שידוך באושוויץ סבתא זוזו - סיפור חיים

‫‪1‬‬ ‫בס"ד‬

‫שידוך באושוויץ‬ ‫סבתא זוזו ‪ -‬סיפור חיים‬

‫‪( 22.3.1926‬ז׳ בניסן תרפ״ו) ‪( 8.4.2018 -‬כ"ג בניסן תשע"ח)‬

‫‪1‬‬

‫‪2‬‬

‫הוצאה לאור‪ :‬אברהם שלמה קולט‬ ‫רחוב עמנואל קוזידלו ‪ 3‬פתח תקוה‬ ‫מהדורה שניה‪ :‬י"א סיון תשע"ח ‪25/5/2018‬‬ ‫מהדורה ראשונה‪ :‬כ"ב באייר תשע"ח ‪7/5/2018‬‬ ‫עריכה‪ :‬אברהם שלמה קולט‬ ‫טלפון‪054-6226898 :‬‬ ‫הגהה‪ :‬הלית קולט‬

‫כל הזכויות שמורות למוציא לאור ©‬ ‫‪2‬‬

‫‪3‬‬

‫לנקה לאה שטרולי לבית שניצר ‪ -‬סבתא זוזו ז"ל‬ ‫‪ .1‬טירגו מורש ‪ -‬סובטה‬ ‫לנקה לאה שטרולי לבית שניצר (ששם החיבה שלה הוא זוזו)‪ ,‬אמא של אשתי לילי‪,‬‬ ‫נולדה בתאריך ‪( 22.3.1926‬ז' בניסן תרפ״ו) בטירגו מורש אשר ברומניה (מחוז‬ ‫טרנסילבניה) לאביה ארתור שניצר ז״ל בן עמליה ז״ל (נפטר כ״ה באייר תש״ט ‪1949‬‬ ‫בטירגו מורש)‪ ,‬ולאמה רוזליה רחל ז״ל הי״ד בת גיולה ואסתר ל״ב (נספתה באושוויץ‬ ‫בשנת ‪ 1944‬תשמ״ד)‪ .‬ללנקה היה אח בוגר בשם ד״ר ארנסט שניצר ז"ל‪.‬‬ ‫לנקה לאה שטרולי ז"ל נפטרה בתאריך ‪( 8.4.2018‬כ"ג בניסן תשע"ח)‪.‬‬ ‫בהיותה בערך בגיל שנתיים וחצי עברה משפחת שניצר לסובטה‪ ,‬עיירת נופש לחוף‬ ‫האגם‪ .‬בסובטה ניהל ארתור שניצר מיני כלבו שהיה בבעלותו וכמו כן היה בבעלותו‬ ‫פנסיון בן ‪ 35‬חדרים‪ ,‬בשם טרנסילבניה‪ ,‬שעומד עדיין על תילו‪ .‬בסובטה סיימה זוזו‬ ‫את בית הספר היסודי ולאחר מכן נסעה לעיר קלוז ללמוד בבית הספר התיכון שם‪.‬‬

‫‪3‬‬

‫‪4‬‬

‫הבית של משפחת שניצר בסובטה‬

‫המיני כלבו של ארתור שניצר ז"ל בסובטה ‪ -‬במרכז ארתור עם ילדיו ארנסט ולנקה‬ ‫‪4‬‬

‫‪5‬‬

‫‪ .2‬באושוויץ ‪ -‬בירקנאו‬ ‫בחודש מרץ ‪ ,1944‬לאחר פלישת ההונגרים לטרנסילבניה‪ ,‬כשהיתה לנקה בת ‪,18‬‬ ‫נלקחה כל המשפחה לגטו בטירגו מורש‪.‬‬ ‫בגטו עבדה לנקה עבור הצבא ההונגרי בבית חרושת ללבנים ועסקה במיון בגדים‪.‬‬ ‫הם שהו בגטו בטירגו מורש כחודשיים‪ ,‬עד סוף מאי ‪ ,1944‬ומשם נשלחו כולם‬ ‫לאושוויץ‪-‬בירקנאו‪ .‬לנקה נשלחה לאושוויץ בירקנאו ברכבת יחד עם אחיה ארנסט‬ ‫שניצר ז"ל‪ ,‬אביה אליעזר ארתור שניצר ז״ל‪ ,‬אימה רוזליה רחל הי״ד בת גיולה ואסתר‬ ‫לייב ז"ל‪ ,‬סבתה (אם אמה) אסתר לייב הי"ד בת לואיזה ז״ל לבית פרידמן וסבתה‬ ‫(אם אביה) עמליה שניצר לבית שפיצר הי״ד‪ .‬הגרמנים לא הרשו להם לקחת דבר‬ ‫לרכבת מלבד מעט בגדים‪ .‬הנסיעה לאושוויץ בקרון הרכבת ארכה כחמישה ימים‬ ‫והיתה לסיוט אכזרי כמעט ללא אוכל ומים‪ .‬בבואם לאושוויץ בירקנאו הפרידו ביניהם;‬ ‫שתי הסבתות נלקחו מיד להשמדה בתאי הגזים ולנקה נלקחה עם אמה רוזליה‬ ‫למחנה הנשים ‪ ,Lager C‬שהיה מחנה ההשמדה הגרוע ביותר‪ .‬רוזליה היתה מאוד‬ ‫חולה ורזה וסבלה משלשולים בלתי פוסקים‪ .‬אחרי שבוע לקחו את רוזליה לתאי הגזים‬ ‫בבירקנאו‪ .‬לנקה בכתה מאוד כי נשארה לבדה ורצתה ללכת אחרי אמה‪ ,‬אולם הקאפו‬ ‫דחק אותה חזרה למחנה‪..‬‬ ‫אסתר לייב הי״ד בת לואיזה ז״ל לבית פרידמן נרצחה בתא הגזים בבירקנאו בהיותה‬ ‫בת ‪ .77‬עמליה שניצר הי״ד לבית שפיצר נרצחה בתא הגזים בבירקנאו בהיותה בת‬ ‫‪ .70‬רוזליה רחל שניצר הי״ד בת גיולה ואסתר לייב הי״ד היתה בת ‪ 40‬בעת הרצחה‬ ‫בתא הגזים ע"י הנאצים‪ .‬רוזליה רחל היתה אשה טובת לב ויפת תואר‪ .‬לנקה תבדל‬ ‫לחיים ארוכים‪ ,‬ירשה מאמה תכונות אלו‪ ,‬טוב לב ויופי פנימי וחיצוני‪ .‬בצריף המחנה‬ ‫שהתה ליד לנקה אשה מבוגרת‪ ,‬שמה גיזלה ויסברגר ז״ל ‪ -‬או בשם החיבה שלה‬ ‫גיזי‪ .‬היא שאלה את לנקה לסיבת הבכי ואמרה לה בהונגרית‪" :‬אל תבכי‪ ,‬מעתה ואלך‬ ‫אני אהיה לך לאמא"‪ .‬גיזי ולנקה התחברו והיו יחד בצריף כל העת‪ .‬לנקה‪ ,‬שהיתה‬ ‫בחורה מאוד יפה‪ ,‬מצאה מאוד חן בעיני גיזי‪ ,‬שאמרה לה באחד הימים‪" :‬יש לי בן‬ ‫אחות והייתי רוצה שתכירי אותו ותנשאי לו ‪ ."...‬לנקה התפלאה מאוד ‪ -‬זו היתה‬ ‫אמירה משונה במחנה ההשמדה‪ ,‬כשלא היתה ידיעה באם ישרדו עוד שניה אחת‪.‬‬ ‫לאחר כשבועיים נלקחה גיזלה לעבודה ולנקה נשארה במחנה לבדה‪.‬‬ ‫סה״כ שהתה לנקה בתופת ששמה אושוויץ כחמישה חודשים ‪ -‬אין אפשרות לשכל‬ ‫האנושי להבין את מה שעברה שם‪ ,‬איך הצליחה לשרוד‪ ,‬לשמור על שפיות דעתה‪,‬‬ ‫להקים משפחה ולעלות לישראל‪.‬‬

