתנו בלבד‪ ,‬בלי שניעזר באובייקטים מן המציאות המוכרת לנו‪.‬‬ ‫ציורו של האמן ואסילי קנדינסקי שולב בשער הנקרא "אדם לאדם" (בעמוד ‪ )7‬מתוך‬ ‫מחשבה שהוא מבטא את הקשרים והיחסים בחברה האנושית‪ .‬תוכלו להשתמש בכללים‬ ‫שהבאנו כאן על מנת להבין ולפרש את יצירת האמנות הזאת‪ .‬כמובן‪ ,‬תוכלו להשתמש‬ ‫בכללים אלה גם בשאר השאלות במקראה שעוסקות בדימוי חזותי‪.‬‬

‫פעילויות‬ ‫‪ .1‬‬ ‫‪ .2‬‬ ‫‪ .3‬‬ ‫ ‬ ‫‪ .4‬‬

‫‪ .5‬‬

‫‪12‬‬

‫התבוננו ביצירתו של ואסילי קנדינסקי בעמוד השער‪ .‬תארו אותה תוך התייחסות‬ ‫לנקודות האלה‪ :‬צורות‪ ,‬צבעים והמיקום של הצורות השונות‪ ,‬אחת ביחס לאחרת‪.‬‬ ‫מהו היחס שבין המעגלים השונים‪ .‬כיצד הם מתקיימים זה לצד זה? האם הם משפיעים‬ ‫זה על זה? באיזה אופן?‬ ‫למעגל ישנן משמעויות סמליות רבות‪ ,‬כמו‪ :‬מחזור החיים של בני אנוש‪ ,‬שלמות‪,‬‬ ‫רכות (בהשוואה לריבוע)‪ ,‬יכולת תנועה‪.‬‬ ‫כיצד משתלבות המשמעויות הסמליות של המעגלים במערך היחסים המתקיים בין‬ ‫המעגלים המוצגים ביצירה?‬ ‫וספרו על מערכת יחסי‬ ‫בהנחה שהעיגולים מייצגים בני אדם‪ ,‬בחרו שני עיגולים ַ‬ ‫הגומלין ביניהם‪ .‬מה צריך לקרות כדי שייווצרו יחסים ביניהם? על מה יוותר כל‬ ‫אחד מהעיגולים? מה יעניק? מה יקבל? בתשובתכם היעזרו גם בצבעים של היצירה‬ ‫כשותפים למערכת היחסים‪.‬‬ ‫יצירה זו מופיעה בפרק העוסק ביחסים בין בני אדם‪ .‬ערכו השוואה בין היחסים‬ ‫המוצגים בין המעגלים השונים ביצירה לבין היחסים המוצגים בין בני אדם באחת‬ ‫מיצירות הספרות שבפרק‪.‬‬

‫מרטין בובר (‪ ,)1965-1878‬פילוסוף יהודי‪ ,‬סופר ועורך‪ .‬אחד ממפעליו החשובים‬ ‫היה איסוף מחדש של כל המעשיות החסידיות‪ .‬הספר "אור הגנוז" מכיל בתוכו‬ ‫מאות סיפורי חסידים‪ ,‬שעברו מדור לדור בעל פה ובכתב‪ .‬הספר ערוך לפי סדר כרונולוגי‬ ‫של דורות הצדיקים בתנועת החסידות‪.‬‬

‫על הסיפור החסידי‬ ‫תנועת החסידות נוסדה על ידי רבי ישראל בעל שם טוב (הבעש"ט‪.)1760–1700 ,‬‬ ‫מטרת התנועה הייתה להחדיר התחדשות דתית וחברתית בעם היהודי‪ .‬היא הלכה וצמחה‬ ‫בעיקר במזרח אירופה על רקע של משבר כלכלי‪ ,‬שהקשה בעיקר על פשוטי העם לקיים‬ ‫במלואו את אורח החיים היהודי‪ ,‬כפי שדרשו זאת בקפדנות הרבנים הלמדנים‪.‬‬ ‫הדרך שהלך בה הבעש"ט בהוראת תורתו החדשה ושאומצה אחר כך על ידי כל‬ ‫ממשיכי דרכו‪ ,‬לא הייתה דרך של הטפת מוסר ישירה‪ ,‬אלא דרך מתן דוגמה אישית של‬ ‫התנהגות רצויה‪ .‬פגישה זו הייתה בעיקר עם סיפורים‪ ,‬בדרך כלל קצרצרים‪ ,‬העוברים‬ ‫מפה לאוזן‪.‬‬ ‫בסיפור החסידי‪ ,‬מופיע בדרך כלל גם הרבי הצדיק‪ ,‬כינוי למורה הרוח בתנועת‬ ‫החסידות‪ ,‬השומעים למדו בדרך הזדהות את עקרונות התורה וערכיה‪.‬‬ ‫החסידות ייחסה לעצם הסיפור כוח השפעה רב‪ .‬היא ראתה בסיפור‪ ,‬המסופר היטב‬ ‫לאוזן שומעת‪ ,‬אמצעי ראשון במעלה להשגת המטרה של חינוך לערכים החברתיים‬ ‫והמוסריים‪ ,‬בהם דגלה‪.‬‬ ‫קובץ הסיפורים "אור הגנוז"‪ ,‬שנאסף ונערך על ידי הפילוסוף היהודי מרטין בובר‬ ‫(‪ ,)1965–1878‬כולל מאות סיפורי חסידים‪ ,‬שעברו מדור לדור בעל פה ובכתב‪ .‬הספר‬ ‫ערוך לפי סדר כרונולוגי של דורות הצדיקים בתנועת החסידות‪.‬‬ ‫הסיפורים שלפניכם עוסקים במשפחה ומעמידים שני ערכים המיוצגים על ידי‬ ‫שתי דמויות‪ .‬הרבי שמיצג את הדאגה לחלש בקהילתו‪ ,‬והאישה שמייצגת את הדאגה‬ ‫למשפחתה‪.‬‬

