הלך
המסע
הזה
מא היתה
יים
לא
אראה
את אלו!
רו!
מגיד י.
חודש
ימים
צפוףואפוף
סכנות.
שמונה
חלום עם של
זהב
חודשי
אשפוז
זהומסעה
שלילדה
בעיניים עמוק
מסע
בביתחולים
אתיופית
לארץ
במחנה פליטים
עשרה חודשים
ומדבריות.
ושיקום
הליכה של
מפרכת
ביןהרים
ארוכה
לירושלים הדרך
יהודי $DN2$יהודי$DN2$ מעומעו יהודי צדיק $TS1$יהודי$TS1$
בכפר, בעבודת ה', בקדושה, רק שעוסק ובקיום מצוות תורה בלימוד בכחול-תכלת תשמ"ג .ילדות של שנת
"היתה
שעתבוקרנעימה הספר ,אמהות בית בחבל בחצר מובילותתינוקות קופצות אוטובוס בעגלה ,נכנסותלמכולת לקנות לחם שחורוחלב.
מעלהנוסעים בתחנה,
אףשלא את ימישישי של זוכרת אני הקפדנו מאוד. ילדותי, מקלחות לילדים היו ההכנות היו וכל שעונים מורכבות ,למשל,
בכיתה שואלת שאלה.
המורה
אחר בזמן הזה בעולם ,מצטנפת וובעלם בדיוק,בחלק על הדרך. אמהואחותה במערהשנקרתה עלהרים במדבר,
טיפוס
עם
באותם
אני קפצתי
ימים שבהם
בשעת מבחן בחשבון, נמלטה משודדים ונלחמה
שאליה
נשואות
חצתה וובעלם עלחייה
כל מה שכרוך בכך.
לירושלים ישראל, לארץ
ארץ
הייתי
חשבנו ה׳;
ירושלים. הקודש,
"הצבע הלבן גב׳ וובעלם
מקונן,ילידת טזזו אתיופיה,
ילדים,מתגוררת
נענית לספר
לנו
שעלינו להתחזק מציינים
במדינת
את סיפור
המסע
עם ישראל.הראיון נערך
בערבות
ישראל
הרשמית
כי מוסוליני שניםנודע,
הוביל תעמולה
היא
הגיעה השואה.
היה באתיופיה
שבו
ראשית ,הופתעתי
קשה נגד יהודים,
ירושלים
יהודישעוסק
קיים.
מרכזיבלבוש ומסמל טהרה,
לפני
האנשים את
היתה
יהודיים
נרצחו באשמת׳המרדה׳.
המסע הארוך.
ירושלים. מלבד
עריםנוספות
ישראל ארץ
כולה. הופתעתי
של מהצבעוניות האנשים,
מצבע
הבגדים של
כי ישראל, בארץ
שלהם
יש גם אנשיםשהערכים
כהי עור
כמובן
כשהסתיים בסוף,
הרוחני.גילינו לתדהמתנו, צדיקים
לבושים היו
לכן לבן
היתה מושלמת בחלומותי,
דמיינתי
שישנן מכך
בעבורי
העור השונה
בשנותהשואה,
ועשרות מנהיגים
הינו מאפיין
זהב צבועה ולבן. בלבוש לבן .כמה הופתעתי
אמונה
ביום
שביתהמקדש
ישראל את ה׳.ארץ
עובדים ורק
את'יום השואה׳ .וובעלם
לאתיופיה כי גם
אותי ואומרת,
מפתיעה מספר
ועוסקת בייעוץחינוכי. בפתח תקוה
שלה לארץ,
ראיתי
הצדיקיםהמתגוררים בירושלים כל בדמיוני,
אמאלשני
מתוך
ירושלים את כמושלמת,
בקדושה ,בלימוד עיסוק ה; רק בארץישראל כולםשרויים שהיהודים בטוחה
בעבודת רק מצוות.
