Issuu on Google+

‫כתבו ואיירו‪ :‬תלמידי כיתות ג'‪" 1‬כרמל וים"‬ ‫בהנחיית המורים‪ :‬ניקול אסולין‪ ,‬לבנת שוורץ ואמיר בנג'יו‬


‫לפני שנים רבות שכנה לה ארץ מלאה בפרחים עצים וכמובן ציפורים‪.‬‬ ‫ציפורים מכל הסוגים מהנשר ועד האפרוח‪ ,‬אלוהים היה מאושר על כך שברא‬ ‫עולם מושלם‪.‬‬ ‫בבוקר המחרת בלוח המודעות נתלתה מודעה‪.‬‬ ‫במודעה היה כתוב שצריך לבחור ציפור לאומית למדינת ישראל‪ .‬כל סוגי‬ ‫הציפורים רצו להיבחר לציפור הלאומית‪ .‬מיד החלו במלאכת ההכנות לתחרות‬ ‫בה ייבחרו את הציפור הלאומית שתהא ראויה לייצג את מדינת ישראל‪.‬‬ ‫התחרות הראשונה החלה‪ ,‬אתם וודאי שואלים את עצמכם מה היא התחרות‬ ‫הזאת?‪,‬‬ ‫זאת הייתה‬

‫זכה בקלות‬

‫התחרות השנייה התחילה‬

‫בתחרות זו זכתה‬

‫‪.‬‬

‫מכיוון שהיא אוכלת תולעים‪ ,‬שאוכלים את שורשי העצים וגורמים להם ליפול‪.‬‬ ‫תחרות זו היא החשובה ביותר‪ ,‬כיוון שהיא מביאה תועלת לבני האדם ומצילה‬ ‫את עצי‬ ‫ארץ ישראל‪ .‬כך נבחרה הדוכיפת לציפור הלאומית של מדינת ישראל ‪.‬‬


‫בכפר קטן ומכושף בארץ רחוקה חי עיט עטלף שגר במערת‬ ‫העיטים‪ .‬העיט הלך אל מלך העיטים שגר במערה מכושפת‬ ‫עם שק של גוזלים טריים‪ ,‬כי הוא ידע שהוא מאד אוהב לאכול‬ ‫גוזלים‪.‬‬ ‫כשהגיע העיט למלך העיטים אמר לשומרים‪" :‬אני מביא‬ ‫מתנה למלך העיטים"‪ .‬פתח העיט את השק ואמר‪" :‬הבאתי‬ ‫לך אוכל שאתה אוהב" והמלך קפץ על השק והתחיל לזלול‬ ‫ולזלול ולזלול עד שכאבה לו הבטן‪ .‬והמכשפות הגיעו והם עשו‬ ‫כישוף שמלך העיטים יהפוך למלך העטלפים ועף לארמון‬ ‫המכושף‪.‬‬ ‫שם פגש את העיט הראשון שהביא לו גוזלים וביקש שיביא לו‬ ‫שק מלא זרעונים‪...‬‬ ‫הסתכל עליו העיט בעיניים מופתעות כי עיטים אוהבים גוזלים‬ ‫טריים‪ ,‬ומי הפך את מלך העיטים למלך העטלפים‪ .‬רץ מיד‬ ‫לארמון וביקש מהמכשפה הראשית שתהפוך אותו בחזרה‬ ‫למלך העיטים‪...‬כדי שיחזור שוב לאכול גוזלים‪.‬‬


