מסע ההשמצה של מארק טוויין בארץ ישראל כתבה* :מיה דואני
סמואל קלמנס ,שנודע לאחר מכן בשמו הספרותי מארק טוויין ,היה עיתונאי צעיר בן 31כאשר השתתף במסע תיור מאורגן ראשון של אזרחים אמריקנים בספינת קיטור .ההוצאה לאור של העיתון "אלטא קליפורניה" מסן פרנציסקו היא זו ששילמה עבורו את דמי המסע בסך 1,250 דולר ,כשבתמורה הוא התבקש לשלוח רשימות ממסעו .האנייה "קוויקר סיטי" הפליגה ביוני 1867מניו-יורק ,חצתה את האוקיינוס האטלנטי וערכה שיט ארוך בים התיכון ,שכלל עצירות בצרפת ,באנגליה ,באיטליה ,באיי יוון ,בטורקיה ובארץ הקודש 52 .המכתבים שפורסמו בעיתון זכו לתגובות אוהדות ומתלהבות של הקוראים ,עד כי הוחלט לפרסמם כספר .בשנת 1868יצא הספר שטוויין קרא לו "התמימים בחו"ל או סיור צליינים חדש" (The innocents abroad or .)the new pilgrim's progressארץ ישראל הפכה ליעד מסע פופולרי עבור תיירים מארצות הברית החל מאמצע המאה ה .19-אניות הקיטור שהחליפו את אניות המפרש קיצרו את משך ההגעה והפכו את היעד לזמין יותר ,ואת הפלגה לבטוחה יותר ,מכיוון שהתיירים לא היו נתונים עוד לחסדי הרוח והמפרשים .ככל שתנועת התיירות גברה החלו לצאת בשנות ה 70-וה 80-של המאה ה 19-ספינות למסעות בעולם על בסיס יומי ,מפילדלפיה ,ניו-יורק ובוסטון .האמצעים הכספיים ושעות הפנאי הרבות של אנשי המעמד הבינוני-גבוה אפשרו את עריכת "המסע הגדול" ,שאף הפך לסמל סטטוס .רבים מאלה שיצאו למסע נהגו להעלות על הכתב את רשמיהם .בעידן שבו לא הייתה עדיין מצלמה ,הכתיבה והציור היו דרכי הנצחה פופולריות .אולם כתיבתו של מארק טוויין על ארץ הקודש הייתה שונה מכל מה שנכתב לפני כן ,כי הוא השמיץ ,לגלג ולעג כמעט לכל דבר שראו עיניו .מדוע עשה זאת טוויין ומה מידת האמת בתיאוריו?
*הכותבת הינה דוקטורנטית בחוג ללימודי ארץ ישראל באוניברסיטת חיפה
עכו ונמל עכו ,מבט ממזרח -דיוויד רוברטס. טבע הדברים 74
מרק טווין (במרכז) וחברים ,צילום ספריית הקונגרס
47טבע הדברים
תיאורו המשמיץ של מארק טוויין את ארץ ישראל כל עוד טייל באירופה ,היה יחסו אליה לעג המהול בהערצה .אולם כאשר הגיע לחלק הלא אירופי של הים התיכון, השתנתה נימת מכתביו של מארק טוויין באופן משמעותי .האירוניה התחלפה בציניות ,והאמביוולנטיות בעוינות גלויה. טוויין דאג ,באחת מהפסקאות הידועות בספר ,להכתיר את נופה של ארץ ישראל כנוף המכוער ביותר בהשוואה לכל שאר המקומות שטייל בהם" :מכל הארצות הנודעות בנופן המכוער ,חושבני שזו ראויה לכתר האליפות .הגבעות קירחות ודהוהות וחזותן עלובה .העמקים הם מדבריות מכוערות שבשוליהם צמחייה דלה עטוית ספינת קיטור על המיסיסיפי .על ספינה שכמותה, "קוויקר סיטי" ,הגיעו מארק טוויין וחבריו למסעם בארץ הקודש.
