Page 1

‫הלאומיות בישראל ובעמים‪:‬‬ ‫ראשית הדרך עד ‪1920‬‬ ‫יובל קוברסקי‬


‫הלאומיות בישראל ובעמים‪:‬‬ ‫ראשית הדרך עד ‪1920‬‬ ‫יובל קוברסקי‬ ‫ייעוץ אקדמי‪ :‬פרופ׳ אביבה חלמיש‬ ‫ייעוץ פדגוגי ‪ :‬מיכאל ירון‬

‫‪4392‬‬ ‫‪15.6.14‬‬

‫כנרת‪ ,‬זמורה‪ ,‬דביר — מוציאים לאור‬


‫כתיבה‪ :‬יובל קוברסקי‬ ‫ייעוץ פדגוגי ודידקטי‪ :‬מיכאל ירון‬ ‫ייעוץ אקדמי‪ :‬פרופ' אביבה חלמיש‬ ‫ייעוץ מגדרי‪ :‬ד"ר צפרירה שחם‬ ‫עריכה לשונית‪ :‬יהודית נווה‬ ‫עיצוב‪ :‬אמרי זרטל‬ ‫מפות‪ :‬סיון טולדו‬ ‫עימוד וגרפיקה‪ :‬סיון טולדו‬ ‫הפקה‪ :‬תמי פרמונט‬ ‫הספר והמדריך למורה אושרו כספר לימוד ע"י הממונה על אישור ספרי לימוד במשרד‬ ‫החינוך‪ .‬לספר נלווה מדריך למורה‪ .‬אישור מספר ‪ 4392‬מיום ‪15.6.14‬‬

‫אין לשכפל‪ ,‬להעתיק‪ ,‬לצלם‪ ,‬להקליט‪ ,‬לתרגם‪ ,‬לאחסן במאגר מידע‪,‬‬ ‫לשדר או לקלוט בכל דרך או אמצעי אלקטרוני‪,‬‬ ‫אופטי או מכני או אחר כל חלק שהוא מהחומר שבספר זה‪.‬‬ ‫שימוש מסחרי מכל סוג שהוא בחומר הכלול בספר זה אסור בהחלט‬ ‫אלא ברשות מפורשת בכתב מהמו"ל‪.‬‬ ‫הכנה לדפוס‪ :‬חלפי פתרונות דפוס מתקדמים בע"מ‬ ‫סידור‪ ,‬עימוד והפקה במפעלי כנרת‪ ,‬זמורה‪ ,‬דביר — מוציאים לאור בע"מ‬ ‫רח' ההגנה ‪ ,10‬אור יהודה ‪6022410‬‬

‫נדפס בישראל‬ ‫מסת"ב ‪9‬־‪874‬־‪552‬־‪965‬־‪ISBN 978‬‬

‫כל הזכויות שמורות‬ ‫זכויות בעברית‬ ‫© תשע"ד ‪ 2014‬כנרת‪ ,‬זמורה‪ ,‬דביר — מוציאים לאור בע"מ‬ ‫‪www.kinbooks.co.il‬‬


‫תוכן עניינים‬ ‫פרק ראשון —‬ ‫הלאומיות המודרנית ‬ ‫יחידה ‪ :1‬מהי תופעת הלאומיות המודרנית? ‬ ‫יחידה ‪ :2‬הגורמים לצמיחת הלאומיות ולהתבססותה באירופה במאה התשע־עשרה ‬ ‫יחידה ‪ :3‬מאפיינים ודפוסי פעולה של התנועות הלאומיות שפעלו באירופה‬ ‫במאה התשע־עשרה ‬ ‫יחידה ‪ :4‬איחוד איטליה ואיחוד גרמניה כדוגמה לפעילותן של תנועות לאומיות ‬ ‫פרק שני —‬ ‫הציונות — התנועה הלאומית היהודית המודרנית ‬ ‫יחידה ‪ :1‬הגורמים לצמיחתה של התנועה הציונית ולהתארגנותה באירופה‬ ‫בשלהי המאה התשע־עשרה ‬ ‫ ‬ ‫יחידה ‪ :2‬בנימין זאב הרצל ופועלו להקמת ההסתדרות הציונית ולקידום מטרותיה ‬ ‫יחידה ‪ :3‬הגישות השונות בתנועה הציונית בנוגע למטרותיה ולדרכי פעילותה ‬ ‫יחידה ‪ :4‬ה"בונד" כתנועה לאומית־יהודית ‬

‫‪11‬‬ ‫‪12‬‬ ‫‪20‬‬ ‫‪40‬‬ ‫‪51‬‬ ‫‪71‬‬ ‫‪72‬‬ ‫‪89‬‬ ‫‪109‬‬ ‫‪121‬‬

‫פרק שלישי —‬ ‫תחומי הפעילות של התנועה הציונית בגולה ובארץ ישראל ‬ ‫יחידה ‪ :1‬פעילותה של התנועה הציונית באירופה ובארצות האסלאם‬ ‫עד מלחמת העולם הראשונה ‬ ‫ ‬ ‫יחידה ‪ :2‬העלייה לארץ ישראל בשנים ‪ 1914-1881‬‬ ‫יחידה ‪ :3‬ההתיישבות הציונית בארץ בשנים ‪ 1914-1882‬‬ ‫יחידה ‪ :4‬הקמת מסגרות חברתיות־פוליטיות וביטחוניות ‬ ‫יחידה ‪ :5‬הנחת תשתית לחינוך העברי ולתרבות הלאומית בארץ ישראל ‬

‫‪128‬‬ ‫‪141‬‬ ‫‪148‬‬ ‫‪160‬‬ ‫‪163‬‬

‫פרק רביעי —‬ ‫היישוב היהודי בארץ ישראל והתנועה הציונית במלחמת העולם הראשונה ‬ ‫הקדמה‪ :‬מלחמת העולם הראשונה ‬ ‫יחידה ‪ :1‬היישוב היהודי בארץ ישראל במלחמת העולם הראשונה ‬ ‫יחידה ‪ :2‬העמדות בתנועה הציונית כלפי הצדדים הלוחמים והקמת הגדודים העבריים ‬ ‫יחידה ‪ :3‬הצהרת בלפור ‬

‫‪175‬‬ ‫‪176‬‬ ‫‪178‬‬ ‫‪187‬‬ ‫‪194‬‬

‫‪127‬‬

‫פרק חמישי — ‬ ‫השוואה בין התנועה הציונית בראשית דרכה לתנועות לאומיות של עמים אחרים ‬ ‫יחידה ‪ :1‬הדמיון בין התנועה הציונית בראשית דרכה לתנועות לאומיות אחרות‬ ‫שפעלו באירופה במאה התשע־עשרה‪ .‬‬ ‫ ‬ ‫יחידה ‪ :2‬ייחודה של התנועה הציונית בהשוואה לתנועות לאומיות אחרות שפעלו‬ ‫באירופה במאה התשע־עשרה ‬ ‫ ‬

‫‪211‬‬

‫רשימת מקורות ‬

‫‪217‬‬

‫‪207‬‬ ‫‪208‬‬


‫על הספר‬ ‫הספר שלפניכם עוסק בתופעת הלאומיות המודרנית ובצמיחתה‪ .‬כן הוא עוסק בראשית פעילותה‬ ‫של התנועה הציונית‪.‬‬ ‫הספר נפתח במבט כללי על תופעת הלאומיות שצמחה באירופה במאה התשע־עשרה‪ .‬לתופעת‬ ‫הלאומיות תפקיד מרכזי בעיצוב החיים המדיניים‪ ,‬החברתיים והתרבותיים של העולם המודרני‬ ‫במאתיים השנים האחרונות‪ .‬מי שמבקש להבין את התהליכים שעברו על העולם במאתיים השנים‬ ‫הללו ואת הכוחות המעצבים את מציאות ההווה‪ ,‬אינו יכול להתעלם מחלקה של הלאומיות‬ ‫וממרכזיותה‪ .‬גם כיום ממשיכה הלאומיות לעצב חלק ניכר מחיי החברה והתרבות האנושיים‬ ‫ולהיות הבסיס האידיאולוגי למאבקים פוליטיים המבקשים לשנות מציאות מדינית וחברתית‪.‬‬ ‫בלימוד הנושא נבהיר את המושג "לאומיות" ואת השינויים שחוללה במציאות החיים האירופית‬ ‫בראשית המאה העשרים‪ .‬נסביר את הגורמים לצמיחתה של הלאומיות ואת הגורמים למקום‬ ‫חברוֹ ת ופרטים‪ .‬נבחן דוגמאות לפעילותן של תנועות לאומיות ואת‬ ‫שתפסה בעיצוב חיי ָ‬ ‫ההסברים הכלליים שהוצגו בנוגע אליהן‪.‬‬ ‫לאחר פרק הלימוד על נושא הלאומיות האירופית ועל התנועות הלאומיות באירופה עד‬ ‫למלחמת העולם הראשונה‪ ,‬נפנה ללימוד צמיחתו של הרעיון הציוני וללימוד ראשית פעילותה‬ ‫של התנועה הציונית‪ .‬כאזרחי מדינת ישראל‪ ,‬המדינה היהודית שהתנועה הציונית ייסדה‪ ,‬אנו‬ ‫מייחסים חשיבות מרכזית ללימוד הציונות ככלי להבנת היסודות הרעיוניים שעומדים בבסיסה‬ ‫של מדינת ישראל ולהבנת תופעה היסטורית שממשיכה לעצב את מציאות חיינו בהווה‪.‬‬ ‫הציונות צמחה על רקע מציאות חיי היהודים באירופה במאה התשע־עשרה‪ .‬היא ביקשה לתת‬ ‫מענה לאומי לשאלת עתידו של העם היהודי‪ .‬בפרקים שיוּ חדוּ לנושאי צמיחתה של התנועה‬ ‫הציונית נברר את הגורמים לצמיחתה‪ ,‬נבחן את פעילותה בקהילות היהודיות השונות באירופה‬ ‫ובארצות האסלאם וכן את פעילותה והישגיה בארץ ישראל‪.‬‬ ‫בפרק האחרון שבספר יש ניתוח משווה בין התנועה הציונית לתנועות לאומיות אחרות שפעלו‬ ‫באירופה במאה התשע־עשרה‪ .‬בהשוואה נעמוד הן על מאפייניה של התנועה הציונית כתנועה‬ ‫לאומית מודרנית‪ ,‬הדומה לתנועות לאומיות אחרות שפעלו באירופה בתקופה הזאת‪ ,‬והן על‬ ‫מאפיינים המדגישים את הייחודיות של התנועה הציונית כתנועה לאומית של עם בעל עבר‪,‬‬ ‫בעל תנאי קיום חריגים‪ ,‬הגדרות זהות ואתגרים ייחודיים (במאה התשע־עשרה ובמידה רבה‬ ‫גם כיום)‪ .‬פרק ההשוואה ישרת אותנו גם כחזרה וגם כבחינה נוספת של הנושאים שנלמדו‬ ‫בפרקים הקודמים‪.‬‬

‫‪7‬‬


‫בספר ‪ 5‬פרקים‪:‬‬ ‫פרק ראשון‪ :‬הלאומיות המודרנית‪.‬‬ ‫הציונות — התנועה הלאומית היהודית המודרנית‪.‬‬ ‫פרק שני‪ :‬‬ ‫פרק שלישי‪ :‬תחומי הפעילות של התנועה הציונית בגולה ובארץ ישראל‪.‬‬ ‫פרק רביעי‪ :‬היישוב היהודי בארץ ישראל והתנועה הציונית בימי מלחמת העולם הראשונה‪.‬‬ ‫פרק חמישי‪ :‬השוואה בין התנועה הציונית בראשית דרכה לתנועות לאומיות של עמים‬ ‫אחרים שפעלו באירופה במאה התשע־עשרה‪.‬‬ ‫ ‬ ‫מכוונות‪.‬‬ ‫כל אחד מחמשת הפרקים מחולק לכמה יחידות לימוד‪ .‬בראש כל יחידה יש שאלות ַ‬ ‫אלה הן השאלות המרכזיות שהיחידה תעסוק בהן‪ .‬אנו ממליצים לקרוא את השאלות בתחילת‬ ‫הלימוד ולנסות לענות עליהן תוך כדי קריאת היחידה‪.‬‬ ‫בספר מופיעים גם קטעי מקורות מסוגים שונים וכן הרחבות והעשרה בהם תוכלו להיעזר‬ ‫במהלך הלימוד‪.‬‬ ‫אנו מקווים כי הספר יסייע בידכם ללמוד בדרך משמעותית את הנושאים שבתכנית הלימודים‪.‬‬

‫‪8‬‬


‫הלאומיות המודרנית‬

‫יהודה בתקופה הפרסית‬

‫פרק ראשון‬

‫‪9‬‬





‫הלאומיות המודרנית‬

‫?‬

‫הלאומיות המודרנית‬

‫פרק‬ ‫ראשון‬

‫מה בפרק‬

‫הלאומיות היא אחת התופעות המשפיעות ביותר על העולם המודרני ועל המציאות שאנו חיים‬ ‫בה‪ .‬הלאומיות הייתה הכוח המניע ליצירת גבולות מדיניים חדשים‪ ,‬מבנים חברתיים חדשים‬ ‫וליצירה תרבותית‪ .‬הלאומיות הייתה ועודנה כוח המניע מדינות‪ ,‬עמים ובני אדם לצאת למאבקים‬ ‫ולמלחמות‪ .‬רעיון הלאומיות הוא כיום רעיון מקובל ומוסכם על רוב בני האדם‪ ,‬ורבים רואים בו‬ ‫תופעה טבעית ומובנת מאליה‪ .‬אך הלאומיות היא תופעה היסטורית חדשה יחסית‪ ,‬בת פחות‬ ‫משלוש מאות שנים‪ .‬הלאומיות התגבשה והתפשטה ברחבי אירופה במאה התשע־עשרה ומשם‬ ‫נפוצה ליבשות אחרות במאות התשע־עשרה והעשרים‪.‬‬ ‫נעמוד בפרק שלפנינו על מאפייני תופעת הלאומיות המודרנית ועל השינויים שיצרה במפה‬ ‫המדינית ובחברה באירופה‪ .‬נברר מה קושר ומלכד את בני הלאום‪ ,‬מדוע וכיצד צמחו התנועות‬ ‫הלאומיות וכיצד פעלו‪ .‬נתאר את המאבק של שתיים מהתנועות הלאומיות שפעלו באירופה‬ ‫במאה התשע־עשרה‪ :‬באיטליה ובגרמניה‪ .‬ניעזר בדוגמאות של המאבק הלאומי באיטליה‬ ‫ובגרמניה כדי להמחיש ולהדגים את המאפיינים הכלליים של התנועות הלאומיות‪.‬‬

‫בפרק ארבע יחידות‪:‬‬ ‫יחידה ראשונה — הסברים על תופעת הלאומיות המודרנית והצגת השינויים יצרה באירופה‬ ‫במאה התשע־עשרה‪.‬‬ ‫יחידה שנייה — הצגת הגורמים לצמיחתה של הלאומיות המודרנית והצגת התנאים שהביאו‬ ‫להתפשטותה ולהתבססותה באירופה במאה התשע־עשרה‪.‬‬ ‫יחידה שלישית — הצגת המאפיינים של התנועות הלאומיות שפעלו למימוש תפיסות לאומיות‬ ‫ודפוסי פעולתן‪.‬‬ ‫יחידה רביעית — הצגת תהליך צמיחתה‪ ,‬התפשטותה וניצחונה של הלאומיות באיטליה ובגרמניה‬ ‫כמקרים מדגימים של היחידה הקודמת‪.‬‬

‫‪11‬‬


‫יחידה‬ ‫ראשונה‪:‬‬

‫מהי תופעת הלאומיות המודרנית?‬

‫שאלות מכוונות‬ ‫‪ .1‬אילו הם המאפיינים העיקריים של תופעת הלאומיות המודרנית בהיבטיה הפוליטיים‪,‬‬ ‫החברתיים והתרבותיים?‬ ‫‪ .2‬מה קושר ומלכד את בני הלאום?‬ ‫‪ .3‬אילו שינויים יצרה הלאומיות המודרנית במציאות המדינית והחברתית באירופה במאה‬ ‫התשע־עשרה?‬

‫א‪ .‬הלאומיות כאידיאולוגיה פוליטית‬ ‫הלאומיות כיום היא השקפה פוליטית הדוגלת בזכותו של כל עם למדינה משלו‪ .‬כלומר מדינה‬ ‫מר ּבית לשטח יישובו (המצוי‬ ‫שמתגורר בה רוב מניינו של העם‪ ,‬מדינה שגבולותיה יתאימו התאמה ַ‬ ‫או הרצוי) של העם‪ ,‬מדינה שיבואו בה לידי ביטוי הערכים והתרבות הייחודיים של העם ושתהיה‬ ‫בעלת משטר הפועל למימוש סימני ייחוד אלה‪ .‬מדינה כזו עונה על ההגדרה "מדינת לאום"‪.‬‬

‫ב‪ .‬הלאומיות משנה את מפת אירופה‬ ‫הלאומיות גרמה לשינוי אדיר במפה המדינית של אירופה‪ .‬עד למאה התשע־עשרה‪ ,‬רוב שטחה‬ ‫של אירופה‪ ,‬למעט מערב היבשת‪ ,‬היה מחולק בין שלוש אימפריות רב־לאומיות‪ :‬האימפריה‬ ‫העות׳מאנית‪ ,‬האימפריה הרוסית והאימפריה האוסטרית (שהפכה בשנת ‪ 1867‬לאימפריה‬ ‫האוסטרו־הונגרית)‪ .‬בתחומי האימפריות האלה ישבו עמים שונים‪ ,‬והם ראו בשלטון גורם‬ ‫זר שאינו מייצג אותם ואת רצונם‪ .‬עמים אחרים‪ ,‬כמו האיטלקים והגרמנים‪ ,‬לא חיו במסגרת‬ ‫מדינית משותפת והיו מפוצלים בין מדינות שונות‪ .‬במאה התשע־עשרה‬ ‫החלו לקום באירופה מדינות לאום חדשות בזכות מאבקן של תנועות‬ ‫לאומיות‪ .‬תנועות אלו ביקשו להפוך את רעיון הלאומיות למציאות‬ ‫פוליטית‪ .‬כלומר ביקשו ליצור התאמה בין הגבולות המדיניים לבין‬ ‫השטח שחיים בו בני הלאום (למשל‪ ,‬באמצעות פירוק אימפריות‬ ‫רב־לאומיות‪ ,‬שחרור משלטון זר או איחוד מדינות)‪.‬‬ ‫הלאומיות נעשתה למוסכמה בין־לאומית לאחר מלחמת העולם‬ ‫הראשונה‪ ,‬עם הקמת ארגון "חבר הלאומים"* (‪)League of Nations‬‬ ‫בשנת ‪ ,1919‬שהכיר בזכותם של לאומים להגדרה עצמית (כלומר‬ ‫סמלו של ארגון‬ ‫"חבר הלאומים"‬ ‫בזכותם למדינת לאום משלהם)‪.‬‬ ‫* חבר הלאומים — ארגון בינלאומי שנוסד בשנת ‪ ,1920‬לאחר מלחמת העולם הראשונה‪ ,‬ומטרתו הייתה למנוע‬ ‫מלחמות וליישב סכסוכים בין מדינות באמצעות דיפלומטיה ומשא ומתן‪ .‬לאחר מלחמת העולם השנייה ולאור‬ ‫כישלונו של הארגון למנוע אותה‪ ,‬הוחלף בארגון האומות המאוחדות (האו"ם)‪.‬‬

‫‪12‬‬


‫הלאומיות המודרנית‬

‫ההבדלים בין שתי מפות מדיניות של אירופה‪ 1815 :‬ו־‪1920‬‬ ‫המפה המדינית של אירופה בשנת ‪1815‬‬

‫פינלנד‬

‫שוודיה‬

‫סנט פטרסבורג‬

‫הים‬

‫דנמרק‬

‫ה‬

‫ב‬ ‫לטי‬

‫קיסרות רוסיה‬

‫ורשה‬

‫(פולין)‬

‫הים‬ ‫השחור‬ ‫איסטנבול‬

‫העו‬ ‫פריה‬ ‫האימ‬

‫סרביה‬

‫נית‬ ‫מא‬ ‫ת׳‬

‫אירלנד‬

‫ממלכת בריטניה‬

‫סקסוניה‬ ‫בוהמיה‬ ‫בווריה‬ ‫וינה‬

‫אנגליה‬ ‫לונדון‬

‫האוקיינוס‬ ‫האטלנטי‬

‫פריז‬

‫צרפת‬

‫שווייץ‬

‫בודפשט‬

‫מולדביה‬

‫הים‬ ‫הצפוני‬

‫הנובר‬ ‫ארצות‬ ‫ברלין‬ ‫ממלכת פרוסיה השפלה‬

‫קיסרות‬ ‫אוסטרו־הונגריה‬

‫ולאכיה‬

‫נורווגיה‬

‫פיימונטה‬

‫בוסניה‬

‫מדינות טוסקנה‬ ‫האפיפיור‬ ‫רומא‬

‫ממלכת‬ ‫שתי‬ ‫הסיציליות‬

‫הים התיכון‬

‫ספרד‬

‫ממלכת‬ ‫פיימונטה־‬ ‫סרדיניה‬

‫פורטוגל‬ ‫מדריד‬

‫ליסבון‬

‫סרדיניה‬

‫‪400‬‬

‫ק"מ‬

‫‪0‬‬

‫גבול הברית הגרמנית‬

‫מפת אירופה בשנת ‪ 1815‬עוצבה בקונגרס וינה‪ .‬קונגרס וינה התקיים בשנים ‪,1815-1814‬‬ ‫לאחר שמעצמות אירופה ניצחו את נפוליאון‪ .‬המנהיגים והדיפלומטים שהשתתפו בקונגרס וינה‬ ‫ביקשו להשיב על כנו את המצב הפוליטי והמדיני מן העבר ולבטל את כל השינויים שנוצרו‬ ‫בעקבות המהפכה הצרפתית וכיבושי נפוליאון (נפרט אותם בהמשך הדברים)‪.‬‬

‫‪13‬‬


‫המפה המדינית של אירופה בשנת ‪1920‬‬

‫את מפת אירופה בשנת ‪ 1920‬עיצבה הוועידה הבין־לאומית שהתכנסה בוורסאי שבצרפת לאחר‬ ‫מלחמת העולם הראשונה‪ .‬משתתפי הוועידה הכירו בזכות ההגדרה העצמית של עמי אירופה‪.‬‬ ‫‪ .1‬אילו שינויים חלו בגבולות המדיניים של אירופה בשנים ‪?1920-1815‬‬ ‫‪ .2‬מה היה העיקרון המנחה בעיצוב המפה המדינית של אירופה בשנת ‪ ,1815‬ומה היה העיקרון‬ ‫המנחה בעיצוב המפה המדינית של אירופה בשנת ‪?1920‬‬ ‫‪ .3‬מה אפשר ללמוד מהשוואה בין שתי המפות המדיניות של אירופה?‬

‫‪14‬‬


‫הלאומיות שינתה לא רק גבולות מדיניים ומשטרים‪ ,‬אלא גם את תודעתם העצמית של בני אדם‬ ‫ואת מוקדי זהותם‪ .‬במובן זה הלאומיות היא הכרה של האדם בכך שהוא חלק מלאום — מקהילה‬ ‫המאמינה כי חבריה חולקים מאפיינים וערכים דומים המבדילים אותם מאחרים‪ .‬האדם בעל‬ ‫התודעה הלאומית מפתח סולידריות (אחווה והזדהות) עם שאר בני הלאום ומחויבות כלפי‬ ‫מדינת הלאום‪.‬‬ ‫בהיבט החברתי‪ ,‬הלאומיות יוצרת מסגרות שייכות התובעות נאמנות‪ ,‬והיא עומדת מעל לנאמנויות‬ ‫מקומיות‪ ,‬דתיות ומעמדיות או מחליפה אותן‪ .‬במובן זה יוצרת הלאומיות אחדות חברתית בקרב‬ ‫העם‪ .‬האחדות הזו‪ ,‬המבוססת על תחושה של ִקרבה ושייכות‪ ,‬מאפילה על הבדלים מעמדיים‬ ‫ועל אינטרסים של קבוצות בתוך העם‪.‬‬

‫הלאומיות המודרנית‬

‫ג‪ .‬הלאומיות כתודעת שייכות וכרגש של נאמנות‬

‫מהי אומה?‬ ‫קטע מההרצאה "מהי אומה?" (‪ )1882‬מאת ארנסט רנאן (‪ — )1892-1823‬היסטוריון‪ ,‬הוגה‬ ‫דעות ובלשן צרפתי‬ ‫"אומה היא [‪ ]...‬ביטוי של סולידריות עזה בין בני אדם‪ ,‬שהדרך לכוננה היא באמצעות הודאתם‬ ‫בקורבנות המשותפים שהוקרבו בשמם למענה בעבר ובקורבנות שהם נכונים להקריב שוב‬ ‫בעצמם למענה‪ .‬היא [האומה] מניחה שקיים עבר משותף‪ ,‬אך בהווה היא מגולמת באמצעות‬ ‫עובדה מוחשית‪ :‬הסכמה — הרצון המפורש של אלה השייכים לאומה — שהחיים בצוותא‬ ‫ימשיכו להתקיים‪.‬‬ ‫האדם אינו עבד לא של גזעו‪ ,‬לא של שפתו‪ ,‬לא של דתו‪ ,‬כשם שאינו עבד לא של מהלכם של‬ ‫נהרות ולא של כיוונם של רכסי הרים‪ .‬קיבוץ גדול של בני אדם בעלי שכל ישר ולב חם יוצר‬ ‫תודעה מוסרית המכנה את עצמה בשם אומה‪ .‬כאשר תודעה מוסרית זו מוכיחה את עוצמתה‬ ‫באמצעות הקורבנות שהכלל דורש מן היחיד‪ ,‬האומה מוצדקת‪ ,‬יש לה זכות קיום‪ .‬אבל אם יש‬ ‫ספק בדבר גבולותיה‪ ,‬יש לשאול לדעתה של האוכלוסייה; יש לה בהחלט זכות לפסוק ביחס לכך"‪.‬‬ ‫(מתוך‪­­­­­­­­­:‬הנרי וסרמן‪ ,‬עם אומה מולדת‪ ,‬האוניברסיטה הפתוחה‪ ,‬רעננה‪ ,2008 ,‬עמ׳ ‪)27-26‬‬

‫‪ .1‬על מה‪ ,‬לפי רנאן‪ ,‬מבוססים יחסי הקרבה בין חברי הלאום?‬ ‫‪ .2‬מה מקורה של התודעה הלאומית לפי רנאן?‬ ‫‪ .3‬האם לדעתכם צודק רנאן בקביעתו כי ההשתייכות הלאומית היא החלטה רצונית ומודעת‬ ‫של בני אדם?‬

‫הלאומיות יוצרת לכידות חברתית על בסיס התרבות המשותפת לבני הלאום‪ .‬התרבות היא‬ ‫הגורם המאחד והמייחד את חברי הלאום מול מי שאינם חברי הלאום‪ .‬התרבות הלאומית כוללת‬ ‫בין השאר את השפה המשותפת של הלאום‪ ,‬את המסורות העממיות (פולקלור) כמו סיפורי‬ ‫עם‪ ,‬לבוש ומאכלים‪ ,‬ואת העבר המשותף של הלאום‪ .‬התנועות הלאומיות ומדינות הלאום‬ ‫מטפחות את התרבות ואת הערכים המשותפים לבני הלאום ומעמידות אותם במוקד החינוך‬

‫‪15‬‬


‫והחיים הציבוריים של האזרחים‪ .‬ביטוי לתרבותו ולזהותו של הלאום אפשר למצוא בטקסים‪,‬‬ ‫בסמלים ובדגלים שעיצבו התנועות הלאומיות ומדינות הלאום השונות‪.‬‬

‫קטלוג של לבוש גרמני לאומי משנת ‪1890‬‬

‫דגלים כסמלים לאומיים‬ ‫סמל לאומי הוא אמצעי לבטא זהות וליצור הזדהות של האדם עם המדינה ועם הלאום‪ .‬דגלים‬ ‫הם סמלים לאומיים בכך שהם מבטאים רעיונות וקודים תרבותיים שבני הלאום יכולים להזדהות‬ ‫איתם ולבטא באמצעותם את ייחודם ואת גאוותם הלאומית‪.‬‬ ‫דגל יוון‪:‬‬ ‫הצלב בדגל מסמל את הכנסייה היוונית‪ ,‬הדת הרשמית של יוון‪.‬‬ ‫תשעת הפסים מסמלים את מספר ההברות (ביוונית) בססמה‬ ‫הלאומית של יוון‪" :‬חופש או מוות"‪ .‬הצבע הכחול מסמל את‬ ‫הים והלבן את הטוהר של לוחמי החירות היוונים‪.‬‬ ‫‪ .1‬כיצד מסייעים הסמלים והצבעים בדגל לחיזוק ההזדהות של בני יוון עם הלאום היווני‬ ‫וליצירת גאווה בהשתייכותם הלאומית?‬

‫‪16‬‬


‫רבים רואים בלאומיות תופעה טבעית וכמעט מובנת מאליה‪ .‬כיום‪ ,‬רוב העולם מחולק למדינות‬ ‫לאום ומרבית בני האדם רואים בשייכותם הלאומית מרכיב חשוב‪ ,‬ואולי אף עיקרי‪ ,‬בזהותם‪ .‬לא‬ ‫תמיד זה היה כך‪ .‬לפני עידן הלאומיות‪ ,‬למשל בימי הביניים‪ ,‬זהותם של בני אדם נקבעה על‬ ‫פי מקום מגוריהם (עיר‪ ,‬כפר או מחוז)‪ ,‬השתייכותם הדתית ומעמדם החברתי‪ .‬הזהות הלאומית‬ ‫אמנם לא ביטלה את כל מוקדי השייכות והזהות האחרים‪ ,‬אך נעשתה עבור רבים למוקד הזהות‬ ‫העיקרי והחשוב ביותר‪.‬‬

‫הלאומיות המודרנית‬

‫ד‪ .‬הלאומיות משנה מסגרות שייכות ומוקדי זהות‬

‫ה‪ .‬הערכים והמאפיינים לגיבוש לאומים‬ ‫מושג הלאום הוא מושג מודרני הנובע מתוך רעיון הלאומיות‪ .‬מושג הלאום מתבסס על מושגים‬ ‫קדומים יותר — עם ואומה‪ ,‬שקיבלו משמעות חדשה עם התפתחות רעיון הלאומיות‪ .‬כיום‬ ‫נהוג להבחין בין עם ללאום באמצעות התפתחות התודעה הלאומית של הציבור שמדובר בו‪:‬‬ ‫עם נעשה ללאום כאשר הוא מביע רצון להגדרה עצמית — שאיפה להקים מוסדות פוליטיים‬ ‫עצמאיים‪ ,‬בדרך כלל‪ ,‬בדמות מדינה לאומית‪.‬‬ ‫הוגים שנתנו דעתם להגדרת הלאומיות ניסו‪ ,‬בלי הצלחה יתרה‪ ,‬לקבוע מאפיינים קבועים‬ ‫ומוחלטים שיגדירו את הלאום ויסבירו מה עושה קיבוץ של אנשים ללאום‪ .‬אין נוסחה‬ ‫אובייקטיבית‪ ,‬אחידה וקבועה שאפשר לאפיין בעזרתה את כל הלאומים‪ .‬הלאום מתבסס על‬ ‫רצונם של חברי הלאום לחיות במסגרת לאומית משותפת ועל תודעת האחדות ביניהם וייחודם‬ ‫ביחס ללאומים אחרים‪ֵ .‬אילו אם כן הערכים או המאפיינים המשותפים שהלאום מתגבש סביבם?‬ ‫אף כי‪ ,‬כאמור‪ ,‬אין תשובה מוסכמת אחת לשאלה זו‪ ,‬אפשר להתייחס בהכללה לכמה ערכים‬ ‫אחדים מהם כבסיס לאיחודו ולייחודו‪ .‬ערכים ומאפיינים אלה‬ ‫ומאפיינים שכל לאום הגדיר ִ‬ ‫מהווים בסיס להגדרת הלאום ולקביעה מיהם חבריו ומי יכול להצטרף אליו‪.‬‬ ‫ישנם לאומים שהדגישו בהגדרת זהותם ובתביעתם לעצמאות את הערכים הפוליטיים המשותפים‬ ‫להם‪ .‬חברי הלאום מאוחדים סביב ההסכמה על ערכים ועקרונות פוליטיים ומבקשים לחיות‬ ‫שמשטרה מבטא ערכים ועקרונות אלו‪ .‬אדם המבטא הסכמה עם עקרונות אלו ומוכן‬ ‫ּ‬ ‫במדינה‬ ‫לגלות נאמנות לשלטון ולחוקיו‪ ,‬יכול להצטרף ללאום‪ .‬הגדרת הלאום באמצעות עקרונות‬ ‫פוליטיים משותפים קיבלה ביטוי היסטורי בסוף המאה ה־‪ ,18‬עם הקמת ארצות הברית והמהפכה‬ ‫הצרפתית (עליהם נרחיב בפרק הבא)‪.‬‬ ‫רוב הלאומים שהתגבשו באירופה במהלך המאה ה־‪ 19‬הדגישו בהגדרת זהותם מאפיינים‬ ‫תרבותיים משותפים‪ .‬תביעתם להגדרה עצמית התבססה על רצונם לחיות במסגרת עצמאית‬ ‫שתבטא את ייחודם התרבותי המבדיל אותם מלאומים אחרים‪ .‬מאפיינים תרבותיים משותפים‬ ‫אלה כוללים בין השאר‪ :‬שפה משותפת‪ ,‬מנהגים ומסורות משותפות‪ ,‬אמונה בעבר המשותף‬ ‫לבני הלאום (זיכרון קולקטיבי)‪ ,‬אמונה במוצא ביולוגי משותף‪ ,‬אמונה דתית משותפת ורגש‬ ‫של אהבה ונאמנות למולדת — השטח שנתפס כשייך ללאום ושבו נמצאת‪ ,‬או צריכה לקום‪,‬‬ ‫מדינת הלאום‪ .‬אין הכרח שלאום יתגבש סביב כל המאפיינים הללו‪ ,‬וישנם לאומים שהסתפקו‬ ‫באחדים מביניהם כדי לעצב את זהותם‪.‬‬

‫‪17‬‬


‫מיהו איטלקי?‬ ‫אדמונדו דה אמיצ׳יס (‪ )1908-1846‬היה עיתונאי וסופר איטלקי‪.‬‬ ‫ספרו הנודע הלב‪ ,‬שפורסם ב־‪ ,1888‬נועד לחנך את הנוער‬ ‫לערכים מסורתיים ולאהבת המולדת‪.‬‬ ‫"מדוע אני אוהב את איטליה?‪ ..‬אני אוהב את איטליה משום‬ ‫שאמי איטלקייה‪ ,‬מפני שהדם הזורם בעורקי הוא איטלקי‪ ,‬מפני‬ ‫שאיטליה היא האדמה שבה קבורים אבותי שאמי מבכה ואבי‬ ‫מוקיר‪ ,‬מפני שעיר הולדתי‪ ,‬לשון דיבורי‪ ,‬הספרים שעליהם‬ ‫אני מתחנך — הם איטלקיים‪ .‬מפני שאחי‪ ,‬אחותי‪ ,‬חברי‪ ,‬והעם‬ ‫הגדול שבמחיצתו אני חי‪ ,‬והטבע היפה הסובב אותי וכל הנגלה‬ ‫לעיני‪ ,‬כל שאוהב אני‪ ,‬שאני לומד‪ ,‬ואני מעריץ — כל זה הוא‬ ‫איטלקי"‪.‬‬ ‫(מתוך‪ :‬דה אמיצ׳יס‪ ,‬הלב‪ ,‬כתר‪ ,‬ירושלים‪ ,1985 ,‬עמ׳ ‪)105‬‬

‫‪ .1‬על סמך הקטע‪ ,‬מה עושה את הילד לאיטלקי הנאמן לארצו והאוהב אותה?‬ ‫‪ .2‬התבססו על הקטע והגדירו מיהו איטלקי‪.‬‬

‫חשוב לדעת‬ ‫בתוך התנועות הלאומיות היו גישות ומגמות שונות בדבר השאלה מי הם בני הלאום ומי יכול‬ ‫להיות לחלק ממנו‪ .‬כך‪ ,‬למשל‪ ,‬בצרפת ראו את השפה והתרבות הצרפתית כחלק בלתי נפרד‬ ‫מזהות הלאום הצרפתי (שהוגדר באמצעות רצון פוליטי משותף)‪ .‬רבים בתנועה הלאומית‬ ‫הגרמנית הסכימו לכלול בלאום הגרמני גם אנשים שאינם צאצאי הגרמנים הקדומים‪ ,‬אם הם‬ ‫אימצו מאפיינים של התרבות הגרמנית‪ ,‬כמו השפה הגרמנית‪.‬‬

‫‪18‬‬


‫ הלאומיות היא תופעה פוליטית‪ ,‬חברתית ותרבותית שהחלה להתגבש באירופה בסוף המאה‬ ‫השמונה־עשרה ובראשית המאה התשע־עשרה‪.‬‬ ‫ הלאומיות מבוססת על תודעה ועל רגש של קרבה והזדהות בין בני הלאום; על דרישה של‬ ‫בני הלאום לחיות במדינה משלהם שיוכלו לבטא בה את ייחודם הלאומי; על כך שהמדינה‬ ‫תקום על שטחי מולדתו של הלאום‪.‬‬

‫הלאומיות המודרנית‬

‫סיכום‬

‫ תופעת הלאומיות התפשטה ברחבי אירופה והעולם‪ ,‬והייתה (ועודנה) גורם מרכזי לשינויים‬ ‫ולמאבקים פוליטיים‪.‬‬ ‫ הלאומיות יצרה מוקדי הזדהות חדשים לבני אדם ומסגרות השתייכות שהתבססו על זהות‬ ‫לאומית‪.‬‬ ‫ הלאום הוא קבוצת אנשים בעלת מאפיינים משותפים ורצון משותף לחיות יחד במסגרת‬ ‫לאומית (בדרך כלל‪ ,‬מדינה שחוקיה ותרבותה יבטאו את מאפייני הלאום)‪.‬‬ ‫ אחדותו וייחודו של כל לאום יכולים להתבסס על‪:‬‬ ‫ ערכים‪ ,‬עקרונות פוליטיים ומאפיינים תרבותיים משותפים‪.‬‬

‫שאלות לסיכום ולחזרה‬ ‫‪ . 1‬בספרו עם אומה מולדת כותב ההיסטוריון הנרי וסרמן‪:‬‬ ‫ "המושג ׳לאומיות׳ הוא מושג חדש יחסית והוא בן מאתיים שנים בלבד!‪ ....‬הלאומיות הצליחה‬ ‫לגבור על רוב הכוחות‪ ,‬המוסדות והזרמים שביקשו לסלקה מן העולם‪ :‬קיסרויות אדירות‬ ‫— אלו של בית עות׳מאן (האימפריה הטורקית־עות׳מאנית)‪ ,‬האבסבורג (אוסטרו־הונגריה)‬ ‫ורומנוב (רוסיה)‪ ,‬כמו גם שושלת מאנצ׳ו (סין) — קרסו מול תנועות לאומיות שחתרו נגדן‪.‬‬ ‫כנסיות ודתות מבוססות — כולל הדת היהודית — שניסו להתעלם מן הלאומיות או לדחוק‬ ‫את רגליה‪ ,‬נאלצו לחזור בהן ולחזר אחריה"‪.‬‬ ‫(הנרי וסרמן‪ ,‬עם אומה מולדת‪ ,‬האוניברסיטה הפתוחה‪ ,‬רעננה‪ ,2008 ,‬עמ׳ ‪)82-92‬‬

‫ ‬ ‫ ‬ ‫ ‬

‫א‪ .‬יש היסטוריונים המאפיינים את מאתיים השנים האחרונות כ"עידן הלאומיות"‪ .‬היעזרו‬ ‫בקטע שהובא לעיל כדי לבסס טענה זו‪.‬‬ ‫ב‪ .‬הלאומיות שינתה לא רק את המציאות הפוליטית אלא גם את תודעתם העצמית של בני‬ ‫האדם‪ ,‬את תרבותם ואת החברה שחיו בה‪ .‬כיצד התבטאו שינויים אלה?‬

‫‪19‬‬


‫יחידה‬ ‫שנייה‪:‬‬

‫הגורמים לצמיחת הלאומיות‬ ‫ולהתבססותה באירופה‬ ‫במאה התשע־עשרה‬

‫שאלות מכוונות‬ ‫‪ .1‬‬ ‫‪. 2‬‬ ‫‪ .3‬‬ ‫‪ .4‬‬ ‫‪ .5‬‬

‫כיצד סללו תנועות רעיוניות שהתפתחו בדורות שקדמו ללאומיות (תנועת הנאורות והתנועה‬ ‫הרומנטית) את הדרך להתגבשות הלאומיות המודרנית?‬ ‫כיצד השפיעו המהפכות באמריקה ובצרפת על התפשטות רעיון הלאומיות?‬ ‫מדוע הביאו כיבושי נפוליאון באירופה להפצת הרעיון הלאומי ולהקמת תנועות לאומיות?‬ ‫במה הייתה הלאומיות מענה למצוקות הקיום המודרני שנבעו מתופעות העיור‪ ,‬התיעוש‬ ‫והחילון?‬ ‫במה סייעה ההתפתחות הטכנולוגית בתחומי התחבורה והתקשורת להפצת הלאומיות באירופה‬ ‫במאה התשע־עשרה?‬

‫תופעה מורכבת כמו הלאומיות היא תוצאה של התפתחויות רעיוניות‪ ,‬פוליטיות‪ ,‬חברתיות‪,‬‬ ‫כלכליות ותרבותיות‪ .‬רק שילוב של גורמים מתחומים שונים יכול להסביר את הופעת רעיון‬ ‫הלאומיות‪ ,‬את הקמת התנועות הלאומיות ואת התפשטות הלאומיות ברחבי אירופה במאה‬ ‫התשע־עשרה‪.‬‬

‫א‪ .‬צמיחתו של רעיון הלאומיות המודרנית‬ ‫‪ .1‬תנועת הנאורות יוצרת מושגים ותפיסות חדשים‬ ‫"הנאורות" היא כינוי לתקופה (הנקראת גם עידן האורות או ההשכלה) בה פעלו באירופה הוגי‬ ‫דעות שניסחו רעיונות חדשים בנוגע לאדם‪ ,‬לחברה‪ ,‬לדת ולמשטר‪ .‬עידן הנאורות החל בסוף‬ ‫המאה השבע־עשרה‪ ,‬בעקבות התפתחויות חדשות בתחומי המדע והמחשבה‪ .‬שיאו של עידן זה‬ ‫היה במאה השמונה־עשרה‪ ,‬כאשר כתביהם של הוגי הנאורות הופצו ברחבי אירופה (ואמריקה)‬ ‫ושימשו בסיס רעיוני למהפכות באמריקה ובצרפת‪.‬‬ ‫הנאורות קבעה כי דעת ואמת נקנות באמצעות השכל‪ ,‬ובשימוש בהיגיון‪ .‬כל אדם יכול‬ ‫באמצעות הפעלת שכלו ורכישת ידע לדעת ולהבין‪.‬‬

‫‪20‬‬


‫עמנואל קאנט (‪ — )1804-1724‬פילוסוף גרמני‪ ,‬נחשב לאחד‬ ‫מהוגי הדעות החשובים והמשפיעים ביותר בעת החדשה‪.‬‬ ‫"נאורות היא יציאת האדם מחוסר־בגרות ומתלות‪ ,‬שהוא‬ ‫עצמו אשם בהם‪ .‬חוסר־בגרות ותלות הם אי־יכולתו של אדם‬ ‫להשתמש בשכלו בלי הדרכת הזולת‪ .‬אשמה בחוסר־בגרות‬ ‫ובתלות קיימת‪ ,‬אם סיבתם איננה חוסר שכל או חינוך‪ ,‬אלא‬ ‫חוסר החלטה ואומץ לחשוב בלי הדרכת הזולת‪!Sapere aude .‬‬ ‫– העז לדעת! זוהי סיסמתה של הנאורות‪.‬‬ ‫לאדם כיחיד קשה להיחלץ מחוסר־בגרות‪ ,‬שהפך אצלו כמעט‬ ‫לטבע‪ .‬הוא אף למד לחבב אותה [את חוסר־בגרותו]‪ ,‬וכעת אינו‬ ‫מסוגל להשתמש בשכלו בעצמו משום שאיש מעולם לא הניח‬ ‫לו להתנסות בכך‪.‬‬ ‫אבל אפשרי יותר שקהל שלם ישכיל את עצמו‪ ,‬ואם רק ייתנו‬ ‫לו את החופש‪ ,‬יהיה זה אפילו כמעט בלתי נמנע‪.‬‬ ‫לשם השגת נאורות זו נחוץ רק חופש‪ ,‬ולא יותר‪ ,‬חופש מהסוג שהוא הפחות מזיק מכל מה‬ ‫שאפשר לכנות חופש‪ ,‬כלומר החופש להשתמש בתבונה בכל צורה בפומבי"‪.‬‬

‫הלאומיות המודרנית‬

‫מהי נאורות?‬

‫(עמנואל קאנט‪ ,‬מהי נאורות?‪ ,‬רסלינג‪ ,2009 ,‬תל אביב)‬

‫‪ .1‬כיצד מגדיר קאנט את הנאורות ואת הדרך להגיע אליה?‬ ‫‪ .2‬האם יכול כל אדם‪ ,‬על פי קאנט‪ ,‬להיות נאור? מהם התנאים לכך?‬ ‫‪ .3‬מה עשוי למנוע מאדם את הנאורות?‬

‫מהו חילון?‬ ‫החילון הוא התהליך שבו התערערה סמכותה הבלעדית של הכנסייה לקבוע ולהסביר את כל‬ ‫תחומי החיים‪ .‬התפיסה הדתית המסורתית ייחסה לכנסייה את הסמכות העליונה לקבוע מהו‬ ‫ידע נכון ומהו כוזב‪ ,‬וקביעותיה חייבו את כל המאמינים‪ .‬הנאורות החליפה את ההסבר הכנסייתי‬ ‫בהסברים חילוניים‪ ,‬המבוססים על תבונתו של האדם‪ ,‬והיא הסמכות להסברת הטבע והחברה‬ ‫האנושית‪ .‬תהליך החילון הביא לתפיסה שלפיה האדם הוא הריבון לגורלו‪ ,‬במקום האמונה‬ ‫בכוח עליון המכוון את חייו ואת מחשבותיו‪.‬‬ ‫תנועת הנאורות והוגיה השפיעו על צמיחת הלאומיות בכמה מובנים‪ :‬באמצעות זירוז תהליך‬ ‫החילון‪ ,‬בערעור על הסדר החברתי הקיים ובגיבוש רעיון ריבונות העם*‪.‬‬ ‫הכנסייה נטתה להציג את הסדר החברתי והמדיני הקיים כנכון‪ ,‬כמשקף את רצון האל‪ .‬ערעור‬ ‫על קביעותיה של הכנסייה ופנייה לשכל ולהיגיון כמקור הידע והאמת יצרו רצון ונכונות לפעול‬ ‫* ריבונות העם — העם הוא הסמכות השלטונית ובידיו הכוח להעניק תוקף ולגיטימיות למשטר‪.‬‬

‫‪21‬‬


‫למען שינוי מדיני וחברתי‪ .‬תהליך החילון הביא ליצירת יסודות חדשים שיש לעצב לפיהם את‬ ‫הסדר החברתי ואת המשטר המדיני‪ .‬רעיונות הנאורות עמדו בסתירה למשטרים שביססו את‬ ‫סמכותם על טענה לשלטון בחסד האל‪ .‬רעיונות לאומיים צמחו מתוך הערעור על הסדר הקיים‬ ‫ומתוך חיפוש אחר יסודות חדשים לבניית החברה‪ .‬אם שלטון אינו יכול להתבסס יותר על‬ ‫הצדקות דתיות‪ ,‬עליו להתבסס על הצדקות מסוג אחר‪ ,‬למשל על היותו ביטוי לרצונו של העם‪.‬‬ ‫הוגי הנאורות ניסחו רעיונות חדשים אשר העמידו במרכז את חירות האדם והשוויון — כל אדם‬ ‫נולד חופשי ובעל זכויות הנקראות "זכויות טבעיות"‪ ,‬כלומר זכויות שהן שלו מעצם היותו‬ ‫אדם‪ .‬בין הזכויות הללו נכללו הזכות לחיים ולביטחון‪ ,‬הזכות לקניין‪ ,‬הזכות לכבוד והזכות‬ ‫לחירות המחשבה‪ ,‬הדעה והביטוי‪ .‬המשטר קיים כדי להגן על זכויות אלה‪ ,‬ואם אין הוא ממלא‬ ‫את מטרתו‪ ,‬אין לו הצדקה וחובה להחליפו‪.‬‬

‫על ההצדקה להפלת משטרים‬ ‫ג׳ון לוק (‪ ,)1704-1632‬הוגה דעות אנגלי‪ ,‬נודע בייחוד בשל הגותו הפוליטית המהפכנית‪,‬‬ ‫והוא נחשב לאחד מאבות הליברליזם* והמשטר הדמוקרטי‪ .‬לוק ניסח תפיסות חדשות על‬ ‫התגבשות החברה והמשטר‪ .‬תפיסותיו השפיעו מאוד על המהפכה האמריקאית ועל עיצוב‬ ‫חוקת ארצות הברית‪.‬‬ ‫"במקרים אלו [של משטר הפוגע בזכויות הטבעיות]‪ ,‬כשמתפורר הממשל‪ ,‬רשאים בני העם‬ ‫לדאוג לעצמם ולכונן רשות מחוקקת חדשה ושונה מקודמתה‪ ,‬כשהם משנים את הרכבה או את‬ ‫צורתה או את שניהם [‪ ]...‬כל אימת שמנסים המחוקקים לגזול מבני העם את קניינם ולהאבידו‪,‬‬ ‫או לשעבדם‪ ,‬מעמידים הם את עצמם במצב של מלחמה כלפי בני העם‪ ,‬ומכאן ואילך פטורים‬ ‫הללו מחובת המשמעת‪ ,‬ואין להם אלא לפנות אל המפלט המשותף שהכין האל לכל אדם כנגד‬ ‫כוח הזרוע והאלימות‪ :‬התנגדות"‪.‬‬ ‫(ג׳ון לוק‪ ,‬על הממשל המדיני‪ ,‬המסכת השנייה‪ ,‬מאגנס‪ ,‬ירושלים‪ ,1959 ,‬פרק ‪)19‬‬

‫‪ .1‬מתי‪ ,‬על פי לוק‪ ,‬יש לעם זכות להתנגד למשטר ולשנותו?‬ ‫‪ .2‬האם שליט שקיבל את השלטון בירושה או שלקח אותו בכוח ורואה את עצמו שליט מתוקף‬ ‫רצון האל יסכים עם לוק? נסחו עמדה של שליט כזה המתנגד לעמדתו של לוק‪.‬‬ ‫‪ .3‬איזו צורת שלטון תקיים את רעיונותיו של לוק ותסכים עם תפיסתו?‬ ‫הוגי ההשכלה מתחו ביקורת על המצב הפוליטי והחברתי בתקופתם‪ .‬הם ניסחו רעיונות חדשים‬ ‫וקראו לשינוי יסודי בצורת המשטר הקיים (המלוכני בדרך כלל) ובארגון החברה‪ .‬הם טענו כי‬ ‫משטר טוב הוא משטר המגן על זכויות האנשים הכפופים לו והמבוסס על ריבונות העם‪ ,‬כלומר‬ ‫משטר השואב את סמכותו מהעם ופועל בשמו ולמענו‪ .‬הלאומיות צמחה מתוך רעיונות אלה‬ ‫בטענה שרק בתוך מסגרת לאומית‪ ,‬במדינת הלאום‪ ,‬יכול האדם לממש את זכויותיו‪ ,‬והשלטון‬ ‫*‬ ‫ייצג את העם ויתבסס על ריבונות העם‪.‬‬

‫* ליברליזם — אידיאולוגיה כלכלית‪ ,‬חברתית ופוליטית המציבה במרכז את חירות האדם וזכויותיו ומבקשת‬ ‫לצמצם למינימום את מעורבות השלטון בחיי הפרט‪.‬‬

‫‪22‬‬


‫הרומנטיקה‪ ,‬במשמעותה לדיון כאן‪ ,‬היא תנועה אינטלקטואלית ואמנותית שהתפתחה באירופה‬ ‫בסוף המאה השמונה־עשרה ובתחילת המאה התשע־עשרה‪ .‬התנועה הרומנטית התפתחה במידה‬ ‫רבה כתגובה לנאורות‪ .‬הנאורות העלתה על נס את השכל וההיגיון‪ .‬הרומנטיקה שמה דגש על‬ ‫הרגש ועל נפש האדם‪ .‬לאדם עולם רוחני ורגשי פנימי וייחודי‪ .‬מה שאמת ונכון לאחד‪ ,‬אינו‬ ‫בהכרח כזה לאחר‪ .‬בשונה מתנועת ההשכלה‪ ,‬התנועה הרומנטית לא עסקה בניסוח חוקים‬ ‫וכללים אוניברסאליים‪ ,‬אלא בחיפוש אחר השונה והמיוחד שבכל אדם‪.‬‬ ‫אחד ההוגים המזוהים ביותר עם הזרם הרומנטי הוא הפילוסוף הגרמני יוהאן גוטפריד הרדר‬ ‫(‪ .)1803-1744‬הרדר טען שבני אדם וחברות לא פועלים על סמך ההיגיון והשכל‪ .‬אין מערכת‬ ‫של כללים וחוקים המתאימים לכל מקום ובכל זמן‪ .‬כדי להבין אנשים יש להבין את התרבות‪,‬‬ ‫את המסורת ואת השפה שהם פועלים בתוכה‪ .‬כל תרבות (שהמאפיין העיקרי שלה הוא שפה)‬ ‫היא ייחודית‪ .‬התרבויות השונות יוצרות חלוקה של האנושות לאומות‪ .‬אומות אלה הן מסגרות‬ ‫ההשתייכות של האדם והבסיס לזהותו‪.‬‬ ‫רעיונות אלה תרמו לעיצובם של רעיונות לאומיים המבקשים ליצור מסגרות מדיניות שיבטאו‬ ‫את אופיים ואת תרבותם הייחודיים של העמים השונים‪ .‬ההתארגנות במדינות לאום היא תוצאה‬ ‫מתבקשת של הייחודי לכל עם‪ ,‬של השוני בין העמים בעלי התרבויות השונות‪ .‬רק במדינת‬ ‫לאום יכולים מאפייני העם לקבל ביטוי‪.‬‬ ‫הרומנטיקה תרמה לצמיחת הלאומיות גם בקריאתה לשוב אל הטבע ואל העבר‪ .‬הספרות‬ ‫והאמנות של התנועה הרומנטית היללו את הטבע ואת אורח החיים המסורתי‪ .‬יוצרים רומנטיים‬ ‫טיפחו גאווה בתרבות הלאומית באמצעות האדרת תקופות זוהר בחייו של העם וטיפוח התרבות‬ ‫העממית (פולקלור)‪ .‬היוצרים המזוהים עם הרומנטיקה הניחו‪ ,‬במידה רבה‪ ,‬את יסודות התרבות‬ ‫הלאומית בכך שחידשו מסורות ונתנו ערך ומשמעות לתרבויות מקומיות ולמאפיינים המייחדים‬ ‫אותן‪ .‬התרבות הלאומית התבססה על המאפיינים של תרבויות עממיות מקומיות‪ ,‬שבני הלאום‬ ‫יכלו להזדהות ִאתן‪.‬‬

‫הלאומיות המודרנית‬

‫‪ .2‬הרומנטיקה‬

‫דימויי הרומנטיקה‬

‫איורים מתוך ספר אגדות עם גרמני‪,‬‬ ‫קרן הקסם של הנער‪.1808 ,‬‬ ‫כיצד מבטאים האיורים את‬ ‫הרעיונות ואת תחומי העניין של‬ ‫התנועה הרומנטית?‬

‫‪23‬‬


‫סיכום‬ ‫רעיונות הלאומיות המודרנית הושפעו משני זרמים רעיוניים שונים ובמידה רבה אף מנוגדים‪.‬‬ ‫הנאורות הציגה הסבר חדש להיווצרות חברת בני האדם וליצירת המוסדות המדיניים‪ ,‬היא ערערה‬ ‫על הסדר הקיים ועל הכנסייה שקידשה אותו‪ .‬רעיונות הנאורות יצרו את הבסיס לתביעות לשינוי‬ ‫חברתי ומדיני‪ .‬הוגי הנאורות ניסחו ניסוח חדש את הבסיס לקשר שבין בני האדם ובין החברה‬ ‫למדינה באמצעות המושג "ריבונות העם" והניחו את היסודות להקמת מדינות לאום שיתבססו‬ ‫על מושג זה‪ .‬התנועה הרומנטית יצרה את מושגי התרבות הלאומית — הכרה בייחודו של כל‬ ‫עם והגדרתו על בסיס השפה והתרבות המאפיינות אותו‪ .‬האדרתן וגיבושן של תרבויות לאומיות‬ ‫אלה נעשו לדרישה להקים מדינות לאום שיבטאו את הקהילה התרבותית־לאומית‪ .‬רעיונות‬ ‫לאומיים נשענו על תפיסות הנאורות והרומנטיקה‪ ,‬על שינויים חברתיים‪ ,‬פוליטיים‪ ,‬כלכליים‬ ‫וטכנולוגיים‪ ,‬והם הביאו להקמת תנועות שיפעלו למימוש רעיונות אלה‪.‬‬

‫צמיחתו של רעיון הלאומיות המודרני‬ ‫עידן הנאורות ‪ /‬ההשכלה‬

‫חילון‬

‫ערעור על הסדר הקיים‬

‫התנועה הרומנטית‬

‫זכויות‬

‫ריבונות העם‬

‫ביטוי פוליטי לייחוד העם‬

‫לאומיות‬

‫‪24‬‬

‫רגש‪ ,‬דמיון ואופי ייחודי‬ ‫לבני אדם ולעמים‬


‫‪ .1‬השפעתה של המהפכה האמריקאית‬ ‫במאה השבע־עשרה החלו להתיישב מהגרים אירופים‪ ,‬בעיקר מבריטניה‪ ,‬בצפון אמריקה ולהקים בה‬ ‫מושבות אשר היו כפופות לשלטון הבריטי‪ .‬רעיונות הנאורות שהגיעו לאמריקה שבו את לב האליטה‬ ‫האינטלקטואלית שם‪ ,‬שמלכתחילה ביקשה ליצור חברה שונה וטובה יותר מזו שעזבו הם או אבותיהם‪.‬‬ ‫בסוף המאה השמונה־עשרה התערערו היחסים בין המתיישבים באמריקה ובין השלטון הבריטי‪,‬‬ ‫שביקש לגבות מסים חדשים מן המושבות‪ .‬המתיישבים האמריקאים ראו בהטלת המסים החדשים‬ ‫פגיעה בזכויותיהם‪ ,‬כיוון שלא היו שותפים להחלטות המשטר ולא קיבלו ייצוג בבית הנבחרים‪.‬‬ ‫ב־‪ 1775‬החלו קרבות בין המתיישבים לצבא הבריטי‪ ,‬ובשנת ‪ 1776‬הכריזו נציגי ‪ 13‬המושבות‬ ‫בצפון אמריקה על ניתוק יחסיהן עם הכתר הבריטי ועל עצמאותן‪.‬‬

‫הלאומיות המודרנית‬

‫ב‪ .‬תנועות לאומיות מתגבשות בעקבות מהפכות ושינויים פוליטיים‬

‫מתוך הצהרת העצמאות האמריקאית‪ 4 ,‬ביולי ‪1776‬‬ ‫"מקובלות עלינו אמיתות אלה כמוכחות מאליהן‪ ,‬שכל בני האדם נבראים שווים במעלה‪,‬‬ ‫שיוצרם העניק להם זכויות מסוימות שאין להפקיען‪ ,‬וביניהן הזכות לחיים ולחופש ולרדיפת‬ ‫אושר‪ .‬ולצורך אישושן של זכויות אלה מוקמים בקרב בני האדם ממשלות‪ ,‬הנוטלות כוחן בדין‬ ‫מהסכמתם של הנמשלים‪ .‬שכל מקום שצורת ממשל כלשהי נעשית הרסנית למטרות אלה‪,‬‬ ‫הרשות בידי העם לשנותה או לבטלה‪ ,‬ולכונן ממשל חדש‪ ,‬ולהעמיד יסודותיו על אותם עקרונות‬ ‫ולערוך סמכויותיו באותה צורה הנראים לו כמסוגלים ביותר להביא לביטחונו ולאושרו"‪.‬‬ ‫(מתוך‪ :‬יהושע אריאלי‪ ,‬המחשבה המדינית בארצות הברית‪ ,‬מוסד ביאליק‪ ,‬ירושלים‪ ,‬תשנ"ב‪ ,‬עמ׳ ‪)107‬‬

‫‪ֵ .1‬אילו סיבות‪ ,‬לפי הצהרת העצמאות‪ ,‬הביאו להקמתן של מדינות וממשלות?‬ ‫‪ .2‬כיצד מצדיקים כותבי ההצהרה את החלטתם להכריז על עצמאות מבריטניה?‬ ‫‪ .3‬כיצד מבטאת הצהרה זו את רעיונות הנאורות? (היעזרו בקטע של לוק בעמ' ‪ 22‬לשם השוואה וביסוס‪).‬‬

‫ציור של ג'ון טרמבול משנת ‪ 1819‬המתאר את טקס החתימה על הכרזת העצמאות האמריקאית‬

‫‪25‬‬


‫המהפכה האמריקאית התרחשה הרחק מאירופה ולא היו לה השפעות מיידיות על הפוליטיקה‬ ‫האירופית‪ .‬עם זאת‪ ,‬הדים מן המתרחש באמריקה הגיעו לאירופה‪ ,‬בייחוד לצרפת‪ ,‬שסייעה‬ ‫לאמריקאים במלחמתם נגד הבריטים‪ .‬המהפכה האמריקאית הייתה מקור השראה למהפכה‬ ‫הצרפתית שפרצה כעשר שנים לאחר מכן‪ ,‬בצרפת‪.‬‬

‫הדי המהפכה האמריקאית באירופה‬ ‫מזיכרונותיו של הנסיך דה סגיור (אציל צרפתי)‪:‬‬ ‫"גבורתם של הרפובליקאים החדשים באמריקה רכשה לה הוקרה ברחבי אירופה וזכתה לאהדתם‬ ‫של כל שוחרי הצדק וההומאניות‪ ,‬ובפרט של האנשים הצעירים‪ ...‬הללו היו מלאי התלהבות‬ ‫לרגל העניין שעוררה בהם התקוממות האמריקאים‪ ]...[ .‬קשה לתאר את ההתלהבות‪ ,‬בה נתקבלו‬ ‫בצרפת‪ ,‬בתוך הממלכה העתיקה‪ ,‬נציגיו של עם אשר התקומם נגד מלכו‪ .‬צבאות האמריקאים‬ ‫כללו כבר בשורותיהם הרבה מתנדבים אירופאים‪ ,‬שמושכת אותם אהבת התהילה והחירות‪".‬‬ ‫(מתוך‪ :‬מיכאל הנדל‪ ,‬מקורות ללימוד ההיסטוריה‪ ,‬כרך רביעי‪ ,‬יהושע צ׳צ׳יק‪ ,‬ת״א‪ ,‬תשי״ד‪ ,‬עמ׳ ‪)120-119‬‬

‫ כיצד הייתה המהפכה האמריקאית מקור לעניין ולהשראה למשכילים באירופה?‬ ‫הכרזת העצמאות האמריקאית וניצחון המתיישבים על הבריטים הביאו להקמתה של ארצות‬ ‫הברית‪ ,‬מדינה שחוקתה ומוסדותיה הפוליטיים יצרו אומה חדשה — אזרחי ארצות הברית‪.‬‬ ‫קשה להצביע על השפעה ישירה של המהפכה האמריקאית על צמיחת הלאומיות באירופה‪,‬‬ ‫אך עצם המרידה המוצלחת בשלטון הבריטי ומימוש רעיונות ההשכלה בהכרזת העצמאות‬ ‫ובחוקה האמריקאית השפיעו על התנועות הלאומיות שקמו לאחר מכן באירופה והיו מודל‬ ‫לחיקוי לתנועות שביקשו להשתחרר משלטון זר וליצור מדינה של אזרחים חופשיים‪.‬‬

‫‪ .2‬השפעתה של המהפכה הצרפתית על צמיחת הלאומיות‬ ‫המהפכה שפרצה בצרפת בשנת ‪ 1789‬נחשבת לאירוע המכונן של התקופה המודרנית‪ .‬המהפכה‪,‬‬ ‫שנמשכה כעשור‪ ,‬שינתה לא רק את פניה של צרפת אלא גם ערערה את יסודות הסדר הישן‬ ‫ברחבי אירופה‪.‬‬ ‫עד למהפכה‪ ,‬נשלטה צרפת בידי מלכים‪ .‬המלך ביסס את סמכותו הריבונית על זכות הירושה‬ ‫ועל חסד האל (שהעניקה לו הכנסייה)‪ .‬החברה הצרפתית נחלקה לשלושה מעמדות‪ :‬מעמד‬ ‫הכנסייה ומעמד האצולה‪ ,‬שהיו להם זכויות יתר וכוח פוליטי‪ ,‬והמעמד השלישי‪ .‬המעמד‬ ‫השלישי כלל את רובו המוחלט של העם (כ־‪ .)98%‬המהפכה הצרפתית החלה כמאבק בין המלך‪,‬‬ ‫הכמורה והאצולה הגבוהה‪ ,‬שביקשו לשמור על כוחם ועל זכויותיהם המיוחדות‪ ,‬ובין המעמד‬ ‫השלישי (שהצטרפו אליו כמה אצילים וההמונים בערים)‪ ,‬שביקש לשנות את הסדר הקיים‬ ‫ולהשיג שוויון זכויות וכוח פוליטי‪ .‬המהפכה הדיחה מכס המלוכה את המלך לואי השישה־עשר‬ ‫(שהוצא להורג)‪ ,‬וביקשה ליצור משטר שיתבסס על עקרון ריבונות העם ורעיונות הנאורות‪.‬‬

‫‪26‬‬


‫עמנואל ז׳וזף סייס (‪ — )1836-1748‬כומר מדרגה נמוכה‪ ,‬מהוגי הדעות הבולטים בתקופת‬ ‫המהפכה הצרפתית‪ .‬להלן קטע מתוך המאמר "המעמד השלישי מהו?" שפרסם סייס כמה‬ ‫חודשים לפני פרוץ המהפכה‪ ,‬בינואר ‪.1789‬‬ ‫"המעמד השלישי מהו?‪ ‬הכול‪ .‬מה הוא היה עד היום במערך המדיני? לא כלום‪ .‬מה הוא תובע?‬ ‫להיות למשהו‪ .‬מה יכול להיות המעמד השלישי ללא המחסום של מעמד זכויות היתר? הכול‪...‬‬ ‫המעמד השלישי הוא אומה שלמה‪ ...‬אם כן מהו המעמד השלישי? חטיבה שלמה‪ ,‬אולם כפותה‬ ‫ומדוכאת‪ ...‬מהי אומה? גוף של אנשים שותפים החיים לפי חוק משותף‪ .‬האין זה ברור לגמרי‪,‬‬ ‫כי למעמד האצילים זכויות יתר‪ ,‬פטור מחובות ואפילו זכויות נפרדות מכלל החברה? בכך‬ ‫הוא מוציא את עצמו ממעמד הכלל״‪.‬‬

‫הלאומיות המודרנית‬

‫אומה ומהפכה‬

‫(מתוך‪ :‬גיורא קולקה [עורך]‪ ,‬עידן המהפכות‪ ,‬האוניברסיטה הפתוחה‪ ,‬יחידה ‪ ,1981 ,4‬עמ׳ ‪)45-43‬‬

‫‪ .1‬מה עושה‪ ,‬לפי סייס‪ ,‬קבוצת אנשים לאומה?‬ ‫‪ .2‬אילו שינויים מבקש סייס ליצור במצב הפוליטי בצרפת?‬ ‫‪ .3‬האם לדעתכם משקפים דבריו של סייס רעיונות לאומיים?‬ ‫בשנות המהפכה שעברו על צרפת ניסחו מנהיגיה את העקרונות שהגדירו את האומה הצרפתית‬ ‫ועשו את צרפת לישות לאומית ריבונית‪ .‬חסד האל כבר לא היה מקור סמכותו של השלטון‬ ‫בצרפת‪ ,‬אלא העם — שממנו קיבל השלטון את סמכותו ובשמו פעל‪.‬‬ ‫אירועי המהפכה הצרפתית עוררו עניין בכל רחבי אירופה‪ .‬במהפכה הצרפתית קמו נתיני המלך‪,‬‬ ‫שינו סדרים פוליטיים וחברתיים והקימו משטר המבוסס על רעיונות הנאורות‪ .‬המהפכנים הרסו‬ ‫את סמלי המשטר הישן ובמקומם אימצו סמלים חדשים והקימו מוסדות פוליטיים שביטאו‬ ‫את הלאומיות הצרפתית‪ .‬מעשים אלו הפכו לסמל לחיקוי ולמקור השראה ליחידים ולתנועות‬ ‫שביקשו להשיג לעמם את החירות ואת הריבונות על פי הדוגמה הצרפתית‪ .‬תנועות לאומיות‬ ‫שקמו ברחבי אירופה במאה התשע־עשרה אימצו חלק מסמלי המהפכה הצרפתית‪ ,‬סיסמאותיה‬ ‫ודרכי פעולתה‪.‬‬

‫‪ .3‬כיבושי נפוליאון מעוררים את הלאומיות באירופה‬ ‫הסדר הישן‪ .‬שליטים אלו‬ ‫צרפת המהפכנית הייתה סכנה לשליטי אירופה שהחזיקו ברעיונות ֵ‬ ‫ביקשו למגר את המהפכה ולהשיב על כנה את המלוכה הצרפתית‪ .‬השליטים האירופים שביקשו‬ ‫להחזיר את המלוכה לצרפת יצאו למלחמה נגד צרפת המהפכנית‪ .‬בצרפת עצמה היו מי שביקשו‬ ‫לנצל את העימות בינם ובין מלכי אירופה כדי להפיץ את עקרונות המהפכה ולשחרר את עמי‬ ‫אירופה משלטון העריצות‪.‬‬ ‫במלחמות בין צרפת לשכנותיה בלט בשורות הצבא הצרפתי גנרל צעיר ומוכשר בשם נפוליאון‬ ‫בונפרטה‪ .‬נפוליאון הביא את צבאה של צרפת להישגים צבאיים מרשימים‪ ,‬כמו למשל כיבושה‬ ‫של איטליה‪ .‬הוא ניצל את כוחו ואת האהדה שרחש לו העם כדי להיות‪ ,‬ב־‪ ,1799‬לשליטה של‬ ‫צרפת‪ ,‬ואחר כך אף לקיסר‪ .‬נפוליאון אמנם היה לקיסר‪ ,‬אך ראה עצמו כבן המהפכה וכנאמן‬ ‫לפחות לחלק מהרעיונות שהיא ביקשה ליישם‪.‬‬

‫‪27‬‬


‫דיוקנו של נפוליאון המוביל את צבאו מעבר להרי האלפים‬ ‫(בדרך לאיטליה)‪ .‬ז'אק לאוי‪-‬דוד‪1800 ,‬‬

‫נפוליאון כמשחרר העמים‬ ‫הכרזותיו של נפוליאון (עדיין לא כשליט) בפני האיטלקים והאוסטרים שאת שטחיהם כבש ב־‪:1797‬‬ ‫"אתם הנכם הדוגמה הראשונה בהיסטוריה לעם הזוכה לחירותו בלי פילוגים‪ ,‬מהפכה ומאבק‪.‬‬ ‫אנו הבאנו לכם את החירות‪ ,‬דאגו לשמור עליה‪ .‬אתם הנכם הרפובליקה העשירה והמאוכלסת‬ ‫ביותר לאחר צרפת‪ ,‬ומעמדכם מחייב לשחק תפקיד חשוב בענייני אירופה‪"...‬‬ ‫בדרום אוסטריה‪ ,‬באפריל ‪ ,1797‬הכריז נפוליאון‪:‬‬ ‫"הצבא הצרפתי אינו נכנס לארצכם כדי לכובשה או כדי לשנות את דתכם‪ ,‬אמונותיכם ומנהגיכם‪.‬‬ ‫אנו ידידי כל האומות ובמיוחד ידידי העמים האמיצים של גרמניה"‪.‬‬ ‫(מתוך‪ :‬משה צימרמן‪ ,‬מהפכות ותמורות‪ :‬מהמאה ה־‪ 18‬עד ה־‪ ,19‬משרד החינוך‪ ,‬ת"ל‪ ,‬ירושלים‪ ,‬תשל"ח)‬

‫‪ .1‬כיצד מצדיק נפוליאון את כיבושיו?‬ ‫‪ .2‬אילו הבטחות הוא מעניק לעמים בשטח שכבש הצבא הצרפתי?‬ ‫‪ .3‬כיצד לדעתכם התקבל נפוליאון בקרב העמים שכבש?‬ ‫נפוליאון‪ ,‬שהיה מצביא מבריק‪ ,‬נלחם בשנות שלטונו מלחמות רבות והצליח לכבוש חלקים‬ ‫נרחבים מאירופה‪.‬‬

‫‪28‬‬


‫הלאומיות המודרנית‬

‫מפת כיבושי נפוליאון בשנת ‪1812‬‬

‫‪ .1‬אילו מדינות ושטחים היו בשליטתו של נפוליאון בשיא כוחו?‬ ‫‪ .2‬מדוע יש סתירה בין רעיון הלאומיות ובין האימפריה הצרפתית של נפוליאון?‬ ‫כיבושי נפוליאון עוררו בתחילה התלהבות‪ ,‬ורבים מבני העמים שעברו לשליטתו תמכו בו‪.‬‬ ‫נפוליאון נשא את מסר החירות של המהפכה ונלחם במלכים ובנסיכים עריצים‪ .‬נפוליאון ביטל‬ ‫חוקים מיושנים ומוסדות פוליטיים עתיקים והפיץ את רעיונות החירות‪ ,‬השוויון והאחווה של‬ ‫המהפכה הצרפתית‪ .‬הוא הדיח שליטים‪ ,‬שינה גבולות ויצר מסגרות מדיניות חדשות‪ .‬כך למשל‬ ‫ביטל נפוליאון את הקיסרות (הרייך) הגרמנית‪ ,‬בעלת שלוש מאות הנסיכויות העצמאיות‪ ,‬ויצר‬ ‫במקומה ברית גרמנית של שלושים ושמונה מדינות‪.‬‬ ‫אך בתוך שנים ספורות הרעיונות האלה‪ ,‬שנפוליאון נתפס בשמם כמשחרר הגדול של עמי‬ ‫אירופה‪ ,‬הפכו לבסיס ההתנגדות של עמי אירופה לכיבושי נפוליאון‪.‬‬

‫‪29‬‬


‫מלחמותיו של נפוליאון דרשו חיילים וממון‪ .‬העמים שבשלטונו של נפוליאון נדרשו לשלם‬ ‫לו מסים ולספק לוחמים‪ .‬נפוליאון מינה את נאמניו ואת קרובי משפחתו למלכים במדינות‬ ‫שונות‪ .‬הצבא הצרפתי לא התנהג כמשחרר אלא כצבא כיבוש מנצל‪ ,‬וחוקי נפוליאון נתפסו‬ ‫כפוגעים במסורות ובמנהגים מקומיים‪.‬‬ ‫נפוליאון החל במהרה להיתקל לא רק בהתנגדות מצד צבאותיהם של מלכים שנלחמו בו‪ ,‬אלא‬ ‫גם בהתנגדות עממית בארצות כמו ספרד‪ ,‬פורטוגל‪ ,‬רוסיה‪ ,‬גרמניה ואיטליה‪.‬‬

‫המאבק הספרדי בנפוליאון‬

‫‪ 3‬במאי ‪ ,1808‬יצירתו של האמן הספרדי פרנסיסקו גויה (‪ :)1828-1746‬תיאור הוצאה להורג‬ ‫המונית של אזרחים ספרדים בידי חיילים צרפתים לאחר ניסיון התקוממות ספרדי‪.‬‬ ‫ כיצד מתואר בציור אופיו של הכיבוש הצרפתי ואופיו של המאבק בו?‬ ‫ההתנגדות לשלטונו של נפוליאון לובתה באמצעות הרעיון הלאומי שראה בשלטונו כיבוש זר‬ ‫המדכא את העם‪ ,‬את רוחו ואת תרבותו המיוחדים‪ .‬התנועות הלאומיות שקמו להיאבק בנפוליאון‬ ‫בשם העם ביקשו לא רק לסלק את הצרפתים משטחם ולהשיב על כנו את הסדר המדיני הקודם‪,‬‬ ‫אלא גם לגבש את האומה ולהקים מסגרת מדינית ריבונית שתאחד אותה‪.‬‬

‫‪30‬‬


‫"מהי המולדת הגרמנית" (‪ ,)1813‬שיר מאת א"מ ארנדט (‪ — )1860-1769‬משורר‪ ,‬סופר‪,‬‬ ‫ממייסדי התנועה הלאומית הגרמנית‪.‬‬

‫הלאומיות המודרנית‬

‫ההתנגדות הגרמנית לנפוליאון‬

‫מהי המולדת הגרמנית?‬ ‫במקום בו ייקרא צרפתי אויב‬ ‫במקום בו גרמני ייקרא אוהב‬ ‫זאת תהי‪.‬‬ ‫לא עוד בוואריה‪ ,‬לא עוד סכסוניה‪,‬‬ ‫לא אוסטריה ולא פרוסיה‪.‬‬ ‫ארץ אחת‪ ,‬עם אחד‪ ,‬לב אחד וצבא אחד ‪-‬‬ ‫ָשם גרמנים ייקרא לנו;‬ ‫כאחים גרמנים בלב‬ ‫נכה את השודדים;‬ ‫המשפילים את כבודנו‪.‬‬ ‫(מתוך‪ :‬משה צימרמן‪ ,‬מהפכות ותמורות‪ :‬מהמאה ה־‪ 18‬עד המאה ה־‪,19‬‬ ‫משרד החינוך‪ ,‬ת"ל‪ ,‬ירושלים‪ ,‬תשל"ח)‬

‫‪ .1‬מיהו גרמני לפי שיריו של ארנדט ומיהו אויבו?‬ ‫‪ .2‬האם מעוניין ארנדט בהשבת המצב שהיה לפני הכיבוש הצרפתי או ביצירת מציאות אחרת?‬

‫סיכום‬ ‫רעיונות לאומיים נפוצו באירופה בהשפעת הרושם העז של המהפכה האמריקאית‪ ,‬ובעיקר של‬ ‫המהפכה הצרפתית‪ ,‬שיצרו אומות ריבוניות וחופשיות‪ .‬מלחמות המהפכה הצרפתית וכיבושיו‬ ‫של נפוליאון סייעו להפיץ את עקרונות המהפכה הצרפתית באירופה והרסו הסדרים מדיניים‬ ‫וחוקתיים קודמים‪ .‬ההתנגדות לכיבוש הצרפתי ולעוּ לוֹ של השלטון הנפוליאוני באירופה יצרה‬ ‫תנועות לאומיות‪ ,‬ואלה התגבשו סביב המאבק בנפוליאון בשם העם‪.‬‬

‫‪31‬‬


‫השפעת מהפכות ושינויים פוליטיים על צמיחת התנועות הלאומיות‬ ‫מהפכות באמריקה ובצרפת‬

‫כיבושי נפוליאון‬

‫אומות חופשיות וריבוניות‬

‫הפצת רעיונות‬ ‫המהפכה הצרפתית‬

‫מקור השראה ודוגמה‬ ‫לתנועות לאומיות‬

‫שינוי הסדר הישן באירופה‬

‫התנגדות לכיבושי נפוליאון‬

‫הקמת תנועות לאומיות‬

‫ג‪ .‬הלאומיות כתשובה למשבר הזהות בעולם המשתנה של אירופה במאה‬ ‫התשע־עשרה‪.‬‬ ‫‪ .1‬החילון מחזק את הלאומיות‬ ‫בהשפעת תהליך החילון איבדה הכנסייה חלק ניכר מכוחה ומהשפעתה והפסיקה למלא את‬ ‫התפקיד הבלעדי שמילאה קודם לכן בחיים הציבוריים‪ .‬לפני העידן המודרני‪ ,‬היה לכנסייה‬ ‫באירופה תפקיד מהותי בעיצוב החיים של הכלל ושל הפרט‪ .‬מוסדות הכנסייה מילאו תפקיד‬ ‫מרכזי בעיצוב חיי התרבות‪ ,‬בחינוך ובשאר ההיבטים הנוגעים לפעילות הציבורית‪ .‬צמצום‬ ‫השפעתה של הכנסייה על החיים הציבוריים והספקנות הדתית עשו את הדת לעניינו הפרטי של‬ ‫האדם‪ .‬שאלת שייכותו הדתית של הפרט נעשתה לשאלה אישית‪ ,‬שכבר אינה קובעת את מעמדו‬ ‫ואת זכויותיו של האדם‪ .‬בשל כך הכנסייה ומוסדותיה פסקו מלהיות כוח מרכזי ביצירת אחדות‬ ‫חברתית ומדינית‪ .‬השייכות הדתית כבר לא הייתה מקור עיקרי להגדרת שייכותו החברתית‬ ‫וזהותו התרבותית של האדם (גם אם נשאר מאמין וחבר בכנסייה)‪.‬‬ ‫את החלל שנוצר בעקבות תהליך החילון מילאה הלאומיות‪ .‬הלאומיות נהייתה לכוח שהחליף את‬ ‫הכנסייה כגורם מלכד המעניק לאדם את זהותו החברתית והתרבותית‪ .‬הלאום‪ ,‬ערכיו ותרבותו‬

‫‪32‬‬


‫חגים לאומיים‬

‫הלאומיות המודרנית‬

‫נעשו לערכים בפני עצמם ועל פיהם התעצבו החיים הפוליטיים‪ ,‬החברתיים והתרבותיים‪.‬‬ ‫נוצרו מערכות חינוך‪ ,‬סמלים וחגים שהתבססו על ערכים לאומיים והעניקו לאדם את תחושת‬ ‫השייכות והזהות החברתית‪.‬‬

‫תנועות לאומיות ומדינות לאום מציינות ימי חג וימי זיכרון בעלי תוכן ומשמעות לאומיים‪ .‬חגים‬ ‫אלה מציינים‪ ,‬למשל‪ ,‬אירועים היסטוריים הקשורים להיסטוריה של הלאום ואת יום העצמאות‬ ‫של מדינת הלאום‪ .‬מנהגי החג כוללים בין השאר הצגה של סמלים לאומיים‪ ,‬טקסים ממלכתיים‬ ‫ומצעדים צבאיים‪ .‬ההשתתפות במנהגי החג מחזקת את הזהות ואת התודעה הלאומית של בני הלאום‪.‬‬ ‫ חג דתי יכול להכיל גם תכנים לאומיים‪ .‬הסבירו כיצד חגים דתיים‪ ,‬כמו חנוכה או פסח‪,‬‬ ‫מבטאים גם תכנים וסמלים לאומיים‪.‬‬

‫‪ .2‬עיור ותיעוש מבססים את כוחה של הלאומיות‬ ‫אוכלוסיית אירופה הכפילה את עצמה במהלך המאה התשע־עשרה‪ .‬החברה האירופית נעשתה‬ ‫מחברה חקלאית וכפרית ברובה‪ ,‬המאורגנת בקהילות קטנות‪ ,‬לחברה שרוב חבריה חיים בערים‬ ‫גדולות ותעשייתיות‪ .‬שינויים אלה החלו בבריטניה בסוף המאה השמונה־עשרה והתפשטו אל‬ ‫מרכזה של אירופה (ובמידה פחותה גם אל מזרח אירופה)‪.‬‬ ‫המעבר ההמוני מהכפרים אל הערים וצמיחתן של הערים הגדולות היו בעיקר תוצאה של‬ ‫המהפכה התעשייתית‪ .‬המהפכה התעשייתית היא השינוי המהפכני שחל בשיטות הייצור‬ ‫בתעשייה והשפעותיהן על הכלכלה והחברה‪.‬‬ ‫המצאתן של מכונות הייצור‪ ,‬שהונעו בתחילה בקיטור‪ ,‬הביאה להקמתם של מפעלי ייצור‬ ‫גדולים שייצרו מוצרי תעשייה מגוונים‪ .‬המפעלים החדשים דרשו כוח עבודה של פועלים‬ ‫רבים‪ ,‬לאו דווקא בעלי מלאכה מומחים‪ .‬היה עליהם להפעיל את המכונות ולעבוד במכרות‬ ‫הפחם והברזל שהיו דרושים לתעשייה‪ .‬כך צמח מעמד חדש של המוני פועלים בערים‪ ,‬בכללם‬ ‫גם נשים וילדים‪ ,‬והם חיו בצפיפות ובתנאים קשים‪.‬‬

‫‪33‬‬


‫תנאי החיים של הפועלים בעיר‬ ‫אלכסיס דה טוקוויל (‪ — )1859-1805‬פוליטיקאי‪ ,‬משפטן‪ ,‬הוגה דעות והיסטוריון צרפתי‪ ,‬תיאר‬ ‫כך את העיר התעשייתית‪:‬‬ ‫"שלושים או ארבעים בתי חרושת‪ ,‬בניינים בני שש קומות מתנשאים על פסגותיהן של הגבעות‬ ‫[‪ ]...‬מסביב לבתי החרושת פזורים‪ ,‬ללא סדר ושיטה‪ ,‬בתי המגורים העלובים של העניים [‪]...‬‬ ‫לאורכן של הדרכים פזורים בתי העץ שעל פי בנייתם המרושלת וחלונותיהם השבורים ניכר‬ ‫בהם שהם מפלטו האחרון של האדם בדרכו מן העוני אל המוות‪ .‬בתי החרושת שולטים על‬ ‫בתי המגורים‪ ,‬מונעים מהם אוויר ואור ועוטפים אותם במעטה של ערפל נצחי‪ .‬כאן העבד‪,‬‬ ‫שם האדון; [‪ ]...‬דומה שהיחיד כאן חלש וחסר ישע יותר מאשר בלב המדבר‪ ]...[ .‬כאן הגיעה‬ ‫האנושות לשיא התפתחותה ולשיא התבהמותה"‪.‬‬ ‫(אלכסיס דה טוקוויל‪ ,1835 ,‬בתוך‪ :‬גיורא קולקה‪ ,‬עידן המהפכות‪ ,‬האוניברסיטה הפתוחה‪,‬‬ ‫תל אביב‪ ,1982 ,‬יחידה ‪ ,10‬עמ׳ ‪)162‬‬

‫‪ .1‬כיצד מתאר דה טוקוויל את תוצאותיה של המהפכה התעשייתית?‬ ‫‪ .2‬אילו מצוקות מאפיינות את חייו של הפועל העני בעיר?‬

‫עיר תעשייתית‬ ‫במאה התשע־עשרה‬ ‫‪ .1‬מהם תנאי החיים בעיר המתוארת‬ ‫בתמונה?‬ ‫‪ .2‬מדוע התודעה הלאומית היא מוקד‬ ‫משיכה לפועל שחי ועובד בעיר‬ ‫כזו?‬ ‫הפועלים בערים התעשייתיות הגדולות חיו בתחושה של ניכור וזרות לסביבתם‪ ,‬הן מבחינה‬ ‫חברתית והן מבחינה תרבותית‪ .‬המעבר מהכפר לעיר ניתק את האדם מהטבע‪ ,‬מהקהילה‬ ‫ומהמשפחה‪ ,‬ותנאי החיים הקשים של הפועל בעיר העצימו את הניכור‪ .‬החיים בעיר אילצו‬ ‫את האדם לעמוד לבדו מול קשיי הקיום בעולם שונה ובלתי מוכר‪ .‬חיים אלה היו שונים מחיי‬ ‫הכפר המוכרים‪ ,‬היציבים והמסורתיים‪ .‬אנשים מאזורים שונים הגיעו אל הערים התעשייתיות‪.‬‬ ‫המפגש עם אנשים שדיברו בכל מיני ניבים (לא מובנים תמיד לכולם) ושהביאו אתם מנהגים‬ ‫ומסורות שונים‪ ,‬הגביר את תחושת הזרות והתלישות החברתית ויצר משבר זהות‪.‬‬

‫‪34‬‬


‫הלאומיות המודרנית‬

‫הזרות והניכור של ההמונים בערים העלו את הצורך החברתי ביצירת מכנה משותף רחב דיו‬ ‫שיאחד את כולם‪ .‬משבר הזהות העלה את הצורך של הפרט במציאת מוקד הזדהות ושייכות‬ ‫חדש‪ ,‬שיתאים למציאות שהוא חי בה‪ .‬הלאומיות הציגה מענה למשבר הזהות באמצעות הדגשת‬ ‫הזהות הלאומית המאחדת את כל בני העם והעניקה לא רק מוקד חדש של זהות ואחדות אלא‬ ‫גם בסיס לגאווה בשייכות הלאומית ומטרה משותפת לבני האדם שהצטופפו בערים‪.‬‬ ‫הלאומיות קידמה גם יצירה של תרבות משותפת ושל שפה לאומית רשמית‪ .‬פעולות אלה‬ ‫טשטשו את ההבדלים הלשוניים והתרבותיים בין תושבי העיר החדשים‪.‬‬

‫סיכום‬ ‫במאה התשע־עשרה נעשתה אירופה לחילונית יותר‪ ,‬לעירונית יותר ולמתועשת‪ .‬רבים מבני האדם‬ ‫שחוו את השינוי המהיר שהתחולל באורחות חייהם מצאו עצמם אבודים ומנוכרים במציאות‬ ‫החדשה‪ .‬הלאומיות נתנה מענה למצוקות האדם בעידן המודרני באמצעות יצירת תודעת שייכות‬ ‫חדשה‪ ,‬ערכים חדשים ומוקדי הזדהות והגדרה עצמית שליכדו את ההמונים ועשו אותם ללאום‪.‬‬

‫תנועות לאומיות צומחות על רקע משברי זהות מודרניים‬ ‫חילון‬ ‫ירידה בכוחה ובהשפעתה‬ ‫של הכנסייה‬

‫עיור ותיעוש‬

‫הדת מאבדת את כוחה כגורם‬ ‫מאחד ומלכד‬

‫ניכור ומשברי זהות‬

‫פנייה אל הלאומיות כגורם מלכד‬ ‫וכמוקד זהות‬

‫‪35‬‬


‫ד‪ִ .‬קדמה טכנולוגית מסייעת לביסוס הלאומיות ולהפצתה‬ ‫המהפכה התעשייתית הביאה לא רק להתפתחות מכונות ומפעלים אלא גם להתפתחות של‬ ‫טכנולוגיות ואמצעים חדשים בתחומי התחבורה והתקשורת‪ .‬המאה התשע־עשרה הייתה‬ ‫"עידן הרכבת"‪ .‬בתקופה זו נסללו באירופה אלפי קילומטרים של מסילות ברזל‪ ,‬שנעו עליהן‬ ‫רכבות מונעות בקיטור‪ .‬מסילות הברזל קיצרו קיצור ניכר את פרקי הזמן הנדרשים לבני אדם‬ ‫ולסחורות לנוע ממקום למקום‪.‬‬

‫פריסת מסילות הברזל באירופה בשנים ‪ 1840‬ו־‪1880‬‬ ‫א‪ .‬מסילות הברזל באירופה ‪1840‬‬

‫הים‬

‫הים‬

‫הצפוני‬

‫ה‬

‫ב‬ ‫לטי‬

‫מנצ׳סטר‬

‫ורשה‬

‫לונדון‬

‫ברלין‬

‫האוקיינוס‬ ‫האטלנטי‬

‫פריז‬ ‫וינה‬

‫מינכן‬

‫בודפשט‬ ‫מילאנו‬ ‫מרסיי‬ ‫מדריד‬

‫רומא‬

‫הים התיכון‬ ‫‪36‬‬

‫‪400‬‬

‫ק"מ‬

‫‪0‬‬

‫מסילת ברזל‬


‫הלאומיות המודרנית‬

‫ב‪ .‬מסילות הברזל באירופה ‪1880‬‬

‫‪ .1‬כיצד השפיעה ההתפתחות המוצגת במפה על המסחר והכלכלה באירופה?‬ ‫‪ .2‬כיצד לדעתכם ישפיע השינוי המוצג במפות על הקשר בין אנשים החיים באזורים שנחשבו‬ ‫בעבר למרוחקים?‬ ‫‪ .3‬האם ״קיצור המרחקים״ בין אזורים שונים במדינה השפיע על התרבות המקומית בכל אזור?‬

‫‪37‬‬


‫צמיחתן המהירה של מסילות הברזל סייעה לביסוס הלאומיות ולהפצתה בכמה דרכים‪:‬‬ ‫ התנועות הלאומיות ביקשו ליצור אחדות ושותפות בין קהילות ובני אדם שחיו לעתים במרחק‬ ‫של מאות קילומטרים זה מזה‪ .‬עד להופעת הרכבת‪ ,‬רוב בני האדם לא הרחיקו מסביבתם‪.‬‬ ‫רעיונות שעסקו באחדותו של הלאום כולו ובקשר לשטחי מולדת רחוקים נתפסו כמופשטים‬ ‫ואף כדמיוניים בעיני רבים‪ .‬הרכבת הקלה את יצירת הקרבה החברתית בין בני הלאום מחבלי‬ ‫הארץ השונים של מדינת הלאום‪.‬‬ ‫ מסילות הברזל הקלו מאוד את המסחר בין אזורים שונים ותרמו ליצירתה של "כלכלה‬ ‫לאומית"‪ ,‬כלומר ליצירת קשרים מסחריים בין האזורים השונים שחיו בהם בני הלאום‪.‬‬ ‫ הרכבת‪ ,‬התפתחותם של אמצעי תקשורת ההמונים (הטלגרף‪ ,‬הטלפון‪ ,‬הרדיו והקולנוע)‬ ‫והקמתן של מערכות חינוך להמונים סייעו גם הן ליצירת האחדות הלאומית‪ ,‬להפצת התרבות‬ ‫והשפה הלאומיות וליכוד החברה סביב תרבות זו‪.‬‬

‫הגורמים לצמיחתם של רעיון הלאומיות והתנועות הלאומיות באירופה‬ ‫במאה ה־‪ .19‬‬ ‫‪1‬‬

‫‪2‬‬

‫גורמים רעיוניים‬

‫התנועה‬ ‫הרומנטית‬

‫תנועת ההשכלה‪/‬‬ ‫נאורות‬

‫המהפכה האמריקאית‬ ‫והמהפכה הצרפתית‬

‫צמיחתו של רעיון‬ ‫הלאומיות‬

‫‪3‬‬

‫גורמים חברתיים וכלכליים‬

‫חילון‬

‫עיור ותיעוש‬

‫גורמים פוליטיים ומדיניים‬

‫כיבושי‬ ‫נפוליאון‬

‫צמיחתן של‬ ‫תנועות לאומיות‬

‫‪4‬‬

‫גורמים המסייעים להתבססות‬ ‫התנועה הלאומית‬ ‫קדמה טכנולוגית‬ ‫(אמצעי תחבורה ותקשורת)‬ ‫האצת תהליכים כלכליים וחברתיים‬

‫פנייה אל הלאומיות ואל התנועות‬ ‫הלאומיות כמענה למשבר זהות‬

‫‪38‬‬

‫הפצת רעיון הלאומיות‬


‫‪ .1‬על הלאומיות כתב ההיסטוריון יעקב טלמון‪:‬‬ ‫"החתירה לזהות לאומית קיבלה חשיבות פוליטית ממדרגה ראשונה כשנצטרפו יחד מופת‬ ‫המהפכה הצרפתית ותורתו של הרדר‪ ...‬ניסיונו של נפוליאון ליצור לאירופה כולה צורה‬ ‫אחידה אחת הניע את העמים הכבושים‪ ,‬או החוששים מפני כיבוש‪ ,‬לזהות את עצמאותם עם‬ ‫שמירת אורח חייהם ומוסדותיהם המסורתיים‪ ,‬ובקיצור‪ :‬לשמור על ייחודם הלאומי‪ ...‬בשביל‬ ‫האינטלקטואלים‪ ,‬הסטודנטים ושכבת האינטליגנציה בכללה‪ ,‬הייתה הלאומיות אמצעי חיוני‬ ‫לביטוי עצמי‪ .‬היא שימשה מוקד להזדהות הפרט והכלל במקום שהכנסייה חדלה למלא תפקיד‬ ‫זה‪ ...‬שיטות הייצור החדשות‪ ,‬אמצעי התקשורת המהפכניים (מסילות ברזל)‪ ,‬הפעילות הכלכלית‬ ‫המוגברת ופיתוח משק הכספים פתחו את הדרך ליצירת יחידות כלכליות ופוליטיות נרחבות‬ ‫והכשירו את הכוחות המייצגים את הכוחות החדשים לקליטת בשורת האחדות הלאומית"‪.‬‬