‫‪5‬‬

‫‪6‬‬

‫בצריף‪ ,‬שהיה כולו מלא בדרגשים לאורכו עד לגובה התקרה‪ ,‬שכבו חמש נשים‬ ‫בדרגש אחד‪ ,‬וכולן הסתובבו כל הזמן בעת ששכבו על הדרגשים‪ .‬לנקה שהתה‬ ‫בבירקנאו בבלוקים ‪ 30 ,28 ,27‬בלאגר ‪.C‬‬ ‫לנקה חרטה וסימנה בעץ הדרגש את שמה (בביקורי בבירקנאו בשנת ‪ 2004‬לא‬ ‫הצלחתי למצוא את הצריפים הנ״ל והסימון‪ -‬א״ק)‪.‬‬ ‫באושוויץ היו כל יום מסדרים (צלאפלים) מ‪ 2-‬בלילה עד ‪ 8‬בבוקר‪ ,‬ומ‪ 2-‬אחה״צ עד ‪8‬‬ ‫בערב‪ .‬כמעט ולא קיבלו אוכל‪ ,‬נתנו להם ככר לחם קטנה אחת לחמש נשים‪.‬‬ ‫כולן קפאו מקור כל הזמן ‪ -‬מאחר שכל חפציהן נלקחו מהן‪ ,‬גם בגדים כמעט ולא היו‬ ‫להן והן חפשו כל הזמן חתיכות ניירות ועיתונים כדי לשים בתוך הבגדים ובנעלים‪ .‬עם‬ ‫הגיען לבירקנאו ‪ -‬אושוויץ גם גילחו את כל שערות ראשן כך שהיה להן מאוד קר‬ ‫בראש בגלל הקרחת‪.‬‬ ‫מפחד הסלקציות היומיות לנקה ברחה יחד עם חברותיה בכל פעם ועברה מבלוק‬ ‫לאחד לבלוק אחר‪.‬‬ ‫לאחר מספר חודשים של שהות במחנה נודע ללנקה כי רוצחים שם את היהודים בתאי‬ ‫הגזים‪ .‬בלילות אסור היה לצאת מהצריף‪ .‬באחד הלילות יצאו לנקה לחברותיה‬ ‫מהצריף ‪ -‬קאפו פולניה תפסה אותן והרביצה להן בגב ובברכיים ‪ -‬והן ברחו ממנה‬ ‫בחזרה לצריף‪ .‬מהבלוקים במחנה נלקחו הנשים ששהו שם לעבודת פרך כשחסרו‬ ‫נשים לעבודות כפיה במחנה‪ .‬בסלקציות בחרו את החזקים לעבודה ואת החולים‬ ‫והחלשים שלחו להשמדה בתאי הגזים‪.‬‬

‫‪6‬‬

‫‪7‬‬

‫‪ .3‬נס הצלתה של לנקה‬ ‫יום אחד בסלקציה שאלו הגרמנים מי יודעת גרמנית ואמרו שמי שדוברת טוב גרמנית‪,‬‬ ‫תלקח למפעל של מכשירי רדיו‪ .‬לנקה‪ ,‬שמאוד רצתה לצאת משם‪ ,‬אמרה שהיא יודעת‬ ‫גרמנית למרות שלא דיברה את השפה‪.‬‬ ‫אולם הנאצים הגרמנים שיקרו באמרם שלוקחים את דוברי הגרמנית למפעל רדיו‪.‬‬ ‫במקום מפעל רדיו‪ ,‬מצאה את עצמה לנקה בתא הגזים בבירקנאו‪ .‬הן נלקחו בקבוצה‬ ‫למקלחת בבירקנאו‪ ,‬כאילו לפני העבודה‪ .‬לנקה מספרת‪" :‬היינו צריכות להתפשט‬ ‫ולהשאיר את הבגדים בחוץ‪ .‬היינו המון נשים והכניסו אותנו למקלחת‪ .‬במקלחת‬ ‫למעלה על התקרה היו טושים‪ .‬עמדנו בשורות של חמש נשים בכל שורה‪ .‬ספרו אותנו‬ ‫בתור למקלחת ‪ -‬ד״ר מנגלה ימ״ש בא והתחיל לספור אותנו‪ ,‬ואז התברר שיש יותר‬ ‫מידי נשים בתא ואז הוציאו את שתי השורות הקיצוניות מהתא ‪ -‬ואני בתוכן"‪ .‬לנקה‬ ‫מוסיפה עוד‪" :‬אני בכיתי בעת שהוציאו אותי החוצה מהתא כי חשבתי שזאת‬ ‫ההזדמנות לצאת מאושוויץ‪ ...‬האנשים שמיינו את הבגדים בחוץ אמרו לי‪ ,‬אל תבכי‪,‬‬ ‫לכי מפה מהר ותצילי את עצמך‪ ,‬זה תא גזים ולא מקלחת ‪ -‬כך נודע לי שהייתי בתא‬ ‫הגזים ‪ -‬וחזרנו לאושוויץ"‪.‬‬ ‫לנקה ניצלה מתא הגזים לאחר שהיתה בתוכו ‪ -‬מחוסר מקום!‬ ‫נס ההצלה הגלוי של לנקה מתא הגזים‪ ,‬בעזרת השם ובהשגחה פרטית‪ ,‬הינו סיפור‬ ‫הצלה שלא יאומן ושלא נשמע כמעט כמוהו‪.‬‬ ‫כל מי שהכיר את לנקה ידע שהיא כמלאך עלי אדמות‪ ,‬אישה יפה מבחוץ וטובת לב‬ ‫מבפנים‪ ,‬אישה שכל כולה נתינה ואהבת הזולת צרופה ואמיתית ללא אגו וללא כל‬ ‫מחשבה על תועלת אישית‪ .‬כל בני משפחתה‪ ,‬מכריה וידידיה אהבו אותה אהבת נפש‬ ‫ויודעים שלא פגעה מעולם באיש‪ ,‬וכל זאת למרות כל מה שעברה וסבלה בשואה‪.‬‬ ‫אחרי מספר שבועות הוציאו את לנקה לעבודה בבית חרושת לפצצות הרטינה‬ ‫(‪ )HERTINE‬במחנה הריכוז פלוסנבירג‪ .‬העבודה שם היתה מאוד מאוד קשה‪.‬‬ ‫היו אלו פצצות גז מסוכנות לבריאות‪ .‬אחרי ‪ 24‬שעות עבודה השפתיים והציפורניים‬ ‫הפכו כחולות‪ .‬העבודה היתה במשמרות של ‪ 24‬שעות עבודה ו‪ 24-‬שעות שהיה‬ ‫במחנה‪ .‬בסך הכל היתה לנקה באושוויץ חמישה חודשים‪.‬‬

