תשבצים / מאונך מאוזן

‫תשבצים‬ ‫מסה בדו‪-‬מימד‬

‫הפרויקט הינו הצעה מרקמית לעיבוי‪-‬בינוי במתחם מסוגר ואחיד‪ ,‬פיזית‪,‬‬ ‫חברתית ותפישתית‪ .‬העלאת רמת הצפיפות‪ ,‬יצירת מגוון טיפוסי בנייה ומתן‬ ‫אפשרות לצורות חיים מגוונות‪ ,‬בתגובה להחלטות מרחביות ובירוקרטיות‪,‬‬ ‫שהביאו לחסימת העיר בפני סוגי קהלים שונים‪.‬‬

‫פרויקט גמר | עדי פלדהקר‬ ‫בהנחיית אדר' גבי שוורץ ואדר' שמעיה צרפתי‬ ‫הפקולטה לארכיטקטורה ובינוי ערים‬ ‫טכניון ‪2013‬‬

‫בדוגמא מתוך דוקטורט של נורית אלפסי מתוך לימודי סביבה‬ ‫בבן גוריון‪ ,‬היא ממפה שני מנגנוני ייצור )* כדוגמת חברות ליצור‬ ‫מכוניות‪ ,‬פורד וטויוטה( ‪ -‬הראשון הינו מנוע של דחיפה‪ ,‬והשני‬ ‫ ומנוע של משיכה‪.‬‬‫פורד פועל בצורה אופיינית לרוב‬ ‫החברות שאנו מכירים כיום בעולם‪,‬‬ ‫מצב בו החלטות מתקבלות מלמעלה ומונחתות על מנגנוני‬ ‫היצור הנמוכים‪ ,‬מבנה היררכי מובהק; המכוניות מיוצרות‬ ‫כמספר שבועות לפני שהן צריכות לצאת לשוק ונפח היצור‬ ‫מבוסס על תחזיות ובדיקה‪ .‬זהו מנגנון הנקרא ‪.Just in Case‬‬ ‫המנוע השני – ‪ ,Just in time‬מתאפשר בתהליך שבו ברגע‬ ‫שמתקבלת הזמנה מלקוח‪ ,‬רק אז מתחיל תהליך ייצור המכונית‪,‬‬ ‫מה שמאפשר למערכת להיות הרבה יותר דינמית‪ ,‬ועוזר לה‬ ‫בעתיד להבין כיצד למצות רווחים ולמזער הפסדים‪.‬‬

‫‪JustInTime‬‬

‫‪JustInCase‬‬

‫המושג “דחיפה“ מתאר מנגנון יצור המבוסס על שרשרת פעולות בהן כל‬ ‫שלב יוצר מלאי לשלב הבא אחריו‪ .‬התכנון המרכזי ניזון‪ ,‬לרוב‪ ,‬מתחזית‬ ‫מכירות או צריכה עצמית‪ ,‬והוא הקובע את התפוקה הכוללת של המערכת‪.‬‬ ‫הניהול המרכזי מכתיב לכל פעילות זמני סיום‪ ,‬וזאת על מנת לאפשר את‬ ‫הזרימה הנדרשת בין התחנות השונות‪ .‬המחסן מתפקד כרשת בטחון‪,‬‬ ‫ונשמרים בו חומרי גלם ומוצרים‪ .‬הוא משמש לויסות חוסר‪-‬דיוק‪ ,‬שעלול‬ ‫להצטבר בשלבים מתקדמים בתהליך‪ ,‬וקולט עודפי תוצרת של תאי יצור‬ ‫שהיו יעילים במיוחד או שהקדימו את זמנם‪ .‬הגורם המתכנן עושה זאת‬ ‫בידיעה שהמידע שבידיו מושלם‪ ,‬והוא לוקח בחשבון נקודות בודדות של‬ ‫חוסר ודאות‪ ,‬כמו תקלות או תנודות בקצב היצור‪.‬‬

‫המושג “משיכה“ מתאר מנגנון יצור‪ ,‬שיטה‪ ,‬המבוססת על ניהול מרכזי‬ ‫ועל ויסות הסטיות בתהליך היצור באמצעות מלאי‪ .‬מנגנון יצור זה‪ ,‬הידוע‬ ‫גם בשם ‪ ,JUST IN TIME‬שהמצאתו מיוחסת למפעלי הרכב ביפן‪ ,‬נולד‬ ‫מביקורם של מנהלים יפניים ברשתות סופרמרקט אמריקאיות לאחר‬ ‫מלחמת העולם השנייה‪ .‬בסופרמרקט אין הוראות יצור‪ ,‬ואין מלאים‬ ‫גדולים של מזון טרי‪ .‬הצרכן הוא המנחה את הסופרמרקט מה להניח‬ ‫על המדפים ומתי‪ ,‬על‪-‬ידי משיכת המוצרים עצמם מהמדף‪ .‬המנגנון‬ ‫המתקבל מאפשר חלופה מהירה מצרכים המסופקים בזמן )‪ ,(JIT‬בעודם‬ ‫טריים‪ ,‬ולא רגע אחד לפני כן‪ .‬רמת התיאום והסנכרון בין רכיבי המערכת‬ ‫היא גבוהה במיוחד‪ ,‬והיא מאופיינת בקצב מהיר וברמות מלאי נמוכות‪.‬‬

‫שני המנגנונים נבדלים האחד מן השני בצורה משמעותית‪ .‬מנגנון יצור‬ ‫בדחיפה הינו מבנה היררכי דמוי עץ‪ ,‬ובו הוראות מתקבלות מן המרכז‬ ‫ומועברות לפריפריה‪ .‬חוסנו תלוי במלאים המצטברים במחסניו‪ ,‬דבר‬ ‫המוביל להתייקרות של עלויות‪ ,‬ובסופו של דבר – ליעילות נמוכה‪.‬‬ ‫שינויים אינם מתרחשים בקלות במערכת שכזו‪ ,‬היות והיא אינה גמישה‬ ‫במיוחד‪ .‬המנגנון השני מנהל עצמו על פי הדרישה מהשטח‪ ,‬והמידע זורם‬ ‫בו מהפריפריה אל המרכז וחזרה‪ .‬השיח מתנהל בו‪-‬זמנית בכל רמות‬ ‫הארגון‪ ,‬ולכן המערכת המתקבלת היא מערכת פתוחה וגמישה יותר‪.‬‬

