Issuu on Google+

‫שורשים‬ ‫עומר לוי‪ ,‬כיתה ז'‪1‬‬ ‫‪26.2.2014‬‬


‫אני רוצה להקדיש את הספר לסבתא מרים‪ ,‬שישבה איתי שעות ארוכות‬ ‫לנסח‪ ,‬לתקן ולערוך את התוכן שלו‪.‬‬ ‫ועוד אני רוצה לציין את עבודתו של אבי ברק בעימוד ועיצוב הספר‪.‬‬

‫‪1‬‬


2


‫תוכן עניינים‬ ‫מבוא‬

‫עמוד ‪4‬‬

‫פרק ראשון‪ :‬מי אני?‬

‫עמוד ‪7‬‬

‫פרק שני‪ :‬הכירו את הוריי‬

‫עמוד ‪13‬‬

‫פרק שלישי‪ :‬יש לי אח ואחות‬

‫עמוד ‪23‬‬

‫אילן יוחסין‬

‫עמוד ‪28‬‬

‫פרק רביעי‪ :‬היסטוריה משפחתית מצד סבא וסבתא‬

‫עמוד ‪29‬‬

‫מפת הנדודים‬

‫עמוד ‪50‬‬

‫פרק חמישי‪ :‬הדודים שלי‬

‫עמוד ‪51‬‬

‫פרק שישי‪ :‬מה מקשר בין כל הדורות במשפחה שלי?‬

‫עמוד ‪65‬‬

‫סיכום‬

‫עמוד ‪74‬‬

‫ביבליוגרפיה‬

‫עמוד ‪76‬‬

‫נספחים‬

‫עמוד ‪77‬‬ ‫‪3‬‬


‫מבוא‬

‫"מה אומר ומה אגיד‬ ‫רק אנחנו כמה שיודעים‬ ‫מה היה שם באמת‬ ‫בשעות האלה שדיברנו יחד‪...‬‬ ‫כל מילה שנאמרה‬ ‫היתה אמת שהאירה את הנשמה‪.‬‬ ‫לפעמים אני נזכר‬ ‫איך היינו כל השנים‬ ‫לפעמים המחשבות באות‬ ‫ולא עוזבות אותי‬ ‫יודע שהזמן את הריפוי יביא‬ ‫ומודה על השנים שהייתי שוטה‬ ‫ואולי גם קצת נביא‬ ‫הזמן עושה את שלו‬ ‫והוא מזור לכל שכואב‬ ‫‪4‬‬

‫אם לאלוהים לקח שישה ימים‬ ‫לברוא את כל מי שיש כאן‬ ‫מי אני שאמהר ואנסה לשנות את הכל‬ ‫כי הכל קורה ממילא בתחושה כזו‬ ‫שכל דבר בא במקומו‬ ‫כה שמח להמשיך‬ ‫להתחיל מחדש את הכל‬ ‫כה שמח להרגיש‬ ‫כמה אהבה יש עוד לגלות‬ ‫והמתנות בדרך הן כה רבות‬ ‫מלאכים שמתגלים מתוך האנשים‬ ‫לפעמים אני נזכר איך היינו כל השנים‬ ‫לפעמים המחשבות באות ולא עוזבות אותי‪"...‬‬ ‫)אברהם טל(‬


‫מטרתי בעבודה הייתה לחקור את שורשיי לעומק‪ ,‬לאסוף כמה שיותר מידע ולתעדו‬ ‫יחד בספר‪ .‬מוקד העבודה שבחרתי הוא המשפחה שלי‪ ,‬סבים וסבתות ודודים‪.‬‬ ‫לשם כך פניתי לכל בני המשפחה ובקשתי שיעזרו לי במשימה זו‪ .‬היו שכתבו על‬ ‫עצמם‪ ,‬היו שהעדיפו שאשאל אותם שאלות‪ .‬את מה שבני משפחתי כתבו השתדלתי‬ ‫להכניס כלשונו‪ .‬לעבודה נספחים רבים‪ ,‬בהם יש מידע משמעותי שלא רציתי‬ ‫שיתפספס בעבודה‪.‬‬

‫"‪....‬מרגיש כבר איך הזמן את הריפוי מביא‬ ‫ושמח על הבחירה שבידי‬ ‫ועל כל מה שהאל מביא"‬ ‫)אברהם טל(‬

‫כשהתחלתי את העבודה לא חשבתי שתגיע לממדים כאלה‪ .‬המידע שבני משפחתי‬ ‫נתנו היה רב‪ ,‬מצחיק‪ ,‬מעניין ולפעמים מפתיע‪ .‬עבודת השורשים השפיעה על כולם‪.‬‬ ‫מכיוון שתוך כדי תהליך העבודה‪ ,‬כל בני המשפחה התבקשו להעלות זכרונות‪ ,‬הרבה‬ ‫התרגשו מאד‪.‬‬ ‫בעבודה שישה פרקים‪ .‬הפרק הראשון מדבר עלי‪ .‬הפרק השני מתמקד בהוריי‪.‬‬ ‫בפרק השלישי בחרתי לספר על אחי ואחותי‪ .‬הפרק הרביעי מוקדש לסבים‬ ‫ולסבתות‪ ,‬והוא גם הארוך ביותר‪ .‬הפרק החמישי מתאר את הדודים‪ .‬הפרק השישי‬ ‫נועד לגלות מה מקשר בין כל הדורות במשפחה שלי‪.‬‬

‫‪5‬‬


6


‫פרק ראשון‬ ‫מי אני?‬ ‫‪7‬‬


‫שמי הוא עומר ואני אוהב את שמי‪ .‬אימא ואבא בחרו אותו כי הם מאד אהבו את‬ ‫הצליל ואת המשמעות החקלאית של השם‪ .‬יש לי עוד שם אמצעי ‪ -‬שחר ‪ -‬שהומלץ‬ ‫לאימא להוסיף לשמי‪ .‬ליאת וברק הם הורי‪ .‬נולדתי כבן בכור ולי עוד שני אחים‪,‬‬ ‫עמית ונועם‪ ,‬וכלבה דפי‪.‬‬

‫אני גר במושב עין‪-‬ורד מגיל ‪ .3‬לידי גרים סבא וסבתא שלי‪ ,‬מרים ויוסף‪ ,‬ושתי‬ ‫משפחות של דודות שלי )אחיות של אימא ‪ -‬בת‪-‬חן ואיילת(‪ .‬יש לי דוד נוסף‪ ,‬אור‪,‬‬ ‫שגר ברמת‪-‬גן ודוד אסף שגר בכרמיאל‪ .‬סבתא שולה‪ ,‬אימא של אבא‪ ,‬גרה בכרמיאל‪.‬‬ ‫אבא של אבא‪ ,‬ציון‪ ,‬גר בפולין‪.‬‬

‫נולדתי ביום חמישי‪ ,‬ה‪ 31 -‬לחודש מאי בשנת ‪ 2001‬בשעה ‪ 08:40‬בבוקר‪ .‬הלידה‬ ‫הייתה מוקדמת בחודש מהצפוי‪ ,‬מהירה ומפתיעה‪.‬‬

‫אני מנגן בגיטרה חשמלית ובגיטרה בס כבר שנתיים‪ ,‬דבר שרציתי ללמוד מאז שאני‬ ‫זוכר את עצמי‪ .‬הזמר האהוב עלי הוא אברהם טל‪ .‬חלק מהשירים שלו צרפתי‬ ‫לעבודה‪ .‬אני אוהב לגלף בעץ ‪ -‬הפעולה עצמה נעימה לי מאד‪ .‬אני משחק טניס‪ .‬אני‬ ‫מתאמן בקרב מגע כבר שנתיים‪ .‬הצטרפתי לשיעור ניסיון עם חבר שלי‪ .‬האמת היא‬ ‫שאחרנו לשיעור ניסיון‪ ,‬וכשהגענו הסתכלנו איך הגדולים מתאמנים וזה מאד הלהיב‬ ‫אותי‪ .‬מאז ועד היום אני מתאמן‪ .‬אני אוהב לישון‪ .‬אני מאד אוהב לאכול פלאפל‪,‬‬ ‫פיצה‪ ,‬המבוגר‪-‬כל מה שאין לנו בבית‪ ...‬אבל אפשר למצוא אצל סבתא מרים‪ .‬הכריך‬ ‫האהוב עלי הוא בגט עם גבינה צהובה סקנדינבית‪ ,‬רוטב פסטו‪ ,‬חסה ועגבניה‪ .‬אני‬ ‫שונא בצל חי‪.‬‬

‫וזה מה שאימא כתבה על הלידה שלי‪" :‬בתחילת חודש תשיעי‪ ,‬בשבוע ‪ ,36‬כשהייתי‬ ‫אצל הורי‪ ,‬התחלתי להרגיש כאבים מוזרים בבטן‪ .‬חשבתי שאכלתי משהו לא טוב‪...‬‬ ‫לא היה לי מושג שהתחילו צירים‪ .‬כשהכאבים הלכו והתגברו מאוחר בלילה כבר‬ ‫הבנתי‪ ...‬אני ואבא ניסינו להקל על הכאב לפי מה שלמדנו בקורס הכנה ללידה‪,‬‬ ‫התחלנו לספור את תכיפות הצירים‪ .‬לאבא שלך לא הייתה סבלנות לחכות‪ ,‬ארזנו‬ ‫ונסענו לבית החולים וטוב שכך‪ ...‬הגענו לבית החולים בשעה ‪ 07:00‬בבוקר‪ ,‬הכניסו‬ ‫אותי לבדיקה‪ ,‬חיברו מוניטור ותוך ‪ 15‬דקות התפתלתי מכאבים‪ .‬האחות שחזרה‬ ‫וחשבה שאני מפונקת נדהמה לראות שאני כבר יולדת‪ .‬לקחו אותי מהר לחדר לידה‬ ‫ותוך ‪ 10‬דקות נולדת‪ ,‬יצאת לאוויר העולם במהירות שיא‪"...‬‬ ‫‪8‬‬

‫התיישבתי בגיל ‪ 7‬חודשים‪ ,‬התחלתי ללכת בגיל שנה ו‪ 3-‬חודשים אצל סבא וסבתא‬ ‫בעין ורד‪ .‬אימא מספרת שהתחלתי לדבר כבר בגיל שנה‪ .‬סבתא מרים מספרת‬


‫שדברתי מיד במילים ברורות ומובנות ומהר מאד חברתי משפטים‪.‬‬ ‫אימא זוכרת שהיו לי הברקות לשוניות‪ .‬בהריון עם עמית‪ ,‬שאלתי את אימא‪" ,‬האם‬ ‫גם החתולה חגית נולדה מהבטן שלך?"‪ .‬כשרציתי לטפס על אימא בזמן ההריון‬ ‫ואימא לא הרשתה לי‪ ,‬ואמרה לי לא לעלות על הבטן כי יש לה תינוק‪ ,‬שאלתי אותה‬ ‫"אם יש לה גם תינוק בגב?"‪.‬‬ ‫גרנו בתל מונד‪ .‬סמדר השכנה טפלה בי בבית שלה שהיה ממולנו‪ .‬בגדר הבית‬ ‫בתל מונד היה פתח שהיה חצי מזבלה‪ .‬היו שם ספה‪ ,‬בית עץ ושולחן אותם הפכנו‬ ‫למחנה‪ .‬עברנו לבית שלנו במושב כשהייתי בן שלוש‪ .‬אני זוכר את עצמי עם חברי‬ ‫אלון מגיל שלוש ועד היום‪.‬‬

‫‪9‬‬


‫אני וחיות אחרות‬ ‫היו לנו הרבה בעלי חיים מתחלפים‪ .‬היה לי דג אחד שניסה לברוח מהדלת‪ .‬הוא‬ ‫קיפץ מהאקווריום‪ ,‬הגיע לדלת ו‪...‬מת‪ .....‬ניסינו לגדל דגים בבית בבריכה ‪ -‬גם כאן‬ ‫לא כל כך הצלחנו‪ .‬היום הם בבריכה אצל סבא וסבתא‪ .‬היה לנו חתול רחוב שהיה‬ ‫מגיע אלינו הביתה‪ ,‬קטן‪ ,‬לבן עם כתמים שחורים עליו‪ .‬הגיעו אלינו גם שתי חתולות‬ ‫רחוב שהיו בהיריון‪ .‬כל אחת מהן המליטה חמישה גורים כל אחת‪ .‬היתה לנו חתולה‬ ‫חגית וחתולה יהודית‪ .‬היום יש לנו כלבה‪ ,‬דפי והיא לא משתנה‪.‬‬ ‫את דפי לקחנו מעמותה שמאמצת חיות‪ .‬הם מצאו אותה משוטטת ברחוב )נזרקה‬ ‫ממנזר(‪ .‬רק כשהבאנו אותה הביתה גילינו שהיא בהריון‪ .‬היא נשארה אצלנו‪,‬‬ ‫המליטה בבית ‪ 7‬גורים לבנים יפייפיים‪ :‬גיליתי שסדר הלידה שלהם מאד משנה‬ ‫את האופי והגודל שלהם‪ .‬הגורים הראשונים שנולדו היו גדולים‪ ,‬חזקים ואמיצים‪.‬‬ ‫האחרונים נולדו קטנים‪ ,‬חלשים אבל עם אופי הישרדותי חזק‪ .‬יש סיפור שאני זוכר‬ ‫שממחיש את זה‪ .‬בבית יש לנו בור בגובה ‪ 5‬מטר‪ .‬אני לא יודע איך זה קרה אבל‬ ‫‪ 3‬גורים נפלו לתוכו‪ .‬הכי קטן מביניהם נפל ראשון והשניים האחרים נפלו עליו‪.‬‬ ‫כשהוצאנו אותם חשבנו שיקרה לו משהו‪-‬אבל הוא יצא ללא נזק‪ .‬כמו שאמרתי‪ ,‬הוא‬ ‫היה עם אופי הישרדותי חזק‪ .‬מאז נקשרתי מאד אל הגור השורד‪ .‬הגורה הראשונה‬ ‫שנולדה היתה הכי דומה לאימה‪-‬דפי‪ ,‬לבנה וגדולה‪ .‬אותה מסרנו למשפחה בעין‪-‬‬ ‫‪10‬‬

‫ורד‪ .‬את הגור השני‪ ,‬שהיה גדול אבל פחות מהראשונה וחום לקח חבר של סבא‪.‬‬ ‫שני גורים אפורים‪ ,‬זכר ונקבה‪ ,‬שהיו כל הזמן ביחד נלקחו לבתים בירושלים‪ .‬גורה‬ ‫שחורה‪ ,‬קטנה‪ ,‬הגיעה לביתו של חברי הטוב‪ ,‬אלון‪ .‬גור נוסף שחור וקטן נלקח לבית‬ ‫בעין ורד‪ ,‬אליו הכי נקשרתי‪ .‬היה עוד גור חום אחד קטן‪.‬‬


‫בית העץ‬

‫החוויה באירלנד‬

‫היום הוא מאורת עכבישים‪ .‬אבל פעם‪ ...‬היה לי חלום לבנות בית מעץ‪ .‬סיפרתי אותו‬ ‫לאבא וביחד תכננו ובנינו את הבית‪ .‬לקחתי ארבעה מיכלי עץ מסבא יוסף‪ .‬אני זוכר‬ ‫שהלכתי עם אבא לחנות מיוחדת לקנות ברגים‪ ,‬צירים ומנעולים‪ .‬אבא ואני בנינו‬ ‫ביחד‪ .‬משאריות הדק הכנו חיזוקים‪ ,‬ריצפה‪ ,‬מדרגות‪ ,‬דלתות‪ ,‬מרפסת ומעקה‪ .‬אבא‬ ‫חתך את הכבל של המסור וסבא בא לעזרתנו‪ .‬איזו הרגשה כיפית זו היתה לראות‬ ‫שהבית מוכן‪ .‬אכלנו שם ארוחת בוקר‪ ,‬ארחנו חברים‪ .‬ריהטנו את הבית ברהיטים‬ ‫שהבאנו‪ ,‬כמו כיסא ושולחן מסבתא‪ ,‬כורסא מהבית‪ .‬חבל שבנינו את בית העץ ליד‬ ‫השיחים‪ .‬היום הבית עומד שומם‪ ,‬בעצם לא‪....‬עכבישים הפכו אותו לביתם שלהם‪.‬‬

‫כשהייתי קטן הורי החליטו לקחת אותנו לאירלנד לבקר חברים שלהם‪ .‬בהתחלה‬ ‫היא העירה אותנו מאוד מוקדם כדי להספיק למטוס‪ .‬היא קנתה לנו קלפים לטיסה‬ ‫ואני זוכר שזו לא הייתה טיסה ישירה ועצרנו לאכול את האוכל הכי מגעיל שאי‬ ‫פעם טעמתי עד היום‪-‬נקניקיות חזיר ונסטי גזוז‪ .‬באירלנד היה מאוד כיף‪ .‬שיחקתי‬ ‫במרחבים הפתוחים טיפסתי על ערמות החציר‪ ,‬נסעתי במכונית קרטינג עם פדלים‪.‬‬ ‫אהבתי לקטוף עגבנייה ולאכול אותה כמו תפוח‪ .‬ערב אחד שיחקתי כדורגל עם‬ ‫ילדים ממדינות שונות למרות שלא היה לי שפה משותפת איתם‪ .‬זו הייתה הנסיעה‬ ‫הראשונה והיחידה שלי לחו"ל עד לפעם הבאה שהיא קרובה מאד‪-‬נסיעה לשווייץ‬ ‫עם סבא וסבתא שלי בסוף הלימודים‪.‬‬ ‫מה אעשה בעתיד? הייתי רוצה לטייל בעולם‪ .‬לטייל בסין‪ ,‬באפריקה‪ ,‬באנטרקטיקה‪.‬‬ ‫אם הייתה לי מכונת זמן הייתי רוצה לבקר בעתיד‪ ,‬לראות איך העולם השתנה‪ ,‬איך‬ ‫אני השתניתי‪.‬‬

‫‪11‬‬


12


‫פרק שני‬ ‫הכירו את הוריי ליאת וברק‬ ‫‪13‬‬


‫‬

‫‬

‫‬

‫נוסע במשלחת לפולין‬

‫נולד‬

‫‬

‫הוריו מתגרשים‪,‬‬ ‫נכנס לקיבוץ יקום‬

‫‬

‫מתחתן עם ליאת‪,‬‬ ‫עוברים מחיפה לתל מונד‬ ‫מתחיל לעבוד בקומטאץ'‬

‫משתחרר‬ ‫ונוסע ללמוד באיטליה‬

‫‬

‫‬

‫חוזר ארצה‪ ,‬ולומד מחשבים‬

‫מתגייס לצה"ל‬

‫אבא‬ ‫ברק קרוי על שמה שלסבתא רבקה‪ .‬אבא נולד ב‪ 29.10.1970 -‬בקרית אליעזר‪ ,‬בבית‬ ‫חולים פרטי "בתר" בחיפה במשקל ‪ 5‬ק"ג‪ .‬ילד יפה כמו בת עם תלתלים ארוכים‪ .‬בן‬ ‫שני לאימא ובן שני לאבא )לכל אחד מהם היה בן מנישואים קודמים(‪ .‬ההורים‪ ,‬שולה‬ ‫וציון התגרשו כשאבי היה בן ‪ .12‬בגיל ‪ 13‬עזב ועבר לגור בקיבוץ יקום בחברת הנוער‪.‬‬ ‫יש לאבא "חצי אח" מהנישואים הקודמים של סבתא שולהשקוראים לו אסף‪ .‬אח‬ ‫נוסף מהנישואים הקודמים של סבא ציון )או כמו שכולם קורים לו דון( נפל במלחמת‬ ‫שלום הגליל‪.‬‬ ‫אבא ממשיך ומספר‪" :‬למדתי בתיכון מקיף שפיים )בקיבוץ שפיים(‪ .‬הקיבוץ שגדלתי‬ ‫בו היה שייך לשומר הצעיר‪ .‬שם היה מקובל שכל ילד היה עובד במשק‪ .‬אני עבדתי‬ ‫ברפת‪ ,‬באורווה‪ ,‬בחדר האוכל ובמטע האפרסמונים"‪.‬‬ ‫סבתא שולה מספרת על אבא‪..." :‬ילד מבריק וכישרוני במיוחד‪ .‬אהב מאוד‬ ‫לצייר‪,‬להתעסק באמנות‪ .‬אהב לשנות את המיקום של הרהיטים בחדרו ואהב‬ ‫ללמוד‪ .‬בכתה ו' ברעננה‪ ,‬לסיום שנת הלימודים‪ ,‬התלמידים הכינו הצגה את "תל‬ ‫אביב הקטנטנה"‪ .‬ברק הכין לבדו את כל התפאורה‪ ,‬כולל הצלמנייה‪ ,‬הדיליג'נס‬ ‫והחמור‪ .‬לא היה מורה אחד בטקס הסיום שלא הזכיר והודה לו על כך‪ .‬ברק אהב‬ ‫‪14‬‬

‫מאוד לאכול‪ .‬בגיל הגן‪ ,‬בארוחת הערב‪ ,‬כשקיבל סלט עם ביצה הוא ביקש "אוכל‬ ‫ממש"‪ .‬היה תלמיד מצטיין‪ .‬גם בקבוץ 'יקום' כשלמד ב'שפיים' אמרה לי המורה ביום‬ ‫ההורים‪ ":‬תענוג ללמד אותו‪ ,‬בוודאי תענוג להיות אימא שלו‪....‬‬ ‫ברק הוא בן מזל עקרב טיפוסי‪ ,‬עקשן ותמיד עומד על שלו‪ ,‬אינו יודע לקבל לא‬ ‫כתשובה‪ .‬במשפחה קראנו לו הפרופסור‪...‬הוא היה קפדן בלבושו‪ ,‬החדר תמיד‬ ‫מסודר‪ .‬אהב להיות אתי במטבח‪ ,‬הוא היה הבת שלא הייתה לי"‪.‬‬ ‫אבא ממשיך ומספר‪" :‬במהלך הצבא למדתי ‪ 3‬שנים עיצוב גרפי במכללת ויצו‬ ‫בחיפה‪ .‬אחרי השחרור נסעתי ללמוד עיצוב במילנו שבאיטליה‪ .‬כשחזרתי ארצה‬ ‫התחלתי ללמד תוכנות גרפיות במכללות מוכרות בארץ כמו ויצו ובצלאל‪ .‬בשנת ‪1999‬‬ ‫התחלתי לעבוד כמעצב בחברת הייטק בשם 'קומטאץ'‪ .‬אחרי ‪ 3‬שנים פתחתי חברה‬ ‫עצמאית ומאז ואד היום אני מעצב ומפתח אתרי אינטרנט‪.‬‬ ‫בבית דיברו עברית אבל אני יודע גם אנגלית ואיטלקית‪ .‬המשפחה הקרובה הייתה‬ ‫קוראת לי בקי ‪.‬שם המשפחה 'לוי' הוא שם יהודי שעובר מדור לדור ומקורו בתנ"ך"‪.‬‬


‫‬

‫נכנסים לבית חדש בעין ורד‬

‫‬ ‫נולד עומר‬

‫‬

‫‬

‫‬ ‫נולדה נועם‬

‫נולד עמית‬

‫מתחיל עסק עצמאי‬

‫אבא בן שנתיים ודוד אסף בן ‪7‬‬

‫אמא חוגגת ‪40‬‬

‫אבא בצבא‬

‫‪15‬‬


‫אבא‪ ,‬ספר לי‬ ‫סיפורים על הילדות‬ ‫שלך‪.....‬‬

‫אבא בן ‪ 3‬בפורים עם סבתא שולה‬

‫עטלף בצלחת‬ ‫"‪..‬פעם אחת אמא שלי הכינה לי דיסת סולת ורגע לפני שהתחלתי לאכול אותה נכנס‬ ‫עטלף מהחלון ונחת לי ישר לתוך הצלחת"‪.‬‬

‫נסיעה לפולין‬ ‫"‪...‬נסעתי לפולין במסגרת השומר הצעיר העולמי‪ .‬היינו המשלחת השניה שהגיעה‬ ‫לפולין‪ ,‬הרבה הרבה לפני שכל בתי הספר שלחו את תלמידיהם לשם‪ .‬היינו‬ ‫"הנבחרים" שנבחרו לייצג את ישראל בשל הישגיהם הלימודיים‪ .‬בקיצור‪ ,‬הייתי‬ ‫היחידי מבית הספר שלי משכבת יא' שנסע‪ ,‬יחד עם עוד ‪ 12‬ילדים נבחרים מכל‬ ‫הארץ‪ .‬הצטרפנו לילדים יהודים נוספים שנבחרו מכל העולם‪.‬‬ ‫זה היה מסע בן ‪ 10‬ימים‪ ,‬בתקופה שפולין היתה קומוניסטית ומאד שונה מהיום‪ .‬לא‬ ‫לנו בבית מלון אלא פינו עבורנו חדרים בבית יתומים‪ ,‬ושם שכבנו על מיטות אלונקה‪:‬‬ ‫שני איקסים מברזל שעליהם מתוח בד‪ ,‬הדבר הכי לא נוח בעולם‪...‬‬

‫‪16‬‬

‫אבא בן ‪7‬‬

‫גולת הכותרת של המסע הייתה ארוחת ליל הסדר שערכנו בעיר וורשה‪ ,‬יחד עם עוד‬ ‫כמה משלחות מהעולם‪ .‬היה כמובן מרגש‪.‬‬ ‫אני זוכר את הסיורים במחנות ההשמדה‪ ,‬מידאנק‪ ,‬אושוויץ וטרבלינקה‪...‬זה היה‬ ‫ממש קשה‪...‬כל הזוועות שידע המין האנושי היו ממש מולנו‪ ,‬ממש יכולנו לגעת‪...‬אני‬ ‫זוכר שנכנסנו לאושוויץ לאולמות "הרחצה" שבהם הצטופפו אלפי יהודים שחשבו‬ ‫שהם עומדים להתקלח‪ ,‬אבל מהצינורות פרץ גז שהרג אותם‪ .‬אני זוכר את השריטות‬ ‫בקירות הבטון של האנשים ברגעיהם האחרונים‪.‬‬ ‫עוד אני זוכר את הקור‪,‬צעדנו עם דגלי ישראל‪ ,‬אני זוכר שלא יכולנו להחזיק את‬ ‫מוט הברזל של הדגל‪ .‬עטפנו אותו בבד כי הברזל היה קפוא‪ .‬לחשוב על האנשים‬ ‫שהכריחו אותם להסתובב שם ערומים לגמרי‪...‬בלתי נתפס‪.‬‬ ‫זהו‪ ,‬עד פה חוויותיי מפולין"‪.‬‬


