ספר שורשים ז'4 - ערב שורשים

‫ספר שורשים ז'‪4‬‬

‫פרק א'‬ ‫שם פרטי‪:‬‬ ‫יובל בושרי‬‫ליהוא עמידור‬‫גל בן מרדכי‬‫שם משפחה‪:‬‬ ‫עדי טל‬‫נעמה בן נתן‬‫שם פרטי ושם משפחה‪:‬‬ ‫מאיה פארי‬‫גלי צור‬‫גיתי פלטי‬‫יואב וולף‬‫‪-‬יואב אשר‬

‫יובל בושרי‬ ‫שמי הוא יובל‪ .‬משמעות שמי היא אפיק נחל הנשפך אל תוך נהר‬ ‫גדול‪ .‬תכונות אופי לאנשים בשם יובל מתאפיינים בחשיבה‬ ‫יצירתית‪ ,‬תמיד שואפים לבטא את כישוריהם‪ ,‬יפתחו עם הזמן‬ ‫יכולת הישרדותית גבוהה‪ ,‬תקשורתיים‪ ,‬בדרנים ואוהבי קשב‪.‬‬ ‫אופי זה תואם לאופי שלי‪ .‬אני אוהבת את השם שלי מאוד‪ .‬יש לי‬ ‫שמות חיבה רבים‪ :‬יובי‪ ,‬בושרי‪ ,‬בושי‪ ,‬יובלי‪ ,‬יובץ‪ ,‬יוביץ‪ ,‬יוב‪,‬‬ ‫יובלית‪ ,‬ועוד‪.‬‬ ‫חלק מכינויים אלו קיבלתי על פי שם המשפחה שלי (כמו בושרי‪,‬‬ ‫בושי) וחלק משמות חיבה אלו קיבלתי על פי השם הפרטי שלי‬ ‫(כמו יובי‪ ,‬יובלי)‪ .‬חלק משמות חיבה אלו קוראים לי חבריי‪( ,‬כמו‬ ‫בושרי‪ ,‬יובץ)‪ ,‬וחלק משמות חיבה אלו קוראים לי משפחתי‪.‬‬ ‫(יובלי‪ ,‬יובי)‪ .‬הוריי החליטו לקרוא לי יובל מפני שפירוש השם‬ ‫יובל הוא אפיק נחל‪ ,‬ואפיון מי הנחל הוא שפע‪ ,‬ברכה‪ ,‬ופרנסה‪ .‬אם‬ ‫הייתה לי אפשרות לשנות את שמי לשם אחר הייתי בוחרת‬ ‫להישאר עם השם יובל‪ ,‬אני מאוד אוהבת אותו והוריי נתנו לי את‬ ‫שם זה מפני שיש לו משמעות מיוחדת‪.‬‬

‫ליהוא עמידור‬ ‫בסמוך לפני מועד לידתי המשוער היו הורי טרודים מכך שטרם‬ ‫מצאו שם לרך הצפוי להיוולד‪.‬‬ ‫מאחר והעניין הטריד את מנוחתם לילות כימים ולא לשם‬ ‫המליצה‪ ,‬סיפור שהיה כך היה‪ .‬לילה אחד‪,‬‬ ‫בסמוך לפני הלידה התעורר אבי‪ ,‬העיר את אמי וסיפר לה כי השם‬ ‫ליהיא לבת מאוד מוצא חן בעיניו אך‬ ‫מאחר ובן צפוי להיוולד‪ ,‬נקרא שמו ליהוא‪.‬‬ ‫השם ליהוא מורכב ממילת היחס "לי" ומילת הגוף "הוא"‪ ,‬ביחד‪.‬‬ ‫ליהוא‪ ,‬הוא שלנו ושלא יחסר מאתנו‪.‬‬ ‫לשם זה נוספו ברבות הימים כינויי חיבה כמו‪" ,‬ליקו"‪" ,‬ליקוש"‪,‬‬ ‫"בנדליקוש" "וראש השודדים"‪,‬‬ ‫מאחורי כינויים אלו עומד יחס אישי חם ואוהב של ההוגים‬ ‫שמות אלו בפיהם כלפיי‪.‬‬ ‫את הכינוי ראש השודדים נתן לי סבי‪ ,‬אבי עמידור‪ ,‬עוד בהיותי‬ ‫תינוק על סמך תכונות האופי שלי‪,‬‬ ‫מתוך אמונה שלמרות שאני השלישי בחבורת אחיי‪ ,‬אוביל ואנהיג‬ ‫בכל קבוצה לה אשתייך‪.‬‬ ‫בבחירת שם זה השלימו הורי את שיבוץ האותיות "י" ו‪" -‬ל" בכל‬ ‫שמות ילדיהם‪ ,‬יהלי‪ ,‬עילי וליהוא‪.‬‬ ‫אני אוהב את שמי ולא הייתי בוחר בשם אחר‪ .‬לאורך כל שנות‬ ‫חיי בגן ובבית הספר לא היה עמי ילד נוסף ושמו ליהוא‪.‬‬ ‫זה המקור לתחושה שליוותה אותי שהוריי בחרו לי שם יחיד‬ ‫ומיוחד‪.‬‬

‫גל בן מרדכי‬ ‫בתעודת לידתי שמי הוא גל בן מרדכי‪ ,‬נקראתי כך מכיוון שהורי‬ ‫מאוד מחוברים לים‪ ,‬אמי חיפאית במקור ואבי מקריית ביאליק‪,‬‬ ‫ושניהם אוהבים את הים‪ ,‬כך שזה מאוד התאים ‪.‬לפני שנקראתי‬ ‫גל הורי התלבטו אם לקרוא לי תום‪ ,‬ולאחר שגילו שתום זה מוות‬ ‫בקריאה אחורנית‪ ,‬אמי סירבה בתוקף לקרוא לי בשם זה‪ .‬לאחר‬ ‫מכן‪ ,‬בלידה ‪,‬ליווה את אמי רופא מאוד נחמד בשם גיא‪ ,‬היא‬ ‫רצתה לקרוא לי גיא‪ ,‬בייחוד לאחר שאמרו לה שחשוב שיהיה‬ ‫בשם אותיות אהו"י‪ ,‬אולם אבי לא התחבר לשם ולא היה מוכן‬ ‫שהכרות של שעה עם בן אדם ‪,‬תקבע את שם בנו‪ .‬בסופו של דבר‬ ‫ההורים שלי החליטו לקרוא לי גל בגלל אהבתם לים‪ ,‬ובגלל‬ ‫השינוי שהכנסתי לחייהם ‪.‬זאת משמעות שמי‪ ,‬ואני שמח שהורי‬ ‫בחרו בו לשמי‪ ,‬זה שם מיוחד‪ ,‬קצר ו"זורם" שמתאים גם לשם‬ ‫משפחתי הארוך ‪.‬מכנים אותי בבית גלגול‪ ,‬הורי בחרו בכינוי הזה‬ ‫כי זה כינוי זורם שמראה חיבה‪ ,‬ותמיד הייתי המותק של‬ ‫המשפחה המורחבת‪ .‬כמה ידידים קוראים לי גלי‪ ,‬כי זה שם שבא‬ ‫להם ב"טבעי‪".‬‬

‫עדי טל‬ ‫כשאמי ואבי התחתנו הם בחרו לקחת את שם משפחתו של אבי‪.‬‬ ‫"טל" אך לא תמיד היה שם המשפחה של משפחתי זה‪ .‬כשסבי‬ ‫היה ילד הוא גר באוסטריה‪ .‬שם‬ ‫משפחתו שם היה "טופליץ" ‪. Toplitzsee‬‬ ‫למעשה שם משפחתי הקודם היה קרוי‬ ‫על שם אגם קטן ויפיפה בהרי האלפים‬

‫אגם טופליץ‬

‫האוסטריים‪ ,‬אגם טופליץ‪.‬‬ ‫אז איך נהפך השם טופליץ לשם טל? זה היה שם משפחתו של סבי‬ ‫ואחיו‪ ,‬וכשעלו לארץ‪ ,‬והקימו ביתם אחד ליד השני בגן השומרון‪.‬‬ ‫הדבר הביא לבלבול בדואר‪ .‬שני האחים‪ ,‬גרו צריף צמוד לשני‪.‬‬ ‫לעיתים‪ ,‬היה שם הדוור את דואר אח סבי אצל סבי‪ .‬ואת דואר‬ ‫סבי אצל אח סבי‪( .‬מפני שעל תיבת הדואר היה את אותו שם‬ ‫המשפחה)‪ .‬סבי חשב על פתרון יצירתי לעניין‪ .‬הוא החליט לשנות‬ ‫את שם המשפחה בשביל למנוע בלבול בדואר וזו הייתה הזדמנות‬ ‫גם לעברת את השם‪ .‬סבי רצה להשאיר דימיון בין השם הישן‬ ‫לחדש‪ .‬לכן קיצר את השם הישן‪ ,‬והפך אותו ל"טל"‪ .‬שם ישראלי‬ ‫ועברי‪ ,‬בדיוק כפי שרצה‪ .‬טל פירושו‪ :‬סוג של משקע ‪ -‬רסיסי‬ ‫לילה‪ ,‬טיפות מים שנוצרות בלילה על הצמחים‪ .‬הוא מופיע בתנ"ך‪:‬‬ ‫שנִ ים ָּׁה ֵא ּלֶה ַטל ו ָּׁ​ּמ ָּׁטר ִ ּכי‪ִ ,‬אם‪-‬לְ ִפי ְדבָּׁ ִרי" מלכים א' י"ז‬ ‫"אם‪-‬יִ ְהיֶה ַה ּ ָּׁ‬ ‫ִ‬ ‫א‪ '.‬כיום‪ ,‬שם המשפחה טל הינו שם המשפחה המחודש הנפוץ‬ ‫ביותר‪.‬‬

‫נעמה בן נתן‬ ‫שם המשפחה שלי הוא בן‪-‬נתן‪ ,‬אבל בעצם‪ ,‬שם המשפחה שלי‬ ‫היה צריך להיות חלפין‪.‬‬ ‫אך כסבא רבא שלי הגיע לארץ‪ ,‬הוא היה צריך להחליף את השם‬ ‫חלפין‪.‬‬ ‫הוא בחר להחליף לשם בן‪-‬נתן כיוון ששמו של אביו היה נתן‪,‬‬ ‫כלומר הוא הבן של נתן או בעצם‪ ,‬בן‪-‬נתן‪.‬‬

‫מאיה פארי‬ ‫שמי הוא מאיה‪ ,‬אני אוהבת את השם שלי בגלל שלדעתי‪ ,‬הוא‬ ‫מאוד מתאים לי וגם מכיוון שהוא יפה מאוד‪ .‬ההורים שלי קראו‬ ‫לי בשם זה מכיוון שהם אהבו את השם‪ ,‬בנוסף לכך‪ ,‬הם רצו שם‬ ‫שיש בו זרימה של אנרגיה‪.‬‬ ‫יש כמה משמעויות לשמי‪:‬‬ ‫‪ .1‬על שם החודש "מאי" שקרוי על שם האלה הרומית מאיה‪.‬‬ ‫‪ .2‬על שם האלה הרומית מאיה ‪ -‬אלת האביב והפריון‪.‬‬ ‫‪ .3‬המונח "מאיה" המבטא "מים" בשפה ההודית‪ ,‬בשפה הערבית‬ ‫ואף בשפה הארמית העתיקה‪ .‬למים תכונות בולטות של חיוניות‪,‬‬ ‫זרימה תמידית‪ ,‬הבאת חיים לעולם‪ ,‬טבעיות וברכה‪.‬‬ ‫‪ .4‬השם מאיה מבטא חיוניות‪ ,‬תנועה ואקטיביות‪ ,‬אנרגיות‬ ‫חיוביות‪ ,‬ברכה שופעת‪ ,‬חשיבות וטבעיות‪.‬‬

‫שם המשפחה שלי‪:‬‬ ‫שם משפחתו של אבי עוברת מ"פתחי" ל"פארי"‪" .‬פתחי" זה שם‬ ‫שאין לו משמעות‪ ,‬אך לשם "פארי" המשמעות יכולה להיות פאר‪.‬‬ ‫סבא וסבתא שלי עברתו את השם בסביבות שנות ‪,1965-1970‬‬ ‫כמה שנים אחרי שסבא וסבתא שלי התחתנו‪ .‬הסיבה העיקרית‬ ‫שבגללה הם החליטו לשנות את שם המשפחה היא שלסבתא שלי‬ ‫קוראים תקווה‪ ,‬וסבא וסבתא שלי גרו באותה התקופה בפתח‬ ‫תקווה‪ .‬כשאנשים קראו את השם של סבתא שלי‪ ,‬לרוב הם לא‬ ‫שמו לב שיש את האות י' בשם וקראו לסבתא שלי פתח תקווה‪,‬‬

‫לא פתחי תקווה‪ ,‬והעניין הזה ממש הסתבך‪ .‬הם החליטו לשנות‬ ‫את השם דווקא ל"פארי" מכיוון שאח של סבא שלי עיברת את‬ ‫השם שלו ל"פארי" וסבא וסבתא שלי מאוד אהבו את השם‪.‬‬

‫גלי צור‬ ‫שמי הפרטי הוא גלי‪ ,‬וכך אני גם מופיעה בתעודת הלידה שלי‪.‬‬ ‫לשם גלי יש שתי משמעויות‪.‬‬ ‫‪ .1‬גלי ‪ -‬הגל שלי‪( ,‬גל של ים)‪.‬‬ ‫‪ .2‬גלי ‪ -‬חשפי‪ ,‬ספרי‪ ,‬הודיעי‪ ,‬ידעי‪ ,‬בשרי‪.‬‬ ‫לשם גלי אין מקור תנכי‪.‬‬ ‫הורי קראו לי בשם זה מפני שהשם גלי קשור לים ולגלים שיש‬ ‫בהם מצד אחד רוגע אח מצד שני יכולות להיות גם סערות‪.‬‬ ‫בנוסף‪ ,‬בשם גלי יש את האותיות ג‪,‬ל שהן אותיות‬ ‫מתגלגלות‪/‬זורמות‪.‬‬ ‫אני אוהבת את שם זה ואני חושבת שהוא מתאים לי מאותה‬ ‫סיבה שהורי קראו לי בשם הזה‪ :‬אני אוהבת את הים ‪ -‬מצד אחד‬ ‫רוגע ושלווה אך מצד שני יכולות להיות בו סערות‪ .‬בנוסף יש לי‬ ‫כינויים ושמות חיבה‪:‬‬ ‫‪ .1‬גלושי ‪ -‬אותו קיבלתי בגן כאשר אני וחברותי קראנו אחת‬ ‫לשנייה בכל מיני שמות חיבה ללא סיבה‪.‬‬ ‫‪ .2‬לגי ‪ -‬כך חברתי קוראת לי (היפוך של האותיות בשם) ‪ -‬גם‬ ‫כן רק בשביל ההנאה והחיבה‪.‬‬ ‫‪ .3‬ג'לי ‪ -‬את הכינוי הזה המציאו לי השנה וכמה ילדים‬ ‫מהכיתה קוראים לי כך‪.‬‬ ‫אני אוהבת את הכינויים הללו‪ ,‬מפני שזה מגוון ונחמד שלפעמים‬ ‫קוראים לי קצת אחרת‪.‬‬

‫חקר שם משפחתי‪:‬‬ ‫שם משפחתי הוא צור‪ ,‬וכך גם אני מופיעה בתעודת הלידה שלי‪.‬‬ ‫סבי וסבתי סיפרו לי שהשם הקודם של סבא שלי היה צ'ובוטרו‪.‬‬ ‫סבתי מספרת שברומניה לפני דורות רבים נהגו לקרוא בשם‬ ‫המשפחה על פי המקצוע‪ .‬צ'ובוטרו משמעו יצרן מגפי עור‪ .‬כנראה‬ ‫שהסבא של הסבא של הסבא שלי‪ ...‬מספר דורות לאחור היה יוצר‬ ‫מגפי עור ולכן נקרא צ'ובוטרו‪ .‬סבי מספר ששם זה עבר מדור‬ ‫לדור עד שהגיע אליו‪ ,‬לסבא שלי‪ ,‬משה ואחרי הצבא הוא שינה‬ ‫את השם מצ'ובוטרו לצור כדי שיהיה קצר יותר ועם צליל עברי‪.‬‬ ‫לפי האתר שם ‪ -‬לי‪ ,‬פירוש השם צור הוא‪:‬‬ ‫‪ .1‬סלע‪ ,‬צוק‪ ,‬אבן‪ ,‬חלמיש‪ ,‬אבן קשה‪.‬‬ ‫‪ .2‬סמל לדבר קשה‪ ,‬לקשיחות‪.‬‬ ‫"על‪-‬אֱ ל ִֹהים‪ ,‬יִ ְש ִעי‬ ‫‪ .3‬מבצר‪ ,‬מחסה‪ ,‬משגב‪ ,‬מעוז‪ ,‬כינוי לאלוהים‪ַ ,‬‬ ‫בו ִדי; צוּר‪-‬עֻ ִּזי ַמ ְח ִסי‪ֵּ ,‬באל ִֹהים" תהילים ס"ב ח'‪.‬‬ ‫ו ְּכ ֹ‬ ‫את‪ַ -‬מלְ כֵ י ִמ ְדיָּׁן ָּׁה ְרג ּו ַעל‪-‬‬ ‫‪ .4‬דמות תנ"כית ‪ -‬צור בן מדין‪" ,‬וְ ֶ‬ ‫שת‪,‬‬ ‫ח ֵמ ֶ‬ ‫את‪ֶ -‬רבַ ע ֲ‬ ‫את‪-‬צוּר וְ ֶאת‪-‬חוּר וְ ֶ‬ ‫את‪-‬אֱ וִ י וְ ֶאת‪ֶ -‬ר ֶקם וְ ֶ‬ ‫יהם‪ֶ ,‬‬ ‫ַחלְ לֵ ֶ‬ ‫ַמלְ כֵ י ִמ ְדיָּׁן" במדבר ל"א ח'‪.‬‬

‫‪ 43‬בגימטרייה‬

‫ים‪ ,‬גלים‪,‬‬ ‫רעש לבן‪,‬‬ ‫שלווה‬

‫בשפת הסימנים‬ ‫ג‬

‫ל‬

‫י‬

‫גיתי פלטי‬ ‫שמי הוא גיתי פלטי‪ ,‬פירוש‬ ‫השם נובע מהמילה "גת"‬ ‫המקום בו דורכים על הענבים‬ ‫ומכינים יין‪.‬‬ ‫בתנ"ך מופיעה המילה " ַה ִּג ִּתי"‬ ‫מספר פעמים כתאור שם‪ ,‬כמו‪ִ " :‬א ּ ַתי ַה ִּג ִּתי"‪ּ ָּׁ " ,‬גלְ יָּׁת ַה ִּג ִּתי"‪" ,‬אֱ דֹם‬ ‫ַה ִּג ִּתי"‪ .‬המילה " ַה ִּג ִּתי" כנראה מתארת עם או מקום‪( .‬ככל הנראה‬ ‫שמקום מגוריו היה גת)‬ ‫הערך הנומרולוגי של שמי הוא ‪" - 3‬אנשים שמספרם ‪ 3‬הם‬ ‫אנשים פקחים‪ ,‬יצירתיים נהנתנים‪ ,‬אוהבי חברה‪ ,‬קושרים קשרים‬ ‫בקלות ומעדיפים קשרים בלתי מחייבים‪ ,‬שוחים עם הזרם‪,‬‬ ‫ומקווים שהעניינים יסתדרו איכשהו‪ .‬יש להם חוש חזק לסדר‬ ‫ולצדק‪ ,‬אולם עשויים להיות גם עקשניים ושתלטנים‪.‬‬ ‫דבריהם לעיתים ישירים מדי‪ ,‬ובשל כך הם עשויים להיות מובנים‬ ‫שלא כהלכה‪ .‬אינם קנאים במיוחד ואינם רכושנים‪".‬‬ ‫שם המשפחה שלי‬ ‫פלטי‪ -‬שם המשפחה שלי‪ ,‬מהצד של אבא‬ ‫❖ שם המשפחה שלי הינו פלטי‬ ‫❖ מקורו בסבא רבא שלי‪ ,‬וואלטר‬ ‫פלאוט ‪,‬אביו של סבא שלי‪ ,‬חגי‪.‬‬ ‫❖ סבא רבא שלי ‪,‬ששמו וואלטר פלאוט‪ ,‬נולד וגדל בגרמניה‪.‬‬ ‫בתקופת שלטונם של הנאצים ברח מגרמניה לארץ ישראל‪,‬‬ ‫וחי כאן חיים חלוציים בקיבוץ‪ .‬כשהגיע ארצה החליט‬

‫לשנות את שמו הלועזי המקורי לשם עברי‪ .‬הוא החליף את‬ ‫שמו ל‪-‬עמוס פלטי ‪ -‬שני שמות תנ''כיים ‪.‬‬ ‫❖ קיימים שני אנשים בתנ"ך שנקראו פלטי‪:‬‬ ‫‪ .1‬פלטי בן‪-‬רפוא ‪:‬אחד מ‪ 12-‬המרגלים ששלח משה‬ ‫לבדוק את ארץ כנען לפני הכניסה אליה‪.‬‬ ‫‪ .2‬פלטי בן ליש‪ :‬בעלה הראשון של מיכל בת שאול‪,‬‬ ‫שנישאה אח"כ לדוד המלך‪.‬‬ ‫מסלם‪ -‬שם המשפחה מצד אמא‬ ‫❖ שם משפחתה של אמי הינו מסלם‪.‬‬ ‫❖ אין שום אזכור של שם משפחה‬ ‫כמו שלנו‪ ,‬בשום מקום‪.‬‬ ‫לא פעם עלתה השאלה ‪,‬כיצד רק‬ ‫המשפחה שלנו נקראת מסלם?‬ ‫❖ לפני כמה שנים אמי‪ ,‬הוריה ואחיה טסו לתוניסיה בכדי‬ ‫להעלות את העצמות של סבא רבא שלי‪ ,‬מרדכי‪ ,‬לקבורה‬ ‫בישראל‪ .‬כשהגיעו לחלקת הקבר בבית העלמין היהודי‬ ‫בתוניס הם גילו שכתוב על המצבה של סבא רבא שלי‬ ‫"אמסללם " ולא מסלם כפי שהמשפחה נקראת‪.‬‬ ‫❖ ההשערה שלנו היא‪ ,‬כי שם משפחתו של אביו של סבי‬ ‫נקרא אמסלם (שם יהודי מרוקאי טיפוסי)‪ .‬בילדותו‪ ,‬עלה‬ ‫הסבא ממרוקו לישראל וגדל בעיר טבריה‪ ,‬וככל הנראה נשא‬ ‫את השם אמסלם‪ .‬כשבגר ונשלח על ידי הישוב היהודי‬ ‫למשימות רבנות בטוניס ‪,‬ככל הנראה‪ ,‬באיזשהו שלב‬ ‫בקליטה של סבא רבא שלי בטוניס‪ ,‬הושמטה ה‪-‬א' מהשם‬ ‫והוא הפך להיות רבי מרדכי מסלם (ללא א)‪.‬‬

‫יואב אשר‬ ‫שמי הפרטי הינו יואב‪ ,‬נקראתי בשם זה ביום היוולדותי על שם‬ ‫יואב בן צרויה מפני שאימי אוהבת שמות תנ"כיים ויואב היה‬ ‫אחד משרי הצבאות של דוד‪ ,‬אמו של יואב הייתה אחותו של‬ ‫דוד‪.‬‬ ‫יואב בן צרויה היה נאמן וחדור מטרה‪ .‬אף‪ ,‬שנהג לפתור בעיות‬ ‫שים ָּׁה ֵא ּלֶה‬ ‫בכוח הזרוע‪ ,‬ודוד אמר עליו ועל אבישי אחיו "וְ ָּׁהאֲ נָּׁ ִ‬ ‫ְ ּבנֵ י ְצר ּויָּׁה ָּׁק ִשים ִמ ּ ֶמ ִּני"‪( ,‬שמואל ב ג לט) כלומר – איני מצליח‬ ‫להשתלט עליהם‪.‬‬ ‫הוא הנהיג את צבא דוד כבר במאבקו נגד בית שאול‪ ,‬והתמנה‬ ‫לשר צבא על כל ישראל כפרס על היותו הראשון שהכה ביבוסים‬ ‫בקרב על ירושלים‪.‬‬ ‫פירוש השם יואב מתגלה בעזרת קצת מחשבה ופירוק‪:‬‬ ‫יהו‪-‬אב(יו‪-‬אב) שזה אומר יה(אדוני) הוא ה‪-‬אב(אבא)‪.‬‬ ‫אני אוהב את שמי מפני שזה לדעתי שם יפה ‪,‬שם מיוחד‬ ‫ונקשרתי עליו‪.‬‬

‫כמו כך יש לי גם שם שני והוא קורן‪-‬‬ ‫שם זה ניתן לי כאשר הייתי בן ‪ ,8‬נקראתי כך על שם סבתי קורין‬ ‫שלצערי לא ניתנה לי הזכות להכיר אבל אני חי אותה מהסיפורים‬ ‫שאימי מספרת לי עליה ועל סבי‪.‬‬

‫שם משפחה‪:‬‬ ‫שם משפחתי הינו אשר‪.‬‬ ‫מקורו של השם אשר הינו בתנ"ך‪ ,‬אשר‬ ‫היה אחד מבניו של יעקב וכמו כן אחד‬ ‫מ‪ 12-‬השבטים של בני ישראל‪ ,‬בנו‬ ‫השמיני של יעקוב‪.‬‬ ‫אשר המקראי היה בנו של יעקב ושל‬ ‫זילפה שפחת לאה‬ ‫נות;‬ ‫שרוּנִ י ָּׁ​ּב ֹ‬ ‫ֹאמר לֵ ָּׁאה‪ּ ְ --‬ב ָּׁא ְש ִרי‪ּ ִ ,‬כי ִא ּ ְ‬ ‫"וַ ּת ֶ‬ ‫שר" (בראשית‪ ,‬ל‪,‬י"ג)‪.‬‬ ‫מו‪ָּׁ ,‬א ֵ‬ ‫את‪ְ -‬ש ֹ‬ ‫וַ ִּת ְק ָּׁרא ֶ‬ ‫סמלו של שבט אשר הוא עץ זית‪.‬‬ ‫נחלתו של שבט אשר הייתה בגליל המערבי ובמערב הגליל‬ ‫העליון ובאזור לבנון ונודעה כנחלה בעלת אדמה עשירה ופוריה‪.‬‬ ‫אבן החושן המייצגת את השבט היא התרשיש‬ ‫(לכל שבט הייתה אבן שמסמלת אותה על שרשרת החושן שהיה‬ ‫לכוהן)‪.‬‬ ‫ה"אות" של השבט (כלומר הדגל שלו) היה ציור של עץ זית‪.‬‬