‫סיסמתו של רעיון ה‪ JIT-‬היא חמישה אפסים‪ :‬אפס פגומים‪ ,‬אפס תקלות‬ ‫ביצור‪ ,‬אפס מלאי‪ ,‬אפס איחורים ואפס ניירות עבודה‪ .‬במנגנון זה בקרת‬ ‫האיכות היא פעולה המשולבת בכל אינטראקציה‪ ,‬בין הספקים והלקוחות‪.‬‬ ‫המחסן האידיאלי ברצפת יצור שכזו הוא מחסן שאין בו בכלל מלאי‪ .‬אין‬ ‫תוצרים המחכים לטיפול‪ ,‬כיוון שכל התוצרים מסופקים בדיוק בזמן שהם‬ ‫נדרשים לכך‪ ,‬ברגע שבו מתעורר הצורך להשתמש בהם‪ ,‬וברגע שבו הלקוח‬ ‫דורש אותם‪.‬‬

‫מנגד למנגנון ה‪ JIT-‬מנסחת אלפסי את מנגנון ה‪ ,JUST IN CASE-‬מנגנון‬ ‫המבוסס על דחיפה‪ .‬הנחת הבסיס במנגנון זה היא שמלאי גדול מספק‬ ‫בטחון‪ ,‬וחסרונו היחיד הוא המחיר שהוא דורש‪ :‬הון‪ ,‬מחסנים‪ ,‬עלויות תפעול‪,‬‬ ‫בלאי‪ .‬גם תכניות הערים מכינות מלאי לצרכים שיתהוו בעתיד‪ :‬למגורים‪,‬‬ ‫לפעילות מסחרית ויצרנית‪ ,‬לפנאי‪ ,‬לתחבורה‪ .‬השם ‪ JIC‬מבטא הבנה סמויה‬ ‫על התכנון המסורתי‪ ,‬לפיה הערכות לטווחי זמן ארוכים בדרך של הכנת מלאי‬ ‫הרשאות היא פעולה אחראית‪ JIT .‬היא ההפך הגמור‪.‬‬

‫מנגנון היצור בדחיפה ותכנון הערים המודרניסטי חולקים גישה דומה להבנת‬ ‫ה“מערכת“‪ :‬בין אם מדובר במפעל תעשייתי או בעיר‪ ,‬באמצעות שימוש נכון‬ ‫בידע ניתן להבין את יסודות פעולתם‪ ,‬לתכנן אותם ולהפעילם‪ .‬שניהם נולדו‬ ‫מחשיבה מדעית‪ ,‬המבקשת להצעיד את האנושות קדימה‪ ,‬על‪-‬ידי חתירה‬ ‫להגעה לאמת “טבעית“ אחת ויחידה‪ .‬לשם כך התפתחו בשניהם פתרונות‬ ‫סטנדרטיים וברי‪-‬שכפול‪ :‬של המוצרים‪ ,‬של התהליכים‪ ,‬של העובדים‪ ,‬של‬ ‫אורחות החיים‪ ,‬של הרחובות‪ ,‬הבתים‪ ,‬תהליכי התכנון והמערכת הכוללת‪.‬‬

‫בהתמקדות בעולם בינוי הערים והאיזור‪ ,‬ניתן לתאר זאת‬ ‫בחלוקה נפחית אל מול חלוקה פונקציונאלית‪ .‬מה שאנו רואים‬ ‫בניו יורק‪ ,‬זו חלוקה נפחית שמגדירה נפח לשימוש שלאורך‬ ‫הזמן והצרכים ניתן יהיה למלאו בדרישות המשתנות הבאות‬ ‫מלמטה‪.‬‬

‫במעבר לארכיטקטורה‪:‬‬ ‫בפרקטיקה של התכנון מהווה ִאיזור )‪ (zoning‬אמצעי מוביל‬ ‫לתכנון שימושי קרקע‪ .‬משמעותו – פריסה מתוכננת של שימושי‬ ‫קרקע במרחב המתוכנן‪ .‬התכנון כולל הגדרה של פעילויות‬ ‫מותרות במרחב‪ ,‬כמו גם יחסים בין אלמנטים בנויים במרחב‪.‬‬ ‫תכנון מסוג זה הינו תכנון ‪ JIC‬קלאסי‪ ,‬היות והוא מבקש לחזות‬ ‫פעילויות צפויות במרחב‪ ,‬ולשם כך מתכנן מלאי של קרקעות‬ ‫למילוי פעילויות אלה‪ .‬לאחר מלחמת העולם השניה היה‬ ‫האיזור לכלי‪ ,‬שבאמצעותו יושמו תכניות כוללניות‪ ,‬שביקשו‬ ‫ִ‬ ‫לבטא פריסה של חזון רעיוני‪ ,‬של יעד‪ .‬הפרדה בין שימושים‬ ‫שונים בקרקע היתה אמצעי מובן מאליו‪ ,‬והיא איפשרה את‬ ‫פעילותה הסדירה של ה“מכונה“ העירונית‪ ,‬תוך ויסות פעילויות‬ ‫ואנשים במרחב‪.‬‬ ‫מערכות התכנון אינן עוסקות בהקמה או בבניה של אלמנטים‬ ‫בעיר‪ .‬הן מסדירות מלאי קרקעות לפעילויות עתידיות‪ .‬המלאי‬ ‫מהווה אמצעי עיקרי לשליטה בסביבה הבנויה‪ .‬היכולת להכינו‬ ‫נגזרת מהיכולות אותן מייחס לעצמו התכנון‪ :‬היכולת לחזות את‬ ‫עתיד העיר‪ ,‬והיכולת להשפיע עליו‪ .‬זהו מנגנון ‪ JIC‬מובהק‪.‬‬

‫איזור בחלוקה נפחית‬

‫בישראל‪,‬‬

‫אנו צובעים את התב“עות שלנו בפונקציות שאנו מקצים לאזורים‪,‬‬ ‫בדו מימד שמתגלה מאוחר יותר כבעייתי בתפישת התלת מימד‬ ‫של האזור‪.‬לדוגמא במתחם צמרת‪ ,‬בשכונה בה בחרתי להתעסק‬ ‫לפרויקט זה‪ ,‬סימון אחד מיועד למגרשים למגורים‪ ,‬בעוד ששטח‬ ‫גדול דיו שמור לבית ספר עתידי‪ ,‬בית ספר שלמרות שהמתחם‬ ‫כרגע בבנייה‪ ,‬עוד אין תכנון שלו ואין צפי לגבי זמן התכנון‬ ‫והבנייה שלו‪ .‬עד שיגיע הצורך בו‪ ,‬תכנון השכונה מותיר קרקעות‬ ‫מבוזבזות באזור‪ .‬ה“בזבוז“ הינו במובן זה‪ ,‬שהעיר נותרת במצב‬ ‫שבו אינה שלמה‪ ,‬של קרקע שאין ביקוש ליעוד שנקבע לה‪.‬‬ ‫חוסרים מעין אלה‪ ,‬הינם בגדר מצב כמעט תמידי‪ .‬במצב מעין‬ ‫זה העיר והתכנון לא יוכלו לעמוד לאורך זמן‪ ,‬וכולם ‪ -‬מתכננים‬ ‫ומשתמשים ‪ -‬יוצאים בהפסדם‪.‬‬

