להיות עובד קבלן זה לחיות כל החיים עם ידיעה שאתה פחות טוב ,ג'קי אדרי
עינת פישביין //צ י ל ו מ י ם :א ל ד ד ר פ א ל י
רשמית אין עובדי קבלן ב"מפעלי יםַײהמלח" .בפועל יש אלפי עובדים כאלה ,שאף אחד לא סופר אותם. עובדי הקבלן עובדים בתנאים מחפירים ,ללא זכויות סוציאליות ,ומפחדים להרים ראש פן יפוטרו .ועד העובדים הקבועים" ,המיוחסים" ,מתעלם מהם .הנהלת המפעל מתנערת מכל קשר עימם .ג'קי אדרי ,עובד קבלן ,מספר את סיפורו האישי ,סיפורם של אלפים מתושבי דימונה ,שיוצג במשדר מיוחד של "עובדה"
7 | 30ימים | ט"ו בסיון תשס"ד4.6.2004
ט"ו בסיון תשס"ד 7 | 4.6.2004 ימים | 31
מי שלקח את הזהב הלבן ,לקח אותו מכולנו ,מפעלי יםַײהמלח
"בשביל הוועד של 'מפעלי יםַײהמלח' ,לעזור לי במאבק שלי זה בשבילם לקבל פחות בונוס .זה להתייחס כמו בני אדם לעובדי קבלן ,זה להוריד לעצמם את הכוח להשפיל אנשים בעלייה לאוטובוס .אני לא בטוח שהם מסוגלים לזה” "דבר אחד ברור לי ,ואני יודע שבסופו של דבר יבינו כולם :אם יש דבר גרוע במדינת ישראל ,יותר מהטרור ויותר מהכל ,זה עובדי הקבלן .זה החור השחור שמאיים על הכלכלה הישראלית ,על החברה ועל העתיד של כולנו” ריח הראשון שג'קי אדרי זוכר ,הריח שהיכה בו כשירד מהאוטובוס וראה בפעם הראשונה את מפעלי הענק ניצַײ בים על שפת הים המת ,הוא ריח האשַײ לג” .מאז אני מכור לריח הזה” ,הוא מחייך ,נזכר בילד שעמד פעור עיניים וחושים ,ולא יכול היה להפסיק לשאוב לתוכו את אוויר המקום הכי נמוך בעוַײ לם” ,אף אחד לא יודע את זה ,אבל לאשלג יש ריח של בית”. ארבעים שנה עברו .אדרי ראה את האשלג והברום והמגנַײ זיום זורמים כמו דם וכמו אוויר במערכות החיים של העיירה שנולד בה ,דימונה ,מספקים עבודה ופרנסה לכל תושביה .הוא ראה אותם נכנסים לריאות ולעור ולמערכת העצבים של כל מי שהכיר ,משאירים כוויות ומביאים מחלות ועלולים לשנות לתַײ מיד את מבנה הגוף .היום הוא רואה איך היסודות האלה ,בתהַײ ליכים שאין שום קשר בינם לבין התהליכים בטבע ,הופכים עיירת פועלים משפחתית לעיר שהבדלי המעמדות בה לא היו מביישים את רוסיה הצארית בימי זוהרה .אבל כמה שהוא למד לפחד מהם ,הוא עדיין מכור לריחות של "מפעלי יםַײהמלח". הוא מתעורר בשתיים בלילה ,יום כן יום לא ,מתלבש בשקט כדי לא להעיר את הילדים ויוצא אל הטנדר שאוסף אותו בעשַײ רה לשלוש 45 .דקות הירידה אל הים עוברות בשקט ,הכנה ליום עבודה שיודעים רק מתי הוא מתחיל .העברת החומרים המסוכנים אל המכליות יכולה לקחת שמונה שעות ביום רגוע או 16שעות, אם דברים עבדו קצת פחות חלק .תאונות קורות ,אבל הפועלים והוא בראשם עושים הכל כדי לשפר את המערכת ולמנוע אותן. במקרה של תאונה ,כמו בכל בעיה אחרת שתצוץ במהלך העבודה וקשורה לעובדים ,כמו בכל מה שקשור לתנאי העבודה ולעתידם, הם יכולים לסמוך רק על עצמם .הם עובדי קבלן. הבעיה של אדרי היא ,שהוא לא במצב הנפשי הנכון בשביל עובדי הקבלן הם עובדים סוג ג' במפעלי יםַײהמלח .לא סוַײ פרים אותם ,וזה לא סתם ביטוי .פשוט אין להם מספר ,ונהוג גם להיות עובד קבלן .ככה הוא מוצא את עצמו מנהל מאבקים חברַײ לטעון שאינם קיימים .מעליהם נמצאים עובדי דור ב' ,אלו תיים באינטרנט ,מקבל אזהרות שאינן אמורות להשתמע לשתי פנים ,לסגור את האתר ואת הפה ,או קם מול שקיבלו קביעות בתנאים מופחתים לפני הנהלות עתירות כוח להגן על אנשי ועדים שנים מעטות ,ובדרגה מעל — עובדי דור שבכלל לא מייצגים את האינטרסים שלו .הוא א' .אצולת המפעל. לוקח על עצמו סיכונים שעובד קבלן לא אמור אם מישהו מעובדי המפעל היה יוצא לקחת ,וכשהוא מתראיין ,גם בסרט וגם פה, משם ומספר את סיפור הפערים שבין הקַײ הוא יודע שאין מי שיגן עליו. בוצות האלה ,רובם אנשים שגרים באותה עיר וילדיהם לומדים באותם בתי ספר ,אף אדרי גדל עם התחושה שהמפעלים ,ממש אחד לא היה מאמין לו .פערי שכר של כמו העיר והים ,הם שלו .אביו ,אברהם אדרי, מאות אחוזים ,היעדר פנסיה ועבודה ללא היה ממקימי מפעלי יםַײהמלח .האב נולד במַײ תנאים סוציאליים הם דברים שהתרגלנו רוקו ,היגר לישראל בַײ ,'48ובמשך כמה שנים לשמוע ולקבל .אבל הסעות נפרדות ,איַײ הסתובב בירושלים” .הוא היה אחד מהחבר'ה סור שהיה קיים בעבר ,לאכול באותו שגרו בשטח ההפקר” ,מספר אדרי” ,עוברים מקום ,השפלות ,ועיר שאפילו התינוקות בלילות לירדן ,גונבים ,עושים בלגנים ,לא בה יודעים אבא של מי דור א' ולמי יש בדיוק החבר'ה הטובים מהאוניברסיטה .יום אבא עובד קבלן — הם דברים שמגיעים מזַײ אחד מפקד תחנת ירושלים אסף את כל הפוַײ משהו מסוכן מאוד ,בנימין נתניהו
מנים ומקומות אחרים .ובמקומות כאלו ,כולם יודעים שאסור לדבר. ג'קי אדרי הוא עובד הקבלן היחיד שהסכים לדבר באופן גלוי עם טלי שמש ,הבמאית של הסרט ”זהב לבן” ,שישודר השבוע ב”עובדה” במסגרת שידורי "טלעד" .במשך שנה וחצי תחקרה וציַײ למה שמש )ר' מסגרת( את הסרט ,כשדלת אחר דלת נטרקת בפניה וטלפונים מתנתקים בשנייה שהאנשים מהצד השני שומעים מה היא מבקשת לדעת .מעטים מעובדי הקבלן שהסכימו להתראיין מדברים בסרט עם מסיכות גבס לבנות על פניהם .את מה שהם לא יכולים להגיד ,חושפת שמש בעבודה עיתוַײ נאית ובימויית נדירה. הסרט מגלה עיר שלמה שחיה בפחד, תחת האיום הגדול מכל של אובדן תעסוַײ קה ,משוסעת על ידי הסכמי עבודה ותנאי העסקה בלתי נתפסים .זה הסיפור של דיַײ מונה ,אבל דרכו אפשר לראות בצורה כואַײ בת ,עד שלרגעים קשה להביט ,מה עשו ליחסי העבודה בישראל כמעט שלושים שנה של הפרטה ,ואיך נראה החזון של שרי האוצר :מעמד הולך ונעלם של עובדים קבוַײ עים ,ומעמד מתרחב של עובדים נטולי זכויות ,שנאספים לעבודה מהרחוב ,מתחננים לפרנסה ומוכנים לעשות עבורה הכל ,אבל באמת הכל. ”להיות עובד קבלן” ,אומר אדרי השבוע” ,זה מצב נפשי .זה לחיות כל החיים עם ידיעה שאתה פחות טוב ,ושאם תנסה לשַײ נות את זה ,אם תרים את הראש — אתה יכול לאבד גם את המעט שיש לך”.
