Maale magazin good2

‫דאוס‬ ‫אקס‬ ‫מכינה‬ ‫מגזין קולנוע‬ ‫יאיר רוה‬

‫מציין ‪ 30‬שנה‬ ‫למותו של טרקובסקי‬

‫ד"ר זהר אלטמן ראביד‬ ‫חושפת את הקשר‬ ‫של גל גדות לסופרמן‬

‫ציפי רוזנבלום‬

‫מפצחת את‬ ‫הקוד של הטלוויזיה‬

‫עינת קאפח‬

‫מחפשת את‬ ‫אלוהים בקולנוע הישראלי‬

‫‪ 20‬שאלות‬

‫כמה אתם באמת‬ ‫יודעים על קולנוע?‬

‫מעלה ‪ /‬מגזין קולנוע‬

‫‪1‬‬

‫צילום‪ :‬שירה גבאי‪ ,‬מתוך הסרט ׳משקפיים צהובים׳ במאית שירה שטיינברג‬

‫טרקובסקי‪ ,‬למשל‬ ‫מאמרים‬

‫טורים אישיים‬

‫מדורים‬

‫‪ 6‬טרקובסקי‪ ,‬למשל‬ ‫יאיר רוה‬ ‫‪ 9‬אייכה‬ ‫עינת קאפח‬ ‫‪ 12‬הקטרזיס היהודי‬ ‫חלי רוזנברג‬ ‫‪ 14‬מי אתה סופרמן?‬ ‫ד"ר זהר אלטמן ראביד‬

‫‪ 5‬חצי יובל‬ ‫נטע אריאל‬

‫‪ 16‬תסריטאות סיפור‬

‫‪ 18‬יש להם אלוהים‬ ‫אהרן פוירשטיין‬

‫‪ 21‬במאי ‪ VS‬אלוהים‬ ‫עמרי לוי‬ ‫‪ 41‬עדיין מתייאש מדי פעם‬ ‫אורי אלון‬ ‫‪ 43‬חמש שנים של מלחמה‬ ‫מיה חטאב‬ ‫‪ 47‬איבדתי קונטיניואיטי‬ ‫אדוה‪-‬טל שושן‬

‫‪ 22‬מורים טיפים‬ ‫‪ 35‬קולנוע שאלון טריוויה‬ ‫‪ 40‬צילום הפריים שלי‬ ‫‪ 44‬סרטי מעלה צפייה ישירה‬ ‫‪ 46‬ארט שולחן כתיבה‬ ‫‪ 50‬בוגרים בתעשייה חשיפה‬

‫‪ 49‬מעלה אינטרנשיונל‬ ‫פרופ׳ מריה דורה מוראו‬ ‫מפיק ועורך ראשי‪ :‬חיים אלבום המערכת‪ :‬נטע אריאל‪ ,‬עמרי לוי‪ ,‬חלי רוזנברג‪ ,‬עינת קאפח עריכת לשון‪ :‬עפרה שפטיה‬ ‫עיצוב ועימוד‪ sihara design :‬צילום השער‪ :‬יוסף שלסט‪ ,‬מתוך הסרט ׳משקפיים צהובים׳ של שירה שטיינברג‬ ‫תודות‪ :‬ענר טאוסיג‪ ,‬שלומי פופר‪ ,‬מריסול הלפרן‪ ,‬תמר פרלשטיין‪.‬‬ ‫צוות בית הספר מעלה‪ :‬נטע אריאל‪ :‬מנהלת עמרי לוי‪ :‬מנהל מחלקה אקדמית יועד בן יוסף‪ :‬מנהל מחלקת הפקות‬ ‫הרב מרדכי ורדי‪ :‬ראש מסלול תסריטאות מירי בוקר‪ :‬מנהלת מסלול וידיאותראפיה רחל אליצור‪ :‬מנהלת השלוחה‬ ‫החרדית קייטי גרין‪ :‬רכזת פסטיבלים עינת קאפח‪ :‬אחראית קשרי חוץ רוזנברג חלי‪ :‬אחראית אירועים קרן חקק‪:‬‬ ‫יועצת לימודים מנחם שרם‪ :‬ספרן שולה אביב‪ :‬רכזת כספים מריסול הלפרן‪ :‬מזכירה אקדמית שלומי פופר‪ :‬מזכיר‬ ‫אקדמי רפי דליקטר‪ :‬מנהל חשבונות דוד טאובר‪ :‬אחראי מחלקת עריכה חגי אדוריאן‪ :‬תומך עריכה איציק יובל‪ :‬רכז‬ ‫טכני מתן גולומב‪ :‬תמיכה טכנית ומחסנאי אלון אהרון‪ :‬תמיכה טכנית ומחסנאי‬ ‫מעלה בית הספר לטלוויזיה לקולנוע ולאמנויות (ע"ר) שבטי ישראל ‪ 20‬ירושלים ‪www.maale.co.il 02-6277366 ,95105‬‬ ‫לתגובות‪marisol@maale.co.il :‬‬

‫מעלה ‪ /‬מגזין קולנוע‬

‫‪3‬‬

‫תוכן העניינים‬

‫‪28‬‬ ‫אשת הפורמטים‬ ‫ציפי רוזנבלום‬ ‫פיצחה את הקוד‬ ‫של הטלוויזיה‬ ‫הישראלית‬

‫‪24‬‬

‫סרטים בשחור‬ ‫רחל אליצור ומרלין וניג‬ ‫בשיחה נשית על קולנוע חרדי‬

‫‪48‬‬

‫פריימים של שכול‬ ‫ענת אריאל‬ ‫משיבה על שאלון‬ ‫האסוציאציות שלנו‬

‫‪36‬‬ ‫‪32‬‬ ‫‪2‬‬

‫עמיחי גרינברג‬ ‫עם פיצ׳ר ראשון ביד‬

‫מעלה ‪ /‬מגזין קולנוע‬

‫ירושלים של מקום‬ ‫אוהד דומב מצא את‬ ‫הלוקיישנים הטובים ביותר‬ ‫בעיר‬

‫‪42‬‬

‫אחי איפה אתה?‬ ‫עמנואל ונורית כהן‬ ‫בשאלון כפול‬

‫על קו התפר‬

‫ע‬

‫ל קו התפר בין העיר העתיקה לבין העיר‬ ‫החדשה בירושלים שוכן בית הספר‬ ‫לטלוויזיה ולקולנוע‪ ,‬מעלה‪.‬‬ ‫על קו התפר בין עולם הרוח היהודי‪ ,‬המסורת‬ ‫וההלכה לבין תרבות המערב‪.‬‬ ‫על קו התפר בין רוח היצירה‪ ,‬המעוף והדמיון‬ ‫לבין הפיזי והטכני‪ ,‬המצלמה והתאורה‪.‬‬ ‫על קו התפר בין החושך באולם לבין האור‬ ‫המוקרן על המסך‪.‬‬ ‫על קו התפר בין הענווה והצניעות לבין‬ ‫העצמיות והאגו‪.‬‬ ‫על קו התפר בין יצירה אינטימית ופרטית‬ ‫לבין ההפצה והפרסום בארץ ובעולם‪ .‬על‬ ‫קו התפר בין דתיים‪ ,‬חילונים וחרדים לבין‬ ‫יהודים ברחבי העולם‪.‬‬ ‫על קו התפר בין תל אביב לירושלים‪ ,‬בין‬ ‫ישראל לעולם‪ ,‬בין הארץ לשמים‪.‬‬ ‫על קו התפר בין הפנטזיה‪ ,‬החלום והחזון‬ ‫לבין השאפתנות והלהט לעבודה הקשה‪.‬‬ ‫על קו התפר בין הריגוש וההנאה‪ ,‬הצחוק‬ ‫והדמע לבין שבירת הסטראוטיפים ושינוי‬ ‫התודעה‪.‬‬ ‫על קו התפר בין תהליך היצירה הארוך‬ ‫והסיזיפי לבין רגעי החשיפה והתהילה‪.‬‬ ‫על קו התפר בין האמונה בצדקת הדרך לבין‬ ‫הטלת הספק‪.‬‬ ‫על קו התפר הזה נולדות יצירות נוגעות‬ ‫ומרגשות המחברות אנשים‪.‬‬ ‫על קו התפר הזה נמצא בית הספר מעלה‪.‬‬ ‫חצי יובל של יצירות קולנוע וטלוויזיה‬ ‫הנוגעות ביהדות ובישראליות‪ ,‬בחברתי‬ ‫ובאישי‪ ,‬בעבר ובהווה‪ ,‬בפנטזיות ובמציאות‪.‬‬ ‫יהי רצון שנזכה בחצי היובל הבא לחבר‬ ‫בין הגיגי הנפש למסך‪ ,‬בין הרוח לחומר‪,‬‬ ‫בין הדמיון למציאות‪ ,‬בין האישי לחברתי‬ ‫ובין היהודי לאוניברסלי‪ ,‬ונמשיך לגעת‬ ‫בנשמותיהם של אנשים רבים באמצעות‬ ‫אמנות הקולנוע‪.‬‬

‫נטע אריאל‬

‫מנהלת בית הספר‬

‫צילום‪ :‬מור ברנשטיין‬

‫לזכרו‬ ‫אני חושב שאנחנו בדרך הנכונה‪ .‬שמרו על‬ ‫הקול הייחודי שלכם‪ .‬אל תעשו מה שיש‪,‬‬ ‫תעשו מה שעוד אין‪( .‬אורי אליצור‪ ,‬מתוך‬ ‫סרטון המייסדים לרגל ח”י שנים למעלה)‬

‫“ה‬

‫ממונים עליי‪ ,‬שהיו אמורים‬ ‫להשיג את התקציב לפתיחת‬ ‫בית הספר‪ ,‬אמרו לי‪“ :‬אין! לא השגנו‬ ‫את הסכום הדרוש‪ ,‬אנחנו אוסרים עליך‬ ‫לפתוח את שנת הלימודים‪ .‬בוא נדחה את‬ ‫זה לשנה הבאה”‪ .‬ואני חשבתי‪ ,‬ויחד איתי‬ ‫מוטי שקלאר‪ ,‬שזה או עכשיו או לעולם‬ ‫לא!‪ ...‬בשנים הראשונות זה לא הצליח‪,‬‬ ‫אבל הבירורים היו חיוביים בעיניי‪ .‬הם‬ ‫היו חלק מתהליך היצירה של דבר חדש‪.‬‬

‫אורי אליצור (כ”ה באדר א’ תש”ו ‪1946‬‬ ‫ כ”ב באייר תשע”ד ‪ )2014‬היה ממקימי‬‫בית הספר לקולנוע מעלה‪ .‬ושימש כיו”ר‬ ‫הועד המנהל עד ‪ ,1989‬אז שימש כראש‬ ‫לשכת ראש הממשלה בנימין נתניהו‪ .‬אורי‬ ‫היה פובליציסט ואיש ציבור ישראלי‪.‬‬ ‫עיתונאי‪ ‬זוכה‪ ‬פרס סוקולוב וכיהן כעורך‬ ‫הראשי של ‘מקור ראשון’ בשנים ‪- 2013‬‬ ‫‪.2014‬‬ ‫בכ”ז בסיון תשע”ו ‪ 2016‬ולכבוד אירועי‬ ‫חצי היובל‪ ,‬הונצח אורי בבית הספר‬ ‫מעלה‪ ,‬שנקרא מעתה‪ :‬מעלה בית הספר‬ ‫לקולנוע ולטלוויזיה ע”ש אורי אליצור‪.‬‬

‫מעלה ‪ /‬מגזין קולנוע‬

‫‪5‬‬

‫דבר המערכת‬ ‫מתוך הסרט ׳קיר סדק דמעה׳ במאית‪ :‬תהילה רענן‬

‫א‬

‫ת המגזין החגיגי הזה בחרנו להקדיש‬ ‫לשאלה שבה אנו עוסקים כבר ‪ 25‬שנה‪,‬‬ ‫מאז הקמת בית הספר מעלה‪ :‬כיצד מפנים‬ ‫את המצלמה גם כלפיי השמים? כיצד המילה‬ ‫׳אמונה׳ יכולה לבוא לידי ביטוי במדיום‬ ‫הקולנועי המוגדר במילה שכה דומה לה ‪-‬‬ ‫׳אמנות׳?‬ ‫ואין מדובר כאן על החזרה בתשובה‪ ,‬גם‬ ‫שאלות של כפירה והתרסה כלפיי שמיא‬ ‫יתקבלו בסרטים בברכה‪ ,‬כי כרגע הקולנוע‬ ‫הישראלי מתעלם כמעט לחלוטין מן הא‪-‬ל‬ ‫(ראו סקירה מפורטת של עינת קאפח בעמ׳ ‪.)9‬‬ ‫כבר חצי יובל שבית הספר מכשיר סטודנטים‬ ‫וסטודנטיות בתחום הקולנוע ‪ -‬במאים‪,‬‬ ‫תסריטאים‪ ,‬מפיקים‪ ,‬עורכים וצלמים‬ ‫(בחלקו השני של הגיליון כתבות על בוגרי‬ ‫מעלה)‪ .‬לאורך כל ההכשרה המקצועית‬ ‫עומדת ברקע הקריאה לחפש שפה קולנועית‬ ‫חדשה‪ ,‬ישראלית ויהודית‪ ,‬כזו שתצליח‬ ‫לבטא באמת את חיינו המיוחדים בארץ‪,‬‬ ‫חיים המערבבים קודש וחול‪ ,‬קידוש ומשחק‪,‬‬ ‫מדע ואמונות תפלות‪ ,‬מסורת ובעיטה‪.‬‬ ‫את הקריאה הזו אנו רוצים להפנות כעת גם‬

‫‪4‬‬

‫מעלה ‪ /‬מגזין קולנוע‬

‫אליכם ‪ -‬העוסקים בקולנוע והמעוניינים‬ ‫לצרוך קולנוע מסוג זה‪ .‬בחרנו לחגוג‬ ‫ולהמשיך לעבוד ‪ -‬להעלות את הדברים על‬ ‫הכתב‪ ,‬לדבר‪ ,‬לשמוע ולהתווכח‪ .‬אין לנו‬ ‫תשובות‪ ,‬אנחנו עדיין בתהליך של חיפוש‪,‬‬ ‫של הזמנה‪ .‬מסע ארוך טווח שמצריך סבלנות‬ ‫ועקשנות‪ .‬משהו כמו עוד ‪ 25‬שנה‪.‬‬

‫חיים אלבום‬ ‫עורך המגזין‬

‫דאוס אקס מכינה*‬ ‫בלטינית‪Deus ex machina :‬‬ ‫הוא מונח תסריטאי שפירושו‪ :‬׳אל‬ ‫מתוך מכונה׳‪ .‬מקורו של המונח‬ ‫בתיאטרון‪ ‬היווני‪ ,‬בו מכונה הייתה‬ ‫מורידה "אל" לבמה‪ ,‬כדי לפתור מצב‬ ‫שאין דרך אחרת להתירו‪ .‬‬

‫המילים ׳אמונה׳ ו׳אמנות׳ כה קרובות זו לזו‪,‬‬ ‫אבל במציאות הן כה סותרות זו את זו?‬ ‫אני כמובן מיתמם‪ .‬בישראל כל הפניית‬ ‫ראש כלפי מעלה‪ ,‬כל תהייה תאולוגית‬ ‫פילוסופית‪ ,‬נתפסת כהתרסה בפני עצמה‪.‬‬ ‫עבור החילונים‪ ,‬דו קרב מנטלי מול אלוהים‬ ‫הוא משהו ששמור רק לדתיים‪ ,‬ובישראל‬ ‫להיות דתי זו לא בחירה אישית אלא פוליטית‬ ‫ אתה לא יכול להיות מאמין לפני שתבחר‬‫את צבע הכיפה שלך ואת גודלה‪ ,‬ואגב כך‬ ‫תיתן פומבי למפלגה שבה אתה תומך‪ .‬ועבור‬ ‫הדתיים‪ ,‬כך למדתי כשעבדתי על המאמר‬ ‫ההוא‪ ,‬זה פשוט מיותר‪ :‬עבור היהודי הדתי‬ ‫העיקר מצוי בהלכה ולא בפילוסופיה‪ ,‬וזו‬ ‫פחות או יותר הסיבה לכך שכל סרט ישראלי‬ ‫שמנסה להיות דתי או אמוני מציג בתוכו‬ ‫סצנה במקווה‪.‬‬

‫קולנוע אמוני‬ ‫אמרו לי שחיפוש אחר אלוהים בקולנוע זה‬ ‫משהו שמאפיין את התרבות הנוצרית ולא‬ ‫את התרבות היהודית‪ ,‬ואני נותרתי בלתי‬ ‫מסופק‪ :‬האם כל מה שיש לקולנוע היהודי‬ ‫האמוני לעסוק בו זה רק הלכות שבת‪,‬‬ ‫נידה‪ ,‬הידור אתרוגים ושילוח הקן? מה עם‬ ‫השאלות הגדולות באמת‪ ,‬מה עם הוויכוח‬ ‫הנוקב ביותר שאדם יכול לנהל בעודו בעולם‬ ‫הזה?‬ ‫ולכן‪ ,‬כשאני מדבר על קולנוע אמוני‪ ,‬אני‬ ‫מסתכל קודם כל על אנדריי טרקובסקי‪.‬‬ ‫טרקובסקי (‪ ,)1986-1932‬שביים בסך‬ ‫הכל שבעה סרטים (כנגד שבע הספירות‬ ‫התחתונות? שבעת ימי השבוע? שבעת‬ ‫השבועות של ספירת העומר? שבע השנים‬ ‫במחזור השמיטה?)‪ ,‬היה משורר בן משורר‬ ‫שחיפש רוחניות גם במזרח וגם במערב‪,‬‬ ‫אבל נותר תקוע בברית המועצות שבה‬ ‫אפשר היה להיות רוחני אבל לא דתי‪ .‬אחרי‬ ‫שהממסד הסובייטי עשה לו צרות עם סרטו‬ ‫השני ׳אנדרי רובליוב׳ ‪ -‬יצירת מופת דתית‬ ‫מאוד המתרחשת ברוסיה במאה ה‪,15-‬‬ ‫מעין וריאציה על סיפור הפסיון של ישו‪,‬‬ ‫שבה אמן מנסה לשלב באומנתו עבודה דתית‬ ‫וגם מרידה נגד משטר דכאני ואלים ‪ -‬הבין‬ ‫טרקובסקי שאת החקירה האמונית שלו עליו‬ ‫לעשות באופן עקיף‪ .‬במדינה שבה כנסיות‬ ‫ובתי כנסת היו מחוץ לחוק וכל פולחן דתי‬ ‫היה אסור‪ ,‬בחר טרקובסקי לחפש את הרוחני‬ ‫על פני הדתי‪ ,‬והוא מצא אותו בז׳אנר המדע‬ ‫בדיוני‪.‬‬

‫מתוך הסרט ‪ :‬׳סטאקלר׳‬

‫טרקובסקי לא היה‬ ‫הראשון שהשתמש‬ ‫במשלים ובאגדות כדי‬ ‫לנהל דיון אמוני‪ ,‬נפשי‬ ‫ומוסרי‪ .‬כשרבי נחמן‬ ‫מברסלב ראה שדברי‬ ‫תורה לא מדברים אל‬ ‫חסידיו הוא החל לספר‬ ‫להם סיפורי מעשיות‪,‬‬ ‫סיפורי פנטזיה על מלכים‬ ‫ונסיכות‬ ‫טרקובסקי דיבר לא מעט בפומבי ובאופן‬ ‫מתריס על כך שהוא סולד ממדע בדיוני‪.‬‬ ‫כיוצר שמקורות ההשראה העיקריים שלו‬ ‫חיו כולם במאה ה‪ 15-‬קל להבין אותו‪ ,‬ובכל‬ ‫זאת‪ ,‬שלושה מתוך שבעת סרטיו הם סרטי‬ ‫מדע בדיוני במידה כזו או אחרת‪ :‬׳סולאריס׳‬ ‫(‪ ,)1972‬המתרחש בספינת חלל שנעה סביב‬ ‫כוכב לכת חדש היוצר תופעות על טבעיות;‬ ‫׳סטאלקר׳ (‪ ,)1979‬המתרחש בעתיד‬ ‫לאחר אסון לא מוסבר; ו׳הקורבן׳ (‪,)1986‬‬ ‫המתרחש בעתיד הקרוב מאוד‪ ,‬בערב שבו‬ ‫מתבשרת האנושות כי העולם עומד להגיע‬ ‫לקצו‪ .‬ז׳אנר המדע בדיוני ִאפשר לטרקובסקי‬ ‫לעסוק בסוגיות של אמונה ומוסר באופן‬ ‫שאינו מחויב לריאליזם של כאן ועכשיו‪.‬‬

‫מאמינים בני מאמינים‬ ‫עולם הקולנוע והתאטרון מבוסס על‬ ‫עיקרון פשוט המכונה ׳השהיית האי אמון׳‬ ‫(‪ .)Suspension of disbelief‬באולם‬ ‫הקולנוע או באולם התאטרון‪ ,‬ברגע שהאור‬ ‫כבה והמסך עולה אנחנו כצופים נכנסים‬

‫למצב שבו אנחנו משהים את חוסר האמונה‬ ‫שלנו מהעולם‪ .‬בקולנוע אנחנו מאמינים‬ ‫בני מאמינים‪ :‬ברוחות רפאים‪ ,‬בערפדים‪,‬‬ ‫במפלצות‪ ,‬בחיזרים ואפילו באלוהים‪.‬‬ ‫בקולנוע הכל מותר והכל אפשרי‪ .‬המושג הזה‬ ‫חיוני לנו‪ ,‬כי הוא מסגיר את המצב שבו אנחנו‬ ‫נמצאים בברירת המחדל שלנו כשאנחנו‬ ‫מחוץ לאולם הקולנוע‪ :‬מצב של חוסר אמון‬ ‫ושל חוסר אמונה‪ ,‬מצב של ציניות מוחלטת‪.‬‬ ‫רק בקולנוע אנחנו יכולים לעשות כושר‬ ‫אמוני ולהפעיל את מה שהגיבור ב׳סטאלקר׳‬ ‫קורא לו ״האיבר המנוון בגוף שלנו שאתו‬ ‫אנחנו מאמינים״‪.‬‬ ‫׳סטאלקר׳ הוא דוגמה מצוינת לסרט‬ ‫העוסק בקונפליקט אמוני מבלי להיכנס‬ ‫לדת‪ ,‬לתאולוגיה ולאלוהים‪ .‬אי שם בעתיד‪,‬‬ ‫בעקבות אירוע שמימי בלתי מוסבר‬ ‫(התנגשות מטאור או התרסקות חללית)‪,‬‬ ‫נוצר אזור שיש בו כוחות על טבעיים‪ .‬במרכז‬ ‫האזור הזה נמצא חדר שמי שמצליח להגיע‬ ‫אליו ‪ -‬לאחר מסע רצוף מלכודות ‪ -‬יכול‬ ‫להביע משאלה ולראות אותה מתגשמת‪.‬‬

‫מעלה ‪ /‬מגזין קולנוע‬

‫‪7‬‬

‫יאיר רוה‬

‫מאמר מקצועי‬

‫טרקובסקי‪ ,‬למשל‬ ‫האם אנחנו לבד בעולם? האם קורים נסים? כיצד יכול להיות שבמאי רוסי עסק בשאלות הללו יותר‬ ‫מכל יוצרי הקולנוע הישראלי גם יחד? שלושים שנה למותו של אנדריי טרקובסקי‬

‫ל‬

‫פני כשנתיים פרסמתי מאמר בכתב העת‬ ‫׳ליברל׳ ובו שאלתי מדוע נעלם אלוהים‬ ‫מהקולנוע הישראלי‪ .‬עזבו אתכם מדתיים‬ ‫וחילונים‪ ,‬בואו נדבר רגע על אלוהים‪ .‬איך‬ ‫יכול להיות שכל כך הרבה סרטים מהעולם‪,‬‬ ‫כאלה שנחשבים ליצירות מופת נצחיות‪,‬‬ ‫מנהלים מערכות יחסים עם אלוהים ומשא‬ ‫ומתן סביב אמונה? איך יכול להיות שנסים‬ ‫הם חלק בלתי נפרד מהתפריט של צופה‬ ‫הקולנוע בעולם? איך ייתכן כי העולם הבא‪,‬‬ ‫נשמה ומטפיזיקה הם מושגים המרכיבים‬ ‫אחדים מהסרטים האהובים בעולם‪ ,‬אבל כל‬ ‫אלה נעדרים דווקא מהקולנוע הישראלי?‬ ‫אפילו סרטים של יוצרים ישראלים דתיים‬ ‫עוסקים לעתים קרובות מדי בדילמות‬ ‫פרקטיות והלכתיות ולא בשאלות הגדולות‬ ‫של החיים והקיום‪ .‬למה וודי אלן‪ ,‬אינגמר‬ ‫ברגמן‪ ,‬סטנלי קובריק‪ ,‬מרטין סקורסזה‪,‬‬ ‫פרנסיס פורד קופולה‪ ,‬הרולד ראמיס‪ ,‬רוברט‬ ‫זמקיס‪ ,‬סטיבן ספילברג והאחים כהן מגייסים‬ ‫את התנ״ך ומעלים רעיונות של אמונה‬ ‫ומוסר‪ ,‬אבל ארי פולמן‪ ,‬דובר קוסאשווילי‪,‬‬ ‫שבי גביזון‪ ,‬טליה לביא‪ ,‬ניר ברגמן ואפילו‬ ‫יוסף סידר לא? הקולנוע הישראלי ברובו‬ ‫אפילו לא טורח להיות אתאיסטי ‪ -‬הוא‬ ‫לא עומד מול אלוהים ומתריס נגדו‪ ,‬הוא‬ ‫לא זועק וזועם ומורד‪ ,‬הוא פשוט מתעלם‬ ‫מקיומו‪ .‬הוא בלתי תאיסטי‪ ,‬וכתבי הקודש‬ ‫ תורה‪ ,‬נביאים‪ ,‬כתובים‪ ,‬גמרא וחסידות ‪-‬‬‫שכל במאי ובמאית ישראלים יכולים לקרוא‬ ‫בקלות בשפתם בלי שהוריהם יכריחו אותם‬ ‫ללכת לסנדיי סקול‪ ,‬כמעט לא קיימים‬ ‫בתסריטים‪ .‬וכשהם כן מופיעים ‪ -‬בסרטים‬ ‫כמו ׳מקום בגן עדן׳‪ ,‬׳ההר׳‪ ,‬׳תיקון׳‪ ,‬׳הערת‬ ‫שוליים׳ ו׳גט׳ ‪ -‬זה כמו אוויר רוחני צח‬

‫‪6‬‬

‫מעלה ‪ /‬מגזין קולנוע‬

‫מתוך הסרט ‪ :‬׳סטאקלר׳‬

‫ומרענן לנשמה‪ .‬הקולנוע הישראלי לא ממש‬ ‫הבין איך עושים קולנוע יהודי שאינו קולנוע‬ ‫על יהודים‪.‬‬ ‫זו שאלה שאני שואל בתמיהה ובזעם‪ ,‬כי‬ ‫בעיניי אין שאלה גדולה מזו בחיינו‪ :‬האם‬ ‫אנחנו לבד בעולם? האם מישהו שם למעלה‬ ‫דואג לנו? וזו שאלה שאני בהלם שיש‬ ‫תסריטאים שלא עוסקים בה באופן כפייתי‪.‬‬ ‫הרי מה הוא תסריטאי אם לא בורא עולמות‬ ‫ומחריבם? יוצר שצריך לבנות עולם במחשבה‬ ‫תחילה‪ ,‬להשית עליו חוקים עקביים שהוא‬ ‫מנסח‪ ,‬לבנות את טבע העולם ואת ההיגיון‬ ‫שלו‪ ,‬ולברוא לתוכו דמויות‪ .‬הדמויות האלה‬ ‫יתהלכו בתוך העולם הזה‪ ,‬שלא נברא אלא‬ ‫בשבילן‪ ,‬כשהן בטוחות שהכל קורה במקרה‪,‬‬ ‫מתוך כאוס‪ ,‬שרירותיות וצירופי מקרים‪,‬‬ ‫אבל התסריטאי ‪ -‬שנעלם מעיניהן ושיודע‬ ‫מראש את כל מהלכיהן ‪ -‬יֵ דע לנווט אותן‬ ‫כך שהן יגיעו בסוף הסיפור אל הייעוד ואל‬ ‫התכלית שלהן ולהביא לתיקון העולם‪ .‬לכל‬

‫דמות יש משימה או שליחות שאותה היא‬ ‫תבין במערכה השלישית‪ .‬כל דמות תגלה‬ ‫כי ללא חפץ או תכונה שקיבלה במערכה‬ ‫הראשונה באופן שנראה אקראי‪ ,‬הסיפור‬ ‫כולו לא היה מתרחש‪ .‬ככל שניסיונו של‬ ‫התסריטאי במקצוע יגדל‪ ,‬הוא יבין כי אין‬ ‫בתסריט שום אלמנט מיותר‪ .‬כל חפץ וכל‬ ‫פריט מידע שניתן על הדמות הראשית‬ ‫נמצאים שם כי בלעדיהם משימתו בעולם‬ ‫הזה לא תשולם‪ .‬לכן תמוה בעיניי שיש‬ ‫תסריטאים ויוצרים שלא מניחים לרגע את‬ ‫העיפרון על השולחן‪ ,‬מרימים את הראש‬ ‫כלפי מעלה ושואלים את עצמם‪ :‬האם גם‬ ‫לי יש תסריטאי? האם גם אני מתנהל בעולם‬ ‫בתחושה שהוא כאוטי וחסר היגיון כשבפועל‬ ‫יש מי שמנווט ומדריך אותי ורק כשאגיע אל‬ ‫המערכה השלישית בחיי אתחיל להבין לאן‬ ‫הכל מוליך אותי ומה עליי לעשות כאן? ואם‬ ‫אני דמות‪ ,‬אז מה המשימה שלי? ולא פחות‬ ‫חשוב‪ :‬באיזה ז׳אנר אני חי? איך זה שבעברית‬

‫עינת קאפח‬

‫מאמר מקצועי‬

‫אייכה?‬

‫רובו של הקולנוע הישראלי עוסק כידוע במיתוסים של דמות הצבר‪ ,‬בסכסוך‬ ‫הישראלי פלשתיני ובפער העדתי‪ ,‬ונראה כי אלוהים כלל לא עניין את יוצרי‬ ‫הסרטים בישראל לאורך שנים רבות‪ .‬האם לאחרונה מתחיל להיווצר שינוי?‬ ‫מחפשים את האלוהים בקולנוע הישראלי‬

‫מתוך הסרט ‪ :‬׳חופשת קיץ׳‬

‫ב‬

‫בקתה מבודדת בהרים מניף האב סרג׳יו‬ ‫גרזן וכורת את אגודלו כדי להילחם‬ ‫בפיתוי לאישה‪ .‬סצנה מערערת זו מתוך‬ ‫׳השמש זורחת גם בלילה׳ של האחים‬ ‫טביאני (‪ )1989‬מייצגת את המאבק הפנימי‬ ‫המתחולל בנפשו ובגופו של מי שמועיד את‬ ‫עצמו לעבודת הא‪-‬ל‪.‬‬ ‫חיפוש נוכחות הא‪-‬ל בחיינו הוא מסע‬ ‫אינסופי המשותף לאנושות כולה משחר‬ ‫ימיה‪ .‬בישראל העיסוק בא‪-‬ל ובאמונה‬ ‫נוכח בחיי היומיום באופנים שונים‪ ,‬אלא‬ ‫שמסיבות שונות כמעט שלא היה עיסוק‬ ‫בא‪-‬ל בקולנוע הישראלי כבר מראשיתו‬ ‫ב‪ .1932-‬הסיבה הראשונה והשכיחה לכך‬ ‫היא שכדי שיוצר ירצה ליצור סרט העוסק‬

‫בחיפוש הא‪-‬ל ובנוכחותו עליו לנהל‬ ‫דיאלוג עם עצמו בשאלת נוכחות הא‪-‬ל או‬ ‫היעדרו‪ .‬רובו של הקולנוע הישראלי עוסק‬ ‫כידוע במיתוסים של דמות הצבר‪ ,‬בסכסוך‬ ‫הישראלי פלשתיני ובפער העדתי‪ ,‬ונראה‬ ‫כי אלוהים כלל לא עניין את יוצרי הסרטים‬ ‫בישראל לאורך שנים רבות‪.‬‬ ‫סיבה נוספת ‪ -‬ואמיתית יותר לטעמי גם‬ ‫כיוצרת ‪ -‬היא שקשה מאוד לתת ביטוי‬ ‫קולנועי חיצוני לחיפוש פנימי‪ .‬הרי אם הא‪-‬ל‬ ‫היה נוכח באופן ממשי בחיינו הארציים‪ ,‬לא‬ ‫רק שהיה לכך ביטוי קולנועי‪ ,‬אלא שסביר‬ ‫להניח כי גם המציאות שלנו הייתה נראית‬ ‫אחרת לחלוטין‪.‬‬ ‫עם זאת‪ ,‬הביטוי המוחשי ביותר לנוכחותו‬