17


‫‬

‫‬

‫‬

‫מעבר לבית החדש בעין ורד‬

‫‬

‫עבודה עם נוער יהודי‬ ‫בלטביה ואסטוניה‬ ‫במסגרת הנוער העובד והלומד‬

‫שנת שירות גרעין עודד‬

‫נולדה‬

‫‬

‫‬

‫שירות צבאי במודיעין‬

‫סיום בית ספר תיכון רופין‬

‫אמא ליאת‬ ‫"שמי ליאת‪ .‬נולדתי ב‪ 15.6.1973-‬בבית חולים בילינסון בפתח תקווה‪ .‬אמי הייתה רק‬ ‫בת ‪ .21‬אימא מספרת שהלידה הייתה קצרה )‪ 5‬שעות( ולפני הזמן‪ ,‬בתחילת החודש‬ ‫התשיעי‪ .‬במשפחתי קיימת "מסורת להיוולד" מוקדם כי אימא שלי נולדה מוקדם‬ ‫ואחותי נולדה מוקדם )יש לי שתים(‪ ,‬אחי נולד מוקדם ובני הבכור נולד מוקדם‪.‬‬ ‫הוריי בחרו לי שם עברי עם משמעות של לי‪-‬את שזה את שלי‪ .‬אימא קראה לי‬ ‫'ליאתי'‪ .‬לסבתא אידה‪ ,‬אימא של אמי היה קשה להגות את השם והיא הייתה קוראת‬ ‫לי לי‪-‬את‪.‬‬ ‫מורבר לוי זה שם שמכיל את שם המישפחה הקודם שלי )מורבר( ואת שם הנישואים‬ ‫שלי )לוי(‪ .‬לאחר הנישואים ביקשתי לשמור על שם משפחתי מכיוון שהוא ייחודי‬ ‫בארץ‪.‬‬ ‫נולדתי כבת בכורה יש לי עוד ‪ 2‬אחיות‪-‬איילת ובת‪-‬חן ואח‪-‬אור‪ .‬איילת קטנה ממני‬ ‫ב‪ 11-‬חודש‪ ,‬בת‪-‬חן קטנה ממני ב‪ 5-‬שנים ואחי אור קטן ממני ב‪ 12 -‬שנים‪.‬‬ ‫בבית דיברנו עברית‪ .‬בתור ילדה תמיד חלמתי להיות ציירת כשאהיה גדולה‪ .‬היו לי‬ ‫‪18‬‬

‫מחברות שבהן הייתי ממציאה דמויות וכל ילדי הכיתה היו מבקשים ממני לצייר להם‬ ‫דמויות מפורסמות )גרפילד‪ ,‬דדרסים סנופי מורדילו(‪ .‬באופן קבוע היו בוחרים אותי‬ ‫לוועדת קישוט‪ ,‬הלכתי לחוגי אומנות במושב‪ ,‬יצרתי תכשיטים מפימו‪ ,‬ציירתי על‬ ‫חולצות‪ ,‬פיסלתי דמויות‪ .‬בכיתה י"ב איירתי את הספר מחזור הכיתתי )ביד( ולפני‬ ‫שנה בגאווה רבה עיצבתי את הספר המחזור של עומר )במחשב(‪.‬‬ ‫בתור ילדה קטנה אהבתי למצוץ אצבע וללטף לעצמי את הריסים‪ .‬באיזשהו שלב‬ ‫הייתי צריכה למצוא תחליף אז עשיתי חור בראש לבובה שהייתה לי והייתי נרגעת‬ ‫על ידי הכנסת היד שלי לחור של הראש שלה ומישוש זיפי השערות‪.‬‬ ‫אמא שלי מספרת שמאז שהייתי קטנה מאוד אהבתי מספרים‪ .‬הייתי מסתובבת עם‬ ‫מטר בבית‪ ,‬עסוקה כל היום במדידות של גובה ורוחב של חפצים‪ .‬אני זוכרת שבתור‬ ‫ילדה בבית היו לי ולאחיותי תורנויות עזרה‪ .‬לוח היה תלוי על המקרר עם פרוט‬ ‫התפקידים לכל אחת מאתנו למשך השבוע הקרוב‪ .‬התפקידים היו שטיפת כלים‪,‬‬ ‫בישול ארוחת צהרים‪ .‬אני ואחיותיי הינו מאוד "נדיבות"‪ .‬בזמן התורנות של האחות‬ ‫האחרת דאגנו לרוקן מהמקרר שאריות כדי להגדיל את ערימת הכלים‪.‬‬


‫‬

‫‬

‫עבודה כשכירה בסטודיויים שונים לעיצוב‬

‫‬

‫‬

‫עמית נולד‬

‫הכרתי את ברק המורה לפוטושופ‬

‫מעבר לבית החדש בעין ורד‬

‫‬

‫חתונה עם ברק ומעבר לתל מונד‬

‫‬ ‫עומר נולד‬

‫‬

‫‬

‫‬ ‫נועם נולדה‬

‫הצטרפות לעסק עצמאי‬ ‫של סטודיו לעיצוב עם ברק‬

‫לימודי תקשורת חזותית בויצו חיפה‬

‫אמא בת חצי שנה‬

‫אמא בת ‪4‬‬

‫אמא בת ‪4‬‬

‫‪19‬‬


‫חתונה של אמא ואבא ‪1999‬‬

‫הדרכתי בתנועת הנוער בעין ורד‪ .‬בכיתה ט' יצאתי לקורס מד"צים )מדריכים‬ ‫צעירים( של תנועת המושבים‪ .‬הקורס היה מאוד מלהיב וחוויתי ושם "התאהבתי"‬ ‫בתנועת הנוער‪ .‬במשך שלוש שנים הדרכתי בעין ורד‪ .‬שנה אחת אפילו הדרכתי את‬ ‫אחותי בת‪-‬חן‪ .‬הייתי מאוד פעילה ואהבתי להתנדב במושב‪ .‬שיא ההתנדבות היה‬ ‫גרעין עודד )שנת שירות התנדבותית לפני הצבא(‪ .‬בשנה זו שובצתי לגרעין במושב‬ ‫"יציץ" במועצה אזורית גזר‪ .‬זאת היתה אחת השנים הכי משמעותיות בחיים שלי‪.‬‬ ‫גרתי במשך שנה ב"קומונה" עם עוד שבעה חברים בני גילי‪ .‬ניהלתי בפעם הראשונה‬ ‫חיים עצמאיים מחוץ לבית וגם הוטלה עלי אחריות מאוד גדולה של ניהול החיים‬ ‫התרבותיים במועצה ובתנועת הנוער שלהם‪ .‬החיים בקומונה היו מאוד מאתגרים‪.‬‬ ‫למדנו להיסתדר ביחד על אף חילוקי הדעות למדנו לנהל תקציב הוצאות של בית‬ ‫והרגשנו מאוד משמעותיים מעצם התרומה לקהילה‪ .‬כשהתגייסתי לצבא )אחותי‬ ‫איילת בשנה זו זכתה בבכורה כשהתגייסה לפני( הרגשתי מאוד בוגרת יחסית לבנות‬ ‫שהתגייסו איתי שמעולם לא עזבו את הבית‪.‬‬ ‫למדתי בבית ספר יסודי‪ ,‬בית ספר ממלכתי אזורי תל‪-‬מונד‪ ,‬בחטיבת ביניים ותיכון‬ ‫רופין‪ ,‬במגמה ראלית‪ .‬אחרי הצבא למדתי ארבע שנים לימודי תקשורת חזותית‬ ‫במכללת ויצו בחיפה‪ .‬אני מעצבת גרפית במקצועי ובעיסוקי‪ ,‬מנהלת סטודיו לעיצוב‬ ‫‪20‬‬

‫ופיתוח של מוצרי דפוס ואינטרנט"‪.‬‬

‫אימא‪ ,‬ספרי לי איך הכרת את אבא?‬ ‫"כשלמדתי תקשורת חזותית ב'ויצו' בשנה ב' הגיע ללמד אותנו שיעורי פוטושופ‬ ‫בן דוד של חברה שלי‪ .‬בחופשת הקיץ התקשרתי למורה להתייעץ על רכישת‬ ‫סורק‪ .‬הוא הציע שניפגש והשאר כבר היסטוריה‪ .‬התחתנתי עם המורה שלי בסיום‬ ‫הלימודים‪ .‬החברה הטובה של הפכה לקרובת משפחה‪ .‬תקופת החברות שלנו הייתה‬ ‫מאוד קצרה ואינטנסיבית‪ .‬אחרי חודש עברנו לגור ביחד ואחרי חצי שנה קיבלתי‬ ‫הצעת נישואין אפויה כולה"‪.‬‬


‫חגיגות יום הולדת ‪ 60‬לסבתא מרים במדבר‬

‫‪21‬‬


22


‫פרק שלישי‬ ‫האחים עמית ונועם‬ ‫לבית משפחת לוי‬ ‫‪23‬‬


‫עמית‬ ‫עמית נולד ב‪ ,20.5.2001-‬ביום חמישי בשעה ‪ 08:20‬בבוקר‪ .‬מכיוון שאני הגעתי לעולם‬ ‫מוקדם ומהר אימי הכינה תיק לידה כבר מהשבוע ה‪ .35-‬היא הייתה משוכנעת‬ ‫שהמצב יהיה דומה‪ .‬אימא לא נתנה לאבא להתרחק ממנה או בכלל‪ .‬שבוע ‪ 35‬עבר‪,‬‬ ‫שבוע ‪ 36‬ואפילו ‪ 37‬ואימא עדיין עם התיק ליד הדלת מוכן ליציאה‪ .‬שבוע ‪ 38‬ושבוע‬ ‫‪ 39‬חלפו להם ובשבוע ‪ ,40‬בתאריך יום ההולדת של דודה איילת עמית נולד‪ .‬ואכן‪,‬‬ ‫סיפור לידתו של עמית היה קצר הרבה יותר משלי‪ ,‬אך הפעם הורי היו מוכנים‪.‬‬ ‫בחמש בבוקר ירדו המים‪ ,‬בשעה שש יצאו לבית החולים‪ ,‬בסביבות שבע התחילו‬ ‫הצירים ובשעה ‪ 08:20‬עמית נולד‪.‬‬ ‫הגעתי לבקר את אימי בבית החולים עם דודה איילת‪ ,‬כך סיפרה לי אימא‪ .‬שם‬ ‫פגשתי את אחי לראשונה‪ .‬משם המשכנו לחגוג לה את יום ההולדת במשחק‬ ‫באולינג‪.‬‬ ‫השם עמית נבחר כי הם אהבו את צליל השם‪ ,‬חבר לאחיו הבכור ‪ -‬אני‪.‬‬ ‫עמית הוא ילד מאד יצירתי ומוכשר‪ .‬אוהב לצייר‪ ,‬לבנות בלגו‪ ,‬יש לו רעיונות טובים‬ ‫ודמיון ממש מפותח‪ .‬הוא משתתף בחוג כדורסל‪ .‬כשהיינו קטנים שיחקנו הרבה‬ ‫‪24‬‬

‫ביחד‪ .‬הוא די שובב‪ .‬הצליח לפתוח את הראש כבר פעמיים‪ .‬אנחנו רבים הרבה על‬ ‫כל דבר ובסוף משלימים‪ .‬כשגרנו בתל מונד אהבנו לשחק עם החתולה שלנו‪ ,‬יהודית‪.‬‬ ‫עמית הגיע ל'גן מלכי' בעין ורד אחרי‪ .‬אני אהבתי לעזור לגננת ולחברים‪ ,‬שאלתי‬ ‫שאלות והייתי קשוב וממושמע‪ .‬אחי? סיפור אחר‪ .‬מהר מאד הבינה הגננת שמחכה‬ ‫לה משימה לא פשוטה‪ .‬אחי אהב מאד ל"עזור"‪ ...‬לפזר צעצועים‪ ,‬לקום ולהרעיש‬ ‫במפגשים‪ ,‬לזרוק את חלקי הפזל מאחורי הארון‪ ,‬לתלוש את דגלי יום העצמאות‬ ‫התלויים‪...‬‬ ‫לפני שלוש וחצי שנים נסענו לבקר חברים באירלנד שמתנדבים בקהילה של ילדים‬ ‫עם צרכים מיוחדים‪ .‬נועם הייתה תינוקת ועומר ועמית שיחקו במרחבים הירוקים‬ ‫העצומים של הכפר שבו החברים התגוררו עם הילדים של החברים בני גילם‪ .‬בבוקר‬ ‫יצאנו לקטוף עגבניות ומלפפונים מהחממה לסלט ואחר הצהרים הכנו יוגורט מהחלב‬ ‫הטרי של הבוקר‪ .‬יום אחד נסענו עם החברים לבקר בגן חיות גדול בדבלין‪ .‬טיילנו‬ ‫במרחבי הגן הגדול ועצרנו לשחק ולנוח בגן משחקים מיוחד בתוך הגן‪ .‬המגלשות היו‬ ‫בצורת חיות גדולות והיתה שם פינת מנוף קטן ובאר להעלאת מים וחול שאהבנו‬ ‫מאד‪ .‬לאחר האתנחתא המשכנו לטייל בגן ואחרי ‪ 10-15‬דקות הבנו שעמית לא איתנו‪.‬‬


‫דאגנו מאד‪ .‬עמית היה בן שש‪ ,‬לבד במדינה זרה‬ ‫ומבלי לדעת את שפת המקום‪ .‬התפצלנו לחיפושים‬ ‫לשלושה כיוונים והתחלנו לרוץ ברחבי הגן הגדול‬ ‫והעמוס ולצעוק בשמו בעברית‪ .‬זה היה מלחיץ‬ ‫מאד‪ ...‬למזלנו הרב‪ ,‬אשה מבוגרת ראתה ילד קטן‬ ‫בוכה ולא דובר אנגלית והחליטה לחכות איתו ביחד‪.‬‬ ‫הסוף היה טוב‪ ,‬אבל חצי השעה שעברנו נראתה‬ ‫כמו נצח‪ ...‬מאז כשאנחנו הולכים למקומות גדולים‬ ‫כל ילד מקבל בכיס כרטיס ביקור של אחד ההורים‬ ‫עם הוראות מדויקות איך לנהוג במצבים כאלו‪.‬‬

‫‪25‬‬


‫נועם‬ ‫נועם היא אחותי הקטנה‪ .‬היום היא בת ‪ .4‬אוהבת לריב עם עמית‪ .‬היא עדיין קטנה‪:‬‬ ‫אוהבת לאכול מה שאחרים אוכלים‪ ,‬רוצה מה שיש לאחרים‪ .‬אני מטפל בה בבית‪.‬‬ ‫כשהיא באה לחברים הפרדות מהם מאד קשות לה והן מאד קולניות‪ .‬היא אוהבת‬ ‫לספור אצבעות‪ .‬אני יודע מסיפורים‪ ,‬שאימא גם אהבה לספור‪ .‬סבתא מספרת‬ ‫שאימא היתה מתהלכת עם סרט מידה בבית וסופרת‪ ,‬אבל זה שייך לפרק אחר‪ .‬נועם‬ ‫ועמית מכורים לאייפד ולסמרטפון‪.‬‬

‫בשונה מהשם 'לוי'‪ .‬כשאני מגיעה לקופת חולים מופיעים ‪ 30‬שמות של 'עמית לוי'‬ ‫באזור השרון בלבד‪ .‬בחירת השמות לשלושת הילדים נעשתה כבר בזמן ההריון‪.‬‬ ‫יצא כך ששלושת השמות שלכם גם מאד נפוצים וגם מתאימים לבנים ולבנות‪ .‬לנועם‬ ‫יש עוד שתי נועם בגן‪ ,‬לעמית יש עוד עמית בשכבה ועמית בכיתה‪ .‬לעומר יש עומר‬ ‫בכיתה שלאביו גם קוראים ברק ויש לו אח תאום שקוראים לו נועם‪ .‬כולם קוראים‬ ‫לנועם‪ -‬נועמלוי בעיסקת חבילה‪.‬‬

‫אימא מספרת‬

‫את ההריון שלנו עם נועם העברתי ביחד עם אחותי בת‪-‬חן וגם אחר כך את חופשת‬ ‫הלידה‪ .‬נועם ותמר נולדו בהפרש של ‪ 5‬ימים והן חברות מאד טובות כבר מגיל צעיר‪.‬‬

‫"כשהייתי בהריון עם נועם‪ ,‬אבא ואני היינו במתח גדול בשבועות הראשונים‪ ,‬עד‬ ‫שהגיעה הבשורה המשמחת שיש לנו בת‪ .‬ברק המאושר שיגר מייל ורוד במיוחד‬ ‫לכל המכרים עם הבשורה‪ .‬בזמן ההריון ניסינו לחפש שם שאנחנו אוהבים‪ .‬נועם היה‬ ‫השם שאותו הכי אהבנו‪ .‬היו התלבטויות לגבי בחירת שם דו‪-‬מיני‪ .‬אהבה היא אהבה‬ ‫ונועם נשארה נועם‪.‬‬ ‫בשנים האחרונות‪ ,‬כשמתפרסמת הסטטיסטיקה של השמות הנפוצים ביותר בארץ‪,‬‬ ‫השמות של שלושתכם מככבים בראש הרשימה‪.‬שם המשפחה 'מורבר' אינו נפוץ‬ ‫‪26‬‬

‫וכמו שכבר הזכרתי‪ ,‬גם הלידה שלנו עם נועם הייתה קצרה וחטופה‪ .‬נועם נולדה‬ ‫בשבוע ‪ ,38‬ביום ראשון ה ‪ 27.12.2009 -‬בשעה ‪ 08:10‬בבוקר והצליחה לשבור את‬ ‫השיא שלאחיה עמית והצליחה לקצר את זמן הצירים לשעה וחצי בלבד ולידה‬ ‫טבעית )כמו של אחיה( מהירה מאד של ‪ 10‬דקות בחדר לידה‪ .‬אם תהיה פעם נוספת‪,‬‬ ‫אני עוברת לגור באוהל ליד בית חולים או מכריחה את ברק לעבור קורס מיילדות‪"...‬‬ ‫ילדה יפיפייה שאוהבת להתלבש ולהתקשט ולהתחפש לנסיכה‪.‬‬


27


‫אילן יוחסין של המשפחה הקרובה שלי‬

‫אביגייל‬

‫עזריקם מיכאלי‬

‫שולה צנוע‬

‫לימור‬

‫מרים בקמן‬

‫ליאור‬

‫ליאת מורבר‬

‫ברק לוי‬

‫נועם‬ ‫שירן‬

‫יוסף מורבר‬

‫שי רוסינסקי‬

‫צחי לוי ז"ל‬

‫אסף מיכאלי‬

‫‪28‬‬

‫דון )ציון( לוי‬

‫רונית‬

‫רועי‬

‫תמר מלצ'ט‬

‫עמית‬

‫עומר‬

‫איילת מורבר‬

‫לביא‬

‫יהונתן‬

‫אביחי דיאמנט‬

‫בת חן מורבר‬

‫יואב‬

‫נדב‬

‫אור מורבר‬

‫תמר‬


‫פרק רביעי‬ ‫סבים וסבתות‬ ‫יש לי שני סבים ושתי סבתות‪ .‬יוסף ומרים מורבר הם ההורים של אימא‪ ,‬שגרים לידינו במושב עין‪-‬ורד‪.‬‬ ‫ציון לוי ושולמית צנוע הם ההורים של אבא‪ .‬ציון גר בפולין ושולה גרה בכרמיאל‪.‬‬

‫‪29‬‬


‫ ‬ ‫נולד‬

‫‬

‫שחרור מהצבא‬ ‫וחזרה לעבודה במשק‬

‫הולדת ליאת‬

‫עליה ארצה‬

‫‬ ‫‬

‫בגיל ‪ 3.5‬ברית מילה‬

‫גיוס לצבא‬

‫‬

‫‬ ‫נישואין למרים‬

‫‬ ‫הולדת איילת‬

‫סבא יוסף וסבתא מרים ‪ -‬ההורים של אימא‬ ‫סבא יוסף מורבר מספר‬ ‫"‪...‬נולדתי בקסן‪ ,‬באוזבקיסטן ב‪ ,15.05.1944 -‬בן בכור להורי חיים וגניה‪ .‬נקראתי על‬ ‫שם סבי‪ ,‬יוסף יואל‪ ,‬מצד אבי‪ .‬נולדתי בסוף מלחמת העולם השנייה‪ .‬דודה שלי‪,‬‬ ‫פניה ז"ל‪ ,‬סיפרה את הסיפור המשפחתי לאימא שלך‪ ,‬ליאת‪ ,‬כשבקרה בריגה‪ .‬ממנה‬ ‫למדתי פרטים מעניינים על חיי המשפחה ועל תקופה שאני לא כל כך זוכר )הריאיון‬ ‫המלא מופיע בנספחים(‪.‬‬ ‫באוגוסט ‪ ,1945‬אחרי מלחמת העולם השנייה‪ ,‬הורי ואני עזבנו את אוזבקיסטן בדרך‬ ‫לריגה‪ .‬הנסיעה הייתה בתנאים קשים‪ .‬הם עצרו בעיר לודזה‪ ,‬שם נשארנו ושם נולד‬ ‫אחי שלום‪ .‬אבא שלי נסע לריגה לבדוק בקשר לנסיעה לפולין‪ .‬כשאחי שלום היה בן‬ ‫עשרה ימים נסענו לפולין וחיינו שם עד ‪ .1950‬בפולין‪ ,‬בגיל ‪ 3‬וחצי עשו לי ברית מילה‪.‬‬ ‫התקופה הייתה טובה יחסית‪ .‬אבא עבד ואימא טפלה בי ובאחי‪ ,‬שלום‪ .‬כשהמצב‬ ‫הפך להיות רע‪ ,‬כשהחליטו לגרש את כל היהודים מפולין ואסרו עליהם לקחת דבר‪,‬‬ ‫הורי‪ ,‬אני ואחי עלינו ארצה‪ .‬את פולין עזבנו ברכבת לאיטליה‪ .‬ומשם הפלגנו באנייה‬ ‫לחיפה‪.‬‬ ‫בארץ היינו במחנה עתלית חצי שנה‪ ,‬משם עברנו לחיפה ומשם לעין‪-‬ורד‪ .‬אבא שמע‬ ‫‪30‬‬

‫על המושב מבת דודה‪ ,‬פסיה‪ ,‬שחיה במושב‪ .‬הוריי נסעו לבדוק את המושב והחליטו‬ ‫לעבור לגור בו‪ .‬גרנו בצריף קטן שקבלנו מהסוכנות‪ .‬המקום היה כל כך קטן‪ ,‬שלא‬ ‫היה בו מקום לשים את כל הדברים‪ ,‬לכן הורי הניחו אותם מאחורי הצריף‪ .‬למחרת‬ ‫היום התברר שהכל נגנב על ידי הערבים‪ .‬אחי הקטן שלמה נולד בארץ בשנת ‪.1951‬‬ ‫אבא שלי עבד חצי שנה ללא תשלום כמתלמד כדי ללמוד את עבודת החקלאות‪.‬‬ ‫כשהפרה שלנו עמדה להמליט‪-‬אימא שלי סיפרה לאחותה שהם לא יודעים מה‬ ‫לעשות‪ .‬החיים אז היו קשים מאד‪ .‬הורי היו חרוצים וכך הצלחנו לשרוד‪.‬‬ ‫אימא קראה לי יוסי'לה‪ .‬היו לי עוד שמות חיבה‪ :‬יוסילו‪ ,‬יוסי‪ ,‬יוסיניו‪ .‬רוב האנשים‬ ‫קוראים לי יוסף עם הדגשה על 'יו'‪ .‬למדתי בבית ספר יסודי בתל מונד והמשכתי‬ ‫אחר כך ללמוד בבית ספר תיכון ע"ש רופין‪.‬‬ ‫בבית דברנו יידיש גם עם אימא וגם עם אבא‪ .‬אימא דברה רוסית בעיקר עם השכנות‪.‬‬ ‫כנער הייתי בתנועת המושבים‪ .‬במסגרת התנועה הכי אהבתי את ה‪-‬אש לילה‪ :‬הלכנו‬ ‫בטור בלילה‪ ,‬בחושך‪ ,‬והמדריכים ניסו להפחיד אותנו ולחטוף את האחרון בשורה‪.‬‬


‫‬

‫‬

‫הולדת בת חן‬

‫ייסוד בר מור‬

‫‬ ‫הולדת אור‬

‫התגייסתי לצבא בשנת ‪ .1963‬שרתי בחיל הקשר‪ ,‬היום קוראים לזה אלקטרוניקה‪,‬‬ ‫במפקדת גייסות השריון‪ ,‬על יד קרית מלאכי‪ .‬התפקיד שלי היה מפקד מחלקת קשר‬ ‫רדיו‪-‬טלפון‪ .‬בזמנו לא היו פלפונים כמו היום‪ .‬במלחמה או בתרגילים צבאיים אי‬ ‫אפשר היה לסלול קווי טלפון‪ ,‬כי הכוחות התקדמו כל הזמן‪ .‬לכן היה קומנדקר קשר‪,‬‬ ‫שבו ישבתי‪ ,‬שיצר קשר רדיו אלחוטי בין היחידה בשדה לבין היחידה בבסיס הקבע‪.‬‬ ‫היה גם קשר קווי שסללנו מתוך הקומנדקר קשר‪ ,‬הכוונה לקו טלפון פיזי‪ ,‬בין השדה‬ ‫לבין הדרג הבכיר בעורף‪ .‬כאן דברו בטלפונים רגילים‪.‬‬ ‫כשמלחמת ששת הימים פרצה‪ ,‬ב‪ 6.6.1967 -‬התגייסתי כחייל מילואים ושרתי באזור‬ ‫יער אחיהוד בצפון‪ .‬עם פרוץ הקרבות וכיבוש הגדה המערבית נכנסתי יחד עם גדוד‬ ‫הקשר לעיר ג'נין ולשכם‪ .‬שם סיפקנו מערכת קשר טלפונית ולא אלחוטית מהשטח‬ ‫לפיקוד מרכז‪ .‬כשפרצה מלחמת יום הכיפורים בשנת ‪ 1973‬הייתי נשוי‪ ,‬אבא טרי‬ ‫למרים‪ ,‬אימא שלך‪ .‬ביום הכיפורים נסעתי לירושלים‪ ,‬שם שרתי בפיקוד מרכז‪ .‬מכיוון‬ ‫שגדוד קשר מספק קשר ליחידות השונות צורפתי לאוגדה בדרום‪ .‬כשהתחילה‬ ‫המלחמה ישבתי בעיר בלוזה‪ .‬אחרי שהצנחנים חצו את התעלה עברנו אחריהם‬ ‫לצדה השני של התעלה‪ .‬משם סופחתי לאוגדה ‪ 252‬שישבה בפאתי העיר סואץ‪ .‬שם‬ ‫נשארתי עד שהמלחמה הסתיימה ועוד מספר חודשים אחרי זה‪ .‬אני זוכר שקבלתי‬

