חורף 2019

‫מעגל חורף — גן אלה‬ ‫כל הלילה ישנתי בביתי הקטן‬ ‫ובבוקר התעוררתי התבוננתי בעולם‬ ‫טיף טיף טף טיפות הגשם‬ ‫הן יורדות מן הענן‬ ‫רטובות לי הידיים‬ ‫ורטוב כולו הגן‪.‬‬ ‫הבטתי בגן והנה‬ ‫אחד שניים שלושה גמדים‬ ‫שלושה זוגות מגפיים‬ ‫שלושה כובעים חדים‬ ‫הגשם יורד משמיים‬ ‫אנחנו שלושה גמדים‬ ‫שלושה זוגות מגפיים‬ ‫שלושה כובעים חדים‬ ‫בתוך שלולית המים‬ ‫אנחנו מקפצים‬ ‫פליץ' פלוץ' פליץ' פלאץ'‬ ‫בתוך השלוליות‬ ‫פליץ' פלאץ' פליץ'‬ ‫רגלינו רטובות‪.‬‬

‫‪28‬‬

‫לעיתון‬

‫איתך לחוויית לידה שלמה‬

‫דרושים הורים שרוצים לכתוב‪ ,‬לצלם‪,‬‬ ‫לערוך‪ ,‬להפיק‪ ,‬ליזום‪ ,‬להשפיע‪ ,‬לעשות‪.‬‬ ‫מוזמנים באהבה להצטרף אלינו‪:‬‬ ‫‪aley.shaked@gmail.com‬‬

‫~ אורחן ~‬

‫אצל שמשון בחצר‬ ‫אירוח מפנק בחיק הטבע ● מוזמנים לחגוג אצלנו‪ ,‬קרוב לבית‪,‬‬ ‫אירועים משפחתיים ● המקום מתאים מאוד לסדנאות‪ ,‬באווירה‬ ‫מיוחדת ובפרטיות מלאה ● לפרטים‪ :‬שרון ‪054-3128425‬‬

‫יעל אוסימו‬

‫דולה ומלווה אחרי לידה‬ ‫הומאופטית מוסמכת‪,‬‬ ‫משלבת את השניים ביחד ולחוד‬ ‫בעלת ניסיון של ‪ 10‬שנים באנגליה‬ ‫לפרטים‪050-8023031 :‬‬

‫—‬ ‫הורים יקרים‪,‬‬ ‫בימים אילו החלה לפעול קבוצת הורים כנציגות‬ ‫הורי הגנים‪ ,‬מתוך הבנה שמעורבות ההורים בפעילות‬ ‫העמותה ואל מול הצוות החינוכי חשובה ביותר!‬ ‫מטרת הפעילות שלנו היא חיזוק הקשר בין ההורים‬ ‫לצוות החינוכי ולפעילות העמותה בגנים‪.‬‬ ‫קבוצת ההורים החלה בפעילות עומק ומקבלת הנחיה‪.‬‬ ‫נציגיה יושבים בהנהלת הגנים‪.‬‬ ‫על מנת שתהיה המשכיות ואפקטיביות נשמח‬ ‫לנוכחות של שני נציגי הורים מכל גן‪.‬‬ ‫לפרטים והצטרפות‪ :‬אייל – ‪054-4738009‬‬

‫—‬

‫קורס‬ ‫מיינדפולנס בטבעון‬ ‫הרשמה מוקדמת לקורס‬

‫בתחילת מאי יצא לדרך קורס נוסף בהנחייתי‬ ‫הקורס מתאים למתחילים אך יש בו תכנים מאוד מתקדמים‬ ‫ואיכותיים‪ .‬זהו קורס בן ‪ 10‬מפגשים שבהם לומדים את‬ ‫יסודות המדיטציה הבודהיסטית ובהדרגה מפתחים מיומנויות‬ ‫מורכבות של תשומת לב לכל רבדי החוויה‪ ,‬יכולת הכלה‬ ‫וויסות חושי‪ ,‬רגשי ומנטלי‪.‬‬ ‫* הטמעת מצבי מיינדפולנס בתודעה משפרת מאוד את‬ ‫תפיסת וחווית העצמי‪ ,‬מאפשרת התמודדות יעילה עם‬ ‫מצבים מאתגרים בחיי היומיום‪ ,‬מפתחת קשרים מיטיבים עם‬ ‫עצמי וכמובן עם אחרים *‬ ‫לפרטים נוספים אנא צרו קשר‪ :‬מיכל זיו קרמר ‪050-9458397‬‬

‫<‬

‫שרלוונטי לצילום היא ראייה חזותית‪ .‬אני רואה בכל דבר מבנים‬ ‫וויזואליים‪ ,‬מעין תמונות מבניות‪ .‬כך אני רואה את העולם‪ .‬עוד‬ ‫לפני הצילום‪ .‬אני חייב לומר שאחד הנושאים שאני עוסק בהם‬ ‫במחקר‪ ,‬עוד מתחילת שנות ־ה־‪ ,80‬קשור לשפות מחשב ג�ר‬ ‫פיות‪ ,‬דיאגרמות שיש בהן משמעות מתמטית מדויקת לחלוטין‪.‬‬ ‫הוויזואליות מאד חשובה‪ .‬ישנם מבנים היררכיים‪ ,‬כגון מצבים‬ ‫ומצבים בתוך מצבים‪ ,‬ועוד מורכבויות כאלה‪ .‬זה אחד מקווי‬ ‫המחקר העיקריים שלי כבר שנים‪ .‬ככה אני חווה את העולם‪,‬‬ ‫במבנים ויזואליים"‪.‬‬ ‫למרות הצהרתו‪ ,‬ברור לגמריי שהראל מכיר את הז'אנרים השו־‬ ‫נים בצילום ואת העשייה האומנותית בתחום‪.‬‬

‫מבט קרוב ומתבונן‬ ‫בצילומים שלך רואים שהמפגש עם אנשים מאד מושך אותך‪.‬‬ ‫עם אנשים הצילום יותר מורכב‪ ,‬יש שם מבחינתי שאלות‪ .‬פעם‬ ‫הייתי בפארק בלונדון‪ ,‬והייתה שם קבוצה מקסימה של תל־‬ ‫מידות ומורותיהן‪ ,‬שהתבוננו בצמחיה‪ .‬לא היה ברור אם בכלל‬ ‫מותר לי לצלם‪ .‬אבל יצא שהיינו בהולנד בדיוק בזמן מצעד‬ ‫הגאווה (שהיה בעצם משט גאווה לאורך התעלות)‪ ,‬שבו הרעיון‬ ‫‪26‬‬

‫של המשתתפים היה להראות את עצמם לעיני כל‪ .‬שם היה לי‬ ‫יותר קל לצלם‪ .‬רציתי לתפוס את האופי של ה"חג" הזה ‪ ,‬וב־‬ ‫מיוחד היה מעניין לצלם את המצבים בהם אנשים מסתכלים על‬ ‫הסיטואציה של המצעד מהצד‪ .‬הראל מצלם מצבי מפגש אנושי‬ ‫ברגישות‪ ,‬בהומור בהתבוננות מאד אנושית ואינטימית‪.‬‬ ‫בחייך כיום‪ ,‬כמה מן הזמן מוקדש לצילום?‬ ‫"מעט יחסית‪ ,‬הלוואי והייתי מצלם יותר‪ .‬אני בונה על זה שמתי־‬ ‫שהו בפנסיה אני אצלם יותר"‪.‬‬ ‫למרות שעבר את גיל הפנסיה בכמה שנים והוא ממשיך לעבוד‬ ‫במכון ויצמן כרגיל‪ ,‬הוא מספר על תפקידו הנוסף כסגן נשיאת‬ ‫האקדמיה הלאומית למדעים‪ ,‬ועל כך שלמרות שבעצם כרגע‬ ‫אינו רוצה בכך יתכן ויופעל עליו לחץ לקבל על עצמו את תפקיד‬ ‫הנשיא הבא בעוד כשנתיים‪" .‬על כך איאלץ לחשוב" הוא אומר ‪.‬‬ ‫והצילום‪ ,‬אני שואלת? הוא מספר על סרט דוקומנטרי שראה על‬ ‫צלם אמריקאי מפורסם שלמרות שהיה כבר בערך בן ‪ 85‬יצא‬ ‫לצלם במדבר בשמש הקופחת עם המקל ועם האסיסטנט שלו‬ ‫ועשה נפלאות‪" .‬כך" הוא אומר " הכל עוד פתוח‪ .‬אם יש לך את‬ ‫הכסף לשלם לאסיסטנט שיסחוב לך את הציוד‪ ,‬ויש לך את העין‬ ‫ואת הרצון‪ ,‬אתה יכול לצלם גם עד גיל ‪● ."100‬‬

‫"‬

‫ממתמטיקה לצילום‬ ‫"הצילום אצלי קשור לרצון לראות דברים‬ ‫דרך המתמטיקה‪ .‬זו חוויה אסתטית‪,‬‬ ‫ויזואלית ומתמטית שדרכה אני מנסה‬ ‫לראות את העולם‪ "...‬הוא מספר‪ .‬אני לא‬ ‫כ"כ מבינה במתמטיקה‪ ,‬מיד הכל נשמע‬ ‫לי כמו סינית‪ ,‬אבל דוד הראל רואה את‬ ‫העולם במבנים אסתטיים המקשרים את‬ ‫המרחב לדיאגרמות מתמטיות‪ .‬בעצם‪,‬‬ ‫הוא מנסה לחקור את המושג של אס־‬ ‫תטיקה דרך ההתמחות שלו‪ ,‬מה שמו־‬ ‫ביל אותו להיות בעל תפיסה צילומית‪.‬‬ ‫צילום הוא מדיה ויזואלית שהיא כביכול‬ ‫אובייקטיבית או "נקייה"‪ ,‬וניתן בה לה־‬ ‫נציח בדיוק את ממד הזמן והמרחב‪ .‬יש‬ ‫‪25‬‬

‫<‬

‫אמנות‬

‫שלום דוד‪ ,‬ראיתי את התמונות המדהימות שציל־‬ ‫מת בהצגת י"ב‪ ,‬נשמח לפרסם אותן בעלי שקד"‪.‬‬ ‫כך התחילה ההכרות עם דוד הראל שהובילה‬ ‫לראיון הזה‪.‬‬ ‫"אתה צלם מקצועי?" כתבתי לו‪ ,‬והוא כתב לי בצנעה מה‬ ‫תחום עיסוקו וקישור לדף המציג אותו באינטרנט‪ ,‬אז כמובן‬ ‫חיפשתי בגוגל וקיבלתי חום‪ ,‬מציעה לכם לנסות לכתוב פרופ'‬ ‫דוד הראל בגוגל‪ ,‬תמצאו שם המון על תרומתו למדע ולמת־‬ ‫מטיקה ולמדעי המחשב בפרט‪ ,‬ועוד עשייה רבה‪ ,‬ומאום לא‬ ‫על החלק של הצילום‪ .‬בעצם ‪,‬כפי שגיליתי במהלך הראיון‪,‬‬ ‫דוד הראל הוא איש רב כשרונות‪ .‬הוא ניגן פעם‪ ,‬היה שר במ־‬ ‫קהלה‪ ,‬הוא מצלם‪ ,‬והוא גם חתן פרס ישראל למדעי המחשב‪.‬‬ ‫ובכל זאת הוא מגיע לפגישה איתי בג'ינס וטי שירט שחורה‪,‬‬ ‫אדם מקסים וצנוע‪ .‬בא לי לשאול אותו מיד על הצילום‪ ,‬אך‬ ‫אני מקשיבה לסיפור שלו ורואה איך קיימים בתוכו שני הכו־‬ ‫חות המיוחדים האלה ביחד – מתמטיקה ואמנות‪ ,‬זה לצד זה‪,‬‬ ‫כמו אולי בישות האנושית כולה‪ :‬האמנות‪ ,‬שמייצגת את הרגש‪,‬‬ ‫אינה נפרדת בכלל מן החשיבה ואפילו‪ ,‬כמו שניתן לראות אצל‬ ‫אדם כמו דוד הראל‪ ,‬משלימה אותה‪ .‬כשראיתי את הצילומים‬ ‫שלו הם ריתקו אותי‪ ,‬משהו בדיסוננס בין‬ ‫החדות והנקיון מחד‪ ,‬והמורכבות האנו־‬ ‫שית והאינטימיות מאידך‪ ,‬חשפו בפניי‬ ‫את החתימה האישית שלו‪.‬‬

‫לדוד כמה ז'אנרים צילומיים‪ ,‬ואחד מהם מקיים את התחושה‬ ‫העל זמנית ועוסק בדימויים או מצבים שהם מעבר למקום‬ ‫ולרגע‪ ,‬מעבר לגבולות הממד הזה‪ .‬הראל מארגן את המרחב‬ ‫מחדש ובוחר את העמדה שלו אל מול הדימוי‪ ,‬לעיתים רחוקה‬ ‫ולעיתים קרובה‪ ,‬או אף בתוך הסיטואציה הצילומית‪ ,‬ועל הרצף‬ ‫הזה צילומיו נעים‪.‬‬ ‫דוד הראל עלה לארץ בגיל שבע מאנגליה‪ .‬מנישואיו הראשונים‬ ‫נולדו לו ארבעה ילדים‪ ,‬ויש לו מהם כיום שמונה נכדים‪ .‬בגיל ‪40‬‬ ‫פלוס גלגל החיים הסתובב‪ ,‬הוא התגרש‪ ,‬ולאחר כמה שנים פגש‬ ‫את מיכל‪ .‬הם נישאו‪ ,‬ונולדה להם בת‪ ,‬תמר‪ .‬הם החליטו להכניס‬ ‫את תמר לחינוך ולדורף ואל ביה"ס אדם בירושלים‪ .‬לפני שלוש‬ ‫שנים וחצי הם החליטו לנסות לגור בצפון הוא מספר‪.‬‬ ‫"דיברנו עם מיכאל אמן ודוד מליניאק מצוות התיכון באורנים‪,‬‬ ‫והם נתנו אור ירוק לתמר להתחיל בתיכון‪ .‬עם הזמן שכרנו דירה‬ ‫בטבעון והתאהבנו במקום ובאווירה שלו‪ .‬בהמשך‪ ,‬החלטנו‬ ‫לקנות בית‪ ,‬ועכשיו אנחנו לגמרי כאן"‪.‬‬ ‫"אני לא מגדיר את עצמי כאמן" הוא אומר‪" ,‬לא למדתי צילום‬ ‫או אמנות‪ .‬אמא שלי הייתה מאד אמנותית‪ ,‬היא שרה וציירה‬ ‫בצבעי מים‪ .‬צילום תמיד היה עניין עבורי‪ ,‬והדבר היחידי שיש לי‬