‫יואב וולף‬ ‫שמי יואב‪ .‬כאשר אמי הייתה בהריון איתי‪ ,‬הוריי ניסו לחשוב על‬ ‫שם מתאים‪ ,‬אשר יאזכר את אבותיהם‪ ,‬אשר נפטרו לפני שהוריי‬ ‫נישאו‪ .‬שם זה ניתן לי בגלל שהוא הכיל בתוכו אותיות‬ ‫משמעותיות‪ :‬שתי האותיות "י" ו ‪" -‬ב" מסמל אותיות משמו של‬ ‫סבי ז"ל מצד אבי (שמו יעקב) וצמד האותיות "אב" מסמל את‬ ‫המילה אב מלשון אבא‪ ,‬והאב בשמי מסמל את שתי האבות ז"ל‬ ‫של הוריי‪.‬‬ ‫אני אוהב את שמי מכיוון שאני מתחבר אליו מאוד‪ ,‬ואני חושב‬ ‫שהוא מתאים לי‪ .‬לכן אני לא יכול למצוא סיבה להחליף אותו‬ ‫לשם שיתאים לי ואני אתחבר אליו יותר משם זה‪.‬‬ ‫חקר שם משפחתי‬ ‫מאנגלית‪ ,‬דנית‪ ,‬וגרמנית‪ .‬גרמנית‪ :‬מתוך תצורה קצרה של שמות‬ ‫גרמנים מורכבים שונים עם 'זאב' כגוף ראשון‪ ,‬או שם לוואי או‬ ‫כינוי עם משמעות זו‪ .‬הזאב היה יליד ברחבי יערות אירופה‪ ,‬כולל‬ ‫בריטניה‪ ,‬עד לאחרונה יחסית‪ .‬בימי קדם ובימי הביניים הוא‬ ‫שיחק תפקיד חשוב במיתולוגיה הגרמנית‪ ,‬כיוון שנתפס כאחד‬ ‫הבהמות הקדושות של וודן‪ .‬שם זה נפוץ ברחבי צפון‪ ,‬מרכז ומזרח‬ ‫אירופה‪ ,‬גם בבריטניה ובמדינות דוברות גרמנית‪ .‬שם מקום‬ ‫מגורים עבור מי שחי בבית המציין שלט של זאב‪ ,‬זאב גרמני‬ ‫גבוה תיכון‪ .‬יהודי‪ ,‬אשכנזי‪ :‬מהשם הזכרי ביידיש וולף‪ ,‬שמשמעותו‬ ‫'זאב'‪ ,‬אשר מזוהה עם השם הפרטי העברי בנימין‪ .‬קשר זה נובע‬ ‫למילים האחרונות של יעקב‪ּ ִ " :‬בנְ י ִָּׁמין זְ ֵאב יִ ְט ָּׁרף‪ַּ ,‬בבּ ֶֹקר יֹאכַ ל ַעד ‪,‬‬

‫שלָּׁ ל‪( ".‬בראשית‪ ,‬מ"ט‪ .)27 ,‬אירית‪ :‬גרסת איות של‬ ‫וְ לָּׁ ֶע ֶרב יְ ַח ֵּלק ָּׁ‬ ‫‪.Woulfe‬‬

‫פרק ב'‬ ‫משפחה‪:‬‬ ‫עידו קוסובר‬‫סיפור ילדות‪:‬‬ ‫מאיה גונן‬‫עדי חליפה‬‫משפחה וסיפורים‪:‬‬ ‫‪-‬נועה בן ברק‬

‫עידו קוסובר‬ ‫אני והמשפחה – מה אני אוהב לעשות עם משפחתי‬ ‫אנחנו משפחה מאוד מגובשת – אנחנו עושים המון‬ ‫דברים ביחד‪ ,‬לדוגמה‪:‬‬ ‫אנחנו מדברים הרבה אחד עם השניה ואוהבים לצאת‬ ‫למקומות בילוי כמו הפארק‪ ,‬הקניון או לחילופין לצאת‬ ‫לטיולים במקומות בארץ ובעולם‪.‬‬ ‫עם כל אחד מבני משפחתי יש לי משהו מיוחד שאני‬ ‫עושה איתו‪ ,‬לדגמה‪ :‬עם אבא שלי אני אוהב לשחק‬ ‫פינג פונג וטניס אך גם לצפות במשחקי כדורגל וטניס‪ ,‬כך גם עם‬ ‫אחותי נועה‪ .‬עם אמא שלי אני אוהב ללמוד דברים חדשים‪ ,‬היא‬ ‫מלמדת אותי המון דברים בכל מיני נושאים – מדע‪ ,‬תעופה‪,‬‬ ‫אקטואליה‪ ...‬ועם אחותי שירה אני אוהב לדבר על נושאים‬ ‫שונים‪.‬‬

‫אני דור רביעי להריון מרובה עוברים‪:‬‬ ‫סבא רבא שלי מצד אמא‪ ,‬ליאו‪ ,‬היה תאום‬ ‫סבא שלי מצד אבא‪ ,‬יחיאל‪ ,‬הוא תאום‬ ‫אמא שלי היא חלק משלישיה‬ ‫ואני חלק משלישיה‬

‫מאיה גונן‬ ‫לאמא שלי קוראים שירלי נתן גונן‬ ‫(היא שמרה את שם נעוריה)‪.‬‬ ‫אחותי ואני קוראות לה ממו‪,‬‬ ‫שבצרפתית זה אמא‪ ,‬דני (המצאנו‬ ‫לכל חבר בשפחה שם שונה משמו‬ ‫האמיתי; אני למשל‪ ,‬גוסטב ואחותי‬ ‫לוצי)‬ ‫תאריך הלידה של אמא שלי הוא‬ ‫‪ 1.8.1969‬והיא נולדה בישראל‪.‬‬ ‫אני אוהבת לעשות עם אמא יצירות‪,‬‬ ‫היא מאוד יצירתית ויש לה רעיונות‬ ‫מיוחדים‪ ,‬עליהם לא הייתי חושבת לבד‪.‬‬ ‫אמא שלי פסיכולוגית‪ ,‬אז כמובן שהכי כיף פשוט לדבר איתה‪.‬‬ ‫תמיד יש לה רעיונות למה כדאי לעשות באותו מצב‪.‬‬ ‫אני אוהבת ללכת איתה לסרטים כי יש לנו טעם די דומה‪ ,‬והיא‬ ‫מצחיקה אותי בזמן הסרט ומפנקת אותי מאוד‪.‬‬ ‫אני גם נהנת סתם לנוח בבית איתה‪ ,‬תמיד כשהיא לידי אני‬ ‫מרגישה בבית ורגועה יותר‪.‬‬

‫אמי מתוארת כילדה בעלת שמחת חיים‪ ,‬טובה וצייתנית‪ .‬היא‬ ‫נולדה שנייה במשפחה‪ ,‬אחרי אחותה הגדולה שלא אהבה לאכול‬ ‫והייתה ילדה ווכחנית ועקשנית‪ ,‬כך שלאמי לא נותרו הרבה‬ ‫ברירות‪ ...‬אם היא רוצה לתפוס מקום כדאי שתתנהג אחרת‪.‬‬ ‫סבתא מספרת עליה שהיא היתה אכלנית מצוינת‪ ,‬ילדה שמחה‪,‬‬ ‫שתמיד חייכה בלבביות‪ .‬סבתא היתה מודאגת במקצת שאמא‬ ‫שלי וותרנית מידי ולא נכנסת לעימותים‪ .‬היא גם אהבה מאד‬ ‫לצפות בטלוויזיה ומספרים שישבה קרוב כל כך שלבסוף היתה‬ ‫צריכה משקפיים‪.‬‬

‫אמא שלי הייתה ילדה שאהבה מאוד אוכל שנקנה במסעדות –‬ ‫על אף שסבאתי מבשלת מעולה‪ ,‬היא תמיד אהבה יותר אוכל‬ ‫קנוי‪.‬‬ ‫לאמי הייתה שכנה שאמה לא הייתה בבית ולא היה לה זמן לבשל‪,‬‬ ‫ולכן תמיד קנתה אוכל במסעדות‪ .‬השכנה אהבה אוכל ביתי יותר‬ ‫מאוכל קנוי (הדשא של השכן ירוק יותר‪)...‬‬ ‫לכן‪ ,‬הן חשבו על רעיון – הן לקחו דלי וחבל‪ ,‬וכל יום הכניסו את‬ ‫ארוחות הצהריים שלהן לדלי‪ .‬אמא שלי משכה בחבל והאוכל‬ ‫הקנוי עלה למעלה‪ ,‬אליה ‪ -‬השכנה משכה בחבל והאוכל הביתי‬ ‫הגיע אליה‪.‬‬ ‫כך‪ ,‬סבתי לא תפסה אותן‪...‬‬

‫עדי חליפה‬ ‫מאז ומתמיד אבי היה בתחום הספורט‪ .‬בגיל ‪ ,12‬הוא התחיל‬ ‫להתאמן באופן רציני ומקצועי‪ ,‬כמעט כל יום‪ .‬כשהוא היה בן ‪14‬‬ ‫הוא זכה בתואר אלוף ישראל בריצות הארוכות לנוער‪ .‬הוא החליט‬ ‫לספר לי על המרתון היחידי שרץ בחייו‪:‬‬ ‫"כשהייתי בכיתה ט'‪ ,‬התחריתי במרתון הכינרת ה‪ .2-‬זה היה מרוץ‬ ‫לאנשים מבוגרים‪ ,‬ואני הייתי צעיר המתחרים‪.‬‬ ‫שבוע לפני המרתון עשיתי דיאטה להעשרת כמות הפחמימות‬ ‫בגוף לפני המרתון‪ 3 .‬ימים אכלתי חלבונים ושומנים בלבד כדי‬ ‫לדלל את כמות הפחמימות בגוף‪ ,‬ובשלושת הימים הבאים אכלתי‬ ‫פחמימות בלבד‪ .‬עשיתי זאת מהסיבה הבאה‪ :‬כשרצים‪ ,‬הגוף פורק‬ ‫פחמימות‪ .‬במהלך ריצה ממושכת של ‪ 42‬ק"מ מאגר הפחמימות‬ ‫מסתיים עוד לפני סיום הריצה‪ .‬במקום פחמימות הגוף מתחיל‬ ‫לפרוק שומנים‪ ,‬מה שמקשה מאוד על הריצה‪.‬‬ ‫נסעתי עם המאמן שלי ועם עוד חבר מהכיתה יום לפני המרתון‪.‬‬ ‫ישנו בקרוון ליד קיבוץ עין‪-‬גב‪ .‬למחרת בבוקר‪ ,‬הוזנקנו מקיבוץ‬ ‫זה‪ .‬עד הקילומטר ה‪ ,30-‬רצתי בקצב טוב והרגשתי בסדר‪ .‬בין‬ ‫הקילומטר ה‪ 30-‬ל‪ ,32-‬הרגשתי קושי רב בריצה‪ ,‬משום‬ ‫שבנקודה זו מאגר הפחמימות מדלדל ובמשך תהליך של כמה‬ ‫דקות הגוף מתחיל לשרוף שומנים במקום פחמימות‪ .‬נקודה זו‬ ‫במרתון ידועה בשם "הקיר"‪.‬‬ ‫לאחר שתהליך זה הסתיים‪ ,‬המשכתי בקצב טוב עד הקילומטר‬ ‫ה‪ .40-‬בשני הקילומטרים האחרונים הגוף התחיל לכאוב‪,‬‬ ‫השרירים נתפסו והרגשתי עייפות רבה‪.‬‬

‫אולם‪ ,‬לקראת הסיום‪ ,‬כשנכנסנו לקיבוץ גנוסר וראיתי את שלטי‬ ‫הסיום‪ ,‬קיבלתי כוחות חדשים ונתתי את כל כולי‪.‬‬ ‫סיימתי את המרתון ב‪ 3-‬שעות ו‪ 5-‬דקות‪ ,‬כלומר‪ 4 :‬דקות ו‪24-‬‬ ‫שניות בממוצע לכל קילומטר‪ .‬ההרגשה אחרי המרתון הייתה‬ ‫מעולה‪ ,‬והייתי גאה בעצמי מאוד‪.‬‬ ‫אחר כך כל מתמודד התקלח ולאחר מכן הלכנו לטקס סיום‬ ‫המרתון‪ .‬אני זוכר משפט אחד שאחד מהנואמים אמר‪" :‬לא רק‬ ‫שלשת המקומות הראשונים זכו‪ ,‬אלא כל אחד ואחד מהמשתתפים‪".‬‬

‫נועה בן ברק‬ ‫אמא שלי‪:‬‬ ‫שם‪ :‬ריקי‬ ‫שם משפחה‪ :‬בן ברק‬

‫ארץ מוצא‪ :‬ישראל‬ ‫הורים‪ :‬ביאנקה וג'ן רוזנברג‬ ‫כינוי‪ :‬אימוש‪ ,‬ריקוש‪.‬‬

‫תאריך לידה‪16.7.1970 :‬‬ ‫תחביב‪ :‬בישול‪ ,‬צפייה בטלוויזיה‪ ,‬בע''ח‪ ,‬קריאת ספרים‬ ‫זאת אמי‪ ,‬ריקי בן ברק ילידת ‪.70‬‬ ‫נשואה לדורון בן ברק‪ ,‬אבי‪ ,‬ולה שני ילדים‪ :‬אחי ואני (נועה)‪.‬‬ ‫אמי בת יחידה‪ ,‬היא נולדה בבית החולים אסותא בתל‪-‬אביב לזוג‬ ‫הורים‪ ,‬לאחר השתקעותם בארץ מעלייתם מרומניה‪.‬‬ ‫שמה של אמי‪ ,‬אשר סבתי העניקה היה רחל עדה‪ ,‬על שם סבתא‬ ‫של סבתי וסבתא של סבי‪ .‬למרות שזה היה שמה‪ ,‬מאז ומתמיד‬ ‫כינו אותה בשם ריקי‪ ,‬ולכן היא שינתה זו גם בתעודת הזהות‪.‬‬ ‫אמי‪ ,‬גרה בתל‪ -‬אביב יחד עם הוריה עד גיל ‪ ,19‬ואז הם עברו‬ ‫להרצליה‪.‬‬ ‫כאשר התחתנה חזרה לתל אביב ולפני שאחי הגדול נולד חזרו‬ ‫להרצליה כדי להיות קרובים למשפחה‪.‬‬ ‫אמי‪ ,‬הינה עורכת דין‪ ,‬המתמחה במשפט אזרחי מסחרי‪ .‬היא‬ ‫עובדת בבית‪ ,‬ולפי מה שנראה היא גם מצליחה בתחום‪.‬‬ ‫אמי‪ ,‬היא אחד האנשים היקרים לי ביותר‪ ,‬גם אם אני לא תמיד‬ ‫מודה בזה‪.‬‬

‫תחילה‪ ,‬היא הדבר החשוב לי ביותר בהיותה אמא‪ ,‬זו שהביאה‬ ‫אותי לעולם ואני גאה לומר שזכיתי באמא שגם עוזרת‪ ,‬ותומכת‬ ‫ותמיד לצדי‪ ,‬ומגבה אותי‪.‬‬ ‫היא דואגת שאני ואחי נצליח‪ .‬גם אם אנחנו לפעמים חושבים‬ ‫אחרת ממנה‪ ,‬היא דואגת לחנך אותנו‪ ,‬ולרשום ולקחת אותנו‬ ‫בהתמדה לחוגים שאנחנו אוהבים גם אם לפעמים קשה‪ ,‬היא‬ ‫תמיד בודקת שהכל בסדר בלימודים ועם חברים ושואלת אם אנו‬ ‫זקוקים לעזרה ובנוסף על כך‪ ,‬לרוב היא גם יודעת איך לעזור‪.‬‬ ‫הכי כיף לי לבשל עם אמא‪ ,‬מכיון שגם אני וגם היא חובבות‬ ‫בישול‪.‬‬ ‫אני תמיד שמחה‪ ,‬לעזור לה במטבח וללמוד דברים חדשים‪,‬‬ ‫וללמד אותה דברים חדשים‪ .‬אני נהנית תמיד לראות אותה‬ ‫מאושרת‪ ,‬ואוהבת וקורנת‪.‬‬ ‫קשה לי לראות אותה עצובה או כעוסה‪.‬‬ ‫עם אמא אני גם אוהבת לצפות בטלוויזיה‪ ,‬שתינו יושבות‬ ‫מחובקות זו לצד זו בספה‪ .‬צופות ומתעניינות‪ ,‬שואלות אחת את‬ ‫השנייה‪ ,‬מסבירות אחת לשנייה‪ ,‬ולפעמים אפילו בוכות ומנגבות‬ ‫את הדמעות אחת לשניייה‪.‬‬ ‫אני פשוט אוהבת שהיא שם‪ ,‬גם אם אנחנו סתם ישנות יחד‬ ‫בצהריים זה הכי נעים ונחמד‪ ,‬אני נהנית לשתף אותה תמיד‪,‬‬ ‫לחבק אותה תמיד‪ ,‬לדבר איתה‪ ,‬לשאול אותה‪ ,‬להתייעץ והכי מכל‬ ‫אני אוהבת להגיד לה את המשפט ''אמא‪ ,‬אני אוהבת אותך הכי‬ ‫בעולם!'' ואני גם אוהבת לשמוע את תשובתה‪'' :‬אני אוהבת אותך‬ ‫יותר!'' כי אני יודעת שהיא באמת מתכוונת לזה‪.‬‬

‫זיכרון ילדות של אמי‪:‬‬ ‫כאמי הייתה בת ‪ 3‬שנים וכמה חודשים‪ ,‬פרצה מלחמת יום כיפור‪.‬‬ ‫אמי זוכרת שאמא שלה‪ ,‬סבתי‪ ,‬עלתה על סולם וכיסתה את‬ ‫חלונות הבית בקרטונים שחורים‪ ,‬והיא זוכרת שהיא‪ ,‬כילדה‬ ‫קטנה‪ ,‬שאלה אותה "אמא‪ ,‬למה את מכסה את החלונות?" וסבתי‬ ‫הסבירה לה שהיא עושה זאת על מנת שאם יגיעו מטוסי אויב‬ ‫לאזור‪ ,‬הם לא יבחינו באורות; עוד זוכרת אמי‪ ,‬שבבניין המגורים‬ ‫בו הייתה גרה‪ ,‬צבעו את הנורות בצבע כחול‪ ,‬גם זאת כדי לעמעם‬ ‫את האורות מהבניין‪.‬‬ ‫מאז ומעולם אמי אהבה חיות ובעיקר כלבים‪ .‬את הכלב הראשון‬ ‫שלה קיבלה כשהייתה בת ‪ 4‬או ‪ .5‬הכלב היה אצלה בערך יומיים‬ ‫או שלושה‪ ,‬ואז סבתי החליטה להחזיר אותו‪ ,‬כי הטיפול בו היה‬ ‫לה קשה‪ .‬את הכלב השני בחייה של אמי‪ ,‬מצאה סבתי‪ :‬היא‬ ‫ראתה אותו מסתובב ברחוב במשך מספר ימים‪ ,‬ולאחר שריחמה‬ ‫עליו וראתה שילדים מנסים לפגוע בוו‪ ,‬החליטה לקחת אותו‬ ‫לביתה‪ .‬אמא שלי קראה לו "ג'ימי" הוא היה שחור ויפיפייה (מסוג‬ ‫קוקר ספניאל)‪ .‬אמי מאוד אהבה את ג'ימי‪ ,‬הבעיה הייתה שג'ימי‬ ‫היה בורח מידי פעם‪ ,‬הוא תמיד היה חוזר‪ ,‬ותמיד היה חוזר‬ ‫מלוכלך כל כך‪ .‬יום אחד סבתי מצאה לאמא שלי קרציה באוזן‪,‬‬ ‫היא נבהלה והחליטה למסור את הכלב‪ .‬עד היום אמי זוכרת כמה‬ ‫בכתה אחריו וכמה ניסתה לשנות את החלטתה של סבתי למסור‬ ‫את ג'ימי‪.‬‬

‫הכלב השלישי היה כלבה‪ ,‬שמה היה ג'יני (מזכיר לכם משהו?)‬ ‫והיא הייתה אצל אמי מגיל ‪ 10‬ועד אשר מתה כשאמי הייתה בת‬ ‫‪ .21‬היא הייתה שחורה וטובת עיניים‪.‬‬

‫אבא שלי‪:‬‬ ‫שם‪ :‬דורון‬

‫הורים‪ :‬חיים (ז''ל) ושלויה בן ברק‬

‫שם משפחה‪ :‬בן ברק‬

‫כינוי‪ :‬אבוש‪ ,‬דורוני‬

‫תאריך לידה‪1.11973 :‬‬

‫ארץ מוצא‪ :‬ישראל‬

‫תחביב‪ :‬שחייה‪ ,‬קראטה‪ ,‬מוסיקה‬ ‫זהו אבי‪ ,‬דורון בן ברק יליד ‪.73‬‬ ‫נשוי לריקי בן ברק‪ ,‬ולו שני ילדים‪ ,‬רועי ואני (נועה)‪.‬‬ ‫אבי הוא הבן השני להוריו‪ ,‬חיים (ז''ל) ושלויה בן ברק לאחר‬ ‫ילידת הבן הבכור שלהם‪ ,‬שחר‪.‬‬ ‫שחר נולד ב‪ .2.10.1967-‬הוא נולד בישראל אף הוא גדל ברמת‬ ‫השרון‪.‬‬ ‫כיום דודי מתגורר בארצות הברית‪.‬‬ ‫אבי‪ ,‬נולד בבית החולים תל השומר‪.‬‬ ‫הוריו העניקו לו את השם דורון מכיון שהם ציפו לו הרבה והוא‬ ‫היה עבורם מתנה וגם עבור אחיו‪ .‬ובנוסף‪ ,‬לאחיו שחר היה חבר‬ ‫שקראו לו דורון והא אהב את השם ולכן ביקש מוריו שיקראו לו‬ ‫דורון‪.‬‬

‫אבי חובב ספורט‪ ,‬מגיל ‪ 11‬התאמן קראטה והתמיד‪ ,‬כמעט כמו‬ ‫בכל דבר שהוא עושה‪ .‬הוא התאמן והתחרה שנים רבות‪ ,‬והגיע‬ ‫להישגים מרשימים כמו אלוף הארץ‪.‬‬ ‫אבי‪ ,‬לא וויתר על הקראטה‪ ,‬הוא מתאמן גם כיום‪ ,‬כאחת לשבוע‬ ‫יחד עם חבריו‪ .‬זהו תחביב שמסב לו שמחה רבה‪.‬‬ ‫התחביב העיקרי של אבא שלי בנעוריו היה המוסיקה‪ ,‬הוא למד‬ ‫לנגן על גיטרת בס שנים רבות והשתתף במגמת מוזיקה בתיכון‪.‬‬ ‫הסגנון האהוב עליו הינו ''רוק''‪ .‬בתקופה של תחילת השירות‬ ‫הצבאי‪ ,‬בשנת ‪1992‬הצטרף ללהקה יחד עם חבריו מרמת השרון‬ ‫הנקראת ''המגפה''‪ .‬בשנת ‪ 1996‬הוציאו את האלבום ''ערב שקט''‪.‬‬ ‫האלבום לא זכה להצלחה גדולה ולכן הלהקה התפרקה‪ .‬השיר‬ ‫האהוב עלי מבין כל השירים של הלהקה הוא השיר ''כאב''‪.‬‬ ‫ובכן‪ ,‬לאחר ההתפרקות של הלהקה‪ ,‬אבי זנח את תחום המוזיקה‬ ‫ועבר למשפטים‪ ,‬הוא למד באוניברסיטת ירושלים ולאחר סיום‬ ‫לימודיו התגייס לצה''ל ומאז לא השתחרר‪ ,‬וכך אט אט‪ ,‬אבי סלל‬ ‫לעצמו את הדרך להצלחה כעורך דין‪.‬‬ ‫אבי משרת כקצין בפרקליטות הצבאית למעלה מ‪ 20-‬שנים‪ .‬הוא‬ ‫התחיל בלימודי המשפטים כעתודאי באוקטובר ‪ ,1991‬חודשים‬ ‫ספורים לאחר סיום לימודיו בתיכון‪.‬‬ ‫אבי למד בתיכון "אלון" ברמת השרון במגמה ריאלית פיסיקאלית‪,‬‬ ‫וכפי שציינתי קודם לכן‪ ,‬עם סיום לימודיו בתיכון הוא התחיל‬ ‫ללמוד משפטים באוניברסיטה העברית במסגרת העתודה‬ ‫האקדמית‪ .‬בשלב מאוחר יותר הוא אף השלים תואר שני‬ ‫במשפטים‪.‬‬

‫לפי מה שאני רואה הוא זוכה להערצה מאנשים רבים‪ ,‬אשר‬ ‫אוהבים ומעריכים אותו‪ ,‬כמו מפקדיו והקצינים שלו ‪ ,‬אבל בנוסף‬ ‫הוא מקבל ביקורות מזלזלות‪ ,‬מאנשי התקשורת‪ ,‬ומחברי למקצוע‪.‬‬ ‫אבי לא נותן לביקורות הללו להשפיע עליו‪.‬‬ ‫אבא שלי‪ ,‬לא סולל רק את הדרך שלו להצלחה‪ ,‬הוא עוזר רבות‬ ‫לכל הקצינים שלו‪ ,‬ועוזר להם בבחירות לעתידם ולהמשך‪ .‬אני‬ ‫רואה זאת גם בתור אחת מהתכונות שלו כאב‪ ,‬הוא תמיד דואג לי‬ ‫ולאחי ומלמד אותנו על החיים מניסיונו‬ ‫החלום הכי גדול של אבא שלי‪ ,‬להצלחה בתחום הוא לכהן‬ ‫בתפקיד ''הפצ''ר''‪.‬‬ ‫אני רואה באבא שלי כדמות להערצה‪ .‬אני גאה בהצלחתו‪ ,‬אני‬ ‫גאה בדרך שלו‪ .‬אני רואה איך הוא לא מוותר על חלומותיו ויחד‬ ‫עם זאת מצליח להיות בעל נאהב ואבא אהוב על ידי ילדיו‬ ‫ואשתו‪ .‬וגם לא שוכח להיות חבר טוב שעומד לצד חבריו‬ ‫הוותיקים והחדשים‪.‬‬ ‫אני לומד מאבא שלי על החיים‪ ,‬על המצב של המדינה שלנו‪ ,‬על‬ ‫דרכים לפעולה‪.‬‬ ‫אני חושבת‪ ,‬שאבא שלי יכול ללמד אותי המון מניסיון חיו‬ ‫ומהידע שלו הרחב‪.‬‬ ‫אני הכי אוהבת שאבא שלי עוזר לי עם שיעורי הבית‪ ,‬כי הוא‬ ‫תמיד מצליח ללמד אותי דברים חדשים‪ ,‬הוא תמיד דואג לאתגר‬ ‫אותי‪ ,‬הוא מצחיק אותי‪ ,‬ואני הכי אוהבת לראות אותו גאה בי‪.‬‬

