ישי סלוצקי

‫ישי סלוצקי‬

‫‪2020‬‬

‫‪1952‬‬

‫אוהב חיים ואוהב אדם‬

‫ספטמבר ‪2021‬‬

‫ד"ר גלית כרמלי‬ ‫אביטל בר‬ ‫‪avital.baer@gmail.com‬‬ ‫‪050-6400993‬‬

‫פתח דבר‬ ‫יצאנו למסע לכתיבת הספר להנצחת ישי‪ ,‬האדם שהיה‪ ,‬עבורנו בני משפחתו‬ ‫ועבור החברים שלו‪.‬‬ ‫הספר מנציח זיכרונות משותפים ומאיר פנים באישיותו הססגונית והייחודית‪.‬‬ ‫בספר תמצאו חוויות וסיפורים מאנשים שהכירו אותו‪.‬‬ ‫בספר תגלו מי היה ישי‪ ,‬את הדרך שבה חי את חייו‪ ,‬את ערכיו ואת המורשת‬ ‫שהשאיר לנו‪ ,‬משפחתו הקרובה‪.‬‬ ‫תלמדו על דרך חייו‪ ,‬על אהבת החיים שלו‪ ,‬על תחביביו והרגליו‪ ,‬ובעקר תחוו‬ ‫את החינוך שהנחיל לנו‪.‬‬ ‫המסע הזה נערך לטובת הדורות הבאים‪.‬‬ ‫באהבה וגעגועים‪,‬‬ ‫שרה‪ ,‬צח וענבר‬

‫ילדות ונעורים‬

‫אמא חנה‬ ‫ישי נולד בבית חולים אסותא בלידה קשה שארכה ‪ 24‬שעות‪ .‬בבית החולים שברחוב‬ ‫ז'בוטינסקי ערכנו את הברית‪ ,‬ואז עברנו לגור אצל חמותי (סבתא צילה)‪ ,‬אצלה גרנו כחודש‪,‬‬ ‫עד לטקס פידיון הבן‪ .‬לאחר מכן הדירה שלנו ברחוב ליליאן היתה מוכנה‪ ,‬ועברנו לגור בה‬ ‫כשישי היה תינוק‪ ,‬בדצמבר ‪.1952‬‬ ‫ישי היה ילד טוב‪ ,‬מסודר‪ ,‬נקי ומנומס‪.‬‬ ‫תמיד הפליא אותי כשהיינו מחכים בתור‬ ‫לרופא למשל‪ ,‬הילדים האחרים היו צועקים‬ ‫‪,,,‬‬ ‫ומשתוללים‪ ,‬וישי היה רגוע‪ .‬ישי אהב ניקיון‪.‬‬ ‫כשהיינו הולכים לים‪ ,‬ישי לא היה מוכן‬ ‫לשבת על החול ולא בתוך החול‪ ,‬והיה נשאר‬ ‫לעמוד‪ .‬ישי פחד להישאר לבד בבית‪ ,‬ואמר‬ ‫שאם יבואו גנבים לא יידע איפה הכסף‪.‬‬ ‫כשהיה קטן אהב להשתעשע בזריקת נעליים‬ ‫מהמרפסת‪ ,‬ועד שהייתי יורדת להביא ועולה‬ ‫– היה זורק שוב‪ .‬הוא אהב לשחק עם ארון‬

‫ישי ואמא חנה‬

‫הסירים במטבח‪ .‬היה בא ומוציא אותם ומתופף עם המכסים או עם המערוך‪ .‬וכשהיה רואה‬ ‫אותי כבר ידע מה אגיד‪ ,‬ונהג לומר בעצמו‪" :‬אתה שוב פעם הולך לסירים?"‬

‫‪6‬‬

‫אלבום‬ ‫ילדות‬

‫‪7‬‬

‫הייתי מספרת לישי הרבה סיפורים והוא‬ ‫אהב לשמוע‪ .‬בחג חנוכה אחד סיפרתי לו על‬ ‫מלחמות המכבים‪ ,‬כשאייזיק חזר בערב ישי‬ ‫שאל אותו‪" :‬אבא למה אתה לא הולך להלחם‬ ‫עם המכבים?" ישי היה מחובר מאוד לאייזיק‬ ‫אביו‪ ,‬שהיה חברמן ואבא כייפי‪ .‬את תשע‬ ‫שנותיו הראשונות עשה כבן יחיד‪ .‬ישי היה‬ ‫הולך עם אייזיק למשחקי כדורגל בבלומפילד‪,‬‬ ‫והם היו הולכים הרבה לים‪ .‬הוא גם אהב‬ ‫את גן החיות הסמוך לביתנו (היכן ש"גן‬ ‫העיר" כיום)‪ ,‬ונהג ללכת לעזור להם בבניית‬ ‫הכלובים לחיות‪ .‬בלילות היינו שומעים את‬ ‫שאגות האריה וישי היה מפחד‪ .‬אבל האמת‪,‬‬ ‫שממש פחדנו אז מ"השאקלים" – השועלים‬ ‫שייללו בלילות מסביב‬ ‫לביתנו‪.‬‬

‫ישי ואבא אייזיק‬

‫אבא אייזיק קנה המון מתנות לישי‪ .‬מכוניות‬ ‫מיניאטוריות עם דלתות נפתחות‪ ,‬טרקטור‬ ‫ועוד (כנראה שאז התחילה אהבתו למכוניות‬ ‫מיניאטוריות…)‪ .‬הוא קנה לו דמקה‪ ,‬שישי‬ ‫מאוד אהב לשחק בה‪ .‬כמו כן רכש לו ספר עם‬ ‫‪ 180‬שאלות של שמואל רוזן‪ .‬ישי ידע לענות‬ ‫על כל השאלות‪.‬‬

‫למעלה באמצע‪ :‬עם סבא‬ ‫אריה וסבתא צילה‬ ‫למעלה מימין‪ :‬ישי וקוקה‬ ‫מימין‪ :‬היום הראשון בכיתה א'‬ ‫משמאל ולמטה‪ :‬תמונות‬ ‫ממסיבת בר המצווה‬

‫‪9‬‬

‫ישי אהב מאד מאכלים שהייתי מכינה‪ .‬את החמין‪ ,‬הדגים לשבת‪ ,‬עוגיות המנדלברויט (אמר‬ ‫שזה יותר טוב מאשר הביסקוטי באיטליה!)‪ ,‬עוגת הטורט שהייתי מכינה והבלינצ'ס‪ .‬חגי וישי‬ ‫רבו על הבלינצ'ס‪ ,‬שאף אחד לא ייקח יותר‪ .‬פעם אחת מדדו בעזרת סרגל בסנטימטרים את‬ ‫גודל עוגת הטורט‪ ,‬שכל אחד יקבל חתיכה שווה‪...‬בשבת הייתי מכינה חמין וישי ואייזיק היו‬ ‫הולכים לטייל באיזור הרכבת‪ .‬ישי נהג לומר שמריחים את החמין שלי עד לרכבת‪ .‬ישי מאד‬ ‫אהב קפה קר‪ ,‬ואהב לשתות אצלי תמיד בג'ארה שלו‪.‬‬ ‫בכל שבוע היינו קונים קרפיונים לשבת ושמים אותם באמבטיה‪ .‬ישי אהב להתרחץ איתם‪.‬‬ ‫ביום שישי – הם היו מגיעים לצלחת‪ ...‬וישי אהב מאד את הדגים שבישלתי‪ .‬הוא אהב גם‬ ‫לקרדה‪ ,‬דג מלוח וסרדינים‪ .‬בבגרותו לא אהב דגים מלבד דג מלוח וסרדינים‪.‬‬ ‫בילדותו היו לו הרבה חברים בשכונה שגרו ברחוב שלנו וברחובות הסמוכים‪ .‬היה לו חבר‬ ‫טוב בשם שוקי‪ .‬הם היו משחקים דרך המרפסות והיו "יורים" אחד על השני‪ .‬היו להם גם‬ ‫חיילים מפלסטיק שאיתם אהבו לשחק‪ .‬הג'יפ – שאבא אייזיק בנה לו‪ ,‬היה גדול‪ ,‬עשוי מעץ‪,‬‬ ‫וישי אהב לשבת בתוכו והיו מסיעים אותו עם הרגליים‪ .‬החברים היו באים הרבה לשחק בו‪.‬‬ ‫בגיל הנעורים המאוחר חזר פעם אחת "מבוסם" מאלכוהול‪ ...‬בבוקר קמתי ומצאתי אותו ישן‬ ‫מחוץ לדלת הכניסה‪.‬‬ ‫אני זוכרת‪ ,‬פעם אחת כששכב בבית החולים עמדו שתי יונים על סורגי החלון‪ ,‬ישי אמר "הו‪,‬‬ ‫באו לבקר אותי גולדה ומאשה‪ ,‬הדודה והסבתא"‪ .‬כשהיה חולה הייתי מצלצלת ושומעת את‬ ‫השיעול שלו וזה היה חותך לי את הלב כמו סכין‪ .‬אבל הוא תמיד אמר שהכל בסדר‪ .‬כשהייתי‬ ‫דואגת ושואלת היה עונה לי‪" :‬מה את מחפשת לי מחלות?!"‬

‫‪10‬‬

‫מימין‪:‬‬ ‫בר המצווה של ישי‪ ,‬מימין‬ ‫לשמאל‪ :‬ישי‪ ,‬הדוד זליג‬ ‫(בעלה של חישה)‪ ,‬חישה‬ ‫ולידה ביתה שרה‪ ,‬למטה‬ ‫הילדות מירי ואוסי (בנותיה‬ ‫של שרה)‪.‬‬

‫"ישי היה בן טוב לי‬ ‫ולאייזיק‪ ,‬נכד טוב‬ ‫לסבתות‪ ,‬אח טוב לחגי‪,‬‬ ‫בעל טוב לשרה‪,‬‬ ‫ואבא טוב לצח וענבר‪".‬‬

‫תל אביב‪ ,‬שנות החמישים‬ ‫מימין לשמאל‪ ,‬למעלה‪ :‬סבתא חנה‪ ,‬גיורא‪ ,‬מרדכי‪ ,‬זליג; למטה‪ :‬דליה‪ ,‬ישי ורותי‪.‬‬

‫חגי‬ ‫כשאני נולדתי ישי היה בן תשע‪ ,‬אין לי הרבה זכרונות מהילדות המוקדמת איתו מלבד זה‬ ‫שרבנו והתקוטטנו הרבה‪ ,‬כמו ילדים בנים‪ ,‬הוא היה מרביץ לי‪ ...‬אבל מצד שני הוא היה הגב‬ ‫והמגן שלי בפני ילדי השכונה‪ .‬לכל הילדים שהיו גדולים ממני בשלוש‪-‬ארבע שנים‪ ,‬שמהם‬ ‫פחדנו‪ ,‬מספיק שהייתי צועק‪" :‬ישי" – וכולם היו בורחים‪...‬‬ ‫כשאבא חלה הייתי אני כבן תשע‪ ,‬וישי כנער לקח עליי מעין חסות‪ ,‬והחליט שהוא מגדל אותי‪.‬‬ ‫ישי כנער לא היה הכי "רגוע"‪ ,‬והוא אהב לבלות‪ ..‬זה אומר שבגיל תשע‪-‬עשר הלכתי לשתות‬ ‫בירה ב"דרבי בר" בכיכר דיזינגוף עם החבר'ה שלו‪.‬‬ ‫אנחנו הסתובבנו הרבה בתל אביב‪ ,‬עשינו את כל העיר ברגל‪ .‬היינו מסתובבים הרבה בגן‬ ‫החיות‪ ,‬הסמוך לביתנו‪ .‬הקבלן שם היה הדוד דולגין‪ ,‬הוא ובנו אלי עבדו שם‪ ,‬ואני זוכר שישי‬ ‫עבד שם בבניית כלובי החיות‪ .‬אני באתי‪ ,‬ותפקידי היה להשקות במים את הבטון בכלוב‬ ‫הגורילות שנבנה‪.‬‬ ‫היה קשה מאד להסתובב עם ישי בעיר‪ ...‬כולם הכירו אותו‪ ,‬אם זה מהשכונה‪ ,‬מהכדורגל‪,‬‬ ‫והוא התחבר בקלות לכל אחד‪ .‬תמיד היו עוצרים אותנו כל רגע ברחוב‪.‬‬ ‫כבחור צעיר ישי עבד בחנויות תקליטים‪ .‬האחת היתה‪" :‬מלוס" באבן גבירול‪ ,‬והשנייה היתה‬ ‫בנחלת בנימין פינת אחד העם‪ .‬הוא אהב את זה מאד‪.‬‬

‫‪14‬‬

‫למעלה משמאל‪ :‬ישי ובן דודו עמי‬

‫הסיפור של מחלת אבי הוציא אותו לגמרי מהאיפוס‪ ,‬כי הוא היה מאוד מחובר אליו‪ .‬פעמיים‬ ‫הסתובבנו ברחובות העיר לחפש את אבא שהיה דמנטי והלך לאיבוד‪ .‬פעם אחת לקח שלושה‬ ‫ימים למצוא אותו‪ ,‬ופעם אחת מצאנו אותו במחלקה האורתופדית באיכילוב‪ .‬זה השפיע על‬ ‫ישי מאוד‪ .‬גם ככה הוא לא אהב ללמוד‪ ,‬ובשנות התיכון היה לו קשה‪.‬‬ ‫אני זוכר שאבא עבד בשנותיו האחרונות באיזה מפעל‪ .‬בגלל מצבו העובדים שם התעמרו בו‪.‬‬ ‫ישי הלך לשם ואיים עליהם‪ .‬הוא היה קרוב מאוד לאבא‪.‬‬ ‫בצבא ישי שירת בסיירת ערבה‬ ‫שהמרכז שלהם היה ביוטבתה‪ .‬זכור‬ ‫לי שהיה בא הביתה ומביא קצפת‬ ‫בבקבוקים לחיצים‪ ,‬הוא היה מביא‬ ‫שלושה כאלה‪ .‬היחידה שלו פעלה‬ ‫עם הבדואים שהיו גששים‪ ,‬וכך היה‬ ‫חוזר הביתה ומביא לנו קפה בדואי‬ ‫טוב עם הל‪ .‬יום אחד נסענו לבקרו‬ ‫ביוטבתה‪ ,‬אמא ואני‪ ,‬עם משפחה‬ ‫של חייל אחר שהיה להם אוטו‪ .‬זה‬ ‫היה טיול ענק בשבילנו‪ ,‬ובמיוחד‬ ‫זכור לי שהיתה מן שוקת כזו עם‬ ‫ברזייה שיוצא ממנה חלב! התפעלתי‬ ‫מזה מאוד‪.‬‬

‫‪16‬‬

‫ביחידה הם עבדו על הגבול בסיני‪ ,‬כדי למנוע הברחות‪ :‬של צאן‪ ,‬סמים‪ .‬יום אחד הם תפסו‬ ‫כמות של כמה טונות חשיש והמפקד החליט לשרוף את זה לא רחוק מהקיבוץ‪ .‬הייקים מקיבוץ‬ ‫יוטבתה הסתובבו מסטולים כמה ימים‪...‬‬ ‫אחר כך ישי שירת כקשר באילת‪ ,‬ומאוחר יותר היה שלם בבה"ד ‪ ,7‬שם שירת עם בחור בשם‬ ‫כספי (שהיה החתן של הנשיא קציר)‪ .‬ערב מלחמת יום כיפור ישי בא הביתה לכמה שעות‬ ‫ואני זוכר שאמר שהכוננות היא בשיא‪.‬‬ ‫במלחמה ישי שירת בצפון‪ .‬היתה התקרית עם הג'יפ – הוא יצא לרגע להחליף בטרייה‬ ‫במכשיר הקשר ואז פגע פגז בג'יפ והנהג נהרג‪ .‬ישי נפגע מקיר שהתמוטט שם בסמוך‪.‬‬

‫מימין‪ :‬חגי‬ ‫בתחפושת‬ ‫וישי במדים‬

‫ישי מזוקן‪,‬‬ ‫שוכב מקדימה‬

‫‪17‬‬

‫ישר אחרי הצבא ישי עבד בסיני עם קבלני עפר‪ ,‬בטרקטורים כמנהל עבודה‪ .‬הוא היה שחור‬ ‫כמו בדואי כושי‪ ,‬ועוד עם השפם שמגיע עד לסנטר ופיאות לחיים כמו של פרנק זאפה‪.‬‬ ‫הוא מאוד אהב את פרנק זאפה‪ .‬היה תקליט אחד שלו שהיה מחרפן אותי‪ ,‬מוסיקה כזו מוזרה‬ ‫אסינכרונית‪ ,‬מתוך שינה זה היה מעיר אותי ומשגע אותי‪ .‬והוא ואני אהבנו ביחד ג'אז‪ ,‬אני‬ ‫אהבתי את הג'אז הישן יותר‪ ,‬הוא את היותר מודרני‪ .‬אחרי שגם אני השתחררתי ועבדנו –‬ ‫הוציאנו כמעט את כל המשכורות על תקליטים‪.‬‬

‫ישי‪ ,‬עם ובלי שפם‪...‬‬

‫‪18‬‬

‫בסיני‪ ,‬ישי עשה מילואים בתחנת ממסר של חיל הקשר בראס‪-‬מוחמד בתיקון מכשירי הקשר‪.‬‬ ‫היתה לו‪ ,‬כמו לכל הטכנאים‪ ,‬ציפורן ארוכה בזרת ששימשה כמברג‪ .‬זה היה מנהג של אנשים‬ ‫שמתעסקים עם אלקטרוניקה‪ .‬הוא היה מסתובב שם עם השפם‪ ,‬הציפורן ובגד ים‪ .‬יום אחד‬ ‫הגיעו לעשות איזושהי ביקורת והתלוננו על איך שנראה‪ .‬ישי אמר לקצין‪ :‬תסתכל מסביב ‪ -‬כל‬ ‫מכשירי הקשר עובדים !‬ ‫שנינו למדנו נהיגה אצל עמוס שהיה בן דודו של חברו הטוב איתן‪ .‬בנוסף להיותו מורה לנהיגה‬ ‫היה לו גם פאב בירמיהו‪ .‬את הטסט עברנו‪ ,‬בעיקר ישי‪ ,‬שלא הרבה להתאמן‪ ,‬בזכות הקשרים‬ ‫של עמוס‪...‬‬ ‫קנינו ביחד פורד אסקורט ישן‪ ,‬ישי נהג נורא‪ ,‬היה זורק את הקלאצ'‪ ,‬והאוטו היה קופץ ונכבה‪.‬‬ ‫אחר כך קנינו אוטו מיוחד – פג'ו ‪ 504‬ספורט עם מנוע ‪ ,2000‬היו בקושי ארבעה כאלה‬ ‫בארץ‪ ,‬זה היה אוטו טיל‪ ,‬והיינו משתוללים ועושים תחרויות עם נהגים על הכביש‪ .‬זה היה‬ ‫אוטו ספורט והיו עלויות מטורפות לתקן אותו‪ .‬את ישי תפסו בלי סוף על מהירות‪ .‬באיזשהו‬ ‫שלב אמרתי לו "תעשה כרטיסייה"‪...‬‬ ‫אחר כך קנינו‪ ,‬בעזרתה של סבתא מאשה‪ ,‬אלפא רומיאו ‪ 33‬חדשה‪ .‬לישי היו הרבה שלילות‬ ‫רישיון‪ ,‬ואני שלמדתי אז באוניברסיטה בירושלים – זכיתי לקבל את האוטו לעצמי כל פעם‬ ‫לכמה חודשים‪ .‬שנינו אהבנו לנהוג מהר‪ ,‬אבל את ישי היו תופסים‪..‬‬ ‫היה לנו קול דומה בטלפון ולא פעם ישי היה מדבר שעה ארוכה עם מישהו מהחברים שלי עד‬ ‫שההוא היה מבחין שזה ישי‪ .‬הוא הכיר את כל החברים וכולם הכירו אותו‪.‬‬