‫‪7‬‬

‫‪8‬‬

‫‪ .4‬השחרור‬ ‫לאחר חמישה חודשים הגיעו הרוסים ושיחררו את אושוויץ‪.‬‬ ‫לנקה מספרת‪" :‬בתאריך ‪ 6.6.1945‬השתחררתי מאושוויץ יחד עם עוד עשר נשים‬ ‫מעירי ע״י הרוסים והעבירו אותנו לטרזיינשטט אשר בצ'כיה‪ .‬היתה שם מחלת טיפוס‬ ‫קשה‪ ,‬ולכן היה הסגר ‪ -‬אין יוצא ואין בא ‪ -‬ולא נתנו לנו לצאת משם‪ .‬רצינו מאוד לברוח‬ ‫ולהשתחרר ולא ידענו איך‪ .‬לבסוף ברחנו מטרזיינשטט והלכנו כמה קילומטרים ברגל‬ ‫לעיר הסמוכה ליטומריץ כדי לקנות אוכל ובגדים‪ .‬העיר היתה נטושה כי התושבים‬ ‫ברחו‪ .‬נאלצנו להכנס לבתים ריקים ולקחת משם אוכל בכדי לשרוד‪ .‬מצאנו חפצים‬ ‫שונים‪ ,‬אוכל וגבינות‪ ,‬אולם לקחנו רק אוכל כי היינו מאוד רעבות‪.‬‬ ‫הלכנו ברחוב ולפתע ראיתי חלון נמוך ואמרתי‪ :‬אני מוכרחה להכנס לשם‪ .‬נכנסנו בעד‬ ‫החלון לבית והיה שם חדר ענק עם פסנתר‪ .‬החברות שלי נכנסו לחדרים אחרים‬ ‫בבית‪ ,‬ואני‪ ,‬שלמדתי לנגן על פסנתר‪ ,‬בטירגו מורש‪ ,‬רציתי מאוד לנגן בפסנתר‪.‬‬ ‫פתחתי את הפסנתר והתחלתי לנגן‪ ...‬פתאום הופיע אדם והתחיל לצעוק עלינו‪:‬‬ ‫החוצה‪ ,‬זה בית צ׳כי‪ .‬נבהלנו מאוד וברחנו דרך החלון חזרה לרחוב‪".‬‬ ‫בדרך חזרה לטרזיינשטט הן ראו לפניהן חייל רוסי שלקח בשבי חייל גרמני‪ ,‬שהלך‬ ‫לפניו ונשא תיק עם רוכסן‪ .‬חברתה של לנקה בקשה וקבלה מהחייל הרוסי את התיק‬ ‫של הגרמני‪ .‬בתוך התיק היה כיכר לחם גדול‪ .‬כשפתחה חברתה של לנקה את הלחם‬ ‫עם סכין‪ ,‬היא מצאה בתוכו מלא זהב ושעונים מוסתרים ‪ -‬היא קיבלה את הכל ‪ -‬אולם‬ ‫כל בקשתן היתה לאכול‪ ...‬לאחר מכן הן חזרו לטרזיינשטט‪.‬‬ ‫איש אחד הציע להראות להן איך לצאת מטרזיינשטט‪ .‬הוא ביקש כסף או זהב‬ ‫בתמורה לעזרתו‪ ,‬וחברתה של לנקה נתנה לו את אחד השעונים שמצאה בתיק של‬ ‫הגרמני‪ .‬למחרת בבוקר האיש הראה להן את הדרך החוצה שהיתה ביצה טובענית‪- .‬‬ ‫הוא לא הלך איתן‪ ,‬אלא רק הראה להן את הדרך לכביש‪ .‬הן הלכו כמה שעות בבוץ עד‬ ‫שהגיעו לכביש הראשי‪ .‬משם הן הלכו לתחנת הרכבת ושם הן יכלו לרחוץ את‬ ‫הרגליים מלאות הבוץ‪ .‬הן רצו לעלות על הרכבת ולנסוע לפראג‪ ,‬אולם התברר להן כי‬ ‫הרכבת יוצאת רק למחרת בבוקר‪ ,‬אז הן תכננו להעביר את הלילה בתחנת הרכבת‪.‬‬ ‫פתאום הופיע אדם דובר הונגרית כמוהן ושאל אותן לאן פניהן מועדות‪ .‬לנקה‬ ‫וחברותיה סיפרו לו את סיפורן ואמרו שהן רוצות לנסוע הביתה‪ .‬הוא שאל מתי יוצאת‬ ‫הרכבת בבוקר‪ ,‬והציע ללנקה‪ ,‬שכנראה מצאה חן בעיניו‪ ,‬אוכל ומקום ללון בו‪ .‬לנקה‬ ‫אמרה "לא תודה"‪ ,‬כי פחדה ללכת איתו לבד‪ .‬חברתה של לנקה אמרה שהיא תתלווה‬ ‫אליה ואז הציע האיש לכל החברות לבוא איתו‪ ,‬כי ראה שלנקה פחדה ללכת איתו‪.‬‬ ‫לבסוף לנקה וכל חברותיה הלכו איתו והגיעו לארמון‪ .‬בכניסה לשם עמדו שני שוטרים‬ ‫עם רובים‪ ,‬האיש נכנס והן בעקבותיו‪ .‬במשרד שבארמון הוא אירגן להן מסמכים ואמר‪:‬‬ ‫"יש פה עשר נשים ‪ -‬תנו להן מקום ללון‪ ,‬בגדים ואוכל"‪.‬‬

‫‪8‬‬

‫‪9‬‬

‫הוא שאל את לנקה מה היא עושה ומה תכניותיה ולנקה ענתה שהיא רוצה ללמוד‬ ‫נגינה בקונסבטוריון‪ .‬האיש אמר ללנקה‪" :‬אל תסעי‪ ,‬תשארי כאן‪ ,‬ואני אסדר שתלמדי‬ ‫באקדמיה למוסיקה בפראג ללא תשלום"‪.‬‬ ‫לנקה השיבה שהיא צריכה לחזור הביתה למשפחתה‪ .‬האיש אמר שהוא נוסע לשבוע‬ ‫ימים ואז חוזר וביקש שימתינו לשובו ‪ -‬עד אז הן יכולות להשאר שם לאכול ולנוח‪ .‬הוא‬ ‫נתן ללנקה הרבה כסף לפני שנסע ‪ -‬לנקה לא רצתה לקחת ‪ -‬אבל חברתה לקחה‪,‬‬ ‫ואמרה לו שהיא תתן את הכסף ללנקה‪ .‬הן נשארו שם חמישה ימים‪ ,‬נחו‪ ,‬אכלו‬ ‫לשובע‪ ,‬זללן עוגות‪ ,‬קנו נעלים‪ ,‬עלו במשקל ונראו הרבה יותר טוב‪ .‬אחרי חזרתן‬ ‫מאושוויץ הן נראו כולן כשלדים מהלכים וסבלו מתת תזונה ותת משקל‪.‬‬ ‫אחרי חמישה ימים לנקה אמרה שהיא רוצה לחזור הביתה ולא רוצה לחכות יותר‪ ,‬אז‬ ‫הן הלכו לתחנת הרכבת ונסעו ברכבת לברנו שבצ׳כיה‪.‬‬ ‫בתחנת הרכבת בברנו הגיע חייל רוסי‪ ,‬שאל לאן הן נוסעות וביקש לקבל מהן‬ ‫מסמכים‪ .‬הוא לקח מלנקה את המסמך שקבלה מהאיש דובר ההונגרית בפראג‬ ‫(שעדיין ברשותה עד היום) ושפוטר אותה מתשלומים כלשהם‪ .‬החייל הרוסי לקח את‬ ‫המסמך‪ ,‬שם אותו בכיסו ולא רצה להחזירו ללנקה אלא אם היא תלך איתו‪ .‬לנקה‬ ‫התחילה לבכות‪ .‬אז הגיע המפקד הרוסי ושאל למה לנקה בוכה‪ .‬כשלנקה סיפרה לו‬ ‫מה קרה והוא הבין‪ ,‬הוא הורה לחייל להחזיר ללנקה את המסמך‪ .‬מברנו הן נסעו‬ ‫ברכבת לבודפשט‪ .‬בבודפשט קיבלה לנקה תעודה (ברשותה גם היום) ומשם המשיכה‬ ‫ברכבת לטירגו מורש‪ ,‬משם נסעה באוטובוס לעיירת מולדתה סובטה‪.‬‬