‫פעם‪ ,‬לפני שנים רבות‪ ,‬הייתה ציפור מיוחדת במינה ולה‬ ‫קראו דוכיפת‪.‬‬ ‫בארץ הציפורים הגיע הזמן לחלק מקור לכל ציפור‪.‬‬ ‫הדוכיפת הגיעה לקבל מקור‪ ,‬והוחלט שהדוכיפת תקבל‬ ‫מקור דק ומעוקל‪.‬‬ ‫הדוכיפת חזרה לביתה מאושרת ושמחה ועפה לה לגינה‬ ‫לחפש מזון לקיבתה הקטנה‪ .‬היא ניסתה לשלוף‬ ‫מהאדמה תולעת טעימה ועסיסית‪ ,‬אך לא הצליחה‪.‬‬ ‫לאחר ניסיונותיה הרבים התעצבנה הדוכיפת ועפה‬ ‫בעצבנות למחלק המקורים ואמרה בכעס ‪":‬המקור‬ ‫שקיבלתי אינו מתאים לשליפת המזון שלי מהאדמה‬ ‫אפשר לקבל מקור יותר מתאים ולא מרוב רעב נמות וכל‬ ‫בני מיני יכחדו" ‪.‬‬ ‫בקשתה של הדוכיפת התקבלה ומאז היא מהלכת עם‬ ‫מקור ארוך וחד העוזר לה לשלוף בקלות תולעים‬ ‫עסיסיות וטעימות מהאדמה‪.‬‬ ‫ושוב במשרד חלוקת המקורים הקפידו לתת לכל ציפור‬ ‫מקור מתאים שתוכל בקלות למצוא את מזונה ולהיות‬ ‫תמיד שבעה‪.‬‬


‫לפני שנים רבות בעולם מדהים‪ ,‬בממד אחר‪ ,‬שכנה לה ארץ נפלאה שקראו לה‬ ‫''ארץ הציפורים''‪.‬‬ ‫ציפורים היו שם בשפע‪ ,‬עצים נהדרים ירוקים ושופע י פירות‪ ,‬נהרות‪ ,‬נחלים‬ ‫וצוקים עד לב השמים‪.‬‬ ‫וכמובן ממלכה שבה בכל שנה נבחר מלך חדש‪ .‬המלך שמלך נקרא "הנשר מלך‬ ‫העופות"‪.‬‬ ‫יום אחד התעורר השחרור ואמר ואמר לעצמו‪ ":‬אני אבחר למלך ציפורים "‬ ‫והוסיף‪ " :‬אבל אני שחור קטן ולא יפה"‪ .‬חשב וחשב וצץ במוחו רעיון‪.‬‬ ‫הרעיון של השחרור היה שהוא יעקוב אחר הציפורים היפות ויגנוב מהן נוצות‪.‬‬ ‫הוא חלם איך משרתים אותו ואיך משתחווים לו‪ ,‬לפתע אשתו קטעה לו את‬ ‫החלום ואמרה‪ " :‬שחרור תתעורר צריך לקנות אוכל ‪ ,‬עוף לך לשוק להביא אוכל‬ ‫משובח לגוזלינו"‪.‬‬ ‫השחרור הלך וחזר עם אוכל ועם חלום‪ .‬השחרור הלך וחטף נוצות‪ :‬נוצה כחולה‬ ‫מהעורבני‪ ,‬ציצת נוצות מהדוכיפת‪ .‬זנב נוצות מרהיב מהטווס ומהצופית לקח את‬ ‫המקור החד והעדין שלה‪.‬‬ ‫התחרות התחילה !‪ ,‬השחרור בא יפה מקושט בנוצות צבעוניות ובמקור קטן חד‬ ‫ועדין ממש כמו מלאך והסתכל על הטווס בהתנשא ות ואלוהים השופט בחן כל‬ ‫ציפור שהשתתפה בתחרות‪ :‬הטווס הצבעוני‪ ,‬הצופית הקטנה והיפה‪ ,‬העורבני‬ ‫כחול הנוצה וכמובן השחרור במחופש ולבסוף הכריז‪ " :‬השחרור ניצח!‪ . ".‬פשטה‬ ‫מהומה בממלכה על בחירתו של השחרור למלך העופות‪.‬‬ ‫כל הציפורים זיהו את נוצותיהן חזרו לאלוהים וסיפרו לו על השחרור הרמאי‬ ‫שגנב את נוצותיהן והוא שחור כמו הלילה וחסר צבעים ‪ ,‬בשל מראהו‪ ,‬בשל צבעו‬ ‫השחור ובשל רמאותו לא ראוי הוא להיות מלך העופות‪ ..‬אלוהים קרא לכל‬ ‫העופות בממלכה והכריז שהשחרור הרמאי יישאר שחור עם מקור צהוב שיזכיר‬ ‫לו את רמאות ו והוחלט שהנשר יהיה מלך העופות לתמיד‪.‬‬


