Issuu on Google+

‫מסע ההשמצה‬ ‫של מארק טוויין‬ ‫בארץ ישראל‬ ‫כתבה‪* :‬מיה דואני‬

‫סמואל קלמנס‪ ,‬שנודע לאחר מכן בשמו הספרותי מארק טוויין‪ ,‬היה עיתונאי צעיר בן ‪ 31‬כאשר‬ ‫השתתף במסע תיור מאורגן ראשון של אזרחים אמריקנים בספינת קיטור‪ .‬ההוצאה לאור של‬ ‫העיתון "אלטא קליפורניה" מסן פרנציסקו היא זו ששילמה עבורו את דמי המסע בסך ‪1,250‬‬ ‫דולר‪ ,‬כשבתמורה הוא התבקש לשלוח רשימות ממסעו‪ .‬האנייה "קוויקר סיטי" הפליגה ביוני‬ ‫‪ 1867‬מניו‪-‬יורק‪ ,‬חצתה את האוקיינוס האטלנטי וערכה שיט ארוך בים התיכון‪ ,‬שכלל עצירות‬ ‫בצרפת‪ ,‬באנגליה‪ ,‬באיטליה‪ ,‬באיי יוון‪ ,‬בטורקיה ובארץ הקודש‪ 52 .‬המכתבים שפורסמו בעיתון‬ ‫זכו לתגובות אוהדות ומתלהבות של הקוראים‪ ,‬עד כי הוחלט לפרסמם כספר‪ .‬בשנת ‪ 1868‬יצא‬ ‫הספר שטוויין קרא לו "התמימים בחו"ל או סיור צליינים חדש" (‪The innocents abroad or‬‬ ‫‪ .)the new pilgrim's progress‬ארץ ישראל הפכה ליעד מסע פופולרי עבור תיירים מארצות הברית החל מאמצע המאה‬ ‫ה‪ .19-‬אניות הקיטור שהחליפו את אניות המפרש קיצרו את משך ההגעה והפכו את היעד לזמין יותר‪ ,‬ואת הפלגה‬ ‫לבטוחה יותר‪ ,‬מכיוון שהתיירים לא היו נתונים עוד לחסדי הרוח והמפרשים‪ .‬ככל שתנועת התיירות גברה החלו לצאת‬ ‫בשנות ה‪ 70-‬וה‪ 80-‬של המאה ה‪ 19-‬ספינות למסעות בעולם על בסיס יומי‪ ,‬מפילדלפיה‪ ,‬ניו‪-‬יורק ובוסטון‪ .‬האמצעים‬ ‫הכספיים ושעות הפנאי הרבות של אנשי המעמד הבינוני‪-‬גבוה אפשרו את עריכת "המסע הגדול"‪ ,‬שאף הפך לסמל‬ ‫סטטוס‪ .‬רבים מאלה שיצאו למסע נהגו להעלות על הכתב את רשמיהם‪ .‬בעידן שבו לא הייתה עדיין מצלמה‪ ,‬הכתיבה‬ ‫והציור היו דרכי הנצחה פופולריות‪ .‬אולם כתיבתו של מארק טוויין על ארץ הקודש הייתה שונה מכל מה שנכתב‬ ‫לפני כן‪ ,‬כי הוא השמיץ‪ ,‬לגלג ולעג כמעט לכל דבר שראו עיניו‪ .‬מדוע עשה זאת טוויין ומה מידת האמת בתיאוריו?‬

‫*הכותבת הינה דוקטורנטית בחוג ללימודי ארץ ישראל באוניברסיטת חיפה‬

‫עכו ונמל עכו‪ ,‬מבט ממזרח ‪ -‬דיוויד רוברטס‪.‬‬ ‫טבע הדברים ‪74‬‬

‫מרק טווין (במרכז) וחברים‪ ,‬צילום ספריית הקונגרס‬

‫‪ 47‬טבע הדברים‬


‫תיאורו המשמיץ של מארק טוויין את‬ ‫ארץ ישראל‬ ‫כל עוד טייל באירופה‪ ,‬היה יחסו אליה‬ ‫לעג המהול בהערצה‪ .‬אולם כאשר הגיע‬ ‫לחלק הלא אירופי של הים התיכון‪,‬‬ ‫השתנתה נימת מכתביו של מארק טוויין‬ ‫באופן משמעותי‪ .‬האירוניה התחלפה‬ ‫בציניות‪ ,‬והאמביוולנטיות בעוינות גלויה‪.‬‬ ‫טוויין דאג‪ ,‬באחת מהפסקאות הידועות‬ ‫בספר‪ ,‬להכתיר את נופה של ארץ ישראל‬ ‫כנוף המכוער ביותר בהשוואה לכל שאר‬ ‫המקומות שטייל בהם‪" :‬מכל הארצות‬ ‫הנודעות בנופן המכוער‪ ,‬חושבני שזו ראויה‬ ‫לכתר האליפות‪ .‬הגבעות קירחות ודהוהות‬ ‫וחזותן עלובה‪ .‬העמקים הם מדבריות‬ ‫מכוערות שבשוליהם צמחייה דלה עטוית‬ ‫ספינת קיטור על המיסיסיפי‪ .‬על ספינה שכמותה‪,‬‬ ‫"קוויקר סיטי"‪ ,‬הגיעו מארק טוויין וחבריו למסעם‬ ‫בארץ הקודש‪.‬‬