‫‪13‬‬

‫המשרתת ‪/‬‬

‫סיפור חסידי‪ ,‬עיבוד‪ :‬מרטין בובר‬

‫פעם אחת נפלה קטטה בין אשתו של רבי זאב ובין המשרתת שלה‪ .‬בעלת הבית האשימה‬ ‫את המשרתת בשבירת כלי ודרשה ממנה לשלם את הנזק‪ ,‬והמשרתת הכחישה את האשמה‬ ‫וסירבה לשלם‪ .‬נמשך הריב עד שהחליטה האישה לתבוע את המשרתת שלה לדין תורה‪.‬‬ ‫משראה רבי זאב שהיא מחליפה את בגדיה ועומדת לילך אל הרב‪ ,‬הלך ולבש גם הוא‬ ‫בגדי שבת‪ .‬שאלה אותו אשתו למה הוא עושה כך‪ .‬השיב רבי זאב שגם הוא רוצה לילך‬ ‫אל הרב‪ .‬התנגדה אשתו לכך ואמרה כי הדבר אינו יאה לו והרי היא עצמה תדע להציע‬ ‫"את‪ ,‬את בוודאי תדעי‪ ",‬השיב הצדיק‪" ,‬אבל אותה יתומה מסכנה‪,‬‬ ‫טענותיה בבית הדין‪ַ .‬‬ ‫המשרתת שלך‪ ,‬היא לא תדע להציע טענותיה‪ ,‬ואני מבקש להיות לה למליץ‪ ,‬כי אין‬ ‫ריבה"‪.‬‬ ‫ּ‬ ‫לה מי שיריב‬ ‫"מתוך אור הגנוז; מרטין בובר‬

‫רגע חושבים‬ ‫חשבו‪ ,‬מדוע קשה לייצג מישהו כאשר לא מזדהים עם דעתו? מה מפריע? מה צריך‬ ‫לנטרל כדי לייצג אותו נאמנה?‬

‫פעילויות‬ ‫‪ .1‬‬ ‫‪ .2‬‬ ‫‪ .3‬‬ ‫‪ .4‬‬ ‫‪. 6‬‬ ‫‪ .7‬‬ ‫ ‬

‫ ‬

‫‪14‬‬

‫עלילת הסיפור מזמנת תגובות צפויות‪ ,‬כלומר תגובות שכרגיל אנשים נוהגים להגיב‬ ‫במקרים דומים‪ .‬מי בסיפור מייצג זאת? מה היתה ציפייתו?‬ ‫מדוע הרב רואה צורך לעמוד לצד המשרתת במשפט?‬ ‫הסיפור מעלה שני ערכים‪ .‬מה הם הערכים ומדוע נוצרת התנגשות ביניהם?‬ ‫שערו‪ ,‬איזה שינוי היה חל בדמות האישה אילו היה הסיפור מסתיים בתגובת‬ ‫האישה?‬ ‫מה היו‪ ,‬לדעתכם‪ ,‬השיקולים שהביאו לצירופו של הסיפור החסידי הזה לנושא "אדם לאדם"‪.‬‬ ‫נהלו דיון בקבוצה בשני שלבים‪:‬‬ ‫שלב א' — אילו היה מתקיים ויכוח בין הרבי לאשתו מה היה טוען הרבי? מה היתה‬ ‫שאתה אתם מזדהים בסיפור והעלו את‬ ‫טוענת אשתו? בחרו לייצג את הדמות ִ‬ ‫הנימוקים שאותה דמות מביאה להצדקת התנהגותה‪.‬‬ ‫שלב ב' — החליפו תפקידים‪ .‬מי שייצג את עמדת הרב ייצג עתה את עמדת אשתו‪.‬‬

‫הטבעת ‪/‬‬

‫סיפור חסידי‪ ,‬עיבוד‪ :‬מרטין בובר‬

‫עני אחד חיזר על פתחו של רבי שמלקי בשעה שלא היתה פרוטה בבית‪ .‬נטל הרבי‬ ‫טבעת ונתן לו‪ .‬לאחר רגע נודע הדבר לאשתו והוכיחה אותו בדברים קשים‪ ,‬שנתן‬ ‫לאותו קבצן תכשיט יקר‪ ,‬שקבועה בו אבן טובה‪ .‬ציוה רבי שמלקי לקרוא לעני ואמר‬ ‫ערכה רב מאוד‪ .‬תן דעתך שלא למכרה‬ ‫ּ‬ ‫לו‪" :‬עתה זה נודע לי‪ ,‬שהטבעת שנתתי לך‬ ‫בזול‪".‬‬ ‫מתוך אור הגנוז; מרטין בובר‬