‫הלאומיות המודרנית‬

‫שאלות לסיכום ולחזרה‬

‫(יעקב טלמון‪ ,‬רומנטיקה ומרי אירופה ‪ ,1848-1815‬עם עובד‪ ,‬תל אביב‪ ,1973 ,‬עמ׳ ‪)107-106‬‬

‫ א‪ .‬כיצד מסביר טלמון את צמיחתה של הלאומיות באירופה ואת הצורך בהתפתחותה של‬ ‫זהות לאומית?‬ ‫ ב‪ .‬כיצד סייעו התפתחויות טכנולוגיות וכלכליות להפצת הלאומיות באירופה ולביסוסה‬ ‫במאה התשע־עשרה?‬ ‫ ג‪ .‬הסבירו מי עשויים להיות אותם "כוחות חדשים" ומדוע רעיון הלאומיות והאחדות‬ ‫הלאומית נקלט בקרבם?‬ ‫‪ .2‬הסבירו מדוע נתפס נפוליאון בתחילה כמשחרר העמים באירופה ואחר כך כשליט שיש‬ ‫להיאבק נגדו מאבק לאומי (למשל בגרמניה או באיטליה)?‬ ‫‪ .3‬כיצד נתנה הלאומיות מענה למשבר הזהות של תושבי הערים התעשייתיות?‬

‫‪39‬‬


‫יחידה‬ ‫שלישית‪:‬‬

‫מאפיינים ודפוסי פעולה של התנועות‬ ‫הלאומיות שפעלו באירופה במאה‬ ‫התשע־עשרה‬

‫שאלות מכוונות‬ ‫‪. 1‬‬ ‫‪ .2‬‬ ‫‪ .3‬‬ ‫‪ .4‬‬ ‫‪ .5‬‬

‫מדוע צמחו התנועות הלאומיות מתוך המעמד הבורגני?‬ ‫מה מאפיין את מנהיגי התנועות הלאומיות כמנהיגים מודרניים?‬ ‫מה היו מטרותיהן של התנועות הלאומיות וכיצד הן פעלו למימושן?‬ ‫מהם השלבים המאפיינים את דפוסי הפעולה של התנועות הלאומיות באירופה במאה התשע־‬ ‫עשרה?‬ ‫אילו גורמים עיכבו את פעילותן של התנועות הלאומיות ואילו גורמים סייעו להתבססותן‬ ‫ולמימוש מטרותיהן?‬

‫עם התפשטות רעיון הלאומיות ברחבי אירופה החלו לקום בארצות שונות תנועות לאומיות‬ ‫שביקשו להפוך את רעיון הלאומיות למציאות פוליטית‪ ,‬חברתית ותרבותית‪ .‬כל תנועה לאומית‬ ‫התגבשה לפי התנאים הפוליטיים‪ ,‬החברתיים והתרבותיים במקום שהיא פעלה בו‪ .‬אך למרות‬ ‫ההבדלים בין התנועות הלאומיות השונות ובין דרכי פעולתן ומידת הצלחתן‪ ,‬יש מאפיינים‬ ‫משותפים שנוכל לתאר באמצעותם את התנועות הלאומיות השונות‪.‬‬

‫א‪ .‬הרקע החברתי לצמיחתן של התנועות הלאומיות‬ ‫רעיונות הלאומיות המודרנית התגבשו באירופה בידי קבוצות של משכילים שהושפעו מרעיונות‬ ‫הנאורות והרומנטיקה ומהאירועים המהפכניים שהתחוללו ביבשת לאחר המהפכה הצרפתית‪.‬‬ ‫בהדרגה‪ ,‬החלו לקום ברחבי אירופה תנועות שביקשו לקדם את הרעיונות הלאומיים ולשנות‬ ‫את הסדר הפוליטי והחברתי הקיים על פי רעיונות אלה‪.‬‬ ‫פעילי התנועות הלאומיות צמחו מתוך מעמד הבורגנות‪ .‬הבורגנים היו העירוניים שעסקו‬ ‫בתעשייה‪ ,‬במסחר ובמקצועות חופשיים‪ ,‬כגון רפואה ועריכת דין‪ .‬הבורגנות הייתה גם מעמד‬ ‫משכיל בעל יכולת וכישורים לקלוט רעיונות חדשים וליצור מציאות חברתית‪ ,‬תרבותית ופוליטית‬ ‫חדשה‪ .‬מעמד הבורגנות נעשה לעמוד התווך הכלכלי של החברה האירופית‪ ,‬שעברה תהליכי‬ ‫שינוי משמעותיים ונעשתה לחברה עירונית המתבססת על ייצור תעשייתי ומסחר‪ ,‬ופחות על‬ ‫חקלאות ובעלות על קרקעות‪.‬‬

‫‪40‬‬


‫כך כותב החוקר לואיס סניידר בספרו הלאומיות החדשה‪:‬‬ ‫"הלאומיות המודרנית הייתה בתחילתה תופעה בורגנית שנוצרה בעיקרה מתוך‪ ,‬על ידי ועבור‬ ‫המעמד הבינוני‪ ,‬שהיה מודע ביותר למטרותיו הפוליטיות־כלכליות ונחוש בדעתו להשיג אותן"‪.‬‬

‫הלאומיות המודרנית‬

‫בורגנות ולאומיות‬

‫(הנרי וסרמן‪ ,‬אך גרמניה היכן היא?‪ ,‬האוניברסיטה הפתוחה‪ ,‬תל אביב‪ ,2001 ,‬עמ׳ ‪) .219‬‬

‫‪ .1‬כיצד מסביר סניידר את הקשר בין הבורגנות ללאומיות?‬ ‫‪ .2‬על סמך מאפייני הלאומיות שהוצגו ביחידה הראשונה‪ ,‬מדוע לדעתכם יאמצו הבורגנים‬ ‫רעיונות לאומיים?‬

‫לאומיות ובורגנות‬ ‫המציאות הפוליטית ברוב חלקי אירופה של ראשית המאה התשע־עשרה עדיין לא שיקפה את‬ ‫השינויים הכלכליים והחברתיים שגרמו התיעוש והעיור‪ .‬מעמד האצולה‪ ,‬שאיבד מעוצמתו‬ ‫הכלכלית והחברתית‪ ,‬עדיין שמר על כוחו הפוליטי ותמך במשטרים שביקשו לשמר את הסדר‬ ‫הקיים והתנגדו לשינויים‪ .‬הבורגנות העדיפה משטרים שיגנו על זכויות החירות והקניין ויאפשרו‬ ‫מסחר ותעשייה בהיקפים גדולים יותר‪ .‬הבורגנות ראתה בלאומיות דרך ליצור משטרים שיגנו‬ ‫על זכויותיה‪ ,‬יעניקו לבורגנים כוח פוליטי וישמשו אמצעי לקידום המסחר והתעשייה‪.‬‬ ‫קשר נוסף בין הבורגנות ללאומיות נבע מרמת השכלתם של הבורגנים ומרוח היוזמה והשינוי‬ ‫שאפיינו אותם‪ .‬רוב המשכילים והסטודנטים באירופה היו ממעמד הבורגנות והושפעו מהרעיונות‬ ‫החדשים ומהתרבות החדשה שהתעצבו באותה תקופה‪ .‬השינויים המהירים שיצרה המהפכה‬ ‫התעשייתית והיכולת של הבורגנות לזרז שינויים אלה ולהתאים את עצמה לעולם משתנה עוררו‬ ‫הלך רוח שעודד פעולות של ממש ליצירת שינויים פוליטיים‪ .‬מתוך אמונה בצורך וביכולת‬ ‫לשנות את המצב‪ ,‬קמו מתוך הבורגנות התנועות הלאומיות והן ביקשו לבצע שינויים אלה‪.‬‬

‫ב‪ .‬מנהיגי התנועות הלאומיות מייצגים טיפוסי מנהיגות חדשים‬ ‫בראש התנועות הלאומיות שפעלו באירופה במאה התשע־עשרה עמדו בדרך כלל מנהיגים‬ ‫אופייה של הלאומיות כתופעה מודרנית‪ ,‬שצמחה על רקע עולם משתנה ושהתבססה‬ ‫ּ‬ ‫ששיקפו את‬ ‫על מעמד הבורגנות ועל רעיונות כמו ריבונות העם‪ .‬ראשי מדינות ומנהיגים פוליטיים בתקופה‬ ‫שקדמה לעידן הלאומיות שאבו את סמכותם ואת כוחם מתוקף מעמדם החברתי כבני משפחות‬ ‫האצולה הוותיקות של אירופה‪ .‬שליטים לא נבחרו בידי העם ולא ביססו את זכותם להנהיג על‬ ‫רצון העם‪ .‬לעומת זאת‪ ,‬רבים ממנהיגי התנועות הלאומיות לא צמחו מתוך מעמד האצולה (אם‬ ‫כי היו בהם גם מי שכן) ואת סמכותם ואת כוחם שאבו מיכולתם לסחוף את ההמונים אחריהם‬ ‫ולהציג עצמם כמי שפועלים בשם העם ולמענו‪ .‬מנהיגי התנועות הלאומיות היו מנהיגים‬ ‫מסוג חדש‪ .‬מנהיג ששואב את כוחו מן ההמון צריך להיות אדם כריזמטי (בעל יכולת להנהיג‬ ‫ולסחוף אחרים מתוקף אישיותו) ובעל יכולת רטורית (לשאת נאומים); אדם בעל כושר ארגון‬

‫‪41‬‬


‫שיכול להקים תנועות‪ ,‬להוביל אותן ולחזק את התמיכה בהן‪ .‬מנהיגי התנועות הלאומיות ידעו‬ ‫להציג את הרעיון הלאומי בפני העם‪ ,‬לאחד את ההמונים סביב הסמלים הלאומיים ולהשתמש‬ ‫באמצעים מודרניים‪ ,‬כמו תקשורת המונים ורכבות‪ ,‬לצורך פעילותם‪.‬‬

‫דמותו של מנהיג תנועה לאומית‬ ‫ג׳וזפה מאציני (‪ — )1872-1805‬פילוסוף ופוליטיקאי איטלקי‪,‬‬ ‫הוגה דעות בולט של הרעיון הלאומי ומנהיג התנועה לאיחוד‬ ‫איטליה‪ .‬מאציני היה בנו של רופא‪ ,‬למד משפטים והיה עורך‬ ‫דין‪ ,‬לפני שהקדיש את חייו לפעילות פוליטית‪.‬‬ ‫על דמותו של מאציני כתב משה בילינסון (רופא ומנהיג ציוני‪,‬‬ ‫‪:)1936-1890‬‬ ‫"מתחילת שנות השלושים ועד אמצע שנות הארבעים‪ ,‬היה‬ ‫ג׳וזפה מאציני האישיות החשובה ביותר והמכרעת בחייה‬ ‫הציבוריים של איטליה‪ ...‬בשעתו‪ ,‬במשך השנים הנזכרות‪ ,‬היה‬ ‫מאציני האיש‪ ,‬אשר לפי דברי ההיסטוריון האיטלקי אוריאני‪,‬‬ ‫'לא שליט‪ ,‬לא כומר ולא מורד לא יכלו עמוד כנגדו'‪ .‬פרסום־‬ ‫שמו — עצום‪ .‬התווכחו רק על אודותיו‪ ,‬יראו רק מפניו‪ ,‬בטחו‬ ‫רק בו‪ ...‬הוא היה רגיש ונלהב‪ ,‬בעל כוחות רצון ומרץ כבירים‪,‬‬ ‫עדין עד למאוד ביחסיו האישיים‪ ,‬צנוע‪ ,‬חדל כל פניות וכוונות פרטיות וקשה כארז בעמידתו‬ ‫על עקרונותיו‪ ...‬בעל חלומות ובעל מעשה‪ ,‬חלש בגופו ובלתי נלאה ברוחו‪ ,‬מחונן בחיצוניות‬ ‫אצילה‪ ,‬כישרון דיבור אימתי ונלהב וכישרון ספרותי — היה מאציני משפיע‪ ,‬בכוח סגולותיו‬ ‫האישיות האלו בלבד‪ ,‬השפעה עצומה על כל הבאים במגע אתו‪ ,‬פנים אל פנים או בכתובים‪,‬‬ ‫ובין שקיבלו את דעתו ונכנעו לו‪ ,‬ובין שסירבו והתריסו כנגדו — גם אלה וגם אלה [יכלו] לחוש‬ ‫את מגעם־ומשאם אתו כמאורע נפשי עמוק"‪.‬‬ ‫(משה בילינסון‪ ,‬בימי תחיית איטליה‪ ,‬פרק שני‪ ,‬פרויקט בן־יהודה‪:‬‬ ‫‪)http://benyehuda.org/beilinson/italy_ch2.html‬‬

‫‪ .1‬במה משקפים מוצאו והשכלתו של מאציני את ההבדל שבין מנהיגי התנועות הלאומיות‬ ‫ובין מנהיגים שאפיינו את הסדר הישן באירופה?‬ ‫‪ .2‬על פי הקטע‪ ,‬באילו תכונות ניחן מאציני וכיצד הן סייעו לו להיעשות לאחד ממנהיגיה‬ ‫הבולטים של התנועה הלאומית האיטלקית?‬

‫‪42‬‬


‫התנועות הלאומיות שאפו להשיג שתי מטרות מרכזיות‪ .‬מבחינה פוליטית ביקשו התנועות‬ ‫הלאומיות לשנות את הסדר המדיני באירופה ולהקים מדינות לאום‪ .‬מבחינה חברתית ותרבותית‬ ‫ביקשו התנועות הלאומיות ליצור אחדות לאומית ולנטוע בקרב כל מי שנחשבו לבני הלאום‬ ‫והוגדרו ככאלה את התודעה הלאומית ולגייס את ההמונים למען המאבק הלאומי‪.‬‬

‫הלאומיות המודרנית‬

‫ג‪ .‬יעדיהן של התנועות הלאומיות ופעילותן‬

‫‪ .1‬פעילות פוליטית‬ ‫המטרות העקרוניות של התנועות הלאומיות השונות היו דומות‪ ,‬אך כל אחת מהן נאלצה‬ ‫להתמודד עם מצב פוליטי‪ ,‬חברתי ותרבותי אחר‪ .‬היו תנועות לאומיות שביקשו רק להחליף‬ ‫את המשטר במדינתן למשטר המייצג את הלאום‪ .‬אך רוב התנועות הלאומיות באירופה ביקשו‬ ‫לפרק אימפריות רב־לאומיות (כמו הקיסרות הרוסית‪ ,‬האימפריה האוסטרו־הונגרית והאימפריה‬ ‫העות'מאנית)‪ ,‬ולהקים במקומן מדינות לאום‪ ,‬להשתחרר משלטון זר או לאחד מדינות קטנות‬ ‫למדינה לאומית אחת‪ .‬אם כן‪ ,‬רובן של התנועות הלאומיות ביקשו לשנות לא רק את אופי‬ ‫המשטר אלא גם גבולות מדיניים למען הקמת מדינות לאום חדשות‪.‬‬ ‫האמצעים להשגת מטרותיהן הפוליטיות של התנועות הלאומיות השתנו לפי המצב הפוליטי‪,‬‬ ‫מידת התמיכה בהן והמשטרים שהן ניצבו מולם‪ .‬תנועות לאומיות רבות ניסו בתחילה לבצע‬ ‫מהפכות — להוציא את ההמונים לרחובות ולהביא לשינוי פוליטי ומדיני באמצעות תמיכה‬ ‫עממית‪ .‬רוב הניסיונות הללו נחלו כישלון‪ .‬פעולה נוספת של התנועות הלאומיות הייתה גיוס‬ ‫תמיכה של שליטים בעלי עוצמה צבאית ומדינית‪ ,‬שאהדו את רעיון הלאומיות או שביקשו‬ ‫לנצלו כדי להגשים שאיפות ואינטרסים מדיניים אחרים ולפעול באמצעים מדיניים (מלחמות‬ ‫ודיפלומטיה) כדי להקים את מדינת הלאום‪ .‬במאבקן להקים מדינות לאום הסתייעו תנועות‬ ‫לאומיות גם בעזרה מבחוץ‪ ,‬בתמיכה מדינית וצבאית של מדינות שכנות‪.‬‬

‫קריקטורה המציגה את אחד ממנהיגיה של התנועה הלאומית‬ ‫האיטלקית‪ ,‬ג׳וזפה גריבלדי‪ ,‬מגיש את איטליה (שצורתה‬ ‫כמגף) למלך פיימונטה (אחת ממדינות איטליה)‪ ,‬ויטוריו‬ ‫אמנואלה‪.‬‬ ‫ כיצד מתייחסת הקריקטורה לברית שבין התנועה הלאומית‬ ‫האיטלקית ובין מלך פיימונטה?‬

‫‪43‬‬


‫‪ .2‬פעילות חברתית־תרבותית‬ ‫התנועות הלאומיות באירופה ראו עצמן כמייצגות את מטרותיו ואת שאיפותיו של העם כולו‪ .‬אך‬ ‫בפועל ייצגו בראשית דרכן משכילים מעטים ומספר מצומצם של תומכים‪ ,‬בדרך כלל ממעמד‬ ‫הבורגנות‪ .‬התנועות הלאומיות ביקשו למעשה לגבש לאום — להפיץ בקרב בני העם תודעה לאומית‬ ‫ולקדם אחדות חברתית ותרבותית‪ ,‬זאת בהקניית זהות לאומית ליחידים שהוגדרו בני הלאום‪ .‬כדי‬ ‫לגבש ולהפיץ זהות לאומית ולשכנע קבוצות באוכלוסייה לאמץ אותה‪ ,‬גיבשו התנועות הלאומיות‬ ‫תרבות לאומית וסמלים שיבטאו אותה‪ .‬התנועות הלאומיות אימצו ועיצבו מחדש מאפיינים‬ ‫תרבותיים עממיים‪ ,‬כמו סיפורי עם‪ ,‬מוזיקה עממית‪ ,‬מאכלים ולבוש מסורתי‪ .‬מאפייני תרבות‬ ‫אלה‪ ,‬שהיו מקובלים בקרב חלקים שונים בעם‪ ,‬נעשו לביטויים של הלאום‪ ,‬לסמלים המייצגים‬ ‫את אופיו הייחודי ואת תרבותו עתיקת היומין‪ .‬התנועות הלאומיות יצרו תרבות שבני הלאום יכלו‬ ‫תה‪ .‬היסטוריונים לאומיים כתבו מחקרים היסטוריים שבהם ביקשו להוכיח את המוצא‬ ‫להזדהות ִא ּ‬ ‫ואת העבר המשותפים לכל בני הלאום ולקדם את הגאווה בהיסטוריה הלאומית הייחודית‪ .‬חוקרי‬ ‫ספרות ובלשנים עיצבו שפה לאומית שתתעלה מעל ְלשפות ולניבים מקומיים ותיהפך לשפה‬ ‫המשותפת לכלל בני הלאום‪ .‬התנועות הלאומיות ייסדו אגודות לאומיות והפיצו את התרבות‬ ‫הלאומית‪ ,‬עיצבו חינוך לאומי שיפתח זהות לאומית וגייסו תומכים בבאמצעות פעילויות חברתיות‬ ‫במקום פעילויות פנאי‪ ,‬כמו מועדונים ותנועות נוער‪ .‬עיתונים וכתבי עת לאומיים יצאו לאור כדי‬ ‫לקדם את הפצת השפה והתרבות הלאומית וכדי לגייס תמיכה בתנועות הלאומיות‪.‬‬

‫פולקלור כתרבות לאומית‬ ‫אחת הדוגמאות הידועות ליצירה של תרבות לאומית השואבת את מקורותיה מהתרבות העממית‬ ‫היא מפעלם של האחים גרים‪ .‬האחים וילהלם ויעקב גרים‪ ,‬שהיו פעילים בולטים בתנועה הלאומית‬ ‫הגרמנית במאה התשע־עשרה‪ ,‬הקימו מפעל תרבותי של ליקוט מסורות ואגדות עם ותיעודן‪.‬‬ ‫מתוך חוזר על אודות איסוף שירת העם שחיבר יעקב גרים‪:‬‬ ‫"לאחרונה נוסדה חברה המבקשת לפרוש זרועותיה בכל רחבי גרמניה‪ ,‬ואשר שמה לה למטרה‬ ‫להציל ולאסוף את כל השירים והאגדות ששרדו בקרב בני העם הגרמני הפשוט‪ .‬מקצה אל קצה‪,‬‬ ‫מבורכת עדיין מולדתנו בנכס זה‪ ,‬אשר הנחילו לנו אבותינו‪ ...‬בלא חקירה מדוקדקת לא יהיה‬ ‫אפשר להבין הבנה מעמיקה את המקורות‬ ‫האמיתיים והעתיקים של שירתנו‪ ,‬את‬ ‫ההיסטוריה שלנו ואת שפתנו"‪.‬‬ ‫(הנרי וסרמן‪ ,‬אירופה ערש הלאומיות‬ ‫— יחידה ‪ :2‬מעשיות האחים גרים‪,‬‬ ‫האוניברסיטה הפתוחה‪ ,‬רעננה‪ ,1989 ,‬עמ׳ ‪)14‬‬

‫‪ .1‬מהן המטרות שהאחים גרים ביקשו להשיג‬ ‫באיסוף השירים ואגדות העם ובתיעודם?‬ ‫‪ . 2‬כיצד סייע מפעל האיסוף והתיעוד של‬ ‫האחים גרים לעיצובה של התרבות‬ ‫הלאומית הגרמנית ולהפצתה?‬

‫‪44‬‬

‫האחים גרים מספרים סיפור‬


‫למרות ההבדלים באופן פעולתן של התנועות הלאומיות השונות ותוצאות המאבק השונות‬ ‫של כל אחת מהן‪ ,‬ניתן להצביע על מספר שלבים אופייניים להתפתחות ולפעילות התנועות‬ ‫הלאומיות שפעלו באירופה‪ .‬את המודל שלפנינו גיבש חוקר מדעי החברה‪ ,‬מירוסלב הרוך‪ .‬הוא‬ ‫ניסח שלושה שלבים מרכזיים בהתפתחות פעילותן של התנועות הלאומיות‪:‬‬

‫הלאומיות המודרנית‬

‫ד‪ .‬שלבי ההתפתחות בפעילותן של התנועות הלאומיות באירופה‬

‫*‬

‫שלב ראשון — הגדרת הלאום וגיבוש תרבותו‬ ‫בשלב הראשון בפעילותן של התנועות הלאומיות השתתפו בדרך כלל מעטים — כמה מאות‬ ‫משכילים ויוצרים‪ .‬הם פעלו בהשראת רעיון הלאומיות לניסוח מאפייניו הייחודיים של הלאום‪,‬‬ ‫המבדילים אותו מקבוצות אחרות והקובעים מי ייכלל בלאום ולמי אין חלק בו‪ .‬בשלב הזה‬ ‫התגבשה השפה הלאומית התקנית‪ ,‬החלה כתיבת ההיסטוריה הלאומית שיצרה עבר משותף‬ ‫ללאום‪ ,‬והחל גם תיעוד התרבות העממית שגובשה לכדי תרבות לאומית‪ .‬השלב הראשון יצר‬ ‫את הבסיס לזהות ולתודעה הלאומית שהופצו ואומצו אחר כך‪.‬‬ ‫שלב שני — הפצת התרבות הלאומית‬ ‫בשלב השני השתמשו התנועות הלאומיות בתעמולה‪ ,‬בחינוך‪ ,‬בהקמת אגודות לאומיות (כמו‬ ‫אגודות ספורט ותנועות נוער) ובהפצת עיתונות וספרות המשקפות גישה לאומית כדי להפוך‬ ‫את הזהות והתודעה הלאומיות לנחלת הכלל וכדי לגבש את הקהילה הלאומית‪.‬‬ ‫שלב שלישי — מאבק פוליטי למימוש המטרות הלאומיות‬ ‫לאחר שהתנועות הלאומיות ביססו תמיכה עממית רחבה וגייסו המונים לפעילות‪ ,‬הן פתחו‬ ‫במאבק פוליטי לשם מימוש תביעותיהן ולמען הקמת מדינת לאום‪ .‬התנועות הלאומיות יצאו‬ ‫למאבק הפוליטי בשתי דרכים‪:‬‬ ‫ מאבק עממי — התנועות הלאומיות במחצית הראשונה של המאה התשע־עשרה קיימו בדרך‬ ‫כלל מאבקים פוליטיים באמצעות הפגנות המוניות‪ ,‬שביתות ופעילות מהפכנית מחתרתית‪.‬‬ ‫שלב המאבק הזה‪ ,‬שהושפע מהמהפכה הצרפתית‪ ,‬ביקש לסלק מכיסאם מלכים ונסיכים‬ ‫וליצור את מדינת הלאום על־ידי העם‪ .‬ניסיונות המאבק הלאומי העממי נכשלו בדרך כלל‪,‬‬ ‫כיוון ששליטים שמרנים שעמד לרשותם כוח צבאי מיומן דיכאו אותם‪.‬‬ ‫ מאבק צבאי ומדיני — חלק מהתנועות הלאומיות שנכשלו בהשגת מטרותיהן במאבק העממי‬ ‫יצרו ברית עם כוחות מדיניים בעלי עוצמה צבאית‪ ,‬כמו שליטים מקומיים וזרים‪ .‬החבירה‬ ‫לכוחות מדיניים בעלי עוצמה שינתה את אופי המאבק הלאומי‪ .‬מאבקים לאומיים נעשו‬ ‫בשלב הזה באמצעות מלחמות ובריתות מדיניות‪ .‬הבריתות הצבאיות והמדיניות אפשרו‬ ‫לתנועות הלאומיות לקיים מלחמות נגד שליטים מקומיים וזרים ולהרחיב את גבולות‬ ‫הטריטוריה הלאומית‪.‬‬

‫* המודל המוצג כאן מתבסס על עבודתו של החוקר הצ׳כי מירוסלב הרוך ועל מאמרו של ההיסטוריון אלון‬ ‫רחמימוב‪" ,‬המפץ הגדול של הלאומיות‪ :‬מלחמת העולם הראשונה"‪ ,‬זמנים ‪ ,2004 ,86‬עמ׳ ‪.95-82‬‬

‫‪45‬‬


‫אביב העמים והשינוי באופי המאבק הלאומי‬ ‫בשנים ‪ 1849-1848‬שטף את אירופה גל של מהפכות לאומיות‪ .‬מהפכות אביב העמים החלו‬ ‫באיטליה ובתוך פרק זמן קצר התפשטו לצרפת‪ ,‬לאוסטרו־הונגריה‪ ,‬למדינות הגרמניות ולאזורים‬ ‫נוספים‪ .‬בכל רחבי אירופה יצאו המונים לרחובות וביקשו לסלק משטרים זרים ומדכאים ולהקים‬ ‫מדינות לאום‪ .‬בשלב הראשון נראה היה כי בכמה מקומות שהתרחשו בהם ההפגנות זוכות‬ ‫התנועות הלאומיות להצלחה‪ .‬שליטים ברחו מבירותיהם או הכריזו על נכונותם להעניק לעם‬ ‫חוקות חדשות וזכויות לאומיות‪ .‬התנועות הלאומיות השונות הקימו פרלמנטים והתארגנו‬ ‫לקראת ייסודן של מדינות לאום‪ ,‬ובמקומות אחדים אף הוכרז על הקמתן של מדינות חדשות‪.‬‬ ‫אך הישגי התנועות הלאומיות באביב העמים היו קצרי ימים‪ .‬שליטי המעצמות האירופיות‪,‬‬ ‫בייחוד שליטי רוסיה‪ ,‬אוסטרו־הונגריה ופרוסיה‪ ,‬פעלו במשותף כדי לדכא בכוח צבאי את‬ ‫ההתקוממויות ולהשיב על כנו את הסדר המדיני והפוליטי‪ ,‬הן אף ייצרו בריתות שמטרתן‬ ‫הייתה דיכוי תסיסות ומהומות פוליטיות עתידיות‪.‬‬ ‫התנועות הלאומיות לא יכלו להציג הישגים חשובים בעקבות מהפכות אביב העמים‪ .‬לאכזבה‬ ‫זו נודעה חשיבות רבה בשינוי אופי המאבק הלאומי‪ .‬כמה מנהיגים לאומיים ותומכיהם הגיעו‬ ‫למסקנה כי רק בעזרת כוח מדיני ממשי‪ ,‬בעל יכולות צבאיות ופוליטיות‪ ,‬יהיה אפשר להגשים‬ ‫את חזון הקמתה של המדינה הלאומית‪ .‬מסקנה זו הביאה אותם לחיפוש אחר כוחות בעלי עוצמה‬ ‫שיוכלו לממש את המטרה הלאומית‪ ,‬גם במחיר ויתור על עקרונות כמו ליברליזם ודמוקרטיה‪,‬‬ ‫שנעשו לחשובים פחות בעיניהם מאשר עצם ייסודה של המדינה הלאומית‪.‬‬ ‫למרות כישלונן הפוליטי הוכיחו מהפכות אביב העמים שהלאומיות היא תופעה בעלת עוצמה‬ ‫חברתית ופוליטית שאי אפשר להתעלם ממנה‪ .‬שליטים שהבינו זאת החלו לשתף פעולה עם‬ ‫התנועות הלאומיות כדי לזכות בתמיכה עממית ולהגביר את כוחם ואת עוצמתם‪ .‬שתי הדוגמאות‬ ‫הבולטות ביותר לתופעה זו ולהצלחתה (מנקודת מבט לאומית) הן איטליה וגרמניה‪.‬‬ ‫‪ .1‬מדוע‪ ,‬למרות הכישלון הפוליטי‪ ,‬אפשר לראות באביב העמים ביטוי להצלחת פעילותן של‬ ‫התנועות הלאומיות?‬ ‫‪ .2‬כיצד היה עשוי להשפיע השינוי שחל באופי המאבק הלאומי לאחר אביב העמים על דמותו‬ ‫של המשטר שיקום במדינה הלאומית?‬

‫הפגנה לאומית רומנית‬ ‫באזור טרנסילבניה בשנת ‪1848‬‬ ‫‪ .1‬כיצד משקפת התמונה את אופי המאבק‬ ‫הלאומי באביב העמים?‬ ‫‪ .2‬אילו סמלים ומאפייני תרבות לאומיים‬ ‫תוכלו לזהות בתמונה?‬

‫‪46‬‬


‫תנועה לאומית שהצליחה להקים מדינה לאומית הגשימה את מטרותיה הפוליטיות‪ .‬אך המאמץ‬ ‫החברתי והתרבותי ליצור אחדות חברתית ולגבש את כל העם סביב זהות לאומית אחת לא נפסק‪.‬‬ ‫מדינות לאומיות קמו במאה התשע־עשרה על בסיס תמיכה המונית ואימוץ הזהות הלאומית‪,‬‬ ‫אך עדיין נותרו קבוצות ויחידים ששימרו את תרבותם המקומית השונה או שהעמידו נאמנויות‬ ‫דתיות‪ ,‬מעמדיות ומקומיות מעל לנאמנות הלאומית‪ .‬מדינת הלאום המשיכה את פעולתה של‬ ‫התנועה הלאומית לגיבוש הלאום ולאיחודו‪ .‬לתנועות הלאומיות לא היה הכוח לכפות על קבוצות‬ ‫ועל יחידים את הזהות ואת הנאמנות הלאומית כיוון שההצטרפות לתנועה הלאומית הייתה על‬ ‫בסיס בחירה חופשית‪ .‬לרשות מדינת הלאום עמדו אמצעים כמו מערכות חינוך ממלכתיות‪,‬‬ ‫שליטה בכלכלה‪ ,‬חקיקה וכוח אכיפה‪ .‬כך יכולה הייתה מדינת הלאום לדרוש מאזרחיה נאמנות‬ ‫לאומית ולפעול נגד גורמים שנתפסו כמסכנים את האחדות הלאומית הכללית‪.‬‬

‫הלאומיות המודרנית‬

‫שלב רביעי — מדינת הלאום פועלת לחיזוק הזהות הלאומית ולהרחבתה‬

‫חשוב לדעת‬ ‫רוב התנועות הלאומיות שקמו באירופה במאה התשע־עשרה לא הצליחו להקים מדינות לאום‬ ‫בתקופה זו‪ ,‬והמודל שהוצג לעיל מומש במלואו רק במקרים מעטים במאה התשע־עשרה (כמו‬ ‫למשל באיטליה ובגרמניה)‪ .‬רוב מדינות הלאום במרכז אירופה ובמזרחה הוקמו במאה העשרים‪,‬‬ ‫לאחר התפרקותן של האימפריות הרב־לאומיות‪ ,‬כמו רוסיה ואוסטרו־הונגריה‪ ,‬בסוף מלחמת העולם‬ ‫הראשונה‪ ,‬או לאחר התפרקות המשטרים הקומוניסטיים בשנות התשעים של המאה העשרים‪.‬‬ ‫במאה התשע־עשרה קמו גם תנועות לאומיות שלא הצליחו לגייס תמיכה והכרה ונעלמו כליל‪.‬‬

‫ה‪ .‬הגורמים שסייעו למימוש יעדי התנועות הלאומיות והגורמים שעיכבו‬ ‫את מימושם‬ ‫"התנועה הלאומית היא ללא ספק אחד הגורמים שעיצבו את עולמה של המאה ה־י"ט ומבחינה‬ ‫זו גם את דמותו של העולם בו אנו חיים"‪.‬‬ ‫(שלמה אבינרי‪ ,‬רשות הרבים‪ ,‬מרחביה‪ ,1969 ,‬עמ׳ ‪)195‬‬

‫‪ .1‬גורמים שסייעו להצלחתן של התנועות הלאומיות‬ ‫את הצלחתן של תנועות לאומיות שונות לגבש תרבות לאומית‪ ,‬לאחד את בני הלאום ולהקים‬ ‫בסופו של דבר מדינות לאום אפשר להסביר באמצעות כמה גורמים‪:‬‬ ‫ היו תנועות לאומיות שפעלו בקרב עמים על בסיס הטענה כי בעבר הייתה לעם מסגרת‬ ‫מדינית עצמאית‪ .‬תנועות אלה ביססו את פעולותיהן ואת דרישותיהן הפוליטיות באמצעות‬ ‫גיוס העבר המשותף של העם‪.‬‬ ‫ תנועות לאומיות בעמים שהתבססו על אחידות לשונית הסתייעו בשפה המשותפת כדי‬ ‫תה‪.‬‬ ‫לגבש את התרבות הלאומית שהעם יכול להזדהות ִא ּ‬ ‫ במקומות שהשלטון בהם היה חלש יחסית או שנוא במיוחד על ההמונים‪ ,‬היה קל יותר לגייס‬ ‫תמיכה עממית למאבק הלאומי ולנהל מאבק נגד השלטון הזר‪.‬‬

‫‪47‬‬


‫ ‬ ‫ ‬

‫ ‬ ‫ ‬

‫עמדנו ביחידה השנייה על הקשר שבין העיור והתיעוש ובין צמיחתה של הלאומיות‪ .‬באזורים‬ ‫מפותחים מבחינה כלכלית‪ ,‬תרבותית ועירונית היה מעמד בורגני חזק שנכון היה לקלוט‬ ‫רעיונות לאומיים ולפעול למענם‪.‬‬ ‫התנועות הלאומיות סיפקו לחבריהן תחושת קהילתיות שהחליפה מוקדי שייכות שאבדו‪.‬‬ ‫מה ולהתגאות בה והעניקו לתומכיהן‬ ‫הן טיפחו תרבות לאומית שההמונים יכלו להזדהות ִע ּ‬ ‫תחושה שהם פועלים למען יצירת מציאות חברתית חדשה שתשפר את חייהם ותפתח בפניהם‬ ‫אפשרויות חדשות‪.‬‬ ‫הצלחותיהן המדיניות של התנועות הלאומיות היו תלויות גם בתמיכתם של שליטים מקומיים‪,‬‬ ‫שהבינו את כוחה של הלאומיות וקידמו את המטרה הלאומית באמצעים מדיניים וצבאיים‪.‬‬ ‫תנועות לאומיות שהצליחו לגייס תמיכה בינלאומית נעזרו בכוחות זרים כדי לנהל את‬ ‫מאבקן המדיני‪.‬‬

‫‪ .2‬גורמים שעיכבו ומנעו את הצלחתן של התנועות הלאומיות‬ ‫במאה התשע־עשרה לא הצליחו רוב התנועות הלאומיות להקים מדינות לאום‪ .‬גם התנועות‬ ‫שהצליחו לממש את מטרתן עשו זאת רק לאחר מאבקים שנמשכו שנים רבות‪ .‬גורמים אחדים‬ ‫מסבירים מה עיכב‪ ,‬ולעתים מנע‪ ,‬את הצלחתן של התנועות הלאומיות‪:‬‬ ‫ עוצמת ההתנגדות לתנועה הלאומית מצד כוחות שמרניים שביקשו לשמר את הסדר הפוליטי‬ ‫הקיים‪ .‬שליטים שחששו מאובדן כוחם והשפעתם פעלו בעוצמה נגד התנועות הלאומיות‬ ‫ודיכאו את פעילותן‪ .‬גם הכנסייה הקתולית התנגדה לתנועות הלאומיות‪ .‬באזורים שבהם‬ ‫הכנסייה עדיין נהנתה מהשפעה ציבורית רבה‪ ,‬היא הצליחה לשמר את הזהות והנאמנות‬ ‫הדתית של חבריה והקשתה על התנועה הלאומית לגייס תמיכה עממית רחבה‪.‬‬ ‫ תנועות לאומיות שפעלו בקרב עמים מפוצלים מבחינה לשונית‪ ,‬דתית ותרבותית נאלצו‬ ‫להשקיע מאמצים רבים בגיבוש תרבות לאומית אחידה ובפיתוח תודעה לאומית בקרב‬ ‫קבוצות שונות בעם‪ ,‬שהעדיפו לשמר את ייחודן הלשוני והתרבותי‪.‬‬ ‫ תנועות לאומיות התקשו לגייס תמיכה ולהפיץ את הזהות הלאומית באזורים שלא התפתח‬ ‫בהם מעמד בורגני מבוסס‪ .‬במקומות שהאוכלוסייה הייתה עדיין כפרית ברובה ואורח חייה‬ ‫היה מסורתי במסגרות קהילתיות‪ ,‬היא נזקקה פחות לזהות לאומית‪ ,‬ולכן לא הצטרפה‬ ‫לתנועות הלאומיות ולא מיהרה לקחת חלק במאבקים הלאומיים‪.‬‬

‫סיכום‬ ‫ התנועות הלאומיות צמחו מתוך מעמד הבורגנות שביקש לקדם את האינטרסים הפוליטיים‬ ‫והכלכליים שלו‪.‬‬ ‫ מנהיגי התנועות הלאומיות היו שונים ממנהיגים מסורתיים במוצאם (בדרך כלל) ונדרשו‬ ‫לתכונות ולכישורים שיאפשרו להם לארגן מסגרות חדשות ולגייס את תמיכת העם‪ ,‬שממנו‬ ‫הם שאבו את סמכותם‪.‬‬ ‫ התנועות הלאומיות ניהלו מאבקים פוליטיים עממיים בניסיון לשנות סדרים פוליטיים ולהקים‬ ‫מדינות לאום‪ .‬כישלון המאבקים העממיים הביא למאבקים לאומיים‪ .‬אלה נשענו על אמצעים‬ ‫צבאיים ומדיניים של שליטים שיצרו ברית אינטרסים עם התנועות הלאומיות השונות‪.‬‬

‫‪48‬‬


‫הלאומיות המודרנית‬

‫ מידת הצלחתן של התנועות הלאומיות הייתה תלויה בגורמים שונים‪ :‬בעוצמת ההתנגדות‬ ‫מצד כוחות שונים בעם‪ ,‬ביכולת ליצור ולבסס תרבות לאומית משותפת‪ ,‬במבנה החברתי‬ ‫ובהתפתחות הכלכלית והטכנולוגית באזורים שהן פעלו בהם‪.‬‬ ‫ לפעילותן של התנועות הלאומיות ולהפצתה של הזהות הלאומית היה דפוס פעולה משותף‪:‬‬ ‫גיבוש הזהות והתרבות הלאומית בידי קבוצה קטנה של משכילים‪ ,‬הפצת התרבות הלאומית‬ ‫והרחבת היקף התמיכה בתנועה הלאומית ובמטרותיה‪ ,‬מאבקים פוליטיים (עממיים ומדיניים)‬ ‫להקמת מדינה לאומית‪ ,‬וחיזוק הזהות והנאמנות הלאומית על ידי מדינת הלאום‪.‬‬

‫שאלות לסיכום ולחזרה‬ ‫‪ .1‬על התנועות הלאומיות כותב ההיסטוריון אלון רחמימוב‪:‬‬ ‫"‪...‬ב׳עידן הלאומיות׳ של המאה התשע־עשרה לא היו הזדהויות לאומיות חזקות ואקסקלוסיביות‬ ‫[בלעדיות] בגדר נורמה חובקת־כול‪ :‬הן התהוו‪ ,‬התפשטו‪ ,‬השתנו‪ ,‬התכווצו‪ ,‬ולעתים אף נעלמו‪.‬‬ ‫שייכות לאומית נחה בסופו של דבר על רצונם של יחידים להשתייך לקבוצה מסוימת‪ .‬תולדות‬ ‫הלאומיות רצופות במפעלים לאומיים כושלים‪ ,‬שלא זכו לתמיכה רחבה מצד אותם יחידים‬ ‫שהיו אמורים להתגייס למטרה ולהניע את המפעל הלאומי קדימה‪ ...‬המידה שבה הצליח מפעל‬ ‫לאומי לרכוש לבבות נשענה בין השאר על מאמץ תרבותי רב במשך שנים ארוכות‪ .‬בניגוד‬ ‫לרטוריקה‪ ,‬שהדגישה את קדמוניות האומה וטבעיות ההזדהות הלאומית‪ ,‬הרי דווקא פעילות‬ ‫תרבותית נמרצת וחדשנית היא זו שהביאה פעמים רבות יחידים להכרה הלאומית‪ .‬מורים‪,‬‬ ‫עיתונאים‪ ,‬מלחינים וציירים השקיעו עמל יצירתי אדיר בהפצת בשורת הלאום אל חברי הקבוצה‬ ‫השונים (או אל אלה שנתפסו כחברים אפשריים)‪ .‬כמה מהיצירות המוכרות ביותר של המאה‬ ‫התשע־עשרה‪ ,‬כמו המחזור הסימפוני מולדתי (‪ )Má vlast‬של המלחין הצ׳כי בדז׳יך ְס ֶמ ָטנָ ה‪,‬‬ ‫או ספר הילדים הלב (‪ )Cuore‬של אדמונדו דה אמיצ׳יס‪ ,‬חוברו במודע על מנת לתרום לבניית‬ ‫הבוֹ ֵקר ההונגרי‪,‬‬ ‫הלאום‪ .‬אולם גם מוצרים נשגבים פחות‪ ,‬כגון החצאיות הסקוטיות או בגדי ּ‬ ‫ששימשו בעבר כלבושן של קבוצות שוליים לא־מוערכות‪ ,‬קיבלו במהלך המאה התשע־עשרה‬ ‫משמעות חדשה לחלוטין של ׳תלבושת לאומית׳‪ ,‬והפכו לסממנים מאפיינים של הקולקטיב"‪.‬‬ ‫(אלון רחמימוב‪" ,‬המפץ הגדול של הלאומיות‪ :‬מלחמת העולם הראשונה"‪ ,‬זמנים ‪ ,2004 ,86‬עמ׳ ‪)95-82‬‬

‫ א‪ .‬במה תלויה הצלחתה של תנועה לאומית על פי הכתוב?‬ ‫ ב‪ .‬אילו דוגמאות מביא הכותב ליצירת תרבות וסמלים לאומיים? אילו מטרות לאומיות‬ ‫נועדו דוגמאות אלה לממש?‬ ‫‪ .2‬אילו גורמים עשויים לסייע או לעכב את המעבר בפעילותה של התנועה הלאומית מהשלב‬ ‫הראשון לשלב השני?‬ ‫‪ .3‬אילו גורמים יקבעו את מידת יכולתה של התנועה הלאומית לצאת למאבק לאומי פוליטי‪,‬‬ ‫ואילו גורמים יקבעו את אופיו של המאבק ואת תוצאותיו?‬

‫‪49‬‬


‫תוצאות מהפכות אביב העמים באירופה‪ ,‬קריקטורה מאת פרדיננד שרדרס‪,‬‬ ‫שפורסמה בגרמניה באוגוסט ‪1849‬‬

‫‪ .4‬א‪ .‬כיצד מציגה הקריקטורה את שליטי המעצמות ואת המהפכנים הלאומיים?‬ ‫ ב‪ .‬כיצד מתארת הקריקטורה את תוצאות אביב העמים? האם אפשר לזהות בה הסבר לתוצאות‬ ‫אלה?‬ ‫‪ .5‬כותב ההיסטוריון דייויד תומסון‪:‬‬ ‫"אירועי השנים האלו [אביב העמים] העידו כי הלאומיות — מבחינת תביעותיהם של העמים להגדרה‬ ‫עצמית — הייתה הכוח החזק ביותר בפוליטיקה האירופית‪ ...‬התברר כי הלאומיות היא דחף העשוי‬ ‫לעורר נאמנות ורוח של הקרבה עצמית עזות לאין ערוך מאשר הנאמנות שניתנה בדרך כלל‬ ‫לממשלות הקיימות"‪.‬‬ ‫(דייויד תומסון‪ ,‬אירופה מאז נפוליאון‪ ,‬כרך א‪ ,‬זמורה ביתן‪ ,‬תל אביב‪ ,1984 ,‬עמ׳ ‪)219‬‬

‫ ‬ ‫ ‬

‫‪50‬‬

‫א‪ .‬האם לדעתו של תומסון אירועי אביב העמים היו סמל להצלחתן או לכישלונן של התנועות‬ ‫הלאומיות?‬ ‫ב‪ .‬כיצד מסביר תומסון בניתוחו את החלטתם של כמה שליטים באירופה לאמץ רעיונות וכיווני‬ ‫פעולה לאומיים ולפעול עם התנועות הלאומיות?‬


‫הלאומיות המודרנית‬

‫יחידה‬ ‫רביעית‪:‬‬

‫איחוד איטליה ואיחוד גרמניה כדוגמה‬ ‫לפעילותן של תנועות לאומיות‬

‫שאלות מכוונות‬ ‫‪ .1‬‬ ‫‪. 2‬‬ ‫‪ .3‬‬ ‫‪ .4‬‬ ‫‪ .5‬‬ ‫‪ .6‬‬

‫מה היו התנאים המדיניים‪ ,‬הכלכליים‪ ,‬החברתיים והתרבותיים שהתנועה הלאומית באיטליה‬ ‫או בגרמניה פעלה בהם?‬ ‫מה היו המטרות ודרכי הפעולה של התנועה הלאומית באיטליה או בגרמניה?‬ ‫מהם השלבים המרכזיים בהתפתחות המאבק הלאומי באיטליה או בגרמניה?‬ ‫מה היו תוצאות המאבק הלאומי באיטליה או בגרמניה?‬ ‫אילו גורמים סייעו להתפתחותם ולהצלחתם של המאבקים הלאומיים באיטליה או בגרמניה‪,‬‬ ‫ואילו גורמים עיכבו אותם?‬ ‫עמדו על הדומה והשונה בין מאפייני התנועה הלאומית ושלבי פעילותה באיטליה או בגרמניה‬ ‫ובין המאפיינים ודפוסי הפעולה האופייניים לכלל התנועות הלאומיות באירופה במאה ה־‪.19‬‬

‫מאבקן של התנועות הלאומיות באיטליה ובגרמניה למען איחוד העם ולמען הקמת מדינה‬ ‫לאומית מהווה דוגמה למאפיינים ולדפוסי הפעולה של התנועות הלאומיות שפעלו באירופה‬ ‫במאה התשע־עשרה‪.‬‬

‫א‪ .‬התנועה הלאומית האיטלקית והקמתה של מדינת הלאום האיטלקי‬ ‫‪ .1‬התנאים המדיניים‪ ,‬הכלכליים‪ ,‬החברתיים והתרבותיים שבהם התחילה‬ ‫פעילותה של התנועה הלאומית האיטלקית‬ ‫מאות שנים הייתה איטליה מחולקת לממלכות‪ ,‬לנסיכויות ולערים עצמאיות‪ .‬ההיסטוריה של‬ ‫איטליה רצופה פיצולים וכיבושים‪ .‬בסוף המאה השמונה־עשרה כבש נפוליאון את איטליה‪,‬‬ ‫הדיח מכיסאם שליטים מקומיים ואיחד את איטליה תחת שלטון כיבוש צרפתי‪ .‬אך תבוסתו‬ ‫של נפוליאון החזירה את איטליה למצב המדיני שהתקיים בה לפני כיבושיו‪.‬‬ ‫(ר' מפה בעמוד הבא)‬

‫‪51‬‬


‫מפה מדינית של איטליה בשנת ‪1815‬‬

‫‪ .1‬תארו את חלוקתה המדינית של איטליה על פי המפה שלפניכם‪.‬‬ ‫‪ .2‬מי עשויים להיות הכוחות שהתנגדו לאיחודה של איטליה?‬ ‫‪ .3‬איזה אופי של מאבק תבחר תנועה לאומית שתבקש לאחד את איטליה? נַ מקוּ ‪.‬‬ ‫כפי שניתן לראות במפה‪ ,‬חלק מצפונה של איטליה היה נתון לשלטון ישיר של אוסטרו־‬ ‫הונגריה‪ .‬בשאר איטליה היו מדינות קטנות‪ .‬למעט ממלכת פיימונטה־סרדיניה‪ ,‬שמלכיה היו‬ ‫איטלקים‪ ,‬שאר הממלכות נשלטו בידי מלכים שהיו קשורים לבתי המלוכה של אוסטריה וצרפת‪,‬‬

‫‪52‬‬


‫הלאומיות המודרנית‬

‫ושלטונם נתמך בידי כוחות זרים‪ .‬במרכזה של איטליה הייתה מדינת האפיפיור‪ .‬האפיפיור‬ ‫שישב ברומא תפקד כשליט הריבוני של מרכז איטליה‪ ,‬אך בשונה משליטים אחרים‪ ,‬הוא היה‬ ‫גם דמות קדושה בעיני מיליוני המאמינים של הכנסייה הקתולית ויכול היה אפוא לבסס את‬ ‫שלטונו הארצי על מעמדו הדתי‪.‬‬

‫‪ .2‬ראשית פעילותה של התנועה הלאומית האיטלקית‬ ‫התנועה הלאומית האיטלקית החלה את פעילותה בראשית המאה התשע־עשרה על רקע‬ ‫אימוץ רעיונות המהפכה הצרפתית ותוך כדי התנגדות לשלטונו של נפוליאון‪ .‬ברחבי איטליה‬ ‫קמו אגודות לאומיות כמו אגודות "שורפי הפחם"‪"( ,‬הקרבונרי") (‪ ,)1810‬שביקשו לסלק את‬ ‫הכיבוש הנפוליאוני‪ ,‬ולאחר שזה סולק‪ ,‬את הכיבוש האוסטרי ואת המלכים הזרים מאיטליה‪.‬‬ ‫אנשי הקרבונרי עוררו מהומות והתקוממויות עממיות ברחבי איטליה ואף נקטו אלימות פוליטית‬ ‫בניסיון להגשים את מטרותיהם‪.‬‬ ‫האגודות הלאומיות האלה‪ ,‬ומשכילים איטלקים שונים‪ ,‬החלו לגבש ולהפיץ את הזהות‬ ‫האיטלקית הלאומית ברחבי איטליה‪ .‬איטליה אמנם הייתה מפוצלת מבחינה מדינית‪ ,‬אך‬ ‫צורתה הגיאוגרפית (חצי האי האיטלקי) ועברה ההיסטורי יצרו בסיס נוח להגדרת הלאום‬ ‫האיטלקי‪ .‬לאיטליה היה עבר מפואר — האימפריה הרומית העתיקה צמחה שם וערי איטליה‬ ‫היו במשך מאות שנים המרכז התרבותי והאמנותי של אירופה‪ .‬ההיסטוריה‪ ,‬התרבות והספרות‬ ‫האיטלקיות שימשו בסיס לפיתוח הזהות הלאומית האיטלקית ולהפצתה בקרב העם‪ .‬אך כדי‬ ‫לבנות ולהפיץ שפה וזהות לאומית איטלקית משותפת‪ ,‬היה על התנועה הלאומית לגבור על כמה‬ ‫קשיים‪ .‬השליטים המקומיים והזרים באיטליה התנגדו ללאומיות האיטלקית ודיכאו כל פעילות‬ ‫לאומית‪ .‬התנגדותו של האפיפיור לאיחוד איטליה הקשתה על נאמני הכנסייה לתמוך בתנועה‬ ‫הלאומית האיטלקית‪ .‬בין צפון איטליה לדרומה היו פערים כלכליים והבדלים תרבותיים‪ .‬אזור‬ ‫צפון איטליה היה עשיר יותר והתאפיין בתהליכי תיעוש ועיור מתקדמים‪ .‬דרום איטליה נותר‬ ‫אזור חקלאי ועני‪ .‬באזורי איטליה השונים אמנם דיברו כולם איטלקית‪ ,‬אך ההבדל בין הניבים‬ ‫השונים הקשה את התקשורת ואת ההבנה ההדדיות‪.‬‬ ‫השנים הראשונות לפעילותה של התנועה הלאומית באיטליה עמדו בסימן של ניסיונות‬ ‫מרד והתקוממות עממית שלא זכו להצלחה רבה ודוכאו באכזריות‪ .‬האגודות הלאומיות‪,‬‬ ‫שכל אחת מהן פעלה באזור אחר ושהקשר ביניהן היה רופף‪ ,‬לא הצליחו ליצור תנועה מרכזית‬ ‫חזקה ולא סחפו אחריהן ֵדי תומכים כדי לשנות את המציאות הפוליטית‪ .‬כישלונות אלה הביאו‬ ‫את אחד ממנהיגיה הבולטים של הלאומיות האיטלקית‪ ,‬ג׳וזפה מאציני‪ ,‬בשנת ‪ ,1831‬להקים‬ ‫תנועה לאומית חדשה‪ ,‬וזו פעלה למען איחוד‬ ‫איטליה על פי עקרונות וכיווני פעולה ברורים‬ ‫בניסיון להביא לתוצאות טובות יותר‪ .‬מאציני קרא‬ ‫לתנועתו "איטליה הצעירה"‪( .‬עוד על מאציני‬ ‫ראו בעמ' ‪).42‬‬

‫ציור איטלקי המתאר מפגש מחתרתי‬ ‫של אחת מאגודות הסתרים הלאומיות‬ ‫באיטליה בתחילת המאה ה־‪19‬‬

‫‪53‬‬


‫איטליה הצעירה‬ ‫"איטליה הצעירה היא אחוות כל האיטלקים‪ ...‬המאמינים כי איטליה אמורה להיות אומה‬ ‫אחת שפירושה כלל האיטלקים המאוגדים בברית אחווה וחיים תחת שלטון החוק המשותף‪...‬‬ ‫מאחר ואיטליה מוקפת בעמים מאוחדים‪ ,‬עצומים וקנאים‪ ,‬היא זקוקה בעיקר לכוח‪ ...‬האמצעים‬ ‫שיש להפעיל לשם השגת המטרה הם חינוך ומרד בעת ובעונה אחת‪ .‬חינוך באמצעות הסברה‬ ‫ודוגמה אישית‪ ,‬ומרד שיבטא את עקרונות החינוך הלאומי‪ ...‬צבעי איטליה הצעירה הם‪ :‬לבן‬ ‫אדום וירוק‪ .‬בדגלה של איטליה הצעירה תהיינה חרותות מצד אחד המילים‪ :‬חירות‪ ,‬שוויון‬ ‫ואנושיות‪ ,‬ומהצד השני‪ :‬אחדות ועצמאות"‪.‬‬ ‫(מאציני‪ ,‬הוראות כלליות למען איגוד "איטליה הצעירה" בתוך‪ :‬מיכאל הנדל‪ ,‬מקורות ללמוד ההיסטוריה‬ ‫הישראלית והכללית‪ ,‬כרך חמישי‪ ,‬יהושע צ׳צ׳יק‪ ,‬תל אביב‪ ,‬תשי"ד‪ ,‬עמ׳ ‪).235‬‬

‫‪ֵ .1‬אילו מישורי פעולה קובע מאציני לתנועה הלאומית? אילו מטרות הוא שואף להשיג בפעולות‬ ‫אלה?‬

‫דגלה של איטליה הצעירה‪.‬‬ ‫במרכז הדגל מופיעות המילים‪ :‬״אחדות‪ ,‬עוצמה וחירות״‪.‬‬ ‫‪ .2‬השוו את דגלה של "תנועת איטליה הצעירה" לדגלה של המהפכה הצרפתית‪ .‬מה מלמדת‬ ‫ההשוואה על השפעתה של המהפכה הצרפתית על עיצובה של התנועה הלאומית האיטלקית?‬ ‫תנועת איטליה הצעירה פעלה נמרצות לגיוס תמיכה עממית ובו בזמן פעל מאציני‪ ,‬שנאסר ולאחר‬ ‫מכן גלה מאיטליה‪ ,‬להקמת ברית של תנועות לאומיות ברחבי אירופה‪ .‬הפעילות המחתרתית‬ ‫החשאית של התנועה הלאומית האיטלקית עוררה תסיסה לאומית עממית ברחבי איטליה‪ ,‬והיא‬ ‫לוּ ותה גם ביצירה לאומית תרבותית שיצרו סופרים ומלחינים לאומיים‪.‬‬

‫‪" .3‬אביב העמים" באיטליה‬ ‫ההמונים יצאו לרחובות‪ ,‬בעיקר בדרום איטליה ובוונציה שבצפון‪ ,‬בדרישה להדיח את השליטים‬ ‫הזרים ולאחד את איטליה‪ .‬ההתקוממויות העממיות באיטליה בימי "אביב העמים" השיגו בראשיתן‬ ‫ניכרים‪ .‬שליטים רבים נאלצו לברוח מארמונותיהם‪ ,‬שליטים אחרים העניקו חוקות‬ ‫הישגים פוליטיים ּ‬ ‫חדשות וחירויות אזרחיות‪ ,‬והדרך ליצירת איחוד איטלקי נראתה מבטיחה‪ .‬אך תגובתם של הכוחות‬ ‫השמרניים לא איחרה לבוא‪ .‬הצבא האוסטרי ובעלי בריתו הצליחו לדכא את גל המהפכות ברחבי‬ ‫איטליה וביטלו את ההישגים הפוליטיים של התנועה הלאומית האיטלקית‪.‬‬

‫‪54‬‬


‫מהפכות "אביב העמים" באיטליה דוכאו בכוח צבאי‪ ,‬והתברר כי איחודה של איטליה יוכל‬ ‫להיעשות רק באמצעות כוח מדיני שינצח את הצבא האוסטרי‪ .‬הכוח היחיד באיטליה שיכול‬ ‫היה לנהל מאבק מדיני וצבאי שכזה היה ממלכת פיימונטה־סרדיניה‪ ,‬בהנהגת המלך ויטוריו‬ ‫אמנואלה השני וראש ממשלתו‪ ,‬הרוזן קמילו קאבור‪ .‬קאבור אהד את רעיון איחוד איטליה‬ ‫ושכנע את מלכו כי איחוד כזה יועיל לו‪ ,‬והוא ייעשה למלכה של איטליה המאוחדת‪ .‬קאבור‬ ‫החל בחיזוק עוצמתה הצבאית ומעמדה המדיני של ממלכת פיימונטה‪ .‬בחיפוש אחר בעל ברית‬ ‫שיסייע לו במאבקו נגד אוסטריה‪ ,‬פנה קאבור לקיסר צרפת‪ ,‬נפוליאון השלישי (קרוב משפחה‬ ‫של הקיסר נפוליאון בונפרט)‪ .‬השניים חתמו ב־‪ 1858‬על ברית שלפיה תעזור צרפת לפיימונטה‬ ‫במלחמה נגד אוסטריה‪ ,‬ובתמורה תמסור פיימונטה לצרפת את הערים ניס וסאבויה‪ .‬הקרבות‬ ‫בין צבאות צרפת ופיימונטה לצבא האוסטרי החלו ב־‪ ,1859‬וב־‪ 1860‬הצליח קאבור לאחד‬ ‫את פיימונטה עם מדינות צפון איטליה ומרכזה (למעט ונציה שנותרה תחת אוסטרו־הונגריה‬ ‫ומדינת האפיפיור‪ ,‬שמרכזה בעיר רומא)‪.‬‬ ‫בזמן שקאבור איחד את צפון איטליה‪ ,‬יצאו כוחות צבאיים בהנהגתו של ג׳וזפה גריבלדי לשחרר‬ ‫את דרום איטליה‪ .‬גריבלדי וצבאו נחתו באי סיציליה וממנו התקדמו דרך דרום איטליה לעבר‬ ‫רומא‪ .‬מסעו המוצלח של גריבלדי נעצר בשערי רומא‪ ,‬וקאבור אילץ אותו לוותר על כיבוש‬ ‫העיר‪ ,‬מחשש שפגיעה באפיפיור תעורר התנגדות בין־לאומית ותפגע במה שכבר הושג‪.‬‬

‫הלאומיות המודרנית‬

‫‪ .4‬איחוד איטליה‬

‫גריבלדי כמנהיג לאומי טיפוסי‬ ‫ג׳וזפה גריבלדי (‪ ,)1882-1807‬המנהיג הצבאי הבולט באיחודה‬ ‫של איטליה‪ ,‬החל את דרכו כמלח פשוט בצי של פיימונטה‪.‬‬ ‫הוא רכש את השכלתו הפוליטית והצבאית בכוחות עצמו‪ .‬הוא‬ ‫נעשה לפעיל בתנועה הלאומית האיטלקית ועקב פעילות זו‬ ‫נאלץ לברוח מאיטליה‪ .‬ב"אביב העמים" שב גריבלדי לאיטליה‬ ‫בראש קבוצת לוחמים מתנדבים שנקראו "החולצות האדומות"‪.‬‬ ‫גריבלדי העמיד את "החולצות האדומות" לרשותה של פיימונטה‬ ‫והביא אותם להישגים צבאיים שקידמו את איחודה של איטליה‬ ‫בשלטונו של מלך פיימונטה‪.‬‬ ‫כך תיאר כתב עיתון הטיימס הלונדוני את כניסתו של גריבלדי‬ ‫לעיר פלרמו שבסיציליה בראש צבאו‪:‬‬ ‫"אחר הצהריים ערך גריבלדי סיור בעיר‪ ...‬קצרה ידי מלתאר כיצד קיבלו את פניו בכל מקום‬ ‫אשר אליו פנה‪ ...‬אליל עממי זה‪ ,‬גריבלדי‪ ,‬עם מטפחת צבעונית כרוכה סביב צווארו ומגבעת‬ ‫לבד רחבת שוליים‪ ,‬הלך ברגל בקרב אלפי אנשים צוהלים‪ ,‬צוחקים ובוכים בטירוף‪ ...‬ההמונים‬ ‫פרצו אליו כדי לנשק את ידיו או לכל הפחות לנגוע בשולי בגדו‪ ...‬וגריבלדי היה שקט ומחייך‪...‬‬ ‫משתדל להשקיט את ההמון‪ ,‬נעצר כדי להאזין לתלונות ונותן עצות טובות‪ ,‬מעודד ומבטיח‬ ‫שכל הנזקים יתוקנו וכל ההפסדים ישולמו"‪.‬‬ ‫(הטיימס‪ .13.6.1860 ,‬בתוך‪ :‬מיכאל זיו ושמואל אטינגר‪ ,‬דברי הימים‪,‬‬ ‫חלק ג כרך ב‪ ,‬ריכגולד תל אביב‪ ,1987 ,‬עמ׳ ‪)181-180‬‬

‫‪ .1‬כיצד משקפים מוצאו ודמותו של גריבלדי את היותו מנהיג לאומי טיפוסי של העידן החדש?‬

‫‪55‬‬


‫בשנת ‪ 1861‬הוכרז על הקמתה של ממלכת איטליה המאוחדת‪ ,‬ומלך פיימונטה אמנואלה השני היה‬ ‫למלך איטליה‪ .‬אך תהליך איחוד איטליה טרם הושלם‪ .‬בתשע השנים הבאות נמשכו המלחמות‬ ‫והמאמצים המדיניים לאחד את מדינת האפיפיור ואת ונציה‪ ,‬שנשארה בשליטת אוסטריה יחד‬ ‫עם שאר איטליה‪ .‬איטליה ידעה לנצל את חולשתן של אוסטריה וצרפת בשנים אלה כדי לספח‬ ‫את ונציה ומדינת האפיפיור‪ .‬תהליך איחוד איטליה הושלם ב־‪ 1870‬ובירתה נקבעה העיר רומא‪.‬‬

‫מפת איטליה ‪1870-1858‬‬

‫‪200‬‬

‫‪0‬‬

‫‪ .1‬מדוע לדעתכם סייע נפוליאון השלישי לפיימונטה במלחמה נגד אוסטריה?‬ ‫‪ .2‬מדוע כיבוש רומא היה מורכב יותר מכיבוש שאר שטחי איטליה?‬

‫‪56‬‬


‫הלאומיות המודרנית‬

‫למרות האיחוד המדיני המוצלח של איטליה‪ ,‬נאלצה המדינה האיטלקית החדשה להתמודד‬ ‫עם הפערים החברתיים והכלכליים וכן עם עוינות האפיפיור‪ ,‬שנותר ברומא‪ .‬מדינת הלאום‬ ‫האיטלקית המשיכה את פועלה של התנועה הלאומית בהפצת התרבות הלאומית‪ ,‬ביצירת‬ ‫סמלים וטקסים לאומיים ובהחלפת ניבים מקומיים בשפה האיטלקית הרשמית‪.‬‬

‫חשוב לדעת‬ ‫גם כיום אין האחדות הלאומית האיטלקית מקובלת על כל אזרחי המדינה‪ .‬בצפון איטליה יש‬ ‫תנועה בשם ״הליגה הצפונית״‪ ,‬הקוראת להיפרדות הצפון העשיר של איטליה מהדרום העני‪,‬‬ ‫והיא תומכת בהקמת מדינה לאומית צפון־איטלקית שתיקרא פדניה‪.‬‬ ‫מדינת האפיפיור לא פסקה מלהתקיים לגמרי‪ .‬גם כיום בתוך העיר רומא נמצאת מדינת הוותיקן‬ ‫(מקום מושבו של האפיפיור)‪ ,‬מדינה עצמאית בשטח שהיקפו פחות מחצי קמ״ר (כמחצית שטחה‬ ‫של העיר העתיקה בירושלים‪ ,‬המשתרעת על פני קמ״ר אחד)‪ .‬כיום לא מהווה מדינת הוותיקן‬ ‫איום מדיני על אחדותה של איטליה‪.‬‬

‫ב‪ .‬המאבק לאיחוד איטליה כדוגמה למאפיינים ולדפוס הפעולה‬ ‫של תנועות לאומיות‬ ‫בפעילותה של התנועה הלאומית האיטלקית אפשר למצוא ביטוי לשלבי התפתחותן של התנועות‬ ‫הלאומיות שהוצגו בפרק הקודם‪ .‬עם זאת‪ ,‬השלבים השונים בפעילותה של התנועה הלאומית‬ ‫האיטלקית לא באו בהכרח בזה אחר זה‪ ,‬אלא חפפו במידה רבה זה את זה ואירעו בו בזמן‪.‬‬ ‫ התנועה הלאומית האיטלקית החלה להתגבש בהשפעת המהפכה הצרפתית וכיבושי נפוליאון‪.‬‬ ‫אינטלקטואלים איטלקים אימצו את רעיון הלאומיות והחלו לגבש את המאפיינים ואת‬ ‫הזהות הלאומית האיטלקית ולנסח את הדרישה לשחרור איטליה ולשינוי המצב המדיני‪.‬‬ ‫הפעילות התרבותית הזו נמשכה כל שנות המאבק לאיחוד איטליה וגם לאחר הקמתה של‬ ‫מדינת הלאום האיטלקית‪.‬‬ ‫ ברחבי איטליה קמו אגודות לאומיות שביקשו להרחיב את מעגל השותפים לפעילות הלאומית‪.‬‬ ‫אגודות אלה‪ ,‬דוגמת הקרבונרי ואיטליה הצעירה‪ ,‬פעלו להפצת התרבות הלאומית באמצעות‬ ‫הקמת מועדונים חברתיים‪ ,‬תנועות נוער ופעילות תרבותית‪.‬‬ ‫ לצד שלב הפצת התרבות הלאומית מתחיל שלב המאבק הפוליטי של התנועה הלאומית‬ ‫האיטלקית‪ .‬ראשיתו של המאבק בטרור פוליטי ובמרידות מקומיות‪ ,‬ושיאו במהפכות אביב‬ ‫העמים שפרצו בכל רחבי איטליה‪.‬‬ ‫ עם כישלון מהפכני אביב העמים להשיג תוצאות פוליטיות ניכרות‪ ,‬השתנה המאבק הלאומי‬ ‫באיטליה והפך ממאבק עממי למאבק מדיני צבאי בהנהגתו של קאבור‪ ,‬ראש ממשלת ממלכת‬ ‫פיימונטה‪ .‬שלב המאבק הזה נחל הצלחה‪ ,‬שהתבטאה בהקמתה של איטליה המאוחדת בשנים‬ ‫‪.1870-1861‬‬ ‫ לאחר הקמתה של איטליה‪ ,‬נמשך המאמץ להפיץ ולבסס את התודעה הלאומית האיטלקית‬ ‫ואת הנאמנות הלאומית לאיטליה בקרב העם‪ .‬המדינה האיטלקית החדשה הקימה מערכת‬ ‫חינוך ממלכתית ויצרה סמלים‪ ,‬חגים ומוסדות לאומיים לקידום המטרה‪.‬‬

‫‪57‬‬


‫האנדרטה לוויטוריו אמנואלה השני ברומא‬

‫‪ .1‬גורמים שסייעו להצלחת המאבק הלאומי האיטלקי‬ ‫ ‬

‫ ‬ ‫ ‬ ‫ ‬

‫לאיטליה היה עבר מדיני ותרבותי מפואר‪ ,‬והוא ביסס את דרישתה לעצמאות והקל את בניית‬ ‫הזהות הלאומית האיטלקית ואת הפצתה‪.‬‬ ‫מנהיגים מוכשרים וכריזמטיים הנהיגו את התנועה הלאומית האיטלקית וסייעו מאוד‪ ,‬כל‬ ‫אחד בדרכו‪ ,‬לקידום התנועה‪ .‬הבולטים שבהם היו מאציני‪ ,‬גריבלדי וקאבור‪.‬‬ ‫הסיוע של צרפת למאבק מול אוסטריה היה חיוני‪ ,‬וספק אם בלעדיו יכולה הייתה פיימונטה‬ ‫לבדה לגבור על צבאות הקיסרות האוסטרית‪.‬‬ ‫התבוסות שהנחילה פרוסיה לאוסטריה ולצרפת סייעו לאיטליה להשלים את תהליך האיחוד‬ ‫ולבסס את שלמותה הטריטוריאלית‪.‬‬

‫‪ .2‬גורמים שהקשו על פעילות התנועה הלאומית האיטלקית ועל הגשמת‬ ‫מטרותיה‪.‬‬

‫ הפערים הכלכליים‪ ,‬החברתיים והלשוניים בין חלקי איטליה השונים שנפערו לאורך מאות‬ ‫שנים של פיצול מדיני‪ ,‬הקשו על יצירתה של זהות איטלקית מאוחדת ועל יצירתן של תודעה‬ ‫ונאמנות לאומיות‪ ,‬בייחוד באזורים הכפריים‪.‬‬ ‫ התנגדות האפיפיור לאיחודה של איטליה הקשתה על התנועה הלאומית האיטלקית לגייס‬ ‫תמיכה מקומית ובינלאומית במאבקה‪ .‬מדינת האפיפיור המשיכה להתקיים בחסות המעצמות‬ ‫(בעיקר צרפת) עד לשנת ‪.1870‬‬ ‫ הגורם החשוב ביותר שעמד בדרכה של איטליה לאיחוד לאומי היה הקיסרות האוסטרית‪.‬‬ ‫אוסטריה שלטה ישירות על חלקים בצפון איטליה ותמכה בשליטים מקומיים במדינות‬ ‫איטלקיות אחרות‪ .‬הצבא האוסטרי השתתף השתתפות מכרעת בדיכוי המהפכות העממיות של‬ ‫התנועות הלאומיות באיטליה‪ ,‬ורק תבוסתו וחולשתה המתמשכת של האימפריה האוסטרית‬ ‫הביאו לאיחודה של איטליה‪.‬‬

‫‪58‬‬


‫‪ .1‬‬ ‫‪. 2‬‬ ‫‪ .3‬‬ ‫‪ .4‬‬ ‫‪ .5‬‬ ‫‪ .6‬‬

‫מה היו הגורמים שהשפיעו על התגבשות התנועה הלאומית האיטלקית? מי היו הכוחות‬ ‫המניעים להקמת התנועה הלאומית ולגיבוש הזהות הלאומית האיטלקית?‬ ‫מהם היסודות שהזהות הלאומית האיטלקית התגבשה סביבם?‬ ‫כיצד פעלה התנועה הלאומית האיטלקית להפצת התודעה הלאומית ולגיוס תמיכה במטרות‬ ‫התנועה ובפעילותה?‬ ‫כיצד התנהלו המאבקים הפוליטיים של התנועות הלאומיות באיטליה במחצית הראשונה‬ ‫של המאה התשע־עשרה? מדוע נכשלו מאבקים אלה?‬ ‫כיצד השתנה המאבק הפוליטי להקמתה של איטליה לאחר "אביב העמים" (מי ניהל את‬ ‫המאבק ובאילו אמצעים)?‬ ‫מדוע נמשכה הפעילות החברתית־תרבותית לקידום התודעה הלאומית גם לאחר הקמתה‬ ‫של איטליה? אילו כלים עמדו לרשות השלטון האיטלקי כדי לכפות נאמנות לאומית על‬ ‫אזרחי המדינה?‬

‫הלאומיות המודרנית‬

‫שאלות לסיכום ולחזרה‬

‫‪59‬‬


‫ג‪ .‬התנועה הלאומית הגרמנית והקמת הקיסרות הגרמנית‬ ‫‪ .1‬התנאים המדיניים‪ ,‬הכלכליים‪ ,‬החברתיים והתרבותיים שהתנועה‬ ‫הלאומית הגרמנית החלה לפעול בהם‬ ‫בסוף המאה השמונה־עשרה היה אזור גרמניה (האזור שישבו בו רוב דוברי הגרמנית‪ ,‬צאצאי‬ ‫השבטים הגרמאניים הקדומים) מחולק לשלוש מאות ממלכות‪ ,‬לנסיכויות ולערים עצמאיות‪.‬‬ ‫כיבושי נפוליאון ביטלו את ההסדר המדיני המורכב הזה וצמצמו את מספרן של המדינות‬ ‫הגרמניות לשלושים ושמונה‪ .‬לאחר תבוסת נפוליאון‪ ,‬לא חזר המצב בגרמניה לקדמותו‪ ,‬אך‬ ‫החלוקה המדינית של גרמניה המשיכה להתקיים ומדינות גרמניות עצמאיות המשיכו להיות‬ ‫מדינות ריבוניות הקשורות זו לזו בברית רופפת ונטולת אופי לאומי — הברית הגרמנית‪.‬‬ ‫על אף הפיצול המדיני‪ ,‬התקיימה זהות תרבותית משותפת בין כל דוברי הגרמנית‪ .‬עוד לפני‬ ‫כיבושיו של נפוליאון עסקו משכילים ויוצרים גרמנים בעבר הגרמני ובתרבות הגרמנית‪ .‬אך‬ ‫עיסוק אינטלקטואלי במורשת הגרמנית לא הביא בהכרח לפיתוח שאיפות לאומיות־פוליטיות‪.‬‬ ‫רבים מהמשכילים הגרמנים קיבלו בברכה את בשורת המהפכה הצרפתית ואת צבאות נפוליאון‪.‬‬ ‫אך האכזבה משלטונו של נפוליאון עוררה בקרב המשכילים והבורגנים הגרמנים רגשות‬ ‫לאומיים והביאה להקמת אגודות לאומיות גרמניות‪ .‬מטרתן של ההתארגנויות הלאומיות‬ ‫הייתה בתחילה שחרור גרמניה מעולו של נפוליאון ולאחר מכן — איחוד המדינות הגרמניות‬ ‫(חזרוּ ִוקראוּ בשיריו של ארנדט בעמ׳ ‪.)29‬‬ ‫למדינת לאום גרמנית אחת ִ‬ ‫המעמד הבורגני גדל והתפתח באזורים שונים בגרמניה‪ ,‬והיה נכון לקלוט את רעיונות הלאומיות‬ ‫הגרמנית ולפעול למען איחודה של גרמניה‪ .‬משכילים גרמנים שקדו על איסוף‪ ,‬על שימור‬ ‫ועל עיבוד התרבות הגרמנית העממית והעבר הגרמני‪ ,‬ואחר כך דאגו להפוך אותם לבסיס‬ ‫(חזרוּ ִוקראוּ למשל על פועלם של האחים גרים‬ ‫לבניית זהות ותודעה לאומיות ברחבי גרמניה ִ‬ ‫בעמ׳ ‪.)42‬‬ ‫ההתפתחות הכלכלית המהירה של אזורי גרמניה השונים הביאה להתפשטות של מסילות ברזל‬ ‫וליצירה של אחדות כלכלית הדוקה יותר באמצעות יצירת "ברית המכס" (‪ — )1834‬ברית‬ ‫כלכלית בין מדינות גרמניות שונות שאפשרה מסחר חופשי ללא מכסים ביניהן‪ .‬התפתחות‬ ‫טכנולוגית וכלכלית זו סייעה גם היא להפצת רעיון הלאומיות הגרמנית ולהרחבת פעילותן‬ ‫של האגודות הלאומיות‪ .‬הפיכת גרמניה ליחידה כלכלית־מסחרית אחת סייעה לחדד בתודעת‬ ‫האוכלוסייה את האפשרות של הפיכת גרמניה גם ליחידה מדינית אחת‪.‬‬

‫‪ .2‬ראשית פעילותה של התנועה הלאומית הגרמנית‬ ‫אמנם הפעילות החברתית והתרבותית של התנועה הלאומית הגרמנית הצליחה להרחיב את‬ ‫מעגל התומכים וסייעה רבות לחיזוק תודעתו הלאומית של העם הגרמני‪ ,‬אולם בשנות פעולותיה‬ ‫הראשונות לא היו לתנועה הלאומית הגרמנית הישגים פוליטיים ניכרים‪ .‬השליטים המקומיים‬ ‫במדינות הגרמניות פעלו בכוח כדי לדכא כל ניסיון למרד מצד התנועה הלאומית בשטחיהם‪.‬‬ ‫ניסיונות מעטים של מאבק עממי בשנות העשרים והשלושים של המאה התשע־עשרה דוכאו‬ ‫במהירות‪ .‬אך התסיסה הלאומית בקרב הגרמנים הלכה וגברה‪ ,‬וב"אביב העמים" נעשתה‬ ‫למאבק לאומי המוני כמעט בכל רחבי גרמניה‪.‬‬

‫‪60‬‬


‫הלאומיות המודרנית‬

‫מפה מדינית של גרמניה ב־‪1815‬‬

‫‪ .1‬מיהם לדעתכם הגורמים הפנימיים והזרים שהתנגדו לאיחוד גרמניה ולהקמת מדינה גרמנית‬ ‫גדולה בלב אירופה?‬ ‫‪ .2‬מיהם הגורמים שיָ כלוּ לקדם את המהלך לאיחוד גרמניה ולכפות אותו על מתנגדיו?‬

‫‪" .3‬אביב העמים" בגרמניה‬ ‫ב־‪ 1848‬החלו להתפשט במדינות הגרמניות השונות הפגנות וניסיונות מהפכה עממיים שהכוח‬ ‫המניע שמאחוריהם היה אגודות לאומיות‪ .‬ההמונים יצאו לרחובות הערים הגרמניות‪ ,‬ביקשו להדיח‬ ‫שליטים עריצים‪ ,‬לזכות בחירויות אזרחיות ולאחד את המדינות הגרמניות השונות למדינת לאום‬ ‫גרמנית‪ .‬בתחילה אמנם נראה היה כי המאבק העממי של הלאומיות הגרמנית אכן מתקדם לקראת‬ ‫יצירת גרמניה מאוחדת‪ .‬נציגים נבחרים ממדינות גרמניה השונות (רובם פעילים לאומיים ומשכילים‬ ‫בורגנים) התכנסו בעיר פרנקפורט והקימו את הפרלמנט הגרמני‪ .‬בפרלמנט של פרנקפורט קיימו‬ ‫נציגי הלאומיות הגרמנית דיונים ארוכים במאבק הלאומי‪ ,‬בגבולותיה של גרמניה ובשלטון שיקום‬

‫‪61‬‬


‫בה בעתיד‪ .‬הפרלמנט אף קבע חוקה לגרמניה מאוחדת‪ .‬אך לפרלמנט הגרמני הלאומי לא היה‬ ‫כוח ממש לכפות את החלטותיו על שליטי המדינות הגרמניות‪ .‬שני המועמדים שנראו מתאימים‬ ‫להנהגתה של גרמניה המאוחדת היו שליטי שתי המדינות הגרמניות החזקות — קיסר אוסטריה‬ ‫ומלך פרוסיה‪ .‬הנציגים מדרום גרמניה‪ ,‬שהיו קתולים באמונתם‪ ,‬נטו לתמוך בקיסר האוסטרי‬ ‫הקתולי‪ ,‬ונציגי מדינות צפון גרמניה‪ ,‬שהיו נוצרים פרוטסטנטים‪ ,‬תמכו במלך הפרוטסטנטי של‬ ‫פרוסיה‪ .‬אך לשאלה מי עדיף כשליט גרמניה המאוחדת לא הייתה חשיבות רבה‪ ,‬כיוון ששני‬ ‫השליטים התנגדו לפרלמנט‪ .‬הקיסר האוסטרי התנגד בתקיפות לכל רעיון הלאומיות‪ ,‬שאיים‬ ‫על קיום האימפריה ששלט בה‪ .‬הפרלמנט בפרנקפורט הציע את הנהגת גרמניה המאוחדת למלך‬ ‫פרוסיה‪ ,‬החזקה והגדולה במדינות הגרמניות‪ ,‬לצד אוסטריה‪ ,‬אך הוא סירב לקבלה מידם‪.‬‬

‫קריקטורה המתארת את סירובו של מלך פרוסיה לקבל את‬ ‫הכתר הגרמני שהציע לו הפרלמנט בפרנקפורט (הדמות‬ ‫משמאל מייצגת אותו)‪.‬‬ ‫‪ . 1‬כיצד מציגה הקריקטורה את יחסי הכוחות בין המלך הפרוסי‬ ‫לפרלמנט?‬ ‫‪ .2‬האם לדעתכם תמך צייר הקריקטורה בפעולתו של הפרלמנט‬ ‫של פרנקפורט?‬

‫מלך פרוסיה מסביר את סירובו לקבל לידיו את הכתר הגרמני‬ ‫"כתר שאיש מבית הוהנצולרן (בית המלוכה הפרוסי) רשאי ליטול לעצמו‪ ,‬אם התנאים יאפשרו‬ ‫זאת‪ ,‬אינו כתר שיצרה אסיפה שנוצרה על ידי מהפכה‪ ,‬אלא כתר הנושא את חותם אלוהים‪,‬‬ ‫כתר שיעשה את זה שיישא אותו לנושאו ב׳חסד האל׳‪ ...‬אולם הכתר שדבק בו ריח הנבלה‬ ‫של מהפכת ‪ ...1848‬גלגל כזה שנדמה שנעשה מלכלוך וחומר‪ ,‬יסכים לקבל מלך לגיטימי של‬ ‫פרוסיה? אומר לך בגלוי‪ ,‬אם אי פעם יינתן עוד הכתר בן אלף השנה של האומה הגרמנית‪...‬‬ ‫הרי אני ושכמותי יתנוהו‪ ,‬ואוי לו למי שיעז להעמיד עצמו במקום לא לו"‪.‬‬ ‫(אהרון שי ושלמה בן עמי‪ ,‬מקונגרס וינה לשורשי מלחמת העולם הראשונה‪,‬‬ ‫דיונון‪ ,‬תל אביב‪ ,‬תשמ"ח‪ ,‬עמ׳ ‪)77‬‬

‫‪ .1‬כיצד הסביר מלך פרוסיה את סירובו לקבל את הכתר מידי הפרלמנט בפרנקפורט?‬ ‫‪ .2‬מהו מקור הלגיטימיות של שליט לדעתו של המלך הפרוסי?‬ ‫‪ .3‬האם התנגד מלך פרוסיה לאפשרות של איחוד גרמניה?‬

‫‪62‬‬


‫המהפכות הלאומיות ברחבי גרמניה דוכאו והפרלמנט בפרנקפורט התפזר לאחר שנה של‬ ‫דיונים שלא הניבו הישגים חשובים‪ .‬כישלון "אביב העמים" הגרמני הבהיר לחסידי הלאומיות‬ ‫הגרמנית‪ ,‬שאיחוד גרמניה יושג רק באמצעות כוח מדיני שיוכל לכפות את האיחוד על‬ ‫השליטים הגרמנים‪ .‬ואכן‪ ,‬המאבק לאיחודה של גרמניה הצליח בהנהגתו של ראש ממשלת‬ ‫פרוסיה אוטו פון ביסמרק והמלך הפרוסי שמינה אותו‪ ,‬וילהלם הראשון‪ .‬ביסמרק‪ ,‬שמונה‬ ‫לתפקיד ראש ממשלתו של המלך וילהלם בשנת ‪ ,1862‬היה מנהיג שמרן ולא רחש אהדה רבה‬ ‫לתנועה הלאומית הגרמנית בעלת הנטיות הליברליות‪ .‬ביסמרק הבין כי הלאומיות היא תופעה‬ ‫מרכזית בפוליטיקה‪ ,‬ובמקום להילחם בה‪ ,‬העדיף להשתמש בשאיפות הלאומיות כדי להפוך‬ ‫את פרוסיה ואת מנהיגיה לשליטי גרמניה המאוחדת‪.‬‬

‫הלאומיות המודרנית‬

‫‪ .4‬איחוד גרמניה‬

‫אוטו פון ביסמרק‬ ‫עם כניסתו לתפקיד הכריז ביסמרק‪" :‬לא בנאומים ובהחלטות רוב‬ ‫ייפתרו הבעיות הגדולות של ימינו‪ ,‬זה היה המשגה של ‪,1848-9‬‬ ‫אלא בדם ובברזל"‪.‬‬ ‫‪ .1‬מה אפשר ללמוד מדברי ביסמרק על יחסו למאבקן העממי‬ ‫והליברלי של התנועות הלאומיות?‬ ‫‪ .2‬כיצד מתכוון ביסמרק לפעול למען איחוד גרמניה לפי דבריו?‬

‫ביסמרק הבין כי המכשול המרכזי שעומד בפני פרוסיה כמובילת האיחוד הגרמני הוא הקיסרות‬ ‫האוסטרית‪ .‬עמים רבים היו בשטחה של האימפריה האוסטרית‪ ,‬אך אוסטריה עצמה הייתה גרמנית‬ ‫והקיסר האוסטרי נחשב לכוח המוביל של ברית המדינות הגרמניות‪ .‬ביסמרק הבין שכדי לאחד‬ ‫את גרמניה בהנהגתו‪ ,‬עליו לגרום להוצאת אוסטריה מהברית הגרמנית‪ ,‬לאחד את מדינות צפון‬ ‫גרמניה ולשכנע את מדינות דרום גרמניה להצטרף לאיחוד שייווצר‪ .‬כמו כן יהיה עליו לצאת‬ ‫למלחמות ולנקוט פעילות דיפלומטית שתקדם את האינטרסים של פרוסיה ואת איחוד גרמניה‪.‬‬ ‫בשנת ‪ 1864‬יצא ביסמרק למלחמה עם אוסטריה נגד דנמרק‪ .‬מטרת המלחמה הייתה כיבוש‬ ‫שלזוויג והולשטיין (ראו מפה בעמוד הבא)‪ .‬הגרמנים הרבים שחיו באזורים אלה ראו בהם חלק‬ ‫מגרמניה‪ ,‬אף על פי שדנמרק שלטה שם‪ .‬סיבה נוספת למלחמה הייתה יצירת בסיס לסכסוך‬ ‫מה את השליטה באזורים שכבשו מידי דנמרק‪.‬‬ ‫בעתיד עם אוסטריה‪ ,‬כי פרוסיה חלקה ִע ּ‬ ‫שנתיים אחר כך‪ ,‬ב־‪ ,1866‬החליט ביסמרק שהגיע הזמן להילחם באוסטריה‪ .‬הוא הביא לכך‬ ‫שאוסטריה תכריז מלחמה על פרוסיה‪ ,‬אך הצבא הפרוסי היה ערוך ומוכן למלחמה והביס‬ ‫את הצבא האוסטרי‪ .‬בניצחון הזה של פרוסיה על אוסטריה (ששינתה את שמה לאחר מכן‬ ‫לאוסטרו־הונגריה) הבטיח ביסמרק שאוסטריה לא תוכל להתנגד לאיחוד מדיני בצפון גרמניה‬ ‫בהנהגתה של פרוסיה‪.‬‬

‫‪63‬‬


‫לאחר הניצחון על אוסטריה ולאחר איחודה של צפון גרמניה‪ ,‬נותרה צרפת הכוח העיקרי‬ ‫שביכולתו למנוע מפרוסיה להרחיב את האיחוד למדינות דרום גרמניה‪ .‬לאחר שביסמרק הבטיח‬ ‫כי שאר מעצמות אירופה לא יתערבו במלחמה בין פרוסיה לצרפת ושמדינות דרום גרמניה‬ ‫לצדו‪ ,‬הוא ניצל סכסוך שולי בין פרוסיה לצרפת כדי לגרום לצרפת להכריז מלחמה‬ ‫יילחמו ִ‬ ‫על פרוסיה ביולי ‪.1870‬‬ ‫אמנם צרפת היא שהכריזה מלחמה‪ ,‬אך היוזמה הצבאית הייתה של פרוסיה‪ .‬הצבא הפרוסי‬ ‫הביס את צבא צרפת‪ ,‬שבה את נפוליאון השלישי והטיל מצור על פריז‪ .‬בינואר ‪ 1871‬נחתם‬ ‫הסכם שלום בין פרוסיה לצרפת‪ .‬מדינות דרום גרמניה לא יכלו עוד לעמוד מול עוצמתה של‬ ‫פרוסיה ומול ההתלהבות הלאומית שסחפה את אזרחיהן‪ ,‬והן הסכימו להצטרף לאיחוד הגרמני‪.‬‬ ‫האיחוד כלל גם את חבלי אלזס ולוריין שנכבשו מידי צרפת‪ .‬איחודה של גרמניה (בלי אוסטריה)‬ ‫הושלם עם הכתרתו של מלך פרוסיה וילהלם הראשון לקיסר גרמניה ועם מינויו של ביסמרק‬ ‫לקנצלר (ראש הממשלה) של האיחוד הגרמני‪.‬‬

‫תהליך איחודה של גרמניה ‪1871-1885‬‬

‫‪64‬‬


‫במרכז התמונה עומד ביסמרק (במדים‬ ‫לבנים)‪ .‬הטקס נערך דווקא בצרפת‪ ,‬באולם‬ ‫המראות של ארמון ורסאי‪ ,‬ארמונם של‬ ‫מלכי צרפת בעבר‪.‬‬

‫הלאומיות המודרנית‬

‫טקס הכתרתו של וילהלם הראשון‬ ‫לקיסר גרמניה‬

‫‪ .1‬מי הם הנוכחים בטקס הכתרתו של‬ ‫קיסר גרמניה?‬ ‫‪ .2‬כיצד משקף הרכב הנוכחים בטקס את‬ ‫אופי המאבק שהביא לאיחוד גרמניה?‬

‫הקיסר וילהלם מטיל צל על דמותו של נפוליאון בונפרטה‪.‬‬ ‫ מדוע לדעתכם הוכתר קיסר גרמניה ב־‪ 1781‬דווקא בפריז? מה‬ ‫הסיבה לכך על פי הקריקטורה?‬

‫‪ .5‬גרמניה לאחר האיחוד (הרייך השני)‬ ‫גם אחרי הצלחתו של ביסמרק לאחד את מדינות גרמניה‪ ,‬נאלצה הקיסרות הגרמנית החדשה‬ ‫להתמודד עם אתגרים לאומיים שלא נפתרו‪ .‬התביעה הלאומית לאחד את כל הגרמנים למדינה‬ ‫אחת לא התממשה‪ .‬אוסטריה נותרה מחוץ לאיחוד‪ .‬מדיניות הכיבושים הפרוסית יצרה בקיסרות‬ ‫הגרמנית מיעוטים לאומיים של דנים‪ ,‬פולנים ובמיוחד צרפתים (באלזס ולוריין)‪ ,‬שלא ביקשו‬ ‫להיות חלק ממדינת הלאום הגרמנית‪.‬‬ ‫הקיסרות הגרמנית (שנקראה "הרייך השני") נבנתה כמדינה פדראלית*‪ .‬המדינות הגרמניות‬ ‫הקטנות לא בוטלו לגמרי ושמרו על מידה מסוימת של סמכויות ריבוניות‪ .‬הדבר ִאפשר לתושבי‬ ‫המדינות הגרמניות השונות לשמור על זהות מקומית (למשל בווארית או סכסונית) לצד‪,‬‬ ‫ולעיתים בתחרות ִעם‪ ,‬הזהות הלאומית הגרמנית הכללית‪.‬‬ ‫* פדרציה — מדינה המורכבת מאיחוד או ברית של כמה מדינות בעלות עצמאות חלקית (אוטונומיה) ומעליהן‬ ‫ממשל מרכזי‪ .‬יחסי הכוחות בין הממשל המרכזי וממשלים המקומיים נקבעים באמצעות חוקה‪.‬‬

‫‪65‬‬


‫לאחר הקמת הקיסרות הגרמנית המשיך השלטון לחזק את האיחוד הלאומי באמצעות קידום‬ ‫מערכת החינוך הממלכתית‪ ,‬יצירת סמלים וטקסים שקידמו את הזהות הלאומית‪ ,‬חיזוק מעמדו‬ ‫מלכד והקמת ארגונים חברתיים שטיפחו את רגש הנאמנות‬ ‫ֵּ‬ ‫החברתי של הצבא כגורם לאומי‬ ‫לגרמניה ולקיסר הגרמני‪.‬‬ ‫כמס ְּכנים את האיחוד הגרמני‪ ,‬מכיוון שייצגו‬ ‫ַ‬ ‫ביסמרק נאבק נגד גורמים שהצטיירו בעיניו‬ ‫נאמנות למסגרות חוץ‪-‬לאומיות‪ :‬הכנסייה הקתולית‪ ,‬שהייתה חזקה בעיקר בדרום גרמניה‬ ‫וייצגה נאמנות לאפיפיור‪ ,‬ומפלגות הפועלים הסוציאליסטיות שהדגישו את הנאמנות המעמדית‬ ‫למעמד הפועלים העולמי‪.‬‬ ‫במסגרת מאבקו של ביסמרק בקתולים‪ ,‬מאבק שקיבל את השם "מלחמת התרבות"‪ ,‬הוא ניסה‬ ‫לצמצם את כוחה והשפעתה של הכנסייה באמצעות פגיעה במערכת החינוך הקתולית‪ ,‬איסור על‬ ‫כמרים לדון בעניינים פוליטיים‪ ,‬פיקוח על הכשרת הכמרים והסמכתם והפיכת טקס הנישואים‬ ‫לטקס אזרחי הנתון לסמכותה של המדינה‪.‬‬ ‫מאבקו של ביסמרק במפלגות הפועלים נעשה באמצעות חקיקת חוקים חברתיים כגון הקמת‬ ‫ביטוח לאומי שנתן שירותי רפואה‪ ,‬קצבת זקנה‪ ,‬וביטוח תאונות‪ .‬באמצעות הקמת מנגנון‬ ‫רווחה לאומי הזה ביקש ביסמרק להוכיח כי יש בכוחה של מדינת הלאום לדאוג לחלשים יותר‬ ‫ממפלגות הפועלים ובכך לצמצם את התמיכה בהן‪.‬‬