‫עצב ויגון‪ ...‬כל קו הוא גס וכל תו הוא‬ ‫חד‪ ,‬אין פרספקטיבה – המרחק אינו‬ ‫מחולל כאן את קסמיו‪ .‬זוהי ארץ שיממון‪,‬‬ ‫חסרת תוחלת ושברון לב"‪ .‬במקום אחר‬ ‫הוא כותב את אותם הדברים רק במילים‬ ‫אחרות‪" :‬גם לאחר מהלך שעתיים‪-‬שלוש‬ ‫ממקום המחנה שלנו‪ ,‬לא יכולנו לעצור‬ ‫ולהינפש‪ ,‬אף כי הנחל נמצא לצדנו‪.‬‬ ‫המשכנו אפוא בדרך כשעה נוספת‪ .‬אמנם‬ ‫ראינו מים‪ ,‬אולם בשום מקום בשממה‬ ‫שמסביב לנו לא היה אפילו חותם של צל‪,‬‬ ‫ואנו להטנו בחמה עד מוות‪' .‬כצל סלע‬ ‫כבד בארץ עייפה' – אין ביטוי יפה מזה‬ ‫בכל התנ"ך‪ ,‬ואין ספק שמכל המקומות‬ ‫בהם שוטטנו אין אחד המסוגל להעניק‬ ‫משמעות כה מלבבת לביטוי כארץ יוקדת‪,‬‬ ‫חשופה ונטולת עצים זו"‪.‬‬ ‫אברהם לווינסון אשר יזם את התרגום‬ ‫של תיאור המסע בארץ הקודש בלבד‬ ‫לעברית הוסיף הקדמה אפולוגטית שבה‬ ‫הוא התמודד עם תיאורי הנוף העלובים‬ ‫של ארץ ישראל במאה ה‪" :19-‬אינך‬ ‫יכול שלא לכאוב‪ .‬לכאוב ולהתרעם על‬ ‫כינויי הגנאי שהמחבר הכתיר בהם את‬ ‫ארץ הקודש‪ :‬ארץ שוממה‬ ‫ומכוערת‪ ,‬ארץ קודרת ונטולת‬ ‫חיוך – והארץ ארצך והדברים‬ ‫אמת‪ ...‬הציונות התוקפנית‬ ‫ניצחה את השממה המכוערת‪,‬‬ ‫הסירה את הקדרות והביאה‬ ‫חיוך"‪ .‬מטרת ההקדמה היא‬

‫לטעון כי עתה‪ ,‬בחלוף יותר מ‪ 100-‬שנה‬ ‫מאז מסעו של טוויין‪ ,‬שינתה הארץ לגמרי‬ ‫את פניה‪ .‬מעניין‪ ,‬אבל חוקרים ישראלים‬ ‫לא מעטים נוטים לבחור באחת מהציטטות‬ ‫האלה כדי לתאר את המפגש של אנשי‬ ‫העליות הראשונות עם נופי הארץ‪ .‬יש לזכור‬ ‫שהתיאור של טוויין נעשה בשנת ‪ ,1867‬עוד‬ ‫לפני שהחל מפעל ההתיישבות הציוני‪ .‬ייתכן‬ ‫שהבחירה בתיאור קשה זה משמשת עבורם‬ ‫כמעין תפאורה‪ ,‬שלעומתה כל פעילות‬ ‫עברית מתעצמת ונתפסת כמשפרת את נוף‬ ‫הארץ או "מחזירה עטרה ליושנה"‪.‬‬ ‫אין ספק כי ארץ ישראל בתקופה זו לא‬ ‫הייתה מפותחת‪ ,‬חלקים נכבדים מנופה היו‬ ‫שוממים‪ ,‬התנאים הסניטריים היו גרועים‪,‬‬ ‫ואדמות רבות שהיו ראויות לעיבוד נזרעו‬ ‫אך לא נחרשו‪ .‬עם זאת‪ ,‬טוויין לא סייר‬ ‫בישראל לאורכה ולרוחבה אלא הצטרף‬ ‫לטיול מאורגן נוצרי שהתמקד באתרי‬ ‫הקודש הנוצריים‪ :‬נצרת‪ ,‬הכינרת‪ ,‬ירושלים‬ ‫ובית לחם‪ .‬השרון‪ ,‬השפלה ומישור החוף‬ ‫לא זכו לביקורו של טוויין‪ .‬כמו כן‪ ,‬תיאוריו‬ ‫במהלך השנים יצאו כ‪ 65-‬עטיפות שונות לספר‪.‬‬

‫‪1‬‬

‫‪2‬‬

‫מהגליל ומבקעת ים המלח זהים לגמרי‬ ‫בשוממותם ואין כל הבחנה בין מתארי‬ ‫נוף שונים‪ .‬יש לזכור שטוויין ביקר בארץ‬ ‫בשיא הקיץ‪ ,‬כאשר נוף מולדתו הוא נהר‬ ‫המיסיסיפי הירוק תמיד‪ .‬לאמיתו של דבר‪,‬‬ ‫כדי להבין את תיאוריו המשמיצים של‬ ‫טוויין יש לבחון אותם לא בפרספקטיבה‬ ‫ציונית אלא בפרספקטיבה של התרבות‬ ‫האמריקנית שממנה הוא צמח‪.‬‬ ‫כתיבתו ההומוריסטית של מארק טוויין‬ ‫תיאורו של טוויין את ארץ הקודש עמד‬