‫של הא‪-‬ל הוא קיום המצוות על ידי מאמיניו‪,‬‬ ‫ועל כן רבים מסרטי הקולנוע הישראלים‬ ‫העוסקים בא‪-‬ל מביאים זאת לידי ביטוי‬ ‫באמצעות המאמין הדתי המתלבט בין‬ ‫ההלכה לבין צרכיו האישיים‪ .‬אם המצוות‬ ‫הן הביטוי לרצון הא‪-‬ל‪ ,‬אזי ניתן לחפש‬ ‫אותו דרך הקונפליקטים שמעוררות ההלכה‬ ‫והפרקטיקה הדתית‪ .‬כיוון שהקולנוע מערים‬ ‫קשיים שדרכם אנו מזדהים עם הגיבור (האם‬ ‫יצליח או לא) ההלכה ומיצגיה הופכים שלא‬ ‫במפתיע לאויב (האנטגוניסט)‪.‬‬ ‫ובאופן כללי יותר‪ ,‬בסרטים שבהם‬ ‫הקונפליקט הוא בין החוק היבש לבין רצונו‬ ‫של הפרט‪ ,‬כמעט תמיד תנצח האנושיות ולא‬ ‫המילים והציוויים שעל הדף‪.‬‬

‫מעלה ‪ /‬מגזין קולנוע‬

‫‪9‬‬

‫>>>‬

‫אנדריי טרקובסקי‪ ,‬בול‬ ‫לזכרו‪ ,‬רוסיה ‪2007‬‬

‫המשטר סוגר את האזור בגדרות ובפטרולים‪,‬‬ ‫ורק אנשים בודדים המכוונים ׳סטאלקרים׳‪,‬‬ ‫מעין מורי דרך‪ ,‬ממשיכים להבריח אנשים‬ ‫אל מעבר לגדרות כדי להובילם לחדר‬ ‫שבמרכז האזור‪ .‬למראה המסע בסרט אני‬ ‫לא יכול שלא להיזכר בסיפורים ששמעתי‬ ‫מחסידי ברסלב ותיקים על מסירות הנפש‬ ‫שלהם במסעות העלייה לרגל לציונו של רבי‬ ‫נחמן באומן בימי השלטון הקומוניסטי ומסך‬ ‫הברזל‪ .‬גם הם‪ ,‬כמו הדמויות ב׳סטאלקר׳‪,‬‬ ‫היו צריכים להיעזר במורי דרך שסייעו להם‬ ‫לעבור בחשאי את הגבול ולחצות אזורי‬ ‫ספר כדי להגיע לחדרון קטן המזמין אותם‬ ‫להתפלל ולבקש בקשות‪.‬‬

‫ברגע שהאור כבה והמסך עולה‬ ‫אנחנו כצופים נכנסים למצב שבו‬ ‫אנחנו משהים את חוסר האמונה‬ ‫שלנו מהעולם‪ .‬בקולנוע אנחנו‬ ‫מאמינים בני מאמינים‪ :‬ברוחות‬ ‫רפאים‪ ,‬בערפדים‪ ,‬במפלצות‪,‬‬ ‫בחיזרים ואפילו באלוהים‬ ‫עלילת ׳סטאלקר׳ מספרת על מסע כזה‬ ‫שבו נפגשים סופר (איש הרוח) ומדען (איש‬ ‫ההיגיון והתבונה) הרוצים להגיע אל החדר‬ ‫מתוך ספקנות‪ .‬שניהם מגלים כי החדר‬ ‫מכיל כוח בעל עוצמה גדולה בהרבה ממה‬ ‫שציפו‪ :‬זה לא סתם חדר המסוגל להגשים‬ ‫את התפילות ואת המשאלות‪ ,‬זה חדר שיודע‬ ‫להביט עמוק אל תוך לבו של האדם ולתת‬ ‫לו את מה שהוא באמת רוצה‪ ,‬את הרצון‬ ‫הכמוס המוחבא בתת מודע‪ ,‬זה שאנחנו לא‬ ‫מוכנים להודות שאנחנו רוצים‪ .‬ב׳סטאלקר׳‬ ‫מופיע גם סיפורו של דורבן שהגיע לחדר‬ ‫כדי לבקש משאלה שתחזיר את אחיו לחיים‪,‬‬ ‫וכשחזר לביתו גילה שהפך לעשיר מופלג‪.‬‬ ‫דורבן לא יכול היה לשאת את ההתמודדות‬

‫‪8‬‬

‫מעלה ‪ /‬מגזין קולנוע‬

‫מתוך הסרט ‪ :‬׳סטאקלר׳‬

‫בין מה שנדמה היה לו שהוא רוצה לבין‬ ‫מה ששכן עמוק בלבו והתאבד‪ .‬כלומר‪ ,‬זה‬ ‫המקום להגשים את מה שאנחנו רוצים‪ ,‬את‬ ‫מה שאנחנו באמת רוצים‪ ,‬וזו ‪ -‬אנחנו מבינים‬ ‫ סכנה גדולה‪ .‬היזהרו ממה שאתם מייחלים‬‫לו‪ ,‬כי קשה להתמודד עם התגשמות‬ ‫משאלותינו‪.‬‬

‫סיפורי מעשיות משנים קדמוניות‬ ‫טרקובסקי לא היה הראשון שהשתמש‬ ‫במשלים ובאגדות כדי לנהל דיון אמוני‪ ,‬נפשי‬ ‫ומוסרי‪ .‬כשרבי נחמן מברסלב ראה שדברי‬ ‫תורה לא מדברים אל חסידיו הוא החל לספר‬ ‫להם סיפורי מעשיות‪ .‬סיפורי פנטזיה על‬ ‫מלכים ונסיכות ועל משנה למלך‪ ,‬על ענקים‬ ‫ועל אנשי יער פלאיים ועל נהרות שזורם‬ ‫בהם יין‪ .‬לכאורה‪ ,‬מה הקשר בין כל אלה‬ ‫לאמונה או אפילו ליהדות? ברוב הסיפורים‬ ‫אין יהודים‪ ,‬וגם אלוהים הוא א‪-‬ל מסתתר‬ ‫בתוכם‪ .‬וכך גם משליו של טרקובסקי‪,‬‬ ‫שלעתים קרובות מבוססים על אותן אגדות‬ ‫פולקלור רוסיות שמהן שאב רבי נחמן‬ ‫את מעשיותיו‪ .‬זה בוודאי לא יותר מצירוף‬ ‫מקרים ‪ -‬אני לא טוען שטרקובסקי הכיר את‬ ‫סיפורי רבי נחמן ‪ -‬אבל סצנת הפתיחה של‬ ‫׳הקורבן׳ מזכירה לי את ׳מעשה מחכם ותם׳;‬ ‫סצנה מוקדמת ב׳אנדרי רובליוב׳ מזכירה לי‬ ‫את ׳מעשה ממלך עניו׳; ו׳סטאלקר׳‪ ,‬עם‬ ‫סיפור המסע שבו‪ ,‬מזכיר לי את ׳מעשה‬ ‫מאבדת בת מלך׳ ‪ -‬וגם את ׳הקוסם מארץ‬ ‫ֵ‬

‫עוץ‪ .‬ללמדנו שלמשלים ולאגדות יש כוח‬ ‫לעורר את השומעים‪ ,‬לגרום להם להעמיק‬ ‫בהם‪ ,‬לחפש את הסמלים המופיעים בהם‪,‬‬ ‫להתנתק מהמציאות ולהיכנס למצב של‬ ‫השהיית אי האמונה‪ .‬למצב של אמונה‪.‬‬ ‫בדצמבר הקרוב ימלאו שלושים שנה‬ ‫למותו של אנדריי טרקובסקי‪ .‬הוא מת‬ ‫מסרטן ריאות בצרפת‪ ,‬ארבע שנים לאחר‬ ‫שגלה מברית המועצות ‪ -‬מולדתו האהובה‬ ‫שאליה הוא נכסף‪ ,‬אשר הייתה אז רגע‬ ‫לפני הפרסטרויקה‪ .‬שלושים שנה שבהן‬ ‫בכל פסטיבל קולנוע אנחנו מגלים שוב‬ ‫ושוב עד כמה השפעתו על דורות צעירים‬ ‫של יוצרים רק הולכת וגדלה‪ .‬היוצרים‪,‬‬ ‫בעיקר מאירופה‪ ,‬מושפעים לא רק מהשפה‬ ‫הקולנועית האיטית ומהשוטים הארוכים‬ ‫והלוליינים שהוא הנדס מעבר לכל היגיון‬ ‫פיזיקלי‪ ,‬אלא בעיקר מהרעיונות הרוחניים‬ ‫והפילוסופיים באשר למקומו של האדם מול‬ ‫העולם ומול בוראו‪ ,‬אם הוא קיים‪ ,‬שסרטיו‬ ‫גדושים בהם‪ .‬שלושים שנה לאחר מותו‪,‬‬ ‫נדמה שטרקובסקי ‪ -‬והקולנוע האמוני שהוא‬ ‫יצר ‪ -‬חיים וקיימים יותר מאי פעם‪.‬‬

‫יאיר רוה‪ ,‬מבקר קולנוע ובעל הבלוג‬ ‫׳סינמסקופ׳‪ ,‬מלמד בבית הספר מעלה‬

‫נוקב בשאלות של אמונה וכפירה‪ .‬במרכז‬ ‫הסרט עומדים זה מול זה אב המקפיד על‬ ‫לימוד תורה ועל שמירת הלכה ואם רחמנית‪.‬‬ ‫ההורים איבדו את בנם היחיד משום שהאב‬ ‫היה שקוע בתפילת עמידה ולא השגיח על‬ ‫בנו‪ .‬זהו סרט שמטלטל את הצופה בעיסוקו‬ ‫בהתמודדות עם אובדן ילד המוביל למשבר‬ ‫אמונה‪ .‬שיאו של הסרט הוא כאשר האם‬ ‫משליכה את הסידורים מעזרת הנשים על‬ ‫ראש האב‪ ,‬והאב ‪ -‬שהוא גם רב ‪ -‬מרים‬ ‫את ראשו כלפי מעלה וכל שהוא רואה הם‬ ‫אורות הניאון שמעליו‪ ,‬לא את אלוהים ולא‬ ‫יד מנחמת‪ .‬הסרט‪ ,‬שנכתב ובוים בהשראת‬ ‫הדיבר הראשון של הבמאי הפולני קז׳ישטוף‬ ‫קישלובסקי‪ ,‬מעמיד את סמלי האמונה על‬ ‫המסך בלי להסוותם‪ .‬מנחם‪ ,‬הילד הקטן‪,‬‬ ‫מנסה ללא הצלחה להדביק את האיל בשיעור‬ ‫על עקידת יצחק‪ ,‬ואביו ממהר לקיים את‬ ‫מצוות שילוח הקן ‪ -‬מצווה שפשרה לא‬ ‫ברור ושבגללה כפר אלישע בן אבויה ויצא‬ ‫מהעולם היהודי לבלי שוב‪ .‬ייחודו של‬ ‫הסרט אינו רק בסיפור הטרגי‪ ,‬אלא גם‬ ‫בעבודת המצלמה הייחודית המאפשרת‬ ‫נקודת מבט נוספת על הסיפור‪ .‬כך למשל‬ ‫בסיפור המסגרת‪ ,‬כשהאב נכנס ללמד בבית‬ ‫הכנסת‪ ,‬המצלמה ‪ -‬מעין גורם נעלם שהוא‬ ‫לא אנחנו ‪ -‬עוקבת אחריו ומלווה אותו‪ ,‬אך‬ ‫אז נסגרת הדלת והאב נשאר בפנים ואינו‬ ‫נראה לצופים‪ .‬הא‪-‬ל נוכח לאורך הסרט דרך‬ ‫האב הקפדן‪ ,‬אך גם כנקודת מבט נוספת‬ ‫מעל לדמויות ומעל לסיפור‪ .‬הבחירה למקם‬ ‫את טביעת הילד דווקא בים המלח ‪ -‬מקום‬ ‫שבדרך כלל איש אינו טובע בו ‪ -‬מעוררת‬ ‫גם היא את שאלת נוכחותו של הא‪-‬ל‪ :‬האם‬ ‫יד מכוונת היא או סתמיות‪ .‬היוצר וולך‪,‬‬ ‫שגדל במשפחה חרדית ויצא בשאלה‪ ,‬עונה‬ ‫לשאלה על נוכחות הא‪-‬ל בסצנה שבה כאשר‬ ‫האנשים החרדים קוראים על שפת הים את‬ ‫הפרק מתהלים “שיר למעלות מאין יבוא‬ ‫עזרי״‪ ,‬מגיעה התשובה בדמות הליקופטר‬ ‫המטרטר מעליהם ואנשים מיומנים שיורדים‬ ‫ממנו בסולם המשתלשל מהשמים כדי‬ ‫לחפש את הילד במים‪.‬‬ ‫באופן דומה אך קומי מזכיר אפרים קישון‬ ‫את הא‪-‬ל בסרטו ׳סלאח שבתי׳ ( ‪.)1964‬‬ ‫לפנות ערב‪ ,‬כאשר יורד גשם חזק‪ ,‬חוזר‬ ‫סלאח לפחון שבמעברה וסופג צעקות‬ ‫ייאוש מאשתו‪ .‬מתוך מצוקתו על המחסור‬ ‫הכלכלי הוא כורע בבוץ ומרים ידיו למעלה‬ ‫בתחינה לאלוהים שיעזור לו‪ .‬התשובה‬ ‫מגיעה בהבזק של ברק המאיר את מודעת‬

‫צילום‪ :‬רן מנדלסון‪ ,‬מתוך הסרט ‪ :‬׳מקום בגן עדן׳‬

‫הבחירות שמודבקת על הקיר‪ .‬כלומר‪ ,‬גם‬ ‫אצל וולך וגם אצל קישון לא ברור אם יש או‬ ‫אין אלוהים‪ ,‬אך מה שברור הוא שמעשי בני‬ ‫האדם הם שקובעים‪.‬‬

‫הסרט מעמיד את הישראליות‬ ‫שהפנתה עורף לתרבות היהודית‬ ‫העתיקה מול הדור הצעיר‬ ‫שמנסה בכל כוחו לחדש את‬ ‫העולם האבוד ההוא‬

‫אם יש גן עדן‬

‫׳מקום בגן עדן׳ (יוסי מדמוני‪ )2014 ,‬אינו‬ ‫עוסק באדם דתי‪ ,‬אלא בגיבור צבר לוחם‬ ‫המוכר את מקומו בגן עדן בעבור שקשוקה‬ ‫ומאז חייו רוויים טרגדיות וקשיים‪ .‬בנו החוזר‬ ‫בתשובה של הגיבור ‪ -‬שנקרא בשם הטעון‬ ‫נמרוד ‪ -‬מנסה להשיב לאביו את מקומו‬ ‫בגן העדן‪ .‬אם אלוהים הוא לא רק המסגרת‬ ‫וקיום המצוות אלא גם החיפוש הקבוע‬ ‫אחרי משמעות וחוויה טרנסצנדנטלית‪,‬‬ ‫הרי ש׳מקום בגן עדן׳ מחפש אחריו גם דרך‬ ‫צילום מרהיב של המדבר ושל ירושלים ולא‬ ‫רק דרך הריטואל הדתי‪.‬‬ ‫הא‪-‬ל אינו נוכח בקדמת הסרט‪ ,‬אולם הסרט‬ ‫מוצף בסמלים מעולם המיתוסים היהודי כמו‬ ‫מכירת הבכורה של עשו ליעקב‪ ,‬אהבתם‬

‫של יעקב ורחל וסיפור שמשון וערלות‬ ‫הפלשתים‪ .‬כל אלה מתמזגים בדמות הצבר‬ ‫הלוחם החילוני הבז ליהדות‪ ,‬עד לסוף הסרט‬ ‫שבו נפגשים הגיבורים בגן העדן ‪ -‬שדה‬ ‫פרחים מרהיב אי שם‪.‬‬ ‫׳מקום בגן עדן׳ הוא מעין מדרש מודרני‬ ‫הבוחן את המיתוסים העתיקים שלנו מול‬ ‫הישראליות החילונית המתנכרת כפי שהיא‬ ‫באה לידי ביטוי בדמות האב‪ .‬ייתכן שעומס‬ ‫הסמלים מכביד על הסרט‪ ,‬אולם זהו ניסיון‬ ‫ייחודי לטעמי לדבר בשפה ׳יהודית׳ שבודקת‬ ‫את הרלוונטיות של המסורת לימינו‪.‬‬ ‫מבחינת האב אלוהים ‪ -‬וכל ההבטחות סביבו‬ ‫כולל גן העדן ‪ -‬אינו קיים‪ ,‬ואילו הבן שחוזר‬ ‫בתשובה מחפש עבור אביו את המקום‬ ‫הרוחני שאיבד לדעתו‪ .‬באופן זה מעמיד‬ ‫הסרט את הישראליות שהפנתה עורף‬ ‫לתרבות היהודית העתיקה מול הדור הצעיר‬ ‫שמנסה בכל כוחו לחדש את העולם האבוד‬ ‫ההוא‪ .‬וכך גם הקולנוע הישראלי‪ ,‬שהתחיל‬ ‫בהיעדר מוחלט של הא‪-‬ל מתוך חוסר עניין‪,‬‬ ‫מגשש היום את דרכו בחיפוש אחריו‪.‬‬

‫עינת קאפח‪ ,‬בוגרת מעלה‪ ,‬מרצה לקולנוע‪,‬‬ ‫בימאית ותסריטאית‪ ,‬אחראית קשרי חוץ‬ ‫בבית הספר‬

‫מעלה ‪ /‬מגזין קולנוע‬

‫‪11‬‬

‫>>>‬ ‫צילום מתוך הסרט ‪ :‬׳אושפיזין׳‬

‫עיניים עצומות לרווחה‬

‫אלוהים ‪ -‬אם הוא קיים ‪ -‬נוכח בסרטים‬ ‫הישראליים דרך האסור והמותר ודרך עושי‬ ‫דברו‪ .‬כך למשל בסרט ׳עיניים פקוחות׳‬ ‫(חיים טבקמן‪ )2009 ,‬מתמודדים שני גברים‬ ‫חרדים עם אהבתם זה לזה האסורה הלכתית‬ ‫ומתוך כך גם חברתית‪ ,‬ובסרט ׳קדוש׳ (עמוס‬ ‫גיתאי‪ )1999 ,‬מצווים הרבנים על זוג חרדי‬ ‫אוהב להתגרש כיוון שאין להם ילדים‪.‬‬ ‫הגיבורים בסרטים הללו נאלצים להכריע בין‬ ‫רצונם האישי לבין ההלכה‪ .‬הא‪-‬ל‪ ,‬אם הוא‬ ‫בכלל נוכח בסרטים הללו‪ ,‬הוא מעין שופט‬ ‫על המצווה‪ ,‬המתיר ובדרך כלל אוסר‪.‬‬ ‫שונה מסרטים אלה הוא ׳המיועד׳ (דניאל‬ ‫וקסמן‪ )1990 ,‬המוליך את העולם הדתי‬ ‫לעבר המיסטי ולחצרות קדושים‪ .‬אך יותר‬ ‫משהגיבור מחפש את החוויה הרוחנית‪ ,‬הוא‬ ‫מתמודד מול אישה‪-‬לילית‪ ,‬בכיכובה של‬ ‫רונית אלקבץ ז״ל‪ ,‬המטריפה את עולמו‪.‬‬ ‫קל יותר ליצור סרט המייצג התנגשות בין‬ ‫רצונות‪ ,‬אך האם יש בכך עיסוק בא‪-‬ל עצמו?‬ ‫אני סבורה שלא‪ .‬יותר מכך‪ ,‬ברוב הסרטים‬ ‫שבהם הגיבור מתמרד נגד הא‪-‬ל או נגד‬ ‫שליחיו‪ ,‬הרי זה מפני שהמציאות מקשה‬ ‫עליו‪ .‬אז‪ ,‬מטבע הדברים‪ ,‬הזעם מופנה כלפי‬

‫‪10‬‬

‫מעלה ‪ /‬מגזין קולנוע‬

‫הא‪-‬ל שנתפס כמעין סנטה קלאוס האמור‬ ‫להגשים משאלות‪ ,‬ואם אינו מיטיב עם‬ ‫האדם הוא ראוי לכעסו‪.‬‬ ‫מעניין לראות כי גם כאשר הגיבור אינו‬ ‫מאמין בא‪-‬ל‪ ,‬ברגעי משבר קשים בחייו הוא‬ ‫מפנה את זעמו כלפי שמים‪.‬‬

‫הבחירה למקם את טביעת הילד‬ ‫דווקא בים המלח ‪ -‬מקום שבדרך‬ ‫כלל איש אינו טובע בו ‪ -‬מעוררת‬ ‫גם היא את שאלת נוכחותו של‬ ‫הא‪-‬ל‪ :‬האם יד מכוונת היא או‬ ‫סתמיות‬ ‫גם כשהא‪-‬ל מיטיב עם האדם כמעט לא‬ ‫נראה את האדם מודה לא‪-‬ל‪ ,‬שכן אז הוא‬ ‫בדרך כלל מייחס את הטוב שנפל בחלקו‬ ‫ליכולתו האישית‪ .‬גם כאשר האדם כבר מודה‬ ‫לא‪-‬ל הדבר נאמר בנימה ביקורתית‪ .‬כך‬ ‫למשל בסצנה משעשעת מהסרט ׳כל ממזר‬ ‫מלך׳ (אורי זוהר‪ )1968 ,‬הגיבור ‪ -‬המגולם‬ ‫על ידי יהורם גאון ‪ -‬המקבל צו גיוס מנופף‬

‫בו כלפי מעלה וצועק “תודה אלוהים״ על‬ ‫שקראו לו לצאת להילחם‪ .‬כמובן שבסצנה‬ ‫זו אין הודאה אמיתית לא‪-‬ל אלא הבעת‬ ‫ביקורת כלפי ההתלהבות לצאת למלחמה‪.‬‬

‫אמונה קולנועית‬ ‫בניגוד לכל הסרטים שהזכרנו בסרט‬ ‫׳אושפיזין׳ (גידי דר‪ )2004 ,‬מתחולל משהו‬ ‫אחר‪ .‬זהו אולי הסרט הישראלי הראשון‬ ‫המציב במובהק את שאלת האמונה מנקודת‬ ‫מבטו של המאמין‪ .‬גיבור הסרט‪ ,‬משה‬ ‫בלנגה‪ ,‬מוציא את מעט כספו כדי לזכות‬ ‫בהידור מצווה מתוך אמונה שזה מה שהא‪-‬ל‬ ‫מצפה ממנו‪ .‬הוא נאלץ להתמודד עם שני‬ ‫העבריינים שמסתופפים בביתו ומאתגרים‬ ‫את אמונתו‪ .‬כיוון שהוא אדם מאמין‪ ,‬הוא‬ ‫רואה את יד הא‪-‬ל נוכחת בכל מה שעובר‬ ‫עליו‪ .‬ברגע האמוני המובהק בסרט זועק‬ ‫הגיבור כלפי שמים מתוך כאב ופורקן‪,‬‬ ‫ובכך מצליח להעביר לצופה געגוע לאינסוף‬ ‫ולחוויה רוחנית שיש באמונה בא‪-‬ל‪.‬‬ ‫למרות שזהו סרט נוסף על אנשים דתיים‪,‬‬ ‫׳חופשת קיץ׳ (דוד וולך‪ )2006 ,‬הוא אולי‬ ‫הסרט הישראלי הראשון שעוסק באופן‬

‫הקולות הפנימיים הקוראים לה לא להתערב‬ ‫בטבע ולאפשר לא‪-‬ל לממש את רצונו‪ ,‬גם‬ ‫אם רצון זה מתנגש עם רצונה ומדכא את‬ ‫החיות הפנימית שלה‪ .‬׳שירה׳‪ ,‬בדומה לסרטי‬ ‫בוגרים רבים‪ ,‬תחם את הדיאלוג עם הא‪-‬ל‬ ‫במישור ההלכתי‪.‬‬

‫בכוחו של הגיבור לדבוק בא‪-‬‬ ‫לוהיו גם אם הוא לכוד במסיבת‬ ‫כריסמס ‪ -‬דרך אהבתו לאשתו‬ ‫ולא‪-‬ל‪ ,‬ודרך שמחה ולא רק דרך‬ ‫ייסורים‬ ‫בסרט ׳ואהבת׳‪ ,‬בבימויו של חיים אלבום‬ ‫(‪ ,)2008‬קיים ניסיון ראשוני ומעניין לחפש‬ ‫דיאלוג פנימי בין הגיבור ‪ -‬תלמיד ישיבה‬ ‫ לבין הא‪-‬ל‪ .‬במרכז הסרט סיפור אהבה‬‫הומוסקסואלי שהמוקד שלו אינו מערכת‬ ‫יחסים בין שני גברים‪ ,‬אלא בין הגיבור‬ ‫לבין הצו המוסרי שבו הוא מאמין ושאותו‬ ‫הוא רוצה להמשיך לקיים‪ .‬אולם הדיאלוג‬ ‫הפנימי החדשני נעשה לדעתי בסגנון נוצרי‪.‬‬ ‫בסצנה נפלאה הגיבור מבקש עזרה טלפונית‬ ‫ממתנדב בקו חם‪ .‬המתנדב מציע לו ללפף על‬ ‫ידיו גומיות‪ ,‬ובכל פעם שירגיש רגש ׳אסור׳‬ ‫עליו למשוך בגומיות ולייסר את עצמו‪ ,‬וכך‬ ‫הוא יוכל לשלוט על הלב ולא להפך‪ .‬הבחירה‬ ‫בייסורים זורקת אותי לעולם מושגים נוצרי‬ ‫שבו הא‪-‬ל כופה את המוסר‪ ,‬שבו תפקיד‬ ‫הא‪-‬ל הוא להעניש‪ ,‬ועל המאמין ׳להקריב׳‬ ‫את עצמו כדי שהא‪-‬ל יקבל אותו‪ .‬לפי‬ ‫התפיסה יהודית על הגיבור לעבור תהליך‬ ‫פנימי שנובע מתוכו כדי שיוכל להתאחד עם‬ ‫הצו הא‪-‬לוהי‪ .‬צילום קלוז אפ על הפצעים‬ ‫שנותרו על היד בוחן האם היה זה קרב‬ ‫כושל‪ ,‬אולם בסוף הסרט הגיבור מחליט‬ ‫להיכנס לבית הכנסת ובוחר בא‪-‬ל למרות‬ ‫הקונפליקט‪.‬‬ ‫סרט שהצליח לדעתי ליצור‪ ,‬לפחות‬ ‫באופן חלקי‪ ,‬התייחסות יהודית יותר‬ ‫לא‪-‬ל הוא הסרט ׳רבי סנטה׳ בבימויה של‬ ‫תהילה קייזר‪-‬ויזנברג (‪ .)2007‬סיפור על‬ ‫יהודי פשוט המתפרנס מהדרכת תיירים‬ ‫בירושלים‪ ,‬וכתוצאה מתאונת דרכים אשתו‬ ‫מאבדת את שיניה הקדמיות והוא מאבד את‬ ‫מקור הפרנסה שלו‪ .‬הוא חייב להשיג סכום‬ ‫של כסף לתיקון השיניים‪ ,‬ובצר לו הוא מוצא‬ ‫עצמו נאלץ לשמש בתפקיד סנטה קלאוס‬ ‫במסיבת כריסמס לבקשתה של קבוצת‬

‫מתוך הסרט‪ :‬׳חיים של אחרים׳‬

‫פקודות ללא שיקול דעת עצמי‪ .‬במהלך‬ ‫הסרט הוא הופך אט אט לאדם בן חורין‬ ‫המשתמש בבחירתו החופשית‪ .‬הוא מתחיל‬ ‫לפעול לפי צו לבו ומפברק את התיעוד‬ ‫של מושא המעקב שעליו הוא מופקד‪ .‬ויזר‬ ‫לוקח על עצמו סיכון עצום בלי שום שאיפה‬

‫צילום‪ :‬רן אביעד‪ ,‬מתוך הסרט‪ :‬׳ואהבת׳‬

‫תיירים סקנדינביים‪ .‬במהלך המסיבה יושב‬ ‫הגיבור בתוך המעגל כמי שכפאו שד וכולם‬ ‫סביבו רוקדים ושרים‪ .‬למרות שלא שומעים‬ ‫דבר‪ ,‬שפת הגוף שלו מבהירה כי הוא יוצר‬ ‫חיץ מוחלט בין הגוף הלבוש בבגדי סנטה‬ ‫קלאוס לבין הנשמה שממש לא נמצאת‬ ‫בתוך הגוף הזה‪ .‬בסיום הסרט ‪ -‬בשעה‬ ‫שהוא מחכה לאשתו ברחוב‪ ,‬עדיין בבגדי‬ ‫סנטה‪ ,‬ובידו הכסף הנדרש לתיקון השיניים‬ ‫ הוא פורץ בריקוד חסידי שמצליח להכניס‬‫נשמה בבגדי סנטה קלאוס ומוביל לרגש של‬ ‫שמחה ושלמות‪ .‬רגע זה מצליח להוביל את‬ ‫השתלשלות העלילה לגילוי פנימי‪ :‬בכוחו‬ ‫של הגיבור לדבוק בא‪-‬לוהיו גם אם הוא‬ ‫לכוד במסיבת כריסמס ‪ -‬דרך אהבתו לאשתו‬ ‫ולא‪-‬ל‪ ,‬ודרך שמחה ולא רק דרך ייסורים‪.‬‬ ‫הסרט שצריך לדעתי לשמש דוגמה ומופת‬ ‫ליהודים השואפים להציג את הא‪-‬ל בתלת‬ ‫ממד הוא זוכה פרס האוסקר ׳חיים של‬ ‫אחרים׳ (‪ )2006‬בבימויו של פלוריאן הנקל‬ ‫פון דונרסמארק‪ .‬ויזר‪ ,‬גיבור הסרט‪ ,‬הוא פקיד‬ ‫מעקב של משטר כוחני ומושחת הממלא‬

‫מתוך הסרט‪ :‬׳שירה׳‬

‫לתהילה אלא רק מתוך בחירה פנימית בינו‬ ‫לבין עצמו‪ .‬הוא מצליח להשתחרר מהשקר‪,‬‬ ‫יוצר קשר בינו לבין צו מצפונו ו׳בוגד׳‬ ‫במפלגה‪ .‬זה בעיניי מודל האלוהות היהודי‪,‬‬ ‫שבו הדיאלוג גמיש ופתוח ומאפשר לגיבור‬ ‫בחירה חופשית בכל רגע‪ .‬בחירה נכונה‬ ‫מזכה את הגיבור בשלמות עצמית‪.‬‬ ‫נראה כי הקתרזיס שהא‪-‬ל היהודי מבקש‬ ‫לגרום לגיבוריו מאפשר להם לפתוח את‬ ‫הלב ולעבור תהליך פנימי המכונה ׳לעשות‬ ‫תשובה׳‪.‬‬ ‫חלי רוזנברג‪ ,‬בוגרת מעלה‪ ,‬בימאית‪,‬‬ ‫אחראית אירועים בבית הספר‬

‫מעלה ‪ /‬מגזין קולנוע‬

‫‪13‬‬

‫חלי רוזנברג‬

‫מאמר מקצועי‬

‫הקתרזיס היהודי‬

‫האלוהות היהודית לא מבקשת להציב חיץ בין טוב לרע אלא לברור את‬ ‫הטוב מהרע ואת הרע מהטוב‪ .‬מה זה אומר באשר לגיבור הקולנועי‪ ,‬והאם‬ ‫סרטי מעלה הצליחו ליצור דמות חדשה שטרם נראתה על המסך?‬

‫מתוך הסרט ‪ :‬׳רבי סנטה׳‬

‫ה‬

‫עיסוק במושג אלוהים ביהדות הוא רחב‬ ‫מני ים‪ .‬אצמד לפירוש הקלסי שלפיו‬ ‫הוא נקודת החיות הקיום ושורש המציאות‬ ‫לכל הבריאה‪ .‬אנו יודעים שעצמותו קיימת‬ ‫אך לא מבינים אותה‪ .‬החלק העיקרי שאנחנו‬ ‫יכולים לתפוס ולהזדהות אתו הוא הרצון‪,‬‬ ‫אולם שאלת השאלות היא מהו אותו רצון‪.‬‬ ‫כיצד מפרשים את רצונו‪ ,‬כיצד מגלים‬ ‫את רצוננו וכיצד‪ ,‬אם בכלל‪ ,‬רצונות אלה‬ ‫מתחברים?‬ ‫בניגוד להגדרה האינסופית של מהות הא‪-‬ל‬

