Erev Rav - Combination Issue

‫שבוע העיצוב בירושלים * קומבינה‬ ‫أﺳﺒﻮع أﻟﺘﺼﻤﻴﻢ ﻓﻲ أﻟﻘﺪس * ﻛﻮﻣﺒﻴﻨﺔ‬ ‫‪Jerusalem Design Week * Combination‬‬

‫ורד נסים‬

‫רונן אידלמן‬

‫רות פלמון‬

‫הדס קידר‬

‫מאור אהרון‬ ‫ניבי אלרואי‬

‫יונתן אמיר‬ ‫אסמבל‬

‫הילה עמרם‬ ‫מריק שטרן‬ ‫חגית לאלו‬

‫ענת ספרן‬

‫מורן שוב‬

‫שראון פז‬

‫מנשה קדישמן‬

‫רוני לוית ורומי מיקולינסקי‬ ‫מושון זר־אביב‬ ‫עמוס נוי‬

‫מוסללה‬ ‫אסתר כהן‬

‫גליה עופרי‬

‫איילת דרור‬ ‫הדס זמר‪-‬בן־ארי‬

‫ליאורה לופיאן‬ ‫הדס גולן‬

‫דנה שפירא‬

‫שלום בוגוסלבסקי‬

‫רפי גבאי‬

‫דוד שפרבר‬

‫אילה מוזס ושמיל הולנד‬

‫גליון "קומבינה" של כתב־העת "ערב רב" רואה אור במסגרת שבוע העיצוב בירושלים ‪ 2016‬مجلــة "كومبينــة" مــن بيت مجلة "عيرف راف" تصدر بأطار أســبوع التصميم في القدس ‪٢٠١٦‬‬ ‫‪The "Combination" (Kombina) issue of Erev Rav - Art an Culture magazine is published as part of Design Week in Jerusalem 2016‬‬

‫פסטיבל יצירה ירושלמית‬

‫ביוני‬ ‫‪9-8-7‬‬ ‫בבית אבי חי‬

‫דוב אברמסון > אביתר בנאי‬

‫> אלן פותלס > נעם פרתום > רואי רביצקי‬

‫> קובי בן עזרא > יוסף אלבלק | נעמה בוגט | אריאל קרן > יצחק לאור >‬

‫ינון שאזו > האחיות ג'משיד > דניאלה‬

‫ספקטור > אריק עשת‬

‫> אלעד שוורץ | יפתח "היפעור" לייבוביץ > גלית חוגי > אלי חביב >‬

‫אבנר עמית > בלהה בן‪-‬אליהו > עמוס עוז ושלמה גרוניך‬ ‫> אלכס בן ארי | ערן הדס | עמיחי חסון | גלעד מאירי | אפרת מישורי |‬ ‫תומר ליכטש |‬

‫רוני סומק‬

‫| ליאור שטרנברג | שי שניידר‪-‬אילת‬

‫נועה שקרג'י > להקת אקוט > קולקטיב המעצבים "מעוצב ירושלמי"‬

‫בית אבי חי · ‪· www.bac.org.il‬‬ ‫רח‘ המלך ג‘ורג‘ ‪ ,44‬פינת רח‘ קק“ל‪ ,‬ירושלים‬ ‫להזמנת כרטיסים ‪02-6215900‬‬

‫שירה | ספרות | אמנות | עיצוב | מוזיקה | תיאטרון | קולנוע | ספוקן וורד | סטנד‪-‬אפ | רשת | שירה | ספרות‬

‫סטנד‪-‬אפ | רשת | שירה | ספרות | אמנות | עיצוב | מוזיקה | תיאטרון | קולנוע | ספוקן וורד | סטנד‪-‬אפ |‬

‫שירה | ספרות | אמנות | עיצוב | מוזיקה | תיאטרון | קולנוע | ספוקן וורד | סטנד‪-‬אפ | רשת‬

‫ימים פתוחים‬

‫ללימודי תואר שני בצלאל‬

‫בית הנסן‪ ,‬רחוב גדליהו אלון ‪ ,14‬ירושלים‬ ‫התכנית לתואר שני בעיצוב אורבני‬ ‫יום חמישי‪02.06.16 ,‬‬ ‫‪16:30‬‬

‫‪17:30‬‬ ‫‪18:00‬‬

‫"מחשבות אורבניות" ‪ -‬עם ד"ר אלס ורבקל‪ ,‬ראש התכנית ומרצים בתכנית‪.‬‬ ‫"רגעים אורבניים" ‪ -‬עם סטודנטים ובוגרים בתכנית‪.‬‬ ‫קוקטייל‬ ‫הרצאת אורח ‪ "FRAGMENTED CITIES" -‬פרופ' אלפרדו ברילמבורג‪,‬‬ ‫‪ ,URBAN THINK TANK‬אוניברסיטת ‪ ETH‬ציריך מפגש ראש התכנית‪ ,‬ד"ר אלס ורבקל‪.‬‬

‫התכנית לתואר שני במדיניות ותיאוריה של האמנויות‬ ‫מגמות אוצרות וכתיבה ביקורתית‬ ‫יום רביעי‪15.06.16 ,‬‬ ‫‪17:00‬‬

‫מפגש עם ראש התכנית ד"ר ליאת פרידמן‬ ‫ועם מר יגאל צלמונה מרכז מגמת האוצרות ולימודי מוזיאולוגיה‪.‬‬

‫התכנית לתואר שני בעיצוב תעשייתי‬

‫במסלולים‪ :‬ניהול עיצוב‪ ,‬עיצוב וטכנולוגיה ואודות עיצוב‬ ‫יום שישי‪17.6.16 ,‬‬ ‫‪11:00‬‬ ‫‪12:00‬‬

‫מפגש עם ראש התכנית מיכל איתן‪.‬‬ ‫פתיחה של "תערוכה לא מדבקת"‪.‬‬ ‫את התערוכה אצרו סטודנטים מקורס אוצרות במסלול אודות עיצוב בהנחיית מיה דבש‪.‬‬

‫להיות בוגר‪/‬ת בצלאל‪.‬‬

‫גליה עופרי‪ ,‬ללא כותרת‪ 35X50 ,‬ס"מ‪ ,‬טושים על נייר פרגמנט‪2016 ,‬‬

‫דבר האוצרים ‪ -‬שבוע העיצוב‬ ‫שבוע העיצוב בירושלים ‪ 2016‬הוא בראש וראשונה‬ ‫מהלך משמעותי בשדה העיצוב הישראלי‪.‬‬ ‫שבוע זה הוא פסגתו של תהליך שזרעיו נשתלו לפני‬ ‫שש שנים‪ ,‬ביוזמת הרשות לפיתוח ירושלים ובהנהלתו‬ ‫של קני סגל‪ .‬הפרויקט הופק כדי לתמוך בדור חדש של‬ ‫מעצבים בפרט‪ ,‬ולשמש פלטפורמה תומכת ויוזמת‬ ‫לקהילת המעצבים בישראל בכלל‪.‬‬ ‫בשנים האחרונות התקיים שבוע העיצוב בבית הנסן‬ ‫– מרכז לעיצוב‪ ,‬מדיה וטכנולוגיה‪ ,‬שהלך והתגבש כאחד‬ ‫המוסדות החשובים בישראל וכסמל לחיבור בין עיצוב‬ ‫לחדשנות‪ .‬השנה זכינו לקיים שבוע עיצוב בינלאומי‬ ‫ברחבי ירושלים‪ ,‬העיר שרוב האקדמיות לעיצוב שוכנות‬ ‫בה ושחרטה על דגלה תמיכה בכוחות היצירתיים‬ ‫החיים בתוכה‪ .‬ההחלטה להרחיב את הפרויקט ולהפכו‬ ‫לשבוע העיצוב המשמעותי בישראל‪ ,‬הפרוש ברחבי‬ ‫העיר וחולש על יוזמות ייחודיות במרחב הירושלמי‪,‬‬ ‫נבעה מההכרה בחשיבות התחום ובפעילות העשירה‬ ‫המתקיימת בשדה העיצוב המקומי‪.‬‬ ‫ירושלים אינה דומה לערים אחרות‪ ,‬וגם העיצוב‬ ‫הישראלי יוצא דופן במרחב העיצוב העולמי‪ .‬בישראל‬ ‫אין כמעט חללי תצוגה לתערוכות עיצוב‪ ,‬אין חברות‬ ‫עיצוב מקומיות עם מסורות ייצור ארוכות שנים‪ ,‬ויש‬ ‫מיעוט מצער של תמיכות כספיות וקרנות לעידוד‬ ‫מעצבים‪ .‬ובכל זאת‪ ,‬אלפי סטודנטים לומדים בכל‬ ‫שנה במחלקות השונות לעיצוב‪ ,‬מעצבים ומעצבות‬ ‫ישראלים מציגים בתערוכות בינלאומיות חשובות‪,‬‬ ‫וזירת העיצוב מבעבעת ומתפתחת‪.‬‬ ‫הקושי להגדיר ולאפיין את העיצוב הישראלי‪ ,‬ויותר‬

‫מכך את המעצב הישראלי‪ ,‬הוביל לתמה שנבחרה‬ ‫לשבוע העיצוב ‪ – "Combination" – 2016‬התרחבות‬ ‫הגדרתו של תחום העיצוב וזיקותיו לתחומי עשייה‬ ‫נוספים (מדע‪ ,‬טכנולוגיה‪ ,‬קולינריה‪ ,‬אקולוגיה ועוד)‪.‬‬ ‫ובעברית – "קומבינה‪ ‬ניישן"‪ ,‬תככים ומזימות מחד‬ ‫גיסא‪ ,‬ודרכים יצירתיות לעקוף מערכות מסורבלות‪,‬‬ ‫מאידך גיסא‪.‬‬ ‫בעולם שבו תמורות כלכליות‪ ,‬חברתיות‪ ,‬פוליטיות‪,‬‬ ‫אקולוגיות ואחרות מטלטלות תחומים‪ ‬רבים ומאיימות‬ ‫על יוצרים רבים‪ ,‬אנחנו מאמינים בלב שלם בחשיבות‬ ‫המעצב כמי שמחבר תחומי יצירה ועשייה‪ ‬שונים ויכול‬ ‫להיות סמן תרבותי ומנוע כלכלי‪ ,‬במיוחד במדינה‬ ‫עתירת משאבים אנושיים כמו ישראל‪ .‬המעצבים‬ ‫הישראלים מפתחים גישות יזמיות ועצמאיות לתכנון‬ ‫דרכם המקצועית‪ .‬הם ממציאים מהלכים יצירתיים‪,‬‬ ‫נעזרים בחברים ובעמיתים למציאת שיטות עבודה‬ ‫ודרכי מימון לביצוע פרויקטים אישיים‪ ,‬מאלתרים‪,‬‬ ‫עושים שימוש באמצעים טכנולוגיים ופלטפורמות‬ ‫רשת עכשוויות‪ ,‬מגיבים ומשתנים במהירות‪ .‬התבוננות‬ ‫רחבה מגלה שרוח הקומבינה הישראלית הולכת וקונה‬ ‫לה מאמינים; גם בעולם מתחילים לאמץ גישות דומות‬ ‫המעודדות יזמות‪ ,‬עצמאות‪ ,‬השתחררות ממערכות‬ ‫מקובעות‪ ,‬שיתוף הקהילה וכדומה‪.‬‬ ‫חבלי הלידה של שבוע העיצוב השנה משקפים‪,‬‬ ‫במידה רבה‪ ,‬את פני המרחב העיצובי המקומי והעולמי‪.‬‬ ‫הפרויקט נהגה‪ ,‬תוכנן‪ ,‬הוקם והתגבש בלוח זמנים בלתי‬ ‫אפשרי כמעט‪ ,‬שדרש את מירב ‪ ‬הגמישות‪ ,‬היוזמה‪,‬‬ ‫הקשרים והיצירתיות של כל מי שלקח בו חלק‪ ,‬כמו‬

‫גם עבודה מהירה במשאבים מוגבלים‪ ,‬התבססות‬ ‫על שיתופי פעולה עם קבוצות וגורמים פעילים בעיר‬ ‫ומחוצה לה‪ ,‬יצירת חיבורים וקישורים‪ ,‬קבלת שינויים‬ ‫ויכולת להיענות במהירות לאתגרים חדשים‪ .‬לא פעם‬ ‫התבקשנו להמציא פתרונות יצירתיים‪ ,‬ולשם כך‬ ‫פעלנו יחד כצוות נחוש וחדור אמונה ומטרה‪ .‬השבוע‬ ‫הזה מייצג במידה‪ ‬רבה את האתגרים העומדים בפני‬ ‫המעצבים של היום‪ ,‬אך בה בעת הוא מסמל את העושר‬ ‫של המרחב היצירתי שפעולות מעין אלו מייצרות ואת‬ ‫החשיבות של תחום העיצוב בעולם כיום‪.‬‬ ‫אנו שמחים וגאים להגיע למעמד זה היום ועינינו‬ ‫נשואות קדימה‪ ,‬לשבועות העיצוב של השנים הבאות‪.‬‬ ‫אנו מקווים שצדה החיובי של הקומבינה – הרוח‬ ‫היזמית והקהילתית המאפיינת אותה – ימצא חיזוק‬ ‫ועידוד מצד גורמים ומוסדות ציבוריים ופרטיים‬ ‫שיאפשרו לעיצוב הישראלי להתחזק ולשגשג‪.‬‬ ‫אנו מאמינים ומקווים שרוחב היריעה של שבוע‬ ‫העיצוב ומימדיו החדשים יסייעו להפיכתו לצומת‬ ‫מרכזי של פיתוח‪ ,‬חדשנות וחשיפה בארץ ובעולם‪.‬‬ ‫אחרי שנים ‪ ‬רבות‪ ,‬אנחנו מקווים ליצור בית אמיתי‬ ‫למעצבים ישראלים‪.‬‬ ‫אנו מזמינים אתכם לבוא וליהנות מאירועי שבוע‬ ‫העיצוב השונים‪ ,‬וממגזין מיוחד זה‪ ,‬שנרקם גם הוא‬ ‫מתוך שיתוף פעולה עם שותפינו מהאתר "ערב ‪ ‬רב"‪.‬‬ ‫ענת ספרן ‪ -‬מנהלת אמנותית‬ ‫שראון פז ‪ -‬אוצר ראשי‬ ‫איילת דרור ‪ -‬מנהלת כללית‬

‫תודות‪ :‬למי שהאמין בחזון שלנו וסלל את הדרך למימושו‪ :‬הרשות לפיתוח ירושלים‪ ,‬משרד ירושלים ומורשת‪ ,‬עיריית ירושלים‪ ,‬עדן ‪ -‬החברה לפיתוח מרכז ירושלים וחברת רן וולף – תכנון‬ ‫אורבני וניהול פרויקטים בע״מ | לכל השותפים שהתגייסו ולקחו חלק פעיל ברוחב היריעה של השבוע‪ :‬המוזיאון לאמנות האסלאם‪ ,‬מוסללה‪ ,‬נחלתה‪ ,‬חברי מתחם בצלאל‪-‬ש״ץ‪ ,‬מוזיאון המדע‬ ‫ע״ש בלומפילד‪ ,‬מתחם התחנה הראשונה‪ ,‬קואופרטיב העיצוב הירושלמי‪ ,‬״ערב רב״ ואיילה מוזס | לאקדמיות לעיצוב שנרתמו לחשיפה של מיטב היצירה המתקיימת בהן‪ :‬בצלאל‪ ,‬מכללת הדסה‪,‬‬ ‫המכללה למינהל‪ ,‬המכון הטכנולוגי חולון‪ ,‬בית־הספר מוסררה והמעבדה לעיצוב היברידי באוניברסיטה העברית | לעושים במלאכות השונות‪ :‬מורן פז וליאור וילנצ׳יק ‪ -‬מורן פז תקשורת‪,‬‬ ‫שירה גליק‪ ,‬שרי דיין‪-‬גרדין ואיתם טובול ‪ -‬סטודיו גרוטסקה‪ ,‬גידי ליס‪ ,‬אופיר שרביט‪ ,‬דקלה עוז ‪ -‬גידי ליס הפקה בע״מ‬ ‫תודה מיוחדת לטל ארז‪ ,‬אוצר ומעצב התערוכה המרכזית‪.‬‬ ‫ומעל הכל תודה לכל חברי הצוות שעמלו יומם וליל על כל פרטי האירוע‪ :‬דניאל נחמיאס‪ ,‬ניצן קרוקר‪ ,‬ליאת כהן ואיה גבריאל‪.‬‬

‫‪19.5.16‬‬

‫ ‬

‫ ע ר ב ר ב ‪ .‬ש ב ו ע ה ע י צ ו ב ב י ר ו ש ל י ם ‪2 0 1 6‬‬

‫‪5/‬‬

‫‪www.erev-rav.com‬‬ ‫גליון "קומבינה" של כתב־ העת "ערב רב" רואה אור‬ ‫במסגרת שבוע העיצוב בירושלים ‪2016‬‬

‫مجلة "كومبينة" من بيت مجلة "عيرف راف" تصدر بأطار‬ ‫أسبوع التصميم في القدس ‪٢٠١٦‬‬ ‫‪The "Combination" (Kombina) issue of Erev Rav‬‬ ‫‪- Art and Culture magazine is published as part of‬‬ ‫‪Design Week in Jerusalem 2016‬‬

‫עורכים ראשיים‪ :‬רונן אידלמן‪ ,‬יונתן אמיר‬ ‫עיצוב‪ :‬אביגיל רוביני‬ ‫עריכה‪ :‬רחל פרץ‬ ‫תרגום מאנגלית‪ :‬עודד לונאי‬ ‫מודעות‪ :‬שקד סבג‬ ‫הפקה‪ :‬הדס גולן‬ ‫מו״ל‪ :‬״ערב רב״‪ ,‬כתב־ עת מקוון‬ ‫לאמנות‪ ,‬תרבות וחברה‬ ‫הפועל מבית הנסן‪ ,‬ירושלים‬ ‫בסיוע מועצת הפיס לתרבות ולאמנות‬

‫דפוס‪ :‬דפוס איילון‪ ,‬ירושלים‪ ,‬מאי ‪2016‬‬ ‫גופן‪ :‬הדסה_קו‪ ,‬מיכל סהר ‪ -‬הגילדה‬ ‫ליצירת קשר‪:‬‬ ‫‪erevravmail@gmail.com‬‬ ‫בשער‪ :‬ורד נסים‪ ,‬ללא כותרת‪ ,‬מתוך הסדרה‬ ‫"פנטזי הנדס"‪ ,‬מיצב‪ 140X140 ,‬ס"מ‪.2014 ,‬‬ ‫צילום‪ :‬ורד נסים‬

‫‪JERUSALEM CENTER DEVELOPMENT COMPANY L TD‬‬

‫ ‬ ‫ערב רב‪ .‬שבוע העיצוב בירושלים ‪2016‬‬

‫דבר העורכים‬ ‫כיצד לתרגם "קומבינה"‪ ,‬מלה שמקורה זר‪ ,‬אך‬ ‫השתרשה בעברית וקיבלה משמעות מקומית‬ ‫ייחודית? המושג האנגלי ‪ combination‬מתייחס להלחם‬ ‫או הרכבה – קומבינציה‪ .‬אולם קומבינציה אינה‬ ‫קומבינה‪ ,‬גם אם יש קשר‪ ‬בין השתיים‪ .‬ייתכן שמקור‬ ‫המושג הישראלי מגיע מספרם הסאטירי של איליה‬ ‫אילף ויבגני פטרוב “שנים‪-‬עשר הכסאות"‪ ,‬שנכתב‬ ‫בברית‪-‬המועצות בשנות ה‪ 20-‬של המאה ה‪.20-‬‬ ‫גיבור הספר‪ ,‬שמסרב לעבוד בשביל הממשל הסובייטי‬ ‫ומחפש דרכים לא חוקיות להרוויח מיליונים‪,‬‬ ‫מכונה "הקומבינטור הגדול" ‪ -‬כינוי שמקורו בתורת‬ ‫הקומבינטוריקה המתמטית‪.‬‬ ‫יש המתרגמים "קומבינה" למונח האנגלי ‪life‬‬ ‫‪ ,hacking‬שמתייחס לפתרונות יצירתיים‪ ,‬לא שגרתיים‬ ‫ולעתים גם לא ממש חוקיים לבעיות שדורשות‬ ‫חיבורים ייחודיים בין תחבולה לשרלטנות‪ .‬בתחומים‬ ‫שונים‪ ,‬ובכללם כמה שמתוארים בגיליון‪ ,‬הקומבינה‬ ‫היא מוצא הכרחי‪ ,‬מקורי‪ ,‬אנרכיסטי אך גם ממסדי‪,‬‬ ‫וכמו במקרה של ההאקרים‪ ,‬הוא אינו בהכרח שלילי‪ .‬‬ ‫אמנים ומעצבים פועלים לרוב כעובדים עצמאיים‬ ‫– פרילנסרים המספקים שירותים מחוזה לחוזה‪.‬‬ ‫בעידן הדיגיטציה‪ ,‬עובדי המעמד היצירתי יוצרים בלי‬ ‫בוסים‪ ,‬אבל גם בלי זכויות‪ .‬רבים מהם מעצבים לוגו‬ ‫תמורת ‪ 50‬דולר‪ ,‬אתר אינטרנט תמורת מעט מזה‪,‬‬ ‫וקומפוזיציה מוזיקלית לסרט במחיר שעת עבודה‪.‬‬ ‫כדי לשרוד הם נדרשים לקמבן את חייהם המקצועיים‬ ‫ולהיות בעלי אמצעי הייצור וההפצה‪ ,‬להבין בתכנות‪,‬‬ ‫במיתוג‪ ,‬בניהול‪ ,‬בשיווק‪ ,‬בפיתוח ועוד‪ .‬‬ ‫גיליון זה מבקש לבחון את צורותיה השונות של‬ ‫הקומבינה‪ ,‬את ביטוייה האמנותיים והעיצוביים‪ ,‬את‬ ‫מניעיה הפוליטיים ואת אופייה של חברה שקומבינה‬ ‫היא מושג מרכזי בשיח שלה‪ .‬‬ ‫הגיליון נפתח ב"מניפסט הקומבינה" של רות‬ ‫פלמון‪ ,‬הקורא למעצב הישראלי לאמץ אותה‬ ‫כדרך חיים מודעת‪ .‬עמוס נוי מאבחן במאמרו את‬ ‫הקומבינטור‪ ,‬הפראייר וזה שביניהם‪ ,‬ומולו מתאר‬ ‫שלום בוגוסלבסקי את החיבור בין המסורת היהודית‬ ‫לישראליות כ"שלטון המקים לו מנגנונים עוקפי‬ ‫שלטון שיקמבנו אותו‪ ,‬והוא אותם"‪ .‬‬ ‫מאמרו של מושון זר‪-‬אביב‪" ,‬דיס‪-‬אינפוגרפיקה"‪,‬‬ ‫עוסק בקשרים ובשקרים הבאים לידי ביטוי בעיצוב‬

‫‪19.5.16‬‬

‫מידע‪ ,‬ומאמרה של הדס זמר‪-‬בן‪-‬ארי עוסק בזיקות‬ ‫שבין עיצוב לכלכלת שוק וחושף את הדינמיקה‬ ‫המשפחתית בין השניים‪ .‬הדס גולן בוחנת פתרונות‬ ‫טכנולוגיים ועיצוביים לבעיות הלכתיות‪.‬‬ ‫שבוע העיצוב בירושלים מתקיים השנה בכמה‬ ‫מוקדים‪ ,‬ובהם בית הנסן‪ ,‬בניין כלל ווילה שרובר‪,‬‬ ‫שעל גלגוליה מלב האצולה הירושלמית לפיל לבן‬ ‫כותב מריק שטרן‪ .‬על נסיון המהפכה באמצעות‬ ‫אמנות אקולוגית שמחוללת קבוצת מוסללה בבניין‬ ‫כלל כותב יונתן אמיר‪ ,‬ששוחח עם מתן ישראלי‪,‬‬ ‫חבר הקבוצה‪ .‬מאמרה של הדס קידר עוסק בקבוצה‬ ‫אחרת הפועלת על קו התפר שבין אמנות‪ ,‬עיצוב‪,‬‬ ‫אדריכלות ותכנון אורבני – אסמבל‪ ,‬זוכת פרס טרנר‬ ‫היוקרתי לאמנים בריטים לשנת ‪ ,2015‬שהבחירה‬ ‫בה עוררה סערה בעולם האמנות‪.‬‬ ‫במאמרו "העולם שייך למנציחים" בוחן דוד‬ ‫שפרבר את תערוכותיה של חגית לאלו במוזיאונים‬ ‫הגדולים כדוגמה לאחת הדרכים לבנות שם בעולם‬ ‫האמנות‪ .‬קומבינה אמנותית שונה בתכלית מאתרת‬ ‫מורן שוב דווקא ברגעים לא‪-‬אמנותיים לכאורה‪ ,‬כמו‬ ‫השבת פסלו של מנשה קדישמן לכיכר הבימה אחרי‬ ‫שלוש שנות אחסון‪ .‬אילה מוזס ושמיל הולנד כותבים‬ ‫על קוגל כקומבינת מזון‪ ,‬תרבות‪ ,‬אילוצים והיסטוריה‪.‬‬ ‫קומבינות עוקפות‪ ,‬נזילות‪ ,‬שלטוניות ואישיות באות‬ ‫לשיא במאמרה הנוקב של ליאורה לופיאן‪ .‬‬ ‫כפי שנרמז בשמו‪ ,‬גם "ערב רב" הוא קומבינציה –‬ ‫ערבוב של חומרים רבים שיוצרים כתב‪-‬עת לאמנות‬ ‫ותרבות‪ ,‬תוך שיטוט בין אדריכלות‪ ,‬עיצוב‪ ,‬מחול‪,‬‬ ‫קולנוע‪ ,‬שירה‪ ,‬פילוסופיה‪ ,‬היסטוריה‪ ,‬ביקורת‬ ‫תרבות‪ ,‬הגות יהודית ואקטואליה‪" .‬ערב רב" הוא‬ ‫גם קומבינה‪ ,‬הבאה לידי ביטוי בניסיון לקיים כתב‪-‬‬ ‫עת ביקורתי לאמנות ותרבות בתנאים פוליטיים‬ ‫וכלכליים לא פשוטים‪.‬‬ ‫גליון "קומבינה" מצטרף לשלושה גליונות מודפסים‬ ‫קודמים בהוצאת כתב‪-‬העת "ערב רב"‪ 6" :‬ימים ביוני‬ ‫– מסע לשחרור ירושלים" (‪ ,2011‬בשיתוף גיא ברילר‬ ‫ועונת התרבות בירושלים); "תל‪-‬אביב עיר עולם" (‪,2012‬‬ ‫בשיתוף מינהלת עיר‪-‬עולם); ו"חיפה‪ .‬מרחב מעורב"‬ ‫(‪ ,2013‬בשיתוף מינהלת עיר‪-‬תחתית ובית הגפן)‪ .‬‬

‫יונתן אמיר ורונן אידלמן‬

‫"מעשה העיצוב‪ ,‬שהיה‬ ‫בעבר נחלתם של סוכני‬ ‫תרבות בעלי סמכות‬ ‫מקצועית ומעמד‪ ,‬גם הוא‬ ‫הושטח וקודד והופץ‪.‬‬ ‫הקאנון של הגוף החדש‬ ‫נכתב על־ידי בלוגרים‪,‬‬ ‫מופץ בחשבונות אינסטגרם‬ ‫ומשוכפל בפינטרסט‪.‬‬ ‫הקאנון מורכב מדימויים‬ ‫מושטחים‪ ,‬שנינות ויזואלית‬ ‫ומודלים תלת־מימדיים‬ ‫באתרי שיתוף מוכנים‬ ‫להורדה ולהדפסה"‬

‫אחד המניפסטים המשפיעים‬ ‫ביותר בתולדות המערב‪ ,‬ויש‬ ‫האומרים אחד הטקסטים המשי‬ ‫פיעים ביותר בתולדות המערב‪,‬‬ ‫הוא אותם דפים שנדפסו בלשכה‬ ‫של "חברת ההשכלה לפועלים"‬ ‫בשנ ת ‪ .1848‬המניפסט הקומונ�י‬ ‫סטי‪ ,‬חזונה של המפלגה הקומוי‬ ‫ניסטית‪ ,‬פותח בניתוח היסטורי‪,‬‬ ‫כלכלי וחברתי של השיטה הבוי‬ ‫רגנית הקפיטליסטית הקיימת‬ ‫ומסביר מדוע היא נדונה לכישלון‪.‬‬ ‫לאחר מכן הוא מציע פרוגרמה‬ ‫לשינוי‪ ,‬עשר דרכים לתיקון המצב‪.‬‬ ‫השפעתו של המניפסט הקוי‬ ‫מוניסטי רחבה הרבה יותר מאשר‬ ‫כינון משטרים קומוניסטיים; סדר‬ ‫היום של המניפסט הוא במידה‬ ‫רבה מאוד סדר יומה של כל דמוי‬ ‫קרטיה מערבית כיום‪ .‬לדוגמה‪,‬‬ ‫שבע מבין עשר הדרכים הללו‬ ‫מיושמות במדינת ישראל‪ .‬אנו‬ ‫חיים בחברה שאימצה למעשה‬ ‫את הערכים הגלומים במניפסט‬ ‫הקומוניסטי‪ .‬לא רק התוכן‪ ,‬אלא גם הרטוריקה הייחודית של המניפסט הקוי‬ ‫מוניסטי מהדהדת בתרבות המערבית עד היום‪" .‬רוח בלהות מהלכת על פני‬ ‫אירופה – רוח הבלהות של הקומוניזם"‪ ,‬כך נפתח המניפסט‪ ,‬דימוי שכותבים‬ ‫רבים שאלו מאז‪.‬‬ ‫צורת כתיבה זו – המאופיינת על‪-‬ידי שלושה מרכיבים‪ :‬פנייה אל הרגש‬ ‫באמצעות שפה דרמטית‪ ,‬ביקורת על המצב הקיים והצעת פרוגרמה לפעולה‬ ‫– אומצה על‪-‬ידי מגוון של תנועות תרבותיות ואמנותיות במהלך המאה ה‪.20-‬‬ ‫בתחום האדריכלות‪ ,‬אחד המניפסטים המפורסמים הוא "מניפסט האדריכלות‬ ‫הפוטוריסטית"‪ ,‬שנכתב על‪-‬ידי האדריכל אנטוניו סנט'אליה בשנת ‪.1914‬‬ ‫"אין אדריכלות מאז שנת ‪ ,"1700‬פותח סנט'אליה את המניפסט שלו‬ ‫בהצהרה דרמטית‪ .‬מושא המתקפה הוא הסגנון האדריכלי הניאו‪-‬קלאסי‪,‬‬ ‫שמציג עיטורים היסטוריים על שלדים מודרניים של בטון מזוין‪" .‬חנופות‬ ‫אדריכליות אלו מתקבלות באיטליה בברכה"‪ ,‬ממשיך סנט'אליה‪ ,‬ומציע‬ ‫תוכנית פעולה בת שמונה נקודות למיגור התופעה – תוכנית שרובה היה‬ ‫מתקבל באהדה בכל סטודיו לאדריכלות גם היום‪.‬‬ ‫האדריכלות המודרנית‪ ,‬שנדרשת להביא רוח חדשה‪ ,‬להחריב את המסורת‪,‬‬ ‫להמציא את עצמה מחדש‪ ,‬משופעת בטקסטים עם אופי נחרץ‪ ,‬שפה עתירת‬ ‫דמיון ודרישה לפעולה מיידית‪ .‬אולם האופטימיות של האדריכלות עלתה‬ ‫השמימה כענן אבק יחד עם השיכונים המודרניים‪ ,‬והותירה אותנו מגששים‬ ‫באופן ספקני וזהיר אחר הפרוגרמה הבאה‪ .‬כשרוברט ונטורי כותב את‬ ‫"מורכבות וסתירה באדריכלות" בשנת ‪( 1966‬עשר שנים לפני האירוע שמסמן‬ ‫יותר מכל את קצו של המודרניזם באדריכלות – הריסתם של השיכונים של‬ ‫סנט‪-‬לואיס בפיצוץ מתוכנן)‪ ,‬הוא מכנה את הטקסט "מניפסט עדין"‪ .‬ונטורי‬ ‫משתמש בשפה זהירה ומסויגת‪ .‬הוא מציין את העדפותיו האישיות‪ ,‬ומציג‬ ‫בפנינו מגוון של אפשרויות‪" .‬אני מחבב מורכבות וסתירה באדריכלות"‪ ,‬פותח‬ ‫ונטורי‪ ,‬ובפסקה השלישית הוא מציע‪" :‬אדריכלים אינם יכולים להרשות‬ ‫לעצמם יותר להיות מאוימים על‪-‬ידי השפה המוסרית והטהרנית של‬ ‫האדריכלות המודרנית האורתודוקסית"‪.‬‬ ‫אין אנו יכולים להרשות לעצמנו להיות מאוימים‪ .‬כעשור לאחר מכן‬ ‫מפרסם רם קולהאס את ספרו "הזיית ניו‪-‬יורק‪ :‬מניפסט רטרואקטיבי‬ ‫למנהטן"‪ .‬המניפסט הרטרואקטיבי של קולהאס מספק תיאוריה ופרוגרמה לא‬ ‫עבור העתיד‪ ,‬אלא עבור תופעה שכבר קרתה‪" :‬מנהטניזם"‪ .‬ונטורי וקולהאס‪,‬‬ ‫שני עמודי תווך של התקופה הפוסט‪-‬מודרנית באדריכלות‪ ,‬קובעים את הטון‪:‬‬ ‫לא עוד פרוגרמות נחרצות המחוללות עתיד טוב יותר‪ ,‬אלא אמירות מורכבות‪,‬‬ ‫ריבוי אפשרויות וקבלה והערכה מחדש של הקיים‪.‬‬ ‫כמעט כשנדמה כי כבר אין יותר מקום למניפסטים שזורים בדימויים‬ ‫‪19.5.16‬‬

‫עשירים והוראות נחרצות‪ ,‬מגיח מתחום אחר לחלוטין‪ ,‬הקולנוע‪ ,‬טקסט מסקרן‬ ‫שמצליח להניע במאים לפעולה ולייצר איכות אסתטית חדשה‪ .‬המניפסט של‬ ‫"דוגמה ‪ ,"95‬שקבוצת במאים מדנמרק מפרסמים בשנת ‪ ,1995‬הוא מניפסט‬ ‫מהסוג המודרני‪'" .‬דוגמה ‪ '95‬היא תוכנית הצלה!"‪ ,‬נכתב בו‪ .‬מטרת המניפסט‬ ‫היא להציל את הקולנוע מהמצב הקשה שאליו נקלע – העיסוק באשליות‪,‬‬ ‫באפקטים‪ ,‬בטריקים ובתעלולים‪ ,‬והתרחקות מהאמת‪.‬‬ ‫כמו במניפסט הקומוניסטי‪ ,‬במאי "דוגמה ‪ "95‬מציעים פרוגרמה לפעולה‪.‬‬ ‫"נדר הטהרה" שהם מזמינים במאים לחתום עליו מבוסס על שבעה כללים‬ ‫קונקרטיים האוסרים על שימוש באפקטים ומתווים דרך עבודה צנועה‪ ,‬דלת‬ ‫אמצעים‪ .‬באמצעות שמירה על צניעות הפקתית‪ ,‬הם מבקשים להתקרב אל‬ ‫האמת‪ .‬סרט ה"דוגמה" המפורסם ביותר‪" ,‬החגיגה"‪ ,‬מספר את סיפורו של‬ ‫בן המתעמת עם אביו שהתעלל בו מינית בעיצומה של חגיגת יום‪-‬ההולדת‬ ‫של האב‪ .‬הסרט צולם בתקציב של ‪ 1.3‬מיליון דולר‪ .‬לשם השוואה‪ ,‬הסרט‬ ‫"טיטאניק"‪ ,‬שהופק באותה התקופה‪ ,‬עלה כ‪ 200-‬מיליון דולר‪ .‬האסתטיקה‬ ‫האמנותית של "דוגמה ‪ "95‬לא רק מספרת סיפורים אמיתיים‪ ,‬אלא גם‬ ‫מייצרת עולם שבו תעשיית הקולנוע יכולה לשגשג בתקציבים צנועים‬ ‫ובמדינות צנועות‪.‬‬ ‫בתחומי העיצוב המניפסט הוא כלי רב עוצמה – הוא טקסט שמניע‬ ‫לפעולה‪ ,‬פעולה שמחוללת שינוי‪ ,‬שינוי חברתי‪/‬תרבותי הבא לידי ביטוי‬ ‫בשפה אסתטית חדשה‪ .‬אני מבקשת להניח רגע בצד את הזהירות‬ ‫והספקנות הפוסט‪-‬מודרניות‪ ,‬לאמץ קול מודרני ונועז ולדמיין כיצד ייראה‬ ‫מניפסט הקומבינה‪.‬‬

‫"חופרים‪ ,‬חופרים‪ ,‬ואיפה שיש‬ ‫חול – ממשיכים"‬ ‫אנו חיים בעולם של מידע‪ .‬אבריה הפנימיים של התרבות האנושית‬ ‫– הידע‪ ,‬המוסר‪ ,‬האמנות – הושטחו וקודדו לביטים ולפולסים חשמליים‬ ‫שנעים במהירות האור על פני הגלובוס ומפוענחים חזרה כמידע בתחנות‪-‬‬ ‫קצה אלחוטיות וסלולריות‪ .‬זהו הגוף החדש של התרבות האנושית; גוף‬ ‫נעדר היררכיה‪ ,‬ללא מרכז‪ ,‬גוף פתוח וזמין לכל‪ ,‬גוף הנכתב מחדש ומשתנה‬ ‫בקצב מסחרר‪.‬‬ ‫מעשה העיצוב‪ ,‬שהיה בעבר נחלתם של סוכני תרבות בעלי סמכות‬ ‫מקצועית ומעמד‪ ,‬גם הוא הושטח וקודד והופץ‪ .‬הקאנון של הגוף החדש‬ ‫נכתב על‪-‬ידי בלוגרים‪ ,‬מופץ בחשבונות אינסטגרם ומשוכפל בפינטרסט‪.‬‬ ‫הקאנון מורכב מדימויים מושטחים‪ ,‬שנינות ויזואלית ומודלים תלת‪-‬ממדיים‬ ‫באתרי שיתוף מוכנים להורדה ולהדפסה‪ .‬הקאנון‪ ,‬שהיה פעם בשליטתם‬ ‫של מחזיקי עמדות כוח‪ ,‬הפך לוויראלי‪ .‬במהירות האור הוא נע מקצה לקצה‬ ‫של העולם‪ ,‬משכפל את עצמו ומגשים את עצמו באמצעות סוכנים אנושיים‬ ‫משעתקים‪ ,‬או ישירות על‪-‬ידי מדפסות תלת‪-‬ממדיות‪ .‬צורתו ואיכותו של‬ ‫עולם העיצוב מתגשמות לא דרך מעשה עיצוב שמתבצע על‪-‬ידי סוכן תרבות‬ ‫אנושי כבצורתו הקודמת‪ ,‬אלא בצורתו החדשה – ה"עיצוב‪/‬מידע"‪ ,‬פיסות‬ ‫קוד שמשכפלות את עצמן במרחבי הרשת ומתממשות לעיצוב באמצעות‬ ‫השתלטות על סוכנים אנושיים‪.‬‬ ‫בארצות עם מסורת עיצובית יציבה‪ ,‬נתקלים הווירוסים של ה"עיצוב‪/‬‬ ‫מידע" בתגובת הגוף הישן‪ .‬הם תוקפים את אבריו הפנימיים ומותקפים‬ ‫בחזרה על‪-‬ידי הגוף‪ .‬הגוף מאט את התפשטות הווירוס‪ ,‬והווירוס משנה את‬ ‫הקוד הגנטי של הגוף‪ .‬גוף חדש נוצר‪ .‬בארצות אלו המעצב‪ ,‬מגובה במערכות‬ ‫תמיכה של גופים ממשלתיים‪ ,‬ארגונים מקצועיים ומסורת אקדמית‪ ,‬הוא חיל‬ ‫החלוץ של המלחמה בוויראליות המושטחת של ה"עיצוב‪/‬מידע"‪ .‬בהשוואה‬ ‫למדינות מערביות אחרות‪ ,‬מדינת ישראל סובלת מכשל חיסוני עיצובי ארוך‬ ‫שנים‪ .‬ללא תמיכה ממשלתית‪ ,‬ללא ארגונים מקצועיים‪ ,‬ללא מסורת‪ ,‬מגובה‬ ‫רק על‪-‬ידי מחלקות לעיצוב במוסדות אקדמיים‪ ,‬פועל המעצב הישראלי‬ ‫נטול הגנה‪ ,‬נטול יציבות‪ ,‬בעולם מקודד‪ ,‬משתנה‪ ,‬מהיר‪ .‬הדרך היחידה לשרוד‬ ‫היא לעשות קומבינה‪ ,‬לאמץ את דרכי הפעולה הוויראליות‪ ,‬לתקוף מערכות‬ ‫יציבות ולהשמיש אותן למטרתו‪.‬‬ ‫רות פלמון היא אדריכלית בוגרת בצלאל ו‪ MIT-‬ומרצה בפקולטה‬ ‫לעיצוב במכון הטכנולוגי בחולון‬ ‫ ‬