‫‪19‬‬

‫אני זוכר שלמדתי בתיכון‪ ,‬והייתי תלמיד טוב‪ ,‬אבל יום אחד הלכתי עם חבר שלי אלון סמואל‬ ‫בשמורת נחל פולג כדי להגדיר פרחים וצמחים‪ ,‬וביום אחר התפלחתי מבית ספר כדי לשבת‬ ‫במשפט בבית המשפט‪ .‬סגן המנהל אמר לי תביא את ההורים ואז הבאתי את ישי‪ ...‬וזה לא‬ ‫היה ממש רציני‪..‬‬

‫בכל הזמן הזה הוא עוד גר‬ ‫בבית‪ .‬ואז היתה תקופה‬ ‫שיצא מהבית לגור עם‬ ‫חברים‪ .‬הוא גר כמה‬ ‫זמן ברחוב עליית הנוער‬ ‫בגבעתיים ואחר כך ברחוב‬ ‫אמסטרדם בתל אביב בדירת‬ ‫קרקע‪ .‬היתה להם החתולה‬ ‫שהם כינו‪" :‬מראדונה" – הם‬ ‫היו מגלגלים לה כדור מהנייר‬ ‫הכסוף של שוקולד והיא‬ ‫היתה רצה עם זה ומכדררת‬ ‫בכל הבית‪.‬‬

‫‪20‬‬

‫הוא יצא לגמרי מהבית כשהכיר את שרה והם עברו לגור ברמת גן‪ .‬אז גם הפרדנו מכוניות‪.‬‬ ‫הוא התחיל לעבוד בתור מפעיל מחשב בקופת חולים כללית ברחוב ארלוזורוב‪ .‬אני זוכר‬ ‫שכנער אהבתי לבוא לשם בקיץ כי המחשב היה זקוק למזגן חזק‪ ,‬והיתה שם גם טלוויזיה‪.‬‬ ‫המחשב של אותם ימים היה ענק והיו כרטיסיות שהיו מנקבים וסרטים ומדפסת סיכות ענקית‪.‬‬ ‫אני זוכר את ההארד‪-‬דיסק של ‪ 20‬מגה בייט שהיה כבד מאוד והיו מרימים אותו בשתי ידיים‪.‬‬ ‫התפקיד הראשי של ישי היה לכבות ולהדליק את המחשב‪ .‬בהתחלה היו מכבים בסוף כל יום‬ ‫ומדליקים בבוקר‪ ,‬אחר כך בשישי ומדליקים בשבת‪ ,‬ומאוחר יותר ביום כיפור בלבד‪.‬‬ ‫לאט לאט המפעילים התחלפו ועם השנים ישי היה היחיד שידע להדליק את המחשב במוצאי‬ ‫החג‪.‬‬ ‫בכל פעם היתה בעיה להדליקו מחדש‪ ,‬במוצאי יום כיפור אחד שום דבר לא הצליח ונאלצו‬ ‫לקרוא למומחה של ‪ IBM‬מאנגליה שעבד שלושה ימים כדי להחזירו לחיים‪.‬‬ ‫ישי היה איש של אנשים‪ ,‬מתחבר‪ ,‬ידע לדבר עם כל אחד‪ .‬רוב העבודה שלו בקופת חולים‬ ‫היתה להשכין שלום בין אנשים במשמרות השונות‪ .‬במשמרות האלה היו כל מיני טיפוסים‬ ‫מוזרים שהיה צריך לחבר אותם זה לזה ‪ -‬וזה היה הג'וב הכי מאתגר שם‪.‬‬ ‫ישי היה כמוני איש של בוקר‪ ,‬היה מגיע מוקדם לעבודה וחותך מוקדם‪ .‬ב‪ 12‬בצהריים היה‬ ‫מתייצב לארוחת צהריים "אצל יעקב"‪ ,‬מסעדה של העובדים‪ ,‬עובד עוד קצת ואחר כך פורש‬ ‫לשלאף שטונדה‪.‬‬

‫‪21‬‬

‫כבוגרים היינו בקשר הדוק‪ ,‬היינו מדברים הרבה בטלפון‪ ,‬בדרך כלל רבים מי יגיד לאמא שלנו‬ ‫משהו שלא נוח (כמו החיבור לכבלים "הטראומטי") היינו נפגשים עם המשפחות אצלנו‬ ‫ואצלם‪ ,‬וחוגגים יחד ימי הולדת‪ ,‬וחגים‪.‬‬ ‫פעמים רבות הייתי קופץ דרכו בבוקר לעבודה‪ ,‬לוקח משהו‪ ,‬מדבר איתו‪ .‬החבר'ה ממרכז‬ ‫קופת חולים היו באים לטפל אצל "אח של ישי" רופא השיניים‪ .‬החבר'ה שלו שם הכירו אותי‬ ‫כשהסתובבתי שם די הרבה‪ .‬היה את השומר אבי‪ ,‬שישי קרא לו "טרזן"‪.‬‬ ‫הבנות שלי מאוד אהבו אותו והתחברו אליו‪ .‬הבת שלי לי‪( ,‬שאיתה יש את הסיפור המפורסם‬ ‫כשבכתה שרחץ לה פנים כילדה קטנה‪ ,‬עשה לה "בוז'ו בוז'ו" והיא נבהלה) – קיבלה את‬ ‫התכונה שלו להתחבר לכל אחד‪ .‬לפעמים התפקידים התהפכו‪ ,‬ואני הייתי האח הגדול שמארגן‬ ‫ומוליך את העניינים‪ ,‬למשל המשפטיים‪ ,‬ולישי היה תפקיד של לבשר לאמא דברים שהיא לא‬ ‫רוצה לשמוע‪.‬‬

‫אני מתגעגע לשיחות איתו‪,‬‬ ‫חסר לי שמישהו יעזור לי "לדבר עם אמא"‪.‬‬ ‫חסרים לי הקיטורים המשותפים‪,‬‬ ‫היינו גם אחים וגם חברים‪.‬‬

‫‪22‬‬

‫למעלה מימין‪ :‬סדר פסח אצל סבתא מאשה‪,‬‬ ‫משמאל ישי וקוקה‪.‬‬ ‫למעלה משמאל‪ :‬בחתונת שפרה בת הדודה של‬ ‫ישי‪ ,‬מימין‪ :‬קוקה אחות הכלה‪ ,‬משמאלה ‪ -‬החתן‬ ‫אריה‪ ,‬בת הדודה מקנדה רוז‪ ,‬הכלה שפרה‪ ,‬ישי‪.‬‬ ‫למטה מימין‪ :‬חגי‪ ,‬משמאל עמי בן הדוד‪.‬‬ ‫למטה משמאל‪ :‬סדר פסח נוסף אצל סבתא‬ ‫מאשה‪ ,‬מימין חגי‪ ,‬עמי‪ ,‬יהודית ואביה זליג‪,‬‬ ‫חנה‪ ,‬סבתא מאשה‪ ,‬אניטה‪ ,‬זליג של גולדה‪ ,‬ישי‪,‬‬ ‫שפרה‪ ,‬רחל‪ ,‬אייזיק‪.‬‬

‫‪23‬‬

‫מימין‪:‬‬

‫למעלה‪:‬‬ ‫זאב (אבא של איריס‬ ‫אישתו של חגי)‪ ,‬חגי‪,‬‬ ‫ישי‪ ,‬צח ולי‬

‫למטה‪:‬‬ ‫מימין‪ :‬לי‪,‬‬ ‫צח‪ ,‬שרה‪,‬‬ ‫ישי‪ ,‬ענבר‪,‬‬ ‫סבתא חנה‪,‬‬ ‫דר‬

‫‪24‬‬

‫"צמד הזייפנים"‬ ‫שרה מספרת‪ :‬את ליל הסדר נהגנו לערוך עם סבתא חנה ועם חגי‪.‬‬ ‫וצמד הזייפנים ישי וחגי היו פוצחים בשירה וזיופים‪ ,‬בעיקר ישי‪...‬‬

‫‪25‬‬

‫הזכרונות שלנו‬

‫‪27‬‬

‫שרה וישי‬ ‫כאשת קבע שירתתי ‪ 23‬שנים בצבא‪ .‬בגיל ‪ 32‬שירתתי בתל אביב‪ ,‬ולמדתי בגימנסיה הרצליה‬ ‫שיעורי ערב‪ .‬ישי‪ ,‬שהיה בן ‪ 33‬עבד בקופת חולים‪ ,‬וחבר של ההורים שלי שעבד איתו שאל‬ ‫אותו אם יש לו חברה‪ .‬וכשישי אמר שלא‪ ,‬החבר אמר לו‪ :‬יש לי להכיר לך בת של חברים עם‬ ‫הרבה כסף (בתור אשת קבע…)‪.‬‬ ‫דרך הוריי הוא טילפן והוריי ביקשו את רשותי‪ ,‬ואז הוא התקשר ודיברנו הרבה בטלפון‪ ,‬אבל‬ ‫לקח זמן עד שהתראינו‪ ,‬הייתי עסוקה‪ .‬לימים הוא אמר לי ששמע את קולי והרגיש שהוא חייב‬ ‫לראות את הבחורה הזו‪ .‬ערב אחד יצאתי מגימנסיה הרצליה‪ ,‬ואמרו לי שמישהו מחכה לי‬ ‫בחוץ‪ .‬ישי חיכה לי בחוץ בהפתעה‪ .‬הוא אמר שאני מתחמקת… אמרתי שממש לא בכוונה‬ ‫תחילה אלא שפשוט לא יצא‪ ,‬ואז קבענו שיבוא למחרת‪ .‬גרתי בדירה שכורה הוא בא לדירתי‬ ‫וישבנו עד ‪ 2‬בלילה‪ .‬אחרי יומיים כבר בא עם מברשת שיניים ומברשת שיער ועבר לגור איתי‪.‬‬ ‫בתחילת הקשר ישי מצא חן בעיניי אך לא התלהבתי‪ ,‬אמרתי‪ ,‬בסדר‪ ,‬עוד אחת מההיכרויות‪.‬‬ ‫האמת שכשראיתי אותו הוא מצא חן בעיני‪ ,‬אבל את לא ישר מראה התלהבות… אחרי‬ ‫שהגיע עם מברשת השיניים ‪ -‬הכל השתנה‪.‬‬

‫‪28‬‬

‫מרגע שהיינו ביחד היה חם ‪ -‬היחס שלו‪ ,‬האכפתיות‪ ,‬ההכלה שלו‪ .‬ישי תמיד ידע לפרגן‪ ,‬להרגיע‬ ‫ולפנק כשאני באה הביתה מהעבודה‪ .‬עבדתי מאד קשה והרבה‪ ,‬והקשר ביננו היה הדוק‪ .‬תמיד ידע‬ ‫לומר את המילה הנכונה‪ ,‬תמיד אמר ״את שלי ואני תמיד אוהב אותך״‪ ,‬ואני אמרתי תמיד טוב‪,‬‬ ‫בסדר‪ ,‬והוא היה אומר ‪ :‬את לא יודעת לפרגן‪ ,‬אני יודע שאת מתה עלי‪ .‬אני עבדתי בזמנו שישה‬ ‫ימים בשבוע ובמקביל בשני תפקידים‪ ,‬ישי היה שותף אמיתי ‪ -‬מנקה‪ ,‬עושה את הקניות מבשל‬ ‫ומטפל בילדים‪.‬‬ ‫לאחר כמה חודשים מהיכרותנו הוא התקשר לאבי ואמר לו‪ :‬אתה יושב? אני רוצה את הבת‬ ‫שלך‪ ,‬כמה אני צריך לשלם? ואבי אמר‪ :‬תשאל אותה‪ .‬וזו היתה הצעת הנישואים‪ .‬אחרי חצי שנה‬ ‫נישאנו‪ .‬כשישי בא בפעם הראשונה לבית הוריי‪ ,‬אבא שלי הציע לו ״שפריץ רומני״ בארוחה‪ ,‬והוא‬ ‫שתה בהתלהבות ואבא שלי אמר‪" :‬התקבלת למשפחה"‪.‬‬

‫‪,1986‬‬ ‫קצת אחרי החתונה‪,‬‬ ‫בבית של סבתא חנה‪,‬‬ ‫ברחוב ליליאן בתל אביב‪.‬‬

‫‪29‬‬

‫החתונה שלנו‬

‫‪30‬‬

31

‫את ירח הדבש שלנו עשינו בלונדון‪ .‬בטיול נכנסנו לחנות תקליטים בעלת שלוש קומות! ישי‬ ‫התחיל לאסוף תקליטים לעגלה‪ .‬כשהגיע לקופה – נדהמתי מהכמות‪ ,‬ואמרתי לו‪ :‬איך בדיוק ניקח‬ ‫הכל לארץ?! אז הגבלתי אותו לעשרה תקליטים בלבד‪.‬‬ ‫מאז ומתמיד ישי אהב מכוניות ישנות ומעניינות‪ .‬בחו"ל היינו הולכים לתערוכות של מכוניות‪,‬‬ ‫כשהיינו בצפון איטליה ביקרנו במוזיאון שהוא מתחם של שלוש קומות בבעלות נהג מרוצים‬ ‫מפורסם‪.‬‬ ‫היו שם הרבה מכוניות מיניאטוריות‪ ,‬וישי התבאס שהן לא היו למכירה‪ .‬ישי תמיד ביקש ליום‬ ‫ההולדת שלו כמתנה תקליט או מכונית‪ ,‬וכך התחיל האוסף‪ .‬בנוסף‪ ,‬הוא קנה הרבה‪ ,‬בלא מעט‬ ‫כסף‪.‬‬ ‫ישי היה מכין חמין שהיה מפורסם בין החברים והמשפחה‪ .‬בחמין היה ״סוד״ ‪ -‬הוא היה מוסיף‬ ‫חבילת שוקולד מריר! ישי התחיל את הבישול כשעברנו לגור פה בבית בפרדסיה‪ .‬בצומת היתה‬ ‫חנות שמבשלים בה אוכל ביתי בשם ״כתום״‪ .‬הוא עשה שם קורס בישול ‪ -‬התאהב ונסחף‪.‬‬ ‫מאוחר יותר הלכנו לקורס בנתניה אצל יואל אונגר (שהיה בן כיתה שלי בתיכון)‪ .‬הוא היה קונה‬ ‫המון ספרי בישול וגם אוסף מתכונים מהעיתונים‪ .‬את המתכונים כרך בחוברת‪ .‬ישי אהב הרבה‬ ‫סגנונות בישול וטעמים‪.‬‬ ‫הוא התאהב גם באוכל הרומני שהכיר מהבית שלי‪ .‬שלוש פעמים נסענו יחד רומניה‪ ,‬בפעם‬ ‫הראשונה כהפתעה ליום הולדת ‪ 50‬ל״טיול שורשים״‪ ,‬בשניה עם אחותי מירב‪ ,‬ובשלישית‬ ‫ב‪ - 2019-‬עם אחותי ואחי ובני זוגם‪ ,‬שכרנו מכונית וטיילנו כ‪ 12-‬יום‪ .‬זה היה הטיול האחרון‪.‬‬

‫‪32‬‬

‫למעלה מימין‪ :‬באחת החופשות בירושלים‪ ,‬הילדים‬ ‫הביאו את סבתא חנה‪ .‬זה היה ביקורה הראשון בעיר‪.‬‬ ‫למעלה משמאל‪ :‬דגל מנצ'סטר בחדר המלון‬ ‫למטה מימין‪ :‬טיול ברומניה עם קטי וחנן‬ ‫למטה משמאל‪ :‬ערכה יוקרתית של אלבומי אלביס‬ ‫שישי הזמין לשרה במתנה‪.‬‬

‫לידת הילדים‬ ‫דיברנו על ילדים ומאד רצינו‪ ,‬ושנינו לא היינו צעירים וידענו שהשעון מתקתק‪ .‬בהתחלה ניסינו‬ ‫להיכנס להריון‪ ,‬ורופא הנשים שלי אמר שלפני שאנחנו מתחילים לדבר על טיפולים וכל זה‬ ‫ צאו לנופש‪ ,‬ואחרי החופש כשתנוחי‪ ,‬נדבר‪ .‬נסענו עם חברים למלון אביה סונסטה באילת‪,‬‬‫וחזרתי מהמלון בהריון‪ .‬כך היה גם עם ענבר‪ ,‬נסענו למלון כרמל בחיפה וחזרתי בהריון‪.‬‬ ‫בין צח וענבר יש הפרש של בדיוק שנתיים וחודשיים‪ .‬צח נולד ב‪ 16-‬באוגוסט‪,1988 ,‬‬ ‫וענבר ב‪ 16-‬באוקטובר‪ ,1990 ,‬שניהם באותו בית חולים‪ ,‬באותה המיטה‪ ,‬ביום שלישי‬ ‫בשבוע‪ .‬רצינו גם ילד שלישי אבל לא הלך‪.‬‬ ‫ידעתי שהוא יהיה אבא טוב על פי האופי שלו והיחס שלו לבני הדודים והאופן שבו הוא מדבר‬ ‫עם כל הילדים‪ ,‬משחק איתם‪ ,‬מספר סיפורים‪ .‬חמותי אומרת שהיה לו את האופי של אביו‪,‬‬ ‫שגם הוא היה בכל המפגשים מוקף תמיד בכל הילדים מסביבו‪ ,‬משחק איתם‪ ,‬מתחבר‪ ,‬מאכיל‬ ‫אותם‪.‬‬ ‫בזמן ההריון עם צח גרנו בדירה של סבתו בבת ים (שציוותה את הדירה לאחר מותה לשימוש‬ ‫כל הילדים והנכדים)‪ .‬היינו אז בחודש תשיעי‪ ,‬וחיכינו לחבר שיבוא לקחת אותנו‪ .‬ברחוב עבר‬ ‫שיכור כולו מסריח מאלכוהול ואמר בצרפתית ‪:‬״יש לה בן והוא יהיה רופא״‪ .‬אז חצי הצליח לו‬ ‫והוא היחיד שצדק שזה בן‪.‬‬

‫‪34‬‬

‫משמאל‪ :‬ישי ודוד משה‪ ,‬בפדיון‬ ‫הבן של צח‪ ,‬בבית של סבתא‬ ‫חנה‪.‬‬ ‫למטה מימין‪ :‬ישי‪ ,‬שרה וצח‬ ‫בדירה בבני ברק‪ .‬משמאל‪:‬‬ ‫כל המשפחה בבריתה של ענבר‪.‬‬

‫צח נולד בלידה קשה‪ ,‬הרופא שלי אמר שצריך קיסרי‪ .‬הוא הורה לי לבוא עם הציר הראשון‪.‬‬ ‫לרוע מזלי הגענו לבית החולים‪ ,‬והרופא שלי היה בכנס בחו"ל‪ .‬הרופא שהיה שם אמר שבלידה‬ ‫ראשונה לא עושים קיסרי וביקש לחכות‪ .‬צח נולד בלידת עכוז שארכה ‪ 16‬שעות‪.‬‬ ‫ישי היה איתי בחדר לידה‪ ,‬הוא היה כל כך לחוץ ואמר‪" :‬אני רוצה את אשתי‪ ,‬זה הכי חשוב"‪.‬‬ ‫כשהרופא תפר אותי כל כך הרבה זמן שאלתי אותו‪" :‬מה אתה עושה שם? מה אתה תופר‬ ‫חליפה?!" אני זוכרת שהפכתי לאטרקצייה במחלקה בגלל הלידה המסובכת‪.‬‬ ‫בגלל התנוחה לא ידענו מה המין עד הרגע האחרון‪ .‬כשהוא נולד הרופא אמר לישי ‪:‬״מזל טוב‬ ‫יש לך בן!״ והוא הופתע ואמר‪" :‬יווו‪..‬חבל רציתי בת"‪ ,‬כי בראש שלו היתה לו בת‪ .‬וגם בגלל‬ ‫שכשהייתי בהריון חברה החזיקה שרשרת מעל הבטן שלי והכריזה שזו בת‪.‬‬ ‫בסוף ההריון עם ענבר היינו בבית בבני ברק‪ ,‬והרגשתי שמשהו קורה‪ .‬רצנו לקליניקה של‬ ‫הרופא שהיה סמוך לביתנו‪ .‬היה שם תור גדול של נשים שמחכות בחוץ‪ ,‬אבל לי התחילו‬ ‫צירים‪ .‬ישי דפק לו על הדלת‪ ,‬והוא הכניס אותנו‪ ,‬והסתבר שיש כבר פתיחה של שש אצבעות‪.‬‬ ‫הרופא רצה ליילד אותי במרפאה‪ ,‬אבל אנחנו התעקשנו ונסענו לבית חולים בלינסון‪.‬‬ ‫ישי הלך להסדיר את הקבלה‪ ,‬וכשהוא חזר תוך רבע שעה היא כבר היתה בחוץ‪ .‬הרופא‬ ‫התבדח ואמר‪" :‬כל לידה ‪ -‬תעברי דירה"‪.‬‬ ‫בגלל שישי עבד בקופ"ח כללית נתנו לו לבחור‪ ,‬והוא בחר מספר תעודת זהות לענבר בבית‬ ‫החולים‪.‬‬

