חורף 2020

‫תמונות מחיי הקהילה‬

‫בכיוון השעון‪ :‬הפגנת אקלים בהנהגת תלמידי בי"ס שקד;‬ ‫הורים בכיתה ג' של לילך עוטפים מחברות‪ ,‬בוגרי גן אלרועי‬ ‫במסיבת הסיום‪ ,‬משפחת חילף מתוך פרויקט צילום משפחות בסגר‪ ,‬רגע של שמחת המפגש‪ ,‬עם מסיכות‬ ‫בביה"ס‪ ,‬קפיצה בחבל בכיתה של דניאל ג‪ ,‬תצפית על ליקוי חמה כיתה ה' גדעון‪ ,‬ניקיון חופים כיתה ו'‬ ‫איתי‪ ,‬משפחת זק מתוך פרויקט צילום משפחות בסגר‪ ,‬ילדים משחקים בחצר הגן‪ .‬צלמים‪ :‬גל מוסנזון‪ ,‬רוני‬ ‫גלבוע־רוכל‪ ,‬כרמית שמחי־רוקח‪ ,‬נעם גיגר‬

‫מורה פרטית‬ ‫למקצועות‪:‬‬ ‫מתמטיקה‪ ,‬פיזיקה‪,‬‬ ‫מדעים‪ ,‬אנגלית ועוד‪.‬‬

‫גם בלימוד מרחוק ולכל הגילאים!‬

‫סמדר‬ ‫‪0526045041‬‬

‫פורץ‬ ‫דרך‬

‫החלפת צילנדרים‪,‬‬ ‫פריצה לבית ולרכב‬

‫‬‫‪054-459-1040‬‬

‫דניאל סידר‬

‫טיפול רגשי בגישה אנתרפוסופית‬ ‫פסיכותראפיה לילדים‪ ,‬מבוגרים ובני נוער‪ ,‬כולל‬ ‫הדרכת הורים בשילוב אומנות ומשחק‪.‬‬ ‫בעלת תואר ראשון בפסיכולוגיה וניסיון רב עם‬ ‫ילדים בקבוצות‪ ,‬מסגרות ובאופן פרטי‪.‬‬

‫במחיר מוזל בזמן ההתמחות לתארפיסטית‬ ‫מוסמכת‬

‫קסם הריפוי‬ ‫יוליה גרינברגר‬ ‫מתקשרת מרפאה מלווה רוחנית‬

‫לפרטים‪054-2454954 :‬‬

‫‪ , 054-8183197 04-8390579‬קריית טבעון‬ ‫‪ yuliagreen79@gmail.com‬קסם הריפוי‬

‫עבודת ליבוד יבש על ענף‪ :‬תמר שתיל‬

‫עיתון עלי שקד מחפש‬ ‫אנשי צוות חדשים‬ ‫הקהילה היא בנשמתכם‪/‬ן‬ ‫ואתם‪/‬ן רוצים לקחת חלק בעשייה‬ ‫שמחברת‪ ,‬מקרבת ומהנה?‬

‫ביחד‬ ‫תומר גלעד‬ ‫עוד אנשים יושבים עכשיו אל שולחן המטבח‪ ,‬מחפשים בין פירורי‬ ‫הלחם ושיבולת השועל ניצוץ‪ .‬עמוק בפרוזדור העייפות שומעים את‬ ‫שירתה המפתה של השינה‪ ,‬ויכולים לה‪.‬‬ ‫אנשים אחרים גם הם מכתימים דפים בדיו וחוט מחשבתם נתקל‬ ‫בבכיו החד של תינוק בשעת לילה או נכלא בפקעת מחשבות על יום‬ ‫העבודה המתקרב‪ ,‬על סידורים שיש לסדר ועל הדורים שיש ליישר‪.‬‬ ‫יש עוד בתים בהם‪ ,‬לאחר שהאורות כבים שב ונדלק אור קטן וכיסא‬ ‫נגרר על רצפת צעצועים‪ ,‬ומילים מולחמות ותלמים נפתחים והרוח‬ ‫נושבת תשוקה עדינה בין סדקי הלבנים של חומת “לשם מה”‪.‬‬ ‫בעוד סלונים אנשים מתאמנים בסולמות‪ ,‬עולים ויורדים בין לבנים‬ ‫לשחורים בלאט הולכים על כריות אצבעות מניחים על קלידים שלא‬ ‫להעיר ילדים חלומים‪.‬‬ ‫בעוד מקומות אנשים מנסים לברוא איזה טוב‪ ,‬לתת למילים‪ ,‬לצלי־‬ ‫לים להמריא בכנפיים דקות להזיז זעיר־אוויר‪ .‬בעוד מקומות‪ ,‬באי‬ ‫אלו שפות‪ ,‬מאחורי סיבובי מנעולים בדלתות‪ ,‬בתיאום לבבות לאותו‬ ‫מטרונום‪ ,‬מביטים מחלון המטבח אל השחור ושולחים הבהובים בק־‬ ‫ווים ישרים אליי‪ ,‬הספון‪ ,‬המאושר‪ ,‬הרדום‪ ,‬המפזר רגעים של בדידות‬ ‫מעיקה בעזרת ניחוחות של שותפות‪ ,‬של זיקה‪ .‬‬ ‫‪26‬‬

‫אנחנו מחפשים עורכ‪/‬ת חדש‪/‬ה‬ ‫ואנשי צוות חדשים לסגל העיתון‬ ‫אתם מוזמנים להביא את הכישרון‬ ‫שלכם בכתיבה‪ ,‬ביצירת קשרים ובצילום‬ ‫לידי ביטוי והגשמה בעשייה התנדבותית‬ ‫מתגמלת שיוצרת רקמה של קהילה‬ ‫מוזמנים לפנות אלינו!‪ ‬‬ ‫‪aley.shaked@gmail.com‬‬ ‫רחלי ‪0542068609 -‬‬

‫‪‬‬

‫איתך לחוויית לידה שלמה‬ ‫יעל אוסימו‬

‫דולה ומלווה אחרי לידה‬ ‫הומאופטית מוסמכת‪,‬‬ ‫משלבת את השניים ביחד ולחוד‬ ‫לפרטים‪050-8023031 :‬‬

‫פרחי השקד‬ ‫‪25‬‬

‫‪24‬‬

‫פרחי השקד‬

‫ציירה‪ :‬ארבל אלוש‪ ,‬כיתה י"א‬

‫פרחי השקד‬

‫‪Zoom In‬‬ ‫עבודתה של נטע עופר בוגרת‬ ‫שקד (שמן על בד‪)2020 ,‬‬ ‫"הציור מורכב מאוסף של צילומי‬ ‫מסך משיחות זום שהיו לאורך סגר‬ ‫הקורונה המוצגים כתמונה אחת‬ ‫בצורת זום על מצב ‪.Gallery view‬‬ ‫בחרתי תמונות שמציגות את איך‬ ‫שאני חוויתי את האנשים שאיתי‬ ‫בשיחה‪ :‬מעוותים ועייפים‪ ,‬מזווית‬ ‫לא מחמיאה‪ .‬רציתי להעביר את‬ ‫החוויה הכמעט מגוחכת של שיחות‬ ‫הזום‪ .‬כשהתחלתי את הציור‬ ‫התכוונתי שהוא יעביר את המצב‬ ‫המדכא והמייאש ששיחות הזום‬ ‫הכניסו לחיים שלנו‪ ,‬אך עם הזמן‬ ‫ועם החזרה שלנו לבית הספר‪ ,‬הציור‬

‫קיבל גוון אופטימי וכמוני הוא קיבל‬ ‫בחזרה את הצבע בחיים‪.‬‬ ‫באחת התמונות בחרתי לשלב מסך‬ ‫ללא דמות ובמקומה מופיעה האות‬ ‫‪ .N‬כשציירתי חשבתי שהאות ‪N‬‬ ‫מייצגת את המילה ‪( No one‬אף‬ ‫אחד)‪ ,‬מכיוון שהרגשתי שגם מי‬ ‫שנמצא בשיחה לא באמת נוכח‪.‬‬ ‫לאחר שיחה עם כמה אנשים גיליתי‬ ‫שמבלי לשים לב‪ ,‬האות ‪ N‬היא גם‬ ‫הייצוג שלי בתוך הציור – ‪.Neta‬‬ ‫אני חושבת שהשילוב בין שתי‬ ‫הפרספקטיבות נותן את התמונה‬ ‫המלאה‪ .‬‬

‫עבודות‬ ‫של ילדים‬ ‫מבית הספר‬ ‫ומהתיכון‬ ‫תודה לכל מי שהתאמץ ושלח לנו תמונה‪.‬‬ ‫מוזמנים לשלוח אלינו למייל ואנחנו נפרסם‪:‬‬ ‫‪aley.shaked@gmail.com‬‬ ‫המשך העבודות בעמוד הבא‬

‫←‬

‫‪23‬‬

‫צילום‪ :‬גל מוסנזון‬

‫הזמן לייצר זיכרון ותיעוד של חברי‬ ‫הקהילה בעודם ספונים כל אחד בביתו‪.‬‬

‫חדשות‬ ‫מעין בוסתן ‪/‬‬ ‫اخبار عين‬ ‫البستان‬ ‫ביקשנו מגל מוסנזון‪ ,‬צלמת‬ ‫המערכת‪ ,‬לעדכן אותנו איך‬ ‫מתמודדים עם המצב הנוכחי‬ ‫בעין בוסתן‬ ‫ז מי לא מכיר את עין בוסתן?‬ ‫עמותה לחינוך דו־לשוני‪ ,‬ברוח‬ ‫ולדורף‪ ,‬שפועלת משנת ‪,2005‬‬ ‫וסביבה התפתחה קהילת שכנים ערבית־‬ ‫יהודית‪ .‬כיום העמותה‪ ,‬השוכנת בחילף‪,‬‬ ‫מחזיקה פעוטון וגן ילדים‪ ,‬ובוגרי גן רבים‬ ‫ממשיכים לביה”ס שקד‪.‬‬

‫א‬

‫‪22‬‬

‫המורכבות בתקופה זו היא לא קטנה‪.‬‬ ‫בימים רגילים בקהילת עין בוסתן‪ ,‬על‬ ‫מנת לחזק ולהצמיח את הקהילה‪ ,‬אנו‬ ‫מקיימים אירועי קהילה נרחבים‪ ,‬חוגגים‬ ‫ביחד חגים ומתאספים סביב עונות‬ ‫השנה‪ .‬בנוסף‪ ,‬אנו מקיימים מפגשי נשים‬ ‫וערבי גברים בנושאים שונים‪ ,‬מעגלי‬ ‫הקשבה וטיולי משפחות בסופי שבוע‪.‬‬ ‫את כל אלה עצרנו כשמגיפת הקורונה‬ ‫הגיעה לישראל‪ .‬אך גם כאשר חזרו‬ ‫הגנים לפעול‪ ,‬בעקבות האילוץ לעצור‬ ‫התקהלויות‪ ,‬כבר למעלה מחצי שנה‪,‬‬ ‫החינוך המשותף מהווה את הקשרים‬ ‫העיקריים בין חברי הקהילה‪.‬‬ ‫במהלך הסגר הראשון‪ ,‬מתוך רצון‬ ‫לשמר את הקשר בין המשפחות‪ ,‬יזמתי‬ ‫את פרויקט הצילום”תמונות מהחלון”*‬ ‫ובמסגרתו צילמתי משפחות מהקהילה‪,‬‬ ‫בעודן ממוסגרות בחלון או דלת ביתן‪.‬‬ ‫הרעיון היה לשמר קשר בינינו ובאותו‬

‫עם פתיחת שנת הלימודים תשפ”א‬ ‫כשהכל לא ידוע וההתמודדות עם‬ ‫מגיפת הקורונה נראתה עוד ארוכת‬ ‫טווח‪ ,‬החלטנו להתרכז בפתיחת הגנים‬ ‫על מנת לתת לילדים מסגרת בטוחה‬ ‫ויציבה עם חינוך מיטבי‪ .‬הקליטה בשני‬ ‫הגנים הייתה מורכבת שכן ההורים היו‬ ‫תחת מגבלות‪ ,‬אך יחד עם זאת‪ ,‬היא‬ ‫עברה בשלום‪ .‬הצוות השקיע הרבה‬ ‫יחס אישי ונתן תשומת לב לכל ילד‬ ‫וילדה לפי צרכיהם כדי להעניק תחושה‬ ‫נעימה‪ ,‬בטוחה ויציבה‪ .‬עם חלוף‬ ‫הימים ניתן היה לראות איך כל הילדים‬ ‫בגילאים השונים‪,‬מסתגלים‪ ,‬יוצרים‬ ‫קשרים ומתנסים בדברים חדשים‪ ,‬כגון‪:‬‬ ‫פרידה מההורים‪ ,‬יצירת קשר עם הצוות‬ ‫החינוכי‪ ,‬יצירת קשר עם חבר או חברה‬ ‫חדשים‪ ,‬משחק בחצר‪ ,‬התמודדות עם‬ ‫משחק חופשי ועוד התנסויות רבות‪,‬‬ ‫מרגשות וחשובות‪ ,‬אשר מצריכות זמן‬ ‫והרבה סבלנות‪.‬‬ ‫לצערנו‪ ,‬לאחר כשבועיים וחצי בהם‬ ‫הצלחנו לבנות תשתית לשגרה בטוחה‬ ‫עבור הילדים‪ ,‬נאלצנו לעצור ולסגור את‬ ‫הגנים לפי הנחיות הסגר‪.‬‬ ‫כעת הצוות החינוכי שומר על קשר עם‬ ‫המשפחות בדרכים יצירתיות ומגוונות‬ ‫וכולנו תקווה שנחזור במהרה לגנים‬ ‫כדי להמשיך ולאפשר לילדים חינוך‬ ‫משותף ושגרה נעימה ובטוחה‪ .‬מקווים‬ ‫שאינשאללה גם נזכה לחזור ולהיפגש‬ ‫פנים אל פנים כקהילה‪.‬‬ ‫*עוד על פרוייקט צילום משפחות‬ ‫בטבעון ובקהילה בזמן הסגר בגיליון‬ ‫הבא‪ .‬‬