היתה
תורה ובקיום
בעבודת
היא
ולבית המקדש,
עשויה כולה זהב. בכפר ,יהודי צדיק משמעו
ועלהזכותלהגיעלארץ אלפי
לקבל
בצהריים 12
זאת ,בשעה
השבת ,כולל את
אמי כבר היתה מוכנה
"התשוקה
עפרון
שנים.
להביא
למרות
מים מהבאר.
בחיינו.בדמיוני נושא מרכזי
בתהתשע מדבריות,
כל העםהיהודי
עיני
של
המסע.
בחבל וכססתי
היתה
משמעותן
אחרי לילה
זה הזמןלנוחלפניהמשך
אמונה פשוטה ותמימות לנו
המצוות רבה ועל קיום
ומהפן
יחד
יהודים עם
מהקדוש כל כך
שונים
והטהור שדמיינו".
חלום
על עיר של
זהב כוחות
"נולדתי וגדלתי היהודים
באתיופיה עדגיל תשע בכפר סאדא.
בכפריםוהתבודדו
להתבולל.
שמירת המצוות היהודי
גרו
משבטיםמקומיים אחרים, בכפר
לא
כדי
היתה קפדנית .החינוך
באחריות היה ההורים והקייסים. ללימודיםכלליים ,שאליו ספר מקומי
את
הכפר
כל
בפשטות.
חיו אחד
ואנשים
פחחות
!;tl Ik
ועוד.
לדוגמה אבי
Miii 11
היה
אורג
ואמי היתה *"י *"י*־ "*$TS1$י***"$TS1$•£ ־**"•£ "*$DN2$י***"$DN2$•£
"אניזוכרת
it
קדרות.
ילדים היינו לנו כח. קטנים,
ירושלים?
מתי כבר מגיעים?׳ את
רואה
"התמימות,
וכך,
היו לה כוחות,
להתאמץ. להמשיך בי כח
שואבת אני
"את כוחותיה, הוא
בה וחיזק
של
האמונה ,התקווה והמסירות
יודעת מאיפה
מאוד.
לנו :׳את הר אחר הר,
אחר לירושלים. פסיעה ,הגענו
פסיעה
נטעה
לאמא :׳איפה
היתה אומרת
מאחוריו ירושלים׳. ההר הזה?
הדרך
הליכה רגלית
הרים ומדבריות,
ואמא
המסע
וישנובימים.
כתפינו.התעייפנווהתלוננו על
כבוגרת מכינה
"k
טיפוס וירידה,
מזרח ,שנזכה
גם במסע ,ברגעיייאוש,
בלילות במהלכו הלכנו ארך חודש ימים, היתה מפרכת,
לנו כאבוכאם.
אמא היתה
את החלום.
אותנו ונתנה
את
התפרנסו מאריגה,
מאז פטירתו,
הוא היה ממש מוסר
את אמאבכפר, מתפללתלכיוון
כשתרמילינו
גידללעצמו
הוא נשאר
בשבת בצהריים.
שנגשים
אמא החזיקה
לבנים עם הקייסים.
המזון,
ממנה
נפטר.
צרוב בזכרוני,
הרבההשראה.
להגיע לירושלים,
והיו לימודי קודש
"תושבי
לנו בתהלים. שיעור
קיבלתי
אמצעים הורים בעלי
ילדיהם,
"הייתי
בת
ששכשאבי
פרקיתהלים קורא לנו
היה בית
שלחו
מאמא
המון שאבה
כתבקרובלמאה
אותה:
׳אם היית
אבל כל הזמן
היא הטעינה
מגיעים׳... ׳עוד מעט
אותי, היום גם
שלאמא.
מדמותה כח אמא מאביה, ספרים
אמא
איני
שהיה
ובנוצה. ביוד
רב היית גדול׳, בן,
אדם צדיק אביה האמין הוא היה אומר
*OH
בילדותה. לה
וכך אמא
ספגה,למדה,
חסתה
בצילו והתקרבה לקב"ה אמונה של ובטחון.