‫‪36‬‬

‫למעלה מימין‪ :‬ענבר וההורים בחדר של ענבר בפרדסיה‬ ‫למעלה משמאל‪ :‬המשפחה במסעדה במלון בטאבה‪.‬‬ ‫למטה מימין‪ :‬ישי וצח בבית של סבתא חנה‪.‬‬ ‫למטה משמאל‪ :‬הטיול המשפחתי לפראג‪.2015 ,‬‬

‫כשהילדים היו קטנים לא נסענו לחו"ל‪ .‬נסענו פעם אחת לנופש בארץ כי לא רצינו להפיל את‬ ‫הילדים על הוריי או על אימו‪ ,‬כשגדלו נסענו לטיול ראשון למרוקו‪ ,‬טיול מאורגן דרך הקופה‪.‬‬ ‫כשעמדנו לנחות בחזרה בארץ ישי רצה לרדת מהמטוס עם גלביה‪ ,‬נעלים וכובע מרוקאיים‬ ‫שקנה‪ .‬אמרתי לו‪" :‬דיר באלאק אל תעשה לילדים בושות"‪.‬‬ ‫כשהסלוצקים צוחקים יש להם עיניים קטנות קטנות כמו לסינים‪ .‬האגדה המשפחתית מספרת‪,‬‬ ‫שכשהם חיו בפולין‪-‬רוסיה‪ ,‬יום אחד באו אליהם הביתה קוזאקים‪ ,‬והסבתא רבא הלינה‬ ‫אותם במתבן‪ .‬בלילה היתה הולכת להביא להם אוכל…‪ ,‬ואז אמרו שמשם הגיעו העיניים של‬ ‫הסלוצקים‪.‬‬ ‫הסלוצקים גרו ממש מול בית הספר‪ ,‬והאגדה המשפחתית מספרת שישי היה מתעורר רק עם‬ ‫הצלצול הראשון אבל מחכה לקום מהמיטה בצלצול השני‪ ,‬וכך תמיד מאחר לבית ספר‪.‬‬ ‫למרות שבבגרותו אהב לדייק ואף להקדים‪.‬‬ ‫ישי היה מסור לסבתא מאשה וטיפל בה במסירות גם כשהיתה בסוף ימיה‪.‬‬ ‫את אמא שלו הוא אהב לבקר בכל יום‪ ,‬הם היו מתווכחים ומתעמתים אבל הוא היה אוהב‪,‬‬ ‫קשוב‪ ,‬מסור וסבלני‪.‬‬ ‫ישי היה מתחבר לכולם‪ ,‬למוכר בסופר‪ ,‬לזו של הזיתים בשוק‪ ,‬לכל אחד‪ .‬כשראית אותו נראה‬ ‫טיפוס ביישן אבל היה לו את הקסם והיכולת להתחבר לכולם‪ .‬בכל מקום היו לו חברים‪.‬‬

‫‪38‬‬

‫שרה‪ ,‬סבתא חנה‪ ,‬ענבר‪ ,‬שובל‪ ,‬צח וישי‬

‫ישי סבל ‪ 14‬שנה‪ .‬ב‪ 2007-‬גילינו את המחלה‪ .‬כשחזרנו מהשבעה אחרי פטירת אימי ראינו‬ ‫אצלו גוש ענק מתחת ליד‪ ,‬שאלתי אותו‪ :‬״ישי מה זה? צריך לבדוק״ והוא אמר‪ :‬״זה כלום‪ ,‬זה‬ ‫בטח מחדר כושר״‪ .‬הלכנו לרופאה‪ ,‬והתגלה שזה סרטן אלים‪ .‬היא רצתה לאשפז אותו‪ ,‬והוא‬ ‫אמר שהוא מרגיש מצויין ולא הסכים להתאשפז‪ ,‬אלא לקבל טיפול ולחזור הביתה‪ .‬הטיפול‬ ‫עזר…ואחרי כשבוע הגוש נעלם‪ .‬לפי מצב הבדיקות‪ ,‬הרופאה לא האמינה שהוא הלך על‬ ‫רגליו‪ .‬אחר כך היה עשור שבו בכל שנתיים שלוש היו לו בעיות רפואיות‪ :‬פריצות דיסק‪ ,‬סכרת‪,‬‬ ‫ניתוח מעקפים‪ ,‬הוא החליק בבית וקרע שלושה גידים‪.‬‬ ‫אחרי תשע שנים המחלה חזרה … הלכנו לד"ר הלמן‪ ,‬ההמטולוגית שלו‪ ,‬וישי אמר לה‪:‬‬ ‫המחלה חזרה לי‪ ,‬אני מרגיש‪ .‬היא אמרה שלא יכול להיות כי כבר עברו חמש שנים נקיות‪.‬‬ ‫למזלנו‪ ,‬הרופאה עשתה איסוף תאי גזע ממנו‪ ,‬והוא עבר השתלה עצמית בהדסה בירושלים‪.‬‬ ‫חודש ימים הייתי איתו שם‪ .‬ההשתלה הצליחה‪.‬‬ ‫בפעם השלישית‪ ,‬אחרי חמש שנים נוספות‪ ,‬היתה ממש הפתעה‪ .‬התחילו כאבי גב שהיו‬ ‫מדימומים פנימיים‪ ,‬ואחרי שבועיים מהגילוי הוא נפטר‪.‬‬ ‫אף פעם לא שמענו ממנו קיטורים‪ .‬הוא תמיד ראה את חצי הכוס המלאה‪ ,‬תמיד כשנשאל‬ ‫היה אומר‪ :‬אני בסדר גמור‪ ,‬ראה קדימה ואמר‪ :‬״ישי הבריא מטפל בישי החולה״‪ ,‬וכך חשבנו‬ ‫שיהיה גם בפעם האחרונה‪ ,‬כי ידענו שזה ישי‪ .‬אבל בפעם האחרונה ראינו שהוא כבר מרים‬ ‫ידיים‪ .‬בחמישי האחרון‪ ,‬לפני פטירתו‪ ,‬הרופאה אמרה לו‪ :‬״אני לא בטוחה שתשרוד את‬ ‫הסופ"ש״‪ .‬חזרנו הביתה‪ ,‬הוא התיישב על הספה‪ ,‬וביקש ממני לקחת נייר ועט‪ .‬ניסיתי להתנגד‬ ‫ולומר לו‪ :‬״ישי מה זה השטויות האלה?״‪ ,‬אבל הוא התעקש‪ ,‬הכתיב לי מידע על הצד הפיננסי‪,‬‬ ‫מה נמצא איפה וכמה ומתי‪ .‬ואז פתאום לקח את הטלפון והתחיל להתקשר לחברים הטובים‬ ‫שלו ולהיפרד מהם אחד אחד‪.‬‬

‫‪40‬‬

‫"ישי הבריא יטפל בישי החולה"‬

‫"לכל העזרים הרפואיים התייחסת בהומור‪:‬‬ ‫ לעמוד הטיפולים קראת מרצדס‪.‬‬‫ לנקזים הגדולים שהיו לך קראת מזגנים‪.‬‬‫ לחיישן הסוכרת קראת ‪ GPS‬שאשתי‬‫תוכל לאתר אותי‪".‬‬

‫לישי בעלי וחברי האהוב‬ ‫רוצה לומר לך תודה! למען יידעו מי אתה ושאין כמותך‪.‬‬ ‫תודה על היום שהכרנו‪.‬‬ ‫תודה על המשפחה הנפלאה שהקמנו‪.‬‬ ‫תודה על החיים המופלאים‪ ,‬על האהבה‪ ,‬המסירות‪ ,‬הנתינה‪ ,‬ההבנה והפירגון‪.‬‬ ‫תודה על הטיולים‪ ,‬המתנות‪ ,‬השיחות‪ ,‬הבקרים והלילות‪.‬‬ ‫תודה על הארוחות בבית ובמסעדות‪.‬‬ ‫תודה על היותך בעל ואבא למופת שמגרילים פעם בחיים‪.‬‬ ‫תודה על היותך מעבר לבעל ובן זוג‪ ,‬גם חבר אמיתי‪.‬‬ ‫תודה על הצחוק והחיוכים‪.‬‬ ‫תודה על האופטימיות שגם בזמנים קשים תמיד ראית את חצי הכוס המלאה‪ ,‬וגם אם קשה‬ ‫תמיד פתרת בתשובה‪" :‬הכל בסדר והכל יהיה בסדר"‪.‬‬ ‫תמיד אמרת לי "את האחת והיחידה והאהובה"‪.‬‬ ‫למרות שהיה לי קשה להביע במילים עשיתי זאת במעשים‪.‬‬ ‫תודה על ההבנה שהכל מתוך דאגה ואהבה‪.‬‬ ‫מתגעגעת עד מאוד‬ ‫והנה אני אומרת‪ :‬אוהבת ואוהב לתמיד!‬

‫רעייתך שרה (שורה כמו שקראת לי)‬

‫‪42‬‬

43

‫ההספד של שרה‬ ‫ישי אהובי והיקר שלי‬ ‫הנה חלפו להם כבר ‪ 30‬ימים מהיום בו עזבת אותנו במהירות הבזק‪.‬‬ ‫עומדים אנו‪ ,‬אשתך שורה האוהבת‪ ,‬ילדיך היקרים והאהובים צחון וענברושה‬ ‫וכלתך שקראת לה שובלי‪ ,‬שאמרת שהיא גם יפה וגם אופה‪ ,‬אמא חנה היקרה‪,‬‬ ‫אחיך חגי‪ ,‬גיסך‪ ,‬גיסותיך‪ ,‬אחיינך ואחייניותיך ‪ ,‬שכניך‪ ,‬חבריך‪ ,‬מכריך ומוקיריך‪.‬‬ ‫עומדים אנו לפני קברך שהוא הבית החדש שלך‪.‬‬ ‫המציאות שאתה איננו טופחת‪ ,‬אך הראש והלב מסרבים להאמין‪.‬‬ ‫אנחנו מרגישים שאנו נמצאים בסרט בדיוני‪ ,‬והנה הסרט הסתיים ואתה תופיע‬ ‫ותחייך כהרגלך ‪ -‬זהו הכל בסדר אני פה‪ .‬אך הסרט שאנו נמצאים בו הוא‬ ‫מציאותי ורע‪.‬‬ ‫אהובי‪ ,‬הכרנו לפני כ‪ 35 -‬שנים‪ .‬מרגע הכירנו תוך יומיים גרנו יחד ותוך חצי‬ ‫שנה נישאנו‪ ,‬הקמנו משפחה לתפארת עם ילדים מקסימים‪ ,‬אוהבים‪ ,‬חכמים‬ ‫ומלאי נתינה‪.‬‬ ‫רצה הגורל ולפני כ‪ 14-‬שנים חלית בפעם הראשונה במחלת הסרטן‪ ,‬שלה‬ ‫קראת חבר שלי‪ .‬אמרת זה בסדר אני אלחם ואנצח‪ .‬איך היית אומר‪ ,‬יש שני ישי‪,‬‬ ‫ישי החולה וישי הבריא‪ .‬ישי הבריא מטפל בישי החולה‪ ,‬וכך היה לכל אורך הדרך‪.‬‬ ‫חברך חזר שוב לאחר ‪ 9‬שנים ושוב ניצחת‪.‬‬ ‫והפעם‪ ,‬חברך חזר שוב לאחר ‪ 4.5‬שנים‪ ,‬אך הפעם החבר ניצח‪ .‬ולמרות‬ ‫שרצית להילחם לא הצלחת‪ ,‬הוא הביס אותך‪ .‬אמרת לי‪ :‬שורה הראש רוצה‬

‫‪44‬‬

‫הגוף לא מאפשר‪ .‬היינו בטוחים שאתה מתפנה לקבלת חמצן וחוזר‪.‬‬ ‫תמיד ראית את חצי הכוס המלאה‪ ,‬תמיד עם חיוך על הפנים והתשובה אני בסדר‪.‬‬ ‫גם לכל העזרים הרפואיים התייחסת בהומור‪:‬‬ ‫ לעמוד הטיפולים קראת מרצדס‬‫ לנקזים הגדולים שהיו לך קראת מזגנים‬‫ לחיישן הסוכרת קראת ‪ GPS‬שאשתי תוכל לאתר אותי‬‫תמיד תמכת ועזרת לחולים אחרים ועודדת אותם שיראו אותך כדוגמא‪.‬‬ ‫הגורל שיחק לנו והספקת להיות נוכח בחתונה של צח‪ ,‬איך היינו מאושרים‪.‬‬ ‫חבל שלא תהיה נוכח בהמשכיות חייה של ענברושה‪ ,‬מבטיחה לך שאעשה הכל‬ ‫שהיא תהיה מאושרת‪.‬‬ ‫אהובי‪ ,‬כל בוקר חסרים לנו ברכת הבוקר טוב שלך‪ ,‬והשאלה איך ישנתם וכמובן‬ ‫ברכת הלילה טוב‪.‬‬ ‫הבית שקט מידי‪ ,‬תמיד היה בבית המולה של טלוויזיה או מוזיקה‪ .‬מוזיקה‬ ‫הייתה התחביב שלך ואהבת חייך‪ .‬כשהיית נכנס אפילו לאוטו‪ ,‬ישר היית מפעיל מוזיקה‪ .‬איך‬ ‫אמרת‪ ,‬אוטו בלי דלק לא מניע‪ ,‬אני בלי מוזיקה לא נוסע‪.‬‬ ‫תחביבך הנוסף היה אוסף מכוניות ישנות (לא אמיתיות)‪ .‬כששאלו מה תרצה‬ ‫מתנה ליום הולדת תשובתך הייתה דיסק או מכונית‪.‬‬ ‫חסרה לי חברתך‪ ,‬שהיינו כל יום יושבים ביחד לפנות ערב לשתות ביחד את‬ ‫הקפה‪ ,‬מה שנקרא ‪ .five o'clock‬וכן ביום שבת בבוקר הסלט של שבת שכולם‬ ‫אהבו שהיית מכין ואז מעיר לארוחת בוקר‪.‬‬

‫‪45‬‬

‫אהובי עוד לא מצליחה לקלוט את החיים בלעדיך‪ .‬למרות שיש לי תמיכה וסיוע מהילדים‬ ‫והמשפחה הקרובה‪.‬‬ ‫אהובי‪ ,‬אני יכולה להמשיך ולכתוב עוד שעות כי יש המון סיפורים וזיכרונות אשר‬ ‫יישארו איתנו לאורך כל החיים‪ .‬בדמעות לא פוסקות‪ ,‬עם כל זיכרון וסיפור עליך‪.‬‬ ‫אז אהובי היקר‪ ,‬אתה קרוב ליד הבית‪ ,‬היישוב שמאוד אהבת להתגורר בו‪.‬‬

‫נוח יקירי על משכבך בשלום‪ ,‬שמור עלינו מלמעלה והאר לנו את הדרך‪.‬‬ ‫תהא נשמתך צרורה בצרור החיים‪.‬‬

‫‪46‬‬

‫פראג‬ ‫‪2015‬‬

‫רומניה‬ ‫‪2019‬‬ ‫איטליה‬ ‫‪2018‬‬

‫‪47‬‬

‫אבא שלנו‬ ‫בילדות המוקדמת אבא היה המגדל שלנו‪ ,‬אימנו היתה אשת צבא קבע‪ .‬בשבתות בבוקר כשגרנו‬ ‫בדירה בבני ברק‪ ,‬הוא היה קם ומכין לנו ארוחת בוקר‪ ,‬ואותנו היה שם ליד הטלויזיה לצפות‬ ‫ב'טאזמניה' ו'טום וגרי'‪ .‬אבא בכלל נורא אהב סרטים מצויירים‪.‬‬ ‫תוך כדי שהיה מבשל היה מזמזם ורוקד ושר‪ ,‬ובאיזשהו שלב היה בא ומתיישב איתנו‪.‬‬ ‫אבא תמיד היה משחק ומשתגע איתנו‪ ,‬אפשר לומר שאבא היה עוד ילד בבית‪ ,‬מנפח סירות‬ ‫גומי בסלון בבית ואת הברווז הצהוב‪-‬כחול שאפשר היה "לרכוב" עליו‪ .‬ראינו איתו המון סרטים‬ ‫מצויירים ואת הקלטות הקלאסיות של דיסני‪ .‬ראינו אפילו את "פנטזיה" שמלווה במוזיקה‬ ‫קלאסית‪.‬‬ ‫אבא היה נכנס בשבת בבוקר‪ ,‬פותח לרווחה את התריסים‪ ,‬והיה מתחיל להקריא שירים מספר‬ ‫שירים של ביאליק‪ .‬גם כשהיינו גדולים‪ ,‬גם כשישנו עם חברים‪ ,‬אבא היה בא פותח את התריסים‬ ‫ומקריא בקול הבס שלו‪ .‬הוא לא ידע לשיר‪ ,‬היה זייפן ידוע‪ ..‬ובכל זאת הוא נהג לשיר בבית‪ ,‬אני‬ ‫זוכרת שאהב לשיר לנו את בת הטוחן מעוץ לי גוץ לי בקולי קולות‪ .‬בבקרים באמצע השבוע אבא‬ ‫היה שר לנו את "בוקר בא לעבודה"‪.‬‬

‫‪48‬‬

‫בוז'ו בוז'ו‬ ‫שרה מספרת‪ :‬הילדים מאד אהבו שהוא היה‬ ‫עושה להם מקלחות‪ ,‬הוא היה משתולל איתם‬ ‫ומצחיק אותם‪ .‬והיה לו קטע כשהיה שוטף להם‬ ‫את הפנים ‪ -‬ובכדי שלא יהיה להם רתיעה הוא‬ ‫היה אומר להם‪" :‬בוז׳ו בוז׳ו בוז'ו" וכך רוחץ להם‬ ‫את הפנים‪ .‬ויום אחד התארחה אצלנו אחייניתו‬ ‫לי‪ ,‬וכרגיל ישי קילח את הילדים וגם את האורחת‬ ‫ופתאום אני שומעת צרחות ובכי‪ .‬שאלתי אותו‪:‬‬ ‫"ישי מה קרה"‪ ,‬והוא אמר‪" :‬אני לא יודע‪ ,‬עשיתי‬ ‫לה את הבוז׳ו בוז׳ו והיא בוכה‪...‬וטענה שאני רוצה‬ ‫להרוג אותה‪): ...‬‬