עצב ויגון ...כל קו הוא גס וכל תו הוא חד ,אין פרספקטיבה – המרחק אינו מחולל כאן את קסמיו .זוהי ארץ שיממון, חסרת תוחלת ושברון לב" .במקום אחר הוא כותב את אותם הדברים רק במילים אחרות" :גם לאחר מהלך שעתיים-שלוש ממקום המחנה שלנו ,לא יכולנו לעצור ולהינפש ,אף כי הנחל נמצא לצדנו. המשכנו אפוא בדרך כשעה נוספת .אמנם ראינו מים ,אולם בשום מקום בשממה שמסביב לנו לא היה אפילו חותם של צל, ואנו להטנו בחמה עד מוות' .כצל סלע כבד בארץ עייפה' – אין ביטוי יפה מזה בכל התנ"ך ,ואין ספק שמכל המקומות בהם שוטטנו אין אחד המסוגל להעניק משמעות כה מלבבת לביטוי כארץ יוקדת, חשופה ונטולת עצים זו". אברהם לווינסון אשר יזם את התרגום של תיאור המסע בארץ הקודש בלבד לעברית הוסיף הקדמה אפולוגטית שבה הוא התמודד עם תיאורי הנוף העלובים של ארץ ישראל במאה ה" :19-אינך יכול שלא לכאוב .לכאוב ולהתרעם על כינויי הגנאי שהמחבר הכתיר בהם את ארץ הקודש :ארץ שוממה ומכוערת ,ארץ קודרת ונטולת חיוך – והארץ ארצך והדברים אמת ...הציונות התוקפנית ניצחה את השממה המכוערת, הסירה את הקדרות והביאה חיוך" .מטרת ההקדמה היא
לטעון כי עתה ,בחלוף יותר מ 100-שנה מאז מסעו של טוויין ,שינתה הארץ לגמרי את פניה .מעניין ,אבל חוקרים ישראלים לא מעטים נוטים לבחור באחת מהציטטות האלה כדי לתאר את המפגש של אנשי העליות הראשונות עם נופי הארץ .יש לזכור שהתיאור של טוויין נעשה בשנת ,1867עוד לפני שהחל מפעל ההתיישבות הציוני .ייתכן שהבחירה בתיאור קשה זה משמשת עבורם כמעין תפאורה ,שלעומתה כל פעילות עברית מתעצמת ונתפסת כמשפרת את נוף הארץ או "מחזירה עטרה ליושנה". אין ספק כי ארץ ישראל בתקופה זו לא הייתה מפותחת ,חלקים נכבדים מנופה היו שוממים ,התנאים הסניטריים היו גרועים, ואדמות רבות שהיו ראויות לעיבוד נזרעו אך לא נחרשו .עם זאת ,טוויין לא סייר בישראל לאורכה ולרוחבה אלא הצטרף לטיול מאורגן נוצרי שהתמקד באתרי הקודש הנוצריים :נצרת ,הכינרת ,ירושלים ובית לחם .השרון ,השפלה ומישור החוף לא זכו לביקורו של טוויין .כמו כן ,תיאוריו במהלך השנים יצאו כ 65-עטיפות שונות לספר.
1
2
מהגליל ומבקעת ים המלח זהים לגמרי בשוממותם ואין כל הבחנה בין מתארי נוף שונים .יש לזכור שטוויין ביקר בארץ בשיא הקיץ ,כאשר נוף מולדתו הוא נהר המיסיסיפי הירוק תמיד .לאמיתו של דבר, כדי להבין את תיאוריו המשמיצים של טוויין יש לבחון אותם לא בפרספקטיבה ציונית אלא בפרספקטיבה של התרבות האמריקנית שממנה הוא צמח. כתיבתו ההומוריסטית של מארק טוויין תיאורו של טוויין את ארץ הקודש עמד
.1מנזר מר סבא -דיוויד רוברטס. .2בור מים בנצרת -דיוויד רוברטס.