‫דוד הראל‪:‬‬ ‫שפות אסתטיות‬ ‫ויזואליות‬

‫לי גלים־דלפן פוגשת את פרופ'‬ ‫דוד הראל לשיחה על צילום‬

‫בבעלותם והם השתתפו באופן פעיל‬ ‫בניהול החינוכי היום יומי‪ .‬היה ברור לנו‬ ‫שזה מודל שאינו מתאים לגן ולדורף שיש‬ ‫לו דרך חינוכית ידועה‪.‬‬ ‫היה נראה לנו שהקמת עמותת ידידים‬ ‫תהיה המבנה הנכון‪ .‬אך מייד עלתה‬ ‫שאלה שנבעה מעצם המבנה של עמותה‪,‬‬ ‫היינו צריכים להצהיר מהו התקנון שלנו‪.‬‬ ‫תקנון שיבהיר מה המטרות של העמותה‬ ‫ומהם אופני הפעולה שלה‪.‬‬ ‫במרחק של שלושים שנה‪ ,‬מעניין‬ ‫להסתכל ולבחון מה היו הנחות היסוד‬ ‫שעמדו בבסיס המחשבות שהובילו‬ ‫לתקנון כפי שהוא קיים מאז‪ .‬האם הוא‬ ‫עדיין מתאים כשגדלנו מגן אחד עם ‪13‬‬ ‫ילדים למערכת שיש לה ‪ 5‬גנים ובית ספר‬ ‫של ‪ 12‬כיתות כפולות‪ ,‬סמינרים וקהילה‬ ‫רוחשת פעילויות‪ ,‬עם כ־‪ 850‬ילדים‪,‬‬ ‫קהילת חינוך ולדורף גדולה בכל קנה‬ ‫מידה עולמי‪.‬‬ ‫ראשית‪ ,‬חשוב לציין שמצד אחד‪ ,‬לא היה‬ ‫לנו שום מושג על קצב הגידול וממדי‬ ‫היוזמה החינוכית שתתפתח‪ .‬מצד שני‪,‬‬ ‫כן היה לנו סוג של חזון מעורפל שבו‬ ‫אנו רוצים לייצר מסגרת של אפשרויות‬ ‫לפעילויות שונות הנובעות מתוך‬ ‫האימפולסים של האנתרופוסופיה וחינוך‬ ‫ולדורף‪.‬‬ ‫מספר דברים מרכזיים הנחו אותנו‬ ‫במחשבות על התקנון‪:‬‬ ‫הראשון היה הרצון להצהיר ולהבהיר‬ ‫באופן שאינו משתמע לשני פנים‪ ,‬שכל‬ ‫הפעילויות של העמותה מושתתות‬ ‫על הבסיס של הידע הנובע מתוך‬ ‫האנתרופוסופיה‪ ,‬זאת כשאנו מרחיבים‬ ‫את הגדרת תחומי הפעילות האפשריים‬ ‫של העמותה ‪ .‬כך מופיע הסעיף‬ ‫הראשון בתקנון‪" :‬העמותה תפעל ברוח‬ ‫האנתרופוסופיה בתחומי החינוך‪,‬‬ ‫התרבות והחברה"‪.‬‬

‫"פעלנו מתוך תפיסה‬ ‫אינסטינקטיבית‪ .‬כן היתה בנו‬ ‫פתיחות לקבל יזמות ולהיות‬ ‫מעטפת לפעילויות שונות‪ .‬כן רצינו‬ ‫להיות נטועים במרחב החברתי‬ ‫תרבותי בו אנו פועלים‪".‬‬ ‫הסעיף השני מבהיר את הכוונה‬ ‫שלנו לתמוך ביוזמות בתחומים הללו‪:‬‬ ‫"העמותה תתמוך ותקים יוזמות‬ ‫בתחומים האמורים בסעיף ‪."1‬‬ ‫בנוסף לאמור לעיל‪ ,‬היה חשוב לנו ביותר‪,‬‬ ‫להבהיר ולציין שלעובדים בפעילויות‬ ‫השונות של העמותה יהיה חופש מקצועי‬ ‫מלא‪ .‬סעיף החופש המקצועי בא להגן‬ ‫על העובדים מפני כל התערבות חיצונית‪,‬‬ ‫גם של מביני עניין‪ ,‬בתחום האחריות‬ ‫המקצועית אותה לקחו על עצמם‪ .‬וכך‬ ‫ניסחנו זאת‪" :‬לעובדים מובטח חופש‬ ‫מקצועי מלא בתחומם"‪.‬‬ ‫שני הסעיפים הבאים‪ 4 ,‬ו־‪ 5‬מטרתם‬ ‫היא "לחשק" את שלושת סעיפי היסוד‬ ‫שלפניהם ועל ידי כך לאפשר לפעילות‬ ‫של העמותה להיות מובטחת ומשוחררת‬ ‫מכל ערעור אפשרי על ערכי היסוד שלה‪.‬‬ ‫סעיף ‪" :4‬יוכל להתקבל לעמותה כחבר‬ ‫רק מי שתומך ומסכים לסעיף ‪."1‬‬ ‫סעיף ‪" :5‬סעיפים ‪ 1‬ו־‪ 2‬אינם ניתנים‬ ‫לשינוי על ידי רוב כלשהו"‪.‬‬ ‫הסעיף הבא מביא איתו תחום חדש‪,‬‬ ‫ורצוי לומר עליו מספר מילים‪ .‬הסעיפים‬ ‫הקודמים עוסקים בהגדרת פעילות‬ ‫העמותה ומהותה‪ .‬כמו כן הם עוסקים‬ ‫בסדרי העבודה הפנימיים שלה‪ ,‬זאת תוך‬ ‫הבטחת החירות המקצועית‪ .‬עם זאת‬ ‫היה לנו חשוב לא רק להביט פנימה אל‬

‫מאפייני פעילות העמותה‪ ,‬אלא גם לשאת‬ ‫מבט אל המרחב של החברה הישראלית‬ ‫בו אנו פועלים‪ .‬מכאן נולד הסעיף הבא‪,‬‬ ‫סעיף ‪" :6‬העמותה תפעל למען הפרייה‬ ‫הדדית עם התרבות הישראלית"‪.‬‬ ‫ישפוט הקורא‪ ,‬איך והאם עומדות‬ ‫הפעילויות והיוזמות השונות של עמותת‬ ‫שקד באתגר זה לאורך השנים הללו‪.‬‬ ‫לסיום‪ ,‬היה לנו חשוב למסד דרך‬ ‫עבודה לקבלת החלטות שתציב חלופה‬ ‫לטכניקת "הורדת הידיים" של דמוקרטיה‬ ‫טכנית והצבעת רוב ומיעוט‪ .‬לקבל‬ ‫החלטות בקונצנזוס זה תהליך ארוך‬ ‫ולא תמיד קל‪ .‬האם לכל יחיד יש וטו‬ ‫(תיאורטי) על כל החלטה? כמה זמן‬ ‫אפשר לתת לתהליכי קבלת ההחלטות‬ ‫להמשך? אך למרות ההבטים הללו‪ ,‬ברור‬ ‫שהחלטה שכולם עומדים מאחוריה היא‬ ‫החלטה יציבה‪ ,‬מבוססת ואחרי שנפלה‬ ‫בהסכמה כללית‪ ,‬לא ימשכו יותר הדיונים‬ ‫והעמדת מכשולים על דרך הביצוע‪ .‬לכן‬ ‫כתבנו בסעיף האחרון‪" :7 ,‬הוועד יחתור‬ ‫לדרך פעולה שבה תתקבלנה החלטותיו‬ ‫בדרך של קונצנזוס"‪.‬‬ ‫לקחתי חלק פעיל בניסוח תקנון זה‪.‬‬ ‫שיפוט שלו בפרספקטיבה של שנות דור‬ ‫עלול להיות בבחינת "הנחתום המעיד על‬ ‫עיסתו"‪ ,‬ואני משתדל להיות מודע לכך‪.‬‬ ‫ראשית חשוב לומר‪ ,‬שיותר משפעלנו‬ ‫מתוך ידיעה ברורה ויכולת לחזות‬ ‫את העתיד‪ ,‬פעלנו מתוך תפיסה‬ ‫אינסטינקטיבית‪ .‬יהיה זה לא נכון לומר‬ ‫שהיתה לנו איזושהיא ידיעה‪ ,‬או תמונה‬ ‫איך ולאן יתפתחו הדברים‪ .‬כן היתה בנו‬ ‫פתיחות לקבל יזמות ולהיות מעטפת‬ ‫לפעילויות שונות‪ .‬כן רצינו להיות נטועים‬ ‫במרחב החברתי תרבותי בו אנו פועלים‪.‬‬ ‫את שאר הדברים‪ ,‬ועל נקודות המבט‬ ‫השונות האפשריות ישפוט כל קורא‬ ‫בעצמו‪● .‬‬ ‫‪23‬‬

‫פרחי השקד‬

‫תקנון‬ ‫עמותת‬ ‫שקד –‬ ‫‪ 30‬שנה‬ ‫אחרי‬ ‫מאת גלעד אלון‬

‫ב‬

‫אני רוצה לגור במקום שבו יורד שלג‬ ‫שלג אמיתי שמכסה את האדמה‬ ‫בשמיכה לבנה ורכה‪.‬‬ ‫פתיתים קטנים וקפואים‪,‬‬ ‫כל אחד בצורה מיוחדת משלו‪ .‬קסם…‬ ‫איילה צ'יזיק‪ ,‬כיתה י'‪ ,‬תיכון שקד‬ ‫‪22‬‬

‫חורף ‪ 1988/9‬החלה קבוצת‬ ‫הורים צעירים להרהר על‬ ‫האפשרויות החינוכיות‬ ‫העומדות בפניהם לחינוך‬ ‫ילדיהם (רבים מהם בכורים)‪ .‬היה ברור‬ ‫להם שהם רוצים משהו "אחר"‪ ,‬גם אם‬ ‫לא ידעו בדיוק מהו אותו "אחר"‪ .‬ישראל‬ ‫קורן היה האיש שחיבר בין הקבוצה הזו‬ ‫לסטפני אלון‪ .‬הם פנו אליה והיא נענתה‬ ‫באופן עקרוני לרעיון‪ .‬מכאן החל הרעיון‬ ‫לקרום עור וגידים‪ .‬החלה לעלות השאלה‪,‬‬ ‫איזה מבנה אירגוני ינתן לגן‪ .‬בימים ההם‬ ‫היו קיימות מסגרות שנקראו "גני הורים"‬ ‫– גנים שהוקמו ביוזמת הורים‪ ,‬שהיו‬

‫תמונתו של דוריאן גריי‬ ‫כהשתקפות חיי‬ ‫אם קרה לכם פעם שראיתם את‬ ‫השתקפות חייכם עוברת מול‬ ‫עיניכם כמו סרט?‬ ‫לי זה קרה‪ ,‬כששמעתי לראשונה את‬ ‫הבלדה ‪ Reflections of my life‬של‬ ‫להקת ‪ .The Marmalade‬החלטתי לכתוב‬ ‫על יצירה העוסקת בהשתקפות חייו של‬ ‫אדם ודמותו‪.‬‬ ‫אוסקר ויילד‪ ,‬יליד אירלנד‪ ,‬מחשובי הכו־‬ ‫תבים האנגלים בכל הזמנים‪ ,‬כתב פרוזה‪,‬‬ ‫שירה‪ ,‬לא מעט מחזות‪ ,‬וספרי ילדים רבים‪.‬‬ ‫ספרו "תמונתו של דוריאן גריי" שנכתב‬ ‫־ב־‪ 1891‬נתפס ע"י המבקרים ליצירה מס�ו‬ ‫כנת לציבור ובלתי מוסרית‪.‬‬ ‫גיבור הספר הוא דוריאן גריי‪ ,‬צעיר יפה‬ ‫תואר‪ ,‬המגיע מהכפר אל העיר לונדון‪.‬‬ ‫פניו מקרינות יושר‪ ,‬צניעות וענווה‪ .‬נפעם‬ ‫מאורחות העיר התרבותית הסואנת‪ ,‬הוא‬ ‫חובר לצייר מוכשר המצייר את דיוקנו‬ ‫האישי בדייקנות מושלמת המשקפת את‬ ‫הערצתו לדוריאן החסון והמצודד‪ .‬בסדנת‬

‫ה‬

‫תמונתו של דוריאן גריי תורגם לראשונה‬ ‫לעברית ב־‪ 1918‬בהוצאת שטיבל‪ ,‬מוסקבה‪.‬‬ ‫בתמונה‪ :‬עטיפת הספר במהדורה של ידיעות‬ ‫ספרים‪2006 ,‬‬

‫‪21‬‬

‫ספרים‬

‫אבי פן מקרון הספרים כותב לנו‬ ‫את המלצתו על הספר "תמונתו‬ ‫של דוריאן גריי"‬

‫הצייר פוגש דוריאן לורד‪ ,‬איש החברה הג־‬ ‫בוהה‪ ,‬אשר משמיע בפניו נאום על חשי־‬ ‫בותם וערכם של היופי והנעורים החולפים‬ ‫ואינם שבים‪.‬‬ ‫העלם נעצב על חמקמקות הנעורים ומביע‬ ‫משאלה‪" :‬כמה עצוב הדבר‪ ,‬אני אזדקן‬ ‫ואהיה נורא ומחריד‪ .‬אבל התמונה תישאר‬ ‫צעירה תמיד‪ .‬אילו היה הדבר הפוך‪ ,‬אילו‬ ‫יכולתי אני להיות צעיר תמיד והתמונה‬ ‫תזדקן‪...‬‬ ‫את נשמתי הייתי נותן"‪.‬‬ ‫ואכן בהמשך הסיפור גריי מתמסר לכוחות‬ ‫הרוע ומוסר את נשמתו לעולם החטא‪ .‬הוא‬ ‫משתנה בהדרגה וטובל ידיו בסחי ההו־‬ ‫ללות של החברה הגבוהה‪ ,‬זוכה להערצת‬ ‫הבריות‪ ,‬נהנה מחיי תענוגות והפקרות‬ ‫ונעשה אדם יהיר‪ ,‬אנוכי ורע לב‪ .‬למרות‬ ‫השנים החולפות‪ ,‬פניו וגופו נשארים מר־‬ ‫שימים‪ ,‬אציליים ובעיקר צעירים‪.‬‬ ‫לבסוף מתגלה לנו הסוד‪ .‬המשאלה אותה‬ ‫הביע אכן התגשמה‪.‬‬ ‫חיצונית גריי נותר יפה‪ ,‬אך במקביל בע־‬ ‫ליית גג ביתו הזמן אכל בשיניו את תמונת‬ ‫הדיוקן שהזדקנה והתכערה‪.‬‬ ‫ביצירתו המרגשת ביקש ויילד להסב את‬ ‫תשומת לב הקוראים אל ההשפעות הש־‬ ‫ליליות של היופי החיצוני ושל החברה‪,‬‬ ‫על הפרט‪.‬‬