‫ב‪ .‬המאבק לאיחוד גרמניה כדוגמה למאפיינים ולדפוס הפעולה‬ ‫של תנועות לאומיות‬ ‫בפעילותה של התנועה הלאומית הגרמנית אפשר למצוא ביטוי לשלבי התפתחותן של התנועות‬ ‫הלאומיות שהוצגו בפרק הקודם‪ .‬התנועה הלאומית הגרמנית התפתחה הדרגתית‪ ,‬כל שלב‬ ‫חדש בפעילותה התווסף לפעילות שאפיינה שלבים קודמים אך לא בא במקומם‪ .‬כך למשל‬ ‫שלב המאבק הפוליטי נוסף לשלב פיתוחה של התרבות הלאומית והפצתה‪ ,‬פעילות שהמשיכה‬ ‫להתקיים לצד הפעילות הפוליטית‪.‬‬ ‫ ראשית פעילותה של התנועה הלאומית הגרמנית בימי המהפכה הצרפתית וכיבושי נפוליאון‬ ‫התאפיינה בעיקר בתחום האינטלקטואלי‪ .‬משכילים גרמנים‪ ,‬כמו יוהאן גוטפריד הרדר‪ ,‬יוהאן‬ ‫גוטליב פיכטה ואחרים‪ ,‬ניסחו תיאוריות לאומיות‪ ,‬הגדירו את הלאום הגרמני וכתבו על תרבותו‬ ‫ועל מאפייניו הייחודיים‪ .‬בהשפעת התנועה הרומנטית‪ ,‬היסטוריונים ויוצרים פנו לעסוק בעבר‬ ‫הגרמני ובתרבות הגרמנית וליצור את הבסיס לבניית התודעה הלאומית הגרמנית‪.‬‬ ‫ רעיונות הלאומיות הגרמנית סחפו אחריהם צעירים משכילים שהחלו להתארגן באגודות‬ ‫לאומיות‪ .‬פעילותה של התנועה הלאומית הגרמנית בראשית המאה התשע־עשרה התמקדה‬ ‫הן בהפצת התודעה הלאומית (באמצעות אגודות סטודנטים‪ ,‬מועדונים לאומיים ותנועות‬ ‫נוער) והן בהתגייסות למאבק בנפוליאון‪ .‬חשוב לציין‪ ,‬שבשלב זה התנועה הלאומית הגרמנית‬ ‫עדיין הייתה מצומצמת בהיקפה וכללה חלק קטן מהעם‪.‬‬ ‫ לאחר ניסיונות מאבק מצומצמים וכושלים‪ ,‬פרץ בגרמניה שלב המאבק הלאומי העממי באביב‬ ‫העמים (‪ .)1848‬המאבק העממי נכשל ולא הגיע להישגים פוליטיים ניכרים‪ ,‬אך הוכיח את‬ ‫מידת התפשטות הרעיון הלאומי ואת הפיכתו לגורם חברתי ופוליטי חשוב (כלומר‪ ,‬הצלחה‬ ‫של שלב הפצת הלאומיות בעם)‪.‬‬

‫‪66‬‬


‫הלאומיות המודרנית‬

‫ לאחר "אביב העמים" שינה המאבק הלאומי את אופיו ונעשה למאבק שהמדינה הפרוסית‬ ‫מנהיגה ושביסמרק מכוון אותו‪ .‬המאבק הצבאי־מדיני שביסמרק תכנן הצליח‪ ,‬והביא להקמת‬ ‫הקיסרות הגרמנית‪ ,‬ששליטה הוא מלך פרוסיה שנעשה לקיסר גרמניה‪.‬‬ ‫ גם לאחר הקמת מדינת הלאום הגרמנית נמשך המאמץ לחיזוק התודעה הלאומית הגרמנית‬ ‫בקרב כל שכבות העם ובכל מקום‪ .‬גרמניה יצרה מערכת חינוך לאומית ושמה דגש בסמלים‬ ‫ובמוסדות לאומיים שיפתחו את התודעה הלאומית (כך למשל לצבא הגרמני היה תפקיד‬ ‫חשוב בעיצוב הלאומיות הגרמנית ובעידודה)‪ .‬השלטון הגרמני נאבק מאבקים פוליטיים‬ ‫במפלגות ובקבוצות‪ ,‬כמו הכנסייה הקתולית‪ ,‬שנראו כפוגעים בנאמנות הלאומית המוחלטת‬ ‫של האזרחים‪.‬‬

‫‪ .1‬גורמים שסייעו להצלחת המאבק לאיחוד גרמניה‬ ‫ ‬

‫ ‬ ‫ ‬ ‫ ‬

‫גרמניה עברה תהליכים מהירים של תיעוש וצמיחה כלכלית‪ .‬תהליכים אלה יצרו מעמד‬ ‫בורגני בולט שהיה נכון לקבל רעיונות לאומיים ולקדמם‪.‬‬ ‫צמיחתן הכלכלית של מדינות גרמניה הביאה ליצירת ברית המכס‪ .‬היא נעשתה הבסיס‬ ‫לאיחוד כלכלי של גרמניה‪ ,‬שקדם לאיחוד הפוליטי‪.‬‬ ‫לעם הגרמני היה עבר היסטורי עשיר ומפואר‪ ,‬והוא יכול‪ ,‬בעזרת היסטוריונים לאומיים‪,‬‬ ‫לשמש בסיס ליצירת תודעה לאומית משותפת‪ .‬הגרמנים היו בעלי שפה משותפת ותרבות‬ ‫גרמנית מפותחת‪ .‬תנאים אלה הקלו את בניית התרבות הלאומית ואת הפצתה בקרב העם‪.‬‬ ‫כוחה הצבאי של פרוסיה ומדיניותו הדיפלומטית של ביסמרק עשו את פרוסיה למעצמה מדינית‬ ‫שהצליחה לנצח את אוסטריה ואת צרפת ולהביא את המדינות הגרמניות לאיחוד בהנהגתה‪.‬‬

‫שהקשו על פעילותה של התנועה הלאומית הגרמנית‬ ‫‪ .2‬גורמים ִ‬ ‫ועל הגשמת מטרותיה‬ ‫ ‬

‫ ‬

‫ ‬

‫ ‬

‫התנגדותה של אוסטריה לאיחוד לאומי של גרמניה בכלל ובהנהגה פרוסית בפרט מנעה‬ ‫אפשרות של ניצחון במאבק עממי‪ .‬רק כאשר המאבק לאיחוד גרמניה נשען על כוחו של‬ ‫הצבא הפרוסי‪ ,‬היה אפשר להביס את אוסטריה ובכך למנוע בעדה מלדכא את השאיפות‬ ‫הלאומיות הגרמניות‪.‬‬ ‫צרפת ושאר המעצמות האירופיות חששו מאוד מהקמתה של מדינה גרמנית חזקה ומאוחדת‬ ‫במרכזה של אירופה‪ .‬המעצמות האירופיות‪ ,‬וצרפת בראשן‪ ,‬תמכו בהמשך הפיצול המדיני‬ ‫של גרמניה‪ .‬רק ניצחון פרוסי על צרפת וקיום תהליך האיחוד באמצעות הדיפלומטיה של‬ ‫ביסמרק אפשרו את הקמתה של מדינה לאומית גרמנית‪.‬‬ ‫שליטי המדינות הגרמניות השונות התנגדו לאיחודה של גרמניה מהטעם המובן שהדבר‬ ‫יוביל לאובדן כוחם ומעמדם‪ .‬שליטים אלה פעלו לדיכוי התנועה הלאומית הגרמנית ורובם‬ ‫תמכו במאמציה של אוסטריה למנוע איחוד לאומי‪ .‬רק עוצמתה של פרוסיה והצלחותיו של‬ ‫ביסמרק יכלו לאלץ אותם להצטרף לאיחוד הגרמני‪.‬‬ ‫למרות הדמיון התרבותי והלשוני‪ ,‬העם הגרמני היה מפוצל מבחינה דתית‪ .‬הגרמנים הקתולים‬ ‫ראו בקיסר האוסטרי את השליט הגרמני הלגיטימי וחששו מפני מדינה גרמנית בעלת משטר‬ ‫מלוכני פרוטסטנטי‪.‬‬

‫‪67‬‬


‫שאלות לסיכום ולחזרה‬ ‫‪ .1‬‬ ‫‪. 2‬‬ ‫‪ .3‬‬ ‫‪ .4‬‬ ‫‪ .5‬‬ ‫‪ .6‬‬

‫‪68‬‬

‫ֵאילו גורמים השפיעו על התגבשות התנועה הלאומית הגרמנית? מי היו הכוחות המניעים‬ ‫להקמת התנועה הלאומית ולגיבוש הזהות הלאומית הגרמנית?‬ ‫מהם היסודות שהזהות הלאומית הגרמנית התגבשה סביבם?‬ ‫כיצד פעלה התנועה הלאומית הגרמנית להפצת התודעה הלאומית ולגיוס תמיכה במטרות‬ ‫התנועה ובפעילותה?‬ ‫כיצד התנהלו המאבקים הפוליטיים של התנועות הלאומיות בגרמניה במחצית הראשונה‬ ‫של המאה התשע־עשרה? מדוע נכשלו מאבקים אלה?‬ ‫כיצד השתנה המאבק הפוליטי לאיחודה של גרמניה לאחר "אביב העמים" (מי ניהל את‬ ‫המאבק ובאילו אמצעים)?‬ ‫מדוע נמשכה הפעילות החברתית־תרבותית לקידום התודעה הלאומית גם לאחר הקמתה של‬ ‫גרמניה? אילו כלים עמדו לרשות המדינה הגרמנית כדי לכפות נאמנות לאומית על אזרחיה?‬


‫פרק שני‬

‫הציונות — התנועה הלאומית‬ ‫היהודית המודרנית‬

‫‪69‬‬


‫הציונות — התנועה הלאומית‬ ‫היהודית המודרנית‬

‫?‬

‫מה בפרק‬

‫הציונות צמחה באירופה בשלהי המאה התשע־עשרה על רקע רעיונות הלאומיות המודרנית‪.‬‬ ‫התנועה הציונית ראתה סכנה להמשך הקיום היהודי בגולה ושאפה לבנות בארץ ישראל מסגרת‬ ‫יהודית לאומית שיבואו אליה יהודים מהתפוצות‪.‬‬ ‫בפרק שלפניכם נסביר את הסיבות לצמיחתה של התנועה הציונית ואת הסיבות לצמיחתה דווקא‬ ‫בשלהי המאה התשע־עשרה‪ .‬נבחן את פועלו של הרצל ונברר מהי משנתו הציונית‪ ,‬כיצד פעל‬ ‫לקידום רעיונותיו‪ ,‬ומהי תרומתו לקידום התנועה הציונית ולארגונה‪.‬‬ ‫בפרק נבחן את הגישות השונות שהתפתחו בתנועה הציונית בנוגע לסוגיות שונות‪ :‬מהי הסכנה‬ ‫הנשקפת להמשך הקיום היהודי בגולה? מהן מטרות הציונות ומהן הדרכים להגשמתן? מהי‬ ‫דמות החברה שהציונות שאפה להקים בארץ ישראל?‬ ‫נעסוק גם בתנועה לאומית יהודית נוספת‪ ,‬תנועת ה"בונד"‪ ,‬שהציגה חלופה לציונות‪ .‬נברר‬ ‫מהם עיקרי משנתה של התנועה‪ ,‬אל מי פנתה‪ ,‬ומה היו נקודות המחלוקת העיקריות שבינה‬ ‫ובין התנועה הציונית‪.‬‬

‫הציונות — התנועה הלאומית היהודית המודרנית‬

‫פרק‬ ‫שני‬

‫בפרק ארבע יחידות‪:‬‬ ‫יחידה ראשונה — הגורמים לצמיחת הציונות באירופה ולהתארגנותה בשלהי המאה התשע־עשרה‪.‬‬ ‫יחידה שנייה — תיאור פועלו של הרצל לייסוד ההסתדרות הציונית ולהשגת תמיכה במטרותיה‪.‬‬ ‫יחידה שלישית — הגישות השונות בתנועה הציונית בנוגע לבעיית היהודים‪ ,‬לדרך הפעולה‬ ‫הציונית‪ ,‬ובנוגע לדמות החברה היהודית־לאומית הרצויה‪.‬‬ ‫יחידה רביעית — הצגת "הבונד" כתנועה לאומית־יהודית ותיאור המחלוקת בינה ובין הציונות‪.‬‬

‫‪71‬‬


‫יחידה‬ ‫ראשונה‪:‬‬

‫הגורמים לצמיחתה של התנועה‬ ‫הציונית ולהתארגנותה באירופה‬ ‫בשלהי המאה התשע־עשרה‬

‫שאלות מכוונות‬ ‫‪ .1‬מהו החידוש שהציגה הציונות בנוגע להגדרת העם היהודי ועתידו?‬ ‫‪ .2‬מהם הגורמים שעיכבו את צמיחתה של התנועה הציונית?‬ ‫‪ .3‬מהם הגורמים שסייעו לצמיחת הציונות?‬

‫א‪ .‬היהודים כאומה והחידוש שברעיון הציוני‬ ‫הלאומיות היהודית המודרנית התגבשה באירופה בסופה של המאה התשע־עשרה‪.‬‬ ‫גם בעידן שקדם להופעת הלאומיות‪ ,‬לפני סוף המאה השמונה־עשרה‪ ,‬חיו היהודים בקהילות‬ ‫נפרדות‪ .‬הם היו קבוצה נבדלת‪ ,‬גם בעיני עצמם וגם בעיני סביבתם‪ ,‬וחיו בין העמים אך לא‬ ‫התערו בהם‪ .‬עד למאה התשע־עשרה היה מעמדם המשפטי של היהודים שונה מזה של שאר‬ ‫האוכלוסייה באירופה ובארצות האסלאם‪ .‬כדי לזכות בזכויות שוות היה על היהודי להמיר את‬ ‫דתו ולעזוב את הקהילה היהודית‪.‬‬

‫היהודים כאומה נפרדת‬ ‫"המיוחד שבלאומיות היהודים מתגלה היטב במצב שקדם ללאומיות‪ .‬החברה היהודית חסרה‬ ‫הייתה שניים מסימני ההיכר האופייניים לשלב הקדם־לאומי של הקבוצות האתניות‪ .‬בהיותם‬ ‫מפוזרים על פני ארבע יבשות‪ ,‬לא הייתה ליהודים טריטוריה משלהם וגם לא לשון משותפת‪...‬‬ ‫למרות היעדר הסימנים הללו (טריטוריה ושפה)‪ ,‬לא היה בסוף המאה ה־‪ 18‬איש שיטיל ספק‬ ‫בכך שהיהודים הם יחידה אתנית‪ ...‬מצב דברים זה מוסבר במידה רבה בייחודם הדתי של‬ ‫היהודים‪ ...‬ואם מבחינת שני הגורמים הקדם־לאומיים הראשונים שהשפיעו על התנועות‬ ‫הלאומיות‪ ,‬דהיינו טריטוריה ושפה‪ ,‬לקו היהודים בחסר לעומת קבוצות אתניות אחרות‪ ,‬הרי‬ ‫מבחינת התודעה ההיסטורית שלהם הם עלו עליהן בלי ספק‪ ...‬מבחינת התודעה הלאומית‪,‬‬ ‫רשאים אנו בלי היסוס לטעון‪ ,‬שעל סף התקופה המודרנית היו היהודים מוכנים לקראת תנועה‬ ‫לאומית יותר מכל קבוצה אתנית אחרת באירופה"‪.‬‬ ‫(יעקב כ"ץ‪ ,‬לאומיות יהודית‪ ,‬מסות ומחקרים‪ ,‬ירושלים‪ :‬הספרייה הציונית‪ ,1979 ,‬עמ׳ ‪)18-16‬‬

‫ אילו מאפיינים של לאום התקיימו אצל היהודים ואילו חסרו להם‪ ,‬לפי הכתוב?‬

‫‪72‬‬


‫ב‪ .‬גורמים שעיכבו את התפתחות התנועה הציונית‬ ‫היהודים ביטאו בתפילותיהם את התודעה ההיסטורית המשותפת שלהם ואת הכמיהה לשוב‬ ‫לציון‪ .‬בכך הם נעשו לקבוצה אתנית ודתית‪ ,‬והיה אפשר לשער כי עד מהרה יאמצו את רעיונות‬ ‫הלאומיות שנפוצו באירופה ויקימו על פיהם תנועה לאומית‪ .‬אולם תנועה לאומית יהודית‬ ‫לא קמה אלא בשלהי המאה התשע־עשרה‪ ,‬לאחר שרבים מעמי אירופה כבר הקימו תנועות‬ ‫לאומיות והגדירו עצמם לאומים‪ .‬מובן שהפיזור הגיאוגרפי של הקהילות היהודיות ברחבי‬ ‫העולם והשפות השונות שדיברו בהן היהודים הקשו את הקמתה של תנועה לאומית יהודית‪.‬‬ ‫אך אין די בקשיים אלה כדי להסביר מדוע לא צמחה תנועה לאומית יהודית קודם לכן‪ ,‬היות‬ ‫שרעיונות לאומיים יהודיים כבר נפוצו ופורסמו זמן רב לפני הקמתה של התנועה הציונית‪.‬‬

‫הציונות — התנועה הלאומית היהודית המודרנית‬

‫הציונות התבססה על תפיסת היהודים כאומה נפרדת וביקשה לגבש את העם היהודי ללאום‪.‬‬ ‫החידוש המרכזי של הציונות היה בהתרחקות מהגישה המסורתית‪ ,‬שציפתה לבוא המשיח‬ ‫כדי לחדש את החיים היהודיים בארץ ישראל‪ ,‬בשאיפה ליצור חיים יהודיים במסגרת לאומית‬ ‫עצמאית וריבונית ולשנות את המצב שבו היהודים מפוזרים בקהילות נפרדות בין העמים‪.‬‬ ‫הגורמים שסייעו לצמיחת התנועה הציונית ולהתפתחותה והגורמים שעיכבו אותה היו חלק‬ ‫מתהליכי שינוי שהתרחשו בקרב הקהילות היהודיות‪ ,‬ומתהליכי השינוי שחלו בד בבד בחברה‬ ‫בכללה במאה התשע־עשרה‪.‬‬

‫‪ .1‬הדת כגורם מעכב לצמיחת תנועה לאומית יהודית מודרנית‬ ‫אחד הגורמים שעיכבו את התפתחות התודעה הלאומית היהודית ואת הקמתה של תנועה‬ ‫לאומית יהודית היה הדת‪ .‬התפיסה הדתית המסורתית שהתפתחה בתקופת גלותו של העם‬ ‫היהודי מארץ ישראל ראתה בגלות עונש משמים‪ .‬אסור ליהודים לשוב בהמוניהם לארץ ישראל‬ ‫ולהקים בה מדינה יהודית‪ .‬גאולתו של העם היהודי בארצו תתרחש עם בוא המשיח‪ .‬דחיקת‬ ‫הקץ‪ ,‬כלומר זירוז הגאולה באמצעות מעשים של בני האדם‪ ,‬נחשבה לכפירה שתעכב את‬ ‫בוא המשיח‪ .‬אופיו החילוני המודרני של רעיון הלאומיות והסכנה כי הזהות הלאומית עשויה‬ ‫להחליף את מרכזיותה של הזהות הדתית בקרב היהודים‪ ,‬הביאו גם הם להתנגדות חריפה מצד‬ ‫רוב ההנהגה הדתית המסורתית להקמתה של תנועה לאומית יהודית מודרנית‪.‬‬

‫‪ .2‬השפעת האמנסיפציה כגורם מעכב לצמיחת התנועה הציונית‬ ‫גורם מרכזי לכך שלא צמחה תנועה לאומית יהודית באירופה עד לסוף המאה התשע־עשרה‬ ‫הוא השינוי שחל במעמדם של יהודי מערב אירופה ומרכזה במאה התשע־עשרה‪ .‬בשנים‬ ‫שלאחר המהפכה הצרפתית העניק השלטון החדש בצרפת ליהודים אמנסיפציה‪ ,‬שוויון משפטי‪,‬‬ ‫שהפך אותם לאזרחים שווי זכויות במדינה‪ .‬מאוחר יותר‪ ,‬עדיין במאה התשע־עשרה‪ ,‬הוענקה‬ ‫האמנסיפציה גם ליהודים בארצות נוספות במערב אירופה ובמרכזה (אך לא ליהודי מזרח‬ ‫אירופה‪ ,‬שיקבלו אמנסיפציה במאה ה־‪.)20‬‬

‫‪73‬‬


‫הענקת אמנסיפציה ליהודים במדינות אירופה‬

‫‪ .1‬מדוע צרפת היא המדינה הראשונה שהעניקה אמנסיפציה ליהודים?‬ ‫‪ .2‬נסו להסביר את הקשר שבין תהליך החילון בחברה הכללית‪ ,‬שלמדנו עליו בפרק הקודם‪,‬‬ ‫ובין מתן אמנסיפציה ליהודים‪.‬‬ ‫לפני מתן האמנסיפציה ליהודים‪ ,‬הם חיו על פי הזכויות וההגבלות שנקבעו בכל מדינה בנוגע‬ ‫לקהילה היהודית‪ .‬ניתנו להם סמכויות לשפוט את בני הקהילה‪ ,‬לקיים את החיים הפנימיים‬ ‫ולמנות הנהגה שתייצג אותם בפני השלטונות‪ .‬עם מתן האמנסיפציה‪ ,‬נעשו היהודים‬ ‫בקהילה ַ‬ ‫לאזרחים שווי זכויות במדינה‪ ,‬והקשר המשפטי שבין הפרט לקהילה היהודית התרופף‪ .‬היהודי‬ ‫קיבל אמנסיפציה כאזרח יחיד (כאינדיבידואל) והיה יכול לחיות את חייו אל מול החברה‬ ‫והמדינה ככל אזרח‪ .‬בכך שינתה האמנסיפציה את מעמדם המשפטי של היהודים ואת מידת‬ ‫התלות שלהם בקהילה היהודית ובמוסדותיה‪.‬‬

‫‪74‬‬


‫אמנם יהודי צרפת קיבלו אמנסיפציה כבר בשנת ‪ ,1791‬אך נפוליאון ביקש לבחון שוב את נושא‬ ‫אספה‬ ‫מעמד היהודים בצרפת מתוך רצון לזרז את שילובם בחברה‪ .‬בשנת ‪ 1806‬כינס נפוליאון ֵ‬ ‫של רבנים יהודים והציג בפניהם שתים־עשרה שאלות שעסקו בדיני אישות‪ ,‬בדיני הלוואה‬ ‫האספה הייתה — האם‬ ‫בריבית וביחס היהודים לצרפת ולצרפתים‪ .‬אחת השאלות שהוצגו בפני ֵ‬ ‫היהודים רואים בצרפת מולדת‪ ,‬והאם הם מחויבים לחוקיה ולהגנה עליה‪.‬‬ ‫האספה על שאלה זו הייתה‪ :‬היהודים רואים בצרפת את מולדתם והם מחויבים‪ ,‬כמו‬ ‫תשובת ֵ‬ ‫האספה וכינס לשם כך‬ ‫שאר בני המקום‪ ,‬להגנה עליה‪ .‬נפוליאון ביקש לתת תוקף לתשובות ֵ‬ ‫שבעים ואחד רבנים ומכובדים יהודים שישמשו סנהדרין‪ ,‬בית דין הלכתי‪ .‬הסנהדרין אישרה‬ ‫האספה‪ .‬הסנהדרין של פריז יצרה הבחנה בין המצוות המחייבות כל יהודי בכל‬ ‫את תשובות ֵ‬ ‫מקום וזמן לבין חובות לאומיות־מדיניות שאיבדו את משמעותן לאחר חורבן בית המקדש‬ ‫והגליית היהודים מארצם‪ .‬הסנהדרין קבעה למשל כי חיילים יהודים יהיו פטורים ממילוי‬ ‫מצוות שיפריעו להם למלא את חובתם הצבאית‪.‬‬ ‫ מתוך תשובת האספה לנפוליאון‪ ,‬לאיזה לאום משייכים את עצמם יהודי צרפת? האם יש‬ ‫סתירה‪ ,‬לפי דעתם‪ ,‬בין היותם יהודים ובין היותם צרפתים?‬

‫הציונות — התנועה הלאומית היהודית המודרנית‬

‫נפוליאון והאמנסיפציה‬

‫קטע מתפילה בסידור שהופץ‬ ‫בצרפת ובאיטליה בימי שלטון‬ ‫נפוליאון‪.‬‬

‫‪75‬‬


‫האמנסיפציה‪ ,‬שהייתה תלויה ברצון השלטונות‪ ,‬דרשה מהיהודים להיעשות לחלק בלתי נפרד‬ ‫מסביבתם‪ ,‬ובכלל זה‪ ,‬לגלות נאמנות לאומית למוסדות המדינה ולחוקיה ולהזדהות ִאתם‪.‬‬ ‫היהודים שקיבלו דרישה זו נעשו‪ ,‬לפחות בעיני עצמם‪ ,‬לקבוצה דתית שהיא חלק מהלאומים‬ ‫השונים שהם חיים בקרבם‪ .‬רוב היהודים בארצות שניתנה בהן אמנסיפציה במאה התשע־עשרה‪,‬‬ ‫כמו צרפת וגרמניה‪ ,‬נעשו ל"צרפתים בני דת משה" או ל"גרמנים בני דת משה"‪.‬‬ ‫בד בבד עם תהליך הענקת אמנסיפציה ליהודים במערב אירופה ובמרכזה צמחה בקרב יהודי‬ ‫ארצות אלה תנועה של משכילים‪ .‬המשכילים היהודים ביקשו להתאים את היהדות למציאות‬ ‫החדשה בשינוי הפולחן‪ ,‬בביטול חלק מהמצוות והמנהגים שאיבדו את משמעותם ובניתוק‬ ‫הקשר שבין היהודים ובין מאפיינים לאומיים ייחודיים‪ ,‬כמו הזיקה לארץ ישראל והתפילה‬ ‫בשפה העברית‪ .‬מתוך שינויים אלה התגבש זרם יהודי דתי חדש שנקרא "יהדות רפורמית"‪.‬‬

‫סיכום‬ ‫למרות התפיסה שהייתה מקובלת שנים רבות כי היהודים הם עם נפרד הנבדל מהחברה הכללית‬ ‫לא רק בדתו ובתרבותו‪ ,‬אלא גם במוצאו‪ ,‬לא צמחה תנועה לאומית יהודית עד לסופה של המאה‬ ‫התשע־עשרה‪ .‬הגורמים המרכזיים שעיכבו תהליך זה הם‪:‬‬ ‫ התנגדות דתית מסורתית לכל פעולה שנועדה "לדחוק את הקץ"‪ .‬על פי תפיסה זו על היהודים‬ ‫להימנע מחידוש ריבונותם הלאומית בארץ ישראל ולחכות לבוא המשיח‪.‬‬ ‫ האמנסיפציה — שוויון הזכויות שניתן ליהודים עשה אותם לאזרחים במדינותיהם‪ ,‬והם החלו‬ ‫לראות עצמם חלק מהלאום של המדינה שחיו בה ולא קבוצה לאומית נפרדת‪.‬‬ ‫ תנועת ההשכלה והתיקונים בדת (רפורמה) ביססה את תהליך השילוב של היהודים בחברה‬ ‫באמצעות התאמת הדת והמנהגים היהודיים לחברה ולתרבות סביבם וביטול מצוות וטקסים‬ ‫ושינוּ יָ ם‪.‬‬

‫‪76‬‬


‫הפיזור הגיאוגרפי של היהודים בסוף המאה התשע־עשרה‬

‫‪4000‬‬

‫‪2000‬‬ ‫ק"מ‬

‫הציונות — התנועה הלאומית היהודית המודרנית‬

‫ג‪ .‬הגורמים לצמיחת התנועה הלאומית היהודית‬

‫‪0‬‬

‫‪ .1‬השפעת החילון על צמיחת הלאומיות היהודית‬ ‫במאה התשע־עשרה התרחש בחברה היהודית תהליך של חילון‪ ,‬שהושפע מרעיונות ההשכלה‬ ‫ומתהליך החילון שהתרחש בחברה כולה (ראו עמ׳ ‪ .)20‬תהליך החילון שהתרחש באירופה מאז‬ ‫המאה ה־‪ 18‬השפיע על החברה היהודית בכלל ועל היהודים המשתלבים בפרט‪ .‬ההשתייכות‬ ‫לקהילה הדתית הפכה לבחירתו החופשית של האדם‪ ,‬ויהודי לא חייב היה לחיות במסגרת‬ ‫הקהילה היהודית ובכפוף להחלטות מנהיגיה‪ .‬תהליך החילון התבטא אצל מקצת היהודים גם‬ ‫בהתרחקות מהדת ובקיום אורח חיים חילוני שאינו מחויב לקיום כל המצוות‪ .‬יהודים אלה‬ ‫ביקשו להידמות יותר לסביבה ולהשתלב בחברה הכללית‪.‬‬ ‫השפעות החילון על החברה היהודית תרמו להתגבשות הלאומיות היהודית בשני אופנים‪:‬‬ ‫מכיוון שהדת לא יכלה עוד לשמש מרכיב בלעדי לליכוד היהודים ולשמירה על ייחודם‪ ,‬נעשו‬ ‫העבר והתרבות היהודיים בסיס ליצירת זהות יהודית שיהודי יכול היה לאמץ אותה ולהתגאות‬ ‫בה‪ .‬הזהות היהודית התרבותית‪ ,‬שאינה בהכרח דתית‪ ,‬הייתה בסיס לגיבוש זהות יהודית לאומית‬ ‫המבוססת על העבר והתרבות היהודיים‪.‬‬ ‫החילון ִאפשר לחלק מהיהודים מקיימי המצוות לשנות את התפיסה שקבעה כי גאולת ישראל‬ ‫תבוא רק עם בוא המשיח‪ ,‬לתפיסה‪ ,‬שלפיה יש לזרז את הגאולה באמצעות עשייה שהועידה‬ ‫ליהודים תפקיד בזירוז הגאולה בפעולה בהווה ולא בתפילה ובציפייה פסיבית לגאולה‪.‬‬

‫‪77‬‬


‫חילּון ולאומיות יהודית‬ ‫משה הס (‪ ,)1875-1812‬סופר והוגה דעות סוציאליסטי יהודי‬ ‫גרמני‪ ,‬גדל בבית יהודי מסורתי‪.‬בנעוריו פנה עורף ליהדות‬ ‫והיה לאחד ממקימי התנועה הסוציאליסטית עם מרקס ואנגלס‪.‬‬ ‫הס ראה ביהדות‪ ,‬בתחילת דרכו‪ ,‬שריד לדת ולעם שאין להם‬ ‫עתיד ואף יצא נגד החברה היהודית המסורתית‪ .‬אחר כך חל‬ ‫שינוי בהשקפתו על היהדות‪ .‬בספרו רומי וירושלים‪ ,‬שפורסם‬ ‫בשנת ‪ ,1861‬הגדיר הס את היהודים אומה וקרא להקמת מדינה‬ ‫לאומית יהודית בארץ ישראל‪.‬‬ ‫"כל זמן שהיהודי יוסיף להתכחש ללאומיותו מפני שאין בו‬ ‫אומץ הרוח להשליך נפשו מנגד ולהכריז קבל עם על הזדהותו‬ ‫עם אומה אומללה‪ ,‬נרדפת ורוויַ ת קלון‪ ,‬יוסיף מצבו הכוזב להיות‬ ‫קשה מיום ליום‪ ...‬זרים תמיד היינו בין העמים‪ ,‬אשר אולי מתוך אהבת האדם ורגש הצדק‬ ‫יואילו לתת לנו שוויון זכויות‪ ,‬אך לעולם לא ינהגו בנו כבוד כל עוד אנו עושים את מסורתנו‬ ‫הלאומית טפל ואת הכלל ׳באשר טוב לי שם מולדת׳ עיקר‪ ...‬לא היהודי הזקן החרד לדתו אלא‬ ‫היהודי המודרני הוא הבזוי והנבזה‪ ...‬׳התיקונים׳ של בעלי הרפורמה לא היה להם אלא טעם‬ ‫שלילי בלבד והוא‪ :‬לתת תוקף להיעדר אמונה ביסודה הלאומי של דתנו‪ ...‬לא תיקונים בדת‪,‬‬ ‫לא המרת דת‪ ,‬לא השכלה ואמנסיפציה יועילו לפתוח לרווחה לפני היהודים את השער של‬ ‫חיי החברה‪ .‬כשם שהרפורמה לא היה בה כדי להשיג את מטרתה כך גם שאיפתם של היהודים‬ ‫להעלים את מוצאם אין בה כדי להשיג את מטרתה"‪.‬‬ ‫(מעובד מתוך‪ :‬משה הס‪ ,‬רומי וירושלים‪ ,‬הספרייה הציונית‪ ,‬ירושלים‪ ,‬תשי"ד‪ ,‬עמ׳ ‪)87 ,51 ,40‬‬

‫‪ .1‬מהי ביקורתו של הס כלפי היהודים המנסים להשתלב בחברה ולהתאים עצמם אליה?‬ ‫וכך כתב ההיסטוריון שמואל אטינגר‪:‬‬ ‫"התנועה הלאומית הפכה את ההשתייכות היהודית למקור של גאווה ליחידים; למן סוף המאה‬ ‫ה־‪ 18‬הייתה יהדותו של איש מדע‪ ,‬אמן או פוליטיקאי‪ ,‬נחשבת על פי מושגי החברה של‬ ‫אירופה כפגם מלידה‪ ,‬סימן של זרות‪ .‬בעצם ציון העובדה שפלוני הוא יהודי היה משום עלבון‬ ‫או אפליה; [‪ ]...‬התנועה הלאומית אפשרה לאדם מישראל פעילות בכל שטחי החיים כשיהדותו‬ ‫היא בעיניו גורם טבעי ומסייע"‪.‬‬ ‫(שמואל אטינגר‪ ,‬תולדות עם ישראל בעת החדשה‪ ,‬דביר‪ ,‬תל אביב‪ ,‬תשכ"ט‪ ,‬עמ׳ ‪)157‬‬

‫‪ .1‬לפי אטינגר‪ ,‬אילו קשיים ניצבו בפני יהודי המבקש לשמור על זהותו ולהשתלב בחברה‬ ‫הכללית?‬ ‫‪ .2‬במה סייעה התנועה הלאומית היהודית ליהודים שהשתלבו בסביבתם?‬

‫‪78‬‬


‫האמנסיפציה שהוענקה ליהודי מערב אירופה ומרכזה עוררה בקרבם תקווה שיתקבלו כאזרחים‬ ‫שווים בחברה הכללית‪ .‬רוב היהודים בארצות שניתנה בהן אמנסיפציה הגיבו עליה בחיוב וניסו‬ ‫להשתלב בחברה הכללית‪ .‬גם בארצות בהן היהודים טרם קיבלו אמנסיפציה‪ ,‬נאבקו המשכילים‬ ‫היהודים לקבלתה בתקווה שהיא תשים קץ לאפליה נגדם ותמנע את המצוקות שסבלו מהן יהודי‬ ‫מזרח אירופה‪ .‬לקראת סוף המאה התשע־עשרה כבר הייתה האמנסיפציה עובדה מוגמרת ברוב‬ ‫חלקי אירופה‪ ,‬והיהודים הוכרו בחוק כאזרחים שווי זכויות במדינות השונות‪ .‬אך השתלבותם של‬ ‫יהודים בחיי התרבות והכלכלה של סביבתם לא מנעה את שנאת היהודים ההיסטורית שהייתה‬ ‫נפוצה בשכבות האוכלוסייה השונות‪ ,‬ולא כולם קיבלו באהדה את הענקת השוויון המשפטי‪.‬‬ ‫יחד עם המשך גילויי השנאה הדתית־מסורתית ליהודים‪ ,‬עוררה האמנסיפציה ביתר שאת את‬ ‫צמיחתה של שנאת יהודים בעלת אופי חדש — האנטישמיות המודרנית‪.‬‬

‫בין ״שנאת ישראל״ ל״אנטישמיות מודרנית״‬ ‫שנאת ישראל לא נולדה במאה התשע־עשרה‪ .‬האיבה של הסביבה הנוצרית כלפי היהודים‬ ‫התבטאה באופנים שונים לאורך ההיסטוריה‪ .‬השנאה ליהודים נבעה משונותם הדתית‪,‬‬ ‫מהתכחשותם לבשורה הנוצרית ומההאשמה כי היהודים הם שהרגו את ישו‪ .‬בחברה הנוצרית‬ ‫הדתית של אירופה בימי הביניים לא יכול היה להיות יחס שוויוני ליהודים‪ .‬תהליכי החילון‬ ‫ורעיונות ההשכלה צמצמו את השפעתה של השנאה הדתית וגינו תופעות של אפליה על‬ ‫רקע דתי‪ .‬האנטישמיות ודחיית היהודים במערב אירופה ובמרכזה במאה ה־‪ 19‬צמחו על יסוד‬ ‫רעיונות אחרים‪ ,‬לא דתיים‪ .‬האנטישמיות המודרנית ראתה ביהודים לא רק בני דת שונה אלא‬ ‫גם‪ ,‬ובעיקר‪ ,‬בני גזע שונה‪ .‬לטענת מנסחי רעיונות האנטישמיות המודרנית‪ ,‬היהודים הם בני‬ ‫גזע שמי — יסודותיו זרים לאירופה‪ ,‬ותכונותיו מזיקות‪.‬‬

‫הציונות — התנועה הלאומית היהודית המודרנית‬

‫‪ .2‬האכזבה מהאמנסיפציה וגילויי אנטישמיות כגורמים לצמיחת הציונות‬

‫שנאת ישראל המסורתית התבססה על שונות דתית‪ .‬לכן‪ ,‬היא העמידה בפני היהודים אפשרות‬ ‫(ולעתים דרישה) להמיר את דתם ולהיטמע בחברה‪ .‬הגדרת היהודים כגזע הפכה אותם ליסוד‬ ‫ביולוגי זר בחברה הכללית‪ .‬גם יהודי שממיר את דתו‪ ,‬מתלבש‪ ,‬מדבר ומתנהג כמקובל בסביבתו‪,‬‬ ‫נשאר יהודי‪.‬‬ ‫האמנסיפציה ושילוב היהודים בחברה התרחשו על רקע תהליכי התיעוש והעיור בחברה‬ ‫האירופית‪ .‬היהודים השתלבו בחברה בענפי הכלכלה השונים (כמו מסחר‪ ,‬בנקאות ותעשייה)‪,‬‬ ‫בחיי התרבות ובעיתונות‪ ,‬תחומים שהתפתחו בערים הצומחות במהירות‪ .‬הם השתלבו בעיקר‬ ‫במעמד הביניים העירוני ונוכחותם בלטה בו‪ .‬בסביבה הכפרית והחקלאית חיו מעט מאוד יהודים‪.‬‬ ‫התגברות המגע החברתי והכלכלי של היהודים עם סביבתם והנוכחות הבולטת שלהם באזורים‬ ‫ובתחומי עיסוק מסוימים העצימו את הדימוי של היהודים כזרים נצלנים והביאו לצמיחתה‬ ‫של אנטישמיות מסוג חדש‪ .‬את האנטישמיות הזאת קלטו מי שהתנגדו לשינויים החברתיים‪,‬‬ ‫הערכיים והכלכליים שאפיינו את החברה התעשייתית המודרנית‪ .‬גם מי שראו ביהודים מתחרים‬ ‫כלכליים הפוגעים בפרנסתם היו נוחים לקלוט את הרעיונות האנטישמיים‪.‬‬

‫‪79‬‬


‫השונות היהודית‬ ‫ברונו באואר (‪ ,)1882-1809‬היסטוריון ותיאולוג גרמני‪ ,‬היה מראשי החוגים האנטישמיים‬ ‫שהתנגדו לאמנסיפציה‪.‬‬ ‫"היהודי הוא בלתי מוכשר לאמנות ולמדע‪ ,‬מפני שרוחו חסרה את החירות וההפשטה ההכרחיות‬ ‫לקשירת יחסים אנושיים חופשיים עם עמים אחרים‪ ,‬וכן להתעסקות תיאורטית חופשית בטבע‬ ‫ובעניינים האנושיים‪ .‬כל מהותו צרה מלכתחילה ומכונסת בתוך עצמה"‪.‬‬ ‫(שמואל אטינגר‪ ,‬האנטישמיות בעת החדשה‪ ,‬מורשת‪ ,‬תל אביב‪ ,1979 ,‬עמ׳ ‪)11‬‬

‫‪ .1‬מדוע אין היהודי יכול‪ ,‬לפי באואר‪ ,‬להיות לחלק מהתרבות ומהחברה הכללית?‬

‫היהודים והכלכלה‬ ‫היינריך פון טרייטשקה (‪ ,)1896-1834‬היסטוריון ופילוסוף גרמני‪ ,‬זוהה עם עמדות לאומניות‬ ‫גרמניות‪ .‬הוא פרסם מאמרי ביקורת רבים על היהודים ועל הנזק שהם גורמים‪ ,‬לדעתו‪ ,‬לרוחו‬ ‫הלאומית של העם הגרמני‪.‬‬ ‫"אין לך אף עיר מסחר גרמנית ללא עסקים יהודיים מכובדים רבים‪ .‬אולם אין ספק שיש להם‬ ‫חלק רב בשקר ובמרמה ובחומרנות הבזויה של ימינו‪ ,‬המתייחסת לכל עבודה כאל עסק בלבד‬ ‫ומאיימת להחניק את שמחת העמל הישנה של עמנו‪ .‬באלפי כפרים גרמניים יושב היהודי המנצל‬ ‫את שכניו כדרך המלווה בריבית‪ .‬מספר היהודים בין אנשי האמנות והמדע איננו רב‪ ,‬לעומת‬ ‫זאת עצום מספרם של הכישרונות השמיים [היהודים] ממדרגה שלישית [בתחומים נחותים]"‪.‬‬ ‫(טרייטשקה‪" ,‬מילה על היהדות"‪ ,1880 ,‬בתוך‪ :‬פריזל‪ ,‬קולקה‪ ,‬שחר וברטל‪ ,‬מקורות לתולדות עם ישראל‬ ‫בעת החדשה‪ ,‬חוברת מקורות‪ ,‬האוניברסיטה העברית‪ ,‬ירושלים תשמ"ד‪ ,‬עמ׳ ‪)73‬‬

‫‪ .1‬מהם מקומו ותפקידו של היהודי בחיי‬ ‫הכלכלה של גרמניה לפי טרייטשקה?‬ ‫‪ .2‬מי הם קורבנותיו של היהודי וכיצד הוא‬ ‫מנצל אותם לתפיסתו של טרייטשקה?‬

‫קריקטורה אנטישמית הכוללת את הכיתוב‬ ‫"האל של היהודים הוא הכסף"‬ ‫מתוך‪" :‬הפטרייה המורעלת"‪ ,‬ספר ילדים‬ ‫שפורסם בגרמניה הנאצית‪.‬‬

‫‪80‬‬


‫פרשת דרייפוס‬ ‫אלפרד דרייפוס (‪ ,)1859-1935‬צרפתי ממוצא יהודי‪ ,‬שירת‬ ‫בצבא צרפת כקצין בדרגת סרן‪ .‬בשנת ‪ 1894‬הואשם דרייפוס‬ ‫במסירת סודות צבאיים לגרמנים והועמד למשפט‪ .‬דרייפוס‬ ‫הורשע על סמך מסמכים שזייפו ראשי הצבא הצרפתי‪ .‬דרגתו‬ ‫נשללה ממנו בטקס משפיל‪ ,‬והוא הוגלה לאי השדים (אי‬ ‫באוקיינוס האטלנטי ששימש את צרפת כבית כלא)‪ .‬שנים אחרי‬ ‫המשפט החל ויכוח בצרפת בנוגע לאשמתו‪ ,‬וב־‪ 1899‬התקיים‬ ‫משפט נוסף‪ .‬גם במשפט השני נמצא דרייפוס אשם‪ ,‬אך נשיא‬ ‫צרפת חנן אותו‪ .‬משפטו של דרייפוס והוויכוח הציבורי על‬ ‫אשמתו עוררו בצרפת גל של אנטישמיות‪ .‬סופרים‪ ,‬עיתונאים‬ ‫ופוליטיקאים אנטישמים השתמשו בפרשת דרייפוס כדי להוכיח את טענותיהם נגד היהודים‬ ‫הבוגדניים המבקשים להרוס את צרפת ודרשו לבטל את זכויותיהם‪ ,‬להחרים את רכושם ואף‬ ‫לגרשם מהמדינה‪ .‬בכמה מקומות אף פרצו מהומות אנטישמיות‪ .‬עם זאת‪ ,‬רבים התנגדו לגישתם‬ ‫האנטישמית ובתקופת הפרשה טענו לחפותו של דרייפוס‪ .‬הדובר הבולט בחוגים אלה היה‬ ‫הסופר אמיל זולא‪ .‬הוא פרסם מאמר שיצא להגנתו של דרייפוס בשם ״אני מאשים״‪.‬‬ ‫אף על פי שדרייפוס ראה עצמו צרפתי לכל דבר‪ ,‬והקריירה הצבאית שלו הוכיחה את רמת‬ ‫השתלבותם של היהודים בחברה הצרפתית‪ ,‬העובדה שהאשמתו (הכוזבת) של יהודי אחד בבגידה‬ ‫עוררה גל של הסתה כלפי כלל היהודים הוכיחה כי גם מאה שנות אמנסיפציה לא עשו את‬ ‫היהודים בצרפת לשווים באמת‪ .‬רבים בחברה הצרפתית הוסיפו לראות ביהודים גורם זר ועוין‪.‬‬ ‫התגובה הציבורית האנטישמית לפרשת דרייפוס חיזקה את המסקנה של כמה ממייסדי התנועה‬ ‫הציונית שאין סיכוי לאמנסיפציה לפתור את בעיית הקיום היהודי באירופה‪ ,‬ושהיהודים יישארו לעד‬ ‫נטע זר בסביבתם‪ .‬לכן‪ ,‬רק קיום לאומי נפרד ועצמאי יענה על בעיית השוויון והביטחון ליהודים‪.‬‬

‫הציונות — התנועה הלאומית היהודית המודרנית‬

‫ההתנגדות של גורמים שונים בחברה לאמנסיפציה והתפוצה הרחבה של רעיונות אנטישמיים‬ ‫במערב אירופה ובמרכזה הביאו לפרסום של ספרות אנטישמית ענפה ולהקמת ארגונים ומפלגות‬ ‫פוליטיות‪ .‬אלה קראו לביטול האמנסיפציה ודחו את אפשרות שילובם של היהודים בחברה‪,‬‬ ‫כיוון שהיהודים יישארו תמיד זרים ושונים באופיים ובתכונותיהם‪ .‬הפופולריות של התעמולה‬ ‫האנטישמית ושל המפלגות האנטישמיות הייתה רבה‪ ,‬אך לא הביאה לביטול האמנסיפציה‪ .‬עם‬ ‫זאת‪ ,‬היו בקרב היהודים מי שראו באנטישמיות המודרנית הוכחה לכך שהאמנסיפציה אינה‬ ‫פתרון לבעיית הקיום היהודי‪ .‬האנטישמיות וגילויי הדחייה של ניסיונות השילוב היהודיים‬ ‫בחברה הכללית הוכיחו בעיניהם את חוסר היכולת של החברה האירופית לקבל את היהודים‬ ‫כשווים ואת חוסר הטעם בניסיון היהודי להשתלב בחברה‪ .‬האכזבה מיכולתה של האמנסיפציה‬ ‫לפתור את בעיית מעמדם ואת בעיית היחסים שבין היהודים לסביבתם הייתה גורם מרכזי‬ ‫לגיבוש הרעיון הציוני‪ .‬הציונות טענה כי רק במסגרת לאומית נפרדת יוכלו היהודים לחיות‬ ‫כשווים בין שווים בלי אפליה ובלי רדיפות‪ .‬אם היהודים אינם יכולים להפוך לשווים כיחידים‬ ‫בחברה הכללית‪ ,‬עליהם לדרוש שוויון כקבוצה לאומית‪.‬‬

‫‪81‬‬


‫‪ .3‬השפעת מצבם של יהודי מזרח אירופה על צמיחת התנועה הציונית‬ ‫היחס של השלטון ושל החברה אל יהודי מזרח אירופה‬ ‫בסוף המאה התשע־עשרה חיו רוב יהודי העולם (‪ )80%‬תחת שלטונה של הקיסרות הרוסית‪.‬‬ ‫בקיסרות הרוסית היה משטר מלוכני בעל אופי דתי ושמרני‪ ,‬וליהודי רוסיה לא ניתנה אמנסיפציה‪.‬‬ ‫דעות אנטישמיות היו נפוצות ברחבי הקיסרות הרוסית הן בקרב פשוטי העם והן בקרב האצולה‪,‬‬ ‫אנשי הכנסייה והמשכילים‪ .‬האיבה ליהודים בחברה הרוסית הייתה שונה מזו של האנטישמים‬ ‫במערב אירופה‪ .‬בחברה שהייתה כפרית ברובה‪ ,‬מעוטת השכלה ודתית מאוד‪ ,‬נשענה האיבה‬ ‫ליהודים על האנטישמיות הדתית המסורתית מימי הביניים‪ .‬השלטונות ברוסיה ראו ביהודים‬ ‫גורם זר באומה הרוסית הנוצרית והסלאבית‪ ,‬שממילא לא יכול להפוך לחלק מהעם‪ .‬רוב היהודים‬ ‫באימפריה הרוסית הורשו לחיות רק באזור מוגדר שנקרא "תחום המושב" ונאסר עליהם (למעט‬ ‫כמה בעלי ממון ובעלי מקצועות מסוימים) לחיות באזורים אחרים ובערים המרכזיות‪ .‬החוקים‬ ‫המפלים את היהודים כללו גם איסורים לעסוק במקצועות שונים והגבילו את מספר היהודים‬ ‫הרשאים ללמוד בגימנסיות ובאוניברסיטאות‪.‬‬ ‫אמנם האנטישמיות החברתית וההפליה החוקית כלפי היהודים בקיסרות הרוסית לא היו תופעה‬ ‫חדשה בסוף המאה התשע־עשרה‪ ,‬אך אז חלה החמרה בגילויי האנטישמיות ורדיפת היהודים‬ ‫הוגברה‪ .‬השלטונות ברוסיה עמדו מול תסיסה חברתית ולאומית ברחבי האימפריה וביקשו‬ ‫לנצל את הרגשות האנטישמיים שרווחו בחברה כדי להפנות את זעם ההמון לעבר היהודים‬ ‫ולטפול עליהם חלק מהאשמה בבעיות הכלכליות‪ ,‬החברתיות והפוליטיות שפקדו את רוסיה‪.‬‬ ‫גם רעיונות האנטישמיות המודרנית שצמחו במערב אירופה בתקופה זו מצאו את דרכם לרוסיה‬ ‫וחיזקו את שנאת היהודים המסורתית המקובלת‪.‬‬ ‫גילויי האנטישמיות כלפי יהודי רוסיה בסוף המאה התשע־עשרה הגיעו לשיאם בפרעות שהתרחשו‬ ‫בדרום האימפריה‪ ,‬באזור אוקראינה‪ ,‬ונודעו בשם "סופות בנגב"‪ .‬בפרעות אלה נבזז רכוש יהודי‪,‬‬ ‫בוצעו מעשי אונס ורצח ביהודים‪ ,‬והשלטון עמד מנגד ואף עודד את האלימות ביהודים‪ .‬הפגיעה‬ ‫ביהודים בחסות השלטון (פוגרום) לא הייתה תופעה חדשה בהיסטוריה היהודית‪ ,‬ויהודי רוסיה‬ ‫כבר ידעו בעבר פגיעות דומות‪ .‬אך "סופות בנגב" גרמו לזעזוע ולאכזבה בקרב יהודים רבים‪.‬‬ ‫הקדמה והשוויון‬ ‫בחברה היהודית ברוסיה קם דור של צעירים משכילים‪ ,‬אשר קיווה כי רוחות ִ‬ ‫לצדם‬ ‫שהגיעו ממערב לרוסיה ישפיעו על מעמדם ושהכוחות המתקדמים בחברה הרוסית יעמדו ִ‬ ‫ויסייעו להם לזכות באמנסיפציה הנכספת‪" .‬סופות בנגב"‪ ,‬ובייחוד התגובה האדישה ואף האוהדת‬ ‫של אנשי הרוח והשלטונות הרוסיים לפרעות‪ ,‬הוכיחו למשכילים היהודים האלה כי אין לתלות‬ ‫תקוות לשיפור מצבם של היהודים בגורמים חיצוניים‪ .‬חלק מהם הגיעו למסקנה כי רק ביצירת‬ ‫חיים לאומיים יהודיים בארץ נפרדת יוכלו היהודים להשיג שוויון וביטחון‪ .‬בכל מקום אחר יהיו‬ ‫זרים ונרדפים תמיד‪.‬‬

‫‪82‬‬


‫הציונות — התנועה הלאומית היהודית המודרנית‬

‫תחום המושב‬

‫מצוקה כלכלית וחברתית משפיעה על הקמתה של התנועה הציונית‬ ‫לחקיקה המפלה ולגילויי האנטישמיות באימפריה הרוסית התלוותה מצוקה כלכלית קשה שפגעה‬ ‫ביהודים רבים‪ .‬במאה התשע־עשרה חל גידול דמוגרפי* עצום בקרב הקהילות היהודיות ברחבי‬ ‫העולם‪ .‬אמנם גם באוכלוסייה הכללית באירופה התרחש תהליך גידול‪ ,‬אך שיעור הצמיחה של‬ ‫האוכלוסייה היהודית היה גבוה במיוחד‪ .‬הצמיחה הדמוגרפית בקרב יהודי רוסיה במחצית השנייה‬ ‫של המאה התשע־עשרה יצרה מצוקה קשה‪ .‬מצבם הכלכלי של רבים מיהודי רוסיה‪ ,‬שהוגבלו‬ ‫ל"תחום המושב" וסבלו גזֵ רות כלכליות שונות‪ ,‬הלך והחמיר עם חקיקת גזרות נוספות לאחר‬ ‫"סופות בנגב" אשר נודעו בשם "חוקי מאי"‪ .‬בין השאר‪ ,‬הוגבלו אזורי ההתיישבות היהודית גם‬ ‫בתוך "תחום המושב"‪ ,‬וכן נאסר על היהודים המסחר ביום ראשון‪ .‬יהודים רבים התקשו למצוא‬ ‫מקורות פרנסה ונותרו בחוסר כול‪ .‬גזירה נוספת הייתה הגבלת מספר היהודים שהורשו ללמוד‬ ‫בבתי ספר תיכוניים ובאוניברסיטאות ברוסיה ("נוּ ֶמרוּ ס ְק ָלאוּ זוּ ס")‪ ,‬כך ששיעורם מתוך כלל‬ ‫הסטודנטים לא יעלה על ‪ 10%‬בערי "תחום המושב" ו ‪ 3-5%‬בשאר הערים‪.‬‬ ‫השילוב של רדיפות‪ ,‬פוגרומים ומצוקה כלכלית הביא יהודים רבים לכלל מסקנה שאין עתיד‬ ‫לישיבתם ברוסיה‪ .‬רוב היהודים שעזבו את האימפריה הרוסית פנו מערבה אל ֵעבר ארצות מערב‬ ‫והרכבה‪.‬‬ ‫ּ‬ ‫גודלה‬ ‫ּ‬ ‫המשנות את‬ ‫ַ‬ ‫* דמוגרפיה — חקר ולימוד האוכלוסייה ומגמות‬

‫‪83‬‬


‫אירופה ואמריקה‪ .‬בייחוד בלטה ארצות הברית כיעד הגירה מועדף על היהודים‪ ,‬ויותר משני‬ ‫מיליון מהם היגרו אליה בסוף המאה התשע־עשרה ובראשית המאה העשרים‪ .‬היו גם מעטים‬ ‫שלא ראו בהגירה מערבה פתרון וטענו כי עלייה לארץ ישראל והתיישבות בה הן התשובה‬ ‫למצוקת הקיום היהודי‪.‬‬

‫ההגירה היהודית בשנים ‪1914-1881‬‬

‫‪ .1‬מה היו הגורמים המרכזיים להגירה היהודית המתוארת במפה?‬ ‫‪ .2‬מדוע לדעתכם פנו רוב המהגרים היהודים מערבה?‬

‫יהודי רומניה‬ ‫מדינת הלאום הרומני התגבשה במחצית השנייה של המאה ה־‪ 19‬וקיבלה הכרה כמדינה‬ ‫ריבונית בשנת ‪ .1878‬יהודי רומניה סבלו מתנאים דומים לאלה של יהודי האימפריה הרוסית‪.‬‬ ‫גם ברומניה‪ ,‬כמו ברוסיה‪ ,‬לא העניק השלטון ליהודים שוויון זכויות והוטלו עליהם מגבלות‬ ‫שונות בתחומי העיסוק‪ ,‬המגורים‪ ,‬הפעילות החינוכית והתרבותית‪ .‬גם ברומניה‪ ,‬כמו ברוסיה‪,‬‬ ‫נפוצה האנטישמיות בקרב שכבות רבות באוכלוסייה‪ ,‬והשלטונות לא מנעו ואף עודדו פרעות‬ ‫ביהודים‪ .‬הדמיון בין מצבם של יהודי רומניה לזה של יהודי רוסיה מסביר מדוע התנועה הציונית‬ ‫פעלה וצמחה בשתי מדינות אלה בשלהי המאה התשע־עשרה‪.‬‬

‫‪84‬‬


‫צמיחתו של רעיון הלאומיות ופעולתן של תנועות לאומיות שונות למען עצמאות מדינית לעמיהן‬ ‫יצרו מודל לחיקוי לגיבוש רעיון הלאומיות היהודית‪ .‬במאה התשע־עשרה טענו אומות שונות‬ ‫כי עברן הייחודי‪ ,‬תרבותן ושפתן הם בסיס להגדרתן ולדרישתן לחיות במדינה לאומית משלהן‪.‬‬ ‫מאבקים לאומיים בבלקן (ביוון‪ ,‬בסרביה‪ ,‬ברומניה ובבולגריה)‪ ,‬באיטליה ובגרמניה הביאו להקמתן‬ ‫של מדינות חדשות‪ ,‬ומאבקים לאומיים אחרים יצרו תסיסה מדינית‪ ,‬חברתית ותרבותית‪ .‬התסיסה‬ ‫השפיעה על כמה משכילים יהודים‪ .‬הם ביקשו להגדיר את העם היהודי הגדרה דומה וטענו כי הוא‬ ‫לאום כשאר הלאומים‪ ,‬וככזה גם הוא זכאי לקיום עצמאי וריבוני‪ .‬משכילים יהודים‪ ,‬דתיים וחילונים‪,‬‬ ‫החלו לשאול במה שונה העם היהודי מעמים אחרים‪ .‬כיוון שגם ליהודים היסטוריה משותפת‪ ,‬שפה‬ ‫ייחודית משותפת (אף על פי שאינה מדוברת)‪ ,‬דת ותרבות משותפות ומולדת היסטורית שמקווים‬ ‫לשוב אליה (ארץ ישראל)‪ ,‬הרי שאין הם שונים מכל לאום אחר‪ .‬מודל הלאומיות האירופית והניסיון‬ ‫ליישמו על העם היהודי לא הצליחו להפוך לרעיון מקובל ונפוץ באמצע המאה התשע־עשרה‪ .‬הוגים‬ ‫מעטים‪ ,‬כמשה הס ואחרים‪ ,‬לא השפיעו על הציבור היהודי‪ ,‬וכתביהם לא הביאו להקמת תנועה‬ ‫לאומית יהודית‪ .‬השפעת הלאומיות האירופית על הקמתה של התנועה הציונית הייתה למרכזית‬ ‫יותר כאשר התברר שהיא עוד גורם לכישלון האמנסיפציה ולדחייה החברתית של היהודים‪.‬‬ ‫הלאומים שהתגבשו באירופה במאה התשע־עשרה התבססו על הגדרות של אחדות היסטורית‪,‬‬ ‫תרבותית ולעתים אף ביולוגית של הלאום‪ .‬בתוך התנועות הלאומיות השונות היו תנועות שלא היו‬ ‫מוכנות לראות ביהודים חלק מהן וטענו כי הם יסוד זר שלא רוצה ולא יכול להיעשות לחלק אורגני‬ ‫של האומה‪ .‬יהודים שביקשו להשתלב בפעילות הלאומית בארצות השונות ולהזדהות עם הלאום‬ ‫ועם מטרותיו‪ ,‬נתקלו בגילויים של דחייה‪ .‬התברר כי הלאומיות‪ ,‬בכמה מארצות אירופה לפחות‪ ,‬היא‬ ‫גורם נוסף שמחזק גישות המתנגדות לשילוב היהודים בחברה ומחזק את זרותם‪ .‬בשל הדחייה הזו‬ ‫חיפשו כמה מהמשכילים היהודים הגדרה לאומית עצמית בדמות הקמתה של תנועה לאומית יהודית‪.‬‬

‫הציונות — התנועה הלאומית היהודית המודרנית‬

‫‪ .4‬השפעת רעיונות הלאומיות ופעילות התנועות הלאומיות באירופה‬ ‫על צמיחת הציונות‬

‫לאומיות וציונות‬ ‫מקס נורדאו (‪ — )1923-1849‬הוגה דעות‪ ,‬סופר ורופא יהודי‪ ,‬היה‬ ‫בין מקימי ההסתדרות הציונית‪.‬‬ ‫"רעיון הלאומיות חינך את כל העמים להכרת ערך עצמם‪ ,‬לימד‬ ‫אותם לראות את סגולותיהם המיוחדות כערכים ונטע בלבם את‬ ‫הרצון העז לעמוד ברשות עצמם‪ .‬הוא לא יכול היה להחליק ולעבור‬ ‫על היהודים המשכילים מבלי להשאיר עקבות גם בהם‪ .‬הוא הדריכם‬ ‫לזכור את עצמם ולחזור ולראות את עצמם כעם מיוחד‪ ,‬ולדרוש‬ ‫לעצמם עתיד כעם נורמלי‪ .‬ניסיון זה‪ ,‬לחזור ולמצוא אישיות עמם‪,‬‬ ‫הוקל על ידי עמדת העמים שפלטו אותם מקרבם בתור יסוד זר‪,‬‬ ‫ובלי אדיבות ובלי חמלה הבליטו את הניגודים או לפחות את‬ ‫ההבדלים האמיתיים או המדומים שביניהם ובין היהודים"‪.‬‬ ‫(מקס נורדאו‪" ,‬הציונות"‪ ,‬כתבים ציוניים כרך א‪ ,‬מצפה‪ ,‬תרפ"ט‪ ,‬עמ׳ קסט)‬

‫‪ .1‬כיצד מסביר נורדאו את השפעת רעיון הלאומיות על צמיחתה של הציונות?‬ ‫‪ .2‬במה הקלה דחיית היהודים את צמיחת הציונות?‬

‫‪85‬‬


‫הגורמים לצמיחתה של התנועה הציונית ולהתגבשותה‬ ‫צמיחתה של התנועה הציונית‬

‫חילון‬

‫אכזבה מהאמנסיפציה‬

‫אנטישמיות ורדיפות‬

‫מצבם של יהודי‬ ‫מזרח אירופה‬

‫השפעת תנועות לאומיות‬ ‫שפעלו באירופה‬

‫מצוקה כלכלית‬

‫מבשרי הציונות‬ ‫התנועה הציונית החלה לפעול בשנות השמונים של המאה התשע־עשרה‪ ,‬אך קדמו לה רעיונות‬ ‫ציוניים של רבנים ואינטלקטואלים שהושפעו מפעילותן של התנועות הלאומיות באירופה‬ ‫וראו בהקמת בית לאומי יהודי בארץ ישראל פתרון לבעיות היהודים בגולה‪ .‬חלק מהחוקרים‬ ‫כינו הוגים אלה בשם ״מבשרי הציונות״ וטענו כי לרעיונותיהם ולפעילותם הייתה השפעה על‬ ‫התפתחות הרעיון הציוני והתנועה הציונית‪ .‬הבולטים שב״מבשרי הציונות״ הם הרבנים צבי‬ ‫הירש קאלישר (‪ ,)1874-1795‬יהודה אלקלעי (‪ )1878-1798‬וההוגה הסוציאליסטי משה הס‬ ‫(‪ .)1875-1812‬חוקרים אחרים מתנגדים לתואר ״מבשרי הציונות״ בטענה כי היהודים או מדינות‬ ‫העולם לא נענו לקריאתם הלאומית של אנשים דוגמת הס או קאלישר ואלקלעי‪ .‬לכתביהם‬ ‫ולפועלם לא הייתה השפעה ממשית‪ ,‬והם לא הביאו להקמת התנועה הציונית‪.‬‬

‫ד‪ .‬חובבי ציון וראשית התנועה הציונית‬ ‫בשנים ‪ ,1882-1881‬לאחר פרעות "סופות בנגב"‪ ,‬החלו לקום ברחבי "תחום המושב" וברומניה‬ ‫אגודות ציוניות שונות שביקשו לקדם את הרעיון הלאומי היהודי ולפעול למען התיישבות‬ ‫יהודית לאומית בארץ ישראל‪ .‬לאגודות השונות שקמו במזרח אירופה היו שמות שונים‪" :‬אחוות‬ ‫ציון"‪" ,‬קיבוץ נידחי ישראל" והידועה שבהן ביל"ו (בית יעקב לכו ונלכה)‪.‬‬ ‫השם הכולל לאגודות אלה הוא "חובבי ציון"‪ .‬האגודות הציוניות התקשו לפעול ולגייס את‬ ‫תמיכת ההמונים‪ .‬כמה מהן קנו אדמות בארץ ישראל וכמה מחבריהן עלו לארץ‪ ,‬אך רבים מהם‬ ‫לא החזיקו בה מעמד ועזבו‪ .‬תחום פעילות נוסף ומרכזי של אגודות "חובבי ציון" השונות היה‬ ‫גיבוש האידיאולוגיה הציונית וניסוחה וקידום התרבות הלאומית העברית ופיתוחה‪.‬‬

‫‪86‬‬


‫הציונות — התנועה הלאומית היהודית המודרנית‬

‫כינוס נציגי אגודות ציוניות שונות מרחבי אירופה לוועידה בעיר קטוביץ׳ שבגבול רוסיה־‬ ‫גרמניה עשה ניסיון של ממש בשנת ‪ 1884‬להפוך את אגודות "חובבי ציון" השונות לתנועה‬ ‫לאומית מאוחדת‪ .‬ועידת קטוביץ׳ ניסחה מטרות לפעילותה של התנועה הציונית והחליטה על‬ ‫הקמתו של מוסד הנהגה לתנועה‪ .‬אך תנועת "חובבי ציון" (או "חיבת ציון") התקשתה לעמוד‬ ‫שבקרב ּה‪ ,‬בעיקר בין הדתיים לצעירים החילונים‪,‬‬ ‫ּ‬ ‫בפני הקשיים הכלכליים ובפני הוויכוחים‬ ‫והתקשתה ליצור פעילות רחבה והמונית‪ .‬עם הקמתה של ההסתדרות הציונית העולמית בשנות‬ ‫התשעים של המאה התשע־עשרה‪ ,‬השתלבו בה "חובבי ציון" ונעשו לזרם המרכזי והבולט —‬ ‫"הציונים המעשיים"‪.‬‬ ‫אחד ממנהיגי "חיבת ציון" היה י"ל פינסקר‪ ,‬רופא‬ ‫ומשכיל יהודי ממוצא רוסי‪ ,‬אשר שירת כרופא‬ ‫בצבא הרוסי‪ .‬ב־‪ 1882‬פרסם פינסקר חוברת בעילום‬ ‫שם ושמה "אוטואמנסיפציה"‪ .‬החוברת פורסמה‬ ‫בשפה הגרמנית‪ ,‬כנראה בניסיון להגיע לקהל‬ ‫היהודים המשכילים באירופה‪ .‬טענתו המרכזית‬ ‫של פינסקר הייתה‪ :‬כל עוד היהודים נמצאים במצב‬ ‫הלא נורמלי של עם בלי מולדת המפוזר בין עמים‬ ‫שונים‪ ,‬לא תיעלם שנאת היהודים‪ .‬אין באמנסיפציה‬ ‫הניתנת ליהודים משום פתרון הבעיה‪ .‬רק אם‬ ‫היהודים ייטלו את גורלם בידיהם‪ ,‬ישחררו את‬ ‫עצמם [=אוטואמנסיפציה] כלאום וירכשו לעצמם‬ ‫מדינה‪ ,‬יוכלו להביא לקיום יהודי נורמלי ולביטול‬ ‫השנאה אליהם‪.‬‬

‫שער הספר "אוטומנסיפציה"‬

‫‪87‬‬


‫סיכום‬ ‫גורמים אחדים הביאו לצמיחתה של הלאומיות היהודית ולהקמתה של התנועה הציונית‪ .‬כמה‬ ‫מהם הם התפתחויות פנימיות בתוך העם היהודי וכמה מהם הם התפתחויות כלליות שהיהודים‬ ‫הושפעו מהן‪.‬‬ ‫האמנסיפציה — הענקת שוויון זכויות ליהודי מערב אירופה ומרכזה —התבררה בתוך דור או שניים‬ ‫כפתרון חלקי‪ ,‬אם בכלל‪ ,‬לבעיית היהודים באירופה‪ .‬שילוב היהודים בחברה הוליד תגובות של‬ ‫דחייה חברתית והצמיח גל של אנטישמיות מודרנית בעלת יסודות גזעניים‪ .‬שילוב היהודים בחברה‬ ‫הגביר הן את מגמות ההתנתקות מהדת והן את הזהות היהודית‪ .‬הוא יצר קושי למבקשים לשמור‬ ‫על זהותם היהודית תוך כדי השתלבות בחברה הכללית‪ .‬יהודים משכילים מעטים בלבד ממרכז‬ ‫אירופה ביקשו לאמץ השקפה לאומית יהודית עקב ניסיון האמנסיפציה ועקב האנטישמיות‪ .‬רוב‬ ‫הציבור היהודי לא הלך בעקבותיהם‪ .‬רוב העם היהודי חי במזרח אירופה‪ ,‬והאמנסיפציה שם לא‬ ‫הייתה אלא בגדר משאלת לב‪ .‬מצבם הכלכלי הקשה של יהודי מזרח אירופה‪ ,‬ההפליה החוקית‬ ‫וגילויי האנטישמיות האלימים והרצחניים כלפיהם הביאו בסופו של דבר חלק מציבור היהודים‬ ‫לאמץ את רעיון הלאומיות היהודית ולהקים קבוצות ציוניות‪ .‬אלה ביקשו לפתור את מצוקת הקיום‬ ‫היהודי לא באמנסיפציה ולא בהגירה מערבה‪ ,‬אלא בעלייה לארץ ישראל ובהקמת מדינה ליהודים‪.‬‬

‫שאלות לסיכום ולחזרה‬ ‫‪. 1‬‬ ‫‪ .2‬‬ ‫‪ .3‬‬ ‫‪ .4‬‬

‫ ‬

‫כיצד השפיעו האמנסיפציה ותוצאותיה על צמיחת התנועה הציונית?‬ ‫במה הייתה הדת היהודית גורם מעכב לצמיחת התנועה הציונית ובמה הייתה גורם מסייע‬ ‫להתפתחותה?‬ ‫איזו תשובה נתנה הציונות לבעיה של הקיום היהודי והשמירה על הזהות היהודית ליהודי‬ ‫שביקש להשתלב בעולם המודרני?‬ ‫בתשובה על השאלה מדוע צמחה הציונות דווקא בסוף המאה ה־‪ ,19‬כתב הפרופ' שלמה אבינרי‪:‬‬ ‫"התשובה הניתנת בדרך כלל‪ ...‬תולה את הסיבה לצמיחתה של הציונות בהתגברות האנטישמיות‬ ‫לקראת סוף המאה ה־‪ ...19‬ברור שזו אמת היסטורית‪ ,‬אך יותר משהיא משיבה על השאלה הריהי‬ ‫מטיחה שאלה חוזרת‪ :‬שהרי אם האנטישמיות ושנאת ישראל היו הגפרור שהצית את להבת‬ ‫הציונות‪ ,‬האוּ מנם הייתה שנאת ישראל תופעה ייחודית של המאה ה־‪ ?19‬אם האנטישמיות‬ ‫הייתה הדחף לציונות‪ ,‬האם לא הייתה הציונות צריכה להתגלות בתקופות קודמות?‬ ‫התולה את הציונות בקולרה של האנטישמיות אומר‪ ,‬למעשה‪ ,‬כי סיבתה של הציונות היא‬ ‫חיצונית גרידא ליהדות‪ :‬אם אין אנטישמיות אין ציונות; והרי ברור כי התמונה מורכבת יותר"‪.‬‬ ‫(שלמה אבינרי‪ ,‬הרעיון הציוני לגוָ ניו‪ ,‬ספריַ ת אופקים עם עובד‪ ,‬תל אביב‪ ,‬תשנ"א‪ ,‬עמ׳ ‪).15-13‬‬

‫ א‪ .‬מדוע טוען אבינרי כי האנטישמיות לבדה אין בה כדי להסביר הסבר מספק את צמיחתה‬ ‫של התנועה הציונית?‬ ‫ ב‪ .‬מדוע רק במאה ה־‪ 19‬אימצו חלק מהיהודים את הרעיון הציוני כתשובה לשנאת ישראל?‬ ‫‪ .5‬מה הביא בשלהי המאה ה־‪ 19‬חלק מהיהודים לעבור מכמיהה פסיבית לציון לנכונות לפעול‬ ‫למען עלייה והתיישבות בארץ ישראל?‬ ‫‪ .6‬מדוע צמחה התנועה הציונית דווקא במזרח אירופה?‬

‫‪88‬‬


‫שאלות מכוונות‬ ‫‪. 1‬‬ ‫‪ .2‬‬ ‫‪ .3‬‬ ‫‪. 4‬‬ ‫‪ .5‬‬

‫כיצד השפיעו נסיבות חייו של הרצל על ניסוח הרעיון הציוני ועל קבלתו?‬ ‫איך הציג הרצל את בעיית הקיום היהודי ואת הפתרון לבעיה בספרו מדינת היהודים?‬ ‫מה היו מטרותיו של הרצל בכינוס הקונגרס הציוני הראשון ומה הייתה תרומתו לתנועה‬ ‫הציונית?‬ ‫מה הייתה מטרת פעילותו המדינית של הרצל וכיצד פעל לקידומה?‬ ‫מהי הצעת אוגנדה ומהו הפולמוס שהתעורר סביבה בתנועה הציונית?‬

‫הציונות — התנועה הלאומית היהודית המודרנית‬

‫יחידה‬ ‫שנייה‪:‬‬

‫בנימין זאב הרצל ופועלו‬ ‫להקמת ההסתדרות הציונית‬ ‫ולקידום מטרותיה‬

‫א‪ .‬נסיבות חייו של הרצל מביאות אותו לרעיון הציוני‬ ‫תאודור (או בשמו העברי‪ ,‬בנימין זאב) הרצל נולד בבודפשט בשנת ‪ 1860‬למשפחה יהודית‬ ‫מהמעמד הבורגני הגבוה‪ .‬בודפשט‪ ,‬בירת הונגריה‪ ,‬הייתה אחת הערים המרכזיות באימפריה‬ ‫האוסטרו־הונגרית‪ ,‬ומשפחתו של הרצל‪ ,‬כמו משפחות יהודיות רבות אחרות‪ ,‬אימצה את‬ ‫התרבות והשפה הגרמניות‪ .‬משפחתו הייתה משפחה יהודית אופיינית ליהודי מרכז אירופה‪.‬‬ ‫הם קיבלו אמנסיפציה בדור הקודם‪ ,‬ולצד השמירה על זהות יהודית‪ ,‬אימצו יהודים אלה את‬ ‫התרבות של סביבתם ואת ארץ מגוריהם כמולדת לאומית‪.‬‬ ‫כשהרצל היה בן ‪ 18‬עברה משפחתו לווינה‪ ,‬בירת האימפריה‪ ,‬שבה למד משפטים באוניברסיטה‪.‬‬ ‫בווינה נתקל הרצל הצעיר לראשונה בספרות האנטישמית החדשה והפופולרית‪ ,‬שהציגה‬ ‫עמדות גזעניות וקראה לביטול האמנסיפציה ליהודים‪ .‬בהיותו סטודנט‪ ,‬הצטרף הרצל לאגודת‬ ‫סטודנטים לאומנית גרמנית אך עזב לאחר שחבריה ביטאו עמדות אנטישמיות‪.‬‬ ‫עם סיום לימודיו‪ ,‬קיבל הרצל תואר דוקטור למשפטים והחל לעבוד בתחום‪ ,‬אך עזב לאחר‬ ‫שנה‪ ,‬בין השאר בגלל המגבלות שהוצבו בפני יהודים שביקשו להתקדם בתחומי המשפט‪.‬‬ ‫הרצל פנה לפיתוח קריירה כמחזאי‪ .‬כמה מהמחזות שכתב הגיעו לבמות התיאטרון‪ ,‬אך הן לא‬ ‫זכו להצלחה רבה והוא נחשב למחזאי בינוני‪.‬‬ ‫לצד ניסיונותיו של הרצל להצליח כמחזאי‪ ,‬הוא החל לעבוד כעיתונאי בעיתון הווינאי נויה‬ ‫פרייה פרסה‪ ,‬עיתון מכובד ורב־תפוצה שביטא עמדות ליברליות ופנה אל קהל הקוראים המשכיל‬ ‫בווינה‪ .‬הרצל מונה בשנת ‪ 1891‬לתפקיד כתב העיתון בפריז ושהה בה ארבע שנים‪ .‬גם לאחר‬ ‫שובו של הרצל מפריז ועם ראשית פעילותו הציונית‪ ,‬המשיך לעבוד בנויה פרסה ככתב וכעורך‪.‬‬ ‫הרצל נתקל באנטישמיות גם בפריז‪ .‬ספרים ועיתונים פופולריים בצרפת ביטאו עמדות‬ ‫אנטישמיות‪ .‬גם לאחר מאה שנות אמנסיפציה ליהודי צרפת‪ ,‬עדיין נשמעו בחברה קולות‬

‫‪89‬‬


‫למיגורה‪.‬‬ ‫ּ‬ ‫הקוראים לבטלה‪ .‬הרצל החל לבחון את מקורות האנטישמיות ולנסח דרכים שונות‬ ‫הרצל האמין בתחילה שהאנטישמיות היא בעיה חברתית שאפשר לפתור‪ .‬בעזרת חינוך‪ ,‬סבלנות‬ ‫ותהליכי שינוי שיעברו היהודים תיפסק האנטישמיות‪ ,‬והיהודים יוכלו להתקבל כשווים בסביבתם‪.‬‬

‫הרצל והאמנסיפציה‬ ‫מתוך יומנו של הרצל‪ ,‬יוני ‪:1895‬‬ ‫"אני מבין מהי האנטישמיות‪ .‬אנו היהודים התקיימנו‪ ,‬אף אם‬ ‫לא באשמתנו‪ ,‬כגוף זר בקרב אומות שונות‪ ...‬אופיינו התקלקל‬ ‫בגלל הלחץ‪ ,‬והוא צריך לבוא על תיקונו על ידי לחץ אחר‪.‬‬ ‫לאמיתו של דבר‪ ,‬האנטישמיות היא תוצאה של האמנסיפציה‬ ‫של היהודים‪ .‬בכל הסבל הזה שסבלנו התכערנו; אופיינו‪,‬‬ ‫שבימים עברו היה גא ונשגב‪ ,‬השתנה‪.‬‬ ‫והנה טעו הליברלים בהאמינם שאפשר להעניק שוויון לאנשים‬ ‫באמצעות צו ברשומות הממלכה‪ .‬כשיצאנו מן הגטו היינו‬ ‫ונשארנו אותם יהודי הגטו כמקודם‪ .‬צריך היה לתת בידינו זמן‬ ‫להתרגל אל החירות‪ ...‬אלא שהאנטישמיות‪ ,‬שהיא משהו חזק‬ ‫ולא מודע בתוך ההמון הגדול‪ ,‬לא תזיק ליהודים‪ .‬היא בעיניי‬ ‫תנועה המועילה לאופיים של היהודים‪ .‬היא החינוך של קבוצה‬ ‫אחת על ידי ההמון ואולי אף תביא לטמיעתה‪ ...‬היהודים יסתגלו לנסיבות"‪.‬‬ ‫(הרצל‪" ,‬עניין היהודים"‪ ,‬ספרי יומן‪ ,‬א‪ ,1898-1895 ,‬מוסד ביאליק והספרייה הציונית‪,‬‬ ‫ירושלים‪ ,‬תשנ"ח‪ ,‬עמ׳ ‪)60-59‬‬

‫‪ .1‬כיצד מסביר הרצל ביומנו את הסיבות לאנטישמיות?‬ ‫‪ .2‬מהי הדרך ועל מי מוטלת האחריות להתמודד עם האנטישמיות לדברי הרצל?‬ ‫ככל שנתארכה שהותו של הרצל בפריז‪ ,‬כן שינה את תפיסתו בנוגע לאנטישמיות ולפתרון‬ ‫בעיית היהודים באירופה‪ .‬הרצל נוכח כי גם כאשר היהודים עושים מאמץ עליון להיטמע‬ ‫בסביבתם‪ ,‬לאמץ את אורח החיים והתרבות של העמים ולשרת בנאמנות את ארצם‪ ,‬יחס‬ ‫החברה אליהם לא משתנה‪ ,‬גם לאחר עשרות שנים של אמנסיפציה‪ .‬בשנות שהותו של הרצל‬ ‫בפריז החלה פרשת דרייפוס (ראה עמ׳­­­ ‪ .)79‬התגובה הציבורית למשפט דרייפוס המחישה עד‬ ‫כמה עמוקה ומושרשת האנטישמיות בחברה האירופית‪ .‬החוקרים חלוקים בדעותיהם על מידת‬ ‫ההשפעה של פרשת דרייפוס על הרצל‪ .‬ידוע ומוסכם שהוא עסק באנטישמיות עוד לפניה‬ ‫ושגל האנטישמיות שפרץ ברחבי צרפת בעקבותיה יצר אצלו זעזוע עמוק‪ .‬על כל פנים‪ ,‬בין‬ ‫שפרשת דרייפוס הייתה גורם מרכזי ובין שהייתה רק זרז‪ ,‬שינה הרצל בשנים ‪ 1895-1894‬את‬ ‫השקפותיו בנוגע לבעיה היהודית ולפתרונה‪.‬‬

‫ב‪ .‬הספר מדינת היהודים וגיבוש השקפתו הציונית של הרצל‬

‫בשנת ‪ 1895‬כתב הרצל את עיקרי מסקנותיו החדשות בנוגע לבעיה היהודית וניסח תוכנית‬ ‫שתביאו להקמתה של מסגרת מדינית יהודית עצמאית‪ .‬הרצל פרסם את דבריו בספר קצר‬ ‫שנקרא מדינת היהודים‪ :‬ניסיון של פתרון מודרני לשאלת היהודים שיצא לאור ב־‪.1896‬‬

‫‪90‬‬


‫בעיית היהודים ו״מדינת היהודים״‬ ‫"שאלת היהודים קיימת בכל מקום שבו חיים יהודים רבים‪ .‬במקום שהיא איננה‪ ,‬היא נגררת‬ ‫לשם על ידי יהודים מהגרים‪ .‬אנו הולכים כמובן לאותם מקומות שאין רודפים אותנו בהם;‬ ‫בעקבות הופעתנו נוצרת הרדיפה‪ .‬זו היא האמת‪ ,‬ולמרבה הצער היא תוסיף בהכרח להיות‬ ‫האמת‪ ,‬בכל מקום‪ ,‬אפילו בארצות מפותחות מאוד כמו צרפת‪ ,‬כל עוד לא יימצא לשאלת‬ ‫היהודים פתרון מדיני‪...‬‬ ‫אנחנו עם — האויב‪ ,‬שלא מרצוננו‪ ,‬מגבש אותנו לעם — כפי שהיה תמיד בהיסטוריה‪ .‬בעתות‬ ‫מצוקה אנו מתאחדים ומגלים לפתע את כוחנו‪ .‬ואכן‪ ,‬יש לנו הכוח לבנות מדינה‪ ,‬ואפילו מדינה‬ ‫למופת‪ .‬יש לנו כל האמצעים‪ ,‬האנושיים והחומריים הדרושים לכך‪...‬‬ ‫תינתן לנו ריבונות בחבל ארץ כלשהוא על פני האדמה‪ ,‬שיספיק לצרכי עמנו המוצדקים; לכל‬ ‫השאר נדאג בעצמנו"‪.‬‬ ‫(הרצל‪ ,‬מדינת היהודים‪ ,‬קשר תרבות‪ ,‬ירושלים‪ ,1996 ,‬עמ׳ ‪)36 ,9‬‬

‫‪ .1‬‬ ‫‪. 2‬‬ ‫‪ .3‬‬ ‫‪ .4‬‬

‫הציונות — התנועה הלאומית היהודית המודרנית‬

‫הספר נחלק לשניים‪ :‬בחלק הראשון עסק הרצל בבעיית היהודים ובחלק השני הציג תוכנית‬ ‫מפורטת לפתרונה‪.‬‬

‫במה שונה השקפתו זו של הרצל על האנטישמיות מההשקפה שהציג ביומנו (בקטע המקור‬ ‫הקודם)?‬ ‫מדוע לדעת הרצל אין בכוחה של הגירה למדינה אחרת כדי לפתור את בעיית האנטישמיות?‬ ‫מה עושה את היהודים לעם לדברי הרצל? האם הגדרה זו דומה להגדרות הלאום שלמדתם‬ ‫עליהן?‬ ‫מהו הפתרון שהרצל מציע לבעיית הקיום היהודי בגולה?‬

‫לאחר שהרצל הגדיר את בעיית היהודים כבעיה לאומית שאין לה פתרון בהשתלבות ובטמיעה‪,‬‬ ‫הוא טען שהפתרון האפשרי היחיד לבעיה לאומית הוא פתרון לאומי‪ ,‬כלומר הקמת מדינה‬ ‫יהודית‪ .‬האנטישמיות לא תיעלם‪ ,‬כיוון שהיהודים יהיו זרים תמיד בקרב העמים שבקרבם הם‬ ‫חיים‪ .‬האמנסיפציה לא יכולה לפתור את בעיית היהודים‪ ,‬כיוון שדווקא ניסיונות השילוב של‬ ‫היהודים מגבירים את האנטישמיות‪ .‬דחיית היהודים היא שהופכת אותם לעם‪ ,‬אם מרצונם ואם‬ ‫שלא מרצונם‪ ,‬ולכן רק מדינה יהודית תוכל ליצור את התנאים לקיום יהודי נורמלי ולפטור‬ ‫את היהודים מרדיפות ומאנטישמיות‪.‬‬ ‫חלקו השני של הספר מדינת היהודים יוחד לפירוט הדרכים והאמצעים לקידום הקמתה של‬ ‫המדינה היהודית ולתיאור דמותה‪ .‬הרצל האמין שהאמצעים הדרושים להקמתה של מדינה‬ ‫יהודית מחייבים הכרה משפטית בינלאומית‪ ,‬חסות של מעצמות אירופה‪ ,‬תכנון מוקדם ופעולה‬ ‫מאורגנת ומתואמת שתוכל להביא בפרק זמן קצר המוני יהודים למדינה החדשה וליצור בה‬ ‫תשתית לקליטתם‪ .‬תוכניתו של הרצל כללה בין השאר הקמה של שני ארגונים‪:‬‬ ‫ אגודת היהודים — גוף מדיני שיישא וייתן עם מדינות שונות‪ ,‬יפעל להשגת ריבונות יהודית‬ ‫במקום שיהיה אפשר להקים בו מדינה ויתכנן את ההתיישבות היהודית במדינת העתיד‪.‬‬ ‫ החברה היהודית — ארגון כלכלי שירכז את הטיפול בנכסי היהודים המהגרים ויארגן את‬ ‫התשתית הכלכלית בארץ החדשה‪.‬‬

‫‪91‬‬


‫חזונו המדיני של הרצל בדבר הקמת מדינה יהודית לא נתן‬ ‫תשובה חד־משמעית על השאלה היכן תקום מדינה זאת‪ .‬הרצל‪,‬‬ ‫כמו פינסקר והוגים ציונים קודמים אחרים‪ ,‬לא ראה בארץ‬ ‫ישראל את המקום האפשרי היחיד למדינה יהודית‪ .‬במדינת‬ ‫היהודים העלה הרצל את אפשרות הקמת המדינה היהודית‬ ‫בארגנטינה וטען שיש אמנם שיקולים רבים בעד ארץ ישראל‪,‬‬ ‫אך על הציונות לקבל כל חבל ארץ שייתנו לה‪ ,‬ובלבד שיהיו‬ ‫בו התנאים המתאימים להתיישבות המונים‪ .‬תפקידה המרכזי‬ ‫של הציונות‪ ,‬לדברי הרצל‪ ,‬הוא לא לגאול את ארץ ישראל‬ ‫אלא להציל את העם היהודי‪ ,‬ולכן שאלת מיקומה של המדינה‬ ‫היהודית היא משנית לשאלת היכולת המדינית והכלכלית‬ ‫להקים אותה מהר ככל האפשר‪.‬‬

‫כריכת ספרו של הרצל‬ ‫"מדינת היהודים" משנת ‪1896‬‬

‫ג‪ .‬ראשית הפעילות הציונית של הרצל‬ ‫ככל שהרצל העמיק בפעילותו הציונית‪ ,‬כן הבין כי יש להעדיף את ארץ ישראל כיעד להגירה‬ ‫היהודית‪ ,‬כיוון שהיא גורם מושך וחשוב ליהודים והם יעדיפו לבוא אליה‪ .‬תוכניתו המדינית של‬ ‫הרצל כללה עסקה עם הסולטאן העות׳מאני ששלט בארץ‪ .‬הרצל האמין שיוכל לקנות מהסולטאן‬ ‫את ארץ ישראל בתמורה לסיוע כלכלי לאימפריה העות׳מאנית‪ ,‬שהייתה שקועה בחובות למעצמות‬ ‫אירופה‪ .‬לצורך מימוש תוכניותיו פנה הרצל לעשירי היהודים באירופה‪ ,‬כמו למשל משפחת רוטשילד‬ ‫(שתמכה במושבות היהודים בארץ ישראל*) והברון היהודי מוריס הירש (שתמך בהתיישבות היהודית‬ ‫בארגנטינה)‪ .‬הרצל לא הצליח לשכנע את בעלי ההון היהודים שפנה אליהם לתמוך בו ובתוכניתו‪ .‬הם‬ ‫ראו בו אדם לא מציאותי שלתוכניתו אין סיכוי של ממש להצליח‪ .‬כמה מהם חששו כי תמיכה בהרצל‬ ‫ובתוכניתו הציונית תסכן את מעמדם‪ .‬אך לצד הדחייה שהרצל נתקל בה מצד בעלי ההון‪ ,‬אחרים‬ ‫הצטרפו אליו‪ .‬כמה משכילים יהודים ממרכז אירופה וממערבה קיבלו בהתלהבות את רעיונותיו של‬ ‫הרצל והתגייסו לסייע לו במימוש חזונו‪ .‬בין התומכים החדשים בהרצל בלטו דמויות כמקס נורדאו‪,‬‬ ‫רופא וסופר יהודי גרמני‪ ,‬אוטו ורבורג‪ ,‬מדען ממשפחת הבנקאים היהודית הגרמנית‪ ,‬ואחרים‪ .‬ספרו של‬ ‫הרצל והידיעות על פעילותו הציונית הגיעו גם לרוסיה‪ ,‬והוא זכה שם לתמיכת כמה ממנהיגי הציונות‬ ‫של אגודות "חובבי ציון"‪ .‬אלה ביקשו לעורר שוב את הפעילות הציונית ולהרחיב אותה באמצעות‬ ‫מנהיג ציוני חדש ומבטיח‪ ,‬שיֵ דע לפעול גם מחוץ לגבולות תחום המושב‪ ,‬במרכז אירופה ובמערבה‪.‬‬ ‫הרצל הבין שכדי לקדם את הרעיון הציוני ולשכנע את המוני היהודים ואת החברה הכללית לתמוך‬ ‫בתוכניותיו‪ ,‬עליו ליצור תודעה ציבורית ודעת קהל אוהדת‪ .‬לצד פרסום ספרו מדינת היהודים** שנקרא‬ ‫בתרגומו הראשון לעברית בשם "תל אביב" והרומן אלטנוילנד (מגרמנית‪ ,‬ארץ ישנה חדשה‪ ,‬רומן‬ ‫המתאר את מדינת היהודים שתקום‪ ,‬פורסם ב־‪ ,)1902‬הרצל פרסם מאמרים המפרטים את רעיונותיו‬ ‫בעיתונות היהודית והכללית באירופה‪ .‬הוא ייסד ב־‪ 1897‬בווינה שבועון בשפה הגרמנית בשם די‬ ‫ועלט (העולם)‪ .‬הרצל‪ ,‬כעיתונאי מנוסה‪ ,‬הבין את כוחה של העיתונות בקידום רעיונות ובגיוס דעת‬ ‫קהל‪ ,‬ולכן ביקש ליצור כלי תקשורת שישמש אמצעי להפצת רעיונותיו בקרב היהודים ושיציג בפני‬ ‫העולם את התנועה הציונית‪ ,‬את מטרותיה ואת רעיונותיה‪.‬‬ ‫* ראו עמ' ‪.151‬‬ ‫** עוד על מקור השם ראו בעמ' ‪115‬‬

‫‪92‬‬


‫הרצל כתב בגיליון הראשון של די ועלט שהתפרסם ביוני ‪ 1897‬כך‪:‬‬ ‫"די ועלט הוא עיתון של היהודים‪ .‬של אילו‬ ‫יהודים? האם של התקיפים‪ ,‬שעוזרים להם גם‬ ‫בלאו הכי? לא‪ ,‬לא‪ ,‬הללו אינם זקוקים לשום‬ ‫עזרה‪ .‬די ועלט הוא עיתונם של העניים‪ ,‬של‬ ‫החלשים‪ ,‬של הצעירים‪ ,‬אבל גם של כל אלה‪,‬‬ ‫שמבלי להימצא במצב דחוק‪ ,‬מצאו את התשובה‬ ‫לעמם‪ ...‬העניין‪ ,‬שאותו אנו משרתים גדול ויפה‬ ‫הוא‪ ,‬מפעל של שלום‪ .‬פתרון הפיוס של שאלת‬ ‫היהודים‪ .‬רעיון שמסוגל להלהיב כל אדם אציל‬ ‫— בין נוצרים‪ ,‬בין מוסלמים ובין יהודים‪ ...‬די‬ ‫ועלט צריך לשמש לעם היהודי מגן ונשק‪ ,‬ודווקא‬ ‫נשק טהור‪ .‬כנגד מי? כנגד אויבנו"‪.‬‬

‫הציונות — התנועה הלאומית היהודית המודרנית‬

‫עמוד השער של “די ועלט”‬

‫ עיתונים וכתבי עת ציוניים התפרסמו ברוסיה‬ ‫ובארץ ישראל עוד לפני די ועלט‪ ,‬רבים מהם‬ ‫בעברית וביידיש‪ .‬מדוע החליט הרצל על‬ ‫הוצאה לאור של שבועון ציוני נוסף בווינה‬ ‫בשפה הגרמנית?‬

