BarCol

‫ניסן ה'תשע"ג‬

‫מגזין רשת בר‪-‬כל‬

‫‪l‬‬

‫גליון מס’ ‪23‬‬

‫‪l‬‬

‫מחיר ‪ 12‬ש"ח‬

‫שולחן מלכים‬

‫‪5‬‬

‫מדורים‪ ,‬כתבות‬ ‫ומאמרים מרתקים‬

‫חינם!‬

‫גיליון נושא‬

‫‪₪‬‬ ‫ת בר‪-‬כל‬ ‫קוחו‬ ‫לל מעל ‪ 150‬‬ ‫בקניה‬

‫תוספת לחג‬ ‫מוסף סיפורים‬ ‫למבוגרים ולילדים‬ ‫הירחון טעון גניזה‬

‫‪5‬‬

‫חירות עולם לעם עולם צ‪ .‬ורנר‬ ‫לילות סדר הסטוריים שלא יישכחו‬ ‫ליל החירות הרה"ג רבי אליקום דבורקס‬ ‫בנתיבי מנהגי החירות‬

‫‪10‬‬

‫וורטים על סדר הסדר צ‪ .‬ורנר‬

‫‪16‬‬

‫מנהג בישראל ו‪ .‬פנקס‬ ‫מנהגי סדר מסורתיים מכל תפוצות ישראל‬

‫סדר החינוך הרה"ג רבי ירחמיאל קראם‬ ‫מסכת חינוך ילדים משולחן הסדר‬

‫חותמת השבת ח‪ .‬ליברמן‬ ‫מסמך מטלטל שחובה לדעת!‬

‫‪37‬‬

‫סעודת חג עם צוות מקצועי‬

‫‪12‬‬ ‫‪24‬‬

‫‪20‬‬ ‫סוד ייצור ‪ -‬ה‪ .‬רינג‬ ‫‪30‬‬ ‫מתארגנים ‪ -‬י‪ .‬זלץ‬ ‫נפש בריאה ‪ -‬י‪ .‬בלומנטל ‪34‬‬ ‫קופה רושמת ‪ -‬ח‪ .‬פרידמן ‪43‬‬ ‫‪44‬‬ ‫תקשורת קונה ‪ -‬מ‪ .‬גנץ‬ ‫‪54‬‬ ‫תוצרת דבר‪-‬טיב‬ ‫בשער‪ :‬היין העולה על שלחן מלכים‪...‬‬

‫מדורים‬

‫‪26‬‬

‫שולחן מלכים ד‪ .‬דויד ול‪ .‬כגן‬ ‫סדנת קיפולי מפיות לחג‬

‫תוכן העניינים‬

‫גליון נושא ‪ -‬שולחן מלכים‪ ,‬פסח ה'תשע"ג‬

‫עם נ‪.‬הררי ומ‪ .‬וקסברגר ‪48-50 - - - - - - - - - - - - - - - - - - -‬‬ ‫הירחון טעון גניזה‬

‫אתגרים מהנים סביב השולחן‬

‫י‪ .‬גלאי ‪52-53 - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - -‬‬

‫מוסף סיפורי חג למבוגרים ולילדים‬

‫המערכת‬

‫עם הסופרות‪ -‬מ‪ .‬קינן‪ ,‬ש‪ .‬שוורצמן‪ ,‬ר‪ .‬פס‬ ‫ח‪ .‬אופק‪ ,‬פ‪ .‬גפן‪ ,‬מ‪ .‬גולשבסקי ‪58-82 - - - - - - - - - - - - - - - -‬‬ ‫מנכ"ל‪ :‬הרב מנחם כרמל‬ ‫עורכת‪ :‬ר‪ .‬יהלום‬ ‫גרפיקה ועיצוב‪ :‬ישראל אלי‬ ‫מו"ל‪" :‬בר‪-‬כל" רשתות בע"מ‬

‫‪|2‬‬

‫רח' שלמה המלך ‪ 8‬בני ברק ‪5155201‬‬ ‫טלפון‪ 03-6718636 :‬פקס‪03-6197458 :‬‬ ‫דוא"ל‪barton@barcol.co.il :‬‬ ‫אין המערכת אחראית לתוכן המודעות‪.‬‬

‫© כל הזכויות שמורות‪.‬‬ ‫אין לצלם או להעתיק‬ ‫ללא אישור בכתב מהמו"ל‪.‬‬ ‫כתבי יד לא יוחזרו‪.‬‬

‫ברתון ‪ -‬ירחון רשת ברכל‬

‫ליל הסדר מהווה בית ספר לכל‬ ‫השנה כולה‪ .‬בכל מהלכיו וסדריו‪ ,‬גדוש‬ ‫הוא במסרים עצומים ועמוקים לכל‬ ‫בן לעם היהודי‪ .‬בלילה זה מתייסדת‬ ‫האמונה‪ ,‬מתהדק הקשר בינינו לבין‬ ‫בוראנו שהוציאנו ממצרים ובחרנו‬ ‫לעם‪ ,‬ונכרתת ברית עולם עם חירות‬ ‫הנפש הנצחית שלנו‪.‬‬ ‫ליל הסדר‪ ,‬הוא מעין סעודה שאותה‬ ‫עורך בעל הנס‪ ,‬כדי להודות על‬ ‫הגאולה משעבוד מצרים‪ .‬כשם שמביא‬ ‫הקרבן מספר ומפרט בפני המסובין‬ ‫את אשר עשה עימו ה'‪ ,‬כך אנו מספרים‬ ‫את סיפור יציאת מצרים‪ ,‬כאשר מצה‬ ‫ומרור מונחים לפנינו‪ ,‬והסיפור הוא‬ ‫שירת המזמור שלנו לקל מושיענו‪.‬‬ ‫בלילה זה מתחזק בקרבנו יסוד‬ ‫ההכרה בתלותנו המוחלטת באבינו‬ ‫שבשמים‪ ,‬והבנה זו מועברת לבנים‬ ‫במצוות הסדר 'והגדת לבנך'‪.‬‬ ‫מעניין להתבונן בשוני המהותי‬ ‫וההשקפתי המזדקר ועולה בליל קדוש‬ ‫זה בין עמנו לבין שאר גויי הארצות‪.‬‬ ‫עמנו מציין את חג חירותו בניגוד גמור‬ ‫לאופן שבו מציינים הגויים את חג‬ ‫חירותם ועצמאותם‪ .‬אלו מדגישים את‬ ‫כוחם וגבורתם ומהללים את יכולתם‪,‬‬ ‫ואנו ‪ -‬מואסים בהשקפת 'כוחי ועוצם‬ ‫ניסן ה'תשע"ג ‪ -‬גליון מס' ‪23‬‬

‫ידי' ומייחסים את כל ישועתנו‪ ,‬בכל עת‬ ‫ובכל שעה‪ ,‬אך ורק לבורא העולם‪.‬‬ ‫בגיליון שלפניכם העלינו על הסדר‬ ‫את ליל הסדר‪ .‬הלילה המקודש‬ ‫והמרומם שבחג‪ ,‬העמוס תובנות‬ ‫ומתווה מסילה בחייו של יהודי ‪-‬‬ ‫בדרכו לחירות אמתית‪.‬‬ ‫הדפים הבאים פורשים אופקים‬ ‫נרחבים בלילה הגדול‪ .‬חלקם אופקי‬ ‫חינוך ומסורה‪ ,‬חלקם מנהגים בהלכה‬ ‫ומסורת מדור לדור‪ ,‬וחלקם הרחבת‬ ‫אופקים לעבר ההיסטוריה הקרובה‬ ‫והרחוקה יותר‪ ,‬המעניקה את כתר‬ ‫החירות לבני העם היהודי בכל מקום‬ ‫ובכל זמן‪ .‬מקום מיוחד הוקדש‬ ‫לעקרת הבית בגיליון‪ ,‬עם כללי עבודה‬ ‫מנחים‪ ,‬טיפים‪ ,‬מתכונים ייחודיים ואף‬ ‫עריכת שולחן הסדר במבחר סגנונות‬ ‫פרקטיים‪ .‬בסיומו של המקבץ תיהנו‬ ‫ממוסף סיפורי חג עשיר למבוגרים‬

‫דבר המערכת‬

‫בית ספר לכל השנה‬

‫ולילדים ממיטב הסופרות‪.‬‬ ‫רשת בר כל מלווה אתכם בכל ימי‬ ‫המועד‪ ,‬החל מההכנות והקניות במדפי‬ ‫הרשת‪ ,‬ועד לסיומו של החג ‪ -‬עם‬ ‫גיליון תוכן עשיר ומרומם‪.‬‬ ‫אנו מאחלים לכל לקוחותינו חג‬ ‫חירות כשר ושמח‪ ,‬ולשנה הבאה ‪ -‬בני‬ ‫חורין‪.‬‬

‫מערכת ברתון‬

‫|‬

‫‪3‬‬

‫‪|4‬‬

‫ברתון ‪ -‬ירחון רשת ברכל‬

‫חירות‬ ‫עולם‬ ‫לעם‬ ‫עולם‬ ‫גם במצור‪ ,‬בשבי ובניכר ‪-‬‬ ‫לא ויתר עמנו על חירותו‬ ‫הנצחית‬ ‫לילות סדר מרטיטים‬ ‫שנחגגו במסירות נפש‬ ‫בתוככי המחנה ברגן‪-‬בלזן‪,‬‬ ‫במעמקי מחנה עבודה רוסי‪,‬‬ ‫ברובע היהודי המסוגר‪,‬‬ ‫בשבי הסורי הקשוח וגם‬ ‫ בבדידות בלב אנגליה‪,‬‬‫מגלמים את דמותו‬ ‫המופלאה של בן החורין‬ ‫היהודי‪ ,‬בכל מקום ובכל זמן‬ ‫יסופר לדור‬ ‫צ‪ .‬ורנר‬

‫ניסן ה'תשע"ג ‪ -‬גליון מס' ‪23‬‬

‫|‬

‫‪5‬‬

‫ליל התקדש החג‪ .‬דומיה חגיגית יורדת על הרחובות‪ ,‬ומבעד לחלונות המבהיקים‬ ‫מתחילים להסתלסל ניגוני הפסח‪ .‬קולות דקיקים של "מה נשתנה"‪ ,‬קולות עמוקים‬ ‫המספרים ב"יציאת מצרים" וקולות נלהבים של ‪"-‬והגדת לבנך"‪ ...‬קדושת הלילה‬ ‫חופפת על בתי ישראל‪ ,‬ויהודים בכל מקום שהם‪ ,‬מסבים לשולחן הסדר‪.‬‬ ‫בכל התקופות ובכל הזמנים לא ויתרו בני עמנו על ליל האמונה‪ ,‬לילה בו מכריזה‬ ‫ובוקעת הקריאה מעומק נשמת היהודי‪'-‬אני הוא בן החורין האמתי!'‬

‫בארץ ניכר‬

‫אנגליה‪ ,‬שנת תשט"ז‪ .‬מונית נעצרת ליד‬ ‫יהודי מבוגר בעל חזות מרשימה‪ .‬היהודי‬ ‫פונה אל נהג המונית באנגלית משובשת‬ ‫ומבקש להכניס אל הרכב דלי גדול מלא‬ ‫במים וכמה חבילות‪ ...‬הנהג מסרב לבקשה‬ ‫המוזרה‪ ,‬מסובב את ההגה ונוסע מן המקום‪.‬‬ ‫מי הוא היהודי המסתובב בלונדון בערב חג‬ ‫הפסח עם מים ומצות בידיו?‬ ‫היה זה באחת הנסיעות הראשונות‬ ‫של רבי שלום שבדרון לאנגליה‪ .‬מארחיו‪,‬‬

‫‪|6‬‬

‫השיגו עבורו דירה‬ ‫ריקה בבנין גדול על‬ ‫מנת שיוכל לחגוג‬ ‫שם את ליל הסדר‬ ‫ביחידות‪ ,‬כרצונו‪.‬‬ ‫בבוקרו של יום י"ג‬ ‫ניסן החל רבי שלום‬ ‫לנקות ולהכשיר‬ ‫את הדירה לפסח‪.‬‬ ‫עד לשעות הערב‪,‬‬ ‫פינה את החמץ‬ ‫ובדק את הדירה‪ .‬ואז יצא לרכוש כלי למים‪.‬‬ ‫רבי שלום הקפיד להכין מים מראש‪ ,‬מערב‬ ‫החג‪ ,‬לכל החג‪ .‬הוא השיג דלי גדול ומילא‬ ‫אותו במים‪.‬‬ ‫למחרת‪ ,‬ישב רבי שלום ללמוד עד‬ ‫התקדש החג‪ .‬אולם‪ ,‬שעות ספורות לפני‬ ‫החג‪ ,‬התברר לו כי היהודים המתגוררים‬ ‫בבנין נסעו לחג‪ ,‬ולמעשה הבנין כולו ריק‬ ‫למעט גויה אחת המתגוררת בדירה בקומה‬ ‫העליונה‪ .‬רבי שלום שהתרחק מאוד‬ ‫מחשש ייחוד‪ ,‬לא היסס‪-‬הוא נטל ביד אחת‬

‫את המצות והיין וביד השניה את הדלי‬ ‫הכבד עם המים שהכין‪-‬וכך יצא אל הרחוב‬ ‫הסואן והזר‪.‬‬ ‫שעה ארוכה נדד רבי שלום וחיפש בית‬ ‫יהודי לחוג בו את יום טוב של פסח‪ .‬אך לאן‬ ‫שהגיע רבי שלום‪ ,‬נרתעו בעלי הבית מן‬ ‫המצות שבידיו וסירבו לארחו‪ .‬רבי שלום‬ ‫אכל מצות מכונה‪ ,‬ואילו הם‪-‬בשבילם זה‬ ‫כמעט חמץ‪ ...‬כך נקפו הדקות‪ ,‬ורבי שלום‬ ‫עודו עומד ברחובה של עיר אובד עצות‪.‬‬ ‫הוא קנה קלח חסה ממוכר מקומי ותהה מה‬ ‫יעשה עכשיו‪.‬‬ ‫בודד ועייף‪ ,‬כשבידיו דלי כבד‪ ,‬ניסה רבי‬ ‫שלום לעצור מונית שתסכים להוביל אותו‬ ‫עם החבילות והמים שבידיו‪ .‬את כתובת‬ ‫מארחיו‪-‬לא ידע‪ ,‬ואת הרחובות‪-‬לא הכיר‪.‬‬ ‫לבסוף‪ ,‬ניאות יהודי עני אחד‪ ,‬להכניסו‬ ‫לביתו‪ ,‬בתנאי שלא יסב אתו לשולחן הסדר‪.‬‬ ‫זכה רבי שלום באותה שנה לחגוג את ליל‬ ‫הסדר מתוך מסירות נפש‪ ,‬בלי לוותר על‬ ‫הנהגותיו וחומרותיו המיוחדות‪.‬‬

‫ברתון ‪ -‬ירחון רשת ברכל‬

‫מזון‪ .‬בכל רחבי יפן‬ ‫שרר משטר צנע‬ ‫קפדני וניתן להשיג‬ ‫מזון על ידי תלושים‬ ‫מוקצבים בלבד‪.‬‬

‫בפאתי קדם‬

‫פאתי מזרח אסיה‪ ,‬אדמה אשר לא הכירה‬ ‫מדרך רגל יהודית‪-‬זכתה לעדנה‪ ,‬ובמשך‬ ‫תקופה קצרה‪ ,‬פרחה ולבלבה בקרבה‬ ‫קהילה יהודית ייחודית‪ .‬בשנת תש"א‬ ‫התגלגלה ישיבת מיר לקובה שביפן וקבעה‬ ‫שם את מושבה‪.‬‬ ‫לאחר קשיי ההתאקלמות הראשונים‬ ‫עמדה בפני בני הישיבה בעיה חמורה‪-‬‬ ‫כיצד יחוגו את הפסח הקרב ללא מצות‪ ,‬יין‪,‬‬ ‫הגדות ושאר צרכי החג‪ .‬לא זו בלבד שהיו‬ ‫אי יהודי בודד וחרד על נפשו בקרב מיליוני‬ ‫גויים‪ ,‬נוספה גם צרת המחסור במוצרי‬

‫בשבי האויב‬ ‫רבי נוח הרץ‪ ,‬הרגיש אף הוא על בשרו‬ ‫גלות מהי‪ .‬על בשרו‪-‬תרתי משמע‪ .‬הרב‬ ‫הרץ נלחם כטייס במלחמת יום הכיפורים‪.‬‬ ‫המטוס בו טס ספג פגיעה ישירה מטיל‬ ‫והוא צנח מגובה רב לאדמת האויב‪ .‬הרב‬ ‫הרץ איבד את ההכרה ומשהתעורר מצא‬ ‫עצמו בבית חולים סורי כשרגלו קטועה‪.‬‬ ‫ביומן שכתב בכלא והצליח להבריח‬

‫ניסן ה'תשע"ג ‪ -‬גליון מס' ‪23‬‬

‫כאן התגלתה‬ ‫האחווה היהודית‬ ‫החובקת זרועות‬ ‫עולם‪ .‬משלוח ענק‬ ‫של מצות ומצרכי‬ ‫מזון נשלח מלוס‬ ‫אנג'לס באניה פרטית תמורת סכום כפול‬ ‫ומכופל‪ ,‬ויומיים לפני החג‪ ,‬נשמו כולם‬ ‫לרווחה‪ ,‬בפרוק הסבלים את המסע בחופי‬ ‫העיר‪.‬‬ ‫לעזרתם של תלמידי הישיבה נרתם‬ ‫פרופסור יפני‪-‬חסיד אומות העולם‪ ,‬אשר‬ ‫לקח על עצמו לדאוג לכל צרכי החג‪ .‬הוא‬ ‫דאג לאישור שחיטת בשר והשיג עבורם‬ ‫תלושים לענבים ליצור יין לארבע כוסות‪,‬‬ ‫הישגים חריגים במיוחד‪ ,‬במחסור החריף‬ ‫ששרר בעקבות המלחמה‪ .‬הפרופסור היפני‬ ‫אף יזם הדפסת הגדות לפסח במהדורה‬ ‫מיוחדת! (כעבור זמן זכה להתגייר ולהיכנס‬ ‫תחת כנפי השכינה)‪.‬‬

‫לארץ הוא מתאר את‬ ‫ההכנות לפסח ואת‬ ‫ליל‪-‬הסדר בשבי‪.‬‬ ‫שלושה שבועות‬ ‫לפני פסח התחילו‬ ‫השבויים לחשוב‬ ‫מה צורה תהיה‬ ‫לחג החירות בשבי‪.‬‬ ‫השבויים נחלקו‬ ‫בדעותיהם אם‬ ‫לאיים על הסורים‬ ‫בשביתת רעב על מנת שיספקו להם‬ ‫מצות לפסח‪ .‬לאחר דיונים ארוכים נפתרה‬ ‫הבעיה‪ .‬הסורים העבירו לשבויים חבילות‬ ‫שנשלחו מארץ ישראל ובתוכם גם ציוד‬ ‫לפסח‪ :‬מצות‪ ,‬חרוסת‪ ,‬תשמישי קדושה‬ ‫ואפילו הגדות‪.‬‬ ‫השבויים התכוננו לפסח כמיטב יכולתם‬ ‫וידיעתם ביהדות‪" :‬הרגשנו צורך להיות‬ ‫מחוברים ליהודים בכל העולם"‪ .‬הם הכינו‬ ‫מקהלה של שירי החג‪ .‬מינו אחראים‬ ‫לקריאת הגדה ואף קמצו ממזונם ושמרו‬

‫אותו ליל סדר היסטורי של פסח תש"א‬ ‫היה תופעה חד‪-‬פעמית בעיר קובה וביפן‬ ‫כולה‪ .‬אלפי יהודים הסבו לסדר‪ .‬השולחנות‬ ‫היו ערוכים בהדר רב‪ ,‬ושפע האוכל‬ ‫בעיצומם של ימי המחסור והצנע השלים‬ ‫את השמחה‪ .‬המסובים עסקו ברגש בסיפור‬ ‫יציאת מצרים והוסיפו להודות על הניסים‬ ‫הפרטיים להם זכו ביציאתם מארצות‬ ‫השעבוד‪ ,‬ומבית העבדים הסובייטי‪ ,‬לדרור‬ ‫העולם החופשי‪.‬‬ ‫ליל סדר מיוחד נוסף‪ ,‬נערך באותה‬ ‫תקופה ביפן‪ .‬במהלך המלחמה נפלו בשבי‬ ‫היפני למעלה מאלף חיילים יהודיים‬ ‫שנלחמו בחזית הרוסית‪ ,‬ונכלאו במחנות‬ ‫מעצר ביפן‪ .‬בעוד כלל השבויים סבלו‬ ‫מתנאים קשים ואכזריים‪-‬התייחסו היפנים‬ ‫בכבוד ובאדיבות אל החיילים היהודיים‪.‬‬ ‫במכתב ששלח אחד החיילים השבויים אל‬ ‫ועד קהילת שנחאי‪ ,‬הוא מתאר את ליל‬ ‫הסדר הייחודי שערכו במחנה‪" .‬הם נוהגים‬ ‫בנו כבוד שקשה להבינו"‪ ,‬כתב‪ .‬הוא מספר‬ ‫כי מפקדי המחנה התירו להם לאפות מצות‬ ‫ואף סיפקו להם קמח לשם כך‪ .‬גם יין ושאר‬ ‫צרכי הסדר הועברו להם באישור מיוחד מן‬ ‫הקהילה היהודית הקטנה באזור‪.‬‬

‫בצד על מנת להשביח את האוכל בחג‪.‬‬ ‫בליל התקדש החג‪ ,‬התהדרו השבויים‬ ‫בבגד החגיגי ביותר שעמד לרשותם‪-‬‬ ‫חולצה לבנה מהבית! במשך שלוש שעות‬ ‫הסבו השבויים לשולחן הסדר ומילאו פיהם‬ ‫שיר והלל‪ ,‬לתדהמתם של השובים‪ .‬כפי‬ ‫שכתב הרב הרץ‪ :‬הסורים פתחו את הדלת‬ ‫מספר פעמים במשך הערב‪ .‬מתקשים‬ ‫להבין איך אפשר לשמוח בשבי‪ .‬הם לא‬ ‫ידעו שאפשר להיות בן חורין גם מאחורי‬ ‫הסורגים‪ ,‬בכלא אלמאזה בדמשק‪.‬‬ ‫באותו ליל הסדר בער הניצוץ היהודי‬ ‫בליבותיהם של החיילים שרובם היו‬ ‫רחוקים מקיום תורה ומצוות‪ .‬לאחר שנים‬ ‫שב הרב הרץ בתשובה וזכה להיות לבן חורין‬ ‫אמיתי‪ .‬וכפי שהוא מגדיר זאת‪" :‬החרות היא‬ ‫החופש לבחור למה להשתעבד"‪.‬‬ ‫שנזכה כולנו וכל אחינו בית ישראל‪,‬‬ ‫להסב השנה מתוך חירות הגוף וחירות‬ ‫הנפש‪.‬‬

‫|‬

‫‪7‬‬

‫בגיא צלמוות‬

‫היה זה מספר שבועות לפני חג הפסח‬ ‫כאשר הגיע טרנספורט חדש למחנה‬ ‫'ברגן‪-‬בלזן'‪ .‬בין האסירים החדשים נמנו‬ ‫מספר רב של חסידים בעלי נתינות זרה‪.‬‬

‫אך הגיעו הללו‬ ‫למחנה וכבר אזרו‬ ‫עוז לעמוד על קיום‬ ‫המצוות‪ .‬קבוצה‬ ‫של שבעים איש‬ ‫מהאסירים‪ ,‬חתמה‬ ‫על עצומה אל מנהל‬ ‫המחנה‪ ,‬וביקשה‬ ‫כי חלף מנת הלחם‬ ‫לשבוע של פסח‪-‬‬ ‫יקבלו קמח על מנת לאפות‬ ‫לעצמם מצות‪ .‬בראשות הקבוצה עמד‬ ‫הרבי מבלוז'וב‪-‬רבי ישראל שפירא‪ .‬כל‬ ‫אחד מבין שבעים האנשים חתם את שמו‬ ‫על כתב הבקשה‪ ,‬והרבי מבלוז'וב קיבל‬ ‫על עצמו להעביר את העצומה אל הקצין‬

‫לאפות אותם במקום‬ ‫מסתור‪ .‬את המצות‬ ‫בחבילות‬ ‫ארזה‬ ‫קטנות עליהן נכתב‪:‬‬ ‫לתה"‪.‬‬ ‫"עוגיות‬ ‫במסווה זה נשלחו‬ ‫החבילות לכלא‪.‬‬

‫ליל פסח‪ .‬לילה שכולו גאולה וחרות‪ .‬מה‬ ‫הוא הלילה הזה עבור אסיר בבית האסורים‪.‬‬ ‫עבור יהודי האסור במחנה עבודה רוסי‪.‬‬ ‫יהודי שגם אם יזכה להשתחרר מן המחנה‬ ‫בחיים‪-‬עדיין יהיה אסיר מאחורי מסך‬ ‫הברזל‪ .‬כך סיפר רבי יצחק זילבר‪-‬על ליל‬ ‫הסדר שערך בתוככי מחנה עבודה‪ ,‬ברוסיה‬ ‫הקומוניסטית‪.‬‬

‫אחת הבעיות‬ ‫הקשות בשמירת‬ ‫היתה‬ ‫המצות‬ ‫הגניבות‪.‬‬ ‫מכת‬ ‫כל אסיר שקיבל משלוח נאלץ להפריש‬ ‫ממנו ל'נציגי' הגנבים‪ .‬זאת מלבד הגניבות‬ ‫שהתבצעו בשטח מידי יום‪ .‬כאן ניגש ראש‬ ‫הגנבים לרב זילבר ולתדהמת כולם‪-‬הציג‬ ‫את עצמו כיהודי וביקש באידיש כי יאפשרו‬ ‫לו לאכול עימם אוכל כשר‪..‬כ'ראש הגנבים'‬ ‫דאג אותו יהודי להתרות באסירים ה'ארים'‬ ‫כי לא יהינו להתקרב למצות של הרב‪,‬‬ ‫ואף השיג עבורם ארון נעול בו אחסנו את‬ ‫המצות ללא חשש‪.‬‬

‫ההכנות לליל הסדר התחילו ב‪-‬שכנוע‬ ‫האסירים היהודים כי יוותרו על מנת הלחם‬ ‫הדלה ויסתפקו במצות ותפוחי אדמה‪ .‬לא‬ ‫קלה היתה המשימה אולם בסופה הסכימה‬ ‫קבוצת אסירים להתנזר מחמץ בפסח‪ .‬אז‬ ‫התגייסה הרבנית למשימה‪ ,‬בדרכים לא‬ ‫דרכים‪ ,‬השיגה שמונה שקי קמח ודאגה‬

‫אף השגת תפוחי אדמה הייתה כרוכה‬ ‫בעמל רב‪ .‬כיוון שהרב זילבר עבר את‬ ‫מכסת המשלוחים שיכל לקבל‪ ,‬היה עליו‬ ‫לעבור בין האסירים ולשכנעם כי יבקשו‬ ‫מהמבקרים לשלוח להם תפוחי אדמה‪.‬‬ ‫מדי יום היה הרב מתרוצץ בין האסירים‬ ‫ואוסף את תפוחי האדמה‪ .‬תפוחי אדמה‬

‫בכבלי ברזל‬

‫‪|8‬‬

‫הנאצי‪ .‬מנהל המחנה עיין בבקשה בכובד‬ ‫ראש והפטיר לעבר הרבי בחיוך כי יעביר‬ ‫את בקשתם לברלין‪.‬‬ ‫הימים נקפו וממנהל המחנה לא התקבלה‬ ‫כל תשובה‪ .‬בקבוצת החותמים שררה‬ ‫דאגה רבה‪ .‬הם חששו כי במו ידיהם הגישו‬ ‫לרשעים רשימה מוכנה ל'סלקציה'‪ .‬חששם‬ ‫גבר לאור העובדה הידועה שהנאצים נהגו‬ ‫להתעלל ביהודים במיוחד בחגים ומועדי‬ ‫ישראל‪ .‬והנה‪ ,‬כמעט שאבדה התקווה‪,‬‬ ‫כשנקרא הרב בדחיפות אל מנהל המחנה‪.‬‬ ‫מברלין הגיע תשובה חיובית והיהודים‬ ‫יכולים לבנות לעצמם תנור ולאפות בו את‬ ‫לחמם המיוחד‪.‬‬

‫אלו היו אוכל נפש של ממש עבור האסירים‬ ‫היהודיים שהתנזרו מחמץ בפסח‪.‬‬ ‫אפילו יין לארבע כוסות הצליחה הרבנית‬ ‫להבריח לכלא‪ .‬היא בישלה צימוקים‬ ‫ושלחה את ה'לפתן' לכלא‪ .‬במסווה זה שמר‬ ‫רבי יצחק על היין ולפני החג סינן את הנוזל‪.‬‬ ‫ה'יין' הספיק לארבע כוסות לכל משתתפי‬ ‫הסדר‪.‬‬ ‫לאחר ההכנות הקדחתניות נתנו‬ ‫האסירים את דעתם לבעיית המיקום‪ ,‬היכן‬ ‫ניתן לערוך סדר בלא שיתפסו וייענשו‬ ‫קשות? הרב זילבר פנה ליהודי שעבד‬ ‫במרפאה‪ .‬האיש היה נשוי לגויה ורחוק מכל‬ ‫שמץ יהדות‪ .‬אולם ניצוץ יהודי נותר בו והא‬ ‫הסכים לערוך במשך יומיים (בחוץ לארץ‬ ‫חוגגים יום טוב שני) את הסיבוב היומי‬ ‫של חלוקת התרופות מוקדם מהרגיל‪,‬‬ ‫כך שבזמן זה‪ ,‬יוכלו היהודים להתכנס‬ ‫במרפאה שלו ולערוך שם את ה'סדר'‪ .‬וכך‪,‬‬ ‫כשהמצות היקרות בידם‪ ,‬התכנסה קבוצת‬ ‫היהודים במחלקת התברואה‪ ,‬והסבו שם‬ ‫כבני מלכים‪ ,‬על מצות‪ ,‬יין ותפוחי אדמה‪.‬‬ ‫אפילו הגדה היתה ברשותם‪ .‬הרב זילבר‬ ‫חזר ושינן לכל את החובה לומר בליל‬ ‫הסדר‪ :‬פסח מצה ומרור‪ ,‬לזכור את הטעם‬ ‫לקורבן פסח‪ ,‬לאכילת המצה ולאכילת‬ ‫המרור‪ .‬רבי יצחק סיכם את החוויה‪ :‬לא‬ ‫אשכח את הלילה ההוא‪.‬‬

‫ברתון ‪ -‬ירחון רשת ברכל‬

‫היהודים הנרגשים הזדרזו להקים את‬ ‫התנור‪ ,‬לפני שהמפקד יחזור בו וישנה את‬ ‫דעתו‪ .‬ומשקיבלו את מנת הקמח הזעומה‪,‬‬ ‫אפו בה מספר מצות לליל הסדר‪.‬‬

‫עבדי לשנה הבאה בני חורין"‪ .‬אחד הילדים‬ ‫הבודדים שאל 'מה נשתנה' במנגינה‬ ‫העתיקה והמוכרת‪ .‬וכולם סביב מחו את‬ ‫הדמעות אשר היו להם למרור‪.‬‬

‫בליל התקדש החג‪ ,‬הצטופפו על‬ ‫הדרגשים סביב צעירים וזקנים ו'הסבו'‬ ‫לליל הסדר‪ .‬סיר עקום הוצב במרכז לשמש‬ ‫כ'קערת ליל הסדר' ועליו הונחו בדחילו‬ ‫ורחימו המצות שנאפו במסירות נפש של‬ ‫ממש‪ .‬לצדן הונח תפוח אדמה מבושל‪,‬‬ ‫שניתן ליהודים במתנה על ידי גרמני‬ ‫זקן שעבד במחנה‪ .‬את הסדר ערך הרבי‬ ‫מבלוז'וב שישב ב'ראש השולחן' וסביבו‬ ‫מצטופפים צעירי החבורה‪ .‬הרבי החל‬ ‫מקריא את ההגדה מתוך הזיכרון‪" :‬השתא‬

‫את ה'תורה' שנשא הרבי מבלוז'וב‬ ‫באותו הלילה לא‬ ‫ישכחו הניצולים‬ ‫לעולם‪" :‬אל נא‬ ‫קרא‬ ‫תתייאשו"‪,‬‬ ‫הרבי‪" ,‬אנו‪ ,‬שראינו‬ ‫את הרגעים האפלים‬ ‫בתולדות‬ ‫ביותר‬ ‫האנושות‪ .‬אנו‪ ,‬שראינו‬ ‫את שקיעתה של‬ ‫אירופה הנאורה‪-‬עוד‬ ‫נזכה ונראה את אור‬

‫נעות תחת משמר‬ ‫נושאות‬ ‫בריטי‪,‬‬ ‫מזון ותרופות לעיר‬ ‫הנצורה‪.‬‬

‫פסח תש"ח‬

‫ישראל‪ ,‬שנת ‪.1948‬‬

‫בין חומות הרובע היהודי בעיר העתיקה‬ ‫נותרו רק כאלפיים תושבים‪ ,‬בהם זקנים‬ ‫נשים וטף‪ .‬בעיר התבצר קומץ לוחמים‬ ‫להגן על הישוב מפני אלפי הלוחמים‬ ‫הערבים המאיימים לכבוש את השטח‬ ‫ולטבוח ביהודים‪.‬‬ ‫מיד לאחר החלטת האו"ם על הקמת‬ ‫מדינה יהודית החלו פרעות ברחבי הארץ‪.‬‬ ‫הקשר בין העיר העתיקה בירושלים‪-‬לעיר‬ ‫החדשה‪ ,‬נותק‪ .‬רק שיירות מזויינות היו‬

‫ניסן ה'תשע"ג ‪ -‬גליון מס' ‪23‬‬

‫הארץ‬ ‫כל‬ ‫ממתח‬ ‫רחשה‬ ‫סמוי‪ .‬תקריות עם‬ ‫הערבים היו דבר‬ ‫שבכל יום‪ ,‬הכל‬ ‫ידעו כי תוך זמן‬ ‫קצר יעזבו הבריטים‬ ‫את הארץ ואז תפרוץ מלחמה‪.‬‬ ‫האביב שהגיע נושא עמו את בשורת‬ ‫חג הפסח המתקרב לא הביא עמו שמחה‪.‬‬ ‫הדאגה הלכה וגברה‪-‬כיצד ישיגו מצות‬ ‫לפסח ויין לארבע כוסות? ומה יהיה על‬ ‫הלוחמים? האם יזכו אף הם להסב לשולחן‬ ‫הסדר?‬ ‫ברובע היהודי היו דאגות אחרות‪ .‬מצות‬ ‫ויין‪-‬חולקו לתושבים על ידי הוועדה‬ ‫המסדרת‪ ,‬אולם אותו לילה כשהסבו כולם‬ ‫לשולחנות הסדר‪ ,‬תהו בליבם האם יניחו‬ ‫להם הערבים לחוג את הלילה בשלוה‪.‬‬ ‫אחת מילדות הרובע באותם ימים‬

‫הגאולה‪' .‬העם ההולכים בחושך ראו אור‬ ‫גדול'"‪ .‬בסיום ה'סדר'‪ ,‬נשק הרבי מבלוז'וב‬ ‫על מצחי הצעירים והבטיח להם כי הקץ‬ ‫ללילה האפל בא יבוא‪ ,‬וליהודים תהיה‬ ‫גאולה שלימה‪.‬‬

‫שזכתה להינצל מן המלחמה ואף שבה‬ ‫להתגורר ברובע לאחר שחרורו‪ ,‬היתה‬ ‫פועה שטיינר‪ .‬בזיכרונותיה מאותו ליל‪-‬‬ ‫סדר היא מספרת כיצד ביושבם סביב‬ ‫לשולחן הסדר‪ ,‬קוראים את ההגדה‪,‬‬ ‫הבינו במוחש מהי המשמעות של חירות‬ ‫מעבדות; ללכת ברחוב ללא חשש מהכרזת‬ ‫'עוצר' בשעות היום והלילה‪ .‬שוב לא יקפוץ‬ ‫הלב מקול דפיקות על הדלת‪ ,‬שמא חיילים‬ ‫בריטיים בפתח‪ ,‬עורכים חיפוש אחר נשק‬ ‫לא חוקי‪ .‬לא עוד רעמי יריות מכל עבר‪.‬‬ ‫כאשר הגיעו לשיר "והיא שעמדה‪ "...‬פנתה‬ ‫הילדה הקטנה לחלון המוגף המשקיף על‬ ‫הישוב הערבי ושרה בהתלהבות‪" :‬והקדוש‬ ‫ברוך הוא מצילנו מידם" וגם מידכם! אותו‬ ‫רגע נשמעה יריה חזקה וכדור נתקע בתריס‬ ‫החלון‪...‬‬ ‫אותו לילה אכלו תושבי הרובע את‬ ‫המרור והתחזקו בתקוה כי גם למרור‬ ‫שלהם יגיע הקץ ויזכו לחירות וגאולה‪.‬‬ ‫כעבור חודש נפל הרובע היהודי בידי‬ ‫חיילי הלגיון‪ .‬ורק לאחר תשע‪-‬עשרה‬ ‫שנה‪ ,‬במלחמת ששת הימים‪ ,‬שבו יהודים‬ ‫להתגורר בעיר העתיקה בירושלים‪.‬‬

‫|‬

‫‪9‬‬

‫ליל החירות‬ ‫בלילה אחד ויחיד במשך השנה‪ ,‬עולה כל אחד מישראל לדרגת בן חורין מנהגים‬ ‫והלכות רבים סובבים את דרך החירות‪ ,‬ואת האופן בו ירגיש האדם כבן חורין אמיתי ‬ ‫הרה”ג רבי אליקום דבורקס שליט”א במסע מקיף על מנהגי החירות בליל הסדר‬ ‫הרה"ג רבי אליקום דבורקס שליט"א‬

‫קמחא דפסחא‬

‫מנהג “קמחא דפסחא” מקובל ומושרש‬ ‫היטב בכל קהילות ישראל כבר מימי‬ ‫הראשונים‪ .‬מדי שנה בהתקרב חג הפסח‪,‬‬ ‫בעוד ישראל קדושים עסוקים בהכנות לצרכי‬ ‫החג‪ ,‬מתארגנים הגבאים ועסקני הקהילות‬ ‫ומתאמצים לטובת העניים שבישראל‪ .‬קופה‬ ‫בפני עצמה נפתחת לפני פסח למשימה זו‪,‬‬ ‫לבד מקופת הצדקה המתנהלת בכל ימות‬ ‫השנה‪ .‬הרמ”א בהלכות פסח (סימן תכ”ט סעיף א’)‬ ‫כתב‪“ :‬ומנהג לקנות חיטים ולחלקן לעניים‬

‫‪| 10‬‬

‫לצורך הפסח”‪ .‬ב’שער הציון’‬ ‫י’) כתב לבאר‪ ,‬מדוע נשתנה פסח משאר‬ ‫המועדים; שבכל המועדים אין תקנה מיוחדת‬ ‫לתת את צרכי החג לעניים ורק בפסח יש‬ ‫תקנה כזו‪ ,‬ומסביר את הדברים וז”ל‪“ :‬ואפשר‬ ‫דמשום זה תקנו קדמונינו בפסח יותר משאר‬ ‫רגלים שהוא זמן חירות ויושבין ומסובין (בליל‬ ‫הסדר) וכל אחד הוא וביתו ברוב שמחה‪ ,‬אין זה‬ ‫כבוד ה’ שהעניים יהיו אז רעבים וצמאים‪ ,‬וע”כ‬ ‫נותנין לו קמח על כל ימי הפסח שיוכל גם הוא‬ ‫לספר יציאת מצרים בשמחה”‪.‬‬ ‫(סימן תכ”ט אות‬

‫סידור השלחן בכלים נאים בליל הסדר‬

‫מובא בשו”ע (בסימן תע”ב סעיף ב’)‪“ :‬יסדר‬ ‫שולחנו יפה בכלים נאים כפי כוחו ויכין מקום‬ ‫מושבו שישב בהסיבה דרך חירות”‪ ,‬הב”ח (שם)‬ ‫כתב טעם לסידור השולחן בכלים נאים וז”ל‬ ‫‪”:‬לפי שאמרו “בכל דור ודור חייב אדם לראות‬ ‫את עצמו כאילו הוא יצא משיעבוד מצרים”‪,‬‬ ‫וכוונת דבריו היא‪ ,‬שכיון שחייב לראות את‬ ‫עצמו כאילו הוא בעצמו יצא זה עתה ממצרים‪,‬‬ ‫והרי ממצרים יצאו ברכוש גדול‪ ,‬לכן מניח‬ ‫לפניו כלים נאים על השולחן כדרך אדם בעל‬ ‫ברתון ‪ -‬ירחון רשת ברכל‬

‫רכוש‪ .‬וכך משמע במנהגי מהרי”ל (הלכות הגדה)‬

‫וזה לשונו‪“ :‬כל ימות השנה טוב למנוע כלים‬ ‫נאים‪ ,‬למען מיעוט שררה זכר לחורבן‪ ,‬לבד‬ ‫מלילות הסדר לפי שהתורה הזהירה להראות‬ ‫דרך חירות”‪.‬‬ ‫מובא בשלה”ק (בריש מסכת פסחים)‪“ :‬יתנהגו‬ ‫הוא ואשתו כמלך ומלכה‪ ,‬ובני ביתו כבני‬ ‫מלכים‪ ,‬ויכינו כלי כסף וכלי זהב‪ ,‬בגדי משי‬ ‫ורקמה מכל מה שחננו השי”ת‪ ,‬והכל‪-‬כדי‬ ‫להראות חירות ושמחת לבו בחסדו של מקום”‪.‬‬ ‫מובא בשם הרב מבריסק זצ”ל שפירש ענין‬ ‫של סידור כלים נאים בליל סדר עפ”י דברי‬ ‫המשנה (פסחים דף צ”ט ע”ב)‪ ,‬וזה לשונו‪“ :‬אפילו‬ ‫עני שבישראל לא יאכל עד שיסב”‪ ,‬וכתבו‬ ‫רש”י והרשב”ם ‘שיסב במיטה ועל השולחן’‪.‬‬ ‫ומבואר מזה דחלק מהסבה דרך חירות הוא‪,‬‬ ‫שמסב על יד שולחן ובכך נראה דרך חירות‪.‬‬ ‫אם כן גם השולחן הוא חלק ממצות הסבה‪,‬‬ ‫ולכן השולחן צריך שיהיה נראה בו חירות‬ ‫ולשם כך יש לעטר השולחן בכלים נאים‪.‬‬

‫הסיבה בליל הסדר‬

‫מובא בגמ’ פסחים (צ”ט ע”ב)‪“ :‬ואפילו עני‬ ‫שבישראל לא יאכל עד שיסב”‪ ,‬ומפרש‬ ‫הרשב”ם‪“ :‬כדרך בני חורין במטה ועל השולחן‬ ‫זכר לחירות”‪ .‬בשו”ע הגרש”ז (סימן תע”ב ס”ז)‬ ‫כותב‪“ :‬ויכין מקום מושבו שישב בהסיבה דרך‬ ‫חירות‪ ,‬כדרך שהמלכים והגדולים אוכלים‪,‬‬ ‫לפי שבכל דור ודור חייב אדם להראות עצמו‬ ‫כאילו הוא עתה יוצא משיעבוד מצרים וכו’‬ ‫לפיכך צריך לעשות כל מעשה לילה זה דרך‬ ‫חירות”‪ .‬בירושלמי (פרק ערבי פסחים) מובא‪ :‬א”ר‬ ‫לוי ‘לפי שדרך עבדים להיות אוכלים מעומד‬ ‫וכאן להיות אוכלין מסובין‪ ,‬להודיע שיצאו‬ ‫מעבדות לחירות’‪ ,‬דהיינו יסוד דין הסיבה‬ ‫היינו לפי שהוא הפך דרך עבדים וכדי להודיע‬ ‫בזה שיצאנו מעבדות לחירות‪ .‬בערוך השולחן‬ ‫(סימן תע”ב ס”ג) מביא בשם מדרש רבה ומדרש‬ ‫‘ילמדינו’‪ ,‬סמך להסיבה מהתורה שכתוב “ויסב‬ ‫אלוקים את העם”‪-‬מלמד שהושיבן בהסיבה‬ ‫דרך בני מלכים מסובין רבוצין על מיטותיהן‪.‬‬

‫חולה בשתית ד’ כוסות‬

‫נפסק בשו”ע או”ח (סימן תע”ב ס”י)‪“ :‬מי שאינו‬ ‫שותה יין מפני שמזיקו או שונאו צריך לדחוק‬ ‫עצמו ולשתות לקיום מצות ארבע כוסות”‪.‬‬ ‫וכתב המשנ”ב להסביר דברי השו”ע‪ ,‬שמה‬ ‫שכתב‪-‬מפני שמזיקו‪ ,‬רצה לומר שמצטער‬ ‫בשתייתו וכואב בראשו ו’אין בכלל זה כשיפול‬ ‫למשכב מזה’‪ ,‬וב’שער הציון’ (שם ס”ק נ”ב) כתב‪:‬‬ ‫“דאין זה דרך חירות”‪.‬‬

‫מזיגת כוסות המסובים ע”י אחר‬

‫הרמ”א (בסימן תע”ג סעיף א’) כתב‪“ :‬ובעל הבית‬

‫ניסן ה'תשע"ג ‪ -‬גליון מס' ‪23‬‬

‫מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל בהכנת חרוסת לפני החג‪ .‬התמונה באדיבות פוטו ציון‬ ‫לא ימזוג בעצמו רק אחר ימזוג לו דרך חירות”‪.‬‬ ‫וכתב בספר ‘ויגד משה’ (סימן ו’ ס”ק י”א) על פי‬ ‫דברי הקיצור שלחן ערוך (סימן קי”ט ס”ב)‪ ,‬דבעל‬ ‫הבית לאו דווקא‪ ,‬דהוא הדין לכל המסובים‪-‬‬ ‫יש להדר שימזגו להם הכוסות ע”י אחר‪ .‬כמו כן‬ ‫מובא בס’ ‘שיח יצחק’‪ ,‬שהנטילה לפני אכילת‬ ‫כרפס תהיה ע”י אחר דרך שררות‪ ,‬ובסידור‬ ‫חתם סופר מובא‪ ,‬שהחתם סופר היה נוהג שהן‬ ‫הרחיצה לפני אכילת כרפס והן הרחיצה לפני‬ ‫האכילה היה ע”י משמשו כמו מזיגת הכוס דרך‬ ‫שררות‪ ,‬וכך מובא בס’ ‘ויגד משה’ (סימן ט”ז ס”ק‬ ‫ה’)‪.‬‬

‫אמירת הגדה והלל בישיבה‬

‫אומרים בליל הסדר את ההגדה מיושב‪,‬‬ ‫שהוא דרך חירות‪ .‬וכך כתוב בשו”ע הגרש”ז‬ ‫(סימן תע”ג סעיף מ”ח)‪ .‬המשנ”ב (בסימן ת”פ ס”ק א’)‬ ‫כתב‪ ,‬לגבי אמירת הלל בליל פסח בסעודה‬ ‫שאומרים מיושב‪ ,‬מפני שמיושב הוא דרך‬ ‫הסיבה וחירות‪.‬‬

‫הכנסת אורחים עניים בפסח‬

‫נהגו ישראל להרבות בהכנסת אורחים‬ ‫עניים בחג הפסח‪ ,‬וכן מיד בכניסת ליל הסדר‬ ‫תיקנו לומר‪“ :‬הא לחמא עניא וכו’ כל דכפין‬ ‫ייתי וייכול כל דצריך ייתי ויפסח”‪.‬‬

‫ובספר ‘מעיל צדקה’ לבעל השבט מוסר‬ ‫(ח”א שנ”ו והובא בקובץ מבקשי תורה ניסן תשנ”ד) כתב‬ ‫בזה וז”ל‪‘ ”:‬הא לחמא עניא’ וכו’‪ ,‬יש לדקדק‬ ‫למה תיקנו לומר כן בפסח יותר מבשאר ימים‬ ‫טובים‪ ,‬והרי בכולם נאמר‪‘ :‬ושמחת בחגך‬ ‫אתה ובנך ובתך והלוי וגר וגו’’‪ ,‬ונראה לענ”ד‬ ‫שהטעם הוא כי בהיות שחג הפסח הוא זכר‬ ‫שיצאנו מעבדות לחרות ומעניות לרכוש גדול‪,‬‬ ‫לכן צריכים אנו לרחם על העניים ולקרוא‬ ‫אותם על שולחנינו כמו שהקב”ה ריחם עלינו‬ ‫בזמן הזה‪ ,‬ולכן אחרי שהזכיר העניות שהיה‬

‫לאבותינו במצרים ‘הא לחמא עניא’ תיכף ומיד‬ ‫אמר כל דכפין ייתי וייכול”‪ ,‬עכ”ל‪.‬‬ ‫וכתב בזה מו”ר הגרד”צ קרלנשטיין‬

‫שליט”א בספרו ‘מעגלי צדק’ (סדר פסח עמ’ קכ”ט)‬

‫וז”ל‪“ :‬הא לחמא עניא כל דכפין ייתי וייכול”‬ ‫וכו’‪ ,‬ואינו מובן‪ ,‬דכל שיושב בביתו ואומר‬ ‫כן ואף אחד אינו שומע הרי אין כאן הזמנה‬ ‫לאחרים‪ ,‬הריטב”א והרשב”ץ כתבו דאנו‬ ‫אומרים כך משום שבמצרים היו אבותינו‬ ‫רעבים ועכשיו יש לנו לאכול ולשבוע ועוד‬ ‫נוכל להשביע לרעבים אחרים‪ ,‬אך עדיין צריך‬ ‫ביאור מה מועיל באמירה זו‪ ,‬ונראה בזה‪ ,‬דהנה‬ ‫בליל פסח ישנו דין מסויים לנהוג הנהגה של‬ ‫דרך חירות‪ ,‬וזהו חוץ מדין הסיבה שהוא מדין‬ ‫חירות‪ ,‬וכגון מה שמבואר בשו”ע (סימן תע”ב‬ ‫ס”ב) שיסדר כלים נאים בשולחן הסדר‪ ,‬וטעם‬ ‫הדבר משום דהוי דרך חירות‪ ,‬ולכן נראה דגם‬ ‫הכרזה זו שאנו מכריזין שיש לנו די שובע לתת‬ ‫לאחרים הוא בכלל הנהגה של דרך חירות‪ ,‬וזהו‬ ‫יסוד אמירה זו דהוא ניהוג של חירות שאומר‬ ‫דכל אחד יכול לבא ולאכול אצלו‪ ,‬ובזה אפילו‬ ‫אם אין העניים שומעים דבריו מכל מקום כל‬ ‫שאומר כן לבני ביתו הוא ניהוג חירות‪.‬‬

‫לבישת בגד לבן – קיטל בליל הסדר‬

‫קודם ליל הסדר נוהגים ללבוש בגד לבן –‬ ‫קיטל‪ ,‬וכמה טעמים נאמרו על כך א‪ .‬משום‬ ‫שזה דרך חירות‪ ,‬וכן משמע בט”ז (סימן תע”ב‬ ‫סק”ג) וקיצור שו”ע (סימן קי”ח סעיף ב’)‪ ,‬ב‪ .‬שזה‬ ‫בגד מתים וכך לא תזוח דעתו מחמת שמחה‪.‬‬ ‫וכתבו האחרונים להעיר למה אין ללבוש‬ ‫קיטל בכל החגים שיש בהם שמחה כדי שלא‬ ‫תזוח דעתו עליו? ומתרצים דרק בליל פסח‬ ‫שיושב בהסיבה דרך חירות יש לחוש שתזוח‬ ‫דעתו עליו מה שאין כן בכל החגים שאין בהם‬ ‫מצות הסיבה‪.‬‬

‫|‬

‫‪11‬‬

‫על סדר הסדר‬

‫פנינים והארות מגדולי הדורות על ליל הסדר‬ ‫צ‪ .‬ורנר‬

‫אני ישנה וליבי ער‬

‫כאשר הכריז הסבא משפולא 'קדש'‬ ‫פתח וביאר כך‪ :‬תיבת 'קדש'‪-‬היא‬ ‫הפתיחה לעריכת הסדר‪ .‬בזוהר על‬ ‫הפסוק "ובחודש הראשון" מובא‪' :‬אני‬ ‫ישנה וליבי ער'‪ ,‬אמרה כנסת ישראל אני‬ ‫ישנה בגלותא‪ .‬עם ישראל בגלות בבחינת‬ ‫ישנים‪ .‬וזה הסוד שהנהיגו אבותינו לפתוח‬ ‫הסדר ב'קדש'‪-‬מיד כשאבא בא מבית‬ ‫הכנסת‪-‬כשאבינו שבשמים בא ורואה את‬ ‫עמו ישראל עייף ויגע מטורח העבודה‬ ‫אך עומד ומשתפך ב'הלל'‪-‬מיד צריך הוא‬ ‫לקדש את כנסת ישראל "וארשתיך לי‬ ‫לעולם" ולגאול אותנו מן הגלות‪'-‬בשביל‬ ‫שלא ישנו התינוקות'‪ ,‬לבל ישקע ישראל‬ ‫"ילד שעשועים"‪-‬בשנת הגלות‬ ‫העמוקה ויתייאש חס וחלילה‬ ‫מן הגאולה‪ .‬אבינו שבשמים‪,‬‬ ‫גאל אותנו כל עוד אנו בבחינת‬ ‫'אני ישנה וליבי ער'‪ ,‬אל תתן לנו‬ ‫להרדם חלילה וחס‪ ,‬לגמרי"‪.‬‬ ‫(הסבא משפולא)‬

‫אבידה חוזרת‬ ‫בסימנים‬

‫כל ימות השנה שרוי אדם מישראל‬ ‫בגלות רוחנית‪ ,‬הוא מאבד את ה'אני'‬ ‫שלו ואת קדושתו והרי הוא תועה בדרך‬ ‫בבחינת 'אובד'‪ .‬אבל בליל פסח‪ ,‬בזמן של‬ ‫גאולה‪ ,‬חוזר היהודי ומתעורר מחדש‬ ‫לעבודת השם ויכול הוא שוב למצוא את‬ ‫עצמו‪ ...‬וזהו שמרמזים סימני‬ ‫ה'סדר'‪ :‬אותן המצוות והעבודה‬ ‫של הלילה הזה הם הסימנים‬ ‫שעל ידם יכול אתה לקבל‬ ‫בחזרה את אבדתך‪ ,‬שאבדת‬ ‫במשך השנה כולה‪.‬‬ ‫(תפארת איש)‬

‫‪| 12‬‬

‫מפתח ליהדות‬

‫אל הרבי מקוצק הגיע יהודי רחוק‬ ‫ובפיו בקשה‪ :‬ברצוני להכיר את יהדותי‬ ‫ולשמור את המצוות‪ .‬יפתח נא לי הרבי‬ ‫פתח לחיים היהודיים וידריך אותי בקצרה‬ ‫כיצד לנהוג‪ .‬אמר לו הרבי‪ :‬אתן לך הדרכה‬ ‫בחמש מילים‪'-‬קדש' 'ורחץ' 'כרפס' 'יחץ'‬ ‫'מגיד'‪.‬‬ ‫'קדש'‪-‬קדש כל מחשבותיך ומעשיך‪.‬‬ ‫'ורחץ'‪-‬היטהר מכל מידותיך והנהגותיך‬ ‫הפסולות‪' .‬כרפס'‪-‬ראשי תיבות‪:‬‬ ‫כלל ראשון פה סתום‪ .‬לשמור את‬ ‫הפה מדיבורים אסורים ודברים‬ ‫בטלים‪' .‬יחץ'‪'-‬מגיד'‪-‬גם ממה‬ ‫שנחוץ לומר‪ ,‬אמור רק מחצית‪.‬‬ ‫זהו המפתח ליהדות‪.‬‬ ‫(הרבי מקוצק)‬

‫קדש ורחץ כרפס‬

‫כל כמה שאדם מישראל מקדש עצמו‬ ‫יותר‪ ,‬כך מבחין הוא יותר בשפלותיו‪,‬‬ ‫עד כמה רחוק הוא מן הקדושה‪ ,‬ומרגיש‬ ‫שעליו לטהר ולזכך את עצמו עוד יותר‪.‬‬ ‫על ידי 'קדש' נוכח הוא לראות כי צריך‬ ‫הוא ל'ורחץ'‪ .‬ברם אל לו לאדם ליפול‬ ‫ברוחו בשל כך‪ ,‬אלא עליו ללמוד מן‬ ‫ה'כרפס‪-‬אותם ירקות הנאכלים בסדר‪.‬‬ ‫מה הירקות הללו שהיו שקועים באדמה‬ ‫ורק אי אלו עלים נראו לעין‪ ,‬ובכל זאת‬ ‫הרי הם מתעלים ועולים על שולחן הסדר‬ ‫היהודי‪ ,‬מברכים עליהם ברכה‪ ,‬ועל ידי‬ ‫כך מתעלה אפלו הניצוץ הגנוז‬ ‫באדמה‪ .‬כך צריך האדם ללמוד‬ ‫להתחזק באמונה‪ ,‬כי השם‬ ‫יתברך יכול לרומם את האדם מן‬ ‫הדרגה הארצית השפלה ביותר‪-‬‬ ‫אל הקדושה העליונה ביותר‪.‬‬ ‫(ישמח ישראל)‬

‫מובא בראשונים שנתנו כמה‬ ‫סימנים לסדר ההנהגה בליל‬ ‫הסדר‪ .‬האבודרהם מציין כמה‬ ‫סימנים לסדר הלילה ובהם‬ ‫חרוזים שונים אשר נכתבו לכלול‬ ‫בהם את סדר ליל הסדר‪ .‬כיום‪,‬‬ ‫הנוסח המקובל בהגדה של‬ ‫פסח כולל את חמישה‪-‬עשר‬ ‫הסימנים מ'קדש' 'ורחץ' ועד‬ ‫'נרצה'‪ .‬במחזור ויטרי לרבנו‬ ‫שמחה‪-‬מובא כי רש"י הוא זה‬ ‫שדרש סימנים אלו‪ .‬אך יש‬ ‫המייחסים אותם לאחד מבעלי‬ ‫התוספות‪ :‬רבי שמואל מפלייזא‪.‬‬ ‫סדר 'קדש' 'ורחץ' מובא גם‬ ‫בסידור 'עיון תפילה' וב'מגיד‬ ‫מישרים' (המזכיר סימן זה‬ ‫ומבאר אותו על פי הסוד)‪.‬‬ ‫האר"י הקדוש כתב כי יש עניין‬ ‫גדול בסימנים אלו‪ .‬בעל ה'יסוד‬ ‫ושורש העבודה'‪-‬הביא שצריך‬ ‫לומר סימנים אלו בפה ממש‪,‬‬ ‫לפי סדר הלילה‬

‫סור מרע ועשה טוב‬

‫הסדר הרגיל והראוי של עבודת השם‬ ‫הוא‪ :‬סור מרע ועשה טוב‪ .‬האדם צריך‬ ‫לטהר תחילה את עצמו מן הרע ורק‬ ‫אז יוכל לקדש את עצמו‪ ,‬כפי שכתוב‪:‬‬ ‫"וטהרו וקדשו"‪ .‬אולם ביציאת מצרים‪ ,‬לא‬ ‫המתין השם יתברך עד אשר יתקדשו בני‬ ‫ישראל ויהיו ראויים לגאולה‪ ,‬אלא גאלם‬ ‫וקידשם עוד לפני שטוהרו מטומאת‬ ‫מצרים‪ ,‬בחיפזון‪ .‬לפיכך חג‬ ‫הפסח הוא זמן שבו יכול כל אדם‬ ‫מישראל לבוא לידי 'קדש' עוד‬ ‫לפני 'ורחץ'‪ .‬יכול הוא להתחיל‬ ‫ב'עשה טוב' ומתוך כך לבוא‬ ‫לידי 'סור מרע'‪.‬‬ ‫(ה'אבני נזר' מסוכטשוב)‬

‫ברתון ‪ -‬ירחון רשת ברכל‬

‫סימנה מילתא‬

‫ר' מאיר מפרמישלן היה מפרש את‬ ‫סימני הסדר‪' :‬קדש'‪-‬אם חפץ אתה‬ ‫להתקדש‪' ,‬ורחץ'‪-‬ולרחוץ עצמך‬ ‫מעוונותיך‪' ,‬כרפס‪-‬הכר שמתחת לראשך‬ ‫ופת לחמך 'יחץ'‪-‬תתן מחצית לעניים‪.‬‬ ‫ואם יבוא עני לביתך‪' ,‬מגיד'‪-‬תאמר‬ ‫לו 'רחצה'‪-‬רחץ ידיים לסעודה ויברך‬ ‫המוציא על הלחם‪ .‬אזי‪ ,‬מוציא'‪'-‬מרור'‪-‬‬ ‫תצא המרירות מביתך‪ .‬ואל תניח לעני‬ ‫לישב בקרן זוית או בקצה השולחן‪ ,‬כי אם‬ ‫'כורך'‪-‬שב עמו יחד ליד השולחן הערוך‬ ‫ובזכות זה 'צפון'‪-‬תזכה בזה בא‬ ‫מצפון‪ ,‬כמו שנאמר "כי מצפון‬ ‫זה ביאתה"‪' ,‬ברך'‪-‬תתברך‪.‬‬ ‫'הלל'‪-‬תודה לה' שהשפיע עליך‬ ‫כל טוב‪' .‬נרצה'‪-‬תהיה רצוי‬ ‫לאלוקים ואדם‪.‬‬ ‫(רבי מאיר מפרימשלאן)‬

‫צפון‬

‫עניין הצפנת האפיקומן עד לאחר‬ ‫הסעודה בא לרמז על יציאת מצרים‬ ‫שהיא היתה הכנה לכל הגאולות שבאו‬ ‫אחריה והיא לא תושלם אלא עם בוא‬ ‫הגאולה האחרונה‪ ,‬לעתיד לבוא‪ .‬לפיכך‬ ‫אין משלימים את ההלל בפסח‪ ,‬לפי‬ ‫שעדיין לא הושלמה הגאולה וכל דור‬ ‫שעובר מקרב את הגאולה אל‬ ‫הגמר‪ .‬ומצה זו שאנו מצפינים‬ ‫מרמזת על הגאולה העתידית‬ ‫שעודנה צפונה וגנוזה ועתידה‬ ‫לבוא לידי גמר‪ ,‬במהרה‬ ‫בימינו‪.‬‬ ‫(שפת אמת)‬

‫מגיד‬

‫התרגום מפרש את המילה "מגיד"‪-‬‬ ‫ויחוי‪-‬שפירושה בארמית הוא 'להגיד'‬ ‫וגם 'להראות'‪ .‬רמז שיש לומר את ההגדה‬ ‫ברגש ובהתלהבות עד שממש‬ ‫נראה בעיניים את הניסים‬ ‫והנפלאות של יציאת מצרים‪.‬‬ ‫"והגדת לבנך"‪-‬הגד לבניך כראוי‪,‬‬ ‫בהתלהבות ובחיות‪ ,‬למען גם‬ ‫יראו ולא רק ישמעו‪...‬‬ ‫(מעיינה של תורה)‬

‫‪| 14‬‬

‫אם כבנים אם‬ ‫כעבדים‬

‫על מנת שעבד יוכל לשרת את אדוניו‬ ‫כראוי‪ ,‬צריך הוא לקבל הוראות; כיצד‬ ‫ינהג‪ ,‬מה יעשה וכדו'‪ .‬על‪-‬כן‪ ,‬בליל‬ ‫הראשון של פסח‪ ,‬שבני ישראל הם‬ ‫בבחינת עבדים‪ ,‬יש להם סדר הנהגה‬ ‫מפורט‪ :‬קדש ורחץ כרפס יחץ וכו'‪ .‬אבל‬ ‫בשביעי של פסח‪-‬בני ישראל בבחינת‬ ‫בנים‪ ,‬באותו יום התעלו מאוד וראתה‬ ‫שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל בן‬ ‫בוזי‪ ,‬ממילא‪ ,‬אין הם צריכים לסדר כלל‪.‬‬ ‫בנים יודעים מעצמם‪" .‬אז ישיר משה ובני‬ ‫ישראל את השירה הזאת"‪-‬בני ישראל‬ ‫על הים עלה בלבם לשיר מעצמם בלי‬ ‫שנצטוו‪ .‬על כן נשתנה שביעי‬ ‫של פסח מליל הסדר‪ ,‬שביום זה‬ ‫אין צריכים שום סדר‪ .‬השירה‬ ‫מתנגנת מאליה‪ ,‬והלב מעצמו‬ ‫מודה ומשבח למי שעשה לנו‬ ‫ולאבותינו ניסים ונפלאות‪.‬‬ ‫(על התורה ועל העבודה)‬

‫יחץ‬

‫נרצה‬

‫מובא בשמו של האדמו"ר רבי יששכר‬ ‫דב רוקח מבעזא‪ ,‬שמה שאנו‬ ‫מסיימים את סדר הלילה ב'נרצה'‬ ‫רמז בדבר‪' :‬נרצה' בגימטריא‪-‬‬ ‫משה‪ ,‬לרמז שכל מה שעשינו‬ ‫בליל הסדר‪-‬הכל הלכה למשה‬ ‫מסיני‪.‬‬ ‫(כמוצא שלל רב)‬

‫ליל הסדר‬

‫רבותינו כינו לליל ראשון של פסח 'ליל‬ ‫הסדר'‪ .‬המהר"ל עומד על משמעות שם‬ ‫זה הרומז‪-‬שכל מה שאירע לבני ישראל‪,‬‬ ‫מאז נעשו לעם ביציאתם ממצרים ועד‬ ‫היום‪ ,‬אין בו מקרה‪ ,‬כי אם כל הקורות הן‬ ‫בסדר ובהשגחת הבורא‪ .‬הרבי מסטולין‬ ‫מבאר כי השם ליל הסדר רומז שיש‬ ‫בכוח קדושת הלילה לקבוע לאדם סדר‬ ‫בהליכותיו לכל ימות השנה‪ .‬ומטעם זה‬ ‫נקרא חג הפסח גם 'זמן חירותנו'‪ ,‬רמז‬ ‫שהחג הוא זמן של חירות רוחנית‪ ,‬שבו‬ ‫יכולים לקבוע את חירותנו הרוחנית לכל‬ ‫ימות השנה‪ .‬ומביא ה'שפת אמת' כי מכיוון‬ ‫שנגאלו בחיפזון‪ ,‬ולא היתה הגאולה בסדר‬ ‫הראוי לה‪-‬בלילה זה כשישראל‬ ‫עושים הסדר כהלכתו הם‬ ‫פורעים את החשבון‪ ,‬ומסדרים‬ ‫את הגאולה כסדרה הנכון‪ ,‬ומכאן‬ ‫השם 'ליל הסדר'‪.‬‬