‫‪9‬‬

‫‪10‬‬

‫תעודות שהונפקו ללנקה שניצר ז"ל בסיום המלחמה בשנת ‪1945‬‬

‫‪10‬‬

‫‪11‬‬

‫‪ .5‬בחזרה הביתה‬ ‫בנסיעה מטירגו מורש לסובטה‪ ,‬נהג האוטובוס הכיר את לנקה ואמר‪" :‬ריבונו של‬ ‫עולם‪ ,‬את עדיין חיה?" הוא סיפר ללנקה שאביה ואחיה נצלו וחזרו הביתה מהמחנות‪.‬‬ ‫לאביה של לנקה היתה חנות מכולת ועם שובו לסובטה אחרי השואה הוא פתח מחדש‬ ‫את החנות יחד עם אחיה של לנקה‪ .‬עם הגיעם לתחנה סמוך לביתה‪ ,‬הציע נהג‬ ‫האוטובוס ללנקה לחכות באוטובוס‪ .‬הוא נכנס לחנות ואמר לאביה ולאחיה של לנקה‪:‬‬ ‫"בואו לעזור‪ ,‬יש לי חבילה גדולה עבורכם״‪ .‬הם הגיעו לאוטובוס וראו את לנקה‬ ‫האהובה בחיים‪ .‬הם התחילו לבכות ולצעוק משמחה ואושר‪ .‬באו הרבה אנשים וכולם‬ ‫צעקו ובכו מהתרגשות על נס שיבתה של לנקה הביתה‪ .‬מיד סגרו את החנות‪ ,‬הלכו‬ ‫הביתה לחגוג ותקופה שלמה נגמרה‪.‬‬ ‫בני משפחתה של חמתי לאה שטרולי ז"ל שנספו בשואה באושוויץ‪:‬‬ ‫סבתא של אשתי‪ :‬רוזליה רחל ז״ל הי״ד בת גיולה ואסתר לייב נספתה בשואה‬ ‫(אושוויץ)‬ ‫סבתא רבה של אשתי‪ :‬אסתר לייב בת לואיזה ז״ל לבית פרידמן הי״ד נספתה בשואה‬ ‫(אושוויץ)‬ ‫סבתא רבה של אשתי‪ :‬עמליה שניצר לבית שפיצר הי״ד נספתה בשואה (אושוויץ)‬

‫‪11‬‬

‫‪12‬‬

‫לנקה לאה שניצר ז"ל לאחר המלחמה ברומניה‬

‫סבתא זוזו ז"ל לאחר המלחמה ברומניה‬ ‫‪12‬‬

‫‪13‬‬

‫‪ .6‬החתונה‬ ‫לאחר הגיעה של לנקה לביתה בסובטה‪ ,‬היא חשבה להמשיך בלימודי הנגינה‬ ‫בפנסנתר בקונסבטוריון למוסיקה‪ .‬היא נסעה עם אביה לטירגו מורש כדי להרשם‬ ‫ללימודים להשלמת מה שהפסידה בקיץ הנורא בו שהתה באושוויץ‪ .‬בערב הם נכנסו‬ ‫למסעדה כדי לאכול‪ .‬ליד השולחן מישהי החלה לצעוק‪" :‬זוזו‪ ,‬זוזו"‪ ,‬זו היתה גיזי‬ ‫(גיזלה ושיסברגר ז״ל)‪ ,‬אותה פגשה לנקה באושוויץ ואמרה לה‪" :‬אל תבכי‪ ,‬מעתה‬ ‫ואלך אני אהיה לך לאמא‪ "...‬מיד שאלה גיזי‪" :‬האם יש לך מישהו בחייך?" הכוונה‬ ‫היתה לבן זוג‪ .‬לנקה השיבה בשלילה ואמרה שהיא רוצה ללמוד ואינה רוצה איש‪.‬‬ ‫שתיהן סיפרו זו לזו במשך שעות את כל קורותיהן מאז שנפרדו‪...‬‬ ‫גיזי שאלה את לנקה היכן היא מתכננת לשהות ומתי היא מתחילה ללמוד‪ .‬לנקה‬ ‫אמרה שיש לה חברת ילדות טובה בשם מרתה מאיר (אמו של המנצח אורי מאיר)‪,‬‬ ‫שאיתה היתה יחד באושוויץ וגם בעת השחרור‪ ,‬ואצלה היא תגור‪ .‬לנקה הלכה‬ ‫למרתה‪ ,‬ומרתה אמרה שהיא רוצה להגיד לה דבר מה‪ .‬לנקה חשבה שיש מסיבת יום‬ ‫הולדת או דבר דומה ‪ -‬ואז נכנס לחדר בחור גבוה ומרשים ‪ -‬זה היה זולטן משה‬ ‫שטרולי ז״ל (בעלה לעתיד של לנקה ובן אחותה של גיזי)‪ ,‬ומרתה אמרה ללנקה‪:‬‬ ‫"תכירי‪ ,‬זה יהיה בעלך לעתיד‪...‬״‬ ‫לנקה ענתה ‪":‬איזה שטויות הן אלו? אינני מכירה אותו כלל"‪ ,‬ומרתה ענתה‪" :‬בבקשה‪,‬‬ ‫תכירי אותו"‪ .‬זולטן מיד אמר‪" :‬זו תהיה אשתי לעתיד‪."...‬‬ ‫זולטן משה שטרולי היה יליד שנת ‪ ,1918‬כך שהפרש הגילאים בינו לבין לנקה היה ‪8‬‬ ‫שנים‪ .‬זולטן היה נראה ללנקה מבוגר מאוד‪ ,‬מכיוון ששערו החל להלבין כבר בגיל‬ ‫צעיר‪ .‬זולטן היה בן ‪ 27‬ולנקה היתה בת ‪ 19‬כשהכירו‪.‬‬ ‫מאז הם נפגשו כל שבוע כשהיה ללנקה שיעור פסנתר‪ .‬יום אחד זולטן הצטרף ללנקה‬ ‫לנסיעה באוטובוס חזרה הביתה מטירגו מורש לסובטה‪ .‬לנקה שאלה אותו מדוע הוא‬ ‫נוסע איתה‪ ,‬וזולטן ענה שיש לו עסק בסובטה‪ .‬הוא שאל אם היא יודעת היכן יש מלון‬ ‫בסובטה‪ ,‬ולנקה ענתה שלמשפחתה יש שם מלון שנקרא טרנסילבניה‪ ,‬בו הוא יכול‬ ‫ללון לפני שהוא ממשיך הלאה בנסיעה‪ .‬זולטן השיב שהוא יורד בתחנה עם לנקה‪.‬‬ ‫בתשובה לשאלה של לנקה מדוע‪ ,‬ענה זולטן שיש לו עסק עם אביה (שלא פגש מעולם‬ ‫קודם לכן)‪ .‬אביה של לנקה עסק‪ ,‬מלבד המכולת‪ ,‬גם במסחר עצים‪ ,‬כמו זולטן עצמו‪,‬‬ ‫שהיה סוחר עצים גדול ומצליח‪ .‬זולטן נכנס למכולת‪ ,‬ביקש לקנות עצים‪ ,‬לא התמקח‬ ‫על המחיר וסגר עם אביה של לנקה על עסקה גדולה של כמה קרונות עצים‪ .‬מאותו‬ ‫יום‪ ,‬זולטן הגיע אליהם הביתה לבקר בכל שבוע‪.‬‬