בניגוד מוחלט לדימוי של ארץ הקודש בספרות התנ"כית והצליינית ,שעליה התחנכו בני ארצות הברית .מיסיונרים פרוטסטנטים והרפתקנים מיסטיקנים היו האמריקנים היחידים שטיילו בארץ הקודש במחצית הראשונה של מאה ה.19- רוב עולי הרגל האלה באו כדי ללכת בעקבות ישו ,והם כל כך נפעמו כאשר ראו לראשונה את המקומות הקדושים עד כי לא שמו לב למצבה העגום והשומם של בתוך הז'אנר של סיפורי המסע מבחין ארץ ישראל .גם כאשר חלק מהצליינים החוקר והסופר יעקב שביט בין שני תיארו תמונה עגומה של האזור ,הם סוגי כותבים" :הנוסע הבנלי" ו"הנוסע דאגו להנגיד אותה לעבר המפואר של ארץ הקודש ,שיוכל לחזור שנית אם רק בני האזור יהיו נוצרים .על רקע זה ניתן להבין שמטרתו העיקרית של מארק טוויין בתיאורי הנוף המדכאים והמשמיצים היא קודם כול התקפה מבודחת על תיאור אותם נופים ממש בספרי המסעות שבהם היו מצוידים התיירים האמריקנים.
מצדה וים המלח -ציור מ 1858 -של הצייר הבריטי אדוארד ליר. טבע הדברים 76
77טבע הדברים
השונה" .הנוסע הבנלי הוא התייר הממוצע של תקופתו שמבקש להעלות בכתב את אשר עבר עליו .הנוסע השונה הוא הנוסע המבקש להיות מקורי ,מיוחד ושונה מן הנוסעים שקדמו לו ומספריהם. לפעמים הוא אף כותב תוך כדי עימות עם הספרות שקדמה לו .כדי להפוך את ספרו למיוחד ומושך בעיני הקוראים הוא עושה שימוש בתחבולות ספרותיות כגון בניית סטראוטיפים ,הגחכה ,וולגריזציה ,הפרזה ופרודיה .טוויין העיתונאי טען שהוא מתאר את "המציאות העירומה" כפי שראה אותה במו עיניו ,בניגוד לכל אלו שכתבו לפניו, וראייה ביקורתית זו היא המאפשרת לו להיות שונה משאר חבריו למסע" :כמעט ואני יכול לנבא ,מילה במילה ,מה יאמרו עולי הרגל היקרים לכשיראו את הר תבור, את נצרת ,את יריחו ואת ירושלים – משום שיש בידי הספרים שמתוכם הם יונקים את דעותיהם .אותם מחברים רושמים תמונות וכותבים שירי הלל ,ואנשים קטנים חסרי בקורת עצמית נתפסים לראות הכול בעיני המחבר ,ולא בעיניהם הם ,ולדבר בלשונו". מארק טוויין כתב את ספרו בסגנון של הומור ציני ,סרקסטי ולעתים אף וולגרי. אחד המשפטים הידועים על מארק טוויין הוא :אין דבר קדוש עבורו יותר מבדיחה.
מאשר כל ספר מסע לחו"ל שנכתב על ידי אמריקני לפניו ,ואפילו היום הוא ספר המסע האמריקני הפופולרי ביותר .רק לאחר שובו מן המסע פנה מארק טוויין לכתיבת הספרים שבזכותם הוא נחשב לאחד מגדולי הסופרים האמריקניים: "הרפתקאות תום סוייר" ו"הרפתקאות הקלברי פין"" .התמימים בחו"ל" תורגם בחלקו לעברית וניתנה לו הכותרת "מסע תענוגות לארץ הקודש" – ציטוט שנבחר מסך דבריו של מארק טוויין על המקום. מה גרם אפוא לספר מסע זה להיות פופולרי כל כך?
דמות בדווי עם סכין -ציור של הצייר האמריקני פרידריך אדווין צ'ארץ.1868 ,
המהדורה הראשונה של הספר שהודפסה בשנת 1868ב 70,000-עותקים נמכרה בתוך פחות משנה ,ומהדורות רבות נוספו מאז במשך המאה ה 19-והמאה ה.20- הספר הזה נמכר בהרבה יותר עותקים
הכניסה לכנסיית הקבר -ציור של פורובין.1818 ,
סוד הפופולריות של ספרו של מארק טוויין לכאורה ,קשה להבין מדוע הספר כל כך הצליח ,מאחר שהיו קוראים שנחרדו מכך שטוויין שלח את חציו ההומוריסטיים לכתבי הקודש ולטקסים דתיים נוצריים. אולם טוויין הילך על החבל הדק שבין אמונה לכפירה ,ובכך חסך לעצמו נידוי דתי .הצלחתו של הספר נבעה ככל הנראה מכך שהוא אישר תפיסה לאומית שאמריקנים רבים החזיקו בה בסוף המאה ה .19-טוויין הציג את אגן הים התיכון ,שארץ הקודש הייתה רק חלק
העיר נצרת וסביבתה - 1855 ,ציור של הצייר הבריטי וויליאם הולמן האנט.