‫ ע ר ב ר ב ‪ .‬ש ב ו ע ה ע י צ ו ב ב י ר ו ש ל י ם ‪2 0 1 6‬‬

‫‪7/‬‬

‫ מניפסט הקומבינה ‪-‬‬‫רות פלמון‬

‫אנו קוראים למעצב הישראלי לאמץ את הקומבינה‪:‬‬

‫להשתנות‪ ,‬לאמץ אסטרטגיות פעולה חדשות‪,‬‬ ‫להפגין יוזמה‪ ,‬יכולת אלתור ותגובה בזמן אמת‪.‬‬ ‫כמו וירוס‪ ,‬על המעצב הישראלי להיות יזם‪,‬‬ ‫רב־תחומי‪ ,‬מסתגל במהירות ואיש צוות‪.‬‬ ‫עליו לעקוף מערכות ביורוקרטיות‬ ‫או להכפיף אותן למטרותיו‪ ,‬לפעול בגמישות‪,‬‬ ‫לפעול בתוך עולם העיצוב‪/‬מידע‬ ‫ולאמץ את דרכיו המהירות‪.‬‬ ‫מעצב הקומבינה ישאף לדרכי הפעולה הבאות‪:‬‬ ‫‪/1‬‬

‫מעצב הקומבינה יעבוד בצוות‪ .‬הצוות חזק יותר מסך מרכיביו‪.‬‬ ‫חברי הצוות יתמכו זה בזה‪ .‬צוותים יוקמו ויפורקו עבור כל‬ ‫פרויקט או יוזמה על־פי הצורך‪ .‬מבנה הצוות יהיה גמיש‬ ‫ונטול היררכיה‪.‬‬

‫‪/2‬‬

‫מעצב הקומבינה ישאף לעבוד בצוותים רב־תחומיים‪ .‬לתוצרי‬ ‫הצוות הרב־תחומי שרידות גבוהה יותר‪ ,‬כיוון שהם נשענים‬

‫‪/3‬‬

‫מעצב הקומבינה יגייס משאבים בכל דרך אפשרית‪ ,‬רשמית‬ ‫ולא רשמית‪ .‬הוא יגייס תמיכה ממשלתית ותמיכה מהתעשייה‪,‬‬ ‫ישתמש בתשתית האקדמיה‪ ,‬יגייס מימון המונים‪ ,‬יבקש טובות‬ ‫מחבריו‪ ,‬יעניק טובות בתמורה ויסחר בהגינות עם סטודנטים‬

‫‪/5‬‬

‫מעצב הקומבינה יפעל באופן ההולם את החוק‪ ,‬אך בלי‬ ‫להיתמך על־ידי החוק‪ .‬הוא יעקוף מערכות ביורוקרטיות‬ ‫עד כמה שניתן‪ .‬הוא ימעיט בחוזים מחייבים‪ ,‬ולא יתעקש‬ ‫על זכויות יוצרים‪ .‬עבור מעצב הקומבינה‪ ,‬רעיון‪/‬עיצוב‬ ‫ששוכפל הוא רעיון שמימש את עצמו וקיבל חיים משל‬ ‫עצמו‪ .‬מעצב הקומבינה יהיה יצרן של רעיונות‪/‬עיצובים‬ ‫ויראליים גמישים ומשתכפלים‪ ,‬המבין את מקומו הצנוע‬ ‫בתוך הרשת הגלובלית של עיצוב‪/‬מידע‪.‬‬

‫‪/6‬‬

‫עם אימוץ דרך פעולה זו‪ ,‬מעצב הקומבינה מצהיר שהוא‬ ‫עובר צד – מעתה הוא אינו עוד חלק מהממסד העיצובי‪,‬‬ ‫אלא חלק מתופעת העיצוב‪/‬מידע הוויראלית התוקפת‬ ‫את הממסד ומשנה את הקוד הגנטי שלו תוך כדי תנועה‪.‬‬ ‫מטרתו האולטימטיבית של מעצב הקומבינה היא חיים‬ ‫של יצירה‪ .‬דרך הפעולה שלו מתאימה את עצמה‬ ‫למציאות שבה הוא חי‪.‬‬

‫על כמה תחומי ידע‪.‬‬

‫שיעניקו לו משאבי אנוש תמורת הזדמנויות למידה‪.‬‬

‫‪/4‬‬

‫המשאב החשוב ביותר של מעצב הקומבינה הוא ההתרשתות‪,‬‬ ‫הן בעולם הפיזי והן במרחב האינטרנט‪ .‬לצורך ההתרשתות הוא‬ ‫ייקח על עצמו תפקידים של יזם‪ ,‬סוחר‪ ,‬איש תיאוריה‪ ,‬אמן או‬ ‫כל דרך פעולה שיכולה לקדם את נוכחותו ברשת ובעולם‪.‬‬

‫ ‬ ‫ערב רב‪ .‬שבוע העיצוב בירושלים ‪2016‬‬

‫‪19.5.16‬‬

‫‪9/‬‬

‫קבוצת אסמבל הבריטית‪ ,‬פורטרט קבוצתי‪ .2014 ,‬צילום‪ :‬אסמבל‬

‫האמנות תחת ההגדרה שאמנות היא יצירה המבוצעת‬ ‫בידי אמן – טובה או גרועה כאשר תהיה‪.‬‬ ‫זכייתה של קבוצת אסמבל מאתגרת את שדה‬ ‫האמנות מחדש וטורפת את הנחות היסוד הבסיסיות‬ ‫בנוגע לשאלה "מיהו אמן"‪ .‬שדה האמנות מתפצל‬

‫בין אלה הרואים בהתבדלות האמנות הפלסטית‬ ‫מדיסציפלינות אחרות צורך בסיסי לבין אלה הרואים‬ ‫בהרחבת "תחום השיפוט" של האמנות פוטנציאל‬ ‫חיובי לבאות‪.‬‬ ‫אלכס פרקוהרסון (‪ ,)Alex Farquharson‬מנהלו החדש‬

‫‪19.5.16‬‬

‫של מוזיאון טייט בריטניה ויו"ר הפרס השנה‪ ,‬נמנה‬ ‫עם המחנה השני‪ .‬פרקוהרסון‪ ,‬שהחליף את המנהלת‬ ‫הקודמת של המוזיאון באמצע הקדנציה‪ ,‬הגיע לטייט‬ ‫חמוש בניסיון מוכח בהקמת מוזיאון לאמנות עכשווית‬ ‫בעיר נוטינגהם‪ .‬העובדה שבחר באליסטר הדסון‪ ,‬אוצר‬

‫ ‬

‫ ע ר ב ר ב ‪ .‬ש ב ו ע ה ע י צ ו ב ב י ר ו ש ל י ם ‪2 0 1 6‬‬

‫עידן אמנות‬ ‫ועדי הבתים‬

‫השנה הוענק פרס טרנר היוקרתי לקולקטיב אסמבל ‪ -‬קבוצת‬ ‫אנשים החוצה את תחומי האמנות‪ ,‬האדריכלות והעיצוב‬ ‫ומתמקדת בפעילות חברתית על קו התפר שבין הקהילה‬ ‫לממסד‪ .‬בחירת השופטים עוררה סערה בעולם האמנות‪ ,‬שנחלק‬ ‫בין הרואים בה פריצת דרך לבין אלה המקוננים על סופה‬ ‫של האמנות כפי שהכירו לבין המצביעים על הסכנה שבגיוס‬ ‫האמנות כדי לכסות על אזלת היד של השלטונות‪ .‬סקירת מצב‬

‫הדס קידר‬

‫‪/8‬‬

‫זכייתה של קבוצת אסמבל (‪ )Assemble‬בפרס האמנות‬ ‫היוקרתי טרנר עוררה סערה בעולם האמנות‪ .‬העובדה‬ ‫שלראשונה זה ‪ 31‬שנה הוענק הפרס לקבוצה של‬ ‫"לא‪-‬אמנים" מפלגת את שדה האמנות בין אלה‬ ‫הרואים בבחירה צעד חיובי לאלה שרואים בה תחילת‬ ‫הסוף‪ .‬זכייתה של אסמבל‪ ,‬קולקטיב לונדוני‪ ,‬שברה‬ ‫יותר משיא אחד‪ :‬לא זו בלבד שאסמבל היא קבוצת‬ ‫אנשים שאינם עוסקים באמנות‪ ,‬אלא שהם גם הזוכים‬ ‫הצעירים ביותר בהיסטוריה של הפרס‪.‬‬ ‫הקבוצה‪ ,‬שנוסדה ב‪ ,2010-‬מונה ‪ 18‬חברים‪ ,‬כולם‬ ‫מתחת לגיל ‪ ,30‬והיא מקפידה לחמוק מהגדרה אחת‬ ‫לפעילותה‪ .‬תוך שהיא חוצה את תחומי האמנות‪,‬‬ ‫האדריכלות והעיצוב‪ ,‬היא מתמקדת בנתק שבין‬ ‫הקהילה לתהליכים ממסדיים של "עשיית מקום"‬ ‫(‪ ,Place making‬מלת הבאז שאולי מאפיינת יותר‬ ‫מכל את תחומי היצירה בתקופתנו)‪" .‬עשיית מקום"‪,‬‬ ‫מעין ג'נטריפיקציה עם רישיון‪ ,‬מנתבת את "המעמד‬ ‫היצירתי" הדר בערים מרכזיות לעסוק בשיפור המרחב‬ ‫הציבורי לטובת הקהילה הקיימת‪.‬‬ ‫קבוצת אסמבל מתמקדת בהסבה וחידוש של‬ ‫חללים ריקים ונשכחים‪ .‬בין הפרויקטים שלה‪ :‬יצירת‬ ‫חלל אמנות פופ‪-‬אפ במרחב לא מנוצל מתחת לכביש‬ ‫מהיר; הקמת מבנה חזרות והופעות זמני ונסיוני‬ ‫במרחבים פתוחים בצפון בריטניה; וייסודה של סדנה‬ ‫שיתופית המספקת כלי עבודה‪ ,‬הנחיה מקצועית וחלל‬ ‫עבודה לאוכלוסייה מוחלשת הזקוקה לידע בתחומי‬ ‫הבנייה והעיצוב‪.‬‬ ‫לצד הפעולות שהם מבצעים במרחבים ציבוריים‪,‬‬

‫ ‬ ‫ערב רב‪ .‬שבוע העיצוב בירושלים ‪2016‬‬

‫מציגה הקבוצה גם על במות האמנות‪ ,‬בעיקר‬ ‫תערוכות שעוסקות בנושאים אדריכליים‪ .‬אחת מהן‬ ‫כללה מיצב‪-‬מטמיע (‪ )immersive‬המשחזר בחומרים‬ ‫רכים אלמנטים של גני משחקים ברוטליסטיים משנות‬ ‫ה‪ .60-‬מיצב אחר שהציגה אסמבל הוצג במסגרת‬ ‫תערוכת המועמדים לפרס – שחזור מלא של סדנת‬ ‫יצירה שעל מדפיה מסודרים כלי בית וחפצי נוי מעשה‬ ‫ידיהם של תושבי שכונה בליברפול‪.‬‬ ‫הפעולה שזיכתה את אסמבל בפרס מתבצעת‬ ‫בשכונה בליברפול שנמצאת בסכנת הריסה זה למעלה‬ ‫מעשור‪ .‬השכונה‪ ,‬שנבנתה בשנת ‪ ,1900‬הידרדרה‬ ‫כאשר התקוממות אזרחית בשנת ‪ 1981‬הובילה לכך‬ ‫שהרשות המקומית החרימה רבים מבנייניה‪ .‬אסמבל‬ ‫נכנסה לתמונה כאשר המשא‪-‬המתן בין ארגון המייצג‬ ‫את תושבי השכונה לבין הרשות המקומית נקלע‬ ‫למבוי סתום‪ .‬הקבוצה התבקשה להציג את חזונה בר‪-‬‬ ‫הקיימא לאזור‪ ,‬בהתבסס על העבודה הרבה שתושבי‬ ‫השכונה כבר עשו‪ .‬ואכן‪ ,‬הפעולה שהציגה קבוצת‬ ‫אסמבל כוללת גיבוש התהליך ההדרגתי והמתמשך‬ ‫של טיפוח השכונה בידי התושבים לכדי פעולה של‬ ‫התחדשות אורבנית מתוזמרת‪ :‬שיפוץ מבנים‪ ,‬יצירת‬ ‫חלל ציבורי‪-‬שיתופי ואיתור הזדמנויות עבודה חדשות‬ ‫עבור התושבים‪.‬‬ ‫חברי הקבוצה מנחים בשכונה סדנאות יצירה‬ ‫המקנות לתושבים מיומנויות יצירתיות בטכנולוגיות‬ ‫פשוטות בסגנון ‪( DIY‬עשה‪-‬זאת‪-‬בעצמך)‪ .‬האסתטיקה‬ ‫של התוצרים שמייצרים התושבים מהדהדת סגנון‬ ‫אמנותי המבוסס על חוגי יצירה במתנ"סים ובחוגי‬

‫‪19.5.16‬‬

‫אמנות שכונתיים‪ .‬תערוכות של יצירות שיצרו אנשים‬ ‫שלא למדו אמנות מעודם והיו מנותקים ממוסדות‬ ‫האמנות והתרבות רווחות בשנים האחרונות‪ .‬מקור‬ ‫השראה נוסף לשורשי האסתטיקה של אסמבל הוא‬ ‫שיטות העבודה המהירות והמלוכלכות שאיפיינו את‬ ‫תנועת הפאנק הבריטית של אמצע המאה ה‪ ,20-‬אז‬ ‫שילוב בין אמנות‪ ,‬עיצוב‪ ,‬מוזיקה ואופנה הוליד סוגה‬ ‫של עטיפות תקליטים‪ ,‬פוסטרים ופלאיירים שיצאו נגד‬ ‫החלקלקות התאגידית באמצעים זולים ופשוטים‪.‬‬ ‫ואולם‪ ,‬אם הפאנק הוא השכן עם המוהיקן‬ ‫והפירסינג מקומת המרתף‪ ,‬אסמבל הם השכנים‬ ‫החנונים שמתנדבים לוועד הבית‪ .‬הסערה‬ ‫סביב הבחירה בקבוצה לפרס טרנר‪ ,‬המבקש‬ ‫"לחגוג התפתחויות חדשות באמנות הבריטית‬ ‫העכשווית"‪ ,1‬מזכירה גרסה‪-‬לייט של הסנסציות‬ ‫התקשורתיות שנקשרו עם תערוכות המועמדים‬ ‫(‪ )shortlist‬לפרס בשנות ה‪ 90-‬ובשנות האלפיים‪.‬‬ ‫היצירה "המיטה שלי" של טרייסי אמין‪ ,‬למשל‪ ,‬כללה‬ ‫מצעים מוכתמים בנוזלי גוף‪ ,‬קונדומים משומשים‬ ‫ותחתונים מלוכלכים‪ ,‬ועוררה תגובות זועמות מצד‬ ‫הקהל‪ ,‬שכללו קפיצה על המיטה ושכיבה בין סדיניה‪.‬‬ ‫"עבודה מס' ‪ :227‬אורות נדלקים ונכבים" (‪ )2001‬של‬ ‫מרטין קריד עוררה זעם גם היא‪ .‬קריד הציג אולם‬ ‫תצוגה ריק שהאורות בו נדלקו ונכבו שוב ושוב‪ .‬כותבת‬ ‫שורות אלו נכחה באולם כאשר אחת המבקרות בו‬ ‫השליכה ביצים לעבר הקיר‪ ,‬במחאה על "התעלול‬ ‫היחצני" של קריד‪ ,‬לדבריה‪ .‬הדיון הציבורי עסק בשעתו‬ ‫בשאלה "מהי אמנות"‪ .‬לנוכח שאלה זו התלכד שדה‬

‫ביץ' מדגים את האופן שבו‬ ‫השיפוט המוסרי השתלט‬ ‫על היצירה עד לאבסורד‪.‬‬ ‫"לא ראינו מאות מבקרים‬ ‫עוזבים גלריות במחאה על‬ ‫שלא היו שותפים בעשיית‬ ‫הציורים המוצגים‪ .‬נדמה‬ ‫כי אבדה לנו היכולת‬ ‫להעריך את כל הספקטרום‬ ‫של צורות מעורבוּת כאשר‬ ‫מדובר באמנות במעורבות‬ ‫הקהילה"‬ ‫שעמדו חסרי אונים אל מול הרשויות‪.‬‬ ‫הבחירה באסמבל היא הבחירה ה"נכונה" משום‬ ‫שהקבוצה הצליחה להפנים את המכשולים הרבים‬ ‫העומדים בפני מי שפועלים במרחב הציבורי בשיתוף‬ ‫התושבים‪ .‬ראשית‪ ,‬כקבוצה היא משוחררת מהחשדנות‬ ‫המתלווה אל פרויקטים יחידניים של "אסתטיקת‬ ‫יחסים"‪ .‬שנית‪ ,‬היא מערבת את הקהילה בשלב מוקדם‬ ‫מאוד בתהליך ולאורך זמן‪ ,‬וכך מעניקה לה תחושה‬ ‫של "השתתפותיות" ולא של ניצול‪ .‬שלישית‪ ,‬היא אינה‬ ‫הופכת את שיקום השכונה ליצירת אמנות‪ ,‬ולכן אינה‬ ‫זקוקה לתיווך רעיוני של עולם האמנות‪ .‬רביעית‪ ,‬על‬ ‫אף שהיא מציגה מוצגים ויזואליים בתערוכה‪ ,‬התחושה‬ ‫היא שחשיבותו של התהליך גוברת על חשיבות התוצר‪.‬‬

‫בעמוד זה מלמעלה למטה‪:‬‬ ‫‪,Folly for a Flyover‬‬ ‫צילום‪ :‬אסמבל‪.‬‬ ‫בעמוד הקודם‪Theatre on :‬‬ ‫‪ .the Fly‬צילום‪ :‬ג׳ים סטפנסון‬

‫‪11/‬‬

‫"הפיכת האמנות לכלי להשגת מטרה אינה בעיה בפני‬ ‫עצמה; רבים האמנים הטובים שהצליחו לקחת על‬ ‫עצמם תפקיד ממשי למטרה חברתית‪ .‬הבעיה נעוצה‬ ‫במדיניות הממשלתית הניאו‪-‬ליברלית‪ ,‬שהופכת את‬ ‫האמנות לכלי להשגת מטרות חברתיות ואף מעניקה‬ ‫זכויות‪-‬יתר לאמנות השתתפותית כאמצעי להענקת‬ ‫פתרון הומיאופתי לבעיות יסודיות"‪.‬‬ ‫לנוכח דבריה של בישופ ניתן להבין את‬ ‫המוטיבציות מאחורי הבחירה של מוזיאון הטייט‬ ‫בריטניה באסמבל לפרס האמנות היוקרתי ואת האופן‬ ‫שבו הבחירה מעמיקה את השסע בין המחויבות של‬ ‫המדינה לתושביה‪ .‬אפשר גם לקוות שבעתיד תתבסס‬ ‫קטגוריה נוספת לפרס אדריכלות‪ ,‬כדי שאפשר‬ ‫יהיה להעמיק את המחקר ואת פיתוח הפרויקטים‬ ‫המשפרים את סביבות החיים של התושבים – ולא על‬ ‫חשבונה של האמנות‪.‬‬

‫חמישית‪ ,‬הסגנון הפשוט‪ ,‬הנגיש והידני של הפרויקטים‬ ‫אינו "מראה" שהם עוטים על עצמם‪ ,‬אלא סגנון‬ ‫אותנטי הנובע מהאומנות הצומחת בסדנאות היצירה‬ ‫שהם מקיימים‪ .‬ולסיום‪ ,‬הקבוצה אינה חשודה בקידום‬ ‫עצמי על גבם של אזרחים מוחלשים‪ .‬הוכחה לכך‬ ‫היא שבמעמד הזכייה בפרס הם העדיפו לחמוק מכל‬ ‫אמירה פוליטית‪-‬חברתית‪ .‬כשנשאלו מדוע לא ניצלו‬ ‫את המעמד כדי לומר דבר‪-‬מה משמעותי‪ ,‬ענו‪" :‬שקלנו‬ ‫את זה‪ ...‬אך מה ניתן לומר בשישים שניות שאינו נשמע‬ ‫יהיר או תמציתי מכדי שיהיה מובן?"‪.‬‬ ‫אסמבל אינם מופיעים על במות ציבוריות כדי‬ ‫לקדם את הסוגיות הפוליטיות‪-‬כלכליות שהובילו‬ ‫אותם לפעול‪ ,‬אך פעולותיהם מתעמתות עם המציאות‬ ‫הקשה‪ .‬בעת מילוי תפקידה הנעדר של הרשות‬ ‫המקומית הם פוגשים פנים אל פנים את המציאות‬ ‫קשת היום של תושבי השכונה‪ .‬בכך שהם נוטלים על‬ ‫עצמם תפקידים של עובדים סוציאליים‪ ,‬מתכנני ערים‬ ‫ובוררים משפטיים‪ ,‬הם משמיעים את קולם ומנכיחים‬ ‫את פועלם של מי שאינם מיוצגים בזירה הפוליטית‪-‬‬ ‫חברתית‪ .‬על הקשר בין העדר השלטון לתפיסת‬ ‫מקומם של תפקידים ציבוריים מעירה בישופ‪:‬‬

‫‪19.5.16‬‬

‫הדס קידר היא אמנית ואוצרת‪ ,‬מרצה לאמנות‬ ‫בבצלאל‪ ,‬סמינר הקיבוצים וויצו חיפה‪ .‬הקימה‬ ‫ומנהלת אמנותית את תוכנית שהות האמנים‬ ‫״אמנות אדריכלות ערד״‬

‫ ‬

‫ ע ר ב ר ב ‪ .‬ש ב ו ע ה ע י צ ו ב ב י ר ו ש ל י ם ‪2 0 1 6‬‬

‫‪/10‬‬

‫ומנהל המכון לאמנות עכשווית במידלבורו‪ ,‬לתפקיד‬ ‫אחד השופטים בוועדת הפרס השפיעה גם היא על‬ ‫פתיחותו של הרפרטואר השנה‪ .‬הדסון נחשב דמות‬ ‫יוצאת דופן בנוף מוסדות האמנות הבריטיים‪ ,‬בין‬ ‫השאר משום שהמוסד שהוא עומד בראשו מוגדר‬ ‫"מוזיאון שימושי"; הדסון הפך את הפונקציות הנלוות‬ ‫למוזיאון סטנדרטי – מחלקת החינוך‪ ,‬החנות ובית‪-‬‬ ‫הקפה – למרכזו של המוזיאון‪.‬‬ ‫אפשר להניח שלצוות השופטים היתה מוטיבציה‬ ‫לקדם את תפיסת עולמם באמצעות הבחירה באסמבל‪,‬‬ ‫אולם יש לזכור כי שינויים פרסונליים במוזיאון ובצוות‬ ‫הפרס הם פועל יוצא של מדיניות כוללת‪ .‬ולכן‪ ,‬לאחר‬ ‫ספירת הקולות ושוך הסערה‪ ,‬החל שדה האמנות‬ ‫לעסוק בתופעה עצמה‪ ,‬בתנאים שהובילו לבחירה‬ ‫בקבוצה ובמגמות ובשינויים שהבחירה מייצגת‬ ‫וחלו בעשורים האחרונים בשדה האמנות הבריטי‬ ‫והעולמי בכלל‪.‬‬ ‫"(הקבוצה)"‪ ,‬כתבו השופטים בנימוקיהם לזכייתה‬ ‫של אסמבל‪" ,‬מהדהדת מסורת ארוכת שנים שבה‬ ‫קבוצות וקולקטיבים ביצעו נסיונות באמנות‪ ,‬בעיצוב‬ ‫ובאדריכלות והציעו מודלים חלופיים לפעילות‬ ‫חברתית‪ .‬העבודה המשותפת והמתמשכת של‬ ‫קבוצת אסמבל יחד עם 'גרנבי פור סטריטס'‬ ‫[עמותת השכונה בליברפול] מדגימה את יכולתה של‬ ‫הפרקטיקה האמנותית לקדם נושאים בוערים בעזרת‬ ‫אמנות ועיצוב"‪.‬‬ ‫השופטים אמנם מיקמו את אסמבל על הרצף‬ ‫ההיסטורי יחד עם מודלים שיתופיים שפעלו בשעתם‬ ‫באמנות ובעיצוב‪ ,‬אך יותר משהקבוצה מהדהדת‬ ‫את ההיסטוריה של קולקטיבים לאורך ההיסטוריה‪,‬‬ ‫היא מיישמת שני עקרונות המאפיינים את האמנות‬ ‫השיתופית העכשווית‪ :‬שיתופיות (‪)collaboration‬‬ ‫והשתתפותיות (‪.)participation‬‬ ‫עקרון השיתופיות בא לידי ביטוי באופן שבו‬ ‫הקבוצה פועלת יחד ומחלקת תפקידים בין חבריה‪.‬‬ ‫על משיכתם של מוסדות אל ְמ ַח ְּב ִרים‪-‬שיתופיים דנה‬ ‫ההיסטוריונית של האמנות קלייר בישופ‪" 2:‬העמדה‬ ‫ה'ביקורתית‪-‬הנכונה' כיום היא ויתור על המודל‬ ‫המ ַח ְּברּות (‪ )authorship‬היחידנית‪ ,‬שנקשרת עם‬ ‫של ְ‬ ‫הפרטה ואינדיבידואליות – דבר שהוא הכרחי בכל‬ ‫הנוגע ליצירת ערך שוק‪ .‬זהו סיפורו של הרעיון הרומנטי‬ ‫של האמן היחידני כאאוטסיידר‪ ,‬שיחידניותו הופכת‬ ‫אט‪-‬אט להכרחית עבור יצירת ערך של אובייקט‪ .‬אך‬ ‫הקשר המיידי בין היוצר היחידני לבין קפיטליזם יכול‬ ‫להטעות‪ ,‬וכדאי לאתגר אותו בכמה חזיתות"‪.‬‬ ‫בישופ מתנגדת להתניה האוטומטית הכורכת‬ ‫את המחבר‪-‬המשותף עם הוויה אנטי‪-‬קפיטליסטית‬ ‫ומציעה לבדוק כל מקרה לגופו‪ .‬הסכנה היא שמוסדות‬ ‫האמנות יבחרו במחבר‪-‬משותף כדי לשוות לעצמם‬ ‫דימוי של גוף המשוחרר משיקולים כלכליים‪ .‬פרס‬ ‫טרנר‪ ,‬הנקשר עם כוחות השוק באופן מובהק‪ ,‬תרם‬ ‫את חלקו בזינוק תעריפיהם של האמנים הזוכים‪.‬‬ ‫בהקשר זה ניתן להזכיר את האמן שאולי נקשר יותר‬ ‫מכל למחירי עבודות אסטרונומיים – זוכה הפרס לשנת‬ ‫‪ ,1995‬דמיאן הירסט‪.‬‬

‫ ‬ ‫ערב רב‪ .‬שבוע העיצוב בירושלים ‪2016‬‬

‫ההבדלים בין עקרונות השיתופיות לעקרונות‬ ‫ההשתתפותיות מעוררים דיון זה למעלה משני‬ ‫עשורים בין תיאורטיקנים העוסקים במה שמכונה‬ ‫"המפנה החברתי"‪ .‬אחד מהם הוא המבקר והאוצר‬ ‫ניקולה בוריו‪ ,‬שמתאר את האמנות שהיא חלק ממגמת‬ ‫"אסתטיקת היחסים"‪ 3‬משלהי שנות ה‪" .90-‬נקודת‬ ‫המוצא של אמנים היא העדפת היחסים האנושיים‬ ‫וההקשר החברתי על פני חלל עצמאי ויחידני"‪ ,‬הוא‬ ‫כותב‪ .‬בוריו מתייחס ליצירותיהם השיתופיות של כמה‬ ‫אמנים‪ ,‬ובהם תומס הירשהורן‪ ,‬סנטיאגו סיירה‪ ,‬ריקריט‬ ‫טיראוויניה וליאם גיליק‪ .‬בין אם הצופה התבקש‬ ‫לצרוך מוצרים בקיוסק בשכונה שנזנחה‪ ,‬לאכול אוכל‬ ‫תאילנדי‪ ,‬לעבור לגור בגלריה‪ ,‬לשחק פינג‪-‬פונג או‬ ‫לקחת חלק במיצג קעקועים – ניתוח היצירות הללו‬ ‫מגלה שהקהל הפך בסך‪-‬הכל לשחקן בתוך היצירה‬ ‫של המחבר‪-‬היחיד‪.‬‬ ‫קלייר בישופ‪ 4‬מדייקת בין שני העקרונות‬ ‫של מגמת "המפנה החברתי" – השתתפותיות‬ ‫ואינטראקטיביות‪ .‬השני‪ ,‬לדעתה‪ ,‬קשור בטבורו‬ ‫להתפתחויות דיגיטליות ומערב את הצופה באופן‬ ‫פיזי (הצופה מתבקש ללחוץ על כפתורים‪ ,‬לדפדף‬ ‫בטאבלטים וכו')‪ ,‬ולכן אינו נקשר עם המגמה‬ ‫ה"חברתית" באמנות עכשווית‪" .‬השתתפותיות"‪,‬‬ ‫לעומת זאת‪ ,‬מערבת את הצופה באופן שמתייחס‬ ‫להקשר האנושי שלו‪.‬‬ ‫ואולם‪ ,‬למרות ההבדלה בין המימד הפיזי למימד‬ ‫החברתי‪ ,‬עקרון השתתפותיות הוא עדיין בעיה‬ ‫מוסרית בעיני חוקרים רבים‪ .‬במאמרו "אמנות‬ ‫והשתתפות" מבקר דייב ביץ'‪ 5‬את שדה האמנות‪,‬‬ ‫ובייחוד את האמנים המערערים על טיבה של יצירה‬ ‫כאשר היא אינה מערבת את הצופה בתהליך אלא‬ ‫רק בתוצר‪" :‬בימינו מתקיימת גרסה חדשה של 'מות‬

‫‪19.5.16‬‬

‫המחבר'‪ .‬לא עוד שחרורו של הקורא ממשמעויות‬ ‫כוונותיו של הכותב; 'המפנה החברתי' באמנות‬ ‫העכשווית נועץ את בעייתיותה של היצירה בעובדה‬ ‫שליוצר נותרה מידה של שליטה על היצירה‪ ,‬שהוא‬ ‫מפעיל כוח"‪.‬‬ ‫ביץ' מדגים את האופן שבו השיפוט המוסרי‬ ‫השתלט על היצירה עד לאבסורד‪" .‬לא ראינו מאות‬ ‫מבקרים עוזבים גלריות במחאה על שלא היו שותפים‬ ‫בעשיית הציורים המוצגים‪ .‬נדמה כי אבדה לנו היכולת‬ ‫להעריך את כל הספקטרום של צורות מעורבּות‬ ‫כאשר מדובר באמנות במעורבות הקהילה"‪ .‬ביץ' יוצא‬ ‫כנגד העמדה הצדקנית הרואה‬ ‫‪ .1‬מתוך אתר מוזיאון‬ ‫של‬ ‫ההשתתפותיות‬ ‫במידת‬ ‫הטייט‬ ‫הצופה ערך בעבודת האמנות‪:‬‬ ‫‪On Participatory .2‬‬ ‫"אם המשתתפים אינם מעורבים‬ ‫‪Art, Interview with‬‬ ‫בשלב מוקדם דיו ואם אין בכוחם‬ ‫‪Claire Bishop,‬‬ ‫‪Tranzitinitiative ,‬‬ ‫להשפיע על הפקת הפרויקט –‬ ‫‪Prague, July 2009‬‬ ‫האמנים חשים שנכשלו"‪.‬‬ ‫‪,Nicolas Bourriaud .3‬‬ ‫תושבי‬ ‫של‬ ‫את סוג המעורבות‬ ‫‪Relational Aesthetics ,‬‬ ‫השכונה בפעולה של אסמבל‬ ‫‪by Les Presse Du Reel,‬‬ ‫‪France 1998‬‬ ‫יש לבחון לנוכח האופן שבו הוא‬ ‫‪Participation, .4‬‬ ‫משקף את המציאות של השכונה‪.‬‬ ‫‪Edited by Claire‬‬ ‫הוותיקים מבין התושבים ודאי‬ ‫‪Bishop, Whitechapel:‬‬ ‫זוכרים את התקוממות ‪,1981‬‬ ‫‪Documents of,‬‬ ‫‪Contemporary‬‬ ‫כאשר התושבים השחורים הפגינו‬ ‫‪Art, 2006‬‬ ‫נגד היד הקשה של המשטרה‪,‬‬ ‫‪David Beech, Art .5‬‬ ‫מה שהוביל להתפוררות השכונה‪.‬‬ ‫‪and Participation ,‬‬ ‫תרומתם החלקית של תושבי‬ ‫‪2001‬‬ ‫השכונה לפעולה של אסמבל‬ ‫– בשיפוץ‪ ,‬בגינון ובההשתתפות בחוגי יצירה – היא‬ ‫הייצוג המהימן ביותר למצג השווא של השיתופיות‬ ‫הדמוקרטית‪ ,‬שלאורך השנים איכזבה את התושבים‪,‬‬

‫מנשה קדישמן ודני קרוון בעת השבת "התרוממות" לכיכר הבימה‪ .‬צילום‪ :‬מורן שוב‪2010 ,‬‬

‫היסטורי–מודרני‪ ,‬נכסי‪-‬דלא‪-‬ניידי–מיטלטלין (אמנות‬ ‫שייכת למיטלטלין)‪.‬‬ ‫בשנות ה‪ 70-‬לא הוצבו בארץ פסלים כאלה‪,‬‬ ‫כלומר‪ ,‬חילוניים לגמרי במקום כזה‪ ,‬כלומר‪,‬‬ ‫מרכזי כל‪-‬כך‪ .‬אם הוצב פסל מופשט הוא תמיד‬ ‫היה אנדרטה (ב‪ 1975–1971-‬הוצבה "אנדרטת‬ ‫השואה והתקומה" הגיאומטרית‪-‬מופשטת של‬ ‫יגאל תומרקין בתל‪-‬אביב‪ ,‬בכיכר העירייה; כסף‬

‫התעלמה ורוב הציבור התעלם‪ .‬כמו היה עוד מנוף‬ ‫שחלף מעל לראשינו‪.‬‬ ‫כל מה שנותר לנו כקלצ'ר צ'ייסרז הוא לכוון את‬ ‫תשומת הלב ולהזמין את לאירועי הצבה קינטית מן‬ ‫המוכן‪ ,‬תלויי מקום ותלויי זמן‪ ,‬שמתרחשים ממילא‪.‬‬

‫לאנדרטאות‪ ,‬כידוע‪ ,‬מגיע לאו דווקא ממשרד‬ ‫התרבות) – אבל הפסל של קדישמן אינו אנדרטה‪.‬‬ ‫ואמנם הציבור הרחב התנגד אז לפסל‪ ,‬הוא רצה‬ ‫פסל קלאסי‪ ,‬כלומר פיגורטיבי (דמויות מספרות‬ ‫סיפור)‪ .‬אבל עם הזמן הציבור התרגל‪ .‬התרגל כפי‬ ‫שמתרגלים‪ :‬פוסחים עליו‪ ,‬לא רואים אותו‪ ,‬הופכים‬ ‫אותו לחלק משגרת הנוף‪ .‬יום אחד ב‪ 2007-‬הוסר‬ ‫משם‪ ,‬ויום אחד‪ ,‬כעבור שלוש שנים‪ ,‬חזר‪ .‬העירייה‬

‫מורן שוב היא אוצרת ההקמה של בית לעברית‪,‬‬ ‫ראשון־לציון ‪ -‬מרכז לעברית כשפה וכתרבות‬

‫‪13/‬‬

‫‪19.5.16‬‬

‫ ‬

‫ ע ר ב ר ב ‪ .‬ש ב ו ע ה ע י צ ו ב ב י ר ו ש ל י ם ‪2 0 1 6‬‬

‫הייתי שם‬ ‫כשזה קרה‬

‫אחרי שלוש שנים של גלות‬ ‫מאובקת במחסני עיריית תל־אביב‪,‬‬ ‫הוחזרה יצירתו של מנשה קדישמן‪,‬‬ ‫"התרוממות"‪ ,‬הידועה יותר כ"פסל‬ ‫שלושת העיגולים"‪ ,‬לכיכר הבימה‬ ‫המחודשת שתיכנן דני קרוון‪.‬‬ ‫מה‪ ,‬לא הייתם שם?‬

‫מורן שוב‬

‫‪/12‬‬

‫אני שם כשזה קורה‪ ,‬ואני רוצה להציע גם לכם לבוא‬ ‫לראות‪ .‬אני מדברת על אירועי תרבות חד‪-‬פעמיים‬ ‫וגרנדיוזיים‪ ,‬אני מדברת על הפקות ענק נדל“ניות‬ ‫ואחרות‪ .‬אפשר לקרוא לאירועים הללו "טיים ספסיפיק‬ ‫– סייט ספסיפיק – קינטיק אינסטליישן – רדי‪-‬מייד‬ ‫גרנדיוזי"‪ ,‬ואפשר לקרוא לי "קלצ'ר צייסר" על משקל‬ ‫"סטורם צ'ייסר" (רודפי סופות)‪.‬‬ ‫דוגמה ראשונה ‪ /‬אפריל ‪ .2005‬בתי הטמפלרים‬ ‫ברחוב קפלן בתל‪-‬אביב‪ .‬לצורך הרחבת הכביש לשמונה‬ ‫מסלולים‪ ,‬הוסעו חמישה בניינים ממקומם‪ .‬הייתי שם‬ ‫כשזה קרה‪ .‬הייתי בין קומץ הסקרנים‪ .‬זה נראה כמו‬ ‫סצנה בסרט מדע בדיוני‪ .‬זה היה מראה של פעם‬ ‫בחיים‪ .‬מינהל מקרקעי ישראל מימן את הפרויקט הזה‬ ‫ב‪ 26-‬מיליון שקל‪ ,‬וכל מה ששדה האמנות היה צריך‬ ‫זה לבוא לראות‪.‬‬ ‫הקומבינה ‪ /‬דברים קורים‪ .‬מטענים חורגים מונפים‬ ‫במיליונים מעל לראשינו‪ ,‬ולפעמים הם אירועי אמנות‬ ‫מלאי עוצמה‪ .‬נותר רק להרים את הראש ולקרוא‬ ‫לציבור להצטרף לחגיגה‪.‬‬ ‫דוגמה שנייה ‪ 29 /‬באפריל ‪ .2010‬שלוש לפנות‬ ‫בוקר‪ .‬לכאורה אחד מאותם ימי חמישי‪ .‬בערב העיר‬ ‫תל‪-‬אביב תתמלא בפתיחות של תערוכות (עוד מאותן‬ ‫פתיחות)‪ .‬בערב ייצאו אנשים לרדוף אחר ריגושים‪.‬‬ ‫באותן שעות של לפנות בוקר התרגש אירוע מסעיר‬ ‫במיוחד – מטען חורג יצא למסע‪" :‬פסל שלושת‬ ‫העיגולים" של מנשה קדישמן הובל ב"מבצע סודי"‬ ‫ממחסני שפ"ע של עיריית תל‪-‬אביב‪ ,‬שם שכב שכוח‬ ‫שלוש שנים‪ ,‬בחזרה אל עמדתו זה ‪ 40‬שנה‪ ,‬בפאה‬ ‫הדרומית של "כיכר התרבות"‪.‬‬ ‫כנמלה ענקית וכבדה (‪ 15‬מטר אורך‪ 13.5 ,‬טון)‬