‫פעילויות‬ ‫סיפור חסידי זה בנוי על הפתעה הנוצרת משבירת ציפיות‪.‬‬ ‫‪ .1‬לאחר שנודע לרבי ערכה האמיתי של הטבעת‪ ,‬עמדו בפניו כמה אפשרויות של‬ ‫תגובה‪ .‬הציעו אפשרויות אחדות‪.‬‬ ‫‪ .2‬למה ציפתה האישה? מה היתה השערתה?‬ ‫‪ .3‬מה מפתיע בהתנהגות הרב?‬ ‫‪ .4‬היכן בסיפור נרמזת תגובתה של האישה למעשיו של בעלה?‬ ‫‪ .5‬לו היה מסתיים הסיפור במשפט‪" :‬ציווה רבי שמלקי לקרוא לעני ואמר לו‪ — "...‬מהו‬ ‫ההמשך שהייתם מציעים?‬ ‫‪ .6‬על מה מעידה התנהגותו של הרבי?‬

‫‪15‬‬

‫אשר ברש (‪ — )1952-1889‬סופר המתאר בסיפוריו הווי חיים‪ ,‬הן כפי שהכירוֹ‬ ‫במקום הולדתו גליציה‪ ,‬והן כפי שהתגלה לו בארץ‪ .‬הסיפור שלפניכם עוסק בימים‬ ‫האחרונים של השלטון התורכי בארץ‪ .‬אשר ברש גם ִתרגם ועיבד יצירות קלסיות מספרות‬ ‫העולם‪ ,‬ביניהן רובינזון קרוזו ואוהל הדוד תום‪.‬‬

‫ֶא ְק ֶמק ‪/‬‬

‫אשר ברש‬

‫המצביא התורכי העריץ‪ ,‬הפקר‬ ‫ִּ‬ ‫'מהגר' יהודי‪ ,‬מגורש עם כל תושבי תל אביב בפקודת‬ ‫לכל גזרת זדון‪ ,‬ישב שדמי עם משפחתו הקטנה בחיפה‪ .‬אחרי גלגולים רבים מצא דירה‬ ‫בבניין‪ ,‬שהיה לפנים בית חרושת לאבני מלט‪ ,‬במושבה הגרמנית ליד דרך המלך‪ .‬החצר‬ ‫היתה מלאה ציבורי אבנים מחוטבות יוצאות תבנית דפוסים שונים‪ ,‬שאיש לא מצא בהן‬ ‫חפץ כל שנות המלחמה; בחורף רחצן הגשם‪ ,‬חיספס את חלקתן והבליט את גרגרי הזיפזיף‬ ‫הגס‪ ,‬ובקיץ טסו עליהן לטאות פזיזות‪ ,‬בעלות עיניים סקרניות‪ ,‬ועכבישים מתחו ביניהן‬ ‫ציפוּ יוֹ על ידי‬ ‫את אריגיהם הנפלאים‪ .‬צריף הפחים הגדול והריק נתפרק בקיץ האחרון ּ‬ ‫צבא לימאן פון סאנדרס‪ ,‬ושלד העץ הגבוה עמד ָערוּ ם ומפולש‪ ,‬כסמל להרס החרושת‬ ‫האזרחית‪ .‬אלמלא שני עצי הזית עבותי הנוף שליד הגדר‪ ,‬והתאנה גדולת העלים שליד‬ ‫החלון‪ ,‬מן הנמנע היה לגור בחצר המוות הזאת‪.‬‬ ‫בסוף הקיץ‪ ,‬בימים האחרונים לשלטון התורכים‪ ,‬כשהתושבים היו ממעטים לדבר מבכל‬ ‫ימות השנה‪ ,‬אך עיניהם נפגשו ברחובות מתוך רמיזות של שמחה כבושה על המתרגש‬ ‫לבוא‪ ,‬עמד שדמי בבוקר עם בתו‪ ,‬בת השנתיים‪ ,‬תחת אותה התאנה גדולת העלים‬ ‫והציץ לבין ענפיה הסבוכים‪ ,‬לראות אם אין עוד אחת מן האפילות‪ ,‬שנעלמו במקרה‬ ‫מעיני הרועים הערביים‪ ,‬שהיו מעוללים את העץ בהשכימם לרפתי בעליהם הגרמנים‪.‬‬ ‫רה הוורוד שיחקה לרגלי אביה בתוך נצרי השורש של העץ‪.‬‬ ‫התינוקת בכותונתה לבשׂ ּ‬ ‫עודנו מסלק במתינות מרוכזת את הענפים הנמוכים לתוּ ר אחרי פרי חבוי‪ ,‬והנה לפתה‬ ‫הילדה את רגלו וקראה בקול נבעת‪:‬‬ ‫"אבא!"‬ ‫הוא הוציא את ראשו הפרוע מעבר לעץ‪ ,‬לראות מה קרה‪ ,‬והנה לפניו חייל תורכי‪,‬‬