‫חופשה קצרה וקפצתי לבקר את סבתא‪ .‬היא היתה עם ליאת‪ ,‬אימא שלך‪ ,‬אצל הורי‬ ‫בעין ורד‪ .‬הגעתי עם הקומנדקר‪ ,‬מאובק ומלוכלך‪ .‬באתי‪ ,‬נישקתי את כולם וחזרתי‬ ‫דרומה‪.‬‬ ‫אני חקלאי מאז שאני זוכר את עצמי‪ .‬מגיל ‪ 10‬אני ואחיי עבדנו עם אבא בשדה‬ ‫ובפרדסים‪ .‬הקמנו קבוצת קטיף במושב שקטפה בהרבה פרדסים במושב‪ .‬אבא נהג‬ ‫לחכות לנו שנחזור מבית הספר ולקח אותנו לשדה ועבדנו בכל עבודה חקלאית עד‬ ‫שעות האור האחרונות‪ .‬כשחזרנו הביתה המשכנו בעבודה במחסן‪ ,‬שם מיינו את כל‬ ‫התוצרת החקלאית כדי להכינה לשיווק‪.‬‬ ‫היינו משפחה חרוצה מאד שהשקיעה זמן‪ ,‬מרץ‪ ,‬תכנון קדימה‪ .‬במושב לא אהבו את‬ ‫העובדה שפרצנו את תחום הגידול במושב עצמו‪ ,‬ואת העובדה שעיבדנו שטחים‬ ‫מחוץ למושב‪.‬‬ ‫אבא‪ ,‬שלום ושלמה ואני עבדנו ביחד‪ .‬אחרי שאבא נפטר המשכנו שלושת האחים‬ ‫לעבוד ביחד‪ .‬חכרנו הרבה אדמות מחוץ לשטחי המושב בכל אזור השרון‪ .‬עשרות‬ ‫שנים גידלנו ירקות‪ ,‬תותים‪ ,‬בוטנים‪ .‬בשנת ‪ 1980‬פרצנו דרך לגידול תפוחי אדמה‬ ‫בארץ‪ .‬הקמנו בית אריזה גדול וחדרי קירור‪ .‬הייתה תקופה שיצאנו תפוחי אדמה‬ ‫לחוץ לארץ‪ .‬התחלנו במשק בעין ו��ד בלבד ולאט לאט צמחנו וגדלנו עד לגידול אלפי‬ ‫דונמים בשרון ובנגב הצפוני‪.‬‬ ‫בכל בוקר היינו יוצאים לעבודה‪ .‬לקראת השעה עשר בבוקר אחד מאיתנו היה הולך‬ ‫למכולת וקונה אוכל לכולנו‪ .‬היינו יושבים במעגל בשדה‪ ,‬פורסים שמיכה‪ ,‬מניחים‬ ‫את האוכל במרכז וכל אחד היה בוצע חתיכה מהבגט‪ ,‬מנגב בחומוס‪ ,‬טחינה‪ ,‬טונה‬ ‫ומוסיף ירקות טריים‪ .‬אחר כך חזרנו לעבודה עד הצהריים‪ ,‬נוסעים הביתה לצהריים‬ ‫עם המשפחה להפסקה קלה וחוזרים שוב לשדה ועובדים עד רדת החשכה‪.‬‬ ‫את המפעל שלנו אפשר לראות מכביש ‪ .4‬הוא קרוב לבית ספר דרור‪.‬‬ ‫היום סבא שלי פעיל מאד במושב‪ .‬הוא יו"ר האגודה החקלאית‪ ,‬חבר בוועד המקומי‪,‬‬ ‫אחראי על הגינון במושב ופעיל בהרבה ועדות‪.‬‬

‫‪31‬‬


‫סבא‪ ,‬ספר לי סיפורים‬ ‫על תקופת הילדות‬ ‫שלך‪...‬‬

‫מעשי שובבות שלא כדאי לחזור עליהם‬ ‫בזמנו היינו מאד שובבים‪ .‬גנבנו אוטובוס‪ ,‬נסענו איתו עד בית ליד וחזרנו הביתה‪.‬‬ ‫סחבנו שזיפים מאלימלך‪ ,‬בעלה של ברונקה‪ .‬הוא התלונן במשטרה וכך נפתח לי‬ ‫תיק‪.‬‬ ‫בגן העגול של היום‪-‬הייתה בריכה שנהגנו להתרחץ בה בהסתר‪ .‬יום אחד חיכה לנו‬ ‫למטה מנהל המים וכל אחד שירד זכה למנת חגורה הגונה בישבנו‪.‬‬ ‫היום חיים במושב שני האחים של סבא‪ .‬שלום נשוי לאסתר ולהם שלושה ילדים‪:‬‬ ‫לימור‪ ,‬לילך ולירון ולהם ‪ 8‬נכדים‪ .‬כולם גרים בעין ורד‪ .‬שלמה נשוי למרים ולהם‬ ‫ארבעה ילדים‪ :‬אייל‪ ,‬אלון‪ ,‬אורית ואביטל‪.‬‬

‫איילת מספרת על סבא יוסף‬

‫תקופת הילדות במושב הייתה עשירה ומלאת הרפתקאות‪.‬‬

‫הפרדה הפראית‬ ‫הייתה לנו פרדה מאד פראית‪ .‬בזמנו לכל שני אנשים הייתה פרדה‪ .‬השכן שלנו פחד‬ ‫מהפרדה‪ .‬אבא היה מוביל איתה ארגזי תפוזים לבית האריזה במושב‪ .‬יום אחד היא‬ ‫השתוללה‪ ,‬אבא שלי נפל מהעגלה והיא? כנראה המשיכה בדהרה‪...‬‬

‫העגל הנוגח‬ ‫הייתה לנו רפת גדולה‪ .‬עד היום המבנה קיים‪ .‬שלום אחי נכנס לתוך הרפת והתגרה‬ ‫בעגלים‪ .‬לעגל אחד כנראה נמאס מההתגרויות התנפל עליו ודחף אותו לקיר ומחץ‬ ‫אותו‪ .‬נראה לי שמאז הוא נזהר קצת יותר‪.‬‬

‫בית מעץ‬ ‫על עץ האקליפטוס שליד הבית בניתי עם חברים שלי בית מעץ מאד גבוה‪ .‬היינו‬ ‫מטפסים עליו עם חבלים‪.‬‬

‫‪32‬‬

‫"‪ ...‬עבדתי באילת‪ .‬התקשרתי הביתה לשאול מה נשמע‪ .‬שאלתי את אימא מה שלום‬ ‫אבא והיא אמרה לי תשאלי אותו בעצמך‪ ,‬כבר חשדתי שמשהו קורה‪ .‬אבא אמר‬ ‫לי שמשהו בלב שלו לא תקין והוא צריך להיכנס לבית חולים‪ ,‬כמובן שמאד מאד‬ ‫נלחצתי‪ ,‬שאלתי את אימא מה לעשות והאם לבוא והיא אמרה;" תעשי מה שנראה‬ ‫לך לנכון"‪ ...‬כמובן שהבנתי ישר ונסעתי לבקרו בבית חולים‪ ,‬שם הוא סיפר לי שהוא‬ ‫עם קטטר ולא מצליח להשתין‪ ,‬אז הצחקתי אותו וישר הוא עשה פיפי‪ ...‬שמחה‬ ‫גדולה‪."..‬‬

‫העוגה המעופפת‬ ‫"‪...‬ארוחה משפחתית‪ .‬יום הולדת‪ ,‬לא זוכרת למי‪ .‬נשארה עוגה‪ ,‬אבא יושב לידי‪,‬‬ ‫ואומר שבא לו להרגיש איך עושים בסרטים‪ ,‬לוקח את העוגה וזורק לי ישר לתוך‬ ‫הפנים‪."...‬‬

‫מלח במקום סוכר‬ ‫"‪ ...‬פעם אבא ביקש ממני להכין לו תות עם אשל וסוכר‪ ...‬הכנתי לו באהבה אך‬ ‫במקרה התבלבלתי ושמתי לו מלח במקום סוכר"‪.‬‬


‫סבתא מרים מספרת‪ :‬שיחה בין עומר לבין סבתא‪.‬‬ ‫"‪...‬נולדתי ב‪ 19-‬לחודש אפריל בשנת ‪ 1952‬בתל אביב‪ ,‬בבית חולים הקריה )היום הוא‬ ‫לא קיים(‪ .‬נולדתי מאד מאד‪ ,‬אבל מאד קטנה‪-‬פגה‪ .‬שקלתי בקושי ‪ 1‬ק"ג‪ .‬נולדתי‬ ‫לפני הזמן‪ ,‬בחודש השביעי והייתי‪ ,‬כך אבא שלי סיפר‪ ,‬הרבה זמן בבית החולים‪.‬‬ ‫אימא פחדה ולכן אבא טיפל בי‪ ,‬האכיל‪ ,‬רחץ‪ ,‬החליף‪ .‬אומרים שמי שנולד פג ‪-‬‬ ‫משלים את גידולו במהלך השנים‪ .‬וכמו שרואים ‪ -‬אני גדולה ומפותחת גם היום‪"...‬‬

‫"מי היו הורייך?"‬

‫במיוחד כשהאנטישמיות התפשטה בפולין ובזמן השואה‪.‬‬ ‫לא סבלתי שהיכו יהודים והתעללו בהם‪ .‬תמיד הייתי בא לעזרה‪ .‬פעם באתי לבריכה‪.‬‬ ‫היה שם בחור נוצרי שהגיע עם כפפות אגרוף ומדי פעם היה מוצא קורבן יהודי‬ ‫ומרביץ לו‪ .‬כשנודע לי‪ ,‬הצעתי לבחור שיתאגרף איתי במקום היהודי‪ .‬כשהתחלנו‬ ‫להתאגרף עשיתי עצמי כגולם שלא יודע כלום‪ .‬הבחור התלהב כי חשב שאני טרף‬ ‫קל‪ .‬נו‪ ,‬הסוף ידוע‪ ..‬הבחור כבר לא יכול היה להתאגרף יותר‪-‬כנראה קלקלתי לו את‬ ‫קריירת האיגרוף"‪.‬‬

‫"הורי היו נחום ואידה‪ .‬שניהם ילידי פולין‪.‬‬ ‫נחום )נורברט( נולד בשנת ‪ ,1905‬ב‪ ,16.12-‬בעיר קראקוב שבפולין‪ ,‬בן שני למשפחה‬ ‫עם ‪ 12‬אחים‪ .‬הוא למד בבית ספר מקצועי גבוה‪ ,‬התעמלות קרקע ואגרוף היו‬ ‫תחביביו‪ ,‬שעזרו לו בחיים בהמשך‪ .‬לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה נישא אבי‬ ‫לאירנה‪ ,‬בת ליהודים מתבוללים בקראקוב ולהם נולד בן‪ ,‬בנימין שמו‪ .‬אשתו‬ ‫הראשונה ובנם הצעיר נהרגו בשואה‪ .‬כשפרצה המלחמה המשפחה גרה בגטו‬ ‫קראקוב כמו כל היהודים‪ .‬אבא העביר מידע‪ ,‬אוכל ונשק בן הגטו לבין העיר וכך‬ ‫הציל יהודים רבים‪ .‬הטרגדיה הייתה שהוא לא הצליח להציל את אשתו ואת בנו‪ .‬יום‬ ‫אחד כשלא היה בעיר לקחו את שניהם לאושוויץ ושם הם מתו‪ .‬כשכל יהודי קראקוב‬ ‫הועברו למחנה גם משפחתו של אבא עברה‪ .‬אבא הרבה לעזור ליהודים אחרים‬ ‫ולפרטיזנים גם כשהיה במחנה ריכוז 'בוכונוולד' שבגרמניה‪ .‬הכושר הגופני והאופי‬ ‫האמיץ‪ ,‬שאינו יודע פחד ויכולת הישרדות גבוהה הצילו את אבי‪ .‬כשהסתיימה‬ ‫המלחמה וכשהוא הבין שכמעט כל משפחתו נהרגה בשואה החליט לעלות ארצה‬ ‫ולהתגייס לפלמ"ח‪.‬‬ ‫כשליאת‪ ,‬אמך‪ ,‬הכינה עבודת שורשים היא ראיינה את סבא נחום‪ .‬וכך הוא סיפר‬ ‫לה "‪...‬התחלתי להתעמל בגיל ‪ .12‬התעמלתי ‪ 3‬פעמים בשבוע‪ .‬הייתי היהודי היחידי‬ ‫בין ‪ 1500‬ילדים שהתעמלו‪ .‬אחר כך הפכתי להיות מדריך התעמלות‪ .‬הייתי מדריך‬ ‫התעמלות בבית יתומים שהיה שייך ליהודים‪ ,‬עבדתי ללא תשלום‪ .‬עברתי למועדון‬ ‫התעמלות שהיה גם הוא שייך ליהודים וככה התקדמתי‪ .‬במשך ‪ 4‬שנים נסענו‬ ‫בנבחרת לתחרויות בכל רחבי פולין עד שהיטלר עלה לשלטון הייתי נוסע ומתעמל‬ ‫בגרמניה‪ .‬אבא תמיד היה אומר שאני מקלקל לו את כל הילדים‪ ,‬כי כל פעם הייתי‬ ‫לוקח את האחים למגרש הספורט‪ .‬התעמלתי בהתעמלות מכשירים וגם בקרטה‪.‬‬ ‫במקצוע הזה הייתי חזק והתקדמתי מהר מאד‪ .‬הכושר הגופני עזר לי הרבה בחיים‪,‬‬

‫סבתא‪ ,‬איך ההורים שלך הכירו?‬ ‫"אבי הכיר את אמי באמצעות שידוך והם נישאו בשנת ‪ .1949‬הוא נהג לספר בחיוך‬ ‫איך פגש אדם באוטובוס שסיפר לו על בחורה רווקה מבית טוב שמחפשת שידוך‪.‬‬ ‫אנשים שהגיעו אחרי המלחמה חיפשו להקים משפחה‪ .‬אבא פגש את אימא והחליט‬ ‫שהיא מתאימה להיות אשתו‪ .‬אימי הייתה אישה יפה וביישנית"‪.‬‬ ‫"אימי‪ ,‬אידה לבית לייכטר‪ ,‬נולדה בהושענה רבה‪ 1917 ,‬בעיר סוסנוביץ שבפולין‬ ‫למשפחה עם ‪ 5‬אחים‪ .‬אימי היתה הצעירה מהילדים‪ .‬השואה קטעה את ילדותה‬ ‫ונערותה של אמי‪ .‬אמי למדה להיות טכנאית של רופא שיניים‪ .‬בזמן השואה אימא‬ ‫נלקחה למחנה אושוויץ‪ ,‬בירקנאו ומשם השתחררה בסיומה‪ .‬היא עלתה ארצה‬ ‫באונית מעפילים והצטרפה לאחותה שגרה ביד‪-‬אליהו‪ .‬כשהורי נישאו הם גרו בדירה‬ ‫בתל אביב‪ ,‬אותה חלקו עם עוד משפחות‪ .‬אחר כך הצליחו למצוא דירה ביד‪-‬אליהו‪,‬‬ ‫בשיכון מפ"ם ושם נולדתי‪ .‬אימא היתה עקרת בית חרוצה‪ ,‬אבא עבד כמנהל עבודה‬ ‫בחברת 'רסקו'‪.‬‬ ‫הייתי בת יחידה להורים מבוגרים שעלו ארצה אחרי השואה והחליטו לבנות‬ ‫את ביתם בארץ‪ .‬יחד איתי למדו עוד חברות שהיו כמוני‪-‬בנות יחידות להורים‬ ‫ניצולי השואה‪ .‬לא אהבתי להיות בת יחידה‪ .‬המון אחריות‪ .‬המון לבד‪-‬אין עם מי‬ ‫לריב!!!!!!!!!"‪.‬‬

‫"באיזו שפה דברו בבית?"‬ ‫"בבית דברו פולנית‪ ,‬יידיש ועברית‪ .‬אבי דבר פולנית וגרמנית‪ .‬אימי דברה בעיקר‬ ‫יידיש‪ .‬בבית היה מתנהל ויכוח קבוע; אבא היה צוחק מהפולנית של אמא ואמא‬ ‫‪33‬‬


‫סבא יוסף‪1949 ,‬‬

‫סבא יוסף ‪1957‬‬

‫סבא יוסף ואחיו שלום‪1949 ,‬‬

‫‪34‬‬


‫סבא יוסף‪1949 ,‬‬

‫סבא יוסף ‪1970‬‬

‫סבתא רבא גניה‬

‫סבא רבא חיים‬

‫חופשה משפחתית בקלאב מד אכזיב ‪1991‬‬

‫‪35‬‬


‫הייתה צוחקת מהיידיש של אבא‪ .‬איך דיברו ביניהם? יידישפולנית‪ .‬קצת מזה וקצת‬ ‫מזה‪ .‬כדי שלא אבין היו מדברים ביניהם פולנית‪ .‬עד יומה האחרון אימי הייתה‬ ‫בטוחה שאני לא מבינה אף מילה בפולנית‪...‬לא בטוח‪...‬‬ ‫אני הכרחתי את הורי לקרוא ולדבר עברית‪ .‬בהתחלה אבא קרא עיתון בפולנית‬ ‫ואימא ביידיש‪ .‬כמה אהבתי כשאבא לימד אותי לקרוא ולבטא בפולנית ויכולתי‬ ‫לשבת איתו ולקרוא יחד את העיתון‪ .‬עם הזמן‪ ,‬וזה יאמר לזכותם של הורי‪ ,‬הם קראו‬ ‫עברית‪ .‬אבא אפילו כתב בעברית עם שגיאותכתיב מצחיקות"‪.‬‬

‫"יש סיבה מדוע קוראים לך מרים?"‬ ‫"קוראים לי מרים על שם סבתא‪ ,‬אימא של אבא שלי‪ ,‬נחום‪ ,‬שמתה בשואה‪ .‬כך היה‬ ‫נהוג אז‪-‬לשמר את זכר המתים‪ .‬כל השנים התמונה שלה הייתה תלויה על הקיר‬ ‫בבית הורי‪ .‬אני זוכרת שתמיד הסתכלתי והשוויתי בין שתינו‪ .‬האם אני דומה לה‪ ,‬מה‬ ‫היא היתה אומרת על‪."...‬‬ ‫"כינויים?" "היו לי המון כינויים‪ ,‬כאילו‪ ,‬השם מרים לא היה מספיק טוב‪ ...‬מיקו קראו‬ ‫לי בנות הדודות שלי מצד אימא‪ .‬מיריהמה'לה‪ -‬היה שמי בפי בני המשפחה של אמי‬ ‫שחיו בראשון לציון‪ .‬יש שקוראים לי מירה‪ ,‬מרים )בהטעמה(‪ ...‬מוטק שלנו ‪ -‬כך אבא‬ ‫היה קורא לי‪ .‬ואני? מרים בהדגשה על ה‪-‬מי‪.‬‬ ‫שם נעורי הוא בקמן‪ .‬אספר לך סיפור על השם‪ .‬בכיתה ב'‪ ,‬אני חושבת‪ ,‬בעת קריאת‬ ‫השמות היומית והמייגעת העירה המורה בקול רם "מה זה השם בקמן? הוא גרמני"‪.‬‬ ‫כבת ליוצאי שואה גדלתי בבית בו אסור היה לדבר על גרמניה‪ ,‬אסור היה לרכוש‬ ‫מוצרים מגרמניה‪ ,‬או חס וחלילה לנסוע לגרמניה‪ .‬לכן אפשר היה להבין עד כמה‬ ‫נעלבתי מההערה של המורה‪ .‬אני זוכרת שבאתי הביתה בוכייה‪.‬לימים בבדיקה‬ ‫שערכתי מצאתי שמקור השם הואמגרמניה‪/‬אוסטריה‪ .‬המשפחה של אבי משם‪ .‬אבל‬ ‫זכר המילים הקשות עדיין מצלצל באוזניי‪.‬‬ ‫כשהתחתנתי מאד רציתי לשמור על שם נעורי‪ ,‬אבל לא היה אז כל כך נהוג‪ .‬אימא‬ ‫שלך‪ ,‬עומר‪ ,‬הוסיפה את שם משפחתנו לשמו של אביך ואני מאד גאה בזה"‪.‬‬

‫"סבתא‪ ,‬מה את זוכרת במיוחד מבית הורייך?"‬ ‫"הכיף הכי גדול שלי היה לנסוע עם אבא באוטו ולשיר ביחד איתו שירי ילדות‬ ‫‪36‬‬

‫בפולנית‪" .‬ולאס קוטק נא פאוטק אי מרוגה‪ .‬ויז'י גו מיץ ידנה אי דרוגה"‪ .‬כבר אז‬ ‫שרתי על חתולים‪ .‬הייתי מבקשת ממנו ל��מד אותי שירים בפולנית‪ .‬איזה כיף זה‬ ‫היה‪ .‬היה עוד שיר עם הרבה בתים שאינני זוכרת‪ .‬אני זוכרת את הנסיעה באוטו‪ ,‬את‬ ‫הצחוק ‪ ,‬הקירבה והחום שהיה בינינו‪.‬‬ ‫הסיפורים שסיפרו לי הורי היו על הבית שלהם בפולין ועל השואה‪ .‬הם מאד‬ ‫התגעגעו למה שהיה שהם איבדו‪ .‬אימא ספרה לי על אדם מיצקביץ‪ ,‬אבא סיפר‬ ‫לי על העיר קראקוב ועל השואה‪ .‬אבל זה סיפור אחר‪ ,‬לעבודה אחרת‪ .‬את סיפורי‬ ‫הילדות שלי העשרתי כשביליתי שעות על גבי שעות בספרייה‪ ,‬בולעת כל ספר שרק‬ ‫יכולתי"‪.‬‬

‫"איפה גרתם כשהיית קטנה?"‬ ‫"נולדתי וחייתי בשכונת יד‪-‬אליהו בתל אביב עד גיל ‪ .12‬כמה אהבתי את החיים‬ ‫בשכונת יד‪-‬אליהו‪.‬עד היום‪ ,‬כשאני חולפת בשכונה וברחוב בו עברה עלי ילדותי אני‬ ‫מחפשת את בניין מספר ‪ 55‬ומחסירה פעימה‪.‬‬ ‫שנות החמישים‪ .‬בתים ארוכים בני ארבע קומות‪ ,‬שלוש כניסות בכל בניין‪ .‬אחת‬ ‫פונה לרחוב יצחק שדה‪ ,‬אחת אמצעית ואחת פונה לרחוב ביצרון‪ .‬שיכון אליו הגיעו‬ ‫משפחות רבות שעלו ארצה אחרי השואה‪ ,‬כמו הורי‪ .‬אנחנו גרנו ברחוב יצחק שדה‬ ‫מספר ‪ .55‬כניסה ראשונה‪ ,‬קומה שלישית‪ .‬גומעת בפחד את המדרגות במהירות‪,‬‬ ‫במיוחד לעת חשיכה‪ .‬דירה ענקית בעיני הילדה שבי‪.‬‬ ‫שכונת יד אליהו בשבילי הייתה עולם של ילדים מאושרים‪ ,‬מתרוצצים‪ ,‬מטפסים על‬ ‫עצים גבוהים שבקצה שכונה‪ ,‬רוקמים חלומות ילדות‪ .‬כאן גרו חבריי וחברותי‪ ,‬דודיי‬ ‫ובנותיהם‪ ,‬יהודית המורה לאנגלית ויהודית הגננת‪ .‬שם גרה דודה מותק שלא הייתה‬ ‫כלל דודתי‪ .‬כל שנה לפני פורים הייתי באה אליה עם אימא כדי שתתפור תחפושת‬ ‫חדשה‪.‬‬ ‫יד אליהו היא דגל אדום ענק מתנוסס באחד במאי כיאה לשיכון מפ"ם‪ .‬אבא שלא‬ ‫יכול היה לשאת את הרעיון שדגל אדום יתנוסס ליד המרפסת שלנו היה מוריד אותו‬ ‫בהיחבא‪ ,‬ומישהו היה תולה אותו בחזרה וחוזר חלילה‪.‬‬ ‫יד‪-‬אליהו היא בית ספר "גיבורי ישראל"‪ ,‬אליו הלכנו ברגל בקבוצות‪ .‬משמרת שנייה‪,‬‬ ‫מסדר בוקר‪ ,‬הפסקה פעילה בה הרקדתי את כל התלמידים‪ ,‬חדר האחות עליו הייתי‬