‫ד‪ .‬הקונגרס הציוני הראשון והקמתה של ההסתדרות הציונית‬ ‫הרצל החליט לכנס בשנת ‪ 1897‬קונגרס ציוני בינלאומי בהשתתפות נציגים מקהילות יהודיות‬ ‫ברחבי העולם‪ ,‬וזאת כדי לממש את רצונו להקים תנועה ציונית שתקיף את המוני היהודים‬ ‫בארצות השונות‪.‬‬ ‫הרצל התכוון לכנס את הקונגרס הציוני בעיר מינכן שבגרמניה‪ ,‬אך חוגים שונים בקרב יהדות גרמניה‬ ‫התנגדו לציונות ולכינוסו של הקונגרס‪ .‬רבנים רפורמים ואורתודוקסים* יצאו בהודעה משותפת‬ ‫המביעה את התנגדותם לציונות ולכינוסו של הקונגרס הציוני ופרסמו את עמדתם בעיתונות‪.‬‬ ‫בסופו של דבר‪ ,‬הרצל נאלץ להעביר את מקומו של הקונגרס ממינכן לעיר באזל שבשווייץ‪.‬‬ ‫הקונגרס הציוני התכנס בבאזל ב־‪ 29‬באוגוסט ‪ 1897‬ונמשך שלושה ימים‪ .‬השתתפו בו מאתיים‬ ‫וחמישים איש‪ ,‬רובם המכריע נציגים של אגודות ציוניות שונות מרחבי העולם‪.‬‬

‫* על היהדות הרפורמית ראו בעמ' ‪ .76‬הרבנים האורתודוכסים הם נציגי הזרם השמרני ביהדות המתנגד לכל‬ ‫שינוי בהלכה‪.‬‬

‫‪93‬‬


‫מטרות כינוס הקונגרס הציוני‬ ‫כך תיאר הרצל את מטרותיו בכינוס הקונגרס הציוני‪:‬‬ ‫"הקונגרס הזה צריך להיעשות הפגנה נהדרת של הציונות ולאחד צירים מכלל הארצות‪ .‬תכלית‬ ‫הקונגרס היא להראות לעולם‪ ,‬מהי הציונות ומהי רוצה‪ .‬בייחוד צריך שמשאת נפשם של המונינו‬ ‫הרחבים לארץ ישראל תמצא לה ביטוי על ידי הפגנות‪ ,‬אגרות לקונגרס וכו׳‪ .‬הצלחת הקונגרס‬ ‫הזה היא הכרח חיים לציונות‪ .‬לפיכך מן הדין הוא שבשעה זו ישתתקו כל הניגודים‪ .‬הקונגרס‬ ‫יקיים בהקפדה אותו קו‪ ,‬שהוא משותף לכל השאיפות הציוניות"‪.‬‬ ‫(כתבי הרצל‪ ,‬אגרות ‪ ,1897-1895‬הספרייה הציונית‪ ,‬תשכ"א‪ ,‬עמ׳ ‪)110-109‬‬

‫ כיצד מסביר הרצל את מטרות כינוסו של הקונגרס הציוני?‬ ‫הרצל שאף‪ ,‬באמצעות כינוס הקונגרס‪ ,‬להפוך את התנועה הציונית לתנועה רחבה ומוכרת‬ ‫הן בקרב היהודים והן בדעת הקהל העולמית‪ .‬הוא ביקש להקים מוסדות לתנועה ולעצב את‬ ‫מטרותיה ופעילותה‪.‬‬ ‫לקונגרס הוזמנו נציגי העיתונות היהודית והכללית מארצות שונות‪ .‬הנאומים בקונגרס‪ ,‬שנישאו‬ ‫בשפה הגרמנית‪ ,‬היו קצרים וממוקדים‪ ,‬והרצל ביקש להפוך את האירוע כולו לרשמי‪ ,‬למכובד‬ ‫ולמרשים‪.‬‬

‫כינוס הפתיחה של הקונגרס הציוני השני‪ ,‬שהתקיים גם הוא בבאזל בשנת ‪1898‬‬

‫ כיצד מתבטאות מטרות כינוסו של הקונגרס הציוני באופן התנהלותו?‬

‫‪94‬‬


‫מהיכן הגיעו צירי הקונגרס הציוני הראשון‬

‫‪ .1‬מהיכן הגיעו רוב הצירים לקונגרס ומדוע?‬ ‫‪ .2‬כיצד עשויים היו הנתונים שבמפה להקשות על ארגון הקונגרס ועל התנהלותו?‬ ‫‪ .3‬במה מבטאים הנתונים שבמפה את הצלחתו של הרצל בכינוס הקונגרס?‬

‫הקונגרס נפתח בנאומיהם של הרצל ונורדאו‪ ,‬ולאחר מכן התקיימו דיונים והתקבלו החלטות‬ ‫עקרוניות בנוגע למטרותיה ולפעילותה של התנועה הציונית‪.‬‬

‫‪95‬‬


‫‪ .1‬תוכנית באזל‬

‫הקונגרס הציוני ניסח את המצע הרשמי של התנועה הציונית‪ ,‬והוא זכה לשם "תוכנית באזל"‪.‬‬ ‫תוכנית באזל קבעה את מטרת התנועה הציונית‪:‬‬ ‫הציונות שואפת להקים בית מולדת‪ ,‬מובטח לפי משפט הכלל‪ ,‬לעם היהודי בארץ ישראל‪.‬‬ ‫תוכנית באזל פירטה גם את האמצעים שיש לנקוט לשם השגת המטרה‪:‬‬ ‫א‪ .‬יישובה של ארץ ישראל על ידי איכרים‪ ,‬בעלי מלאכה ותעשייה‪ ,‬אם היא מכוונת אל המטרה‪.‬‬ ‫ב‪ .‬ארגונה של היהדות כולה ואיחודה במפעלים מקומיים וכלכליים על פי חוקי כל ארץ וארץ‪.‬‬ ‫ג‪ .‬הגברת הרגש העצמי היהודי וההכרה הלאומית היהודית‪.‬‬ ‫ד‪ .‬עבודות הכנה כדי להביא להסכמת הממשלות הנדרשות למימוש מטרת הציונות‪.‬‬

‫תוכנית באזל נוסחה ברוח כוונתו של הרצל ליצור הסכמה רחבה בקרב הנציגים בקונגרס‬ ‫ולקבל החלטות המקובלות על רוב הציונים‪ .‬הגדרת השאיפות של התנועה הציונית כללה‬ ‫רצון להקים "בית מולדת"‪ ,‬מושג שאין לו משמעות משפטית ברורה‪ ,‬שאפשר לנהל משא‬ ‫ומתן על הסכמת הממשלות לתמוך בהתיישבות יהודית בארץ ישראל‪ ,‬ופתחה פתח לקבוצות‬ ‫ציוניות בעלות השקפות שונות להצטרף ולתמוך בפעילות ההסתדרות הציונית‪ .‬דרכי הפעולה‬ ‫של התנועה הציונית המפורטות בתוכנית עסקו בתחומי פעילות שונים‪ ,‬ואין בה קביעה מהו‬ ‫תחום הפעילות המרכזי‪ ,‬איזה תחום קודם לאחרים או איזה תחום בא על חשבון אחרים וכיצד‬ ‫ימומשו תחומי הפעולה השונים‪ .‬כולם יכלו להסכים לתוכנית‪ ,‬הן מי שתמך בעלייה מיָ דית‬ ‫לארץ ישראל והן מי שתמך בעיכוב העלייה עד להשגת הסכמת המעצמות או עד שיהודים‬ ‫רבים יותר יהיו בעלי תודעה ציונית‪.‬‬

‫‪ .2‬הקמת ההסתדרות הציונית ומוסדותיה‬ ‫הקונגרס הציוני הראשון קיבל החלטות גם בנוגע לארגונה של התנועה הציונית ולהקמת‬ ‫מוסדותיה המרכזיים‪ .‬על פי החלטות הקונגרס‪ ,‬חברי ההסתדרות הציונית הם ֵאילו שישלמו‬ ‫דמי חבר ("שוקלי השקל")‪ ,‬והם שיבחרו את נציגיהם לקונגרסים הציוניים; הקונגרס הציוני‬ ‫יתכנס בכל שנה וישמש הגוף העליון של ההסתדרות הציונית (כמו רשות מחוקקת); הנציגים‬ ‫בקונגרס הציוני יבחרו את הוועד הפועל הציוני ואת נשיא התנועה‪ ,‬והם ישמשו רשות מבצעת‬ ‫של החלטות הקונגרס‪ .‬לצורך הביצוע של המדיניות הארגונית והכלכלית של ההסתדרות קמו‬ ‫אחר כך גופים נוספים‪ ,‬כמו "קרן קיימת לישראל"‪" ,‬אוצר התיישבות היהודים" ו"המשרד‬ ‫הארץ ישראלי"‪.‬‬

‫‪96‬‬


‫ההסתדרות הציונית ומוסדותיה‬ ‫ההסתדרות הציונית‬ ‫הקונגרס הציוני‬ ‫המוסד העליון לקביעת‬ ‫מדיניות ואישור התקציב‪.‬‬ ‫נבחר על ידי חברי‬ ‫ההסתדרות הציונית‪.‬‬

‫הועד הפועל הציוני‬ ‫נבחר על ידי חברי הקונגרס‬ ‫ואחראי לביצוע החלטותיו‪.‬‬

‫אוצר התיישבות היהודים‬ ‫(‪)1899‬‬

‫קרן קיימת לישראל‬ ‫(‪)1901‬‬

‫המשרד הארץ ישראלי‬ ‫(‪)1908‬‬

‫מוסד כלכלי למימון פעילותה‬ ‫של ההסתדרות הציונית‪.‬‬

‫מוסד שמטרתו רכישת קרקעות‬ ‫בארץ ישראל ויישובן‪.‬‬

‫המוסד המייצג את ההסתדרות‬ ‫הציונית בא״י‪ .‬סייע בתכנון‬ ‫התיישבות וביצועה‪.‬‬

‫בנק אנגלו‪-‬פלסטינה‬ ‫(‪)1902‬‬ ‫מוסד כספי לפעילותה של‬ ‫ההסתדרות הציונית בארץ ישראל‪.‬‬

‫הועד הפועל‬ ‫המצומצם‬ ‫גוף מצומצם שנבחר על‬ ‫ידי הועד הפועל‪ .‬מנהל את‬ ‫הפעילות השוטפת‬ ‫של ההסתדרות‪.‬‬

‫מבנה ההסתדרות הציונית תאם את השקפותיו של הרצל בדבר הצורך בתנועה בעלת אופי‬ ‫דמוקרטי‪ .‬חברי ההסתדרות העולמית (כולל נשים) בחרו את מוסדות התנועה‪ .‬ההחלטות התקבלו‬ ‫בדיונים חופשיים ובהצבעות של נציגי הקונגרס‪ .‬חברי התנועה בחרו את נציגי הקונגרס והנציגים‬ ‫בחרו את בעלי התפקידים בהסתדרות הציונית‪ ,‬שנעשתה לגוף המייצג את כלל הציונים ברחבי‬ ‫העולם‪ ,‬ובאמצעותה היה אפשר לפעול במישור הבינלאומי הן כדי להקים תשתית כלכלית‬ ‫לציונות והן כדי לשאת ולתת עם ממשלות ושליטים שונים‪.‬‬

‫סיכום‬ ‫הרצל ראה בקונגרס ובהחלטות שהתקבלו בו הצלחה גדולה‪ .‬הוא כתב ביומנו‪:‬‬ ‫"אם אסכם את קונגרס באזל במשפט אחד‪ ,‬הרי הוא זה‪ :‬בבאזל ייסדתי את מדינת היהודים‪.‬‬ ‫אילו אמרתי זאת היום בקול‪ ,‬הייתה התגובה צחוק כללי‪ .‬אולי בעוד חמש שנים‪ ,‬בוודאי בעוד‬ ‫חמישים שנה‪ ,‬יכירו בזה הכול"‪.‬‬ ‫ואכן הקונגרס הציוני והקמתה של ההסתדרות הציונית היו הצלחה‪ .‬הקונגרס עורר הדים‬ ‫בקהילות יהודיות ברחבי העולם ובדעת הקהל העולמית‪ .‬הונחה התשתית הרעיונית‪ ,‬הארגונית‬ ‫והכלכלית לפעילות הציונית‪ ,‬ועמדתה נשמעה יותר בסוגיות שונות הנוגעות לחיי היהודים‪.‬‬ ‫בשנים האלה גדל מאוד מספר החברים בהסתדרות הציונית‪ ,‬ופעילותה התרחבה והקיפה תחומי‬ ‫פעולה שונים בקרב היהודים בגולה ובארץ ישראל‪.‬‬

‫‪97‬‬


‫ה‪ .‬פעילותו הדיפלומטית של הרצל‬ ‫ביסוד גישתו הציונית של הרצל‪ ,‬הציונות המדינית‪ ,‬עמדה ההנחה שהגשמת מטרות הציונות‬ ‫מחייבת קבלת זיכיון‪ ,‬צ׳רטר*‪ ,‬להתיישבות יהודית בארץ ישראל (או במקום אחר) וקבלת ערבות‬ ‫בינלאומית** שתעניק לפעילות הציונית תוקף משפטי מוסכם‪ .‬הרצל טען שבלי הסכמה כזו‬ ‫אי אפשר לעלות לארץ ישראל ולהתיישב בה ושחובה לפעול באמצעים חוקיים ומוכרים כדי‬ ‫לא לסכן את המפעל הציוני***‪.‬‬ ‫ברוח גישתו הציונית־מדינית של הרצל הוא פעל נמרצות כדי להשיג מהמעצמות הכרה ותמיכה‬ ‫רשמיות‪ .‬פעילותו המדינית של הרצל החלה כבר ב־‪ ,1896‬עוד לפני כינוסו של הקונגרס‬ ‫הציוני הראשון‪ .‬הרצל פנה אל בכירים בממשל הגרמני בניסיון להשיג תמיכה לציונות מהקיסר‬ ‫הגרמני‪ ,‬ואף נסע לקונסטנטינופול‪ ,‬בירת האימפריה העות׳מאנית (היהודים קראו לה קושטא‬ ‫ובשנת ‪ 1923‬הוחלף שמה לאיסטנבול)‪ .‬הרצל ניסה להיפגש עם הסולטאן ולהשיג ממנו אישור‬ ‫להתיישבות יהודית בארץ ישראל‪ .‬הרצל לא הצליח להשיג את הצ׳רטר‪ ,‬אך עד מותו ב־‪1904‬‬ ‫המשיך לפעול במישור המדיני למען השגת הכרה מדינית ואישור חוקי להתיישבות יהודית‬ ‫בארץ ישראל‪.‬‬

‫על מדיניותו של הרצל‬ ‫בנאום הפתיחה של הקונגרס הציוני השני (‪ )1898‬הסביר הרצל מדוע יש סיכוי להצלחת‬ ‫פעילותו הדיפלומטית‪:‬‬ ‫"אם קיימת בכלל תביעה חוקית לגבי שטח כלשהו על פני האדמה‪ ,‬מוכרחים כל העמים‬ ‫המאמינים בכתבי הקודש להכיר בזכותם של היהודים‪ .‬אך הם יכולים לעשות זאת גם בלא‬ ‫קנאה ובלא דאגה‪ ,‬כי היהודים אינם עוצמה מדינית‪ ,‬ולא יהיו עוד עוצמה מדינית לעולם‪...‬‬ ‫הארץ הזאת היא לא רק המולדת של הרעיונות הנשגבים ביותר ושל העם האומלל ביותר‪ ,‬גם‬ ‫מצד מצבה הגיאוגרפי יש לה חשיבות גדולה ביותר לגבי אירופה כולה‪ .‬כאן תעבור בעוד זמן‬ ‫שאינו יכול להיות רחוק‪ ,‬דרך המלך לקשרי תרבות ומסחר לאסיה‪ ...‬אתם יודעים בכמה תשומת‬ ‫לב מתבוננות המעצמות בכל צעד שעושה אחת מהן בכיוון זה‪ ...‬הארץ הזאת איננה יכולה‬ ‫להיות‪ ,‬וגם לא תהיה לעולם קניינה של מעצמה גדולה אחת‪ ,‬שכן היא נשמרת שמירה מעולה‬ ‫ביותר; היא נשמרת בקפידה לא רק על ידי בעליה הנוכחיים‪ ,‬אלא על ידי שאר המעצמות"‪.‬‬ ‫(כתבי הרצל‪ ,‬נאומים ומאמרים ציוניים‪ ,‬א‪ ,‬הספרייה הציונית‪ ,‬תשל״ו‪)235-234 ,‬‬

‫ מדוע מאמין הרצל בסיכויי היהודים לקבל מהמעצמות צ׳רטר להתיישבות בארץ ישראל?‬ ‫אמונתו של הרצל בכוחו לשכנע את מעצמות אירופה ואת האימפריה העות׳מאנית לתמוך בו‬ ‫התבססה על ההנחה שהצלחת הציונות היא לא רק אינטרס יהודי אלא גם אינטרס בינלאומי‪.‬‬ ‫* צ'רטר — אישור מטעם השלטון הריבוני והחוקי להתיישב בשטחי שליטתו‪.‬‬ ‫** ערבות בינלאומית — התחייבות שנותנות מדינות לקיום הסכמים בין שתי מדינות או בין מדינה לגוף רשמי אחר‪.‬‬ ‫הרצל ביקש לגייס את המעצמות לערוב לכך שיהיה תוקף משפטי וממשי לצ'רטר שביקש מהסולטן העות'מאני‪.‬‬ ‫*** כחמישים שנה לאחר הקונגרס הציוני הראשון התממש חזונו של הרצל בדבר הכרה בינ"ל בדמות החלטת‬ ‫החלוקה של ארגון האומות המאוחדות שקבעה בין השאר כי תקום מדינה יהודית בשטח א"י‪.‬‬

‫‪98‬‬


‫‪ .1‬המגעים עם גרמניה‬ ‫גרמניה הייתה המעצמה האירופית הראשונה שהרצל פנה אליה בפעילותו הדיפלומטית‪ .‬היא‬ ‫הייתה בסוף המאה התשע־עשרה בעלת בריתה הקרובה של האימפריה העות׳מאנית‪ ,‬והרצל‬ ‫קיווה שיוכל להשפיע על הסולטאן‪ ,‬באמצעות גרמניה‪ ,‬להעניק לו את הצ׳רטר המיוחל‪.‬‬ ‫הרצל ביקש לשכנע את הקייזר (קיסר) הגרמני וילהלם השני לתמוך בציונות מכמה נימוקים‪:‬‬ ‫ הגירת היהודים מגרמניה תצמצם את תופעת האנטישמיות הפוליטית בגרמניה‪ ,‬תוציא את‬ ‫היהודים המהפכנים שתמכו במפלגות סוציאליסטיות שונות ותצמצם את ההשפעה היהודית‬ ‫על הכלכלה הגרמנית‪.‬‬ ‫ התיישבות יהודית בארץ ישראל בחסות גרמנית תביא לאזור את התרבות האירופית ותיצור‬ ‫בסיס לקידום האינטרסים הכלכליים והפוליטיים של גרמניה במזרח התיכון‪.‬‬ ‫ ההתיישבות היהודית בארץ ישראל תסייע גם לבעלת בריתה של גרמניה‪ ,‬האימפריה‬ ‫העות׳מאנית‪.‬‬ ‫הרצל הפעיל קשרים אישיים ובא במגע עם מדינאים גרמנים בכירים המקורבים לקייזר כדי‬ ‫לשכנע אותו לתמוך תמיכה פעילה בציונות ולהפעיל את השפעתו על הסולטאן‪ .‬ב־‪ 1898‬נראה‬ ‫היה שמאמציו של הרצל מול הממשל הגרמני מביאים להתקדמות‪ .‬בשנה הזאת הוא נפגש עם‬ ‫הקייזר הגרמני שלוש פעמים‪ .‬פגישתם הראשונה של הרצל והקייזר התקיימה בקונסטנטינופול‪,‬‬ ‫שם עצר הקייזר בדרכו לארץ ישראל‪ .‬בפגישה הפגין הקייזר יחס חיובי כלפי הרצל‪ ,‬הבטיח‬ ‫לשוחח עם הסולטאן על רעיונותיו וקבע להיפגש עם הרצל פעם נוספת בירושלים‪ .‬פגישתם‬ ‫השנייה הייתה בשער בית הספר החקלאי "מקווה ישראל"‪ ,‬שם עברה שיירתו של הקייזר בדרך‬ ‫לירושלים‪ ,‬והרצל המתין לה‪ .‬פגישתם השלישית והמכרעת של הרצל והקייזר הגרמני התקיימה‬ ‫בירושלים ב־‪ 2‬בנובמבר‪ .‬הפגישה הייתה מכרעת‪ ,‬ולהרצל היו ציפיות גבוהות ממנה‪ .‬אך הקייזר‬ ‫התייחס להרצל בקרירות ונמנע מלהביע כל מחויבות או תמיכה ברורה ברעיונותיו‪ .‬הפגישה‬ ‫בירושלים סימנה את כישלון מגעיו של הרצל עם גרמניה‪ .‬ניסיונותיו להשיג באמצעותה צ׳רטר‬ ‫הסתיימו‪.‬‬

‫הציונות — התנועה הלאומית היהודית המודרנית‬

‫לדברי הרצל‪ ,‬הגירה המונית של יהודים מאירופה תשרת את האינטרסים המדיניים והכלכליים‬ ‫של מעצמות אירופה‪ ,‬והתיישבות יהודית בארץ ישראל תקדם את האינטרסים הכלכליים של‬ ‫האימפריה העות׳מאנית ואת האינטרסים של מעצמות אירופה שפעלו במזרח התיכון‪.‬‬ ‫מעצמות אירופה השונות ניצלו את חולשתה של האימפריה העות'מאנית כדי לקדם אינטרסים‬ ‫כלכליים ופוליטיים שלהן בניסיון למנוע הישגים ממעצמות אחרות‪ .‬הרצל ביקש לנצל את‬ ‫התחרות בין המעצמות על מידת השפעתן באימפריה העות'מאנית כדי להשיג מהן את הערבות‬ ‫הבינלאומית להתיישבות יהודית בארץ ישראל‪.‬‬

‫‪99‬‬


‫הרצל והקייזר‬ ‫וולפסון‪ ,‬אחד מחברי המשלחת של הרצל‪ ,‬צילם את‬ ‫פגישתם של הרצל והקייזר בשערי "מקווה ישראל"‪.‬‬ ‫התצלום המקורי לא עלה יפה‪ ,‬והרצל לא נראה בו‪ .‬לכן‬ ‫צולם הרצל שנית ותמונתו הושתלה בתמונה המקורית‬ ‫(פוטומונטז׳)‪ .‬התמונה המעובדת נעשתה לתמונה‬ ‫ידועה‪ ,‬וכיום אף ניצב במקום המפגש פסל שעוצב על‬ ‫פי התמונה‪.‬‬

‫ מדוע היה חשוב כל כך להרצל ולמשלחתו להנציח‬ ‫את הפגישה עם הקייזר ולפרסם תמונה של האירוע?‬

‫‪ .2‬המגעים עם הסולטאן העות׳מאני‬ ‫לאחר שנכשלו מגעיו של הרצל עם הקייזר הגרמני‪ ,‬הוא חזר‬ ‫וניסה לקיים משא ומתן ישיר עם הסולטאן העות׳מאני‪ ,‬עבד‬ ‫אל־חמיד השני‪ .‬אמנם ב־‪ 1896‬הרצל לא הצליח להיפגש עם‬ ‫הסולטאן‪ ,‬אך בשנת ‪ 1901‬הצליח לארגן פגישה עם ראשי‬ ‫השלטון העות׳מאני ועם הסולטאן‪ .‬הצעתו המרכזית של הרצל‬ ‫לסולטאן הייתה שבתמורה לקבלת אישור להתיישבות יהודית‬ ‫המונית בארץ ישראל תסייע התנועה הציונית לאימפריה‬ ‫העות׳מאנית בסילוק חובותיה העצומים למדינות אירופה‬ ‫ולבנקים הבינלאומיים‪ .‬הרצל האמין שיוכל לגייס את תמיכתם‬ ‫של בעלי הון יהודים והציג את תמיכתם בפני העות׳מאנים‪ ,‬אף‬ ‫על פי שלא השיג עד אז שום תמיכה ושום הסכמה של ממש‬ ‫למימון חובות האימפריה‪ ,‬ואף עורר התנגדות מצד בנקאים‬ ‫טיעוניו‬ ‫כמשפחת רוטשילד ואחרים‪ .‬הרצל ניסה לבסס את‬ ‫צילום של הסולטן עבד‬ ‫בזכות התיישבות יהודית בארץ ישראל באישור הסולטאן‪ ,‬בכך‬ ‫אל־חמיד השני משנת ‪1868‬‬ ‫יפתחו את ארץ ישראל ויהיו אוכלוסייה אזרחית‬ ‫שהיהודים ַ‬ ‫נאמנה שתועיל לאינטרסים של האימפריה ותקדם את כלכלתה ואת מעמדה‪.‬‬ ‫הרצל נפגש עם הסולטאן פעמיים‪ ,‬אך פגישותיו לא הביאו לתוצאה המקווה‪ .‬העות׳מאנים גילו‬ ‫בהתחלה עניין בכסף שהציע הרצל‪ ,‬אך גילו התנגדות נחרצת להתיישבות יהודית מאורגנת‬

‫‪100‬‬


‫‪ .3‬המגעים עם רוסיה‬ ‫בניסיונותיו של הרצל למצוא דרכים עקיפות להשפיע על הסולטאן העות׳מאני ולהשיג תמיכה‬ ‫וערבות בינלאומיות למאמץ ההתיישבות היהודית בארץ ישראל‪ ,‬הוא פנה גם לממשלת הצאר‬ ‫הרוסי‪ .‬רוב יהודי העולם ישבו אז בשטחי הקיסרות הרוסית‪ ,‬ורבים מהם סבלו מרדיפות ומחקיקה‬ ‫אנטישמית‪ .‬ב־‪ 1903‬פרץ פוגרום בעיר קישינב‪ .‬הרצל ביקר ברוסיה והזדעזע מתוצאות הפוגרום‬ ‫וממצבם של יהודי רוסיה‪ .‬ב־‪ 1903‬נסע הרצל להיפגש עם שר הפנים הרוסי פלווה‪ ,‬והפגישה‬ ‫עוררה ביקורת קשה על הרצל מצד כמה מיהודי רוסיה‪ ,‬שראו בפלווה האנטישמי אחראי ישיר‬ ‫לפוגרום‪ .‬הרצל‪ ,‬שביקש למצוא פתרונות מהירים ליהודי רוסיה‪ ,‬טען בפני פלווה‪ ,‬שיציאה‬ ‫המונית ומאורגנת של יהודי רוסיה לארץ ישראל תועיל לרוסיה לפתור את בעיית היהודים‬ ‫המטרידה אותה ותשפר את תדמיתה הבעייתית של רוסיה בעיני העולם‪ ,‬שגינה את הפוגרומים‬ ‫וביקר את המדיניות האנטישמית של השלטון הרוסי‪ .‬הרצל ביקש להשיג גם תמיכה מפלווה‬ ‫בטיעון‪ :‬יציאת היהודים מרוסיה תצמצם את השתתפותם של צעירים יהודים רבים בתנועות‬ ‫המהפכניות שפעלו נגד שלטון הצאר‪ .‬הרצל ביקש מרוסיה לפעול למען הציונות בחצר‬ ‫הסולטאן העות׳מאני‪ ,‬אך בקשותיו לא הביאו לתוצאות בעלות ערך‪ ,‬ולא היה המשך למגעיו‬ ‫עם השלטון הרוסי‪.‬‬

‫הציונות — התנועה הלאומית היהודית המודרנית‬

‫בארץ ישראל‪ .‬הם הסכימו לקלוט יהודים שיתפזרו ברחבי האימפריה אך לא במרוכז בארץ‬ ‫ישראל‪ .‬התברר כי העות׳מאנים קיימו משא ומתן עם ההסתדרות הציונית כאמצעי לחץ בלבד‬ ‫על צרפת‪ .‬הם נשאו ונתנו ִעם צרפת בנוגע להסדרי תשלום החובות של האימפריה‪ .‬על כל פנים‪,‬‬ ‫הם לא העלו על דעתם למכור תמורת כסף חלק מהאימפריה העות׳מאנית לטובת התיישבות‬ ‫וריבונות יהודית‪.‬‬

‫‪ .4‬המגעים עם בריטניה ותוכנית אל־עריש‬ ‫כישלון מגעיו של הרצל עם גרמניה ועם האימפריה העות׳מאנית הביא אותו לפנות לבריטניה‪.‬‬ ‫בריטניה לא שלטה על ארץ ישראל‪ ,‬והיחסים בינה ובין האימפריה העות׳מאנית היו מתוחים‪.‬‬ ‫אך בריטניה הייתה המעצמה הגדולה בעולם ושלטה על שטחים רבים באפריקה ובאסיה‪ .‬הרצל‪,‬‬ ‫שראה צורך מיָ די בפתרון מצבם הקשה של יהודי מזרח אירופה‪ ,‬האמין כי יוכל לקבל ממנה‬ ‫חבל ארץ שיתאים להתיישבות יהודית המונית‪.‬‬ ‫בשנים ‪ 1914-1881‬היגרו לבריטניה כעשרים וחמישה אלף יהודים ממזרח אירופה‪ .‬אמנם‬ ‫בריטניה לא הגבילה הגירה יהודית לשטחה‪ ,‬אך ההגירה היהודית ההמונית‪ ,‬בעיקר לשכונות‬ ‫העוני של לונדון‪ ,‬הביאה את ממשלת בריטניה לבחון את העניין בוועדה ממלכתית‪ .‬ב־‪1902‬‬ ‫הוזמן הרצל ללונדון להעיד בפני הוועדה הממלכתית לבחינת נושא ההגירה היהודית‪ ,‬והוא‬ ‫העלה בעדותו בפני הוועדה את הרעיון כי ממשלת בריטניה תעניק היתר להתיישבות יהודית‬ ‫בקפריסין או באזור אל־עריש שבחצי האי סיני‪ ,‬אזורים שהיו בשליטה בריטית וקרובים לארץ‬ ‫ישראל‪ .‬הרצל ביקש להפוך אחד מהאזורים הללו למקלט זמני להמוני יהודי רוסיה‪.‬‬

‫‪101‬‬


‫תוכניתו של הרצל מול בריטניה‬ ‫"מדובר בפתרון של שאלת היהודים במזרח אירופה באופן שלא רק לכבודה של אנגליה יהיה‪,‬‬ ‫אלא גם לתועלתה‪ .‬המניע של ממשלת בריטניה לעסוק בשאלה הזאת נובע מן ההגירה [היהודית]‬ ‫ללונדון‪ ...‬ייראה הדבר בעיני העולם די מתקבל על הדעת אם תיאות ממשלת בריטניה לפתוח‬ ‫טריטוריה מיוחדת בשביל היהודים‪ ,‬שבהיותם נרדפים בכל מקום‪ ,‬הם נוטים לבוא לאנגליה‪...‬‬ ‫בדרום מזרח הים התיכון יש לאנגליה קניין שבשעה זו אין לו ערך וכמעט אין בו אוכלוסים‪,‬‬ ‫והוא רצועת החוף של אל־עריש ושל חצי האי סיני‪ .‬אם תרשה אנגליה להקים שם מושבה‬ ‫יהודית‪ ,‬תוכל רצועת החוף הזאת להיעשות מקום מקלט‪ ,‬בית מולדת‪ ,‬ליהודים הנדכאים בעולם‬ ‫כולו‪ ...‬לא רק מזי הרעב ממזרח אירופה ילכו לשם משום שימצאו שם עבודה‪ .‬גם אנשים שיש‬ ‫להם קצת כסף להשקיע ייסדו שם מפעלים ויוכלו לשמוח שם במעשי ידיהם‪ ...‬בתוך שנים‬ ‫מועטות עשויה האימפריה להתרחב בהוסיפה לעצמה עוד מושבה עשירה‪...‬‬ ‫לא רק מאות האלפים שיהגרו לשם בתוך שנים מעטות‪ ...‬לא רק הם ייפלו לחיקה של אנגליה‬ ‫כפרי בשל‪ ,‬אלא גם כל יתר יהודי תבל‪ ,‬אם לא מבחינה פוליטית‪ ,‬אז מבחינה מוסרית‪ ...‬יש‬ ‫לפחות עשרה מיליון יהודים בעולם כולו‪ .‬לא בכל מקום יהיו רשאים לשאת בפומבי את צבעי‬ ‫דגלה של אנגליה‪ ,‬יישאו כולם את אנגליה בתוך לבם‪ ...‬אנגליה זוכה לעשרה מיליון סוכנים‬ ‫של גדולתה ושל השפעתה‪ .‬מן הסתם אין זו גוזמא לומר שיהודי יעדיף לרכוש ולהפיץ את‬ ‫מוצריה של מדינה שהיטיבה עם העם היהודי על פני תוצריה של מדינה שהרעה עם יהודיה"‪.‬‬ ‫(הרצל‪" :‬עניין היהודים"‪ ,‬ספרי יומן‪ ,‬ג‪ ,‬הספרייה הציונית‪ ,‬ירושלים‪ ,‬תשס"א‪ ,‬עמ׳ ‪[ 82-80‬אוקטובר ‪)]1902‬‬

‫‪ .1‬מדוע החליט הרצל לפעול למען תוכנית אל־עריש‪ ,‬אף על פי שהציונות הגדירה את ארץ‬ ‫ישראל מולדת שהיא שואפת להקים עליה בית מולדת לעם היהודי?‬ ‫‪ .2‬מדוע התמקדה תוכניתו של הרצל דווקא באזור אל־עריש?‬ ‫‪ .3‬באילו נימוקים מנסה הרצל לשכנע את בריטניה לתמוך בתוכניתו?‬

‫‪102‬‬


‫יפו‬

‫הציונות — התנועה הלאומית היהודית המודרנית‬

‫תוכנית אל־עריש‪1902 ,‬‬

‫הרצל ניסה לקדם את תוכנית אל־עריש למרות הסתייגותם של רבים מראשי ההסתדרות הציונית‪.‬‬ ‫הממשל הבריטי לא שלל בתחילה את התוכנית והחלו בדיקות לבחינת אפשרות ביצועה‪ .‬אך‬ ‫תוכנית אל־עריש נכשלה משתי סיבות עיקריות‪:‬‬ ‫א‪ .‬ממשלת מצרים*‪ ,‬באמצעות הנציב הבריטי בקהיר‪ ,‬הביעה התנגדות נחרצת להענקת צ׳רטר‬ ‫להתיישבות יהודית בשטח השייך לה‪.‬‬ ‫ב‪ .‬התנאים האקלימיים באזור המדברי והמחסור במים חייבו בניית תשתיות יקרות והובלת מים‬ ‫ממצרים‪ .‬ועדת מומחים הודיעה לממשלת בריטניה כי אי אפשר לקיים באזור התיישבות‬ ‫המונית‪.‬‬

‫* בריטניה אמנם שלטה במצרים אך איפשרה למצרים לנהל את רוב ענייניהם הפנימיים באמצעות מלך וממשלת‬ ‫חסות מקומית‪.‬‬

‫‪103‬‬


‫ו‪ .‬פולמוס אוגנדה‬ ‫גם לאחר כישלון תוכנית אל־עריש לא נואש הרצל מחיפוש אחר פתרון זמני לבעיית היהודים‬ ‫ומציאת חבל ארץ ליישוב יהודי רוסיה הנרדפים‪ .‬ב־‪ 1903‬העלה שר המושבות הבריטי‪ ,‬ג׳וזף‬ ‫צ׳מברליין‪ ,‬בפני הרצל הצעה להחכיר* לתנועה הציונית חבל ארץ במזרח אפריקה (בין קניה‬ ‫לאוגנדה של ימינו)‪ ,‬ושתקום עליו מושבה יהודית עצמאית בחסות בריטית‪ .‬הרצל‪ ,‬שלא הצליח‬ ‫להשיג צ׳רטר על ארץ ישראל‪ ,‬נטה לקבל את הצעתו של צ׳מברליין ולהביא אותה בפני הקונגרס‬ ‫הציוני השישי‪ .‬הגורם שהשפיע מאוד על הרצל לנטות בעד ההצעה הבריטית ולשכנע את‬ ‫חברי הקונגרס לתמוך בה‪ ,‬היה הרושם הקשה שנותר בו מפוגרום קישינב‪ .‬הרצל ראה צורך‬ ‫דחוף במציאת פתרון מיָ די ליהודים הנרדפים ברוסיה‪ ,‬מעין "מקלט לילה" זמני שיוכלו להגר‬ ‫אליו‪ ,‬גם אם אין זה בארץ ישראל‪.‬‬ ‫תוכנית אוגנדה עוררה פולמוס (ויכוח) קשה בין צירי הקונגרס‪ .‬הרצל ורבים מתומכיו תמכו‬ ‫בהצעה הבריטית‪ ,‬אך המתנגדים לתוכנית‪ ,‬רובם צירים מרוסיה‪ ,‬התנגדו לה בלהט וסירבו‬ ‫לכל פשרה התומכת בהתיישבות יהודית מחוץ לארץ ישראל‪ .‬הם ראו בתוכנית אוגנדה סטייה‬ ‫מתוכנית באזל שקבעה מפורשות כי ארץ ישראל היא המקום שיוקם בו בית המולדת היהודית‪.‬‬

‫על טיעוני הצדדים בפולמוס אוגנדה‬ ‫לצד הרצל תמכו בתוכנית אוגנדה מנהיגים ציונים כמקס נורדאו ואחרים‪ .‬בדברים שנשא נורדאו‬ ‫בפני הקונגרס השישי הוא טען‪:‬‬ ‫"בשביל מאות אלפי אחינו האומללים מוכרחים אנו להכין מיד‪ ,‬קודם שנוכל להראות להם‬ ‫דירת קבע לדורי דורות‪ ...‬מקלט לילה‪ ,‬שמלבד זה שייתן לדייריו מחסה ומזון‪ ,‬עוד ישמש‬ ‫להם אמצעי של חינוך מדיני וחברתי — אמצעי חינוך‪ ,‬שירגיל את היהודים ואת העולם כולו‬ ‫לרעיון‪ ,‬שזה אלפי שנים נעשה זר להם‪ ...‬שאנו היהודים הרינו עם אחד — עם שהוא מוכשר‪,‬‬ ‫רוצה ומוכן למלא את כל התפקידים של עם תרבותי‪ ,‬עומד ברשות עצמו"‪.‬‬ ‫‪ .1‬מדוע מתאר נורדאו את אוגנדה כ"מקלט לילה" ולמי הוא מיועד?‬ ‫‪ .2‬מהו הערך החינוכי שתמלא תוכנית אוגנדה‪ ,‬לדבריו של נורדאו?‬ ‫(מקס נורדאו‪ ,‬כתבים ציוניים‪ ,‬ב‪ :‬הספרייה הציונית‪ ,‬ירושלים‪ ,‬תש"ך‪ ,‬עמ׳ ‪)157‬‬

‫אחד מציוני רוסיה שהובילו את ההתנגדות לתוכנית אוגנדה היה יחיאל צ׳לנוב**‪:‬‬ ‫"למה בחרנו בארץ ישראל? על זאת יש להשיב כי עצם הצגת השאלה‪ ,‬יסודה בהשקפה מוטעית‪,‬‬ ‫הזורקת אור מטעה על תנועתנו‪ .‬לא הציונים בדו את ציון מלבם‪ ,‬כי אם ציון והשאיפה אליה הם‬ ‫שיצרו את הציונים‪ ...‬העלייה לארץ ישראל תמשוך אליה כוחות אנושיים ואמצעים חומריים‬ ‫אשר בשום מקום אחר אין לנו כל סיכויים למשכם אלינו‪ ,‬והיא תסייע לנו במידה מרובה‬ ‫להנחת יסוד ליישוב החדש"‪.‬‬ ‫(מעובד מתוך‪ :‬שמואל אייזנשטאדט [עורך]‪ ,‬צ׳לנוב‪ :‬פרקי חייו ופעולתו‪ ,‬תל אביב‪ ,‬תרצ"ז‪ ,‬עמ׳ ‪)232‬‬

‫‪ .3‬מה מקומה של ארץ ישראל ברעיון הציוני‪ ,‬לדברי צ׳לנוב‪ ,‬ומדוע רק היא יכולה לשמש‬ ‫מקום להתיישבות ציונית?‬ ‫* החכרה — מעין שכירות‪ ,‬הענקת זכויות שימוש לתקופה ארוכה‪.‬‬ ‫** יחיאל צ'לנוב (‪ — )1918-1863‬רופא ואחד ממנהיגי ציוני רוסיה‪.‬‬

‫‪104‬‬


‫אלג׳יריה‬

‫לוב‬

‫מצרים‬

‫(צרפת)‬

‫(איטליה)‬

‫(בריטניה)‬

‫ים‬

‫סוף‬

‫המ‬

‫מרוקו‬ ‫(צרפת)‬

‫אזור תכנית‬ ‫אל־עריש‬

‫פר‬

‫(ספרד)‬

‫ֹורֹו‬ ‫א‬ ‫דה רד)‬ ‫ריֹו ספ‬ ‫(‬

‫ץה‬

‫האוקיינוס‬ ‫האנטלנטי‬

‫סודן‬

‫אריטריאה‬

‫מערב אפריקה‬

‫(מצרים‪-‬בריטניה)‬

‫(איטליה)‬

‫(צרפת)‬

‫סֹומלילנד‬

‫אפריקה‬ ‫המשוונית‬

‫(צרפת)‬

‫סֹומלילנד‬ ‫(בריטניה)‬

‫אתיופיה‬

‫(בריטניה)‬

‫ליל ה)‬ ‫מ לי‬ ‫סֹו יט‬ ‫(א‬

‫טֹוגֹו‬

‫נד‬

‫האוקיינוס‬ ‫ההודי‬

‫(גרמניה)‬

‫(גרמניה)‬

‫אפריקה או‬ ‫המזרחית‪( ,‬בריטגנ‬ ‫ד‬ ‫נ‬ ‫יה) ה‬ ‫קניה‬ ‫אגם‬ ‫(בריטניה)‬

‫חוף‬ ‫הזהב‬

‫(בריטניה)‬

‫ַק ֶמרּון‬ ‫ריֹו מּוני‬

‫סיֶ רה לאונֶ ה‬ ‫(בריטניה)‬

‫ליבריה‬ ‫ֶ‬

‫(ספרד)‬

‫(צרפת)‬

‫(בלגיה)‬

‫אפריקה‬ ‫המזרחית‬

‫(פורטוגל)‬

‫אפריקה‬ ‫המשוונית‬

‫קונגו‬

‫ויקטוריה‬

‫(בריטניה)‬

‫גינֶ אה‬

‫ניגריה‬

‫(צרפת)‬

‫גמביה‬

‫הציונות — התנועה הלאומית היהודית המודרנית‬

‫סי‬ ‫פר‬

‫הים התיכון‬

‫ארץ ישראל‬

‫מרוקו‬

‫ת)‬

‫האימפריה‬ ‫העות׳מאנית‬

‫תונ‬ ‫(צר יפסיה‬

‫השטח המיועד להתיישבות יהודית על פי תוכנית אוגנדה‬

‫(גרמניה)‬

‫אנגולה‬ ‫(פורטוגל)‬

‫רֹו‬ ‫דזיה ה‬ ‫(בריטניצה)פונית‬

‫פת)‬

‫ק‬

‫סקר‬

‫(צר‬

‫מדג‬

‫מבי גל)‬ ‫מֹוז טו‬ ‫פור‬ ‫(‬

‫רֹודזיה‬ ‫הדרומית‬ ‫(בריטניה) ֶ‬ ‫בצ׳‬

‫ּו‬ ‫(בריטאנא‬ ‫ל‬ ‫נ‬ ‫נ‬ ‫י‬ ‫ה ד‬

‫אפריקה‬ ‫הדרומית־‬ ‫מערבית‬

‫)‬

‫‪1000‬‬

‫‪500‬‬

‫‪ 0‬ק"מ‬

‫(גרמניה)‬

‫סבזילנד‬ ‫ַ‬ ‫ברית‬ ‫(בריטניה)‬ ‫באסּוטֹולנד אפריקה‬ ‫(בריטניה) הדרומית‬ ‫(בריטניה)‬

‫תומכי תוכנית אוגנדה‪ ,‬ובראשם הרצל‪ ,‬הושפעו מאוד ממצוקתם של יהודי רוסיה‪ ,‬למרות שהיו‬ ‫ברובם דווקא ממדינות מרכז אירופה ומערבה‪ .‬הם טענו שיש לא רק למצוא פתרון מיָ די ליהודים‬ ‫הסובלים‪ ,‬אלא גם לדאוג לכך שאוגנדה תשמש פתרון זמני בלבד‪ ,‬ולא תחליף קבוע‪ ,‬לארץ‬ ‫ישראל‪ ,‬ושהיא תהיה מעין תחנת הכשרה ליהודים‪ .‬הם ילמדו בה כיצד לחיות חיים עצמאיים‬ ‫וריבוניים לאחר אלפיים שנות גלות‪ .‬תומכי הצעת אוגנדה ראו בעצם ההצעה הבריטית הישג‬ ‫מדיני חשוב שאי אפשר לבטלו ושיש להיענות לו‪ .‬לטענת תומכי התוכנית‪" ,‬עדיף ציונות בלי‬ ‫ציון מאשר ציון ללא ציונות"‪.‬‬

‫‪105‬‬


‫מתנגדי התוכנית‪ ,‬שהבולטים שבהם באו דווקא מקרב יהודי רוסיה‪ ,‬טענו שאוגנדה לא יכולה‬ ‫לשמש פתרון ליהודי רוסיה — הם לא יהגרו למקום שאין להם שום זיקה אליו‪ .‬לטענת‬ ‫המתנגדים‪ ,‬קבלת תוכנית אוגנדה תהיה סוף דרכה של הציונות השואפת להקים מדינה בארץ‬ ‫ישראל‪ ,‬כיוון שכל המאמצים יופנו להתיישבות באוגנדה והמפעל בארץ ישראל ייזנח וסופו‬ ‫שייעלם‪ .‬לטענת המתנגדים "אין ציונות ללא ציון"‪.‬‬

‫קונגרס הבוכים‬ ‫תגובתם של "ציוני ציון" לתכנית אוגנדה ולקבלת ההחלטה על הקמת משלחת החקר העניקו‬ ‫לקונגרס הציוני השישי את הכינוי "קונגרס הבוכים"‪ .‬לאחר שהרצל הצליח לגייס רוב שהצביע‬ ‫בעד ההחלטה לשלוח משלחת חקר לבחינת ההתיישבות באוגנדה‪ ,‬רבים ממתנגדי התכנית פרשו‬ ‫בהפגנתיות לאולם אחר‪ .‬מתנגדי התכנית‪ ,‬רובם מקרב ציוני רוסיה‪ ,‬מחו נגד ההחלטה והכריזו‬ ‫על אבל‪ .‬חלקם התיישב על הרצפה כאות למנהגי אבלות והיו גם מי שפרצו בבכי‪ .‬הרצל הגיע‬ ‫אליהם בניסיון לפייסם ובסופו של דבר הם שבו לאולם המרכז‪ .‬הוויכוח הסוער סביב אוגנדה‬ ‫נמשך גם לאחר הקונגרס והסעיר מאוד את התנועה הציונית‪ .‬בדצמבר ‪ 1903‬ניסה סטודנט‬ ‫יהודי רוסי להתנקש בחייו של מקס נורדאו בפריס‪ .‬הוא ירה שני כדורים לעברו של נורדאו‬ ‫וקרא "מוות לנורדאו האפריקאי"‪ ,‬אך החטיא את מטרתו‪.‬‬ ‫הרצל חשש שמא ידחה הקונגרס את ההצעה הבריטית ורצה למנוע פילוג בהסתדרות הציונית‪.‬‬ ‫לכן הציע החלטת פשרה‪ ,‬ולפיה תישלח לאוגנדה משלחת חקר שתבחן אם המקום יכול להתאים‬ ‫להתיישבות המוני יהודים‪ .‬ההחלטה התקבלה בתמיכת רוב המצביעים‪ ,‬אך עוררה התנגדות‬ ‫מצד מתנגדי התוכנית שכונו "ציוני ציון"‪ .‬לאחר הקונגרס השישי ניסה הרצל לפייס את "ציוני‬ ‫ציון"‪ .‬הוא נפגש ִעמם לוועידת התפייסות והסביר כי לא סטה מתוכנית באזל‪ ,‬כי תהיה זו טעות‬ ‫פוליטית לסרב להצעת בריטניה בלי בדיקה‪ ,‬וכי תוכנית אוגנדה היא פתרון זמני ואף ציטט‬ ‫ם־א ׁ ְש ָּכ ֵח ְך יְ רוּ ׁ ָש ַליִ ם ִּת ׁ ְש ַּכח יְ ִמינִ י"‪.‬‬ ‫"א ֶ‬ ‫בפניהם את הפסוק ִ‬ ‫הרצל נפטר ביולי ‪ 1904‬בגיל ‪ ,44‬בעיצומו של המשבר הציוני‬ ‫סביב תוכנית אוגנדה‪ .‬בקונגרס השביעי‪ ,‬ב־‪ ,1905‬בלי הרצל‪,‬‬ ‫החליטה ההסתדרות הציונית לדחות את הצעת אוגנדה ולהדגיש‬ ‫את מקומה של ארץ ישראל כמקום היחיד שהציונות רואה בו‬ ‫פתרון לבעיית הקיום היהודי‪ .‬כמה מנהיגים ציונים — ובראשם‬ ‫אחד מהציונים הבולטים ביהדות אנגליה‪ ,‬ישראל זנגוויל‪,‬‬ ‫שתמכו בתוכנית אוגנדה — פרשו מהתנועה הציונית והקימו‬ ‫את יט"א — "ההסתדרות הטריטוריאליסטית היהודית" (‪JTO‬‬ ‫‪ .)— Jewish Territorialist Organization‬יט"א ניסתה להמשיך‬ ‫במשא ומתן עם ממשלת בריטניה על תוכנית אוגנדה ולאחר‬ ‫מכן המשיכה לחפש שטח אחר להתיישבות יהודית‪ ,‬למשל‬ ‫באמריקה או באוסטרליה‪ .‬יט"א המשיכה לפעול‪ ,‬בלי הצלחה‪,‬‬ ‫ישראל זנגוויל (‪)1864-1926‬‬ ‫עד למלחמת העולם הראשונה ופורקה רשמית בשנת ‪.1925‬‬

‫‪106‬‬


‫דמותו של הרצל הייתה למזוהה ביותר עם התנועה הציונית‪ .‬הרצל זכה לכינוי "חוזה המדינה"‪,‬‬ ‫תמונתו התנוססה מאחורי דוד בן־גוריון במעמד ההכרזה על הקמת המדינה‪ ,‬ועד היום משמשים‬ ‫דמותו ורעיונותיו מקור לכתיבה אקדמית וספרותית וליצירה תרבותית‪.‬‬ ‫בשנות פעילותו הציונית הקצרות ידע הרצל כמה הצלחות אך גם כמה כישלונות‪ ,‬ולמעשה‪,‬‬ ‫לא הצליח בימי חייו להגשים את תוכניותיו בדבר השגת צ׳רטר על ארץ ישראל והקמת מושבה‬ ‫יהודית עצמאית בארץ ישראל או במקום אחר‪ .‬אך הרצל הניח את היסודות שהביאו להצלחתה‬ ‫של התנועה הציונית ובסופו של דבר להקמתה של מדינת ישראל‪.‬‬ ‫בתחום הארגוני — הרצל הצליח היכן שכשלו הציונים שקדמו לו‪ ,‬כמו "חובבי ציון"‪ .‬הרצל הקים‬ ‫אופייה‬ ‫ּ‬ ‫את ההסתדרות הציונית העולמית ואת המוסדות הציוניים הקבועים שהקנו לתנועה את‬ ‫הדמוקרטי ואת התשתית הארגונית להמשך הפעילות הציונית הן בגולה והן בארץ ישראל‪.‬‬ ‫בתחום המדיני — אמנם לא השיג צ׳רטר על ארץ ישראל‪ ,‬אך בעצם מגעיו עם שליטי המעצמות‬ ‫ובקידום רעיונותיו יצר את הבסיס להכרה הבינלאומית בציונות‪ ,‬שהתבטאה בהצהרת בלפור‬ ‫*‬ ‫ב־‪ 1917‬ובהחלטת האו"ם בשנת ‪.1947‬‬ ‫בתחום התודעתי — הרצל עשה את הציונות לרעיון מוכר והיא הפכה מתנועת שוליים יהודית‬ ‫לתנועה הידועה לא רק בקרב היהודים אלא גם בקרב ממשלות ובדעת הקהל העולמית‪.‬‬

‫הציונות — התנועה הלאומית היהודית המודרנית‬

‫ז‪ .‬סיכום פועלו של הרצל‬

‫* על הצהרת בלפור ראו עמ' ‪ .194-202‬החלטת האו"ם בשנת ‪ 1947‬היא ההחלטה לחלק את ארץ ישראל ולהקים‬ ‫בה שתי מדינות‪ :‬מדינה יהודית ומדינה ערבית‪.‬‬

‫‪107‬‬


‫שאלות לסיכום ולחזרה‬ ‫‪. 1‬‬ ‫‪ .2‬‬ ‫‪ .3‬‬ ‫‪ .4‬‬ ‫ ‬

‫מדוע‪ ,‬לדברי הרצל‪ ,‬הפתרון היחיד לאנטישמיות היה פתרון לאומי יהודי?‬ ‫כיצד השפיעו הרקע התרבותי והרקע המקצועי של הרצל על אופן פעולתו ועל הגותו‬ ‫הציונית?‬ ‫האם אפשר לראות בתוכנית אוגנדה תוכנית ציונית‪ ,‬והאם היא ביטוי להצלחה או לכישלון‬ ‫של פעילותו המדינית של הרצל?‬ ‫לפניך קטעים של כמה היסטוריונים שהעריכו את פועלו של הרצל ואת חשיבותו‪:‬‬ ‫"התוכנית ששרטט הרצל לא הייתה בת ביצוע בפועל‪ .‬אבל ללא תוכניתו של הרצל‪ ,‬לא הייתה‬ ‫הציונות משיגה את שני הבסיסים שאפשרו לה המשך בנייה והתפתחות‪ .‬האחד היה הארגון‬ ‫העולמי של הציונות והשני היה הלגיטימציה הבינלאומית של הבית הלאומי‪ .‬בהיסטוריה‬ ‫של הציונות היתה הופעתו של הרצל כמכת ברק שחשפה בפני כל העולם תמונה חדשה‬ ‫לחלוטין של העם היהודי"‪.‬‬ ‫(חדוה בן־ישראל‪ ,‬בשם האומה‪ ,‬אוניברסיטת בן־גוריון‪ ,2004 ,‬עמ׳ ‪)326-325‬‬

‫ ‬ ‫ ‬ ‫ ‬

‫א‪ .‬מהי‪ ,‬לפי בן־ישראל‪ ,‬תרומתו העיקרית של הרצל לציונות?‬ ‫"במבט לאחור עומד הרצל כמי שההיסטוריה העניקה לו אישור מלא ובה בשעה סירבה‬ ‫לאמת את נבואותיו‪ .‬הצהרת בלפור‪ ,‬המנדט על ארץ ישראל‪ ,‬החלטת האו"ם מ־‪— 1947‬‬ ‫כולם תחנות בהתגשמות חזונו של הרצל‪ ,‬בתוכן וברוח‪ .‬הישגים אלה לא היו נופלים בחלקנו‬ ‫אלמלא המכשיר רב העוצמה והתושייה‪ ,‬המוכן ומזומן תמיד לנצל שעת כושר ואף ליצור‬ ‫שעת רצון למען קידום מטרות התחייה הלאומית‪ :‬ההסתדרות הציונית"‪.‬‬ ‫(יעקב טלמון‪ ,‬בעידן האלימות‪ ,‬עם עובד‪ ,1974 ,‬עמ׳ ‪)182‬‬

‫ ‬ ‫ ‬ ‫ ‬ ‫ ‬

‫ב‪ .‬מהו‪ ,‬על פי טלמון‪ ,‬ההישג המרכזי של הרצל?‬ ‫"מהרבה בחינות‪ ,‬מי שיעיין בכתביו של הרצל‪ ...‬ימצא בהם שפע של רעיונות על מצוקת‬ ‫היהודים ועל פתרונה‪ .‬אך מועטים מרעיונות אלה יש בהם חידוש או מקוריות‪.‬‬ ‫חידושו‪ ,‬וחשיבותו ההיסטורית של הרצל‪ ,‬לא היו במקוריות רעיונותיו‪ ,‬אף לא בכושר‬ ‫הביצוע הארגוני שלו‪ ,‬אלא‪ ,‬בעיקרו של דבר‪ ,‬בהישג אחד‪ :‬הרצל היה הראשון שפרץ את‬ ‫מחסום דעת הקהל‪ ,‬היהודית והעולמית‪ ,‬והפך את עניין הפתרון הלאומי לשאלת היהודים‬ ‫מסוגיה הנידונה בכתבי עת משכיליים עבריים‪ ,‬שאין להם תהודה רחבה‪ ,‬לא בקהל היהודי‬ ‫ולא בציבור הלא יהודי‪ ,‬לעניינה של דעת הקהל העולמית‪ .‬מתופעת שוליים של חיי היהודים‬ ‫בפאתי תחום המושב העמיד הרצל את הפתרון הציוני על מפת העולם"‪.‬‬ ‫(שלמה אבינרי‪ ,‬הרעיון הציוני לגוָ ניו‪ ,‬ספריַ ת אופקים עם עובד‪ ,‬תל אביב‪ ,‬תשנ"א‪)106-105 ,‬‬

‫ ‬

‫‪108‬‬

‫ג‪ .‬מהו‪ ,‬על פי אבינרי‪ ,‬הישגו המרכזי של הרצל בפעילותו הציונית? כיצד פעל לקידום‬ ‫ההישג שמצביע עליו הכתוב?‬


‫שאלות מכוונות‬ ‫‪ .1‬מה היו הגישות המרכזיות שהתפתחו בתנועה הציונית בנוגע לשאלה‪ :‬מהי הסכנה העיקרית‬ ‫המאיימת על המשך קיומו של העם היהודי בגולה?‬ ‫‪ .2‬על פי הגישות השונות בתנועה הציונית‪ ,‬מהו הפתרון הרצוי להבטחת המשך קיומו של העם‬ ‫היהודי וכיצד יש לפעול למימוש פתרון זה?‬ ‫‪ .3‬אילו גישות התגבשו בתנועה הציונית בנוגע לדמותה ולאופייה של החברה שעתידה לקום‬ ‫בארץ ישראל?‬ ‫כבר עם ראשיתה של הפעילות הציונית התגלעו בין הציונים חילוקי דעות בדבר המטרות והאופי‬ ‫של הפעילות הציונית‪ .‬באגודות "חובבי ציון" שקמו ברוסיה החל משנות השמונים של המאה‬ ‫התשע־עשרה היה אפשר למצוא ציונים משכילים צעירים וחילונים לצד ציונים דתיים‪ .‬עם‬ ‫הקמתה של ההסתדרות הציונית‪ ,‬ובייחוד לאחר מותו של הרצל‪ ,‬התגבשו בתוכה זרמים‪ ,‬מפלגות‬ ‫וחוגים שביטאו גישות שונות לציונות וביקשו לקדם את תפיסתם‪ .‬למרות הבדלי הגישות בין‬ ‫הציונים בשאלות שונות‪ ,‬הייתה ביניהם הסכמה רחבה על הנחות היסוד של הציונות‪ :‬היהודים‬ ‫הם עם ולא רק קבוצה דתית‪ ,‬יש סכנה להמשך הקיום היהודי בגולה‪ ,‬הפתרון לבעיה היהודית‬ ‫הוא פתרון לאומי — הקמת בית לאומי יהודי בארץ ישראל‪.‬‬ ‫חילוקי הדעות המרכזיים בתנועה הציונית התמקדו בשלוש סוגיות מרכזיות‪:‬‬ ‫ מהי הבעיה המרכזית המסכנת את המשך קיומו של העם היהודי בגולה?‬ ‫ מהו הפתרון להבטחת המשך הקיום של העם היהודי ומהן דרכי הפעולה הרצויות לקידום‬ ‫פתרון זה?‬ ‫ מה תהיה דמותה של החברה היהודית שעתידה לקום בארץ ישראל ומהן הדרכים לעיצובה?‬

‫הציונות — התנועה הלאומית היהודית המודרנית‬

‫יחידה‬ ‫שלישית‪:‬‬

‫הגישות השונות בתנועה הציונית‬ ‫בנוגע למטרותיה ולדרכי פעילותה‬

‫א‪ .‬בעיית הקיום היהודי בגולה והדרכים לקידום פתרונה‬ ‫‪" .1‬חובבי ציון" ו"הציונות המעשית"‬ ‫התנועה הציונית ברוסיה‪ ,‬שקמו בה אגודות "חובבי ציון"‪ ,‬צמחה כתגובה לפוגרומים שכונו "סופות‬ ‫בנגב"‪ .‬רבים ממנהיגי התנועה הציונית בהיווסדה‪ ,‬כמו פינסקר ולילינבלום*‪ ,‬ראו בפוגרומים סימן‬ ‫לכך שאין לתלות תקוות בשינוי החברה ברוסיה‪ .‬במקום להיאבק למען אמנסיפציה ליהודים‪ ,‬הם‬ ‫פנו אל הלאומיות היהודית כמענה לאנטישמיות ולרדיפות היהודים בגולה‪ .‬לדעתם נשקפה ליהודים‬ ‫סכנה מוחשית ומיָ דית במקום מושבם‪ .‬כל ניסיון הגירה מרוסיה מערבה לא יפתור את בעיית השנאה‬ ‫ליהודים אלא יביא להגירתה של השנאה בעקבות היהודים‪.‬‬ ‫* משה לייב לילינבלום (‪ — )1910-1843‬סופר ומשכיל ציוני‪ ,‬אחד ממנהיגי אגודות "חובבי ציון"‪.‬‬

‫‪109‬‬


‫פינסקר תיאר את האנטישמיות כמחלת נפש חברתית וקרא לה‬ ‫"יודופוביה"*‪ .‬הוא טען שאין טעם להיאבק בה בניסיונות שילוב‬ ‫והגירה‪ .‬הפתרון היחיד הוא יצירת חיים לאומיים יהודיים נפרדים‬ ‫והקמת מקלט ליהודים הנרדפים במקום מושבם‪.‬‬ ‫פינסקר אמנם לא הצביע על ארץ ישראל כעל המקום היחיד שאפשר‬ ‫להקים בו את המדינה היהודית וביקש להשיג הסכמה בינלאומית‬ ‫להקמת מדינה יהודית‪ ,‬אך פעילותם של "חובבי ציון" כבר התבססה‬ ‫מראשיתה על עלייה לארץ ישראל‪ ,‬על קניית קרקעות ועל הקמת‬ ‫מושבות חקלאיות בה‪ ,‬גם כשפעולות אלה נעשו בניגוד לחוק‬ ‫ולמרות התנגדות השלטון העות׳מאני‪.‬‬ ‫"חובבי ציון" היו ברובם ציונים ממזרח אירופה‪ ,‬והם חוו מקרוב‬ ‫את מצוקת הקיום היהודי שם ואת סכנת הפוגרומים‪ .‬הציונים‬ ‫יהודה לייב פינסקר‬ ‫די‬ ‫המעשיים ראו בעלייה המיָ דית לארץ ישראל פתרון מעשי ומיָ‬ ‫(‪)1821-1891‬‬ ‫למצוקתם של יהודי מזרח אירופה וטענו כי רק בהנחת תשתית‬ ‫כלכלית ודמוגרפית ליישוב יהודי בארץ ישראל‪ ,‬תביא התנועה הציונית‪ ,‬בסופו של דבר‪ ,‬להקמת‬ ‫מדינה יהודית שם‪.‬‬ ‫עם הקמתה של ההסתדרות הציונית בידי הרצל הצטרפו אליה "חובבי ציון"‪ .‬הם ביקשו בעזרתה‬ ‫לקדם את העלייה ואת ההתיישבות בארץ ישראל‪ .‬תמיכתם בפעולות מעשיות מיָ דיות בארץ ישראל‬ ‫והתנגדותם לדרכו המדינית של הרצל גיבשו אותם כזרם ציוני שנקרא "הציונות המעשית"‪ .‬זרם זה‬ ‫התנגד לעמדת "הציונות המדינית"‪ ,‬שלפיה אין להתיישב בארץ עד לקבלת הצ׳רטר‪.‬‬

‫‪ .2‬הרצל ו"הציונות המדינית"‬ ‫תפיסתו של הרצל את הסכנה העיקרית המאיימת על המשך הקיום היהודי בגולה הייתה כמו‬ ‫תפיסתו של פינסקר וכמו זו של תומכי הציונות המעשית‪ .‬גם הרצל ראה באנטישמיות את האיום‬ ‫המרכזי על העם היהודי‪ ,‬וגם הוא האמין שאין לה פתרון בהשתלבות בחברה הכללית אלא רק בקיום‬ ‫יהודי לאומי נפרד‪ .‬הרצל‪ ,‬כמו פינסקר‪ ,‬ראה במצבו של העם היהודי מצב לא נורמלי‪ :‬עם מפוזר‬ ‫בין העמים‪ ,‬עם שאין לו קיום עצמאי‪ .‬אך עם זאת‪ ,‬אין הוא יכול להיטמע בעמים שהוא חי בקרבם‪.‬‬ ‫ההבדל המרכזי בין הרצל ותומכיו ובין תומכי הציונות המעשית היה בגישתם השונה לדרך שיש‬ ‫לפעול בה כדי להקים ליהודים מקלט בטוח מרדיפות‪ ,‬כלומר מדינה יהודית‪ .‬הרצל‪ ,‬שהיה משפטן‪,‬‬ ‫עיתונאי וסופר‪ ,‬עיצב את השקפותיו הפוליטיות על רקע התרבות הגרמנית והאידיאולוגיות‬ ‫הליברליות שאפיינו את הסביבה שגדל וחי בה‪ .‬הרצל האמין כי רק הגירה גדולה‪ ,‬מתוכננת‬ ‫ומאורגנת‪ ,‬שתזכה באישור חוקי ובתמיכת העולם‪ ,‬תביא לתוצאות טובות‪ .‬הרצל ראה את עיקר‬ ‫הפעילות הציונית בניסיונות המדיניים להשיג צ׳רטר על ארץ ישראל והתנגד לכל פעולה לא‬ ‫חוקית שלא קיבלה גיבוי בינלאומי‪ .‬הרצל ייחס חשיבות מרכזית לעצם ההכרה הבינלאומית‬ ‫בזכותו של העם היהודי להיות לאום ככל הלאומים הזכאי למדינה משלו‪.‬‬

‫* יודופוביה — כינוי שנתן פינסקר לאנטישמיות שבה ראה מחלה חברתית חשוכת מרפא‪ .‬עוד על תפיסתו של‬ ‫פינסקר ראו בעמ' ‪.87‬‬

‫‪110‬‬


‫ביקורתו של הרצל על הציונות המעשית‬ ‫"כאשר תגלינה המעצמות נכונות להעניק לעם היהודי את הריבונות על ארץ ניטרלית‪ ,‬תפתח‬ ‫האגודה במשא ומתן לגבי הארץ המבוקשת‪ .‬שני חבלי ארץ עשויים להתאים‪ :‬ארץ ישראל‬ ‫וארגנטינה‪ .‬אמנם כבר נעשו ניסיונות התיישבות ראויים לציון בשתי נקודות אלה‪ ,‬אלא שהם‬ ‫נעשו על פי העיקרון המוטעה של הסתננות הדרגתית של יהודים‪ .‬מן ההכרח שההסתננות‬ ‫תסתיים תמיד ברע‪ ,‬כיוון שתמיד קורה שהממשלה‪ ,‬בלחץ האוכלוסייה החשה עצמה מאוימת‪,‬‬ ‫נועלת את שערי הארץ בפני יהודים נוספים‪ .‬לכן יש להגירה הצדקה רק אם היא מבוססת על‬ ‫ריבונותנו המובטחת‪.‬‬ ‫(הרצל‪ ,‬מדינת היהודים‪ ,‬קשר תרבות‪ ,‬ירושלים‪ ,1996 ,‬עמ׳ ‪)26‬‬

‫‪ .1‬איזו ביקורת מותח הרצל על פעולות העלייה וההתיישבות של "חובבי ציון" בארץ ישראל?‬ ‫‪ .2‬נסחו תשובה ״מעשית״ לדברי הרצל והסבירו מדוע יש להתחיל לעלות לארץ ישראל‬ ‫ולהתיישב בה גם בלי צ׳רטר‪.‬‬

‫הציונות — התנועה הלאומית היהודית המודרנית‬

‫הדגש בפעילות מדינית והניסיונות לקבל צ׳רטר על ארץ ישראל אפיינו את תקופת מנהיגותו של‬ ‫הרצל בתנועה הציונית ונמשכו גם לאחר מותו בידי תומכיו וממשיכיו‪ .‬אך הכישלון המתמשך‬ ‫בהשגת הישג מדיני בעל ערך צמצם את השפעתם של הציונים המדיניים בהסתדרות הציונית‪.‬‬

‫‪ .3‬הציונות הסינתטית‬ ‫הוויכוחים בין הציונים המעשיים למדיניים בהסתדרות הציונית ליוו אותה בשנים שלאחר מותו‬ ‫של הרצל ויצרו מתח מתמיד סביב שאלת הנהגת התנועה‪ ,‬דרכה והשימוש במשאבים המעטים‬ ‫שעמדו לרשותה‪ .‬בשנים ההן קמה בהסתדרות הציונית קבוצה שביקשה לשלב בין הגישות‬ ‫וליצור סינתזה* בין הפעילות הדיפלומטית ובין התמיכה בעלייה ובהתיישבות היהודית בארץ‬ ‫ישראל‪ ,‬ולצד כל זה לשים דגש נוסף בטיפוח התרבות הציונית ובפעילות בקרב היהודים בגולה‪.‬‬

‫* סינתזה — התהוות דבר מה חדש באמצעות חיבור והרכבת גורמים קיימים‪.‬‬

‫‪111‬‬


‫חיים ויצמן והגישה הסינתטית‬ ‫אחד מהמנהיגים הבולטים של הציונות הסינתטית‬ ‫היה חיים ויצמן (‪ .)1952-1874‬ויצמן נולד‬ ‫ברוסיה‪ ,‬היגר לאנגליה ונעשה בה לפעיל ציוני‬ ‫בולט לצד היותו מדען בתחום הכימיה‪ .‬אחר‬ ‫כך עמד ויצמן בראש ההסתדרות הציונית‪ ,‬ועם‬ ‫הקמתה של מדינת ישראל נבחר לנשיאה הראשון‬ ‫וכיהן בתפקיד זה עד מותו‪.‬‬ ‫"ולמה מייחסים ערך מוגזם לניגוד בדוי בין‬ ‫פוליטיקאים [מדיניים] ומעשיים‪ ,‬ניגוד שברובו‬ ‫הוא בא רק ע"י בלבול לשונות? ה׳מעשי׳ מייחס‬ ‫ל׳פוליטיקאי׳ את הרעיון‪ ,‬שצריך להסיח דעת מהכול‪ ,‬מהדברים של ממש שאפשר לעשותם‪...‬‬ ‫ולשבת לחכות רק לחסדי דיפלומטים; וה׳פוליטיקאי׳ מייחס ל׳מעשי׳ את הרצון לבטל את‬ ‫כל התנועה בשביל גידול כמה כבשים בארץ ישראל‪ .‬על ידי הגזמת הוויכוח וציטוטים לא‬ ‫מדויקים‪ ,‬נחפרת תהום שאיננה במציאות אלא בדמיון‪ .‬כנגד זה יש רק תחבולה טובה אחת‪:‬‬ ‫תוכנית ברורה ומפורטת‪.‬‬ ‫‪ ...‬אם יש בינינו פוליטיים [מדיניים] לחלוטין ומעשיים לחלוטין‪ ,‬יציגו נא את תוכניותיהם!‬ ‫אבל חושבים אנו ש׳לחלוטין׳ אלה לא היו ולא נבראו‪ ...‬סינתזה של החלקים בעבודה הציונית‬ ‫— זאת הייתה המסקנה של כל האספות הציוניות במדינות הגדולות"‪.‬‬ ‫(חיים ויצמן‪" ,‬העולם"‪ ,1907 ,‬בתוך‪ :‬יוסי גולדשטיין‪ ,‬בין ציון לציונות‪ ,‬האוניברסיטה הפתוחה‪,‬‬ ‫רעננה‪ ,1995 ,‬יחידה ‪ ,4‬עמ׳ ‪)281‬‬

‫‪ .1‬מהם עיקרי הוויכוח בין הציונות המדינית לציונות המעשית לדבריו של ויצמן?‬ ‫‪ .2‬מהי הסינתזה שמציע ויצמן? האם היא רעיון חדש או שכבר הייתה קיימת?‬

‫‪ .4‬אחד העם ו"הציונות הרוחנית"‬ ‫אחד העם הוא שמו הספרותי של העיתונאי והמנהיג הציוני‬ ‫אשר צבי גינצברג (‪ .)1927-1856‬אחד העם הצטרף לאגודת‬ ‫"חובבי ציון" ב־‪ 1884‬ועד מהרה בלט בביקורת שפרסם על‬ ‫דרכה ועל פעילותה‪ .‬הוא נעשה גם למבקר חריף של הרצל‬ ‫והתנגד לשיטתו המדינית‪ .‬ביקורתו על "חובבי ציון"‪ ,‬ובייחוד‬ ‫על הרצל‪ ,‬התמקדה בכך שהם הזניחו לגמרי את נושא הרגש‬ ‫הלאומי והתמקדו במציאת פתרונות טריטוריאליים ליהודים‬ ‫נרדפים בלי לתת את הדעת על שאלות בנושא התרבות והזהות‬ ‫הלאומית של היהודים‪.‬‬

‫אחד העם‬

‫‪112‬‬


‫"בכל העולם היהודים בצרה גדולה הם‪ ,‬בצרה גשמית או מוסרית‪ ...‬ובכן כדי להיפטר מכל‬ ‫הצרות האלה צריך‪ ,‬לפי הרצל ונורדאו‪ ,‬לייסד מדינת יהודים‪...‬‬ ‫רק הזיה הקרובה לשיגעון תוכל להאמין כי מיד בהיווסד המדינה יבואו אליה מיליונים מבני‬ ‫ישראל‪ ,‬והארץ תמציא להם מחייתם בצורה מספקת‪ ]...[ .‬בדרך הטבע אפשר שבזמן מן הזמנים‬ ‫נייסד מדינת יהודים‪ ...‬אבל גם אז יישאר רוב העם מפוזר ומפורר בארצות נכר‪.‬‬ ‫[‪ ]...‬לא היהודים בלבד יצאו מן הגטו‪ ,‬כי אם גם היהדות‪ .‬היהודים הגיעו לזה רק בארצות ידועות‪,‬‬ ‫בחסד לאומים; אבל היהדות עשתה זאת מעצמה בכל מקום שבאה במגע עם התרבות החדשה‪...‬‬ ‫רוח עמנו שואף להתפתחות‪ ,‬לבלוע יסודות התרבות הכללית הבאים אליו מן החוץ‪ ...‬אבל תנאי‬ ‫חייו בגולה אינם מתאימים לזה‪ .‬בזמננו התרבות מתלבשת בכל מקום ברוח הלאומית של עם‬ ‫הארץ‪ ,‬וכל הזר הקרב אליה צריך לבטל את עצמותו ולהתבלע ברוח השליט‪ .‬על כן לא תוכל‬ ‫היהדות בגולה לפתח את עצמותה על פי דרכה‪ ,‬וכשעוזבת היא חומות הגטו‪ ,‬הרי היא בסכנה‬ ‫לאבד חייה העצמיים‪ ,‬את אחדותה הלאומית‪.‬‬ ‫[‪ ]...‬מבקשת היא היהדות לשוב למרכזה ההיסטורי‪ ,‬בשביל לחיות שם חיים של התפתחות‬ ‫טבעית‪ ...‬למטרה הזאת יכולה היא להסתפק לעת עתה במועט ואינה צריכה לממשלה מדינית‪,‬‬ ‫כי אם רק לברוא לה בארץ מולדתה תנאים נאותים להתפתחותה‪ ,‬קיבוץ הגון של אנשים עבריים‬ ‫העובדים‪ ,‬באין מפריע‪ ,‬בכל ענפי התרבות‪ ,‬מן עבודת אדמה ואומנות ועד עבודת החוכמה‬ ‫והספרות‪ .‬הקיבוץ הזה‪ ,‬אשר ייבנה לאט לאט‪ ,‬יהיה ברבות הימים למרכז האומה‪ ...‬ומן המרכז‬ ‫יבוא אז רוח היהדות אל כל קהילות הגולה להחיותן ולשמור על אחדותן הכללית‪.‬‬ ‫[‪ ]...‬יש להקים לא רק מדינת יהודים‪ ,‬כי אם מדינה יהודית באמת"‪.‬‬

‫הציונות — התנועה הלאומית היהודית המודרנית‬

‫עיקרי גישתו של אחד העם‬

‫(אחד העם‪" ,‬מדינת היהודים וצרת היהודים"‪ ,‬בתוך‪ :‬הרעיון הציוני והקמת מדינת ישראל‪,‬‬ ‫משרד החינוך‪ ,‬ת"ל‪ ,‬ירושלים‪ ,‬תשמ"ה‪ ,‬ספר ראשון‪ ,‬עמ׳ ‪)33-31‬‬

‫‪ .1‬מדוע רואה אחד העם בציונות המדינית הזיה?‬ ‫‪ .2‬מהי "צרת היהדות"‪ ,‬לדברי אחד העם‪ ,‬ומדוע היא מסכנת את המשך הקיום היהודי בגולה‬ ‫יותר מ"צרת היהודים"?‬ ‫‪ .3‬הסבירו מה ההבדל בין חזון ״מדינת היהודים״ של הרצל לחזון ״המדינה היהודית באמת״‬ ‫שמציג אחד העם בסוף דבריו בקטע‪.‬‬ ‫אחד העם הגדיר אחרת את הסכנה המאיימת על המשך הקיום היהודי בגולה‪ .‬לטענת אחד‬ ‫העם‪ ,‬הבעיה המרכזית איננה בעיית היהודים (שאינם נרדפים בכל מקום) אלא בעיית היהדות‪.‬‬ ‫לפי דבריו‪ ,‬היהדות‪ ,‬מרגע שאיבדה את כוחה הדתי כגורם מלכד של העם היהודי‪ ,‬בסכנה‪ ,‬כיוון‬ ‫שהיהודים הולכים ומאבדים את זהותם היהודית‪ ,‬ובלי זהות לאומית אין קיום לעם היהודי‪.‬‬ ‫אחד העם ראה צורך בעיקר בטיפוח התרבות הלאומית היהודית ובהפצתה‪ .‬הוא טען כי ממילא‬ ‫אין אפשרות להקים בקרוב מדינה יהודית עצמאית ורוב יהודי העולם יישארו בגולה עוד שנים‬ ‫רבות‪ .‬תפקידה המרכזי של הציונות הוא לשמור על זהותם היהודית של יהודי הגולה בהקמת‬ ‫מרכז רוחני לאומי בארץ ישראל‪ .‬הקהילות היהודיות השונות בגולה ישמרו על זהות לאומית‬ ‫יהודית באמצעות הקשר שלהן למרכז הרוחני שייבנה בארץ ישראל‪ .‬את המרכז הרוחני יבנו‬

‫‪113‬‬


‫ציונים מסורים שמוכנים להתמודד עם קשיי החיים בארץ ושיש להם רצון ויכולת לפתח את‬ ‫החיים היצרניים והתרבותיים ולעשותם למוקד של הזדהות ולמקור גאווה לאומי לכל העם‬ ‫היהודי‪ ,‬גם למי שאינם חיים בארץ ישראל‪ .‬המרכז הרוחני שאחד העם שאף להקים בארץ‬ ‫ישראל הוא למעשה קהילה יהודית בעלת תודעה לאומית שמקיימת את עצמה מבחינה כלכלית‪,‬‬ ‫ששומרת ומפתחת תרבות לאומית יהודית ושקושרת אליה את היהודים המפוזרים בארצות‬ ‫שונות באמצעות התרבות והדוגמה שהיא נותנת‪ .‬המרכז הרוחני הוא הבסיס הן לשמירת הזהות‬ ‫היהודית בגולה והן למדינה היהודית שתקום בסופו של דבר‪.‬‬ ‫מושג מפתח נוסף בגישתו הציונית של אחד העם הוא "הכשרת הלבבות"‪ .‬אחד העם טען כי לצד‬ ‫קידום העלייה וההתיישבות בארץ ישראל‪ ,‬על הציונות לטפח ולהפיץ את התרבות הלאומית‬ ‫כדי ליצור תודעה לאומית בקרב היהודים ולהנחיל להם את הציונות בלבבותיהם‪ .‬תחייתו‬ ‫המדינית של העם היהודי לא יכולה להתקיים בלי תחייה והתחדשות רוחנית‪.‬‬ ‫לשם קידום רעיונותיו של אחד העם הקימו הוא ותומכיו את "אגודת בני משה"‪ .‬האגודה יזמה‬ ‫הקמת בתי ספר עבריים בגולה ובארץ ישראל וגם הוציאה לאור ספרות ועיתונות עברית־לאומית‪.‬‬

‫ב‪ .‬דמותה של החברה שתקום בארץ ישראל‬ ‫הציונות ביקשה לא רק להקים מדינה לעם היהודי אלא גם ליצור חברה יהודית חדשה‪ ,‬לשנות‬ ‫את המבנה ואת אורח החיים של היהודים בגולה‪ .‬ההגבלות שהוטלו על היהודים לאורך‬ ‫ההיסטוריה‪ ,‬בייחוד באירופה‪ ,‬יצרו חברה יהודית שהורכבה ברובה מתושבי ערים ועיירות שלא‬ ‫עסקו בעבודת אדמה‪ .‬יהודי המערב‪ ,‬שקיבלו אמנסיפציה‪ ,‬פנו לתחומי המסחר והמקצועות‬ ‫החופשיים‪ ,‬ומספר היהודים שעסקו בחקלאות או בתעשייה היה קטן‪.‬‬ ‫כדי לבנות חברה יהודית לאומית ועצמאית‪ ,‬ראו הציונים צורך ביצירת "יהודי חדש"‪ ,‬שונה‬ ‫מהיהודי בגולה לא רק בתודעתו הלאומית אלא גם בתחום עיסוקו — עובד עבודה יצרנית (כמו‬ ‫בחקלאות או בתעשייה) ומחובר אל אדמת מולדתו‪ .‬אגודות "חובבי ציון" השונות החלו כבר‬ ‫בראשית דרכן להניח את היסודות לחברה היהודית החדשה בארץ ישראל באמצעות עלייה‬ ‫לארץ והקמת מושבות חקלאיות בה‪.‬‬

‫דמות היהודי החדש‬ ‫בול של קק"ל משנת ‪ 1938‬מציג את יהודה המכבי הניצב‬ ‫מאחורי דמות של חלוץ בארץ ישראל‪ .‬החלוץ חורש את‬ ‫האדמה ורובה על גבו‪.‬‬ ‫‪ . 1‬כיצד מבטאת דמות החלוץ שבתמונה את דמותו של היהודי‬ ‫החדש שהציונים ביקשו ליצור?‬ ‫‪ .2‬מדוע נבחרה דמותו של יהודה המכבי כדי לסמל את אופייה‬ ‫הלאומי של הציונות ואת ההתיישבות בארץ ישראל?‬

‫‪114‬‬


‫‪ .1‬אופייּה של מדינת היהודים בחזונו הלאומי של הרצל‬ ‫הרצל החזיק בהשקפת עולם ליברלית־דמוקרטית‪ .‬בספרו מדינת היהודים‪ ,‬ובייחוד ברומן‬ ‫אלטנוילנד‪ ,‬תיאר הרצל את חברת המופת היהודית שתקום בארץ ישראל חברה דמוקרטית‪,‬‬ ‫המעניקה זכות בחירה לכול‪ ,‬כולל לנשים‪ .‬בראשית המאה העשרים עדיין לא הייתה זכות בחירה‬ ‫לכול במדינות אירופה‪ .‬הרצל ביקש ליצור חברה דמוקרטית יותר מזו שהייתה נהוגה בזמנו‪.‬‬ ‫המדינה היהודית שהרצל תיאר הייתה מדינה מודרנית בעלת הישגים טכנולוגיים מתקדמים‪,‬‬ ‫ערים מתוכננות ומטופחות ואיכות חיים גבוהה‪.‬‬ ‫הרצל תיאר מדינה יהודית מתקדמת לא רק בתחומי המדע והטכנולוגיה אלא גם במדיניותה‬ ‫החברתית‪ .‬בחזון המדינה היהודית צייר הרצל חברה שפתרה את הבעיות החברתיות ואת מצוקת‬ ‫הפועלים והעניים שאפיינה את החברות התעשייתיות במערב אירופה‪ .‬על פי חזונו‪ ,‬מדינת‬ ‫היהודים תנהיג יום עבודה בן שבע שעות‪ ,‬כל אזרחיה ייהנו מחינוך חינם ומביטוח בריאות‪ ,‬והיא‬ ‫המתקנים החברתיים שפעלו באירופה במאה התשע־עשרה‪.‬‬ ‫תהיה מדינת רווחה* ברוח חזונם של ַ‬ ‫מדינת היהודים לא תהיה בעלת אופי יהודי דתי‪ .‬הרצל ביקש להפריד בין דת למדינה ולהשאיר‬ ‫את הדת היהודית בתחום האמונה הפרטית והתפילה בבית הכנסת‪ .‬במדינה העתידית שתיאר‬ ‫הרצל הוא תמך בשיוויון זכויות מלא לנשים‪ ,‬כולל הזכות לבחור ולהיבחר (זכות שבתחילת‬ ‫המאה ה‪ 20-‬לא ניתנה לנשים ברוב המדינות הדמוקרטיות)‪ .‬בנוגע לשפה‪ ,‬הרצל לא ראה טעם‬ ‫להחיות את השפה העברית כשפה לאומית‪ .‬הוא תיאר את מדינת היהודים כמדינה רב־לשונית‪,‬‬ ‫ישמרו את שפתם המקורית‪ .‬עם זאת‪ ,‬הוא הניח כי השפה המרכזית במדינה תהיה‬ ‫והבאים אליה ַ‬ ‫הגרמנית (שהייתה שפתו שלו)‪ .‬תרבותה של המדינה היהודית שהרצל תיאר דמתה לתרבות‬ ‫האירופית‪ ,‬והיא התבטאה בבתי התיאטרון ובאופרה המופיעים בספרו אלטנוילנד‪.‬‬

‫הציונות — התנועה הלאומית היהודית המודרנית‬

‫היהודים שאפו להקים בארץ ישראל חברה יהודית המבוססת על עולים שהשאירו מאחור את‬ ‫חייהם הקודמים‪ .‬הם יבנו חברה חדשה‪ ,‬חברת מופת‪ ,‬שתשמש דוגמה לשאר העמים‪ .‬אך איזו‬ ‫חברת מופת יהודית תהיה זאת ועל אילו עקרונות היא תתבסס? על שאלות אלה ניתנו תשובות‬ ‫שונות‪ ,‬על פי האידיאולוגיה של הזרמים השונים שהתפתחו בתנועה הציונית‪.‬‬

‫‪ .2‬הציונות הדתית ותנועת "המזרחי"‬ ‫לצד התנגדותם של רוב הרבנים במזרח אירופה לציונות‪ ,‬היו בין היהודים הדתיים מי שהצטרפו‬ ‫לתנועה הציונית עם הקמתה וביקשו להשתתף בתחייתו הלאומית של העם היהודי‪ .‬הציונים‬ ‫הדתיים התנגדו לאופי החילוני שהמשכילים בקרב "חובבי ציון" ביקשו להעניק לציונות‪ .‬הם‬ ‫ראו בדת היהודית מרכיב מרכזי בתרבות ובחברה הלאומית היהודית‪ .‬הציונים הדתיים התנגדו‬ ‫לפעילותן של אגודות ציוניות כמו "אגודת בני משה"‪ ,‬שביקשו ליצור תרבות יהודית חילונית‪,‬‬ ‫והם נאבקו כדי להעניק לתרבות ולחינוך הלאומיים אופי דתי‪.‬‬ ‫בשנת ‪ 1902‬ייסדו מנהיגי הציונים הדתיים את תנועת "המזרחי" (קיצור של "מרכז רוחני")‪.‬‬ ‫אנשי ה"מזרחי" פעלו כסיעה בהסתדרות הציונית‪ ,‬ובראשה עמד הרב יצחק יעקב ריינס‬ ‫(‪ .)1915-1839‬תפיסתם של אנשי "המזרחי" הייתה שונה מהתפיסה הדתית הרווחת‪ ,‬שלפיה‬ ‫* מדינת רווחה — מדינה הדואגת לרווחתם של החלשים והנזקקים ושואפת לצמצם פערים חברתיים‪-‬כלכליים‪.‬‬

‫‪115‬‬


‫גלותו של העם היהודי מארצו תבוא לסיומה רק עם ביאת המשיח‪ ,‬ולכן אין לפעול למען‬ ‫עצמאות מדינית יהודית עד לבוא הגאולה‪ .‬אנשי "המזרחי" טענו כי צריך לפעול למען "זירוז‬ ‫הגאולה" במעשים‪ ,‬כמו התיישבות בארץ ישראל וחידוש החיים היהודיים בה‪ .‬לדת היהודית‬ ‫נשקפה סכנת התבוללות‪ ,‬ואנשי הציונות הדתית ביקשו‪ ,‬באמצעות הציונות‪ ,‬לחזק את חיי‬ ‫המס ּכן את עצם קיומה של הדת‪.‬‬ ‫התורה והמצוות של העם היהודי ולמנוע את תהליך החילון ַ‬ ‫אנשי "המזרחי" תמכו בציונות המדינית של הרצל וגם הם ראו בהסכמת אומות העולם תנאי‬ ‫הכרחי להקמתה של המדינה היהודית‪ .‬הצורך במדינה יהודית שתגן על היהודים הנרדפים‬ ‫ותשמור על העם היהודי מפני התבוללות אף הניע את הרב ריינס ותומכיו לתמוך ב"תוכנית‬ ‫אוגנדה"‪ ,‬למרות קדושתה הדתית של ארץ ישראל‪.‬‬ ‫אנשי "המזרחי" ביקשו להעניק לפעילותה של ההסתדרות הציונית ולהתיישבות הציונית בארץ‬ ‫ישראל אופי דתי‪ .‬כך למשל נאבקה סיעת "המזרחי" על נושא שמירת השבת בפעילותם של‬ ‫המוסדות הציוניים ועל קיום מצוות שנת השמיטה* במושבות החקלאיות בארץ ישראל‪.‬‬ ‫בתפיסת הציונות הדתית ארץ ישראל‪ ,‬עם ישראל ותורת ישראל הם יסודות משלימים‪ .‬כשם‬ ‫שחיים דתיים מלאים ניתן לקיים רק בארץ ישראל‪ ,‬הקיום הלאומי היהודי בארץ ישראל חייב‬ ‫להיות מבוסס על תורת ישראל‪ .‬הציונות הדתית ביקשה להקים חברת מופת יהודית שתהיה‬ ‫מבוססת על רוח הדת וקיום המצוות‪ ,‬חברה המקיימת חינוך דתי‪ ,‬שהחינוך והתרבות שבה‬ ‫מעוצבים ברוח הדת וחוקיה ומוסדותיה ייקבעו ברוח ההלכה היהודית‪.‬‬

‫סמלה של תנועת המזרחי העולמית‬

‫* שנת שמיטה — השנה השביעית בכל מחזור שנים‪ ,‬שבה מצווים היהודים לשבות מכל מלאכה חקלאית על‬ ‫אדמות ארץ ישראל‪.‬‬

‫‪116‬‬


‫מתוך קול קורא שפרסמה תנועת המזרחי בעיתון המליץ בשנת ‪:1902‬‬ ‫"לתכלית זאת מצא המרכז לנכון לחלק את הציונות בהווייתה ובכללה לשני חלקים‪ :‬לחלק גוף‬ ‫הציונות שהוא היישוב כפשוטו‪ ,‬הצריך רק לממון לזריזות עסקנית‪ ,‬והשתדלות לכונן לעמנו‬ ‫מקלט בטוח בארץ אבותינו במשפט גלוי ומוסכם מצד הממשלות‪ ,‬ולחלק הרוח המחיה את‬ ‫הציונות ויחליטו כי‪:‬‬ ‫[‪ ]...‬בה בשעה שכל דבר שבממון ושבעסקי החול של הציונות‪ ,‬אנו משתתפים עם שאר הציונים‪,‬‬ ‫הננו מתכנסים כינוס מיוחד לעצמנו בכל הדברים המסורים ללב‪ .‬אין אנו מוצאים מעוז אחר‬ ‫לאומתנו שתתקיים‪ ,‬ומבטח אחר לציון שתתכונן בלתי אם כמשמרת היהדות הנאמנה בכל‬ ‫תוקפה ובכל טהרתה [‪ ]...‬וכשם שאין אנו מוצאים מכשיר בדוק ומנוסה לחיבת ציון‪ ,‬בלתי אם‬ ‫התורה והמצווה‪ ,‬כן אין אנו מוצאים כלי מחזיק ברכה ומשמר לרוח תורתנו במלואה‪ ...‬בלתי‬ ‫אם התנועה הציונית‪ ...‬כי חיבת ציון היא המעצור האחד אשר יעצור את רגלי בניכם מלכת‬ ‫בדרכים זרות לרוח עמנו‪ ,‬ואשר משהחזיקו בהן לא ישובו עוד אליכם לעולם‪.‬‬ ‫(יוסי גולדשטיין‪ ,‬בין ציון לציונות‪ ,‬האוניברסיטה הפתוחה‪ ,‬רעננה‪ ,1995 ,‬יחידה ‪ ,3‬עמ׳ ‪)242-241‬‬

‫הציונות — התנועה הלאומית היהודית המודרנית‬

‫יהדות וציונות‬

‫‪ .1‬מהם חלקי הציונות על פי אנשי "המזרחי"‪ ,‬וכיצד מאפשרת להם חלוקת הציונות לשתף‬ ‫פעולה עם קבוצות אחרות בתנועה הציונית?‬ ‫‪ .2‬הסבירו את הקשר שמציגה תנועת ״המזרחי״ בין הדת היהודית לציונות‪.‬‬

‫‪ .3‬הציונות הסוציאליסטית‬ ‫הציונות הסוציאליסטית ביקשה ליצור חיבור בין הרעיון הלאומי היהודי של התנועה הציונית‬ ‫ובין האידיאולוגיה הכלכלית־חברתית של הסוציאליזם‪ .‬הסוציאליזם שהתפתח באירופה במחצית‬ ‫השנייה של המאה התשע־עשרה תיאר את הניצול של מעמד הפועלים (והאיכרים העניים) על‬ ‫ידי הבורגנות‪ ,‬המחזיקה באמצעי הייצור ומתעשרת על חשבון‬ ‫עמלם וסבלם של המוני הפועלים‪ .‬הסוציאליזם ביקש ליצור‬ ‫חברה חדשה שתהיה מבוססת לא רק על שוויון זכויות אלא‬ ‫גם על שוויון מעמדי‪ .‬הסוציאליזם קרא לביטול המעמדות‬ ‫החברתיים באמצעות ביטול הרכוש הפרטי‪ ,‬כך שכולם יעבדו‬ ‫למען הכלל ויקבלו את הדרוש לקיום חייהם בחברה נטולת‬ ‫מעמדות ונטולת ניצול הרבים בידי המעטים‪.‬‬ ‫אחד מראשי ההוגים של הציונות הסוציאליסטית ומייסדה‬ ‫של מפלגת "פועלי ציון" הציונית והסוציאליסטית היה דב‬ ‫(בער) בורוכוב (‪ .)1917-1881‬בורוכוב נולד ברוסיה ונעשה‬ ‫בגיל צעיר להוגה סוציאליסטי ידוע‪ .‬הוא ראה בציונות אמצעי‬ ‫ליצירת חברה יהודית סוציאליסטית שתפתור את מצוקתם של‬ ‫המוני היהודים העניים ותפתור במסגרת לאומית את בעיית‬ ‫דב (בער) בורוכוב‬ ‫מעמד הפועלים היהודים‪ ,‬ההולך ומתרחב במזרח אירופה‪ .‬על‬