טבע הדברים 78
79טבע הדברים
כנסיית הבשורה בנצרת -דיוויד רוברטס.
קפלת הצליבה בכנסיית הקבר -דיוויד רוברטס.
על הספר בארץ יצא הספר בעברית לראשונה בשנת ,1972 בתרגומו של ארנון בן נחום .הנוסח המקוצר שהתייחס רק לקטע המסע בארץ ישראל נקרא בשם "מסע תענוגות לארץ הקודש" ,וכלל גם את המסע הקרקעי דרך סוריה ולבנון עד הכניסה לארץ ישראל מהצפון .בשנת 1999יצאה מהדורה מחודשת ,הפעם בהוצאת אריאל ,שהיא העתק מדויק של התרגום הראשון .למהדורה זו נוספו הקדמה חדשה ותוכן עניינים .בשנת 2009יצא שוב הספר ,הפעם בתרגום חדש בהוצאת כנרת, זמורה-ביתן .בהוצאה החדשה נשמר שם הספר אך הושמטה ההקדמה החשובה של אברהם לבינסון ,וכן הושמטו חלק מהאיורים וכל הפרק על לבנון וסוריה .מעניין ,אבל ראש הממשלה בנימין נתניהו החליט בביקורו במאי 2009אצל נשיא ארצות הברית לתת דווקא ספר זה בתרגומו העברי כמתנה לנשיא ברק אובמה .כנראה כדי להדגיש את שיממונה וחדלונה של הארץ בעידן של הטרום ציונות.
ממנו ,כערש הציוויליזציה ,אך לא פחות חשוב מכך כמגלם את ניוונה או גסיסתה של הציוויליזציה .הצגה זו חיזקה אמונה פטריוטית אמריקנית שגרסה כי אמריקה היא העולם החדש ,חלוץ הקדמה שיחליף
את העולם הישן ,הגוסס והמתנוון .עם זאת ,הצלחת הספר לא נבעה רק מחיזוק רגש פטריוטי אמריקני אלא גם בשל סגנון ההומור שלו שהתאים לתיירות מסוג חדש .היו אלה בני המעמד הבינוני-גבוה
ששגשגו לאחר שעברו את כור ההיתוך של מלחמת האזרחים ,והם יצאו למסע מתוך סקרנות ותחושת עליונות ולאו דווקא למען חיזוק רגשות דתיים .תיירות מהסוג הזה הפכה למעין מגפה בשלושת הדורות שלאחר יציאת הספר ,והתייחסה לספר זה כאל מדריך תיירותי חדש. כך הציג טוויין בהומור האופייני לו כיצד הם התגאו בארץ מוצאם" :כל העת הקפדנו להבהיר כי הננו אמריקאים – אמריקאים! כאשר התברר לנו שנכרים רבים כמעט לא שמעו דבר על אמריקה מימיהם ,וכי למספר גדול עוד יותר היא מוכרת רק כפרובינציה ברברית הרחק אי שם ,שבאחרונה הייתה שרויה במלחמה במישהו ,עוררה בערותו של העולם הישן רחמים בלבנו ,אך לא ויתרנו אף על שמץ מחשיבותנו ...הבריות לטשו בנו עיניים בכל מקום – ואנו לטשנו עיניים בהם. בדרך כלל גם הצלחנו ,בסופו של דבר, להעניק להם הרגשה כי הם קטנים ,לאחר שהחדרנו למוחם את עוצם גדולתה של אמריקה עד שכמעט מחצנו אותם" .יחד עם זאת דואג טוויין להוסיף קריצת עין על הדרך שבה הם ככל הנראה נראו
כנסיית המולד -דיוויד רוברטס. טבע הדברים 80
81טבע הדברים
מארק טוויין מבכה את "קרוב משפחתו" ,האדם הראשון בכנסיית הקבר .רישום מהמהדורה המקורית שיצאה ב ,1868-שאייר חברו הטוב של המחבר.
