Daniel Enkaoua: Mokum

February 2023

Catalogue editors: Orit Ephrat-Moscovitz and Hadas Glazer

Design: Moria Bachar

Texts: Ulrika Carlsson, Hadas Glazer

Translation and editing: Maya Shimony

Photography: Gasull Fotografia, Barcelona

Measurements are given in centimeters, height x length

Media: oil on canvas

Printed by: Hodfos Rahav

Safe Place

Hadas Glazer

Mokum (“safe place” in Yiddish) is Daniel Enkaoua’s second solo exhibition at Litvak Contemporary. Throughout his career, the painter demonstrates the meaning of persistence through the lengthy observation of his subjects, sometimes over years. At the heart of this perseverance stands the aspiration to arrive at the essence held in the subject of his painting. The paintings’ blurriness, so it seems, is a response to these attempts to reach absolute closeness, as though we are looking through a glazed screen or clear water but never directly at the thing itself. Like in his previous paintings, here too the figures are painted on an infinite background that sets them beyond any specific context, time, or place.

The figures and objects were all created in the studio, which is the indistinct background from which they come forth. The studio is a microcosm of the artist who is disconnected from the world, and at the same time the place where the experiences of the world undergo processing through which they are reflected back outside. The subjects of the paintings are carefully set in different areas of the studio, drawing sub-distinctions between different corners of the room, between the east-facing wall and the west-facing wall. The relationship between the figure and its specific placement is embodied in its position and lighting, as a reflection of an internal state of mind. At times the subject almost completely blends into the background, and other time it is distinct, appearing in all of its glory against the empty backdrop. With that, Enkaoua echoes God’s question to the first man (Genesis 3): “Where art thou?”, which according to some commentators refers to Adam’s inner, spiritual state, rather than to his physical place in the world.

Enkaoua’s painting does not wish to answer this question, but rather to reverberate the enigma held in it, as an attempt to come closer alongside a masterful ability to capture the picture as a whole. The back-and-forth motion, like a painterly “dolly shot,” unravels the relationship between inside and outside – the external view is the internal view, the mood of the painting is not the figure’s but rather stems from the relationship between the painter, the figure, and the studio.

Enkaoua usually includes landscape paintings in his exhibitions. He paints the landscapes over several years, returning to the site of the painting year after year, season after season, to capture the precise light, so that the painting becomes a representation not only of the place but of the passage of time. His landscape paintings are horizontal, sublime, and offer a sense of the infinite. In this exhibition, the external landscape is absent, and in its place there is a small and dense painting of the studio titled Mur, “Wall” in French. This is indeed a painting of the studio’s wall and the encounter between the wall and the floor, and metaphorically, the meeting point between spirit and matter.

In 1855, Gustav Courbet painted his famous The Painter’s Studio: a rich, figurative and allegorical painting full of symbols and meanings. Some 170 years later, Enkaoua presents in Mokum the studio in a small scale, deep and dense painting, which seems abstract when viewed up close, but is concrete and real when viewed from a distance. Enkaoua’s studio is depicted bare, without perspective or vanishing point that can help the observing eye. The view has been replaced by a wall, yet the meeting of heaven and earth – embodied in the horizon line, remains. The equivalence between the infinite landscape and the bare studio wall echoes the sublime qualities that permeate the space, held in the encounter between heaven and earth, spirit and matter, man and world. The studio is the Mokum, the safe place.

A Place to Stand Ulrika Carlsson

A painter, it has been said, is someone who knows where to stand. It is a device that applies most obviously to pleinair painting, whose subject is given and immobile. The artist must seek it out, come to it in its own place, and then determine the angle and distance from which to capture it.

For the portrait or still-life painter, this task of choosing a point of view is transformed into the task of where to place his subject. He composes the fruit or jugs on the table (or, seeking authenticity, lets them be in their chance arrangement); he directs his subject to take up a certain pose (or to just “be natural,” to pose without posing).

But the question where to stand faces not only the artist: it faces us all insofar as we seek knowledge through sight. Sight is unique among the senses in that it presupposes distance. Sounds and smells become more distinct and accurate the closer we get to their sources; touch and taste even require direct contact. But put something right before our eyes and it blinds us with darkness. And whereas hearing and smell only increase in clarity the closer we get, the distance in the case of sight affects the content of our perception. Look closely at an object and all you see is color. Stepping back you make out a shape, then an object. If we remove ourselves further still, we will be able to observe the object in its relation to other things, and that will change how we see it. In this way, distance determines not just the intensity and clarity of our perception but how we come to understand its object.

