דרך המילים ה

‫פעם ההורים של יחיאל באו אלינו‪ ,‬הם דתיים‪ ,‬ומקיבוץ‪ .‬עכשיו הם כאילו‬ ‫החברים הכי טובים של הורי‪ .‬אמא שלי מדברת אל אמא של יחיאל בטלפון‬ ‫כאילו היתה אחות רחמנייה שמדברת אל חולה‪ .‬כל הזמן היא אומרת‪" :‬כן‪,‬‬ ‫אני מבינה‪ "...‬ו"מי כמוני יודע — " ומשמיעה ציוצים מוזרים שמעולם לא‬ ‫עשתה קודם‪ .‬אבל הקשר העיקרי הוא בין אבא ושלמה‪ ,‬האבא של יחיאל‪ .‬כל‬ ‫פעם אני שומע אותו סיפור‪ :‬למה יצאו כלײַכך מאוחר בלילה‪ ,‬ומי אמר להם‬ ‫ללכת למקום הזה‪ ,‬ואיך הצבא לא ידע שיש שם מחבלים‪ ,‬ובעיקר מי אחראי‪.‬‬ ‫על האחראי יש חילוקי דעות‪ .‬אבא שלי חושב שהמג"ד אחראי‪ ,‬ואבא של‬ ‫יחיאל דורש ועדת חקירה‪ .‬וכך כמעט כל יום הם שבים ודנים באותה בעיה‪,‬‬ ‫כאילו שזה יעזור כבר לגיורא‪ .‬ורמי‪ ,‬שפעם שמע שיחה כזו כשבא לבקר‪,‬‬ ‫אמר לי בסוד‪ ,‬שאף אחד לא היה אשם‪ .‬התפקיד שלהם היה "להתקיל"‬ ‫חוליות מחבלים על הגבול‪ .‬ההורים‪ ,‬אמר לי רמי‪ ,‬מחפשים תמיד מישהו‬ ‫שיוכלו להאשים‪ .‬זה מקל עליהם‪ ,‬אולי‪ .‬עליי זה לא מֵ‪ֵñ‬קל בכלל‪.‬‬ ‫בכיתה אני יושב וחושב איך היה פעם‪ .‬איך אמא פינקה אותי כי אני "הבן‬ ‫זקונים" שלה‪ .‬איך אבא היה לוקח אותי לשוק‪ ,‬כי הגדולים‪ ,‬כבר לא נאה‬ ‫להם להיראות עם אבא‪ .‬איך היו באים חברים אל הוַרי ביום שישי בערב‪,‬‬ ‫ולפעמים הרשו לי להישאר ער‪ ,‬ושמעתי את אבא משוויץ בבן שלו שמשרת‬ ‫ביחידה נבחרת )עכשיו אסור אפילו להזכיר את שמה בבית כי "כולם שם‬ ‫חסרי אחריות מינימלית"‪ ,‬וכשלבשתי את החולצה של היחידה‪ ,‬אמא כמעט‬ ‫הרגה אותי‪ ,‬וזרקה אותה לפח אבל אני הוצאתי אותה אחרײַכך ושומר‬ ‫עליה‪ (...‬עכשיו כמעט אף אחד לא בא אלינו‪ .‬וכשבאים אורחים הם מדברים‬ ‫בקול נמוך‪ ,‬כאילו שומרים על סוד או שבבית יש משהו שצריך להתבייש בו‪.‬‬ ‫לדעתי‪ ,‬יותר טוב שלא יבואו בכלל‪...‬‬ ‫באותו רגע המורה שוכחת שכתוב לי על המצח שאני "שכּוּל" ושואלת אותי‬ ‫משהו על השיעור‪ .‬ואני לא יודע‪ .‬פעם היא אמרה לי — "אני יודעת מה עובר‬ ‫עליך‪ ,‬אבל זה לא מצדיק ירידה כזו בציונים‪ ".‬כבר לא היה אכפת לי וצעקתי‬ ‫עליה "את לא יודעת מה עובר עלי!" כי מה שעוד לא סיפרתי זה איך אמא‬ ‫ואבא רבים כל הזמן‪.‬‬

‫יום הזיכרון לנופלים במערכות ישראל‬

‫‪241‬‬