‫איזור פונקציונאלי‬

‫הסביבה הבנויה נוצרת מצירוף של פעולות בודדות‪ .‬בניה על‪-‬‬ ‫פי צרכים קיימים ופעולה מתמשכת של התאמת המבנים לזמן‬ ‫ולמקום מרחיבה ומבססת את הקשרים בין האלמנטים השונים‪.‬‬ ‫האלמנטים המותאמים מתקשרים לסביבה בדרכים רבות‬ ‫ומגוונות‪ ,‬וממלאים בה טווח רחב של תפקידים‪ ,‬מעבר לתפקיד‬ ‫אליו הוגדרו מלכתחילה‪ .‬מידה כזו של קישוריות לא ניתן להשיג‬ ‫על‪-‬ידי תכנון סביב שולחן השרטוט‪.‬‬ ‫התכניות המודרניסטיות תוכננו בשיטת ה‪ .JIC-‬הזמן הדרוש‬ ‫להכנת התכנית התגלה כזמן ארוך במיוחד‪ .‬שינויים והתאמות‬ ‫מחויבי‪-‬מציאות מצריכים נקיטת פעולות במנגנונים מסורבלים‪.‬‬ ‫המערכת כולה מתקשה להוציא אל הפועל את החזון‪ ,‬ומתקשה‬ ‫להתגמש למול צרכים ומציאות‪ .‬הפעולה היוצרת מלאי של‬ ‫קרקעות שאינן תמיד נדרשות בזמן הווה‪ ,‬מביאה את המערכת‬ ‫העירונית למצב כללי של “הפסד“‪ .‬בנוסף‪ ,‬התכנון הנוקשה‬ ‫המגדיר פעילות ספציפית‪ ,‬מתקשה לחזות נכונה מהלכים‬ ‫וזרמים מורכבים ממנו‪.‬‬

‫פוליטיקה‬

‫כוונותיה של תכנית המתאר החדשה‪ ,‬עיבוי מאסיבי של ציר‬ ‫האיילון ממזרח‪ ,‬על ידי עיבוי בבינוי בטיפולוגיה גבוהה של‬ ‫מגדלים‪ ,‬של מע“ר שמנסה לצמוח כעירוב שימושים‪.‬‬ ‫הפרוייקט מתמד במתחם צמרת‪ ,‬שמשך הרבה ביקורת מאז‬ ‫תחילת הבניה ב‪ .2005-‬תכנית השכונה איננה מסתפקת בשורת‬ ‫מגדלים אחת לאורך האיילון‪ ,‬ומתווה שכונה שלמה‪ ,‬המכילה ‪12‬‬ ‫מגדלים‪ ,‬מרכז מסחרי גן ילדים חד קומתי ותקווה למבנה בית‬ ‫ספר שייבנה לימים‪ .‬התכנית הינה עדות לבנייה נסיונית וראשונית‪,‬‬ ‫מעט אחרי הקמת מגדלי אקירוב ומספר תקדימים נוספים בתל‬ ‫אביב‪ .‬היא יצרה מתחם יוקרה‪ ,‬שמניב ארנונה גבוהה אמנם לעיר‬ ‫)בכלל הטיפולוגיה הזאת(‪ ,‬אך מדיר את המשוטט מהאזור‪.‬‬

‫מרחבית‬

‫ראשונה‪ ,‬היא הגישה הפוסט מודרנית‪ ,‬היוצאת מנקודת הנחה השוללת כל‬ ‫אמת‪ ,‬ופועלת בגלוי כנגד ההיגיון‪ ,‬הצדק והמוסר‪ .‬בהקשר של תכנון‪ ,‬גורסת‬ ‫גישה זו כי אין בידי המדע לשלוט בחברה ובמרחב‪ ,‬וכי אין הוא צריך לעשות‬ ‫זאת‪ .‬גישה זו שוללת כל תכנון ארוך‪-‬טווח וכל תכנית סינגולרית‪ ,‬המתיימרת‬ ‫לשלב מגוון אינטרסים ואמירה “מקצועית“‪ .‬הגישה השניה קרויה כאוס‬ ‫וארגון עצמי‪ ,‬והיא תופשת את הכאוס באופן אופטימי דווקא‪ .‬כאוס מוביל‬ ‫ליצירה של כלים חדשים‪ ,‬המאפשרים לשכלל וליעל את התכנון הרציונאלי‪-‬‬ ‫כוללני‪ .‬תפישה זו מתעלמת מן הסתירה המובנית שבין תכנון לארגון עצמי‪.‬‬ ‫מנקודת ראותה התכנון המודרניסטי נכשל‪ ,‬היות ולא הצליח להבין או להעריך‬ ‫נכונה את טבע העיר כמערכת בארגון עצמי‪ .‬מערכות מורכבות ופתוחות‪,‬‬ ‫שמתקיימת דרכן זרימה של חומר ומידע )כמו העיר(‪ ,‬הן לעולם בלתי צפויות‬ ‫ובלתי ניתנות לשליטה‪ .‬כאשר נוצר בהן סדר ונבנית בהן יציבות‪ ,‬הדבר נוצר‬ ‫בהליך של ארגון עצמי‪ ,‬והוא צומח מתוכן‪ .‬סדר זה הינו כה עוצמתי‪ ,‬עד כי לא‬ ‫ניתן לכוון אותו או לחזות אותו‪.‬‬

‫‪of organized capitalism‬‬

‫ניתן לטעון כי המתחם עצמו בנוי בצורה של עיר קורנת מודרנית‪.‬‬ ‫אבל לאור הניסיון להגדיר כיום מהו אותו פוסט פוסט מודרניזם‬ ‫שאנו חיים בו‪ ,‬מתוך כל בליל ההגדרות‪ ,‬מתאימה כאן אולי ההגדרה‬ ‫של פרדריק ג‘יימסון –הפוסטמודריניזם כמרחוב תרבותי תחת‬ ‫קפיטליזם מאורגן‪ .‬למרות שהשיח שואף לבנייה אחרת‪ ,‬אנו עדיין‬ ‫מגדירים סביבה באמצעים מודרניים‪.‬‬