‫לפני שנים רבות צבעו של הטווס היה שחור‪.‬‬ ‫הטווס לא היה מרוצה מצבעיו וראה ציפור צבעונית יפה יותר ממנו ‪ .‬אמר הטווס‬ ‫לציפור‪ " :‬מה שמך"? והיא ענתה‪" :‬צופית " ‪ .‬בקש הטווס מהצופית ללכת אתו‬ ‫לאלוהים ולבקש להחליף צבעים ביניהם"‪.‬‬ ‫הצופית ענתה לו‪ " :‬אני מסכימה"‪ ,‬והם הלכו לאלוהים ובקשו ממנו להחליף בין‬ ‫הצבעים שלהם ‪ .‬אלוהים לא הסכים לבקשתם בפעם הראשונה‪.‬‬ ‫הטווס נעלב מסירובו של אלוהים‪ ,‬בעקשנותו לקחת דליים של צבע וצבע את עצמו‬ ‫בצבעים מרהיבים‪.‬‬ ‫כעבור כמה שעות ירד גשם וצבעיו של הטווס נשטפו אתו‪ .‬אלוהים ראה עד כמה‬ ‫הטווס עקשן ועד כמה רוצה הוא להיות צבעוני‪ ,‬החליט לצבוע אותו בצבעים כהים‪ ,‬אך‬ ‫גם מצבעים אילו הטווס עדין לא היה מרוצה‪.‬‬ ‫הלך הטווס לאלוהים בפעם השנייה ואלוהים נכנע לבקשתו ואמר ‪ " :‬איזה צבעים אתה‬ ‫רוצה הפעם?"‪ ,‬והטווס ענה ‪" :‬רוצה אני להיות הציפור בעלת הנוצות הצבעוניות‬ ‫והמרהיבות ביותר בממלכת העופות‪ ,‬שכל מי שיתבונן עלי כשאפרוש את כנפיי יראה‬ ‫את כל צבעי הקשת בוהקים ביופיים"‪.‬‬ ‫אמר לו אלוהים ‪ " :‬תק בל את מבוקשך‪ ,‬אך בממלכת הציפורים אברא ציפורים נוספות‬ ‫יפות וצבעוניות שימשכו את לב האדם‪ ,‬ואילו אתה תתקשט רק בזנב צבעוני והדור‬ ‫שאותו תציג לראווה רק לנקבה בתקופת הרבייה‪ .‬הטווס קיבל את מבוקשו ונצבע זנבו‬


‫היה הייתה בקתה קטנה בקיבוץ "עין‬ ‫כרמל"‪.‬‬ ‫בבקתה גרו‪ :‬אימא ‪ ,‬אבא ותאומות עם כלב‬ ‫וחתול‪.‬‬ ‫התאומות‪ ,‬אור ונועה אהבו לשחק בגינתן‬ ‫שליד שדה התירס‪.‬‬ ‫ערב אחד הגיעה ציפור לגינה‪ ,‬הציפור‬ ‫לקטה חומרים לקן שלה ולפתע הרגישה‬ ‫שמישהו מביט בה‪.‬‬ ‫הציפור עפה לה לצמרת העץ והקשיבה‬ ‫לתאומות‪.‬‬ ‫התאומות שאלו אחת את השנייה איזה‬ ‫ציפור זאת?‪.‬‬ ‫הן רצו לאביהן ובקשו ממנו לבוא איתן‬ ‫לגינה ולנסות לעזור להן לזהות את הציפור‪.‬‬ ‫אביהן אמר להן‪" :‬בנותיי היקרות‪ ,‬זוהי‬ ‫התנשמת שמכנים אותה "מלכודת עכברים‬ ‫מעופפת"‪.‬‬ ‫אור ונועה התאומות קפצו מיד על אביהן‬ ‫ואמרו לו‪" :‬אבא בא נבנה לה תיבת קינון‪,‬‬ ‫שתישאר אצלנו בגינה‪.‬‬