‫דבר נוסף שאני אוהבת שאנו עושים יחד זה השיחות ביום שישי‪,‬‬ ‫אבא שלי מסביר לי על דברים שקשורים למדינה‪ ,‬הדברים האלו‬ ‫מעניינים מאוד! אנחנו חושבים ביחד למה עושים? איך? והאם‬ ‫אפשר לשנות‪.‬‬ ‫לאבי היו מספר חברים בילדות הן בבית הספר היסודי והן‬ ‫בחטיבת הביניים ובתיכון‪ .‬אבי עדיין בקשר עם חלק מחבריו‬ ‫מבית הספר ובפרט עם חברו אסף‪ ,‬שהתאמן איתו יחד קראטה‬ ‫עוד שנים רבות‪.‬‬ ‫לסיכום‪ ,‬אבא שלי הוא האבא הכי טוב שיכולתי לבקש מימי גם‬ ‫אם לפעמים אנו רבים ומתווכחים‪.‬‬ ‫זיכרון ילדות של אבי‬ ‫אני זוכר את התחרות הראשונה שלי בקראטה‪ .‬התחרות נערכה‬ ‫בשנתי הראשונה כמתאמן קראטה‪ .‬התמודדתי עם נערים בני גילי‬ ‫(באותה עת הייתי בן ‪ )12‬וזכיתי במקום הראשון‪ .‬מאז התחרתי‬ ‫בעוד הרבה תחרויות‪ ,‬והקראטה הפך להיות חלק משמעותי בחיי‪.‬‬ ‫בנוסף‪ ,‬אבי למד לקרוא בגיל מאד צעיר – כבר בהיותו בן ‪ 4‬וחצי‪,‬‬ ‫אבל בתקופת חטיבת הביניים והתיכון אבי כמעט שלא קרא‪.‬‬ ‫כשהחל את לימודיו באוניברסיטה‪ ,‬שותפו לחדר במעונות‪ ,‬התפלא‬ ‫לשמוע שאבי כמעט ואינו קורא להנאתו‪ ,‬והעיר לו על כך‪.‬‬ ‫בעקבות זאת‪ ,‬אבי החל לקרוא בהדיקות‪ ,‬ומאז לא הפסיק‪.‬‬

‫פרק ג'‬ ‫קורות חיים‪:‬‬ ‫אילי קירמה‬‫הגר אלון עובדיה‬‫שירה שולמן‬‫תמונות‪:‬‬ ‫שירה סגל‬‫‪-‬ניר גנדלר‬

‫אילי קירמה‬ ‫נולדתי בבית חולים הדסה עין‬ ‫כרם בירושלים בתאריך ה'‬ ‫בחשוון תשס"ה‪ 2 ,‬באוקטובר‬ ‫‪.2004‬‬ ‫נולדתי באחת בלילה‪ 11 ,‬יום‬ ‫אחרי ה"זמן"‪.‬‬ ‫אחותי הייתה בת שנתיים כשנולדתי‪.‬‬ ‫בגיל שבעה וחצי חודשים אמרתי את המילה הראשונה שלי‪,‬‬ ‫"תודה"‪.‬‬ ‫בירושלים הייתי בפעוטון גן סטלי ‪.‬‬ ‫כשהייתי בת עשרה חודשים עברנו מירושלים להרצליה‪.‬‬ ‫בגיל שנה וחצי נכנסתי לגן זית ולאחר מכן לגן רקפת שהוא גן‬ ‫עיריה‪.‬‬ ‫בסוף גן רקפת‪ ,‬שבו הייתי רק שנה‪ ,‬עליתי לכיתה א' בבית ספר‬ ‫גורדון בנווה עמל‪ ,‬הרצליה‪.‬‬ ‫בכיתה ב' התחלתי בחוג התעמלות קרקע ועליתי לנבחרת‬ ‫העתודה ולג'נרל בבני הרצליה‪.‬‬ ‫כשהייתי בת שמונה טסנו לארצות הברית‪ .‬ביקרנו את המשפחה‬ ‫של אח של אמא שלי בלקסינגטון ואת חברים של המשפחה בניו‬ ‫יורק‪ .‬זה היה בחופש הגדול לפני שעליתי לכיתה ג' ‪.‬‬

‫בתחילת כיתה ד' בחרתי מגמות בבית הספר‪ .‬אני בחרתי קולנוע‬ ‫ומחול‪.‬‬ ‫בסוף כיתה ד' פרשתי מהתעמלות ובתחילת כיתה ה' התחלתי‬ ‫לרקוד גם אחר הצהריים מעבר לשעות בית הספר‪.‬‬ ‫בתחילת כיתה ו' גם הצטרפתי לתנועת הנוער מחנות העולים‪.‬‬ ‫בתחילת כיתה ו' היינו צריכים לבחור מבין שתי המגמות ואני‬ ‫בחרתי להמשיך במחול‪ .‬גם בכיתה ו' רקדתי אחר הצהריים‪.‬‬ ‫כיתה ו' היתה שנה קשה בשבילי מבחינה משפחתית‪ .‬בתחילת‬ ‫השנה נפטרה סבתא שלי מצד אבא‪ ,‬סבתא נעמי‪ ,‬ולקראת סוף‬ ‫השנה נפטרה דודתי ענבל אחותה של אמי‪ .‬שתיהן היו קרובות‬ ‫אלי מאוד‪.‬‬ ‫בסוף כיתה ו' בחרתי ללכת ליד גיורא ולנסות להתקבל לכיתת‬ ‫נחשון‪.‬‬ ‫השנה אני בכיתת נחשון‪.‬אני רוקדת קלאסי ומודרני אחר‬ ‫הצהריים ואני עדיין במחנות העולים‪.‬‬ ‫בסוכות טסתי עם המשפחה ועם חברים ליוון‪ .‬את התאריך‬ ‫הלועזי שלי של הבת מצווה חגגתי שם‪ .‬חגגתי השנה גם בת‬ ‫מצווה עם החברות והמשפחה ‪ -‬עם החברות חגגתי בצימר בו גם‬ ‫ישנו בלילה‪ .‬ועם המשפחה חגגתי בדיוק בתאריך העברי שלי‪,‬‬ ‫במסעדת אתניקה בהרצליה‪.‬‬

‫הגר אלון עובדיה‬ ‫נולדתי ב‪ 2.1.04‬בבית החולים "‪ "Beth Israel‬בבוסטון‪ ,‬מסצ'וסטס‪.‬‬ ‫גרתי בבוסטון למשך שנה מחיי ולאחר מכן עליתי לארץ‪.‬‬ ‫בשנת ‪ ,2007‬נולדה אחותי הראשונה‪ -‬יעל‪.‬‬ ‫בגן נרקיסים‪ ,‬ילדים לא אהבו אותי שם והציקו לי מאוד אז לאחר‬ ‫שנה עזבתי אותו והצטרפתי לגן ניצן‪ ,‬הכרתי המון חברים‪ ,‬והייתה‬ ‫חבורת בנים שהצטרפו לחוג קראטה‪ .‬כל היום הם קפצו ושמחו‬ ‫על כך וממש רציתי להצטרף‪ ,‬הם צחקו ואמרו שאני לא אצליח‪,‬‬ ‫אז הצטרפתי לקראטה‪.‬‬ ‫בשנת ‪ 2009‬טסתי עם משפחתי לאיטליה‪.‬‬ ‫בשנת ‪ 2010‬עליתי לכיתה א' בבית הספר גורדון לאומנויות‬ ‫שבשכונה שלי‪ .‬ביום הראשון התיישבתי ליד שלושת חברותי‬ ‫הטובות מהגן (עדי מירון‪ ,‬רותם שמעוני ועמית שטפלר) והכרתי‬ ‫את המורה הראשונה שלי‪ ,‬אורנה מזרחי ואת הכיתה החדשה‬ ‫שלי‪ -‬א'‪ .3‬בסוף שנת הלימודים העלינו (תלמידי כיתות א') את‬ ‫ההצגה הראשונה שלנו בפני בית הספר‪ ,‬הצגת חג השבועות‪.‬‬ ‫הייתי קריינית לראשונה בחיי והתרגשתי מאוד‪ .‬הייתי בקבוצה‬ ‫הירוקה ולכן ההצגה שקיבלנו היתה מחול‪ .‬בשנה זו‪ ,‬קיבלתי‬ ‫לראשונה חגורה חדשה – חגורה סגול לבן‪ .‬בשנה זו נולדה אחותי‬ ‫השניה‪ -‬תמרה‪ .‬אני זוכרת שבאתי אל בית החולים ולפני עצרנו‬ ‫לקנות בלונים וביקשתי שהבלון שלה יהיה אדום כי רציתי שזה‬ ‫יהיה הצבע האהוב עליה‪.‬‬

‫כיתה ב (‪ ,)2011-2012‬קיבלנו לראשונה את ספרי התורה שלנו‬ ‫ובעקבות כך הצגנו את הצגת "בראשית" על בריאת העולם‪.‬‬ ‫הקבוצה שלי קיבלה הפעם "תיאטרון" והצגנו על בריאת האדם‬ ‫ואף קיבלתי "סולו" קטן והיה עליי ללכת למרכז הבמה ולבצע כמה‬ ‫בעיטות‪ .‬באותה השנה‪ ,‬לראשונה נסעתי לסמינר קראטה באילת‬ ‫ועליתי דרגה לחגורה אדומה וזכיתי מקום ראשון בתחרות קליקר‪.‬‬ ‫כיתה ג (‪ ,)2012-2013‬החלפנו לראשונה מורה וקיבלנו את המורה‬ ‫שאליה הכי נקשרתי‪ ,‬אפרת‪ .‬העלינו את הצגת חנוכה בה שרתי‬ ‫עם המקהלה וקיבלתי סולו‪ ,‬עליתי בשתי דרגות בקראטה (חגורה‬ ‫כחולה וחגורה כחולה עם פס צהוב) וזכיתי במקום השלישי‬ ‫בתחרות קרב קומיטה‪ .‬באותה שנה טסתי לאוסטריה עם‬ ‫משפחתי ומשפחת הרוש (משפחתה של שני הרוש)‪ .‬באותה שנה‬ ‫השתתפתי גם בתחרות ריצה בפעם הראשונה‪.‬‬ ‫כיתה ד (‪ ,)2013-2014‬שנה ראשונה של מגמות בגורדון‪ ,‬אני‬ ‫קיבלתי את המגמות קולנוע ורב תחומי‪ .‬השתתפתי בטריאתלון‬ ‫הרצליה‪ ,‬עליתי שתי דרגות בקראטה (חגורה צהובה וצהובה עם‬ ‫פס ירוק) השתתפתי בתחרות קליקר קבוצתי וזכיתי מקום שני‬ ‫בתחרות קרב קומיטה‪.‬‬ ‫כיתה ה (‪ ,)2014-2015‬החליטו להשאיר אצלנו את אפרת‬ ‫המחנכת‪ .‬הצגת "יום הזיכרון לחללי צהל"‪ .‬טסתי ליפן עם‬ ‫משפחתי (גם חלק מהמורחבת) וביקרתי בקברו של סוסאי אוימה‪,‬‬ ‫ממציא שיטת הקיוקושינקאי (השיטה שלי)‪ .‬עליתי בשתי דרגות‬ ‫(חגורה ירוקה וחגורה ירוקה עם פס חום) ובחופש הגדול טסתי‬ ‫עם משפחתי ומשפחת שטפלר לסלוניקי‪ ,‬יון (טסתי ליון לפני יפן)‪.‬‬

‫כיתה ו (‪ ,)2015-2016‬בחירת מגמה אחת מתוך השתיים‪ ,‬בחרתי‬ ‫רב תחומי‪ .‬הצגתי "יום השואה" בפני בית הספר‪ .‬התחרתי‬ ‫בתחרות אליפות אירופה (‪ )Cup Of Henshi‬בסופיה‪ ,‬בירת בולגריה‪.‬‬ ‫קומדיה דל ארטה‪ ,‬תפקיד‪ :‬המכשפה‪ .‬הופעתי במופע סיום בית‬ ‫הספר בתפקיד‪ :‬סמנתה‪ ,‬מהפנטת‪ .‬עליתי דרגה בתחילת שנה לפס‬ ‫חום שני‪ .‬בסדנאת קראטה בפסח‪ ,‬לא עברתי לחגורה חומה‪ ,‬אך‬ ‫בסמינר שבחופש הגדול עברתי‪ .‬באוגוסט טסתי לאמסטרדם‬ ‫בירת הולנד עם משפחת שטפלר‪.‬‬ ‫כיתה ז‪ .)2016-2017( ,‬עליתי לחטיבת ביניים יד‪-‬גיורא לכיתת‬ ‫מסד נחשון (ז‪ .)4‬זה היה אחד הימים המרגשים ביותר בחיי‪.‬‬ ‫בדצמבר טסתי לורנה שבבולגריה לאליפות העולם בקראטה‪ ,‬זה‬ ‫היה כבוד גדול שבחרו אותי לייצג את ישראל באליפות העולם‪,‬‬ ‫בפסח ‪ 2017‬עליתי דרגה לחגורה חומה עם פס שחור (חגורה‬ ‫אחת לפני שחורה)‪.‬‬

‫שירה שולמן‬ ‫נולדתי בתאריך ‪ ,18/11/2003‬בבית חולים "בלינסון" בפתח תקווה‪.‬‬ ‫עד גיל שנתיים נשארתי בבית וסבתא לאה‪ ,‬אמא של אמא שלי‪,‬‬ ‫שמרה עלי‪.‬‬ ‫כשהייתי בת שנתיים הלכתי לגן "מורן"‪ ,‬בגיל ‪ 3‬לגן "אלה" ולאחר‬ ‫מכן‪ ,‬לגן טרום יסודי שהתנהל ממש בתוך מרחבו של בית ספר‬ ‫"יוחנני"‪ -‬בית הספר היסודי שלי‪.‬‬ ‫לבית ספר "יוחנני" עליתי בגיל ‪ 6‬וחצי וביליתי שם ‪ 6‬שנים‬ ‫נפלאות מחיי‪ .‬אהבתי מאוד את בית ספר זה‪ -‬הוא לימד אותי כל‬ ‫מה שאני יודעת ובזכותו הפכתי למי שאני היום‪ .‬בבית הספר‬ ‫"יוחנני" הכרתי חברים שמלווים אותי דם לאחר סיום בית הספר‪,‬‬ ‫התפתחתי‪ ,‬גדלתי ולמדתי המון‪.‬‬ ‫אני מקווה שאבקר בו בעתיד ואפגוש את מורותיי לשעבר ‪.‬‬ ‫כאשר נולדתי גרתי בדירה בשכונת אשרמן‪ ,‬ברחוב הדר מס' ‪.58‬‬ ‫מאז עברתי שתי דירות‪ -‬לרחוב אלתרמן ‪ 19‬כאשר הייתי בת ‪7‬‬ ‫ולרחוב משה שמיר ‪ 6‬בגיל ‪ -9‬הבית שבו אני מתגוררת גם כיום‪.‬‬ ‫יש לנו גינה יפה ואני נהנית להזמין ולארח חברות וחברים‪.‬‬ ‫אני מאוד אוהבת את המיקום של הבית מכיוון שהוא מאוד קרוב‬ ‫לרוב הבתים של חברים שלי ובנוסף קרוב לבית ספרי ולשבט‬ ‫שאליו אני נוהגת ללכת בצופים‪.‬‬

‫בנוסף‪ ,‬אני מאוד אוהבת לרקוד ואני עושה זאת עד היום‪ .‬בגיל‬ ‫‪ 6-9‬רקדתי ג'אז עם מירב שרוני‪ .‬אחר כך רקדתי שלוש שנים‬ ‫נוספות ב"להקת שבעת הכוכבים" וכיום אני רוקדת בסטודיו‬ ‫"דאנסיטי" סוגי ריקוד שונים עם חברותיי מן הכיתה ובנות‬ ‫נוספות‪.‬‬ ‫השתתפתי במופעים רבים‪ ,‬בין היתר בע"דלאידע" בהרצליה‬ ‫בשלוש השנים האחרונות‪.‬‬ ‫כמו כן‪ ,‬אני פעילה גם בצופים‪ .‬בתחילת שנה שעברה נרשמתי‬ ‫לשבט "ארד" ואני חניכה בשבט זה עד היום‪ .‬אני מאוד מתחברת‬ ‫למה שאנחנו עושים בצופים ולערכים שאנחנו מקבלים שם; אני‬ ‫סבורה כי זה מחזק קשרים עם חברים‪ ,‬מלמד ומהנה מאוד‪.‬‬ ‫ביום ההולדת שלי‪ 18 ,‬בנובמבר ‪ 2003‬התפוצצה פרשת "רמדיה"‪.‬‬ ‫פרשת רמדיה זוהי פרשה על הנזקים שנגרמו לתינוקות קטנים‬ ‫אשר צרכו פורמולה צמחית של חברת "רמדיה"‪.‬‬ ‫הנזקים נגרמו בעקבות הוצאת ויטמין ‪ B1‬החיוני לתינוקות‬ ‫מתחליף החלב הנפוץ של החברה (בניגוד לכמות המוצהרת)‪.‬‬ ‫הבעיה הייתה שחברות גדולות המייצרות מוצרי מזון החליטו‬ ‫שלא ממש אכפת להם מבריאותנו והן רק מנסות לעשות יותר‬ ‫כסף‪ .‬הם ידעו כי הוויטמין חיוני ובכל זאת‪ ,‬החליטו להוציאו‬ ‫התרכובת‪ .‬בעקבות הוצאת החומרים החיוניים מן תחליף החלב‬ ‫שלושה תינוקות מתו ועוד ‪ 15‬אושפזו‪ ,‬שישה מתוכם עם פגיעה‬ ‫מוחית קשה‪.‬‬

‫זוהי פרשה שבעצם מהווה לנו עוד דוגמא קיצונית לתוצאות‬ ‫ההרסניות של כלכלה שפועלת למטרות רווח בלבד‪.‬‬ ‫אומנם הפרשה החלה להיחשף מספר ימים קודם‪ ,‬אך בתאריך זה‬ ‫החברה לקחה אחריות ופוטרו בכירים בחברת "הומנה"‪ ,‬החברה‬ ‫הגרמנית אשר מייצרת את הפורמולה‪.‬‬

‫שירה סגל‬ ‫בחרתי בתמונה זו מפני‪,‬‬ ‫שכאן רואים אותי ואת‬ ‫אמא שלי‪ ,‬המשפחה שלי‬ ‫זה הדבר שהכי חשוב לי‬ ‫בעולם!‬

‫בחרתי בתמונות אלו מפני‬ ‫שאני מאוד אוהבת לבלות‬ ‫עם אבא שלי בעולם‬ ‫ובארץ‪ ,‬בנוסף באחת‬ ‫התמונות רואים אותי‬ ‫יושבת במשרד‪.‬‬

‫בחרתי בתמונות אלה מפני‪,‬‬ ‫שבתמונות אלה רואים‬ ‫בילוי משפחתי קבוע של‬ ‫משפחתי ושלי‪ ,‬לטייל‬ ‫בארץ ובעולם‪ ,‬אני מאוד‬ ‫אוהבת לטייל עם‬ ‫משפחתי‪.‬‬

‫בתמונה זו רואים אותי‬ ‫ביום הולדתי‪ ,‬תמונה זו‬ ‫מאוד חשובה לי מכיוון‬ ‫שזהו היה אירוע חשוב‬ ‫בחיי שחלקתי עם כל‬ ‫משפחתי וחברי‪ ,‬כלומר עם‬ ‫כל האנשים שחשובים לי‪.‬‬

‫בתמונה זו רואים אותי אצל‬ ‫דודתי תתי‪( .‬שם חיבה שאני‬ ‫ואחותי הענקנו לה)‪ .‬כאשר הייתי‬ ‫קטנה ביליתי הרבה זמן בבית‬ ‫דודתי‪ ,‬אהבתי ללבוש את‬ ‫הבגדים שלה ולהצטלם בכל מיני‬ ‫פוזות‪.‬‬

‫בתמונות אלו ניתן לראות‬ ‫אותי עם אחותי הגדולה‬ ‫והמדהימה בארץ ובעולם‪.‬‬ ‫בחרתי לשים תמונות שלנו‬ ‫מפני שהיא בן אדם‬ ‫משמעותי ביותר שעזר‬ ‫לעצב לי את האישיות‪,‬‬ ‫אנחנו אוהבות לבלות יחד‬ ‫ולעשות כיף ביחד!‬

‫ניר גנדלר‬

‫רגע לפני הברית שלי‪....‬‬ ‫בר‪" :‬אחי! תזהר! אני אומר‬ ‫לך‪ ,‬כדאי לך לברוח!"‬ ‫אני‪" :‬אני לא יכול לזוז!‬ ‫קשרו אותי לקרש!"‬ ‫בר‪" :‬זה יכאב‪ ...‬אחי! אני‬ ‫מזהיר אותך‪"...‬‬ ‫אני אוהב לטייל עם‬ ‫המשפחה שלי‬ ‫הקפת הכנרת הראשונה‬ ‫שלי עם סבתא יהודית‪,‬‬ ‫אבא ובר‪.‬‬

‫מגיל ‪ 5‬אני מתאמן‬ ‫בקפוארה‪ .‬היום אני‬ ‫בקבוצת הנוער ואני עוזר‬ ‫מאמן‪.‬‬ ‫בכיתה ו' הצטרפתי לצופי‬ ‫ים מאז כל שבת אני יוצא‬ ‫עם חברים להפליג‬

‫משחק על במה זה כבר לא‬ ‫תחביב אלא עשיה‬ ‫מקצועית‪ ...‬היום אני‬ ‫משחק ב"על הבמה"‪,‬‬ ‫תיאטרון הרצליה‪.‬‬ ‫בתמונה‪ -‬אני משחק קוסם‬ ‫בהצגה שהעלינו בסוף‬ ‫כיתה ו' ב"גורדון"‬

‫המשפחה שלי ואני‪ .‬תמונה‬ ‫שאני אוהב במיוחד‪.‬‬

‫אני אוהב לנגן על גיטרה‪.‬‬ ‫אני בעיקר מנגן שירים של‬

‫‪.imagine dragons‬‬

‫כשנגה נולדה הפכתי להיות‬ ‫ילד סנדוויץ' ומאז ועד היום‬ ‫אני מטפל בה ועוזר לה‪.‬‬

‫אני ואחי בר‬ ‫בגיל הזה כמעט ולא היה‬ ‫תמונה של שנינו בניפרד‬ ‫הטיסה הראשונה שלי‪ ,‬ניו‪-‬יורק‬

‫מסיבת פיג'מות שלי של בר(אחי)‬ ‫וזיו (חבר מאד טוב שלי)‬

‫פרק ד'‬ ‫סיפורים‪:‬‬ ‫גל לוי‬‫גפן אביטבול‬‫הילה נתיב‬‫יונתן יהב‬‫לירי קרת‬‫מאי פרץ‬‫מאיה פז‬‫נטלי סמו‬‫נועה לירז‬‫עדי מירון‬‫עדי פסח‬‫עידו גוברין‬‫שי דיילי‪-‬‬ ‫שני הרוש‬‫שיר יחזקאלי‬‫תמר מנדלר‬‫‪-‬מעין אסף‬

‫גל לוי‬ ‫שלושה ימים לפני מלחמת יום הכיפורים‪ ,‬הוזמן סבי למילואים‪,‬‬ ‫לבסיס פילון כדי להכיר את מחסני המילואים בהם נמצאת‬ ‫התחמושת והציוד של חיילי המילואים‪ .‬למרות שהיה ברור‬ ‫שהמלחמה עומדת לפרוץ‪ ,‬היו פקודות לפריקת תחמושת‪ .‬חלק‬ ‫מהחיילים נשארו יום נוסף כדי לפרוק את התחמושת והמקלעים‬ ‫מן הטנקים‪ .‬לאחר מכן סבא השתחרר לביתו‪ .‬בסביבות שעה ‪10‬‬ ‫בבוקר הגיעו קציני מילואים כדי לגייס את סבא למלחמה‪ .‬הוא‬ ‫וחבריו נסעו לפילון והגיעו לפנות ערב‪ .‬בהגיעם‪ ,‬ראו כי יש אי‬ ‫סדר נוראי‪ :‬אף אחד לא הצליח למצוא את הציוד שלו או ידע את‬ ‫השיוך שלו‪ .‬בגלל אי הסדר‪ ,‬כלי הכינון לא כוונו‪ ,‬והיו סטיות‬ ‫חמורות בתותחים‪ .‬כל החיילים פשוט לקחו טנק ויצאו עם צוות‬ ‫לא מאורגן‪ .‬משם התחילו הצוותים לעלות לרמת הגולן‪ .‬סבא יצא‬ ‫לקראת חצות עם צוותו בזחלים (בטנק עצמו)‪ ,‬מה שלוקח המון‬ ‫זמן ללא מוביל‪ .‬הפלוגה של סבא נלחמה בציר הנפט (קרוב לצינור‬ ‫הנפט הבינלאומי העובר ברמה)‪ .‬כשהגיע הטנק של סבא‪ ,‬רוב‬ ‫הגדוד שלו היה מושבת על ידי טנקים מצריים‪ .‬שם סופח הטנק‬ ‫ל"כוח צביקה"‪ .‬לפנות בוקר נשלח הטנק לתגבר כוח המורכב‬ ‫מחיילי סדיר‪ ,‬שם הוחלף מפקד הטנק בקצין בשירות סדיר לפי‬ ‫פקודה מלמעלה‪" .‬אתה רואה שם את הוואדי? את הפרצה? אתה‬ ‫רואה את שני הטנקים הבוערים? תעבור את זה‪ .‬אם לא‪ ,‬אנחנו‬ ‫מפוצצים"‪ ,‬אמר לו מפקד הטנק החדש‪ .‬סבא התחיל לנסוע מיד‬ ‫לכיוון ההוא ועבר בהצלחה את הטנקים‪ .‬לאחר מכן נשלח הטנק‬ ‫לתגבר כוח ב"עין זיוון" לקראת הערב‪ .‬שם הופצץ הטנק במלוא‬ ‫הארסנל הסורי‪( .‬בעיקר פצצות מרגמה)‪ .‬הם נשארו בדממת‬