In the work of Daniel Enkaoua, the question of where to stand is passed on to the viewer. The coarse-grained brushwork and soft outlines deny us the kind of focus our eyes crave in order to sink into restful contemplation. We have the reflex to move closer as though there was a problem with our own distance to the painting, and yet –as when you zoom in too far on a digital image – that only increases the blurriness. Is the artist telling us that this is how we usually see things, in real life: hazily, in patches? It is a troubling thought, particularly in the case of the portraits.

Yet when we step back again and let the paintings speak to us on their own terms, it becomes apparent that Enkaoua is not out to make a skeptical comment about our inability to truly see others. Even as the brushstrokes on Natan’s face are visible (Natan et la capuche), reminding us that we are looking at an image rather than an actual human being, the boy’s state of mind is unmistakable. Similarly, although we cannot see Liel’s eyes clearly (Portrait Liel, 2017), we know that he is looking far into the distance, absorbed in reflection. It is all there for the viewer to feel, as long as he keeps his distance. In order to really see a person, you have to give him space. And if his aim is to paint the soul, it seems Enkaoua has found exactly the right place to stand.

When we use the metaphor of seeing “the big picture,” we imply that in order to recognize things for what they truly are, we must know their connections to other things. But that is not necessarily so. It is a matter for discussion in each individual case to what extent something or someone’s identity is determined by their context. Part of the painter’s decision where to stand is, as I noted, a decision about how much context to include in the depiction of the subject. Most of Enkaoua’s portraits appear obviously to have been painted in the studio. He has pulled his subjects of their context – their furnished house, their busy day – and placed them in a bare, neutral space, without any objects or backdrops that might provide supplementary meaning to the person. Like the vegetables and leafy greens lying serenely on the table in the still-lifes, all they have to do is exist and appear.

In Aure en rouge, this is particularly poignant given the large empty space Enkaoua has chosen to include around the girl’s figure. It is a choice that seems to reflect an entire ethical theory. There is no “big picture” when it comes to persons; you don’t need to know where they come from in order to grasp an individual’s identity. Enkaoua trusts that Aure can hold her own in that empty space, and indeed she does. She may be young and fragile, but her figure has gravitas; her soul projects itself toward the viewer.

Rather than determine the meaning of the subjects, the surroundings accommodate and respond to them. It is as if these persons – and even the still life – exerted a gravitational force. In Liel recroquevillé vu de près, we see this as the cyclonic trajectory of the brushstrokes. Even the pumpkin (Citrouille courbé) seems to be embraced by its own shadow.

This force is particularly striking given that the subjects are not imposing themselves on the physical world in any concrete way. In Liel accoudé en bleu, the boy is anything but animated. His posture shows him retreating into himself so that the figure points inward. And it is this inwardness that draws the room closer and concentrates the image. Physics tells us that an infinite universe can have no center; and indeed, an empty room that bears no marks of human life often feels not like a place but like an arbitrarily sectionedoff portion of an endless, indifferent space. It is only when a person enters that a space becomes a place.