הפרטה של הלב
שטים האלה והיגלה אותם מהעיר למחנה עבודה שהקימו ביםַײהמלח .הם היו הקבוצה הראשונה של עובדי המפעלים .אחר כך ,כשהקימו את דימונה — הפושטים מירושלים קיבלו את הדימונאים הראשונים לעבודה”. דימונה הוקמה במטרה ברורה — לשרת את המפעלים ,שהיו פרויקט לאומי ראשון במעלה ,ובהמשך לספק להם עובדים. התמונות המטושטשות ההן ,עולי מרוקו יורדים ממשאיות בצהרי יום קיץ לוהט אל חולות שאין בהם כלום ,לא מעוררות אצל אדרי שום מרירות .להפך .בין מקימי העיר בַײ '55היו סבא שלו ,אברהם אילוז ,וילדיו .הסב והבנים היו בין אלו שטבעו את המושג הדימונאי ”לרדת לעבודה” ,כשעשו בפעם הראשונה את הדרך התלולה מהעיירה אל הים ,דרך שעתידים לנסוע בה אלפי פועלים בעשַײ רות השנים הבאות” .הם באו לעבודה ,וראו שם בחור מרוקאי נחמד ,אדרי .כדי שלא יישאר לבד במחנה ,בכל זאת מרוקאי מהַײ בית ,אותו אזור בקזבלנקה ,הזמינו אותו לעשות שבת אצלם בבית .אבא פגש את אמא שלי ,ומאז הוא לא עזב”. גם אדרי ,היום בן ,45לא עזב מעולם .לא את העיר ,וכמה שניסה — גם לא את המפעל” .את דימונה אני לא יכול לעזוב, גם לא ללילה” ,הוא אומר” ,לא חשוב מה עשיתי בחיים ,עבודה, צבא ,וכל מה שניסיתי — תמיד חזרתי לישון בדימונה .כל מקום אחר נראה לי זר ומוזר”. והמפעל? ”אנחנו גדלנו עם המפעל .בדימונה כשילד היה אומר 'אבא הלך לעבודה' ,המשמעות היחידה היתה 'אבא הלך ליםַײהמלח'. כל הטיולים המאורגנים ,הביקורים במתקנים החדשים ,המשמַײ רות שלהם ,אנחנו תמיד היינו שם .אוכלים שם ,מכירים את כולם ,נפגשים למטה ,ואז בבית ואז שוב שם .את יודעת מה זה בשביל ילד לראות מנוף מרים טֹונה? האור הראשון שנדלק אי פעם בדימונה היה בחתונה של ההורים שלי ,מגנרטור שאבא הביא מהמפעל .מפעלי יםַײהמלח זה הילדות שלנו .עם כל מה שקרה ,זה עדיין שלי ,הבית שלי”. להורים לא היה ספק שדור הבנים ימשיך בהגשמת החלום ,ושַײ דורות רבים עוד יספרו בגאווה על הימים שבהם היה המפעל שלהם רק מחנה עבודה על שפת יםַײהמלח ,לפני שהפך לגן העדן של הדרום” .אבא שלי ,הדבר הכי חשוב לו היה שנישאר קרוב אליו .היה לו תלם מחשבתי אחד :להישאר בדימונה ,לגדל פה משַײ פחות ,להביא לו נכדים בדימונה ,ולעבוד ביםַײהמלח”. אדרי שירת בצבא במודיעין ,אחר כך התנדב לימ”מ ,התחתן עם ג'ולי ,בת המקום ,ונולדו להם שלושה ילדים .כשחזר מהשירות עבד במפעלים תקופה קצרה כעובד קבוע ,אולם עוד לפני שחזר לעבוד בדימונה כבר התעוררו אצלו משיכה ועניין חדשים לגמרי ,ובאמַײ צע שנות השמונים פתח עסק ראשון למחשבים בעיירה.
<<<
ט"ו בסיון תשס"ד 7 | 4.6.2004 ימים | 33
אם תרים את הראש, אתה יכול לאבד גם את המעט שיש לך ,אדרי
)המשך מעמוד קודם(
העסק קרס אחרי שנתיים ,ואצל אדרי התחילו עשר שנים קשות ,עמוסות משברים ,שבהן עמד מול מעקלים מכל סוג, נאלץ למכור את דירתו ורכושו ,המשפחה עברה לגור בדירת דיור ציבורי ,ורק בסוף '99הצליחה לשקם את עצמה” .השורה התחתונה” ,הוא אומר” ,זה שהיום אני עובד קבלן בחברת הבַײ רום במפעלי יםַײהמלח .כשהצלחתי לעמוד על הרגליים והבטַײ תי סביבי ,זו היתה העבודה היחידה בעיר”. בַײ '96מכרה מדינת ישראל את תאגיד "כימיקלים לישראל", שמפעלי יםַײהמלח הוא הרווחי והמצליח בין מפעליו ,לארווין אייַײ זנברג .בַײ '99הציעו היורשים של אייזנברג את הנכס למשפחה עופר ,ומרגע שהגיעה ההצעה ,לקח לאחים עופר בדיוק 24שעות לקנות לעצמם את "יםַײהמלח" .ההפרטה הגיעה אל הלב של הדַײ רום ,והקשר עתיק היומין בין העיירה לים שלה התחיל להיפרם. חברות כוח אדם אמנם היו בעיירה מקדמת דנא ,אבל במסגרת תהַײ ליכי הייעול עוגנו המעמדות החדשים בהסכמים מיוחדים .קבוצה גדולה של עובדים ותיקים סגרו על ”הסכמי דור א'” עתירי הזכויות, והפכו לגזע הנפילים .בהם איַײאפשר לגעת .חלק מאלו שהיו אז עובַײ די קבלן הוחתמו על הסכמי דור ב' ,ובהמשך על ”דור ב' משופר” ,שמַײ ציעים תנאים פחותים וקביעות רק אחרי חמש או שמונה שנים .כנהוג במקומות רבים ,חלקם מפוטרים רגע לפני שהם מגיעים לקביעות הנַײ כספת .המעבר בין המעמדות ,כראוי לאצולה אמיתית ,אינו אפשרי. מעמד עובדי הקבלן בוטל רשמית ,אולם למעשה ממשיכים אלפים כאלה לעבוד ,כשהמפעל מתנער מכל קשר עימם .הקבלַײ נים החדשים מתמודדים מול מכרזים אכזריים ,שכדי לזכות בהם יש להוריד את ההצעה אל המינימום ,לגבול הרווחיות .המקום היחיד שבו ניתן לקצץ כדי לשמור על רווחים ,הוא שכרם של העובדים .ככל שעובר הזמן ורווחיות המפעלים גדלה ,מרוויחים יותר ויותר עובדים פחות ופחות כסף ,תהליך שיתעצם עם יציאת עובדי דור א' לפנסיה.