בעיני המקומיים" :שוטטנו בארץ הקודש, מבניאס עד ירושלים וים המלח – תהלוכה מוזרה של עולי רגל ,כבדי ראש ,במחלצות פאר ,חובשי משקפיים ירוקים ,מתנהלים מנומנמים בצל שמשיות כחולות ,ורוכבים על עדת סוסים ,גמלים ואתונות". מארק טוויין השווה כמו קודמיו בין הסיפורים שעליהם גדל לבין המציאות המאכזבת שאותה הוא מצא .אולם המתח אצלו אינו בין עבר להווה של ארץ הקודש אלא בין ארץ הקודש לבין ארצות הברית. טוויין הדגיש את ממדיה הקטנים של ארץ ישראל ואתריה בהשוואה לארצות הברית ,ובכך הפחית את ערכה בעיני קוראיו האמריקנים" :כל רוחבה של ארץ ישראל הוא שלושים עד ארבעים מיל. את מדינת מיסורי ניתן לחלק לשלוש ארץ ישראל ,ועוד ייוותר שטח מספיק לרביעית ,בחלקה -ואולי בשלמותה" .כמו כן הוא השווה את יופיו של הנוף מבחינת ירק וצבע כששוב מן הסתם הנוף בארצות הברית נראה טוב יותר" :ים הגליל המהולל קטן מאגם טאהו – ואינו מגיע אלא לכדי שני שלישים מגודלו .אם ביופי אמורים הדברים ,לא ניתן להשוות ים זה לאגם
טאהו יותר משניתן להשוות קו אורך גאוגרפי לקשת הענן .המים העכורים של הבריכה הזו לא ישוו ולא ידמו לצלילותם של מי טאהו .גבעות נמוכות קירחות אלה של סלעים וחול ,שהן כה נטולות עומק, לא תשתווינה לפסגות השגיאות העוטרות את טאהו כחומה". הספר של טוויין הפך עבור אותם תיירים חדשים לספר ההדרכה הלא פורמלי לאמריקנים בארץ הקודש יחד עם התנ"ך. דוגמה טובה לכך היא הקטע הסאטירי על בכיו המוגזם על הקבר של האדם הראשון (נמצא בתוך כנסיית הקבר) ,שהפך לאחד הקטעים הידועים ביותר בספר" :קבר אדם! כמה מלבב הדבר ,דווקא כאן ,בארץ נוכרייה ,הרחק מביתי ומידידיי ,וכל דורשי שלומי ,לגלות את קברו של קרוב משפחה. אמנם קרוב-רחוק ,ואף על פי כן קרוב. בחוש טבעי ,שאינו עשוי לשגות ,התפעם לבי כמתוך היכרות .מעיין הנאמנות לאבותיי נאחז ריגשה עד מעמקיו ,ואני נתתי פורקן לסערת רגשותיי .נסמכתי על עמוד ופרצתי בבכי .אין אני רואה זאת לבושה לבכות על קברו של קרובי העלוב שמת ...ברוב צער ואכזבה ,מת האיש לפני
אגם טאהו בארצות הברית ,שאותו משווה מארק טוויין לכינרת.