‫‪postmodernism‬‬

‫‪spatialization of culture under the pressure‬‬

‫הקיים ‪ /‬הנבנה ‪/‬‬ ‫התכנון המסורתי קובע מראש את המקום בן יתרחשו פעילויות מסוימות‬ ‫– יעודי הקרקעות נקבעים בתכניות המתאר למען העתיד‪ .‬מקומות‬ ‫נשמרים‪ ,‬משוריינים לצרכים שיתעוררו ויתגשמו בעתיד‪ .‬ישום של תכנית‬ ‫שכזו הוא ענין של מילוי הוראות‪ .‬בעיר האורגנית אף אחד אינו נדרש‬ ‫למלא משבצות‪ ,‬ועל כן פעילויות מתבצעות בדיוק במקום בו הן נדרשות‪.‬‬ ‫אלמנטים חדשים נבנים ומצטרפים למערך העירוני בדיוק במקום בו הם‬ ‫נדרשים‪ ,‬וכך נוצר עיבוד בלתי פוסק של פני העיר‪ .‬בגלל שהעיר האורגנית‬ ‫מתפתחת מתוך הצרכים הקיימים בה בהווה‪ ,‬והצרכים הללו תמיד‬ ‫מתגשמים בדיוק בזמן ובמקום המתאים‪ ,‬העיר תמיד שלמה ומתפקדת‪.‬‬ ‫היא אינה ממתינה ליוזמה עתידית‪ ,‬היא חייה בהווה‪.‬‬

‫המתוכנן‬

‫מבנה הרשת העירונית‬ ‫בתל אביב משקף עושר‬ ‫טיפולוגי רב‪ .‬ניתן לראות‬ ‫שלכיוון מזרח‪ ,‬מעבר‬ ‫לגבולות תכנית גדס‪,‬‬ ‫גודל המגרשים עולה‬ ‫משמעותית‬ ‫בצורה‬ ‫ומתפנה לכדי הקמת‬ ‫מבניות‬ ‫טיפולוגיות‬ ‫בקנה מידה עצום‪.‬‬

‫מבנה הרשת העירונית‬

‫צורך ‪ /‬תאוריה ‪ /‬אופנת בנייה‬

‫בתל אביב – כל עשור אנו עדים לאופנת בנייה שונה‪ ,‬הנולדת מתוך תאוריה‬ ‫המחזיקה הרבה פאסון מאחוריה‪ .‬מה שאני רוצה לטעון הוא‪ ,‬שמבין‬ ‫הצורות וטיפולוגיות הבנייה‪ ,‬שדרכן תל אביב בנתה את עצמה ובאמצעותן‬ ‫התגבש הדימוי החזותי שלה‪ ,‬הטיפולוגיה המגדלית היא הכי פחות ניתנת‬ ‫לשינוי עתידי והכי פחות מסתגלת לשינויים‪ .‬ואני רוצה להתחיל בחיפוש‬ ‫אחר דרך לאזן את זה‪ .‬או להקצין את זה‪.‬‬

‫אנו רואים בכל ציר האיילון סוג של השטחה גראפית‪ ,‬של אימג‘ הנקרא במהירות‪.‬‬ ‫בדרך זו מתקבל דימוי חזותי של ערי עולם‪ ,‬כאלה שתל אביב מנסה הרבה מאוד‬ ‫שנים להידמות להן‪ [...] .‬אבל מדובר כאן בשכונה שהיא בבסיסה פרברית‪ ,‬של‬ ‫כביש אחד פנימי המחבר את השכונה וכל מגרש יושב על שטח מוקף גינה‪ ,‬לעומת‬ ‫מצב קרוב אחר – ישנם עשרות מטרים בין בניין לבניין‪.‬‬

‫השטחה גראפית ‪ /‬עיר עולם ‪Downtown /‬‬

‫שכונת מגורים‬

‫צפיפות ותחזיות‬ ‫תל אביב היא העיר היחידה בישראל כיום שבונה ללא קשר או תלות‬ ‫בעזרה ממשלתית‪ .‬זה ברור‪ ,‬כי היזמים יודעים שכאן יוכלו לבנות ולקבל‬ ‫החזר על השקעתם בצורה ודאית‪.‬‬ ‫עיקרי התכנית הנוגעים לאזור המע”ר החדש וצפונית לו‪ ,‬מגדירים בנייה‬ ‫באזורים שנותרו פתוחים בעיר כיום‪ ,‬או שנחתמים הסכמים לפינוי‬ ‫התושבים הקיימים במקום‪ ,‬לטובת היזמים‪ .‬מדיניות זו מקימה עוד בטרם‬ ‫אושרה סופית התכנית‪ ,‬מתחמים פרבריים מגודרים “הטובלים בפארק“‪.‬‬ ‫הדרישה כיום מיזמים “להחזיר“ ולפתח שטח לעיר בתמורת לבנייה‪,‬‬ ‫מייצרת גם היא גינות ירוקות שהן ברובן לא יותר משטחים פתוחים‬ ‫פרטיים‪ ,‬שטחים סטריליים ללא שימוש ממשי‪ ,‬הממסגרים עוד יותר את‬ ‫סביבת המגדל ומדירים מבקרים מזדמנים‪.‬‬ ‫ציר זה )צפון‪-‬דרום( לעומת ציר רוחבי )מזרח‪-‬מערב( של תל אביב‪ -‬הרבה‬ ‫פחות מגוון‪.‬‬

‫“בלוק גדס“ הצליח להגדיר בתוכו היררכיית רחובות ענפה‪ ,‬מרחובות‬ ‫פנימיים לקרובים יותר למבנים ציבוריים ומסחריים‪ ,‬גינות פנימיות‪ ,‬מה‬ ‫שאנו לא רואים בבנייה חדשה של מגדל על שטח מגונן פתוח‪.‬‬

‫בלוק ‪ /‬חלקה ‪ /‬מגרש‬

‫דירה ‪ /‬עלייה בסטנדרטים‬

‫ישראל‪ ,‬שאוכלסה ברובה על ידי מבנים רפטטיביים כחלק מניסויי משרד‬ ‫השיכון‪ ,‬התבססה על מודלים שגודלם ‪ 25‬מ”ר בממוצע לאדם‪ .‬בשלושים‬ ‫שנים האחרונות חלה עלייה בסטנדרטים למגורים כתוצאה מעלייה ברמת‬ ‫החיים‪ .‬ההתעשרות הזו מייצרת מצב בו כיום הדרישה לדיור זול ופשוט‪,‬‬ ‫נמצאת בסתירה למודולים של משפרי דיור המתחילים לבחון דירות בגדלים‬ ‫נרחבים בהרבה ולמספר נפשות פחות‪.‬‬ ‫גם אם חלק מהמגדלים מתגאים בקיומן של דירות קטנות‪ ,‬הרי שאין זה‬ ‫אלא בכדי להגדיל את כמות הדירות במבנה‪ .‬אין בכך בכדי להקטין את‬ ‫מידת הנובורישיות‪ .‬עדיין הטיפולוגיה המגדלית מייקרת מאוד את הבנייה‬ ‫מעל ל‪ 20-‬קומות ומחייבת את מיתוג המגדל כמגדל יוקרה‪ .‬והמחיר עולה‬ ‫בהתאם‪.‬‬