‫‪117‬‬


‫פי בורוכוב‪ ,‬מצוקת הקיום של המוני היהודים במזרח אירופה והאנטישמיות המופנית נגדם הן‬ ‫תוצר של עיוות חברתי־כלכלי שנוצר בקרב היהודים בגלל תנאי החיים בגולה‪ .‬בקרב העמים‬ ‫היושבים בארצם‪ ,‬רוב בני העם הם פועלים ואיכרים (בהתאם לקצב התפתחות התיעוש בחברה)‪.‬‬ ‫רוב העם עוסק בעבודה יצרנית ומתפרנס מעבודתו‪ .‬הבורגנים העוסקים במסחר‪ ,‬במקצועות‬ ‫חופשיים ובשאר מקצועות הרוח הלא יצרניים הם מיעוט בחברה‪ .‬מכיוון שעל היהודים בגולה‬ ‫נאסר דורות על דורות לעסוק בחקלאות‪ ,‬ומיעוט בקרב היהודים נעשו לפועלים בתעשייה‪,‬‬ ‫נוצר מצב שבו רוב היהודים אינם עוסקים במקצועות יצרניים אלא בתחומי המסחר והמקצועות‬ ‫החופשיים‪ .‬לפי בורוכוב‪ ,‬המצב הכלכלי־חברתי הזה אינו בריא‪ ,‬והוא יוצר אומה תלושה וחלשה‬ ‫הנאלצת להישען על עבודתם של אחרים לצורך קיומה‪ .‬הגשמת הציונות בארץ ישראל תיצור‬ ‫חברה יהודית חדשה‪ ,‬והיא תבריא את העם היהודי‪ .‬החברה היהודית החדשה תתבסס על פועלים‬ ‫ועל עובדי אדמה יהודים שיהיו הרוב היצרני של החברה‪ .‬לצד הגשמתה של הציונות כפתרון‬ ‫לאומי ליהודים‪ ,‬תקום בארץ ישראל חברה מופת סוציאליסטית‪ ,‬שתתבסס על המעמד היהודי‬ ‫החדש ותגשים גם את החזון הסוציאליסטי של חברה צודקת ושוויונית‪ ,‬נטולת מעמדות‪ .‬החברה‬ ‫שתקום בארץ ישראל תהיה מבוססת מראשיתה על יסודות הסוציאליזם ותהיה מופת ודוגמה‬ ‫בדרך להגשמת המהפכה הסוציאליסטית העולמית‪.‬‬

‫הציונות והכלכלה היהודית‬ ‫"לא לחינם נאמר שהכלכלה היהודית היא ׳כלכלה שבאוויר׳ וחיי היהודי ׳חיי אוויר׳ הם [‪]...‬‬ ‫העבודה היהודית תלושה מן הקרקע‪ ,‬מן הטבע [‪ ]...‬כי העבודה היהודית נתרחקה לגמרי מעל‬ ‫הטבע‪ ,‬שיעורם של היהודים בחקלאות מגיע כדי משהו למעלה ממחצית האחוז ברוסיה [‪]...‬‬ ‫חוסר האפשרות ההיסטורית של חיי ישראל בגולה הוא החוסר בארץ‪ ,‬בתלישות מן הטבע ומן‬ ‫הקרקע‪ ,‬ותכונה מיוחדת זו‪ ,‬תופעה לא נורמלית וחולנית זו מוכרחה הייתה בתנאי ההתחרות‬ ‫הרכושנית לקבל אופי של מחלה קדחתנית‪.‬‬ ‫[‪ ]...‬מאה שנים רצופות היה עם ישראל מגשש באפלה ומבקש דרך לשוב אל הטבע‪ ,‬אל הקרקע‪,‬‬ ‫ולבסוף הנה מצא את דרכו‪ .‬הציונות — זוהי הדרך‪ ...‬עוד בגולה שואף עמנו בכל כוחותיו‬ ‫לשנות את עבודתו ופרנסתו‪ ,‬להיותן יצרניות וטבעיות‪ ,‬אולם סביבת הגלות היא צרה מדי ולא‬ ‫נוחה לשינוי מבנה יסודי זה [‪ ]...‬הציונות היא התנועה היחידה אשר בכוחה לזרות כאן אור של‬ ‫הכרה‪ ,‬של מסר ותוכנית‪ .‬הציונות היא הכרח‪ ,‬הכרח היסטורי לעם ישראל"‪.‬‬ ‫(בורוכוב‪ ,‬כתבים נבחרים‪ ,‬מתוך‪ :‬הרעיון הציוני והקמת מדינת ישראל‪ ,‬משרד החינוך‪ ,‬ת"ל‪,‬‬ ‫ירושלים תשמ"ה‪ ,‬ספר ראשון‪ ,‬עמ׳ ‪)35-34‬‬

‫‪ .1‬מדוע לא יכול העם היהודי להמשיך להתקיים בגולה לדעת בורוכוב?‬ ‫‪ .2‬מדוע רואה בורוכוב בציונות את התשובה האפשרית היחידה לתיקון מצבו של העם היהודי?‬

‫ההוגה הציוני הסוציאליסטי הבולט השני‪ ,‬לצד בורוכוב‪ ,‬היה נחמן סירקין (‪.)1924-1868‬‬ ‫סירקין‪ ,‬גם הוא יליד רוסיה‪ ,‬ראה את החיבור שבין הציונות לסוציאליזם כדרך היחידה להפוך‬ ‫את הציונות לתנועה לאומית המונית שתסחף אחריה את העם היהודי‪ .‬ציונות שתתבסס על‬ ‫הבורגנות היהודית ולא תאמץ את ההשקפה הסוציאליסטית‪ ,‬טען סירקין‪ ,‬לא תהיה תנועה‬

‫‪118‬‬


‫ציונות וסוציאליזם‬ ‫"על מדינת היהודים לשוות את אידיאל הצדק‪ ,‬התבונה והחברתיות לנגד עיניה‪ ,‬אם חפצה היא‬ ‫כי לב בני אדם מודרניים ילך אחריה‪ .‬מדינת היהודים‪ ,‬מן ההכרח שתהיה סוציאליסטית‪ ,‬אם‬ ‫עתידה היא להתגשם בכלל‪ .‬הציונות הכרח לה שתהיה סוציאליסטית אם מבקשת היא להיות‬ ‫לאידיאל של כלל ישראל‪ ]...[ .‬דרך התחברותה לסוציאליזם תעלה הציונות ותתחזק עד היותה‬ ‫לתשוקת עם עצומה‪ .‬כל היהודים יהיה להם עניין בהצלחתה‪ ...‬ליהדות‪ ,‬המתקיימת קיום עלוב‪,‬‬ ‫יינתן תוכן חיים נעלה"‪.‬‬

‫הציונות — התנועה הלאומית היהודית המודרנית‬

‫מייצגת של כלל העם היהודי ולא תוכל להגשים את מטרותיה הלאומיות‪ .‬יוזמות פרטיות‬ ‫להגשמת התיישבות יהודית המונית בא"י לא יוכלו להגשים את מפעל ההתיישבות הדרוש‬ ‫למימוש החזון הציוני‪ .‬רק באמצעות תכנון מרכזי ובעלות ציבורית על הקרקעות ניתן יהיה‬ ‫ליישב מיליוני יהודים‪.‬‬ ‫חברת המופת שביקש סירקין להקים בא"י הייתה אם כן חברה המבוססת על קניין משותף‬ ‫וניהול לאומי מרכזי של הכלכלה ואמצעי הייצור‪ .‬חברה כזו‪ ,‬שתהיה מראשיתה משוחררת‬ ‫ממתחים מעמדיים תמשוך אליה את המוני היהודים כיוון שתהיה שייכת לכלל העם ותהיה‬ ‫גם מופת ודוגמה לשאר התנועות הסוציאליסטיות‪.‬‬

‫(נחמן סירקין‪" ,‬שאלת היהודים ומדינת היהודים הסוציאליסטית"‪ ,‬מתוך‪ :‬הרעיון הציוני והקמת‬ ‫מדינת ישראל‪ ,‬משרד החינוך‪ ,‬ת״ל‪ ,‬ירושלים‪ ,‬תשמ״ה‪ ,‬ספר ראשון‪ ,‬עמ׳ ‪)36‬‬

‫ מהו תפקיד החזון הסוציאליסטי בהגשמת הציונות על פי סירקין?‬

‫בראשית דרכה לא הצליחה הציונות הסוציאליסטית לסחוף‬ ‫רבים מאנשי ההסתדרות הציונית‪ .‬אופיו החילוני והמהפכני‬ ‫של הרעיון הסוציאליסטי עורר התנגדות בקרב ציונים בורגנים‬ ‫וליברלים כהרצל וציונים דתיים כאנשי "המזרחי"‪ .‬אך לאחר‬ ‫הקמתה של מפלגת "פועלי ציון" בשנת ‪ ,1906‬התחזקות‬ ‫הרעיונות הסוציאליסטיים בקרב יהודי רוסיה וההידרדרות‬ ‫במצבם של יהודי מזרח אירופה‪ ,‬גדלה התמיכה ברעיונות‬ ‫הציונות הסוציאליסטית ותומכיה נעשו לכוח בולט בתנועה‬ ‫הציונית בגולה וביישוב הציוני המתפתח בארץ ישראל‪.‬‬ ‫מפלגות שייצגו את רעיונות הציונות הסוציאליסטית נעשו‬ ‫במשך השנים לכוח המרכזי בהנהגת היישוב היהודי‪ ,‬ובראשן‬ ‫עמדו אישים כדוד בן־גוריון ויצחק בן צבי*‪.‬‬

‫נחמן סירקין‬

‫* יצחק בן צבי (‪ — )1963-1884‬נשיאה השני של מדינת ישראל‪ ,‬ממנהיגי מפלגות הפועלים בארץ‪.‬‬

‫‪119‬‬


‫שאלות לסיכום ולחזרה‬ ‫‪ .1‬העתיקו את הטבלה שלפניכם וענו בנקודות על הגישות השונות בתנועה הציונית לנושאים‬ ‫המופיעים בה‪:‬‬ ‫גישת‬ ‫הציונות‬ ‫המעשית‬ ‫(״חובבי‬ ‫ציון״)‬

‫גישת‬ ‫הציונות‬ ‫המדינית‬ ‫(הרצל)‬

‫גישת הציונות‬ ‫גישת‬ ‫הציונות הסוציאליסטית‬ ‫הרוחנית‬ ‫(סירקין‬ ‫(אחד העם)‬ ‫ובורוכוב)‬

‫גישת‬ ‫הציונות‬ ‫הדתית‬ ‫(״המזרחי״)‬

‫הסכנה‬ ‫המרכזית‬ ‫המאיימת על‬ ‫המשך הקיום‬ ‫היהודי בגולה‬ ‫דרך הפעולה‬ ‫הרצויה של‬ ‫התנועה‬ ‫הציונית‬ ‫להשגת‬ ‫מטרותיה‬ ‫דמותה של‬ ‫החברה‬ ‫שעתידה לקום‬ ‫בארץ ישראל‬ ‫‪ .2‬הסבירו במה דומות ובמה שונות הגישות של "המזרחי" ושל אחד העם בסוגיית הסכנה‬ ‫הנשקפת לקיום היהודי ולדמות החברה היהודית שעתידה לקום בארץ ישראל‪.‬‬ ‫‪ .3‬קראו את הקטע מתוך מאמר הביקורת שפרסם אחד העם על ספרו של הרצל‪ ,‬אלטנוילנד‪,‬‬ ‫בכתב העת השילוח ב־‪:1902‬‬ ‫"גם בתי תיאטראות נמצאים בחיפה במספר הגון‪ .‬יש תיאטרון אשכנזי [גרמני]‪ ,‬צרפתי‪ ,‬אנגלי‪,‬‬ ‫איטלקי וגם — ספרדי [‪ ]...‬לחקות רק את האחרים בלי שום כישרון מקורי עד בלתי השאר‬ ‫שריד כמעט לתכונותיו הלאומיות של העם‪ ,‬לשפתו‪ ,‬לספרותו‪ ,‬ולכל נטיות רוחו; להתכווץ‬ ‫ולהצטמצם בשביל להראות לבני הנכר‪ ,‬שהננו ׳סבלנים׳ בלי גבול‪ ,‬סבלנים עד לגועל נפש"‪.‬‬ ‫(אחד העם‪" ,‬אלטנוילנד"‪ ,‬כל כתבי אחד העם‪ ,‬דביר‪ ,‬תשכ"ה‪ ,‬שיט)‬

‫ ‬ ‫ ‬

‫‪120‬‬

‫א‪ .‬מהי ביקורתו של אחד העם על חזון המדינה היהודית שהציג הרצל בספרו אלטנוילנד?‬ ‫ב‪ .‬כיצד משקפת ביקורתו של אחד העם את ההבדל שבין גישתו ובין גישתם של פינסקר‬ ‫והרצל בנוגע לבעיה היהודית ולדרכי פתרונה?‬


‫שאלות מכוונות‬ ‫‪ .1‬מה היו יעדיה ודרכי פעילותה של תנועת ה"בונד"?‬ ‫‪ .2‬במה הייתה תנועת ה"בונד" תנועה לאומית־יהודית‪ ,‬ואת מי היא ביקשה לייצג?‬ ‫‪ .3‬מה היו עיקרי המחלוקת בין תנועת ה״בונד״ לתנועה הציונית?‬ ‫לצד התנועה הציונית פעלו בעם היהודי בשלהי המאה התשע־עשרה תנועות יהודיות לאומיות‬ ‫נוספות‪ .‬כמו הציונות‪ ,‬גם תנועות אלה הגדירו את היהודים עם נפרד ושאפו ליצור מסגרת‬ ‫לאומית ליהודים‪.‬‬ ‫תנועת ה"בונד" (הברית הכללית של הפועלים היהודים ברוסיה‪ ,‬בליטא ובפולין‪" .‬בונד" היא‬ ‫ברית ביידיש) הייתה התנועה המרכזית והגדולה שבתנועות הלאומיות היהודיות הלא ציוניות‪.‬‬ ‫תנועת ה"בונד" הייתה תנועה סוציאליסטית יהודית‪ ,‬שצמחה מתוך התנועה הסוציאליסטית‬ ‫הכללית ברוסיה‪ .‬בסוף המאה התשע־עשרה פעלו ברוסיה קבוצות מהפכניות שונות שביקשו‬ ‫לסלק את שלטון הצאר ופעלו נגדו‪ .‬רוב הקבוצות האלו היו בעלות אידיאולוגיות סוציאליסטיות‬ ‫חילוניות והתנגדו לאפליה ולאנטישמיות‪ .‬צעירים יהודים משכילים נמשכו לתנועות אלו‪,‬‬ ‫שהציגו פתרון למצוקה ולאפליה שסבלו מהן יהודי רוסיה‪ .‬חלקם של היהודים בהנהגת‬ ‫התנועות הסוציאליסטיות ברוסיה היה בולט מאוד ושיעורם עלה שיעור ניכר על משקלם‬ ‫היחסי באוכלוסייה הכללית‪.‬‬ ‫תנועת ה"בונד" נוסדה בשנת ‪( 1897‬שנת הקמתה של ההסתדרות הציונית) בעיר וילנה‪ ,‬ומלכתחילה‬ ‫היא ראתה עצמה כתנועה סוציאליסטית מהפכנית וכחלק מהתנועה הסוציאליסטית הרוסית‬ ‫והמגנים של הפועלים היהודים בתנועת הפועלים‬ ‫ִ‬ ‫הכללית‪ .‬ה"בונד" ביקשו להיות המייצגים‬ ‫הכלל־רוסית‪ .‬בשנים ‪ 1901-1897‬פעל ארגון ה"בונד" בקרב הפועלים היהודים וניסה לשפר‬ ‫את מצבם ואת תנאי עבודתם‪ .‬הם ארגנו‪ ,‬כשאר הסוציאליסטים ברוסיה‪ ,‬שביתות והפגנות ואף‬ ‫השתתפו בפעולות הטרור שכוּ ונו נגד שלטון הצאר‪ .‬אנשי ה"בונד" ראו במהפכה ובהקמת‬ ‫חברה סוציאליסטית ברוסיה פתרון גם לבעיית היהודים‪ ,‬כיוון שבחברה החדשה שתקום ישרור‬ ‫ממילא שוויון חוקי ומעמדי ולא תהיה בה אנטישמיות‪.‬‬ ‫בשנת ‪ 1901‬התקיימה הוועידה הרביעית של ה"בונד"‪ ,‬ולמצע התנועה נוסף ֵממד חדש‪ .‬לצד‬ ‫הדגש ברעיון המאבק המעמדי של הפועל היהודי‪ ,‬במסגרת מאבק המעמדות הכללי‪ ,‬חרטה‬ ‫ה"בונד" על דגלה גם את המאבק למען שוויון זכויות לאומי שמשמעותו הכרה ביהודים כלאום‬ ‫נפרד בין העמים החיים באימפריה הרוסית ומאבק למען יצירת אוטונומיה* לאומית־תרבותית־‬ ‫יהודית באזורי המושב של היהודים‪ .‬התנועות הסוציאליסטיות המהפכניות הבטיחו לעמים‬ ‫השונים החיים בשטחי האימפריה קיום אוטונומי שיוכלו לפתח בו את שפתם ואת תרבותם‪.‬‬ ‫ה"בונד" ביקשו להבטיח כי גם היהודים יוכרו כלאום הזכאי לאוטונומיה דומה ופעלו למען‬ ‫יצירה לאומית־תרבותית־יהודית ולמען ביסוסה‪.‬‬

‫הציונות — התנועה הלאומית היהודית המודרנית‬

‫יחידה‬ ‫ה"בונד" כתנועה לאומית־יהודית‬ ‫יחידה רביעית‪:‬‬ ‫רביעית‪:‬‬

‫* אוטונומיה — מידה מסוימת של ריבונות בתחומים שונים‪.‬‬

‫‪121‬‬


‫תנועת ה"בונד" ביקשה לטפח את התרבות הלאומית היהודית‪ ,‬תרבות חילונית וסוציאליסטית‬ ‫ששפתה הייתה היידיש*‪ .‬יידיש היא השפה שדיברו בה יהודי מזרח אירופה‪ ,‬והם ביקשו‬ ‫להופכה לשפה הרשמית במסגרת האוטונומיה היהודית‪ .‬אנשי ה"בונד" ביקשו לקדם את‬ ‫התרבות היהודית האוטונומית בקרב יהודי רוסיה ופעלו לפיתוחה ולהפצתה‪ .‬הם הוציאו לאור‬ ‫עיתונים ביידיש וביטאו בהם את עיקרי תפיסתם; פרסמו חוברות‪ ,‬ספרים וכתבי עת שונים‬ ‫וביקשו לקדם את היצירה התרבותית היהודית בשפת היידיש לצד קידום רעיונות המהפכה‬ ‫הסוציאליסטית; וכן קידמו את התרבות הלאומית היהודית בהקמת מוסדות חינוך חילוניים‪,‬‬ ‫שלימדו בהם ביידיש‪ ,‬ובהקמת מוסדות תרבות כתיאטרון בשפת היידיש‪.‬‬ ‫תנועת ה"בונד" פנתה אל הפועלים ואל השכבות החלשות בחברה היהודית ופעלה ברחבי‬ ‫"תחום המושב"‪ .‬מצבם הכלכלי הקשה של רוב יהודי רוסיה סיפק בסיס להתפתחות מהירה‬ ‫של התנועה‪ ,‬והיא נעשתה מהר מאוד למתחרה העיקרית של התנועה הציונית במאבק על‬ ‫ִל ּבם ועל נאמנותם של המוני היהודים‪ .‬תנועת ה"בונד" משכה אליה תומכים יהודים שביכרו‬ ‫את הפתרון הלאומי שהציעה על פני הפתרון הציוני‪ .‬היא ביקשה לפתור את מצוקת היהודים‬ ‫בתחום המושב ולא בעלייה לארץ ישראל‪ ,‬פנתה אל המוני הפועלים היהודים‪ ,‬פעלה לקידום‬ ‫מצבם הכלכלי־חברתי והתבססה על שפתם ועל תרבותם של היהודים במזרח אירופה‪ ,‬בניגוד‬ ‫לציונות‪ ,‬שביקשה לעצב עיצוב חדש את שפתם ואת תרבותם של היהודים‪.‬‬ ‫עד למלחמת העולם הראשונה (‪)1918-1914‬‬ ‫הלכה והתחזקה היריבות בין תנועת ה"בונד"‬ ‫לתנועה הציונית‪ .‬שתי התנועות ביקשו לפתח‬ ‫תודעה לאומית־יהודית‪ ,‬כל אחת בדרכה‪ ,‬ופנו‬ ‫להמוני היהודים בניסיון לגייס את תמיכתם‪.‬‬ ‫הציונות הסוציאליסטית התחרתה ב"בונד"‬ ‫בעיקר בפנייה אל הפועל היהודי ברוסיה‬ ‫ובשילוב של האידיאולוגיה הסוציאליסטית‬ ‫באידיאולוגיה הלאומית‪ .‬המהפכה שפרצה‬ ‫ברוסיה בשנת ‪ 1917‬שמה קץ בתוך פרק זמן‬ ‫קצר הן לפעילות הציונית והן לפעילות ה"בונד"‬ ‫במדינה‪ .‬עם זאת‪ ,‬רבים מרעיונות ה"בונד"‬ ‫יושמו ברוסיה לאחר המהפכה‪ ,‬בשנות העשרים‬ ‫והשלושים‪ ,‬כאשר היהודים הוכרו כלאום בעל‬ ‫תרבות ייחודית ששפתו הרשמית היא יידיש‪ .‬היה‬ ‫גם ניסיון‪ ,‬שנכשל‪ ,‬להקים אוטונומיה יהודית‪.‬‬ ‫תנועת ה"בונד" המשיכה להתקיים בפולין‪ .‬היא‬ ‫הוקמה שוב לאחר מלחמת העולם הראשונה‪ ,‬והיו‬ ‫שנים שכוחה בהן היה חזק מכוחה של התנועה‬ ‫הציונית בציבור היהודי במזרח אירופה‪ .‬השואה‬ ‫כרזה משנת ‪ 1937‬הקוראת לנוער היהודי‬ ‫בפולין להצטרף לתנועת הנוער‬ ‫והקמת מדינת ישראל הביאו לכך שתנועת‬ ‫של הבונד שנקראה "צוקונפט" (עתיד)‪.‬‬ ‫ה"בונד" נעלמה כמעט לגמרי‪.‬‬ ‫* יידיש — שפתם הנפוצה של יהודי אירופה‪ .‬היידיש מבוססת על ניב גרמני עם השפעות מהעברית ומשפות‬ ‫סלביות כרוסית ופולנית‪ .‬הכתיבה ביידיש נעשתה בדרך כלל באותיות עבריות‪.‬‬

‫‪122‬‬


‫את רעיון האוטונומיזם ניסח ההיסטוריון היהודי יליד רוסיה שמעון דובנוב (‪ .)1941-1860‬דובנוב‪,‬‬ ‫כמו ה״בונד״‪ ,‬תמך ביצירת אוטונומיה יהודית לאומית בכל מקום שיש בו מספר רב של יהודים‪.‬‬ ‫האוטונומיה היהודית שביקש דובנוב לכונן הייתה רחבה מזו ששאפה אליה תנועת ה״בונד״‪ .‬דובנוב‬ ‫טען כי בעבר קיימו היהודים שלטון עצמי באימפריות שונות‪ ,‬והם יוכלו אפוא לחיות כך שוב על‬ ‫בסיס תרבותם הלאומית הייחודית‪ .‬כדי לקדם את רעיון האוטונומיזם הקים דובנוב בשנת ‪ 1905‬את‬ ‫״מפלגת העם היהודית״‪ .‬האוטונומיסטים לא זכו לתמיכה כמו זו שזכתה לה ה״בונד״‪ ,‬ורעיונותיו‬ ‫של דובנוב נתפסו לרוב כלא מציאותיים‪ .‬דובנוב נרצח על ידי הנאצים בלטביה בשנת ‪.1941‬‬

‫א‪ .‬המחלוקת בין ה"בונד" לציונות‬ ‫הוויכוח בין תנועת ה"בונד" לתנועה הציונית היה ויכוח אידיאולוגי‪ ,‬והן נאבקו זו בזו על תמיכת ההמון‬ ‫היהודי‪ .‬ה"בונד" התנגדו להסתדרות הציונית וראו בה ובמנהיגיה מייצגים של הבורגנות המבקשת‬ ‫להגן על זכויות המעמד הבורגני‪ ,‬ולכן אינם מייצגים את השכבות העניות והמנוצלות בעם היהודי‪.‬‬

‫הציונות — התנועה הלאומית היהודית המודרנית‬

‫אוטונומיזם‬

‫הביקורת על הציונות‬ ‫מתוך החלטות הוועידה הרביעית של ה"בונד"‪:1901 ,‬‬ ‫"הוועידה רואה בציונות תגובה של המעמדות הבורגניים לתופעת האנטישמיות ולמצב הבלתי‬ ‫נורמלי של העם היהודי ברוסיה‪ .‬הוועידה רואה במטרה הסופית של הציונות — זאת אומרת‬ ‫רכישת טריטוריה ליהודים — דבר פחות ערך‪ ,‬מכיוון שטריטוריה כזאת תוכל להכיל רק חלק‬ ‫מהאומה היהודית ולא תוכל לפתור בכך את בעיית היהודים"‪.‬‬ ‫(דין וחשבון הוועידה הרביעית של הבונד‪ ,‬האוניברסיטה העברית‪ ,‬ירושלים‪ ,‬תשל"א)‬

‫ מהן הטענות שמעלה תנועת ה"בונד" נגד הציונות?‬ ‫הממד הלאומי של ה"בונד"‪ ,‬החל משנת ‪ ,1901‬חיזק את הוויכוח בינה ובין הציונות‪.‬‬ ‫גיבוש ֵ‬ ‫הציונות ביקרה את אמונתם של אנשי ה"בונד" כי שוויון זכויות ליהודים ואוטונומיה תרבותית‬ ‫יוכלו לפתור את בעיית האנטישמיות‪ .‬הציונות התבססה על ההנחה שהאמנסיפציה לא תוכל‬ ‫להצליח ושהאנטישמיות לא תיעלם כל עוד היהודים חיים בקרב עמים אחרים‪ .‬לעומת זאת‪,‬‬ ‫ה"בונד" ביקשו להשאיר את היהודים במקום מושבם ולפתור את בעיותיהם בהקמת חברה‬ ‫סוציאליסטית‪ ,‬שהיהודים יוכלו לחיות בה כשווים ויוכלו לשמור בה על ייחודם התרבותי‪.‬‬ ‫ה"בונד" ראו בחזון הציוני — כלומר בניסיון להביא להגירה המונית של יהודים לארץ ישראל‬ ‫לממשה‪ .‬אנשי ה"בונד" ביקרו גם את הניסיון‬ ‫ּ‬ ‫ולהקים בה מדינה יהודית — אשליה שאי אפשר‬ ‫לאופייה הבורגני של הציונות‪ ,‬המבקשת לפעול‬ ‫ּ‬ ‫להשיג צ׳רטר על ארץ ישראל‪ .‬הם ראו בו ביטוי‬ ‫ברוח הכיבוש הקולוניאליסטי של מעצמות אירופה ולשרת את האינטרסים שלהן על חשבון‬ ‫קידום האינטרסים של היהודים הפועלים והעניים ברוסיה‪.‬‬

‫‪123‬‬


‫את ההבדל הרעיוני בין ה"בונד" לציונות אפשר לראות גם בשפה הלאומית השונה שכל תנועה‬ ‫בחרה כשפתו של העם היהודי‪ .‬ה"בונד"‪ ,‬שראו במקום מושבם של היהודים את הארץ שהם‬ ‫עתידים להישאר בה ולבנות בה את תרבותם הלאומית‪ ,‬העדיפו את שפת היידיש‪ .‬היידיש הייתה‬ ‫השפה המדוברת של רוב יהודי מזרח אירופה‪ ,‬ולא היה עליהם להחיותה ולהופכה לשפת יום־יום‪,‬‬ ‫כיוון שהיא כבר הייתה כזאת‪ .‬לעומת זאת‪ ,‬רוב הציונים בחרו את העברית כשפה הלאומית ופעלו‬ ‫כדי להחיותה ולהופכה לשפתו של היישוב היהודי בארץ ישראל‪ .‬העברית הייתה סמל לניתוק‬ ‫הפיזי והתרבותי של היהודים מחייהם בגולה‪ ,‬והציונות קידמה אותה במפעלה בארץ ישראל‪.‬‬

‫המנון תנועת ה”בונד”‬ ‫השבועה‬ ‫די שבועה‬ ‫אחים ואחיות לעמל ולעני‪,‬‬ ‫ברידער און שוועסטר פון ארבעט און נויט‪,‬‬ ‫עם מפוזר ומפורד‬ ‫אלע וואס זיינען צעזייט און צעשפרייט!‬ ‫יד אחת‪ ,‬יד אחת – הדגל מוכן‪,‬‬ ‫צוזאמען‪ ,‬צוזאמען‪ ,‬די פאן – זי איז גרייט‪,‬‬ ‫זי פלאטערט פון צארן‪ ,‬פון בלוט איז זי רויט‪ – ,‬מפרפר הוא בזעם‪ ,‬אדום מדם‪,‬‬ ‫שבועה היא‪ ,‬שבועה לחיים ולמות!‬ ‫א שבועה‪ ,‬א שבועה‪ ,‬אויף לעבן און טויט!‪ ‬‬ ‫שמים וארץ ישמעו קולנו‪,‬‬ ‫הימל און ערד וועט אונז הערן‪,‬‬ ‫עדים כוכבי המרום‪.‬‬ ‫עדות – די ליכטיקע שטערן‪,‬‬ ‫א שבועה‪ ,‬א שבועה פון בלט און פון טרערן שבועה היא‪ ,‬שבועה של דם ודמעות‬ ‫מיר שווערן צו קעמפן פאר פרייהייט און רעכט נשבענו‪ ,‬נשבענו‪ ,‬נשבענו‬ ‫נשבענו ללחום לחופש וצדק‬ ‫מיט אלע טיראנען און זייערע קנעכט;‬ ‫בעריצים ובעבדיהם;‬ ‫מיר שווערן באזיגן די פינצטערע נאכט‬ ‫נשבענו מגר את חשכת הליל‪,‬‬ ‫אדער מיט העלדנמוט פאלן אין שלעכט!‬ ‫או כנפל גיבורים נפל בקרב!‬

‫שאלות לסיכום ולחזרה‬ ‫‪ .1‬מה ההבדל המרכזי בין ה"בונד" ובין רעיונותיהם של הציונים הסוציאליסטים‪ ,‬כמו סירקין‬ ‫ובורוכוב?‬ ‫‪ .2‬מהם היסודות הלאומיים במטרותיה של תנועת ה"בונד"?‬

‫‪124‬‬


‫תחומי הפעילות של התנועה‬ ‫הציונית בגולה ובארץ ישראל‬

‫יהודה בתקופה הפרסית‬

‫פרק שלישי‬

‫‪125‬‬


126


‫תחומי הפעילות של התנועה‬ ‫הציונית בגולה ובארץ ישראל‬

‫?‬

‫מה בפרק‬

‫מטרתה המרכזית של התנועה הציונית‪ ,‬כפי שנוסחה בתוכנית באזל‪ ,‬הייתה להקים בית מולדת‬ ‫לעם היהודי בארץ ישראל‪ .‬אך בארץ ישראל של סוף המאה התשע־עשרה חיו כמה עשרות‬ ‫אלפי יהודים בלבד ורוב יושבי הארץ היו ערבים‪ .‬רובו של העם היהודי חי מחוץ לארץ ישראל‪,‬‬ ‫בארצות שונות‪ .‬בפרק שלפנינו נתאר את הפעילות הציונית בגולה ובארץ ישראל עד לפרוץ‬ ‫מלחמת העולם הראשונה בשנת ‪.1914‬‬ ‫במהלך הפרק נתאר את הפעילות הציונית בגולה ונברר‪ :‬מה היו מטרות הציונים בגולה? באילו‬ ‫תחומים הם פעלו באירופה ובארצות האסלאם? אילו אתגרים וקשיים עמדו בפני פעילות זו‪,‬‬ ‫וכיצד ניסתה התנועה הציונית להתמודד עם קשיים אלה?‬ ‫לאחר מכן נתאר את הפעילות הציונית בארץ ישראל ונברר‪ :‬מי היו הציונים שעלו לארץ ישראל‬ ‫ומה היו מניעי העלייה השונים? באילו תחומים פעלו הציונים בארץ ישראל? עם אילו קשיים‬ ‫התמודדו? מי סייע להם וכיצד? מה היו הישגי הפעילות הציונית בארץ ישראל ומה הייתה‬ ‫תרומתם לבניין הבית הלאומי?‬

‫תחומי הפעילות של התנועה הציונית בגולה ובארץ ישראל‬

‫פרק‬ ‫שלישי‬

‫בפרק חמש יחידות‪:‬‬ ‫יחידה ראשונה — פעילותה של התנועה הציונית בגולה והוויכוח על "עבודת ההווה"‪.‬‬ ‫יחידה שנייה — העלייה לארץ ישראל בשנים ‪.1914-1882‬‬ ‫יחידה שלישית — ההתיישבות הציונית בארץ עד למלחמת העולם הראשונה‪.‬‬ ‫יחידה רביעית — הקמת מסגרות חברתיות־פוליטיות וביטחוניות בארץ ישראל בשנים ‪.1914-1882‬‬ ‫יחידה חמישית — הנחת תשתית לתרבות ולחינוך העברי בארץ ישראל עד מלחמת העולם‬ ‫הראשונה‪.‬‬

‫‪127‬‬


‫יחידה‬ ‫ראשונה‪:‬‬

‫פעילותה של התנועה הציונית‬ ‫באירופה ובארצות האסלאם עד‬ ‫מלחמת העולם הראשונה‬

‫שאלות מכוונות‬ ‫‪ .1‬אילו קשיים עמדו בפני הפעילות הציונית בקרב היהודים בגולה?‬ ‫‪ .2‬באילו תחומים פעלה התנועה הציונית בקרב יהודי הגולה‪ ,‬ומה היו מטרות פעילותה?‬ ‫‪ .3‬מהי ״עבודת ההווה״ ואילו טיעונים העלו תומכיה ומתנגדיה?‬

‫א‪ .‬קהילות היהודים ויחסן לציונות בראשית המאה העשרים‬ ‫בראשית המאה העשרים חיו ברחבי העולם למעלה מעשרה מיליון יהודים‪ .‬היהודים היו‬ ‫מפוזרים בארצות שונות‪ ,‬מפוצלים מבחינה לשונית ותרבותית ובעלי מעמד משפטי וחברתי‬ ‫שונה בכל אחד מאזורי מגוריהם‪.‬‬ ‫פעילותה של התנועה הציונית הייתה מכוונת כלפי כל העם היהודי‪ .‬בשונה מתנועות לאומיות‬ ‫אחרות‪ ,‬שפעילותן התמקדה באזור שחי בו רוב העם ובשטח שביקשו לכונן עליו מדינה‪ ,‬על‬ ‫הציונות היה להתמודד עם הקושי הכרוך בפעילות מתואמת ומאורגנת המתפרשׂ ת על ארצות‬ ‫שונות בכמה יבשות‪ .‬בדרך כלל הפעילות הציונית בקהילות היהודים השונות החלה כיוזמה‬ ‫של אגודות מקומיות‪ .‬אלה פעלו בקהילות השונות ורובן הצטרפו להסתדרות הציונית לאחר‬ ‫הקמתה‪ .‬צורת ההתארגנות של הפעילות הציונית ואופייה השתנו בהתאם לתנאים בכל ארץ‬ ‫בה התקיימה פעילות ציונית‪ .‬התנועה הציונית הייתה צריכה לגשר על ההבדלים הלשוניים‬ ‫והתרבותיים בין הקהילות היהודיות ולהתמודד עם מציאות פוליטית וחברתית שאפיינה את‬ ‫מצב היהודים ואת היחס כלפיהם במדינות שחיו בהן‪.‬‬

‫‪128‬‬


‫קטע ממכתבו של שלמה בן ח"ת חג׳אג׳‪ ,‬מזכיר האגודה הציונית "בני ציון" בעיר בג׳ה‬ ‫שבתוניסיה‪ ,‬לוועד הפועל של ההסתדרות הציונית מ־‪.24.4.1913‬‬ ‫"ערכתי הטורים האלה‪ ,‬לפני פני קודשם להודיע לכבודם כי מכתבם מיום ‪ 14‬באפריל העבר‬ ‫הגיעני ושמחתי בו כמוצא שלל רב יען כי זאת הפעם הראשונה שזכיתי לקבל את מכתבם‬ ‫היקר‪ ,‬והייתה שמחתי כפורחת עלתה ניצה‪ ,‬אמנם אמללה ותיבש בראותי אין הבן יען כי כתוב‬ ‫גרמנית ואין איתנו יודע זאת השפה כלל‪ ,‬כי אנחנו התוניסאים‪ ,‬מלבד השפה הצרפתית או‬ ‫ערבית‪ ,‬או יותר נכון עברית‪ ,‬אין אנו יודעים‪ .‬לכן אם נא מצאתי חן בעיני כבודו לשלוח לי‬ ‫עוד מכתב אחר הכתוב עברית (ולא בכתב אשכנזי‪ ,‬בכתב אשורי [עברי]) לידע ולהבין מכתבכם‬ ‫הנשאר אתי כחידה סתומה‪.‬‬ ‫‪ ...‬נבקש מכבודו שלא לכתוב לנו עוד בשפה זרה כי אם בשפת קדשנו היקרה לנו מזהב ומפז רב"‪.‬‬ ‫(יהודי המזרח בדורות האחרונים‪ ,‬משרד החינוך‪ ,‬ת"ל‪ ,‬ירושלים‪ ,‬תשמ"ג‪ ,‬עמ׳ ‪)144‬‬

‫‪ .1‬איזה קושי מבטא המכתב בפעילותה של התנועה הציונית בתוניסיה?‬ ‫‪ .2‬כיצד מציע הכותב להתמודד עם קושי זה? האם לדעתכם הפתרון היה מעשי?‬ ‫כדי לעמוד על אתגרי הפעילות הציונית בגולה ועל יחס התפוצות השונות אליה‪ ,‬נסקור את‬ ‫תפוצתן של הקהילות היהודיות בעולם‪.‬‬ ‫אוכלוסיית היהודים בעולם בשנת ‪1880‬‬ ‫מספר היהודים‬ ‫‪5,588,000‬‬ ‫מזרח אירופה‬ ‫‪3,025,000‬‬ ‫מרכז ומערב אירופה‬ ‫‪1,051,000‬‬ ‫אמריקה‬ ‫‪684,000‬‬ ‫אסיה ואפריקה‬ ‫סך האוכלוסייה היהודית בעולם ‪10,348,000‬‬

‫תחומי הפעילות של התנועה הציונית בגולה ובארץ ישראל‬

‫קשיי תקשורת בין הנהגת ההסתדרות הציונית לקהילות יהודיות‬

‫שיעור מכלל היהודים בעולם‬ ‫‪54%‬‬ ‫‪29%‬‬ ‫‪10%‬‬ ‫‪7%‬‬

‫‪ .1‬יהודי מזרח אירופה‬ ‫מעיון בטבלה המוצגת לעיל אפשר ללמוד כי יותר משמונים אחוזים מיהודי העולם חיו בראשית‬ ‫המאה העשרים באירופה‪ ,‬רובם במזרח אירופה‪ ,‬בעיקר בשטחי הקיסרות הרוסית (יותר מחמישה‬ ‫מיליון)‪ .‬היהודים בקיסרות הרוסית לא קיבלו אמנסיפציה‪ ,‬אזורי המגורים שלהם ותחומי עיסוקם‬ ‫הוגבלו‪ ,‬והם סבלו מאנטישמיות ופוגרומים‪ .‬התנועה הציונית צמחה בשטחי הקיסרות‪ ,‬רוב תומכיה‬ ‫ופעיליה הגיעו ממנה‪ ,‬ושם היא הצליחה יחסית לגייס תמיכה ברעיונותיה ובפעילותה‪ .‬אך גם‬ ‫במזרח אירופה לא זכתה התנועה הציונית לתמיכת רוב היהודים‪ ,‬והיא התמודדה עם מתנגדים‬ ‫ועם תנועות שהתחרו בה על אהדת היהודים‪ .‬רוב ההנהגה הדתית התנגדה לציונות‪ ,‬ותומכי‬

‫‪129‬‬


‫הרבנים האורתודוקסים מתנגדי הציונות לא הצטרפו לשורות ההסתדרות הציונית והמשיכו‬ ‫לראות ברעיונותיה כפירה בדת‪ .‬רבים ברוסיה פנו לפעילות בתנועות סוציאליסטיות מהפכניות‬ ‫שהתנגדו לציונות‪ ,‬הן בתנועת ה"בונד" (ראה עמ' ‪ )117-116‬והן במסגרות מהפכניות כלליות‬ ‫(שהתנגדו להגדרת היהודים כלאום)‪ .‬הם פעלו למען גיוס תמיכה בקרב המוני היהודים בתחום‬ ‫המושב‪ .‬תופעה נוספת שאתגרה את הפעילות הציונית במזרח אירופה הייתה תופעת ההגירה‬ ‫מערבה‪ .‬הציונות הציעה פתרון לאומי למצוקת הקיום היהודי ברוסיה‪ ,‬אך רבים מיהודי רוסיה‬ ‫יכרו את פתרון ההגירה‪ ,‬בעיקר לאמריקה‪ .‬הם קיוו למצוא שם פתרון למצוקתם הכלכלית‬ ‫ּב ּ‬ ‫ולרדיפה האנטישמית‪ .‬שמועות הגיעו מאמריקה על אפשרויות להתעשרות מהירה ועל חיים‬ ‫נוחים‪ ,‬ולעומתן הידיעות שהגיעו מארץ ישראל היו על קשיי העולים שם‪.‬‬

‫‪ .2‬יהודי מרכז אירופה ומערבה‬ ‫במדינות מרכז אירופה ומערבה ניתנה במאה התשע־עשרה אמנסיפציה ליהודים‪ ,‬והם השתלבו‬ ‫ברובם בחברה הכללית‪ .‬רוב יהודי הארצות האלה לא תמכו בציונות והתנגדו לעמדתה הרואה‬ ‫בכל היהודים לאום נפרד שאינו חלק מהחברה הכללית‪ .‬רוב יהודי מרכז אירופה ומערבה‬ ‫המשיכו לראות בהשתלבות בחברה הכללית את מטרתם וראו בגילויי האנטישמיות כלפיהם‬ ‫תופעה חולפת שעתידה להיעלם‪ .‬אמנם הייתה פעילות ציונית ניכרת בארצות מרכז אירופה‬ ‫ומערבה; כמה ממנהיגי הציונות הבולטים (כמו הרצל ונורדאו) באו מהן‪ ,‬ומוסדות התנועה‬ ‫הציונית פעלו במדינות כמו גרמניה ובריטניה‪ ,‬אך אוהדי הציונות במערב אירופה ובמרכזה‬ ‫ראו בציונות בעיקר אמצעי לפתרון מצוקתם של יהודי מזרח אירופה‪.‬‬

‫מעמד היהודים בארצות האסלאם‬ ‫היהודים שחיו בסביבה המוסלמית מאות בשנים נהנו בדרך כלל מיחס של סובלנות דתית‪ .‬על‬ ‫פי חוקי האסלאם‪ ,‬היהודים הורשו לקיים את מצוות דתם ולפתח מסגרת קהילתית‪ ,‬אך מעמדם‬ ‫לא היה שווה למעמד האוכלוסייה המוסלמית‪ .‬הם נחשבו ל״נתינים בני חסות״ (ד׳ימים)‪ .‬על‬ ‫היהודים הוטלו מגבלות שונות ומס מיוחד‪ ,‬אך הם לא תמיד נאכפו‪ .‬אמנם היו תקופות ומקומות‬ ‫שהייתה בהם אפליה ממש כלפי היהודים והיו בהם גילויי איבה‪ .‬אך מקרי הרדיפה והאלימות‬ ‫היו מעטים‪ ,‬והם לא השתוו בהיקפם‪ ,‬בעוצמתם ובתכיפותם לרדיפת היהודים באירופה‪.‬‬

‫‪ .3‬יהודי ארצות האסלאם‬ ‫היהודים והשלטון המוסלמי‬ ‫בארצות האסלאם שבאסיה ובאפריקה חיו בראשית המאה העשרים פחות ממיליון יהודים‪.‬‬ ‫עד ראשית המאה התשע־עשרה חיו רוב יהודי ארצות האסלאם בשלטון מוסלמי ישיר‪ .‬במאה‬ ‫התשע־עשרה ובראשית המאה העשרים חלו בחלק מארצות האסלאם שינויים מדיניים‪ ,‬ואלה‬ ‫השפיעו גם על מצבם של היהודים‪ .‬באיראן ובתימן עדיין היהודים בשלטון מוסלמי ישיר‬ ‫ועצמאי‪ .‬ברוב שטחו של המזרח התיכון שלטה האימפריה העות׳מאנית‪ ,‬ויהודי ארצות כמו‬ ‫טורקיה‪ ,‬עיראק וסוריה היו בשליטתה‪ .‬מעצמות אירופה כבשו את ארצות צפון אפריקה במאה‬ ‫התשע־עשרה ובראשית המאה העשרים‪ .‬צרפת השתלטה על אלג׳יר וסיפחה אותה לשליטתה‬ ‫הישירה (‪ ,)1830‬וכן על תוניס (‪ )1881‬ועל מרוקו (‪ ,)1912‬שבהן נשאר שלטון חסות מקומי‪.‬‬

‫‪130‬‬


‫תחומי הפעילות של התנועה הציונית בגולה ובארץ ישראל‬

‫בריטניה השתלטה על מצרים (‪ )1882‬ואיטליה ועל לוב (‪ .)1912‬התפתחות זו שינתה את מצבם‬ ‫של היהודים בארצות אלה‪ .‬השלטון הקולוניאלי* פתח בפניהם אפשרויות קידום והשתלבות‬ ‫באליטה הכלכלית והשלטונית‪ .‬רבים מהם ניצלו אפשרויות אלה כדי לשפר את מעמדם הכלכלי־‬ ‫חברתי ואימצו את שפת השלטון החדש ותרבותו‪ .‬הדבר בלט בייחוד באלג׳יריה‪ ,‬שהוענקה בה‬ ‫ליהודים אזרחות צרפתית בשנת ‪( 1870‬תופעה כמו זו‪ ,‬אם כי בהיקפים קטנים יותר‪ ,‬התרחשה‬ ‫גם בארצות אחרות בצפון אפריקה תחת השלטון הצרפתי או האיטלקי)‪ .‬לצד שכבת היהודים‬ ‫המשכילים‪ ,‬שאימצו את תרבות השלטון הקולוניאלי‪ ,‬המשיכו רוב יהודי ארצות האסלאם לחיות‬ ‫במסגרת הקהילתית המסורתית‪.‬‬ ‫הפעילות הציונית בארצות האסלאם החלה בסוף המאה התשע־עשרה ובמובנים רבים דמתה‬ ‫לפעילות הציונית שהתפתחה באירופה‪ .‬עם זאת‪ ,‬היא הייתה מצומצמת למדי‪ .‬יש כמה סיבות‬ ‫להיקפה המצומצם של הפעילות הציונית בארצות האסלאם‪:‬‬ ‫ גילויי האנטישמיות והאיבה כלפי היהודים בארצות האסלאם היו מעטים‪ ,‬ולכן לא היו מניע‬ ‫להיענות לציונות כמו שהיו באירופה‪.‬‬ ‫ השלטון הקולוניאלי פתח בפני היהודים אפשרויות השכלה וקידום‪ ,‬והיהודים שאימצו‬ ‫את התרבות הקולוניאלית טרם התאכזבו מתקוות האמנסיפציה וההשתלבות (כמו תומכי‬ ‫הציונות במערב אירופה ובמרכזה)‪.‬‬ ‫ הקהילות היהודיות בארצות האסלאם לא עברו תהליך חילון דומה בהיקפו לתהליך שהתרחש‬ ‫בקהילות היהודיות באירופה‪ ,‬ולכן לא נזקקו לזהות יהודית חדשה ושמרו על זהות יהודית מסורתית‪.‬‬ ‫ רעיונות לאומיים ותנועות לאומיות עדיין לא פעלו בהיקף נרחב בארצות האסלאם‪ ,‬ויהודי‬ ‫ארצות אלה לא הושפעו מהרעיונות הלאומיים ולא ראו צורך בגיבוש תנועה לאומית יהודית‪.‬‬ ‫הפעילות הציונית לא תפסה ממש מקום בחיי הקהילות היהודיות בארצות האסלאם עד למלחמת‬ ‫העולם הראשונה‪ ,‬וגם לא עוררה את מידת ההתנגדות שהייתה לה באירופה‪ .‬רבנים ומנהיגי‬ ‫הקהילות המסורתיות בארצות האסלאם שהייתה בהן פעילות ציונית‪ ,‬לא יצאו נגד הציונות‬ ‫וחלקם אף תמכו בה‪ .‬הציונות לא נתפסה כאידיאולוגיה חילונית המסכנת את הדת היהודית‪,‬‬ ‫אלא כמימוש שאיפות גאולה דתיות וכאמצעי לחיזוק הקהילה היהודית מול מגמות החילון של‬ ‫צעירי הקהילה‪ .‬אלה פנו לעבר השתלבות תרבותית וחברתית באליטה הקולוניאלית האירופית‪.‬‬

‫ב‪ .‬תחומי הפעילות הציונית באירופה ובארצות האסלאם עד למלחמת‬ ‫העולם הראשונה‬ ‫‪ .1‬אגודות ציוניות‬ ‫עוד לפני הקונגרס הציוני הראשון‪ ,‬התארגנו במזרח אירופה אגודות ציוניות בשם הכולל "חובבי‬ ‫ציון"‪ .‬אגודות אלה התארגנו על בסיס מקומי בערים ובעיירות שהתאגדו בהן תומכי הציונות למען‬ ‫פעולה משותפת ולקידום העלייה לארץ ישראל‪ .‬עם הקמתה של ההסתדרות הציונית העולמית‬ ‫בידי הרצל‪ ,‬נעשו רוב האגודות הציוניות לסניפים של ההסתדרות הציונית‪ .‬חברי האגודות הציוניות‬ ‫הצטרפו להסתדרות הציונית ושילמו ִמסי חבר ("השקל")‪ ,‬והם בחרו את הצירים שנשלחו לקונגרסים‬ ‫הציוניים‪ .‬האגודות הציוניות שימשו כלי לאיסוף תרומות למען הפעילות הציונית‪ ,‬כמו למשל‬ ‫* קולוניאליזם — השתלטותן של מעצמות אירופה על אזורים ביבשות אחרות והקמת מושבות (קולוניות) של‬ ‫מתיישבים אירופאים בשטחים אלה‪.‬‬

‫‪131‬‬


‫איסוף תרומות לקק"ל‪ ,‬הן הקימו מועדונים ציוניים‪ ,‬וחבריהן יכלו לעסוק בהם בנושאים שונים‬ ‫ולקרוא ספרות ועיתונות ציונית‪ .‬האגודות הציוניות ארגנו אירועי תרבות (כמו הצגות וקריאת‬ ‫ספרות) בעלי תוכן ציוני והציעו לחברי האגודה שיעורים בעברית‪ .‬פעילות האגודות קידמה את‬ ‫התודעה הלאומית של חבריהן ויצרה בסיס לגיבוש השקפה ציונית ופעילות ציונית מתואמת‬ ‫בין הציונים שהיו מפוזרים ברחבי העולם‪.‬‬ ‫האגודות הציוניות ארגנו מגביות לסיוע לנזקקים וגמילות חסדים ואף העניקו סיוע משפטי‬ ‫ליהודים‪ ,‬מתוך שאיפה לזכות באהדתם ולהיות לגורם מרכזי ומשפיע בקהילות היהודיות‬ ‫השונות (על מקומן של פעולות אלה במסגרת הפעילות הציונית נרחיב בנושא "עבודת ההווה"‬ ‫בעמ׳ ‪.)128‬‬ ‫אגודות ציוניות בעלות מטרות דומות לאלו שקמו באירופה נוסדו גם בארצות האסלאם בתקופה‬ ‫זו‪ .‬האגודה הציונית הראשונה נוסדה בשנת ‪ 1897‬בקהיר (בירת מצרים‪ ,‬שהייתה בשלטון בריטי)‪.‬‬ ‫בראשית המאה העשרים קמו בצפון אפריקה אגודות ציוניות נוספות‪ ,‬כגון אגודת "חיבת ציון"‬ ‫במרוקו (‪ )1909‬ו"אגודת ציון" בתוניס‪ .‬האגודות האלו עמדו בקשר עם מוסדות ההסתדרות‬ ‫הציונית‪ ,‬וחלקן שלחו נציגים לקונגרסים הציוניים‪ .‬האגודות עסקו בהוראת עברית‪ ,‬בחינוך‬ ‫לאומי ובהפצת השקל הציוני‪.‬‬

‫סמל אגודת הספורט "הכוח וינה"‬

‫סמל אגודת הסטודנטים הציונים "מכביאה"‬ ‫שנוסדה בבודפׁשט בשנת ‪1903‬‬

‫אגודות ציוניות מסוג אחר היו אגודות הסטודנטים הציוניות‪ .‬הן ביקשו להעניק מסגרת תומכת‬ ‫לסטודנטים היהודים שאגודות הסטודנטים הלאומיות דחו אותם‪ ,‬ולחזק את תודעתם הציונית‬ ‫בפעילות תרבותית וחינוכית‪ .‬אגודות סטודנטים ציוניות כמו "קדימה" (‪ )1882‬ו"בר כוכבא"‬ ‫(‪ )1897‬הוקמו בווינה‪ .‬הן קלטו לשורותיהן סטודנטים יהודים ושמו להן למטרה לחנך ולהכשיר‬ ‫אותם לעלייה לארץ ישראל ולפעילות ציונית פוליטית ותרבותית בגולה‪ .‬אחת מאגודות‬ ‫הסטודנטים הציוניות הבולטות הייתה "החבר"‪ .‬ברוסיה הוגבל מספר הסטודנטים היהודים‬ ‫בגימנסיות ובאוניברסיטאות‪ .‬סטודנטים יהודים רבים ממזרח אירופה פנו לאוניברסיטאות במרכז‬ ‫אירופה ובמערבה‪ ,‬ובהן יכלו ללמוד‪ .‬אגודת "החבר" קמה בשנת ‪ ,1911‬ויעדיה היו לארגן את‬ ‫הסטודנטים היהודים במסגרת לאומית ולחזק את תודעתם הלאומית לצד מתן סיוע לנזקקים‬ ‫שבהם‪ .‬אגודת "החבר" פעלה באוניברסיטאות אירופה‪ ,‬בעיקר בקרב הסטודנטים היהודים‬ ‫שבאו מרוסיה‪ .‬משנת ‪ 1913‬החלה אגודת "החבר" לפעול גם באוניברסיטאות בתוך רוסיה‪,‬‬

‫‪132‬‬


‫‪ .2‬פעילות חינוכית‬ ‫פעילות חינוכית למען חיזוק התודעה הציונית הייתה חלק חשוב מפעילותה של התנועה‬ ‫הציונית‪ .‬כבר עם הקמתן של אגודות "חובבי ציון" ברוסיה עסקו הציונים בפעילות חינוכית‬ ‫שעיקרה לימוד עברית והיסטוריה יהודית‪ .‬החינוך המסורתי בקהילות היהודיות נעשה ב"חדר"‪,‬‬ ‫ולימדו בו את הילדים (רק את הבנים) לימודי קודש‪ .‬במאה התשע־עשרה חלו שינויים במסגרות‬ ‫החינוך היהודי‪ .‬במערב אירופה‪ ,‬שם קיבלו היהודים אמנסיפציה‪ ,‬שלחו היהודים המשתלבים‬ ‫את ילדיהם לבתי הספר הכלליים‪.‬‬ ‫גם ברוסיה‪ ,‬למרות היעדר אמנסיפציה ליהודים‪ ,‬החלו יהודים משכילים לשלוח את ילדיהם‬ ‫לבתי הספר הכלליים‪ .‬השלטונות הגבילו את מספר היהודים שהתקבלו לבתי הספר הכלליים‪,‬‬ ‫ולכן נוסדו בתי ספר יהודיים פרטיים‪ ,‬והם ביקשו להעניק לתלמידיהם השכלה כללית ולקרבם‬ ‫לשפה הרוסית ולתרבותה‪ .‬עם התרחבותה של התנועה הציונית ברוסיה‪ ,‬היא החלה להשפיע‬ ‫על תוכני הלימוד בבתי הספר היהודיים הפרטיים ולהעניק להם אופי ציוני המבוסס על הוראת‬ ‫העברית וההיסטוריה היהודית‪.‬‬ ‫הפעילות החינוכית החשובה ביותר של התנועה הציונית ברוסיה בראשית המאה העשרים‬ ‫הייתה הקמת "החדרים המתוקנים"‪" .‬החדר המתוקן" היה שונה מהחדר המסורתי בכמה מובנים‪.‬‬ ‫גם בחדר המתוקן למדו לימודי קודש‪ ,‬אך לימודים אלה נעשו בשיטות חדשות והם שולבו‬ ‫בלימודים בעלי תוכן לאומי‪ ,‬כמו‪ :‬היסטוריה של עם ישראל ולימודי עברית בשיטות חדשות‪,‬‬ ‫שנועדו לעשות אותה לשפת דיבור ולא רק לשפת קודש‪ .‬נפתחו גם חדרים מתוקנים לבנות‪,‬‬ ‫ובמקומות אחרים שולבו בנות בלימודי החדר המתוקן עם הבנים‪ .‬החדר המתוקן הציע גם תנאי‬ ‫לימוד טובים יותר מאלה של החדר המסורתי‪ ,‬והושם בו דגש על ניקיון והיגיינה‪.‬‬ ‫בשילוב זה בין לימודי הקודש של החדר המסורתי ובין לימודים כלליים פנתה התנועה הציונית‬ ‫הן לתלמידים הבאים מבתים מסורתיים והן לתלמידים שהוריהם ביקשו להעניק להם השכלה‬ ‫כללית בבתי הספר הכלליים ברוסיה‪ .‬כך ניסתה התנועה הציונית למנוע התבוללות אפשרית‬ ‫של נערים שילמדו במערכת החינוך הרוסית ויאבדו את הקשר לזהותם היהודית‪.‬‬ ‫החדרים המתוקנים התפשטו במהירות ברחבי "תחום המושב" ברוסיה‪ ,‬ובשנים ‪1903-1899‬‬ ‫נפתחו יותר מתשע מאות חדרים מתוקנים‪ .‬הם יצרו בסיס לפיתוחה של מערכת חינוך ציונית‬ ‫מקיפה שקמה באירופה לאחר מלחמת העולם הראשונה‪.‬‬

‫תחומי הפעילות של התנועה הציונית בגולה ובארץ ישראל‬

‫ובהדרגה הוקמו אגודות "החבר" בכל בתי הספר הגבוהים שלמדו בהם סטודנטים יהודים‪ ,‬אף‬ ‫על פי שהשלטון הגדיר את פעילותה לא חוקית‪.‬‬ ‫אגודות ציוניות קמו גם בתחום הספורט‪ .‬הבולטת שבאגודות הספורט הציוניות הייתה אגודת‬ ‫"מכבי"‪ .‬קבוצת מתעמלים יהודים שנדחו מאגודת ספורט מקומית על רקע יהדותם ייסדה אותה‬ ‫בקונסטנטינופול‪ ,‬בירת האימפריה העות׳מאנית‪ ,‬בשנת ‪ .1895‬הצלחתה של אגודת "מכבי"‬ ‫הביאה להקמת מועדוני ספורט יהודיים בארצות שונות‪ ,‬כגון "הכוח וינה"‪" ,‬בר כוכבא ברלין"‬ ‫ועוד‪ .‬אגודות אלה טיפחו גאווה לאומית יהודית בעצם העיסוק בספורט‪ ,‬ועסקו לא רק בפעילות‬ ‫גופנית אלא גם בחינוך ציוני ובלימוד עברית‪.‬‬

‫‪133‬‬


‫מורה ותלמידי חדר מתוקן בעיר פלֹוטניצה‪1936 ,‬‬

‫תלמידי חדר מסורתי בּפֹולֹוצק בראשית המאה העשרים‬

‫‪ .1‬התבוננו בתמונות המתארות את התלמידים ואת המורים בחדר המסורתי ובחדר המתוקן‪.‬‬ ‫על אילו הבדלים בין שני סוגי החדרים תוכלו להצביע?‬

‫‪134‬‬


‫במחצית השנייה של המאה התשע־עשרה ובראשית המאה העשרים יצאו לאור באירופה‪ ,‬בארץ‬ ‫ישראל ובצפון אפריקה עשרות עיתונים יהודיים בשפות שונות‪ ,‬כולל בעברית‪ .‬רבים מהעיתונים‬ ‫האלו היו עיתונים ציוניים‪ .‬בעיני התנועה הציונית‪ ,‬היה לפרסום של עיתונות ציונית ולהפצתה‬ ‫משקל רב‪ .‬העיתונים וכתבי העת שימשו במה להפצת הרעיונות הציוניים‪ ,‬לפרסום הפעילות‬ ‫הציונית בגולה ובארץ ישראל‪ ,‬לניהול דיון ציבורי בנושאים שונים‪ ,‬לפיתוח השפה העברית‬ ‫ולגיבוש השיח הציוני (מעין "שפה ציונית" המעניקה משמעות ציונית למושגים ולאירועים‬ ‫מהעבר ומההווה)‪.‬‬ ‫הזכרנו בפרק הקודם את העיתון די ועלט (העולם) שאת פרסומו יזם הרצל‪ .‬עיתון זה נעשה‬ ‫לביטאונה הרשמי של ההסתדרות הציונית‪ .‬בין העיתונים הציוניים הבולטים בתקופה הזאת‬ ‫היו הצפירה‪ ,‬המגיד‪ ,‬המליץ‪ ,‬השחר ואחרים‪ .‬עיתונים אלה הופצו בעיקר בין יהודי הקיסרות‬ ‫הרוסית‪ ,‬אך הגיעו גם לקהילות היהודיות בארצות אחרות — באירופה‪ ,‬בצפון אפריקה ובמזרח‬ ‫התיכון‪ .‬גם בארצות האסלאם יצאו לאור עיתונים ציוניים‪ ,‬הן בעברית והן בשפות אחרות‪ .‬כך‬ ‫למשל יצא לאור בקהיר עיתון ציוני בצרפתית שנקרא התחייה היהודית‪ ,‬ובתוניס ראה אור‬ ‫העיתון קול ציון בשפה הערבית־יהודית‪ ,‬שדיברו בה רבים מיהודי צפון אפריקה‪.‬‬ ‫גם לספרות היה מקום מרכזי בפעילות הציונית בגולה‪ .‬מסוף המאה התשע־עשרה פרסמו במזרח‬ ‫אירופה סופרים ציונים את כתביהם בעיתונות הציונית‪ ,‬ורבים מהם אף עבדו בעיתונים ובכתבי‬ ‫העת‪ .‬הוצאות לאור כגון "אחיאסף" ו"תושייה" פרסמו כתבים של סופרים יהודים ציונים‪ ,‬כמו‬ ‫ביאליק*‪ ,‬שלום אש** ואחרים‪ .‬הנושאים המרכזיים בספרות הציונית היו תיאור חיי היהודים‬ ‫בגולה‪ ,‬בדרך כלל תיאור שלילי‪ ,‬תיאור חיי המתיישבים בארץ ישראל וההיסטוריה היהודית‪.‬‬

‫תחומי הפעילות של התנועה הציונית בגולה ובארץ ישראל‬

‫‪ .3‬עיתונות וספרות‬

‫חוג הסופרים היהודים‬ ‫בעיר אודסה בשנת ‪.1916‬‬ ‫חיים נחמן ביאליק עומד‬ ‫שני מימין‪ ,‬ומשמאלו יושב‬ ‫מנדליי מוכר ספרים‪ ,‬שנחשב‬ ‫לאחד מאבות הספרות‬ ‫המודרנית בעברית וביידיש‪.‬‬

‫* חיים נחמן ביאליק (‪ — )1934-1873‬מגדולי המשוררים העבריים‪ .‬סופר‪ ,‬מתרגם ועורך‪ .‬זכה לכינוי "המשורר הלאומי"‪.‬‬ ‫** שלום אש (‪ — )1880-1957‬בין הסופרים היהודים בתקופתו‪ ,‬פרסם יצירות בעברית וביידיש‪.‬‬

‫‪135‬‬


‫‪ .4‬הכשרת עלייה‬ ‫ההסתדרות הציונית בגולה בסוף המאה התשע־עשרה ובראשית המאה העשרים לא עודדה‬ ‫עלייה גדולה של יהודים לארץ ישראל ולא הכשירה אותם לכך‪ .‬העולים לארץ ישראל עד‬ ‫למלחמת העולם הראשונה עשו זאת מיוזמתם הפרטית ובהתארגנות מקומית‪ .‬מי שארגנו את‬ ‫ההתארגנויות הראשונות להכשרת חלוצים בגולה למען התיישבות ועבודה בארץ ישראל היו‬ ‫תנועות נוער ומפלגות שזוהו עם הציונות הסוציאליסטית‪ .‬כך למשל ב־‪ 1911‬קמה תנועת‬ ‫הנוער "השומר הצעיר" (בגליציה שבפולין כיום)‪ ,‬ולאחר מלחמת העולם הראשונה וכיבוש‬ ‫בריטניה את ארץ ישראל היא הקימה חוות הכשרה לנוער העתיד לעלות לארץ ולעבוד בה‪.‬‬ ‫ב־‪ 1917‬קמה ברוסיה תנועת "החלוץ"‪ ,‬וגם היא הכשירה חלוצים צעירים לעלייה‪ ,‬לעבודה‬ ‫ולהתיישבות בארץ ישראל‪.‬‬ ‫גם בארצות האסלאם לא עודדה התנועה הציונית עלייה המונית ולא הכשירה את העולים‪ .‬עולים‬ ‫מארצות צפון אפריקה‪ ,‬מתימן וממקומות נוספים‪ ,‬ראו בעלייה לארץ שילוב של מעשה ציוני‬ ‫לאומי במעשה דתי המבשר את הגאולה והממשיך את מסורת העלייה לארץ הקודש מן העבר‪.‬‬

‫בית ספר יהודי בבגדד‪ ,‬שנות השלושים של המאה ה־‪20‬‬

‫‪136‬‬


‫‪" .1‬עבודת ההווה"‬ ‫השאלה מהי מטרתה העיקרית של הציונות ומהם האמצעים להשגתה ליוותה את הפעילות‬ ‫הציונית מראשית דרכה‪ .‬כתנועה לשחרור לאומי ביקשה הציונות‪ ,‬בדומה לתנועות לאומיות‬ ‫אחרות‪ ,‬להקים לעם היהודי מסגרת ריבונית בארץ ישראל ופעילות התנועה כוּ ונה להגשמת‬ ‫מטרה זו‪ .‬אך התנועה הציונית לא הייתה רק תנועה לשחרור לאומי אלא גם תנועה שביקשה‬ ‫לתת פתרון למצוקות הקיום היהודי בגולה‪ ,‬והיא ראתה בהקמת ישות ריבונית יהודית אמצעי‬ ‫לפתרון מצוקות אלה (כך למשל אפשר להבין את עמדתם של תומכי הצעת אוגנדה)‪.‬‬ ‫כל עוד האמינו רבים מחברי ההסתדרות הציונית‪ ,‬והרצל בראשם‪ ,‬כי יהיה אפשר להשיג עד‬ ‫מהרה צ׳רטר על ארץ ישראל‪ ,‬לשאלת המטרה והאמצעים הייתה חשיבות משנית בפעילותה‬ ‫של ההסתדרות הציונית‪ .‬אך כישלונותיו של הרצל להשיג את הצ׳רטר וההכרה בכך שארץ‬ ‫ישראל לא תוכל לקלוט המוני יהודים בפרק זמן קצר‪ ,‬הבהירו כי הפתרון לבעיית היהודים‬ ‫בדמות עלייה המונית לארץ ישראל והקמת "בית מולדת" בשטחה לא יהיה בעתיד הקרוב ובכל‬ ‫מקרה‪ ,‬פתרון יימצא רק לחלק מהיהודים‪.‬‬ ‫ההכרה בכך שארץ ישראל לא תוכל להיות פתרון מיָ די למצוקת הקיום של המוני היהודים‪,‬‬ ‫בעיקר במזרח אירופה‪ ,‬העמידה בפני התנועה הציונית בעיה‪ .‬אל מול מצוקתם הגוברת של‬ ‫יהודי מזרח אירופה ואירועים כמו פוגרום קישינב‪ ,‬שהראו את גודל הסכנה המאיימת עליהם‪,‬‬ ‫לא מצאה התנועה הציונית מענה‪ .‬הצעותיו של הרצל ושל אחרים למצוא חלופה לארץ ישראל‬ ‫שתספק פתרון מיָ די למצוקת היהודים‪ ,‬כמו למשל תוכנית אוגנדה‪ ,‬לא התקבלו‪ ,‬והתנועה‬ ‫הציונית נאלצה לחפש דרך לגיוס תמיכת היהודים‪ .‬הצורך נעשה דחוף יותר לנוכח התחרות‬ ‫על אהדת הרחוב היהודי בינה ובין תנועות שהציעו פתרונות אחרים למצוקת ההמון היהודי‬ ‫במזרח אירופה‪ ,‬כמו למשל ה"בונד"‪.‬‬ ‫התנועה הציונית‪ ,‬בעיקר במזרח אירופה ובמרכזה‪ ,‬החלה לשים דגש חזק יותר בפיתוח ובהגברת‬ ‫התודעה הציונית בקרב יהודי הגולה‪ ,‬לצד שימת דגש במאבק לשוויון זכויות ולשיפור תנאי‬ ‫חייהם של היהודים במקומות מושבם באמצעות עזרה כלכלית ולחץ על השלטונות לשיפור‬ ‫יחסם כלפי היהודים‪ .‬פעילות זו כונתה בשם "עבודת ההווה"‪ ,‬כיוון שמטרתה הייתה לספק‬ ‫פתרון או לשפר לפחות את מצבם של היהודים במקום מושבם‪ ,‬עד אשר יושג פתרון עתידי‬ ‫בדמות בית לאומי בארץ ישראל‪.‬‬ ‫"עבודת ההווה"‪ ,‬כלומר פעילות למען היהודים במקום מושבם‪ ,‬לצד חיזוק תודעתם הלאומית‪,‬‬ ‫החלה כפעילות מקומית ספונטנית של פעילי התנועה הציונית ברוסיה‪ .‬אלה ביקשו לחזק את‬ ‫כוחה ואת מעמדה של התנועה הציונית בקרב קהילות היהודים‪" .‬עבודת ההווה" נהפכה לצורך‪,‬‬ ‫והיא נתנה מענה לקשיים שהתנועה הציונית התמודדה ִעמם‪.‬‬

‫תחומי הפעילות של התנועה הציונית בגולה ובארץ ישראל‬

‫ג‪ .‬הוויכוח על "עבודת ההווה" והחלטות ועידת הלסינגפורס‬

‫‪137‬‬


‫‪ .2‬ועידת הלסינגפורס‬ ‫בשנת ‪ 1905‬התחוללה ברוסיה מהפכה נגד שלטון הצאר‪ ,‬שהסתבך במלחמה נגד יפן והפסיד‬ ‫בה‪ .‬אמנם המהפכה נכשלה‪ ,‬אך בעקבותיה הבטיח השלטון לקיים בחירות ולהקים בית נבחרים‬ ‫("דומה")‪ .‬יהודי רוסיה‪ ,‬שרבים מהם סבלו ממדיניותו האנטישמית של שלטון הצאר ומפוגרומים‪,‬‬ ‫ביקשו להשתתף בבחירות ולהיות מיוצגים בבית הנבחרים כדי לקדם את זכויותיהם ולשפר את‬ ‫מצבם‪ .‬התנועה הציונית ברוסיה הייתה צריכה להחליט כיצד לפעול לנוכח השינויים הפוליטיים‬ ‫והחברתיים שהתרחשו בקיסרות הרוסית‪.‬‬ ‫ביולי ‪ 1906‬התכנסו צירי התנועה הציונית ברוסיה בעיר הלסינגפורס (כיום הלסינקי) שבפינלנד‪,‬‬ ‫שהייתה אז בתחומי הקיסרות הרוסית‪ .‬כשבעים ושניים נציגים של התנועה הציונית ברוסיה‬ ‫התכנסו בוועידה בהלסינגפורס כדי לעסוק בדרכה ובעתידה של התנועה הציונית ולשקול אם‬ ‫לאמץ את "עבודת ההווה" כחלק ממדיניותה הרשמית של התנועה הציונית‪ .‬דיוני הוועידה‬ ‫נמשכו שבעה ימים והתקיימו בהם ויכוחים עזים‪ .‬מצדדי "עבודת ההווה" טענו כי התעלמותה‬ ‫של התנועה הציונית ממצוקת הקיום של יהודי רוסיה והימנעות מהגנה עליהם‪ ,‬משיפור תנאי‬ ‫חייהם ומקידום זכויות היהודים ברוסיה יביאו בהכרח להפניית עורף של המוני היהודים לתנועה‬ ‫הציונית‪ ,‬והיא לא תהיה עוד גורם חשוב בקרבם‪ .‬מתנגדי "עבודת ההווה" טענו כי פעולה‬ ‫לשיפור תנאי החיים של היהודים ברוסיה וקידום שוויון הזכויות למענם מנוגדת למטרות‬ ‫הציונות‪ .‬התנועה הציונית מבקשת להוציא את היהודים מהגולה ולהביאם לארץ ישראל‪.‬‬ ‫הצלחה במאבק למען שוויון זכויות ליהודי רוסיה תשאיר אותם שם ותפגע במטרה הציונית‬ ‫המהותית — הקמת בית מולדת בארץ ישראל‪.‬‬ ‫ועידת הלסינגפורס החליטה לאמץ את "עבודת ההווה" כחלק ממדיניותה של התנועה‬ ‫הציונית ברוסיה ונתנה הכשר רשמי לפעולות שעשו הציונים במסגרת "עבודת ההווה" ברחבי‬ ‫הקיסרות הרוסית‪ .‬החלטות ועידת הלסינגפורס קבעו כי הציונות שואפת להקים בית מולדת‬ ‫ליהודים בארץ ישראל בהתאם לתוכנית באזל‪ ,‬אך בינתיים תפעל התנועה הציונית במסגרות‬ ‫הפוליטיות של המדינות השונות כדי לשפר את מצב היהודים החיים בהן‪ ,‬לצד המשך חיזוק‬ ‫התודעה הלאומית של היהודים בפעילות חינוכית ותרבותית‪ .‬בין השאר‪ ,‬עלו בהחלטות ועידת‬ ‫הלסינגפורס הדרישות להעניק ליהודי רוסיה שוויון זכויות מלא והכרה כיחידה לאומית בעלת‬ ‫זכויות לשלטון עצמי בנושאים הקשורים להווי הלאומי שלהם‪.‬‬ ‫בשנה שבה כונסה ועידת הלסינגפורס‪ ,‬התקיימה גם ועידה דומה של נציגי התנועה הציונית‬ ‫באימפריה האוסטרו־הונגרית‪ .‬האימפריה האוסטרו־הונגרית הייתה אימפריה רב־לאומית‪ ,‬ועמיה‬ ‫השונים נאבקו מאבקים לאומיים ודרשו הגדרה עצמית‪ .‬התנועה הציונית באוסטרו־הונגריה‬ ‫אימצה את המדיניות הדוגלת ב"עבודת ההווה"‪ ,‬ומשמעותה הייתה שהתנועה הציונית תשתתף‬ ‫במאבק הפוליטי בתוך האימפריה למען שוויון זכויות לאומי ליהודים החיים בה‪.‬‬

‫‪138‬‬


‫לאחר ועידת הלסינגפורס הפיצה הנהגת התנועה הציונית ברוסיה חוזר המציג את משמעות‬ ‫החלטות הוועידה‪:‬‬ ‫"מטרתה היסודית של הציונות הייתה‪ ,‬ונשארת גם להבא‪ ,‬תחייתו הממלכתית של העם היהודי‬ ‫בארץ ישראל‪ .‬הטעות העיקרית של התנועה הייתה בכך‪ ,‬שתחילה שררה האמונה כי נקבל את‬ ‫ארץ ישראל בבת אחת‪ ,‬תודות לרצוננו ולכישרונו הגאוני של מנהיגנו [הרצל]‪ .‬יום יום חיכינו‬ ‫לקבלת ה"צ׳ארטר"‪ ,‬ומכאן הסיבה שהתייחסנו בשוויון נפש לשאלות החיים היום יומיים‪.‬‬ ‫חשבנו אז‪ ,‬כי אסור לנו לבזבז את כוחותינו על ענייני היהודים בגולה‪ ,‬ויש להתאמץ ולהתרכז‬ ‫אך ורק בפעולה למימוש המטרה העיקרית‪ ...‬אבל המציאות פיזרה את החלומות‪ .‬מהות המשבר‬ ‫היא אפוא בכך שנאלצנו להכיר באופייה ההתפתחותי של הציונות‪ ,‬ובהתאם לזה לשנות את‬ ‫האמצעים להשגת המטרה‪ .‬אכן‪ ,‬המטרה נשארת כמקודם אבל האמצעים נשתנו‪ .‬עתה אנו‬ ‫מבינים כי רק יהדות מאורגנת יש ביכולתה לצבור את הכוחות הרוחניים והחומריים הגדולים‪,‬‬ ‫הדרושים להגשמת האידיאל שלנו‪ .‬אולם לארגן את היהדות אנו צריכים על שני יסודות אלה‪:‬‬ ‫הדאגה לצרכי העם בחיים היום יומיים; ופעולה למען מימוש מטרתה העיקרית של הציונות‪,‬‬ ‫פעולה שבחלקה ניתן לבצע כבר עתה‪ .‬הציונות צריכה להקיף את כל הצדדים של חיי היהודים‪,‬‬ ‫היא צריכה לתת תשובה על כל שאלותיהם ולנצל את כל הכוחות הגנוזים בעמנו"‪.‬‬ ‫(יצחק מאור‪ ,‬התנועה הציונית ברוסיה‪ :‬מראשיתה ועד ימינו‪ ,‬מאגנס והספרייה הציונית‪,‬‬ ‫ירושלים‪ ,1986 ,‬עמ׳ ‪)319‬‬

‫תחומי הפעילות של התנועה הציונית בגולה ובארץ ישראל‬

‫על החלטות ועידת הלסינגפורס‬

‫"כבר בשנת ‪ 1899‬התברר כי הרצל אינו מצליח לקדם את יעדיו המדיניים‪ .‬בקרב חברי התנועה‪,‬‬ ‫בעיקר ברוסיה ובגליציה‪ ,‬התגבשה הכרה‪ ,‬כי אין להמתין באפס מעשה‪ .‬יש לפעול אפוא לשיפור‬ ‫מצבם הכלכלי והחברתי של היהודים במקום מושבם‪ .‬ממהפכת ‪ 1905‬החלו הציונים בארצות‬ ‫אלה בפעילות לאומית כלל ארצית במטרה להשיג הכרה של השלטונות בזכויות הלאומיות של‬ ‫היהודים‪ .‬פעילות זו‪ ,‬שחרגה מן היעדים המקוריים של תכנית באזל‪ ,‬כונתה ׳עבודת ההווה׳‪.‬‬ ‫גורמים נוספים היו הכרסום במעמדו של הרצל ברוסיה והחיפוש אחר אפיקי פעולה נוספים‬ ‫על אלה שהותוו בקונגרס הציוני הראשון‪ .‬מנהיגי ציוני רוסיה חששו‪ ,‬כי התנועה הציונית‬ ‫תתנוון‪ ,‬כפי שאירע לתנועת ׳חיבת ציון׳‪ .‬החשש מנטישה המונית דרבן את ראשיה למצוא‬ ‫דרכי פעולה אחרות"‪.‬‬ ‫(יוסי גולדשטיין‪ ,‬בין ציון לציונות‪ ,‬האוניברסיטה הפתוחה‪ ,‬רעננה‪ ,1995 ,‬יחידה ‪ ,4‬עמ׳ ‪)294‬‬

‫‪ .1‬מה היו הנחות היסוד של התנועה הציונית בראשית דרכה על פי המקור הראשון?‬ ‫‪ .2‬על סמך שני קטעי המקור‪ ,‬מהם הגורמים שהביאו את ציוני רוסיה לפנות לפעילות "עבודת‬ ‫ההווה"?‬ ‫‪ .3‬מה היו‪ ,‬על פי קטע המקור השני‪ ,‬תחומי הפעולה הציונית במסגרת "עבודת ההווה"?‬

‫‪139‬‬


‫‪ .3‬פעילות פוליטית ב"עבודת ההווה"‬ ‫ב"עבודת ההווה" ביקשה התנועה הציונית לפעול הן למען שיפור מעמדם של היהודים בארצות‬ ‫שלא ניתנה להם אמנסיפציה והן למען הכרה של השלטונות ביהודים כיחידה לאומית נפרדת‬ ‫בעלת זכויות לאומיות‪ ,‬כגון הכרה בשפה ובתרבות ייחודיות‪.‬‬ ‫במסגרת הפעילות הפוליטית ועל רקע תהליכי הדמוקרטיזציה שעברו על מדינות מרכז אירופה‬ ‫ומזרחה‪ ,‬דאגה התנועה הציונית להכניס את נציגיה לבתי הנבחרים‪ .‬במקומות שהיה בהם ריכוז‬ ‫יהודי גדול ותמיכת היהודים בתנועה הציונית הייתה רבה (בעיקר ברוסיה ובאוסטרו־הונגריה)‪,‬‬ ‫התמודדו נציגים ציונים בבחירות לבית הנבחרים‪ .‬המגבלות על זכות הבחירה ליהודים ברוסיה‬ ‫הקשו על מועמדים ציונים להיבחר ל"דוּ מה" (בית הנבחרים הרוסי)‪ .‬לפרלמנט האוסטרו־הונגרי‬ ‫נבחרו ארבעה נציגים ציונים‪.‬‬

‫שאלות לסיכום ולחזרה‬ ‫‪ .1‬‬ ‫‪ .2‬‬ ‫‪ .3‬‬ ‫ ‬

‫‪140‬‬

‫‪ .4‬‬

‫מדוע הייתה הפעילות הציונית בארצות האסלאם עד למלחמת העולם הראשונה מצומצמת‬ ‫יותר מאשר באירופה?‬ ‫הסבירו את ההבדל בין עמדת רוב הרבנים באירופה ובין עמדת הרבנים בארצות האסלאם‬ ‫בנוגע לציונות‪.‬‬ ‫אילו תפקידים מילאו האגודות הציוניות‪ ,‬מוסדות החינוך הציוניים‪ ,‬העיתונות והספרות‬ ‫בפעילותם הציונית בגולה?‬ ‫א‪ .‬מה היו הסיכונים הטמונים בפעילות הציונית במסגרת "עבודת ההווה" בגולה?‬ ‫ב‪ .‬מדוע‪ ,‬למרות הסיכונים‪ ,‬המשיכה פעילות "עבודת ההווה" של התנועה הציונית?‬


‫שאלות מכוונות‬ ‫‪ .1‬מהם הגורמים לעלייה לארץ בשנים ‪ ,1914-1882‬ומה ייחודה של עלייה זו בהשוואה לעליות‬ ‫קודמות של יהודים לארץ ישראל?‬ ‫‪ .2‬מה מאפיין את קבוצות העולים השונות שעלו לארץ בשנים ‪?1914-1882‬‬ ‫‪ .3‬באילו קשיים נתקלו העולים לארץ?‬

‫‪ .1‬היישוב היהודי בארץ לפני הגעתן של העליות הציוניות‬ ‫בראשית שנות השמונים של המאה ה־‪ 19‬חיו בארץ ישראל תחת השלטון העות׳מאני כ־‪24,000‬‬ ‫יהודים‪ .‬רובם התגוררו בירושלים ובשלוש ערי הקודש הנוספות‪ :‬צפת‪ ,‬טבריה וחברון‪ .‬כמה‬ ‫מאות יהודים חיו באזורי הגליל‪ ,‬בשומרון וביפו‪.‬‬ ‫היישוב היהודי היה דתי באופיו והונהג ע"י רבנים ופרנסים‪ .‬בתוך היישוב היהודי הייתה חלוקה‬ ‫בין ספרדים‪ ,‬שהיו הרוב‪ ,‬לאשכנזים‪ .‬הספרדים היו נתיני האימפריה העות׳מאנית‪ ,‬ורבים מהם‬ ‫התפרנסו ממסחר וממלאכה‪ .‬האשכנזים‪ ,‬שרבים מהם עלו לארץ במחצית השנייה של המאה‬ ‫התשע־עשרה‪ ,‬היו ברובם נתינים של מעצמות אירופיות והיה להם מעמד משפטי שונה מזה‬ ‫של הספרדים‪ .‬לקונסולים של מעצמות אירופה השונות בארץ ישראל ניתנה סמכות שיפוטית‬ ‫על נתיני ארצותיהם (קפיטולציות) ובכללם על היהודים שחיו בארץ ושמוצאם מאירופה‪ .‬רוב‬ ‫היהודים האשכנזים הגיעו לארץ כדי ללמוד תורה והתקיימו מכספי "החלוקה" — כספים‬ ‫שנאספו בקהילות היהודיות כדי לתמוך בלומדי תורה בארץ ישראל‪ .‬היו גם מי שעלו לארץ‬ ‫בתקופה זו כדי למות ולהיקבר בה‪.‬‬ ‫במחצית השנייה של המאה התשע־עשרה הסתמנו מגמות של שינוי ומודרניזציה ביישוב‬ ‫היהודי בארץ ישראל‪ .‬בתי ספר להכשרה מקצועית וחקלאית נפתחו‪ ,‬כמו בית הספר למל‬ ‫בירושלים (‪ )1856‬ו"מקווה ישראל" ליד יפו (‪ .)1870‬שכונות יהודיות קמו בירושלים מחוץ‬ ‫לחומות העיר העתיקה בשנות השישים של המאה התשע־עשרה‪ ,‬וצעירי היישוב היהודי אף‬ ‫ניסו להקים מושבות חקלאיות בפתח תקווה ובגיא אוני (שהפכה לראש פינה שבגליל בשנת‬ ‫‪ ,)1878‬אך נכשלו והמושבות ננטשו‪.‬‬ ‫מגמות השינוי והמודרניזציה ביישוב היהודי הסתייעו באישים ובארגונים יהודיים‪ ,‬כגון הנדבן‬ ‫היהודי הבריטי משה מונטיפיורי* וחברת כי"ח — כל ישראל חברים‪ ,‬שהקימו יהודי צרפת לסיוע‬ ‫ולקידום קהילות יהודיות שונות (ולהפצת הלשון הצרפתית והתרבות הצרפתית בקרבם)‪ .‬גם‬ ‫עיתונים עבריים החלו להופיע בארץ ישראל‪ ,‬הלבנון וחבצלת‪ ,‬והובעה בהם תמיכה בתהליכי‬ ‫המודרניזציה‪.‬‬

‫תחומי הפעילות של התנועה הציונית בגולה ובארץ ישראל‬

‫יחידה‬ ‫שנייה‪:‬‬

‫העלייה לארץ ישראל בשנים‬ ‫‪1914-1881‬‬

‫* משה מונטיפיורי (‪ — )1885-1784‬נדבן יהודי יליד איטליה‪ ,‬חי באנגליה וקיבל תואר אצולה מהמלכה‪.‬‬

‫‪141‬‬


‫איור של "משכנות שאננים"‪ ,‬השכונה‬ ‫היהודית הראשונה מחוץ לחומות‬ ‫ירושלים שהקים משה מונטיפיורי‬

‫‪ .2‬א‪ .‬העלייה הציונית לארץ ישראל בשנים ‪1914-1881‬‬ ‫בשנים ‪ 1914-1881‬עלו לארץ ישראל כ־‪ 65,000‬יהודים בכמה גלים‪ .‬נהוג לחלק את העלייה‬ ‫בשנים אלה לשתי תקופות‪ :‬עלייה ראשונה (‪ )1903-1881‬ועלייה שנייה (‪ .)1914-1904‬רוב‬ ‫העולים עלו לארץ ממזרח אירופה‪ ,‬מעטים באו מארצות האסלאם‪ ,‬בעיקר מתימן‪ .‬אף על פי‬ ‫שעולים רבים בתקופה זו לא החזיקו מעמד בארץ וחזרו לארצות מוצאם‪ ,‬העליות האלו הכפילו‬ ‫את מספר היהודים החיים בארץ ישראל והביאו לשינוי באופי החיים היהודי בה‪.‬‬ ‫רובם הגדול של העולים לארץ בשנים אלו הגיעו ממזרח אירופה‪ ,‬מהקיסרות הרוסית ומרומניה‪.‬‬ ‫נהוג לכנות את העלייה לארץ בשנים ‪" 1903-1882‬עלייה ראשונה" ועלו בה כ־‪ 25,000‬עולים‪.‬‬ ‫בין העולים היו חברי אגודות "חיבת ציון" שקמו במזרח אירופה‪ .‬רבים מהעולים היו בשנות‬ ‫השלושים והארבעים לחייהם‪ ,‬בעלי משפחות ודתיים‪ .‬רובם פנו להתגורר בערים ואחרים הקימו‬ ‫בארץ מושבות חקלאיות על קרקעות שרכשו בכספם‪ .‬רבים מהעולים שביקשו להקים בארץ‬ ‫התיישבות חקלאית פרטית התארגנו במשותף‪ ,‬לפני עלייתם‪ ,‬לצורך רכישת קרקעות ושלחו‬ ‫לארץ שליחים שיקנו אותן‪.‬‬

‫ביל״ו — בית יעקב לכו ונלכה‬ ‫בעלייה הראשונה בלטו בייחודם חברי אגודת ביל״ו ("בית יעקב לכו ונלכה")‪ .‬כארבעה עשר‬ ‫חברי ביל״ו עלו לארץ בשנת ‪ .1882‬הם היו שונים מרוב העולים בתקופה זו בכך שהיו צעירים‬ ‫יותר (תקנון האגודה קבע שגיל החברים לא יעלה על ‪ ,)25‬רווקים ובעלי השקפת עולם חילונית‬ ‫וסוציאליסטית‪ .‬הם עלו לארץ כדי לעבוד בה עבודה יצרנית (בחקלאות או במלאכה) וכדי לממש‬ ‫את רעיונותיהם הציוניים והסוציאליסטיים כאחד‪ .‬חברי ביל״ו שעלו לארץ נתקלו בקשיים רבים‬ ‫בניסיון להשיג קרקע להתיישבות או בניסיון להשתלב במושבות חקלאיות אחרות‪ .‬תשעה מחברי‬ ‫ביל״ו הצליחו לבסוף‪ ,‬בסיוע האגודות הציוניות‪ ,‬להקים את המושבה גדרה בשפלת יהודה‪.‬‬

‫גלי העלייה שהגיעו לארץ בשנים ‪ 1914-1904‬נקראים בשם "עלייה שנייה"‪ .‬בתקופה זו עלו‬ ‫כ־‪ 35,000‬עולים‪ ,‬רובם ממזרח אירופה‪ ,‬ורובם דמו לעולים שעלו לפני כן‪ ,‬בעלייה הראשונה‪.‬‬ ‫גם בתקופה זו פנו רוב העולים להתגורר בערים‪ ,‬אחרים ביקשו לרכוש קרקעות חקלאיות‬ ‫ולהשתלב במושבות הקיימות או לייסד מושבות חדשות‪ .‬בין העולים היה מיעוט (פחות‬

‫‪142‬‬


‫ב‪ .‬הסיבות לעלייה לארץ‬ ‫הגורמים לגלי העלייה היהודית־ציונית לארץ ולגלי הגירה אחרים נחלקים לשניים‪:‬‬ ‫‪ .1‬הגורמים שהניעו את העולים לעזוב את ארצות מגוריהם ולחפש מקום מחיה חדש (גורמים‬ ‫דוחפים)‪.‬‬ ‫‪ .2‬הגורמים שהביאו את העולים לבחור בארץ ישראל כיעד להגירה ולהעדיף אותה על פני‬ ‫יעדים אחרים (גורמים מושכים)‪.‬‬

‫גורמים דוחפים לעלייה לארץ‬ ‫העלייה לארץ מסוף המאה התשע־עשרה ועד למלחמת העולם הראשונה התרחשה תוך כדי‬ ‫תהליך הגירה נרחב מאירופה‪ .‬בתהליך ההגירה הכללית התרחשה גם הגירה המונית של יהודים‪.‬‬ ‫יותר משני מיליון יהודים עזבו את מזרח אירופה והיגרו מערבה‪ ,‬בעיקר לארצות הברית‪ .‬הגורמים‬ ‫שהניעו מיליוני יהודים‪ ,‬ובהם העולים לארץ‪ ,‬לעזוב את הקיסרות הרוסית (ושאר ארצות מזרח‬ ‫אירופה) היו האנטישמיות על ביטוייה האלימים‪ ,‬המשפטיים והכלכליים‪.‬‬ ‫יהודי מזרח אירופה סבלו ממדיניותה האנטישמית של הקיסרות הרוסית‪ :‬אזור מגוריהם של‬ ‫יהודי רוסיה הוגבל לשטח "תחום המושב"; הוטלו הגבלות תעסוקה‪ ,‬ומקצועות שונים נחסמו‬ ‫בפני יהודים; מספר היהודים במוסדות להשכלה גבוהה צומצם; ופרעות ופוגרומים סיכנו את‬ ‫חיי היהודים ופגעו ברכושם‪ .‬גל העלייה הציוני הראשון לארץ החל לאחר פוגרום "סופות‬ ‫בנגב"‪ ,‬בשנת ‪ .1881‬פרעות ופוגרומים נוספים שהתרחשו בשנים שלאחר מכן הגבירו את‬ ‫גלי העזיבה של יהודים את מזרח אירופה ועודדו חלק מהם לעלות לארץ ישראל (ראו עמוד‬ ‫‪ .)82‬גל "העלייה השנייה" לארץ החל על רקע פוגרום קישינב ורדיפות היהודים עקב ניסיון‬ ‫המהפכה ברוסיה בשנת ‪.*1905‬‬ ‫המדיניות האנטישמית של השלטונות והפרעות ביהודים החריפו את מצוקת הקיום שסבלו‬ ‫רוב יהודי מזרח אירופה‪ .‬הגידול הדמוגרפי בקרב היהודים לא לוּ וה בצמיחה כלכלית בהתאמה‬ ‫ומספרם של העניים היהודים גדל‪ .‬המצוקה הכלכלית הניעה יהודים רבים לעזוב את רוסיה‬ ‫ולחפש חיים טובים יותר במקומות אחרים‪ ,‬בהם גם ארץ ישראל‪.‬‬

‫תחומי הפעילות של התנועה הציונית בגולה ובארץ ישראל‬

‫מאלפיים) שהורכב מצעירים אידיאליסטיים‪ ,‬בדרך כלל רווקים‪ ,‬שעלו לארץ בלי הון עצמי‪.‬‬ ‫הם היו בעלי אידיאולוגיה ציונית סוציאליסטית ומטרתם הייתה לחיות בארץ כפועלים וכעובדי‬ ‫אדמה‪ ,‬לבנות בה חברת מופת סוציאליסטית ובד בבד לטפח את היסודות הלאומיים‪ .‬כמה‬ ‫צעירים מבני העלייה השנייה נעשו אחר כך למנהיגי היישוב היהודי ומדינת ישראל‪ ,‬ובהם‬ ‫ראש הממשלה הראשון דוד בן־גוריון והנשיא השני יצחק בן־צבי‪ .‬אף על פי שהיו מיעוט בין‬ ‫העולים בשנים ‪ ,1914-1904‬הפכה העלייה השנייה למזוהה עם דמותם‪.‬‬ ‫כמה אלפי עולים מתימן בשנים ‪( 1914-1882‬בין ‪ 4,000‬ל־‪ )5,000‬עלו עם בני משפחותיהם ופנו‬ ‫להתיישב בעיקר בירושלים‪ .‬חלקם נעשו לפועלים חקלאים במושבות שהקימו העולים מאירופה‪.‬‬

‫* מהפכת ‪ — 1905‬בשנה זו ניסו כוחות ליברליים וסוציאליטיים ברוסיה לבצע מהפכה כנגד שלטון הצאר‪.‬‬ ‫המהפכה דוכאה בכוח ובאמצעות הצגת חוקה חדשה שהבטיחה דמוקרטיה מוגבלת (ובוטלה גם היא בהמשך)‪.‬‬ ‫במהלך ניסיון המהפכה ולאחריה נעשו פרעות ביהודי רוסיה‪ ,‬חלקם בעידוד המשטר שקיווה להפנות את זעם‬ ‫ההמון כלפי היהודים‪.‬‬