‫היא וגוזליה יזללו לנו את העכברים‬ ‫שמתרוצצים בכל פינה בקיבוץ ובבית ואפילו‬ ‫בכיתה בגלל שדה התירס שליד הבית‪.‬‬

‫אבא אור ונועה לקחו קרשים פטיש ומסמרים‬ ‫והחלו במלאכת בניית תיבת הקינון‪.‬‬ ‫חלפו מספר שבועות והתאומות חיכו‬ ‫והשתוקקו לראות את התנשמת וגוזליה‬ ‫מעופפים ושמים מלכודת לעכברים‪.‬‬ ‫ראה אבא את אור ונועה וצחק צחוק גדול‪ ,‬הוא‬ ‫קרא להן והסביר התנשמת היא המלכודת כי‬ ‫היא לוכדת עברים למזונה‪ ,‬וקוראים לה‬ ‫מלכודת מעופפת בשל היותה עוף דורס‬ ‫המועיל לחקלאים בהדברת המזיקים באופן‬ ‫טבעי‪ .‬שרשרת מזון‪...‬‬


‫לפני שנים רבות‪ ,‬בארץ רחוקה‪ ,‬חיה ציפור‬ ‫ושמה דררה‪.‬‬ ‫יום אחד‪ ,‬דררה ישבה בקן שלה ודגרה בשקט‬ ‫ובשלווה על הביצים שהטילה‪ .‬לפתע‪ ,‬הגיע‬ ‫נשר גדול‪ ,‬חטף את הביצים מהקן ועף הרחק‬ ‫משם‪.‬‬ ‫הדררה היתה מבוהלת ומפוחדת‪ ,‬היא דאגה‬ ‫לאפרוחים והחליטה להציל אותן מידי הנשר‬ ‫הגדול‪.‬‬ ‫היא חשבה לעצמה‪" :‬כיצד אוכל להחזיר אלי‬ ‫את הביצים?‪ ,‬כיצד אוכל להילחם בנשר‬ ‫הגדול והחזק?"‪.‬‬ ‫הדררה ידעה שלא תוכל לנצח את הנשר‬ ‫הגדול בעזרת כוח‪ ,‬כיוון שהייתה קטנה‬ ‫וחלשה ממנו ולכן החליטה להשתמש‬ ‫בחוכמה שלה‪.‬‬ ‫היא עקבה אחרי הנשר וראתה היכן נמצא‬ ‫הקן שלו‪ .‬היא ראתה באיזה שעות הנשר‬ ‫עוזב את הקן ועף לחפש מזון ולכמה זמן הוא‬ ‫משאיר את הביצים שלה ללא השגחה‪.‬‬

‫ביום למחרת‪ ,‬כשהנשר עף מהקן היא התקרבה‬ ‫בשקט וראתה שהגוזלים שלה בקעו‪ .‬אמרה‬ ‫דררה לעצמה‪" :‬עכשיו‪ ,‬כשהגוזלים בקעו‪ ,‬יהיה‬ ‫לי קל יותר להוציא אותם מהקן של הנשר‬ ‫ולהחזיר אותם הביתה"‪.‬‬ ‫היא חיכתה מספר ימים בסבלנות‪ ,‬ראתה איך‬ ‫הנשר מטפל בגוזלים‪ ,‬ולאחר מספר ימים‪,‬‬ ‫כשהגוזלים התחזקו‪ ,‬היא התגנבה אל קן‬ ‫הנשרים ולקחה את הגוזלים שלה חזרה‬ ‫הביתה‪.‬‬ ‫הדררה הוכיחה‪ ,‬שלפעמים אפשר לנצח אויבים‬ ‫גדולים וחזקים‪ ,‬בדרך החוכמה ולא בעזרת כוח‪.‬‬ ‫בעזרת החוכמה שלה והסבלנות שלה‪ ,‬היא‬ ‫הצליחה להחזיר‬