‫אחראית‪ .‬מורה לאנגלית שהולך איתי מכיתה לכיתה כדי שאלמד את התלמידים‬ ‫אנגלית באמצעות שירים‪.‬‬ ‫"מה אכלנו? סבתא אידה‪ ,‬אימי הייתה אישה חרוצה‪ ,‬מוכשרת ומאד יצירתית‪ .‬האוכל‬ ‫בבית היה אוכל פולני טיפוסי שעבר מאם לבת‪ .‬אימא בשלה לפי מה שזכרה מהבית‪.‬‬ ‫האוכל היה טעים ולא מתוק כמו שחושבים שאוכל פולני צריך להיות‪ .‬הסקרנות שלה‬ ‫ללמוד הכניסה הביתה מאכלים חדשים אותם למדה מחברות שנסעו איתה באוטובוס‬ ‫לשוק‪ .‬אימא נסעה לשוק הכרמל פעמיים בשבוע‪ .‬סחבה סלים ונסעה באוטובוס‬ ‫מספר ‪ .63‬הלכה הרבה ברגל ואף פעם לא קיטרה‪ .‬שמרה על כשרות ועל מסורת‪.‬‬ ‫אני זוכרת שפעם‪ ,‬עוד בבית בתל אביב‪ ,‬אבא שלי קבל חבילה מאחותו‪ ,‬רוז'ה‪ ,‬שחיה‬ ‫בגרמניה‪ .‬אימא שלי גרשה את שנינו למרפסת‪ .‬ושם באולר מיוחד שאבא שלי שמר‬ ‫למטרה הזו‪ ,‬חתך חתיכה מנקניק 'אסור' ושנינו אכלנו אותו בהנאה רבה‪ .‬אוי‪ ,‬הריח‪,‬‬ ‫הטעם של האסור עדיין בפי‪...‬‬ ‫סבתא אהבה לסדר יפה את האוכל כשהגישה לנו‪ .‬את הירקות שחתכה נהגה לסדר‬ ‫בצורה של פרחים‪ .‬אף פעם לא הגישה סתם אוכל‪ ,‬תמיד צילחתה אותו בדרכה‪.‬‬ ‫מעניין מי ירש זאת ממנה‪ ,‬האמת שכולנו"‪.‬‬

‫עקשנית‪ .‬ואיכשהו השגתי מה שרציתי"‪.‬‬ ‫"‪ ...‬תמיד אהבתי ללמוד‪ .‬למדתי בבית ספר יסודי 'גיבורי ישראל' ביד אליהו‪ .‬תלמידה‬ ‫טובה‪ ,‬שרה סולו בכל הזדמנות‪ ,‬אחראית על חדר האחות‪ ,‬אחראית על עזרה‬ ‫ראשונה בכל טיול‪ ,‬מרקידה את כל בית הספר בהפסקה פעילה‪ .‬חברה בוועדת‬ ‫תרבות‪ ,‬ועדת חברה‪-‬מה לא!‪ .‬אלופת בית הספר בריצה ל‪ 70-‬מ'‪ .‬למדתי בבית הספר‬ ‫מכיתה א' עד כיתה ח'‪ -‬ואת מסיבת הסיום הנחיתי‪ ,‬כתבתי וכמובן ביימתי‪ ,‬שרתי‬ ‫ורקדתי‪ ...‬בכיתה ו' עברתי מתל אביב לרמת גן‪ .‬שנתיים נסעתי באוטובוס לבית‬ ‫הספר ובחזרה לבד‪.‬‬ ‫למדתי בתיכון 'בליך' ברמת‪-‬חן‪ ,‬מ‪ -‬ט' עד יב'‪ .‬איזו תקופה זו הייתה‪ .‬גם כאן‬ ‫המשכתי את דרכי הלימודית‪ .‬הפעם‪ -‬הייתי טובה יותר בשיעורי ספרות ותנ"ך‪-‬ופחות‬ ‫במתימטיקה‪ .‬שנאתי פיזיקה וכימיה‪-‬גם את המורה‪.‬לחברתי שרה‪ ,‬שגרה במושב‪,‬‬ ‫ולי היה הסכם‪ :‬אני למדתי אותה ריקודי עם והיא עזרה לי במתימטיקה‪ .‬סידור טוב‪.‬‬ ‫כשהייתי צריכה ללמוד למבחנים העדפתי ללמוד בין השעות אחת שתיים בלילה‬ ‫עד הבוקר‪ .‬חיפשתי שקט ואז הריכוז שלי היה במיטבו‪ .‬אימא שלי היתה מכינה לי‬ ‫ארוחת בוקר עם חביתה שאוכל להתרכז במבחנים‪ .‬על פי רוב הבאתי ציונים טובים‬ ‫מאד‪ .‬לפני מספר ימים מצאתי מכתב שכתבתי לאבי‪ ,‬בו אני מתנצלת שקבלתי ‪35‬‬ ‫במבחן במתימטיקה‪."...‬‬

‫" האם הלכת לתנועת נוער כשהיית קטנה?"‬ ‫"כשהגעתי לגיל שבו הולכים לתנועה בקשתי ללכת ל'שומר הצעיר' כמו רוב‬ ‫חברותיי‪ .‬אבא לא הסכים‪ .‬חולצה כחולה? אסון ושבר‪ .‬כדי לרצות ואולי מתוך חוכמה‬ ‫פנימית הצעתי שאלך לתנועת הצופים שנחשבה תנועה לא פוליטית‪ .‬וכך היה‪8 .‬‬ ‫שנים הייתי בתנועה‪-‬והיא מילאה את כל עולמי‪ .‬הייתי חניכה‪ ,‬מדריכה ורשג"דית‪.‬‬ ‫כל שעה פנויה הייתי מבלה בקן של שבט 'צבר' ביד‪-‬אליהו‪ .‬בגיל ‪ ,17‬כשהבנתי שלא‬ ‫אוכל להמשיך עזבתי את התנועה‪ .‬זה היה משבר גדול עבורי‪.‬‬ ‫כמה אהבתי את התנועה‪ .‬את המחנות‪ ,‬המתקנים‪ ,‬הטיולים‪ ,‬גניבת הדגל‪ ,‬הצביעה‬ ‫בלילה‪ ,‬המסעות‪ ,‬המפגשים החברתיים‪ ,‬המסיבות והוויכוחים‪ .‬את ספירת מספר‬ ‫קפלי החצאית המותר‪ ,‬את הישיבות ואת המדריך החתיך‪ .‬כאן היו האהבות‬ ‫הראשונות‪ ,‬החלומות‪ ,‬כאן התעצבו הערכים‪.‬‬ ‫ייאמר לזכותם של הורי‪ -‬שלמרות דאגתם הם אפשרו לי לצאת לכל טיול‪ ,‬מחנה או‬ ‫מסע‪ .‬זה לא היה ברור מאליו במשפחות של הורים ניצולי שואה‪ .‬האמת שהייתי מאד‬

‫"איך חגגו את החגים בבית הורייך?"‬ ‫אימא שלי אהבה מסורת‪ .‬יש לי שלוש דוגמאות שיכולות להמחיש זאת‪ .‬היא שמרה‬ ‫בבית על אוכל כשר‪ .‬היא הייתה מכשירה את הבשר שקנתה על מגש מיוחד שהיה‬ ‫מונח על השיש במטבח ועל הכיור‪ .‬ביום כיפור היא תמיד צמה‪ .‬הארוחה המפסקת‬ ‫שלה הייתה מורכבת סלט‪ ,‬ביצה קשה‪ ,‬תפוח‪ ,‬קפה ועוגה‪ .‬היא טענה שגם בבית‬ ‫הוריה לא אכלו ארוחה מבושלת‪ .‬בתום הצום היי נו שוברים את הצום בקפה ובעוגת‬ ‫דבש‪ .‬הסיפור שגדלתי עליו היה ‪ ,‬שגם כשהייתה ב'אושוויץ' בזמן השואה‪ ,‬כשלא‬ ‫היה להם מה לאכול‪ ,‬היא ויתרה על פרוסת הלחם שקבלה וצמה‪ .‬גם אני צמה מאז‬ ‫שהייתי בת ‪ .12‬השנה היחידה שבה לא צמתי הייתה במלחמת יום הכיפורים‪ ,‬כשסבא‬ ‫יוסף גוייס לצבא ביום הכיפורים‪ .‬אני אוכלת אותה ארוחה מפסקת ואחרי הצום אני‬ ‫ממשיכה במסורת של קפה ועוגת דבש‪.‬‬ ‫בבית בפסח לא אכלנו אוכל חמץ‪ .‬סבתא הייתה מנקה את הבית בכל פינה‪ ,‬על אף‬ ‫‪37‬‬


‫סבתא מרים בשבועות ‪1957‬‬

‫‪38‬‬

‫סבתא מרים ‪1969‬‬

‫חתונה של סבתא מרים וסבא יוסף ‪1971‬‬


‫סבא רבא נחום וסבתא רבא אידה בחתונה של סבא יוסף וסבתא מרים ‪1971‬‬

‫סבא רבא נחום‪ ,‬סבתא רבא אידה‪ ,‬סבתא מרים‪ ,‬סבא יוסף‪ ,‬אמא ליאת ודודה איילת ‪1977‬‬

‫‪39‬‬


‫‬

‫‬

‫‬

‫מעבר לרמת גן‬

‫הולדת ליאת‬

‫צבא‬

‫‬

‫‬

‫‬ ‫נישואין ליוסף‬

‫תיכון בליך‬

‫נולדה‬

‫שהבית שלנו היה מבריק בניקיונו‪ .‬כל פסח סבתא הייתה זורקת את האוכל החמץ‬ ‫וקונה רק אוכל שכשר לפסח‪ .‬גם המאכלים בחג היו מיוחדים של פסח‪ .‬לימים‪,‬‬ ‫כשהתחתנתי‪ ,‬המשכתי את המנהגים מבית הורי‪ .‬גם היום אני ממשיכה את המסורת‪,‬‬ ‫למרות שהיא השתנתה מעט‪ .‬אני שומרת על אוכל כשר לפסח ועל מאכלים מיוחדים‬ ‫לחג‪ .‬עד היום אני מכינה את הקניידלעך לפי המתכון המקורי של סבתא‪ .‬לגבי‬ ‫הניקיון שלפני החג אני מנקה אבל לא באותה הקפדה כפי שהייתי עושה כשהילדים‬ ‫היו קטנים‪ .‬הילדים היו מסדרים את החדר שלהם‪ ,‬את המגרות והצעצועים במיוחד‬ ‫לקראת החג‪ .‬עד היום פסח בשבילי זה ארון או מגרה אותם אני מסדרת מחדש‪.‬‬ ‫כל שנה אני מנקה את הספריות הגדולות שיש לי בבית‪ .‬מוציאה כל ספר‪ ,‬דופקת‪,‬‬ ‫מאווררת‪ ,‬מנקה ומחזירה‪ .‬לפעמים יושבת לקרוא או מתרגשת למצוא חבר שמזמן‬ ‫לא פגשתי‪.‬‬ ‫בהתחלה גם אני הייתי קונה רק מאכלים כשרים לפסח‪ .‬אחר כך הייתי אוספת את‬ ‫כל האוכל ומצפינה אותו בארון מרוחק‪ .‬עברו שנים והתחלתי להשאיר את האוכל‬ ‫בארון‪-‬רק נמנעתי מלהשתמש בו‪ .‬היום? אני מכינה אוכל כשר לפסח אבל משתמשת‬ ‫במצרכים שונים‪.‬‬

‫‪40‬‬

‫"סבתא‪ ,‬מה עשית בצבא?"‬ ‫"לפני הצבא לא ידעתי מה לבחור‪ .‬כשהתגייסתי גייסו בנות ל'חיב"ה'‪-‬משטרה‬ ‫צבאית‪ .‬אני זוכרת שכל כך פחדתי מזה‪ .‬שמעתי את חברותיי מדברות על משק"ית‬ ‫סעד זה נראה לי נחמד‪ .‬לפני מספר ימים מצאתי מכתב שבו גיליתי שרציתי בעצם‬ ‫להיות פקידה פלוגתית בחייל קרבי‪ .‬אני זוכרת את היום בו הגעתי הביתה ובישרתי‬ ‫להם שהציבו אותי בגולני‪ .‬הורי כמעט התעלפו‪ .‬החיים מובילים לאן שהם רוצים‪.‬‬ ‫הצבא סלל את דרכי המקצועית ועזר לי לבחור את המקצוע שלי‪-‬עובדת סוציאלית‪,‬‬ ‫מקצוע שאני כל כך שמחה בו‪.‬‬ ‫השירות בצבא היה לא פשוט‪ .‬שרתי בגולני‪ ,‬במפקדת החטיבה‪ ,‬אחרי עכו‪ ,‬ליד בן‪-‬‬ ‫עמי‪ .‬הייתי אחראית על החיילים הפצועים של החטיבה‪ .‬באותה תקופה היו הרבה‬ ‫תאונות אימונים בצבא‪ .‬נסעתי מבית חולים אחד לשני‪ ,‬בקרתי חיילים פצועים‪-‬לא‬ ‫ברור לי איך עשיתי זאת‪ .‬היה קשה‪ .....‬במהלך הצבא הכרתי את סבא‪ .‬בעצם‪-‬‬ ‫הכרתי אותו חודש לפני הגיוס‪ .‬שרתי רק שנה וחודש כי התחתנו‪ .‬בסיום קורס‬ ‫טירונות הוא בא לבקר אותי יחד עם סבא וסבתא"‪.‬‬


‫‬

‫‬

‫‬

‫הולדת בת‪-‬חן‬

‫‬

‫קבלת דורטורט בעבודה סוציאלית‬

‫הולדת אור‬

‫התחלתי ללמוד תורת הנפש הבודהיסטית‬

‫‬ ‫עבודה באגף לטיפול באדם המפגר‬

‫‬

‫‬

‫סיום תואר שני בעבודה סעציאלית‬

‫‬ ‫פרישה‬

‫הולדת איילת‬

‫"ממתי את אוהבת חיות? האם היו לכם חיות בבית כשהיית‬ ‫קטנה?"‬ ‫גדלתי על סיפור הכנרית שלאימי היה בפולין‪ .‬ניסינו לגדל כלב אבל יום אחד הספיק‬ ‫לי להבין שהוא ואני לא חברים‪ .‬כלב קטן ונבחן שבגללו עמדתי על הספה בסלון‬ ‫וסירבתי לרדת‪ .‬בבית בעין ורד היו לי כלבים‪ .‬החתולה הראשונה שהגיעה לביתנו‬ ‫היתה בלה‪ ,‬שאימא שלך קבלה מתנה מחברה כשהייתה בת ‪ .18‬כמובן אני הייתי זו‬ ‫שגדלתי אותה‪ .‬מאז ועד היום אני מגדלת חיות‪ .‬אני מאד אוהבת אותן ולא יכולה‬ ‫לראות את חיי בלעדיהן‪ .‬לחתולים יש בלבי אהבה מיוחדת‪.‬‬

‫אני דוקטור בעבודה סוציאלית‪ .‬את כל התארים למדתי באוניברסיטת בר‪-‬אילן‪ .‬אני‬ ‫מאד אוהבת ללמוד‪-‬עד היום‪ .‬תחום המומחיות שלי היא עבודה עם אנשים עם פיגור‬ ‫שכלי‪ ,‬בני משפחותיהם והצוות שעובד עימם‪ .‬כיום אני מאמנת ברוח הבודהיסטית‪.‬‬ ‫בשנה האחרונה התחלתי לצייר‪ ,‬לפסל ואני ממש מאושרת מזה‪.‬‬ ‫כשנולדת‪ ,‬עומר‪ ,‬הייתי סבתא צעירה‪ .‬אני זוכרת שיום אחד בקרתי את אימא בבית‬ ‫החולים‪ ,‬ישבתי לי בקצה המיטה כשאחות נכנסה לחדר והזמינה את אימא שלך‬ ‫לבוא לשמוע הסבר על הנקה‪" .‬גם סבתא יכולה להצטרף"‪ ,‬היא אמרה‪ .‬אני סובבתי‬ ‫את הראש לראות על איזה סבתא היא מדברת‪-‬לא קלטתי שמדובר בי‪ .‬הייתי צעירה‪,‬‬ ‫בת ‪ .49‬אהבתי אותך מיד עד היום ובכלל"‪.‬‬

‫היום בבית חיים איתנו איליין‪ ,‬חתולה מבוגרת‪ ,‬חץ‪-‬שבכל הזדמנות מנסה להציק‬ ‫לה‪ ,‬בלופדר היפה‪ ,‬גנג'ה השחורה שכועסת מאד על שוקו‪ ,‬חתולה צעירה שחדשה‬ ‫בביתנו וטינה‪-‬הכלבה הנאמנה והמקסימה‪.‬‬ ‫אבי נפטר בתענית אסתר בבית‪ ,‬בשנת ‪ 1990‬כשהוא בן ‪ .85‬אימי נפטרה בשנת ‪1998‬‬ ‫בבית החולים תל השומר בעקבות תאונת דרכים קשה ממנה היא לא התעוררה‪.‬‬

‫‪41‬‬


‫‪42‬‬

‫בית כנסת יהודי בפולין‪ ,‬טיול שורשים משפחתי ‪2006‬‬

‫הבית של סבא רבא נחום בקמן‬

‫הטיול משפחתי לפולין בעקבות סבא נחום‬ ‫ליאת מספרת‬

‫חווית הנסיעה לפולין בגיל ‪ 16‬הייתה מאד משמעותית ומעוררת הרבה תהיות‬ ‫מהותיות על החיים‪ .‬אפשר לומר גם מאד מבגרת ולא פשוטה‪.‬‬

‫"בכיתה יא' נסעתי למשלחת לפולין מטעם בית הספר‪ .‬הייתי מאד נרגשת לבקש‬ ‫מסבא וסבתא שלי את הכתובות של הבתים שבהם הם חיו‪ .‬ידעתי שהסיפורים‬ ‫עליהם גדלתי יקבלו משמעות אחרת כשאבקר שם‪ .‬ראיינתי את סבא נחום האהוב‬ ‫לעבודת שורשים שלי בכיתה ו' ועניין אותי להתחקות אחר תולדות המשפחה‪.‬‬ ‫עד עכשיו אני זוכרת את שם הרחוב של סבא נחום )שיננתי את שמו הרבה זמן(‪:‬‬ ‫מושינס'ינצ'גו )חרקתי שיניים עם הפולנית הזאת(‪ .‬נסעתי לפולין עוד בתקופת‬ ‫תחילת המשלחות מצויידת בשתי כתובות‪ .‬בקרקוב הגענו עד לבית שסבא גדל בו‬ ‫וראיתי את כל מה שסבא תיאר‪ :‬את הפסל והשנה בחזית הבית‪ ,‬את גן הפרי שתיאר‬ ‫בחצר ואת המבנה המאד מרשים וגדול‪ .‬אני היחידה מבין הנכדים שזכיתי להראות‬ ‫לסבא את הבית אחרי כל כך הרבה שנים שעברו מאז המלחמה‪ .‬סבא היה נרגש‬ ‫מאד כשראה את התמונות‪ .‬את הבית של סבתא בעיירה ליד וורשה חיפשתי אך‬ ‫מכיוון שנהרסה כליל בזמן המלחמה הגעתי לרחוב יחסית חדש והבתים שם לא היו‬ ‫המקוריים‪ .‬זיהיתי את הגן הגדול שהיה מול הבית ואת מבני הציבור שסבתא תיארה‪.‬‬

‫כ‪ 20 -‬שנה אחר כך‪ ,‬נסענו במסגרת משפחתית לפולין והחוויה כבוגרת במסגרת‬ ‫המשפחה הקרובה קיבלה נופך ועומק נוסף‪ .‬חזרנו לראות את הבית המרשים של‬ ‫סבא נחום ואף מצאנו קברים בבית הקברות היהודי עם שם הנעורים של אימי‪:‬‬ ‫בקמן"‪.‬‬


‫" אדם צובר זכרונות כמו נמלים‬ ‫בחדשי הקיץ‪.‬‬ ‫בחדשי הקיץ כמו חגב‬ ‫בעת הקיץ ‪ -‬ויש שאדם שר‪.‬‬ ‫ובחורף הנמלים מתכנסות‬ ‫מתנועעות ברכושן ומכלות לאט‬ ‫את הרכוש ואת החורף מכלות‬ ‫לאט‪ ,‬לאט‪.‬‬ ‫אדם צובר זכרונות כמו נמלים‪" ...‬‬

‫)יונה וולך‪ ,‬ביצוע אברהם טל(‪.‬‬

‫‪43‬‬


‫סבתא שולה וסבא ציון‪-‬‬ ‫הורים של אבא‬

‫סבתא רבא רבקה‪ ,‬סבתא שולה ואחותה שושי‪ 1947 ,‬איטליה‬

‫סבתי שולה‪ ,‬אימא של אבא כתבה‪ ,‬לפי בקשתי את‬ ‫ההיסטוריה המשפחתית‪ .‬אני מביא אותה כאן כפי שכתבה‪.‬‬ ‫"דבורה הפלר וזאב שפירא‪ ,‬היו בני דודים שנולדו וחיו באוסטריה‪.‬כמו בסיפור‬ ‫רומאו ויוליה‪ ,‬משפחותיהם התנגדו מאוד לנישואיהם‪ .‬באישון לילה‪ ,‬הם ברחו והגיעו‬ ‫לרומניה והצטרפו לחבורה של חובבי ציון‪ ,‬יהודים ציונים שהתארגנו להגיע לארץ‬ ‫ישראל‪ .‬בשנת ‪ 1882‬הם נישאו בבירות שבלבנון בדרכם לארץ‪ .‬לאחר ששהו כשנתיים‬ ‫במושבה הגרמנית בחיפה‪ ,‬הצליחה קבוצת החברים לקנות את אדמות "זמרין" היא‬ ‫זיכרון יעקב של היום וכולם עברו לגור שם‪ .‬לזוג נולדו ‪ 19‬ילדים‪ ,‬אך בגלל תנאי החיים‬ ‫הקשים‪ 8 ,‬מהם חלו במלריה ומתו מעט אחרי לידתם‪.‬‬ ‫הזוג הזה‪ ,‬שהיה בין מייסדי זיכרון יעקב‪ ,‬הם הסבתא והסבא רבא שלי‪ .‬החיים‬ ‫בתקופה ההיא לא היו קלים‪ .‬הפרנסה הייתה בדוחק‪ ,‬התברואה הייתה ירודה‪,‬‬ ‫הרופא היה מסתובב בין הכפרים על חמור או סוס בסכנת נפשות מאחר שהערבים‬ ‫ארבו ליהודים והבריטים ירדו לחייהם‪ .‬הם גידלו לתפארת את ילדיהם‪ ,‬אך הנה‪ ,‬אסון‬ ‫גדול קרה למשפחה הצעירה‪ .‬מחלת המלריה לא פסחה על דבורה אם הילדים‪ ,‬והיא‬ ‫נפטרה‪ .‬באותו היום ממש‪ ,‬משנודע לבעלה זאב כי אשת נעוריו נפטרה‪ ,‬נשבר ליבו‬ ‫‪44‬‬

‫והוא נפטר כמה שעות אחריה‪.‬‬ ‫הילדים נותרו יתומים‪ .‬הגדולים התפזרו‪ .‬יעקב הלך להקים את מה שהיום היא העיר‬ ‫נתניה‪ .‬ישראל‪ ,‬הלך לייסד את בנימינה‪ .‬את הבנות מרדכי האח הגדול שלח למצריים‪,‬‬ ‫אל אחיו בנימין שקלט אותן‪ .‬כך הגיעה לשם סבתה רבה של אבי‪ ,‬שושנה‪ .‬במצרים‪,‬‬ ‫שושנה נישאה לסבא שלי‪ ,‬לפרנץ קליין שהגיע למצרים עם הצבא הבריטי‪ .‬הוא‬ ‫שימש שם כשען של הצבא‪ .‬לשושנה ולפרנץ‪ ,‬נולדו ‪ 3‬בנות‪ :‬בקי רבקה‪ ,‬דבורה דוריס‬ ‫)על שם סבתה(‪ ,‬ודלה‪.‬‬ ‫החיים במצריים שהייתה ממלכה‪ ,‬ברשות המלך פארוק‪ ,‬היו מאוד טובים ליהודים‪,‬‬ ‫שחיו בשלום עם שכניהם הערבים‪ .‬באירופה השתוללה המלחמה‪ ,‬בישראל החיים‬ ‫היו קשים ולא בטוחים‪ ,‬אז יהודים רבים "ירדו מצרימה" ממש כמו בתקופת התנ"ך‪.‬‬ ‫לימים‪ ,‬כשהיגיעה בקי רבקה לפרקה בגיל ‪) 17‬זוהי הסבתא שאבי קרוי על שמה(‪,‬‬ ‫חיפשה לה המשפחה חתן מ "בית אבא"‪ ,‬כלומר מזיכרון יעקב שבישראל‪ .‬אמא‬ ‫שושנה‪ ,‬סבתי‪ ,‬ובתה בקי רבקה היפה‪ ,‬נסעו לארץ ישראל כדי להתכונן לחתונה‬ ‫שעמדה להיערך בתוך ‪ 10‬ימים‪ .‬אבא פרנץ היה אמור להגיע עם שתי הבנות מאוחר‬


‫אותנו בפנימייה של מנזר ברומא‪ .‬היינו שם יותר משנתיים עד שאבא הצליח לצאת‬ ‫ממצריים וכך‪ ,‬המשפחה המאוחדת שנית חזרה לארץ בחורף ‪ .1950‬כעולים חדשים‪,‬‬ ‫המדינה שיכנה אותנו ב"מעברה" בטירת הכרמל ליד חיפה‪ ,‬במין חצי צריף מבד‬ ‫ברזנט בצבע ירוק שנקרא אז "בדון"‪ .‬לא היה בו לא חשמל ולא מים‪ .‬השרותים היו‬ ‫בקצה המעברה וכן הברזיה‪ .‬בתוך הבדון שהיה מורכב כחדר אחד שרצפתו בטון‪,‬‬ ‫כולם ישנו על "מיטות סוכנות" שגם הן היו בנויות מארבע מוטות מעץ וביניהם משטח‬ ‫מבד ברזנט‪ ,‬שכל יום שישי היו מוצאות החוצה על מנת לנקות אותן מהפשפשים‪...‬‬