‫‪ .1‬מנזר מר סבא ‪ -‬דיוויד רוברטס‪.‬‬ ‫‪ .2‬בור מים בנצרת ‪ -‬דיוויד רוברטס‪.‬‬

‫בניגוד מוחלט לדימוי של ארץ הקודש‬ ‫בספרות התנ"כית והצליינית‪ ,‬שעליה‬ ‫התחנכו בני ארצות הברית‪ .‬מיסיונרים‬ ‫פרוטסטנטים והרפתקנים מיסטיקנים‬ ‫היו האמריקנים היחידים שטיילו בארץ‬ ‫הקודש במחצית הראשונה של מאה ה‪.19-‬‬ ‫רוב עולי הרגל האלה באו כדי ללכת‬ ‫בעקבות ישו‪ ,‬והם כל כך נפעמו כאשר ראו‬ ‫לראשונה את המקומות הקדושים עד כי ‬ ‫לא שמו לב למצבה העגום והשומם של בתוך הז'אנר של סיפורי המסע מבחין‬ ‫ארץ ישראל‪ .‬גם כאשר חלק מהצליינים החוקר והסופר יעקב שביט בין שני‬ ‫תיארו תמונה עגומה של האזור‪ ,‬הם סוגי כותבים‪" :‬הנוסע הבנלי" ו"הנוסע‬ ‫דאגו להנגיד אותה לעבר המפואר של‬ ‫ארץ הקודש‪ ,‬שיוכל לחזור שנית אם רק‬ ‫בני האזור יהיו נוצרים‪ .‬על רקע זה ניתן‬ ‫להבין שמטרתו העיקרית של מארק טוויין‬ ‫בתיאורי הנוף המדכאים והמשמיצים היא‬ ‫קודם כול התקפה מבודחת על תיאור‬ ‫אותם נופים ממש בספרי המסעות שבהם‬ ‫היו מצוידים התיירים האמריקנים‪.‬‬

‫מצדה וים המלח ‪ -‬ציור מ‪ 1858 -‬של הצייר הבריטי אדוארד ליר‪.‬‬ ‫טבע הדברים ‪76‬‬

‫‪ 77‬טבע הדברים‬


‫השונה"‪ .‬הנוסע הבנלי הוא התייר‬ ‫הממוצע של תקופתו שמבקש להעלות‬ ‫בכתב את אשר עבר עליו‪ .‬הנוסע השונה‬ ‫הוא הנוסע המבקש להיות מקורי‪ ,‬מיוחד‬ ‫ושונה מן הנוסעים שקדמו לו ומספריהם‪.‬‬ ‫לפעמים הוא אף כותב תוך כדי עימות עם‬ ‫הספרות שקדמה לו‪ .‬כדי להפוך את ספרו‬ ‫למיוחד ומושך בעיני הקוראים הוא עושה‬ ‫שימוש בתחבולות ספרותיות כגון בניית‬ ‫סטראוטיפים‪ ,‬הגחכה‪ ,‬וולגריזציה‪ ,‬הפרזה‬ ‫ופרודיה‪ .‬טוויין העיתונאי טען שהוא מתאר‬ ‫את "המציאות העירומה" כפי שראה אותה‬ ‫במו עיניו‪ ,‬בניגוד לכל אלו שכתבו לפניו‪,‬‬ ‫וראייה ביקורתית זו היא המאפשרת לו‬ ‫להיות שונה משאר חבריו למסע‪" :‬כמעט‬ ‫ואני יכול לנבא‪ ,‬מילה במילה‪ ,‬מה יאמרו‬ ‫עולי הרגל היקרים לכשיראו את הר תבור‪,‬‬ ‫את נצרת‪ ,‬את יריחו ואת ירושלים – משום‬ ‫שיש בידי הספרים שמתוכם הם יונקים את‬ ‫דעותיהם‪ .‬אותם מחברים רושמים תמונות‬ ‫וכותבים שירי הלל‪ ,‬ואנשים קטנים חסרי‬ ‫בקורת עצמית נתפסים לראות הכול בעיני‬ ‫המחבר‪ ,‬ולא בעיניהם הם‪ ,‬ולדבר בלשונו"‪.‬‬ ‫מארק טוויין כתב את ספרו בסגנון של‬ ‫הומור ציני‪ ,‬סרקסטי ולעתים אף וולגרי‪.‬‬ ‫אחד המשפטים הידועים על מארק טוויין‬ ‫הוא‪ :‬אין דבר קדוש עבורו יותר מבדיחה‪.‬‬