‫בבקשה להגיע אל הקצה ולפגוש את‬ ‫הגבולות‪ .‬שנות המצווה מעידות על‬ ‫בגרות‪ ,‬כשהיחיד עובד למען האחר‪ ,‬למען‬ ‫הכלל הלא מוגדר או לא מוכר‪ .‬בנתינה‬ ‫מעין זאת יש אלמנט חשוב שמותאם לגיל‬ ‫ונותן מענה לשלב בו הם נמצאים‪.‬‬ ‫גבעת המייסדים חיברה את הכל –‬ ‫אקולוגיה‪ ,‬קהילתיות‪ ,‬עשייה‪ ,‬נתינה‪,‬‬ ‫חיבור התלמידים ליישוב שלהם וחיבור‬ ‫ביה”ס ליישוב והבחירה של צוות ההורים‬ ‫בגבעה כמקום לפרויקט האקולוגי־‬ ‫קהילתי היתה אך טבעית‪ .‬מעבר למטרות‬ ‫החינוכיות־ערכיות‪ ,‬הפעילות אפשרה‬ ‫לקדם את ההגנה והשימור של היער‬ ‫הטבעי והעתיקות במקום‪ .‬גם לאיתי קסם‬ ‫הרעיון‪ ,‬שמחבר את המתבגרים הצעירים‬ ‫למקום שבו אנחנו חיים‪ ,‬ומוציא אותם‬ ‫לעולם בעצם העשייה במרחב ציבורי‪t‬‬ ‫לטובת הכלל‪.‬‬ ‫כעת היה על צוות ההורים לגייס את‬ ‫השותפים‪ .‬משימה לא קלה‪ ,‬לדברי נירית‬ ‫אוליצור‪ ,‬האם שהובילה את הפרויקט‪.‬‬ ‫נערכו מספר ישיבות מקדימות במחלקת‬ ‫החינוך וכן ביקורים באתר יחד עם אנשי‬ ‫מינהל ותפעול של המועצה על מנת‬ ‫להבטיח שאופיו המיוחד של המקום‬ ‫יישמר‪ ,‬יחד עם בטיחות התלמידים‪ .‬גם‬ ‫רשות עתיקות הצטרפה ליוזמה‪ .‬התכנית‬ ‫זכתה לאישור ותמיכה של הנהלת בית‬ ‫הספר וכן של מועצת טבעון‪.‬‬ ‫מציאת מימון לפרוייקט הייתה לא‬ ‫פשוטה‪ ,‬לדברי נירית‪ ,‬אך לאחר מאמצים‬ ‫נמצא הפתרון‪ :‬מחלקת החינוך במועצה‬ ‫הסכימה לממן מחצית מעלות הפרויקט‬ ‫וביה”ס הסכים להלוות את המחצית‬ ‫השנייה‪ .‬ההורים היצירתיים מצאו דרך‬ ‫לגייס את הסכום באמצעות פרויקט‬ ‫שהיה פעיל אז בחברותא‪ .‬אתגר נוסף‬ ‫שהצריך התמודדות היה החשש של‬

‫המועצה ושאר השותפים מהיעדר‬ ‫המשכיות‪ .‬גם פה הצליחו ההורים למצוא‬ ‫פתרון ולגייס את המורה מהשכבה‬ ‫הצעירה יותר להמשיך את הטיפול‬ ‫בפרוייקט בשנה שלאחר מכן‪.‬‬ ‫פרויקט גבעת המייסדים יצא לדרך‪.‬‬ ‫הכיתה התכנסה לפעילות מרוכזת פעם‬ ‫בחודש‪ ,‬אליהם התלוו הורים מתנדבים‪.‬‬ ‫לתכנית התווסף היבט אומנותי‪:‬‬ ‫פסיפס שושנת רוחות המצביעה על‬ ‫אתרים מייצגים של טבעון‪ ,‬שנבחרו ע”י‬ ‫התלמידים – פארק הקטר‪ ,‬פסל זייד‪,‬‬ ‫׳האלון הגדול׳ והאנדרטה‪.‬‬ ‫האמנית – אם מהכיתה שהנחתה את‬ ‫העבודה מספרת‪ :‬״המדיה של הפסיפס‬ ‫נבחרה מתוך חשיבה אקולוגית ומתוך‬ ‫רעיון של צירוף פיסות לתמונה גדולה‬ ‫יותר‪ ,‬הן במרחב הפיזי והן במרחב‬ ‫הקהילתי‪ .‬הפרוייקט תוכנן במשך מספר‬ ‫חודשים עם הנערות והנערים תוך‬ ‫התבוננות בסביבה ובמה שכבר קיים בה‪.‬‬ ‫בתחילה התכנון היה על הנייר‪ ,‬ואז עברנו‬ ‫לעבוד בחוץ על המשטח”‪.‬‬ ‫איתי‪ :‬תהליך הכניסה להלך רוח של‬ ‫עבודת כפיים של המתבגרים הצעירים‬ ‫לקח זמן‪ .‬התחלנו עם נקיונות וסידור‬ ‫השטח‪ ,‬אח”כ עבדנו עם כלים כדי לחשוף‬ ‫עתיקות מהאדמה שכיסתה אותם‪.‬‬ ‫זו עבודה פיזית‪ ,‬מלכלכת שדורשת‬ ‫התמסרות‪ .‬למרות שאנחנו חיים בבי”ס‬

‫שבו הילדים רגילים להתמסר לעבודות‬ ‫מהסוג הזה‪ ,‬בכיתה ז’ הם כבר מבינים את‬ ‫ההשלכות של ההתלכלכות והם מראש‬ ‫נמנעים‪ .‬היו התנגדויות‪ .‬הדרך להתמודד‬ ‫איתן היתה פשוט לעשות ולהתנסות‪.‬‬ ‫סביבם היו הורים שהגיעו מוכנים ללכלך‬ ‫את הידיים ושצללו הישר לתוך העבודה‪.‬‬ ‫זה סחף יותר ויותר‪ .‬עד כדי מצב שגם‬ ‫התלמידים שהכי חרדים לניקיון‪ ,‬צללו‪.‬‬ ‫התלוננו‪ ,‬אבל צללו בשמחה‪ .‬בשלב‬ ‫מסוים אפשר היה לחוות את השקט‬ ‫שבעשייה‪ .‬ביום בו הצלנו פקעות של‬ ‫רקפות והעתקנו אותן למקום אחר או‬ ‫בזמן העבודה על הפסיפס‪ ,‬כשהתלמידים‬ ‫ישבו ושיבצו את הקרמיקה שהם שברו‬ ‫בעצמם‪ .‬היו רגעים של שקט ועבודה והיו‬ ‫רגעים של שירה בקולות‪ .‬כולם נכנסו לתוך‬ ‫הדבר‪ .‬ברגע שהם ראו עשייה מיטיבה‪ ,‬זה‬ ‫סחף אותם כמו קסם‪.‬‬ ‫במהלך העבודה הגיעו שכנים שהתעניינו‬ ‫והביעו הכרת תודה‪ .‬אחת השכנות פינקה‬ ‫אותנו בקרטיבים‪ .‬זה מילא את המתבגרים‬ ‫הצעירים בגאווה על עשייתם‪ .‬זה היה‬ ‫המשוב החזק ביותר‪ .‬הכלל אמר להם‬ ‫תודה על עשייתם‪.‬‬ ‫אריאל דלפן‪ ,‬תלמידת הכיתה‪ ,‬מסכמת‪ :‬זה‬ ‫גיבש אותנו‪ ,‬גם ילדים שלא היה ביניהם‬ ‫קשר לפני כן‪ ,‬התחילו לדבר ביניהם‪.‬‬ ‫היה נחמד לצאת לפעילות מחוץ לביה”ס‬ ‫ונחמד לחזור לשם מדיי פעם ולראות שמה‬ ‫שעשינו נשאר וימשיך להישאר שם עוד‬ ‫שנים רבות‪.‬‬ ‫מטרות הפרויקט הושגו‪ :‬התרומה לקהילה‪,‬‬ ‫היציאה החוצה‪ ,‬הבגרות שמתבטאת‬ ‫בשנות מצווה וערך פדגוגי חשוב בצורה‬ ‫בלתי רגילה – עבודת כפיים משותפת‪.‬‬ ‫עבודת הפסיפס המוגמרת נחנכה בטקס‬ ‫מרגש בו נכחו הורי התלמידים‪ ,‬מר עידו‬ ‫גרינבלום ראש המועצה‪ ,‬וגברת גילה דינר‪,‬‬ ‫ראש מחלקת החינוך‪ .‬‬ ‫‪21‬‬

‫מתחברים‬ ‫לקהילה‬ ‫תלמידי כיתה ז’‪ 2‬דאז של‬ ‫איתי קרמר בחרו לקחת על‬ ‫עצמם פרויקט אקולוגי־‬ ‫קהילתי ייחודי‪ .‬הם בחרו‬ ‫יחד עם הוריהם לעשות למען‬ ‫הקהילה הרחבה בטבעון‪ .‬באחד‬ ‫הימים בעיצומו של החופש‬ ‫הגדול‪ ,‬הצטרפה לימור דיויסון־‬ ‫שבתאי לביתה‪ ,‬לעבודה על‬ ‫פרויקט גבעת המייסדים‬ ‫‪20‬‬

‫מעלה בגבעת המייסדים (מעל‬ ‫לדשא הגדול)‪ ,‬התכנסה חבורה‬ ‫של בני נוער‪ ,‬כמה הורים ומחנך‪,‬‬ ‫לעבודה משותפת‪ .‬היו ששברו‬ ‫קרמיקות‪ ,‬היה מי שנשא מים בדליים‬ ‫ומי שישב על הבטון ועסק בהדבקת‬ ‫השברים‪ .‬כולם עבדו‪ .‬ואט אט העבודה‬ ‫החלה לובשת צורה‪.‬‬ ‫כשנתיים לפני כן‪ ,‬התכנס צוות הורים‬ ‫לחשיבה על שנות המצווה‪ :‬מה אנחנו‬ ‫מבקשים להקנות לילדינו בחלק הזה‬ ‫של המסע ואיך היינו רוצים לעשות זאת‪.‬‬

‫ל‬

‫לכולנו היה ברור שהנתינה‪ ,‬החיבור‬ ‫לקהילה והעשייה הם המה‪ ,‬האיך הגיע‬ ‫בדמות פרויקט מעניין מאין כמוהו‪.‬‬ ‫התקופה של שנות המצווה משתלבת‬ ‫יפה עם הכמיהה של המתבגרים לצאת‬ ‫אל העולם ולחקור‪ ,‬לפי איתי‪ .‬כמיהה‬ ‫זו נובעת מתוך תהליך ההתפתחות של‬ ‫המתבגרים‪ .‬התודעה רוצה לפרוץ את‬ ‫גבולות הקרוב וללמוד את העולם הגדול‪,‬‬ ‫הבלתי מוכר‪ ,‬לכן מלמדים בהיסטוריה‬ ‫על מגלי עולם ועל הרנסנס‪ .‬המתבגרים‬ ‫הצעירים כבר לא עסוקים בהתנגחויות‪,‬‬

‫"אנחנו כביה”ס‪ ,‬ההקשר הפורמאלי הוא‬ ‫הקשר הלמידה כביכול‪ ,‬אנחנו יכולים‬ ‫לראות באיזה אופנים אנחנו יכולים ליצור‬ ‫קשר וחום דרך הכלים שיש לנו‪ .‬מאד‬ ‫מעניין בעיניי כמחנך לחשוב על אופנים‬ ‫שהם לא למידה אבל הם פנייה לצרכים‬ ‫ההתפתחותיים של הילד שאולי לא‬ ‫מקבלים מענה עכשיו‪ .‬למשל – לילד יש‬ ‫צורך התפתחותי לפגוש את בני גילו וזה‬ ‫לא צורך של למידה באופן שאנו נוהגים‬ ‫לחשוב על למידה אבל מפגש חברתי הוא‬ ‫חווית למידה פר אקסלנס בהחלט‪ ,‬בהרבה‬ ‫מובנים עמוקים‪ .‬לילד יש צורך להעשיר‬ ‫את עולם הדימיון שלו‪ ,‬הוא צריך לקרוא‬ ‫נניח‪ ,‬זה לא רק בשביל ללמוד קריאה‬ ‫וכתיבה ולהשתפר‪ ,‬אלא באמת לחוות‬ ‫את עולם הדימיון שלו‪ .‬אם הספריות‬ ‫סגורות והחנויות סגורות אז אולי אני‬ ‫בתור מחנך יכול לעזור להורים להתארגן‬ ‫בתוך התקנות כך שיתאפשר מגוון של‬ ‫ספרים‪ ,‬אולי שבכל איזור מגורים יחליפו‬ ‫הילדים ספרים ביניהם‪ ,‬אפשר להשאיר‬ ‫אפילו בקופסא בחוץ באחת החצרות אצל‬ ‫משפחה שמוכנה‪ ,‬זו רק דוגמא‪".‬‬

‫"בתיכון כל הקשר הלמידה לא יתרחש‬ ‫בלי החברתיות והקשר של בני הנוער עם‬ ‫בני גילם‪ .‬הדרמה החברתית היא הפרמטר‬ ‫הראשון‪ ,‬האם אני מוצא את עצמי מבחינה‬ ‫חברתית והקשר לקבוצת השווים"‪,‬‬ ‫מספרת נירית‪" ,‬אנחנו מגיבים לזה עם‬ ‫הרבה פעילויות של גיבוש הן שכבתי והן‬ ‫בכל התיכון‪ ,‬זה עומד בלב העבודה שלנו‪.‬‬ ‫היעדר המפגש אינו מצב שאנו יכולים‬ ‫לפצות עליו בשיחות טלפון או בזום‪ ,‬דוקא‬ ‫הלימודים זה הדבר שהכי קל לגשר עליו‪,‬‬ ‫הם כבר יותר גדולים ואפשר לתת להם‬ ‫יותר עבודה עצמאית‪ .‬בכל זאת אנחנו לא‬ ‫מוותרים על המפגש ומנסים למצוא בכל‬ ‫מיני דרכים אפשרויות למפגש או קשר‬ ‫דרך קבוצות קטנות או שכונתיות‪ ,‬אנחנו‬ ‫יוצרים מחדש את המציאות ומשתנים‬ ‫בתוכה לפי המצב המשתנה וההנחיות‪.‬‬ ‫הרעיון שמוביל את צוות התיכון מוביל גם‬ ‫את מחנכי היסודי והגנים‪.‬‬ ‫כששאלה נירית את ילדי כיתתה מה‬ ‫תפקיד בית הספר בזמן הזה‪ ,‬הם ענו‬ ‫“עבודת עומק על היחסים האנושיים”‪.‬‬ ‫הלימוד מושפע ותומך בכך‪ ,‬המפגש החסר‬

‫מדגיש שזה הדבר בעל הערך שאליו אנחנו‬ ‫כל כך כמהים‪ :‬להיות יחד‪ .‬לעבוד יחד‪,‬‬ ‫לגדול ולהתפתח‪.‬‬ ‫דניאל אומר‪ :‬כמחנכים אנחנו צריכים‬ ‫לבנות את ההקשר שלנו מחדש – אנחנו‬ ‫כבר לא דמויות שמקבלות את הילדים‬ ‫בביה”ס ושולחות אותם הביתה‪ ,‬אנחנו‬ ‫צריכים לחשוב על המרחב החינוכי מחדש‬ ‫ופה הקשר עם ההורים מתעצם ועומד‬ ‫בלב היכולת להיות מחנך במצב הנוכחי‪.‬‬ ‫יש אמירה כזו שאני מאד מתחבר אליה‪,‬‬ ‫שטיינר כותב גם‪ ,‬שבגילאים הצעירים‬ ‫ההשפעה שלך על הילד היא אף פעם‬ ‫לא ישירות דרך הילד כי ילד עדיין מחובר‬ ‫אל ההורים‪ .‬אם אין לך קשר טוב עם‬ ‫ההורים לא תוכלנה לזרום ממך אל הילד‬ ‫הרבה מהמתנות שיכולות לזרום כמחנך‪,‬‬ ‫במובן הזה חווית הלמידה מרחוק מחזקת‬ ‫את הקשר ומצריכה עוד יותר קשר עם‬ ‫ההורים‪ ,‬כי כל התיווך מנוקז עכשיו להורים‪.‬‬ ‫גם דורית מסבירה‪“ ,‬הטיפול בפרט הופך‬ ‫למאד מאתגר עבור המחנך בגלל המרחק‬ ‫כעת‪ .‬האתגר של המחנך גדול יותר משום‬ ‫שהכל עובר דרך ההורים‪ ,‬מה גם שבכיתות‬ ‫הנמוכות מנסים להמעיט זמן מסך‪ ,‬אז אתה‬ ‫לא באמת פוגש את התלמידים ולא באמת‬ ‫יכול לראות ולחוות מה שלומם מרחוק‪,‬‬ ‫לכן התקשורת עם ההורים במצב כזה‬ ‫רלוונטית יותר מתמיד”‪ ,‬מה גם שלא תמיד‬ ‫השיחה בטלפון עם הילדים מתאימה‪ ,‬על‬ ‫כך מעידים שלושת המחנכים‪.‬‬ ‫תמי מסבירה לגבי הקשר עם ההורים בגן‬ ‫“אם ההורה מצליח להחזיק את התמונה‬ ‫שכרגע זה ים סוער והסירה מיטלטלת‪,‬‬ ‫אבל יש שם מישהו שמשיט את הסירה‬ ‫והאמירה הפנימית שלו היא שהוא יודע‬ ‫שבסופו של דבר ישיט את הסירה לחוף‬ ‫מבטחים – זו חוויה שיכולה להיות אפילו‬ ‫מיטיבה לילד‪ .‬שלא הכל רק טוב אבל‬ ‫מתגברים‪ ”.‬‬ ‫‪19‬‬