‫למעשה ויילד עמד כאן על ההבדל המהותי‬ ‫בין האופן בו אדם רואה את עצמו לבין‬ ‫אופן בו האחרים רואים אותו‪.‬‬ ‫יש כאן גם אמירה ברורה ולעגנית של‬ ‫הסופר כלפי צביעותה של החברה הלו־‬ ‫נדונית האריסטוקרטית‪.‬‬ ‫בסיום הספר עומד דוריאן גריי כגיבור בעל‬ ‫שני פנים‪ ,‬גם כצעיר יפה תואר‪ ,‬חטוב ומו־‬ ‫שלם בהידורו‪ ,‬וגם כגיבורם של הרעים וכ־‬ ‫רוצח‪ ,‬מול התמונה הכעורה ואומר‪" :‬מוטב‬ ‫לא להיות שונה מאחרים‪ ,‬למכוערים ולשו־‬ ‫טים ניתן הטוב שבעולם הזה‪".‬‬ ‫לקרוא ולהפנים – מומלץ לעמוד מול‬ ‫המראה טרם הקריאה‪● .‬‬

‫"ככה משחקים ‪ 3-2-1‬דג מלוחה!"‬ ‫ילדים‪ ,‬אני רוצה שתכירו את נדיב"‪ ,‬אמרה המורה‪:‬‬ ‫"מהיום הוא מצטרף אלינו לכיתה‪ .‬ברוך הבא‪ ,‬נדיב!"‬ ‫הוסיפה‪ ,‬והילדים חזרו אחריה "ברוך הבא נדיב‪".‬‬ ‫נדיב לא ענה‪.‬‬ ‫"נדיב הגיע לארץ רק לפני כמה שבועות מדרום אפריקה‪",‬‬ ‫סיפרה המורה‪" .‬הוא לא מבין עברית כל כך טוב‪ ,‬אבל אנחנו‬ ‫נעזור לו ונהיה סבלניים ואני בטוחה שמהר מאוד הוא ילמד‪",‬‬ ‫והיא לקחה את נדיב והושיבה אותו בשורה השלישית ליד‬ ‫עדי‪" .‬סוף סוף יש לי שכן‪ ",‬חשבה עדי לעצמה‪" ,‬מתחילת‬ ‫השנה אני יושבת לבד בשולחן‪ .‬אמנם קויתי שזאת תהיה‬ ‫שכנה‪ ,‬אבל לא נורא‪".‬‬ ‫רוצים גם אתם לדעת איך משחקים 'דג מלוחה'? הקטע הזה‬ ‫לקוח מהספר ‪ 3-2-1‬דג מלוחה שכתב רומם סרנגה ואיירה שירה‬ ‫מזור ואני ממליצה לכם לקרוא אותו‪ ,‬כי זה ספר מגניב מאוד‪.‬‬ ‫יש בספר סיפורים על ילדים שמשחקים משחקים וזה נורא‬ ‫מסקרן לקרוא את זה‪ .‬אחרי כל סיפור יש "הוראות המשחקים"‬ ‫– איך לשחק את המשחקים האלו בכיתה שלכם‪ .‬משחקים כמו‪:‬‬ ‫דגליים‪ ,‬פונדקים‪ ,‬דגים וכרישים‪ ,‬עמודו ועוד‪.‬‬ ‫אני אוהבת את הספר מאוד כי הוא מותח‪ ,‬מגניב‪ ,‬מרתק‪ ,‬מאוד‬ ‫קל לקרוא אותו וזה הספר הראשון שלא הפסקתי לקרוא אותו‬ ‫עד שסיימתי‪.‬‬ ‫כדאי לכם לקרוא את הספר ואם תמצאו משחק שאהבתם –‬ ‫תלמדו את הכיתה שלכם או את החברים שלכם‪ ,‬איך לשחק‬ ‫אותו‪● .‬‬

‫"‬

‫הסיפורים ב"אחת‪-‬שתיים‪-‬שלוש דג מלוחה" הם לא רק מעניינים (הם גם)‪,‬‬ ‫ולא רק מצחיקים‪ ,‬מותחים‪ ,‬מפתיעים (הם גם‪ ,‬גם וגם) ‪ -‬הם נותנים כבוד‬

‫לחשיבות העצומה‪ ,‬המהותית של משחקים בגילאים הצעירים‪.‬‬

‫אצל ילדים‪ ,‬משחק הוא לא רק דרך להעביר את הזמן ‪ -‬הוא כמעט הכל‪ .‬החל‬

‫מקשרים בין חברים ועד קבלה של ניצחון או של הפסד‪ .‬הערכה עצמית‪,‬‬

‫מעמד חברתי‪ ,‬חוסן נפשי‪ ,‬שאלות מוסר ‪ -‬אין נושא שלא מקבל ביטוי ביקום‬ ‫של המשחקים‪.‬‬

‫רומם הוא אחד המבוגרים היחידים שאני מכירה שבאמת זוכר ויודע מה זה‬ ‫להיות ילד‪ .‬מרגישים את זה כשמדברים איתו‪ ,‬מרגישים את זה כשקוראים‬

‫לּוחה‬ ‫‪ָ 1-2-3‬דג ָמ ָ‬

‫ספרים‬

‫המלצתה של נטע קנר מכיתה ה' של עמוס‬ ‫על הספר "‪ 3-2-1‬דג מלוחה"‬

‫ּפּורים עַל ‪ִ 16‬מ ְׂש ָח ִקים‬ ‫‪ִ 12‬ס ִ‬

‫את הסיפורים שלו‪.‬‬

‫אני שמחה שהספר הזה יהיה על המדף שלי‪.‬‬ ‫רינת פרימו‪ ,‬סופרת ילדים‬

‫ובחינוך ומלמד משחקים בביה"ס האנתרופוסופי "רימון" בפרדס חנה‪ .‬זהו‬ ‫ספרו השלישי לאחר ספר הבישול המצליח "גם אבא יכול" וספר שירי‬ ‫הילדים "איתמר ‪ 8‬קומה שלישית"‪.‬‬

‫שירה מזור היא מאיירת וצורפת שגדלה בכפר סבא וכילדה אהבה לשחק‬ ‫משחקת בעיקר בצבעי עיפרון‪ ,‬מכחולים‪ ,‬זהב ואבני חן‪.‬‬

‫נוי ניימן הוא מעצב גרפי שנולד במושב כוכב וגדל בקיבוץ בחן‪ .‬כילד‬

‫הצטיין במיוחד בדגליים‪ ,‬היום הוא משחק עם פונטים‪ ,‬צבעים וצורות‪.‬‬

‫לשמחתו יש לו שלושה ילדים (יחד עם שירה) שנותנים לו סיבה לשחק‬

‫משחקי ילדות‪.‬‬

‫‪20‬‬

‫איירה‪ :‬שירה מזור‬

‫"הקפות"‪ .‬היא איירה לעיתונים ולמשחקים‪ ,‬היא אמא לשלושה והיום היא‬

‫כתב‪ :‬רומם סרנגה‬

‫רומם סרנגה גדל בקיבוץ גת ואהב לשחק "שבויים"‪ ,‬כיום עוסק ברעיונאות‬

‫כתב‪ :‬רומם סרנגה איירה‪ :‬שירה מזור‬

‫"‪ 3-2-1‬דג מלוחה" מאת רומם סרנגה‪ ,‬הוצאה עצמית‬

‫מוקירה כל רגע במפגש איתה‪ ,‬היא גידלה‬ ‫אותי והכינה אותי לדרך העצמאית‪ .‬הייתי‬ ‫שנה סייעת בכיתות של נטע ושל הילה‪,‬‬ ‫רציתי לבדוק את הכיוון של בית הספר‪ .‬אח"כ‬ ‫קפצתי למים‪ ,‬הגעתי לכיתת המקסימים שלי‪.‬‬ ‫"ביום הזה ידעתי שאהיה מורה בוולדורף"‬ ‫בשנה השניה באורנים‪ ,‬היינו בסיור בגן אורים‪.‬‬ ‫בסוף הסיור נשארתי לבד עם סמדר והמשכ־‬ ‫תי לשאול שאלות‪ .‬בקיץ‪ ,‬הוצע לי להתנסות‬ ‫בגן אנתרופוסופי‪ ,‬נכנסתי לשם‪ ,‬והיתה שנה‬ ‫פשוט מטלטלת‪ .‬זה התחיל עם המון ביקו־‬ ‫רת והתנגדויות‪ ,‬באתי עם משהו אמנם דומה‬ ‫בערכים‪ ,‬בקרבה לטבע ושהלמידה היא דרך‬ ‫החוויה‪ ,‬אבל אז‪ ,‬לוקחים את החוויה ומעבדים אותה בדרך קוג־‬ ‫נטיבית‪ .‬בגני ולדורף – זה אחר לגמרי‪ ,‬חוויה חופשית‪.‬‬ ‫דרך השיחות עם סמדר וטלי‪ ,‬התחלתי להיפתח לגישה אחרת‬ ‫לילדים וזה קסם לי‪ ,‬זה היה מרתק‪ ,‬פותח ומחמם את הלב‪.‬‬ ‫כשסיימתי את שנת המבוא‪ ,‬הייתי אמורה לחזור לסיים שנ־‬ ‫תיים באורנים‪ .‬והחלטתי לא לחזור אלא להמשיך לתוך סמינר‬ ‫המורים‪ .‬אבא שלי‪ ,‬אמר לי משהו שלא אשכח לעולם‪ ,‬שהחיים‬ ‫הם כמו תקליט‪ ,‬אם המחט הולכת קצת לצדדים‪ ,‬אז יש לכלוך‬ ‫בצליל‪ .‬כשהמחט בדיוק בתוך התעלה שלה הצליל מאוד נקי‬ ‫ושעכשיו הוא מרגיש‪ ,‬שאני הולכת בדיוק בנתיב שלי‪".‬‬ ‫לא לקח הרבה זמן‪ ,‬ופניתי למיכל אפרים שגם היתה מורה‬ ‫שלי בסמינר‪ ,‬ואמרתי לה שיש לי איזשהו "כן" בפנים‪ ,‬שאני לא‬ ‫יודעת מה לעשות איתו‪ ,‬ומה שהיא הציעה היה‪ :‬תני ל"כן" הזה‬ ‫עוד להיות‪ ,‬בואי תכירי את בית הספר‪ ,‬תהיי סייעת‪ ,‬ובסוף‬ ‫השנה תדעי יותר ברור לאן את נכנסת‪.‬‬ ‫היו הרבה שיחות עם דור‪ .‬היה לנו ברור שזה מה שאני צריכה‬ ‫לעשות אבל הייתי צריכה להבטיח שהשנה הזו לא תתבזבז‪,‬‬ ‫שהיא תהיה השקעה‪ ,‬שתהיה משמעותית לעתיד שלנו‪.‬‬ ‫מה את אוהבת בלהיות מורה?‬ ‫את הילדים‪ .‬לראות אותם גדלים‪ ,‬לראות רגעים מסוימים‪ ,‬שילד‬ ‫חוצה בעצמו סף – סיפון קטן‪ .‬רגעים של התבגרות ולא־‬ ‫זור אומץ‪ .‬אם מתבוננים היטב‪ ,‬ומכירים את הילד כפי שהוא‪,‬‬ ‫איפה האתגרים שלו‪ ,‬אז אפשר לזהות את הרגעים האלה‪ ,‬וזה‬ ‫מרגש כל פעם מחדש‪ .‬בחינוך ולדורף יש התבוננות אומנתית‬ ‫על העולם‪ ,‬על הצבעים‪ ,‬התנועה והצלילים‪ ,‬שנוגעת לליבי‪ ,‬ואני‬

‫אוהבת לשתף את הילדים בזה‪ .‬לראות אותם‬ ‫מתמסרים למפגש של צבעים בצבעי המים‬ ‫או לצליל מיוחד שהם שמעו‪ ,‬וזה אפילו יכול‬ ‫להיות רישום צורה שעשינו במחברת‪ ,‬שהם‬ ‫היו בה‪ ,‬בתוך התנועה‪ ,‬התמסרו לתנועה‪.‬‬ ‫מה קשה לך בלהיות מורה?‬ ‫אההםםם… חוץ מהעומס? העומס קשה‬ ‫מאוד‪.‬‬ ‫רחלי‪" :‬אני לא מבינה איך אפשר להכיל ‪30‬‬ ‫וכמה ילדים ביחד‪"...‬‬ ‫"אני מוצאת את עצמי רוקדת בין ילדים‪,‬‬ ‫גם מבחינת התבוננות וגם מבחינת ההכלה‪,‬‬ ‫זה כמו שכל פעם פרח אחר פורח אחרת‬ ‫בשדה‪ ,‬ואני מרגישה שאני רוקדת בין הפרחים האלו‪ .‬אני לא‬ ‫יכולה לראות את הפריחה של כולם‪ ,‬יש פעמים שהילד הזה‬ ‫זקוק לקצת הכלה ואחר כך אפשר קצת לשחרר אותו‪ .‬יש‬ ‫פעמים שפה המשפחה זקוקה ליותר תשומת לב ואחר כך‬ ‫אפשר לשחרר‪ ,‬פה הילד קצת יותר חולה וצריך התחזקות‬ ‫מסוימת‪ ,‬יש תקופות כאלו לכל ילד במשך השנה‪ .‬אבל גם בלי‬ ‫זה אני נושאת את הילדים יום יום‪ ,‬אני חושבת עליהם בלילה‬ ‫כמעט כל לילה כמעט על כולם‪ .‬עכשיו בתקופה האחרונה אני‬ ‫נרדמת יותר מהר‪...‬‬ ‫אם לא היית מורה מה היית?‬ ‫אוריתמיסטית (אוי יצא לי‪ ,‬לא ידעתי מה אני הולכת לענות ‪)...‬‬ ‫הייתי הולכת לסמינר אוריתמיה‪.‬‬ ‫אם היית משנה משהו בעולם‪ ,‬מה היית משנה?‬ ‫משהו פנימי בנפש האדם‪ ,‬הייתי רוצה לייצר יותר התעניינות‬ ‫של אדם באדם האחר‪ .‬אני חושבת שההתעניינות היא שורש‬ ‫האהבה‪ ,‬בלי עניין באחר לא יכולה לצמוח האהבה‪ .‬וההת־‬ ‫עניינות באחר‪ ,‬בעולם האינדיבידואליסטי שלנו‪ ,‬היא מצרך‬ ‫מאוד נדיר‪ .‬זה משהו שאני רוצה לחזק באסיפות ההורים‪.‬‬ ‫אני חושבת שלא יכולה להיות באמת קהילה תומכת מכילה‬ ‫ואידיאלית כמו שכולנו מייחלים לה‪ ,‬אם אין את הדבר הזה‪.‬‬ ‫האהבה תבוא אחר כך‪ .‬התעניינות תביא הכלה‪ ,‬והכלה מא־‬ ‫פשרת הקשבה‪.‬‬ ‫אני רוצה לאחל לכל אחד שימצא את הדרך שלו לפתוח את‬ ‫הלב‪ ,‬אל העולם‪ .‬אל האדם‪● .‬‬ ‫‪19‬‬