‫לפני שנים רבות בארץ הציפורים החליט מלאך הציפורים‪,‬‬ ‫ציפוריאל‪ ,‬לחלק צבע עיניים לכלל הציפורים והעופות‬ ‫בממלכה‪ .‬האוח קיבל עיניים כחולות יפיפיות ‪.‬‬ ‫פתאום ראה האוח אוח אחר עם עיניים בצבע ירוק‪ ,‬חשב‬ ‫לעצמו האוח כחול העיניים שאוח זה יפה יותר ממנו‪ .‬מרוב‬ ‫קנאה ‪ ,‬התגרה האוח כחול העיניים באוח ירוק העיניים‪ ,‬הם‬ ‫נלחמו זה בזה ונפלו על האדמה‪.‬‬ ‫התקרב אליהם אוח נוסף ‪ ,‬אוח בעל עיניים אדומות‪ .‬שניהם‬ ‫התאחדו ונלחמו בו ‪.‬המלאך שצפה בהם כעס מאוד על‬ ‫מריבתם ואמר להם ‪" :‬אם לא תפסיקו לריב ‪ ,‬אני אהפוך‬ ‫את העיניים היפות שלהם לעיניים לא יפות" ‪ .‬אך קנאתם‬ ‫זה בזה הייתה חזקה מבקשתו של המלאך ציפוריאל‪ ,‬הם‬ ‫המשיכו לריב ולהתגרות האחד בשני ואמרו שעיניהם‬ ‫היפות ביותר בכל ממלכת הציפורים‪.‬‬ ‫המלאך ציפוריאל החליט ללמדם לקח והפך את עיני האוח‬ ‫לכתומות ובעלות יכולת ראייה רק בלילות‪ .‬ככה שאף אחד‬ ‫לא יוכל ליהנות מצבעם‪ .‬התקבצה להקת האוח לדון‬ ‫בגורלם‪ ,‬ולפתע ציפור שיר קטנה לחשה באוזנם‪:‬‬

‫הרכינו ראשם ועפו להסתתר בין עצי היער בממלכה ‪ ,‬חיכו‬ ‫לרדת הערב כדי לצוד את מזונם‪ .‬ומאז ועד היום האוח הוא‬ ‫עוף דורס ממשפחת הינשופים‪.‬‬


‫למה לחסידה יש רגלים ארוכות?‬ ‫כתבה‪ :‬עינב שזיפי‬ ‫כשאלוהים ברא את הציפורים הוא חילק לכל ציפור את‬ ‫האיברים המתאימים לה‪.‬‬ ‫כשהגיע תורה של החסידה היא אמרה למלאך‬ ‫האלוהים‪:‬‬ ‫"אפשר לקבל רגלים קצרות?"‪.‬‬ ‫המלאך הסכים‪ .‬החסידה יצאה מרוצה על ש��בלה את‬ ‫רצונה ועפה‪.‬‬ ‫בדרכה ראתה את הדרור עם רגלים קצרות יותר‬ ‫משלה‪ ,‬מיד עפה‬ ‫חזרה למשרד החלוקה ואמרה בקול חזק ותקיף למלאך‬ ‫האלוהים‪:‬‬ ‫"למה לדרור יש רגלים קצרות יותר משלי‪ ,‬אם לא‬ ‫תחליף את הרגלים שלי אני אבלגן לך את כל משרד‬ ‫החלוקה"‪.‬‬ ‫לפתע‪ ,‬הגיעה רוח חזקה והעיפה את החסידה החוצה‬ ‫ממשרד החלוקה‪ .‬החסידה הרגישה שרגליה מתארכות‬ ‫ומתארכות ומתארכות ונעשות דקיקות דקיקות‪.‬‬ ‫נשמע קול מבין העננים ‪" :‬בגלל חוצפתך יהיו רגליך‬ ‫ארוכות יותר מקודמיהן"‬