‫מאשר כל ספר מסע לחו"ל שנכתב על ידי‬ ‫אמריקני לפניו‪ ,‬ואפילו היום הוא ספר‬ ‫המסע האמריקני הפופולרי ביותר‪ .‬רק‬ ‫לאחר שובו מן המסע פנה מארק טוויין‬ ‫לכתיבת הספרים שבזכותם הוא נחשב‬ ‫לאחד מגדולי הסופרים האמריקניים‪:‬‬ ‫"הרפתקאות תום סוייר" ו"הרפתקאות‬ ‫הקלברי פין"‪" .‬התמימים בחו"ל" תורגם‬ ‫בחלקו לעברית וניתנה לו הכותרת "מסע‬ ‫תענוגות לארץ הקודש" – ציטוט שנבחר‬ ‫מסך דבריו של מארק טוויין על המקום‪.‬‬ ‫מה גרם אפוא לספר מסע זה להיות‬ ‫פופולרי כל כך?‬

‫דמות בדווי עם סכין ‪ -‬ציור של הצייר האמריקני‬ ‫פרידריך אדווין צ'ארץ‪.1868 ,‬‬

‫המהדורה הראשונה של הספר שהודפסה‬ ‫בשנת ‪ 1868‬ב‪ 70,000-‬עותקים נמכרה‬ ‫בתוך פחות משנה‪ ,‬ומהדורות רבות נוספו‬ ‫מאז במשך המאה ה‪ 19-‬והמאה ה‪.20-‬‬ ‫הספר הזה נמכר בהרבה יותר עותקים‬

‫הכניסה לכנסיית הקבר ‪ -‬ציור של פורובין‪.1818 ,‬‬

‫סוד הפופולריות של ספרו של מארק‬ ‫טוויין‬ ‫לכאורה‪ ,‬קשה להבין מדוע הספר כל כך‬ ‫הצליח‪ ,‬מאחר שהיו קוראים שנחרדו מכך‬ ‫שטוויין שלח את חציו ההומוריסטיים‬ ‫לכתבי הקודש ולטקסים דתיים נוצריים‪.‬‬ ‫אולם טוויין הילך על החבל הדק שבין‬ ‫אמונה לכפירה‪ ,‬ובכך חסך לעצמו נידוי‬ ‫דתי‪ .‬הצלחתו של הספר נבעה ככל‬ ‫הנראה מכך שהוא אישר תפיסה לאומית‬ ‫שאמריקנים רבים החזיקו בה בסוף‬ ‫המאה ה‪ .19-‬טוויין הציג את אגן הים‬ ‫התיכון‪ ,‬שארץ הקודש הייתה רק חלק‬

‫העיר נצרת וסביבתה‪ - 1855 ,‬ציור של הצייר הבריטי וויליאם הולמן האנט‪.‬‬

‫טבע הדברים ‪78‬‬

‫‪ 79‬טבע הדברים‬


‫כנסיית הבשורה בנצרת ‪ -‬דיוויד רוברטס‪.‬‬

‫קפלת הצליבה בכנסיית הקבר ‪ -‬דיוויד רוברטס‪.‬‬

‫על הספר‬ ‫בארץ יצא הספר בעברית לראשונה בשנת ‪,1972‬‬ ‫בתרגומו של ארנון בן נחום‪ .‬הנוסח המקוצר‬ ‫שהתייחס רק לקטע המסע בארץ ישראל נקרא בשם‬ ‫"מסע תענוגות לארץ הקודש"‪ ,‬וכלל גם את המסע‬ ‫הקרקעי דרך סוריה ולבנון עד הכניסה לארץ ישראל‬ ‫מהצפון‪ .‬בשנת ‪ 1999‬יצאה מהדורה מחודשת‪ ,‬הפעם‬ ‫בהוצאת אריאל‪ ,‬שהיא העתק מדויק של התרגום‬ ‫הראשון‪ .‬למהדורה זו נוספו הקדמה חדשה ותוכן‬ ‫עניינים‪ .‬בשנת ‪ 2009‬יצא שוב הספר‪ ,‬הפעם בתרגום חדש בהוצאת כנרת‪,‬‬ ‫זמורה‪-‬ביתן‪ .‬בהוצאה החדשה נשמר שם הספר אך הושמטה ההקדמה‬ ‫החשובה של אברהם לבינסון‪ ,‬וכן הושמטו חלק מהאיורים וכל הפרק על לבנון‬ ‫וסוריה‪ .‬מעניין‪ ,‬אבל ראש הממשלה בנימין נתניהו החליט בביקורו במאי‬ ‫‪ 2009‬אצל נשיא ארצות הברית לתת דווקא ספר זה בתרגומו העברי כמתנה‬ ‫לנשיא ברק אובמה‪ .‬כנראה כדי להדגיש את שיממונה וחדלונה של הארץ‬ ‫בעידן של הטרום ציונות‪.‬‬

‫ממנו‪ ,‬כערש הציוויליזציה‪ ,‬אך לא פחות‬ ‫חשוב מכך כמגלם את ניוונה או גסיסתה‬ ‫של הציוויליזציה‪ .‬הצגה זו חיזקה אמונה‬ ‫פטריוטית אמריקנית שגרסה כי אמריקה‬ ‫היא העולם החדש‪ ,‬חלוץ הקדמה שיחליף‬

‫את העולם הישן‪ ,‬הגוסס והמתנוון‪ .‬עם‬ ‫זאת‪ ,‬הצלחת הספר לא נבעה רק מחיזוק‬ ‫רגש פטריוטי אמריקני אלא גם בשל סגנון‬ ‫ההומור שלו שהתאים לתיירות מסוג‬ ‫חדש‪ .‬היו אלה בני המעמד הבינוני‪-‬גבוה‬