‫שיחה עם רעות אתרוגי‪,‬‬ ‫מחנכת כיתה ג' | רחלי תדהר־קנר‬ ‫ני מקיבוץ מסילות‪ ,‬בת זקונים‪ ,‬יש לי אחות ושלו־‬ ‫שה אחים והיה לי קשר מאוד מיוחד עם אבא שלי‪,‬‬ ‫שהיה מוזיקאי ואמן‪ .‬גדלתי לתוך הנגינות‪ ,‬והקונ־‬ ‫צרטים שלו‪.‬‬ ‫אני מאוד אוהבת לצייר ולרקוד‪ ,‬רקדתי בלט עד גיל ‪ .15‬אהבתי‬ ‫את הפיסול של הגוף בבלט‪ ,‬את הרכות של התנועה דרך הק־‬ ‫שיחות של הגוף‪ .‬לימים‪ ,‬כשפגשתי את האוריתמיה‪ ,‬היא תפסה‬ ‫את המקום הזה בלב‪.‬‬ ‫היום אני בת זוג לדור‪ ,‬אנו הורים לעדן ומצפים לעוד ילד‪.‬‬ ‫התחלתי ללמוד באורנים‪ ,‬במסלול מורות־גננות‪ ,‬בעקבות אחותי‬ ‫הגננת‪ .‬באתי מהקיבוץ חדורה בגישה קיבוצית מאוד ברורה של‬ ‫מלכה האס וצילה גביש‪ .‬לימים זנחתי את הגישה הזו ועברתי‬ ‫ללמוד אנתרופוסופיה ולעבוד בטבעון‪ ,‬בגן שקד עם יפה ואני‬

‫א‬

‫‪18‬‬

‫צילום‪ :‬רוני גלבוע‬

‫נא להכיר‬

‫רוקדת‬ ‫בין‬ ‫הפרחים‬

‫תמונות מחיי הקהילה‬

‫בכיוון השעון‪ :‬מירב קולה‪ ,‬מחנכת ג'‪ .‬צילום‪ :‬גל מוסנזון;‬ ‫תקופת בניה בכיתה של טמיר‪ .‬צילום‪ :‬רוני גלבוע;‬ ‫הצגה בכיתה ה' של עמוס‪ .‬צילום‪ :‬נועם גיגר; קטע נגינה בתהלוכת פורים‪ .‬צילום‪ :‬גל מוסנזון; טורניר‬ ‫כדורגל בתיכון‪ .‬צילום‪ :‬לי גלים־דלפן‪.‬‬

‫<‬

‫הנשמה‪ ,‬מגשרת בין העולמות‪ .‬וטל (‪ )51‬חוקר פרטי‪ .‬גרים‬ ‫בטבעון ‪ 6‬שנים ועברו לפני שבועיים לבית החדש שלהם‪" .‬מה‬ ‫שחשוב לנו זה לחנך את הילדים שלנו להיות שמחים ולהע־‬ ‫ריך את מה שיש להם‪ ,‬להיות נאמנים לעצמם‪ .‬אנחנו מאוד‬ ‫מאושרים בחיינו ואנחנו נותנים להם את הדוגמה הזו‪ .‬שבחיים‬ ‫הכל אפשרי‪ ".‬הם ההורים של‪ :‬נעם (‪ )18‬בכיתה י"ב של נירית‪,‬‬ ‫קאיה (‪ )16.5‬בכיתה י' של עמוס וליאת‪ ,‬רועי (‪ )15.5‬בכיתה י'‬ ‫של דודו ונוחם ויהלי (כמעט ‪ )7‬בכיתה א' של גלי‪.‬‬ ‫המשפחה הצעירה היא של כרמית (‪ – )42‬מטפלת באומנות‬ ‫ואורי (‪ )42‬אדריכל – "הגענו לטבעון לפני ‪ 12‬שנים‪ ,‬כשיהונתן‬ ‫נולד‪ .‬למרות שבהתחלה הסתובבנו מסביב – ידענו שנגור פה‪.‬‬ ‫כשיהונתן היה בן ‪ 5‬השתתפנו בהקמת גן אלה‪ .‬רק אז התחלנו‬ ‫לחקור מה זה אומר בעצם חינוך וולדורף‪ .‬וראינו שזה מאוד‬ ‫מתאים לנו ולערכים שלנו‪ ,‬שזה מה שהיה לנו חשוב‪ :‬שיראו‬ ‫את הילדים ושיאהבו אותם‪.‬‬ ‫אורי מוסיף‪ :‬למרות התנגדות התחלתית‪ ,‬התחברתי‪ .‬בעצם‬ ‫זה מחנך אותנו‪ ,‬אומר לנו – תעצרו רגע‪ ,‬אתם עדיין צריכים‬ ‫להיות אחראים‪ .‬יש לנו את יהונתן (‪ – )12‬כיתה ו' דורון‪ ,‬תמר‬ ‫(‪ – )8.5‬כיתה ג' רעות וינאי (‪ – )5‬בגן אלה – סוגר מעגל‪.‬‬ ‫האחיות אומרות שהחינוך שלהן היה די דומה לשקד בצורת‬ ‫הכיתות ובצורת החינוך‪ .‬חינוך מאוד מחבק‪ ,‬קירבה לטבע‪,‬‬ ‫הרבה טיולים‪ ,‬תנועה‪ ,‬הופעות‪ ,‬חינוך בלי ציונים‪ ,‬שלא דוחף‬ ‫להישגיות‪ .‬הן חיפשו משהו שיזכיר את החינוך שהיה להן בי־‬ ‫לדות‪ ,‬עם תדר דומה לבית‪ .‬חינוך עם הכי הרבה רוח‪ ,‬שיראו‬ ‫את הנשמה שלהן‪.‬‬ ‫והגענו לענתי – בת ‪ ,70‬אמנית‪ ,‬ולפיני (‪ ,)72‬יזם ותיירן‪ .‬ענתי‬ ‫מספרת‪" :‬כשרוני ילדה את שילי‪ ,‬שכרנו כאן דירות קטנות‪,‬‬ ‫ולאט לאט נשאבנו לחיים פה‪ .‬נחשפתי לאנתרופוסופיה דרך‬ ‫שיעור ציור אנתרופוסופי באורנים‪ ,‬עם דני זק‪ .‬מאוד שמחתי‬ ‫שהבנות בחרו ללכת לכיוון הזה שהזכיר לי את החינוך הקי־‬ ‫בוצי‪ .‬בעצם‪ ,‬אנחנו מכירים את אנשי טבעון – דרך הקהילה‪.‬‬ ‫לפני חצי שנה עברנו לבית שלנו‪ .‬ואנחנו מרגישים שהגענו‬ ‫הביתה ונהנים מהמשפחה‪ ,‬משקד ומטבעון‪ ".‬ענתי פעילה‬ ‫בוועדת חברה וקהילה‪ ,‬ובנשים עושות שלום‪.‬‬ ‫פיני‪" :‬זה מה שגורם לי אושר גדול‪ :‬המשפחתיות‪ .‬אנחנו חו־‬ ‫גגים ‪ 50‬שנות נישואין‪ ,‬זה לא מובן מאליו‪ .‬חינכנו את הילדים‬ ‫להיות אופטימיים‪ ,‬להנות ממה שיש ויש המון"‪ .‬בגי ל ‪ ,50‬ב�מ‬ ‫סיבת יום ההולדת שלו‪ ,‬פיני הכריז שבגיל ‪ 60‬הוא ישכיר את‬ ‫עסק הקיאקים שהקים‪ ,‬יקח את ענתי והם יצאו לטיול גדול‬ ‫בעולם‪ .‬וכך היה‪ .‬כעבור ‪ 8‬שנים הם ארזו תרמילים גדולים‬ ‫‪16‬‬

‫ויצאו לעשר שנות נדודים בעולם‪" .‬גילינו שלא הכל עבודה –‬ ‫אנחנו חוגגים את החיים"‪.‬‬ ‫"אני גיליתי שבטבעון‪ ,‬מלבד האנתרופוסופי‪ ,‬ההון האנושי‬ ‫מאוד מיוחד‪ .‬התרבות שישנה פה‪ ,‬היא לא קיימת בשום‬ ‫מקום – כמעט כל יום קורה פה משהו‪ .‬בצעדות הבוקר‬ ‫שלי אני פוגש אנשים נפלאים‪ ,‬מאוד פתוחים‪ ".‬פיני יזם את‬ ‫הקמת וועדת תיירות במועצה‪ ":‬טבעון היתה פעם תיירותית‬ ‫מאוד‪ ,‬הפוטנציאל קיים"‪.‬‬ ‫כל הדורות של ילדי גן אלה‪ ,‬מכירים את סבא פיני – הוא‬ ‫המלווה המחליף בטיולים‪ .‬כל פעם שנתקעים בלי הורה‬ ‫מלווה – סבא פיני נקרא לדגל ונהנה מכך מאוד‪.‬‬ ‫ואז התחלתי לדבר עם הילדים ‪:‬‬ ‫קאיה (שאת כיתות א־ג למדה בבית הספר אדם בירושלים)‬ ‫אומרת‪":‬דרך ההסתכלות של המורים בתיכון נכונה וטובה‬ ‫לדעתי והיא מאופיינת בדיבור בגובה העיניים"‪.‬‬ ‫יהונתן (עקף את אמא שלו בגובה)‪ ,‬שמח שהוא בשקד‪ ,‬אוהב‬ ‫את ההפסקות‪ ,‬בגן אלה – אהבתי את הטיולים‪ .‬אני רוצה‬ ‫שהמחשבים יצאו מחדר המורים ויגיעו לכיתות‪ .‬יהונתן אוהב‬ ‫לשחק במחשב (אבל אמא שלו לא רוצה שהוא יגיד את זה)‬ ‫אוהב לטייל‪ ,‬כדור־יד ורובוטיקה‪.‬‬ ‫שילי ותמר התאימו בגדים והן מדברות ביחד‪:‬‬ ‫שילי אוהבת שכל המשפחה בטבעון‪ ,‬אני אוהבת לעשות‬ ‫יצירה‪ ,‬אוהבת חברות‪ .‬היתה בגן לילך – "אהבתי את ימי‬ ‫ההולדת‪ ,‬היה הכי כיף‪ .‬זה כיף שכולם גרים בטבעון"‬ ‫תמרי‪ :‬מאוד אוהבת את רעות‪ ,‬אוהבת את הקרקס‪ ,‬אוהבת‬ ‫את יום הכיפורים בטבעון‪ ,‬לרכב כולם ביחד על האופניים‪" .‬זה‬ ‫לא כיף שכל המשפחה גרה בטבעון‪ ,‬כי אז לא יכולים "לנסוע"‬ ‫למשפחה"‪.‬‬ ‫יהלי והילה‪ :‬גם הן לבושות אותו דבר‪ ,‬והילה מסבירה לי שהיא‬ ‫ויהלי הן זוג במשפחה כמו שתמר ושילי זוג‪ .‬הן נפגשות ביחד‪,‬‬ ‫משחקות‪ ,‬מיליון פעמים‪ ,‬אבל לא תמיד‪.‬‬ ‫הילה‪" :‬יהלי קצת יותר גבוהה ממני‪ .‬אנחנו מאוד קרובות‬ ‫יחסית‪ ,‬אוהבת לסרוג‪ ,‬ללמוד את הדברים שאני לומדת‪ ,‬הייתי‬ ‫בגן לילך‪ ,‬זוכרת את הגננות הן היו מאוד נחמדות"‪.‬‬ ‫יהלי‪" ,‬אוהבת את גלי‪ ,‬וגם לסרוג‪ .‬שכולם יהיו בריאים"‪.‬‬ ‫ינאי‪ ,‬בגן אלה‪" .‬אוהב לשחק בבולי עץ הקטנים‪ ,‬ובחצר את‬ ‫החול"‪.‬‬ ‫במסגרת חיי החמולה יש שיחה ערה אילו ילדים נשארים ומי‬ ‫מביאה את מי הביתה‪ .‬כל הזמן מחליפים פה ילדים ובתים‪...‬‬ ‫אני אוספת לליבי חמימות משפחתית ויוצאת לדרכי‪● .‬‬

‫משפחת אלמוג‪,‬‬ ‫שלוש משפחות בענף אחד‬ ‫כתבה‪ :‬רחלי תדהר־קנר | צילם‪ :‬אורי אבירם‬

‫בשבת אחה"צ‪ ,‬פגשתי א ת משפחת אלמוג המקס�י‬ ‫מה על כל ענפיה‪ ,‬על צלחת של מרק חצילים מהמם‪,‬‬ ‫שהיה חלק מכיבוד מסיבת יומולדת משפחתית‪ .‬השיחה‬ ‫היתה מצחיקה מאוד‪ ,‬האחיות כל הזמן משלימות האחת את‬ ‫השניה‪ ,‬והסבא מנסה להציע מילים לסיום המשפטים‪ .‬זה‬ ‫דרש הקשבה סביבתית מאוד מסובכת‪.‬‬ ‫משפחת אלמוג מורכבת מסבא פיני‪ ,‬סבתא ענתי ושלוש‬ ‫המשפחות של האחיות רוני‪ ,‬איילת וכרמית‪ .‬כולם חיים בטב־‬ ‫עון בסוג של חמולה מודרנית והילדים מתחנכים כולם בשקד‪.‬‬ ‫רונ י (‪ ,)48‬מלווה רוחנית – נותנת תמיכה רוחנית ונפשית ל�א‬ ‫נשים בהתמודדות בעתות חיים ובעתות משבר ומוות‪ .‬היתה‬ ‫הראשונה שהגיעה לטבעון‪ ,‬אחרי שלמדה בהרדוף שנת‬ ‫מבוא‪" .‬אני התאהבתי בטבעון בגיל ‪ ,14‬אמא שלי למדה פה‬ ‫באורנים‪ .‬מאוחר יותר בחיי‪ ,‬חיפשנו בית באזור‪ ,‬הגעתי לבית‬ ‫בטבעון ופתחתי את הדלת לחצר ואמרתי "פה נגור"‪ .‬נשואה‬ ‫באושר לדרור (‪ – )46‬מהנדס תעשייה וניהול‪ .‬הורים לשילי‬ ‫(‪ – )9.5‬כיתה ד' של נטע והילה (‪ .)7‬כיתה א' של דניאל‪.‬‬ ‫איילת (‪ – )46‬מורה רוחנית‪ ,‬מתקשרת‪ ,‬מלווה אנשים במסע‬ ‫‪15‬‬

‫<‬

‫משפחת אלמוג‪ .‬מימין‪ ,‬שורה אחורית‪ :‬כרמית‪ ,‬יהונתן‪ ,‬אורי‪ ,‬רועי‪ ,‬קאיה‪ ,‬נועם‪ ,‬איילת‪ ,‬טל‪.‬‬ ‫שורה אמצעית‪ :‬ינאי‪ ,‬פיני‪ ,‬ענתי‪ ,‬שילי‪ ,‬תמר‪ .‬שורה קדמית‪ :‬רוני‪ ,‬הילה‪ ,‬יהלי‬