‫ומאז החסידה עומדת על רגלים ארוכות ודקיקות‪.‬‬ ‫מוסר השכל‪:‬‬ ‫"אל תחשוב שהדשא של השכן ירוק יותר"!‬


‫מדוע הבז עוף דורס?‬ ‫כתבו‪ :‬עדן בארי ותומר משקיף‬


‫לפני שנים רבות‪ ,‬בארץ הציפורים נשרה אחת עפה‬ ‫למלאך הציפורים‪.‬‬ ‫כשפגשה אותו התלוננה לפניו ואמרה‪" :‬למה אני‬ ‫מטילה רק שלוש ביצים‪ ,‬אני רוצה להטיל חמש ביצים‬ ‫לפחות!‪.‬‬ ‫רוצה אני שנשרים רבים יעופו בשמים וישלטו על כל‬ ‫ממלכת העופות ‪.‬‬ ‫רוצה אני שצאצאיי יבנו ארמון זהב שאליו יגיעו כל‬ ‫העופות להביא לנו מתנות וישתחוו לנו כי אנחנו מלכי‬ ‫העופות"‪.‬‬ ‫ענה מלאך הציפורים‪" :‬אה‪ ,‬את לא מסתפקת בזה שאת‬ ‫מלכת העופות‪ ,‬ורצונך לשלוט‪ ,‬בגלל זה מהיום את‬ ‫תטילי רק ביצה אחת!"‪.‬‬ ‫לאחר חודש‪ ,‬כשהגיע זמן ההטלה‪ ,‬הטילה הנשרה רק‬ ‫ביצה אחת‪.‬‬ ‫היא הבינה שהיא לא הסתפקה במה שהיה לה וגרמה‬ ‫לכל משפחת הנשרים לשאת בעונש על חוצפתה‪ ,‬ולא‬ ‫היה לה דרך לשנות את הקללה‪...‬‬


‫חן וסיד היו שתי חסידות זכר ונקבה שאהבו‬ ‫מאוד לשחק תופסת‪.‬‬ ‫יום אחד תוך כדי משחק תופסת‪ ,‬חן עפה ישר‬ ‫לתוך כביסה שהייתה תלויה בחוץ וסדין לבן‬ ‫נתקע לה במקור‪ .‬חן לא ראתה לאן היא עפה‬ ‫והסדין הלבן נפל לתוך עגלה עם תינוק‪.‬‬ ‫מאז כולם מספרים כי החסידות מביאות תינוקות‬ ‫לעולם‪.‬‬ ‫חן וסיד לא הבינו על מה כל המהומה ?‪.‬הילדים‬ ‫אומנם התרבו אבל כמות החסידות נמצאת‬ ‫בירידה ‪.‬‬


‫פעם‪ ,‬נקבת הבז הייתה מטילה ‪ 05-055‬ביצים בכל מחזור‬ ‫דגירה‪ .‬אך קשה היה לה לשמור על כולן ורובן נטרפו על ידי‬ ‫חיות זללניות חובבות ביצים‪.‬‬ ‫נקבת הבז התעופפה אל מלך הבזים והתלוננה באוזניו על‬ ‫שאינה מצליחה לשמור על כל ביציה והעניין גורם לה לצער‬ ‫רב‪.‬‬ ‫מלך הבזים הקשיש והחביב החכם מכולם‪ ,‬רקח לבזה שיקוי‬ ‫מיוחד לבעייתה‪ .‬נתן לה את השיקוי והבטיח שהשיקוי יחולל‬ ‫פלאים ותוכל היא לשמור על כולן‪.‬‬ ‫שתתה הבזה את השיקוי ותיקווה גדולה בליבה‪ .‬כעבור מספר‬ ‫חודשים‪ ,‬הטילה הנקבה ביצים וגילתה לאכזבתה הרבה כי‬ ‫השיקוי הפחית את מספר הביצים ובקן שלה רק ‪ 0‬ביצים‪.‬‬ ‫או אז הבינה הבזה שכך תוכל לשמור על הביצים ולגונן‬ ‫עליהן שהרי קלה יותר העבודה כשמספר הביצים נמוך‪.‬‬ ‫מוסר השכל‪ :‬לכל בעיה פתרונות רבים‪...‬‬