‫ ‬ ‫ערב רב‪ .‬שבוע העיצוב בירושלים ‪2016‬‬

‫הנישאת על גב לווייתן צלח הפסל את כבישיה‬ ‫הריקים של העיר‪ .‬בעיני רוחי הרמתי הליקופטר‬ ‫לעקוב מלמעלה אחר היצור המופלא משייט בנהר‬ ‫הלילה‪ .‬באור ראשון של שחר הפך היצור למשאית‪,‬‬ ‫ההליקופטר נחת‪ ,‬ואני טיפסתי על הפסל הרובץ כדי‬ ‫למדוד אותו בגופי‪ .‬דקות אחדות אחר‪-‬כך ‪ 13.5‬טון‬ ‫של "התרוממות" הונפו באוויר על בוקר תל‪-‬אביבי‬ ‫לראשי ראשוני הנוסעים בקו ‪ .5‬אני הייתי שם‬ ‫ֵ‬ ‫ומעל‬ ‫כשזה קרה‪ ,‬ואני אומרת לכם שזה היה משהו לראות‪.‬‬ ‫מסע הפסל והצבתו מחדש היו אירוע אמנותי‪.‬‬ ‫ומהסוג הגרנדיוזי‪ .‬אין כאלה במקומותינו‪ .‬ואיפה‬ ‫זה קרה? ברחבת הבימה‪ ,‬ב"כיכר התרבות"! והרי‬ ‫הכיכר היא מרכז ציבורי‪ ,‬מרחב תרבותי‪ ,‬פתוח‪,‬‬ ‫שוויוני‪ ,‬סולידרי ושיתופי‪ .‬והנה מתקיים בכיכר‬ ‫אירוע‪ ,‬מתקיים בה אירוע תרבותי‪-‬אדיר וחד‪-‬פעמי‪,‬‬ ‫ו"העיר" לא חשבה להזמין את אזרחיה לראות‪.‬‬ ‫בהיסטוריה התרבותית ידועים אירועים כאלה של‬ ‫קהל שמלווה את מסע הפסל (את "המדונה" למשל)‬ ‫מן האטליה של האמן אל הכיכר (או הקתדרלה)‬ ‫שבה הוצבו‪ .‬אבל לא כאן‪ .‬כאן‪ ,‬משום מה‪ ,‬זה‬ ‫מתרחש בלי שום כוונה או תודעה‪.‬‬ ‫יש נדל"ן‪ ,‬יש מלחמות‪ ,‬מנופים מרימים קורות‬ ‫ברזל וקירות בטון‪ ,‬טריילרים מובילים טנקים – אבל‬ ‫באמנות אנחנו עובדים בצנעה גדולה ובתקציב נמוך‬ ‫(ה"קולנוע" הכי עשיר הוא זה של הפרסומות)‪ .‬באמנות‬ ‫זה לא משהו שאנחנו רואים בכל יום‪ .‬והנה זה קרה‪.‬‬ ‫ואיזה חיזיון!‬ ‫הייתי עושה לאירוע הזה יחסי‪-‬ציבור כמו שעושים‬ ‫לליקוי ירח שזוכה בכל פעם לעמוד ראשון בעיתון‬ ‫ולהודעה חגיגית בכל תוכנית בוקר ומהדורת חדשות‪,‬‬ ‫ואנשים יוצאים לחזות במראה שמחוץ לשגרה‪ .‬והרי זה‬ ‫מה שאנחנו מחפשים‪ ,‬וזה מה שעושה אמנות במיטבה‬ ‫– מעוררת את חושינו ומשבשת את השגרה‪.‬‬

‫‪19.5.16‬‬

‫ולא רק שהייתי שם כשזה קרה‪ ,‬גם הרמתי טלפון‬ ‫למחלקת החדשות של ערוץ ‪ ,2‬כי תקציב לצלם‬ ‫ולערוך מזה עבודת וידיאו כמובן לא היה לי‪ ,‬וחשבתי‬ ‫שכדאי לצרף מה שיותר אנשים לחגיגה‪ .‬אנשי חברת‬ ‫החדשות אמנם לא העלו הליקופטר‪ ,‬אבל הם שלחו‬ ‫צלם וכתבת‪ ,‬ושידרו על כך כתבה למיליון הצופים‬ ‫בחדשות של אותו ערב‪ .‬והצופים? הצופים שמעו‬ ‫על אמנות בחדשות במשך שבע דקות‪ .‬שבע דקות‪.‬‬ ‫בחדשות‪ .‬מיליון צופים‪ .‬אם זה לא גרנדיוזי בשדה שלנו‪,‬‬ ‫אז אני נמלה‪.‬‬ ‫וכמה זה עלה לעולם האמנות? אפס‪ .‬נאדה‪ .‬שום‬ ‫דבר‪ .‬אין סיכוי שבאמנות נגייס תקציב למה שקרה‬ ‫כאן ממילא‪ .‬כל מה שהייתי צריכה לעשות זה ללמוד‬ ‫ממנהל אתר הבנייה מתי חוזר הפסל לכיכר‪ ,‬להרים‬ ‫טלפון לחדשות ערוץ ‪ 2‬ולכוון להם את העדשה‪.‬‬ ‫ועוד דבר אחד עשיתי‪ :‬הזמנתי אחר כבוד את מנשה‬ ‫קדישמן ודני קרוון‪ ,‬שגם אותם אף אחד לא חשב‬ ‫להזמין לחגיגה‪.‬‬ ‫קצת תולדות ‪ /‬בשנות ה‪ 60-‬וה‪ 70-‬יצר קדישמן‬ ‫פיסול גיאומטרי‪ ,‬מינימליסטי‪ ,‬חילוני ומופשט (אל‬ ‫הכבשים הגיע רק בשנות ה‪ ,80-‬בעקבות מלחמת לבנון‬ ‫והעיסוק בעקידה)‪ .‬וכשהוצבו "שלושת העיגולים"‬ ‫ב‪ 1974-‬מעל מגרש החניה‪ ,‬אם הגיבו למשהו‪ ,‬אזי‬ ‫הגיבו ל"אוטומובילים" שחנו או חלפו שם ולא לאתוס‬ ‫היסטורי‪.‬‬ ‫לכל עיר מונומנטים שהם מסימני ההיכר שלה‪.‬‬ ‫בתל‪-‬אביב (שחירבה באמנותיות את גימנסיה הרצליה)‬ ‫יש מעט כאלה‪ ,‬ו"התרוממות" של קדישמן הוא אולי‬ ‫הראשון שבהם‪ .‬בשנות ה‪ ,70-‬בין תל‪-‬אביב לירושלים‬ ‫– לכל אחת היה המונומנט שלה‪ :‬הכותל והעיגולים‪.‬‬ ‫ולא במקרה מנהלים הסמלים הללו יחסים קוטביים‪:‬‬ ‫אבן–ברזל‪ ,‬מרובעים–עיגולים‪ ,‬אנך–אלכסון‪ ,‬דתי–חילוני‪,‬‬

‫מימין‪ :‬דנה שפירא‪ ,‬״‪" ."Familitarism‬הפרויקט מורכב ממסכות צבאיות צה"ליות‬ ‫שפירקתי והרכבתי מחדש לסדרת תכשיטים הנוגעת בזכרונותי כ'ילדת בסיסים' ומבטאת‬ ‫את מחשבותי על סמליות‪ ,‬גבריות‪ ,‬טקסיות והטווסיות שבענידת סיכות השטנץ האלו"‬

‫לגרום לקהל לחשוק בפריטים הללו; אני חושב שהם‬ ‫הולכים לחנויות החרסינה ואומרים‪' ,‬אנחנו לא אוהבים‬ ‫את זה או את זה; ראינו משהו יפה יותר במוזיאון'‪,‬‬ ‫והמוכר‪ ,‬שמודע לאינטרסים שלו‪ ,‬חוזר על הדברים‬ ‫האלה בפני היצרן‪ ,‬שבתורו מדורבן מהדרישה ומייצר‬ ‫את הפריט"‪.‬‬ ‫כמעט ‪ 100‬שנה אחר‪-‬כך עלה שוב אותו שילוב‬ ‫בין אג'נדה תרבותית‪-‬מסחרית לבין גישה המקדמת‬ ‫אוריינות אסתטית של ציבור צרכני‪ :‬ב‪ 1938-‬נפתחה‬ ‫בניו‪-‬יורק התערוכה הראשונה שהוקדשה כולה‬ ‫לעיצוב‪ ,‬במוזיאון חדש יחסית – המוזיאון לאמנות‬ ‫מודרנית (‪ .)MoMa‬הקהל הרחב הוזמן לתערוכה‬ ‫ראשונה בסדרה‪ ,‬שהיתה פופולרית מאוד בעיר‪,‬‬ ‫בשם "חפצי בית שימושיים ב‪ 5-‬דולר ומטה"‬ ‫(‪ .)Useful Household Objects Under 5$‬בתערוכה הוצגו‬ ‫מוצרי צריכה ממגוון יצרנים‪ ,‬רובם אמריקאים‪ .‬כהמשך‬ ‫למדיניותו המוצהרת של המוסד – קידום תרבות‬ ‫חזותית מודרנית בכל רובדי החברה – התערוכה‬ ‫הציעה לקהל חפצים יומיומיים שהוכתרו על‪-‬ידי‬ ‫המוזיאון ככאלה ש"עוצבו בהצלחה"‪ .‬המוצגים הוצגו‬ ‫בחלל בלתי מתווך‪ ,‬שאיפשר למבקרים לגעת בהם‬ ‫ולבחון אותם מקרוב – לרבות את פרטי היצרן ותוויות‬ ‫המחירים‪.‬‬

‫קידום חלומות ממותגים‬ ‫החפיפה בין האוצרותי למסחרי עלתה מדרגה‬

‫למעלה‪ :‬מאור אהרון‪ . Motion of Matter" ,‬צילום‪ :‬מאור אהרון‪ .‬״סדרת שרפרפים‬ ‫משרף פולימרי וחומרים נוספים בטכניקת יציקה צנטריפוגלית‪ .‬הסדרה מסכמת תהליך‬ ‫ארוך שבמהלכו פותחה טכניקה חדשה ליציקה בשילוב תנועה״‬

‫כיום נהנה העיצוב ממעמד מרכזי ברוב תחומי‬ ‫החיים‪ .‬מגמה זו נובעת מצמיחתן של כלכלת‬ ‫השירותים וכלכלת החוויות‪ ,‬שהעלו את הערך‬ ‫הסימבולי של מוצרים כך שישתווה‪ ,‬ובמקרים רבים‬ ‫יגבר‪ ,‬על הערך השימושי שלהם‪ .‬בימינו נהוג לשכור‬ ‫מעצבים כדי לייצר מוצרים קונספטואליים ולעזור‬ ‫בקידום חלומות ממותגים‪ .‬כתוצאה מכך נדדו‬ ‫מעצבים רבים מסביבת העבודה התעשייתית וממתן‬ ‫מענה ישיר לצרכים הספציפיים של לקוחותיהם‬ ‫ועברו לעיצוב פריטים ייחודיים כמענה לדרישות‬ ‫המופשטות יותר של מגוון איכויות החיים המרכיבות‬ ‫את חברת הרווחה‪ .‬נוסף לכך‪ ,‬החיבור הטבעי בין‬ ‫עיצוב לייצור תעשייתי נחלש כתוצאה מהעברת‬ ‫מרכזי הייצור ההמוני לארצות המזרח‪.‬‬ ‫לצד ציר ההתפתחות הזה‪ ,‬במהלך השנים הכירו‬ ‫ממשלות מערביות‪ ,‬ובראשן הולנד‪ ,‬בערך העסקי‬ ‫של עיצוב כמגזר יצרני‪ ,‬והחלו להציע מסלולי מימון‬ ‫ותמיכה בפרקטיקה היצירתית הזאת ובפוטנציאל‬ ‫הרווחי המגולם בה‪ .‬במקביל‪ ,‬מוסדות להוראת‬ ‫העיצוב שתמכו בגישה זו גידלו דורות של מעצבים‬ ‫על‪-‬פי הבשורה של עיצוב קונספטואלי ואוטונומי‪.‬‬ ‫כל זה הביא לשפע של יוצרים צעירים שאינם‬ ‫מתמקדים רק בצורה של הדברים‪ ,‬אלא מסוגלים‬ ‫לחשוב באופן אנליטי וקונספטואלי‪ ,‬לערוך מחקרים‬ ‫ולפעול בהקשר הניתן להם‪ ,‬אבל בו בזמן מבודדים‬ ‫מהמציאות הכלכלית‪-‬חברתית הסובבת אותם‪.‬‬ ‫במקרה הטוב‪ ,‬המיקום של המעצבים הצעירים הללו‬

‫כשהתערוכות הבאות בסדרה הועברו מהמומה‬ ‫למרכז הריהוט הענק ‪ Merchandise Mart‬בשיקגו‪,‬‬ ‫שהיה שותף פעיל בתכנון התערוכות‪ .‬ראוי לציין‬ ‫שבדומה ל"תערוכה הגדולה" בלונדון‪ ,‬גם תערוכות‬ ‫המומה שידרו מסרים ברוח לאומית‪ ,‬כזו שרואה‬ ‫בעיצוב מודרני שם נרדף ל"דמוקרטי"‪ :‬עיצוב פשוט‪,‬‬ ‫נטול עיטורים מיותרים‪ ,‬פונקציונלי ובר‪-‬השגה‪ .‬קנייה‬ ‫של פריטים הדומים לאלה שהוצגו נקשרה ל"דרך‬ ‫האמריקאית"; רכישת פריטים מעוצבים‪ ,‬מודרניים‪,‬‬ ‫דמוקרטיים‪ ,‬תוצרת ארה"ב‪ ,‬נחשבה מעשה פטריוטי‬ ‫(קשה שלא להשתאות כיצד תימת הצרכנות כתמיכה‬ ‫באומה התהפכה במרוצת השנים לאומה שמקדישה‬ ‫את עצמה לתחזוק הצרכנות)‪.‬‬ ‫כיום אנו עדים לפופולריות מואצת של אירועי‬ ‫עיצוב‪ :‬ביאנלות ופסטיבלים לעיצוב נערכים מדי‬ ‫שבוע בערים שונות ברחבי העולם (בישראל שני‬ ‫אירועי שבוע עיצוב‪ ,‬בחולון ובירושלים‪ ,‬נוסף לאירוע‬ ‫המסחרי "שבוע העיצוב הישראלי"); תערוכות עיצוב‬ ‫הם חלק אינטגרלי מירידי האמנות החשובים (כך‬ ‫בישראל ביריד "צבע טרי")‪ ,‬ובמקביל ניכר גידול‬ ‫מתמיד במספר תחרויות העיצוב (בתחום זה ישראל‬ ‫דווקא אינה מיישרת קו‪ ,‬אם כי מעצבים ישראלים‬ ‫רבים משתתפים וגם זוכים בתערוכות עיצוב‬ ‫בינלאומיות)‪ .‬ההבנה שהעיצוב זכה למקומו המרכזי‬ ‫מתוקף היותו כלי לעידוד כלכלי יכולה לשמש‬ ‫מפתח לניתוח של מגמות עכשוויות‪ ,‬כמו גם דילמות‬ ‫ואתגרים העומדים בפני התחום כיום‪.‬‬

‫‪19.5.16‬‬

‫ ‬

‫ ע ר ב ר ב ‪ .‬ש ב ו ע ה ע י צ ו ב ב י ר ו ש ל י ם ‪2 0 1 6‬‬

‫‪15/‬‬

‫מעצבים את‬ ‫אמצעי הייצור‬ ‫"בעקבות המשבר הכלכלי האחרון‪ ,‬השוק פחות סובלני‬ ‫כלפי נסיינות‪ ,‬עד כדי כך שלמעצבים עצמאיים קשה‬ ‫לעבור את סף המקצועיות שתאפשר להם לממש את‬ ‫רעיונותיהם"‪ .‬על הקשר שבין עיצוב לכלכלת שוק ועל‬ ‫הדינמיקה המשפחתית בין השניים‬

‫ה ד ס ז מ ר‪ -‬ב ן ־ א ר י‬

‫‪/14‬‬

‫בעשורים האחרונים הרעידו שינויים מרחיקי לכת‬ ‫את היסודות המסורתיים של תחום העיצוב‪ ,‬בעיקר‬ ‫בעקבות המעבר לכלכלת שוק גלובלית‪ .‬כתוצאה‬ ‫מהשינויים הללו‪ ,‬לא ברור מהי תרומתו של העיצוב‬ ‫לחברה ומה אמור להיות התגמול לכך‪ .‬לעתים קרובות‬ ‫אף נדמה כי אלה תלויים בעיני המתבונן‪ .‬לאן העיצוב‬ ‫משתייך? האם עלינו לתפוס אותו כעוד תחום הנדסי?‬ ‫אולי כצאצא של האמנות? או שמא דווקא מודל‬ ‫תעשיית האופנה צריך לשמש השראה?‬ ‫זאת ועוד‪ :‬כיצד אנחנו אמורים לתאר את הזיקה‬ ‫בין עיצוב לבין כלכלת השוק? תחום עיצוב המוצר או‬ ‫העיצוב התעשייתי כולל היום תת‪-‬תחומים כמו עיצוב‬ ‫קונספטואלי‪ ,‬ביקורתי וחברתי‪ ,‬כמו גם דיזיין‪-‬ארט‬ ‫וניהול עיצוב‪ ,‬וסובל מאי‪-‬בהירות מעמדית‪ ,‬משמע‬ ‫המיקום שלו בסדר החברתי‪-‬הכלכלי הקיים אינו ברור‪.‬‬ ‫הבהירות הזו הכרחית כשמציבים את העיצוב כמנוע‬ ‫מיתוג עירוני (כפי שעושות לדוגמה ירושלים וחולון)‪,‬‬ ‫או כשלוקחים חלק פעיל בשדה העיצובי‪.‬‬ ‫בגלגולו המודרני ניתן להגדיר את העיצוב‬ ‫כדיסציפלינה יצירתית המתכתבת עם צרכיה של‬ ‫חברה צרכנית‪ .‬לרוב‪ ,‬תאגידים מסחריים וקובעי‬ ‫מדיניות דומים הם המכתיבים משימות וסדרי‬ ‫עדיפויות למעצבים‪ ,‬שבתורם רותמים את היצירתיות‬ ‫שלהם ואת יכולותיהם האנליטיות כדי לפתור בעיות‬ ‫ולהעשיר את חיי הציבור‪ .‬בעשורים האחרונים הפך‬ ‫העיצוב ממעין תבלין‪ ,‬תוספת לתוצר הסופי‪ ,‬לתחום‬ ‫כלכלי בפני עצמו‪ ,‬שזוכה בהתעניינות ציבורית רחבה‪,‬‬ ‫בתמיכה פעילה ובהכרה ממשלתית‪ ,‬באמצעות‬ ‫מענקים ישירים לאנשי המקצוע או בעקיפין‪ ,‬דרך‬

‫ ‬ ‫ערב רב‪ .‬שבוע העיצוב בירושלים ‪2016‬‬

‫המסלולים האקדמיים הרלבנטיים –‬ ‫כך לפחות במרכז אירופה ובצפונה‬ ‫(ולמרבה הצער במידה פחותה‬ ‫מאוד בישראל)‪.‬‬ ‫התבוננות בעברו של העיצוב‬ ‫תאפשר לנו לרדת לעומקו של‬ ‫הקשר ההיסטורי בין עיצוב לכלכלה‪,‬‬ ‫קשר המעצב במידה לא מבוטלת‬ ‫את מה שאנחנו מכירים כעיצוב‬ ‫היום‪ ,‬אם כי לעתים קרובות נוח לנו‬ ‫לרוות נחת מיתרונות העיצוב בחיינו‬ ‫בלי להתעכב על המנוע שמאחוריו‪.‬‬

‫"ראינו משהו יפה יותר‬ ‫במוזיאון"‬ ‫"התערוכה הגדולה" ("‪)"The Great Exhibition‬‬ ‫שנערכה ב‪ 1851-‬בארמון הבדולח בלונדון היתה‬ ‫אירוע חסר תקדים בהיסטוריה של המוצר‪ .‬במהלך‬ ‫ששת חודשי קיומה של התערוכה הגיע מספר עצום‬ ‫של מבקרים (שישה מיליון!) להתרשם מ‪ 14-‬אלף‬ ‫המוצגים‪ ,‬שחולקו לארבע קטגוריות‪ :‬חומרי גלם‪,‬‬ ‫מכונות והמצאות מכניות‪ ,‬יצרנים‪ ,‬ופיסול ואמנות‬ ‫פלסטית‪.‬‬ ‫הנסיך אלברט‪ ,‬שיזם את האירוע הגרנדיוזי‪ ,‬ביקש‬ ‫להשיב את הגאווה הלאומית לעמו אחרי תקופה של‬ ‫חוסר יציבות‪ ,‬וכן לעודד את ההמונים לצריכת מוצרים‬ ‫שיוצרו בייצור תעשייתי‪ ,‬במטרה להפיח חיים חדשים‬

‫‪19.5.16‬‬

‫בכלכלה‪ .‬הצורך לפתח אוריינות אסתטית בקרב‬ ‫הציבור כדי לקדם כלכלה חזקה יותר ולעמוד בקצב‬ ‫שהכתיבה המהפכה התעשייתית היה המפתח ליוזמה‬ ‫להציג‪ ,‬ועם הזמן גם לאסוף‪ ,‬פריטים שונים על‪-‬פי‬ ‫קריטריונים של עיצוב‪.‬‬ ‫המשך ישיר ל"תערוכה הגדולה" היה ייסודו של‬ ‫מוזיאון ויקטוריה ואלברט (ה‪ ,V&A Museum-‬שנקרא‬ ‫בתחילה ‪ ,)South Kensington Museum‬שהמשיך אותה‬ ‫מגמה חינוכית‪ ,‬כפי שעולה בבירור מדבריו של מנהל‬ ‫המוזיאון דאז‪ ,‬הנרי קול‪:‬‬ ‫"לדעתי המטרה הישירה של תערוכה מסוג זה היא‬

7KH 1DJJDU 6FKRRO RI 3KRWRJUDSK\ 0HGLD 1HZ 0XVLF 9LVXDO &RPPXQLFDWLRQ DQG 3KRWR7KHUDS\

A

RT THE JERUSALEM DEVELOPMENT AUTHORITY

тАл╫Ф╫Щ╫Ь╫Ф ╫в╫Ю╫и╫ЭтАм тАл╫Ь╫Ь╫Р ╫Ы╫Х╫к╫и╫ктАм 2012

‫‪/16‬‬

‫במבנה‪-‬העל הכלכלי לוט בערפל‪.‬‬ ‫רבים מבוגרי תוכניות העיצוב‪ ,‬שמסוגלים לעצב‬ ‫עד רמת האב‪-‬טיפוס‪ ,‬חסרי כל ניסיון עבודה בתעשייה‬ ‫ופונים למסלול קריירה חדש יחסית – המעצב‬ ‫העצמאי‪ ,‬המנסה ליצור סביבו עניין באמצעות יוזמות‬ ‫עיצוביות שונות‪ .‬אפילו אלה שהצליחו לעורר סביבם‬ ‫עניין תקשורתי גילו שכמעט בלתי אפשרי לתרגם את‬ ‫הפרסום הזה לכדי שכר‪ .‬נוסף על כך‪ ,‬מעצבים אלה‬ ‫לעתים קרובות מחויבים לתנאי העסקה קשים ללא‬ ‫תגמולים מאזנים – מערכות הנשענות על העסקה‬ ‫קבלנית ותמלוגים מינימליים הכוללים סיכונים‬ ‫גבוהים ורווחים מזעריים‪ .‬עושה רושם שאין מתאם בין‬ ‫התהילה שמעצבים ("כוכבים") זוכים לה לבין הערך‬ ‫הכספי של עבודת העיצוב בפועל‪.‬‬ ‫אם כך‪ ,‬בנקודת זמן זו‪ ,‬אין ספק שתחום העיצוב‬ ‫מתמודד עם שינויים מרחיקי לכת‪ .‬בעקבות המשבר‬ ‫הכלכלי האחרון‪ ,‬השוק פחות סובלני כלפי נסיינות‪,‬‬ ‫עד כדי כך שלמעצבים עצמאיים קשה לעבור את סף‬ ‫המקצועיות שתאפשר להם לממש את רעיונותיהם‪.‬‬ ‫זה‪ ,‬בשילוב עם המבנה הכלכלי הבעייתי של עיצוב‬ ‫באופן כללי ושל עיצוב מוצר באופן פרטני‪ ,‬מרמז על‬ ‫סופה של תקופה משגשגת במיוחד‪ ,‬שבה היה נדמה‬ ‫שכולם חגגו את פריחת העיצוב ואת פרסונת המעצב‪.‬‬ ‫בישראל המצב סבוך אף יותר‪ .‬בהעדר תעשיית‬ ‫מוצרים משמעותית (לבד מהתעשיות הבטחוניות‬ ‫כמובן) לעיצוב המוצר‪ ,‬חסרה תשתית יציבה לקיומו‪,‬‬ ‫ולכן המגמה המתגברת של קידום עיצוב כערך מיתוגי‬ ‫(דוגמת מוזיאון העיצוב בחולון) והנסיונות לעורר את‬ ‫אותה "אוריינות עיצובית" מתקשים פעמים רבות‬ ‫לסחוף את הציבור הרחב‪.‬‬ ‫מהן אפוא האפשרויות העומדות לרשותנו‬ ‫בתחום שמצד אחד‪ ,‬רבים מעוניינים להשתתף בו‪,‬‬ ‫ומצד שני‪ ,‬מסתמך על מיצג שווא של אוטונומיה‬ ‫דיסציפלינרית? ניתן לזהות ניצני שינוי ודרכי‬ ‫התמודדות‪ .‬פתרון נגיש אחד שמעצבים רבים‬ ‫מממשים כיום הוא שיטת "מימון ההמונים"‪,‬‬ ‫המקרבת שוב בין המעצב למשתמש‪ ,‬שהורחקו זה‬ ‫מזה בעבר על‪-‬ידי שורת מתווכים בשרשרת השיווק‪.‬‬ ‫כאן המעצב‪-‬יזם פונה אל קהל המשתמשים ישירות‬ ‫כדי שישקיעו במוצר שבפיתוחו‪ ,‬מוצר העונה על‬ ‫צרכיהם והולם את תפיסת עולמם‪ .‬נדמה שפה‬ ‫טמונה האפשרות לעצמאות מסוימת של המעצב‬ ‫מעול התאגידים‪ ,‬לפחות לאלה מביניהם המוכשרים‬ ‫בשיווק ובקידום עצמי‪ ,‬שהם חלק בלתי נפרד‬ ‫מהשיטה‪ .‬אפשרות נוספת שרבים בוחנים היא‬ ‫פרקטיקות של שיתוף וייסוד קולקטיבים של עיצוב‪,‬‬ ‫המאפשרים לחבריהם לאחד משאבים ולשתף‬ ‫פעולה תוך ויתור על עצמאות המתבטאת בבלעדיות‬ ‫ובתהילת יחיד‪.‬‬ ‫מגמה נוספת‪ ,‬ואולי בת‪-‬הקיימא והמרגשת‬ ‫מכולן‪ ,‬היא שילובו מחדש של המעצב בתוך ארגוני‬ ‫התעשייה והחברה השונים‪ ,‬אך הפעם בתפקיד‬ ‫מעט שונה – לא של יוצר אובייקטים הניכרים‬ ‫באיכויותיהם האסתטיות והשימושיות‪ ,‬אלא כפותר‬ ‫בעיות מתוחכם המסוגל להפעיל חשיבה עיצובית‬ ‫ ‬ ‫ערב רב‪ .‬שבוע העיצוב בירושלים ‪2016‬‬

‫רוני לוית ורומי מיקולינסקי‪( OMG" ,‬אומייגוד)"‬ ‫"‪( OMG‬אומייגוד)" מציגה מבקרים בשלושה אתרים קדושים בירושלים‪ :‬כנסיית הקבר‪ ,‬כיפת הסלע והכותל המערבי‪.‬‬ ‫אספנו‪ ,‬מיפינו וניתחנו אלפי תמונות שהועלו לאינסטגרם בכיכובם של תיירים‪ ,‬אנשי דת המשרתים באתרים‪ ,‬עולי רגל‬ ‫ומבקרים מתמידים‪ ,‬מתפללים ופוזיונרים‪ ,‬חיילים וחיילות ועוד‪ .‬לתמונות שצילמו המבקרים הוספנו אינפוגרפיקות‪,‬‬ ‫סטטיסטיקות וכן שלל עובדות מהרשת החברתית על האתרים ועל הקשר שבין פולחן גוף לפולחן דת‬

‫רבים מבוגרי תוכניות העיצוב‪ ,‬שמסוגלים לעצב עד‬ ‫רמת האב־טיפוס‪ ,‬חסרי כל ניסיון עבודה בתעשייה‬ ‫ופונים למסלול קריירה חדש יחסית – המעצב‬ ‫העצמאי‪ ,‬המנסה ליצור סביבו עניין באמצעות יוזמות‬ ‫עיצוביות שונות‪ .‬אפילו אלה שהצליחו לעורר סביבם‬ ‫עניין תקשורתי גילו שכמעט בלתי אפשרי לתרגם את‬ ‫הפרסום הזה לכדי שכר‬ ‫ואינטואיציה‪ ,‬גמישות‪ ,‬יצירתיות ומקוריות לטובת‬ ‫המערכות הסבוכות המרכיבות את חיינו‪ .‬בעידן‬ ‫ההתמקצעות הספציפית‪ ,‬למעצב יתרון יחסי והוא‬ ‫היכולת לדלג בין הקשרים ותחומים שונים‪ ,‬ועל‪-‬‬ ‫ידי כך להכניס דינמיות למערכות וארגונים גדולים‬ ‫ומסורבלים‪ .‬אין זה ריאלי לצפות לשחרורו של‬ ‫העיצוב מהפטרון הכלכלי‪ ,‬אך ייתכן שהבנת יחסי‬ ‫הכוחות לאשורם ומיצובו מחדש של המעצב כמחולל‬ ‫שינוי מתוך המערכת יש בהם פוטנציאל להעניק לו‬ ‫מחדש את האוטונומיה המיוחלת‪.‬‬ ‫הדס זמר‪-‬בן־ארי היא מעצבת חוויה ואוצרת‪ ,‬מרצה‬ ‫בתוכנית לתואר שני לעיצוב תעשייתי בבצלאל‬ ‫‪19.5.16‬‬

‫גרסה מוקדמת של מאמר זה התפרסמה ב‪ 2011-‬באיינדהובן‪,‬‬ ‫כחלק מהתערוכה ‪Take It or Leave It – Design‬״‬ ‫״‪ Economics‬ב‪ ,Van Abbemuseum-‬באוצרות פריק לומה‬ ‫והדס זמר–בן‪-‬ארי‬ ‫מקורות‪:‬‬ ‫‪Mary Anne Stanszewski, The Power of Display,‬‬ ‫‪A History of Exhibition Installations at the‬‬ ‫‪Museum of Modern Art, MIT Press, U.S.A, 1998‬‬ ‫‪Peter Trippi, Industrial Arts and the‬‬ ‫‪Exhibition Ideal, in: Malcolm Baker & Brenda‬‬ ‫‪Richardson (eds.), A Grand Design: The Art of the‬‬ ‫‪Victoria and Albert Museum, V&A Publishing,‬‬ ‫‪United Kingdom, 1999‬‬

‫השתייכות וטעם לקיום‪ .‬לכל אדם צרכים הרבה‬ ‫שהעולם ברובו נדיבותו אמור לספק‪ :‬צרכים של‬ ‫הבשר וצרכים של הנפש שזקוקה לפנאי משלה‬ ‫ללמוד ולהרחיב דעת‪ ,‬לחקור בנשגב‪ ,‬לנהל דיאלוג עם‬ ‫הזולת ולהשתהות על יופי שימתיק את גזירת הקיום‪.‬‬ ‫המוני אנשים יש בעולם‪ ,‬וכולם צריכים לחלוק ביניהם‬ ‫את צורכי הגוף כך שיהיה מקום גם לצורכי הנפש‪,‬‬ ‫שתובעת את שלה בדממה‪ .‬המוני אנשים שנחלקים‬ ‫לקבוצות שהמציאו‪ ,‬כמו שבטים‪ ,‬קהילות ומדינות‪,‬‬ ‫עם שיטות שהמציאו לחלוקת אוצרות העולם‪ .‬הכסף‬ ‫עוזר לבני‪-‬האדם לנהל סחר חליפין בכל תרבות ידועה‪,‬‬ ‫משחר ההיסטוריה‪ .‬על אף שהכסף הוא מוצר ממשי‬ ‫שניתן למשש ולהרגיש‪ ,‬אין לשטרות ולמטבעות קיום‬ ‫עצמאי‪ ,‬מנותק מהערך שהם מייצגים בעיני חברי‬ ‫קבוצה מסוימת‪ ,‬בזמן ובמקום מסוים‪ .‬כסף הוא מושג‬ ‫מופשט‪ ,‬כלי עזר למערך מורכב ומסועף של חלוקת‬ ‫צרכים‪.‬‬ ‫באלוהים אנו שמים מבטחנו‪ .‬כך כתוב על שטרות‬ ‫הכסף של האימפריה הגדולה בעולם בזמן ובמקום‬ ‫שאנחנו חיים בו‪ .‬אלוהים‪ ,‬כמו כסף‪ ,‬הוא מונח מופשט‬ ‫עם משמעות משתנה‪ .‬לאלוהים‪ ,‬כמו כסף‪ ,‬אין משמעות‬ ‫ללא אמונה אנושית‪ .‬בפילוסופיה הדתית של מייסדי‬ ‫האימפריה אלוהים הוא זה שנוטע אמונה בלב יחידים‬ ‫נבחרים שהצלחתם החומרית בעולם הזה מעידה על‬ ‫אמונתם הקבועה מראש‪ .‬מאחר שאנחנו חיים בעולם‬ ‫שאנחנו לא מבינים את פשרו‪ ,‬עולם מפחיד ומאיים‪,‬‬ ‫מלא בסכנות ובפורענויות‪ ,‬האמונה באלוהים מופשט‬ ‫הפכה לאמונה בשטר כסף שניתן להרגיש ולמשש‪,‬‬ ‫ועבודת האל הפכה לעבודה למען חומר שניתן לראות‬ ‫ולהרגיש‪ .‬היחסים בין בני‪-‬האדם ובין בני‪-‬האדם לעולם‬ ‫הופקרו לחסדם של בני‪-‬האדם‪ ,‬יצור מפוקפק שנתון‬ ‫ליצריו הטובים והרעים‪.‬‬ ‫כסף הוא מושג מופשט שהאדם יכול לעשות בו‬ ‫כרצונו‪ .‬לא כל בני‪-‬האדם שותפים לעיצוב העולם‪,‬‬ ‫ואלו שכן – יכולים לצקת תוכן במופשט ולעצב כלכלה‬ ‫שמיטיבה עם בני משפחותיהם וחבריהם‪ .‬בני‪-‬אדם‪,‬‬ ‫כמו כל בעל‪-‬חיים‪ ,‬ידאגו לחברי הקבוצה שלהם לפני‬ ‫שידאגו לחברים מקבוצות אחרות‪ .‬בני‪-‬אדם‪ ,‬בניגוד‬ ‫לחיות אחרות‪ ,‬יכולים לייצר מנגנונים מלאכותיים‬ ‫כמו מדינות או תאגידים ולצבור רכוש רב שהם‬ ‫אינם צריכים‪ .‬בני‪-‬אדם‪ ,‬בניגוד לחיות אחרות‪ ,‬יכולים‬ ‫להסתייע במחשבה המופשטת ובכוח הדיבור ולהעמיד‬ ‫משפט כמו "כל בני‪-‬האדם נולדו שווים"‪ ,‬גם כשברור‬ ‫שבני‪-‬אדם נולדים שונים אלו מאלו ושלכל תרבות דרך‬ ‫משלה להתנהל עם שונותם האינסופית של חבריה‪.‬‬ ‫קשה להגיד שכל בני‪-‬האדם נולדו שווים כשהעולם‬ ‫נחלק לעבודות שונות כל‪-‬כך‪ ,‬שגורל האדם בהן שונה‬ ‫כל‪-‬כך‪ ,‬אלא אם מאמינים שיש אנשים שנולדו לעבודת‬ ‫עמל גופנית‪ ,‬יש אנשים שנולדו לנהל במלה ובכתב‬ ‫עבודת עמל של אחרים‪ ,‬ויש שנולדו לעבוד בעבודת‬ ‫מחשבה צרופה‪ .‬תרבות שמאמינה בכסף כשופרו של‬ ‫אלוהים יכולה להתעלם ממעשי ידי האדם בעיצוב פני‬ ‫העולם ולהאמין שרק שונותם המולדת של בני‪-‬האדם‬ ‫קובעת את גורלם‪.‬‬ ‫כשמבקשים להשתיק אותך‪ ,‬להשתיק את הנפש‬

‫‪19/‬‬

‫ורד נסים‪" ,‬אספר לכם קורות חיי‪ ,‬דמעות יוצאות לי מעיני"‪ ,2015 ,‬וידיאו‪ 12:22 ,‬דקות‪.‬‬ ‫צילום וידיאו‪ :‬ארתור יעקובוב‬

‫"קשה להיות בעלת הבית של עצמך כשלא לימדו אותך משמעת‬ ‫בגוף‪ .‬קשה להיות בעלת הבית של עצמך כשאת צריכה להאמין‬ ‫ברוחך ולימדו אותך להאמין רק בגוף שמתפרנס מניקיון עם דלי‬ ‫וסמרטוט ומגב ולא מניקיון של מחשבות ורעיונות‪ .‬אמונה ברוחך‪,‬‬ ‫ולא רק בגופך‪ ,‬היא סגולה נדירה שנקנית מכוח הכרה חברתית‬ ‫שנרכשת במעמד או במאמץ מייגע רב שנים של עבודות ניקיון‬ ‫קטנות שמביאות סדר חדש לעולם"‬ ‫לנפש כשחתמו על המשפט המקורי "גדולה מלאכה‬ ‫שמכבדת את בעליה"‪ ,‬שמיועד לבעלי בתים שיכולים‬ ‫להתפרנס מהגיגי לבם בלבד‪ ,‬ללא כבוד לגוף שמבקש‬ ‫גם הוא ליטול חלק במלאכת הקיום‪" .‬יפה תלמוד‬ ‫תורה עם דרך ארץ‪ ,‬שיגיעת שניהם משכחת עוון"‪ ,‬נאמר‬

‫המושפלת כשאת עובדת בעבודה של המעמד שמנקה‬ ‫את הלכלוך של אחרים‪ ,‬אומרים לך ש"כל עבודה‬ ‫מכבדת את בעליה"‪ .‬ספק אם רבי יהודה‪ ,‬שנשא חבית‬ ‫לבית‪-‬המדרש‪ ,‬ורבי שמעון בר‪-‬יוחאי‪ ,‬שנשא טנא לבית‪-‬‬ ‫המדרש‪ ,‬חשבו על כבוד בעבודות גוף שאין בהן כבוד‬

‫‪19.5.16‬‬

‫ ‬

‫ ע ר ב ר ב ‪ .‬ש ב ו ע ה ע י צ ו ב ב י ר ו ש ל י ם ‪2 0 1 6‬‬

‫הנפש לא שתקה‬ ‫והעבודה אבדה‬

‫״לא הצלחתי להסביר למה חיי אמנות הם מוצא כמעט יחיד מחיי עבודות־משרתים‬ ‫או מחיי קומבינות מאולתרות או מחיי סבל צרוף של בטלה כפויה או התרסקות‬ ‫הנפש או שברון הגוף‪ .‬לא הצלחתי לנמק למה לאמנות יש תפקיד גואל לפרט ולכלל‪,‬‬ ‫במיוחד בעולם שמבקש יותר מאי־פעם להפריד בין גוף לנפש ולהעניק לחזקים‬ ‫תחושת שליטה מדומיינת על גורלם״‪ .‬על הקשר הסבוך שבין מעמד‪ ,‬מגדר‪ ,‬אתניות‬ ‫ועבודה‪ ,‬ועל הקומבינה כסוג של מוצא‬