‫‪14‬‬

‫מחשבות על‬ ‫חיסונים ועל קהילה‬ ‫דובי אגמי‬ ‫שנולדה בתנו הבכורה התלבטנו רבות‬ ‫בשאלת החיסונים‪ .‬האם לתת חיסונים‪ ,‬אילו‬ ‫חיסונים‪ ,‬ומתי‪ .‬חקרנו‪ ,‬קראנו והתייעצנו‬ ‫רבות‪ .‬טבענו בהררי האינפורמציה והדיסאינפורמציה‬ ‫שבאינטרנט‪ ,‬מתקשים להחליט מה נכון ומה לא‪ .‬בסוף‬ ‫החלטנו לתת את כל החיסונים‪ ,‬אך רק בסביבות גיל‬ ‫שנה (מתוך הנחה שבגיל זה מערכת החיסון כבר יותר‬ ‫בשלה ומפני שלפני כן היתה בבית עם חשיפה נמוכה‬ ‫לגורמי מחלה)‪ .‬נדמה לי שרובנו מכירים את ההתלב־‬ ‫טויות הללו‪ ,‬כל אחד מחליט על פי שיקול דעתו והבנ־‬ ‫תו לגבי הטוב לילדיו‪.‬‬ ‫בשנה שעברה‪ ,‬עם התפרצות החצבת‪ ,‬עלתה שוב‬ ‫שאלת החיסונים‪ .‬הפעם נוסף שיקול נוסף להתלב־‬ ‫טות‪ .‬אמא לתלמיד בכיתה חלתה בסרטן ועברה טי־‬ ‫פולים שהחלישו את המערכת החיסונית שלה‪ .‬עבורה‬ ‫חשיפה למחלה היתה סכנת חיים ממשית‪ .‬בתקופה‬ ‫מסוימת בשל חשד לאבעבועות של אחד מילדיה היא‬ ‫נאלצה לצאת מהבית ולא לראות את ילדיה במשך‬ ‫ימים רבים‪ .‬גם מחלה ״פשוטה״ זו היוותה סכנה‬ ‫לחייה‪ .‬במקרה דומה‪ ,‬כמה שנים לפני כן‪ ,‬החלטנו‬ ‫כל בני המשפחה להתחסן לשפעת (בפעם הראשו־‬ ‫נה והאחרונה עד כה)‪ ,‬לא מתוך דאגה לבריאותנו‪,‬‬ ‫אלא מתוך אכפתיות ודאגה לקרובת משפחה שהיתה‬ ‫חולה בסרטן‪.‬‬ ‫לאחרונה שמעתי על חבר שבתו היתה צריכה לקחת‬ ‫אנטיביוטיקה במשך תקופה ממושכת‪ ,‬רק משום‬

‫כ‬

‫שילד אחר בקייטנה שלה אובחן כחולה בשעלת‪.‬‬ ‫המלצת הרופאים היתה חד משמעית‪ ,‬שכל מי שבא‬ ‫איתה במגע צריך לקחת אנטיביוטיקה כטיפול מונע‪.‬‬ ‫ההורים‪ ,‬שמשתדלים להפחית כמה שניתן במתן תרו־‬ ‫פות‪ ,‬ובוודאי באנטיביוטיקה‪ ,‬זעמו על כך שהם צריכים‬ ‫לתת לבתם תרופות רק בשל הרצון של הורה אחר‬ ‫למנוע חיסון מילדיו‪.‬‬ ‫אינני מומחה ברפואה או ברפואה טבעית‪ .‬כמו כולנו‪,‬‬ ‫אינני יודע בדיוק את כל ההשפעות של החיסונים‪ .‬אני‬ ‫רק רוצה להוסיף שיקול אחד להורים שמתלבטים בנו־‬ ‫שאי החיסונים‪ .‬כל החלטה על החיסון אינה רק החלטה‬ ‫על הילד הפרטי שלי‪ ,‬אלא החלטה עם השפעה על‬ ‫הקהילה כולה‪ .‬אם יש הורה חולה עם מערכת חיסונית‬ ‫מוחלשת (ולצערנו אין זה נדיר שאחד מחברי קהילתנו‬ ‫חולה בסרטן)‪ ,‬החלטתנו יכולה לסכן את חייו‪ ,‬או לגזור‬ ‫עליו ניתוק ובידוד ארוך גם מבני משפחתו‪ .‬אם ילדנו‬ ‫יחלה‪ ,‬ייתכן כי כל בני כיתתו יצטרכו לקחת טיפול‬ ‫תרופתי במשך תקופה ארוכה‪ .‬כקהילה יש לנו ערבות‬ ‫הדדית זה לזה‪ ,‬לכל החלטה שלנו יש השפעה על‬ ‫אחרים בסביבתנו‪ .‬ערבות הדדית אינה מתבטאת רק‬ ‫בהכנת עוגה ליריד שקד‪ ,‬או מתן מזון ברכה ליולדת‪,‬‬ ‫ערבות הדדית היא בראש ובראשונה קבלת החלטות‬ ‫מתוך מחשבה על אחרים בקהילתנו ועל ההשפעה של‬ ‫החלטותינו עליהם‪.‬‬ ‫פטירתה של הדיילת שנדבקה בחצבת במהלך טיסה‬ ‫(אישה בריאה‪ ,‬בת ‪ ,43‬אמא ל־‪ 3‬ילדים) מבהירה את‬ ‫השפעת הקהילה על היחיד (גם אם זו רק קהילה שה־‬ ‫תקבצה במטוס)‪ ,‬ואת ההשלכות הקטלניות שיכולות‬ ‫להיות להחלטות של אדם אחד על אחרים בסביבתו‪● .‬‬ ‫‪13‬‬

‫סטפני אלון מביאה לנו מדבריו של‬ ‫ד"ר מתיאס גירקה‪ ,‬מתוך ההרצאה‬ ‫שהתקיימה בנובמבר בקרון הספרים‬ ‫תיאס גירקה למד רפואה באוניבסיטת ברלין והת־‬ ‫מחה ברפואה פנימית‪ .‬הוא היה שותף להקמה של‬ ‫בית חולים אנתרופוסופי (‪ )Havelhoehe‬בברלין‪.‬‬ ‫אחד הדגשים בבית חולים זה היה ליצור עבודה אופקית‪,‬‬ ‫במובן של של שיווין – כולם ביחד יוצרים מין מעטפת חמה‬ ‫ותומכת סביב החולה‪.‬‬ ‫המוטיב הזה – של עבודה משותפת מעבר‬ ‫לגבולות המקצועיים – עמד במרכז‬ ‫הרצאתו של ד"ר גירקה‪ ,‬המספר כי‬ ‫מרגע הקמתו של בית ספר ולדורף‬ ‫בשטוטטגרט‪ ,‬רופא ומורים עבדו‬ ‫ביחד‪ ,‬כדי ללמוד לראות את הילד‬ ‫מזוויות שונות וכך להבין ולתמוך‬ ‫אותו טוב יותר‪ .‬חינוך תומך את‬ ‫הבריאות – הבריאות היא תנאי‬ ‫בסיסי לחינוך‪.‬‬

‫מ‬

‫מתוך דבריו‪:‬‬ ‫מטרת הרפואה האנתרופוסופית היא‬ ‫חיזוק כוחות הריפוי‪ .‬פורסמו כבר כמה‬ ‫עבודות מחקר על השוואות‪ :‬המצב הבריאותי בין תלמי־‬ ‫דים שלמדו במסגרות רגילות ובוגרי ולדורף (בארה"ב‪ ,‬בש־‬ ‫‪12‬‬

‫מחשבות ראשונות אחרי ההרצאה‪:‬‬ ‫בישראל יש מספר הולך וגדל של בתי ספר וגני‬ ‫ולדורף – אך אין לנו מספיק רופאים אנתרו־‬ ‫פוסופים שיוכלו ללוות באופן רצוף את‬ ‫העבודה החינוכית‪.‬‬ ‫האם נצליח לחזק גם בארץ את‬ ‫האימפולס של עבודה משותפת בין‬ ‫מקצועות הרפואה והפרה־ רפואיים‬ ‫על מנת ליצור מעגלים חמים ועוט־‬ ‫פים עבור האינדיבידואליות של‬ ‫כל ילד? כאן נמצא אולי גם‬ ‫המפתח לקהילתיות חדשה‬ ‫שהיא לא רק למען עצמנו‪,‬‬ ‫אלא למען הבריאות של הילדים‬ ‫– ואולי גם למען הבריאות של‬ ‫החברה ושל העתיד של כולנו‪.‬‬ ‫אני מודה על ההזדמנות שאיפשרה לנו‬ ‫לפגוש ולשמוע את ד"ר מתיאס גירקה‪● .‬‬

‫‪ bryophyllum‬איור‪ :‬פרנסיסקו מנואל בלנקו‬

‫חינוך תומך‬ ‫בריאות‬

‫וודיה ועוד)‪ .‬התוצאה של המחקר האחרון שנעשה בגרמניה היא‬ ‫שתלמידי ולדורף סובלים (סטטיסטית) פחות מאלרגיות‪ ,‬הפרעות‬ ‫שינה וכאבי גב‪ .‬בחינוך ולדורף מנסים לראות את הקשר בין תה־‬ ‫ליכי חיים ותהליכי חשיבה ותודעה במובן של הקשר בין נפש‬ ‫וגוף‪.‬‬ ‫טראומה בילדות משפיעה על כל החיים – למשל מחלת הסוכרת‪.‬‬ ‫הוא שאל את שאלה על אפשרויות ריפוי וחיזוק של כוחות הרי־‬ ‫פוי‪ ,‬שהם קודם כל על ידי אווירה חמה ואוהבת‪ .‬גירקה ציין את‬ ‫האפשרויות הנוספות‪:‬‬ ‫א‪ .‬חיזוק כוחות חיים על ידי תרופות מהצמח ‪bryophyllum‬‬ ‫‪.pinnatum‬‬ ‫ב‪ .‬חשיבות המגע שמקדם בסופו של הדבר את היכולות הח־‬ ‫ברתיות‪.‬‬ ‫ג‪ .‬התנועה שהיא לא רק גופנית אלא גם מלווה ברגש‪ .‬הוא‬ ‫הזכיר את הקשר בין תנועה והתפתחות המוח‪ ,‬כמו סריגה‬ ‫כתמיכה בהתפתחות בריאה של מערכת העצבים‪.‬‬ ‫ד‪ .‬חשיבות השינה – כאן הוא דיבר על קשר בין מחסור בשינה‬ ‫בילדות שיכול להוביל למחלות בחיים המבוגרים (סוכרת‪,‬‬ ‫יותר דלקות‪ ,‬יותר התקררויות) וגם על הקשר בין שינה‬ ‫וזיכרון (כדי לחזק את הזיכרון – חשוב לישון טוב)‪.‬‬

‫ילד אחד‬

‫גר ביער‪ ,‬בבקתה קטנה ויפה‬ ‫עם אמו‪ ,‬אביו ושלושת אחיו‪.‬‬ ‫הוא היה מאושר ואהב את‬ ‫משפחתו מאוד־מאוד‪ .‬הם היו חרוצים וכל בוקר‪ ,‬השכימו קום‬ ‫לעבוד בגינה ובבית‪ ,‬לבשל ולנקות וכמובן – גם לשחק ולה־‬ ‫שתובב‪.‬‬

‫ערב אחד‪,‬‬

‫באמצע הסתיו‪ ,‬כשכבר התחיל להיות קריר‬ ‫וחשוך‪ ,‬נשבה רוח מן החלון וכיבתה את הנר היחיד שדלק‬ ‫בבקתה‪ .‬חושך השתרר בבקתה‪ ,‬הם לא ראו איש את אחיו‬ ‫ופחדו מאוד מאוד‪ .‬קרא הילד‪" :‬אל פחד משפחה יקרה שלי‪,‬‬ ‫אני אלך להביא לנו את האור בחזרה"‪ .‬יצא הילד אל היער‬ ‫וראה את ניצנוץ הכוכבים ממעל‪ ,‬חשב בלבו – אעלה על ההר‬ ‫הגבוה ביותר‪ ,‬אגיע לכוכבים ומשם אקטוף קצת אור לביתי‪.‬‬ ‫הלך הילד ביער הלך והלך‪ ,‬ולפתע עצר אותו ענק גדול והר־‬ ‫עים בקולו‪" :‬מי זה עובר ביער שלי בלי רשות???" ענה הילד‬ ‫בקול בטוח "אני הילד שמביא אור למשפחתי" המשיך הענק‬ ‫ואמר לו‪" :‬לא תוכל להמשיך בדרכך עד שלא תגרוף ותאסוף‬ ‫את כל העלים שנפלו ביער בשלכת"‪ .‬התחיל הילד לאסוף את‬ ‫העלים אחד אחד ולערום אותם לערימה‪ .‬עבד שעה‪ ,‬עבד שע־‬ ‫תיים‪ ,‬הערימות גדלו אך העלים על רצפת היער – לא פחתו‪...‬‬ ‫עבד עוד שעה ועוד שעתיים‪ ,‬לא התייאש הילד ולא פחד‪ .‬אמר‬ ‫בלבו‪" :‬אני הילד שמביא אור למשפחתי"‪ .‬ראו השמיים את‬ ‫מאמציו הרבים של הילד – שלחו את הרוח הגדולה לעזור לו –‬ ‫נשבה הרוח ביער בינות העצים‪ ,‬טיאטאה והעיפה את כל עלי‬ ‫השלכת מחוץ ליער‪ .‬נתן הענק לילד חיבוק גדול ותפוח‪ ,‬והורה‬ ‫לו להמשיך בדרכו‪.‬‬

‫התקדם הילד ביער עוד ועוד‪,‬‬

‫והגיע לשפת נהר‪ ,‬הנהר‬ ‫היה גועש ורועש‪ ,‬והגשר שעליו – היה שבור בקצהו ולא ניתן‬ ‫היה לעלות עליו‪ .‬הילד לא אמר נואש ולא פחד – אלא החל‬ ‫לאסוף אבנים קטנות ולתקן את הגשר‪ ,‬נפלו האבנים ולא הח־‬ ‫זיקו‪ .‬אסף הילד אבנים בינוניות וניסה לתקן עימן את הגשר‬ ‫– התגלגלו האבנים למים‪ .‬הילד לא התייאש והתחיל לאסוף‬ ‫אבנים גדולות וניסה לתקן את הגשר בעזרתן‪ .‬בלבו אמר "אל‬ ‫יאוש‪ ,‬אני הילד שמביא אור למשפחתו"‪ ,‬ראו השמיים את מאמ־‬ ‫ציו הכנים והרבים של הילד – ושלחו את משפחת הבונים הגרה‬ ‫בנהר לאסוף עצים ואבנים ולתקן את הגשר‪ .‬תיקנה משפחת‬ ‫הבונים חיש מהר את הגשר‪ ,‬חייכו אל הילד ושלחו אותו באהבה‬ ‫אל דרכו‪.‬‬