‫מגדלים ‪ /‬עיר ‪ /‬פרבר‬ ‫מדברים על מצב של מגדל בתוך עיר ומצב השכונה הזאת‬ ‫שונה באופן קיצוני‪ .‬אניי רואה דבר חיובי בשאיפה לאסקפיזם‬ ‫המתבטא בסגירות השכונתית ובקנה המידה החריג‪ ,‬וגם‬ ‫בהגזמה במקומות מסוימים‪ ,‬מה שמאפשר חופש אדריכלי‬ ‫או שימושי אחר‪ .‬אבל האסקפיזם אינו מתבטא בשכונה זו‪,‬‬ ‫המרוצפת אקרשטיינים וגינות מפוסלות‪ .‬ולכן אני כן רואה‬ ‫פוטנציאל דווקא בפעולה במקום כזה‪.‬‬

‫מהירות הקריאה‬ ‫מעצבת את המקום‪.‬‬ ‫דווקא בגלל שאנו‬ ‫קוראים את השכונה‬ ‫מתוך דרכים בין‬ ‫עירוניות ‪ /‬ארציות‪,‬‬ ‫אני תוהה שמא‬ ‫נכון יותר לתכנן‬ ‫את הבניין דרך‬ ‫החזיתות במהירות‬ ‫הספציפית הזאת‪,‬‬ ‫ולא דרך החלל‬ ‫‪ /‬הרחוב הקטן‬ ‫והספציפי שמוביל‬ ‫אל מרתף החניה‬ ‫שלו‪.‬‬

‫מהירות קריאה‬

‫תכנון הערים נמצא כיום בבעיה‪ .‬במישור הפרקטי הוא נכשל בהגשמת‬ ‫התקוות הרבות שתלו בו – הוא לא הוכיח את יכולתו לאלף את העיר‪,‬‬ ‫שנדמית סוררת מתמיד‪ ,‬ומזה זמן רב שאין מצפים ממנו לכך‪ .‬במישור‬ ‫התיאורטי אין בנמצא אף גישה המסוגלת לספק כיוון ברור שיחלץ את‬ ‫התכנון מהמבוי הסתום אליו נקלע ולספק אלטרנטיבה אמיתית ושלמה‬ ‫לתיאוריות ולמנגנוני תכנון קיימים ופועלים ברחבי העולם‪.‬‬ ‫מרבית מערכות התכנון של העולם המערבי משקפות את תפישת‬ ‫העולם המודרניסטית של התיאוריה התכנונית הרציונאלית‪ .‬בבסיסה‬ ‫של תיאוריה זו מצויה החשיבה הסיבתית‪ :‬הרצון להבין את הקשר שבין‬ ‫מעשים לבין תוצאות‪ ,‬ולהשתמש בו בכדי לעצב את העתיד‪ .‬זוהי חשיבה‬ ‫מדעית ביסודה‪ ,‬הגורסת כי העולם פועל בחוקיות מסוימת‪ ,‬שתפקידו של‬ ‫המדע הוא לחשוף אותה‪ .‬חשיפה זו מסוגלת להפוך את העולם והעתיד‬ ‫לברי‪-‬תחזית ואף לברי‪-‬שליטה‪.‬‬ ‫התכנון הרציונאלי הוא מדעי‪ ,‬פרוצדוראלי וכוללני‪ .‬מדעי – היות ומשמשים‬ ‫בו כלים מדעיים המאתרים חוקיות מתוך עובדות ומנבאים תוצאות מתוך‬ ‫מעשים; פרוצדוראלי – היות ונקבע לו הליך מפורט ומפורש‪ ,‬המצביע על‬ ‫דרך “מדעית“ המובילה משלב הכרת העובדות ועד ליצירתה של תכנית‪,‬‬ ‫וכן מבטיח מדעיות ואיכות; כוללני – משום שכל תכנית‪ ,‬בכל קנה מידה‪,‬‬ ‫היא חלק ממארג תכנוני רחב יותר‪.‬‬ ‫בחצי המאה האחרונה‪ ,‬מאז ביסוסן של מערכות התכנון במרבית מדינות‬ ‫המערב‪ ,‬נחשפו התיאוריה והפרקטיקה התכנונית לביקורת מתמשכת‪.‬‬ ‫חלקים מן הביקורת טיפלו מלכתחילה באישיותו של התכנון המודרניסטי‪,‬‬ ‫בטענה כי תכנון הוא כלי פוליטי וטעון מדי מכדי שניתן יהיה להכפיפו‬ ‫לפרוצדורה המתיימרת להיות אובייקטיבית ומדעית‪ .‬תכנון רציונאלי‬ ‫מוליד תכניות בעלות מבנה שלד היררכי דמוי עץ‪ ,‬שכתוצאה מכך מוליד‬ ‫מקומות פשוטים ונחותים )‪.(Alexander, c – A City Is Not A Tree‬‬ ‫לעומתו ניתן להביא דוגמאות של ערים שהתפתחו באופן “טבעי“ וללא‬ ‫תכנון מקדים‪ ,‬ולמצוא בהם איכויות מרחביות מורכבות הן במבנה והן‬ ‫בצורה‪ .‬השמטת הבסיס המדעי והאובייקטיבי מתחת לרגלי התכנון‬ ‫ערערה גם את מוצקותו של העיקרון הפרוצדוראלי‪ ,‬היות וההיצמדות‬ ‫אליו אינה מבטיחה קבלת תוצר איכותי‪ ,‬ותוצר איכותי אינו מעיד על דיוק‬ ‫פרוצדוראלי‪.‬‬ ‫‪------------------------------------------------------‬‬

‫שינוי תאורטי לא מתבטא בבנייה בשטח‬

‫כבר לא מדברים על אובייקטים שיושבים על השטח‪ ,‬מודרנה ופוסט מודרנה‪ ,‬אך אלה עוד‬ ‫לא מתבטאים בתל אביב כרגע‪.‬‬

‫צדק חלוקתי‪ .‬אני כפרט לא יכולה להשקיע כרגע בדירה במגדל ולנסות‬ ‫לשנות אותה‪ ,‬זה הכל חלק ממערך גדול הרבה יותר נרחב ממני‪ ,‬מערך המטיב‬ ‫יותר עם היזמים מאשר עם התושב שמבקש לשנות תב“ע בצורה נקודתית‪.‬‬