‫אלחוט בלילה‪ ,‬ובבוקר נשלחו לתגבר כוח צנחנים בתל יוספון‪.‬‬ ‫הטנק הגיע לתל‪ ,‬ושם נפגע הטנק מפצצה‪ .‬המפקד פשוט נעלם‬ ‫מהטנק בעקבות הפיצוץ‪ ,‬כנראה הועף מההדף הרב‪ .‬למזלו של‬ ‫סבא‪ ,‬הוא היה בתא הנהג‪ ,‬שמופרד משאר הטנק‪ ,‬וכך ניצל‪ .‬סבא‬ ‫מיד עבר לצריח‪ ,‬וראה שהטען – קשר (טוען תחמושת) פצוע‬ ‫מרסיס בצוואר‪ .‬התותחן יצא מתפקוד‪ ,‬אך רק מהלם קרב‪ .‬סבא‬ ‫עלה לתא המפקד‪ ,‬והסתכל החוצה מהפתח‪ ,‬שם ראה את מפקד‬ ‫הטנק הפצוע מסמן לו להסתכל למטה‪ .‬זה היה קצין סורי חמוש‬ ‫באקדח‪ .‬סבא ירד מהר לתוך הטנק כדי להשיג עוזי שהיה בפנים‪.‬‬ ‫כשיצא‪ ,‬המפקד שלו נעלם‪ ,‬והקצין הסורי ניסה לטפס לתוך הטנק‬ ‫שמלפנים‪ .‬העוזי היה פגום‪ ,‬ולכן סבא ביקש מהטען קשר הפצוע‬ ‫עוזי אחר‪ .‬סבא שוב יצא עם העוזי התקין‪ ,‬וירה צרור לשווא‪.‬‬ ‫הקצין מיד הסתובב וירה צרור נגדי‪ .‬סבא תפס מחסה בטנק‪ ,‬ואז‬ ‫יצא החוצה וירה צרור פעם שניה‪ ,‬שהפעם חיסל את הקצין‪ .‬אז‬ ‫ראה את הקצין של הטנק השני‪ ,‬ואמר לו בקשר לצאת החוצה‪ ,‬כי‬ ‫ראה את הקצין הפצוע שעף מן הטנק מתחת לטנק השני‪ .‬אח"כ‬ ‫ירדו שני הצוותים בטנק התקין לנפ"ח (בסיס שריון)‪.‬‬

‫גפן אביטבול‬ ‫בפרק זה אחשוף את סיפור עלייתו ממרוקו של סבי מרדכי‬ ‫אביטבול‪.‬‬ ‫יהדות מרוקו היא מהקהילות הגדולות והחשובות מארצות‬ ‫האסלם‪ ,‬כרבע מיליון יהודים עלו ארצה ממרוקו‪.‬‬ ‫סבי מרדכי יבדל"א‪ ,‬נולד בשנת ‪ 1944‬בעיר מרקש במדינת מרוקו‬ ‫בן חנה ומאיר ז"ל‪ ,‬הילד השישי ולו ‪ 4‬אחים ו‪ 3-‬אחיות‪ .‬סבי גדל‬ ‫וחונך בעיר מרקש עד גיל ‪ ,10‬את לימודיו העביר במוסד חינוך‪,‬‬ ‫הוא למד תורה בחדר ‪ 3‬פעמים בשבוע‪ .‬את זמן האיכות בילה עם‬ ‫אחיו ושכניו ששחקו יחד בסמטאות השכונה והרחוב‪ ,‬בימים‬ ‫החמים של הקיץ היו מתיזים מים או משחקים בכדור ובימי‬ ‫החורף נהגו יחד כולם‪ ,‬שכנים‪ ,‬חברים ומשפחה כל פעם בבית‬ ‫אחר ולא תמיד ידעו את ההורים‪ ,‬הכל התנהל ללא תקשורת‬ ‫מודרנית או טכנולוגיה‪.‬‬ ‫אמצעי המשפחה היו דלים‪ ,‬אמו חנה הייתה עקרת בית ואביו‬ ‫מאיר היה בעל מקצוע מכובד ועבד כרואה חשבון‪ .‬הילדים תמיד‬ ‫עזרו במלאכת הבית‪ :‬ניקיון‪ ,‬כיבוס בגדים‪ ,‬קניות ונשיאת הסלים‬ ‫מהשוק ועד הבית‪.‬‬ ‫בשנת ‪ 1956‬בעקבות גל פרעות הברברים‪ ,‬סבי שהיה בן ‪ 11‬בלבד‬ ‫ואחיו עמרם עלו ארצה ללא ההורים במסגרת עליית הנוער‪.‬‬ ‫את דרכה לארץ הם עשו באוניה ממדינת צרפת‪ ,‬כאשר הגיעו‬ ‫ארצה שכנו במוסד לנוער בשם "רמת הדסה" במשך ‪ 3‬שנים למדו‬ ‫והתגוררו במוסד זה‪.‬‬

‫אחיהם הבכור ויקטור שהגיע ארצה בעלייה לפניהם‪ ,‬נפגש איתם‬ ‫רק לאחר כשנה‪ ,‬וההורים הגיעו ארצה לאחר כשלוש שנים‪ ,‬יחד‬ ‫עם יתר האחים‪.‬‬ ‫לאחר כשלוש שנים במוסד "רמת הדסה" סבי נשלח ללמוד‬ ‫בישיבת מירון שבצפת‪ ,‬אופי לימודים זה אינו היה לרוחו והוא‬ ‫עזב את המקום וחזר ל"רמת הדסה"‪ .‬ומשם נשלח למוסד לימודים‬ ‫"ימין אור" בחוף הכרמל בעיר חיפה‪ ,‬שם למד במשך שלוש שנים‬ ‫את מקצוע המסגרות‪ .‬עם סיום הלימודים משפחתו הוריו ואחיו‬ ‫עברו להתגורר בעיר דימונה בדרום הארץ‪ ,‬וסבי מצא את מקום‬ ‫עבודתו במפעלי ים‪-‬המלח בתפקיד רתח‪.‬‬ ‫כיום הוא פנסיונר של מפעלי ים המלח נשוי לסבתא רחל ולהם ‪9‬‬ ‫נכדים‪ 4 ,‬ילדים ובן נוסף שאימצו‪.‬‬ ‫מבוא העיר מרוקו‬

‫المغرب‬

‫מרוקו היא המדינה הערבית הרביעית בגודלה‪ ,‬מרבית תושבי‬ ‫המדינה הם מוסלמים סונים‪ ,‬מוצאם ערבי ברברי או עירוב של‬ ‫שני העמים‪.‬‬ ‫הילידים המקוריים של מרוקו נקראים ברברים‪ ,‬לפניי עלית‬ ‫האסלם קמו ונפלו ממלכות ומשפחות מלוכה‪ .‬מרוקו הפכה למדינת‬ ‫חסות צרפתית בשנת ‪ ,1912‬בתקופה זו שלטה משפחת המלוכה‬ ‫העלאווית ועם קבלת העצמאות מצרפת בשנת ‪ ,1956‬הסולטאן‬ ‫מוחמד החמישי קיבל את התואר "מלך" ומרוקו הפכה לממלכה‬ ‫עצמאית‪.‬‬

‫תולדות יהדות מרוקו‬ ‫ההיסטוריה של יהדות מרוקו עשירה‪ ,‬יהודים רבים הגיעו למרוקו‬ ‫לפני כאלפיים שנים‪ ,‬כבר בימי חורבן בית ראשון ובימי חורבן בית‬ ‫שני‪ ,‬החלו גלי ההגירה למרוקו מארץ ישראל‪ .‬לאחר ששבטים‬ ‫ברברים קיבלו עליהם את דת משה חל גידול אוכלוסיית היהודי‬ ‫במרוקו‪ .‬לאחר נפילת השלטון הרומי והכיבוש המוסלמי במרוקו‬ ‫השתפר מצבם של היהודים‪ .‬במאהה‪ 12-‬עם עליית האלמוואהידון‬ ‫שלטה קבוצה קטנה מוסלמית קנאית שמטרתה הייתה לפרוש את‬ ‫כנפו של האסלם על כל בני המעוטים במרוקו ובכללם גם את‬ ‫היהודים את היהודים‪ .‬מאורע זה גרם להרס של קהילות יהודיות‬ ‫ורבים ברחו לארצות אחרות‪ .‬יהודים שלא התאסלמו דינם היה‬ ‫מוות ואלו שבחרו להתאסלם גזר דינם היה עבודה בפרך בתנאים‬ ‫קשים וכמעט ללא זכויות אזרחיות והכינוי שדבק בהם היה‬ ‫"מוסלמים יהודים"‪ ,‬מוסלמים סוג ב'‪.‬‬

‫הילה נתיב‬ ‫אבי סיפר לי שאינו זוכר את סבו מצד אימו מאחר וסבו נפטר‬ ‫כאשר אבי היה רק בין שנתיים וחצי‪.‬‬ ‫מסיפורים שסיפרה סבתא שמירה‪ ,‬אימו של אבי‪ ,‬על אביה‪ ,‬סבא‬ ‫רבא היה "גיבור מלחמה"‪.‬‬ ‫לפני כ‪ 30-‬שנה‪ ,‬אבי כתב‬ ‫בעצמו עבודת שורשים‪ ,‬שבה‬ ‫תאר את קורותיו של סבו‪.‬‬ ‫לשם כך נעזר אבי בסבתו‬

‫המטוסים שסבא רבא חימש על נושאת המטוסים‬

‫רבקה כדי לחקור על פועלו של סבא רבא שלי‪.‬‬

‫סבא רבא שלי ברוך‪ ,‬ז"ל‪ ,‬נולד ב‪ 14-‬באוגוסט ‪ 1908‬בפולין כבנה‬ ‫השלישי של משפחת ספקטור שמנתה ‪ 8‬נפשות‪ .‬כשאביו של‬ ‫ברוך נפטר במלחמת העולם הראשונה נותרה אימו עם ‪ 6‬ילדים‬ ‫קטנים וללא מקור פרנסה‪ .‬אימו נאלצה לעזוב את ביתה בפולין‬ ‫ולנסוע לקרובים בגרמניה‪ .‬על מנת שלא להכביד על הקרובים‬ ‫לקחה עימה רק את שלושת ילדיה הקטנים ביותר‪ ,‬ואת הגדולים‬ ‫השאירה אצל הורי בעלה‪.‬‬ ‫לאחר זמן מה החלו הילדים הגדולים להתגעגע לאימם והחליטו‬ ‫ללכת ולחפש אותה‪ .‬כעבור זמן ארוך של חיפושים מצאו את‬ ‫אימם והתיישבו עימה בעיר ברלין שבגרמניה ועבדו לפרנסת‬ ‫המשפחה (סבא היה אז כבן ‪ .)10‬כשהיה נער פחות או יותר בגילי‬ ‫היה שחקן הוקי במכבי ברלין‪ .‬המשפחה מספרת שהוא היה אדם‬ ‫מאוד חזק‪.‬‬

‫בשנת ‪( 1932‬בגיל ‪ )24‬עלה סבא רבא שלי ארצה‪ ,‬ובישראל‬ ‫(פלשתינה‪ ,‬באותם שנים) עבד כבנאי וכסולל כבישים בהרצליה‬ ‫ובחיפה‪ .‬לאחר מכן שרת כ'גפיר'‪ ,‬שוטר מיוחד מטעם הבריטים‬ ‫שלמעשה עזר להגנה‪.‬‬ ‫בפרוץ מלחמת העולם השנייה התגייס סבא רבא לצבא הבריטי‬ ‫ושירת בחיל האוויר (‪ )R.A.F‬על נושאת מטוסים‪ .‬בין שאר‬ ‫התפקידים שמילא הוא היה חמש פצצות על נושאת מטוסים‪.‬‬ ‫סבתא רבתא היתה מספרת שהוא היה כל כך חזק שהוא יכול היה‬ ‫לשאת פצצות בשיניו‪ .‬סבא רבא מאוד הקפיד על כבודם של‬ ‫חיילים יהודים עד כדי התגוששות עם מי שהעליב אותם‪.‬‬ ‫בעקבות מכתב שנשלח ע"י אדם בשם א‪.‬ו‪ .‬כהן‪ ,‬שלחם לצד סבא‬ ‫רבא שלי ביוון ובמדבר המערבי (בצפון אפריקה)‪ ,‬סבא רבא שלי‬ ‫הוכרז כמת‪ .‬ההודעה אומתה מאוחר יותר על ידי לוחמים נוספים‬ ‫שנפלו בשבי היפני‪ ,‬ולכן הצבא הבריטי שלח בעקבות כך הודעה‬ ‫לבני משפחתו בארץ‪.‬‬ ‫הסיפור העצוב של סבא רבא שלי מבחינת בני משפחתו בארץ‪,‬‬ ‫קיבל תפנית משמחת‪ ,‬כאשר סגן ארנסט הרמן מרחובות סיפר כי‬ ‫הוא ושלושה לוחמים נוספים מחיל האוויר חזרו לפלשתינה כדי‬ ‫להשתחרר מהצבא הבריטי‪ .‬אחד מהשלושה היה סבא רבא שלי‪,‬‬ ‫ברוך ספקטור‪ .‬למכתב שהחזיק הסגן היתה מצורפת תמונה של‬ ‫שניהם (סבא רבא והסגן) שצולמה בתעלת סואץ‪ ,‬וכך יכלו בני‬ ‫משפחתו לאמת את העובדה שהוא חי‪.‬‬ ‫על תרומתו לצבא הבריטי במלחמה וגבורתו הוענקו‬ ‫לסבא רבא שלי מדליות גבורה רבות‪.‬‬ ‫בתמונה משמשאל ניתן לראות חלק‬ ‫מהמדליות‪ .‬חלק אחר אבד עם השנים‪.‬‬

‫חלק מקורותיו של סבא רבא שלי וגבורתו בתקופת השירות שלו‬ ‫בצבא הבריטי ובשבי היפני במלחמת העולם השנייה זכו לתיעוד‬ ‫בכתבה שפורסמה בעיתון ‪ The Palestine Post‬שמאוחר יותר (בשנת‬ ‫‪ )1950‬שינה את שמו לעיתון ‪ The Jerusalem Post‬הפועל עד היום‪.‬‬ ‫אבא שלי סייע לי לאתר את הכתבה בארכיון העיתון‪ .‬מאחר‬ ‫וצילום הכתבה המקורי אבד‪ .‬צילום הכתבה פרוס לאורך הסיפור‬ ‫על סבא רבא‪.‬‬ ‫סיפור הגבורה של סבא רבא שלי החל בשנת ‪ 1940‬כאשר הצטרף‬ ‫ליחידה מובחרת של חיל האוויר הבריטי – כנף ‪ ,34‬ולחם בצבא‬ ‫הגרמני במקומות רבים בעולם‪ :‬בכרתים‪ ,‬ביוון‪ ,‬במדבר המערבי‬ ‫(צפון אפריקה)‪ ,‬בעירק ובפרס‪ .‬מאוחר יותר יחידתו התפצלה‬ ‫לכמה יחידות והוא שירת בכנף ‪.84‬‬

‫אחרי שהגרמנים כבשו את יוון וכרתים‪ ,‬העבירו את יחידתו של‬ ‫סבא רבא להילחם בגרמנים במצרים‪ .‬ומאוחר יותר העבירו את‬ ‫היחידה שלו למזרח הרחוק באזור אינדונזיה ותאילנד‪.‬‬ ‫באחת הפעולות במזרח‪ ,‬טייס יפני מתאבד ('קאמיקזה') ריסק את‬ ‫המטוס שלו על נושאת המטוסים והצליח להטביע את נושאת‬ ‫המטוסים בסמוך לחופי סומטרה‪ .‬כמה מאות חיילים שהיו על‬ ‫סיפון נושאת המטוסים טבעו בניסיון להגיע לחוף מבטחים‪ .‬סבא‬ ‫רבא שלי וניצולים נוספים הצליחו להגיע בשחייה לחופי‬

‫אינדונזיה ושם נתפסו ונפלו בשבי‪ .‬באותו לילה באו לוחמים‬ ‫מאלים (שארץ מוצאם ממאלזיה) עם סכינים‪ ,‬הרגו את השומרים‬ ‫היפנים ואפשרו לסבא רבא ואנשיו לברוח‪ .‬אך לא כל הניצולים‬ ‫נפגשו שוב בהמשך‪ .‬חלקם נפל שנית בשבי כבר ביום למחרת‪,‬‬ ‫מאחר ולא היכרו את היערות (מתיעוד שהתקבל מאוחר יותר‬ ‫הסתבר שרצו במעגלים)‪ .‬לסבא רבא היה מזל והוא הצליח לחבור‬ ‫שוב ליחידה ‪ ,84‬וסייע בנסיגת היחידה במהלך הסתערות הצבא‬ ‫היפני‪.‬‬ ‫מאוחר יותר‪ ,‬באחד המבצעים סבא רבא ועוד כ‪ 30-‬אנשים‬ ‫מהיחידה שמרו על גשר כדי לאפשר ליחידה לסגת מהיפנים‪.‬‬ ‫סבא רבא שלי ו‪ 30-‬החיילים שאתו היו האחרונים וחיפו על‬ ‫הנסיגה‪.‬‬ ‫כשהגיעו היפנים למקום הם תפסו את אנשי החיפוי ולקחו אותם‬ ‫בשבי למחנה עבודה‪.‬‬

‫במהלך שלוש שנים וחצי אותן שרד במחנות עבודה בסומטרה‬ ‫ובסיאם‪ ,‬מחנות בשליטת היפנים‪ ,‬הוא קיבל אחריות על רכבות‬ ‫"המוות"‪ .‬עבודה נוראית שבה הוא ועוד מספר אנשים נדרשו‬ ‫לחפור קברים לשבויים המתים‪.‬‬ ‫במהלך השבי עבר סבא רבא שלי קשיים‬ ‫פיזיים רבים‪ .‬אחד האירועים היה כאשר אחד‬ ‫משוביו היפנים היכה אותו בפניו עם הכת של‬ ‫הרובה שבו החזיק ושבר לו את ארבע שיניו‬ ‫הקדמיות‪.‬‬

‫תיעוד מקורי של כרטיס השבוי‬ ‫של סבא רבא ברוך בקליטתו‬ ‫למחנה 'מלאיה'‪.‬‬

‫תנאי המחיה במקום היו בלתי אנושיים וכדי לשרוד היה על סבא‬ ‫רבא לחשוב "מחוץ לקופסה"‪ .‬במקום שרצו הרבה עכברושים‪,‬‬ ‫נחשים ועוד מיני שרצים‪ .‬סבא רבא היה צד אותם‪ ,‬מכין מהם‬ ‫מאכלים ומוכר אותם לקצינים האנגלים וההולנדים שהיו איתו‬ ‫בשבי‪ .‬הקצינים נתנו לו כסף והוא קנה לעצמו מזון מיובש‬ ‫מהמאלים שבאו לרגל וכמסווה לפעולתם מכרו דגים ופירות‬ ‫מיובשים‪.‬‬ ‫במהלך השנים בשבי היפני הועבר סבא רבא בין מספר מחנות‬ ‫עבודה בשליטת היפנים‪.‬‬

‫כאשר הועבר למחנה עבודה באזור תאילנד נשלח סבא רבא שלי‬ ‫לסייע בבניית הגשר המפורסם על נהר קוואי‪.‬‬ ‫הגשר נבנה על‪-‬ידי שבויי מלחמה של בעלות הברית שנפלו בשבי‬ ‫היפני‪ ,‬וגם על‪-‬ידי אסיאתיים שנשלחו לעבודות‬ ‫בכפייה‪ .‬היפנים רצו ליצור רשת תקשורת טובה יותר לתמיכה‬ ‫בצבא היפני בבורמה ויצאו בפרויקט הקמת גשר‬ ‫מסילת רכבת כדי לאפשר חיבור של בורמה לסיאם‪.‬‬

‫במהלך בניית המסילה מתו כ‪ 15,000-‬שבויי מלחמה שנקברו‬ ‫לצד מסילת הברזל‪ .‬ועוד כ‪ 100,000-‬אסיאתיים‪ .‬סבא רבא שלי‬ ‫הצליח לשרוד גם את האירוע הקשה הזה‪ ,‬אירוע שלאחר כ‪14-‬‬ ‫שנה מאוחר יותר יצא בעקבותיו סרט מפורסם שהתבסס על‬ ‫סיפור בניית הגשר‪ .‬סבתא רבתא סיפרה שסיפור הסרט בדיוני‬ ‫והסרט לא באמת תאר את הקשיים והזוועות שחוו השבועיים‬ ‫וגם סבא רבא שלי בבניית הגשר‪.‬‬

‫לאחר כשלוש שנים וחצי‪ ,‬בהן עבר תלאות‪ ,‬וקשיים רבים בשבי‬ ‫היפני‪ ,‬ששם מרבית מחבריו נהרגו‪ ,‬על אף שסבא רבא שלי היה‬ ‫איש חזק מאוד בעת גיוסו לצבא‪ ,‬מצבו הבריאותי הדרדר ונהיה‬ ‫גרוע‪ .‬כתוצאה מהתזונה הלקויה הוא חלה במחלות רבות כמו‬ ‫מחלה בשם 'ברי‪-‬ברי'‪ ,‬ומרבית זכרונו אבד לו‪.‬‬ ‫עם שחרור מחנה השבויים שבו שהה‪ ,‬פונה סבא רבא לשיקום‬ ‫בבית חולים בלונדון‪ .‬לאחר כ‪ 18-‬חודשים של שיקום הצליחו‬ ‫הרופאים לשפר במעט את מצב בריאותו ואת והזיכרון‪ .‬מתוך‬ ‫המידע המעורפל שהצליחו להוציא ממנו הצליחו הבריטים‬ ‫להרכיב תמונה והתחילו לחפש את קרובי המשפחה בבריסל‬ ‫ובפלשתינה‪.‬‬ ‫לאחר שאותרה משפחתו של סבא רבא שלי בארץ‪ ,‬הוא שוחרר‬ ‫מבית החולים עם כ ‪ 70% -‬אחוזי נכות‪ ,‬ועל סף עיוורון‪.‬‬

‫בארץ ניסה סבא רבא שלי לפתוח דף חדש בחייו‪ ,‬על אף‬ ‫הבשורות המרות על כך שאימו נרצחה על‪-‬ידי הנאצים ואחיו‬ ‫הצעיר נפל בקרב במלחמה‪ .‬הוא אמנם היה מוגבל עקב הנכות‪,‬‬ ‫אך השתדל לפרנס את עצמו בכבוד‪ .‬כיוון שהיה עיוור וחלש‬ ‫מבחינה גופנית הוא לא יכול היה לחזור לעבוד כבנאי כפי שהיה‬ ‫לפני שהתגייס‪ ,‬ולכן עבד כשומר לילה בבית חרושת לבירה‪.‬‬

‫בשנת ‪ 1948‬פגש את סבתא רבתא‪ ,‬רבקה‪ ,‬בתל אביב‪ .‬הם‬ ‫התחתנו לאחר כשבוע וחצי בלבד מיום הפגישה‪.‬‬

‫בשנת ‪ 1949‬נולדה ביתם הבכורה‪ ,‬אחותה של סבתי‪ .‬בשנת ‪1953‬‬ ‫נולדה ביתם השנייה‪ ,‬שהיא בעצם סבתא שלי‪ ,‬שמירה‪.‬‬ ‫במשך רוב השנים סייע סבא רבא בפרנסה ומאוחר יותר רק‬ ‫בעבודות הבית‪.‬‬ ‫בשנת ‪ ,1976‬בגיל ‪ 68‬נפטר סבא רבא ממחלת הסרטן ונקבר‬ ‫בראשון לציון‪.‬‬

‫בהמשך ניתן לראות את צילום העמוד מתוך עיתון ‪The Palestine‬‬ ‫‪ ,Post‬שפורסם ב‪ 25-‬בפברואר ‪ ,1947‬מתוך הארכיון‪ .‬בעמוד זה‬ ‫מופיעה הכתבה (בסימון צהוב) שהצגתי בעבודה על סבא רבא‪.‬‬

‫יונתן יהב‬ ‫בשנות השלטון הבריטי ‪,‬משנת ‪ 1943‬עד ‪ 1952‬ולאחר מכן בשנות‬ ‫העצמאות של לוב‪ ,‬סבלו היהודים מהעם הלובי‪ ,‬שערך בהם‬ ‫פרעות ‪,‬פצע והרג ופגע ברכושם‪.‬‬ ‫בפרעות שהיו בלוב היו ערבים שנכנסו לביתי יהודים בניסיון‬ ‫להרוג אותם‪.‬‬ ‫כשסבא רבה שלי ברח מהערבים הוא עלה על הגג של ביתו כדי‬ ‫לקפוץ מגג לגג עד שהוא יברח מהם‪ ,‬אבל הוא היה צריך לקחת‬ ‫את אשתו ואת התינוק שלו שלא ידע ללכת ובטח שלא לקפוץ‬ ‫מגגות‪ ,‬אז מה שסבא שלי עשה זה לקח סדין וקשר את התינוק‬ ‫בתוכו‪ ,‬הוא החזיק את הסדין בשיניו תוך כדי שהוא עוזר לאשתו‬ ‫ורץ איתם עד בין הגגות עד שהם הצליחו לברוח‪.‬‬

‫לירי קרת‬ ‫אמי‪ ,‬מלכה נולדה בגרמניה וגדלה שם עד גיל ‪ .12‬בגיל ‪ 12‬היא‬ ‫עלתה לישראל לבדה‪ ,‬אל אחותה שחיכתה לה בארץ‪.‬‬ ‫העלייה‬ ‫אמי הגיעה לבקר בקיבוץ "ארז" שבדרום הארץ‪ ,‬אצל אחותה‬ ‫הגדולה שכבר גרה לפני כן בארץ‪ ,‬ולבלות שם את החופש הגדול‪.‬‬ ‫במהלך החופש היא הכירה יותר ויותר לעומק את חיי הקיבוץ‬ ‫ומאוד נקשרה לנופים ולטבע והחליטה שהיא רוצה לנסות לגור‬ ‫בקיבוץ‪.‬‬ ‫וכך היא הצטרפה לקיבוץ‪ ,‬בתור ילדת חוץ‪.‬‬ ‫כעבור שנה שהייתה כרוכה בהרבה קשיי הסתגלות‪ ,‬שהם‬ ‫ההסתגלות לתרבות השונה‪ ,‬למידת השפה‪ ,‬חוסר הנימוס של‬ ‫התלמידים כלפי המורים‪ ,‬הצקות של ילדים עקב היותה גרמניה‬ ‫והיו צוחקים לה על המבטא‪ .‬ארגון בשם "עליית הנוער" אימץ‬ ‫אותה‪ ,‬וכך היא נשארה בארץ‪.‬‬ ‫סיפור מהיום הראשון בבית הספר‬ ‫"בשיעור הספורט הראשון שלי בבית הספר‪ ,‬שכמובן עוד לא‬ ‫ידעתי עברית‪ ,‬היינו צריכים לרוץ לחימום מסביב לאולם הספורט‪.‬‬ ‫בזמן הריצה אחת הבנות נתקלה בי ונפלתי‪ .‬עקב כך נפצעתי‬ ‫בברך בצורה קשה‪ ,‬שכל הברך הייתה נפוחה‪ ,‬והיו צריכים לאשפז‬ ‫אותי בבית החולים‪.‬‬ ‫כשהגעתי לבית החולים באשקלון‪ ,‬הרגשתי כאילו אני במדינת‬ ‫עולם שלישי‪ ,‬הכל היה מאוד שונה ממה שהכרתי בגרמניה‪.‬‬ ‫למשל‪ ,‬למרות שהייתי רק בת ‪ ,12‬שמו אותי בחדר עם מבוגרות‬