‫סבתא שולה בכיתה ה'‬

‫סבתא שולה מיס אלגנס ‪1963‬‬

‫יותר‪ .‬ושוב פקד אסון את המשפחה החוגגת‪ .‬אמא שושנה הלכה לבקר חברה‬ ‫ששכבה חולה בבית חולים "בתר"‪ ,‬טיפסה ברגל את כל רחוב בלפור התלול‪ ,‬חשה‬ ‫ברע‪ ,‬ונפטרה בגיל ‪ 42‬מהתקף לב )אגב‪,‬שנים רבות אחרי זה‪ ,‬ברק‪ ,‬אביך‪ ,‬נולד בבית‬ ‫חולים זה‪ (.‬מפאת האבל‪-‬החתונה בוטלה‪ ,‬אך המשפחה לא חזרה למצרים ונשארה‬ ‫לגור בארץ‪ .‬שושנה נקברה בזיכרון יעקב מחוז ילדותה ממש ליד קברות הוריה‪.‬‬ ‫רק ‪ 5‬שנים אחרי זה‪ ,‬נישאה רבקה לאדריכל יוסף צנוע‪ ,‬מתל‪-‬אביב‪ ,‬איתו חזרה לגור‬ ‫בקהיר שבמצריים‪ .‬לזוג נולדו ‪ 2‬בנות‪ :‬שושנה רוזלין )ע"ש הסבתא( ואני )קרויה ע"ש‬ ‫סבתי‪ ,‬אימא של יוסף(‪.‬‬

‫שנת ‪ 1950‬התברכה בשלג הרב שכיסה את הארץ‪ .‬וברוחות העזות שהעיפו את‬ ‫הבדון והמשפחה מצאה עצמה חשופה לחלוטין לאיתני הטבע‪ ...‬אמא שוב לקחה‬ ‫אותנו והפעם נסענו לבנימינה לדוד ישראל והשאירה אותנו אצלו עד יעבור זעם‪-‬‬ ‫כלומר שנה‪ .‬המשפחה הייתה משפחה דתית מאוד‪ ,‬אמנם חמה ואוהבת )להבדיל‬ ‫מהמנזר‪ (..‬אך לא מוכרת‪ ,‬ללא אב ואם והכי גרוע‪-‬ללא שפה משותפת! אנחנו דיברנו‬ ‫רק צרפתית ואיטלקית ואילו הדודים דיברו עברית‪ ,‬אידיש ורוסית‪ .‬שושנה‪ ,‬אחותי‪,‬‬ ‫נכנסה לכיתה ד' ואני לכיתה א'‪ .‬המעבר מהמנזר למשפחה דתית )אסור היה לקטוף‬ ‫עלה בשבת!( והפרידה מההורים שוב‪ ,‬לא היה פשוט‪ .‬וכך‪ ,‬כעבור שנה‪ ,‬הורינו בנו‬ ‫את ביתם בחיפה והחזירו אותנו הביתה‪ .‬עכשיו‪ ,‬ידענו לדבר עברית‪ .‬וכמעט שכחנו‬ ‫צרפתית ואיטלקית מחוסר שימוש בשפות אלו‪ .‬ואמא רבקה ‪ -‬לא שכחה! שוב קשיי‬ ‫שפה שבסופו של דבר הסתדרו‪.‬‬ ‫סוף סוף המשפחה התאחדה‪ ,‬אפילו סבא פרנץ קליין הצטרף אליה‪ ,‬אך לא לזמן רב‪.‬‬ ‫ל ‪ 13‬שנה‪ .‬שאז סבא פרנץ הלך לעולמו‪ ,‬ו‪ 8-‬חודשים אחרי כן‪ ,‬אימא נפטרה‪ ,‬בגיל ‪50‬‬ ‫ואבא מיד אחריה בגיל ‪ 52‬בתאונת דרכים‪ .‬שניהם צעירים‪ .‬למזלנו‪ ,‬אחותי ואני היינו‬ ‫בתקופה זו נשואות טריות‪ .‬שושנה עם אריק הר‪-‬טל ואני עם עזריקם מיכאלי‪ .‬נישואי‬ ‫התפרקו בעקבות האבל הכבד שחוותי‪ ,‬אך לא לפני שנולד אסף‪ ,‬אחיו למחצה של‬ ‫אביך‪ .‬נישואי השניים לציון לוי הסתיימו גם הם לאחר ‪ 15‬שנה בהן נולד ברק‪ ,‬אביך"‪.‬‬

‫בשנת ‪ 1947‬ואני בת שלוש החלו הפרעות גם במצריים‪ .‬המלך פארוק ברח לקפריסין‪,‬‬ ‫והיהודים נרדפו‪ .‬אימי‪ ,‬לקחה אותי ואת אחותי ונסעה איתנו בחשאי לאיטליה‬ ‫שהתחילה להתרפא ולהירגע מזוועות המלחמה‪ .‬אבא נשאר בקהיר כדי לא לעורר‬ ‫את חשדם של השלטונות וכן כדי לחכות לרגע הנכון בו גם הוא יצטרף למשפחה‬ ‫מבלי לעורר חשד‪.‬‬ ‫באיטליה‪ ,‬אימא נאלצה לצאת לעבודה‪ ,‬אי לכך מחוסר ברירה היא נאלצה להשאיר‬ ‫‪45‬‬


‫‬

‫‬

‫בורחים מקהיר לאיטליה עם אמא‬

‫מסיימת תיכון "אליאנס"‪,‬‬ ‫מתגייסת לצ‪.‬ה‪.‬ל‬

‫‬

‫נישואים ראשונים‬ ‫לעזריקם מיכאלי‪,‬‬ ‫אמא נפטרת‬

‫‬ ‫גירושין‬

‫‬

‫‬

‫עולים ארצה עם אבא ואמא‬

‫נולדתי במצריים‬

‫‬

‫נבחרת ל"מיס אלגנס"‬ ‫ישראל ‪1963‬‬

‫‬

‫אסף בכורי נולד‪,‬‬ ‫אבא נהרג בתאונת רכב‬

‫סבתא‪ ,‬ספרי לי על עצמך‪....‬‬ ‫נסיעה ברכבת מקהיר לתל אביב‬ ‫"נולדתי בקהיר שבמצרים ב‪ .17.02.1944 -‬בחגים היינו נוסעים ברכבת לסבא יצחק‬ ‫וסבתא שולמית שגרו בתל‪-‬אביב‪ ,‬ברח' גאולה ‪ .5‬אהבתי מאוד לנסוע ברכבת‬ ‫שהייתה שונה מזו של היום‪ ,‬עשויה מעץ קשיח ומבריק כולל הכיסאות‪ .‬את אחותי‬ ‫ואותי הושיבו על פחיות גדולות‪ ,‬מעין ג'ריקנים מלאים בשמן זית‪ ,‬מתנה לסבתא‪.‬‬ ‫כשירדנו בת"א לאחר שעות נסיעה ארוכות ‪ -‬גילינו נוף שונה מהנוף הקהירי‬ ‫שהכרנו‪ .‬ושפה זרה לנו‪-‬עברית‪ .‬וגם הערבית ששמענו‪-‬לא דמתה לערבית המצרית‬ ‫בה דיברנו עם הנני הערבייה "פאימה" שגרה איתנו וגידלה אותנו‪ .‬תמיד ציפינו‬ ‫לנסיעה הזו בהתרגשות"‪.‬‬

‫סיפור על מקק בבקבוק קולה‬ ‫"כשהייתי קטנה‪ ,‬אהבתי מאוד קוקה קולה‪ .‬וגם את אבא‪ .‬זכורה לי פעם בה אמא‬ ‫נתנה לי בקבוק קולה לשתות‪ .‬שתיתי חצי בקבוק ואמרתי לאמא שאשמור לאבא‬ ‫את החצי השני‪ .‬אמא הניחה את הבקבוק על הארון‪ .‬בערב כשאבא בא‪ ,‬הצעתי לו‬ ‫את הבקבוק אך הוא ויתר ונתן לי לשתות ממנו‪ .‬איך שהתחלתי לשתות‪-‬גיליתי מקק‬ ‫ענק שנכנס לבקבוק ‪...‬‬ ‫‪46‬‬

‫כמה שנים אחרי‪ ,‬בישראל‪ ,‬הורי יצאו לסרט‪ ,‬ואני נשארתי לבדי בבית‪ .‬פתאום ראיתי‬ ‫מקק נכנס בריצה מתחת למיטה‪ .‬קפצתי על המיטה‪ ,‬ועמדתי עליה קפואה מפחד‪,‬‬ ‫במשך יותר משעתיים בלי לזוז מחכה להורים שיחזרו ויצילו אותי מ"הזוועה" הזו"‪.‬‬

‫שוקולד למריחה איטלקי במנזר‬ ‫"כשעברנו לאיטליה עם אמא‪ ,‬הייתי בת ‪ .3‬שלוש וחצי‪ .‬אמא נאלצה לצאת לעבודה‬ ‫ואותנו היא הכניסה לפנימייה במנזר‪ .‬כל יום הילדים היו נכנסים להתפלל בכנסיה‪.‬‬ ‫אחותי ואני לא השתתפנו בתפילה מאחר והיינו יהודיות‪ .‬במקום התפילה‪ ,‬עמדתי‬ ‫בחצר הפנימית‪ ,‬בין ‪ 2‬עמודים‪ ,‬על שרפרף קטן כדי להגיע לשולחן מעץ שהייתה עליו‬ ‫ערמה של פרוסות לחם שחור‪ .‬שעה ארוכה עמדתי ומרחתי שוקולד על לחם עבור‬ ‫הילדים שיחזרו מתפילה‪".‬‬


‫‬ ‫‬

‫ברק בן הזקונים נולד‬

‫עזיבת חיפה לטובת כרמיאל‬

‫‬

‫קבלת אזרחות ישראלית‬

‫‬

‫נישואין שניים לציון לוי‬

‫‬ ‫גירושין‬

‫‪47‬‬


‫‬

‫‬

‫נישואין לאביגייל‬

‫‬

‫גיוס לצבא‬

‫נישואין לסבתא שולה‬

‫‬ ‫נולד‬

‫‬

‫‬ ‫גירושים‬

‫שחרור ועליה לאניה בצים‬

‫סבא דון )ציון(‬ ‫את המידע על סבא ציון‪ ,‬או דון‪ ,‬כמו שקוראים לו‪ ,‬שמעתי‬ ‫מסבתא שולה‪.‬‬ ‫דון נולד למשפחת לוי מצפת‪-‬דור חמישי בעיר ב‪ .20.4.1939 -‬מוצא המשפחה‬ ‫מסוריה‪ .‬אמו ויקטוריה הייתה מאוד צעירה כשנישאה לאביו זקי‪-‬יצחק‪ .‬היא היתה‬ ‫מאוד עצובה ביום כלולותיה‪ ,‬מאחר שכל משפחתה עמדה להגר לארגנטינה למחרת‬ ‫השמחה‪ .‬רב העיר‪ ,‬כדי לעודד אותה אמר לה ‪ -‬אל תהיי עצובה‪ ,‬האל יברך וייתן לך‬ ‫‪ 3‬מתנות‪ .‬מה היית רוצה לבקש? ואכן‪ ,‬מה תבקש כלה צעירה? היא צחקה ואמרה ‪10‬‬ ‫בנים‪ .‬ומה עוד? את יודעת‪ ,‬אל תעני לי‪-‬אלוהים כבר יראה לך בבוא העת‪ .‬לזוג נולדו‬ ‫‪ 5‬בנים‪ .‬ויקי רצתה בכל מאודה בת‪ .‬לאחר אתנחתא קלה המשיכה לנסות ונולדו לה‬ ‫עוד ‪ 5‬בנים‪ .‬בהריון ה‪ 11 -‬נולדה רוחמה! כל צפת והסביבה השתוללו מרוב שמחה‪.‬‬ ‫מיד אחרי הלידה‪ ,‬ויקי קמה והגישה קפה לכל מי שרק הגיע לשמוח איתה‪ .‬האבא‬ ‫המאושר ירה מנשקו יריות שמחה‪ .‬כשהמשטרה הבריטית תפשה אותו‪ ,‬הוא תירץ‬ ‫את מעשיו‪"-‬אחרי ‪ 10‬בנים נולדה לי בת!"‪ .‬הוא שוחרר וקבל במתנה מטבע דרכמון‬ ‫מוזהב‪.‬‬ ‫סבא ציון הוא הילד התשיעי במשפחה‪ .‬במלאת לרוחמה שנה‪ ,‬קרה אסון גדול‪.‬‬ ‫‪48‬‬

‫החיתול ששימש לה כמוצץ ועטף חתיכת סוכר‪ -‬נתקע בגרונה והיא נפטרה בשנתה‪.‬‬ ‫יצחק מלא כאב‪ ,‬הטיל על בכורו לקבור את אחותו‪ ,‬והוא עצמו עלה להר ולא שמעו‬ ‫ממנו ‪ 3‬ימים‪ .‬רב העיר בא לנחם את הסבתא‪" .‬ויקטוריה‪ ,‬אל תבכי‪ .‬את קיבלת בדיוק‬ ‫מה שביקשת‪ 10 .‬בנים‪ .‬זוכרת? השנה שהיית עם בתך הייתה מתנה לזמן קצוב‬ ‫מהאל‪ .‬תודי לו על השנה הזו"‪.‬‬ ‫שנים עברו והבנים גדלו‪ ,‬התגייסו ללח"י ונלחמו בערבים ובבריטים‪ .‬האח הגדול משה‬ ‫)יריב היה הכינוי שלו( תכנן וביצע את מבצע "חבית הנפץ" בו פוצץ מטה המשטרה‬ ‫הבריטית בעיר חיפה‪ .‬המשטרה הגיעה לביתם של ויקי ויצחק‪ ,‬הסב והסבתא רבה‬ ‫של עומר‪ .‬ויקי החביאה את ילדיה הגדולים ואת הקטנים הכניסה לארגז וישבה‬ ‫עליו‪.‬אהרון בנה השני עמד לצידה ‪" -‬אם לא תגלי לנו היכן נמצא משה‪ ,‬ניקח לך‬ ‫את אהרון כבן ערובה"‪ .‬וכך היה‪ .‬היא לא גילתה ואהרון ישב בכלא לטרון כשנה‬ ‫וחצי )יחד עם גאולה כהן(‪ .‬במשך הזמן הזה‪ ,‬לקח אבא של ציון את בנו ועל גבי‬ ‫חמור ובמשך ‪ 3‬ימים הם נסעו ללטרון להביא לאהרון מתבשילי אמו‪ .‬בו בזמן‪ ,‬ברחה‬ ‫המשפחה מצפת לחיפה‪ .‬שם קנו כרטיס של מפעל הפיס וזכו בפרס הגדול‪ .‬ויקי‬ ‫נסעה לארגנטינה לבקר את הוריה ואחים שלא הכירה כי נולדו כבר בניכר‪ ,‬ובשאר‬ ‫הכסף קנו בית מרווח ברח' מאיר בחיפה‪.‬‬


‫‬

‫‬

‫גירושים‬

‫נישואין לתמר‬

‫‬

‫‬

‫עזיבת הארץ לפולין‬

‫אבא ברק נולד‬

‫שנים רבות אחרי הפרשה הזו‪ ,‬כשסבתא שולה נישאה לדון )ציון(‪ ,‬ומשה חזר‬ ‫משירותו בחבש כנספח צבאי‪-‬שחטה המשפחה כבש והזמינה גם את רב העיר בן‬ ‫ה ‪ 96‬שנה‪ .‬ויקטוריה סיפרה לסבתא באותה הזדמנות את הסיפור הזה ואז פנתה‬ ‫לכבוד הרב ושאלה אותו‪" - ,‬הבטחת לי ‪ 3‬מתנותומה קיבלתי? הרב הזכיר לה את‬ ‫זכייתה הכספית‪ .‬וויקי נענעה בראשה לאות הסכמה‪ .‬והשלישי? הרב הזקן שתק זמן‬ ‫מה ואז שאל אותה‪"- .‬כמה מלחמות עברת יה ויקי?" חמש מלחמות‪ .‬ובכל המלחמות‬ ‫האלה הבנים שלך השתתפו?" ‪ -‬כן‪ ,‬הם היו בכל חיל אפשרי )משה ואהרון ‪ -‬קיבלו‬ ‫סגן אלוף אך לא קודמו עקב היותם בלח"י( ‪ "-‬וכמה בנים נותרו לך? שאל הרב‪ .‬כולם‪,‬‬ ‫ענתה ויקי‪ .‬והרב ‪ -‬נו‪ ,‬וזו לא מתנה?"‬

‫סבתא שולה אוהבת לספר את הסיפור המרגש הזה‪ ,‬וכך היא‬ ‫גם סיפרה לי אותו על המשפחה של סבא‪.‬‬ ‫סבא דון היה שובב גדול בצעירותו‪ .‬אחרי הצבא‪ ,‬הוא התגייס לצי הסוחר ועבד על‬ ‫הים שנים מספר‪ .‬ירד מהים והתגייס למשטרת ישראל‪ .‬היה גם בלהקת המשטרה‪.‬‬ ‫סבא וסבתא התגרשו‪ .‬כיום הוא חי בפולין עם תמר אשתו השלישית‪.‬‬ ‫חתונה של סבתא שולה וסבא דון ‪1968‬‬

‫‪49‬‬


‫מפת הנדודים של הסבים והסבתות שלי‬ ‫פולין‬

‫אוסטריה‬ ‫רומניה‬ ‫אוזבקיסטן‬ ‫איטליה‬

‫סוריה‬ ‫ישראל‬ ‫לבנון‬

‫מצריים‬

‫סבא יוסף‬

‫‪50‬‬

‫סבתא מרים‬

‫סבתא שולה‬

‫סבא דון )ציון(‬


‫פרק חמישי‪:‬‬ ‫הדודים שלי‬ ‫יש לי ארבעה דודים‪ .‬איילת‪ ,‬בת‪-‬חן ואור‪-‬אחים של אימא ואסף‪-‬אחיו של אבא‪.‬‬ ‫איילת ובת‪-‬חן גרים לידינו במושב בהמשך הרחוב בו אנו גרים‪ .‬אור גר ברמת‪-‬גן‪ ,‬בדירה של סבתא מרים‪.‬‬ ‫אסף גר בכרמיאל עם סבתא שולה‪.‬‬ ‫‪51‬‬


‫‬

‫‬

‫אחות חדשה במשפחה )בת חן(‬

‫‬ ‫סבא חיים נפטר‬

‫‬ ‫נסעתי לפולין‬

‫‬

‫בת‪-‬מצווה שלי בכרמל‬

‫נולדתי‬

‫‬

‫‬

‫‬

‫‬

‫טיול כל המשפחה בקניה‬

‫סבא נחום נפטר‬

‫אבא עבר ניתוח לב פתוח‬

‫אור הצטרף‬

‫איילת‬ ‫הבת השנייה למשפחת מורבר‪ .‬נולדה ב‪ 20.05.1974 -‬בבית חולים בילינסון בפתח‬ ‫תקווה‪ .‬ההפרש בין ליאת לאיילת הוא ‪ 11‬חודש‪.‬‬

‫אני זוכרת את התמונה שסבא הביא את אימא שלך לבקר אותנו בבית החולים‪.‬‬ ‫תינוקת יפיפייה בת ‪ 11‬חודשים‪...‬‬

‫סבתא מרים מספרת‬

‫איילת בכתה הרבה בשנתה הראשונה והרבתה להקיא‪ .‬הרופאים חשדו בבעיית‬ ‫מעיים ואשפזו אותה למספר ימים‪ ,‬אבל הכול הסתדר‪ .‬איילת וליאת שיחקו ביחד עם‬ ‫אותם החברים‪ ,‬אפילו חלקו אותו חדר‪ .‬מכיתה א' ואילך המצב החל להשתנות וכל‬ ‫אחת עיצבה את חייה בנפרד‪ .‬איילת כמו אימא שלך‪ ,‬עומר‪ ,‬למדה בבית ספר היסודי‬ ‫בתל מונד ובתיכון ע"ש 'רופין'‪.‬‬

‫"איילת נולדה בסוף החודש השמיני )פעם היו סופרים חודשי הריון( בדרך‬ ‫לאוניברסיטת בר‪-‬אילן ברמת גן‪ .‬האמת היא שנסעתי ללימודים עם צירים‪ ,‬רק שלא‬ ‫הייתי מוכנה להודות בכך‪ .‬היה לי באותו יום מבחן מסכם ולא רציתי להפסיד‪ ...‬כדי‬ ‫להגיע לאוניברסיטה נסעתי בשלושה אוטובוסים‪ .‬באותו בוקר הגעתי מוקדם‪ ,‬נכנסתי‬ ‫למנזה )מקום בו ניתן היה לאכול ולשתות( שם התגברו הכאבים‪ .‬בחוכמה רבה‬ ‫החלטתי לעזוב ולנסוע לבית החולים‪ .‬באוטובוס בדרך לפרדס כץ החלטתי שבמקום‬ ‫לנסוע הביתה‪ ,‬לבי"ח 'מאיר' בכפר סבא אסע לבי"ח 'בילינסון' לבדוק מה קורה‪.‬‬ ‫בחוכמת הרגע לקחתי מונית‪ .‬בדרך ירדו לי המים‪ ,‬הגעתי לחדר הלידה בצליעה ועם‬ ‫כאבים‪ .‬הכניסו אותי מיד לחדר לידה ותוך פחות מחצי שעה איילת נולדה‪ .‬אני זוכרת‬ ‫שבקשתי מהאחות לצלצל לסבא להודיע לו שנולדה לו בת ובקשתי שישמרו לי על‬ ‫דפי העבודה שלא יתפזרו‪.‬‬

‫‪52‬‬

‫איילת הדריכה בתנועת המושבים מספר שנים‪ .‬היא התחילה את ההדרכה בגיל צעיר‬ ‫בהשוואה לאחרים‪ ,‬וכהמשך הדרך‪ -‬כשהתגייסה לצבא‪ -‬הפכה למד"נית‪ -‬מדריכת‬ ‫נוער עם קשיים‪ .‬היא שרתה בשדה בוקר ואחר כך ביבנה‪ .‬אהבנו לבקר אותה ולפנק‬ ‫אותה כמידת יכולתנו‪ .‬איילת עזרה לצעירים והכינה אותם לקראת גיוסם לצבא‪.‬‬ ‫בסיום הצבא הגיע הטיול הגדול למזרח‪ .‬אימא שלך‪ ,‬ליאת‪ ,‬הצטרפה לחלק הראשון‬ ‫של הטיול‪ .‬היא טיילה בהודו‪ ,‬בוייטנאם‪ ,‬קצת בלאוס‪ ,‬גם בתאילנד‪ .‬הראשונה‬ ‫מהבנות שנסעה לטיול ממושך כל כך‪.‬‬


‫‬

‫‬

‫סיום תיכון גיוס לצה"ל‬

‫השתחררתי ועבדתי באילת‬

‫‬ ‫‬

‫‬

‫‪ 9‬חודשים טיול ארוך במזרח‬

‫לימודי הנהלת‬ ‫חשבונות‬

‫תחילת עבודה בבר‪-‬מור‬

‫‬ ‫לימוד איפור‬

‫‬

‫‬

‫עזיבת בר‪-‬מור‬

‫לימודי טווינה במדיסין‬

‫‬

‫‬

‫הקמתי קייטרינג עם בת‪-‬חן‬

‫חתונה‬

‫‬

‫התחלת עבודה בטווין‪ ,‬מעבר לעין‪-‬ורד‬

‫‬ ‫יהונתן נולד‬

‫‬

‫יואב נולד ו‪ 2-‬אחיניות‬

‫‬

‫אחיין נוסף נולד‪ ,‬עברנו לבית החדש‪ ,‬לביא נולד‬

‫‪53‬‬


‫אמא ליאת‪ ,‬דודה איילת ודודה בת‪-‬חן‬

‫בבגרותה למדה והתנסתה במקצועות שונים‪ :‬מטפלת טווינא‪ ,‬מאפרת‪ ,‬הנהלת‬ ‫חשבונות‪ .‬כל חג פורים היינו עומדים בשורה ארוכה מחכים לה שתאפר את כולם‪...‬‬ ‫איילת הייתה זו שהעזה לעבור לגור ברמת‪-‬גן אחרי שסבתא אידה‪ ,‬אמי‪ ,‬נפטרה‪ .‬היא‬ ‫אוהבת ומגדלת שלושה חתולים‪ :‬ג'ורג'‪ ,‬במבה ומשי‪ .‬איילת בכל אירוע משפחתי היא‬ ‫הרוח החיה‪ ,‬המארגנת והיוזמת‪.‬‬ ‫היום איילת נשואה לשי לבית רוסינסקי‪ .‬נולדו להם שלושה בנים‪ :‬יואב‪ ,‬יהונתן‬ ‫ולביא‪ .‬הם גרים בעין ורד‪ ,‬ברחוב שלנו‪ ,‬מרחק דקה הליכה‪.‬‬

‫מהם זיכרונות הילדות שלך‪ ,‬דודה איילת?‬ ‫מכל המשפחה שלנו איילת זוכרת הכי טוב מה היה‪ .‬אפשר לכתוב ספר מכל‬ ‫הזיכרונות שלה‪ ,‬ואולי זה יקרה פעם‪.‬‬ ‫"‪...‬פעם לא היו לנו ארוחת שישי בערב כי אבא שיחק כדורגל‪ ...‬היינו אוכלים יחדיו‬ ‫ארוחת צהרים‪ -‬שהכי זכור לי זאת השעועית הירוקה עם פירורי הלחם‪ .‬אחת‬ ‫מהחתולות ממליטה אצלי בארון את הגורים שלה וראיתי את זה קורה ‪-‬מדהים!!!"‪.‬‬ ‫‪54‬‬

‫"היה לנו אוטו‪-‬אלקמינו‪ -‬האוטו הנצחי‪ .‬פעם נסענו ביום ההולדת של אימא לים‪,‬‬ ‫לחוף פול��‪ .‬כיוון שזו הייתה הפתעה ‪ -‬כל הדרך אימא הייתה עם עיניים עצומות‪.‬‬ ‫בדרך האוטו שקע‪ ...‬יצאנו כולנו לדחוף אותו‪ ,‬הגענו לים‪ ,‬עשינו מדורה‪ ,‬הייתה‬ ‫מוסיקה וכולנו רקדנו מסביב את ריקוד האינדיאנים‪ -‬היה כיף גדול‪ .‬סיפור משפחתי‬ ‫נוסף קשור גם הוא למכונית‪ .‬כל המשפחה נסענו באלקמינו‪ .‬ופתאום ברמזור אבא‬ ‫)סבא יוסף( ראה מישהי אוכלת במבה והתחשק לו גם‪ ,‬הוא האט את האוטו וביקש‬ ‫מהבחורה קצת במבה‪ ,‬היא כמובן נתנה לנו‪"...‬‬