‫‪12‬‬

‫מעלה ‪ /‬מגזין קולנוע‬

‫היהודי‪ ,‬לא‪-‬ל הנוצרי יש מודלים מוכרים‬ ‫ותחומים‪ .‬הוא לוהק עד היום כא‪-‬ל מעניש‬ ‫או כא‪-‬ל שמורה על המוסר העליון‪ .‬יש‬ ‫אינספור סצנות קולנועיות שבהן הגיבורים‬ ‫מקיימים דיאלוג נוקב עם קולות פנימיים‬ ‫וחיצוניים בעקבות חטא או גחמה אנושית‬ ‫׳אסורה׳ שבאה בסתירה לציווי הא‪-‬ל‪.‬‬ ‫האלוהות היהודית לא מבקשת להציב חיץ‬ ‫בין טוב לרע אלא לאחד ביניהם‪ .‬השאיפה‬ ‫היא כי הקול המוסרי והרצון הפנימי יהיו‬ ‫אחד‪ ,‬וכך האתגר של הגיבור לא יהיה‬

‫להכריע בין טוב לרע אלא להכיר ב"עץ‬ ‫הדעת טוב ורע" ולברור את הטוב מהרע ואת‬ ‫הרע מהטוב בעזרת הדעת‪.‬‬ ‫האם סרטי מעלה הצליחו ללהק את הא‪-‬ל‬ ‫לתפקיד חדש שטרם נראה על מסך?‬ ‫נדמה לי כי ניתן למצוא בסרטים ניצנים‬ ‫ל׳דמות׳ אלוהית קצת יותר מורכבת‪.‬‬ ‫אתייחס לשלושה מהם‪.‬‬ ‫בסרט ׳שירה׳‪ ,‬בבימויה של מרים אדלר‬ ‫(‪ ,)2009‬הגיבורה לא רוצה ילדים נוספים‪.‬‬ ‫היא מתלבטת בשל הלחץ החברתי ובשל‬

‫מתוך הסרט ‪ :‬׳בטמן נגד סופרמן‪ :‬שחר הצדק׳‬

‫הבעייתיים של אמריקה עם אבות האומה‬ ‫בז׳אנר שעיסוקו ביתמות? זו שאלה שצריך‬ ‫להפנות לסוציולוגים‪ .‬אני מנחשת שיש קשר‬ ‫לרציחתם של מנהיגים אמריקנים בולטים‬ ‫בתקופה שקדמה לחילופין הללו ‪ -‬האחים‬ ‫קנדי ומרטין לוטר קינג‪ .‬מעניין שבסופרמן‬ ‫ הסרט שייסד את הז׳אנר ‪ -‬האב המת הוא‬‫גם אל‪ .‬למעשה המילה העברית ׳אל׳ היא‬ ‫שם משפחתו של סופרמן עצמו (גור אל היה‬ ‫שמו של אביו)‪ .‬האב שולח את בנו לחיות בין‬ ‫בני האדם‪ .‬הבן מקריב עצמו פעם אחר פעם‪,‬‬ ‫סרט אחר סרט‪ ,‬כדי להציל את האנושות‪,‬‬ ‫ובכך מעביר אותנו לטריטוריה אחרת ‪ -‬זו‬ ‫של הברית החדשה‪.‬‬ ‫האם נוכחות האל בסופרמן היא בעצם‬ ‫ההיעדרות שלו? לא‪ .‬הבן גם הוא כאמור‬ ‫אל‪ .‬רוחו של האב נגלית אליו ומעבירה‬ ‫לו את כוחו ואת חכמתו האינסופית‪ .‬שמו‬ ‫הקריפטוני של סופרמן הוא קאל אל ‪ -‬קול‬ ‫האל‪ .‬השילוש הקדוש נוכח במלואו ‪ -‬האב‪,‬‬ ‫הבן ורוח הקודש‪ .‬קשה להפריד בניהם‪.‬‬ ‫המערבון כבר ביקר בטרטוריה של הברית‬ ‫החדשה בסרטים כמו ׳שיין׳ (‪)1953‬‬ ‫ובמערבונים אחדים שקלינט איסטווד ביים‬

‫ ואולי משום כך הוא היה הכוכב הנכון‬‫להחליף את ג׳ון ויין כמי שמזוהה היום יותר‬ ‫מכל שחקן אחר עם ז׳אנר המערבון ‪ -‬אבל‬ ‫בסרטים הללו הבנים צפו בגיבור עושה את‬ ‫שלו‪ ,‬הם לא היו הגיבורים בעצמם‪.‬‬

‫מסופרמן דרך בטמן וספיידרמן‬ ‫ועד הארי פוטר‪ ,‬גיבורי העל‬ ‫כולם יתומים‪ .‬מדוע הוחלף ז׳אנר‬ ‫שעסק ביחסים הבעייתיים של‬ ‫אמריקה עם אבות האומה בז׳אנר‬ ‫שעיסוקו ביתמות?‬ ‫סופרמן נולד ב‪ 1938-‬כקומיקס יהודי‬ ‫שנלחם את מלחמתם של חסרי הישע נגד‬ ‫הנאצים‪ .‬הסנטימנט היהודי של יוצריו חיפש‬ ‫ישועה בעולם שבו נדמה שהא‪-‬ל נעלם‪,‬‬ ‫ועל כל פנים לא ניתן לסמוך עליו‪ ,‬ואילו‬ ‫ההורים חלשים מכדי שניתן יהיה למצוא‬ ‫בהם ביטחון‪ .‬חייזר מעופף היה פתרון‬ ‫אסקפיסטי מושלם‪ .‬לא אמונה דתית בכוח‬ ‫עליון‪ ,‬אלא אמונה בכוחם של סיפורים על‬

‫כוח עליון נתנה תקווה בעולם שירדה עליו‬ ‫חשכה רוחנית‪.‬‬ ‫ראוי לציין כי תרגומה המילולי של המילה‬ ‫סופרמן הוא ׳אדם עליון׳ ‪ -‬הדמות האידאלית‬ ‫שמתאר ניטשה‪ ,‬זו המתעלה מעל חוקי‬ ‫האדם אך נשארת אנושית‪ .‬בניגוד לאדם‬ ‫העליון של ניטשה‪ ,‬סופרמן בוחר להכפיף‬ ‫עצמו לחוקי מוסר אנושיים בהיותו אל‪.‬‬ ‫נראה אם כן שהאל בסופרמן הוא נוצרי‪,‬‬ ‫על אף שמוצאו יהודי ‪ -‬בדומה לסיפור ישו‬ ‫שהתרחש לפני אלפיים שנה‪ .‬יש משהו‬ ‫אירוני בכך שחמישים שנה לאחר לידתו של‬ ‫סופרמן בחר העולם המערבי לאמץ אותו‪,‬‬ ‫אחרי שאפילו היהודים כבר שכחו ברובם‬ ‫את מקורו‪ .‬זאק סניידר‪ ,‬הבמאי שהופקד על‬ ‫שני סרטי סופרמן האחרונים‪ ,‬בחר להכיר‬ ‫במוצאו היהודי של ז׳אנר גיבורי העל‪ ,‬ועשה‬ ‫זאת באמצאות ליהוק שחקניות ישראליות‬ ‫ איילת זורר וגל גדות ‪ -‬לתפקידי מפתח‪.‬‬‫ראוי שנכיר במחווה שלו ובמשמעויות‬ ‫ההיסטוריות שלה‪.‬‬ ‫ד"ר זהר אלטמן ראביד מלמדת בבית הספר‬ ‫מעלה‬

‫מעלה ‪ /‬מגזין קולנוע‬

‫‪15‬‬

‫ד״ר זהר אלטמן ראביד‬

‫מאמר מקצועי‬

‫מי אתה סופרמן?‬ ‫רוחו של האב נגלית לבנו סופרמן ומעבירה לו את כוחו ואת חכמתו‬ ‫האינסופית‪ .‬ממש האב‪ ,‬הבן ורוח הקודש‪ .‬אבל רגע‪ ,‬סופרמן הוא בכלל‬ ‫יהודי! מה נעשה? נקרא לגל גדות! על משמעותו העמוקה של הליהוק‬ ‫הישראלי המפתיע‬

‫מתוך הסרט ‪ :‬׳בטמן נגד סופרמן‪ :‬שחר הצדק׳‬

‫ל‬

‫אחרונה יצא לאקרנים הסרט האחרון‬ ‫בסדרות סופרמן ובטמן המציג מפגש‬ ‫פסגה בין שני גיבורי העל המצליחים ביותר‪.‬‬ ‫בישראל זכה הסרט המושמץ להצלחה‬ ‫מסחרית גדולה במיוחד בשל השתתפותה‬ ‫של שחקנית ישראלית גל גדות בתפקיד‬ ‫וונדר וומן ‪ -‬גיבורת על נוספת שתזכה בקרוב‬ ‫לסרט משלה‪ .‬האם הליהוק של השחקנית‬ ‫הישראלית לתפקיד זה הוא מקרי? האם‬ ‫העובדה שלתפקיד אמו של סופרמן בסרט‬ ‫הקודם בסדרה לוהקה השחקנית הישראלית‬ ‫איילת זורר גם היא מקרית? נדמה לי שלא‪.‬‬ ‫ז׳אנר גיבורי העל החל עם מותו של ז׳אנר אחר‬ ‫ המערבון‪ .‬המערבון היה הלחם והחמאה‬‫של תעשיית הסרטים האמריקנית במשך‬ ‫זמן רב‪ :‬כרבע מהסרטים שנעשו בהוליווד עד‬

‫‪14‬‬

‫מעלה ‪ /‬מגזין קולנוע‬

‫סוף שנות החמישים היו מערבונים‪ ,‬ושמונה‬ ‫מתוך עשר סדרות הטלוויזיה הנצפות ביותר‬ ‫בטלוויזיה האמריקנית בשנות השישים היו‬ ‫מערבונים‪ .‬נושאו המרכזי של המערבון היה‬ ‫באופן מסורתי יחסי אבות ובנים‪.‬‬ ‫הנרטיב של ג׳ון ויין ‪ -‬הכוכב המזוהה ביותר‬ ‫עם הז׳אנר ‪ -‬הוא של אבי האומה‪ .‬למרות‬ ‫ובזכות חטאיו הוא מאפשר את יצירתה‬ ‫של ציביליזציה‪ ,‬בדרך כלל באמצעות בן‬ ‫מטפורי‪ ,‬אף שאין לו חלק בה‪ .‬זהו נרטיב‬ ‫שקורץ כל הדרך אל גיבורי הברית הישנה‪.‬‬ ‫ויין הוא עשו המוותר על הבכורה ליעקב‬ ‫(׳האיש שירה בליברטי ואלנס׳‪;)1963 ,‬‬ ‫שאול המאבד את המלוכה לטובת דוד‬ ‫(׳הנהר האדום׳‪ ;)1949 ,‬קין שנגזר עליו‬ ‫לנדוד כרוצח אחיו (׳המחפשים׳‪;)1956 ,‬‬

‫ומשה המוביל את העם אל הארץ אבל לא‬ ‫נכנס אליה (׳הקאבויז׳‪ .)1972 ,‬אלוהים לא‬ ‫נוכח בסרטים האלה‪ .‬גיבוריהם הם בשר ודם‪.‬‬ ‫בין ‪ 1979‬ל‪ 1984-‬נעשו בסך הכל שלושה‬ ‫מערבונים‪ .‬מספר אפסי‪ .‬הז׳אנר מת ונקבר‬ ‫יחד עם הכוכב הגדול שלו שמת באותה שנה‪.‬‬ ‫אבל בקולנוע אין ואקום‪ ,‬והילדים ‪ -‬שהיו‬ ‫קהל הצרכנים המרכזי של המערבון הקלאסי‬ ‫ פנו להעריץ גיבורים חדשים‪ :‬גיבורי על‪.‬‬‫הז׳אנר הזה נולד בקולנוע עם צאתו של‬ ‫הסרט הראשון בסדרת ׳סופרמן׳ ב‪.1978-‬‬ ‫הוא מאופיין בראש ובראשונה בכך שכל‬ ‫גיבוריו הם יתומים שאביהם נרצח‪ .‬מסופרמן‬ ‫דרך בטמן וספיידרמן ועד הארי פוטר‪ ,‬גיבורי‬ ‫העל כולם יתומים‪.‬‬ ‫מדוע הוחלף ז׳אנר שעסק ביחסים‬

‫שני הטבעים המגדריים בתל אביב‪ .‬היא‬ ‫שולחת אותה לגן אנתרופוסופי‪ ,‬ואז העלילה‬ ‫לא מסתבכת כי לא קורה כלום פרט לאבחון‬ ‫המעלה את בתה על הספקטרום האוטיסטי‪.‬‬ ‫לאחר שבעים ומשהו עמודי טריטמנט נזכרת‬ ‫תלמה שהיא נמצאת בתסריט ושהסצנות‬ ‫הטבעוניות שלה לא גורמות לשום דבר‬ ‫מהותי אלא אם אפשר לקרוא לתפיחת‬ ‫מחמצת מקמח עדשים בשם ׳דבר׳‪ .‬ואז‪ ,‬ללא‬ ‫הכנה‪ ,‬תלמה מתאהבת במיסיונר שסוחב‬ ‫אותה לשליחות באפריקה תמורת טיפול‪.‬‬ ‫עד פה‪ ,‬כל זמן שאני לא הקהל‪ ,‬הכל היה יכול‬ ‫להיות טוב ויפה‪ ,‬אילולא היה עליי להציל את‬ ‫הילדה מנחש בעל שבעה‬ ‫וחצי‪,‬‬ ‫ראשים‬ ‫שבעה וחצי‬

‫דווקא‪ ,‬כי התסריטאי אפילו לא טרח להציץ‬ ‫באוסף המיתולוגי הגנוז שלי מימי הבריאה‪.‬‬ ‫בשלב הזה אני שומע אתכם ממלמלים משהו‬ ‫על קשרים‪ .‬אני מבין מכך שכבר יצרתם קשר‬ ‫עם הבמאי המרכזי של הוט שחייב לכם טובה‬ ‫על כך שהחלפתם אותו בשמירה במילואים‪,‬‬ ‫ועם שני מפיקים ענקים מהוליווד שהכרתם‬ ‫בארוחת מינגלינג‪ .‬עוד אני שומע שגם‬ ‫מהמיזם הירושלמי כבר הסכימו לממן לכם‬ ‫שבעים אחוז מהפיתוח‪ ,‬רק כי הצלחתם‬ ‫להעלות את כל התסריט התל אביבי‬ ‫על קו ‪ 480‬וליישם אותו בעיר הקודש‪.‬‬ ‫פרדון‪ ,‬רבותיי‪ .‬קשרי הברנז׳ה שלכם לא‬ ‫מעניינים אותי‪ .‬למה‪ ,‬כשבראתי את העולם‬ ‫הפעלתי קשרים? קדחת הפעלתי‪.‬‬

‫הודעתי לדיקנס שיפסיק מיד עם‬ ‫צירופי המקרים המופרכים שלו‪.‬‬ ‫לא ייתכן שבכל פעם שדמות‬ ‫שלו תצעד ברחובות לונדון היא‬ ‫תעצור לבהות בחלון ראווה‬ ‫של קונדיטוריה שממנה ייצא‬ ‫במקרה ממש בן דוד של‬ ‫הגיבור העני שלו ויפתור‬ ‫את כל הבעיות בעלילה‬ ‫ישבתי ותכננתי את העולם‬ ‫לפרטי פרטים כמו מורה‬ ‫לבלט שמתכננת מסיבת סוף‬ ‫שנה של גן חובה‪ :‬מיינתי את‬ ‫האדמה לסוגי סוגים‪ ,‬יצרתי‬ ‫את העלים והפטוטרות כדי‬ ‫לקיים פוטוסינתזה ולפני זה‬ ‫דאגתי טוב טוב לחוזה עם השמש‪.‬‬ ‫וזה גם מה שאני דורש מכם‪:‬‬ ‫בלי מינגלינג וקמפיינים‪ .‬בלי‬ ‫תקציבי ענק‪ .‬דרמה פשוטה וקטנה‪.‬‬ ‫דילמה‪ .‬אחת‪ .‬ושלא תהיה משעממת‬ ‫בבקשה‪ .‬אין לכם מה לכתוב? הרפו ידיים‬ ‫מהעט ועזבו את המכונה שלי בשקט‪.‬‬ ‫אגב‪ ,‬למרבה הצער אתם לא לבד בסיפור הזה‪.‬‬ ‫כבר הודעתי לדיקנס שיפסיק מיד עם צירופי‬ ‫המקרים המופרכים שלו‪ .‬לא ייתכן שבכל‬ ‫פעם שדמות שלו תצעד ברחובות לונדון היא‬ ‫תעצור לבהות בחלון ראווה של קונדיטוריה‬ ‫שממנה ייצא במקרה ממש בן דוד של הגיבור‬ ‫העני שלו ויפתור את כל הבעיות בעלילה‪:‬‬

‫גם יהיה עשיר‪ ,‬גם נדיב‪ ,‬גם חתן מצוין‪ ,‬גם‬ ‫אביר לא נלאה וגם נואם נהדר שימלא את‬ ‫כל השורות הדרושות בעמודים ‪.135-123‬‬ ‫דיקנס‪ ,‬אגב‪ ,‬קיבל את העניין בספורטיביות‬ ‫בריטית טיפוסית היאה לשמה‪ ,‬התנצל‬ ‫ואמר שרק במקרים חריגים יפנה לעזרתי‪.‬‬ ‫ומה על היוונים‪ ,‬תגידו? אז הייתי צעיר ומלא‬ ‫כוח‪ ,‬אז יכולתי לצאת מהמכונות ומתוך‬ ‫העשן שלם ברוחי ובגופי‪ ,‬אז היו לי ריאות‬ ‫לא רעות‪ ,‬ועם כל זה היו לי טענות‪ .‬הסיפור‬ ‫עם האורקל ואדיפוס ‪ -‬סופוקלס באמת לא‬ ‫יכול היה להסתדר בלעדיי? אני זוכר שהייתי‬ ‫עסוק במלחמת הפונים‪ ,‬בעניין חשוב ורציני‪,‬‬ ‫והנה שליח מסופוקלס‪ .‬דחוף‪ .‬יש לו גיבור‬ ‫והוא צריך להפעיל אותו‪ .‬האם אני יכול‬ ‫לתרום משהו? מה יכולתי לעשות? אפילו‬ ‫אלוהים לא יכול לסרב לסופוקלס!‬ ‫(פאוזה)‬ ‫אני יודע שאתם רוצים לשמוע שאתם‬ ‫מיוחדים מאוד‪ ,‬אבל הרשו לי לאכזב אתכם‪:‬‬ ‫אתם גרועים בדיוק כמו כולם‪ .‬והוראה כזו כבר‬ ‫הוצאתי לכל בתי הספר לקולנוע ולמשחק‪:‬‬ ‫לא עוד דאוס! לא עוד אקס! לא עוד מכינה!‬ ‫חשבו על אריסטו‪ :‬שדבר ייצא מתוך דבר‪.‬‬ ‫אתם תראו שככל שהדברים פשוטים‪ ,‬ככה‬ ‫הדרמות גדולות יותר; ככל שהדמויות‬ ‫עגולות פחות (בעניין זה כבר הוצאתי‬ ‫מזכר פנימי למשרד החינוך שיפסיק‬ ‫לעשות שימוש בביטוי הנואל והדבילי‬ ‫הזה)‪ ,‬ככה הפתרונות אלגנטיים יותר‬ ‫וקשורים בהגיון הפנימי של העלילה‪.‬‬ ‫אז עכשיו אני באמת הולך‪ .‬תסתדרו לבד‪.‬‬ ‫אני לא מתכוון לעזור‪ ,‬לא בסרט גמר ולא‬ ‫בפיצ׳ר‪ .‬החלום שלי הוא להגיע לקולנוע‪,‬‬ ‫לקנות פופקורן בהפסקה‪ ,‬וכמו כולם למחוא‬ ‫כפיים בנימוס ולא לחטוף עשן ותמרות אש‪.‬‬ ‫בהודעה האוטומטית שאשאיר אחריי אתן‬ ‫את הכתובת של אריסטו והיצ׳קוק‪ .‬אפשר‬ ‫לפנות אליהם במקרים דחופים בלבד‪.‬‬ ‫שלכם‪,‬‬

‫‪Deus sine machina‬‬

‫הסופרת גלית דהן קרליבך למדה תסריטאות‬ ‫ב׳מעלה׳ אך כמיטב המסורת האוטודידקטית‬ ‫חתכה באמצע‬

‫מעלה ‪ /‬מגזין קולנוע‬

‫‪17‬‬

‫דאוס‬ ‫אקס‬ ‫מכינה‬ ‫הסוף‬‫גלית דהן קרליבך‬ ‫לא ייתכן ולא יעלה על הדעת‪ ,‬כמו שאומרים‬ ‫הפוליטיקאים שלכם‪ ,‬שבכל פעם שלא תמצאו‬ ‫פתרון לעלילה המופרכת שלכם תקראו‬ ‫לעזרתי‪ .‬דברו הזועם של האלוהים‪ .‬סיפור‬

‫ע‬

‫כשיו תכניסו טוב טוב לאוזניים שלכם‬ ‫את מה שאני אומר לכם‪ :‬עזבו אותי‬ ‫במנוחה‪ .‬נמאס לי להציל אתכם בכל פעם‬ ‫שאתם מתרשלים בכתיבה‪ .‬להגנתי ייאמר‬ ‫שלא ישבתי בחיבוק ידיים‪ .‬הו‪ ,‬לא! בצעתי‬ ‫ארצות‪ ,‬ניפחתי תנינים‪ ,‬קרעתי ימים‪,‬‬ ‫זיווגתי ביצים בימי חול ופקעתי אותם‬ ‫בימים טובים‪ ,‬הנחתתי מלאכים ובללתי‬ ‫מגדלים‪ .‬לא ישבתי בטל‪ .‬אבל אתם‪ ,‬כמה‬ ‫שלא תקבלו‪ ,‬תמיד תבקשו עוד‪ .‬קיבלתם‬ ‫אצבע‪ ,‬ודרשתם זרוע נטויה‪ .‬קיבלתם זרוע‬ ‫נטויה‪ ,‬ועכשיו אתם דורשים יד ממוכנת‬ ‫שתפעיל את המכונה מלמעלה למטה‬ ‫פלוס עשן תרמי כחלחל שבורח מהצדדים‪.‬‬

‫‪16‬‬

‫מעלה ‪ /‬מגזין קולנוע‬

‫אבל עכשיו אני מתכוון לפרוש ולנוח‪ .‬לכו‬ ‫תציקו למישהו אחר‪ .‬אני רואה את הפנים‬ ‫שלכם מיתממות‪ ,‬אבל אם אתם מתעקשים‬ ‫להיתמם אני אתעקש להסביר שוב ושוב‬ ‫בתוספת הקלישאות הרגילות‪ :‬לא ייתכן ולא‬ ‫יעלה על הדעת‪ ,‬כמו שאומרים הפוליטיקאים‬ ‫שלכם‪ ,‬שבכל פעם שלא תמצאו פתרון‬ ‫לעלילה המופרכת שלכם תקראו לעזרתי‪.‬‬ ‫רבותיי! בחודש האחרון נאלצתי לטפל‬ ‫ביותר מחמישים תסריטים מופרכים‪.‬‬ ‫דוגמאות? בבקשה‪ :‬שלמה רבינוביץ׳ מנסה‬ ‫להתגבר על שברון לב בעזרת הקמת לונה‬ ‫פארק אלטרנטיבי המגשים חלומות‪ .‬בחלק‬ ‫של הקתרזיס‪ ,‬בגלגל הענק שמפריח את‬

‫הילד הננס‬ ‫השמימה‪,‬‬ ‫נאלצתי‬ ‫את‬ ‫להפעיל‬ ‫הצוות של אוריאל‬ ‫מישהו‬ ‫וחרופיאל‪.‬‬ ‫מכם‪ ,‬כולל התסריטאי‬ ‫המכובד‪ ,‬שם לבו לעובדה‬ ‫שנאלצתי לבזבז כוח מלאך‬ ‫גדול מאד? מילא אוריאל‪ ,‬הוא‬ ‫תמיד היה הנוסע המתמיד‪ ,‬אבל מה על‬ ‫חרופיאל שסובל מחרדת נסיעות קשה?‬ ‫והנה עוד אחד‪ :‬תלמה‪ ,‬אם חד הורית מבחירה‬ ‫מושכלת ואיכותנית מגדלת את בתה בעלת‬

‫מתוך הסרט ‪ :‬׳יהודי טוב׳‬

‫ב׳יהודי טוב׳‪ ,‬כי אז לראשונה האחים כהן‬ ‫מפנים את המצלמה שלהם ‪ -‬יחד עם מבטו‬ ‫של הגיבור ‪ -‬אל השמים‪ ,‬מקום משכנו‬ ‫המשוער של הא‪-‬ל‪ ,‬והם מנסים להבין יחד‬ ‫עם לארי גופניק את דרכי הנהגתו את העולם‬ ‫ולמה בעצם הוא נראה ככה‪.‬‬

‫הכל קשור לכל‬ ‫כזכור‪ ,‬ללארי גופניק יש צרות שונות‪:‬‬ ‫הקידום שלו בעבודה תקוע‪ ,‬מישהו כותב‬ ‫נגדו מכתבים מכפישים‪ ,‬תלמיד מנסה לשחד‬ ‫אותו‪ ,‬חגיגת בר המצווה של בנו מתקרבת‪,‬‬ ‫ודווקא אז אשתו הלא כל כך מלבבת רוצה‬ ‫גט‪ .‬לארי‪ ,‬איש רציני שחי בשנות השישים‬ ‫בארצות הברית‪ ,‬יודע שהתשובה לכל‬ ‫הבעיות האלה לא נעוצה אצל הפסיכולוג כי‬ ‫אם דווקא אצל אלוהים‪ ,‬ומי מוסמך להסביר‬ ‫את הא‪-‬ל הכל יכול אם לא אחד משלשת‬ ‫הרבנים בקהילה שלו? דא עקא שלאף אחד‬ ‫מהם אין תשובה בשבילו‪.‬‬ ‫אז אם הרבנים לא יודעים מי הוא אלוהים‪ ,‬מה‬ ‫מציעים האחים כהן? התשובה מגיעה דווקא‬ ‫מהשיבושים המתרחשים בסרט‪ ,‬מצירופי‬ ‫המקרים‪ ,‬ובעיקר מחוסר הפשר העולה מכל‬ ‫אחת מהתשובות האפשריות‪ .‬אצל האחים‬

‫אז אם הרבנים לא יודעים מי‬ ‫הוא אלוהים‪ ,‬מה מציעים האחים‬ ‫כהן? התשובה מגיעה דווקא‬ ‫מהשיבושים המתרחשים בסרט‪,‬‬ ‫מצירופי המקרים‪ ,‬ובעיקר‬ ‫מחוסר הפשר העולה מכל אחת‬ ‫מהתשובות האפשריות‬

‫כהן יש קשר ישיר בין חטא לעונש‪ ,‬והוא לא‬ ‫פרופורציונלי‪ .‬העונש לא תמיד מגיע‪ ,‬אבל‬ ‫גם כשאין חטא של ממש העונש שם‪ ,‬והוא‬ ‫אורב ומחכה‪ .‬לא מעט מבקרים נוהגים לומר‬ ‫כי "האחים כהן מתעללים בגיבור שלהם"‪.‬‬ ‫אני סבור שאחרי כל כך הרבה סרטים שבהם‬ ‫האחים כהן מעבירים את גיבוריהם דרך כל‬ ‫מהמורה‪ ,‬בור‪ ,‬מלכודת‪ ,‬מבוך סתום‪ ,‬מרוץ‬ ‫עכברים והשפלות כיד הדמיון הטובה‪ ,‬אפשר‬ ‫כבר להניח שזה לא נובע מסדיזם לשמו אלא‬ ‫מהאופן שבו הם מבינים את העולם‪.‬‬ ‫וחשוב להבין‪ :‬אלוהים נוכח בסרטיהם של‬ ‫האחים קודם כל כי היקום שלהם הוא יקום‬ ‫סגור‪ ,‬יקום שבו דמויות ומעשים קשורים‬ ‫זה לזה‪ ,‬פועלים זה על זה ומתכנסים לקיום‬ ‫אחד‪ .‬אלוהים נוכח בסרטיהם כי יש בסרטים‬ ‫חוקיות גם אם היא לא מובנת‪ .‬גם אם לא‬ ‫ברור עד הסוף למה כל דמות פועלת כפי‬ ‫שהיא פועלת‪ ,‬אנו יודעים כי יש מאחוריה‬ ‫כוח גדול יותר וכי היא קשורה לתאוריה‪ .‬וגם‬ ‫אם התאוריה לא ברורה כל כך‪ ,‬לא סגורה‬ ‫עד הסוף ולא לכל שאלה שעולה ממנה יש‬ ‫פתרון‪ ,‬עדיין היא בגדר תאולוגיה‪.‬‬ ‫"אלוהים נמצא איפה שנותנים לו להיכנס"‪,‬‬ ‫אמר הרבי מקוצק‪ ,‬והאחים כהן ניגשו‬

‫לביצוע‪ .‬איך מכניסים את אלוהים לתסריט?‬ ‫העולם שלנו מסודר באמצעות סכמות‪ .‬יש‬ ‫לנו סדר יום‪ ,‬וקבוצת שייכות‪ ,‬ומשפחה‪,‬‬ ‫ומקצוע‪ ,‬וכל מה שאמור לעשות את החיים‬ ‫פשוטים יותר לסידור‪ .‬בעולם כזה הכל‬ ‫תחת שליטה ויש מעט מקום לאלוהים‪ .‬איך‬ ‫פותחים לו שער? קורעים חור בתסריט‪,‬‬ ‫יוצרים פערים בסיפור‪ ,‬סתירות פנימיות‪,‬‬ ‫שאלות לא פתורות‪ ,‬עיוותים‪ .‬כך מופיעים‬ ‫בסרטים שלהם‪ :‬רוצח סדרתי באמצע ׳ברטון‬ ‫פינק׳ ‪ -‬סרט ארס פואטי על תסריטאי‬ ‫מיוסר; הדּוד ׳ביג לבובסקי׳ (‪ )1998‬האוהב‬ ‫להעביר את חייו בעישון ג׳וינטים באמבטיה‬ ‫ומחליט להפר את שגרת חייו הבטלנית רק‬ ‫כי מישהו‪ ,‬בגלל טעות בזיהוי‪ ,‬השתין לו על‬ ‫השטיח; לארי גופניק ב׳יהודי טוב׳ המעז‬ ‫להעלות את שאלת ההשגחה הא‪-‬לוהית ‪-‬‬ ‫צדיק ורע לו רשע וטוב לו ‪ -‬עשרים שנה‬ ‫לאחר תום השואה‪ ,‬אבל אותו מעניין למה יש‬ ‫לו בעיות טריוויאליות בעבודה ובנישואין;‬ ‫טום הבוגדני ב׳צומת מילר׳ (‪ )1990‬שומר‬ ‫אמונים לבוס שלו גם אחרי שזה זורק אותו‬ ‫לקרשים‪ ,‬אבל מתעקש לרצוח את אחיה‬ ‫של המאהבת שלו‪ .‬והשאלות גם הן רבות‬ ‫מאוד‪ .‬למשל‪ ,‬מה סוד כוחו של צ׳יגור ב׳ארץ‬ ‫קשוחה׳‪ ,‬מאיפה הפילוסופיה המטורפת‬ ‫שלו ולמה הוא נפצע בסוף מתאונת דרכים?‬

‫מעלה ‪ /‬מגזין קולנוע‬

‫‪19‬‬

‫אהרן פוירשטיין‬

‫מאמר מקצועי‬

‫יש להם אלוהים‬

‫אלוהים נמצא איפה שנותנים לו להיכנס‪ ,‬והאחים כהן נותנים גם נותנים‪.‬‬ ‫כיצד הם עושים זאת? על תפיסת העולם התאולוגית של האחים כפי‬ ‫שהיא עולה מסרטיהם‬

‫כ‬

‫ששואלים את האחים כהן למשמעות‬ ‫סרטיהם הם נוהגים לענות שהם בסך‬ ‫הכל מספרי סיפורים‪ ,‬אבל אנחנו‪ ,‬כיהודים‪,‬‬ ‫מאמינים שלפני שאלוהים ברא את העולם‬ ‫הוא קרא בספר‪ ,‬ועל כן אנו יודעים שבכל‬ ‫סרט וסרט של האחים כהן הם יוצרים עבורנו‬ ‫עולם אחר‪ .‬הצרה עם האחים כהן היא שהם‬ ‫מתעקשים לברוא עולמות פגומים‪ .‬מרחבים‬ ‫שבהם רוע מיתולוגי‪ ,‬טמטום אנושי‪,‬‬ ‫תאוות בצע ומידות רעות אחרות משמשים‬ ‫בערבוביה‪ .‬אבהיר‪ ,‬זה לא רק שיש בסרטיהם‬