Liel allongé regardant vers le ciel, 2020-21 81 x 100

Les deux choux violets, 2022

16.2 x 33.1

תומיאתמ תוביבסה ,תויומדה לש ןתועמשמ תא ביתכהל םוקמב

עבטה וליפאו ,םיריוצמה םישנאהש המוד .ןהילא תוביגמו

םילוכי ונא .םמצע לשמ הדיבכ הדש םביבס םירצוי ,םמודה

ובש Liel recroquevillé vu de près ־ב תאז תוארל

וליפא .תומדה ביבס ןולקיצ תפוס ןיעמ תורצוי לוחכמה תוכישמ

לצב הפוטעו הקובחכ תימדנ )Citrouille courbé ( תעלדה

.הליטמ איהש

תופוכ אל וללה תויומדהש הדבועה חכונ דחוימב טלוב הז חוכ

סנכתמה דליה תחונת ,לשמל ךכ .יזיפה םלועה לע ןמצע תא

,המינפ העיבצמ ומכ ,Liel accoudé en bleu ־ב ומצע ךותל

תזכרממו רתוי בורק רדחה תא תכשומש איה וז תוסנכתה רשאכ

אל יפוסניא םוקיבש ונתוא םידמלמ הקיזיפה יקוח .יומידה תא

םוקמ לש השוחת רצוי אוהשמ רתוי ,ןכאו ;זכרמ תויהל לוכי

תוחכונ לע דיעמה רבד וב ןיאש ,ןיטולחל קיר רדח ,יטרקנוק

עטקמב רבודמש םשורה תא ררועמ תובורק םיתיעל ,תישונא

םדאה רשאכ קר .תולובג רסחו שידא בחרמ ךותמ יתורירש

.םוקמל ךפוה בחרמה ,וכותל סנכנ

הנומתה תא תוארל“ הרופאטמב םישמתשמ ונא רשאכ

,םירבד לש םנקנק לע דומעל ידכש ךכל םיזמור ונא ,”הלודגה

םירבדל םהיניב םיסחיה תא ריכהל ,םרשקה תא תעדל ונילע

לש ותוהז המכ דע הלאשה .ןוכנ חרכהב אל הז לבא .םירחא

הרקמ לכ ןחבהל הכירצ רשקהה ידי לע תעבקנ ,רבד וא ,םדא

יפכ ,אוה דומעל הפיא רייצה תערכה לש םיטביהה דחא .ופוגל

.רויצב לולכל רשקההמ המכ הטלחהה ,יתרכזהש

.וידוטסב וריוצ וליאכ רוריבב םיארנ הווקנא לש תואנקוידה בור

,טהורמה םתיבמ – םרשקהמ ולש רויצה יאשומ תא ףלש אוה

,םוריע ללחב םתוא ביצהו – םהלש הסומעה םויה תרגשמ

תועמשמ תקצל םילוכיש עקר וא םיטקייבוא אלל ,ילארטינ

לע הוולשב םיחנש םיקוריה םילעהו תוקריה ומכ .תומדב תפסונ

םייקתהל אוה תושעל םהילעש לכ ,םמוד עבט רויצב ןחלושה .ת וא ר ה לו

רחב ובש ,Aure en rouge רויצב דחוימב בקונ הז טביה

הריחבש המוד .הדליה תומד ביבס לודג קיר ללח ראתל הווקנא

םוש ןיא ,םדא ינבב רבודמשכ .המלש תיתא הירואית תפקשמ וז

ידכ עיגמ לאודיבדניאה הפיאמ תעדל ךירצ אל ;”הלודג הנומת“

תא ”קיזחהל“ הלוכי רואש חוטבו ךומס הווקנא .אוה ימ תעדל

הריעצ ילוא איה .הרוק םנמאש יפכ ,המצע תוחוכב קירה ללחה

ומכ הלש המשנה .ילוגס לקשמ שי התומדל לבא ,תירירבשו

.הפוצה רבע לא תאצויו הנממ תנרוק

ךילהתה תא םג אלא ונלש הסיפתה תודחו תמצוע תא קר אל

.ספתנה רבדה תא םיניבמ ונחנא וכרדש

תדדונ דומעל ןכיה הלאשה ,הווקנא לאינד לש ותדובעב

םיענומ םיכרה ראתמה יווקו תובעה לוחכמה תוכישמ .הפוצל

לכותש תנמ לע ,הילא תגרוע ןיעהש תודחה תא ונתיאמ

ומכ ,ברקתהל אוה ונלש ףחדה .הוולש היצלפמטנוקל לולצל

המודב – םלואו ,רויצה ןמ ונלש קחרמב הצוענ היעבה התייה

המיצעמ קר תוברקתהה – ילטיגיד יומיד לש תמזגומ הלדגהל