‫שבת ברמת‪-‬גן‬ ‫"נסיעות לסבא וסבתא ברמת‪-‬גן בשבת בצהרים‪ :‬ניחוחות של אורז שרוף‪ ,‬מלפפונים‬ ‫חמוצים של סבתא‪ ,‬קלופס‪ ,‬ומרק עם קרפעלך‪ ,‬סבתא הייתה קוראת לי למטבח‬ ‫ומגניבה לי בלי שאף אחד יראה קרפלעך שמתפרק קצת‪ ...‬צהרים‪ ,‬סבתא מכינה‬ ‫לאמא ואבא את המיטה הזוגית שלהם והם נחים‪ ,‬ואנחנו בסלון מנסים לישון‪ ,‬מחכים‬ ‫שאמא ואבא יתעוררו ונשתה כולנו כוס קפה עם העוגה של סבתא‪ ...‬כמה אהבת את‬ ‫השבתות האלו"‪.‬‬


‫תחרות החדר המסודר‬ ‫אימא הכריזה על תחרות 'של מי החדר הכי מסודר לשבוע שלם'‪ .‬הזוכה קיבל‬ ‫מתנה‪ -‬זוכרת שקיבלתי סט מצעים חדש!!‬

‫‪55‬‬


‫‬

‫נולד לי אח –צ'וקצ'וקון‬

‫  ‬

‫התגייסתי לצבא –‬ ‫מכ"ית‪,‬סמלת‪,‬ממ"ית‪,‬‬ ‫קמבצית במחנה ‪.80‬‬

‫טסתי לניו‪-‬יורק‬ ‫ללמוד בישול‬

‫התחתנתי‬

‫‬

‫עברנו לבית שבנינו בעין ורד‬

‫‬

‫‬

‫נסיעה משותפת‬ ‫עם כל משפחה‬ ‫לטיול לספארי קניה‬

‫נולדתי‬

‫‬

‫‬

‫‬

‫הכרתי את אביחי‬

‫טסתי לטיול במזרח‪:‬‬ ‫הודו‪,‬תיאלנד‪,‬ויאנטם‪,‬קמבודיה‪....‬‬ ‫חזרתי מהטיול לחתונה של ליאת וברק‬

‫‬

‫נדב נולד‬

‫תמר נולדה‬

‫בת‪-‬חן‬ ‫בת‪-‬חן נולדה ב‪ 02.02.1978 -‬בבית החולים 'מאיר' בכפר סבא‪ .‬ההיריון היה ממושך‬ ‫ועבר את כל ההארכות האפשרויות‪ .‬התינוקת הייתה מוגנת ובטוחה ולא מיהרה‬ ‫לצאת לאוויר העולם‪.‬‬ ‫ילדה יפה עם שיער בלונדיני וחיוך שובה לב‪ .‬שתי אחיותיה הבוגרות סללו את הדרך‬ ‫בשבילה‪ :‬משחקים‪ ,‬בגדים‪ ,‬בובות‪ ,‬פטור מתורנויות כי היא קטנה‪.‬‬ ‫ילדה שהפכה לאישה שיודעת מה היא רוצה‪ .‬בכיתה ב' המורה שהיא כל כך אהבה‬ ‫הפסיקה ללמד את הכיתה‪ .‬בת‪-‬חני שלנו לא דברה עם המורה המחליפה כמעט‬ ‫חצי שנה‪ .‬תלמידה חרוצה‪ ,‬אוהבת לצייר ולקשט את מחברותיה‪ .‬בת‪-‬חן למדה כמו‬ ‫אחיותיה בבי"ס יסודי בתל מונד ואחר כך המשיכה בתיכון בבי"ס ע"ש 'רופין'‪ .‬מגיל‬ ‫צעיר רקדה בחוגים של דליה ריתמיקה וסטפס‪ .‬הלכה לתנועת הנוער וכמו אחיותיה‬ ‫המשיכה להדרכה‪ .‬כשבת‪-‬חן יודעת מה היא רוצה היא פועלת לכיוון זה‪" .‬בשנת ‪1996‬‬ ‫הלכתי לראיון במחנה הצבאי בבית ליד על מנת להצטרף למסלול של בנות משקים‬ ‫לפיקוד ‪ -‬מ"כיות בנות‪/‬בנים‪ .‬בחנו אותנו על יכולות של מנהיגות קבוצה‪ ,‬כריזמה‬ ‫ובולטות‪ .‬התקבלתי‪ .‬התגייסתי באוגוסט ‪ 1996‬והחברים והמשפחה ליוו אותי לבק"ום‪.‬‬ ‫טירונות במחנה ‪ ,80‬קורס מ"כיות במחנה ‪ .80‬הייתי מ"כית בנות של טירוניות ומאוד‬ ‫‪56‬‬

‫אהבתי את התפקיד‪ .‬אח"כ הייתי סמלת ‪ -‬אחראית על משמעת וסדר‪ .‬יצאתי‬ ‫לקורס קצינות בצריפין והייתי מ"ממית‪ .‬בסוף השרות הייתי קצינת מטה ותפקידי‬ ‫היה קמב"צית ‪ -‬אחראית על הביטחון‪ .‬מאוד אהבתי את המסגרת הצבאית‪-‬‬ ‫הבנות ששירתו איתי היו מיוחדות וטובות‪ ,‬זה היה מקבץ של כל הקיבוצניקית‬ ‫והמושבניקיות ‪ -‬אין יותר טוב מזה!!!!‪ .‬שנתיים וחצי שירתי במחנה ‪ ,80‬יצאתי הביתה‬ ‫פעם בשבועיים‪ .‬זהו! הפרחים לצה"ל"‪.‬‬ ‫אחרי הטיול הגדול למזרח בת‪-‬חן נסעה לניו יורק ללמוד בבית ספר לבישול צרפתי‪.‬‬ ‫נשארה לעבוד במסעדה וכשתכפו עליה הגעגועים הביתה חזרה לישראל‪ .‬קבלו‬ ‫אותה בידיים פתוחות במסעדת 'מול‪-‬ים' ‪ -‬אחת המסעדות הטובות ביות בארץ‪ .‬היא‪,‬‬ ‫למעשה‪ ,‬הייתה הטבחית הראשונה שהעסיקו‪ .‬היא עבדה במסעדה נוספת‪ ,‬התקדמה‬ ‫בתפקידים ומשם‪-‬להחליט שהיא רוצה לפתוח קיטרינג הייתה קצרה‪.‬‬ ‫היא פתחה יחד עם איילת את 'ריח לחם' שהתמחה בהכנת אוכל לאירועים קטנים‪.‬‬ ‫טעימות במיוחד היו הפוקצ'ות שהן הכינו‪-‬ממש אומנות‪ .‬הן סגרו את 'ריח לחם' וכל‬ ‫אחת מהאחיות הקימה משפחה‪.‬‬


‫בת‪-‬חן נישאה לאביחי לבית דיאמנטוב‪ .‬להם שני ילדים‪ :‬תמר בת ‪ 4‬שנים ונדב בן‬ ‫שנה‪.‬‬ ‫בת‪-‬חן עובדת עם סבא יוסף ודוד אור בעסק המשפחתי 'בר‪-‬מור'‪ .‬עסקי האוכל הם‬ ‫עדיין חלום שמבקש להתממש‪.‬‬ ‫"‪...‬זיכרונות ילדות? שבת בבוקר‪ ,‬מוסיקה וריקודים בסלון ‪ -‬כולנו‪ .‬אני זוכרת את‬ ‫אמא ואבא רוקדים מקסים וצוחקים‪ .‬היינו מטיילים המון בשבתות כשאני על‬ ‫הכתפיים של אבא‪ .‬אני זוכרת שהיינו משחקים רמיקוב וקלפים כל המשפחה בשבת‬ ‫בבוקר‪ .‬אבא היה מעיר אותי בליטופים על הגב ומכיוון שזה היה מאוד נעים הייתי‬ ‫עושה את עצמי ישנה ע"מ שימשיך‪ ...‬כל בוקר הייתי שואלת את אמא מה יהיה המזג‬ ‫אויר היום ע"מ שאוכל לתכנן מה ללבוש"‪.‬‬

‫‪57‬‬


‫‬

‫‬

‫סיום ביה"ס תיכון וגיוס לצה"ל‬

‫מעבר לר"ג‬

‫‬

‫טיול בניו זילנד ובאירופה‬

‫‬

‫‬

‫נולד‬

‫שחרור מצה"ל‬

‫‬

‫כניסה לעסק המשפחתי‬

‫אור‬ ‫אור גר היום ברמת גן‪ ,‬הרו"אה ‪ ,261‬היכן שסבתא מרים גרה עם הוריה‪.‬‬

‫הוא ממשיך לרוץ‪...‬‬

‫אור נולד ביום שני ה‪ 1.7.1985 -‬בשעה ‪ 02:00‬בלילה בבי"ח מאיר בכפר סבא‪.‬‬

‫איילת נזכרת‪:‬‬

‫סבתא מרים מספרת‪" :‬תהליך הלידה היה מהיר ומפתיע‪ .‬הצירים התחילו בשעה‬ ‫‪ 24:00‬בלילה בתדירות של ‪ 5‬דקות‪ .‬בשעה ‪ 01:30‬נסענו לבית החולים‪ .‬המטרה הייתה‬ ‫להגיע לבי"ח בילינסון‪ ,‬אך כשהגענו לצומת כפר סבא הצירים התגברו והחלטנו‬ ‫למהר לכפר סבא‪ .‬רבע שעה אחר כך נולד אור‪ .‬אור נולד בשבוע ה‪ .35-‬מפאת‬ ‫מהירות הלידה וגיל ההיריון הוא נלקח לאינקובטור ליום וחצי‪ ,‬משם לעריסה חמה‬ ‫וממנה עבר למיטה רגילה‪ .‬אור היה בבית החולים ‪ 5‬ימים‪ .‬הברית נערכה ביום ראשון‬ ‫ה‪ 14.7.1985-‬בשעה ‪ 10:00‬בבוקר בביתנו בנוכחות סבים וסבתות‪ .‬אור לא בכה הרבה‬ ‫ועבר עליו יום רגיל‪ .‬מצאתי ספר זיכרונות שבו כתבתי על השנים הראשונות של אור‪,‬‬ ‫כך שהפעם אני יכולה לציין אירועים בפירוט‪.‬‬

‫"בסוף כתה ה'‪ ,‬בהתחלת החופש הגדול‪ ...‬קמנו בבוקר לידיעה שנולד לנו אח קטן‪...‬‬ ‫נסענו ליאת ואני לבית הספר עם חיוך גדול מאוזן לאוזן וסיפרנו לכולם שנולד הנסיך‬ ‫הקטן‪ ...‬כך כולם קראו לו"‪.‬‬

‫את הטיול הגדול הראשון שלו הוא עשה עם כל המשפחה לטבריה בראש השנה‪.‬‬ ‫בגיל ‪ 3‬חודשים התהפך‪ ,‬בגיל ‪ 3‬וחצי חודשים כבר ישן כל הלילה‪ .‬בגיל ‪ 7‬חודשים‬ ‫צמחה לו השן הראשונה והשנייה‪ .‬התחיל ללכת בגל שנה וחודשיים ומשם ועד היום‬ ‫‪58‬‬

‫אור היה בן זקונים שכולם פינקו‪ .‬אור ובת‪-‬חן רבו בלי סוף‪ .‬תמיד התנחמתי שכשהם‬ ‫יגדלו‪-‬המריבות תיפסקנה ואכן זה מה שקרה‪ .‬לאור היו הרבה שמות חיבה‪ .‬בבית‬ ‫קראנו לו צ'וקצ'וקון‪ ,‬אורצ'וק‪ .‬לאור חברים רבים מהמושב וממושבים מהסביבה והם‬ ‫שומרים על קשר מצוין עד היום"‪.‬‬ ‫אור למד בבית ספר 'דרור' בחטיבה ובתיכון‪ .‬התגייס לצבא לנח"ל והיה כל השירות‬ ‫חייל קרבי‪ .‬הוא אפילו הספיק להשתתף במלחמת לבנון השנייה‪.‬‬ ‫אחרי השחרור נסע לניו זילנד לבדו לטיול הגדול‪ .‬וכשחזר ביקש להצטרף לעבוד עם‬ ‫סבא יוסף בעסק המשפחתי 'בר‪-‬מור'‪.‬‬


59


‫ ‬ ‫‬ ‫‬ ‫‬ ‫שירן נולדה‬

‫שחרור מצ‪.‬ה‪.‬ל‬

‫לי‪-‬אור נולדה‬

‫בית ספר טכני‪,‬‬ ‫חיל האוויר‪ -‬חיפה‬

‫מעבר לכרמיאל‬

‫גירושין‬

‫‬ ‫‬ ‫‬ ‫ ‬ ‫‬ ‫נישואין לרונית‬

‫נולד‬

‫גיוס לצ‪.‬ה‪.‬ל‬ ‫)מכונאי מטוסי סילון‪,‬‬ ‫ראש צוות חילוץ מטוסים בחצור (‬

‫אסף‬ ‫כשסבא דון‪ ,‬וסבתא שולה נישאו‪ ,‬אלה היו נישואין שניים לכ"א מהם‪ .‬סבא דון‬ ‫הביא איתו את בנו צחי )ז"ל( מנישואיו לאביגיל‪ ,‬וסבתא שולה צרפה את דודי אסף‪,‬‬ ‫מנישואיה עם עזריקם‪.‬‬ ‫אסף גדול מאבי בחמש שנים‪,‬נולד ב ‪ 01/10/65‬ואבא ב ‪ 29/10/70‬שניהם ילידי חיפה‪.‬‬ ‫אסף מגיל צעיר מאוד אהב לפרק ולבנות מכשירים למיניהם‪ ,‬היה מאוד סקרן לדעת‬ ‫מה קורה בקרביים שלהם‪ .‬ואכן‪ ,‬הוא הלך ללמוד בטכני של חיל האוויר‪ ,‬כלומר היה‬ ‫כאילו "מגויס" מגיל ‪ 14‬ומשם בצבא היה ראש צוות חילוץ בחצור ובמצפה רמון‪.‬‬ ‫מיד עם נישואיו לרונית‪ ,‬בגיל ‪ 22‬הוא פרש מצבא קבע‪ ,‬מנישואין אלו נולדו בני דודי‬ ‫שירן בת ‪ 22‬משרתת כיום בדובר צהל כצלמת ועורכת סרטים‪ ,‬ורועי בן ה‪ 14-‬תלמיד‬ ‫מחונן ולומד בטבעון ובאורנים‪.‬‬ ‫מנישואיו השניים ללימור‪ ,‬נולדה בת דודי לי‪-‬אור בת ה ‪.8‬‬

‫‪60‬‬

‫נישואין ללימור‬ ‫ומגורים בק‪ .‬מוצקין‬

‫רועי נולד‬

‫גירושין‬

‫מעבר לקבוץ גשר‬


‫צחי קמחי )לוי( ז"ל‬

‫וחכמת ניסיון חיים ליוו אותו משחר ילדותו‪ .‬בעל נפש פיוטית‪ ,‬רגיש לצדק חברתי‪,‬‬ ‫עם ראיית עולם פילוסופית אוניברסלית‪ .‬תחושת שורשיות עמוקה למשפחה‪ ,‬חברים‪,‬‬ ‫להיסטוריה ותרבות הארץ שימשו קרקע לעיצוב אישיות הרב גונית‪ ,‬עם מגוון רחב‬ ‫וקוטבי של תחומי התעניינות שונים‪ .‬הקדים את זמנו בנושאים רבים כמו‪ :‬מוסיקה‪,‬‬ ‫ספרות‪ ,‬צורת חשיבה‪ ,‬מחלוצי ה"עידן החדש"‪...‬‬ ‫כבר מגיל צעיר במיוחד גילה חוש אחריות מפותח‪ ,‬כזה שאכפת לו‪ ...‬לא רק‬ ‫בדיבורים‪ ,‬אלא במעשים ממש‪ .‬גילה רוח מנהיגות בעל רגישות חברתית‪ ,‬והיה‬ ‫הראשון להתנדב לגל פרויקט ולכל מבצע‪ ,‬עוד מגיל בית הספר‪ .‬ידע להיות חבר של‬ ‫כולם‪ ,‬ואכן‪ ,‬מעגל החברים היה מגוון ביותר‪ .‬אהוד על מורים‪ ,‬מפקדים וחברים כאחד‪.‬‬ ‫צחי כבן בכור‪ .‬שימש אח בוגר למופת ל‪ 2-‬אחיו הצעירים שאותם טיפח‪ ,‬הדריך‬ ‫ואהב מעבר ליחסי אחים‪ ,‬בן לנכד מסור ביותר‪ .‬ניחן בכישרון כתיבה ובמיוחד שירים‪,‬‬ ‫סיפורים קצרים ומחזות‪ ,‬כמו גם בכישרון משחק דרמטי עצום‪ ,‬אהב לצייר במיוחד‬ ‫רישומים‪ .‬רכיבה על סוסים‪ ,‬גלישה על גלי הים‪ ,‬בניית ארמונות בחול הים‪ ,‬ביטאו את‬ ‫תשוקתו העזה לחופש ודרכם גילה אושר רב‪.‬‬

‫צחי )ז"ל(‪ ,‬אחיו למחצה של אבי‪ ,‬גדל אצל סבא וסבתא עד הגיעו למצוות‪ ,‬שאז אמו‬ ‫נישאה והוא עבר לגור עם אמו‪ .‬צחי‪ ,‬למד בבית ספר הראלי בחיפה‪ .‬הוא היה מאוד‬ ‫כישרוני‪ ,‬היה שחקן וכן כתב שירים‪ .‬בגיל ‪ 19‬התגייס לצבא‪ ,‬אך אז קרה אסון נורא‪.‬‬ ‫עוד בטירונות‪ ,‬צחי נפגע בתאונת ירי‪ -‬ונפטר כשהוא בן ‪ 19‬וחודשיים‪.‬‬

‫מתוך עמוד ההנצחה באתר חטיבת הנח"ל‬ ‫בן אביגיל וציון לוי‬ ‫נולד בחיפה בכ"ח בשבט תשכ"ד‪11/2/1964 ,‬‬ ‫שרת בחטיבת הנח"ל יחידה‪ :‬בא"ח ‪933‬‬ ‫התגייס בינואר ‪ 1983‬נפל בעת שירותו בכ"ב בניסן תשמ"ג‪5/4/1983 ,‬‬ ‫מקום נפילה‪ :‬חיפה באזור חיפה‪ ,‬כרמל וגליל מערבי‬ ‫מקום קבורה‪ :‬חיפה‬ ‫אזור‪ :‬ב‪ ,‬חלקה‪ ,6 :‬שורה‪ ,1 :‬קבר‪ .4 :‬הותיר‪ :‬הורים‪ ,‬אב מאמץ ושני אחים חורגים‬ ‫צחי‪ ,‬יפה תואר‪ ,‬טוב שכל ושובה לב‪ .‬שילוב ייחודי של חיוך מקסים מלא שמחת‬ ‫שובבות נעורים עם מבט חודר‪ ,‬מעמיק ורציני‪ .‬ילד ובוגר באיש צעיר‪ .‬שמחת נעורים‬

‫סיפורי אגדות‪ ,‬מדע בדיוני‪ ,‬טיולים בטבע‪ ,‬אהבת בעלי חיים ובמיוחד הכבשים‪ ,‬היוו‬ ‫בימי בגרותו השראה לתחום עיסוקו העיקרי ‪ -‬הבנת תהליכי החיים בנפש האדם‬ ‫כפרט וככלל‪ .‬גיבוריו היו‪ ,‬אליהו הנביא‪ ,‬רבי עקיבא‪" ,‬הזקן והים"‪ ,‬פיטר פן‪ ,‬ו"ג'פטו"‬ ‫הסבא של פינוקיו‪ ,‬ואכן‪ ,‬עד יומו האחרון טיפח את "הפיטר פן" שבו‪ ,‬השאיפה להיות‬ ‫ילד נצחי‪.‬‬ ‫סיים לימודי תיכון במגמת אומנות‪ .‬בוגר קורס לקריינות רדיו וטלוויזיה באוניברסיטת‬ ‫חיפה‪ .‬חבר "בנוער שוחר קולנוע"‪ .‬עשה סרט אנימציה ייחודי לפסטיבל סרטים‬ ‫בינלאומי ביפן וזכה בפרס שני‪ .‬שאיפתו הייתה להיות במאי תיאטרון וקולנוע‪.‬‬ ‫בתחום הספורט אהב בילדותו סייף‪ ,‬ובבגרותו כדורסל‪ .‬היה חבר בתנועת נוער "צופי‬ ‫הכרמל" ו"שומר הצעיר"‪ .‬התנדב לגרעין נח"ל‪ ,‬והתגייס לנח"ל קרבי‪ .‬בשל"ט בקיבוץ‬ ‫דליה‪ .‬ביקש וקיבל להיות רועה צאן‪ ,‬ואלו היו ימיו המאושרים ביותר‪ ,‬בהם מצא‬ ‫אהבת בת זוג וחברה‪.‬‬ ‫מדברי מפקדו הישיר‪ ,‬כהמלצה למסלול קצונה‪" :‬צחי מתנדב לעזור לחבריו בכל עת‪,‬‬ ‫משמש דוגמא ושומר על משמעת ורמת חיילות גבוהה‪ .‬חבריו מעידים עליו כחייל‬ ‫אחראי‪ ,‬מסור‪ ,‬שקט ושמח"‪.‬‬ ‫‪61‬‬


‫בני הדודים שלי‬

‫שירן‪ ,‬רועי וליאור )הילדים של אסף(‬

‫שירן‬

‫‪62‬‬

‫רועי‬

‫ליאור‬


‫יואב‪ ,‬יהונתן ולביא )הילדים של איילת ושי(‬

‫יואב ויהונתן‬

‫לביא‬

‫תמר ונדב )הילדים של בת‪-‬חן ואביחי(‬

‫תמר‬

‫נדב‬

‫‪63‬‬


64


‫פרק שישי‪:‬‬ ‫מה מקשר בין כל הדורות‬ ‫במשפחה שלי‬ ‫מה מקשר בין הדורות במשפחה שלי? הפרק מדגיש את מה שקורה אצלנו במשפחה שלא הוזכר במהלך העבודה ומראה מה השתנה ומה לא‪ .‬הנושאים‬ ‫שבחרתי לחקור היו איך חגגו בר‪/‬בת מצווה במשפחה שלנו לאורך הדורות‪ ,‬איזה מתנות אנשים קבלו או הכינו‪ ,‬משחקי ילדות‪ ,‬זכרונות על אוכל ומנהגים‬ ‫משפחתיים‪ .‬ראיינתי כל אחד מבני המשפחה בנפרד ורשמתי את מה שנאמר‪ .‬בארוחת שישי הצלחתי לראיין כמה מהם‪.‬‬ ‫‪65‬‬


‫בר מצווה לדוד אור ‪1998‬‬

‫בת מצווה לאמא ליאת ‪1985‬‬

‫איך חגגו בת‪/‬בר מצווה במשפחה שלנו‬

‫תחפושות וכן שמענו ורקדנו לצלילי התקליטים שהיו אהובים בתקופה ההיא‪:‬‬ ‫אלוויס‪ ,‬קליף ריצ'ארד‪ ,‬הפלייטרס ועוד‪ .‬אני התחפשתי למלכת השלג"‪.‬‬

‫אני מאד מתעניין איך חגגו במשפחה שלנו את בר‪/‬בת המצווה‪ .‬שאלתי כל אחד‬ ‫ואחד מהם והנה התשובות‪.‬‬ ‫סבתא מרים זוכרת את חגיגת בת המצווה שלה די בבירור‪ .‬סלון הדירה ביד‪-‬אליהו‬ ‫בתל‪-‬אביב היה מלא כיסאות שחיכו לילדים‪ .‬התרגשות‪ ,‬בגדים חדשים‪ ,‬מתנות‪ .‬לבת‬ ‫המצווה קבלתי מהורי מתנה טבעת זהב גדולה שבחרנו ביחד‪ .‬את המסיבה ערכנו‬ ‫בבית בתל אביב עם מפעיל חיצוני‪ .‬זה היה מאד יוצא דופן בתקופתי‪ .‬אם אני זוכרת‬ ‫נכון‪-‬די התעקשתי על זה‪ .‬וכשאני מתעקשת‪ ...‬את הכיבוד אימא שלי הכינה‪ .‬אני‬ ‫זוכרת גם חגיגות בת מצווה של חברותיי‪ ...‬בת מצווה ביער‪ ,‬למשל"‪.‬‬ ‫כששאלתי את סבא יוסף הוא לא זכר אם חגג את בר המצווה שלו‪.‬‬ ‫סבתא שולה חגגה את חגיגת בת המצווה בפורים‪" .‬את בת המצווה חגגו לי בפורים‬ ‫בבית הורי‪ .‬לאירוע הזמנתי את כל הכיתה בתחפושת‪ .‬אמא קישטה את הסלון‬ ‫בספרות ‪ 1‬ו‪ 2-‬עטופים בנייר צלופן אדום ותלויים בחוט דק שהשתלשלו מהתקרה‪.‬‬ ‫על הרצפה פיזרה נסורת‪ .‬הכינה לי עוגה של ‪ 3‬קומות מקושטת‪ .‬הייתה תחרות‬ ‫‪66‬‬