‫‪13‬‬

‫‪14‬‬

‫יום אחד אמר זולטן ללנקה‪" :‬אני רוצה שתהיי אשתי"‪ ,‬ולנקה ענתה‪" :‬תלוי מה יגיד‬ ‫אבי"‪ .‬באחד מביקוריו שאל זולטן את אביה של לנקה‪" :‬מה דעתך שאני אתחתן עם‬ ‫זוזו? האם אתה מסכים?"‪ .‬אביה של לנקה אמר שהוא מסכים ושאל את לנקה‪" :‬מה‬ ‫את אומרת?" לנקה השיבה שהיא תיתן תשובה בעוד שבועיים‪ .‬זולטן קם ואמר שזה‬ ‫לא עסק ונהיה ברוגז‪ .‬בשבוע שאחרי זה הלכה לנקה לחברתה מרתה אחרי השיעור‬ ‫בפסנתר‪ .‬זולטן הגיע לביתה של מרתה לבוש חליפה לבנה ולנקה בקשה ממרתה‬ ‫שתגיד לו שהיא לא נמצאת שם ‪ -‬אולם זולטן ידע שלנקה נמצאת שם ‪ -‬נכנס לחדר‬ ‫ואמר ‪":‬אני יודע שאת נמצאת כאן"‪ .‬משם נסעו כולם לארוחת ערב במלון ובדרך לנקה‬ ‫אמרה לזולטן‪" :‬אני אהיה אשתך ‪ -‬אני מסכימה"‪ .‬זולטן מאוד שמח כמובן ונתן ללנקה‬ ‫שעון זהב‪ .‬למחרת הם הלכו לחנות תכשיטים להזמין טבעת נישואין‪ .‬לאחר זמן לא‬ ‫ארוך זולטן ולנקה נישאו בשנת ‪.1945‬‬ ‫הם גרו בטירגו מורש ונולדו להם שתי בנות‪ ,‬לילי אלה ומרגלית (אדית)‪ ,‬איתן עלו‬ ‫לישראל בשנת ‪.1961‬‬ ‫בישראל נולדו להם ברבות הימים חמישה נכדים ושמונה נינים‪ ,‬שיהיו בריאים כולם‪.‬‬ ‫לנקה לאה שטרולי ז"ל נפטרה בתאריך ‪( 8.4.2018‬כ"ג ניסן תשע"ח) ונטמנה בבית‬ ‫העלמין סגולה בפתח תקווה ליד קבר בעלה‪ ,‬משה זולטן שטרולי ז"ל‪.‬‬

‫ת נ צ ב ה‬

‫לנקה וזולטן שטרולי ז"ל בטירגו מורש לאחר המלחמה‬

‫‪14‬‬

‫‪15‬‬

‫לנקה שטרולי ז"ל ובתה לילי קולט בטיסה ובביקור בציריך בשנת ‪2007‬‬

‫‪15‬‬

‫‪16‬‬

‫‪ .7‬איך נפרדים לתמיד מהאדם האהוב עליכם ביותר בעולם?‬ ‫הלית קולט‬

‫ביום ראשון עמדתי אל מול הקבר הטרי של סבתא זוזו שלי ודיפדפתי בין אופציות‬ ‫גרועות בראש‪ .‬בסוף הלכתי על זה כמו שזה‪ .‬״סבתא‪ ,‬את הבנאדם שאני הכי אוהבת‬ ‫בעולם‪ .‬הממ‪ ,‬הבנאדם שהכי אהבתי בעולם״‪ ,‬פתאום התבלבלו לי הזמנים‪ .‬וגם‬ ‫מחשבה‪ :‬יו‪ ,‬אני ממש מקווה שהיא שמעה את זה גם קודם‪ ,‬כשהיתה בחיים‪ .‬זאת‬ ‫אומרת‪ ,‬אמרתי את זה מאחורי הגב שלה כל‪-‬כך הרבה פעמים‪ .‬להורים שלי‪ ,‬לחברים‪,‬‬ ‫לפסיכולוגים‪ ,‬לכל מי שהסכים לשמוע… בטח אמרתי את זה גם לה??‬ ‫בשבוע שלפני יום ראשון המניאק סבתא היתה מאושפזת במצב לא טוב‪ .‬כמה שעות‬ ‫לפני זה עוד הספקנו לחגוג יחד ליל סדר סואן בהרכב מלא בפתח תקווה‪ ,‬כך שאני‬ ‫האופטימית קיוותה שהיא תצא מזה גם הפעם‪ .‬בעשר השנים שחלפו מאז האירוע‬ ‫המוחי‪ ,‬סבתא היתה כלואה בכיסא גלגלים והתמודדה עם אתגרים רפואיים לא‬ ‫פשוטים‪ ,‬אבל היא תמיד יצאה מזה‪ .‬דאם איט‪ ,‬היא יצאה מאושוויץ בחיים‪ .‬סבתא שלי‬ ‫עמדה עירומה בתוך תא גזים כשד״ר מנגלה חישב שורה מיותרת בסוף‪ ,‬כי אחרת‬ ‫הגז לא יהיה אפקטיבי‪ .‬סבתא נגררה החוצה בוכייה‪ ,‬עצובה על מה שחשבה שהיה‬ ‫הצ׳אנס היחיד שלה למקלחת‪ .‬״אל תבכי!״‪ ,‬לחש לה בכעס חייל גרמני‪ ,‬״את מעדיפה‬ ‫לצאת מהארובה?!״‪ ,‬הוא הצביע לעבר עשן המשרפות‪ .‬רק חודשים ארוכים אחרי זה‬ ‫היא הבינה על מה הוא דיבר‪.‬‬ ‫על אף ולמרות הזוועות שעברה במחנות ההשמדה‪ ,‬סבתא זוזו תמיד האמינה בטוב‪.‬‬ ‫בבני אדם‪ ,‬באהבה‪ ,‬ברוחב לב‪ ,‬בלטייל‪ ,‬בחיים הטובים‪ .‬בחיים‪ .‬בלתת במקום לקבל‪,‬‬ ‫בלשים את עצמה אחרונה ואת יקיריה ראשונים‪ .‬היה בה משהו אצילי ושלו ובו בזמן‬ ‫פשוט ואמיתי‪ ,‬שהקסים את כל מי שנקרה בדרכה‪ .‬תמיד נדהמתי איך היא יכולה‬ ‫להיות כזאת‪ ,‬מאה אחוז טוב‪ ,ness‬אחרי כל מה שעברה בחיים המדהימים שלה‪.‬‬ ‫הייתי מבקשת ממנה לשחזר את התמונות מאושוויץ שוב ושוב‪ .‬סבתא‪ ,‬ספרי לי שוב‬ ‫איך גילחו לך את הראש‪ .‬סבתא‪ ,‬ספרי איך הפרידו אותך מאמא וסבתא שלא ראית‬ ‫שוב לעולם‪ .‬סבתא‪ ,‬ספרי איך מצאתם תפוח אדמה לא מבושל וחילקתם אותו ביניכם‪.‬‬ ‫סבתא הגישה שלושה סוגי שוקולד והתיישבה‪.‬‬ ‫היא היתה שם כל הילדות שלי‪ ,‬עם סירים ענקיים מלאי אהבה בניחוח הונגרי שחילקה‬ ‫לכל המשפחה‪ ,‬עם חיוך גדול בשער בית הספר כשהיתה באה לקחת אותי במקום‬ ‫אמא‪ ,‬עם רק עוד שתי קוביות שוקולד וכוס חלב לפני השינה כשישנתי אצלה (בלי‬ ‫שצריך לצחצח שיניים אחרי זה!) עם זרועות פתוחות במשברי הטינאייג׳ הכי רועמים‬ ‫ועם המון קבלה והכלה גם בשנים שאחר כך‪ .‬פעם היה לי אומץ לשאול אותה אם היא‬ ‫לא טיפל׳ה מאוכזבת שאני לא גרה בארץ‪ ,‬אחרי כל מה שעברה בשואה וזה‪ .‬מותק‬ ‫שלי‪ ,‬היא ענתה‪ ,‬אם זה טוב לך‪ ,‬אני רק מאוד שמחה‪ .‬ועכשיו תאכלי לפני שיתקרר‪.‬‬ ‫בשנים האחרונות‪ ,‬גם בגלל המרחק‪ ,‬כל מפגש איתה היה מלווה בעיניים נוצצות‪-‬‬ ‫רטובות‪ .‬כל כך חששתי מהחיבוק האחרון‪ ,‬מהתמונה האחרונה‪ .‬הכי חששתי שיקרה‬ ‫משהו ואני לא אספיק להיות שם‪ .‬כלומר פה‪ .‬והנה אני פה‪ ,‬והנה אחי פה מניו יורק‪,‬‬ ‫והנה חיבוק אחרון בליל חג‪ ,‬והנה אנחנו נפרדים ממנה בבית חולים‪ ,‬וסבתא זוזו‬ ‫הולכת בתזמון הכי אצילי שיכלה למצוא‪.‬‬ ‫אז שלום‪ ,‬סבתא זוזו‪ .‬את הבנאדם שאני הכי אוהבת בעולם‪ ,‬בלשון הווה‪ ,‬לתמיד‪.‬‬ ‫‪16‬‬

‫‪17‬‬

‫סבתא זוזו ונכדתה הלית קולט בשנת ‪2017‬‬

‫‪17‬‬

18

8. How do you say goodbye forever to your most favorite person in the world?

By Hilit Kolet On Sunday, as I stood by my grandmother’s fresh grave, I flicked through a few lame options in my head but eventually blurted it out as it is. Savta (nana/granny) Zozo, you’re my most favorite person in the world. You were my most favorite person in the world, I got a bit confused with the tenses there. Plus, a sudden thought: I really hope she’s heard it before, while she was still alive. I mean, I did say it behind her back so many times, to my parents, to friends, to anyone who would listen… I must have said it to her face as well??