טבע הדברים 82
שנולדתי – ששת אלפים אביבים קצרים לפני שנולדתי" .אף על פי שהקטע הוא סאטירי באופן בולט ,טוויין התלונן שיותר מדיי קוראים האמינו שהוא אכן באמת בכה שם .תיירים אמריקנים ללא ספור הגיעו לאחר צאתו של הספר אל קברו של האדם הראשון .אולם הפעם מטרת הביקור לא הייתה לראות את המקום הקדוש אלא לראות את המקום שבו טוויין לכאורה בכה .במקרה זה הפך טוויין למקור סמכות ששינה אתר מקודש לאטרקציה תיירותית מודרנית. התיירים האמריקנים הסתכלו על ארץ הקודש מזווית צרכנית ,ועל כן הם השתוקקו לאסוף כמה שיותר מזכרות הביתה .הם חזרו ממסע בארץ הקודש עם בקבוקי מים מהירדן ומים המלח ועם אבנים או מזכרות אחרות ממקומות קדושים .טוויין גיחך על ההתנהגות הזאת בחן האופייני לו" :עולי הרגל בזזו למזכרת פיסות מהכותל החזיתי ,כמנהגם המכובד, ואנו יצאנו לדרך" .במקום אחר הוא שמח לאידם של חבריו למסע ,שהחליטו דווקא לוותר על אטרקציה תיירותית רק בגלל המחיר .תחילה הוא תיאר את כמיהתם לחוות בארץ הקודש קטעים מסיפור חייו של ישו ,כמו הפלגה במי הכינרת .אולם כשהם מגיעים לרגע האמת שבו מגיעה הספינה ורוצה לקחת אותם ,או אז המחיר הנדרש נראה להם גבוה מדיי .במהלך ההתמקחות על המחיר הספינה עוזבת אותם והם נשארים על החוף כשתאוותם בידם" :שמונה יצורים שמוטי כרבולת ניצבו על החוף ,לא יאומן הדבר! כל זה – הכול – אחרי כל אותה התלהבות מידבקת! חרפה ,סוף מביש כזה ,לאחר התרברבות כה בזויה" .בכל צחוק יש טיפה של אמת, ונדמה לי כי ניתן להזדהות גם עם אותם תיירים ,כי מי מאתנו לא ויתר פעם על
סצנת רחוב ביפו -ציור של הצייר הגרמני גוסטב באורינפיינד.1890 ,
איזו אטרקציה תיירותית בחו"ל כשגילה שהמחיר הנדרש אינו לרוחו .ייתכן שדווקא בקטעים האלה ,המתארים בהומור חביב את תרבות התיירות המודרנית ,טמון ההסבר להצלחתו של הספר הזה גם מחוץ לארצות הברית .לגלוגו של טוויין על כמיהתם של חבריו למסע לשוט בכינרת כמו ישו מעלה את השאלה מה היה בעצם יחסו לדת הנוצרית. יחסו האמביוולנטי של מארק טוויין לדת הנוצרית אף על פי שמארק טוויין גילה ספקנות בנוגע לאיתורם של האתרים המקודשים לנצרות ,הוא עדיין לא היה כופר אלא נוצרי פרוטסטנטי מהעולם החדש שהאמין בישו .ניתן לראות את ספקנותו ואמונתו המשולבות יחדיו מתיאור ביקורו בכנסיית הקבר ,שהיא האתר החשוב ביותר בירושלים עבור הנוצרים מכל העדות: "בהיכנסך לכנסיית הקבר הקדוש ראשון מאווייך לראות את הקבר עצמו ,זהו כמעט הדבר הראשון שעליו נופלות עיניך .דבר שני שמשתוקק אתה לראות ,הוא המקום בו נצלב הגואל .אלא שזאת מציגים לפניך אחרונה ,ועליה תפארתו של המקום .כבד
ראש ומהורהר אתה בעמדך בכוך קברו הקטן של הגואל – לא תיתכן אלא עמידה במקום אשר כזה – אולם אין בך שמץ אמונה שאדוננו אמנם מצא לעצמו מקום לשכב כאן אי פעם ,ולפיכך מעיב ספק זה על העניין שאתה מחפש בו" .באותה נשימה דואג טוויין להדגיש שפקפוקיו הם בנוגע לקבורה אך לא בנוגע לכך שישו אכן נצלב במקום זה" :מקום הצליבה משפיע עליך השפעה שונה .מאמין אתה בכל לבך, כי עיניך רואות את עצם המקום בו מסר הגואל את נשמתו". ייתכן שיחסו האמביוולנטי לנצרות אפשר לו לא להיות מוקצה על ידי המוסדות הכנסייתיים ,וכך גם סלל בעקיפין את הדרך לפופולריות העצומה שספרו זכה לה .לעומת זאת ,יחסו לילידי המקום לא היה אמביוולנטי כלל ,והוא התבטא בהומור של זלזול ,גזענות ואף וולגריות. זאת בניגוד לבני לווייתו למסע שראו בהם תזכורת נעימה לדמויות שעליהן קראו בתנ"ך או בברית החדשה .בנצרת ,למשל, דמיינו חבריו למסע לראות את היופי המלכותי של המדונה בפני נערה מקומית, אולם בעיניו נראו כל הנערות מכוערות.