‫בת מצווה לדודה איילת ‪1986‬‬

‫אבא לא זכר‪ ,‬אבל סבתא שולה סיפרה "בר המצווה של ברק נערך בבית חבר‬ ‫בחיפה‪ .‬מאחר והאירוע היה מיד לאחר הגירושין של הוריו ‪ -‬הצלחנו לאסוף כ ‪15‬‬ ‫בני משפחה וחברים של ההורים היה מקסים‪ ,‬כי כולם רצו לשמח אותו‪ .‬את הדרשה‬ ‫המקסימה הוא כתב לבדו‪ ,‬כפי שגם את הכיבוד הטעים והצבעוני הוא הכין בעצמו‬ ‫וכמובן קצת בהדרכתי‪ .‬ילד פלא‪ .‬אמרתי?"‪.‬‬ ‫לאמא חגגו בת מצווה בבית‪ ,‬בגינה‪ .‬האירוע היה מאד מיוחד ויוצא דופן‪ .‬הגינה‬ ‫היתה מקושטת‪ ,‬הביאו מפעיל שהכין תכנית משימות מיוחדת שהותאמה לאימא‬ ‫עם הפעלות קבוצתיות‪ .‬לפני כן נערך טקס הדלקת נרות‪ ,‬כשכל נר הוקדש למישהו‬ ‫אחר במשפחה‪ .‬חלק מההפעלות נעשו בשיתוף האורחים‪ ,‬שקבלו לפני כן תפקיד או‬ ‫שאלה שהיו צריכים לענות עליה‪.‬‬ ‫בשנה בה דודה בת‪-‬חן חגגה בת‪-‬מצווה סבא שלה‪ ,‬סבא נחום נפטר‪ .‬יום ההולדת‬ ‫ה‪ 12-‬שלה חל בחודש פברואר וסבא נפטר בחודש מרץ‪ ,‬בפורים‪ .‬זה קרה בזמן‬


‫תכנון החגיגה שהיה מאד מיוחד‪ :‬באוהל במדבר עם הפעלות‪ ,‬מסע על גמלים ועוד‪.‬‬ ‫בהתייעצות עם בת‪-‬חן ובהסכמתה הוחלט לוותר על חגיגה למשפחה ולחגוג עם בני‬ ‫השכבה במועדון הנוער במושב‪.‬‬ ‫לדודה איילת חגגו בת מצווה ביער‪ ,‬בשוויצריה הקטנה ליד בית אורן‪ .‬הגענו למקום‬ ‫שם חכתה לנו מדריכה שלקחה את כולם לטיול קל עם משימות‪ .‬בינתיים הזמנו‬ ‫קייטרינג שהתמקם ביער‪ .‬כשכל האורחים חזרו מהטיול חכתה להם הפתעה‬ ‫מיוחדת‪ .‬המדריכה הפעילה את כולם במשחק מיוחד שהילדים הכירו מהתנועה‪-‬‬ ‫'שניצל בורשט'‪ .‬על בריסטולים שורטט ריבוע ענק מחולק לקוביות‪ ,‬כשכל קובייה‬ ‫הייתה משימה שהותאמה לאיילת‪ .‬כו‪...‬לם הגיעו ליער‪ ,‬גם הסבים והסבתות‪.‬‬ ‫סבתא מרים מספרת‪" :‬כשאור חגג את בר המצווה חגגנו בשלושה חלקים‪ .‬כשהגיע‬ ‫זמנו לעלות לתורה בבית הכנסת בעין ורד הכנו שם ארוחה קלה למתפללים ואחר‬ ‫כך הוזמנה המשפחה הקרובה אלינו הביתה לצהריים חגיגי שחברתי‪ ,‬טלי‪ ,‬הייתה‬ ‫אחראית עליו‪ .‬הגיע אלינו אז חתול רזה ומסכן שלימים הפך לחתול אפור יפייפה‪.‬‬ ‫אני זוכרת שהוא היה אז גור והוא הסתבך לטלי בתוך השמלה ודי שעשע אותה‪ .‬איך‬ ‫הוא אמר את ההפטרה? כמו זמר אמיתי‪ .‬בנוסף‪ ,‬התחברנו מספר משפחות וחגגנו‬ ‫ביחד על הדשא במושב‪ .‬הילדים עצמם עבדו עם במאי והעלו מופע מדהים"‪.‬‬

‫בת מצווה לאמא ליאת ‪1985‬‬

‫‪67‬‬


‫סבא יוסף ודודה בת‪-‬חן ‪1985‬‬

‫אני‪ ,‬עמית ונועם בונים מאהל בסלון בחופשת הקיץ‬

‫מתנות שקבלנו או עשינו או נתנו‬

‫מצויר‪ .‬או עט פרקר מפואר‪ ,‬מכתביה‪ .‬ספרי קריאה‪ ,‬אך בעיקר‪-‬ספרי זיכרון"‪.‬‬

‫עניין אותי איזה מתנות קבלו פעם ורציתי להשוות למה שנותנים או מכינים היום‪.‬‬ ‫סבא יוסף לא זכר שקבל מתנות בילדותו‪ .‬גם לא נהגו לחגוג את ימי ההולדת‪ .‬חגיגות‬ ‫ומתנות הופיעו בחייו החל מנישואיו‪.‬‬ ‫סבתא מרים מספרת ש"כל שנה ליום האם הייתי מכינה לאימי מתנות בהפתעה‪.‬‬ ‫חודשים טרחתי והכנתי עבודות מעוטרות בקליפות ביצים‪ .‬הייתי מכינה את העבודות‬ ‫בהסתר בבית או במסגרת שיעורי המלאכה בבית הספר‪ .‬אני זוכרת את הציפייה‬ ‫ליום האם ואת ההתרגשות במתן המתנה לאימי‪ .‬אימי רקמה‪ ,‬תפרה וסרגה באומנות‬ ‫רבה וידעה להעריך עבודות יד‪ .‬לימים בבגרותי‪ ,‬לא תמיד הצלחתי לשמח אותה‬ ‫במתנות שקניתי בחגים‪ .‬היום אני מבינה אותה יותר ממה שהבנתי שהייתי צעירה"‪.‬‬ ‫סבתא שולה מספרת ש "בדרך כלל אימא הייתה תופרת לנו בגד לפני פסח ולפני‬ ‫ראש השנה‪ .‬זו הייתה המתנה לחג‪ .‬במקום מתנות‪ ,‬קיבלנו דמי כיס שבועיים‬ ‫שבתמורה היינו חייבות לבצע עבודות בית‪ .‬לשטוף כלים‪ ,‬או רצפה‪ ,‬ללכת למכולת‬ ‫וכו'‪ .‬בימי הולדת‪ ,‬נהוג היה לקנות אביזרי לימוד כמו קלמר קומותיים מעץ טבעי‪,‬‬ ‫‪68‬‬

‫דודתי איילת מספרת "לבת המצווה שלי קבלתי חדר במתנה‪ .‬אמא בקשה ממני‬ ‫ללכת לחברה בתירוץ שהיא צריכה לנסוע‪ .‬אחרי בית הספר הלכתי לחברתי הטובה‬ ‫רחלי שגרה במושב‪ .‬כשחזרתי בערב הביתה הופתעתי לגלות חדר חדש במיוחד‬ ‫בשבילי‪ ,‬מרוהט וצבוע בוורוד עם ארון חדש ושולחן כתיבה‪ ...‬לא היה מקום למיטה‬ ‫אז ישנתי על כורסא ורודה נפתחת‪"...‬‬


‫אמא ליאת ודודה איילת ‪1975‬‬

‫שולחן בוקר יום הולדת כמנהג משפחתנו‬

‫אני זוכר‬ ‫"ליום ההולדת העשירי שלי קבלתי מתנה מאימא משקולות‪ ,‬שאני עד היום משתמש‬ ‫בהם‪ .‬בקייטנה בכיתה ד' הכנתי ג'ירפה גדולה מעיסת ניר‪ ,‬בקבוק וגליל ניר טואלט‪.‬‬ ‫עד היום היא נמצאת אצל סבתא מרים‪ .‬אני זוכר גלגיליות בצבע כתום שקבלתי‬ ‫מסבא ומסבתא מרים ויוסף‪ .‬אפילו שכבר הם היו קטנים עלי וקצת לחצו לא רציתי‬ ‫להיפרד מהם‪ ...‬סבתא מרים זוכרת בהתרגשות תיק שתפרתי לה מג'ינס קרוע או‬ ‫נרתיק לטלפון שהכנתי באותה צורה"‪.‬‬

‫‪69‬‬


‫משחקי ילדות‬ ‫אוספים‪ :‬האם תמיד ילדים אספו דברים שהם אוהבים?‬ ‫בבדיקה שערכתי הסתבר שכולם במשפחה שלי אוהבים לאסוף‪ .‬סבא יוסף אסף‬ ‫בולים וזהבים‪ .‬סבתא מרים אספה בולים‪ ,‬מפיות וזהבים‪ .‬זהבים היו בעיקר עטיפות‬ ‫של שוקולד שהיו מיישרים אותן בקצה הציפורן בזהירות כדי שלא יקרעו‪ .‬סבתא‬ ‫אספה קלפים מיוחדים שהגיעו בקניית מרגרינה‪ .‬הקלפים היו מגיעים בדואר והיו‬ ‫מודבקים בחוברת מיוחדת‪ .‬אוסף נוסף היה של פרחים מיובשים בין דפי הספרים‪.‬‬ ‫אבא של סבתא‪ ,‬סבא רבא נחום אסף מחזיקי מפתחות ומטבעות מכל מיני ארצות‪.‬‬ ‫סבתא שולה אספה גוגואים‪ ,‬גולות‪ ,‬עטיפות מסטיק‪ ,‬גלויות של שנות טובות‪ ,‬בולים‪,‬‬ ‫פקקים‪ ,‬תמונות של שחקני קולנוע וכדורגל‪ .‬אמא ליאת אספה מפיות ופתקים שהיא‬ ‫וחברותיה העבירו בשעורים‪ .‬האוסף נמצא עד היום אצלי בארון ומדי פעם אני מציץ‬ ‫בו‪ .‬דודה בת‪-‬חן אספה ניירות מכתבים‪ ,‬זהבים‪ ,‬מפיות‪ ,‬פרחים מיובשים ומחקים‪.‬‬ ‫דוד אור אסף מטבעות וכסף מכל מיני ארצות וקלפי ‪ .NBA‬לנו יש קלפים‪ ,‬לתמר‪-‬בת‬ ‫דודתי בת הארבע אוספת אוצרות קטנים‪ ...‬והכל ממשיך‪...‬‬ ‫עניין אותי מאד במה שיחקו פעם הילדים‪ .‬חשבתי שהם בוודאי שיחקו במשחקים‬ ‫אחרים משלנו אבל ממש הופתעתי‪.‬‬

‫סבתא שולה‬

‫סבא יוסף‬

‫קלאס ‪ /‬חבל ‪ /‬מחבואים ‪ /‬תופסת‪ ,‬הנזדזאפ ‪ /‬אמת וחובה‪ ,‬חם קר‪ 5 ,‬אבנים‪ ,‬אבן‬ ‫נייר ומספריים ‪ /‬משחקי קופסא‪ :‬מונופול‪ ,‬שבץ נא‪ ,‬דמקא‪ ,‬דומינו‪ ,‬דוק ‪ /‬ארץ עיר חי‬ ‫צומח דומם ��� /‬מרוץ שליחים ‪ /‬טלפון שבור ‪ /‬חוט ארוך ‪ /‬קלפים‪ -‬מלחמה‪.‬‬

‫‪ 4‬מקלות ‪ /‬צוי ‪ -‬קרש קטן עם מקל‪ .‬מכים במקל בכל הכוח ומעיפים אותו רחוק ככל‬ ‫שניתן ‪ 5 /‬אבנים ‪ /‬גולות עם המון בורות שהכנו באדמה ‪ /‬קלאס בגיר על המדרכה ‪/‬‬ ‫טלפון שבור‬

‫סבתא מרים‬ ‫אחד שתיים שלוש דג מלוח ‪ /‬חמש אבנים ‪ /‬קפיצה על חבל ‪ /‬קלאס ‪ /‬סבתא סורגת‬ ‫‪ 3 /‬מקלות ‪ /‬מחניים ‪ /‬דוד אמר ‪ /‬אמת או חובה עם בקבוק ‪ /‬סכינים‪ :‬בחורף היינו‬ ‫מביאים סכין מטבח מעוגלת בקצה‪ .‬משרטטים עיגול וחוצים אותו לפלחים בהתאם‬ ‫למספר המשתתפים‪ .‬המטרה הייתה לכבוש את שטח היריב על ידי נעיצת סכין‪.‬‬ ‫היינו זורקים את הסכין בצורה כזו שהוא היה צריך להינעץ באדמה בזוית מיוחדת‪.‬‬ ‫מהמקום בו הסכין ננעץ היינו מסמנים את השטח כשטח שלנו ‪ /‬גוגואים ‪ /‬גולות ‪/‬‬ ‫ייבוש פרחים בין דפי ספרים ‪ /‬משחק של תלמיד ומורה‪-‬אני הייתי על פי רוב המורה‪.‬‬ ‫‪70‬‬

‫ליאת‬ ‫גולות ‪ -‬גוגואים ‪ -‬היינו חופרים ‪ 3‬בורות במרחקים קבועים ומנסים לקלוע לשם את‬ ‫הגוגואים ‪ /‬ארצות ‪ /‬גומי ‪ /‬חבל ‪ /‬קרב תרנגולים‪ :‬עומדים במעגל‪ .‬שני ילדים נכנסים‬ ‫לתוך המעגל עם ידיים משולבות‪ .‬הם עומדים זה מול זה בידיים משולבות‪ .‬המטרה‬ ‫היא להפיל את השני ולדחוק אותו מחוץ למעגל ‪ /‬שוק החלפת חפצים‪.‬‬

‫בת‪-‬חן‬ ‫סבתא סורגת ‪ /‬גולות ‪ /‬גוגואים ‪ /‬מחניים ‪ /‬קלאס בובה ‪ /‬גומי ‪ /‬ארצות ‪ 3 /‬מקלות ‪/‬‬ ‫עמודו‪.‬‬


‫דוד אור‬ ‫משחקי קופסא‪' :‬המבוך הקסום'‪' ,‬הרמז' ‪ /‬כדורסל‪-‬חיובים‪ :‬אחד קולע לסל‪ .‬השני‬ ‫חייב לקלוע מאותה נקודה שהראשון קלע‪ .‬אם לא הצליח‪-‬מקבל נקודה שלילית ‪/‬‬ ‫‪ 3‬מקלות ‪ /‬קאדאוואה‪ -‬משחק מעט אלים ומאד לא חינוכי‪ .‬היינו משחקים בו בסוף‬ ‫בית הספר היסודי‪ .‬עיגול במרכז או חישוק‪ .‬בן האדם הראשון נקרא ה‪-‬קאדאוו‪-‬‬ ‫המטרה שלו לצאת מהעיגול ולתפוס אחד המשתתפים‪ ,‬כל זאת בקפיצה על רגל‬ ‫אחד‪ .‬עד שהוא חוזר לעיגול‪ ,‬אם תפס או לא ובמידה שעמד על שתי רגליו‪ -‬שאר‬ ‫המשתתפים היו יכולים להרביץ לו ברגלים‪ / .‬גוגואים ‪ /‬תופסת ‪ /‬מחבואים ‪ /‬גולות ‪/‬‬ ‫פוגים ‪ /‬קלפי ‪.NBA‬‬

‫עומר‬ ‫ארגז חול ‪ /‬נדנדה ‪ /‬מכות ‪ /‬סרדינים‪ :‬אחד מתחבא‪ .‬שאר החברים צריכים למצוא‬ ‫אותו‪ .‬מי שמוצא מצטרך למתחבא‪ .‬מי שנשאר אחרון‪-‬הפסיד ‪ /‬לנסוע בבימבה‬ ‫בירידה ‪ /‬סופרגול ‪.‬‬ ‫יש לי שאלה שמטרידה אותי שלא קבלה מענה‪ :‬מה קרה למשחק המקלות? אצל‬ ‫סבא יוסף במושב שיחקו ב‪ 4 -‬מקלות‪ ,‬אצל סבתא מרים בתל אביב שיחקו עם ‪3‬‬ ‫מקלות‪ ,‬ודודי‪ ,‬אור‪ ,‬זוכר שהיו ‪ 2‬מקלות? אולי זה בעיה בזיכרון ואולי לא‪...‬‬ ‫אני מבין שישנם משחקים שלא נעלמים‪ :‬גולות‪ ,‬קלאס‪ ,‬גומי‪ .‬גם היום ממשיכים‬ ‫לאסוף קלפים וכל מיני דברים אחרים‪ .‬מצאתי שבעיר‪ ,‬בקבוץ או בכפר במשך שנים‬ ‫על גבי שנים שיחקו אותם משחקים‪.‬‬

‫‪71‬‬


‫זיכרון ילדות של אוכל‬ ‫את הנושא של זיכרון ילדות של אוכל בחרתי‪ ,‬כי רציתי לבדוק אם השתנו מאכלים‪,‬‬ ‫רציתי לפגוש בטעמים אחרים‪ ,‬להכיר מאכלים אחרים ואת אופן הכנתם‪ .‬נפגשתי עם‬ ‫סיר פלא שלא ידעתי מהו‪ ,‬עם מאכלים בעלי שמות מצחיקים שמסתיימים ב'לעך'‪.‬‬ ‫אצל סבא יוסף בבית‪ ,‬סבתא גניה הכינה את כל האוכל בעצמה‪" .‬פעם הכינו‬ ‫הכול בבית‪ ,‬לא כמו היום שאפשר לקנות הכול בסופר"‪ .‬בחנוכה אימא שלו הכינה‬ ‫סופגניות‪ ,‬בפורים ‪ -‬אוזני המן‪ .‬סבא מאד אוהב פרג‪-‬גם היום‪" .‬כשנכנסת אלינו‬ ‫הביתה היית רואה על השיש במטבח צנצנות של 'לבן' עומדות אחת ליד השניה‪-‬‬ ‫אמא הכינה הכל לבד‪ .‬השתמשה בכל פרי‪ ,‬ירק או מוצר שהיה לנו בבית‪ .‬כשגדלנו‬ ‫בוטנים‪-‬היא הכינה עוגיות בוטנים‪ .‬כשגדלנו תותים‪-‬ריבה‪ ,‬מהשסק שגדל בגינה‬ ‫הכינה לפתן‪ ,‬מביצים שבורות הכינה עוגה"‪.‬‬ ‫עוגת הלייקך של אימא שנאפתה בסיר פלא מביצים שבורות ‪ /‬מייגה'לה‪-‬קישקע‬ ‫ממולא שאימא שלי הייתה מכינה ‪ /‬סנדביץ עם נקניק‪.‬‬ ‫לסבתא מרים ישנם המון זיכרונות ילדות הקשורים לאוכל‪.‬‬ ‫ריח וטעם החמאה בכריך‪-‬זיכרון מוקדם‪-‬מהגן ביד‪-‬אליהו ‪ /‬טעם של קנה סוכר‪.‬‬ ‫היה מגיע לשכונה בתל אביב נהג עם קנה סוכר‪-‬היינו קונים חלקים ממנו ואוכלים ‪/‬‬ ‫טעם של תפוח מסוכר בציפוי אדום על מקל ‪ /‬ריח של מרק עוף מבושל ביום שישי‬ ‫בצהריים‪ ,‬כשהגעתי הביתה מבית הספר היה מקבל את פניי‪ .‬די שנאתי את הריח‬ ‫הזה ‪ /‬טעם של נשיקה של לחם טרי שנקנה במכולת‪ .‬הייתי מגיעה הביתה עם חצי‬ ‫כיכר לחם‪ / ...‬חמאה מרוחה על לחמנייה טרייה עם פרג אותה סבא היה קונה לי‬ ‫במיוחד לפני בית הספר ‪ /‬חביתה עם פטריות‪ .‬שנים אני מנסה לשחזר ולמצוא אותן‬ ‫פטריות טריות שאמי הייתה מטגנת ואני לא מוצאת‪ / ...‬טעם הנקניק האסור הנאכל‬ ‫במרפסת עם אבא‪.‬‬ ‫סבתא שולה זוכרת "פלאפל ‪ /‬חומוס ‪ /‬מרק עוף ‪ /‬שניצל ‪ /‬איטריות ‪ /‬ירקות למיניהן‬ ‫‪ /‬קטניות ‪ /‬דגים ‪ /‬אורז ‪ /‬קציצות"‪.‬‬ ‫לדודה בת‪-‬חן הרבה זיכרונות על אוכל "אני זוכרת הרבה ארוחות משפחתיות בהן‬ ‫ישבנו כל המשפחה סביב לשולחן‪ .‬מאוד אהבתי את ההתכנסות המשפחתית‪ .‬אני‬ ‫זוכרת את אמא מבשלת אוכל מאוד מאוד טעים‪ ...‬משה בתיבה‪ ,‬פשטידות‪ ..‬ישנו‬ ‫‪72‬‬

‫מאכל משפחתי שאני נתתי לו את השם‪ .‬מאז שאני ילדה ועד היום הוא נחשב‬ ‫המאכל שלי ‪ -‬ציקלונים ‪ -‬שבלולי בצק עלים ממולאים בתערובת של שקית אבקת‬ ‫מרק פטריות‪ ,‬חבילת גבינה לבנה ובצל מטוגן‪ .‬הכיף שלי שהיום הילדים שלי אוהבים‬ ‫ציקלונים כמוני"‪.‬‬

‫ומה אני זוכר?‬ ‫חטיפי גזר‪ ...‬מי אוהב חטיף גזר? ‪ /‬חטיף תפוח עץ מיובש‪-‬זה כבר קצת יותר טעים‬ ‫מהגזר ‪ /‬טעם של שוקולד למריחה בתוך הכריך של החבר ‪ /‬מילדות עד היום אני לא‬ ‫אוהב אבוקדו‪.‬‬


‫‪ 3‬נכדים נולדו לסבא וסבתא באותה השנה‪ :‬אחותי נועם‪ ,‬ובני דודי תמר ויואב‪2009 ,‬‬

‫מנהגי משפחה‬ ‫סבתא מרים מספרת ש "בבית שלנו החגים וימי ההולדת היו אירועים מיוחדים‪.‬‬ ‫מסורת ערבי החג והחגים התעצבה עם השנים‪ ,‬בעקבות מנהגים שהילדים הביאו‬ ‫מהגן ומבית הספר‪ .‬אני שילבתי בהם גם מסורות מבית אימא‪ ,‬במיוחד מאכלים‪ .‬וכך‬ ‫זה עד היום‪.‬‬ ‫ימי הולדת היו תמיד הפקה ואירוע מיוחד‪ .‬כל יום הולדת וההפקה שלו‪ .‬משהו‬ ‫נשאר מזה לדורות הבאים‪ ...‬ימי הולדת במשפחה שלנו היו אירועים מיוחדים ומאד‬ ‫מושקעים‪ .‬משחק מחפשים את המטמון מפוזר בבית או ברחבי הגינה‪ .‬בת‪-‬חן זוכרת‬ ‫יום הולדת אחת "שבה הערתם אותי בשעה ‪ 24:00‬בלילה ‪,‬שרתם לי היום יום הולדת‬ ‫והבאתם לי מתנות‪ .‬כולם התקבצו סביב המיטה שלי‪ .‬החדר שלי היה חדר מעץ‪,‬‬ ‫באותו לילה קיבלתי את הרדיו דיסק הראשון שלי" כל יום הולדת הייתה מלווה‬ ‫בעוגה מושקעת‪ .‬אני זוכרת שאימא הכינה לי עוגה בצורת נעל עם הרבה קישוטים‬ ‫של ממתקים‪ ,‬עוגת פרח ענקית לבת המצווה"‪.‬‬

‫סבתא מרים עם הוריה ‪1957‬‬

‫לסגור את הדלת‪ ,‬בעצם גם כשהייתי לבד‪ .‬בכל יום בשעה ‪ 16.00‬אמא הייתה מביאה‬ ‫לנו‪ ,‬וזה היה בדרך כלל בזמן הכנת השיעורים‪-‬שוקולד או גלידה או עוגה או פרי‪.‬‬ ‫סבא פרנץ קליין‪ ,‬אבא של אימא שגר איתנו‪-‬היה לוקח אותנו לכל סרט אופרה שהיה‬ ‫מוצג‪ ,‬בעיקר של ורדי‪ .‬בפסח‪ ,‬אימא הייתה מושיבה אותי בגינה לשפשף עם אדמה‬ ‫את הסירים לפסח"‪.‬‬ ‫איילת זוכרת את הארוחות המשפחתיות בצהרי שישי‪ ,‬כי סבא יוסף נהג לשחק‬ ‫כדורגל ביום שישי בערב‪ .‬את ההפתעה הקטנה עם פתק 'בהצלחה' שאימא הכינה‬ ‫לנו לפני כל מבחן או קבלת תעודה‪ .‬את הימים בהם כל המשפחה ישבה עם ספרי‬ ‫'אלף זמר ועוד זמר' ושרה ביחד את כל השירים‪ .‬את החופשה המשפחתית כל קיץ‪,‬‬ ‫כל פעם ליעד אחר‪ :‬רמות‪ ,‬קלאב מד אכזיב‪ ,‬קלאב הוטל טבריה‪ ,‬אילת‪.‬‬ ‫אני זוכר שולחן יומולדת‪ :‬בבוקר יום ההולדת של התאריך הלועזי מחכה לנו שולחן‬ ‫מקושט בבלונים‪ ,‬ממתקים‪ ,‬עוגה וחמש מתנות קטנות‪.‬‬

‫סבתא שולה נזכרת‪" :‬כשהיו מגיעים אורחים עם ילדים‪ ,‬הילדים היו אוכלים לפני‬ ‫המבוגרים ובמטבח‪ .‬חדר הילדים היה תמיד מסודר‪ .‬כשבאו אלי חברים‪-‬אסור היה לי‬ ‫‪73‬‬


‫סיכום‬

‫היה מאד כיף לחקור ולהכין את עבודת השורשים‪ .‬גיליתי הרבה דברים על משפחתי‬ ‫שלא ידעתי לפני כן‪ .‬עבודה זו היא עבודת השורשים המקיפה הראשונה במשפחה‪.‬‬ ‫היו עוד לפניה ‪ -‬אך הן היו ממוקדות יותר‪ .‬אימא שלי הכינה עבודה על סבא שלה‪,‬‬ ‫נחום כשהייתה בכיתה ו'‪ .‬אני הכנתי עליו מצגת בשנה שעברה‪ .‬העבודה הזו מקיפה‬ ‫משפחות רבות ולכן היא רחבה יותר‪.‬‬