‫המשפחה בשביל אבא היתה הכל! היינו מבחינתו הדבר הראשון ומעל הכל‪ ,‬לפני עבודה‪ ,‬כסף‪,‬‬ ‫בילויים וחברים‪ .‬בראש וראשונה אמא ואחר כך אנחנו‪ .‬אבא תמיד חזר ואמר "המשפחה מעל‬ ‫הכל"‪.‬‬ ‫אבא דאג תמיד שיהיה שיח ביננו ואין דבר כזה ריבים או ברוגז או לא מדברים גם כשהיו ריבים‬ ‫וכעסים הם לא נשארו לא מדוברים‪ ,‬גם כשרבנו בינינו או עם ההורים ‪ -‬הוא היה מושיב אותנו‬ ‫ואומר‪ :‬יאללה ‪ -‬שפכו !‬ ‫משפט אחד שהיה חוזר ואומר וגם מתנהג לפיו היה‪" :‬צריך להעריך כל בן אדם באשר הוא אדם‬ ‫ולהסתכל עליו בגובה העיניים"‪ .‬הוא תמיד אמר תהיו נחמדים בשביל להיות נחמדים ולא בשביל‬ ‫לקבל משהו‪ .‬לכל מקום שאליו אתם נכנסים תמיד תשאלו מה נשמע‪ ,‬תגידו בוקר‪.‬צהריים‪.‬ערב‬ ‫טוב‪ ,‬ותמיד עם חיוך‪ .‬לא חשוב מה האדם עושה ומאיפה הוא מגיע‪.‬‬ ‫ברגע שאתה פונה לבן אדם עם חיוך ‪ -‬הדלתות נפתחות וההתייחסות משתנה‪.‬‬ ‫הוא תמיד אמר שכסף זה לא הכל בחיים ומה שחשוב הוא האושר הפנימי‪ ,‬ועודד אותנו לפעול‬ ‫בשביל זה‪" :‬אל תסתמכו על מישהו אחר ‪ -‬תמיד תשיגו בעשר אצבעות שלכם‪ ,‬תשאפו ותשיגו!"‬ ‫אבא דגל בכבוד ובנימוסים‪ ,‬לא היה אצלנו דבר כזה בבית לקלל‪ .‬אם היתה נפלטת קללה הוא‬ ‫היה "מאיים"‪" :‬אני אנקה לכם את הפה במים וסבון" וזה נטמע בנו‪ .‬עד היום שנינו לא מקללים‬ ‫בבית ובחוץ‪.‬‬

‫‪50‬‬

‫תפנצ'ר אותנו‬

‫אותנו‬ ‫מניאטה‬ ‫תפנצ'ר‬

‫מסיפורי‬ ‫אבא‬

‫כשנסענו לקנייה הכרנו שבט‬ ‫של מסאיים‪ .‬בתיהם בנויים‬ ‫מלבנים שעשויות מחרא של‬ ‫פרות מיובש ומעורבב עם בוץ‪,‬‬ ‫ולמעלה יש גג מקש‪ ,‬והחושות‬ ‫האלה נקראות מנייאטה‪.‬‬ ‫כשהיינו רבים אבא היה אומר‬ ‫לנו אני אבנה לכם מנייאטה‬ ‫בחוץ ואשכן אתכם בחצר‪.‬‬ ‫לצח היה דובי בגודל אדם‪ .‬כשגרנו עם משפחת ברעם בדירה בבני‬ ‫ברק‪ ,‬אבא ואבישי החליטו שהם תולים אותו על העץ שהיה מחוץ‬ ‫למרפסת‪ ,‬וקושרים בחוט אל תוך הסלון וכל אחד שעבר ברחוב הם‬ ‫היו מושכים בחוט ומזיזים את הדובי‪ .‬החרדים למטה צעקו‪ :‬געוולד‬ ‫געוולד! ואבא ואבישי היו מתגלגלים מצחוק‪.‬‬

‫לחברתה הטובה של אמא‪,‬‬ ‫מירי‪ ,‬יש תאומים שאבא קרא‬ ‫להם טום וג'רי‪ .‬כשגרנו בדירה‬ ‫בבני ברק הם גרו איתנו חודש‪,‬‬ ‫וכאשר הבן הגדול שלה וצח‬ ‫הסתגרו בחדר‪ ,‬והתאומים‬ ‫היו מתים להיכנס לשחק‬ ‫איתם בחדר‪ ,‬אבא המציא את‬ ‫"אפנצ'ר אתכם" ‪ -‬והיה אומר‬ ‫לתאומים‪" :‬בואו בואו אפנצ'ר‬ ‫אתכם ותהיו דקים כמו נייר‬ ‫ותיכנסו מתחת לדלת ‪,‬ואז‬ ‫תתחברו למשאבה ותנפחו‬ ‫את עצמכם בחזרה"‪ .‬והם היו‬ ‫מתלהבים ורצים בבית‪:‬‬ ‫תפנצ'ר אותנו‪ .‬תפנצ'ר אותנו‪.‬‬

‫געוולד! געוולד!‬

‫המוזיקה היתה דבר מאוד משמעותי בחיים שלו‪ ,‬הוא לא יכול היה לסבול שיש שקט‪ ..‬תמיד‬ ‫היתה בבית טלוויזיה דולקת או מוזיקה מתנגנת ברקע ברדיו‪ ,‬בפטיפון או מאוחר יותר באוזניות‬ ‫ב ‪ mp4‬שלו‪ .‬תמיד היתה מוסיקה ברקע!‬ ‫אבא מאוד אהב להקות וזמרים והרבה מאוד סגנונות‪ ,‬תמיד סיפר לנו על מוזיקה‪ .‬תמיד עזרנו לו‬ ‫למצוא ולהוריד שירים‪ ,‬וכמובן היה את אוסף התקליטים שלו שאחר כך הפך לדיסקים‪ .‬אהבנו‬ ‫את היהודים‪ ,‬הלכנו ביחד להופעות גם של ‪ ,guns'n roses‬סקורפיונס ועוד‪ .‬הוא היה מסוגל‬ ‫לשבת שלוש שעות ולצפות בהופעות מוזיקליות בטלוויזיה‪.‬‬ ‫אבא היה אוהד שרוף של מכבי תל אביב (שבה גם שיחק בילדותו)‪ .‬הוא לא הרשה לנו בשום‬ ‫אופן ללבוש אדום או לקנות מצעים אדומים או מכוניות אדומות‪ ,‬זה היה טאבו‪ ,‬וזאת למרות‬ ‫שהיה אוהד שרוף של מנצ'סטר יונייטד שהצבעים שלה אדום לבן‪ .‬הוא לא אהב ללכת למשחקים‬ ‫בארץ אלא לצפות בטלוויזיה‪ ,‬עם צח הוא נסע למשחק של מנצ'סטר בלונדון‪ .‬תמיד היו להם‬ ‫הרבה שיחות על כדורגל‪.‬‬ ‫אבא מאוד אהב לקרוא והיה תולעת ספרים‪ .‬הוא גם אהב לקנות ספרים ולא פעם היה קונה ספר‬ ‫שכבר היה בבית באוסף הענק שלו בפעם השנייה‪.‬‬

‫‪52‬‬

‫מסיפורי‬ ‫אבא‬ ‫אותנו‬ ‫יהופיץ‬ ‫תפנצ'ר‬

‫בשבתות בבוקר היינו הולכים‬ ‫ל"יהופיץ"‪.‬‬ ‫אהבנו מאוד ללכת ליהופיץ‪,‬‬ ‫ורק מאוחר יותר הבנו‬ ‫שלמקום הזה בכלל‬ ‫קוראים "קאנטרי דקל"‪.‬‬

‫זאת היתה קריאת ההשכמה‬ ‫שלנו ביידיש‪.‬‬ ‫משמעותה‪ :‬קום כבר תשע‬ ‫בבוקר זמן לקום‬

‫הגז ראדום‬ ‫חדר המחשב שבו עבד אבא‬ ‫היה בקומת המרתף מינוס‬ ‫אחד‪ .‬היתה תקופה אז של פחד‬ ‫מגז הראדון‪ ,‬חבר שעבד איתם‬ ‫ולא הצטיין בעברית בכלל‬ ‫בא והוא חימם לעצמו קציצה‬ ‫במיקרו‪ .‬אבא העלים לו את‬ ‫הקציצה וכשהוא חיפש אותה‬ ‫אבא אמר לו שהגז ראדון‬ ‫שנמצא במרתף "אכל לו את‬ ‫הקציצה"‪ .‬החבר קרא לזה‬ ‫"הגז רדום" ומאז הגז רדום היה‬ ‫כוכב בבית‪ ,‬כל דבר שהיינו‬ ‫מאבדים אבא היה אומר הגז‬ ‫רדום עשה‪ ,‬הגז רדום לקח‪ ,‬הגז‬ ‫רדום אכל לך את הקציצה‪.‬‬

‫"שטיי אוף שויין ניין הזייגאר"‬

‫הסלט‬ ‫המפורסם‬ ‫של‬ ‫עבד אלעזיז‬ ‫רנתיסי‬

‫אחת האהבות של אבא היתה להכין סלט בשבת בבוקר‪.‬‬ ‫זה סלט מפורסם בקרב המשפחה והחברים‪ .‬לסלט הזה הוא קרא‬ ‫"הסלט של עבד אלעזיז רנתיסי"‪ ,‬ולאחר שהוא חוסל שונה השם‬ ‫ל"סלט של המרחום"‪ .‬בסלט הזה הוא היה שם את כל מה‬ ‫שנמצא באותו זמן במקרר‪ :‬גמבות בכמה צבעים‪ ,‬מלפפונים‪ ,‬בצל‪,‬‬ ‫בצל ירוק‪ ,‬צנוניות‪ ,‬גבינות‪ ,‬ביצה‪ ,‬זעתר‪ ,‬שמן זית‪ ,‬זיתים‪ ,‬לימון‬ ‫ועוד…‬ ‫אמא מספרת שעוד כשהיינו קטנים‪ ,‬הוא היה שם אותנו בתוך הסל‬ ‫קל על השיש‪ ,‬והיה מספר לנו סיפורים תוך כדי‪ ,‬וכל ירק שחתך‬ ‫היה שם לנו בפה לטעום‪.‬‬

‫ביצי קינדר‬ ‫אחרי הסלט של שבת בבוקר היה לנו מנהג קבוע‪ .‬אבא היה מחלק‬ ‫לכולנו‪ ,‬כולל לו עצמו‪ ,‬ביצי קינדר‪ .‬היינו אוכלים את השוקולד‪,‬‬ ‫ומרכיבים יחד את ההפתעה‪ .‬במשך שנים אבא שמר אוסף של‬ ‫ההפתעות האלה‪.‬‬

‫‪55‬‬

‫הכניסה לבית ברוח אבא‬

‫אבא קנה בכרתים את הגולגולת לדלת הכניסה‪.‬‬ ‫הוא התלהב מכך שיש אורות והיא משמיעה‬ ‫קולות‪.‬‬ ‫שני שלטי הכניסה "לברך את הבאים"‪,‬‬ ‫שניקנו ביריד וינטאג' בכפר ויתקין‪.‬‬

‫ה"כסא" של החותנת‬

‫הכסא של אבא‬ ‫בכניסה לבית‪.‬‬ ‫גאוותו של אבא‪:‬‬ ‫הקקטוס הענק‬ ‫שגידל מאז שהיה‬ ‫שתיל קטן‪.‬‬

‫‪57‬‬

‫המילון של אבא‬ ‫המשאית עם המדליות בדרך‬

‫כאשר היינו עושים משהו שהוא ביקש‪,‬‬ ‫שלא ממש היה לנו חשק לעשות‪ ,‬ואחרי‬ ‫שהיינו עושים היינו מתגאים בזה שעשינו‬ ‫אותו אז הוא היה אומר ‪-‬‬ ‫"המשאית עם המדליות בדרך"‪.‬‬

‫אני אקנה לך כוח‬

‫אם היינו אומרים שאין לנו כוח לעשות‬ ‫משהו שהיה מבקש‪ ,‬אז תמיד היה אומר‬ ‫אני אלך לחנות ואקנה לכם כוח‪.‬‬

‫אולי אתה רוצה ואתה לא‬ ‫יודע שאתה רוצה‬ ‫אם היינו אומרים על משהו שאנחנו לא‬ ‫רוצים‪ ,‬בעיקר על עוד אוכל‪ ,‬אז ישר הוא‬ ‫היה אומר את המשפט הזה‪.‬‬

‫כרמלה אורחים נוספים הגיעו‬

‫היה לאבא מנהג בשנים האחרונות‬ ‫להשתמש במשפט מהסרט חגיגה‬ ‫בסנוקר‪ .‬בכל פעם שהיו מצלצלים בדלת‬ ‫הוא היה צועק‪:‬‬ ‫"כרמלההההה אורחים נוספים הגיעו"‪.‬‬

‫"פריצי ווביסטו"‬ ‫באחד המערכונים של אריק אינשטיין‪,‬‬ ‫לדעתי מציצים‪ ,‬משתמשים בביטוי הזה‪,‬‬ ‫שביידיש אם אני זוכרת נכון אומר פריצי‬ ‫איפה את? אז אבא כשהיה מתקשר‬ ‫לשאול איפה אנחנו‪ ,‬הוא היה אומר‬ ‫במקום איפה אתם ‪" -‬פריצי ווביסטו?"‬ ‫וכבר היינו ישר מבינים מה הוא רוצה‪.‬‬

‫מנטש הובלות‬ ‫כאשר היינו אוכלים הרבה ומפוצצים או‬ ‫היינו אומרים וואי כמה אכלנו אנחנו לא‬ ‫יכולים לזוז‪ ,‬הוא ישר אומר אני אתקשר‬ ‫למנטש הובלות שיבואו להרחיב את‬ ‫הדלת‪ .‬את המשפט הזה הוא בעיקר היה‬ ‫אומר לאמא שלו שהייתה אומרת אצלנו‬ ‫שהיא אכלה הרבה והשמינה‪ .‬אמא שלו‬ ‫היא רזה מאוד כמו רבע עוף‪.‬‬

‫צח ואבא‬ ‫אני זוכר כילד קטן‪ ,‬אבא היה לוקח ומחזיר אותי מהגן‪ .‬אמא היתה בקבע‪ ,‬ואבא ואני היינו‬ ‫באים הביתה אוכלים צהריים‪ ,‬משחקים ומחכים לאמא‪ .‬הימים זכורים לי בתור חוויה נעימה‪.‬‬ ‫בבקרים‪ ,‬אבא היה מקלח אותנו ושוטף לנו ת'פנים‪.‬‬ ‫אני זוכר ביסודי‪ ,‬אולי בכיתה ד'‪ ,‬זה היה לפני יום ההולדת שלי‪ ,‬בקיץ‪ ,‬ההורים הגיעו ונכנסו‬ ‫לכיתה והפתיעו אותי עם קרטון ארטיק קרח לכל הילדים‪ .‬מבחינתי זו היתה שמחה וגאווה‬ ‫גדולה שנחקקה לי בזיכרון‪.‬‬ ‫לכבוד בר המצווה שלי נסעתי איתו לטיול ספארי בקנייה‪ .‬זה היה טיול מאורגן לשמורות של‬ ‫שמונה ימים בסוכות‪ .‬הטיול זכור לי כחוויה כייפית והיו לנו הרבה קטעים ביחד‪.‬‬ ‫ביום הראשון נחתנו בניירובי ולקחו אותנו ללודג' באחת השמורות‪.‬‬ ‫בערב יושב המדריך ומתחיל לספר לנו על כל המקרים‪ ,‬מה קרה‪ ,‬מי נטרף‪ ...‬ואני נתקף פחד‬ ‫מהלילה‪..‬בסך הכול ילד‪ ..‬ומתחיל להלחץ‪ ..‬ואז מגיע הלילה הראשון "בטבע" ואני מבקש‬ ‫מאבא‪ :‬אל תירדם לפניי‪ ,‬תן לי להירדם ראשון‪.‬‬ ‫לא עברו עשר דקות והוא ישן עמוק‪ ,‬נוחר חזק‪ ...‬ואני לא ישנתי חצי לילה‪ ,‬פחדתי שהחיות‬ ‫ישמעו את הנחירות שלו ויבואו לבדוק מה קורה‪ ,‬מה הרעש הזה?!‪ ...‬סיפרתי לו בבוקר והוא‬ ‫הסתלבט עלי ממש‪.‬‬

‫‪60‬‬

‫בר המצווה של צח‬

‫אבא היה כמו ילד מגודל‪ ,‬אהב משחקים ושטויות‪ .‬אני זוכר שאחרי השחרור חזרתי מחו"ל‪ ,‬וענבר‬ ‫ביקשה ממני ושיגעה אותי שאביא משחק קונסולה ‪ WII‬הביתה‪ .‬כשהגיע המשחק הוא הצטרף‬ ‫למשחק והתלהב כמו ילד‪ ,‬ביקש שאני אחפש לו משחקים של יריות‪ ,‬של אקשן‪ ,‬ואפילו קנה רכיב‬ ‫מיוחד שמדמה רובה‪ ,‬למעשה הוא נכנס לזה והתלהב יותר מאתנו‪.‬‬ ‫בזכות אבא אני אוהד של מכבי תל אביב ושל מנצ'סטר יונייטד בכדורגל‪ .‬בילדותו אבא שיחק‬ ‫במועדון של מכבי תל אביב במחלקות הילדים והנוער‪ .‬אחרי הצבא הוא הבטיח לי שייקח אותי‬ ‫לטיול ללונדון לראות כדורגל‪ .‬כמובן שזה היה חלום שלו לא פחות משלי‪ .‬ערב אחד לקחנו רכבת‬ ‫מהירה למנצ'סטר לראות משחק‪ .‬החוויה באיצטדיון היתה פסיכית‪ .‬אבא התלהב והתרגש‪ ,‬אולי‬ ‫יותר ממני‪ ,‬אמר שהוא מגשים חלום‪ ,‬ושיש לו צמרמורת‪ ,‬אחרי הכל הוא אוהד אותם ועוקב‬ ‫אחריהם בדבקות משנות ה‪ .70 -‬בסוף המשחק נכנסנו לחנות מרצ'נדייז (מזכרות) וקנינו כובעים‬ ‫וצעיפים והצטלמנו ביציע‪.‬‬

‫‪63‬‬

‫פעם אחת נסענו כל המשפחה לפראג בדצמבר ‪ ,2015‬ולי בתור בחור צעיר זו היתה חוייה‬ ‫נהדרת‪ ,‬אבא אהב לאכול טוב ולשתות בירות – ובכל יום היינו מחפשים ומוצאים מקומות כייפים‬ ‫יושבים אוכלים‪ ,‬שותים ונהנים‪ .‬חצי טיול סבב סביב אוכל ובירות‪ ,‬וכמובן שאמא רצתה שנעשה‬ ‫דברים אחרים‪...‬‬ ‫היה לנו מנהג קטן‪ ,‬בימי חמישי בערב יצאנו לפאב שלושתנו ענבר‪ ,‬הוא ואני ‪ -‬יושבים ומדברים‪.‬‬ ‫בילוי שלנו‪ .‬בשנים האחרונות לפני שחלה בפעם השלישית היינו הולכים בימי שישי בצהריים‪,‬‬ ‫יושבים בפאב ומדברים על החיים‪ .‬זה היה מאד כייף‪ ,‬אבא קרא לזה‪" :‬זמן איכות שלנו"‪.‬‬ ‫זמן אבא ובן‪ ,‬אחד על אחד‪.‬‬ ‫תמיד היה כיף איתו‪ .‬קודם כל הוא היה אוזן קשבת‪ ,‬תמיד התעניין והקשיב‪ ,‬שאל‪ ,‬אף פעם לא‬ ‫היה שיפוטי ולא ביקר‪ .‬דיברנו בצורה מאד פתוחה‪ .‬היינו פורקים הכול‪ ,‬תמיד התעניין באמת‪ .‬גם‬ ‫לי בעקבותיו יש את התכונה הזו של להקשיב‪.‬‬ ‫בשבתות נהגנו קבוע הוא ואני לשבת ביחד ולצפות בעונה של הליגה האנגלית‪ .‬המשחק הראשון‬ ‫במחזור היה מתחיל ב‪ 14:00-‬או ‪ 15:00‬והאחרון מסתיים ב ‪ 19:00‬או ‪ .20:00‬היינו יושבים‬ ‫ורואים ברצף משחק אחרי משחק‪ ,‬עם נשנושים ושתייה‪ .‬וגם היינו מתכנסים לצפות במשחקים‬ ‫של מנצ'סטר יונייטד‪.‬‬ ‫אבא אהב מאד להזמין בשבתות משפחה וחברים‪ ,‬לעמוד על המנגל עם בירות ולהכין בשר על‬ ‫האש "כיד המלך"‪ .‬היה פותח שולחן מלא כל טוב ונהנה לשבת עם האורחים‪.‬‬ ‫שנים היה מנהג קבוע שבכל יום העצמאות היו באים חברים ועושים על האש אצלנו בבית‪ ,‬עם‬ ‫כמויות של בשר‪ ,‬ובירות ויין בנדיבות‪ .‬כולם אהבו לבוא ולשבת איתו‪ .‬היו נענים ברצון להזמנות כי‬ ‫האווירה היתה כייפית ושמחה ואנשים אהבו אותו‪.‬‬