‫חוסר צדק מרחבי ‪ /‬זכויות בנייה לא שוויוניות‬

‫כיוקרה‬ ‫שיווק‬ ‫‪/‬‬ ‫מגדל‬ ‫של‬ ‫בנייה‬ ‫עלות‬ ‫עדות לעיצוב יתר )אובר דיזיין( עד לרמה שהוא הופך ללא פונקציונאלי‪.‬‬ ‫הארקדה )פרגולה לעיתים( הזאת‪ ,‬שנועדה לתת צל )והיא איננה נותנת‬ ‫צל( מנוסחת בתכנית בניין העיר כאלמנט עיצובי במקום‪ ,‬אבל בסופו‬ ‫של דבר היישום יודע מראש‪ :‬אין שימוש בקומת הקרקע‪ ,‬אין מי שילך‬ ‫מתחת לארקדה‪ .‬אין צל ולא יהיה‪ ,‬אין משתמשים וגם לא יהיו‪.‬‬

‫תנועה והשפעתה‬

‫התכנון מודע לכך שהמשתמש מגיע עם המכונית הפרטית אל החניון‬ ‫ועולה ישירות לדירתו‪ ,‬שם נמצאות מגוון הפונקציות אותם הוא צריך‬ ‫וצורך‪ ,‬ואין שימוש בקומת הרחוב‪ .‬זה ממשיך את הפניית הגב שנוצרה‬ ‫בנמיר לאורך השנים‪ ,‬דרך תכנית המתאר המאפשרת את עליית המבנים‬ ‫בו ל‪ 15-‬קומות‪ .‬למרות שאנו מייצרים שכונות מגורים בידיעה מוחלטת‬ ‫שאינן עירוניות‪ ,‬וזאת בעקבות הצירים התחבורתיים שסביבן‪ ,‬עדיין איני‬ ‫רואה סיבה לויתור כליל על המרחב הציבורי בקומת הקרקע‪.‬‬

‫פשטות החתך ‪ /‬מורכבות הפנים‬

‫קצת על המקום‪ :‬היחסים הם חצי‪-‬חצי‪ ,‬השטח‬ ‫הבנוי לעומת הנותר‪ .‬קונספציות קדומות יותר‬ ‫מדברות על החזרת השטח הירוק לציבור עקב‬ ‫בניית מגדל‪ ,‬ואני רוצה לטעון שהשטח הירוק‬ ‫הזה אינו בשימוש כמעט כלל ומשמש כנוף‬ ‫יפה מלמעלה – מה שמוביל לאדריכלות הנוף‬ ‫במקום להתקבע כ‪ XL-‬סקייל ומיועדת למבט‬ ‫סטרילי‪ ,‬גבעות דשא ומדבריות‪ ,‬שהצורך בהן‬ ‫קטן כשפארק הירקון ניצב כעשר דקות הליכה‬ ‫מהשכונה‪.‬‬

‫סטריליות והדרת המשוטט‬

‫צללים ‪ /‬חומרים‬

‫חסימה ‪ /‬גידור ‪ /‬מסגור‬ ‫חסימות מאוד ברורות שמשכו אש למתחם‬ ‫הזה ספציפית‪:‬‬ ‫פירי אוורור לחניונים מטה לאורך נמיר ממערב‬ ‫לשכונה‪ ,‬ובמזרח עיגון לקרקע שנעשה בגובה‬ ‫משתנה של לוחות בטון כקיר תומך – לעיתים‬ ‫כשמונה מטר מעל לקו הרחוב וממסגר את‬ ‫כל השכונה לכיוון איילון‪ .‬אני רוצה להשתמש‬ ‫באזור זה ולאפיין אותו כחלק מהשכונה ולא‬ ‫כסופה‪.‬‬

‫משתמשים ‪ /‬דב"ה‬ ‫לדעתי לא מספיק לטעון לדיור בר השגה‪ ,‬משרד השיכון יכול היה לקחת‬ ‫את אחד המגדלים ולחלקו לאלה הזקוקים לדיור‪ .‬זו הטיפולוגיה שמשנה‬ ‫את איך אנו משתמשים במקום‪.‬‬

‫הסטוריה – כפר גמ'אסין שננטש ב‪ 48-‬אחרי שנכבש על ידינו‪ .‬במשך‬ ‫שנים השטח עמד ריק או שימש לכרמים וכאזור למכירת מכוניות‪ .‬דן איתן‬ ‫וערי גושן נכנסו לתכנית בעקבות דרישת הדיירים והעירייה – )הם עבדו‬ ‫באותו הזמן על תחנת רכבת צפון מדרום לשכונה(‪ ,‬ובמשך קרוב לשלושים‬ ‫ומשהו שנה לא הצליחו לגבש תכנית ברורה לשכונה בעקבות סכסוכי‬ ‫בעלי הקרקעות‪.‬‬ ‫השלבים בדרך כללו מגוון תצורות מדורגות כלפי הדרך הארצית )נמיר( אך‬ ‫עדיין הבסיס של כל התכניות הייתה רחוב פנימי אחד‪ ,‬שנוצר מתוך הבנת‬ ‫המקום כאי תחבורתי‪ ,‬בו אין דרך להכנסת מכוניות דרך נמיר‪ .‬אני טוענת‬ ‫שאם מוציאים ממשוואה זו את הרכב הפרטי‪ ,‬ניתן לייצר מרחב אחר‪.‬‬ ‫התב“ע שאושרה לבסוף ב‪ ,2004-‬נוצרה עקב מצב של מקסום רווחים‪,‬‬ ‫איתן וגושן התפטרו מהתכנית בעקבות רצון היזמים ובעלי הקרקעות‬ ‫למקסם את כל התב“עות – ממצב של ‪ 6‬יחדיות לדונם לכ‪ .10-‬המבנים‬ ‫עלו לכ‪ 40-‬ומשהו קומות בפינות מנוגדות של השכונה‪ 30 ,‬ומשהו קומות‬ ‫בממוצע במגדלים החשופים יותר‪.‬‬

‫הסטוריה ‪ /‬מיקסום רווחים‬

‫הגזמה ‪ /‬אסקפיזם‬

‫חיפוש הקצנה ומופרכות‬

‫המעבר מחקירה להכנסת מרקם חדש לשכונה‪ :‬ניסייון התחמקות ארוך ביותר‪.‬‬ ‫חלק מהבעיות האימננטיות בחיפוש כוללות את אותו מקום בעייתי של פוסט‬ ‫מודרניזם‪ ,‬זה שהכל יכול לקרות כאן ואלי דווקא הקצנת המצב תעזור שכן‬ ‫הרחבת ה“קצה“ לתל אביב‪) ,‬בתקופה בה “קצה“ אינו מושג שמתאפשר עקב‬ ‫התגבשות מאסיבית של גוש דן לכדי עיר‪-‬אם אחת(‪ ,‬נראה היה לי מעניין‬ ‫להתעסקות‪ .‬אקט שמתאים לאבסורד המקום‪.‬‬