כסףורובה לו
ואמר
"היום,
כאשתחינוך,
להנציח
היורההתעקש אך
הפיחה
החליטו
הצלחנו 10 שנים,
ועוז רוחהוהעשיה הבלתי
"לילה
ירושלים מחכה
אחד
היהלצאת מאתיופיה.
אסור
הוחלט שבו
אךהגיע הרגע
שאנחנו עוזבים .התשוקהלירושליםובמקביל שהחלה לחדור למחננו,
ההתבוללות
לילה וכך,
החלטה. לקבל
נעלייםאיכותיות לנו
אמאהעירה אותנו.
אחד
להליכה. וטובות
קנו
"יצאנולדרך.
קנולנו
ליים
כמהפעמים
טובות
תפסו
ה.
אחי הגדול, את הדרך
השלושים, למוס בן
כדי לבדוק
שעלה עד הבוקר.
שעות
ממשלתיים. אותנועובדים
היה
שםהכפר
׳"לגאיינה׳,
ענינו.גאיינה
ארוע מרגש
רנו
לקחנו שוד
רכוש.
אמי
אחדהאחים
של הממשלתיים חפצים.העובדים
על כולם.כששמעו
"המסע עצרנו
אמא שימשה
ותכונות שלה המנהיגות,
שילמו הם
כופר ושחררו
גדולה,התחבאנו
תושבי
מים
בכפר כגזברית,
בשיחים
והיא היתה רצויה הכפר
על המאסר,
ובאחד הימים
את אמא ,שהיתה
מטרים. כמה
החביאה שם היא
כסף.
ואנשים
הכסף
אספו אותו"... ולקחו
הגענו לנהר, היתה
יריה נוספת והאתון
הזה!"
מהאזור
מאורה
חיפשנו
קטנה
שועל.התחבאנו של
היתה גדולה.
"ההתרגשות משהו בתגרה לו
בחלל
התגלגל שהוא
במורד
למרות הוקל לנו.
התפתחה
אשאיר ׳איך
וברגעשהופיע
הזה!׳
התברר אך
ההיא,
לעיני
אמא
מיד :׳אתה
אמא הבינה
שאם
הנלחמים לקרב שכזה,
ימשיכו
בו, התעקשה לכן
שיברח.
לנקום
את אחי כדי
אתכם
שקרה
המריבה
זאת ,אמא פקדה עליו
תעלם מהאזור אםכך,
לחפש
ומורההדרך,
כשהחלה ההר
הזה
אני בסדר;
אמא היתה בטוחה
שבין היורה
בנס הוא לא נפגע מהנפילה,
חי?
מחסהכלשהוא
אחימגיע מולנוואומר :׳אמא,
ופתאום
המריבה
הבהלה ואז שמענו יריה. ואז שמענו
את
בגלל בה
אותה.
עם אמא נמשך.
שם,שתינו
ואז לקחו
אותו לממשלה.
ומעבירה כסף
העוצמות
וכך היא
בחרו
הכופר את
כל הקבוצה
מה קורה.
אנחנו גם
פשוט
"כשאמא התאוששה, ומצאנו
שכלל
התעקשו,
את אחי מהניצים,
אחי לכלא.
ואת
אם
אמא חששה מהמהומה,
להפריד כדי
אוספת
מאוד
שליהתנגד לחיפוש,
רצה
בין
שבוהיינו
לראות לנו וערכו חיפושעלינו
פרצה מריבה סוערת. ניגשה
לא ידענובדיוק
כשלקחנו נפל והתפזר,
אמוריםלהיות.
זה היה
כל אחד
מהם
תגרה
ליער ,נפלה את אמא ורצנו החגורה,
"תעלם
האמינו "הם לא
פרצה
משפט השדה,
לאמא היתה מעין חגורהעליה,
והנה
׳לאן אתם הולכים?׳
לגבולות שהרי לצאת מחוץ
מנהל שלמו לי ,אני
נמלטה ליער הסמוך. נפחדת ועייפה, אלמתחתלעצים במרחק
אצל קרובי
אסור.