‫ליאורה לופיאן‬

‫‪/18‬‬

‫"את בחרת בעבודה הזו"‪ ,‬אמרה לי אחראית המשמרת‬ ‫בלילה‪" .‬איך יכול להיות שאדם בוחר בעבודה שאף‬ ‫אחד לא רוצה בה?"‪ ,‬עניתי בוויכוח האחרון והקובע‪,‬‬ ‫כשהנפש צעקה מגרוני בלי שאוכל לגעור בה או‬ ‫להצניע את נוכחותה הקולנית‪.‬‬ ‫לו הייתי יכולה לשוחח עם הנפש המורדת הייתי‬ ‫מסבירה לה שגם אם היא צודקת ונכונה ושעבודת‬ ‫הניקיון משפילה קצת וקשה מדי‪ ,‬אני זקוקה לה כדי‬ ‫לקיים את הגוף‪ ,‬שזקוק לאוכל וקורת גג ומלבושים‪.‬‬ ‫אבל הנפש לא שתקה והעבודה אבדה‪.‬‬ ‫יומיים לאחר אותו אירוע מר ונמהר‪ ,‬ביום ראשון‬ ‫מדכדך במיוחד‪ ,‬עם רגשי אשמה שניסיתי להדחיק‪,‬‬ ‫ישבתי מול דף מחשב שמיאן להתמלא‪ ,‬מוצפת‬ ‫מחשבות מבולבלות על הקשר הסבוך שבין מעמד‪,‬‬ ‫מגדר‪ ,‬אתניות ועבודה‪ ,‬ולא הצלחתי להסביר למה‬ ‫לימודי אמנות ודימוי עצמי של אדון הם נכסים נדירים‬ ‫שמפלסים את דרכם של יחידים מיוחסים לגטו הצר‬ ‫של חיי האמנות‪ .‬לא הצלחתי להסביר למה חיי אמנות‬ ‫הם מוצא כמעט יחיד מחיי עבודות‪-‬משרתים או מחיי‬ ‫קומבינות מאולתרות או מחיי סבל צרוף של בטלה‬ ‫כפויה או התרסקות הנפש או שברון הגוף‪ .‬לא הצלחתי‬ ‫לנמק למה לאמנות יש תפקיד גואל לפרט ולכלל‪,‬‬ ‫במיוחד בעולם שמבקש יותר מאי‪-‬פעם להפריד בין‬ ‫גוף לנפש ולהעניק לחזקים תחושת שליטה מדומיינת‬ ‫על גורלם‪.‬‬ ‫לא הצלחתי להסביר כמה קשה לסגל משמעת‬ ‫עצמית כשלמדת לסמוך על משמעת שכופים עלייך‬ ‫אחרים‪ ,‬כמה קשה להעניק לנפש חירות מלאה להאמין‬ ‫בכוחותיה כשלמדת להאמין שאת שן רקובה במנגנון‬ ‫ענק‪ ,‬כמה קשה לקנות כלים חומריים ממש כמו הרגלי‬ ‫קריאה ושפה ולימודי מוזיקה ומחול וציור ורישום‬ ‫וקולנוע כשלא רכשת אותם בילדות‪ .‬כשלתי בניסיון‬ ‫להסביר שהתהליך שצריך לעבור בדרך לרכישת‬

‫ ‬ ‫ערב רב‪ .‬שבוע העיצוב בירושלים ‪2016‬‬

‫הביטחון והכלים וההרגלים של חיי יצירה מיתרגם‬ ‫לשנים של בלבול וסבל ועוני ורעב ודיכאון וייאוש‬ ‫עמוק‪ ,‬שנים שנצרבות בבשר ובנפש‪ ,‬שנים שמעכבות‬ ‫אהבה וזוגיות וכל מיני תהליכים שקשורים לגוף‬ ‫שקשה להשיג בזמנים מאוחרים‪ ,‬שנים שמשלמים בהן‬ ‫מחירים שלא ביקשת ולא ידעת שתשלמי גם כשלא‬ ‫הבטיחו לך גן של שושנים כי לא יכולת לדמיין שיש‬ ‫שושנים‪ ,‬אבל הקוצים נורא עמוקים‪.‬‬ ‫כשלתי בניסיון להסביר שלנפש יש הרבה גוונים‪,‬‬ ‫ויש מקום עלום אבל ממשי לאהבת אם בעולם‬ ‫המעשים ויש מקום עלום אבל ממשי לדימוי עצמי של‬ ‫מעמד וסביבה והורים בעולם המעשים‪ ,‬כי יש קומבינה‬ ‫כזו בין הכלים הממשיים שקיבלת לאמונה המדומיינת‬ ‫שמאחוריה אהבת אם ודימוי שרכשת מהתבוננות‬ ‫וחיקוי מילדות‪ .‬וזו קומבינה נדירה מאוד‪ ,‬כי היא‬ ‫שקופה לגמרי‪ .‬בלתי נראית‪ .‬האמנות כאילו פועלת‬ ‫מכוח יד נעלמה‪.‬‬ ‫קשה לדחוק במלים‪ ,‬והיד הרושמת‪ ,‬שנראית‬ ‫כמתהלכת מאליה בסרטי פלסטיק‪ ,‬פועלת באטיות‬ ‫משוועת במציאות הממשית‪ .‬קשה לדחוק במלים כי‬ ‫קשה לאזוק מחשבות מתרוצצות‪ ,‬לערוך בהן סדר‪,‬‬ ‫לטאטא מחשבות סוררות ולהעמיד מהן התחלה‪,‬‬ ‫אמצע וסוף‪ .‬קשה לכלוא את הכאוס בממשי‪ ,‬להעניק‬ ‫גוף למופשט ובית למחשבות נודדות כשהנפש סוערת‬ ‫והאבק במוח מתערבל‪.‬‬ ‫תהליך של יצירת סדר חדש ברעיונות ובמלים‬ ‫תובע מאמץ שאינו מובן מאליו‪ ,‬מאמץ שממזג בין‬ ‫משמעת חיצונית של אדונים שלמדו להיות בעלי‬ ‫הבתים של עצמם לכוח פנימי של אמונה של אדונים‬ ‫שנולדו לעצב מחשבות על העולם או של משרתים‬ ‫שחייבים לחטא צלקות של נפש פצועה במלים‬ ‫ורעיונות שמרחפים ברוח‪.‬‬ ‫קשה להיות בעלת הבית של עצמך כשלא לימדו‬

‫‪19.5.16‬‬

‫אותך משמעת בגוף‪ .‬קשה להיות בעלת הבית של‬ ‫עצמך כשאת צריכה להאמין ברוחך ולימדו אותך‬ ‫להאמין רק בגוף שמתפרנס מניקיון עם דלי וסמרטוט‬ ‫ומגב ולא מניקיון של מחשבות ורעיונות‪ .‬אמונה‬ ‫ברוחך‪ ,‬ולא רק בגופך‪ ,‬היא סגולה נדירה שנקנית מכוח‬ ‫הכרה חברתית שנרכשת במעמד או במאמץ מייגע‬ ‫רב שנים של עבודות ניקיון קטנות שמביאות סדר‬ ‫חדש לעולם‪ ,‬כי הסדר הישן‪ ,‬הישר‪ ,‬לא משרת את‬ ‫אלו שנולדו למעמד הנמוך של עבודות הגוף‪ .‬אז את‬ ‫מתאמצת ומתאמצת להוליד אמונה ומשמעת וסדר‬ ‫בגוף כדי לחמוק מהגורל הבלתי נסבל של עבודות‬ ‫הגוף שבוחרת בשבילך נפש שלמדה להאמין רק בגוף‪,‬‬ ‫נפש שאת צריכה להבין ולהסביר לעולם כדי לחמוק‬ ‫מהגורל הבלתי נסבל של עבודות הגוף‪.‬‬ ‫קומבינה היא פעולה של יצירה שנוצרת במקום‬ ‫שבו הסדר הישר כושל‪ ,‬במקום שבו אורח הפעולה‬ ‫הקיים של השיטה לא מצליח לענות על צורכי האדם‪.‬‬ ‫כשלא יכולים לפסוע בתוואי ידוע מראש נאלצים ליצור‬ ‫דבר חדש‪ ,‬וגם הקומבינה מזווגת זיווגים חדשים שלא‬ ‫השתדכו לפני שהיא יצאה לאוויר העולם‪ ,‬מציעה‬ ‫תחבולות חדשות לקיום בעולם הזה מעבר לגבולות‬ ‫השיטה הקיימת‪ ,‬הידועה‪.‬‬ ‫מקור המלה הוא ככל הנראה ברוסיה הקומוניסטית‪,‬‬ ‫בספר בשם "שנים‪-‬עשר כסאות" מ‪ ,1928-‬שנכתב‬ ‫על‪-‬ידי אילף ופטרוב ומצייר אדם שעוסק ב"בעיה‬ ‫קומבינטורית"‪ ,‬כלומר בשאלה כיצד להתפרנס בלי‬ ‫שעבוד של הגוף והנפש לכללי המשטר‪ ,‬עם סידור‬ ‫חדש ואחר של המציאות‪ .‬הקומבינה לא מתריסה נגד‬ ‫השיטה‪ ,‬לא מחזיקה בשלטים או בספריי צבע לשרבוט‬ ‫סיסמאות; הקומבינה מבקשת להתל בשיטה‪ ,‬לחמוק‬ ‫מצוויה המדכאים‪ ,‬בלי להבין שהיא כזאת‪.‬‬ ‫כל אדם זקוק למים ולאוכל‪ ,‬לקורת גג ולכסות‬ ‫לעורו‪ ,‬כל אדם זקוק לאהבה ולמגע‪ ,‬לתחושת‬

‫ורד נסים‪ ,‬אסמבלאז׳ רדי‪-‬מיידס על קיר‪ 120X220 ,‬ס״מ‪ .2015 ,‬צילום‪ :‬אלעד שריג‬

‫‪/20‬‬

‫"כשמבקשים להשתיק אותך‪ ,‬להשתיק את הנפש המושפלת‬ ‫כשאת עובדת בעבודה של המעמד שמנקה את הלכלוך של‬ ‫אחרים‪ ,‬אומרים לך ש'כל עבודה מכבדת את בעליה'‪ .‬ספק אם‬ ‫רבי יהודה‪ ,‬שנשא חבית לבית־המדרש‪ ,‬ורבי שמעון‬ ‫בר־יוחאי‪ ,‬שנשא טנא לבית־המדרש‪ ,‬חשבו על כבוד בעבודות‬ ‫גוף שאין בהן כבוד לנפש כשחתמו על המשפט המקורי 'גדולה‬ ‫מלאכה שמכבדת את בעליה'‪ ,‬שמיועד לבעלי בתים שיכולים‬ ‫להתפרנס מהגיגי לבם בלבד"‬ ‫במסכת "אבות" עם המלצה דומה לשיתוף פעולה בין‬ ‫בשר ורוח‪ ,‬אבל על אף שהמדע יודע היום שהשניים‬ ‫צועדים יד ביד‪ ,‬בעולם המעשה נהוגה שיטת חלוקה‬ ‫שפורטת את העבודה לגורמים קטנים ומחלקת את‬ ‫התפקידים לפי תפיסות שמפלגות בין הגוף לנפש ובין‬ ‫אדוני רוח ומשרתי גוף‪.‬‬ ‫"בעיראק קראו לזה ח'די‪ ,‬משרתת‪ .‬לא היה לעוזרת‬ ‫בית שום כבוד"‪ ,‬מספרת אמא של ורד נסים כשהיא‬ ‫רוכנת ומקרצפת שמש מכפפות פלסטיק צהובות‬ ‫בשמלה עשויה מסמרטוטי רצפה בעבודת וידיאו בשם‬ ‫"אם אספר לך קורות חיי‪ /‬דמעות זולגות לי מעיני"‪,‬‬ ‫שמוצבת בכניסה לתערוכת היחיד של בתה בגלריה‬ ‫של אוניברסיטת תל‪-‬אביב‪ .‬ורד‪ ,‬שיושבת על סולם‬ ‫נישא לשמים ומעתירה על השמש דמעות של מים‬ ‫ממשפך‪ ,‬מפגישה בין עולמות שלא נועדו לשכון יחדיו‬ ‫בעידן חלוקת העבודה‪ :‬עולם הרוח הנשגב‪ ,‬שמאכלס‬ ‫יחידי סגולה שלא ניתן להמיר באחרים‪ ,‬והעולם של‬ ‫אמה‪ ,‬שבו צריך "רק לנקות‪ ,‬לנקות‪ ,‬לנקות‪ ,‬שיהיה נקי‪,‬‬ ‫נקי‪ ,‬נקי‪ ,‬שישאירו אותי בעבודה כי אם אני לא אעבוד‬ ‫בניקיון יבואו מאות במקומי"‪.‬‬

‫ ‬ ‫ערב רב‪ .‬שבוע העיצוב בירושלים ‪2016‬‬

‫במקום אחר לגמרי‪ ,‬במדינה אחרת לגמרי‪ ,‬ג'ו קור‪,‬‬ ‫הבן של ויוויאן ווסטווד ומלקולם מקלארן‪ ,‬מתכנן‬ ‫לשרוף פריטי לבוש בשווי חמישה מיליון פאונד‬ ‫במחאה על חיבוק הדוב הממסדי של חגיגות ה‪40-‬‬ ‫לתנועת הפאנק‪ ,‬שזכו לברכה חגיגית מאת המלכה‪,‬‬ ‫זו עם הפירסינג‪ .‬בהודעה לעיתונות על השריפה‬ ‫שמתוכננת בשכונת קמדן בלונדון ב‪ 26-‬בנובמבר ‪,2016‬‬ ‫מועד יציאת הסינגל המיתולוגי "אנרכיה בממלכה‬ ‫המאוחדת" של להקת הסקס‪-‬פיסטולס ב‪,1976-‬‬ ‫שנרקמה בחנות הבגדים של הוריו‪ ,‬הוא כותב שאנשים‬ ‫נעשו אטומים‪ ,‬שהם לא מאמינים שקולם נשמע‪ ,‬ולכן‬ ‫הפסיקו להיאבק‪ .‬הבן של ההורים שהרוויחו מיליונים‬ ‫מהפאנק מבקש לטלטל את הציבור במחווה של ויתור‬ ‫על הון שרבים לא יחלמו אפילו להרוויח‪ .‬הון שנוצר‬ ‫בזכות הפיכתה של הפאנק מתנועת מחאה לתופעה‬ ‫תרבותית שמסמנת מחאה ומרד בממסד‪ ,‬בזכות‬ ‫ההסכמה החברתית שממירה ערימת בגדים ששוויים‬ ‫כמה פרוטות לפריטי נוסטלגיה בעלי ערך רב‪ .‬אותה‬ ‫הסכמה חברתית שכנגדה מתקיימת פעולת המחאה‪.‬‬ ‫האירוניה הזו נעלמה מעיניו של הבן של ויוויאן‬

‫‪19.5.16‬‬

‫ווסטווד ומלקולם מקלארן‪ ,‬כפי שתרומתם של הוריו‬ ‫לחיים שאין בהם רמז לעבודות של גוף כנראה אינה‬ ‫מטרידה את מחשבותיו‪ .‬משרתי הגוף יודעים שהם‬ ‫אינם שלמים כשהנפש זועקת לחירות והחירות זועקת‬ ‫דרכם‪ ,‬אבל עול חדש תובע יצירה‪ ,‬תנועה מתמדת‬ ‫בין מה שישנו למה שמבקשים שיהיה‪ .‬השיטה יכולה‬ ‫לבלוע לתוכה צורות ברורות של התנגדות שמבקשות‬ ‫להרוס ולנפץ כי השיטה מבינה במחשבה ישרה‪.‬‬ ‫השיטה לא מבינה בקומבינות‪ ,‬בהתנגדות שנוטלת‬ ‫מהקיים ועושה בו מעשה יצירה‪ .‬באמנות‪ ,‬הקומבינה‬ ‫השקופה מכל‪ ,‬השיטה מנסה לפקח באמצעות הדיכוי‬ ‫הפנימי של המעמד‪ .‬דיכוי פנימי שאהבת אם חזקה‬ ‫ואיתנה יכולה לעזור לנצח‪.‬‬ ‫כתר מלכות מכפפות פלסטיק צהובות מונח על‬ ‫ראשה של אמה של ורד נסים בתמונות שמציגות רוך‬ ‫ואהבה בין אבא לאמא בחדר השינה בתום ימי עמל‬ ‫מפרכים‪ .‬העבודה מחלחלת לכל פינה ואתר‪ ,‬עד למקום‬ ‫האינטימי ביותר‪ ,‬עד לרגעים של רוך ואהבה בגוף‬ ‫ובנפש‪ .‬השמש‪ ,‬שניזונה מהשקיה מלאכותית ברחובות‬ ‫המזוהמים של דרום תל‪-‬אביב‪ ,‬הופכת לכתר על ראשה‬ ‫של אסתר בביתה פנימה‪ .‬מעשה האהבה‪ ,‬כמו מלאכת‬ ‫הפרנסה‪ ,‬יכול לפלג בין גוף לנפש ויכול לחבר בין הרגש‬ ‫לגוף‪ .‬ורד מציעה לעולם מעשה של אהבה בין הגוף‪,‬‬ ‫בין מלאכת התפירה של אמה לעבודות יצירה במיני‬ ‫מלאכות שונות‪ ,‬לרוח‪ ,‬מחשבות ורעיונות ורגשות‪.‬‬ ‫ורד זכתה בחירות נדירה מעבודות גוף‪ ,‬חירות‬ ‫שחושבים עליה ומהרהרים בה‪ .‬חירות שמוקירים לה‬ ‫תודה ומציגים אותה בכניסה לתערוכת יחיד עם תמונה‬ ‫של אם במדי פועלת ניקיון הנושאת על גבה בת‪.‬‬ ‫התערוכה תציע בקירות הבאים יופי גדול שראשיתו‬ ‫ביציאה מעבדות לחירות‪ .‬וקשה מאוד לעלות בסולם‬ ‫ולהעניק לנפש נגיעה בשמים שיש בהם שמש צהובה‪,‬‬ ‫קשה‪ ,‬כשמאמינים שיש סולם שצריך לטפס בו ולא‬ ‫עיגול יפה ושלם כמו שהשמש מציעה מדי שחרית‬ ‫וערבית כמנחה לעולם‪ .‬קשה במלאכת הפרנסה וקשה‬ ‫במלאכת האהבה‪ .‬וחז"ל אומרים שקשה פרנסה‬ ‫כקריעת ים סוף וקשים זיווגים כקריעת ים סוף‪ ,‬כי מאז‬ ‫ומעולם התקשה האדם לחבר בין הקיום הגופני הישר‬ ‫לרוח המשתובבת ובין הרגשות הנוכחים והמשתנים‬ ‫בכל רגע למחזוריות הקבועה של הטבע‪ ,‬בין הגברי‬ ‫לנשי‪ ,‬בין השחור ללבן‪ ,‬בין היין ליאנג‪.‬‬ ‫מעשה האמנות יכול להציע תיקון ויכול לדבר על‬ ‫פצע הכמיהה הלא פתורה לאהבה בהומור ובאירוניה‬ ‫ובמודעות ובחיבה; הכמיהה לחתונה‪ ,‬לרגעים של הצגה‬ ‫זוגית של מעשה אהבה שמתיך בין גוף לנפש‪ .‬מעשה‬ ‫האמנות יכול לתת גם לאמא שהיתה פועלת ניקיון‬ ‫קבועה פינה להקריא בה שיר על פועלת ניקיון קבועה‬ ‫אחרת ועיגול של שמש צהובה לספר בו את סיפור‬ ‫העבודה הלא‪-‬נעימה‪ ,‬שלוקחת ממך כוחות ושוברת‬ ‫את הגוף‪ .‬ומעשה האמנות יכול להציע נחמה נדירה‬ ‫מאוד בעולם שקשה בו מאוד להתהלך בין הגוף והנפש‬ ‫ולהציע תיקון לעולם שקשה בו הפרנסה והאהבה‬ ‫כקריעת ים סוף‪ ,‬כי מעשה האמנות נובע מכוח האהבה‪,‬‬ ‫ואהבה יכולה לרפא ולתקן‪.‬‬ ‫ליאורה לופיאן מנקה וכותבת רק תחת אילוצי דדליין‬

‫‪23/‬‬

‫‪19.5.16‬‬

‫ ‬

‫ ע ר ב ר ב ‪ .‬ש ב ו ע ה ע י צ ו ב ב י ר ו ש ל י ם ‪2 0 1 6‬‬

‫ניבי אלרואי‬ ‫״תיירות פנים״‬ ‫תיעוד מיצב שהוצג בנחל אלכסנדר‪.‬‬ ‫צילום‪ :‬ניבי אלרואי‪2014 ,‬‬

‫אוטו־קומבינה‬

‫עד עכשיו היינו צריכים להתמודד עם הפריץ‪ ,‬אבל אחרי שנעשה‬ ‫את כל הקטע הזה של אנו באנו ארצה לבנות ולהיבנות בה‪ ,‬אנחנו‬ ‫נהיה הפריץ‪ .‬לפחות של עצמנו‪ .‬וזה אכן מה שקרה‪ ,‬רק שאפשר‬ ‫להוציא את היהודי מהגטו‪ ,‬אבל את הגטו מהיהודי קצת יותר‬ ‫קשה‪ .‬הפריץ שלנו לא רגיל להיות פריץ‪ .‬הוא רגיל להיות יהודי‪.‬‬ ‫אז מה עושים? קומבינה‪ ,‬כמובן‬

‫שלום בוגוסלבסקי‬

‫‪/22‬‬ ‫ליהודים בפולין‪ ,‬כך מספרים‪ ,‬היה טריק‪ .‬כשהשלטון‬ ‫אסר לבנות בתי‪-‬כנסת גבוהים יותר מכנסיות‪ ,‬הם‬ ‫חפרו קומה נוספת במרתף‪ ,‬כך שבית‪-‬הכנסת יהיה‬ ‫גבוה יותר‪ ,‬אבל שהפריץ לא יידע‪.‬‬ ‫זאת היתה רק אחת משלל קומבינות שאבותינו‬ ‫המציאו בשנותיהם הארוכות בגולה‪ .‬זה היה הדבר‬ ‫הנכון לעשות‪ .‬יכול להיות שבלי זה‪ ,‬מה שהיה נשאר‬ ‫מאיתנו היה מחלקה אוניברסיטאית נידחת‪ ,‬משרד‬ ‫אחד ליד המחלקה ללימודי אכדית עתיקה‪ .‬אבל אז‬ ‫הגיעה הציונות‪.‬‬ ‫מהי ציונות – זה דיון שלם‪ .‬זאת מלה שכל אחד‬ ‫משתמש בה פחות או יותר איך שהוא רוצה‪ ,‬ובדרך‬ ‫כלל בתור מחמאה או מלת גנאי‪ ,‬תלוי באיזה צד הוא‪.‬‬ ‫אבל אם יש בסיס אחד עקרוני לדבר הזה שנקרא‬ ‫ציונות‪ ,‬הוא כנראה קשור להחלפת דיסקט‪ .‬החלפת‬ ‫דיסקט‪ ,‬אגב‪ ,‬זה משהו עתיק כזה שאבות הציונות היו‬ ‫עושים בווינה‪.‬‬ ‫והחלפת הדיסקט הזאת אומרת את הדבר הבא‪:‬‬ ‫עד עכשיו היינו צריכים להתמודד עם הפריץ‪ ,‬אבל‬ ‫אחרי שנעשה את כל הקטע הזה של אנו באנו ארצה‬ ‫לבנות ולהיבנות בה‪ ,‬אנחנו נהיה הפריץ‪ .‬לפחות של‬ ‫עצמנו‪ .‬וזה אכן מה שקרה‪ ,‬רק שאפשר להוציא את‬ ‫היהודי מהגטו‪ ,‬אבל את הגטו מהיהודי קצת יותר‬ ‫קשה‪ .‬הפריץ שלנו לא רגיל להיות פריץ‪ .‬הוא רגיל‬ ‫להיות יהודי‪ .‬אז מה עושים? קומבינה‪ ,‬כמובן‪.‬‬ ‫או במקרה הזה‪ ,‬אוטו‪-‬קומבינה‪ .‬בכובעו כפריץ‪,‬‬ ‫היהודי רוצה חוקי תכנון ובנייה‪ ,‬אזרחות פחות או‬ ‫ ‬ ‫ערב רב‪ .‬שבוע העיצוב בירושלים ‪2016‬‬

‫יותר שווה ומינהל תקין‪ .‬בכובעו כיהודי‪ ,‬הפריץ רוצה‬ ‫ליישב כל מיני מקומות שלדעתו יש בהם יותר מדי‬ ‫גויים ופחות מדי יהודים‪ .‬אז הוא מקמבן את עצמו‪.‬‬ ‫השלטון מקים לו מנגנונים עוקפי שלטון שיקמבנו‬ ‫אותו והוא אותם‪ .‬וכך נולדות חוות בודדים‪ ,‬אנטנות‬ ‫סלולריות שהופכות למאחזים‪ ,‬עמותות "פרטיות"‬ ‫שעוסקות ב"ייהוד"‪ ,‬אדמות מדינה שנלקחו מערבים‬ ‫והועברו לקרן הקיימת כדי שיהיה אפשר להשמיש‬ ‫אותן עבור יהודים בלבד‪ ,‬חברת‪-‬הבת שלה הימנותא‬ ‫שפועלת מעבר לקו הירוק‪" ,‬תקנות זיקה" שהופכות‬ ‫את היהודים שם למשהו שדומה לאזרחים בזמן‬ ‫ששכניהם הפלסטינים לא‪ ,‬מל"ג יו"ש שמסמיך את‬ ‫מכללת אריאל לאוניברסיטה במקום המל"ג של‬ ‫משרד החינוך‪ ,‬אדמות שמופקעות כדי לבנות כביש‬ ‫עבור ישראלים בנימוק שההפקה מותרת על‪-‬פי הדין‬ ‫הבינלאומי שכן הוא נועד לשרת את הפלסטינים‬ ‫שמהם האדמה מופקעת‪...‬‬ ‫בואו נתעכב על זה רגע‪ ,‬כי זאת דוגמה להתנגשות‬ ‫בין הפריץ היהודי ליהודי הפריץ‪ .‬זה הסיפור של כביש‬ ‫‪ .443‬כדי להימנע מהקטע הלא נעים של שטעטל‪...‬‬ ‫סליחה‪ ,‬מדינה שהרוב בה לא יהודי‪ ,‬השטחים לא‬ ‫סופחו למרות שהם שלנו‪ .‬כדי להתנהג כמו מדינה‬ ‫מתוקנת‪ ,‬הם נשארו בידינו במעמד של "שטח כבוש"‪.‬‬ ‫כדי לעבוד על עצמנו שהוא לא כבוש קראנו לזה‬ ‫"תפיסה לוחמתית זמנית"‪ ,‬למרות שזה לתמיד‪ .‬אבל‬ ‫לפי דיני הכיב‪ ...‬סליחה‪ ,‬התפיסה הלוחמתית הזמנית‪,‬‬ ‫אסור להפקיע אדמות כדי לשרת את האוכלוסייה‬ ‫‪19.5.16‬‬

‫התופסת‪ ,‬אך מותר לעשות זאת כדי לשרת את‬ ‫האוכלוסייה הנתפסת‪.‬‬ ‫זה‪ ,‬בכל אופן‪ ,‬מה שהמדינה אמרה לבג"ץ‪,‬‬ ‫והוא קיבל‪ .‬עד שסגרו את הכביש לפלסטינים עקב‬ ‫אירועי טרור באינתיפאדה השנייה‪ .‬אז הגיעה עתירה‬ ‫נוספת‪ :‬אם הכביש נבנה לטובת הפלסטינים‪ ,‬איך‬ ‫זה שהוא אסור בנסיעה לפלסטינים? אכן תסבוכת‪.‬‬ ‫בג"ץ קבע שיסעו‪ ,‬ואז קומבן קטע כביש אחד שיהיה‬ ‫משותף לכולם‪.‬‬ ‫בג"ץ מקמבן כמיטב יכולתו כמובן‪ ,‬אבל לפעמים‬ ‫זה לא יוצא‪ .‬בכל זאת‪ ,‬לאשר קומת מרתף מתחת‬ ‫לבית‪-‬הכנסת זה דבר אחד‪ ,‬ולאשר בית‪-‬כנסת גבוה‬ ‫יותר מכנסייה זה דבר אחר לגמרי‪ .‬את זה כבר הפריץ‬ ‫צריך לעשות בגלוי‪ ,‬ופה לא תעזור שום קומבינה‪.‬‬ ‫אז בג"ץ הופך להיות הפריץ‪ .‬והעמותות שמגישות‬ ‫לו עתירות‪ .‬והתקשורת שמדווחת עליהן ושאר‬ ‫החשודים הרגילים‪ .‬הרי לא נוח לו‪ ,‬ליהודי‪ ,‬להיות‬ ‫הפריץ של עצמו‪ .‬אז נעשה תוכנית חלוקה‪ :‬הפריץ‬ ‫היהודי יהיה היהודי והיהודי הפריץ יהיה הפריץ‪.‬‬ ‫היהודי יהיה בשלטון‪ ,‬והפריץ יפריע לו לעבוד‬ ‫מהאופוזיציה‪ .‬אמנם הקטע הזה שהפריץ נמצא‬ ‫מתחת ליהודי ולא מעליו הוא חדש בהיסטוריה שלנו‪,‬‬ ‫אבל עם הנצח לא מפחד מדרך ארוכה‪ .‬לא מלמדים‬ ‫כלב ישן טריקים חדשים רק כי הקים לעצמו מדינה‪.‬‬ ‫שלום בוגוסלבסקי הוא מורה דרך‪ ,‬מנחה קבוצות‬ ‫ובלוגר ירושלמי‬

‫מתחם התחנה הראשונה‬

‫בניין כלל‬ ‫עיצוב‪ :‬גרוטסקה‬

‫צילום‪ :‬דניאל נחמיאס‬

‫המרפסת‬

‫ספירלה‬

‫מתחם המעצבים‬ ‫ומדרחוב בצלאל ש"ץ‬ ‫מתחם הרחובות בצלאל‪-‬ש"ץ‪ ,‬ערש העיצוב‬ ‫של ירושלים והמדינה‪ ,‬מציג את פרשנותו‬ ‫הייחודית לעיצוב‪.‬‬ ‫חנות פופ‪-‬אפ המפציעה לשבוע בלבד תמכור‬ ‫חולצות עם הדפסים מקוריים של מעצבים‪,‬‬ ‫תצוגת אופנה‪ ,‬תערוכה בחלונות ראווה ועוד‪.‬‬

‫שידרוגיישן‬

‫מסיבת עיצוב בחצר בצלאל אדריכלות‬ ‫שישי‪11:00 ,20.5 ,‬‬

‫תחנת הדווידקה‬

‫קבוצת מוסללה חושפת את משכנה החדש‬ ‫על גג בניין כלל‪ .‬במהלך שבוע הפתיחה יוצעו‬ ‫סדנאות ואירועים פתוחים לציבור בתחומים‬ ‫שבין אמנות‪ ,‬קיימות וקהילה‪.‬‬ ‫בכל יום יתקיימו סיורים‪ ,‬מפגשים ואירועים‬ ‫מיוחדים לילדים ומבוגרים ברחבי הבניין‬ ‫ועל המרפסת‪.‬‬

‫קואופרטיב העיצוב הירושלמי בונה מכונה‬ ‫ענקית בשיתוף תלמידי תיכון מירושלים‪.‬‬ ‫בהנחיית רם שפינוזה מזרחי וחברים‪.‬‬ ‫אירוע חגיגי להשקת הפרויקט‬ ‫ראשון‪17:30 ,22.5 ,‬‬ ‫שעות הפעלת המכונה‪:‬‬ ‫שישי‪-‬שבת ‪16:00 ,14:00 ,12:00‬‬ ‫ראשון‪-‬חמישי ‪18:30 ,17:00‬‬

‫מסיבת פתיחה‬ ‫שישי‪11:00 ,20.5 ,‬‬

‫מתחם גבעת רם‬ ‫צילום‪ :‬עמית צורן‬

‫המרפסת‪ :‬גג לעירוניות חדשה‬

‫מכונת רוב גולדברג‬

‫שעות פעילות‪20:00-10:00 :‬‬

‫שעות פעילות‪:‬‬ ‫חמישי‪-‬חמישי ‪23:00-12:00‬‬ ‫ק‪.‬ש‪.‬קוצ׳ר‬

‫המוזיאון לאמנות‬ ‫האסלאם‬ ‫עיצוב‪ :‬למל כהן‬

‫״כאן בונים!״‬ ‫מוזיאון המדע ע"ש בלומפילד ירושלים‪,‬‬ ‫מזמין את כל המשפחה לשלל סדנאות‪,‬‬ ‫הדגמות והפנינג ענק‪.‬‬ ‫שעות פעילות‪:‬‬ ‫שני‪-‬חמישי ‪18:00-10:00‬‬ ‫שישי ‪ | 14:00-10:00‬שבת ‪16:00-10:00‬‬ ‫הכניסה בתשלום‪ ,‬מחיר מיוחד לשבוע העיצוב‬

‫שידרוגיישן‬ ‫בכניסה לבניין כלל במפלס רחוב יפו יבנה‬ ‫מתחם פעילות שידרוגיישן ובמסגרתו תקיים‬ ‫קבוצת נחלתה סדנאות יצירה ומלאכה (‪.)diy‬‬ ‫במהלך כל השבוע ניתן להביא חפצים‬ ‫הזקוקים לשדרוג אמנותי‪-‬עיצובי‪.‬‬ ‫שעות פעילות‪:‬‬ ‫חמישי‪-‬חמישי ‪20:00-12:00‬‬

‫מעבדה פתוחה לעיצוב היברדי‬ ‫״אות מאירן״ ‪-‬‬ ‫כרזות איראניות עכשוויות‬ ‫לראשונה בישראל‪ ,‬תערוכת כרזות‬ ‫איראניות עכשוויות שעוצבו על ידי מיטב‬ ‫האמנים והאמניות מאיראן לאורך ‪40‬‬ ‫השנים האחרונות‪.‬‬ ‫פתיחת תערוכה‬ ‫חמישי‪20:00 ,19.5 ,‬‬ ‫שעות פעילות‪:‬‬ ‫ראשון סגור | שני‪-‬חמישי ‪20:30-10:00‬‬ ‫שישי‪-‬שבת ‪14:00-10:00‬‬

‫ד״ר עמית צורן מזמין את הקהל לגלות‬ ‫מה קורה כשטכנולוגיה פוגשת קראפט‪.‬‬ ‫שעות פעילות‪:‬‬ ‫שני‪-‬רביעי ‪ 17:15‬ו־‪18:15‬‬

‫סטודיו פתוח במסגרת‬ ‫פרויקט שהות אמן‬ ‫האמנית ניבי אלרואי חושפת את הסטודיו‬ ‫המפגיש בין אמנות למדעים‪.‬‬ ‫שעות פעילות‪:‬‬ ‫שני‪ ,‬רביעי ‪ 16:30‬ו־‪17:30‬‬

‫שבוע העיצוב‬ ‫בירושלים‬

‫בית הנסן‬ ‫צילום‪ :‬שני הלוי‬

‫קומביניישן‬ ‫‪combination‬‬ ‫‪19--›26.5.2016‬‬

‫תערוכה מרכזית‬

‫אירוע העיצוב הגדול והבינלאומי‪ ,‬ביוזמת הרשות לפיתוח‬ ‫ירושלים ובית הנסן ‪ -‬מרכז לעיצוב‪ ,‬מדיה וטכנולוגיה‪,‬‬ ‫מתרחב בשנתו השישית ויציג שורה של תערוכות ואירועי‬ ‫עיצוב יוצאי דופן ברחבי העיר‪.‬‬ ‫התימה המובילה את אירועי שבוע העיצוב היא ‪.combination‬‬ ‫באנגלית המילה מתייחסת להתרחבות הגדרת תחום העיצוב‬ ‫כיום ובעברית זוהי ה״קומבינה ניישן״ ‪-‬‬ ‫קומבינה כדרך יצירתית לעקיפת מערכות מסורבלות‪.‬‬

‫פתיחת התערוכה המרכזית בבית הנסן ובוילה שרובר‪ ,‬הופעות‪,‬‬ ‫פרפורמנס‪ ,‬מוזיקה‪ ,‬״קוגל פארטי״ ‪ -‬מסיבת אוכל ועיצוב ועוד‪.‬‬

‫כנס עיצוב‬ ‫‪ ,19.5‬חמישי‬

‫‪17:00-11:30‬‬ ‫תיאטרון ירושלים‪,‬‬ ‫אולם הנרי קראון‬

‫בכנס בנושא ‪ combination‬ישתתפו תשעה דוברים‬ ‫מחו״ל ומישראל אשר יציגו תמונה מגוונת של עשייה‬ ‫עיצובית עכשווית בדגש על יזמות‪ ,‬רישותיות וקהילה‪.‬‬ ‫הסעות יצאו מתל אביב‪ ,‬חולון‪ ,‬חיפה וירושלים‪.‬‬ ‫הפעילות בתשלום‪ ,‬לרכישה‪tixwise.co.il ,02-5605755 :‬‬

‫שעות פעילות‪:‬‬ ‫חמישי ‪ | 23:00-19:00‬שישי ‪16:00-10:00‬‬ ‫שבת ‪ | 22:10-10:00‬ראשון‪-‬חמישי ‪23:00-12:00‬‬

‫וילה שרובר‬ ‫באדיבות ארכיון דורה גד‪ ,‬המכללה למינהל‬

‫אירוע הפתיחה‬ ‫‪ ,19.5‬חמישי‬

‫בית הנסן‪ -‬מרכז לעיצוב‪,‬‬ ‫מדיה וטכנולוגיה‬ ‫ווילה שרובר‬

‫רצף העבודות בבית הנסן‪ ,‬מאת מעצבים‬ ‫צעירים מהארץ ומחו"ל‪ ,‬יבקש להציג תמונה‬ ‫עכשווית של עיצוב‪ ,‬בו הטכנולוגיה מאפשרת‬ ‫מקורות חדשים לאיסוף תוכן ומידע‪.‬‬ ‫בנוסף יתקיימו סדנאות והופעות‪ ,‬ותפתח‬ ‫חנות פופ‪-‬אפ של ״אסופה״ בעליית הגג‪.‬‬

‫תערוכה מרכזית‬ ‫התערוכה בוילה שרובר מבקשת לייצר תמונת‬ ‫מצב של פניהם של המעצבים הישראלים דרך‬ ‫עבודות מייצגות‪.‬‬ ‫בסלון הוילה יפעל ״הסלון של גיטה״ ‪-‬‬ ‫מקום למפגשים עם יוצרים מתחומים שונים‬ ‫באוירה סלונית נינוחה‪.‬‬ ‫בגזיבו ההיסטורי יפעל במהלך השבוע בית‬ ‫קפה פופ‪-‬אפ של משק עפאיים‪.‬‬ ‫שעות פעילות‪:‬‬ ‫חמישי ‪ | 23:00-19:00‬שישי ‪16:00-10:00‬‬ ‫שבת סגור | ראשון‪-‬חמישי ‪23:00-12:00‬‬

‫הכניסה לאירועים חופשית‪ ,‬למעט כנס העיצוב והפעילות במוזיאון המדע‪.‬‬ ‫הרשמה מראש באתר ‪jdw.co.il‬‬

‫חווילה עוברת‬ ‫ירושלים של שנות ה־‪ 50‬נזקקה לאצולה חדשה ולהווי‬ ‫שירים אותה מעל החיים היגעים והלופט־גשפט‪ .‬מיילס‬ ‫וגיטה שרובר סיפקו את הסחורה במידה גדושה ופיזרו‬ ‫קצת אבק כוכבים ברחובות‪ .‬הם גם פירגנו לעיר תיאטרון‬ ‫מפואר‪ ,‬טיילת מרהיבה ואת בית־החייל המשמים‬