‫‪18‬‬

‫מעלה ‪ /‬מגזין קולנוע‬

‫אנשים פגומים‪ .‬אנשים פגומים נמצאים‬ ‫בכל סרטי הקולנוע‪ ,‬ואלמלא הם‪ ,‬היו יוצרי‬ ‫הקולנוע מובטלים לגמרי‪ ,‬אלא שבסרטיהם‬ ‫של האחים כהן המרחב עצמו פגום‪ ,‬משובש‪.‬‬ ‫בסרט ׳לקרוא ולשרוף׳׳ (‪ )2008‬הטמטום‬ ‫הוא חוק טבע בדיוק כמו כוח המשיכה‪.‬‬ ‫בהוליווד של ׳ברטון פינק׳ (‪ )1991‬לא רק‬ ‫הקירות ובני האדם מזיעים אלא גם יצירות‬ ‫האמנות‪ ,‬והחיים עצמם כמו מתקלפים מרוב‬ ‫חום פנימי‪ .‬ב׳ארץ קשוחה׳ (‪ )2007‬הרוע‬ ‫קיים באוויר‪ ,‬יודע בדיוק איפה אתה נמצא‬

‫ובכל רגע ורגע חייך תלויים בזריקת מטבע‪.‬‬ ‫אבל ב׳יהודי טוב׳ (‪ ,)2009‬סרטם‬ ‫האוטוביוגרפי ביותר‪ ,‬מתבסס החשד ‪-‬‬ ‫שעלה כבר בסרטיהם המוקדמים ‪ -‬כי‬ ‫האחים כהן לא באמת בוראים עולמות יש‬ ‫מאין‪ ,‬וכי אולי בכל אחד מסרטיהם הם רק‬ ‫מנסים לפענח ולתאר את העולם המוזר הזה‬ ‫שבו אנו חיים‪ ,‬כאשר דרך העיוותים שהם‬ ‫מתארים הם חושפים את קווי המתאר של‬ ‫העולם ואת הכללים האמיתיים המפעילים‬ ‫אותו‪ .‬גישתם זו נחשפת באופן הברור יותר‬

‫עמרי לוי |‬

‫טור אישי‬

‫האם‬ ‫הבמאי‬ ‫הוא‬ ‫אלוהים?‬

‫צילום‪ :‬דניאל גן אור‬

‫הבמאי בורא עולם יש מאין‪ ,‬שולט‬ ‫בפרטים הכי קטנים ועל פיו יישק‬ ‫דבר‪ .‬אלא אם כן אלוהים מחליט‬ ‫להוריד גשם בדיוק בזמן הצילומים‪.‬‬ ‫על השליטה ועל חוסר השליטה של‬ ‫הבמאי‬

‫כ‬

‫במאי אתה בורא עולם יש מאין‪.‬‬ ‫מילים‪ ,‬שאתה או מישהו אחר העליתם‬ ‫על הדף‪ ,‬הופכות למציאות‪ .‬חוויות‬ ‫אישיות שלך‪ ,‬סיפור ששמעת או שאלה‬ ‫באשר לטבע האנושי שרצית לחקור מזמן‬ ‫הופכים לתסריט ואחר כך נוספים אתרי‬ ‫צילום‪ ,‬שחקנים‪ ,‬מוזיקה‪ ,‬ג׳סטות ופעולות‬ ‫ כלומר סרט‪ .‬ושום דבר לא היה שם‬‫קודם‪ ,‬בלעדייך‪ .‬זה העולם שאתה בראת‬ ‫ואתה יצרת‪ .‬שחקנים ושחקניות אומרים‬ ‫משפטים שאתה כתבת על המחשב שלך‬ ‫חודשים אחדים קודם‪ ,‬כאילו שהמשפטים‬ ‫האלה תמיד היו שם‪ .‬ואתה יודע היטב‬ ‫שהם לא‪.‬‬ ‫אך כבמאי אתה גם נתון לחלוטין לחסדי‬ ‫הגורל‪ ,‬לטוב ולרע‪ ,‬תלוי בהשקפה‪.‬‬ ‫באמצע הצילום השמש מסתתרת מאחורי‬ ‫ענן וכל התמונה מחשיכה פתאום‪ .‬נורא‬ ‫ואיום‪ ,‬לא? כן? אולי לא? אולי דווקא‬ ‫החשכה הפתאומית שמשתלטת על‬

‫הסרט שלך משקפת את מצבו הנפשי‬ ‫של הגיבור באותו רגע מצולם? אתר‬ ‫הצילום שבו תכננת לצלם את הסרט שלך‪,‬‬ ‫ושעליו חלמת כבר שבועות‪ ,‬נסגר לפתע‬ ‫או נהרס‪ .‬אסון? בדרך כלל כן‪ .‬לפעמים‪,‬‬ ‫לעתים נדירות‪ ,‬ממש לא‪ .‬מישהו מאנשי‬ ‫הצוות מציע פתאום ‪ -‬אז בואו נצלם את‬ ‫אותה סצנה בדיוק על חוף הים‪ .‬על חוף‬ ‫הים? נשמע הזוי‪ ,‬אבל אולי בדיעבד זה‬ ‫הרבה יותר טוב‪ .‬חוף הים‪ .‬איך לעזאזל לא‬ ‫חשבתי על זה קודם בעצמי?‬ ‫כל במאי וכל במאית יודעים בכל רגע‬ ‫נתון עד כמה הם שבריריים‪ ,‬עד כמה הם‬ ‫נתונים לחסדי הגורל‪ ,‬עד כמה הם בעצם‬ ‫לא אחראים לכלום‪ ,‬ועד כמה הם יכולים‬ ‫רק לקוות כי התקלות‪ ,‬השינויים והתאונות‬ ‫שיפקדו אותם במהלך ההפקה ‪ -‬כל הפקה‬ ‫ יהיו טובים‪ .‬הם יכולים רק לקוות שיהיה‬‫להם הרוגע והחכמה לנסות להפוך את‬ ‫התקלות הללו לרגעים טובים‪ ,‬ל"אסונות‬

‫כל במאי וכל במאית יודעים בכל רגע נתון‬ ‫עד כמה הם שבריריים‪ ,‬עד כמה הם נתונים‬ ‫לחסדי הגורל‪ ,‬עד כמה הם בעצם לא‬ ‫אחראים לכלום‬ ‫מופלאים"‪ ,‬כדברי המשורר‪.‬‬ ‫ואתה מתהלך על הגבול הדק הזה שבין‬ ‫להיות בורא עולם לבין להיות עבד גמור‬ ‫לגורל‪ ,‬מנסה לעשות את היצירה שלך‪,‬‬ ‫מרגיש לרגעים מסוימים קצת אלוהים‬ ‫ורוב הזמן ממש ממש לא‪.‬‬

‫עמרי לוי הוא המנהל האקדמי של בית הספר‬ ‫מעלה‪ .‬סרט הקולנוע ׳סיפורים מהחצר‬ ‫האחורית׳ שבו הוא במאי שותף עומד לצאת‬ ‫הקיץ אל בתי הקולנוע‬

‫מעלה ‪ /‬מגזין קולנוע‬

‫‪21‬‬

‫>>>‬ ‫מתוך הסרט ‪ :‬׳יחי הקיסר׳‬

‫המרחב הפצוע של האחים כהן מבהיר לנו‬ ‫כי הבעיה לא נעוצה באידיוטיות שלנו או‬ ‫ברשעות שלנו אלא במבנה‪ ,‬במרחב שבו‬ ‫אנחנו נמצאים‪ ,‬וכשאנחנו מביטים במרחב‬ ‫אנחנו מתחילים לשאול שאלות על מי‬ ‫שכנראה יצר אותו ככה‪.‬‬

‫שאלות על רוע‬ ‫הסרטים של האחים כהן הם אפוא סרטים‬ ‫תאולוגיים‪ .‬הם שואלים שאלות על הרוע‬ ‫המיתולוגי‪ ,‬הם רוצים לדעת למה הוא פוגע‬ ‫בתמימים כמו לארי גופניק‪ ,‬או בחוזרים‬ ‫בתשובה כמו לואלן מוס שהולך ב׳ארץ‬ ‫קשוחה׳ לתת מים לפצוע ובכך גוזר על‬ ‫עצמו גזר דין מוות‪ .‬ב׳האיש שלא היה שם׳‬ ‫(‪ )2001‬הם בודקים למה אנשים נענשים‬ ‫על חטא שלא ביצעו ואילו מהחטא שכן‬ ‫ביצעו הם יוצאים ללא פגע‪ .‬ב׳ברטון פינק׳‬ ‫הם תוהים מהי חובתו המוסרית של האדם‬ ‫לזר הבוכה בחדר הסמוך בבית המלון ומהי‬ ‫האתיקה של יוצר הקולנוע‪ .‬הם שואלים מה‬ ‫עושים כשאי אפשר להבחין בין טוב לרע ‪-‬‬ ‫כמו בדיבוק המופיע אצל הזוג מהשטעטל‬ ‫ב׳יהודי טוב׳‪ .‬ב׳בתוך לואין דיוויס׳ (‪)2013‬‬ ‫הם דנים מה קורה לאדם שהליכתו בעקבות‬ ‫שורש נשמתו מובילה אותו סחור סחור‬ ‫מכישלון לכישלון‪ .‬ב׳האיש שלא היה‬ ‫שם׳ וב׳יהודי טוב׳ הם מנסים להבין את‬ ‫השלכותיה של תורת הקוונטים על היכולת‬ ‫להבין משהו בעולם‪ .‬ב׳ביג לבובסקי׳ הם‬ ‫עוסקים בחובתו המוסרית של האדם בעולם‬ ‫חסר פשר ובאפשרות לקיום נטול שורשים‪,‬‬ ‫וב׳צומת מילר׳ הם דנים בחובות מוסריות‬ ‫בעולם של אינטרסים ואלימות‪.‬‬ ‫אז מה התשובה? מה חושבים האחים כהן‬ ‫על אלוהים? על שלל השאלות העולות‬ ‫מסרטיהם הם כמובן לא נותנים תשובה‪ ,‬לא‬ ‫בסרטים ולא בראיונות אתם‪ .‬הם מעבירים‬

‫‪20‬‬

‫מעלה ‪ /‬מגזין קולנוע‬

‫את המיקרופון לצופה‪ .‬אפשר אמנם לצאת‬ ‫מהסרטים שלהם בתחושה שלפחות בהם‬ ‫אלוהים קיים‪ ,‬אבל הוא רע‪ ,‬או למצער‬ ‫אוהב מאוד להשתעשע עם הבריות ובעיקר‬ ‫על חשבונם‪ .‬אך נאמנותם של האחים‬ ‫לסימני שאלה לאורך קריירה של יותר‬ ‫משלושים שנה רומזת שאולי גם להם אין‬ ‫תשובה‪ ,‬ושהשאלות‪ ,‬באמת מציקות להם‬ ‫באיזשהו אופן‪ ,‬גם אם הם מעלים אותן‬ ‫באופן משועשע‪ .‬ואם אתם שואלים איזה‬ ‫מין אלוהים זה ‪ -‬עם כל סימני השאלה וכל‬ ‫השיבושים שבדרך‪ ,‬ועם הפנטזיה על תיקון‬ ‫עולם ‪ -‬אין ספק כי האלוהים שלא ברור מהו‬ ‫ולא ברור מה טיבו הוא יהודי‪.‬‬

‫(שלא יודעת כלום)‪ ,‬הציונות (הפתטית)‪,‬‬ ‫הניו אייג׳ (בדמות הרב הרואה את אלוהים‬ ‫במגרש המכוניות)‪ ,‬נאומי הרבנים (שלא‬ ‫אומרים כלום)‪ ,‬המדע (שמדבר על חוסר‬ ‫ודאות)‪ ,‬האקדמיה (המושחתת)‪ ,‬האמנות‬ ‫(המתמקדת בעשיית כסף)‪ ,‬ובמיוחד חיי‬ ‫המשפחה (המנוכרים והמגוחכים)‪.‬‬

‫אלוהים נוכח בסרטיהם של‬ ‫האחים קודם כל כי היקום שלהם‬ ‫הוא יקום סגור‪ ,‬יקום שבו דמויות‬ ‫ומעשים קשורים זה לזה‪ ,‬פועלים‬ ‫זה על זה ומתכנסים לקיום אחד‬

‫מנתצי האלילים‬ ‫אבל מבט מעמיק יותר ב׳יהודי טוב׳‬ ‫ובסרטיהם האחרים של האחים כהן‬ ‫מציע אפשרות נוספת‪ .‬אולי התשובה‬ ‫לתהיותיו של לארי גופניק נעוצה בכל זאת‬ ‫בתשובותיהם המוזרות של שני הרבנים‬ ‫ובשתיקתו של הרב השלישי ‪ -‬מעין אלוהים‬ ‫מקראי ומעט סנילי‪ .‬ייתכן שהאחים כהן‬ ‫מציעים לנו כי במקום לחפש תשובות‬ ‫נתבונן דווקא בשאלות ובמוזרות הרבה של‬ ‫התשובות שניתנות בסרטים‪ .‬ואולי לשיטתם‬ ‫הבעיה הגדולה היא בניסיון האנושי לעשות‬ ‫סדר‪ ,‬למצוא פשר‪ ,‬להבין ולהסביר‪ ,‬לפתור‬ ‫את העיוותים ולעשות צדק‪.‬‬ ‫לפי גישה זו האחים כהן לא יודעים מהי‬ ‫מהות הא‪-‬ל‪ ,‬אבל הם יודעים בבירור מה‬ ‫הוא לא‪ .‬משימתם היא איקונוקלסטיקה‬ ‫ ניתוץ פסילים ‪ -‬ובסרטיהם הם לא‬‫לועגלים לא‪-‬ל‪ ,‬אלא לא‪-‬ל שבראנו לנו לפי‬ ‫מידותינו וערכינו‪ ,‬ולתחליפי הא‪-‬ל שמצאנו‬ ‫לנו‪ .‬׳יהודי טוב׳ מציע רשימה נהדרת של‬ ‫תחליפים ושיטות לעשיית סדר וצדק‪,‬‬ ‫וכולם מוגחכים לעינינו‪ .‬הרפואה המודרנית‬

‫אפשר לקבל ספקנות‪ ,‬כפירה וניתוץ פסילים‬ ‫כלפי דתות אחרות‪ ,‬אבל האחים כהן פשוט‬ ‫לא מסוגלים לעצור‪ .‬בסרטם האחרון‪ ,‬׳יחי‬ ‫הקיסר׳ (‪ ,)2016‬הם מעזים לעשות צחוק‬ ‫של ממש מהדת המשפיעה ביותר במערב‬ ‫ דת הורתם‪ ,‬דת שאיפותיהם והמקום שבו‬‫מתחילים ונגמרים הסיפורים ‪ -‬הוליווד‪.‬‬ ‫לרדת על הוליווד זה באמת לא סיפור גדול‪,‬‬ ‫ואפילו הם כבר עשו זאת ב׳ברטון פינק׳‪.‬‬ ‫מה שמפתיע הוא שב׳יחי הקיסר׳ האחים‬ ‫מביאים למסך לא רק שנינות‪ ,‬תחכום‬ ‫והעזה‪ ,‬אלא גם ‪ -‬אולי בפעם הראשונה‬ ‫בסרטיהם ‪ -‬סנטימנט ברור של אהבה‪ .‬אבל‬ ‫אולי זו מסקנה של מי ששנה את פרקו רק‬ ‫מאה פעמים‪ ,‬וכידוע לכל תלמיד חכם‪ ,‬את‬ ‫האחים כהן אפשר להבין באמת רק אחרי‬ ‫הפעם ה‪ ,101-‬וגם אז‪ ,‬תמיד יישאר עוד על‬ ‫מה לדון‪.‬‬ ‫אהרן פוירשטיין‪ ,‬תסריטאי וחוקר תרבות‪,‬‬ ‫מלמד בבית הספר מעלה‬

‫> בכל מסע קולנועי תיעודי שיצאתי אליו שמעתי בדרך עשרות דעות‬ ‫שאמרו לי מה נכון ומה לא נכון לעשות‪ .‬הקשבתי לכולם‪ ,‬אך לבסוף‬ ‫לבד‪ ,‬מול הסיפור הפנימי שלי‪ ,‬ידעתי שרק אני יודעת איך אני רוצה‪,‬‬ ‫או לא רוצה‪ ,‬לספר את ׳הסיפור שלי׳‪ .‬היו נאמנים רק לעצמכם‪.‬‬

‫> חשבו חזותי‪ ,‬לא מילולי! לשם כך לכו‪ ‬לבקר בתערוכות‪ ,‬כי גלריות‬ ‫ומוזאונים הם מעוז התרבות החזותית‪ .‬תמיד תמצאו השראה אחרי‬ ‫ביקור בתערוכה טובה‪.‬‬

‫> זכרו כי שחקנים נמצאים במצב חשוף גם רגשית וגם פיזית‪ ,‬לכן‬ ‫תנו להם תחושה שאתם מאמינים בהם ואוהבים אותם‪ .‬הקפידו‬ ‫להתחיל כל הערה והארה במילים ״היה מעולה״‪ ,‬ומשם תמשיכו‬ ‫הלאה‪ .‬השתדלו להיות מדויקים בבקשות שלכם‪ .‬גם שחקנים מנוסים‬ ‫לא תמיד יודעים איך עליהם לפעול ברגע נתון והם זקוקים להכוונה‪,‬‬ ‫לתמיכה ולחיזוק‪.‬‬

‫> השוט הבא חייב לספר משהו שהשוט הקודם לא סיפר‪.‬‬

‫> מילה נרדפת לבימוי היא ׳שליטה׳‪ .‬זה כבר לא עובד‪ ,‬וטוב שכך‪.‬‬ ‫אז שחררו‪ :‬שתפו הגיגי כתיבה‪ ,‬חומרי הפקה‪ ,‬גרסאות עריכה‪,‬‬ ‫היסוסי ליהוק וגם את המתרחש מאחורי הקלעים‪ .‬אבל עשו זאת‬ ‫באופן ספונטני‪ ,‬לא רק כמייקינג אוף מעוצב ולא כטקטיקה שיווקית‬ ‫מחושבת‪ ,‬אלא מכל הלב‪ .‬זה ישתלם בכל מובן‪.‬‬

‫יולי כהן‬ ‫‪-‬בימוי תיעודי‪-‬‬

‫פלביה לבוב‬ ‫‪-‬אמנות‪-‬‬

‫נבו קמחי‬ ‫‪-‬משחק‪-‬‬

‫ציפי רז‬ ‫‪-‬עריכה‪-‬‬

‫יורם שפר‬ ‫‪-‬ניו מדיה‪-‬‬

‫מעלה ‪ /‬מגזין קולנוע‬

‫‪23‬‬

‫אחד‬

‫אחד‬

‫אם הייתם צריכים לתת טיפ לעשיית סרטים טובים יותר‪ ,‬טיפ אחד בלבד ‪-‬‬ ‫מה הייתם אומרים? מורי מעלה התגייסו למשימה‬

‫יונתן בר גיורא‬ ‫‪-‬מוזיקה‪-‬‬

‫שרי תורג׳מן‬ ‫‪-‬תסריט‪-‬‬

‫בשמת איבי‬ ‫‪-‬צילום‪-‬‬

‫משה אלפי‬ ‫‪-‬הפקה‪-‬‬

‫עידן הובל‬ ‫‪-‬בימוי עלילתי‪-‬‬

‫‪22‬‬

‫מעלה ‪ /‬מגזין קולנוע‬

‫> סרט אינו צריך מוזיקה אלא אם יוכח אחרת‪.‬‬

‫> התייחסו למילים שאתם כותבים בקדושה‪ .‬מומלץ לקרוא בקול רם‬ ‫את הסצנות שלכם‪ ,‬כך תזהו היכן המילים הכרחיות והיכן ניתן לוותר‬ ‫עליהן ולאפשר לשתיקות להרעיש‪.‬‬

‫> האור‪ ‬הוא חזות ההבעה‪ ,‬הוא הכלי החשוב ביותר של הצלם‪ .‬חשוב‬ ‫ללמוד להשתמש באור מכל הסוגים ובכל המצבים‪ .‬ללמוד לעבוד‬ ‫אתו‪ ,‬להכיר את המרכיבים שלו‪ ,‬לאהוב‪ ‬אותו‪.‬‬

‫> היו מגשימי חלומות! קחו‪ ‬את הפנטזיה של הבמאי‪ ,‬את החלום‬ ‫של התסריטאי והגשימו אותם‪ .‬היו המבוגר האחראי ביצירה ‪ -‬כזה‬ ‫שתמיד אפשר לפנות אליו בכל עניין גדול וקטן‪ .‬חברו בין כל חלקי‬ ‫ההפקה ‪ -‬בין צוות יוצר לצוות‪ ‬טכני‪ ,‬בין במאי לשחקנים‪ .‬והכל עם‬ ‫שלוש עקרונות‪ :‬אהבה‪ ,‬יושרה‪ ,‬מקצוענות‪.‬‬

‫> לפני שאתם מתחילים לצלם‪ ,‬העמידו את הסצנה כולה ללא‬ ‫המצלמה וללא קשר אליה‪ .‬חוו את הסצנה עם השחקנים‪ ,‬תנו לאנשי‬ ‫הצוות להבין אותה ‪ -‬מי עומד איפה ומתי‪ .‬רק אחרי שהסצנה עובדת‬ ‫מבחינתכם כמות שהיא‪ ,‬התחילו לייצר את השוטים שתכננתם‪ .‬כך‬ ‫המצלמה תקלוט התרחשות מלאת חיים שכאילו מתהווה כאן ועכשיו‪.‬‬

‫מתוך הסרט ‪ :‬׳מים קרים׳ במאית‪ :‬תהילה פטר דנסקר‬

‫שבבת אחת נרגשת לגלות עובדה זו ובוכה בהתרגשות אל כתפה של‬ ‫הנרדפת ‪ -‬והפתרון די ברור וצפוי‪.‬‬ ‫“בעוד הא‪-‬ל הוא הגיבור בקולנוע החרדי״‪ ,‬מנסה מרלין להסביר‪,‬‬ ‫“הגיבורה היא בשר ודם‪ .‬הקונפליקטים שלה ברורים מאוד‪ ,‬אין חתירה‬ ‫למרדנות‪ ,‬לחתרנות‪ ,‬לביקורת ולשאלות שתובלנה חלילה לכפירה‪.‬‬ ‫היוצרות החרדיות לא תצעדנה את הגיבורות שלהן למקומות כאלה‪.‬‬ ‫הן שם כדי שכולן תוכלנה לצפות דרכן בגיבור האמיתי ‪ -‬הא‪-‬ל‪.‬‬ ‫ולמרות שהא‪-‬ל הוא הגיבור בסרטים החרדיים‪ ,‬לא מדובר בקולנוע‬ ‫מופשט‪ .‬הקולנוע מהווה כלי לעבודת ה׳‪ ,‬ולכן לא ייתכן סרט ללא‬ ‫מסר‪ .‬זכותו להתקיים תלויה בכך שהוא מוביל למטרות הא‪-‬ל״‪.‬‬

‫מדוע הקולנוע החרדי לא מספר סיפור לשם סיפור‪ ,‬כדי לעורר‬ ‫הזדהות או ביקורת?‬

‫“הקולנוע ביסודו גורם לצופה להישאב אליו‪ ,‬ובזמן הצפייה הצופה‬ ‫מנותק מהעצמיות שלו והופך להיות חלק מישות הגיבור‪ ,‬ממעשיו‪,‬‬

‫ממחשבותיו ומרגשותיו‪ .‬לכן יש מי שמתייחס אל הקולנוע כפולחן‪.‬‬ ‫שאיבה זו היא תמצית כל הרוע בעיניים דתיות שרואות רק את החיבור‬ ‫הפנימי של האדם עם א‪-‬לוהיו‪ ,‬ואינסטינקטיבית הקולנוע הופך לכלי‬ ‫משחית שהס מלהזכיר את שמו ברחובות הערים החרדיות״‪.‬‬

‫קולנוע מטהר‬ ‫מרלין וניג היא בעלת תשובה המשתייכת לחסידות בעלז ואילו אני‬ ‫ליטאית‪ ,‬אך שתינו מקשרות בקלות בין שאלות בקולנוע לבין ספר‬ ‫התניא שכתב רבי שניאור זלמן מלאדי המכונה האדמו״ר הזקן של‬ ‫חסידות חב״ד‪.‬‬ ‫“כל מעשיו של האדם‪ ,‬כל הרגשות וכל המחשבות חייבים להיות‬ ‫מותאמים לדרכו של הקדוש ברוך הוא‪ ,‬כפי שמלמד בעל התניא״‪,‬‬ ‫מזכירה מרלין‪“ .‬ברגע שהצופה מתנתק מעצמו והופך במשך שעה‬ ‫וחצי לגיבור שאחריו הוא עוקב‪ ,‬הוא כביכול כופר בקדוש ברוך הוא‪,‬‬

‫מעלה ‪ /‬מגזין קולנוע‬

‫‪25‬‬

‫הצנזור החרדי‬ ‫הרג את הא‪-‬ל‬ ‫רחל אליצור‬ ‫לגיבור בסרט חרדי אין קונפליקט פנימי‪,‬‬ ‫אבל האם יש לו אלוהים? ומה הקשר‬ ‫לקולנוע האמריקני? שיחה (ולימוד) עם‬ ‫היוצרת החרדית מרלין וניג על הקולנוע‬ ‫החרדי‬

‫א‬

‫לוהים‪ ,‬כבודו במקומו מונח‪ .‬ומקומו היכן? יוצרים בעלי רוח‬ ‫פילוסופית ומתאר גוף של אמן מחפשים אותו בנבכי הקולנוע‪,‬‬ ‫בין סדקיו של הגיבור ובפיתולי העלילה‪ .‬בחיפושיהם הם מעלים מן‬ ‫האוב דמויות בעלות נפשות מסוכסכות‪ ,‬בחירות אמיצות וסופים‬ ‫פרומים‪ ,‬מפוצלים‪.‬‬ ‫אך מה עם האלוהים של החרדים? אני פונה בעניין למרלין וניג‪,‬‬ ‫מחברת הספר ׳הקולנוע החרדי׳ (הוצאת רסלינג‪ ,‬תל אביב ‪,)2011‬‬ ‫מומחית בתחום ויוצרת בפני עצמה‪.‬‬

‫האם הקדוש ברוך הוא נמצא בקולנוע החרדי?‬

‫“מה זאת אומרת?״ תוהה מרלין בקול‪“ .‬בסרטים החרדיים‪ ,‬הנעשים‬ ‫על ידי נשים חרדיות בעשור האחרון‪ ,‬אין ספק שהא‪-‬ל הוא הגיבור‪.‬‬ ‫הסרטים מורכבים מקיום מצוות ודקדוקי הלכה ‪ -‬אלמנטים שהופכים‬ ‫אותו לקולנוע אחר‪ .‬החירות של הסרט נובעת מנקודת המבט האמונית‬ ‫של היוצרת‪ .‬הן לא מתאמצות להגיע לנקודה הזו‪ ,‬הן נולדו לתוך זה״‪.‬‬

‫‪24‬‬

‫מעלה ‪ /‬מגזין קולנוע‬

‫מרלין מכירה את היוצרות החרדיות מאז שהחלו ליצור‪ .‬מאחורי‬ ‫הקלעים היא עוקבת אחרי הסרטים ומודעת גם למגבלות הקולנוע‬ ‫הייחודי הזה‪.‬‬ ‫כיוצרת חרדית שסרטיה אינם מיועדים דווקא לציבור החרדי‪ ,‬וכמי‬ ‫שצופה מדי פעם בסרטיהן של במאיות חרדיות‪ ,‬אני מאוכזבת לגלות‬ ‫גיבורות שהן יותר מדי גיבורות ואין להן ולו חולשה אחת לרפואה‪ .‬הן‬ ‫יפות (סטייל עדי הימלבלוי)‪ ,‬הן חכמות‪ ,‬הן מוכשרות‪ ,‬הן מצליחות‬ ‫בלימודים‪ ,‬ובעיקר ‪ -‬הן חזקות מאוד מבחינה רוחנית‪ .‬שום דבר לא‬ ‫ישבור אותן‪ .‬אין קונפליקט‪ ,‬הכל ברור מאוד‪ .‬אין פער בין מה שהדמות‬ ‫רוצה לבין רצון ה׳‪ ,‬או בין רצונה האישי לבין מוסכמות החברה שבה‬ ‫היא גדלה‪ .‬הקונפליקט נובע בדרך כלל מיתמות‪ ,‬משאלת זהות‪,‬‬ ‫מהתמודדות בתקופת השואה בגבורה יהודית בלתי מתפשרת וכן‬ ‫הלאה‪ .‬על פי רוב הקונפליקט הוא חיצוני‪ .‬נקודות השיא הן יותר‬ ‫דרמטיות ‪ -‬למשל‪ ,‬הנאצית ממחנה ההשמדה מתבררת כיהודייה‬

‫הצופות החרדיות אינן מעוניינות‬ ‫בסיפור קוהרנטי של שעה ורבע וגם‬ ‫לא בסיפור מקומי שקורה בחדר אחד‪.‬‬ ‫מזה יש להן בשפע כל יום שישי שלוש‬ ‫שעות לפני שבת במטבח‬ ‫מרלין וניג‪ ,‬צילום‪ :‬איציק יובל‬

‫עובדות עם מיטב אנשי המקצוע בתעשייה ‪ -‬נשים חרדיות עובדות‬ ‫בעיקר עם גברים חילונים ‪ -‬אך הבעיה היא בסיפור‪ .‬על אף שצילום‬ ‫הסרטים נעשה בחלקו בחו״ל והתוצאה מרהיבה וכובשת את לב‬ ‫הצופות החרדיות‪ ,‬הסיפור עצמו בעייתי״‪.‬‬ ‫נכון להיום נראה כי הקולנוע החרדי העלילתי נמצא בירידה‪ .‬כדי‬ ‫שיחזור למקומו בעבר צריך לדעתי לכתוב סיפורי תסריט מעולים‪,‬‬ ‫לפחות ברמה שבה כותבים ספרי קריאה בעולם החרדי‪ .‬בנוסף‪ ,‬יש‬ ‫לתת לפיקוח האמנותי משקל זהה לזה של הפיקוח הרוחני‪.‬‬

‫בידיים חשופות‬ ‫בניגוד למצב בתחום העלילתי‪ ,‬הקולנוע התיעודי החרדי מתחיל‬ ‫לצבור תאוצה‪ .‬בשנתיים האחרונות אני מתרגשת לגלות כי נוצרים‬ ‫סרטים חרדיים מסוג חדש‪ ,‬וכך למשל נשות השלוחה החרדית של‬ ‫מעלה מתעדות באומץ קונפליקטים מחייהן האישיים‪.‬‬ ‫דבורה ביימה סרט על בתה ‪ -‬יוצאת בשאלה שהתאהבה בבן מקבוצת‬ ‫הכושים העברים בדימונה וילדה שני ילדים כהים המהווים ניגוד‬ ‫מוחלט לצבע עורה ולשערה הבהיר‪ .‬צעד זה יצר כאוס מוחלט‬ ‫במשפחתה החרדית הענפה של דבורה ובסרט היא ובתה מנסות להבין‬ ‫זו את זו בצבע שהוא לא שחור ולא לבן‪.‬‬ ‫לאחר ‪ 18‬שנות נתק מסבה‪ ,‬הצייר ברוך נחשון‪ ,‬לוקחת רעיה מצלמה‬ ‫ויוצאת להכיר את סבה‪ ,‬ללמוד על חייו ועל ציוריו ואולי אפילו‬ ‫להתפייס עמו ולזכות בציור דיוקן משלה‪.‬‬

‫יעל‪ ,‬העובדת אצל ‪ -‬רווקה מבוגרת‪ ,‬פאנית חילונית שלקוחותיה‬ ‫חרדיות ‪ -‬בחרה בה כגיבורת סרטה‪ .‬סלון הפאות של אילנה הוא‬ ‫הממלכה שלה‪ .‬בביתה היא מטפלת באמה החולה‪ ,‬וכפי שהיא מכנה‬ ‫זאת “בסלון אני מלכה ובבית כושית״‪.‬‬ ‫מיכל מתעדת את אחיה שהוא מסורב גט‪ ,‬ונאוה עוקבת אחר בני זוג‬ ‫שכל אחד עזב בית קודם ויחד הם מנסים לבנות בית חדש‪.‬‬

‫למה לדעתך לא יצרו סרטים תיעודיים חרדיים עד היום?‬

‫“יש פחד להתעסק עם ידיים חשופות באמת‪ .‬קל יותר להתכסות‬ ‫באצטלה של סיפור דרמטי‪ .‬כל סרט מהווה נקודת תצפית‪ ,‬וגם‬ ‫בסרטים תיעודיים יש מניפולציה מנקודת מבטו של היוצר‪ .‬יש‬ ‫אחריות רבה בעשייה מסוג זה‪ ,‬וחשיפת העולם החרדי הנעשית היום‬ ‫על ידי חילונים תהיה ודאי אותנטית יותר אם תיעשה על ידי יוצרים‬ ‫חרדים‪ .‬יש ביצירה התיעודית כוח עצום לתיקון חברתי ולתיקון‬ ‫עולם‪ ,‬ולכן השלוחה החרדית של ׳מעלה׳‪ ,‬הגורמת להתמקצעות של‬ ‫נשים חרדיות בקולנוע התיעודי‪ ,‬מהווה בעיניי תרומה משמעותית‬ ‫מאוד לתחום״‪.‬‬

‫האם הקולנוע התיעודי החרדי יכול להוות חלופה לקולנוע‬ ‫העלילתי החרדי?‬ ‫“צריך גם מזה וגם מזה״‪ ,‬מסכמת מרלין‪.‬‬