אבל מורה הדרך
הזה.
גררנו
לפי התכנית,
אך היה עיכוב .לכפר לא הספקנולהגיע,
את הכופר.
אתם רוציםלשלם?
היורהלמורה הדרך.
ושכר
אותה,
ולהתארח צריכיםלהגיע לכפר היינו
נשאלנו,
שלובלבד
אליו,ואנחנו
"הלכנו במשך
משפחה,
בפני
הוזמנו הזה
אחי טען שהוא מוכןלשלם
הכפר. 5-6 זקני
"לפתע,במהלך
דרך.
בשמונה
יות
השיטה
למסערגלי.לפני שיצאנו,
מורה
לנהוג.למשפט יחדאיך הלכו הם לזקניהכפר,השמיעו ומורההדרך.
אתהמסע
היתהלברוחבלילה ולצאת
עם
הצדדים את שני השדה
התנגד לדיון.
מרגש בעבורנו.
הלך
התנגשויות זה אואחר
המשפחה על
זה היה ארוע
כאלו בדרכים,
שדה׳ זקני הכפר שומעים
אחי,היורה
המבוגרים את הביאה
אבל
האדםהאלו.
ומחליטים
טענות
הזו נשמעתלאנשים
או בלהות חלום כמו אירוע ׳מהסיפורים;
"ב׳משפט
סכנת
ואז
הדרךמארצות אפריקה לארץישראל את
עבר באופן פראי
הרוחות התלהטו לו?׳
ההתרחשות שכל
אני יודעת מהשורה
קרה .יצאנו זה עקרונית, לדרך.
ראש .היינו כל
׳משפט שדה׳. על
שחווה כל מי
מאחורי
לו: ׳קח
זה ותניחלנו׳.
את
ודרש כופרבעבור
פתאוםשתשלמו לי ,מה
פוסקת שלה".
ההר
לילדים. כבר נשוי ואב
הוא
זה מורה
זכיתי באמא אני
לפני
כופר נפש.
כולם .בשלב אנשים 80 והוא רצה כסף בעד לשלם .׳אתםצריכים לשלם ואמר לא הדרך התערב
הדמות של
נוכחות
בחייהם.
אמא נפטרה
קם,נתן
אני יודעת
האמינה, עודדה ,דחפה, שכלהזמן
תקווה.
לירות ,לקבוצה הפסיק ניגש
"אחי הגדול,למוס,
כמהחשובהלילדים
גבורתה את
העמסנו
ודרש כסף,
היה
ברמה גבוהה
המשמעותית
שעליה
החבילות את כל
נפלה חלל .היורה
ככה לבד?׳
חשש אחי,
בסוף לקח אך
את שלאמא,שנקרא נטלה (הנטלה הצעיף בד ידי יד המיוצר על נשים ונלבש אתיופיות. בעבודת
היאצעיף
בנטלהלכיסוי
הנשיםמתעטפות
בביתהכנסת.
ביקורים
הנטלה
אחי התעטף בצעיף
הלילה כל
המשכנו
הפוגה. ללא
"התברר
של בד).
משתי שכבות
עשויה
שלנו,ומהומה הדרך
ובמהלכה אחים, בין
נהרג מורה
היתה במקום.
את כל אספו האנשים להמשך "מוקדם בבוקר הבלאגן הגדול כולה נידתה אותנו. זה לדעתם, הקבוצה
לאזור.
אנחנו
תושבי
לבד.
לעצמה ליפול ולא נתנה היינו פורקים
שעצרנו פעם
מים ,ואמא
ומביאים עצים
על האש במחבת
אחר
קטן,
את המטען,
דק,
והתנאים קשה
היתה
"הדרך לאנשים נגמרו
והשתיה. המזון
היה.אנשים חלו ,רבים
שלא
לי את העיניים,
"באחד הימים,
אראה
מספרי הקומיקס
המסוכנת את הדרך
ישראל, לארץ
כעתהבנו, שהקבוצה
כנופיית ׳לגסה׳ זה, עםמורה
ומדבר
מתקרב
של למוס,
המשפחה
הדרך
גם ברגע
שנראו
מיד בריצה,
שעשו
תוך
כדי שאנימגניבה
"החברות
השולטת
ביותר
והנהלגסה אותו
איפה
הרגליים, קלות
ללא מטען,נעלמו
במהלך
האנשים אל אחד את עיניו
זיהיתי
הרגישויות לכל
איתו.למרות
קרובלמורה הדרך.