‫←‬

‫דיברו בכנות ובחכמה והשאלות ממשיכות‬ ‫ומהדהדות אל תוך הסגר הנוכחי‪.‬‬ ‫"שמחנו על המפגשים הטובים והמיוחדים‬ ‫שהספקנו לייצר יחד – מורים ותלמידים‬ ‫בחודש הראשון‪ .‬החזרה לסגר שלחה אותנו‬ ‫המורים שוב לחשיבה מעמיקה על הצורך‬ ‫בפיתוח לומד עצמאי וחופשי וליווי של‬ ‫התלמידים בכך‪ .‬רצון לייצר פחות מפגשי‬ ‫זום ויותר עבודה עצמית מלווה‪ .‬נדרשנו‬ ‫לבנות מערכת שעות חדשה שוב ושוב‪,‬‬ ‫כזו שעובדת עם היתרונות היחסיים של‬ ‫המדיום המקוון ולא רק סופדת את המפגש‬ ‫החסר‪ .‬לאחר חג הסוכות בחרנו לקיים‬ ‫מערכת שעות מגוונת של למידה מרחוק‬ ‫לפי הצרכים של כל כיתה‪ ,‬אך שמציעה‬ ‫גם שיעורי בחירה רב גילאיים בחתך רחב‬ ‫של נושאים ומורים‪ ,‬שיעורים שמטרתם גם‬ ‫לחגוג את אפשרות הלמידה מהבית כמו‬ ‫בישול‪ ,‬קולנוע והיסטוריה‪ ,‬כתיבה יוצרת‬ ‫ועוד‪ .‬בפועל אנחנו מלמדים יותר שעות זום‬ ‫ממה שהיינו רוצים כי אנחנו רואים שזה‬ ‫תהליך שצריך לעשות אותו לאורך זמן‪".‬‬ ‫"ביסודי‪ ",‬כך מסביר דניאל‪" ,‬שאלת הזום‬ ‫שהיא שאלה מאד חמה עכשיו‪ ,‬מצד אחד‬ ‫הזום יכול להיות חיובי כי פתאום ממצב‬ ‫שהילדים נפגשו כל יום עם החברים הם‬ ‫עברו למצב שהם ממש נטולי הקשר‪ ,‬לא‬ ‫נפגשים עם החברים שלהם בכלל כאילו‬ ‫נשמטה ונעלמה הכיתה בבת אחת‪ ,‬ואולי‬ ‫רגע לראות את ילדי הכיתה בזום נותן להם‬ ‫תמונה שהם לא נעלמו מהמרחב‪ ,‬הנה ילדי‬ ‫הכיתה עוד קיימים‪ ,‬הכיתה עוד קיימת‪.‬‬ ‫בתוך זה השאלה היותר מורכבת היא‬ ‫באילו אופנים החוויה הזאת קשורה לראש‬ ‫והאם היא מתאימה ללמידה בכיתה ג’‪.‬‬

‫לתחום תחומים ולשתף במידה‬ ‫שגרה עוזרת לבסס את תחושת הביטחון‬ ‫אצל הילדים‪ .‬בנוסף כדאי לתחֹום תחומים‬ ‫‪18‬‬

‫בבית‪ ,‬בהעדר מעברים ברורים בין‬ ‫הפנים לחוץ כאשר הבית הופך למרחב‬ ‫של בית ספר‪ ,‬מקום העבודה וגם נשאר‬ ‫בית‪ .‬גם הזמנים מתערבבים‪ ,‬זה גורם‬ ‫לדיסאוריינטציה‪ .‬אז כדאי לתחום תחומים‬ ‫של זמנים – זמן שמתאים למשחק‪ ,‬זמן‬ ‫שמתאים לעבודת בית ספר‪ ,‬וכו’‪.‬‬ ‫יחד עם זאת‪ ,‬צריך לפתח גמישות‬ ‫במצבים שבהם צריך לשנות את הקבוע‬ ‫ולהיות רגישים לצרכים שעולים ברגע‬ ‫הווה‪ .‬חשוב לשמור על האיזון בין השגרה‬ ‫לבין הגמישות וזה יכול לקרות כאשר יש‬ ‫תקשורת טובה‪ .‬תקשורת בין הילד להורה‪,‬‬ ‫בין ההורה לילד‪ ,‬בין המחנך להורה והילד‬ ‫וכו’‪ .‬תקשורת פתוחה עוזרת לדבר על‬ ‫המצב הקיים‪ .‬כמובן שחשוב להתאים‬ ‫את השיחה לגיל הילד‪ ,‬לא לתת ‪too‬‬ ‫‪ ,much information‬לא להציף‪ ,‬אך גם‬ ‫לא להסתיר‪ .‬הסתרה מגבירה חרדות‪.‬‬ ‫יש להניח שהרבה ילדים נחשפים למידע‬ ‫ממקורות אחרים‪ ,‬אז כדאי שישמעו מכם‬ ‫איך אתם רואים את הדברים‪ ,‬שיקבלו‬ ‫מידע מהימן באופן שמותאם להם וליכולת‬ ‫העיכול שלהם‪ .‬ידע נותן ביטחון גם‬ ‫בגילאים צעירים‪ .‬ילדים מקשיבים לא רק‬ ‫לתוכן‪ ,‬אלא גם לאופן בו הדברים נאמרים‪,‬‬ ‫טון דיבור התואם לשפת הגוף וכדומה‪.‬‬ ‫דרך כל זה הם קולטים (גם אם לא במודע)‬ ‫מה היחס שלנו לנושא המדובר‪ ,‬על מה‬ ‫אנחנו שמים דגש‪ ,‬איך אנחנו מתמודדים‬ ‫עם זה‪ .‬אם הילדים ירגישו שאפשר לדבר‬ ‫איתכם על הכל‪ ,‬ברצינות ובלי שיפוטיות‪,‬‬ ‫הם יחושו ביטחון שמשמעותי לבניית‬ ‫החוסן האישי שלהם‪ .‬אם כל הנושאים הם‬ ‫לגיטימיים בשיח מכבד‪ ,‬אם אין נושאים‬ ‫ממודרים‪ ,‬הם ירגישו בטוחים וישתפו‪ .‬בגיל‬ ‫ההתבגרות‪ ,‬זה טבעי שיש התרחקות‪,‬‬ ‫שמוכנים לדבר ולשאול שאלות‪ ,‬אך לאו‬ ‫דווקא עם ההורים‪ ...‬כי המתבגרים צריכים‬ ‫לבנות זהות דרך ההתרחקות והנפרדות‪".‬‬

‫צוות התיכון כתב במכתב להורים‪:‬‬

‫“הימנעות ממפגש היא בבחינת‬ ‫'פצע'‪ ,‬ואין שכלול וטכנולוגיה‬ ‫לימודיים מרחוק שביכולתם לפצות‬ ‫באופן ראוי ומספק על ה'מרחב‬ ‫הריק' שנפער בלב היחסים בינינו‬ ‫לבין התלמידים‪ .‬אנו חווים בכאב את‬ ‫הנפרדּות‪ ,‬העדר הביחד‪ ,‬העיניים‪,‬‬ ‫שפת הגוף‪ ,‬המעשה והחום המלווה‬ ‫את המפגש האמיתי‪”.‬‬ ‫"אני מרגיש ושומע גם ממחנכים אחרים‬ ‫שהפעם חווית הסגר יותר קשה מהפעם‬ ‫הקודמת‪ ",‬מספר דניאל‪" ,‬הילדים יותר‬ ‫מתוסכלים‪ ,‬יש יותר תחושת דכאון‪ ,‬התזמון‬ ‫אחרי כמעט חודש קשה לרבים מאיתנו‬ ‫ויש פחות מוטיבציה לילדים לעשות דברים‬ ‫מפעם קודמת‪ ,‬גם להורים‪ ,‬והמצב מורכב‪.‬‬ ‫איך בכל זאת מחזיקים את הקשר?"‬ ‫בגן אלרואי התקבלה החלטה של הצוות‬ ‫לשלוח סיפורים לילדים ולא לספר‬ ‫בהקלטה‪ ,‬אלא שההורים יספרו בקול‬ ‫שלהם‪ ,‬בדרך שלהם‪ ,‬כדי להשאיר את‬ ‫החום “אנחנו נספק את החומרים ואת‬ ‫ההדרכה להורים” מספרת תמי‪ .‬למשל הם‬ ‫החליטו להכין ערכות של עכברים מלובדים‬ ‫שההורים יכינו עם הילדים בבית ואחרי‬ ‫הסגר העכברים יאספו בגן ותהיה סלסלה‬ ‫של עכברים כמשחק לילדים‪ ,‬כך אנו‬ ‫משמרים גם את המקום הזה‪ ,‬בתוך עולם‬ ‫של שפע ושל מתנות שבאות והולכות‪,‬‬ ‫העכברים ישמרו בסלסלה והילדים יוכלו‬ ‫לפגוש בהם בכל יום בגן‪ .‬דבר נוסף‬ ‫שמתקיים בגן אלרואי זו השקיית הצמחים‬ ‫בחצר הגן‪ ,‬כאן יש יותר חופשיות‪ ,‬הורה‬ ‫יכול לבוא עם הילד והילד יכול להיות‬ ‫בחצר‪ ,‬לשחק קצת‪ ,‬להשקות ולדאוג‬ ‫לטיפוח של הגן‪.‬‬ ‫גם דניאל מדבר על ליצור חוויה של חום‪:‬‬

‫מצאתי את עצמי מנסה לבקש בהירות‬ ‫בעידן בו הכל לא ברור‪.‬‬

‫חינוך ולדורף ולמידה מרחוק‬ ‫המונח למידה מרחוק הוא מושג‬ ‫נפוץ שמתייחסים אליו היום‪ .‬אולי‬ ‫אפשר לחשוב מהי למידה‪ ,‬ומהו‬ ‫ההבדל בין למידה וחינוך‪ .‬אילו‬ ‫סוגים של למידה יש‪ ,‬ואילו סוגים‬ ‫של למידה אפשר להעביר באופן‬ ‫בו אנחנו מלמדים כרגע‪.‬‬ ‫דניאל גרואג‪ ,‬מחנך כיתה ג’‪" :‬חינוך‬ ‫ולדורף שואף להיות דבר הוליסטי‪ ,‬שלם‬ ‫ולא פרגמנטי‪ ,‬זהו חינוך שפועל תמידית‬ ‫גם על הקשר בין שלושת החלקים‬ ‫גוף־נפש־רוח‪ ,‬כך שהקוריקולום כולו‬ ‫מכוון לכך‪ .‬גם נושאי הלימוד מועברים‬ ‫מהעשייה והתנועתיות לחוויה רגשית‬ ‫דרך עבודה אמנותית ויצירתית ובסוף‬ ‫אל התודעה‪ .‬ביסודי חינוך ולדורף שואף‬ ‫לפעול על הילד בהתפתחות בריאה של‬ ‫ההיבט הפיזי־אתרי‪ .‬במובן הזה הלמידה‬ ‫מהבית מקצינה את המצב הזה‪ ,‬היא‬ ‫כמעט ולא מאפשרת למחנך העברה‬ ‫גם של הצדדים הפיזיים וגם הרגשיים־‬ ‫חוויתיים‪ .‬דרך המדיה הרגש עובר בצורה‬ ‫חלקית ביותר‪ .‬המדיה מעבירה בעיקר‬ ‫את הראש‪ ,‬כמו שבזום שאתה רואה‬ ‫ראשים צפים כביכול‪ .‬בכיתה אתה רואה‬ ‫את הילד השלם‪ ,‬את הישיבה שלו‪ ,‬את‬ ‫הרגליים והגוף‪ ,‬איך הוא נע‪ ,‬יושב ומדבר‪,‬‬ ‫לכן הלמידה מרחוק מאד מאתגרת לחינוך‬ ‫ולדורף כי אפילו אם תעשה כל מה‬ ‫שתוכל‪ ,‬נמנעים ממך המון כלים שקשורים‬ ‫לחוויה של הלימוד שנוגעת לגוף הנפש‬ ‫והרוח ולממשקים שבינהם‪".‬‬ ‫בגן הסיטואציה אפילו עוד יותר מורכבת‪.‬‬ ‫רחלי תדהר קנר שמעה מתמי קפל‪,‬‬

‫גן אלרואי‪ :‬הזום לא מתאים לגיל הגן‪.‬‬ ‫בגן אנחנו לא מלמדים ואין חומר שצריך‬ ‫להעביר‪ ,‬הילדים מתחנכים על ידי חיקוי‪,‬‬ ‫עשיה ושותפות בחיי הגן‪ ,‬ודרך מפגשים‪:‬‬ ‫מפגש בין הילדים‪ ,‬מפגש עם מבוגר נוכח‬ ‫ומפגש עם החי והצומח‪.‬‬ ‫בעיה נוספת במפגש של המדיה עם ילדי‬ ‫הגן‪ ,‬היא שבגן העשיה נתמכת על ידי‬ ‫נוכחות נכונה של המבוגרים ובניית הרגלים‬ ‫של הקבוצה‪ .‬הגנן‪/‬ת נותנים תשומת‬ ‫לב גדולה למעטפת נכונה של תפאורה‪,‬‬ ‫צלילים‪ ,‬כמות וסוג האור‪ ,‬ובתוך המעטפת‬ ‫הנכונה והמדוייקת קורים המון רגעי קסם‪.‬‬ ‫קבלת שבת‪ ,‬ארוחה‪ ,‬סיפור‪ ,‬מעגל‪.‬‬