‫‪16‬‬

‫אחד מן הנמושות‪ ,‬שנשארו בעיר קרועים ובלויים ורעבים‪ ,‬ורובם גם בלתי מזוינים‪.‬‬ ‫יום־יום ראה אותם שדמי בעברם לעשרות ולמאות ברחובות בסך תחת צליפות הסגנים‬ ‫הצרודים ומודלקי העיניים‪ ,‬ומהם גוחנים בכל רגע להרים קליפת אבטיח או חתיכת‬ ‫חרוב מושלכת בחוץ ולועסים אותה בתאוות חיות‪ .‬יום־יום ראה אותם בשׂ אתם ארבעה‬ ‫וחמישה את אחד מחבריהם שגווע‪ ,‬ובראותם לרגליהם פסולת מזון‪ ,‬הם מורידים את‬ ‫ועטים על השלל‪ .‬יום־יום ראה אותם בתעותם חולים‪ ,‬יחפים וגזוזי שיער בתוך‬ ‫המת ָ‬ ‫הסמטאות הצרות‪ ,‬נכרים ואילמי שפה והרעב בוער בעיניהם‪ ,‬אך לא קרהו המקרה לעמוד‬ ‫פנים אל פנים עם אחד מהם‪.‬‬ ‫וזה שעמד לפניו עכשיו היה גבר לא צעיר‪ ,‬תלוי שפם ממראה הטבק‪ ,‬וקדקודו הגזוז‬ ‫מבהיק מתחת ל'אנווריה' הקטנה והקרועה; רגליו הצבות יחפות ומעילו האפור וגס‬ ‫החוטים תלוי על רזון גופו בלי חגורה‪ .‬עיניו הקטנות והאפורות הציצו ביגון מתוך הפנים‬ ‫החיוורים‪ .‬כשראה את שדמי השתחווה קצת ורמז בחיוך נבוך אל התינוקת הלופתת את‬ ‫רגל אביה בחזקה‪ .‬אחר כך ניסה לפשוט יד וללטוף את ראשה‪ ,‬אך נמלך והשיבה אל‬ ‫לבו ובראשו נענע מחייך‪ ,‬לאמור‪ :‬גם לי כזאת!‬ ‫שדמי השתמש בכל ידיעתו בתורכית ושאלו‪:‬‬ ‫"אנַ טוֹ לי!"‬ ‫ַ‬ ‫"אוד! ֶאוד! (כן! כן!)" ענה התורכי מתוך התעוררות‪ ,‬ובעיניו נִ צנץ משהו רחוק אך‬ ‫ֶ‬ ‫תקיף מאוד‪ .‬הוא ניסה להתקרב יותר אל התינוקת‪ ,‬אך היא‪ ,‬שלא גרעה ממנו עין‪ ,‬נרתעה‬ ‫מפניו‪ ,‬והוא הרפה את ידיו כמבויש‪ .‬בלבו של שדמי ניעור רגש חם ביחס לגבר הזר הזה‪,‬‬ ‫וברמזו ראשונה אליו ואחר כך אל בתו‪ ,‬שאלהו ערבית‪:‬‬ ‫וולאד?" (כלומר‪ :‬יש לך ילדים?)‬ ‫"א ַ‬ ‫ַ‬ ‫"אוד! אוד!" ענה הלז ונצנוץ עיניו החל להאיר יותר; ובהרימו אצבע אחת ובהצביעו‬ ‫אחר כך על הפעוטה‪ ,‬התכוון לומר‪ :‬בת כזאת ממש‪.‬‬ ‫חשק שדמי לשאלו‪ ,‬כמה שנים עברו מאז שלא ראה אותה‪ ,‬אך לא מצא את הרמז‬ ‫המובן‪ ,‬והלז שחשב כי הוא נשאל לעיניה של בתו‪ ,‬שם את שתי אצבעותיו על עיניו‪,‬‬ ‫ואחר כך נשקן בדבקות‪ ,‬לאמור‪ :‬עיניה כעיניו הוא‪.‬‬ ‫מתוך שלא יכלו להמשיך יותר את השיחה‪ ,‬עמדו שני הגברים רגעים מספר מחרישים‪.‬‬ ‫אך שתיקה זו היתה שקולה כנגד שיחה ארוכה‪ ,‬כי השאלות והתשובות האנושיות העמוקות‬ ‫ביותר נתבטאו בה; ומין ידידות נפש‪ ,‬מעין ִקרבת משפחה מסתורית‪ ,‬נתהוותה ביניהם‪.‬‬ ‫ותמוה‪ :‬גם התינוקת הרפתה מרגל אביה והיתה עומדת בין הגדולים בלי פחד‪ ,‬שפתיה‬