In the week leading up to Sunday, Grandma was in hospital in a critical condition. A few hours before it all started we celebrated Passover together in my hometown of Petach Tikva, so an eternal-optimist me hoped that she will be released soon enough. It’s been a decade since the stroke which jailed her in a wheelchair and left her with numerous medical challenges, but somehow Grandma managed to stick around. Damn it, she survived Auschwitz.

Grandma was stood naked INSIDE a gas chamber when Dr Mengele calculated 10 extra humans - or else the gas wouldn’t be effective. Grandma was dragged out crying; she was certain this was her only chance for a cleanse. “Don’t cry!”, a German soldier whispered angrily, “would you rather get out of here via the chimney?!”, he pointed towards the crematorium. It was a long while before Grandma understood what he had meant.

Despite all the horrors she’s been through in the concentration camps, Grandma always believed in good, in people, in love, in kindness, in travelling, in enjoying life. In life. In giving instead of receiving, in putting herself last and her loved ones first. She had a noble, serene spirit and a very authentic, sincere persona, which charmed everyone she crossed paths with. It always struck me, how she was so very 100% gold hearted despite everything she’s been through during her remarkable life. I used to ask her to go through her Auschwitz memories over and over again. Grandma, tell me how they shaved your locks again. Grandma, tell me how they separated you from your mum and grandma whom you’ve never seen again. Grandma, tell me how you found an uncooked potato on the ground and split it between yourselves.

Grandma took out three different chocolate bars and sat down.

She was there all through my childhood, with huge pots full of Hungarian tastes which she cooked for the entire family, with a wide smile at the school gate when mum couldn’t make it, with only-two-more-chocolate-cubes before bedtime when I slept over (no need to brush your teeth afterward! Hedonism), with open arms during the wildest teenage dramas and with more acceptance and nurturing thereafter. I once asked her if she wasn’t ever so slightly disappointed that I didn’t live in Israel, after everything she’s been through during the holocaust. My sweetie, she said, if it’s good for you, I’m only very happy. Now, eat up before it gets cold.

18

19

In the past few years, what with living far and all, whenever I saw her my eyes turned moist. I was so worried that this would be the last hug, the last picture.

I was even more worried that something would happen, and I won’t be there. I mean, here. And here I am, and my brother is over too from New York, and here’s one last hug during a festive meal, and a goodbye at the hospital, and Grandma is leaving us at the most considerate timing possible.

So Goodbye, Savta Zozo. You are my most favorite person in the world, present tense, forever

‫לנקה שטרולי ז"ל עם בתה וחתנה מרגלית וצביקה מנדלמן‬

19

20

9. My grandmother, Savta Zozo passed away today

By Elad Kolet My grandmother, Leah Lenke Zozo, "Savta Zozo", passed away today when she was 92 YO after a long week in the hospital and after 10 years on a wheelchair due to a brain stroke. I am so grateful to be in Israel during this time - I had the chance to see her on Friday and she met my daughter a week ago in the Passover Seder for the first and only time (pictured below). She was truly the best person that I've ever known in my life, with a heart of gold.

She had no enemies during her life, everyone loved her, and she never raised her voice during her life, to anyone.

She survived the Holocaust due to a miracle; She was already IN the gas chamber in Auschwitz (http://auschwitz.org/…/the-extermination-procedure-inthe-g…) and was picked to get out of there with 9 other people by DR. Mengele (https://en.wikipedia.org/wiki/Josef_Mengele), as it was too crowded for the gas to be effective. She didn't understand at that time that the "showers" they promised her were gas showers and not water showers and cried the day out...

She bravely survived the camp after losing her mom.

Before her brain stroke, 10 years ago, she used to cook to all the family every week Hungarian dishes – Dobosh, Torte, stuffed cabbage, Mamaliga, etc. I think I got my love for cooking from her.

I will always remember and love you Savta Zozo. ‫ ברוך דיין האמת‬.‫יהי זכרה ברוך‬

20

‫‪21‬‬

‫סבתא זוזו בחתונת נכדה וכלתו אלעד ומריסה קולט בשנת ‪2017‬‬

‫סבתא זוזו‪ ,‬נכדה אלעד קולט ונינתה אליענה קולט בשנת ‪2018‬‬ ‫‪21‬‬

‫‪22‬‬

‫‪ .10‬לאה לנקה שטרולי ז"ל ‪ -‬סבתא זוזו שלי‬ ‫ליאת קולט ברינבאום‬

‫ערב יום הזכרון לשואה והנה אני ומשפחתי מתאבלים על סבתי האהובה‪ ,‬סבתא זוזו‪,‬‬ ‫המלאכית והצדיקה‪ ,‬שנפרדה מאיתנו ביום ראשון השבוע‪.‬‬ ‫סבתא זוזו‪ ,‬הצליחה לשרוד את המחנה הנורא מכל‪ ,‬אושוויץ‪ .‬סבתא חיכתה בתור‬ ‫ל"מקלחות"‪-‬תאי הגזים המפלצתיים‪ ,‬עם עוד עשרות נשים ובנס שלא יתואר‪ ,‬עקב‬ ‫ריבוי נשים‪ ,‬היא ועוד עשר נשים לא הוכנסו לתאי הגזים‪.‬‬ ‫סבתא היתה מספרת לי שעות על גבי שעות על מה שעברה בשואה באושוויץ‪ .‬בתור‬ ‫נערה ובחורה צעירה‪ ,‬לא הבנתי איך סבתא מסוגלת לספר שוב ושוב על הזוועות‬ ‫המזעזעות האלה‪ ,‬ומצד שני‪ ,‬הייתי כ"כ אסירת תודה שאני זוכה לשמוע זאת ישירות‬ ‫ממנה‪ .‬סבתא‪ ,‬אביה ואחיה הם היחידים שניצלו מהמשפחה‪.‬‬ ‫סבתא היתה אישה יפהפייה מבחוץ ומבפנים‪ .‬לא פעם ניצלה בזכות יופיה באושוויץ‪.‬‬ ‫לעולם לא הרימה את קולה על בן אדם‪ .‬לעולם לא כעסה או אמרה מילה רעה על‬ ‫אדם‪ .‬לעולם לא ביקרה אדם על הוויתו או מעשיו‪ .‬סבתא הגיעה לכל אחד ואחד בדרכי‬ ‫נועם ושלום‪ .‬תמיד רצתה רק לתת לאחר ואת עצמה שמה במקום האחרון‪ .‬לכל אדם‬ ‫שזכה להכיר את סבתא‪ ,‬יש רק מילים נפלאות לומר עליה‪ .‬סבתא היתה אמא וסבתא‬ ‫למופת‪ -‬מסורה ברמות שאין לתאר‪.‬‬ ‫אישה נדירה‪.‬‬ ‫יש לי המון זכרונות ילדות עם ואצל סבתא‪ .‬בתור הנכדה הבכורה‪ ,‬ביליתי איתה שעות‬ ‫וימים‪.‬‬ ‫כילדה קטנה‪ ,‬כל‪-‬כך אהבתי את ארוחות הצהריים עם הכבד הקצוץ והשניצל הכי‬ ‫טעימים בעולם שהיו נערכות על מרפסת ביתם הקודם‪ ,‬ותמיד כללו סיפורים שונים על‬ ‫כלבים‪ ,‬חתולים או חיות אחרות‪.‬‬ ‫כשנולדו האחים שלי ובני הדודים‪ ,‬כל‪-‬כך ציפיתי לימים שבהם הלכנו לישון אצל סבתא‬ ‫וסבא‪ .‬מסיבות הפיגמה כללו חלב חם ושוקולד שווייצרי מהסוג הכי משובח שיש‬ ‫(בשנים שמכרו רק שוקולד עלית במכולת) וסבתא תמיד דילגה על צחצוח השיניים‬ ‫שאחרי‪.‬‬ ‫עוגות יום ההולדת שסבתא היתה מכינה היו תמיד יפהפיות וכ"כ כ"כ טעימות‪ .‬לא‬ ‫פעם הפצרנו בה שתפתח קונדיטוריה‪ .‬עד היום העוגה האהובה עליי מכל היא עוגת‬ ‫"דובוש"‪ ,‬שסבתא היתה דואגת להכין לי בימי הולדת וסתם כדי לשמח אותי‪.‬‬ ‫זכינו לחגוג את סדר פסח האחרון עם סבתא אצל הוריי ולמחרת כבר אושפזה‬ ‫בביה"ח‪ .‬סבתא בחרה להיפרד מאיתנו בתזמון נדיר ביותר‪ ,‬שבו כל בני המשפחה‬ ‫שגרים ועובדים בחו"ל נמצאים בארץ‪ .‬אפילו במותה‪ ,‬נפרדה מכולם בדרך אצילה‪.‬‬ ‫אין לי מילים לתאר את העצב העמוק בידיעה שסבתא זוזו איננה עמנו עוד‪ .‬זכיתי‬ ‫שתהיה לי סבתא שכולה טוב לב ונתינה לאחר‪ ,‬מלאכית‪ .‬אני מתנחמת בעובדה‬ ‫שזכתה להכיר את ילדיי והם לעולם לא ישכחו אותה‪.‬‬ ‫אוהבת אותך סבתא‪ .‬תמיד תהיי בליבי‪.‬‬ ‫‪22‬‬