‫עניין יחץ הוא כעניין יעקב אבינו‬ ‫"ויחץ את העם אשר אתו לשני מחנות‪...‬‬ ‫והיה המחנה הנשאר לפליטה"‪ .‬הזוהר‬ ‫אומר‪ :‬והיה מחניך קדוש‪-‬אלו רמ"ח‬ ‫איבריו של האדם המכונים 'מחנה'‪ .‬כל‬ ‫אדם מורכב משני מחנות‪ :‬רמ"ח איברים‬ ‫גשמיים וכנגדם רמ"ח איברים רוחניים‪.‬‬ ‫וזה עניין שני המחנות שחצה יעקב אבינו‪,‬‬ ‫כי האומה הישראלית היא כדמות אדם‬ ‫פרטי‪ .‬וכל ישראל אף על פי שחטא ופגם‬ ‫בחיצוניות אין הקלקול יכול לחדור לתוכו‬ ‫פנימה‪" .‬והיה המחנה הנשאר לפליטה"‪-‬‬ ‫את הכח הפנימי הנסתר של עם ישראל‬ ‫לא יוכלו לקלקל כל אויבי ושונאי ישראל‪.‬‬ ‫על זה מראה עניין חציית המצה‪-‬שהחצי‬ ‫הראשון הוא כנגד החיצוניות של ישראל‬ ‫והוא לחם עוני שיכולין האומות לפעמים‬ ‫לשלוט עליו‪ ,‬אך החצי השני‪-‬‬ ‫שמצפינים לאפיקומן‪-‬הוא כנגד‬ ‫הפנימיות שאין זר יכול לשלוט‬ ‫בה והיא הנשארת לפליטה‬ ‫וממנה תצמח הגאולה‬ ‫העתידה‪.‬‬

‫בסדר הלילה אנו מקדימים מצה‬ ‫למרור למרות שלכאורה היה המרור צריך‬ ‫לבוא קודם‪ ,‬כשם שהעינוי היה קודם‬ ‫לגאולה‪ .‬בכל זאת אנו אוכלים את המרור‬ ‫אחרי המצה שכן טבעו של אדם שאחרי‬ ‫בא הישועה הוא שוכח את הפורענות‬ ‫שקדמה לה‪ .‬על כן נוהגים שאחר‬ ‫אכילת המצה המרמזת לחרות‪,‬‬ ‫ייזכר גם כן במרור המסמל את‬ ‫העבדות והעינוי‪ ,‬שהרי חייב כל‬ ‫אחד לראות עצמו כאילו יצא‬ ‫ממצרים‪.‬‬

‫(חסדי דוד)‬

‫(בעלי המוסר)‬

‫(הסדר הערוך)‬

‫מצה‪ ,‬מרור‬

‫ברתון ‪ -‬ירחון רשת ברכל‬

‫מאז ומתמיד‬ ‫יין לחג זה יקבי כרמל‬ ‫כשר לפסח‬

‫רואים שאתה מבין ביין‬

‫מנהג‬ ‫ישראל‬ ‫ו‪ .‬פנקס‬

‫ליל הסדר תופס מקום‬ ‫חשוב אצל היהודים‬ ‫בכל ארצות העולם‪,‬‬ ‫ובכל עדה מקפידים‬ ‫על מנהגים שונים‬ ‫ומיוחדים באיזו‬ ‫עדה נוהגים לאפות‬ ‫את המצות בערב החג‬ ‫בתנורי חרס? מיהם‬ ‫אלו שמקפידים לאכול‬ ‫"מסוקי" ומדוע מניחים‬ ‫יהודי כורדיסטן בקערת‬ ‫הסדר כבד וריאה?‬ ‫מנהגים מסביב לשולחן‬

‫‪| 16‬‬

‫ברתון ‪ -‬ירחון רשת ברכל‬

‫ליל הסדר כבר עומד בשערינו‬ ‫ומתקרב בצעדי ענק‪ .‬בעוד‬ ‫מספר ימים נשב כולנו סביב‬ ‫השולחן הערוך‪ ,‬נטעם מהמצות‬ ‫ומהמטעמים‪ ,‬נשתה ארבע כוסות‬ ‫ונספר את סיפור ההגדה כשהוא‬ ‫מתובל במגוון פירושים ומדרשים‪.‬‬ ‫כבר אלפי שנים שליל הסדר‬ ‫נחגג בכל תפוצות ישראל בכל‬ ‫קצוות תבל‪ .‬אלא שכפי שניתן‬ ‫לראות‪-‬לכל עדה ועדה יש‬ ‫מנהגים משלה המיוחדים רק לה‪,‬‬ ‫אשר היא מקפידה עליהם בליל‬ ‫הסדר ואף מעבירה אותם מדור‬ ‫לדור‪ .‬ועל אף שמדובר במנהגים‬ ‫שאינם מדאורייתא‪ ,‬הרי שמנהגי‬ ‫ישראל דין הם‪ ,‬ורובם מלווים את‬ ‫המחזיקים בהם עד היום‬ ‫מתכוננים לחג‬

‫במנהגים השונים ניתן להבחין כבר בערב‬ ‫החג‪ ,‬עם ההכנות ליום הגדול‪ .‬אצל יהודי‬ ‫ג'רבא הייתה ניכרת תמיד תכונה רבה סביב‬ ‫אפיית המצות לחג הפסח‪ ,‬וכבר במוצאי‬ ‫פורים הורגשה תכונה זו היטב‪-‬החל בטחינת‬ ‫החיטה וכלה באפיית המצות‪ .‬משפחה‪-‬‬ ‫משפחה הייתה אופה את מצותיה לפי סדר‬ ‫מסוים שהוסכם מראש עם בעלי המאפייה‪.‬‬ ‫במועד שנקבע לה הייתה באה כל המשפחה‬ ‫למאפייה‪-‬אנשים‪ ,‬נשים וטף‪ ,‬והאישה לשה‬ ‫את הקמח ב"מים שלנו"‪ ,‬כשפיה מוסתר על‬ ‫ידי רצועת בד נקייה‪( ,‬על מנת שלא תדבר כלל‬ ‫במהלך הלישה ותתרכז רק במצווה)‪ .‬מיד עם‬ ‫גמר הלישה הייתה העיסה נמסרת לגברים‬ ‫שבמשפחה אשר חילקו אותה ליחידות קטנות‬ ‫ובאמצעות גליל עץ מיוחד הפכו כל יחידה‬ ‫למצה דקה ועגולה‪ .‬בשלב הבא הגיע תפקיד‬ ‫הילדים הקטנים אשר ניקבו את המצות‪ ,‬ואחד‬ ‫הגברים‪ ,‬הממונה על כך‪ ,‬מסרן לידי האופה‪.‬‬ ‫במרוקו הקפידו היהודים לאפות את מצות‬ ‫המצווה דווקא בחצות היום של י"ד בניסן –‬ ‫ערב ליל הסדר‪ ,‬כאשר בזמן הלישה והאפייה‬ ‫היו אומרים פרקי הלל בשירה ובזמרה‪ ,‬ולאחר‬ ‫מכן לובשים גלימות לבנות ארוכות‪-‬סמל‬ ‫לחירות‪.‬‬ ‫גם בתוניס ייחסו חשיבות מיוחדת למצות‪,‬‬ ‫וכבר בהגיע חבילת המצות לבית‪ ,‬לקחה בעלת‬ ‫הבית את המצה הראשונה והפרישה אותה‬ ‫לצד‪ .‬את המצה הזו היו שורפים התוניסאים‬

‫ניסן ה'תשע"ג ‪ -‬גליון מס' ‪23‬‬

‫בערב פסח ביחד עם החמץ‪ ,‬או אחרי סוכות‬ ‫עם שרידי שער הסוכה‪.‬‬ ‫בבבל נהגו לכנות את המצות הרגילות‬ ‫בשם "ג'ראדיק"‪ ,‬כלומר – מצות דקות‪ ,‬ובנוסף‬ ‫להן היו אופים בערב ליל הסדר מצות עבות‬ ‫שנקראות "סדרים" ומיועדות במיוחד ללילה‬ ‫הראשון‪ .‬בבבל לא היו בתי‪-‬חרושת למצות‬ ‫ולכן כל משפחה דאגה לעצמה והכינה מצות‬ ‫שנאפו בתנורי‪-‬חרס מיוחדים (היו רק מספר‬ ‫תנורים כאלו בעיר)‪ .‬התנורים הוסקו בחלק‬ ‫מהמקומות‪ ,‬על ידי הלולבים שנשמרו מחג‬ ‫הסוכות‪ .‬במצוות האפייה בבבל התעסקו‬ ‫בעיקר הגברים‪ ,‬אשר קנו חיטה שמורה‪ ,‬טחנו‬ ‫אותה ברחיים‪ ,‬במדוכה או במכונת‪-‬טחינה‬ ‫וימים אחדים לפני פסח אפו את הבצק בצורת‬ ‫מצות דקות ועגולות‪ ,‬בהשגחת רב מומחה‪.‬‬ ‫בחלק מעדות החסידים מקובל גם לאפות‬ ‫אותן בערב חג הפסח בחצות היום – בחגיגיות‪,‬‬ ‫בבגדי שבת‪ ,‬באמירת "הלל" ובהשתתפות‬ ‫האדמו"רים וראשי העדות‪ .‬רוב החסידים‬ ‫משתדלים לקחת חלק באפיית המצוות הללו‪.‬‬ ‫מנהג מעניין נוסף ניתן לראות אצל יהודי‬ ‫לוב‪ ,‬אשר רובם נוהגים לאפות בכל יום מימי‬ ‫החג מצות טריות בבית‪ ,‬בתנורי פח או חרס‬ ‫המיועדים לכך‪ .‬את המצות לליל הסדר הם‬ ‫אופים בי"ד ניסן‪ ,‬ומיד לאחר שהן יוצאות‬ ‫מהתנור מגישים אותן לשולחן – טריות‬ ‫ופריכות‪ .‬בעדה הלובית הנשים בדרך כלל הן‬ ‫אלו שאופות את המצות וזריזותן ושמירתן‬ ‫על כשרות העיסה מתחילת הלישה ועד סוף‬ ‫האפייה ראויה לשבח‪ ,‬שכן כל הפעולה הזאת‬ ‫נמשכת לא יותר מרבע שעה! מנהג זה של‬ ‫הכנת מצות יום‪-‬יום במשך כל ימי החג נהוג‬ ‫לא רק בחו"ל אלא גם בריכוזי עולי לוב בארץ‪.‬‬

‫קערה עם סדר‬

‫לאחר ההכנות המרובות נכנס החג ועימו‬ ‫ההתרגשות המרובה‪ .‬יהודי פרס (איראן)‬ ‫נוהגים לחגוג – כל השכנים יחד את סדר‬ ‫ליל הפסח בביתו של אחד המכובדים או של‬ ‫תלמיד‪-‬חכם‪ .‬הגברים שבים מבית הכנסת‬ ‫לבושים בגדי חג ומברכים את הנוכחים‬ ‫בברכת "תזכו לשנים רבות"‪ .‬כולם יושבים‬ ‫מסובים על‪-‬יד השולחנות וראש המסובין‬ ‫מנעים בקולו‪" :‬קדש ורחץ‪ ,‬כרפס יחץ" עד‬ ‫הסוף‪ ,‬וכמוהו עונים כל המסובים‪.‬‬ ‫קערת הסדר המונחת על השולחן מהווה‬ ‫אף היא מקור למגוון של מנהגים‪ .‬במרוקו‪ ,‬מיד‬ ‫לאחר תפילת ערבית של החג‪ ,‬כאשר נכנסים‬ ‫לבית‪ ,‬מרימים בני המשפחה בזה אחר זה את‬ ‫הקערה (הנקראת בלשונם‪" :‬קערת ההגדה")‬ ‫ומסובבים אותה מעל לראשי כל המסובין תוך‬ ‫כדי שירה‪.‬‬

‫מנהג האפיקומן‬ ‫האם המנהג המרגש‬ ‫והמיוחל על כל הילדים‬ ‫קיים בכל העדות?‬ ‫מתברר שלא‪.‬‬ ‫מפתיע לגלות כי יש עדות בהן‬ ‫כל המנהג של 'גניבת האפיקומן'‬ ‫לא קיים כלל‪ .‬התימנים למשל וכן‬ ‫הלובים כלל לא מתייחסים לכל‬ ‫נושא ה'גניבה'‪ ,‬אלא הם רק אוכלים‬ ‫את המצה‪ ,‬מבלי לנהל סביבה כל‬ ‫משא ומתן‪.‬‬ ‫בכורדיסטן לעומת זאת היה‬ ‫נהוג שעורך הסדר בעצמו לוקח‬ ‫את המצה האמצעית הנקראת לוי‬ ‫ומחלק אותה לשנים‪ :‬את חלקה‬ ‫הגדול‪ ,‬בצורת ו'‪ ,‬מצניע לאפיקומן‪,‬‬ ‫ואת החלק הקטן‪ ,‬בצורת ד'‪ ,‬מניח‬ ‫בין המצות‪ .‬את האפיקומן הוא‬ ‫היה עוטף במטפחת נקייה ומוסר‬ ‫אותו כפיקדון לנכבד שבנוכחים‪.‬‬ ‫השומר נהג לקשור את הפיקדון‬ ‫על כתפו או להטמינו במקום אחר‬ ‫ונזהר שלא ייגנב ממנו‪ .‬אם הצליחו‬ ‫"לקחת" ממנו את הפיקדון‪ ,‬הוא‬ ‫נאלץ להתחייב לפצות את הנוכחים‬ ‫בסכום כספי‪.‬‬ ‫בבבל נהגו גם כן כי ראש המשפחה‬ ‫לוקח את המצה האמצעית ומחלקה‬ ‫בצורת ד'‪-‬ו'‪ .‬את החלק הקטן בצורת‬ ‫ד' הוא היה מניח בין שתי המצות‬ ‫שבקערה‪ ,‬ואילו את החלק הגדול‬ ‫בצורת ו' הוא נהג לעטוף במטפחת‬ ‫משי ולקשור אותה באלכסון על‬ ‫חזהו או על גבו של בנו הקטן‪ ,‬וכך‬ ‫הוא היה אומר לו‪" :‬פיקדון זה אני‬ ‫מפקיד בידך עד סוף הסעודה‪ ,‬עד‬

‫|‬

‫‪17‬‬

‫אצל יהודי כורדיסטן ישנו מגש גדול הנקרא‬ ‫פרכסיני והוא זה המשמש לקערת הסדר‪.‬‬ ‫בנוסף לזרוע נוהגים הכורדיסטנים לשים גם‬ ‫חתיכת כבד וחתיכת ריאה צלויות הלקוחות‬ ‫מהכבש שכל משפחה משתדלת לקנות‬ ‫ולשחוט לכבוד החג‪ ,‬ואילו בקערת הסדר של‬ ‫משפחות מיוצאי לוב נוהגים לשים ביצים‬ ‫כמספר בני המשפחה‪.‬‬ ‫ביהדות אשכנז נוהגים מימים‪-‬ימימה‬ ‫לקשט את שולחן הסדר בכל כלי הכסף והזהב‬ ‫שבבית‪ ,‬ובמרכז השולחן מניחים את הקערה‬ ‫המהודרת העשויה בדרך כלל מכסף טהור‪.‬‬

‫וכאן הבן שואל‬

‫אחת מהחוויות הגדולות שזכורות לכל‬ ‫ילד מסעודת ליל הסדר זוהי שאילת ארבע‬ ‫הקושיות‪ ,‬אך אין ספק כי בכורדיסטן הפכה‬ ‫החוויה למרגשת עוד יותר‪ ,‬שכן בקהילה‬ ‫המקומית היה נהוג כי בעת ששואלים "מה‬ ‫נשתנה" ניגש אחד הילדים לדלת ודופק‬ ‫עליה בראשו‪ .‬לאחר מכן הוא היה מתייצב‬ ‫לפני עורך הסדר ועונה לשאלותיו‪ :‬מנין אתה‬ ‫בא?‪-‬ממצרים‪-.‬לאן אתה הולך?‪-‬לירושלים‪-.‬‬ ‫מה צידתך?‪-‬מה נשתנה‪-.‬בכבוד! ולאחר מכן‬ ‫הילד שואל את הקושיות בעל פה – בעברית‬ ‫ובכורדית‪ ,‬כשהוא מחזיק בידו כוס יין ואינו‬ ‫שותה ממנה‪.‬‬

‫בתימן‪ ,‬לעומת זאת‪ ,‬נוהגים שהילד הקטן‬ ‫אומר מה נשתנה בערבית‪ ,‬ומקבל בשכרו‬ ‫ביצה מגולגלת‪.‬‬ ‫עוד מנהג דרמטי מוכר דווקא במרוקו‪.‬‬ ‫שם‪ ,‬במקצת מהקהילות שהתגוררו במקום‬ ‫נהגו שאחרי שאילת הקושיות יוצא עורך‬ ‫הסדר מן החדר וחוזר אליו דרך דלת צדדית‪,‬‬ ‫כשהוא נשען על מקל ארוך ועל כתפו המצה‬ ‫של האפיקומן‪ ,‬עטופה בסודר‪ .‬לשאלותיהם‬ ‫של המסובים משיב "האורח"‪ ,‬שהוא מיוצאי‬ ‫מצרים והמצה שעל כתפו היא מכיוון‬ ‫שהיהודים לא יכלו להתמהמה‪ ,‬לא הספיק‬ ‫בצקם להחמיץ ולכן הוציאו ממצרים "עוגות‬ ‫מצות" (מראה להם המצה שעל כתפו)‪ .‬השיחה‬ ‫מסתיימת באמירת פסוק מסכם בפי כל‬ ‫המסובים‪ ,‬כגון "ואחרי כן יצאו ברכוש גדול"‪.‬‬

‫וכל המרבה לספר‬

‫אומנם נוסח ההגדה הוא כמעט אחיד‬ ‫בכל העדות‪ ,‬אולם מתברר שההגדה נקראת‬ ‫בדרכים שונות ומגוונות‪ .‬ניתן לראות כי‬ ‫בכורדיסטן למשל‪ ,‬כאשר מגיעים לקטע‬ ‫"ובמופתים זה הדם"‪ ,‬נהוג שעורך הסדר אוחז‬ ‫בידיו את כוס היין שהחזיק בידו הילד ששאל‬ ‫"מה נשתנה" ואדם אחר מן הנוכחים נוטל לידו‬ ‫כוס מים‪ .‬השניים מטפטפים מן היין והמים‬ ‫לסירוגין לתוך כלי חרס בזמן אמירת הפסוק‬ ‫"דם ואש ותימרות עשן" וכן בזמן אמירת עשר‬ ‫המכות‪ ,‬כשלאחר מכן הם ממשיכים ואומרים‬ ‫את עשר המכות בתרגום לכורדית‪ .‬את‬ ‫הטיפות של המים והיין נוהגים הכורדיסטנים‬ ‫לשפוך ואת הכלי הם זורקים ולא משתמשים‬ ‫בו עוד‪.‬‬ ‫אצל התוניסאים קיים גם כן מנהג מעניין‬ ‫בזמן אמירת "דם ואש ותמרות עשן"‪ .‬אצלם‬ ‫נהוג שבעל הבית שופך מעט יין מכוסו בתוך‬ ‫הקערה שבה נטל את ידיו‪ ,‬וחוזר על כך‬ ‫בשעת הזכרת כל אחת מהמילים‪ .‬כך הוא‬ ‫גם נוהג בשעת הזכרת עשר המכות‪ ,‬ובשעה‬ ‫שהוא שופך מהיין‪ ,‬שופך המחזיק בקערה‬ ‫מעט מים‪ ,‬ובשעת הזכרת המכה האחרונה‪-‬‬ ‫מכת בכורות‪-‬מרוקן בעל הבית את כוס היין‬ ‫בקערה‪ .‬אסור למסובים להסתכל בשפיכת‬ ‫היין והמים ואף אסור להם לדבר‪ ,‬עד אשר‬ ‫תשפוך בעלת הבית את היין והמים שבקערה‬ ‫במקום טמא‪.‬‬ ‫גם אצל יהודי בבל קיימים מנהגים מיוחדים‬ ‫בזמן קריאת ההגדה‪ .‬רוב הבבלים המצויים‬ ‫כיום בארץ קוראים את ההגדה של פסח עם‬ ‫תרגום ערבי‪-‬בבלי‪ ,‬בניגון בבלי מיוחד‪ .‬כל אחד‬ ‫מהמסובין קורא קטע‪ ,‬לפי הסדר‪ ,‬עם תרגומו‪.‬‬ ‫בנוסף‪ ,‬יש כמה קטעים שנאמרים במקהלה‪,‬‬ ‫כגון‪" :‬ברוך שומר הבטחתו" ובעל‪-‬הבית‬

‫‪| 18‬‬

‫ברתון ‪ -‬ירחון רשת ברכל‬

‫קורא בעצמו את הקטעים "והיא שעמדה"‪,‬‬ ‫"ובמופתים"‪" ,‬אלו עשר מכות"‪ ,‬ו‪"-‬דצ"ך עד"ש‬ ‫באח"ב"‪ .‬בשעת קריאת הקטעים האלה נוטל‬ ‫האב כוס יין‪ ,‬ובכל פעם שהוא מזכיר שם של‬ ‫"מכה" הוא שופך קצת מהיין לתוך כלי ישן‪ ,‬וכל‬ ‫המסובים מזכירים את שמותיהם של שונאי‬ ‫ישראל‪ ,‬כגון‪ :‬האב‪" :‬דם"‪ .‬המסובים‪" :‬יחול על‬ ‫ראש המן!" האב‪" :‬צפרדע"‪ .‬המסובים‪" :‬יחול‬ ‫על ראש עמלק!" וכך הלאה‪ .‬לאחר סיום‬ ‫ה"מכות" וה"קללות" משליכים את הכלי הישן‬ ‫עם היין שבתוכו הרחק מן הבית‪.‬‬

‫שולחן עורך‬

‫סעודת החג אף היא מלווה במנהגים שונים‬ ‫ומעניינים‪ .‬בכורדיסטן הסעודה כוללת הרבה‬ ‫אורז ובשר‪ ,‬גם בלוב מגישים תבשילי אורז‬ ‫לשולחן החג‪.‬‬ ‫אצל יהודי מרוקו‪ ,‬לעומת זאת‪ ,‬נהוג להימנע‬ ‫מאכילת קטניות ואורז בפסח‪ ,‬אך הקטניות‬ ‫הירוקות‪ ,‬כגון האפונה והפול‪ ,‬המצויים בעונה‬ ‫זו‪ ,‬נאכלים‪ ,‬ואפילו יותר משאר ירקות‪ .‬חלק‬ ‫מן המחמירים במרוקו משתמשים בשומן‬ ‫(מן החי) במקום בשמן ואף את השימוש בתה‬ ‫ובסוכר הם אוסרים על עצמם‪.‬‬ ‫בתוניס המאכל העיקרי שמוגש בליל הסדר‬ ‫הוא ה"מסוקי"‪-‬מין תבשיל המכיל ירקות מכל‬ ‫המינים‪ ,‬בשר של כבש ומצות המבושלים‬ ‫יחדיו‪ .‬לסעודה שלמחרת היום מכינה בעלת‬ ‫הבית מין סופגניות מקמח מצות וכן מצות‬ ‫טבולות בדבש‪.‬‬ ‫בקרב החסידויות השונות מחמירים מאוד‬ ‫בבחירת המאכלים לסעודת הפסח‪ ,‬רבים אף‬ ‫נוהגים לקלף את כל הפירות והירקות ולאוכלם‬ ‫ללא קליפתם וכן נמנעים מלהשתמש בחומרי‬ ‫מאכל שונים‪ .‬לכל חסידות יש חומרות משלה‪,‬‬

‫ניסן ה'תשע"ג ‪ -‬גליון מס' ‪23‬‬

‫אך המשותף לכולן הוא שכל החסידים‬ ‫לעדותיהם נזהרים מאכילת שרויה ואף‬ ‫שומרים על הרחקות מיוחדות כדי לא להגיע‬ ‫לאכילתה בטעות‪ .‬אצל יהודי אשכנז לעומת‬ ‫זאת כמעט ולא מקפידים על אכילת שרויה‪,‬‬ ‫אך לעומת זאת נזהרים מאוד שלא לאכול‬ ‫אורז וקטניות‪.‬‬

‫לשנה הבאה‬

‫הסעודה מסתיימת וגם הסדר קרב לקיצו‪.‬‬ ‫בתוניס מסיימים את הסדר באמירת כל שיר‬ ‫השירים וכן בפיוט 'חד גדיא' בתרגומו לערבית‬ ‫ובכמה שירים בניב המיוחד של יהודי תוניס‪.‬‬ ‫לאחר מכן נוהגים התוניסאים המקוריים‬ ‫שבעלת הבית שמה מעט חרוסת בצד‪ ,‬על‬ ‫מנת להדביק אותה מיד אחרי החג על משקוף‬ ‫הבית‪ ,‬ליד המזוזה‪.‬‬ ‫גם הבבלים נוהגים לזמר מספר פזמונים‬ ‫לאחר סיום הסעודה‪ .‬הנפוצים שבהם אלו‬ ‫"מלך גואל ומושיע" ו‪"-‬נכון לבו איש הוא‬ ‫ירא"‪ .‬שני הפזמונים הללו הודפסו בכל ספרי‬ ‫הפזמונים‪ ,‬המחזורים לפסח וההגדות של‬ ‫פסח כמנהג יהודי בבל‪.‬‬ ‫ואילו אצל יהודי איראן נהוג שראש‬ ‫המשפחה לוקח על קצה אצבעותיו את‬ ‫המצות העטופות במפית לבנה ושר ביחד‬ ‫עם כל הסועדים – "לשנה הבאה בירושלים"‬ ‫וכולם יחד מצטרפים לשירה ולמחולות‪.‬‬

‫בוא שעת האפיקומן‪ .‬והיה אם ייגנב‬ ‫מעמך‪ ,‬עליך לשלם לי סך אלף‬ ‫לירה זהב!" הבן היה מקבל בשמחה‬ ‫ובגאון את הפיקדון למשמרת ומביע‬ ‫את הסכמתו לתנאי אביו‪ .‬אם אין‬ ‫בבית ילד קטן‪ ,‬היה האב קושר את‬ ‫האפיקומן על גוף בנו הגדול או‬ ‫בתו‪ .‬ואם אין לו בנים או בנות‪ ,‬נהג‬ ‫לקושרו על גוף עצמו‪ .‬במשך כל זמן‬ ‫הסדר היו מנסים המסובים "לגנוב"‬ ‫את האפיקומן מן "השומר"‪ ,‬אך על‬ ‫פי רוב ללא הצלחה‪.‬‬ ‫באיראן היו מקפידים על כך‬ ‫שהאפיקומן יינתן דווקא לילד‪,‬‬ ‫ובכך מעמידים בניסיון את ערנותו‪.‬‬ ‫אם הוא הצליח לשמור יפה על‬ ‫הפיקדון שהופקד בידו אף נהגו‬ ‫להעניק לו פרס‪ .‬חלק מן האפיקומן‬ ‫היו האיראנים אוכלים כנהוג‪ ,‬ואת‬ ‫השאר היו שומרים בכיס הבגד כל‬ ‫ימות השנה‪ ,‬כסגולה לשפע ולברכה‪.‬‬ ‫באחת החסידויות אף הגדילו‬ ‫לעשות ונהגו לשבור את המצה‬ ‫ב"יחץ" ללא פחות מחמש חתיכות‪,‬‬ ‫והחצייה עצמה התבצעה כשהמצה‬ ‫נמצאת בתוך המפה‪ ,‬מכוסה‪ .‬לאחר‬ ‫מכן הסתירו את ה"אפיקומן" בין כרי‬ ‫ההסבה‪ ,‬אך לא נהגו "לחטוף" אותו‪,‬‬ ‫ואילו בג'רבא‪-‬את החלק המיועד‬ ‫לאפיקומן היה עוטף ראש המשפחה‬ ‫במפית‪ ,‬לאחר מכן נותנו בידי בעל‬ ‫מרץ מבין המסובים‪ ,‬והלה היה שם‬ ‫אותו על שכמו‪ ,‬יוצא החוצה‪ ,‬מבקר‬ ‫בבתי שכנים וקרובים‪ ,‬ומביא להם‬ ‫את דברי הגאולה‪ ,‬כגון‪" :‬לשנה‬ ‫הבאה בארעא דישראל" או "משיח‬ ‫בן‪-‬דוד בדרך"‪.‬‬

‫|‬

‫‪19‬‬

‫סוד ייצור‬

‫מצה‬

‫כל‬ ‫הסודוהדרך אל הבר‪-‬כל‪:‬‬ ‫ת‬ ‫שרציתם לגלות‬

‫ירושלמי(ת)‬ ‫סיקור תהליך הייצור‬ ‫במפעלי "מצות יהודה"‬ ‫ה‪ .‬רינג‬

‫מי לא מכיר את הלוגו המוכר של ‘מצות ירושלמי’? מצות ותיקות הנושאות את הכשרות המהודרת‬ ‫של בד”ץ העדה החרדית‪ ,‬וידועות בטיבן ובאיכותן המוקפדות ביותר מהו סוד הייצור של המצות‬ ‫המרובעות והפריכות הללו‪ ,‬כיצד שומרים על רמת כשרות כה גבוהה‪ ,‬ואיך נערכים למערך תפעול‬ ‫מורכב שכזה כל התשובות מבית היוצר הירושלמי‪‘-‬מצות יהודה’‬ ‫רבים זכו להציץ אל מאפיית מצות מיכלי ענק לגרגרי החיטה‬

‫היד ולחזות בתהליך האפייה‬ ‫המרתק‪ ,‬חלקם אף נטלו חלק‬ ‫בשלבי הייצור‪ ,‬אך לא רבים הצליחו‬ ‫להיכנס אל מסתרי המכונות‬ ‫שמוציאות מקרבן מצות מרובעות‪,‬‬ ‫משורטטות ומהודרות‪.‬‬ ‫לרגל חג הפסח יצאנו למסע‬ ‫בעקבות מצות המכונה‪ .‬אתם‬ ‫מוזמנים להצטרף‪.‬‬ ‫לפני ולפנים‬ ‫לפני שנתחיל‪ ,‬מנין נובע השם “מצות יהודה”?‬ ‫סבם של משפחת לודמיר‪ ,‬בעלי המפעל‪,‬‬ ‫הקים אותו לפני קרוב למאה שנה בעיר צפת‪.‬‬ ‫לאחר כשלושים שנה הועתקה המאפייה‬ ‫לירושלים ועל שמם של הרי יהודה‪ ,‬היא‬ ‫קיבלה את שמה‪ .‬בתחילה שכן המפעל‬ ‫בשכונת תל ארזה‪ .‬כל ירושלמי בן שלושים‬ ‫ומעלה שהתגורר באזור יכול לזכור את הריח‬ ‫האופייני שנישא באוויר‪ .‬לפני עשרים וחמש‬ ‫שנים הועבר המפעל לאזור התעשייה ספיר‬ ‫שבגבעת שאול‪.‬‬

‫‪| 20‬‬

‫חמץ ומצה‬

‫המותג של “יהודה” מוכר לנו לא רק ממצות‪.‬‬ ‫מוצרי חמץ רבים נושאים את הסמל המוכר‬ ‫והאיכותי‪.‬‬ ‫איזו הפרדה מתבצעת בין מוצרי החמץ למצה?‬ ‫ברור שאין מגע בין המוצרים‪ .‬ליין החמץ‬ ‫קיבל קומה נפרדת ומכונות מיוחדות‪ .‬המצות‬ ‫הכשרות זוכות לקומה משלהן ולהשגחה‬ ‫קפדנית‪.‬‬

‫האם יש למפעל מוצרים כשרים לפסח בנוסף‬ ‫למצות המוכרות?‬ ‫מסתבר שיש פריטים רבים ממה שחשבנו‪.‬‬ ‫מצות רגילות בהשגחת הרבנות ומצות‬ ‫שמורה‪ .‬מצות מקמח מלא‪ ,‬מצה עשירה‪ ,‬קמח‬ ‫מצה בעוביים שונים‪ ,‬פתיתי מצה לפשטידות‬ ‫ולמרקים‪ ,‬תערובת לקניידלאך‪ ,‬מצות מצופות‬ ‫(מוצר חדש של השנה) ועוד‪ .‬המוצרים‬ ‫האחרונים‪ ,‬בהכשר הרבנות‪ ,‬מיועדים בעיקר‬ ‫ברתון ‪ -‬ירחון רשת ברכל‬

‫אבני ריחיים מודרניים‬

‫לייצוא לארצות הברית‪ .‬המצות המצופות‬ ‫זוכות להכשר הבד”ץ במשך כל השנה‪.‬‬

‫יהודה וירושלמי‬

‫נתמקד במצות שמורה בהשגחת הבד”ץ‬ ‫העדה החרדית‪ .‬מצות אלה זכו למיתוג‬ ‫“ירושלמי” מאותה סיבה מוכרת‪...‬‬ ‫כשזכרונותיו של הפסח האחרון עדין‬ ‫טריים‪ ,‬כבר מתכוננים לפסח הבא‪ .‬בחודש‬ ‫אייר יוצא צוות משפחתי של המפעל בליווי‬ ‫המשגיחים של הבד”ץ אל השדות‪ .‬הם נערכים‬ ‫לקצירת החיטים למצות שמורה ולהשגחה‬ ‫מוקפדת מפני כל טיפת מים‪ .‬לכל קומביין‬ ‫מצורף משגיח הבודק בשבע עיניים שאין‬ ‫חשש שיכול לפגוע בהידורן של המצות‪.‬‬

‫נפה‬

‫החיטים הקצורות מובלות אל מפעל מיוחד‪.‬‬ ‫לכל משאית המובילה את החיטים מוצמד‬ ‫משגיח משלה‪ .‬במפעל מנפים אותן מכל‬ ‫פסולת באמצעות מכונות ניפוי מתאימות‪.‬‬ ‫הנפה מפרידה את הקליפות ומשאירה את‬ ‫גרעיני החיטה מוכנים לטחינה‪.‬‬

‫בארצות הברית‪ ,‬במבחני‬ ‫טעימה עיוורים (בהם‬ ‫הטועמים אינם יודעים מיהו‬ ‫המפעל המייצר) זכו מצות‬ ‫יהודה להגדרה‪“ :‬המצה‬ ‫הטעימה והפריכה”‬ ‫שומרים על השמורה‬

‫מערבל הבצק‬

‫איך משמרים את החיטים?‬ ‫החיטה מובאת אל המבנה המרשים של‬ ‫“מצות יהודה” ומוכנסת ל”סילוסים”‪ .‬סילוס‬ ‫הוא מיכל ענק המיועד בדיוק למטרת אחסון‬ ‫ושמירה‪ .‬הסילוסים מאוחסנים במקום שמור‬ ‫כדי למנוע בעיה הלכתית של מים או חרקים‪.‬‬ ‫בתחילת החורף מגיע זמנן של החיטים להפוך‬ ‫למצה‪ ,‬והן מתחילות את דרכן אל עבר המטרה‪.‬‬

‫תחנה בטחנה‬

‫תחילת הדרך היא‪ ,‬כמובן‪ ,‬הטחינה‪ .‬מעניין‬ ‫לדעת כי הטחינה של המצות נעשית על‬ ‫ידי אבני ריחיים! אמנם‪ ,‬הן מופעלות בצורה‬ ‫חשמלית ולא על ידי חמור‪ ,‬אך הטכניקה זהה‪.‬‬ ‫האבן התחתית מסתובבת והאבן העליונה‬ ‫לוחצת על החיטים המונחות ביניהן‪ ,‬עד‬ ‫שנוצר קמח‪ .‬הקמח נאסף לתוך סילוס של‬ ‫קמח ומחכה שם שלושה ימים‪ ,‬בהתאם‬ ‫להלכה‪.‬‬ ‫ניסן ה'תשע"ג ‪ -‬גליון מס' ‪23‬‬

‫|‬

‫‪21‬‬

‫מעניין לדעת‪ :‬האבן העליונה‬ ‫בריחיים נקראת‪“ :‬רכב” או‬ ‫“ממל”‪ .‬לתחתונה יש גם כן‬ ‫שני שמות‪ .‬ניתן לכנותה‬ ‫“שכב” וגם “ים”‬ ‫נסיעה טובה!‬

‫צינור מים וצינור קמח מובילים ישירות‬ ‫אל מיקסר ענק המערבל אותם לבצק מתאים‬ ‫למצה‪ .‬לכל מערבל יש שתי חתיכות פלסטיק‬ ‫מיוחדות המשגיחות שלא יהיה מגע בין‬ ‫הקמח והמים לפני הערבוב‪ .‬כל שמונה עשרה‬ ‫דקות מוחלפות החתיכות לזהירות מרבית‪.‬‬ ‫מיד כשהבצק מוכן‪ ,‬מופרשת ממנו חלה‬ ‫על ידי אדם אחראי שזהו תפקידו‪ .‬שאר‬ ‫הבצק ממשיך במסוע אל עבר התחנה הבאה‪.‬‬ ‫המרדד‪ .‬מכונת הרידוד‪ ,‬גם היא בעצם‪ ,‬מסוע‬ ‫גדול‪ .‬המצה עוברת בו מסע מתמשך‪ .‬יש‬ ‫מספר וולסים – זרועות רידוד ‪ ,‬שביניהן‬ ‫נוסעת פיסת הבצק‪ .‬כל וולס מרדד את הגוש‬ ‫למשטח דק יותר מהוולס הקודם‪ .‬בסיום‬ ‫התהליך במכונה מתקבל עובי מצה מוכר‪ .‬מיד‬ ‫לאחר מכן ממשיכות המצות במסוע לעבר‬ ‫מכונה שמחוררת בהן את החורים הידועים‪,‬‬ ‫ומיד אחר כך סכינים חורצות את הצורה‬ ‫הריבועית הרגילה‪ .‬במכונות האלו מורכבת‬ ‫מערכת איוורור תחתית המונעת מהבצק‬ ‫להתחמם ולהחמיץ‪.‬‬

‫רידוד הבצק‬ ‫חירור וחיתוך‬

‫מתחמם‪ ,‬מתחמם‪...‬‬ ‫זהו‪ ,‬סיימנו?‬ ‫מה פתאום! המצה עדין אינה אלא חתיכת‬ ‫בצק‪ .‬כדי להפוך אותה לראויה לעלות על‬ ‫שולחן מלכים‪ ,‬יש‪ ,‬כמובן‪ ,‬לאפות אותה‪.‬‬ ‫המצה‪ ,‬ממשיכה‪ ,‬אפוא‪ ,‬את דרכה על המסוע‪.‬‬ ‫היא נכנסת אל תנור המופעל באמצעות גז‬ ‫ויוצאת ממנו כשהיא ראויה לאכילה‪ .‬משגיח‬ ‫מיוחד עומד ליד התנור ובודק כל אחת‬ ‫באופן אישי‪ ,‬כדי לדאוג שהמצה אינה כפולה‬ ‫או שבורה‪ .‬מצה כפולה היא בעיתית בגלל‬ ‫החשש שנשארו בה כיסי בצק לא אפויים‬ ‫ומצה לא שלמה לא תוכל להתאים ללחם‬ ‫משנה‪ .‬המצות הכפולות יוצאות מן המסלול‪,‬‬ ‫והשבורות ממשיכות במסוע בדרכן להיות‬ ‫קמח מצה‪.‬‬ ‫המצות המתאימות עוברות אל ה”יגואר”‪-‬‬ ‫מכונת האריזה‪ .‬שני גלילי ניילון מוצבים‬

‫‪| 22‬‬

‫הבצק מרודד ומחורר לפני הכניסה לתנור‬ ‫ברתון ‪ -‬ירחון רשת ברכל‬

‫בראשה ומשתפלים לעבר המסוע‪ .‬כל כחמש‬ ‫עשרה מצות נעטפות בניילון ונסגרות היטב‬ ‫על ידי המכונה‪ .‬משם הן נכנסות אל קופסאות‬ ‫קרטון‪ .‬אם אלו אריזות קטנות כמו של ארבע‬ ‫מאות גרם או קילוגרם שלם‪ ,‬תסיע אותן‬ ‫המכונה היישר אל הקופסאות הממתינות‪.‬‬ ‫אריזות גדולות יותר תקבלנה יחס אישי מצד‬ ‫העובדים‪ .‬קרוב לפסח הן מובלות אל החנויות‬ ‫תוך שמירה קפדנית וזהירה מחמץ‪.‬‬

‫בפתח התנור‬

‫למי שמתעניין במצות‬ ‫מצופות‪ :‬המצות המוכנות‬ ‫מוכנסות למכונה המזלפת‬ ‫עליהן שוקולד‪ ,‬ובאמצעות‬ ‫גלגלת עליונה שנוסעת‪,‬‬ ‫מפוזרים פתיתי קוקוס או‬ ‫סוכריות‬ ‫עכשיו ממתינות המצות לשעתן הגדולה‪.‬‬ ‫קרוב לפסח יקנו אותן בהמוניהן ויזכרו עליהן‬ ‫את הניסים הגדולים שנעשו לנו ביציאת‬ ‫מצרים‪.‬‬

‫התוצר הסופי‬

‫היציאה מהתנור‬

‫המצות מסתדרות על המסוע‬ ‫ניסן ה'תשע"ג ‪ -‬גליון מס' ‪23‬‬

‫|‬

‫‪23‬‬

‫סדר‬ ‫החינוך‬

‫הרה"ג רבי ירחמיאל קראם שליט"א‬

‫בנוסף למעלותיו‬ ‫וסגולותיו הרבות של‬ ‫ליל הסדר‪ ,‬מהווה הוא‬ ‫גם סדר לימוד במסכת‬ ‫חינוך הבנים * לא לחינם‬ ‫מתמקד לילה זה כה‬ ‫רבות בילדים ובטף‪ ,‬כי‬ ‫בזמן הנחלת המורשת‪-‬‬ ‫אליהם עינינו נשואות‬ ‫* ליקוט כללים בחינוך‬ ‫ובעברת המסורת בדרך‬ ‫הנכונה * והגדת לבנך‬ ‫ביום ההוא‬ ‫החג של המחנכים‬

‫לילה קדוש זה הוא ליל החינוך‪ ,‬במלוא‬ ‫מובנה של המילה‪ .‬בלילה זה‪ ,‬שבו כולנו‬ ‫מסבים‪ ,‬וכל בני המשפחה לדורותיה‬ ‫מתוועדים יחד‪ ,‬מודגשים יותר ויותר יסודותיו‬ ‫של החינוך היהודי‪ ,‬חינוך שמושתת על יסודות‬ ‫ההמשכיות והמסורת העוברת מאב לבן מדור‬ ‫לדור‪.‬‬ ‫הילדים תופסים מקום חשוב במרכזו של‬ ‫לילה זה‪ ,‬אשר בו מתייחסת אליהם התורה‬ ‫באופן מיוחד‪“ :‬והגדת לבנך”‪ .‬מתוך פרטים‬ ‫שונים הנוהגים בליל הסדר אנו יכולים לדלות‬ ‫פנינים חינוכיות אשר יחדיו מהוות מסכת‬ ‫חינוכית שלימה‪ .‬כללים אלו מהווים לנו דרך‬ ‫מחשבה ועצה נכונה בדרך חינוך הבנים‪ .‬הבה‬ ‫ונסקור כמה מהן‪:‬‬

‫‪| 24‬‬

‫טכניקת השו”ת‬

‫“מה נשתנה?”‪ .‬ההגדה בנויה בטכניקה‬ ‫מיוחדת של שאלה ותשובה‪ .‬זהו כלל יסודי‬ ‫וחשוב‪ .‬מחובתו של כל מחנך לפתח את‬ ‫חשיבתו של הילד ע”י גירוי חושיו לשאלה‬ ‫אשר בעקבותיה תבוא תשובה‪ .‬השאלה‬ ‫מחדדת את עוקצה של התשובה‪ ,‬המתבהרת‬ ‫והמודגשת יותר בהיותה באה בעקבות שאלה‪.‬‬ ‫מרן רבי יחזקאל אברמסקי זצ”ל היה אומר‪,‬‬ ‫כי כבר נעים זמירות ישראל רמז על כך בספר‬ ‫תהיליו‪“ :‬מה לך הים כי תנוס הירדן תיסוב‬ ‫לאחור ההרים תרקדו כאלים גבעות כבני צאן?‬ ‫מלפני אדון חולי ארץ מלפני אלוה יעקב!”‪ ,‬וכי‬ ‫מה היה המקרא חסר אילו לא היה אומר אלא‬ ‫שהירדן סב והים נס לאחוריו מלפני אדון חולי‬ ‫ארץ? ברם‪ ,‬מסתבר‪ ,‬היה אומר‪ ,‬כי טעם מיוחד‬ ‫לדברים כאשר הם נאמרים בדרך שאלה‬ ‫ותשובה‪ .‬הדברים מוטעמים יותר‪ ,‬מורגשים‬ ‫יותר והם אף יופנמו יותר‪.‬‬ ‫אלא שיש לעודד את הקטן כי יציע את‬ ‫שאלתו‪ .‬שכן‪“ ,‬לא הביישן למד”‪ .‬מי שמתבייש‬ ‫לשאול לא ינחל הצלחה‪ .‬על המחנכים לשאול‬ ‫ולהמריץ התלמידים למצוא את התשובה‬ ‫לשאלתם‪.‬‬ ‫אפילו מי שסועד לבד עליו לשאול את‬ ‫עצמו‪ .‬אם אין לו ילדים‪ ,‬תשאל אשתו את‬ ‫ארבע הקושיות‪ ,‬ואם אין לו אשה‪ ,‬ישאל הוא‬ ‫את עצמו את ארבע הקושיות‪.‬‬

‫המחשה‬

‫“יכול מראש חדש תלמוד לומר ביום ההוא‪.‬‬ ‫אי ביום ההוא יכול מבעוד יום תלמוד לומר‬ ‫‘בעבור זה’ לא אמרתי אלא בשעה שמצה‬ ‫ומרור מונחים לפניך”‪ .‬זהו אמצעי חינוכי‬ ‫ממדרגה ראשונה‪ ,‬דרך ההמחשה‪ .‬כאשר הילד‬ ‫רואה דבר מוחשי וצבעוני מול עיניו‪ ,‬הוא‬ ‫מצליח להבין טוב יותר את הנלמד‪ ,‬מאשר‬ ‫בהסבר מילולי בלבד‪ .‬ההמחשה נחשבת‬ ‫כסיוע טוב להבנה מירבית ומקסימלית של‬ ‫החומר‪.‬‬ ‫כיום ישנם אמצעי המחשה מודרניים‬ ‫שונים אשר בעזרתם ניתן להקנות בקלות את‬ ‫החומר הנלמד‪ .‬המכשור הקיים‪ ,‬השכפולים‬ ‫והצילומים השונים נחשבים‪ ,‬לצורך הענין‪ ,‬גם‬ ‫כן כאמצעי המחשה‪ ,‬אם כי אפשר שבדרגה‬ ‫נמוכה יותר‪.‬‬ ‫מכאן שאין למחנך להתנזר מאלו והשימוש‬ ‫בהם חשוב ביותר‪.‬‬

‫סיפור‬

‫דרך סיפור‪ .‬את ההגדה אנו מעבירים‬ ‫לילדים בדרך סיפור‪ .‬זוהי הדרך הטובה ביותר‬

‫להעברת מסרים ומשמעויות שונות לזולת‪.‬‬ ‫סיפור על גדולי ישראל או סיפור על מסירות‬ ‫נפשם של יהודים מדורות עברו יתקבלו ע”י‬ ‫השומעים בפה פעור ובחיבה גלויה‪ .‬גם דרך זו‬ ‫עוזרת להפנים בחמימות וברגש את המסרים‬ ‫השונים שבחומר‪.‬‬ ‫וכל המרבה לספר ביציאת מצרים הרי זה‬ ‫משובח‪.‬‬

‫פרסים‬

‫חלוקת קליות ואגוזים לתינוקות‪ .‬חלוקת‬ ‫פרסים ומבצעים נחשבת כאמצעי חשוב‬ ‫בקידום המוטיבציה של התלמידים‪ .‬חלוקת‬ ‫מתנות‪ ,‬פרסים‪ ,‬עידוד בדרך ניקוד ותחרות‬ ‫והצבת אתגרים שונים נושאי פרסים יגבירו‬ ‫את החשק ואת הרצון ללימוד ולהצלחה‪ .‬יש‬ ‫בכך משום אמצעי סיוע נפלא להשגת המטרות‬ ‫העומדות בפנינו בדרך העולה בית אל‪.‬‬

‫סדר מובנה‬

‫קדש ורחץ‪ ,‬כרפס יחץ‪ ,‬וכו’ לדעת לסדר את‬ ‫עניני השיעור היטב בתחילת השיעור‪ ,‬למען‬ ‫יידע התלמיד את אשר לפניו ולקראת מה‬ ‫הוא הולך‪ .‬זהו היסוד שאנו למדים מסימנים‬ ‫אלו הנזכרים בראש ההגדה‪ .‬שאם לא כן לשם‬ ‫מה מביא בעל ההגדה את רשימת הסימנים‬ ‫קודם שהחלנו באמירת ההגדה? ומכאן נלמד‬ ‫יסוד חשוב‪ ,‬ככל שהשיעור מסודר יותר במוחו‬ ‫של המחנך – כך יבין אותו טוב יותר התלמיד‪.‬‬ ‫ולשם כך יש לנקוט בנתינת רקע מוקדמת על‬ ‫מבנה ומהלך השיעור‪.‬‬

‫אקטואליה‬

‫“אילו לא הוציא הקב”ה את אבותינו‬ ‫ממצרים‪ ,‬הרי אנו ובנינו ובני בנינו משועבדים‬ ‫היינו לפרעה במצרים”‪ .‬ילדים קשורים מעצם‬ ‫טבעם לאקטואליה‪ .‬קשה להם לשמוע על‬ ‫מה שהתרחש לפני שלשת אלפי שנים‪.‬‬ ‫את היסטורית יציאת מצרים עלינו לתרגם‬ ‫למציאות העכשווית‪ .‬עלינו להבין‪ ,‬את עצמנו‬ ‫ואת האחרים‪ ,‬כי אילו לא התרחשה יציאת‬ ‫מצרים‪ ,‬הרי שעד היום היינו משועבדים‬ ‫לפרעה‪ ,‬על כל המשתמע מכך‪ .‬משמעויות‬ ‫העבר ביחס למה שקורה היום נחשבות‬ ‫כמשימה חינוכית‪.‬‬ ‫אם‪ ,‬לדוגמה‪ ,‬אנו מסבירים כי בני ישראל‬ ‫סירבו לקחת משלל המצרים‪ ,‬כשם שהיום‬ ‫ניצולי שואה מסרבים לקחת פיצויים‪ ,‬הרי‬ ‫שבכך “תרגמנו” את מה שכתוב בדרשות חז”ל‬ ‫לשפתו של אדם בן ימינו‪ .‬כך הדברים‪ ,‬אפשר‪,‬‬ ‫מובנים טוב יותר‪ .‬אם נדמיין מלך אפריקני כדי‬ ‫לתאר את מלכות פרעה‪ ,‬הדבר יקל על ההבנה‪.‬‬ ‫בכך נקרב את ההיסטוריה הכול כך רחוקה אל‬ ‫תקופתנו אנו‪.‬‬ ‫ברתון ‪ -‬ירחון רשת ברכל‬

‫כך עלינו להתייחס לכל סיפור המסופר‬ ‫על ידינו והקשור בעבר הרחוק‪ .‬על סיפור‬ ‫כזה להיות מלווה בהבנה חודרת ובתרגום‬ ‫משמעותי ועכשווי‪ .‬עלינו לחשוב כיצד הדבר‬ ‫משפיע עלינו ומה עלינו להסיק מכך‪.‬‬

‫שינון‬

‫“וכל המרבה לספר ביציאת מצרים הרי זה‬ ‫משובח”‪ .‬חזרה ושינון תמידיים הם הערובה‬ ‫להפנמת התכנים עד כדי שעיקרם ייזכר‬ ‫לעולם‪ .‬על כלל זה אמרו חכמינו כי הלומד‬ ‫ואינו חוזר כזורע ואינו קוצר‪ .‬ללא חזרה ושינון‬ ‫ירדו עבודות החינוך והקנית הידע לטמיון‪.‬‬ ‫ואין המדובר רק בחזרה של התלמידים על‬ ‫חומר הלימודים‪ .‬גם על ההורים והמחנכים‬ ‫לחזור שוב ושוב על כל הוראות החינוך‪ .‬עלינו‬ ‫לחזור ולשנן שוב ושוב באוזני הילדים את דרך‬ ‫ה’‪ ,‬דרכה של תורה‪.‬‬

‫בקרה אישית‬

‫“כנגד ארבעה בנים דברה תורה”‪ .‬גם אם‬ ‫השיעור‪ ,‬מטבע הדברים‪ ,‬כללי ומיועד לכל‬ ‫ילדים הכתה בשווה‪ ,‬מחוסר ברירה וכתוצאה‬ ‫מאי יכולת לפתיחת כתה נפרדת לכל תלמיד‪,‬‬ ‫ניסן ה'תשע"ג ‪ -‬גליון מס' ‪23‬‬

‫אך דרך המעקב אחרי התלמידים אינה צריכה‬ ‫להיות אחידה‪ .‬אמצעי הבקרה השונים בדוגמת‬ ‫מבחנים‪ ,‬שיעורי הבית ובעיקר הבחנים שבעל‬ ‫פה יכולים ומוכרחים להיות מסווגים לפי‬ ‫רמות שונות לש קליטה בכתה‪ .‬עלינו לפנות‪,‬‬ ‫ככל שהדבר בידינו במסגרת ציבורית‪ ,‬לכל‬ ‫אחד בשפתו שלו‪ ,‬בהבנתו לו וברמתו שלו‪.‬‬ ‫ודאי לא נוכל לדון את הפשוט שבפשוטים‬ ‫כמו את הגאון שבגאונים‪ .‬ובין שני קטנים‬ ‫מנוגדים אלו ישנן עוד מאות ואלפי רמות‬ ‫שונות‪ .‬עלינו לדאוג על מתן ביטוי הולם לכל‬ ‫אחד ואחד מהם‪.‬‬

‫אתגר ותגמול‬

‫אפיקומן‪ .‬האפיקומן הוא המצאה “גאונית”‪.‬‬ ‫אמצעי נפלא להבטיח כי הזאטוטים לא‬ ‫יירדמו‪ .‬יש כאן הבטחה כי הסוף יהיה מעניין‬ ‫וכדאי‪ ...‬גם כאן הצבת אתגר ששכרו בצידו‪,‬‬ ‫וכל זה בתוך העניין‪ ,‬בתוך הסדר‪ ,‬חלק ממצוות‬ ‫הלילה‪ ,‬אשר הפך לחוויה לילדים‪ .‬אמנם‬

‫גניבת האפיקומן אינה ממצוות הלילה‪ ,‬ואף‬ ‫לא מדרבנן‪ ,‬אך היא הפכה למנהג הנוהג בכל‬ ‫בית שבו נערך הסדר‪ .‬כדאי לקחת לתשומת‬ ‫לב את הרעיון הזה‪ .‬יוכלו להפיק ממנו תועלת‬ ‫חינוכית הורים ומחנכים אשר ברצונם לעודד‬ ‫את ילדיהם בדרך טובה ונעימה‪.‬‬

‫סימני זיכרון‬

‫רבי יהודה היה נותן בהם סימנים דצ”ך‬ ‫עד”ש באח”ב‪ .‬רצוי לצייד את הילדים‬ ‫בסימנים שונים אשר יסייעו בידם לזכירת‬ ‫השיעור‪ .‬אפילו עמל”ק גוייס לצורך נתינת‬ ‫סימן (עיין ב”ב דף מ”ו ע”ב)‪ .‬סימנים אלו‬ ‫יכולים להיות שיר‪ ,‬אותיות או מספרים‪ .‬נזכור‬ ‫כי חכמינו השתמשו בסימנים רבים להזכרתם‬ ‫של ברייתות רבות ופרטים שונים‪.‬‬

‫|‬

‫‪25‬‬

‫שולחן‬ ‫מלכים‬

‫שולחן סדר‬ ‫סגנון מאורגן וקלאסי‪ ,‬הממקם את הסכו"ם בסמיכות למנה‬ ‫ומשווה לשולחן מראה מסודר לעין‬

‫עיצוב‪ :‬ד‪ .‬דויד‬ ‫עריכה‪ :‬ל‪ .‬כגן‬

‫בכל בית מוקדש מקום של כבוד‬ ‫לעריכת שולחן הסדר‪ .‬נהוג לפארו‬ ‫בכלים נאים‪ ,‬השמורים להזדמנות‬ ‫זו‪ ,‬בצלחות המיועדות רק לסדר‪,‬‬ ‫בכלי כסף ובעוד פרטי קישוט חד‬ ‫שנתיים‪ ,‬כדי לכבד את בני החורין‬ ‫המסובין * מלבד המפה‪ ,‬הצלחות‬ ‫והכוסות‪ ,‬ישנה עוד דרך להוסיף‬ ‫לשולחן מראה חגיגי ומושלם בצורה‬ ‫פשוטה ויעילה ‪ -‬קיפול מפיונים *‬ ‫לפניכם מאגר רעיונות לקיפול מפיות‬ ‫בהתאמה לסגנון ולאווירה הרצויה‬ ‫סביב השולחן‬ ‫חלק מרכזי בעריכת השולחן נוטלים‬ ‫המפיונים‪ .‬הם משווים לשולחן את האווירה‪,‬‬ ‫נותנים לו את הטון ומשלימים את המראה‪.‬‬ ‫המפיונים מעניקים לשולחן אפיונים רבים‪,‬‬ ‫הנגזרים מהצבע‪ ,‬מההדפס‪ ,‬ובעיקר מאופן‬ ‫העיצוב‪ .‬הם יכולים להאציל מראה חגיגי‬ ‫ומלכותי‪ ,‬או קלאסי ומשועשע‪ ,‬הם יכולים לתת‬ ‫לו מעמד מרשים ויוקרתי או פרחוני ואביבי‪.‬‬ ‫יש מראה מאורגן ומסודר‪ ,‬בו המפיון תוחם בין‬ ‫המסובים ו'אורז' את הציוד האישי של הסכו"ם‬ ‫והכוס‪ ,‬ויש מראה שובב‪.‬‬ ‫בחרנו בשלושה סגנונות של שולחנות‬ ‫המתאימים לאווירת החג‪ ,‬אותה ניתן לבטא‬ ‫במפיות‪ ,‬ולזכות בשולחן מפואר‪.‬‬ ‫הקיפולים קליטים ופשוטים‪ .‬ניתן להכינם‬ ‫במפיות נייר חד פעמיות או במפיוני בד‪.‬‬ ‫הצבעים ניתנים לגיוון ולבחירה‪ ,‬כשיש צורך‬ ‫להתחשב ברקע המפה ובאלמנטים לקישוט‪.‬‬ ‫ניתן להוסיף ראנר‪ ,‬לאורך השולחן או במרכזו‪,‬‬ ‫התואם את צבע המפית או משלים אותו‪ .‬תוכלו‬ ‫גם לשלב את המפיות בחפצי השולחן‪ ,‬כמו‬ ‫לקשור מפית תואמת סביב העציץ‪ ,‬לשתול‬ ‫בתוך הכלי לסכו"ם או להניח כבסיס לקערה‬ ‫המרכזית‪.‬‬ ‫מוגשת לכם מניפת צבעים התואמת לסגנון‬ ‫השולחן שתבחרו‪ ,‬ניתן להיעזר בה ובחוש‬ ‫הטבעי שלכם‪.‬‬

‫צבע מומלץ‪ :‬צבעים מאטלים‪ ,‬צבעי פסטל‪ ,‬סגול‪ ,‬קרם‪ ,‬תכלת וטורקיז‬

‫כיס לסכו"ם‬

‫בית מיוחד וקומפקטי לסכו"ם‪ ,‬משווה לשולחן‬ ‫מראה אלגנטי ומסודר‪.‬‬ ‫‪ .1‬פרסו את המפית על צידה האחורי‪,‬‬ ‫כשהצד המדוגם כלפי מטה‪.‬‬ ‫‪ .2‬קפלו את המפית לשנים‪ ,‬כך שנוצרה‬ ‫צורת מלבן‪ .‬שימו לב שהצד של הקיפול יהיה‬ ‫כלפיכם והצד הפתוח למעלה‪.‬‬

‫‪‬‬

‫‪ .6‬נוצרו שני כיסים תחתונים במפית‪ -‬קפלו‬ ‫את הצד השמאלי על הימני כשחלקו התחתון‬ ‫מוכנס לתוך הכיס הימני‪ .‬הפכו את המפית על‬ ‫צידה השני והכניסו בתוכה את הסכו"ם‪.‬‬

‫‪‬‬

‫‪‬‬

‫‪‬‬

‫‪‬‬

‫‪‬‬

‫‪ .3‬אחזו את הדף העליון של המפית וקפלו‬ ‫כלפי מטה עד לשוליים‪.‬‬ ‫‪ .4‬הפכו את המפית כך שהצד המקופל‬ ‫מאחור‪.‬‬ ‫‪ .5‬אחזו בצד ימין של המפית וקפלו כלפי‬ ‫מעלה עד לאמצע‪ ,‬כך גם עשו לצד השמאלי‬ ‫של המפית‪.‬‬

‫שק לסכו"ם‬

‫רעיון פשוט ומיוחד להדגשת הסכו"ם וליפוי‬ ‫סביבת הצלחת‪.‬‬ ‫‪ .1‬פרסו את המפית כשהצד האחורי פונה‬ ‫כלפיכם‪ ,‬והמדוגם כלפי מטה‪.‬‬

‫‪ .5‬קישרו את השק בעזרת סרט רפיה‪ ,‬חבל‬ ‫את סרט מתנות והשחילו לתוכו את הסכו"ם‪.‬‬

‫‪‬‬

‫‪‬‬

‫‪‬‬

‫‪ .2‬קפלו את צידה הימני של המפית עד‬ ‫לאמצע‪.‬‬

‫‪‬‬

‫‪‬‬ ‫‪ .6‬לגיוון‪ -‬ניתן‬ ‫להניח את הסכו"ם‬ ‫גם לרוחב השק‪.‬‬

‫‪ .3‬קפלו את צידה השמאלי של המפית על‬ ‫צידה הימני‪ ,‬קצה על קצה‪.‬‬ ‫‪ .4‬קפלו את המפית מלמטה למעלה‪ ,‬לגודל‬ ‫של ‪ 3/2‬מגובה המפית‪.‬‬

‫‪‬‬

‫עריכה נעימה!‬

‫‪| 26‬‬

‫ברתון ‪ -‬ירחון רשת ברכל‬

‫שולחן פרחוני‬

‫דג בצלחת‬

‫מנה ראשונה מקורית‪ -‬דג שלם ויוקרתי בכל‬ ‫צלחת‪ ,‬רק הפעם‪ ...‬מנייר‬

‫סגנון פורח וחי‪ ,‬המביא את האביב אל השולחן‬

‫‪ .1‬פתחו את המפית והצמידו את שתי הקצוות‬ ‫המנוגדים אחד לשני‪ ,‬כך שיווצר משולש‪.‬‬ ‫‪ .2‬קפלו את בסיס המשולש כלפי מעלה‬ ‫בגודל של קצת פחות משליש המשולש‪.‬‬

‫‪‬‬

‫‪‬‬

‫‪ .3‬קפלו את המשולש העליון לאחור‪.‬‬ ‫‪ .4‬קחו את הקצה הימני של המפית והכניסו‬ ‫תחת המשולש הקטן‪.‬‬

‫‪‬‬

‫צבע מומלץ‪ :‬ירוק‪ ,‬אדום‪ ,‬כתום‪ ,‬בורדו ופרחוני‬

‫עלי כותרת‬

‫הכוסות מלבלבות והשולחן נראה כגינה‬ ‫פורחת‬ ‫‪ .1‬הניחו את המפית הסגורה באלכסון‬ ‫כשפתחיה פונים כלפי מטה‪.‬‬ ‫‪ .2‬אחזו את שני דפי המפית העליונים וקפלו‬ ‫למשולש כלפי מעלה‪.‬‬

‫‪‬‬

‫‪ .6‬את המשולש הקטן שנוצר קפלו כלפי פנים‬ ‫המפית‪.‬‬

‫‪ .5‬עשו כן גם לצד השמאלי‪ ,‬והניחו את הדג‬ ‫בצלחת‪ .‬ניתן לצייר עין בראש הדג‪.‬‬

‫‪‬‬

‫‪ .3‬קפלו כך גם את שני דפי המפית הנותרים‬ ‫לאחור‪.‬‬ ‫‪ .7‬הפכו את המפית על צידה השני וחיזרו על‬ ‫שלבים ‪ 5‬ו‪ 6-‬לכיוון הימני‪.‬‬

‫‪ .4‬החזיקו את קצה המשולש השמאלי‬ ‫וקפלוהו על קצה המשולש הימני‪ ,‬המשיכו‬ ‫לאחוז בו‪.‬‬

‫‪ .8‬אחזו בתחתית‬ ‫המפית המקופלת‬ ‫ומישכו את‬ ‫שני הקדקדים‬ ‫השמאליים כפלי חוץ‬ ‫לצורת עלים‬ ‫‪ .9‬עשו כן גם לשני‬ ‫הקדקדים הימניים‪.‬‬ ‫הערה ‪ -‬לקיפול זה מומלץ לבחור‬ ‫במפית גדולה מהרגיל‪.‬‬

‫‪ .6‬ניתן להעמיד את הכוס בראש הדג ואת‬ ‫הסכו"ם בכיס שנוצר‪.‬‬

‫‪ .5‬כעת קפלוהו לכיוון הנגדי באופן שיבלוט‬ ‫משולש קטן מצד שמאל‪.‬‬

‫‪‬‬

‫ניסן ה'תשע"ג ‪ -‬גליון מס' ‪23‬‬

‫|‬

‫‪27‬‬

‫פרח חגיגי‬

‫פרחים צבעונים השובים עין ולב‪ .‬הפרחים‬ ‫ישדרגו את מראה השולחן ויוסיפו לו חיות‬ ‫משכרת‪.‬‬ ‫הפרח קל לעשיה ותוצאתו קוצרת מחמאות‪.‬‬ ‫לביצוע העלה‪ :‬פרסו את המפית וכווצו‬ ‫בכיווצים עדינים קו אלכסוני‪ :‬מקצה אחד אל‬ ‫קצהו הנגדי‪.‬‬ ‫הדקו את מקום הכיווץ והכניסוהו לכוס‪,‬‬ ‫ישרו את שני העלים על ידי מתיחת קודקודם‪.‬‬

‫‪ .3‬אחזו את‬ ‫קצה המפית‬ ‫העליון‬ ‫בצד שמאל‬ ‫וקפלוהו‬ ‫למשולש‬ ‫כלפי מטה‪.‬‬

‫‪‬‬

‫‪‬‬

‫‪ .4‬אחזו בבסיס המשולש המקופל וגלגלו את‬ ‫המפית לכל אורכה‪ ,‬מומלץ לכווץ כיווץ‬ ‫מהודק בתחתית המפית וכיווץ רפוי בחלקה‬ ‫העליון‪.‬‬ ‫‪ .5‬הכניסו את הפרח לתוך העלה שבכוס‪.‬‬ ‫ניתן גם להכניס את הפרחים לתוך חבקים‬ ‫ולפזרם ברחבי השולחן‪.‬‬

‫לביצוע הפרח‪:‬‬ ‫‪ .1‬פתחו את‬ ‫המפית‬ ‫לצורת‬ ‫מלבן‪.‬‬ ‫‪ .2‬קפלו את‬ ‫המפית‬ ‫לאורכה‬ ‫בגודל‬ ‫שליש‬ ‫מהמפית‪.‬‬