‫‪64‬‬

‫למעלה משמאל‪ :‬בגן החיות בלונדון‪2009 ,‬‬ ‫מימין ולמטה‪ :‬מהטיול המשפחתי בפראג‪2015 ,‬‬

‫אבא היה איש מאד חם‪ ,‬פתוח‪ ,‬אהב לחבק‪ ,‬לא שופט אף אחד‪ ,‬חבר טוב‪ ,‬אהב להקשיב‪,‬‬ ‫התעניין בכל אחד‪ ,‬איש שיחה‪ .‬אבא היה מתחבר לכולם‪ ,‬האישיות המיוחדת שלו‪ ,‬המזמינה‪,‬‬ ‫הקרינה החוצה‪.‬‬ ‫אבא היה איש מאד משפחתי‪ .‬את הגיסים והגיסות שלו אהב כמו אחים ואחיות שלו‪ .‬הוא מאד‬ ‫אהב את הביחד וזה היה חשוב לו מאד‪ .‬גם החברים שלי מאד אהבו אותו‪ .‬הוא אפילו היה יושב‬ ‫איתנו מדי פעם במפגשי חברים אצלנו בבית‪ .‬חברים תמיד אמרו לי איזה אבא "גבר" ומגניב יש‬ ‫לך‪.‬‬ ‫אבא תמיד הקפיד ללמד אותנו נימוסים‪ .‬לכל מקום שנכנסים צריך לומר שלום‪ ,‬בוקר טוב‪ ,‬ערב‬ ‫טוב‪ ,‬תודה ותמיד לחייך ! הוא האמין ודגל בגישה חיובית‪ ,‬אמר לנו תחייכו – יחייכו אליכם‬ ‫בחזרה‪ .‬אבא היה תמיד מחוייך‪ ,‬תמיד שמח‪ .‬היה איש של אנשים‪ .‬הוא אהב אנשים ואנשים אהבו‬ ‫אותו‪ .‬אבא חינך אותנו טוב‪ .‬אמרתי לו את זה גם בפניו‪ .‬הוא חינך אותנו קודם כול "להיות בני‬ ‫אדם"‪ ,‬להקשיב‪ ,‬לחייך‪ ,‬לצחוק‪ .‬המשפחה היתה כל מהותו‪ ,‬הדבר הכי חשוב‪ .‬את כל מה שהוא‬ ‫היה – העביר לנו‪.‬‬ ‫חלק מהמוזיקה שאני שומע היום זה בזכותו‪ .‬תמיד היתה מוסיקה בבית‪ ,‬באוטו‪ .‬הוא לא היה‬ ‫מתחיל נסיעה לפני שהיה שם מוסיקה (אמא היתה מתרעמת שלא יוצאים כבר‪ .)...‬הוא אהב‬ ‫המון סוגי מוזיקה והיה פתוח להמון ז'אנרים‪ .‬גדלנו לתוך זה וכילדים שמענו כל הזמן‪ .‬בתור נער‬ ‫היה יושב ומסביר לי על להקות שונות‪ ,‬הרכבים‪ ,‬איזה מתופף עזב איזו להקה והלך להקים להקה‬ ‫לאחרת וכו'‪ .‬בגלל זה כיום אני מכיר להקות שלא הרבה מכירים‪ ,‬אוהב סגנונות שונים‪ ,‬מחפש‪,‬‬ ‫מתעניין ונפתח לעוד דברים‪.‬‬

‫‪66‬‬

‫כשהיתה התרבות של חנויות דיסקים כמו "האוזן השלישית" היינו הולכים ביחד‪ ,‬הוא היה חולה‬ ‫על זה‪ .‬היה מבקש להאזין לכל מיני דברים‪ ,‬שומע המון וקונה המון‪ .‬המוכרים היו מתלהבים מזה‬ ‫שהוא מבין ומשמיעים לו עוד‪ .‬כשהוא היה בעניין של משהו – מסתקרן או מתאהב הוא היה הולך‬ ‫איתו עד הסוף‪ .‬היתה לו תשוקה לזה‪.‬‬ ‫היו לנו הרבה תחומי עניין משותפים‪ .‬הספורט בכלל והכדורגל בפרט‪ .‬כשהיה אופנתי – צפינו גם‬ ‫בהיאבקות ‪ ,WWE‬לפעמים גם ביחד עם אמא‪ .‬היינו צופים גם במשחקי כדורסל של מכבי תל‬ ‫המשפחה‬ ‫כל‬ ‫בריחהאיסטווד‪ .‬נורא אהבנו לשבת לראות ביחד‪.‬‬ ‫בחדרקלינט‬ ‫בעיקר של‬ ‫מערבונים‪,‬‬ ‫אביב‪ .‬אבא נורא אהב‬ ‫תמיד ביום כיפור הוא היה שוכר ‪ DVD‬או קלטות‪ ,‬והיינו עושים מרתון סרטי מערבונים‪ .‬כשהיינו‬ ‫קטנים הוא אהב ולימד אותנו לאהוב את סרטי דיסני‪ .‬במיוחד אהב את ספר הג'ונגל שהיינו‬ ‫מדקלמים בעל פה ביחד‪ .‬ראיתי את הסרט אולי ‪ 700‬פעמים‪ .‬הצלצול שלו בטלפון היה של שיר‬ ‫הנושא של קינג לואי מספר הג'ונגל‪.‬‬ ‫כשהתחלתי לעבוד בתל אביב הייתי נוסע מוקדם בבוקר‪ ,‬וכל הדרך שלי עד לעבודה היינו מדברים‬ ‫בטלפון‪ ,‬יום יום‪ .‬תמיד פתוח‪ ,‬תמיד קולח‪ ,‬מתעניין ומקשיב‪.‬‬ ‫אחרי הצבא נסעתי לבד לטיול של שלושה חודשים‪ .‬כשחזרתי‪ ,‬ההורים וענבר באו לאסוף אותי‪.‬‬ ‫באיזשהו שלב בדרך אמא וענבר ירדו לקנות משהו ונשארנו שנינו באוטו‪ .‬אבא אמר לי‪ :‬אני רוצה‬ ‫להגיד לך משהו – אני נורא גאה בך ! שעשית את זה כמו גדול‪" ,‬נסעת ילד – חזרת גבר"‪ .‬הוא‬ ‫ידע לפרגן ולומר את המילה הנכונה בזמן הנכון‪ .‬והמילים האלה נורא חיזקו אותי‪ ,‬הייתי נורא‬ ‫גאה‪.‬‬

‫‪67‬‬

‫בסוף השבוע לפני שנפטר דיברנו בטלפון‪ .‬הוא היה אופטימי ואמר שינצח‪ .‬ביום חמישי בערב‬ ‫הוא צלצל אלי ואמר לי‪" :‬תשמע‪ ,‬זה לא הסוף‪ ,‬אבל אני רוצה להגיד לך שאני אוהב אותך"‪ .‬וזו‬ ‫השיחה האחרונה או בין האחרונות שעשינו‪ .‬הוא כאילו הרגיש‪ ,‬והיה לו חשוב להגיד לי שהוא‬ ‫אוהב אותי‪ .‬זה הלך איתי בראש הרבה זמן המשפט הזה‪.‬‬ ‫בשישי בערב עוד הספקנו להיות ביחד‪ .‬אחרי ארוחת ערב שכבנו אצלם במיטה וצפינו בטלוויזיה‬ ‫בדוקו‪-‬ספורט‪ .‬זו היתה הפעם האחרונה שלנו ביחד‪.‬‬

‫אני מתגעגע אליו‪ ,‬לעצם הנוכחות שלו‪ .‬לתחומי העניין המשותפים שלנו‪ ,‬לחוויות המשותפות‬ ‫שלנו‪ ,‬לכדורגל‪ ,‬לסרטים‪ ,‬למוזיקה‪ ,‬לאכול ולשתות ביחד ולדבר על הכול‪ ,‬על החיים‪ .‬אבא היה‬ ‫ילד בנשמתו‪ .‬ילד מגודל‪ .‬כשהיה צריך להיות רציני – ידע‪ ,‬וניהל את החיים כאדם מבוגר‪ .‬אבל‬ ‫בפנים‪ ,‬בתוכו היה שטות'ניק כמו ילד קטן שרואה ורוד‪ ,‬אוהב ת'חיים‪ ,‬ורוצה לטרוף אותם!‬ ‫הוא ידע להיות אבא תומך‪ ,‬אך בנוסף ‪ ,‬ובמידה לא פחותה‪ ,‬גם חבר טוב‪ .‬לכן אהיה "אנוכי"‬ ‫ואומר שאיבדתי לא רק אבא אלא גם חבר‪.‬‬

‫‪68‬‬

‫למעלה‪ :‬ישי וצח באותה פיג'מה‪...‬‬ ‫למטה מימין‪ :‬ישי וצח בחינה של צח‬ ‫למטה משמאל ישי בטיול לאירלנד‬

‫החתונה של צח ושובל‬

‫שובל‬ ‫לישי היקר‪,‬‬ ‫הכרתי אותך לפני שש שנים‪ ,‬כשנכנסתי למשפחתכם המקסימה‪ ,‬ומיד התקבלתי בזרועות‬ ‫פתוחות‪.‬‬ ‫מהר מאוד הבנתי איזה בן אדם אתה עם לב טוב‪ ,‬בעל נתינה ופרגון‪ ,‬מצחיק ואהוב ‪ ,‬שמח‬ ‫ואופטימי‪ .‬תמיד ידעת להגיד את הדבר הנכון בזמן הנכון‪.‬‬ ‫השארת אחריך זכרונות רבים וטובים שייזכרו לעד‪...‬‬ ‫אני זוכרת איך בכל אחר צהרים היית מכין לנו קפה‪ ,‬והיינו יושבים ומקשקשים על היום שהיה‪.‬‬ ‫אני זוכרת איך בימי שישי כשהייתי מגיעה אליכם עם מאפים מעשי ידיי היית מתענג‪ ,‬ומכנה‬ ‫אותי "גם יפה וגם אופה"‪.‬‬ ‫אני זוכרת את ארוחות שבת בבוקר ואת הסלט שהיית מכין… סלט כל טוב שיש בו שפע של‬ ‫ירקות‪ .‬כמה הייתי מחכה לשבת בבוקר כדי לאכול את הסלט שלך‪...‬‬ ‫אני זוכרת שבארוחות משפחתיות תמיד שידרת שלווה כלשהי‪ ,‬ודאגת להתעניין בכולם‪.‬‬

‫‪72‬‬

‫אני זוכרת שהיינו עושים על האש כמו שאהבת‪ ,‬אתה היית אחראי על הבשר‪ ,‬ודאגת להרשים‬ ‫בכמות כפולה באיכות הכי טובה‪ .‬אכלנו‪ ,‬שתינו וצחקנו‪...‬‬

‫אזכור אותך לנצח‪,‬‬ ‫נוח בשלום על משכבך‬ ‫כלתך שובל‪.‬‬

‫ישי‪ ,‬שרה‪,‬‬ ‫צח‪ ,‬שובל‬ ‫והוריה של שובל‪,‬‬ ‫סיגלית וחיים‪.‬‬

‫‪73‬‬

‫ענבר ואבא‬ ‫אבא היקר לי מכל!!!‬ ‫קודם כל חייבת להגיד לך שאני מתגעגעת אליך כל כך!!! שכל חלק בגוף שלי כואב את לכתך‪,‬‬ ‫ואין יום שעה ודקה שאני לא חושבת עליך‪.‬‬ ‫הכאב הוא כה חזק ועוצמתי בגלל כל הסיבות שאפרט למטה‪ ,‬וכל מה שהיית בשבילי‪.‬‬ ‫החוסר שלך כל כך מורגש בכל חלק ביום‪ ,‬אם זה לחזור הביתה ולספר על היום עבודה שלי‪,‬‬ ‫אם זה לספר על עבודה חדשה שקיבלתי‪ ,‬אם זה לספר על משהו מצחיק שקרה לי או עצוב או‬ ‫מעצבן‪ ,‬אם זה לספר על דברים שקרו לי על הכביש או על מיליון ואחד דברים שרק הייתי מחכה‬ ‫לספר לך‪ .‬וזה לא משנה בכלל שהייתי מתקשרת אליך מלא פעמים במהלך היום ומשתפת אותך‬ ‫בכל דבר שקרה לי ביום גם תוך כדי ובמהלכו‪ ,‬ואני עדיין מוצאת את עצמי לפחות פעם ביום‬ ‫כמעט ומתקשרת אליך או שהלב שלי מתכווץ שאני שומעת מישהו מדבר בטלפון עם אבא שלו‪.‬‬ ‫זה פשוט כל כך חסר לי השיחות איתך‪.‬‬ ‫אם רק הייתי יכולה לדבר איתך‪ ,‬לחבק אותך‪ ,‬לנשק אותך ולהגיד לך כמה אני אוהבת אותך‬ ‫עוד פעם אחת!‬ ‫אז אבא מה היית בשבילי? היית בשבילי הכל וכל כך הרבה שקשה לפרט אבל מבטיחה לנסות‬ ‫להעביר קצת ממה שהיית בשבילי‪.‬‬

‫‪74‬‬

75

‫איש הסוד שלי‬

‫המקום הרגוע שלי‬

‫אבא היית בשבילי איש הסוד‪ ,‬האיש‬ ‫לו סיפרתי הכל ומעולם לא הסתרתי‬ ‫ממנו דבר‪ .‬שהתחלתי לעשן‪ ,‬שיצאתי עם‬ ‫מישהו‪ ,‬שקרה משהו בבית ספר‪ ,‬בצבא‪,‬‬ ‫בעבודה עם החברות‪.‬‬ ‫גם אם הייתי רוצה להסתיר ממך משהו‪,‬‬ ‫ולא שרציתי‪ ,‬אז לא הייתי יכולה כי רק‬ ‫מהסתכלות שלך בעיניים שלי ידעת‬ ‫להגיד שקרה משהו‪ .‬שאני עצובה‪,‬‬ ‫שמחה‪ ,‬כועסת וכל רגש אחר שקיים‪.‬‬

‫אצלך תמיד ידעתי שאני יכולה לבוא לפרוק הכל‬ ‫ולהירגע‪ .‬תמיד ידעת להגיד את המילים הנכונות‬ ‫ולהרגיע‪ ,‬תמיד ידעת להגיד את המילה הנכונה‬ ‫במקום הנכון‪ .‬העצות שנתת תמיד עזרו והראו‬ ‫עוד נקודות שלא חשבתי עליהן‪.‬‬

‫הבכי שלי‬ ‫אבא‪ ,‬אצלך הייתי יודעת שאני יכולה‬ ‫לבכות על הכל‪ ,‬מהדבר הכי רציני ועצוב‬ ‫ועד הדבר הכי שטותי שיש‪ ,‬והיית רק‬ ‫מחבק‪ ,‬מלטף‪ ,‬מנשק‪ ,‬מרגיע ואומר לי‬ ‫תמיד שהכל יהיה בסדר ונותן לי לפרוק‪.‬‬ ‫לידך הייתי מרשה לעצמי לתת לכל‬ ‫הרגשות לצאת החוצה ולתת להם ביטוי‪.‬‬ ‫לידך הייתי חזקה והראיתי כוח‪ ,‬בייחוד‬ ‫בתקופות שהיית חולה‪ ,‬אבל ידעתי‬ ‫שלידך אני יכולה להישבר ושיש לי על מי‬ ‫להישען‪.‬‬

‫‪76‬‬

‫המקום הבטוח שלי‬ ‫אבא תמיד היית העוגן שלי ומקום המפלט שלי‪.‬‬ ‫תמיד אמרת "לכי תגשימי את החלומות שלך‬ ‫ותעשי כל מה שבא לך‪ ,‬לא תצליחי? תיפלי?‬ ‫לא נורא אני פה מאחוריך נותן לך גב ויעזור לך‬ ‫להתרומם וללמוד"‪.‬‬ ‫אז כמו שאמרת לאורך כל השנים הלכתי אחרי‬ ‫החלומות שלי אם זה לבחור את הלימודים שאני‬ ‫רוצה ללמוד‪ ,‬אם זה לקחת רק את העבודות‬ ‫שאני רוצה ולא להתפשר לא על תנאים ולא‬ ‫על התפקיד עצמו‪ ,‬לטוס לחו"ל ולטייל בעולם‬ ‫כמו שרציתי ומתי שרציתי‪ .‬לא משנה מה רציתי‬ ‫לעשות תמיד תמכת בי ועמדת מאחורי‪ ,‬גם אם‬ ‫לא תמיד אהבת את הבחירות שלי אבל ידעת‬ ‫להגיד את דעתך ו"לשחרר" אותי לעשות‪ ,‬לטעות‪,‬‬ ‫להצליח אבל תמיד תמיד ללמוד מזה‪.‬‬

‫אהבה אין סופית‬ ‫כל החיים נתת לי להרגיש שאתה אוהב אותי‬ ‫אהבה אין סופית‪ .‬תמיד נתת לי להרגיש שאתה‬ ‫הכי גאה בי בעולם‪ .‬איך שהיית שומע את הקול‬ ‫שלי או רואה אותי ישר ראיתי שמחה ואור ורוגע‬ ‫והחזה שלך היה מתמלא גאווה‪.‬‬

‫הצחוק שלי‬

‫פסל תלת מימד שלי ושל אבא‪,‬שהזמנו‬ ‫באחד מהבילויים המשותפים‪,‬‬ ‫כשאמא לא שמה לב‪...‬‬

‫האור שלי‬ ‫לא משנה מה קרה לי ואיך קמתי בבוקר‬ ‫או מה עבר עלי במהלך היום‪ ,‬איך שהיית‬ ‫רואה אותי תמיד היה לך מין חיוך כזה‬ ‫ואור בעיניים שהכל היה מתגמד ליד כל‬ ‫מה שקרה‪ ,‬ותמיד האור הזה שהיה לך‬ ‫בעיניים הכניס גם לי אור בעיניים‪ .‬ולא‬ ‫סתם העיניים שלנו הן אותו דבר וצבע‬ ‫העיניים שלנו זהה‪.‬‬

‫אז כמו כל הספר הזה וכל האדם שהיית תמיד‪,‬‬ ‫תמיד החיים איתך היו מלווים בחיוך! בצחוק!‬ ‫בהמון רגעים של "שטויות" וצחוקים‪ .‬היינו יכולים‬ ‫לשבת בסלון או לנסוע באוטו ולהיזכר בכל‬ ‫מיני סיפורים או דברים ופשוט להיקרע מצחוק‬ ‫עד דמעות‪ .‬יש כל כך הרבה רגעים של צחוק‬ ‫וסיפורים על דברים שהיינו עושים ביחד שצריך‬ ‫מיליון דפים לכתוב ללא הפסקה‪ .‬בבקרים שהיית‬ ‫מעיר אותי תמיד דאגת להעיר בצחוק ובחיוך‬ ‫ודגדוגים‪.‬‬ ‫בכל יום שהיית חוזר מהעבודה הייתי מחכה ליד‬ ‫הדלת ברגע שהייתי שומעת שאתה מגיע כדי‬ ‫להבהיל אותך וכמובן אח"כ לתת חיבוק חזק‪ .‬ולא‬ ‫משנה כמה פעמים הבהלתי אותך היית ממשיך‬ ‫להיבהל ולצחוק מזה‪.‬‬

‫‪77‬‬

‫ימי שישי‬

‫אבא היקר לי מכל‬

‫אני כל כך מתגעגעת לימי שישי שלנו‪.‬‬ ‫כל שישי היינו הולכים לסידורים וקניות‬ ‫גם אם לא היו הכי כיפיים היינו הופכים‬ ‫אותם לדבר כיף‪.‬‬ ‫היינו מדברים באוטו שעות ומספרים‬ ‫אחד לשני על כל מה שעבר עלינו השבוע‬ ‫ועל הדברים לשבוע הבא‪.‬‬ ‫היינו שומעים מוזיקה בקולי קולות‪,‬‬ ‫ושרים יחד איתה‪ .‬היינו עוצרים לאכול‬ ‫ארוחת בוקר או חומוס או פלאפל או‬ ‫סתם בית קפה‪ .‬כמובן שגם היינו מקנחים‬ ‫בבירה לפני החזרה הביתה‪ ,‬ואמא‬ ‫תמיד הייתה מתלוננת עוד פעם שתיתם‬ ‫ואכלתם?'‬