ובהומור יותר וולגרי הוא כותב" :מיטב יופיים של נופי המזרח נשאר רק בתחריטי פלדה .אני שוב לא אתפעל מתמונתה של מלכת שבא בביקורה אצל שלמה ,ואומר בלבי :נאה את גברתי ,אך רגלייך אינן נקיות ואת מצחינה כגמל". טוויין ,כמו חבריו למסע ,לא הבחין כלל בין בני ישראל מתקופת התנ"ך לבין הערבים בני זמנו שנראו לו זהים .דמויות הרועים הבדווים על עדריהם וגלימותיהם הארוכות הפעימו את לבם של אלפי צליינים נוצרים שחיפשו ומצאו בהם את בני דמותם של גיבורי הברית הישנה. מארק טוויין התחיל בתיאור המקובל שלהם" :הם היו בדווים גבוהים ,שריריים ובעלי עור כהה מאוד וזקנים שחורים כדיו .היו להם שפתיים מוצקות ,עיניים בלתי מעפעפות והליכות מלכות" .אולם המשכה של הפסקה מציג את דמותם באור שלילי על רקע סיפור יוסף וכותנת הפסים התנ"כי" :דומני שבחורים אלה מוכנים למכור את אחיהם הקטנים ,אם תזדמן להם שעת כושר לכך .מנהגיהם, הרגליהם ,לבושם ומשלח ידם והמוסר הרופף שלהם הם כשל הדור הקדמוני". 83טבע הדברים
1
.1עיקול של נהר הירדן -ציור של דיוויד רוברטס. .2הר תבור -דיוויד רוברטס.
בהזדמנות זו עוקץ טוויין לא רק את דמותם העכשווית אלא גם את הדמויות התנ"כיות .במקום אחר הופך ההומור שלו לוולגרי ונמוך יותר" :הלכנו לדרכנו ונעצרנו אצל מעיין הבתולה .המים לא היו טובים ולא מצאנו מנוח בשום מקום ,מחמת גדוד הילדים ,הילדות והקבצנים שרדפו אותנו כל הזמן בבקשות בקשיש .מורה הדרך ביקשנו להעניק להם נדבה ,וכך עשינו; אולם באומרו לאחר מעשה שכמעט גוועים הם ברעב ,חשנו בעל כורחנו כי חטא גדול עשינו בתיתנו מכשול על דרך התגשמות טבע הדברים 84
כה רצויה ,וניסינו לגבותו בחזרה ,אולם הדבר נבצר מאתנו" .מפתיע ,אך היהודים לא הופיעו בהבלטה בספרו של טוויין והוא לא כתב כמעט דבר על יהודי ירושלים, למרות העובדה שמספרם שם היה רב יותר משל הערבים או משל הנוצרים .
את המסע .סיכומו את המסע לא רק שאינו עושה חסד של רגע אחרון אלא מגיע לשיא השמצתי חדש כאשר הוא סותם סופית את הגולל על ארץ ישראל" :הגדרת המסע כמסע התענוגות הגדול לארץ הקודש הייתה מוטעית .ראוי היה הרבה יותר לפרסמו כמסע ההלוויה הגדול לארץ הקודש". מציטוט זה ניתן להבין שהכותרת שנבחרה לתרגום העברי של הספר "מסע תענוגות לארץ הקודש" החמיצה את מחשבותיו האמיתיות על מקום זה .טוויין לא הסתיר כמובן את שמחתו כאשר הגיע לחוף יפו וראה את הספינה שחיכתה לקחת אותם הביתה: "ירדנו מהסוסים ,זו הפעם האחרונה ,ולא הרחק מהחוף ,ראינו את האנייה עוגנת בים! הוספתי כאן סימן קריאה ,משום שכה התפעמנו למראה האנייה .מסע עולי הרגל הארוך בא אל סופו ,ומשום מה רווח לנו". לאמיתו של דבר ,הלקח עבור טוויין ממסעו הוא שאין מקום טוב יותר מאשר הבית בארצות הברית8 .
סוף המסע לאחר כל האכזבות שמארק טוויין ספג בארץ ישראל :הנוף הצחיח ,החום המעיק ,המפגש עם המקומיים והשהות האינטנסיבית עם חבריו לדרך ,לא פלא שהוא ציפה לסיים
הציטוטים בכתבה זו נלקחו מהתרגום המקורי במהדורה הראשונה. תודות לאלי שילר ולהוצאת אריאל על עזרתם בהכנת הכתבה. טלפון להזמנות02-6434540 : 79טבע הדברים