על וידעתי
שעזב אותנו
וכשהבין שלמורההדרך,
לגסה של "מרגע
שכן
במטרה
הדרך
שמיד
בעקבות
אחרי מותו
יחס
מכנופייתו חשש
שנימצא.
היינו VIPה . הקבוצה הנבחרת,
לגסה. של
לא טבעית,
אבל
ואימת האנשים
האלו ריחפהמעלי.
את העצים
ללכת.בינתיים
והמשכתי כחאחרי
אחותי הגיעההביתה,
בכחדחפתי
גררתי
אתעצמי מהבורהחוצה,
לכנופיה בדרכנו ,הצטרף עדיין
לחפש אותנו עלינובמקרה ולהגן
זה התחלנו לקבל
גםמורה
התברר
לקבוצה, קרה
כל
כאביתופת,
היה מסובב בתנועה
בחוסר
נורא
שאנחנו
לא
לעצמי. שאני חייבתלעזור
המפחידים
כיסויי הפנים השחורים,
על כל מה שקרה,
"אחרי שישבנו ודיברנו
לאחור
הריצהוהמבטים
הצוואר
זההיהאחי!
הוא חשבשמשהו
ואני
והסכנות
בהתלהבות אני רצתי קדימה ,צוחקת
ושמחה
שרצו
זה מכבר,
אין אף אחד באזור,
של למוס,
רודפים לא
הרגשתי כובדהעצים עלי.
והנה מורה הדרך מצביע
השיירה.
נבהלה ,ואילו "אמא
להביא
מבטים
לאחור ,לוודא
את
את
החבילה
שהם
הם
אחותי
ושמטו
על גבי ורצתי קדימה
שלנו.
המשפחה
מפחידים לנו
מאד.
ונפלתי. שנקרה לפני לבור לב שמתי הראשלמטה ,ורגל אחת עקומה,
מודעת כל כך
בתחילת הייתי זה
ופתאום על הגב,
אנחנו רואות
המציאות. זו היתה
שלנוושואל
תמידהלכתי בזריזות ,קדימה,
ההליכה. בזמן
כמו
אחי.
הייתי לא
"כילדה,
החדש
אספתי
הרבה עצים,
אחרינו.
הכנופיה. ראש
נקרא כך
אירגנתי אני
אני התעקשתי
אנחנו רואים
נשמע לבניימינו
היא היתההכנופיה
יפה את הענפים
ועלגופם נשאוחרבות.
היו פרועים,
והחברות
הרגיש אחי לא
בת
להביא גילנו בנות
עם שתיחברות
ברחו
העצים.
מכסה
אבל לאנשים כמונו,
על העבר,
מאיתנו
בחוט לשים אנשים
היתה שואבת
באחד הימים
להביא
אחי היה
עצים .אחותי
העמסתי לאמא עצים ,לכן
בצד הדרך.
נידוירבים ,פתאום ימי
והנכספת
ולא
אמא היתה
חיים
רבות.
כל בוקר
המתנה. של
להביא לאמא. כדי
בחבילה
משפחות
את האשואחותי
לבישול. מים מהבאר,
קשרתי
הזה
המסעהארוך
הגוויות שנשארו את
לאחר
"נכנסנולשיגרת
מרחוק
לאוכל ולשתיה,
כנופיית שודדים.׳כנופיית שודדים׳ מולנו
באזור
עם מים והיאמכינה.