‫רחל אליצור בוגרת מסלול תסריטאות במעלה‪ ,‬מנהלת את השלוחה‬ ‫החרדית של בית הספר‬

‫מעלה ‪ /‬מגזין קולנוע‬

‫‪27‬‬

‫ברגע שהצופה מתנתק מעצמו‬ ‫והופך במשך שעה וחצי‬ ‫לגיבור שאחריו הוא עוקב‪,‬‬ ‫הוא כביכול כופר בקדוש ברוך‬ ‫הוא‪ ,‬משום שכל מעשה כמו‬ ‫אלימות‪ ,‬פשע‪ ,‬יחסים אסורים‬ ‫או מידות מגונות מיוחס‬ ‫לצופה עצמו‬ ‫מתוך הסרט ‪ :‬׳בבושקה׳ של צילה שניידר‬

‫משום שכל מעשה כמו אלימות‪ ,‬פשע‪ ,‬יחסים אסורים או מידות‬ ‫מגונות מיוחס לצופה עצמו‪ .‬לכן‪ ,‬כשיוצרות חרדיות מפיקות סרטים‬ ‫עבור בנות ונשים חרדיות‪ ,‬מעשיהן‪ ,‬מחשבותיהן ורגשותיהן של‬ ‫הגיבורות חייבים להתכוונן לרצון ה׳ כדי שהצופות לא תתנתקנה‬ ‫מהמקום הפנימי שלהן‪ .‬המקום הנכון‪ ,‬האמוני‪ ,‬הדתי‪ ,‬המוסרי‬ ‫והחברתי״‪.‬‬

‫הדמות שנראית לצופות כגיבורה היא בובה על חוטים‪.‬‬ ‫אידיליה‪ .‬דמות פיקטיבית שלא קיימת במציאות החיים של‬ ‫הנערה או של האישה החרדית‪ .‬מה בכל זאת מושך את הצופה‬ ‫החרדית?‬

‫“זה בדיוק מה שאוהבות הצופות‪ .‬הן נהנות לטייל באירופה הרחוקה‬ ‫דרך הגיבורה הזו‪ ,‬הן מזמינות אותה‪ ,‬מושלמת שכמוה‪ ,‬להיות שגרירה‬ ‫של אלוהים‪ .‬הן מוכנות לשלם עד מאה שקלים עבור שלוש שעות‬ ‫צפייה‪ .‬הצופות החרדיות אינן מעוניינות בסיפור קוהרנטי של שעה‬ ‫ורבע וגם לא בסיפור מקומי שקורה בחדר אחד‪ .‬מזה יש להן בשפע‬ ‫כל יום שישי שלוש שעות לפני שבת במטבח‪ .‬הן אוהבות את הדברים‬ ‫הברורים ואת היעדר פיתולי העלילה‪ ,‬את הדיאלוגים נטולי התחכום‬ ‫ואת השמרנות שבלבוש הנשי‪ .‬הקולנוע שלהן מטהר אותן כצופות‬ ‫ומאשר להן שהן יהודיות טובות‪ .‬הוא לא מעביר עליהן ביקורת‪ .‬אלה‬ ‫לא סרטים שבאים לערער אותן״‪.‬‬

‫אם כך‪ ,‬בכל הסרטים החרדיים ישנם קודים ברורים ושווים?‬

‫“הקולנוע החרדי דומה מאוד לקולנוע ההוליוודי״‪ ,‬אומרת מרלין‬ ‫בחיוך‪“ .‬כשם שהקולנוע האמריקני מתבסס על קודים ברורים‬ ‫ועל משפחה תבניתית ומציג בדרך כלל נשים יפות ומשפחה כפי‬ ‫שלכאורה היא צריכה להיראות‪ ,‬כך גם הקולנוע החרדי‪ .‬הוא שם‬ ‫במרכז אסתטיקה‪ ,‬יופי וייחוס‪ ,‬המנוגדים לחיי הצופות אשר לא גרות‬ ‫ברובן בבתים כמו אלה המצולמים ולא כולן יפהפיות‪ .‬אין עיסוק‬ ‫בכיעור‪ ,‬במשקל‪ ,‬בעוני ובדחייה חברתית״‪.‬‬

‫איפה נמצאת האמונה?‬

‫“אין ספק שחידת היקום נמצאת בכל סרטי הקולנוע‪ .‬לעתים היוצרים‬ ‫לא שמו לב שהם הכניסו את הא‪-‬לוהות לסרט‪ .‬לא בכל הסרטים‬ ‫המטרה היא לגלות את אלוהים‪ ,‬בניגוד לסרטים החרדיים שהמסר‬ ‫שלהם יחתור תמיד לאמת אחת‪ .‬הקולנוע האוניברסלי משאיר את‬ ‫המסר בסימן שאלה כסוף פתוח‪ .‬בעולם החרדי לא משאירים סוף‬ ‫פתוח‪ .‬חותרים לאמת‪ ,‬לתודעה של הישות הא‪-‬לוהית‪ ,‬לסוף הטוב‪,‬‬ ‫לתשובה הברורה‪ ,‬לבהירות‪ .‬לא מתעתעים בצופה‪ .‬הזהירות היא‬ ‫גדולה מכדי להתעסק במורכבויות״‪.‬‬

‫‪26‬‬

‫מעלה ‪ /‬מגזין קולנוע‬

‫פיקוח וצנזורה‬

‫חייו של הקולנוע החרדי מעולם לא היו קלים מבחינה כלכלית‪,‬‬ ‫אך לאחרונה חלה האטה משמעותית ביצירה חרדית‪ .‬מה קרה?‬ ‫“היצירה החרדית לא נדרשת לפיקוח ולא זוכה למענקים ולתקציבים‬ ‫כמו הקולנוע הכללי‪ ,‬וזה עניין כואב שמאט את התפתחות היצירה‬ ‫וממעט את ההפקות ‪ -‬שמופקות גם כך לפי קצב החגים סוכות‪,‬‬ ‫חנוכה ופסח‪ .‬כל מי שמעוניינת להפיק ולביים סרט מוזמנת למשכן‬ ‫את ביתה וליצור את הסרט שעין לא ראתה‪ ,‬אך הבמאיות הוותיקות‪,‬‬ ‫בעלות הניסיון והשם‪ ,‬מתחרות בתוקפנות בכל ירקרקת שנכנסת‬ ‫לתחום‪ .‬בהיעדר ממסד אמנותי‪ ,‬אין גוף מקצועי שיפסוק מה נחשב‬ ‫לאמנות איכותית ואיזה תסריט מוטב לו שילך למגרה‪ ,‬אם לא‬ ‫לגריסה‪ .‬נוצר מצב שחל בלבול בין פיקוח רוחני ‪ -‬שהוא עניין חשוב‬ ‫בציבור החרדי ‪ -‬לבין פיקוח אמנותי‪ ,‬כאשר מבחינת הרבנים מדובר‬ ‫בג׳יבריש‪ .‬לקולנוע החרדי יש מדדים שונים ולכן הוא אינו מקבל‬ ‫תקציבים וודאי שהוא לא זוכה למעמד של קולנוע אמנותי״‪.‬‬ ‫בניגוד למרלין‪ ,‬אני לא מוצאת את הא‪-‬ל בקולנוע החרדי‪ .‬אמונתן של‬ ‫היוצרות לא מוטלת בספק‪ ,‬כמו גם הקונפליקטים הפנימיים שלהן‪.‬‬ ‫כיוצרת שמאמינה בקדוש ברוך הוא‪ ,‬לדעתי יש הכרח פנימי לכתוב‬ ‫יצירות מהמקום האמוני שמתוכו מבעבעים רוב הקונפליקטים שלנו‪,‬‬ ‫אם לא כולם‪ .‬ממילא אני מפנה אצבע מאשימה כלפי הצנזור או כלפי‬ ‫הפיקוח החרדי‪ .‬המציאות היא שכל סיפור צריך לעבור את עיניהם‬ ‫הפקוחות‪ ,‬מה שגורם להם להרוג אותו בשלב הפרה‪-‬פרודקשן‪.‬‬ ‫התוצאה היא שכל הגיבורות שיכולות לזכות בזמן מסך הן יתומות ‪-‬‬ ‫כי צריך להרוג את הגברים בסרטים ‪ -‬ואין לגיבורה קונפליקט פנימי‬ ‫אמיתי ומהותי בינה לבין בוראה‪ ,‬בינה לבין עצמה ובינה לבין החברה‪.‬‬ ‫כך למשל לא ייתכן כי גיבורה תרצה להימנע מללדת‪ ,‬תחלום להיות‬ ‫עורכת דין‪ ,‬תפנה לבית דין רבני בבקשה להתגרש‪ ,‬או אפילו תאמר‬ ‫לאמה “לא רוצה״‪ .‬ולא מדובר כאן באמנות חתרנית אלא בהצגת‬ ‫האמת‪ ,‬המציאות‪ .‬אלה נושאים יומיומיים או חד פעמיים המעסיקים‬ ‫נשים חרדיות חיות ובועטות מהשכונה הירושלמית או הבני ברקית‪.‬‬

‫במצב כזה‪ ,‬מה הסיכוי שיהיה תוצר קולנועי איכותי? כיצד יש‬ ‫אלוהים אם אין בחירה?‬

‫“הקולנוע נתפס ככלי חילוני מאוד בעיני החברה השומרת על‬ ‫התבדלותה לאורך שנים‪ .‬היא אינה יכולה להפוך את כלי הנשק‬ ‫במאבק התרבותי של העולם החילוני לכלי התנגחות משלה‪ ,‬וממילא‬ ‫זהו קולנוע נחות‪ .‬ההפקות אמנם מושקעות מאוד‪ ,‬והיוצרות החרדיות‬

‫הסיפור הזה היא מספרת בחיוך‪ ,‬כאחת מיוצרות התוכן המוערכות‬ ‫בתעשיית הטלוויזיה‪ ,‬שהמציאה בין השאר את הפורמטים המצליחים‬ ‫לתכניות המציאות ׳משפחה חורגת׳ ו׳גולשי ספות׳‪ ,‬ופיתחה קריירה‬ ‫מקצועית מרשימה‪ .‬השנה חזרה ציפי לביה"ס‪ ,‬כמרצה בקורס לפיתוח‬ ‫פורמטים‪ .‬אני פוגש אותה בבית קפה יפואי נחמד הצופה אל הים‪.‬‬ ‫היא אישה מרשימה ומגניבה באותה מידה‪ ,‬מרכיבה משקפי שמש‬ ‫מוזהבות במסגרת מופרזת ומרבה לצחוק‪ .‬כילדה דוסית מרמת גן‬ ‫לא חלמה על עבודה בטלוויזיה או בקולנוע‪ .‬מאז ימיה הרחוקים‬ ‫כסטודנטית הספיקה להפוך מקולנוענית צעירה המפלסת את‬ ‫דרכה לאישה עצמאית וחזקה‪ ,‬וחוץ מזה ‪ -‬אין לה עניין לדבר על‬ ‫חייה הפרטיים‪ .‬מתקופת לימודיה היא זוכרת בעיקר את העייפות‪:‬‬ ‫"מלצרתי‪ ,‬ניקיתי בתים‪ ,‬למדתי כלכלה ובמקביל למדתי במעלה"‪.‬‬ ‫סרט הגמר התיעודי שביימה‪ ,‬׳אופקים בהפוכה׳‪ ,‬עסק בפעיל חברתי‬ ‫בדרום‪.‬‬

‫ביקשו שאשלח קורות חיים‪ ,‬ולי היה חוק שאני‬ ‫לא שולחת קורות חיים אלא מביאה את הנייר‬ ‫בעצמי למשרד‪ ,‬ואז הייתי מציעה להם רעיון‬ ‫לסדרה‬ ‫אז מה‪ ,‬בעצם‪ ,‬קיבלת מבית הספר?‬ ‫ "אני בהחלט חושבת שקיבלתי מקצוע‪ .‬אני עוסקת במקצוע‬‫הזה‪."...‬‬

‫חברתך ללימודים סיפרה לי כי עוד כסטודנטית אמרת שאת‬ ‫רוצה להיות מאלה שמחליטים מה יראו בטלוויזיה‪.‬‬

‫ציפי רוזנבלום‪ ,‬צילום‪ :‬חיים אלבום‬

‫ל‬

‫פני ‪ 18‬שנה‪ ,‬כשסיימה ציפי רוזנבלום את לימודיה בבית הספר‬ ‫מעלה ונזרקה למים הסוערים של תעשיית הקולנוע והטלוויזיה‬ ‫היא כתבה עם חברותיה ללימודים סדרה על צעירה נוירוטית בביצת‬ ‫הרווקים הירושלמית‪ .‬לשמחתן‪ ,‬הן הצליחו לעניין מפיק טלוויזיה‬ ‫ידוע‪ ,‬שהסכים לקרוא את התסריט שלהן‪ .‬ציפי התנדבה למסור לו את‬ ‫התסריט באופן אישי‪ ,‬ולעשות רושם טוב‪ .‬להפתעתה‪ ,‬כבר כשהייתה‬ ‫בדרכה הביתה‪ ,‬התקשר אליה המפיק‪" .‬הוא בטח מתקשר כדי להציע‬ ‫לנו להפיק את הסדרה"‪ ,‬חשה ציפי את הלם פריצת הקריירה‪" .‬קראתי‬ ‫את התסריט והפסקתי באמצע"‪ ,‬שפך המפיק דלי קרח על חלומותיה‪.‬‬ ‫"זה משעמם‪ ,‬ונראה לי שאתן לא מבינות בכלל מהי טלוויזיה"‪ .‬את‬

‫"יכול להיות‪ ,‬מתאים לי לומר דבר כזה‪ ,‬אבל אני עוד לא שם‪ .‬יש‬ ‫לי השפעה על מה שרואים בטלוויזיה‪ ,‬אבל המחליטים הם מנהלי‬ ‫הזכייניות"‪.‬‬ ‫אחרי הלימודים המשיכה למלצר את עצמה לדעת‪ ,‬ביימה קלטת‬ ‫ילדים לחרדים‪ ,‬כתבה עם חברותיה את הסדרה ההיא וניסתה להיות‬ ‫במאית‪" .‬בבית הספר דחפו אותנו לבימוי‪ ,‬והחלום היה לביים"‪ ,‬היא‬ ‫נזכרת‪" .‬הייתה לי השגחה עליונה‪ ,‬או מזל‪ :‬כתבתי משהו והתקבלתי‬ ‫לסדנת ׳תל אביב לוס אנג׳לס׳ היוקרתית‪ .‬מפיקים מהעולם באו‬ ‫לשמוע את ההצעות שלנו‪ ,‬ואז עשיתי אולי את הטעות הכי גדולה‬ ‫בקריירה‪ .‬קיבלתי הצעת עבודה בארצות הברית ואמרתי לא‪,‬‬ ‫המשפחה שלי כאן"‪ ,‬היא מגחכת על עצמה‪ .‬משהו בכל זאת יצא‬ ‫מהסדנה‪ :‬אחד המפיקים הזמין אותה לעבוד כמפיקה בתכנית הבוקר‬ ‫לגיל הזהב ׳הזמן השלישי׳ ששודרה בערוץ ‪ .2‬ציפי הפיקה בכישרון‪,‬‬ ‫אך ניסתה להשתדרג מהפקה לבימוי קטעי וידיאו לתכנית‪" .‬אחרי‬ ‫שבמשך שנה לא הסכימו לאפשר לי גם לביים"‪ ,‬היא מספרת‪" ,‬הבנתי‬ ‫שאם אמשיך להפיק‪ ,‬במאית גדולה כבר לא אהיה"‪ .‬לכן התפטרה‬ ‫וחזרה לחפש עבודה כבמאית בחברות הפקה שונות‪" .‬כל הזמן ייצרתי‬ ‫פגישות וכתבתי רעיונות‪ .‬עבדתי בלקבוע פגישות"‪ ,‬היא מדגישה‪.‬‬

‫פשוט טלפנת ואמרת "שלום‪ ,‬אני רוצה לפגוש אתכם"?‬

‫"בהחלט כן‪ .‬פניתי לחברות הפקה עם רעיונות לתכניות שהמצאתי‬ ‫בעצמי‪ ,‬כי חשבתי שייתנו לי לביים רק תכניות שאני אמציא"‪ ,‬היא‬ ‫נזכרת‪" ,‬ואפילו לא הערכתי את זה שאני מסוגלת להמציא תכניות‬ ‫טלוויזיה‪ .‬ביקשו שאשלח קורות חיים‪ ,‬ולי היה חוק שאני לא שולחת‬ ‫קורות חיים אלא מביאה את הנייר בעצמי למשרד‪ ,‬ואז הייתי מציעה‬ ‫להם רעיון לסדרה"‪.‬‬

‫היה לך דחף ליצור תכניות טלוויזיה?‬

‫"זה לא שכל יום קמתי עם אש בעיניים‪ ,‬אבל בדיעבד כנראה שכן"‪,‬‬ ‫היא צוחקת‪" .‬וגם הייתה לי השגחה‪ ,‬כי לא הייתי צריכה להתקדם‬

‫מעלה ‪ /‬מגזין קולנוע‬

‫‪29‬‬

‫המפצחת‬ ‫יועד בן יוסף‬

‫משפחה חורגת‪ ,‬גולשי ספות‪ ,‬הישרדות ועוד‪ .‬ציפי רוזנבלום פיצחה את הטלוויזיה‬ ‫הישראלית ולא מסכימה להישאר או לעצור במקום אחד אף פעם‪ .‬הלכנו לגלות‬ ‫את הסוד שלה‬ ‫‪28‬‬

‫מעלה ‪ /‬מגזין קולנוע‬

‫צילום‪ :‬ורד אדיר‪ ,‬מצילומי התוכנית ׳הישרדות׳‬

‫על חוף האי בפיליפינים‪ .‬ערפילי בוקר עלו מן הים‪ ,‬עשרות אנשי‬ ‫הצוות עלו לסירות ושני מסוקים ליוו אותנו מלמעלה‪ ,‬כמו בשוט‬ ‫ההוא על החוף ב׳אפוקליפסה עכשיו׳ ‪ -‬ואלה היו בסך הכל אנחנו‬ ‫ביציאה ליום עבודה"‪ .‬העבודה הייתה קשה ומסובכת‪ .‬בניגוד לסדרות‬ ‫דוקו‪-‬ריאליטי כמו ׳משפחה חורגת׳ ‪ -‬שבהן הגיבורים עוברים באופן‬ ‫מתוכנן ומואץ במידה מסוימת חוויות שיכלו לעבור באופן טבעי‪ ,‬כמו‬ ‫יציאה מהמינוס בבנק ‪ -‬הרי ש׳הישרדות׳ שייכת לז׳אנר ריאליטי‬ ‫אחר‪ ,‬אתגרי‪ ,‬שמכניס את המשתתפים הלבושים בבגדי ים בלבד‬ ‫למצבים מאתגרים וקשים כמו רעב‪ ,‬מאמץ גופני מפרך ומצוקות‬ ‫נפשיות‪ ,‬ואלה גורמים להם להתנהג באופן לא טבעי ומוציאים‬ ‫מהם במהלך התחרות התנהגות שלילית לצד רגעים של אנושיות‪,‬‬ ‫התגברות וחמלה‪ .‬אחרי ששרדה את ׳הישרדות׳ ‪ -‬כולל ההכנות‪,‬‬ ‫צילומים מפרכים ועריכה מורכבת ‪ -‬חשה עייפות פיזית ונפשית‪ .‬היא‬ ‫לקחה חופשה לחשיבה ולהתאוששות וחזרה לעשות את מה שהיא‬ ‫אוהבת ‪ -‬המצאת פורמטים‪ .‬כמנהלת תוכן בחברת ׳ארצה הפקות׳‬ ‫פיתחה את התכנית המצליחה ׳גולשי ספות׳‪ ,‬שבה ישראלים טסים‬ ‫לחו"ל ומתארחים על ספות בבתיהם של אנשים זרים‪.‬‬

‫השכמנו בארבע בבוקר על חוף האי בפיליפינים‪.‬‬ ‫ערפילי בוקר עלו מן הים‪ ,‬עשרות אנשי הצוות‬ ‫עלו לסירות ושני מסוקים ליוו אותנו מלמעלה‪,‬‬ ‫כמו בשוט ההוא על החוף ב׳אפוקליפסה עכשיו׳‬ ‫ ואלה היו בסך הכל אנחנו ביציאה ליום עבודה‬‫מאיפה בא הרעיון? התארחת אצל מישהו על הספה?‬

‫"דווקא לא"‪ ,‬היא צוחקת‪" .‬זה התחיל מרעיון לתכנית טיולים בעולם‪,‬‬ ‫לצעירים‪ ,‬שהתבססה על אתר אינטרנט שמציע לינה בבתי זרים"‪.‬‬ ‫בתכנית שפיתחה נותבו המשתתפים לבתי אנשים שיעמתו אותם עם‬

‫המצוקות שלהם‪" .‬למשל‪ ,‬כשגבר שחושש מנשים מתעורר בבוקר‬ ‫על ספה בדירה של דוגמניות ‪ -‬זה מעניין‪ .‬כשגבר בורגני שחושב כסף‬ ‫מתארח אצל בחורה בת ‪ 17‬שעזבה את הבית וגרה במיני‪-‬ואן ‪ -‬זה‬ ‫מאתגר‪ .‬כך הפכתי את הקונספט מטיול תיירותי למסע פסיכולוגי"‪.‬‬ ‫כיום היא ממשיכה לעבוד ב׳קשת׳ במחלקה לפתוח תכנים‪ ,‬מלמדת‬ ‫בבית הספר מעלה ובמרכז הבינתחומי הרצליה‪ ,‬ובנוסף יש לה חברה‬ ‫משלה שבה היא מפתחת פורמטים ועובדת בעזרת משקיעים פרטיים‬ ‫על מכירתם בעולם‪ .‬לאחרונה היא שוקדת על פיתוחם ועל שיווקם‬ ‫של מספר פורמטים‪ ,‬שאחד מהם ‪ ,Marry me now -‬׳חתונה‬ ‫בהפתעה׳‪ ,‬שפיתחה עם ׳ארמוזה פורמטס׳ ואודליה יקיר – כבר נמכר‬ ‫למספר מדינות‪ .‬במסגרת התכנית הזו מגיעות בחורות בלבוש כלה‬ ‫אל אהובן‪ ,‬שמתמהמה להציע להן נישואין‪ ,‬ומציבות לו אולטימטום‪:‬‬ ‫מתחתנים עכשיו או לעולם לא‪ ,‬כאשר האולם‪ ,‬האורחים‪ ,‬וכמובן גם‬ ‫הצלמים‪ ,‬כבר מוכנים מטעם ההפקה לתעד מה שיקרה‪ ,‬או לא יקרה‪.‬‬

‫׳חתונה בהפתעה׳‪ ,‬׳הישרדות׳ ו׳גולשי ספות׳ הם לא פורמטים‬ ‫מניפולטיביים? לקחת אדם שפוחד מג׳וקים ולשים אותו לידם‪...‬‬

‫"מניפולציה זו מילה עם משמעות שלילית"‪ ,‬ציפי ממהרת להסתייג‪.‬‬ ‫"הפורמט בנוי על כך שמתקילים אדם עם מה שמפחיד אותו‪ .‬הוא‬ ‫יודע שאני הולכת להתקיל אותו‪ ,‬וזה מה שאני עושה‪ .‬ב׳גולשי ספות׳‪,‬‬ ‫זה הרי מה שגם מטפל היה עושה ‪ -‬מעמת את האדם עם הפחדים‬ ‫שלו‪ .‬במקום לשכב על ספת הפסיכולוג הוא שוכב על הספה של‬ ‫אדם זר שמארח אותו בארץ אחרת"‪ ,‬היא מתמצתת את הפורמט‬ ‫במתכונתו הטיפולית‪.‬‬

‫לנוכח הלחצים וההתנהגות השלילית המאפיינת חלק מתכניות‬ ‫הטלוויזיה‪ ,‬יש בעייתיות ליוצר דתי להתבטא בתחום זה?‬

‫"לא בהכרח‪ .‬יש כל כך הרבה עשייה חיובית בטלוויזיה שאינה‬ ‫סותרת דת‪ .‬תכניות כמו ׳סופר נני׳ או ׳עובדה׳‪ .‬גם ׳משפחה חורגת׳‬ ‫שהמצאתי"‪ ,‬אומרת ציפי‪" ,‬היא סדרה מחנכת שמדגישה לא מעט‬ ‫ערכים‪ :‬חשיבות המשפחה‪ ,‬חיסכון‪ ,‬חינוך ילדים ‪ -‬ערכים שאפשר‬ ‫לומר כי הגיעו מהעולם הדתי שלי ‪ -‬מה גם שבסדרה הזו למדתי‬ ‫להכיר את הבעיות בארץ ונתתי לא מעט צדקה למשפחות שהבנתי כי‬ ‫לא אוכל לעזור להן באמצעות הטלוויזיה‪ .‬סדרה כזו‪ ,‬שגרמה לשינוי‬ ‫בצורת החשיבה של אנשים‪ ,‬בהחלט יכולה לצאת מבית הספר מעלה"‪.‬‬ ‫יועד בן יוסף מנהל את מחלקת ההפקות בבית הספר מעלה‬

‫מעלה ‪ /‬מגזין קולנוע‬

‫‪31‬‬

‫מתוך הסדרה ׳ גולשי ספות׳‬

‫מעבודה כתחקירנית לעבודה כעורכת משנה‪ .‬מההתחלה התבקשתי‬ ‫להפיק תכנית טלוויזיה‪ ,‬ואחר כך ביימתי וערכתי‪ .‬אבל עד שהגעתי‬ ‫לזה דפקתי על המון דלתות"‪.‬‬ ‫בסוף נפתחה הדלת‪ .‬בערוץ הלוויין ׳יס׳ הסכימו שתביים תכנית פרי‬ ‫המצאתה בשם ׳המשימה׳ ‪ -‬מין סדרת דוקו‪-‬ריאליטי קטנה ונחמדה‬ ‫עם מנחה דתי ומנחה חילוני‪ ,‬שבכל תכנית מבצעים משימה מחיי‬ ‫היומיום‪ .‬החילוני ביצע אותה כחרדי‪ ,‬והחרדי כחילוני‪ .‬בלילה שלפני‬ ‫יום הצילום הראשון‪ ,‬היא הייתה אחוזת חרדה‪ ,‬והתפללה שהצילומים‬ ‫יתבטלו מחמת כח עליון‪ .‬רק במהלך העבודה על ׳המשימה׳‪ ,‬הבינה‬ ‫ציפי שהיא פחות נהנית מבימוי אבל מוצאת ערך והנאה ביכולת‬ ‫להמציא תכניות‪ ,‬וליצור משהו חדש‪ 20 .‬פרקי ׳המשימה׳ שודרו וזכו‬ ‫לקהל מצומצם אך אוהד‪.‬‬

‫איך הגעת ליצירת ׳משפחה חורגת׳?‬

‫"פגשתי במקרה את המפיק חיים מנור ז"ל‪ ,‬אדם הגון שאהבתי‪,‬‬ ‫והצעתי לו סדרת ריאליטי על ילדים‪ ,‬שלא הופקה לבסוף‪ .‬אבל אז‪,‬‬ ‫ב‪ ,2007-‬נחקק חוק שהגביל את היכולת לחרוג ממסגרת האשראי‬ ‫בבנק‪ .‬מנור התקשר והזמין אותי לפגישה ב׳רשת׳‪ .‬שם ביקשו ממני‬ ‫להמציא תכנית על יציאה מהמינוס בבנק‪ ,‬שתהיה רגשית ולא תצולם‬ ‫באולפן‪ .‬התבאסתי שביקשו ממני תכנית על כלכלה‪ ,‬כי זה נושא‬ ‫משעמם"‪ ,‬היא נזכרת‪" ,‬אבל זו הייתה הפעם הראשונה שמישהו‬ ‫ביקש ממני להמציא פורמט‪ ,‬וזה דבר מרגש מאוד‪ .‬הייתי אז במינוס‬ ‫מטורף בבנק‪ ,‬ותכל׳ס‪ ,‬בניתי את ׳משפחה חורגת׳ דרך המינוס שלי"‪.‬‬

‫איך עושים מזה סדרת דוקו‪-‬ריאליטי מרגשת?‬

‫"חשבתי איך לצאת מהמינוס‪ ,‬וקודם כל פעלתי ככלכלנית ועשיתי‬ ‫רשימת חסכונות‪ :‬להפסיק לאכול בחוץ‪ ,‬לעבור מדירה בשכירות‬ ‫יקרה לדירה עם שותפים‪ ,‬ורעיונות נוספים לחיסכון‪ ,‬שידעתי כבר‬ ‫תוך כדי כתיבה שאין סיכוי שאני איישם אותם‪ .‬אז הבנתי שמינוס‬ ‫בבנק הוא לא בעיה של מחסור בכסף אלא בעיה של התנהגות‪ ,‬כי‬ ‫הרי כתבתי לעצמי איך אני יכולה לפתור את בעיית המינוס‪ ,‬והתברר‬ ‫לי שאני לא רוצה לפתור אותה‪ .‬זה התחיל להיות מעניין‪ ,‬כי כולם‬ ‫הרי מתנהגים כמוני ‪ -‬ואני לא מתכוונת למשפחות שמתחת לקו‬

‫‪30‬‬

‫מעלה ‪ /‬מגזין קולנוע‬

‫העוני‪ ,‬שם המצב באמת חמור‪ ,‬אלא למשפחות רגילות ‪ -‬ואצל כל‬ ‫אחד זה נובע ממניע שונה‪ :‬אחד לא מסוגל להשתנות מחוסר ביטחון‪,‬‬ ‫והשני לא מסוגל להגיד לילדים שלו לא"‪.‬‬ ‫בחירת המשפחות שהשתתפו בתכנית‪ ,‬וליהוק המאמן הכריזמטי‬ ‫אלון גל כמנחה‪ ,‬הפכו את ׳משפחה חורגת׳ להצלחה גדולה‪ .‬כיוצרת‬ ‫וכעורכת היה על ציפי לקבל החלטות דרמטיות וכלכליות‪ :‬גודל צוותי‬ ‫הצילום ושיטת התיעוד של המשפחות‪ ,‬אופי המשימות ומשך הזמן‬ ‫שיוקצב להן כדי שיהיו מלחיצות ודרמטיות‪ ,‬או בעלות נפח רגשי‬ ‫ועלילתי‪ .‬כשאני שואל איך עמדה בכל זה היא עונה במילה אחת‪:‬‬ ‫"פאניקה"‪ .‬ב׳רשת׳ חששו שהסדרה ׳חינוכית׳ מדי‪ ,‬כלומר פטרונית‬ ‫ומעייפת‪ .‬אבל אז הגיעו התגובות מקבוצות המיקוד ‪ -‬קבוצות ניסוי‬ ‫שצופות בתכנית צפייה מוקדמת‪ .‬הציונים שהעניקו קבוצות המיקוד‬ ‫לתכנית הרקיעו שחקים באופן חסר תקדים והוכיחו כי ציפי עמדה‬ ‫בציפיות ואף מעבר לכך‪.‬‬ ‫הסדרה שינתה את צורת החשיבה על ניהול תקציב המשפחה ויצרה‬ ‫עניין רב במקצוע האימון (קואצ׳ינג)‪ .‬אחרי שתי עונות מוצלחות של‬ ‫׳משפחה חורגת׳ מצתה ציפי את ההנאה מהתכנית‪ ,‬עזבה את ׳רשת׳‬ ‫והמשיכה הלאה‪ .‬נישאת על גל ההצלחה‪ ,‬היא עבדה כבמאית וכיוצרת‬ ‫פורמטים והציעה תכניות מציאות מגוונות לזכייני שידור ולחברות‬ ‫הפקה‪ .‬ואז הגיעה ההצעה מערוץ ‪ 10‬להיות העורכת הראשית של‬ ‫׳הישרדות בפיליפינים׳ ‪ -‬משחק ריאליטי אתגרי שהיה אז סדרת‬ ‫הדגל של הערוץ‪ .‬היא החליטה לקחת את המשימה הענקית על עצמה‬ ‫כדי ללמוד מקרוב איך ׳חושבים בגדול׳ ואיך בנוי פורמט ריאליטי‬ ‫ענק ומצליח שכזה‪ ,‬וגם בגלל השכר הנאה‪" .‬כך נשאבו שנה ושלושה‬ ‫חודשים מחיי"‪ ,‬היא צוחקת‪ .‬כעורכת ראשית של משחק ריאליטי‬ ‫ענק היא הייתה מופקדת על מערך גדול ומטורף‪ ,‬שכלל צוותי הפקה‬ ‫וצילום‪ ,‬עורכי משנה וכמובן המתחרים עצמם‪" .‬הישרדות" תבעה‬ ‫ממנה לתת בכל רגע תשובות ולהגיע להחלטות הרות רייטינג‪,‬‬ ‫כמצופה מגנרלית בצבא הטלוויזיה‪.‬‬