‫בריאות נפשית‬ ‫"התקופה הזו קוראת תיגר על האיזונים‬ ‫שיצרנו בחיים שלנו‪ .‬יש חווית התפרקות‬ ‫של המוכר‪ ,‬עבור המבוגרים והילדים‬ ‫כאחד"‪ ,‬כך אומרת דורית ירדני‪ ,‬יועצת‬ ‫היסודי‪" .‬מפגש אנושי נותן עוגן בטוח‬ ‫לנפש האדם ולכן זה כל כך חשוב עבור‬ ‫הילדים‪ .‬הלמידה היא עוגן נוסף‪ ,‬זה‬ ‫חלק מהזהות שלהם כתלמידים‪ ,‬בטבעם‬ ‫הם לומדים כל הזמן והם צריכים לקבל‬ ‫אישורים על כך מאיתנו‪ ,‬הורים ומורים‪.‬‬ ‫מאוד חשוב שלא לקטוע את חווית הרצף‬ ‫שלהם‪ ,‬כך שירגישו את המשך הקשר עם‬ ‫המחנך‪ ,‬מורי המקצוע‪ ,‬חבריהם לכיתה‬ ‫וכדומה‪ .‬זה חלק משמעותי מחיי הילד‪,‬‬ ‫וחשוב שיחוו את הקיום של קבוצת‬ ‫השייכות שלהם‪ ,‬גם אם כרגע‪ ,‬הם פיזית‬ ‫לא נפגשים איתם בבית הספר‪.‬‬ ‫בשלב הזה של המגיפה רבים חווים‬ ‫חרדות ודאגות‪ .‬זה עובר לילדים‪ .‬אי אפשר‬ ‫להבטיח הבטחות‪ ,‬אבל טוב לשמר רצף‬ ‫של הקשרים‪ ,‬לדעת שאולי צריך להתכונן‬ ‫לתקופה ממושכת של אי ודאות‪".‬‬ ‫"אנחנו כמחנכים נדרשים להמון יצירתיות"‪,‬‬

‫אומר דניאל‪" .‬במובן החיובי זה טוב‬ ‫שאנחנו נדרשים אליה אחרי שנים רבות‬ ‫שהתרגלנו למסורות‪ .‬חווית הריחוק לפני‬ ‫שהיא מבקשת למידה היא מבקשת לשמור‬ ‫את הילד בריא‪ ,‬כמה שפחות שהילד ייפגע‬ ‫מהמצב הלא בריא שהילד נמצא בו‪ ,‬מצב‬ ‫של בידוד חברתי‪ ,‬של אין מסגרת קבועה‬ ‫ריתמית‪ ,‬בו אין למידה מגוונת בכל מיני‬ ‫אופנים‪ .‬עבורי הנושא המרכזי הוא קודם‬ ‫כל יצירה של קשר והקשר לילדים‪ ,‬לפני‬ ‫שאני מדבר על חוויה לימודית‪".‬‬ ‫על אותה ברכה ביצירתיות מדברת גם‬ ‫נירית שחף – "עם פתיחת השנה כמחנכת‬ ‫בתיכון בכיתה ט’ החדשה‪ ,‬מצאתי את‬ ‫עצמי טורפת את כל הקלפים שהיו‬ ‫ברשותי ומחלקת אותם מחדש‪ .‬הבחנתי‬ ‫שבעבר היו ברשותי 'כלים לעבודה‬ ‫חינוכית' שלא נתתי דעתי למרכזיותם‪ ,‬עד‬ ‫שחסרונם הבהיר לי זאת‪ :‬למשל האפשרות‬ ‫לפגוש את כל ‪ 33‬תלמידיי החדשים בכיתה‬ ‫יפה ומטופחת שהוכנה עבורם בקיץ‪ ,‬או‬ ‫האפשרות למפגש רב גילאי בלתי אמצעי‪,‬‬ ‫של קטנים וגדולים במרחב ההפסקות‪,‬‬ ‫לפגוש את שותפיי ולחלוק איתם רשמים‬ ‫על הדרך פנים אל פנים‪ .‬הדוגמאות רבות‬ ‫לדברים קטנים וגדולים שנחשפו בחסרונם‪,‬‬ ‫שעד כה היו מובנים מאליהם כל כך‪ .‬היה‬ ‫צורך אמיתי לחשוב על הכל מחדש‪ .‬את‬ ‫השנה פתחנו בתוכנית מפגשים מלאה‬ ‫של חמישה ימים במרחבי טבע שסמוך‬ ‫לבית הספר ובמבנה בית הספר בקבוצות‬ ‫קטנות‪ .‬למדנו מתחת לעצים בגן הבוטני‪,‬‬ ‫בוואדי‪ ,‬באמפי‪ ,‬על הדשא‪ ,‬איפה שרק ניתן‬ ‫להפגש‪ .‬מצאתי את עצמי מוקדם בכיתה‬ ‫ט’ מקיימת שיחות כנֹות ועמוקות עם‬ ‫תלמידיי בפתיחות הבוקר על אתגרי הזמן‬ ‫הזה‪ ,‬מה הקורונה חושפת על האנושי? מה‬ ‫תפקיד בית הספר בזמן שכזה? מה אנחנו‬ ‫יכולים לעשות כדי ליצור כיתה ולבנות‬ ‫הילדים‬ ‫קבוצה שלא נפגשת פרונטלית?‬ ‫←‬ ‫‪17‬‬

‫הזמנים האלה‬ ‫בין התפילות שיגמר כבר ונחזור לשגרה לבין‬ ‫ההבנה שצריך להמשיך לקיים את החיים‪ ,‬נעשים‬ ‫מאמצים אדירים בקהילה על מנת לספק לילדים‬ ‫את מקסימום הסביבה התומכת והיציבות הנדרשים‪.‬‬ ‫נירית שחף‪ ,‬מחנכת ט’ מהתיכון‪ ,‬דניאל גרואג מחנך‬ ‫ג’ מהיסודי ותמי קפל מגן אלרואי משתפים באופן‬ ‫ההתבוננות שלהם על הדברים‪ .‬דורית ירדני‪,‬יועצת בית‬ ‫הספר‪ ,‬נותנת לנו כמה עצות להתמודדות עם המצב‪,‬‬ ‫כדי שגם אנחנו נשאר בריאים | לי גלים־דלפן‬ ‫‪16‬‬

‫"‬

‫הרבה מילים נכתבו וייכתבו על‬ ‫השנה הזו‪ .‬אנחנו הרבה בבית‬ ‫מול המסכים השונים‪ ,‬כותבים‬ ‫המון טקסטים כל הזמן‪' .‬זה‬ ‫זמן של שינויים מהירים' נאמר‬ ‫במחזה ‘ביקור הגברת הזקנה’‪,‬‬ ‫אי שם לפני שנה שנראית כמו עידן‪,‬‬ ‫כאשר עלתה באולם באורט ההצגה של‬ ‫כיתה י"ב אותה חינכתי‪ ,‬כשאפשר היה‬ ‫להופיע מול קהל‪ .‬אכן שינויים מהירים‪".‬‬ ‫כך כתבה לי נירית שחף‪ ,‬מחנכת ט’ בתיכון‪.‬‬

‫לאומית הכוללת כבר כ־‪ 30‬מדינות‪ .‬כך מתאפשרים עבורנו‬ ‫קשרי עבודה ולמידה רציפים‪ ,‬וגם הבנה לגבי מה שקורה במ־‬ ‫קומות שונים ברחבי העולם וכיצד פועלים שם‪.‬‬ ‫אז‪ ,‬באוקטובר לפני שנה‪ ,‬ארגנו את הקורס הראשון בארץ‬ ‫של חינוך חירום (עם מרצים מחו”ל וגם מהארץ)‪ ,‬והשתתפו בו‬ ‫מחנכי ולדורף העובדים בגנים‪ ,‬בבתי ספר יסודיים ותיכונים‬ ‫וכן תרפיסטים בתחומים שונים‪ .‬זו הייתה הזדמנות נהדרת‬ ‫לשיתוף פעולה בין אנשים מתחומים שונים של חינוך ולדו־‬ ‫רף‪ ,‬ועם נסיון פדגוגי בחינוך הגילאים השונים‪ .‬חלקנו המשיכו‬ ‫וממשיכים להיפגש וללמוד ביחד‪ ,‬וכך נוצר מעגל פעיל גם‬ ‫בארץ‪ .‬לא תיארנו לעצמנו שכל כך מהר העיסוק והלי־‬ ‫מוד שלנו בנושא מצבי החרום יהיה אקטואלי במימ־‬ ‫דים כל כך רחבים‪ .‬משפחות רבות וילדים רבים בארץ‬ ‫נכנסו למצבים חברתיים‪ ,‬כלכלים ונפשיים לא פשו־‬ ‫טים בעקבות הגעתה של מגיפת הקורונה שגרמה‬ ‫להחלטות קשות כמו סגירת גנים‪ ,‬בתי ספר ומקו־‬ ‫מות עבודה‪.‬‬ ‫היום‪ ,‬כולנו שותפים ללמידת משמעותו של ארוע‬ ‫בלתי צפוי המשנה לכולנו את החיים‪ .‬מה השפע־‬ ‫תו על הילדים‪ ,‬וגם על עצמנו‪ .‬אנו נאלצים – כולנו‬ ‫– או יש לנו לפחות הזדמנות – לחשוב ולהחליט‬ ‫מה הערכים שלנו בקשר לחינוך ולחיים 'בכלל‪.‬‬ ‫כשהכל משתנה והשגרה נעצרת‪ ,‬נוצר ואקום‬ ‫המאפשר ומזמין אותנו להביט על עצמנו‪ ,‬על היל־‬ ‫דים שלנו‪ ,‬ועל ההרגלים שלנו ממקום חדש‪ .‬נפתח‬ ‫למשל פתח חדש לשיתוף אחר ויצירתי בתוך‬ ‫קהילת המחנכים‪ ,‬בין הורים‪ ,‬ובין מחנכים והורים‪.‬‬ ‫השותפות יוצרת באופן מיידי סביבה בריאה יותר לי־‬ ‫לדינו‪ .‬ניתן לנו לגלות ביחד‪ ,‬אילו תכונות כדאי לחזק‪.‬‬ ‫הסגר בא אלינו מבחוץ‪ .‬הוא לא יכול לעצור אותנו מל�ה‬ ‫תאמן בפתיחות מבפנים כלפי הסובב והסובבים אותנו‪.‬‬ ‫ההגבלות מבחוץ מבקשות לבחון את יכולת ההתרחבות ה�פ‬ ‫נימית ומידת החופש שלנו‪ .‬מול סכנת השיתוק‪ ,‬הנגרם על ידי‬ ‫פחדים‪ ,‬נוכל להוכיח את כושר התנועה והגמישות שלנו‪ .‬מול‬ ‫כל הקשיים שבהם פוטנציאל רב לדכא אותנו‪ ,‬אנחנו יכולים‬ ‫לחפש ולמצוא שוב אתה הפליאה‪ ,‬שמחת החיים והאופט�י‬ ‫מיות שיש בכל אחד מאיתנו‪.‬‬ ‫האם נצליח מול הקור שיוצרים האיסורים והריחוק‪ ,‬ליצור‬

‫חום של קירבה ואיכפתיות?‬ ‫ביחד ובשיתוף נחשוב‪ ,‬נפעל ונצליח לשנות הרבה בחברה‬ ‫ובמציאות שלנו‪ .‬רודולף שטיינר כותב‪“ :‬אנחנו נתקדם בעולם‬ ‫רק אם נחשוב במעגל”‬ ‫כשמתחילים לחשוב על הכלים המאפשרים לעבוד עם‬ ‫ילדים שעברו טראומה מגלים דבר מפתיע‪ :‬חינוך ולדורף נותן‬ ‫לנו כלים מתאימים ביותר לתמיכה ולריפוי‪ :‬האומנויות‪ ,‬המלא־‬ ‫כות‪ ,‬התנועה‪ ,‬הלימוד בתקופות ועוד‪ ,‬הם כלים פדגוגים רבי־‬ ‫גוונים המאפשרים גם בסיטואציות קיצוניות לגשת אל היל־‬ ‫דים‪ ,‬ולמצוא את הדרך המתאימה בעבורם‪ .‬בעצם‪ ,‬הרי בית‬ ‫ספר ולדורף הראשון נוסד על ידי רודולף שטיינר בשטוטגרט‪,‬‬ ‫גרמניה‪ ,‬בשנת ‪ 1919‬מיד עם תום מלחמת העולם הראשונה‬ ‫שגרמה לאבדות רבות והרס גדול בחומר ובנפש‪ .‬התלמידים‪/‬‬ ‫ות היו ילדים שעברו את התקופה הקשה הזאת‪ .‬התפיסה‬ ‫החינוכית‪ ,‬שהיא מהפכנית עד היום‪ ,‬עובדת במודע גם עם הר־‬ ‫בדים הנסתרים – רואה גם בשינה ובשיכחה שותפים חיובים‬ ‫בהתפתחות‪ ,‬ופונה לכוחות הריפוי העצמי בילדים‪.‬‬ ‫דוגמה אחת‪ :‬גננות ולדורף מדגישות שוב ושוב את חשי־‬ ‫בותו של הריתמוס‪ .‬ריתמוס הוא מרפא עוצמתי‪ .‬הילד הקטן‬ ‫שנפגע‪ ,‬דקלמו לו מילים ריתמיות והוא נעשה מהר מאד רגוע‬ ‫ונושם שוב כרגיל‪ .‬כך גם עם ילדים קטנים וגדולים שנפגעו‬ ‫בצורה כזאת או אחרת‪ :‬ריתמוס (ארגון מוסיקלי של הזמן‪ ,‬של‬ ‫העשיה והנשימה) עוטף ומחזיר אותם למצב של ביטחון ורוגע‪.‬‬ ‫זאת משימת חיים לגלות ולפתח כלים חינוכיים מתוך האנ־‬ ‫תרופוסופיה וחינוך ולדורף‪ ,‬לעבוד איתם וללוות ילדים בהתפ־‬ ‫תחותם תוך שמחה טהורה‪.‬‬ ‫אנו מתכננים קורסים נוספים להתמחות על ידי מומחים‬ ‫מחו”ל ומהארץ‪ .‬כך – צעד אחר צעד – נעמיק את הידע שלנו‪,‬‬ ‫ונשכלל את הכלים החינוכיים העומדים לרשותנו‪ ,‬כדי להכין‬ ‫את עצמנו לעבודה עם ילדים הזקוקים לתמיכה בסיטואציות‬ ‫קיצוניות‪ .‬‬ ‫אנשי חינוך ותרפיסטים מוזמנים להצטרף אלינו‪,‬‬ ‫ללמידה ולעבודה‪:‬‬ ‫חינוך ולדורף למצבי חרום – הקבוצה הישראלית‪.‬‬ ‫מיצאו אותנו באתר – ‪hamaagal.org.il‬‬ ‫על הארגון הבין־לאומי –‬ ‫‪www.freunde-waldorf.de/en/emergency-pedagogy/‬‬ ‫‪15‬‬

‫כולנו‬ ‫שותפים‬ ‫בתקופה כזו בה כולנו חיים‬ ‫במשבר‪ ,‬סטפני אלון מספרת‬ ‫לנו על יוזמת חינוך ולדורף‬ ‫לשעת חירום‬