‫חולות משני צדדי‪.‬‬ ‫בבית החולים עברתי ניתוח‪ ,‬שבעקבותיו נשארתי שם שבוע‪.‬‬ ‫בשלב זה‪ ,‬היו לי מעט געגועים הביתה ולאמא שלי‪ ,‬אך לאחר‬ ‫השחרור מבית החולים כל ילדי הקבוצה קיבלו אותי יפה‪ ,‬וכך‪,‬‬ ‫התחילה שנת הלימודים הראשונה שלי‪".‬‬

‫מאי פרץ‬ ‫בחרתי לספר את סיפורה של סבתא של אבי רוזה קקון ז"ל‪.‬‬ ‫רוזה נולדה בתאריך ‪ 12.2.1929‬בעיר קזבלנקה שנמצאת במרוקו‪.‬‬ ‫לרוזה היו עוד שלושה אחים ושלוש אחיות‪ .‬למדה בבית הספר‬ ‫'אליאנס' במרוקו‪ .‬התחתנה במרוקו וילדה שני בנים דוד והרצל‪.‬‬ ‫לפני עלייתה לארץ התגרשה‪ .‬רוזה עבדה בסוכנות היהודית‬ ‫כפקידה‪ ,‬מה שעזר לה לעלות לארץ ישראל‪ .‬הוריה עבדו במסחר‬ ‫ולכן לא עלו לארץ ונפטרו במרוקו‪.‬‬ ‫בנובמבר ‪ 1955‬עלתה לארץ ישראל באוניה בשם תאודור הרצל‪,‬‬ ‫עם שני ילדיה‪ .‬האוניה הפליגה ממרוקו לצרפת ומצרפת לנמל‬ ‫חיפה במשך חמישה ימים‪ .‬באוניה‪ ,‬הכירה רוזה את סבא של אבי‬ ‫ז"ל שעזר לה עם בניה‪.‬‬ ‫כשהגיעה לארץ‪ ,‬גרה בגבעת ברנר כשנה ולמדה באולפן עברית‪.‬‬ ‫לאחר מכן‪ ,‬עברה להרצליה‪.‬‬ ‫בשנת ‪ 1958‬נישאה ליוסף קקון (סבא של אבי) והביאה עוד‬ ‫ארבעה ילדים‪ ,‬בינהם גם סבתי מרים‪ .‬לאחר שיוסף נפטר היא‬ ‫נשארה לבד והיה לה קשה מאוד‪.‬‬ ‫בספטמבר ‪ 2003‬חלתה במחלה קשה‪.‬‬ ‫היא נפטרה כאשר הייתי בת שלושה‬ ‫חודשים‪ .‬היו לה ‪ 18‬נכדים ונינה אחת‪,‬‬ ‫כלומר אני‪.‬‬ ‫ישנה תמונה במשפחתי בה שתי הסבתות‬ ‫שלי וסבתא רוזה עומדות בבית היולדות ליד עריסתי‪.‬‬

‫מאיה פז‬ ‫בפרק זה אספר על עלייתה המיוחדת לארץ של סבתי מצד אבא‪-‬‬ ‫סבתא יפה‪.‬‬ ‫סבתי יפה פס נולדה ב‪ 8-‬בספטמבר‪ 1947 ,‬על‬ ‫‪"Ronnymede Park‬האניה "רונימייד פארק ‪-‬‬ ‫אחת משלוש אניות גירוש של המעפילים שהגיעו לארץ ב"יציאת‬ ‫אירופה ‪– 1947‬אקסודוס"‪ .‬יפה היא בת בכורה לפולה ויעקב‬ ‫שרייבר‪ ,‬אשר נפגשו במחנה הפליטים בדרייכנהל בגרמניה והחלו‬ ‫את מסעם לארץ באניית המעפילים‪ .‬כשהייתה בת ‪ 5‬נולדה‬ ‫אחותה שפרה‪ ,‬ומאז שעלתה לארץ ועד היום גרה בכפר אונו‬ ‫(קרית אונו של היום)‪ .‬סבתא היא נצר למשפחת שרייבר ("סופר"‬ ‫ביידיש)‪ ,‬משפחת רבנים‬ ‫ידועה מאוד‪ ,‬שבסיסה ברב‬ ‫חת"ם סופר‪.‬‬ ‫ב‪ 11-‬ביולי ‪ 1947‬יצאה‬ ‫אקסודוס‪ -‬אנית מעפילים‬ ‫מחופי דרום צרפת כשעל‬ ‫סיפונה ‪ 4,515‬נוסעים‪ ,‬אשר‬ ‫עשו את דרכם לארץ ישראל‬ ‫(אקסודוס‪ -‬יציאה ביוונית)‪ .‬כדי‬ ‫שהבריטים לא יזהו את האניה‬ ‫הניפו המעפילים את דגל פנמה על‬ ‫סיפונה‪ .‬כשהגיעה האניה לחופי הארץ זיהו אותה הבריטים כאנית‬ ‫מעפילים ומאחר והמעפילים לא היו מוכנים להיענות לבריטים‬

‫התנהל קרב עמם על הסיפון ובסופו של דבר הועברו המעפילים‬ ‫לשלוש אניות גירוש‪ .‬לאחר יומיים נודע להם כי הם לא נוסעים‬ ‫לקפריסין הקרובה (כפי שנהגו הבריטים לעשות עם המעפילים‬ ‫לפני כן) אלא בחזרה לאירופה‪ .‬ספינת "רונימייד פארק"‪ ,‬עליה‬ ‫נולדה סבתא‪ ,‬היא אחת משלוש אניות הגירוש‪.‬‬ ‫סבתא העבירה את שנתה הראשונה במחנה הפחונים פאפנדורף‬ ‫שבגרמניה‪ ,‬שאליו הגיעה לאחר שהתנגדו המעפילים לרדת‬ ‫בצרפת ואולצו על ידי הבריטים לשוט לנמל המבורג שבגרמניה‪.‬‬ ‫לאחר כמה שבועות הועברו למחנה הצבאי אמדן‪ ,‬שם שופרו‬ ‫תנאי החיים‪ ,‬המגורים והאוכל‪ .‬לאחר שנה סבתא ומשפחתה עלו‬ ‫לארץ על אניית "קדמה" והתיישבו בכפר אונו‪ .‬סבתא מספרת כי‬ ‫ילדותה בקרית אונו הייתה נהדרת ושהקהילה הייתה מגובשת‬ ‫וחיי החברה היו תוססים‪ ,‬סבתא למדה בבית הספר "ניר"‪.‬‬ ‫סבתא שירתה בצבא במדור הפסיכוטכני שם הכירה את בעלה‬ ‫וסבי שמעון‪ ,‬איתו היא מנהלת כיום משפחה ובה ‪ 3‬ילדים‪ :‬דידי‬ ‫(אבי)‪ ,‬מיכל ועידית‪ .‬באוניברסיטה למדה ביולוגיה והתמחתה‬ ‫בזואולוגיה וביוכימיה ובתום לימודיה‪ ,‬התחילה ללמד ביולוגיה‪.‬‬ ‫סבתא עסקה ברוב חייה (‪ 40‬שנים) בחינוך ועבדה כמעט בכל‬ ‫התפקידים האפשריים החל ממחנכת כיתה‪ ,‬מנהלת בית ספר בגיל‬ ‫‪ 32‬ולבסוף כשעברה למטה משרד החינוך בירושלים עברה‬ ‫בתפקידים רבים שהאחרון בהם היה מנהלת אגף חינוך העל‬ ‫יסודי‪ .‬בשנת ‪ 2013‬יפה פרשה לגמלאות אך עד היום ממשיכה‬ ‫לתרום מזמנה למערכת החינוך‪.‬‬

‫לימים‪ ,‬סיפור לידתה של סבתא התפרסם‪ ,‬וכך תואר במגזין הנוער‬ ‫"משהו" בחודש מאי שנת ‪:'97‬‬ ‫"מי שנולד במטוס או ספינה זוכה בנסיעה חופשית בהם לכל חייו‪.‬‬ ‫יפה נולדה על ספינה‪ .‬היא דווקא לא זכתה בנסיעה חופשית לכל‬ ‫חייה‪ ,‬אבל היא זכתה לחיות‪ .‬כי יפה נולדה על סיפונה של ספינת‬ ‫גירוש שהובילה את פליטי אניית המעפילים "אקסודוס" חזרה‬ ‫לאירופה‪ ,‬בתום מלחמת העולם השנייה‪ .‬לידה בצל סכנה‪ ".‬יפה‬ ‫מספרת שגורשה עם משפחתה וכל המעפילים‪ ,‬לאחר מכן חזרה‬ ‫לגרמניה כעונש על שלא היו מוכנים לרדת בשום מדינה באירופה‬ ‫אלא בארץ ישראל שהייתה קולוניה בריטית דאז‪ .‬בגיל שנה‪,‬‬ ‫עלתה מחדש לארץ עם משפחתה‪ ,‬וביחד התיישבו בכפר אונו‬ ‫שהפכה לקריה המוכרת לנו כיום"‪.‬‬ ‫כל שנות עבודתה הקפידה סבתא כמחנכת ומנהלת‪ ,‬בתקופה שבין‬ ‫יום השואה ליום העצמאות‪ ,‬לספר על אניית המעפילים‬ ‫"אקסודוס" ועל הכמיהה לחיות בארץ‪.‬‬ ‫בשנת ה‪ 40-‬למדינה‪ ,‬שהוכרזה כ"שנת ההעפלה" ‪ ,‬הוזמנה סבתא‬ ‫כנציגת הילדים שנולדו על "אקסודוס" ואניות הגירוש‪ ,‬לנאום‬ ‫בכנס העולמי של "בני ברית" בבולטימור‪ ,‬שם נרכשה האנייה‬ ‫שהפכה לימים אניית המעפילים "אקסודוס"‪ .‬זה היה גם ערב יום‬ ‫הולדתה ה‪ .40-‬הערב היה מרגש במיוחד‪ ,‬בו פגשה את מי שרכש‬ ‫את האנייה‪ ,‬את מי שצילמה ותיעדה את האירועים בנמל חיפה‪,‬‬ ‫את הסופר ליאון יוריס שכתב את הרומן המפורסם "אקסודוס"‪,‬‬ ‫שעל פיו בוים הסרט "אקסודוס" שביים אוטו פרמינגר‪ .‬כמו כן‬ ‫פגשה את אחד מאנשי הסגל של הספינה‪ ,‬ואת רב החובל אייק‬

‫(יצחק אהרנוביץ')‪ .‬בכנס נשאה סבתא נאום בו ניסתה להבהיר‬ ‫לקהל הרב שנכח באולם עד כמה מדינת ישראל חשובה לעם‬ ‫היהודי‪.‬‬ ‫באירוע זה ובעבודת החינוך של ילדיה ותלמידיה רואה סבתא בין‬ ‫הרגעים המרגשים בחייה‪ .‬שהיתה להם גם השפעה על הקהילה‬ ‫סביבה‪.‬‬ ‫בכיתה ו' סבתא ואני השתתפנו‬ ‫בפרויקט ארצי הנקרא "הקשר רב‬ ‫דורי" בו למדתי ושמעתי סיפורים‬ ‫של סבים וסבתות רבים‪ ,‬ביניהם‬ ‫סבתא וביחד נפגשנו מדי שבוע‬ ‫ובילינו יחד‬ ‫סבתא היא אשת משפחה‪ ,‬אמא‬ ‫לשלושה ילדים וסבתא לשישה‬ ‫נכדים‪ .‬כל מכריה יודעים שאהבתה‬ ‫לילדים היא אינסופית‪ .‬ארוחות אצל‬ ‫סבתא הן חלק בלתי נפרד מחיי‬ ‫המשפחה‪ ,‬ובאוגוסט האחרון סבתא‬ ‫וסבא לקחו אותי ביחד איתם למסע בן עשרה ימים בפריז‪ ,‬בו‬ ‫טעמנו מהקינוחים ומהמאכלים המשובחים‪ ,‬בקרנו במוזיאונים‬ ‫ובכנסיות המרהיבות וביחד בילינו כמו שלא בילינו אי פעם!‬

‫נטלי סמו‬ ‫בחרתי לספר על אבי ועל סיפור עלייתו‪,‬‬ ‫אבי‪ ,‬ברוך סמו נולד וגדל באתיופיה‪ ,‬הצטרף לעבודה חשאית‬ ‫במוסד‪ ,‬ועזר להעלאת יהודי אתיופיה‪.‬‬ ‫בראיון שערכה אותו דודתי סיפר‪:‬‬ ‫"בגיל ‪ 16‬עזבתי את הבית והתנדבתי לצבא האתיופי‪ .‬בצבא‬ ‫שרתתי כ‪ 6-‬שנים על גבול סודאן‪ .‬יום אחד החלטתי לעזוב את‬ ‫הצבא ועברתי לגור בסודאן‪ ,‬שם התחלתי לעבוד במסעדה‬ ‫ולמדתי במשך ‪ 3‬שנים ערבית‪ .‬בזמן עבודתי במסעדה נפגשתי‬ ‫עם אנשי הסוכנות היהודית ומאחר ודברתי ערבית שוטפת הציעו‬ ‫לי עבודה כמתאם בין היהודים האתיופים לאנשי הסוכנות וזאת‬ ‫ללא ידיעת הסודאנים‪ .‬התחלתי לעבוד איתם‪ ,‬ותיווכתי בין‬ ‫המשפחות לבין אנשי הסוכנות‪ .‬עבודתי הייתה בעיקר בלילות‪,‬‬ ‫הבאת היהודים מהמחנות בהם רוכזו לעיר הבירה‪ ,‬ומשם הוטסו‬ ‫לארץ‪.‬‬ ‫המהגרים היו רבים והמקום לא היה מאורגן לקלוט כמות כה‬ ‫גדולה של אנשים בתקופה כה קצרה‪ .‬כל המקומות ששימשו‬ ‫למגורים מאז תחילת ההגירה התמלאו ואת הפליטים הרבים החלו‬ ‫לשכן באוהלים‪ .‬רוב המהגרים נדדו ממחנה אחד למשנהו‬ ‫בחיפושם דרך לחדור לתוך המדינה‪ .‬כדי למנוע מעבר בלתי חוקי‬ ‫בדרך הוצבו אנשי משטרה סודאנים בלבוש אזרחי שבדקו את‬ ‫אישורי המעבר (הם נקראו הטיסרי)‪ .‬מי שנתפס ללא האישור‬ ‫הורד מהמשאית והועבר למחנה פליטים‪ .‬הפרנסה של היהודים‬ ‫הייתה תלויה בקצבה שניתנה להם לפי גודל המשפחה‪ .‬הקצבה‬ ‫חולקה בחשאיות רבה‪ ,‬כאשר אנשים מבני העדה עברו מאוהל‬ ‫לאוהל עם רשימה‪ ,‬ונתנו כך למשפחות את הסכום‪ .‬בגלל התנאים‬ ‫בשטח כל הפעילות הייתה חייבת להיות חסויה‪ .‬היה חשש מפני‬ ‫הסודאנים שגילו עניין בעליה והיוו מוקד של סכנה‪.‬‬ ‫עבדתי בסודאן ‪ 12‬שנים‪ .‬בהם עברתי טראומות נוראיות וראיתי‬ ‫מחזות איומים‪ .‬בזמן עבודתי נתפסתי מספר פעמים והושלכתי‬ ‫לכלא‪ ,‬וישבתי שם שבועיים בתנאים לא תנאים ולאחר השחרור‬ ‫חזרתי לעבוד‪ .‬באחת הפעמים נתפסנו בלילה מסיעים את‬

‫המהגרים‪ ,‬המהגרים שוחררו ואני וחברי הוכנסנו לכלא‪ .‬היינו‬ ‫בכלא עם לא מעט אסירים ‪ ,‬יום שלם שרנו שירים על מנת‬ ‫להרדים את השומר וכך הצלחנו לברוח‪.‬‬ ‫בזמן שהותי בכלא בפעם השלישית פורסמו תמונות שלי‪ ,‬נדרשתי‬ ‫להגיע לחקירה‪ .‬אנשי הסוכנות "העלימו" אותי‪ ,‬העלו אותי על‬ ‫מטוס וכך הגעתי לארץ ישראל בשנת ‪ ,1983‬והתאחדתי עם‬ ‫משפחתי‪.‬‬ ‫בארץ התגייסתי לצבא גולני‪ ,‬שרתתי ‪ 3‬שנים בזמן מלחמת שלום‬ ‫הגליל‪ ,‬ולאחר מכן עברתי לגור בתל אביב והקמתי משפחה‬ ‫מקסימה בארץ"‪.‬‬ ‫בשנת ‪ 2008‬אבי נפטר בשל סיבוך בניתוח ורק לאחר מותו הוכרז‬ ‫כאסיר ציון והרוג מלכות‪.‬‬

‫נועה לירז‬ ‫"אני ברצון עושה את זה בשבילך נעה ומספר על קורות חיי‪,‬‬ ‫כניצול שואה‪ ,‬נולדתי ב – ‪ 1935‬ברומניה וכשהייתי בן חמש ב‪-‬‬ ‫‪ 1940‬התחילו הפרעות בשכונה שגרנו בה ברומניה‪ .‬הפשיסטים‬ ‫הרומנים התנפלו על הורי ולא הייתה לנו ברירה אלא לברוח‬ ‫מרומניה כדי להציל את החיים שלנו ברוסיה‪ .‬נסענו ברכבת‬ ‫לרוסיה‪ ,‬לעיירה קטנה שמה אבי נולד‪ ,‬לעיירה קטנה בשם חוטין ‪.‬‬ ‫זאת הייתה עיירה מאוד יפה ועתיקה שיהודים חיו בה מאות‬ ‫בשנים בצריפים קטנים‪ ,‬בתים קטנים מאוד צנועים ויפים סביב‬ ‫בית הכנסת ובית המרחץ‪ ,‬בית ספר יהודי‪ ,‬בית חולים יהודי‪,‬‬ ‫ספריה וחיי קהילה ובכל הקהילה חיו כ‪ 15,000-‬יהודים שכבר היו‬ ‫רגילים לחיות בצורה כזו‪ .‬הקהילה דאגה לכל המחסור של‬ ‫האנשים והייתה דאגה לפרט – לא היה דבר כזה שלמישהו לא‬ ‫היה מה לאכול ‪-‬הקהילה דאגה לכולם‪ .‬וכעבור שנה‪ ,‬ביוני ‪1941‬‬ ‫פרצה מלחמה‪ ,‬הגרמנים נכנסו לעיירה‪ ,‬זה היה מאוד מפחיד‪ ,‬אני‬ ‫כילד בן שש לא כל כך הבנתי וגם ילדים בכלל לא כל כך הבינו‬ ‫ובגלל זה הם נבהלו הרבה פחות‪ .‬למבוגרים ולהורים היה מאוד‬ ‫קשה לקבל את המלחמה כי מהרגעים הראשונים הגרמנים אמרו‬ ‫שהם רוצים לחסל את היהודים‪ ,‬רוצים לגרור אותם למחנות‬ ‫מחוץ לעיירה ואנשים פחדו‪ .‬כעבור כמה ימים אספו את כל‬ ‫היהודים והושיבו אותם משפחות משפחות על עגלות ושלחו‬ ‫אותם לארץ רחוקה ברוסיה או באוקרינה כדי שאנשים בדרך‬ ‫ימותו מרעב או מקור או ממחלות ואלה שנשארו‪ ,‬נשארו במחנות‬ ‫מפוזרים ברחבי אירופה בתקווה שכולם ימותו ככה שהגרמנים‬ ‫יוכלו לקבל את הרכוש של היהודים‪ ,‬את הבתים‪ ,‬את המפעלים‬ ‫ואת החנויות מצד אחד ומצד שני‪ ,‬הייתה שנאה גדולה ליהודים‪.‬‬ ‫בצורה כזו זו הייתה הדרך הראשונה לחסל את היהודים באשר‬ ‫הם יהודים‪ .‬הגענו למחנות ריכוז וזה היה מחנה של עיירה קטנה‪,‬‬ ‫כל משפחה שהגיעה איבדה בדרך הרבה בני משפחה‪ :‬את הבן‪,‬‬ ‫את האבא‪ ,‬את האח‪ ...‬ממחלות או מקור‪ .‬אנשים מתו מקור‪ -‬זה‬ ‫היה משהו נורא! כי קשה במשך שבועות וחודשים להיות בחוץ‪,‬‬ ‫בגשמים‪ ,‬ללא קורת גג‪ .‬הגענו לאותה העיירה‪ ,‬כל משפחה הייתה‬ ‫צריכה למצוא לעצמה מסתור‪ .‬משפחות שחיו באורוות עם‬ ‫סוסים‪ ,‬מחסנים מחוץ לעיירה‪ ,‬במרתפים עלובים והיה קור‬

‫כלבים‪ .‬כל משפחה הייתה צריכה לדאוג למחסורה‪ :‬לחפש אוכל‪,‬‬ ‫ראשי המשפחות היו צריכים לצאת לגנוב בכל מיני דרכים כדי‬ ‫להביא איזו פרוסת לחם או תפוחי אדמה‪ .‬החיים היו קשים כי גם‬ ‫הגברים נלקחו לעבודה על ידי הגרמנים מחוץ לעיירה בפסי‬ ‫רכבת ואנחנו‪ ,‬הילדים‪ ,‬אני הייתי בן‪ 8-‬ואחי הגדול בן‪ 10 -‬היינו‬ ‫צריכים ללכת ‪ 12‬ק"מ ברגל כדי להשיג פרוסת לחם לאבא שעובד‬ ‫שם ימים ולילות רבים ללא אוכל וזה היה פשוט מאוד מאוד‬ ‫מפחיד‪ .‬במשך הזמן‪ ,‬רוב האנשים שהיו במחנה בגלל המחלות‬ ‫והקור נפטרו וכשנגמרה המלחמה מתוך ‪ 15,000‬יהודים חזרו‬ ‫לעיירה כ‪ 500-600 -‬איש שזה יותר מ‪ 90% -‬מהעיירה שנפטרו‬ ‫במלחמה‪ .‬כשהרוסים כבשו את העיירה‪ ,‬הגרמנים שאלו‪ :‬מי ציוני?‬ ‫וחשבו שאבא שלי ציוני והחליטו לשלוח אותו למאסר עולם‬ ‫בסיביר ואמא שלי נשארה עם משפחה גדולה‪ :‬עם ילדים‪ ,‬סבא‬ ‫וסבתא‪ ...‬לא הייתה ברירה אלא לחפש דרכים איך לחזור לעיירה‪.‬‬ ‫אותה עיירה בשם חוטין ששם‪ ,‬כמו שסיפרתי חיו מאות בשנים ‪,‬‬ ‫ההורים שלי הרגישו את הבית‪ ,‬חום של סביבה מוכרת‪ ,‬של קרובי‬ ‫משפחה‪ ,‬של חגים‪ .‬החיים בעיירה הזאת היו חיים מאוד יפים של‬ ‫חתונות ותיאטרון יהודי והעיקר שאנשים שם דאגו אחד לשני‪.‬‬ ‫כשחזרנו לעיירה‪ ,‬כל הנוצרים תפסו את הבתים ואת החנויות‪,‬‬ ‫וליהודים לא הייתה דרך להישאר באותה עיירה‪ .‬היינו צריכים‬ ‫לחפש מקום אחר כי לא רצו אותנו שם‪ .‬אז‪ ,‬התחיל החיפוש אחר‬ ‫בית חדש‪ ,‬עזבנו את רוסיה לרומניה ומרומניה‪ ,‬חיפשנו דרך איך‬ ‫לעלות לארץ ישראל‪ .‬אחרי שנה‪ -‬שנה וחצי שהיינו ברומניה‪,‬‬ ‫הצלחנו לקבל אישור עליה לאוניה בבולגריה‪ .‬וברכבת מסע נסענו‬ ‫מרומניה לבולגריה ועלינו על אוניית מסע ענקית שקראו לה‬ ‫"פניו" ו "פנקריישן"‪ .‬היו שתי אוניות ובשתי אוניות אלו עלו הכי‬ ‫הרבה אנשים שאי פעם עלו לארץ ישראל‪ 15,000 :‬איש‪ .‬חיינו‬ ‫בתוך האוניה בתנאים מאוד קשים‪ 8,000 ,‬איש באוניה צריכים‬ ‫למצוא מקום ליינה בצורה מאוד צנועה וקשה ללא תנאים אבל‬ ‫היהודים שעברו את הסבל בשואה היו מוכנים לעשות הכל כדי‬ ‫להגיע לארץ ישראל ולהתחיל הכל מחדש‪ .‬היו הרבה אנשים שהיו‬ ‫באוניה שבני משפחתם מתו בשואה‪ :‬אבות‪ ,‬ילדים‪ ...‬היו הרבה‬ ‫ילדים יתומים שלא ידעו איפה ההורים שלהם כי מלחמה זה דבר‬ ‫נורא‪ .‬באמצע הים כשהגענו ל‪ 100-‬ק"מ מחיפה באו שש אוניות‬ ‫מלחמה בריטיות וסובבו את האוניה והודיעו שצריכים להיכנע‪.‬‬