‫;‬

‫יום אחד כל העופות רבו וכעסו על המעשים שציפורים אחרות עושות למשל‪,‬‬ ‫שהקוקייה שמה את ביציה בקינים של ציפורים אחרות‪ .‬משום מקום הגיע‬ ‫העורב ואמר‪" :‬נמליך עלינו מלך שיחליט על כל הציפורים ואפילו ישגיח‬ ‫שהקוקיה לא תשים את ביציה בקינים של ציפורים אחרות"‪.‬‬ ‫העורב הסתכל על הקוקייה והקוקייה חיכתה שכולם יעופו ותוכל להתגנב לקן‬ ‫של ציפור אחרת‪.‬‬ ‫ראו זאת הציפורים והתחילו להריע לעורב על חוכמתו‪ ,‬למחרת החליטו לערוך‬ ‫הצבעה כדי לבחור את מלך מלך העופות‪ .‬סמוך לתחרות הלך העורב‬ ‫וכשהעורב חזר כדי להשתתף ב תחרות הוא האמין שבגלל שהרעיון היה שלו‬ ‫יבחרו בו‪.‬‬ ‫היו ארבעה ניסיונות לבחירות כי בכל פעם יצא תיקו‪ :‬בפעם הראשונה בחרו‬ ‫בנשר‪ ,‬בפעם השנייה בחרו בעורב‪ ,‬בפעם השלישית בחרו בנשר‪ ,‬בפעם‬ ‫הרביעית בחרו בעורב בגלל התיקו החליטו לעשות דו קרב מכות בין הנשר‬ ‫לעורב‪ .‬הדו הקרב התחיל העורב הכה את הנשר בזהב ויהלומים תכשיטים‬ ‫ואוצרות‪ ,‬הנשר רצה לוותר לעורב‪ ,‬אבל אחרי שהוא הכה אותו בדברים יקרים‬ ‫הנשר לא וויתר והנשר הרג את העורב בטופריו‪ .‬הנשר נבחר להיות מלך‬ ‫העופות‪ ,‬הוא אכל את העורב שהפך לפגר (נבלה) ומאז ועד היום הנשר "מלך‬ ‫העופות" והעורב סתם גנב פשוט שאהב דברים נוצצים ויקרים‪.‬‬


‫פעם הנשר היה חלש וקטן ואכל רק פירות‪ ,‬כי היה‬ ‫חלש מידי מכדי לצוד חיות‪.‬‬ ‫יום אחד אכל הנשר מפרי שלא הכיר‪ ,‬אך מה שלא‬ ‫ידע הנשר שהיה זה פרי קסם‪.‬‬ ‫כעבור שעה הנשר צמח וגדל וכנפיו נהיו עצומות‪.‬‬ ‫הנשר כבר לא רצה לאכול פירות מכיוון שחשב‬ ‫שעכשיו יוכל לצוד‬ ‫בכוחות עצמו‪.‬‬ ‫אך הנשר לא ידע כיצד צדים ולא הצליח לצוד‪.‬‬ ‫ומכיוון שכך הנשר אכל רק פגרים של חיות אחרות‬ ‫שצדו אותן‪.‬‬ ‫ועד היום הנשר עדיין לא יודע לצוד‬ ‫וחי רק על ידי אכילת פגרים‬ ‫שחיות אחרות צדו או נבלות שנשארו בשדה‪.‬‬