‫מריק שטרן‬ ‫בשנות ה‪ ,50-‬בירושלים החצויה‪ ,‬עוד ליקקו את‬ ‫פצעי מלחמת העצמאות‪ .‬העיר היתה שרויה‬ ‫בפוסט‪-‬טראומה‪ .‬העדרן של האליטות הפלסטיניות‬ ‫והיהודיות‪ ,‬שנטשו אותה בלב הקרבות‪ ,‬הורגש‬ ‫היטב‪ .‬את מקומן מילאו מהגרים יהודים עניים‬ ‫ממזרח אירופה ומארצות האסלאם‪ .‬בכל קצה‬ ‫רחוב ניצב שלט שהזהיר מפני חציית גבול‪ ,‬ובשולי‬ ‫העיר ילדים מוזנחים התרוצצו בין הריסות‪ ,‬צליפות‬ ‫ופחונים‪ .‬ההתמודדות עם השברים היתה גדולה על‬ ‫העירייה‪ .‬בפרק זמן של שש שנים התחלפו שלושה‬ ‫ראשי עיר וועדה קרואה אחת‪ .‬בתוך כל הברדק‬ ‫הזה – כמו חייזר שנחת מפלנטה לטינית – נבנתה‬ ‫לה וילה שרובר‪.‬‬ ‫זו היתה הווילה המפוארת ביותר בארץ‬ ‫באותה העת – ‪ 1,800‬מ"ר‪ ,‬שישה דונמים ובריכת‬ ‫שחייה אולימפית‪ .‬היא לא נראתה כמו שום בניין‬ ‫אחר בעיר‪ .‬בעיני הירושלמים היא דמתה לאונייה‬ ‫צבעונית שהתחפרה על קצה רכס טלביה‪ .‬את הבית‬ ‫עיצבו שלושה אדריכלים אקזוטיים מוונצואלה‪.‬‬ ‫בחצר נפרשו מדשאות ונבנה בית‪-‬תה בצורת‬ ‫צדפה הפוכה‪ .‬את תוכו עיצבה וריהטה דורה גד‪,‬‬ ‫מעצבת‪-‬העל של עשירי תל‪-‬אביב‪ .‬על קירות הבית‬ ‫נתלו במשך השנים יצירותיהם של מגריט‪ ,‬קלימט‪,‬‬ ‫פיקאסו ואחרים‪ .‬הון‪ ,‬מגלומניה וציונות שוב חברו‬ ‫יחדיו בירושלים‪ ,‬והעיר רעשה‪ .‬ובמרחק יריקה‪,‬‬ ‫מעבר לשביל‪ ,‬רבץ בית הנסן‪ ,‬מעונם של המצורעים‪.‬‬ ‫הכל התחיל במיילס שרובר‪ ,‬אייל פלדה‬ ‫אמריקאי שעשה את הונו בדרום אמריקה‪ .‬בשנת‬

‫‪ 1954‬הצטלבה דרכו עם זו של גיטה פאפה‪ ,‬שהיתה‬ ‫מה שנקרא "אשת חברה" ומלוות ‪ VIP‬שביקרו‬ ‫בישראל מטעם משרד החוץ‪ .‬בשנת ‪ 1954‬צוותה‬ ‫גיטה ללוות את מיילס בביקורו בישראל‪ ,‬ואחרי‬ ‫רומן זריז והחלטי בן שבוע ימים הם נישאו וטסו‬ ‫לקראקס‪ .‬כששבו לארץ ב‪ ,1958-‬הם ידעו בדיוק‬ ‫היכן הם רוצים את החושה שלהם‪.‬‬ ‫הבחירה בטלביה לא היתה מקרית‪ .‬אם רחביה‬ ‫היתה שטעטל יקי משודרג‪ ,‬טלביה עוד נשאה‬ ‫ניחוח של אריסטוקרטיה קוסמופוליטית‪ .‬כבר‬ ‫בתקופת המנדט ידע כל מליין מבית‪-‬ג'אלה ועד‬ ‫רמאללה שלגור בבקעה זה נחמד‪ ,‬וילה בקטמון‬ ‫זה אחלה‪ ,‬אבל אם אתה באמת רציני – אז טלביה‬ ‫היא המקום בשבילך‪ .‬גם אחרי ‪ 1948‬רק משפחות‬ ‫יהודיות אמידות מצאו את דרכן לבתים הנטושים‪,‬‬ ‫והפרסטיז'ה נשמרה‪ .‬לשונות טובות מספרות‬ ‫שהקרקע שעליה נבנתה הווילה יועדה בכלל למבנה‬ ‫ציבורי‪ .‬כדי להסיר את המכשול הפעוט ניגש מיילס‬ ‫ישר לראש הנחש‪ ,‬שר האוצר דאז‪ ,‬יצחק ספיר‪ ,‬וסגר‬ ‫איתו דיל – קרקע למגורים תמורת תיאטרון עירוני‪.‬‬ ‫בעוד שהתיאטרון נבנה לו לאטו במשך למעלה‬ ‫מעשור והפך באופן רשמי לפיל הלבן הראשון בעירנו‪,‬‬ ‫הווילה נבנתה בזריזות וכבר בשנת ‪ 1958‬התמקמו‬ ‫בה גיטה ומיילס‪ .‬בתוך זמן קצר הפכה וילה שרובר‬ ‫למועדון אקסקלוסיבי של אשכנזי הארץ‪ ,‬המקום שבו‬ ‫השמנה התערבבה עם הסלתה עד בלי די‪ .‬כך למשל‬ ‫בשנת ‪ 1961‬התקיים במקום ערב של ויכוח בין‪-‬‬ ‫מפלגתי בין מפא"י לליברלים מול קהל של לפחות‬

‫‪19.5.16‬‬

‫‪ 400‬איש ואשה מהאינטליגנציה הירושלמית‪ .‬בשנת‬ ‫‪ 1970‬סיפרה הרכילאית מירה אברך שליומולדת‬ ‫ה‪ 75-‬של מיילס הגיעו "פרופסורים‪ ,‬שופטים‪,‬‬ ‫אלופים‪ ,‬שחקנים‪ ,‬עסקנים ונכבדים ערבים מיהודה‬ ‫ושומרון‪ ,‬וביניהם ציפורה שרת ומרים אשכול"‪.‬‬ ‫גברת שרובר היתה ידועה בטעמה האיכותי‪,‬‬ ‫אך גם בנטייה לא קטנה לקפריזיות‪ .‬אחד הרגעים‬ ‫המוצלחים ביותר שבהם נפגשו הווילה‪ ,‬הקפריזה‬ ‫וירושלים היה בזמן תצוגת האופנה של החברה‬ ‫הממשלתית משכית‪ ,‬שהתקיימה בחצר הווילה‪ .‬כמו‬ ‫בסרט זומבים הוליוודי‪ ,‬בזמן שהתזמורת ניגנה ואילנה‬ ‫רובינא דיגמנה שמלה לבנה עם עגילי זהב מעשה ידי‬ ‫תימנים‪ ,‬טיפסו כמה מצורעים מבית הנסן הסמוך על‬ ‫סולמות והציצו בפנים עטויות תחבושות לבנות אל‬ ‫תוך החצר‪ .‬המוזמנים נבעתו‪ ,‬ושרובר החליטה שזה‬ ‫יותר מדי בשבילה‪ .‬היא נעלה את עצמה בתוך הווילה‬ ‫והותירה את האורחים כלואים בחצר‪.‬‬ ‫ובכל זאת‪ ,‬למרות המניירות‪ ,‬ירושלים נזקקה‬ ‫לאצולה חדשה ולהווי שירים אותה מעל החיים‬ ‫היגעים והלופט‪-‬גשפט‪ .‬מיילס וגיטה סיפקו את‬ ‫הסחורה במידה נאה וגדושה ופיזרו קצת אבק‬ ‫כוכבים ברחובות‪ .‬הם גם פירגנו לעיר תיאטרון מפואר‬ ‫למדי‪ ,‬טיילת מרהיבה‪ ,‬וגם את בית‪-‬החייל המשמים‬ ‫(אבל לא נהיה קטנוניים)‪ .‬קלאסיקה של נדבנים‪.‬‬ ‫החגיגה הסתיימה עם מותו של מיילס בשנת‬ ‫‪ .1976‬הווילה נעשתה גדולה על גיטה‪ .‬כעבור כמה‬ ‫שנים היא בנתה על חלק מהחצר‪ ,‬על שטח הבריכה‪,‬‬ ‫בית מעט צנוע יותר לה ולבנה גבריאל‪ .‬את הווילה‬

‫ ‬

‫ ע ר ב ר ב ‪ .‬ש ב ו ע ה ע י צ ו ב ב י ר ו ש ל י ם ‪2 0 1 6‬‬

‫‪27/‬‬

‫‪/26‬‬

‫וילה שרובר‪ .1959 ,‬צילום‪ :‬דייוויד האריס‬

‫ ‬ ‫ערב רב‪ .‬שבוע העיצוב בירושלים ‪2016‬‬

‫‪19.5.16‬‬

‫‪29/‬‬

‫למעלה‪ :‬גינת וילה שרובר‪ .‬צילום‪ :‬דן צור‬ ‫למטה‪ :‬תוכנית גינת וילה שרובר‪ ,‬דן צור אדריכלים‬

‫‪19.5.16‬‬

‫ ‬

‫ ע ר ב ר ב ‪ .‬ש ב ו ע ה ע י צ ו ב ב י ר ו ש ל י ם ‪2 0 1 6‬‬

‫‪/28‬‬

‫וילה שרובר‪ ,‬מבט מבפנים‪ .‬התצלומים מתוך ארכיון דורה גד‪ ,‬החוג לעיצוב פנים‪ ,‬המסלול האקדמי‪ ,‬המכללה למינהל‬

‫היא קיוותה להפוך למעון שרד ממשלתי עבור‬ ‫אורחים מחו"ל‪ ,‬אולם עלויות התחזוקה הגבוהות‬ ‫לצד מספר קטן מדי של חדרים הפכו את הרעיון‬ ‫ללא מעשי‪ .‬מתחילת שנות ה‪ 80-‬ועד היום‪ ,‬למעט‬ ‫שתי הפסקות קצרות‪ ,‬הווילה עומדת ריקה‬ ‫ומזקינה בחוסר חן‪.‬‬ ‫בשנת ‪ 1991‬מכרה שרובר את הווילה וחלק‬ ‫מהחצר ליזם ג'קי ספרא מחברת ‪ ,Deka‬עם אופציה‬ ‫לרכישת הווילה הקטנה בהמשך הדרך‪ .‬ספרא חשב‬ ‫שעשה עסקה משתלמת; הוא יחכה שהחלק השני של‬ ‫הווילה ייפול לידיו ויגזור את הקופון‪ .‬ואכן‪ ,‬עם מותה‬ ‫של שרובר בשנת ‪ ,2004‬דרשה חברת ‪ Deka‬לממש‬ ‫את האופציה ולקבל לידיה את שארית המגרש‪ .‬אבל‬ ‫תוכניות לחוד ורווחים לחוד‪ .‬היזמים נקלעו למאבק‬ ‫משפטי על גובה התשלום עם הממונים על עזבונה‬ ‫של שרובר‪ .‬רק בשנת ‪ 2013‬הכריע בית‪-‬המשפט‬ ‫בפשרה‪ ,‬ו‪ Deka-‬זכתה בשארית הקרקע‪.‬‬

‫ ‬ ‫ערב רב‪ .‬שבוע העיצוב בירושלים ‪2016‬‬

‫קצרי רוח ועצבניים ניגשו הזוכים למימוש‬ ‫הרווחים שלהם ציפו למעלה מ‪ 20-‬שנה‪ .‬הם‬ ‫הציעו את הווילה לשוק בסכום האסטרונומי‬ ‫של ‪ 120‬מיליון שקל‪ .‬כעבור שנה נאלצו להיפרד‬ ‫ממנה תמורת ‪ 70‬מיליון שקל בלבד‪ .‬כיום הווילה‬ ‫היא בבעלות יזם פרטי שזהותו ותוכניותיו אינן‬ ‫ידועות‪ .‬מבט קצר בסביבה הקרובה מלמד שספק‬ ‫אם המקום לא יגמור כעוד פרויקט מגורים יוקרתי‬ ‫לרוחות רפאים מהגולה הדוויה‪.‬‬ ‫ירושלים הניאו‪-‬ליברלית של ‪ 2016‬כבר שבעה‬ ‫מאריסטוקרטיה ונדבנות‪ .‬אחרי שני עשורים שבהם‬ ‫ספקולנטים‪ ,‬נדל"ניסטים‪ ,‬קבלנים ותושבי חוץ עשו‬ ‫סיבוב על כל פיסת קרקע פנויה‪ ,‬אף אחד לא מציץ‬ ‫בסקרנות והדרת כבוד לתוך חצרות עשירים (גם אם‬ ‫היו רוצים – החומות גבוהות ואטומות מדי)‪ .‬בעלי‬ ‫ההון‪ ,‬מצדם‪ ,‬כבר אינם זקוקים להכרת הציבור‬ ‫הישראלי כדי להצדיק את נהנתנותם‪ ,‬ובוודאי‬

‫‪19.5.16‬‬

‫שאינם חשים כל צורך להיסחף כמו השרוברים עם‬ ‫תיאטרון עירוני או טיילת לרווחת הציבור‪.‬‬ ‫ובינתיים‪ ,‬איך שגלגל מסתובב לו‪ .‬קוצים ועשבים‬ ‫שוטים כבשו את החצר המוזנחת של וילה שרובר‪,‬‬ ‫הפסיפס קמל ומתמוטט ובית‪-‬התה נראה כמו‬ ‫פסל סביבתי זול ומיושן‪ .‬דווקא בית‪-‬המצורעים‬ ‫הסמוך‪ ,‬ששנים הטיל את אימתו על יושבי‬ ‫החווילות מצפון‪ ,‬חווה תחייה מחודשת ומשגשג‬ ‫היום כמתחם בצלאלניקי מגה‪-‬שיקי ושופע כוונות‬ ‫טובות והיפסטרים‪ .‬כאילו רוחותיהם הנקמניות‬ ‫של המצורעים המנודים עזבו את בית הנסן והטילו‬ ‫ג'ינקס על הווילה‪ .‬עד האוליגרך הבא‪.‬‬ ‫מריק שטרן הוא חוקר במכון ירושלים לחקר‬ ‫ישראל‪ ,‬דוקטורנט במחלקה לפוליטיקה וממשל‬ ‫באוניברסיטת בן־גוריון‪ ,‬מייסד ומנהל המיזם‬ ‫האורבני ״על המקום״‬

‫צילום מסך מתוך הפרויקט ‪ / THE TRUE SIZE OF...‬מפות גוגל‬ ‫משמאל‪ :‬נתוני אמת על שטחי מדינות לפי האתר ‪ .livelearnevolve.com‬המפה מוכיחה כי‬ ‫אפריקה (‪ 30.3‬מיליון קמ"ר) גדולה מהצירוף של סין (‪ 9.6‬מיליון קמ"ר)‪ ,‬ארה"ב (‪ 9.4‬מיליון‬ ‫קמ"ר)‪ ,‬מערב אירופה (‪ 4.9‬מיליון קמ"ר)‪ ,‬הודו (‪ 3.2‬מיליון קמ"ר)‪ ,‬ארגנטינה (‪ 2.8‬מיליון קמ"ר)‪,‬‬ ‫שלוש מדינות סקנדינביות והאיים הבריטיים (אין נתונים במפה)‬

‫בעזרת ייצוג שווא של הנתונים‪ ,‬וזאת כדי לספר‬ ‫סיפור שאנחנו מעוניינים להעביר‪ .‬אם זה גורם לכם‬ ‫לנוע בכיסא באי‪-‬נוחות‪ ,‬טוב מאוד‪ ,‬זו בדיוק הכוונה‪.‬‬ ‫ואם אתם נרתעים מלאמץ את הנטייה החדשה הזו‪,‬‬ ‫אין ממה לחשוש‪ ,‬הרי היא אינה חדשה‪ .‬הציצו לרגע‬ ‫בקורות החיים שלכם והיזכרו‪ ,‬כבר שיקרתם בעזרת‬ ‫נתוני אמת‪ .‬אבל כעת‪ ,‬השקר יהיה בוטה וחזותי‪.‬‬ ‫כדי לעשות דה‪-‬קונסטרוקציה של מה שייתכן‬ ‫שהוא שקר‪ ,‬אני מציע שנשתמש בשלושת החלקים‬ ‫של מודל התוכן‪/‬מבנה‪/‬תצוגה כשכבות השונות של‬ ‫ההצגות הגרפיות שננתח‪ .‬כל שכבה נתונה בפני עצמה‬ ‫למניפולציות‪ .‬תוכן המסר המועבר‪ ,‬עוד לפני שעבר‬ ‫תהליך של החזיה‪ ,‬יכול להתבסס על נתונים כנים‪ ,‬אבל‬ ‫אופן איסוף הנתונים יכול לעבור מניפולציה‪ .‬לדוגמה‪:‬‬ ‫האם כדאי לנו להעביר חוק שיאפשר הריגת‬ ‫תינוקות?‬ ‫אני מקווה שרובכם המוחלט יאמרו‪ :‬לא‪.‬‬ ‫אבל אם אשאל‪ :‬האם לנשים יש בעלות על גופן?‬ ‫הפעם אני נוטה להאמין שרובכם יענו‪ :‬כן‪ .‬ואולם‪,‬‬ ‫מה יקרה אם אציג זאת כך‪:‬‬ ‫האם על הפלות להיות חוקיות?‬ ‫אם השאלה היתה מוצגת בסקר‪ ,‬הרי שרק אחד מן‬ ‫הניסוחים מציג באופן כן וישיר את הדיון על מעמדן‬ ‫החוקי של הפלות‪ ,‬בלי להכיל הטיה לעבר אחת מן‬ ‫העמדות הקשורות בו‪.‬‬ ‫הבה נשתמש בסקר דעת קהל אמיתי כדי לאתר‬ ‫שקרים בשכבת המבנה‪ .‬מכון גאלופ עורך מדגמים‬ ‫בנוגע למעמדן החוקי של הפלות בארה"ב זה כ‪20-‬‬ ‫שנה‪ ,‬ולעתים קרובות כמה פעמים בשנה‪ .‬הנוסח של‬ ‫המכון לשאלה הנ"ל הוא פוליטי יותר‪:‬‬

‫בנוגע להפלות‪ ,‬האם את‪/‬ה מזדהה כתומכ‪/‬ת‬

‫ללמוד על מגמות ושינויים בנתונים‪ ,‬אבל בגרף אפשר‬ ‫לטפס במעלה פירמידת ה‪.DIKW-‬‬ ‫הגרף של גאלופ דואג לסמן בבירור כל אחד‬ ‫ממרכיבי הנתונים ולהציג את המספרים לאורך הקווים‬ ‫במרווחים שווים‪.‬‬ ‫בשנת ‪ ,2009‬כשסוכנות הידיעות ‪ AP‬בחרה‬ ‫להשתמש בנתונים הללו כדי לספר סיפור טוב‪ ,‬כל‬ ‫שהיה עליה לעשות הוא להטות מעט את הפרופורציות‬

‫בחירה או תומכ‪/‬ת חיים? (‪With respect to the‬‬ ‫‪abortion issue, would you consider yourself to‬‬ ‫?‪)be pro-choice or pro-life‬‬

‫תומכ‪/‬ת בחירה (‪ – )Pro-Choice‬בעד הסדרה חוקית‬ ‫של ההפלות‪ .‬תומכ‪/‬ת חיים (‪ – )Pro-Life‬נגד הסדרה‬ ‫חוקית של ההפלות‪.‬‬ ‫ואלה הם הנתונים שהתקבלו‪ :‬מהטבלה קשה‬

‫‪2‬‬

‫‪4‬‬

‫‪3‬‬ ‫‪5‬‬

‫‪19.5.16‬‬

‫ ‬

‫ ע ר ב ר ב ‪ .‬ש ב ו ע ה ע י צ ו ב ב י ר ו ש ל י ם ‪2 0 1 6‬‬

‫‪31/‬‬

‫כיצד לשקר בעזרת‬ ‫ויזואליזציה של נתונים‬ ‫״אני מאמין ששפה חזותית היא חלק אינטגרלי של חשיבה אנליטית‪ ,‬העמקה‬ ‫ותקשורת‪ .‬אבל אני מציע שלא נציב לעצמנו כמטרה תקשורת חזותית נקייה‬ ‫מכל רבב‪ .‬הקו הישר שכביכול מתחיל בנתונים ובמידע ועובר דרך אמצעים‬ ‫חזותיים אל עבר ידע ותבונה אינו קיים‪ ,‬ואל לנו להעמיד פנים שכן״‪ .‬ניתוח‬ ‫עומק של כמה אינפוגרפיקות ותובנות על אמיתות ושקרים חזותיים‬

‫מ ו ש ו ן ז ר־א ב י ב‬

‫‪/30‬‬

‫כשאנחנו עובדים עם נתונים גולמיים‪ ,‬לעתים קרובות‬ ‫עולה הצורך להציג אותם באופן חזותי‪ ,‬כלומר להעניק‬ ‫להם צורה או למפות אותם‪ .‬ברם‪ ,‬כל המפות משקרות‪.‬‬ ‫מפות מחויבות לשקר‪ ,‬אחרת לא תהיה בהן תועלת‪ .‬יש‬ ‫שקרים שקופים; אייקון של עץ על מפה יציין לרוב את‬ ‫הימצאותם של כמה עצים בשטח‪ .‬יש שקרים לבנים;‬ ‫עיגול מספרים והעדפת נתונים מסוימים כדי ליצור‬ ‫הצגה נהירה יותר‪ .‬ויש שקר מהסוג השלישי‪ :‬הצגה‬ ‫שמעבירה מסר מוטה‪ ,‬מצג שווא של נתונים המעודד‬ ‫קריאה מסוימת שלהם‪.‬‬ ‫כל זה נשמע מרושע למדי‪ ,‬ולעתים הוא אכן‬ ‫כזה‪ .‬קשה להבחין בשקר אלא אם ניצבים מולו‪ ,‬ולכן‬ ‫הבה נלכלך מעט את ידינו ונתבוסס בכמה דוגמאות‬ ‫יצירתיות וערמומיות של מניפולציה חזותית‪.‬‬ ‫במהלך השנים העברתי כמה סדנאות על דיס‪-‬‬ ‫אינפוגרפיקה (‪ .)Dis-Infographics‬הסדנאות עודדו‬ ‫אקטיביסטים‪ ,‬מעצבים‪ ,‬סטטיסטיקאים‪ ,‬אנליסטים‪,‬‬ ‫חוקרים‪ ,‬אנשי טכנולוגיה ואמנים לשקר באופן חזותי‪.‬‬ ‫במהלך הסדנאות השתמשתי בפירמידת ה‪DIKW-‬‬ ‫(נתונים > מידע > ידע > תבונה; > ‪Data > Information‬‬ ‫‪ – )Knowledge > Wisdom‬מסגרת רעיונית שמסייעת‬ ‫לחשוב על האופן שבו נתונים מתורגמים למידע‪,‬‬ ‫שבתורו זוכה להקשר הרלבנטי והופך לידע‪ .‬התבונה‪,‬‬ ‫השלב האחרון‪ ,‬היא המצב שבו ידע משפיע על‬ ‫התובנות שלנו ועל דרכי הפעולה המכוונות את עתידנו‪.‬‬ ‫הה ְחזָ יָ ה‪( ‬הוויזואליזציה) מאפשרת לקדם את הנתונים‬ ‫ַ‬ ‫במעלה הפירמידה לעבר התבונה‪ ,‬וכך להשפיע על‬ ‫הפעולות וההחלטות שלנו‪.‬‬ ‫מאות שנים לפני שביג‪-‬דאטה‪ ,‬הגרפיקה‬ ‫הממוחשבת והמדיה החברתית התנגשו לכדי‬

‫ ‬ ‫ערב רב‪ .‬שבוע העיצוב בירושלים ‪2016‬‬

‫עתיד‬

‫תבונה‪ :‬יישום‪ :‬כדאי שאעצור את הרכב‬

‫ידע‪ :‬הקשר‪ :‬הרמזור שאליו אני‬ ‫מתקרב אדום עכשיו‬ ‫מידע‪ :‬משמעות‪ :‬הרמזור שפונה דרומה‬ ‫בצומת פיט וג׳אורג׳ (דיזנגוף‪-‬ריינס‬ ‫יותר נגיש ‪ ):‬השתנה לאדום‬ ‫עבר‬ ‫נתונים‪ :‬גולמי‪ :‬אדום‬

‫גרף ‪ .1‬מקור‪Gallup Institute :‬‬

‫התפוצצות הדאטוויז (‪ ,)Dataviz‬הצגה חזותית היתה‬ ‫בעיקר כלי מדעי לחקירה ולתיעוד‪ .‬היסטוריה זו היא‬ ‫שהקנתה לז'אנר העיצובי הזה סמכות והפכה אותו‬ ‫לחלק אינטגרלי מהתהליך המדעי‪ .‬כפרי מחשבה‬ ‫ויצירה אנושיות‪ ,‬תמיד היתה באינפוגרפיקה מידה‬ ‫מסוימת של הטיה‪ ,‬ללא קשר למהימנות המדעית‬ ‫של התהליך שבו שולבה‪ .‬ההטיות הללו ניכרות‬ ‫כמעט בכל מפה אינטראקטיבית שתיתקלו בה‪,‬‬ ‫שעדיין מהדהדת את היטל מרקטור‪ ,‬שהציב את‬ ‫אירופה וצפון אמריקה בראש המפה‪ ,‬וכן הדגיש‬ ‫את גודלן וחשיבותן לעומת הדרום הגלובלי‪.‬‬

‫‪19.5.16‬‬

‫הפרקטיקות העכשוויות של החזיה מתוכנתת של‬ ‫נתונים מסתירות את העיניים ואת הידיים האנושיות‬ ‫שיצרו אותן מאוחרי מסדי נתונים‪ ,‬אלגוריתמים‬ ‫וגרפיקות ממוחשבות‪ ,‬אולם אותן ההטיות עודן שם‪,‬‬ ‫הגם שכיום קשה יותר לפענחן‪.‬‬

‫הבה נשקר‪ .‬אבל ראשית‪ ,‬נציב‬ ‫כמה חוקים‬ ‫איננו מפיצים שקרים חזותיים על‪-‬ידי הצגת נתונים‬ ‫שקריים‪ .‬מעשה כזה יהיה שקר גרידא‪ .‬אנחנו משקרים‬

‫״שורה ראשונה‪ :‬על כל אדם אחד בעולם שנהרג‬ ‫באירוע טרור‪ 58 ,‬אנשים בארה״ב מתים מהעדר‬ ‫ביטוח רפואי״‪ .‬שורה שנייה‪ :‬״פלשו לבית‪-‬חולים״‬

‫להפלה בקרב נשים היא דחיית ההריון או הפסקתו‪.‬‬ ‫הסיבה השנייה בשכיחותה – סיבות סוציו‪-‬אקונומיות‬ ‫– כוללת פגיעה בלימודים או בתעסוקה; העדר תמיכה‬ ‫מצד האב; הרצון לשלוח את הילדים הקיימים לבית‪-‬‬ ‫ספר; ועוני‪ ,‬אבטלה או העדר האמצעים הכלכליים‬ ‫להביא עוד ילדים לעולם"‪.‬‬

‫גישה ליברלית לכנות‬ ‫אם אתם מחזיקים בעמדה ליברלית "בעד‪-‬בחירה"‪,‬‬ ‫כלומר תומכים בחוקיות ההפלות‪ ,‬ייתכן שקל לכם‬ ‫לבקר אינפוגרפיקות "בעד‪-‬חיים"‪ ,‬אבל מה יקרה אם‬ ‫החזיית הדיסאינפורמציה המניפולטיבית תומכת‬ ‫דווקא בהשקפת עולמכם? האם תמשיכו להיות‬ ‫ביקורתיים? בואו ננסה‪...‬‬ ‫הגרפיקה הזו‪ ,‬מאת ג'ייק לואיס‪ ,‬שמציגה עמדה‬ ‫התומכת בביטוח רפואי ממלכתי‪/‬ממומן על‪-‬ידי‬ ‫המדינה‪ ,‬משווה באופן חזותי בין ‪ 58‬מיתות בגלל‬ ‫העדר ביטוח רפואי בארה"ב למוות של אדם אחד‬ ‫באירוע טרור כלשהו מסביב לעולם‪ .‬היא מצליחה‬ ‫להרוג שתי ציפורים ליברליות במכה אחת‪ :‬היא‬ ‫מקדמת את הפחתת ההתערבות החיצונית במה‬ ‫שנהוג לכנות "המלחמה בטרור"‪ ,‬ובו בזמן את הגדלת‬ ‫ההשקעה בביטוח רפואי עבור עניים ומחוסרי ביטוח‪.‬‬ ‫הגרפיקה עוצבה במיומנות רבה‪ ,‬ובעזרת שורת‬ ‫המחץ היא מצליחה להעביר אירוניה עוקצנית‪" :‬פלשו‬ ‫לבית‪-‬חולים"‪ .‬זהו סוג הסנגוריה הגרפית שליברלים‬ ‫רבים מגיבים לה ב"שיחקתם אותה!"‪ ,‬תוך הערצת‬

‫אדוארד טאפט (‪ ,)Edward Tufte‬מבכירי החוקרים‬ ‫בעולם בתחום החזיית המידע‪ ,‬מתאר במבוא לספרו‬ ‫"‪ "Beautiful Evidence‬את אמות המידה המוסריות‬ ‫שאליהן יש לשאוף בתחום‪ .‬הוא מגדיר את "העקרונות‬ ‫האוניברסליים של חשיבה אנליטית" כיסודות עבודת‬ ‫עיצוב המידע‪ ,‬ומתנגד לשילוב הקשרים סובייקטיביים‬ ‫בתהליך כדוגמת מנהגים מקומיים‪ ,‬אופנה וטכנולוגיה‪.‬‬ ‫נראה כי החלטתו של טאפט להעניק לספרו את‬ ‫הכותרת "ראיות יפות" היא ניסיון להגדיר את האידיאל‬ ‫עבור הצגת נתונים‪" :‬להתענג הן על הנפלא שבמוצג‬ ‫לראווה והן על הדיוק של הביטוי"‪ .‬אין בכך לומר‬ ‫שטאפט דוחה את הסכנות שבהדמיה מניפולטיבית;‬ ‫אדרבא‪ ,‬הוא מקדיש שני פרקים מספרו לאזהרה מפני‬ ‫"אנטי‪-‬ראיות לא‪-‬יפות"‪ .‬למרות זאת אני טוען ששקר‬ ‫יכול גם להיות יפה‪ ,‬ושאפילו הצגה חזותית כנה אינה‬ ‫ראויה להיתפס כראיה חותכת‪.‬‬ ‫בעוד שטאפט מכיר באינפוגרפיקה כצורה של שיח‪,‬‬ ‫הוא מקדם גישה הקוראת להגביל את השיח ולשמור‬ ‫על הא‪-‬פוליטיות של הייצוגים החזותיים‪ .‬עם זאת‪,‬‬ ‫לעתים קרובות מדי ההחזיה המדעית‪ ,‬העובדתית‬ ‫והא‪-‬פוליטית גורמת לנו לקפוא על השמרים ולמעשה‬ ‫לעשות דה‪-‬פוליטיזציה של הטיעונים‪.‬‬ ‫העיניים שלנו אולפו לעבד את הסביבה החזותית‬ ‫כעובדה ולהתייחס לתוצרי השפה כאל טיעונים‪ .‬על כן‪,‬‬ ‫יפים או מכוערים‪ ,‬שקרים חזותיים מתחזים לעובדות‬ ‫וחומקים תחת הרדאר שלנו‪ .‬כתוצאה מכך אנחנו‬ ‫מכיילים את השקפת עולמנו כך שתכיל את השקרים‬ ‫החזותיים הללו באותו האופן שבו אנו עדים לראיות‪.‬‬ ‫כל עוד זוהי דרך הפעולה שלנו‪ ,‬יהיו אנשים שימשיכו‬ ‫לשקר לנו חזותית ולשכנע אותנו‪ ,‬ולרוב גם את עצמם‪,‬‬ ‫שהראיות מדברות בעד עצמן ושאין חשש כי תרבות‬ ‫סובייקטיבית והטיות פוליטיות יפלשו פנימה‪.‬‬ ‫אינני מקדם גישה איקונוקלסטית אנטי‪-‬חזותית‪.‬‬ ‫אני‪ ,‬בדומה לטאפט ורבים אחרים‪ ,‬מאמין ששפה‬ ‫חזותית היא חלק אינטגרלי של חשיבה אנליטית‪,‬‬ ‫העמקה ותקשורת‪ .‬אבל אני מציע שלא נציב לעצמנו‬ ‫כמטרה תקשורת חזותית נקייה מכל רבב (‪.)Seamless‬‬ ‫הקו הישר שכביכול מתחיל בנתונים ובמידע ועובר‬ ‫דרך אמצעים חזותיים אל עבר ידע ותבונה אינו קיים‪,‬‬ ‫ואל לנו להעמיד פנים שכן‪ .‬כחלופה לעיצוב נקי מכל‬ ‫רבב‪ ,‬החזיית נתונים צריכה לאמץ גישה מלאת רבב‬ ‫(‪ ,)Seamful‬שחושפת באופן מכוון את הרבב הקיים‬ ‫תמיד בתהליך האנושי של יצירת ייצוג חזותי‪ .‬עלינו‬ ‫לאמץ תהליך שמכיר בייצוג החזותי כטענה‪ ,‬כפעולה‬ ‫של ביטוי‪ ,‬כחלק משפה חזותית‪ ,‬כזו שיש להתדיין‬ ‫עימה‪ ,‬להטיל בה ספק‪ ,‬להתווכח איתה ואולי אפילו‬ ‫להשיב לה חזותית‪.‬‬

‫הקומפוזיציה והמסגור המתוחכמים‪.‬‬ ‫ובכל זאת‪ ,‬הפיתוי החזותי המתוחכם הזה עושה‬ ‫שימוש בכל שכבות המניפולציה כדי לספר סיפור‬ ‫חד‪-‬צדדי שמתחזה לעובדה ברורה‪ .‬ראשית‪ ,‬התוכן‪.‬‬ ‫הנתון הראשון הוא השיעור ‪ 1‬ל‪ ,58-‬שמקורו ב‪774.7-‬‬ ‫מקרי המוות השנתיים שמחלקת המדינה של ממשלת‬ ‫ארה"ב מגדירה כתוצאה מטרור‪ .‬הבלוגר סמית התמים‬ ‫(‪ )Innocent Smith‬מציין שהחישוב הזה סוטה מן האמת‬ ‫כיוון שהוא ממוסגר בטווח השנים שבין ‪ 1985‬ל‪,2005-‬‬ ‫בעוד שחישוב של אותה המחלקה מצא שממוצע‬ ‫המיתות בשנים ‪ 2008–2005‬עמד על ‪ .18,325.25‬הוא‬ ‫ממשיך וטוען ששני המספרים אינם מדויקים‪ ,‬כאשר‬ ‫האחרון ביקש להגזים ולהעצים את איום הטרור כדי‬ ‫לחזק את הטיעונים בעד המלחמה בטרור‪.‬‬ ‫הפוסטר מציין כי הנתון "‪ 58‬מיתות שנתיות‬ ‫עקב העדר ביטוח רפואי" מבוסס על פרסומים של‬ ‫בית‪-‬הספר לרפואה של אוניברסיטת הרווארד וברית‬ ‫הבריאות קיימברידג'‪ .‬האתר ‪ ,NewsBusters.com‬השייך‬ ‫לארגון שמרני שמקדיש את פעילותו לבדיקת עובדות‪,‬‬ ‫הטיל ספק במקור שקבע כי יש ‪ 45‬אלף מיתות בשנה‬ ‫וטען שהתקשורת המעיטה בהשפעת הארגון "רופאים‬ ‫בעד ביטוח רפואי לאומי ממומן" (‪Physicians for a‬‬ ‫‪ )National Health Program‬על המחקר‪.‬‬ ‫בעיה נוספת היא מבנה ההשוואה – מיתות‬ ‫מסביב לעולם כתוצאה מאירועי טרור לעומת מיתות‬ ‫בהקשר מקומי עקב העדר ביטוח רפואי‪ .‬ברור ששתי‬ ‫הקטגוריות הללו אינן בנות השוואה‪ ,‬כך שהצבתן זו‬ ‫לצד זו אינה אלא מניפולציה‪.‬‬ ‫ועוד‪ :‬השימוש המתוחכם בגולגלות‪ .‬הגולגולת‬ ‫היחידה רחוקה מלעורר פחד‪ .‬יש בה משהו פיראטי‪,‬‬ ‫אפילו תחושה שהוציאו אותה מסרט מצויר‪ .‬מצד שני‪,‬‬ ‫ערימת הגולגלות‪ ,‬המשתמשת בדיוק באותה צלמית‪,‬‬ ‫היא כאוטית‪ ,‬בלתי ניתנת לשליטה ומעוררת דימויים‬ ‫של קברי אחים ואלימות‪ .‬ברמה תת‪-‬מודעת‪ ,‬הגרפיקה‬ ‫מציגה טרור כדבר תמים ואפילו ילדותי‪ ,‬בעוד שהעדר‬ ‫ביטוח רפואי מוצג כמצב אלים ומקור לבעתה‪.‬‬ ‫התוצאה היא מסר רב עוצמה שמונכח כעובדה‪.‬‬ ‫זוהי רטוריקה חזותית‪ ,‬שלא לומר דמגוגיה חזותית‪.‬‬ ‫המסר מוצג כאילו הוא נובע ממחקר מעמיק ודיונים‬ ‫ממושכים; החשיבה כבר נעשתה עבורנו‪ ,‬לנו נותר רק‬ ‫לגמוע את המסקנה‪.‬‬

‫ראיות יפות‬ ‫יצירת מצגת של ראיות היא פעולה מוסרית‬ ‫כשם שהיא פעולה אינטלקטואלית‪ .‬כדי לשמור על‬ ‫סטנדרטים של איכות‪ ,‬רלבנטיות ויושרה‪ ,‬על צרכני‬ ‫המצגות להתעקש שאנשים המציגים ראיות יהיו‬ ‫אחראים לרמה האינטלקטואלית ולרמה האתית של‬ ‫התוכן‪ .‬צריכת מצגת גם היא אפוא פעולה שהיא גם‬ ‫אינטלקטואלית וגם מוסרית‪.‬‬

‫‪19.5.16‬‬

‫מושון זר־אביב הוא מעצב‪ ,‬מרצה ואקטיביסט‬ ‫מדיה‪ .‬הוא שותף־מייסד של סטודיו שועל‪ ,‬מרצה‬ ‫בשנקר וממובילי מפתח התקציב‪ ,‬אתר השקיפות‬ ‫התקציבית של הסדנה לידע ציבורי‬