‫ששגשגו לאחר שעברו את כור ההיתוך של‬ ‫מלחמת האזרחים‪ ,‬והם יצאו למסע מתוך‬ ‫סקרנות ותחושת עליונות ולאו דווקא‬ ‫למען חיזוק רגשות דתיים‪ .‬תיירות מהסוג‬ ‫הזה הפכה למעין מגפה בשלושת הדורות‬ ‫שלאחר יציאת הספר‪ ,‬והתייחסה לספר זה‬ ‫כאל מדריך תיירותי חדש‪.‬‬ ‫ ‬ ‫כך הציג טוויין בהומור האופייני לו‬ ‫כיצד הם התגאו בארץ מוצאם‪" :‬כל העת‬ ‫הקפדנו להבהיר כי הננו אמריקאים –‬ ‫אמריקאים! כאשר התברר לנו שנכרים‬ ‫רבים כמעט לא שמעו דבר על אמריקה‬ ‫מימיהם‪ ,‬וכי למספר גדול עוד יותר היא‬ ‫מוכרת רק כפרובינציה ברברית הרחק אי‬ ‫שם‪ ,‬שבאחרונה הייתה שרויה במלחמה‬ ‫במישהו‪ ,‬עוררה בערותו של העולם הישן‬ ‫רחמים בלבנו‪ ,‬אך לא ויתרנו אף על שמץ‬ ‫מחשיבותנו‪ ...‬הבריות לטשו בנו עיניים‬ ‫בכל מקום – ואנו לטשנו עיניים בהם‪.‬‬ ‫בדרך כלל גם הצלחנו‪ ,‬בסופו של דבר‪,‬‬ ‫להעניק להם הרגשה כי הם קטנים‪ ,‬לאחר‬ ‫שהחדרנו למוחם את עוצם גדולתה של‬ ‫אמריקה עד שכמעט מחצנו אותם"‪ .‬יחד‬ ‫עם זאת דואג טוויין להוסיף קריצת עין‬ ‫על הדרך שבה הם ככל הנראה נראו‬

‫כנסיית המולד ‪ -‬דיוויד רוברטס‪.‬‬ ‫טבע הדברים ‪80‬‬

‫‪ 81‬טבע הדברים‬


‫מארק טוויין מבכה את "קרוב משפחתו"‪ ,‬האדם הראשון בכנסיית הקבר‪ .‬רישום מהמהדורה המקורית‬ ‫שיצאה ב‪ ,1868-‬שאייר חברו הטוב של המחבר‪.‬‬

‫בעיני המקומיים‪" :‬שוטטנו בארץ הקודש‪,‬‬ ‫מבניאס עד ירושלים וים המלח – תהלוכה‬ ‫מוזרה של עולי רגל‪ ,‬כבדי ראש‪ ,‬במחלצות‬ ‫פאר‪ ,‬חובשי משקפיים ירוקים‪ ,‬מתנהלים‬ ‫מנומנמים בצל שמשיות כחולות‪ ,‬ורוכבים‬ ‫על עדת סוסים‪ ,‬גמלים ואתונות"‪.‬‬ ‫מארק טוויין השווה כמו קודמיו בין‬ ‫הסיפורים שעליהם גדל לבין המציאות‬ ‫המאכזבת שאותה הוא מצא‪ .‬אולם המתח‬ ‫אצלו אינו בין עבר להווה של ארץ הקודש‬ ‫אלא בין ארץ הקודש לבין ארצות הברית‪.‬‬ ‫טוויין הדגיש את ממדיה הקטנים של‬ ‫ארץ ישראל ואתריה בהשוואה לארצות‬ ‫הברית‪ ,‬ובכך הפחית את ערכה בעיני‬ ‫קוראיו האמריקנים‪" :‬כל רוחבה של ארץ‬ ‫ישראל הוא שלושים עד ארבעים מיל‪.‬‬ ‫את מדינת מיסורי ניתן לחלק לשלוש‬ ‫ארץ ישראל‪ ,‬ועוד ייוותר שטח מספיק‬ ‫לרביעית‪ ,‬בחלקה ‪ -‬ואולי בשלמותה"‪ .‬כמו‬ ‫כן הוא השווה את יופיו של הנוף מבחינת‬ ‫ירק וצבע כששוב מן הסתם הנוף בארצות‬ ‫הברית נראה טוב יותר‪" :‬ים הגליל המהולל‬ ‫קטן מאגם טאהו – ואינו מגיע אלא לכדי‬ ‫שני שלישים מגודלו‪ .‬אם ביופי אמורים‬ ‫הדברים‪ ,‬לא ניתן להשוות ים זה לאגם‬

