אומנים יוצרים ביסעור
/שלומית פרימור
ולנטינה ,או וליין כפי שמשפחתה מכנה אותה בחיבה ,לומדת במגמת איכות סביבה והיא זו שציירה את ציור הנסיכות שהוזכר קודם“ .אבא רצה לבנות ארון בקצה הגינה” ,וליין מספרת“ ,ובגלל שרואים את הארון מהכביש ,הוא ביקש שניצור משהו אסתטי .אז חקרתי קצת באינטרנט ..ובסוף הגעתי לרעיון של הנסיכות המודרניות האלו“ .נכון ,זה לא משהו מקובל ,לצייר נסיכות ועוד ברחוב ,אך בגלל שהאווירה בקיבוץ היא כל כך חופשית ,לא היססתי .אני ציירתי וחואקינה עזרה לצבוע. וכך נוצר לו הציור”.
והפעם ..הבנות למשפחת גוליחוב.. רבות דובר בפינה זאת על אומנים מיסעור ,אומנים מוכשרים ללא עוררין .והפעם ,הוחלט להביא גם אומנות צעירה ,עכשווית מבית היוצר של הקיבוץ שלנו .אז קבלו בבקשה את הבנות המקסימות של משפ’ גוליחוב. חלקכם אולי לא מכירים את שם המשפחה ,...כי אצלנו בקיבוץ הרשמיות נשארה בשער הצהוב .אז על מנת להקל עליכם הוספתי את שמות ההורים :אדריאנה ואלחנדרו .ואם אתם עדיין תוהים היכן הם מתגוררים (כחדשה בקיבוץ זה קורה לי חדשות לבקרים) ,אז עצמו את עיניכם ...תגיעו למתפרה הישנה ,צעדו במעלה כביש 18וממש מצד שמאל ,ניצב לו ציור מקסים ואופטימי של נסיכות מודרניות ,שמצויר על עץ ,כל פעם שאני עוברת ליד הציור חיוך עולה על שפתיי. בכניסה לבית תוכלו למצוא מפל מים ,שגולש לתוך בריכה קטנטנה מלאה בצמחים יפהפיים .כשנכנסים לביתם הצנוע חשים חמימות ,שמגיעה לא רק מהקמין שניצב במרכז הבית ,אלא גם מהצבעים הרבים שעל הקירות.
כשנכנסים לחדרה רואים צד אחד צבוע בירוק ובצד האחר משהו שנראה כמו טפט. כשמתקרבים ,מבינים שוליין גזרה תמונות מעיתוני קומיקס ויחד עם אביה ואחותה הדביקו את התמונות על הקיר ויצרו טפט פסיפס מרהיב .חייבת לציין שירוק זה הצבע האחרון שהייתי בוחרת לחדר של נערה ובכלל ,אך במקרה זה החדר שלה מדהים ומזמין .בימים אלו וליין מציירת על קירות חדר התרפיה בבית האבות בקיבוץ שלנו ובעיקר מציירת בבית לעצמה. נראה לי שהסקתם בדיוק כמוני ,שכבר בגיל כה צעיר ,לוליין יש אמירה משל עצמה .וחואקינה הולכת בדרכה של אחותה.. חשיבה יצירתית שהופכת למציאות. הבנות ביקשו להעביר מסר לאומנים הצעירים שבינינו ,שלא יחששו להציג את האומנות שלהם ,כי אנו גרים בקיבוץ פתוח, אוהב ,מחבק ומפרגן וזה לא משהו שיש בכל מקום .חואקינה אף ציינה ,כי בעבר התקיים בקיבוץ יריד אומנים והיא הייתה שמחה שאירוע שכזה יתרחש שוב ,בדגש על אומנים מהקיבוץ .לטענתה ,אירוע שכזה ,יעזור לכולנו להיפתח ולהכיר אחד את השני ....ואני אוסיף שמדהים כמה הבנה יש לנוער בימנו .אז מי מוכן להרים את הכפפה? שלומית פרימור
ההורים עלו לארץ לפני כ 14 -שנה מארגנטינה .ומזה זמן מתגוררים ביסעור יחד עם בנותיהן ,ולנטינה בת ה 16-וחואקינה בת ה .15-הבנות מתארות ילדות מאושרת ביסעור .הן מספרות על יסעור אחרת ,בנימת געגוע ,שמתובלת בהבנה שזוהי דרכה של קידמה ,..אך סבורות כי ניתן היה להכניס את הקידמה ליסעור בדרך שתשמר את הקיים. חואקינה ,לומדת במגמת צילום ושואפת ללמוד עיצוב פנים ואופנה כשתגדל .כשביקשתי לראות מיצירותיה ,התביישה קלות .ביישנות זו נעלמת ,כשמתבוננים בתמונות היפות של תבלינים אדומים שכמעט אפשר להרגיש את החריפות של הפלפל מרוב חדות הגוונים .היא אוהבת אף ליצור דברים בעצמה ,כמו יצירת לוח מודעות קטן וביתי ממסגרות ישנות שצבעה ותלתה עליהן אטבי עץ קטנים .או לבקש מאחותה, שתעתיק לקיר בחדרה ,תמונה בצבעי אדמה ,מקופסא קטנטנה של מקס ברנר ,כן ,השוקולד .ולנטינה ציירה, חואקינה צבעה וכך נולד לו ציור יפהפה .כי ככה זה כשיש שתיים...
arc.shlomit@gmail.com
18