‫‪‬‬

‫‪‬‬

‫ציפור גן עדן‬

‫הפרח האהוב והססגוני הפעם מתגלם במפית ופורח מכל צלחת‪ .‬מפית בטעם גן עדן‪...‬‬

‫‪ .1‬הניחו את המפית‬ ‫הסגורה באלכסון‬ ‫כשכל הפתחים‬ ‫פונים כלפי מטה‪.‬‬

‫‪ .2‬קפלו את הקדקד התחתון‬ ‫על הקדקד העליון‬ ‫ליצירת משולש‪.‬‬

‫‪ .3‬קפלו את שוק‬ ‫המשולש הימנית על‬ ‫אמצע המפית בקו ישר‬ ‫מקודקוד‪.‬‬

‫‪ .5‬הפכו את המפית לצידה השני‬ ‫‪ .4‬קפלו כך גם‬ ‫וקפלו את שני המשולשים‬ ‫את השוק‬ ‫הקטנים (הבולטים מבסיס‬ ‫השמאלית‪ ,‬נוצר‬ ‫המשולש הגדול) כלפי מעלה‪.‬‬ ‫כעין מעוין‪.‬‬

‫‪ .6‬קפלו את המשולש ‪ .7‬העמידו את המפית‪.‬‬ ‫בצידה‬ ‫אחזו‬ ‫לשנים‪ ,‬זוית ימנית על‬ ‫המקופל ומישכו‬ ‫הזוית השמאלית‪.‬‬ ‫את הקודקודים בזה‬ ‫אחר זה כלפי מעלה‬ ‫לצורת עלה‪.‬‬

‫‪| 28‬‬

‫ברתון ‪ -‬ירחון רשת ברכל‬

‫שולחן מלכותי‬

‫אופציות שונות בקיפולי אקורדיון‬

‫סגנון חגיגי‪ ,‬המעניק לשולחן יוקרה ואצילות‬

‫צבע מומלץ‪ :‬שחור‪/‬לבן‪ ,‬כסף‪ ,‬נחושת‪ ,‬ברונזה וזהב‬

‫כנפי נשרים‬

‫קיפול מרשים ואצילי המפאר אולמות שמחה יוקרתיים‪ ,‬השולחן קופץ בכמה רמות עם כנפי‬ ‫הנשרים שנפרשות עליו‪.‬‬

‫‪ .1‬פרסו את המפית והצמידו קדקדים ‪ .2‬הרימו את קצות‬ ‫בסיס המשולש אל‬ ‫נגדיים ליצירת משולש‪ ,‬הקפידו‬ ‫הקודקוד‪.‬‬ ‫שהדיגום יהיה כלפי חוץ‪.‬‬

‫קיפול האקורדיון נראה מלכותי ומרשים בכל‬ ‫צורה שילבישו אותו‪ .‬בחרו בלבוש שמוצא חן‬ ‫בעיניכם‪.‬‬ ‫לביצוע האקורדיון‪ :‬פרסו את המפית‬ ‫כשהדוגמא כלפיכם‪ ,‬וקפלו אותה בקיפולי‬ ‫אקורדיון מהקצה אל הקצה‪ :‬כפל כלפי מעלה‬ ‫והידוקו‪ ,‬וכפל כלפי מטה והידוקו‪ ,‬ושוב עד‬ ‫לקצה הנגדי‪.‬‬ ‫אפשרות אחת‪ -‬אקורדיון במצע עדין‬ ‫* קפלו את האקורדיון לשניים והניחו‬ ‫בצלחת‪ ,‬פתחו את קפלי האקורדיון‬ ‫שיתפרסו בצלחת‪.‬‬

‫‪ .3‬הרימו את קדקד הבסיס‬ ‫אל אמצע המפית‪.‬‬ ‫אפשרות שניה ‪ -‬פפיון חינני‬ ‫* הדקו את אמצע המפית בעזרת ליפוף פרח‪,‬‬ ‫קשירת סרט או הכנסה בתוך חבק מפיות‪.‬‬

‫‪ .4‬קפלו את בסיס זה שוב כלפי‬ ‫מטה עד קצה המפית‪.‬‬

‫‪ .5‬הפכו את המפית‪.‬‬ ‫‪ .7‬העמידו את המפית‬ ‫ומישכו לצדדים‬ ‫את שני הקדקדים‬ ‫החיצונים כעין‬ ‫כנפיים‪.‬‬

‫‪ .6‬הצמידו את הפינה‬ ‫הימנית והשמאלית‬ ‫זו לזו ליצירת גליל‪,‬‬ ‫בימות החול ניתן‬ ‫להדק את הקצוות‬ ‫באמצעות מהדק‬ ‫סיכות‪.‬‬ ‫* ניתן לשים את האקורדיון המחולק לשניים‬ ‫גם בתוך הכוס ולפרוס את קפליו לצדדים‪.‬‬

‫ליציבות ולגיוון‪ -‬הלבישו את‬ ‫המפית על כוס הפוכה‪.‬‬

‫מגוון מפיות בשלל‬ ‫צבעים וגדלים ניתן‬ ‫להשיג ברשת בר‪-‬כל‬ ‫ניסן ה'תשע"ג ‪ -‬גליון מס' ‪23‬‬

‫|‬

‫‪29‬‬

‫מדור חדש‬

‫כלים ניהוליים מקצועיים למנהלת הבית‬ ‫י‪ .‬זלץ‬ ‫מחברת הספרים "הבית העסק הנבחר"‬

‫פרפקט לפסח‬ ‫חלונות בוהקים ללא רבב‪ ,‬מסילות נוצצות‪,‬‬ ‫משקופים צבועים מחדש‪ ,‬רהיטים משודרגים‬ ‫בעיצוב ייחודי ומרצפות ממורקות‪-‬אצל‬ ‫הפרפקציוניסטיות זה לא רק חלום‬ ‫אצלן‪ ,‬החומרות וההידורים לא נגמרים בניקיון‬ ‫פסחי‪ ,‬הם חורגים ותופחים עד לסדר חד שנתי‬ ‫ומהפכני לחלוטין‬ ‫נשמע קוסם? כל מי שמתהדר בתואר‪-‬‬ ‫'פרפקציוניסט' עושה אכן רושם מושלם‪ ,‬אך‬ ‫בפועל‪ ,‬יש מחיר למעמד המיוחד ושפע תופעות‬ ‫לוואי‪ ,‬לאו דווקא חיוביות‪ ,‬שכדאי להכיר‬ ‫איך נוצר הפרפקציוניזם? האם הוא מומלץ תמיד?‬ ‫וגם‪-‬מתי צריך להוריד קצת את הרף‪ ,‬כדי – להגיע‬ ‫לשלמות?‬ ‫י‪ .‬זלץ עושה סדר גם בדרך לסדר‬

‫‪| 30‬‬

‫פסח הוא חג לפרפקציוניסטים! כל מי‬ ‫שדורשת מעצמה שלמות יכולה לחגוג‬ ‫עם ההקפדות‪ ,‬עם החומרות ועם מה‬ ‫לא‪ .‬בחנוכה הייתה לגברים הזדמנות פז‬ ‫להיות 'מהדרין מן המהדרין' ובפסח‪-‬‬ ‫זו ההזדמנות של עקרת הבית‪ :‬מצוות‬ ‫הניקיון! אפשר להדר עוד יותר מן‬ ‫המהדרין‪ ,‬ויעידו המקררים שנרטבו‬ ‫וגרמו קצר בכל הבית‪ ,‬והכיריים שלא‬ ‫בערו במשך שבוע מרוב ניקיון‪.‬‬ ‫נשים לוקחות על עצמן את הניקיון לפסח‬ ‫בהידור גדול ביותר‪ ,‬והפרפקציוניסטיות‬ ‫האמיתיות אינן עוצרות באדום‪ .‬גם בחג‬ ‫הן ממשיכות להיות מושלמות‪ ,‬והפעם‬ ‫מארחות מושלמות‪ :‬אופות‪ ,‬מעצבות‬ ‫מנות אחרונות‪ ,‬מבשלות ממולאים‬ ‫תפורים בחוט מכלב ומגישות הכל בכלי‬ ‫הגשה תואמים [לא חד‪-‬פעמיים‪ ,‬חס‬ ‫וחלילה]‪.‬‬ ‫האם את פרפקציוניסטית?‬ ‫אם כן‪ ,‬ברוכה הבאה למועדון‪.‬‬ ‫את מוזמנת להקשיב לעוד כמה צדדים‪,‬‬ ‫שיתנו לך כלים להגיע לתואר ה'מושלמת'‪,‬‬ ‫אך בלי לשלם מחיר כבד מדי‪.‬‬ ‫שואפים לשלמות‬

‫השקעה הינה שאיפה ליותר‪ .‬פרפקציוניזם‬ ‫הוא שאיפה לשלמות‪ .‬שאיפה לשלמות שונה‬ ‫לגמרי מהשקעה‪ ,‬ואין זה משנה האם מדובר‬ ‫באירוח‪ ,‬בבישול‪ ,‬בקניית בגדים‪ ,‬בטיפול‬ ‫ברתון ‪ -‬ירחון רשת ברכל‬

‫בילדים או בניקיון לפסח‪.‬‬ ‫ארבעה מאפיינים יעזרו לך לאבחן השקעה‬ ‫לעומת פרפקציוניזם‪.‬‬

‫האם זה מציאותי?‬

‫פרפקציוניסטים אינם מציאותיים‪ .‬כאשר‬ ‫את אומרת לעצמך‪" :‬השנה לא נוותר‪ .‬אינני‬ ‫רוצה שאף אחד ייפגע‪ ,‬לכן אנחנו נארח את‬ ‫כל המשפחה בחג!"‪ .‬שאלי את עצמך אם זה‬ ‫מציאותי‪.‬‬ ‫האם יש לכם מקום בבית לכולם? האם‬ ‫יש לכם תקציב לאירוח הגדול הזה? האם‪,‬‬ ‫כאם עובדת‪ ,‬יש לך זמן לבשל‪ ,‬להכין מצעים‬ ‫ולארגן את הבית לאירוח הגדול הזה?‬ ‫אם התשובות חיוביות‪ ,‬זה מציאותי‪.‬‬ ‫האורחים רוצים להתארח אצלכם‪ ,‬ואתם‬ ‫יכולים לארח אותם‪-‬יפה מצדך‪ .‬את משקיעה‬ ‫ביחסי המשפחה‪ ,‬וחשוב לך שכולכם תהיו‬ ‫ביחד‪ .‬את מעדיפה שיהיו אצלכם כי לא נוח לך‬ ‫לנסוע‪ ,‬וזה טוב לכולם‪.‬‬ ‫אבל אם אין לכם מקום‪ ,‬אין לכם כסף‪,‬‬ ‫או גורם הזמן אינו לטובתך‪ ,‬ובכל זאת את‬ ‫מציבה לעצמך מטרה כזו – יש להניח שאינך‬ ‫מציאותית‪ ,‬והמשימה של אירוח גדול גובה‬ ‫מחיר גבוה מכל המשתתפים‪.‬‬ ‫במקום להציב מטרה גרנדיוזית שלא תוכלי‬ ‫לעמוד בה‪ ,‬עדיף לנהל שיחות פתוחות עם בני‬ ‫המשפחה ולברר איך להזמין ואת מי בצורה‬ ‫שלא תגרום פגיעה אלא תעמיק את היחסים‬ ‫ביניכם‪.‬‬ ‫פרפקציוניסטים נוטים לבקש שלמות‬ ‫גם מאחרים‪ .‬הם דורשים דרישות בלתי‬ ‫מציאותיות מבני המשפחה שלהם ומן‬ ‫הסובבים‪ .‬אם טרחת וניקית ובישלת וערכת‪,‬‬ ‫סביר שאת משתוקקת לשיתוף פעולה‬ ‫מצד המשפחה‪ :‬שישבו יפה ליד השולחן‪,‬‬ ‫שיאכלו יפה‪ ,‬ושהשולחן ייראה נהדר עד סיום‬

‫ניסן ה'תשע"ג ‪ -‬גליון מס' ‪23‬‬

‫הסעודה‪ .‬פרפקציוניסטיות לא רק רוצות‬ ‫שהילדים ישתפו פעולה – הן מתאכזבות‬ ‫מאוד כשהשולחן מתחיל להתבלגן באמצע‬ ‫הסעודה; הן מסדרות שוב ושוב את הכלים‬ ‫תוך כדי קריאת ההגדה; הן מבקשות שכולם‬ ‫ישבו זקוף ויחזיקו את ההגדה כך שלא תזיז‬ ‫את המפיות ואת צלחות הגביעים‪ .‬אם משהו‬ ‫זז; אם מישהו מחליף מקום; אם משנים את‬ ‫צורת הישיבה בגלל ההסבה – הן סובלות‬ ‫ממש‪.‬‬ ‫הדרישות הללו אינן מציאותיות‪ :‬ילדים‬ ‫הם ילדים‪ ,‬אנשים זזים בזמן הסעודה‪ ,‬אוכל‬ ‫מתפורר ונשפך‪ ,‬המסובים אינם יכולים‬ ‫להקפיד שהשולחן יישמר ערוך ואלגנטי‬ ‫למשך כל הסעודה!‬

‫ליל הסדר; חייבים לקנות למארחים משהו‬ ‫גדול ומכובד; חייבים להכין את האפיקומן‬ ‫לילדים לפני החג; חייבים לקנות מתנה גדולה‬ ‫יותר ממה שקנינו בשנה שעברה‪-‬חייבים‬ ‫וחייבים‪ .‬היכן הספר שבו כתובות כל החובות‬ ‫הללו?‬ ‫פרפקציוניסטים שחייבים כל כך הרבה‬ ‫דברים יכולים להיעזר בהלכה כדי לברר באמת‬ ‫מה חובה ומה מנהג‪ ,‬מה הידור ומה סתם‪ ,‬ממש‬ ‫סתם‪ ,‬עשייה ללא כל עוגן הלכתי‪ .‬כשאת‬ ‫מרגישה שאת חייבת‪ ,‬שאלי את עצמך בכנות‬ ‫והתעמתי עם התשובה שלך‪ :‬מדוע חייבים?‬ ‫האומנם חייבים? מי אמר שחייבים? האם יש‬ ‫אנשים מסביבי שאינם עושים כך‪ ,‬והם יראי‬ ‫שמים כמוני‪ ,‬נקיים וחברותיים כמוני?‬

‫דרישות בלתי מציאותיות מעצמך או‬ ‫מהסובבים אותך‪ ,‬מבני המשפחה ומן הילדים‪,‬‬ ‫גורמות לחץ גדול וכעסים בלתי נמנעים‪,‬‬ ‫שכן אין אפשרות לעמוד בסטנדרט הגבוה‬ ‫שמציבה אמא פרפקציוניסטית – היעדים‬ ‫אינם מציאותיים כלל!‬

‫עצם התחושה ש"חייבים" מלחיצה מאוד‬ ‫וגורמת לאנשים רבים שיתוק או דחיינות‪.‬‬ ‫הפרפקציוניסטים הם דחיינים מעולים משום‬ ‫שהם מחכים לזמן מתאים שבו יוכלו לבצע‬ ‫את הדבר "כמו שצריך"‪ .‬בזמן שהם מחכים‬ ‫להזדמנות המתאימה‪ ,‬העת חולפת‪ ,‬לעתים‬ ‫בבחינת "עבר זמנו‪ ,‬בטל קרבנו"‪ .‬היא חייבת‬ ‫להזמין את כולם‪ ,‬אבל אין לה מתי – כי כל‬ ‫אחד מן האחים קשור גם למשפחה של בן זוגו‪,‬‬ ‫ובסופו של ערב חג מתברר שהם לא הזמינו‬ ‫אף אחד‪.‬‬

‫האם זו חובה?‬

‫מעגל דחיינות הנובע מפרפקציוניזם‬ ‫קשה במיוחד לשבירה‪ ,‬כי הנימוקים כל כך‬ ‫משכנעים‪ ,‬והשאיפה לשלמות כל כך נאיבית‪.‬‬ ‫לשומע מן הצד נראה שזה פשוט עניין של‬ ‫זמן‪ ,‬וכשיהיה זמן‪ ,‬תושלמנה כל המטלות‪,‬‬ ‫ושיהיה זמן בקרוב ממש‪ ,‬אחרי שבת הבאה‪.‬‬ ‫רק מי שעוקב מקרוב אחרי אורח חייו של‬ ‫הפרפקציוניסט יודע כמה מטלות לא הושלמו‬

‫צריך לזכור שהיעדים הלא‪-‬מציאותיים‬ ‫הללו מפריעים להשיג את המטרות האמיתיות‬ ‫של החג‪ :‬חינוך וזכירת יציאת מצרים‪ ,‬אירוח‬ ‫נעים לבני המשפחה המוזמנים ואווירה טובה‪.‬‬ ‫פרפקציוניסטים תמיד חייבים‪ .‬חייבים‬ ‫לארח את כולם; חייבים להכין מנה אחרונה;‬ ‫חייבים לאפות שמונה עשרה עוגות; חייבים‬ ‫להגיש בכלים יפים; חייבים להספיק לנוח לפני‬

‫|‬

‫‪31‬‬

‫מעולם‪ ,‬וכמה זמן כבר מחכים ליום שבו יהיה‬ ‫זמן‪.‬‬

‫האם זה מועיל?‬

‫פרפקציוניסטים משקיעים במשימות‬ ‫הרבה מעבר לתועלת שהן מביאות‪ .‬הם מנקים‬ ‫גם כאשר לא מדובר בחמץ‪ ,‬בחיידקים או‬ ‫באבק שתשזוף עין‪ .‬הם מנקים כי הם מנקים‪.‬‬ ‫פרפקציוניסטים משקיעים באירוח גם אם‬ ‫אין מי שיכול להעריך את ההשקעה‪ ,‬וגם אם‬ ‫השעה הנוספת שהושקעה בעיצוב המפיות‬ ‫אינה ניכרת ברגע שהאורחים התיישבו ליד‬ ‫השולחן‪ .‬השקעה של פרפקציוניסטים היא‬ ‫מעבר לתועלת שההשקעה מביאה‪.‬‬ ‫לדוגמה‪ ,‬חשוב לרחוץ את הילדים כל יום‪.‬‬ ‫האם זה מציאותי?‪-‬לרוב כן‪ .‬האם זו חובה?‪-‬‬

‫‪| 32‬‬

‫לא ממש‪ ,‬לא תמיד‪ .‬תינוקות בגיל עגלת‬ ‫השכיבה וילדים בוגרים יותר אינם מוכרחים‬ ‫להתרחץ בחורף יום‪-‬יום‪ .‬הם אינם עובדים‬ ‫במכרה פחם‪ ...‬והשפעת החיידקים אינה כה‬ ‫מהירה‪ .‬גם אם יתרחצו פעם ביומיים‪ ,‬עדיין‬ ‫יהיו נקיים‪ .‬האם הרחצה מועילה?‪-‬בדרך‬ ‫כלל כן‪ .‬הקפדה על רחצה מרחיקה מחלות‬ ‫וריחות לא נעימים‪ ,‬אבל עם מקפידים יותר‬ ‫מדי על סטריליזציה‪ ,‬ייתכן שהרחצה תזיק‪:‬‬ ‫הסבון מייבש את העור‪ ,‬חיידקים טובים‬ ‫אינם מתפתחים‪ ,‬ובמקומם מגיעות פיטריות‬ ‫למיניהן‪ .‬התועלת של הרחצה היא בגבול‪,‬‬ ‫ומעבר לו היא מזיקה‪.‬‬ ‫יש תועלת רבה בנבירה בכל פינות הבית‬ ‫– ביעור חמץ‪ ,‬כמובן‪ ,‬אבל פירוק הידיות של‬ ‫הסירים אינו מועיל אלא מסוכן ביותר‪ :‬לרוב‪,‬‬

‫מחזירים את הידיות בצורה כזו שמסכנת‬ ‫את מי שנושא סיר רותח מלא מזון‪ .‬יש רבים‬ ‫שאינם מחזירים את הידיות כלל‪ ,‬ומאז ערב‬ ‫פסח נושאים את הסירים בעזרת מגבות‬ ‫ואלתורים אחרים ומסתכנים בהתלקחות‪,‬‬ ‫בשפיכת תכולת הסירים ובגרימת כוויות‬ ‫קשות‪ .‬זו דוגמה מצוינת לרף גבוה של ניקיון‬ ‫שרק מזיק!‬ ‫גם באירוח יש מצב שרף גבוה מדי יזיק –‬ ‫נשים שמשקיעות יותר מדי קובלות על כך‬ ‫שלא מעריכים את הטרחה העצומה שלהן‪.‬‬ ‫הסיבה לכך משום שאי אפשר לשער כמה‬ ‫טרחה הושקעה מצד המארחת‪ ,‬והתוצאה‬ ‫אינה משקפת את שעות ההשקעה הרבות‪.‬‬ ‫נשים כאלו עשויות להימנע כליל מאירוח‬ ‫בגלל הטרחה הרבה שחוו‪ .‬השקעתן אינה‬ ‫ברתון ‪ -‬ירחון רשת ברכל‬

‫למד מניסיון שקשה להעניק מתנה שתשביע‬ ‫את רצונה – תמיד תהיה לה הערה כלשהי‪.‬‬ ‫בעבור פרפקציוניסטים‪-‬מתנה מושלמת‬ ‫היא מתנה מושלמת‪ ,‬כלומר קולעת בעיצוב‬ ‫ובצבע לטעמה של הפרפקציונסיטית‬ ‫המקבלת‪ .‬מכיוון שקשה לעמוד בסטנדרטים‬ ‫של הפרפקציוניסטים‪ ,‬הם נוטים לקנות‬ ‫לעצמם כל מה שהם צריכים וסולדים מטקס‬ ‫הענקת מתנות‪ .‬הם אינם מוסיפים לחפצים‬ ‫את הכוונה‪ ,‬את המילים החמות ואת הברכה‬ ‫המתלווה לחפץ‪ ,‬אלא מצפים שהמתנה כולה‪,‬‬ ‫כולל כרטיס הברכה‪ ,‬יהיו מושלמים‪ .‬‬ ‫גמישות היא יכולת חשובה להישרדות‬ ‫ולשמירת השפיות בעולם המשתנה בקצב‬ ‫מהיר כל כך‪ .‬פתאום קורה משהו‪ ,‬מישהו‬ ‫מחליט להגיע‪ ,‬מישהו אינו יכול להגיע‪ ,‬משהו‬ ‫אזל‪ ,‬משהו התחדש – אנחנו נדרשים להגיב‬ ‫לתנאים שונים של קיום‪ .‬פרפקציוניסטים‬ ‫מתקשים להגיב לשינויים‪ .‬גם עם כאבי גב‬ ‫היא אינה מוכנה להתפשר על ניקיון המקרר‬

‫– עד לפריצת הדיסק הסופית‪ .‬גם עם כאבי‬ ‫ראש איומים היא ממשיכה לאפות – עד שכל‬ ‫המשפחה סובלת מאווירת מתח וחרדה סביב‬ ‫ערב החג‪.‬‬

‫ליהנות ולהדר‬

‫ההנאה מכך שאת מהדרת‪ ,‬מקפידה‪,‬‬ ‫מחמירה ומקבלת על עצמך יותר נובעת מכך‬ ‫שאת משפרת את חיי הרוח ואת חיי הערך‬ ‫שלך ושל בני המשפחה‪ .‬כשהילדים רואים‬ ‫איך את מנקה בשמחה‪ ,‬הם חווים חג שמח;‬ ‫כשהם רואים שאת משקיעה‪ ,‬הם חווים מהי‬ ‫יראת שמים; כשהם רואים שאת מעצבת‪ ,‬הם‬ ‫מבינים שאת אוהבת אורחים‪ ,‬מכבדת את סבא‬ ‫ואת סבתא ושהם ראויים לכך‪ .‬המשמעות של‬ ‫עשייה מתוך השקעה‪ ,‬מעמיקה את הערכים‬ ‫ואת החינוך שאת נוטעת בילדיך‪ .‬כל עוד‬ ‫את נהנית‪ ,‬שמחה ומביאה לידי ביטוי ערכים‬ ‫ורוחניות – ההשקעה חיובית‪ ,‬הרף הגבוה‬ ‫מוצדק‪ ,‬והשאיפה ליותר תרומם אותך ואת‬ ‫משפחתך בכיוון הנכון והרצוי‪.‬‬

‫מועילה אלא מזיקה‪.‬‬

‫האם זה גמיש?‬

‫פרפקציוניסטים אינם מתגמשים‪ .‬הם‬ ‫מקובעים בדרישות הסף שלהם‪ ,‬וכל מה שאינו‬ ‫עובר את הדרישות פסול מעיקרו‪ .‬אמנם יש‬ ‫עקרונות‪ ,‬כמו כשרות ומנהגי פסח שבהם אין‬ ‫להתגמש‪ ,‬אך יש מי שמחילה את העקרונות‬ ‫הללו על תחומים שאינם עקרוניים כלל‪ :‬היא‬ ‫אינה מרשה לאיש לעזור בניקיון כי הדרישות‬ ‫שלה כל כך קפדניות‪ ,‬והדבר עולה לה בשעות‬ ‫שינה‪ ,‬בכאבי גב ובנזקים בריאותיים אחרים‪.‬‬ ‫היא אינה מוכנה שהאורחים יביאו עמם‬ ‫כיבוד ונפגעת כאשר הם מתעקשים על כך‪.‬‬ ‫בעלה כל כך רוצה להפתיע אותה‪ ,‬לקנות‬ ‫לה משהו לחג מתוך תשומת לב‪ ,‬אבל הוא‬ ‫ניסן ה'תשע"ג ‪ -‬גליון מס' ‪23‬‬

‫|‬

‫‪33‬‬

‫דרמות‬ ‫נפש‬ ‫בריאה מתוך החדר‬ ‫פינת היעוץ של היועצת י‪ .‬בלומנטל‬ ‫והפעם‬

‫פעימות‬ ‫את פתח לו‪...‬‬ ‫י‪ .‬בלומנטל‬ ‫מנהלת מכון "פעימות" לסיוע רגשי‬

‫"והגדת לבנך"‪ ,‬במרכזו של הלילה הגדול עומדת‬ ‫מצוות ההגדה לבן‪ ,‬כשההדגשה במצוה זו היא‪:‬‬ ‫"את פתח לו"‪ -‬יש לדבר לכל ילד בשפה המתאימה‬ ‫לו כדי לקרבו לתורה ולמצוותיה כיצד נוכל‬ ‫למצוא את המפתח הנכון לליבו של כל ילד‪ ,‬גם זה‬ ‫המתקשה לצעוד בתלם ואף יוצר 'בעיות'? כללי‬ ‫יסוד שחשוב לדעת ועובדות מוכחות מן השטח‪-‬מן‬ ‫החדר של מכון 'פעימות'‬ ‫בימינו‪ ,‬נראית ההדגשה לחנך כל‬ ‫ילד בשפתו ובדרכו‪-‬חיונית מתמיד‪.‬‬ ‫אנו מצויים בתקופה של חבלי משיח‪,‬‬ ‫שעליה צפו חז"ל שהאמת תהיה‬ ‫נעדרת‪ ,‬והבלבול והסחף שולטים ברמה‪.‬‬ ‫בתקופה זו חיזוק האמונה ויראת השמים‬ ‫בלבנו ובלב ילדינו הוא צעד הכרחי‬ ‫ונחוץ ביותר‪.‬‬ ‫יש ילדים נוחים מטבעם‪ ,‬שרגש‬ ‫הצייתנות שלהם מפותח והם נוטים‬ ‫לקבל בקלות מסרים חינוכיים‪ .‬אולם‪,‬‬ ‫ישנם ילדים המתקשים בכך ברמה זו‬ ‫או אחרת‪ ,‬וחלקם אף מגלים נטייה אחר‬ ‫חיצוניות ופיתויי הרחוב‪.‬‬ ‫כיצד אכן נוכל למצוא את הפתח הנכון‬ ‫לליבם של כל סוגי הילדים ולחנכם‬ ‫כראוי לתורה וליראת שמיים‪ ,‬כפי‬ ‫שמוטל עלינו?‬

‫‪| 34‬‬

‫לפני הכל‪ ,‬עלינו לדעת שגם ילדים שאינם‬ ‫הולכים בתלם ומגלים נטייה לחיפוש חיים‬ ‫'קלים'‪ ,‬כביכול‪ ,‬ולסחף אחר החיצוניות‬ ‫והרחוב ה"י‪ ,‬יש סיכוי לשוב אל דרך המלך‬ ‫ולצמוח לתפארת הוריהם‪ .‬אך כדי לאפשר‬ ‫להם לשוב אל הישר והטוב‪ ,‬חובה להקפיד על‬ ‫שני כללי ברזל בסיסיים‪:‬‬

‫אל ייאוש!‬

‫יש לדעת כי בגלל קשייהם האובייקטיבים‬ ‫או הרגשיים‪ ,‬קיימת לילדים אלו נטייה‬ ‫להתייאש מעצמם‪ ,‬וכאשר אדם מתייאש‪ ,‬הוא‬ ‫אינו מנסה להתמודד‪.‬‬ ‫ראשית כול נזכור כי לנו‪ ,‬ההורים ואנשי‬ ‫חינוך‪ ,‬אסור להתייאש מהם‪ .‬עלינו להאמין‬ ‫שגם אם הילד מראה נטיות מסוכנות שאינן‬ ‫מוצאות חן בעינינו‪ ,‬הוא יכול להתחזק ביראת‬ ‫שמים ולהיות צדיק גדול‪ .‬וכפי שאין רשות‬ ‫לרופא להתייאש ולייאש את החולה‪ ,‬כך ודאי‬ ‫אין רשות להורה ולמחנך להתייאש ולייאש‬ ‫באופן עקיף‪.‬‬

‫ידועים סיפורים רבים על בני נוער‬ ‫שהידרדרו מאוד‪ ,‬אך על ידי גישה מתאימה‬ ‫חזרו בתשובה‪ .‬קל וחומר כאשר מדובר‬ ‫בהתנהגויות לא רצויות במינון הרבה פחות‬ ‫חמור – אסור להתייאש‪.‬‬

‫ייאוש מילד או מנער גורם בדרך כלל לנסות‬ ‫רק לשים גבולות‪ ,‬ופעמים רבות גם להתנהגות‬ ‫נוקשה כלפיו כדי להגבילו‪ .‬לעתים הוא מלווה‬ ‫במילים קשות‪ ,‬שדרכן פורק ההורה את‬ ‫התסכול שלו מילדו‪ ,‬אבל בד בבד פוגע אנושות‬ ‫בילד ומוריד עוד יותר את דימויו העצמי ואינו‬ ‫תורם מאומה להתקדמותו של הילד‪ .‬לעומת‬ ‫זאת‪ ,‬הורה שלמרות הכל אינו מתייאש מהילד‬ ‫ואומר לו שהוא מאמין בו ומשבח את המעלות‬ ‫שבו‪ .‬אפילו במקרה חמור ביותר‪ ,‬בו הילד או‬ ‫הנער ניתק קשר‪ ,‬ההורה עדיין מנסה בכל דרך‬ ‫להחזיר את הקשר עם ילדו; הוא משאיר בכך‬ ‫פתח ודרך חזור לילד כשירצה לשוב למוטב‪,‬‬ ‫וזהו צעד הכרחי ביותר במקרים אלו‪.‬‬

‫חיזוק התדמית האישית‬

‫חשוב מאוד לחזק בילדים אלו את הדימוי‬ ‫העצמי‪ ,‬כדי שיאמינו ביכולתם וישאפו‬ ‫לדברים טובים יותר‪ .‬כמו כן‪ ,‬כל ילד ונער זקוק‬ ‫לעידוד ולאמון בו‪ ,‬ובמיוחד ילדים או נוער‬ ‫כאלו שנמשכים לדברים שליליים‪.‬‬ ‫הדרך הטובה ביותר לגרום להם להשתפר‬ ‫היא להזכיר בכל עת את הדברים הטובים‬ ‫והאמיתיים שראו בהם‪.‬‬

‫סיפורו של שלומי‬

‫כדי להדגים את שתי הנקודות הללו אציג‬ ‫מקרה קיצוני וחמור שטופל במכוננו בהצלחה‪,‬‬ ‫בס"ד‪ ,‬אשר ממנו ניתן ללמוד למקרים קלים‬ ‫הרבה יותר‪.‬‬ ‫הוריו של שלומי בן החמש עשרה פנו‬ ‫למכון עקב התחברותו של שלומי לחברים לא‬ ‫רצויים‪ .‬הם גרמו לו להידרדר בלימוד‪ ,‬להיעדר‬ ‫הרבה מהישיבה ולהתחמק מלהגיע לבית‪.‬‬ ‫הוריו סיפרו לנו שבתחילה ניסו לדבר אליו‬ ‫יפה‪ ,‬אבל אחרי שראו שהוא אינו מתקדם‪,‬‬ ‫החלו לנזוף בו קשות ולהוכיח לו עד כמה‬ ‫מעשיו חמורים‪.‬‬ ‫לצערם הרב‪ ,‬דברי התוכחה לא היטיבו את‬ ‫המצב‪ ,‬אלא בדיוק הפוך‪ .‬הם גרמו דרדור נוסף‪,‬‬ ‫והוא כמעט ניתק לגמרי עימם את הקשר‬ ‫ברתון ‪ -‬ירחון רשת ברכל‬

‫לגמרי‪ ,‬ובחר לנסוע לחברים מאשר לחזור‬ ‫לביתו‪.‬‬ ‫הוא סירב בכל תוקף לקבל שיחות מיועץ או‬ ‫מאיש מקצוע‪ ,‬וההורים חשו חסרי אונים‪.‬‬ ‫בפגישה עם ההורים בלטו הבדלי הגישה‬ ‫בין ההורים‪ :‬האב התייאש לגמרי משלומי‪.‬‬ ‫הוא מבחינתו ראה בו נער כפוי טובה שאין לו‬ ‫שום שליטה עליו וניבא לו שחורות‪ .‬לעומת‬ ‫זאת האם הייתה מוכנה להילחם ולהתאמץ‬ ‫עד כלות הכוחות כדי ליצור קשר עם שלומי‬ ‫בשלב ראשון‪ ,‬וכדי להשתדל להתקרב אליו‬ ‫בשלב הבא‪.‬‬ ‫תחילה ניסתה המטפלת להבין את האב‪,‬‬ ‫מדוע הוא כל כך מיואש משלומי‪ .‬ואז התברר‬ ‫שתמיד התקשה שלומי בלימוד‪ ,‬והאב הרגיש‬ ‫תסכול עצום כשלמד עמו‪.‬‬ ‫המטפלת העלתה השערה שאולי שלומי‬ ‫סבל מליקויי למידה לא מאובחנים שגרמו‬ ‫תסכול לו ולאביו‪ ,‬שניסה לקדמו‪ .‬מערכת‬ ‫היחסים ביניהם הייתה מתוחה כבר מכיתה א'‪,‬‬ ‫שבה התגלו הקשיים‪.‬‬ ‫בנוסף‪ ,‬האב פירט רשימה ארוכה של‬ ‫תכונות שליליות שמצויות לדעתו בשלומי‪:‬‬ ‫עקשן‪ ,‬שקרן‪ ,‬עצלן‪ ,‬אוהב לעשות רק מה שקל‬ ‫לו‪ ,‬נמשך לכספים ומדבר הרבה על כסף‪.‬‬ ‫לשאלת המטפלת מה ניסה לעשות לגבי‬ ‫תכונות אלו‪ ,‬השיב האב‪" :‬ניסיתי להסביר לילד‬ ‫כמה זה שלילי‪ .‬בשולחן שבת סיפרתי דוגמאות‬ ‫וסיפורים שיעזרו לבני לחזור בתשובה"‪.‬‬ ‫המטפלת‪" :‬איך הגיב שלומי לסיפורים‬ ‫בשולחן שבת?"‬ ‫האב חשב וענה‪" :‬הוא היה נראה מכווץ‪ .‬הוא‬ ‫התנתק ובהה"‪.‬‬ ‫המטפלת‪" :‬האם שמתם לב לתופעות אלו‬ ‫כשסיפרתם לו הסיפורים?"‬ ‫האב‪" :‬כן‪ ,‬זה הוכיח לי כמה הוא רחוק‬ ‫מרוחניות בשורשו‪ .‬גם הסיפורים המעניינים‬ ‫שסיפרתי‪ ,‬שכולם הקשיבו להם מרותקים‪,‬‬ ‫שיעממו אותו"‪.‬‬ ‫המטפלת‪" :‬האם שלומי הרגיש שהסיפורים‬ ‫מכוונים אליו?"‬ ‫האב‪" :‬ייתכן‪ ,‬על אף שלא נתתי שום סימן‬ ‫מזהה"‪.‬‬ ‫המטפלת‪" :‬אולי זה מה שגרם לו להתנתק‬ ‫כי הרגיש בכך תוכחה‪ ,‬ואולי אפילו בושה‬ ‫מהאחים‪ ,‬שכנראה הבינו שהסיפורים מכוונים‬ ‫כלפיו"‪.‬‬ ‫האב מהורהר‪" :‬אולי‪ ,‬לא חשבתי על זה‪.‬‬ ‫האם ייתכן שדווקא הסיפורים הרחיקו אותו‬ ‫במקום לקדם?"‬ ‫האב המשיך עם הלך המחשבה החדש‬ ‫ניסן ה'תשע"ג ‪ -‬גליון מס' ‪23‬‬

‫שנפתח לו ואמר‪" :‬אני חושב שאילו היו עושים‬ ‫לי את אותו הדבר‪ ,‬הייתי באמת מרגיש לא‬ ‫נעים‪ .‬אך לא התכוונתי לפגוע בו‪ ,‬חלילה"‪,‬‬ ‫ואחר המשיך בייאוש‪" :‬עכשיו זה אבוד כי‬ ‫שלומי רחוק מאתנו פיזית ורגשית‪ ,‬וכבר‬ ‫שבועיים לא יצר קשר עם הבית"‪.‬‬ ‫המטפלת‪" :‬מניסיוני‪ ,‬גם אם ילד אינו יוצר‬ ‫קשר עם הבית‪ ,‬הוא זקוק מאוד לבית‪ .‬יש‬ ‫סיכוי טוב שאם תחזרו אחריו ותראו לו פעם‬ ‫אחרי פעם שאינכם מוותרים עליו‪ ,‬לבסוף הוא‬ ‫ייצור קשר"‪.‬‬ ‫שני ההורים‪" :‬אבל איך עושים זאת? הוא‬ ‫אינו מתקשר‪ ,‬ואין לנו דרך להשיג אותו"‪.‬‬ ‫המטפלת הציעה לכתוב לשלומי מכתב משני‬ ‫ההורים ולשלוח לישיבה‪.‬‬ ‫במכתב יהיה מודגש עד כמה הוא חשוב‬ ‫להם ועד כמה הם רוצים קשר אתו‪.‬‬ ‫ואז העלתה האם נקודה נוספת‪ .‬היא‬ ‫חושבת שאולי שלומי לא רוצה קשר עם הבית‬ ‫כי על אף שמעולם לא אמרו את זה בגלוי‪,‬‬ ‫שלומי נחשב סוג ב' בבית‪ ,‬בייחוד בעיני אביו‪,‬‬ ‫שמאוכזב מרמת הלימוד הנמוכה‪ ,‬ובמיוחד‬ ‫כאשר כל אחיו מתמידים גדולים‪.‬‬ ‫בנקודה זו שוחחו שוב עם המטפלת וחיפשו‬ ‫יתרונות אמיתיים בשלומי‪.‬‬ ‫המטפלת ביקשה להדגיש במכתב או‬ ‫במכתבים את היתרונות האלו ולקבל את‬ ‫שלומי כמו שהוא‪ .‬זאת אומרת‪ ,‬שלומי יודע‬ ‫את הכיוון של הבית‪ ,‬אבל ייתכן שמכיוון שיש‬ ‫לו ליקויי למידה‪ ,‬הוא באמת איננו מסוגל‬ ‫ללמוד יום שלם בהתמדה כמו אחיו‪.‬‬ ‫וכאן אנו מגיעים לנקודה השלישית‬ ‫שעוזרת לילדים אלו‪ ,‬והיא לחפש את‬ ‫היתרונות שלהם‪ ,‬לגלות כלפיהם חום ואהבה‬ ‫כמו שהם‪ ,‬מתוך תקווה שעל ידי כך יצליחו‬ ‫להוציא את הטוב שבהם‪.‬‬ ‫האב והאם כתבו לשלומי מכתב מרגש‪.‬‬ ‫הם חיכו שבוע‪ ,‬חיכו שבועיים‪ ,‬אך אין תגובה‪.‬‬ ‫האכזבה הייתה נוראה וכמעט ייאשה אותם‪.‬‬ ‫המטפלת מהמכון חיזקה את לבם להמשיך‬ ‫ולכתוב והסבירה להם שקרוב לוודאי ששלומי‬ ‫המום מהמכתב ומסרב להאמין שחל שינוי‬ ‫ביחס אליו‪ ,‬ורק אם ימשיכו לכתוב לו‪ ,‬הוא‬ ‫יקלוט שבאמת לא מוותרים עליו‪ .‬היא אמרה‬ ‫להם שמניסיוננו במכון‪ ,‬נערים כאלו גם אם‬ ‫אינם עונים‪ ,‬הם שומרים את המכתב וקוראים‬ ‫בו פעם אחר פעם‪ .‬הוא הופך להיות משהו יקר‬ ‫וחשוב בעבורם‪.‬‬ ‫המטפלת גם עזרה להורים להבין את‬ ‫היתרונות העצומים הגלומים במכתב‪:‬‬ ‫הסקרנות גורמת כמעט תמיד לקרוא אותו‪.‬‬ ‫הכותב יכול להיות מחושב ולבדוק היטב‬

‫את המסר שהוא מעביר‪ ,‬ולעתים גם להתייעץ‬ ‫עם אדם נוסף לגבי המסר שמעבירים‪.‬‬ ‫מקבל המכתב אינו חייב להגיב‪ ,‬מה שבדרך‬ ‫כלל עוזר לו להתגונן פחות ולהיות פתוח‬ ‫יותר לתוכן המכתב‪ .‬יש לו אפשרות לקרוא‬ ‫את המכתב מספר פעמים בלא שמישהו יגלה‬ ‫זאת‪.‬‬ ‫לכותב יש אפשרות לתת תמונה שלמה‪,‬‬ ‫ואילו בשיחה עלולים להגיע להתלהטות‪,‬‬ ‫ובמקום תועלת ייגרם נזק‪.‬‬ ‫לאחר שהמחיצות נופלות‪ ,‬נפתחת הדרך‬ ‫להמשך שיחה באופן של שיחה רגילה‪.‬‬ ‫ההורים כתבו שלושה מכתבים תוך‬ ‫התייעצות עם המטפלת‪ .‬אחרי המכתב‬ ‫השלישי התקשר שלומי פעם אחת לביתו‪.‬‬ ‫המטפלת הנחתה את ההורים לא לשאול את‬ ‫שלומי על המכתב אלא לתת לו ליצור קשר‬ ‫בקצב שלו‪.‬‬ ‫שלומי שאל האם יכול לשלוח את הכביסה‬ ‫עם חבר‪ .‬האם הגיבה בשמחה וציינה שמאוד‬ ‫מחכים לו לשבת ושמזמן לא היה בבית‪ .‬שלומי‬ ‫ענה בקרירות שכרגע יותר נוח לו להישאר‬ ‫בישיבה‪ .‬ההורים כמעט התייאשו‪ ,‬אבל‬ ‫המטפלת חיזקה אותם להמשיך ולכתוב‪ ,‬והנה‬ ‫המכתב הרביעי לפניכם‪:‬‬

‫לשלומי‪ ,‬בנינו היקר!‬

‫מה שלומך? איך אתה מרגיש?‬ ‫אנחנו מקווים שאתה מרגיש טוב‪.‬‬ ‫אנחנו מאוד מתגעגעים אליך ורוצים‬ ‫שתבוא הביתה לבקר‪ .‬שמחנו מאוד‬ ‫שיצרת קשר‪ ,‬אבל נשמח עוד יותר אם‬ ‫גם תבוא‪ .‬אתה יקר לנו וחסר לנו‪ .‬עכשיו‪,‬‬ ‫כשלא הגעת תקופה ארוכה‪ ,‬הרגשנו את‬ ‫זה מאוד‪.‬‬ ‫חסר לנו גם ההומור שלך‪ .‬אתה יודע‬ ‫להצחיק את כולנו בצורה כל כך מיוחדת‪.‬‬ ‫גם האחים הקטנים שלך‪ ,‬נתי ויוסי‪ ,‬מאוד‬ ‫מתגעגעים אליך‪ .‬הם שואלים עליך כל‬ ‫הזמן‪ ,‬ולא פלא כי באמת הגישה שלך‬ ‫לילדים מאוד מיוחדת‪ .‬אנחנו בטוחים‬ ‫שלילדים שלך יהיה מאוד כיף‪.‬‬ ‫אתה תמיד יודע לדבר אתם בגובה‬ ‫העיניים ולשאול אותם על מה שעברו‬ ‫לשחק אתם כאילו היית בגילם‪.‬‬ ‫עוד שבוע פורים‪ ,‬ואנחנו מאוד מקווים‬ ‫שתגיע לסעודת פורים מחופש ומצחיק‬ ‫כמו כל שנה‪ .‬כל המשפחה מחכה לך‪.‬‬

‫באהבה רבה‬ ‫אבא ואימא‬

‫|‬

‫‪35‬‬

‫לא הגיעה תשובה משלומי‪ .‬אמא הכינה את‬ ‫סעודת הפורים‪ .‬דמעות של כאב ותחנונים‬ ‫נפלו לתוך האוכל‪" .‬אנא‪ ,‬בורא עולם"‪,‬‬ ‫התחננה‪" ,‬נכון שטעינו‪ ,‬אבל אמרת שבפורים‬ ‫'כל הפושט יד‪ ,‬נותנים לו'‪ .‬שנינו פושטים יד‬ ‫ומבקשים ששלוימי יהדק את הקשר ויחזור‬ ‫אלינו"‪.‬‬ ‫כל המשפחה התיישבה לשולחן‪ ,‬האווירה‬ ‫הייתה שמחה ונעימה‪ ,‬ורק אמא ואבא היו‬ ‫עצובים‪ ,‬ואז נשמעו דפיקות על הדלת‪...‬‬ ‫נתי ויוסי רצו לדלת לראות מי עוד מביא‬ ‫להם משלוח מנות‪.‬‬ ‫ובדלת‪ ...‬שלומי עם משלוח מנות גדול נכנס‬ ‫בהיסוס מה לחדר‪ ,‬אבל קריאות הגיל והשמחה‬ ‫האמיתית המסו את האוירה‪ .‬ומאז חל שינוי‪.‬‬ ‫שלומי הלך והתחזק וחיזק את הקשר עם‬ ‫הבית‪ .‬עברו מספר שנים ושלומי נעשה חתן!!!‬ ‫הוא התארס עם כלה טובה ויראת שמים‬ ‫שידעה להעריך את מידותיו הטובות‪.‬‬

‫המניעים לקושי‬ ‫לעיתים הקושי של הילד הוא אובייקטיבי לחלוטין‪ .‬ילד המתקשה לצעוד בתלם‬ ‫ונוטה אף ליצור בעיות‪ ,‬יכול להיות לקוי באחת משלוש הסיבות הבאות‪ ,‬וכדאי לשים‬ ‫לב למקור הבעיה הנכון ועדיף מוקדם ככל האפשר‪:‬‬ ‫ולכן עלולים לפנות לדברים יותר‪ ,‬ובכך הם מנסים לפצות‬ ‫‪ .1‬לקות למידה ‪-‬‬ ‫ילדים בעלי לקויות הנראים כביכול קלים יותר‪ .‬על הנחיתות הטבעית‬ ‫למידה‪ ,‬במיוחד בנים‪,‬‬ ‫שלהם‪.‬‬ ‫מתקשים להשתלב במסגרת ‪ .2‬דימוי עצמי ‪-‬‬ ‫רגילה‪ .‬ילדים אלו חווים‬ ‫ילדים בעלי דימוי עצמי‬ ‫תסכול מגיל צעיר בגלל נמוך נמשכים לדברים ‪ .3‬מידות ‪-‬‬ ‫קשייהם האובייקטיבים‪ ,‬חיצוניים‪ ,‬כגון לבוש‪ ,‬כדי‬ ‫ילדים בעלי מידות קשות‪,‬‬ ‫ובמיוחד בנים‪ ,‬שמצפים להרגיש טוב עם עצמם‪ .‬כגון ילדים עצלים או ילדים‬ ‫מהם ללמוד תורה‪ .‬ואם לבישת מותגים לדוגמה‪,‬‬ ‫יש להם קשיי למידה הם נותנת להם הרגשה כביכול שלהם משיכה מוגזמת ליופי‬ ‫מתקשים מאוד ונוח בלימוד‪ ,‬הם מיוחדים וברמה גבוהה ולאסתטיקה ועוד‪.‬‬

‫לילה לפני החתונה מצאו ההורים מכתב על‬ ‫כריתו של האב‪:‬‬

‫לאבא ואמא!‬

‫עכשיו‪ ,‬כשאני עומד להקים‬ ‫את ביתי‪ ,‬בית של תורה עם אושר‬ ‫ויראת שמים‪ ,‬רציתי להודות לכם‬ ‫על שבאמת אהבתם אותי מכל הלב‪,‬‬ ‫וכאשר ברחתי מכם‪ ,‬לא ויתרתם‬ ‫עלי ושלחתם לי מכתבים שעד היום‬ ‫שמורים עמי‪ ,‬ואני קורא בהם מדי‬ ‫פעם ומתחזק‪ .‬למדתי מכם‪ ,‬אבא‬ ‫ואמא‪ ,‬שילד הוא משהו שתמיד‬ ‫עושים בשבילו הכל כדי שיהיה לו‬ ‫טוב ואפילו מוכנים להודות בטעויות‬ ‫שנעשו בשוגג‪ ,‬העיקר שלילד יהיה‬ ‫טוב‪ .‬אני מודה לכם כי כל מה ששלי‬ ‫– שלכם הוא‪ ,‬ואני מתפלל ומבקש‬ ‫לזכות להיות אבא טוב לילדי כפי‬ ‫שאתם הייתם כלפי‪.‬‬

‫באהבה רבה‬ ‫שלומי‬

‫ניתן להפנות שאלות ובקשות לנושאים‬ ‫לפקס‪08-8647913 ,08-8666901 :‬‬ ‫ולציין עבור מדור 'נפש בריאה'‬

‫‪| 36‬‬

‫ברתון ‪ -‬ירחון רשת ברכל‬

‫חותמת השבת‬ ‫ייתכן שמעולם לא חשבת על כך שבעודך שומר‬ ‫את השבת כהלכתה‪ ,‬עמלים מאות פועלים יהודיים‬ ‫בעצם יום השבת לספק את התצרוכת הביתית‬ ‫שלך מאזן האימה‪ :‬מי ינצח בקרב על קדושת‬ ‫השבת בארץ ישראל? על הפסק החותך של‬ ‫מרן החזון איש‪ ,‬ההידור המושלם בכבוד השבת‪,‬‬ ‫האפשרות הנפלאה להשפיע לעומק על שמירת‬ ‫השבת בארץ הקודש‪ ,‬והדרך היחידה שעומדת‬ ‫בפניך לעשות זאת הבשורה‪ :‬יש מי שדואג‬ ‫לנפות את סל הקניות שלך מכל חשש מסמך‬ ‫מטלטל‬

‫ניסן ה'תשע"ג ‪ -‬גליון מס' ‪23‬‬

‫|‬

‫‪37‬‬

‫ח‪ .‬ליברמן‬ ‫"זה האות אשר שם א‪-‬ל בינו ובין בני‬ ‫ישראל" השירה הערבה המשתלבת בניחוחות‬ ‫תבשילי השבת המסורתיים‪ ,‬מלכדת את יושבי‬ ‫השולחן לשעה של קדושה ואחדות משפחתית‬ ‫נינוחה‪ .‬סעודת שבת‪.‬‬ ‫הריצה העיוורת‪ ,‬הקטנונית והטרודה של‬ ‫ששת ימי המעשה נבלמת באחת‪ ,‬ואלף אלפי‬ ‫העיסוקים והתכנונים‪ ,‬המהלכים והסידורים‪,‬‬ ‫מתמוססים מול האור הרך והמלכותי של שבת‬ ‫קודש‪.‬‬ ‫כמה עשרות קילומטרים מכאן‪ ,‬מחניק‬ ‫טרטור המכונות את זעקתה המיוסרת‪,‬‬ ‫המתפתלת בעינויים‪ ,‬של שבת המלכה‪.‬‬ ‫גלילים נוצצים של נילון עבה מגיחים‬ ‫במהירות דורסנית מקרבי המכונה‪ ,‬כשפועלים‬ ‫יהודיים‪ ,‬אוי‪ ,‬יהודיים! עומדים ומפקחים על‬ ‫המכונה‪.‬‬ ‫אתה עומד מן הצד וליבך מחשב להתפלץ‪.‬‬ ‫ש‪-‬א‪-‬ב‪-‬ע‪-‬ס!!! זועק ליבך שותת הדם‪ ,‬ורעם‬ ‫המכונות משתיק אותו‪ .‬זה לא חילול שבת‬ ‫להכעיס של בן טועה לבב שמתריס‪ ,‬זה לא‬ ‫חילול שבת לתיאבון של רפה אופי החושש‬ ‫לפרנסתו‪ .‬זה חילול שבת דוקר עד השיתין‪,‬‬

‫‪| 38‬‬

‫מחלחל אל תוך הנשמה‪ ,‬קורע ללא רחם‪ .‬חילול‬ ‫שבת אדיש‪ ,‬ענייני‪ ,‬משועמם קמעא‪ .‬ריבונו של‬ ‫עולם‪ ,‬כאילו אין כאן שבת!!!‬ ‫אתה ממהר להימלט מהחיזיון הנורא‬ ‫והמציאותי הזה‪ ,‬אך הוא רודף אותך אל תוך‬ ‫שולחן השבת‪ ,‬וזוקר לעברך אלפי אצבעות‬ ‫זדוניות ומלגלגות‪" :‬הא‪ ,‬רבי יהודי! המפה‬ ‫הפרושה על שולחן השבת שלך יוצרה אף היא‬ ‫ב ש ב ת‪"...‬‬ ‫האמנם יש בסיס של אמת לזעזוע‪ ,‬לכאב‬ ‫ולסלידה?‬ ‫האם הרגש הפשוט‪ ,‬המחייב מחאה וזעקה‬ ‫ומכתיב הינזרות והרחקה מכל תוצרת חילול‬ ‫שבת‪ ,‬מעוגן גם במקורותינו?‬ ‫נצא בעקבי הצאן‪ ,‬ונרעה על משכנות‬ ‫הרועים‪.‬‬

‫העומדים בפרץ‬

‫"וכשמוע כן רב העיר‪ ,‬נטל טליתו בידו‪,‬‬ ‫וילכו כל אנשי הקהל לרחוב העיר‪ .‬ועל יד‬ ‫חנותו של הפוקר יעמודו וקול פחדים ירעימו‪:‬‬ ‫מחלליה מות יומת"‪.‬‬ ‫אלו האמצעים שעמדו בידי הנאמנים לדבר‬ ‫ה' כשנפרצה חומת השבת‪ .‬מחאה ישירה‪,‬‬ ‫ממוקדת וחסרת פשרות‪ .‬לרוב מערכות כאלו‬ ‫נחלו הצלחה שכן העולם העסקי שלפני מאה‬

‫שנה לא התבסס על רשתות ענק ועסקים‬ ‫חובקי תבל‪ ,‬אלא על מסחר מקומי‪ .‬ובסופו‬ ‫של יום‪ ,‬מלבד כמה "להכעיסניקים" אכולי‬ ‫מרירות פתנים‪ ,‬נסגרו העסקים בשבת ולו‬ ‫משיקול כלכלי‪.‬‬ ‫בהמשך התמוטטו הסכרים‪ .‬בערים‬ ‫הגדולות בהן פשה נגע ההשכלה‪ ,‬ישבו יהודים‬ ‫בפתחי החנויות בצהרי השבת‪ ,‬וקליניקות‬ ‫של פרופסורים יהודיים ידועי שם פעלו‬ ‫שבעה ימים בשבוע‪ .‬אולם עדיין פשוט היה‬ ‫להינזר מרכישה אצל הפוקרים מחללי השבת‬ ‫ולהעדיף עסקים יהודיים שומרי שבת‪ ,‬או‬ ‫למצער‪ ,‬עסקים בבעלות נוכרית‪.‬‬ ‫בארץ ישראל המתמלאת בהמוני צעירים‬ ‫כופרים‪ ,‬היה המצב סבוך בהרבה‪.‬‬

‫על שממות ציון‬

‫"עולם ישן עדי יסוד נחריבה" שרו בגרונות‬ ‫ניחרים צעירים יהודיים‪ ,‬שבלורית חפה‬ ‫מסממן יהדות הזדקרה מעל פניהם היוקדות‬ ‫באש זרה‪.‬‬ ‫הארץ הקדושה‪ ,‬אליה כלתה נפשם של‬ ‫קדושי עליון‪ ,‬הפכה במחולותיהם לארץ‬ ‫והפרות‪ ,‬מולדת שזופת שמש‪.‬‬ ‫התפוזים ָּ‬ ‫את דרכי ציון האבלות מבלי באי מועד‬ ‫הם אמרו לבנות במעדר ובקלשון‪ ,‬וביהירות‬ ‫ברתון ‪ -‬ירחון רשת ברכל‬

‫נערים הם פנו להרוס ולעקר כל סממן של‬ ‫קדושה מהמדינה הציונית הצעירה‪.‬‬ ‫עבודה עברית הפכה לערך עליון שדוחה‬ ‫שבת‪ ,‬ומצוות הארץ‪-‬שמיטה ומעשרות‪ ,‬היו‬ ‫מוטלות כמת מצווה שאין לו דורש וגואל‪.‬‬ ‫ואל תוך המציאות העגומה הכובשת‬ ‫שטחים נרחבים ב"ישוב החדש" שמחוץ‬ ‫לחומות ירושלים‪ ,‬נגה אורו של מרנא ורבנא‬ ‫החזון איש‪ ,‬שעלה באותו זמן לארץ‪.‬‬ ‫בבואו ארצה‪ ,‬גליא לדרעיה ונפל נהורא‬ ‫בבי מדרשא‪ .‬הסוגיות הסבוכות שנוצרו מכוח‬ ‫המציאות של יישוב בארץ ישראל תחת שלטון‬ ‫כופר‪ ,‬נידונו בבהירות חותכת‪ .‬כשמרן החזון‬ ‫איש לא מרפה ממאבק רצוף במחללי שבת‬ ‫ופורצי גדר‪ ,‬ואף מעידוד ותמיכה כלכלית‬ ‫לשומרי שבת לא חושך ידו‪.‬‬ ‫"נפשותיהם מתחננות לפנינו"‪-‬המלחמה‬ ‫בתוככי הבית‬ ‫המצב הנורא של שמירת השבת ברחבי‬ ‫הארץ‪ ,‬גרר רפיון כללי אשר השפיע אף על‬ ‫המושבה החרדית הצעירה‪-‬בני ברק‪ .‬החזון‬ ‫איש‪ ,‬ששם לו למטרה להפוך את בני ברק‬ ‫למגדלור של תורה‪ ,‬פרסם מודעה רוויית כאב‬ ‫בבתי הכנסיות בעיר‪:‬‬ ‫"אם רוחי סוער בקרבי אמרתי אספרה‬ ‫ניסן ה'תשע"ג ‪ -‬גליון מס' ‪23‬‬

‫וירוח לי‪ .‬עירנו המתנוססת לשם לתהילה‬ ‫ולתפארת בקרב הישוב החדש‪ ,‬ירושלים‬ ‫קראו לה‪ ,‬עירנו המודגלת בדגל התורה מבצר‬ ‫היהדות‪ ,‬בחרף נפש יגנו על שמירת השבת‬ ‫קודש נשמת ישורון ולא נתנו לפריצים לחללו‪,‬‬ ‫והנה פתאום רפו ידיה‪ .‬לעינינו חולבים בשבת‬ ‫ואין מכלים! ומי המה מחללי השבת? לא‬ ‫זרים! לא חופשים! אהה! אחינו בשרינו בקרב‬ ‫מחנינו אנשים אשר תפילין בראשיהם וציצית‬ ‫בבגדיהם ומזוזה בפתחיהם‪ ...‬ואלה המזמרים‬ ‫זמירות שבת ברגשת דת קודש‪[ "...‬קו"א‪ ,‬צ"ד]‬ ‫לא יאמן עד היכן הגיעו הדברים! דומה כי‬ ‫מעולם לא היה בעם ישראל מצב שכזה‪ ,‬אשר‬ ‫יהודים חרדים ושומרי מצוות יתלבטו לרגע‬ ‫קל האם לשמור את השבת‪.‬‬

‫במרחק השנים קשה להבין את הניסיון‪,‬‬ ‫אולם באותה תקופה כאשר רוחות החלוציות‬ ‫והכפרניות נשבו בעוז‪ ,‬וכבר נמצאו אי אלו‬ ‫רע‪-‬בנים שהנפיקו היתרים‪-‬קלושים וחסרי‬ ‫יסוד‪-‬אבל היתרים‪ ,‬לחליבה בשבת‪ .‬צריך‬ ‫היית להיות בעל מדרגה מיוחדת כדי לשפוך‬ ‫את החלב היקר על הקרקע‪ .‬מי יודע היכן‬ ‫היינו היום לולי רחמי הבורא על עמו ששלח‬ ‫לדור העני והמנוער מכל אשר ביישוב החדש‬

‫|‬

‫‪39‬‬

‫קול דמי אחיך זועקים‪ :‬שבת!‬

‫רבבות יהודים לאורך הדורות מסרו‬ ‫את פרנסתם ואף את חייהם למען‬ ‫קדושת השבת‪ .‬בניה קשי העורף של‬ ‫האומה הישראלית הגנו בעוז על השלט‬ ‫המפגין את יהדותם [כמשלו הנודע‬ ‫של הח"ח]‪ ,‬כשאף מחיר אינו יקר מידי‬ ‫בעבורם‪.‬‬ ‫רטט הקדושה נצרב במעמקי נפשו‬ ‫של כל יהודי‪ .‬גם בקרבם של הרחוקים‬ ‫והטועים‪ ,‬האובדים והנשבים זורם‬ ‫הדם היהודי הקדוש‪ .‬הנשמה היתרה‬ ‫הפוקדת אותם ביום השביעי‪ ,‬מנידה‬ ‫נימים חבויים בנפשם‪.‬‬ ‫הבה נאזין לסיפורו של גדעון‪,‬‬ ‫המתגורר בישוב קטן בשרון‪.‬‬ ‫"אני לא מוגדר כחרדי‪ ,‬אבל אף פעם‬ ‫לא חשבתי שאחלל את השבת‪ .‬כן‪,‬‬ ‫השבת הרי שייכת לכולנו‪ ,‬היהודים‪.‬‬ ‫בני משפחתי מתכנסים מדי שבת‬ ‫לסעודה מסורתית‪ .‬אבל אני‪ ...‬אני‬ ‫נאלץ להיעדר‪ .‬כל שבוע מחדש אני‬ ‫נשרף מחדש בייסורי נפש‪ ,‬כשאני ניצב‬ ‫במקומי הקבוע על יד פס הייצור‪ .‬אבל‬ ‫מה אעשה? הפרנסה מצומצמת גם כך‪.‬‬ ‫ואם איעדר מהמפעל בשבת‪-‬אמצא את‬ ‫עצמי מובטל וחסר כל‪.‬‬ ‫הפוליטיקאים מדברים על יום מנוחה‬ ‫רשמי‪ .‬אני לא מכיר דבר כזה‪ .‬המפעל‬ ‫שבו אני מועסק פועל שבעה ימים‬ ‫בשבוע‪ ,‬ואף אחד לא זועק!‬ ‫איפה אתם‪ ,‬אחי היהודים? איך אתם‬ ‫נותנים למציאות כזו לקרות? אם הייתם‬ ‫מכריזים על חרם ומעוררים מהומה‪,‬‬ ‫אולי בעלי המפעל היו מפסיקים את‬ ‫הייצור בשבת‪ ,‬ואז הייתי זוכה כמוכם‬ ‫לשמור את השבת"‪.‬‬ ‫בכוחנו לגדור את הפרצות‬ ‫המתרחבות בחומת השבת‪ .‬אם נתנזר‬ ‫לחלוטין מתוצרת מפעלים מחללי שבת‪,‬‬ ‫המסר החד משמעי יועבר מבני ברק‬ ‫ומירושלים‪ ,‬מרכסים ומקריית ספר‪:‬‬ ‫אחים יקרים‪ ,‬נעשה הכל כדי להגן על‬ ‫השבת שלכם!‬ ‫השיקול הכלכלי סופו שיכריע את‬ ‫הכף‪ .‬מפעלים שפתחו את שעריהם‬ ‫בשבת או כאלו ששקלו לעשות כן‪-‬‬ ‫יסגרו את שעריהם‪.‬‬ ‫ושבתה הארץ שבת להשם‪.‬‬

‫‪| 40‬‬

‫בארץ ישראל‪ ,‬את המאור הגדול החזון איש‪,‬‬ ‫שהבין ברוחב דעתו היכן נקודת התורפה של‬ ‫היצר‪ .‬לא ההיתר המפוקפק ולא הפרנסה‬ ‫המצומצמת‪ .‬אלו לא היו הסיבות לחילול‬ ‫השבת אלא רק התירוץ‪ .‬לאמיתו של דבר‬ ‫הסיבה הייתה אך זו‪ :‬אופיים החלש של מחללי‬ ‫השבת שנסחפו אחרי הנורמה השלטת‪.‬‬ ‫מצויד בתובנה זו‪ ,‬פונה החזון איש לתושבי‬ ‫בני ברק ומתווה בפניהם את דרך המלחמה‬ ‫"גם אלו החולבים בשבת לא במרד ולא במעל‬ ‫יעשו זאת‪ ,‬רק הם מסורים ביד יצרם וקשה‬ ‫להם לעמוד בניסיון ולחלוב על הקרקע‪...‬‬ ‫ונפשותיהם מתחננות לפנינו לבוא לעזרתם‬ ‫ולפלטם מיד יצרם‪ .‬עזרתנו היא לבוא עליהם‬ ‫בכפיה ולא יבצר מהציבור כוח לכופם והם‬ ‫יקבלו הכפיה בתשואות חן"‪.‬‬ ‫מחללי השבת אינם רוצים לחטוא‪ ,‬מסביר‬ ‫החזון איש‪ ,‬הם פשוט חלשים מכדי להילחם‪,‬‬ ‫פחדניים מכדי להתמודד‪ .‬אם כך‪-‬הוא פונה‬ ‫בתביעה לתושבי העיר‪-‬לחמו! התריעו! זעקו!‬ ‫הפחדנות ורפיון האונים שלהם לא יעמדו בפני‬ ‫המחאה הציבורית והם יחדלו מחילול השבת‪.‬‬ ‫המלחמה‪-‬כפי שיודעים אנו‪-‬נשאה פרי‬ ‫בחסדי שמים ובתי החרדים טוהרו מהנגע‬ ‫הנורא של חליבה בשבת‪.‬‬ ‫אולם מרן החזון איש לא הסתפק בזאת‪.‬‬ ‫הלזה יקרא אור?‪-‬השימוש בחשמל בשבת‬ ‫הפרצה האיומה של חילול שבת במישרין על‬ ‫ידי שומרי תורה‪ ,‬נסכרה‪ .‬אולם השבת המחזקת‬ ‫את שליטתה במושבה הקטנה‪ ,‬לא הרגיעה את‬ ‫סערת רוחו וכאבו הנוקב של החזון איש‪.‬‬ ‫בכל רחבי ארץ ישראל הפכה השבת‬ ‫להפקר‪ .‬מפעלים ומוסדות ממשלתיים תפקדו‬ ‫בשבת בהיתרים שונים‪ .‬הערך "המקודש" של‬ ‫עבודה עברית גבר על כל שיקול אחר ויהודים‬ ‫שרגלי אבותיהם עמדו על הר סיני‪ ,‬שימנו‬ ‫מכונות וכיווננו מנגנונים בזמן שאחיהם נחו‬ ‫ביום השבת‪.‬‬ ‫האומנם בכוח מיעוט קטן לבלום את‬ ‫הרקב הפושה בגוף האומה? מרן החזון איש‪,‬‬ ‫בעיני הבדולח שלו‪ ,‬ידע את משקלה העצום‬ ‫של "העגלה המלאה"‪ .‬הוא צפה כי לא בבית‬ ‫המחוקקים יוכרע עתידו של העם אלא‬ ‫בתוככי הבית היהודי‪ .‬המשפחות הברוכות‬ ‫של ציבור החרדים‪ ,‬עתידות לשנות את המאזן‬ ‫הדמוגרפי והפוליטי בארץ ישראל וליצור כוח‬ ‫עוצמתי שלא ניתן להתעלם ממנו‪.‬‬ ‫באותם ימים‪ ,‬כאשר המיעוט החרדי נאבק‬ ‫על עצם קיומו‪ ,‬ירה החזון איש את אבן הפינה‬ ‫למאבק הבלתי מתפשר‪ ,‬ואסר את השימוש‬ ‫בחשמל ביום השבת‪.‬‬