מעמד הסוסייטים
אדרי התקבל לעבודה בַײ ,'99והיום הוא מנהל משמרת מילוי ברום ,מהחומרים המסוכנים שיש .זו עבודה שאין דבר בינה ובין זמניות ,עונתיות או ”פרויקטים מיוחדים” — העבודות היחידות שבהנהלת המפעל מוכנים להודות שעובדים בהן ,לתקופות קצרות ,עובַײ דים זמניים .הוא ליווה את פיתוח המערכת המַײ שוכללת למילוי מכליות ואיזוטנקים בחומרים מסוכנים ,ללא מגע יד אדם ,והוא מדבר עליה בגאווה ,כאילו אבא שלו עדיין חבר ועד והיא שלו ,שלו באמת ,ולא של תאגיד פרטי שאת בעליו כנראה לא יפגוש לעולם ,והקשר היחיד שלו אליהם הוא דרך הקבלן ”להב” מחיפה. מהתחקיר של שמש עולה שלמרות הכחשותיהם של מנהלי
"לקחו מפעל ממשלתי ,שהוא מחצב של מדינה — לא שירות ,אלא מחצב — והעבירו לבנאדם אחד את היכולות לנהל ולקחת את הרווח .ממתי משהו של כולנו נהיה רק שלו .האיש הזה לא יקרין את הרווחים שלו בחזרה על העיר ,אלא רק לבנק שלו או שבכלל לעסקים שלו בחו”ל .זו תמצית הטירוף"
איפה הכסף של הים?
הבמאית טלי שמש מצאה "עבדים" במכרה של זהב
צילום :חן מיקא
הבמאית טלי שמש )בין סרטיה ”השמנה והיפה” ,מתחבאים במושב האחורי של המכונית שלה ,או את הצוות ”חלומות טלוויזיה” ,כתבות ל”עובדה” ותוכניות נוספות( ,שלה עולה לדירה בהתגנבות יחידים ,חשבה לפעמים שהיא ביקרה בדימונה לראשונה בזמן הבחירות המקומיות” .היה בעצמה בסרט ,ושהפחד מוגזם ,לא רציונלי. ”היום אני יודעת שהוא אמיתי ומוצדק, שם משהו שהרגיש כל כך רע ,חסר סיכוי, והסיפור הרבה יותר גדול ממה שדמיינתי. יותר גרוע ממקומות אחרים שהייתי בהם” זה נהיה כמעט אובססיבי עבורי .בכל פעם היא מספרת” ,ופתאום מישהו שאל אותי: הייתי חוזרת יותר ויותר כועסת, 'למה אתם אף פעם לא שואלים את השאלות כשקלטתי איך הפכו אנשים לעבדים הנכונות? רק באים להראות עוני ,ולא במכרה של זהב”. מבינים למה .חשבת פעם למה כל העיר עד סוף הסרט שמש עוד האמינה הזאת עובדת במפעלי יםַײהמלח ואנחנו שתזכה לראיין את האחים עופר ,או לפחות במצב כזה גרוע? איפה הכסף של הים?' מישהו ממנהלי המפעל ,אולם נתקלה מישהו אחר זרק את המשפט 'עיר של בחומה בצורה של אינפורמציה מטעה עבדים' .לא היה לי מושג על מה הם והתעלמות” .קשה להאמין ,אבל על האחים מדברים ,אבל הרגע הזה נשאר איתי חזק עופר ,בעלים של חצי מדינה ,אין ארכיון מאוד”. אחרי חודשים התחילה לנסוע לדימונה במאית "זהב לבן" ,טלי שמש כתוב או מצולם .לא טלוויזיה ולא עם תחקירן ”עובדה” שי גל ,לנסות למצוא את הסיפור עיתונות .כשראיתי את זה ,הבנתי כמה צדק האיש שאמר לי שהבטיחו לה .עשרות נסיעות לא הובילו לדבר ,ושמש שאנחנו לא יודעים מה לשאול”. כמעט השתכנעה שטעתה .איש לא רצה לדבר איתה על )את "זהב לבן" צילם שרון דהַײמאיו וערכה עובדי הקבלן ,וכולם נשבעו שמדובר בתופעה שנגמרה עליזה אסקירה .הוא ישודר בתוכנית ”עובדה” במסגרת מזמן .הכל השתנה כשהבינה שרוב האנשים סביבה הם עובדי שידורי "טלעד" ביום רביעי בשעה (21:25 קבלן ,ושהם חיים תחת איום אמיתי .כשמצאה מרואיינים
7 | 34ימים | ט"ו בסיון תשס"ד4.6.2004
המפעל ויו”ר ועד העובדים שלו ,יש במפעלי יםַײהמלח אישורי כניסה לכַײ 4,000עובדי קבלן .לפי חישובים שערכה ,לפחות 1,500מהם עובדים באופן קבוע .איך שלא מסתכלים על זה ,קווי ייצור ומקצועות שלמים — מאריזה ועד ניקיון — מוחזקים אך ורק על ידי עובדי קבלן .העובדים האלה — חסרי קביעות ,פנסיה ושאר תנאים סוציאליים — נוסעים בהסעות נפרדות ,נכנסים דרך שער נפרד ,שבו הם עובדים בדיקות ביטחוניות ,ויכולים לעבוד באותו תפקיד ”זמני” גם עשרים ושלושים שנה .שמש עצמה פגשה כַײ 150עובדים כאלו ,גברים ונשים ,והצליחה לצלם את האַײ נשים שאיש אינו מודה בקיומם בדרכם לעבודה ובחזרה ממנה. הדבר הכי הקשה לעיכול בתהליך הזה הוא הצלחתה הגדוַײ לה של ההנהלה לפרק כל מחויבות בין העובדים לבין עצמם. הסרט מספק הזדמנות לראות את התהליך האבולוציוני שבו החזק לא מסתפק באכילת החלש כדי לשרוד ,אלא לומד ליהַײ נות מהטעם .מאות המאושרים של דור א' משתכרים 12אלף נטו ,לפני תוספות וגילומים .בני המעמד הגבוה של דימונה, ”הסוסייטים של העיר” ,לדברי אשתו של אחד מהם ,שמבלים סופי שבוע במלונות וחופשות ברחבי העולם ,מספרים לשמש בגלוי על החיים היפים שנתנה להם ההנהלה ,ובתנאי שיישארו מעטים וסגורים .כך נתנו יד לדחיקתם לשוליים של אנשי דור ב' ,שאחרי שנים של עבודה אולי יגיעו לסביבות השכר הממוַײ צע במשק ,ושל מעמד העבדים ,הזמניים ,ששכרם החודשי יגיע בשיאו )עבור רבים מהם רק בחלומות( לַײ 4,200שקלים .הרוב יבוססו באזור הַײ 3,200וכזכור ,מדובר בקבלנות .אין גבול למַײ ספר השעות שעובד יידרש לעבוד עבור השכר המפואר הזה. ”אתה בשבילם כמו עובד זר .עובד קבלן זה כושי .שחור .הם הלבנים” ,אומר לשמש עובד קבלן אחד ,מכוסה במסיכת גבס,
<<<
מפעלי יםַײהמלח זה הילדות שלנו, מפעלי יםַײהמלח
)המשך מעמוד קודם(
אשקול לתת לך אישור לפתוח את האתר' ,ואני ממשיך' ,תודה רבה אדוני ,שיהיה לך יום טוב אדוני' .איך שסגרנו התקשרתי לאיש קשר אליו ואמרתי לו שאם תיפול שערה אחת מהראש שלי או של העובדים שלי ,ההקלטה הזאת הולכת עכשיו לרדיו”. ההקלטה נמצאת בידיו של אדרי ,הוכחה נדירה לשלטון חסר העוררין של הנהלת המפעלים בחיי העיר דימונה ועובַײ דיה .בסרט מטיח סבן במנכ”ל כי”ל ,מעל הבמה בכינוס עובַײ דים ,את הטענות בדבר הניסיונות לפגוע באתר ובתקשורת בין העובדים ,כולל האיום בפיטורי עובדי קבלן. סבן חזר בסופו של דבר לעבודה ,וערב פסח הוחזרו שאר העוַײ בדים למפעל .גם אם לא האתר של אדרי עשה את זה — סביר יותר להניח שהיתה זו התקרבות מועד הנפקתה לבורסה של כי”ל — עדיין מדובר בצעד חסר תקדים .עובדים מאוגדים ומוגנים יחַײ סית נדרשים לשירותי אתר אינטרנט כדי לפתוח את הפה ,ואדַײ רי ,עובד הקבלן חסר הזכויות ,מאפשר להם לעשות את זה. זה לא נראה לך קצת אבסורדי שאתה קם להגן על העובַײ דים המאורגנים ,שלא רק שלא יקומו להגן עליך ,הם אלה שנַײ עלו את עצמם בהסכמים והשאירו אותך לחסדי קבלנים?