‫המשיך הילד ללכת ביער‪,‬‬

‫היה צמא מאוד‪ ,‬וכבר יבש‬ ‫לו הגרון עד מאוד‪ .‬לפתע הגיע לפי באר – אך אויה – לא היה‬ ‫חבל לדלי‪ .‬לא היה לו איך להוציא מים מן הבאר‪ .‬לא התייאש‬ ‫הילד הסתכל ימינה ושמאלה – ניגש לשיחים המטפסים על‬ ‫העצים מסביב‪ ,‬אסף מהם ענפים ארוכים והתחיל לשזור מהם‬ ‫חבל‪ ,‬חיבר את הדלי – שילשל אותו לבאר אך אויה – החבל‬ ‫לא היה מספיק ארוך‪ .‬הלך שוב הילד אל העצים‪ ,‬אסף ענפים‬ ‫מהשיחים המטפסים‪ ,‬ארג מהם חבל‪ ,‬חיבר לדלי – שילשל‬ ‫הדלי לבאר – אך אויה – החבל לא היה מספיק ארוך והדלי לא‬ ‫הגיע למים‪ .‬לא התייאש הילד ולא פחד אמר בלבו הילד "אני‬ ‫הילד שמביא אור למשפחתו"‪ .‬ראו השמיים את מאמציו של‬ ‫הילד – וביקשו מהמים לעלות ולמלא את הדלי‪ .‬שתה הילד‬ ‫מלוא הדלי‪ ,‬נרגע צמאונו‪ ,‬שלחו אותו המים עם חיוך לדרכו‪.‬‬

‫המשיך הילד בדרכו‬

‫והגיע להר תלול וגבוה מאוד־מאוד‪.‬‬ ‫ידע הילד שאם יטפס למעלה־למעלה‪ ,‬יגיע לכוכבים‪ ,‬יוכל‬ ‫לקטוף מהם קצת אור ולהביא למשפחתו‪ .‬התחיל מטפס על‬ ‫ההר – צעד־צעד‪ ,‬אט־אט‪ .‬והטיפוס היה קשה‪ ,‬וההר היה גבוה‬ ‫ותלול‪ .‬פעם אחת מעד הילד והתגלגל מרחק רב למטה – והיה‬ ‫עליו לשוב ולטפס את שטיפס כבר‪ .‬והילד עלה ועלה‪ ,‬צעד צעד‬ ‫ובכל פעם שהרים את ראשו למעלה וראה כמה גבוה ההר וכמה‬ ‫עליו עוד לטפס – לא נכנס מורא ללבו ולא ייאוש‪ .‬הוא אמר‪:‬‬ ‫"אני הילד המביא אור למשפחתו"‪ .‬צעד צעד טיפס שביל אחר‬ ‫שביל ולבסוף הגיע לפסגת ההר‪ .‬הניף את ידיו למעלה לעבר‬ ‫הכוכבים – והנה ראה שידיו קצרו מלהגיע אל הכוכבים… לא‬ ‫התייאש הילד‪ ,‬אמר בלבו "אני הילד שמביא אור למשפחתו"‪.‬‬ ‫החל אוסף אבן אחר אבן כדי לבנות מדרגות אל הכוכבים‪ .‬ראו‬ ‫השמיים את מאמציו של הילד ושלחו את הנשר הגדול כדי שי־‬ ‫קרבו את הכוכבים‪ .‬הניף הנשר את הילד על כנפיו וביחד עפו‬ ‫אל עבר הכוכבים‪ .‬לא פחד הילד מהתעופה המהירה ואמר בלבו‬ ‫"אני הילד שמביא אור למשפחתו"‪ .‬קירב הנשר את הילד לאחד‬ ‫הכוכבים‪ ,‬קטף הילד מהכוכב ניצוץ של אור וחזר לשבת בבטחה‬ ‫על גבו של הנשר‪.‬‬

‫צלל הנשר מטה־מטה‬

‫אל עבר היער‪ ,‬היישר לבקתתו‬ ‫של הילד ומשפחתו‪ .‬הודה הילד לנשר וחיבקו בעוז‪ ,‬ראה הילד‬ ‫בעיניו של הנשר – שהם עוד ישובו ויפגשו‪ .‬אץ־רץ הילד לתוך‬ ‫הבקתה‪ ,‬ועם הניצוץ הדליק את הנר של משפחתו‪ ,‬ואת האח‬ ‫הכבויה – וכך הביא הילד אור וחום למשפחתו והם חיו בשמחה‬ ‫ובאהבה מאז‪● .‬‬ ‫‪11‬‬

‫הילד‬ ‫מביא‬ ‫האור‬ ‫רחלי תדהר־קנר‬ ‫‪10‬‬

‫באמצע סתיו יבש במיוחד‪,‬‬ ‫מתן בן־ארי מתבונן בשינויים‬ ‫שבטבע ובסיכוי לצמיחה חדשה‬ ‫תמול‪ ,‬בעודי ביער עם תל־‬ ‫מידים‪ ,‬נפל על מורדות‬ ‫הוואדי עץ אורן‪ .‬לא ראינו‬ ‫אותו נופל‪ ,‬אבל גם כשעץ‬ ‫נופל ביער ואיש אינו שם כדי לראות‬ ‫אותו – הוא בהחלט משמיע קול‪ .‬חריקה‬ ‫עמוקה‪ ,‬חבטה נחרצת‪ ,‬שבירתם של מאות‬ ‫ענפים קטנים כמו זיקוקין דינור‪ .‬והשקט‬ ‫שמשתרר לאחר מכן‪ ,‬שרק הרוח המזר־‬ ‫חית היבשה ממשיכה לנגן בו משבים‪.‬‬ ‫מאוחר יותר עלינו בגבעה לחפש את העץ‬ ‫שנפל‪ .‬שורשיו נעקרו מהאדמה שנסח־‬ ‫פה והידלדלה בגשמים הקצרים והחזקים‬ ‫שירדו בסוף השבוע והגזע כולו נפל אל‬ ‫הקרקע‪ ,‬נסדק ונשבר‪ .‬איך עץ גדול כזה‪,‬‬ ‫בן עשרות שנים‪ ,‬נופל פתאום? כבר היו‬ ‫סופות במהלך חייו‪ ,‬כבר היו מים שזרמו‬ ‫וסחפו את האדמה‪ ,‬כבר נשבו משבי רוח‬ ‫מזרחיים ומערביים‪ ,‬כבר היו שרבים וקרות‪,‬‬ ‫אוויר לח ואוויר יבש‪ ,‬חרקים ונקרים וח־‬ ‫זירי בר‪ .‬והעץ עמד‪ ,‬גבוה וזקוף‪ ,‬מגדל‬ ‫את מחטיו ואצטרובליו ללא הפסק‪ .‬מה‬ ‫השתנה פתאום? מה גורם לעץ להשבר?‬

‫א‬

‫מבט מקרוב גילה שהעץ‪ ,‬על גזעו ושלל‬ ‫ענפיו ואצטרובליו‪ ,‬היה יבש להפליא‪.‬‬ ‫השורשים היו יבשים ולא החזיקו טוב‬ ‫את הקרקע‪ ,‬הענפים היו יבשים ופריכים‪.‬‬ ‫כמו כל כוח החיות של העץ התנדף ממנו‬ ‫ונותר רק שלד של עץ‪ ,‬בית עץ שהזאב‬ ‫הנושב ונושף ברוח מזרחית יכול‬ ‫לעקור בקלות‪ .‬לא סתיו‬ ‫אחד יבש עשה זאת ולא‬

‫שנה אחת גשומה הייתה יכולה לרפא‬ ‫את היובש הזה‪ .‬עשור של שנים שרובן‬ ‫שחונות פגעו במחזור הגדילה והקיום של‬ ‫העץ הזה‪ .‬מבט זריז מסביב גילה אורנים‬ ‫נוספים במצב דומה‪ ,‬יבשים ואפרורים‬ ‫עם ענפים שמוטים‪ ,‬כבדים מאצטרובלים‬ ‫שלא יבשילו‪.‬‬ ‫הסתיו היבש הזה‪ ,‬שכמותו ראינו כמה‬ ‫וכמה בשנים האחרונות הוא רק חלק‬ ‫מהשינויים המתרחשים עכשיו בעולמנו‪.‬‬ ‫אנחנו חיים בעידן של שינוי‪ .‬שינויים שמ־‬ ‫שפיעים על אינסוף המחזורים השלובים‬ ‫זה בזה‪ ,‬המרכיבים את הטבע שמסבי־‬ ‫בנו ותלויים זה בזה לקיומם ותפקידם‪.‬‬ ‫פקעות ממתינות באדמה לקור לילות‬ ‫הסתיו‪ ,‬לגשמים הראשונים בכדי לגדל‬ ‫גבעולים ראשונים של רקפת‪ .‬זרעים של‬ ‫חרדל‪ ,‬חלמית וחוטמית ממתינים בקרקע‬ ‫הסדוקה לטיפות הגשם שיבשרו על‬ ‫תחילתה של השנה‪ .‬והגשם מבושש‪ .‬עמו‬ ‫מהססים גם החרקים המאביקים‪ ,‬הזח־‬ ‫לים המכרסמים‪ ,‬הציפורים המלקטות וכל‬ ‫מי שפרנסתו וחייו תלויים בנבטים הקט־‬ ‫נים‪ ,‬בפרחים הראשונים של העונה‪.‬‬ ‫מעגל השנה בנוי ממעגלים המשתלבים‬ ‫זה בזה‪ ,‬מזינים זה את זה‪ ,‬מקדמים זה‬ ‫את זה‪ .‬וכשמעגל כזה יוצא מאיפוס‬ ‫קשה להחזירו לקדמותו‪ .‬בדרך כלל אני‬ ‫סומך על הטבע שימצא את האיזון‪ .‬כי‬ ‫זו דרכו של עולם – לצאת מאיפוס ול־‬ ‫חזור אליו‪ ,‬להשתנות ולשוב‪ .‬אבל כאשר‬ ‫השינוי גדול מדי ומהיר מדי‪ ,‬יש חלקים‬ ‫במערכת הטבעית שלא משתנים בקצב‬ ‫מספיק מהיר‪ .‬האורן על המורד היה קו־‬ ‫רבנם של שינויים במחזור המים‪ ,‬במשטר‬ ‫הרוחות‪ ,‬במקצב העונות‪ ,‬שינויים שהיו‬ ‫מהירים מכדי שיוכל להגיב אליהם‪.‬‬ ‫בספרו “הלם העתיד” מ־‪ ,1970‬העתידן אלוין‬

‫טופלר ניסה לחזות כיצד ייראו החיים בת־‬ ‫חילת שנות ה־‪ .2000‬רבות מתחזיותיו‪ ,‬כמו‬ ‫כל התחזיות‪ ,‬לא התממשו‪ .‬אבל נקודה‬ ‫אחת בספר שנתנה לו את שמו‪ ,‬ראויה‬ ‫לציון במיוחד‪ .‬טופלר חזה שקצב השי־‬ ‫נויים‪ ,‬מספר השינויים שאדם יחווה במהלך‬ ‫חייו‪ ,‬ילך ויגבר ככל שיעברו השנים והדבר‬ ‫יקשה על חלק מהאנשים להתמודד‪ .‬אינני‬ ‫יודע איך יתמודדו בני האדם עם השינויים‬ ‫הרבים המתרחשים בחייהם – כמות המ־‬ ‫קצועות שהם מחליפים‪ ,‬הבתים והקשרים‬ ‫החברתיים המשתנים‪ ,‬מספר הממשלות‬ ‫השונות המתחלפות תדיר – אבל במע־‬ ‫רכת הטבעית כמות השינויים מתקרבת‬ ‫לנקודת מפנה‪.‬‬ ‫איך ייראה הסתיו של ילדינו ונכדינו?‬ ‫האם העולם ימצא את הדרך בחזרה אל‬ ‫האיזון איתנו בתוכו? האם גננות ישנו את‬ ‫השיר “בחשוון ירד יורה ועל גגי רקד”‪ ,‬כי‬ ‫היורה כבר לא ירד בחשוון אלא בכיסלו‬ ‫או בטבת? האם לוחות השנה החינניים‬ ‫שמסבירים שכדאי לשתול את גידולי‬ ‫החורף באוקטובר יצטרכו להתעדכן? קל‬ ‫ליפול לתחושות אפוקליפטיות ולתחושה‬ ‫ש”קילקלנו” את הטבע והעולם‪ .‬אולם‬ ‫יהיה מעניין לראות את הדרך בה היצורים‬ ‫החיים שסביבנו ישתנו ויותאמו למחזורים‬ ‫החדשים הללו‪.‬‬ ‫האורן הגדול נפל בחבטה אל הרצפה‬ ‫וענפיו כבר לא ישמשו מקלט ובית לציפו־‬ ‫רים‪ .‬אבל החומר שבו יחזור אל קרקעית‬ ‫היער ומשהו חדש ינבוט שם‪ ,‬צמחים שי־‬ ‫עברו את הסתיו היבש ואת החורף הרטוב‬ ‫ויפרחו שוב באביב‪ .‬הגשם מבושש לבוא‪,‬‬ ‫אבל גם אם יתמהמה – בוא יבוא ועימו‬ ‫יצמח סביבנו משהו חדש‪ ,‬וילדינו יוכלו‬ ‫לומר שראו את העולם משתנה‪ .‬ואולי‬ ‫השינוי יהיה לטובה? ●‬ ‫‪9‬‬

‫צילום‪ :‬אריאל דלפן‬

‫מחכים לגשם‬

‫הכי פחות זוהרת‪ .‬אני עונה מהר לפני‬ ‫האחרים‪“ :‬רסק גזם! רסק גזם!” (אני גם‬ ‫אוהב את הדמיון הצלילי ל‘בגד כפת’)‪.‬‬ ‫בעמדת ה”רסק גזם” חסרות מריצות‪ .‬אני‬ ‫לא מקטין ראש‪ ,‬ויוצא לחפש ברחבי בית‬ ‫הספר מריצה‪ .‬בשלב מסוים אני מבחין‬ ‫בידיות של מריצה אבל מסתבר שזאת‬ ‫עגלת קוקה קולה‪ .‬נראה שימושי‪ .‬בחול‬ ‫של כיתה א’ אני מוצא מריצה‪ ,‬וגם אבא‬ ‫אחד מאחוות הארנביה‪ .‬ברוחב לב הוא‬ ‫מציע לי את המריצה אך באותה נשימה‬ ‫אומר שהגלגל מפונצ’ר‪ .‬אני לא מקטין‬ ‫ראש והולך לראות אם צריך עזרה עם‬ ‫רשת הצל ביער המקוצץ‪ .‬מסתבר שצריך‬ ‫עזרה‪ ,‬אלא שבעיקר צריך סולם גבוה‬ ‫שיתפנה עוד זמן מה‪ .‬ובכן‪ ,‬זמן שווה‬ ‫כסף‪ :‬אני חוזר לכיתה‪ .‬יש לפנות שני‬ ‫עציצי ענק מלאים באדמה‪ .‬יוריקה! אני‬ ‫די מהר מוצא‪ ,‬מבקש ומקבל בחזרה את‬ ‫עגלת הקוקה קולה‪ .‬בקו אווירי לכיתה‬ ‫זה די קרוב‪ ,‬אבל עם עגלה זה עניין אחר‬ ‫לגמרי‪ .‬ילדה עם חוש טופוגרפי מתווה‬ ‫לי דרך מאוד מפותלת בין שתי הכיתות‪.‬‬ ‫הידיות קצרות מדי והשמש קופחת למדי‪,‬‬ ‫אבל אין תחליף לדוגמא אישית‪ .‬אני מגיע‬ ‫לכיתה בדיוק כשההיא מהחיות דוחפת‬ ‫בכל כוחה את העציץ‪ .‬עיניה מתעגלות‬ ‫והיא מסתכלת בי כמושיע כשאני מפנה‬ ‫את העציץ לכיתה השנייה ברוורס‪ ,‬כמעט‬ ‫ולא רומס אף ילד בדרך‪.‬‬