‫"אם נעשה בתחנת החשמל בשבת על ידי‬ ‫ישראל שאינו משמר שבתו‪ ,‬אסור ליהנות‬ ‫ממנו‪ .‬ואף אם הוא באופן שיש היתר בשימושו‬ ‫מן הדין‪ ,‬אסור להשתמש בו מפני שיש‬ ‫בשימושו איסור חילול השם שאינו חס לכבוד‬ ‫שמים כיון שהוא שימוש ציבורי והעובד‬ ‫בשבת הוא עושה במרד ר"ל‪ ,‬והנהנה ממעשיו‬ ‫מעיד חס ושלום שאין ליבו כואב על חילול‬ ‫שבת‪ ,‬ויהא רעוא שישובו בתשובה שלמה‬ ‫במהרה" [חזו"א‪ ,‬מועד‪ ,‬סי' ל"ח‪ ,‬סק"ד]‬ ‫ייתכן שבאופנים מסוימים ניתן "לעקוף" את‬ ‫ההלכה ולהתיר‪ ,‬ח"ו‪ ,‬את תפעולה של תחנת‬ ‫הכוח‪ .‬אבל שאט הנפש והזלזול של הגורמים‬ ‫המעורבים בדבר‪ ,‬המשתמשים ביהודים כדבר‬ ‫שבשגרה לעבודה הכרוכה בעברה על איסורי‬ ‫דאוריתא ודרבנן ללא הרף [כפי שכותב‬ ‫הסטייפלער זצוק"ל באגרת קפ"ב]‪ ,‬מחייבים‬ ‫מחאה והינזרות‪.‬‬ ‫מה יש להוסיף על מילות קודשו שותתות‬ ‫הדם של החזון איש "והנהנה ממעשיו מעיד‬ ‫חס ושלום שאין ליבו כואב על חילול שבת"?‬ ‫אם השכן החילוני מדליק בשבת מוזיקה‬ ‫רעשנית‪ ,‬תהיה מסוגל לרקוד לצליליה?‬ ‫לעולם לא ניתן להשלים עם הזוועה הזו‪.‬‬ ‫אי אפשר לעמעם את הכאב החותך בבשר‬ ‫לראות נשמות שחוצבו ממקור הקדושה כשהן‬ ‫מבתרות ביד גסה את הקדוש והיקר להן עצמן‪.‬‬ ‫באותה מידה לא יתכן ששולחן שבת יואר‬ ‫באור שנוצר על ידי חילול שבת‪ .‬כפי שמדגיש‬ ‫מרן הסטייפלער באיגרתו‪:‬‬ ‫"אמנם אנו מקדמים בברכה ובשמחה‬ ‫כל צמצום שהוא בחילול שבת קודש‪ ,‬אבל‬ ‫לעניין להשתמש בו‪ ,‬דעת מרן [החזון איש]‬ ‫זצללה"ה ברורה‪ ,‬שכל עוד שהחשמל בא כולו‬ ‫או מקצתו‪ ,‬במישרין או בעקיפין באיזה צד של‬ ‫חילול שבת קודש‪ ,‬או שמביא לידי חילול שבת‬ ‫קודש‪ ,‬אסורה השימוש בו בהחלט‪ .‬ומצווה‬ ‫לפרסם דבר זה בין מכיריו וידידיו למען‬ ‫קדושת שבת קודש נשמת חיינו‪".‬‬ ‫הרגש העדין והקדוש שנבע מליבו של‬ ‫מרן החזון איש‪ ,‬נחקק כאש בליבות החרדים‬ ‫לדבר השם‪ .‬בשבתות קיץ צרובות שמש כמו‬ ‫בשבתות חורפיות מצומררות רוחות‪ ,‬האיר‬ ‫הלוקס העגול את שולחן השבת הטהור‪,‬‬ ‫והאוכל במקרר המנותק מזרם השתמר לצידן‬ ‫של קופסאות גדושות קרח‪.‬‬ ‫מני אז‪ ,‬עברו שנים והציבור החרדי גדל‬ ‫והתעצם‪ .‬הלוקסים פינו את מקומם למצברים‬ ‫ואחר כך לגנראטורים רבי עוצמה שסיפקו את‬ ‫תצרוכת החשמל של יראי השם בלי חשש של‬ ‫חילול שבת‪ .‬אבל זירת הניסיון נדדה למחוזות‬ ‫אחרים‪...‬‬ ‫ברתון ‪ -‬ירחון רשת ברכל‬

‫אתה ובנך‪...‬‬

‫"שעות פתיחה א‪-‬ו ‪ ,16.00-9.30‬שבת‪-‬‬ ‫‪"18.00-9.30‬‬ ‫"אוי ואבוי"‪ ,‬אתה אומר לעצמך‪" ,‬האתר‬ ‫מחלל שבת"‪ .‬הילדים בתרמילים עמוסים כל‬ ‫טוב מתגודדים כבר בתור לרכישת הכרטיסים‪,‬‬ ‫ואתה‪-‬אנה תבוא?‬ ‫שבוע וחצי התארגנות‪ ,‬השכמה עם שחר‪,‬‬ ‫שעה וחצי נסיעה‪-‬ומפח נפש כזה‪.‬‬ ‫האם יש מקום להקל‪ ,‬להתיר "לאחר‬ ‫מעשה"? אתה אפילו לא מהרהר פעמיים‪.‬‬ ‫החינוך של ילדיך יקר לך יותר מכל‪.‬‬ ‫נכון‪ ,‬לא תמיד תוכל להגן עליהם כך‪.‬‬ ‫איש אינו ערב לך שבנך לא יקלע יום אחד‬ ‫לסביבה חילונית כשמסך מרצד ממלא את‬ ‫שדה הראיה‪ .‬אתה לא תעמוד לצידה של בתך‬ ‫הגדולה‪ ,‬כאשר בעיצומו של המאבק לפרנס‬ ‫את משפחתה הצעירה‪ ,‬תוצע לה עבודה‬ ‫בסביבה פושרת‪ .‬אין לך כספת הרמטית‬ ‫לשמירה מפני ניסיונות ופיתויים‪ .‬אבל יש לך‬ ‫היכולת‪ ,‬עכשיו‪ ,‬להבהיר מהי האופציה האחת‬ ‫והיחידה במצב של ניסיון‪.‬‬ ‫"ילדים‪ ,‬האתר מחלל שבת‪ .‬אנחנו חוזרים‬ ‫הביתה"‪.‬‬ ‫כוח הצריכה החרדי למען קדושת השבת‬ ‫המאבק למען קדושת השבת לא מסתיים‬ ‫בזאת‪ .‬כל עוד הציבור החרדי הולך ורב‪,‬‬ ‫הולכת התביעה וגדלה‪ .‬הכוח הצרכני של‬ ‫הציבור החרדי כבר מזמן הפך ליעד נחשק‬ ‫אשר חברות ענק ואילי הון מתחרים על כיסו‪.‬‬ ‫וכל האמצעים כשרים‪ :‬קביעת מזוזות ברוב‬ ‫טקס לסניף חדש על ידי רב פלוני‪ ,‬פרסומות‬ ‫המשלבות ציטוטים מהמקורות‪ ,‬שיתופי‬ ‫פעולה וחסויות עם יוזמות חרדיות שונות‬ ‫ועוד ועוד‪.‬‬ ‫אולם דומה שאת ההוכחה החותכת ביותר‬ ‫לכוחו הצרכני העצום של הציבור החרדי‪,‬‬ ‫ניתן למצוא דווקא ברשימה המתארכת של‬ ‫מפעלים וחברות החוסים תחת מטרייתן של‬ ‫וועדות הכשרות החרדיות‪.‬‬ ‫בעידן שבו חופש העיסוק הפך לאליל‪,‬‬ ‫וסמכות הבג"ץ לחרב פיפיות‪ ,‬מכניעות חברות‬ ‫את עצמן למרותן של וועדות הכשרות‪.‬‬ ‫הדרישות המחמירות כוללות תנאים קשוחים‬ ‫ובלתי מתפשרים; שידוד מערכות טכנולוגי‬ ‫ומעקב הדוק אחרי חומרי גלם ושיטות‬ ‫ייצור‪ .‬ולמרות זאת‪ ,‬אף בעל מפעל לא הגיש‬ ‫עתירה לבג"ץ בניסיון למנוע את "ההשתלטות‬ ‫החרדית" על המפעל‪ .‬הכוח הצרכני החזק של‬ ‫הציבור החרדי‪ ,‬עולה על כל שיקול אחר‪.‬‬ ‫ניסן ה'תשע"ג ‪ -‬גליון מס' ‪23‬‬

‫בעקבות פעילותה הברוכה של וועדת‬ ‫הרבנים למען השבת‪ ,‬מיסודם של מרנן הרב‬ ‫שך והרב אלישיב זצוק"ל‪ ,‬הציבו וועדות‬ ‫הכשרות כתנאי סף את שמירת השבת‪ .‬אולם‬ ‫בקטגוריות אחרות שוררת הפקרות רבתית‬ ‫בתחום שמירת השבת‪.‬‬

‫וכל אשר לך‪-‬קדוש‬

‫האם אין בכוחו של ציבור היראים לדבר‬ ‫השם להשפיע לעומק על שמירת השבת‬ ‫במגזר העסקי? העגלה שלנו מלאה מאי פעם‪.‬‬ ‫נתוני הצמיחה בציבור החרדי מעמיקים את‬ ‫ריקנות העגלה המדולדלת של אחינו הטועים‪.‬‬ ‫זה הזמן לעשות מעשה‪ .‬להחמיר על עצמנו‬ ‫ועל זרענו‪ ,‬בדרך שהתווה לנו מרן החזון‬ ‫איש‪ :‬לא תבוא אל בתינו תוצרת של מפעלים‬ ‫יהודיים מחללי שבת‪.‬‬ ‫כבר פסק מרן הסטייפלער כי בקנייה‬ ‫ממפעל המחלל שבת יש משום מסייע ידי‬ ‫עוברי עברה‪.‬‬ ‫קריאת קודשו של החזון איש עדיין‬ ‫מהדהדת ועומדת בחלל העולם‪" :‬יש בשימושו‬ ‫איסור חילול השם שאינו חס לכבוד שמים‪...‬‬ ‫והנהנה ממעשיו מעיד חס ושלום שאין ליבו‬ ‫כואב על חילול שבת"‬ ‫ליבנו כואב על חילול שבת‪ .‬ליבנו חרד על‬ ‫כבוד שמיים‪ .‬לא יבוא המשחית את קדושת‬ ‫השבת אל בתינו‪ .‬כשם שנבכר חשיכה על‬ ‫פני אור חשמל הכרוך בחילול שבת‪ ,‬כך נוותר‬ ‫בגאון ובשמחה על כל מוצר המיוצר במפעל‬ ‫הדורס את כבוד השבת‪" .‬כי אשמרה שבת‪-‬‬ ‫א‪-‬ל ישמרני"‪.‬‬

‫חותם הכשרות הנעדר‬

‫אולם אין כלל צורך לוותר ולהצטמצם‪.‬‬ ‫איכא דרכא אחרינא‪ ,‬ועל כל מפעל מחלל‬ ‫שבת‪ ,‬קיים מפעל השומר ומייקר את קדושת‬ ‫השבת‪ .‬ואל תהא מסירות נפשם של גיבורי‬ ‫החיל בעלי המפעלים קלה בעיניכם‪ :‬בתחרות‬ ‫העסקית הקשוחה והגלובאלית הקיימת היום‪,‬‬ ‫כל יצרן נאבק במתחרים מכל העולם‪ .‬חברות‬ ‫קטנות נבלעות כחברות בת ברשתות ענק של‬ ‫אילי הון‪ ,‬אשר לנגד עיניהם עומדת מטרה‬ ‫אחת ויחידה‪ :‬כסף‪ .‬וכמה שיותר‪.‬‬ ‫המודל העסקי של ארצות הברית‪ ,‬אשר‬ ‫במגדלי הענק שלה מצויים משרדים‬ ‫שאורותיהם אינם כבים לעולם‪ ,‬הולך‬ ‫ומשתלט על מפעלים ברחבי העולם‪ .‬בתחום‬ ‫הנייר והפלסטיק מוצעות מכונות ייצור‬ ‫המתוכנתות לעבוד ללא הרף‪ .‬הפסקת הייצור‬ ‫בשבת כרוכה בהוצאות כבדות‪.‬‬ ‫"ומה בכך?" אתם מהרהרים בחום‪" ,‬יוכיח‬

‫נא הציבור החרדי את כוחו הצרכני גם הפעם‪.‬‬ ‫ובאותה מידה שחברות מזון נמנעות מחומרי‬ ‫גלם בעייתיים ומשנות תהליכי ייצור‪ ,‬יתאימו‬ ‫גם מפעלים אלו את תהליכי הייצור שלהם‬ ‫לצרכינו"‪.‬‬ ‫כמה פשוט ונכון‪ ,‬אלא שמחסום יחיד מפריד‬ ‫בינינו לבין המציאות הנפלאה של מפעלי ענק‬ ‫הנסגרים בשבת בזה אחר זה ו וחיזוק שמירת‬ ‫השבת בכל רחבי ארץ ישראל‪.‬‬

‫מחסום ושמו‪ :‬מודעות‪.‬‬

‫כל עוד מוצרי ניקיון ונייר נמכרים ללא‬ ‫חותמת כשרות‪ ,‬מנין נוכל לדעת האם המפעל‬ ‫שומר שבת או לא? האם בקנייתנו חיזקנו ידי‬ ‫שומרי שבת או ח"ו‪ ,‬ידי מחלליה?‬ ‫לו יהיה לנו אמצעי פשוט וקל לזיהוי‬ ‫המוצרים הכשרים‪ ,‬או אז הייתה הדרך פתוחה‬ ‫בפנינו להעמיק את שליטתה של שבת המלכה‬ ‫בבתינו שלנו ובכל שדרות העם‪.‬‬ ‫אולם‪ ,‬כל עוד מוצרים אלו ניצבים ללא‬ ‫סימן מזהה במדפי החנויות‪ .‬כיצד נוכל להינזר‬ ‫מהם?‬

‫מעוז השבת‬

‫שנת תשמ"ט‪ .‬בסמטת אז"ר בבני ברק‪,‬‬ ‫נורתה אבן הפינה לתשובה האחת והיחידה‪.‬‬ ‫הרשת החרדית היחידה‪,‬‬ ‫בר‪-‬כל‪.‬‬

‫|‬

‫‪41‬‬

‫שמתפרסת על פני ‪53‬‬ ‫סניפים בכל הריכוזים‬ ‫החרדיים‪ ,‬הייתה אז לא יותר‬ ‫מאשר צרכנייה קטנה‪ .‬אולם‬ ‫החשיבות היתרה שהעניק‬ ‫לה מרן ראש הישיבה הרב‬ ‫שך זצ"ל‪ ,‬עשויה הייתה‬ ‫לרמוז על התפקיד הנכבד‬ ‫שנכון לה‪.‬‬ ‫שנים חלפו מאז‪ ,‬צרכניות‬ ‫ורשתות עלו וירדו‪ ,‬אולם‬ ‫רשת בר‪-‬כל המתרחבת‬ ‫והולכת הייתה ונותרה בראש‬ ‫החץ של המאבק למען‬ ‫השבת‪ .‬שכן אין זו אך רשת‬ ‫המשווקת מוצרים כשרים‪,‬‬ ‫אין זו רשת המתחשבת‬ ‫ברגשותינו וסוגרת בשבת‬ ‫רק את הסניפים שממוקמים‬ ‫באזור חרדי‪ .‬זו רשת חרדית‬ ‫במלוא מובן המילה‪ ,‬וככזו‬ ‫היא מתמסרת לקדושת‬ ‫השבת בדיוק כמו שאתה‬ ‫בעצמך היית עושה זאת‪ :‬ללא‬ ‫שום שיקולים של רווחיות או‬ ‫נוחיות‪ ,‬בגאון ובהחלטיות‪.‬‬ ‫ביטול חוזי מסחר רחבי‬ ‫היקף עם אילי הון אדירים‪,‬‬ ‫המפעילים את חברתם‬ ‫בשבת‪ .‬הצבת תנאים בלתי‬ ‫מתפשרים מול חברות ייצור‪.‬‬ ‫תמיכה מסיבית במפעלים‬ ‫המתחייבים לשמור שבת‪.‬‬ ‫אלו לא ההישגים של רשת‬ ‫בר‪-‬כל‪.‬‬ ‫אלו ההישגים שלכם‪.‬‬ ‫כן‪ ,‬של יחיד‪ ,‬ועוד יחיד‪,‬‬ ‫ועוד אחד‪ .‬המוכיחים קבל‬ ‫עם ועולם את כוחו העצום‬ ‫של הציבור החרדי‪ ,‬ואת‬ ‫יקרותם הבלתי מעורערת‬ ‫של הערכים המקודשים‪.‬‬ ‫כי אם כואב ליבכם על‬ ‫חילול שבת‪ ,‬אם בתוככם‬ ‫מהדהדת זעקתה‪ ,‬יש לכם‬ ‫דרך אחת ויחידה להיות‬ ‫סמוכים ובטוחים שחותם‬ ‫השבת טבוע על כל מוצר‬ ‫שבביתכם‪.‬‬

‫בר‪-‬כל‪.‬‬

‫‪| 42‬‬

‫מהדרין בשמירת השבת‬ ‫הכוח הצרכני של הציבור החרדי הוא נוכל לעמוד מנגד ולראות את קריסתו‬ ‫כוח עצום‪ ,‬אבל יש לדעת היטב כיצד של הסכר ואת השטף המציף את ערי‬ ‫לנצל אותו‪ .‬קל ונוח לעשות שיקולי הארץ בסחף חומרני‪.‬‬ ‫כדאיות ולנצל את כוח הצריכה החרדי‬ ‫להוזלת מחירים דרסטית או למבצעי רק עמידה חרדית איתנה ללא חת‬ ‫חגים מפתים‪ .‬אבל לנו יש שיקולים מול בעלי המפעלים יכולה לעצור את‬ ‫נוספים‪ .‬הרי בסופו של דבר‪ ,‬כשנעמוד הסחף‪ .‬רק מאבק נחוש על הסעיף שיקר‬ ‫בקופה יגישו לנו חשבונית‪ ,‬ובה לא יהיו לנו יותר מכל עשוי להרחיב את גבולות‬ ‫רשומים סכומים בש"ח אלא דברים הקדושה‪.‬‬ ‫אחרים לגמרי‪ .‬באותה חשבונית נראה ואת המאבק הזה מובילה‪-‬איך לא‪-‬‬ ‫שחור על גבי לבן כמה פעלנו לחזק רשת בר‪-‬כל‪ .‬כרשת שיוסדה בהכוונתו‬ ‫את שמירת המצוות בעם היהודי‪ ,‬וכמה‬ ‫ועל פי רצונו של מרן הרב שך זצ"ל‬ ‫השקענו למען כבוד שמיים‪ .‬האם יש‬ ‫מחיר שיקר מידי עבור תוצאה חיובית כדי לנצל את כוח הצריכה החרדי‪,‬‬ ‫בחשבונית המשמעותית מכל? אין נושאת בר‪-‬כל את הדגל ומובילה‬ ‫מחיר כזה‪ .‬בפרט שהובטחנו כי כל בגאון את המלחמה הבלתי מתפשרת‬ ‫מזונותיו של אדם קצובין לו‪-‬מלבד על קדושת השבת‪ .‬שיקולים כלכליים‬ ‫הוצאות שבת‪ .‬ואם דורש מאיתנו הבורא ואחרים לעולם לא ישפיעו על ההקפדה‬ ‫שנשלם שני שקלים יותר עבור מזוודת המושלמת ולא יעמעמו את החרדה‬ ‫נייר טואלט ממפעל שומר שבת‪ ,‬נוציא לכבודה של שבת קודש‪ .‬כי בדיוק לשם‬ ‫את ארנקנו בביטחון מלא שהכסף כך הוקמה רשת בר‪-‬כל‪ .‬להיות השליח‬ ‫במלואו‪-‬לא רק ההפרש‪-‬יוחזר לנו‪.‬‬ ‫שלכם‪ ,‬להיות הדרך שלכם להבטיח‬ ‫ברשת בר‪-‬כל לא מתפשרים כמלוא שכל מוצר שיבוא אל ביתכם יהיה טהור‬ ‫נימה על קדושת השבת‪ .‬יצרנים ומהודר בכל הידור אפשרי‪ .‬ראיתם פעם‬ ‫שמוצאים היתרים שונים לעבוד בשבת בפרסומות של הרשת את המשפט‬ ‫[הפועל ערבי‪ ...‬המכונה אוטומטית‪" ...‬כשרות זה לא רק חותמת"? עכשיו גם‬ ‫רוב בעלי המניות גויים‪ ]...‬מודרים חד אתם יודעים מה עומד מאחוריו‪.‬‬ ‫משמעית מרשימת הספקים של הרשת‪.‬‬ ‫כי כאן לא מבקשים היתרים‪ ,‬מבקשים ברשת בר‪-‬כל לא תמצאו נייר טואלט‬ ‫את ארץ ישראל טהורה מחילולי שבת‪" .‬מולט" או כיסאות "כתר"‪ .‬לא תמצאו‬ ‫מבקשים לסכור את הפרצה האיומה שום מוצר של חברה הפוגעת בקדושת‬ ‫של מפעלים ורשתות הנפתחים בשבת יום השבת‪.‬‬ ‫קודש‪.‬‬ ‫רשת בר‪-‬כל מונחית באופן צמוד על‬ ‫בתקופה זו‪ ,‬כשחילולי השבת חודרים ידי ועדת הרבנים למען השבת‪ ,‬ופועלת‬ ‫כנגע ממאיר אל מרכזי הערים הגדולות על פי הוראותיה‪ .‬אבל יותר מכך‪ ,‬בר‪-‬‬ ‫ובמרכזי קניות מתקתקת הקופה ללא כל היא הדרך שלכם להתריע‪ ,‬לשכנע‬ ‫הרף ורושמת ‪ %70‬מהפדיון השבועי ולהמריץ חברות ומפעלים למען יסגרו‬ ‫ביום השבת‪ ,‬רח"ל‪ .‬סוגיית השבת את שעריהם ביום השבת‪.‬‬ ‫הופכת לשברירית מאי‪-‬פעם בציבור‬ ‫הישראלי‪ .‬אנחנו לא רוצים ששבת ומדפי הרשת המלאים כל טוב‪,‬‬ ‫תהיה נחלתו של הציבור החרדי בלבד! מעידים על עוצמתו של הציבור החרדי‪,‬‬ ‫השבת ניתנה לכולנו בסיני‪ .‬שבת היא על נאמנותה של רשת בר‪-‬כל ועל ברכת‬ ‫האות והסמל‪ ,‬היא נשמת האומה‪ .‬לא השבת השמורה לשומריה‪.‬‬ ‫ברתון ‪ -‬ירחון רשת ברכל‬

‫בין שני שולחנות‬ ‫ח‪ .‬פרידמן‬ ‫מזוית אחרת‬ ‫אין כמו בר‪-‬כל של ערב פסח‪.‬‬ ‫קודם כל‪-‬אני עצמי‪ ,‬בחברת שאר חברותי‬ ‫הקופות‪ ,‬שטופות ומקורצפות‪ ,‬נקיות מכל‬ ‫פירור אפשרי של חמץ שאולי דבק בנו במשך‬ ‫השנה‪.‬‬ ‫הרצפה אף היא עברה שטיפה יסודית‪,‬‬ ‫וכעת היא מבהיקה עד שכמעט ניתן לראות‬ ‫בה את השתקפותם של המדפים המצוחצחים‪,‬‬ ‫הגדושים בכל טוב ערב פסח‪:‬‬ ‫מצות‪ ,‬יין ושמן‪ ,‬סוכר וקקאו‪ ,‬אגוזים‬ ‫וחפיסות שוקולד‪ ,‬כלים חד פעמיים ואינספור‬ ‫גלילים של נייר ארונות לבנבן‪.‬‬ ‫מחלקת חומרי הניקוי מפיצה סביבה ניחוח‬ ‫סחלבים ענוג ועקרות בית חרוצות נהנות‬ ‫להתעכב לצד המדפים ולהתעדכן בחידושים‬ ‫שיעניקו לביתן את אותו בוהק מיוחד של‬ ‫ערבי פסחים‪.‬‬ ‫“פעם היינו מקרצפות הכל עם אותה‬ ‫האקונומיקה”‪ ,‬מצטחקת לקוחה אחת ושולפת‬ ‫מן המדף מארז כפול של מסיר שומנים‪“ .‬אין‬ ‫מה לומר‪ .‬היום החיים מעניינים יותר‪”...‬‬ ‫חברתה מהנהנת בחיוך ומצטיידת בנוזל‬ ‫כלים מרוכז‪.‬‬ ‫“זה הכל?”‪ ,‬מתפלאת הראשונה ומעמיסה‬ ‫עוד כמה ספוגי פלא על עגלתה‪“ .‬נוזל לכלים?”‬ ‫“אפשר לומר שסיימתי עם הנקיונות‬ ‫הגדולים” מודה חברתה בסיפוק‪“ .‬אני כבר‬ ‫אוחזת בכלים‪”...‬‬ ‫“הו‪ ,‬הלוואי עלי!”‪ ,‬קוראת הראשונה בשמץ‬ ‫של קנאה‪ ,‬שמתחלפת עד מהרה בגאווה קלה‪.‬‬ ‫“אצלי‪ ,‬עד שהבית לא סוּ פּ ר מבריק‪ ,‬זה לא‬ ‫נקרא פסח‪ .‬את מבינה? אין אצלי מושג כזה‪,‬‬ ‫להשאיר מדף כאן או ידית שם‪ .‬הכל הכל חייב‬ ‫להיות גמור‪ ,‬ורק אז אני מתפנה לבישולים”‪.‬‬ ‫“קצת מלחיץ”‪ ,‬נדה החברה בראשה‪“ .‬הרי‬ ‫הנקיונות הקטנים לא מסתיימים לעולם‪ .‬אני‬ ‫מעדיפה להכנס למטבח ולתת לגדולות שלי‬ ‫להמשיך במבצע הנקיון‪ .‬הן נהנות ואני לא‬ ‫פחות”‪.‬‬ ‫“הו‪ ,‬לא!”‪ ,‬הראשונה ממש מתחלחלת‪“ .‬לתת‬ ‫לבנות לנקות במקומי?! אצלי אין מושג כזה‪.‬‬ ‫את יודעת‪ ,‬בכל אופן פסח זה פסח‪ ,‬כולל כל‬ ‫החורים והסדקים‪ ,‬הפינות והדיוקים‪ .‬אפילו‬ ‫על העוזרת הקבועה שלי אני לא סומכת‪,‬‬ ‫ועושה הכל בעצמי”‪.‬‬ ‫ניסן ה'תשע"ג ‪ -‬גליון מס' ‪23‬‬

‫“אז מתי את מספיקה לבשל?”‪ ,‬מתפלאת‬ ‫השניה‪ ,‬בעודה מכוונת את העגלה במיומנות‬ ‫בין המדפים הרחבים‪.‬‬ ‫“תתפלאי‪ ,‬אבל אני מספיקה בהחלט”‪ ,‬אני‬ ‫שומעת את קולה של הראשונה המתגלגלת‬ ‫בעקבותיה‪ ,‬בדרך אל מקררי הקפואים‪.‬‬ ‫השתיים גודשות את עגלותיהן בכל טוב‪.‬‬ ‫עופות‪ ,‬בשר ודגים שיהפכו בידיהן האמונות‬ ‫למיני מטעמים‪.‬‬ ‫“כמו בכל שנה‪ ,‬גם בליל הסדר הזה אני‬ ‫מארחת”‪ ,‬היא מספרת בסיפוק המלווה‬ ‫בפיהוק‪“ .‬השנה החלטתי לנסות מתכון חדש‬ ‫של בקר ביין ושקדים‪ .‬משהו מיוחד שדורש‬ ‫המון השקעה‪ ,‬אבל התוצאה‪ ,‬כך אומרים‪,‬‬ ‫מצדיקה את המאמץ‪”...‬‬ ‫המשוואה המנצחת הזו של מאמץ מול‬ ‫תוצאה ממשיכה להתגלגל בין שתי העגלות‪.‬‬ ‫“את באמת משקיענית!”‪ ,‬מתפעלת החברה‪.‬‬ ‫“אבל מתי? מתי את מספיקה את כל זה?”‬ ‫“כל זה?!”‪ ,‬מצטחקת המשקיענית‪“ .‬זה עוד‬ ‫לא הכל‪ .‬חוץ מהסעודה של ‘שולחן עורך’‬ ‫יש גם את סעודת החג שלמחרת‪ ,‬וארוחות‬ ‫צהרים חגיגיות של חול המועד‪ ,‬ועוגות‪,‬‬ ‫וגלידות מיוחדות של פסח‪ ,‬עם שברי השקדים‬ ‫המקורמלים מלמעלה‪ ...‬את יודעת איך זה‬ ‫פסח‪”...‬‬ ‫“מ‪-‬ת‪-‬י???” לוחשת השניה ונשענת על‬ ‫עגלתה בחולשה של ממש‪ .‬האמת היא שגם‬ ‫אני לא מצליחה להבין את הנקודה‪ .‬אבל‬ ‫הגברת המשקיענית אפילו לא מעפעפת‬ ‫כשהיא מגלה את סוד הקסם‪.‬‬ ‫“מה פירוש מתי? בשביל מה יש לנו עשרים‬ ‫וארבע שעות ביממה? את יודעת‪ ,‬ערב פסח‬ ‫זה לא הזמן לאכול או לישון‪ .‬השכם בבוקר‪,‬‬ ‫אחרי כוס קפה‪ ,‬אני כבר עמוק בתוך הנקיונות‪.‬‬ ‫בצהריים‪-‬מכניסה משהו לפה ומזדרזת‬ ‫להמשיך‪ .‬היום קצר‪ ,‬המלאכה מרובה‪ .‬בשלב‬

‫של הבישולים חבל לי אפילו על הדקות‬ ‫היקרות הללו‪ .‬במשך ימים רצופים אני עומדת‬ ‫במטבח‪ ,‬לפעמים עד ארבע או חמש לפנות‬ ‫בוקר‪ .‬נו‪ ,‬ככה זה ערב פסח”‪.‬‬ ‫“ככה?”‪ ,‬משיבה החברה כהד‪ ,‬וממשיכה‬ ‫לגלגל את עגלתה בשתיקה‪ .‬אני רואה שיש לה‬ ‫הרבה מה לומר‪ ,‬אבל משום מה היא מחליטה‬ ‫לשמור את מחשבותיה לעצמה‪.‬‬ ‫רק מחשבה אחת מצליחה לפלס דרכה‬ ‫החוצה וללבוש דמות של מילים‪.‬‬ ‫“זה ממש לא פשוט”‪ ,‬אומרת המחשבה‬ ‫בזהירות‪“ .‬אני מאמינה שהזכרונות היפים של‬ ‫ליל הסדר מהשנה שעברה‪ ,‬הם אלה שנותנים‬ ‫לך את הכוחות להשקיע כה הרבה גם השנה‪.‬‬ ‫אני צודקת?”‬ ‫המשקיענית נותנת בה מבט בלתי ברור‪,‬‬ ‫ואחר כך מניעה ראשה לשלילה‪.‬‬ ‫“לא”‪ ,‬היא אומרת‪“ .‬אין לי זכרונות מליל‬ ‫הסדר של השנה שעברה‪ ,‬ולא מאף ליל סדר”‪.‬‬ ‫“מ‪...‬מה פירוש?”‬ ‫העגלות נעצרות קרוב אלי‪ ,‬מה שמקל עלי‬ ‫לשמוע את תשובתה החרישית‪ ,‬הרופסת‪ ,‬של‬ ‫המשקיענית הבלתי נלאית‪.‬‬ ‫“לא יודעת למה”‪ ,‬היא לואטת‪“ ,‬אבל כל‬ ‫שנה‪ ,‬בדיוק בליל הסדר‪ ,‬דווקא כשהכל כבר‬ ‫ערוך ומוכן‪ ,‬אני נתקפת באלרגיה מסתורית‪,‬‬ ‫מיגרנה אלימה או סתם וירוס בלתי מזוהה‪.‬‬ ‫את ליל הסדר אני עוברת עמוק במיטה‪,‬‬ ‫כשהכאבים המטשטשים לא מניחים לי אפילו‬ ‫לעקוב מרחוק אחר קריאת ההגדה‪ .‬בהמשך‬ ‫החג אני מתאוששת בהדרגה‪ ,‬ובאיסרו חג‪,‬‬ ‫בחסדי שמיים‪ ,‬אני בדרך כלל כבר עומדת‬ ‫יציבה על הרגליים‪ .‬רגע‪ ,‬ואיך אצלך?”‬ ‫החברה עסוקה כרגע בפריקת תכולת‬ ‫העגלות על גבי‪ ,‬ואולי טוב שכך‪ .‬רק חיוכה‬ ‫המתרפק‪ ,‬גדוש הזכרונות המתוקים‪ ,‬מעיד על‬ ‫‘שולחן עורך’ מסוג קצת שונה‪...‬‬

‫|‬

‫‪43‬‬

‫תקשורתק ֹו ָנה‬ ‫להפנית שאלות צרכנות למדור ‪03-6197458‬‬

‫בעריכת מ‪ .‬גנץ‬

‫מארחים עם הידורים‬

‫במשפחת המחותנים שלנו ישנן חומרות‬ ‫רבות הנהוגות בפסח‪ .‬בחול המועד מוזמנת‬ ‫משפחתם לביקור בביתנו‪ ,‬אנו רוצים לארחם‬ ‫באופן מכובד‪ ,‬אך ההידורים הרבים שנהוגים‬ ‫בביתם לא מאפשרים להגיש להם אוכל‬ ‫מבושל‪ .‬כיצד נוכל לכבדם ולארחם כראוי‬ ‫למרות הבדלי המנהגים?‬

‫מומחים משיבים על שאלות צרכנים‬

‫להעשרת התפריט פנינו אל השפית א‪.‬‬ ‫מיזליק‪ ,‬והיא העניקה לנו רעיונות לכיבוד‬ ‫קל אך מרשים של מאכלים העשויים ממוצרי‬ ‫יסוד‪ ,‬ללא בישול‪ ,‬ומקובלים על פי רוב בכלל‬ ‫הבתים‪ :‬הכירו את גלידת פצפוצי אגוזים‬ ‫ושוקולד – טעימה ומרשימה‪ ,‬את גלידת‬ ‫התותים בעלת מרקם אוורירי וקליל‪ ,‬וגם‬ ‫ממתק תמרים ואגוזים אותו תוכלו לסדר על‬ ‫מגש נאה‪ ,‬להשלמת האירוח‪ .‬בהצלחה!‬

‫גלידת פצפוצי אגוזים ושוקולד‬

‫הגלידה חגיגית וטעימה במיוחד ומכילה‬ ‫פצפוצים נהדרים של אגוזים ושוקולד‪.‬‬ ‫זמן הכנה‪ 30 :‬ד’ זמן הקפאה‪ 10 :‬שעות‬ ‫לפחות תפוקה‪ 12 :‬מנות‬ ‫מצרכים‪ 6 :‬ביצים מופרדות‪/‬כוס סוכר‪100/‬‬ ‫גר’ שוקולד מריר‪ 3/‬כפות שמן אגוזים‪/‬רבע‬ ‫כפית קפה נמס‬ ‫לפצפוצים‪ 100 :‬גר’ אגוזי פקאן או‬ ‫שקדים‪ 50/‬גר’ שוקולד‬ ‫הוראות הכנה‪ :‬מכינים את הפצפוצים‪:‬‬

‫שוק בר‪-‬כל שוק בר‪-‬כל שוק בר‪-‬כל שוק‬ ‫משפחת לוין‪ ,‬בני ברק‬

‫ברשת ‘בר כל’ קיים היצע גדול של כיבוד‬ ‫בס"ד‬ ‫לפסח שלא מצריך בישול‪ ,‬כמו אגוזים‪,‬‬ ‫שקדים‪ ,‬תמרים ופירות חיים‪ .‬ניתן גם ליצור‬ ‫מירקות‪ ,‬פירות וביצים מנות מכובדות‪ ,‬שלא‬ ‫כוללות בישול ואפילו לא אפייה‪.‬‬

‫‪| 44‬‬

‫ברתון ‪ -‬ירחון רשת ברכל‬

‫מטגנים במחבת ללא שמן את הפקאנים או‬ ‫השקדים עד שהם מזהיבים ומעבירים לקערה‪.‬‬ ‫מניחים סיר ריק על סיר עם מים רותחים‪,‬‬ ‫ממיסים את השוקולד המריר עד שהוא נהיה‬ ‫נוזלי (כדי להמנע מהצורך בבישול השוקולד‪-‬‬ ‫ניתן גם להמיסו בצורה פשוטה יותר‪-‬לשים‬ ‫את השוקולד מחולק לקוביות בתוך שקית‪,‬‬ ‫לסוגרה ולהכניסה לתוך ספל מים רותחים‬ ‫למשך מספר דקות)‪ .‬יוצקים את השוקולד‬ ‫המומס מעל האגוזים ומערבבים היטב עד‬ ‫שהם מתכסים לגמרי במעטה שוקולדי‪.‬‬ ‫מעבירים למקפיא‪.‬‬ ‫בינתיים מכינים את הגלידה‪ :‬מקציפים את‬ ‫החלמונים עם חצי מכמות הסוכר עד לקבלת‬ ‫קצף בהיר ותפוח‪ .‬ממיסים את השוקולד‪,‬‬ ‫השמן והקפה על סיר כפול כנ”ל (גם כאן‬ ‫קיימת האפשרות להמיס הרכיבים בשקית‬ ‫ניילון בתוך ספל מים רותחים למשך מספר‬ ‫דקות ולנער אחר כך את השקית)‪ .‬מוסיפים‬ ‫בזרם דק תוך כדי בחישה לקצף החלמונים‪.‬‬ ‫שוטפים היטב את המקצפות ומקציפים את‬ ‫החלבונים עד לקבלת קצף יציב‪ .‬מוסיפים את‬ ‫הסוכר בהדרגה‪ .‬כשכל הסוכר נבלע בקצף‬ ‫מקציפים עוד שתי דקות ומקפלים לתוך‬ ‫תערובת השוקולד‪ .‬מוציאים את האגוזים‬ ‫מהפריזר ובעזרת סכין חדה או במעבד‬ ‫מזון קוצצים‪ .‬מקפלים את הפצפוצים לתוך‬ ‫התערובת ומעבירים לכלי שמתאים להקפאה‪.‬‬ ‫מקפיאים לפחות עשר שעות לפני ההגשה‪.‬‬

‫ק בר‪-‬כל‬

‫גלידת תות אוורירית‬

‫גלידה מרעננת ונהדרת‪ ‬שלגיוון נחמד מאוד‬ ‫להוסיף לה את הפצפוצים מהמתכון הקודם‪.‬‬ ‫זמן הכנה‪ 20 :‬ד’ זמן הקפאה‪ 8 :‬שעות‬ ‫תפוקה‪ 10-8 :‬מנות‬ ‫לגלידה‪ 4 :‬חלבונים‪/‬‬

‫כוס סוכר‪/‬מיץ מחצי לימון‪ 5/‬חלבונים‪/‬חצי‬ ‫קילו תותים*‬ ‫לכיסוי משני הצדדים (לא חובה)‪ :‬כוס תותים‬ ‫חתוכים לרבעים‪ 50/‬גר’ שוקולד מגורר‪100/‬‬ ‫גר’ אגוזים קצוצים‪.‬‬ ‫הוראות הכנה‪ :‬מרסקים את התותים‬ ‫בבלנדר לקרם חלק ואחיד‪ .‬מקציפים במיקסר‬ ‫את החלבונים עם מיץ הלימון עד לקבלת קצף‬ ‫רך‪ .‬מוסיפים את הסוכר בהדרגה עד שמתקבל‬ ‫קצף יציב‪ .‬תוך כדי הקצפה יוצקים בזרם דק‬ ‫את התותים לתוך הקצף וממשיכים להקציף‬ ‫עוד כעשר דקות (לאחר ההקצפה אפשר‬ ‫לקפל בזהירות פנימה את פצפוצי השוקולד‬ ‫מהמתכון הקודם)‪ .‬בכלי להקפאה מפזרים‬ ‫על הקרקעית בצורה אחידה את התותים‬ ‫החתוכים‪ ,‬השוקולד המגורר והאגוזים‬ ‫הקצוצים‪ .‬יוצקים את תערובת הגלידה‬ ‫ומסדרים גם מלמעלה תותים חתוכים‪,‬‬ ‫שוקולד מגורר ואגוזים קצוצים‪ .‬מעבירים‬ ‫למקפיא ומקפיאים כשמונה שעות‪.‬‬ ‫*יש לבדוק את נגיעות התותים בועדות הכשרות‪.‬‬

‫ממתק תמרים ואגוזים‬

‫אלו ממתקי הבריאות הקלים ביותר להכנה‪,‬‬ ‫שגם מתאימים במיוחד לאירוח‪.‬‬

‫בתנו‪ ,‬בת השנה‪ ,‬החלה לעשות לאחרונה‬ ‫את פסיעותיה הראשונות‪ .‬לקראת החג רצינו‬ ‫לקנות לה נעליים‪ .‬אילו נעליים מומלצות‬ ‫בתור תומכות לכפות הרגליים הקטנות‬ ‫ומאווררות בקיץ?‬ ‫בתודה מראש‪ ,‬י‪.‬ג‪ .‬מהמרכז‬

‫הפנינו את השאלה לאורתופד ילדים‬ ‫מקצועי‪ .‬ד”ר נועם בור‪ ,‬מנהל היחידה‬ ‫לאורתופדית ילדים במרכז הרפואי העמק‬ ‫מקבוצת הכללית‪ ,‬וזו תשובתו‪:‬‬ ‫כאשר מזג האוויר מאפשר‪ ,‬מומלץ לתת‬ ‫לילדים ללכת בבית יחפים או בגרביים מונעות‬ ‫החלקה‪.‬‬ ‫בכף הרגל מצויים עצבים רבים והליכה‬ ‫בכפות רגליים יחפות מעוררת בהם גירויים‪.‬‬ ‫כאשר התינוק הולך יחף‪ ,‬הרגל פחות יציבה‪.‬‬ ‫חוסר היציבות מגרה את השרירים והעצבים‬ ‫להתמודד עם מצב זה ומפתח את היכולת‬ ‫ליישר את כף הרגל‪ .‬כאשר רגלו של התינוק‬ ‫נמצאת בתוך הנעל‪ ,‬הרגל נחשפת פחות‬ ‫לגירויים ואינה מתמודדת עם משטחים‬ ‫שונים‪ ,‬וממילא פחות גמישה‪.‬‬

‫זמן הכנה‪ 20 :‬ד’ כמות‪ 20 :‬תמרים‬ ‫מצרכים‪ 20 :‬תמרים למילוי – רצוי מזן‬ ‫מג’הול ועוד ‪ 10‬תמרים למלית‪ 4/‬כפות‬ ‫קוקוס טחון‪ 4/‬כפות שקדים טחונים‪ 2/‬כפות‬ ‫שמן אגוזים‪ 20/‬חצאי פקאן‪/‬שוקולד מגורר‬ ‫לקישוט‪.‬‬ ‫הוראות ההכנה‪ :‬לוקחים את עשרת‬ ‫התמרים המיועדים למלית‪ .‬חורצים חריץ‬ ‫בכל תמר ומוציאים את הגלעין‪ .‬מניחים‬ ‫על מגש או צלחת גדולה‪ .‬טוחנים את בשר‬ ‫התמרים במעבד מזון לרסק אחיד (ניתן גם‬ ‫למעוך היטב בעזרת מזלג)‪ .‬מעבירים לקערית‬ ‫קטנה‪ ,‬מוסיפים את הקוקוס‪ ,‬השקדים‬ ‫והשמן ומערבבים הכל יחד‪ .‬מרטיבים מעט‬ ‫את הידיים ויוצרים מהמלית פסים מעוגלים‬ ‫שיוכלו להכנס לתוך התמרים‪.‬‬ ‫חורצים את עשרים התמרים ומוציאים‬ ‫את הגלעין‪ .‬מניחים בכל תמר מעט מהמלית‪,‬‬ ‫מניחים מעליו חצי פקאן ושמים על המגש‪.‬‬ ‫בצורה זו ממלאים את כל התמרים‪ .‬מפזרים‬ ‫מלמעלה שוקולד מגורר לקישוט ומגישים‪.‬‬ ‫ועוד מידע חשוב‪ :‬ספרי המתכונים של א‪.‬‬ ‫מיזיליק ועוד ספרי מתכונים רבים ומגוונים‪,‬‬ ‫תוכלו למצוא במדפי מחלקות הספרים של‬ ‫רשת בר כל‪ ,‬במחירים משתלמים במיוחד‪.‬‬

‫ניסן ה'תשע"ג ‪ -‬גליון מס' ‪23‬‬

‫צעד ראשון‬

‫רק לאחר שהתינוק מפגין יציבות ועצמאות‬ ‫בהליכתו‪ ,‬כחודשיים או שלושה בערך‪ ,‬רצוי‬ ‫לקנות את הנעל הראשונה‪ .‬בגיל זה אין‬ ‫משמעות לסוג הנעל ואין מניעה מקניית‬ ‫סנדלים‪ .‬הנעל אינה צריכה להיות אורתופדית‪.‬‬ ‫כאשר קונים נעל יש למדוד את שתי הרגליים‬ ‫של הילד ולאפשר לו להסתובב עם הנעל‬ ‫בחנות‪ ,‬משום שילדים נוטים לכווץ את קצות‬ ‫האצבעות שלהם ולעתים נדמה שהנעל‬ ‫גדולה על כף רגלם‪ .‬לכן‪ ,‬לאחר שהילד הולך‬ ‫מעט עם הנעל‪ ,‬מומלץ לבדוק שוב עד היכן‬ ‫מגיע האגודל‪.‬‬ ‫פנינו למנהל מחלקת ההנהלה של “ברכל” –‬ ‫הרב דוד ברגר הי”ו – כדי לברר מה יש לרשת‬ ‫“בר כל” להציע במידות הקטנות‪.‬‬ ‫“ראשית חשוב שהנעל תהיה במידה‬

‫|‬

‫‪45‬‬

‫מרווחת מספיק כדי שלא תלחץ ותאפשר‬ ‫הליכה משוחררת”‪ ,‬מדגיש הרב ברגר וחופף‬ ‫בזה להמלצתו המקצועית של הרופא‪.‬‬ ‫“הנעליים הקטנות שיש לנו מופיעות ממידה‬ ‫‪ 19‬ומעלה‪ .‬קיימים במחלקה מגוון גדול של‬ ‫חברות איכותיות בטווח רחב של מחירים‪.‬‬ ‫הנעליים מגיעות במבחר צבעים וסגנונות‪.‬‬ ‫בנוסף לזה קיימת גם מחלקת עודפים‪ ,‬בסניף‬ ‫בר כל המרכזי (בקומה השלישית)‪ ,‬בה ניתן‬ ‫למצוא שפע רב של נעליים לכל המשפחה‪,‬‬ ‫החל מנעלי צעד ראשון‪ ,‬נעלי בנים ובנות‪,‬‬ ‫נעלי בית ומגפיים ועד נעלי ארוע ועוד‪,‬‬ ‫במחירים נמוכים ביותר‪.‬‬

‫לקראת פסח נמכרות במחלקה נעליים‬ ‫חגיגיות לבנים ולבנות במבחר דוגמאות‬ ‫ומחירים‪ .‬ניתן גם לקנות נעלי בד מתוקות‬ ‫לתינוקות ולמידות קטנות‪ ,‬שהן גם כן תומכות‬ ‫ברגל ובעלות יציבות‪ ,‬במחיר מצחיק; של זוג‬ ‫גרביים‪.‬‬ ‫בהמשך יגיעו גם הסנדלים ונעלי הקיץ‬ ‫במבחר ובאיכות הידועים של הרשת”‪ .‬מנחה‬ ‫אותנו מנהל המחלקה במבחר הנעליים ברשת‪.‬‬ ‫לנו נשאר רק לקפוץ למחלקה ולמדוד‪.‬‬

‫מומלצת צריכה של כ‪ 4500-‬מ”ג אשלגן ליום‪.‬‬ ‫בנוסף האגוז מכיל כמות יפה של ויטמין ‪6.5( E‬‬ ‫מ”ג)‪ ,‬שהינו אנטיאוקסידנט ומגן מפני נזקי‬ ‫חמצון בגוף ורדיקלים חופשיים‪.‬‬ ‫אגוזי מלך ללא קליפה‪-‬רבות דובר על‬ ‫אגוזי המלך ותרומתם לבריאות הלב‪ .‬הם‬ ‫מכילים ‪ 654‬קלוריות‪ ,‬כ‪ %65-‬מהן הן‬ ‫קלוריות שומניות‪ .‬עשיר בשומן רב בלתי‬ ‫רווי‪ ,‬ובחומצות השומן החיוניות מסוג אומגה‬ ‫‪ 6‬ואומגה ‪ .3‬מדוע חומצות אלו נחשבות‬ ‫חיוניות? הגוף שלנו אינו מסוגל ליצר אותן‬ ‫בעצמו‪ ,‬ועל כן יש לצרוך אותן מהמזון‪ .‬אגוז‬ ‫המלך הוא אופציה מצוינת לצריכה‪.‬‬ ‫אגוז פקאן ללא קליפה – ‪ 690‬קלוריות‪.‬‬ ‫‪ 9‬גרם חלבון‪ .‬הפקאן עשיר בניאצין‪1.17 :‬‬ ‫מ”ג ל‪ 100-‬גרם ותורם לבריאות הלב‪,‬‬ ‫בזכות יכולתו לווסת את רמות הכולסטרול‬ ‫והטריגליצרידים בדם‪.‬‬ ‫אגוז פיסטוק ללא קליפה – ‪ 560‬קלוריות‪,‬‬ ‫הפיסטוק מכיל כמות יפה של חלבון (‪ 20‬גרם‬ ‫חלבון)‪ .‬בנוסף‪ ,‬יחסית לשאר האגוזים‪ ,‬הוא‬ ‫עשיר בסיבים (‪10‬גרם)‪.‬‬

‫מחיר של בריאות‬ ‫איננו צרכנים מובהקים של מוצרי הבריאות‬ ‫הטבעיים‪ ,‬כמו‪-‬שקדים‪ ,‬אגוזים וכד’‪ .‬לקראת‬ ‫הפסח רצינו ללמוד לצרוך את המוצרים‬ ‫הללו בצורה נכונה‪ ,‬אך לפני הכל נעצרנו‬ ‫במחיר‪ .‬מחיר המוצרים הללו איננו זול‪ ,‬וקניית‬ ‫מוצרים אלו‪-‬זו השקעה מסוימת‪ .‬האם אכן‬ ‫שווה להשקיע בכך‪ ,‬ועד כמה המוצרים הללו‬ ‫אכן נחוצים לבריאות?‬

‫אגוזי ברזיל טחונים‪-‬עשירים בקלוריות‬ ‫עיקרן משומן‪ 100 .‬גרם של האגוז יתרום לנו‬ ‫‪ 650‬קלוריות‪ .‬ו‪ 14-‬ג’ חלבון‪ 185 .‬גרם מ”ג‬ ‫סידן‪ ,‬ו‪ 715-‬מ”ג אשלגן‪ .‬אשלגן הוא מינרל‬ ‫חיוני לבריאותינו‪ ,‬לסובלים מיתר לחץ דם‬

‫ואחרון חביב הפרג הקלאסי‪ 533-‬קלוריות‪,‬‬ ‫‪ 18‬גרם חלבון‪ 10 ,‬גרם סיבים‪ .‬הפרג עשיר‬ ‫מאוד בסידן ‪ 1500‬מ”ג סידן‪ ,‬לעומתו‪ ,‬ב‪100-‬‬ ‫גרם גבינה לבנה יש כ‪ 200-‬מ”ג סידן בלבד‪.‬‬

‫ניתן להפנות שאלות בנושא צרכנות‬ ‫לפקס‪03-6197458 :‬‬ ‫ולציין עבור מדור 'תקשורת קונה'‬

‫מ‪ .‬טוב‪ ,‬ירושלים‬

‫קיימים ברשת מארזים קטנים של שקדים‬ ‫ואגוזים‪ ,‬כמו‪ 100-‬גרם‪ .‬כך שמחירם הוא‬ ‫בהחלט לא יקר‪ ,‬וכן‪-‬לקראת החג יתכנו‬ ‫מבצעים על מוצרי יסוד אלו‪ .‬כדאי לעקוב‬ ‫אחר הפירסומים‪.‬‬ ‫כדי לדעת את רמות הערכים התזונתיים‬ ‫במוצרים אלו פנינו אל גב’ הילה בועז‪ ,‬מנהלת‬ ‫שירותי הדיאטה בביה”ח “לניאדו”‪ ,‬והיא‬ ‫נענתה לפרט ולהסביר‪:‬‬ ‫מוצרי יסוד כאגוזים‪ ,‬שקדים‪ ,‬משפחת‬ ‫הפיצוחים ועוד מומלצים מאד‪ .‬לפני הכל‪,‬‬ ‫בגלל תרומתם לבריאות וכדאי לצרוך מהם‬ ‫בצורות שונות‪.‬‬ ‫לשאלתנו‪ ,‬היא מפרטת את ערכם התזונתי‬ ‫של הפיצוחים השונים‪ ,‬לפי כמות של מאה‬ ‫גרם‪:‬‬

‫‪| 46‬‬

‫ברתון ‪ -‬ירחון רשת ברכל‬

‫בס"ד‬

‫חדש!!!‬ ‫כשר לפסח‬

‫פסח כשר‬ ‫ושמח!‬

‫מתכונים‬ ‫סעודת חג‬

‫לרגל חג הפסח הבאנו למטבח הפסחי שלכן חידושים וגיוונים‬ ‫מיוחדים‪ ,‬משתי בעלות מקצוע מובילות‪ .‬המתכונים מומלצים ביותר‪,‬‬ ‫ואינם שרויה‪ .‬אתן מוזמנות לנסות וליהנות‬ ‫נ‪ .‬הררי‬

‫גלילי פרגיות ממולאות בבשר ובאגוזים על מצע חסה וסלסולי בטטה‬ ‫מנה אלגנטית למנת פתיחה או כתוספת למנה עיקרית‬ ‫החומרים‪:‬‬ ‫‪ 8‬פרגיות עוף‬ ‫‪ 1‬חבילת עלי סלק‬ ‫‪ 3‬גזרים‬

‫כ‪8-‬‬ ‫מנות‬

‫מילוי‪:‬‬ ‫‪ 300‬גרם חזה עוף טחון‬ ‫‪ 300‬גרם בשר טחון‬ ‫‪ 2‬בצלים גדולים קצוצים‬ ‫¼ כוס שמן‬ ‫‪ 1‬כוס אגוזי מלך טחונים‬ ‫½ כוס פטרוזיליה קצוצה‬ ‫מעט מלח ומעט פלפל שחור‬ ‫רוטב‪:‬‬ ‫‪ 2‬כוסות מרק עוף‬ ‫‪ 5‬שיני שום קצוצות‬

‫‪| 48‬‬

‫‪ 3‬כפות סילאן או דבש‬ ‫¼ כוס יין אדום מתוק‬ ‫‪ 2‬תמרים חתוכים לקוביות‬

‫אופן ההכנה‪:‬‬

‫דקקי מעט את הפרגיות בעזרת‬ ‫פטיש שניצל‪.‬‬ ‫חלטי במים רותחים את עלי הסלק‬ ‫במשך כדקה‪ .‬צרי רצועות דקות‬ ‫מהגזרים בעזרת קולפן וערבבי‬ ‫היטב את כל חומרי המילוי‪.‬‬ ‫הניחי על כל פרגית‪ :‬עלי סלק‪,‬‬ ‫מעליהם‪-‬את רצועות הגזר‪ ,‬ומעל‬ ‫הגזר‪-‬את מילוי הבשר‪.‬‬ ‫גלגלי בזהירות‪.‬‬

‫דרגת קושי‬

‫בינונית‬

‫הניחי את הפרגית המגולגלת על‬ ‫פיסת נייר אפייה וגלגלי את נייר‬ ‫האפייה מסביב לפרגית‪ ,‬את שני‬ ‫קצוות הנייר‪-‬סובבי היטב כעין‬ ‫צורת סוכרייה‪ .‬הניחי את הפרגיות‬ ‫בתבנית‪.‬‬ ‫ערבבי את כל חומרי הרוטב ושפכי‬ ‫מעל הפרגיות‪ .‬אפי בתנור שחומם‬ ‫מראש בחום של ‪ 200‬מעלות‪.‬‬ ‫אחרי אפייה של שעה הסירי את‬ ‫נייר האפייה ואפי עוד כרבע שעה‬ ‫להשחמה‪.‬‬ ‫הגישי על מצע של חסה חתוכה‪.‬‬

‫לקישוט‪:‬‬

‫קלפי בטטה אחת במקלף וטגני‬ ‫בשמן עמוק כחמש דקות‪.‬‬

‫ברתון ‪ -‬ירחון רשת ברכל‬

‫ניסן ה'תשע"ג ‪ -‬גליון מס' ‪23‬‬

‫|‬

‫‪49‬‬

‫מ‪ .‬וקסברגר‬

‫קישים אישיים של בטטה‪,‬‬ ‫קישוא ועלי סלק‬ ‫מנת פתיחה מיוחדת ויפה‪ ,‬ובעיקר –‬ ‫טעימה‪ .‬המנה מורכבת משלוש שכבות‬ ‫בשלושה צבעים‪ :‬כתום‪-‬ירוק‪-‬וצהוב‪.‬‬ ‫מתאימה גם לשמחות ולארועים‪.‬‬ ‫החומרים‪:‬‬

‫לפשטידה כתומה‪-‬בטטה‪:‬‬ ‫‪ 4‬בטטה מגורר גס‬ ‫יכ‪18-‬‬ ‫חידות‬ ‫‪ 1‬בצל מגורר גס‬ ‫‪ 1‬כוס קמח תפוחי אדמה‬ ‫¼ כוס שמן‬ ‫‪ 3‬ביצים‬ ‫‪ 1‬כף אבקת מרק‪-‬לבחירה‬ ‫½ כפית מלח‬ ‫¼ כפית פלפל שחור‬ ‫קורט קינמון‪-‬לבחירה‬ ‫לפשטידת עלי סלק‪:‬‬ ‫‪ 1‬חבילה עלי מנגולד (עלי סלק)‬ ‫לבשל ‪ 5‬דקות ולטחון‬ ‫ ‬ ‫‪ 1‬בצל קצוץ מטוגן להזהבה‬ ‫‪ 3‬ביצים‬ ‫‪ 1‬כוס קמח תפוחי אדמה‬ ‫כ‪ ½-‬כפית מלח‬ ‫¼ כפית פלפל שחור‬ ‫לפשטידת קשואים‪:‬‬ ‫‪ 4‬קישואים מגורר גס‬ ‫‪ 1‬בצל גדול מגורר גס‬ ‫½‪ 1-1‬כוס קמח תפוחי אדמה‬ ‫½ כוס שמן‬ ‫‪ 3‬ביצים‬ ‫‪ 1‬כף אבקת מרק עוף‬ ‫כ‪ ½-‬כפית מלח‬ ‫¼ כפית פלפל שחור‬

‫אופן ההכנה‪:‬‬

‫ * ערבבי בכל פשטידה את כל החומרים‪.‬‬ ‫סה"כ מתקבלות שלוש קערות עם‬ ‫שלושה סוגי פשטידה‬ ‫* שמני את התבניות האישיות וצקי‪1/3 :‬‬ ‫מהגובה‪-‬פשטידת בטטה‪ ,‬ומעל‪1/3-‬‬ ‫מגובה התבנית‪-‬פשטידת עלי סלק‪,‬‬ ‫ובמקום הנותר מלאי פשטידת קישואים‪.‬‬ ‫ אפי בחום ‪ 180‬מעלות כ‪ 3/4-‬שעה‪ .‬הזזי‬ ‫מעט את התבנית ובדקי את הפשטידה‪:‬‬ ‫אם צבעה שחום קלות‪-‬היא מוכנה‪ ,‬ולא‪-‬‬ ‫השאירי להמשך אפייה‪.‬‬ ‫ קררי את המנות היטב ורק אחר כך‬ ‫שחררי את הקישים מהתבניות‪.‬‬ ‫ ניתן גם לאפות פשטידה זו בתבנית‬ ‫בינונית מלבנית‪ ,‬לקרר היטב ולחתוך‬ ‫למנות ריבועיות‪.‬‬ ‫ חממי לפני ההגשה‪.‬‬

‫‪| 50‬‬

‫דרגת קושי‬

‫בינונית‬

‫אצבעות שניצל במבה וצ'יפס חגיגי על שיפודים‬ ‫חתיכות חזה עוף במעטה פריך מושחלות על שיפוד עם צ'יפס מגוון‪ .‬מתכון קל‬ ‫ומרשים‪ ,‬מתאים כמנה ראשונה או מרכזית‬ ‫נוזלית מידי‪ ,‬הוסיפי עוד מעט קמח‪.‬‬ ‫החומרים‪:‬‬ ‫‪4‬‬

‫מ‪12-1‬‬ ‫נות‬

‫לשניצל במעטה פריך‪:‬‬ ‫‪ 4‬חזות עוף‬ ‫‪ 1½-2‬כוסות קמח תפוחי אדמה‬ ‫‪ 1‬כפית מלח‬ ‫‪ 2‬ביצים‬ ‫כף פפריקה‬ ‫½ כוס מים‬ ‫‪ 2‬כפות שמן‬ ‫שמן עמוק לטיגון (גובה כ‪ 3-‬ס"מ)‬ ‫צ'יפס בטטה ותפוחי אדמה‪:‬‬ ‫‪ 3‬תפוחי אדמה חתוכים לקוביות (כ‪ 3x3-‬ס"מ)‬ ‫‪ 3‬בטטות חתוכות לקוביות (כ‪ 3x3-‬ס"מ)‬

‫אופן ההכנה‪:‬‬ ‫לשניצל‪:‬‬ ‫ערבבי את כל החומרים‪ ,‬עדיף בעזרת‬ ‫בלנדר או מעבד מזון‪ ,‬עד לקבלת בלילה‬ ‫מעט סמיכה ללא גושים‪ .‬אם הבלילה‬

‫קמח תפוחי האדמה נוטה לשקוע ולכן‬ ‫שימי לב לבחוש מדי פעם את הבלילה‪.‬‬

‫חתכי את חזות העוף לאצבעות (כ‪2x5-‬‬ ‫ס"מ)‬ ‫טבלי את חתיכות הבשר בבלילה וטגני‬ ‫כ‪ 3-5-‬דקות בשמן עמוק וחם‪.‬‬ ‫הוציאי על נייר סופג‪.‬‬ ‫להכנת הצ'יפס‪:‬‬ ‫טגני את הבטטה ותפוחי האדמה בשמן‬ ‫עמוק בלהבה בינונית עד להשחמה קלה‪.‬‬ ‫בדקי בעזרת מזלג אם הירקות רכים‬ ‫מבפנים‪.‬‬ ‫השחילי שניצלים וירקות לסירוגין‪ ,‬או‬ ‫כפי הסדר שתבחרי‪.‬‬

‫דרגת קושי‬

‫קלה‬

‫ברתון ‪ -‬ירחון רשת ברכל‬

‫אתגרים לחג‬

‫סודוקו לשלחן החג‬

‫הפותרים נכונה יכנסו להגרלה ע"ס ‪ ₪ 70‬בתוי הרשת‬

‫י‪ .‬גלאי‬

‫כוס‬

‫אגוזים‬

‫שבצו בכל טור‪ ,‬שורה וריבוע את תשעת הפריטים נמפארים את שולחן החג‬ ‫למצוות ליל התקדש החג‬

‫יין‬

‫הגדה‬

‫חסה‬ ‫יין‬

‫כלים‬

‫מי מלח‬ ‫מי מלח‬ ‫יין‬

‫כלים‬ ‫מצה‬

‫חסה‬

‫הגדה‬ ‫אגוזים‬

‫מצה‬ ‫אגוזים‬

‫נרות‬

‫מצה‬

‫מי מלח‬ ‫יין‬

‫כלים‬

‫אגוזים מי מלח‬

‫כלים‬

‫נרות‬ ‫מצה‬

‫כוס‬ ‫יין‬

‫שולחן גבוה טריויה מעניני ה”שולחן” במקורות‬ ‫הספר “ערוך השולחן”‬ ‫על מי התגלה בחלום שתחסר רגל‬ ‫הוא על‪:‬‬ ‫משולחנו לעולם הבא?‬ ‫רבי דוסא בן הרכינס‬ ‫רבי חנינא בן דוסא‬ ‫רבי אליעזר בן הורקנוס‬ ‫ניתאי הארבלי‬

‫באיזה מזמירות השבת מזכירים את‬ ‫הצד בו עמד השולחן בבית המקדש?‬ ‫ ‪1‬‬ ‫‪ 2‬‬ ‫‪ 3‬‬ ‫‪ 4‬‬