”כשהם מגיעים אלינו זה אוי ואבוי ,אתה צריך להיות כמו בדום ,או שזה 'לך הביתה' .הוא לא שואל קבלן ולא מנהל עבוַײ דה ולא אף אחד .הוא יכול להגיד לך 'קח את הרגליים שלך ולך הביתה' גם אם עבדת עשרים שנה שם”. אחד משיאי הסרט הוא ראיון עם ארמונד לנקרי ,יו”ד ועד העוַײ בדים ,מהוועדים החזקים בארץ .שמש אינה מניחה לו ,אינה מוותַײ רת גם כשהוא חוזר ומצהיר ”אין דבר כזה ,עובדי קבלן ,לא קיים פה” ,עד שהוא נכנע ומסביר שלפעמים הם באמת מביאים קבלַײ נים ,כדי לעשות עבודות שעובדי המפעל הרגילים אינם מסוגלים לעשות ,בשעות שעובדים ”רגילים” לא יכולים לעמוד בהן” .עבוַײ דה שחורה?” היא שואלת אותו ,והוא מחייך" :את אמרת". לנקרי מסביר שלא כל אחד יכול להיות עובד קבוע בחברה, ושמי שאינו עומד בדרישות של ”חברה שמכבדת את עצמה”, כהגדרתו ,יסתפק בלהיות עובד זמני” .זה כמו בקטיף” ,הוא אומר” ,מי עובד שם? תאילנדים!” מיותר לציין שהוועד אינו מייצג את העובדים האלה ואינו עושה דבר כדי להגן על זכויוַײ תיהם הדלות ,ההולכות ונעלמות.
"יש להם ועד עובדים טוב שפועל בשבילם ,אבל אם יתעלו לרגע ,הם יראו שצריך לחשוב גם קדימה. אם בדימונה הפערים יגדלו ,גם העשיר ישלם מחיר בסוף .אנחנו כמו בתקופת הפאודליזם עכשיו ,אבל שלא יטעו — הם לא האצילים .באו ומצאו איזה אציל ,נתנו לו את כל כי”ל ,ואנחנו כולנו הווסלים שלו” "לא ראוי" אחד כזה הוא מירו טורג'מן ,עובד קבלן שלושים שנה שיצא מהמחזור וחי היום מקצבת זיקנה .בראיון קורע לב בסרט הוא מספר על עבודתו בפס הייצור באריזה ,בלי שעות קבועות ובלי תשלום על שעות נוספות ,מקבל שכר מינימום לפי טונות של אשלג ארוז ,כשלא רק פנסיה — גם אוכל כמו לשאר לא מגיע להם .עד לפני זמן קצר היו עובדי החברה אוכַײ לים בחדר האוכל ,והזמניים מסתפקים בסנדוויצ'ים מהבית שעַײ מדו מהבוקר בשמש ,או מבקשים נדבות מהמטבח .העלבון עדיין חי אצל טורג'מן ,אבל גם הרצון לחזור לעבודה ,להתפרנס. אחד אחר שאין לו מה להפסיד הוא עמיחי אסטיבקר ,עובד קבלן שפוטר לאחר תאונת עבודה ,הוא נכווה בשתי רגליו מבַײ רום .כששמש פנתה אליו לראשונה ,בתוך שעות מעטות הגיע אליו טלפון מהקבלן ,שייעץ לו לא לדבר עם צוות הטלוויזיה שמסתובב בעיר ,והזכיר שמשכורתו האחַײ רונה עדיין בידיהם .אחרי שקיבל את שכרו ,החליט הצעיר לדבר .בסרט הוא טוען שאחרי הפציעה לא קיבל מהקבלן את הטופס הנדרש למילוי דוח תאונת עבודה עבור ביטוח לאומי ,כדי שלא לפַײ גוע בזכאותם של עובדי המפעל הקבועים לפרמיות על בטיחות .הקבלן קנס אותו בַײ 1,500שקלים ,הוא לא היה זכאי לימי מחלה ,ואז איבד את עבודתו .ערב פסח הוא מסתובב בעיר עם שני ילדיו ,ואין לו מושג לאן להמשיך משם.