‫טאהו יותר משניתן להשוות קו אורך‬ ‫גאוגרפי לקשת הענן‪ .‬המים העכורים של‬ ‫הבריכה הזו לא ישוו ולא ידמו לצלילותם‬ ‫של מי טאהו‪ .‬גבעות נמוכות קירחות אלה‬ ‫של סלעים וחול‪ ,‬שהן כה נטולות עומק‪,‬‬ ‫לא תשתווינה לפסגות השגיאות העוטרות‬ ‫את טאהו כחומה"‪.‬‬ ‫הספר של טוויין הפך עבור אותם תיירים‬ ‫חדשים לספר ההדרכה הלא פורמלי‬ ‫לאמריקנים בארץ הקודש יחד עם התנ"ך‪.‬‬ ‫דוגמה טובה לכך היא הקטע הסאטירי על‬ ‫בכיו המוגזם על הקבר של האדם הראשון‬ ‫(נמצא בתוך כנסיית הקבר)‪ ,‬שהפך לאחד‬ ‫הקטעים הידועים ביותר בספר‪" :‬קבר‬ ‫אדם! כמה מלבב הדבר‪ ,‬דווקא כאן‪ ,‬בארץ‬ ‫נוכרייה‪ ,‬הרחק מביתי ומידידיי‪ ,‬וכל דורשי‬ ‫שלומי‪ ,‬לגלות את קברו של קרוב משפחה‪.‬‬ ‫אמנם קרוב‪-‬רחוק‪ ,‬ואף על פי כן קרוב‪.‬‬ ‫בחוש טבעי‪ ,‬שאינו עשוי לשגות‪ ,‬התפעם‬ ‫לבי כמתוך היכרות‪ .‬מעיין הנאמנות‬ ‫לאבותיי נאחז ריגשה עד מעמקיו‪ ,‬ואני‬ ‫נתתי פורקן לסערת רגשותיי‪ .‬נסמכתי על‬ ‫עמוד ופרצתי בבכי‪ .‬אין אני רואה זאת‬ ‫לבושה לבכות על קברו של קרובי העלוב‬ ‫שמת‪ ...‬ברוב צער ואכזבה‪ ,‬מת האיש לפני‬

‫אגם טאהו בארצות הברית‪ ,‬שאותו משווה מארק טוויין לכינרת‪.‬‬

‫טבע הדברים ‪82‬‬

‫שנולדתי – ששת אלפים אביבים קצרים‬ ‫לפני שנולדתי"‪ .‬אף על פי שהקטע הוא‬ ‫סאטירי באופן בולט‪ ,‬טוויין התלונן‬ ‫שיותר מדיי קוראים האמינו שהוא אכן‬ ‫באמת בכה שם‪ .‬תיירים אמריקנים ללא‬ ‫ספור הגיעו לאחר צאתו של הספר אל‬ ‫קברו של האדם הראשון‪ .‬אולם הפעם‬ ‫מטרת הביקור לא הייתה לראות את‬ ‫המקום הקדוש אלא לראות את המקום‬ ‫שבו טוויין לכאורה בכה‪ .‬במקרה זה הפך‬ ‫טוויין למקור סמכות ששינה אתר מקודש‬ ‫לאטרקציה תיירותית מודרנית‪.‬‬ ‫התיירים האמריקנים הסתכלו על ארץ‬ ‫הקודש מזווית צרכנית‪ ,‬ועל כן הם‬ ‫השתוקקו לאסוף כמה שיותר מזכרות‬ ‫הביתה‪ .‬הם חזרו ממסע בארץ הקודש‬ ‫עם בקבוקי מים מהירדן ומים המלח‬ ‫ועם אבנים או מזכרות אחרות ממקומות‬ ‫קדושים‪ .‬טוויין גיחך על ההתנהגות הזאת‬ ‫בחן האופייני לו‪" :‬עולי הרגל בזזו למזכרת‬ ‫פיסות מהכותל החזיתי‪ ,‬כמנהגם המכובד‪,‬‬ ‫ואנו יצאנו לדרך"‪ .‬במקום אחר הוא שמח‬ ‫לאידם של חבריו למסע‪ ,‬שהחליטו דווקא‬ ‫לוותר על אטרקציה תיירותית רק בגלל‬ ‫המחיר‪ .‬תחילה הוא תיאר את כמיהתם‬ ‫לחוות בארץ הקודש קטעים מסיפור חייו‬ ‫של ישו‪ ,‬כמו הפלגה במי הכינרת‪ .‬אולם‬ ‫כשהם מגיעים לרגע האמת שבו מגיעה‬ ‫הספינה ורוצה לקחת אותם‪ ,‬או אז המחיר‬ ‫הנדרש נראה להם גבוה מדיי‪ .‬במהלך‬ ‫ההתמקחות על המחיר הספינה עוזבת‬ ‫אותם והם נשארים על החוף כשתאוותם‬ ‫בידם‪" :‬שמונה יצורים שמוטי כרבולת‬ ‫ניצבו על החוף‪ ,‬לא יאומן הדבר! כל זה –‬ ‫הכול – אחרי כל אותה התלהבות מידבקת!‬ ‫חרפה‪ ,‬סוף מביש כזה‪ ,‬לאחר התרברבות‬ ‫כה בזויה"‪ .‬בכל צחוק יש טיפה של אמת‪,‬‬ ‫ונדמה לי כי ניתן להזדהות גם עם אותם‬ ‫תיירים‪ ,‬כי מי מאתנו לא ויתר פעם על‬