‫‪23‬‬

‫סבתא זוזו ונכדתה הבכורה ליאת קולט בשנת ‪1974‬‬

‫סבתא זוזו עם בתה וחתנה לילי ואברהם קולט בחתונת נכדתה ליאת קולט ברינבאום בשנת ‪2005‬‬ ‫‪23‬‬

‫‪24‬‬

‫לילי קולט ואמה לאה שטרולי ז"ל בהפלגה לקריביים בשנת ‪2001‬‬

‫‪24‬‬

‫‪25‬‬

‫מודעת תנחומים של עיריית פתח תקווה ‪2018‬‬

‫מודעת האבל של המשפחה‬

‫‪25‬‬

‫‪26‬‬

‫‪ .11‬משה זולטן שטרולי (זולטי) ז"ל‬ ‫חמי משה זולטן שטרולי ז״ל בן יהודה איוגן שטרולי הי״ד ורחל הלנה חנה לבית‬ ‫ויסברגר הי״ד נולד בטירגו מורש שבטרנסילבניה (כיום רומניה) בתאריך י״ג בניסן‬ ‫תרע״ו ‪.16.4.1916‬‬ ‫למשה זולטן ז״ל היו שתי אחיות‪ ,‬לילי לבית לגמן הי״ד ואלה נויה הי״ד‪ .‬זולטן היה בן‬ ‫הזקונים במשפחה‪ .‬משפחת שטרולי מיוחסת לשושלת משפחת רבנים ידועה‪.‬‬ ‫אביו יהודה אויגן הי״ד היה סוחר עצים ובנו זולטן עזר לו במסחר כבר מגיל צעיר‬ ‫בהיותו כבן ‪ .12‬עם פרוץ מלחמת העולם הוא נשלח למחנה עבודה של הצבא ההונגרי‬ ‫בסטניסלאו שבפולין בסמוך לגבול רומניה‪-‬הונגריה‪ .‬במחנה עבדו ‪ 220‬יהודים‬ ‫בעבודות כפייה ביערות ובבניית מסילת ברזל עבור הצבא הגרמני‪ .‬ביום הראשון‬ ‫שהגיעו למחנה מסרו אותם למפקד המחנה ההונגרי‪ ,‬אנטישמי‪ ,‬שהחזיק אותם שעות‬ ‫בקור החזק ורצה לדעת הכל עליהם‪ .‬אחרי הבדיקה הארוכה הוא בחר לבסוף את‬ ‫הבחור הצעיר ביותר ביניהם‪ ,‬משה זולטן שטרולי‪ ,‬לעבודה משרדית במחנה‪ .‬משה‬ ‫זולטן ז״ל הגיע לעמדת השפעה אצל מפקד המחנה ההונגרי‪ ,‬בין השאר בזכות היותו‬ ‫דובר גרמנית‪ .‬כך ניתנה לו ההזדמנות למנוע את גרוש יהודי המחנה לחזית הרוסית‪:‬‬ ‫הוא עיכב בערמה את הקרונות שנועדו להסיעם אל המוות באושוויץ‪.‬‬ ‫אחרי זמן מה‪ ,‬עם נסיגת הגרמנים‪ ,‬הנאצים הונגרים היו צריכים להעביר את הפועלים‬ ‫היהודים מהמחנה לכיוון החזית במלחמה בין הגרמנים לרוסים‪ .‬לנסיעה זאת הם היו‬ ‫צריכים לקבל מתחנת הרכבת ‪ 14‬קרונות‪ .‬משה יצר קשר עם הנהלת הרכבת וסידר‬ ‫את דחיית הקבלה של הקרונות הדרושים לנסיעה עד שלבסוף‪ ,‬במקום לנסוע קדימה‬ ‫לחזית‪ ,‬הם חזרו לגבול הונגריה‪-‬צ׳כיה ובכך נצלו חייהם‪.‬‬ ‫הם הגיעו לעיירה קטנה ובתחנת הרכבת של העיירה עברו כל הרכבות שנסעו יומם‬ ‫ולילה לאושוויץ‪ .‬באחת מהן זיהה משה זולטן את בני משפחתו בדרכם אל תאי הגזים‬ ‫ולא היה יכול להושיע‪ .‬לאחר זמן קצר כונסו כל יהודי העיירה בגטו ומשם הובלו‬ ‫לאושוויץ‪ .‬כמה ימים לאחר שהגטו רוקן מיהודים‪ ,‬הופיע צעיר יהודי ממחנה עבודה‬ ‫שכן‪ ,‬וסיפר שעל גג בבניין בגטו נמצאים תשעה בחורים יהודים בני ‪ 15-16‬שהתחבאו‬ ‫שם ולא גורשו לאושוויץ יחד עם כל יהודי העיירה‪ .‬מצבם היה מאוד קריטי‪ ,‬ואם היו‬ ‫תופסים אותם השוטרים הפשיסטים ההונגרים‪ ,‬היו הורגים אותם בו במקום‪.‬‬ ‫לא היה הרבה זמן למחשבה‪ .‬משה החליט מיד לעזור להם ולהצילם‪ .‬עוד באותו‬ ‫הלילה הוא הצליח להגיע לעיירה‪ ,‬מצא את הצעירים המסתתרים והבריח אותם‬ ‫מהגטו בעיירה למחנה העבודה‪ ,‬הבטוח יחסית‪ ,‬ללא שום ניירת וללא קבלת אישור‬ ‫כלשהוא‪ ,‬על אחריותו ותוך סיכון אישי עצום ‪ -‬אם היו תופסים אותו‪ ,‬היו הורגים אותו‬ ‫מיד‪ .‬בכך הציל משה את חיי הצעירים ממות בטוח‪ .‬תשעת הצעירים היהודים היו‬ ‫דתיים‪ ,‬בנים של רבנים ושוחטים וחוץ מהצלת חייהם‪ ,‬משה גם דאג והשיג עבור‬ ‫הצעירים אוכל כשר ואירגן מניין לתפילה כל בקר במחנה‪.‬‬ ‫‪26‬‬