יום טוב אדוני
ברגע הראשון קשה להבין למה אדרי ,שדווקא יש לו מה להפסיד ,אינו פוחד לדבר .גם שמש ,שפגשה אותו במקרה, היתה המומה כשהסכים להצטלם לסרט ,ובמשך חודשים דאגה להזכיר לו שהוא יכול להתחרט .כשמתחילים להכיר אותו ,ובַײ עיקר כשנכנסים לאתר שהקים באינטרנט ,דרכו הוא מנהל את מלחמת המעמדות שלו ומנסה להחדיר לשפה המקומית מילים כמו ”סולידריות” ,מבינים עוד פחות .יושב לו בנאדם בבית, יודע שהטלפון ”אדרי ,אל תגיע בבוקר לעבודה” עלול להגיע בכל רגע ,והוא לא יעלה למעסיקו יותר ממחיר השיחה ,ועדיין
ממשיך להעלות לרשת פורומים שקוראים לעובדים להתאגד ונתונים כלכליים על חובותיהם של האחים עופר לבנקים או על רווחיות המפעלים בשנה החולפת. רק אחרי כמה שעות עם האיש שהגיבוי היחיד שיש לו זה הוא עצמו ,והידיעה האזרחית הברורה ,הכמו מובנת מאליה ,של מה שייך לו ומה זכויותיו ,משהו מתחיל להתבהר .כמויות האיַײ נפורמציה שהוא נחשף אליהן ומסוגל לצטט הן אדירות ומהוות חלק מהכוח שלו .חוסר הפחד מביא אותו לכמעט אבסורדים. בחודשים האחרונים התחיל סכסוך עבודה במפעל ”רותם” ,חברת בת של מפעלי יםַײהמלח ,כשההנהלה ביקשה לאחד את שני המפעלים ולהתייעל .שמעון סבן ,יו”ר ועד העובדים השבית איזה מתקן ,נכנס לקרב מול ההנהלה וכמעט פוטר .אדרי בתגובה פתח באתר שלו ”רשת העיר דימונה” ,פורום עבור עובדי "רותם" ,עובדים מאוגדים מדור א' .תחת מסך האנונימיות האינטרנטית התחילו העובדים לתקשר זה עם זה ,להביע תמיכה ביו”ר שלהם ולהתארגן לפעילות מחאה .אדרי גם העלה לאתר ידיעות על ניסיוַײ נות של הנהלת המפעל לספק חומרי גלם מירַײ דן ,כדי לעקוף את העובדים ,וחימם את הגזרה. ”אני יודע איך להשיג אינפורמציה שחשוב לדעת” ,הוא מחייך. התסיסה גברה ,וגורמים פוליטיים בעיר ,כמו גם אנשי הוועדים של מפעלים אחרים באזור ,התחילו להתנגד לפיטורי סבן .ההנהַײ לה ביקשה לפזר את המרידה ,והוציאה את העובדים ל”חופשה יזוַײ מה” ,עד שסבן יגיש את התפטרותו .יומיים לפני היציאה לחופשה צלצל הטלפון של אדרי .על הקו היה הקבלן שמעסיק אותו. ”הוא אמר שהתקשר אליו בכיר מכי”ל” ,מספר אדרי” ,ואמר לו להגיד לי להוריד את האתר ,תוך איום על העבודה שלו שם. לא היתה לי ברירה .הורדתי את האתר .הבנתי ששיגע אותם משפט אחד שאמרתי למישהו שם' :איך אני ,עובד קבלן עם אתר של 70שקל ,ניצחתי את כי”ל' .אחרי כמה ימים עשיתי צעד קצת מכוער ,אבל לא היתה לי ברירה .התקשרתי לסמנכ”ל הבכיר שנתן את ההוראה לסגור ,והתנהגתי כמו ילד מחשבים כזה ,הכי טמבל שיש' .שלום אדוני ,אני מצטער שהפרעתי לך אדוני ,אני יכול לדבר עם אדוני?' הוא אכל את הפיתיון ,וביקשתי ממנו יפה להשאיר לי את הפורום .בסוף הוא אמר' ,אתה יודע מה ,אדרי ,אני
”יש פה אבסורד ,את צודקת ,אבל זה האבסורד של הקיום .זה מצחיק שבמקום שהם יריבו עם ההנהלה בשבילי ,אני רב בשבילם”. היית עושה את זה בשביל לנקרי ,יו”ר הוועד של מפעלי יםַײהמלח? ”אם הוא היה נקלע למצב כזה? בטח .אני גם פעיל עכשיו בעניין הוועד של הרכבת .אני זיהיתי חלל גדול ולשם אני נכנס .נכון שעמיר פרץ היה צריך לקרוא לסולידריות ,או ראשי הוועדים הגדולים ,לא אני .זה הולך הפוך .אבל לי אין את המעטפת שעוטפת יו”ר ועד ,ולא את מערכת השיקולים .אין לי מה להפסיד .אני מזהה חלל שנראה לי ,אז אני נכנס בו”. אתה מאמין שבשלב כלשהו הם יעזרו לך להילחם על הזַײ כויות שלך? ”לעזור לי במאבק שלי זה בשבילם לקבל פחות בונוס .זה להַײ תייחס כמו בני אדם לעובדי קבלן ,זה להוריד לעצמם את הכוח להַײ שפיל אנשים בעלייה לאוטובוס .אני לא בטוח שהם מסוגלים לזה”.
תמצית הטירוף
ביום החופשי שבין שתי משמרות ,אדרי יוצא לסיבוב במפַײ עלים הסגורים של עיר שחיה על 12אחוזי אבטלה פלוסַײמינוס, ויש בה לשכת תעסוקה שמספקת עבודה רק לעובדי קבלן .האַײ בסורדים של הקיום לא נגמרים — ג'ולי אשתו עובדת כפקידת השמה בשירות התעסוקה ,ושולחת בלית ברירה מובטלים אל הקבלנים” .זו ההפרטה” ,הוא מקונן” ,שגמרה לנו את העיר”. בבחירות האחרונות הוא עשה ניסיון של הרגע האחרון לרוץ למועצת העיר עם רשימת ”אופק חדש” ,והשיג משהו כמו 200 קולות .המצע הפוליטי שלו תואם את המנהיגות החדשה של הדרום ,אנשים כמו אלי מויאל ,ראש עיריית שדרות .שילוב של מצע חברתי שמאלני ,סוציאליסטי במופגן ,ומצע מדיני ימני ,נגד ההתנתקות ובעד יד קשה כלפי הפלסטינים .הסתירה הזאת מגיעה לשיאה ביחס האמביוולנטי כלפי בנימין נתניהו, שר האוצר הכי ריאקציונרי ואנטי חברתי בשושלת ארוכה של שרי אוצר אנטי חברתיים .למרות הביקורת הקשה שיש לו כלַײ פיו ,אדרי עדיין מתקשה לקבל את האפשרות שנתניהו מאמין )המשך בעמוד (108
תגובה" :שמונה עובדי קבלן בלבד" )"למעט עבודות אשר מתבצעות בקבלנות"( דוברת מפעלי יםַײהמלח מוסרת: .1החל מיולי 2002אין החברה מעסיקה עובדים באמצעות קבלני משנה ,למעט שמונה עובדים בלבד כיום, בעלי תקופת העסקה קצובה )המהווים שישה פרומיל מהמועסקים בחברה ולמעט מספר עבודות אשר מתבצעות בקבלנות ,כגון הסעות ,ניקיון והסעדה(. .2הטענה כי להנהלת המפעל יש אינטרס להעסיק כמה שיותר עובדי קבלן בגלל עלותם הנמוכה והיעדר קביעות אינה נכונה .הקריטריונים נקבעים בהתאם למיומנויות הדרושות .העסקת קבלנים נעשית משיקולים ענייניים ומקצועיים .קבלת שירותים מקבלנים נבחנת לגופו של עניין ובין היתר מובאים בחשבון השיקולים הבאים :התמחות, התמקצעות ,איכות ,עמידה בלוחות זמנים ועלויות.