‫‪17‬‬

‫פשוקות משהו ועיניה נשואות אל פני התורכי המסכן מלאות הבנה‪ .‬ופתאום כבו עיניו‬ ‫והבעתו הראשונה‪ ,‬המטומטמת‪ ,‬שבה אליו‪ ,‬פשט את היד וחינן את קולו הצרוד‪:‬‬ ‫"אקמק! (לחם)‪".‬‬ ‫ֶ‬ ‫גם שדמי התעורר למציאות‪ ,‬גחן ולחש לילדה אילו מילים‪ ,‬וזו הרימה את רגליה‬ ‫הפעוטות‪ ,‬ורצה בהתלהבות ילדותית לתוך הבית‪ ,‬וכעבור רגע שבה עם פרוסת לחם‬ ‫גדולה‪ ,‬ובלי לחכות עוד לדבר אביה‪ ,‬הושיטתו במין שמחה של מצווה לחייל הרעב‪.‬‬ ‫הלז חטף את הפרוסה בשתי ידיו ונתנה לתוך פיו‪ ,‬אך פתאום נמלך ותחבה בכיס בגדו‪,‬‬ ‫ובהעיפו עוד מבט נוסף על התינוקת התמהה מיהר להימלט מתוך החצר‪.‬‬ ‫בערב אותו יום היתה העיר שרויה באי מנוחה יותר משאר הערבים האחרונים‪' .‬המהגרים'‬ ‫מיהרו לבוא בבתיהם ושם ישבו על הכיסאות השאולים ולעסו את ּ ִפתם התפלה‪ ,‬העשויה‬ ‫רובה דוּ רה‪ ,‬לאור מנורת השמן העשנה‪ .‬אפילו אותו המורה הירושלמי‪ ,‬שהיה מתגנב‬ ‫בלילות‪ ,‬בשעות האסורות‪ ,‬בחירוף נפש‪ ,‬להפיץ שמועה מעודדת על אודות מעשי‬ ‫הציונים ומעמד האגלים‪ ,‬ישב הערב בביתו בתוך משפחתו רבת הילדים‪ ,‬והזה מתוך‬ ‫טירוף הלב בספר יִ ידי‪ ,‬שחלם זה כמה שנים לתרגמו עברית‪ .‬אחרי כן קשה היה לגדולים‬ ‫להירדם‪ ,‬והלבבות כלו חרדים לקראת הבא‪ .‬המֹה המוּ אל הקרובים והמכירים הנמצאים‬ ‫שם 'בדרום' לראותם‪ ,‬לעבוד ולשמוח עמהם על הגאולה והישועה‪ ,‬ובייחוד‪ ,‬והרגש הזה‬ ‫היה החזק ביותר‪ ,‬ליהנות כמוהם מן 'החיים'‪ ,‬כלומר מן הלחם הלבן והסוכר הזול‪ ,‬אחרי‬ ‫ירחי העמל והרעב בגולה זו המנוולת‪ .‬גם בחוץ התרגש מה כל אותו הלילה‪ .‬שרידי‬ ‫קציני הצבא והפקידים התורכים דהרו ברחובות על סוסיהם‪ ,‬כאילו ביקשו מפלט מן‬ ‫העיר‪ ,‬אך לשווא‪ :‬כל הדרכים כבר נכבשו על ידי האויב‪ .‬אחרי חצות שמע שדמי פתאום‬ ‫מאות רגליים רצות על פני הדרך‪ ,‬וקולות בודדים קוראים‪ ,‬מתרים ונוזפים ומשתתקים‪.‬‬ ‫הוא ואשתו מיהרו לרדת מן המיטות‪ ,‬ומבעד לחרכי התריסים הציצו החוצה‪ .‬היה ליל‬ ‫ירח‪ ,‬והם ראו את צבא התורכים החונה בעיר רץ באבק הדרך‪ ,‬בלי סדר ובלי מנהיג‪,‬‬ ‫כעכברים הנמלטים משרפה‪ ,‬לאן?‬ ‫רגעים אחדים עמד שדמי‪ ,‬ופניו כבושים בתריס החלון‪ ,‬והנה תקפהו פחד גדול‪:‬‬ ‫ומה אם העדר הרעב הזה‪ ,‬המשולח לנפשו‪ ,‬יתחיל לחדור לתוך הבתים‪ ,‬לשלול ולחמוס‬ ‫ולגמול את עצמו על התלאות‪ ,‬המחסור והרעב שסבל במשך ירחים ושנים? מי יעצור‬ ‫בעדו? ועדיין הם רצים ורצים בדממה באבק הדרך יחפים ופתוחי מעילים‪ .‬והנה קפצו‬ ‫אחדים מעל לגדר לתוך החצר ועטו על העצים‪ ,‬עצי הזית‪ ,‬ואחרים פשטו על גן העצים‬