‫‪27‬‬

‫בשנת תשד״מ ‪ 1944‬היו שמועות שבבודפשט מחולקים שוצפאסים ‪ -‬תעודות מעבר ‪-‬‬ ‫ע״י הקונסוליות השוודית והשוויצרית‪ ,‬להצלת יהודים מגרושם לאושוויץ‪ .‬משה שמע‬ ‫את השמועה ותוך ‪ 24‬שעות נסע זולטן‪ ,‬יחד עם חייל הונגרי‪ ,‬לקונסוליה השוודית‬ ‫בבודפשט‪.‬‬ ‫כך‪ ,‬ברוך השם‪ ,‬הוא הצליח להשיג תעודות חסות של הממשלה השוודית מחסיד‬ ‫אומות העולם ראול ולנברג עבור כל ‪ 220‬יהודי המחנה ותשעת הצעירים המסתננים‬ ‫מהעיירה ובכך הציל את חיי כולם‪.‬‬ ‫סיפור ההצלה של יהודי המחנה ושל תשעת הצעירים מהעירה סופר ע״י אנדרי שניצר‬ ‫מפתח תקווה‪ ,‬ופורסם בשנת ‪1987‬בעתון ההונגרי אוי קלט המופיע בתל אביב‪ .‬בסיום‬ ‫הרשימה כתב אנדרי שניצר‪" :‬בשמי ובשם ניצולי המחנה ‪ ,108/47‬בשמם של תשעת‬ ‫הניצולים‪ ,‬ובשם משפחותינו‪ ,‬אנחנו מודים לך משה זולטן שטרולי מפתח תקווה‪ ,‬רחוב‬ ‫חיים כהן ‪ ,4‬עבור כל מה שעשית בשנים שהיינו אתך ביחד ולא היתה פניה שאתה לא‬ ‫עזרת‪ .‬אם למישהוא מגיע הכבוד להיות בין חסידי אומות העולם ‪ -‬בודאי שלך מגיע"‪.‬‬ ‫כותב ומוסיף אנדרי שניצר‪" :‬בזמן האחרון כותבים על גויים נוצרים שהצילו חיי יהודים‬ ‫בשנות השואה של הנאצים וקוראים להם "חסידי אומות העולם"‪ ,‬ואם זכרו את אלה‬ ‫רק אחרי ‪ 40‬שנה‪ ,‬מגיע להם כל הכבוד והתודה עבור העבודה הנפלאה שעשו‬ ‫בזמנים הקשים של העם היהודי‪ .‬היו גם יהודים שהצילו חיים של יהודים בזמן הנאצים‬ ‫ועבודתם של יהודים בזמן השואה היתה עוד יותר קשה ומסוכנת בגלל יהדותם"‪.‬‬

‫‪27‬‬

‫‪28‬‬

‫מכתבו של אנדרי שניצר לעתון אוי קלט בהונגרית‬

‫‪28‬‬

‫‪29‬‬

‫כתבתו של אברהם פלד בעתון "ידיעות פתח תקוה" לזכרו של זולטן שטרולי ז"ל‬ ‫ביום השלושים לפטירתו ‪1988‬‬ ‫‪29‬‬

‫‪30‬‬

‫‪ .12‬העלייה לישראל‬ ‫לאחר המלחמה נישא משה זולטן שטרולי ז״ל לאשתו לאה‪ ,‬ניצולת אושוויץ‪ .‬הם גרו‬ ‫בטריגו מורש ונולדו להם שתי בנות‪ ,‬לילי אלה ומרגלית (אדית)‪ ,‬איתן עלו לישראל‬ ‫בשנת ‪ .1961‬בישראל השתקעו לבסוף בפתח תקווה ונולדו להם ברבות הימים‬ ‫חמשה נכדים ושמונה נינים שיהיו כולם בריאים‪.‬‬ ‫זולטן עסק בישראל במסחר והצליח בעסקיו‪.‬‬ ‫משה זולטן שטרולי נפטר בתאריך ‪ 17.1.1988‬כ״ז טבת תשמ״ח ונטמן בבית העלמין‬ ‫סגולה בפתח תקוה‪.‬‬ ‫‪.‬‬

‫זולטן ולנקה שטרולי ז"ל בטיול בפירנצה‬

‫‪30‬‬

‫‪31‬‬

‫‪ .13‬לזכר הקדושים ממשפחות שטרולי ושניצר שנספו בשואה‬ ‫שמות בני משפחתם של חמי משה זולטן שטרולי ז״ל וחמתי לנקה לאה שטרולי ז"ל‬ ‫שנספו בשואה‪:‬‬ ‫סבא של אשתי‪ :‬ר’ יהודה אויגן הי"ד ב״ר אברהם צבי שטרולי ז״ל נספה בשואה‬ ‫(אושוויץ)‬ ‫סבתא של אשתי‪ :‬רחל הלנה שטרולי הי"ד לבית ויסברגר נספתה בשואה (אושוויץ)‬ ‫דודה של אשתי‪ :‬אלה נויה הי״ד בת ר’ יהודה אויגן שטרולי הי״ד נספתה בשואה‬ ‫(אושוויץ)‬ ‫בת דודה של אשתי‪ :‬אלה לגמן הי״ד בת לילי לבית שטרולי ז"ל נספתה בשואה‬ ‫(אושוויץ)‬ ‫בת דודה של אשתי‪ :‬אדית נויה הי״ד בת משה נויה הי"ד ואלה לבית שטרולי הי"ד‬ ‫נספתה בשואה (אושוויץ)‬ ‫דוד של אשתי‪ :‬משה נויה הי"ד (אושוויץ)‬ ‫סבתא של אשתי‪ :‬רוזליה רחל הי״ד בת גיולה ז"ל ואסתר לייב הי"ד נספתה בשואה‬ ‫(אושוויץ)‬ ‫סבתא רבה של אשתי‪ :‬אסתר לייב הי"ד בת לואיזה ז״ל לבית פרידמן נספתה בשואה‬ ‫(אושוויץ)‬ ‫סבתא רבה של אשתי‪ :‬עמליה שניצר הי"ד לבית שפיצר נספתה בשואה (אושוויץ)‬

‫ת נ צ ב ה‬

‫‪31‬‬

‫‪32‬‬

‫‪ .14‬פרק קמב בתהלים לע"נ‪:‬‬ ‫לאה לנקה שטרולי בת אליעזר ארתור שניצר ז"ל‬ ‫משה זולטן בן יהודה אויגן שטרולי ז"ל‬ ‫בני משפחתם שנספו בשואה הי"ד‬ ‫( א)‬

‫משכיל לדוד בהיתו במערה תפלה‪:‬‬

‫(ב)‬

‫קולי אל יי אזעק קולי אל יי אתחנן‪:‬‬

‫(ג)‬

‫אשפך לפניו שיחי צרתי לפניו אגיד‪:‬‬

‫(ד)‬

‫בהתעטף עלי רוחי ואתה ידעת נתיבתי בארח זו אהלך טמנו פח לי‪:‬‬

‫(ה)‬

‫הביט ימין וראה ואין לי מכיר אבד מנוס ממני אין דורש לנפשי‪:‬‬

‫(ו)‬

‫זעקתי אליך ייק אמרתי אתה מחסי סלקי בארץ החיים‪:‬‬

‫(ז)‬

‫הקשיבה אל רנתי כי דלותי מאוד הצילני מרדפי כי אמצו ממני‪:‬‬

‫(ח)‬

‫הוציאה ממסגר נפשי להודות את שמך בי יכתרו צדיקים כי תגמל עלי‪:‬‬

‫‪32‬‬