7 | 36ימים | ט"ו בסיון תשס"ד4.6.2004
.3קבלת שירותים מקבלנים שונים נהוגה ונפוצה בגופים כלכליים רבים אחרים בארץ ובעולם .בדרך זו החברה זוכה לקבל שירות אמין ומקצועי מחברות המתמחות ומתמקצעות בעבודות מיוחדות .כמו כן ,מדובר בדרך נוספת לשמור על חוסנה של החברה בשוק תחרותי קשה. החברה שוכרת את שירותיהם של עשרות קבלנים בתחומי עשייה שונים ,אשר מעסיקים מאות בודדות של עובדים. .4לגבי ההבדלים בין עובדי "דור א'" ו"דור ב'" :בחברה קיימים שני סוגים של הסכמי עבודה קיבוציים אשר נחתמו בהסכמה עם נציגות העובדים ועם הסתדרות הפועלים .כל עובדי מפעלי יםַײהמלח זוכים לשכר גבוה ולתנאי עבודה הולמים .ההבדלים בין הסכמי העבודה השונים נוגעים לתנאי ההעסקה .הסכם העבודה לגבי עובדי דור א' נחתם לפני שנים
רבות והוא חל על עובדי החברה הוותיקים ,אשר חלקם היו ממייסדיה ,ובהתחשב בסביבת עבודה לא קלה בסדום באותם ימים. .5בנוגע להוראה להוריד את אתר האינטרנט של ג'קי אדרי ,הנושא אינו מוכר לנו. לסיכום ,קונצרן כימיקלים לישראל ומפעלי יםַײהמלח בתוכו הנו המעסיק הגדול באזור הנגב שהינו אזור מוכה אבטלה ,המעסיק באופן ישיר כַײ 4,200עובדים ומספק תעסוקה לעשרות קבלנים וספקים שמעסיקים אלפי עובדים .חברת מפעלי יםַײהמלח מחויבת לרווחת אלפי בתי אב ולקהילה בנגב .את שניהם אנו עושים בתנאי תחרות עולמיים קשים ,ואנו שמחים וגאים במקביל לדאוג לרווחת הקהילה ולאפשר פרנסה ורווחה טובה לאלפי מועסקים.
ט"ו בסיון תשס"ד 7 | 4.6.2004 ימים | 37
שקרים שסיפרנו למשפחה שכולה )המשך מעמוד ( 26
סיור נוסף בפיקודו של סרן יגאל שני ממפקדת חיל האוויר, שיצא למתחם אלַײג'יראדי ,איתר כמה עצמות .בחוות דעתו של פרופ' היינריך קרפלוס מהמכון לרפואה משפטית נכתב כי ”בבדיקה נתברר שהרוב הגדול מהעצמות ללא ספק מבעל חיים, אך נמצאים חמישה רסיסים של עצמות ,קרוב לודאי מגולגולת, שעלולים להשתייך לשלד של בן אדם מבוגר .בנוסף נמצא רסיס של צלע ושני רסיסים מעצם ארוכה גדולה ,קרוב לוודאי מעצם הירך ,שאיַײאפשר לקבוע בביטחון על ידי הסתכלות אם מוצאם מבן אדם או בעל חיים גדול” .בסופו של דבר השרידים האלה לא הובאו לקבורה אלא נשמרו במכון לרפואה משפטית. בַײ 24ביולי 1968החליט סא”ל שאול גבעולי ,מפקד כוחות צה”ל באזור אלַײעריש ,לסגור את החקירה בפרשה” .בעקבות שיחה עם רס”ן ש' בןַײאלקנה” ,כותב גבעולי למפקד חיל האוויר” ,התברר כי נפתרה תעלומת היעלמות הגופה .הגופה הועברה מביר אלַײעבד למצרים עקב טעות של המצרים ,אשר חשבו אותו לטייס אמריקאי ,הן בגלל שמו הלועזי ,והן בגלל צבע שערו .בזאת הנני מפסיק את החקירה בנושא”. אלא ששום דבר לא נפסק .בחשאי ,עדיין בלי ידיעת המשפחה ,המשיך צה”ל לחפש את גופת הטייס הנעדר. החיפושים האלה לא התנהלו בלב שלם .בתגובה להחלטה להוציא משלחת חיפוש נוספת לאזור ההתרסקות ,כתב בַײ15 באפריל 1979הלל פלד מיחידת אית”ן )היחידה לאיתור נעדרים של צה”ל( לראש להק כוח אדם בחיל האוויר” :סרן ארנון לבנת קבור בכפר ויתקין .איני חושב שיש לבדוק איזה חלק מהגופה נמצא בקבר זה ,ואם חלקים אחרים נמצאים במקום אחר .כל חקירה מסוג זה תהיה מנוגדת לעצם מטרת איתור גופות חיילי ישראל אשר נפלו במלחמה ,והטיפול הנמשך בעניין זה גובל, לדעתי ,בחילול .לדעתי הסיכוי למצוא את יתר חלקי הגופה קלוש ביותר ,במקרה שיימצאו עצמות איזשהן ,תהיה בעיה של זיהוי ובכל מקרה יביא הדבר לסיבוכים גדולים יותר”. דעתו של פלד לא התקבלה .החיפושים נמשכו .באותה תקופה ,כאמור ,קובע קצין החיל בשמו של מפקד חיל האוויר כי אסור בתכלית האיסור לספר על הנושא למשפחה .עוד בנובמבר ,1981יותר מַײ 14שנים לאחר הנפילה ,כותב אל”מ יגאל שני לראש להק מודיעין בחיל האוויר )רלמד”ן( מזכר מפורט תחת הכותרת ”סרן לבנת ארנון )ז”ל( — חידוש חיפושים” .מזכר אחר בתיק עב הכרס מתאר ”מפגש אצל ראש אכ”א" באותו נושא מַײ .1988מתוך חלקי התכתובות ברור כי קיימים מסמכים נוספים המתייחסים למבצעי חיפוש אחרים ונוספים שנערכו אחרי לבנת .מהמסמכים עולה כי חייל צה”ל אף קיפד את חייו כשעלה על מוקש באזור בעת החיפושים. לאורך כל השנים רק אדם אחד התרעם על העלמת העניין מהמשפחה .בנובמבר 1982כותב סא”ל שמואל קופר ,ראש ענף קבורה ברבנות הצבאית ,במזכר פנימי סודי” :נקודה נוספת שאינה מניחה את דעתי היא כי החיפושים נערכים ללא ידיעת המשפחה הקרובה לחלל ,וקשה לשער את גודל התוצאות החמורות היכולות לנבוע במידה והמשפחה תגלה את הדבר”.