‫‪143‬‬


‫בין עלייה להגירה‬ ‫בעברית אנו משתמשים במושג ״עלייה״ כדי לתאר הגירה של יהודים לארץ ישראל‪ .‬השימוש‬ ‫במושג זה אינו חדש‪ ,‬והוא בעל משמעויות דתיות והיסטוריות ארוכות שנים‪ .‬כך למשל תוארו‬ ‫השבים מבבל לאחר הצהרת כורש כעולים‪ .‬המשמעות של המושג ״עלייה״ נבעה מהקדושה‬ ‫שמייחסת הדת היהודית לציון (ארץ ישראל)‪ .‬הציונות המשיכה להשתמש במושג עלייה כדי‬ ‫להבדיל בין יהודים שהיגרו לארץ ישראל כמעשה אידיאולוגי בעל ערך לאומי ובין יהודים‬ ‫שהיגרו למקומות אחרים מתוך מניעים חומריים‪ .‬חשוב לציין שהבחנה זו אינה מתאימה בהכרח‬ ‫למניעי כל המהגרים לבחור בארץ ישראל או במקומות אחרים כמקום מגוריהם‪.‬‬

‫גורמים מושכים לעלייה לארץ‬ ‫בהגירה הגדולה של יהודי מזרח אירופה בחרו רובם להגר לאמריקה וליעדים נוספים במערב‪,‬‬ ‫אך כשני אחוזים מהמהגרים בחרו לעלות לארץ ישראל ולהתיישב בה‪.‬‬ ‫ גורם משיכה מרכזי לעלייה לארץ היה הגורם האידיאולוגי‪ .‬ארץ ישראל משכה את המהגרים‬ ‫שאימצו את האידיאולוגיה הציונית וביקשו לבנות בארץ ישראל חיים יהודיים לאומיים‪ .‬הרעיון‬ ‫הציוני הופץ בשנות השמונים של המאה התשע־עשרה בין היהודים באמצעות פעילותן של‬ ‫האגודות הציוניות‪ ,‬ספרים ציוניים כמו האוטואמנסיפציה של פינסקר‪ ,‬והעיתונות הציונית‪.‬‬ ‫גם תהליכי ההתבססות והמחלוקות בתנועה הציונית עודדו את העלייה לארץ‪ .‬כך למשל‬ ‫המשברים שנוצרו בתנועה הציונית בעקבות פרשת אוגנדה (ראה עמ׳ ‪ )101‬ומותו של הרצל‬ ‫הביאו לחיזוק העלייה הציונית לארץ ישראל כביטוי לתמיכה בעמדת הציונים המעשיים‪.‬‬ ‫צעירים תומכי הציונות הסוציאליסטית עלו לארץ מתוך אידיאולוגיה שביקשה‪ ,‬בין השאר‪,‬‬ ‫ליצור בה צורות חיים לאומיות ושיתופיות חדשות‪ .‬ציונים נענו לקריאות שהגיעו אליהם‬ ‫מארץ ישראל לעלות ולחזק את ההתיישבות בה‪ .‬חלקם עלו לאחר שנחלו אכזבה מניסיון‬ ‫המהפכה ברוסיה בשנת ‪ 1905‬ומיכולתם לממש שם את החזון הסוציאליסטי‪.‬‬ ‫ מניע נוסף לעלייה לארץ היה המניע הכלכלי‪ .‬אמנם מי שביקשו פתרונות למצוקת העוני‬ ‫פנו ברובם ליעדים אחרים‪ ,‬אך היו גם בעלי הון שראו הזדמנות כלכלית בהתיישבות בארץ‬ ‫ובפיתוח חיי חקלאות או מסחר בה‪ .‬התמיכה של נדבנים עשירים ומוסדות התנועה הציונית‬ ‫בהתיישבות היהודית בארץ פתחה אפשרויות קיום חדשות בפני עולים שביקשו להתיישב‬ ‫ולעבוד בה‪.‬‬ ‫ חלק מן העולים עלו לארץ ממניעים דתיים‪ .‬עלייה ממניעים דתיים לא הייתה תופעה‬ ‫חדשה‪ ,‬והיא השתלבה בזרם העלייה הכללית לארץ‪ .‬בין העולים היו מי שבאו ממניעים‬ ‫דתיים המשולבים במניעים כלכליים וציוניים‪ .‬גורם המשיכה הדתי היה מרכזי בקרב העולים‬ ‫מתימן בשנים אלה‪ .‬הם נשענו על אמונתם הדתית והאמינו כי ביאת המשיח קרובה וכי‬ ‫עליהם לשבת בארץ ישראל‪ ,‬זאת בשילוב ההבטחה לסיוע כלכלי שניתנה להם והשמועות‬ ‫על הפעילות הציונית בארץ ישראל‪.‬‬

‫‪144‬‬


‫הסיבות לעלייה לארץ‬ ‫מתוך מכתב "האגודה ליישוב ארץ ישראל" בבוקרשט (רומניה)‪:‬‬ ‫‪12.9.1880‬‬ ‫"זה שלוש־עשרה שנה שהרומנים התחילו‪ ,‬בפועל ממש‪ ,‬לרדוף וללחוץ את היהודים‪ ...‬ובעוד‬ ‫הרומנים זוממים מזימות להגביר את לחצם‪ ,‬הגיע הנה מר אליעזר רוקח מצפת‪ ,‬שקיבל על‬ ‫עצמו לעבור באירופה כדי לעורר את בני עמנו להושיט יד עזרה לאחינו הנתונים במצוקה‬ ‫בארץ ישראל‪ .‬לסייע בידם לאחוז בעבודה‪ ,‬למען שיוכלו להשתכר כדי מחייתם ולא יהיו תלויים‬ ‫בלחם הקלוקל‪ ,‬זה הלחם אשר ישיגו מאת ׳החלוקה׳ הבזויה‪ ...‬לאחר שתיאר לפנינו את אקלים‬ ‫ארץ הקודש ואת התנאים הנוחים לעבודה‪ ,‬בהוכיחו לנו את האפשרות לראות ברכה שם‪ ,‬תקף‬ ‫אותנו חשק אמיתי לייסד אגודה ליישוב ארץ ישראל‪ ,‬להגיע לשם ולקנות אדמה‪ ,‬לעבדה‪...‬‬ ‫בלבנו שאיפה חזקה ולוהטת להתאמץ ולשוב אל ארץ הקודש"‪.‬‬

‫תחומי הפעילות של התנועה הציונית בגולה ובארץ ישראל‬

‫נמל יפו‪ ,‬שדרכו הגיעו‬ ‫רוב העולים לארץ‪ ,‬כפי‬ ‫שנראה בסוף המאה ה־‪19‬‬

‫(שמואל יבנאלי‪ ,‬ספר הציונות‪ ,‬כרך שני ספר ראשון‪ ,‬מוסד ביאליק‪,‬‬ ‫ירושלים‪ ,‬תש"ב‪ ,‬עמ׳ ‪)82‬‬

‫עליית יהודי תימן‬ ‫"ובאותה שנה [‪ ]1881‬אחרי שבועות הודיעו שרי ממשלת תוגרמה [טורקיה]‪ ...‬כי רום מעלתו‬ ‫רוטשילד קנה הרבה מקומות בא"י וכי הרשות נתונה מאת המלך ליהודים אשר בכל תפוצות‬ ‫העולם לבוא ולהתיישב בארצם א"י‪ .‬ושמחו כל יהודי תימן שמחה גדולה עד מאוד וחשבו‬ ‫ממש שהגיעה הגאולה העתידה‪ ,‬ובאותה שנה או שנה שאחריה יגאלו‪ ,‬ושזו התחלת הגאולה‪,‬‬ ‫ונתעוררו כל יושבי תימן בהתלהבות גדולה‪ ...‬מבקשים למכור בתיהם וכל אשר להם ולהעתיק‬ ‫יישובם מתימן ולילך לדור בירושלים"‪.‬‬ ‫( אברהם יערי‪" ,‬מסעות א"י"‪ ,‬בתוך‪ :‬הרעיון הציוני והקמת מדינת ישראל‪,‬‬ ‫משרד החינוך‪ ,‬ת"ל‪ ,‬ירושלים‪ ,‬תשמ"ה‪ ,‬ספר ראשון‪ ,‬עמ׳ ‪)116‬‬

‫‪ . 1‬מה גרם לחברי האגודה ליישוב ארץ ישראל לרצות לעזוב את רומניה ומהם הגורמים שמשכו‬ ‫אותם אל ארץ ישראל?‬ ‫‪ .2‬מהם הגורמים המופיעים בקטע המקור השני לעלייתם של יהודי תימן לארץ?‬ ‫‪ .3‬במה דומים הגורמים לעלייה המופיעים בשני הקטעים‪ ,‬ומהם ההבדלים בין מניעי העלייה‬ ‫של העולים מרומניה ומתימן?‬

‫‪145‬‬


‫ג‪ .‬קשיי העולים‬ ‫העולים‪ ,‬שהגיעו ברובם מאירופה‪ ,‬נאלצו להסתגל לתנאי החיים בארץ ישראל‪ .‬אקלימה החם‬ ‫ולמעט‬ ‫היה שונה מזה שהכירו ושהיו מורגלים אליו‪ .‬רוב שטחה של ארץ ישראל לא היה מפותח‪ַ ,‬‬ ‫בערים כמו ירושלים ויפו‪ ,‬לא היו בארץ תשתיות תחבורה ושירותי בריאות‪ .‬העולים נאלצו‬ ‫ומגפות‪ ,‬כמו טיפוס ומלריה‪ ,‬שפגעו בהם‪ .‬העולים שפנו להתיישבות‬ ‫להתמודד עם מחלות ֵ‬ ‫חסר הידע החקלאי‬ ‫חקלאית לא היו מורגלים בעבודה הפיזית הקשה ובתנאי האקלים‪ .‬לרובם ַ‬ ‫הדרוש לקניית אדמות מתאימות לעיבוד ולגידול תוצרת חקלאית שתניב רווח כלכלי‪ .‬בתוך‬ ‫פרק זמן קצר אזל כספם של העולים שקנו קרקעות והקימו מושבות‪ .‬הצעירים שעלו בעלייה‬ ‫השנייה נתקלו בקשיים נוספים‪ .‬הם לא הצליחו להיקלט בעבודה כפועלים במושבות הוותיקות‬ ‫— אנשי המושבות חששו מהשקפותיהם החילוניות והסוציאליסטיות והעדיפו להעסיק פועלים‬ ‫ערבים‪ ,‬שהיו מיומנים וזולים יותר‪ .‬לכך נוסף קושי הניתוק מהמשפחה ומהסביבה המוכרת‬ ‫והפער שבין האידיאל שניסו להגשים ובין מציאות החיים הקשה‪.‬‬ ‫גם השלטון העות׳מאני הקשה על העלייה לארץ‪ .‬העות׳מאנים‪ ,‬שחששו מאופייה הלאומי של‬ ‫העלייה לארץ‪ ,‬ניסו להגביל את מספר העולים ולאסור עליהם לקנות קרקעות בארץ‪ .‬העלייה‬ ‫וההתיישבות בארץ נעשו ללא חוקיים‪ .‬העולים נאלצו לסמוך על חוסר היכולת של נציגי‬ ‫השלטון לאכוף את ההגבלות או לעקוף אותן במתן שוחד‪.‬‬ ‫קשיי החיים בארץ הביאו רבים לידי אכזבה‪ ,‬ומעריכים כי מחצית העולים עזבו אותה וחזרו לארץ‬ ‫מוצאם או היגרו למערב (מספרם של העוזבים היה גבוה במיוחד בתקופת העלייה השנייה)‪.‬‬ ‫העולים מתימן לא התקשו להתרגל לתנאי האקלים בארץ ולעבודה הפיזית הקשה‪ ,‬אך נאלצו‬ ‫להתמודד עם אפליה ועם יחס מתנשא מצד היישוב היהודי בארץ (הן היישוב החדש והן היישוב‬ ‫הישן)‪ .‬העולים מתימן הגיעו לארץ בדרך כלל בחוסר כול‪ .‬אף על פי שהיו דתיים אדוקים‪,‬‬ ‫בני היישוב הישן החרדי לא קיבלו אותם כשווים‪ .‬העולים מתימן לא קיבלו מכספי החלוקה‪,‬‬ ‫ומצוקת הדיור בירושלים‪ ,‬שרבים מהם הגיעו אליה‪ ,‬דחפה אותם לגור בשכונות נפרדות‪ .‬עולים‬ ‫שהגיעו למושבות נאלצו להתמודד עם מחסור בתעסוקה‪ ,‬עם שכר נמוך ששילמו להם איכרי‬ ‫מצדם‪.‬‬ ‫המושבות ועם יחס אדנותי ִ‬

‫עולי תימן בכפר השילוח שליד העיר העתיקה בירושלים בראשית‬ ‫המאה ה‪( 20-‬עיבוד של תמר הירדני לתמונה מספריית הקונגרס)‪.‬‬

‫‪146‬‬


‫עליית יהודים והתיישבות בארץ ישראל התקיימו עוד לפני סוף המאה התשע־עשרה‪ .‬גם‬ ‫בתקופות קדומות יותר עלו לארץ יהודים‪ ,‬כיחידים או בחבורות‪ ,‬והתיישבו בה‪ .‬מדוע אם כן‬ ‫נקראה העלייה לארץ שהחלה בשנת ‪ 1881‬בשם העלייה הראשונה? התשובה היא‪ ,‬שגל העלייה‬ ‫לארץ שהחל בשנת ‪ 1881‬נחשב לגל העלייה הציוני הראשון‪ .‬לפני כן באו יהודים דתיים שביקשו‬ ‫לחיות בארץ הקודש וללמוד בה תורה‪ ,‬והיו גם יהודים שבאו כדי למות ולהיקבר בארץ הקודש‪.‬‬ ‫העלייה לארץ שהחלה בשנת ‪ 1881‬הייתה שונה‪ ,‬כיוון שהעולים (לפחות בחלקם) ביקשו‬ ‫בעלייתם לארץ ובהתיישבותם בה להניח את היסודות לחיים יהודיים לאומיים בארץ ישראל‪.‬‬ ‫רבים מהעולים לארץ פנו להקמת התיישבות חקלאית חדשה והניחו את התשתית ההתיישבותית‪,‬‬ ‫הכלכלית והתרבותית להתפתחות החיים הלאומיים היהודיים בארץ ישראל‪.‬‬

‫שאלות לסיכום ולחזרה‬ ‫‪ .1‬קראו את הקטע הבא מאת ההיסטוריון מרדכי אליאב וענו על השאלות‪:‬‬ ‫"בדין מציינים את שנת תרמ"ב [‪ ]1882‬כשנת מפנה‪ ...‬אין ספק כי ראויה העלייה בשנים תרמ"ב־‬ ‫תרס"ד לשם עלייה ראשונה על שום סגולותיה המיוחדות‪ ,‬על חלוציותה מפלסת־הדרך ועל‬ ‫ראשוניותה בתחומי החיים השונים‪ ...‬במה איפה ראשוניותה של העלייה הראשונה? משום‬ ‫שדחף רב אונים לעלייה בא בעטיין של מאורעות הדמים שפרצו ברוסיה באותן השנים‪ ,‬כאשר‬ ‫חלק מזער מתוך זרם ההגירה האדיר לאמריקה החליט לשים פניו לארץ ישראל ולהתערות בה‪.‬‬ ‫בשאיפותיהם האידיאליסטיות ובנכונותם החלוצית החליטו נחשונים אלה להתעלם מכל הסכנות‬ ‫והקשיים‪ ...‬אין גם לשכוח את ראשוניותה של העלייה הראשונה מבחינת עיצוב דמותו הלאומית‬ ‫של היישוב‪ .‬ביפו נתבסס המרכז ליישוב החדש‪ ,‬ובה נוצקו הדפוסים הראשונים ליישוב לאומי‬ ‫מודרני‪ ,‬החי על עבודתו והוא חדור אידיאלים חברתיים ומדיניים‪ ...‬אין זו העלייה הראשונה‬ ‫מבחינת תולדות העליות‪ ,‬אלא ראשוניותה בשינוי הערכים וביצירת תשתית התיישבותית‪,‬‬ ‫בעלת צביון לאומי עברי‪ .‬יסודותיה הרעיוניים והערכיים של העלייה הראשונה הם־הם למעשה‬ ‫הישגיה העיקריים‪ ,‬ומהם שאבו הדורות הבאים״‪.‬‬

‫תחומי הפעילות של התנועה הציונית בגולה ובארץ ישראל‬

‫ייחודן של העליות הראשונות‬

‫(מרדכי אליאב‪ ,‬ספר העלייה הראשונה‪ ,‬יד בן־צבי‪ ,‬ירושלים‪ ,1982 ,‬עמ׳ ‪)9‬‬

‫ א‪ .‬הסתייעו בקטע והסבירו מדוע נקראה העלייה לארץ שהחלה בשנת ‪ 1882‬בשם "עלייה‬ ‫ראשונה" ובמה היא הייתה שונה מהעלייה של יהודים לארץ ישראל בדורות הקודמים‪.‬‬ ‫ ב‪ .‬במה דומה ובמה שונה העלייה לארץ ישראל בסוף המאה התשע־עשרה ובתחילת המאה‬ ‫העשרים מההגירה היהודית לאמריקה בשנים אלה?‬ ‫‪ . 2‬מדוע ראה השלטון העות׳מאני סכנה בעלייה הציונית לארץ ישראל?‬ ‫‪ .3‬העלייה לארץ וההתיישבות בה עד למלחמת העולם הראשונה מבטאות את עמדת הציונות‬ ‫המעשית ואת דרך הפעולה הציונית הרצויה‪.‬‬ ‫ א‪ .‬כיצד מבטאים קשיי העולים את ביקורתו של הרצל על הציונות המעשית?‬ ‫ ב‪ .‬כיצד מבטאים קשיי העולים את ביקורתו של אחד העם על הציונות המעשית?‬

‫‪147‬‬


‫יחידה‬ ‫שלישית‪:‬‬

‫ההתיישבות הציונית בארץ‬ ‫בשנים ‪1914-1882‬‬

‫שאלות מכוונות‬ ‫‪. 1‬‬ ‫‪ .2‬‬ ‫‪ .3‬‬ ‫‪ .4‬‬

‫היכן התיישבו העולים‪ ,‬ומהן צורות ההתיישבות החקלאית החדשות שהקימו?‬ ‫כיצד סייע הברון רוטשילד למושבות‪ ,‬ומה היא הביקורת שנמתחה על "שיטת האפוטרופסות"?‬ ‫מדוע הוקמה העיר תל אביב‪ ,‬ומה תרומתה להתיישבות הציונית העירונית?‬ ‫כיצד סייע המשרד הארץ־ישראלי להתיישבות בארץ ישראל?‬

‫‪ .1‬ההתיישבות החקלאית החדשה בארץ ישראל‬ ‫היישוב הישן בארץ ישראל היה עירוני‪ .‬ניסיונות ראשונים של בני היישוב הישן להקים יישובים‬ ‫חקלאיים בפתח תקווה ובגיא אוני לא עלו יפה‪ .‬רוב העולים שהגיעו לארץ בשנים ‪1914-1882‬‬ ‫התיישבו גם הם בערים‪ ,‬בעיקר ביפו ובירושלים‪ .‬פחות משליש מהעולים פנו להתיישבות‬ ‫חקלאית והקימו יישובים חקלאיים חדשים‪ .‬ההתיישבות החקלאית נעשתה לסמל של העלייה‬ ‫ושל התחדשות היישוב היהודי בארץ‪ ,‬כיוון שהיא הניחה את התשתית להתפשטות ההתיישבות‬ ‫היהודית ברחבי הארץ וביטאה את האידיאל הלאומי של יצירת היהודי החדש — יהודי היושב‬ ‫על אדמת המולדת‪ ,‬מעבד אותה ומתפרנס ממנה‪.‬‬

‫א‪ .‬הקמת המושבות‬ ‫בשנים הראשונות לעלייה הציונית לארץ ישראל עדיין לא הוקמה ההסתדרות הציונית‪ ,‬וגם‬ ‫בשנים הראשונות שלאחר הקמתה (ב־‪ )1897‬לא עסקו מוסדותיה בקניית אדמות להתיישבות‬ ‫בארץ ישראל‪ .‬האדמות שהעולים התיישבו עליהן נרכשו מידי בעליהן הערבים או מידי השלטון‬ ‫העות׳מאני בכספם הפרטי או על ידי אגודות ציוניות‪ ,‬הברון רוטשילד וחברת יק"א (ראו עמ'‬ ‫‪ .)146-144‬בהתאם לאפשרויות רכישת הקרקע‪ ,‬רוב המושבות קמו בשלושה אזורים עיקריים‪:‬‬ ‫בגליל‪ ,‬בשומרון ובשפלת יהודה*‪.‬‬

‫* חשוב לציין שהמונחים שומרון ויהודה מתייחסים לאזורי השפלה והחוף ולא לאזורים המכונים כך מאז ‪.1967‬‬

‫‪148‬‬


‫תחומי הפעילות של התנועה הציונית בגולה ובארץ ישראל‬

‫מפת ההתיישבות בתקופת העלייה הראשונה‬

‫‪149‬‬


‫צורת ההתיישבות החקלאית שהקימו העולים החל משנת ‪ 1882‬הייתה המושבה‪ .‬המושבה‬ ‫הראשונה בשנת ‪ 1882‬הייתה ראשון לציון‪ ,‬ואחריה קמו מושבות נוספות‪ ,‬כגון זיכרון יעקב‪,‬‬ ‫מטולה‪ ,‬חדרה‪ ,‬גדרה‪ ,‬רחובות ונס ציונה‪ .‬כן חודשה ההתיישבות במושבות שבני היישוב הישן‬ ‫הקימו ונטשו‪ :‬פתח תקווה וגיא אוני‪ .‬עד למלחמת העולם הראשונה הוקמו כשלושים ושתיים‬ ‫מושבות‪.‬‬ ‫המושבה הייתה התיישבות חקלאית פרטית‪ .‬כל משפחה הייתה בעלת משק עצמאי והיו בבעלותה‬ ‫אדמות‪ ,‬ציוד חקלאי ועוד רכוש‪ .‬בתקופות של עומס עבודה העסיקו איכרי המושבות פועלים‬ ‫לעזרה במשק‪ .‬הם פיתחו ענפי חקלאות שונים‪ ,‬כגון בוסתני ּ ֵפרות‪ ,‬גידולי שדה ומשק חי‪.‬‬ ‫ברבות מהמושבות חובר תקנון ונקבעו בו כללי ניהול המושבה ועקרונות העזרה ההדדית בין‬ ‫חבריה‪ .‬לצד הבתים הפרטיים במושבות הוקמו מבני ציבור ובית כנסת‪.‬‬

‫קשיי המתיישבים‬ ‫"חייהם ועבודתם של אנשי יהוד [בתחילה ישבו בה מתיישבי פתח תקווה] היו קשים מאוד‪ .‬בין‬ ‫הבתים של יהוד ובין השדות של פתח תקווה היה מרחק לא קטן‪ ...‬ההליכה והנסיעה ליחידים‬ ‫היו כרוכות תמיד בסכנה‪ .‬מים להשקאה לא היו; המים הפיקו רק לשתייה‪ ...‬האדמה הייתה‬ ‫כחושה ומנוצלת‪ ,‬וסוד הזיבול לא נודע לבעליה‪ .‬ניסיונם החקלאי מצומצם היה ומצומצמים‬ ‫עוד יותר אמצעיהם הכספיים‪ .‬ועיני הרשות ועיני השכנים רעות בהם"‪.‬‬ ‫(משה סמילנסקי‪" ,‬פרקים בתולדות היישוב"‪ ,‬בתוך‪ :‬הרעיון הציוני והקמת מדינת ישראל‪,‬‬ ‫משרד החינוך‪ ,‬ת"ל‪ ,‬ירושלים‪ ,‬תשמ"ה‪ ,‬ספר ראשון‪ ,‬עמ׳ ‪)101‬‬

‫‪ .1‬הציגו את הקשיים של מתיישבי יהוד כפי שהם מתוארים על ידי משה סמילנסקי‪.‬‬

‫גלויה המתארת את המושבה רחובות בראשית שנות העשרים‬

‫‪150‬‬


‫מייסדי המושבות נקלעו לקשיים רבים שאיימו למוטט את מפעל ההתיישבות החקלאית‬ ‫שלהם‪ .‬אנשי המושבות התקשו להתמודד עם תנאי האקלים והעבודה הקשה‪ .‬כספם‪ ,‬שהושקע‬ ‫ברכישת אדמות ובהקמת משקים‪ ,‬אזל; חוסר ידע חקלאי הביא לטעויות בהתאמת הגידולים‬ ‫לקרקע ולניסיונות כושלים של גידולים לא מניבים‪ .‬אנשי המושבות פנו בבקשה לסיוע כלכלי‬ ‫מהאגודות הציוניות‪ ,‬אך הן לא יכלו לסייע כיוון שגם קופתן הייתה ריקה‪ .‬המושבות עמדו בפני‬ ‫קריסה‪ ,‬וזו נמנעה בזכות עזרתו של הברון היהודי־צרפתי אדמונד דה רוטשילד‪.‬‬

‫הברון אדמונד ג׳יימס דה רוטשילד (‪)1934-1845‬‬ ‫אחד מבניה של משפחת הבנקאים היהודית העשירה‪ ,‬נולד‬ ‫וחי בצרפת‪ .‬רוטשילד תרם סכומי כסף גדולים לפיתוח הארץ‬ ‫ותמך במושבות‪ .‬לאחר מכן תרם כספים ותמך במוסדות שונים‪.‬‬ ‫משפחתו ממשיכה גם כיום לתרום כספים באמצעות "יד הנדיב"‪.‬‬ ‫רוטשילד מסביר מדוע סייע למושבות‪:‬‬ ‫"כל אחד עושה את אותה השגיאה ומניח שאני התקשרתי למפעל‬ ‫הארץ־ישראלי‪ ,‬משום שנזדמן לי לראות יהודים מרוסיה‪ .‬האמת‬ ‫היא שהגעתי לאידיאה [רעיון] הרבה קודם לכן‪ ,‬כשראיתי את‬ ‫הצעדים המהירים של יהודי צרפת לקראת התבוללות‪ ,‬ובמיוחד‬ ‫את נישואי התערובת‪ ...‬רציתי למצוא סינתזה [שילוב] בין סבלות היהודים לבין שמירת קיומה של‬ ‫היהדות‪ ,‬והבנתי היטב שהדרך הישנה של הקמת ישיבות בארץ ישראל‪ ,‬המוקדשות רק ללימוד‬ ‫תורה‪ ,‬אין להמשיך בה עוד‪ ...‬ומשום כך רציתי לקשר את החזקתה והתפתחותה של היהדות עם‬ ‫חיזוקה של עבודה חקלאית יוצרת בארץ ישראל‪ .‬במילים אחרות‪ ,‬היהודים הלחוצים במקומות‬ ‫מושבם‪ ,‬ורוצים לבנות את חייהם מחדש‪ ,‬ולהיהפך ממתווכים לחקלאים‪ ,‬ועם זה הם רוצים לקיים‬ ‫את יסודות היהדות‪ ,‬יש ליישבם בארץ ישראל"‪.‬‬

‫תחומי הפעילות של התנועה הציונית בגולה ובארץ ישראל‬

‫ב‪ .‬הסיוע של הברון רוטשילד למושבות‬

‫(יצחק ניידיץ׳‪" ,‬שיחות עם רוטשילד"‪ ,‬מתוך‪ :‬הרעיון הציוני והקמת מדינת ישראל‪,‬‬ ‫משרד החינוך‪ ,‬ת"ל‪ ,‬ירושלים‪ ,‬תשמ"ה‪ ,‬ספר ראשון‪ ,‬עמ׳ ‪)103‬‬

‫‪ .1‬מה הניע את רוטשילד‪ ,‬על פי דבריו‪ ,‬לסייע למושבות בארץ ישראל?‬ ‫‪ .2‬האם אפשר לזהות את מניעיו של רוטשילד כמניעים ציוניים?‬ ‫הסיוע של רוטשילד למושבות החל עם פנייתם של איכרי ראשון לציון לקבל ממנו תמיכה‪ .‬רוטשילד‬ ‫העביר כספים למושבה‪ ,‬ובתוך פרק זמן קצר העביר כספים גם למושבות נוספות‪ .‬תחילה העביר‬ ‫רוטשילד כספים למושבות בעילום שם וקיבל את הכינוי "הנדיב הידוע"‪ .‬בשנות השמונים והתשעים‬ ‫של המאה התשע־עשרה הפכו את רוב המושבות לתלויות לחלוטין בתמיכתו של רוטשילד‪ ,‬שאף‬ ‫קנה קרקעות נוספות והקים מושבות חדשות‪ ,‬כמו מזכרת בתיה (‪ ,)1883‬שנקראה על שם ִאמו‪.‬‬ ‫לאחר שרוטשילד נטל עליו את האחריות על המושבות בארץ ישראל‪ ,‬הוא ביקש להפוך אותן‬

‫‪151‬‬


‫לרווחיות ולבסס את מצבן הכלכלי‪ .‬רוטשילד תרם לפיתוח החקלאות במושבות בהכשרה חקלאית‬ ‫לאיכרים‪ ,‬בהכנסת ענפי חקלאות חדשים למושבות ובתכנון כלכלי של ענפי הייצור השונים‪ .‬תרומה‬ ‫משמעותית של רוטשילד לפיתוח המושבות הייתה שילוב של החקלאות בתעשייה‪ .‬כך למשל‬ ‫תעשיית היין התפתחה ביקבים שהוקמו בראשון לציון ובזיכרון יעקב‪ ,‬נעשו ניסיונות לפתח תעשיית‬ ‫זכוכית באזור טנטורה (דור)‪ ,‬תעשיית בשמים ביסוד המעלה ותעשיית משי בראש פינה‪ .‬למעט‬ ‫היקבים‪ ,‬שאר ניסיונות התיעוש החקלאי של רוטשילד נכשלו‪ ,‬אך הם החדירו באיכרי המושבות את‬ ‫התודעה של יזמות ופיתוח כלכלי‪ .‬רוטשילד אף הקים במושבות בתי ספר‪ ,‬מבני ציבור ומרפאות‪.‬‬

‫ג‪ .‬שיטת האפוטרופסות‬ ‫הסיוע הממוסד של רוטשילד למושבות נקרא "שיטת האפוטרופסות*"‪ .‬רוטשילד‪ ,‬שלא סמך‬ ‫על איכרי המושבות בניהול משקיהם ובפיתוחם‪ ,‬העביר את הבעלות על נכסי המושבות‬ ‫לפקידים ששלח מטעמו‪ .‬הפקידים היו אחראים להוצאות הייצור של המשקים החקלאיים‬ ‫ושילמו לאיכרים משכורות לפי ראות עיניהם‪ .‬משטר הפקידות במושבות גרם לכך שהאיכרים‬ ‫קיבלו כספים בלי קשר למידת הצלחתם הכלכלית‪ ,‬ורבים מהם נהיו לנתמכים‪ .‬הפקידים הביאו‬ ‫למושבות את התרבות הצרפתית ואת צורות הלבוש והבילוי שהיו מקובלות בחברה הבורגנית‬ ‫הצרפתית‪ .‬המנהגים המיובאים ואורח החיים שלהם משכו את לב בני המושבות ופגעו‪ ,‬לדעת‬ ‫רבים‪ ,‬במימוש החזון הלאומי של ההתיישבות בארץ ישראל‪ .‬שיטת האפוטרופסות הביאה גם‬ ‫להגירה ערבית לא"י כיוון שלאיכרים היה כסף לשכור פועלים שעבדו בחקלאות‪.‬‬

‫ביקורתו של אחד העם על שיטת האפוטרופסות‬ ‫"לבי בי יהמה בזכרי את האנשים ההם‪ ,‬רובם משׂ כילים ואנשי לב‪ ,‬שבאו לארץ ישׂ ראל במיטב‬ ‫ימיהם לשם אידיאל נשׂ גב וחלמו עתידות טובים‪ ,‬חירות וכבוד‪ ,‬עבודה תמה וקדוֹ שה‪ ,‬תחיית‬ ‫דרכה וחינוכה עשׂ ה‬ ‫האומה — ומה הם עתה? עשׂ רים שנה ״חנכה" אותם האפוטרופסות על פי ּ‬ ‫ורכי לב‪ ,‬החרדים כל אחד רק לפרוטתו הדלה‪.‬‬ ‫פרי‪ :‬האידיאליסטים אנשי הרוח היו לקטני נפש ּ‬ ‫אבד מהם כל רצון וכל נטייה לפעולה גדולה‪ ,‬כללית‪ ,‬בהשתתפות הכוחות‪ .‬הייאוש המר מציץ‬ ‫מבין עיניהם‪ ,‬והפחד מפני ׳האדון׳ רשום בכל תווי פניהם‪.‬״‬ ‫(אחד העם‪" ,‬היישוב ואפוטרופוסיו"‪ ,‬השילוח‪ ,‬תרס"ב)‬

‫‪ .1‬מה הייתה השפעתה של שיטת האפוטרופסות על איכרי המושבות לדעת אחד העם?‬ ‫מתועלתה?‬ ‫ּ‬ ‫נזקה של האפוטרופסות היה רב‬ ‫ּ‬ ‫‪ .2‬האם לדעתכם צדק אחד העם כי‬ ‫המושבות נשארו בניהול האפוטרופסות של פקידי רוטשילד עד שנת ‪ .1900‬בשנה זו העביר‬

‫רוטשילד את ניהול ענייני המושבות לידי חברת יק"א‪ ,‬החברה היהודית להתיישבות (‪Jewish‬‬ ‫‪ .)Colonization Association‬יק"א נוסדה ב־‪ 1891‬על ידי הברון הירש‪ ,‬גם הוא נדבן יהודי שביקש‬

‫לסייע ליהודים להתיישב ברחבי העולם ולהפוך לעובדי אדמה (הירש תמך גם בהתיישבות יהודית‬ ‫חקלאית בארגנטינה)‪ .‬יק"א נטלה עליה את האחריות למושבות ושינתה את אופי התמיכה בהן‪.‬‬

‫* אפוטרופסות — העברת סמכויות ניהול וקבלת החלטות של מי שאינו מסוגל או אינו ָּכשיר להתנהל באופן‬ ‫עצמאי לידי אדם או גוף אחר‪.‬‬

‫‪152‬‬


‫ד‪ .‬הקשיים של פועלי העלייה השנייה ו"כיבוש העבודה"‬ ‫בין העולים לארץ בעלייה השנייה (‪ )1914-1904‬היו גם צעירים שביקשו להיות לפועלים‪ ,‬לממש‬ ‫את חזונם הציוני הסוציאליסטי וליצור צורת חיים שונה מזו שגיבשו איכרי המושבות‪ .‬הם עלו‬ ‫לארץ כדי לחיות חיי שיתוף ושוויון ולעבוד בה כפועלים חסרי רכוש פרטי‪ .‬בהתאם לתפיסתם‬ ‫הסוציאליסטית‪ ,‬הם סירבו להיעשות ל"בעלי בתים" החיים למען רווח אישי והמעדיפים את‬ ‫האינטרס האישי על האינטרס הלאומי והחברתי‪ .‬הרעיון המנחה של תפיסתם היה "כיבוש העבודה"‪.‬‬

‫כיבוש העבודה‬ ‫פועלי העלייה השנייה טענו כי הגשמת הציונות תיעשה בעבודת‬ ‫האדמה בארץ ישראל בידי פועלים עברים‪ .‬הם הושפעו מעקרונותיו‬ ‫של הסופר והוגה הדעות אהרון דוד גורדון (‪ .)1922-1856‬גורדון טען‬ ‫כי רק בעבודת האדמה יוכל העם לגאול את עצמו ולתבוע את זכויותיו‬ ‫הלאומיות בארץ ישראל‪ .‬גורדון‪ ,‬שהיה מבוגר מפועלי העלייה השנייה‪,‬‬ ‫שימש להם אב רוחני ודמות מופת במאבקם למען עבודת כפיים עברית‬ ‫בארץ ישראל‪ .‬רעיון כיבוש העבודה עשה את עבודת הכפיים לערך‬ ‫מקודש והשתלב בגישה הלאומית הטוענת כי על המדינה היהודית‬ ‫להיבנות בידי יהודים וכן בגישה הסוציאליסטית התומכת בזכותו של‬ ‫כל אדם לעבוד בתנאי עבודה הוגנים ובשכר הולם‪.‬‬

‫תחומי הפעילות של התנועה הציונית בגולה ובארץ ישראל‬

‫במקום ניהול ישיר ותשלום משכורות לאיכרים‪ ,‬העדיפה להעמיד לרשות המושבות הלוואות‬ ‫לצורך פיתוח חקלאי‪ ,‬ואיכרי המושבה טיפלו בענייניהם בעצמם‪ .‬יק"א תרמה גם להקמתן של‬ ‫חמש מושבות חדשות בגליל התחתון (יבנאל‪ ,‬מנחמיה‪ ,‬אילניה‪ ,‬כפר תבור ובית וגן)‪.‬‬ ‫אמנם הביקורת על שיטת האפוטרופסות והכעס על פקידי הברון העיבו על ערך תרומתו של‬ ‫רוטשילד למושבות ובסופו של דבר הביאו להעברת ניהול המושבות לידי יק"א‪ ,‬אך רוטשילד‬ ‫המשיך לתרום כספים ליישוב היהודי בארץ ישראל‪ .‬בשנים ‪ 1914-1882‬העביר רוטשילד‬ ‫בה בתקופה זו מוסדות התנועה הציונית‪.‬‬ ‫לארץ ישראל סכום כסף גדול יותר מזה שהשקיעו ּ‬

‫גורדון על העבודה‬ ‫"עם אשר נקרע כולו מעל הטבע‪ ,‬אשר במשך אלפיים שנה היה כלוא בתוך החומות; עם אשר‬ ‫הורגל לכל מיני חיים‪ ,‬רק לא לחיי עבודה‪ ...‬עם כזה לא יוכל‪ ,‬מבלי התאמצות כל כוח רצונו‬ ‫לשוב להיות עם חי‪ ...‬העיקר חסר לנו‪ ,‬חסרה לנו העבודה‪.‬‬ ‫‪...‬אנחנו לקינו בעבודה ובעבודה נרפא‪ .‬את העבודה צריכים אנחנו להעמיד במרכז כל שאיפותינו‪,‬‬ ‫לייסד עליה את כל בניינינו‪... .‬רגילה המימרה‪ ,‬כי אין זכות על ארץ נקנית אלא בדם‪ .‬זהו אחד‬ ‫השקרים המוסכמים‪ ...‬הארץ נשארת תמיד בפועל בידי היושבים עליה ועובדים אותה‪ .‬ארץ‬ ‫נקנית בחיים עליה‪ ,‬בעבודה וביצירה‪ .‬וכך נקנה‪ ,‬או נשיב לנו את זכותנו על ארצנו גם אנחנו"‪.‬‬ ‫(אהרון דוד גורדון‪" ,‬האומה והעבודה"‪ ,‬הספרייה הציונית‪ ,‬תשי״ב‪ ,‬עמ׳ ‪)134‬‬

‫‪ .1‬מהי ביקורתו של גורדון על אורח החיים של היהודים בגולה?‬ ‫‪ .2‬מה מקומה של העבודה בתחייה הלאומית של היהודים בארץ ישראל?‬

‫‪153‬‬


‫פועלי העלייה השנייה ניסו בתחילה לממש את רעיון "כיבוש העבודה" בעבודה כפועלים‬ ‫חקלאיים במושבות‪ ,‬אך הם התקשו למצוא עבודה ולהתפרנס ממנה‪ .‬איכרי המושבות העדיפו‬ ‫להעסיק פועלים ערבים בני המקום‪ ,‬שהיו מיומנים יותר בעבודה פיזית‪ ,‬מורגלים לתנאי האקלים‬ ‫הקשים והסתפקו בשכר נמוך יותר‪ .‬מה גם שהפועלים הערבים חיו באזור‪ ,‬והעבודה במושבות‬ ‫לא הייתה פרנסתם היחידה‪ ,‬לכן היה אפשר להעסיקם כפועלים עונתיים‪.‬‬ ‫בואם של הפועלים הצעירים למושבות יצר מתח חברתי ותרבותי‪ .‬הפועלים היו בעלי השקפות‬ ‫חילוניות וסוציאליסטיות‪ .‬הם מתחו ביקורת על האיכרים‪ ,‬כיוון שלטענתם היו בעלי רכוש‬ ‫מנצלים‪ ,‬איבדו את דרכם הלאומית ושקעו בחיים המכוּ ונים לרווח אישי‪ .‬הקושי למצוא עבודה‬ ‫והמאבק מול איכרי המושבות על העבודה העברית הביא כמה מן הפועלים לידי חיפוש דרך‬ ‫אחרת למימוש "כיבוש העבודה"‪ ,‬דרך "כיבוש הקרקע"‪ .‬הם פנו להקים צורות התיישבות‬ ‫חקלאיות חדשות שיוכלו לממש בהן את חזונם הלאומי והחברתי‪ .‬בנקודות התיישבות אלה‬ ‫יכלו החלוצים לחיות במסגרות שיתופיות ולהתפרנס מעבודת האדמה‪.‬‬

‫ה‪ .‬המשרד הארץ־ישראלי מסייע להקמת צורות התיישבות חדשות‬ ‫בשנים הראשונות לפעילותה של ההסתדרות הציונית‪ ,‬בהנהגתם של הרצל וממשיכיו‪ ,‬לא הושקעו‬ ‫כספים ברכישת אדמות להתיישבות בארץ ישראל‪ .‬הנהגת התנועה הציונית התמקדה בהשגת‬ ‫צ׳רטר והתנגדה להתיישבות בארץ בניגוד לחוקי השלטון‪ .‬אמנם פרק זמן קצר (שנה) לאחר‬ ‫ייסודה של התנועה הציונית הוקמו מוסדות כמו קק"ל ואוצר התיישבות היהודים‪ ,‬שתפקידם‬ ‫היה לגייס כספים לרכישת אדמות ולפיתוח ההתיישבות‪ ,‬אך הם כמעט שלא פעלו בשנים‬ ‫הראשונות ולא היו להם משאבים כלכליים‪ .‬לאחר כישלון תוכנית אוגנדה ומותו של הרצל‪,‬‬ ‫התחזקו הציונים המעשיים‪ ,‬והנהגת ההסתדרות הציונית שינתה את גישת התנועה להתיישבות‬ ‫בארץ ישראל‪ .‬בשנת ‪ 1907‬הוקם ביפו סניף ראשון של ההסתדרות הציונית העולמית‪ ,‬והוא‬ ‫נקרא "המשרד הארץ־ישראלי"‪ .‬בראש המשרד הארץ־ישראלי עמד ד"ר ארתור רופין‪ .‬המשרד‬ ‫הארץ־ישראלי ביקש לבסס את כלכלת היישוב בארץ ישראל‪ ,‬להרחיב את שטחי הקרקעות של‬ ‫התנועה הציונית וליישב אותן באמצעות קידום ההתיישבות החקלאית והעירונית‪ .‬בעבודת‬ ‫המשרד הארץ־ישראלי פעל רופין כדי לסייע לעולים שהתקשו למצוא עבודה‪ ,‬הקים מסגרות‬ ‫להכשרה חקלאית וחילק קרקעות למען הקמת צורות התיישבות שונות‪.‬‬

‫ד"ר ארתור רופין (‪)1943-1876‬‬ ‫כלכלן וסוציולוג יליד גרמניה‪ .‬עמד בראש המשרד הארץ־ישראלי‪.‬‬ ‫לאחר מלחמת העולם הראשונה היה רופין חבר בהנהלה הציונית‬ ‫ובהנהלת הסוכנות היהודית ועמד בראש מחלקת ההתיישבות‬ ‫שלהן‪.‬‬

‫רופין (משמאל) ועוזרו בהנהלת המשרד הארץ־ישראלי‪ ,‬יעקב טהון‪.‬‬

‫‪154‬‬


‫ו‪ .‬הקמת הקבוצה בדגניה‬ ‫הניסיונות למצוא אורח חיים שיתאים לאידיאולוגיה הלאומית־סוציאליסטית של פועלי העלייה‬ ‫השנייה ושיספק להם פרנסה הביאו לכינונה של צורת התיישבות חדשה‪ ,‬הקבוצה‪ .‬בשנת ‪1909‬‬ ‫קיבלה קבוצת חלוצים מהמשרד הארץ־ישראלי אדמות באום ג׳וני‪ ,‬על יד חוות כינרת‪ ,‬ועליהן הוקמה‬ ‫הקבוצה הראשונה‪ ,‬דגניה‪ .‬הקבוצה הייתה צורת התיישבות שיתופית‪ ,‬וחבריה התיישבו על אדמות‬ ‫קק"ל (אדמות לאום)‪ .‬השיתופיות בחיי הקבוצה התבטאה בכל תחומי החיים‪ .‬הרכוש בקבוצה‪,‬‬ ‫ההוצאות וההכנסות היו משותפים‪ ,‬ובין חברי הקבוצה היה שוויון בחלוקת העבודה‪ ,‬במוצרי הצריכה‬ ‫ובחיי החינוך והתרבות‪ .‬חברי הקבוצה עבדו את אדמתם בעצמם ולא העסיקו פועלים שכירים‪.‬‬

‫תחומי הפעילות של התנועה הציונית בגולה ובארץ ישראל‬

‫אחת מפעולותיו הראשונות של המשרד הארץ־ישראלי הייתה הקמתן של חווֹ ת הכשרה חקלאיות‬ ‫על אדמות קק"ל — כינרת (‪ ,)1908‬חולדה (‪ )1908‬ובן־שמן (‪ .)1910‬מומחים שמינה רופין ניהלו‬ ‫את חווֹ ת ההכשרה‪ .‬רופין ביקש להכשיר בהן את העולים הפועלים לעבודה חקלאית כדי שיוכלו‬ ‫להשתלב בעבודה במושבות‪ .‬קבוצות של צעירים וצעירות היו מגיעות לחווֹ ת ההכשרה לפרק‬ ‫זמן מוגבל (בדרך כלל לשנה)‪ ,‬והן קיבלו על עצמן את האחריות לעבד את אדמות החווה‪ .‬כמו‬ ‫כן הוקמו "משקי פועלות" שנועד להכשיר נשים חלוצות לעבודה חקלאית (ראו עמ' ‪.)170‬‬ ‫קבוצות הפועלים חיו חיים שיתופיים (קומונות)‪ .‬בין הפועלים למנהלי החווֹ ת פרצו לא פעם‬ ‫עימותים על רקע ההבדלים בהשקפת העולם ועל רקע רצונם של הפועלים לנתב בעצמם את‬ ‫פעולותיהם ולקבל אחריות מלאה על עבודתם‪ .‬מתחים אלה הביאו את רופין לכך שהוא הציע‬ ‫להם שטח אדמה כדי שיקימו עליו משק בכוחות עצמם‪ .‬יוזמות ההתיישבות המשותפות של‬ ‫המשרד הארץ־ישראלי ושל פועלי העלייה השנייה הביאו להקמת כמה יישובים שיתופיים‪,‬‬ ‫כמו מושב הפועלים עין גנים שליד פתח תקווה (‪ )1908‬והקבוצה הראשונה בדגניה (‪.)1909‬‬ ‫תרומתו של המשרד הארץ־ישראלי לביסוס ההתיישבות הציונית בארץ ישראל לא הסתכמה‬ ‫ברכישת קרקעות ובסיוע להקמת יישובים בלבד‪ .‬המשרד הארץ־ישראלי סייע גם בהקמת‬ ‫העיר תל אביב (כמו שנראה בהמשך) וגייס משקיעים פרטיים לצורך רכישת אדמות ועיבודן‪.‬‬

‫על הקמת הקבוצה בדגניה‬ ‫"כיבוש העבודה במושבות הקיימות לא סיפק את רוח החברים‪ ...‬לעינינו עמד האיכר העברי‬ ‫במושבות יהודה מוקף המון פועלים ופקידים שונים‪ .‬ומשגיחים מנצחים עליהם מתוך שרירות‬ ‫לב‪ .‬אמרנו‪ :‬אמנם לכיבוש גדול ייחשב הדבר אם במקום פועל ערבי יבוא הפועל היהודי‪ ...‬ואולם‬ ‫לתחייה לאומית ולשינוי ערכים לא נגיע על ידי כך‪ ...‬עלינו איפה לאחוז בדרכי התיישבות‬ ‫אחרים‪ ,‬בהתיישבות המיוסדת על עבודה עצמית ועל תוצרת הבאה לספק את צרכי המקום‪ .‬אולם‬ ‫איך נגשים את שאיפתנו זו ובמה נבטיח לנו את קיומה?‪ ...‬הייתה בפינו תשובה אחת — הכוח‬ ‫המאחד‪ ,‬הקולקטיבי‪ ,‬הוא ינצח‪ ...‬בחיים המשותפים ראינו את הדרך ליצירת חיים חברתיים‬ ‫צודקים‪ .‬בקבוצה רצינו לראות את המשפחה"‪.‬‬ ‫(יוסף ברץ‪ ,‬מתוך‪ :‬הרעיון הציוני והקמת מדינת ישראל‪ ,‬משרד החינוך‪ ,‬ת"ל‪,‬‬ ‫ירושלים‪ ,‬תשמ"ה‪ ,‬ספר ראשון‪ ,‬עמ׳ ‪)137‬‬

‫‪ .1‬איזו ביקורת יש בקטע על איכרי המושבות?‬ ‫‪ .2‬על פי הכתוב‪ ,‬מדוע הקימו חברי דגניה צורת התיישבות חדשה ועל איזה צורך ענו החיים‬ ‫השיתופיים בקבוצה?‬

‫‪155‬‬


‫מייסדי הקבוצה בדגניה והצריף הראשון‪1910 ,‬‬

‫הצלחתם של המתיישבים בדגניה לקיים התיישבות חקלאית עצמאית המתבססת על שיתופיות‬ ‫ועל שוויון סימנה כיוון חדש להתיישבות הציונית בארץ ישראל‪ .‬על בסיס רעיון הקבוצה מדגניה‬ ‫צמחו הקיבוצים‪ ,‬והם הוקמו בעשרות השנים הבאות ברחבי הארץ‪.‬‬

‫‪ .2‬ההתיישבות העירונית בארץ ישראל‬ ‫גלי העלייה לארץ מזוהים עם ההתיישבות החקלאית בארץ ישראל‪ ,‬אך רוב העולים לארץ‬ ‫ישראל בשנים ‪ 1914-1882‬התיישבו בערים שכבר היה בהן יישוב יהודי‪ .‬העלייה לארץ תרמה‬ ‫להתפתחותן של ערים כירושלים וכחיפה‪ .‬שכונות חדשות נבנו בהן‪ ,‬ענפי מסחר ותעשייה‬ ‫התפתחו‪ ,‬ומוסדות חינוך ובריאות נוסדו‪.‬‬ ‫העיר יפו תפסה מקום מרכזי בהתפתחות היישוב הציוני העירוני‪ .‬יפו הייתה‪ ,‬עוד לפני בואן‬ ‫של העליות הציוניות לארץ‪ ,‬עיר נמל ראשית‪ .‬נמל יפו שימש שער כניסה לארץ ויציאה ממנה‬ ‫אל רחבי העולם‪ ,‬והוא ריכז את רוב התנועה הימית לארץ ישראל‪ .‬העולים ממזרח אירופה‬ ‫הגיעו ברובם לארץ דרך נמל יפו‪ .‬חלקם בחרו להשתקע בה‪ ,‬ובשנת ‪ 1905‬חיו בעיר כ־‪5,000‬‬ ‫יהודים‪ 20% ,‬מאוכלוסייתה‪ .‬בשנת ‪ 1910‬גדל מספרם ל־‪ .10,000‬יפו נעשתה למרכז של‬ ‫היישוב היהודי החדש בארץ ישראל‪ .‬היא שימשה מרכז כלכלי‪ ,‬תרבותי וחברתי ליושבים בה‬ ‫וגם ליהודי מושבות הסביבה‪ .‬יצוא ענף ההדרים המתפתח עבר דרכה‪ ,‬הוקמו בה משרדים של‬ ‫התנועה הציונית ובתי ספר עבריים‪ .‬יפו אמנם הציעה לעולים אווירה חופשית ומודרנית יותר‬ ‫מזו של ירושלים‪ ,‬אך גם היא הייתה עיר צפופה וחסרו בה תשתיות מודרניות‪ .‬הגידול המהיר‬ ‫של אוכלוסיית יפו היהודית יצר מצוקת דיור והקשה יותר את תנאי החיים בה‪ .‬יהודים שבאו‬ ‫ליפו הקימו בצפונה שכונות חדשות‪ ,‬כמו נווה צדק ונווה שלום‪ ,‬אך גם הן לא היו מתוכננות‪,‬‬ ‫ורמת הדיור והתשתיות בהן לא דמתה למקובל בערי אירופה המודרניות‪.‬‬

‫‪156‬‬


‫בשנת ‪ 1906‬הגו כמה מיהודי יפו את הרעיון להקים שכונה חדשה‪ ,‬מחוץ ליפו‪ ,‬שכונה מודרנית‬ ‫ומרווחת‪ ,‬שעיר עברית עצמאית תוכל לצמוח ממנה‪ .‬מתכנני השכונה הקימו את אגודת "אחוזת‬ ‫בית" והחלו לחפש אחר קרקע מצפון לעיר‪ .‬מטרת חברי האגודה הייתה להקים שכונת מגורים‬ ‫מתוכננת ומרווחת בעלת אופי עברי לאומי‪ ,‬שידברו בה עברית וילמדו בה בעברית‪ .‬שישים‬ ‫החברים שהתאגדו ב"אחוזת בית" התקשו למצוא קרקע מתאימה להקמת השכונה החדשה;‬ ‫התקשו להשיג אישור מהשלטונות העות׳מאניים להקמת השכונה החדשה; ובעיקר התקשו‬ ‫לממן את רכישת הקרקע ואת בניית הבתים‪ .‬לעזרת האגודה נחלץ ארתור רופין‪ .‬הוא פנה‬ ‫לקרן קיימת לישראל וביקש ממנה לאשר לחברי האגודה הלוואה שתשלים את ההון שהשקיעו‬ ‫ושתאפשר את בניית השכונה החדשה‪.‬‬

‫ייסודה של ״אחוזת בית״‬ ‫"ייסוד אגודתנו [אחוזת בית]‪ ,‬האומרת לספק אחד הצרכים היותר הכרחיים‪ ,‬מותנה בעיקר‪.‬‬ ‫אני מייחס ערך גדול לדבר שביפו וגם בירושלים יבנה רובע יהודי‪ ,‬אשר לא יבוש בפני אלו‬ ‫של אחרים ובמובן הסניטרי [תברואתי] ייבדל לטובה מן השכונות שיש עכשיו ליהודים ביפו‬ ‫ובירושלים‪ .‬הרחובות הצרים‪ ,‬הלכלוך וטיב הבניינים שבשכונות אלה בושה וחרפה הם ליהודים‪,‬‬ ‫ובגללם מתייראים רבים מאנשי המעלה להתיישב בארץ‪ .‬בניין דירות טובות ובריאות בשביל‬ ‫היהודים מבני המעמד הבינוני ביפו הוא דבר חשוב‪ ,‬שאין למעלה הימנו‪ .‬אני מאמין שלא‬ ‫אגזים אם אומר‪ ,‬שרובע יהודי בנוי כהלכה הוא הצעד החשוב ביותר לכיבושה המשקי של יפו‬ ‫בידי היהודים"‪.‬‬

‫תחומי הפעילות של התנועה הציונית בגולה ובארץ ישראל‬

‫א‪ .‬הקמת תל אביב — העיר העברית הראשונה‬

‫(קטעים ממכתב שכתב רופין בשם הוועד של "אחוזת בית" לקרן קיימת לישראל ביוני ‪.1907‬‬ ‫מתוך‪ :‬הרעיון הציוני והקמת מדינת ישראל‪ ,‬משרד החינוך‪ ,‬ת"ל‪ ,‬ירושלים‪ ,‬תשמ"ה‪ ,‬ספר ראשון‪ ,‬עמ׳ ‪)152‬‬

‫שדרות רוטשילד בתל אביב בשנות העשרים‪.‬‬ ‫‪ .1‬מה היו‪ ,‬על פי המכתב‪ ,‬מטרות הקמתה‬ ‫של "אחוזת בית"?‬ ‫‪ .2‬כיצד מבטא מראה השדרה והבתים בה את‬ ‫כוונות מייסדי ״אחוזת בית״?‬

‫‪157‬‬


‫בראשית שנת ‪ 1909‬החלו העבודות להקמת השכונה החדשה על החולות שמצפון ליפו‪ .‬נערכה‬ ‫הגרלה בין שישים המשפחות הראשונות של חברי "אחוזת בית" לחלוקת המגרשים‪ ,‬ובסוף‬ ‫השנה הזאת החלו ראשוני המתיישבים לעבור אל השכונה‪ ,‬שנקראה בתחילה בשם האגודה‬ ‫שייסדה אותה‪" ,‬אחוזת בית"‪ .‬בשנת ‪ 1910‬החליטו תושבי "אחוזת בית" למצוא לשכונה שם‬ ‫חדש ובחרו בשם "תל אביב"‪.‬‬

‫מקור השם ״תל אביב״‬ ‫אמנם השם "תל אביב" מופיע בתנ"ך (יחזקאל ג‪ ,‬טו) כשם של אחד המקומות בבבל שהתרכזו‬ ‫בהם הגולים מציון‪ ,‬אך הבחירה בשם תל אביב לשכונה החדשה התבססה על שם ספרו של‬ ‫הרצל‪ ,‬אלטנוילנד‪ ,‬שנקרא בתרגומו הראשון לעברית תל אביב (תל=אלט‪ ,‬ישן בגרמנית;‬ ‫אביב=נוי‪ ,‬חדש בגרמנית‪ ,‬על פי תרגומו של נחום סוקולוב)‪.‬‬ ‫סביב הגרעין המייסד של השכונה החדשה תל אביב צמחה עד מהרה עיירה גדולה‪ ,‬ובשנת ‪1914‬‬ ‫כבר חיו בה כ־‪ 2,000‬יהודים‪ .‬השכונה החדשה אמנם הייתה רשמית חלק מיפו‪ ,‬אך ועד עצמאי‬ ‫שבחרו התושבים ניהל אותה‪ .‬תל אביב הייתה עד מהרה למרכז העירוני של היישוב היהודי‬ ‫בארץ ישראל‪ ,‬וכמה מהדמויות הבולטות ביישוב עברו לגור בה‪ .‬גימנסיה הרצליה‪ ,‬בית הספר‬ ‫התיכון העברי הראשון‪ ,‬עברה גם היא לתל אביב ונעשתה למוקד חיי התרבות והרוח בעיר‪.‬‬

‫מאיר דיזנגוף‬ ‫מאיר דיזנגוף (‪ )1936-1861‬עמד בראש הוועד של תל אביב‬ ‫מיום הקמתו‪ .‬לאחר שתל אביב קיבלה מעמד של מועצה נפרדת‬ ‫בשנת ‪ ,1922‬נבחר לכהן כראשה‪ ,‬ומשהייתה תל אביב לעיר בשנת‬ ‫‪ ,1934‬נבחר גם כראש העיר ושימש בתפקיד זה עד סוף ימיו‪.‬‬

‫התפתחות היישוב העירוני‪ ,‬ובייחוד הקמת תל אביב‪ ,‬תרמו רבות לביסוס היישוב היהודי בארץ‬ ‫ולפיתוח יסודותיו הלאומיים‪ .‬כאמור‪ ,‬רוב העולים התיישבו בערים‪ .‬הערים שימשו בסיס לצמיחה‬ ‫כלכלית באמצעות פיתוח המסחר והתעשייה‪ ,‬השקעות הון ויצירת מקומות עבודה לעולים‪.‬‬ ‫בערים‪ ,‬ובראשן תל אביב‪ ,‬התפתחו מוסדות החינוך והתרבות העבריים וכן מוסדות ציבוריים‬ ‫ופוליטיים שהנהיגו את היישוב היהודי כולו‪.‬‬

‫‪158‬‬


‫‪. 1‬‬ ‫‪ .2‬‬

‫ ‬

‫‪. 3‬‬ ‫‪ .4‬‬

‫מהו החידוש של ההתיישבות היהודית בארץ ישראל בשנים ‪?1914-1882‬‬ ‫מהי תרומתו של רוטשילד להתפתחות היישוב היהודי בארץ ישראל‪ ,‬ומהי הביקורת שנמתחה‬ ‫על אופן הסיוע שלו למושבות?‬ ‫מהם ההבדלים בין המושבות לקבוצות וכיצד מבטאים הבדלים אלה את השוני שבין מקימיהן?‬ ‫על תרומתו של המשרד הארץ־ישראלי למפעל ההתיישבות כתב ההיסטוריון אלכסנדר ביין‪:‬‬ ‫"המשרד הארץ־ישראלי‪ ,‬שהוקם על פי החלטת הקונגרס השמיני‪ ,‬לא רק החזיר את ההסתדרות‬ ‫הציונית אל העבודה המעשית בארץ ישראל‪ ,‬אלא גם גרם למפנה בדרך ההתיישבות החקלאית‬ ‫בכלל‪ ...‬כל מה שנוצר עד אז בארץ ישראל במשך למעלה מעשרים וחמש השנים מראשיתה‬ ‫של חיבת ציון‪ ,‬לא נשא אלא אופי פרטי ומקרי בלבד‪ ,‬ולא היה מחושב מלכתחילה ליצירת‬ ‫מכשיר גדול להתיישבות המונים‪ ...‬המשרד הארץ־ישראלי שהוקם עתה בארץ היה המוסד‬ ‫המיישב הראשי מטעם ההסתדרות הציונית‪ ,‬שניגש לפעולת ההתיישבות בתוכנית מקיפה"‪.‬‬ ‫(אלכסנדר ביין‪" ,‬תולדות ההתיישבות הציונית"‪ ,‬בתוך‪ :‬הרעיון הציוני והקמת מדינת ישראל‪,‬‬ ‫משרד החינוך‪ ,‬ת"ל‪ ,‬ירושלים‪ ,‬תשמ"ה‪ ,‬ספר ראשון‪ ,‬עמ׳ ‪)139‬‬

‫ א‪ .‬כיצד מתאר ביין את דרך ההתיישבות החקלאית של המושבות לפני הקמת המשרד‬ ‫הארץ־ישראלי‪ ,‬ומהי ביקורתו עליה?‬ ‫ ב‪ .‬מהי התרומה העיקרית‪ ,‬לדברי ביין‪ ,‬של המשרד הארץ־ישראלי להתיישבות הציונית‬ ‫בארץ ישראל? האם פעולותיו של רופין מחזקות את דבריו של ביין?‬ ‫‪ .5‬מה הייתה התרומה של הערים ושל המתיישבים בהן להתפתחות היסודות הלאומיים של‬ ‫היישוב היהודי בארץ ישראל?‬ ‫‪ .6‬במה הייתה שונה תל אביב מערים אחרות בארץ ישראל בראשית המאה העשרים‪ ,‬ומדוע‬ ‫מכנים אותה בשם העיר העברית הראשונה?‬

‫תחומי הפעילות של התנועה הציונית בגולה ובארץ ישראל‬

‫שאלות לסיכום ולחזרה‬

‫‪159‬‬


‫יחידה‬ ‫רביעית‪:‬‬

‫הקמת מסגרות חברתיות־פוליטיות‬ ‫וביטחוניות‬

‫שאלות מכוונות‬ ‫‪. 1‬‬ ‫‪ .2‬‬ ‫‪ .3‬‬ ‫‪ .4‬‬

‫מדוע הוקמו מפלגות הפועלים בארץ ישראל וכיצד הן סייעו לחבריהן?‬ ‫מה היו מטרות ארגון "השומר"‪ ,‬ומה היו דרכי פעולתו?‬ ‫כיצד שילב ארגון "השומר" את רעיון "כיבוש השמירה" ברעיון "כיבוש העבודה"?‬ ‫במה מבטא ארגון ״השומר״ את דמותו של היהודי החדש בארץ ישראל?‬

‫א‪ .‬מפלגות הפועלים‬ ‫עד לבואם של פועלי העלייה השנייה לארץ לא קמו ביישוב החדש מפלגות וארגונים ארציים‬ ‫בעלי אופי פוליטי מובהק‪ .‬איכרי המושבות הקימו אגודות‪ ,‬כמו אגודת האיכרים (‪ )1900‬ואגודת‬ ‫הכורמים (‪ ,)1905‬ואלה סייעו להם לקדם אינטרסים כלכליים שונים‪ .‬אגודות אלה פיתחו ענפי‬ ‫גידול שונים ואת שיווק התוצרת החקלאית‪.‬‬ ‫החלוצים שהגיעו לארץ בתקופת העלייה השנייה הביאו ִעמם רעיונות סוציאליסטיים וצורת‬ ‫ארגון מפלגתית שלמדו מהמפלגות המהפכניות ברוסיה‪ .‬לרקע המפלגתי־אידיאולוגי של‬ ‫המהפכנים נוסף הצורך בהקמת מסגרות חברתיות שיסייעו לחלוצים במציאת עבודה‪ ,‬במאבק על‬ ‫זכויותיהם‪ ,‬בשמירה על מסגרת חברתית ורעיונית משותפת ובפיתוח חיי התרבות והרוח שלהם‪.‬‬ ‫בשנת ‪ 1905‬נוסדה בפתח תקווה מפלגת הפועלים הארץ־ישראלית הראשונה‪" ,‬הפועל הצעיר"‪,‬‬ ‫ובשנת ‪ 1906‬הוקם ביפו הסניף הארץ־ישראלי של מפלגת "פועלי ציון"‪ .‬את "הפועל הצעיר"‬ ‫ייסד איחוד אגודות פועלים מקומיות במושבות‪ ,‬ואת "פועלי ציון" הקימו כסניף של מפלגת‬ ‫"פועלי ציון" העולמית‪ ,‬מפלגה אשר נוסדה קודם לכן ברוסיה‪ .‬בין שתי המפלגות היו הבדלים‬ ‫אידיאולוגיים בנוגע לדרך הנכונה לבניית החברה הלאומית־סוציאליסטית בארץ‪.‬‬ ‫למרות ההבדלים שביניהן‪ ,‬היה דמיון באידיאולוגיה שהנחתה אותן ובתחומי פעילותן‪.‬‬ ‫מפלגות הפועלים האמינו כי יש לבנות בארץ חברת מופת לאומית שתהיה מבוססת על עיקרי‬ ‫הסוציאליזם‪ .‬הן התנגדו להתיישבות פרטית ופעלו למען "כיבוש העבודה"‪ .‬אחר כך תמכו‬ ‫המפלגות ברעיון "כיבוש הקרקע" גם באמצעות הקמת התיישבות שיתופית על קרקע הלאום‬ ‫כמו זו שקמה בדגניה‪ .‬מפלגות הפועלים פעלו למען הגנה על זכויות חבריהן שעבדו במושבות‬ ‫ובערים‪ .‬המפלגות הקימו לשכות עבודה‪ ,‬קופות הלוואה‪ ,‬מטבחים ציבוריים ומרפאות לרווחת‬ ‫חברי המפלגה‪.‬‬ ‫פן חשוב נוסף בפעילותן של המפלגות היה טיפוח חיי הרוח והתרבות של הפועלים‪ .‬הן הקימו‬ ‫ספריות‪ ,‬קיימו כיתות לימוד והוציאו לאור עיתונים בעברית‪ .‬עיתונה של "הפועל הצעיר" ראה‬ ‫אור בשנת ‪ 1907‬ונקרא בשם המפלגה‪ ,‬הפועל הצעיר‪ .‬החל בשנת ‪ 1910‬ראה אור גם עיתונה‬ ‫של מפלגת "פועלי ציון" שנקרא האחדות‪ .‬למפלגות הפועלים‪ ,‬ובייחוד ל"פועלי ציון"‪ ,‬תפקיד‬

‫‪160‬‬


‫חברי מערכת האחדות‪ ,‬עיתון מפלגת "פועלי ציון"‬ ‫(‪ .)1912‬יושבים (מימין לשמאל) יצחק בן־צבי‪,‬‬ ‫דוד בן־גוריון ויוסף חיים ברנר‪.‬‬

‫פעילותן של מפלגות הפועלים לא הקיפה ציבור רחב‪ .‬אף לא אחת מהן מנתה יותר מכמה מאות‬ ‫חברים‪ .‬אך פעילותן הניחה את היסודות להתפתחות הממוסדת של הפועלים בארץ‪ .‬עם חלוף‬ ‫השנים התמתנו ההבדלים האידיאולוגיים בין המפלגות; בשנת ‪ 1919‬התאחדו "פועלי ציון"‬ ‫עם מפלגת פועלים נוספת שנקראה "הבלתי מפלגתיים" והקימו את מפלגת "אחדות העבודה"‪,‬‬ ‫ובשנת ‪ 1930‬קמה מפא"י (מפלגת פועלי ארץ ישראל) — איחוד בין "אחדות העבודה" ל"הפועל‬ ‫הצעיר"‪ .‬מפא"י הייתה למפלגה הגדולה ביישוב היהודי והנהיגה אותו‪ ,‬ולאחר מכן את המדינה‬ ‫בשלושת העשורים הראשונים (עד ‪.)1977‬‬

‫ב‪ .‬ארגון "השומר"‬

‫תחומי הפעילות של התנועה הציונית בגולה ובארץ ישראל‬

‫חשוב גם בהתפתחות המסגרות הביטחוניות העבריות הראשונות בארץ‪ ,‬ארגון "בר גיורא"‬ ‫וארגון "השומר"‪.‬‬

‫איכרי המושבות סבלו גנבות והשחתת רכושם‪ ,‬אך השלטונות העות׳מאניים לא היו מסוגלים‬ ‫להגן על המושבות‪ .‬הפתרון בתחילה שמצאו רוב המושבות לבעיית הביטחון היה העסקת שומרים‬ ‫בדואים וצ׳רקסים מהסביבה בשילוב מתן שוחד לשליטי האזור‪ ,‬אך נוכחו שרבים מהשומרים‬ ‫ששכרו איכרי המושבות אינם יעילים ולא פעם אף שיתפו פעולה עם הגנבים‪.‬‬ ‫הצורך של המושבות בפתרון לבעיית הביטחון השתלב ברעיון "כיבוש השמירה" של כמה‬ ‫מפועלי העלייה השנייה‪ .‬כשם שדגלו ב"כיבוש העבודה"‪ ,‬כן האמינו כי השמירה על ביטחונם‬ ‫ועל רכושם של המתיישבים היהודים צריכה לקבל אופי לאומי ולהיעשות בידי שומרים עברים‪.‬‬ ‫כמו שהיהודי החדש עובד את אדמתו‪ ,‬כך עליו לדעת להגן עליה בכוח הנשק‪.‬‬ ‫בשנת ‪ 1906‬נפגשו שבעה צעירים ביפו וייסדו את ארגון השמירה החשאי "בר גיורא" (על‬ ‫שמו של אחד ממנהיגי המרד הגדול ברומאים בתקופת בית שני)‪ .‬חברי הארגון נשבעו לסודיות‬ ‫וססמתם הייתה "בדם ואש יהודה נפלה‪ ,‬בדם ואש יהודה תקום"‪ .‬חברי "בר גיורא"‪ ,‬ובהם יצחק‬ ‫ִ‬ ‫בן־צבי‪ ,‬ישראל שוחט ואלכסנדר זייד‪ ,‬חיפשו מקום לעבוד בו‪ .‬הם השתלבו בעבודה בחוות‬ ‫סג׳רה שבגליל‪ ,‬שחיה בה קבוצת פועלים שיתופית (קולקטיב)‪ .‬חברי "בר גיורא" שכנעו את‬ ‫מנהל החווה להעביר לידיהם את השמירה במקום‪ ,‬והם הצליחו לקבל גם את עבודת השמירה‬ ‫במושבה שעל יד החווה בסג׳רה‪.‬‬ ‫הצלחת חברי "בר גיורא" בסג׳רה פתחה בפניהם את האפשרות להרחיב את פעילותם למושבות‬ ‫נוספות‪ .‬כדי להרחיב את היקף השמירה העברית הקימו אנשי "בר גיורא" ב־‪ 1909‬ארגון חדש‪,‬‬ ‫"השומר"‪ ,‬והצטרפו אליו עוד חברים מ"פועלי ציון"‪ .‬ארגון "השומר" אמנם היה גדול יותר‬ ‫מארגון "בר גיורא" ופעילותו הייתה גלויה‪ ,‬אך גם בשיאו לא מנה יותר מכמה עשרות שומרים‪,‬‬

‫‪161‬‬


‫ובכל שנות קיומו לא היו בו יותר ממאה וחמישים חברים‪ .‬התנאים לקבלה לארגון היו‪ :‬תקופת‬ ‫הכשרה ארוכה‪ ,‬הסכמה של רוב החברים ועמידה במבחנים שונים‪.‬‬ ‫בשנים שלאחר הקמתו של "השומר" העבירו חבריו לידיהם את השמירה ברוב המושבות‪,‬‬ ‫גם במושבות גדולות וותיקות כמו ראשון לציון ורחובות‪ .‬אנשי "השומר" הגבירו את רמת‬ ‫הביטחון במושבות שפעלו בהן‪.‬‬

‫חברי ״השומר״‬ ‫חברי "השומר" בגליל‪.1909 ,‬‬ ‫‪ . 1‬אילו פריטי לבוש מאפיינים את חברי "השומר"‬ ‫שבתמונה?‬ ‫‪ .2‬שערו‪ ,‬מדוע בחרו חברי ״השומר״ להתלבש‬ ‫כמו בדואים וצ׳רקסים?‬

‫"השומר" לא היה ארגון שמירה מקצועי בלבד‪ .‬בתחילה ביקשו אנשי "השומר" לשלב את "כיבוש‬ ‫השמירה" במושבות ב"כיבוש העבודה"‪ .‬לצד ארגון השמירה הוקם "לגיון העבודה" ובאמצעותו‬ ‫שילבו חברי השומר את משימות השמירה בעבודה במושבות‪ .‬כל חבר בארגון התחייב לייחד‬ ‫שנה אחת לפחות לעבודה חקלאית‪ .‬אנשי "השומר" התנו את השמירה במושבות גם בכך‬ ‫שיעסיקו מכסה מסוימת של פועלים עברים ובכך יתרמו לחיזוק הפועלים ולכיבוש העבודה‪.‬‬ ‫השילוב בין כיבוש השמירה לכיבוש העבודה התבטא אצל חברי "השומר" גם בכיבוש הקרקע‪.‬‬ ‫חברי "השומר" פנו גם להתיישבות והקימו את היישובים תל עדשים (‪ )1913‬וכפר גלעדי (‪.)1916‬‬ ‫ארגון "השומר" התקיים עד ‪ ,1920‬אך שנותיו האחרונות ֻלווּ במשברים ובירידה בהיקף‬ ‫פעילותו‪ .‬כמה מן המושבות סילקו את אנשי "השומר" מתחומן‪ ,‬ובכמה מהן אף הוקמו ארגוני‬ ‫שמירה מקומיים‪ .‬במלחמת העולם הראשונה‪ ,‬שפרצה בשנת ‪ ,1914‬אסר השלטון העות׳מאני‬ ‫על "השומר" לפעול נגד חבריו‪.‬‬ ‫פעילותו של ארגון "השומר" השפיעה על התפתחות היישוב היהודי ברעיון השילוב שבין‬ ‫ההגנה העצמית להתיישבות ולמשימות לאומיות אחרות‪.‬‬

‫שאלות לסיכום ולחזרה‬ ‫‪. 1‬‬ ‫‪ .2‬‬ ‫‪ .3‬‬ ‫‪ .4‬‬

‫‪162‬‬

‫כיצד סייעו מפלגות הפועלים לחבריהן‪ ,‬ומה הייתה תרומתן להתפתחותו של היישוב?‬ ‫מה הייתה מטרת הקמתם של הארגונים "בר גיורא" ו"השומר"‪ ,‬ומה היו הישגיהם?‬ ‫הסבירו כיצד שילב ארגון "השומר" את רעיון כיבוש השמירה ברעיון כיבוש העבודה‪.‬‬ ‫הסבירו כיצד מבטאות הפעולות של אנשי "השומר" וההופעה שלהם את הדימוי היהודי‬ ‫החדש שביקשו הציונים ליצור בארץ ישראל‪.‬‬


‫שאלות מכוונות‬ ‫‪ .1‬מהי תרומתו של אליעזר בן־יהודה לתחיית השפה העברית וכיצד פעל לחידושה ולהפצתה?‬ ‫‪ .2‬כיצד סייעו מוסדות החינוך העבריים שקמו בארץ להפצת העברית ולפיתוח התרבות הלאומית?‬ ‫‪ .3‬מדוע פרצה ״מלחמת השפות״‪ ,‬ומה הייתה השפעתה על היישוב בארץ ועל התנועה הציונית?‬ ‫התנועה הציונית ייחסה חשיבות רבה ליצירת תרבות לאומית ולהפצתה בקרב היהודים‪ .‬ראינו‬ ‫ביחידה הראשונה בפרק זה כי במסגרת הפעילות הציונית בגולה הוקמו בתי ספר וכיתות לימוד‬ ‫להפצת העברית ולחינוך לאומי‪ .‬בקהילות יהודיות שונות פורסמו עיתונים וספרים בעברית‪,‬‬ ‫ומשכילים ציונים תרמו להתפתחותה ולהפיכתה לשפתו הלאומית של העם היהודי‪ .‬גם בארץ‬ ‫ישראל החלו הציונים לבנות מערכת חינוך לאומית‪ ,‬ללמד בעברית ולעשות אותה לשפת העם‬ ‫בארץ‪ .‬פעולות אלה היו נדבך נוסף בבניית היסודות לחיי הלאום היהודי בארץ ישראל‪.‬‬

‫א‪ .‬אליעזר בן־יהודה ותרומתו לתחיית העברית כשפה לאומית‬

‫תחומי הפעילות של התנועה הציונית בגולה ובארץ ישראל‬

‫יחידה‬ ‫חמישית‪:‬‬

‫הנחת תשתית לחינוך העברי‬ ‫ולתרבות הלאומית בארץ ישראל‬

‫אליעזר בן־יהודה (‪ )1922-1858‬נולד ברוסיה וגדל במשפחה דתית‪ .‬בצעירותו עזב את הדת‬ ‫ולמד רפואה בפריז‪ .‬בן־יהודה הושפע מהמאבקים הלאומיים שהתחוללו באירופה ומהמשכילים‬ ‫היהודים ברוסיה שכתבו ופרסמו ספרות ועיתונות בעברית‪.‬‬

‫בן־יהודה‪ :‬על חשיבות השפה כאמצעי לגיבוש לאומי‬ ‫"שלושה דברים חרותים באותיות של אש על דגל הלאומיות‪:‬‬ ‫ארץ‪ ,‬שפה לאומית והשכלה לאומית; ואיש כי יכחש באחד מהם‬ ‫כופר בעיקר הלאומיות!‬ ‫[‪ ]...‬ואם חפץ נחפוץ להשכיל ולחיות‪ ,‬עלינו לפתח בהשכלה את‬ ‫רוחנו‪ ,‬רוח עברית לאומית‪ .‬ואיה נוכל לעשות כדבר הזה אם לא‬ ‫בארץ ישראל? ובמה אם לא בשפה עברית? [‪ ]...‬נשים נא לפני בני‬ ‫נעורינו השכלה עברית‪ ,‬וראה העם את פרי ההשכלה הזאת‪ ,‬כי‬ ‫ברכה בו; וראה העברי את בנו המשכיל עברי באמת ובלב תמים‪...‬‬ ‫וחדלו היהודים מהיות לשני מחנות; והיינו כולנו עברים‪ ,‬ורגש אחד יחיינו כולנו‪ ,‬רגש הלאומיות!"‬ ‫(שמואל יבניאלי‪ ,‬ספר הציונות‪ ,‬א‪ ,‬מוסד ביאליק‪ ,‬ירושלים‪ ,‬תשכ"א‪ ,‬עמ׳ ‪)81‬‬

‫‪ .1‬מהם תפקידי השפה וההשכלה בגיבוש הלאום היהודי לדברי בן־יהודה?‬ ‫‪ .2‬מדוע טוען בן־יהודה כי ארץ ישראל היא המקום לפיתוח הרוח הלאומית העברית?‬ ‫‪ .3‬קראו שוב על אחד העם בעמ׳ ‪ 112‬ועמדו על הדמיון שבין גישתו הציונית ובין דבריו של בן־יהודה‪.‬‬

‫‪163‬‬


‫בן־יהודה התיישב בירושלים בשנת ‪ ,1881‬נאמן להשקפותיו בדבר תחיית העברית בארץ ישראל‪.‬‬ ‫כאשר החל בן־יהודה לפעול בירושלים‪ ,‬העברית שימשה בה שפת קודש לתפילות וללימוד‬ ‫תורה‪ .‬יהודי היישוב בארץ ישראל דיברו בשפות שונות על פי מוצאם (בעיקר לדינו ויידיש)‪.‬‬ ‫את רעיון חידוש העברית והפצתה כשפת חולין מדוברת לא קיבלו מרבית היהודים שהתגוררו‬ ‫אז בארץ‪ .‬הייתה אף התנגדות עזה מצד הרבנים לרעיון‪ ,‬והם ראו בו חלק מרעיונות הכפירה‬ ‫של ההשכלה החילונית והציונות‪.‬‬ ‫אף על פי שבן־יהודה נתקל בהתנגדות עזה וביחס עוין ומזלזל‪ ,‬הוא פעל בדרכים שונות למען‬ ‫הפצת העברית ולמען הפיכתה לשפת היישוב בארץ‪ .‬בן־יהודה דיבר בביתו עברית וגידל את‬ ‫ילדיו כשהעברית היא שפת ִאמם‪ .‬הוא פרסם מאמרים בעיתונות העברית בארץ ובגולה וקרא‬ ‫בהם לעם להתאחד סביב השפה העברית‪ .‬כן הוציא לאור משנת ‪ 1884‬עיתונים שונים בעברית‪,‬‬ ‫בהם הצבי‪ ,‬השקפה והאיכר היהודי‪ .‬בן־יהודה האמין כי בעיסוק במגוון נושאים אקטואליים‬ ‫מעל דפי העיתון יראו הקוראים כי אפשר לכתוב ולדבר בעברית כשפת יום־יום‪ .‬בן־יהודה‬ ‫פרסם בעיתונים את המילים החדשות שהגה‪ ,‬והן באו למלא את החסר בשפה ולהופכה משפת‬ ‫קודש לשפה מודרנית מדוברת‪.‬‬ ‫בן־יהודה הקים עם משכילים נוספים בירושלים את חברת "תחיית ישראל"‪ .‬חברי "תחיית‬ ‫ישראל" דיברו ביניהם עברית והשתדלו לדבר בה גם עם בני משפחותיהם ובציבור‪" .‬תחיית‬ ‫ישראל" ביקשה לקדם את לימודי העברית במוסדות הלימוד‪ .‬בן־יהודה עבד כמורה לעברית‬ ‫בבית הספר של אגודת "אליאנס" בירושלים ופיתח את שיטת לימוד העברית בעברית‪ .‬הוא‬ ‫היה שותף לכתיבת ספרים ללימוד העברית וללימוד מקצועות כמו היסטוריה בעברית‪.‬‬ ‫אחד ממפעליו הגדולים של בן־יהודה ותרומתו לתחיית השפה העברית היה כתיבת מילון‬ ‫עברי־עברי‪ .‬בן־יהודה ראה חשיבות רבה ליצירת המילון והחל לכתוב אותו עוד לפני עלייתו‬ ‫שאפשרו שימוש‬ ‫ארצה‪ ,‬אך השלימוֹ רק בשנת ‪ .1908‬במילון היו חידושי מילים ופירושים ִ‬ ‫בעברית כשפת יום־יום‪.‬‬ ‫בן־יהודה היה שותף גם להקמת חברת "שפה ברורה"‪ ,‬שנעשתה בשנת ‪ 1890‬ל"ועד הלשון‬ ‫העברית"‪ .‬הוועד היה אחראי על קביעת חידושי לשון ופעל להפצת השפה העברית ביישוב‪.‬‬ ‫מ"ועד הלשון העברית" צמחה האקדמיה ללשון העברית הפועלת גם כיום לגיבוש מילים‬ ‫חדשות בעברית‪.‬‬

‫אופן הדיבור בעברית‬ ‫בן־יהודה הנהיג את הדיבור בעברית בהגייה ספרדית‪ .‬הוא טען כי ההגייה הספרדית קרובה‬ ‫יותר לדרך הדיבור העתיקה של השפה ולכן דחה את ההגייה האשכנזית‪ .‬מבין בני היישוב‬ ‫הישן היו בעיקר מי שתמכו בפועלו של בן־יהודה‪ ,‬ומתנגדיו הקשים ביותר היו רבני הקהילות‬ ‫האשכנזיות‪ .‬יכול להיות שזה אחד הגורמים לקביעת ההגייה הספרדית לדיבור בעברית‪ .‬ההגייה‬ ‫הספרדית סימלה גם בקרב העולים‪ ,‬בעיקר החלוצים‪ ,‬שבאו ממזרח אירופה‪ ,‬את ההתנתקות‬ ‫מהתרבות היהודית בגולה ויצירת תרבות עברית חדשה‪ .‬קביעת הגיית העברית על פי הסגנון‬ ‫הספרדי התקבלה‪ ,‬וכך אנו מדברים גם כיום בארץ‪.‬‬

‫‪164‬‬


‫עד לבואן של העליות הציוניות לארץ היו ביישוב היהודי שתי מערכות חינוך‪ ,‬מערכת החינוך‬ ‫המסורתית־דתית שהתמקדה בלימודי קודש (חדרים‪ ,‬תלמודי תורה וישיבות) ומערכת חינוך‬ ‫של בתי ספר מודרניים שתמכו בה אגודות יהודיות מאירופה‪ ,‬כמו "אליאנס" (כי"ח) הצרפתית‬ ‫ו"עזרה" הגרמנית‪ .‬בתי הספר המודרניים‪ ,‬החלו לקום ביישוב היהודי במחצית השנייה של המאה‬ ‫התשע־עשרה‪ .‬בבתי ספר אלה שילבו לימודי קודש בלימודים כלליים‪ ,‬ומטרתם הייתה לסייע‬ ‫לבני היישוב הישן לרכוש השכלה ומקצוע‪ .‬כך למשל הוקם בשנת ‪ 1870‬בית הספר החקלאי‬ ‫"מקווה ישראל" על ידי קרל נטר‪ ,‬ממקימי "אליאנס"‪ ,‬והוא ביקש להכשיר את תלמידיו לעבודה‬ ‫חקלאית‪ .‬מטרה נוספת של בתי הספר המודרניים הייתה לקרב את היהודים לתרבות האירופית‬ ‫ולארץ המוצא של כל אגודה‪ .‬כך למשל נערכו רוב הלימודים בבתי הספר של "אליאנס" בשפה‬ ‫הצרפתית ובבתי הספר של "עזרה" בגרמנית‪ .‬בבתי הספר האלו שימשה העברית בתחילה בעיקר‬ ‫ללימודי קודש‪ .‬מורים ציונים (כבן־יהודה) בבתי הספר האלו הרחיבו את לימודי העברית והחלו‬ ‫ללמד עברית מודרנית ומקצועות נוספים בעברית‪ .‬בתי הספר של האגודות האלו לא הוקמו‬ ‫כדי לקדם תרבות לאומית עברית‪ ,‬אך תרומתם לפיתוח ההשכלה וניסיונות הלימוד בעברית‬ ‫שהתקיימו בהם תרמו רבות לקידום היישוב היהודי ולהכשרת המורים שבנו את מערכת החינוך‬ ‫העברית הלאומית בארץ‪.‬‬ ‫עם ראשית ההתיישבות הציונית בארץ‪ ,‬החלו לקום במושבות מוסדות חינוך לאומיים ולימדו‬ ‫בהם בעברית‪ .‬בראשון לציון הוקם גן הילדים העברי הראשון ובית הספר היסודי הראשון‪ ,‬ששפת‬ ‫ההוראה בו בכל המקצועות הייתה עברית‪ .‬עד לפרוץ מלחמת העולם הראשונה פעלו במושבות‬ ‫כשלושים בתי ספר עבריים‪ .‬מורים התגייסו למען ההוראה בעברית ולחיזוק הרוח הלאומית‪.‬‬ ‫הם כתבו ספרי לימוד וגיבשו פעילויות חינוכיות שיקדמו את החינוך הלאומי (למשל באמצעות‬ ‫טיולים ובהעלאת מחזות לילדים בעברית)‪.‬‬ ‫שלב נוסף בהתפתחות החינוך העברי בארץ ישראל היה ייסודו של בית הספר התיכון (גימנסיה)‬ ‫העברי הראשון ביפו בשנת ‪ .1906‬עם הקמתה של תל אביב (‪ )1909‬עברה הגימנסיה אליה ונקראה‬ ‫גימנסיה הרצליה‪ .‬הגימנסיה הייתה למוקד ההשכלה העברית והחינוך הלאומי בארץ ישראל‪.‬‬

‫תחומי הפעילות של התנועה הציונית בגולה ובארץ ישראל‬

‫ב‪ .‬התפתחות החינוך העברי‬

‫מבנה גימנסיה הרצליה שהוקם בשנת ‪ 1909‬ונהרס בשנת ‪.1958‬‬ ‫כיום עומד במקומו בתל אביב מגדל שלום‬

‫‪165‬‬


‫הגימנסיה משכה אליה תלמידים מרחבי הארץ ואף תלמידים יהודים מרוסיה‪ ,‬שהוריהם רצו‬ ‫להקנות להם חינוך עברי־לאומי‪ .‬בשנת ‪ 1910‬נוסדה בירושלים גימנסיה נוספת‪ ,‬הגימנסיה העברית‪.‬‬ ‫בראשית המאה העשרים החלו לקום בארץ גם מוסדות חינוך עבריים להשכלה גבוהה לאמנות‬ ‫ולהכשרת מורים‪ .‬בשנת ‪ 1906‬הוקם בירושלים בית הספר לאמנויות ולמלאכת מחשבת "בצלאל"‪.‬‬ ‫מייסד "בצלאל" היה הפסל היהודי בוריס ש"ץ (‪ .)1932-1886‬ש"ץ ביקש ליצור בארץ אמנות‬ ‫עברית והקצה לה מקום חשוב בתחייה הלאומית היהודית‪" .‬בצלאל" הוקם בתמיכת ההסתדרות‬ ‫הציונית ושם לו למטרה להכשיר צעירים למלאכות שונות‪ ,‬כמו צורפות‪ ,‬אריגה‪ ,‬סתתות וחריטה‪.‬‬ ‫ש"ץ‪ ,‬עם מורי בית הספר ותלמידיו‪ ,‬יצרו אמנות שביטאה את רוח ההתחדשות הלאומית‬ ‫היהודית בארץ ישראל באמצעות תיאור יושביה ונופיה‪ .‬המוסד פרח בשנותיו הראשונות ומספר‬ ‫תלמידיו הגיע ל־‪ ,500‬אך בסוף שנות העשרים‪ ,‬לאחר תקופה של משברים‪ ,‬הוא נסגר‪ .‬אקדמיית‬ ‫"בצלאל" נפתחה שוב בשנות השלושים ופועלת גם כיום בירושלים‪.‬‬ ‫מוסדות נוספים נפתחו בשנים אלה בארץ‪ .‬בשנת ‪ 1910‬הוקם בסיועה של שולמית רופין (אשתו‬ ‫של ראש המשרד הא"י) הקונסרבטוריון למוזיקה בתל אביב ובאותה שנה קם גם הסמינר העברי‬ ‫להכשרת מורים "לוינסקי" ביפו‪ .‬בשנת ‪ 1913‬החלו ההכנות לפתיחת בית הספר הטכני הגבוה‬ ‫(טכניון) בחיפה‪ .‬הקונגרס הציוני החליט ב־‪ 1913‬לייסד אוניברסיטה עברית בירושלים ואף‬ ‫נקנה שטח אדמה למטרה זו עוד לפני פרוץ מלחמת העולם הראשונה (האוניברסיטה הוקמה‬ ‫לבסוף בשנת ‪.)1925‬‬ ‫אמצעי נוסף לקידום החינוך העברי בארץ ישראל היה הקמתה בשנת ‪ 1903‬של הסתדרות‬ ‫המורים‪ .‬הסתדרות המורים קמה כדי לאגד את המורים העברים בארץ ולסייע להם במאבק‬ ‫להשלטת השפה העברית במוסדות החינוך‪ ,‬כמו בתי הספר של "אליאנס" ו"עזרה"‪ .‬הסתדרות‬ ‫המורים פיתחה תוכניות לימודים וחומרי למידה בעברית והייתה שותפה לפעילותו של הוועד‬ ‫ללשון העברית‪ .‬ההסתדרות חיזקה את מעמדו של המורה העברי וסייעה למאבק תומכי העברית‬ ‫ב"מלחמת השפות"‪.‬‬

‫א‪ .‬מלחמת השפות‬ ‫המאבק הלאומי להשלטת העברית כשפת הלימוד במוסדות החינוך בארץ הגיע לשיאו ב"מלחמת‬ ‫השפות"‪ ,‬כינוי למאבק תומכי העברית ַבכוונה ללמד בטכניון מדעים בשפה הגרמנית‪.‬‬ ‫חברת "עזרה"‪ ,‬שנדבנים יהודים מגרמניה ייסדו אותה‪ ,‬החלה לפעול בארץ בשנת ‪ .1903‬היא‬ ‫הקימה בתי ספר ברמות שונות‪ .‬בשיתוף מוסדות ההסתדרות הציונית פעלה חברת "עזרה" להקים‬ ‫בחיפה בית ספר טכני גבוה (טכניון) ובית ספר תיכון לידו‪ .‬לקראת פתיחת הטכניון‪ ,‬בשנת‬ ‫‪ ,1913‬החל ויכוח בין חברי הוועד המנהל על שפת הלימוד שתונהג במוסד‪ .‬בוועד המנהל של‬ ‫הטכניון היה רוב לאנשי "עזרה"‪ ,‬ובהשפעתם‪ ,‬בהתנגדות חברים ציונים כאחד העם‪ ,‬הוחלט שלא‬ ‫להגדיר שפת לימודים רשמית‪ ,‬ושפת הלימוד המרכזית במוסד במקצועות המדעיים והטכניים‬ ‫תהיה גרמנית‪ .‬אחת ממטרותיה של חברת "עזרה" הייתה להפיץ את התרבות הגרמנית באזור‪.‬‬ ‫הם לא ייחסו ערך לאומי להוראה בעברית‪ .‬טענת חברת "עזרה" ותומכיה הייתה כי העברית‬ ‫לא יכולה לשמש שפת לימוד למקצועות הטכניים והמדעיים ברמה הגבוהה‪ ,‬כיוון שאין בה‬ ‫מילים ומושגים המאפשרים את הוראתם וממילא אין ספרים ועזרי לימוד בעברית‪.‬‬

‫‪166‬‬


‫מחאת תומכי העברית‬ ‫מחאת תלמידים בארץ ישראל נגד הכוונה ללמד בגרמנית בטכניון פורסמה בעיתון האחדות‬ ‫בקיץ ‪:1913‬‬ ‫"אנו‪ ,‬תלמידי המחלקות העליונות של בתי הספר הבינוניים [תיכונים] בא"י שלחנו‪ ...‬מחאה בנוסח זה‪:‬‬ ‫[‪ ]...‬נדהמים ונרעשים אנו לשמע הידיעה שבטכניקום העומד להיפתח בחיפה לא תהיה העברית‬ ‫שפת הלימודים‪ .‬אי אפשר לנו‪ ...‬להשלים עם רעיון זה‪.‬‬ ‫אנחנו קיבלנו את ידיעותינו העבריות והתפתחותנו הכללית דרך צינורה של העברית והוכחנו‬ ‫לכל העם‪ ,‬שרק השפה העברית‪ ,‬היא היא היכולה וצריכה לשמש שפת הלימוד והדיבור בארצנו;‬ ‫אנו מתחנכים מילדותנו על ברכי שפת העם בארץ אבות; מדברים‪ ,‬לומדים וחושבים בה ורק בה‪.‬‬ ‫אנו התלמידים‪ ,‬תלינו כ"כ הרבה תקוות בבית הספר העליון היחידי ההולך ונוצר בארצנו;‬ ‫שעשענו את נפשנו בתקווה להמשיך ישר את התפתחותנו ולקבל חינוך עברי שלם‪.‬‬ ‫[‪ ]...‬שום שפה לא תוכל למלא את מקומה של העברית בעולם מחשבותינו וידיעותינו! דורשים‬ ‫אנו אפוא מכל העוסקים בטכניקום ודואגים לקיומו בתור בי"ס עברי‪ ,‬מאלה הבוראים בטכניקום‬ ‫מקלט לימודי לצעירי עמנו בכלל‪ ,‬ובייחוד לנו בני הארץ לתת בטכניקום לשפתנו את מקומה‬ ‫הראוי לה‪ .‬שפת הטכניקום יכולה וצריכה להיות רק השפה העברית‪.‬‬ ‫ועל החתום‪,‬‬ ‫תלמידי המחלקה העליונה בבית המדרש למורים בירושלים‪.‬‬ ‫תלמידי המחלקה העליונה בגימנסיה ׳הרצליה׳ ביפו‪.‬‬ ‫תלמידי המחלקה העליונה בבית הספר למסחר בירושלים"‪.‬‬