‫איך היה לעמוד בראש הפירמידה?‬

‫"ביום הצילום הראשון"‪ ,‬היא נזכרת‪" ,‬השכמנו בארבע בבוקר‬

‫מצילומי הסרט העדות‬

‫מאשר לוותר‪ .‬אז אתה נהיה בלתי מנוצח ואתה מחפש דרך‪ ,‬ואם יש‬ ‫לך מאה אלף שקל אתה עושה את זה ככה‪ .‬מוצא דרך‪ .‬מכווץ את זה‪,‬‬ ‫מוריד לוקיישנים‪ ,‬ואולי ייצא לך הדבר הכי מדהים בעולם‪ .‬זה נשמע‬ ‫רומנטי‪ ,‬אבל לא קל לחיות את זה‪ ,‬כי לאכול ימי צילום עם תקציב‬ ‫נמוך מאוד זה קשה‪ ,‬אתה מקיז דם‪ .‬הייתה לי למשל סצנה בסרט אחר‬ ‫שתוכננה לשלוש שעות וחצי ופתאום יש לי עשר דקות לכל הסצנה‬ ‫והשמש יורדת‪ .‬יכולתי להרים ידיים ולהגיד לא מתאים‪ ,‬אי אפשר‪,‬‬ ‫אבל פשוט חשבתי מה השוט הכי חשוב ועשיתי אותו‪ .‬וזהו‪ ,‬זה עבד״‪.‬‬ ‫אז מה בכל זאת החלק הכי קשה מבחינתך בלעשות סרט?‬ ‫“לכל שלב יש את הקשיים ואת ההתמודדויות שלו‪ ,‬אבל אם לבחור‬ ‫אחד אז אני חושב שזה שלב הצילומים‪ ,‬כי זה כמו צייד שיוצא לצוד‬ ‫ מה שהבאת הבאת‪ .‬צילמנו את הסרט במשך חודש וחצי וזה הרגיש‬‫כמו שנה מבחינת האינטנסיביות‪ .‬יש לך מאות בחירות ביום‪ ,‬אתה‬ ‫מרגיש שאתה מנהל קרב עם עשרים איש במקביל‪ .‬בצילומים יש גם‬

‫התמודדות מתמדת עם הלא נודע‪ .‬לא מצאתי אפילו סצנה אחת שלא‬ ‫גיליתי בה משהו שלא ידעתי מראש‪ ,‬וזה גם יכול להיות תענוג‪ .‬ברור‬ ‫שלפעמים זה גדול עליך וקצת קשה‪ ,‬ואז צריך לעצור‪ ,‬להיות נוכח‬ ‫במקום שבו זה לא הולך ולא לברוח‪ ,‬ומשם מגיע איזשהו פתרון‪ .‬זה‬ ‫תמיד מגיע״‪.‬‬ ‫ועכשיו‪ ,‬בשלבי העריכה‪ ,‬כמה קרוב מה שדמיינת בתחילת הדרך‬ ‫לחומר המצולם?‬ ‫“אני כרגע בראפקאט‪ ,‬שהוא דווקא מהשלבים היותר קשים בהקשר‬ ‫הזה‪ ,‬כי אתה רואה בעיקר את הדברים שעדיין לא עובדים‪ .‬אבל אני‬ ‫משתדל לא להגיד מה היה אם וכדומה‪ ,‬לא בוחן את זה מול איזשהו‬ ‫דמיון באוויר‪ ,‬אלא מאוד מאמין בתהליך ובזה שאני עושה את‬ ‫המקסימום‪ .‬אתה מנסה לממש כל רגע שיש לך כמה שאתה יכול‪,‬‬ ‫וזהו‪ .‬בכלל‪ ,‬אני חושב שבכל המהלך הזה של הסרט יותר מאשר לפַסֶל‬ ‫את הסרט פיסלתי את עצמי דרך התהליך הזה״‪.‬‬

‫מעלה ‪ /‬מגזין קולנוע‬

‫‪33‬‬

‫עמיחי גרינברג‪ ,‬צילום‪ :‬חיים אלבום‬

‫א‪-‬לה פיצ׳ר‬

‫שקד שילה‬

‫מה מרגישים כשיש פיצ׳ר ביד? שלחנו סטודנטית צעירה לראיין את בוגר‬ ‫מעלה עמיחי גרינברג ולבדוק איך זה נראה כשחלומות מתגשמים‬

‫ב‬

‫ימים אלה מבלה עמיחי גרינברג את רוב זמנו בחדר העריכה‬ ‫בעבודה על הפיצ׳ר הראשון שלו ‪ -‬׳העדות׳‪ .‬ואם אתם מדמיינים‬ ‫עכשיו אולפני עריכה גדולים ומפוארים‪ ,‬דעו כי מדובר בחדרון קטנטן‬ ‫הממוקם עשר מדרגות מתחת לפני הקרקע‪ .‬אבל החיוך על פניו של‬ ‫עמיחי אומר הכל‪ .‬מישהו כאן מגשים חלום שני עשורים לאחר סיום‬ ‫לימודיו במעלה‪.‬‬ ‫“לא היה לי ברור שאני רוצה להיות קולנוען״‪ ,‬הוא פותח ומפתיע‬ ‫אותי‪“ .‬כשסיימתי ללמוד הציע לי מפיק לביים פיצ׳ר וסירבתי‪.‬‬ ‫התעסקתי בפרויקטים תיעודיים‪ ,‬בתיעוד ניצולי שואה בפרויקט של‬ ‫שפילברג‪ ,‬בסרטים קצרים ובפרסום‪ .‬באיזשהו שלב עברתי לדברים‬ ‫אחרים‪ ,‬עד שהתגלגלתי לעולם ההיי‪-‬טק עם כל הטוב שיש לו להציע‪.‬‬ ‫בניגוד לעולם הקולנוע‪ ,‬שם אתה נהנה מהתוצאה מיד‪ ,‬אתה לא תלוי‬ ‫בכסף של אף אחד‪ ,‬אתה מרוויח טוב ולא צריך שיאהבו אותך‪ .‬רק‬ ‫כשהגעתי לסיפוק מההיי‪-‬טק‪ ,‬הבנתי שמה שאני רוצה לעשות זה‬ ‫קולנוע והתחלתי לעבוד על הסרט‪ .‬לא קל לסחוב כל כך הרבה שנים‪,‬‬

‫‪32‬‬

‫מעלה ‪ /‬מגזין קולנוע‬

‫אבל אני חושב שגם כמעט בלי שיצרתי קולנוע‪ ,‬החוש הקולנועי שלי‬ ‫הבשיל‪ .‬צפיתי בדברים רבים‪ ,‬חשבתי על דברים‪ .‬הבנייה האישית‬ ‫שלי מאפשרת לי ליצור משהו מנוסה ובשל יותר״‪.‬‬ ‫בדרך ליצירת הפיצ׳ר השלם והנכסף עבר עמיחי דרך ארוכה ומלאת‬ ‫קשיים והתמודדויות‪ ,‬כמו בכל סרט טוב‪ .‬חמש פעמים התסריט‬ ‫שלו הגיע לשלב הסופי בקרנות וכשל‪“ .‬הלקטורים השתנו משנה‬ ‫לשנה‪ ,‬אבל הסיכום נשאר באותו סגנון‪ :‬אחד שאהב מאוד את הסרט‪,‬‬ ‫אחד שאהב אבל כתב לי מגילות כי התסריט לא מספיק בשל ואחד‬ ‫שהתרשם ככה ככה‪ .‬בסוף זה עבר‪ ,‬אבל במשך כל הזמן פשוט ידעתי‬ ‫שזה הולך לקרות״‪.‬‬ ‫כסטודנטית שבקושי יודעת להתמודד נפשית עם ועדות פנימיות‬ ‫בבית הספר‪ ,‬אני תוהה מאיפה הוודאות הזו‪ ,‬איך מקבלים פעם אחר‬ ‫פעם תשובה שלילית מקרן וממשיכים לנסות‪ .‬הוא מפתיע אותי‬ ‫במין ביטחון נלהב‪“ :‬אמרתי לעצמי שלא משנה מה‪ ,‬אני עושה את‬ ‫זה‪ .‬אני מעדיף לצאת מהעולם הזה בידיעה שעשיתי כל מה שיכולתי‬

‫מצילומי הסרט העדות‬

‫בהתחלה הייתי מרוכז מאוד בעבודה‬ ‫רק על הסרט הזה ואז הבנתי שזה לא‬ ‫נכון‪ .‬האפשרות לעבוד על דבר שונה‬ ‫לחלוטין במקביל ולעשות ג׳גלינג‬ ‫ביניהם משחררת מאוד‪ .‬לומדים‬ ‫פתאום דברים מזה על זה‬ ‫הירייה רצים‪ ,‬תוך כדי ריצה אני מפרק את‬ ‫הנשק‪ ,‬מחביאים אותו בכל מיני מקומות‬ ‫ברכב ורואים מה קורה‪ .‬ברגע האמת אני‬ ‫יורה‪ ,‬ומסתבר שהכדורים לא היו חסרי קליע‬ ‫אלא תחמיש‪ ,‬עם הרבה יותר חומר נפץ‪ .‬היה‬ ‫בום מטורף‪ ,‬וההד ‪ -‬כמו במקלט ‪ -‬חזר על‬ ‫עצמו ולא נגמר‪ .‬שלמה כל כך נבהל מההדף‬ ‫ומהאקסטרים קלוז אפ של האש שמגיעה‬ ‫לו לפנים שהוא עף אחורה עם המצלמה‪.‬‬ ‫התחלנו לשמוע סירנות‪ .‬רצנו עם הנשק‪,‬‬ ‫החבאנו אותו והתחבאנו‪ ,‬אבל כלום‪ ,‬שום‬ ‫דבר לא קרה‪ .‬ואז‪ ,‬כמובן‪ ,‬כמו כל אנשי‬ ‫הקולנוע‪ :‬יאללה‪ ,‬בוא נעשה עוד טייק״‪.‬‬ ‫* שקד שילה היא תלמידת שנה ב׳ במגמת‬ ‫בימוי והפקה בבית הספר מעלה‬

‫טריוויה קולנוע > נדב אשל לזר‬ ‫‪1.1‬אירוע מיוחד שהשחקן יוסטוס‬ ‫ד‪ .‬ברנס זכה להשתתף בו?‬ ‫‪2.2‬כיצד נוקם איציק פינקלשטיין‪,‬‬ ‫בגילומו של משה איבגי‪,‬‬ ‫במפקדו מהצבא בסרט ׳נקמתו‬ ‫של איציק פינקלשטיין׳?‬ ‫‪3.3‬מבין חמש הקטגוריות שלהן‬ ‫היה מועמד‪ ,‬בכמה פרסי אוסקר‬ ‫זכה סרטו של אורסון וולס‬ ‫׳האזרח קיין׳?‬ ‫‪4.4‬מה עונה המורה ליוסי צוויליך‬ ‫בסרט ׳בלוז לחופש הגדול׳‬ ‫כשהוא מתלונן כי מסיבת הסיום‬ ‫של כיתתו מתקיימת לאחר‬ ‫מועד גיוסו לצה"ל?‬ ‫‪5.5‬היכן ממוקמת עלילת הסרט‬ ‫׳אוסטרליה שלי׳?‬ ‫‪6.6‬איזה סרט צולם בקרית גת?‬ ‫‪7.7‬על פי קוד הייז‪ ,‬מהו משך הזמן‬ ‫המרבי שמותר להראות בו‬ ‫נשיקה בקולנוע?‬ ‫‪8.8‬במה עוסק ׳חוק קוגן׳‪ ,‬הקרוי על‬ ‫שם השחקן ג׳קי קוגן?‬ ‫‪9.9‬באיזה סרט היו אהרן‬ ‫סורקין וקוונטין טרנטינו בין‬ ‫התסריטאים אך לא זכו על כך‬

‫לכל קרדיט?‬ ‫‪1010‬בכמה סרטים השתתף השחקן זוכה‬ ‫שני פרסי האוסקר הרולד ראסל?‬ ‫‪1111‬מה לא מצליח אבי גרייניק לעשות‬ ‫בסרט ׳זולגות הדמעות מעצמן׳?‬ ‫‪1212‬מדוע גינה ועד הרבנים של ארצות‬ ‫הברית את הסרט ׳בריאן כוכב עליון׳‬ ‫שיצרה חבורת מונטי פייתון?‬ ‫‪1313‬מדוע חטפה אוגנדה ‪ 150‬אזרחים‬ ‫צרפתים והחזיקה בהם כבני ערובה‬ ‫ב‪?1974-‬‬ ‫‪1414‬היכן בירושלים יש אולם תאטרון על‬ ‫שם השחקן קירק דאגלס?‬ ‫‪1515‬כיצד נהרג השחקן ברנדון לי?‬ ‫‪1616‬מה משותף לסרטים ׳הבוז׳ של ז׳אן‬ ‫לוק גודאר‪ ,‬׳שדרות סאנסט׳ של בילי‬ ‫ויילדר‪ ,‬ו׳הלהקה׳ של אבי נשר?‬ ‫‪1717‬מהי תרומתו של הסרט הצרפתי‬ ‫׳מחוברים לחיים׳ לקולנוע הישראלי?‬ ‫‪1818‬באיזה סרט שיחקו יחד שייקה אופיר‬ ‫ומלאני גריפית?‬ ‫‪1919‬מה שם הדמות שגילם השחקן יורם‬ ‫חטב בסרט ׳כיפור׳ של עמוס גיתאי?‬ ‫‪2020‬על פי סרטו של דוד קריינר מ‪,1995-‬‬ ‫באיזה שנה לא הייתה מלחמה?‬ ‫> התשובות בעמוד ‪51‬‬

‫מעלה ‪ /‬מגזין קולנוע‬

‫‪35‬‬

‫מצילומי הסרט העדות‬

‫אמרתי לעצמי שלא משנה מה‪ ,‬אני עושה את זה‪.‬‬ ‫אני מעדיף לצאת מהעולם הזה בידיעה שעשיתי‬ ‫כל מה שיכולתי מאשר לוותר‬ ‫כשאני שואלת לגבי המשך הדרך ופרויקטים עתידיים הוא מונה‬ ‫רשימה די מפוארת‪“ :‬יש לי פיצ׳ר כתוב נוסף שעבר כבר את שלב‬ ‫הפיתוח וקיבלתי עבורו כסף מקרנות‪ .‬עכשיו אני צריך לעבוד על‬ ‫השגת קרנות שיסייעו בהפקה‪ .‬יש עוד פיצ׳ר שנמצא עכשיו בשלבי‬ ‫פיתוח ויש עוד שתי סדרות טלוויזיה בתכנון‪ .‬כשאתה עובד בזה אתה‬ ‫מבין שצריך לעבוד במקביל‪ .‬זה גם נכון בעיניי‪ ,‬משחרר את המוח‪.‬‬ ‫בהתחלה הייתי מרוכז מאוד בעבודה רק על הסרט הזה ואז הבנתי שזה‬ ‫לא נכון‪ .‬האפשרות לעבוד על דבר שונה לחלוטין במקביל ולעשות‬ ‫ג׳גלינג ביניהם משחררת מאוד‪ .‬לומדים פתאום דברים מזה על זה״‪.‬‬ ‫מתוך עניין אישי אני שואלת על תקופת לימודיו במעלה‪ .‬עמיחי‬ ‫מספר על היופי ועל הקשיים שיש ביצירת סרטי סטודנטים ועל‬ ‫ההתנגדות העזה שעלתה בו נוכח הכוונה מוצהרת של בית הספר‬ ‫שייצרו קולנוע יהודי‪ .‬אני מחייכת לעצמי ומרגישה שיש בזה משהו‬ ‫מאוד ׳מעלה׳ מצדנו להתנגד לזה בכל הכוח ואז לביים סרט שעוסק‬ ‫כולו במהות היהודית ‪ -‬סרטו החדש של עמיחי עוסק בחוקר שואה‪,‬‬ ‫ביהודי מאמין המגלה לפתע שאמו אינה יהודייה‪.‬‬ ‫עמיחי מסכים אתי‪ ,‬אבל בעירבון מוגבל‪“ :‬מה שסקרן אותי הוא‬ ‫הקיומיות שיש במהות היהודית‪ ,‬יש בזה משהו קולנועי מאוד בעיניי‪.‬‬ ‫אם אתה מגלה שאמא שלך לא יהודייה זה אומר שאתה לא יהודי‪ ,‬וזה‬ ‫קורה בשנייה‪ .‬זו נקודת ׳גראונד זירו׳‪ .‬אין לך מושג מי אתה והקרקע‬ ‫נשמטת‪ .‬גם בשואה יש משהו כזה‪ ,‬כמו רעידת אדמה כשהאדמה‬

‫‪34‬‬

‫מעלה ‪ /‬מגזין קולנוע‬

‫נבקעת ונוצר חריץ המאפשר לך לראות את השכבות שמתחת‪ ,‬לראות‬ ‫מה עושה אדם לאדם‪ ,‬כולל הניסויים בבני אדם‪ .‬מדובר בניסיון לפרק‬ ‫את האדם למרכיבים‪ ,‬כמו שילדים סקרנים חותכים רגלים לג׳וקים״‪.‬‬ ‫ואיפה אתה מרגיש את ההבדל בין העשייה שלך כסטודנט‪ ,‬לבין‬ ‫העבודה על פיצ׳ר בתעשייה?‬ ‫כסטודנט‪ ,‬בכל פרויקט יש בהתחלה יומרה רבה שנובעת מתמימות‪,‬‬ ‫ואז מגיעה החרדה העצומה שעכשיו אני חשוף לגמרי והסרט‬ ‫לא מצליח להביע את מה שרציתי ואני יוצא אידיוט‪ .‬בהמשך‬ ‫אתה מתחיל לשמוע חוות דעת של אחרים ומשנה ונרגע‪ ,‬אבל גם‬ ‫כשסיימת את הסרט אתה לא יכול ליהנות‪ ,‬כי הוא לא שלך‪ ,‬כי לא‬ ‫עשית אותו לפי מה שבאמת חשבת‪ .‬העבודה כיום היא לכאורה‬ ‫מפחידה הרבה יותר‪ ,‬כי כשמשהו שחשבת שיעבוד לא עובד זה כבר‬ ‫לא אתה וחמישה סטודנטים אלא צוות של ארבעים איש ומפיק‪ .‬אבל‬ ‫הבגרות מאפשרת להכיל‪ ,‬לדעת ששום דבר נורא לא קרה‪ ,‬להפך‪,‬‬ ‫גילית משהו‪ ,‬גילית שמשהו לא עובד‪ .‬אם ביום הצילום אתה כופה‬ ‫את עצמך לצלם משהו שמרגיש לא אמיתי‪ ,‬בעיניי פספסת‪ .‬כשזה‬ ‫קורה לי אני מפסיק ומחפש‪ .‬בדרך כלל הפתרון נמצא במיזנסצנה‪,‬‬ ‫בדברים הקטנים שגורמים לזה להרגיש מציאות‪.‬‬ ‫ואם כבר מדברים על דברים קטנים שיוצרים מציאות‪ ,‬אני בוחרת‬ ‫לסיים את הריאיון הזה עם סיפור קטן שעמיחי סיפר לי בחיוך גדול‪.‬‬ ‫“בהשלמות לסרט הגמר שלי במעלה היינו צריכים לייצר רגע של‬ ‫ירייה‪ .‬שלמה הצלם שכנע חייל ברגילה לתת לנו את הנשק שלו‪,‬‬ ‫כשהרעיון היה לצלם את הקנה‪ .‬הבאנו כדורים חסרי קליע כדי יעשו‬ ‫קצת רעש ואפשר יהיה לראות את הלהבה‪ .‬הוא מצלם ואני יורה‪ ,‬שוט‬ ‫פשוט‪ .‬אבל מדובר על הימים שאחרי רצח רבין וקלינטון בדיוק‬ ‫הגיע לארץ‪ .‬היה לנו ברור שאם רואים שני בחורים דתיים עם נשק‬ ‫בחניון ממילא‪ ,‬בטוח מכניסים אותנו למאסר‪ .‬אז קבענו שמיד אחרי‬

‫אוהד דומב‪ ,‬צילום‪ :‬חיים אלבום‬

‫"כל בוקר אני מתחיל יום עבודה ואני לא יודע מתי ואיפה הוא ייגמר"‪,‬‬ ‫אומר אוהד בחיוך כשאני מבקש ממנו להסביר לי מהו תפקידו של‬ ‫׳מנהל לוקיישנים׳‪" .‬אני אוהב את החיים האלה‪ .‬יש לי מפה של‬ ‫ירושלים‪ ,‬ואני מסמן לעצמי כל ערב לפני השינה לאן אלך לחפש‬ ‫לוקיישנים למחרת"‪.‬‬

‫מה בדיוק אתה מחפש?‬

‫קודם כל חשוב לי לדבר עם הבמאי כדי להבין את העולם החזותי‬ ‫שהוא מדמיין‪ ,‬שכן ללוקיישן יש תפקיד משמעותי מאוד בייצוג‬ ‫החזותי של הסרט והוא צריך לספר את הסיפור‪ .‬הנתונים הטכניים‬ ‫ואופי המקום שכתובים בתסריט לא מספיקים‪ ,‬ואני לא יוצא לדרך‬ ‫לפני שאני מבין מה הבמאי רוצה בדיוק‪ .‬להגיד ׳בית ירושלמי׳ זה‬ ‫לא מספיק‪ ,‬זה כללי מדי‪ .‬יש המון שכונות בירושלים וכל אחת שונה‬ ‫לחלוטין מהאחרות‪ .‬אחר כך אני יוצא לדרך ומסתובב שעות כשאני‬ ‫מדמיין את הסצנה בכל מיני לוקיישנים‪ ,‬ורק אז אני מביא לבמאי‬ ‫ולמפיק אופציות אחדות‪.‬‬

‫אתה מרגל ברחובות‪...‬‬

‫לגמרי‪ .‬המידע בא מהרחוב‪ .‬אני מסתובב‪ ,‬מביט על הכל‪ ,‬בודק ענייני‬ ‫בטיחות‪ ,‬מוודא שאין רעשי רקע ושאין אתרי בנייה סמוכים‪ ,‬מדבר‬ ‫עם שכנים‪ ,‬שואל אם יש להם המלצות‪ .‬כולם חושבים שאני סוכן‬ ‫ביטוח או מתווך דירות‪ ,‬אבל בסך הכל התושבים כאן נחמדים‪ .‬האמת‬ ‫היא שהדבר החשוב ביותר בתפקיד שלי הוא לדעת איך לדבר עם‬ ‫אנשים‪ ,‬ובמקרה שלי‪ ,‬עם ירושלמים‪ .‬בשפה הירושלמית לא ישר‬

‫קופצים לעניין‪ ,‬קודם מפתחים שיחה‪ .‬לפעמים יוצא לי לשבת עם‬ ‫בעל בית על כוס תה במשך שעה ולשמוע את כל הסיפור המשפחתי‬ ‫שלו‪ .‬אם מדובר באנגלוסקסי אני עובר לדבר אנגלית והוא מיד הופך‬ ‫לחבר שלי‪.‬‬

‫אני מתייחס לתפקיד כאמנות‪ .‬אני בעצם‬ ‫לוקח טקסט שטוח ‪" -‬יום‪ ,‬פנים‪ ,‬בית הגיבור"‬ ‫ ומשפיע על העולם החזותי של הסרט על‬‫באמצעות אפשרויות הבחירה שאני מציג בפני‬ ‫הבמאי‬ ‫אני תמיד מכין את הדברים מראש‪ .‬אני מציג מכתב בקשה רשמי עם‬ ‫לוגו ומסביר את כל הפרוצדורה‪ ,‬כי אחרת אנשים לא מאמינים‪ .‬ברגע‬ ‫שאתה בא עם מסמכים ומשדר מקצועיות הם מסתכלים עליך אחרת‪.‬‬ ‫אבל לפעמים גם קורים לי דברים שכאילו נכתבו בתסריט‪ .‬פעם אחת‬ ‫ראיתי מרפסת שממש מצאה חן בעיניי ופתאום קלטתי שנוזלים אליה‬ ‫המון מים מהגג‪ .‬מיד דפקתי בדלת והזעקתי את בעלת הבית‪ .‬היא‬ ‫נלחצה מאוד מהנזילה וביקשה שאעזור לה‪ ,‬אז עליתי לגג ותיקנתי‬ ‫לה את הדליפה‪ .‬כשגמרתי היא התחילה לשאול אותי שאלות ‪ -‬מי‬ ‫אני ואם אני גר פה ואיך היא יכולה לעזור לי‪ ,‬וכך השגתי את המקום‪.‬‬

‫מעלה ‪ /‬מגזין קולנוע‬

‫‪37‬‬

‫חיים אלבום‬ ‫אוהד דומב מכיר כל פינה‬ ‫בירושלים ויכול למצוא‬ ‫לוקיישן מצוין לכל סצנה‬ ‫שתציגו לפניו‪ .‬האם היה‬ ‫מנדב גם את הבית שלו‬ ‫ליום צילום? ריאיון על‬ ‫המקום‬

‫‪36‬‬

‫מעלה ‪ /‬מגזין קולנוע‬

‫צילום‪ :‬סיון גליקמן‪,‬‬ ‫מתוך צילומי הסרט‬ ‫׳פלאות׳‬

‫צילום‪ :‬רותם דותן‪ ,‬מתוך צילומי הסדרה ׳סרוגים׳‬

‫בפועל למנהל הלוקיישנים שלי יהיה אתגר גדול מאוד‪ ,‬כי הפיצ׳ר‬ ‫שלי יעסוק בירושלים העתידית‪.‬‬

‫בוא נחזור לימינו אנו‪ .‬מה התחושה כשאתה רואה בקולנוע סרט‬ ‫שבו היית שותף למציאת הלוקיישנים?‬

‫וואי‪ ,‬זה אושר גדול‪ .‬בעיקר כאשר שואלים אותי אחר כך איפה‬ ‫זה צולם‪ ,‬ואז אני יודע שהקסם עבד ואני מרוצה מאוד‪ .‬ב׳שטיסל׳‬ ‫וב׳סרוגים׳ כל צילומי הפנים היו באזור המרכז ולהם דאג מנהל‬ ‫לוקיישנים תל אביבי‪ ,‬ואילו כל צילומי החוץ היו בירושלים ולהם‬ ‫דאגתי אני‪ .‬על המסך אני רואה איך הכל מתחבר וזה מרגש אותי כמה‬ ‫שזה גאוני‪ .‬אבל לפעמים אני גם מתעצבן לגלות לוקיישנים שירדו‬ ‫בעריכה אחרי שהיוצרים התעקשו עליהם ואני עבדתי קשה כל כך כדי‬ ‫למצוא אותם‪ .‬זה מתסכל‪ ,‬כי ׳כולם היו בניי׳‪.‬‬

‫מה עוד מתסכל אותך?‬

‫לוקיישנים שיש בהם כלבים‪ .‬פעם קפצו עליי שני בולדוגים‬

‫כשנכנסתי לאיזו חצר וזה לא היה נעים בכלל‪ .‬אבל ברצינות‪ ,‬בתפקיד‬ ‫זה שומעים המון ׳לא׳‪ .‬אתה מבקש מאנשים להשתמש בדירה שלהם‬ ‫והם נחמדים מאוד אבל אומרים "תשמע חביבי‪ ,‬זה לא מתאים לי"‪.‬‬ ‫אחרי סירוב ועוד סירוב מגיע התסכול ואתה מתחיל להתייאש‪,‬‬ ‫במיוחד לאחר שמונה שנות ניסיון‪ .‬למרות שאני יודע שבסוף אמצא‬ ‫מקום מתאים אני מתחיל לחשוב‪ :‬מה‪ ,‬איבדתי את זה? הייתי תוקפני‬ ‫מדי? לא דיברתי מספיק יפה? זה מעורר כל הזמן לחשבון נפש‪ ,‬וכדי‬ ‫לא להתייאש אני מבטיח לעצמי גלידה בסוף כל יום‪ .‬אין דרך אחרת‪.‬‬

‫רגע‪ ,‬היית מסכים שיצלמו אצלך בבית?‬

‫אוהד מחייך חיוך נבוך‪" .‬האמת היא שלא"‪.‬‬

‫חיים אלבום‪ ,‬בוגר מעלה‪ ,‬עובד על הפיצ׳ר הראשון שלו‬

‫מעלה ‪ /‬מגזין קולנוע‬

‫‪39‬‬

‫מתוך הסרט ׳שליחותו של הממונה על משאבי אנוש׳‬

‫מרגיש סיפוק?‬

‫מאוד‪ .‬אני מכנה את עצמי ׳מנהל לוקיישנים אמנותי׳‪ ,‬כי אני מתייחס‬ ‫לתפקיד כאמנות‪ .‬אני בעצם לוקח טקסט שטוח ‪" -‬יום‪ ,‬פנים‪ ,‬בית‬ ‫הגיבור" ‪ -‬ומשפיע על העולם החזותי של הסרט על באמצעות‬ ‫אפשרויות הבחירה שאני מציג בפני הבמאי‪ .‬בחירת המקום משפיעה‬ ‫באופן ישיר על האופי של הסרט כולו‪.‬‬ ‫בסרט ׳פלאות׳ למשל אבי נשר שיכתב סצנות אחדות כדי שיתאימו‬ ‫ללוקיישן שהצעתי לו‪ ,‬כי הוא אהב את הרעיונות שעלו מהלוקיישן‪.‬‬ ‫בתסריט הראשוני היה כתוב ש׳ארנב׳ גר מול דירה נטושה בקומת‬ ‫הקרקע של החצר‪ .‬אני מצאתי דירת קרקע נוחה לצילום בשכונת‬ ‫מוסררה אבל לא הייתה מולה דירה נטושה‪ .‬מצאתי דירה נטושה רק‬ ‫בקומה שמעל דירת הקרקע‪ ,‬וכך לוקיישן שינה את כל זוויות הצילום‬ ‫וסיטואציית ההצצה הפכה מעניינת עוד יותר‪.‬‬ ‫אבי הבין את זה מיד‪ .‬זה בדיוק מה שבמאי צריך לעשות‪ .‬אין טעם‬ ‫להתעקש על מה שכתוב בתסריט‪ ,‬כי הצופים לא קוראים את‬ ‫התסריט אלא רואים את הסרט ובו צריך שהסצנה והלוקיישן ישלימו‬ ‫זה את זה‪.‬‬

‫יש גם פאשלות?‬

‫לפעמים קורים דברים שלא תלויים בי‪ .‬צריך לזכור את זה ותמיד‬ ‫להכין אופציה נוספת‪ .‬היה לי פעם יום צילום בהר המנוחות‪ .‬הכל‬ ‫התחיל נפלא‪ ,‬קיבלתי את כל האישורים של מנהלת בתי הקברות‬ ‫הארצית והכל היה מסודר‪ .‬אבל פתאום ליה ון ליר נפטרה וחלקת‬ ‫יקירי ירושלים נסגרה לנו בבת אחת והלך הלוקיישן לחצי יום צילום‪.‬‬ ‫זה משהו שאי אפשר לתכנן‪ .‬לכן אני תמיד אומר ‪ -‬בלוקיישנים צפה‬ ‫לבלתי צפוי‪ .‬חייבים גיבוי לכל דבר‪.‬‬ ‫אוהד סיים לימודיו ב׳מעלה׳ במגמת תסריט ובימוי בתשס"ה‪ ,‬ומעניין‬ ‫לגלות שגם סרט הגמר שלו עסק בלוקיישן‪ .‬סרטו ׳החווה׳ מספר על‬ ‫חוות בוקרים בדרום הר חברון העומדת בפני פינוי‪ .‬דוד (עמוס לביא‬ ‫ז"ל)‪ ,‬שחווה על בשרו את טראומת ימית‪ ,‬מחליט שהפעם הוא לא‬

‫‪38‬‬

‫מעלה ‪ /‬מגזין קולנוע‬

‫יתעמת עם כוחות הביטחון‪ ,‬אך בנו בן ה‪ 17-‬אוריה (אושרי כהן) נחוש‬ ‫בדעתו להתנגד לפינוי ולא מהסס לפתוח באש כאשר חיילי צה"ל‬ ‫באים לפנות אותו‪ .‬הסרט זכה בפרסים ואף הוקרן בלוקיישן מכובד‬ ‫מאוד ‪ -‬כנסת ישראל ‪ -‬במסגרת דיון שעסק בנושא ׳ההתנתקות ‪-‬‬ ‫ההיבט האנושי׳‪.‬‬