‫‪18‬‬

‫לבירות‪ .‬דמו של שדמי נקרש בבשרו‪,‬‬ ‫הסמוך של הגרמני‪ ,‬אשר נמלט שלשום בתוך צבאו ֵּ‬ ‫אך עדיין עומד היה ליד אשתו ועיניו נעוצות בחרכי התריסים לראות ולראות‪ .‬החיילים‬ ‫עשו את מעשיהם בלי שאון‪ ,‬הם קטפו את עוללות הזיתים המרים ולעסום בתאווה‪,‬‬ ‫כשהם מרשרשים קצת בענפים ובעלים היבשים‪ .‬אחרי כן פרשה חבורה קטנה‪ ,‬כארבעה‬ ‫או חמישה‪ ,‬והתקרבה אל הבית‪ .‬הפחד איבן את שדמי ואשתו‪ .‬אך הללו שבחצר גחנו‬ ‫וחיפשו כה וכה על הרחבה שלפני הבית‪ ,‬אחרי כן פנו הצדה ויצאו שוב לדרך‪ .‬וכן נמלטו‬ ‫חבורות־חבורות ואחד־אחד‪ ,‬עד כי נעלמו כולם‪.‬‬ ‫"ודאי גם 'אקמק' ביניהם!"‪ — ‬נִ צנץ במוחו של שדמי‪ ,‬ובקול אמר לאשתו‪:‬‬ ‫"עדר כבשים! תארי לך חיילים אירופיים במצבם! לא היו מניחים בית שלם‪".‬‬ ‫בבוקר כבר היה גלוי לכול‪ ,‬כי הגורל נחתך‪ .‬הקאימקאם חזר‪ ,‬כי לא מצא עוד דרך‬ ‫מפלט‪ .‬מאיור גרמני‪ ,‬שנשאר במקרה‪ ,‬התהלך בדרכים המובילות אל מחוץ לעיר‬ ‫כלביא בסוּגר‪ ,‬חבוש משקפיו וילקוטו הטובים‪ ,‬ועיניו יושבות למוֹ ארב‪ .‬סיפרו‪ ,‬כי‬ ‫הציע את סוסו היקר לערבי‪ ,‬שיעבירנו בסירה לצור‪ ,‬אך הלז פחד‪ .‬סגני האופיצרים‬ ‫התורכים התגודדו לפני חנויות הערביים‪ ,‬חילקו ביניהם את המחיר שקיבלו בעד‬ ‫הסבון והסוכר‪ ,‬שהוציאו מתוך מחסן בית החולים‪ .‬הדגים היו בזול‪ ,‬כי יהודיות רבות‬ ‫פחדו לצאת אל השוק‪ .‬ובעשר בדיוק התחיל התותח היחיד‪ ,‬שהעמידו האוסטרים על‬ ‫הכרמל‪ ,‬לירות על הפרשים ההודים המתקרבים ואיש לא ראם‪ .‬קצין תורכי צעיר עז‬ ‫נפש עמד על דעת עצמו והגן על העיר בתותח היחיד‪ .‬להט האש הבהיק חד ומסנוור‬ ‫פעם בכל עשרה רגעים בדיוק על ראש הכרמל‪ ,‬כמדליק זוהר השמים‪ ,‬והמשחית נישא‬ ‫מעל לעיר הקודחת‪ .‬הכול ידעו ברור‪ ,‬כי היריות האלה תשתתקנה עד מהרה‪ ,‬בכל‬ ‫זאת הרגיזו את העצבים עד לשיגעון‪ .‬והנה הופיעו שלושה אווירונים‪ ,‬חגו כעופות‬ ‫גדולים מעל להר‪ ,‬התרוממו וירדו‪ ,‬עשו מה שעשו ובהיעלמם נשתתקו היריות‪ .‬דממה‬ ‫מעיקה השתררה בכל העיר‪ .‬התנועה פסקה‪ ,‬הכול היו דרוכי ציפייה‪ .‬ופתאום התחילו‬ ‫דוהרים מכל עבר‪ ,‬מעל הכרמל ומכל מבואי העיר‪ ,‬הפרשים ההודים בסערת מלחמה‪:‬‬ ‫זנבות צניפיהם הארוכים עפים ברוח ורמחיהם מרוצצים בידיהם מתוך שאגות פראים‪,‬‬ ‫ובשטפם על סוסיהם האבירים היה מראיהם כמראה השדים‪ .‬הקצין עז הנפש הוא‬ ‫שגרם לכיבוש סערה זה‪.‬‬ ‫כעבור שעה ָשלמה המלאכה‪ ,‬והתושבים יכלו לצאת לקבל את פני הכובש‪ .‬הפרשים‬ ‫מילאו עתה בערב־רב את כל החוצות‪ ,‬פרקו במתינות את זינם ואת משא הסוסים‪ ,‬והיו‬

‫‪19‬‬

‫וחילות חדשים עדיין נוהרים לתוך‬ ‫נושאים מים להשקותם בתוך דליי הבד אשר להם‪ֵ .‬‬ ‫העיר‪ ,‬למאות ולאלפים; אין קצה לתכונה‪ .‬אבל עתה צעדם מתון וכבד‪ ,‬הסוסים הגדולים‬ ‫ורוכביהם מכוסי אבק‪ ,‬אך מה כבד זינם ומה עשירה צידתם! עין לא ראתה! התושבים‪,‬‬ ‫שהיו רגילים במראה הצבא התורכי‪ ,‬היו נדהמים למראה‪ .‬אף הגרמנים היו אביונים כנגדם!‬ ‫בזה אחר זה רכבו הפרשים האנגלים דקי הפנים‪ ,‬הסקוטים לובשי השמלה‪ ,‬האוסטרלים‬ ‫נושאי הנוצה‪ ,‬ובין כולם הודים והודים והודים‪ .‬כולם כותונתם הכהה לבשרם‪ ,‬שרווליהם‬ ‫מופשלים למעלה ממרפקיהם‪ ,‬ונשקם הקצר תחוב בצד האוכף‪ ,‬ומראיהם כמראה הקצבים‬ ‫אחרי אשר כילו את מלאכתם‪.‬‬ ‫אף שדמי יצא לראות במחזה על פני הדרך‪ .‬משני עברי הרחוב הראשי זרמו עתה‬ ‫התושבים‪ ,‬רובם פנים חדשות‪ ,‬מאלה שהיו מתחבאים במשך שנים מאימת הגיוס ועבודת‬ ‫האונס‪ .‬הנה גם הערבי השחור‪ ,‬המצולק‪ ,‬שהיה מציץ כל השנה כחיה דורסת מתוך‬ ‫האשנב הסרוג שבסמטה‪ .‬הנה גם אלה‪ ,‬שהיו עד עתה אסורים על סחרם בכסף‪ .‬הערבייה‬ ‫המסורבלה‪ ,‬שכנתו או פילגשו של הערבי השחור בסמטה‪ ,‬מקושטת עתה צבעונים מנענעת‬ ‫בראשה ובידיה ומברכת את הצבא בערבית רוננת‪ ,‬עיניה בוערות ופניה מפיקים אושר‬ ‫אין קץ‪ .‬הנה מובלה ועוברת שורה של שבויים תורכים‪ ,‬מן האחרונים שנשבו במבוא‬ ‫לפאק הגדול‬ ‫ימאבשי הזקן והכחוש‪ ,‬בעל הקוֹ ּ‬ ‫ּ‬ ‫הב‬ ‫העיר בעמדם להגן על האבוד‪ ,‬וביניהם ּ‬ ‫והישן‪ .‬מה מעוך הוא הקולפאק! חרבו ניטלה מירכו ועל לחיו הרזה נגלד חוט של דם‪:‬‬ ‫ימבאשי‬ ‫עיניו העוממות נעוצות באבק הדרך‪ ,‬והוא פוסע בראש השיירה בחשיבות של ּב ּ‬ ‫זקן‪ .‬הנה עומד בתוך הקהל המורה הירושלמי ובעיניו הנוצצות דמעות של אושר‪ ,‬על‬ ‫לא ֵמת‬ ‫שזכה סוף־סוף לראות את החיילים החביבים‪ ,‬המנצחים‪ ,‬הגואלים‪ ,‬אלה שבאו ַ‬ ‫את הכרזת הגאולה הגדולה‪ .‬ופתאום מתנפל על שדמי המורה התל אביבי הזקן‪ ,‬גבר‬ ‫החמודות‪ ,‬זה שסבל יותר מכל חבריו‪ ,‬שהתגלגל עם בנותיו הגדולות במושבות ובבתי‬ ‫ערביים‪ ,‬ועתה נפתחה לפניו הדרך לבוא בעוד יום או יומיים לביתו‪ ,‬שם בפרבר הגאול‪,‬‬ ‫החוגג‪ ,‬היהודי‪ ,‬המלא תשואות! הוא התנפל על שדמי‪ ,‬חיבקו בעוז והתנשק ִאתו בחזקה‪,‬‬ ‫והחילות עדיין נוהרים‪ ,‬אין‬ ‫ושדמי לא יכול לבלי השתתף בשמחתו החמימה‪ ,‬האמיתית‪ֵ .‬‬ ‫קצה להם‪.‬‬ ‫אך מה זה? בצד הרחוב‪ ,‬בתוך האבק‪ ,‬מוטל חלל פגרו של חייל תורכי בלי נשק‪.‬‬ ‫הלקחו ממנו את נשקו‪ ,‬או דקרוהו בעברו ברחוב לתומו‪ ,‬או בברחו להיחבא? ואחרי‬ ‫שניים־שלושה צעדים עוד אחד‪ ,‬ושוב אחד‪ .‬כל אחד ערמת בשר עלובה בתוך גל של‬ ‫סחבות‪ ,‬ולידה‪ ,‬בתוך האבק‪ ,‬שלולית שחורה קטנה‪ .‬פני כולם מכוסים בקרע בגד שהופשל‬