‫תחומי הפעילות של התנועה הציונית בגולה ובארץ ישראל‬

‫בניין הטכניון על הכרמל בשנת ‪1913‬‬

‫(יהושע קניאל [עורך]‪ ,‬העלייה השנייה — מקורות‪ ,‬יד יצחק בן־צבי‪ ,‬ירושלים‪ ,‬תשנ״ח‪ ,‬עמ׳ ‪)285-284‬‬

‫‪ .1‬מדוע‪ ,‬לדעת מנסחי העצומה‪ ,‬העברית צריכה להיות שפת ההוראה בטכניון? הבדילו‬ ‫בתשובתכם בין נימוקים לאומיים לנימוקים מעשיים‪.‬‬

‫‪167‬‬


‫החלטת הוועד המנהל ללמד בטכניון בגרמנית עוררה בארץ ובקרב הציונים בגולה מחאה‪.‬‬ ‫הציונים ראו בהחלטת הנהלת הטכניון פגיעה במאבקם הלאומי לחינוך עברי‪ .‬עד מהרה נעשה‬ ‫הוויכוח על שפת ההוראה בטכניון למאבק לאומי עקרוני על החינוך העברי‪ .‬מורי בתי הספר‬ ‫שבהנהלת "עזרה" ותלמידיו השביתו את הלימודים‪ ,‬ורבים מהם עברו למוסדות חינוך עבריים‪.‬‬ ‫תלמידים ומורים במוסדות נוספים השביתו את לימודיהם לאות הזדהות והצטרפו למחאה כנגד‬ ‫הנהלת הטכניון‪ .‬הסתדרות המורים ודמויות בולטות ביישוב ובתנועה הציונית בעולם תמכו‬ ‫במאבק למען העברית נגד הנהלת הטכניון וסייעו לו באמצעות לחץ על חברת "עזרה" וגיוס‬ ‫דעת הקהל הציונית מעל דפי העיתונות‪.‬‬ ‫בסופו של דבר‪ ,‬נכנעה חברת "עזרה" ללחצים‪ ,‬ובראשית שנת ‪ 1914‬הציעה פשרה ולפיה שפת‬ ‫ילמדו בעברית כמה מקצועות (מתמטיקה ופיזיקה)‬ ‫הלימוד בתיכון תהיה עברית‪ ,‬ובטכניון ַ‬ ‫ולאחר ארבע שנים ידונו באפשרות להרחיב את ההוראה בעברית למקצועות נוספים‪.‬‬ ‫בסופו של דבר‪ ,‬לא יצאה הפשרה אל הפועל‪ .‬פתיחת הלימודים בטכניון נדחתה כשמלחמת‬ ‫העולם הראשונה פרצה בשנה ההיא‪ .‬הלימודים בטכניון החלו לאחר המלחמה‪ ,‬ושפת ההוראה‬ ‫במוסד הייתה עברית‪.‬‬ ‫מלחמת השפות ותוצאותיה ליכדו את היישוב היהודי הציוני סביב המאבק למען העברית‬ ‫והראו את מידת הצלחתה של תחיית השפה ואת המחויבות הלאומית לה‪ .‬המאבק חיזק את‬ ‫ידי המבקשים להשליט את העברית במוסדות החינוך של "עזרה"‪" ,‬אליאנס" וחברות נוספות‪.‬‬ ‫בעקבות מלחמת השפות קמו בארץ מוסדות לימוד עבריים נוספים‪ ,‬וההסתדרות הציונית החלה‬ ‫לגלות מעורבות גדולה יותר בנושאי החינוך והתרבות בארץ ישראל‪.‬‬

‫ב‪ .‬התפתחות העיתונות והספרות בארץ ישראל‬ ‫בשנים שלפני מלחמת העולם הראשונה החלה ארץ ישראל להתפתח כמרכזה התרבותי של‬ ‫הלאומיות העברית‪ .‬בתקופה זו פעלו בארץ עשרות סופרים שכתבו בעברית‪ ,‬וצמחו חיי רוח‬ ‫ותרבות נרחבים יחסית לגודלו של היישוב‪ .‬מספר תושביו עמד על כ־‪ 80,000‬ובהם גם בני‬ ‫היישוב הישן‪.‬‬ ‫הסופרים והמשוררים שפעלו בארץ עסקו ביצירותיהם בחיי היישוב ותיארו את נופי הארץ‪ ,‬את‬ ‫קשיי המתיישבים ואת הצלחותיהם‪.‬‬ ‫גם העיתונים שראו אור בארץ תרמו לצמיחת התרבות הלאומית העברית‪ .‬עיתונים כמו חבצלת‪,‬‬ ‫הלבנון‪ ,‬הצבי ועיתוני מפלגות הפועלים (הפועל הצעיר והאחדות) שימשו במה לפרסום‬ ‫היצירה הספרותית‪ ,‬לניהול דיונים פומביים בנושאים שונים וכלי להתפתחות השפה העברית‬ ‫המתחדשת ולהפצתה‪.‬‬ ‫התפתחות מוסדות החינוך העבריים ובתי ספר‪ ,‬כמו גימנסיה הרצליה‪ ,‬הקונסרבטוריון ובצלאל‪,‬‬ ‫תרמו תרומה חשובה לצמיחתה של התרבות העברית‪ .‬ביישוב היהודי‪ ,‬ובייחוד בתל אביב‪ ,‬התקיימו‬ ‫חיי תרבות ערים בתחומים שונים (כמו תיאטרון‪ ,‬מוזיקה‪ ,‬אמנות ומחול) בדגש בטיפוח העברית‪.‬‬

‫‪168‬‬


‫תחומי הפעילות של התנועה הציונית בגולה ובארץ ישראל‬

‫יוסף חיים ברנר‬ ‫אחד הסופרים והיוצרים הבולטים והמוערכים שפעלו בארץ בתקופת‬ ‫העלייה השנייה היה יוסף חיים ברנר (‪ .)1921-1881‬ברנר עלה‬ ‫לארץ בשנת ‪ ,1909‬לאחר שכבר פרסם כמה יצירות והיה לדמות‬ ‫ידועה בחוגי הספרות העברית (הוא עבד גם כמורה בגימנסיה‬ ‫הרצליה‪ ,‬היה חבר מערכת עיתון האחדות‪ ,‬מתרגם ומוציא לאור)‪.‬‬ ‫רבה במאמריו וביצירתו הספרותית לתאר את חיי החלוצים‬ ‫ברנר ִה ּ‬ ‫בארץ ואת הקשיים והלבטים שליוו אותם‪ .‬ברנר נרצח בפרעות‬ ‫תרפ"א (‪ )1921‬על יד יפו‪.‬‬ ‫בשנים ההן עלו לארץ ויצרו בה משוררים וסופרים נוספים‬ ‫שנעשו לדמויות מרכזיות בספרות העברית ובהם רחל המשוררת‬ ‫וש"י עגנון‪.‬‬

‫גילי‬

‫ון ראשון‪,‬‬

‫העיתון ה‬

‫‪3.7.1863‬‬

‫עברי הראש‬

‫עיתון‬

‫שיסד וע‬ ‫רך אליעזר‬

‫בן‬

‫יהודה ב‬ ‫שנת ‪1884‬‬

‫ון בארץ י‬ ‫שראל ‪1863‬‬ ‫ביט‬

‫און מפלג‬

‫ת פועלי‬

‫ציון ‪910‬‬

‫‪1915-1‬‬

‫‪169‬‬


‫הנשים בעליות הראשונות‬ ‫הנשים שעלו לארץ והתיישבו במושבות בזמן העלייה הראשונה היו ברובן נשים דתיות‬ ‫ונשואות‪ .‬ההתיישבות במושבות לא שינתה את תפקידן המסורתי במשק הבית והן בדרך כלל‬ ‫לא עבדו בעבודה חקלאית‪ ,‬אלא ניהלו את משק הבית‪ .‬נשים שכילכלו את עצמן ואת משפחתן‬ ‫עשו זאת לרוב מתוך הצורך להתפרנס עקב מצוקה כלכלית (למשל‪ ,‬במקרים בהן התאלמנו)‪.‬‬ ‫לעומת זאת‪ ,‬היו נשים שבמסגרת עבודתן כגננות ומורות תרמו לעיצוב החינוך ופיתוח השפה‬ ‫והתרבות העברית בארץ‪.‬‬ ‫בקבוצות הפועלים הצעירים שהגיעו לארץ בתקופת העלייה השנייה היו גם פועלות צעירות‪.‬‬ ‫נשים אלה החזיקו בהשקפת עולם שוויונית וביקשו לעבוד בארץ כפועלות כמו הגברים שעלו‬ ‫עמן‪ .‬אך למרות המחויבות העקרונית של אותם צעירים סוציאליסטים לשוויון בין המינים‪,‬‬ ‫הנשים העולות בקבוצות אלה לא זכו ליחס שוויוני והתקשו להשתלב בעבודה החקלאית‬ ‫כפועלות מן המניין‪ .‬הנשים בקבוצות הפועלים מצאו עצמן לא פעם עוסקות במלאכות נשיות‬ ‫מסורתיות כמו עבודות המטבח והניקיון‪.‬‬ ‫אחת הדוגמאות לניסיון של נשים לשנות את המצב ולהפוך לחברות שוות העוסקות גם בעבודה‬ ‫חקלאית היא הקמת "חוות העלמות" בכינרת‪ .‬את הקמת חוות העלמות יזמה חנה מייזל שוחט‬ ‫(‪ .)1972-1883‬מייזל‪ ,‬שהייתה אגרונומית ועלתה לארץ בשנת ‪ ,1909‬ביקשה להכשיר נשים‬ ‫לחקלאות ולשלבן בעבודה החקלאית בין הגברים‪ ,‬בעיקר באמצעות טיפוח גינות ירק וטיפול‬ ‫בחיות משק‪ .‬בשנת ‪ ,1911‬בסיוע המשרד הארץ ישראלי‪ ,‬הוקמה חוות ההכשרה לנשים בחצר‬ ‫כינרת‪ .‬חוות העלמות בכינרת פעלה עד ‪ 1917‬וסך הכול למדו בה כשבעים נשים‪ .‬מאוחר יותר‬ ‫הקימה מייזל בית ספר חקלאי לנערות בנהלל‪.‬‬ ‫כדי להשיג שוויון רב יותר ולדון בבעיות המיוחדות של הנשים הפועלות בארץ‪ ,‬התקיימה‬ ‫אסיפה של פועלות בכינרת בשנת ‪ .1911‬האסיפה היוותה בסיס להתארגנות נשית עצמאית‬ ‫שמטרתה להיאבק למען קידום השוויון‬ ‫בין הפועלים לפועלות‪ .‬ועידה נוספת‬ ‫של פועלות התקיימה בשנת ‪ ,1914‬ובה‬ ‫דנו בסוגיות ייחודיות לנשים בארץ‪,‬‬ ‫כגון הצורך לשלב עבודה חקלאית עם‬ ‫גידול הילדים‪.‬‬

‫פועלות בגן הירק של חוות העלמות‬

‫‪170‬‬


‫הפעילות הציונית בארץ ישראל הקיפה מספר קטן יחסית של אנשים‪ .‬רק כמה עשרות אלפי‬ ‫יהודים עלו לארץ ישראל והתיישבו בה עד ל־‪ .1914‬מבחינה מספרית היו הישגי העלייה‬ ‫וההתיישבות בארץ דלים‪ ,‬ושיעור האוכלוסים ביישוב היהודי בארץ ישראל היה פחות מאחוז‬ ‫מכלל יהודי העולם‪ .‬אך עצם ההתיישבות‪ ,‬הקמת המסגרות הכלכליות‪ ,‬החברתיות‪ ,‬הביטחוניות‬ ‫והחינוכיות בארץ הניחו את היסודות להתפתחות הבית הלאומי היהודי בשנים הבאות‪.‬‬ ‫פעולותיהם של הציונים בארץ ישראל בתחומים השונים התוו דרך להמשך דרכם של התנועה‬ ‫הציונית והיישוב היהודי בארץ ישראל‪.‬‬

‫הפעילות הציונית בארץ ישראל והישגיה בשנים ‪1914-1881‬‬ ‫הפעילות הציונית בארץ ישראל ‪1914-1881‬‬

‫עלייה והתיישבות‬

‫גידול‬ ‫דמוגרפי‬

‫צורות‬ ‫התיישבות‬ ‫חדשות‬

‫ארגונים ומפלגות‬

‫גידול הערים‬ ‫וייסוד תל אביב‬

‫חינוך ותרבות‬

‫הקמת‬ ‫מוסדות‬ ‫חינוך‬ ‫עבריים‬

‫תחומי הפעילות של התנועה הציונית בגולה ובארץ ישראל‬

‫ג‪ .‬סיכום הפעילות הציונית בארץ ישראל עד פרוץ מלחמת העולם הראשונה‬

‫ספרות‪ ,‬עיתונים‬ ‫ומוסדות תרבות‬ ‫עבריים‬ ‫חידוש‬ ‫השפה העברית‬

‫המשרד‬ ‫הארץ־ישראלי‬

‫השומר‬

‫מפלגת‬ ‫הפועלים‬

‫‪171‬‬


‫שאלות לסיכום ולחזרה‬ ‫‪ . 1‬כיצד פעל אליעזר בן־יהודה לחידוש השפה העברית ולהפצתה? איזו חשיבות ייחסו הוא‬ ‫ותומכיו לפעילות זו?‬ ‫‪ .2‬כיצד תרמו התפתחות מוסדות החינוך העבריים והוראת העברית בבתי הספר להתפתחות‬ ‫דמותו הלאומית של היישוב היהודי בארץ ישראל?‬ ‫‪ .3‬במאמרו "צוואה לציונות" (‪ )1920‬כתב מקס נורדאו‪:‬‬ ‫ "שתי היצירות הכבירות אשר בעדן עלינו להחזיק טובה אך ורק לעולים הארצישראלים‪,‬‬ ‫הן תחיית העברית בתור שפה חיה‪ ,‬המדוברת בכל החוגים היהודיים‪ ...‬והסתדרות החינוך‬ ‫העממי‪ .‬הארצישראלים הם שיצרו‪ ...‬בתי ספר מכל המדרגות‪ ,‬נמוכים ומקצועיים‪ ,‬גני ילדים‬ ‫וגימנסיות‪ ,‬בית ספר לאומנות ׳בצלאל׳‪ ,‬קונסרבטוריון למוזיקה‪ ,‬המקימים דור של יהודים‬ ‫לאומיים‪ ,‬המכירים את ערך עצמם‪ ,‬הגאים בתרבותם הלאומית‪ ,‬הבוטחים בעתיד התפארת‬ ‫של עמם‪ .‬ובאיזה אומץ רוח ידעו מורי הנוער היפה הזה להגן על אופיים העברי של בתי‬ ‫הספר! בשעה שחברת העזרה של "היהודים הגרמנים" ניסתה להכניס את הגרמנית בבתי‬ ‫הספר שלה בארץ ישראל וקודם כל בטכניון החיפאי‪ ,‬בתור שפת הוראה‪ ,‬קמו המורים‪,‬‬ ‫ואחריהם הלכו בחדווה גם התלמידים‪ ,‬הכריזו מלחמה באלה‪ ,‬האשמים בהתנקשות זו נגד‬ ‫הרוח הלאומית‪ ,‬ויצרו להם בתי ספר מיוחדים‪ ,‬שבהם שלטת העברית לבדה‪ .‬הציונות המעשית‬ ‫היחידה שהתגשמה עד היום‪ ,‬היא יצירת מפעל החינוך בארץ ישראל והעברת הדור החדש‬ ‫העברי לשפה העברית‪ .‬המפעל הזה‪ ...‬עולה בהרבה על ההתיישבות העלובה של חיבת ציון‪.‬‬ ‫יש לו ערך לאומי‪ .‬הוא סולל דרך בשביל העתיד‪.‬‬ ‫(מקס נורדאו‪ ,‬כתבים ציוניים‪ ,‬כרך ד‪ ,‬הספרייה הציונית‪ ,‬ירושלים‪ ,‬תשכ"ב‪ ,‬עמ׳ ‪)185‬‬

‫ א‪ .‬כיצד השפיעה‪ ,‬על פי הכתוב‪ ,‬מלחמת השפות על התפתחות החינוך הלאומי בארץ‬ ‫ישראל?‬ ‫ ב‪ .‬מדוע עורר דווקא המאבק על החינוך העברי התגייסות גדולה כל כך ואחדות בין הציונים‬ ‫בארץ ישראל ובעולם?‬ ‫ ג‪ .‬מדוע טען נורדאו כי הישגי החינוך העברי הם הישגה הגדול של הפעילות הציונית‬ ‫המעשית בארץ ישראל? האם אתם מסכימים עם טענתו ועם ביקורתו על ההתיישבות?‬ ‫ ד‪ .‬האם אפשר לראות בהתפתחות החינוך העברי והתרבות הלאומית בארץ את מימוש חזונו‬ ‫של אחד העם בנושא הקמת המרכז הרוחני?‬

‫‪172‬‬


‫פרק רביעי‬

‫היישוב היהודי בארץ ישראל‬ ‫והתנועה הציונית במלחמת‬ ‫העולם הראשונה‬

‫‪173‬‬


‫היישוב היהודי בארץ ישראל‬ ‫והתנועה הציונית‬ ‫במלחמת העולם הראשונה‬

‫?‬

‫מה בפרק‬

‫מלחמת העולם הראשונה פרצה בשנת ‪ 1914‬ונמשכה עד לשנת ‪ .1918‬המלחמה הארוכה בין‬ ‫המחנות היריבים‪ :‬מדינות המרכז ומדינות ההסכמה‪ ,‬התנהלה בכמה חזיתות באירופה‪ ,‬באסיה‪,‬‬ ‫באפריקה ובמזרח התיכון‪ .‬האימפריה העות׳מאנית‪ ,‬השולטת גם על ארץ ישראל‪ ,‬הייתה חלק‬ ‫ממדינות המרכז‪ ,‬וארץ ישראל הפכה לקראת סוף המלחמה לזירת קרבות בין הצבא העות׳מאני‬ ‫לבריטניה‪ ,‬שהייתה חלק ממדינות ההסכמה‪ .‬שנות המלחמה היו שנים קשות ליישוב היהודי‬ ‫בארץ ישראל‪ .‬קשיי היישוב‪ ,‬שנבעו ממצב המלחמה ומהשתתפות שליטי הארץ בה‪ ,‬גברו לנוכח‬ ‫מדיניות השלטון העות׳מאני כלפיו‪ .‬בפרק נעמוד על קשיי היישוב בתקופת מלחמת העולם‬ ‫הראשונה‪ ,‬וניסיונותיו להתמודד ִעמם ועל אפשרויות הפעולה שעמדו בפניו‪.‬‬ ‫עם פרוץ המלחמה עמדה בפני מנהיגי התנועה הציונית דילמה מדינית — איזו מדיניות לנקוט‬ ‫כלפי הצדדים הלוחמים? האם יש להעדיף עמדה ניטרלית או שמא לנקוט עמדה התומכת‬ ‫באחד הצדדים היריבים? מהם הסיכונים ומה עשויים להיות היתרונות הכרוכים בכל אחת‬ ‫מהעמדות האפשריות?‬ ‫המנהיגים הציונים‪ ,‬שהניחו כי מדינות ההסכמה‪ ,‬ובריטניה בפרט‪ ,‬ינצחו במלחמה ויכבשו‬ ‫את ארץ ישראל‪ ,‬פעלו למען הקמת גדודים עבריים בצבא הבריטי‪ .‬מה ביקשו להשיג בהקמת‬ ‫הגדודים‪ ,‬והאם השיגו הגדודים העבריים את מטרתם?‬ ‫כשנה לפני סוף המלחמה הגיעה התנועה הציונית להישג מדיני חשוב‪ ,‬הצהרת בלפור‪ .‬ממשלת‬ ‫בריטניה‪ ,‬שצבאה עמד בפני ניסיון לכבוש את הארץ מידי העות׳מאנים‪ ,‬הביעה תמיכה בציונות‬ ‫ונכונות לסייע בהקמת בית לאומי ליהודים בארץ ישראל‪ .‬מה הניע את בריטניה לפרסם את‬ ‫הצהרת בלפור? מה משמעות הכתוב בה? כיצד היא התקבלה אצל הציונים‪ ,‬הערבים והיהודים‬ ‫המשתלבים?‬

‫היישוב היהודי בארץ ישראל והתנועה הציונית‬ ‫במלחמת העולם הראשונה‬

‫פרק‬ ‫רביעי‬

‫בפרק שלוש יחידות‪:‬‬ ‫יחידה ראשונה — מדיניות השלטון העות׳מאני כלפי היישוב היהודי בארץ ישראל ודרכי‬ ‫התמודדות היישוב עם מדיניותו וקשיי תקופת המלחמה‪.‬‬ ‫יחידה שנייה — עמדת התנועה הציונית כלפי הצדדים הלוחמים והקמת הגדודים העבריים‪.‬‬ ‫יחידה שלישית — הגורמים לפרסום הצהרת בלפור‪ ,‬תוכנה והתגובות להצהרה‪.‬‬

‫‪175‬‬


‫הקדמה‪:‬‬ ‫מלחמת העולם הראשונה‬ ‫מלחמת העולם הראשונה התרחשה בשנים ‪ .1918-1914‬הצדדים היריבים במלחמה היו מדינות‬ ‫המרכז ומדינות ההסכמה‪:‬‬ ‫הגדולות במדינות המרכז היו‪ :‬הקיסרות הגרמנית‪ ,‬האימפריה האוסטרו־הונגרית והאימפריה העות׳מאנית‪.‬‬ ‫הגדולות במדינות ההסכמה היו‪ :‬צרפת‪ ,‬בריטניה‪ ,‬איטליה (שהצטרפה למלחמה בשנת ‪,)1915‬‬ ‫הקיסרות הרוסית (שפרשה מהמלחמה ב־‪ )1917‬וארצות הברית (שהצטרפה למלחמה ב־‪.)1917‬‬

‫הצדדים היריבים במלחמת העולם הראשונה‬

‫‪176‬‬


‫היישוב היהודי בארץ ישראל והתנועה הציונית‬ ‫במלחמת העולם הראשונה‬

‫במלחמה השתתפו הן מדינות קטנות‪ ,‬בשני הצדדים‪ ,‬והן מגויסים ומתנדבים מאזורים שהיו‬ ‫בשליטתן של המעצמות המשתתפות במלחמה‪ ,‬כמו למשל הודו ומצרים‪ ,‬שבריטניה שלטה‬ ‫עליהן‪ ,‬ואזורי השליטה של צרפת באסיה ובאפריקה‪.‬‬ ‫מלחמת העולם הראשונה הייתה המלחמה הגדולה ביותר עד אז‪ ,‬ואכן היא נקראה בפי בני התקופה‬ ‫בדרך כלל בשם "המלחמה הגדולה" (‪ .)The Great War‬שטח המדינות שהשתתפו במלחמה הקיף יותר‬ ‫ממחצית שטחי היבשה בכדור הארץ‪ .‬במלחמה זו נהרגו יותר מ־‪ 16‬מיליון בני אדם (כמחציתם אזרחים)‪.‬‬ ‫המלחמה התנהלה בכמה חזיתות‪ ,‬העיקריות שבהן באירופה ובמזרח התיכון‪:‬‬ ‫ החזית המערבית בגבולות שבין צרפת ובלגיה ובין גרמניה‪.‬‬ ‫ החזית המזרחית בגבול שבין הקיסרות הרוסית ובין הקיסרות הגרמנית והאימפריה האוסטרו־הונגרית‪.‬‬ ‫ החזית האיטלקית בגבול שבין איטליה ובין האימפריה האוסטרו־הונגרית‪.‬‬ ‫ כמה חזיתות בגבולותיה של האימפריה העות׳מאנית במזרח התיכון‪ ,‬בבלקן ובגבול שבינה‬ ‫ובין הקיסרות הרוסית‪.‬‬ ‫חזיתות מלחמה נוספות היו באפריקה‪ ,‬בדרום־מזרח אסיה וכן מלחמה ימית במקומות שונים‬ ‫על פני הגלובוס בין ציי המדינות היריבות‪.‬‬

‫א‪ .‬הגורמים לפרוץ המלחמה‬ ‫מלחמת העולם הראשונה פרצה ביולי ‪ 1914‬לאחר ההתנקשות ביורש העצר האוסטרו־הונגרי פרנץ‬ ‫פרדיננד בעיר סרייבו (כיום בבוסניה)‪ .‬הרצח בסרייבו הצית מלחמה‪ ,‬שהייתה עד מהרה למלחמה‬ ‫עולמית‪ .‬לא נפרט כאן את מגוון הגורמים שהביאו למלחמה‪ ,‬אך נציג כמה מהמרכזיים שבהם‪:‬‬ ‫ היריבות המתמשכת בין מעצמות אירופה בנושא אזורי השליטה הקולוניאליים באפריקה‬ ‫ובאסיה והרצון של כל אחת מהן להרחיב את תחומי שלטונה‪.‬‬ ‫ איבה מתמשכת ושאיפות נקמה ממלחמות קודמות (למשל האיבה בין גרמניה לצרפת מאז ‪.)1870‬‬ ‫ תסיסה לאומית באימפריות הרב־לאומיות ומעורבות של מדינות זרות במאבקים הלאומיים‬ ‫שאיימו לפרק אימפריות כאוסטרו־הונגריה ורוסיה‪.‬‬ ‫ "מרוץ חימוש" בין המעצמות‪ .‬הן שאפו להשיג עליונות צבאית‪ ,‬יצרו מערכת בריתות‬ ‫חשאית‪ ,‬גרמו לעליית המתח ביחסים הבינלאומיים והגבירו את היריבות ביניהן‪.‬‬

‫ב‪ .‬המלחמה ותוצאותיה‬ ‫כשפרצה מלחמת העולם הראשונה‪ ,‬האמינו רבים כי היא תהיה מלחמה קצרה ותסתיים בתוך חודשים‬ ‫אחדים (מובן שכל צד האמין בניצחונו המהיר)‪ .‬אך המלחמה לא הסתיימה מהר‪ ,‬היא נמשכה יותר‬ ‫מארבע שנים‪ .‬התברר כי יחסי הכוחות בין הצבאות הלוחמים שווים למדי‪ ,‬תוכניות המלחמה המקוריות‬ ‫של הצדדים השונים לא התממשו‪ ,‬והתפתחות כלי הנשק‪ ,‬לצד גודל הצבאות חסר התקדים‪ ,‬הביאו לכך‬ ‫ששום צד‪ ,‬בחזיתות רבות ובעיקר בחזית המערבית‪ ,‬לא הצליח לגבור על יריביו ולהשיג ניצחון מכריע‪.‬‬ ‫מלחמת העולם הראשונה הייתה מלחמה טוטלית — ככל שהתמשכה כן נוצר צורך בגיוס אזרחים‬ ‫רבים יותר‪ ,‬בגיוס משאבי המדינה לטובת המאמץ המלחמתי ובשימור תמיכת האזרחים בהמשך‬ ‫הלחימה‪ .‬אזרחי המדינות הלוחמות נדרשו להתגייס לצבא או לסייע למאמץ המלחמתי במסים‪,‬‬ ‫בתרומות‪ ,‬בקיצוב במזון ובמוצרי צריכה שונים ובעבודה במפעלים ובשירותים חיוניים‪.‬‬ ‫משך המלחמה ומספר ההרוגים והפצועים בה היו בין השאר תוצאה של התפתחות טכנולוגית‬

‫‪177‬‬


‫שהביאה ליצירת כלי נשק חדשים וקטלניים (כמו מטוסים‪ ,‬צוללות וטנקים)‪ ,‬חומרי לחימה‬ ‫חדשים (כמו הגז) ומערכות תקשורת ותחבורה המאפשרות גיוס וניוד צבאות של מיליוני חיילים‪.‬‬ ‫האבדות העצום במלחמה וההרס הרב שנותר בכמה מאזורי הקרבות הקשים (בעיקר בחזיתות‬ ‫היקף ֵ‬ ‫האירופיות) יצרו טראומה לאומית במדינות כמו צרפת‪ ,‬גרמניה ובריטניה‪ .‬הפגיעה הדמוגרפית‬ ‫והכלכלית של המלחמה בהן הייתה קשה במיוחד‪ .‬המלחמה השפיעה על החיילים (שהצליחו‬ ‫לשוב ממנה)‪ ,‬ורבים מהם התקשו להתגבר על מה שעברו בחפירות ובשדות הקרב‪ .‬דור החיילים‬ ‫הצעירים הזה כונה "הדור האבוד" בשל היקף ההרוגים בו ובשל הטראומה שפגעה בחוזרים‪.‬‬

‫יחידה‬ ‫ראשונה‪:‬‬

‫היישוב היהודי בארץ ישראל‬ ‫במלחמת העולם הראשונה‬

‫שאלות מכוונות‬ ‫‪ .1‬‬ ‫‪ .2‬‬ ‫‪ .3‬‬ ‫‪ .4‬‬ ‫‪ .5‬‬

‫כיצד השפיעו פרוץ מלחמת העולם הראשונה והצטרפות האימפריה העות׳מאנית אליה על‬ ‫מדיניות השלטון העות׳מאני כלפי היישוב היהודי בארץ ישראל?‬ ‫כיצד פעלו השלטונות העות׳מאניים בארץ למימוש מדיניותם כלפי היישוב היהודי ובמלחמה‬ ‫מול האימפריה הבריטית?‬ ‫איך ניסה "הוועד להקלת המשבר" לסייע לאנשי היישוב היהודי‪ ,‬ומדוע בחר לפעול כמו שפעל?‬ ‫מהן הדילמות שניצבו בפני חברי ניל"י‪ ,‬ומדוע בחרו לפעול למען בריטניה ונגד העות׳מאנים?‬ ‫מה היו תוצאות פעילותו של ארגון ניל״י?‬

‫א‪ .‬היישוב היהודי ומדיניות השלטונות העות׳מאניים כלפיו במלחמת‬ ‫העולם הראשונה‬ ‫בסעיף זה אנו מבקשים להבחין בין קשיי היישוב היהודי בארץ ישראל שנבעו מן המלחמה‬ ‫ומהשתתפות העות׳מאנים בה ובין הקשיים שמקורם במדיניות השלטונות העות׳מאניים כלפי‬ ‫היישוב היהודי בשנות המלחמה‪.‬‬

‫‪ .1‬השפעת המלחמה על היישוב היהודי‬ ‫למלחמה שפרצה באירופה בקיץ ‪ 1914‬היו השפעות מיָ דיות על מצבו של היישוב היהודי בארץ‪,‬‬ ‫עוד לפני כניסת האימפריה העות׳מאנית למלחמה בסוף שנה זו‪ .‬היישוב היהודי מנה ערב המלחמה‬ ‫כ־‪ 85,000‬איש‪ ,‬ורובם חיו בערים (בעיקר בירושלים וביפו)‪ .‬כמחצית מאנשי היישוב היהודי היו‬ ‫נתיני מעצמות זרות‪ ,‬בעיקר רוסיה‪ ,‬והאחרים היו נתיני האימפריה העות׳מאנית‪.‬‬ ‫עם פרוץ המלחמה פסקה כמעט כליל תנועת הספינות בים התיכון‪ ,‬והאימפריה העות׳מאנית‬ ‫מצרי הבוספורוס והדרדנלים* לתנועת ספינות של מדינות לוחמות‪ .‬בשל כך נותק‬ ‫סגרה את ָ‬ ‫המיצרים שמפרידים בין הים השחור לים התיכון‪.‬‬ ‫* הבוספורוס והדרדנלים — ֵ‬

‫‪178‬‬


‫היישוב היהודי בארץ ישראל והתנועה הציונית‬ ‫במלחמת העולם הראשונה‬

‫הקשר של היישוב היהודי עם אירופה‪ .‬כספי החלוקה‪ ,‬שרבים מבני היישוב הישן היו תלויים בהם‬ ‫לקיומם‪ ,‬לא הגיעו‪ ,‬והדבר גרם למצוקה בקרב רבים מהם‪ .‬הפסקת התנועה הימית והפעילות‬ ‫הכלכלית הבינלאומית פגעה גם בענפי הייצור השונים ובחקלאות‪ .‬לא היה אפשר לייצא תוצרת‬ ‫חקלאית‪ ,‬כמו הדרים ושקדים‪ ,‬ואף ייבוא אספקה חיונית לא התאפשר‪ .‬מצבה הכלכלי של‬ ‫האימפריה העות׳מאנית הידרדר במהירות‪ .‬ערך הלירה הטורקית צנח‪ ,‬בנקים נסגרו‪ ,‬ומחירי‬ ‫מזון ומוצרי קיום אחרים עלו במהירות‪.‬‬ ‫מצבם של רבים ביישוב היהודי הוחמר עם הודעתה של הממשלה העות׳מאנית על ביטול‬ ‫הקפיטולציות — זכויות היתר שנהנו מהן נתיני המעצמות הזרות‪ .‬הנתינים הזרים לא זכו עוד‬ ‫להגנת הקונסולים של מדינותיהם והיו נתונים לחסדי השלטון העות׳מאני‪.‬‬ ‫הצטרפותה של האימפריה העות׳מאנית למלחמה לצד מדינות המרכז הפכה באחת את נתיני‬ ‫מדינות ההסכמה‪ ,‬ובהם עשרות אלפי הנתינים הרוסים שחיו בארץ‪ ,‬לנתיני מדינת אויב בעיני‬ ‫השלטונות‪ .‬השלטון העות׳מאני קרא לכל הנתינים הזרים לקבל נתינות עות׳מאנית (להתעת'מן)‬ ‫והתחייב לפטור את המתעתמנים החדשים מגיוס למשך שנה‪ .‬מי שסירב לקבל על עצמו נתינות‬ ‫עות׳מאנית הועמד בפני סכנת גירוש‪ ,‬סכנה שאיימה בייחוד על בני היישוב היהודי שהחזיקו‬ ‫בנתינות רוסית‪ .‬אלפים מהם אכן העדיפו שלא לוותר על הנתינות הזרה ובחרו לעזוב את‬ ‫הארץ‪ .‬החשש העיקרי של בני היישוב היהודי בעלי הנתינות העות׳מאנית‪ ,‬כמו של כלל נתיני‬ ‫האימפריה‪ ,‬היה הגיוס לצבא‪ .‬הצבא העות׳מאני נודע בתנאי השירות הגרועים שבו‪ ,‬בעריצות‬ ‫מפקדיו ובתנאי המחסור והתברואה הקשים שסבלו מהם חייליו‪ .‬כמה מן המגויסים לצבא‬ ‫העות׳מאני מקרב בני היישוב היהודי נשלחו לגדודי העבודה‪ .‬בגדודים אלה שררו תנאים קשים‬ ‫וממגפות היו גבוהים‪.‬‬ ‫ֵ‬ ‫במיוחד ושיעורי התמותה בהם ממחלות‬ ‫הצטרפותה של האימפריה העות׳מאנית למלחמה הפכה את ארץ ישראל לאזור עימות אפשרי‪,‬‬ ‫מכיוון שבריטניה‪ ,‬ששלטה במצרים משנת ‪ ,1882‬נעשתה למדינת אויב‪ .‬תעלת סואץ עברה בשטח‬ ‫מצרים והיא חיברה את הים התיכון עם אסיה‪ .‬האימפריה העות׳מאנית ביקשה לכבוש אותה‬ ‫ואת מצרים כולה מידי בריטניה‪ .‬מפקד המחנה הרביעי של הצבא העות׳מאני‪ ,‬ג׳מאל פחה‪ ,‬בא‬ ‫לירושלים מלוּ וה בכוחות צבא רבים וביועצים גרמנים (שליוו את בעלי בריתם העות׳מאנים כל‬ ‫שנות המלחמה)‪ .‬ג׳מאל פחה‪ ,‬אחד מבכירי השלטון העות׳מאני‪ ,‬התכוון להשתמש בארץ ישראל‬ ‫כבסיס יציאה להתקפה נגד הכוחות הבריטיים במצרים‪ .‬הנוכחות הצבאית העות׳מאנית בארץ‬ ‫ישראל הכבידה מאוד על אוכלוסיית הארץ‪ .‬הצבא העות׳מאני נקט מדיניות של סיפוק צורכי הצבא‬ ‫באמצעות החרמת מזון‪ ,‬אמצעי תובלה וציוד שנדרש לו‪ .‬בתים הופקעו לצורך מגורי קצינים‪ ,‬ואנשים‬ ‫גויסו בכפייה לעבודות שונות ונשלחו דרומה כדי לסייע בהכנות למתקפה העות׳מאנית‪ .‬פעמיים‬ ‫ניסה ג׳מאל פחה לתקוף את הבריטים במצרים בשנים ‪ ,1916-1915‬ונכשל‪ .‬כישלון המתקפות‬ ‫העות׳מאניות החמיר את יחס השלטונות אל האוכלוסייה המקומית וגבר היקף ההחרמות והגיוסים‪.‬‬ ‫בשנת ‪ 1917‬השתנתה מגמת המלחמה באזור‪ .‬כוחות בריטיים החלו לנוע לעבר ארץ ישראל בניסיון‬ ‫לכבוש אותה מידי העות׳מאנים מדרום‪ .‬ניסיונות ראשונים לפרוץ את ההגנה העות׳מאנית באזור‬ ‫עזה לא עלו יפה‪ ,‬אך בקיץ ‪ ,1917‬בפיקודו של הגנרל אדמונד אלנבי‪ ,‬פרצו כוחות בריטיים את‬ ‫קווי העות׳מאנים בבאר שבע והחלו להתקדם צפונה‪ .‬עד לסוף אותה שנה כבשו הבריטים גם את‬ ‫יפו וירושלים‪ ,‬אך התקדמותם נעצרה‪ ,‬וחודשים ארוכים נותרה הארץ מחולקת בין אזור הכיבוש‬ ‫הבריטי בדרום לאזור שנותר בשליטה עות׳מאנית מצפון לקו יפו־ירושלים‪ .‬הנסיגה העות׳מאנית‬ ‫בארץ ישראל החריפה החרפה ניכרת את מצוקת הקיום של תושביה‪ .‬הכוחות הנסוגים החרימו‬ ‫מזון ורכוש מכל הבא ליד ונקטו יד קשה כלפי האוכלוסייה המקומית (היהודית והערבית)‪.‬‬

‫‪179‬‬


‫התקדמות הכוחות הבריטיים בארץ ישראל‬ ‫במלחמת העולם הראשונה (‪)1918-1917‬‬

‫‪180‬‬


‫‪ .2‬מדיניות השלטונות העות׳מאניים כלפי היישוב היהודי בארץ ישראל‬ ‫לקשיים שהתמודדו ִעמם כל תושבי הארץ במלחמת העולם הראשונה נוספה מדיניותו הקשה‬ ‫של השלטון העות׳מאני כלפי היישוב היהודי החדש והתנגדותו לאופיו הציוני‪ .‬האימפריה‬ ‫העות׳מאנית הייתה רב־לאומית‪ ,‬והיא השתרעה בשיאה על פני רוב המזרח התיכון ועל פני חלקים‬ ‫מדרום־מזרח אירופה (הבלקן)‪ .‬במאה התשע־עשרה נחלש כוחה של האימפריה העות׳מאנית‪,‬‬ ‫והיא איבדה שטחים רבים לטובת מעצמות אירופה ומדינות לאום חדשות שקמו בבלקן‪ ,‬כמו‬ ‫יוון‪ ,‬בולגריה ורומניה‪ .‬בשטחי האימפריה הייתה תסיסה לאומית‪ ,‬והשליטים העות׳מאנים חששו‬ ‫מפני פירוק האימפריה‪ .‬מעצמות אירופה הבינו את חולשותיה של האימפריה העות׳מאנית‪ ,‬היא‬ ‫כונתה "האיש החולה של אירופה"‪ .‬הן התערבו בענייניה הפנימיים ושאפו להשתלט על שטחיה‪.‬‬ ‫ראינו בפרקים הקודמים כי האימפריה העות׳מאנית התנגדה לציונות‪ .‬הסולטאן העות׳מאני סירב‬ ‫לבקשת הצ׳רטר של הרצל‪ ,‬והשלטונות העות׳מאניים ביקשו כבר בסוף המאה התשע־עשרה לעצור‬ ‫את עליית היהודים לארץ ואת התיישבותם בה‪ .‬מלחמת העולם הראשונה הגבירה את האופי האנטי־‬ ‫ציוני של מדיניות השלטונות העות׳מאניים‪ .‬רבים מהיהודים בארץ ישראל היו נתיני מדינות אויב‪.‬‬ ‫השלטונות חשדו באהדת היישוב היהודי למדינות ההסכמה וחששו מפני פעולות חבלה וריגול למען‬ ‫הבריטים שישבו במצרים‪ .‬ג׳מאל פחה‪ ,‬מפקד הצבא העות׳מאני שחנה בארץ‪ ,‬והמושלים העות׳מאנים‬ ‫המקומיים התנכלו ליישוב היהודי החדש‪ ,‬ניסו להצר את צעדיו ולדכא את שאיפותיו הלאומיות‪.‬‬ ‫כבר עם בואו לארץ הכריז ג׳מאל פחה כי אין לו דבר נגד היהודים‪ ,‬אך הוא מתנגד לציונות ויפעל נגד‬ ‫הציונים בארץ‪ .‬השלטונות העות׳מאניים פעלו נגד גילויי הלאומיות היהודית בארץ‪ .‬מושל יפו‪ ,‬בהא‬ ‫אל־דין‪ ,‬אסר על שימוש בשלטים בעברית‪ ,‬בבולי הקרן הקיימת לישראל ועל הצגת סמלים ציוניים‪.‬‬ ‫חיילים עות׳מאנים ערכו חיפושים תכופים בתל אביב ובמושבות כדי לתפוס עריקים ונתינים זרים‪.‬‬ ‫השלטון העות׳מאני ָא ַכף את חובת ההתעת׳מנות על בני היישוב והחל לגרש מן הארץ את‬ ‫הנתינים הזרים‪ ,‬רובם בעלי נתינות רוסית (השלטון לא פעל נגד בעלי נתינות גרמנית‪ ,‬כיוון‬ ‫שגרמניה הייתה בעלת בריתו)‪ .‬ג׳מאל פחה הרחיק מהארץ כמה פעילים ציונים בולטים‪ ,‬כמו‬ ‫מנהיגי מפלגות הפועלים (ובהם בן־גוריון ובן־צבי) וד"ר רופין‪ ,‬מנהל המשרד הארץ־ישראלי‬ ‫(אף על פי שהיה נתין גרמני)‪ .‬אלפי יהודים גורשו מהארץ בהוראתו של ג׳מאל פחה (ורבים‬ ‫אחרים עזבו מיוזמתם)‪ ,‬וביישוב היהודי פחת מספר התושבים בשליש‪.‬‬

‫היישוב היהודי בארץ ישראל והתנועה הציונית‬ ‫במלחמת העולם הראשונה‬

‫על קשיי האוכלוסייה המקומית בארץ ישראל בתקופת המלחמה נוסף עוד קושי‪ ,‬הארבה‪.‬‬ ‫במחצית השנייה של שנת ‪ 1915‬פשטו בארץ ישראל נחילי ארבה שחיסלו כמעט את כל התוצרת‬ ‫החקלאית‪ .‬ניסיונות השלטונות והאוכלוסייה המקומית להילחם בארבה נחלו הצלחה חלקית‬ ‫בלבד‪ .‬נזקי הארבה גרמו למחסור במזון ולעליית מחירים נוספת שהחמירה את המחסור והרעב‬ ‫בקרב האוכלוסייה המקומית‪ ,‬הערבית והיהודית כאחד‪.‬‬

‫ג’מאל פחה והיישוב היהודי‬ ‫מדיניותו הקשה של ג׳מאל פחה כלפי היישוב היהודי לא הייתה תמיד עקבית‪ .‬מדי פעם הוא‬ ‫פעל בשונה ממדיניותו המוצהרת‪ .‬ג׳מאל פחה ביקש להיעזר במומחים יהודים בתחומים שונים‬ ‫וצירף כמה מהם למטהו כיועצים‪ .‬כך למשל הוא נועץ עם האגרונום אהרן אהרונסון מזיכרון‬ ‫יעקב בנושאי חקלאות ואספקת מזון‪ .‬דוגמה נוספת לחוסר העקביות במדיניותו של ג׳מאל‬ ‫פחה בנוגע ליישוב הייתה ההחלטה להעניק שטחים למושבה ראשון לציון‪.‬‬

‫‪181‬‬


‫‪ .3‬גירוש יפו ותל אביב‬ ‫הצעד הקשה ביותר שנקט ג׳מאל פחה נגד היישוב היהודי היה גירוש תושבי יפו ותל אביב‪.‬‬ ‫באביב ‪ ,1917‬עוד לפני כניסתו של הצבא הבריטי לארץ והתקדמותו צפונה‪ ,‬הכריז ג׳מאל‬ ‫פחה כי על תושבי יפו ותל אביב לפנות את בתיהם‪ .‬ג׳מאל פחה טען כי יש סכנה שהבריטים‬ ‫יתקיפו את יפו ויש לפנות את האוכלוסייה האזרחית ממנה‪ .‬תושבי יפו הערבים הורשו להישאר‬ ‫בכפרים שבסביבת העיר‪ ,‬התושבים היהודים אולצו לצאת מן המחוז ולנדוד צפונה לעבר הגליל‪.‬‬ ‫היישוב נחלץ לעזרת המגורשים‪ ,‬ורבים מבני המושבות והפועלים שבגליל עזרו להם להגיע‬ ‫צפונה וסיפקו להם מחסה‪ .‬רבים מהמגורשים נאלצו לחיות כמה חודשים בסוכות ארעיות‪ ,‬מצב‬ ‫המחסור והתחלואה הוחמרו‪ ,‬ורובם שבו לבתיהם רק לאחר סיום המלחמה‪.‬‬ ‫לאחר חג הפסח בשנת ‪ 1917‬עמדה תל אביב כמעט ריקה מתושביה‪ ,‬רק קבוצת צעירים‪ ,‬תלמידי‬ ‫הגימנסיה‪ ,‬נשארו בה כדי לשמור על הרכוש‪ .‬הגירוש עורר הדים ברחבי העולם היהודי‪ ,‬ונפוצו‬ ‫שמועות על טבח בתושבים‪ .‬הגירוש הגביר את תחושת החידלון וחוסר האונים של היישוב‬ ‫היהודי וסימל את סכנת אובדן הישגיה של הפעילות הציונית בארץ ישראל בשלושים השנים‬ ‫שלפני המלחמה‪.‬‬

‫מגורשים מתל אביב‪( 1917 ,‬אוסף סוסקין‪ ,‬ארכיון לבון)‬

‫‪182‬‬


‫‪ .1‬התעתמנות וגיוס לצבא העות׳מאני‬ ‫מתוך רצון למנוע חיכוך עם השלטונות העות׳מאניים ולשמור על הישגי היישוב היהודי‪ ,‬קראו‬ ‫רבים ממנהיגי היישוב לעולים בעלי נתינות זרה לקבל את הנתינות העות׳מאנית ואף להתגייס‬ ‫לצבא העות׳מאני‪ .‬בכך הם ביקשו להוכיח את נאמנות היישוב היהודי לשלטון‪ .‬היו גם מי‬ ‫שראו בהתגייסות לצבא אמצעי ליצירת כוח יהודי לוחם‪ ,‬ואף נעשו תוכניות‪ ,‬שלא הבשילו‪,‬‬ ‫להקים כוח יהודי נפרד בצבא העות׳מאני‪ .‬אנשי היישוב הקימו ועדים לעידוד ההתעת׳מנות‬ ‫בניסיון לשאת חן בעיני השלטון ולמנוע את ההגירה והגירושים מהארץ‪ .‬אך השלטון העותמאני‬ ‫העדיף לגרש רבים מבני היישוב‪ ,‬בייחוד את המשכילים שנראו לו מסוכנים ולא נאמנים‪ ,‬וגיוס‬ ‫הנתינים העות׳מאנים לצבא ולגדודי העבודה לא תרם לעידוד ההתעתמנות‪ .‬ככל שהתארכה‬ ‫המלחמה וצעדי השלטונות כלפי האוכלוסייה בכלל והיישוב היהודי בפרט החריפו‪ ,‬התמעטו‬ ‫הקריאות להתעתמן‪ ,‬והעריקה משורות הצבא העות׳מאני גברה‪ .‬כיבוש החלק הדרומי של ארץ‬ ‫ישראל בידי הבריטים סימן את עתידה המדיני‪ ,‬ורבים מבני היישוב לא ראו עוד טעם בהפגנת‬ ‫הנאמנות לשלטון העות׳מאני ההולך ונסוג‪.‬‬

‫היישוב היהודי בארץ ישראל והתנועה הציונית‬ ‫במלחמת העולם הראשונה‬

‫ב‪ .‬ניסיונות היישוב להתמודד עם הקשיים‬

‫הודעה של המשרד‬ ‫הארץ־ישראלי הקוראת‬ ‫לנתינים זרים להשלים‬ ‫את תהליך קבלת‬ ‫הנתינות העות׳מאנית‬ ‫במאי ‪1915‬‬

‫‪183‬‬


‫‪" .2‬הוועד להקלת המשבר"‬ ‫עיקר מאמצי היישוב היהודי הופנו לטובת הסיוע לנזקקים ולשימור עצם קיומו של היישוב‬ ‫היהודי בארץ‪ .‬כבר עם פרוץ המלחמה‪ ,‬באוגוסט ‪ ,1914‬הקימו כמה דמויות בולטות ביישוב‬ ‫(בהם רופין ודיזנגוף) את הוועד להקלת המשבר‪ .‬הוועד נוסד כדי לסייע לאנשי היישוב‪ ,‬ולא‬ ‫היו לו מטרות פוליטיות מוצהרות‪ .‬דיזנגוף ואחרים התעת'מנו ונמנעו מפעולות שהשלטונות‬ ‫עלולים היו לפרש אותן כגילוי של אי־נאמנות‪ .‬הוועד להקלת המשבר הקים חמש ועדות‬ ‫משנה‪ ,‬ותפקידיהן היו‪ :‬איסוף כספים‪ ,‬רכישת חיטה‪ ,‬אפיית לחם‪ ,‬מתן הלוואות ועזרה במציאת‬ ‫תעסוקה‪ .‬הוועד החל לפעול באזור יפו ותל אביב‪ ,‬אך די מהר התרחב תחום פעילותו והקיף‬ ‫אזורי התיישבות נוספים‪ .‬אנשי הוועד התכנסו כמעט מדי יום ופרסמו בציבור את פעולותיהם‪.‬‬ ‫ספינות מלחמה אמריקאיות סייעו סיוע ניכר לפעילות הוועד‪ .‬הן עגנו בארץ והעבירו ליישוב‬ ‫היהודי כספים ומזון שתרמו להם יהודי ארצות הברית‪ .‬הסיוע מיהודי ארצות הברית היה חיוני‬ ‫אך לא רציף‪ ,‬והוא הסתיים עם הפסקת תנועת האוניות האמריקאיות בים התיכון בשנת ‪1916‬‬ ‫(עקב התגברות מלחמת הצוללות)‪ .‬עם הצטרפות ארצות הברית למלחמה בשנת ‪ 1917‬לצד‬ ‫מדינות ההסכמה‪ ,‬היה הסיוע בלתי אפשרי‪.‬‬

‫‪ .3‬מחתרת ניל"י והסיוע לבריטים‬ ‫כמה מצעירי המושבות החליטו‪ ,‬שלא כמו רוב היישוב היהודי‪ ,‬לפעול נגד השלטון העות׳מאני‪.‬‬ ‫האיום שחשו על עצם קיומה של ההתיישבות הציונית בארץ ישראל‪ ,‬לצד ההערכה שלהם כי‬ ‫בריטניה תנצח במלחמה‪ ,‬גרמו להם ליצור קשר עם הצבא הבריטי שחנה במצרים ולסייע לו‬ ‫במלחמה‪ .‬הנחתם הייתה כי הבריטים אכן יכבשו את הארץ‪ ,‬והם יכירו טובה ויגלו אהדה למי‬ ‫שסייעו להם‪ ,‬ליישוב היהודי‪ .‬אהרן אהרונסון (‪ ,)1919-1876‬בן המושבה זיכרון יעקב‪ ,‬הקים‬ ‫ב־‪ 1915‬עם אבשלום פיינברג (מחדרה) מחתרת בשם ניל"י (נצח ישראל לא ישקר)‪ .‬חברי ניל"י‬ ‫ביקשו להעביר לבריטים מידע מודיעיני ולפעול נגד הצבא העות׳מאני בארץ ישראל‪ .‬אהרונסון‪,‬‬ ‫אגרונום מומחה‪ ,‬היה יועץ של ג׳מאל פחה ויכול היה לארגן את פעילות המחתרת בכסות‬ ‫פעילותו החוקית בשירות השלטון העות׳מאני‪ .‬לשורות ניל"י הצטרפו כמה עשרות צעירים‬ ‫מהמושבות‪ ,‬בהם אחיו של אהרן אהרונסון‪ ,‬אלכסנדר‪ ,‬ואחותם שרה‪ .‬מרכז פעילותה של ניל"י‬ ‫היה חוות הניסיונות החקלאיים שניהל אהרונסון בעתלית‪ ,‬על יד זיכרון יעקב‪.‬‬

‫‪184‬‬


‫כך הסביר אהרן אהרונסון מדוע קמה מחתרת ניל"י‪:‬‬ ‫"אך טבעי הוא‪ ,‬שאנו היהודים מרגישים ביתר שאת את נחת זרועם‬ ‫[של העות׳מאנים]‪ .‬הדבר שלא רק אפשר את עבודתנו וחיינו בארץ‬ ‫ישראל‪ ,‬כי אם שיווה להם קסם מיוחד‪ ,‬ולו גם תחת השלטון הטורקי‬ ‫המשובש‪ ...‬היה חופש הדת והחיים האוטונומיים של היישוב‪ ,‬אפשרות‬ ‫פיתוחה של התרבות הלאומית‪ ,‬שימוש בלשון העברית‪...‬‬ ‫כל עוד לפחות היו חיינו בטוחים תחת השלטון המשובש של הטורקים‪,‬‬ ‫לא ראיתי את עצמי רשאי לתת יד להרס הטורקים‪ .‬אולם כשנעשה לי‬ ‫ברור‪ ,‬מעל כל צל של ספק‪ ,‬שחיינו תלויים בחסדיו ובשיגיונות רוחו‬ ‫של אחד ג׳מאל‪ ,‬או איזה טורקי אחר אכול יצר הסדיזם‪ ,‬גמלה בלבי‬ ‫ההרגשה שמחובתי להוציא את המסקנות‪ ...‬מזמן רב משוכנע הייתי‬ ‫שעלינו לעבור לצד הבריטי‪ ...‬וכן עשיתי‪ .‬אותו רגע עברתי לצד ׳האויב׳‪ ...‬אנו עושים זאת אך‬ ‫ורק מתוך אמונה‪ ,‬כי טוב הוא הדבר למען עניינינו‪ ,‬עניין העם היהודי"‪.‬‬

‫היישוב היהודי בארץ ישראל והתנועה הציונית‬ ‫במלחמת העולם הראשונה‬

‫המניעים להקמת ניל״י‬

‫(מכתב מאת אהרן אהרונסון‪ .9.10.1916 ,‬מתוך‪ :‬אליעזר ליבנה‪ ,‬ניל"י — תולדותיה של העזה מדינית‪,‬‬ ‫שוקן‪ ,‬תל אביב‪ ,‬תשכ"א‪ ,‬עמ׳ ‪)385-371‬‬

‫‪ .1‬מדוע החליט אהרונסון לפעול נגד השלטון העות׳מאני בארץ ישראל?‬ ‫‪ .2‬איזו סכנה הייתה טמונה בהחלטתו של אהרונסון לפעול נגד העות׳מאנים?‬ ‫אנשי ניל"י החלו לפעול בשנת ‪ 1915‬וניסו ליצור קשר עם מטה הצבא הבריטי במצרים‪ .‬ניסיונות‬ ‫ראשונים למגע עם הבריטים לא עלו יפה‪ ,‬ורק בראשית ‪ 1917‬נוצר קשר מבוסס עם המודיעין‬ ‫הבריטי והחלה פעילות סדירה של העברת מידע לבריטים‪ .‬הקשר עם הבריטים נעשה בעיקר‬ ‫באמצעות ספינה בריטית שעגנה מדי פעם מול חופי עתלית‪ .‬הספינה הובילה לארץ אנשים‬ ‫וכסף‪ ,‬ואנשי ניל"י העבירו אליה ידיעות מודיעיניות על תנועות הצבא העות׳מאני ועל המצב‬ ‫בארץ ישראל בתחומים שונים‪ .‬השלטונות העות׳מאניים חשדו בדבר קיומה של המחתרת‪.‬‬ ‫באוקטובר ‪ ,1917‬כשהכוחות הבריטיים כבר נכנסו לארץ ישראל‪ ,‬הטילו חיילים עות׳מאנים‬ ‫מצור על זיכרון יעקב ותפסו רבים מחברי המחתרת‪.‬‬ ‫פעילותה של ניל"י עוררה ביקורת רבה מצד רוב היישוב היהודי בארץ‪ .‬אנשי ניל"י התייחסו‬ ‫בבוז לנאמנות לשלטון העות׳מאני שהפגין היישוב‪ .‬הם האמינו שגישה זו הוכיחה את עצמה‬ ‫כלא יעילה ושיש לקחת סיכון למען הישגים בעתיד‪ .‬הם נשענו על ההנחה כי בריטניה תכבוש‬ ‫את ארץ ישראל‪ .‬לעומתם‪ ,‬ראשי היישוב התנגדו לפעילותה של ניל"י וראו בחבריה הרפתקנים‬ ‫מסוכנים‪ .‬הם הכירו בכך שבזכות פעילותה של ניל"י הגיעו לארץ סכומי כסף גדולים שסייעו‬ ‫ליישוב‪ ,‬אך חששו מפני האפשרות שפעילותם תתגלה ותביא למסע נקמה מצד השלטון‬ ‫העות׳מאני‪ ,‬שינחית מכת מוות על היישוב המתקשה ממילא לשרוד‪ .‬החשש מפני נקמת‬ ‫העות׳מאנים לא היה מופרך כלל ועיקר לנוכח הידיעות על רצח עם שביצעו העות׳מאנים‬ ‫בארמנים‪ .‬הם האשימו את הארמנים בחוסר נאמנות ובתמיכה ברוסיה‪ ,‬שהייתה מדינת אויב‪.‬‬

‫‪185‬‬


‫רצח העם הארמני‬ ‫הארמנים‪ ,‬עם נוצרי שחי בגבול הצפוני שבין האימפריה העות׳מאנית לקיסרות הרוסית‪ ,‬סבלו‬ ‫ממעשי טבח עוד לפני פרוץ מלחמת העולם הראשונה‪ .‬במלחמה (ולאחריה) טבחו העות׳מאנים‬ ‫בארמנים וגירשו אותם בהמוניהם לעבר המדבר הסורי‪ .‬מדיניות הרצח והגירוש ההמוני כלפי‬ ‫הארמנים‪ ,‬שרבים מהם אף רוכזו במחנות בלי תנאי קיום סבירים‪ ,‬נעשו במהלך המלחמה בטענה‬ ‫כי הארמנים פועלים נגד האימפריה העות׳מאנית ומסייעים לרוסיה‪ .‬בין מיליון למיליון וחצי‬ ‫ארמנים מתו בשל פעולותיהם הרצחניות של השלטונות העות׳מאניים‪.‬‬

‫שאלות לסיכום ולחזרה‬ ‫‪ .1‬‬ ‫‪. 2‬‬ ‫‪ .3‬‬ ‫‪. 4‬‬ ‫‪ .5‬‬ ‫ ‬

‫תארו את הקשיים של היישוב היהודי בארץ ישראל בתקופת מלחמת העולם הראשונה‪ .‬הבדילו‬ ‫בתשובתכם בין קשיים שנוצרו בגלל המלחמה ובין קשיים שנבעו ממדיניות השלטונות‬ ‫כלפי היישוב היהודי‪.‬‬ ‫מדוע פעל ג׳מאל פחה נגד הציונים בארץ ישראל?‬ ‫מדוע תמכו ראשי היישוב בהתעת'מנות‪ ,‬ומה הייתה ביקורתם של אנשי ניל"י על מדיניות‬ ‫זו?‬ ‫כיצד פעל הוועד להקלת המשבר כדי להקל את קשיי היישוב היהודי?‬ ‫בספר תולדות ההגנה מופיעה הערכה על פעילות מחתרת ניל"י (שנכתבה כמעט ארבעים‬ ‫שנה לאחר האירועים)‪:‬‬ ‫"הסתכלות מפוכחת במהותה ובפעולותיה של ניל"י חושפת דמות של תנועה שאורות וצללים‬ ‫משמשים בה בערבוביה‪ .‬כנותם של המייסדים‪ ,‬ראיית הקו הפוליטי הנכון‪ ,‬מידה ניכרת‬ ‫של הצלחה בהקמת הקשר עם חוץ לארץ בתנאי מצור‪ ,‬עזרה להתקדמות הבריטים — אלה‬ ‫סעיפי הזכות שלה‪ .‬קלות דעתם של אנשיה‪ ,‬מיעוט האחריות לתוצאות הריגול‪ ,‬הבוז הבלתי‬ ‫מוצדק ליישוב ומנהיגיו‪ ...‬כל אלה נימוקים כבדי משקל לצד החובה של תנועת ניל"י"‪.‬‬ ‫(בן־ציון דינור [עורך]‪ ,‬תולדות ההגנה‪ ,‬כרך א‪ ,‬הספרייה הציונית ומערכות‪,‬‬ ‫ירושלים־תל אביב‪ ,1954 ,‬עמ׳ ‪)386‬‬

‫ ‬ ‫ ‬

‫‪186‬‬

‫א‪ .‬אילו היבטים חיוביים מציג הקטע בפעילותה של ניל"י?‬ ‫ב‪ .‬איזו ביקורת מופיעה בקטע על אנשי ניל"י?‬


‫שאלות מכוונות‬ ‫‪ .1‬מהן הדילמות שניצבו בפני מנהיגי התנועה הציונית בתקופת מלחמת העולם הראשונה?‬ ‫מה היו נימוקי המצדדים בכל אחת מהעמדות?‬ ‫‪ .2‬מדוע הוקמו ״הגדודים העבריים״‪ ,‬ומה הייתה תרומתם לתנועה הציונית?‬

‫א‪ .‬הדילמות של מנהיגי התנועה הציונית בתקופת מלחמת העולם‬ ‫הראשונה‬

‫היישוב היהודי בארץ ישראל והתנועה הציונית‬ ‫במלחמת העולם הראשונה‬

‫יחידה‬ ‫שנייה‪:‬‬

‫העמדות בתנועה הציונית‬ ‫כלפי הצדדים הלוחמים‬ ‫והקמת הגדודים העבריים‬

‫המלחמה שפרצה בשנת ‪ 1914‬בין מדינות ההסכמה למדינות המרכז העמידה את התנועה‬ ‫הציונית בפני דילמה מדינית קשה‪ ,‬האם לתמוך במדינות המרכז‪ ,‬במדינות ההסכמה או לנקוט‬ ‫עמדה ניטרלית?‬ ‫הדילמה של הנהגת התנועה הציונית נבעה מעצם היותה תנועה עולמית הפועלת בקרב קהילות‬ ‫יהודיות החיות במדינות יריבות‪ .‬עשרות אלפי חיילים יהודים נלחמו בצבאות השונים‪ ,‬והיהודים‬ ‫נדרשו להוכיח את נאמנותם למדינה שבצבאה שירתו‪ .‬התנועה הציונית חששה כי נקיטת עמדה‬ ‫חיובית כלפי אחד מהצדדים הלוחמים תשפיע לרעה על היהודים החיים במדינות הצד היריב‪.‬‬ ‫הנהגת התנועה הייתה מורכבת מנתינים של מדינות שונות‪ .‬היו ביניהם נתיני רוסיה‪ ,‬גרמניה‪,‬‬ ‫בריטניה ואוסטרו־הונגריה‪ .‬נשיא ההסתדרות הציונית‪ ,‬אוטו ורבורג‪ ,‬היה אזרח גרמני‪ ,‬ומשרדי‬ ‫ההנהלה של ההסתדרות הציונית היו בגרמניה‪ .‬מוסדות ציוניים אחרים‪ ,‬כמו הקרן הקיימת ובנק‬ ‫אנגלו־פלסטינה‪ ,‬היו ממוקמים בבריטניה‪ .‬התנועה הציונית ביקשה למצוא דרך שתאפשר לה‬ ‫לשמור על פעילותה במדינות השונות‪.‬‬

‫‪ .1‬העמדה הניטרלית‬ ‫הנהגת ההסתדרות הציונית נטתה ברובה להציג בראשית המלחמה עמדה ניטרלית כלפי הצדדים‬ ‫הלוחמים‪ .‬עמדה כזו לא סיכנה את היהודים החיים במדינות הלוחמות זו בזו ולא נתנה בסיס‬ ‫להאשמתם באי־נאמנות‪ .‬העמדה הניטרלית לא סיכנה את ההישגים הציוניים בארץ ישראל‬ ‫ואפשרה למוסדות התנועה להמשיך לפעול ולשמור על קשר בין סניפיה השונים‪ .‬ביטוי‬ ‫לנקיטת העמדה הניטרלית היה העברת הפעילות של הוועד הפועל המצומצם לעיר קופנהגן‪,‬‬ ‫בירת דנמרק הניטרלית (וכן הקמת סניפי משנה של ההסתדרות הציונית ומוסדותיה בארצות‬ ‫ניטרליות נוספות‪ ,‬כהולנד)‪.‬‬

‫‪187‬‬


‫עמדתו של אוטו ורבורג כלפי הצדדים הלוחמים‬ ‫ד"ר אוטו ורבורג (‪ ,)1938-1859‬בן למשפחה יהודית גרמנית אמידה‬ ‫וחוקר צמחים‪ ,‬היה נשיא ההסתדרות הציונית בשנות מלחמת‬ ‫העולם הראשונה (כיהן בתפקיד בשנים ‪ .)1921-1911‬עם פרוץ‬ ‫המלחמה הביע ורבורג את דעתו בשאלת העמדה הציונית כלפי‬ ‫הצדדים הלוחמים‪:‬‬ ‫"על הוועד הפועל לנקוט גישה של ניטרליות [כלפי המלחמה]‪ ,‬משום‬ ‫שגם אם תצאנה גרמניה ואוסטרו־הונגריה מן המלחמה מנצחות‪ ,‬לא‬ ‫יוכרע גורל ארץ ישראל‪ ...‬אם יובסו שתי מעצמות אלה‪ ,‬יהיה מצב‬ ‫יהודי רוסיה איום ונורא‪ ...‬מצווים אנו לעשות גם כמה וכמה שינויים‬ ‫שוליים בגישתנו לשער העליון [השלטון העות׳מאני]‪ ,‬אך מדיניותנו‬ ‫היסודית חייבת להישאר מה שהייתה‪ ...‬בני עמנו המתגוררים בארץ‬ ‫ישראל חייבים לתת ביטוי לקשר שלהם עם תורכיה באורח שקט‬ ‫ומכובד‪ .‬בשום פנים אין לפרש את הדבר כמחויבות חד־משמעית כלפי צד זה או אחר במלחמה‪,‬‬ ‫שכן אין לך דבר טבעי לאוכלוסייה מלהביע נאמנות לממשלה השולטת בארץ"‪.‬‬ ‫(ישעיהו פרידמן‪ ,‬גרמניה‪ ,‬תורכיה והציונות ‪ ,1918-1897‬אוניברסיטת בן־גוריון ומוסד ביאליק‪,‬‬ ‫באר שבע וירושלים‪ ,1996 ,‬עמ׳ ‪)222‬‬

‫‪ .1‬מדוע‪ ,‬לדעת ורבורג‪ ,‬צריך הוועד הפועל לנקוט עמדה ניטרלית?‬ ‫‪ .2‬מהי העמדה שצריכים לנקוט‪ ,‬לדעת ורבורג‪ ,‬היהודים בגרמניה‪ ,‬בארץ ישראל ובשאר המדינות‬ ‫הלוחמות?‬ ‫אך לעמדה הניטרלית היו חסרונות‪ ,‬ואלו הלכו והתבררו עם התארכותה של המלחמה‪ .‬עצם נקיטת‬ ‫עמדה ניטרלית העמידה את התנועה הציונית במצב שתתקשה לדרוש הכרה וזכויות לאומיות‬ ‫ליהודים מהמדינות שינצחו במלחמה‪ .‬בתנועה הציונית גברו הקולות הקוראים לנקוט עמדה ברורה‬ ‫ולתמוך באחד הצדדים‪ .‬התשובה על השאלה במי לתמוך‪ ,‬במדינות המרכז או במדינות ההסכמה‪,‬‬ ‫הייתה מושפעת בדרך כלל ממדינות המוצא של בעלי הדעה‪ ,‬מדעתם על סיכויי הניצחון של כל‬ ‫צד ומהאפשרות שתמיכה במדינות שצידדו בהן תביא להישגים משמעותיים לתנועה הציונית‪.‬‬

‫‪ .2‬תמיכה במדינות המרכז‬ ‫העמדה הקוראת לתמוך במדינות המרכז התבססה על כמה שיקולים עיקריים‪ .‬מנהיגי התנועה‬ ‫הציונית בגרמניה האמינו כי באמצעות קשרים עם גרמניה יהיה אפשר להשפיע על מדיניות‬ ‫בעלת־בריתה‪ ,‬האימפריה העות׳מאנית‪ ,‬ובייחוד להקל את מצוקת היישוב היהודי ולרכך את‬ ‫המדיניות העות׳מאנית כלפיו‪.‬‬ ‫תומכי הקו הפרו־גרמני האמינו כי יהיה אפשר לשכנע את הממשלה הגרמנית לתמוך בהקמת‬ ‫בית לאומי יהודי בארץ ישראל ואף החלו במגעים לקראת פרסום הצהרת תמיכה גרמנית‬ ‫בציונות (מהלך שלא התממש)‪ .‬היו גם ציונים יוצאי רוסיה שהעדיפו לתמוך במדינות המרכז‬ ‫וקיוו שיביסו את רוסיה האנטישמית ויקלו בכך את מצוקת היהודים החיים שם‪.‬‬

‫‪188‬‬


‫‪ .3‬תמיכה במדינות ההסכמה (בריטניה)‬ ‫כבר בראשיתה של המלחמה נשמעו בתנועה הציונית קולות הקוראים לתמוך במדינות ההסכמה‬ ‫ולקוות לניצחונן‪ .‬התומכים במדינות ההסכמה הפנו את תקוותיהם אל בריטניה‪ .‬בריטניה שלטה‬ ‫במצרים‪ ,‬ונראה היה כי היא עתידה לכבוש את ארץ ישראל‪ .‬השלטון הבריטי הראה בעבר יחס‬ ‫חיובי לתנועה הציונית והציע להרצל את אל־עריש ואת אוגנדה כאזורי התיישבות יהודית‪.‬‬ ‫תומכי בריטניה בתנועה הציונית‪ ,‬ובראשם חיים ויצמן‪ ,‬טענו כי יש סיכוי לקבל ממנה הכרה‬ ‫בזכויות לאומיות ליהודים בארץ ישראל‪ ,‬אם מדינות ההסכמה ינצחו‪.‬‬

‫התמיכה במדינות ההסכמה‬

‫היישוב היהודי בארץ ישראל והתנועה הציונית‬ ‫במלחמת העולם הראשונה‬

‫בארץ ישראל‪ ,‬בשנות המלחמה הראשונות לפחות‪ ,‬הייתה תמיכה במדינות המרכז ביטוי לנאמנות‬ ‫שביקשו אנשי היישוב להביע לשלטון העות׳מאני מתוך רצון שלא להחריף את צעדיו נגד‬ ‫היישוב‪ .‬תמיכה זו התבטאה בהתעת'מנות ובהתגייסות לצבא העות׳מאני‪.‬‬

‫באוקטובר ‪ ,1914‬פרק זמן קצר לאחר שפרצה המלחמה‪ ,‬הסביר ויצמן מדוע לדעתו יש לתמוך בבריטניה‪:‬‬ ‫"תוכניותי מבוססות‪ ,‬כמובן‪ ,‬על הנחת יסוד אחת‪ ,‬דהיינו שבעלות הברית [מדינות ההסכמה] ינצחו‬ ‫ואני מקווה ומאמין שינצחו היטב‪ .‬אין ספק שאחרי המלחמה יתחוללו שינויים יסודיים‪ ,‬שינויים‬ ‫שבטיבם ייקבעו כנראה על ידי עקרון הלאומיות‪ .‬אנגליה‪ ,‬הלוחמת את מלחמתן של אומות‬ ‫קטנות‪ ,‬תערוב — לפי אמונתי — למרב השיעור של צדק לעולם שנלאה ממלחמה נוראה זו‪ .‬העם‬ ‫היחידי שמצבו עלול להישאר ללא שינוי‪ ,‬הרי זה עמנו‪ ,‬הלוחם בכל מקום ולא ינצח בשום מקום‪.‬‬ ‫[‪ ]...‬אין ספק בלבי שארץ ישראל תישאר בתחום השפעתה של אנגליה‪ .‬ארץ ישראל היא המשכה‬ ‫הטבעי של מצרים והמחסום החוצץ בין תעלת סואץ לבין קושטא [כך נקראה קונסטנטינופול בפי‬ ‫היהודים]‪ ,‬הים השחור וכל מעשה איבה העלול לבוא לצד זה‪ .‬ארץ ישראל אף נמצאת בצומתן‬ ‫של כל מסילות הברזל הגדולות‪ ]...[ .‬נוכל ללא קושי להביא מיליון יהודים לארץ ישראל תוך‬ ‫‪ 60-50‬השנים הבאות ולאנגליה יינתן מחסום יעיל וחזק עד מאוד‪ .‬לנו תהיה ארץ ונוכל להקל‬ ‫מעט מהלחץ ברוסיה‪ ,‬להקל מעט בארצות הברית וכאן [בבריטניה]‪ ,‬ובראש וראשונה נחדל להיות‬ ‫מבחינה מוסרית חסרי בית"‪.‬‬ ‫(חיים ויצמן‪ ,‬אגרות‪ ,‬ז‪ ,‬מוסד ביאליק‪ ,‬ירושלים‪ ,‬תשל"ז‪ ,‬עמ׳ ‪)69 ,67‬‬

‫‪ .1‬על אילו הנחות יסוד מבסס ויצמן את תקוותו לניצחון בריטניה במלחמה?‬ ‫‪ .2‬מהם‪ ,‬לפי ויצמן‪ ,‬האינטרסים של בריטניה במזרח התיכון‪ ,‬ומדוע תמיכה בציונות תשרת‬ ‫אינטרסים אלה?‬ ‫גם ביישוב היהודי בארץ ישראל היו שהעדיפו את התמיכה בבריטניה על פני הנאמנות לשלטון‬ ‫העות׳מאני‪ .‬המגורשים מהארץ למצרים תמכו בבריטניה וכך גם חברי ניל"י‪ ,‬שביקשו לסייע‬ ‫לבריטים לכבוש את ארץ ישראל מידי העות׳מאנים‪.‬‬ ‫התמיכה בבריטניה‪ ,‬שהתבטאה גם בהקמתם של הגדודים העבריים‪ ,‬התבררה לאחר מעשה‬ ‫כנכונה‪ .‬בריטניה כבשה את ארץ ישראל והעניקה לתנועה הציונית את הצהרת בלפור‪ ,‬המכירה‬ ‫בזכויות הלאומיות של היהודים בארץ ישראל (ועליה נרחיב בהמשך הדברים)‪.‬‬

‫‪189‬‬


‫ב‪ .‬הגדודים העבריים‬ ‫הגדודים העבריים היו יחידות צבאיות שהוקמו במסגרת הצבא הבריטי כיחידות יהודיות‬ ‫נפרדות‪ .‬בגדודים שירתו יהודים מארץ ישראל ומתנדבים יהודים מארצות אחרות‪ ,‬בעיקר‬ ‫מבריטניה ומארצות הברית‪ .‬הגדודים העבריים נשאו תגים וסמלים ייחודיים בעלי סממנים‬ ‫יהודיים לאומיים‪ ,‬כמו מגן דוד ומנורת המקדש‪ .‬היוזמה להקמת גדודים עבריים בצבא הבריטי‬ ‫הייתה של יוסף טרומפלדור וזאב ז׳בוטינסקי‪.‬‬

‫יוסף טרומפלדור (‪ )1920-1880‬במדי גדוד נהגי הפרדות‪ .‬טרומפלדור‬ ‫נולד ברוסיה ושירת כקצין בצבא הרוסי במלחמת רוסיה־יפן‪ ,‬שם‬ ‫איבד את ידו השמאלית‪ .‬בשנת ‪ 1912‬עלה טרומפלדור לארץ‪ .‬עם‬ ‫פרוץ מלחמת העולם הראשונה הוא העדיף לעזוב את הארץ ולא‬ ‫להתעתמן‪ .‬במהלך המלחמה השתתף בהקמת הגדודים העבריים‬ ‫ולאחר המלחמה היה ממקימי תנועת "החלוץ" ברוסיה‪ .‬טרומפלדור‬ ‫שב לארץ בשנת ‪ 1919‬ונפל בקרב תל חי בי"א באדר תר"ף‪,‬‬ ‫‪ 1‬במרץ ‪.1920‬‬ ‫זאב ולדימיר ז׳בוטינסקי (‪ )1943-1880‬במדי גדוד קלעי המלך‪.‬‬ ‫מנהיג ציוני‪ ,‬סופר‪ ,‬משורר‪ ,‬מחזאי‪ ,‬מתרגם ועיתונאי‪ .‬ז׳בוטינסקי‬ ‫היה ממקימי הגדודים העבריים‪ .‬ז׳בוטינסקי נעשה בשנות העשרים‬ ‫לפעיל ולהוגה ציוני ידוע ומרכזי והיה חבר ההנהלה הציונית‪ .‬לאחר‬ ‫שהתפטר מההנהלה הציונית בגלל חילוקי דעות בנוגע למדיניות‬ ‫הציונית‪ ,‬הקים את התנועה הרוויזיוניסטית ועמד בראשה עד למותו‪.‬‬

‫משנת ‪ 1915‬החלו העות׳מאנים לגרש מהארץ פעילים ציונים ונתינים זרים שסירבו להתעתמן‪.‬‬ ‫רבים אחרים עזבו את הארץ כיוון שלא רצו לוותר על נתינותם הזרה ובגלל התנאים הקשים‪ .‬רבים‬ ‫מהמגורשים והעוזבים התרכזו בעיר אלכסנדריה שבמצרים‪ ,‬ובין העוזבים שהגיעו לאלכסנדריה‬ ‫היה גם טרומפלדור‪ .‬ז׳בוטינסקי‪ ,‬שהגיע לאזור כעיתונאי‪ ,‬הצטרף אליו‪ .‬טרומפלדור וז׳בוטינסקי‬ ‫פנו למפקדי הצבא הבריטי במצרים והציעו להם להקים גדוד יהודי לוחם‪ ,‬שחייליו יגויסו‬ ‫מצעירי היישוב שישבו באלכסנדריה וישתתפו בכיבוש הארץ מידי העות׳מאנים‪ .‬ז׳בוטינסקי‬ ‫וטרומפלדור הניחו שבריטניה תנצח במלחמה ושתמיכה בה תביא להישגים בוועידת השלום‬ ‫שתכונס לאחר המלחמה‪ .‬הם האמינו כי הדרישה היהודית לקבל את ארץ ישראל צריכה להיות‬ ‫מלוּ וה בנכונות יהודית להילחם על הארץ ולהשתתף בכיבושה‪ .‬לדעתו של ז׳בוטינסקי‪ ,‬הזכות‬ ‫תיקנה בהקרבה ובדם‪ .‬שיתוף פעולה צבאי עם בריטניה‬ ‫המוסרית של היהודים על ארץ ישראל ָ‬

‫‪190‬‬


‫הפרדות‬ ‫‪ .1‬גדוד נהגי ָ‬ ‫הפרדים לציון" (‪Zion‬‬ ‫הגדוד העברי הראשון הוקם באפריל ‪ 1915‬כגדוד תובלה בשם "חיל ָ‬ ‫הפרדות"‪ .‬כ־‪ 650‬חיילים‬ ‫‪ ,)Mule Corps‬אך נודע יותר בשמו "גדוד נהגי ָ‬

‫שירתו בו‪ ,‬רובם ממגורשי היישוב שגויסו באלכסנדריה‪ .‬מפקד הגדוד הראשון‬ ‫היה הקולונל הבריטי ג׳ון פטרסון‪ ,‬ואחר כך פיקד עליו טרומפלדור‪ .‬הגדוד‬ ‫נשלח לשמש כוח תובלה ואספקה לכוחות הבריטיים הלוחמים נגד הצבא‬ ‫העות׳מאני בגליפולי (שם היה ניסיון בריטי כושל לנחות ליד קונסטנטינופול‬ ‫ולהשתלט על ְמ ָצרי הדרדנלים)‪ ,‬ושנים־עשר מאנשיו נפלו שם‪ .‬הגדוד פורק לאחר הנסיגה‬ ‫הפרדות לא‬ ‫הבריטית מגליפולי‪ ,‬בקיץ ‪ ,1916‬לאחר תשעה חודשי פעילות‪ .‬אמנם גדוד נהגי ָ‬ ‫היה גדוד לוחם והמערכה שהשתתף בה לא הייתה קשורה לכיבוש ארץ ישראל‪ ,‬אך יש לזקוף‬ ‫את היותו מסגרת צבאית רשמית ראשונה בעידן המודרני שנשאה אופי יהודי לאומי ושדיברו‬ ‫בה עברית‪ .‬גם ז׳בוטינסקי‪ ,‬שהתנגד בתחילה לאופיו של הגדוד ולמטרותיו‪ ,‬חזר בו ושיבח‬ ‫את פועלו‪.‬‬

‫היישוב היהודי בארץ ישראל והתנועה הציונית‬ ‫במלחמת העולם הראשונה‬

‫גם יביא לתמיכה בריטית בציונים‪ .‬כן טען ז׳בוטינסקי כי הגדודים העבריים‪ ,‬שאנשיהם יקבלו‬ ‫אימון והדרכה צבאיים‪ ,‬יהיו הגרעין ממנו יתפתח כוח המגן היהודי‪.‬‬ ‫ההצעה להקים יחידה יהודית לוחמת בצבא הבריטי לא התקבלה‪ .‬המפקד הבריטי במצרים‬ ‫הבהיר כי אין בכוונתו לכבוש את ארץ ישראל וממילא אינו מעוניין ביחידה יהודית לוחמת‪.‬‬ ‫הבריטים הציעו במקום זאת להקים גדוד תובלה עברי שיסייע לכוחות הבריטים הלוחמים‬ ‫בעות׳מאנים בחזיתות אחרות‪ .‬ז׳בוטינסקי התנגד בתחילה לרעיון‪ ,‬אך טרומפלדור תמך בהצעה‬ ‫הבריטית והתמנה לסגן מפקד הגדוד‪.‬‬

‫‪ .2‬הקמת הגדודים הלוחמים (גדודי קלעי המלך)‬ ‫הפרדות) להקים‬ ‫מאמציהם של ז׳בוטינסקי וטרומפלדור (שהצטרף אליו לאחר פירוק גדוד נהגי ָ‬ ‫יחידות יהודיות לוחמות לא פסקו‪ ,‬והם נסעו ללונדון כדי לקדם את הרעיון‪ .‬בראשית ‪1917‬‬ ‫החליט הפיקוד הבריטי לתקוף במזרח התיכון ולכבוש בין היתר גם את ארץ ישראל‪ .‬הוא היה‬ ‫מוכן להקים גדודים יהודיים לוחמים שישתתפו במערכה לכיבוש הארץ‪ .‬בשנים ‪1918-1917‬‬ ‫קמו שלושה גדודים עבריים לוחמים ושירתו בהם מתנדבים יהודים מבריטניה‪ ,‬מארצות הברית‬ ‫ומארץ ישראל‪ .‬כמה מחיילי הגדודים הספיקו אף להשתתף בקרבות האחרונים לכיבוש הארץ‪.‬‬ ‫גדוד ‪ 38‬של קלעי המלך (הגדוד הלונדוני)‪:‬‬ ‫ביולי ‪ 1917‬אישרה בריטניה להקים את הגדוד ה־‪ 38‬של קלעי המלך‪ .‬בגדוד שירתו כ־‪ 800‬מתנדבים‪.‬‬ ‫רוב חייליו היו צעירים יהודים מהגרים מרוסיה שחיו בלונדון‪ .‬ממשלת בריטניה התקשתה לגייס‬ ‫את המהגרים היהודים לצבאה‪ ,‬והגיוס לגדוד העברי היה דרך לצרפם למאמץ המלחמתי הבריטי‪.‬‬ ‫הפרדות‪.‬‬ ‫אל המהגרים היהודים מלונדון שגויסו לגדוד הצטרפו גם כמה מוותיקי גדוד נהגי ָ‬ ‫גדוד קלעי המלך ה־‪ 38‬הגיע לחזית המזרח התיכון במרץ ‪ 1918‬ולאחר אימונים‪ ,‬ביוני ‪,1918‬‬ ‫צורף ללחימה והספיק להשתתף בקרבות האחרונים לכיבוש הארץ באזור השומרון ובקעת הירדן‪.‬‬

‫‪191‬‬


‫גדוד ‪ 39‬של קלעי המלך (הגדוד האמריקאי)‪:‬‬ ‫גדוד עברי נוסף בצבא הבריטי הוקם על ידי מתנדבים‪ ,‬רובם מארצות הברית‪ .‬היוזמה להקמת‬ ‫הגדוד הייתה של פעילים ציונים‪ ,‬והבולטים שבהם היו בן־גוריון ובן־צבי‪ .‬הם הגיעו לארצות‬ ‫הברית לאחר שגורשו מארץ ישראל‪ .‬יוזמי הגדוד העברי פנו בעיקר לצעירים‪ ,‬מהגרים שאהדו‬ ‫את הציונות ושלא היו בעלי אזרחות אמריקאית‪ ,‬ולכן יכלו לשרת בצבא של מדינה אחרת‪.‬‬ ‫לגדוד ‪ 39‬של קלעי המלך התנדבו יותר מ־‪ 4,000‬צעירים‪ ,‬רובם אמריקאים וקצתם ממדינות‬ ‫אחרות‪ ,‬כמו קנדה וארגנטינה‪ .‬מפקד הגדוד היה אליעזר מרגולין‪ ,‬קצין יהודי שחי בעבר בארץ‬ ‫ישראל כעשר שנים לפני שהיגר לאוסטרליה‪.‬‬ ‫חיילי הגדוד החלו את אימוניהם באפריל ‪ ,1918‬אך רק שתי פלוגות של חיילי הגדוד הספיקו‬ ‫להגיע בזמן לארץ ישראל כדי להשתתף בקרבות באזור בקעת הירדן‪.‬‬ ‫גדוד ‪ 40‬של קלעי המלך (הגדוד הארץ־ישראלי)‪:‬‬ ‫עם כיבוש דרומה של ארץ ישראל על ידי הבריטים‪ ,‬ובייחוד לאחר הכרזת בלפור‪ ,‬התארגנו‬ ‫גם קבוצות צעירים מבני היישוב היהודי בארץ‪ .‬הם רצו להקים גדוד לוחם שיסייע לבריטים‬ ‫להשלים את כיבוש הארץ מידי העות׳מאנים ולנצח במערכה על המזרח התיכון‪ .‬היוזמה להקמת‬ ‫הגדוד הארץ־ישראלי הייתה בעיקר של חברי מפלגת "פועלי ציון" ובוגרי גימנסיה הרצליה‪,‬‬ ‫והיא עוררה ויכוח ביישוב‪ .‬מתנגדי היוזמה‪ ,‬בעיקר מקרב אנשי "הפועל הצעיר"‪ ,‬טענו כי את‬ ‫הארץ יש לקנות בעבודה ולא במלחמה‪ ,‬וכי התייצבות גלויה ולחימה לצד בריטניה יעמידו‬ ‫בסכנה את אנשי היישוב בצפון הארץ‪ ,‬שהעות׳מאנים עדיין שלטו שם‪.‬‬ ‫לאחר שמפקד הצבא הבריטי באזור‪ ,‬אלנבי‪ ,‬אישר את הקמת הגדוד‪ ,‬נשלחו שמונה מאות‬ ‫המתנדבים אליו לאימונים במצרים‪ .‬הגדוד‪ ,‬שהחל לפעול ביולי ‪ ,1918‬לא הספיק להשתתף‬ ‫בקרבות‪ ,‬וחייליו עסקו בעיקר בשמירה על שבויים‪.‬‬

‫‪ .3‬גדוד "הראשון ליהודה"‬ ‫עם השלמת כיבוש ארץ ישראל על ידי הבריטים וסיום המלחמה‪ ,‬נותרו בארץ כוחות בריטיים‪.‬‬ ‫בין הכוחות היו כ־‪ 5,000‬חיילי הגדודים העבריים‪ .‬בשנתיים הבאות צמצמו הבריטים את‬ ‫הנוכחות הצבאית באזור ושחררו חיילים משירות‪ .‬חלק מחיילי הגדודים הלונדוני והאמריקאי‬ ‫חזרו לבתיהם‪ ,‬והנותרים אוחדו למסגרת אחת עם הגדוד הארץ־ישראלי שקיבל את השם החדש‬ ‫"הראשון ליהודה"‪ .‬גם מספר חייליו של הגדוד החדש הלך והצטמצם בהדרגה‪ ,‬והוא פורק‬ ‫במאי ‪ ,1921‬לאחר שחייליו הספיקו להשתתף בהגנה על היישוב היהודי במאורעות תרפ"א*‪.‬‬

‫סמל הגדוד ״הראשון ליהודה״‬ ‫פרעות שהחלו ביפו ומשם התפשטו ליישובים נוספים‪ .‬הפרעות פרצו לאחר שבריטניה‬ ‫* מאורעות תרפ"א — ָ‬ ‫סירבה לשנות את מדיניותה ולבטל את הצהרת בלפור‪ .‬הפרעות נמשכו כחמישה ימים ובמהלכם נהרגו ‪ 47‬יהודים‬ ‫ו־‪ 48‬ערבים‪.‬‬

‫‪192‬‬


‫חיילי הגדודים‬ ‫העבריים בכותל‬ ‫המערבי לאחר‬ ‫הכיבוש הבריטי‬ ‫את ירושלים‪1917 ,‬‬

‫היישוב היהודי בארץ ישראל והתנועה הציונית‬ ‫במלחמת העולם הראשונה‬

‫תרומתם של הגדודים העבריים למאמץ המלחמה הבריטי במלחמת העולם הראשונה הייתה‬ ‫מועטה וחלקם בקרבות לכיבוש הארץ מידי העות׳מאנים היה זניח‪ .‬קשה לומר שבהקמתם‬ ‫ובפעילותם של הגדודים העבריים היה משום תרומה לתמיכה המוצהרת של בריטניה בתנועה‬ ‫הציונית‪ .‬נלמד על כך ביחידה הבאה‪ .‬חשיבותם המרכזית של הגדודים העבריים הייתה בעצם‬ ‫הקמתם‪ .‬יחידות צבא יהודיות הנלחמות למען מטרה ציונית והנושאות סמלים יהודיים לאומיים‬ ‫העניקו תוקף מוסרי וסמלי לדרישה הציונית להשתתף בדיוני ועידת השלום ולקבל זכויות‬ ‫קיום לאומי בארץ ישראל‪ .‬הגדודים העבריים העניקו ֵממד נוסף לדמותו של היהודי החדש‪,‬‬ ‫העובד את אדמתו והנלחם על מולדתו‪ .‬הם יצרו בארץ גרעין של חיילים מאומנים ובעלי ניסיון‬ ‫שתרמו להקמת כוח המגן העתידי של היישוב היהודי בתקופת המנדט הבריטי‪.‬‬

‫שאלות לסיכום ולחזרה‬ ‫‪ .1‬‬

‫ ‬

‫‪. 2‬‬ ‫‪ .3‬‬ ‫‪ .4‬‬

‫תארו את הסיכונים ואת הסיכויים שבנקיטת אחת מהעמדות הבאות במהלך מלחמת העולם‬ ‫הראשונה‪ :‬עמדה ניטרלית‪ ,‬תמיכה במדינות המרכז ותמיכה במדינות ההסכמה‪.‬‬ ‫מדוע הוקמו הגדודים העבריים‪ ,‬ומה הייתה תרומתם לתנועה הציונית וליישוב היהודי?‬ ‫על מה היה הוויכוח ביישוב היהודי בשאלת הקמתו של הגדוד הארץ־ישראלי?‬ ‫על הגדודים העבריים כתב ההיסטוריון יגאל עילם‪:‬‬ ‫"הגדודים העבריים אינם חשובים בתפקיד שמילאו בכיבוש הארץ‪ .‬תפקיד זה היה צנוע‪ .‬גם לא‬ ‫כמכשיר פוליטי לחיזוק הברית בין בריטניה והציונות‪ ...‬הגדודים פשוט חייבים היו לקום כדי‬ ‫להוכיח נכונותו של העם היהודי להילחם על ארץ ישראל ולשפוך דמו עליה‪ .‬אמנם הבריטים‬ ‫התחייבו להצהרת בלפור בלי קשר עם הקמת הגדודים — אך כיצד היו נראים פניה של הציונות‪,‬‬ ‫כיצד היו נראים פני העם היהודי אילו נסתיימה המלחמה בלי גדודים יהודיים השואפים להילחם‬ ‫לשחרור הארץ? כאן הוצדקו דבריו הפשוטים והברוטאליים של ז׳בוטינסקי‪ :‬׳עכשיו נוכל לקבל‬ ‫את ארץ ישראל בצורה ההוגנת לנו כאומה‪ .‬רק אם דם יהודי יישפך על שחרורה‪ ,‬יהודים ונשק‬ ‫בידם׳‪ .‬על רקע הברית עם בריטניה הייתה הקמת הגדודים העבריים המעשה הנכון והמחויב‪.‬‬ ‫אלמלא קמו הגדודים הייתה זו פשיטת רגל מוסרית של התנועה הציונית"‪.‬‬ ‫(יגאל עילם‪ ,‬הגדודים העבריים במלחמת העולם הראשונה‪,‬‬ ‫משרד הביטחון‪ ,‬תל אביב‪ ,1973 ,‬עמ׳ ‪)233-333‬‬

‫ ‬

‫א‪ .‬מהי חשיבותם העיקרית של הגדודים העבריים על פי הכתוב? איזו חשיבות נוספת להקמת‬ ‫הגדודים העבריים ולפעולתם?‬

‫‪193‬‬


‫יחידה‬ ‫שלישית‪:‬‬

‫הצהרת בלפור‬

‫שאלות מכוונות‬ ‫‪ .1‬מדוע פרסמה בריטניה את הצהרת בלפור?‬ ‫‪ .2‬מהם הקשיים העולים מנוסח הצהרת בלפור?‬ ‫‪ .3‬כיצד הגיבו הציונים‪ ,‬היהודים המשתלבים והערבים לפרסום הצהרת בלפור?‬ ‫ב־‪ 2.11.1917‬מסר שר החוץ הבריטי‪ ,‬ארתור ג׳יימס בלפור‪ ,‬ללורד וולטר רוטשילד (בן לענף‬ ‫הבריטי של משפחת רוטשילד ופעיל ציוני)‪ ,‬את ההצהרה הבאה‪:‬‬