‫מפקד האוניה נכנע והבריטים עלו על האוניה והובילו את האוניה‬ ‫לקפריסין‪ .‬שוב היינו במחנות כמו מחנות ריכוז מאחורי גדר תיל‪.‬‬ ‫ושוב לא הגענו לארץ ישראל אבל זאת לא הייתה אווירה של‬ ‫מחנות כמו בגרמניה‪ .‬זה פשוט היה מחנה שלקחו את החופש‬ ‫מהאדם‪ .‬קיווינו שהשהות בקפריסין לא תהיה ארוכה ונוכל לעלות‬ ‫לארץ ישראל‪ .‬בינתיים‪ ,‬זה היה לפני כ"ט בנובמבר‪ .‬בכ"ט בנובמבר‪,‬‬ ‫שזה ‪ 29‬בנובמבר ‪ ,1947‬הכריזו האומות המאוחדות על הקמת‬ ‫מדינה יהודית והייתה שמחה גדולה במחנות קפריסין‪ -‬היו שם‬ ‫הרבה אנשים‪ ,‬כולם ניצולי שואה ורקדו ושרו‪ ,‬אפילו שושנה‬ ‫דמרי‪ ,‬הזמרת הידועה‪ ,‬באה לשיר בפני עולים חדשים‪ .‬שוב‬ ‫התעוררה תקווה באנשים שעוד מעט עולים לארץ ישראל‪ .‬באמת‪,‬‬ ‫איזה שבוע ימים לפני קום המדינה‪ ,‬בחודש אפריל‪ ,‬הגיע התור‬ ‫שלנו לעלות לארץ ישראל ולכל משפחתי‪ ,‬הורי‪ ,‬האחים והאחיות‬ ‫שלי‪ ,‬הגענו לארץ ישראל ומרוב התרגשות באותו הלילה לא‬ ‫ישנתי כי רציתי לראות את החופים שבתור ילד אמרו לי שהם‬ ‫מוזהבים‪ .‬בסוף הבנתי שהכוונה הייתה שהחופים מלאים בחול‪.‬‬ ‫כשהגענו לחיפה אי היה אפשר להיכנס לנמל חיפה כי הבריטים‬ ‫סגרו את הנמל והיו כבר מהומות עם הערבים אז הגענו לנמל יפו‬ ‫ובנמל יפו האוניה לא יכלה להגיע לרציף כי אין שם רציף של‬ ‫אניות‪ .‬אז באו סירות קטנות וכך הגענו כל היהודים לנמל יפו‬ ‫ומשם נסענו באוטובוס למחנה עולים‪ .‬לפני שקמו המעברות היו‬ ‫מחנות עולים‪ .‬התעוררנו בבוקר בתוך פרדס ברעננה‪ ,‬באוהל עם‬ ‫מיטות ופתאום הרגשנו את הריח של התפוזים וחשבנו שאנחנו‬ ‫בגן עדן‪ ,‬שסוף סוף הגענו לבית אחרי שואה של ‪ 4‬שנים במחנות‬ ‫ריכוז ושנתיים‪ -‬שלוש בדרכים‪ ,‬ואסונות ומוות ופתאום הרגשנו‬ ‫שהגענו הביתה‪ .‬בתור ילדים זו הייתה חוויה בלתי רגילה‬ ‫להסתובב בבוקר בתוך פרדסים‪ ,‬להריח את הריחות של התפוזים‬ ‫עם הרגשה שאולי הגענו סוף סוף לבית קבוע‪ ,‬שיהיה לנו מקום‬ ‫לחיות למדינה שלנו שתקום בקרוב עם צבא ובתי ספר והכל‬ ‫ומאוד שמחנו‪ .‬באותו יום אבי לקח אותנו לטייל ברעננה ומאוד‬ ‫שמחנו לראות שאנשים מדברים בעברית ושלטים בעברית‪ .‬זה‬ ‫היה כמו נס‪ ,‬פתאום הגענו למדינה שחשבנו שקיימת רק בחלום‪,‬‬ ‫בסיפורים ובתנ"ך והבנו שהגענו למדינה כל כך יפה ומיוחדת‪.‬‬ ‫אחרי שהות של כמה חודשים במחנה ברעננה חיפה שוחררה‬ ‫בינתיים מהערבים והבריטים עזבו את הארץ‪ .‬הציעו להורי לעבור‬

‫לגור בחיפה‪ ,‬הורי הסכימו ברצון ועברנו לגור בחיפה‪ .‬הבתים‬ ‫שהערבים עזבו וברחו התפנו ואז המשפחה שלי קיבלה דירה‪ .‬זו‬ ‫הדירה הראשונה שקיבלנו אחרי שמונה שנים‪ ,‬אבא שלי התחיל‬ ‫לעבוד בחנות כי הוא היה נגר והדבר הכי חשוב‪ :‬זאת הייתה‬ ‫הפעם הראשונה שהלכנו לבית ספר‪ ,‬הייתי כמעט בגיל ‪ 13‬וזו‬ ‫הייתה הפעם הראשונה שהרגשתי שאני הולך לבית הספר כדי‬ ‫ללמוד‪ .‬בחוץ לארץ בשואה כמעט שלא למדנו וגם בדרך לארץ‬ ‫ישראל‪ ,‬ברומניה וברוסיה כמעט שלא למדנו כך שאת החיים‬ ‫שלנו התחלנו ללמוד בארץ ישראל‪ .‬בכתה פגשנו ילדים מכל‬ ‫הארצות‪ :‬מפולניה‪ ,‬מרומניה‪ ,‬ממרוקו‪ ...‬והיה למורה מאוד קשה‬ ‫ללמד ילדים שלא יודעים עברית וזו הייתה התחלה שלי בארץ‬ ‫ישראל שזה גרם לי להיות מאוד מאושר ולהרגיש ציוני‪ .‬רציתי‬ ‫לתרום הרבה בשביל המדינה על הזכות שנתנה לי בית‪ ,‬על הזכות‬ ‫לחיות סוף סוף ומיד אחרי התגייסתי לצבא ושם הייתי בחטיבת‬ ‫גבעתי שזאת הייתה חטיבה קרבית ידועה‪ .‬השתתפתי כמעט בכל‬ ‫המלחמות כחייל קרבי‪ .‬השתתפתי במלחמת סיני‪ ,‬במלחמת ששת‬ ‫הימים התגייסתי לשריון והטנק שלי עלה על מוקש אבל לא קרה‬ ‫לי כלום‪ .‬הייתי מאוד מאושר שנשארתי בחיים עם החברים שלי‪.‬‬ ‫המלחמה הזו גרמה לאנשים הרבה אושר מכיוון שהיה פחד‬ ‫שהערבים יצליחו לכבוש את ישראל הקטנה וזה היה ניצחון גדול‪.‬‬ ‫מאוחר יותר השתתפתי במלחמת יום הכיפורים‪ ,‬בכל המלחמות‬ ‫שהיו‪ .‬הכרתי את אשתי והתחתנתי איתה‪ .‬זה היה בשנת ‪,1963‬‬ ‫עברנו לגור בנגב אני גם לפני כן גרתי בעיירת הפיתוח אופקים‬ ‫חמש שנים‪ .‬בן גוריון קרא לאנשים צעירים ללכת לנגב‪ ,‬לעזור‬ ‫בפיתוח הנגב‪ .‬חזרתי לנגב להקים את מערכת החינוך והתרבות‬ ‫ולתרום משהו בשביל המדינה‪ .‬חייתי בנגב‪ ,‬בבאר שבע יחד עם‬ ‫אשתי שם נולדו לנו שני ילדים‪ :‬איתן ושי‪ .‬שם היינו מאוד‬ ‫מאושרים כי בעיר הזאת יכולנו להקים את מערכת התרבות‬ ‫היהודית‪ .‬אחד הדברים היפים שזכור לי מהעיר באר שבע זה שה'‬ ‫נתן לי את היכולת ליצור ולשאת חוויות תרבות ושמחה לאנשים‪.‬‬ ‫דאגתי שיהיו קונצרטים של הפילהרמונית‪ ,‬תערוכות הכי טובות‬ ‫בארץ‪ ,‬הקמתי את הסינמטק הראשון זה חמישים שנה ואחר כך‬ ‫הקמתי גלריה לאמנות בנגב בצריף מאוד יפה‪ .‬היו לי רעיונות‬ ‫נוספים אז הקמתי את קריית האומנים ואגודת אומנים‪ .‬בקיצור‪,‬‬ ‫הייתה זו תקופה של יצירה וחוויה‪ .‬ה' נתן לי גם הרבה כוחות אז‬

‫יכולתי להקים גם פסטיבלים בינלאומיים נוספים‪ :‬את פסטיבל‬ ‫הזמר העברי הראשון בערד‪ .‬יחד עם אשתי ייסדנו את פסטיבל‬ ‫הקלייזמרים בצפת שזכה להצלחה מדהימה‪ .‬נכתבו עלי ‪70-80‬‬ ‫קטעי עיתונות וטלוויזיה וזה הפך ללהיט לאומי שעשרות אלפי‬ ‫אנשים מגיעים אליו מדי שנה‪ .‬כך המשכתי בכל רחבי הארץ‬ ‫לקיים מופעי תרבות בצפת‪ ,‬בטבריה ובכל מקום חיפשתי דרך‬ ‫לעשות דברים חידושים‪ .‬אחרי ‪ 40‬שנה קיבלתי הוקרה מהמדינה‬ ‫על ההישגים שלי להדליק משואה לתפארת מדינת ישראל בהר‬ ‫הרצל‪ ,‬על כל ההישגים שלי במשך ‪ 50‬שנה כניצול שואה‪ ,‬כילד‬ ‫שעבר את השואה ורצה להיות ציוני וחלם להיות גיבור בתרבות‬ ‫הישראלית שפתאום מצא את ביתו שלא היה לו בילדות‪ .‬חזרנו‬ ‫לחיפה אחרי ‪ 40‬שנה וכיום אני חי בחיפה‪ .‬בתור סיום‪ ,‬כל‬ ‫המאמצים שעשיתי‪ ,‬החלטתי לתרום את חלקי וללמד בבתי ספר‬ ‫תיכוניים ועל יסודיים ולספר את סיפורי על השואה‪ ,‬על החיים‬ ‫היהודיים באירופה לפני מלחמת העולם השנייה‪ ,‬על החיים בתוך‬ ‫מחנות הריכוז‪ ,‬על המאבק על ארץ ישראל ועל החיים בארץ‬ ‫ישראל ועל תרומת ניצולי השואה להקמת המדינה‪ .‬בנוסף לזה אני‬ ‫מלמד בבתי ספר אדריכלות תרבותית ועוזר לתלמידים שרוצים‬ ‫לבנות איתי פרויקטים אמיתיים שמתפרסמים בעיתונים וכך אני‬ ‫מרגיש שאני מחדיר נקודות חיים לדור הבא שימשיך את מה‬ ‫שהדור שלי התחיל ב‪ .1948-‬לסיום הייתי רוצה להגיד שאני‬ ‫מאוד מאושר שהגעתי לארץ ישראל והצלחתי להקים פה‬ ‫משפחה‪ ,‬שנולדו לי פה ילדים ונכדים שם הרווח המוחלט שלי"‪.‬‬

‫עדי מירון‬ ‫סבא צבי ‪1929-2009‬‬ ‫סבי היה ניצול שואה ואיבד את כל משפחתו מלבד אחיו‪.‬‬ ‫הוא נולד למשפחה חרדית בטרנסילבניה איזור מריבה בין רומניה‬ ‫להונגריה‪.‬‬ ‫היו לו שישה אחים אבא ואמא‪.‬‬ ‫בשנים ‪ 1937-1940‬סבי ומשפחתו סבלו מאנטשמיות רבה‬ ‫באיזור מגורם‪.‬‬ ‫בשנת ‪ 1941‬נלקח אחיו של סבי חיים לעבודות כפייה בהונגריה‬ ‫ואז באוקראינה‪ ,‬ב‪ 1944‬הוא חלה ואושפז ולבסוף נלקח לאושוויץ‬ ‫יחד עם כל שאר היהודים ששהו בבית החולים ושם נרצח‪.‬‬ ‫ב‪ 1942‬סבא רבה שלי מורדכי פוטר מעבודתו על היותו יהודי‪,‬‬ ‫והמשפחה נותרה ללא פרנסה‪.‬‬ ‫סבא רבה שלי נאלץ להבריח קמח עד שנעצר על ידי ההונגרים‪.‬‬ ‫ב‪ 1944‬סבי ומשפחתו גורשו לגטו‪ ,‬בשהותם בגטו סבי נאלץ‬ ‫לגזור את פאותיו‪.‬‬ ‫לאחר זמן מה בגטו נודע לסבי ומשפחתו על מסע למקום לא‬ ‫ידוע‪.‬‬ ‫סבי סיפר שהקרונות היו צפופים מאוד‪ ,‬והיה קשה בקרונות‪.‬‬ ‫המקום אליו הגיע סבי עם משפחתו היה מחנה ההשמדה אשוויץ‬ ‫לרוע המזל‪.‬‬ ‫סבי מספר שזו הייתה הפעם האחרונה בה הוא ראה את אמו‬ ‫ואחיותיו הינדה ולאה ואת אחיו זליג‪.‬‬ ‫לאחר התעללות קשה באשוויץ סבי הגיע לגטו ווארשה וקיבל‬ ‫תלאי צהוב‪.‬‬ ‫בגטו הודיעו לו לאחיו ולאביו על מסע רגלי של ‪ 120‬ק"מ ומי‬ ‫שלא יכול נהרג במקום‪.‬‬ ‫יהודים רבים נרצחו במסע או שלא שרדו אותו‪.‬‬

‫לאחר כמה ימי צעידה ונסיעה בקרונות סבי הגיע למכנה דכאו‬ ‫עם אחיו ואביו‪.‬‬ ‫שם אביו נרצח‪.‬‬ ‫וסבי ואחיו שרדו את המלחמה‪.‬‬ ‫לאחר השואה‪ ,‬סבא צבי עלה‬ ‫ארצה יחד עם אחיו שאול והקים‬ ‫משפחה מדהימה ומוצלחת‪.‬‬ ‫סבתא מספרת לי שתמיד היה‬ ‫אומר שהוא ניצח את היטלר‪,‬‬ ‫מפני שהוא עכשיו עומד במדינת‬ ‫היהודים עם משפחה ובית‪.‬‬

‫עדי פסח‬ ‫על דוד פסח (סבא מצד אבא)‬ ‫דוד נולד בישראל בטבריה ב‪ .1945-‬ובארץ שהו איתו הוריו‬ ‫(אבא‪ :‬יעקוב‪ ,‬אמא‪ :‬גוסטה) והוא היה מנהל חשבונות‪ .‬בשנת‬ ‫‪ 1972‬הוא פגש את יוכבד והתחתן איתה‪ .‬בשנת ‪ 1973‬הם הולידו‬ ‫את גיא (אבא שלי) ובשנת ‪ 1975‬הם הולידו את עינת (דודה‬ ‫שלי)‪.‬‬ ‫אחד מהסיפורים המעניינים של סבא הוא על מלחמת יום‬ ‫הכיפורים ועל זה שהוא מצא שם את אחיו‪ ,‬כך הוא מספר‪:‬‬ ‫"בהיותי בן ‪ 28‬נשוי ‪ +‬תינוק בן ‪ 3‬חודשים פרצה מלחמת יום‬ ‫כיפור‪ .‬במלחמה הזו שימשתי כאיש קשר במפקדת האוגדה‬ ‫שלחמה ברמת הגולן מול האויב הסורי שצבאה הצליח לחדור אל‬ ‫תוך רמת הגולן‪ .‬אחי הבכור שהיה נשוי ‪ 3 +‬ילדים שהה במקסיקו‬ ‫שם שימש כמורה מטעם הסוכנות היהודית‪ .‬באותם ימים קשר‬ ‫טלפוני ישיר לא היה ועל מנת לשוחח היה צריך להזמין שיחה‬ ‫דרך מרכזיה בינלאומית ולהמתין כ‪ 8-‬שעות עד קבלתה‪ .‬שידורי‬ ‫הרדיו התאחדו וחברה קרובה מהעיר טבריה שמעה בשעה ‪2:00‬‬ ‫לפנות בוקר בשידורי הרדיו שגיסתי יהודית ממקסיקו מחפשת‬ ‫את בעלה שרגא שלא שמעה ממנו דבר‪ .‬וכמובן דווחה זאת מיד‬ ‫להורי שברור שבנסיבות הקשות של המלחמה נחרדו מכך‪.‬‬ ‫הידיעה הועברה לאשתי שלא הכירה את אחי‪ .‬הוא לא נכח‬ ‫בחתונה שלנו ובדרך לא דרך דרך חבר וברשתות הקשר הצהליות‬ ‫ובהיותי ברמת הגולן נודע לי על כך‪ .‬אחי שירת כלוחם‪/‬חובש‬ ‫ביחידת צנחנים (שחלקה האחר כבש את הכותל המערבי)‪.‬‬

‫כאמור שירתתי במפקדת האוגדה זכרתי את מספר היחידה שלו‬ ‫מהעבר וביררתי היכן היחידה שלו ממוקמת‪ .‬ובאמת אחרי זה‬ ‫ובאישור יצאתי לחפש אותו בשטח באמצע הקרבות‪ .‬כמובן כל‬ ‫זה נעשה בטרמפים ובהליכה רגלית‪ .‬ולבסוף מצאתיו ממוקם על‬ ‫אחד הרכסים בגבעות החולשות מול הצבא הסורי‪ .‬ההתרגשות‬ ‫הייתה עצומה כמובן בגלל הנסיבות ומכיוון שלא ראיתיו זמן רב‬ ‫והוא אף לא נכח בחתונתי בגלל המרחק הרב‪ .‬מובן שדיווחתי‬ ‫למשפחתי דרך אותו חבר וגם אחי הצליח ליצור קשר עם‬ ‫ההורים ‪.‬‬ ‫כל מתנדבי חו"ל שוחררו יחסית מוקדם על מנת לחזור‬ ‫למשפחתם בחו"ל ואילו אני המשכתי לשרת עוד מספר חודשים‪.‬‬ ‫בחופשתו הראשונה לאחר שנפגש עם ההורים הלך לפגוש את‬ ‫אשתי שלא הכיר אותה ואת בני בכורי שניהם כפי שסופר לי נפלו‬ ‫לזרועותיו של השני בהתרגשות רבה‪".‬‬

‫עידו גוברין‬ ‫כשהיה ילד‪ ,‬בשנת ‪ ,1951‬באחד מימי שישי‪ ,‬יצא יחד עם חבורת‬ ‫ילדים למשחק סימני דרך בשדות משמר העמק‪ .‬מהלך המשחק‬ ‫אמר שיש שתי קבוצות‪ ,‬אחת של בורחים שמסמנים חיצים‬ ‫וקבוצה שניה שעוקבת אחרי החיצים ומנסה לגלות את מקום‬ ‫מסתורם של הבורחים‪.‬‬ ‫סבי היה בקבוצת הבורחים‪ ,‬הוא וקבוצתו הסתתרו בשדה תירס‬ ‫וחיכו לעוקבים שימצאו אותם‪ .‬לפתע הם ראו מטוס צולל לעברם‪,‬‬ ‫המטוס צלל ונכנס לתוך האדמה כ‪ 50-‬מטר מהם‪ .‬נפילת המטוס‬ ‫הייתה כה קרובה אליהם‪ ,‬דבר שגרם לכל התחמושת‪ ,‬רסיסי‬ ‫המטוס ורגבי אדמה לעוף בדיוק מעליהם‪ .‬נפילת המטוס כה קרוב‬ ‫אל קבוצת הילדים גרמה לזה שאף אחד מהילדים לא נפגע‬ ‫גופנית‪ ,‬אך הבהלה שאחזה בהם הייתה אדירה‪.‬‬ ‫סיפורי המבוגרים‬ ‫לילדים היו‪ ,‬שהטייס‬ ‫היה יכול לנטוש את‬ ‫המטוס בזמן ולהינצל‪,‬‬ ‫אך אז המטוס היה‬ ‫נופל בשטח הקיבוץ‪,‬‬ ‫דבר שיכול היה לגרום‬ ‫לנפגעים בנפש‪ .‬בקיצור‪ ,‬היללו את גבורתו של הטיס‪.‬‬

‫שי דיילי‬ ‫קלוד קאהן (ראהן היה השם החלופי במקום קאהן בשואה‬ ‫כי קאהן הוא שם יהודי בצרפת)‪.‬‬ ‫סבי נולד ב‪ 1.5.1937 -‬בצרפת‪.‬‬ ‫אביו נקרא וולטר‪ ,‬הוא נולד ב‪.12.11.1905 -‬‬ ‫אימו נקראת מרתה‪ ,‬היא נולדה ב‪.14.1.1907 -‬‬ ‫כיום הוא רופא‪.‬‬ ‫אני אספר עוד מעט על סיפורו בילדותו‪.‬‬ ‫שואה בצרפת‬ ‫במאי ‪ 1940‬פלשה גרמניה לצרפת‪ ,‬צרפת עברה לשליטתה‬ ‫של ממשלת משתפי פעולה עם הגרמנים ‪" -‬ממשלת וישי"‪.‬‬ ‫"ממשלת וישי" היא ממשלה של צרפתים קיצונים שעזרו‬ ‫לגרמנים‪ .‬תחת חסות גרמנית שלט משטר וישי בצרפת‪,‬‬ ‫סימן את היהודים בטלאי צהוב‪ ,‬סילק אותם מעבודותיהם‪,‬‬ ‫שלל את פרנסותיהם והחרים את רכושם‪.‬‬ ‫ב‪ 1940-1941 -‬שלחו הגרמנים והצרפתים עשרות אלפי יהודים‬ ‫למחנות מעצר בדרום צרפת‪ .‬רובם היו פליטים ומהגרים‪ .‬במחנות‬ ‫אלה נספו אלפי יהודים‪.‬‬ ‫ב‪ 16-‬ביולי ‪ 1942‬החלה משטרת צרפת במעצרים המוניים של‬ ‫יהודי פריז‪ ,‬וזאת בהסתמך על רישומם‪ ,‬שנעשה על ידי שוטרים‬ ‫צרפתיים‪ .‬המשטרה ריכזה את היהודים במחנות ריכוז באזור פריז‬ ‫ושלחה אותם ברכבות למחנות השמדה‪ .‬המעצרים התפשטו לכל‬ ‫רחבי צרפת‪ ,‬גם לאזור ממשלת וישי החופשי לכאורה‪ .‬בנובמבר‬

‫‪ 1942‬כבשו הגרמנים את אזור ממשלת וישי והמשיכו לעצור‬ ‫יהודים ולשלוח אותם להשמדה‪.‬‬ ‫בסוף ‪ 1944‬שוחררה כמעט כל צרפת‪ .‬עד אז הספיקו הצרפתים‬ ‫והגרמנים לשלוח למחנות ההשמדה כ‪ 78,000-‬יהודים‪ ,‬שהיו‬ ‫כרבע מיהודי צרפת‪.‬‬

‫סיפור ילדותו של סבי‬ ‫הוא חווה בילדות את‬ ‫השואה‪ ,‬ובגיל ‪ 7‬איבד‬ ‫את הוריו שנהרגו‬ ‫באוושויץ‪ .‬גדל אצל‬ ‫דודים שלו מצד אימו‪.‬‬ ‫ניצל מהמלחמה בזכות‬ ‫חברים של הוריו שגרו‬ ‫בכפר קטן‪ .‬הם לקחו סיכון גדול מאוד שיכול היה לעלות להם‬ ‫בחייהם ולמרות זאת הם שמרו עליו‪.‬‬

‫סבי גר בכפר קטן עד גיל ‪ 12‬ואז עבר לפנימיה והיה שם ‪ 7‬שנים‪.‬‬ ‫שם סיים את הבגרויות ועבר לננסי‪ .‬שם התחיל ללמוד רפואה‬ ‫והכיר את נדין (סבתא שלי)‪ .‬אחר כך הם התחתנו ב‪ 1963 -‬ושנה‬ ‫לאחר מכן נולדה מרים (דודה שלי) ואחרי ‪ 6‬שנים נולדו (ב‪-‬‬ ‫‪ )1970‬אריאלה (דודה שלי) ודבורה (אמא שלי)‪ .‬ב‪ 1968-‬סיים‬ ‫ללמוד רפואה ואז פתח מרפאה‪.‬‬

‫ב‪ 1979-‬סבתי עלתה לארץ עם כולם והוא נשאר בצרפת כדי‬ ‫לסיים את העבודה‪ ,‬הוא עלה לארץ ואחרי שנה פתח מרפאה‬ ‫והצטרף למכבי‪.‬‬ ‫הוריו היו גרמנים וצרפתיים‪ ,‬הם התחתנו בצרפת‪.‬‬ ‫שירת בצבא בתור רופא‪.‬‬ ‫חוויות טובות מהילדות‬ ‫הוא זוכר שהיה ילד מאוד מפונק והיתה לו מכונית קטנה שיכל‬ ‫לנסוע איתה (מכונית פלסטיק עם פדלים)‪.‬‬ ‫היה לו קשר טוב עם כלב שהיה אצל הדודים שלו ואחרי כמה‬ ‫שנים הכלב מת והוא היה עצוב‪.‬‬ ‫פעם אחת (בזמן המלחמה‪ ,‬קצת לפני שאיבד את הוריו) לקח גיר‬ ‫והתחיל לקשקש על הרצפה‪ ,‬אביו אמר שהוא לא ימשיך לצייר‬ ‫אבל אימו אמרה שימשיך כי אי אפשר לדעת מה יקרה מחר‪.‬‬ ‫יום אחד הוא הלך עם אביו לכיכר והיה שם אגם קטן‪ ,‬והשיט שם‬ ‫ספינת צעצוע קטנה ואז הסירה התרחקה והם לא הצליחו לתפוס‬ ‫אותה אז אביו לקח כיסא‪.‬‬

‫שיר יחזקאלי‬ ‫שם ‪ :‬שרה‬ ‫שם משפחה‪ :‬מזרחי‬ ‫שם נעורים‪ :‬צוברי‬ ‫תאריך לידה‪15.08.1927 :‬‬ ‫מקום לידה‪ :‬תימן בעיר חובן‬ ‫קשר משפחתי‪ :‬סבתא של אמא‪.‬‬

‫ילדות‪:‬‬ ‫נולדתי בתימן בגיל ‪ 5‬עלינו לא"י‪ .‬בתימן משפחתי הייתה נחשבת‬ ‫למשפחה אמידה‪ :‬לסבי מצד אבי היו הרבה אדמות וצאן‪ .‬הערבים‬ ‫המקומיים עבדו עבורו בחקלאות‪ .‬לאבי היה מפעל עורות שייצר‬ ‫נעליים אותם מכרו בשווקים‪ .‬אמי באה ממשפחה של רבנים‬ ‫אמידים שנחשבו גדולים בתורה‪.‬‬

‫סבתא מספרת על העלייה לא"י‪:‬‬ ‫בשנת ‪ 1933‬עלינו לארץ ישראל‪ ,‬סבי מכר חלקת אדמה יקרה‬ ‫ונתן את התמורה עבורה (בריאלים‪ ,‬המטבע המקומי) לאבי לסייע‬ ‫לו בשאיפתו להגיע לארץ ישראל‪ .‬באותה עת השלטון המקומי‬ ‫שסה"כ אהד את היהודים‪ ,‬אסר מהם לעזוב את תימן‪.‬‬ ‫אבי שכר ‪ 2‬מורי דרך ערבים שהתמחו בהברחת יהודים‪ .‬מורי‬ ‫הדרך הביאו עימם כמה חמורים וסוסים‪ .‬בלילות הלכנו ברגל‬ ‫ובימים היינו מתחבאים במערות מפני שומרי המלך‪ .‬אבי הביא‬ ‫עמו ממתקים לילדים הקטנים שבכו‪ ,‬בדמות צימוקים ותמרים‬ ‫היה נותן להם ע"מ להירגע‪ .‬כעבור מס' שבועות הגענו למקום‬ ‫בשם "חשד" שם היו המוני יהודים שרצו לעלות לא"י‪ ,‬ושם‬ ‫נפרדנו‬ ‫ממורי הדרך‪.‬‬