ממחלות. או מתו מרעב
דירה
עצים .אספנו עצים,
הולכים. ובלילה לבד .ביוםנחים,
שהתחננו היו
בכל
האופייניים בבתים פשוטים או
הצטופפו אוהל או
יצאנו ה 31-ואני
אוספים
מרתיחה ואז
ירודים.במהלך
שיכנו
באוהלים אותנו
טובואמי ביקשה
את גרגרי הקפה
קטן .בכל פעם אנחנו ראשונים, פורקים
בקומקום
דמויות
אמא היתה
קפה:קולה
כותשת כך
משפחה
כל כך
פליטים. למחנה
לסודן.הצטרפנו את הגבול והגענו
מביא עצים להסיק
הנידוי. בגלל
ראשונים
מידהכינה
אירעבגלל
הכפרשלנו,קרובי
ישבנובמרחקמכולם,
חרוצה ומאמינה,
ותמיד
כולם היו
חברי הקבוצה
אנחנו
ראש השודדים,
את הגבול".
מאחי לפנישיחצה
"עברנו במחנה
המסע ,ומרגע
"בכל
שרצה
התלאות קץ
לאודה. שלמורההדרך,
היה אחיוהגדול
כי היורה,
וחברים.
להפרד
התברר אז
מחשש שמישהו
זה לגסה עצמו,
שהיה
ולמהמחפשים רוצה לנקום
בדרך.
ידיעתנו,נקלענולמריבה בלא
אחי.
אמי אמרהללמוסלהתחבא
בו,אבל
כולה
אחי נעלם, והקבוצה
הקרב, שכך
אותו.
התפללה ואמא
קולותהמאבק,
"המשכנו
מישהו
אחי.פחדנו
למאורתהשועל. עמוק
את
בהגיע הבוקר
התכוננהלהמשיך
הראש והכתפיים,
וברח .אנחנונכנסנו
לשמוע
במיוחד
בעת
הגבול לגבולסודן ,ממש לפני עד ידענו מול מי כלכך ,לא אנחנועומדים
לחפש בא
את
וחזרה
היא לקחה נפגשנו בדרך,
לחפש כדי
אותי.
גררתי ואני
את העצים
אתעצמיאחריה.
"כשהגעתי והרגל התנפחו
במחנה,
אנשים
הביתה
נפלתילמשכב.
מאוד ,הייתי מתו
הצוואר
עם חום גבוה ואמא
הצלה"א כליום.
וארגונים
חששה
שנשלחו
לחיי.
על
ידי
ובעילום ישראל(בחשאי
שם ,שכןסודן
לישראל לפעול בשטחה), והברחה בלילות. רפואית
חלום לים שלזהב׳
תנפץ
ואת חברתה, העלו אותן למרות זאת לארץ, תחנוניהן וההסברים שמשפחתן
תזונה
תרופות לי
מחכה להם .באותם ימים,כשהגיע
ועזרה
כמיטב יכולתה.
"אמא
דאגה מאוד.
ממושכות,
לא תשרוד.
אותו ללאהבחנהומבריחים
בין אחילאמינערכות
אנחנו רוצים אם
היא
שהיא
ניתוחים שני
משהד. "הם החליטו
לפעולבאמצעים
והרתיח מוטברזלארוךודק,
ולאחותי
עד שהקצה
לאחוז
ובזהירות אזוז,
את קצהו
מול תל אביב, חיפה
לון
פעולת אך והמוגלה התחילה להתנקז. הצריבה
המוגלה שזרם
לרחוץ
והדם המשיך
שלי ובכולי,
כדי שלא
"ההשתלבות
בכל יום. בתנאים הקשים לצאתלשאוב היא הרחצה
אפילו מים
"אמא
חיפשה
השיגה תרופות
אנשים
לזיהום הצילה אחי
לסדר
את חיי
נורא, היה כל כך
הזיהום
בימים הבאים.
רבות
המשמעות שבהם גרנו, מים שובושוב .באותם
ימים
5-6 פעמים
שיבואו ויטפלו
שקיבלתי זריקות ואף
החליפו
לקרוא
ביום!