‫חיפוש הקצנה ומופרכות )‪(2‬‬ ‫המשכתי בחיפוש זה דרך עוד סדרה של אפשרויות שימוש בחללים ועיבוי‬ ‫ושינוי‪ ,‬בהבנה קצת פאסימית‪ ,‬שעם כל האופטימיות שמלווה ברצון‬ ‫לשנות ולשפר מקום‪ ,‬עדיין תמיד נבנה לקהל יעד מסוים שמתאים למקום‬ ‫זה‪ .‬מצב שמתקבע‪.‬‬

‫»בעשורים שבאו לאחר קום המדינה הפכו העניינים סבוכים יותר‪ .‬הקונספציות‬ ‫המאוחרות – התערבות רדיקלית במרקם העירוני והחברתי של העיר‪ ,‬מתן יד חופשית‬ ‫ליוזמות פיתוח פרטיות ולהון פרטי‪ ,‬התחדשות שמרנית של מרכז העיר – כל אלה התוו‬ ‫מגמה שבה התכנון לא תמיד שירת את טובתה של העיר בכללותה והעניק עדיפות‬ ‫לאזורים ולמגזרים מסוימים בעיר שלא מתוך ראייה מערכתית כוללת‪ .‬משום כך‪ ,‬לצד‬ ‫הישגים לא מבוטלים שהיו לתכנון‪ ,‬רשימת מפגעיו ונפגעיו הלכה והתארכה לאורך‬ ‫השנים‪ ,‬עד שעם השלמת המאה הראשונה לקיומה נדמה שהעיר עצמה כורעת תחת‬ ‫נטל התוכניות והקונספציות שהוטלו על שכמה‪».‬‬ ‫נתי מרום ‪ /‬עיר עם קונספציה | מתכננים את תל אביב‬

‫»עד כמה שזה משונה‪ ,‬קשה מאוד למצוא בכל הארץ הזאת מקום אחד שהוא באמת‬ ‫מעורב‪ ,‬שלא נועד או יועד לשום אוכלוסיה אקסקלוסיבית שנקבעה מראש או‬ ‫שהתקבעה במשך הזמן‪ ,‬ושהוא לא חלק ממפעל ההפרדה הכלל‪-‬ארצי הזה; מקום‬ ‫שבו עצם הקיום או הזהות של האחד לא מהווה מטרד או עלבון לשני‪ .‬ושלא עושים‬ ‫בו סלקציה‪ .‬תראו לי סתם מקום אחד כזה‪ ,‬שכל אדם יכול להיות בו‪ ,‬כל אחד‪ .‬גם‬ ‫בערים הפתוחות כביכול שלנו זה ככה‪ .‬אפילו בתל אביב‪ ,‬בייחוד בתל אביב‪«.‬‬ ‫שרון רוטברד ‪ /‬עיר לבנה עיר שחורה ‪ -‬הרהורים‬

‫הזאת‪,‬‬ ‫המופרכות‬ ‫בעקבות‬ ‫ונסיונות להכנסת‬ ‫נעשו בדיקות‬ ‫למתחם‪,‬‬ ‫שונות‬ ‫קונסטרוקציות‬ ‫המאפשרות משחק גדול יותר )בין‬ ‫אם היא טפילית ובין אם חיבור מעלה‬ ‫מטה(‪.‬‬ ‫בסופו של דבר הגעתי למקומות טיפה‬ ‫יותר מסודרים‪ ,‬של סידור מבנים‪,‬‬ ‫שימוש בקרקע ומתחת לקרקע‬ ‫ובחינת הוויידים שנוצרים מתוך זה‪.‬‬ ‫נעשו בדיקות גם על טיפולוגיות שונות‬ ‫והכנסתן פנימה‪ ,‬בחשיבה שהמקום‬ ‫הוא ממילא סט של אימג‘ים ועל כן‬ ‫איך משתמשים בכך לטובת המרחב‪.‬‬

‫לונה פארק וגרידים‬

‫שלבים בדרך‬

‫תקדימים חברתיים ‪ /‬דיור בהולנד‬

‫בינוי שטיח ‪ /‬בלוקי סרגל‬

‫התקדימים שבחנתי הם בעיקרם פרויקטי דיור חברתיים‪ ,‬לצד פרויקטים‬ ‫יותר מודרניים קאנוניים של בלוקי שטיח לצד בלוקי סרגל )ואיך כל זה יכול‬ ‫להתקיים לצד טיפולוגיה מאוד ברורה של מגדלים(‪ .‬נעשו גם ניסיונות ציפוף‬ ‫מסוגים שונים‪ .‬אנו נוטים לעשות זאת בפרויקטים מסוג זה‪.‬‬

‫השוואה מרקמית ‪ /‬ציפוף‬

‫איחוד וחלוקה ‪ /‬דימוי ‪Waterfront‬‬

‫דימוי של ווטרפרונט‪ ,‬שבוחן עבורי את המרחב ובמקום להגדיר קצה של‬ ‫שכונה‪ ,‬מתייחס לסופו כאל סוג של שוליים‪ .‬יצירת מרווח ‪ /‬מרחב כזה‪,‬‬ ‫דווקא למקטע על הקיר התומך של השכונה – אפשר לי לקרוא את מגוון‬ ‫מימדי השטח בצורה שונה‪.‬‬ ‫החשיבות הגדולה שעולה עבורי היא יצירת החלקות ולאו דווקא הבינוי‬ ‫שמתמלא בתוכן‪ .‬אותן חלקות מגדירות את רמת האינטימיות‪ ,‬הקישוריות‪,‬‬ ‫הפרטיות ובסופו של דבר גם את רמת ההשפעה של המשתמש על המרחב‬ ‫סביבו‪.‬‬

‫תכנית קומת קרקע‬

‫זה ניסיון שלי להיות פחות אנאלית בסידור מבנים עירוני‪ ,‬בידיעה‬ ‫שזה נותר כאי מופרך‪ .‬רציתי לשאוף לג‘נטריפיקציה הפוכה‪.‬‬ ‫מה שאנו עושים בשנים האחרונות בפקולטה זה לקחת מתחם‬ ‫שאנו רוצים לשפר‪ ,‬להוסיף לו קצת אקרשטיינים‪ ,‬להכניס מסחר‪,‬‬ ‫מכללות‪ ,‬סטודנטים‪ ,‬אמנים וכיוצ“ב‪ ,‬ובעקבות הרצון לשפר‪,‬‬ ‫מדירים את קהל התושבים בו‪ ,‬מהמקום‪ .‬אני רוצה להתייחס‬ ‫למצב‪ ,‬לתכנית שעדיין בבנייה‪ ,‬שלא כל המבנים בשכונה בנויים‬ ‫ומאוכלסים עדיין ולהפנות את המבט דווקא לאזורים מסוג זה‬ ‫ופחות על בנייה בשטחים פתוחים כמו שעיריית תל אביב מעודדת‬ ‫היום‪.‬‬