‫ה‬

‫רעיון נולד כאן בטבעון‪ .‬בשנת‬ ‫‪ 2008‬הצטרפתי לזרם בתנועת‬ ‫ולדורף הפונה לילדים הזקוקים‬ ‫לתשומת לב מיוחדת כיוון שנקלעו‬ ‫למצבים קשים כמו אסונות טבע (למשל‬ ‫רעידות אדמה‪ ,‬הצפות) או מלחמות‪ ,‬ילדי‬ ‫פליטים ממצבי עימות פוליטיים‪ ,‬וילדים שנולדו לתוך מצבי‬ ‫אלימות משפחתיים‪ ,‬חברתיים‪ ,‬אתניים‪ ,‬הגירה וכו’‪.‬‬ ‫חינוך חירום מאפשר לנו להבין טוב יותר כיצד לעבוד עם‬ ‫הילדים שעברו טראומה‪ ,‬ולרכוש את הכלים לעבודה חינוכית‬ ‫וטיפולית איתם‪ .‬ארגון חינוך ולדורף למצבי חרום ‪Waldorf‬‬ ‫‪ Emergency Pedagogy‬נוסד לפני ‪ 14‬שנה‪ ,‬אבל רק באוקטובר‬ ‫‪ 2019‬הוקמה הקבוצה הישראלית והצטרפה להתארגנות הבין־‬ ‫‪14‬‬

‫צילום‪ :‬ניר נדיבי‬

‫‪.2‬‬ ‫חידות‬

‫מוזמנים‬ ‫לשלוח אלינו את‬ ‫התשובות למייל‪:‬‬

‫מי אני?‬ ‫אני יכול לעוף ללא כנפיים‪ ,‬אני יכול לבכות ללא‬ ‫עיניים‪ ,‬אני רך כמו צמר גפן אבל מחשיך את כל‬ ‫מה שמתחתי‪ ,‬מי אני?‬

‫@‪aley.shaked‬‬ ‫‪gmail.com‬‬

‫חידה‪:‬‬

‫מאוחר בלילה אפשר לשמוע אותי‪ ,‬אך אם מישהו‬ ‫מדבר‪ ,‬אני נעלם מיד‪ .‬מי אני?‬

‫יש לכם סירה קטנה בה יש מקום רק לכם ולפריט‬ ‫נוסף‪ .‬עליכם להעביר בסירה אל הצד השני של הנהר‬ ‫שלושה דברים‪ :‬כלב זאב רעבתן‪ ,‬כבשה פועה וכרוב‬ ‫עסיסי‪ .‬הכלב לא יכול להישאר לבד עם הכבשה‪,‬‬ ‫מחשש שינשנש אותה‪ .‬הכבשה לא יכולה להישאר‬ ‫לבד עם הכרוב‪ ,‬מחשש שתכרסם אותו‪ .‬איך תצליחו‬ ‫להעביר את שלושתם לצידו השני של הנהר מבלי‬ ‫ששום דבר מרכושכם יכורסם או ינושנש?‬

‫אני גדלה ככל שאני אוכלת יותר אך אם אשתה‬ ‫מים‪ ,‬אמות ומהר‪ .‬מי אני?‬ ‫אני בשמיים ומתחת למים‪ ,‬ביום נעלם ובלילה יש‬ ‫לי קרניים‪ .‬מי אני?‬ ‫כשיש רוח אני נודד‪ ,‬כשיש מים אני מתקשה‪ ,‬אני‬ ‫יכול לספור את הזמן שעובר אבל גם לעצור כל‬ ‫שעון‪ .‬מי אני?‬

‫‪.3‬‬ ‫תשבץ סתוי‬ ‫מאוזן‬ ‫‪ .1‬מועדי ישראל בחודש תשרי‬ ‫‪ .4‬נשירת העלים בסתיו‬ ‫‪ .6‬מתחילה לנשוב בשעות הערב‬ ‫‪ .8‬תנועת הציפורים מיבשת ליבשת‬ ‫‪ .9‬הגשם הראשון‬

‫‪1‬‬

‫‪2‬‬

‫‪3‬‬ ‫‪5‬‬

‫‪4‬‬

‫‪6‬‬

‫‪7‬‬

‫‪8‬‬

‫מאונך‬ ‫‪ .2‬מוציאים אותה מהארון לקראת הגשמים‬ ‫‪ .3‬פרח סגול הפורח אחרי הגשם הראשון‬ ‫‪ .4‬ברכה לתחילת השנה‬ ‫‪ .5‬עונת השנה בין הקיץ לחורף‬ ‫‪ .7‬צמח מבשר את הסתיו‪ ,‬נראה כמו נר‬

‫‪9‬‬

‫‪13‬‬

‫ציור‪ :‬נעמי נוריאל‪ ,‬כיתה ה' נטע‬

‫החיות – אלחיואנאת‬ ‫קחו לכם דף נייר‪ ,‬כיתבו וציירו עליו את כל החיות‬ ‫ושמותיהם בערבית‪.‬‬ ‫בהצלחה מח'אולה!‬

‫‪.1‬‬ ‫משחקים‬ ‫מח'אולה‬

‫*מוזמנים לשלוח אלינו את מה שעשיתם ל‪:‬‬ ‫‪ aley.shaked@gmail.com‬ואנחנו נפרסם‬ ‫בשקדימון‪.‬‬

‫משחקים‬

‫תלמידיי היקרים‬ ‫הנה הכנתי לכם שלשה‬ ‫משחקים בערבית‪,‬‬ ‫תשחקו בכיף ותהנו‬

‫המספרים – אלארקאם‬ ‫חמודים יקרים‪ ,‬תנחשו איך אומרים את שמות המספרים הללו‬ ‫בערבית‪...‬‬

‫הצבעים – אלאלואן‬ ‫מתחו קו בין הצבע בעברית לשם שלו‬ ‫בערבית‪:‬‬ ‫ ‬ ‫אדום‬

‫לילכי‬

‫ ‬ ‫צהוב‬

‫בני‬

‫ ‬ ‫ירוק‬

‫אחמר‬

‫ ‬ ‫כחול‬

‫אח’דר‬

‫ ‬ ‫סגול‬

‫ברתוכאלי‬

‫ ‬ ‫חום‬

‫אסוד‬

‫ ‬ ‫לבן‬

‫אספר‬

‫ ‬ ‫שחור‬

‫אזרק‬

‫ ‬ ‫כתום‬

‫אביד‬

‫‪12‬‬

‫‪? 6‬‬ ‫‪ ?20‬‬ ‫‪ ?60‬‬ ‫‪? 1000‬‬

‫‪? 3‬‬ ‫‪ ?25‬‬ ‫‪ ?50‬‬ ‫‪? 3000‬‬

‫‪? 10‬‬ ‫‪ ?26‬‬ ‫‪ ?70‬‬ ‫‪? 5000‬‬

‫‪ ?12‬‬ ‫‪ ?17‬‬ ‫‪ ?80‬‬ ‫‪ ?200‬‬

‫‪?15‬‬ ‫‪?30‬‬ ‫‪ ?100‬‬ ‫‪?120‬‬

‫קחו לכם דף נייר‪ ,‬ציירו עשרה ריבועים וכתבו בתוך כל ריבוע‬ ‫את המספרים הבאים‪ ,‬אחר־כך צבעו את הריבוע בצבע‬ ‫שכתוב ליד‪.‬‬ ‫‪ – 1‬אחמ ר‬ ‫‪ – 100‬אספר ‬ ‫‪ – 20‬לילכי ‬ ‫‪ – 200‬אזרק ‬ ‫‪ – 5000‬בני ‬

‫‪ – 1000‬בורתוקאלי‬ ‫‪ – 80‬אח’דר‬ ‫‪ – 50‬אסוד‬ ‫‪ – 12‬אביד‬ ‫‪ – 2‬זהרי‬

‫כיצד מרגישה ודאות?‬ ‫את התחושה התודעתית של הוודאות אפשר להבין אם נשווה‬ ‫בינה לבין תחושת שווי המשקל שאיתה אנו חיים בכל רגע‪.‬‬ ‫תחושת שיווי משקל גופני הוא ביטוי ישיר להוויה הממשית שלנו‬ ‫כישויות בעלות גוף‪ .‬אנחנו מרגישים את עצמנו באופן הטוב ביותר‬ ‫כאשר אנו ניצבים זקופים ואיתנים עם רגלינו על האדמה‪ .‬ההוויה‬ ‫הזאת יכולה להיקרא אני‪ .‬דבר זה בא לידי ביטוי בשפה העברית‪,‬‬ ‫שבה המילה “אנוכי” משקפת גם את האני וגם את תחושת האנך‬ ‫של גופנו ביחס לאדמה‪ .‬שימו לב שכדי שנחוש את עצמיותנו‪,‬‬ ‫אנו זקוקים לנקודת ייחוס חיצונית ולקשר עם הסביבה‪ .‬תחושת‬ ‫שווי המשקל תמיד מוחשת ביחס לחלל והחפצים שמסביבי‪:‬‬ ‫התקרה‪ ,‬הקירות‪ ,‬האופק‪ ,‬העצים והאדמה‪ .‬כאשר אנחנו מאבדים‬ ‫את הקשר אל הסביבה‪ ,‬למשל במחלת־ים או בפחד גבהים‪ ,‬אנו‬ ‫מאבדים את תחושת עצמיותנו – וזוהי חוויה איומה‪ .‬ומנגד‪ ,‬כאשר‬ ‫תחושת שווי המשקל תקינה ובריאה‪ ,‬היא מאפשרת הזדקפות‬ ‫נכונה‪ ,‬תנועה‪ ,‬בטחון פנימי ורוגע‪ .‬כלומר‪ ,‬חווי ת אני שלווה ובט�ו‬ ‫חה‪ .‬כאשר חוויה כזאת מוחשת בתוכנו‪ ,‬העצמיות שלנו מורגשת‬ ‫בגוף הפיזי‪ ,‬וזה הקשר שלנו עם העולם‪.‬‬ ‫לחוויית שווי המשקל הפיזי יש קוטב שני‪ ,‬והוא התודעה‪.‬‬ ‫חווית התודעה אינה פיזית; היא בנויה ממכלול מחשבותינו‪,‬‬ ‫הניזונות בדרך כלל מהחוקיות התודעתית שהורגלנו אליה‪ .‬החו־‬ ‫קיות מרגיעה אותנו‪ .‬כאשר אני יודע מה קורה‪ ,‬יש לי אשליה‬ ‫של שליטה‪ ,‬והיא שמאפשרת לי להרגיש בנוח‪ .‬אך מה קורה‬ ‫כאשר החוקיות שאנו מכירים נשברת? כיצד אנו מגיבים למצב‬ ‫של “מחלת ים תודעתית”?‬ ‫התודעה שלנו מתרגמת מצב של אי־ודאות לאות אזהרה‬ ‫לפיו משהו רע עומד לקרות‪ .‬איננו יכולים לשאת מצב של אי־‬ ‫ודאות‪ ,‬ובעיקר כשזה נוגע לשלום המשפחה או למצבנו הכלכלי‪.‬‬ ‫אנחנו מאוד עסוקים בניתוח וחישוב של העתיד לבוא‪ ,‬והתודעה‬ ‫מוצפת בפחד וחרדה‪.‬‬ ‫אך כפי שהמבנה האנליטי של התודעה שלנו גורם לנו לרצות‬ ‫ללמוד את הפרטים ולהיות בשליטה על המציאות‪ ,‬כך גם ניתן‪,‬‬ ‫לאורך החיים‪ ,‬לנצל את האיכות הזאת לפיתוח שליטה על המ־‬ ‫חשבות‪ ,‬בשגרת היום־יום ובארועים חריגים כמו זה שאנו חווים‬ ‫עכשיו‪ .‬על ידי התאמנות יום יומית נוכל להטביע בנפש עמידות‬ ‫(‪ ,)resilience‬בטחון עצמי ושווי משקל‪ ,‬ולהביא ליציבות פנ�י‬ ‫מית‪ .‬התרגיל שמציע רודולף שטיינר לפיתוח יכולות אלו הוא‬ ‫התרגיל הראשון מתוך ששת תרגילי ההכנה הבסיסיים להת־‬

‫פתחות רוחית‪ .‬מטרת התרגיל היא לפתח שליטה בחשיבה‪.‬‬ ‫באמצעות הכנסת משמעת אל עולם החשיבה העצמית אפשר‬ ‫להמריץ את מחשבותינו כך שיפעלו מתוך סדר והתאמה‪ .‬כאשר‬ ‫מתקיימת שליטה על עולם החשיבה‪ ,‬מתעוררת בנפש הרגשה‬ ‫של יציבות ובטחון עצמי מוצק‪ ,‬גם כאשר העולם מסביבנו‬ ‫משתנה‪ .‬התרגיל מסייע לנו לחשוב באופן מציאותי בהתאם‬ ‫לכוחו הפנימי של האדם‪ ,‬ולא רק בהתאם לנסיבות החיצוניות‬ ‫הנחוות על ידי החושים‪ .‬לאורך זמן אנו מרגילים את המחשבות‬ ‫לחיות בעולם שאותן הן בראו‪ ,‬במקום להיות מוסחות ונשלטות‬ ‫בידי גירויים חיצוניים שכל הזמן מגיעים אלינו מבחוץ ומכתיבים‬ ‫לנו מציאות כוזבת‪.‬‬

‫תרגיל השליטה במחשבות‪ :‬איך מבצעים אותו בפועל?‬ ‫בכל יום‪ ,‬למשך חמש דקות לפחות‪ ,‬יכול אדם להפוך לשליט‬ ‫בעולם המחשבות על ידי כך שיציב מחשבה בודדת במרכז תוד־‬ ‫עתו‪ .‬עליו לבחור חפץ מסוים (זה יכול להיות חפץ שנמצא מולו‪,‬‬ ‫או חפץ מדומיין)‪ ,‬להתבונן בו בתשומת לב ולפתח שרשרת של‬ ‫מחשבות הקשורות רק אליו‪ :‬גודל‪ ,‬צבע‪ ,‬צורה‪ ...‬ואז לשאול‪:‬‬ ‫למה צורתו כך? ממה הוא עשוי? כיצד הוא נוצר? וכן הלאה‪,‬‬ ‫מחשבה רודפת מחשבה‪ ,‬אך כולן קשורות לאותו חפץ שבו אנו‬ ‫מתמקדים‪ .‬כך יש לעשות מידי יום ובמשך כששה חודשים‪ .‬אם‬ ‫בימים הראשונים קשה להחזיק את המחשבה‪ ,‬אפשר להתמקד‬ ‫רק למשך דקה‪ .‬בהדרגה אפשר להעלות את משך התרגול‪ .‬כמו‬ ‫כן‪ ,‬אפשר להחליף חפץ לאחר שבוע או יותר‪ .‬סוד ההצלחה‬ ‫של התרגיל טמון בהתמדה היום־יומית‪ .‬לאורך זמן‪ ,‬ההתבוננות‬ ‫הפשוטה הזאת בונה בעולמנו הפנימי איכות של ריכוז וחשיבה‬ ‫טהורה‪ .‬ניתן אף לומר כי בחמש הדקות הללו אנו מצמצמים‬ ‫את תלותנו בעולם החיצון‪ ,‬ומגדילים את תלותנו בעצמנו‪ .‬לאט‬ ‫לאט‪ ,‬ככל שמתמידים בתרגול‪ ,‬אנחנו הופכים לשליטים בעולם‬ ‫המחשבות והדימויים שלנו‪ ,‬דבר שבונה שקט פנימי‪.‬‬ ‫החשיבה ההגיונית‪ ,‬המנתחת והמבינה היא לא המילה האח־‬ ‫רונה של החשיבה; היא שייכת לאיכות שכלית שבונה את דרכה‬ ‫לאיכות תודעתית אחרת‪ :‬חשיבה שאינה מגיבה מיד על גירוי חי־‬ ‫צוני‪ ,‬אינה מופעלת בידי רשמים‪ ,‬דימויים וזיכרונות‪ ,‬אלא מפעילה‬ ‫את עצמה מתוך יצירתיות‪ .‬אין בה שום דבר פסיבי‪ ,‬שום דבר‬ ‫מסורתי והיא אינה מחזיקה את האמת כרכוש שלה‪ .‬היא אינה‬ ‫מאמינה במילים ולא מחזיקה במושגים וחוקים קבועים‪ ,‬ולכן קל‬ ‫לה לשמור על איזון וחופש גם בזמנים משתנים וחסרי ודאות‪ .‬‬ ‫‪11‬‬