‫אבא שכר רכב והמשכנו משם לעדן בדרכנו לפגוש את המושל‪.‬‬ ‫שמו של המושל היה "בנין"‪ .‬לסבי הייתה מערכת יחסים עסקית‬ ‫עם המושל והוא צייד את אבי במכתב בו הוא ביקש שיסייע לנו‬ ‫לעלות לא"י‪.‬‬ ‫כשהגענו לעדן‪ ,‬אבי פגש את המושל וזה הבטיח שיסייע לנו‪ .‬אבי‬ ‫שכר דירת ‪ 2‬חדרים בעדן‪ .‬לא ידענו כמה זמן נשהה שם‪ .‬היו‬ ‫יהודים שחיכו בעיר זו מס' שנים עד שהצליחו לעלות לאחת‬ ‫האוניות שהפליגו לנמל חיפה‪.‬‬ ‫במקרה שלנו‪ ,‬ובעזרת הקשרים שהיו לנו‪ ,‬תוך חודש עלינו‬ ‫לאונייה היישר לנמל חיפה‪.‬‬ ‫בנמל חיפה קיבלו את פנינו אנשים מהסוכנות היהודית‪ ,‬שם‬ ‫העבירו אותנו באוטובוסים לתל‪ -‬אביב‪ ,‬באזור התחנה המרכזית‪.‬‬ ‫באותם ימים לא היה באזור זה דבר‪ .‬רק חולות‪ .‬קבלנו אוהל ומעט‬ ‫לחם לימים הראשונים ואח"כ נתנו לנו לירה וחצי (זה היה הרבה‬ ‫כסף) והסתדרנו בכוחות עצמנו‪.‬‬ ‫לאבא שתמיד חלם על ירושלים‪ ,‬היה ברור שהיעד הוא ירושלים‪.‬‬ ‫אבי שידע תורה‪ ,‬דיבר עברית והיה מצויד בכסף‪ ,‬דבר שסייע לנו‬ ‫מאד‪ .‬בתחילה גרנו בחדר בשכונת נחלת אחים ואח"כ עברנו‬ ‫לשכונת נחלאות‪.‬‬ ‫הקמת הנחלאות החלה בזמן היציאה העתיקה בירושלים‪ .‬השכונה‬ ‫הראשונה מהנחלאות היא אבן ישראל‪ ,‬השכונה על השישית‬ ‫שנבנתה מחוץ לחומות‪ .‬בניגוד לשכונות הראשונות שנבנו מדרום‬ ‫לצפון‪ ,‬אבן ישראל נבנתה ממערב לנחלת שבעה על רחוב יפו‪.‬‬ ‫תהליך זה המשיך עם בנייתן של שכונות נוספות על רחוב יפו‪ ,‬מה‬ ‫שהגדיל גבול ירושלים המערבי‪ .‬השכונות שהוקמו לא היו דומות‬ ‫אחת לשנייה מבחינת תקנון‪ ,‬אוכלוסייה‪ ,‬מצב כלכלי ודתי‪.‬‬ ‫הקמת שכונת הנחלאות התעצמה לקראת סוף המאה התשע‬ ‫עשרה ותחילת המאה העשרים‪ .‬בשכונות לב‪-‬העיר הייתה‬ ‫הראשונה שנבנתה‪ ,‬כאמור‪ ,‬שכונת אבן ישראל בשנת ‪.1875‬‬ ‫השכונה הראשונה במתחם החרדי בלב העיר הייתה שכונת כנסת‬ ‫ישראל שהוקמה ב‪ .1891-‬רוב השכונות הוקמו בתקופה‬ ‫העות'מאנית אך שכונות נוספות הוקמו גם במנדט הבריטי‪.‬‬

‫בשנות העשרים של המאה העשרים‪ ,‬נבנו שכונות חדשות‬ ‫ומרווחות בירושלים דוגמת בית וגן‪ ,‬בית הכרם‪ ,‬רחביה ותלפיות‪.‬‬ ‫האוכלוסייה המבוססת עזבה לשכונות חדשות ‪ ,‬ומי שנשארו‬ ‫בנחלאות – היו אלו שלא הייתה בידיהם היכולת הכלכלית או‬ ‫מתוך רצון לשמור על המסגרת הקהילתית‪ .‬עולים רבים הגיעו‬ ‫באותן שנים לירושלים‪ ,‬עולי אשכנז העדיפו את השכונות‬ ‫החדשות בירושלים ואילו עולי עדות המזרח העדיפו ברובם את‬ ‫שכונות הנחלאות‪-‬שכבר אז החלו להיקרא הנחלאות‪ .‬השכונות‬ ‫נהיו למקום של עוני‪ ,‬צפיפות והזנחה‪.‬‬

‫לאחר קום המדינה גדלה אוכלוסיית הנחלאות עוד יותר‪ .‬כדי‬ ‫להתמודד עם הצפיפות‪ ,‬דירות הורחבו בצורה בלתי חוקית‬ ‫והמקום למוזנח ביותר‪ .‬משפחות היו צריכות להתאים את בתיהם‬ ‫לטכנולוגיה שהייתה אז קיימת בכול בית בשאר הארץ כמו בישול‬ ‫ומקלחות‪-‬במקומות רבים בנחלאות‪.‬‬ ‫לקראת מלחמת ששת הימים השכונות היו ברובן מאוכלסות‬ ‫בעולים חדשים‪ ,‬בקשישים ומשפחות מטופלות‪ .‬לאחר מלחמת‬ ‫ששת הימים‪ ,‬נוספו שטחים חדשים לשטח ירושלים ושכונות‬ ‫חדשות נבנו כמו רמות אלון‪ ,‬תלפיות מזרח ופסגת זאב‪ ,‬מה שגרם‬ ‫לעזיבה נוספת של אוכלוסייה צעירה‪ .‬מצב השכונות הורע עוד‬ ‫יותר‪ .‬התושבים התמעטו‪ .‬דירות רבות היו נטושות וסמים‬ ‫ועבריינות נכנסו בהן‪.‬‬ ‫גם מצבו של שוק מחנה יהודה היה בכי רע וניסיונות לעורר את‬ ‫האזור כמו בנייתו של מרכז כלל לא עמדו בתחרות מול המרכזיים‬ ‫המסחריים החדשים‪ ,‬באזורים אחרים של העיר‪ ,‬בניגוד לתהליך‬ ‫ההזנחה החל גם תהליך של אכלוס נחלאות באוכלסייה חדשה‬ ‫וצעירה שהוקסמה מיופין הציורי של הנחלאות וכן מהמחירים‬ ‫הזולים שבאזור‪ .‬הדבר גרם לעתים לסכסוכים עם האוכלוסייה‬ ‫הותיקה בשכונה‪ .‬לאחר מכן אף הגיעו אנשים אמידים יותר‬ ‫שהחלו לשפץ את הבתים הישנים‪.‬‬ ‫עיריית ירושלים החלה באמצע שנות השמונים בניסיונות שונים‬ ‫לפיתוח ושיקום השכונות‪ :‬בשוק מחנה יהודה‪ ,‬בהקמת מנהלה‬ ‫וגיוס תרומות לפרויקט‪ .‬בשנת ‪ 1987‬נתנה קרו היסוד מתנה‬

‫למדינת ישראל לשנת הארבעים שלה‪-‬והיא פרויקט שיקום‬ ‫שכונות לב העיר‪ .‬העבודה נעשתה הן בתחום התשתית והפיתוח‬ ‫העירוני והן בתחום החברתי‪ ,‬בחיזוק האוכלוסייה הקיימת ‪.‬זאת‬ ‫תוך כדי ניסיון לרצות את מל המעורבים בשל מורכבות האזור‪.‬‬ ‫בשנת ‪ 1991‬החל לפעול המנהל הקהילתי לב העיר שנבחר‬ ‫בבחירות דמוקרטיות ועד שנת ‪ 2000‬שופצו ‪ 400‬יחידות דיור ‪.‬‬ ‫כיום‪ ,‬עובר מרכז העיר של ירושלים כולן תהליר של החייאה‪,‬‬ ‫התחדשות‪ ,‬שיקום ופיתוח‪.‬‬

‫אחר שנתיים עברנו לגור בבית פרטי בשכונת גבעת שאול‪ .‬שם‬ ‫גרו הורי כל ימי חייהם‪.‬‬ ‫כשהגעתם לארץ ממה התפרנסתם?‬ ‫בזכות זה שאבי ידע עברית‪ ,‬הוא התקבל לעבודה במע"צ‪ .‬אבי‬ ‫היה אחראי על הספרייה המרכזית במע"צ אבי עבד שם כל חייו‪.‬‬

‫איפה למדת?‬ ‫למדתי בבי"ס למל‪ ,‬בירושלים שהיה ממוקם ליד קולנוע אדיסון‪.‬‬ ‫איך פגשת את סבא ויקטור?‬ ‫סבא למד גם בביס למל‪ ,‬היינו נפגשים בבי"ס‪ .‬אמו לימדה אנגלית‬ ‫בבי"ס מיסלמדו שבקרבת מקום‪ .‬ב‪ 1940 -‬התחתנו‪.‬‬ ‫מה עוד את זוכרת מילדותך?‬ ‫אני זוכרת את תקופת המצור על ירושלים ירושלים‪ .‬ירושלים‬ ‫הייתה סגורה ומסוגרת אין יוצא ואין בא‪ .‬היו מחלקים מדי יום‬ ‫מים‪ ,‬נפט ולחם‪ .‬אמי הייתה נותנת הלחם שלנו למשפחות מרובות‬ ‫ילדים‪.‬‬ ‫מצבנו היה טוב משל האחרים‪ .‬לפני המצור אבי צייד אותנו‬ ‫בשקים של קמח ‪ ,‬סוכר ואורז‪ .‬אמי הייתה מכינה עבורנו לחם‬ ‫תימני שנקרא "סלוף"‪.‬‬

‫מדי יום היה מגיע החלבן ומחלק חלב תמורת כסף‪ .‬תפקידי היה‬ ‫לתפוס מקום מדי יום בתור לחלוקה‪.‬‬ ‫ממה התפרנסת? במה עבדת?‬ ‫במשך ‪ 3‬שנים עבדתי בעין שמר בסיוע לעולים‪ .‬בין היתר‬ ‫סייעתי לעולי תימן שהגיעו במבצע "כנפי נשרים"‪.‬‬ ‫משנת ‪ 1950‬ועד הפנסיה עבדתי באוניברסיטה העברית‬ ‫במעבדות של הדסה עם פרופ' נלקין בתור לבורנטית‪.‬‬

‫איך הגעת לאצ"ל?‬ ‫בעלי גוייס לאצ"ל וגייס גם אותי‪ .‬בארץ שלטו האנגלים וכל‬ ‫מטרתנו הייתה לסלק את האנגלים מארץ ישראל‪.‬‬ ‫כשהתגייסתי לאצ"ל העבירו אותי קורס מזורז בנשק בכפר‬ ‫בדרום‪ ,‬ליד באר‪ -‬שבע של היום‪ .‬ידעתי גם להשתמש במכונת‬ ‫ירייה‪ .‬בתחילת הדרך‪ ,‬גרנו אני וסבא במאפייה‪ .‬בתוך הפיר של‬ ‫המאפייה החבאו מכונת ירייה‪ .‬הפיר היה מכוסה בדיקט לבן‪.‬‬ ‫השתתפתי במספר מבצעים של האצ"ל יחד עם סבא וחברים‬ ‫נוספים‪ .‬אחד המפורסמים שבהם היה מבצע קינג דיויד‬ ‫בירושלים‪ .‬בקינג דיוויד הייתה מפקדה של האנגלים‪ .‬סבא ואחיו‬ ‫נכנסו עם רכב של החלב לתוך המתחם‪ .‬בתוך כדי החלב היו‬ ‫חומרי נפץ במקום חלב‪ .‬היה קול נפץ גדול והרבה אנשים מתו‪.‬‬ ‫אחיו של סבא נתפס ונשלח לכלא בלטרון‪ ,‬כבור שנה חבריו‬ ‫הצליחו לשחררו‪.‬‬

‫סיפורה של יהדות תימן ‪...‬‬ ‫לסיפור ראשיתה של‬ ‫ההתיישבות היהודית‬ ‫בתימן יש גרסאות רבות‪.‬‬ ‫אחת מהן שואבת‪ ,‬בין‬ ‫השאר‪ ,‬מהרומן המפורסם‬ ‫בספר "מלכים" בין שלמה‬ ‫המלך למלכת שבא‪ ,‬שישבה על כס המלכות בתימן הקדומה‪ .‬לפי‬ ‫מסורת זו ואחרות‪ ,‬כבר בימי בית ראשון (‪ 1025‬לפנה"ס) חיה‬ ‫בתימן קהילה יהודית‪ .‬לפי מסורת אחרת‪ ,‬מקורם של יהודי תימן‬ ‫בארץ‪-‬ישראל שלפני חורבן בית ראשון‪ ,‬ביהודים שהאמינו‬ ‫לנבואות הזעם של הנביא ירמיהו ונמלטו דרומה‪ ,‬שם היו לראשוני‬ ‫המתיישבים היהודים בארץ ההררית החמה‪.‬‬ ‫בשנת ‪ 1970‬נמצאה על עמוד משוקע ברצפת מסגד‪ ,‬כ‪ 15-‬ק"מ‬ ‫מזרחה מהעיר צנעא‪ ,‬בירת תימן‪ ,‬כתובת מימי בית שני העוסקת‬ ‫ב‪ 24-‬משמרות הכוהנים ששירתו בבית‪-‬המקדש‪ .‬כתובת זו‬ ‫איששה את ההנחה כי ההתיישבות היהודית בתימן היא אכן בת‬ ‫למעלה מ‪ 2,000-‬שנה‪.‬‬ ‫בשנת ‪ 115‬נוסדה בתימן ממלכת ִחמיַר‪ ,‬ששלטה באזור עד המאה‬ ‫השישית‪ .‬יהודי תימן בתקופה זו נמנו עם בני המעמד הגבוה‪,‬‬ ‫והממלכה אף אימצה כמה עקרונות תיאולוגיים יהודיים מרכזיים‪,‬‬ ‫ובהם האמונה באל אחד (מונותיאיזם)‪ .‬אחרון שליטי הממלכה‬ ‫היה יהודי‪ ,‬המלך יוסוף דו‪-‬נאס‪ ,‬שנפל בשנת ‪ 525‬לספירה בקרב‬ ‫במלחמתו נגד החבשים הנוצרים‪.‬‬ ‫במהלך המאה השביעית יצאה מחצי האי ערב בשורת האסלאם‪.‬‬ ‫יהודי תימן חששו שגורלם יהיה כגורל ארבעת השבטים‬ ‫היהודיים שחיו בסביבות העיר מדינה (הנמצאת מצפון לתימן‪,‬‬ ‫בחצי האי ערב) ונטבחו על‪-‬ידי כוחותיו של מוחמד בקרב ח'ייבר‬ ‫המפורסם בשנת ‪ ,626‬לאחר שסירבו להתאסלם‪ .‬ואולם‪ ,‬כשהגיעו‬ ‫הכובשים המוסלמים לתימן‪ ,‬הם נהגו ביהודים כפי שנהגו ברוב‬ ‫המיעוטים בארצות שכבשו – כבני‪-‬חסות (דימי) המחויבים במס‬ ‫שנתי (ג'יזיה) וכפופים לתקנות משפילות תמורת חירותם הדתית‬ ‫והקהילתית‪.‬‬

‫איגרת תימן‬ ‫חשרת העבים של ה"דאר אל‪-‬אסלאם"‪ ,‬הלוא הוא העיקרון‬ ‫המוסלמי הקובע כי בכל מקום שבו מתגוררים מוסלמים יש‬ ‫להחיל על כל התושבים את ההלכה המוסלמית‪ ,‬ריחפה תמיד מעל‬ ‫יהודי תימן‪ .‬בשנת ‪ ,1165‬למשל‪ ,‬תבע המלך עבד אל‪-‬נבי מיהודי‬ ‫תימן לבחור בין התאסלמות לחרב‪ .‬שלא כמו רבים מיהודי אשכנז‬ ‫באותם ימים‪ ,‬שהעדיפו ליהרג על קידוש השם במהלך מסעות‬ ‫הצלב‪ ,‬העמיסו יהודי תימן על גבם את הסג'ארה (שטיח תפילה)‬ ‫ומיהרו למסגד כדי להאזין לדרשה השבועית של האימאם‪ .‬רובם‬ ‫חיו שנים רבות כאנוסים‪ ,‬קרי‪ ,‬יהודים בביתם ומוסלמים בצאתם‪.‬‬ ‫אישור הלכתי לכך קיבלו בשנת ‪ 1173‬מ"הנשר הגדול"‪ ,‬הלוא הוא‬ ‫הרמב"ם (רבי משה בן מימון)‪ ,‬מחבר "איגרת תימן" הידועה‪.‬‬ ‫האיגרת נשלחה כמענה למכתבו של מנהיג יהודי תימן‪ ,‬רבי יעקב‬ ‫בן רבי נתנאל בירב פיומי‪ ,‬ששטח בפניו של הרמב"ם את מצוקת‬ ‫קהילתו וביקש את עזרתו‪ .‬הרמב"ם השיב לו כי אין דינם של‬ ‫יהודים אנוסים כדין עובדי עבודה זרה‪ ,‬ולכן לא חלה עליהם‬ ‫הלכת "ייהרג ובל יעבור"‪ .‬הרמב"ם אף הקדיש חלק ניכר מאיגרתו‬ ‫לניסיון לעקור אמונות משיחיות שהשתרשו באותה עת בקהילות‬ ‫היהודיות בתימן בעקבות הופעתו של משיח שקר‪ ,‬ששיכנע רבים‬ ‫מהם להתאסלם‪.‬‬

‫שתיקת המוּזע‬ ‫בשנים ‪ 1629–1546‬שלטה בתימן האימפריה העות'מאנית‪,‬‬ ‫והיהודים ידעו ימים של רווחה ופריחה‪ .‬בשנת ‪ 1629‬עלתה‬ ‫לשלטון השושלת הקאסמית‪ ,‬ובמהלך ‪ 200‬שנות שלטונה הלך‬ ‫מצבם של יהודי תימן והחמיר‪ .‬השליט הראשון שדאג לכך היה‬ ‫האימאם איסמאעיל‪ ,‬ששלט בתימן בשנים ‪ 1676–1644‬והטיל‬ ‫על היהודים גזירות שונות‪ ,‬ובהן האיסור לחבוש מצנפות כאות‬ ‫להשפלתם‪ ,‬גזירה שכונתה בשם "גזירת העטרות"‪ .‬יורשו‪ ,‬האימאם‬ ‫אחמד (ששלט בשנים ‪ ,)1681–1676‬חתר למימוש אמרתו‬ ‫המפורסמת של הח'ליפה עומר‪" ,‬לא תהיינה שתי דתות בחיג'אז"‬ ‫(חבל הארץ בחצי האי ערב) ותבע מיהודי תימן לבחור שוב בין‬ ‫האסלאם לחרב‪ ,‬אך המתיק את הגזירה לגירוש‪ .‬וכך‪ ,‬במהלך יום‬

‫אחד בשנת ‪ 1679‬צוו כל היהודים לעזוב את בתיהם ולגלות אל‬ ‫אזור מדברי שומם וצחיח שנקרא "מוּזע"‪ ,‬סמוך לעיר הנמל מוכה‬ ‫שעל גדות ים סוף‪ .‬הגלות נמשכה כשנה‪ ,‬אך לפי מקורות שונים‪,‬‬ ‫כשליש מהגולים מתו במוּזע‪ ,‬ורבים מנכסי הרוח של יהודי תימן‬ ‫אבדו‪ ,‬ובהם כתבי יד שונים וכן שטרות ופנקסי הקהילות‪ .‬כששבו‬ ‫היהודים לבתיהם גילו כי כל רכושם הוחרם‪ ,‬והם נאלצו להקים‬ ‫את בתיהם ושכונותיהם מחדש‪.‬‬ ‫המשבר הרוחני בעקבות גלות מוּזע וגזירת העטרות הותירו את‬ ‫רישוש לדורות‪ .‬השבר העמיק עם האכזבה ממשיח השקר שבתאי‬ ‫צבי (‪ ,)1676–1626‬שכגודל כיסופי הגאולה שעורר בלב היהודים‬ ‫בקהילות התפוצות בכלל וביהדות תימן בפרט כך מידת התסכול‬ ‫והייאוש שפשטו עם היוודע דבר התאסלמותו‪.‬‬ ‫ויפוצו לכל חלקי הארץ‬ ‫ההיסטוריה של יהודי תימן קשורה קשר הדוק לגיאוגרפיה של‬ ‫המדינה – ארץ הררית המבותרת בנחלים ובוואדיות עמוקים‪.‬‬ ‫הקהילות היהודיות בתימן היו‪ ,‬לפיכך‪ ,‬מפוזרות על פני שטח עצום‬ ‫וביותר מ‪ 1,000-‬מקומות יישוב‪ .‬רק בארבע ערים חיו יותר מ‪-‬‬ ‫ות ֵעז שבמחוז שרעב‪.‬‬ ‫‪ 1,000‬יהודים‪ :‬צנעא‪ ,‬עדן‪ ,‬דמאר ְּ‬ ‫הקהילה היהודית המרכזית ישבה בעיר הבירה צנעא‪ ,‬שם פעל‬ ‫בית‪-‬הדין הגבוה‪ ,‬שהכריע בסוגיות דתיות‪ ,‬מינה מנהיגים‬ ‫לקהילות‪ ,‬פיקח על שוחטים ויישב סכסוכים בבתי‪-‬כנסת‪ .‬יהודי‬ ‫צנעא נהגו להתחתן רק בקרב בני עירם ודבקו באמרה "קאשם‬ ‫צנעא ולא מרי אלבלאד"‪ ,‬קרי‪" ,‬עדיף מוכר צנוניות מצנעא על‬ ‫מורי (רב) מהכפר"‪.‬‬ ‫העיר השנייה בחשיבותה היתה דמאר‪ ,‬שהצמיחה תלמידי חכמים‬ ‫גדולים ובהם הרב יחיא גריידי‪ ,‬הרב שלמה מלאחי והרב לוי‬ ‫קשת‪ .‬יהודי דמאר היו ידועים בחריפות לשונם‪ ,‬כמאמר הפתגם‬ ‫אחבּ ֲד ַמאר" ("עדיפה‬ ‫למ ּת ַצ ִ‬ ‫ח ַמאר וִ לַ א ִ ּכ ַ‬ ‫העממי הנפוץ‪" :‬זַ בּ ַט ּת ֲ‬ ‫בעיטת חמור על מלותיו של איש דמאר")‪.‬‬ ‫מרכז יהודי גדול נוסף פעל בעיר עדן‪ ,‬שישבה על גדות ים סוף‪.‬‬ ‫עדן הפכה לאבן שואבת עבור יהודים הודות למיקומה האסטרטגי‬ ‫כציר מסחר מרכזי להודו‪ .‬בין עשיריה וראשיה נודעו בעיקר רבי‬

‫משה חנוך הלוי ובני משפחת מיסה (משה)‪ .‬חייהם החופשיים של‬ ‫יהודי עדן תחת השלטון הבריטי והתקרבותם לתרבות האירופית –‬ ‫בעיקר בקיאותם בשפה האנגלית – הפכו את העיר למעין‬ ‫טריטוריה תרבותית נפרדת משאר קהילות היהודים בתימן‪.‬‬ ‫בדרום תימן חיו ה"שרעבים"‪ ,‬שהתגוררו בכפרים רבים ובעיר‬ ‫הגדולה ְּת ֵעז‪ .‬כמו צנעא ועדן‪ ,‬גם בנפת שרעב צמחו ישיבות‬ ‫ורבנים גדולים‪ .‬המפורסמים שבהם היו רבי חיים סינואני‪ ,‬הרב‬ ‫מרדכי שרעבי וכמובן גדול משוררי תימן‪ ,‬רבי שלום שבזי (‪–1619‬‬ ‫‪ .)1720‬על שבזי מספרות האגדות כי בכל ערב שבת נעשה לו נס‬ ‫קפיצת הדרך ובא לארץ‪-‬ישראל‪ ,‬ועם יציאת שבת שב לביתו‬ ‫שבתימן‪.‬‬ ‫כאן המקום להזכיר גם את הקהילה היהודית הקטנה בעיר חבאן‪,‬‬ ‫ששכנה הרחק מהקהילות הגדולות במרכז תימן והחזיקה‬ ‫במנהגים ייחודיים‪ .‬אלו באו לידי ביטוי בניגוני תפילה מקוריים‪,‬‬ ‫בגידול שיער ארוך עד הכתפיים בקרב הגברים ובבוז שרחשו‬ ‫לתקנה המוסלמית האוסרת על יהודים לשאת חרבות למותניהם‪.‬‬ ‫יהודי חבאן עלו לישראל ב‪ 1949-‬במסגרת מבצע "מרבד‬ ‫הקסמים" והתיישבו במושב ברקת שבשפלה‪.‬‬ ‫מחלוקת לשם שמים‬ ‫יהדות תימן הייתה מסוגרת יחסית וקשריה עם קהילות יהודיות‬ ‫אחרות בתפוצות היו רופפים‪ ,‬למעט קשר הדוק עם הקהילה‬ ‫היהודית בקוצ'ין‪ ,‬הודו‪ .‬יחד עם זאת‪ ,‬היא שאבה מקהילות שונות‬ ‫רעיונות וחידושי תורה‪ .‬לדוגמה‪ ,‬בתקופת התלמוד ניזונה יהדות‬ ‫תימן בעיקר מהגותם של חכמי ארץ‪-‬ישראל‪ ,‬ואילו בתקופת‬ ‫הגאונים נוצר ערוץ תקשורת בינה לבין חכמי בבל‪ .‬בימי הביניים‪,‬‬ ‫כשמרכזי התורה עברו מבבל לצפון אפריקה ולספרד‪ ,‬אימצה‬ ‫יהדות תימן את ההגות הפילוסופית והשירה הספרדית‪ ,‬ובמיוחד‬ ‫ניכרה בהם השפעת הרמב"ם ויצירתו‪.‬‬ ‫במהלך המאה ה‪ 17-‬הועם כוכבו של הרמב"ם בתימן לטובת‬ ‫עיסוק בתורת הסוד הקבלית‪ ,‬בעיקר תורתו של האר"י הקדוש‬ ‫מצפת‪ ,‬שעסקה לא מעט בנושאי גלות וגאולה שהיו קרובים‬ ‫ללבם של יהודי התפוצות‪ .‬על רקע זה התעוררה מחלוקת קשה בין‬ ‫נשיא הקהילה היהודית בתימן‪ ,‬רבי שלום עראקי (‪,)1762–1727‬‬