¥ª ¬³ ¦¶£ ¶¡ ³®

¥

¥¡¡µ§® ¥¬¡´¥®

£¤µ ¶¡¥¤´³¡´¥ ¶¡¤¨£ ²¨ ¶¡¥ ¥¤¬´¤¨ ¥¥£ª ¶¡´¡² ©¥µ¡ª¥µ ¡´¥® ¥ §¨ µ ¡ ¶¥¬§¶ © © ¶ à ´³¡¥ ¥¨ ªÃ§ ©¥¤³¥¡´° ³¡¡¥µ¨ ¨¥

©¥ª¢¥ ¶ ¡¤¨ ©¡³ª ©¥ª¥¥³ ©¥ µ¡¶ ¥¡¬¥°¨ ©¥ª§­ ¶¡³¡´¥ ¶¡¬¥ © © ©¥´²¥¥ª ¥¥¬ ¨ ¶´¡ª¶ ´¥®¨ £¤µ £¶°¨ ¡ ²ª ¶´²¥¥ª ©¥´¡ ª¨ ©¥¤´ ¬¤­ ¡¬¨µ ¥¥¨® ¯­¡´¥¶­ ¶ ²ª¬ ¤¡µ°¡ ¨¡¢ ´¡¥ ¨ µ¥´ ©¡¥§ © ¨

¶¥¨ ¬¡¥²³¬¡° ³¡¡ ¡ ¨¡ ¶¥£°¬ ª´ ¡´° ¨¥§ª ®² ¶ ©¥£¤µ ´¥¶¡ ¨ §¥µªªµ ¤¨£ ¶¡¥°¥²°­ ¥¥£ª ¶

©¥¥³¨ ¶³ ¡ª ¶

‫יכולות הכלה מוגבלות של ‪JIC/JIT‬‬ ‫באדריכלות‬

‫בניתי את האיזומטריה הזו אך אני עדיין לא‬ ‫שלמה איתה‪ ,‬עדיין כל פעולה אדריכלית‬ ‫מחייבת סוג של מבט מלמעלה על השכונה‪,‬‬ ‫על בינוי‪ ,‬כל תכנון יהווה פעולת טופ‪-‬דאון‪,‬‬ ‫ועל כן אני שמה את החשיבות על החלקות‬ ‫ולא על הבינוי עצמו‪ ,‬לאפשר את היכולת‬ ‫לשלוט במרחב בקנ“מ קטן יותר ולהגביר‬ ‫את האינטימיות במקום‪.‬‬

‫חתכים נקודתיים המשתמשים בקומות החניון‪ ,‬מעמיקים‬ ‫אותם לארבע קומות ומשתמשים בקומתם העליונה‪.‬‬ ‫המגדלים נבנו מעל קומת הרחוב ועל כן ישנם מקומות‬ ‫בתכנית בהם המפגש הוא מיידי ובקו אחד בין בינוי למגדל‪,‬‬ ‫ובאחרים שומרת על ההגבהה ומייצרת מדרגות אל המגדל‪,‬‬ ‫מה שמאפשר טיפול נוח יותר באפקט המנהרה וברוחות בכלל‪.‬‬

‫שלביות והמשך פיתוח עתידי‬

‫‪;6‬‬ ‫ "‬

‫‪0‬‬ ‫ «‬

‫‪0‬‬ ‫ «‬

‫‪;6‬‬ ‫ «‬

‫‪;6‬‬ ‫ «‬ ‫‪6‬‬ ‫ «‬

‫‪0‬‬ ‫ «‬

‫‪/‬‬ ‫ «‬

‫‪6‬‬ ‫ «‬

‫‪ / XS‬נובורישיות‬

‫ ‬

‫‪6‬‬ ‫ «‬

‫תכנון של דירות היכולות לפעול בתוך עצמן וגם כמקבץ; בסופו של דבר‬ ‫אנו שואפים לרמת הפרטיות אותה המגדל מספק‪ ,‬אך הדירות המנותקות‬ ‫מטיפולוגיה מחייבת‪ ,‬מאפשרות קישוריות גדולה יותר עם הרחוב‪ ,‬להיכנס‬ ‫ולצאת מחוויה ביתר נוחות והשפעה דו כיוונית של הרחוב והדירה‪ .‬תוכננו‬ ‫דירות מ‪ 35-‬מ“ר עד ל‪ 150-‬מ“ר לדורשים בכך‪.‬‬ ‫‪/‬‬ ‫ «‬

‫‪0‬‬ ‫ «‬

‫‪;/‬‬ ‫ «‬

‫‪0‬‬ ‫ «‬

‫‪;6‬‬ ‫ «‬

‫‪;/‬‬ ‫ « ‬

‫הפרויקט מבקש לבחון‬ ‫את ממדיהם השונים של‬ ‫התכנית והחתך‪ ,‬בסגירותם‪,‬‬ ‫ניכורם וניכוסם את הקרקע‪,‬‬ ‫ולהשתמש באותה מתודה‬ ‫של חד ערכיות )הפרד ונשום‬ ‫לרווחה( על מנת לייצר את‬ ‫המגוון החיוני לייצור דינמיקה‬ ‫עירונית המשכית‪ .‬בפרויקט‬ ‫זה‪ ,‬השכונה נותרת לבסוף‬ ‫כ”אי” מוקצן‪ ,‬אך בעלת רקמה‬ ‫וחלקות המאפשרות שינויים‬ ‫עתידיים‪ ,‬חופש פעולה‬ ‫והשקעה של המשתמשים‬ ‫השונים במרחב‪.‬‬

‫לקיחת הקיר התומך )שאינו תומך כעת בשום קרקע( ובאמצעותו‬ ‫ליצור כניסות אלטרנטיביות לשכונה‪ .‬זה פתח די פשוט‪ ,‬שרצה להוות‬ ‫פרט חווית כניסה מהצירים הפחות ברורים מאליהם למתחם‪.‬‬

‫כניסה אלטרנטיבית ‪/‬‬ ‫שלב סופי לאבסורד‬

‫ובסוף נותר אי‪ .‬עם מצע לשינויים‪ .‬אולי‪.‬‬

‫נולי של המרחב הפתוח שנותר לי‬