‫להפוך לשליט‬ ‫בעולם המחשבות‪:‬‬ ‫כלי לחיים בתקופה של אי ודאות‬

‫בתקופה שכל מה שאנחנו מכירים משתנה לנגד עינינו‪ ,‬רבים חשים ובצדק‬ ‫תחושה של ערעור נפשי שניתן גם להגדירה כ”מחלת ים תודעתית”‪.‬‬ ‫תרגיל יומי שמציע רודולף שטיינר‪ ,‬המיועד לחיזוק כוחות החשיבה‪ ,‬מאוד‬ ‫יכול לעזור בתקופה הזאת | פורסם לראשונה באיגרת של מגזין אדם עולם‬

‫מאת גבע ששון‬

‫כ‬ ‫‪10‬‬

‫ולם מותשים מתחושת חוסר הוודאות שפוקדת אותנו לאחרו־‬ ‫נה‪ .‬תקופת הקורונה מאלצת אותנו לנטוש את הדפוסים הפ־‬ ‫סיכולוגיים שהורגלנו אליהם מאז המהפכה התעשייתית במאה‬ ‫ה־‪ ,18‬דפוסים המבקשים ליצור עולם מבוסס ודאות‪ .‬בימינו‪ ,‬המוח‬ ‫האנושי רגיל לייצר שרשראות של סיבה ותוצאה‪ ,‬מה שהפך אותנו‬ ‫למכורים לוודאות‪ .‬ועתה‪ ,‬כשכל העולם משתנה לנגד עינינו‪ ,‬אנו‬ ‫נאלצים להתרגל למצב תודעה חדש לחלוטין‪ ,‬מצב שפסיכולוגים‬ ‫וחוקרי תודעה של זמננו מגדירים בזהירות כמהפכה פסיכו־חבר־‬ ‫תית ואולי שלב חדש באבולוציה של האדם‪.‬‬

‫יפצ'וק‬

‫יפה יקרה‪,‬‬ ‫כיאה למי שנמצאת במסגרות החינוך שנים רבות – שומעים‬ ‫עליך שמועות רבות עוד לפני שמכירים אותך‪.‬‬ ‫כל משפחה שבחרה לשזור אותך בסיפור חייה יודעת שמספיק‬ ‫מפגש קצר איתך כדי לראות – את אשת חינוך בכל הווייתך‪ .‬את‬ ‫נושמת ומוזנת מהקשר עם הילדים וההורים‪ .‬ואת כולך אהבה‪.‬‬ ‫בשנה הראשונה איתך עוד חששנו להגיד משהו ברגע הלא‬ ‫נכון‪ ,‬חלק מהשמועות כנראה חילחלו‪ ,‬אבל אז מכירים אותך‬ ‫באמת – כמה הלב שלך רך וקשוב ואוהב‪.‬‬ ‫משפחות רבות הפקידו בידייך כמה ילדים ברצף‪ ,‬גם אנחנו‪,‬‬ ‫ועם השנים נרקמה בינינו חברות‪ ,‬שותפות אמיתית‪ ,‬אוהבת‪,‬‬ ‫מעורבת – את חלק מהמשפחה שלנו לתמיד‪.‬‬ ‫המילה “גננת” לא יכולה לתאר את הרבדים של התפקיד שלך‬ ‫בחיי הילדים‪ ,‬בחיי ההורים‪ ...‬את משהו אחר‪.‬‬ ‫אנחנו מאחלים לך ולעולם – שתמצאי את דרכך הטובה להפיץ‬ ‫אור עם כל הידע‪ ,‬האהבה והכוונות‪ ,‬כמו שרק את יודעת‪.‬‬ ‫שתביאי את הלב הענק שלך ורבים יזכו לחוות איך מתחולל‬ ‫קסם מבין ידייך‪.‬‬ ‫יפה שלנו – את נטועה עמוק בלבם של ילדים רבים‪.‬‬ ‫ושל הורים רבים‪.‬‬ ‫אוהבים אותך ♥ הורי הגן לדורותיהם‬

‫איך נפרדים ממי שנדמה כאילו תמיד‬ ‫הייתה פה‪ ,‬נוכחת‪ ,‬ולנצח תישאר עימנו‪.‬‬ ‫נטועה עמוק בנוף החינוכי‪ .‬יפה הגננת ♥‬ ‫בדרכך הייחודית לא נחה ולא מתפשרת‪.‬‬ ‫תמיד חוקרת‪ ,‬לומדת‪ ,‬ופורצת דרך‪.‬‬ ‫מותירה את חותמך בכולנו‪ :‬גננות‪ ,‬ילדים‪ ,‬הורים‪...‬‬ ‫אנשים!‬ ‫שורשייך באנתרופוסופיה בתוך הוולדורף נטועים‬ ‫ויחד עם זאת את פתוחה וקשובה לעולם‪ .‬לרעיונות‬ ‫חדשים‪ ,‬לדרכים נוספות ושיטות שונות‪ ,‬מתנסה‬ ‫בודקת וגם מיישמת‪ .‬יודעת להגיע לכל ילד וילדה‬ ‫ולהביא את הראוי לחיקוי ללימוד ומרפא‪ .‬כדברי שי‬ ‫פירון‪“ :‬מורה הוא מי שמאמין‪ .‬הוא מאמין בך‪ ,‬במי‬ ‫שהינך‪ ...‬כל תלמיד הוא יחידי עצמאי‪ .‬דגם בלעדי‪.‬‬ ‫וכך את‪ ,‬יפה רואה כל אחד מהילדים בעיניים טובות‬ ‫ומאירות ומביאה את המזון הנכון לכל ילד‪ .‬וזוהי‬ ‫זכות גדולה‪.‬‬ ‫מפירות מעשה ידייך או נכון לומר ליבך‪ ,‬מהציורים‪,‬‬ ‫הבובות‪ ,‬הכריות‪ ,‬הסינרים והרקמות נהנים כמובן‬ ‫הילדים והגן וגם אנחנו קיבלנו השראה‪.‬‬ ‫ועתה פרידה‪.‬‬ ‫“כשדלת אחת נסגרת‬ ‫שלוש דלתות נפתחות‬ ‫צער הלילה נספג אז‬ ‫אל שושנת הרוחות‪,‬‬ ‫והחדש הזה‬ ‫קורא אליך בוא!”‬ ‫(יחזקאל רחמים)‬

‫אנחנו מחבקות ומברכות ומאחלות לך הצלחה‬ ‫בדרכך‪.‬‬ ‫אוהבות אותך מאד‪,‬‬ ‫הגננות ♥‬ ‫‪9‬‬

‫אחרי שנים של פעילות‪ ,‬יפה ודפי פרשו‬ ‫ואנו‪ ,‬קהילת שקד‪ ,‬מודים להן ומברכים אותן‬ ‫על תרומתן ופעילותן בעמותה‬

‫דפי מספרת‬ ‫דפי רום היתה ממקימי בית הספר היסודי‪ ,‬הורה בכיתה‬ ‫הראשונה (ובעוד ‪ 3‬כיתות בהמשך)‪ ,‬חברה בהנהלת‬ ‫העמותה ובוועד ההורים‪ ,‬ו־ב־‪ 9‬השנים האחרונות המנ�ה‬ ‫לת האדמיניסטרטיבית של היסודי‪ .‬בשנים אלו מילאה‬ ‫תפקיד משמעותי בפרויקט הרחבת מבנה בית הספר‬ ‫ובניית האגף החדש‪ .‬לכבוד פרישתה דיברנו איתה על‬ ‫הדרך ועל העתיד‪:‬‬ ‫"תפקידה של המינהלה לתמוך בצוות החינוכי ולאפשר‬ ‫להם ולתלמידים את המעשה החינוכי‪ .‬זה כולל המון‪,‬‬ ‫מלהכין כיבוד לאירועים‪ ,‬רכש בית ספרי הכולל הזמנת‬ ‫כסאות‪ ,‬שולחנות‪ ,‬מחברות חליליות וכו’‪ ,‬טיפול בכח אדם‬ ‫ומשכורות‪ ,‬קשר אינטנסיבי ומגוון עם המועצה המקומית‬ ‫וכן עם משרד החינוך‪ ,‬אחריות על תקציב בית הספר וכן‬ ‫טיפול בתלמידים והורים בשוטף ובמקרי חירום מגוונים‪.‬‬ ‫זו עבודה שהיא שליחות של כמעט ‪ 7/24‬כי קמפוס בית‬ ‫הספר גדול ופעיל‪ ,‬יש בו ~כ~‪ 500‬תלמידים‪ 70 ,‬מורים ועו�ב‬ ‫דים ומגוון גדול של פעילויות‪ ,‬אך צוות מינהלי מאוד רזה‪.‬‬ ‫נתמזל מזלי לעבוד עם צוות מופלא‪ ,‬שבראשו מנהלי בית‬ ‫הספר (מיכל אפרים ואלון ירושלמי בתקופת עבודתי)‪,‬‬ ‫צוות המורים‪ ,‬מזכירות ביה״ס‪ ,‬אבות הבית‪ ,‬ועדי ההורים‬ ‫והנהלות העמותה לדורותיהן‪ ,‬כמו גם – לאחרונה –‬ ‫מועצת העמותה (הכוללת את כל יוזמות העמותה)‪,‬‬ ‫שכולם נתנו ונותנים מזמנם ונשמתם כדי לאפשר את‬ ‫המעשה החינוכי‪.‬‬ ‫אני מודה על תקופת עבודתי בבית הספר היסודי‪ ,‬ומבק־‬ ‫שת לאחל לכל קהילת שקד שנה טובה‪ ,‬שנה של תמיכה‬ ‫הדדית‪ ,‬הקשבה ושיתופי פעולה במהלך משבר הקורונה‬ ‫ובכלל‪ ,‬ובריאות טובה לכולם!‬ ‫‪8‬‬

‫מספרים על דפי‪:‬‬ ‫"כפי שפריחת ניצן נובלת‪,‬‬ ‫והנעורים ייסוגו לטובת זיקנה‪,‬‬ ‫פורחת כל תקופה בזמן שלה‪,‬‬ ‫אל לה להימשך לעד‪.‬‬ ‫מוכרח הלב עם כל קריאת חיים‬ ‫להיות נכון להיפרד‪,‬‬ ‫ולהתחיל שוב מחדש"‪.‬‬ ‫(הרמן הסה)‬

‫במהלך הקיץ האחרון נפרדנו מדפי לאחר תשע שנים‬ ‫של עבודה מסורה בביה”ס באופן רשמי כמנהלת‬ ‫אדמיניסטרטיבית – אמנם באופן רשמי זה היה תפקידה‪,‬‬ ‫אך דפי הייתה עבורנו (צוות ביה”ס) הרבה יותר מזה‪ .‬דפי‬ ‫הייתה תמיד בלב העשייה הבית־ספרית – אוזן קשבת לכל‬ ‫מצוקה‪ ,‬ומזור צוות וילדים כאחד‪ .‬תמיכתה‪ ,‬ונשיאתה ללא‬ ‫לאות מצבים ואנשים אפשרה לכולנו לעמוד במשימותינו‬ ‫השונות‪ .‬נדמה שידה הייתה בכל – בסדר‪ ,‬בארגון‪ ,‬בשמירה‬ ‫על התקציב‪ ,‬אך יותר מכל בחיבורים העדינים ובאריגתו‬ ‫של המרקם האנושי‪.‬‬ ‫דפי יקרה‪ ,‬אנו מודים לך על שנים של נתינה ומסירות‬ ‫שתרמו רבות לצמיחתו ולרווחתו של בית הספר ומאחלים‬ ‫לה הצלחה גם במשימות הבאות שלבטח מחכות לה‪.‬‬ ‫באהבה ובהוקרה‪,‬‬ ‫צוות שקד‪.‬‬

‫אנשים‬

‫מתים באיטליה ובספרד‪ ,‬לא שמנו לב‬ ‫עד עכשיו שהמון אנשים מתים כל‬ ‫הזמן‪ ,‬הפתעה! מתים‪ .‬ממש מתים‪ ,‬כולנו נמות! כולנו נמות?‬ ‫באפוס ההודי המהבראטה‪ ,‬ברהמה חד ליודהישטירא‬ ‫הנסיך החכם חידות‪“ :‬מהו הפלא הגדול ביותר?” הוא שואל‪,‬‬ ‫ויודהישטירא עונה‪“ :‬כל יום המוות מכה אך אנו חיים כבני‬ ‫אלמוות” יש משהו הגיוני בהפתעה שלנו מכך שה־‬ ‫מוות מגיע‪ ,‬והוא יגיע חד משמעית אל כל אחד‬ ‫מאיתנו‪ .‬אנחנו מרגישים שלא יכול להיות שנמות‬ ‫מהסיבה הפשוטה שבאמת לא נמות‪ ...‬הנשמה היא‬ ‫נצחית! אנחנו עצמנו לא נמות‪ .‬אבל הרבה דברים‬ ‫כן ימותו‪ :‬הגוף ישוב לעפר‪ ,‬החיים ישובו למים‪ ,‬הנפש‬ ‫תעבור באש‪ ,‬אבל הרוח תהלך בכנפיי רוח הלאה אל מעבר‬ ‫לחיים ולא תמות‪ .‬שיעור מהסגר הראשון – במוות יש חיים‪.‬‬ ‫שיעור מהסגר השני – בחיים יש מוות‪ .‬עובדים בגינה‪ ,‬נזה־‬ ‫רים מנמלי האש האיומות הרעילות כל כך‪ ,‬תפילה שיגיע‬ ‫הרבה גשם ודי… שתגיע כבר הקורונה‪ ,‬שכולנו נחלה‪ ,‬חוץ‬ ‫ממי שבסיכון כמובן‪ ,‬אולי זאת הדרך היחידה לסיים עם‬ ‫זה‪ ,‬לא לעצור אלא לתת לה לבוא‪ ,‬לפרוש את הידיים ול־‬ ‫נשום אותה פנימה‪ ,‬לתת לה לעשות את מה שהיא צריכה‬ ‫לעשות‪ ,‬היא שליחה של משהו‪ ,‬של מישהו‪ ,‬וגם אם הוא‬ ‫“רע” הרי הטוב תמיד מנצח לא? באחת ההרצאות המופ־‬ ‫לאות של רודולף שטיינר נתקלת בפיסקה על נמלים וכמה‬ ‫החומצה שלהן משמעותית עבור האדם‪ .‬שליליות רעליות‬ ‫וארסיות הן תכונות אנושיות‪ ,‬תכונות של האדם‪ ,‬אשר מו־‬ ‫פיעות אל האדם מבחוץ דרך הנמלים‪ ,‬עד שהוא מצליח לה־‬ ‫תמיר את האיכויות האלה בתוכו‪ ,‬ואז הן גם נעלמות בעולם‪.‬‬ ‫הכי מתבקש‪ ,‬להדביר את הנמלים‪ ,‬אבל מה ששטיינר אומר‬ ‫זה שאנחנו צריכים להדביר את עצמנו‪ ...‬חומצת הנמלים‬ ‫מופיעה בחוץ כדי לעזור לנו לאזן את הרעילות שלנו‪ .‬ועוד‬ ‫דברים מופיעים‪ ,‬וירוסים וחיידקים שהם אכזריים וקט־‬ ‫לניים בדיוק כפי שהמחשבות שלנו יודעות להיות‪ .‬שמתי‬ ‫לב שבמדינות מתורבתות אין קוצים ועשבים רעים‪ .‬אפשר‬ ‫לנסוע בשוויץ או שוודיה ימים שלמים ולראות רק פרחים‬ ‫מתוקים בצד הדרך ולא סבך חרולים וקוצים דוקרים כמו‬ ‫כאן‪ .‬מה זה אומר עלינו? קוצים לא צומחים מזרעים‪ ,‬הם‬ ‫צומחים מגסות רוח ומחוסר תרבותיות‪ .‬שלא לדבר על‬ ‫האשפה האינסופית‪ ...‬נעים לנו לחשוב שאנחנו‬ ‫לא עולם שלישי… תראו איזה הייטק איזה‬ ‫ספרות איזה אינטלקט! אבל אנחנו עולם‬