‫אזמר בשבחין‬ ‫אסדר לסעודתא‬ ‫רחם בחסדך‬ ‫בני היכלא‬

‫‪| 52‬‬

‫נרות‬ ‫חסה‬

‫נרות‬

‫ ‪1‬‬ ‫‪ 2‬‬ ‫‪ 3‬‬ ‫‪ 4‬‬

‫מצה‬

‫ ‪1‬‬ ‫‪ 2‬‬ ‫‪ 3‬‬ ‫‪ 4‬‬

‫פרשיות השבוע‬ ‫מסכתות הש”ס‬ ‫קבלה‬ ‫הלכה‬

‫איזה כיסוי פרשו על‬ ‫השולחן בעת המסעות?‬ ‫ ‪1‬‬ ‫‪ 2‬‬ ‫‪ 3‬‬ ‫‪ 4‬‬

‫תכלת‬ ‫ארגמן‬ ‫שש‬ ‫צמר‬

‫מי מלח‬

‫כלים‬

‫מי נקרא בשפת‬ ‫התלמוד “שולחני”?‬ ‫ ‪1‬‬ ‫‪ 2‬‬ ‫‪ 3‬‬ ‫‪ 4‬‬

‫טבח‬ ‫חלפן‬ ‫מלצר‬ ‫שליח של אגרות‬

‫מה יוצא דופן‪:‬‬ ‫ ‪1‬‬ ‫‪ 2‬‬ ‫‪ 3‬‬ ‫‪ 4‬‬

‫שולחן ערוך‬ ‫כסף משנה‬ ‫בית יוסף‬ ‫השולחן הטהור‬

‫הגרל‬ ‫ה על סך‬ ‫‪₪‬‬ ‫בתו‬ ‫וי הרשת‪.‬‬

‫‪120‬‬

‫ברתון ‪ -‬ירחון רשת ברכל‬

‫ריבועי קסם חגיגיים‬

‫פתרונות‬

‫לפניכם ארבעה ריבועי קסם‪ .‬בשני ריבועים ההגדרות בעלות שלוש אותיות ובשני ריבועים‬ ‫ההגדרות בעלות ארבע אותיות‪ .‬כל הגדרה משתלבת במאונך ובמאוזן‪ .‬מצאו אותן‬

‫‪1‬‬

‫‪2‬‬

‫‪3‬‬

‫‪4‬‬

‫‪2‬‬

‫‪5‬‬

‫‪3‬‬

‫‪6‬‬

‫‪5‬‬

‫‪6‬‬

‫‪7‬‬

‫גליון ‪22‬‬

‫‪7‬‬ ‫‪8‬‬

‫‪9‬‬

‫‪10‬‬

‫‪11‬‬

‫‪9‬‬

‫‪12‬‬

‫‪10‬‬

‫‪13‬‬

‫‪11‬‬

‫‪14‬‬

‫הגדרות‪:‬‬ ‫ ‪1‬‬ ‫‪ 2‬‬ ‫‪ 3‬‬ ‫‪ 4‬‬ ‫‪ 5‬‬ ‫‪ 6‬‬ ‫‪ 7‬‬

‫מסימני ליל הסדר‬ ‫מי שהיה שם‪ ,‬עושה פסח שני‬ ‫איתו נמנים על קרבן פסח‬ ‫המים למצות‬ ‫להיטיב דרכינו‬ ‫נתחיל לשיר‬ ‫מסימני הסדר‬

‫‪13‬‬

‫‪14‬‬

‫‪ 8‬מסוגי המרור‬ ‫‪ 9‬על קערת ליל הסדר‬ ‫‪ 10‬עריץ‬ ‫בתו ‪₪‬‬ ‫‪ 11‬תשיב על השאלות‬ ‫וי הרשת‪.‬‬ ‫‪ 12‬מסימני ליל הסדר‬ ‫‪ 13‬לא לשכוח להפריש מהמצות לפני החג‬ ‫‪ 14‬שמח מאד‬

‫הגרל‬ ‫ה על סך‬

‫‪50‬‬

‫מי יודע? אתרו את המושג המסתתר בכתב החידה‬ ‫הספר לארבעה מחולק‪-‬‬ ‫לא כל ההלכות שבארבעה עשר‬ ‫מחיבור אחר בית נדלק‪-‬‬ ‫כשם שבטים אחד מתריסר‬

‫הארות‬ ‫לפותרים‬

‫הגרל‬ ‫ה על סך‬ ‫‪₪‬‬ ‫בתו‬ ‫וי הרשת‪.‬‬

‫‪100‬‬

‫פתרונות ניתן לשלוח‬ ‫עד ל' ניסן תשע"ג‬ ‫לת‪.‬ד‪ 488 .‬בני ברק‪,‬‬ ‫או לפקס‪036197458 :‬‬

‫ניסן ה'תשע"ג ‪ -‬גליון מס' ‪23‬‬

‫יש לשים את המשפטים‪-‬‬ ‫לצאן – כבר בחדר‬ ‫אם אות אחת מטים‪-‬‬ ‫סימן שיהיה בליל הסדר‬ ‫נא רשמו את‬ ‫פרטיכם‪ ,‬כולל‬ ‫מספר טלפון‪ ,‬על כל‬ ‫דף פתרון בנפרד‪.‬‬

‫פתרון שיגיע‬ ‫ללא פרטים ‪-‬‬ ‫לא יוכל לזכות‬ ‫בהגרלה‪.‬‬

‫קישוט גזור‬ ‫התוצאה מליקוט‬ ‫האותיות‬ ‫נוי סוכה‬ ‫רצועות‬ ‫בשלל צבעים‬ ‫נשארה רצועה‬ ‫בצבע תכלת‬

‫זוכים‬ ‫משפחת קמפה‪ ,‬בני ברק‬ ‫משפחת בלום‪ ,‬בני ברק‬ ‫משפחת לוי‪ ,‬ירושלים‬ ‫הפותרים נכונה יכנסו‬ ‫להגרלה על תווי קניה‬ ‫של הרשת‪ ,‬לכל אתגר‬ ‫בנפרד‪.‬‬

‫|‬

‫‪53‬‬

‫תוצרת‬

‫לקוחות יוצרים‬ ‫המדור שלכם‬

‫היצירות הזוכות‬

‫מלאך בין הכרובים‬ ‫כתבה‪ :‬צ‪ .‬גוטרמן ‪ -‬צפת‬ ‫יצירת לקוחות ‪ -‬מבוגרים‬ ‫“דוד אברהם‪ ,‬מתי כבר מגיעים?” שאל שימי‬ ‫בפעם המי יודע כמה‪.‬‬ ‫“לא תאמינו‪ ,‬אבל בשניות אלו ממש”‪ ,‬ענה‬ ‫דוד אברהם בקול חביב ומסתורי ועצר את‬ ‫הקרייזלר הלבנה בבלימה אלגנטית‪.‬‬ ‫“הגענו??”‪ ,‬שאלו גיטי ומירי באושר‬ ‫ממקומן במושב האחורי‪.‬‬ ‫“הגענו!”‪ ,‬נענתה גם אימא בחיוך של הקלה‬ ‫ששידר גם עייפות ומתח‪.‬‬ ‫עוד שנייה אחת חלפה וגם הקונטיינר הענק‬ ‫נעצר מאחור נושף ורושף‪ ,‬פוער דלתותיו‬ ‫הצדדיות ופולט מתוכו את הנהג וצמד‬ ‫הסבלים הנלווים‪.‬‬ ‫“איפה? באיזו קומה?”‪ ,‬הרים שמוליק עיניו‬ ‫אל עבר הבניין הרחב שניצב מולו‪ ,‬מביט‬ ‫בהשתאות על מימדיו העצומים‪ ,‬רחב וגבוה‪,‬‬ ‫רב קומות‪ ,‬חלונות למכביר ומרפסות בגדלים‬ ‫שונים מקשטות את צדדיו‪.‬‬ ‫“שם!”‪ ,‬הצביעה אמא אל הקומה השניה‬ ‫בכניסה השלישית‪“ .‬רואים את התריסים‬ ‫הלבנים המוגפים מתחת לקומת האדניות?‬ ‫שם יהיה הבית שלנו בעזרת השם‪”...‬‬ ‫“אמא‪ ,‬גם לנו יהיו אדניות?”‪ ,‬שאלה‬ ‫דבורה’לה בערגה‪.‬‬ ‫“יתכן”‪ ,‬ענתה אמא‪“ .‬בואו‪ ,‬ילדים”‪ ,‬ננערה‬ ‫משרעפיה והאיצה בשביעייה המקפצת‬ ‫סביבה בהתלהבות‪“ .‬נכנס לדירה החדשה‪.‬‬ ‫המיטות כבר נמצאות וגם שולחן הפלסטיק‬ ‫והכסאות‪ .‬נוכל לנוח ולאכול מהכריכים‬ ‫שהכנתי לכם עוד בבית הקודם”‪.‬‬ ‫“יהודה‪ ,‬יהודה”‪ ,‬קראה גיטי לפתע‪“ .‬אמא‪,‬‬

‫‪| 54‬‬

‫תראי! יהודה הולך לכיוון השני”‪.‬‬ ‫“יהודה?”‪ ,‬קראה האם‪“ ,‬בוא לכאן מיד!”‬ ‫יהודה הסתובב בכבדות‪“ .‬אבל ‪ ...‬אני‪ ...‬רוצה‬ ‫למגלשה עכשיו‪ .‬עכשיו‪ .‬אני‪ ...‬ה‪ ...‬הולך‪ ...‬ל‪...‬‬ ‫התגל‪...‬ש”‪,‬‬ ‫איפה הוא ראה מגלשה? נלחצה האם‪“ .‬אי‬ ‫אפשר עכשיו‪ ,‬יהודה’לה‪ .‬אתה לא רוצה לראות‬ ‫את הבית החדש?”‪ .‬הוי ה’ תעזור! רק שלא‬ ‫יתעקש עכשיו פתאום‪ .‬הביטה בחטף לעבר‬ ‫ילדיה‪ ,‬כולם עמדו שם חסרי אונים וחרדים‪.‬‬ ‫כשיהודה מתעקש על דבר מה‪ ,‬קשה מאד‬ ‫לשנות לו את הרצון ו’להוריד’ אותו מהעץ‪.‬‬ ‫אנא‪ ,‬ה’ הושיעה נא‪.‬‬ ‫“קרוב ה’ לכל קוראיו”‪ .‬כנגד כל הציפיות‬ ‫הסתובב יהודה בחזרה‪“ .‬הבית החדש!”‪ ,‬הוא‬ ‫אמר בקול כבד ובעיניים נוצצות פסע לעברם‬ ‫את פסיעותיו הגמלוניות‪.‬‬ ‫“ברוך ה’”‪ ,‬פלטה גב’ לורנט קריאת רווחה‪,‬‬ ‫אחזה בעדינות בידו של יהודה ופנתה עם‬ ‫כולם ימינה לעבר הבניין‪.‬‬ ‫שנה חלפה מאז התאלמנה יהודית לורנט‬ ‫מבעלה המנוח‪ .‬שנה מאז התייתמו שבעת‬ ‫ילדיה‪ .‬שנה מאז חרב עליה עולמה חורבן כזה‬ ‫שתקומה תהיה לו רק בתחיית המתים‪ ,‬הלוואי‬ ‫שכבר תהיה‪.‬‬ ‫שעת ערב מאוחרת הייתה זו‪ ,‬כשפסע‬ ‫מתלמודו בשביל העפר המוביל אל ביתם‬ ‫הקט במושב "בית אליאב"‪ .‬אופנוע נהוג בידיו‬ ‫של צעיר‪ .‬שרק לפני חודשים ספורים רכב‬ ‫עליו לראשונה‪ ,‬התנגש בו חזיתית‪ .‬הרב נחמיה‬ ‫לורנט נהרג במקום כשגמרתו תחת בית שחיו‬ ‫והותיר אותה עם שבעת ילדיהם‪ ,‬כשהקטנה‬

‫בהם בת שלוש שנים והגדול שבהם ‪ ...‬הבכור‬ ‫‪ ...‬אמנם גילו ארבע עשרה שנים‪ ,‬אך שכלו‬ ‫המוגבל נמוך משל ילד בן ארבע‪ ,‬יהודה‪,‬‬ ‫יהודה'לה שלה‪ ,‬ששעה לאחר לידתו נודע לה‬ ‫כי הוא מוגדר כלוקה תסמונת דאון‪.‬‬ ‫בחודשים הראשונים לאחר פטירת בעלה‬ ‫היתה שבורה ורצוצה‪ .‬דימתה כי לא תוכל‬ ‫לצאת מזה לעולם‪ .‬אחר כך התברר שהילדים‬ ‫סובלים אולי יותר ממנה‪ .‬הם נמנעו מללכת על‬ ‫השביל המסותת‪ ,‬פסעו בין השיחים שבצדדיו‬ ‫או קיצרו את הדרך בדילוגים מעל הגדר‪ .‬רעש‬ ‫של אופנוע מתקרב היה גורם להם לצווחות‪.‬‬ ‫ובעיקר‪ ,‬חפשו אותו בחדר הלימוד שלו‪.‬‬ ‫בחדר שבנו רק בחצי שנה קודם לכן בחצר‬ ‫המטופחת שמאחורי הבית‪ .‬הייתה מוצאת‬ ‫אותם מקשיבים מאחורי הדלת‪ ,‬לוחצים על‬ ‫הידית‪ ,‬פותחים באיטיות ומביטים פנימה‪...‬‬ ‫אולי ‪ ...‬אולי אבא חזר‪ ,‬אולי ימצאו אותו שוב‬ ‫שם‪ ,‬ישוב על מקומו הקבוע‪ ,‬מתנועע מעל‬ ‫הסטנדר ומתק קולו מתמזג עם קולות המושב‬ ‫שמסביב‪.‬‬ ‫מביני דבר יעצו לה לעזוב את המושב‪.‬‬ ‫להתנתק‪ ,‬להתחיל חיים חדשים ושונים בעיר‬ ‫הגדולה‪ ,‬שם‪ ,‬אולי תקל המציאות החדשה‬ ‫על הילדים את ההסתגלות לחיים בלי אבא‪,‬‬ ‫תטשטש להם את הנסיבות המצערות‬ ‫ותשכיח מהם במעט את הגעגועים הצורבים‬ ‫לאישיות האהובה החסרה להם כל כך‪ ,‬שכל‬ ‫פינה בבית ומחוצה לו מזכירה להם אותה‪.‬‬ ‫הילדים קיבלו בהתלהבות את הרעיון‪ ,‬והיא‬ ‫קיוותה שאכן יהא זה לברכה‪.‬‬ ‫"אימא‪ ,‬יהודה מפריע לנו"‪ .‬היה זה שימי‬ ‫שקטע את חוט היגון של זיכרונותיה‪ .‬קולו‬ ‫נרגז ונסער‪.‬‬ ‫ברתון ‪ -‬ירחון רשת ברכל‬

‫|‬

‫‪55‬‬

‫ניסן ה'תשע"ג ‪ -‬גליון מס' ‪23‬‬

‫הארות ותזכורות‪ :‬נושאי היצירות‪ :‬אקטואליה וצרכנות עם זיקה מהותית לבר‪-‬כל‪ .‬כדאי להקפיד על תוכן מקורי ואיכותי אורך היצירות‪ :‬קומיקס ‪ -‬עמוד בודד בלבד‪ ,‬סיפור ‪ -‬עד כאלף מילים‪ ,‬שיר ‪ -‬עד שמונה בתים נא לשלוח את החומר בכתב‬ ‫ברור וקריא (עדיף מוקלד)‪ ,‬ולציין שם מלא‪ ,‬כתובת ומספר טלפון המען לשליחת החומר‪ :‬ת"ד ‪ 488‬בני ברק‪ ,‬וכן דוא"ל‪( barton@barcol.co.il :‬לא יתקבל חומר בפקס!) תאריך אחרון לשליחת חומר עבור הגליון הבא‪ :‬ט"ו אייר תשע"ג‪.‬‬

‫כתבה‪ :‬ל‪ .‬מלכה‪ ,‬ציירה‪ :‬ר‪ .‬דויד‬ ‫יצירת לקוחות ‪ -‬ילדים‬

‫תוצרת‬

‫לקוחות יוצרים‬ ‫המדור שלכם‬

‫היצירות הזוכות‬

‫הוי‪ ,‬יהודה'לה שלה‪ .‬מיד כשהתאלמנה‬ ‫חשבה עליו‪ .‬כשאובחנה אצלו תסמונת דאון‬ ‫קבלה הכול באמונה‪ .‬ידעה שנחמיה לצידה‬ ‫ויחד יצלחו את המשבר‪ .‬לרגע לא חשבה‬ ‫כי אחרי ארבע עשרה שנים של התמודדות‬ ‫משותפת תישאר פתאום לבד עם הניסיון‬ ‫הקשה הזה‪.‬‬ ‫את השם בחר נחמיה‪" .‬צריך להודות על‬ ‫הרעה כשם שמודים על הטובה"‪ ,‬אמר לה‬ ‫בקול שקט‪" .‬הכל לטובה"‪ ,‬הוא עודד אותה‪.‬‬ ‫"הפעם נודה את ה'!" ושמו בישראל נקרא‬ ‫יהודה‪.‬‬ ‫נגשה לחלון‪ ,‬שלט גדול ומאיר עיניים של‬ ‫"בר כל" נשקף לעומתה‪ .‬כל כך זר כאן הכול‪.‬‬ ‫במושב הייתה הצרכנייה שהרגישה בה כמו‬ ‫בביתה‪ ,‬לא רק היא‪ ,‬גם ילדיה וגם ובעיקר‪...‬‬ ‫יהודה‪.‬‬ ‫יהודה אהב ללכת לקניות‪ .‬הוא היה נכנס‬ ‫לשם עם רשימה קטנה שהכינה עבורו מבעוד‬ ‫מועד וחוזר מאושר ומלא סיפוק עם שקית‬ ‫הקניות‪ .‬ברכה או אהובה או מי שהייתה שם‬ ‫הייתה נוטלת מידו את הרשימה וממלאה‬ ‫את העגלה בהתאם‪ .‬הזיכרונות מהצרכנייה‬ ‫החמימה הציפו אותה ברגש חם‪.‬‬ ‫"א‪..‬מ‪..‬א‪ ,...‬אני ‪ ...‬רוצה ‪ ...‬לקנות ‪ ...‬י‪..‬רקות"‪.‬‬ ‫הנה זה קורה‪ ,‬אשר יגורה בא‪ .‬יהודה כבר עמד‬ ‫לידה והצביע על השלט "בר – כל"‪.‬‬ ‫"יהודה'לה‪ ,‬צדיק‪ ,‬אתה לא מכיר כאן ו‪"...‬‬ ‫"אבל‪ ...‬אני‪ ...‬רוצה"‪ .‬רקע יהודה ברגלו‪.‬‬ ‫"כאן‪ ...‬בבית הח‪..‬דש! לקנות ירקות בצ‪..‬‬ ‫רכנייה"‪.‬‬ ‫"יהודה'לה שלי"‪ ,‬אמצה אותו לליבה‪" ,‬אי‬ ‫אפשר עכ‪ ."...‬הוי לא‪ ,‬יהודה התנתק ממנה‬ ‫בחוזקה ובעט בקיר‪.‬‬ ‫"עכשיו‪ "...‬רגז בבכי‪" ,‬לקנות!"‬ ‫אבל ‪ ...‬לא היה טעם להסביר לו‪ .‬הוא פשוט‬ ‫לא הבין‪ ,‬אצבעו מושטת לכיוון השלט 'בר‪-‬כל'‬ ‫ופניו מביעות נחישות‪.‬‬ ‫"שם"‪ .‬אמר בכבדות ובקול בוכים‪" .‬ראיתי ‪...‬‬

‫‪| 56‬‬

‫ירקות ‪ ...‬אני‪ ...‬רוצה לקנות"‪.‬‬ ‫לכי תסבירי לו‪ ,‬ששם אין מי שייקח מידו את‬ ‫הרשימה וימלא לו את העגלה‪ .‬יהודית כמעט‬ ‫פרצה בבכי אין אונים‪ .‬יהודה היה נתון באחד‬ ‫מרגעי ההתעקשויות שלו והיא לא ראתה‬ ‫טעם להתווכח‪ ,‬זה אפילו מסוכן מדי‪" .‬יהודה‬ ‫מותק‪ ,‬טוב‪ ,‬בסדר‪ ,‬תלך לקנות ירקות‪ ,‬אבל ‪...‬‬ ‫מי יבוא איתך לצרכניה של בר כל? את מי אתה‬ ‫בוחר?"‪.‬‬ ‫"ל‪-‬ב‪-‬ד!" צעק יהודה בקול בס ומפחיד‪.‬‬ ‫"ל‪-‬ב‪-‬ד! יהודה גדול‪ .‬אפֶ חד לא בא עם יהודה"‪,‬‬ ‫והעיניים שלו ירו זיקים‪.‬‬ ‫"אמא‪ ,‬תני לו ללכת‪ ,‬מה יכול להיות? יהיה‬ ‫שם מישהו טוב שיעזור לו‪ .‬ה' ישלח לו מלאך‬ ‫משמים"‪ ,‬דברה מירי מאחוריה בקול משכנע‬ ‫וכובש‪ ,‬תמים וטהור‪.‬‬ ‫יהודית לורנט נכנעה‪ ,‬מחתה את אפה‬ ‫לתוך ממחטה חד פעמית ורשמה בעמוד‬ ‫הראשון בפנקס שמצאה בתיקה‪ 5" :‬עגבניות‪,‬‬ ‫‪ 5‬מלפפונים‪ 4 ,‬בצלים סגולים‪ 3 ,‬גזרים‪ .‬תודה‬ ‫למי שיעזור"‪.‬‬ ‫בשקית אוכל קטנה הכניסה שטר בן עשרים‬ ‫שקלים ורמזה למירי לצאת בעקבותיו ולחכות‬ ‫באזור הצרכנייה כדי לכוון אותו בדרכו חזרה‬ ‫הביתה‪.‬‬ ‫מחלון ביתה עקבה יהודית לורנט אחר‬ ‫המתרחש‪ ,‬הסבלים כבר העבירו את רוב‬ ‫החפצים לדירה ועכשיו נשארו רק הארגזים‬ ‫האחרונים‪ ,‬אלו שבתוכם נמצאת תכולת‬ ‫המטבח‪ .‬ראתה את יהודה'לה נכנס בצעדים‬ ‫מאושרים דרך הדלתות לתוך הבר‪-‬כל‪.‬‬ ‫התפללה עליו בליבה‪ ,‬שלא יתבזה‪ ,‬שלא יעורר‬ ‫מהומות‪ .‬אין לה כח‪ ,‬אין לה‪ .‬הבחינה במירי‬ ‫המציצה וחוזרת לאחוריה‪ ...‬אסור שיהודה‬ ‫יראה שעוקבים אחריו הוא יפגע מאד ויכעס‪,‬‬ ‫הוא עלול להפוך את כל הצרכנייה מרוב כעס‪.‬‬ ‫דקות ספורות חלפו‪ .‬היא לא האמינה‬ ‫למראה עיניה‪ .‬יהודה'לה יצא מהצרכנייה‪,‬‬ ‫עיניו בורקות‪ ,‬בידיו שקית 'בר‪-‬כל' מלאה‬ ‫ירקות‪ .‬גם מרחוק היא יכולה להבחין בצבעו‬

‫הכתום של הגזר ובעגבנות האדמדמות‬ ‫שמבצבצות שם ‪...‬‬ ‫מירי המשיכה בתפקיד של רואה ואינה‬ ‫נראית‪ ,‬יהודה פסע בצעדים רחבים ובוטחים‬ ‫הישר אל הבניין‪' .‬הוא לא מתבלבל'‪ ,‬התפעלה‬ ‫יהודית לורנט‪ ,‬מהחלון יכלה לחוש את‬ ‫הסיפוק שממלא אותו‪.‬‬ ‫"יופי יהודה! איזה גדול! בואו ילדים תראו‬ ‫מה יהודה הצדיק הביא! את כל ה‪-‬ר‪-‬ש‪-‬י‪-‬‬ ‫מ‪-‬ה! מי עזר לך יהודה? בתיה או אהובה?"‪,‬‬ ‫צחקה יהודית צחוק משוחרר ומאושר‪.‬‬ ‫"שם אין בתיה"‪ ,‬ענה יהודה בקול רציני‪,‬‬ ‫"שם יש מנשה! מנשה איש טוב! מנשה עזר‬ ‫ליהודה‪ .‬מנשה נמצא רק בימים שני וחמישי"‪.‬‬ ‫יהודית רשמה את הדברים במוחה‪.‬‬ ‫שלושה שבועות חלפו‪ .‬ההתאקלמות‬ ‫בעיר הגדולה הייתה מהירה מכפי שחשבה‪,‬‬ ‫יהודית לא ידעה נפשה מרוב הודיה לקב"ה‪.‬‬ ‫הילדים הוקסמו מהעיר על שלל אפשרויותיה‬ ‫וחידושיה ולא רצו כלל לשוב אל המושב‬ ‫שאותו כה אהבו‪ .‬עצה נכונה הייתה זו‪ ,‬חשבה‬ ‫יהודית בשמחה‪ .‬דומה כי עם כל יום שעובר‪,‬‬ ‫הילדים מתאוששים ומתחילים את חייהם‬ ‫מחדש‪ ,‬מאחים את הקרעים ובונים להם‬ ‫הווה מאושר שעתיד ורוד נרקם בו אט אט‪.‬‬ ‫גם יהודה'לה השתלב נהדר במוסד החינוכי‬ ‫שמצאו עבורו במרחק לא גדול מהשכונה‪,‬‬ ‫ובעיקר‪ ,‬בעיקר הקניות הדו‪-‬שבועיות בבר‪-‬‬ ‫כל שהיו "עושות לו את היום"‪ .‬יהודה לא ויתר‪,‬‬ ‫מידי שני וחמישי היה עורך קניות כשאותו‬ ‫מנשה מסתורי מסייע לו‪ .‬יהודית התביישה‬ ‫להודות שעדיין לא בררה מיהו מנשה הזה‪,‬‬ ‫בפעמים הבודדות שנכנסה לשם מהרה ולא‬ ‫אפשרה לעצמה להתעניין‪ ,‬והילדים – שערכו‬ ‫שם קניות יותר ממנה – שכחו לשאול‪ .‬כך יום‬ ‫רדף יום וכבר שלושה שבועות מאחוריהם‪.‬‬ ‫היום‪ ,‬מבטיחה יהודית לעצמה‪ ,‬היום תלך‪,‬‬ ‫תשאל אודות אותו מנשה ותודה לו מעומק‬ ‫ליבה‪ .‬ודאי מתפלא המנשה ההוא על שעד‬ ‫היום לא באו לחפשו‪.‬‬ ‫אבל גם היום לא הצליחה יהודית לראות את‬ ‫מנשה ולהודות לו‪.‬‬ ‫ברתון ‪ -‬ירחון רשת ברכל‬

‫"הוא‪ ,‬הוא עוזר מאד לבן שלי מידי‬ ‫שני וחמישי‪ ,‬לוקח ממנו את הרשימה‬ ‫וממלא לו את העגלה‪ .‬הבן שלי הוא ילד‬ ‫חריג"‪.‬‬ ‫"אה‪ ,‬כן"‪ ,‬אורו פניו של המנהל‪.‬‬ ‫"מנשה הוא אחד העובדים המסורים‬ ‫והיעילים ביותר שלנו‪ .‬לב זהב יש לו‪,‬‬ ‫למנשה‪ .‬הוא אחראי ביחד עם דויד‬ ‫על הזמנת הקניות המתבצעות דרך‬ ‫הטלפון‪ ,‬מקבל את הרשימות מדויד‬ ‫וממלא ארגזים‪ ,‬יפה ששם לב לבן שלך‪.‬‬ ‫אני אחמיא לו על כך‪ .‬אולם כדאי שגם‬ ‫את תבואי ותחמיאי לו בעצמך"‪.‬‬ ‫בשבוע שלאחר מכן‪ ,‬ביום חמישי‬ ‫היא הגיעה בלוית יהודה'לה‪ .‬כשאמרה‬ ‫לי שהיא רוצה להגיד תודה למנשה‬ ‫הוא הסכים שתתלווה אליו‪" .‬אבל רק‬ ‫להגיד תודה" – התנה‪" ,‬אני קונה לבד‪,‬‬ ‫אני ומנשה"‪.‬‬ ‫"הנה הוא"‪ ,‬הצביע יהודה על עובד‬ ‫אחד חבוש כובע מצחייה שהיה רכון‬ ‫על קרטון עמוס אריזות של כרובים‬ ‫עגלגלים‪ ,‬כרוב לבן‪ ,‬כרוב אדום‪ ,‬הוא‬ ‫היה עסוק בהעברת השקיות מהקרטון‬ ‫אל המדף במקרר‪.‬‬ ‫"יהודה!"‪ ,‬קרא בשמחה בקול עבה‬ ‫כשהבחין בו‪ .‬וסימן לו להתקרב‪ .‬יהודית‬ ‫הביטה בהלם במנשה‪ .‬ההפתעה גרמה‬ ‫לליבה להאיץ את פעימותיו‪ .‬אז זהו‬ ‫מנשה‪ .‬נעים מאד‪ .‬ראש פחוס‪ ,‬פנים‬ ‫בעלות מראה מוכר כל‪-‬כך שמזכיר‬ ‫את פניו של יהודה‪ ,‬אותו מבנה גוף‪,‬‬ ‫אותן תנועות מסורבלות‪ .‬מנשה נראה‬ ‫לה מקרה קל בהרבה משל יהודה‪ ,‬אבל‬ ‫שניהם דומים כל – כך כשתי טיפות‬ ‫מים‪ .‬היא לא ידעה שבר כל מעסיקים‬ ‫גם עובדים 'מיוחדים'‪ .‬ההערכה שטפה‬ ‫את ליבה בחום יהודי‪.‬‬ ‫לפני שהספיקה להוציא מילה מפיה‪,‬‬ ‫ראתה את מנשה מחבק את יהודה‬ ‫ומאמצו אל ליבו‪ .‬פתאום נראתה לה‬ ‫דמותו‪ ,‬דמות של מלאך טהור שמן‬ ‫השמים נשלח לסייע להם‪ .‬על רקע‬ ‫הכרובים שמאחוריו נזכרה פתאום‬ ‫בכרובים אחרים‪ .‬באותם כרובים בעלי‬ ‫פני תינוק שניצבו סוככים בכנפיהם על‬ ‫כפורת הארון ופניהם איש אל אחיו‪...‬‬ ‫ניסן ה'תשע"ג ‪ -‬גליון מס' ‪23‬‬

‫אחרי פסח‪...‬‬ ‫זהו‪ ,‬הגיע עידן ‘אחרי הפסח’‬ ‫ואחרון התירוצים אזל מן הפתח‪,‬‬ ‫החגורה הלוחצת‪ ,‬הכפתור הבלתי נסגר‬ ‫מזכירים את החוב בקול ניחר‪.‬‬ ‫במהלך הפסח אכלנו מטעמים‬ ‫סעודות כיד המלך‪ ,‬מצות ובשרים‪,‬‬ ‫גם עוגות פסחיות וקינוחים מתוקים‬ ‫ומפעם לפעם גם ‘קצת’ חטיפים‪.‬‬ ‫כעת הגיע הזמן‪ ,‬עת פקודה‬ ‫הגבלת אכילה והידוק חגורה‪,‬‬ ‫גם עתה‪ ,‬כמו מקודם‪‘ ,‬בר כל’ ניצב‪,‬‬ ‫מוכן לבוא לעזרנו בכל מצב‪.‬‬ ‫אם בתקופת הפסח סיפק היצע עצום‬ ‫הרי שעתה נמצא בשפע‪ ,‬בלי צמצום‪:‬‬ ‫מגוון מוצרים דיאטטיים‪ ,‬מאכלים דלי שומן‪,‬‬ ‫עושר בסיבים תזונתיים והכל מוכן‪.‬‬ ‫במדור המשקאות נמצא סודה ומים‬ ‫ולחילופין משקאות דיאטטיים מלוא חופניים‪,‬‬ ‫ממתיקים מלאכותיים במבחר מינים‬ ‫על המדף בברכה הם ממתינים‪.‬‬ ‫בסלסילות הלחמים מוכן לעת מצוא‬ ‫לחם מלא – עשיר בהמלצות‪,‬‬ ‫מוצרי חלב דלי שומן‪ ,‬פריכיות לנשנוש‬ ‫והכל כדי לשרת ולספק את הביקוש‪.‬‬ ‫כי ב’בר כל’‪ ,‬כמו תמיד‪,‬‬ ‫משרתים בחיוך כל אחד‪,‬‬ ‫מענה כאן מוכן לכל יחיד‬ ‫בכל עת‪ ,‬במחיר מיוחד‪.‬‬ ‫בדיוק לכן אנחנו מעדיפים‬ ‫כל השנה וגם אחרי החגים‪,‬‬ ‫לקנות רק ב’בר כל’‪ -‬המקום הנכון‬ ‫וגם לכם אנו ממליצים ‪ -‬בחום!‬

‫|‬

‫‪57‬‬

‫הארות ותזכורות‪ :‬נושאי היצירות‪ :‬אקטואליה וצרכנות עם זיקה מהותית לבר‪-‬כל‪ .‬כדאי להקפיד על תוכן מקורי ואיכותי אורך היצירות‪ :‬קומיקס ‪ -‬עמוד בודד בלבד‪ ,‬סיפור ‪ -‬עד כאלף מילים‪ ,‬שיר ‪ -‬עד שמונה בתים נא לשלוח את החומר בכתב‬ ‫ברור וקריא (עדיף מוקלד)‪ ,‬ולציין שם מלא‪ ,‬כתובת ומספר טלפון המען לשליחת החומר‪ :‬ת"ד ‪ 488‬בני ברק‪ ,‬וכן דוא"ל‪( barton@barcol.co.il :‬לא יתקבל חומר בפקס!) תאריך אחרון לשליחת חומר עבור הגליון הבא‪ :‬ר"ח אב תשע"ג‪.‬‬

‫"מנשה לא נמצא היום"‪ .‬ענה לה‬ ‫המנהל שישב מאחורי הדלפק‪" .‬הוא‬ ‫לא מרגיש טוב ויגיע רק בשבוע הבא‪.‬‬ ‫קרה משהו איתו? מדוע את מתעניינת‬ ‫עליו?"‬

‫כתב‪ :‬ג‪ .‬מיכאל ‪ -‬סניף נוה שאנן‪ ,‬חיפה‬ ‫יצירת לקוחות ‪ -‬מבוגרים‬

‫מוסף סיפורי חג ‪ -‬מבוגרים‬

‫כבני מלכים‬ ‫מ‪ .‬קינן‬

‫הוא מעולם לא היה כפוי טובה‪ ,‬ותמיד ידע‬ ‫שכל השפע הזה הוא ברכה משמים‪ :‬דירה‬ ‫בת ארבעה חדרים‪ ,‬שישה ילדים‪ ,‬ואשת חיל‬ ‫זריזה‪ ,‬המנווטת את שקלי המשכורות ליעדם‬ ‫הטוב והמועיל ביותר‪ .‬כך שלמרות שאף פעם‬ ‫לא ידעו בזבזנות‪ ,‬תמיד היה להם כל צרכם‪,‬‬ ‫וגם מעט מותרות‪ ,‬משהו קטן בכל פעם‪,‬‬ ‫לשמח ולהרחיב בו את הלב‪.‬‬ ‫ובכל ערב שבת‪ ,‬ובכל ערב חג‪ ,‬כשהיה‬ ‫הבית נקי ונוצץ‪ ,‬מלא באדי ריחות מבושמים‪,‬‬ ‫ברבורים שליו ודגים‪ ,‬היה שלמה מביט‬ ‫בשלהבות הנצתות‪ ,‬סוקר את ילדיו העומדים‬ ‫במעגל חגיגי סביב אימם ומרגיש צביטת‬ ‫אושר בלתי ניתנת להכלה‪ :‬ברוך הוא אלוקינו‬ ‫שבחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו‪,‬‬ ‫והבדילנו מן הגויים ונתן לנו שבתות ומועדים‪,‬‬ ‫קדושה ושמחה‪...‬‬ ‫שבתותיו היו מרוממות כולן‪.‬‬ ‫סעודות ארוכות‪ ,‬מלאות בשירים ודברי‬ ‫תורה‪ ,‬שלו ושל ילדיו‪ ,‬וכשהוזמן לעבור‬ ‫ב’מוספים’ לפני התיבה זכה גם הקהל ליהנות‬ ‫מאותה רוח קדושה מלאת הדר שאפפה אותו‬ ‫בכל חג ומועד‪.‬‬ ‫ופסח‪ ...‬פסח‪ ,‬זמן חרותנו‪ ,‬עלה על כולם‪.‬‬

‫“דלקת ריאות”‪ ,‬אמר הרופא‪“ ,‬אבל אל תדאג‪,‬‬ ‫אבאל’ה‪ ,‬דלקת ראות היום זה לא מה שהיה‬ ‫פעם‪ .‬רק צריך לקחת את האנטיביוטיקה‬ ‫בצורה מסודרת‪ ,‬כמובן”‪.‬‬

‫והשכנים‪ ,‬אף על פי שיחד עם הסיגריה גם‬ ‫מוכנים להאנח בהשתתפות‪-‬אינם ממהרים‬ ‫להציע עזרה מעשית כלשהי‪ .‬לכולם קשה‬ ‫בערב פסח‪ ,‬ואף על פי שלכולם יש רצון‪-‬לאף‬ ‫אחד אין אפשרות להושיט לו עזרה של ממש‪.‬‬

‫המילים נחתו על ראשו של שלמה בהפתעה‬ ‫גמורה‪“ :‬ממה אתה חושש?” שאל‪.‬‬

‫וכבר שרבט את חתימתו על שולי הנייר‬ ‫ושילח אותם לדרכם אל מכון הרנטגן‪ ,‬לחיים‬ ‫לשמחה ולשלום‪.‬‬ ‫והתינוק היה רק סנונית ראשונה‪ ,‬כי למחרת‬ ‫הצטרף אליו אח אחד‪ ,‬ואחריו שני‪ ,‬ושלישי‪,‬‬ ‫ותוך שלושה ימים‪ ,‬כבר הסתובבו שישה ילדים‬ ‫בין החדרים והשתעלו מעומק ליבם‪ .‬וביום‬ ‫הרביעי‪-‬תשעה ימים לפני הפסח‪-‬התחילה‬ ‫גם עקרת הבית משתעלת‪ ,‬ולעת ערב חרגה‬ ‫ויצאה מבין ערמות הכביסה‪ ,‬נאנחה ואמרה‪:‬‬ ‫“אני חושבת שיש לי חום”‪.‬‬ ‫“תוך שלושה ימים תרגישי יותר טוב”‪,‬‬ ‫ניחמה הסבתא ממרחקים‪ ,‬אבל בעוד שלושה‬ ‫ימים יהיה יום שישי ואחריו שבת‪ ,‬וביום ראשון‬ ‫כבר יעמדו ארבעה ימים לפני התקדש החג‪.‬‬

‫על יד השולחן‪ ,‬מסבים על כריות מעוטרות‪,‬‬ ‫היה שלמה והיו ילדיו והייתה רעייתו‪ ,‬מרגישים‬ ‫כבני מלכים של ממש‪.‬‬

‫כששמע את אשתו משתעלת‪ ,‬וניסה‬ ‫להרגיע את ילדיו המשתוללים‪ ,‬חש שלמה‬ ‫שעל אף גילו הצעיר הוא עומד ללקות בליבו‪.‬‬

‫‪| 58‬‬

‫דווקא השנה‪ ,‬דוקא השנה הזו מכל השנים‪,‬‬ ‫מבקשים מהם בנימוס להישאר בבית‪.‬‬

‫“הפריחה היא שום דבר”‪ ,‬חרץ הרופא את‬ ‫פסקו‪“ ,‬אבל משהו בנשימה של הילד לא מוצא‬ ‫חן בעיני‪ ,‬הייתי רוצה שתעשו צילום ראות”‪.‬‬

‫אבל חדר ילדים התברר כדאגה שולית‪,‬‬ ‫המטבח‪ ,‬הוא היה הדאגה האמיתית שעמדה‬ ‫לפניהם‪ ,‬ושולחן הסלון‪ ,‬והכיסאות‪...‬‬

‫בבוקרו של א’ ניסן‪ ,‬כמו הרגיש התינוק‬ ‫התורן שבין הזמנים הגיע‪ ,‬והתעורר אל השחר‬ ‫האביבי כשעל פניו פריחה מוזרה ומצחו לוהט‬ ‫מחום‪“ .‬אני אקח אותו לרופא”‪ ,‬אמר שלמה‬ ‫בנדיבות בינהזמנית‪ ,‬וכך גם עשה‪.‬‬

‫הסבתות נמנעות לומר זאת במפורש‪-‬אבל‬ ‫הוא מבין לבד‪.‬‬

‫שלמה מביט אל ביתו שנראה כשם שלא‬ ‫היה נראה מימיו‪ ,‬ודומה לסדום אחר ההפיכה‬ ‫יותר מאשר לבית מגורים אנושי‪ ,‬ובולע את‬ ‫רוקו ואת דמעותיו‪ .‬ואחר כך זוקף את כתפיו‬ ‫שנפלו‪ ,‬ואף על פי שמזה שנים הוא נמנע‬ ‫מעישון‪-‬הוא הולך לנקוש על דלתות השכנים‬ ‫ולחפש סיגריה‪.‬‬

‫הם מעולם לא היו עשירים‪ ,‬וגם בזבזנות‬ ‫לא הייתה הצד החזק שלהם‪ ,‬והוצאות פסח‬ ‫מרובות תמיד‪ .‬אבל בכל שנה קנו עוד פריט‬ ‫אחד לפחות‪-‬עוד משהו להדר בו את שולחנות‬ ‫החג‪ .‬ואחרי כמעט שלוש עשרה שנים בהן‬ ‫חגגו לפחות חלק מן הפסח בבית‪ ,‬היה הארון‬ ‫העליון בחדר הילדים מכיל כמות מכובדת של‬ ‫פריטים משובבי עין ולב‪.‬‬

‫‪◆‬‬

‫בליל הסדר כל כך צפוף סביב השולחן‪ ,‬ובבית‬ ‫יהיו נוכחים גם תינוקות רכים‪ ,‬אז אולי —‪—-‬‬ ‫זאת אומרת —‪ —-‬בליל הסדר —‪—-‬‬

‫“נמכור את אחד מחדרי הילדים”‪ ,‬פסק‬ ‫שלמה במצח מקומט ובעיניים מודאגות‪.‬‬ ‫“אפשר לנקות רק חדר אחד‪ ,‬ולהעביר אליו‬ ‫את המזרנים”‪.‬‬

‫אולי ייסעו לכל הפסח אל ההורים?‬ ‫בזהירות ניסה לגשש‪ ,‬להעלות את‬ ‫האפשרות‪ ,‬וגילה שהאופציה אינה קיימת‪.‬‬ ‫למען האמת‪ ,‬ועד כמה שלא נעים הדבר‪-‬‬ ‫הסבתות משני הצדדים גם מעדיפות‪ ,‬זאת‬ ‫אומרת‪ ,‬הן אולי תשלחנה אוכל מוכן‪ ,‬אבל‬

‫אף פעם לא כיון טוב כל כך ב’רפאנו’‪,‬‬ ‫אבל בקשתו לא התקבלה מיד‪ ,‬להיפך‪.‬‬ ‫האנטיביוטיקה לא הועילה לרעייתו כלל‪.‬‬ ‫ולאחר שלושת הימים המובטחים‪ ,‬במקום‬ ‫שתתאושש ותחזור לתפקד‪ ,‬הלכה לקבל‬ ‫מרשם לאנטיביוטיקה חזקה יותר‪.‬‬ ‫שלושה ימים לפני פסח הבין שלמה שעליו‬ ‫להשלים עם המציאות ולהכין תוכנית חירום‪.‬‬ ‫הוא ימלא את אחד משני חדרי הילדים בכל‬ ‫החפצים הניידים שבבית‪-‬וימכור אותו‪ .‬בחדר‬ ‫הנותר ימכור את הארונות‪ ,‬ארגז הצעצועים‬ ‫וארגזי המצעים‪ .‬הוא ימכור גם את הספות‪,‬‬ ‫על כל תכולת החמץ שלהם‪ ,‬ואת כיסאות‬ ‫המטבח‪ .‬ניקוי כסאות הסלון ידרוש ממנו גם‬ ‫כך זמן רב מדי‪.‬‬ ‫“המטבח” גנחה בעלת הבית‪“ ,‬תעזוב את‬ ‫החדרים‪ ,‬המטבח הוא העיקר‪ ,‬שלמה!”‬ ‫כן‪ .‬ראשו הסתחרר כשחשב על כך‪ .‬אבל גם‬ ‫עם המטבח ביכולתו להתמודד‪ .‬הוא ימכור את‬ ‫התנור והכיריים‪ ,‬כמובן‪ ,‬ויקנה כיריים פסחיות‬ ‫וארון פלסטיק גדול‪.‬‬ ‫ארון הפלסטיק יכיל ברווח את כלי הפסח‪,‬‬ ‫ועל הכיריים יתחממו המאכלים שתשלחנה‬ ‫הסבתות‪-‬וכשכולם יישבו לסדר‪ ,‬גם אצלם‬ ‫הכל יהיה בסדר‪.‬‬ ‫אבל כשעקרת הבית חולה שום משימה‬ ‫אינה מובנת מאליה‪ ,‬ואינה מתנהלת כראוי‪.‬‬ ‫גם לא דברים קטנים‪ ,‬פשוטים וברורים כמו‬ ‫להפקיד את צ’ק המשכורת שלה בבנק‪ .‬צ’ק‬ ‫הרשום לפקודת המוטב בלבד‪...‬‬ ‫“למה נזכרת רק עכשיו‪ ,‬רב שלוימה?”‬

‫ברתון ‪ -‬ירחון רשת ברכל‬

‫וכך מתקדש עליו החג‪ .‬במהומה‬ ‫ובאנדרלמוסיה‪ .‬סיכות השיער‬ ‫והמסרק של הבנות גם הן נותרו‬ ‫אצל הגוי‪ ,‬ונעלי השבת של‬ ‫הבנים‪ .‬והחולצות שלו עצמו אינן‬ ‫מגוהצות‪ ...‬והוא רץ ומתרוצץ‪,‬‬ ‫ונשימתו נעשית קצרה‪ .‬והשמש‬ ‫מתקרבת לפאתי מערב‬

‫מצטער מנהל גמ”ח ההלוואות השכונתי‪,‬‬ ‫“למה לא באת לפני שבוע או שבועיים כשהיו‬ ‫לי כאן עוד כספים? אי‪ ,‬חבל‪ .‬באמת חבל‪ .‬אבל‬ ‫כל מה שנשאר לי זה שלוש מאות שקל‪ .‬יעזור‬ ‫לך?”‬ ‫שלוש מאות שקל?‬ ‫מותש מימים ארוכים ללא מזון מבושל חש‬ ‫שלמה כיצד הקרקע רועדת מתחת לרגליו‪.‬‬ ‫בשלוש מאות שקל אפשר לקנות כיריים‪.‬‬ ‫וזה מה שיעשה‪ ,‬דבר ראשון‪ .‬אבל הוא חייב גם‬ ‫ארון‪ ,‬חייב!‬ ‫תוך כדי קרצוף הוא מנסה להרים טלפונים‪,‬‬ ‫ולפני מנחה ואחרי מעריב מתעניין אצל‬ ‫חברים האם למישהו יש במקרה כסף מיותר‬ ‫להלוות לו עד חול המועד‪.‬‬ ‫הוא מגייס סכום מפה וסכום משם‪ ,‬אבל‬ ‫בי”ד ניסן בבוקר‪ ,‬לאחר סוף זמן ביעור חמץ‪,‬‬ ‫כאשר הניקיונות מסתיימים בעל כורחם‬ ‫והחדרים מכורים לגוי‪ ,‬כראוי‪ ,‬מתגלה לו‬ ‫שארונות הפלסטיק בחנויות אזלו‪.‬‬ ‫“היה ביקוש גדול”‪ ,‬מחייך אליו בפה מלא‬ ‫מוכר שבע רצון שחנותו ריקה למחצה‪“ ,‬חבל‬ ‫שלא באת קודם”‪.‬‬ ‫ניסן ה'תשע"ג ‪ -‬גליון מס' ‪23‬‬

‫הוא מנסה להתקשר לחנות בשכונה‬ ‫הסמוכה‪ ,‬ומנסה נואשות לברר האם מישהו‬ ‫מתושבי השכונה מתכנן משום מה לנסוע‬ ‫לעיר הסמוכה ולחזור הביתה מבעוד יום‪.‬‬ ‫ואחר כך מגיע מועד סגירתן של החנויות‪,‬‬ ‫והוא חוזר הביתה כדי לגלות שילדיו שברו‬ ‫בקבוק מיץ ענבים על הרצפה ששטף בארבע‬ ‫לפנות בוקר‪ ,‬וגם ניסו לתקן את אשר עיוותו‬ ‫וגרפו את המיץ הממותק לאורך כל הבית אל‬ ‫החור שבמרפסת‪ .‬שחלק מן הבגדים שדחף‬ ‫אתמול לארונות מבלי סדר‪-‬היו הבגדים‬ ‫שאשתו תכננה להלביש לילדים בימי חול‬ ‫המועד‪ ,‬וששכח להוציא את המזרנים של‬ ‫הילדים מן החדר שנמכר לגוי‪.‬‬ ‫וכך מתקדש עליו החג‪ .‬במהומה‬ ‫ובאנדרלמוסיה‪ .‬סיכות השיער והמסרק של‬ ‫הבנות גם הן נותרו אצל הגוי‪ ,‬ונעלי השבת של‬ ‫הבנים‪ .‬והחולצות שלו עצמו אינן מגוהצות‬ ‫—‪ —-‬והוא רץ ומתרוצץ‪ ,‬ונשימתו נעשית‬ ‫קצרה‪ .‬והשמש מתקרבת לפאתי מערב‪.‬‬ ‫אבל לפחות האוכל מן הסבתות הגיע‪,‬‬ ‫והוא מתחמם על הכיריים‪ ,‬וממלא את הבית‬ ‫בניחוחות נעימים ומשיבי נפש המבשרים‬ ‫שעוד מעט חג‪.‬‬

‫אבל כשהוא חוזר מבית הכנסת‪ ,‬הוא מגלה‬ ‫שאשתו נרדמה והאוכל‪-‬גם אם לא נשרף‪-‬הרי‬ ‫שלבטח נחרך היטב‪.‬‬ ‫והוא יכול לכעוס‪ ,‬אבל הוא יודע שבכך‬ ‫יכעס בעקיפין על הריבונו של עולם‪ ,‬שהביא‬ ‫אותו הנה‪ ,‬במצב כזה‪.‬‬ ‫והוא יכול גם לפרוש למרפסת ולבכות שם‪.‬‬ ‫בכי עצור‪ ,‬בלי דמעות ובלי קול‪ .‬ולהישאר‬ ‫עומד שם זמן ארוך‪ ,‬עד שכאבו יהפוך למין‬ ‫בעירה עמומה‪ .‬ואז יוכל לחזור אל ילדיו‬ ‫המביטים בו בעיניים חוששות‪ ,‬לחייך אליהם‪,‬‬ ‫לחבק אותם‪ ,‬וכמו בכל שנה בעת הזו‪-‬‬ ‫להתפעם מכך שנבחר מכל עם‪ ,‬ורומם מכל‬ ‫לשון‪ ,‬בלי כל קשר לחיצוניות חייו‪ .‬ועם כל‬ ‫אתגריו ומשימותיו שעמד בהם יפה או בחוסר‬ ‫שלמות‪ ,‬עדיין מחזיק הוא ברשותו ובליבו את‬ ‫המתנה האמיתית בשלה נקרא בן של מלך‪.‬‬ ‫ובזכותה‪ ,‬ולא בזכות כל דבר אחר‪ ,‬אמור‬ ‫הוא לחוש את אותה צביטת אושר בלתי‬ ‫ניתנת להכלה‪ :‬ברוך הוא אלוקינו שבחר בנו‬ ‫מכל העמים ונתן לנו את תורתו‪ ,‬והבדילנו‬ ‫מן הגויים ונתן לנו שבתות ומועדים‪ ,‬קדושה‬ ‫ושמחה‪...‬‬

‫|‬

‫‪59‬‬

‫מוסף סיפורי חג ‪ -‬מבוגרים‬

‫ילדים‬ ‫אקסלנט‬ ‫ש‪ .‬שוורצמן‬ ‫"שלום‪ ,‬צ'ילדרן"‪ ,‬אמרה לנו הגברת‬ ‫האמריקאית‪" .‬עוד מעט יגיעו המתנות"‪ ,‬חייך‬ ‫גם האדון באי נעימות‪ .‬כנראה אף פעם לא‬ ‫הגיעו להתארח בלי להביא איתם משהו‪ .‬הוא‬ ‫הוריד את המשקפיים הדקות והעדינות‪ ,‬שלף‬ ‫מכיסו מטפחת בד רקומה‪ ,‬ניגב אותן קלות‬ ‫והרכיבן שוב‪.‬‬ ‫הסיטואציה היתה מוזרה ואפילו התינוק‬ ‫הצרחן שלנו השתתק והביט בעניין באורחים‬ ‫הלא שגרתיים שהגיעו אלינו לפתע פתאום‬ ‫ולגמרי לא משתלבים בנוף‪ .‬זוג אמריקאים‬ ‫עשירים מאד‪ ,‬מגיעים לביתנו הפשוט והדל‬ ‫ואמורים להיות האורחים שלנו בליל הסדר‪.‬‬ ‫איזה סיפור מוזר ומצחיק‪ ,‬אבל כשהוא קשור‬ ‫אלי נדמה לי שאני קרוב יותר לבכי מאשר‬ ‫לצחוק‪.‬‬ ‫‪◆‬‬ ‫אבא שלי יצר כבר לפני שנים קשר עם‬ ‫מיסטר סילבר‪ ,‬ששמו אפיין אותו עד מאד‪.‬‬ ‫הוא נסע אליו לא אחת לארה"ב לצורך איסוף‬ ‫תרומות למוסדות התורה שהוא מנהל‪ .‬בשנים‬ ‫הראשונות מסטר סילבר תרם בעין יפה וביד‬ ‫רחבה‪ .‬לאחרונה נחלשו התרומות‪ .‬סילבר‬ ‫אמר לאבא שלי שהוא אינו 'בן יחיד'‪ ,‬יש עוד‬ ‫הרבה מוסדות‪ ,‬ואין שום דבר שמיחד את‬ ‫המוסדות שלנו‪ ...‬אם הוא ציפה שאבי יתחיל‬ ‫להסביר לו מה כן מייחד את מוסדותינו‪,‬‬ ‫התברר לו שהוא לא הגיע לאיש הנכון‪ .‬אבי‬ ‫אמר שאפילו להצטער הוא לא יכול‪ ,‬כי אם‬ ‫הוא תורם למוסדות של לימוד תורה ועשיית‬ ‫צדקה וחסד‪ ,‬מה לו כי ילין ומה הוא יודע באיך‬ ‫שד' רוצה לחלק את הכסף?‬ ‫בכל זאת‪ ,‬לאחרונה‪ ,‬כשהמצב במוסדות‬ ‫נעשה קשה מאד וחודש אחד נדחתה לצערם‬ ‫הרב של המנהלים‪ ,‬חלוקת המשכורות‪ ,‬חשב‬ ‫אבא שאולי עליו להדק קצת את הקשרים עם‬ ‫מסטר סילבר‪.‬‬ ‫היום‪ ,‬בבוקרו של פסח התקשר אבא‬ ‫לאחל לו חג כשר ושמח‪ ,‬להפתעתו הודיע לו‬ ‫מסטר סילבר שהוא נמצא בישראל‪ ,‬ב'איירץ‬

‫‪| 60‬‬

‫הקוידש'‪ ,‬הם החליטו לחוג שנה אחת את‬ ‫הפסח בירושלים‪.‬‬ ‫אבא אחל לו חג שמח ומיהר להתקשר אליי‬ ‫ולפרוש את תכניתו; אבא הציע שאני אזמין‬ ‫אותם‪ ,‬את הזוג סילבר‪ ,‬לליל הסדר‪ .‬כזה אבא‬ ‫שלי‪ ,‬מציע רעיונות גדולים בקולות שקטים‬ ‫ושלווים‪.‬‬ ‫"את סילבר? לליל הסדר אצלנו?"‬ ‫"כן"‪ ,‬אמר אבא‪" ,‬אלינו אני לא יכול להזמין‬ ‫אותם‪ ,‬יש לנו חמישה זוגות נשואים וקרוב‬ ‫לשלושים ילדים‪ ,‬הבלגן יהיה קשה מדי‬ ‫בשבילם‪ ,‬אבל בבית שלך‪ ,‬עם שישה ילדים‪ ,‬הם‬ ‫יכולים ליהנות מאד‪ .‬מה אתה אומר‪ ,‬חיים?"‬ ‫מה אני אומר? אני יכול לומר משהו אחר‬ ‫חוץ מ'לא'?‬ ‫ניתקתי את הטלפון והבטתי סביבי בייאוש‪,‬‬ ‫איך אני אכניס את הזוג סילבר‪ ,‬כשהסלון‬ ‫שלהם‪ ,‬בודאי גדול יותר מכל הבית שלנו ושל‬ ‫השכנים שמולנו גם יחד? ואיך הם יידחפו‬ ‫בחצי חדר המיועד פעמים רבות לאורחים‬ ‫כשחדר השינה שלהם מפואר בוודאי פי מליון‪,‬‬ ‫הם לא יירדמו על מיטות ההירייזר שנמצאות‬ ‫שם וכבר ראו ימים יפים יותר‪...‬‬ ‫אבא הרגיע אותי שהמלון נמצא במרחק‬ ‫הליכה והם יילכו אחרי ליל הסדר אליהם‬ ‫הביתה‪ .‬טוב‪ ,‬גם כך נשארו עוד אלף שאלות;‬ ‫ואם הילדים יריבו‪ ,‬ואם יהיה בלגן‪ ,‬ואם מכנסיו‬ ‫הענוגות של מיסטר סילבר ייאלצו לספוג יין‬ ‫שאחד הילדים ישפוך או אוזניה הרגישות של‬ ‫המיסיס יפגעו קשות מצעקות ומריבות סביב?‬ ‫"תשמע‪ ,‬כשהבלגן לא שלך וכשאתה נפגש‬ ‫אתו פעם בחיים‪ ,‬זה דווקא יכול להיות מעניין"‪,‬‬ ‫אמר לי אבא‪ ,‬שלא נלאה להשיב לטלפונים‬ ‫החוזרים שלי‪ ,‬ולהתיר את ספקותיי אחד‬ ‫לאחד‪" ,‬וחוץ מזה‪ ,‬אנחנו לא מכריחים אותם‪,‬‬ ‫רק מציעים‪ .‬נו‪ ,‬חיים‪ ,‬במקום להתלבט כל כך‬ ‫הרבה‪ ,‬תשמח שאני רואה אותך ואת הילדים‬ ‫שלך כמישהו שיכול לייצג את המוסדות שלנו‪,‬‬ ‫קבל זאת כמחמאה"‪.‬‬ ‫בסדר‪ .‬קיבלנו זאת כמחמאה ודי בחשש‬ ‫הוזמן הזוג סילבר לליל הסדר לביתנו‪.‬‬ ‫והם הגיעו‪ ,‬חצי שעה לפני החג‪ ,‬כשהבית‬ ‫היה ממורק ומסודר ומאורגן עד לאחרון‬ ‫הפרטים (עוד מעט הוא יתבלגן שוב)‬ ‫וכשהילדים היו לבושים כמו בני מלכים (לפני‬ ‫שהציציות והחולצות תגלושנה החוצה) הם‬ ‫הגיעו‪ ,‬בהוד ובהדר‪.‬‬ ‫"אנחנו מאד להצטער"‪ ,‬הודיעה המיסיס‪,‬‬ ‫"אבל כשקיבלנו את ההזמנה כבר התאחר‬ ‫מלקנות מתנה גדולה‪ ,‬אז קנינו דברים טובים‬

‫ושתיה לכל המשפחה‪ ,‬וגם לילדים"‪.‬‬ ‫וכאן הגיעה ההפתעה הגדולה‪.‬‬ ‫המיסיס הוציאה מתיקה שלגונים בכל מיני‬ ‫טעמים וצבעים‪ ,‬ממתקים שונים ומשונים‬ ‫שלא ראינו מעולם‪ ,‬ולקינוח סחב מישהו‬ ‫בעבורם ארגז קולה‪" .‬זה טוב לסעודה של‬ ‫בני מלכים"‪ ,‬אמר המיסטר למראה פנינו‬ ‫המופתעים‪ ,‬הוא לא הבין על מה ולמה‬ ‫ההפתעה הגדולה ולא פרש נכון את ההבעות‬ ‫והתמיהות וסימני השאלה‪.‬‬ ‫הלכנו לבית הכנסת וחזרנו‪ ,‬כשהמיסטר‬ ‫צמוד אלי כל הזמן כך שאין לי שום אפשרות‬ ‫להתייעץ עם אף אחד‪ ,‬התחלנו בלילה הגדול‪,‬‬ ‫כשהמיסיס מבקשת שישימו את הקולה‬ ‫במקרר‪ ,‬כי הם אוהבים קר‪ ,‬אבל שגם נשאיר‬ ‫בחוץ כי קר זה לא טוב לילדים‪" .‬והממתקים?"‬ ‫היא פנתה לילדים בקול חגיגי‪" ,‬מי שישאל יפה‬ ‫מה נשתנה"‪ ,‬מפגינה המיסיס ידיעות‪" ,‬יקבל‬ ‫המון‪"...‬‬ ‫בשלב הזה ידעתי שאני עומד לעשות סוף‬ ‫פסוק לכל מה שקורה כאן‪ .‬לא הייתי בטוח‬ ‫שאני צודק‪ ,‬גם לא ידעתי אם אבא יהיה‬ ‫מרוצה או שיחשוב שכל ההחלטה שלו הייתה‬ ‫שגויה מראש‪ ,‬אבל לא נותר לי כל ברירה‬ ‫אחרת והמח שלי‪ ,‬שאף פעם לא סבל מעודף‬ ‫יצירתיות‪ ,‬נאלם עכשיו כמו נציב מלח ולא‬ ‫מצא שום פתרון‪.‬‬ ‫כבודם של הסילברים במקומם מונח‪ ,‬אני‬ ‫לא יכול בגללם לאכול ולשתות את מה שלא‬ ‫מקובל אצלנו‪.‬‬ ‫"תראו אדון וגברת סילבר"‪ ,‬אמרתי‪ ,‬משתדל‬ ‫למתוח את שפתיי לחיוך נעים מצד אחד‪,‬‬ ‫ולא מעושה מהצד השני‪" ,‬הילדים החמודים‬ ‫וגם אנחנו‪ ,‬מאד מאד מודים לכם על כל מה‬ ‫שקניתם בשבילנו‪ ,‬ואנחנו מאד מעריכים את‬ ‫המאמץ וההשקעה שעשיתם למענינו‪ ,‬אבל‪"...‬‬ ‫החיוך נגמר‪ ,‬מתיחות השפתיים הסתיימו‪,‬‬ ‫הלב שלי דפק בעוז‪ ,‬אבל כולם הקשיבו בקשב‬ ‫עז‪ ,‬כולל הילדים‪ ,‬ואני הייתי חייב לסיים את‬ ‫מה שהתחלתי‪.‬‬ ‫"אבל אנחנו לא אוכלים הרבה דברים‬ ‫בפסח‪ .‬כן‪ ,‬אני יודע שקניתם את זה בכשרות‬ ‫מהודרת‪ ,‬אני יודע שאין עם זה בעיה‪ .‬לא‪ ,‬לא‬ ‫צריך להראות לי‪ .‬אני סומך עליכם וגם ראיתי‬ ‫כבר לבד‪ ,‬אבל לכל משפחה יש מנהגים‪,‬‬ ‫ובבית שלנו לא שותים משקאות ולא אוכלים‬ ‫ממתקים שנקנו מבחוץ‪ .‬ככה אבא שלי נוהג‬ ‫וככה גם אני נוהג"‪ .‬סיימתי את ההרצאה הדי‬ ‫עלובה והמביישת שלי‪.‬‬ ‫האדון והגברת היו די המומים‪ .‬הם שאלו‬ ‫כמה פעמים אם זה באמת‪ .‬אחר כך שאלה‬ ‫ברתון ‪ -‬ירחון רשת ברכל‬

‫קולגייט טוטל‬

‫דיינו!‬

‫גם בפסח בריאות הפה מתחילה עם קולגייט טוטל‪.‬‬ ‫משחת השיניים קולגייט טוטל מכילה פורמולה‬ ‫ייחודית שהוכחה קלינית כנלחמת למשך ‪ 12‬שעות נגד‬ ‫הצטברות חיידקים‪ ,‬כך שגם בפסח תמשיכו לחייך!‬ ‫חדש מקולגייט‪ :‬מגוון ענק של מברשות‪ ,‬משחות‬ ‫ומי‪-‬פה בכשרות מהודרת לפסח‪.‬‬

‫כשר לפסח‬

‫ישראלים סומכים על קולגייט‬ ‫יותר מכל מותג אחר‬ ‫ע"פ סקר מכון ברנדמן ‪ ,‬מאי ‪2012‬‬

‫משחות טוטל משחות משפחתיות משחות אופטיק וויט להלבנה‬ ‫משחת פרו רליף לשיניים רגישות משחות הרבל על בסיס‬ ‫צמחי מרפא מי פה מרעננים מגוון רחב של מברשות שיניים‬