‫לבין כמה מחברי הקהילה היהודית בצנעא‪ .‬עילת הפולמוס היתה‬ ‫תביעתו של רבי עראקי להחליף את "היד החזקה" של הרמב"ם‬ ‫כמקור הסמכות ההלכתי של הקהילה בחיבור "שולחן ערוך" של‬ ‫רבי יוסף קארו מצפת‪ .‬רבי עראקי‪ ,‬צאצא של משפחת עראקי‬ ‫הידועה‪ ,‬לא היסס לנצל את קשריו בחלונות הגבוהים ואף הפעיל‬ ‫את חיילי האימאם כדי להוציא את רצונו אל הפועל‪ .‬פעולה זו‪,‬‬ ‫שאיימה לפרק את יסודות הקהילה היהודית בצנעא‪ ,‬נמנעה‬ ‫לבסוף בזכותו של המנהיג הרוחני של יהודי תימן‪ ,‬ר' יחיא צלאח‪,‬‬ ‫שפישר בין הניצים‪.‬‬ ‫ר' יחיא צלאח‪ ,‬שנפטר בשנת ‪ ,1805‬היה היוצר הפורה ביותר‬ ‫בקרב יהדות תימן בעת החדשה‪ .‬עיקר פועלו היה מפעלו הגדול‬ ‫לאיתור מנהגיה הקדומים של יהדות תימן למן המשנה והתלמוד‬ ‫ועד חיבוריו של הרמב"ם‪ .‬הוא אף כתב חיבור היסטורי שנועד‬ ‫לבסס את שלשלת הקבלה של יהודי תימן מחורבן בית ראשון‬ ‫ועד ימיו‪ .‬חוקרים מציינים כי אלמלא מפעלו של ר' צלאח‪ ,‬רבים‬ ‫מאוצרות יהדות תימן היו אובדים לעד‪.‬‬

‫שעיר לעזאזל‬ ‫"שעיר לעזאזל" הוא כינוי לקורבן שהקריב הכוהן הגדול ביום‪-‬‬ ‫כיפור כדי לרצות את השטן ולהניאו מלקטרג על ישראל‪ .‬חלפו‬ ‫השנים‪ ,‬בית‪-‬המקדש חרב‪ ,‬היהודים נפוצו לכל עבר – ובאירוניה‬ ‫היסטורית הפכו הם עצמם לשעיר לעזאזל של אומות העולם‪,‬‬ ‫בעיקר בתקופות של אי‪-‬יציבות פוליטית‪.‬‬ ‫פלישת נפוליאון למצרים וארץ‪-‬ישראל והופעת הווהאבים בחצי‬ ‫האי ערב במהלך המאה ה‪ 19-‬הובילו לכאוס שלטוני בתימן‪.‬‬ ‫בתקופות שונות אחזו בשלטון שניים או שלושה אימאמים בו‬ ‫בזמן‪ .‬כצפוי‪ ,‬היהודים היו הראשונים לשלם את המחיר‪.‬‬ ‫בערב פסח ‪ 1819‬התנפלו שבטי בכּ יל על צנעא כדי לנקום‬ ‫באימאם על ששנה קודם לכן סירב להעביר להם את המס השנתי‪.‬‬ ‫במהלך הפרעות‪ ,‬שנמשכו ‪ 21‬יום‪ ,‬עשרה יהודים נהרגו‪ ,‬עשרות‬ ‫יהודיות נאנסו ואלפי ספרים וכתבי יד הושחתו או נגנבו‪ .‬עם תום‬ ‫הפרעות לא נותרו מן השכונה היהודית בצנעא אלא עיי חורבות‪.‬‬

‫אירוע נוסף שזעזע את אמות הספים של הקהילה היהודית‬ ‫התימנית התרחש בשנת ‪ ,1863‬עם הוצאתו להורג של רבי שלום‬ ‫אלשיך‪ ,‬אחד ממנהיגי הקהילה‪ .‬רבי אלשיך‪ ,‬שמשפחתו החזיקה‬ ‫באחריות לטבוע מטבעות בשמו של האימאם‪ ,‬נפל קורבן לסכסוך‬ ‫בין שני אימאמים‪ ,‬ואחד מהם הורה לאלשיך שלא להטביע‬ ‫מטבעות עבור האחר‪ .‬אלשיך סירב והוצא להורג‪ .‬הידיעה על‬ ‫נסיבות מותו הידהדה לא רק בקרב יהודי תימן‪ ,‬אלא גם בעולם‬ ‫היהודי כולו‪.‬‬ ‫בשנת ‪ ,1872‬עם כיבוש צנעא על‪-‬ידי הטורקים‪ ,‬חל שינוי לטובה‬ ‫בחייהם של יהודי תימן‪ .‬בתקופה זו אף החלו להתהדק הקשרים‬ ‫בין יהדות תימן לקהילות יהודיות בתפוצות‪ ,‬בעיקר בכל הנוגע‬ ‫לרעיונות הציוניים‪.‬‬ ‫מתי פרצה המהפכה הציונית?‬ ‫מנהיגי התנועה הציונית התחנכו על ברכי תנועת ההשכלה ולכן‬ ‫ידעו כי מהפכות ללא תיעוד משולות להצגה בלי קהל‪ .‬תובנה זו‬ ‫הובילה אותם לבצע תיעוד מקיף ומעמיק שקבע כי המהפכה‬ ‫הציונית החלה באזור "תחום המושב" של רוסיה באמצע שנות ה‪-‬‬ ‫‪ 80‬של המאה ה‪ .19-‬אלא שהמציאות היתה מעט שונה‪.‬‬ ‫בשנת ‪ ,1881‬עוד לפני העלייה הראשונה מאירופה‪ ,‬עלו ארצה‬ ‫בשקט ובענווה כ‪ 2,500-‬יהודים מתימן‪ .‬עלייה זו‪ ,‬שכונתה "אעלה‬ ‫בתמר" (מתוך פסוק מ"שיר השירים")‪ ,‬הגיעה לארץ‪-‬ישראל‬ ‫מטעמים דתיים וציוניים כאחד‪ .‬העולים החדשים לא בחלו‬ ‫בעבודה קשה ולא הסתמכו על כספי החלוקה‪ ,‬שהיו באותה עת‬ ‫מקור המחיה העיקרי של יהודי ארץ‪-‬ישראל‪.‬‬ ‫למרות חלקם החשוב בבניין הארץ‪ ,‬העולים מתימן זכו ליחס‬ ‫מנוכר הן מצד היישוב הישן‪ ,‬שפקפק ביהדותם‪ ,‬והן מצד החלוצים‬ ‫החילונים‪ ,‬שראו בהם רק כוח עבודה זול‪ .‬יחס זה קיבל משנה‬ ‫תוקף בשנת ‪ ,1904‬אז שיוועה התנועה הציונית לכוח עבודה זול‪,‬‬ ‫ועד מהרה הוצעו היהודים שנותרו בתימן כ"תחליף לפלאחים‬ ‫הערבים"‪ .‬ארתור רופין‪ ,‬ממנהיגי התנועה הציונית‪ ,‬הציע למשוך‬ ‫יהודים מתימן באמצעות שימוש בכיסופיהם המשיחיים‪-‬דתיים‪.‬‬ ‫לשם כך נשלח לתימן שליח מטעם התנועה הציונית כשהוא‬ ‫מחופש לרב – שמואל ורשבסקי‪-‬יבנאלי‪ ,‬שהציג את עצמו‬

‫כשליחו של הרב אברהם יצחק הכהן קוק‪ .‬תוצאות התרמית נודעו‬ ‫לימים כ"עליית יבנאלי"‪.‬‬ ‫תגובתם של העולים מתימן ליחס המנוכר והמניפולטיבי שזכו לו‬ ‫בישראל היתה הסתגרות ועשייה למען קהילתם בלבד‪ .‬שכונות‬ ‫שונות הוקמו על טהרת יהודי תימן‪ ,‬ובהן כרם‪-‬התימנים מצפון‬ ‫ליפו‪ ,‬וכן יישובים כגון כפר‪-‬מרמורק‪ .‬בשנת ‪ 1918‬היו יהודי תימן‬ ‫כ‪ 8%-‬מכלל היהודים שחיו בארץ‪-‬ישראל‪.‬‬ ‫בד בבד העניקו יהודי תימן ומורשתם השראה חשובה לתרבות‬ ‫העברית המתחדשת בארץ‪-‬ישראל‪ .‬השירה‪ ,‬הריקודים האופייניים‬ ‫והחזות האותנטית נתפסו כדימוי של היהודי השורשי‪ ,‬הקרוב‬ ‫ביותר אל אבותינו מתקופת בית שני ואף לפניה‪.‬‬

‫העליות הגדולות‬ ‫בשנת ‪ ,1948‬לפני‬ ‫הקמת המדינה‪ ,‬חיו‬ ‫בארץ‪-‬ישראל כ‪35-‬‬ ‫אלף יהודים יוצאי‬ ‫תימן‪ .‬אחרי הקמת‬ ‫המדינה ומלחמת‬ ‫העצמאות פרצו‬ ‫בתימן מהומות נגד‬ ‫היהודים‪ ,‬שהובילו את ממשלת ישראל להכריז על מבצע "על כנפי‬ ‫נשרים" (שנקרא גם "מרבד הקסמים")‪ ,‬ובמסגרתו הועלו מתימן כ‪-‬‬ ‫‪ 50‬אלף יהודים‪ .‬מבצע נוסף התקיים בשנים ‪ ,1954–1952‬ובו‬ ‫הועלו מתימן אלפי יהודים נוספים‪.‬‬ ‫אחת הפרשות העגומות הכרוכות בקליטת יהודי תימן בראשית‬ ‫ימיה של המדינה היא "חטיפת ילדי תימן"‪ .‬במסגרת הפרשה עלו‬ ‫חשדות כי תינוקות של יוצאי תימן נחטפו מבתי‪-‬חולים על‪-‬ידי‬ ‫בעלי תפקידים רשמיים והועברו לזוגות יוצאי ארצות אשכנז‬ ‫שלא הצליחו להביא ילדים לעולם‪ .‬בעקבות לחץ ציבורי הוקמה‬ ‫בשנות ה‪ 90-‬של המאה ה‪ 20-‬ועדת חקירה לבדיקת החשדות‪.‬‬

‫הוועדה‪ ,‬שלא מצאה עדויות שיתמכו בחשדות‪ ,‬הואשמה גם היא‬ ‫בניגוד עניינים ובהעלמת מסמכים‪.‬‬ ‫בשנים ‪ 1993–1992‬עזבו את תימן למעלה מ‪ 1,000-‬מבני שארית‬ ‫הקהילה‪ ,‬מהם לארצות‪-‬הברית ואחרים לישראל‪ .‬בשנת ‪ 2010‬חיו‬ ‫בתימן כ‪ 150-‬יהודים‪ ,‬בעיקר בערים צנעא וריידא‪ .‬למעלה מ‪-‬‬ ‫‪ 80%‬מהם הם בני ‪ 60‬ומעלה‪.‬‬

‫סיפורה של סבתא שרה ההשפעה על חיינו‪....‬‬ ‫סיפורה של סבתא‪ ,‬הוא סיפור העם שלנו‪ .‬עם שעלה אחרי שנות‬ ‫גולה ארוכות לא"י אליה ערג שנים רבות‪.‬‬ ‫עם ששמר על יהדותו בארץ הניכר ולא שכח לרגע את ארץ‬ ‫ישראל‪.‬‬ ‫בזכות סבתא ואחרים כמותה‪ ,‬חזר עם ישראל לארצו לפעמים תוך‬ ‫דרך לא פשוטה‪ .‬בארץ בימים אלו היה צריך להילחם על קיומו‬ ‫הפיזי מול מחסור במזון ומול הערבים שפרעו בו‪.‬‬ ‫מתוך האמונה בחשיבות קיומו של עם ישראל בארצו‪ ,‬ומתוך‬ ‫גבורה להילחם בבריטים ששלטו אז בארץ ובערבים – נולדה‬ ‫עבורי ועבור חברי מדינת ישראל כפי שהיא היום‪.‬‬

‫סבתא שרה היא לוחמת בעניי‪:‬‬ ‫✓ כילדה הלכה במדבר בדרך לא"י‪.‬‬ ‫✓ כבחורה הצטרפה לכוחות הלוחמים באצ"ל להגנת היישוב‬ ‫היהודי‪.‬‬ ‫✓ כאישה בחרה ללמוד לימודים חילוניים למרות שבאה מבית‬ ‫דתי‪.‬‬ ‫✓ כיום בגיל ‪ 91‬היא עודנה עוסקת בעזרה לזולת ובמתן‬ ‫בסתר‪.‬‬ ‫אין ספק שסיפור חייה עיצב את חיי משפחתי ותרם ודמותי‪ ,‬כפי‬ ‫שהם היום‪.‬‬ ‫מאחלת לה אריכות ימים‪.‬‬ ‫איך זה השפיע עלי‬ ‫סיפור זה השפיע עלי ישירות כי אם הוא היה נהרג אז הוא לא‬ ‫היה נפגש עם סבתי ואז לא היה מוליד את אמי שהיתה מולידה‬ ‫אותי לא הייתי קיים‪.‬‬ ‫בגלל סיפור זה הוא החליט לעלות לארץ ושמשפחתו תיחיה‬ ‫במדינת היהודים‪.‬‬

‫שני הרוש‬ ‫בחרתי לעשות את סיפור עלייתו לארץ של סבי‬ ‫ההורים היו צריכים לעבור מצרפת לשוויץ בגלל אירועי הואל‬ ‫ד'אהיב‪.‬‬ ‫הניסיון הראשון של ההורים לעבור לשוויץ לא צלח והם נתפסו‬ ‫יחד עם סבי ונשלחו למחנה ריכוז בדרום צרפת שנקרא ריבזלטס‪.‬‬ ‫האמא היתה מאוד חולה והתנאים במחנה היו קשים מאוד‪ .‬הרבה‬ ‫אנשים מתו מזיהומים‪ .‬בריבזלטס סבי למד ללכת והיה שם מספר‬ ‫חודשים‪ ,‬הם בסוף הצליחו לצאת משם‪ .‬איך הם הצליחו זו חידה‬ ‫עד היום‪.‬‬ ‫הניסיון השני צלח‪ .‬אך האם היתה חולה בסרטן השד וימיה היו‬ ‫ספורים‪ .‬אביו היה במתחם פליטים וסבא נשלח למשמורת אצל‬ ‫משפחה נוצרית גרמנית‪.‬‬ ‫סבי אומר שראשית זכרונו הוא מחורף ‪ ,1944‬כאשר היה כבן‬ ‫שלוש‪ .‬הוא זוכר את השלג שירד באיזור‪ .‬הם חיו באיזור כפרי עם‬ ‫בית גדול ויפה ולא חסר להם כלום‪ .‬הוא זוכר עד היום את החגים‬ ‫הנוצריים‪ ,‬את סוכריות הביצים שהיו מחביאים לכבוד חג‬ ‫הפסחא‪ .‬עד היום הוא אוהב את הסוכריות הללו‪ .‬האב ואחיותיו‬ ‫היו נוהגים לבקר אותו אחת לשישה שבועות‪.‬‬ ‫כשנגמרה המלחמה אחותו ציפורה ובעלה רפי‪ ,‬עשו היסטוריה‬ ‫כמו שסבא אומר ועלו לארץ במסגרת ארגון הנוער הציוני באוניה‬ ‫הראשונה שהפליגה לאחר סיום המלחמה‪ .‬ואחותו הגדולה‪ ,‬אורה‪,‬‬ ‫ובן זוגה‪ ,‬מיכה‪ ,‬השלימו את לימודיהם בשוויץ‪ .‬אביו של סבי חזר‬ ‫לפריז חיכה לבנו שיגור עימו‪ .‬סבי עזב את משפחת האומנה‬ ‫ועלה על רכבת ילדים משוויץ לפריז ‪ .‬הוא מתאר כיצד ישב‬ ‫ברכבת במשך שעות דוחף את משענת הכיסא שלפניו כדי לעזור‬ ‫לרכבת להגיע מהר יותר לפריז‪.‬‬ ‫לאחר מספר חודשים בפריז הוא עלה עם אחותו אורה ובעלה‬ ‫מיכה‪ ,‬כאשר אביו נשאר בפריז‪ .‬בעיר הנמל מרסיי הם עלו לאוניה‪.‬‬ ‫העלייה לישראל באותם ימים היתה לא לגאלית‪ ,‬ללא רשיונות‬ ‫והכל מסביב נעשה בחשאיות‪ .‬לקראת העלייה לאוניה‪ ,‬אחותו‬

‫וגיסו הבהירו לו שהם חוששים שעובדת היותם אחים לא‬ ‫תאפשר להם לעלות באותה אוניה ומצד שני הוא בוגר מידי כדי‬ ‫ליצהירו עליו כבנם‪ .‬לכן במהלך ההפלגה הוא יאלץ להתגורר עם‬ ‫משפחה אחרת‪ .‬ולמען העלייה סבי שינה את שמו ל סרג' רוזנברג‪.‬‬ ‫סבי מספר כיצד היה פוגש את אחתו וגיסו בשעות בהם היה ניתן‬ ‫להיות על הסיפון אך את רוב הימים הוא בילה עם משפחת‬ ‫רונברג בתאם בבטן האוניה‪ .‬לאחר שהגיעו לארץ עיברת סבי את‬ ‫שמו לסרג' לשלמה‪ .‬סבי עלה לארץ והוא בן ‪.6‬‬ ‫ביומו הראשון בארץ‪ ,‬לקחה אותו אחותו ציפורה למחנה הכשרה‬ ‫של קיבוצים בחדרה‪ .‬הוא מספר כיצד אם הגיעו בירכו אותו‬ ‫השכנים ואחד מהם אף הגדיל לעשות והציע לו שוקולדים ארץ‬ ‫ישראלים‪ ,‬זיתים‪ .‬עד היום זכור לו טעם האכזבה‪ .‬מחנה ההכשרה‬ ‫התנהל כמו קיבוץ בפני עצמו‪ :‬הכל היה מתוקצב בצורה מדויקת‪,‬‬ ‫שלא כמו בצרפת ובשוויץ‪ .‬אכלו בעיקר לחם‪ .‬לא בשר‪ ,‬או סוכר‬ ‫או אפילו ביצה‪ .‬נשים בהריון היו מקבלות חצי ביצה כדי שיהיו‬ ‫להן חלבונים‪.‬‬

‫תמר מנדלר‬ ‫אברהם מנדלר נולד בשנת ‪ 1919‬בליפציק שבאוסטריה ובגיל‬ ‫צעיר עבר עם משפתחתו להתגורר במינכן שבגרמניה‪ .‬סבא רבא‬ ‫אברהם למד בבית ספר יהודי והיה חניך בתנועת נוער ציונית‪,‬‬ ‫בגיל ‪ 16‬בשנת ‪ 1935‬סבא נפרד מהוריו ועלה לארץ ישראל‪.‬‬ ‫בארץ אברהם היה פעיל בתנועת הנוער "השומר הצעיר" בפתח‬ ‫תקווה‪ .‬בתנועת הנוער הם למדו על ארץ ישראל ואיך להיות‬ ‫עצמאים ולעבוד עבודת כפיים‪ .‬לאחר שנה ב‪ 1936-‬סבתא אירית‬ ‫עלתה ארצה גם היא במסגרת השומר הצעיר והצטרפה לסניף‬ ‫"השומר הצעיר" בפתח תקוה‪ ,‬שם היא הכירה את סבא אברהם‪.‬‬ ‫לאחר שנתיים הם נהיו חברים והתיישבו כחלק מגרעין של‬ ‫התנועה בקיבוץ שריד‪ .‬הם התחתנו בשנת ‪.1941‬‬ ‫סבא השתתף בהרבה מלחמות‪:‬‬ ‫במלחמת העולם השנייה הוא התגייס לצבא הבריטי והיה קצין‬ ‫הנדסה ושירת כמה שנים במצרים כחלק מהמלחמה נגד הצבא‬ ‫הנאצי‪ .‬כשבנו‪ ,‬סבא אהוד נולד‪ ,‬הוא שהה זמן רב בצבא ולא היה‬ ‫כמעט בבית ולכן אהוד נקשר אל איש בשם סיומקה שעזר לגדל‬ ‫אותו בקיבוץ וכשסבא רבא חזר ממלחמת העולם השנייה לא‬ ‫הכיר בו סבא אהוד בתור אביו‪.‬‬ ‫בקיבוץ שריד היה סבא רבא דמות מרכזית ושימש בין השאר‬ ‫כמזכיר הקיבוץ‪.‬‬ ‫לאחר שחיו בקיבוץ שריד יותר למעלה מ ‪ 30‬שנה עזבו סבא‬ ‫וסבתא רבא את הקיבוץ כאשר סבא רבא הגיע לגיל ‪ 54‬והתחלו‬ ‫את החיים מהתחלה בעיר‪.‬‬

‫כאשר סבא וסבתא רבא עזבו את הקיבוץ סבא התחיל לנהל‬ ‫חברה של טרקטורים בשם "חריש" שהייתה חברה גדולה‬ ‫לעבודות עפר והקימה כבישים‪ ,‬מאגרי מים ועוד בארץ וברחבי‬ ‫העולם‪ .‬סבא ידע מספר שפות שמאוד עזרו לו בעסקים שביצע‬ ‫בתור מנהל חברת "חריש"‪.‬‬ ‫הוא ידע גרמנית‪ ,‬עברית ואנגלית שוטפת‪ .‬לסבא היו המון‬ ‫תחביבים מעניינים ומגוונים‪ :‬לקרוא עיתונים וספרים‪ ,‬לספר‬ ‫לאנשים סיפורים מעניינים ומרתקים מחייו ולטייל עם סבתא‬ ‫בארצות שונות‪.‬‬ ‫סבא היה אחד מ ‪ 5‬אחים ואחיות שמתוכם‬ ‫שלושה עלו ארצה‪ ,‬אסתר‪ ,‬שושנה ואברהם‪,‬‬ ‫אח אחר מקס התגורר בארצות הברית ואף‬ ‫פעם לא ביקר בישראל ואחות נוספת גוסטי‬ ‫שנשארה לסגור את עסקי המשפחה‬ ‫במינכן‪ ,‬נתפסה על ידי הנאצים ונספתה‬ ‫בשואה‪.‬‬ ‫סבא רבא היה דמות אהובה ביותר על כל‬ ‫בני המשפחה ונפטר בשיבה טובה בגיל ‪.93‬‬

‫מעין אסף‬ ‫אמא של סבתא‪ ,‬נולדה בליטא ‪ ,‬שאז הייתה חלק מפולין‪ .‬אחר כך‪,‬‬ ‫הפכה להיות חלק מברית המועצות‪ ,‬וכיום היא מדינה עצמאית‪.‬‬ ‫מלחמת העולם השנייה הגיעה לאזור זה בשנת ‪ ,1941‬במלוא‬ ‫העוצמה‪ .‬באזור הזה‪ ,‬הוקמו גטאות‪ ,‬מחנות השמדה ובורות‬ ‫הריגה‪ .‬היהודים בליטא‪ ,‬חלקם מתו בגטאות מרעב ומחלות‪,‬‬ ‫חלקם הושמדו במחנות ההשמדה – אושוויץ או טרבלינקה‪,‬‬ ‫וחלקם הומתו בבורות ההריגה‪ .‬משפחתה של אמא של סבתא‪,‬‬ ‫כמעט כולה הושמדה במהלך השואה‪ .‬אמא של סבתא‪ ,‬הייתה‬ ‫במספר גטאות‪ .‬אחד מהם היה גטו ווילנה (עיר הבירה של ליטא)‪.‬‬ ‫מהגטאות הם נשלחו לבורות ההריגה בפונאר‪ .‬הם הגיעו לשם‬ ‫ברכבות‪ .‬בפונאר נרצחו בבורות ההריגה‪ 75000 ,‬יהודים‪ .‬אמא של‬ ‫סבתא ואחות של סבתא‪ ,‬היו מבין כ‪ 15 -‬האנשים הבודדים (מתוך‬ ‫‪ ,)75000‬שבאומץ ובתושייה‪,‬‬ ‫לפני מלחמת העולם חיו בליטא ‪ 160,000‬יהודים‪ .‬הייתה שם‬ ‫קהילה חזקה ודומיננטית‪ .‬בעיר ווילנה‪ ,‬שבליטא‪ ,‬הייתה ישיבה‬ ‫מאוד מפורסמת ומפוארת‪ ,‬שבה התפרסם הגאון מווילנה‪ .‬ליטא‬ ‫הייתה אחד המרכזים החשובים ביותר באירופה‪ ,‬לפילוסופיה‬ ‫יהודית‪ ,‬ללימודי דת‪ ,‬במשך מאות שנים‪ .‬עד שנת ‪ 1941‬מנו‬ ‫יהודי ליטא ‪ .250,000‬לאחר הכיבוש הנאצי של ליטא‪ ,‬עודדו‬ ‫הגרמנים את האוכלוסיה המקומית לבצע פוגרומים ביהודים‪,‬‬ ‫ולשרוף בתי כנסת‪ .‬באחד עשר הימים הראשונים לכיבוש הגרמני‪,‬‬ ‫נהרגו בליטא כארבעים אלף יהודים בידי האוכלוסייה הליטאית‪.‬‬ ‫מתוך הקהילה היהודית‪ ,‬לפני הפלישה הגרמנית‪,‬‬

‫נרצחו בשואה כ – ‪ ,206,000‬כלומר‪ ,‬כ – ‪ 94‬אחוזים מבני הקהילה‪.‬‬ ‫עם זאת‪ ,‬מספרם של חסידי אומות העולם אשר פעלו למען‬ ‫היהודים בליטא‪ ,‬הוא מהגבוהים באירופה כולה‪( .‬מידע‬ ‫מוויקיפדיה)‪ .‬במהלך הפוגרומים האלה‪ ,‬נרצחו כל בני משפחתה‬ ‫של אמא של סבתי‪ ,‬מלבד אחיה‪ ,‬דוד‪ ,‬שעלה לארץ ב ‪ 1932‬לפני‬ ‫המלחמה‪.‬‬ ‫לאחר שאמא של סבתא ואחות של סבתא ברחו מפונאר‪ ,‬אמא‬ ‫של סבתא הסתתרה אצל אישה ליטאית שגרה בבית בודד‬ ‫במעבה היער‪ .‬היא הסתירה את אמא של סבתא בעליית הגג‪ ,‬עד‬ ‫לגמר המלחמה‪ ,‬תוך סיכון חייה וחיי משפחתה‪ .‬לפני כחמש שנים‬ ‫פנו סבתא שלי ואחותה ליד ושם‪,‬‬ ‫בבקשה להכיר בה כחסידת‬ ‫אומות עולם‪ .‬היא כבר לא חיה‬ ‫(לולה)‪ ,‬אבל היא קיבלה את אות‬ ‫חסידי אומות עולם‪ ,‬ובטקס‬ ‫מרשים שנערך בשגרירות‬ ‫ישראל בוורשה‪ ,‬בתה קיבלה‬ ‫בשמה את אות חסידת אומות עולם‪.‬‬

‫טקס הענקת חסידת אומות‬ ‫עולם לבתה של לולה ז"ל‪,‬‬ ‫במעמד שגריר ישראל‬ ‫בוורשה‪.‬‬