‫סצנת רחוב ביפו ‪ -‬ציור של הצייר הגרמני גוסטב באורינפיינד‪.1890 ,‬‬

‫איזו אטרקציה תיירותית בחו"ל כשגילה‬ ‫שהמחיר הנדרש אינו לרוחו‪ .‬ייתכן שדווקא‬ ‫בקטעים האלה‪ ,‬המתארים בהומור חביב‬ ‫את תרבות התיירות המודרנית‪ ,‬טמון‬ ‫ההסבר להצלחתו של הספר הזה גם מחוץ‬ ‫לארצות הברית‪ .‬לגלוגו של טוויין על‬ ‫כמיהתם של חבריו למסע לשוט בכינרת‬ ‫כמו ישו מעלה את השאלה מה היה בעצם‬ ‫יחסו לדת הנוצרית‪.‬‬ ‫יחסו האמביוולנטי של מארק טוויין‬ ‫לדת הנוצרית‬ ‫אף על פי שמארק טוויין גילה ספקנות‬ ‫בנוגע לאיתורם של האתרים המקודשים‬ ‫לנצרות‪ ,‬הוא עדיין לא היה כופר אלא‬ ‫נוצרי פרוטסטנטי מהעולם החדש שהאמין‬ ‫בישו‪ .‬ניתן לראות את ספקנותו ואמונתו‬ ‫המשולבות יחדיו מתיאור ביקורו בכנסיית‬ ‫הקבר‪ ,‬שהיא האתר החשוב ביותר‬ ‫בירושלים עבור הנוצרים מכל העדות‪:‬‬ ‫"בהיכנסך לכנסיית הקבר הקדוש ראשון‬ ‫מאווייך לראות את הקבר עצמו‪ ,‬זהו כמעט‬ ‫הדבר הראשון שעליו נופלות עיניך‪ .‬דבר‬ ‫שני שמשתוקק אתה לראות‪ ,‬הוא המקום‬ ‫בו נצלב הגואל‪ .‬אלא שזאת מציגים לפניך‬ ‫אחרונה‪ ,‬ועליה תפארתו של המקום‪ .‬כבד‬

‫ראש ומהורהר אתה בעמדך בכוך קברו‬ ‫הקטן של הגואל – לא תיתכן אלא עמידה‬ ‫במקום אשר כזה – אולם אין בך שמץ‬ ‫אמונה שאדוננו אמנם מצא לעצמו מקום‬ ‫לשכב כאן אי פעם‪ ,‬ולפיכך מעיב ספק‬ ‫זה על העניין שאתה מחפש בו"‪ .‬באותה‬ ‫נשימה דואג טוויין להדגיש שפקפוקיו הם‬ ‫בנוגע לקבורה אך לא בנוגע לכך שישו אכן‬ ‫נצלב במקום זה‪" :‬מקום הצליבה משפיע‬ ‫עליך השפעה שונה‪ .‬מאמין אתה בכל לבך‪,‬‬ ‫כי עיניך רואות את עצם המקום בו מסר‬ ‫הגואל את נשמתו"‪.‬‬ ‫ ‬ ‫ייתכן שיחסו האמביוולנטי לנצרות אפשר‬ ‫לו לא להיות מוקצה על ידי המוסדות‬ ‫הכנסייתיים‪ ,‬וכך גם סלל בעקיפין את‬ ‫הדרך לפופולריות העצומה שספרו זכה‬ ‫לה‪ .‬לעומת זאת‪ ,‬יחסו לילידי המקום‬ ‫לא היה אמביוולנטי כלל‪ ,‬והוא התבטא‬ ‫בהומור של זלזול‪ ,‬גזענות ואף וולגריות‪.‬‬ ‫זאת בניגוד לבני לווייתו למסע שראו בהם‬ ‫תזכורת נעימה לדמויות שעליהן קראו‬ ‫בתנ"ך או בברית החדשה‪ .‬בנצרת‪ ,‬למשל‪,‬‬ ‫דמיינו חבריו למסע לראות את היופי‬ ‫המלכותי של המדונה בפני נערה מקומית‪,‬‬ ‫אולם בעיניו נראו כל הנערות מכוערות‪.‬‬

‫ובהומור יותר וולגרי הוא כותב‪" :‬מיטב‬ ‫יופיים של נופי המזרח נשאר רק בתחריטי‬ ‫פלדה‪ .‬אני שוב לא אתפעל מתמונתה של‬ ‫מלכת שבא בביקורה אצל שלמה‪ ,‬ואומר‬ ‫בלבי‪ :‬נאה את גברתי‪ ,‬אך רגלייך אינן‬ ‫נקיות ואת מצחינה כגמל"‪.‬‬ ‫טוויין‪ ,‬כמו חבריו למסע‪ ,‬לא הבחין כלל‬ ‫בין בני ישראל מתקופת התנ"ך לבין‬ ‫הערבים בני זמנו שנראו לו זהים‪ .‬דמויות‬ ‫הרועים הבדווים על עדריהם וגלימותיהם‬ ‫הארוכות הפעימו את לבם של אלפי‬ ‫צליינים נוצרים שחיפשו ומצאו בהם‬ ‫את בני דמותם של גיבורי הברית הישנה‪.‬‬ ‫מארק טוויין התחיל בתיאור המקובל‬ ‫שלהם‪" :‬הם היו בדווים גבוהים‪ ,‬שריריים‬ ‫ובעלי עור כהה מאוד וזקנים שחורים‬ ‫כדיו‪ .‬היו להם שפתיים מוצקות‪ ,‬עיניים‬ ‫בלתי מעפעפות והליכות מלכות"‪ .‬אולם‬ ‫המשכה של הפסקה מציג את דמותם‬ ‫באור שלילי על רקע סיפור יוסף וכותנת‬ ‫הפסים התנ"כי‪" :‬דומני שבחורים אלה‬ ‫מוכנים למכור את אחיהם הקטנים‪ ,‬אם‬ ‫תזדמן להם שעת כושר לכך‪ .‬מנהגיהם‪,‬‬ ‫הרגליהם‪ ,‬לבושם ומשלח ידם והמוסר‬ ‫הרופף שלהם הם כשל הדור הקדמוני"‪.‬‬ ‫‪ 83‬טבע הדברים‬