‫אני חושבת שהצלחתי להעביר על קצה המזלג מי‬ ‫אתה היית‪ ,‬ומה היית בשבילי‪.‬‬ ‫כמובן שאת מה שיש לי בפנים לעולם לא אוכל‬ ‫באמת להסביר כלפי חוץ‪ ,‬ובטח לא שיש עוד כל‬ ‫כך הרבה מה לכתוב עליך וסיפורים עליך ושלך‪.‬‬

‫וכמובן הדברים שהיינו קונים‪ ,‬שאמא‬ ‫מעולם לא ביקשה‪ ,‬והיינו צריכים לעשות‬ ‫"מבצעים" כדי להכניס את זה הביתה‬ ‫ולהסתיר את זה מאמא‪.‬‬

‫‪78‬‬

‫דבר אחרון נשאר לי לומר‪ ,‬אבא שלי היחיד‬ ‫ומיוחד אני כל כך אוהבת אותך וכל כך מתגעגעת‬ ‫אליך!!!!‬ ‫מקווה שטוב לך שם למעלה‪ ,‬ושלפחות אתה כבר‬ ‫לא סובל‪ .‬תשמור עלי ועל המשפחה שלנו‪.‬‬ ‫אוהבת אותך לעולמים!!!!!‬

‫ענברושה שלך‬

79

‫לצערנו לא הספקנו הרבה לטייל ארבעתנו ביחד‪ ,‬היתה לנו נסיעה משותפת אחת בלבד לחו"ל‪,‬‬ ‫לפראג‪ .‬ואני נסעתי עם שני הוריי לגרמניה‪ ,‬כריתים ופאפוס‪.‬‬ ‫נסעתי עם אבא לאירלנד‪" ,‬טיול שיחרור" שלאחר הצבא שעשה גם לי וגם לאחי‪.‬‬ ‫תמיד היה איתו כיף גדול בחו"ל היה זורם‪ ,‬צחוקים‪ ,‬קניות‪ ,‬אנחנו אוהבים אוכל ובירות ותמיד‬ ‫היה מחפש את המסעדות והמקומות הכייפים‪ ,‬וכמה שיותר להנות‪ .‬מבחינתו לשבת עם בירה‬ ‫בבריכה‪ ,‬לישון צהריים ולקום ללכת למסעדה ועוד פעם לשתות בירה ולטייל ולכייף‪.‬‬ ‫באירלנד הלכנו לטיול של מזקקות ויסקי בעיירות שמסביב‪ .‬זו היתה מטרת הטיול‪.‬‬ ‫לא זכור לי אף פעם שאבא חסך על בילויים וכיופים‪ ,‬זה מבחינתו היה חשוב‪..‬‬

‫בדף זה‪ :‬מימין‪ :‬מסעדה בפראג‪ ,‬משמאל‪ :‬כרתים‬ ‫בדף השמאלי‪ :‬תמונות מהטיול של ישי וענבר באירלנד‬

‫‪80‬‬

81

‫אבא עושה בושות‬ ‫התרנגולת שאבא‬ ‫קנה כדי לשגע את‬ ‫שובל ששונאת‬ ‫עופות‬

‫אבא מאוד אהב‬ ‫להפתיע ולהבהיל‬ ‫אותנו עם‬ ‫הזמבורות האלה‬

‫בטיול עם אמא למרוקו אבא קנה תלבושת‬ ‫מרוקאית מלאה‪ :‬כובע‪ ,‬גלביה ונעלי שפיץ‬ ‫צהובות‪ .‬כשחזרו לארץ‪ ,‬הוא רצה ללבוש‬ ‫הכל‪ ,‬ולצאת אלינו ככה בשדה התעופה ולהביך‬ ‫אותנו‪.‬‬ ‫למזלנו‪ ,‬אמא הטילה וטו‪...‬‬

‫אבא עושה בושות‬ ‫בחנות כובעים‪.‬‬

‫‪83‬‬

84

‫המשפחה מספרת‬

‫‪85‬‬

‫רחל קוקה‬ ‫ישי בן דודי ואחי היקר להרבה צמתים בחיי‬ ‫מעולם לא חשבתי שאצטרך לכתוב לך מכתב פרידה ולחשוב עליך בלשון עבר‪ .‬אני גם לא‬ ‫מאמינה שחלפו כבר עשרה חודשים מאותו יום ראשון ‪.4.10.2020 ,‬‬ ‫כבר בפעם הראשונה שנפגשנו‪ ,‬אני בת שנה ושבעה חודשים ואתה תינוק קטן ומקסים‪ ,‬החלה‬ ‫האהבה לפרוח ביננו עד רגע הפרידה‪.‬‬ ‫מהיום הראשון קראת לי קוקה‪ ,‬ומאוחר יותר נוסף לי גם התואר אחותי‪ .‬כך גם קוראים לי אשתך‬ ‫שרה וילדיך המקסימים‪.‬‬

‫סבתא מאשה‪ ,‬קוקה וישי‬

‫‪86‬‬

‫את ילדותנו בילינו יחד אצלכם בבית שלכם כשאייזיק אבא שלך ודוד זליג שמשו כצוות הווי‬ ‫ובידור‪ ,‬פעם לטיול בדיזינגוף כדי שנאכל סנדביץ ובננה או בביקור בגן החיות‪ ,‬קרקס מדרנו‬ ‫ובפורים לעדלאידע כשאתה מחופש לקאובוי ואני למלכת השלג ומשם לתצוגת הנשק של צה"ל‬ ‫בכיכר מלכי ישראל ביום העצמאות‪.‬‬

‫בחתונה של קוקה‬

‫קוקה מלכת השלג וישי קאובוי‬

‫במהלך השנים בילינו את החגים ביחד אצל סבתא בבת‪-‬ים‪ .‬גם כשהתבגרנו הקשר בינינו היה‬ ‫ונשאר קרוב‪ .‬נישאתי נולדו ילדים וגם הם למדו לאהוב אותך דרך אהבתי‪.‬‬ ‫אפילו שהשפם שלך איים לעיתים על גלית‬

‫‪87‬‬

‫והצריך אותך לקנות מתנות פיוס‪...‬‬

‫ישי‪ ,‬גלית‪ ,‬קרן והשפם‪...‬‬

‫כשעלתה בעיה‪ ,‬אפילו כשזו היתה קטנה‪ ,‬היה מגיע הטלפון ועל הקו אתה בבקשה ‪-‬‬ ‫"צריך עזרה"! "דברי עם אמא שכנעי אותה"! וכמובן כל ערב חג טלפון הברכות‪.‬‬ ‫עכשיו אתה שם למעלה נמצא ביחד עם סבא וסבתא‪'' ,‬אמא ואבא שלי‪ ,‬דוד זליג וכמובן‬ ‫אבא שלך קשה לכתוב את הדברים ואין מקום לכל הרגשות אבל תמיד אתנחם בזיכרונות‪.‬‬

‫ישי היקר והאהוב‪ ,‬אתה חסר‬ ‫אוהבת תמיד‬ ‫קוקה (רחל)‬

‫‪88‬‬

‫משמאל‪ :‬ישי וקוקה בבר מצווה של צח‬ ‫למטה‪ :‬מימין‪ :‬אודי‪ ,‬שובל‪ ,‬צח‪ ,‬קרן‪,‬‬ ‫ישי‪ ,‬אריה ושרה‪.‬‬ ‫למטה מימין‪ :‬אבי‪ ,‬קוקה ושפרה‪.‬‬

‫‪89‬‬

‫מירב‬ ‫ישי גיס יקר לי מכל‪,‬‬ ‫מה אפשר לספר על גיס משכמו ומעלה‪ ,‬שתמיד היה קורא לי "אחותי הקטנה והאהובה עם‬ ‫הפתיל הקצר"‪.‬‬ ‫על כל בעיה שהיתה לי הוא בשימחה אהב לייעץ לי את הטוב ביותר‪ .‬ישי תמיד אמר לי‬ ‫"תחשבי על עצמך כי אף אחד לא ידאג לך"‪.‬‬ ‫בימי ההולדת שלי הוא היה הראשון שמתקשר אליי ושר לי‪ .‬תמיד כשהיתי מגיעה אליכם‬ ‫היינו יוצאים ומבלים ביחד‪ .‬ישי אהב את החיים‪ ,‬לצאת ולטייל וכמובן תמיד לחזור עם ידיים‬ ‫מלאות הביתה‪.‬‬ ‫כשטסנו לרומניה בפעם הראשונה היה מתפאר בי בפני הנהג ‪" -‬הנה זאת אחותי הקטנה עם‬ ‫הפתיל הקצר"‪ .‬בקיצור היה כייף תמיד לשוחח איתו כי ידעתי שיש לו אוזן קשבת בשבילי ולי‬ ‫בשבילו‪.‬‬ ‫בכאב גדול ועמוק ‪ ,‬קשה לי שהוא איננו‪.‬‬

‫נשמתך‪ ,‬גיס יקר‪ ,‬בגן עדן‪.‬‬

‫‪90‬‬

‫למעלה‪ :‬ישי‪ ,‬מירב ורוני‬ ‫למטה‪ :‬מירב‪ ,‬חנן‪ ,‬ישי‪ ,‬רוני‪ ,‬צח ומורן‬

‫למעלה‪ :‬ישי ומירב‬ ‫למטה‪ :‬ישי ורוני‪ ,‬טיול ברומניה‪2019 ,‬‬

‫‪91‬‬

‫חנן‬ ‫ישי היקר הגיס והחבר‪,‬‬ ‫ישי‪ ,‬יש כל כך הרבה מילים וסיפורים לספר עליך כמובן חיוביים ומצחיקים‪ ,‬אבל היד והראש לא‬ ‫נותנים לרשום עדין מסרבים להאמין‪.‬‬ ‫היית אדם שאהב את כל האנשים שהיו סביבך והיית אהוב בקרב כל מי שהכיר אותך‪ .‬תמיד‬ ‫אהבת להיות בחברה טובה‪ ,‬משפחה קרובה‪ ,‬לארח בביתך ולאחד בין חברים ומשפחה‪.‬‬ ‫אהבת לשתות אלכוהול בכיף‪ ,‬לאכול בשר‪ ,‬ובמשפט אחד "אהבת את החיים"‪.‬‬ ‫הרבה סיפורים מצחיקים יישארו איתי תמיד‪ .‬כמו סיר הפסטה בבית בבת ים‪ ,‬כשאהבתי מאוד‬ ‫פסטה‪ ,‬וחיסלתי בערך את כל הסיר‪ ,‬לא אשכח את הפרצוף שלך אז‪.‬‬ ‫סיפור הטיטול הידוע עם צח בפארק‪ ,‬כשעף מכל טוב לכל הכיוונים ואני פשוט ברחתי במקום‬ ‫לעזור לך‪.‬‬ ‫וכמובן איך לא‪ ,‬המפגש הראשון בשישי בערב אצל ההורים שלי כשישבנו לאכול ולשתות‬ ‫יין בכמויות שלא ניתן להסביר‪ ,‬כאילו ידעת מראש שזהו "כרטיס הכניסה" למשפחה הקטנה‬ ‫והמאוחדת שלנו‪ ,‬ומשם ללב שלנו‪.‬‬ ‫אני שמח על כל זיכרון טוב שיש לנו איתך‪ ,‬לי ולקטי‪ ,‬טיולים בארץ ובחו"ל‪ ,‬חגים‪ ,‬ערבים שלמים‬ ‫בחצר של ההורים ועוד הרבה ימים טובים וגם פחות טובים שהיינו בהם אחד בשביל השני תמיד‪.‬‬

‫‪92‬‬

‫ישי‪,‬‬ ‫השארת לנו הרבה חוויות‬ ‫להזכר בהן‬ ‫וגם הרבה געגועים‪.‬‬ ‫אני אוהב אותך לעד‬ ‫ואתה חסר לנו‪.‬‬

‫למעלה‪ :‬מירב‪ ,‬קטי‪ ,‬ישי‪ ,‬חנן ושרה‬ ‫מימין‪ :‬ישי‪ ,‬חנן ורוני‬ ‫רומניה‪ ,‬דצמבר ‪2019‬‬

‫שירן ומרנין‬ ‫זה היה נשמע "קל"‪ ,‬לרשום דברים וזיכרונות על מישהו שאוהבים‪.‬‬ ‫הרי עברנו לפחות שלושים ואחת שנה כמשפחה‪.‬‬ ‫אבל אני רושמת ומוחקת‪ ,‬ושואלת את עצמי איך מעבירים חוויות בכתיבה‪ ,‬ואיך מישהו בכלל‬ ‫יבין עד כמה דברים קטנים הצחיקו אותנו באמת ובתמים‪.‬‬ ‫אני לא מכירה הרבה אנשים ששמחת החיים שלהם הצליחה לגבור על הכל‪.‬‬ ‫הצליחה תמיד לגרום לאנשים שלידם לחייך‪.‬‬ ‫הבנתי את זה בעיקר כשכבר גדלנו וידענו דבר או שניים על החיים‪ ,‬לטוב ולרע‪.‬‬ ‫אבל רגע אחד ספציפי‪ ,‬בסבב השני של המחלה‪ ,‬בבית החולים בירושלים‪.‬‬ ‫כשהגעתי עם מורן לחדר שלו‪ ,‬בימים לא קלים‪ ,‬כשמצב הרוח היה לגמרי ירוד אצל כולם ובעיקר‬ ‫אצל ישי‪ .‬כשאמר בקול רם שאם המחלה תחזור לסבב נוסף הוא לא ילחם בה‪.‬‬ ‫והכל היה רגיש והוא היה ניראה חלש מאוד‪ .‬אבל עשרים דקות איתו בחדר שלו המבודד שאין בו‬ ‫אנשים לחלוק איתם את השעמום והזמן הספיקו לנו כדי לצחוק באמת מהלב‪ ,‬ולהשתתף בציניות‬ ‫המיוחדת שאפיינה רק אותו‪.‬‬ ‫הוא דרש יותר לשלומנו ולאיך אנחנו מרגישים והצליח לגרום לנו לצאת לדרך עם אופטימיות‬ ‫ומחשבות שיהיה בסדר ושהוא חזק יותר ממה שהוא חושב‪ .‬כי החיים גרמו לנו לומר זה ישי‪,‬‬ ‫והוא עבר כל כך הרבה‪...‬הוא יעבור גם את זה‪.‬‬ ‫ישי שלנו‪ ,‬אמרתי את זה גם בלוייה שלך‪ ,‬היית אדם שיודע ליהנות מהחיים‪ ,‬לקרב בין אנשים‪,‬‬ ‫לארח תמיד בשפע ובכל טוב‪ ,‬ידעת לצחוק על הכל אפילו על עצמך‪ ,‬גם בתקופות שהבריאות‬ ‫שלך לא היתה בשיאה‪.‬‬

‫‪94‬‬

‫קראת לי שיר‪ ,‬אחיינית אהובה‪ ,‬ותמיד דרשת‬ ‫"קל"‬ ‫להגיד לך‪:‬‬ ‫רציתינשמע‬ ‫זה היה‬ ‫אז‬ ‫בשלומנו‪ .‬מהסתכלות בהודעות האחרונות‬ ‫שאוהבים‪.‬‬ ‫מישהו שעון‬ ‫לנצחעליזכיר לי‬ ‫וזיכרונות‬ ‫דבריםביאליק‬ ‫לרשוםנחמן‬ ‫שחיים‬ ‫שלנו בוואטסאפ‪ ,‬בעקבות סרטונים של‬ ‫בבוקר‪ .‬ואחת שנה כמשפחה‪.‬‬ ‫שבתשלושים‬ ‫לפחות‬ ‫עברנו יום‬ ‫מעורר של‬ ‫הרי‬ ‫מישהו בכלל‬ ‫רשמת לי‪:‬‬ ‫בכתיבה‪ ,‬ואיך‬ ‫מנגן בגיטרה‬ ‫אופיריחוויות‬ ‫ג'וקים את עצמי איך מעבירים‬ ‫להרוגושואלת‬ ‫ומוחקת‪,‬‬ ‫תישאר כדי‬ ‫שפיץרושמת‬ ‫אבל אני‬ ‫נעל‬ ‫[‪ ]10:08 ,16.8.2020‬ישי‪ :‬היי ראיתי את‬ ‫בפינות‪ .‬כמה דברים קטנים הצחיקו אותנו באמת ובתמים‪.‬‬ ‫יבין עד‬ ‫מבוזבז‪ ,‬ישר גיטריסט של‬ ‫על הכל‪.‬‬ ‫כשרון‬ ‫לגבור‬ ‫ההופעה‪,‬‬ ‫ששמחת החיים שלהם הצליחה‬ ‫שקלים אפשר‬ ‫כמהאנשים‬ ‫הרבה‬ ‫שבעוד‬ ‫מכירה‬ ‫ספק‬ ‫ואיןלא‬ ‫אני‬ ‫הרולינג סטונס‪.‬‬ ‫שלידם לחייך‪.‬‬ ‫קרעים‪.‬‬ ‫לאנשים‬ ‫ולא ג'ינס‬ ‫לגרום‬ ‫שלם‬ ‫תמיד‬ ‫ג'ינס‬ ‫הצליחה‬ ‫לקנות‬ ‫ולרע‪.‬ישי‪ :‬ברגע שיגיע‬ ‫‪]10:18‬‬ ‫[‪,16.8.2020‬לטוב‬ ‫שהואדבר או שניים על החיים‪,‬‬ ‫טוענתוידענו‬ ‫(אניגדלנו‬ ‫כשכבר‬ ‫בעיקראותי‬ ‫עדייןזהיפחיד‬ ‫העקרב את‬ ‫הבנתי‬ ‫להזניח‪ ,‬לפתח את הכשרון‪,‬‬ ‫בירושלים‪.‬‬ ‫הנכון לא‬ ‫החולים‬ ‫ספציפי‪ ,‬בסבב השני של המחלה‪ ,‬בבית לגיל‬ ‫אותי)‪.‬‬ ‫מגעיל אחד‬ ‫אבל רגע‬ ‫רק‬ ‫לבזבוז‪.‬‬ ‫שילך ובעיקר‬ ‫חבל כולם‬ ‫בו‪ ,‬אצל‬ ‫נגעירוד‬ ‫לגמרי‬ ‫אלוהים‬ ‫ככה‪ ,‬היה‬ ‫לא קלים‪ ,‬כשמצבזה הרוח‬ ‫אתה‬ ‫בימים‬ ‫כשתוך כדי‬ ‫לחדר שלו‪,‬‬ ‫מורןישן"‬ ‫"אני לא‬ ‫כשהגעתי עם‬ ‫והמשפט‬ ‫נוחר לנצח יצחיק אותי‪.‬‬ ‫אצל ישי‪.‬‬ ‫כבר‬ ‫כשאמר בקול רם שאם המחלה תחזור לסבב נוסף הוא לא ילחם בה‪.‬‬ ‫כשרשמתיחלש מאוד‪.‬‬ ‫שלנוהיה ניראה‬ ‫להתכתבותוהוא‬ ‫ובהמשך היה רגיש‬ ‫והכל‬ ‫שהתגעגנו‬ ‫אבל עשרים דקות איתו בחדר שלו המבודד שאין בו אנשים לחלוק איתם את השעמום והזמן‬ ‫רשמת‪:‬‬ ‫מהלב‪ ,‬ולהשתתף בציניות המיוחדת שאפיינה רק אותו‪.‬‬ ‫[‪ ,16.8.2020‬כדי‬ ‫הספיקו לנו‬ ‫באמתאנחנו‪,‬‬ ‫לצחוקישי‪ :‬גם‬ ‫‪]10:19‬‬ ‫לצערינו‪ .‬מרגישים והצליח לגרום לנו לצאת לדרך עם אופטימיות‬ ‫ולאיך אנחנו‬ ‫לשלומנו‬ ‫הקורונהדרש‬ ‫הוא‬ ‫משפחה‬ ‫יותרקשרי‬ ‫הורסת‬ ‫ממה שהוא חושב‪.‬‬ ‫יותר‬ ‫ושהוא חזק‬ ‫במשך‬ ‫להיפגש‬ ‫בסדרלנו לא‬ ‫שיהיהגרמה‬ ‫ומחשבותבאמת‬ ‫אז הקורונה‬ ‫והוא עבר כל כך הרבה‪...‬הוא יעבור גם את זה‪.‬‬ ‫לומר זה ישי‪,‬‬ ‫אתלנו‬ ‫גרמו‬ ‫כי החיים‬ ‫שנשאר בנו‪.‬‬ ‫הגעגוע‬ ‫והעצימה‬ ‫שנה‪,‬‬ ‫והלוואישלנו‪,‬‬ ‫ישי‬ ‫שהיית רואה את מנור לפחות פעם‬ ‫אחת‪ .‬אנחנו אוהבים אותך ואף פעם לא‬ ‫שוכחים‪.‬‬ ‫ישי ושרה עם אופיר הבן של שירן‪,‬‬ ‫ורועי הבן של מורן‪.‬‬