‫‪20‬‬

‫עליהם‪ .‬השען 'המהגר' מיפו עומד לפני פתח דירתו ומספר בצחוק גדול‪ ,‬שהוא ראה‬ ‫"איך דקרו את הכלבים‪ .‬הנה זה הרים ידיו‪ ,‬אך הפרש ההודי תקע בו את רמחו‪ ,‬עד כי‬ ‫יצא הרומח מגבו‪ ,‬הניפו מעט והשליכו לארץ‪ ,‬חו־חו־חו! זה צבא‪ ,‬זה צבא!" והוא חובט‬ ‫על שוקיו השמנות ורוקד מצחוק וניקוש שיניים‪ .‬חייל סקוטי צעיר ורך פנים מאוד‪,‬‬ ‫כמעט ילד‪ ,‬עובר על סוסו‪ ,‬כפוף ועייף‪ .‬הוא מביט בעצב אל הנדקר‪ ,‬המתבוסס באבק‪,‬‬ ‫ומשהה עליו מבט ארוך‪ ,‬אך הוא עובר הלאה; "מלחמה היא!" חושב מוחו הרך והמנוסה‬ ‫קודם זמנו‪.‬‬ ‫ליד אחד החללים‪ ,‬מושלך קצת הצדה‪ ,‬במבוא סמטה עזובה‪ ,‬עמד שדמי והסתכל‬ ‫בו מתוך התכווצות הלב‪ :‬רגל אחת היתה מכונסה ונעולה נעל קרועה‪ ,‬והשנייה פשוטה‬ ‫ויחפה; הגוף נראה כל כך דל בתוך התלבושת התורכית העבה‪ .‬והנה תקפתו תשוקה‬ ‫נמרצה לגלות את פניו‪ .‬הוא פנה כה וכה‪ ,‬ואחרי כן סילק במקלו את המטלית מעל פני‬ ‫החלל‪ — ‬והתפלץ‪ :‬החייל האנאטולי שביקר אתמול בחצרו היה מוטל לפניו‪ .‬ברור הדבר‪.‬‬ ‫בכל זאת גחן והתבונן בו מקרוב‪ ,‬והנה פרוסת לחם בולטת קצת מתוך כיס בגדו‪ .‬המראה‬ ‫הזה נגע ללבו של שדמי עד לדמעות‪ .‬הוא לא יכול לעמוד עוד על מקומו‪ ,‬מיהר לכסות‬ ‫את פני המת‪ ,‬ורץ לביתו‪ .‬שם תפס את בתו‪ ,‬שהתבוננה בחצר למעשי הפרשים ההודים‪,‬‬ ‫לחצה אל לבו‪ ,‬רץ ִאתה לתוך החדר‪ ,‬ובהושיבו אותה על השולחן‪ ,‬אחז בכתפיה הרכות‬ ‫וקרא בעיניים גדולות‪:‬‬ ‫"את יודעת? ֶ'אקמק' מת!"‬ ‫כל הצער והרוך האנושי היו בשם המשונה הזה‪.‬‬ ‫מתוך כתבי אשר ברש‪ ,‬מסדה‬