‫ ‬

‫ ע ר ב ר ב ‪ .‬ש ב ו ע ה ע י צ ו ב ב י ר ו ש ל י ם ‪2 0 1 6‬‬

‫‪33/‬‬

‫הפלות בארצות‪-‬הברית‬ ‫באוכלוסיית העולם‬ ‫שיעור ההפלות‬

‫‪/32‬‬

‫של הגרף המקורי‪ ,‬לשנות את נקודת ההתחלה של‬ ‫הציר האנכי ולהשתמש בקווים עבים יותר עם פחות‬ ‫ניואנסים‪ .‬כך איפשר השימוש באותם הנתונים הדגשה‬ ‫של מגמה מאוד מסוימת‪ .‬הצגה של שינוי ברור בדעת‬ ‫הקהל בנושא כל‪-‬כך לוהט במסגרת הדיון האידיאולוגי‬ ‫בארה"ב מייצרת סיפור טוב יותר‪.‬‬ ‫מוקדם יותר ב‪ ,2009-‬כשאתר האינטרנט ‪LiveAction.‬‬ ‫‪ ,org‬המקדם באופן רשמי עמדות "תומכות‪-‬חיים"‪,‬‬ ‫ביקש להפיץ את הנתונים בצורה גרפית כדי להטיף‬ ‫למשוכנעים ולהכריז בריש גלי "אנחנו מנצחים!"‪,‬‬ ‫הבחירה היתה קריאה הרבה יותר סלקטיבית של‬ ‫הנתונים וסידורם על גרף מס' ‪.3‬‬ ‫במקרה זה‪ ,‬אין כל צורך להודות שהעמדה "בעד‪-‬‬ ‫חיים" היתה בשפל בשנות ה‪ ;90-‬להתחיל מ‪–2003-‬‬ ‫‪ 2004‬עובד יופי‪ .‬אין כל ספק שהתמקדות במסגרת‬ ‫זמנים מצומצמת יותר עוזרת לספר סיפור של‬ ‫התחזקות המגמה‪ ,‬כמו גם הבחירה בקבוצת גיל‬ ‫מסוימת מאוד‪ .29–18 ,‬אין דבר בהצגת הנתונים שאינו‬ ‫נכון‪ ,‬אבל זו בחירה מאוד סלקטיבית‪.‬‬ ‫אם נשתמש באותם נתונים שגאלופ פירסם בגרף‬ ‫‪ 1‬ונרחיב אותם בשנתיים‪ ,‬הגרף עשוי להראות בגרף‬ ‫‪ .4‬כעת התמונה מציגה מגמה פחות חדה‪ .‬גם כאן‬ ‫יש הטיה של הנתונים‪ ,‬אבל זוהי הטיה סלקטיבית‬ ‫פחות‪ .‬את הקריאות הסלקטיביות האלה נוכל להגדיר‬ ‫כמניפולציות בבחירת המבנה‪.‬‬ ‫בהגיענו לשכבת התצוגה‪ ,‬אופציות המניפולציה‬ ‫מתרבות באופן ניכר‪ .‬כאן ניתן להשתמש בצבע‬ ‫ובקונטרסט‪ ,‬בגודל ובקומפוזיציה‪ ,‬בצורה ובטיפוגרפיה‪,‬‬ ‫בתנועה ובאינטראקציה ‪ -‬כל בחירה היא הזדמנות‬ ‫להציע קריאה מסוימת של הנתונים‪ .‬אלה הזדמנויות‬ ‫לשקר בזמן שאנחנו עושים את הרושם שאנחנו בעצם‬ ‫מספרים אמת‪.‬‬ ‫הבה נמשיך עם הדוגמה של הדיון סביב הפלות‬ ‫בארה""ב ונעבור לבחון את הדוגמה הבאה מהאתר‬ ‫‪ ,LiveCitizen.com‬שמתנגד להפלות ("תומכי‪-‬חיים")‪:‬‬ ‫בטריקים‬ ‫מלאה‬ ‫הזו‬ ‫האינפוגרפיקה‬ ‫חזותיים‪ .‬הראשון במעלה הוא הנפח העצום של‬ ‫הסטטיסטיקות המוצעות‪ .‬עוד לפני שסיימנו‬ ‫לעבור על סטטיסטיקה אחת‪ ,‬מעודדים אותנו‬ ‫לבחון את הבאה‪ .‬כך מפזרים לנו את הקשב ובו‬ ‫בזמן שוזרים את סדר הצגת הסטטיסטיקות עם‬ ‫הנרטיב שהוכתב עבורנו‪ .‬הטריק השני‪ :‬השימוש‬ ‫בסכמות גנריות לייצוג גבר ואשה מרחיב באלגנטיות‬ ‫מבלבלת את ייצוג נושא ההפלה לכדי סכמה אחת‬ ‫המכילה את האייקונים עבור אשה‪ ,‬עובר ופח זבל‪.‬‬ ‫השלישי‪ :‬שינוי קנה‪-‬המידה במעבר מסטטיסטיקות‬ ‫על אודות הפלה ברמה העולמית (‪ 42‬מיליון = ‪5‬‬ ‫אמהות שמשליכות תינוקות לפח) לסטטיסטיקות‬ ‫ברמה המדינתית‪ ,‬קרי בארה"ב (‪ 1.4‬מיליון = ‪2‬‬ ‫אמהות שמשליכות תינוקות לפח)‪ ,‬הוא ייצוג שווא‬ ‫מעודן שממנו ניתן להסיק בטעות שארה"ב לבדה‬ ‫אחראית ל‪ 40%-‬מסך כל ההפלות בעולם‪ .‬קריאה‬

‫ ‬ ‫ערב רב‪ .‬שבוע העיצוב בירושלים ‪2016‬‬

‫שיעור הילודה‬

‫‪ 42‬מיליון ‪ /‬לשנה‬

‫שכיחות ההפלות‬

‫‪ 133‬מיליון ‪ /‬לשנה‬

‫מדינות מפותחות‬ ‫מדינות מתפתחות‬

‫שיעור הילודה‬

‫שיעור התמותה‬

‫‪ 3.4‬מיליון ‪ /‬לשנה‬

‫‪ 2.6‬מיליון ‪ /‬לשנה‬

‫אוכלוסיית העולם‬

‫‪ 7‬מיליארד איש‬

‫ארה״ב‬ ‫שיעור ההפלות‬

‫‪ 1.4‬מיליון ‪ /‬לשנה‬

‫אוכלוסיית ארה״ב‬

‫‪ 313‬מיליון איש‬

‫גזע‬

‫גיל‬

‫אוכלוסיית‬ ‫ארה״ב‬

‫בני‪/‬בנות ‪ 15‬או פחות‬ ‫בני‪/‬בנות ‪19-15‬‬ ‫בני‪/‬בנות ‪24-20‬‬ ‫בני‪/‬בנות ‪29-25‬‬ ‫בני‪/‬בנות ‪34-30‬‬ ‫בני‪/‬בנות ‪39-35‬‬ ‫בני‪/‬בנות ‪ 40‬ומעלה‬

‫לבנים‬ ‫שחורים‬ ‫היספנים‬ ‫אחרים‬

‫סיבה‬

‫דת‬

‫פרוטסטנטים‬ ‫קתולים‬ ‫ללא דת ‪ /‬אתיאיסטים‬ ‫יהודים‬ ‫אחרים‬

‫אונס וגילוי עריות‬ ‫סבירות לסיבוכים רפואיים‬ ‫סיבות סוציאליות (הילד‬ ‫אינו רצוי או ״לא נוח״)‬

‫מקור‪ :‬האתר ‪LiveCitizen.com‬‬

‫יותר קרובה של המספרים תתקן את ייצוג השוא‬ ‫החזותי הזה‪ ,‬אבל למי יש זמן לקרוא ביסודיות‪,‬‬ ‫בייחוד כשהדבר הבא בתור הוא ארבע אמהות‬ ‫גדולות וצבעוניות שמשליכות את תינוקותיהן לפח?‬ ‫החלק הבא מרחיק לכת ומשתמש בכישרון רב‬ ‫במניפולציות נוספות‪ .‬האמא שמייצגת "גזע" מראה‬ ‫שעל אף שרק ‪ 12%‬מסך האוכלוסייה הן אמהות‬ ‫שחורות‪ ,‬הן משליכות לפח אותו מספר של תינוקות‬ ‫כמו הרוב הלבן‪ ,‬שהוא ‪ 69%‬מהאוכלוסייה‪ .‬ואף מלה‬

‫‪19.5.16‬‬

‫בנוגע לקורלציות סוציו‪-‬אקונומיות בין הקהילות‬ ‫הלבנות והשחורות‪ .‬אם אנחנו בכל זאת מעוניינים‬ ‫בסיבות להשלכת התינוקות‪ ,‬ניתן פשוט להסתכל‬ ‫על האמא שמייצגת "סיבות"; כאן ‪ 93%‬מהסיבות‬ ‫מתיוגות כ'"חברתיות"‪ ,‬ובמקרה שזה ייתפס כמופשט‬ ‫מדי‪ ,‬הוסיפו בסוגריים‪" :‬כלומר‪ ,‬הילד אינו רצוי או 'לא‬ ‫נוח'"‪ .‬התיאור הקצר והנשכני הזה מסכם הסבר ארוך‬ ‫ומשעמם יותר של הממצאים שניתנו במקור‪:‬‬ ‫"בכל רחבי העולם‪ ,‬הסיבה המושמעת ביותר‬

‫הקמת המרפסת‪ .2016 ,‬צילום‪ :‬אריק פוטרמן‬

‫כי מאוד קשה למצוא שותף למהלך כזה כיום‪ ,‬וזה‬ ‫יצר בעיות שלא צפינו‪ .‬אירוע הפתיחה נערך בזמן‬ ‫הרמדאן‪ ,‬ובתכנון זה נראה מקסים לחגוג ביחד‪ .‬אבל‬ ‫רמדאן הוא חג של משפחות‪ .‬מי שיוצא מהבית בערב‬ ‫אלה השבאב‪ ,‬צעירים שלא מסתדרים ונמאס להם‬ ‫להיות בבית‪ ,‬והשילוב בין קבוצה יהודית מסורתית‬ ‫לבחורים ערבים שאף פעם לא רקדו עם בחורה‬ ‫יצר אנרגיות ומתחים שלא ידענו איך להתמודד‬ ‫איתם‪ .‬לפני שרוקדים ביחד צריך לדעת לשבת ביחד‪.‬‬ ‫הבאסטות המקוריות באמת היו מקום של ישיבה‬ ‫ביחד‪ ,‬אבל אצלנו היו גם ריקודים‪ ,‬ופתאום היו‬ ‫גבולות שנחצו ולא רצינו לקחת אחריות עליהם‪.‬‬ ‫"זה התחיל כערב היסטורי‪ ,‬כשכל ותיקי‬ ‫הפנתרים‪-‬השחורים הגיעו אחרי שכמה מהם‬ ‫לא נפגשו שנים‪ ,‬והיינו בטוחים שזה יבנה לנו את‬ ‫האפשרות להמשיך אחרי שלוש שנות עבודה עם‬ ‫יחסי אמון מדהימים‪ ,‬אבל מרגע שהתחילו הריקודים‬ ‫נוצר כדור שלג שהידרדר ולא ידענו איך לעצור אותו‪.‬‬ ‫אם היו לנו שותף פלסטיני ומשפחות‪ ,‬כמו שעשינו‬ ‫שלוש שנים אחרי כן בבאסטה שהוקמה מתחת‬ ‫לגשר בבית‪-‬צפאפא [במסגרת פסטיבל ישראל‬ ‫‪ ,]2014‬לא היו בעיות"‪ .‬‬ ‫בשלב זה ישראלי מבקש להפסיק לדבר על‬ ‫העבר‪" .‬יש החלטה עקרונית של מוסללה שאנחנו‬ ‫לא מתבחבשים בזה‪ .‬במערכת הפוליטית הקיימת‬ ‫אם היינו מפוצצים את הסיפור‪ ,‬זה היה שורף אותנו‪,‬‬ ‫והעדפנו להמשיך קדימה"‬ ‫אז בוא נחזור עוד קצת אחורה ונדבר על מה ומי‬

‫מחלונות הראווה מכוסים בווילונות של משרדי‬ ‫ביטוח‪ ,‬רואי‪-‬חשבון ועורכי‪-‬דין‪ ,‬וחללי מסחר אחרים‬ ‫הפכו למחסנים‪ .‬העגמומיות האפרורית נעלמת‬ ‫כשעולים לקומת הגג‪ ,‬שחצייה מקורה וחצייה חשוף‪.‬‬ ‫בשנה האחרונה מוקמים במתחם מרכז לאמנות‬ ‫אדמה‪ ,‬אוהל לסדנאות‪ ,‬גינת גג הכוללת תבלינים‪,‬‬ ‫יער קטן של עצי מאכל ועוד‪ .‬מחוץ למשרד שבו‬ ‫אנו יושבים רוחשות דבורים שפועלות בכמה כוורות‬ ‫חדשות‪ ,‬שנועדו להשיב את בעלי‪-‬החיים החיוניים‬ ‫כמחזור‪ ,‬התחדשות‪ ,‬קיימות‬ ‫למרכז העיר‪ ,‬ומושגים ִ‬ ‫ואקולוגיה חוזרים ועולים במהלך השיחה‪ .‬‬ ‫הרעיון לבנות מרכז אמנות במקום נולד בקורס‬ ‫אמנות אורבנית שישראלי לימד יחד עם האמן הוותיק‬ ‫(וחתן פרס ישראל) הדס עפרת‪" .‬שני סטודנטים‬ ‫הגיעו עם רעיון שנשמע קצת מופרך – לעשות עבודה‬ ‫במרכז כלל‪ .‬זה תפס מומנטום קבוצתי‪ ,‬ונוצר קשר‬ ‫עם בעלי העסקים והנהלת הבניין‪ .‬אז גם גילינו את‬ ‫הגג‪ .‬זה בניין מיוחד – קניון שהוקם עוד לפני שהיתה‬ ‫המלה קניון‪ ,‬והפך לאחד הבניינים המושמצים‬ ‫בירושלים‪ .‬פעמיים ניסו לשפר את המצב באמצעות‬ ‫תוספות בנייה וזה לא עזר‪ ,‬וכיוון שמדובר בבניין‬ ‫פרטי עם בעלים רבים [רוב בעלי החנויות בבניין הם‬ ‫גם בעלי הנכס]‪ ,‬יש בעיה ליצור בו התערבות עירונית‪.‬‬ ‫כגוף מוכר‪ ,‬אנחנו בעצם פלטפורמה שבאמצעותה‬ ‫ניתן להכניס כסף ציבורי למקום כזה"‪ .‬‬ ‫מה המטרה?‬ ‫"מבחינתנו הצלחה תהיה לשנות את הסגנון של‬ ‫הבניין"‪.‬‬

‫זה מוסללה‪.‬‬ ‫"מוסללה השתנתה במהלך הדרך‪ .‬התחלנו‬ ‫כקבוצה שהיסוד הבסיסי שלה היה יצירת אמנות‬ ‫במרחב הציבורי בשכונת מוסררה‪ ,‬כשלאט‪-‬לאט‬ ‫נוספו יוצרים ואגפים שהביאו את העניין שלהם‪ ,‬כמו‬ ‫גינה קהילתית‪ ,‬נגרייה וכו'‪ .‬מהגרעין המקורי נשארו‬ ‫שניים‪ ,‬ובינתיים גם ההגדרה השתנתה‪ .‬כיום אנחנו‬ ‫פועלים כקהילה ולא כקבוצה‪ .‬זה שינוי משמעותי‪ ,‬כי‬ ‫בקהילה יש מחשבה רחבה יותר‪ ,‬שכוללת גם שיתוף‬ ‫מסוים בחיים‪ ,‬ולא רק מטרות כמו פרויקט אמנות‬ ‫ספציפי‪ .‬זו מחשבה על עתיד‪ ,‬ולא רק על מקום‬ ‫עבודה"‪ .‬‬ ‫בדרך לאמנות קהילתית בעצם ויתרתם על‬ ‫הקהילה המקורית שבתוכה פעלתם‪.‬‬ ‫"תמיד רצינו להתעסק בחוויה הוליסטית של מה‬ ‫זה יצירה‪ ,‬וגם במוסררה הקמנו גינה קהילתית והצגנו‬ ‫ברחובות‪ .‬אבל במוסררה כל מטר הוא נדל"ן טעון‬ ‫עם היסטוריה קשה‪ ,‬ופה קיבלנו מרחב שמאפשר‬ ‫להתפתח‪ ,‬עם גב שתומך בפעילות ועומד מאחורינו‪.‬‬ ‫הצורך בגב הוא אחד הלקחים מהעבודה בשכונה"‪ .‬‬ ‫המרחב‪ ,‬כאמור‪ ,‬הוא קומת הגג של מרכז כלל –‬ ‫הקניון הראשון בישראל‪ .‬הבניין‪ ,‬שכולל שטחי מסחר‬ ‫ומשרדים‪ ,‬נחנך בשנת ‪ 1978‬ומעולם לא הצליח‬ ‫להתחרות בשוק מחנה‪-‬יהודה‪ ,‬הפועל בצדו האחד‪,‬‬ ‫במרכז המסחר של ירושלים בצדו האחר ובקניונים‬ ‫החדשים שהוקמו במלחה ובתלפיות בשנות ה‪.90-‬‬ ‫כיום פועלות בו רק מעט חנויות‪ ,‬לצד מעבדות‬ ‫לתיקוני שעונים‪ ,‬משקפיים ומכשירי חשמל‪ .‬רבים‬

‫‪19.5.16‬‬

‫ ‬

‫ ע ר ב ר ב ‪ .‬ש ב ו ע ה ע י צ ו ב ב י ר ו ש ל י ם ‪2 0 1 6‬‬

‫‪35/‬‬

‫משוגעים‪,‬‬ ‫עלו על הגג‬

‫"המרפסת – גג לעירוניות חדשה"‬ ‫הוא הפרויקט החדש של קבוצת‬ ‫מוסללה‪ ,‬הפועלת בירושלים מ־‪.2009‬‬ ‫את הסמטאות הציוריות של שכונת‬ ‫מוסררה‪ ,‬שם פעלה הקבוצה עד‬ ‫לפני כשנה וחצי‪ ,‬החליף בניין‬ ‫מגושם‪ ,‬ובמקום מיתולוגיה שכונתית‬ ‫מתמודדים אנשי הקבוצה עם‬ ‫אפרוריותו המשרדית של המקום‪,‬‬ ‫שהפך לסמל לכישלון מסחרי מיום‬ ‫שנפתח לפני כמעט ‪ 40‬שנה‪ .‬יונתן‬ ‫אמיר משוחח עם מתן ישראלי‪,‬‬ ‫ממייסדי הקבוצה ואחד הפעילים‬ ‫המרכזיים בה עד היום‬

‫יונתן אמיר‬

‫‪/34‬‬

‫לקבוצת האמנות מוסללה יש הסכם שיתוף פעולה‬ ‫עם מוזיאון ישראל‪ ,‬שבמסגרתו עם כל פירוק של‬ ‫תערוכה במוזיאון‪ ,‬אנשי הקבוצה מגיעים כדי לנבור‬ ‫בין שאריות הבנייה ולקחת חומרים שאין בהם‬ ‫שימוש‪ .‬אלה מועברים למרכז העבודה החדש של‬ ‫הקבוצה ומשמשים חומרי גלם שמהם נבנים מתקני‬ ‫עבודה‪ ,‬גינון‪ ,‬דבוראות‪ ,‬משרד‪ ,‬מרכז לאמנות אדמה‬ ‫ועוד‪ .‬כך הופכים המבנים החדשים לתערוכה לא‪-‬‬ ‫מוצהרת של שאריות אמצעי תצוגה‪ ,‬עיצוב‪ ,‬קטלוג‬ ‫וחציצה‪.‬‬ ‫עם הזמן‪ ,‬ביקור במקום יהיה גם הזדמנות‬ ‫למשחק טריוויה לחובבי זוטות מוזיאליות‪ .‬הנה הקיר‬ ‫המעוצב מתערוכה איקס שעכשיו הוא חלק ממטבח‪,‬‬ ‫וזו המחיצה שהפרידה בין אמן א' לאמן ב' בתערוכה‬ ‫וואי‪ ,‬ועל הרשת שהפכה למתקן הנבטה תלתה‬ ‫האוצרת את הציור המפורסם ההוא‪.‬‬ ‫את המתקנים בונים חברי הקבוצה ושותפים‬ ‫אחרים על הגג של מרכז כלל‪ ,‬בניין מסחרי גדול‬ ‫שנבנה במתחם כי"ח על חורבות בית‪-‬הספר הראשון‬ ‫לאמנות בארץ‪ ,‬תורה‪-‬ומלאכה‪ ,‬שהוקם בשנת ‪,1868‬‬ ‫פעל עד סוף מלחמת העולם הראשונה ונעלם מן‬ ‫הזיכרון עם הקמת בצלאל‪.‬‬ ‫"המרפסת – גג לעירוניות חדשה" הוא הפרויקט‬ ‫החדש של קבוצת מוסללה‪ ,‬הפועלת בירושלים‬ ‫משנת ‪ .2009‬עד לפני כשנה וחצי פעלה הקבוצה‬ ‫בשכונת מוסררה‪ ,‬שם נולדה ויצרה במשך חמש‬ ‫שנים אמנות קהילתית והשתתפותית על הקירות‪,‬‬ ‫המדרכות‪ ,‬הגנים והבתים ברחבי השכונה‪ .‬כעת‬ ‫הסמטאות הציוריות מוחלפות בבניין מגושם‪,‬‬ ‫ ‬ ‫ערב רב‪ .‬שבוע העיצוב בירושלים ‪2016‬‬

‫ובמקום מיתולוגיה שכונתית מתמודדים אנשי‬ ‫הקבוצה עם אפרוריותו המשרדית של המקום‪,‬‬ ‫הניצב בלב אזור סואן בלב העיר והפך לסמל לכישלון‬ ‫מסחרי מיום שנפתח לפני כמעט ‪ 40‬שנה‪ .‬‬ ‫אני מלווה את מוסללה מתחילת דרכה‪ .‬בפעם‬ ‫האחרונה שכתבתי על הקבוצה היא עדיין פעלה‬ ‫במוסררה‪ .‬בשנים הראשונות נוצר שיתוף פעולה‬ ‫פורה עם תושבי השכונה‪ ,‬אולם בתקופת הכתיבה‬ ‫הסדקים בקשר בין הצדדים הלכו והתרחבו‪ .‬את‬ ‫המאמר‪ ,‬שפורסם בספר "מוזיאון‪ :‬ערך שימוש"‬ ‫(בהוצאת רסלינג ומוזיאון פתח‪-‬תקווה)‪ ,‬סיימתי‬ ‫בזהירות וכתבתי ש"העבודה המשותפת לתושבי‬ ‫השכונה ולאמנים (שבחלקם אינם תושבי השכונה)‬ ‫מציפה בעיות מקומיות ולעתים גם יוצרת עימותים‬ ‫חדשים‪ .‬בד בבד עם הפיכת האמנות לגורם מגשר‬ ‫ומעצים‪ ,‬עבודתה של מוסללה מסמנת את גבולותיהן‬ ‫המציאותיים של השאיפות הללו"‪ .‬עם הזמן גברו‬ ‫הגבולות על הגשרים‪ ,‬והשותפות התפרקה‪ .‬‬ ‫"יש כמה סיבות למעבר"‪ ,‬אומר כעת מתן‬ ‫ישראלי‪ ,‬ממייסדי הקבוצה ואחד הפעילים המרכזיים‬ ‫בה עד היום‪ ,‬ומזכיר את באסטת האבטיחים שנוצרה‬ ‫בשנת ‪ 2012‬כנקודת מפנה‪ .‬הבאסטה‪ ,‬שהוקמה‬ ‫בתמיכת "עונת התרבות"‪ ,‬נבנתה בשטח ריק בקצה‬ ‫השכונה ששימש בעבר מתחם לבאסטות האבטיחים‬ ‫המקוריות‪ .‬הכוונה היתה להחזיר למקום‪ ,‬השוכן‬ ‫על קו הגבול בין מזרח ירושלים למערבה‪ ,‬את‬ ‫זהותו כנקודת מפגש‪ .‬החלום היה שיהודים וערבים‪,‬‬ ‫דתיים וחילונים‪ ,‬מזרחים ואשכנזים יישבו יחד‬ ‫לאכול אבטיחים‪ ,‬לשמוע מוזיקה‪ ,‬לרקוד ולשוחח‪.‬‬ ‫‪19.5.16‬‬

‫בפועל נוצרו בין הקבוצות עימותים שהעכירו את‬ ‫מערכת היחסים בין אנשי מוסללה לכמה מתושבי‬ ‫השכונה‪ .‬הבעיות המשיכו כאשר שנתיים לאחר מכן‬ ‫הגיעה הוראה לפנות את הנגרייה שהקימה הקבוצה‬ ‫במקלט העירוני‪ ,‬שהושב לתפקידו המקורי בעקבות‬ ‫ירי טילים לכיוון ירושלים במהלך מבצע "צוק איתן"‪.‬‬ ‫"לא היה לנו איפה להיות והבנו שאנחנו משקיעים‬ ‫יותר מדי אנרגיה בדד‪-‬אנד"‪ ,‬אומר ישראלי‪" .‬היינו סוג‬ ‫של אנדרגראונד‪ ,‬גם פיזית‪ ,‬כי עבדנו במקלט מתחת‬ ‫לאדמה‪ ,‬וגם בגלל שאלות שהעלינו‪ ,‬כמו שטחי‬ ‫הפקר‪ ,‬יחסי שכנות והיסטוריה מורכבת‪ ,‬אלו שאלות‬ ‫שבמוסררה הן בגדר טאבו‪ ,‬ולכן אם כבר נוגעים‬ ‫בדברים הללו‪ ,‬צריך לעשות זאת בצורה מאוד זהירה‪.‬‬ ‫חשבנו שנצליח לגעת בלי שזה יתפוצץ‪ ,‬וקיבלנו‬ ‫שיעור טוב בפוליטיקה עירונית"‪.‬‬ ‫קיבלתם גם שיעור במגבלות כוחה של האמנות‬ ‫להניע שינויים‪.‬‬ ‫"אנחנו באים עם מין נאיביות‪ ,‬אופטימיות חסרת‬ ‫תקנה‪ ,‬וזה משהו שהיינו רוצים לשמר‪ .‬אתה חייב‬ ‫להאמין שיש לדברים שאתה עושה משמעות‪ ,‬כי‬ ‫אחרת תקפל את הדברים ותעבור לברלין‪ .‬אבל יש לנו‬ ‫גם הרבה ביקורת עצמית על דברים שעשינו‪ .‬לעשות‬ ‫פסטיבל אבטיחים בשותפות יהודית‪-‬ערבית שלא‬ ‫נבנית נכון זה משהו שבטוח יתפוצץ לך בפרצוף"‪.‬‬ ‫אבל דווקא בניתם קשרים‪ .‬במשך שלוש שנים‬ ‫עבדתם בשכונה בשיתוף פעולה‪ ,‬ואת הבאסטה‬ ‫יצרתם יחד עם אנשים כמו ראובן אברג'יל וקוקו‬ ‫דרעי‪ ,‬מהפעילים המיתולוגיים במקום‪ .‬‬ ‫"לא יצרנו קשר עם שותף פלסטיני‪ ,‬בין השאר‬

‫אירוע המקהלות בסיום שבוע "מנופים"‪ .2015 ,‬צילום‪ :‬שניר קציר‬

‫היה אחד השבועות הכי סוערים בעיר‪ ,‬עם דקירות‪,‬‬ ‫רציחות וביטולים‪ .‬הקמנו ברחבה של בניין כלל‬ ‫קובייה לבנה שניצבה על הר של אדמה‪ ,‬ובתוכה‬ ‫רצפת בלטות שהאמנית מורידה ומתחילה לחפור‬ ‫באדמה שמתחת‪ .‬במשך עשרה ימים היא ישבה שם‬ ‫וחפרה‪ ,‬פגשה אנשים ודיברה איתם על אדמה‪ .‬זו‬ ‫עבודה ששאלה שאלות והעלתה דברים מקסימים"‪.‬‬ ‫אתה נוגע ביחס שבין זרות לשייכות‪ ,‬שמבוסס‬ ‫על עימות פנימי וקיים בהרבה יצירות אמנות‪.‬‬ ‫במוסררה העימות הוציא אתכם החוצה‪ .‬איך פה זה‬

‫אמור לעבוד אחרת?‬ ‫"כל גוף תרבות בארץ פועל כיום בידיעה שהוא‬ ‫זר‪ ,‬ובירושלים במיוחד‪ .‬אבל במוסררה כולם דורכים‬ ‫זה לזה על האצבעות‪ ,‬ופה אין מישהו שעלול‬ ‫להיפגע‪ .‬להפך – הג'נטריפיקציה תפעל לטובת בעלי‬ ‫המקום‪ ,‬כי יגיע לפה קהל‪ .‬אנחנו במקום שכולם‬ ‫איבדו תקווה לגביו‪ .‬קרתה פה טעות גדולה בתכנון‬ ‫המסחרי כשנתנו לבעלי העסקים להיות גם בעלי‬ ‫הנכס‪ ,‬ובזכות הטעות הזו אנחנו יכולים לפעול"‪ .‬‬ ‫ההיגיון אומר שאם הפרויקט של מוסללה יצליח‪,‬‬

‫ערך המקום יעלה וזה יהיה הסוף שלכם‪.‬‬ ‫"אני לא חושב‪ .‬אנחנו לא יוצרים משהו שאפשר‬ ‫להעביר למיקור חוץ‪ ,‬ואני לא מכיר חברת ניהול‬ ‫שיכולה לנהל סטודיו לאמנות אדמה‪ .‬ברור שאפשר‬ ‫לפנות אותנו בעוד עשר שנים לטובת מסעדת‬ ‫גורמה‪ ,‬אבל יש פה חזון משותף לנו ולבעלי העסקים‬ ‫במקום‪ ,‬שתוכנן ביחד איתם‪ ,‬ואני מקווה ששיתוף‬ ‫הפעולה שלנו יאפשר את המשך העבודה"‪.‬‬ ‫יונתן אמיר הוא מבקר אמנות‪ ,‬מרצה ועורך־שותף‬ ‫של כתב־העת המקוון לאמנות ״ערב רב״‬

‫בחולון נשארים‬ ‫בשכונה‬

‫בניין כלל מתעורר לאביב חדש מרחוב יפו‬ ‫ועד הגג‪ ,‬כחלק משבוע העיצוב ‪2016‬‬

‫‪20—26.5.16‬‬

‫פתיחה‪ :‬יום שישי ‪16:00—11:00‬‬ ‫ראשון—חמישי ‪23:00—12:00‬‬

‫בשנת ‪ ,2016‬אחרי כ‪ 15-‬שנות פעילות כחלל תצוגה‬ ‫לתערוכות אמנות עכשווית בעיקר‪ ,‬עובר המרכז לאמנות‬ ‫דיגיטלית בחולון למתכונת עבודה חדשה‪ ,‬המאתגרת‬ ‫את המושגים השגורים ביחס למרכזי אמנות בכלל ומר־‬ ‫כז אמנות בקהילה בפרט‪ .‬רונן אידלמן שוחח עם חברי‬ ‫הצוות של המרכז‪ ,‬אייל דנון‪ ,‬מאי עומר ואודי אדלמן‪.‬‬ ‫אייל דנון‪" :‬הזיהוי שלנו כמוסד אמנות הוא חלק מבעיית‬ ‫הנגישות של המקום‪ .‬כאשר אנחנו אומרים שהאמנות‬ ‫מעדיפה לדבר בשפה מקודדת ולשמור על ניתוק מה־‬ ‫חברה – הנראות והזיהוי של חללי האמנות הם חלק‬ ‫מכך‪ .‬החללים הנקיים של גלריות או מוזיאונים אינם‬ ‫חללים שמזמינים את כולם להשתתף‪ .‬במובן הזה הם‬ ‫אינם חללים דמוקרטיים‪ .‬אולי מדברים בהם על דמוק־‬ ‫רטיה‪ ,‬אולי מאתגרים בהם את חופש הביטוי‪ ,‬אבל רק‬ ‫עבור קבוצה מצומצמת שלא מרגישה מאוימת להיכנס‬ ‫אליהם‪ .‬הדרכים לשנות את היחס בין שדה האמנות או‬ ‫האמנות לחברה או לקהילה הן מורכבות ורבות‪ ,‬ואני לא‬ ‫בטוח שיש לנו עדיין תשובות ברורות‪ .‬שאלת הנראות‬ ‫והזיהוי היא משהו שהתחלנו לתת עליו את הדעת"‪.‬‬ ‫את השיחה המלאה אפשר לקרוא ב״ערב רב"‬ ‫‪www.erev-rav.com‬‬

‫המרפסת‬

‫כל הפרטים ‪www.muslala.org‬‬ ‫המרפסת ממוקמת בקצה מדרגות הספירלה של מרכז כלל‪ ,‬בניין כלל‪ ,‬יפו ‪ .97‬במעלית‪ :‬קומה ‪E‬‬

‫‪37/‬‬

‫‪/36‬‬

‫תסביר‪.‬‬ ‫"הגג תמיד היה נטוש‪ ,‬כך שבעצם אנחנו‬ ‫ממציאים אגף חדש לבניין ויוצרים משהו שהוא‬ ‫בין פארק עירוני לרחבה לסטודיואים לאמנות‪ .‬דבר‬ ‫ראשון אנחנו מקימים פלטפורמה‪ ,‬ושותפים לזה גם‬ ‫מעצבים‪ ,‬אדריכלים וכו׳‪ .‬המקום נקרא ׳המרפסת –‬ ‫גג לעירוניות חדשה׳‪ .‬המושג 'עירוניות חדשה׳ מחייב‬ ‫אותנו לחשוב מחדש באופן יצירתי על מה זו עיר‪,‬‬ ‫בהבנה שזו אולי היצירה האנושית הכי גדולה‪ .‬כמו‬ ‫נמלים שיוצרות את הקן שלהן‪ ,‬בני‪-‬אדם יצרו מערכת‬ ‫מורכבת שמכילה את כל תחומי החיים שלהם‪ ,‬ואם‬ ‫מחברים את זה לסיפור של ירושלים ולעיסוק‬ ‫באידיאה של העיר‪ ,‬אתה מגיע לנקודה שבה אפילו‬ ‫אם אתה משנה משהו במיקרו‪ ,‬כאן‪ ,‬על הגג‪ ,‬אתה‬ ‫משפיע מעבר"‪ .‬‬ ‫אתה מדבר על עירוניות מתחדשת‪ ,‬אדריכלות‪,‬‬ ‫קיימות‪ .‬מיזמים שמשתמשים במושגים כאלה‬ ‫נוצרים בכל מיני מתנ"סי קיימות‪ ,‬מיזמי אקולוגיה‬ ‫וגינות אורגניות גם בלי אמנים ואמנות‪ .‬מה בעצם‬ ‫אמנותי במרפסת? מה הערך המוסף של מוסללה‬ ‫לסיפור?‬ ‫"קודם כל‪ ,‬יש פה גלריה וסדנאות אמנות‪ ,‬ואם‬ ‫היינו באים עם ראייה כלכלית‪ ,‬במקום להקים מרכז‬ ‫לאמנות אדמה באמצע הגג‪ ,‬היינו עושים במקום‬ ‫שיעורי יוגה‪ .‬אבל מעבר לזה‪ ,‬נקודת המוצא היא‬ ‫אמנותית‪ .‬כמה מהדברים פה מתאפשרים רק‬ ‫במסגרת המופרכת של עולם האמנות‪ .‬מי היה נותן‬ ‫להעלות לגג טונות של אדמה אם זה לא היה בשביל‬ ‫פרויקט אמנותי?"‪.‬‬ ‫‪ ‬בשלב זה מצטרף לשיחה גיא הצבי‪ ,‬מנהל הבנייה‬ ‫של הקבוצה‪ ,‬שהגיע למוסללה אחרי עבודה בארה"ב‬ ‫בפרויקט שהוא מכנה "סטודיו מטבולי שעושה‬ ‫התערבויות חברתיות בקנה‪-‬מידה גדול"‪ ,‬הפועל‬ ‫על‪-‬פי העיקרון ש"אמנים צריכים ליצור באותו קנה‪-‬‬ ‫מידה שהחברה מסוגלת להרוס"‪ .‬את תהליך העבודה‬ ‫שם ובמוסללה הוא מכנה "פיסול חברתי" (‪social‬‬ ‫‪ ;sculpture‬ביטוי של האמן יוזף בויס)‪ ,‬ומסביר זאת‬ ‫כ"גישה שרואה את התהליך עצמו כאמנותי במהותו‪,‬‬ ‫ובמקרה שלנו בבנייה של המרכז‪ ,‬בתפעול שלו‪ ,‬ביחס‬ ‫לקהילה‪ .‬במטוסים יש רכיב קטן שנקרא ‪.trim tub‬‬ ‫הוא מורכב בקצה הכנף‪ ,‬ותפקידו לכוון את הכלי‬ ‫הגדול כך שההתנגדות לרוח במהלך הטיסה תהיה‬ ‫מינימלית‪ .‬זה שינוי קטן מאוד של גוף קטן מאוד‪,‬‬ ‫ובעצם הוא יוצר שינוי גדול מאוד‪ .‬ככה אני רואה גם‬ ‫את העבודה של מוסללה"‪.‬‬ ‫אם כבר מזכירים את בויס‪ ,‬העבודה שלכם‬ ‫מחוברת למגמות אמנותיות משנות ה‪( 70-‬אמנות‬ ‫מושגית‪ ,‬חברתית‪ ,‬אמנות אדמה)‪ ,‬רק שבמקומות‬ ‫שבהם אמני שנות ה‪ 70-‬הצביעו על שבר‪ ,‬אתם‬ ‫מתקנים ובונים‪ .‬פנחס כהן‪-‬גן‪ ,‬למשל‪ ,‬יצר סביבות‬ ‫אקולוגיות בלתי אפשריות וכך הנכיח את המתחים‬ ‫הבלתי פתירים של המקום הזה‪ .‬אצלכם המהלך‬ ‫הפוך‪ :‬נכנסים לסביבה עירונית שאוכלת את עצמה‪,‬‬ ‫ומבצעים פעולה הוליסטית ותרפויטית‪ .‬‬ ‫ישראלי‪" :‬העיר היא הקנבס שלנו‪ .‬הזכרתי שבעיני‬

‫ ‬ ‫ערב רב‪ .‬שבוע העיצוב בירושלים ‪2016‬‬

‫"תמיד רצינו להתעסק בחוויה הוליסטית של מה זה‬ ‫יצירה‪ ,‬וגם במוסררה הקמנו גינה קהילתית והצגנו‬ ‫ברחובות‪ .‬אבל במוסררה כל מטר הוא נדל"ן טעון עם‬ ‫היסטוריה קשה‪ ,‬ופה קיבלנו מרחב שמאפשר להתפתח‪,‬‬ ‫עם גב שתומך בפעילות ועומד מאחורינו‪ .‬הצורך בגב‬ ‫הוא אחד הלקחים מהעבודה בשכונה"‪ ‬‬

‫חברי מוסללה‪ ,‬בעלי עסקים והנהלת בניין כלל‪ .2016 ,‬צילום‪ :‬אריק פוטרמן‬

‫עיר היא יצירת האמנות האנושית הגדולה מכל‪ ,‬והיא‬ ‫נבנית ברבדים מאז המהפכה החקלאית ומכילה את‬ ‫כל המורכבות של העשייה האנושית‪ .‬העניין הוא‬ ‫שנוצרה נקודת משבר‪ :‬העיר הפכה למרחב מנוכר‪,‬‬ ‫אלים ויקר מאוד‪ .‬פתאום כדי לגור בעיר אתה צריך‬ ‫להיות מיליונר שגר בפנטהאוז‪ ,‬ובעצם לא ממש גר‬ ‫בעיר‪ .‬אנשים אחרים כבר לא חולמים לגור במרכז‬ ‫העיר‪ ,‬אלא בכפר או בפרבר‪ .‬גם רוב החברים שלי עברו‬ ‫למקומות אחרים – מחוץ לעיר או בשוליים שלה‪,‬‬ ‫ולכן מבחינה אישית אני יכול להוסיף שהעבודה‬ ‫במוסללה היא ביטוי לניסיון למצוא את המקום שלי‬ ‫בירושלים‪ ,‬כך שארגיש שאני יכול לגדל את הבן שלי‬ ‫בתוך העיר וזו לא תהיה התפשרות"‪ .‬‬ ‫ומה אתה מציע לו?‬ ‫"בעיני הדרך הנכונה ביותר לחיות כיום היא בתוך‬ ‫העיר‪ ,‬כשהרדיוס של החיים שלך הוא רדיוס של‬ ‫הליכה ברגל או רכיבה על אופניים‪ .‬בניגוד לקניונים‪,‬‬ ‫שנבנים בשולי העיר וצריך להגיע אליהם עם רכב‪,‬‬ ‫מרכז כלל היה אמור לאפשר את זה‪ ,‬ואנחנו מנסים‬ ‫ליצור בתוכו אלטרנטיבה שאומרת שאפשר לחיות‬ ‫במרכז העיר‪ ,‬עם חיבור לטבע‪ ,‬ולהפוך את שאלת‬ ‫העיר למפגש מחודש ומפוכח עם הטבע‪ .‬היצירה‬ ‫שלנו מנסה ללמוד מהיצירה של הטבע‪ ,‬מהגייד‪-‬ליין‬ ‫שהטבע פיתח‪ ,‬עם אורגניות‪ ,‬שימוש חוזר במשאבים‪,‬‬ ‫ועיסוק באחד הקבעונות שהכי קשה לשנות בתרבות‬ ‫שלנו – פסולת‪ .‬בטבע אין כזה דבר פסולת‪ ,‬ואת‬

