צועדים בדרך המילים לכיתה ה

‫החייכן ‪/‬‬

‫יצחק נוי‬

‫הוא הגיע לבית הספר לקראת סוף השליש הראשון‪ ,‬ופניו מחייכים מאוזן אל אוזן‪.‬‬ ‫הרגשה של זרוּת אפפה אותו למן הרגע הראשון‪.‬‬ ‫קודם כול‪ ,‬מה זה חיוך? אתה מגיע לכיתה זרה בבית ספר זר‪ ,‬אפשר לומר עולם אחר‬ ‫לחלוטין ‪ -‬אם כן ֱהיה רציני‪ ,‬השתדל לתת לפנים שלך מבע קפוא‪ ,‬ואת מבטך ַר ֵּכז‬ ‫לכיוון בלתי מוּגדר; כך עושה כל תלמיד הגון‪ .‬זה ברור לגמרי‪.‬‬ ‫לא‪ ,‬הוא חייך‪ ,‬לא חיוך סתמי‪ ,‬מבויש כלשהו של תלמיד הגון‪ ,‬אלא חיוך רחב‪,‬‬ ‫חושף שיניים‪ ,‬מאושר‪ .‬אבל זה עוד לא כלום לעומת המבטים‪ .‬הוא נעץ את מבטיו‬ ‫בפשטוּת באחד מאיתנו‪ .‬עיניו היו פקוחות אותה שעה לחלוטין‪ .‬לא מצומצמות כדי‬ ‫רבע‪ ,‬אפילו כדי שליש‪ .‬פקוחות לחלוטין היו‪ .‬אותה שעה היה מחייך את חיוכו צחור‬ ‫השיניים‪ .‬גם כן תלמיד‪.‬‬ ‫שׂ נאתי אותו למן הרגע הראשון‪ .‬לא‪ ,‬לא‪ ,‬למן השנייה הראשונה שהביט בי בעיניו הגדולות‬ ‫וחייך את חיוכו המטופש‪ .‬וכי מה יכולתי לעשות? נאלץ הייתי להשפיל את מבטי; אני‬ ‫הוותיק המוּשרש‪ ,‬המקומי‪ ,‬המקובל על חברי; והוא החדש הטיפש מסתכל בי ומחייך‪.‬‬ ‫שנאתי אותו‪ .‬עד הנה לא החלפתי עמו אפילו מילה אחת‪ ,‬אבל שנאתי אותו‪ .‬האם‬ ‫אינכם שונאים לפעמים מישהו שאינכם מכירים? סתם בגלל מבע עיניים ָדלו ַּח כלשהו‬ ‫או בדומה?‬ ‫משצלצל הפעמון וקרא לתלמידים להיכנס לכיתה‪ ,‬עמד המחייך מן הצד וחיכה‬ ‫בשקט‪ .‬מבטי התלמידים החולפים על פניו והחותרים להגיע למקום מושבם לא‬ ‫הטרידוּה ּו כנראה‪ ,‬שכן עמד שם בפתח הכיתה ממתין ומחייך‪ .‬מדוע חייב היה דווקא‬ ‫שכֵ ני לספסל להיות נעדר אותו יום‪ ,‬אין בידי להשיב לכם‪ .‬אולם מדוע החליט המורה‬ ‫שזה החייכן‪ ,‬הזָ ר החדש ‪ -‬זה שעיניו גדולות ומביטות בעיניך בלי רתיעה‪ ,‬מדוע יֵ ֵשב‬ ‫הוא על ידי‪ ,‬יודע אני גם יודע‪ .‬זהו חשבון ישן ביני ובין המורה שעדיין לא נִ ְפ ַרע‪ ,‬על‬ ‫פי חשבונו של המורה‪ .‬זהו מקרה פעוט וישן‪ .‬איזו בחינה בהנדסה שבה הצטיינתי‬ ‫יתר על המידה ‪ -‬לדעת המורה ‪ -‬בעזרת שכני המוכשר‪.‬‬ ‫הוא התיישב לידי מחויך‪ ,‬וכי לא כך חשבתם? הצצתי בו‪ ,‬הפעם בגנֵ בה‪ .‬רגיש היה‬ ‫מאוד‪ ,‬הסב את ראשו אלי והביט בי גלויות‪ ,‬ישר בלי רתיעה‪ .‬עדיין היה מחייך‪ .‬איזה‬ ‫מין טיפוס ‪ -‬חשבתי ‪ -‬השפלתי את מבטי‪ .‬דמי עלה לראשי‪ .‬בהינף יד זריז תחמתי‬ ‫את קו הגבול שבין שני חלקי השולחן‪.‬‬ ‫סיימתי את משיכת עפרוני מעשה אמן‪ .‬קו עבה‪ ,‬גס‪ ,‬מתוח‪ ,‬היה לסימן גבול‪" .‬את זה‬ ‫אל תעז לעבור!" סיננתי סינון של ארס‪ .‬הזר הסב ראשו אלי‪ .‬בניחו ָּתא (בנחת‪ ,‬בלא‬ ‫התרגשות) הסב‪ ,‬ושוב חייך‪' .‬מה זה‪ ,‬הוא אידיוט או משהו כזה?'‬ ‫השיעור עבר חיש קל‪ .‬הייתי עסוק בשמירת גבולות ממלכתי והזמן חלף מהר‪ .‬משנשמע‬ ‫צלצולו הגואל של הפעמון‪ ,‬אפילו הצטערתי מעט‪' .‬מילא‪ ',‬חשבתי‪' .‬בשיעור הבא‬ ‫אדאג שגם רגליו לא יעברו את החצי המוקצב‪ .‬לשון אחר‪ ,‬מה שטוב מעל לשולחן‬ ‫‪ 42‬יחד ולחוד‬