‫שלישי בריבוע לפי כמות האשפה העצומה שיש בכל צד‬ ‫דרך ובכל פינה בישראל‪ .‬מי השליך את האשפה הזאת?‬ ‫מי הם הרעים הבורים המלכלכים חסרי התרבות? אם זה‬ ‫לא היינו אנחנו‪ ,‬היה העולם סביבנו נקי! מה שאנחנו פוג־‬ ‫שים בחוץ הוא העצמיות שלנו המדברת אלינו מכל עטיפת‬ ‫פלסטיק מכל חתיכת נייר מכל פחית ריקה מכל בדל‪ ...‬ומה‬ ‫היא אומרת לנו האשפה? היא אומרת שעדיין יש לנו מחש־‬ ‫בות לא נקיות‪( ,‬לא לכם כמובן‪ )...‬ואין אשמים יש רק דרך‬ ‫ותהליך ובדרך כלל כשהתהליך נתקע אנחנו זוכים במשבר‬ ‫קיומי כדי שנתחיל לנוע מבפנים‪ ,‬שנתחיל להיות פעילים‬ ‫בתוך החיים הפנימיים כדי לחלץ את מה ששקע בבוץ‬ ‫וכדי לקחת אחריות על המקור של המצב שהוא בפנים‪.‬‬ ‫כדי להגיע למקום הזה צריך למות‪ ,‬זאת ממש חווית המוות‬ ‫שבתוך החיים‪ .‬אבל יש לנו בחירה‪,‬‬

‫הבחירה‬

‫בידינו להתמקד בנצחי‪ ,‬ברוחי‪,‬‬ ‫לטפח ולהזין את מה שאינו חולף‪.‬‬ ‫לפגוש את העיניים של הילדים‪ ,‬משם ניבט הנצחי‪ .‬לפגוש‬ ‫זה את זה‪ ,‬כמה שמתאפשר‪ ,‬קשר זה דבר נצחי‪ ,‬להשקיע‬ ‫בקשר זאת ההשקעה הכי שווה‪ ,‬הכי מניבה‪ ,‬כי זה לנצח‪.‬‬ ‫לחבק המון! (את מי שמסכים) להגיד מילים טובות ואפילו‬ ‫לא מילת ביקורת אחת מלבד למראה וגם זה לא חייבים‪...‬‬ ‫להרים ‪ 3‬פיסות אשפה ביום במרחב הציבורי ושקית מלאה‬ ‫הרי זה משובח! הוא אשר רוצה לסגור להפריד ולהרחיק‬ ‫אותנו מלפגוש את הנצחי שבילדים וזה בזה‪ ,‬שרוצה לשלוט‬ ‫בנו באמצעות פחד וטרור‪ ,‬לא יכול לשלוט במחשבות שלנו‪,‬‬ ‫הן לגמרי שלנו – אנחנו חופשיים לכוון את המחשבות שלנו‬ ‫לאשר נבחר‪ .‬הטוב אינו יכול לנצח לבד הוא זקוק למח־‬ ‫שבות שלנו על הניצחי‪ .‬להשקיע זמן במחשבות טובות‬ ‫יזומות‪ ,‬להתאמץ למצוא את הטוב! שיפרוץ וינבוט וילבלב‬ ‫מבין אבני המרצפת הכבדות של המצב הכלכלי הפוליטי‬ ‫ההזייתי החברתי השסוע המרוסק אך המעניין והמבשר‬ ‫שינוי והזדמנות‪.‬‬

‫צמחים‬

‫קטנטנים יכולים להרים סלעי ענק‬ ‫בנביטה פשוטה וקטנה אל השמש‪,‬‬ ‫בפשטות של לחשוב טוב! לא להתלונן… זה מחליש‪ .‬לה־‬ ‫זדקף ולנשום! לברך על היופי הנצחי המתגלה באינספור‬ ‫צורות בחולף‪ .‬לא לחכות שהמצב יעבור‪ ,‬להיות פעיל ולע־‬ ‫בור את המצב‪ .‬‬ ‫‪7‬‬

‫מאת דליה פז‬ ‫גר ראשון‪ ,‬הקשבה על גבול הפליאה‪ ,‬לא יתכן‬ ‫שזה קורה‪ ,‬שהעולם נבלם‪ ,‬חווית אביב מופ־‬ ‫לאה‪ ,‬הכל מיטהר‪ ,‬האויר‪ ,‬האור‪ ,‬מנוחה עמוקה‬ ‫מהרעש העצום‪ ,‬צמצום‪ ,‬לא קונים כלום‪ ,‬יכולים‬ ‫לחיות חודשים ממה שיש במזווה‪ ,‬לא שפוי כמה‬ ‫אנחנו קונים ואנחנו לא דור שלישי‪ ,‬יש הכל‪ ,‬יש אותנו‪ ,‬המיד־‬ ‫תיות חזרה‪ ,‬השקט חזר‪ ,‬שני רכבים עומדים בחוץ מושבתים‪ ,‬לא‬ ‫מזהמים‪ ,‬עובדים מהבית‪ ,‬עובדים בבית‪ ,‬הארונות לא היו כל כך‬ ‫מסודרים מעולם‪ ,‬פינות נשכחות מקבלות תשומת לב‪ ,‬תשומת‬ ‫לב זאת האיכות שמתאפשרת‪ ,‬זאת מילת המפתח‪ ,‬רק הזום‬ ‫מזמזם ומפריע לתשומת הלב ללבלב‪ ,‬בכל חדר בבית מישהו‬ ‫בשיעור זום אחר‪ ,‬הבית נקי‪ ,‬כמעט מאיר‪ ,‬האוכל מושקע… זמן‬ ‫לבהות‪ ,‬לקרוא‪ ,‬לדבר‪ ,‬נוצרת קרבה חדשה‪ ,‬כמו בחופשים‪ ,‬כמו‬ ‫בסיני‪ ,‬כמעט רוצה לומר כמו בשבעה‪...‬‬

‫ס‬

‫‪6‬‬

‫ציור‪ :‬הילה אלון־גובאי‪ ,‬כיתה ז' דורון‬

‫על נמלי‬ ‫אש ורוחות‬ ‫הזמן‪ ,‬שיעור‬ ‫מכל סגר‬

‫*‬

‫אליק (‪ ,)41‬נעם (‪ ,)39‬רונה (‪ )9‬ואהוד (‪ .)6‬אליק הוא יזם עסקי חברתי‪,‬‬ ‫חבר מועצה מטעם מרצ וכרגע שותף בהקמה של סטארט אפ‪ .‬נעם‬ ‫מלווה נשים בתהליכי התפתחות וריפוי בעבודה אנרגטית‪ ,‬פיזית ורג־‬ ‫שית‪ ,‬יוצרת קלפי “הודיות”‪ .‬רונה לומדת בכיתה ג’ של דניאל‪ ,‬אוהבת‬ ‫יצירה‪ ,‬את שיעור מלאכה בבי”ס ומתגעגעת לחוג קרקס‪ .‬אהודי בגן‬ ‫אורים ואוהב לשחות ואת הים‪ .‬מתגעגע לגן‪.‬‬ ‫בקומה מתחתיהם גר ה נטע (‪ ,)30‬אחות של נעם‪ ,‬נטורופתית‪ ,‬רפל�ק‬ ‫סולוגית‪ ,‬מטפלת בפרחי באך‪ ,‬הרבליסטית‪ .‬עובדת עם נשים צעירות‪,‬‬ ‫נשים אחרי לידה ואמהות לילדים צעירים‪ .‬אולי פגשתם אותה ב”עומר”‬ ‫במרכז טבעון‪.‬‬

‫מה הביא אתכם לטבעון?‬ ‫נטע‪ :‬הגורל‪ .‬הקירבה למשפחה ויחידת הדיור מתחת לביתה של נעם‬ ‫שממש חיכתה לה‪ ,‬כששבה מחווה בפורטוגל‪.‬‬ ‫אליק‪ :‬טבעון היתה המקום הטבעי לאחר שנים של תנועה בין ירושלים‬ ‫לבאר שבע‪ .‬מתאים לצרכים ולרצונות שלנו כמשפחה‪.‬‬ ‫נעם‪ :‬מערכת החינוך האנתרופוסופית‪ .‬מאז שלמדתי בסמינר חינוך‬ ‫ולדורף בירושלים‪ ,‬ידעתי שילדיי ילמדו במסגרת אנתרופוסופית‪.‬‬ ‫מה אתם אוהבים בטבעון?‬ ‫אליק‪ :‬את הטבע והמרחב‪ .‬נטע‪ :‬את זה שבחורף טבעון נראית כמו‬ ‫אירופה ואני אוהבת לטייל בוואדיות שלה וללקט צמחי מרפא‪.‬‬ ‫מה אתם אוהבים לעשות כמשפחה?‬ ‫אליק‪ :‬קמפינג‪ ,‬להיות בים‪ .‬נטע‪ :‬לאכול יחד‪ .‬בזמן הסגר מבשלים‬ ‫הרבה‪ .‬נעם‪ :‬לטייל בוואדיות‪ .‬אהוד‪ :‬לשמוע הגשש החיוור‪.‬‬

‫משפחת צור־אלמוג‪ ,‬טבעון‬ ‫ראיינה‪ :‬מיה ברדוגו | צילמה‪ :‬גל מוסנזון‬ ‫מימין‪ :‬נטע‪ ,‬אליק‪ ,‬נעם‪ ,‬אהוד‪ ,‬רונה‬

‫מה האיחול שלכם לקהילה לשנה זו?‬ ‫נטע‪ :‬שנצליח לשמור על החופש שלנו – הפיזי‪ ,‬הרגשי‪ ,‬המחשבתי‬ ‫והרוחני‪.‬‬ ‫אליק‪ :‬הסיטואציה שהעולם נכנס אליה מעודדת התפרקות של‬ ‫החברה‪ .‬האתגר שלנו כקהילה וכחברה‪ ,‬לייצר מבנים קהילתיים חדשים‬ ‫המאפשרים גם לשמור על הבריאות וגם לשמור על המהות האנושית‬ ‫שלנו‪ .‬אני מאחל שנצליח לייצר אלטרנטיבות‪ .‬איך חיים יחד עם הקו־‬ ‫רונה‪ .‬איך נפגשים‪ ,‬איך לומדים ואיך שומרים על הדברים המהותיים‬ ‫בחיים שלנו – יצירה‪ ,‬תרבות‪ ,‬מפגש‪.‬‬ ‫נעם‪ :‬שנצליח לשמור על ריתמוס של מפגש אנושי בזמנים מאתגרים‬ ‫אלה‪ .‬מתבקש מאיתנו‪ ,‬לעיתים בקלות ולעיתים במאמץ‪ ,‬להסיט את‬ ‫מסכי הפחד כדי לראות בצורה בהירה‪ ,‬להקשיב ללב ולהסכים להיות‬ ‫בקשר ולפגוש באמת‪ .‬שנצליח לזכור ולהיזכר מה חשוב לנו באמת‪ .‬‬ ‫‪5‬‬

‫מנדלה‪ :‬ניצן אדר עוזרי‪ ,‬מורה לאמנות בבי"ס זומר‬

‫סקירת הפעילות‬ ‫של עמותת שקד‬ ‫בשנת תשפ"א‬ ‫מאת בעז הירש‬ ‫הילת שקד פועלת – כעמותה‬ ‫– בתחומי החינוך והתרבות‬ ‫ברוח האנתרופוסופיה בקרית‬ ‫טבעון כבר מעל שלושים שנה‪ ,‬אולם‬ ‫רבים – ותיקים וגם חדשים – שואלים‬ ‫את עצמם לא פעם איך בדיוק הדבר‬ ‫הזה עובד? מי מקבל החלטות? איפה‬ ‫הן מתקבלות? ועוד‪ .‬בשורות הבאות‬ ‫אתייחס לשאלות הללו ואנסה לתת להן‬ ‫מענה ראשוני‪.‬‬

‫ק‬

‫‪4‬‬

‫באופן כללי‪ ,‬הפעילות בקהילת שקד‬ ‫מתקיימת על פי מודל שטוח‪ ,‬לא היררכי‪,‬‬ ‫על פי עקרונות המשולש החברתי‬ ‫שהתווה רודולף שטיינר בראשית המאה‬ ‫ה־‪ .20‬הגופים השונים – יוזמות חינוכיות‪,‬‬ ‫הורים‪ ,‬עמותה – פועלים באופן עצמאי‬ ‫וחופשי ככל האפשר‪ ,‬תוך נסיון להתחשב‬ ‫ולתת מענה לצרכים אלו של אלו‪.‬‬ ‫מרכז הפעילות של שקד הן היוזמות‬ ‫החינוכיות – ‪ 5‬גני ילדים‪ ,‬בית ספר יסודי‬ ‫ובית ספר תיכון‪ .‬לצד היוזמות החינוכיות‬ ‫מתקיימות פעילויות נוספות – סמינרים‬ ‫(סמינר גננות ולדורף‪ ,‬סמינר ביוגרפיה)‪,‬‬ ‫ענף קהילה הולך ומתפתח‪ ,‬ועדי הורים‬ ‫(בגנים וביסודי) והנהלת עמותה‪ .‬לפני‬ ‫כשנה‪ ,‬הוקם גוף חדש – מועצת שקד –‬ ‫שבו נפגשים נציגי היוזמות החינוכיות‪,‬‬ ‫נציגי הורים‪ ,‬נציגי הנהלת העמותה ונציג‬ ‫ענף קהילה באופן קבוע ומשתדלים‬ ‫להחזיק תמונה קהילתית כוללת‪.‬‬ ‫היוזמות החינוכיות מתנהלות כיחידות‬