‫מוסף סיפורי חג ‪ -‬מבוגרים‬

‫המיסיס בשקט‪" :‬מה עם הילדים?"‬ ‫"הילדים יודעים שאנחנו לא אוכלים כאלו‬ ‫דברים בפסח"‪ ,‬השיבה אשתי בשלווה‪" ,‬ואנחנו‬ ‫נשמור את זה לאחרי פסח"‪.‬‬ ‫"אחרי פסח זה עוד שמונה ימים"‪ ,‬אמרה‬ ‫הגברת נדהמת אבל לא היה לנו מה לענות‪.‬‬ ‫הילדים שתקו‪ ,‬אחר כך המשכנו הלאה‪ ,‬הם‬ ‫שאלו 'מה נשתנה'‪ ,‬וכשהגענו ל'שולחן עורך'‪,‬‬ ‫שאלתי את המיסטר אם הוא ירצה שנביא לו‬ ‫קולה לשולחן‪ .‬לרגע הוא נבוך‪ ,‬וברגע השני‬ ‫שלח מבט לעבר המיסיס ובעיניו ריצד זיק‬ ‫שהיה נראה לי אולי מתריס או מתגרה‪" .‬יס"‪,‬‬ ‫הוא אמר לנו‪" ,‬אני צמא‪ ,‬זה בסדר‪ ,‬נכון?"‬ ‫"בודאי"‪ ,‬השבתי‪ .‬הוא יכול להתגרות‬ ‫ולהשתלח בי‪ ,‬את התרומות שאבא חשב‬ ‫שישיג הוא ממילא כבר לא יקבל‪ .‬כעת‬ ‫המיסטר הוא כמו אורח רגיל בשבילי ואני‬ ‫בהחלט מתכוון לכבד אותו ככל יכולתי‪ .‬מעבר‬ ‫למה שאני יכול? ממילא איני יכול‪...‬‬ ‫שלחנו את בן השבע להביא את הקולה‬ ‫לשולחן‪ .‬הדגים הוגשו‪ ,‬המרק‪ ,‬הבשר‪ .‬המיסיס‬ ‫לא שתתה‪ .‬המיסטר שתה כוס אחת‪ ,‬אחר‬ ‫כך הוא אמר שאין צורך ואפשר להוריד את‬ ‫הבקבוק‪ .‬הוא התנצל שוב ואמר שקשה לו‬ ‫לשתות מים ב'ארץ ישרואל'‪ ,‬כי המים כאן‬ ‫אחרים‪ ,‬אמרתי לו שאין בעיה וירגיש נוח‪" .‬אני‬ ‫לא מבין איך הילדים שלך לא מבקשים קולה‪,‬‬ ‫הם לא אוהבים?"‬ ‫"בטח שהם אוהבים"‪ ,‬אמרתי‪ ,‬מסתיר חיוך‪.‬‬ ‫אם הוא היה יודע מה הולך בשבת סביב בקבוק‬ ‫הקולה‪" ..‬אבל הם יודעים ומבינים שבפסח‬ ‫אנחנו לא שותים"‪.‬‬ ‫"אצל ילדים אין דבר כזה"‪ ,‬הוא פסק‪" ,‬כשהם‬ ‫רואים משהו שהם אוהבים הם רוצים אותו‪,‬‬ ‫ולא חושבים על מה שמותר ומה שאסור"‪.‬‬ ‫שתקתי‪ .‬לא הייתי צריך להתווכח‪ ,‬המציאות‬ ‫היא ההוכחה הטובה ביותר והיא התגייסה‬ ‫לעזרתי במקרה הזה‪.‬‬ ‫הלילה נגמר‪ .‬השתדלנו לא להאריך מדי‬ ‫כדי שלזוג סילבר לא יהיה קשה לצעוד חזרה‬ ‫למלון שלהם‪ .‬לווינו אותם כברת דרך ובסופו‬ ‫של דבר נפרדנו‪.‬‬ ‫כל החג חיכיתי לרגע שבו אוכל לשוחח עם‬ ‫אבי‪ ,‬אבל במוצאי החג החלטתי שלא‪ ,‬אני לא‬ ‫אעשה זאת‪ .‬אין טעם להעכיר סתם את מצב‬ ‫רוחו ולספר לו איך הרעיון הגאוני‪ ,‬התגלה‬ ‫כמעשה לא מוצלח בעליל‪...‬‬ ‫כשאבא שאל אותי איך היה‪ ,‬אמרתי ש'אני‬ ‫חושב שבסדר'‪,‬ו'מקווה שהם נהנו'‪ ,‬ש'אני לא‬ ‫ממש יודע' ועוד כל מיני תשובות שגרמו לאבי‬

‫‪| 62‬‬

‫בשלב הזה ידעתי שאני עומד לעשות סוף פסוק לכל מה‬ ‫שקורה כאן‪ .‬לא הייתי בטוח שאני צודק‪ ,‬גם לא ידעתי אם‬ ‫אבא יהיה מרוצה או שיחשוב שכל ההחלטה שלו הייתה‬ ‫שגויה מראש‪ ,‬אבל לא נותר לי כל ברירה אחרת והמוח שלי‪,‬‬ ‫שאף פעם לא סבל מעודף יצירתיות‪ ,‬נאלם עכשיו כמו נציב‬ ‫מלח ולא מצא שום פתרון‬ ‫להבין שמהלך מבריק‪ ,‬בודאי לא היה כאן‪.‬‬ ‫למחרת‪ ,‬בלילה השני של חול המועד‬ ‫מתקשר מיסטר סילבר לאבי ומזמין אותו‬ ‫לביקור בבית המלון‪ .‬על השולחן מחכה לאבי‬ ‫כוס ובה מים צלולים‪" .‬רציתי להזמין אותך‬ ‫לארוחת ערב"‪ ,‬מספר המיסטר לאבא‪",‬אבל‬ ‫אתה בטח לא תאכל כאן‪ ,‬נכון?"‬ ‫אבי אומר שנכון‪ ,‬והוא שואל את מיסטר‬ ‫סילבר איך הוא יודע‪ ,‬המיסטר מספר לו על‬ ‫תקרית הקולה ושאר המגדנות שהגיעו לבית‬ ‫שלנו ואף אחד לא נגע בהם‪.‬‬ ‫"מה שאנחנו הכי התפלאנו"‪ ,‬קולו של‬ ‫המיסטר נסער‪" ,‬זה מהילדים‪ ,‬מילא‪ ,‬מבוגרים‬ ‫עם עקרונות כבר פגשתי‪ ,‬אבל שהילדים יראו‬ ‫ככה ממתקים מול העיניים ולא יגידו מילה?‬ ‫ושיהיה בקבוק קולה על השולחן? תבקש‬ ‫סליחה מהבן שלך‪ ,‬אני באמת סורי‪ ,‬אבל‬ ‫הייתי חייב שיביאו את הקולה לשולחן‪ ,‬רציתי‬ ‫לראות מה יקרה עם הילדים‪ .‬לא קרה כלום‪.‬‬ ‫אף אחד לא ביקש לשתות קולה‪ ,‬הם אפילו‬ ‫לא הסתכלו על הבקבוק!"‪ .‬הוא שתק לרגע‬

‫וכשהיה נראה לו שאבא לא מספיק נלהב‬ ‫הוא הוסיף בהתרגשות‪" ,‬אני לא יכול לדמיין‬ ‫לעצמי את הנכדים שלי מתנהגים כך"‪.‬‬ ‫וכאן‪ ,‬ברוב חדווה והתרגשות הוציא‬ ‫המיסטר את הארנק התפוח שלו מכיסו‪ ,‬ואמר‬ ‫שהוא רוצה לכתוב צ'ק‪ .‬הוא רוצה לתרום‬ ‫למוסדות שלנו‪ ,‬דווקא‪ ,‬למקום שבו יש כאלו‬ ‫ילדים שיכולים לראות את מה שהם אוהבים‬ ‫אבל הם מתגברים על עצמם‪ ,‬מבלי שיגידו‬ ‫להם‪ .‬שהם מסוגלים לכלוא את הרגשות‬ ‫והרצונות שלהם בגיל כה צעיר‪ ,‬לילדים האלו‬ ‫הוא רוצה לתרום‪.‬‬ ‫והסכום שהוא כתב הדהים את אבא שלי‪.‬‬ ‫אה‪ ,‬ועוד משהו לסיום‪ .‬יש לנו אורחים‬ ‫לשבת חול המועד‪ ,‬הזוג סילבר התחננו ממש‬ ‫שנזמין אותם‪ ,‬הפעם לכל השבת‪ .‬הם יישנו‬ ‫בחצי חדר‪ ,‬הרעש והבלגן לא מפריע להם‪,‬‬ ‫להפך‪ ,‬זה 'אקסלנט' בשבילם‪.‬‬ ‫כאלו ילדים זה באמת אקסלנט‪.‬‬ ‫ברתון ‪ -‬ירחון רשת ברכל‬

‫ספוגית הקסם‬

‫ספוגית הקסם של ניקול מסירה כתמים‬ ‫קשים בקלות ללא צורך בחומרי ניקוי‪.‬‬ ‫הספוגית מתאימה לניקוי מגוון משטחים‪:‬‬ ‫קרמיקה‪ ,‬עץ‪ ,‬מתכת ואף קירות‬

‫כריות ניקוי יפניות‬

‫כריות ניקוי יפניות של ניקול הן כריות‬ ‫קרצוף איכותיות‪ ,‬המתאימות להסרת‬ ‫לכלוך גס ועדין‪ .‬מנקות ביסודיות כל‬ ‫משטח‪ ,‬מגיעות בשני צבעים שונים‬ ‫להפרדה בולטת בין בשרי לחלבי במטבח‬

‫ניילון נצמד עם מתקן חיתוך‬

‫ניילון נצמד של ניקול‪ ,‬מתאים לעיטוף‬ ‫מוצרי מזון‪ ,‬כלי בית ואביזרים שונים‬ ‫לאורך זמן‪.‬‬ ‫אריזת החיסכון באורך ‪ 150‬מטרים‪,‬‬ ‫מיוצרת עם מתקן חיתוך מובנה המאפשר‬ ‫את חיתוך הניילון בקלות על ידי החלקתו‬ ‫מעל מתקן הסליידר‬

‫רדיד אלומיניום עבה‬

‫זוג רדידי אלומיניום חזקים במיוחד במארז‬ ‫חסכוני‪ .‬רדיד האלומיניום של ניקול הינו‬ ‫שותף פעיל בבישולי המטבח והוא שומר‬ ‫על המזון והניקיון כאחד‪ .‬מתאים במיוחד‬ ‫לאפייה ולבישול בתנור‪ ,‬לכיסוי הגז בעת‬ ‫טיגון‪ ,‬לכיסוי ולעיטוף מזון‬

‫דף אפייה רב פעמי בציפוי טפלון‬

‫ההמצאה החדשנית מעולמם המקצועי‬ ‫של השפים‪:‬‬ ‫דף אפייה מצופה בטפלון משני צידיו‪,‬‬ ‫לשימוש רב פעמי‪ .‬מתאים לאפייה‪,‬‬ ‫לצלייה ולשימוש במיקרוגל‪ .‬עמיד בחום‬ ‫של עד ‪ 260‬מעלות‪ .‬הדף נשטף בקלות‬ ‫וניתן לשטיפה במדיח הכלים‪ .‬ניתן לגזור‬ ‫ולהתאים את הדף לכל תבנית אפייה‪,‬‬ ‫מחבת או כלי בישול אחר‬

‫מטליות לחות לניקוי כללי‬

‫המטליות הלחות החד פעמיות של ניקול‬ ‫עשויות מבד חזק ואוורירי‪ .‬מהוות פתרון‬ ‫קל ונוח לכל השימושים החד פעמיים‪.‬‬ ‫המטליות הלחות הינן רב שימושיות‪:‬‬ ‫משמשות לניקוי כללי יומיומי של‬ ‫משטחים‪ ,‬רהיטים ומדפים‪ ,‬שולחן‬ ‫האוכל‪ ,‬הפורמייקה והשיש‪ ,‬תריסים ועוד‪.‬‬ ‫המטליות נשלפות אחת אחת‪ ,‬וכל חבילה‬ ‫מכילה ‪ 50‬מטליות‪ ,‬בניחוח מעודן‪ ,‬מכילות‬ ‫אלוורה ומתאימות לניגוב והסרת אבק‬

‫‪K‬‬

‫מוסף סיפורי חג ‪ -‬מבוגרים‬

‫לבד בליל הסדר?!‬ ‫ר‪ .‬פס‬ ‫סיפור חיים אמיתי‬ ‫אברימ’ל‪ ,‬נער בן שמונה עשרה יתום‬ ‫מאם ומאב‪ ,‬התגורר באחת העיירות בחלקה‬ ‫המרכזי של הונגריה‪ .‬השמועות האיומות על‬ ‫המלחמה הממשמשת ובאה הגיעו גם לאוזניו‪,‬‬ ‫והם היו צולבות ומחרידות‪ .‬הוא החליט‪ ,‬בעצת‬ ‫רבותיו‪ ,‬להגיש בקשה לקבלת אישור כניסה‬ ‫לארץ ישראל‪.‬‬ ‫‘’זה פיקוח נפש’’‪ ,‬פסק לו רבו‪’‘ .‬תעלה על‬ ‫הרכבת אפילו בשבת!”‪ .‬המלחמה קרובה‬ ‫הייתה להונגריה יותר מתמיד‪.‬‬ ‫האישור הגיע‪ .‬באותם הימים היה כל אישור‬ ‫רשום על שם גוף מארץ ישראל‪ .‬האישור‬ ‫שהוא קיבל היה מטעם ישיבת ‘היכל התלמוד’‬ ‫בתל אביב‪ .‬אברימ’ל שמח לקבל את האישור‬ ‫ופנה איתו לראשי ההכשרה‪ ,‬הגוף שהיה אמור‬ ‫לסדר בעבורו את העניינים הטכנים‪ ,‬לקבל‬ ‫בשבילו אישורי מעבר משגרירי הארצות‬ ‫השונות ולנהל עבורו את המסע‪’‘ :‬אנחנו‬ ‫מבינים שאתה לא מתכונן לעלות ולהצטרף‬ ‫לאחד הקיבוצים?”‪ ,‬ביררו ראשי ההכשרה‬ ‫מראש‪.‬‬ ‫‘’נכון’’‪ ,‬השיב אברימ’ל בגבורה יהודית‬ ‫שניצוקה בלהט לדמו‪.‬‬ ‫‘’אם כך‪ ,‬האישור שקבלת הגיע אליך‬ ‫בטעות‪ .‬אנחנו לא נעלה אותך לארץ ואפילו‬ ‫לא נעזור לך לעלות’’‪ ,‬כך‪ ,‬דברים כפשוטם‪ ,‬בלי‬ ‫להניד עפעף‪.‬‬ ‫הוא לא פחד מהם‪ .‬בידו היה אישור לעלות‬ ‫לארץ המיוחלת והוא שם מבטחו בה’‪ .‬ידיעה‬ ‫אחת יצקה בו כוח וחוסן פנימי; מי שעושה את‬ ‫רצון בוראו לא מפסיד אף פעם‪ .‬בזה לא היה‬ ‫לו ספק‪.‬‬ ‫הוא החל לברר מהי הדרך המומלצת‬ ‫ביותר למסע כזה בימים טרופים של מלחמה‪,‬‬ ‫ימים שצוללות גרמניות מסיירות במימי הים‬ ‫התיכון ושולחות אוניות שלמות על נוסעיהן‬ ‫למצולות‪.‬‬ ‫הוא ייכנס עמוק אל תוך רומניה‪ ,‬שם יעלה‬ ‫על אוניה למסע קצר בים השחור ויפליג אל‬ ‫תורכיה‪ .‬מתורכיה יגיע לסוריה ומשם‪ ,‬דרך‬

‫‪| 64‬‬

‫לבנון לארץ ישראל‪.‬‬ ‫אברימ’ל הסתדר בכוחות עצמו‪ .‬הוא קנה‬ ‫כרטיס לרכבת העוזבת את הונגריה ביום‬ ‫ראשון וארז בעצמו‪ ,‬את מה שלא היה לו‪ ,‬לתוך‬ ‫מזוודת עץ קטנה‪ .‬אברימ’ל הצטרף לקבוצה‬ ‫הנוסעת בדרך היבשה אל הארץ המובטחת‪.‬‬ ‫נשאר לו לסדר סידור קטן; לקבל אישור‬ ‫מקונסול תורכיה בהונגריה שיאשר לו לעבור‬ ‫דרך ארצו‪.‬‬ ‫ביום ראשון סגורה הקונסוליה‪ ,‬אבל‬ ‫אברימ’ל לא התייאש‪ .‬הוא נסע לביתו של‬ ‫הקונסול‪ ,‬וילת פאר‪ ,‬ונקש על הדלת‪ .‬הקונסול‬ ‫התורכי פתח לו את דלת הבית עם פיג’מה‪.‬‬ ‫‘’אדוני‪ ,‬יום ראשון היום‪ .‬תבוא מחר’’‬ ‫אברימ’ל פרץ בבכי‪’‘ .‬הרכבת שלי נוסעת‬ ‫היום’’‪ ,‬התחנן על נפשו‪.‬‬ ‫מול הדמעות וחוסר האונים של הנער‪,‬‬ ‫נמס גם לב האבן התורכי‪ .‬הוא נטל ממנו את‬ ‫הדרכון וחתם עליו בלי אומר ודברים‪ .‬אברימ’ל‬ ‫רץ משם לרכבת‪ ,‬והספיק להשתחל לתוכה‬ ‫ברגע האחרון לפני שנסגרו הדלתות‪ .‬הרכבת‬ ‫פתחה בדהרה‪.‬‬

‫משתוללת בארץ מולדתו‪ .‬השערים של‬ ‫הונגריה כבר סגורים ומסוגרים‪ .‬לא משנה‬ ‫אם יש ביד אישור כניסה לארץ או אין‪ .‬הארץ‬ ‫היחידה שהשליטים החדשים מאפשרים‬ ‫ליהודים לנסוע אליה היא פולין‪ ...‬הם מובילים‬ ‫אליה אלפי יהודים בכל יום‪ ,‬בקרונות של בקר‪.‬‬ ‫שם עובדת מכונת השמדה משומנת‪ .‬מכונה‬ ‫גרמנית מדויקת בעלת הספקים חייתיים‪...‬‬ ‫אברימ’ל הצליח לצאת מהתופת ברגע‬ ‫האחרון‪ .‬האוניה הביאה אותו אל תורכיה‬ ‫ומשם‪ ,‬דרך היבשה‪ ,‬הוא היטלטל לכל אורכה‬ ‫של הארץ התורכית עד לסוריה‪.‬‬ ‫בארץ קידמו את הפליטים חיילים אנגלים‬ ‫נוקשים‪ .‬הם בדקו שוב ושוב את אישורי‬ ‫העלייה היקרים‪ .‬אישורים שהנוסעים שמרו‬ ‫עליהם במשך כל זמן הנסיעה כעל בבת‬ ‫עינם‪ .‬אחרי הבדיקה הדקדקנית הם העלו‬ ‫אותם למשאיות סגורות‪ ,‬ובדרכי עפר סלולות‬ ‫בחלקן‪ ,‬הביאו את הפליטים אל מחנה הסגר‪.‬‬ ‫במחנה לא היו כמעט תנאים‪ ,‬העולים‬ ‫החדשים עברו בדיקות בירור שאינם נושאים‬ ‫עליהם מחלות מדבקות‪ .‬לאחר כמה ימים‬ ‫קיבל את האישור לעזוב את המחנה‪’‘ :‬אתה‬ ‫משוחרר!’’‪ ,‬הודיע לו חייל קשוח ביום של‬ ‫שריפת חמץ‪ .‬שוב עלה אברימ’ל על משאית‬ ‫סגורה ועכשיו הוא הובל אל תל אביב‪.‬‬ ‫‪◆‬‬ ‫מה עושה נער צעיר בעיר זרה בערבו של‬ ‫חג הפסח?‬ ‫יהודי טוב לב הבחין בנער הצעיר המסתובב‬ ‫לו עם מזוודת עץ קטנה וכולו אומר‬ ‫בדידות‪’’.‬יש לך משפחה?’’‬ ‫“בירושלים’’ סיפר הנער בשפל קול‪.‬‬

‫הייתה זו רכבת הנוסעים האחרונה שיצאה‬ ‫מתחומי הונגריה בימים ההם!‬

‫‘’קח לך’’‪ ,‬הושיט לו היהודי הצדיק מטבע‬ ‫של לירה‪ ,‬סכום יפה באותם השנים‪.‬‬

‫רגע לפני שהרכבת יצאה ועברה‬ ‫את הגבול הספיקו הכובשים לירות על‬ ‫הרכבת‪ ,‬אבל זו כבר חמקה מהם בניסים‪.‬‬ ‫‘’תעודות בבקשה!”‪ .‬בכל מעבר גבול עלו‬ ‫שוטרים חמושים ובדקו את התעודות של‬ ‫הנוסעים אחת לאחת‪ .‬אברימ’ל‪ ,‬מסוחרר‬ ‫מהדרך‪ ,‬הגיש את התעודה לשוטרים‬ ‫החשדניים‪.‬‬

‫אברימ’ל שש על המטבע‪ .‬הוא הודה ליהודי‬ ‫ורץ אל תחנת האוטובוסים ברחוב אלנבי‪ ,‬שם‬ ‫הייתה כמין תחנה מרכזית ובה אוטובוסים‬ ‫למספר ערים בארץ‪.‬‬

‫על חוף הים השחור עצרה הרכבת‪ .‬אברימ’ל‬ ‫עלה על האוניה וחש על בשרו שהטלטלות‬ ‫של הרכבת הן כאין וכאפס מול נסיעה בים‪.‬‬ ‫הבטן מתהפכת על קרביה שוב ושוב והוא‬ ‫נמצא שם לבד‪.‬‬ ‫לא לבד‪ ,‬יד ביד מלווה אותו אבי יתומים‬ ‫במסע ההצלה הפרטי שלו מהמלחמה שכבר‬

‫המון אדם קידם את פניו‪ .‬מאות אנשים‬ ‫שרוצים להגיע לירושלים‪ .‬הנה מגיע אוטובוס‬ ‫אחד וכולם נדחקים‪ .‬אברימ’ל מנסה גם כן‬ ‫להידחק‪ .‬הן מוכרח הוא לעלות לירושלים‪,‬‬ ‫מה יעשה בתל אביב לבד בליל הסדר? אבל‬ ‫אברימ’ל הוא בחור ישיבה והעדינות טבועה‬ ‫בדמו‪ .‬הוא לא יכול לדחוק כך‪ ,‬כמו הצברים‬ ‫גלויי הראש‪.‬‬ ‫אחרי המתנה ארוכה‪ ,‬ניסיונות להידחק שוב‬ ‫ושוב ותדירות נמוכה של אוטובוסים‪ ,‬הבין‬ ‫אברימ’ל שמוטב יהיה אם ילך משם ויחפש לו‬ ‫ברתון ‪ -‬ירחון רשת ברכל‬

‫מקום אחר לשהות בו בלילה הגדול‪.‬‬

‫היריות שכבר ניסו להשיג את הרכבת‪.‬‬

‫ברשותו הייתה כתובת שאליה הוא צריך‬ ‫לפנות‪ ,‬הישיבה שהביאה לו את אישורי‬ ‫העלייה‪‘ :‬היכל התלמוד’‪ .‬במהלך הדרך נשכחה‬ ‫ממוחו של אברימ’ל הכתובת המדויקת של‬ ‫ישיבה זו‪ .‬הישיבה שכנה ברחוב יהודה הלוי‬ ‫והוא סבר וטעה שהיא ברחוב בן יהודה‪.‬‬

‫‘’הייתי רוצה להזמין אותך לבוא איתי לחגוג‬ ‫את הפסח’’‪ ,‬השוחט מכיר היטב את אברימ’ל‪,‬‬ ‫נער הוא‪ ,‬אבל שקדן וירא שמים מרבים‪’‘ .‬אבל‬ ‫אני עצמי אורח אצל משפחה‪ .‬גם אני הגעתי‬ ‫לא מזמן אל הארץ‪ .‬אין בידי לעזור לך”‪ ,‬הוא‬ ‫אמר בצער והלך לו‪.‬‬

‫‘’היכן היא ישיבת ‘היכל התלמוד’?’’‪ ,‬תל‬ ‫אביב של הימים ההם‪ ,‬יהודים של צורה‬ ‫עושים את ההכנות האחרונות לקראת החג‬ ‫הממשמש ובא; חסידים רצים בזריזות הביתה‬ ‫ובידיהם שלוש מצות מצווה‪ ,‬אחרים פוסעים‬ ‫למקווה לטבול עם התקדש החג‪ .‬משיכות‬ ‫כתפיים מבהירות לאברימ’ל שטעה‪.‬‬

‫השעה מתאחרת‪ ,‬עוד יהודי יוצא אל‬ ‫הכוכבים בחוץ ועוד יהודי‪ .‬אברימ’ל זע על‬ ‫הספסל באי נוחות‪ .‬האם יבחין בו אי מי?‬

‫אברימ’ל נכנס לאחד מבתי הכנסיות הרבים‬ ‫שהיו בתל אביב של אז‪ .‬בהונגריה‪ ,‬כך הוא ידע‪,‬‬ ‫אם ראו אורח זר בבית הכנסת מייד סידרו לו‬ ‫מקום לסעודות‪ .‬בליל הסדר היו האורחים‬ ‫מצרך מבוקש‪ ,‬כל מסב שרצה להדר ולומר‬ ‫‘’כל דכפין’’ חיפש בשמחה אורחים לעצמו‪.‬‬ ‫אברימ’ל קיווה שכך ייקרה גם עכשיו‪ .‬הוא‬ ‫לא לקח בחשבון שהימים הם ימי מלחמה‪,‬‬ ‫יש מחסור חמור במוצרי מזון בארץ הקטנה‪.‬‬ ‫ובמיוחד בתל אביב‪ ,‬הסמוכה ליפו‪ ,‬עיר הנמל‪,‬‬ ‫רבים העולים והאורחים‪ ,‬והביקוש הרב עולה‬ ‫על ההיצע הדל‪...‬‬ ‫התפילה החלה‪ ,‬ואברימ’ל נשאב לתוכה‪.‬‬ ‫גומרים יחד בשירה את ההלל ואברימ’ל‪ ,‬מביט‬ ‫בסידור ומנסה להשתלב בנוסח הזר‪ .‬התפילה‬ ‫מסתיימת ואיש לא ניגש אליו‪ .‬הנה הוא מבחין‬ ‫בשוחט מהעיירה שלו‪ ,‬מהונגריה‪.‬‬ ‫‘’שלום עליכם’’‪ ,‬השוחט שמח לפגוש בו‬ ‫באמת ובתמים‪’‘ .‬הצלחת לצאת מהתופת?’’‬ ‫‘’ברגע האחרון’’‪ ,‬אברימ’ל מספר לו על‬

‫יש הרבה שמבחינים‪ .‬מסתבר שהיו שמחים‬ ‫להזמין את הנער הצעיר והרזה‪ .‬אבל הם אינם‬ ‫יכולים לארח‪ :‬הסעודה בבית לא מספקת‬ ‫אפילו לבעליה‪...‬‬ ‫בית הכנסת התרוקן‪ ,‬הגבאי הוציא מכיסו‬ ‫את המפתחות ופנה לנעול את בית הכנסת‪.‬‬ ‫אברימ’ל הבין שאין לו ברירה‪ ,‬הוא ניגש אל‬ ‫הגבאי והתחיל לכחכח בגרון‪.‬‬ ‫‘’אתה בוודאי מחפש מקום להיות בו‬ ‫הלילה’’‪ ,‬הבין הגבאי‪’‘ .‬הייתי נותן לך להישאר‬ ‫פה אבל אני מוכרח לנעול את הדלתות‪ .‬לך‬ ‫הנה‪ .‬כמה רחובות מכאן יש מסעדה כשרה‬ ‫לפסח שתוכל לערוך בה את הסדר”‪.‬‬ ‫ברירה אחרת לא נותרה לאברימ’ל‪ .‬הוא‬ ‫השאיר את מזוודת העץ בבית הכנסת‪ ,‬בתוכה‬ ‫יש גם את הלירה היקרה‪ .‬הלירה שבעזרתה‬ ‫הוא חשב לעלות לירושלים ולפגוש בני‬ ‫משפחה‪ .‬כעת הוא ילך אל המסעדה וביום‬ ‫ראשון‪ ,‬בעזרת ה’‪ ,‬תשמש אותו הלירה להחזיר‬ ‫את חוב סעודת החג לבעלי המסעדה‪ .‬כמה זמן‬ ‫ייקח עד שיעבוד‪ ,‬ירוויח‪ ,‬יקנה לחם צר ויצרף‬ ‫פרוטה לפרוטה עד שיצבור לירה נוספת עימה‬ ‫יוכל לעלות ירושלימה?‬

‫המסעדה הכשרה כמו חיכתה לאורחים‬ ‫כמוהו‪ ,‬כאלו הכמהים לשלוש מצות ונושאים‬ ‫עמם בשפע רב את טעמו של המרור‪.‬‬ ‫אברימ’ל התיישב בקצה החדר על יד אחד‬ ‫השולחנות הריקים ושלוש מצותיו עימו‪.‬‬ ‫היו איתו שלוש מצות אבל הוא הרגיש לבד‬ ‫כל כך‪ ,‬לא כך דמיין את הרגעים הראשונים‬ ‫בארץ המיוחלת‪ ,‬לא כך ראה את עצמו בלילה‬ ‫הראשון של פסח‪ .‬אפלולית שררה במסעדה‬ ‫כאילו חסו בעליה על קנייה נוספת של נורות‪.‬‬ ‫ובחושך הזה איש לא ראה את הדמעות שירדו‬ ‫כמו טיפות גשם מעיניו הצרובות‪.‬‬ ‫אבל אז‪ ,‬כשהעצמות העייפות מהמרוץ של‬ ‫היום האחרון באו על סיפוקן והנפש ההומיה‬ ‫לארץ האבות הגיעה אל נחלתה‪ ,‬גם הדמעות‬ ‫מצאו את פורקנן‪ ,‬הוא הרגיש שהוא באמת‬ ‫איננו לבד; יחד איתו‪ ,‬על אותו השולחן‪ ,‬מצפה‬ ‫ממנו אבא גדול לספר את הסיפור של יציאת‬ ‫מצריים‪’‘ .‬מי כמוך יודע כמה קשה להיטלטל‬ ‫מארצך וללכת איתי לארץ לא זרועה?’’‪ ,‬לוחש‬ ‫לו אבי יתומים באותם הרגעים‪’‘ .‬מי כמוך‬ ‫מרגיש את העם היוצא מעבדות הגוף ונכנס‬ ‫לעבדות הנשמה?’’‪.‬‬ ‫בעל המסעדה סיפק לאורחים הגדות‬ ‫משומשות‪ .‬אברימ’ל פתח את ההגדה‪ .‬איש‬ ‫לא עמד מהצד והביט בנער הצעיר המתמוגג‬ ‫בדמעות בכל זמן ה’מגיד’‪ .‬אבל גם אם היה‬ ‫אי מי מסתכל‪ ,‬הוא לא היה מבחין שהנער לא‬ ‫נמצא לבדו‪.‬‬ ‫רק אברימ’ל ידע שקרוב מתמיד נמצא איתו‬ ‫בוראו; אוהב‪ ,‬מחבק‪ ,‬ומבטיח להיות קרוב‬ ‫אליו תמיד‪ ,‬גם כשישב עם משפחה מפוארת‬ ‫סביב שולחן חג השייך לכאורה לו עצמו‪ ,‬גם אז‬ ‫ימשיך הוא לספר ביציאת מצרים של אבותיו‬ ‫ושלו‪ ,‬ביחד עם אבא גדול ואוהב‪....‬‬

‫אברימ’ל פרץ בבכי‪’‘ .‬הרכבת שלי נוסעת היום’’‪ ,‬התחנן על נפשו‪.‬‬ ‫מול הדמעות וחוסר האונים של הנער‪ ,‬נמס גם לב האבן התורכי‪ .‬הוא נטל ממנו‬ ‫את הדרכון וחתם עליו בלי אומר ודברים‪ .‬אברימ’ל רץ משם לרכבת‪ ,‬והספיק‬ ‫להשתחל לתוכה ברגע האחרון לפני שנסגרו הדלתות‪ .‬הרכבת פתחה בדהרה‪.‬‬ ‫הייתה זו רכבת הנוסעים האחרונה שיצאה מתחומי הונגריה בימים ההם!‬ ‫ניסן ה'תשע"ג ‪ -‬גליון מס' ‪23‬‬

‫|‬

‫‪65‬‬

‫מוסף סיפורי חג ‪ -‬ילדים‬

‫אור ׁ ֶש ַ ּב ֵ ּלב‬ ‫ְ ׂש ֹ‬ ‫ח‪ .‬אופק‬

‫“מוֹ יְ ׁ ִשי‪ַ ,‬ה ִאם ִ ּב ְרצוֹ נְ ָך לְ ִה ְתלַ ּווֹ ת ִע ִּמי‬ ‫לְ ַמ ֲאפִ ַ ּית ַה ַּמ ּצוֹ ת?” ׁ ָש ַאל אוֹ ִתי ַא ָ ּבא‬ ‫ְ ּב ֶע ֶרב ּ ֶפ ַסח‪ּ ִ ,‬ב ׁ ְש ַעת ּב ֶֹקר ֻמ ְק ֶדּ ֶמת‪.‬‬ ‫ְ ּ“בוַ ַדּ אי”‪ֵ ,‬ה ׁ ְשבַ ִּתי לְ לֹא ִה ּסוּס‪ָ .‬רצִ ִיתי‬ ‫לָ לֶ כֶ ת ִעם ָאבִ י לְ ַמ ֲאפִ ַ ּית ַה ַּמ ּצוֹ ת ׁ ֶשהוּא‬ ‫ְמנַ ֵהל‪ ,‬וְ לִ ְראוֹ ת ֶאת ַה ַּת ֲהלִ ְיך ַה ְמ ַר ֵּתק‬ ‫ת‪-‬מצְ וָ ה’‪ַ ,‬ה ֶ ּנ ֱאפוֹ ת‬ ‫ׁ ֶשל ֲהכָ נַ ת ַה ַ’מ ּצוֹ ִ‬ ‫ַא ַחר ֲחצוֹ ת ַה ּיוֹ ם ַעל יְ ֵדי ְ ּגדוֹ לֵ י ַהדּ וֹ ר‬ ‫אשי יְ ׁ ִשיבוֹ ת ְמפֻ ְר ָס ִמים‪.‬‬ ‫וְ ָר ׁ ֵ‬ ‫לְ ֶרגַ ע לֹא ׁ ִש ַע ְר ִּתי לְ ֵאיזוֹ ּ ַפ ְר ׁ ִש ָ ּיה‬ ‫ַמ ְס ִע ָירה ּובִ לְ ִּתי צְ פ ּויָ ה ֶא ָּקלַ ע ְ ּבעוֹ ד‬ ‫זְ ַמן ָקצָ ר‪....‬‬ ‫ְּת ִח ָּלה ַה ּכֹל ָהיָ ה נָ ִעים וְ נֶ ְח ָמד‪.‬‬ ‫ְ ּב ַמ ֲאפִ ַ ּית ַה ַּמ ּצוֹ ת ָע ַמ ְד ִּתי ֻמ ְק ָסם‪,‬‬ ‫ָע ַקבְ ִּתי ֵמ ָרחוֹ ק ֵּכיצַ ד ְמנַ ּ ִפים ֶאת‬ ‫ַה ֶּק ַמח ְ ּבנָ פָ ה ׁ ֶש ֲע ׂש ּויָ ה ֵמ ַא ְר ַ ּבע נָ פוֹ ת‬ ‫ַ ּב ֲעלוֹ ת חוֹ ִרים ַדּ ִּק ִיקים‪ַ .‬א ָ ּבא ִה ְס ִ ּביר‬ ‫לִ י ִּכי ֶאת ַה ַ’מיִ ם ׁ ֶש ָּלנוּ’ ׁ ָש ֲאב ּו ֲאנָ ׁ ִשים‬

‫‪| 66‬‬

‫ֵּ“כן‪ָ ,‬אבוֹ א ִמ ָ ּיד”‪ֵ ,‬ה ׁ ְשבַ ִּתי‪ַ ,‬א ְך קוֹ לִ י‬ ‫יִ ְר ֵאי ׁ ָש ַמיִ ם ִמ ַּמ ְעיָ נוֹ ת לְ ַא ַחר ׁ ְש ִק ַיעת‬ ‫ַה ַח ָּמה‪.‬‬ ‫נִ בְ לַ ע ָ ּב ַר ַע ׁש ּובַ ֲהמ ּולָ ה ׁ ֶשל ַה ְּמכוֹ נוֹ ת‬ ‫ּב די ּצב ד ‘חדר הקמח’‪ֶ ׁ ,‬ש ּ ָפ ֲעל ּו ְ ּב ׁ ָשאוֹ ן‪.‬‬ ‫ְ עוֹ ִ נִ ָ לְ יַ ֲ ַ ַ ֶ ַ‬ ‫ִה ְס ַּת ַּכלְ ִּתי‬ ‫ְ ּב ִה ְת ּ ַפ ֲעלוּת‬ ‫ֵּכיצַ ד‬ ‫ִמ ָ ּיד ָעזַ בְ ִּתי ֶאת ַה ָּמקוֹ ם‪ִ ,‬ה ְת ַר ַח ְק ִּתי‬ ‫ַה ּפוֹ ֲעלִ ים ְמ ַמ ְּל ִאים ְדּ לָ יִ ים ְ ּב ֶק ַמח לְ פִ י ֵמ ֲהמ ּולַ ת ַהיְ לָ ִדים ּופָ נִ ִיתי לְ ֵעבֶ ר‬ ‫ְ‬ ‫ַּכ ּמוּת ְמ ֻד ֶ ּי ֶקת‪ָּ ,‬כך ַ ּגם ִמ ְּלא ּו ַּכ ִדּ ים ִמ ְׂש ָרדוֹ ׁ ֶשל ָאבִ י‪ַ ,‬ה ְּמנַ ֵהל ֶאת ַה ִּמפְ ָעל‬ ‫ְ ּב ַ’מיִ ם ׁ ֶש ָּלנוּ’ לְ פִ י ִמ ָ ְדּ ה ְמדו ָּדה‪ִ ,‬הכְ נִ יס ּו ַה ֶ ּזה‪ָ .‬ח ׁ ַשבְ ִּתי ִּכי יִ ָּתכֵ ן וְ ַא ָ ּבא ׁ ֶש ִּלי‬ ‫ַה ֶּק ַמח וְ ַה ַּמיִ ם לְ תוֹ ך ַה ְּמ ַע ְר ֵ ּבלְ ַה ָ ּגדוֹ ל‪ ,‬זָ קוּק לְ ֶעזְ ָר ִתי ִ ּב ְספִ ַירת ְמלַ אי ֲחבִ ילוֹ ת‬ ‫ֲא ׁ ֶשר לָ ׁש ֶאת ֶה ֳח ָמ ִרים וְ ָהפַ ך אוֹ ָתם ַה ַּמ ּצוֹ ת ָה ֲאר ּוזוֹ ת‪ ,‬וְ זֶ ה ַה ְ ּז ַמן לְ הוֹ ׁ ִשיט‬ ‫לִ גְ בִ ׁ ֵישי ָ ּבצֵ ק‪.‬‬ ‫לוֹ יָ ד‪.‬‬ ‫ֶמ ׁ ֶש ְך ׁ ָש ָעה ֲא ֻר ָּכה יָ כֹלְ ִּתי לַ ֲעמֹד‬ ‫ַּכ ֲא ׁ ֶשר נִ כְ נַ ְס ִּתי לְ ִמ ְׂש ָרדוֹ ֶה ָעמוּס‬ ‫וְ לִ צְ ּפוֹ ת ְ ּב ַת ֲהלִ ְיך ֲאפִ ָ ּי ָתן ׁ ֶשל ַה ַּמ ּצוֹ ת‪,‬‬ ‫ְּכפִ י ׁ ֶש ָע ׂש ּו זֹאת יְ לָ ִדים ַר ִ ּבים צָ נַ ח לִ ִ ּבי‪.‬‬ ‫ֵמ ַה ׁ ּ ְשכ ּונָ ה‪.‬‬ ‫ַ“א ָ ּבא‪ַ ,‬מה ָּק ָרה? לָ ָּמה ַא ָּתה נִ ְס ָער‬ ‫ֶא ָּלא ׁ ֶש ְּלפֶ ַתע ׁ ָש ַמ ְע ִּתי ֶאת קוֹ לוֹ ָּכל ָּכ ְך?” נִ זְ ַע ְק ִּתי ֵאלָ יו וְ כֻ ִּלי ֲח ׁ ָש ׁש‬ ‫וַ ֲח ָר ָדה‪.‬‬ ‫ַה ַּמפְ צִ יר ׁ ֶשל ַא ָ ּבא קוֹ ֵרא לְ ֶעבְ ִרי‪:‬‬ ‫ֹאשוֹ‬ ‫ָר ִא ִיתי ִּכי הוּא לוֹ פֵ ת ֶאת ר ׁ‬ ‫“מוֹ יְ ׁ ִשי‪ַ ,‬ה ִאם ַא ָּתה יָ כוֹ ל לַ ֲעזֹר לִ י‬ ‫ְ ּבזַ ֲעזו ַּע ו ְּק ִר ַיאת יֵ או ּׁש נִ פְ לְ ָטה ִמ ּ ִפיו‪.‬‬ ‫ַ ּב ִּמ ְׂש ָרד?”‬ ‫ברתון ‪ -‬ירחון רשת ברכל‬

‫ַ“א ָ ּבא‪ַ ,‬ה ִאם א ּוכַ ל לַ ֲעזֹר לְ ָך?”‬ ‫ׁ ָש ַאלְ ִּתי ִ ּב ְד ָאגָ ה‪.‬‬ ‫ַא ָ ּבא ּ ָפכַ ר יָ ָדיו ְ ּב ִרפְ יוֹ ן וְ נָ ַעץ ֵעינַ יִ ם‬ ‫נִ ְס ָערוֹ ת ַ ּב ְּמגֵ ָרה ָה ֵר ָיקה ִמ ּכֹל וָ כֹל‪...‬‬ ‫ֶ“א ְתמוֹ ל נִ ַ ּג ׁש ֵאלַ י ַר ֲח ִמים ַה ְמנַ ֶּקה‬ ‫וְ ִס ּ ֵפר ְ ּב ִח ּיו ְּך ָּת ִמים ו ְּמ ֻר ֶ ּצה ִּכי נִ ָּקה‬ ‫וְ ִק ְרצֵ ף ֶאת ִמ ְׂש ָר ִדי לְ פֶ ַסח ִ ּביסוֹ ִד ּיוּת‬ ‫ַר ָ ּבה‪ּ ,”...‬גוֹ לֵ ל ְ ּב ָאזְ נַ י ָאבִ י וְ קוֹ לוֹ ׁ ָשבוּר‪.‬‬ ‫“נוּ‪ ,‬ו ַּמה ְ ּבכָ ְך?”‪ ,‬לֹא ֵהבַ נְ ִּתי ַמה‬ ‫ַה ֶּק ׁ ֶשר ֵ ּבין ַה ִ ּנ ָּקיוֹ ן לַ ַ ּצ ַער ַה ּנוֹ ָרא ׁ ֶש ִ ּנ ַ ּבט‬ ‫ֵמ ֵעינָ יו ׁ ֶשל ָאבִ י‪.‬‬ ‫ַ“מ ֲע ֵׂשה ּו ׁ ֶשל ַר ֲח ִמים ַה ְמנַ ֶּקה ָ ּג ַרם‬ ‫לִ י ֶהפְ ֵסד ַּכ ְס ּ ִפי ָעצוּם”‪ ,‬נִ ׁ ְשנַ ק קוֹ לוֹ ׁ ֶשל‬ ‫ַא ָ ּבא וְ הוּא ֵה ֵחל לְ ַה ְס ִ ּביר‪:‬‬ ‫ַ“ה ְמנַ ֶּקה ֵמ ֵרק ֶאת ְמגֵ ָר ִתי ָה ִא ׁ ִישית‬ ‫לִ ְק ַראת ַחג ַה ּ ֶפ ַסח‪ָּ .‬ת ִמיד ִה ׁ ְש ַא ְר ִּתי‬ ‫אוֹ ָת ּה ּ ְפתו ָּחה‪ִ ,‬מ ׁ ּשוּם ׁ ֶש ּלֹא ָח ׁ ַש ׁ ְש ִּתי‬ ‫ִמ ּ ְפנֵ י ִא ׁיש ׁ ֶש ָ ּיבִ ין‪ִּ ,‬כי ֵ ּבין ַהנְ יָ רוֹ ת‬ ‫ָה ַר ִ ּבים וְ ַהיְ ׁ ָשנִ ים ַה ָּמ ֳע ָר ִמים ָ ּב ּה ִמ ֶ ּזה‬ ‫ׁ ָשנִ ים‪ִ ,‬מ ְת ַח ֵ ּבא אוֹ צָ ר ָ ּגדוֹ ל וִ ַיקר ֵע ֶר ְך‬ ‫ׁ ֶש ּלֹא יְ ֻס ָּלא ִמ ּ ָפז – ְר ׁ ִש ַימת ָּכל ַה ַח ָ ּיבִ ים‬ ‫לִ י ְּכ ָספִ ים!”‪.‬‬ ‫ָּ“כל הוֹ נִ י יָ ַרד לְ ִט ְמיוֹ ן ְ ּביוֹ ם ֶא ָחד!”‬ ‫ֵהלִ יט ַא ָ ּבא ֶאת ּ ָפנָ יו ֵ ּבין ַּכ ּפוֹ ת יָ ָדיו‪.‬‬ ‫ַ“א ָ ּבא‪ַ ,‬ה ִאם ֵאינְ ָך יָ כוֹ ל לְ ׁ ַש ְחזֵ ר ִמי‬ ‫ֵהם ַ ּב ֲעלֵ י ַהחוֹ בוֹ ת ׁ ֶש ְּל ָך?”‪ָ ׁ ,‬ש ַאלְ ִּתי‬ ‫ְ ּב ִת ְקוָ ה‪.‬‬ ‫ֵּ“כיצַ ד ֶאזְ ּכוֹ ר ֶאת ָּכל ַה ּלוֹ וִ ים ָה ַר ִ ּבים‪,‬‬ ‫וְ ֶאת ְסכוּם ַה ֶּכ ֶסף ַה ְּמ ֻד ָ ּיק ׁ ֶש ָּלו ּו ִמ ֶּמ ִ ּני‬ ‫לִ פְ נֵ י זְ ַמן ַרב?”‪ִ ,‬מלְ ֵמל ָאבִ י ְ ּב ִרפְ יוֹ ן‬ ‫וַ ֲאנָ ָחה ְּכבֵ ָדה נִ פְ לְ ָטה ִמ ּ ִפיו‪.‬‬ ‫ַ“מה נִ ָּתן לַ ֲעשׂוֹ ת ְּכ ֵדי לְ ַה ִ ּציל ֶאת‬ ‫ַה ֶּכ ֶסף?” נִ ִּס ִיתי לְ בָ ֵרר וְ קוֹ לִ י ָר ַעד‪.‬‬ ‫ְ“מאו ָּמה”‪ָ ּ ,‬פלַ ט ַא ָ ּבא ְ ּבפָ נִ ים ִח ְ ּורוֹ ת‪.‬‬ ‫ֵה ֵיטב יָ ַד ְע ִּתי ִּכי ַה ְחזָ ַקת ַמ ֲאפִ ַ ּית‬ ‫ַה ַּמ ּצוֹ ת ֵאינָ ּה ְמלָ אכָ ה ַק ָּלה‪ְּ .‬כבָ ר זְ ַמן‬ ‫ַרב נִ לְ ָחם ַה ִּמפְ ָעל ַעל ִק ּי ּומוֹ ‪ .‬לֹא ִמ ְ ּז ַמן‪,‬‬ ‫ְּכ ׁ ֶש ַּס ָ ּבא וְ ַסבְ ָּתא ָ ּבא ּו ֵאלֵ ינ ּו לְ בִ ּקוּר‪,‬‬ ‫ָהיָ ה ַא ָ ּבא ְרצִ ינִ י וַ ֲאחוּז ַׂש ְר ַע ּ ִפים‪.‬‬ ‫ניסן ה'תשע"ג ‪ -‬גליון מס' ‪23‬‬

‫ַ“אח‪ּ ְ ,‬ב ָעיוֹ ת ַ ּב ִּמפְ ָעל”‪ ,‬הוּא ּ ָפלַ ט ְמ ֻר ֶ ּצה וְ נֶ ְעלַ ם ִמן ָהאֹפֶ ק‪.‬‬ ‫ַ ּב ֲאנָ ָחה ְּכבֵ ָדה‪“ַ ,‬מ ֲאפִ ַ ּית ַה ַּמ ּצוֹ ת‬ ‫לְ ַא ַחר ִמ ֵּכן ָק ָרא ַא ָ ּבא לִ ְמנַ ֵהל‬ ‫ׁ ֶש ַּת ַחת נִ ה ּולִ י ֵהנִ יבָ ה ַ ּב ׁ ּ ָשנָ ה ָה ַא ֲחרוֹ נָ ה‬ ‫ָה ֲעבוֹ ָדה ׁ ֶשל ַה ַּמ ֲאפִ ָ ּיה‪ ,‬הוּא ִ ּב ֵּק ׁש‬ ‫ְרוָ ִחים ַדּ ִּלים‪ֶ .‬ק ֶר ׁש ַה ַה ָ ּצלָ ה ָה ַא ֲחרוֹ ן‬ ‫ש ּנ תר י ּכדי שרֹד מוּל ה ּמתחרים ִמ ֶּמ ּנ ּו לְ פַ ֵּק ַח ַעל ֶה ְמ ׁ ֵש ְך ַּת ֲהלִ ְיך יִ ּצוּר‬ ‫ׁ ֶ וֹ ַ לִ ְ ֵ לִ ְׂ‬ ‫ַ ִ ְ ִָ‬ ‫ַה ַּמ ּצוֹ ת‪ַ .‬על ַאף ׁ ֶש ָהיְ ָתה זוֹ ׁ ָש ָעה‬ ‫ָה ַר ִ ּבים – ִה ּנוֹ ֶה ְחזְ ֵרי ַהחוֹ בוֹ ת”‪.‬‬ ‫לְ ח ּוצָ ה ו ַּמ ׁ ְש ָמעו ִּתית ְ ּביוֹ ֵתר ַ ּב ִּמפְ ָעל‪,‬‬ ‫א ּולָ ם ָּכ ֵעת ֵאין ְר ׁ ִשימוֹ ת וְ ֵאין ַ ּב ֲעלֵ י נָ ַטל ַא ָ ּבא ֶאת ִּתיקוֹ וְ ֵׂש ֵר ְך ַרגְ לָ יו‬ ‫חוֹ בוֹ ת‪ֵ ,‬אין ְסכו ֵּמי ַהלְ וָ ָאה וְ ֵאין מוֹ ֲע ֵדי ִ ּבכְ בֵ דוּת ֶאל ִמחוּץ לַ ִּמ ְׂש ָרד‪.‬‬ ‫ּ ֵפ ְרעוֹ נוֹ ת‪ַ .‬ה ּכֹל נָ גוֹ ז ִעם ַה ַּמ ְח ֶ ּב ֶרת‬ ‫“לֹא ֶאפְ ַ ּגע וְ לֹא ַא ֲעלִ יב ֶאת ַר ֲח ִמים‬ ‫ַהיְ ָק ָרה ו ַּמ ְר ִ ּבית ַה ִּס ּכ ּויִ ים ׁ ֶש ַהח ֶֹמר‬ ‫נִ גְ ַרס ַעד ַדּ ק ֵאי ׁ ָשם ַ ּב ֲה ָר ִרים ׁ ֶשל ַה ְמנַ ֶּקה”‪ֶ ,‬ה ְחלִ יט נְ חו ּׁשוֹ ת ְ ּב ָאזְ נַ י‪.‬‬ ‫ִ“מ ַדּ ת ַה ַּכ ַעס ַה ְמגֻ ָ ּנה ִהיא ְּכמוֹ ַה ּ ְׂשאוֹ ר‬ ‫ּ ְפסֹלֶ ת‪.‬‬ ‫ּ‬ ‫ּ‬ ‫ּ‬ ‫ׁ ֶש ֵי ׁש לְ בַ ֲערוֹ ִמן ַה ֵלב‪ .‬לֹא ַא ִנ ַיח לְ ַעצְ ִמי‬ ‫ָע ַמ ְד ִּתי דּ וֹ ֵמם ְ ּב ִמ ְׂש ַרד ַה ַּמ ֲאפִ ָ ּיה‪ַ .‬מה לְ ִה ָּכ ׁ ֵשל ְ ּבכַ ַעס ְ ּב ֶע ֶרב ּ ֶפ ַסח”‪ִ ,‬מלְ ֵמל‬ ‫ִ ּי ְהיֶ ה ָּכ ֵעת? ֲה ֵרי ְ ּב ֶרגַ ע ֶא ָחד ִה ְתרוֹ ׁ ֵש ׁש ְּכ ׁ ֶשהוּא ֲאחוּז ַׂש ְר ַע ּ ִפים‪.‬‬ ‫ַא ָ ּבא ׁ ֶש ִּלי ִמ ָּכל הוֹ נוֹ ‪...‬‬ ‫ִה ְת ּ ַפ ַעלְ ִּתי ְמאֹד ִמ ִּמדּ וֹ ָתיו ַה ֶ ּנ ֱאצָ לוֹ ת‬ ‫מ ִֹחי ָק ַדח ַ ּב ׁ ּ ְש ֵאלָ ה ַה ּגוֹ ָרלִ ית – ֵּכיצַ ד ׁ ֶשל ַא ָ ּבא ֲא ׁ ֶשר ִה ְמ ׁ ִש ְיך וְ ִה ְס ִ ּביר לִ י‪:‬‬ ‫נִ ָּתן לְ ַס ֵ ּי ַע לְ ַא ָ ּבא לִ ְמצֹא ֶאת ֲאבֵ ָדתוֹ‬ ‫“לְ ַר ֲח ִמים ַה ְמנַ ֶּקה ֵ ּבית ְמב ָֹר ְך‬ ‫יִ ְק ַרת ָה ֵע ֶר ְך?‬ ‫ִ ּב ְת ֵר ַיסר יְ לָ ִדים‪ֵּ ,‬כן יִ ְר ּבוּ‪ ,‬וְ לִ פְ נֵ י‬ ‫לְ פֶ ַתע נִ ְר ֲא ָתה לְ מ ּולִ י ְדּ מ ּותוֹ ׁ ֶשל ׁ ֶש ִה ַּטלְ ִּתי ָעלָ יו ֶאת ָה ֲעבוֹ ָדה ְ ּב ִמ ְׂש ָר ִדי‬ ‫ַר ֲח ִמים ַה ְמנַ ֶּק ִ‬ ‫ה‪-‬א ׁיש ָּת ִמים‪ ,‬צָ נוּם ֵ ּב ַר ְר ִּתי אוֹ דוֹ ת יָ ׁ ְשרוֹ וַ ֲא ִמינ ּותוֹ ‪ֵ .‬אין‬ ‫ּ‬ ‫ּ‬ ‫וְ זָ ִריז‪ִ ,‬חי ּוכוֹ ְמ ַע ֵּטר ָּת ִמיד ֶאת ָפנָ יו זֹאת ֶא ָּלא ׁ ֶש ַה ִּמ ׁ ְש ֶ ּגה נַ ֲע ָׂשה ְ ּבתֹם לֵ ב‪,‬‬ ‫ָה ָרזוֹ ת‪.‬‬ ‫ו ַּמדּ ו ַּע ֶא ׁ ְש ּפ ְֹך ָעלָ יו ֶאת זַ ְע ִמי וְ ַאלְ ִ ּבין‬ ‫“הוֹ ‪ָ ׁ ,‬שלוֹ ם ָה ַרב לֵ וִ י”‪ָ ,‬ק ָרא ַה ְמנַ ֶּקה ֶאת ּ ָפנָ יו?”‬ ‫ַ ּב ֲחבִ יבוּת לְ ֶעבְ רוֹ ׁ ֶשל ַא ָ ּבא‪“ֵ ,‬א ְיך‬ ‫ְ ּבלֵ ב נֶ ְח ָמץ ָר ִא ִיתי ֵּכיצַ ד ׁ ָשב ַא ָ ּבא‬ ‫ַה ִ ּנ ָּקיוֹ ן ׁ ֶש ָע ִׂש ִיתי ּפֹה ֶא ְתמוֹ ל ַ ּב ִּמ ְׂש ָרד‬ ‫ַה ַ ּביְ ָתה ִ ּבצְ ָע ִדים ׁ ְשפ ּופִ ים וְ ִא ִּט ִ ּיים‪,‬‬ ‫ׁ ֶש ְּל ָך? יֹפִ י יֹפִ י‪ָ ,‬א ּה? נוֹ צֵ ץ ַמ ָּמ ׁש!‪”...‬‬ ‫ְּכ ִא ּל ּו ָּכל עוֹ לָ מוֹ ָח ַרב ָעלָ יו ּ ֶפ ַתע‬ ‫ׁ ָש ַאל ְ ּבתֹם‪.‬‬ ‫ּ ִפ ְתאוֹ ם‪.‬‬ ‫ָע ַמ ְד ִּתי ַ ּב ַ ּצד נִ ְס ָער ֵמ ָאבְ ַדּ ן ָהאוֹ צָ ר‬ ‫ָּכל ָּכ ְך ָרצִ ִיתי לְ עוֹ ֵדד אוֹ תוֹ וְ לֹא‬ ‫ׁ ֶש ּלֹא יְ ֻס ָּלא ִמ ּ ָפז‪ָ .‬ע ַקבְ ִּתי ִ ּב ְד ִריכוּת‬ ‫ַא ַחר ַה ָ ּבעוֹ ת ּ ָפנָ יו ׁ ֶשל ָאבִ י‪ .‬לְ ֶרגַ ע ָהיָ ה יָ ַד ְע ִּתי ֵּכיצַ ד‪.‬‬ ‫נִ ְר ָאה ִּכי ַא ָ ּבא ָחפֵ ץ לְ ַה ִּטיל ֶאת ַּכ ֲעסוֹ‬ ‫ְ ּבלֵ יל ַה ֵּס ֶדר ֻהזְ ְמנָ ה ִמ ׁ ְש ּ ַפ ְח ֵּתנ ּו‬ ‫ַעל ַר ֲח ִמים ַה ְמנַ ֶּקה ָהעוֹ ֵמד לְ מ ּולוֹ ‪ -‬לְ ָה ֵסב ְ ּב ׁ ֻשלְ ַחן ַה ֵּס ֶדר ִעם ַס ָ ּבא וְ ַסבְ ָּתא‬ ‫ְ ּגבִ ינֵ י ֵעינָ יו ִהצְ ַט ֲעפוּ‪ְׂ ,‬שפָ ָתיו נִ ְק ּ ְפצ ּו ַה ְּמבֻ ָ ּג ִרים‪ ,‬הוֹ ֵר ֶיהם ׁ ֶשל ָאבִ י‪.‬‬ ‫לְ ַקו צַ ר ו ָּמתו ַּח וְ הוּא ִה ִ ּביט ַ ּב ְמנַ ֶּקה‬ ‫לִ פְ נֵ י ִה ְת ַק ֵדּ ׁש ֶה ָחג ִה ַ ּג ְענ ּו לְ בֵ ָיתם‬ ‫ְ ּבחו ְּמ ָרה ַר ָ ּבה‪.‬‬ ‫ּ‬ ‫ַכ ֲא ׁ ֶשר ֲאוִ ַירת נְ כָ ִאים אוֹ פֶ פֶ ת אוֹ ָתנוּ‪.‬‬ ‫ְ‬ ‫ַאך ַא ֲח ֵרי ׁ ַשבְ ִריר ׁ ְשנִ ָ ּיה ַה ָ ּב ַעת ּ ָפנָ יו ֲאפִ ּל ּו ָהאוֹ רוֹ ת ַה ְמנַ צְ נְ צִ ים ׁ ֶש ִהזְ ַדּ ְּקר ּו‬ ‫ׁ ֶש ְל ַא ָ ּבא ִה ׁ ְש ַּת ְ ּנ ָתה לְ גַ ְמ ֵרי‪ָ .‬ר ִא ִיתי ִמן ַה ְּמנוֹ רוֹ ת ַה ְּקב ּועוֹ ת ַ ּב ִּת ְק ָרה‪ ,‬לֹא‬ ‫ֵאיך נִ לְ ַחם ְ ּבכָ ל ּכֹחוֹ ְ ּבאוֹ תוֹ ת ַה ַּכ ַעס יָ כְ ל ּו לְ ָה ִאיר ֶאת ֶח ׁ ְשכַ ת לִ ֵ ּבנוּ‪.‬‬ ‫ׁ ֶש ּ ִפ ְע ּ ְפע ּו ּבוֹ ‪ .‬הוּא לֹא ָא ַמר ִמ ָּלה ֶא ָּלא‬ ‫ָאבְ ַדּ ן ְרכו ּׁשוֹ ׁ ֶשל ָאבִ ינ ּו ָהיָ ה ָחזָ ק‬ ‫נָ צַ ר ֶאת לְ ׁשוֹ נוֹ ִ ּבגְ בו ָּרה וְ ַרק ִח ֵ ּי ְך ִח ּיו ְּך‬ ‫מוֹ ֶדה לְ ֶעבְ רוֹ ׁ ֶשל ַה ְמנַ ֶּקה‪ַ .‬ה ְמנַ ֶּקה ָהיָ ה ִמ ָּכל ְּתחו ׁ ָּשה‪.‬‬

‫|‬

‫‪67‬‬

‫מוסף סיפורי חג ‪ -‬ילדים‬

‫ָראִיתִי ּכִי הּוא לֹופֵת אֶת רֹאׁשֹו ְּבזַעֲזּו ַע ּו ְקרִיאַת‬ ‫י ֵאּוׁש נִפְלְטָה ִמּפִיו‪.‬‬ ‫“ ַאּבָא‪ַ ,‬האִם אּוכַל לַ ֲעזֹר לְךָ?” ָׁש ַאלְּתִי ִּב ְד ָאג ָה‪.‬‬ ‫ַאּבָא ָּפכַר יָדָיו ְּב ִרפְיֹון וְנָעַץ עֵינַי ִם נ ִ ְסעָרֹות‬ ‫ַּב ְּמגֵרָה ָהרֵיקָה ִמּכֹל וָכֹל‪...‬‬ ‫ַ“מה ְּל ָך‪ ,‬יִ צְ ָחק?” ִהבְ ִחין ֵה ֵסב ְ ּב ַענְ נַ ת‬ ‫ָה ַעצְ בוּת ׁ ֶש ִר ֲחפָ ה ַעל ּ ָפנֵ ינוּ‪“ַ ,‬מה ַא ֶּתם‬ ‫ַמ ְס ִּת ִירים ִמ ֶּמ ִ ּני?” נִ ָּסה לְ דוֹ בֵ ב אוֹ ָתנ ּו‬ ‫ִ ּב ְד ָאגָ ה ְ ּגל ּויָ ה‪.‬‬ ‫ָּ“כל ְרכו ׁ ִּשי ֵאינֶ ּנוּ”‪ִ ,‬ס ּ ֵפר ַא ָ ּבא‬ ‫ְמ ֻק ָּטעוֹ ת וְ ִד ְמעוֹ ת צַ ַער וְ ָאבְ ָדּ ן נִ ְקו ּו‬ ‫ְ ּבזָ וִ ּיוֹ ת ֵעינָ יו‪ַ .‬א ָ ּבא ׁ ָש ַטח ִ ּב ְקצָ ָרה ֶאת‬ ‫ּ ְפ ָר ֵטי ַה ִּמ ְק ֶרה וְ לֹא יָ ַסף‪.‬‬ ‫ָע ַמ ְד ִּתי ִמן ַה ַ ּצד וְ לֹא ָהיִ ִיתי ׁ ֻש ָּתף‬ ‫לַ ּ ִׂש ָיחה‪ ,‬לְ ַא ַחר ׁ ֶש ַא ָ ּבא ִס ֵ ּים לְ ַס ּ ֵפר‬ ‫וְ ָקם ִמן ַה ָּמקוֹ ם‪ ,‬נִ ַ ּג ׁ ְש ִּתי ְ ּב ַה ְחלָ ַטת‬ ‫ּ ֶפ ַתע לְ ַס ָ ּבא וְ לָ ַח ׁ ְש ִּתי ְ ּב ָאזְ נָ יו ְ ּבלַ ַח ׁש‪:‬‬ ‫ַ“ס ָ ּבא‪ֲ ,‬אנִ י ָהיִ ִיתי ַ ּב ִּמפְ ָעל ְּכ ׁ ֶש ָּק ָרה ָּכל‬ ‫ַה ִּס ּפוּר‪ָ .‬דּ בָ ר ֶא ָחד ַא ָ ּבא לֹא ִס ּ ֵפר לְ ָך”‪,‬‬ ‫ָא ַמ ְר ִּתי לְ ַס ָ ּבא ׁ ֶש ָ ּז ַקף ֶאת ָאזְ נָ יו וְ ׁ ָש ַאל‪:‬‬ ‫“ו ַּמהוּ?”‬

‫ַה ַ ּנ ֲעלוֹ ת ָ ּב ֶהם נָ ַהגְ ָּת ַה ּיוֹ ם‪ָ ׁ ,‬שוִ ים יוֹ ֵתר‬ ‫ִמ ָּכל הוֹ ן ׁ ֶש ָ ּבעוֹ לָ ם”‪ַ .‬א ָ ּבא לֹא יָ ַדע ִמ ַ ּניִ ן‬ ‫לְ ַס ָ ּבא ּ ְפ ָר ֵטי ַה ֵּמ ַידע ַעל ִה ְת ַ ּג ְ ּבר ּותוֹ‬ ‫ָה ַא ִדּ ָירה‪ַ ,‬א ְך הוּא לֹא ׁ ָש ַאל ְמאו ָּמה‪.‬‬ ‫ַה ִּמ ִּלים ַה ַח ּמוֹ ת ָהי ּו ְּכצָ ִרי לְ נַ פְ ׁשוֹ ‪ ,‬וְ הוּא‬ ‫ׁ ָשב לַ ׁ ּ ֻשלְ ָחן ְּכ ׁ ֶשהוּא נִ ּנוֹ ַח וְ ׁ ָשלֵ יו יוֹ ֵתר‪,‬‬ ‫וְ כָ ְך ִה ְת ַחלְ נ ּו ֶאת לֵ יל ַה ֵּס ֶדר ַה ְּמרוֹ ָמם‪.‬‬

‫‪◆‬‬ ‫ָ“ה ַרב ֶעצְ יוֹ נִ י‪ַ ,‬ה ַּמ ְח ֶ ּב ֶרת ָהאוֹ בֶ ֶדת‬ ‫ְ ּבחוֹ ל ַה ּמוֹ ֵעד ׁ ֶשל ּ ֶפ ַסח ִה ְק ַדּ ׁ ְש ִּתי ָהיְ ָתה ָּכל ְרכו ּׁשוֹ ׁ ֶשל ָאבִ י‪ֵ .‬איפֹה א ּוכַ ל‬ ‫ׁ ְש ָע ַתיִ ם ִמ ֵּס ֶדר יוֹ ִמי לְ לִ ּמוּד ִמ ׁ ְשנָ יוֹ ת לִ ְמצוֹ א אוֹ ָת ּה?” ִה ְת ַח ַ ּננְ ִּתי ִ ּבפְ נֵ י ָה ַרב‪.‬‬ ‫ְ ּבבֵ ית ַה ְּכנֶ ֶסת ַה ׁ ּ ְשכ ּונָ ִתי‪.‬‬ ‫ְמנַ ֵהל ַה ְ ּגנִ יזָ ה ִה ְר ֵהר‪ .‬לְ ַא ַחר ָא ַמר‬ ‫ְ ּב ַא ַחד ַה ָ ּי ִמים‪ְּ ,‬כ ׁ ֶש ָהיִ ִיתי ָרכוּן ְ ּבקוֹ ל ׁ ָשקוּל‪“ַּ :‬כ ֲא ׁ ֶשר ִמצְ ַט ֶ ּב ֶרת ַּכ ּמוּת‬ ‫ַעל ַה ְּס ֶטנְ ֶדר נִ ַ ּג ׁש ֵאלָ י ָה ַרב ֶעצְ יוֹ נִ י‪ּ ְ ,‬גדוֹ לָ ה ׁ ֶשל ׁ ֵ‘שמוֹ ת’ ְ ּב ִמ ְת ְקנֵ י ַה ְ ּגנִ יזָ ה‬ ‫ַה ּ ְפזו ִּרים ָ ּב ִעיר‪ָ ,‬אנ ּו ַמכְ נִ ִיסים אוֹ ָתם‬ ‫ָה ַא ֲח ַראי ַעל ִא ּסוּף ַה ְ ּגנִ יזָ ה ָ ּב ִעיר‪.‬‬ ‫לְ ַׂש ֵּקי ּ ְפלַ ְס ִטיק ְר ָחבִ ים ו ְּמפַ ִ ּנים אוֹ ָתם‬ ‫ָ‬ ‫ְ“סלִ ָיחה ׁ ֶש ֲאנִ י ַמפְ ִר ַיע לְ ך‪ַ ,‬ה ָ ִאם לִ ְקבו ָּרה ְ ּב ֶעזְ ַרת ַמ ׁ ּ ָש ִאית ַ ּב ֲעלַ ת ָמנוֹ ף”‪.‬‬ ‫ְּכ ִריכַ ת ַה ַּמ ְח ֶ ּב ֶרת ַה ּזוֹ ׁ ַש ֶ ּיכֶ ת לְ ָאבִ יך?”‬ ‫“א ּולַ י יֶ ׁ ְשנָ ּה ֶאפְ ׁ ָשרוּת לְ ַח ּ ֵפ ׂש ֶאת‬ ‫ִה ִ ּנ ַיח מוּל ֵעינַ י ַה ִ ּנ ְד ָהמוֹ ת ְּכ ִריכָ ה חו ָּמה‬ ‫ֻמ ֶּכ ֶרת ׁ ֶש ֶע ְר ָּכ ּה לֹא יְ ֻס ָּלא ִמ ּ ָפז – ְּכ ִריכַ ת ַה ַּמ ְח ֶ ּב ֶרת ַ ּב ְ ּגנִ יזָ ה ׁ ֶש ָה ָעבְ ָרה לַ ִּמ ְת ָקנִ ים‬ ‫לִ פְ נֵ י ּ ֶפ ַסח?”‪ּ ֵ ,‬ב ַר ְר ִּתי ְ ּבקוֹ ל ְמיַ ֵחל‪.‬‬ ‫ַמ ְח ֶ ּב ֶרת ַהחוֹ בוֹ ת‪.‬‬