‫החברים מספרים‬

‫דן מנור‬ ‫את ישי פגשתי בחדר מחשב של הכללית מתי שהוא בחודש פברואר ‪ ,1978‬כאשר אני כבר‬ ‫הייתי "ותיק" בחדר מחשב‪.‬‬ ‫בהתחלה‪ ,‬לא ידעתי איך "אוכלים" אחד כזה‪ ,‬שלא בא מרקע של מחשבים‪ ,‬אלא נכנס לחדר‬ ‫מחשב הודות ל‪ ...‬אבל זה לא גרע מהיכולות שלו להשתלב בעבודת הצוות‪ ,‬וללמוד את תורת‬ ‫ההפעלה של המחשב‪.‬‬ ‫לימים אפילו התחברנו חברתית‪ ,‬ולא אחת יצאנו ביחד לאירועים כאלו ואחרים‪.‬‬ ‫לא היה שמח ממני עת פגש‪ ,‬ולימים בא בברית הנישואין עם רעייתו שרה‪ ,‬ובטקס החתונה‬ ‫שלהם‪ ,‬הייתה שמחה גדולה‪ ,‬ואני יחד עם רעייתי אתי‪ ,‬הסענו את אחד מחבריו הקרובים לאחר‬ ‫החתונה‪ ,‬והוא היה כל כך מסטול‪ ,‬שבדקה ה‪ 90-‬ביקש שנעצור בצד‪ ,‬והצליח לצאת מהרכב‬ ‫ולהקיא את כל מה ששתה‪ ,‬ולא ברכב עצמו‪...‬‬ ‫הקטע של לשמור על אחווה וחברות עד כמה שאפשר היו טבועים בו‪ ,‬נכון‪ ,‬היו קונפליקטים‬ ‫בנינו המפעילים על משמרת כזו או אחרת‪ ,‬וישי ידע לנתב את הדברים בצורה נכונה‪ ,‬לשביעות‬ ‫רצונם של כמעט כולם‪.‬‬

‫‪98‬‬

‫ישי לא אהב בלשון המעטה בננות ‪ ...‬ואני‪ ,‬מדי פעם‪ ,‬הייתי "חייב" לראות את הבעת פניו עת‬ ‫נכנסתי לחדרו עם בננה‪...‬‬

‫ישי אהב אוכל‪ ,‬ואוכל טוב‪ .‬מדי פעם היינו קופצים במהלך העבודה לאכול משהו בחוץ‪ ,‬ובאחד‬ ‫מימי שישי‪ ,‬הציע שניסע ליפו לאכול אצל נלו‪ ,‬ולשתות "שפריץ"‪.‬‬ ‫נסענו כמה חברים‪ ,‬התיישבנו במסעדה‪ ,‬כל אחד הזמין מה שרצה‪ ,‬וישי הזמין "שפריץ" לכולם‪.‬‬ ‫שפריץ לא שפריץ‪ ,‬בהגיענו לחדר מחשב‪ ,‬התיישבנו בחדר מנוחה‪ ,‬ואני קיבלתי שיחת טלפון‬ ‫מהבית‪ ,‬ותוך כדי שיחה‪ ,‬נזלתי מהכורסא עליה ישבתי‪ ,‬ונרדמתי‪ ,‬ישי לקח את הטלפון‪ ,‬וסיפר‬ ‫לרעייתי שאני ישן טוב‪ ,‬בגלל השפריץ‪...‬‬

‫‪99‬‬

‫היו לא מעט אירועים בחדר מחשב שהיו יכולים להסתיים "לא‪-‬טוב" אלמלא התערבותו של‬ ‫ישי‪ ,‬ולא אחת הייתה לי ולו שיחה קשה על מהלך כזה או אחר‪ ,‬אך הוא תמיד אמר לי "אתה‬ ‫יכול לפתוח במלחמה‪ ,‬אינך יודע איך היא תסתיים"‪...‬‬ ‫אני חייב המון לישי שידע לתת לי גיבוי בימים קשים‪ ,‬ולשמחתי עמד כחומה בצורה מאחורי‪,‬‬ ‫וגונן עלי ‪.‬‬

‫‪100‬‬

‫קשה לי לכתוב על ישי בלשון עבר‪ ,‬מבחנתי הוא קיים‪ ,‬ונמצא היכן שהוא‪ ,‬בטח בחו"ל או משהו‬ ‫כזה‪ ,‬וזאת למרות העובדה שערב לפני מותו‪ ,‬הגעתי לבית החולים מאיר בכפר סבא‪ ,‬ועוד הצלחתי‬ ‫להיפרד ממנו‪ ,‬לפני שהרופאים הרדימו אותו על מנת להקל על סבלו‪ ,‬כאשר ראה אותי מבעד‬ ‫לטשטוש שבו היה‪ ,‬ראיתי את ההפתעה על פניו‪ ,‬החזקתי בידו‪ ,‬ואמרתי לו "ישי‪ ,‬אני פה‪ ,‬ותמיד‬ ‫אהיה פה"‪ .‬ולמחרת קיבלתי את בשורת האיוב‪.‬‬

‫משמאל‪ :‬שובל‪ ,‬צח‪,‬‬ ‫ישי‪ ,‬מנור ואבי‪.‬‬ ‫למטה מימין‪:‬‬ ‫ישי‪ ,‬גינדי ומנור בחדר‬ ‫מחשב‬

‫שרה‪ ,‬ענבר‪ ,‬וצח היקרים לי מאוד‪ ,‬צר לי‬ ‫וכואב לי על לכתו של ישי טרם זמנו‪ ,‬אך‬ ‫יודע אני שנגאל מסבלו הרב‪.‬‬ ‫מחבק אותכם אל ליבי‪ ,‬תמיד אהיה‬ ‫בעבורכם‪,‬‬ ‫אף אם לא נהיה בקשר‪ ,‬תמיד אוהב אותכם‪.‬‬

‫‪101‬‬

‫מורדי‬ ‫את ישי הכרתי ב ‪ ,1995‬כשקיבל אותי לעבוד בחדר מחשב‪.‬‬ ‫איש מדהים‪ ,‬איש הספר‪.‬‬ ‫נזכרתי עכשיו בסיפור מצחיק‪ .‬לאחר שעבר ניתוח בגב ישי הבין שצריך לעשות דיאטה‪,‬‬ ‫והתחיל לעשות הליכות בפרדסיה‪.‬‬ ‫הבעיה היתה שישי היה עובר תמיד ליד הבית שלי בשעה שתיים בצהרים‪ .‬ואז אשתי הייתה‬ ‫שואלת אותי איך אתה חוזר בשש מהעבודה‪ ,‬וישי שהוא הבוס שלך‪ ,‬כבר בשתיים עושה‬ ‫כושר ?? לאן אתה מסתובב ?? איפה אתה מטייל ??‬ ‫למחרת תפסתי את ישי וביקשתי שלא יעבור ברחוב שלי כדאי שבגללו אשתי לא תתגרש‬ ‫ממני‪.‬‬ ‫ישי היה העוגן של חדר מחשב‪ .‬הוא היה הפשרן‪ ,‬האיש שהיה מקשיב לכולם ומרגיע את‬ ‫כולם‪ .‬ישי נתן לכל אחד את הפינה שלו ואת הכבוד שלו‪ ,‬ובזכותו לא היה רצח בחדר‬ ‫מחשב‪.‬‬

‫אוהב אותך אח יקר איש יקר ומתגעגע‬

‫‪102‬‬

‫אבי ומיכל‬ ‫לפני ‪ 41‬שנה הכרתי אנשים מדהימים‬ ‫שהפכו עם השנים לחלק מהמשפחה שלי ‪ ,‬שרה וישי‪.‬‬ ‫בילתי נתפס שישי לא איתנו‪.‬‬ ‫תמיד שמח‪ ,‬תמיד אוהב ואף פעם לא מתחשבן‪.‬‬ ‫לא להאמין שכבר עברה שנה והכאב גדול‪.‬‬

‫אוהב אותכם לעד‪,‬‬ ‫אבי וויינטראוב‬ ‫וכמובן מיכל‬

‫אבי‪ ,‬מיכל וילדיהם בבר מצווה‬ ‫של צח‪.‬‬

‫‪103‬‬

‫ליעד‬ ‫את ישי הכירה לי לינוי יום אחד בחדר האוכל‪...‬‬ ‫היא אמרה תכירי זה ישי‪ ,‬הוא מנהל חדר מחשב ב ‪.115‬‬ ‫חייכתי חיוך מתנצל וטמנתי ראשי בצלחת‪ .‬אמרתי לעצמי מה לי ולאיש הזה?‬ ‫למחרת שאלתי את לינוי אם ישי אוכל איתנו שוב‪ ,‬והיא מצידה ענתה בוודאי!‬ ‫לאט לאט למדתי להכיר את ישי החייכן‪ ,‬אוהב החיים‪ ,‬הדברן‪ ,‬האבא‪ ,‬החבר‪...‬‬ ‫ככה עברו להם הימים והשנים‪ ,‬ואנחנו השתדלנו לאכול בחדר האוכל ביחד‪ ,‬לצחוק ולדבר‪.‬‬ ‫לימים הפכתי לבת בית יחד עם הבן שלי‪ ,‬וישי הפך להיות חבר ודמות אב‪...‬‬ ‫עד שיום אחד באה ההודעה שישי איננו‪...‬‬ ‫ישבתי המומה‪ ,‬לא מעכלת איך הלך החבר הכי טוב שלי‪ ,‬והשאיר אותנו כאן לבד‪.‬‬

‫מתגעגעת המונים‪..‬‬

‫‪104‬‬

‫עמי מקמל‬ ‫היום לפני ‪ 42‬שנה בדיוק פגשתי את ישי שקלט אותי לעבודה‪.‬‬ ‫הוא לימד אותי הכל‪ ,‬ובפעמים הראשונות שהייתי אמור לעבוד לבד בלילה הוא אמר לי‪" :‬אתה‬ ‫יודע שאני גר קרוב‪ .‬אם תצטרך עזרה תתקשר ואגיע"‪.‬‬ ‫מאז התפתחה בינינו חברות רבת שנים‪.‬‬ ‫סיפור מצחיק עם ישי‪:‬‬ ‫באחת ממשמרות הצהריים אחד המפעילים‪ ,‬בחור חובש כיפה שלא אנקוב בשמו (ליודעי דבר‬ ‫"בגירה")‪ ,‬קפץ לאיזו המבורגריה בכיכר רבין‪ ,‬שאז עוד נקראה כיכר מלכי ישראל‪ ,‬להביא‬ ‫ארוחת צהריים לכולם‪.‬‬ ‫ישי ביקש ממנו בהיסח הדעת שיביא צ'יזבורגר‪ .‬כולנו צחקנו בשקט כשהבחור סיפר לנו שכולם‬ ‫נעצו בו עיניים כשביצע את ההזמנה והוא לא מבין למה‪.‬‬ ‫סיפור מרגש עם ישי‪:‬‬ ‫ישי נסע לגרמניה וחזר עם ווקמן‪ ,‬שהיה אז אחד מפלאי הטכנולוגיה ומכשיר יקר‪.‬‬ ‫לאחר תקופה קצרה אושפז אבי זכרונו לברכה‪ .‬הוא היה מחוסר הכרה ואנחנו רצינו להשמיע לו‬ ‫מוסיקה שהוא אוהב בתקווה שזה יעזור להחזירו להכרה‪ .‬ישי לא היסס לרגע ונתן לי את הווקמן‬ ‫כדי שאוכל להשמיע לאבי את המוסיקה שאהב‪.‬‬ ‫ישי זכה להקים משפחה לתפארת‪ .‬תמיד היה כיף לפגוש אותו‪ ,‬תמיד השרה אווירה טובה וגילה‬ ‫התעניינות בכולם‪.‬‬

‫כולנו מתגעגעים אליו‬

‫‪105‬‬

‫יוסי‬ ‫הכל התחיל כשגרתי בדהב בסיני והכרתי בחור‪ ,‬שהיה חבר משותף לישי ולי‪ ,‬והוא הציע‬ ‫לי שנקפוץ לישי בשבת בלילה‪ .‬שם ראיתי את ישי לראשונה‪ .‬התאהבתי במה שעשו שם –‬ ‫הפעלת מחשב ענק של ‪ .IBM‬בעזרתו ובהנחייתו של ישי התחלתי ללמוד את המקצוע‪ .‬בסיועו‬ ‫התקבלתי לעבודה בקופת חולים ב‪ ,1982-‬וכך עבדנו ביחד בחדר המחשב בסביבות עשר שנים‪,‬‬ ‫ומשם התחילה החברות‪ .‬מצאנו הרבה מכנה משותף‪ :‬כדורגל‪ ,‬אוכל ושתייה ובעיקר מוזיקה‪.‬‬ ‫שנינו אהבנו רוק כבד‪.‬‬ ‫ישי היה חבר אמיתי‪ .‬אדם מיוחד‪ .‬לא ראיתי אותו בחיים מתפרץ בכעס או צעקות‪ ,‬הוא היה‬ ‫האיש הכי רגוע שהכרתי והיה מקובל על כולם‪ .‬למרות שבעבודה היו אינטריגות‪ ,‬כולם אהבו‬ ‫אותו וכך גם נבחר להיות מנהל היחידה‪ .‬יש הרבה זכרונות מצחיקים מהעבודה‪ .‬היה לנו בחור‬ ‫דתי בשם ראובן עם כיפה סרוגה שכינינו אותו "בגירה" שהיה תמים מאוד‪ .‬יום אחד בפסח הוא‬ ‫שאל מה נאכל היום וישי אמר לו לך תביא צ'יזבורגר‪ ,‬והוא בתמימותו עם הכיפה על הראש‬ ‫הלך והביא‪...‬והיה את חלפון שאיתו רצו הרבה קטעים‪ .‬למשל יום אחד שלחנו הדפסה למדפסת‬ ‫גדולה מאוד בחדר מחשב וחלפון צעק מהחדר השני שהיא לא מוציאה‪ .‬ישי צעק לו‪" :‬תתכופף‪,‬‬ ‫תן לה לק" ותראה שהכל יסתדר‪.‬‬ ‫מחוץ לעבודה אהבנו להתאסף ולצפות ביחד במשחקי כדורגל‪ .‬היינו יושבים בביתי בדירה באור‬ ‫יהודה על הגג עם כמויות של על האש ושתייה‪.‬‬ ‫היתה לנו סטקייה ליד העבודה ונהגנו לאכול ביחד‪" :‬יאללה אתה בא לצהריים?" ואוכלים איזה‬ ‫שווארמה‪.‬‬

‫‪106‬‬

‫היינו קבוצה של כמה חברה בעבודה אוהבי רוק כבד היינו מסתובבים‪ ,‬מעשנים‪ ,‬מקשיבים למוזיקה‬ ‫שלנו‪ .‬אהבנו ביחד תכניות מצחיקות כמו "זהו זה"‪.‬‬ ‫ישי אהב לצאת מהבית בחמש וחצי‬ ‫ולבוא למשרד לפני השמש‪ .‬היה‬ ‫לוקח עיתון‪ ,‬בייגלה וקולה ויושב‬ ‫בשקט בבוקר לפני כולם‪.‬‬ ‫היה לי איזה רמז למצבו הבריאותי‪,‬‬ ‫ב‪ 4-‬ביוני היינו אמורים ללכת‬ ‫להופעה של הרולינג סטונס‪ ,‬זו היתה‬ ‫אחת הלהקות שהכי אהב‪ .‬התקשרתי‬ ‫אליו והוא אמר‪ :‬לא נראה לי שאני יכול ללכת ואני חשבתי שזה משהו ממש לא טוב‪ .‬בהופעה‬ ‫האחרונה שהיינו ‪ ,‬של הגאנס אנד רוזס‪ ,‬לא היה לו קל לעמוד כל הזמן‪ .‬הוא בא עם המקל שנפתח‬ ‫לכיסא ונעזר בו‪ .‬היינו עם עידן הבן שלי וענבר‪.‬‬ ‫תמיד כשהיינו באים המשפחה ואני לבית של ישי הוא היה רץ לממ"ד ומוציא איזה בקבוק מיוחד‬ ‫במינו‪ .‬הוא השוויץ במיוחד בתעודה של המזקקה מאירלנד‪ .‬לא היה דבר כזה שנפגשנו ולא היה‬ ‫בקבוק שתייה על השולחן ותמיד ברקע מוזיקה או כדורגל‪ .‬לא יצאתי הרבה עם ישי לפאבים או‬ ‫מסעדות ולצערי לא נסעתי איתו אף פעם לחו"ל‪ .‬הוא אהב להיות איתנו בבית‪ ,‬עם האוכל‪ ,‬השתייה‬ ‫והמוזיקה‪.‬‬ ‫ישי היה חבר מאוד טוב‪ ,‬תמיד לבבי ופתוח‪ ,‬תמיד כשהייתי מתקשר היה מקשיב וסבלני‪ .‬ידעתי‬ ‫על כל שלב במחלה והוא שיתף‪ ,‬אבל תמיד שידר אופטימיות כאילו זה רק כרגע ותכף זה יחלוף‪,‬‬ ‫וזה יצר אצלי אופטימיות‪ ,‬לא האמנתי שכך יגמר‪ .‬הוא התקשר אליי בחמישי יומיים לפני פטירתו‪,‬‬ ‫וביקש להגיד שלום‪ .‬רציתי לנסוע אליו להיפרד אבל היה סגר‪ .‬אמרתי לעצמי ביום ראשון אני נוסע‪,‬‬

‫‪107‬‬

‫מירי ואבישי ברעם‬ ‫שלום לך חברצ'יק!‬ ‫הלכת מאתנו מהר מידי‪ .‬טוב‪ ,‬היית חולה‪ .‬אפילו מאוד‪ ,‬אבל זה לא תרוץ‪ .‬אתה בטח יושב לך‬ ‫שם למעלה (אם קיים בכלל מקום כזה) וצוחק על כולנו עם כוסית וויסקי ביד‪.‬‬ ‫ככה לא עושים לחברים‪...‬‬ ‫זוכר שגרנו ביחד‪ ,‬שתי משפחות בדירה אחת בבני ברק?‬ ‫זוכר‪ ,‬שהיית משכנע את הילדים לאכול סלט בנוסח עבד‪ ,‬אל עזיז רנטיסי?‬ ‫זוכר שתלינו בובת דב פנדה ענק על הגדר החיה‪ ,‬וכל פעם שעבר שם צדיק‪ ,‬משכנו קצת בחוט‪,‬‬ ‫הדב זז‪ ,‬והצדיק היה נזעק ונבהל איך הגיעו דובים לק"ק בני ברק?‬ ‫זכורים לי גם הלילות הארוכים של הגביע העולמי כשחיסלנו בירות במרפסת‪ ,‬עד לשעות‬ ‫הקטנות של הלילה‪.‬‬ ‫זוכר גם את השכנה שלנו בגבעתיים‪ ,‬שאהבנו לצפות בה כשהתעקשה להתהלך בעירום מלא‬ ‫(והיה לה מה להציג) למרות שכנראה ידעה שצופים בה‪ .‬חבל שלא מכרנו כרטיסים‪...‬‬ ‫זוכר גם את הגיהוץ שהמלצת לתאומים (טום אנד ג'רי) לעבור כדי להסתנן מתחת לדלת לחדר‬ ‫של צח וברק‪.‬‬ ‫זוכר גם את עוגת המלפפונים שחשבת כי היא קיימת‪ ,‬ובפועל שילמתי למלצרית כדי שתציע לך‬ ‫את זה‪...‬‬