כ
אילו לא די בהלם שנחת על המשפחה כשגילתה שלמעַײ שה ספק אם שריד כלשהו מיקירם טמון בקבר שבכפר ויתקין ,ושכל השנים הסתירו ממנה חבריו של האב את האמת על החיפושים שעדיין מתנהלים אחריו ,באה התנהלותו המתנכרת והאטומה של מפקד חיל האוויר היוצא, סגן הרמטכ"ל האלוף דן חלוץ ,ונתנה לאחים לבנת שיעור חדש ,שלא הכירו ,על משפחת חיל האוויר. אחרי שמכתבם לחלוץ ,בבקשה להיפגש ולקבל הסברים בעל פה ,לא נענה ,שיתפו האחים לבנת בייסוריהם את האלוף עמוס ידלין ,מפקד המכללות של צה”ל ,שנשא בשורה של תפקידים בכירים בחיל האוויר .ידלין כתב ללבנת בתשובה: ”מדובר במכתב ]לחלוץ[ ראוי ,אמיתי וכואב עד שורשי הנשמה. אבל ...חבל לי שאתה מטיל על האלוף חלוץ ,איש ישר ,רגיש ומפקד שפיו ולבו שווים ,את המחדלים של אנשים שהיו בתפקידי מפתח כאשר חלוץ היה פרח טיס או טייס מילואים. אני משוכנע שמכתבך לא הגיע לשולחנו .מהיכרות עימו הוא היה עונה ומטפל באומץ וברגישות כמו שראיתיו מטפל בסוגיות רגישות אחרות”. אלא שחלוץ דווקא קיבל את המכתב .אביב לבנת שיגר אותו שוב ושוב ,באמצעות הדואר ובאמצעות שליחים .פעם אף בא בעצמו ללשכתו של מפקד חיל האוויר .רק אחרי שלושה חודשים ,בהתערבותו של האלוף ידלין ,השיב סגן אסף להב, קצין מטה מטעמו של חלוץ ,את התשובה המשונה הבאה” :אבקש להתנצל על התייחסותי החסרה באשר למכתבך .מיום הגעת מכתבך ללשכת מפקד חיל האוויר מבוצע הטיפול בפנייתך דרך ראש ענף נפגעים .מפקד חיל האוויר מעודכן באופן שוטף באשר להתקדמות הטיפול בנושאים שהעלית במכתבך .באם יימצא צורך במעורבות של מפקד חיל האוויר לשם קידום הטיפול בנושא ,תזומן פגישה בראשות מפקד חיל האוויר”. ראש ענף נפגעים בחיל האוויר ,סא”ל יוסי זלץ ,שעמד חסר
7 | 108ימים | ט"ו בסיון תשס"ד4.6.2004
אונים וחסר תשובות מול המשפחה הזועמת ,פנה בעצמו למפקד החיל וסיפר לו בשיחה סגורה על הכעס והמרירות כלפיו ,תוך שהוא מבקר את התנהלותו בעניין .למרות זאת התמיד חלוץ בסירובו .זלץ הודיע למשפחה ההמומה כי מפקד חיל האוויר לא ייפגש עימה .רק בשבוע שעבר התקיימה פגישה בין משפחת לבנת לבין הרב הצבאי הראשי ,תא"ל ישראל וייס. אביב לבנת ,אמר שם דברים קשים ,חלקם בהרמת קול ובבכי: ”לא האמנו לדבר כזה .מפקד חיל האוויר לא עונה ,לא עונה למשפחה שמפנה מכתב המנוסח ברגישות .שכחו את אבא שלנו בשטח .שכחו את הזיכרון שלו .אבא שלי נפל על חברות ,על חברות ,אתה מבין? בגלל זה הוא מת .בחור צעיר שכח לפתוח את הפצצות .הוא סיכן את כולם .חוזרים אחורה ,הוא פקד ,כדי שהצעיר יזרוק את הפצצות”. הרב הצבאי הדגיש בדבריו כי הוא מבקש מהמשפחה לעשות הפרדה בין הכעסים כלפי חיל האוויר ובין התנהלות הרבנות. על חיל האוויר אמר” :זה פשוט נשגב מבינתי .מרגע שאירוע כזה מתרחש אני פשוט יושב עם המשפחה לשיחה הכי כואבת בעולם ,אבל בסופו של דבר הכי מרפאה בעולם .היא נותנת את כל התשובות לכל השאלות בשידור ישיר בזמן אמת ויודעת לשים את המחסום שם ,ולא 37שנים מאוחר יותר” .וייס סיפר על התנהלות הרבנות בטרגדיות האחרונות של עזה ועל השקיפות המלאה שהנהיג כלפי המשפחות המעוניינות במידע. הרב וייס אמר כי על פי כללי הזיהוי שהיו במלחמת ששת הימים ,קיימת סבירות גבוהה כי חתיכת הברך שנמצאה באזור הנפילה והובאה לקבורה בתוך הארון הריק אכן שייכת לסרן לבנת )זאת למרות שמהמסמכים בתיק לא עולה כלל כי החלק הזה אפילו הועבר לבדיקה פתולוגית כלשהי( .מבחינה הלכתית ,הסביר הרב ,זה מספיק לצורך קבורה ,כל עוד ברור שהמערכת עשתה את מרב המאמצים להשיג את שאר חלקי הגופה .מצב זה מכונה בהלכה ”נתייאשו מלקוברו” .באותו אופן ,הסביר הרב ,הוא עסק לאחרונה בפרשה שבה הובא לפני שנים לקבורה כיסא מפלט של טייס ,מוכתם בדמו וזהו .רק הכיסא ,בלי כל פרט אחר .הרב סיכם” :חלוץ עדיין חייב לכם תשובות .נכון שהוא לא מפקד חיל האוויר אבל הוא עדיין סגן רמטכ”ל ומעמדו בכיר ביותר ,והפינה הזאת צריכה להיות נקייה מבחינתו”. אביב” :אני הייתי גיטריסט בתזמורת חיל האוויר .הופעתי בכל בסיסי החיל עם התזמורת ,ניגנתי בכל הקוקטיילים המפוארים ,עמדתי מאחורי מפקד החיל וניגנתי בתרועת הכניסה כשהוא הגיע לאולם .הופעתי עשרות פעמים בבסיס תלַײנוף בו נולדתי .אחרי השחרור מהצבא הופענו ,אריק ואני, אינספור פעמים בפני חיל האוויר ,הוזמנו וניגנו במסיבת הפרידה מאיתן בןַײאליהו וכניסתו לתפקיד של חלוץ ,עמדנו בקשר הדוק עם החיל בפרויקטים שונים ,סייענו ליתומים של החיל ,פעלנו באמת מתוך תחושה של אחווה וקרבה אמיתית והם פשוט בהתנהגות הזו ירקו לנו בפנים”. מרגישים פראיירים? ”ממשַײממש לא .אלו שני דברים נפרדים .כשאתה עושה משהו מהלב ,ומתוך נתינה ,ואנחנו עוסקים בהרבה פעילויות כאלה במסגרת הקרן והמוזיקה ,אנחנו אף פעם לא מצטערים”. בעצם אולי מדובר ברצון טוב של אנשים בצה”ל לחסוך מכם את הכאב ,לשקר לכם קצת כדי שלא תחשבו על מה שקרה לגופה ,ובסוף ,בגלל שחיטטתם יותר מדי ,נודע לכם מה שלא היה אמור להיוודע לעולם? "בגיל 18מדינת ישראל חשה שאני מספיק בוגר כדי לגייס אותי לצה”ל ,והנה נודע לי שבדיוק באותו זמן ,ממש בחודש הגיוס שלי ,מתנהל עוד מסע חיפושים כדי לגלות את גופתו של אבא .מדוע אני לא מספיק בוגר כדי שיספרו לי את האמת, אפילו אם נניח שאני מקבל ,ואני לא ,את השקר שהוליד את הפרשה הזאת כולה? ארגון המתנהל תחת הסיסמה של 'משפחה' ,צריך לדעת מה קורה במשפחות הכי טובות כשמכניסים אליהן חוסר כנות ושקרים”. אז מה בעצם אתם רוצים? "כתבתי במכתב לחלוץ שלא חשוב לנו איפה אבא שלנו נמצא .אנחנו באמת תופסים אותו כנמצא בשמים .אנחנו לא עוסקים בגופה ,אנחנו עוסקים במורשת .המורשת אינה הגופה. מורשת זה מה שהיה בתוך הגוף .הרעיונות ,הרגשות ,איך הבן אדם חי ומה שהוא נתן והשאיר לפקודים שלו .אין מישהו שפגש את ארנון ולא זוכר אותו בתור אדם מיוחד שהעניק בלי סוף לכל הסובבים אותו .הוא היה חבר בנשמה ואת החבר הזה שכחו. אני חושב שאם מפקד חיל האוויר לא ענה לי על מכתב כזה ,הוא לא יודע איך להתמודד עם שכול באמת .הרי זה לא רק השכול הפרטי שלי או של אריק או של אמא .אנחנו ,כולנו ,עם שכול. ”מפקד חיל האוויר היה פרח טיס אז ,כמו שיש היום פרחי טיס במסלול ,כשהוא מפקד חיל האוויר ,והגלגל ממשיך להתגלגל ,אלא שחלק מהאנשים אובד בדרך .וחובה על כולנו לזכור שגם הם הניעו את הגלגל .האנרגיה שלהם עדיין בתוך תהליך התנועה .אסור לנו לנצל אותם .אפילו שהם מתים .זו המורשת .לזכור אותם בתוך החיים .ולא רק ביום אחד בשנה”¬ .