‫עלילת הסיפור "אקמק" מתרחשת בארץ ישראל שלפני קום המדינה בימי מלחמת העולם‬ ‫הראשונה‪.‬קראו את הקטע הבא‪ ,‬תוכלו להרחיב את המידע באתר ויקיפדיה באינטרנט‬ ‫באתר הר"מ או בכל אתר אחר שתמצאו‪.‬‬ ‫‪http://www.jewishagency.org/JewishAgency/Hebrew/Education/Compelling+Content/‬‬ ‫‪Israel+and+Zionism/Timeline/120/meah+esrim1.htm‬‬

‫‪21‬‬

‫בתקופת מלחמת העולם הראשונה ‪ ,1918-1914‬נלחמו התורכים יחד עם הגרמנים נגד‬ ‫מדינות ההסכמה‪ .‬הצבא התורכי ששהה על אדמת ארץ ישראל בדרכו למערכה בתעלת‬ ‫סואץ‪ ,‬נזקק לאספקה והחרים את מלאי המזון של תושבי הארץ לצרכיו‪ .‬הרעב בא"י‬ ‫היה קשה גם בשל בצורות ומכת ארבה שפקדו את הארץ‪ .‬היחס של הממשל התורכי‬ ‫ליהודים הקשיח ככל שמצבם במלחמה הלך והתדרדר‪ .‬הם הטילו מסים כבדים‪ ,‬כמו‬ ‫מס מלחמה‪ ,‬החרימו בהמות עבודה‪ ,‬כלים ומזון‪ .‬בעקבות ניתוק הקשר עם מדינות‬ ‫אחרות‪ ,‬נפגעו הסוחרים ונעצרה קבלת התרומות‪ .‬התורכים אף ביצעו מספר גירושים‬ ‫מהארץ‪ .‬ב־‪ 1915‬אספו אנשים שהסתובבו ברחובות תל אביב ויפו והעבירו אותם באנייה‬ ‫למצרים‪ .‬ב־‪ 1917‬ביצעו את גירוש תל אביב בו גורשו יהודי ת"א ויפו לחיפה וסביבותיה‪.‬‬ ‫הצבא הבריטי התקדם מדרום הארץ והתורכים חששו שהיהודים בת"א יסייעו לבריטים‬ ‫להשתלט על הארץ‪.‬‬

‫פעילויות‬ ‫‪ .1‬קראו את המידע ההיסטורי‪ ,‬וכתבו מה הן העובדות ההיסטוריות המופיעות‬ ‫בסיפור?‬ ‫‪ .2‬על רקע העובדות ההיסטוריות‪ ,‬נפגשים מורה עברי וחייל תורכי‪ .‬שערו מה הם‬ ‫הרגשות של כל אחד מהם בתחילת המפגש‪.‬‬ ‫‪ .3‬קראו את הקטע המתחיל במילים‪" :‬התינוקת בכותנתה‪ "...‬עד "עוד מבט נוסף על‬ ‫התינוקת התמהה ומיהר להימלט"‪.‬‬ ‫א‪ .‬העתיקו מתוך הקטע את המשפטים המעידים על ההתקרבות של שתי‬ ‫הדמויות‪.‬‬ ‫ב‪ .‬מה לדעתכם אפשר את המשפט‪" :‬מעין קרבת משפחה מסתורית נתהוותה‬ ‫ביניהם"?‬ ‫משבץ המספר קטעי מידע על מצבה של האוכלוסייה בארץ‪,‬‬ ‫ֵּ‬ ‫‪ .4‬בין פרקי העלילה‬ ‫ובכלל זה מצבן של הדמויות‪ .‬כיצד לדעתכם מבליטים קטעים אלו את המפגשים‬ ‫האנושיים בסיפור?‬ ‫‪ .5‬העתיקו משפט אחד המתאר את הצבא המנצח‪ ,‬ומשפט אחד המתאר את הצבא‬ ‫התורכי הנסוג‪.‬‬ ‫א‪ .‬מה ההבדלים ביניהם?‬

‫‪22‬‬

‫ב‪ .‬מדוע אומר המספר על הצבא המנצח "ומראיהם כמראה הקצבים אחרי אשר כילו‬ ‫את מלאכתם"? מה אומר המשפט על יחסו לצבא זה? הסבירו תשובתכם‪.‬‬ ‫‪ .6‬משפט מפורסם אומר‪" :‬במלחמה אין מנצחים"‪ .‬הסבירו משפט זה על רקע הסיפור‬ ‫כולו‪.‬‬ ‫סמל‪ :‬צורת כתיבה בה דבר מסוים‪ ,‬בדרך כלל מוחשי‪ ,‬מייצג תכונה רעיון או רגש‪ .‬לדוגמה‪,‬‬ ‫הצבע הלבן מייצג טוהר‪ ,‬תמימות‪ ,‬וגם מעברים בחיים והוא יכול גם לייצג כניעה‪ .‬תלוי‬ ‫בהקשר שבו הוא משובץ‪ .‬הסמל מרחיב את המשמעות של היצירה‪.‬‬ ‫‪ .7‬הסיפור מסתיים במילים‪" :‬את יודעת‪ ,‬אקמק מת"‪ .‬אילו רגשות מתעוררים בקורא‬ ‫עם קריאת מילים אלו?‬ ‫‪" .8‬אקמק" פירושו "לחם" בתורכית‪ ,‬האם לדעתכם‪ ,‬הוא גם סמל בסיפור? הסבירו‬ ‫תשובתכם‪.‬‬

‫‪23‬‬