‫יום צילום בהר המנוחות‪ .‬הכל התחיל נפלא‪,‬‬ ‫קיבלתי את כל האישורים של מנהלת בתי‬ ‫הקברות הארצית והכל היה מסודר‪ .‬אבל פתאום‬ ‫ליה ון ליר נפטרה וחלקת יקירי ירושלים נסגרה‬ ‫"כשנתיים הסתובבתי עם הסרט בפסטיבלים בעולם ועבדתי בעיקר‬ ‫כעוזר הפקה"‪ ,‬מספר אוהד בנוסטלגיה‪" ,‬אבל אז קיבלתי טלפון‬ ‫מלייזי שפירא שהציע לי להיות אחראי על הלוקיישנים הירושלמיים‬ ‫בסדרה שלו ׳סרוגים׳ ומשם הכל התחיל"‪.‬‬ ‫כשאוהד אומר הכל‪ ,‬הוא מתכוון להפקות גדולות ומרשימות של‬ ‫מיטב הבמאים שבהם הוא השתתף כמנהל וסייר לוקיישנים‪ ,‬ובהם‬ ‫׳שליחותו של הממונה על משאבי אנוש׳ בבימויו של ערן ריקליס‪,‬‬ ‫׳להציל את נטע׳ בבימויו של ניר ברגמן‪ ,‬׳מעבר להרים ולגבעות׳‬ ‫בבימויו של ערן קולירין‪ ,‬ובימים אלה הוא עסוק בצילומי סדרה‬ ‫חדשה ‪ -‬׳שבאבניקים׳ ‪ -‬לפי התסריט שכתב אלירן מלכא בוגר מעלה‬ ‫ותוקרן בהוט‪.‬‬

‫בנוסף לכל ההפקות הגדולות ביימת בעצמך את ׳כיסופים׳ ‪-‬‬ ‫סרט קצר חדש שהתקבל לפסטיבל קולנוע בינלאומי ליוצאי‬ ‫צבא בארצות הברית‪ .‬אתה חולם גם על סרט ארוך משלך?‬

‫בטח‪ .‬יש לי אפילו לוקיישנים אחדים שאני שומר לעצמי‪ ,‬והדבר עוזר‬ ‫לי בכתיבת התסריט כי אני יודע כבר מה יהיו חלק מהמיקומים‪ .‬אבל‬

‫אורי אלון |‬

‫טור אישי‬

‫רבות‬ ‫מחשבות‬ ‫וכולי‬ ‫יושב תסריטאי צעיר למטה ומחשב‬ ‫להתייאש‪ ,‬ומישהו למעלה כותב לו‬ ‫תסריט אחר לגמרי‪ .‬כיצד נולדה‬ ‫דמותו של עקיבא שטיסל ומה הקשר‬ ‫לנתי מ׳סרוגים׳? שני סיפורים קצרים‬ ‫וזיכרון‬ ‫המלמד (בגן החיות של ברונקס)‬

‫המלמד היה עב זקן ובשר והוא רבץ על‬ ‫הספסל בצל מול האי של הקופים‪ .‬חמשת‬ ‫הילדים בחולצות הלבנות ובפאות הארוכות‬ ‫קפצו מולו בשמש עם מפת גן החיות ביד‪.‬‬ ‫המלמד‪ ,‬הם קראו לו‪ ,‬כתוב שיש זברות‪ ,‬נלך‬ ‫לראות זברות? אין מה לראות‪ ,‬הוא פסק‪,‬‬ ‫זברה זה כמו סוס רק פסים‪ ,‬שחור לבן שחור‬ ‫לבן‪ .‬הילדים טמנו את הראש במפה‪ .‬המלמד‪,‬‬ ‫הם קראו‪ ,‬כתוב שיש ג׳ירפות‪ ,‬נלך לראות‬ ‫ג׳ירפות? אין מה לראות‪ ,‬גם זה כמו סוס‪,‬‬ ‫רק צוואר כזה‪ ,‬ארוך ארוך‪ ,‬והוא הראה בידו‬ ‫כאומד את אורך הצוואר‪ .‬הילדים הביטו בו‬ ‫בדממה ואחר חזרו לעיין במפה‪ .‬המלמד‪ ,‬הם‬ ‫קראו‪ ,‬כתוב שיש פילים‪ ,‬נלך לראות פילים?‬ ‫המלמד חשב כמה רגעים‪ ,‬התמתח‪ ,‬נאנח‪,‬‬ ‫הרכיב משקפיים‪ ,‬חבש מגבעת‪ ,‬נעמד‪ ,‬ואמר‬ ‫לילדים בואו‪ ,‬נלך לראות פילים‪.‬‬

‫צילום‪ :‬אדוה טל שושן‪ ,‬בצילומי הסדרה ׳שטיסל׳‬

‫המלמד (ביצה בברוקלין)‬

‫שבע דקות אחרי הצלצול נכנס המלמד אל‬ ‫הכיתה‪ ,‬פסע בנחישות עצלה אל החלון‬ ‫והחל למשוך בצווארוני הילדים שעמדו על‬ ‫הכיסאות‪ ,‬מיטיבים את נקודת התצפית‪.‬‬ ‫ההפסקה נגמרה‪ ,‬פלט רפוי‪ ,‬לשבת‪ ,‬לשבת‪,‬‬ ‫ביטול תורה‪ .‬אבל המלמד! קרא מנחם מנדל‬ ‫בהתרגשות‪ ,‬היה עכשיו פיצוץ גדול על‬ ‫אחד התאומים! תראה! תראה את השרפה!‬ ‫המלמד הביט אל האופק‪ ,‬צמצם את עיניו‪,‬‬ ‫אמר ה׳ ירחם‪ ,‬סגר את הווילון‪ ,‬משך‬ ‫בצווארוני הסקרנים האחרונים‪ ,‬והתחיל‬ ‫לשנן בניגון‪“ :‬ביצה שנולדה ביום טוב‪ ,‬בית‬ ‫שמאי אומרים תיאכל ובית הלל אומרים לא‬ ‫תיאכל״‪ .‬כשהחל לשרטט על הלוח חצים‬ ‫וביצים‪ ,‬התגנב מנחם מנדל אל החלון‪ ,‬אבל‬ ‫המלמד‪ ,‬עם עיניים בגב‪ ,‬קרקע אותו למקום‬ ‫עוד לפני שהצליח לראות משהו וציווה‬ ‫עליו להעתיק את המשנה ח״י פעמים‪ .‬כך‬ ‫שרק לקראת סוף השיעור התקבל הדיווח‬ ‫הראשון‪ ,‬כשהמלמד בעצמו קרב אל החלון‪,‬‬ ‫תוך כדי שינון‪ ,‬הסיט מעט את הווילון‪ ,‬ואמר‬ ‫לאט‪ ,‬במנגינה מוזרה ‪ -‬לא הפסדת כלום‬ ‫מנחם מנדל‪ ,‬העשן עוד לא התפזר‪.‬‬ ‫***‬ ‫ראיתי לירון בלוך‪ ,‬שהיה המורה שלי‬ ‫לתסריטאות במעלה‪ ,‬סיפורים קצרצרים‬ ‫שכתבתי‪ ,‬ובתוכם גם קטעים אחדים על‬ ‫מלמד חכם ועצלן מברוקלין וילדי כיתתו‬ ‫הסקרנים‪ .‬הוא אמר‪ :‬זה לא ממש קולנוע‪,‬‬ ‫אבל זה טוב‪ ,‬תמשיך‪ .‬המשכתי‪ .‬חלפה‬ ‫עברה שנה‪ .‬התייאשתי מתסריטאות וגם‬

‫ה‬

‫מדברים אחרים‪ ,‬אבל המשכתי לכתוב‬ ‫סיפורים קצרצרים ובסופו של דבר קיבצתי‬ ‫אותם לספר ׳המופע הנסתר׳ (כתר‪,)2008 ,‬‬ ‫שכשמו נשאר די נסתר ולא ממש הכה גלים‪,‬‬ ‫אבל אחרי איזה זמן הגיע לידיו של יונתן‬ ‫ארוך‪ ,‬המפיק ועורך התסריט של ׳סרוגים׳‪,‬‬ ‫שקרא ואהב‪ ,‬והזמין אותי לנסות להצטרף‬ ‫לצוות הכתיבה של הסדרה המיתולוגית אי‬ ‫שם באמצע כתיבת העונה השנייה‪ .‬זה היה‬ ‫כאמור אחרי שכבר התייאשתי מתסריטאות‪,‬‬ ‫אבל רבות מחשבות וכולי‪ ,‬והנה ישבתי עם‬ ‫לייזי וחוה ושאר הצדיקים וחיפשתי צרות‬ ‫מעניינות לנתי‪ ,‬להודיה‪ ,‬לרעות‪ ,‬ליפעת‬ ‫ולאמיר‪ .‬אחרי שהכתיבה לסרוגים תמה‬ ‫ישבתי עם יהונתן אינדורסקי במקום בשם‬ ‫׳שטיסל׳ בשכונת גאולה בירושלים וכתבנו‬ ‫סרט קצר‪ ,‬דרמה בודדת של שלושים דקות‬ ‫שמתחילה בחלום על אסקימוסי שאוכל קיגל‬ ‫וחמוצים‪ .‬נקשרנו לגיבורים ‪ -‬עקיבא ושולם‬ ‫ וכדי לא להיפרד מהם החלטנו לכתוב להם‬‫סדרה שלמה‪ .‬עשינו עם התסריטים פינג‬ ‫פונג‪ ,‬ובאחד הדראפטים יהונתן אמר לי‬ ‫שהוא הוסיף משהו שאני מכיר מפעם‪ .‬זה‬ ‫היה הסיפור הקצר על המלמד בגן החיות‬ ‫שהפך לסצנה קצרה בפרק הראשון של‬ ‫שטיסל‪ .‬ניו יורק הפכה לירושלים‪ ,‬הפילים‬ ‫הפכו להיפופוטמים‪ ,‬העונה השלישית‬ ‫הולכת ונכתבת בימים אלה‪ ,‬ואני עדיין‬ ‫מתייאש מדי פעם מתסריטאות וגם מדברים‬ ‫אחרים‪ ,‬אבל רבות מחשבות וכולי‪.‬‬ ‫אורי אלון למד במגמות בימוי ותסריטאות‬ ‫בבית הספר מעלה‬

‫מעלה ‪ /‬מגזין קולנוע‬

‫‪41‬‬

‫הפריים שלי‬

‫אם אתם רוצים להכיר מישהו‪,‬‬ ‫הביטו לתוך עיניו‪ ,‬או על התמונות‬ ‫שהוא מצלם בקורס הצילום של‬ ‫גסטון צבי איצקוביץ‪ .‬תערוכת‬ ‫צילומי הסטודנטים במסלול בימוי‬ ‫והפקה ‪ -‬מדגם מייצג‬

‫פחד‬

‫שחזור‬ ‫נתקלתי במבטו של מאוריציו גוטליב ‪ -‬כפי‬ ‫שהנציח את עצמו בציורו ׳יהודים מתפללים׳‬ ‫ אי שם בנעוריי‪ ,‬ומשהו במבט הזה‪ ,‬יחד‬‫עם המעט שידעתי על סיפור חייו‪ ,‬תפס את‬ ‫לבי‪ .‬לכן‪ ,‬כשנתבקשנו לבחור ציור לשחזור‬ ‫בתמונה‪ ,‬הציור הזה של גוטליב היה הראשון‬ ‫שעלה בראשי‪ .‬ככל שקראתי יותר על‬

‫בחרתי להתמקד באחד מפחדיי ‪ -‬החשיפה‪.‬‬ ‫כשאני מתבוננת סביב נראה לי שרבים‬ ‫מאתנו חווים את זה‪.‬‬ ‫אנחנו מוצאים דרכים יצירתיות לשמור על‬ ‫עצמנו‪ ,‬לשים מסכות קטנות שיעזרו לנו‬ ‫להרגיש קצת יותר נוח‪.‬‬ ‫חלקנו הולך עם איפור‪ ,‬חלקנו עם זקן‪ ,‬חלקנו‬ ‫עם כובע‪ ,‬עם משקפיים ואפילו עם חיוך‪,‬‬ ‫ואנחנו תמיד דרוכים לקראת הבאות‪.‬‬ ‫דרוש הרבה אומץ כדי להסיר את הקליפות‬ ‫שלנו‪ ,‬אבל יש שמועות שזה שווה‪.‬‬ ‫| נעם לביא‪ ,‬שנה ב׳ במסלול בימוי והפקה |‬

‫מקום‬ ‫כאינדיבידואל בחברה המבוססת על מיתוסים עניין אותי לחקור את‬ ‫המודרניזציה בכלל ואת האורבניזציה של הפולקלור בפרט‪ ,‬תוך דיון‬ ‫בגבול בין מסמן למסומן‪ .‬במקום יערות אפלים ‪ -‬חדרי מדרגות;‬ ‫במקום קללה עתיקה ‪ -‬תסכול מודרני‪.‬‬ ‫מחלונות הבניין שלי נשקף רק חלק אחר של אותו בניין‪ .‬בתמונות‬ ‫שבהן יש עומק בפריים נראה כי העומק זהה וכמו מוביל חזרה לאותו‬ ‫מקום כהשתקפות או כדימוי להשתקפות‪.‬‬ ‫נראה שאין מוצא‪ ,‬כשם שאין גבולות‪ .‬משפט שמבחינתי מסכם גם‬ ‫את המצב הפוליטי בארץ בזמן צילום הסדרה‪.‬‬ ‫החרדה היא נושא חוזר בעבודותיי‪ ,‬והיא מתקשרת בדרך כלל לקיום‬ ‫במרחב המאיים והמטריד שסביבי‪ ,‬בין אם מדובר בישראל‪ ,‬בירושלים‬ ‫או ב׳בניין המקולל׳ שבו אני גר בשנים האחרונות‪.‬‬ ‫| ענר טאוסיג‪ ,‬בוגר מסלול תסריטאות‪ ,‬שנה ב׳ במסלול בימוי והפקה |‬

‫‪40‬‬

‫מעלה ‪ /‬מגזין קולנוע‬

‫גוטליב ועל הציור‪ ,‬על הזהות החצויה שלו‬ ‫ועל הליכתו רצוא ושוב בין עולמו היהודי‬ ‫לבין אירופה דאז‪ ,‬מצאתי כי גם אני‪ ,‬יהודי‬ ‫ישראלי בן המאה העשרים‪ ,‬חווה חוויית‬ ‫חיים דומה‪ .‬העולם היהודי וגם העולם‬ ‫החיצוני השתנו‪ ,‬אבל עדיין ישנם לא מעטים‪,‬‬ ‫ואני בתוכם‪ ,‬היושבים ‪ -‬מרצונם או שלא‬ ‫מרצונם ‪ -‬על קווי התפר ותוהים‪.‬‬ ‫| מנדי ציבין‪ ,‬שנה א׳ במסלול בימוי והפקה|‬

‫מיה חטאב |‬

‫טור אישי‬

‫צילום‪ :‬עמית צינמן‪ ,‬מתוך הסרט ׳בין העולמות׳‬

‫קולנוע‪-‬‬ ‫אמנות‬ ‫האיפוק‬ ‫כמה זמן לוקח לעשות פיצ׳ר? חמש‬ ‫שנים של מלחמה‪ .‬ממש כך‪ .‬על‬ ‫הסוד החשוב ביותר שיש לדעת לפני‬ ‫שמתחילים לעבוד‬

‫ע‬

‫רב‪ .‬פנים‪ .‬טקס גמר של מעלה‪ .‬ביקשו‬ ‫מאתנו לכתוב בחצי עמוד רעיון לפיצ׳ר‬ ‫והגשתי שורות אחדות שעלו לי אז‪ .‬לא‬ ‫חשבתי על מחויבות לנושא ובטח שלא‬ ‫תיארתי לעצמי שזה אכן מה שיתגשם בסופו‬ ‫של דבר‪ .‬מכאן ועד לצילומי הסרט עברו‬ ‫קרוב לחמש שנים של מלחמה‪ ,‬ממש כך‪.‬‬ ‫כשסיימתי ללמוד בגיל ‪ 24‬לא ידעתי כלום‬ ‫על תקציבים‪ .‬עמוסה בתמימות ובתשוקה‬

‫ליצירה יצאתי לדרך‪ ,‬ועם כל עליית שלב‬ ‫בקרנות או זכייה בפיצ׳ינג חשבתי שהנה‪,‬‬ ‫עכשיו אפשר לצלם‪ ,‬אבל במציאות הייתי‬ ‫רחוקה מזה מאוד‪ .‬תהליכים שמהצד‬ ‫נראים פשוטים לקחו שנים של אורך רוח‬ ‫וסבלנות‪ .‬ומה עושים בינתיים? לאחר כל‬ ‫שלב הייתי מתנתקת מהתסריט לחודשים‬ ‫אחדים כדי לחזור אליו בכוחות מחודשים‪.‬‬ ‫ממש כמו שמניחים לבצק לנוח לאחר לישה‬ ‫אינטנסיבית‪.‬‬

‫היו בדרך המון משברים שבהם לא הבנתי‬ ‫למה בחרתי דווקא את הסיפור הזה‪ .‬כמה‬ ‫שנים אפשר לכתוב אותו סיפור?‬ ‫אט אט השגנו בערך שליש מהסכום שצריך‬ ‫כדי לצלם סרט כזה בארץ‪ ,‬וצילמנו את הסרט‬ ‫עם תקציב נמוך של ‪ 17‬ימי צילום (רק לשם‬ ‫השוואה‪ :‬את סרט הגמר שלי שאורכו ‪27‬‬ ‫דקות צילמתי ב‪ 13-‬ימים!)‪ .‬צריך המון‬ ‫איפוק והמון ויתור כדי ללכת על כזה דבר‪.‬‬ ‫היה ידוע לכולנו שבעיקר אני זו שאצטרך‬ ‫כל הזמן לוותר‪ ,‬לוותר ולשחרר‪ .‬עשינו‬ ‫החלטות אילו סצנות מצלמים ואילו שומרים‬ ‫להשלמות‪ ,‬ובכל זאת צילמנו חמש או שש‬ ‫סצנות ביום‪ .‬הלחץ בכל יום צילום היה‬ ‫מטורף‪ ,‬אבל כל יום הזכרתי לעצמי שזה היה‬ ‫החלום שלי וידעתי שאסור לי לשדר לאף‬ ‫אחד את הלחץ שלי‪ .‬תוסיפו לזה את העובדה‬ ‫שאני פרפקציוניסטית‪ ,‬וקיבלתם שש סצנות‬

‫ביום כפול מינימום ‪ 15‬טייקים לכל שוט‪.‬‬ ‫למזלי ולשמחתי זכיתי לצוות ולשחקנים‬ ‫מדהימים‪ ,‬למפיק יוצא מהכלל ולצלם שהיה‬ ‫שותף כמעט לכל החלטה ולכל מחשבה‬ ‫ביצירה הזו‪.‬‬ ‫החלק המרגש ביותר בעשייה הארוכה‬ ‫הזו הוא החיבור בין החיים לבין היצירה‪,‬‬ ‫והשיקוף של האמת בתוכו‪ .‬היו בדרך המון‬ ‫משברים שבהם לא הבנתי למה בחרתי‬ ‫דווקא את הסיפור הזה‪ .‬כמה שנים אפשר‬ ‫לכתוב אותו סיפור? אבל כאן גם הקסם ‪-‬‬ ‫בכל סצנה‪ ,‬בכל מהלך‪ ,‬יש משהו מהתוך‬ ‫הפנימי העמוק שלך‪ .‬ככל שהוא קרוב יותר‬ ‫אליך ‪ -‬לעתים ברמה מיסטית ממש ‪ -‬כך‬ ‫הוא מרגש ועובד יותר‪ .‬כל פעם שהצלחתי‬ ‫לפצח משהו מחיי האישיים‪ ,‬נפתר גם‬ ‫משהו בתסריט והייתה התקדמות‪ ,‬וזה עבד‬ ‫גם הפוך‪ .‬התסריט עבר המון שכתובים‬ ‫וגלגולים ‪ -‬מהחממה לפיצ׳ינג ולקרן ולעוד‬ ‫פיצ׳ינג‪ ,‬ואז עוד כתיבה ועוד קרן ועוד ועוד‪,‬‬ ‫אך באורח פלא בסופו של דבר התסריט‬ ‫השלם התאים במדויק לסיפור התקציר‬ ‫ההוא מטקס הגמר‪.‬‬ ‫אין ברירה אחרת‪ .‬רוצים לעשות סרט?‬ ‫תתחילו לעבוד ברצינות גם על איפוק‬ ‫וסבלנות‪ .‬אולי אין לזה שיעור מסודר‬ ‫בבתי הספר לקולנוע‪ ,‬אבל זה אחד הסודות‬ ‫הגדולים ביותר שגיליתי‪.‬‬ ‫מיה חטאב היא בוגרת מעלה‪ .‬סרטה “בין‬ ‫העולמות״ עומד לצאת בקרוב אל בתי‬ ‫הקולנוע‬

‫מעלה ‪ /‬מגזין קולנוע‬

‫‪43‬‬

‫אחים לנשק‬

‫בעד ונגד‬

‫היא למדה בימוי‪ ,‬הוא למד‬ ‫תסריטאות‪ .‬ושניהם יצרו יחד‬ ‫את סרט הגמר (הדיקטטור‬ ‫הקטן) במעלה‪ .‬האחים כהן‬ ‫יוצרים יחד אבל לא מסכימים‬ ‫על כל דבר‪ .‬שאלון כפול‬

‫פופקורן?‬ ‫נורית‪ :‬בלי! זה עיקר הסבל שלי בבתי‬ ‫הקולנוע בארץ‪.‬‬ ‫עמנואל‪ :‬עם! אבל רק לי‪ ,‬לא לסביבתי‪.‬‬

‫הקרנת צהריים או הקרנת לילה?‬

‫נורית‪ :‬רק לילה‪.‬‬ ‫עמנואל‪ :‬פה אני לגמרי עם אחותי‪ .‬באופן‬ ‫כללי קשה למשפחת כהן עם בקרים‪,‬‬ ‫וצהריים זה זמן לשלאפשטונדה‪.‬‬

‫לעבוד עם משפחה על הסט ‪ -‬כן או‬ ‫לא?‬

‫נורית‪ :‬אני עדיין מעכלת את הטראומה‬ ‫מהסרט הקודם שלי‪.‬‬ ‫עמנואל‪ :‬כן‪ ,‬בתנאי שהמשפחה מצייתת‪.‬‬

‫נורית ועמנואל כהן‬

‫סרט שחור לבן ‪ -‬בעד או נגד?‬

‫נערת מים או נערת תסריט?‬

‫נורית‪ :‬אין לי בעיה עם שחור לבן‪ ,‬אבל‬ ‫הרכבת צבעים בסרט מרתקת אותי‪.‬‬ ‫עמנואל‪ :‬בעד שחור לבן‪ .‬הצבעים יבקעו‬ ‫ויעלו מתוך הסיפור‪.‬‬

‫נורית‪ :‬נערת מים‪ ,‬כי נערות תסריט נוטות‬ ‫לעלות לי על העצבים‪.‬‬ ‫עמנואל‪ :‬נערת מים‪ ,‬כי זה התפקיד היחיד‬ ‫בסט שמאפשר נשנוש מתמיד‪.‬‬

‫פרה פרודקשן או פוסט פרודקשן?‬

‫נורית‪ :‬פוסט‪ .‬מרגש לראות איך חומר מקבל‬ ‫צורה‪.‬‬ ‫עמנואל‪ :‬פרה‪ .‬אין כמו ההתהוות של‬ ‫הראשית‪ ,‬היש מאין הוא מדהים‪.‬‬

‫שוטינג סקריפט מדויק או השראה בזמן‬ ‫הצילומים?‬

‫נורית‪ :‬הרעיון של השראה בזמן הצילומים‬ ‫נשמע אידילי‪ ,‬אבל בלי שוטינג סקריפט‬ ‫ברור שאלך לאיבוד‪.‬‬ ‫עמנואל‪ :‬אני מאמין שהדברים הספונטניים‬ ‫שקורים תוך כדי צילום הם המרגליות של‬ ‫הסרט‪.‬‬

‫שורת סיום או שורת פתיחה?‬

‫נורית‪ :‬אין כמו משפט סיום שנחרת ונשאר‪.‬‬ ‫עמנואל‪ :‬כיף לפתוח סרט במשפט לא צפוי‪.‬‬

‫הפרויקט הבא?‬

‫נורית‪ :‬מחכה שעמנואל יציג לי את התסריט‬ ‫החדש שלו‪.‬‬ ‫עמנואל‪ :‬מחכה שנורית תסכים קודם‬ ‫לתנאים שלי‪.‬‬

‫צילומים בבאזל או בירושלים?‬

‫נורית‪ :‬יהיה נחמד‬ ‫מאוד לצלם יום אחד‬ ‫גם בעיר מולדתי‪.‬‬ ‫עמנואל‪ :‬יש מיזם בבאזל?‬

‫סצנות רבות משתתפים או דמות אחת‬ ‫בחדר?‬

‫נורית‪ :‬תן לי סצנה קטנה עם שני שחקנים‬ ‫שאפשר לעבוד אתם בשקט ואני מאושרת‪.‬‬ ‫עמנואל‪ :‬לכתוב ‪ -‬סצנה רבת משתתפים;‬ ‫לצלם ‪ -‬דמות אחת בחדר‪.‬‬

‫פסקול מועדף?‬

‫נורית‪ :‬מוזיקה קלאסית כמובן‪.‬‬ ‫עמנואל‪ :‬רק ביטלס‪.‬‬

‫אפקטים מיוחדים?‬

‫נורית‪ :‬ממש לא‪ .‬אין אפקט מיוחד יותר‬ ‫מאנושיות טבעית‪.‬‬ ‫עמנואל‪ :‬מלים כדרבנות‪.‬‬

‫מחזמר או מערבון?‬

‫נורית‪ :‬מחזמר כמובן‪.‬‬ ‫עמנואל‪ :‬מערבון רק אם אני מקבל את‬ ‫הירייה האחרונה‪.‬‬ ‫צילום‪ :‬נתנאל טוביאס‬

‫‪42‬‬

‫מעלה ‪ /‬מגזין קולנוע‬

‫‪#‬זיכרונות‬

‫‪ 71‬מטר מרובע ‪ -‬חזי הולך לפנות חפצים אחרונים מבית הוריו‬ ‫יום לפני שהדחפורים מגיעים להרוס את הבית בעכו‪24 .‬‬ ‫שעות אחרונות בבית ריק ומלא בזיכרונות‪( .‬תסריט ובימוי‪:‬‬ ‫אלירן מלכא)‪ .‬הסרט הטוב ביותר‪ ,‬פסטיבל הקולנוע‬ ‫היהודי‪2010 ,‬‬

‫‪#‬משפחה‬

‫‪#‬הסכסוך‬

‫חסימות ‪ -‬אורי‪ ,‬משרת במחסום‬ ‫ביש"ע‪ .‬שתי נשות ווטש המגיעות‬ ‫למקום מתערבות בנעשה‪ .‬הסיטואציה‬ ‫מבלבלת את הגיבור ומביאה את‬ ‫הדרמה לסוף בלתי צפוי‪( .‬תסריט‬ ‫ובימוי‪ :‬גולן רייז)‪ .‬פרס הדרמה הטובה‬ ‫ביותר‪ ,‬פסטיבל ירושלים‪2011 ,‬‬

‫בת הרב ‪ -‬כולם מסביב ציפו תמיד‬ ‫שנתנהג בהתאם לתואר שאנו נושאות‬ ‫בעל כורחנו "בת הרב"‪ .‬יצאתי לחפש‬ ‫איך להפסיק להסמיק כל פעם‬ ‫שה"ייחוס" נחשף‪( .‬תיעודי‪ ,‬בימוי‪ :‬רחלי‬ ‫וסרמן)‪ .‬הסרט הטוב ביותר‪ ,‬פסטיבל‬ ‫חיפה‪2012 ,‬‬

‫‪#‬הורות‬

‫בינתיים מזל ‪ -‬סיפור​משפחתה המיוחדת‬ ‫של הבמאית‪ ,‬סבה וסבתה‪ ‬גידלו אותה​‬ ‫לצד הוריה הלוקים במוג בלות‪ .‬סיפור‬ ‫חיים רווי בלבטים ערכיים כמעט‪ ‬בלתי‬ ‫אפשריים‪( .‬תיעודי‪ ,‬בימוי‪ :‬מזל בן ישי)‪.‬‬ ‫מקום שני‪ ,‬פסטיבל דוקאביב‪2015 ,‬‬

‫‪#‬אמהות‬

‫‪#‬אהבה‬

‫למה השמש ‪ -‬מעיין‪ ,‬תלמידת פנימייה‬ ‫דתית מתאהבת בברוך‪ ,‬חקלאי צעיר‬ ‫ומשגעת את האולפנה‪( .‬תסריט ובימוי‪:‬‬ ‫אפרת קופמן)‪ .‬הסרט הטוב ביותר‪,‬‬ ‫פסטיבל תל‪-‬אביב לסרטי סטודנטים‪,‬‬ ‫‪2012‬‬

‫לוז ‪ -‬בגיל ‪ 18‬מתחילה לוז בתהליך פתיחת תיק‬ ‫האימוץ שלה‪ .‬במקביל בונה אימה המאמצת בית‬ ‫ומשפחה עם בעלה החדש‪( .‬תיעודי‪ ,‬בימוי‪ :‬יעל‬ ‫קניאל)‪ .‬הסרט הטוב ביותר‪ ,‬פסטיבל חיפה‪2007 ,‬‬

‫‪#‬זהות‬

‫איכה ‪ -‬בהגיעה לגיל ‪ 18‬מבקשת איכה לשנות את שמה לשם רגיל‪ ,‬ובכך לנסות‬ ‫לחיות את חייה מחוץ לעולם הסמלים‪ ,‬הסטיקרים והסיסמאות‪( .‬תסריט ובימוי‪:‬‬ ‫אליעזר שפירא)‪ .‬הסרט הטוב ביותר‪ ,‬פסטיבל תל‪-‬אביב לסרטי סטודנטים‪2002 ,‬‬

‫מעלה ‪ /‬מגזין קולנוע‬

‫‪45‬‬

‫צפייה ישירה‬ ‫משפחה‪ ,‬ישראליות‪ ,‬זהות‪ ,‬אמונה ואהבה‪ .‬אלה מקצת הנושאים שסרטי מעלה עוסקים‬ ‫בהם כבר חצי יובל‪ .‬לכבוד היוצרים הצעירים ובעקבות הביקוש הרב ‪ -‬אנו פותחים מבחר‬ ‫סרטי גמר לצפייה חינם אונליין באתר שלנו‪ .‬רק ללחוץ ‪ .PLAY‬הפופקורן עליכם‬ ‫לצפייה יש לסרוק את הברקוד או להיכנס לאתר מעלה ‪www.maale.co.il‬‬

‫‪#‬מוסר‬

‫המהפכה הצרפתית ‪ -‬צעירים מרעישים‬ ‫ברחוב הופכים את הערב השקט של‬ ‫נוני ותמר ללילה של אלימות הבוחנת‬ ‫את טיב יחסיהם ואת גבולות הפחד‬ ‫והמוסר‪( .‬תסריט ובימוי‪ :‬חי אפיק)‪.‬‬ ‫מועמד לפרס הסרט הקצר הזר הטוב‬ ‫ביותר‪ ,‬פסטיבל ניס‪ ,‬צרפת‪2016 ,‬‬

‫‪#‬הישרדות‬

‫רוזנצוויג נולד לרקוד ‪ -‬כשרון הריקוד של אביגדור הציל את‬ ‫חייו בשואה‪ .‬היום הוא בן ‪ 88‬וריקוד הסטפס שלו הוא עדיין‬ ‫כלי הישרדות עבורו‪( .‬תיעודי‪ ,‬בימוי‪ :‬קרן חקק)‪ .‬שודר בערוץ‬ ‫‪ YES‬דוקו‪2008 ,‬‬

‫‪#‬מסורת‬

‫‪#‬זהות_מינית‬

‫עדס ‪ -‬בית כנסת ירושלמי מפואר מתכונן‬ ‫לחגיגות מאה שנה להיווסדו‪ ,‬והקהילה‬ ‫נקרעת בתוך סבך של מחלוקות‬ ‫בענייני שיפוץ וזיכרון‪( .‬תיעודי‪ ,‬בימוי‪:‬‬ ‫אביטל ליבנה לוי)‪ .‬הסרט הטוב ביותר‪,‬‬ ‫פסטיבל דוקאביב‪2005 ,‬‬

‫ואהבת ‪ -‬אוהד‪ ,‬תלמיד ישיבה‪ ,‬מנסה‬ ‫להסתיר את נטייתו המינית ולהילחם‬ ‫בה‪ .‬כשחברו שב מהצבא‪ ,‬הוא מבין‬ ‫שעליו להתמודד עם השאלות הקשות‪.‬‬ ‫(תסריט ובימוי‪ :‬חיים אלבום)‪ .‬פרס‬ ‫הדרמה הטובה ביותר‪ ,‬פסטיבל‬ ‫ירושלים‪2008 ,‬‬

‫‪#‬זוגיות‬

‫אשת כהן ‪ -‬צעירה חרדית‪ ,‬פותחת את‬ ‫הדלת לגבר זר‪ .‬היא נאנסת‪ .‬עכשיו‬ ‫היא מחכה שבית הדין הרבני יחליט‬ ‫אם בעלה צריך לגרש אותה‪( .‬תסריט‬ ‫ובימוי‪ :‬נאוה נוסן‪-‬חפץ)‪ .‬הסרט הטוב‬ ‫ביותר‪ ,‬פסטיבל טרנטו איטליה‪2002 ,‬‬