‫‪19.5.16‬‬

‫העיקרון המעגלי הזה אפשר למצוא גם בעבודה‬ ‫שלנו‪ .‬אנחנו בונים פרויקט גדול‪ ,‬מפרקים ומשתמשים‬ ‫בחומרים בשביל הפרויקט הבא‪ .‬זה מדגיש גם עיקרון‬ ‫נוסף שהטבע אלוף בו ואנחנו מאוד חלשים בו‪ ,‬והוא‬ ‫הסתכלות לטווח ארוך על תהליכים ממושכים‪ .‬בגלל‬ ‫זה אנחנו נוטעים יער על הגג וחושבים על מה שיקרה‬ ‫בעוד ‪ 25‬שנה‪ ,‬ולא רק על הפסטיבל הבא שנעשה"‪ .‬‬ ‫בסופו של דבר כדי לעשות אמנות קהילתית‬ ‫הייתם צריכים לעזוב את הקהילה‪ ,‬וכדי לעשות‬ ‫אמנות אדמה אורבנית ואורגנית אתם צריכים‬ ‫לטפס על הגג‪ .‬ברור שאתם בסך‪-‬הכל מגיבים‬ ‫לתנאים שלא אתם יצרתם‪ ,‬אבל בהתחשב בתנאים‬ ‫הללו‪ ,‬ובמיוחד במקום טעון וקשה כמו ירושלים‪,‬‬ ‫במבט מהצד זה עשוי להיראות כמו אוסף של‬ ‫בריחות אמנותיות‪ .‬‬ ‫"אנחנו מאמינים שהגגות הם האדמה של העיר‪,‬‬ ‫כי אחרי שהקרקע כוסתה באספלט‪ ,‬הגג הפך למקום‬ ‫שבו אפשר לנכס אותה מחדש‪ .‬סיפור האדמה הוא‬ ‫גם סיפור פוליטי מאוד‪ ,‬פה ובכל מקום (אם תבדוק‬ ‫את היחס בין מקומות חניה לבני‪-‬אדם בארה"ב‪,‬‬ ‫תגלה שיש שם בעיה)‪ ,‬וכשאתה עוסק באדמה‬ ‫במקום כמו ירושלים אתה עוסק בפוליטיקה ובמתח‬ ‫בין קהילות‪ ,‬ובאפשרות של אמנות ליצור חיבור‬ ‫ושפה משותפת‪ .‬אני נזכר בעבודה של דפנה [ילון‪.‬‬ ‫אמנית אדמה וחברת הקבוצה]‪ ,‬שהוצגה ברחבה של‬ ‫הבניין במסגרת אירועי 'מנופים' בתחילת השנה‪ .‬זה‬

‫המכשירים שאנחנו מייצרים מיועדים לצורכי רפואה‬ ‫וביטחון בשבת‪ .‬במצב כזה‪ ,‬אנו מחפשים איך ניתן‬ ‫לשמור על ההלכה בלי לפגוע בביטחון או ברפואה‪.‬‬ ‫אם ההלכה היתה מתאימה את עצמה לכל דור‪ ,‬היא‬ ‫כבר לא היתה רלבנטית"‪.‬‬ ‫בן‪-‬דוד‪" :‬בשנים האחרונות אנחנו מתמודדים עם‬ ‫הרבה טכנולוגיות של בקרות כניסה כמו קודנים‪ ,‬גלאי‬ ‫קרבה‪ ,‬מצלמות אבטחה‪ ,‬תקשורת ומחשבים שהם‬ ‫אתגר לא פשוט מבחינה 'הלכטכנית'"‪.‬‬ ‫האם אתם מקבלים ביקורת מגורמים שונים?‬ ‫אפל‪" :‬יש ביקורת והאשמות‪ ,‬בעיקר מצד חוגים‬ ‫חרדיים יותר"‪.‬‬ ‫אם כך‪ ,‬האם המכון בעיניך הוא חלק מהאבולוציה‬ ‫של היהדות או רבולוציה שלה?‬ ‫אפל‪" :‬בהחלט אבולוציה‪ .‬רבולוציה רוצה להרוס‬ ‫את הישן‪ ,‬ואילו אנחנו מתבססים על כל מה שקדם‬ ‫ומראים איך זה משתלב במציאות של היום"‪ .‬‬ ‫האם הייתם אומרים שפעילותכם מעצבת את‬ ‫החברה היהודית הדתית?‬ ‫אפל‪" :‬המוצר הוא שיקוף מלא של הדרך שלנו‪ .‬אנו‬ ‫מאמינים שהשילוב בין הלכה לטכנולוגיה הוא הכרחי‪,‬‬ ‫בוודאי כשהמציאות משתכללת כל הזמן‪ .‬המוצר הוא‬ ‫הדרך שלנו להראות איך זה קורה בפרקטיקה‪ .‬לא‬ ‫הייתי מגדיר את זה כפעולת עיצוב‪ ,‬אלא רק ניסיון‬ ‫לתת ליהדות במה מודרנית"‪.‬‬ ‫על מה אתם עובדים עכשיו?‬ ‫בן‪-‬דוד‪" :‬אנו עובדים על הנגשה של בתי‪-‬כנסת‬ ‫לחירשים ולכבדי שמיעה‪ .‬הרעיון הוא להשתמש‬ ‫במצלמות בבתי‪-‬כנסת לטובת קריאת שפתיים ו‪/‬‬ ‫או לצפייה בעמוד התפילה של החזן ו‪/‬או הבימה‪,‬‬ ‫הרב הדורש וכדומה‪ .‬כרגע אנחנו עסוקים בניסויים‬ ‫באמצעים צילומיים ותקשורתיים שונים‪ ,‬כמו לולאות‬ ‫שמע"‪.‬‬

‫שאלה של כדאיות כלכלית‬ ‫לצד המכונים הירושלמיים פועלים בשטח גם‬ ‫כמה מעצבים עצמאיים שמפתחים מוצרי פרקטיקה‬ ‫יהודית‪ .‬אחד מהם הוא רפי גבאי‪ ,‬שמציג בשבוע‬ ‫העיצוב את ה"הוטמט"‪ ,‬פלאטה חשמלית מתקדמת‬ ‫וכשרה (עם החותמת של מכון צומת)‪ .‬‬ ‫במה "הוטמט" שונה מפלאטה רגילה?‬ ‫"פלאטת השבת היא מוצר כבד‪ ,‬גדול ומגושם‪,‬‬ ‫שלא השתנה מרגע הופעתו לפני עשרות שנים‪,‬‬ ‫ועדיין הוא מוצר חובה בכל בית שומר שבת‪ .‬אנשים‬ ‫בדרך כלל לא אוהבים את הפלאטה שלהם‪ .‬זהו מוצר‬ ‫'מוסתר'‪ ,‬שנמצא מאחורי הקלעים‪ ,‬וכמעט תמיד יוצר‬ ‫בעיית אחסון‪ ,‬במיוחד בדירות קטנות‪ .‬כאן בדיוק‬ ‫מקומו של המעצב להציע פתרון אחר‪ .‬ה'הוטמט'‬ ‫מנסה להציע כמה פתרונות במקביל‪ ,‬והכל באמצעות‬ ‫העיצוב‪ .‬במקום מוצר עם פינות חדות ומתכת‪,‬‬ ‫ההוטמט בנוי על בסיס סיליקון רך‪ ,‬נעים למגע‬ ‫וצבעוני‪ .‬הסיליקון גם מאפשר מוצר הרבה יותר קל‪,‬‬ ‫לפחות מחצית ממשקלה של פלאטה‪ ‬רגילה‪ .‬ולבסוף‪:‬‬ ‫הפלאטה יודעת להתקפל ומאפשרת אחסון במגירת‬ ‫הסירים במטבח‪ .‬הקיפול מאפשר גם ניידות – שומרי‬

‫״לינר״ של מכון צומת‪ .‬צילום‪ :‬נחמי וולף‪2015 ,‬‬

‫שבת רבים נוסעים לסופי‪-‬שבוע לחופשה או לנסיעות‬ ‫עסקים‪ ,‬והם נתקלים בבעיה כשהם רוצים לאכול‬ ‫אוכל חם בשבת‪ .‬בינתיים נראה שה'הוטמט' התקבל‬ ‫בהצלחה גדולה"‪.‬‬ ‫איך אתה מסביר את ההתייחסות המינימלית‬ ‫לעיצוב בכל מה שקשור לפרקטיקה דתית‪ ,‬בשונה‬ ‫מיודאיקה למשל?‬ ‫"זה מתחיל מגודל השוק‪ .‬מדובר בסופו של דבר‬ ‫בשוק נישתי‪ .‬כדי לפתח מוצר חדש מהיסוד ולהצדיק‬ ‫אותו כלכלית נדרש מספר גדול של רכישות‪ .‬מוצרים‬ ‫פרקטיים בסגנון ‪ home appliance‬דורשים תבניות‬ ‫הזרקת פלסטיק‪ ,‬כבישת סיליקון‪ ,‬כבישת מתכות וכו'‪.‬‬ ‫מדובר בהשקעות של עשרות אלפי דולרים לפעמים‪ .‬‬ ‫הבעיה מחמירה כשמגיעים לפס הייצור‪ .‬יש הבדל‬ ‫גדול במחיר כשמדובר באלפי יחידות לעומת עשרות‬ ‫אלפי יחידות‪ .‬לכן בסופו של דבר‪ ,‬אם מוכרים מוצר‬ ‫שנענה לצרכים פרקטיים והוא אינו יודאיקה ייחודית‬ ‫– יבחרו באפשרות הזולה ביותר לייצור‪ ,‬אחרת יהיה‬ ‫קשה להצדיק את המוצר‪ ‬עסקית‪.‬‬ ‫"לעובדות האלה יש השלכות עצומות על העיצוב‪.‬‬ ‫בדרך כלל פשוט יחסכו על עלויות העיצוב וידלגו עליו‬ ‫בתהליך‪ .‬גם אם המוצר מטופל על‪-‬ידי מעצב‪ ,‬המעצב‬ ‫יהיה מוגבל מאוד באפשרויות שיינתנו לו‪ .‬כל הדברים‬ ‫האלה מובילים לכך שהשוק היהודי התרגל למוצרים‬ ‫פרקטיים שאינם מעוצבים‪.‬‬ ‫"יש גם מקרים משונים עוד יותר‪ ,‬כפי שקרה עם‬ ‫השאבוס‪-‬לאמפ של ‪ ,Kosher Innovations‬שעיצבו‬ ‫מנורת שבת ייחודית שזכתה להצלחה מסחרית יפה‬ ‫מאוד‪ ,‬למרות שהיא מזכירה יודאיקה מסורתית‬ ‫ורחוקה מאוד מגופי תאורה עכשוויים‪ .‬כיצד ניתן‬ ‫להסביר זאת? התחושה שלי היא שנקודת המוצא‬ ‫של היוצרים היתה שמוצר שמחדש בתחום רגיש‪ ,‬כמו‬ ‫תאורה בשבת‪ ,‬ראוי שייראה כמו ‪ ‬תשמיש קדושה‪,‬‬ ‫וכך יתקבל ביתר קלות בקרב הקהל השמרני יחסית‪.‬‬ ‫האם זה עבד? עושה רושם שכן‪ .‬עם זאת‪ ,‬צריך לזכור‬ ‫שהרבה מאוד שומרי שבת הם הבעלים הגאים של‬ ‫אייפונים ומוצרי מטבח מעוצבים‪ .‬הם מודעים לעיצוב‪,‬‬

‫‪19.5.16‬‬

‫אבל למדו להיות סלחנים כשזה מגיע לפרקטיקה‬ ‫יהודית‪ .‬מצד שני‪ ,‬אם יוצע להם מוצר מעוצב באופן‬ ‫עכשווי יותר‪ ,‬הם יקבלו אותו בברכה"‪.‬‬ ‫האם אתה ממשיך לעסוק בתחום העיצוב של‬ ‫מוצרים ייעודיים לקהל דתי?‬ ‫"בעבר היה לי חזון להוציא מוצרים פרקטיים‬ ‫רבים עבור השוק הדתי‪ ,‬החל מתיקי תפילין מעוצבים‬ ‫עם הגנה ֶתרמית‪ ,‬דרך תחתיות סירים לשולחן השבת‬ ‫ועד היהלום שבכתר – פלאטת השבת‪ .‬תמיד היתה‬ ‫לי תשוקה לקחת חלק אקטיבי בחיים היהודיים‬ ‫ולהשפיע על אורח החיים היהודי‪ ,‬מתוך מחשבה‬ ‫שלעיצוב תעשייתי יכולה להיות השפעה גדולה‬ ‫יותר בהשוואה לתחומים אחרים‪ .‬לבסוף ירדתי מזה‪.‬‬ ‫זה דרש כל‪-‬כך הרבה פשרות והגבלות‪ ,‬שהתחלתי‬ ‫להטיל ספק באפשרות הזו‪ .‬מה גם שכמעצב צעיר‬ ‫רציתי לעצב עבור שוק פחות נישתי‪ .‬רציתי לגדול‬ ‫ולהתפתח‪.‬‬ ‫"עבורי ה'הוטמט' מבטא את התשוקה המובנית‬ ‫שלי ליהדות ‪ ‬שלי ‪ ‬ולאורח החיים היהודי בכלל‪ ,‬והוא‬ ‫גם המוצר הראשון שהובלתי מסקיצות לייצור‪,‬‬ ‫הפצה ומכירות באופן עצמאי לחלוטין‪ .‬אני רואה את‬ ‫ה'הוטמט' כפתרון ראשוני לחימום אוכל אלטרנטיבי‪.‬‬ ‫זהו פתרון שעונה על צורך ישיר של הקהל הדתי‪,‬‬ ‫ואני שמח על כך‪ ,‬אבל אני מקווה שהמוצרים הבאים‬ ‫יכוונו גם לקהלים אחרים ויענו על צרכים של קבוצות‬ ‫אחרות"‪.‬‬ ‫איזה מכשיר דורש לדעתך עיצוב מחודש?‬ ‫"כמובן שאחרי הפלאטה‪ ,‬מחם השבת דורש‬ ‫טיפול דחוף‪ .‬יש לו בעיות כמעט זהות לפלאטת‬ ‫השבת – הוא גדול ומגושם‪ ,‬אך בשימוש רק אחת‬ ‫לשבוע‪ .‬האם אטפל בו? יש לי עיצוב ותכנון שמוכנים‬ ‫במידה רבה‪ ,‬אך שוב‪ ,‬בגלל העדר כדאיות כלכלית‪,‬‬ ‫ספק אם אוציא אותו לפועל"‪.‬‬ ‫הדס גולן היא אמנית ושותפה בסטודיו לאנימציה‬ ‫‪ .Aquaroom‬תלמידת תואר שני בבצלאל בבית‬ ‫הנסן ומתמחה ב״ערב רב״‬

‫ ‬

‫ ע ר ב ר ב ‪ .‬ש ב ו ע ה ע י צ ו ב ב י ר ו ש ל י ם ‪2 0 1 6‬‬

‫‪39/‬‬

‫גלאט קומבינה‬ ‫שיחה עם חוד החנית של עולם הקומבינה היהודי – מהנדס‪ ,‬משווק‬ ‫ומעצב שמתמחים במציאת פתרונות הלכתיים למוצרים פרקטיים שהם‬ ‫חלק בלתי נפרד מעולמם של דתיים ושומרי מסורת‪ .‬החוליה החלשה‬ ‫בתעשייה הפורחת הזאת היא‪ ,‬כצפוי‪ ,‬העיצוב‪ ,‬השלב האחרון בסולם‬ ‫העדיפויות של ממציאי הפטנטים בחסות ההלכה‬

‫הדס גולן‬

‫‪/38‬‬

‫"לא יכולים להתפנות לביקורים עכשיו‪ ,‬יש לחץ‬ ‫גדול לקראת החג"‪ .‬זו היתה תשובתו של אדון יעקב‬ ‫לבקשתי לבקר במכון המדעי‪-‬טכנולוגי להלכה‬ ‫בבית‪-‬וגן‪ ,‬ירושלים‪ .‬פניתי למכון צומת (צוותי‪-‬מדע‪-‬‬ ‫ותורה)‪ ,‬המקבילה הדתית‪-‬לאומית למכון החרדי‬ ‫מירושלים‪ .‬ספי אפל‪ ,‬איש השיווק של המכון‪ ,‬סיפר‬ ‫לי שהמוצר הנמכר ביותר שלהם‪ ,‬וככל הנראה גם של‬ ‫המכון החרדי‪ ,‬הוא "חגז" – טיימר לכיבוי הגז בחגים‬ ‫(אצל המתחרים‪" :‬גזמן")‪ .‬כך נודעה לי הסיבה לעומס‬ ‫החריג בתקופת החגים בשני המכונים‪ ,‬שמפתחים‬ ‫מוצרים שמטרתם לגשר על הפער שבין זמננו עתיר‬ ‫הטכנולוגיה לבין ההלכה היהודית‪ ,‬שמתקדמת אליו‬ ‫בצעדים אטיים וזהירים במיוחד‪.‬‬ ‫המרכיב המעוצב ביותר של מכון צומת‪ ,‬ולכן‬ ‫גם אטרקטיבי‪ ,‬הוא מרכז מבקרים החדש שלו‪ ,‬שבו‬ ‫ניתן ללמוד‪ ,‬למשל‪ ,‬איך להשמיש גלאי מתכות גם‬ ‫בשבת (הידעת? לכבוד ראש הממשלה מתקינים גלאי‬ ‫מתכות של מכון צומת בכניסה לבית‪-‬הכנסת שבו הוא‬ ‫מתפלל בימים הנוראים)‪.‬‬ ‫לדברי אפל‪ ,‬ככל שלמכשיר יש הכשר מחמיר יותר‬ ‫למחמים‪ ,‬מקלדות‪ ,‬מכשירי גילוח‬ ‫(ואכן יש הכשרים ֶ‬ ‫ועוד)‪ ,‬העיצוב שלו יהיה מאותגר יותר‪ .‬הרב ישראל‬ ‫רוזן‪ ,‬מקים המכון‪ ,‬אמר בראיון ל"מקור ראשון" בשנה‬ ‫שעברה דברים נוקבים עוד יותר‪[" :‬אנו] מקפידים‬ ‫שהמכשירים שלנו יהיו פחות יעילים מן המכשירים‬ ‫של ימות החול‪ .‬זה גם חלק מהחשיבה ההלכתית‬ ‫– המכשיר צריך להיות סוג של מטרד‪ .‬אנחנו לא‬ ‫ממציאים דברים שיהיו יעילים כמו ביום חול‪ .‬בכל‬ ‫זאת‪ ,‬זו שבת"‪.‬‬ ‫כדי להבין טוב יותר איך עובד השילוב בין‬ ‫הלכה אורתודוקסית לטכנולוגיה ואיך הוא מתורגם‬ ‫למכשירים ביתיים‪ ,‬שוחחתי עם אפל ועם יוני בן‪-‬‬ ‫דוד‪ ,‬אחד ממהנדסי האלקטרוניקה בחטיבת מחקר‬ ‫ופיתוח של המכון‪.‬‬ ‫איך מתפתח תהליך עבודה על מוצר חדש?‬

‫ ‬ ‫ערב רב‪ .‬שבוע העיצוב בירושלים ‪2016‬‬

‫בן‪-‬דוד‪" :‬בהתחלה אנחנו מקיימים פגישה עם‬ ‫הלקוח לבירור הדרישות ואופן הפעלת המוצר‬ ‫ביום חול‪ .‬לאחר מכן אנו מקיימים סיעור מוחות‬ ‫בין המהנדסים לרבנים כדי למצוא את הדרך‬ ‫האופטימלית לפתרון הן בפן ההלכתי והן בפן‬ ‫הטכנולוגי‪ .‬לפעמים אנחנו מחליטים שיש צורך‬ ‫להמציא ולפתח משהו חדש‪ ,‬ולפעמים יבואנים או‬ ‫יזמים פונים אלינו לפתח משהו"‪.‬‬ ‫כמה זמן מוקדש לפרויקט בממוצע?‪ ‬‬ ‫בן‪-‬דוד‪" :‬פיתוח של מוצר יכול לקחת כמה ימים‬ ‫ולפעמים כמה שנים‪ ,‬תלוי במורכבות של הפרויקט"‪.‬‬ ‫האם יש לכם מוצר שאלמלא העיצוב המסוים‬ ‫שלו לא היה נמכר?‪ ‬‬ ‫אפל‪" :‬העיצוב תלוי מאוד במוצר ובקהל היעד‪.‬‬ ‫אם אנחנו חושבים שיש סיכוי למכירה המונית לקהל‬ ‫הרחב‪ ,‬אז העיצוב הוא בהחלט בעדיפות גבוהה‪.‬‬ ‫אם מדובר במוצר שלא נמכר בכמויות גדולות‬ ‫ומיועד לפלח שוק קטן וספציפי‪ ,‬אנחנו בדרך כלל‬ ‫מתפשרים על רמת העיצוב כדי לאזן זאת עם‬ ‫המחיר שייקבע לו"‪.‬‬ ‫בן‪-‬דוד‪" :‬אני חושב שהיום יש מגמה להשקיע יותר‬ ‫בפן האסתטי והשיווקי‪ ,‬במיוחד במוצרים שנמכרים‬ ‫לקהל הרחב‪ ,‬כמו 'אורלי'‪ ,‬שזו מנורת שבת‪ ,‬או 'לינר'‪,‬‬ ‫שזה פמוט חשמלי‪ ,‬או 'חגז'‪ ,‬שהוא‪ ,‬כאמור‪ ,‬טיימר‬ ‫לכיבוי הגז בחגים‪ .‬כך גם ביחס למוצרים שמיועדים‬ ‫למקומות ציבוריים כמו בתי‪-‬חולים ומוסדות אחרים‪.‬‬ ‫לעומת זאת‪ ,‬במכשיר שאני מפתח לאנשים עם‬ ‫מוגבלויות‪ ,‬כמו מעלונים לכיסא גלגלים‪ ,‬המחיר‬ ‫והנוחות הם השיקולים המרכזיים"‪.‬‬ ‫אילו תגובות אתם מקבלים על עיצוב המוצרים?‬ ‫אפל‪" :‬קיבלנו תגובות מאוד אוהדות מציבור‬ ‫הקונים‪ .‬העיצוב הוציא את המוצר מקטגוריה של‬ ‫דברים שאנשים קונים כי צריך למוצר שקונים‬ ‫כי רוצים‪ .‬אנחנו מקפידים על מוצרים ידידותיים‬ ‫למשתמש‪ .‬אם המוצר לא יהיה ידידותי‪ ,‬אנשים לא‬

‫‪19.5.16‬‬

‫רפי גבאי‪" ,‬הוטמט"‪ .2015 ,‬צילום‪ :‬רפי גבאי‬

‫ישתמשו בו ופיספסנו את מטרתנו‪ ,‬אבל גם במקרה‬ ‫הזה יש לפעמים אילוצים תקציביים‪ ,‬או אפילו‬ ‫הלכתיים‪ ,‬שאנחנו לוקחים בחשבון"‪.‬‬ ‫איזה מוצר היה האתגר הגדול ביותר מבחינת‬ ‫ההגדרות ההלכתיות שהיה צריך לעקוף כדי לייצר‬ ‫אותו?‬ ‫בן‪-‬דוד‪" :‬ניסוח השאלה קצת מקומם‪ .‬אנחנו לא‬ ‫עוקפים שום דבר ולא 'עובדים' על ‪ ‬הקדוש‪-‬ברוך‪-‬‬ ‫הוא‪ ,‬אנחנו מתמודדים עם ההגדרות ההלכתיות‬ ‫ומוצאים פתרון לבעיה על‪-‬פי עקרונות ההלכה"‪.‬‬ ‫אפל‪" :‬אנחנו מאפשרים לאנשים לשמור את‬ ‫ההלכה גם כשהמציאות מציבה אתגרים‪ .‬רוב‬

‫הרגילה של מוזיאונים‪ .‬המוזיאונים בישראל מציגים‬ ‫לא פעם תערוכות של אספנים שמממנים אותם‪.‬‬ ‫הפרקטיקה הזאת הופכת בעייתית כשהיא באה על‬ ‫חשבון תערוכות מחקר מעמיקות‪ ,‬ובמיוחד כשמדובר‬ ‫בתערוכות שאין להן הצדקה איכותית‪ .11‬הבעייתיות‬ ‫של תערוכות כאלה מוחרפת במקרים של שיתוף‬ ‫פעולה‪ 12‬עם אספן שיש לו מהלכים והשפעה בתוך‬ ‫המוזיאון‪ .13‬ככלל‪ ,‬אפילו מוזיאונים ציבוריים פועלים‬ ‫בתוך כלכלת השוק הניאו‪-‬ליברלי ומציגים בעיקר‬ ‫אמנים שמיוצגים על‪-‬ידי גלריות חזקות‪ ,14‬והגלריות‬ ‫עצמן משתתפות בתמיכה כלכלית בתערוכות‪.‬‬ ‫כסף משחק מקום מרכזי ביצירת ערכה של‬ ‫האמנות‪ .‬בשנת ‪ ,1998‬כשהיצירה "‪Victory Boogie‬‬ ‫‪ Woogie" (1944-1942)1‬של האמן פיט מונדריאן נקנתה‬ ‫ב‪ 40-‬מיליון דולר מכסף ציבורי בהולנד‪ ,‬קמה זעקה‬ ‫מקומית‪ .‬נטען שלא ראוי שכל‪-‬כך הרבה כסף ציבורי‬ ‫יתבזבז על ציור שרבים אינם מוצאים בו ערך‪ .‬מבקר‬ ‫אמנות אחד כתב שלדעתו‪ ,‬כדאי למדינה להשקיע‬ ‫סכום עתק ביצירה‪ ,‬וכי הוא בטוח שלבסוף הציבור‬ ‫יאהב אותה כיוון ש"אנשים אוהבים את מה שהוא‬ ‫יקר"‪ .‬מסיבה זו‪ ,‬טען המבקר‪ ,‬בסופו של דבר דווקא‬ ‫ההוצאה הכספית האסטרונומית תוכיח את עצמה‬ ‫כנכונה‪ ,‬לפחות מבחינת טעמו האמנותי של הציבור‪.‬‬ ‫מאיה בר‪-‬הילל מהמרכז לרציונליות באוניברסיטה‬ ‫העברית הראתה ששיפוטי טעם אינם תלויים רק‬ ‫במהות המוצר או היצירה‪ ,‬כלומר באיכויותיהם‬ ‫הפנימיות‪ ,‬אלא יותר מכל בגורמים חיצוניים‪ ,‬למשל‬ ‫מחיר המוצר‪ .‬היא מצאה שמומחי יין העדיפו יין שהם‬ ‫חשבו שמחירו יקר (אפילו כאשר היין לא היה באמת‬ ‫יין גורמה) ומבקרי שירה העדיפו שירים שנאמר להם‬ ‫‪41/‬‬ ‫כי נכתבו על‪-‬ידי משוררים חשובים גם כאשר הדבר‬ ‫לא היה כך‪.‬‬ ‫בפועל‪ ,‬לא רק "טעם" מובנה על‪-‬ידי כסף‪ ,‬אלא‬ ‫גם עצם האפשרות לייצר ערך ויוקרה לאמנות‬ ‫תלויה בכסף‪ .‬כשקהילת בני‪-‬ישורון (‪ ,)B.J‬אחת‬ ‫הקהילות היהודיות הגדולות והחשובות במנהטן‪,‬‬ ‫ניו‪-‬יורק‪ ,‬שכרה עבור הקהילה מנהלת מקצועית‪,‬‬ ‫זו ניסתה לשכנע את רבני הקהילה שחשוב שידברו‬ ‫על כסף‪ .‬היא הסבירה להם שכסף הוא אנרגיה‪,‬‬ ‫ו"חשוב שהאנרגיה תזרום"‪ .‬בעולם שבו אפילו‬ ‫"רוחניות" היא חלק מכלכלת השוק‪ ,‬אין לצפות‬ ‫שמוזיאונים יפעלו מחוצה לה‪ ,‬וזה גם בלתי אפשרי‪.‬‬ ‫המקרה של לאלו מאפשר להתבונן בפרקטיקות‬ ‫שבאמצעותן מיוצר ערך‬ ‫‪ .12‬״מוזיהון תל‪-‬אביב״‪ ,‬יונתן‬ ‫סימבולי וכלכלי ליצירות‬ ‫אמיר‪ ,‬אתר ״ערב רב״‪31.7.11 ,‬‬ ‫בידי השחקנים בשוק‪ ,‬שהם‬ ‫‪" .13‬שוק האמנות נשלט‬ ‫גם בעלי אינטרסים כלכליים‪.‬‬ ‫על־ידי ספקולנטים"‪ ,‬דנה‬ ‫גילרמן‪" ,‬כלכליסט"‪19.5.11 ,‬‬ ‫חגית לאלו ללא ספק‬ ‫‪" .14‬כשדרישה למינהל תקין‬ ‫ראויה לתערוכות היחיד של‬ ‫נתפסת כאקטיביזם רדיקלי"‪,‬‬ ‫עבודותיה‪ ,‬אבל ההתנהלות‬ ‫יונתן אמיר‪ ,‬אתר "ערב רב"‪,‬‬ ‫כאן מעוררת מחשבה‬ ‫‪4.1.11‬‬ ‫דווקא על אמניות שאין מי‬ ‫‪ .15‬מתוך האתר‪:‬‬ ‫‪theartnewspaper.com‬‬ ‫שיקדם את הצגתן במוזיאון‬ ‫באמצעים כלכליים‪.‬‬

‫חגית לאלו‬

‫חגית לאלו‪ ,‬ללא כותרת‪ .1960 ,‬אוסף מוזיאון ישראל‪ ,‬מתנת יונה פישר‪ ,‬תל‪-‬אביב‬

‫ישראל התערוכה של לאלו מוצגת ב"אולם‬ ‫חגית"‪ ,‬כששלט קבוע מנציח אותה שם‪.‬‬ ‫מתברר שיורשי עזבונה של לאלו החליטו להנציח‬ ‫באמצעותו את זכרה‪ .‬בעקבות התערוכה במוזיאון‬ ‫תל‪-‬אביב כתבה שני ליטמן בעיתון "הארץ" כך‪:9‬‬ ‫"קיומה של התערוכה התאפשר לאחר שמשפחתה‬ ‫[של לאלו] החליטה להקדיש מאמצים וממון למחקר‬ ‫ולהנצחת זכרה‪ .‬גם אם במשך השנים צצו עבודות‬ ‫של לאלו פה ושם בתערוכות חשובות‪ ,‬היא נחשבה‬ ‫לציירת נשכחת‪ ,‬שציוריה מפוזרים בין אוספים‬ ‫פרטיים‪ ,‬ולא נעשה עד כה מחקר מקיף על יצירתה‪.‬‬ ‫העלאת זכרה ודמותה של הציירת מאפשרת אפוא‬ ‫לעצב את זכרה מחדש ולבחון בעיניים עכשוויות‬ ‫את מקומה בעולם האמנות הישראלי‪ .‬במקרה הזה‪,‬‬ ‫למנציחים"‪.‬‬ ‫ִ‬ ‫ההיסטוריה שייכת‬ ‫הכתבת תיארה את סיפורו של מפעל ההנצחה‪,‬‬ ‫אבל פרספקטיבה רחבה יותר תאפשר ללמוד משהו‬ ‫על התנהלות המוזיאונים והתנאים המקדימים‬ ‫שאיפשרו את הצגת עבודותיה של לאלו בהם‪ .‬בפועל‪,‬‬ ‫לא פחות משמדובר במפעל הנצחה משפחתי‪ ,‬מדובר‬ ‫במערכת יחסים בין יורשים שמעוניינים בהעלאת‬ ‫ערכן הסימבולי והכלכלי של העבודות למוזיאונים‬ ‫שזוכים הן לתרומה והן לתמיכה משמעותית בהצגת‬ ‫תערוכת יחיד‪.‬‬ ‫למעשה‪ ,‬כבר בשנות ה‪ 80-‬ניסו בני המשפחה‬ ‫לארגן תערוכה מעבודותיה של לאלו במוזיאון תל‪-‬‬ ‫אביב‪ ,‬אך הניסיון לא צלח‪ .‬אלן גינתון‪ ,‬שהיתה אז‬ ‫עוזרת לאוצרת האמנות הישראלית במוזיאון‪ ,‬וכיום‬ ‫היא האוצרת הראשית לאמנות ישראלית‪ ,‬טענה‪10‬‬

‫שהתערוכה לא הבשילה באותה עת מפני שלא היתה‬ ‫תמונה כללית של "אילו עבודות נמצאות איפה"‪.‬‬ ‫"בינתיים המשפחה עצמה אספה הרבה עבודות‬ ‫של חגית‪ ,‬שיצאו מאוספים פרטיים והגיעו לשוק"‪,‬‬ ‫הוסיפה‪ .‬אולם מעבר לדבריה של גינתון‪ ,‬סביר להניח‬ ‫שלחבירתם יחד של בני המשפחה שלמדו איך לפעול‬ ‫מול מוזיאונים‪ ,‬גם באמצעים כלכליים‪ ,‬יש מקום לא‬ ‫מבוטל במימוש התערוכות בעת האחרונה‪.‬‬ ‫אז איך זה בעצם פועל? הנה אפשרות – לא‬ ‫מבוססת במאה אחוז‪ ,‬אבל סבירה בהחלט – לסיפור‬ ‫ההתנהלות של המוזיאונים והמשפחה‪ :‬היורשים של‬ ‫עזבונה של לאלו תרמו כסף למוזיאון וקיבלו תמורתו‬ ‫את האפשרות להציג שלט הנצחה‪ .‬המוזיאון הביע‬ ‫את מחויבותו למפעל ההנצחה בדמות תערוכת‬ ‫יחיד‪ ,‬מן הסתם גם היא בעזרת היורשים‪ .‬לא מן‬ ‫הנמנע גם שהמוזיאון לקח‪ ,‬כמקובל‪ ,‬עבודה מתוך‬ ‫התערוכה וכלל אותה באוסף שלו‪ .‬בפתח הדבר של‬ ‫קטלוג התערוכה במוזיאון תל‪-‬אביב מציינת מנכ"לית‬ ‫המוזיאון סוזן לנדאו שהתערוכה של לאלו היא "בגדר‬ ‫הבטחה שקוימה"‪ .‬ה"מבטיחים" הם‪ ,‬לדבריה‪ ,‬בני‬ ‫המשפחה‪" ,‬שהתערוכה והקטלוג רואים אור בזכותם"‪.‬‬ ‫אם כן‪ ,‬מדובר במצב של ‪ – Win-Win‬באמצעות‬ ‫שיתוף הפעולה‪ ,‬יכול המוזיאון להציג תערוכה בעזרת‬ ‫היורשים‪ ,‬ואלה יוצאים נשכרים מעצם עליית ערכן‬ ‫של היצירות בעקבות הצגתן במוזיאון‪ .‬עכשיו‪ ,‬אם‬ ‫חוזרים על המהלך הזה בעוד מוזיאון‪ ,‬הערך הכלכלי‬ ‫(והסימבולי) של העבודות עולה פלאים‪.‬‬ ‫מהלכים מעין אלה אינם יוצאי דופן בעולם‬ ‫האמנות וגם אינם שונים מהותית מהתנהלותם‬

‫‪19.5.16‬‬

‫דוד שפרבר הוא חוקר אמנות ודוקטורנט בתוכנית‬ ‫ללימודי מגדר‪ ,‬אוניברסיטת בר־אילן‬

‫ ‬

‫ ע ר ב ר ב ‪ .‬ש ב ו ע ה ע י צ ו ב ב י ר ו ש ל י ם ‪2 0 1 6‬‬

‫העולם שייך למנציחים‬ ‫"חגית לאלו ללא ספק ראויה לתערוכות היחיד של עבודותיה‪,‬‬ ‫אבל ההתנהלות כאן מעוררת מחשבה דווקא על אמניות שאין‬ ‫מי שיקדם את הצגתן במוזיאון באמצעים כלכליים"‪ .‬כיצד‬ ‫קרה ששני המוזיאונים הגדולים בישראל העניקו קיר הנצחה‬ ‫ותערוכות יחיד לאמנית שלא זכתה להיכנס אליהם בחייה‬

‫דוד שפרבר‬

‫ההיסטוריה שמוזיאונים מספרים לנו בדרך כלל‬ ‫היא ההיסטוריה של ה"מנצחים"‪ .‬בראיון‪ 1‬שנערך עם‬ ‫‪/40‬‬ ‫אחד ממנסחי הקנון של האמנות הישראלית‪ ,‬האוצר‬ ‫יגאל צלמונה‪ ,‬לרגל פרסום ספרו "מאה שנות אמנות‬ ‫ישראלית" (‪ ,)2010‬הוא הסביר שתפיסתו האוצרותית‬ ‫נסמכת על גישה של ברירה טבעית תרבותית‪ ,‬שלפיה‬ ‫אלה שהצליחו לפרוץ הם מן הסתם האמנים הטובים‬ ‫ביותר‪ .‬ואולם‪ ,‬בעקבות מחקרים ותערוכות שבחנו‬ ‫מחדש את הנרטיבים ההיסטוריים של עולם האמנות‬ ‫הישראלי‪ ,‬מוצגים בתקופה האחרונה‪ ,‬גם במוזיאונים‬ ‫המרכזיים בישראל‪ ,‬אמנים ומגמות שבעבר הודרו‬ ‫מהקנון‪.‬‬ ‫בתצוגת האמנות הישראלית במוזיאון ישראל‬ ‫("אמנות ישראלית"‪ ,‬אוצר‪ :‬אמיתי מנדלסון) מוצגים‬ ‫זה לצד זה נרטיבים שונים‪ :2‬הנרטיב השליט בדמות‬ ‫המופשט של אופקים‪-‬חדשים‪ ,‬והנרטיב שהודר‪,‬‬ ‫בדמות אמנות חברתית‪ ,‬וגם מעט אמנות פלסטינית‬ ‫(עסאם אבו‪-‬שקרה מוצג‬ ‫‪ .1‬״יגאל צלמונה‪ :‬בזכות‬ ‫שם כאמן פלסטיני‪-‬ישראלי‪,‬‬ ‫הקאנון״‪ ,‬אלי ערמון‪-‬אזולאי‪,‬‬ ‫״עכבר העיר״‪17.6.10 ,‬‬ ‫ושריף ואכד רק כפלסטיני)‪.‬‬ ‫יונתן‬ ‫‪" .2‬חתונה מעוקרת"‪,‬‬ ‫האמנות‬ ‫תצוגת‬ ‫גם‬ ‫אמיר‪ ,‬אתר "ערב רב"‪26.4.16 ,‬‬ ‫הישראלית במוזיאון תל‪-‬‬ ‫‪" .3‬הפיכת שוליותן של נשים‬ ‫אביב לאמנות ("המוזיאון‬ ‫מחולשה לכוח"‪ ,‬דוד שפרבר‪,‬‬ ‫מציג את עצמו‪ :‬אמנות‬ ‫אתר "ערב רב"‪3.1.16 ,‬‬ ‫ישראלית מאוסף המוזיאון"‪,‬‬ ‫‪" .4‬מדוע נשים מודרות‬ ‫מההיסטוריה של האמנות‬ ‫אוצרת‪ :‬אלן גינתון) מציגה‬ ‫הישראלית?"‪ ,‬רות מרקוס‪ ,‬אתר‬ ‫לצד הסיפור השגור מגמות‬ ‫"ערב רב"‪8.8.15 ,‬‬ ‫‪" .5‬לחזור למקורות"‪ ,‬שני ורנר‪" ,‬שוליים"‪ ,‬כמו למשל אמנות‬ ‫אתר "ערב רב"‪10.8.15 ,‬‬ ‫פמיניסטית‪.‬‬