‫‪1‬‬

‫‪ .1‬עיקול של נהר הירדן ‪ -‬ציור של דיוויד רוברטס‪.‬‬ ‫‪ .2‬הר תבור ‪ -‬דיוויד רוברטס‪.‬‬

‫בהזדמנות זו עוקץ טוויין לא רק את‬ ‫דמותם העכשווית אלא גם את הדמויות‬ ‫התנ"כיות‪ .‬במקום אחר הופך ההומור שלו‬ ‫לוולגרי ונמוך יותר‪" :‬הלכנו לדרכנו ונעצרנו‬ ‫אצל מעיין הבתולה‪ .‬המים לא היו טובים‬ ‫ולא מצאנו מנוח בשום מקום‪ ,‬מחמת גדוד‬ ‫הילדים‪ ,‬הילדות והקבצנים שרדפו אותנו‬ ‫כל הזמן בבקשות בקשיש‪ .‬מורה הדרך‬ ‫ביקשנו להעניק להם נדבה‪ ,‬וכך עשינו;‬ ‫אולם באומרו לאחר מעשה שכמעט גוועים‬ ‫הם ברעב‪ ,‬חשנו בעל כורחנו כי חטא גדול‬ ‫עשינו בתיתנו מכשול על דרך התגשמות‬ ‫טבע הדברים ‪84‬‬

‫כה רצויה‪ ,‬וניסינו לגבותו בחזרה‪ ,‬אולם‬ ‫הדבר נבצר מאתנו"‪ .‬מפתיע‪ ,‬אך היהודים‬ ‫לא הופיעו בהבלטה בספרו של טוויין והוא‬ ‫לא כתב כמעט דבר על יהודי ירושלים‪,‬‬ ‫למרות העובדה שמספרם שם היה רב יותר‬ ‫משל הערבים או משל הנוצרים‪ .‬‬

‫את המסע‪ .‬סיכומו את המסע לא רק שאינו‬ ‫עושה חסד של רגע אחרון אלא מגיע לשיא‬ ‫השמצתי חדש כאשר הוא סותם סופית‬ ‫את הגולל על ארץ ישראל‪" :‬הגדרת המסע‬ ‫כמסע התענוגות הגדול לארץ הקודש הייתה‬ ‫מוטעית‪ .‬ראוי היה הרבה יותר לפרסמו‬ ‫כמסע ההלוויה הגדול לארץ הקודש"‪.‬‬ ‫מציטוט זה ניתן להבין שהכותרת שנבחרה‬ ‫לתרגום העברי של הספר "מסע תענוגות‬ ‫לארץ הקודש" החמיצה את מחשבותיו‬ ‫האמיתיות על מקום זה‪ .‬טוויין לא הסתיר‬ ‫כמובן את שמחתו כאשר הגיע לחוף יפו וראה‬ ‫את הספינה שחיכתה לקחת אותם הביתה‪:‬‬ ‫"ירדנו מהסוסים‪ ,‬זו הפעם האחרונה‪ ,‬ולא‬ ‫הרחק מהחוף‪ ,‬ראינו את האנייה עוגנת‬ ‫בים! הוספתי כאן סימן קריאה‪ ,‬משום שכה‬ ‫התפעמנו למראה האנייה‪ .‬מסע עולי הרגל‬ ‫הארוך בא אל סופו‪ ,‬ומשום מה רווח לנו"‪.‬‬ ‫לאמיתו של דבר‪ ,‬הלקח עבור טוויין ממסעו‬ ‫הוא שאין מקום טוב יותר מאשר הבית‬ ‫בארצות הברית‪8 .‬‬

‫סוף המסע‬ ‫לאחר כל האכזבות שמארק טוויין ספג בארץ‬ ‫ישראל‪ :‬הנוף הצחיח‪ ,‬החום המעיק‪ ,‬המפגש‬ ‫עם המקומיים והשהות האינטנסיבית עם‬ ‫חבריו לדרך‪ ,‬לא פלא שהוא ציפה לסיים‬

‫הציטוטים בכתבה זו נלקחו מהתרגום‬ ‫המקורי במהדורה הראשונה‪.‬‬ ‫תודות לאלי שילר ולהוצאת אריאל על‬ ‫עזרתם בהכנת הכתבה‪.‬‬ ‫טלפון להזמנות‪02-6434540 :‬‬ ‫‪ 79‬טבע הדברים‬


מסע ההשמצות של מארק טווין טבע הדברים