‫שלא השתנו‪ .‬כמו גומי‪ ,‬קלאס‪-‬השם אולי השתנה אבל התוכן לא‪ .‬היה מאד כיף‬ ‫לשמוע מאבא ומאמא איך הם הכירו )למרות שאת הסיפור הזה אני יודע מזמן(‪ .‬היה‬ ‫כיף לשמוע על הילדות של הסבים והסבתות שלי‪ .‬בהזדמנות זאת אני רוצה להודות‬ ‫לכל משפחתי שעזרה לי באיסוף המידע ובעיקר לסבתי‪ ,‬מרים‪ ,‬שעזרה לי לכתוב‪,‬‬ ‫ובמיוחד תיקנה לי שגיאות כתיב‪.‬‬

‫לדעתי מאד חשוב להכין עבודת שורשים‪ ,‬כי זו עבודת חקר שנשמרת לכל החיים‪.‬‬ ‫כל פעם שנציץ בה ניזכר בכל שורשיה של המשפחה‪ .‬ביצירת העבודה אני אפילו‬ ‫נזכרתי במספר סיפורים ישנים על עצמי וגיליתי על עצמי דברים חדשים‪.‬‬

‫זוהי זכות גדולה ללמוד על המשפחה שלנו‪.‬‬

‫תהליך ראיון בני המשפחה היה מרתק‪ ,‬כך גם תהליך הכתיבה‪ .‬סבתא שלי‪ ,‬מרים‪,‬‬ ‫עזרה לי והיה מאד כיף לצחוק ביחד‪ .‬נהניתי לראות שיש דברים שלא השתנו מפעם‪,‬‬ ‫כמו שיש דברים שכן השתנו‪ .‬משחקי ילדות‪ ,‬לדוגמא‪ .‬ברור שהמשחקים השתנו‪ ,‬אבל‬ ‫כל המשחקים הקלאסיים‪ ,‬שהיו משחקים בהם ‪ -‬אנחנו היום משחקים בהם בפעולות‬ ‫ולפעמים את אותו המשחק ובפעמים אחרות בגרסאות אחרות‪ .‬סבא יוסף סיפר‬ ‫על אש לילה שבסך הכל די דומה למה שיש לנו היום‪ ,‬אבל בכל זאת ישנם שינויים‬ ‫)אצלם היו מנסים לחטוף את האחרון(‪ .‬בחקירה שלי מצאתי שישנם כמה משחקים‬ ‫‪74‬‬


75


‫בבליוגרפיה‬ ‫כל העבודה התבססה על ראיונות אישיים ועל חומר היסטורי שנכתב על ידי בני המשפחה‪.‬‬ ‫ספר ישראל כלכלה וחברה בעריכת שרה ומאיר אהרוני )‪ (2011‬עמוד ‪.317‬‬ ‫אתר ההנצחה של חטיבת הנח"ל‬

‫‪76‬‬


‫נספחים‬ ‫קורות משפחת מורבר בזמן המלחמה ואחריה‬ ‫שירי אברהם טל‬

‫‪77‬‬


‫קורות משפחת מורבר בזמן המלחמה ולאחריה‬

‫המשפחה‪:‬‬

‫נכתב מפי פניה‪ .‬מתוך שיחה עם ליאת כשבקרה אצלם בריגה‪ ,‬בדצמבר ‪1994‬‬

‫אבא‪-‬שלמה‪ ,‬במלחמה הו�� היה בן ‪ / 59‬אימא‪-‬מלכה‪ ,‬נפטרה לפני המלחמה בת ‪48‬‬ ‫עקב מחלה‪ ,‬חצי גוף היה משותק‪.‬‬

‫פניה היא אחותה של סבתא גניה‪ ,‬אימא של סבא שלי‪ ,‬יוסף‪ .‬הייתה מורה לעברית‪,‬‬ ‫דברה וכתבה עברית באופן מדהים‪ .‬המסמך הוא כלשונו‪ .‬סבתא מרים הוסיפה‬ ‫פרטים על המקומות שהוזכרו מתוך ויקיפדיה‪.‬‬

‫‪ 4‬אחיות‪ :‬גניה‪ ,‬נולדה ב‪ / 1908-‬פניה‪ ,‬נולדה ב‪ / 1910 -‬סוניה‪ ,‬נולדה ב‪1912-‬‬ ‫‪ 2‬אחים‪ :‬שלום )הקטן מבין האחים( וחיימקל )הגדול(‪.‬‬

‫"יוני ‪ .1941‬ברדיו מודיעים כי התחילה המלחמה‪ .‬בבית הייתה התלבטות אם להישאר‬ ‫בריגה או לנסוע ללודזה )במלחמת העולם הראשונה נכנסו הגרמנים ללודזה ואנשים‬ ‫חיו שם רגיל ולא קרה להם כלום(‪ .‬לא האמינו אז בכלל שהגרמנים מסוגלים לעשות‬ ‫משהו ליהודים‪ .‬פליטים שהצליחו לברוח ספרו מה קורה ואף אחד לא האמין להם‪.‬‬ ‫הוחלט שאבא‪ ,‬שלמה‪ ,‬יסע ללודזה ואז יראו מה לעשות‪.‬‬ ‫לוּדזָ ה הינה עיר בלטביה המזרחית בחבל לטגליה‪ .‬אוכלוסיית העיר מונה כ‪10,000-‬‬ ‫תושבים‪ ,‬ביניהם קומץ יהודים‪ .‬עד מלחמת העולם השנייה רוב תושבי העיר היו‬ ‫יהודים‪ .‬ברבנות העיר כיהנו‪ :‬הרב נפתלי ציוני‪ ,‬הרב אליעזר דון יחיא‪ ,‬שאצלו למד‬ ‫הרב קוק‪ ,‬והרב בן‪-‬ציון דון‪-‬יחיא‪ ,‬שנהרג בשואה‪.‬‬ ‫אבא נסע ב‪ 27.6.1941-‬נפלו פצצות על ריגה‪ .‬אנשים לא הבינו מה זה )חשבו‬ ‫שמזוודות נופלות מהשמיים( ויצאו למסדרונות לראות מה קורה בחוץ‪ .‬בחוץ‪-‬רואים‬ ‫שהסובייטים ברחו במכוניות גדולות‪ .‬סוניה‪ ,‬מיכאל )בעלה של סוניה( ופניה יצאו‬ ‫החוצה‪ .‬לובה )בעלה של פניה( נשאר בבית עם אחותו ואימו‪ .‬בחוץ‪-‬חיילים עמדו על‬ ‫המדרכות ונתנו לאנשים לעבור‪ ,‬אנשים נסעו עם אוטובוסים ומשאיות‪.‬‬

‫‪78‬‬

‫בעלה של פניה ומשפחתו נלקחו לגטו )כ‪ 40-‬איש( מכיוון שנשארו בריגה‪ .‬כל‬ ‫המשפחה מתה בגטו חוץ מלובה‪ ,‬בעלה של פניה‪.‬‬ ‫לאחר שפניה‪ ,‬סוניה ומיכאל הגיעו לאסטוניה ונהג האוטובוס החליט שהוא לא‬ ‫ממשיך יותר‪ ,‬מיכאל מצא טנקיסט שהסכים להסיע אותם‪ .‬הם נסעו הרבה עד ללב‬ ‫רוסיה‪ .‬כשהגיעו לרוסיה‪-‬אנשים שם לא ידעו אפילו מה זה שעון ונעליים‪ .‬הייתה‬ ‫בריחה נוראית‪.‬‬ ‫הם חיפשו מקום חם והחליטו לנסוע לטשקנט‪-‬ואחר כך התברר שהיה שם קור נורא‪.‬‬ ‫הם קבלו שם דירות של אסירים לשעבר‪ .‬רוסיה באותה תקופה קבלה את כולם‬ ‫וסיפקה מחסה‪-‬לא חיים טובים‪ ,‬אך לפחות ‪ 400‬גר' לחם לעובדים‪.‬‬ ‫כאשר מיכאל הלך לצבא הוא פגש את שלום )האח הקטן( שמסר את הכתובת של‬ ‫גניה ולקח את הכתובת שלהם‪-‬כך נוצר קשר ראשון בין שני חלקי המשפחה )גניה‬ ‫הייתה עם שלום בלודזה(‪.‬‬ ‫אבא‪ ,‬שלום וגניה החלו לברוח לכיוון מזרח רוסיה‪ .‬מכיוון שלא היה עם מה לנסוע‪-‬הם‬ ‫הלכו ‪ 300‬ק"מ ברגל‪ .‬הם הלכו אחרי הצבא וסבלו מאד‪ .‬רבים מההולכים נפלו‪.‬‬

‫כשסוניה‪ ,‬פניה ומיכאל רצו לחזור הביתה החיילים לא נתנו להם כיוון שלא ידעו‬ ‫את הסיסמא‪ .‬הברירה היחידה שנותרה הייתה לברוח‪ .‬נאמר להם שצריך רישיון‬ ‫כדי לצאת מריגה ואפשר להשיגו באוניברסיטה בעיר‪ .‬הם רצו עד לאוניברסיטה‬ ‫ושם חייל אחר אמר שלא צריך רישיון‪ .‬בדרך חזרה מהאוניברסיטה הם רצו ברחוב‬ ‫בריביבס כאשר לטבים יורים עליהם מהחלונות‪.‬‬

‫מכיוון שאבא היה מבוגר ולא יכול ללכת כל כך הרבה הוא שכב בצד הדרך והיה מגיע‬ ‫אליהם אחר כך עם אוטובוס או מכונית שהיו בסוף השיירה‪ .‬עד שיום אחד הם נאבדו‬ ‫ואיבדו את הקשר עם אבא‪.‬‬

‫בבריחה מריגה‪-‬הם נסעו באוטובוס דחוס מאד מבלי שהיה מקום אפילו לעמוד‪.‬‬ ‫במשך ‪ 3‬ימים ולילות נסעו כך בדרך לרוסיה דרך אסטוניה‪ .‬זו הברירה היחידה‬ ‫שנותרה כיוון שהחיילים לא נתנו לחזור לבתים‪ .‬בינתיים בלודזה היו שלמה‪ ,‬האבא‪,‬‬ ‫גניה וחייקל‪-‬האח הגדול‪.‬‬

‫גניה הלכה לאוזבקיסטן והחלה לחפש את המשפחה‪ .‬היא הלכה לכל התחנות‬ ‫ברוסיה וחיפשה ברשימת התחנות את המשפחה )היה רשום בכל תחנה מי עבר‬ ‫שם(‪ .‬כך היא מצאה את אבא במצב נוראי‪-‬עזוב‪ ,‬מלוכלך‪ ,‬עם כינים‪ .‬היא טפלה בו‪,‬‬ ‫ניקתה אותו והלבישה אותו‪ .‬שלום‪ ,‬אחיה‪ ,‬היה אז בן ‪ ,16‬הצטרף ללוחמים במלחמה‪.‬‬


‫פניה‪ ,‬סוניה ומיכאל היו בטג'יקיסטן‪ .‬גניה ואבא היו באוזבקיסטן‪.‬‬ ‫כשאבא ראה שהסנדלרים עובדים ומאכילים על ידי כך את משפחותיהם )אצל‬ ‫הרוסים דווקא הסנדלרים והחייטים הרוויחו הרבה( החליט לעבוד כסנדלר‪ -‬וכך הציל‬ ‫את המשפחה כי הרוויח הרבה כסף מסנדלרות‪ .‬לאבא הייתה חנות נעלים‪ .‬פניה‬ ‫עבדה בכותנה בשדה עם ‪ 2‬מקלות ומטר ביניהם למדוד את הכמות שנאספה בשדה‪.‬‬ ‫סוניה עבדה בירקות‪.‬‬ ‫מיכאל בא מהחזית פצוע ב‪ 1943-‬והביא את סוניה ופניה לגניה ולאבא לאחר שלא‬ ‫התראו שנה‪.‬‬ ‫גניה פגשה את חיים בשנת ‪ .1942/3‬הם עבדו ביחד‪ ,‬גניה פרמה בגדים ישנים וחיים‬ ‫עבד בתור חייט‪.‬כשפניה וסוניה באו הן היו לבושות בשק ובסנדלים קרועים קשורים‬ ‫ברגלים‪ .‬כשהן הגיעו חיים תפר להן בגדים ואבא הכין להן נעלים‪.‬‬ ‫סוניה נסעה עם בעלה לטג'יקיסטן )הוא היה בצבא(‪ ,‬לתחנה ליד סטלינבד‪-‬שם מיה‬ ‫נולדה‪ .‬פניה נשארה עד סוף המלחמה עם גניה ואבא‪.‬‬ ‫שלום‪ ,‬האח‪ ,‬היה ברזקנה ונפצע לא קשה לקראת סוף המלחמה‪ .‬ריפאו אותו ובקשו‬ ‫ממנו להישאר ולעזור‪ .‬הוא היה מעוניין להילחם ולנצח את המלחמה‪ .‬הוא יצא לחזית‬ ‫ונהרג מיריית פגז‪.‬‬ ‫ֶרזֶ קנֶ ה הינה עיר בלטביה בחבל לטגליה‪ ,‬שבלטביה המזרחית‪ 242 ,‬ק"מ מזרחית‬ ‫לריגה‪ .‬אוכלוסיית העיר מונה‪ .(2010) 34,900 :‬העיר שוכנת במקום‪ ,‬שבו במאה ה‪9-‬‬ ‫נוסד מבצר בעל שם זהה‪ .‬בהתאם לעדויות היסטוריות בשנת ‪ 1808‬בעיר היו ‪754‬‬ ‫תושבים‪ ,‬מהם ‪ 536‬יהודים‪ .‬כל התקופה עד למלחמת העולם השנייה רוב תושבי‬ ‫העיר היו יהודים אך רובם נהרגו בשואה‪ .‬תנופת פתוח העיר החלה כאשר דרך העיר‬ ‫עברה מסילת ברזל סנקט פטרבורג‪-‬וורשה ובמהשך מוסקבה‪-‬ריגה‪.‬‬ ‫יוסף נולד בקסן‪ ,‬באוזבקיסטן‪ ,‬במקום שבו הם גרו‪ .‬עם הברית הוא נותח גם ליד‬ ‫האוזניים‪.‬‬ ‫ב ‪ 1948‬חיימקל מצא את אבא בלודזה‪ .‬הם שלחו לו חבילות לבית הסוהר כדי לעזור‬ ‫לו עד שקבלו ממנו מכתב לא לשלוח יותר שום דבר כי הוא משנה כתובת‪ .‬מאז נותק‬ ‫הקשר איתו‪ .‬הגיעו שמועות מאנשים שספרו שהוא נורה יחד עם כל הפוליטיקאים‪.‬‬

‫חיימקל היה בבית סוהר‪-‬קבל ‪ 10‬שנים כיוון שהיה קומוניסט עבור הלטבים ולא‬ ‫קומוניסט עבור הרוסים‪ .‬אח"כ התברר שכאשר ב‪ 1948-‬הרגו את כל הפוליטיקאים‬ ‫שהיו בבתי הסוהר‪-‬הוא היה ביניהם‪.‬‬ ‫בגטו סלספילס‪ ,‬לא רחוק מריגה‪ ,‬יום אחד‪ ,‬כשהגברים חזרו מהעבודה הם מצאו‬ ‫את כל משפחותיהם ללא רוח חיים‪-‬כל האנשים נורו‪ .‬הם היו צריכים לנקות את דם‬ ‫המתים מהמדרכות‪ .‬לובה‪ ,‬בעלה של פניה‪ ,‬מצא את אביו מת‪ .‬לובה נשאר חי עד‬ ‫סוף המלחמה‪ .‬אחר כך חזר לריגה ומכיוון שידע גרמנית טוב הוא שימש כמתרגם וחי‬ ‫עוד ‪ 8‬שנים נוספות‪.‬‬ ‫בגטו‪ -‬הוא היה בין קבוצת אנשים )‪ (607‬שהסתתרו במרתף ובמשך ‪ 3‬שבועות אכלו‬ ‫רק ריבה‪ .‬כשלא נשמעו יריות מישהו יצא להסתכל‪ .‬הגרמנים לא נראו כי הם ברחו‪,‬‬ ‫היו רק אמריקאים‪.‬‬ ‫האמריקאים אספו את כל האנשים שהיו בגטו וריפאו אותם בבית חולים‪ .‬לובה רצה‬ ‫לחזור הביתה לריגה וקבל רישיון לנסוע‪ .‬הוא ישב בתחנת הרכבת‪ .‬לילה אחד הוא‬ ‫יצא ממנה כדי לקבל מים חמים‪ ,‬וכשחזר התחנה היתה סגורה ולא נתנו לו להיכנס‪.‬‬ ‫באותו הזמן הרבה גנבים התנפלו על רכבות‪ ,‬שדדו והרגו אנשים‪ .‬הוא עלה על הגג‬ ‫של הרכבת שכב לילה אחד וכתוצאה מכך התקרר‪ .‬באותה תקופה היה סתיו‪-‬היה‬ ‫קר וגשום‪ .‬בבוקר כשירד מהגג היה לו חום גבוה וכשנכנס לרכבת ראה שכל הדברים‬ ‫שלו נגנבו‪ .‬הכניסו אותו לקרון מיוחד לחולים‪ .‬היה עוד אדם חולה איתו והוא נדבק‬ ‫ממנו במחלת ריאות מאד קשה )טוברקיולוז(‪.‬‬

‫סלספילס מחנה ריכוז‬ ‫סלספילס היה מחנה ריכוז שהוקם בסוף ‪ 18 ,1941‬ק"מ דרומית‪-‬מזרחית לריגה‬ ‫שבלטביה‪ ,‬בו ריכזו הנאצים אסירים יהודים‪ ,‬אסירים פוליטיים‪ ,‬שבויי מלחמה וילדים‬ ‫יתומים‪.‬‬ ‫‪ - 9.5.1945‬סיום המלחמה‪ .‬במאי ‪ 1945‬סוניה‪ ,‬בעלה ומאיה חוזרים לריגה ומוצאים‬ ‫כי הדירה תפוסה וכל הרכוש נגנב )הדירה היתה בגרטרודס ‪ .(54‬הם ישנים אצל‬ ‫מכירים‪.‬‬ ‫באוגוסט ‪ 1945‬פניה‪ ,‬שלמה‪ ,‬גניה‪ ,‬חיים ויוסף נוסעים בדרך לריגה‪ .‬הם נוסעים‬ ‫ברכבת‪ ,‬בקרון פחם ללודזה‪ .‬שם הם מגלים כי נמצאים שם רוסים שסגרו את כל‬ ‫‪79‬‬


‫הפתחים בדירה ולא נתנו להיכנס אליה‪ .‬הם ישנו אצל מכירים מתחת השולחן כי לא‬ ‫היה מקום‪.‬‬

‫להם קשה מאד‪ .‬כשהייתה להם פרה והיא עמדה להמליט‪-‬גניה ספרה שהם לא‬ ‫יודעים מה לעשות‪.‬‬

‫כדי להיכנס לריגה היה צריך לקבל רישיון‪ .‬הם שילמו כסף לנהג אוטובוס ונסעו‬ ‫לריגה לדירה של סוניה ובעלה )היה להם הרבה כסף מהסנדלרות(‪.‬‬

‫יום אחד הגיעה חבילה עם ‪ 3‬חליפות לסוניה‪ ,‬פניה ומאיה‪ .‬גניה כתבה במכתב שזו‬ ‫מתנה‪ ,‬כיוון שהצליחו למכור את העגל החדש במחיר טוב‪ 3 .‬שנים הם לא התכתבו‬ ‫מכיוון שאסור היה לקבל מכתבים מחו"ל‪ .‬ב ‪ 1951‬הן קבלו מכתב מגניה‪.‬‬

‫הדירה הייתה קודם מעבדה של גרמנים שהשמידו את כל המסמכים והיה הרבה מה‬ ‫לנקות‪ .‬הדירה הייתה יפה‪ ,‬בעלת ‪ 6‬חדרים וגרו בה ‪ 3‬משפחות; משפחתה של סוניה‪,‬‬ ‫משפחתה של פניה ומשפחה גויה‪.‬‬ ‫אבא‪ ,‬גניה‪ ,‬חיים ויוסף נשארו בלודזה‪ .‬אבא נשאר אצל חברו מכיוון שלא אהב את‬ ‫העיר הגדולה ולא רצה לגור בריגה‪.‬‬ ‫פניה פגשה את בעלה אחרי המלחמה ברחוב‪ .‬הם חיו ביחד עוד ‪ 8‬שנים ואז בגיל ‪51‬‬ ‫הוא נפטר ממחלת הריאות‪ .‬פניה הייתה אז בת ‪.43‬‬ ‫חיים נסע לריגה מכיוון שהיו בה הרבה פולנים‪ .‬הוא נסע לבדוק בקשר לנסיעה‬ ‫לפולין‪ .‬ואז ‪ 10‬ימים אחרי ששלום נולד בלודזה‪ ,‬בשנת ‪ 1945-‬חיים‪ ,‬גניה‪ ,‬יוסף ושלום‬ ‫נסעו לפולין וחיו שם עד ‪ .1951‬היה להם טוב‪-‬חיים עבד וגניה הייתה עם הילדים‬ ‫)השכנים גם היו מאד רעים(‪.‬‬ ‫יום אחד גרשו את כל היהודים מפולין ואסרו עליהם לקחת שום דבר‪ .‬לא"י לא נתנו‬ ‫להיכנס‪.‬‬ ‫חיים‪ ,‬גניה ושני הילדים הקטנים נסעו לעתלית‪ ,‬לבדוק שהם לא חולים‪.‬‬ ‫יעקב נוח‪ ,‬אחיו של חיים‪ ,‬גר בחיפה ולא נתנו להם לראותו‪.‬‬ ‫לאחר עתלית‪ ,‬הם נסעו לחיפה‪ .‬חיים לא מצא עבודה כחייט ואז שמעו על מושב‬ ‫חדש‪-‬עין ורד‪ .‬נסעו יום אחד לבדוק את המושב ובקרו אצל בת דודה של חיים‪,‬‬ ‫פסיה‪ ,‬ואז עברו לגור במושב בצריף‪ .‬בבית לא היה מקום לשים את כל הדברים‪ ,‬לכן‬ ‫הם הניחו אותם מאחורי הצריף‪ .‬למחרת היום התברר שכל הבגדים והדברים נגנבו‬ ‫על ידי הערבים‪.‬‬ ‫חיים עבד חצי שנה ללא תשלום להתלמד לעבוד בחקלאות והיה מאד חרוץ‪ .‬היה‬ ‫‪80‬‬

‫ב ‪ 1966‬פניה נסעה להתארח ‪ 8‬חודשים בארץ ועד מלחמת ששת הימים‪ .‬היא הייתה‬ ‫בארץ בתקופה שגניה עברה ניתוח קשה של המעי העיוור והייתה בבי"ח‪ .‬פניה חזרה‬ ‫לריגה כשלובה‪ ,‬הבן הראשון של מאיה נולד"‪.‬‬ ‫אמנם קצת מבולבל ולא מסודר‪ ,‬אך מפי פניה עוד רבות יסופר‪...‬‬


‫סבא יוסף‪ ,‬הוריו ואחיו שלום ושלמה ‪1950‬‬

‫סבא יוסף ואחיו שלום ‪1950‬‬

‫‪81‬‬


‫הזמן עושה את שלו‬ ‫מילים‪ :‬אברהם טל‬ ‫מה אומר ומה אגיד‬ ‫רק אנחנו כמה שיודעים‬ ‫מה היה שם באמת‬ ‫בשעות האלה שדיברנו יחד במרתף‬ ‫לא היה צריך לרחף‬ ‫כל מילה שנאמרה‬ ‫היתה אמת שהאירה את הנשמה‬ ‫לפעמים אני נזכר‬ ‫איך היינו כל השנים‬ ‫לפעמים המחשבות באות‬ ‫ולא עוזבות אותי‬ ‫יודע שהזמן את הריפוי יביא‬ ‫ומודה על השנים שהייתי שוטה‬ ‫ואולי גם קצת נביא‬ ‫הזמן עושה את שלו‬ ‫והוא מזור לכל שכואב‬ ‫אם לאלוהים לקח שישה ימים‬ ‫לברוא את כל מי שיש כאן‬ ‫מי אני שאמהר ואנסה לשנות את הכל‬ ‫כי הכל קורה ממילא בתחושה כזו‬ ‫שכל דבר בא במקומו‬ ‫כה שמח להמשיך‬ ‫להתחיל מחדש את הכל‬ ‫כה שמח להרגיש‬ ‫כמה אהבה יש עוד לגלות‬ ‫והמתנות בדרך הן כה רבות‬ ‫מלאכים שמתגלים מתוך האנשים‬ ‫לפעמים אני נזכר איך היינו כל השנים‬ ‫‪82‬‬

‫לפעמים המחשבות באות ולא עוזבות אותי‬ ‫מרגיש כבר איך הזמן את הריפוי מביא‬ ‫ושמח על הבחירה שבידי‬ ‫ועל כל מה שהאל מביא‬ ‫הזמן עושה את שלו‪...‬‬


‫אדם צובר זכרונות‬ ‫מילים‪ :‬יונה וולך‬ ‫אדם צובר זכרונות כמו נמלים‬ ‫בחדשי הקיץ‪.‬‬ ‫בחדשי הקיץ כמו חגב‬ ‫בעת הקיץ ‪ -‬ויש שאדם שר‪.‬‬ ‫ובחורף הנמלים מתכנסות‬ ‫מתנועעות ברכושן ומכלות לאט‬ ‫את הרכוש ואת החורף מכלות‬ ‫לאט‪ ,‬לאט‪.‬‬ ‫נה‪ ,‬נה‪ ,‬נה‪ ,‬נה‬ ‫אדם צובר זכרונות כמו נמלים‪...‬‬ ‫והחגב בחורף שר לפתחים‬ ‫לטעום מזכרונות העונה‬ ‫העונה האהובה שבשירו‬ ‫ממנו חמקה‪.‬‬ ‫אדם צובר זכרונות כמו נמלים‪...‬‬

‫‪83‬‬


84



Roots Work by Omer Levy