םיאור ללכ ךרדב ונא ךכש ונל רמוא ןמאה םאה .שוטשטה תא

תדרוט הבשחמ וז ?םיקלח־םיקלח ,םילפרועמ :תואיצמב םירבד

דעצ חקינ םא םלוא .תואנקוידב רבודמ רשאכ דחוימב ,החונמ

ררבתי ,םהלש םיאנתב ונילא רבדל םירויצל ןתינו רוחאל ףסונ

רסוח תודוא לע תיתרוקיב הרעה ונינפב גיצמ אל הווקנאש

לוחכמה תוכישמ םא םג .החוכנ םירחא תוארל ונלש תלוכיה

)Natan et la capuche ( ןתנ לש וינפב תוחכונ־הכה

,םדו רשב םדא ןבב אלו יומידב םיננובתמ ונחנאש ונל תוריכזמ

תורמל ,המוד ןפואב .דליה לש חורה ךלהב תועטל רשפא יא

Portrait ( רורבב לאיל לש ויניע תא תוארל םילוכי אל ונחנאש

עוקש ,ןאכמ האלה ןנובתמ אוהש םיעדוי ונחנא ,)Liel , 2017

דיפקמ אוה דוע לכ ,הז לכ תא שוחל לוכי הפוצה .םיפערשב

ול תתל ךירצ ,תמאב םדאה תא תוארל ידכ .קחרמ לע רומשל

הארנ ,שפנה תא רייצל איה הווקנא לש ותרטמ םאו .בחרמ

.וב דומעל ןוכנה םוקמה תא אצמ אוהש

ןוסלרכ הקירלוא

,

לש תועמשמה .דומעל הפיא עדויש ימ אוה ,םירמוא שי ,רייצ en plein ( ףונב רויצב רבודמשכ דחוימב הרורב וז הערכה

,וירחא רותל בייח ןמאה .ומוקמ לע רתונו עובק ואשומש ,)air

ראתי ונממש קחרמהו תיווזה תא רוחבל זאו וילא דע עיגהל

דומעל ןכיה הלאשה ,םמוד עבט וא תואנקויד רייצ רובע .ותוא

תא ןגראמ אוה .רויצה אשומ תא םקמל ןכיה הלאשל תכפוה

שקבמ אוה םא ,וא( ןחלושה לע לטרגאה תא וא תוריפה

אוה ;)יארקאה םרודיסב םתוא ריתומ ,תיטנתוא היציזופמוק

,”יעבט גהנתהל“ וא( תמיוסמ החונת ץמאל לדומה תא החנמ .)ןמגדל ילב ןמגדל

הלאש :דבלב ןמאל הרומש הניא דומעל הפיא הלאשה םלוא

.הייארה ךרד תעדל םישקבמ ונא רשאכ ונלוכ ינפב תבצינ וז

קוחיר תעבות איה ןכש ,םישוחה ןיבמ ןפודה תאצוי איה הייאר

רתוי םיקיודמו םירורב םיכפוה תוחירו םילילצ .אצומ תדוקנכ

םיכירצמ וליפא םעטו עגמ ;םרוקמל םיברקתמ ונחנאש לככ

ותברק ,וניניע לומ שממ המ רבד ביצנ םא םלוא .רישי עגמ

שוחו העימשה שוחש דועבו .תרוועמ הליפאל ונתוא ךילשת

הרקמב ,רוקמל םיברקתמ ונאש לככ םידדחתמו םיכלוה חירה

םא .ונלש הסיפתה ןכות לע עיפשמ קחרמה הייאר לש

דעצ חקינ םא .עבצ היהי הארנש לכ ,בורקמ טקייבואב ןנובתנ

ךישמנ םא .טקייבואב ןכמ רחאלו ,הרוצב ןיחבהל לכונ הרוחא

,ולאו ,םירחא םירבדל סחיב טקייבואב ןיחבהל לכונ ,קחרתהל

רידגמ ,ןכ םא ,קחרמ .ותוא םיאור ונחנאש ךיא תא ונשי ,םרותב

וקכ םלוגמה – ץראל םיימש ןיב שגפמה ךא ,ריקב ףלחוה ףונה

ריקה ןיבל יפוסניאה ףונה ןיב הלבקהה .וניעב רתונ – קפואה

תורושה תובגשנה תויוכיאה תא תדהדהמ וידוטסה לש ףושחה

,רמוחו חור ןיב ,ץראו םיימש ןיב שגפמב תונומטה ,םילתכה ןיב – םוקמ קר אל אוה וידוטסה ,הווקנא לצא .םלועל םדאה ןיב .”חוטבה םוקמה“ ,ם וק ומה אוה

חוטב םוקמ רזלג סדה

,”?ה כ י א“ הלאשל הבושת קינעהל שקבמ וניא הווקנא לש רויצה

ברקתהל ןויסינכ ,הב הנומטה תויתדיחה תא דהדהל אלא .התוללכב הנומתה תא סופתל תיזואוטריו תלוכיל ליבקמב