בי, ואכן
פעם בשבוע. היהמורכב
מאוד
לי להוציא ויזה כדי אמא
בית המקדש,
מדינת עם
המפגש
בו את הערכים שעליהם גדלנו.
לנו
היתה
את השם אוטומטית,
החליפו באופן אישי לנו .לי תמיד הייתי
להלחםלהוכיח
"אני גאהבאבות
ובמסורת שלי
אנשים
לא יודעים,
נוצרות ואז
"יום אחד יצאה
עם חברתה מהבית,
ונעלמה. אותה
חיפשנו בפחד ובלחץ
גדול.
אני מדברתומעבירה ואת מסירות
האמונה
"לעיתים שואלים
אותי
ישראל.
זוהישאלהטפשית,
אמונה ופשטות,
האתיופית.
"התברר
לנו שתפסו אותה
ולאפגשנו
ישראל,
עם כל האתגרים,
זוהי זכות עצומה".
אנשים
הזדמנות בכל
את ההסטוריה,
מה עדיף
אחרת.
או
היתה
מאד לה; המגורים אך
הםהדבר
את
אתיופיה
שבאתיופיה נכון
ושםהיינו קרובים
מציאות שם
באחר.
אנחנוצריכים
דעות קדומות.
את המסורת, הנפש.
אגב,
שלי.הבאנו איתנו
ללמוד מה מהקהילה
וישהרבה
הכיטובה
להחליפו רוצה
ה׳ טהורה.
אמונה תמימה ועבודת
להתגאות,
מספר
שמות במהלך
את עצמי. וובעלם,
כמו אובלם,
מהכפר
שיהיה
צריכהלהיות
זהושמי .ואיני
הוגים
בבית
קשה.
הספר
למורים קל
אחיםאנחנו,עלינולהדבר ולהכיר .לכן, אמא
ההלם
היתה כואבת ומורכבת.
בחברה
כדי להצליח,
גם
ישראל.
"*-$TS1$ג$TS1$ *"־"*-$DN2$ג$DN2$
בגדי
שלזהב׳ ׳ירושלים חולין.החלום ו׳צדיקים לבושילבן׳ חיפה תל מול היו של אביב, ואשקלון חולין. התנפץ ניהלו אורח והם היו לא דתיים, שםאנשיםשחלקם
הלימודים... שנות
עליה משם.מסודן אין לארץ ,לכן נוכל ומשם כניסה לי לאיטליה, להמשיך לארץ
יי
היה חסרון
"ההשתלבות
של
ניסתה
'1
לבשתי
בית חולים.
הללווללכת להכיר
הבגדים את
בארץ
חייםשאין
אמא דאגה
את בגדיפעמים
אם יצאתי מכלל סכנה ,מצביעדיין ואמא ניסתה בכל יכולתה להשיג
אותי
של דם ומוגלה,
זרם
פרץ
את ולהחליף המקום
מביאים היו
של ולין
שעשה
שמונה חודשים
בארץהמובטחת
הראשון
מכאב.מהצוואר
שם עברתי הייתי
את בית הספר".
האיומה שבצווארי.
"צרחתי
בצוואר
השתוקקתי להחליף
לנפיחות אתהמוט המלובן
רבההצמיד
מיד בהגיענו
לארץ
הוא הורהלאמי
האדיםמרתיחה. היטבבידיים
ברגל. ואחד
שמונה חודשים
בשיקום. ברשותם. שהיו
לארץ.
אותו
החוליםברזילי אותי בבית באשקלון,
אישפזו
לעשות תחיה צריך
היו ממלאים
מטוס
עלינואנחנו. אחר כך
"שבועיים
שיחות
מהן הוא אומרלאמי:׳אמא,
ובאחת
בגחלים
ילבן׳
נתנו עזרה ברפואה,
אמאניסתהלהשיג
"אחי לקח
קים
איפשרה לא
והובילו עלמטוס
אותן
הכרנו לא
בארץ
הכי גדול שיש,