‫ְּ“כ ׁ ֶש ַה ְמנַ ֶּקה נִ ַ ּג ׁש לְ ַא ָ ּבא לְ ַא ַחר‬ ‫ׁ ֶש ִה ְת ָ ּב ְר ָרה ַה ַּת ָּקלָ ה ָה ֲא ֻ ּי ָמה‪ַ ,‬א ָ ּבא לֹא‬ ‫ּ ָפגַ ע ּבוֹ ְּכלָ ל‪ֶ ,‬א ָּלא לְ ֵהפֶ ְך‪ .‬הוּא ָדּ ן אוֹ תוֹ‬ ‫לְ כַ ף זְ כוּת וְ לֹא ֶה ֱא ׁ ִשים אוֹ תוֹ ְּכלָ ל ַ ּב ֵ ּנזֶ ק‬ ‫ָה ַא ִדּ יר‪ .‬וְ ַס ָ ּבא‪ַ ,‬א ָּתה יוֹ ֵד ַע? הוּא ֲאפִ ּל ּו‬ ‫ֵּ“כן”‪ִ ,‬ה ׁ ְש ַּת ֵ ּנק קוֹ לִ י‪ִ .‬ה ְת ַר ְ ּג ׁשוּת‬ ‫ִח ֵ ּי ְך ֵאלָ יו ְ ּבתוֹ ָדה ַעל ָה ֲעבוֹ ָדה! ַר ֲח ִמים ָא ֲחזָ ה ִ ּבי‪.‬‬ ‫לֹא יוֹ ֵד ַע ְּכלוּם ִמ ַּמה ׁ ֶש ָּק ָרה!!!”‪ִ ,‬ס ּ ַפ ְר ִּתי‬ ‫ֵ“איפֹה ַה ַּמ ְח ֶ ּב ֶרת ֻּכ ָּל ּה?”‪ָ ׁ ,‬ש ַאלְ ִּתי‬ ‫לְ ַס ָ ּבא ְ ּב ִה ְת ַר ְ ּג ׁשוּת וְ קוֹ לִ י ָר ַעד‪.‬‬ ‫ֶאת ָה ִא ׁיש ׁ ֶש ּמ ּולִ י ְ ּבקוֹ ל לָ חוּץ‪.‬‬ ‫ַס ָ ּבא ׁ ָש ַמע וְ ִה ְת ּ ַפ ֲעלוּת ְ ּגדוֹ לָ ה נִ ְּכ ָרה‬ ‫אתי ֶאת ַה ְּכ ִריכָ ה‬ ‫ֵ“אינֶ ִ ּני יוֹ ֵד ַע‪ָ .‬מצָ ִ‬ ‫ַעל ּ ָפנָ יו‪ .‬הוּא נִ ַ ּג ׁש לְ ַא ָ ּבא וְ ָא ַמר ְ ּבקוֹ ל‬ ‫ַה ּזוֹ ֵ ּבין ֲע ֵר ַמת ַה ְ ּגנִ יזָ ה‪ .‬חוּץ ִמ ֶּמ ָ ּנ ּה לֹא‬ ‫ָ ּבטו ַּח ו ְּמעוֹ ֵדד‪:‬‬ ‫ָר ִא ִיתי ַדּ ּ ִפים נוֹ ָספִ ים”‪.‬‬ ‫“יִ צְ ָחק‪ּ ָ ,‬בטו ַּח ֲאנִ י ִּכי ַה ִּמדּ וֹ ת‬

‫‪| 68‬‬

‫לִ ִ ּבי ֶה ְח ִסיר ּ ְפ ִע ָימה וְ ָה ַרב ֶעצְ יוֹ נִ י‬ ‫ִה ְמ ׁ ִש ְיך וְ ָא ַמר‪:‬‬ ‫ָ“ח ׁ ַשבְ ִּתי לְ ָה ׁ ִשיב ְּכ ִריכָ ה זוֹ לְ ָאבִ ָיך‬ ‫ִּכי ׁ ְשמוֹ מוֹ פִ ַיע ַעל ַ ּג ָ ּב ּה‪ִ .‬מ ַ ּיד ִה ַּס ְק ִּתי‬ ‫ִּכי ְ ּב ׁ ֶשל ַק ַּל ַחת ַה ִ ּנ ָּקיוֹ ן ַה ְ ּיסוֹ ִדי ׁ ֶשל‬ ‫ֶע ֶרב ּ ֶפ ַסח‪ּ ְ ,‬בוַ ַדּ אי ִה ְת ַ ּגלְ ְ ּגלָ ה ְ ּב ָטעוּת‬ ‫לִ גְ נִ יזָ ה‪.”..‬‬

‫ָה ַרב ֶעצְ יוֹ נִ י ִק ֵּמט ֶאת ִמצְ חוֹ וְ ָא ַמר‪:‬‬ ‫ַ“ה ְ ּב ָעיָ ה ׁ ֶש ֶ ּי ׁ ְשנָ ן ׁ ְש ֵּתי ֶאפְ ׁ ָשר ּויוֹ ת‬ ‫לִ ְקבו ַּרת ַה ְ ּגנִ יזָ ה‪ָ .‬ה ַא ַחת‪ּ ַ :‬ב ֲא ַתר ְ ּבנִ ָ ּיה‬ ‫ׁ ֶש ֻה ְקצָ ה לְ ׁ ֵשם ָּכ ְך‪ּ ,‬ולְ ַא ַחר ׁ ֶש ָה ֲא ַתר‬ ‫ִמ ְת ַמ ֵּלא ְמכַ ִּסים אוֹ תוֹ ְ ּבבֶ טוֹ ן‪.‬‬ ‫ַה ׁ ּ ְשנִ ָ ּיה‪ּ ְ ,‬בבוֹ רוֹ ת ֲעמו ִּקים ְ ּבע ֶֹמק‬ ‫ׁ ֶשל ׁ ִש ׁ ּ ִשים ֶמ ְט ִרים ַה ִ ּנ ְמצְ ִאים ִ ּב ׁ ְשפֵ לַ ת‬ ‫ַהחוֹ ף‪ֵ ,‬מ ַא ׁ ְשדּ וֹ ד ַעד ֲח ֵד ָרה‪ּ ַ .‬ב ְּמקוֹ מוֹ ת‬ ‫ברתון ‪ -‬ירחון רשת ברכל‬

‫ַה ָּלל ּו ָהיָ ה ָק ׁ ָשה ֶ ּב ָעבָ ר לְ ַה ּ ִׂשיג ַמיִ ם‬ ‫ְּכ ֵדי לְ ַה ׁ ְשקוֹ ת ֶאת ַה ּ ַפ ְר ֵד ִסים‪ֶ .‬מה‬ ‫ָע ׂש ּו ַ ּב ֲעלֵ י ַה ּ ַפ ְר ֵדּ ס? ָהי ּו חוֹ פְ ִרים‬ ‫ְ ּב ֵאר ֲעמו ָּקה ַעד ַה ֶּסלַ ע‪ ,‬חוֹ צְ בִ ים חוֹ ר‬ ‫ַ ּב ֶּסלַ ע ו ַּמכְ נִ ִיסים צִ ּנוֹ ר‪ .‬לְ ַמ ְעלָ ה ָעבְ ָדה‬ ‫ַמ ׁ ְש ֵאבָ ה ׁ ֶש ׁ ּ ָש ֲאבָ ה ֶאת ַה ַּמיִ ם ְּכלַ ּ ֵפי‬ ‫ַמ ְעלָ ה‪.‬‬ ‫ַה ּבוֹ רוֹ ת ָה ֲע ֻמ ִּקים ַה ָּלל ּו נוֹ ְתר ּו ַעד‬ ‫ַה ּיוֹ ם לְ לֹא ׁ ִש ּמו ּׁש‪ ,‬וְ ָאנ ּו ְמנַ ְ ּצלִ ים אוֹ ָתם‬ ‫לִ ְקבו ַּרת ַה ְ ּגנִ יזָ ה‪ .‬לְ ַא ַחר ׁ ֶש ִּמ ְת ַמ ֵּלא‬ ‫ַה ּבוֹ ר‪ְ ,‬מכַ ִּסים אוֹ תוֹ ְ ּבבֶ טוֹ ן”‪.‬‬ ‫ַ“א ָּתה ֵמבִ ין”‪ָ ּ ,‬פנָ ה ֵאלַ י ְ ּבקוֹ ל ַר ְך‬ ‫לְ ַא ַחר ַה ֶה ְס ֵ ּבר ַה ְמפ ָֹרט‪“ִ ,‬אם ַׂש ֵּקי‬ ‫ַה ְ ּגנִ יזָ ה ֻה ֲעבְ ר ּו ְּכבָ ר לִ ְקבו ָּרה‪ּ ִ ,‬בלְ ִּתי‬ ‫ֶאפְ ׁ ָש ִרי לִ ְמצוֹ א ֶאת ַה ַּמ ְח ֶ ּב ֶרת‪ .‬זֶ ה ְּכמוֹ‬ ‫לִ ְמצוֹ א ַמ ַחט ַ ּב ֲע ֵר ַמת ׁ ַש ַחת”‪.‬‬ ‫ָה ַאכְ זָ בָ ה ָטפְ ָחה ַעל ּ ָפנַ י‪ַ .‬ה ִאם ָּכל ּו‬ ‫ַה ִּס ּכ ּויִ ים לְ ַה ִ ּציל ֶאת ְרכו ּׁשוֹ ׁ ֶשל ָאבִ י??‬ ‫לְ ַמ ְר ֵ ּבה ַה ּ ִׂש ְמ ָחה‪ּ ְ ,‬ביוֹ ם ַה ָּמ ֳח ָרת‬ ‫ִה ִ ּג ַיע ָה ַרב ֶעצְ יוֹ נִ י ׁשוּב לְ בֵ ית ַה ְּכנֶ ֶסת‬ ‫ּבוֹ לָ ַמ ְד ִּתי‪ְּ ,‬כ ׁ ֶש ְ ּבשׂוֹ ָרה טוֹ בָ ה ְ ּבפִ יו‪:‬‬ ‫ניסן ה'תשע"ג ‪ -‬גליון מס' ‪23‬‬

‫ָּ“כל ְּתכ ּולַ ת ַה ְ ּגנִ יזָ ה ָ ּב ִעיר ָה ָעבְ ָרה ַעל נֵ ס ַה ּ ֶפ ַסח ַה ִּמ ׁ ְש ּ ַפ ְח ִּתי ׁ ֶש ָּלנוּ‪...‬‬ ‫לִ פְ נֵ י ּ ֶפ ַסח לְ ַמ ְח ָסן ָענָ ק ׁ ֶשל ַה ֶחבְ ָרה‪.‬‬ ‫“מוֹ יְ ׁ ִשי‪ַ ,‬א ָּתה ַּת ִ ּג ׁיש לְ ַא ָ ּבא ֶאת‬ ‫ֲע ַדיִ ן לֹא ִה ְת ַמ ְּל ָאה ַה ַּכ ּמוּת ְּכ ֵדי‬ ‫ַה ַּמ ְח ֶ ּב ֶרת‪ַ .‬ה ְּמצִ ָיאה ִה ְת ַ ּגלְ ְ ּגלָ ה‬ ‫לְ ַה ִּס ָיעה לִ ְקבו ָּרה‪.‬‬ ‫ִ ּבזְ כו ְּת ָך”‪ָ ,‬א ְמר ּו לִ י ַא ְחיוֹ ַתי ְ ּב ַה ֲע ָרכָ ה‪.‬‬ ‫לָ כֵ ן‪ַ ,‬אצְ ִמיד לְ ָך ֶאת ַא ַחד ַה ִּמ ְתנַ ְדּ בִ ים‬ ‫ְ ּבלֵ ב נִ ְר ָ ּג ׁש ֵה ׁ ְשבַ ִּתי לְ ַא ָ ּבא ֶאת‬ ‫ַה ָ ּו ִת ִיקים ׁ ֶש ָּלנוּ‪ ,‬וְ הוּא יַ ְר ֶאה לְ ָך ְ ּב ִד ּיוּק‬ ‫ֵהיכָ ן ֻה ְ ּנח ּו ֲע ֶׂש ֶרת ַה ּ ַׂש ִּקים ָה ַא ֲחרוֹ נִ ים ַה ֶ ּנכֶ ס ַה ָ ּי ָקר לוֹ ָּכל ָּכ ְך‪ַ .‬א ָ ּבא ָהיָ ה נִ ְס ָער‬ ‫לִ פְ נֵ י ּ ֶפ ַסח‪ .‬א ּולַ י ִּת ְמצָ א ׁ ָשם ֶאת ו ְּמ ֻר ָ ּג ׁש ו ִּמלְ ֵמל ְ ּב ִה ְת ַר ְ ּג ׁשוּת‪:‬‬ ‫ַה ַּמ ְח ֶ ּב ֶרת ָהאוֹ בֶ ֶדת ׁ ֶשל ָאבִ ָיך”‪.‬‬ ‫ְ‬ ‫ּ‬ ‫ָ“ברוּך ֵמ ׁ ִשיב ֲאבֵ ָדה לִ בְ ָעלֶ ָיה”‪.‬‬ ‫לְ ֶרגַ ע לֹא ִה ְת ַמ ְה ַמ ְה ִּתי‪ .‬צֵ ַרפְ ִּתי ֶאת‬ ‫ָע ַמ ְד ִּתי ַ ּב ַ ּצד וְ צִ ּ ִפ ִיתי ֵּכיצַ ד ַא ָ ּבא‬ ‫ַא ְחיוֹ ַתי ַה ְ ּז ִריזוֹ ת לַ ְמ ִׂש ָימה וְ יַ ְח ָדּ יו‬ ‫ַּת ְרנ ּו ֻּכ ָּלנ ּו ַא ַחר ַה ֶ ּנכֶ ס ָה ָאבוּד ׁ ֶשל ְמ ַעלְ ֵעל ַ ּב ַדּ ּ ִפים ׁ ֶש ׁ ּ ָשב ּו ֵאלָ יו ְ ּב ֶד ֶר ְך נֵ ס‪.‬‬ ‫ְ ּבתוֹ כִ י יָ ַד ְע ִּתי ׁ ֶש ִה ְרוַ ְח ִּתי ֵמ ַה ְּמצִ ָיאה‬ ‫ַא ָ ּבא‪.‬‬ ‫ֶרוַ ח ָּכפוּל‪ּ ַ :‬גם ָר ִא ִיתי ֶאת ַה ׁ ְש ָ ּג ַחת‬ ‫ּ‬ ‫ּ ּ‬ ‫ׁ ָשל ֹׁש ׁ ָשעוֹ ת ָחפַ ְרנו ֵבין ַׂש ֵקי ה’ ָעלֵ ינ ּו ִ ּב ְמצִ ַיאת ַהחוֹ בֶ ֶרת‪ּ ְ ,‬בנִ ּגוּד‬ ‫ַה ׁ ּ ֵשמוֹ ת‪ְּ ,‬כ ׁ ֶש ּ ִפינ ּו לֹא ּפוֹ ֵסק לְ ַמלְ ֵמל‬ ‫לְ ֶד ֶר ְך ַה ֶּטבַ ע‪ ,‬וְ גַ ם לָ ַמ ְד ִּתי ּ ֶפ ֶרק ְמ ַא ֵּלף‬ ‫ּ ִפ ְר ֵקי ְּת ִה ִּלים‪.‬‬ ‫ְ ּב ִה ְת ַ ּג ְ ּברוּת ַעל ַה ִּמדּ וֹ ת‪.‬‬ ‫ַה ַּמ ֲא ָמץ ֶה ָעצוּם ִה ׁ ְש ַּת ֵּלם‪...‬‬ ‫ֶאת ׁ ְשנֵ י ַה ִּל ּמו ִּדים ַה ָּלל ּו ָקנִ ִיתי‬ ‫ְ‬ ‫ַּכ ֲעבוֹ ר זְ ַמן ְמ ֻמ ׁ ּ ָשך ו ְּמ ֻא ָּמץ נִ ְמצָ א לְ ַעצְ ִמי ְ ּבתוֹ ר ְרכו ּׁש ִא ׁ ִישי ַה ָ ּי ָקר יוֹ ֵתר‬ ‫ַה ַּמ ְטמוֹ ן ָה ָאבוּד! ַה ַּמ ְח ֶ ּב ֶרת ִה ְס ַּת ְּת ָרה ִמ ָּכל נֶ כֶ ס ַ ּג ׁ ְש ִמי‪,‬‬ ‫ְ ּב ַמ ֲע ַמ ֵּקי ַא ַחד ִמ ּ ַׂש ֵּקי ַה ּ ְפלַ ְס ִטיק‪.‬‬ ‫ְרכו ּׁש לַ ֶ ּנצַ ח‪.‬‬ ‫ֵעינֵ ינ ּו ִה ְת ַמ ְּלא ּו ְ ּב ִד ְמעוֹ ת הוֹ ָדיָ ה לַ ד’‬

‫|‬

‫‪69‬‬

‫מוסף סיפורי חג ‪ -‬ילדים‬

‫ַה ִּס ּי ּום ׁ ֶשל ִר ָ ּנה‬ ‫פ‪ .‬גפן‬

‫ֶדּ לֶ ת ַה ָּסלוֹ ן ְסגו ָּרה לְ גַ ְמ ֵרי‪ַ ,‬א ְך קוֹ לוֹ‬ ‫ׁ ֶשל ַח ִ ּי ְימ ֶקה‪ַ ,‬ה ּלוֹ ֵמד ְ ּבנִ ּגוּן‪ ,‬נִ ּ ָׂשא ַ ּב ֲחלַ ל‬ ‫ַה ַ ּביִ ת‪ָ .‬מ ָחר יֵ ׁש לְ ַח ִ ּי ְימ ֶקה ִס ּיוּם ַעל‬ ‫ּ ֶפ ֶרק ֵ“א ּל ּו ְמצִ יאוֹ ת”‪ ,‬וְ הוּא חוֹ זֵ ר ַעל‬ ‫ַמה ׁ ּ ֶש ִּל ֵּמד ָה ֶר ֶ ּבה ַ ּב ֵח ֶידר ְּכ ֵדי לְ ַה ְר ִ ּג ׁיש‬ ‫ׁ ֶשהוּא ִס ֵ ּים ֶאת ַה ּ ֶפ ֶרק ֶ ּב ֱא ֶמת‪.‬‬ ‫ַא ֲח ֵרי ּ ֶפ ַסח ֵה ֵחל ַח ִ ּי ְימ ֶקה לִ לְ מֹד‬ ‫ְ ּג ָמ ָרא‪ַ .‬ח ִ ּי ְימ ֶקה ָהלַ ְך לַ ֲחנוּת ַה ְּספָ ִרים‬ ‫וְ ָקנָ ה ְ ּג ָמ ָרא ֲח ָד ׁ ָשה ְמצֻ ּ ָפה נַ יְ לוֹ ן‬ ‫ַמבְ ִריק‪ּ ַ .‬ב ּב ֶֹקר ִה ִ ּנ ַיח ֶאת ַה ְ ּג ָמ ָרא ְ ּבתוֹ ְך‬ ‫ַׂש ִּקית ֲחלָ ָקה וְ צָ ַעד ִע ָּמ ּה לַ ֵח ֶידר‬ ‫ְ ּבצַ ֲע ֵדי ִר ּקוּד ַע ִּליזִ ים‪ַ .‬ה ּיוֹ ם ַמ ְת ִחילִ ים‬ ‫לִ לְ מֹד ְ ּג ָמ ָרא!‬ ‫ַ ּב ֵח ֶידר לִ ֵּמד ָה ֶר ֶ ּב’ה ְ ּב ֵאיל ּו ִמ ְק ִרים‬ ‫צָ ִר ְיך לְ ָה ׁ ִשיב ֲאבֵ ָדה‪ ,‬ו ָּמ ַתי ַה ּמוֹ צֵ א‬ ‫יָ כוֹ ל לָ ַק ַחת ֶאת ַה ְּמצִ ָיאה לְ ַעצְ מוֹ ‪.‬‬ ‫ַח ִ ּי ְימ ֶקה ָא ַהב לִ לְ מֹד‪ּ ְ .‬בכָ ל ֶע ֶרב‪ ,‬לְ ַא ַחר‬ ‫ׁ ֶש ָחזַ ר ַח ִ ּי ְימ ֶקה ֵמ ַה ֵח ֶידר‪ָ ,‬אכַ ל ֲארו ַּחת‬ ‫ֶע ֶרב וְ ִׂש ֵחק ְמ ַעט‪ִ ,‬ה ְתיַ ׁ ּ ֵשב לְ יַ ד ַה ׁ ּ ֻשלְ ָחן‬ ‫ַה ָ ּגדוֹ ל ַ ּב ָּסלוֹ ן‪ָ ּ ,‬פ ַתח ְ ּג ָמ ָרא ְ ּגדוֹ לָ ה‬ ‫וִ ׁ ָישנָ ה ׁ ֶשל ַא ָ ּבא וְ ֵה ֵחל לוֹ ֵמד ִ ּבנְ ִע ָימה‬ ‫ּובְ ַה ְת ָמ ָדה‪ .‬לִ פְ ָע ִמים‪ְּ ,‬כ ׁ ֶש ּלֹא ֵהבִ ין ֶאת‬ ‫ִדּ בְ ֵרי ָה ֶר ֶ ּבה‪ִ ,‬ה ְס ִ ּביר לוֹ ַא ָ ּבא ְ ּבנַ ַחת ֶאת‬

‫‪| 70‬‬

‫ִדּ בְ ֵרי ַה ְ ּג ָמ ָרא‪ ,‬וְ ִא ָּמא ָהיְ ָתה נוֹ ֶתנֶ ת לוֹ ֲאבָ ל ִר ָ ּנה ִה ְמ ׁ ִשיכָ ה לִ ְק ּפֹץ ְ ּבגו ִּמי‪ .‬א ּולַ י‬ ‫ֻס ָּכ ִר ָ ּיה ַעל ַמ ֵּקל‪ַ .‬ח ִ ּי ְימ ֶקה ָהיָ ה ְמלַ ֵּקק‪ִ ,‬היא לֹא ׁ ָש ְמ ָעה?‬ ‫ֹאשוֹ ו ַּמזְ ִּכיר‪:‬‬ ‫וְ ַא ָ ּבא ָהיָ ה ְמלַ ֵּטף ֶאת ר ׁ‬ ‫ִ“ר ָ ּנה”‪ ,‬נִ כְ נְ ָסה ִא ָּמא לַ ֲח ַדר ַהיְ לָ ִדים‪,‬‬ ‫ַ“ח ִ ּי ְימ ֶקה‪ַ ,‬ה ּתוֹ ָרה ְמתו ָּקה ַה ְר ֵ ּבה יוֹ ֵתר‬ ‫ֲ“אנִ י חוֹ ׁ ֶשבֶ ת ׁ ֶש ַה ְּקפִ יצוֹ ת ׁ ֶש ָּל ְך‬ ‫ִמ ָּכל ַה ֻּס ָּכ ִר ּיוֹ ת ׁ ֶש ָ ּבעוֹ לָ ם”‪.‬‬ ‫ַמפְ ִריעוֹ ת לְ ַח ִ ּי ְימ ֶקה לְ ִה ְת ַר ֵּכז‪ .‬א ּולַ י‬ ‫ְ ּב ׁ ָשבו ַּע ׁ ֶש ָעבַ ר ָחזַ ר ַח ִ ּי ְימ ֶקה ְּכ ַדאי ׁ ֶש ִּת ְת ַע ְּס ִקי ְ ּב ַמ ׁ ּ ֶשה ּו ַא ֵחר?” ִר ָ ּנה‬ ‫ֵמ ַה ֵח ֶידר‪ .‬לְ ָחיָ יו ְסמ ּוקוֹ ת‪ֵ ,‬עינָ יו ִה ְק ׁ ִשיבָ ה לְ ִא ָּמא וְ ֶה ֱחזִ ָירה ֶאת ַה ּגו ִּמי‬ ‫ּבוֹ ְרקוֹ ת ּופְ אוֹ ָתיו ְּכמוֹ ּפוֹ ְתחוֹ ת לַ ָּתא ַה ָּק ָטן ׁ ֶש ַ ּב ַ ּילְ קוּט ַה ָ ּורֹד ׁ ֶש ָּל ּה‪.‬‬ ‫ְ ּב ִר ּקוּד‪“ּ ְ .‬ב ׁ ָשבו ַּע ַה ָ ּבא יִ ְהיֶ ה לָ נ ּו ִס ּיוּם‬ ‫ַמה ִהיא ַּת ֲע ֶׂשה ַעכְ ׁ ָשו? ִה ְס ַּת ְּכלָ ה‬ ‫ּ​ּ ּ‬ ‫ּ‬ ‫ּ​ּ‬ ‫ַעל ֶפ ֶרק ֵ‘אלו ְמצִ יאוֹ ת’”‪ִ ,‬ב ֵׂשר ַח ִי ְימ ֶקה ִר ָ ּנה ַעל ַה ַּמ ָדּ פִ ים ַ ּב ֶח ֶדר וְ ִהבְ ִחינָ ה‬ ‫ּ‬ ‫ּ ּ‬ ‫ּ‬ ‫לְ כָ ל ֶ ְא ָחד ִמ ְבנֵ י ַה ַביִ ּ ת ְבנִ פְ ָרד‪ַ .‬א ָבא ַ ּב ֵּט ּיפ‪“ֶ .‬א ׁ ְש ַמע ִס ּפוּר”‪ֶ ,‬ה ְחלִ ָיטה‪.‬‬ ‫דּ‬ ‫ִה ְמ ׁ ִשיך לַ ְחזֹר ִעם ַח ִי ְימ ֶקה ִמ ֵ י ֶע ֶרב ִ“א ָּמא”‪ָ ,‬ק ְר ָאה ִר ָ ּנה ְ ּבקוֹ ל‪“ֲ ,‬אנִ י לֹא‬ ‫ּ‬ ‫ּ‬ ‫ּ‬ ‫ַעל ַה ְג ָמ ָרא ׁ ֶש ָל ְמדוּ‪ ,‬וְ ִא ָמא ִהבְ ִט ּ ָיחה ַמ ִ ּג ָיעה לַ ֵּט ּיפ‪ֶ .‬אפְ ׁ ָשר לְ הוֹ ִריד לִ י‬ ‫ּ‬ ‫ּ‬ ‫ּ‬ ‫ּ‬ ‫ׁ ֶש ָתכִ ין עוגַ ת ׁשוֹ קוֹ לָ ד ְמצֻ ָ ּפה ֻס ָכ ִריוֹ ת‪ .‬אוֹ תוֹ ?”‬ ‫ַרק ִר ָ ּנה‪ֲ ,‬אחוֹ תוֹ ׁ ֶשל ַח ִי ְימ ֶקה‪ ,‬לֹא‬ ‫ּ‬ ‫ִא ָּמא נֶ ְח ְפזָ ה לַ ֶח ֶדר וְ ֶאצְ ַ ּבע ֻמ ַ ּנ ַחת‬ ‫ָע ְׂש ָתה ְּכלוּם‪.‬‬ ‫ּ‬ ‫ַעל ִפ ָיה‪“ִ .‬ר ָ ּנה‪ַ ,‬עכְ ׁ ָשו ַא ָ ּבא לוֹ ֵמד ִעם‬ ‫ּ‬ ‫ּ‬ ‫ִא ָמא ַדּ וְ ָקא ִה ִ ּצ ָיעה לְ ִר ָנה לֶ ֱאפוֹ ת ַח ִ ּי ְימ ֶקה‪ .‬לָ ָּמה ַא ְּת ְמ ַד ֶ ּב ֶרת ְ ּבקוֹ ל?”‬ ‫ֶאת ָהע ּוגָ ה לִ כְ בוֹ ד ַה ִּס ּיוּם יַ ַחד ִע ָּמ ּה‪,‬‬ ‫ֲ“אנִ י רוֹ צָ ה לִ ׁ ְשמ ַֹע ַק ֶּל ֶטת ִס ּפו ִּרים‪,‬‬ ‫ֲאבָ ל ִר ָ ּנה ֶה ְע ִדּ יפָ ה לִ ְק ּפֹץ ְ ּבגו ִּמי‬ ‫ׁ ֶש ָּמ ְת ָחה ֵ ּבין ׁ ְשנֵ י ַה ִּכ ְסאוֹ ת ַ ּב ֲח ַדר וַ ֲאנִ י לֹא ַמ ִ ּג ָיעה לַ ֵּט ּיפ”‪ִ ,‬ה ְס ִ ּב ָירה ִר ָ ּנה‪.‬‬ ‫ַהיְ לָ ִדים‪“ִ .‬ר ָ ּנה‪ ,‬זוֹ זְ כוּת ְ ּגדוֹ לָ ה ְמאֹד ֲ“אנִ י חוֹ ׁ ֶשבֶ ת ׁ ֶש ְּכ ַדאי ׁ ֶש ִּת ְת ַע ְּס ִקי‬ ‫לֶ ֱאפוֹ ת ע ּוגָ ה לִ כְ בוֹ ד יְ לָ ִדים ׁ ֶש ּלוֹ ְמ ִדים ְ ּב ַמ ׁ ּ ֶשה ּו ַא ֵחר‪ .‬יֵ ׁש לְ ַח ִ ּי ְימ ֶקה ִס ּיוּם‪,‬‬ ‫ֶאת ַה ּתוֹ ָרה ַה ְּקדוֹ ׁ ָשה”‪ִ ,‬ה ְס ִ ּב ָירה ִא ָּמא‪ ,‬וְ הוּא לוֹ ֵמד יָ פֶ ה ָּכל ָּכ ְך‪ָ .‬ע ִדיף ׁ ֶש ּי ּוכַ ל‬ ‫ברתון ‪ -‬ירחון רשת ברכל‬

‫לִ לְ מֹד ְ ּב ׁ ֶש ֶקט‪ .‬א ּולַ י ִּת ְק ְר ִאי ֵספֶ ר אוֹ‬ ‫ְּתצַ ְ ּי ִרי צִ ּיוּר‪ ,‬וְ א ּולַ י ָּתבוֹ ִאי לְ ָהכִ ין ִא ִּתי‬ ‫ֶאת ָהע ּוגָ ה לַ ִּס ּיוּם? ּבוֹ ִאי‪ִ ,‬ר ָ ּנה‪ִּ ,‬ת ְק ִחי‬ ‫ֵחלֶ ק ַ ּב ּתוֹ ָרה ׁ ֶשל ַח ִ ּי ְימ ֶקה”‪.‬‬ ‫ִא ָּמא נִ ְּס ָתה לְ ׁ ַשכְ נֵ ַע ְ ּב ִה ְתלַ ֲהבוּת‪ַ ,‬א ְך‬ ‫ִר ָ ּנה ָמ ׁ ְשכָ ה ִ ּבכְ ֵתפֶ ָיה‪“ .‬א ּולַ י ֲאנִ י ֶא ְק ָרא‬ ‫ֵספֶ ר וְ זֶ הוּ‪ֲ .‬אנִ י לֹא רוֹ צָ ה לְ ָהכִ ין ע ּוגָ ה”‪.‬‬ ‫הוֹ ִר ָידה ִר ָ ּנה ֵספֶ ר ֵמ ַה ַּמ ָדּ ף‪ִ ,‬ה ְתיַ ׁ ּ ְשבָ ה‬ ‫ַעל ַה ִּמ ָּטה וְ ֵה ֵח ָּלה לִ ְקרֹא‪ִ ּ .‬פ ְתאוֹ ם‬ ‫ׁ ָש ָּמה לֵ ב ׁ ֶש ַחם ְמאֹד ַ ּב ֶח ֶדר‪ֵ .‬איפֹה‬ ‫ַה ְמ ַאוְ ֵרר? ָאה‪ַ ,‬ה ְמ ַאוְ ֵרר נִ ְמצָ א ַ ּב ָּסלוֹ ן‪.‬‬ ‫ִח ׁיש ַמ ֵהר ָק ָמה וְ נִ כְ נְ ָסה לַ ָּסלוֹ ן‪ַ .‬א ָ ּבא‬ ‫וְ ַח ִ ּי ְימ ֶקה לָ ְמד ּו ְ ּב ִר ּכוּז‪.‬‬ ‫ַ“א ָ ּבא‪ֵ ,‬איפֹה ַה ְמ ַאוְ ֵרר?” ׁ ָש ֲאלָ ה‪.‬‬ ‫ַא ָ ּבא ִהצְ ִ ּב ַיע ַעל ַה ַּמ ָדּ ף ַה ָ ּגבוֹ ַּה‪.‬‬ ‫ַ“ח ִ ּי ְימ ֶקה‪ ,‬קוּם ְ ּבבַ ָּק ׁ ָשה‪ֲ ,‬אנִ י צְ ִריכָ ה‬ ‫ֶאת ַה ִּכ ֵּסא”‪.‬‬ ‫ִר ָ ּנה ָ ּג ְר ָרה ֶאת ַה ִּכ ֵּסא‪ ,‬הוֹ ִר ָידה ֶאת‬ ‫ַה ְמ ַאוְ ֵרר ּופָ נְ ָתה לָ צֵ את ִמן ַה ֶח ֶדר‪.‬‬ ‫ִ“ר ָ ּנה”‪ֵ ,‬ה ִעיר ַא ָ ּבא‪“ּ ַ ,‬ב ּ ַפ ַעם ַה ָ ּב ָאה‬ ‫ִה ׁ ְש ַּת ְדּ לִ י לֹא לְ ִה ָּכנֵ ס לְ כָ אן ְ ּב ֶא ְמצַ ע‬ ‫ׁ ֶש ֲאנַ ְחנ ּו לוֹ ְמ ִדים‪ .‬לְ ַח ִ ּי ְימ ֶקה יֵ ׁש ָמ ָחר‬ ‫ִס ּיוּם‪ ,‬וְ הוּא רוֹ צֶ ה לַ ֲחזֹר ֵה ֵיטב ַעל‬ ‫ַה ְ ּג ָמ ָרא ְּכ ֵדי ׁ ֶש ַה ּ ִׂש ְמ ָחה ָמ ָחר ִּת ְהיֶ ה‬ ‫ׁ ְשלֵ ָמה‪ ,‬וְ הוּא יַ ְר ִ ּג ׁיש ׁ ֶשהוּא ִס ֵ ּים ֶאת‬ ‫ַה ּ ֶפ ֶרק לְ גַ ְמ ֵרי”‪.‬‬ ‫ִר ָ ּנה ָסגְ ָרה ֶאת ַה ֶדּ לֶ ת ֲח ִר ׁ ִישית‬ ‫וְ נָ ׁ ְשפָ ה ְ ּבח ֶֹסר ַסבְ לָ נוּת‪.‬‬ ‫ַ“מה ָּק ָרה‪ִ ,‬ר ָ ּנה?” ׁ ָש ֲאלָ ה ִא ָּמא‬ ‫ֵמ ַה ִּמ ְט ָ ּבח‪“ַ .‬מדּ ו ַּע ֵאינֵ ְך ְמ ֻר ָ ּצה?”‬ ‫ֲ“אנִ י לֹא ְמבִ ינָ ה”‪ָ ׁ ,‬ש ֲאלָ ה ִר ָ ּנה‪“ְּ ,‬כבָ ר‬ ‫ׁ ָשבו ַּע ׁ ָשלֵ ם ֻּכ ָּלם ַ ּב ַ ּביִ ת ְמ ַד ְ ּב ִרים ַעל‬ ‫ַה ִּס ּיוּם‪ ,‬וְ כָ ל ַה ְ ּז ַמן צָ ִר ְיך לִ ְהיוֹ ת ְ ּב ׁ ֶש ֶקט‬ ‫ְּכ ֵדי ׁ ֶש ַח ִ ּי ְימ ֶקה י ּוכַ ל לִ לְ מֹד‪ .‬לָ ָּמה‬ ‫צָ ִר ְיך לְ ִה ְת ּכוֹ נֵ ן ָּכל ָּכ ְך ַה ְר ֵ ּבה וְ לִ ְׂשמ ַֹח‬ ‫ָּכל ָּכ ְך? ׁ ֶש ַח ִ ּי ְימ ֶקה יֵ לֵ ְך לַ ֵח ֶידר‪ ,‬יָ ׁ ִשיר‬ ‫ְקצָ ת ׁ ִש ִירים וְ יֹאכַ ל ַמ ְמ ַּת ִּקים‪ .‬לָ ָּמה‬ ‫צָ ִר ְיך לְ ִה ְת ּכוֹ נֵ ן לַ ִּס ּיוּם ִּכ ְמ ַעט ְּכמוֹ‬ ‫ׁ ֶש ִּמ ְת ּכוֹ נְ נִ ים לַ ֲח ֻת ָ ּנה?‬

‫‪| 72‬‬

‫ִא ָּמא ַמ ִ ּב ָיטה ְ ּב ִר ָ ּנה ְ ּב ִח ּיו ְּך ו ַּמ ִ ּצ ָיעה ַרק יַ ֲעזֹב ֶאת ַהיְ ׁ ִשיבָ ה‪ֵ ,‬הם יִ ְד ֲאג ּו לוֹ‬ ‫לָ ּה לָ ׁ ֶשבֶ ת ַעל ַה ִּכ ֵּסא לְ צִ ָדּ ּה‪“ .‬יֵ ׁש לִ י ׁ ֶש ִ ּי ְחיֶ ה ְ ּבא ׁ ֶֹשר ּובְ ע ׁ ֶֹשר ַעד סוֹ ף יָ ָמיו‪.‬‬ ‫ִס ּפוּר ְ ּב ִד ּיוּק ִ ּב ׁ ְשבִ ילֵ ְך‪ .‬רוֹ צָ ה לִ ׁ ְשמ ַֹע?”‬ ‫ַאט ַאט ֵה ֵחל יִ צְ ָחק ִמ ׁ ְש ַּתכֵ נַ ע‪.‬‬ ‫ה ּב ּ‬ ‫ר ּנה מה ה ת ּברֹאש ּה‬ ‫ִ ָ ְ ַ נְ ֶ נֶ ְ ׁ ָ וְ תוֹ לָ ְ ִא ָמא ַה ַהבְ ָטחוֹ ת ׁ ֶשל ַה ַּמ ְׂש ִּכילִ ים ָמ ׁ ְשכ ּו ֶאת‬ ‫ֵעינַ יִ ם ַק ׁ ּש ּובוֹ ת‪ִ .‬א ָּמא ַמ ְת ִחילָ ה לְ ַס ּ ֵפר‪,‬‬ ‫לִ ּבוֹ ‪ַ ,‬ה ִ ּנ ָּסיוֹ ן ָהיָ ה ָעצוּם‪ַ ,‬א ְך יִ צְ ָחק לֹא‬ ‫וְ קוֹ לָ ּה ׁ ָש ֵקט ו ְּמלַ ֵּטף‪ּ ,‬וכְ בָ ר ַמפְ לִ יגוֹ ת‬ ‫ֵה ֵעז לַ ֲעזֹב ֶאת ַה ְ ּג ָמ ָרא‪ .‬הוּא ָהיָ ה יוֹ ׁ ֵשב‬ ‫ׁ ְש ֵּת ֶיהן ַה ְר ֵחק ַה ְר ֵחק ִמ ָּכאן‪ֶ ,‬מ ְר ָחק ׁ ֶשל‬ ‫ו ִּמ ְתלַ ֵ ּבט ְ ּבנוֹ גֵ ַע לַ ֲע ִתידוֹ ‪ ,‬וְ ַה ַּמ ְׂש ִּכילִ ים‬ ‫ְּכ ֵמ ָאה ׁ ָשנִ ים ֶאל לִ ָיטא ָה ְרחוֹ ָקה‪.‬‬ ‫לֹא ָא ֲהב ּו זֹאת‪.‬‬ ‫‪◆‬‬ ‫ְ ּב ֶא ָחד ִמ ֵימי ַה ׁ ּ ָשבו ַּע ִה ִ ּג ַיע ַא ַחד‬ ‫“ש ַמע”‪,‬‬ ‫לִ פְ נֵ י ְּכ ֵמ ָאה ׁ ָשנִ ים ִ ּב ׁ ִישיבַ ת ַה ַּמ ְׂש ִּכילִ ים לְ בַ ֵּקר ֶאת יִ צְ ָחק‪ְ ׁ .‬‬ ‫ְסלַ ּבוֹ ְד ָקה ַה ַּמ ֲע ִט ָירה ֲא ׁ ֶשר ְ ּבלִ ָיטא הוֹ ִד ַיע ְ ּב ֶה ְחלֵ ִט ּיוּת‪“ִ ,‬אי ֶאפְ ׁ ָשר‬ ‫לָ ַמד ַ ּבחוּר ֶח ֶמד ֶ ּבן ׁ ְשבַ ע ֶע ְׂש ֵרה לְ ַה ְמ ׁ ִש ְיך ָּכ ְך‪ַ .‬א ָּתה צָ ִר ְיך לְ ַה ְחלִ יט‬ ‫ו ׁ ְּשמוֹ יִ צְ ָחק‪ַ .‬ה ָּקדוֹ ׁש ָ ּברו ְּך הוּא ֵהיכָ ן ְמקוֹ ְמ ָך‪-‬אוֹ לְ ַה ְמ ׁ ִש ְיך ַ ּביְ ׁ ִשיבָ ה‬ ‫ֵ ּב ֵר ְך ֶאת יִ צְ ָחק ְ ּבכִ ׁ ְשרוֹ נוֹ ת ֲעצו ִּמים‪ ,‬וְ לִ ְהיוֹ ת ָענִ י ִמ ְס ֵּכן‪ ,‬אוֹ ”‪ ,‬וְ כָ אן ֵה ֵח ּל ּו‬ ‫וְ הוּא נוֹ ַדע ַ ּביְ ׁ ִשיבָ ה ְּכ ִע ּלוּי ֻמפְ לָ ג‪ֵ ,‬עינֵ י ַה ַּמ ְׂש ִּכיל ּבוֹ ְרקוֹ ת ְ ּב ִה ְתלַ ֲהבוּת‪,‬‬ ‫ָ ּגאוֹ ן וְ צַ ִדּ יק‪ַ ,‬ה ׁ ּשוֹ ֵקד ַעל ַה ּתוֹ ָרה “אוֹ ָּתבוֹ א ִע ָּמנ ּו לָ א ּונִ יבֶ ְר ִס ָיטה‪ֵּ .‬ת ָהפֵ ְך‬ ‫יוֹ ָמם וָ לַ יְ לָ ה‪ּ ְ .‬באוֹ ָת ּה ְּתק ּופָ ה ָהיְ ָתה לִ פְ רוֹ פֵ סוֹ ר ְמלֻ ָּמד‪ְ ,‬מכֻ ָ ּבד וְ ָע ׁ ִשיר!‬ ‫ַה ַה ְׂש ָּכלָ ה ְ ּב ִׂש ָיא ּה‪ ,‬וְ ַה ַּמ ְׂש ִּכילִ ים‪ֲ ,‬א ׁ ֶשר ַה ַה ְחלָ ָטה ְ ּביָ ֶד ָיך‪ָ .‬עלֶ ָיך לְ הוֹ ִד ַיע לָ נ ּו‬ ‫ִח ּ ְפ ׂש ּו ַ ּבחו ִּרים ְ ּגאוֹ נִ ים ְּכ ֵדי לִ ְמ ׁש ְֹך ְּת ׁש ּובָ ה ַעד ָמ ָחר ְ ּב ֶע ֶרב‪ ,‬וָ לֹא – ְּת ַא ֵ ּבד‬ ‫אוֹ ָתם לָ א ּונִ יבֶ ְר ִס ָיטאוֹ ת‪ ,‬נָ ְתנ ּו ֵעינֵ ֶיהם ֶאת ִהזְ ַדּ ְּמנוּת ַח ֶ ּי ָיך”‪.‬‬ ‫ְ ּביִ צְ ָחק‪ָ .‬רא ּו ֵהם ׁ ֶש ָ ּגאוֹ ן הוּא ַה ַ ּנ ַער‪ַ ,‬על‬ ‫ֵּכן ָׂשמ ּו לָ ֶהם ַמ ָּט ָרה‪-‬לַ ֲהפ ְֹך ֶאת יִ צְ ָחק אוֹ תוֹ לַ יְ לָ ה נָ ְד ָדה ׁ ְשנָ תוֹ ׁ ֶשל יִ צְ ָחק‪.‬‬ ‫ַה ָּספֵ ק ִּכ ְר ֵסם ְ ּבלִ ּבוֹ ׁ ֶשל ַה ַ ּנ ַער ֶ ּבן‬ ‫ַה ַ ּצ ִדּ יק לִ פְ רוֹ פֵ סוֹ ר ְ“מלֻ ָּמד”‪.‬‬ ‫ַה ׁ ּ ְשבַ ע ֶע ְׂש ֵרה‪ :‬לְ ִה ׁ ּ ָש ֵאר ִ ּב ׁ ִישיבָ ה אוֹ‬ ‫יִ צְ ָחק ָהיָ ה ָענִ י ָמרוּד‪ .‬מוֹ ָתרוֹ ת לֹא לָ לֶ כֶ ת ִעם ַה ַּמ ְׂש ִּכילִ ים?‬ ‫ָר ָאה ֵמעוֹ דוֹ ‪ּ ְ ,‬בגָ ָדיו ְ ּבל ּויִ ים ָהי ּו לְ גַ ְמ ֵרי‪,‬‬ ‫ֹאשוֹ ‪:‬‬ ‫ִדּ בְ ֵרי ַה ַּמ ְׂש ִּכילִ ים ִה ְד ֲהד ּו ְ ּבר ׁ‬ ‫ּולְ ִע ִּתים ָר ַעב לְ לֶ ֶחם ַמ ָּמ ׁש‪ָ .‬דּ בָ ר ֶא ָחד‬ ‫ע‪-‬ה ִּל ּמוּד וְ ִדבְ ֵרי ַה ְ ּג ָמ ָרא‪“ִּ .‬ת ְהיֶ ה ּ ְפרוֹ פֵ סוֹ ר‪ִּ ,‬תלְ ַמד ְ ּב ִח ָ ּנם‪ ,‬יִ ְהי ּו‬ ‫ָהיָ ה לוֹ ְ ּב ׁ ֶשפַ ַ‬ ‫ַה ִּל ּמוּד ִה ׁ ְש ִּכ ַיח ִמ ִ ּיצְ ָחק ֶאת ַה ַּמ ְחסוֹ ר‪ ,‬לְ ָך ַח ִ ּיים טוֹ בִ ים‪”...‬‬ ‫וְ כָ ל ֻּכ ּלוֹ ְמ ֻא ׁ ּ ָשר ָהיָ ה ַעל ׁ ֶש ָ ּזכָ ה לִ לְ מֹד‬ ‫ֲאבָ ל ֵא ְיך ֶאפְ ׁ ָשר? ֵא ְיך י ּוכַ ל לַ ֲעזֹב‬ ‫ּתוֹ ָרה‪.‬‬ ‫ֶאת ַהיְ ׁ ִשיבָ ה ַהיְ ָק ָרה וְ ֶאת ַה ׁ ּ ִשעו ִּרים‬ ‫וְ ָאז ָ ּבא ּו ַה ַּמ ְׂש ִּכילִ ים וְ ֵה ֵח ּל ּו לְ ַד ֵ ּבר ַה ִ ּנפְ לָ ִאים ׁ ֶשל ַה ַּס ָ ּבא ִמ ְּסלַ ּבוֹ ְד ָקה‪ֶ ,‬את‬ ‫ֹאש טוֹ ב ָּכל ַה ְ ּג ָמ ָרא ַהיְ ׁ ָשנָ ה וְ ֶאת ַה ְּס ֶטנְ ֶדּ ר ָה ָאהוּב?‬ ‫ַעל לִ ּבוֹ ‪“ :‬יִ צְ ָחק‪ ,‬יֵ ׁש לְ ָך ר ׁ‬ ‫ְ‬ ‫ָּכ ְך‪ּ .‬בֹא ִע ָּמנ ּו לָ א ּונִ יבֶ ְר ִס ָיטה‪ֵּ ,‬ת ָהפֵ ְך וְ ֶאת ד’‪ֵ ,‬איך הוּא יָ כוֹ ל לַ ֲעזֹב ֶאת ד’?!‬ ‫לִ פְ רוֹ פֵ סוֹ ר‪ּ ,‬ובְ ִענְ יַ ן ַה ֶּכ ֶסף ַאל ְדּ ָאגָ ה‪-‬‬ ‫ֲאבָ ל ַה ִּל ּמו ִּדים ָ ּבא ּונִ יבֶ ְר ִס ָיטה!‬ ‫ֲאנַ ְחנ ּו נְ ׁ ַש ֵּלם ִ ּב ְמקוֹ ְמ ָך‪ .‬נִ ְד ַאג לְ ָך ַ ּגם‬ ‫לִ בְ גָ ִדים טוֹ בִ ים ּולְ אֹכֶ ל ְמ ׁ ֻש ָ ּבח‪ .‬לְ עוֹ לָ ם וְ ַה ֻח ָּמ ׁש וְ ַה ְ ּג ָמ ָרא וְ ַה ִּסדּ וּר וְ ַה ְּס ֶטנְ ֶדּ ר!‬ ‫וְ ַה ָּקדוֹ ׁש ָ ּברו ְּך הוּא ַאב ָה ַר ֲח ִמים!‬ ‫לֹא ִּת ְס ּבֹל עוֹ ד ִמ ַּמ ְחסוֹ ר”‪.‬‬ ‫יִ צְ ָחק ִה ְתיַ ֵדּ ד ִע ָּמם‪ַ ,‬א ְך לֹא ִה ְק ׁ ִשיב יִ צְ ָחק ִמ ְת ַה ּ ֵפ ְך ְ ּב ִמ ָּטתוֹ ׁשוּב וָ ׁשוּב‪.‬‬ ‫ֹאשוֹ ְמ ַא ֵ ּים לְ ִה ְת ּפוֹ צֵ ץ‪ ,‬וְ ַה ְדּ ָמעוֹ ת‬ ‫לְ ִדבְ ֵר ֶיהם‪ַ .‬מה ּ ִפ ְתאוֹ ם לַ ֲעזֹב ֶאת ר ׁ‬ ‫ַהיְ ׁ ִשיבָ ה ַהיְ ָק ָרה וְ ֶאת ַה ְ ּג ָמ ָרא? ַא ְך חוֹ נְ קוֹ ת ֶאת ְ ּגרוֹ נוֹ ‪ַ .‬ה ׁ ּ ָש ָעה ְּכבָ ר ַא ְר ַ ּבע‬ ‫ַה ַּמ ְׂש ִּכילִ ים לֹא ִה ְר ּפוּ‪ִ .‬מ ֵדּ י ּ ַפ ַעם ָהי ּו וָ ֵחצִ י לִ פְ נוֹ ת ּב ֶֹקר‪ .‬יִ צְ ָחק מו ָּת ׁש‬ ‫ַמ ִ ּג ִיעים לְ בַ ְּקרוֹ ו ַּמבְ ִט ִיחים לוֹ ׁ ֶש ִאם ֵמ ַה ִּמלְ ָח ָמה ַה ּ ְפנִ ִימית‪ֵ .‬א ְיך הוּא יָ כוֹ ל‬ ‫ברתון ‪ -‬ירחון רשת ברכל‬

‫נסי את פרסיל ג'ל‬

‫ולא תרצי לחזור‬ ‫לאבקת כביסה!‬

‫חג שמח!‬ ‫פרסיל ג’ל מנקה טוב יותר‪ ,‬אינו משאיר שאריות אבקה‬ ‫ומנקה ביסודיות גם בטמפרטורות נמוכות‪.‬‬

‫מוסף סיפורי חג ‪ -‬ילדים‬

‫יִ צְ ָח ָק’לֶ ה יָ ָקר ׁ ֶש ִּלי?! ַה ּיוֹ ם ַה ֶ ּזה הוּא‬ ‫לְ ַה ְחלִ יט ַה ְחלָ ָטה ּגוֹ ָרלִ ית ׁ ֶש ָּכזוֹ ?!‬ ‫יוֹ ֵתר ִמ ּ ֶפ ַסח‪ ,‬יוֹ ֵתר ִמ ׁ ּ ָשב ּועוֹ ת וְ יוֹ ֵתר‬ ‫לְ פֶ ַתע זִ ָּכרוֹ ן ָרחוֹ ק צָ ף וְ ָעלָ ה ְ ּבר ׁ‬ ‫ֹאשוֹ ִמ ֻּס ּכוֹ ת! ַה ּיוֹ ם לְ יִ צְ ָח ָק’לֶ ה ׁ ֶש ָּלנ ּו יֵ ׁש‬ ‫ׁ ֶשל יִ צְ ָחק‪ ,‬זִ כְ רוֹ ן יַ לְ דוּת ָמתוֹ ק ִמ ִּלפְ נֵ י ִס ּיוּם! ַה ּיוֹ ם יִ צְ ָח ָק’לֶ ה ׁ ֶש ָּלנ ּו נִ ְהיֶ ה‬ ‫ִּכ ׁ ְשמוֹ נֶ ה ׁ ָשנִ ים‪.‬‬ ‫ַּתלְ ִמיד ָחכָ ם! ַעכְ ׁ ָשו יִ צְ ָח ָק’לֶ ה ִס ֵ ּים‬ ‫ַמה ָּק ָרה לִ פְ נֵ י ׁ ְשמוֹ נֶ ה ׁ ָשנִ ים ְ ּבבֵ יתוֹ ּ ֶפ ֶרק ַא ְר ָ ּב ָעה ָאבוֹ ת‪ ,‬וְ ַא ַחר ָּכ ְך יִ צְ ָח ָק’לֶ ה‬ ‫יִ לְ ַמד ֵּ‘כיצַ ד ָה ֶרגֶ ל’ וְ ַ’ה ֵּמנִ ַיח’ וְ ׁ’שוֹ ר‬ ‫ַה ָּק ָטן ָ ּב ֲעיָ ָרה?‬ ‫ׁ ֶש ָ ּנגַ ח’‪ַ .‬א ַחר ָּכ ְך יִ לְ ַמד יִ צְ ָח ָק’לֶ ה ַ ּגם‬ ‫‪◆‬‬ ‫ָ ּבבָ א ְמצִ ָיעא‪ָּ .‬כ ְך יִ לְ ַמד יִ צְ ָח ָק’לֶ ה ׁ ֶש ָּלנ ּו‬ ‫יִ צְ ָח ָק’לֶ ה ֶ ּבן ַה ֵּת ׁ ַשע חוֹ זֵ ר ֵמ ַה ֵח ֶידר ַעד ׁ ֶש ִ ּי ְהיֶ ה ַּתלְ ִמיד ָחכָ ם ָ ּגדוֹ ל וְ צַ ִדּ יק!”‬ ‫ְ ּב ַע ְר ּבוֹ ׁ ֶשל יוֹ ם‪ָ .‬ח ֵמ ׁש ֲאבָ נִ ים ְ ּביָ ָדיו‪,‬‬ ‫ׁשוֹ ֵתק יִ צְ ָח ָק’לֶ ה ו ַּמ ִ ּביט לַ ְ ּצ ָד ִדים‪.‬‬ ‫וְ הוּא ַמ ְק ּ ִפיץ אוֹ ָתן ׁשוּב וָ ׁשוּב‪ ,‬נִ זְ ָהר לְ יָ דוֹ עוֹ ְמדוֹ ת ָּכל ָה ֲא ָחיוֹ ת ׁ ֶש ּלוֹ ‪,‬‬ ‫לְ בַ ל ִּת ּפֹל ַא ַחת ֵמ ֶהן ַעל ָה ִרצְ ּ ָפה‪ .‬לְ בו ּׁשוֹ ת ַאף ֵהן ְ ּבבִ גְ ֵדי ַה ׁ ּ ַש ָ ּבת ַה ָ ּיפִ ים‬ ‫“יִ צְ ָח ָק’לֶ ה”‪ ,‬נֶ ְח ּ ֶפזֶ ת ִא ָּמא לִ ְק ָראתוֹ ְ ּביוֹ ֵתר ׁ ֶש ֵ ּי ׁש לָ ֶהן‪ .‬יִ צְ ָח ָק’לֶ ה ֵאינוֹ ֵמבִ ין‪,‬‬ ‫ְ‬ ‫ְ‬ ‫ְ ּב ִח ּיוּך ו ְּמנַ ֶ ּגבֶ ת יָ ֶד ָיה ְ ּב ִסינָ ר‪“ֵ ,‬איך ָהיָ ה ִ“א ָּמא‪ ,‬לָ ָּמה ַ ּגם ַה ָ ּבנוֹ ת לְ בו ּׁשוֹ ת ְ ּבבִ גְ ֵדי‬ ‫ַ ּב ֵח ֶידר‪ ,‬יֶ לֶ ד יָ ָקר ׁ ֶש ִּלי?”‬ ‫ׁ ַש ָ ּבת? ַ ּגם ֵהן ְׂש ֵמחוֹ ת ִּכי יֵ ׁש לָ ֶהן ִס ּיוּם?‬ ‫ָ ּ“ברו ְּך ד’”‪ ,‬עוֹ נֶ ה יִ צְ ָח ָק’לֶ ה ו ַּמ ְמ ׁ ִש ְיך ֵאיזֶ ה ּ ֶפ ֶרק ֵהן ָ ּג ְמרוּ?”‬ ‫לְ ַה ְק ּ ִפיץ ֶאת ָה ֲאבָ נִ ים‪“ָ ,‬מ ָחר‪ּ ְ ,‬ב ֶעזְ ַרת “יִ צְ ָח ָקלֶ ה!” ִא ָּמא ְמ ַח ֶ ּיכֶ ת ֶאת ָה ָר ָחב‬ ‫ד’‪ֲ ,‬אנַ ְחנ ּו ּגוֹ ְמ ִרים לִ לְ מֹד ּ ֶפ ֶרק ַא ְר ָ ּב ָעה ׁ ֶש ְ ּב ִח ּי ּוכֶ ָיה‪“ַ ,‬ה ּיוֹ ם ַא ָּתה ְּכמוֹ ָח ָתן‪,‬‬ ‫ָאבוֹ ת ְ ּבבָ בָ א ַק ָּמא‪ ,‬וְ יִ ְהיֶ ה לָ נ ּו ִס ּיוּם”‪ .‬וְ כֻ ָּלנ ּו ִה ְתלַ ַ ּב ׁ ְשנ ּו ַ ּב ְ ּבגָ ִדים ֲהכִ י יָ פִ ים‬ ‫יִ צְ ָח ָק’לֶ ה ְמ ַס ֵ ּים ֶאת ְדּ בָ ָריו וְ ָאץ ָרץ ׁ ֶש ֵ ּי ׁש לָ נ ּו ִּכי ֲאנַ ְחנ ּו ְׂש ֵמ ִחים ִא ְּת ָך!‬ ‫לֶ ָחצֵ ר לְ ַה ְמ ׁ ִש ְיך ְ ּב ִמ ְׂש ָח ָקיו‪.‬‬ ‫יִ צְ ָח ָק’לֶ ה עוֹ ֵמד לִ ְהיוֹ ת ַּתלְ ִמיד ָחכָ ם‪,‬‬ ‫יִ צְ ָח ָק’לֶ ה יִ גְ ַדּ ל ַ ּב ּתוֹ ָרה וְ יִ ְהיֶ ה ַמ ְת ִמיד‬ ‫ֶע ֶרב חוֹ לֵ ף ּוב ֶֹקר ַמ ִ ּג ַיע‪.‬‬ ‫ָ ּגדוֹ ל! יוֹ ם ָ ּגדוֹ ל הוּא לָ נוּ!”‬ ‫“יִ צְ ָח ָק’לֶ ה‪ִ ,‬ה ִ ּג ַיע ַה ְ ּז ַמן לָ קוּם‪ .‬צָ ִר ְיך‬ ‫ת חידר!” חק ה ּפוֹ קח ע ן יִ צְ ָח ָק’לֶ ה ּפוֹ ֵס ַע לַ ֵח ֶידר וְ לִ ּבוֹ ָר ָחב‪.‬‬ ‫ֵ ַ ַ יִ‬ ‫לָ לֶ כֶ לַ ֵ ֶ יִ צְ ָ ָ ’לֶ‬ ‫מין ם ע ן שמֹאל‪ ,‬מר ּב ל ַה ּיוֹ ם יֵ ׁש לוֹ ִס ּיוּם‪ ,‬הוּא יִ גְ ַדּ ל לְ ַתלְ ִמיד‬ ‫אוֹ ֵ ְ קוֹ‬ ‫יָ ִ וְ גַ ַ יִ ְׂ‬ ‫ָחכָ ם‪ ,‬וְ ִא ָּמא וְ ָה ֲא ָחיוֹ ת ָּכל ָּכ ְך ְׂש ֵמחוֹ ת‬ ‫ָ ּגדוֹ ל “מוֹ ֶדה ֲאנִ י”‪ ,‬נוֹ ֵטל יָ ַדיִ ם וְ קוֹ פֵ ץ‬ ‫ו ִּמ ְת ַר ְ ּג ׁשוֹ ת ו ְּמ ַח ּכוֹ ת לִ ְראוֹ תוֹ ָ ּג ֵדל‬ ‫ִמן ַה ִּמ ָּטה‪ .‬הוּא נִ כְ נָ ס לַ ִּמ ְט ָ ּבח וְ נֶ ֱעצָ ר‬ ‫ַ ּב ּתוֹ ָרה‪...‬‬ ‫מ‪-‬א!”‬‫ַעל ְמקוֹ מוֹ ְ ּב ַת ְד ֵה ָמה‪“ִ :‬א ָּ‬ ‫ַ ּג ּבוֹ ָתיו ִמ ְתרוֹ ְממוֹ ת ִ ּבפְ לִ ָיאה‪ִ .‬א ָּמא‬ ‫‪◆‬‬ ‫ׁ ֶש ּלוֹ לְ בו ׁ ָּשה ַ ּב ֶ ּבגֶ ד ַה ֲחגִ יגִ י ְ ּביוֹ ֵתר ׁ ֶש ֵ ּי ׁש‬ ‫ּה‪ ,‬ה ּב ד שא ּמא שת רק ּב ם יִ צְ ָחק ֶ ּבן ַה ׁ ּ ְשבַ ע ֶע ְׂש ֵרה נִ ְר ַ ּגע‬ ‫לָ ַ ֶ גֶ ׁ ֶ ִ ָ לוֹ בֶ ׁ ֶ ַ ְ יוֹ‬ ‫ּ לַ ֲחלו ִּטין‪ ,‬נְ ׁ ִשימוֹ ָתיו ְרג ּועוֹ ת וְ ִח ּיו ְּך‬ ‫טוֹ ב‪ֲ .‬אפִ ּל ּו ְ ּב ׁ ַש ָ ּבת ְרגִ ילָ ה ִא ָּמא ֵאינָ ה‬ ‫ְמ ַר ֵחף ַעל ְׂשפָ ָתיו‪ .‬הוּא ֶה ְחלִ יט‪ ,‬סוֹ פִ ית‪,‬‬ ‫לוֹ בֶ ׁ ֶשת ֶאת ַה ֶ ּבגֶ ד ַה ֶ ּזה‪.‬‬ ‫לְ ִה ׁ ּ ָש ֵאר ַ ּביְ ׁ ִשיבָ ה‪ֲ .‬ה ֵרי ִא ָּמא וְ ָה ֲא ָחיוֹ ת‬ ‫ִ“א ָּמא”‪ׁ ,‬שוֹ ֵאל יִ צְ ָח ָק’לֶ ה‪“ ,‬לָ ָּמה ַא ְּת ָּכל ָּכ ְך ָׂש ְמח ּו ַ ּב ִּס ּיוּם ׁ ֶש ּלוֹ ‪ֻּ ,‬כ ָּלן ָּכל ָּכ ְך‬ ‫לוֹ בֶ ׁ ֶשת ַה ּיוֹ ם ֶאת ַה ֶ ּבגֶ ד ׁ ֶשל יוֹ ם טוֹ ב?! צִ ּפ ּו ׁ ֶש ִ ּיגְ ַדּ ל לְ ַתלְ ִמיד ָחכָ ם‪ֵ .‬א ְיך ֶאפְ ׁ ָשר‬ ‫ֲה ֵרי ַה ּיוֹ ם לֹא ּ ֶפ ַסח‪ ,‬לֹא ׁ ָשב ּועוֹ ת וְ לֹא לְ צַ ֵער ֶאת ִא ָּמא? לְ ַאכְ זֵ ב ֶאת ָה ֲא ָחיוֹ ת‬ ‫ַהיְ ָקרוֹ ת?‬ ‫ֻס ּכוֹ ת?!”‬ ‫ַה ַּט ַעם ַה ָּמתוֹ ק ׁ ֶשל ַה ִּס ּיוּם לִ פְ נֵ י‬ ‫ִא ָּמא ּפוֹ ַק ַחת זוּג ֵעינַ יִ ם ְּת ֵמהוֹ ת‬ ‫“שכַ ְח ָּת ָמה ָא ַמ ְר ָּת‪ְ ׁ ,‬שמוֹ נֶ ה ׁ ָשנִ ים ֵהצִ יף ֶאת לִ ּבוֹ ְ ּב ַא ֲהבַ ת‬ ‫ו ַּמכְ ִריזָ ה ְ ּב ִח ּיו ְּך‪ָ ׁ :‬‬