‫זוכר גם את אין ספור ארוחות השישי שהיו מסתיימות בנמנום משותף מול הטלוויזיה‪.‬‬

‫‪108‬‬

‫זוכר גם "החלפת הדעות" התרופות והבדיקות כששנינו לקינו בסרטן‪ ,‬כל אחד עם הסוג שלו‪.‬‬ ‫אז אצלך הוא חזר‪ .‬אצלי עוד לא‪...‬‬ ‫ואני מצדיע לך על האומץ לבקש שירדימו אותך‪ ,‬כשידעת שבכלל לא בטוח שתתעורר‪.‬‬ ‫לפחות‪ ,‬חיית טוב וידעת לחיות‪.‬‬ ‫ובינתיים‪ ,‬כאמור‬

‫שלום לך חברצ'יק‬

‫אבישי‪ ,‬צח והתוכי‬

‫‪109‬‬

‫מושון‬ ‫לשרה‪ ,‬ענבר‪ ,‬צח והמשפחה המורחבת‬ ‫לרגל שנה ללכתו של ישי היקר מאיתנו מצאתי לנכון לכתוב עליו דברים שחווינו יחד במשך‬ ‫עשרות שנים‪.‬‬ ‫את ישי הכרתי מעצם העובדה שגדלנו באותה שכונה שנקראת כיום צפון ת"א הישנה‪ ,‬ובמקרה‬ ‫או שלא במקרה התחברנו מהר מאוד ונעשינו חברים‪ .‬שום מעשה או אירוע לא הפריד בינינו‪,‬‬ ‫להיפך‪ ,‬החברות שלנו הלכה והתחזקה עם השנים‪.‬‬ ‫בשלב מסוים נכנסו לחיינו עוד לא מעט חברים שרצו להיחשב כ‪-‬חברים בחבורה שעצבנו לנו‪,‬‬ ‫ואכן לא מעט מהם התקבלו אצלנו כמקובלים ונשארו אתנו לאורך השנים‪.‬‬ ‫הזמן עבר‪ ,‬גדלנו התפתחנו‪ ,‬וכל אחד מאיתנו הלך לדרכו‪.‬‬ ‫ישי נשאר ללמוד בבית ספר אקסטרני‪ ,‬ואני נשלחתי ללמוד בפנימיית הכפר‪-‬הירוק‪ ,‬אך למרות‬ ‫המרחק זה לא הפריע לנו להמשיך להיפגש ולחזק את הקשר בינינו‪.‬‬ ‫לאחר ארבע שנות לימוד וסיומן הלכנו לצבא‪ .‬גם כאן כל אחד הלך לפי רצונו‪ ,‬אני המשכתי עם‬ ‫המחזור שלי מהכפר הירוק לנח"ל מוצנח‪ ,‬ויותר מאוחר ישי התגייס לחיל קשר‪.‬‬ ‫מכאן התחיל משהו שבאמת הביא את הקשר שלנו לרמה גבוהה מאוד בינינו ‪ .‬באחת הפעמים‬ ‫בשיחה בינינו ישי אומר לי כי הוא מרגיש ורוצה לשרת קרוב לקיבוץ שבו אני עשיתי את גמר‬ ‫השירות הצבאי שלי –של"ת מאוחר בקיבוץ יוטבתה‪.‬‬

‫‪110‬‬

‫אמרתי לו כי אני לא מאמין שזה אפשרי ובהסתברות מאוד נמוכה שהוא יוכל לעשות את‬ ‫הבלתי יאומן ולשרת ביחידת חיל הקשר הממוקמת בסמוך ליוטבתה‪.‬‬ ‫מי שמכיר את ישי יודע שאם ישי מאוד מאוד רוצה משהו הוא משיג את מבוקשו‪.‬‬ ‫למרבה הפלא באחד הימים החמים של העונה בערבה מופיע ישי אצלי בחדר בקיבוץ ואומר‪-‬‬ ‫אמרתי לך‪ ,‬אמרתי לך שאצליח‪ ,‬לא יכולתי לעמוד בסיטואציה והזלתי דמעות אושר‪.‬‬ ‫לא ידעתי עד כמה הבחור הזה היה חסר לי עד אז‪.‬‬ ‫באותה תקופה הייתה לנו שהות מאוד מעניינת‪ ,‬כאשר בזמנו החופשי הוא היה מגיע אלי‬ ‫לעבודה כמנהל חנות המשקאות של הקיבוץ‪ ,‬והיינו ביחד מוכרים לבאים את מבוקשם‪.‬‬ ‫לאחר מספר חודשים העבירו אותי להיות אחראי על כל נושא האשפה של המשק‪ ,‬ומי בא איתי‬ ‫גם להרפתקה זו – כמובן ישי‪ ,‬שהיה יושב על כנף הטרקטור ועוזר ומנחה אותי בנסיעה לאחור‪.‬‬ ‫כך העברנו את שארית זמננו הצבאי הוא במחנה הצבאי ואני בשל"ת מאוחר בקיבוץ‪.‬‬ ‫הזמן עשה את שלו – אני השתחררתי וחזרתי לעיר והמתנתי לישי עד שגם הוא השתחרר‪.‬‬ ‫ברבות הזמן קניתי דירה משלי שהייתה מאורת גברים חרמנים שכל אחד שהיה לו בחורה היה‬ ‫מביא אותה לדירה ומתפאר בה‪.‬‬ ‫באחת הפעמים זכור לי מקרה שהיו אצלי בבית כ – ‪ 15‬חברה ששהו עד השעות הקטנות של‬ ‫הלילה‪ ,‬וכנראה שגם נרדמו‪ ,‬ובבוקר כשרצו לצאת מהדירה פשוט לא הצליחו לפתוח אותה‬ ‫ולצאת‪ .‬לא הבנו מה הביא למצב שהדלת לא נפתחת‪ .‬מה שזכור לי שאחד מהחברה צלצל‬ ‫ואמר לי כי יש גלגל ענק בצמוד לדלת ורק מבחוץ אפשרי לפנות אותו‪.‬‬

‫‪111‬‬

‫תארו לכם שזה רק המעט והמוזר מהדברים שקרו לנו באותם זמנים‪.‬‬ ‫למשל‪ ,‬הידעתם שבחיפושית קטנה של איתן שגם הוא חבר קרוב מאוד של ישי היינו נוסעים ‪7‬‬ ‫חברה והמכונית היית מעלה עשן מהחלונות?‬ ‫בקיצור עברנו לא מעט ביחד‪ ,‬למעשה כמעט חיים מלאים‪ ,‬עד שבשלב מסוים כל אחד פנה‬ ‫לדרכו למצוא קצת נחמה בחיק אשה אוהבת ומשפחה‪.‬‬ ‫דרכינו נפרדו ל‪-‬כ‪ 25 -‬שנה אבל שלא תטעו‪ ,‬הקשר שלנו התחדש שוב‪ ,‬והפעם נשבענו לא‬ ‫להפריד כוחות עד שמי שהוא מלמעלה יחליט אחרת‪.‬‬ ‫לצערנו הרב עולמו של ישי התקצר עקב הנסיבות הלא פשוטות‪,‬‬ ‫בכל יום שעובר אני מתגעגע אליו יותר ויותר‪ ,‬ואני בטוח שאנו ניפגש במקום אחר ובעולם אחר‪,‬‬ ‫שכנראה הרבה יותר טוב מאשר פה למטה‪ ,‬כי עד היום איש לא חזר לספר איך שם‪.‬‬

‫לסיום ישי –‬ ‫שמור אלינו למעלה ואנו נסנגר עליך למטה‪,‬‬ ‫היה שלום חבר יקר‬ ‫ממני חברך לעד מושון בורובסקי‬

‫‪112‬‬

‫למעלה משמאל‪ :‬ישי ברומניה‬ ‫למעלה מימין‪ :‬שרה וישי במרינה בהרצליה‬ ‫למטה‪ :‬ישי ענבר ולי בפארק בירושלים‬

‫‪113‬‬

‫איתן‬ ‫ישי חבר ואח‪,‬‬ ‫קשה לחשוב עליך בלשון עבר אחרי יותר מ ‪ 50‬שנות חברות שהחלו בילדות‪.‬‬ ‫הכרנו בגיל ‪ 10‬או ‪ 11‬בשכונה‪ ,‬נפגשנו באיזה קיוסק והתחברנו‪ .‬מאותו רגע הפכנו לחברים‬ ‫צמודים ובילינו הרבה ביחד‪ .‬היינו שומעים מוזיקה‪ ,‬שותים‪ ,‬מבלים‪.‬‬ ‫עברנו הרבה שלבים בחיים ביחד‪ ,‬מהילדות‪ ,‬דרך הנעורים‪ ,‬הצבא‪ ,‬החיים אחרי השחרור והקמת‬ ‫המשפחות‪ .‬כל תקופה והחוויות המשותפות שעברנו‪ ,‬והיריעה קצרה מלספר‪.‬‬ ‫יש לנו את החברים המשותפים‪ :‬תיסלם‪ ,‬פרץ‪ ,‬מושון‪ ,‬רובל'ה' איציק‪ ,‬עדנה‪ ,‬מורדוך‪.‬‬ ‫ויש את הלילות הרבים שבילינו וכללו ברובם את בודגה‪.‬‬ ‫ויש את הטיולים המשותפים שלנו‪ .‬איך ערב אחד ישבנו בכיכר דיזינגוף על בירה ופתאום החלטנו‬ ‫שנוסעים לאילת‪ .‬היו לנו שני חברים שעבדו וגרו שם בבית הקורא‪ .‬אז חיברנו טייפ למצבר של‬ ‫האוטו וירדנו לאילת ליומיים שלושה‪ .‬הגענו לשם באמצע הלילה‪ ,‬שלוש בבוקר‪,‬‬ ‫ולא ידענו בדיוק איפה החברים שלנו גרים‪ .‬עמדנו כמו איזה שני פסיכים באמצע הלילה‬ ‫וצעקנו‪" :‬איציק! עדנה!‪ ,‬ואז יצאו ראשיהם מהחלון והתחיל הפסטיבל‪...‬‬ ‫היתה גם נסיעה לדהב בסיני‪ .‬חברה שלי הצטרפה אלינו והיה כיף גדול‪ ,‬אכלנו‪ ,‬שתינו‪ .‬כשחברה‬ ‫שלי רצתה ללכת לישון אמר לה ישי "עזבי אותך מלישון תני לנו להינות"‪ ,‬וכך ישבנו אל תוך‬ ‫הלילה‪ .‬היו עוד הרבה מקומות בארץ ובחו"ל‪.‬‬

‫‪114‬‬

‫אתה זוכר את הנסיעה לאילת בויליס של אבא שלי עם כל החברים‪ ,‬שטוב שהיה סגור ולא ראו‬ ‫מבחוץ מה הלך בפנים?‬ ‫המגורים המשותפים בדירה של מושון עם החגיגות הליליות‪.‬‬ ‫שנינו אניני טעם וקנינו רק את המצרכים הטובים ביותר‪ ,‬כדי שנוכל להנות במפגשי האוכל‬ ‫והשתיה הרבים שקיימנו‪.‬‬ ‫אנחנו ידענו אחד על השני הכול‪ .‬לא היה נושא שלא דיברנו עליו‪ ,‬לא עבר יום שלא דיברנו‬ ‫בטלפון‪ ,‬ולא היה שבוע שלא נפגשנו לפחות פעם אחת‪ .‬היינו מדברים על הכל‪ ,‬מכל וכל‪,‬‬ ‫ולא היה שום דבר נסתר ביננו לא מצידי ולא מצידך‪.‬‬ ‫שנינו אהבנו לראות כדורגל טוב‪ .‬אתה אהבת את מנצסטר ואני את ברצלונה‪.‬‬ ‫עברתי איתך את תקופות המחלה הארורה‪ ,‬שתמיד האמנתי שתתגבר על הכול‪ ,‬ואתה תמיד‬ ‫אמרת לי שאתה חזק והכול יעבור‪.‬‬ ‫אני שמח שנפרדתי ממך זמן קצר לפני שנפטרת‪.‬‬ ‫אין ספק שהיית חבר הנפש הקרוב לי ביותר‬ ‫וזו אבדה גדולה בשבילי‪.‬‬ ‫ולסיום אני מאד מתגעגע לחבר ואח שכבר לא איתנו‬

‫ישי ואיתן בחתונה של צח‬

‫‪115‬‬

‫האהבות של אבא‬

‫מוזיקה‬

‫אבא מעולם לא חסך בכל‬ ‫הנוגע למוזיקה‪ ,‬ובכלל בכל‬ ‫מה שנגע לאהבות שלו‪,‬‬ ‫והיה נוהג להזמין תקליטים‬ ‫נדירים ומארזים חגיגיים‪.‬‬

‫חלק קטן מאוסף‬ ‫התקליטים במקדש של‬ ‫אבא‪ .‬אבא לא הרשה לאף‬ ‫אחד לגעת בתקליטים‬ ‫שלו‪...‬‬

‫‪118‬‬

‫אבא לא היה מתחיל נסיעה לפני ששם‬ ‫מוזיקה‪ ,‬הוא היה אומר‪:‬‬ ‫"אוטו בלי דלק לא מניע‪,‬‬ ‫אני בלי מוזיקה לא נוסע"‬

‫הטעם המוזיקלי של אבא‬ ‫היה מאוד מגוון‪:‬‬ ‫הוא אהב ג'אז‪ ,‬רוק‪ ,‬רוק‬ ‫כבד‪ ,‬מוזיקת עולם‪ ,‬ומוזיקה‬ ‫ישראלית‪.‬‬

‫‪119‬‬

‫אוכל‬

‫אבא אהב מאוד ספרי בישול‪.‬‬ ‫למעלה מדף מתוך אוסף ספרי‬ ‫הבישול שלו‪ .‬הוא אהב מאוד‬ ‫את שרי אנסקי ואהב להכין‬ ‫חמין‪ .‬לחמין המפורסם שלו‬ ‫היה רכיב סודי‪ :‬הוא היה מכניס‬ ‫לסיר חבילת שוקולד מריר!‬

‫‪120‬‬

‫לאבא היה אוסף סינרים ייחודי‪.‬‬ ‫סינר מכבי תל אביב‪ ,‬סינר‬ ‫בירות‪ ,‬ועוד ועוד‪...‬‬

‫אבא אסף עם השנים המון‬ ‫מתכונים‪ ,‬וגיזרי מתכונים‬ ‫מעיתונים שונים‪ .‬כאשר הערמה‬ ‫הלכה וגבהה‪ ,‬הוא החליט‬ ‫לקחת הכל לכורך וליצור‬ ‫לעצמו ספר מתכונים אישי‪.‬‬ ‫למטה‪ -‬בכריכה הכחולה‪.‬‬ ‫לאחר קורס בישול‪ ,‬אבא נעשה‬ ‫מקצוען ורכש סט סכיני שף‬

‫אבא היה חולה שוקולד‪ .‬אהב בעיקר שוקולד מריר ואת‬ ‫האפטר אייט עם המנטה‪.‬‬ ‫בימי שישי כשהלך לקניות היה עובר במדפים של השוקולד‬ ‫ואוסף‪ .‬לפני כמה שנים נפתח סופר ענק שהיה פתוח בפעם‬ ‫הראשונה ‪ 24‬שעות‪ .‬אבא אהב ללכת בלילה‪ .‬פעם אחת‬ ‫הוא עבר במדפים של השוקולד והוריד לעגלה אחד מכל‬ ‫אחד‪ .‬לטענתו‪ ,‬צריך לטעום מהכל‪.‬‬

‫‪121‬‬

‫שתיה‬ ‫אבא אהב את החיים הטובים‪ ,‬אהב לאכול טוב ולשתות טוב‪,‬‬ ‫וכמובן לארח‪.‬‬ ‫תמיד היה לו בבית אוסף מרשים של בקבוקי שתיה‪ ,‬ובקבוקי ויסקי‬ ‫משובחים‪ .‬הוא מעולם לא התפשר על איכות!‬ ‫היה לו אוסף גדול של כוסות יין ובירה‪ ,‬וכן של תחתיות בירה‬ ‫שאסף ברחבי העולם‪.‬‬

‫‪122‬‬

‫כשמישהו היה עושה‬ ‫גראפס אבא היה אומר‬ ‫בערבית‪" :‬סטאפר אללה‬ ‫אללה אל עאזים"‪.‬‬ ‫ובעברית‪ :‬בשם האל הגדול‪.‬‬

‫"סטאפר אללה‬ ‫אללה אלעזים"‬

‫‪123‬‬

‫שינה‪...‬‬

‫לאבא היה כשרון ייחודי להירדם בכל‬ ‫מקום ובכל זמן‪...‬‬ ‫ואנחנו אהבנו לתעד אותו נרדם‪.‬‬ ‫הוא נהג לומר "אני לא ישן"‬ ‫בזמן שכבר היה נוחר‪...‬‬

‫‪124‬‬

‫טוב שיש לך‬ ‫את מי להאשים‬

‫חולצות‬ ‫אבא מאוד אהב לקנות‬ ‫וללבוש חולצות טריקו‬ ‫צבעוניות עם ציורים או‬ ‫כיתובים מצחיקים‪.‬‬

‫‪125‬‬

‫מכוניות‬

‫למעלה‪:‬‬ ‫בצפון איטליה במוזיאון שהוא מתחם של שלוש‬ ‫קומות בבעלות נהג מרוצים מפורסם‪.‬‬ ‫היו שם הרבה מכוניות מיניאטוריות‪,‬‬ ‫ואבא התבאס שהן לא היו למכירה‪.‬‬

‫‪126‬‬

‫מאז ומתמיד אבא אהב‬ ‫מכוניות ישנות ומעניינות‪.‬‬ ‫בחו"ל נהג ללכת לתערוכות‬ ‫של מכוניות‪.‬‬ ‫לצערו‪ ,‬נאלץ להסתפק‬ ‫באוסף מכוניות‬ ‫מיניאטוריות‪...‬‬ ‫כמעט מכל טיול חזר עם‬ ‫מכונית נוספת‪.‬‬

‫‪127‬‬

‫מילות סיום‬ ‫קוראים יקרים‪,‬‬ ‫אנו מקווים שנהניתם מהקריאה בספר‪.‬‬ ‫שלמדתם להכיר ולהבין מי היה ישי‪ ,‬וכמה חשוב היה עבור האנשים‬ ‫הקרובים אליו‪.‬‬ ‫כמה הוא אהב את החיים‪ ,‬וכמה ידע ליהנות מהם ולנצלם עד תום‪.‬‬ ‫ישי שלנו‪,‬‬ ‫אהוב ליבנו‪ ,‬אבא‪ ,‬בעל‪ ,‬בן‪ ,‬אח‪ ,‬גיס‪ ,‬חם וחבר‪.‬‬ ‫אנו שמחים שהצלחנו להנציח את מי שהיית‪ ,‬ולהעביר לדורות הבאים את‬ ‫מורשתך‪.‬‬ ‫מתגעגעים אליך עד מאוד ואוהבים אותך עד אין סוף! אתה בליבנו תמיד‪.‬‬ ‫באהבה‪,‬‬ ‫שרה‪ ,‬צח וענבר‬

‫ישי סלוצקי‬ ‫אוהב חיים ואוהב אדם‬ ‫‪1952-2020‬‬

‫ד"ר גלית כרמלי‬ avital.baer@gmail.com

‫אביטל בר‬ 050-6400993