‫עצמאיות‪ .‬בכל אחת מהן מתקיימים‬ ‫פורומים (קולגיום‪ ,‬צוות נושא‪ ,‬מנדטים‬ ‫ועוד) – בהם משתתפים אנשי הצוות‬ ‫החינוכי – אשר מחזיקים את התמונה‬ ‫החינוכית השוטפת והכוללת‪ .‬לצד‬ ‫זה‪ ,‬פועל ועד הורים (בגנים וביסודי‪.‬‬ ‫בתיכון לא קיים ועד‪ .‬זו הזדמנות‬ ‫לקרוא למעוניינים להתנדב)‪ ,‬אשר דן‬ ‫בשאלות המעסיקות את ההורים ותומך‬ ‫את פעילות היוזמה‪ .‬בנוסף‪ ,‬מתקיימת‬ ‫בכל יוזמה גם הנהלת יוזמה – שבה‬ ‫משתתפים נציגי הצוות החינוכי‪ ,‬הורים‬ ‫ועמותה – ובה נדונים בעיקר נושאים‬ ‫תקציביים‪ ,‬קשרים עם גורמי חוץ‪,‬‬ ‫נושאים עקרוניים וכלליים‪ .‬הנהלות‬ ‫היוזמות הן מקום מפגש של המשולש‬ ‫החברתי (הורים‪ ,‬מורים ועמותה) לדון‬ ‫בענייני היוזמה‪.‬‬ ‫בית הספר היסודי שקד הוא בי”ס‬ ‫ממלכתי המוכר כבי”ס ייחודי (ייחודיות‬ ‫וולדורף)‪ .‬גני שקד ובית הספר תיכון‬ ‫שקד הם מוסדות בזרם ה”מוכר שאינו‬ ‫רשמי” – הם מפוקחים ומתוקצבים על‬ ‫ידי משרד החינוך‪ ,‬ועמותת שקד היא‬ ‫“הבעלות” שלהם‪.‬‬ ‫בהנהלת העמותה חברים ‪ 3‬בעלי‬ ‫תפקידים רשמיים (ועד העמותה)‬ ‫ואיתם פורום מתנדבים שנפגשים‬ ‫באופן שוטף‪ ,‬אחת לשבועיים‪ ,‬מזה‬ ‫שנים רבות‪ .‬בצוות העמותה גם‬ ‫מנהלת אדמינסטרטיבית – חוה‬ ‫גלסנר – שאחראית על הצד המינהלי‪,‬‬ ‫ומנהלת כספים – רו”ח אבישג סיידא –‬ ‫המחזיקה את הצד התקציבי והכספי‪.‬‬ ‫עד כאן‪ ,‬ממש על קצה המזלג‪ .‬ייתכן‬ ‫כי עבור חלקכם כמה מן הדברים הם‬ ‫חדשים ולא תמיד ברורים עד הסוף‪.‬‬ ‫נשמח להתייחס לשאלות ולהערות –‬ ‫מוזמנים לפנות למייל‪:‬‬ ‫‪amutat.shaked@gmail.com‬‬ ‫‪‬‬

‫חברי קהילה יקרים‪,‬‬ ‫שנת הלימודים החלה בצילה של תקופת הקורונה‪ ,‬אשר‬ ‫מלווה אותנו כבר חודשים רבים ומזמנת לרבים מאיתנו‬ ‫קשיים לא מבוטלים‪ ,‬הסתגרות‪ ,‬אי ודאות‪ ,‬קשיי פרנסה‪,‬‬ ‫התמודדות ממושכת עם הילדים בבית ללא שגרת הפעילות‬ ‫של המסגרות החינוכיות ועוד‪ .‬יש כאלה המנצלים תקופה‬ ‫זו להתבוננות פנימה‪ ,‬לברר שאלות אישיות וכלליות על‬ ‫החיים שלנו כאן ואף לשנות את אורחות חייהם‪ .‬גם המצב‬ ‫הכללי סביבנו לא מקל על ההתמודדות – קיטוב קשה בין‬ ‫“שבטי” החברה השונים‪ ,‬התחושה שלא “סופרים אותנו”‪,‬‬ ‫אובדן אמון במי שצריך להיות שם בשבילנו‪ ,‬אך הוא איננו –‬ ‫מגבירים רגשות תסכול וכעס‪.‬‬ ‫דווקא בתקופות כאלו הסולידריות הקהילתית היא כה‬ ‫חשובה‪ .‬כמי שנמצא בקשר עם הצוותים החינוכיים‪ ,‬אני‬ ‫רואה כי העשייה שלהם בתקופה זו היא רבה מאד‪ .‬מורים‬ ‫רבים “ממציאים את עצמם מחדש”‪ ,‬בונים מערכי שיעור‬ ‫מקוונים‪ ,‬ממשיכים בפעילות חינוכית מבלי לפגוש את היל־‬ ‫דים ומחפשים דרכים להיות רלוונטים עבור הילדים‪ ,‬הנמ־‬ ‫צאים בבית וצמאים לקשר החברתי‪ .‬העבודה המושקעת‬ ‫היא רבה‪ ,‬אך לא תמיד מורגשת על ידי ההורים‪ .‬זה המקום‬ ‫להגיד לצוותים החינוכיים – רואים אתכם ואת עבודתכם‬ ‫הקשה – תודה!‬ ‫גם ההורים מצויים במצב מאתגר‪ .‬מחד‪ ,‬ברורה הח־‬ ‫שיבות של המשך החזקת היוזמות החינוכיות והפעלתן‬ ‫המהירה כאשר ההנחיות יתירו זאת‪ .‬מאידך‪ ,‬רבים מאיתנו‬ ‫סובלים מהרעה במצבם הכלכלי בעקבות הקורונה והמשך‬ ‫תשלומי ההורים כאשר הפעילות החינוכית היא חלקית הוא‬ ‫לא פשוט‪ .‬מלוא ההערכה מגיעה להורים‪ ,‬שעל אף המצב‪,‬‬ ‫ממשיכים לשאת את היוזמות החינוכיות ולאפשר להן להמ־‬ ‫שיך במלאכתן‪.‬‬ ‫בקהילת שקד אנחנו מתמודדים עם השלכות הקורונה‬ ‫כבר חודשים רבים‪ .‬הצוותים החינוכיים‪ ,‬נציגי ההורים ואנשי‬ ‫העמותה נפגשים על בסיס יומיומי (כמעט) כדי להחזיק את‬ ‫תמונת הצרכים של היוזמות החינוכיות ושל ההורים ומנסים‬ ‫לתת מענים שיבטיחו את המשך קיום הפעילות החינוכית‬ ‫תוך התחשבות מקסימלית בפגיעה הכלכלית‪ ,‬שהיא מנת‬ ‫חלקן של משפחות רבות‪.‬‬

‫באופן אישי‪ ,‬אני מאמין כי המענה הנכון להתנהלות‬ ‫הכללית שמביאה עמה הקורונה – הזורעת פירוד‪ ,‬הסתג־‬ ‫רות‪ ,‬ריחוק בין האנשים – הוא חיזוק הקשר האישי‪ ,‬קירוב‬ ‫לבבות בין הקרובים לנו‪ ,‬וגם הרחוקים‪ ,‬ריבוי המפגש האנו־‬ ‫שי (פרונטלי‪ ,‬על פי המותר‪ ,‬או במדיות תקשורת אחרות)‬ ‫והגברת תחושת הביחד‪ .‬אני שמח לומר כי ענף הקהילה‪,‬‬ ‫שקם בשקד לאחרונה‪ ,‬החל בפעילות מבורכת של מפגשים‬ ‫(כרגע‪ ,‬רובם בזום) בתחומי עניין שונים‪ ,‬אליהם נרשמו כבר‬ ‫כמאה מחברי הקהילה‪ .‬ההרשמות פתוחות וכולם מוזמנים‪.‬‬ ‫אסיים בציטוט של הרב יוסף סולובייצ’יק‪ ,‬שהיטיב‬ ‫לבטא את הקשר העמוק בין היחיד לקהילה‪ ,‬שהוא כה‬ ‫חשוב תמיד‪ ,‬וביתר שאת‪ ,‬בעת הזו‪:‬‬ ‫“היחידים השייכים לקהילה משלימים אלו את אלו‪ .‬בכל אדם‬ ‫יש משהו מיוחד במינו‪ ,‬נדיר‪ ,‬שאינו ידוע לאחרים; לכל יחיד‬ ‫יש משהו מיוחד לומר‪ .‬צבע מיוחד להוסיף לקשת הצבעים‬ ‫הקהילתית‪ .‬לפיכך‪ ,‬כאשר מצטרף האדם הבודד לקהילה‪,‬‬ ‫הוא מוסיף מימד חדש למודעות הקהילה‪ .‬הוא תורם משהו‪,‬‬ ‫ששום אדם אחר לא יכול היה לתרום‪ .‬הוא מעשיר את‬ ‫הקהילה‪ .‬אין לו תחליף‪”...‬‬ ‫שנה טובה – שנת התפתחות‪ ,‬יצירה ופריחה‬ ‫בעז הירש – יו"ר עמותת שקד‬

‫‪3‬‬

‫רבּוֹת‬

‫– עיתון קהילה –‬ ‫גליון סתיו ‪2020‬‬

‫תמונת שער‪ :‬גל מוסנזון‬ ‫עורכת‪ :‬לי גלים־דלפן‬ ‫עריכה לשונית‪ :‬מיה בקר‪ ,‬מתן בן־ארי‬ ‫עיצוב גרפי‪ :‬מיכל מגן‬ ‫צלמת המערכת‪ :‬גל מוסנזון‬ ‫בית דפוס‪" :‬מילניום" אלון דה־פיצ'וטו‬ ‫צוות מערכת‪ :‬רחלי תדהר־קנר‪ ,‬מיה ברדוגו‪,‬‬ ‫לימור דיויסון־שבתאי‪ ,‬מתן בן־ארי‪,‬‬ ‫יורם גרשמן‪ ,‬טלי וידומסקי‬ ‫אורחים בעיתון‪ :‬בעז הירש‪ ,‬דליה פז‪,‬‬ ‫גבע ששון‪ ,‬תומר גלעד‪ ,‬סטפני אלון‪,‬‬ ‫ח'אולה סועאד‪ ,‬כרמית שמחי רוקח‪,‬‬ ‫רוני גלבוע רוכל‪ ,‬נטע עופר‬ ‫כיתבו לנו‪aley.shaked@gmail.com :‬‬

‫עוד נדבר על התקופה הזו‪ ,‬כמה היא מאתגרת אותנו‪ ,‬משנה את‬ ‫הדברים הבסיסיים ביותר בחיינו כיחידים וקהילה‪ .‬כל אדם נדרש להתבצר‬ ‫בביתו והניתוק בינינו דורש מאיתנו לבחון את הדברים באור אחר‪ .‬התקופה‬ ‫הזו דורשת מאיתנו לבדוק מחדש מה חשוב לנו‪ ,‬לחדש כוחותינו ואמנותינו‬ ‫באור ובטוב‪.‬‬ ‫אנו מבקשים דווקא בתקופה בה נדרש מאיתנו לשמור מרחק ולהיות איש איש‬ ‫לביתו לא מעט ובתקופה בה הרבה מפגשים נעשים דרך אמצעי תקשורת‬ ‫טכנולוגיים‪ ,‬לזכור שאנחנו עדיין קהילה אחת ולמרות שהתקופה הזו עוסקת‬ ‫רבות בפירוק והרכבה של ריתמוס החיים‪ ,‬אנו מזכירים שהכוחות הטמונים‬ ‫בנו כקהילה גדולים וחזקים הם‪ .‬עלי שקד ימשיך להגיע אליכם כל עוד ניתן‪,‬‬ ‫במאמצים משותפים ובכוחות המשותפים שיש בקהילתנו‪ ,‬כתזכורת לכך‬ ‫שכולנו עדיין יחד‪ .‬בכך אנו מקווים שנזכור שבקהילתנו נתונים כוחות רבים‬ ‫ואיחוד הלבבות בו התנסנו רבות עזר בעבר‪ .‬זה הזמן לתמוך ולהתמך‪ ,‬להשען‬ ‫ולתת משען‪ ,‬לשתף גם בדברים הכי קשים‪ ,‬לשוחח‪ ,‬להתייעץ ולמצוא דרך‬ ‫לתקשר עם אחרים‪.‬‬ ‫בואו נשמור על לב חם ונמשיך לשאת את הקהילה בליבנו‪.‬‬ ‫תודה מראש לכל מי שנתן ידו בהוצאת הגיליון הזה‪ :‬אנשי צוות‪ ,‬הורים‪,‬‬ ‫מחנכים‪ ,‬אנשי קהילה רחבה וילדים‪.‬‬ ‫שתהיה לנו שנה טובה באשר תהיה‬ ‫ושנפגש הרבה‪.‬‬ ‫צוות עלי שקד‬ ‫‪aley.shaked@gmail.com‬‬

‫תוכן עניינים‬

‫‪ 3‬ברכות לשנת תשפ"א מאת יו"ר העמותה בעז הירש ‪4‬‬ ‫בעז הירש ‪ 5‬חופן שקדים משפחת צור־אלמוג ‪ 6‬על נמלי אש ורוחות הזמן דליה פז ‪ 8‬קהילת‬ ‫שקד מברכת את יפה ודפי ביציאה מתפקידן ‪ 10‬להפוך לשליט בעולם המחשבות‪ :‬כלי לחיים‬ ‫בתקופה של אי ודאות גבע ששון ‪ 12‬פינת משחקים‪ ,‬משחקים בערבית מח'אולה וחידונים ממתן‬ ‫בן־ארי ‪ 14‬כולנו שותפים‪ ,‬על חינוך לשעת חירום סטפני אלון ‪ 16‬הזמנים האלה לי גלים­דלפן‬ ‫‪ 20‬מתחברים לקהילה לימור דיויסון־שבתאי ‪ 22‬חדשות מעין בוסתן גל מוסנזון ‪ 23‬פרחי‬ ‫השקד‪ ,‬עבודות של תלמידי תיכון ‪ 24‬פרחי שקד‪ ,‬עבודות של תלמידי שקד ‪ 26‬ביחד תומר‬ ‫גלעד ‪ 27‬דפי שקד ‪ 28‬תמונות מחיי קהילה‬ ‫ סקירת הפעילות של שנת תשפ"א‬

‫"מי ייתן ונוכחותנו המלאה‬ ‫תפתח את ההוויה השלווה‬ ‫בה מצויה האהבה‬ ‫שתנחה את עשייתנו‬ ‫המשותפת"‬ ‫גליה טיאנו רונן‬

‫– עיתון קהילה –‬ ‫גליון סתיו ‪2020‬‬ ‫עיתון קהילה – גליון ‪ – 10‬קיץ ‪2019‬‬

‫‪10 6‬‬ ‫‪3‬‬ ‫‪24‬‬ ‫‪20‬‬ ‫דברי ברכה‬ ‫מיו"ר העמותה‬ ‫בעז הירש‬

‫דליה פז‬ ‫על הרהורי‬ ‫סגר‬

‫מתחברים‬ ‫לקהילה לימור‬ ‫דיויסון־שבתאי‬

‫להפוך לשליט‬ ‫בעולם המחשבות‬ ‫גבע ששון‬

‫עבודות‬ ‫ילדי‬ ‫הקהילה‬