‫‪| 74‬‬

‫ּתוֹ ָרה‪ ,‬וְ הוּא נִ ְר ַדּ ם לְ ַאט לְ ַאט‪ .‬הוּא‬ ‫ָרגו ַּע ו ְּמ ֻא ׁ ּ ָשר‪ּ ִ .‬ב ׁ ִישיבַ ת ְסלַ ּבוֹ ְד ָקה הוּא‬ ‫נִ ׁ ְש ָאר‪.‬‬ ‫‪◆‬‬ ‫ִר ָ ּנה יוֹ ׁ ֶשבֶ ת ַעל ַה ִּכ ֵּסא ּ ְפעו ַּרת ּ ֶפה‪.‬‬ ‫“וְ ַא ְּת יוֹ ַד ַעת ֶמה ָהיָ ה ַ ּב ּסוֹ ף ִעם יִ צְ ָחק?”‬ ‫ִה ְמ ׁ ִשיכָ ה ִא ָּמא‪“ ,‬יִ צְ ָחק ָאכֵ ן נִ ׁ ְש ַאר‬ ‫ַ ּביְ ׁ ִשיבָ ה ֵאצֶ ל ַה ַּס ָ ּבא ִמ ְּסלַ ּבוֹ ְד ָקה‪.‬‬ ‫הוּא ָ ּג ַדל ַ ּב ּתוֹ ָרה עוֹ ד וָ עוֹ ד ַעד ׁ ֶש ָהפַ ְך‬ ‫לְ ַר ִ ּבי יִ צְ ָחק הו ְּטנֶ ר ַה ָ ּגדוֹ ל‪ַ ,‬ה ְמכֻ ֶ ּנה‬ ‫ּ ַ“פ ַחד יִ צְ ָחק”‪ָ .‬ה ַרב הו ְּטנֶ ר ֶה ֱע ִמיד‬ ‫ַאלְ פֵ י ַּתלְ ִמ ִידים‪ ,‬וְ ִדבְ ֵרי ַה ּתוֹ ָרה ׁ ֶש ּלוֹ‬ ‫ְמ ַה ְד ֲה ִדים ַעד ַה ּיוֹ ם ַ ּביְ ׁ ִשיבוֹ ת‪ .‬נוֹ ָרא‬ ‫לַ ְח ׁשֹב ֶמה ָהיָ ה קוֹ ֶרה ל ּו ָהיָ ה יִ צְ ָחק‬ ‫ַה ָ ּצ ִעיר נִ גְ ָרר ַא ֲח ֵרי ַה ַּמ ְׂש ִּכילִ ים וְ נַ ֲע ָׂשה‬ ‫ּ ְפרוֹ פֵ סוֹ ר‪ֶ ׁ ,‬שהוּא הוּא ַה ִּמ ְס ֵּכן ָה ֲא ִמ ִּתי‪.‬‬ ‫וְ ַא ְּת יוֹ ַד ַעת‪ִ ,‬ר ָ ּנה‪ֶ ,‬מה ָהיָ ה אוֹ ֵמר‬ ‫ָה ַרב הו ְּטנֶ ר?! ‘לְ ִמי‪ַ ,‬א ֶּתם חוֹ ׁ ְשבִ ים‪,‬‬ ‫ׁ ַש ֶ ּיכֶ ת ָּכל ַה ּתוֹ ָרה ׁ ֶש ִּלי וְ ׁ ֶשל ַּתלְ ִמ ַידי?‬ ‫ִ ּבזְ כוּת ִמי נִ ַ ּצלְ ִּתי ְ ּבאוֹ ָתם ְרגָ ִעים‬ ‫ִמ ֵידי ַה ַּמ ְׂש ִּכילִ ים ָה ֲארו ִּרים? ָא ְמנָ ם‬ ‫אשי ַהיְ ׁ ִשיבוֹ ת‪,‬‬ ‫ָ ּג ַדלְ ִּתי ַ ּב ּתוֹ ָרה ִ ּבזְ כוּת ָר ׁ ֵ‬ ‫לָ ַמ ְד ִּתי ִ ּבזְ כוּת ַה ַּמ ׁ ְש ִ ּג ִיחים‪ ,‬לָ ַמ ְד ִּתי ַ ּגם‬ ‫ֵמ ָה ֶר ֶ ּב’ס וְ גַ ם ִ ּבזְ כוּת ַה ְמלַ ְּמ ִדים‪ֲ ,‬אבָ ל‬ ‫ִ ּבזְ כוּת ִמי נִ ַ ּצלְ ִּתי ִמ ֵידי ַה ַּמ ְׂש ִּכילִ ים?‬ ‫ִ ּבזְ כוּת ִמי נִ ׁ ְש ַא ְר ִּתי ִ ּבכְ לָ ל ְ ּבעוֹ לַ ם‬ ‫ַה ּתוֹ ָר ְ ּ‬ ‫ה?‪-‬ב ִע ָּקר ִ ּבזְ כוּת ִא ָּמא וְ ָה ֲא ָחיוֹ ת‬ ‫ׁ ֶש ָּכל ָּכ ְך ָׂש ְמח ּו לִ ְק ַראת ַה ִּס ּיוּם ׁ ֶש ִּלי‪.‬‬ ‫לָ ֶהן ׁ ַש ֶ ּיכֶ ת ָּכל ּתוֹ ָר ִתי‪ֶ ׁ .‬ש ִּלי וְ ׁ ֶש ָּלכֶ ם –‬ ‫ׁ ֶש ָּל ֶהן הוּא!’”‬ ‫ִר ָ ּנה ִמ ְת ַמ ַּת ַחת וְ ִח ּיו ְּך ַעל ְׂשפָ ֶת ָיה‪.‬‬ ‫ֵ“איזֶ ה ִס ּפוּר יָ פֶ ה”‪.‬‬ ‫“ו ַּמה ְּל ַמ ֲע ֶׂשה?” ׁשוֹ ֶאלֶ ת ִא ָּמא‪.‬‬ ‫ִר ָ ּנה ּתוֹ לָ ה ֵעינַ יִ ם ְמ ֻה ְר ָהרוֹ ת ַ ּב ִּת ְק ָרה‬ ‫וְ אוֹ ֶמ ֶרת ְ ּבקוֹ ל חוֹ לְ ָמנִ י‪“ַ :‬עכְ ׁ ָשו‬ ‫ֲאנִ י ְמבִ ינָ ה ָמה ַה ּ ִׂש ְמ ָחה ַה ְ ּגדוֹ לָ ה‬ ‫ׁ ֶש ְ ּב ִס ּיוּם‪ּ ְ .‬בכָ ל ִס ּיוּם ַח ִ ּי ְימ ֶקה עוֹ לָ ה‬ ‫עוֹ ד ׁ ָשלָ ב ַ ּב ֶדּ ֶר ְך ֶאל ַה ּתוֹ ָרה ו ִּמ ְת ַק ֵדּ ם‬ ‫לִ ְהיוֹ ת ַּתלְ ִמיד ָחכָ ם‪ֲ .‬אנִ י ָּכל ָּכ ְך רוֹ צֶ ה‬ ‫ׁ ֶש ַח ִ ּי ְימ ֶקה יִ ְׂש ַמח ַ ּב ִּס ּיוּם‪ .‬א ּולַ י נָ כִ ין לוֹ‬ ‫ע ּוגָ ה?”‬ ‫ברתון ‪ -‬ירחון רשת ברכל‬

‫י ִ ְצחָק ִמ ְת ַהּפֵךְ ְּב ִמּטָתֹו ׁשּוב ו ָׁשּוב‪ .‬רֹאׁשֹו ְמ ַאּי ֵם‬ ‫לְ ִהתְּפֹוצֵץ‪ ,‬ו ְ ַה ְּדמָעֹות חֹונ ְקֹות אֶת ּג ְרֹונֹו‪ַ .‬ה ָּׁשעָה‬ ‫ּכְבָר ַא ְרּבַע ו ָ ֵחצִי לִפְנֹות ּבֹקֶר‪ .‬י ִ ְצחָק מּותָׁש‬ ‫ֵמ ַה ִּמלְ ָחמָה ַהּפְנ ִימִית‪ .‬אֵיךְ הּוא י ָכֹול לְ ַה ְחלִיט‬ ‫ַה ְחלָטָה ּגֹו ָרלִית ֶׁשּכָזֹו?!‬ ‫ָ“הע ּוגָ ה ְּכבָ ר ֲאפ ּויָ ה‪ִ ,‬ר ָ ּנה‪ּ .‬ובִ כְ לָ ל‪ ,‬יֵ ׁש‬ ‫עוֹ ד ְדּ ָרכִ ים לְ בַ ֵּטא ִׂש ְמ ָחה‪ַ .‬ה ֶדּ ֶר ְך ֵאינָ ּה‬ ‫עוֹ בֶ ֶרת ְ ּבע ּוגוֹ ת ּובְ בִ גְ ֵדי ׁ ַש ָ ּבת ַדּ וְ ָקא‪.‬‬ ‫ָה ִע ָּקר ַמה ׁ ּ ֶש ַּמ ְר ִ ּג ׁ ִישים‪ .‬לְ בַ ֵּטא ֶאפְ ׁ ָשר‬ ‫ִ ּב ְד ָרכִ ים ׁשוֹ נוֹ ת”‪.‬‬

‫חָ כָם ּגָדוֹ ל‪ ,‬אַ ל ּ ִת ׁ ְש ּכַח ׁ ֶשאַ ּ ָתה ּ ַתלְמִ יד‬ ‫חָ כָם ּגַם ִּבזְכ ּותִ י‪ ,‬הֲ רֵ י אֲ ִני ּכָל ּכ ְָך ְ ׂשמֵ חָ ה‬ ‫ּכ ׁ ְֶש ּי ֵׁש ל ְָך סִ ּיוּם וְנוֹ תֶ נֶת ל ְָך מֵ הַ ּ ֻס ּכָרִ ּיוֹ ת‬ ‫ׁ ֶש ּלִי‪.‬‬

‫ּ ָככָה‪ ,‬א ּולַ י ּגַם לִי יִהְ יֶה חֵ לֶ ק ַּב ּתוֹ רָ ה‬ ‫ִר ָ ּנה קוֹ פֶ צֶ ת ִמ ְּמקוֹ ָמ ּה ּופוֹ ַס ַעת ׁ ֶש ּל ְָך‪ ,‬וַד’ י ּ ִֵתן ּגַם לִי ָ ׂשכָר‪.‬‬ ‫ִ ּבזְ ִריזוּת ַא ְך ְ ּב ׁ ֶש ֶקט לַ ֲח ַדר ַהיְ לָ ִדים‪.‬‬ ‫אֲ ִני מְ בַ ֶּק ׁ ֶשת סְ לִיחָ ה ׁ ֶש ּקֹדֶ ם לֹא ּכָל‬ ‫ּ‬ ‫ּ‬ ‫ּ ּ‬ ‫ִהיא נִ ֶג ׁ ֶשת לַ ִמ ָטה ׁ ֶשל ַח ִי ְימ ֶקה‪ּ ,‬כ ְָך הָ יִיתִ י ְ ׂשמֵ חָ ה מֵ הַ ּ ִס ּיוּם‪ ,‬זֶה רַ ק ִּבגְלַ ל‬ ‫ּ‬ ‫ְמ ַס ֶדּ ֶרת לוֹ ֶאת ַה ְׂש ִמיכָ ה ֲהכִ י יָ ׁ ָשר ׁ ֶש ּלֹא הֵ בַ ְנ ּ ִתי עַ ד ּכ ּ ַָמה סִ ּיוּם הוּא ָ ּדבָ ר‬ ‫ׁ ֶש ֶאפְ ׁ ָשר‪ ,‬וְ ַעל ַה ָּכ ִרית ִהיא ַמ ִ ּנ ָיחה ּגָדוֹ ל‪.‬‬ ‫ּ ִפיגָ ָ’מה ְמ ֻק ּ ֶפלֶ ת יָ פֶ ה‪ֵ .‬מ ַה ַ ּילְ קוּט ַה ָ ּורֹד‬ ‫ְ ׂשמֵ חָ ה ּומַ עֲ רִ יכָה‪,‬‬ ‫ִהיא מוֹ צִ יא ֻס ָּכ ִר ָ ּיה ׁ ֶש ֲחבֶ ְר ָּת ּה ֵהבִ ָיאה‬ ‫לָ ּה ַ ּב ַהפְ ָס ָקה וְ ָׂש ָמה אוֹ ָת ּה ַעל יַ ד‬ ‫רִ ּנָה‬ ‫ַה ּ ִפיגָ ָ’מה‪ ,‬נוֹ ֶטלֶ ת ַדּ ף צִ בְ עוֹ נִ י וְ כוֹ ֶתבֶ ת‬ ‫ִר ָ ּנה ַמ ִ ּנ ָיחה ֶאת ַה ִּמכְ ָּתב לְ יַ ד‬ ‫ְ ּבאוֹ ִת ּיוֹ ת ְ ּגדוֹ לוֹ ת ּובְ ר ּורוֹ ת‪:‬‬ ‫ַה ֻּס ָּכ ִר ָ ּיה ּובוֹ ֶחנֶ ת ְ ּב ִס ּפוּק ֶאת ַה ִּמ ָּטה‬ ‫לְחַ ּיִימְ ֶקה‪,‬‬ ‫ַה ְמ ֻס ֶדּ ֶרת‪ַ .‬א ַחר ָּכ ְך חוֹ לֶ צֶ ת ִר ָ ּנה ֶאת‬ ‫רָ צִ יתִ י לְהַ ּגִיד ל ְָך ׁ ֶשאֲ ִני מְ אֹד ְ ׂשמֵ חָ ה נְ ָעלֶ ָיה‪ ,‬צוֹ ֶע ֶדת ַעל ְקצוֹ ת ָה ֶאצְ ָ ּבעוֹ ת‬ ‫ׁ ֶש ּי ֵׁש ל ְָך סִ ּיוּם עַ ל ּ ֶפרֶ ק “אֵ לּ ּו מְ צִ יאוֹ ת”‪ ,‬לְ ֵעבֶ ר ַה ָּסלוֹ ן ו ַּמצְ ִמ ָידה ֶאת ָהאֹזֶ ן‬ ‫וְאַ ּ ָתה מַ תְ חִ יל לִהְ יוֹ ת ּ ַתלְמִ יד חָ כָם‪ .‬לַ ֶדּ לֶ ת ַה ְּסגו ָּרה‪.‬‬ ‫אֲ ִני ּכָל ּכ ְָך ְ ׂשמֵ חָ ה עַ ד ׁ ֶשהֵ בֵ אתִ י ל ְָך‬ ‫ַא ָ ּבא וְ ַח ִ ּי ְימ ֶקה לוֹ ְמ ִדים‪ ,‬וְ ַה ִ ּנ ּגוּן‬ ‫ּ ּ ּ‬ ‫ּ‬ ‫אֶ ת הַ ֻסכָרִ יָה ׁ ֶשחֲ בֵ רָ ה ׁ ֶשלִי הֵ בִ יאָ ה חוֹ ֵדר ֶאל לִ ָ ּב ּה ׁ ֶשל ִר ָ ּנה‪ַ .‬ה ֵּלב ׁ ֶשל ִר ָ ּנה‬ ‫ּ ּ ּ‬ ‫ּ‬ ‫ּ‬ ‫לִי ְבמַ ּ ָתנָה‪ .‬כ ׁ ְֶש ּתֹאכַל אֶ ת הַ ֻסכָרִ יָה ִמ ְת ַר ֵחב ִמ ּ ִׂש ְמ ָחה‪ ,‬וְ ִהיא ְמ ַח ֶ ּיכֶ ת ִח ּיו ְּך‬ ‫ּ ּ‬ ‫ּ‬ ‫אַ ל ּ ִת ׁ ְשכַח מַ ה ׁ ֶשאַ ָבא ּ ָתמִ יד אוֹ מֵ ר‪ָ ,‬ר ָחב‪ְ .‬דּ ָמעוֹ ת נִ ְר ָ ּג ׁשוֹ ת זוֹ לְ גוֹ ת ֵמ ֵעינֶ ָיה‪.‬‬ ‫ּ‬ ‫ּ‬ ‫ׁ ֶשהַ ּתוֹ רָ ה מְ תו ָּקה הַ רְ ֵבה יוֹ תֵ ר מִ כָל ַה ּתוֹ ָרה ָּכל ָּכ ְך ְמתו ָּקה! ַה ְר ֵ ּבה יוֹ ֵתר‬ ‫ּ ּ ּ‬ ‫ּ‬ ‫הַ ֻסכָרִ יוֹ ת ׁ ֶש ָבעוֹ לָ ם‪ .‬חוּץ מִ ּזֶה‪ ,‬רָ צִ יתִ י ִמ ָּכל ַה ֻּס ָּכ ִר ּיוֹ ת ׁ ֶש ָ ּבעוֹ לָ ם‪.‬‬ ‫לְבַ ֵּק ׁש ׁ ֶש ְּבעוֹ ד הַ רְ ֵּבה ׁ ָש ִנים‪ ,‬אַ חֲ רֵ י‬ ‫ׁ ֶש ּיִהְ י ּו ל ְָך הַ רְ ֵּבה סִ ּי ּומִ ים וְתִ הְ יֶה ּ ַתלְמִ יד‬ ‫(עפ”י סִ פּ וּרוֹ ׁ ֶשל הָ ַרב י’ מ’ ׁשו ׁ ָּשן ׁ ְשלִ יטָ ”א)‬ ‫ניסן ה'תשע"ג ‪ -‬גליון מס' ‪23‬‬

‫|‬

‫‪75‬‬

‫מוסף סיפורי חג ‪ -‬ילדים‬

‫?‬

‫ְ ּב ִלי ֻק ׁ ְש ֹיות‬ ‫מ‪ .‬גולשבסקי‬

‫ַ“א ָּתה רוֹ ֶאה‪ּ ִ ,‬בנְ יָ ִמין? נָ כוֹ ן לֶ ֶחם ָּכזֶ ה יְ כֹלֶ ת ָה ִר ּכוּז וְ כ ׁ ֶֹשר ַה ְּל ִמ ָידה ׁ ֶש ּלוֹ‬ ‫ֲאנַ ְחנ ּו אוֹ כְ לִ ים ָּת ִמיד ַ ּב ֲארו ַּחת ֶע ֶרב? ְמצֻ ְמצָ ִמים ְמאֹד‪.‬‬ ‫וְ ַח ָּלה ָּכזֹאת ֲאנַ ְחנ ּו אוֹ כְ לִ ים ְ ּב ׁ ַש ָ ּבת?‬ ‫ֵדּ י ְ ּבק ׁ ִֹשי הוּא ֵמבִ ין ֶאת ַה ִּל ּמו ִּדים‬ ‫ְּכ ׁ ֶש ָ ּיבוֹ א ּ ֶפ ַסח לֹא נֹאכַ ל לֶ ֶחם וְ לֹא ַ ּב ִּכ ָּתה ַה ְּמיֻ ֶח ֶדת לִ פְ נֵ י ַה ָ ּצ ֳה ַריִ ם‪.‬‬ ‫ַח ָּלה”‪.‬‬ ‫ַא ֲח ֵרי ַה ָ ּצ ֳה ַריִ ם הוּא ְמבַ ֵּק ׁש לְ ַׂש ֵחק‪,‬‬ ‫ַ“מ ָ ּצה!”‪ ,‬יָ ָרה ִ ּבנְ יָ ִמין ְ ּב ֵעינַ יִ ם ּבוֹ ְרקוֹ ת‪ .‬לְ ִה ׁ ְש ּתוֹ לֵ ל‪ ,‬לִ פְ רֹק ֶמ ֶרץ‪ ,‬לִ ְר ַּכב ַעל‬ ‫“יֹפִ י”‪ֶ ,‬ה ְח ִמ ָיאה נָ ֳע ִמי ְ ּבא ׁ ֶֹשר‪ּ ִ .‬בנְ יָ ִמין אוֹ פַ ַ ּניִ ם ּולְ ִה ׁ ְש ַּת ְח ֵרר ִמ ְמ ֻח ָ ּיבוּת ׁ ֶשל‬ ‫ֵמבִ ין ֶאת ַמה ׁ ּ ֶש ִהיא ַמ ְס ִ ּב ָירה! ִהיא לִ ּמו ִּדים‪.‬‬ ‫נָ ׁ ְש ָמה נְ ׁ ִש ָימה ֲעמו ָּקה וְ ִה ְמ ׁ ִשיכָ ה‪:‬‬ ‫ֲאבָ ל נָ ֳע ִמי ָּכל ָּכ ְך רוֹ צָ ה‪ִ .‬היא ָּכל ָּכ ְך‬ ‫“לָ כֵ ן‪ּ ְ ,‬בלֵ יל ַה ֵּס ֶדר ַא ָּתה ׁשוֹ ֵאל ֶאת ַא ָ ּבא ִמ ׁ ְש ַּת ֶדּ לֶ ת ו ִּמ ְת ַא ֶּמצֶ ת וְ ַאף ַמבְ ִט ָיחה‬ ‫ֻק ׁ ְשיוֹ ת‪ְּ ,‬כלוֹ ַמר ׁ ְש ֵאלוֹ ת!”‬ ‫לוֹ ּ ְפ ָר ִסים‪ָּ ,‬כ ְך ׁ ֶשהוּא ְ ּבכָ ל זֹאת ְמ ׁ ַש ֵּתף‬ ‫אל ֶאת ַא ָ ּבא” ָחזַ ר ּ ְפ ֻע ָּלה‪ַ .‬עד ַּכ ָּמה ׁ ֶשהוּא ְמ ֻס ָ ּגל‪ ,‬וְ עוֹ ד‬‫ִ ּ“בנְ יָ ִמין ׁשוֹ ֵ‬ ‫ּ‬ ‫ִט ָפה‪.‬‬ ‫ַה ַּתלְ ִמיד ֶה ָחרוּץ ַא ֲח ֶר ָיה‪.‬‬ ‫“נָ כוֹ ן‪ַ .‬א ָּתה ׁשוֹ ֵאל אוֹ תוֹ לָ ָּמה ְ ּבכָ ל נָ ֳע ִמי יוֹ צֵ את ֵ ּבינְ ַתיִ ם לִ ׁ ְש ּתוֹ ת ַמ ׁ ּ ֶשהוּ‪,‬‬ ‫לְ ִה ְתאוֹ ׁ ֵש ׁש ֵמ ַה ַּמ ֲא ָמץ ּולְ ַד ֵ ּו ַח לְ ִא ָּמא‬ ‫ַה ֵּלילוֹ ת ֲאנַ ְחנ ּו אוֹ כְ לִ ים”‪...‬‬ ‫ַעל ָּכל ִה ְת ַק ְדּ מוּת‪.‬‬ ‫ֹאשוֹ לְ ָאחוֹ ר‬ ‫ִ ּבנְ יָ ִמין ִה ׁ ְש ִעין ֶאת ר ׁ‬ ‫ְ‬ ‫וְ ׁ ִשפְ ׁ ֵשף ֶאת ֵעינָ יו‪ .‬נִ גְ ְמ ָרה לוֹ ְּכבָ ר “נָ ֳע ִמי‪ְ ,‬מאֹד יָ פֶ ה ִמ ִ ּצ ֵדּ ך ׁ ֶש ַא ְּת ָּכל‬ ‫ַה ַּסבְ לָ נוּת לְ ַה ּיוֹ ם‪ .‬לַ ְמרוֹ ת ׁ ֶש ָ ּנ ֳע ִמי ָּכ ְך ִמ ְת ַא ֶּמצֶ ת”‪ְ ,‬מ ִר ָימה ֵאלֶ ָיה ִא ָּמא‬ ‫ֲאחוֹ תוֹ ַמ ְס ִ ּב ָירה נֶ ְה ָדּ ר ו ַּמ ְמ ִח ׁ ָישה ֶאת ְ ּב ַה ֲע ָרכָ ה זוּג ֵעינַ יִ ם ִמ ַּמ ַע ְמ ֵקי ָה ָארוֹ ן‪,‬‬ ‫ְדּ בָ ֶר ָיה ְ ּב ֵספֶ ר ִעם ְּתמ ּונוֹ ת ַמ ְק ִסימוֹ ת‪ ,‬אוֹ תוֹ ִהיא ְמנַ ָּקה ָּכ ֵעת‪ ,‬ו ִּמ ָ ּיד מוֹ ִסיפָ ה‪:‬‬

‫‪| 76‬‬

‫ֲ“אבָ ל ַא ְּת יוֹ ַד ַעת ׁ ֶש ּלֹא ַמ ָּמ ׁש צָ ִר ְיך‬ ‫לַ ֲעשׂוֹ ת ֶאת זֶ ה‪ַ .‬אף ֶא ָחד לֹא ְמצַ ּ ֶפה‬ ‫ִמ ִ ּבנְ יָ ִמין ׁ ֶש ָ ּי ׁ ִשיר ַ‘מה נִ ׁ ְש ַּת ָ ּנה’‪ֻּ .‬כ ָּלם‬ ‫ַמ ִּכ ִירים אוֹ תוֹ וְ ֶאת ִמגְ ְ ּבלוֹ ָתיו וְ אוֹ ֲהבִ ים‬ ‫אוֹ תוֹ ְּכמוֹ ׁ ֶשהוּא”‪.‬‬ ‫ָ ּברוּר לְ נָ ֳע ִמי ׁ ֶש ִא ָּמא צוֹ ֶד ֶקת‪ֲ .‬אבָ ל‪...‬‬ ‫ַאף ֶא ָחד לֹא ְמצַ ּ ֶפה? ִהיא ְמצַ ּ ָפה‬ ‫ְ ּבכִ לְ יוֹ ן ֵעינַ יִ ם! ְ ּבלֵ יל ַה ֵּס ֶדר ֵּת ׁ ֵשב‬ ‫ָּכל ַה ִּמ ׁ ְש ּ ָפ ָחה ַה ֻּמ ְר ֶחבֶ ת ֵאצֶ ל ַס ָ ּבא‬ ‫וְ ַסבְ ָּתא‪ָּ .‬כל ְ ּבנֵ י ַהדּ וֹ ִדים יוֹ כִ יח ּו ֶאת‬ ‫ִּכ ׁ ּשו ֵּר ֶיהם וְ יַ ְרו ּו ֶאת ַס ָ ּבא וְ ַסבְ ָּתא נַ ַחת‪,‬‬ ‫וְ ִא ּל ּו ִ ּבנְ יָ ִמין‪ּ ִ ...‬בנְ יָ ִמין הוּא יֶ לֶ ד ׁשוֹ נֶ ה‪.‬‬ ‫ָּת ִמיד ׁשוֹ נֶ ה‪ׁ .‬שוֹ נֶ ה ַ ּב ִה ְתנַ ֲהגוּת‪ׁ ,‬שוֹ נֶ ה‬ ‫ַ ּב ִדּ ּבוּר‪ׁ ,‬שוֹ נֶ ה ַ ּב ֲהבָ נָ ה ּובְ עוֹ ד ֵאין ְספוֹ ר‬ ‫ּ ְפ ִר ִיטים ֲא ֵח ִרים‪.‬‬ ‫ַ‘מה יַ ֲע ֶׂשה ִ ּבנְ יָ ִמין ְ ּבלֵ יל ַה ֵּס ֶדר?‬ ‫ַמה הוּא יוֹ כִ ַיח לְ כֻ ָּלם?’‪ָ ,‬דּ ְק ָרה ְ ּבנָ ֳע ִמי‬ ‫ַה ְדּ ָאגָ ה וְ לֹא ִה ְר ּ ְפ ָתה‪ִ .‬היא ָּכל ָּכ ְך‬ ‫אוֹ ֶהבֶ ת אוֹ תוֹ ‪ָּ ,‬כל ָּכ ְך ְק ׁשו ָּרה ֵאלָ יו‪ ,‬וְ כָ ל‬ ‫ָּכ ְך רוֹ צָ ה ׁ ֶש ַ ּגם הוּא יַ ְר ׁ ִשים ּ ַפ ַעם ֶאת‬ ‫ַה ּנוֹ כְ ִחים‪ֶ ׁ .‬ש ַ ּגם ְ ּב ָאזְ נֶ ָיה יִ צְ ַטלְ צֵ ל ּ ַפ ַעם‬ ‫ברתון ‪ -‬ירחון רשת ברכל‬

‫חברת שניב מזמינה אתכם‬ ‫להשתמש במוצרי הנייר הכשרים לפסח‬ ‫בהשגחת בד"ץ העדה החרדית ירושלים‬ ‫ומאחלת לכם חג פסח שמח וכשר‬

‫?‬

‫??‬

‫ֶׁשקֶט ָמתּו ַח ִה ְׂש ָּתרֵר ַּב ֶחדֶר‪ַ .‬הּכֹל ָּתלּו אֶת עֵינ ֵיהֶם ַּבּיֶלֶד‬ ‫ו ְ ִצּפּו לַ ֲחזֹות ַּבנ ֵס ַה ְּמ ַהּלֵךְ‪ַ .‬אּבָא ו ְ ִאּמָא ֶה ְחלִיפּו ּבֵינ ֵיהֶם‬ ‫ַמ ָּבטִים‪ ,‬מּוכָנ ִים לְ ַקּבֵל ּכָל ַּת ְרחִיׁש ֶאפְ ָׁשרִי‪ִ .‬בנְיָמִין נ ֶ ֱעמַד‬ ‫עַל ַרגְלָיו‬

‫ַא ַחת ַה ִּמ ׁ ְש ּ ָפט‪“ַּ :‬כ ָּמה ָחכָ ם ָאח ׁ ֶש ָּל ְך!” ׁ ְשנֵ ֶיהם ִהיא אוֹ ֶהבֶ ת לְ לֹא ְמצָ ִרים‪.‬‬ ‫ֲאבָ ל ֵא ְיך ּת ּוכַ ל לִ ׁ ְשמ ַֹע ֶאת זֶ ה ָּכל ֶא ָחד ַעל ַמ ֲעלוֹ ָתיו‪ְּ ,‬תכ ּונוֹ ָתיו‬ ‫ו ִּמגְ ְ ּבלוֹ ָתיו‪ַ ,‬א ְך ָה ְרגָ ִעים ַה ְּמ ׁ ֻש ָּתפִ ים‬ ‫ְּכ ׁ ֶש ַה ְּמצִ יאוּת ְ‘קצָ ת’ ׁשוֹ נָ ה?‬ ‫ָ ּב ֶהם ִמ ְת ַא ְּמצִ ים ֵהם ָה ֶא ָחד לְ ַמ ַען‬ ‫נָ ֳע ִמי ֶה ְחלִ ָיטה ְּכבָ ר ִמ ְ ּז ַמן ׁ ֶש ִהיא ַה ׁ ּ ֵשנִ י‪ֵ ,‬הם ִרגְ ֵעי ַה ַ ּנ ַחת ַה ְ ּגדוֹ לִ ים ְ ּביוֹ ֵתר‬ ‫ַּת ֲע ֶׂשה ַה ּכֹל ַעל ְמנָ ת ׁ ֶש ַ ּגם ָא ִח ָיה יִ ְהיֶ ה ֲעבו ָּר ּה‪.‬‬ ‫ַה ּ ַפ ַעם ְּכמוֹ ֻּכ ָּלם‪ּ ַ .‬גם הוּא יֵ ַדע לְ ַד ְקלֵ ם‬ ‫ַ‘מה נִ ׁ ְש ַּת ָ ּנה’ לְ קוֹ ל ְּת ׁש ּואוֹ ת ַה ָּק ָהל‪ .‬לֵ יל ִה ְת ַק ֶדּ ׁש ֶה ָחג‪.‬‬ ‫ִאם לֹא ֶאת ַה ּכֹל – לְ פָ חוֹ ת ֶאת ַה ֻּק ׁ ְשיָ ה‬ ‫ְסבִ יב ַה ׁ ֻשלְ ָחן ַה ֲחגִ יגִ י יוֹ ׁ ְשבִ ים ָּכל ְ ּבנֵ י‬ ‫אשוֹ נָ ה‪.‬‬ ‫ָה ִר ׁ‬ ‫ַה ִּמ ׁ ְש ּ ָפ ָחה ִ ּבבְ גָ ִדים ֲהדו ִּרים‪ַ .‬ס ָ ּבא‪ְּ ,‬כמוֹ‬ ‫ֹאש ַה ׁ ֻשלְ ָחן‪ַ ,‬מ ְק ִדּ ׁיש ְּת ׂשו ֶּמת‬ ‫ַא ָ ּבא ִה ְס ִ ּביר ׁ ֶש ֶ ּזה ְמיֻ ָּתר‪ִ .‬א ָּמא ָא ְמ ָרה ֶמלֶ ְך‪ּ ְ ,‬בר ׁ‬ ‫ׁ ֶש ּלֹא נִ ְר ֶאה לָ ּה ׁ ֶש ַּתצְ לִ ַיח ְ ּב ִמבְ צָ ע לֵ ב יְ ֵת ָרה לַ ְ ּנכָ ִדים ָה ֲעלִ יזִ ים ׁ ֶש ׁ ּשוֹ ֲאלִ ים‬ ‫ֻמ ְר ָּכב ׁ ֶש ָּכזֶ ה‪ֲ .‬אבָ ל נָ ֳע ִמי ִה ְת ַע ְּק ׁ ָשה‪ .‬ו ְּמ ַס ּ ְפ ִרים‪ָ ׁ ,‬ש ִרים ו ַּמ ְק ׁ ִשיבִ ים‪ .‬לִ ָ ּב ּה ׁ ֶשל‬ ‫ִהיא ִה ׁ ְש ִק ָיעה ַמ ֲא ָמצִ ים וְ לֹא ָח ָסה ַעל נָ ֳע ִמי ַמ ְח ִסיר ּ ְפ ִע ָימה‪ַ :‬ה ֻא ְמנָ ם ַּתצְ לִ ַיח‬ ‫ַה ְמ ִׂש ָימה? ַה ִאם יִ ְהיֶ ה ָׂשכָ ר לַ ֲע ָמלָ ּה‪,‬‬ ‫זְ ַמ ָ ּנ ּה ַעל ְמנָ ת לְ בַ ֵ ּצ ַע ֶאת ַה ְמ ִׂש ָימה‪.‬‬ ‫ּ‬ ‫ִא ָּמא ָהיְ ָתה נִ כְ נֶ ֶסת לַ ֶח ֶדר ִמ ּ ַפ ַעם ּובִ נְ יָ ִמין ָאכֵ ן יָ ׁ ִשיר ַאף הוּא ֶאת ַה ֻק ׁ ְשיָ ה‬ ‫לְ פַ ַעם‪ ,‬סוֹ ֶק ֶרת ֶאת ִ ּבנְ יָ ִמין וְ נָ ֳע ִמי אוֹ ָת ּה ׁ ִש ְ ּננָ ּה ִא ּתוֹ יוֹ ם ַא ַחר יוֹ ם‪ָ ׁ ,‬שבו ַּע‬ ‫ַהיְ ׁש ּובִ ים זֶ ה לְ צַ ד זֶ ה‪ .‬נָ ֳע ִמי ִמ ְת ַא ֶּמצֶ ת ְ ּב ִע ְקבוֹ ת ׁ ָשבו ַּע?‬ ‫ָ ּבזֶ ה ַא ַחר זֶ ה ׁ ָשר ָּכל נֶ כֶ ד ְ ּבתוֹ רוֹ ֶאת‬ ‫לְ ַה ְמ ִח ׁיש ּולְ ׁ ַש ֵ ּנן ּובִ נְ יָ ִמין ּבוֹ ֶהה ָ ּב ּה‬ ‫ְ ּב ֵעינָ יו ַה ְ ּגדוֹ לוֹ ת‪ִ .‬א ָּמא עוֹ צֶ ֶרת לְ ֶרגַ ע ַ“מה ִ ּנ ׁ ְש ַּת ָ ּנה”‪ּ ְ ,‬בקוֹ ל צָ לוּל ו ָּמתוֹ ק‪,‬‬ ‫ֶאת ָּכל ִע ּסו ֶּק ָיה ו ַּמ ִ ּב ָיטה ַ ּב ׁ ּ ְשנַ יִ ם ְ ּב ִד ּיוּק ְּכפִ י ׁ ֶש ָּל ַמד ַ ּב ַ ּגן אוֹ ַ ּב ִּכ ָּתה‪ .‬וְ ִה ֵ ּנה‬ ‫ְ ּב ַא ֲהבָ ה ְ ּגל ּויָ ה‪ְ ׁ .‬שנֵ ֶיהם יְ לָ ֶד ָיה‪ֶ .‬את ַמ ִ ּג ַיע ּתוֹ רוֹ ׁ ֶשל ִ ּבנְ יָ ִמין‪ַ .‬ס ָ ּבא ְּכבָ ר ִה ְת ַּכ ֵ ּון‬

‫‪| 78‬‬

‫לָ ׁ ִשיר יַ ַחד ִא ּתוֹ ְּכ ֵדי לֹא לִ גְ רֹם לִ ְמב ּוכָ ה‪,‬‬ ‫א ּולָ ם נָ ֳע ִמי ִהכְ ִריזָ ה‪“ּ ִ :‬בנְ יָ ִמין ֵהכִ ין לָ נ ּו‬ ‫ַהפְ ָּת ָעה! הוּא יוֹ ֵד ַע לָ ׁ ִשיר ְ ּב ַעצְ מוֹ !”‬ ‫ׁ ֶש ֶקט ָמתו ַּח ִה ְׂש ָּת ֵרר ַ ּב ֶח ֶדר‪ַ .‬ה ּכֹל‬ ‫ָּתל ּו ֶאת ֵעינֵ ֶיהם ַ ּב ֶ ּילֶ ד וְ צִ ּפ ּו לַ ֲחזוֹ ת ַ ּבנֵ ס‬ ‫ַה ְּמ ַה ֵּל ְך‪ַ .‬א ָ ּבא וְ ִא ָּמא ֶה ְחלִ יפ ּו ֵ ּבינֵ ֶיהם‬ ‫ַמ ָ ּב ִטים‪ ,‬מ ּוכָ נִ ים לְ ַק ֵ ּבל ָּכל ַּת ְר ִח ׁיש‬ ‫ֶאפְ ׁ ָש ִרי‪ .‬בִ נְ יָ ִמין נֶ ֱע ַמד ַעל ַרגְ לָ יו‪.‬‬

‫נָ ֳע ִמי ִמ ְת ָק ֶרבֶ ת ֵאלָ יו‪ַ ,‬מ ִ ּנ ָיחה יָ ד ַעל‬ ‫ת‪ּ ָ -‬נה‪”...‬‬‫ְּכ ֵתפוֹ וְ לוֹ ֶח ׁ ֶשת ְ ּב ָאזְ נוֹ ‪“ַ :‬מה ִנ ְּׁש ַּ‬ ‫ִ ּבנְ יָ ִמין ַמ ִ ּביט ָ ּבהּ ְ ּב ֵעינַ יִ ם ּבוֹ הוֹ ת‪ .‬הוּא‬ ‫סוֹ ֵקר ֶאת ַה ְּסבִ יבָ ה ְ ּב ֵעינַ יִ ם ַח ְסרוֹ ת ֲהבָ נָ ה‪.‬‬ ‫דּ וֹ ִדים וְ דוֹ דוֹ ת‪ּ ַ ,‬בחו ִּרים ְרצִ ינִ ִ ּיים וִ ילָ ִדים‬ ‫ַחיְ כָ נִ ים‪ ,‬מוּל ָּכל ֵא ּל ּו הוּא ָאמוּר לָ ׁ ִשיר?‬ ‫נָ ֳע ִמי לֹא ִס ְּפ ָרה לוֹ ַעל ַה ְּפ ָרט ַה ֶ ּזה!‬ ‫“נוּ?‪ְ ,”---‬מזָ ֶרזֶ ת אוֹ תוֹ נָ ֳע ִמי‪,‬‬ ‫ְּכ ׁ ֶש ַעצְ ָ ּבנוּת ָמה ׁ ְשזו ָּרה ְ ּבקוֹ לָ ּה‪.‬‬ ‫ֲאבָ ל ַה ׁ ּ ֶש ֶקט ַה ַּמלְ ִחיץ וְ ַע ְׂשרוֹ ת ז ּוגוֹ ת‬ ‫ָה ֵעינַ יִ ם ְמ ׁ ַש ְּתקוֹ ת ֶאת ִ ּבנְ יָ ִמין ָּכלִ יל‪.‬‬ ‫ַה ִּמ ִּלים יַ ַחד ִעם ַה ַּמנְ ִ ּגינָ ה ּפוֹ ְרחוֹ ת לָ ֶהן‬ ‫ברתון ‪ -‬ירחון רשת ברכל‬

‫הלילה הזה‬ ‫כולנו‬ ‫אריזה‬ ‫נוחה‬ ‫לאחסון‬ ‫בקירור‪.‬‬

‫ייצור מיוחד לפסח‬

‫אריזת‬

‫וואקום רכה‪,‬‬ ‫למניעת התגבשות‬

‫התבלין‪.‬‬

‫פעמיים‬ ‫חדש!‬

‫חדש מבית‬

‫גם נקי גם טוב!‬

‫ושקדים‬ ‫אגוזים‬ ‫יבול חו“ל ארה“ב‪.‬‬

‫ייצור מיוחד לפסח‬

‫?‬ ‫ֹאשוֹ ּונְ מוֹ גוֹ ת ֵאי ׁ ָשם ֶ ּב ָחלָ ל‪.‬‬ ‫ֻּכ ָּלן ֵמר ׁ‬

‫ִ ּ“בנְ יָ ִמין”‪ִ ,‬מ ְת ַח ֶ ּננֶ ת נָ ֳע ִמי‪ְ ,‬דּ ר ּוכָ ה‬ ‫ו ְּמתו ָּחה‪.‬‬

‫ּובִ נְ יָ ִמין לֹא יָ כוֹ ל עוֹ ד לָ ֵׂשאת ֶאת‬ ‫ָה ֲאוִ ָירה‪ .‬הוּא לוֹ ֵק ַח ֶאת ַרגְ לָ יו ּובוֹ ֵר ַח‬ ‫לַ ֶח ֶדר ַה ָּסמו ְּך‪ָ ׁ .‬שם ׁ ָש ֵקט וְ ָרגו ַּע‪ָ ׁ .‬שם‬ ‫ֻמ ָּכר וְ ָחבִ יב‪ִ .‬א ׁיש לֹא ְמבַ ֵּק ׁש ִמ ֶּמ ּנ ּו ׁ ָשם‬ ‫לְ ַד ְקלֵ ם ׁ ִש ִירים ְ ּבקוֹ ל‪...‬‬

‫ַס ָ ּבא ְמ ַמ ֵהר לִ ּטוֹ ל ֶאת ַה ּמוֹ ׁ ְשכוֹ ת‬ ‫ּופוֹ נֶ ה ֶאל ַה ֶ ּנכֶ ד ַה ָ ּבא ַ ּב ּתוֹ ר‪ .‬א ּולָ ם נָ ֳע ִמי‬ ‫לֹא ַמצְ לִ ָיחה לִ בְ ל ַֹע ֶאת ַה ְ ּגל ּולָ ה ַה ָּמ ָרה‪,‬‬ ‫ָה ַאכְ זָ בָ ה ְ ּגדוֹ לָ ה ִמ ַדּ י לִ כְ ֵתפֶ ָיה ַה ָ ּצרוֹ ת‪.‬‬ ‫ַה ּכֹל יָ ַרד לְ ִט ְמיוֹ ן? ָּכל ָּכ ְך ַה ְר ֵ ּבה‬ ‫ׁ ָשעוֹ ת ִה ׁ ְש ִק ָיעה ְ ּבבִ נְ יָ ִמין‪ִ ,‬ה ְמ ִח ׁ ָישה‬ ‫וְ ִה ְס ִ ּב ָירה‪ָ ׁ ,‬ש ָרה וְ ׁ ִש ְ ּננָ ּה‪ּ ,‬ולְ בַ ּסוֹ ף ִ ּבנְ יָ ִמין‬ ‫נוֹ ֵעל ֶאת ּ ִפיו ַעל ַמנְ עוּל ּובְ ִר ַיח‪ְ ,‬מ ַׂש ֵחק‬ ‫לוֹ ׁ ָשם ַ ּב ֶח ֶדר ְ ּב ׁ ֶש ֶקט ִמ ְ ּבלִ י לָ ַד ַעת ְּכלָ ל‬ ‫ַמה ִּמ ְתחוֹ לֵ ל ְ ּבלִ ָ ּב ּה!‬ ‫ַּכ ָּמה ֲחבָ ל ׁ ֶש ּלֹא ׁ ָש ְמ ָעה ְ ּבקוֹ ל ַא ָ ּבא‬ ‫וְ ִא ָּמא‪...‬‬

‫‪| 80‬‬

‫ֲאוִ ַירת ֶה ָחג נָ ְט ׁ ָשה אוֹ ָת ּה לְ גַ ְמ ֵרי‪.‬‬ ‫לֹא ִענְ יְ נָ ה אוֹ ָת ּה עוֹ ד ַה ֲחלִ יפָ ה‬ ‫ַה ֲח ָד ׁ ָשה‪ ,‬לֹא ִר ֵ ּג ׁש אוֹ ָת ּה יוֹ ֵתר ַה ִּמפְ ָ ּג ׁש‬ ‫ַה ִּמ ׁ ְש ּ ַפ ְח ִּתי‪ִ .‬ס ּפו ָּריו ׁ ֶשל ַס ָ ּבא נִ כְ נְ ס ּו‬ ‫ְ ּבאֹזֶ ן ַא ַחת וְ יָ צְ א ּו ֵמ ַה ׁ ּ ְשנִ ָ ּיה‪ָּ .‬כל ֻּכ ָּל ּה‬ ‫ֻה ְ ּצפָ ה ִ ּב ְתחו ׁ ָּשה ׁ ֶשל ַאכְ זָ בָ ה וְ ִת ְס ּכוּל‪.‬‬ ‫ְ ּב ׁ ָשלָ ב ָּכלְ ׁ ֶשה ּו ִהבְ ִחין ַס ָ ּבא ְ ּבפָ נֶ ָיה‬ ‫ַה ֲחמ ּוצוֹ ת‪ּ ,‬וכְ מוֹ ָּת ִמיד‪ֵ ,‬הבִ ין לְ לִ ָ ּב ּה‪.‬‬ ‫הוּא נִ ֵ ּצל ֶאת ַה ִהזְ ַדּ ְּמנוּת ָ ּב ּה ׁ ְש ָאר ְ ּבנֵ י‬ ‫ַה ִּמ ׁ ְש ּ ָפ ָחה ָהי ּו ֲעסו ִּקים‪ ,‬וְ ִהזְ ִמין ֶאת‬ ‫נָ ֳע ִמי לָ ׁ ֶשבֶ ת לְ צִ דּ וֹ ‪ .‬הוּא ֵה ִסיט ֶאת‬ ‫ַה ַה ָ ּג ָדה ַה ְ ּגדוֹ לָ ה ׁ ֶש ּלוֹ ַה ִ ּצ ָדּ ה‪ ,‬נָ ַתן ֶאת‬ ‫ֵעינָ יו ַה ּטוֹ בוֹ ת ְ ּבנָ ֳע ִמי‪ ,‬וְ ָא ַמר ְ ּבקוֹ ל ַר ְך‬ ‫וְ ׁ ָש ֵקט‪:‬‬ ‫“ש ַמ ְע ִּתי ַעל ַה ַּמ ֲא ָמצִ ים ָה ַר ִ ּבים‬ ‫ָׁ‬ ‫ׁ ֶש ִה ׁ ְש ַק ַע ְּת לְ לַ ֵּמד ֶאת ִ ּבנְ יָ ִמין ֶאת ַ‘מה‬ ‫ִ ּנ ׁ ְש ַּת ָ ּנה’‪ ,‬וְ לַ ְמרוֹ ת ַה ּכֹל‪ ,‬הוּא לֹא ׁ ָש ַאל‬ ‫ׁשוּם קו ׁ ִּש ָ ּיה”‪ַ ,‬ס ָ ּבא ִה ִ ּביט ָ ּב ּה ְ ּברוֹ ְך‪,‬‬ ‫וְ נָ ֳע ִמי ָּכלְ ָאה ֶאת ִדּ ְמעוֹ ֶת ָיה‪“ַ .‬על‬ ‫ַה ַּמ ֲא ָמצִ ים ׁ ֶש ָּל ְך ְּת ַק ְ ּבלִ י ְ ּבוַ ַדּ אי ָׂשכָ ר‬ ‫ָ ּגדוֹ ל ִמן ַה ׁ ּ ָש ַמיִ ם‪ָ .‬ה ִאכְ ּ ָפ ִת ּיוּת ׁ ֶש ָּל ְך‬ ‫ִמ ֶּמ ּנ ּו וְ ָה ָרצוֹ ן לְ ַק ְדּ מוֹ ַמ ָּמ ׁש ְמ ַר ְ ּג ׁ ִשים”‪,‬‬

‫?‬

‫ָא ַמר ְ ּב ַה ֲע ָרכָ ה וְ ִה ְמ ׁ ִש ְיך‪“ַ ,‬א ְך ַא ֲח ֵרי‬ ‫ַה ּכֹל‪ִ ,‬מ ָּכל ָדּ בָ ר ָאנ ּו יְ כוֹ לִ ים לִ לְ מֹד‬ ‫ַמ ׁ ּ ֶשהוּ‪ּ ַ ,‬גם ִמ ָּכ ְך ׁ ֶש ִ ּבנְ יָ ִמין לֹא ׁ ָש ַאל ַאף‬ ‫קו ׁ ִּש ָ ּיה!”‪.‬‬ ‫נָ ֳע ִמי ִה ִ ּב ָיטה ְ ּב ַס ָ ּבא ְ ּבח ֶֹסר ֲהבָ נָ ה‪.‬‬ ‫ָמה? ֲאנַ ְחנ ּו יְ כוֹ לִ ים לִ לְ מֹד ִמ ִ ּבנְ יָ ִמין?‬ ‫א ּולַ י ִהיא לֹא ׁ ָש ְמ ָעה ְ ּב ִד ּיוּק ַמה ַּס ָ ּבא‬ ‫אוֹ ֵמר‪ ,‬אוֹ ׁ ֶשא ּולַ י לֹא ֵהבִ ינָ ה ֶאת ַּכ ָ ּונָ תוֹ ‪,‬‬ ‫ַא ְך ַס ָ ּבא לֹא הוֹ ִתיר לָ ּה זְ ַמן ַרב לִ ְת ִה ּיוֹ ת‬ ‫וְ ִה ְס ִ ּביר‪“ּ ִ :‬בנְ יָ ִמין לִ ֵּמד אוֹ ָתנ ּו ַה ּיוֹ ם‬ ‫ַמ ׁ ּ ֶשה ּו ָח ׁשוּב ְמאֹד‪ ,‬יְ ִד ָיעה ׁ ֶש ִהיא ִ ּביסוֹ ד‬ ‫ָה ֱאמ ּונָ ה!!! אוֹ ָת ּה ּכֹה ָח ׁשוּב לְ ַה ֲעבִ יר‬ ‫ַדּ וְ ָקא ְ ּבלֵ יל ַה ֵּס ֶדר‪ַ .‬ה ְק ׁ ִשיבִ י ֵה ֵיטב‪:‬‬ ‫ִ ּבנְ יָ ִמין לֹא ׁ ָש ַאל ׁ ְש ֵאלוֹ ת‪ִּ ,‬כי לְ בִ נְ יָ ִמין‬ ‫ֵאין ֻק ׁ ְשיוֹ ת! ָאנ ּו צְ ִריכִ ים לִ לְ מֹד ִמ ֶּמ ּנ ּו‬ ‫וְ לִ נְ הֹג ָּכמוֹ הוּ‪-‬לֹא לִ ׁ ְשאוֹ ל ַאף ּ ַפ ַעם‬ ‫ׁ ְש ֵאלוֹ ת ַעל ּבוֹ ֵרא עוֹ לָ ם‪.‬‬ ‫ָאנ ּו יוֹ ְד ִעים ׁ ֶש ָּכל ַמה ׁ ֶשה’ עוֹ ֶׂשה‪-‬‬ ‫לְ טוֹ בָ ה הוּא עוֹ ֶׂשה‪ּ .‬בוֹ ִאי וְ נִ ְת ַח ֵ ּזק‬ ‫יַ ַחד‪ּ ְ ,‬ב ִע ְקבוֹ ת ִ ּבנְ יָ ִמין‪ ,‬לֹא לְ ִה ְת ַמ ְר ֵמר‬ ‫ַעל ְרצוֹ ן ה’ ּולְ ַק ֵ ּבל ַה ּכֹל ְ ּב ַא ֲהבָ ה‪ּ ְ ,‬בלִ י‬ ‫ׁ ְש ֵאלוֹ ת!!!” ִס ֵ ּים ַס ָ ּבא‪.‬‬ ‫ברתון ‪ -‬ירחון רשת ברכל‬

‫בס"ד‬

‫מתנה מיידית* מתנת הצטרפות על כל ‪ 300‬ש"ח בימי א'‬ ‫בעת הרישום יין גנוז‬ ‫‪ 50‬ש"ח‬ ‫ו‪-‬ב' החזר של ‪ 15‬ש"ח‬ ‫‪+‬‬ ‫רץ‬ ‫מהייקב האיכותי בא‬ ‫פי‬ ‫סני‬ ‫בימי ג'‪-‬ו' ‪ 10‬ש"ח החזר‪.‬‬ ‫למימוש בכל‬ ‫די‬ ‫מי‬ ‫‪ 3‬קופונים למימוש‬ ‫הרשת‪ ,‬השובר יישלח‬ ‫ההחזר ינתן בכפולות‬ ‫בדיוור ישיר‬ ‫של ‪ 300‬ש"ח*‬

‫מדי חודש‪ ,‬יישלחו‬ ‫קופוני הנחות בלעדיות‬ ‫לחברי מועדון‪ ,‬למימוש‬ ‫בכל סניפי הרשת‪.‬‬

‫מתקשרים ומצטרפים‬

‫טל' ‪03-5723998‬‬

‫(מענה קולי)‬

‫* ההחזר הכספי יינתן על חיוב כרטיס האשראי של המועדון בסכום של ‪ ₪ 300‬ומעלה‪ .‬הנפקת הכרטיס בכפוף לאישור חברת ‪ .Cal‬התנאים‬ ‫המלאים והמחייבים במסמכי ההצטרפות לכרטיס האשראי ‪ Cal‬עם בר‪-‬כל ובכפוף לתקנון המועדון‪ .‬החזקת הכרטיס כרוכה בתשלום‬ ‫חודשי‪ .‬לקוחות פאג"י מחזיקי כרטיס ויזה של ‪ Cal‬משוייכים באופן אוטומטי למועדון ונהנים מהטבותיו למעט קופוני ההטבה במעמד‬ ‫ההצטרפות ושובר המתנה בסך ‪ .₪ 50‬חברת ‪ Cal‬ו‪/‬או רשת בר‪-‬כל רשאיות לשנות מעת לעת את התנאים‪ ,‬המבצעים וההטבות‪ .‬ט‪.‬ל‪.‬ח‪.‬‬

‫■ הרשת שומרת לעצמה את הזכות לשנות את המחיר בכל עת‪ ,‬בהתאם לשיקול דעתה ■ התמונות להמחשה בלבד ■ עד גמר המלאי ■ ט‪.‬ל‪.‬ח‪.‬‬

‫החזר כספי‬

‫קופונים חודשיים‬

‫אין כפל מבצעים‬

‫חברי מועדון‬ ‫קונישםפ‪,‬חהנ מהרונוייחהם‬ ‫וכל המ‬

‫?‬ ‫?‬ ‫ֹאש ּה‪ָ .‬היָ ה‬ ‫נָ ֳע ִמי ׁ ָש ְמ ָעה וְ ִהנְ ֲהנָ ה ְ ּבר ׁ ָ‬ ‫לָ ּה ָק ׁ ֶשה לְ ַע ֵּכל ֶאת ַה ִּכ ּווּן ֶה ָח ָד ׁש‪,‬‬ ‫ַה ֵּמ ִאיר וְ ַה ָ ּיפֶ ה ָּכל ָּכ ְך‪ַ .‬אף ּ ַפ ַעם לֹא‬ ‫ָח ׁ ְשבָ ה ׁ ֶש ַ ּגם ִ ּבנְ יָ ִמין ַה ְ’מיֻ ָחד’ יָ כוֹ ל‬ ‫לְ לַ ֵּמד אוֹ ָת ּה ַמ ׁ ּ ֶשהוּ!‬

‫ִ ּבנְ יָ ִמין ִה ׁ ְש ַּת ְע ֵמם לְ בַ דּ וֹ ַ ּב ֶח ֶדר וְ ָחזַ ר‬ ‫ֶאל ַה ָּסלוֹ ן‪ ,‬הוּא ִה ְס ּתוֹ בֵ ב ֵ ּבין ַה ְּמ ֻס ִ ּבים‬ ‫וְ ִח ּ ֵפ ׂש ָמקוֹ ר לְ ַת ֲעסו ָּקה‪ָּ .‬כ ֵעת ְּכבָ ר‬ ‫ִהצְ לִ ָיחה נָ ֳע ִמי לִ ׁ ְשל ַֹח לְ ֶעבְ רוֹ ִח ּיו ְּך‬ ‫ְמפֻ ָ ּיס‪ַ .‬ה ֲהבָ נָ ה ַה ֲח ָד ׁ ָשה ִה ׁ ְש ִק ָיטה ֶאת‬ ‫ָה ַאכְ זָ בָ ה ַה ָּמ ָרה ׁ ֶש ָּכ ְס ָסה ָ ּב ּה ּובִ ְמקוֹ ָמ ּה‬ ‫ִהיא זָ ְר ָעה ֶרגֶ ׁש ָח ָד ׁש ׁ ֶשל ִס ּפוּק‪.‬‬

‫ִ ּבנְ יָ ִמין ֻהפְ ַּתע לִ ְראוֹ ת ֶאת ַמ ָ ּב ָט ּה‬ ‫ַה ּ ָׂש ֵמ ַח ׁ ֶשל ֲאחוֹ תוֹ ‪ ,‬הוּא ִה ְת ָק ֵרב‬ ‫לְ ֶעבְ ָר ּה ּובִ ְׂשפָ תוֹ ָה ִע ֶּלגֶ ת ִ ּב ֵּטא ֶאת‬ ‫דה!”‪ָּ ,‬כ ְך ָא ַמר‬‫ַר ֲח ׁ ֵשי לִ ּבוֹ ‪“ :‬נָ ֳע ִמי‪ּ ,‬תוֹ ָ‬ ‫ְ ּבקוֹ לוֹ ַה ְמ ֻע ֶ ּבה‪ֶ ׁ ,‬ש ָּכ ֵעת ּכֹה ָע ַרב לְ ָאזְ נָ ּה‬ ‫ׁ ֶשל נָ ֳע ִמי‪.‬‬ ‫ַה ִּמ ִּלים ָהי ּו ְמת ּוקוֹ ת ּוצְ לִ ילָ ן ָהיָ ה יָ פֶ ה‬ ‫ָּכל ָּכ ְך‪ ,‬יוֹ ֵתר ִמ ָּכל קו ׁ ִּש ָ ּיה ׁ ֶש ָ ּבעוֹ לָ ם!‬

‫‪| 82‬‬

‫ברתון ‪ -‬ירחון רשת ברכל‬

‫מובייל מנגן‪ ,‬בקבוק עם מים‬ ‫המון שירי ערש‪ ,‬שעות על הידיים‬ ‫עיסוי מרגיע‪ ,‬אמבטיה חמה‬ ‫שורה תחתונה ‪ -‬המשימה‬ ‫הושלמה!‬

‫אמא‪ ,‬את תעשי הכל כדי להרגיע את תינוקך‪...‬‬

‫גם‬ ‫הרכב סימילאק למהדרין‪ ,‬תחליף החלב למהדרין‬ ‫המתקדם בישראל‪ ,‬פותח מדעית לתמיכה במערכת‬ ‫העיכול של התינוק בזכות‪:‬‬ ‫הרכב שמנים ייחודי‪ ,‬ללא שמן דקל‪ ,‬אשר הוכח מדעית כתורם לתהליך‬ ‫עיכול סדיר וקל בדומה לזה של תינוק יונק ומפחית כאבי בטן ופליטות‪.‬‬

‫היחיד בישראל המיוצר בחברת תרופות ‪ -‬מבוסס על מאות בדיקות‪,‬‬ ‫מאות מדענים ומעל ל‪ 50-‬שנות מחקר רפואי‪.‬‬ ‫הוכח מדעית‪ :‬לתינוקות הניזונים‬ ‫מסימילאק פחות סימפטומי קוליק!‬

‫ד‬

‫היחתי ענק‬ ‫באריז‬

‫‪900‬‬ ‫גרם‬

‫כשר לפסח ‪ -‬תשע”ג‬ ‫לאוכלי‬ ‫קטניות‬

‫חלב ישראל‬ ‫י‬ ‫יצור מיוחד למהדרין ‪-‬‬ ‫בהשגחה משעת החליבה‬

‫סימילאק מברך את כל בית ישראל‬ ‫בברכת פסח כשר ושמח‬

‫סימילאק ‪ -‬להיות בטוחה בגלל המדע‪.‬‬ ‫בגלל הנסיון‬

‫בגלל המחקרים‬

‫בגלל הבדיקות‬

‫שעות הפעילות בימים א’‪-‬ה’ ‪ ,08:00-20:00‬יום ו’ וערבי חג ‪ ,08:00-13:00‬טל’ ‪1-800-65-65-01‬‬

‫לתשומת לב ‪ -‬חלב אם הוא המזון הטוב ביותר לתינוק‪.‬‬

‫)‪PR-IL-ABT-SIM-795(12/12‬‬

‫נוקלאוטידים בכמות והרכב ייחודיים המסייעים בשמירה על מערכת‬ ‫עיכול בריאה‪.‬‬

‫פאג''י פלוס‬

‫כדי שתעבור את הפסח בפלוס!‬

‫כרטיס האשראי פאג"י פלוס מתאים את עצמו בדיוק לצרכים שלך‪ ,‬ונותן לך סל הטבות‬ ‫על מוצרי הפסח המתקרב‪ .‬כי אנחנו כאן כדי שתעבור את הפסח בפלוס‪.‬‬ ‫פאג''י‬ ‫פלוס‬ ‫כי לחסוך‬ ‫זה פלוס‬

‫מוצרי חשמל‬

‫מעבד מזון‬

‫טוסטר אובן ענק‬

‫‪199‬‬

‫‪199‬‬ ‫‪ 35‬ליטר‬

‫‪₪‬‬

‫אדים‬ ‫מגהץ‬ ‫גוון שחור‬

‫‪₪‬‬

‫מוט בלנדר‬ ‫משולב‬

‫‪99‬‬

‫‪99‬‬

‫‪₪‬‬

‫פנ א י וביגוד‬ ‫מתקני לונה פארק‬

‫ברכישת ‪ 4‬כרטיסים‬ ‫ומעלה למשפחה‬ ‫כרטיס הורה מתנה‬ ‫מושב מבוא ביתר ליד ביתר עלית‬

‫‪052-3385029 ,02-5330260/1‬‬

‫הסעות משעה ‪ 10:00‬מהכניסה לביתר‬ ‫בתוקף ‪ ,15.4.13‬כולל חול המועד פסח‬ ‫בהצגת מודעה זו‬ ‫בהצגת כרטיס אשראי פאג"י פלוס בלבד‬

‫תוקף המבצע ‪ ,15.4.13‬מימוש אחד‬ ‫ללקוח‪ ,‬אין כפל מבצעים והנחות‬ ‫בהצגת כרטיס אשראי פאג"י פלוס בלבד‬

‫‪₪‬‬

‫למימוש ברשתות‬ ‫תוקף המבצע ‪ ,5.03.13-1.04.13‬בהצגת קופון וכרטיס אשראי פאג”י פלוס בלבד! הטבה אחת ללקוח‪ ,‬עד גמר המלאי‬

‫‪50‬‬

‫‪%‬‬

‫הנחה‬

‫סרט מבוקר ומומלץ ע”י נשות‬ ‫חינוך‪ ,‬הפקה סוחפת ומרגשת‬ ‫על מסע חוצה יבשות‪ ,‬צולם‬ ‫בארץ ובחו”ל‪.‬‬

‫‪50‬‬

‫‪₪‬‬

‫לבירור הסניף הקרוב‪:‬‬ ‫‪1-599-500-455‬‬

‫‪49‬‬

‫‪₪‬‬

‫כרטיס‬ ‫הורה‬ ‫אחד‬

‫חינם‬

‫מסחטת הדרים‬

‫בקניה מעל‬ ‫‪₪ 200‬‬

‫מק”ט משקפים‬ ‫‪1770026‬‬

‫כל המציג כרטיס אשראי‬ ‫של פאג”י פלוס מקבל‬ ‫כרטיס מועדון מתנה‬

‫על הכרטיס‬ ‫השני‬

‫כרטיס‬ ‫מועדון‬

‫מתנה‬

‫בהצגת קופון זה בלבד‬

‫בני ברק‪ ,‬רבי עקיבא ‪93‬‬ ‫ירושלים מלכי ישראל ‪13‬‬ ‫תוקף המבצע ‪,01.03.13-15.04.13‬‬ ‫מימוש אחד ללקוח‪ ,‬אין כפל מבצעים‬ ‫והנחות‬ ‫בהצגת כרטיס אשראי פאג"י פלוס בלבד‬

‫קנה חולצה‪,‬‬ ‫קבל עניבה‬ ‫ב‪.90-‬‬ ‫‪₪‬‬ ‫במקום‪₪70‬‬

‫‪9‬‬

‫‪ 12%‬הנחה על קניה‬ ‫בחנויות הרשת‪ .‬מכל מוצרי החנות‬

‫לבירור הסניף הקרוב‪:‬‬ ‫‪08-6259600‬‬ ‫תוקף המבצע ‪ ,15.4.13‬מימוש אחד‬ ‫ללקוח‪ ,‬אין כפל מבצעים והנחות‬

‫לבירור הסניף הקרוב‪:‬‬ ‫‪*6618‬‬ ‫ההטבה היא למשקפי ראייה בלבד‪.‬‬ ‫תוקף ההטבה ‪ ,5.3-1.4‬כולל כפל מבצעים‬ ‫עד‪ ,30%‬בכפוף לתקנון‪ ,‬ט‪.‬ל‪.‬ח‪.‬‬

‫‪100‬‬

‫‪₪‬‬ ‫הנחה‬ ‫בקנייה‬

‫מעל ‪₪200‬‬

‫‪9990906‬‬

‫‪12‬‬

‫‪%‬‬

‫הנחה‬ ‫על כל קניה‬

‫בהצגת כרטיס אשראי פאג"י פלוס בלבד‬

‫*כרטיס ויזה של ‪ - Cal‬בנק פאג"י שברשותך משוייך באופן אוטומטי למועדון פאג"י פלוס בר‪-‬כל וזכאי להטבה‬ ‫‪ 0‬אשראי וכרטיסי אשראי יוענקו בכפוף לשיקול דעת הבנק ולהמצאת בטחונות לשביעות רצונו ‪ 0‬אין לראות בפרסום זה משום הסכמה למתן אשראי‬ ‫כלשהו ‪ 0‬ההנחות ניתנות ע"י בתי העסק ועל אחריותם בלבד ‪ 0‬מימוש ההטבה כפוף לתשלום בכרטיס אשראי פאג"י פלוס ‪ 0‬הבנק וחברת ‪ Cal‬אינם‬ ‫אחראים לאיכות המוצרים ו‪/‬או טיב השירות ‪ 0‬הבנק וחברת ‪ Cal‬רשאים לשנות או להפסיק את המבצע בכל עת ‪ 0‬בכפוף לתקנון מועדון פאג"י פלוס‬ ‫כל הטבה תינתן בהצגת השובר וכרטיס אשראי פאג”י פלוס בלבד‪ .‬עד גמר המלאי‪.‬‬ ‫פרטים נוספים והצטרפות‬ ‫בסניפי פאג"י או בטלפון‪:‬‬

‫‪*3360‬‬