‫האזעקה של הטבע? כשאחזור לארון‬ ‫זה מאוחר יותר אגלה שהבד הוחלף‬ ‫לאחר‪ ,‬בגוון שמנת עם נוכחות של תכריך‪.‬‬ ‫האמת? גם מתאים‪.‬‬ ‫מה עכשיו? לשטוף צנצנות‪ .‬אלוהים‪ ,‬כמה‬ ‫צנצנות! אבל נהניתי‪ .‬בייחוד מהצנצנות‬ ‫הגדולות עם צבעי היסוד‪ .‬שטפתי אותן‬ ‫עשרות פעמים‪ ,‬מלאתי מים ורוקנתי וכמה‬ ‫שלא המשכתי עדיין הכיור היה מלא צבע‬ ‫ועז‪ .‬כמה אימהות הציעו להחליף אותי‬ ‫בעמדת השטיפה‪ .‬בהתחלה הרגשתי שהן‬ ‫רואות את המאמץ שלי ורוצות בכנות‬ ‫לאפשר לי מנוחה‪ .‬עם הזמן עלתה בי‬ ‫התחושה שאולי העניין שלי בצנצנות‬ ‫נתפס כגחמה פרטית‪,‬בעוד אני משתלט‬ ‫להן על הכיור‪ ,‬משאב כיתתי יקר‪.‬‬ ‫עברתי לשטוף את הרצפה‪ .‬אני‬ ‫והאמהות בריקוד המגבים‪ .‬מה עשו‬ ‫האבות האחרים? בטח קדחו באיזה קיר‪.‬‬ ‫הכוריאוגרפיה פשוטה‪ ,‬מגב עולה מגב‬ ‫יורד‪ .‬לכאורה כל רקדן בפני עצמו‪ ,‬אך יש‬

‫יחסי גומלין‪ ,‬יש קומפוזיציה‪ .‬השטיפה‬ ‫כמעשה חינוכי‪ :‬הכיתה בתפקיד הילד‪.‬‬ ‫ההורים בתפקיד הלא־זוהר של הורים‪.‬‬ ‫וכשבאוזניי עדיין מהדהדות מחיאות‬ ‫הכפיים (השולחנות בתפקיד הקהל)‪,‬‬ ‫יצאתי מהכיתה בתחושת סיפוק‪ .‬אפשר‬ ‫לארוז וללכת הביתה‪ ,‬כשלפתע – אתגר‬ ‫חדש‪ :‬לפנות את התנור הכיתתי למכולה‪.‬‬ ‫יוריקה! אני מוצא מבקש ומקבל את‬ ‫עגלת הקוקה קולה‪ .‬מחשב מסלול‬ ‫למכולה‪ .‬הדרך ארוכה‪ ...‬בסופה זורקים‬ ‫את התנור‪ .‬גם כיתה א’ צריכים לזרוק‬ ‫את התנור שלהם ואנחנו מסייעים‪ .‬אלכס‬ ‫מסתכל בצער על התנורים הזרוקים‬ ‫ומפטיר‪ :‬תרבות השפע‪ .‬ואני חושב‪:‬‬ ‫במקום שבו זורקים תנורים‪ ,‬עוד יזרקו‬ ‫חלות‪ .‬וגם‪ :‬אם אין לחם אין תורה‪ ,‬אם אין‬ ‫חלות – אין מקצועות ליבה?‬ ‫אני חוזר למכונית‪ ,‬לגגון‪ ,‬לסולם‪ .‬קושר‬ ‫באגביות‪ .‬לפעמים הסולם הוא רק סולם‪.‬‬ ‫נוסע הביתה‪● .‬‬

‫אני פנוי להובלות ואפילו יש לי עגלה‪.‬‬ ‫אבל נראה לי שצריך לצאת מאזור‬ ‫הנוחות‪ .‬מתבונן סביבי‪ ,‬ורואה ארון ברזל‬ ‫גדול‪ .‬ברזל? לא בבית ספרנו‪ .‬מה יש בו‬ ‫בכלל? משהו שקשור לצפירה או לכריזה‪.‬‬ ‫מייטרי ואני באותו ראש‪ ,‬עוטפים את‬ ‫הארון בבד בסגנון הודי עם הדפס של‬ ‫פילים‪ ,‬כי מהי תרועת הפילים אם לא‬ ‫‪7‬‬

‫צילומים‪ :‬רוני גלבוע‬

‫חוויותיו של הורה ביום גיוס בית ספרי לפני‬ ‫פתיחתה של שנת הלימודים | תומר גלעד‬

‫העמסתי‬ ‫על‬ ‫הגגון‬ ‫תומר גלעד‪ ,‬אבא בשקד‪ ,‬כותב לנו‬ ‫על חוויותיו מיום גיוס בית ספרי‬ ‫‪6‬‬

‫עמסתי על הגגון הארעי‬ ‫את הסולם‪ .‬הקשירה‬ ‫מסתבכת‪ ,‬יש אפשרויות‬ ‫כה רבות‪ ...‬האין הקשירה‬ ‫לגגון המוצב האחרון אליו לא חדר עדיין‬ ‫השיוויון בין המינים? הסולם והחנית‪,‬‬ ‫האריה והמכונית‪ ,‬האין הם אלא סמלים‬ ‫מתחלפים בטקס הגבריות? לדעתי‪,‬‬ ‫הקשר הדוק‪ .‬ובכן‪ ,‬אפשר לצאת לדרך‪.‬‬ ‫מיה בת זוגי שאלה אח”כ‪ :‬אז איך היה?‬ ‫אני‪ :‬החנייה עמוסה‪ ,‬ומיד פוגשים‬ ‫פרצופים מוכרים‪ :‬הנה אלכס‬ ‫(מהקונטקט)‪ ,‬הנה מר טרמפ‪ ,‬ודפנה ‪,T‬‬ ‫ומתן בן־ארי (מהספוקן)‪ ,‬וגיא־כינור‪...‬‬ ‫פרצופים נחמדים‪ ,‬אין מה לומר‪ .‬והנה‬

‫ה‬

‫אלינור‪...‬‬ ‫מיה‪ :‬מי?‬ ‫אני‪ :‬אלינור‪ ,‬מהירקות‪,‬‬ ‫מיה‪? :‬‬ ‫אני‪ :‬אלינור‪ ,‬נו‪ ,‬אלינור ששרה‪ ,‬אלינור‬ ‫ריגבי‪,‬‬ ‫מיה‪!? :‬‬ ‫לא משנה‪ .‬הגעתי לכיתה‪ ,‬מלא הורים‬ ‫ולא ברור מה צריך לעשות‪ .‬אבל הנה‬ ‫נשמעת קריאה‪ :‬דרושים גברים צעירים‬ ‫לעבודות כלליות! מוחמא‪ ,‬אני נעתר‬ ‫ומובל מיד בשלשלאות ל‪...‬ארנביה‪.‬‬ ‫כמו באגדות‪ ,‬הוצגו בפנינו כמה חלופות‬ ‫לבחור מביניהן‪ .‬אם זכרוני לא מטעה‬ ‫אותי‪ ,‬עדיף לבחור באופציה שנראית‬

‫שולבו שם מכל הגילאים ועם בעיות שונות‪ .‬התחלנו מהבסיס‪:‬‬ ‫אכלנו איתם ביחד על יד שולחן (בסכין ומזלג‪ ,‬לא להאכיל אותם)‪,‬‬ ‫תמיד מבוגר אחד ישן איתם בלילה‪ ,‬והימים היו מאורגנים מהבוקר‬ ‫עד הערב‪ :‬בבקרים עשינו איתם שיעורים ואחה"צ היו מלאכות‬ ‫וטיולים‪ ,‬שירה ומוסיקה‪ ,‬סיפורים וטקסי ערב‪ ,‬כמו במשפחה‪ .‬רק‬ ‫על ידי העובדה שהקדשנו זמן ואת תשומת הלב המלאה שלנו‬ ‫לילדים כבר יכולנו לראות שינויים אצלם‪ .‬היחס האישי והחום של‬ ‫התעניינות וקשר השפיעו על הילדים באופן מיידי‪ .‬הם השתנו‬ ‫פיזית ונפשית‪ ,‬הם נעשו יותר ערים ותקשורתיים"‪.‬‬ ‫אחרי שנה שם סטפני נסעה ללמוד חינוך מיוחד אנתרופוסופי‬ ‫בגרמניה ובסופו של דבר התגלגלה שוב לארץ‪ ,‬קודם לעבודה‬ ‫התנדבותית כמחנכת בבית אליהו בבאר שבע ובהמשך אחרי‬ ‫שהיא הקימה את משפחתה עם גלעד היא הפכה להיות גננת‪.‬‬ ‫העובדה שסטפני אלון הגיעה מתוך החינוך המיוחד לא הפרי־‬ ‫עה לה לקחת ברצינות רבה את החינוך לגיל הרך‪ .‬היא היתה‬ ‫גננת ולדורף ראשונה בארץ‪ ,‬לקחה חלק בהקמת עמותת שקד‪,‬‬ ‫הקימה את ההכשרה הראשונה בארץ לחינוך בגיל הרך (עם רוני‬ ‫צדוק ואחר כך עם ורד שטמפר ומורים רבים נוספים) ופועלת‬ ‫רבות לקדם חינוך ולדורף בגיל הרך בישראל ובעולם‪.‬‬

‫מה נדרש בעבודה חינוכית בגיל הרך?‬ ‫מה היא המעטפת הנדרשת עבור התפתחות הילד בתקופת‬ ‫חייו הראשונה? הילד עובד קשה בתקופה הזאת כדי למלא את‬ ‫כל תפקידיו בבנייה‪ ,‬אירגון ועיצוב גופו‪ .‬הוא זקוק למרחב שבו‬ ‫הוא יכול לגדול‪ ,‬להתנסות ולהתאמן‪ .‬במרחב עבודה זה הוא‬ ‫צריך מעטפת זורמת‪ ,‬ריתמית‪ ,‬חמה‪ ,‬מגינה ומזינה שתאפשר לו‬ ‫לעשות את כל העבודה‪ .‬הילד מושפע במידה רבה ביותר‪ ,‬לא‬ ‫רק מהעבודה החינוכית בבית ובגן‪ ,‬אלא מכל המעגלים השונים‬ ‫העוטפים אותו‪ .‬מעגלים אלו‪ ,‬כשהם עובדים בשיתוף פעולה‪,‬‬ ‫בהכרה משותפת‪ ,‬בתחושת שיתוף פעולה והדדיות – ישפיעו‬ ‫בצורה טובה יותר על רווחתו העמוקה ביותר של הילד‪.‬‬ ‫"אני מאמינה שאחת התשובות לקשיים שעולים (בחינוך כיום)‬ ‫היא להגביר את הקשרים החברתיים בינינו‪ ,‬כאנשי חינוך ול־‬ ‫דורף‪ ,‬את ההתעניינות ההדדית בתחומים השונים‪ .‬להגביר את‬ ‫השיח בין סמינרי־החינוך השונים ברחבי הארץ‪ .‬ללמוד לעומק‬ ‫את הקשר בין הילד בגיל הרך‪ ,‬לילד שאנחנו פוגשים בבית‬ ‫הספר היסודי‪ ,‬ולנער שמופיע לפנינו בתיכון‪ ,‬ולהבין את האח־‬ ‫ריות המשותפת שלנו כמחנכים לדרכו – לכל אורכה – ואני‬ ‫בהחלט כוללת בשיח הזה גם את ההורים" (מתוך מאמר של‬

‫סטפני "מתי ישבנו לאחרונה ביחד"‪ ,‬שהתפרסם באדם עולם)‪.‬‬ ‫את הדברים האילו הביאה סטפני בכנס ולדורף לגיל הרך השנה‪,‬‬ ‫בו היא הפגישה בפאנל אנשים בעלי זויות התבוננות שונות על‬ ‫מעשה החינוך והקשרים העוטפים אותו‪.‬‬

‫צמיחה מההיקף‬ ‫הילד הצעיר בא אלינו בהתמסרות טוטאלית אל העולם ואל‬ ‫החברה שלנו‪ .‬כך הוא מזכיר לנו את תפקידנו החברתי‪ :‬לגדל‬ ‫את ילדינו באווירה של הכרת תודה‪ ,‬אהבה‪ ,‬התעניינות אחד‬ ‫בשני‪ .‬נראה לי שכולנו רואים שעצם הילדּות‪ ,‬ועמה הילדים הצ־‬ ‫עירים עצמם‪ ,‬מותקפים כיום במיוחד על ידי התנאים החברתיים‬ ‫והתרבותיים של הזמן‪ .‬אנו נקראים לעשות יותר בהגנה עליהם‪.‬‬ ‫יש צורך לחזק את החוסן של ילדי הגיל הרך בכל המובנים ‪:‬‬ ‫גופניים‪ ,‬נפשיים‪ ,‬רוחניים‪.‬‬ ‫שטיינר לא התכוון שההתרכזות בחינוך תהיה הדבר הראשי‪.‬‬ ‫החינוך מבחינתו היה חלק ואמצעי לשינוי חברתי גדול יותר‪" ,‬את‬ ‫היסודות לחינוך המוסרי והחברתי מקבלים בעיקר אם תופסים‬ ‫את קשריו של האדם הגדל אל הסביבה האנושית בכללותה‪".‬‬ ‫אומר שטיינר (הלכה ומעשה בחינוך ולדורף‪ ,‬שטיינר‪ ,‬הרצאה‬ ‫שנתן בדורנאך ‪.)1923‬‬ ‫יחסי צוות הגנים – הורים כמו כל יחסים‪ ,‬תמיד היו מורכבים‬ ‫והיו בהם עליות וירידות‪ ,‬שכן נדרש מאמץ אנושי כדי לאפשר‬ ‫סביבה המתקיימת ביחד‪ ,‬בתקשורת‪ ,‬בסובלנות ובאהבה‪ ,‬כדברי‬ ‫שטיינר‪.‬‬ ‫האם נצליח לסלול את הדרך לשנים הבאות‪ ,‬לעבוד ביחד‪ ,‬לקיים‬ ‫יחסים משותפים שיקיפו את הילדים הצעירים וישנו חברתית‬ ‫אפילו אם במעט את המסגרת החברתית סביבם?‬ ‫סטפני מצביעה על המצב כיום בו החינוך לגיל הרך מקבל פחות‬ ‫תשומת לב‪ .‬משאבים רבים מושקעים בבתי הספר היסודיים‬ ‫והתיכון‪ ,‬אך למעשה מחקרים רבים מהעולם ומגישות חינו־‬ ‫כיות ופסיכולוגיות שונות‪ ,‬מראים כי השביעון הראשון הוא בעל‬ ‫ההשפעה הדרמטית ביותר עבור הילדים‪ .‬דפוסים‪ ,‬התנהגויות‪,‬‬ ‫"זכרונות ריגשיים" שנספגים בגיל הזה נצרבים לא אחת לחיים‬ ‫‪ ,‬טראומות נשארות‪ ,‬כל אלה מעצבים את האדם שגדל מהפ־‬ ‫עוט הקטן‪ .‬לכן משתמע שבגיל זה מונח משקל רציני ביותר על‬ ‫עבודת ההורים והצוות החינוכי‪.‬‬ ‫השיחה עם סטפני העלתה בי מחשבות לגבי הקשר בין ההורים‬ ‫לצוות הפדגוגי והאם ניתן לעשות יותר לטובת יצירת היקף‬ ‫תומך לילדים ומה בעצם נדרש מההיקף‪● .‬‬ ‫‪5‬‬