‫‪#‬זיקנה‬

‫כתמים לבנים ‪ -‬יצחק וברוט ‪ -‬עולה ותיק מברית המועצות וכלבו הקטן‪ .‬לברוט‬ ‫גידול באחת מרגליו האחוריות‪ ,‬והשניים קמים מוקדם לנסוע לווטרינר‪.‬‬ ‫(תיעודי‪ ,‬בימוי‪ :‬איתי נצר)‪ .‬מקום שני‪ ,‬פסטיבל דוקאביב‪2013 ,‬‬

‫‪44‬‬

‫מעלה ‪ /‬מגזין קולנוע‬

‫שושן | טור אישי‬ ‫אדווה טל‬

‫רשועים‬ ‫ארורים‬

‫מה מצלמים פה? בבני ברק כבר‬ ‫יודעים את התשובה‪ :‬שניצל‪ ,‬מצלמים‬ ‫את שניצל‪ .‬סצינות מתוך יומן‬ ‫צילום‪ :‬אדוה טל שושן‪ ,‬בצילומי הסדרה ׳שטיסל׳‬ ‫הסטילס של מנהלת התסריט* בסדרה‬ ‫׳שטיסל׳‬ ‫היד החזקה‬ ‫אני עוקבת בדריכות אחר ׳בעלי‬

‫ה‬

‫טיימקוד רודף אותי‪ .‬המספרים רצים‪,‬‬ ‫חוצים את המסך‪ ,‬עוזבים את הפריים‪.‬‬ ‫אני מנסה לתפוס אותם ולא מצליחה‪ ,‬הם‬ ‫גולשים מסיר הצ׳ולנט של גיטי‪ .‬איך אני‬ ‫אמורה לתזמן ככה? רשועים ארורים!‬ ‫מתעוררת מהחלום‪ .‬רגע של רום טון‪...‬‬ ‫‪ ,04:55‬זום אין פלאפון‪ ,‬מונית תאסוף אותך‬ ‫בעוד חמש דקות‪.‬‬ ‫‪ - 05:00‬עולה למונית‪ ,‬שכוייח!‬ ‫“בוקר טוב‪ ,‬איך אתה?״‪.‬‬ ‫“חסדי השם״‪ ,‬פיהוק עייף של פרופסמן‬ ‫מקדם את פניי‪.‬‬ ‫“נו‪ ,‬נו שכוייח!״‪ ,‬מפטירה לו בתמורה‪.‬‬ ‫נהג המונית מגלגל עיניים ומגביר את‬ ‫החדשות‪ ,‬בגלגל״צ מדווחים על הרוג‬ ‫בתאונה‪.‬‬ ‫“הלך למכור בייגלך״‪ ,‬מפרש הסאונדמן‪.‬‬ ‫הניצב שיושב מלפנים פוצח בתפילת הדרך‬ ‫וכולם נוהמים “אמן״ בזמן שהנהג מלמל‪:‬‬ ‫“תודה לא‪-‬ל שאני אתאיסט״‪.‬‬ ‫‪ - 07:00‬אקשן!‬ ‫נו‪ ,‬נו‪ ,‬אין מתנה גדולה יותר למנהלת תסריט‬ ‫מאשר עבודה עם צבעי יסוד נטו‪ :‬שחור ולבן‪.‬‬ ‫חסדי השם‪.‬‬ ‫אין מקום להתבלבל או ׳לבדוק בציציות׳‪ .‬ו‪...‬‬ ‫געוואלד! הלבשה ‪ -‬שכחנו את הציצית!‬ ‫טייק ‪ ,2‬תזכורת לכך שאלוהים אכן נמצא‬ ‫בפרטים הקטנים‪.‬‬

‫* מנהלת תסריט אחראית לשמור על רצף התסריט‬ ‫בצילומים ועל המשכיות ורבלית (דיאלוגים)‬ ‫וויזואלית (הלבשה‪ ,‬אביזרים ועיצוב סט)‪.‬‬

‫שולם‪:‬‬ ‫ראיתי על אחד הסטנדרים בשטיבל את‬ ‫הכריכה של הספר והיה כתוב באותיות זהב‬ ‫יפות כאלה מוח ולב‪ .‬וחשבתי לעצמי‪ ,‬בכל‬ ‫זאת הם מבינים משהו מהחיים שלהם‪ .‬זה‬ ‫שורש כל המאבקים בחיים‪ .‬הלב אומר משהו‬ ‫אחד אבל המוח אומר הפוך‪ .‬השאלה ‪ -‬מי‬ ‫ינצח בסוף?‬ ‫קאט‪.‬‬ ‫ אדוה‪ ,‬באיזו יד החזקתי את הסיגריה?‬‫ אההה‪ ,‬הייתי עסוקה בשאלה ברומו של‬‫עולם‪( ...‬כל כך הרבה סצנות שצריך לברך‬ ‫עליהם ׳לשם ייחוד׳)‪.‬‬ ‫ אעפס‪ ,‬יד ימין היא היד החזקה שלך‪...‬‬‫ בטוחה?‬‫ (בודקת במהירות בסטילס) כן‪ ,‬זו היד‬‫שאיתה אתה מנשק את המזוזה‪.‬‬

‫קונטיניואיטי של רשועים ארורים‬

‫סצנת אירוסין מרובת ניצבים‪.‬‬ ‫אני על המשמר ‪“ -‬כסף ונכדים לא סופרים״‪,‬‬ ‫אבל פרופס אכיל בהחלט כן‪.‬‬ ‫אני אוספת ראיות‪ ,‬מתעדת הכל‪.‬‬ ‫בלבוסטע תסריט מחלקת מז״פ‪ 8 :‬חמוצים‪,‬‬ ‫‪ 14‬פרוסות קיגל‪ ,‬מיץ קריסטל עד חצי‬ ‫הגובה‪ ,‬מפיות מקופלות בארבע מתוך חמש‬ ‫כוסות‪.‬‬ ‫הי‪ ,‬עצור! אל תאכל את הקונטיניואיטי!‬ ‫אוי‪ ,‬א‪-‬ברוך‪ .‬נעבעך‪ .‬תקעתי בו כזה מבט‬ ‫שהאוכל ירד אחר כך רק בהסבה‪ .‬בכוחותיו‬ ‫האחרונים הוא מלמל בקושי‪“ :‬מצטער‪ ,‬אבל‬ ‫כבר ברכתי על זה‪...‬״‪.‬‬ ‫אה‪ ,‬פוילע‪-‬שטיק‪.‬‬

‫התוספות׳‪ ,‬כך אני מכנה את‬ ‫הצ׳יקאווערס (חילוינים) שמדביקים‬ ‫להם זקן ופאייעס (פאות) לצורך‬ ‫הצילומים‬

‫שהכל נהיה בדברם‬

‫ביקום מקביל עוברי אורח נדחפים מול‬ ‫העדשה ושואלים‪:‬‬ ‫“מה מצלמים פה?״‬ ‫“זה טלוויזיה זה?״‬ ‫רק בבני ברק כבר יודעים את התשובה‪:‬‬ ‫“שניצל‪ ,‬מצלמים את שניצל״‪.‬‬

‫בין הזמנים‬

‫ב׳בין הזמנים׳ ‪ -‬הזמן שבין טייק לטייק ‪-‬‬ ‫אני עוקבת בדריכות אחר ׳בעלי התוספות׳‪,‬‬ ‫כך אני מכנה את הצ׳יקאווערס (חילוינים)‬ ‫שמדביקים להם זקן ופאייעס (פאות) לצורך‬ ‫הצילומים‪.‬‬ ‫לפתע ערבליך צועקת לעברי‪“ :‬תאמיני‬ ‫לי‪ ,‬עד שבעלי עשה אתי חסד ומת‪ ,‬אנשים‬ ‫ממשיכים לבוא הנה עם הכסף המלוכלך‬ ‫שלהם״‪.‬‬ ‫לוקח לי רגע (בערך כמו הזמן שלוקח לקרוא‬ ‫פשקוויל)‪ ,‬אני מתעשתת ומבינה שהיא‬ ‫בכלל מחכה שאחזיר לה רפליקה מהתסריט‪.‬‬ ‫א‪-‬מחייה‪ ,‬איבדתי קונטיניואיטי עם‬ ‫המציאות!‬ ‫אדוה‪-‬טל שושן היא בוגרת מעלה‬

‫מעלה ‪ /‬מגזין קולנוע‬

‫‪47‬‬

‫שולחן ערוך‬ ‫השראה?‬

‫השראה היא עניין מסתורי‪ .‬אין לדעת מה‬ ‫מעורר אותה‪ ,‬אך נראה כי היא אף פעם‬ ‫לא נובעת מדמות יחידה או מאירוע בודד‪.‬‬ ‫כשסופרים מספרים כיצד נולדה יצירה‬ ‫שלהם הם למעשה רוקמים סיפור בניסיון‬ ‫להסביר את שאין לו הסבר‪.‬‬

‫אנשי ארט‪ ,‬אם הייתם צריכים לבנות פינת כתיבה לגיבורת‬ ‫סרט שהיא סופרת ‪ -‬כיצד הוא היה נראה? ביקשנו מהסופרת‬ ‫גיל הראבן שמלמדת כתיבה יוצרת במעלה לאפשר לנו הצצה‬ ‫למקום הכי אישי ‪ -‬שולחן הכתיבה שלה‬

‫מחסום כתי‬ ‫בה?אסו את האמירה “כשהמוזה‬ ‫מייחסים לפיק‬ ‫היא צריכה למצוא אותי עובד״‪,‬‬ ‫תבוא לבקר‬ ‫שאני מנסה לעשות ‪ -‬להתמיד‪.‬‬ ‫אז זה מה‬

‫ק או עמוס?‬ ‫נקי ללא‬ ‫ר‬ ‫שולחן ריקי‪ ,‬ומאחוריו קי שה עליי‬ ‫נ‬ ‫ואלי מק‬ ‫שולחן עומס ויז‬ ‫תמונות‪.‬‬ ‫להתרכז‪.‬‬ ‫צילום‪ :‬נתנאל טוביאס‬

‫מוזיקה ב ע?‬ ‫לצלילי מוזיקה‪.‬‬ ‫רקתי כותבת רק‬ ‫בנעוריי היי‬ ‫אם יש מוזיקה‬ ‫יכולה להתרכז‬ ‫היום איני‬ ‫ברקע‪.‬‬

‫בוקר או לילה?‬

‫בוקר‪ .‬רק בוקר‪ .‬והבקרים שלי מתחילים עם‬ ‫זריחת השמש‪ .‬שעות הלילה יפות לגלגול‬ ‫דמיונות ולחשיבה משוטטת‪ .‬כשהשמש‬ ‫מאירה זה הזמן לתת לדברים צורה‪ .‬בבקרים‬ ‫גדלה הנטייה לחשיבה מבוקרת‪ ,‬וחשיבה כזו‬ ‫חיונית לכתיבה‪.‬‬

‫‪46‬‬

‫מעלה ‪ /‬מגזין קולנוע‬

‫בריחה מהמציאות?‬

‫כתיבה היא בשב‬ ‫ילי דרך לחקור את המציאות‪,‬‬ ‫אלא שרק מתוך‬ ‫מ‬ ‫ידה‬ ‫של התרחקות אפשר לחקור‬ ‫באמת‪.‬‬

‫ספר לאי בודד?‬

‫נייר או מחשב?‬

‫את היצירה הראשונה שלי ‪ -‬המחזמר וספר‬ ‫הילדים ׳אגדה חדשה׳ ‪ -‬כתבתי ביד‪ .‬אחר כך‬ ‫עברתי למכונת כתיבה והמשכתי למחשב‪.‬‬ ‫למחשב יתרונות רבים‪ ,‬אך לעולם איני‬ ‫מסתפקת בעבודה מול הצג וחלק משמעותי‬ ‫מהעבודה אני עושה על תדפיס‪.‬‬

‫כוס קפה או יין?‬

‫אלכוהול מועיל לדברים רבים‪ ,‬אך לא‬ ‫לכתיבה‪ .‬עירוי שוטף של קפה חיוני‬ ‫מבחינתי‪ .‬עד לפני שנתיים סברתי שאין‬ ‫ביכולתי לכתוב בלי סיגריות‪ ,‬אבל למדתי‬ ‫שאני יכולה‪.‬‬

‫הממ‪ ...‬תנ״ך‪ ,‬אני משערת‪ ,‬ואולי‬ ‫׳אודיסאה׳ או כרך של כתבי שייקספיר‪.‬‬ ‫כל אחת מהיצירות האלה תעסיק את‬ ‫מחשבותיי עד שתבוא ספינה ותחלץ‬ ‫אותי‪ ,‬ומכל אחת מהן אפשר ללמוד‬ ‫קטעים בעל פה‪ ,‬וגם זה בעיניי עיסוק‬ ‫ראוי‪.‬‬

‫סרט אהוב?‬ ‫׳הסנדק׳‪ .‬אוכל להציג נימוקים מושכלים‬ ‫באשר לאיכות היצירה‪ ,‬אך מקוצר היריעה‬ ‫אודה רק שבגיל ‪ 16‬התאהבתי במייקל‬ ‫קורליאונה‪ ,‬הגיבור הטרגי‪ .‬זכור לי שכאשר‬ ‫יצאתי מהצפייה הראשונה התנהגתי במשך‬ ‫יממה בערך כאנטיפתית גמורה‪ :‬לא רציתי‬ ‫לדבר עם איש ולהיעקר מהעולם של הסרט‪.‬‬

‫רופ׳ מריה דורה מוראו‬ ‫פ‬ ‫טור אישי‬

‫דברים‬ ‫שרואים‬ ‫משם‬

‫מתוך הסרט ׳בת הרב׳‬

‫לרגל השנה ה‪ 25-‬של בית הספר‪ ,‬כדי לציין‬ ‫את התרשמותי מאחדים מהסרטים הבולטים‬ ‫שנעשו בו‪ .‬בחרתי לכתוב על שלושה סרטים‪,‬‬ ‫שניים עלילתיים ואחד תיעודי‪ ,‬שתפסו‬ ‫את תשומת לבי לא רק בגלל אופן העשייה‬ ‫הקולנועי שלהם אלא גם ובעיקר בשל האופן‬ ‫שבו מתמודדים גיבורי הסרטים האלה עם‬ ‫קונפליקטים של אתיקה ומוסר‪.‬‬

‫נשיאת הארגון העולמי של בתי הספר‬ ‫לקולנוע אוהבת את סרטי מעלה‬ ‫וסבורה כי לבית הספר יש תפקיד‬ ‫מרכזי בארץ ובעולם‪ .‬הסמקנו‪ .‬ברכה כל הגיבורים בסרטים שציינתי בוחרים‬ ‫בדרכם מבלי להתחשב בתוצאות‬ ‫מתורגמת‬

‫ב‬

‫ית הספר מעלה חוגג את שנתו ה‪25-‬‬ ‫וזהו רגע מיוחד וחגיגי מאוד‪ .‬אלה היו‬ ‫‪ 25‬שנה של עבודה אינטנסיבית‪ ,‬של הוראה‬ ‫ושל הכשרת אנשי הקולנוע והטלוויזיה‬ ‫העתידיים‪ ,‬עבודה שללא ספק השאירה את‬ ‫חותמה על התעשייה המקומית‪.‬‬ ‫לבית הספר תפקיד מרכזי הן בשל מיקומו‬ ‫בלב לִ בה של ירושלים‪ ,‬והן בשל האוכלוסייה‬ ‫המיוחדת הפוקדת אותו‪ ,‬מה שהופך אותו‬ ‫לייחודי בין בתי הספר המקומיים בארץ‬ ‫ובעולם כולו‪.‬‬ ‫חשוב לציין שאנחנו כבני אדם וכיוצרים‬ ‫נמצאים בקונפליקט תמידי כיצד לשמר את‬ ‫הזהות התרבותית שלנו בעולם שבמובנים‬ ‫רבים הולך והופך לגלובלי‪ .‬שימור‬ ‫המאפיינים התרבותיים הייחודיים של כל‬ ‫חברה מאפשרים לנו גיוון בדעות ובהשקפות‬ ‫עולם ומעשיר את הבנתנו האנושית‪ .‬במובן‬ ‫זה יש לבית הספר מעלה תפקיד מרכזי בארץ‬ ‫ובעולם‪.‬‬ ‫אין דרך טובה יותר להבנת מטרותיו של בית‬ ‫הספר ותרומתו לשיח המקומי והבינלאומי‬ ‫מאשר צפייה בסרטים שנעשו על ידי‬ ‫תלמידיו‪ ,‬ואני רוצה לנצל במה חגיגית זו‪,‬‬

‫שבחירות אלה יגררו‪ ,‬ובכך הם מעלים‬ ‫שוב ושוב שאלות מרתקות הנוגעות‬ ‫באתיקה‪ ,‬באמונה ובמוסר‪ ,‬במסורת‬ ‫ובקִ דמה‬

‫סרטו של חיים אלבום ׳ואהבת׳ (‪ ,2008‬זוכה‬ ‫הפרס הראשון בפסטיבל ירושלים) מציג את‬ ‫תשוקתו של בחור צעיר הלומד בישיבה אל‬ ‫חברו לספסל הלימודים‪ .‬אהבה זו מעמידה‬ ‫אותו בקונפליקט עם אהבתו לא‪-‬ל ועם‬ ‫מחויבותו להתחתן ולהקים משפחה‪ .‬בניסיון‬ ‫להשתחרר מהקונפליקט שבו הוא נמצא‬ ‫וכדי לדכא את תשוקתו הוא פוצע את עצמו‪,‬‬ ‫אך ללא הועיל‪ .‬בסופו של דבר הוא נאלץ‬ ‫להתמודד עם האמת הפנימית שלו ולהפסיק‬ ‫לחיות בשקר‪ ,‬על אף המחיר הכבד שאותו‬ ‫הוא נאלץ לשלם בשל כך‪.‬‬ ‫סרטו של גולן רייז ׳חסימות׳ (‪ ,2011‬גם הוא‬ ‫זוכה פרס ראשון בפסטיבל ירושלים) נוגע‬ ‫בקונפליקט מוכר בנוף הקולנוע המקומי‪:‬‬ ‫העימות בין האוכלוסייה הפלשתינית‬ ‫המקומית לבין חיילים המוצבים במחסום‪.‬‬ ‫ייחודו של סרט זה‪ ,‬המבדיל אותו מסרטים‬ ‫רבים אחרים שנעשו באותו נושא‪ ,‬הוא‬ ‫הטכניקה של חילוף נקודת המבט‪ .‬השיר‬

‫ששר החייל המוצב במגדל התצפית בתחילת‬ ‫הסרט מספק רגע קומי‪ ,‬אבל רגע זה עומד‬ ‫בסתירה גמורה למה שאנחנו רואים בהמשך‪:‬‬ ‫לחצם של פועלים מקומיים הרוצים לחצות‬ ‫את המחסום‪ ,‬הגעה של אמבולנס עם ילדה‬ ‫פלשתינית חולה‪ ,‬איום של פצצה ופעילת‬ ‫שלום אגרסיבית מאוד שמתברר בהמשך כי‬ ‫היא אמו של הקצין האחראי על המחסום‪,‬‬ ‫בעצמו בחור עדין הנתון במכבש בלתי‬ ‫אפשרי של לחצים‪.‬‬ ‫סרטה התיעודי של רחלי וסרמן ׳בת הרב׳‬ ‫(‪ ,2012‬זוכה הפרס הראשון בפסטיבל חיפה)‬ ‫נפתח בשאלה של הבמאית המופנית לאביה‪:‬‬ ‫"אתה חושב שהסרט הזה יביך אותך?"‪.‬‬ ‫האב עונה‪" :‬תלוי בתוכן שלו"‪ .‬מדובר בסרט‬ ‫סובייקטיבי הבוחן דרך סיפוריהן של בנות‬ ‫רבנים את הקונפליקט שבו נמצאת במאית‬ ‫הסרט בעצמה‪ .‬כל הבנות בסרט נאבקות כדי‬ ‫שהוריהן יקבלו אותן כפי שהן‪ ,‬עם הבחירות‬ ‫שהן עשו בחייהן‪ ,‬גם אם ההורים לא לגמרי‬ ‫מסכימים עם בחירות אלה‪.‬‬ ‫לסיכום‪ ,‬כל הגיבורים בסרטים שציינתי‬ ‫בוחרים בדרכם מבלי להתחשב בתוצאות‬ ‫שבחירות אלה יגררו‪ ,‬ובכך הם מעלים שוב‬ ‫ושוב שאלות מרתקות הנוגעות באתיקה‪,‬‬ ‫ובקדמה‪.‬‬ ‫באמונה ובמוסר‪ ,‬במסורת ִ‬ ‫אני מברכת מקרב לב את בית הספר מעלה‬ ‫בחגיגות ה‪ 25-‬שלו‪ ,‬ומאחלת לו שתלמידיו‬ ‫ימשיכו ליצור סרטים מאתגרים ומרתקים‬ ‫גם בשנים הבאות‪.‬‬

‫מריה דורה ג׳ניס מוראו היא נשיאת ׳סיילקט׳‬ ‫ הארגון העולמי של בתי הספר לקולנוע‬‫(‪ .)CILECT‬בית הספר מעלה חבר בארגון‬ ‫מאז ‪2012‬‬

‫מעלה ‪ /‬מגזין קולנוע‬

‫‪49‬‬

‫להסתכל‬ ‫לעצב‬ ‫בעינית‬

‫זמן קצר לאחר מבצע צוק איתן נפתחה בבית הספר‬ ‫מעלה קבוצה ראשונה מסוגה לטיפול באמצעות קולנוע‬ ‫עבור אמהות שכולות‪ .‬אחת המשתתפות‪ ,‬ענת אריאל‪,‬‬ ‫אף בחרה להמשיך ללמוד במסלול הווידיאותרפיה כדי‬ ‫שתוכל לעזור לאמהות שכולות נוספות‪ .‬על כוחה של‬ ‫מצלמה‪ .‬שאלון אסוציאציות‬

‫דמות‬ ‫בתי תמר ז"ל נהרגה בסופת שלגים בנפאל‬ ‫בחופשה שלקחה לאחר שנלחמה במבצע‬ ‫צוק איתן‪ .‬סביב תמר הייתה סוג של הילה‬ ‫עדינה שכולם שמו לב אליה מיד כשנכנסה‪.‬‬ ‫בגיל צעיר מאוד היא קיבלה פיקוד על‬ ‫קבוצת חיילים והייתה הנווטת הדתייה‬ ‫הראשונה בצה"ל‪ ,‬אבל תמיד נשארה צנועה‪.‬‬ ‫את מצלמת הווידיאו הראשונה שלנו קנינו‬ ‫בזכותה‪ ,‬כי היא רצתה שיהיו רגעי ילדות‬ ‫מצולמים‪ .‬תמר צילמה כל דבר‪ ,‬ובזכות זה‬ ‫יש לי המון חומרים שלה‪ .‬זה ממש אוצר‬ ‫שאני עדיין מגלה בו דברים חדשים‪.‬‬

‫מצלמה‬ ‫המצלמה היא כלי‪ .‬לא משהו מופשט אלא‬ ‫כלי מוחשי שאוחזים בו ביד והוא עומד‬ ‫ביני לבין תמר‪ .‬המצלמה מתווכת את הכאב‬ ‫ואת האובדן ועוזרת לי לגעת בדמות שלה‪.‬‬ ‫המצלמה היא גם מי שמקשיב לי ואליה אני‬ ‫מצליחה לדבר ולומר דברים רבים שהיה לי‬ ‫קשה לומר בהתחלה‪ .‬זה עדיין כואב‪ ,‬אבל‬ ‫המצלמה מצליחה לרכך‪.‬‬

‫זו עבודה סיזיפית‪ .‬אך דווקא הסיזיפיות הזו‬ ‫עוזרת לי לברוח מהמחשבות ולהתמודד‬ ‫עם הכאב‪ .‬כשאני מתעסקת עם עריכת‬ ‫התמונות של תמר ‪ -‬לחתוך פה‪ ,‬לחתוך שם‪,‬‬ ‫מהר יותר‪ ,‬לאט יותר ‪ -‬בהתחלה אני יושבת‬ ‫מול המסך ולא רואה אותו מרוב בכי ולא‬ ‫יכולה לעבוד‪ ,‬אבל ככל שאני נוגעת יותר‬ ‫ויותר בחומרים‪ ,‬ומסתכלת שוב ושוב על‬ ‫תמר‪ ,‬זה עוזר לי לעבד את השכול‪.‬‬

‫לוקיישן‬

‫‪VOICE‬‬ ‫‪OVER‬‬

‫יש לי בגינה ספסל לבן‪ .‬אני קוראת לו‬ ‫הספסל המנחם‪ .‬אני כל כך אוהבת אותו‪ ,‬הוא‬ ‫החבר הכי טוב שלי‪ .‬אני אוהבת את הירוק‬ ‫שמסביב‪ ,‬את האוויר הצח‪ ,‬זה עושה לי טוב‪.‬‬ ‫אני יכולה לשבת שם שעות ולצלם‪ ,‬לדבר אל‬ ‫המצלמה‪ ,‬לדבר אל תמר ולהתגעגע‪.‬‬

‫‪48‬‬

‫מעלה ‪ /‬מגזין קולנוע‬

‫עריכה‬

‫ענת אריאל‪ ,‬צילום‪ :‬חיים אלבום‬

‫"געגוע לענת‪ ,‬געגוע לתמר‪ .‬אני מנסה‬ ‫לתפוס‪ ,‬אתן רחוקות‪ .‬אני מושיטה יד‪ ,‬אתן‬ ‫בורחות‪ .‬אני פה ואתן שם‪ .‬הלכתן‪ .‬האם אתן‬ ‫חוזרות? האם אתן ביחד? האם אתן חושבות‬ ‫עליי? מה התכניות? אתן באות לביקור? אני‬ ‫פה‪ .‬מחכה‪ .‬כולי געגוע וזה כואב"‪.‬‬

‫לאחר מותה מגלים שבעת ילדיה של‬ ‫אליש ארבעים מחברות סודיות שבהן‬ ‫רשמה את קורות חייהם מרגע לידתם‬ ‫ועד מותה‪ .‬יחד הם יוצאים לסיבוב‬ ‫ילדות נוסף שבו הם מגלים אמא שלא‬ ‫הכירו‪.‬‬

‫גולן רייז‬

‫המחברות של אליש‬ ‫>‬

‫(תיעודי‪ 60 ,‬דקות)‬

‫חייה של אילה טובים‪ ,‬אבל לא טוב לה‪.‬‬ ‫תקראו לזה דיכאון או געגוע לאלוהים‪,‬‬ ‫אבל כך או כך ‪ -‬אין לה מקום בעולם‪.‬‬

‫מרים אדלר‬

‫אפיקים‬ ‫>‬

‫(עלילתי‪ 22 ,‬דקות)‬

‫האם קיים שדה אנרגיה המחבר‬ ‫את כל בני האדם בעולם והמושפע‬ ‫מרגשותיהם? שאלה זו מובילה את‬ ‫הסרט במסע הנע בין שני קטבים ‪ -‬מדע‬ ‫ורוח‪.‬‬

‫אלי זינגר‬

‫השדה‬ ‫>‬

‫(תיעודי‪ 90 ,‬דקות‪ ,‬הפקה משותפת עם ציפי רז)‬

‫טריוויה | התשובות‬ ‫‪ .1‬הוא צולם בקלוז‪-‬אפ הראשון בתולדות‬ ‫הקולנוע בסוף סרטו של אדווין פורטר ׳שוד‬ ‫הרכבת הגדול׳ שיצא ב‪.1903-‬‬ ‫‪ .2‬מלבישו בחולצה של שלום עכשיו ומביאו‬ ‫להפגנה של כהנא חי‪.‬‬ ‫‪ .3‬אוסקר אחד ‪ -‬פרס התסריט המקורי‪.‬‬ ‫‪".4‬אז היית צריך להיוולד באוסטרליה"‪.‬‬ ‫‪ .5‬בפולין ובישראל‪.‬‬ ‫‪.6‬׳קלרה הקדושה׳‪.1996 ,‬‬ ‫‪ .7‬שלוש שניות‬ ‫‪ .8‬הגנה על ילדים שחקנים ועל שכרם‪.‬‬ ‫‪ .9‬׳הפריצה לאלקטרז׳‪.1996 ,‬‬ ‫‪ .10‬אחד בלבד ‪ -‬׳שנות חיינו היפות ביותר׳‪,‬‬

‫‪ .1946‬הרולד הוא השחקן היחיד שזכה‬ ‫בשני פרסי אוסקר על אותו התפקיד‪ .‬פרס‬ ‫שחקן המשנה הטוב ביותר ופרס מיוחד על‬ ‫הבאת תקווה ואומץ לעמיתיו יוצאי הצבא‪.‬‬ ‫‪ .11‬לעבור מבחן נהיגה‬ ‫‪ .12‬בשל עטיפת ראשו של ג׳ון קליז בטלית‬ ‫בסצנת הסקילה‪.‬‬ ‫‪ .13‬בדרישה להסיר סצנות אחדות מהסרט‬ ‫התיעודי ׳גנרל אידי אמין דאדא ‪ -‬פורטרט‬ ‫עצמי׳ בבימויו של ברברט שרודר‪.‬‬ ‫‪ .14‬בישיבת ׳אש התורה׳ שבעיר העתיקה‪.‬‬ ‫‪ .15‬במהלך צילומי הסרט ׳העורב׳‪ ,‬כאשר‬ ‫אחד הניצבים ירה בו בטעות כדור חי‪.‬‬

‫‪ .16‬הבמאים פריץ לאנג‪ ,‬ססיל בלאונט‬ ‫דמיל ואורי זוהר (בהתאמה) מגלמים בהם‬ ‫את עצמם‪.‬‬ ‫‪ .17‬הסרט ניתן להקרנה רק כקובץ דיגיטלי‪,‬‬ ‫ובשל הביקוש הרב לצפייה בו הושלמה‬ ‫העברת כל בתי הקולנוע בארץ להקרנה‬ ‫דיגיטלית‪.‬‬ ‫‪ .18‬׳הגן׳‪ .1977 ,‬הסרט הוא עיבוד מודרני‬ ‫לסיפור התנ"ך המשלב בין מיסטיקה‬ ‫לריאליזם‪.‬‬ ‫‪ .19‬סרן יורם חטב‪.‬‬ ‫‪ .20‬ב‪ .1972-‬שם הסרט‪ :‬׳ב‪ 72-‬לא הייתה‬ ‫מלחמה׳‪.‬‬

‫מעלה ‪ /‬מגזין קולנוע‬

‫‪51‬‬

‫על מה אתה עובד עכשיו?‬ ‫מאז שהנגשנו את הבניין הירושלמי של מעלה והתקנו בו מעלית אנחנו לא מפסיקים לעשות‬ ‫את ׳מבחן המעלית׳ ‪ -‬פיצ׳ינג של עשר שניות עם בוגרי מעלה על הפרויקט החדש שלהם‬ ‫המצטלם בימים אלה‪ .‬חשיפה!‬

‫מיה חטאב‬

‫בין העולמות‬ ‫>‬

‫שתי נשים מעולמות שונים נפגשות‬ ‫בבית חולים רגע אחרי פיגוע בירושלים‬ ‫בעקבות אהוב משותף הקושר ביניהן‪.‬‬ ‫כשהן מתקרבות‪ ,‬האחת עושה הכל כדי‬ ‫להסתיר את זהותה‪ .‬היא יודעת שעולמן‬ ‫הולך להשתנות‬ ‫(עלילתי‪ 85 ,‬דקות)‬

‫עמיחי גרינברג‬

‫העדות‬ ‫>‬

‫אלירן מלכא‬

‫שבאבניקים‬ ‫>‬

‫‪50‬‬

‫מעלה ‪ /‬מגזין קולנוע‬

‫סיפורו של היסטוריון‪ ,‬יהודי מאמין‪,‬‬ ‫הנלחם בדיבייט בינלאומי במכחישי‬ ‫שואה‪ .‬במהלך חקירה הוא מגלה כי אמו‬ ‫ניצולת השואה מחזיקה בזהות בדויה‪.‬‬ ‫סיפור על קריסתה של זהות‬ ‫(עלילתי‪ 100 ,‬דקות)‬

‫ארבעה בחורים מופרעים‪-‬צדיקים‬ ‫בישיבה הטובה בעולם ‪ -‬עם חליפות‬ ‫צמודות מזארה‪ ,‬כובעי בורסלינו ונעלי‬ ‫שפיץ ‪ -‬מחלקים את עולמם בין הנאות‬ ‫הלימוד להנאות החיים‬ ‫(סדרת דרמה להוט)‬

‫בית הספר מעלה לקולנוע ולטלוויזיה ע"ש אורי אליצור‬ ‫שבטי ישראל ‪ 20‬ירושלים ‪www.maale.co.il 02-6277366 ,95105‬‬ ‫לימודי קולנוע‪ :‬מסלול בימוי והפקה ‪ /‬מסלול תסריטאות ‪ /‬מסלול וידאותרפיה ‪ /‬שלוחה חרדית‬

‫‪52‬‬

‫מעלה ‪ /‬מגזין קולנוע‬

‫למתעניינים‪058-6992323 :‬‬