ןיב םיסחיה תא תמרופ ,ירויצ ”יל וד“ ןיעמ ,תינוויכ־ודה העונתה

חורה ךלה ,ימינפה ףונה אוה ינוציחה ףונה – ץוחל םינפה

ןיב םיסחיה תוכרעמל אלא ןמצע תויומדל ךייש וניא רויצב .וידוטסהו תומדה ,רייצה

אוה ףונה ירויצ תא .ףונ רויצ ויתוכורעתב בלשל גהונ הווקנא

רחא הנש רויצה רתאל רזוח אוהשכ ,םינש רפסמ ךשמב רייצמ

רויצה ךכו ,קיודמה רואה תא דוכלל ידכ ,הנוע רחא הנוע ,הנש

.ומצע ןמזה ךשמ לש אלא ,םוקמה לש קר אל גוציי תויהל ךפוה .ףוסניא תשוחת םירצויו םיבגשנ ,םייקפוא ולש ףונה ירויצ

ןטק רויצ ספות ומוקמ תאו ,רדענ ינוציחה ףונה וזה הכורעתב ,ןכא ,והז .”ריק“ :תיתפרצב ,Mur ותרתוכש ,וידוטסה לש סוחדו ,הפצרל ריקה ןיב שגפמה תדוקנ לשו וידוטסה ריק לש רויצ .רמוחה תא תשגופ חורה ובש םוקמה – ילמיס ןבומבו

וידוטס םסרופמה ורויצ תא הברוק בטסוג רייצ 1855 תנשב

הנש 170 ־כ .תויועמשמו םילמסב רישע ,ירוגלא רויצ : ןמאה

ןטק רויצב וידוטסה תא םוקמ ב גיצמ הווקנא ,ןכמ רחאל

ישממ ךא ,בורקמ טבמב הרואכל טשפומ ,סוחדו קומע ,םידממ ,וימורעמב עיפומ הווקנא לש וידוטסה .קוחרמ ןיעל יתימאו .תננובתמה ןיעל עייסתש זוגמ תדוקנ וא הביטקפסרפ אלל

הירלגב הווקנא לאינד לש היינשה דיחיה תכורעת איה םוקמ

תא הווקנא םיגדמ ,ולש הריירקה ךרואל .יררופמטנוק קבטיל

תכשוממ תוננובתהל רסמתמ אוהשכ ,תויבקע לש התועמשמ

וז הדמתה בלב .םינש ךרואל םיתיעל ,ולש רויצה יאשומב

.רויצה אשומב הנומטש תוהמה לא עיגהל הפיאשה תבצינ

תונויסינל הבושת ןיעמ אוה ,המדנ ךכ ,םירויצה לש שוטשטה

ךסמל דעבמ םיננובתמ ונא וליאכ ,תטלחומ הברקל עיגהל וללה

ומכ .ומצע רבדב תורישי אל םלועל ךא ,םילולצ םימ וא גגוזמ ,יפוסניא עקר לע תוריוצמ תויומדה ןאכ םג ,םימדוקה וירויצב

.םימיוסמ םוקמל וא ןמזל ,רשקהל רבעמ ןתוא ביצמש

םומעה עקרה והזו ,וידוטסב וארבנ םיממודהו תויומדה לכ ןמאה לש סומסוקורקימה אוה וידוטסה .םילגתמ םה וכותמש תורבוע םלועה תויווח ובש םוקמה תעב הבו ,םלועהמ קתונמה

םיצבושמ רויצה יאשומ .הצוחה הרזח תופקתשמ ןה וכרדו דוביע הנחבה־תת תרצונ ךכו ,וידוטסה ךותב םינוש םירוזאב הדיפקב תומדה ןיב םיסחיה .יברעמ ריקל יחרזמ ריק ןיב ,הניפל הניפ ןיב

איה ובש ןפואבו התחונתב םימלגתמ הלש יפיצפסה םוקימל

אשונה עמטנ םיתיעל .ימינפ חור ךלה לש ףוקישכ ,תראומ

אולמב הלגתמ ,ןחבומ אוה םיתיעלו ,ןיטולחל טעמכ עקרב

ותלאשל הווקנא רזוח ךכב .םמושה עקרה ינפ לע ותראפת

קלחש ,”?ה כ י א“ :)’ג תישארב( ןדע ןג רופיסב םדאל לאה לש

,ינחורה ,ימינפה ובצמל םדא לש ומוקמ תא םירשוק הינשרפמ

.םלועב יזיפה ומוקימל אקווד ואלו