גבור מעמד הפועלים )המשך מעמוד (36
בעומק לבו באמת ובתמים בקפיטליזם ,בהפרטה פרועה ,ביציַײ רת מעמדות של עובדים זמניים ובפגיעה במעמדות החלשים. אולי בלבו הוא מרקסיסט ,אבל הוא מצהיר על תפיסת עולם של הפרטה ופגיעה בעובדים מאורגנים במילים ברוַײ רות מכל אלה שלפניו. ”כן” ,אומר אדרי בצער” ,הוא עושה כאן משהו מסוכן מאוד. נראה לי שהוא מנסה לשדרג את עצמו לכיוון של הכלכלה העולמית ,וזה יוצא על חשבון אוכלוסיות גדולות בחברה הישַײ ראלית .דבר אחד ברור לי ,ואני יודע שבסופו של דבר יבינו כולם :אם יש דבר גרוע במדינת ישראל ,יותר מהטרור ויותר מהכל ,זה עובדי הקבלן .זה החור השחור שמאיים על הכלכלה הישראלית ,על החברה ועל העתיד של כולנו”. הכוונה היתה טובה ,להעלות רווחיות ,להביא צמיחה למשק שתעזור לכולם ,לא? ”אני משווה היום את ההפרטה במדינת ישראל לפלאפון. אנחנו מדברים עם משהו שמקרין לנו לתוך המוח ,ואף אחד עוד לא יכול לדעת מה הנזק שנגרם לנו .יכול להיות שעוד עשרים שנה ניקח את הטלפונים האלה ונשבור אותם ,כי הם הרגו לנו חצי עולם .גם ההפרטה כשיצאה לדרך אף אחד לא ידע איזה נזק תגרום ,אבל זה לפחות כבר ברור היום”. מי כן יכול היה לראות? ”אני .דימונאים ,אנשים שגדלו בדימונה .אנשים שראו והַײ בינו מה עומד לקרות .בדימונה לקחו מפעל ממשלתי שהוא מחצב של מדינה — לא שירות ,אלא מחצב — והעבירו לבנאדם אחד את היכולות לנהל ולקחת את הרווח .קשה להבין למה, ממתי משהו שלי ושל כולנו נהיה רק שלו .האיש הזה ,ברור שלא יקרין את הרווחים שלו בחזרה על העיר ,אלא רק לבנק שלו או שבכלל לעסקים שלו בחו”ל .זו תמצית הטירוף .אני מאוד מזדהה היום עם אנשי הנמל באשדוד ,עם ההפרטה שהוַײ לכים לעשות להם .על גופי אני מרגיש אותה .הם אומרים שאין פה עובדי קבלן ,אבל הנה אני פה — עובד קבלן בשר ודם”. אם היה לו גב פיננסי ,הוא אומר ,כבר היה מצליח לאגד את העובדים הבלתי מאוגדים .בינתיים הוא מנסה להציף אותם באיַײ נפורמציות דרך האתר ודרך טור בעיתון המקומי” .הכוח הגדול של כי”ל” ,אומר אדרי” ,זה בחוסר רצון של העובדים לנבור בדבַײ רים האלה ,ואני בא וזורק להם בפנים את העובדות :למשל שמשַײ פחת עופר לווה מיליוני דולרים מהבנקים .ואז אנשים באים אליי ברחוב ושואלים' :תגיד ,למה נותנים הלוואה להם ולא לי? במה הוא יותר טוב ממני?' העניין שלי זה להסביר לעובדים שההפרטה לא טובה ,גם לא לאנשי דור א' ,שמרגישים כרגע כאילו הם על הגג של העולם .הם צריכים להבין דבר פשוט :אם חברה מרוויחה 145מיליון דולר ,ורובם הגדול הולך לאדם אחד ,והם קיבלו 30 אלף שקל החודש ,אז או שהם היו צריכים לקבל הרבה יותר או שאולי היו צריכים לקבל פחות ,אבל מחולק ליותר עובדים .בכל אופן ,לאן הכסף הזה הלך? אתם אמורים לדעת ,אתם דור א'!” אתה כועס עליהם? ”כן ,אני כועס .זה שהוא דור א' ומבוסס כלכלית ,לא צריך לסנוור את עיניו ממשמעות התהליך הסופי של ההפרטה .הם צריכים להבין שצורת ההתנהלות שלהם היום תפגע אולי לא בהם ,אבל בעתיד של העיר ושל הילדים שלהם .יש להם ועד עובדים טוב ,מוכשר ,שפועל בשבילם ,אבל אם יתעלו לרגע, הם יראו שצריך לחשוב גם קדימה .אם בדימונה הפערים יגדַײ לו ,גם העשיר ישלם מחיר בסוף .אנחנו כמו בתקופת הפאודַײ ליזם עכשיו ,אבל שלא יטעו — הם לא האצילים .באו ומצאו איזה אציל ,נתנו לו את כל כי”ל ,ואנחנו כולנו הווסלים שלו”. היה לך קשה לקבל את זה שבסופו של דבר ,אחרי כל השַײ נים והניסיונות להתרחק מזה ,נהיית בעצמך עובד קבלן? ”זה קשה ,אבל הגעתי לשם אחרי משברים כל כך קשים ,שאני יודע היום להתמודד עם זה .אותי למשל אף אחד לא ישפיל .כשאַײ ני רואה עובד אחד אצלנו ,מבוגר מאוד ,מרים פחי אשפה ענקיים ורץ כל היום ,כי הוא פוחד שיוציאו אותו לפנסיה ,למרות שהוא כבר צריך להיות שם ,אבל אז לא תהיה לו שום הכנסה ,אני אומר לחבר'ה שלי ,תעזבו כבר ותלכו לחפש לכם עבודה עם עתיד .האיש הזה אמור לשאוף לצאת לפנסיה ,אבל הוא יודע שלא מחכה לו כלום”. אתה פוחד להגיע למקום הזה? ”בטח ,מה ,אם אני יכול לראות את התמונה ולדבר עם אחַײ רים ,אני הראשון שפוחד .אני מכין את עצמי כלכלית ,מה שלאחרים אולי יותר קשה לעשות ,אבל הסכנה שמרחפת על כל העיר הזאת מרחפת גם עליי”. מה החלום שלך? ”בדיוק כמו החלום של אבא שלי :אני רוצה לגדל נכדים בדימונה .רוצה שהילדים שלי ירצו לגור כאן ,לידי”. והם רוצים? ”לא .וזה שובר לי את הלב .חבל שעובדי דור א' לא מבינים שאם ימשיכו ככה ,גם הילדים שלהם לא ירצו לגור פה .שמי שלקח את הזהב הלבן ,לקח אותו מכולנו ,והבחור המוכשר מההנהלה מסַײ תכל רק על הגרפים של סוף הרבעון ,לא עשרים שנה קדימה .שלא רק אנחנו והילדים שלנו — גם הילדים שלהם יהיו עובדי קבלן”0 .