‫טפני נולדה בשוויץ והיא דור שלישי לא־‬ ‫נתרופוסופיה‪ .‬לשאלה מהי היא בעצם‬ ‫אנתרופוסופיה בעיניה היא עונה – "אני‬ ‫חושבת שזה תמיד יהיה גמגום להסביר‬ ‫מה זה‪ ,‬כי זאת ישות‪ ,‬שלפעמים אתה‬ ‫מתקרב אליה יותר ולפעמים זה מתבהר‬ ‫לך תוך כדי‪ ,‬זה לא משהו שאתה יכול בקלות לשים בקופסא‪ ,‬זה‬ ‫גם משהו שחי דרך אנשים‪ ,‬זה פוטנציאל לראות את העולם כמה‬ ‫שיותר בשלמותו‪ ,‬אם אפשר לומר את זה ככה‪".‬‬ ‫שאלה שיכולה להיות נדושה במחוזותינו‪ ,‬אבל ברור היה לרחלי‬ ‫ולי שאי אפשר לשבת עם סטפני ולא לשאול שאלות אותה על‬ ‫האנתרופוסופיה ועל חינוך ולדורף בישראל‪" :‬רק בארץ פגשתי‬ ‫כ"כ הרבה במושג 'אנתרופוסופיה' ו'חינוך אנתרופוסופי'‪ ,‬בעולם‬ ‫לא קוראים לחינוך הזה 'אנתרופוסופי'‪ .‬להבדיל מגן דתי שאת‬ ‫מצפה שהילד יהיה דתי וזה מלווה אותו לכיוון מסויים‪ ,‬חינוך ול־‬ ‫דורף לא אמור לכוון את הילד לדעות מסויימות‪ ,‬אלא לפתוח את‬ ‫היכולת להחליט חופשי‪ ,‬להביא אותך לסוג של עצמאות במהות‬ ‫שלך ואז תחליטי מה את‪ .‬הוא לא אמור לכוון אותך אידיאולוגית‪.‬‬ ‫המחנכים יכולים להזין את עצמם מתוך האנתרופוסופיה‪ ,‬אבל‬ ‫הם לא אמורים לכוון את הילד אל האנתרופוסופיה‪ ,‬זה ההבדל‪.‬‬ ‫חינוך ולדורף מעוניין להצמיח אנשים שיש להם שיפוט בריא‬ ‫ועצמאי בתוכם‪ ,‬לבחור את דרכם‪ .‬בעולם הוא נקרא גם 'חינוך‬ ‫לחופש על שם שטיינר'‪.‬‬

‫ס‬

‫הסתכלות אחרת על החיים‬ ‫סטפני מספרת על שתי נקודות מפגש עם האנתרופוסופיה‬ ‫כמשמעותיות עבורה‪ ,‬הראשונה – "בזמנים שלמדתי בסמינר‬ ‫להוראה "רגיל" – הלכתי לתצפיות בביה"ס ולדורף קטן בברן‬ ‫שם למדתי ממורה צעיר המון על חינוך‪ .‬כבר שם חיבר אותי‬ ‫משהו‪ ,‬הרגשתי שיש משהו שהוא נכון לילדים"‪ .‬השנייה – "מוסד‬ ‫טיפולי בשוויץ לחינוך מיוחד אנתרופוסופי בו עבדתי שנה‪ .‬ראיתי‬ ‫שבעבודה עם ילדים כ"כ פגועים‪ ,‬כל מה שלמדתי עד כה לא‬ ‫עוזר לי כלל‪ .‬התחלתי לחשוב שאם מסתכלים על ילד או אדם‬ ‫מוגבל באופן מטריאליסטי‪ ,‬אין בכך טעם רב‪ .‬אתה יכול לקבל‬ ‫את המשמעות להתמסרות כזו רק עם הסתכלות מעבר לחיים‬ ‫האלה‪ ...‬התפלאתי מהעבודה בהתמסרות כ"כ גדולה וחמה עם‬ ‫הרבה תשומת לב לכל ילד בבית חינוך זה‪ .‬הילדים האלה לא‬ ‫יתרמו לחברה‪ ,‬אין תוצרת כלכלית מהם‪ ,‬להפך‪ ,‬הם מושכים‬ ‫עוד כוח וטיפול מהחברה‪ .‬אך אם אתה מסתכל על כך שלידה‬ ‫‪4‬‬

‫"אני מאמינה שאחת התשובות לקשיים שעולים היא‬ ‫להגביר את הקשרים החברתיים בינינו‪ ,‬כאנשי חינוך ולדורף‪,‬‬ ‫את ההתעניינות ההדדית בתחומים השונים‪ .‬ללמוד לעומק‬ ‫את הקשר בין הילד בגיל הרך‪ ,‬לילד שאנחנו פוגשים בבית‬ ‫הספר היסודי‪ ,‬ולנער שמופיע לפנינו בתיכון‪ ,‬ולהבין את‬ ‫האחריות המשותפת שלנו כמחנכים לדרכו – לכל אורכה –‬ ‫ואני בהחלט כוללת בשיח הזה גם את ההורים"‬ ‫ומוות אינם הסוף של העולם הזה‪ ,‬מתאפשרת התבוננות אחרת‬ ‫גם על החיים של ילדים כאלה שלא יגיעו להישגים חיצוניים‪.‬‬ ‫מהרגע הזה אנתרופוסופיה עבורי אינה רק מתודה של חינוך‬ ‫אלא הרבה יותר מזה‪ ,‬והיה לי ברור שזה הכיוון שלי‪ ,‬ואני חייבת‬ ‫את האנתרופוסופיה להמשך הדרך שלי כי בלי מבט אל מעבר‬ ‫לגבולות של הנראות החיצונית אני כבר לא יכולה לעבוד עם‬ ‫הילדים הללו‪ .‬אני חייבת את ההתרחבות הזאת של ההסתכלות‬ ‫על המשמעות וההמשכיות של החיים מתוך מקום שמאפשר לי‬ ‫לגלות בעצמי‪ .‬יש לזה ערך ומשמעות יותר גדולים לעשות את‬ ‫המסע ולגלות את הדרך שלי בעולם‪".‬‬

‫מסע משנה גורלות‬ ‫החינוך המיוחד הביא את סטפני לארץ‪ .‬אחרי שנה במוסד בש־‬ ‫וויץ‪ ,‬היא הבינה שיש לה עוד מה ללמוד בחינוך מיוחד והיא‬ ‫חיפשה מקום נוסף ללימוד‪ .‬חוטי הגורל הביאו לידיה פתק‬ ‫מאישה שוויצרית שלמדה באנגליה ועבדה בישראל‪ ,‬רות מוזימן‬ ‫שמה‪ .‬סטפני התעניינה מאוד והחליטה לכתוב לה ולראות מה‬ ‫עומד מאחורי זה‪ .‬ביוני ‪ '67‬הגיעה סטפני לארץ‪ ,‬ימים ספורים‬ ‫אחרי מלחמת ששת הימים‪ .‬היא הגיעה לשער מנשה‪ ,‬מוסד‬ ‫שהיו בו יותר מ־‪ 300‬ילדים בחינוך מיוחד בתנאים קשים‪ ,‬עם‬ ‫שתי מטפלות על כל ‪ 30‬ילדים‪.‬‬ ‫זאת היתה חוויה מכוננת‪ .‬סטפני פגשה ולמדה מרות מוזימן‪,‬‬ ‫חלוצת העשייה האנתרופוסופית בישראל‪ ,‬שתקים מאוחר יותר‬ ‫את בית אליהו שממנו יוקם לימים כפר רפאל‪ .‬מקס אנסבכר‪,‬‬ ‫מנהל המוסד בשער מנשה‪ ,‬ביקש מרות להקים בית לדוגמא ולי־‬ ‫צור מודל של עבודה עם ילדים בחינוך מיוחד‪" .‬באותו רגע רות‬ ‫קיבלה את המכתב שלי והיא שמחה על נכונותי להשתתף‪ .‬היא‬ ‫הכינה צריף אחד למגורים ואוכל‪ ,‬ואחד כבית ספר‪ 24 .‬ילדים‬

‫פינת טבע גן אלה‪.‬‬ ‫צילום‪ :‬רחלי תדהר־קנר‬

‫לפתוח‬ ‫את הלב‬ ‫רחב‬ ‫כתבת המשך בעקבות ראיון‬ ‫עם סטפני אלון שחלקו פורסם‬ ‫בגיליון הקודם‪ .‬בחלק הזה נשמע‬ ‫על חינוך לגיל הרך ועל תפקיד‬ ‫ההורים בעיני סטפני ביחסי‬ ‫הורים מחנכים‬ ‫‪3‬‬

‫>‬

‫ַמה ּׁ ֶש ֵאינֹו ַא ֲה ָבה‬ ‫יפתח בן אהרן‬

‫– עיתון קהילה –‬ ‫גליון חורף ‪2019‬‬

‫תמונת שער‪ :‬אריאל דלפן‪ ,‬כיתה ח'‪.2‬‬ ‫עורכים‪ :‬לי גלים־דלפן‪ ,‬מתן בן־ארי‪,‬‬ ‫רחלי תדהר־קנר ויורם גרשמן‬ ‫עריכה לשונית‪ :‬ברכות למיה בקר על‬ ‫הצטרפותה לעלי שקד! ומתן בן־ארי‬ ‫עיצוב גרפי‪ :‬מיכל מגן‬ ‫צלמת המערכת‪ :‬גל מוסנזון‬ ‫מודעות ופרסום‪ :‬יריב הרפז‬ ‫בית דפוס‪" :‬מילניום" אלון דה־פיצ'וטו‬ ‫תמונות מחיי הקהילה‪ :‬נועם גיגר‪ ,‬רוני גלבוע‬ ‫תודות‪ :‬איילה צ'יזיק‪ ,‬נטע יובל‬ ‫כתבים אורחים‪ :‬סטפני אלון‪ ,‬גלעד אלון‪,‬‬ ‫תומר גלעד‪ ,‬אבי פן‪ ,‬דובי אגמי‪ ,‬נטע קנר‬

‫מַה ֶּׁש ֵאינֹו א ֲַה ָבה ְּבתֹוכִ י‬ ‫ְמפ ֵַחד עַכְ ָׁשו לְ א ֵַּבד‬ ‫ֶאת ֶׁשּל ֹא ָהיָ ה‬ ‫ל ֹא הֹווֶ ה‬ ‫וְ ל ֹא יִ ְהיֶ ה‬ ‫מַה ֶּׁש ֵאינֹו א ֲַה ָבה ְמד ֵַּבר‬ ‫עַכְ ָׁשו‬ ‫ּובכ ֶֹבד‪.‬‬ ‫ִּב ְצ ִרידּות ְ‬

‫ּגֹוב ֶרת ָעל ַי‬ ‫ֲא ָבל ָהא ֲַה ָבה ֶ‬ ‫ְּב ִרגְ ֵעי ה ִַּס ִּפים‬ ‫קֹוראת לָ ֶא ָחד‬ ‫וְ ֵ‬ ‫ֶׁש ֵאינֹו ִׁשכְ ָחה וְ ֵאינֹו ָמנֹוחַ‪,‬‬ ‫לֵ ב‬ ‫ַּפֹועם ֶאת ְּפ ִעימַת ָה ֲא ָד ָמה‬ ‫ה ֵ‬ ‫וְ הַּמַיִ ם‪,‬‬ ‫ַּנֹוׁשם ֶאת ָהאֹור‬ ‫ה ֵ‬ ‫עַל ִּפי ה ְַּתהֹום‪.‬‬

‫כיתבו לנו‪aley.shaked@gmail.com :‬‬

‫תוכן עניינים‬ ‫‪ 3‬לפתוח את הלב חזק – ראיון עם סטפני אלון‪ ,‬כתבת המשך לי גלים־דלפן ‪6‬‬ ‫הגגון‪ ,‬רשמיו של אב בביה"ס תומר גלעד ‪ 8‬מחכים לגשם מתן בן־ארי ‪ 10‬הילד מביא האור‪,‬‬ ‫סיפור מאת רחלי תדהר־קנר ‪ 12‬חינוך תומך בריאות סטפני אלון על ההרצאה של ד"ר מתיאס‬ ‫גירקה ‪ 13‬מחשבות על חיסונים דובי אגמי ‪ 14‬חופן שקדים – שלוש משפחות שהן אחת‪ ,‬משפחת‬ ‫אלמוג רחלי תדהר־קנר ‪ 17‬תמונות מחיי הקהילה ‪ 18‬נא להכיר‪ ,‬רעות אתרוגי‪ ,‬מחנכת כיתה ג' רחלי‬ ‫תדהר־קנר ‪ 20‬המלצות על ספר ילדים נטע קנר ‪ 21‬המלצות על ספר מבוגרים אבי פן ‪ 22‬יצירה‬ ‫מהתיכון איילה צ'זיק‪ ,‬ציור וכתיבה ‪ 22‬תקנון עמותת שקד‪ 30 ,‬שנה אחרי גלעד אלון ‪ 24‬דוד הראל‪,‬‬ ‫שפות אסתטיות ויזואליות לי גלים־דלפן ‪ 27‬דפי שקד ‪ 28‬מהגנים – מעגל החורף בגן אלה‬ ‫ העמסתי על‬

‫"מי ייתן ונוכחותנו המלאה‬ ‫תפתח את ההוויה השלווה‬ ‫בה מצויה האהבה‬ ‫שתנחה את עשייתנו‬ ‫המשותפת"‬ ‫גליה טיאנו רונן‬

‫– עיתון קהילה –‬ ‫גליון חורף ‪2019‬‬ ‫עיתון קהילה – גליון ‪ – 10‬קיץ ‪2019‬‬

‫‪3‬‬

‫‪12‬‬ ‫‪18‬‬

‫לפתוח את הלב חזק‬ ‫– ראיון עם סטפני‬ ‫אלון לי גלים־דלפן‬

‫מחשבות על‬ ‫חיסונים ועל קהילה‬ ‫דובי אגמי‬

‫נא להכיר‪ ,‬רעות אתרוגי‪,‬‬ ‫מחנכת כיתה ג' רחלי‬ ‫תדהר־קנר‬

‫‪14‬‬

‫חופן שקדים –‬ ‫משפחת אלמוג‬ ‫רחלי תדהר־קנר‬