‫לורד רוטשילד היקר‪,‬‬ ‫יש לי עונג רב להעביר אליך‪ ,‬בשם‬ ‫ממשלת הוד מלכותו‪ ,‬את הצהרת‬ ‫האהדה הבאה לשאיפות היהודיות‬ ‫הציוניות‪ ,‬שהוגשה לקבינט ואושרה‬ ‫על ידיו‪.‬‬ ‫ממשלת הוד מלכותו רואה בעין יפה‬ ‫ייסוד בית לאומי לעם היהודי בארץ‬ ‫ישראל‪ ,‬ותעשה מיטב מאמציה להקל‬ ‫על הגשמת מטרה זו‪ ,‬תוך הבנה ברורה‬ ‫שלא ייעשה דבר העלול לפגוע בזכויות‬ ‫האזרחיות והדתיות של העדות הלא‬ ‫יהודיות הקיימות בארץ ישראל‪ ,‬או‬ ‫בזכויות ובמעמד המדיני מהם נהנים‬ ‫היהודים בכל ארץ אחרת‪.‬‬ ‫אהיה אסיר תודה אם תביא הצהרה זו‬ ‫לידיעת הפדרציה הציונית‪.‬‬ ‫שלך‪,‬‬ ‫ארתור ג׳יימס בלפור‬

‫‪194‬‬


‫א‪ .‬נוסח ההצהרה‬ ‫השוואה בין הצהרת בלפור לטיוטה הציונית‬ ‫הצהרת בלפור הייתה למעשה עיבוד של ממשלת בריטניה לנוסח הצעה להצהרה שהגישו‬ ‫ראשי התנועה הציונית בבריטניה לממשלה‪ .‬ההצעה הציונית לנוסח ההצהרה לא התקבלה‬ ‫כלשונה ועברה עריכות ושינויים‪ .‬שימו לב להבדלים שבין נוסח הטיוטה הציונית לנוסח‬ ‫ההצהרה שממשלת בריטניה פרסמה בסופו של דבר‪.‬‬ ‫נוסח הטיוטה הציונית (יולי ‪)1917‬‬ ‫‪ .1‬ממשלת הוד מלכותו מקבלת את‬ ‫העיקרון שעל ארץ ישראל להיכון מחדש‬ ‫כבית לאומי לעם היהודי‪.‬‬ ‫‪ .2‬ממשלת הוד מלכותו תעשה מיטב‬ ‫מאמציה להבטיח השגת מטרה זו‪,‬‬ ‫ותדון בדרכים ובאמצעים הדרושים עם‬ ‫ההסתדרות הציונית‪.‬‬

‫נוסח ההצהרה (נובמבר ‪)1917‬‬ ‫ממשלת הוד מלכותו רואה בעין יפה ייסוד‬ ‫בית לאומי לעם היהודי בארץ ישראל‪,‬‬ ‫ותעשה מיטב מאמציה להקל על הגשמת‬ ‫מטרה זו‪ ,‬תוך הבנה ברורה שלא ייעשה‬ ‫דבר העלול לפגוע בזכויות האזרחיות‬ ‫והדתיות של העדות הלא יהודיות הקיימות‬ ‫בארץ ישראל‪ ,‬או בזכויות ובמעמד המדיני‬ ‫מהם נהנים היהודים בכל ארץ אחרת‪.‬‬

‫היישוב היהודי בארץ ישראל והתנועה הציונית‬ ‫במלחמת העולם הראשונה‬

‫הצהרת בלפור הביעה אהדה לציונות‪ ,‬הכרה בזכויות הלאומיות של היהודים בארץ ישראל ונכונות‬ ‫לסייע בהגשמתן‪ .‬פרסום ההצהרה עורר בין הציונים תקוות גדולות‪ ,‬ועצרות שמחה והודיה‬ ‫נערכו בקהילות יהודיות בכל העולם‪ .‬לרבים נראה היה כי חזונו המדיני של הרצל (הצ׳רטר)‬ ‫עומד להתממש‪ ,‬ולא ירחק היום שהיהודים יזכו להקים מסגרת ריבונית יהודית בארץ ישראל‪.‬‬

‫השוו בין נוסח הטיוטה הציונית לנוסח הצהרת בלפור ושימו לב לנקודות האלה‪ :‬עמדת‬ ‫בריטניה בנוגע לשאיפות הלאומיות של הציונים; מידת המחויבות של ממשלת בריטניה‬ ‫להקמת הבית הלאומי; גבולות הבית הלאומי בארץ ישראל; היחס לאוכלוסייה המקומית‬ ‫בה וליהודים בארצות אחרות‪.‬‬ ‫הצהרת בלפור הביעה אהדה לציונות‪ ,‬אך אין בה התחייבות ברורה לפעולה בריטית‪ ,‬והיא כוללת‬ ‫גם הסתייגויות אחדות‪ .‬בסעיפים האלה נבחן את מרכיבי ההצהרה‪ ,‬את מקורם ואת משמעותם‪:‬‬

‫‪" .1‬בית לאומי לעם היהודי בארץ ישראל"‬ ‫בהצהרת בלפור‪ ,‬וגם בטיוטה הציונית‪ ,‬מופיע המושג "בית לאומי"‪ .‬למושג זה לא הייתה הגדרה‬ ‫ידועה ומחייבת מבחינה משפטית ובינלאומית‪ .‬מהו אם כן הבית הלאומי שהציונים התכוונו‬ ‫אליו‪ ,‬והאם הוא כמו זה שממשלת בריטניה התכוונה אליו?‬ ‫המושג "בית לאומי" מזכיר במידה רבה את המושג "בית מולדת" המופיע בתוכנית באזל (ראו‬ ‫עמ׳ ‪ .)130‬ההנהגה הציונית נמנעה‪ ,‬כמו שעשתה ב־‪ ,1897‬משימוש במושג מדינה יהודית‬ ‫משיקולים טקטיים כדי להקל על בריטניה לפרסם הצהרת אהדה לציונות בלי להתחייב במפורש‬

‫‪195‬‬


‫על הקמת מדינה יהודית‪ .‬הציונים הניחו כי הבית הלאומי יהיה בסופו של דבר מדינה יהודית‪,‬‬ ‫גם אם בעתיד‪.‬‬ ‫ממשלת בריטניה אימצה את המושג "בית לאומי" אך לא‬ ‫ראתה עצמה מחויבת להקים מדינה יהודית‪ .‬ההנחה המקובלת‬ ‫במחקר ההיסטורי טוענת כי מנסחי ההצהרה הניחו שאכן‬ ‫תקום בסופו של דבר מדינה יהודית בארץ ישראל‪ ,‬אך הקמתה‬ ‫תהיה תלויה במעשיהם של הציונים‪ ,‬אם יצליחו להביא לכך‬ ‫שהיהודים יהיו הרוב בארץ‪.‬‬ ‫על שאלת הגדרתו של "הבית הלאומי" נוספת שאלת גבולותיו‪.‬‬ ‫הטיוטה הציונית להצהרה התייחסה אל ארץ ישראל כבית‬ ‫הלאומי היהודי‪ ,‬ואילו בהצהרת בלפור נכתב כי הבית הלאומי‬ ‫יקום בארץ ישראל‪ .‬ארץ ישראל לא הייתה בתקופה ההיא‬ ‫יחידה טריטוריאלית מוגדרת‪ ,‬והצהרת בלפור לא מגדירה‬ ‫ארתור ג'יימס בלפור‬ ‫מהם הגבולות של ארץ ישראל ומה יהיו שטחו וגבולותיו של‬ ‫(‪)1848-1930‬‬ ‫הבית הלאומי היהודי שיקום בה‪.‬‬

‫‪ .2‬מידת המחויבות הבריטית להקמתו של הבית הלאומי‬ ‫בהצהרת בלפור נכתב‪" :‬ממשלת בריטניה רואה בעין יפה ייסוד בית לאומי לעם היהודי‪...‬‬ ‫ותעשה מיטב מאמציה‪ ,‬להקל על הגשמת מטרה זו"‪ .‬בהצהרה לא התחייבה בריטניה להקים‬ ‫בעצמה את הבית הלאומי היהודי‪ ,‬אלא לסייע לתנועה הציונית לעשות זאת‪ .‬עצם הקמתו‬ ‫של הבית הלאומי‪ ,‬על פי ההצהרה‪ ,‬תהיה תלויה קודם כל ביכולתם של הציונים לעשות זאת‪.‬‬

‫‪ .3‬התנאים וההסתייגויות המופיעים בהצהרה‬ ‫הבדל בולט בין הטיוטה הציונית לנוסח הסופי של הצהרת בלפור הוא ההוספה של שתי‬ ‫הסתייגויות להצהרה הבריטית‪:‬‬ ‫"תוך הבנה ברורה שלא ייעשה דבר העלול לפגוע בזכויות האזרחיות‪ ,‬או הדתיות‪ ,‬של עדות לא‬ ‫יהודיות הקיימות בארץ ישראל" — הצהרת בלפור הכירה ביהודים כעם בעל זכויות לאומיות‪.‬‬ ‫אל האוכלוסייה הלא יהודית החיה בארץ ישראל מתייחסת ההצהרה כאל עדות דתיות (לא‬ ‫יהודיות) והיא זכאית לזכויות כפרטים ולא כקבוצה או קבוצות לאומיות‪ .‬עם זאת‪ ,‬לא ברור‬ ‫מהן הזכויות האזרחיות והדתיות שלא ייפגעו‪ ,‬וכיצד תשפיע הסתייגות זו על הנכונות הבריטית‬ ‫לאפשר הקמת בית לאומי יהודי בארץ ישראל‪.‬‬ ‫"תוך הבנה ברורה שלא ייעשה דבר העלול לפגוע‪ ...‬בזכויות ובמעמד המדיני מהם נהנים‬ ‫היהודים בכל ארץ אחרת" — ההסתייגות הזו נוספה להצהרת בלפור בשל התנגדותם של יהודים‬ ‫משתלבים אנטי־ציוניים להצהרה‪ .‬יהודים אלה‪ ,‬חלקם בעלי מעמד בכיר בממשלה ובחברה‬ ‫בבריטניה‪ ,‬חששו כי הקמת בית לאומי יהודי בארץ ישראל עלולה לפגוע במעמדם האזרחי‬ ‫בבריטניה ולעורר נגדם האשמות בדבר "נאמנות כפולה" (לבית הלאומי היהודי מצד אחד‬ ‫ולמדינה שהם אזרחיה מצד שני)‪ ,‬ואלה יביאו לחיזוק הדרישה של חוגים אנטישמיים למנוע‬ ‫את שילוב היהודים כשווים בחברה‪.‬‬

‫‪196‬‬


‫הצהרת בלפור פורסמה כשנה לפני סיום מלחמת העולם הראשונה‪ ,‬בשעה שעדיין לא היה‬ ‫אפשר לדעת כיצד היא תסתיים‪ ,‬ובזמן שהבריטים עוד לא כבשו את ארץ ישראל‪.‬‬ ‫מה הניע את ממשלת בריטניה לפרסם את הצהרת בלפור? כדי לענות על שאלה זו נסביר‬ ‫בתחילה את חשיבות השליטה באזור לבריטניה ואת ההתחייבויות הקודמות שלה באזור בזמן‬ ‫המלחמה‪ .‬נבחין בין גורמים מדיניים לפרסום ההצהרה ובין גורמים רעיוניים ורגשיים‪ ,‬שיסבירו‬ ‫את מדיניותם של מנהיגי בריטניה בנושא התנועה הציונית‪.‬‬

‫‪ .1‬התחייבויות קודמות של בריטניה במזרח התיכון‬ ‫כדי להבין את מדיניותה של בריטניה במזרח התיכון במלחמת העולם הראשונה ואת הרקע‬ ‫לפרסום הצהרת בלפור‪ ,‬יש להסביר את חשיבות האזור לבריטניה‪ .‬בריטניה הייתה בסוף המאה‬ ‫התשע־עשרה ובתחילת המאה העשרים מעצמה קולוניאלית ושלטה על שטחים רחבים באפריקה‬ ‫ובאסיה‪ .‬בין השאר‪ ,‬שלטה בריטניה על הודו‪ ,‬אזור השליטה החשוב ביותר של האימפריה הבריטית‪.‬‬ ‫במזרח התיכון‪ ,‬סמוך לארץ ישראל‪ ,‬עברו שתי דרכים שהובילו מאירופה להודו‪ :‬האחת דרך סוריה‪,‬‬ ‫עיראק והמפרץ הפרסי‪ ,‬והאחרת דרך תעלת סואץ שבשטח מצרים (שכבר הייתה נתונה לשליטה‬ ‫בריטית)‪ .‬בשל חולשתה של האימפריה העות׳מאנית והתפרקותה הצפויה בסוף המלחמה‪ ,‬ביקשה‬ ‫בריטניה לעצב את עתידו המדיני של המזרח התיכון בעזרת בריתות והסכמים עם בעלי בריתה‪.‬‬

‫היישוב היהודי בארץ ישראל והתנועה הציונית‬ ‫במלחמת העולם הראשונה‬

‫ב‪ .‬הגורמים לפרסום הצהרת בלפור‬

‫אגרות חוסיין־מקמהון‬ ‫עוד לפני פרסום הצהרת בלפור‪ ,‬קיימה בריטניה מגעים מדיניים כדי לעצב את עתידו המדיני‬ ‫של המזרח התיכון‪ .‬משנת ‪ 1915‬נשא ונתן הנְ ציב הבריטי במצרים‪ ,‬הנרי מקמהון‪ ,‬עם השריף‬ ‫חוסיין‪ ,‬ששלט על אזור מכה בחצי האי ערב‪ .‬בהתכתבות עם השריף חוסיין (אגרות חוסיין־‬ ‫מקמהון) הבטיחה בריטניה‪ ,‬כי בתמורה למרד ערבי נגד האימפריה העות׳מאנית היא תאפשר‬ ‫לחוסיין להקים מדינה ערבית במזרח התיכון‪ .‬ההתחייבות הבריטית לחוסיין לא כללה הגדרה‬ ‫של גבולות ברורים למדינה הערבית שתקום בעתיד‪ ,‬אך הובהר כי שטח זה אינו כולל את‬ ‫שטחי ארץ ישראל‪ .‬עם זאת‪ ,‬אגרות מקמהון שימשו בסיס לטענה ערבית כי הצהרת בלפור‬ ‫נוגדת התחייבות קודמת שניתנה להם‪.‬‬ ‫הסכם סייקס־פיקו‬ ‫מחויבות נוספת של בריטניה לעתיד המדיני של המזרח התיכון נחתמה במאי ‪ 1916‬במסגרת‬ ‫הסכם סייקס־פיקו‪ .‬היה זה הסכם חשאי בין נציג משרד החוץ הבריטי (מארק סייקס) לעמיתו‬ ‫הצרפתי (ג׳ורג׳ פיקו) ובו חלוקה של שטחי המזרח התיכון לאזורי שליטה והשפעה עתידיים‬ ‫של בריטניה וצרפת‪ .‬צרפת‪ ,‬כמו בריטניה‪ ,‬רצתה להרחיב את אזורי השפעתה במזרח התיכון‬ ‫והציגה תביעה על שטחי סוריה וארץ ישראל‪ .‬בריטניה ביקשה למנוע מצרפת שליטה בעתיד על‬ ‫ארץ ישראל ולכן סיכמה ִעמה כי המזרח התיכון יחולק לארבעה אזורי שליטה והשפעה‪ :‬תחום‬ ‫שליטה צרפתי ישיר באזור החוף של סוריה ולבנון‪ ,‬אזור השפעה צרפתי בסוריה‪ ,‬אזור שליטה‬ ‫בריטי ישיר בדרום עיראק ואזור השפעה בריטי בין עבר הירדן לסיני‪ .‬על פי ההסכם‪ ,‬ארץ‬ ‫ישראל‪ ,‬על המקומות הקדושים שבה (ירושלים‪ ,‬בית לחם ונצרת)‪ ,‬תהיה בשליטה בינלאומית‪.‬‬

‫‪197‬‬


‫הסכם סייקס‪-‬פיקו (‪)1916‬‬

‫‪ .1‬האם חלוקת המזרח התיכון על פי הסכם סייקס־פיקו סתרה את המחויבות הבריטית לשריף חוסיין?‬ ‫‪ .2‬מדוע לדעתכם קיבלה ארץ ישראל מעמד בינלאומי שונה על פי ההסכם ולא סופחה לאחד‬ ‫מאזורי השליטה וההשפעה של בריטניה או צרפת?‬ ‫הסכם סייקס־פיקו נחתם לפני שבריטניה החלה במתקפתה על העות׳מאנים במזרח התיכון‪ ,‬ועדיין לא‬ ‫היה ברור מה תהיה מידת המעורבות הצבאית של צרפת באזור ומה יעלה בגורל המערכה‪ .‬בריטניה‬ ‫הצליחה באמצעות ההסכם להבטיח כי צרפת לא תשלוט על ארץ ישראל‪ ,‬והיא תהפוך לאזור חסות‬ ‫בינלאומי‪ .‬אז היה זה הישג מדיני לבריטניה‪ .‬אך בשנת ‪ ,1917‬כאשר התברר שבריטניה לבדה תכבוש‬ ‫את המזרח התיכון‪ ,‬ביקשה הממשלה הבריטית להכניס את ארץ ישראל לתחום השפעתה הבלעדי‪.‬‬

‫‪ .2‬האינטרסים המדיניים שבריטניה רצתה לקדם באמצעות הצהרת בלפור‬

‫כמה שנים ביקשו חוקרים שונים להסביר מדוע פרסמה בריטניה את הצהרת בלפור‪ ,‬ואילו‬ ‫שיקולים פוליטיים־מדיניים הניעו אותה להביע אהדה מפורשת לשאיפות הלאומיות של‬ ‫התנועה הציונית בארץ ישראל‪ .‬המחקרים המוקדמים הדגישו את הרצון של בריטניה להשפיע‬ ‫על היהודים בעולם‪ ,‬בעיקר בארצות הברית וברוסיה‪.‬‬

‫‪198‬‬


‫היישוב היהודי בארץ ישראל והתנועה הציונית‬ ‫במלחמת העולם הראשונה‬

‫ עד לאפריל ‪ 1917‬שמרה ארצות הברית על עמדה ניטרלית ולא הצטרפה למלחמת העולם‬ ‫הראשונה‪ .‬ממשלת בריטניה העריכה הערכה מוגזמת את כוחם של יהודי ארצות הברית ואת‬ ‫יכולת השפעתם על מדיניות הממשל האמריקאי‪ .‬בריטניה קיוותה שהצהרה אוהדת לציונות‬ ‫תזכה אותה בתמיכת יהודי ארצות הברית ואלה ישפיעו על הממשל האמריקאי כדי שיתערב‬ ‫במלחמה לצד מדינות ההסכמה‪ .‬הגורם הזה היה אולי בעל משקל כאשר החלה הממשלה‬ ‫הבריטית לשקול את פרסום ההצהרה‪ .‬אך הצטרפותה של ארצות הברית למלחמה כחצי שנה‬ ‫לפני פרסום ההצהרה עשתה את הגורם הזה ללא רלבנטי בהסבר הגורמים לפרסום ההצהרה‪.‬‬ ‫ במרץ ‪ 1917‬פרצה ברוסיה מהפכה שהובילה להתפטרות הצאר הרוסי ולהקמת ממשלה זמנית‪.‬‬ ‫בריטניה חששה כי רוסיה עלולה לפרוש מהמלחמה‪ ,‬לחתום על הסכם שלום נפרד עם גרמניה‬ ‫ולהחליש את מדינות ההסכמה‪ .‬החשש כי רוסיה תפרוש מהמלחמה גבר עם התחזקות כוחן‬ ‫של מפלגות מהפכניות שהתנגדו למלחמה‪ ,‬וחלקם של היהודים בהנהגתן היה גדול‪ .‬כמו ביחס‬ ‫ליהודי ארה"ב‪ ,‬גם ביחס ליהודי רוסיה‪ ,‬היו בממשלת בריטניה מי שהאמינו כי ליהודי רוסיה‬ ‫כוח פוליטי רב‪ .‬בממשל הבריטי קיוו כי באמצעות הבעת התמיכה בציונות הם יזכו באהדת‬ ‫יהודי רוסיה ודרכם ניתן יהיה להשפיע על הממשלה הרוסית להמשיך ולהילחם‪ .‬ככל שהתפתח‬ ‫המחקר‪ ,‬התברר כי גם להסבר זה אין אחיזה של ממש‪ .‬באותו השבוע שבו פורסמה הצהרת‬ ‫בלפור‪ ,‬פרצה ברוסיה מהפכה נוספת‪ ,‬מהפכה קומוניסטית (שכמה ממנהיגיה היו יהודים והתנגדו‬ ‫לציונות)‪ .‬הממשלה הקומוניסטית ברוסיה הודיעה על פרישה מהמלחמה בראשית ‪ ,1918‬ובמרץ‬ ‫של אותה השנה חתמה על הסכם שלום נפרד עם גרמניה (הסכם ברסט־ליטובסק)‪.‬‬ ‫עם התפתחות המחקר‪ ,‬עלו הסברים נוספים שהצביעו על האינטרסים אותם ביקשה בריטניה‬ ‫לקדם באמצעות הצהרת בלפור‪ .‬בשנתה האחרונה של המלחמה‪ ,‬עם פרישתה של רוסיה ממנה‬ ‫והצטרפות ארצות הברית אליה‪ ,‬קיבלו מדינות ההסכמה את ֶעקרון "ההגדרה העצמית" שניסח‬ ‫הנשיא האמריקאי ווּ דרוֹ וילסון כבסיס להסדרי השלום שייערכו לאחר סיומה‪ .‬משמעות קבלת‬ ‫ההגדרה העצמית היתה שמדינות כבריטניה וצרפת לא היו יכולות עוד לתבוע לעצמן שטחים‬ ‫שיעברו לשליטתן הישירה‪ .‬אך הן יוכלו לשלוט על שטחים שיילקחו ממדינות המרכז אם‬ ‫יצטיירו כמי שאמורות לסייע לעמים החיים בהם להשיג עצמאות‪.‬‬ ‫ בריטניה ביקשה לסגת מהסיכומים אליהם הגיעה עם צרפת בהסכם סייקס־פיקו ולנשל אותה‬ ‫מהמעמד שקיבלה במזרח התיכון בכלל ובארץ ישראל בפרט‪ .‬בסוף ‪ 1917‬התברר כי בריטניה‬ ‫לבדה תכבוש את המזרח התיכון מידי העות׳מאנים‪ ,‬והיא ביקשה לשמור על הישגיה הצבאיים‬ ‫ולהרחיק את הצרפתים מארץ ישראל (שהייתה אמורה להיות‪ ,‬כזכור‪ ,‬אזור בינלאומי)‪.‬‬ ‫ באמצעות תמיכה בזכויות ההגדרה העצמית של היהודים בארץ ישראל יוכלו הבריטים‬ ‫להישאר שליטיה של הארץ‪ .‬זאת בהסכמת המדינות המנצחות וועידת השלום שתכונס‬ ‫לאחר המלחמה‪.‬‬ ‫ בנובמבר ‪ 1917‬עוד לא היה ידוע כיצד תסתיים המלחמה‪ .‬הנחה מקובלת הייתה שהמלחמה‬ ‫תסתיים בשלום מוסכם בין הצדדים‪ .‬בריטניה חששה כי סיום המלחמה בשביתת נשק ובהסכם‬ ‫שלום מוסכם ישאיר את ארץ ישראל בידי האימפריה העות׳מאנית או שהיא תעבור להשפעה‬ ‫גרמנית‪ .‬מנהיגים ציונים באו במגע גם עם ממשלת גרמניה על אפשרות לפרסום הצהרה‬ ‫גרמנית בזכות הציונות‪ .‬בריטניה שאפה להיראות כמעניקת חסות לציונות‪ ,‬מתוך הנחה‬ ‫שבוועידת שלום בעתיד תשפיע עמדת הציונים על ההחלטה מי ישלוט בארץ ישראל‪.‬‬

‫‪199‬‬


‫‪ .3‬מניעים רעיוניים ורגשיים לפרסום הצהרת בלפור‬ ‫אחד ממנהיגי התנועה הציונית שישב בבריטניה ופעל למען השגת‬ ‫תמיכה בריטית בציונות היה ד"ר חיים ויצמן‪ .‬ויצמן היגר לבריטניה‬ ‫בשנת ‪ 1907‬ולימד כימיה באוניברסיטת מנצ׳סטר‪ .‬בזמן המלחמה‬ ‫סייע למשרד החימוש הבריטי בפיתוח חומרי לחימה והצליח לפתח‬ ‫תחליף אצטון שהיה דרוש לפגזי התותחים של הצבא הבריטי‪ .‬עבודתו‬ ‫המדעית של ויצמן והקשרים שטווה עם בכירי הממשל הבריטי‬ ‫אפשרו לו להציג בפניהם את משנתו הציונית ולנסות לשכנעם כי‬ ‫תמיכה בציונות תשרת את האינטרסים הבריטיים‪.‬‬ ‫ויצמן שוחח מאות שיחות עם פקידים בכירים במשרד החוץ‬ ‫ועם חברי הממשלה הבריטית‪ .‬הם נשאו ונתנו על פרסום הצהרה‬ ‫שתביע תמיכה בשאיפות הציונות בארץ ישראל ועל נכונות‬ ‫דיוויד לויד ג'ורג'‬ ‫לסייע להגשמתן‪ .‬ויצמן הצליח להשפיע על חברי פרלמנט‪,‬‬ ‫(‪)1863-1945‬‬ ‫על שרי ממשלה ועל עיתונאים וליצור אווירה אוהדת לציונות‪.‬‬ ‫ציונים אחרים בבריטניה‪ ,‬כמו נחום סוקולוב ובני משפחת רוטשילד מהענף הבריטי‪ ,‬פעלו גם‬ ‫הם כדי להשפיע על הממשל ועל דעת הקהל‪.‬‬ ‫הצלחתם של הציונים בבריטניה לשכנע את הממשלה לפרסם את הצהרת בלפור נבעה בין היתר‬ ‫מהגישה האוהדת לציונות של כמה מראשי הממשל הבריטי‪ .‬שר החוץ ארתור ג׳יימס בלפור‪,‬‬ ‫ובעיקר ראש הממשלה לויד ג׳ורג׳‪ ,‬היו פרוטסטנטים אדוקים‪ ,‬והם הושפעו מאוד מהתנ"ך‪ .‬הם‬ ‫ראו בשיבת היהודים לציון אירוע בעל משמעות דתית שנפלה בחלקם הזכות לסייע במימושו‪.‬‬

‫ההסברים השונים לפרסום ההצהרה‬ ‫על היחס שבין ההסברים השונים לפרסום הצהרת בלפור כתבה ההיסטוריונית אביבה חלמיש‪:‬‬ ‫"אכן‪ ,‬אין להבין את הרקע לפרסום הצהרת בלפור בלא גורמים שאינם לגמרי בתחום ההיגיון‬ ‫הצרוף והשיקולים המדיניים הטהורים‪ ...‬ואולם‪ ,‬אף שאין לפסול את חשיבותם של הגורמים‬ ‫שברגש‪ ,‬בהם לבדם אין די‪ ,‬ובכוחם היה רק לחזק את המניעים מתחום המדיניות‪ ,‬האסטרטגיה‬ ‫והכלכלה שהם־הם שהכריעו‪ .‬בעבר‪ ,‬כל עוד לא היו ידועים המניעים הממשיים‪ ,‬הוצגו השיקולים‬ ‫שברגש כבעלי משקל רב יותר משהיה להם למעשה‪ ,‬מאחר שהחוקרים התקשו לתת הסבר‬ ‫רציונלי לסיבות שהניעו את המעצמה הגדולה בריטניה לצאת בהצהרת אהדה לתנועה לאומית‬ ‫קטנה וחסרת עוצמה צבאית ופוליטית"‪.‬‬ ‫(אביבה חלמיש‪ ,‬מבית לאומי למדינה בדרך‪ ,‬האוניברסיטה הפתוחה‪ ,‬רעננה‪ ,2004 ,‬כרך א יחידה ‪ ,1‬עמ׳ ‪)88‬‬

‫‪ .1‬על פי חלמיש‪ ,‬מהי תרומתם של הגורמים הלא מדיניים לפרסום הצהרת בלפור?‬ ‫‪ .2‬מדוע התקשו החוקרים בעבר לתת הסבר למניעי בריטניה לפרסום הצהרת בלפור?‬ ‫‪ַ ׁ .3‬שערוּ מה ִאפשר לחוקרים לאחר תקופת־מה לבסס הסברים מדיניים לפרסומה של‬ ‫הצהרת בלפור‪.‬‬

‫‪200‬‬


‫‪ .1‬תגובת הציונים לנוסח ההצהרה ולפרסומה‬ ‫פרסומה של הצהרת בלפור עורר גל של שמחה ותקווה ברחבי העולם היהודי‪ .‬בקהילות יהודיות‬ ‫התקיימו עצרות חגיגיות וטקסים לציון ההצהרה‪ .‬רבים ראו בה מעין "הצהרת כורש" מודרנית‬ ‫אשר בעקבותיה ישובו היהודים לארץ ישראל ויכוננו בה את ריבונותם (בדומה להצהרה שפרסם‬ ‫מלך פרס ואשר אפשרה את חזרת הגולים מבבל במאה השישית לפנה"ס)‪ .‬היו מי שראו בפרסום‬ ‫ההצהרה‪ ,‬עם כיבוש הארץ על ידי בריטניה‪ ,‬את פעמי המשיח ואת ראשית הגאולה‪ .‬השמחה‬ ‫ביישוב היהודי בארץ ישראל‪ ,‬הסובל מהמלחמה וממדיניות השלטון העות׳מאני‪ ,‬הייתה רבה‬ ‫במיוחד‪.‬‬ ‫אך לצד השמחה על עצם ההישג המדיני שבפרסום ההצהרה הייתה גם אכזבה‪ ,‬גם מצדו של‬ ‫ויצמן‪ ,‬מנוסח ההצהרה שאינו ברור ושאינו מתחייב‪ .‬הציונים‪ ,‬שניהלו משא ומתן ארוך לפני‬ ‫פרסום ההצהרה‪ ,‬קיוו כי בריטניה תיטול עליה מחויבות רבה יותר להקמת הבית הלאומי היהודי‬ ‫ותבטיח כי ארץ ישראל כולה תהיה לביתם הלאומי של היהודים‪.‬‬

‫היישוב היהודי בארץ ישראל והתנועה הציונית‬ ‫במלחמת העולם הראשונה‬

‫ג‪ .‬התגובות לפרסומה של הצהרת בלפור‬

‫‪ .2‬תגובת היהודים המשתלבים לפרסום הצהרת בלפור‬ ‫יהודים בריטים שהתנגדו לציונות פעלו כדי למנוע את פרסומה‪ .‬לטענתם‪ ,‬עצם פרסום ההצהרה‬ ‫מציב בפני היהודים המבקשים להשתלב בסביבתם והרואים עצמם אזרחים נאמנים למדינה‬ ‫שחיו בה בעיה‪ .‬הקמת בית לאומי יהודי בארץ ישראל תחזק את האנטישמים‪ ,‬הם יטענו כי‬ ‫על היהודים לעזוב לארץ ישראל וכי הם בעלי נאמנות כפולה שאינה מתיישבת עם שוויון‬ ‫הזכויות האזרחי שניתן להם‪.‬‬

‫‪ .3‬התגובה הערבית לפרסום הצהרת בלפור‬ ‫הצהרת בלפור פורסמה בתקופה שהחלה להתגבש בה התנועה הלאומית הערבית‪ .‬ערביי ארץ‬ ‫ישראל ראו עצמם חלק מהאומה הערבית והאמינו כי ארץ ישראל תיכלל בממלכת סוריה‬ ‫הגדולה‪ ,‬שפייסל‪ ,‬בנו של השריף חוסיין‪ ,‬אמור היה להקים‪ .‬הידיעות בדבר ההצהרה המבטיחה‬ ‫ליהודים בית לאומי בארץ ישראל עוררו התנגדות ואיבה מצד האוכלוסייה הערבית כלפי‬ ‫הציונים וכלפי הממשל הבריטי שכבש את הארץ פרק זמן קצר לאחר מכן‪ .‬במלאת שנה לפרסום‬ ‫הצהרת בלפור‪ ,‬נערכה בארץ (שכבר הייתה בשלטון צבאי בריטי) הפגנה ראשונה נגדה‪ ,‬ומאז‬ ‫נערכו בכל שנה בתקופת המנדט הבריטי הפגנות ועצרות מחאה נגדה ונגד המדיניות הבריטית‬ ‫שהשתמעה ממנה‪ .‬טענתם המרכזית של הערבים הייתה כי הצהרת בלפור‪ ,‬בהבטיחה את ארץ‬ ‫ישראל ליהודים‪ ,‬פגעה בזכויות אוכלוסיית הרוב בארץ‪.‬‬

‫‪201‬‬


‫תרומתה של הצהרת בלפור לתנועה הציונית‬ ‫על הצהרת בלפור כתב ההיסטוריון ישעיהו פרידמן‪:‬‬ ‫"אחרי נובמבר ‪ 1917‬חל מפנה רדיקלי במעמדו של העם היהודי‪ .‬על אף האטיות שבפיתוח‬ ‫הדיפלומטיה שלהם בראשית המלחמה נחלו הציונים ניצחון מוחץ‪ .‬מכאן ואילך נעשו לכוח‬ ‫המרכזי והדינמי ביותר ביהדות‪ .‬ויצמן וסוקולוב הוזנקו על כנפי התהילה; הראשון קיבל‬ ‫לידיו את הנהגת התנועה הציונית‪ ,‬שמרכזה הועבר לאחר זמן מברלין ללונדון‪ .‬אבל ההישג‬ ‫הגדול ביותר היה ההכרה בזכות הקיבוצית היהודית על ארץ ישראל‪ .‬הבית הלאומי לא נוצר‬ ‫עם הצהרת בלפור; "בית" כזה היה קיים‪ ,‬אמנם בצורה עוברית‪ ,‬לפני המלחמה‪ ,‬תחת השלטון‬ ‫התורכי‪ .‬ההצהרה סיפקה לו יסוד חוקי‪ ,‬שאושר במרוצת הזמן על ידי חבר הלאומים וארצות‬ ‫הברית של אמריקה"‪.‬‬ ‫(ישעיהו פרידמן‪ ,‬שאלת ארץ ישראל בשנים ‪ ,1918-1914‬מאגנס ומשרד הביטחון‪,‬‬ ‫ירושלים־תל אביב‪ ,‬תשמ״ז‪ ,‬עמ׳ ‪)340‬‬

‫ מה היה תפקידה של הצהרת בלפור‪ ,‬על פי פרידמן‪ ,‬להתפתחות התנועה הציונית והבית‬ ‫הלאומי היהודי בארץ ישראל?‬

‫לורד בלפור (במרכז) מבקר בתל‪-‬אביב‬

‫‪202‬‬


‫‪ . 1‬האם אפשר לדעתכם לראות בהצהרת בלפור מימוש של רעיון הצ׳רטר של הרצל?‬ ‫‪ .2‬על נוסח הצהרת בלפור כתב ההיסטוריון יעקב טלמון‪:‬‬ ‫ "ההצהרה מדברת על ׳בית לאומי לעם היהודי׳‪ .‬אין שום הסבר מוסמך למה נתכוונו בפסוק‬ ‫הזה — מדינה‪ ,‬מרכז תרבותי‪ ,‬ממשל עצמי מקומי או אוטונומיה עדתית? דו־משמעית באותה‬ ‫מידה היא ההכרזה כי ׳הממשלה הבריטית רואה בעין יפה ייסוד בית לאומי לעם היהודי‬ ‫בארץ ישראל׳‪ ,‬עם רמז על ההבדל בין ארץ ישראל כבית לאומי לעם היהודי לבין בית לאומי‬ ‫יהודי בארץ ישראל‪ ,‬׳ותעשה מיטב מאמציה להקל ההגשמה של המטרה הזאת׳‪ .‬אפילו נניח‬ ‫שאין ׳ההצהרה׳ מחייבת את ממשלת הוד מלכותו למעשה לייסד בית לאומי‪ ,‬למה נתכוונו‬ ‫המילים ׳מיטב מאמציה להקלת ההגשמה של המטרה׳?‬ ‫ [‪ ]...‬האגוז הקשה ביותר הוא המחצית השנייה של ההצהרה‪ :‬׳תוך הבנה ברורה שלא ייעשה‬ ‫דבר העלול לפגוע בזכויות האזרחיות או הדתיות של עדות לא יהודיות קיימות בארץ‬ ‫ישראל׳‪ .‬תהיינה זכויות אלה אשר תהיינה‪ ,‬אין הן מוגדרות כזכויות לאומיות או מדיניות‪...‬‬ ‫בכל אופן‪ ,‬כיוון שהזכויות האזרחיות והדתיות נשארו בלא הגדרה‪ ,‬קשה היה ביותר לומר‬ ‫באיזה דרך ואימתי ייפגעו או לא ייפגעו זכויות אלה‪"...‬‬

‫היישוב היהודי בארץ ישראל והתנועה הציונית‬ ‫במלחמת העולם הראשונה‬

‫שאלות לסיכום ולחזרה‬

‫(טלמון‪" ,‬אחדות וייחוד"‪ ,‬מסות בהגות היסטורית‪ ,‬שוקן‪ ,‬ירושלים ותל אביב‪ ,1965 ,‬עמ׳ ‪)319-318‬‬

‫ א‪ .‬מהם הקשיים בנוסח הצהרת בלפור שטלמון מצביע עליהם?‬ ‫ ב‪ .‬שערו מדוע בחרה ממשלת בריטניה להימנע ממחויבות מפורשת להקמת מדינה יהודית‬ ‫בהצהרת בלפור‪.‬‬ ‫‪ . 3‬האם תוכנה של הצהרת בלפור סותר התחייבויות קודמות של בריטניה בדבר עתידה של‬ ‫ארץ ישראל (במכתבי חוסיין־מקמהון ובהסכם סייקס־פיקו)?‬ ‫‪ .4‬כיצד השפיע מיתוס כוחה של היהדות הבינלאומית על נכונותה של בריטניה לפרסם את‬ ‫הצהרת בלפור?‬ ‫‪ .5‬על המניעים המדיניים של בריטניה לפרסם את הצהרת בלפור כתב ההיסטוריון ישעיהו פרידמן‪:‬‬ ‫ "מבחינת בריטניה רכישת ארץ ישראל הייתה צורך אסטרטגי עליון‪ .‬אבל אפילו הוכו מעצמות‬ ‫המרכז שוק על ירך‪ ,‬תביעה המושתתת על כיבוש צבאי גרידא לא הייתה מתקבלת‪ .‬היו‬ ‫רואים אותה כהפרת העיקרון של אי־רכישת שטחים בדרכי מלחמה‪ ,‬שהצהירו עליו הנשיא‬ ‫[האמריקאי] וילסון והממשלה הזמנית ברוסיה‪ ,‬והייתה מרחיקה את דעת הקהל העולמית‪.‬‬ ‫כיוון שסיפוחים היו אסורים‪ ,‬הדרך היחידה שהייתה פתוחה לפני בעלות הברית המערביות‬ ‫הייתה לקשור את מטרות המלחמה שלהן עם עקרון ההגדרה העצמית‪ ...‬שאיפות הציונים‬ ‫שירתו יפה את מטרות הבריטים כיוון שפטרו אותם מן הכתם הסיפוחי"‪.‬‬ ‫(ישעיהו פרידמן‪ ,‬שאלת ארץ ישראל בשנים ‪ ,1918-1914‬מאגנס ומשרד הביטחון‪,‬‬ ‫ירושלים־תל אביב‪ ,‬תשמ"ז‪ ,‬עמ׳ ‪)318-317‬‬

‫ ‬ ‫ ‬

‫א‪ .‬מדוע ייחסה בריטניה חשיבות אסטרטגית לשליטה על ארץ ישראל?‬ ‫ב‪ .‬על מניעי בריטניה לפרסם את הצהרת בלפור כתב ההיסטוריון מאיר ורטה‪" :‬אלמלא‬ ‫היו ציונים באותן השנים‪ ,‬כי אז היו האנגלים ממציאים אותם"‪ .‬היעזרו בדבריו של פרידמן‬ ‫המופיעים למעלה כדי להסביר את אמירתו של ורטה‪.‬‬

‫‪203‬‬


‫פרק חמישי‬

‫השוואה בין התנועה הציונית‬ ‫בראשית דרכה לתנועות‬ ‫לאומיות של עמים אחרים‬ ‫שפעלו באירופה בראשית דרכן‬

‫‪205‬‬


‫השוואה בין התנועה הציונית‬ ‫בראשית דרכה לתנועות‬ ‫לאומיות של עמים אחרים‬

‫?‬

‫מה בפרק‬

‫בפרק זה נעמוד על קווי דמיון ושוני בין התנועה הציונית לתנועות לאומיות אחרות שפעלו‬ ‫באירופה במאה התשע־עשרה‪ .‬התנועה הציונית צמחה באירופה בשלהי המאה התשע־עשרה‪,‬‬ ‫כאשר ברוב חלקי היבשת כבר פעלו תנועות לאומיות של עמים שונים‪ .‬הציונות הושפעה‬ ‫מהרעיונות הלאומיים שהתפתחו בתנועות הלאומיות ואימצה דפוסי פעולה ואידיאלים שהנחו‬ ‫את פעולתן‪ .‬רעיונות לאומיים אלה שימשו בסיס להגדרת היהודים כלאום הזכאי לעצמאות‬ ‫מדינית ככל העמים‪.‬‬ ‫לצד קווי הדמיון בין התנועות הלאומיות באירופה ובין התנועה הציונית‪ ,‬היו גם הבדלים שעשו‬ ‫את התנועה הציונית לתנועה לאומית ייחודית‪ ,‬תנועה שהתמודדה עם נסיבות ייחודיות‪ .‬הבדלים‬ ‫אלה הביאו לגיבוש דפוסי פעולתה ולעיצוב מטרות אידיאולוגיות‪ ,‬פוליטיות וחברתיות‪ ,‬שלא‬ ‫נמצאו בתנועות הלאומיות האחרות שצמחו ופעלו באירופה במאה התשע־עשרה‪.‬‬

‫השוואה בין התנועה הציונית בראשית דרכה לתנועות לאומיות‬ ‫של עמים אחרים שפעלו באירופה בראשית דרכן‬

‫פרק‬ ‫חמישי‬

‫בפרק שתי יחידות‪:‬‬ ‫יחידה ראשונה — הדמיון בין הגורמים לצמיחתה של התנועה הציונית‪ ,‬מאפייניה ודפוסי‬ ‫פעילותה ובין אלו של תנועות לאומיות של עמים אחרים שפעלו באירופה במאה התשע־עשרה‪.‬‬ ‫יחידה שנייה — ייחודה של התנועה הציונית כתנועה לאומית של העם היהודי והאתגרים‬ ‫שייחודה הציב לפעילותה‪.‬‬

‫‪207‬‬


‫יחידה‬ ‫ראשונה‪:‬‬

‫הדמיון בין התנועה הציונית בראשית‬ ‫דרכה לתנועות לאומיות אחרות‬ ‫שפעלו באירופה במאה התשע־עשרה‪.‬‬

‫שאלות מכוונות‬ ‫‪ .1‬במה דומים הגורמים לצמיחתה של התנועה הציונית לאלה של התנועות הלאומיות באירופה‬ ‫במאה התשע־עשרה?‬ ‫‪ .2‬מהם המטרות‪ ,‬המאפיינים ודפוסי הפעולה המשותפים לתנועה הציונית ולתנועות לאומיות‬ ‫אחרות שפעלו באירופה במאה התשע־עשרה?‬

‫א‪ .‬הגורמים לצמיחת התנועות הלאומיות‬ ‫התנועות הלאומיות באירופה צמחו על רקע תהליכי עיור‪ ,‬תיעוש וחילון‪ .‬שינויים חברתיים יצרו‬ ‫משברי זהות והחלישו מסגרות שייכות קודמות‪ .‬הלאומיות נתנה מענה להמונים שהגיעו לערים‬ ‫ושנותקו מהמסגרות המסורתיות‪ .‬האידיאולוגיה הלאומית ופעילותן של התנועות הלאומיות יצרו‬ ‫מטרות פוליטיות‪ ,‬לכידות חברתית ואחדות תרבותית‪ ,‬וההמונים יכלו להתגבש סביבן במסגרת הלאום‪.‬‬ ‫תהליכים דומים הביאו גם להקמתה של התנועה הציונית‪ .‬הציונות ביקשה לתת מענה לאומי‬ ‫לבעיית הזהות של היהודים‪ .‬במאה התשע־עשרה עברו יהודי מערב אירופה ומרכזה תהליכי‬ ‫אמנסיפציה‪ .‬כמו אצל שכניהם‪ ,‬גם בקרב היהודים התרחשו תהליכי עיור וחילון‪ ,‬ואלה העמידו‬ ‫בפני יהודים רבים דילמות בנוגע לזהותם וליחסיהם כפרטים עם סביבתם‪ .‬בין יהודים שהתרחקו‬ ‫מחיי הקהילה היהודית הדתית (וחלקם אף הפסיקו לקיים חלק ממצוות הדת) היו מי שחיפשו‬ ‫דרך לשמור על זהות יהודית‪ .‬יהודים שביקשו לאמץ את הזהות הלאומית של החברה הכללית‬ ‫ולהצטרף אליה נתקלו בגילויי דחייה ואנטישמיות שהעמידו זאת בסימן שאלה‪.‬‬

‫ב‪ .‬יעדי התנועות הלאומיות‬ ‫בספרו מדינת היהודים ניסח הרצל את טענתו‪ ,‬כי היהודים הם עם ולכן גם להם‪ ,‬כמו לשאר‬ ‫העמים‪ ,‬יש זכות למדינה עצמאית משלהם שאומות העולם יכירו בה‪ .‬הרצל ביקש להציג את‬ ‫הציונות כאידיאולוגיה לאומית המבקשת לעם היהודי את מה שביקשו התנועות הלאומיות‬ ‫האחרות להשיג‪ .‬ההתייחסות אל היהודים כאל עם נפרד‪ ,‬שונה מהעמים שהוא חי בקרבם‪,‬‬ ‫אמנם לא הייתה תופעה חדשה‪ ,‬אך החידוש שעמד ביסוד הרעיון הציוני היה החיבור שבין‬ ‫הכרה ביהודים כעם נפרד ובין הדרישה הפוליטית למדינה יהודית לאומית‪ .‬חיבור זה והפעולות‬ ‫המכוונות להשגת מטרה זו הם הבסיס לזיהוי התנועה הציונית כתנועה לאומית ולהשוואה‬ ‫בינה ובין תנועות לאומיות אחרות‪.‬‬

‫‪208‬‬


‫ככל התנועות הלאומיות‪ ,‬גם התנועה הציונית ביקשה לטפח תרבות לאומית שתקדם את התודעה‬ ‫הלאומית‪ ,‬את הלכידות בין בני העם‪ ,‬תבטא את הרוח הלאומית ותיתן ֵממד היסטורי לתביעת‬ ‫הלאום להכרה ולזכויות פוליטיות‪ .‬תנועות לאומיות פנו אל התרבות העממית‪ ,‬אל מיתולוגיות‬ ‫עתיקות ואל אירועי העבר כדי לגבש את התרבות הלאומית‪ .‬הן יצרו סמלים‪ ,‬טקסים‪ ,‬המנונים‬ ‫ומסורות שיבטאו את התרבות הלאומית‪ .‬כך למשל פנתה התנועה הלאומית הגרמנית אל סיפורי‬ ‫העם ואל המיתולוגיה של השבטים הגרמאניים הקדומים כדי לבנות מהם את התרבות הלאומית‬ ‫הגרמנית‪ .‬גם התנועה הלאומית באיטליה ביקשה לנכס לתרבות הלאומית את העבר המפואר‬ ‫של האימפריה הרומית ואת תרבות הרנסנס ולבנות מהם מורשת לאומית כלל־איטלקית‪.‬‬ ‫התנועה הציונית פעלה כך גם היא בתהליך גיבושה של התרבות הלאומית היהודית ועיצובה‪.‬‬ ‫התנועה הציונית פנתה אל התנ"ך ואל קורות העם היהודי בימי בית שני ומתחה קו מגשר בין‬ ‫אירועי עבר וגיבורים יהודים ובין הלאום היהודי בן הזמן‪ .‬התנועה הציונית העמידה את מרד‬ ‫החשמונאים‪ ,‬את מורדי מצדה ואת מרד בר־כוכבא כמופת וכדוגמה ליהודי הגאה והלוחם‪,‬‬ ‫השואף לריבונות ולחירות בארצו‪ .‬בעשותה כך שינתה הציונות את היחס המסורתי היהודי‬ ‫לאירועים אלה ולדמויות כבר־כוכבא וכאנשי מצדה‪ ,‬והעניקה להם מעמד מרכזי בעבר הלאומי‪.‬‬ ‫דפוס פעולה נוסף המשותף לתנועה הציונית ולחלק מהתנועות הלאומיות שפעלו באירופה הוא‬ ‫החיפוש אחר בעל ברית‪ ,‬כוח חיצוני שיתמוך במטרות התנועה הלאומית ויסייע לה להגשימן‪.‬‬ ‫המאבקים של התנועות הלאומיות ביוון‪ ,‬באיטליה ובמקומות נוספים באירופה הסתייעו בתמיכה‬ ‫של מדינות זרות‪ .‬למשל‪ :‬צרפת סייעה לתנועה הלאומית האיטלקית במאבקה נגד אוסטריה‬ ‫ותרמה להצלחתה‪.‬‬ ‫ההסתדרות הציונית‪ ,‬הן בתקופתו של הרצל והן בתקופה שלאחר מותו‪ ,‬ניסתה אף היא להשיג‬ ‫תמיכה בינלאומית במטרותיה ולשכנע מדינות שונות לתמוך בפעילותה ובשאיפותיה באמצעות‬ ‫משא ומתן מדיני ושיתוף אינטרסים‪ .‬ניסיונותיו של הרצל להשיג צ׳רטר‪ ,‬כמו הפעילות הציונית‬ ‫בבריטניה בזמן מלחמת העולם הראשונה‪ ,‬הם ביטוי לדפוס פעולה זה‪.‬‬

‫השוואה בין התנועה הציונית בראשית דרכה לתנועות לאומיות‬ ‫של עמים אחרים שפעלו באירופה בראשית דרכן‬

‫ג‪ .‬דפוסי הפעולה של התנועות הלאומיות‬

‫ד‪ .‬טיפוסי המנהיגים של התנועות הלאומיות‬ ‫רבים ממנהיגי התנועות הלאומיות שפעלו באירופה במאה התשע־עשרה היו משכילים בעלי‬ ‫מקצועות חופשיים (כמו משפטנים‪ ,‬רופאים ועיתונאים)‪ .‬מנהיגים אלה‪ ,‬שביקשו לקדם את‬ ‫מטרות התנועה הלאומית בדרכים שונות‪ ,‬צמחו מתוך המעמד הבורגני החדש שביקש באמצעות‬ ‫הלאומיות לקדם אינטרסים ומטרות פוליטיות ואידיאולוגיות‪ .‬טיפוס המנהיג הלאומי החדש היה‬ ‫כריזמטי‪ ,‬בעל הבנה בתקשורת המונים ובעל יכולת להשתמש במציאות החברתית והפוליטית‬ ‫המשתנה של העידן המודרני לקידום מטרותיו‪.‬‬ ‫המנהיג הציוני החשוב בדורו‪ ,‬שהקים את ההסתדרות הציונית והוביל אותה בשנותיה הראשונות‪,‬‬ ‫היה תאודור הרצל‪ .‬הרצל גילם באישיותו ובפעולותיו רבות מהתכונות של טיפוס המנהיג הלאומי‬ ‫החדש‪ .‬הרצל היה עיתונאי בורגני בעל השכלה משפטית והבין את כוחן של התקשורת ושל‬ ‫התעמולה ככלי לגיוס תמיכת ההמון ולעיצוב דעת הקהל‪ .‬הרצל פעל באפיקים דיפלומטיים‬ ‫וניסה לשכנע מנהיגים וממשלות בצדקת טיעוניו‪ .‬הוא השתמש בטיעונים ֵריאליים והסתמך‬ ‫על המצב הפוליטי ועל המצב הדיפלומטי המשתנים כדרך לקידום הרעיון הציוני‪.‬‬

‫‪209‬‬


‫הרצל וטיפוס המנהיג הלאומי‬ ‫על הרצל כמנהיג לאומי טיפוסי כתבה ההיסטוריונית חדוה בן ישראל‪:‬‬ ‫"על אף תכונותיו הייחודיות‪ ,‬הרצל שייך לטיפוס של מנהיגות לאומית שהיה קיים בעמים‬ ‫נוספים בדורו‪ .‬גם מנהיגים לאומיים אחרים יצאו אז משורות האינטליגנציה והתכוונו להיאבק‬ ‫למען מטרותיהם בדרכי שכנוע ומשא ומתן‪ ...‬למרות יומרותיו האריסטוקרטיות‪ ,‬הרצל היה‬ ‫תוצר מובהק של האינטליגנציה‪ :‬דור שני לבורגנות‪ ,‬מחזאי‪ ,‬פובליציסט ועיתונאי‪.‬‬ ‫‪...‬היה תו היכר נוסף לשורת המנהיגים האלה‪ ,‬ובכך הקדימו כולם את זמנם‪ :‬הם חתרו‪ ,‬הרבה‬ ‫לפני שנוסד חבר הלאומים‪ ,‬להשיג הכרה בינלאומית בשלטון העצמי שלהם‪ ...‬בדומה למנהיגים‬ ‫האחרים שמנינו‪ ,‬גם מחשבתו של הרצל נעה לאורך שני מסלולים עיקריים‪ :‬ריבונות במשולב‬ ‫עם הסכמה בינלאומית‪...‬‬ ‫לסיכום‪ ,‬אין ספק שלפנינו טיפוס מנהיגות של תנועות לאומיות‪ ,‬בקי ומנוסה בדרכי העולם‬ ‫הנאור‪ ,‬בעיקר פוליטי במהותו ובכיוון פעולתו‪ ,‬וממקד את מאמציו בשכנוע המעצמות העיקריות‬ ‫לא רק בכך שהשאיפות הלאומיות צודקות אלא גם בהיותן מוכתבות על ידי היגיון ההיסטוריה‬ ‫ובכך שהגשמתן של השאיפות הלאומיות הללו תועיל למעצמות התומכות"‪.‬‬ ‫(חדוה בן ישראל‪ ,‬בשם האומה‪ ,‬אוניברסיטת בן־גוריון‪ ,2004 ,‬עמ׳ ‪)320-317‬‬

‫‪ .1‬מדוע‪ ,‬לדעת בן ישראל‪ ,‬מוצאו והשכלתו של הרצל עושים אותו למנהיג לאומי טיפוסי‬ ‫לתקופתו?‬ ‫‪ .2‬במה פעילותו הציונית־מדינית של הרצל הייתה טיפוסית לפעולתם של מנהיגים לאומיים‬ ‫בסוף המאה התשע־עשרה?‬

‫‪210‬‬


‫שאלות מכוונות‬ ‫‪. 1‬‬ ‫‪ .2‬‬ ‫‪ .3‬‬ ‫‪ .4‬‬

‫מה מייחד את העיתוי ואת הגורמים לצמיחת התנועה הציונית?‬ ‫מהם היעדים החברתיים של התנועה הציונית אשר לא אפיינו את התנועות הלאומיות האחרות?‬ ‫מהם האתגרים הייחודיים שניצבו בפני פעילותה הפוליטית‪ ,‬התרבותית והחברתית של התנועה‬ ‫הציונית?‬ ‫מדוע הייתה ההתנגדות בקרב היהודים לתנועה הציונית ייחודית לעומת ההתנגדות לתנועות‬ ‫הלאומיות האחרות בעמים שבקרבם פעלו?‬

‫א‪ .‬עיתוי צמיחתה של התנועה הציונית‬ ‫הלאומיות היהודית צמחה בתנאים שונים מאלה של תנועות לאומיות אחרות באירופה‪ .‬הדבר‬ ‫מסביר מדוע צמחה התנועה הלאומית היהודית רק בשלהי המאה התשע־עשרה‪ .‬התנועות‬ ‫הלאומיות צמחו בקרב עמים שהיו מרוכזים על פני שטח מסוים קודם שהוגדרו כלאום ודרשו‬ ‫עצמאות מדינית‪ .‬הריכוז הטריטוריאלי היה תנאי מקדים לצמיחתן של תנועות לאומיות ובסיס‬ ‫לדרישתן הפוליטית לריבונות בשטח שחיו בו רוב בני העם‪ .‬לעומתם‪ ,‬היהודים היו מפוזרים‬ ‫על פני ארצות שונות‪ ,‬ובמולדתם ההיסטורית לא היה מרכז יהודי בהיקף נרחב שיוכל לתבוע‬ ‫זכויות לאומיות במקום מחייתו (מה גם שישבה בו אוכלוסיית רוב ערבית)‪ .‬התנועה הלאומית‬ ‫היהודית יכולה הייתה להישען על תודעת הייחוד היהודית המסורתית‪ ,‬שראתה ביהודים בני‬ ‫עם נפרד‪ ,‬ועל השאיפה המסורתית רבת הדורות לשיבת ציון‪ ,‬ואכן כך היא עשתה‪ .‬אך דווקא‬ ‫במאה התשע־עשרה היטשטשה תודעת הלכידות היהודית‪ ,‬שכן בעקבות האמנסיפציה ותהליכי‬ ‫החילון צמחה שכבת משכילים יהודים שרצתה להשתלב בחברה הכללית סביבה ולהפוך‬ ‫לאזרחים נאמנים של המדינה שחיו בה‪ .‬יהודים אלה‪ ,‬שכינו עצמם "צרפתים בני דת משה" או‬ ‫"גרמנים בני דת משה"‪ ,‬עמדו על כך שהיהדות היא דת ובכל מובן אחר שאינו דתי הם אינם‬ ‫נבדלים משאר אזרחי המדינה‪ ,‬ולכן זהותם הלאומית אינה יהודית ונאמנותם היא למדינה שהם‬ ‫אזרחיה או שהם שואפים להתאזרח בה‪.‬‬ ‫הקשיים שליוו את תהליך האמנסיפציה וגילויי הדחייה כלפי היהודים המבקשים להשתלב‬ ‫בחברה היו בין הגורמים המרכזיים המסבירים את צמיחתה של התנועה הלאומית היהודית‪.‬‬ ‫הם גם עומדים ביסוד השינוי שעבר על דמויות כמו הרצל — הם עברו מדרישה לשוויון זכויות‬ ‫פרטני כאזרחים לדרישה לשוויון זכויות לאומי כעם בעל זכות להגדרה עצמית ככל העמים‪.‬‬

‫השוואה בין התנועה הציונית בראשית דרכה לתנועות לאומיות‬ ‫של עמים אחרים שפעלו באירופה בראשית דרכן‬

‫יחידה‬ ‫שנייה‪:‬‬

‫ייחודה של התנועה הציונית בהשוואה‬ ‫לתנועות לאומיות אחרות שפעלו‬ ‫באירופה במאה התשע־עשרה‬

‫‪211‬‬


‫ב‪ .‬יעדיה הייחודיים של התנועה הציונית‬ ‫ככל התנועות הלאומיות‪ ,‬גם התנועה הציונית פעלה להגשמת יעדים פוליטיים ותרבותיים‬ ‫בדמות הקמת מסגרת לאומית יהודית ריבונית ויצירת שפה ותרבות לאומיות‪ .‬אך התנועה‬ ‫הציונית ביקשה קודם כול להביא יהודים לארץ ישראל‪ .‬העלייה לארץ ישראל ויצירת רוב‬ ‫יהודי בה היו יעד פעולה ייחודי של הציונות ותנאי מקדים ליכולתה לדרוש ריבונות בארץ‪.‬‬ ‫התנועה הציונית ביקשה לא רק ליצור תנאים מדיניים ודמוגרפיים שיביאו להקמת מסגרת‬ ‫לאומית יהודית ריבונית אלא גם לשנות את המבנה החברתי והכלכלי ואת אורחות החיים‬ ‫של העם היהודי‪ .‬הסיעות והגישות השונות בתנועה הציונית היו שותפות בחתירה אל שינוי‬ ‫החברה היהודית‪ ,‬אך נבדלו זו מזו במידת היקף השינוי‪ ,‬באופיו ובדמות החברה היהודית לעתיד‬ ‫שרצו לבנות‪ .‬התנועות הלאומיות באירופה לא ביקשו לברוא אדם חדש אלא דווקא להיבנות‬ ‫על היסודות החברתיים־כלכליים הקיימים בעם‪ ,‬לקדם את תודעתם הלאומית ולאחד אותם‬ ‫במסגרת ריבונית‪.‬‬ ‫היו בתנועות הלאומיות האירופיות השונות זרמים וקבוצות שביקשו לשלב במאבק הלאומי‬ ‫גם שינויים חברתיים וכלכליים שונים‪ ,‬אך אלו התבססו על המבנה החברתי‪ ,‬הכלכלי והמעמדי‬ ‫הקיים בעם‪.‬‬ ‫התנועה הציונית ביקשה ליצור כמעט יש מאין‪ ,‬שכבה חדשה של איכרים ופועלים יהודים‪,‬‬ ‫לשנות מהיסוד את המבנה החברתי של העם היהודי ולעשותו לעם "נורמלי"‪ ,‬כלומר עם שבניו‬ ‫ומגנים על עצמם‪ .‬אידיאל היהודי החדש של התנועה הציונית‪,‬‬ ‫עובדים את אדמת המולדת ִ‬ ‫התרבות והחברה שביקשו ליצור בארץ ישראל הוצגו כניגוד לחיי היהודים בגולה‪.‬‬

‫ייחוד יעדיה של התנועה הציונית‬ ‫על ייחודה של התנועה הציונית כתב ההיסטוריון יהושע אריאלי‪:‬‬ ‫"אופייה המהפכני של הציונות‪ ,‬המקרב אותה למנטאליות של תנועות מהפכניות חברתיות‪,‬‬ ‫ניכר בנכונותה לממש את חזונה הלאומי ולכונן בית לאומי לעם היהודי בארץ ישראל על ידי‬ ‫בניית הבית בפועל‪ .‬גישה זאת הייתה כרוכה במעשה הבנייה של מציאות חדשה ׳יש מאין׳‪,‬‬ ‫לשם יצירת תנאים התיישבותיים‪ ,‬דמוגרפיים‪ ,‬כלכליים ותרבותיים שהיו בדרך כלל התנאי‬ ‫המוקדם לצמיחתה של תנועה לאומית‪ .‬על כן מוצדק לומר שהציונות היא תנועה לאומית‬ ‫ייחודית בין התנועות הלאומיות כשם שהעם היהודי התייחד בדפוסי קיומו בין עמי העולם‬ ‫מאז גלותו מארצו"‪.‬‬ ‫(דני יעקובי [עורך]‪ ,‬מתנועה לאומית למדינה‪ ,‬מאגנס‪ ,‬ירושלים‪ ,‬תשס״ב‪ ,‬עמ׳ ‪)28‬‬

‫‪ .1‬מדוע טוען אריאלי שהתנועה הציונית הייתה תנועה לאומית ייחודית ביעדיה ובתנאי‬ ‫פעולתה?‬

‫‪212‬‬


‫‪ .1‬פיזור טריטוריאלי ופיצול לשוני ותרבותי‬ ‫בשונה מתנועות לאומיות אחרות‪ ,‬התנועה הציונית צמחה על רקע מצב קיום ייחודי של העם‬ ‫היהודי‪ .‬התנועות הלאומיות באירופה במאה התשע־עשרה פעלו בשטח שביקשו להקים עליו‬ ‫מדינה לאומית‪ .‬רוב בני הלאום חיו בטריטוריה הלאומית‪ ,‬במולדת‪ ,‬גם אם היו עמים שרבים‬ ‫מבניהם חיו בפזורות שונות וסייעו לפעילות התנועה הלאומית‪ .‬בארץ ישראל‪ ,‬המולדת‬ ‫ההיסטורית של היהודים והמקום שהציונים ביקשו לכונן בו ריבונות יהודית‪ ,‬חיו בסוף המאה‬ ‫התשע־עשרה כמה עשרות אלפי יהודים‪ ,‬רובם בני היישוב הישן‪ .‬הפעילות הציונית‪ ,‬גם אם‬ ‫כיוונה את יעדיה הפוליטיים לעבר ארץ ישראל‪ ,‬הייתה צריכה להתבסס ולפעול בפזורות השונות‬ ‫של העם היהודי‪ .‬הפיזור של העם היהודי בארצות השונות לא הסתכם רק במרחק שבין חלקי‬ ‫העם השונים‪ ,‬אלא אף יצר הבדלים לשוניים ותרבותיים בין קיבוצי היהודים במקומות השונים‪.‬‬ ‫התנועות הלאומיות שפעלו באירופה ייחסו חשיבות רבה לטיפוחה של השפה הלאומית‬ ‫ולהפצתה‪ .‬לאומים רבים ראו בשפה הלאומית מרכיב מרכזי בהגדרתם הקיבוצית ואמצעי רב־‬ ‫ערך לטיפוח התרבות הלאומית ולקידום הלכידות החברתית‪ .‬היו תנועות לאומיות של עמים‬ ‫ששפתם הייתה מגובשת‪ ,‬מדוברת בפי רוב העם ונכתבו בה יצירות ספרות‪ .‬תנועות לאומיות‬ ‫אחרות פעלו לטיפוח ולגיבוש שפה לאומית שהתבססה על שפה עממית‪ ,‬שדיברו בה רבים‬ ‫מבני העם‪ ,‬גם אם לא השתמשו בה שימוש ספרותי והיא לא הייתה שפת האליטה התרבותית‬ ‫והפוליטית‪ .‬תנועות לאומיות החיו שפות עממיות ושקדו על העשרתן ועל התאמתן למציאות‬ ‫המודרנית באמצעות מחקר לשוני ותרבותי‪ ,‬חינוך בלשון הלאומית ויצירה ספרותית לאומית‪.‬‬ ‫התנועה הציונית פעלה גם היא להחייאת השפה הלאומית‪ ,‬העברית‪ ,‬באמצעות חינוך‪ ,‬ספרות‪,‬‬ ‫עיתונות ומחקר‪ .‬אך לתנועה הציונית היה אתגר ייחודי‪ ,‬מכיוון שהעברית לא הייתה שפת‬ ‫הדיבור היום־יומית של שום קבוצה או מעמד מבני העם‪ .‬היא שימשה ללימודי קודש ולתפילה‬ ‫בלבד‪ .‬הפיצול הלשוני בתוך העם היהודי היה רב‪ :‬יהודי מזרח אירופה דיברו ברובם יידיש;‬ ‫יהודים במקומות אחרים דיברו בלשונות יהודיות שונות כמו לאדינו ויהודית־ערבית; ויהודים‬ ‫רבים אימצו את השפה המדוברת בחברה הכללית שחיו בה‪ .‬מגמה זו התגברה עם תהליך‬ ‫האמנסיפציה באירופה‪ ,‬עם החילון וההשכלה בתוך החברה היהודית ועם התפשטות השלטון‬ ‫הקולוניאלי בארצות האסלאם‪.‬‬

‫השוואה בין התנועה הציונית בראשית דרכה לתנועות לאומיות‬ ‫של עמים אחרים שפעלו באירופה בראשית דרכן‬

‫ג‪ .‬אתגרים ייחודיים בפעילותה של התנועה הציונית‬

‫‪ .2‬התלות בשליטי הארץ ובהסכמת השלטונות במדינות השונות‬ ‫התנועות הלאומיות שפעלו באירופה במאה התשע־עשרה ביקשו להקים מסגרת לאומית‬ ‫ריבונית בשטחי המולדת שחיו בהם רבים מבני הלאום‪ .‬הן התקוממו נגד משטרים שהתנגדו‬ ‫למטרותיהן וביקשו להשתחרר משלטון זר או לאחד את בני הלאום למסגרת מדינית אחת‪,‬‬ ‫בהתאם למצב המדיני שלמולו התמודדה כל תנועה לאומית‪ .‬תנועות לאומיות רבות נאבקו‬ ‫בשליטים בארצותיהם‪ .‬מאבקים אלה היו ניסיונות מהפכה עממיים או מלחמות בין צבאות‪,‬‬ ‫לא פעם בהתערבותן של מדינות זרות‪.‬‬ ‫התנועה הציונית לא יכלה להיאבק מאבקים אלימים נגד שליטיה של ארץ ישראל‪ ,‬ופעילותה‬ ‫הן בארץ ישראל והן בקהילות היהודיות בגולה הייתה תלויה בהסכמת השלטונות‪ .‬מיעוט‬ ‫היהודים בארץ ישראל‪ ,‬רוב של אוכלוסייה ערבית ושלטון האימפריה העות׳מאנית בארץ — כל‬

‫‪213‬‬


‫אלה עשו את אפשרות המאבק העממי בשלטון כאמצעי להגשמת יעדים מדיניים ללא מעשית‪.‬‬ ‫יכולתה של התנועה הציונית לפעול בארץ ישראל ולהגדיל בה את האוכלוסייה היהודית הייתה‬ ‫תלויה בהסכמת שליטי הארץ לאפשר עלייה והתיישבות יהודית או לכל הפחות בהסכמתם‬ ‫שלא לאכוף בפועל את האיסור על עלייה והתיישבות יהודית‪.‬‬ ‫התלות של התנועה הציונית בגורמים זרים הייתה גם היא מאפיין ייחודי של התנועה הציונית‬ ‫בפעילותה בגולה‪ .‬התנועה הציונית פעלה בקרב קהילות היהודים המפוזרות בארצות שונות‬ ‫ואשר חיו במשטרים שונים‪ .‬כדי להקים את משרדי האגודות הציוניות ואת סניפי ההסתדרות‬ ‫הציונית‪ ,‬כדי לקיים מוסדות חינוך ותרבות וכדי לפרסם עיתונות ציונית‪ ,‬היה על התנועה‬ ‫הציונית לקבל הסכמה של השלטונות במדינות השונות‪.‬‬

‫‪ .3‬ההתנגדות לציונות בחברה היהודית‬ ‫כל התנועות הלאומיות נתקלו בהתנגדות פנימית לשאיפותיהן ולפעילותן מצד קבוצות שונות‪.‬‬ ‫בדרך כלל התנגד הממסד הכנסייתי במדינות הקתוליות לתנועות הלאומיות בראשית פעילותן‪.‬‬ ‫רבים מבני האצולה והשליטים המקומיים התנגדו לרעיונות הלאומיות ולפעילות התנועות‬ ‫הלאומיות בארצותיהן‪ .‬חיכוכים מעמדיים ליוו את המאבקים הלאומיים השונים והקשו על‬ ‫פעילות התנועות הלאומיות‪ ,‬ותנועות סוציאליסטיות מהפכניות היו בחלקן אנטי־לאומיות‬ ‫והתחרו בתנועות הלאומיות על אהדת ההמון ועל תמיכתו‪.‬‬ ‫אך היקף ההתנגדות ומגוון הקבוצות המתנגדות לתנועה הציונית בעם היהודי היו רבים יותר‪.‬‬ ‫בסוף המאה התשע־עשרה ובראשית המאה העשרים היו תומכי התנועה הציונית מיעוט בעם‬ ‫היהודי‪ .‬ההתנגדות לציונות בעם היהודי הציבה אתגר ייחודי בפני התנועה הציונית והקשתה‬ ‫על יכולתה לפעול ולהגיע להישגים חשובים‪.‬‬ ‫ההתנגדות לציונות הקיפה את רוב הציבור הדתי האורתודוקסי ורבניו‪ .‬רוב הרבנים האורתודוקסים‬ ‫ראו בציונות תנועה לאומית חילונית המסכנת את הדת ומעודדת אורח חיים חילוני‪ .‬הציונות‬ ‫הייתה לתפיסתם כפירה בציווי האלוהי שלפיו על העם היהודי להישאר בגולה ואל לו לפעול‬ ‫למען הקמת מדינה יהודית לפני בוא הגאולה‪.‬‬ ‫התנועה הציונית עוררה התנגדות גם בקרב רבים מן היהודים המשתלבים במערב אירופה‬ ‫ובמרכזה‪ ,‬כמו גם בקרב היהודים שביקשו להשתלב בתרבות השלטון הקולוניאליסטי בארצות‬ ‫האסלאם‪ .‬יהודים אלה ראו עצמם אזרחים נאמנים לארצם וחלק בלתי נפרד מהחברה הכללית‪.‬‬ ‫הם זיהו עצמם על פי ארצות מגוריהם והתייחסו אל היהדות כאל דת בלבד ולא כאל זהות‬ ‫לאומית‪ .‬התנועה הציונית הגדירה אותם כבני עם נפרד‪ ,‬והם חששו שהצלחת התנועה הציונית‬ ‫תכשיל את מאמצי השתלבותם בחברה הכללית והיא תראה בהם בני עם אחר‪.‬‬ ‫במזרח אירופה‪ ,‬שחיו בה רוב היהודים במאה התשע־עשרה‪ ,‬קמו תנועות לאומיות יהודיות‬ ‫אחרות שהתנגדו לציונות וביקשו ליצור קיום לאומי יהודי שונה‪ .‬תנועות לאומיות אלה‪,‬‬ ‫שהגדולה שבהן הייתה תנועת ה"בונד" (ראו עמ׳ ‪ ,)116‬התחרו בתנועה הציונית על אהדת‬ ‫הרחוב היהודי‪ ,‬הקימו מוסדות תרבות וחינוך לאומיים מתחרים ויצאו למאבק אידיאולוגי‬ ‫ציבורי בתנועה הציונית‪.‬‬ ‫ההתנגדות לתנועה הציונית הייתה גם נחלתם של צעירים יהודים סוציאליסטים שהצטרפו‬ ‫לתנועות מהפכניות‪ .‬אלה ביקשו לחולל מהפכה חברתית בארצותיהם והתנגדו לגילויי הלאומיות‬ ‫בכלל וללאומיות היהודית בפרט‪.‬‬

‫‪214‬‬


‫‪ . 1‬על ייחודה של התנועה הציונית כתנועה לאומית כותב ההיסטוריון יוסף גורני‪:‬‬ ‫ "מה ייחודה של התנועה הציונית בקרב התנועות הלאומיות באירופה‪ ,‬אשר התפתחו בה‬ ‫בעיקר במאה ה־‪ ?19‬היא אכן הייתה מיוחדת במינה‪ ,‬היא לא שאפה לשחרור מולדת‪ ,‬כמו‪,‬‬ ‫למשל‪ ,‬התנועה הלאומית בפולניה‪ ,‬משום שטרם הייתה לה מולדת‪ .‬היא לא שאפה לאיחוד‬ ‫המדינה‪ ,‬כמו תנועת השחרור הלאומית בגרמניה‪ ,‬מפני שלא הייתה לה אפילו חלק של מדינה‪.‬‬ ‫היא הייתה‪ ,‬קודם כול‪ ,‬תנועה של שיבה אל המולדת‪ ...‬שלא כשאר התנועות הלאומיות‬ ‫באירופה לשחרור לאומי הייתה השיבה למולדת לגבי הציונות תנאי לשחרור‪.‬‬ ‫ תנאי אחר לשחרור לאומי היה בניינו של המשק הלאומי‪ .‬הציונות עמדה בפני משימה‪ ,‬ששום‬ ‫תנועה לאומית אחרת לא עמדה בפניה‪ .‬התנועות הלאומיות המתקדמות‪ ,‬דיברו‪ ,‬אמנם‪ ,‬גם‬ ‫על רפורמות סוציאליות‪ ,‬אך אצל הציונות הבעיה הייתה‪ ,‬קודם כול‪ ,‬שינוי פני החברה‪,‬‬ ‫בניין של חברה יהודית אחרת‪ ,‬הפיכתה של החברה היהודית לחברה עובדת‪ ,‬הנושאת את‬ ‫עצמה‪ ,‬ומסוגלת לחיות ללא תלות בעם אחר"‪.‬‬ ‫(יוסף גורני‪ ,‬מראש פינה ודגניה ועד דימונה‪ :‬שיחות על מפעל הבנייה הציוני‪,‬‬ ‫משרד הביטחון‪ ,‬תל אביב‪ ,1983 ,‬עמ׳ ‪)11-10‬‬

‫ א‪ .‬מה מייחד‪ ,‬על פי הכתוב‪ ,‬את שאיפותיה של התנועה הציונית בהשוואה לתנועות לאומיות‬ ‫אחרות?‬ ‫ ב‪ .‬כיצד מסבירים תנאי הקיום הייחודיים של העם היהודי במאה התשע־עשרה את ייחודה‬ ‫של התנועה הציונית?‬ ‫‪ . 2‬על ייחודה של התנועה הציונית כתבה ההיסטוריונית חדוה בן ישראל‪:‬‬ ‫ "נקודת השוואה ראשונה במעלה היא שאלת אחדות האומה‪ ,‬שהיא נקודת המוצא של‬ ‫החשיבה הציונית‪ .‬אין לדעתי אח ורע לתופעה‪ ,‬שבתוך אומה מתקיים כבר מאתיים שנה‬ ‫הוויכוח אם היהודים מהווים אומה אחת‪ ,‬או רק דת אחת — שמאמיניה שייכים לאומות‬ ‫שונות‪ ...‬בקבוצות האתניות השונות של אירופה‪ ,‬שהפכו בשלבים שונים לתנועות לאומיות‪,‬‬ ‫הייתה האחדות הפנימית נטועה בעובדות אובייקטיביות של לשון ומקום‪ ,‬או שטופחה על‬ ‫ידי אליטות ואינטליגנציות‪ .‬גם כשפעלו בשטח כוחות מנוגדים‪ ,‬לאיחוד או לפירוד — כמו‪,‬‬ ‫למשל‪ ,‬באיטליה — מה שקבע בסופו של דבר היה הריכוז הדמוגרפי והמודעות האתנית‪ .‬רק‬ ‫בקרב היהודים‪ ,‬מאז האמנסיפציה‪ ,‬השאלה חדרה לעומקי הקיום היהודי ומעולם לא נפתרה‪.‬‬ ‫הפיזור הטריטוריאלי ומגוון התרבויות המאומצות היו‪ ,‬כמובן‪ ,‬הרקע החומרי למחלוקת‪.‬‬ ‫אבל היה גם בסיס רוחני למחלוקת‪ ,‬הנטוע בפרשנויות שונות של הדת והייעוד הלאומי"‪.‬‬

‫השוואה בין התנועה הציונית בראשית דרכה לתנועות לאומיות‬ ‫של עמים אחרים שפעלו באירופה בראשית דרכן‬

‫שאלות לסיכום ולחזרה‬

‫(חדוה בן ישראל‪ ,‬בשם האומה‪ ,‬אוניברסיטת בן־גוריון‪ ,2004 ,‬עמ׳ ‪)122‬‬

‫ ‬ ‫ ‬ ‫ ‬

‫א‪ .‬מהו הוויכוח שבן ישראל מתייחסת אליו כייחודי לעם היהודי‪ ,‬ומדוע הוא יצר אתגר‬ ‫ייחודי לציונות?‬ ‫ב‪ .‬כיצד מסבירה הכותבת את ההתנגדות לציונות מצד קבוצות שונות בקרב היהודים?‬

‫‪215‬‬


‫© כל הזכויות שמורות למחברים ולאקו"ם‬

‫רשימת מקורות‬

‫רשימת מקורות‬ ‫דין וחשבון הועידה הרביעית של הבונד‪ ,‬האוניברסיטה העברית‪ ,‬ירושלים‪ ,‬תשל"א;‬ ‫יהודי המזרח בדורות האחרונים‪ ,‬משרד החינוך ת"ל‪ ,‬ירושלים‪ ,‬תשמ"ג‪ ,‬עמ' ‪;144‬‬ ‫הרעיון הציוני והקמת מדינת ישראל‪ ,‬משרד החינוך‪ ,‬ת"ל‪ ,‬ירושלים‪ ,‬תשמ"ה‪ ,‬ספר א‪,‬‬ ‫עמ' ‪;31-35 ,137 ,139 ,152‬‬ ‫אבינרי שלמה‪ ,‬רשות הרבים‪ ,‬מרחביה‪ ,‬הוצאת הקיבוץ הארצי‪ ,1969 ,‬עמ' ‪;195‬‬ ‫אבינרי שלמה‪ ,‬הרעיון הציוני לגווניו‪ ,‬עם עובד‪ ,‬ת"א‪ ,‬תשנ"א‪ ,‬עמ' ‪ ,13-15‬עמ' ‪;105-106‬‬ ‫אחד העם‪ ,‬אלטנוילנד‪ ,‬כל כתבי אחד העם‪ ,‬דביר‪ ,‬תשכ"ה‪ ,‬עמ' שיט;‬ ‫אחד העם‪" ,‬היישוב ואפוטרופוסיו"‪ ,‬השילוח‪ ,‬תרס"ב;‬ ‫אטינגר שמואל‪ ,‬תולדות עם ישראל בעת החדשה ‪,‬דביר‪ ,‬ת"א‪ ,‬תשכ"ט‪ ,‬עמ' ‪;157‬‬ ‫אטינגר שמואל‪ ,‬האנטישמיות בעת החדשה‪ ,‬מורשת‪ ,‬בית עדות ע"ש מרדכי אנילביץ‪ ,‬ת"א‪,‬‬ ‫‪ ,1979‬עמ' ‪;11‬‬ ‫אליאב מרדכי‪ ,‬ספר העלייה הראשונה‪ ,‬יד בן־צבי‪ ,‬ירושלים‪ ,1982 ,‬עמ' ‪;9‬‬ ‫אריאלי יהושע‪ ,‬המחשבה המדינית בארצות הברית‪ ,‬מוסד ביאליק‪ ,‬ירושלים‪ ,‬תשנ"ב‪ ,‬עמ' ‪;107 ,74‬‬ ‫ביילינסון משה‪ ,‬בימי תחיית איטליה‪ ,‬פרק שני‪ ,‬פרוייקט בן יהודה‪http://benyehuda.org/ :‬‬ ‫‪)beilinson/italy_ch2.html‬‬ ‫בן ישראל חדוה‪ ,‬בשם האומה‪ ,‬אונ' בן גוריון‪ ,2004 ,‬עמ' ‪;325-326 ,317-320 ,122‬‬ ‫גולדשטיין יוסי‪ ,‬בין ציון לציונות‪ ,‬האוניברסיטה הפתוחה‪ ,‬רעננה‪ ,1995 ,‬יחידה ‪,3‬‬ ‫עמ' ‪;294 ,241-242‬‬ ‫גורדון א"ד‪ ,‬האומה והעבודה‪ ,‬הספרייה הציונית‪ ,‬תשי"ב‪ ,‬עמ' ‪;134‬‬ ‫גורני יוסף‪ ,‬מראש פינה ודגניה ועד דימונה‪ :‬שיחות על מפעל הבנייה הציוני‪ ,‬משרד הביטחון‪,‬‬ ‫ת"א‪ ,1983 ,‬עמ' ‪;10-11‬‬ ‫דה אמיצ'יס‪" ,‬הלב"‪ ,‬כתר‪ ,‬ירושלים‪ ,1985 ,‬עמ' ‪;105‬‬ ‫דינור ב"צ‪ ,‬עורך‪ ,‬תולדות ההגנה‪ ,‬ב"צ דינור (עורך)‪ ,‬כרך א'‪ ,‬הספרייה הציונית ומערכות‪,‬‬ ‫ירושלים־תל אביב‪ ,1954 ,‬עמ' ‪;386‬‬ ‫הנדל מיכאל‪ ,‬מקורות ללמוד היסטוריה‪ ,‬כרך רביעי‪ ,‬יהושע צ'צ'יק‪ ,‬ת"א‪ ,‬תשי"ד‪,‬‬ ‫עמ' ‪;119-120‬‬ ‫הס משה‪ ,‬עיבוד‪ ,‬מתוך רומי וירושלים‪ ,‬הספרייה הציונית‪ ,‬ירושלים‪ ,‬תשי"ד‪ ,‬עמ' ‪;40 ,51 ,87‬‬ ‫הרצל תיאודור‪ ,‬עניין היהודים‪ ,‬ספרי יומן‪ ,‬כרך ג'‪ ,‬הספרייה הציונית‪ ,‬ירושלים‪ ,‬ירושלים‪,‬‬ ‫תשס"א‪ ,‬עמ' ‪( .80-82‬אוקטובר ‪;)1902‬‬ ‫הרצל תיאודור‪ ,‬הרצל‪ ,‬עניין היהודים‪ ,‬ספרי יומן‪ ,‬כרך א' ‪ ,1895-1898‬מוסד ביאליק והספרייה‬ ‫הציונית‪ ,‬ירושלים‪ ,‬תשנ"ח‪ ,‬עמ' ‪;59-60‬‬ ‫הרצל תיאודור‪ ,‬מדינת היהודים‪ ,‬קשרתרבות‪ ,‬ירושלים‪ ,1996 ,‬הארכיון הציוני‪ ,‬עמ' ‪;9, 26 ,36‬‬ ‫הרצל תיאודור‪ ,‬כתבי‪ ,‬איגרות ‪ ,1895-1897‬הספרייה הציונית‪ ,‬תשכ"א‪ ,‬עמ' ‪;109-110‬‬

‫‪217‬‬


‫הרצל תיאודור‪ ,‬כתבי‪ ,‬נאומים ומאמרים ציוניים א‪ ,‬הספרייה הציונית תשל"ו‪;234-235 ,‬‬ ‫וייצמן חיים‪ ,‬אגרות‪ ,‬ז'‪ ,‬מוסד ביאליק ירושלים‪ ,‬תשל"ז‪ ,‬עמ' ‪67 ,69‬‬ ‫גולדשטיין יוסי‪" ,‬העולם"‪ ,1907 ,‬בתוך‪ :‬יוסי גולדשטיין‪ ,‬בין ציון לציונות‪ ,‬האוניברסיטה‬ ‫הפתוחה‪ ,‬רעננה‪ ,1995 ,‬יחידה ‪ 4‬עמ' ‪;281‬‬ ‫וייצמן חיים‪ ,‬אגרות ז'‪ ,‬מוסד ביאליק‪ ,‬ירושלים‪ ,‬תשל"ז‪ ,‬עמ' ‪;67‬‬ ‫וסרמן הנרי‪ ,‬עם‪ ,‬אומה‪ ,‬מולדת‪ ,‬או"פ‪,‬רעננה‪ ,2008 ,‬עמ' ‪;26-29‬‬ ‫וסרמן הנרי‪ ,‬אך גרמניה היכן היא?‪ ,‬או"פ‪ ,‬ת"א‪ ,2001 ,‬עמ' ‪;219‬‬ ‫וסרמן הנרי‪ ,‬מעשיות האחים גרים‪ ,‬אירופה ערש הלאומיות‪,‬יחידה ‪ ,2‬האוניברסיטה הפתוחה‪,‬‬ ‫רעננה‪ ,1989 ,‬עמ' ‪;14‬‬ ‫חלמיש אביבה‪ ,‬מבית לאומי למדינה בדרך‪ ,‬האוניברסיטה הפתוחה‪ ,‬רעננה‪ ,2004 ,‬כרך א'‬ ‫יחידה ‪ ,1‬עמ' ‪;88‬‬ ‫טיימס‪ 13.6.1860, ,‬מיכאל זיו ושמואל אטינגר‪ ,‬דברי הימים‪ ,‬חלק ג' כרך ב'‪ ,‬ריכנגולד ת"א‪,‬‬ ‫‪ ,1987‬עמ' ;‬ ‫טלמון יעקב‪ ,‬אחדות וייחוד‪ ,‬מסות בהגות היסטורית‪ ,‬שוקן‪ ,‬ירושלים ותל אביב‪,1965 ,‬‬ ‫עמ' ‪;)318-319‬‬ ‫טלמון יעקב‪ ,‬רומנטיקה ומרי‪ ,‬עם עובד‪ ,‬תל אביב‪ ,1973 ,‬עמ' ‪;106-107‬‬ ‫טלמון יעקב‪ ,‬בעידן האלימות‪ ,‬עם עובד‪ ,1974 ,‬עמ' ‪;182‬‬ ‫טרייטשקה מילה על היהדות‪ ,1880 ,‬בתוך‪ :‬פריזל‪ ,‬קולקה‪ ,‬שחר וברטל‪ ,‬מקורות לתולדות עם‬ ‫ישראל בעת החדשה‪ ,‬חוברת מקורות‪ ,‬האוניברסיטה העברית‪,‬ירושלים תשמ"ד‪ ,‬עמ ‪;)73‬‬ ‫יבנאלי שמואל‪ ,‬ספר הציונות‪ ,‬כרך שני ספר ראשון‪ ,‬מוסד ביאליק ירושלים‪ ,‬תש"ב‪ ,‬עמ' ‪;85 ,82‬‬ ‫יעקובי דני (עורך)‪ ,‬מתנועה לאומית למדינה‪ ,‬מאגנס‪ ,‬ירושלים‪ ,‬תשס"ב‪ ,‬עמ' ‪;28‬‬ ‫יערי מאיר‪ ,‬מסעות א"י‪ ,‬בתוך‪ :‬הרעיון הציוני והקמת מדינת ישראל‪ ,‬משרד החינוך‪ ,‬ת"ל‪,‬‬ ‫ירושלים‪ ,‬תשמ"ה‪ ,‬ספר א‪ ,‬עמ' ‪.;116‬‬ ‫כ"ץ י'‪ ,‬לאומיות יהודית‪ ,‬מסות ומחקרים‪ ,‬ירושלים‪ :‬הספרייה הציונית‪ ,1979 ,‬עמ' ‪;16-18‬‬ ‫לוק ג'ון‪ ,‬על הממשל המדיני‪ ,‬המסכת השנייה‪ ,‬מאגנס‪ ,‬ירושלים‪ ,1959 ,‬פרק ‪;19‬‬ ‫ליבנה אליעזר‪ ,‬ניל"י‪ :‬תולדותיה של העזה מדינית‪ ,‬שוקן‪ ,‬ת"א‪ ,‬תשכ"א‪ ,‬עמ' ‪;371-385‬‬ ‫מאור יצחק‪ ,‬התנועה הציונית ברוסיה מראשיתה ועד ימינו‪ ,‬מאגנס והספרייה הציונית‪,‬‬ ‫ירושלים‪ ,1986 ,‬עמ' ‪;319‬‬ ‫מאציני‪ ,‬בתוך‪ :‬מיכאל הנדל‪ ,‬מקורות ללימוד היסטוריה‪ ,‬כרך חמישי‪ ,‬יהושע צ'צ'יק‪ ,‬ת"א‪,‬‬ ‫תשי"ד‪ ,‬עמ' ‪;235‬‬ ‫נורדאו מכס‪ ,‬הציונות‪ ,‬כתבים ציוניים כרך א‪ ,‬מצפה‪ ,‬תרפ"ט‪ ,‬עמ' קסט;‬ ‫נורדאו מכס‪ ,‬כתבים ציוניים‪ ,‬כרך ב'‪ ,‬הספרייה הציונית‪ ,‬ירושלים‪ ,‬תש"ך‪ ,‬עמ' ‪;157‬‬ ‫נורדאו מכס‪ ,‬כתבים‪ ,‬כרך ד'‪ ,‬הספרייה הציונית‪ ,‬ירושלים‪ ,‬תשכ"ב‪ ,‬עמ' ‪;185‬‬ ‫ניידיץ'‪ ,‬שיחות עם רוטשילד‪ ,‬הרעיון הציוני והקמת מדינת ישראל‪ ,‬משרד החינוך‪ ,‬ת"ל‪,‬‬ ‫ירושלים‪ ,‬תשמ"ה‪ ,‬ספר ראשון‪ ,‬עמ' ‪)103‬‬ ‫סירקין‪ ,‬שאלת היהודים ומדינת היהודים הסוציאליסטית‪ ,‬הרעיון הציוני והקמת מדינת‬ ‫ישראל‪ ,‬משרד החינוך‪ ,‬ת"ל‪ ,‬ירושלים‪ ,‬תשמ"ה‪ ,‬ספר ראשון‪ ,‬עמ' ‪;)36‬‬ ‫סמילנסקי משה‪ ,‬פרקים בתולדות היישוב‪ ,‬בתוך‪ :‬רעיון הציוני והקמת מדינת ישראל‪,‬‬ ‫משרד החינוך‪ ,‬ת"ל‪ ,‬ירושלים‪ ,‬תשמ"ה‪ ,‬ספר ראשון‪ ,‬עמ' ‪;101‬‬

‫‪218‬‬


‫רשימת מקורות‬

‫עילם יגאל‪ ,‬הגדודים העבריים במלחמת העולם הראשונה‪ ,‬משרד הביטחון‪ ,‬ת"א‪,1973 ,‬‬ ‫עמ' ‪)332-333‬‬ ‫פרידמן י'‪ ,‬גרמניה‪ ,‬תורכיה והציונות ‪ ,1897-1918‬אוניברסיטת בן גוריון ומוסד ביאליק‪,‬‬ ‫באר שבע וירושלים‪ ,1996 ,‬עמ' ‪.)222‬‬ ‫פרידמן ישעיהו‪ ,‬שאלת ארץ־ישראל בשנים ‪ ,1914-1918‬מאגנס ומשרד הביטחון‪,‬‬ ‫ירושלים־תל אביב‪ ,‬תשמ"ז‪ ,‬עמ'‪.)340 ,‬‬ ‫פרידמן ישעיהו‪ ,‬שאלת ארץ־ישראל בשנים ‪ ,1914-1918‬מאגנס ומשרד הביטחון‪,‬‬ ‫ירושלים־תל אביב‪ ,‬תשמ"ז‪ ,‬עמ' ‪.)317-318‬‬ ‫צימרמן משה‪ ,‬מהפכות ותמורות‪ :‬מהמאה ה־‪ 18‬עד המאה ה־‪ ,19‬משרד החינוך‪ ,‬ת"ל‪ ,‬ירושלים‪,‬‬ ‫תשל"ח);‬ ‫צ'לנוב‪ ,‬עיבוד‪ ,‬פרקי חייו ופעולתו‪ .‬עורך ש' אייזנשטאדט‪ ,‬תל אביב‪ ,‬תרצ"ז‪ ,‬עמ' ‪;)232‬‬ ‫קאנט עמנואל‪ ,‬תשובה לשאלה מהי נאורות?‪ ,‬רסלינג‪ ,2009 ,‬תל אביב;‬ ‫קולקה גיורא (עורך)‪ ,‬עידן המהפכות‪ ,‬האוניברסיטה הפתוחה‪ ,‬יחידה ‪ ,1981 ,4‬עמ' ‪;)43-45‬‬ ‫קולקה גיורא (עורך)‪ ,‬עידן המהפכות‪ ,‬או"פ‪ ,‬ת"א‪ ,1982 ,‬יחידה ‪ ,10‬עמ' ‪;)162‬‬ ‫קניאל יהושוע (עורך)‪ ,‬העלייה השנייה־מקורות‪ ,‬יד יצחק בן־צבי‪ ,‬ירושלים‪ ,‬תשנ"ח‪,‬‬ ‫עמ' ‪;284-285‬‬ ‫רחמימוב אלון‪ ,‬המפץ הגדול של הלאומיות‪ ,‬מלחמת העולם הראשונה‪ ,‬זמנים ‪,2004 ,86‬‬ ‫עמ' ‪;82-95‬‬ ‫שי אהרון ובן עמי שלמה‪ ,‬מקונגרס וינה לשורשי מלחמת העולם הראשונה‪ ,‬דיונון‪ ,‬ת"א‪,‬‬ ‫תשמ"ח‪ ,‬עמ' ‪;)77‬‬ ‫תומפסון דיוויד‪ ,‬אירופה מאז נפוליאון‪ ,‬כרך א'‪ ,‬זמורה ביתן‪ ,‬ת"א‪ ,1984 ,‬עמ' ‪;21‬‬

‫‪219‬‬


‫תודה‬

‫האוניברסיטה הפתוחה‬ ‫אוניברסיטת בן גוריון‬ ‫מוסד ביאליק והספרייה הציונית‬ ‫יד יצחק בן צבי‬ ‫הוצאת כתר‬ ‫הוצאת ספרים ע”ש י“ל מאגנס‬ ‫אוניברסיטת בן גוריון בנגב‬ ‫הוצאת משרד הביטחון‬ ‫מורשת‪ ,‬בית עדות ע”ש מרדכי אנילביץ’‬ ‫חדוה בן ישראל‬ ‫הוצאת עם עובד‬ ‫הוצאת שוקן‬ ‫מכון לבון – ארכיון תנועת העבודה‬ ‫הוצאת רכגולד‬ ‫אהרון ישי‬ ‫הארכיון הציוני המרכזי‬ ‫שלמה אבינרי‬ ‫הוצאת רסלינג‬

‫‪220‬‬

לאומיות בישראל ובעמים  
Read more
Read more
Similar to
Popular now
Just for you