‫ ‬ ‫ערב רב‪ .‬שבוע העיצוב בירושלים ‪2016‬‬

‫כחלק ממגמה זו‪ ,‬שתי תערוכות יחיד של האמנית‬ ‫חגית ָלאלוֺ (שטרייט) (‪ )1961–1931‬במוזיאונים‬ ‫המרכזיים בישראל מסמנות לכאורה מבט חדש‪ 3‬על‬ ‫אמניות שהודרו בעבר‪ 4‬מקנון האמנות הישראלי‪.‬‬ ‫במוזיאון תל‪-‬אביב לאמנות הוצגה ב‪ 2015-‬התערוכה‬ ‫"חגית ָלאלו‪ :‬ציירת המתחילה מהסוף"‪( 5‬אוצרת‪:‬‬ ‫נועה רוזנברג)‪ ,‬וכחלק מתצוגת האמנות הישראלית‬ ‫במוזיאון ישראל מוצגת כעת תערוכה זמנית קטנה‬ ‫(ללא קטלוג) בשם "חגית ָלאלו‪ :‬צורה ורוח"‪( 6‬אוצר‪:‬‬ ‫אמיתי מנדלסון)‪.‬‬ ‫המגמה של הצגת אמנות נשים מהעבר עלתה‬ ‫כבר באחת מתערוכות העשורים לציון ‪ 60‬שנה לקום‬ ‫המדינה שהוצגה במשכן לאמנות‪ ,‬עין‪-‬חרוד‪ ,‬בשנת‬ ‫‪ .2008‬בתערוכה "העשור הראשון‪ :‬הגמוניה וריבוי"‪5‬‬ ‫(אוצרים‪ :‬גליה בר‪-‬אור וגדעון עופרת) הוצגו בחדר‬ ‫נפרד ציורים של ָלאלוֺ‪ ,‬לצד עבודות של אמניות‬ ‫שפעלו בשנות ה‪ 50-‬של המאה ה‪ – 20-‬אביבה אורי‬ ‫ולאה ניקל‪ .‬גם במוזיאון פתח‪-‬תקווה הוצגו עבודותיה‬ ‫של לאלוֺ בשנת ‪ 2014‬לצד עבודותיהן של אסתר‬ ‫זמצקי וחנה טברסקי בתערוכה "נשכחות"‪( 7‬אוצרת‪:‬‬ ‫סיגל קהת‪-‬קרינסקי)‪ .‬לאחרונה גם מוצגת לאלוֺ לצד‬ ‫עוד נשים (רק ‪ 19‬אמניות‪ 8‬מתוך סך של ‪ 77‬אמנים)‬ ‫בתערוכת האמנות הישראלית במוזיאון תל‪-‬אביב‪.‬‬ ‫מדוע נוסקת עבודתה המודרת של לאלו בזמן‬ ‫האחרון? מה מאפשר עתה את הצגתה במוזיאונים?‬ ‫לכאורה‪ ,‬בבסיס התצוגות החדשות עומדים מגמות‬ ‫פמיניסטיות‪ ,‬גילוי מחודש של המודרֹות מהעבר‬ ‫והמודעּות לצורך בהרחבת הקנון‪ .‬לאלו היא ללא‬ ‫ספק אמנית מצוינת וייחודית הראויה להיות מוצגת‬

‫‪19.5.16‬‬

‫במוזיאונים‪ .‬ואולם‪ ,‬למרות איכות עבודתה‪ ,‬היא לא‬ ‫התקבלה לממסד האמנותי‪ ,‬ובשנות חייה הקצרים‬ ‫אף נדחתה מאגודת האמנים והציירים‪.‬‬ ‫אבל האם זה כל הסיפור? הטקסט שעל הקיר‬ ‫בתערוכה במוזיאון ישראל דווקא נמנע מלעסוק‬ ‫בשאלת הדרת הנשים מקנון האמנות הישראלית‪.‬‬ ‫במקום להציג את ההדרה בריש גלי‪ ,‬הוא מכריז‬ ‫שלאלוֺ "לא השתלבה באופן‬ ‫בצורה "דיפלומטית" ָ‬ ‫טבעי בעולם האמנות הישראלי וחשה דחויה"‪ .‬הנה‬ ‫כמה עּובדות המייצרות נרטיב שונה לנסיקתה‬ ‫הפתאומית של לאלו‪:‬‬ ‫ב‪ ,2014-‬קודם להצגת התערוכה של לאלו‬ ‫במוזיאון תל‪-‬אביב‪ ,‬צצו שלטים על הקיר של הרמפה‬ ‫העולה לאולמות התצוגה של הבניין הישן של‬ ‫מוזיאון תל‪-‬אביב‪ .‬בתחתית הרמפה‪ ,‬במקום מרכזי‬ ‫מאוד‪ ,‬נכתב על הקיר "מעלות חגית"‪ ,‬ושלט אחר‬ ‫בסגנון הנצחה של תורמים‬ ‫‪ .6‬מתוך אתר מוזיאון ישראל‬ ‫מציג שם את הביוגרפיה‬ ‫‪ .7‬מתוך התערוכה הקבוצתית‬ ‫והעשייה האמנותית של‬ ‫"העשור הראשון‪ :‬הגמוניה‬ ‫וריבוי"‪ .2008 ,‬המשכן לאמנות‬ ‫לאלו בקצרה‪ .‬לצד השלט‬ ‫על־ שם חיים אתר‪ ,‬עין חרוד‬ ‫תלויה על הקיר מצגת וידיאו‬ ‫‪ .8‬מתוך ארכיון התערוכות‪.‬‬ ‫של תמונות מתחלפות של‬ ‫מוזיאון פתח־תקווה לאמנות‬ ‫האמנית ושל עבודותיה‪.‬‬ ‫‪ .9‬דנה גילרמן‪" ,‬חומה ומגדר"‪,‬‬ ‫רמפת‬ ‫מעתה‪:‬‬ ‫אמור‬ ‫״ידיעות אחרונות״‪27.2.15 ,‬‬ ‫הכניסה המרכזית לאולמות‬ ‫‪ .10‬״חייה ומותה של חגית‬ ‫לאלו‪ ,‬הציירת שלא הספיקה‬ ‫התצוגה של הבניין הישן של‬ ‫לפרוץ דרך בשדה האמנות‬ ‫מוזיאון תל‪-‬אביב מוקדשת‬ ‫הישראלי״‪ ,‬שני ליטמן‪,‬‬ ‫ללאלו וקרויה על שמה‪.‬‬ ‫״הארץ״‪20.8.15 ,‬‬ ‫באופן מעניין‪ ,‬גם במוזיאון‬ ‫‪ .11‬שם‬

‫‪24.5 → 11.6.2016‬‬ ‫‪israel-festival.org.il‬‬ ‫כרטיסים‪*6226 :‬‬

‫הר אולימפוס – להלל את‬ ‫פולחן הטרגדיה‬ ‫יאן פאבר )בלגיה(‪ ,‬מופע נעילה‬

‫ה ‪) 17:00 ,9.6 ,‬מופע שאורכו ‪ 24‬שעות(‬ ‫אולם שרובר‪ ,‬תיאטרון ירושלים‬ ‫מחיר כרטיס‪₪ 580 :‬‬ ‫חוויה רב תחומית וחד פעמית‪ ,‬אירוע‬ ‫העשור בתיאטרון של אחד מגדולי‬ ‫* ‪Photo by Wonge Bergmann‬‬

‫האמנים בני זמננו‪.‬‬

‫המלנכוליה של הדרקונים‬

‫* ‪Photo by Martin Argyroglo‬‬

‫פיליפ קן )צרפת(‬ ‫ה'‪) 20:00 ,2.6 ,‬באנגלית‪ ,‬ללא תרגום(‬ ‫ו'‪) 13:00 ,3.6 ,‬בצרפתית‪ ,‬בתרגום‬ ‫לעברית( אולם שרובר‪ ,‬תיאטרון‬ ‫ירושלים | מחיר כרטיס‪₪ 185 :‬‬ ‫להיט בינלאומי שכבש את עולם‬ ‫התיאטרון ‪ -‬הומור ופנטזיה חזותית‬ ‫מלאת קסם ורגש‪.‬‬

‫על שנהב ובשר –‬ ‫גם פסלים סובלים‬

‫אסתר כהן‪" ,‬אטלס לתלמיד"‪ ,‬דיפטיכון‪,‬‬ ‫עט כדורי על נייר‪ 32X24 ,‬ס"מ כל אחד‪2016 ,‬‬

‫* ‪Photo by Pierre Planchenault‬‬

‫שכמעט כל שחקן אחר בקבוצה מכר משחקים תמורת כסף‬ ‫טוב‪ ,‬הוא מועד בתפר שבין כללי משחק מוצהרים ואמיתיים‪,‬‬ ‫שממנו הקומביניטורים עשו קריירה‪.‬‬ ‫ובתווך‪ ,‬בדיוק באמצע שבין הקומבינטור לפראייר‪ ,‬עומד‬ ‫התעלולן‪-‬השוטה‪ ,‬אחת התרומות החשובות של חקר‬ ‫הפולקלור התיאורטי לניתוח תרבותי‪ .‬כשהוא במיטבו‪,‬‬ ‫לעולם לא נעמוד על טיבו‪ ,‬והוא צומת של פרשנויות וקריאות‬ ‫אפשריות‪ .‬הארכיטיפ האולטימטיבי שלו הוא "החייל האמיץ‬ ‫שווייק" של האשק – נע לנצח בין פראייר קיצוני ורפה‪-‬שכל‬ ‫לקומבינטור‪-‬על גאוני‪ .‬כמו ג'וחה‪ ,‬חוג'ה נאסר א‪-‬דין ואפילו‬ ‫פורסט גאמפ‪ ,‬הוא מציב מראה עקומה בפני אותו פער שבין‬ ‫המוצהר לאפקטיבי‪ ,‬ולעולם לא נדע אם הוא מודע היטב‬ ‫לפער הזה‪ ,‬או שהוא חסר מודעות לחלוטין‪.‬‬ ‫בלאומילך של אפרים קישון היה יכול להיות כזה (ממש‬ ‫כמו שארבינקא שלו הוא קומבינטור ישראלי מובהק) אם‬ ‫השיגעון שלו לא היה מפורש; גם סאלח שבתי מתקרב לזה‪,‬‬ ‫אבל סטריאוטיפים אתניים בוטים מכשילים אותו‪ .‬קומבינטור‬ ‫או פראייר? אצל שווייק זה גאוני באמת‪ :‬האיש שמצהיר‬ ‫על עצמו בקביעות "מודיע בהכנעה‪ ,‬אידיוט מושלם" עשוי‬ ‫להיות הקומבינטור המושלם‪ .‬או‪ ,‬המממ‪ ,‬אידיוט מושלם‪.‬‬ ‫עמוס נוי הוא בעל תואר שני במדעי המחשב ותואר‬ ‫שלישי בפולקלור ותרבות עממית‪ .‬הוא מלמד השנה‬ ‫באוניברסיטת בן־גוריון ובמכללת אחווה‪ .‬מתגורר‬ ‫בירושלים‬

‫מרלן מונטרו פריטאס‬ ‫)פורטוגל ‪ /‬כף ורדה(‬ ‫ה'‪22:00 ,2.6 ,‬‬ ‫אולם רבקה קראון‪ ,‬תיאטרון ירושלים‬ ‫מחיר כרטיס‪₪ 150 :‬‬ ‫להיט מחול‪-‬תיאטרון מטלטל הבודק‬ ‫את הגבול בין האנושי למכאני‪.‬‬

‫‪Learning Songs‬‬

‫נאוה פרנקל )ישראל(‬ ‫יום ב ‪ 6 ,‬ביוני‪20:30 ,‬‬ ‫יום ג ‪ 7 ,‬ביוני‪20:30 ,15:00 ,‬‬

‫* ‪Photo Don Hunstein – Sony Music‬‬

‫מרכז המוזיקה משכנות שאננים‬ ‫פרנקל‪ ,‬בשפתה הייחודית‪,‬‬ ‫עוסקת בדמותו המסקרנת של‬ ‫המוזיקאי ‪ Moondog‬ויוצרת‬ ‫עמו מפגש דמיוני‪-‬פיוטי מרתק‪.‬‬

‫תזמורת ארמון בזמן‬

‫ה ‪ ,22:00 ,2.6 ,‬זאפה ירושלים‬ ‫מחיר כרטיס‪₪ 95 :‬‬ ‫‪ 23‬נגנים‪ ,‬זמרים‪ ,‬מחשב‪ ,‬וידיאו ומנצח‬ ‫המחברים בין העולם הקלאסי־תזמורתי‬ ‫לבין סאונד עדכני מעולם האינדי‬ ‫והאלקטרוני‪ .‬מופע מלהיב ומיוחד‪.‬‬ ‫* צילום‪ :‬דיאגו רוסמן‬

‫מופעים אלה ורבים אחרים ובהם גם‬ ‫מופעים לכל המשפחה‪ ,‬מופעי חוצות‪,‬‬ ‫מופעים ללא תשלום‪ ,‬הנחות והטבות‬ ‫באתר הפסטיבל‬

‫הקומבינטור‪,‬‬ ‫הפראייר‬ ‫והתעלולן־השוטה‬ ‫"הקומבינטור והפראייר אוהבים לפרוח‬ ‫במפגש בין רטוריקה של פתוס נשגב‬ ‫וביורוקרטיה נזילה‪ ,‬צבועה או שלומיאלית‬ ‫(מהסוג הסובייטי או המפא"יניקי)‪.‬‬ ‫אם הקומבינטור לא מאמין לאף מלה‬ ‫בהוראות השימוש ומנצל את הפער שבין‬ ‫המוצהר והמעשי‪ ,‬הפראייר הוא קורבן‬ ‫שלו כשהוא מציית להן באמונה תמימה‬ ‫ובחרדת קודש של הולך־בתלם"‬

‫‪/42‬‬

‫עמוס נוי‬ ‫לאיש שהוציא שם טוב לקומבינה קוראים אוסטפ‬ ‫בנדר‪ ,‬גיבור הרומנים "שנים‪-‬עשר כסאות" ו"עגל‬ ‫הזהב" של הסופרים הרוסים אילף ופטרוב‪ ,‬זה שכינה‬ ‫עצמו "הקומבינטור הגדול" (תשובה מבודחת במודע‬ ‫לאינקוויזיטור של דוסטויבסקי) והכניס את המונח‬ ‫הזה להיכל התהילה של עולם הספרות הרוסי‬ ‫ולתרבות העולמית בכלל‪.‬‬ ‫בנדר פעל בסבך הרטוריקה והבירוקרטיה‬ ‫הסובייטית המתהווה של שנות ה‪ ,20-‬כשהוא‬ ‫מושך בחוטים לא נראים‪ ,‬טווה תוכניות גרנדיוזיות‬ ‫בנוכלות רבת תחכום וחן‪ ,‬מנצל תמימות‪ ,‬שחיתות‪,‬‬ ‫יראת שלטון וחמדנות‪ ,‬ובעיקר – מבין את האופנים‬ ‫העמוקים והרחבים שבהם מערכות חברתיות כאלו‬ ‫עובדות‪ .‬כי הקומבינה פורחת תמיד בפער שבין‬ ‫האופן שבו חברה מצהירה ומתיימרת לפעול לבין‬ ‫המודּוס‪-‬אֹוּפ ַרנדי האמיתיות שלה‪.‬‬ ‫ֶ‬ ‫דרכי הפעולה‪,‬‬ ‫וככל שהפער הזה גדול יותר‪ ,‬כך תרים את ראשה‬ ‫גבוה יותר הקומבינה – כמושג תרבותי וכדרך פעולה‬ ‫מעשית גם יחד‪.‬‬ ‫כי רק שם‪ ,‬באזור הדמדומים הפורה שבין חוק‪,‬‬ ‫נורמה‪ ,‬נוהל ופרקטיקה – הקומבינה פורחת‪ .‬בחברות‬ ‫שבהן שעות הקבלה והמחירים הנקובים קשוחים‬ ‫ואינם פתוחים למשא‪-‬ומתן‪ ,‬שבהן פקידים ואנשי‬ ‫רשות פועלים על‪-‬פי הנהלים המוצהרים‪ ,‬שבהן‬ ‫מכרזים מתנהלים ביושר והחלטות מתקבלות על‪-‬‬

‫ ‬ ‫ערב רב‪ .‬שבוע העיצוב בירושלים ‪2016‬‬

‫פי היגיון גלוי וידוע – אין מקום לקומבינה‪ .‬וגם לא‬ ‫בחברות שבהן אין כלל שעות קבלה‪ ,‬מחירים נקובים‪,‬‬ ‫מכרזים או ספר חוקים וקובצי נהלים חיצוניים‪ ,‬והן‬ ‫מתנהלות על‪-‬פי כללי פעולה מסורתיים המוטבעים‬ ‫בהן ובחבריהן בעוצמה בלתי ניתנת לערעור של מנהג‬ ‫עממי‪.‬‬ ‫בוודאי‪ ,‬בשני סוגי החברות הללו יש נוכלים‪,‬‬ ‫שקרנים‪ ,‬גנבים‪ ,‬מושחתים‪ ,‬מתחזים ועוקצים‪ ,‬אבל‬ ‫כדי לזכות בתואר המכובד והנכסף "קומבינטור" הם‬ ‫זקוקים לקיומם – בכפיפה אחת ובמקביל – של שני‬ ‫האתוסים התרבותיים האלה‪ .‬כי רק כשמה שאתה‬ ‫רואה (או שומע) הוא ממש לא מה שאתה מקבל‪,‬‬ ‫כשיש מחירים נקובים ושעות קבלה‪ ,‬אבל הם פתוחים‬ ‫למשא‪-‬ומתן‪ ,‬כשכל מכרז או החלטה שקופים‪-‬כביכול‬ ‫מסתירים את הדרכים לשמן‪ ,‬לערבב‪ ,‬לעקוץ‪ ,‬לתכמן‪,‬‬ ‫לסדר‪ ,‬לסובב‪ ,‬להחליק‪ ,‬לכופף‪ ,‬לקמבן – ובקיצור‪,‬‬ ‫כשהוראות ההפעלה שקיבלת עם המוצר מעלימות‬ ‫את הכפתורים הנסתרים שמפעילים אותו באמת‪ ,‬שם‬ ‫יצמח הקומבינטור‪ ,‬ולצדו‪ ,‬כמו תאום‪-‬סיאמי‪ ,‬תמונת‪-‬‬ ‫הראי שלו‪ ,‬החיוני לקיומו ולהצלחתו‪ ,‬אדון פראייר‪.‬‬ ‫לכן הקומבינטור והפראייר כל‪-‬כך אוהבים לפרוח‬ ‫במפגש בין רטוריקה של פתוס נשגב ובירוקרטיה‬ ‫נזילה‪ ,‬צבועה או שלומיאלית (מהסוג הסובייטי או‬ ‫המפא"יניקי)‪ .‬אם הקומבינטור לא מאמין לאף מלה‬ ‫בהוראות השימוש ומנצל את הפער שבין המוצהר‬

‫‪19.5.16‬‬

‫והמעשי‪ ,‬הפראייר הוא קורבן שלו כשהוא מציית להן‬ ‫באמונה תמימה ובחרדת קודש של הולך‪-‬בתלם‪.‬‬ ‫שתי דמויות הפראייר המובהקות ביותר בתרבות‬ ‫הישראלית נוצרו על‪-‬ידי דודו גבע – יוסף פקיד‬ ‫העירייה והברווז‪ .‬שלא בטובתו (אם כי אולי בעידודו‬ ‫בשנותיו האחרונות) נפל גבע קורבן לחיבוק הדוב‬ ‫התל‪-‬אביבי של תקשורת‪ ,‬אֹוצרּות‪ ,‬עסקנות וכתיבה‬ ‫קהות במיוחד‪ ,‬שהפכו את דמויותיו ליצירי דיסני‬ ‫חביבים ולא‪-‬מזיקים‪ ,‬כשהן מעקרות לחלוטין את‬ ‫המשמעות המרירה והחתרנות הקיצונית (והטרגית)‬ ‫שלהן‪ :‬יוסף התם‪ ,‬המתנדב לכל יוזמה‪ ,‬נוח לכל‬ ‫מניפולציה‪ ,‬משלם מס אמת ועושה מילואים‪ ,‬כשאחיו‬ ‫המתעשרים‪-‬החדשים ולמודי‪-‬הקומבינה משכשכים‬ ‫כבר בבצה של נהנתנות‪ .‬מטפורית‪ ,‬הוא קורא עדיין‬ ‫את עיתון "דבר" ומאמין לרטוריקה המפא"יניקית‬ ‫הפוריטנית שנים רבות לאחר שהעיתון נסגר‪ .‬והברווז‪,‬‬ ‫המשלם בחייו‪ ,‬קורבן של מניפולציה באידיאלים‬ ‫ותקוות שווא‪ ,‬כשהוא מאמין למליצות נבובות של‬ ‫חבורת הקומבינטורים ששולחים אותו לשחיטה‬ ‫כששירה על שפתיו (או מקורו?) – סמל עצוב לדור‬ ‫של מלחמת יום‪-‬כיפור‪ .‬וכמו בלמה המיתולוגי של‬ ‫מכבי רמת‪-‬עמידר בתחילת שנות ה‪ ,70-‬שנתן בכל‬ ‫משחק את הנשמה ואת הלב בהקרבה אין קץ ובשכר‬ ‫כדורגלנים זעום (אז) רק כדי לגלות בסופה של העונה‬ ‫שהקבוצה שלו כושלת בקביעות בדקה ה‪ 90-‬מפני‬

‫מובילי קוגל ברחובות ירושלים‪ .‬צילום‪ :‬ברוך גיאן‬

‫וזאת בשל נדידת הקהילות על פני מדינות ויבשות‪,‬‬ ‫שינויי האקלים‪ ,‬אופי האדמות והגידולים‪ ,‬אורחות‬ ‫החיים‪ ,‬העוני והעושר‪ .‬בראשית המאה ה‪ ,19-‬כשהגיע‬ ‫ה"לוקשן קוגל" (קוגל האטריות) המזרח‪-‬אירופי לארץ‬ ‫ישראל‪ ,‬שוב שינה הקוגל את פניו‪ .‬החמאה או שומן‬ ‫האווז הוחלפו בשמן פשוט‪ ,‬הביצים בפחות ביצים‪,‬‬ ‫פירות היער והצימוקים נזנחו מאחור והמתיקות‬ ‫באה מן הסוכר המקורמל‪ .‬השפעות מזרחיות הביאו‬ ‫לתוספת נדיבה של פלפל שחור‪ ,‬וכך קיבל הקוגל‬ ‫את טעמו הדומיננטי המוכר לנו וגם את שמו החדש‪,‬‬ ‫"קוגל ירושלמי"‪.‬‬ ‫במטבחו של השף בועז צאירי‪ ,‬המתמחה במטבח‬ ‫היפני‪ ,‬אין תנור‪ .‬בישול ארוך ואוכל שצבעו חדגוני ודאי‬ ‫אינם מיסודות המטבח היפני‪ .‬למרות זאת נענה צאירי‬ ‫לאתגר והצטרף לצוות‪ .‬צאירי יצר קומבינציית קוגל‬ ‫מרהיבה במיוחד ובחר להתייחס ל'קרטאפל' קוגל‪,‬‬ ‫הוא קוגל תפוחי‪-‬האדמה‪ .‬למאכל נבחרו ירקות שורש‬ ‫צבעוניים – סלק‪ ,‬תפוח‪-‬אדמה רגיל וגם סגול‪ ,‬סלק‪,‬‬ ‫בטטה כתומה ועוד‪ ,‬ובאמצעות תהליך גילוף סיבובי‬ ‫יצר מהם צאירי רצועות דקיקות וארוכות‪ .‬אלה‬ ‫סודרו במעגלים בתוך סיר אטום שהונח בתנור (של‬ ‫השכן‪ )...‬למשך לילה שלם‪ .‬קומבינציה צבעונית אחרת‬ ‫נוצרה משילוב של סוגי אטריות שונים‪ .‬בתוך בלילת‬ ‫האטריות הפשוטות שורטטו כתמי צבע מאטריות‬ ‫אורז שחורות‪ ,‬אטריות אורז לבנות ואטריות סלק‬ ‫אדומות‪ .‬האחרונות איבדו את צבען הבוהק במהלך‬ ‫האפייה הארוכה‪.‬‬ ‫כמו בכל מאכל טוב‪ ,‬גם בקוגל יש חלק אהוב‬ ‫במיוחד שכולם רבים עליו‪ ,‬והוא הקרום המתפצח‪.‬‬ ‫מכשיר הקרום‪-‬קאקה (‪ )KrumKake‬הסקנדינבי סייע‬ ‫לנו לבודד את השכבה העליונה מהגוף הצמיגי של‬

‫עוד על הקוגל‬ ‫קוגל שלום בית‬

‫הקוגל ושאלת מיהו יהודי‬ ‫הרבי מקוֹמַרְ נ ָא‪ ,‬ר' יצחק יחיאל‪ ,‬כתב על הקוגל‬ ‫בספרו "שולחן הטהור"‪:‬‬ ‫"מאכל אחד‪ ,‬של עם אחד‪ ,‬לאל אחד"‪.‬‬ ‫ועוד הוסיף‪:‬‬ ‫"כל מי שלא אוכל קוגל בשבת‪ ,‬יש לבדוק ביהדותו"‪.‬‬ ‫מכיוון אחר לגמרי‪ ,‬המשורר היהודי‪-‬גרמני המומר‬ ‫היינריך היינה כתב ב‪ 1825-‬לעורכו של מגזין יהודי‬ ‫חדש בנימה מתנצלת‪:‬‬ ‫"קוגל‪ ,‬המאכל הלאומי המקודש‪ ,‬תרם לשימור‬ ‫היהדות יותר מכל שלושת הגליונות של כתב־העת"‪.‬‬

‫"דער קוגל ויינט און מיר לַאכן"‬ ‫— הקוגל בוכה בדמעות (של שומן) ואנחנו צוחקים‪.‬‬

‫"היו שם חמישה‬ ‫ממה הכינו קוגל?‬ ‫סוגים שונים של קוגל‬ ‫– קוגל אטריות‪ ,‬קוגל‬ ‫יחזקאל קוטיק מתאר‬ ‫בזכרונותיו בשלהי המאה יבש‪ ,‬קוגל פירות‪ ,‬קוגל‬ ‫ה‪ 19-‬ארוחת שבת חסידית אורז ועוד איזה סוג‬ ‫שאינני זוכר"‪.‬‬ ‫ומונה כמה סוגי קוגל‪:‬‬ ‫‪19.5.16‬‬

‫ ‬

‫מעשה בבעל ואשה שבאו‬ ‫לפני המגיד מקוז'ניץ וביקשו‬ ‫להתגרש‪ .‬טען הבעל‪" :‬כל‬ ‫השבוע אני עמל כדי ליהנות‬ ‫מהקוגל בשבת"‪ ,‬והוסיף בקול‬ ‫נשבר‪" ,‬אולם בבוא המועד‬ ‫המיוחל אשתי מגישה את הקוגל‬ ‫רק בסוף הסעודה‪ ,‬כשאני כבר‬ ‫שבע מהדגים והצ'ולנט"‪ .‬האשה‬ ‫טענה להגנתה כי כך היה המנהג‬ ‫בבית אביה‪.‬‬ ‫ציווה המגיד על האשה להכין‬ ‫שני קוגלים‪ :‬האחד לתחילת‬ ‫הסעודה והשני לסופה‪ .‬באותה‬ ‫הזדמנות ביקש המגיד מאשתו‬ ‫שמעתה ואילך תנהג גם היא כך‪,‬‬ ‫ומנהג קוז'ניץ הוא לאכול שני‬ ‫קוגלים בשבת‪ .‬הראשון נקרא עד‬ ‫היום "קוגל שלום בית"‪.‬‬

‫ ע ר ב ר ב ‪ .‬ש ב ו ע ה ע י צ ו ב ב י ר ו ש ל י ם ‪2 0 1 6‬‬

‫‪45/‬‬

‫הקוגל‪ ,‬מקמבן השבת‬ ‫מה מקור השם קוגל? האם הוא מלשון "קוכן"‪ ,‬שפירושו בגרמנית‬ ‫עוגה? האם הוא הגייה יידישאית של המלה "כעיגול"‪ ,‬או‪ ,‬כפי שטוענת‬ ‫המסורת החסידית‪ ,‬מקור השם הוא בטעמו‪ ,‬כטעם המן שירד על בני‬ ‫ישראל במדבר‪ ,‬קרי ראשי־תיבות של הביטוי "כזרע גד לבן"? צוות‬ ‫‪ ,FoodFabLab‬המשתתף באירועי שבוע העיצוב בירושלים‪ ,‬התחקה‬ ‫אחר גלגוליו של הקוגל בספרות ובאגדה‪ ,‬ברחובות ובמטבח‬

‫אילה מוזס ושמיל הולנד‬

‫‪/44‬‬

‫הצועד ברחובותיה של שכונה חרדית בלילה שבין‬ ‫חמישי לשישי יופתע לגלות תלמידי חכמים צעירים‬ ‫יוצאים להפוגות זלילה מהלימוד בחברותות בישיבות‪.‬‬ ‫הם נעמדים בתור בכוכים קטנים או במעדניות גדולות‬ ‫ובוחרים את הקוגל האהוב עליהם‪ .‬פשטידות קוגל‬ ‫גדולות נפרסות ומונחות על צלחות חד‪-‬פעמיות‬ ‫מהסוג הפשוט‪ ,‬לפעמים בלוויית מלפפון חמוץ‬ ‫ולפעמים לצד חמין בקופסה שקופה ומזלג פלסטיק‪.‬‬ ‫מזללות הקוגל והחמין דומות להפליא לדוכני‬ ‫הפלאפל ברחובות השכנים‪ ,‬עובדה שמעוררת‬ ‫מחשבות על המעבר ממזון שמסמל ישיבה משותפת‬ ‫בחיק המשפחה ליד שולחן השבת‪ ,‬או בבית‪-‬הכנסת‬ ‫יחד עם קהילת המתפללים‪ ,‬לסגנון אכילה שיש בו‬ ‫התרסה מסוימת כלפי כובד הראש הנדרש מהלימוד‬ ‫הלילי לקראת השבת ולכבודה‪.‬‬ ‫יש סברות רבות ביחס למקורו של השם קוגל‬ ‫(בהגייה ליטאית) או קיגל (בהגייה פולנית)‪ .‬האם הוא‬ ‫מלשון "קוכן"‪ ,‬שפירושו בגרמנית עוגה? האם מדובר‬ ‫בהגייה יידישאית של המלה "כעיגול"‪ ,‬או‪ ,‬כפי שטוענת‬ ‫המסורת החסידית‪ ,‬מקור השם הוא בטעמו‪ ,‬כטעם‬ ‫המן שירד על בני ישראל במדבר‪ ,‬קרי ראשי‪-‬תיבות‬ ‫של הביטוי "כזרע גד לבן" (כג"ל)? צוות ‪,FoodFabLab‬‬ ‫המשתתף באירועי שבוע העיצוב בירושלים‪ ,‬התחקה‬ ‫אחר גלגוליו של ה‪( kugel-‬כדור בגרמנית) בספרות‬ ‫ובאגדה‪ ,‬ברחובות ובמטבח‪.‬‬ ‫השף שמיל הולנד‪ ,‬היסטוריון וחוקר אוכל יהודי‪,‬‬ ‫טוען כי נקודת ההתחלה של הקוגל קשורה בחוקי‬ ‫שמירת השבת‪ .‬האיסור לבשל בשבת הצמיח במהלך‬ ‫השנים מסורות בישול ייחודיות‪ :‬קובנה‪ ,‬חמין וגם‬ ‫קוגל הוכנו ביום שישי והוכנסו לתנורים לפני כניסת‬ ‫השבת‪ ,‬וכך נאפו בחום נמוך עד לשבת עצמה‪ .‬הולנד‬

‫ ‬ ‫ערב רב‪ .‬שבוע העיצוב בירושלים ‪2016‬‬

‫קרטאפל קוגל (קוגל תפוחי אדמה)‪ ,‬וריאציה צבעונית של השף בועז צאירי עם מגוון ירקות שורש‪2016 .‬‬ ‫צילום‪ :‬שני הלוי‬

‫זוכר כי סבתו הפולנייה נהגה לומר‪" ,‬כזה קוגל גם אני‬ ‫עושה"‪ ,‬בראותה את שכנתה התימנייה מכינה קובנה‪.‬‬ ‫בלילת הקוגל הונחה בסיר חרס מיוחד ונאפתה כל‬ ‫הלילה עד בוקר המחרת בתנור הלבנים המשותף‪ .‬את‬ ‫החיבור בין הסיר למכסה נהגו לאטום בחותם עשוי‬

‫‪19.5.16‬‬

‫בצק‪ ,‬כך שבמהלך השהייה בתנור החותם נאפה‪,‬‬ ‫והסיר עצמו הפך למעין סיר לחץ מלא אדים‪ ,‬שמנעו‬ ‫את חריכתו של הקוגל במהלך האפייה‪.‬‬ ‫ברבות השנים התגלגל הקוגל מהקוגל האלזסי‪,‬‬ ‫דרך הקוגל המזרח‪-‬אירופי ועד לקוגל הירושלמי‪,‬‬

‫למה הוא כל‪-‬כך משמין?‬ ‫הקוגל הוא אבי אבות השומן‪ .‬במחשבון הקלוריות של שומרי‬ ‫משקל‪ ,‬שיודע להגיד לך כמה קלוריות יש בכל דבר‪ ,‬כולל קליפות‬ ‫קישואים או כוס אקונומיקה‪ ,‬הערך קוגל פשוט אינו מופיע‪.‬‬ ‫מדובר בפשע קלורי שאף ארגון הגון ושוחר טוב אינו רוצה או‬ ‫יכול להרשות לעצמו להיות שותף בו‪ .‬במטבח היהודי המזרח‬ ‫אירופי תיאור מדרג של שומן נעשה בצורה העממית הבאה‪:‬‬

‫שמן (פעט)‬ ‫שמן מאוד (זייער פעט)‬ ‫ושמן כמו קוגל (פעט וי קוגל)‬ ‫השומן הוא המרכיב המעניק לקוגל את עסיסיותו ואת צבעו‬ ‫השחום‪ .‬אין צורך לומר שבעבר‪ ,‬בימים המאושרים והחפים‬ ‫מדיאטות‪ ,‬היה השומן מעלתו העיקרית של הקוגל‪ ,‬בבחינת כל‬ ‫המרבה הרי זה משובח‪ ,‬או בלשון הפתגם ביידיש‪:‬‬ ‫"דער קוגל ויינט און מיר ל ַאכן"‪ ,‬קרי‬ ‫"הקוגל בוכה בדמעות (של שומן) ואנחנו צוחקים"‪.‬‬

‫פתיחה ‪19.5.16‬‬ ‫לראשונה בישראל‪ ,‬יוצגו למעלה מ‪ 60-‬כרזות עכשוויות של אמנים ואמניות‬ ‫מאיראן‪ ,‬המספקות הצצה מאלפת לעולמה המרתק של איראן המודרנית‪.‬‬

‫שבת ‪ | 21.5‬שלישי ‪24.5‬‬ ‫פעילויות לקהל הרחב במסגרת שיתוף‬ ‫פעולה עם שבוע העיצוב‪ .‬ללא תשלום!‬ ‫פרויקט ‪ FoodFabLab‬יתקיים במסגרת אירועי שבוע‬ ‫העיצוב ‪ 2016‬בירושלים‪ .‬צוות הפרויקט‪ :‬אילה מוזס‪ ,‬קונספט‪,‬‬ ‫ניהול ואוצרות ״‪ FoodFabLab‬קוגל פארטי״‪ ,‬שף שמיל הולנד‪ ,‬שף בועז צאירי‪.‬‬ ‫המעצבים‪ :‬חממת הבוגרים בצלאל ‪ :2016‬עלמה שחם‪ ,‬אור בן‪-‬נפלא‪ ,‬דנה רגב‪,‬‬ ‫בועז מנשרי‪ ,‬מתן פורטל‪ .‬סטודנטים מהמחלקה לעיצוב תעשייתי בבצלאל‪:‬‬ ‫נעה ריץ׳ ואמיר ארגוב‬

‫‪23.5-23.6‬‬

‫שעות פתיחה מורחבות‪:‬‬ ‫ב‘‪-‬ה‘ ‪10:00-20:30‬‬ ‫ו'‪-‬שבת‪10:00-14:00 :‬‬

‫רח' הפלמ”ח ‪ 2‬ירושלים | טלפון‪www.islamicart.co.il | 02-5661291/2 :‬‬ ‫שעות פתיחה‪ :‬א' סגור | ב‘‪-‬ד' ‪ | 15:00-10:00‬ה' ‪ | 19:00-10:00‬ו'‪ ,‬ש' ‪14:00-10:00‬‬

‫‪/46‬‬

‫כמה קוגלים יש להכין לשבת?‬ ‫מלמעלה עם כיוון השעון‪:‬‬

‫בכל מזרח אירופה‪ ,‬אצל חסידים‬ ‫כמתנגדים‪ ,‬נהגו להכין קוגלים‬ ‫כמספר ספרי התורה שהוצאו מארון‬ ‫הקודש באותה שבת‪ .‬נוסף לכך ציינו‬ ‫באמצעות הקוגלים שבתות מיוחדות‪:‬‬ ‫שבת רגילה – ספר אחד‬ ‫שבת ראש חודש – שניים‬

‫‪" .1‬דפי" קוגל שנוצרו בתהליך‬ ‫של הכנת ‪ ,Krumkake‬חביתיות‬ ‫סקנדינביות‪ .‬צילום‪ :‬שני הלוי‬ ‫‪ .2‬מניפת קוגל‪ .‬צילום‪ :‬שני הלוי‬ ‫‪ .3‬מתוך תהליך ההכנה‬ ‫‪ .4‬שכונת גאולה‪ ,‬ירושלים‪.‬‬ ‫בלילה שבין חמישי לשישי‬ ‫הקוגל השלם נפרס למנות‬ ‫אישיות‪ .‬צילום‪ :‬ליאור מזרחי‬

‫שבת ראש חודש של‬ ‫חנוכה – שלושה‬ ‫גם שבת שירה צוינה‬ ‫בקוגל משל עצמה‬

‫יהודי הולנד הכינו קוגל מיוחד לשבת‬ ‫פרשת "בשלח"‪ ,‬שבה מאזכרים את יציאת‬ ‫מצרים‪ .‬קוגל זה קרוי "עפל און וייצן"‬ ‫("תפוחים וגרגירי חיטה") והוא מכיל יין‬ ‫לזכר הים האדום וגרגרי חיטה לזכר המן‪.‬‬

‫ ‬ ‫ערב רב‪ .‬שבוע העיצוב בירושלים ‪2016‬‬

‫הקוגל‪ .‬הכלי הסקנדינבי מורכב משתי פלאטות‬ ‫אלומיניום המחוממות על אש ישירה‪ .‬הבלילה‬ ‫הסקנדינבית שיוצרת מעין ואפל דקיק הוחלפה‬ ‫בבלילת הקוגל‪ ,‬וכך נוצרו דפי קוגל טעימים ופריכים‬ ‫שעוצבו לכדי קעריות אכילות‪ .‬הקוגל‪ ,‬שנאכל לרוב‬ ‫בקבוצה‪ ,‬מתוך תחושה של שותפות גורל‪ ,‬יוצא‬ ‫הפעם מהמרחב המשפחתי המכונס אל המרחב‬ ‫הציבורי וקורץ אל התרבות החילונית המודרנית‪,‬‬ ‫הזולגת דרך חרכים בלתי נראים אל הרחובות שבהם‬

‫‪19.5.16‬‬

‫התרבות החרדית שלטת‪.‬‬ ‫לו רק נותר עוד זמן‪ ,‬לו רק נותרו עוד איטריות‬ ‫במכולת של פליקס‪ ,‬ייתכן שהייתם חוזים יחד איתנו‬ ‫בעוד מיני קוגלים משונים ואף טועמים מהם‪.‬‬ ‫אילה מוזס היא בוגרת המחלקה לעיצוב המוצר‬ ‫בבצלאל‪ ,‬בעלת סטודיו לעיצוב רב־תחומי‪ ,‬עמיתה‬ ‫במרכז מנדל למנהיגות בנגב ועוסקת במתן ייעוץ‬ ‫ובהובלת שינויים עירוניים וסביבתיים‬

‡¯ÈÙ˘ ‰¯È· ˙Ù¯ËˆÓ ·ÂˆÈÚ‰ ˙‚È‚ÁÏ ≤∞±∂ ÌÈÏ˘Â¯È·

˙ʯÙÂÓ ‰È˙˘Ó ÚÓ‰Ï ıÏÓÂÓ ÆωÂÎχ ÏÈÎÓ ∫‰¯‰Ê‡