‫לפני שנים רבות היה נקר קטן ומעצבן‪ .‬כל הזמן הוא‬ ‫ניקר בעץ ולא נתן לציפורים לישון צהרים‪ .‬יום אחד הגיע‬ ‫להקת עורבים ‪ -‬בזמנו כולם פחדו מהעורבים‪.‬‬ ‫העורבים גירשו את הנקר ולא נתנו לו להיות בתחום‬ ‫שלהם‪.‬‬ ‫עד שיום אחד‪ ,‬אחד הגוזלים של העורב נלכד בגזע העץ‬ ‫הרחוק‪ .‬הנקר התקרב ומצא את העץ שהעורב הקטן‬ ‫נלכד בו ושמע את קריאות הגוזל לעזרה‪ .‬הנקר חשב‬ ‫שהעץ מדבר‪.‬‬ ‫העורבים – ההורים של הגוזל‪ ,‬שמעו את הצעקות ובאו‬ ‫מיד‪ .‬כשראו את הנקר‪ ,‬הם חשבו שהנקר מזיק לבן‬ ‫שלהם וצעקו‪" :‬מה אתה עושה? אתה מציק לו?"‪ .‬הנקר‬ ‫ענה‪" :‬גם אני שמעתי את הצעקות ואני לא מבין מה‬ ‫קורה"‪ .‬העורבים אמרו‪" :‬הבן שלנו נלכד בגזע העץ‪".‬‬ ‫הנקר התחיל לנקר את הגזע עד שעשה חור גדול בגזע‪.‬‬ ‫הגוזל הקטן הצליח לצאת‪ ,‬רץ להוריו והם חיבקו אותו‬ ‫ונישקו אותו‪ .‬העורבים אמרו לנקר‪" :‬סליחה שצעקנו‬

‫וגרשנו אותך‪ ,‬אנחנו רואים שהנקישות שלך חזקות‬ ‫ומועילות"‪.‬‬ ‫ומאז כל הציפורים אהבו וכיבדו את הנקר‪.‬‬


‫הייתם מאמינים שילד ועיט יכולים להתחבר?‬ ‫אני לא האמנתי שדבר כזה יכול להיות עד שפגשתי‬ ‫איש זקן שסיפר לי את הסיפור הזה‪:‬‬ ‫בכפר קטן ורחוק ליד צוקים גבוהים חיה משפחה‪ :‬אבא‪,‬‬ ‫אמא‪ ,‬בת ובן‪ .‬לבן קראו בן‪ ,‬והוא היה בן ‪.11‬‬ ‫יום אחד בן טייל עם אחותו הקטנה ליד הצוקים‪ ,‬ופתאום‬ ‫ראה עיט‪-‬נחשים דואה במעגלים מעליהם‪ .‬בן נבהל! הוא‬ ‫חשב שהעיט רוצה להתקיף אותם‪ ,‬אך הוא שם לב‬ ‫שהעיט מסתכל לאזור מסוים‪.‬‬ ‫בן הביט לאותו מקום וראה ביצה של עיט שנמצאת על‬ ‫האדמה מתחת לשיח‪ .‬הוא הבין שהביצה כנראה נפלה‬ ‫מהקן‪ ,‬והעיט (שאולי היא אמא ‪ -‬עיט) דואג לה ולגוזל‬ ‫שבתוכה‪ .‬בן הבין שחייבים לעזור לעיט להחזיר את‬ ‫הביצה אל הקן‪.‬‬ ‫בעדינות רבה גלגל את הביצה אל מחוץ לשיח‪ .‬העיט חג‬ ‫מעל הביצה‪ ,‬נחת‪ ,‬אחז את הביצה ומיהר לחזור אל הקן‬ ‫בשלום‪.‬‬ ‫כעבור שבוע הסתבר שזהו עיט מיוחד במינו! הוא חזר‬ ‫לבקר את בן בביתו‪ ,‬בן הבין שהקרקורים והצפצופים של‬ ‫העיט הם בעצם "תודה רבה"‪ .‬מאז אותו אירוע העיט‬ ‫בא לביקור כל יום‪ ,‬וכעבור זמן לא רב הצטרף אליו גם‬ ‫הגוזל שבן הציל‪.‬‬ ‫ומאז ועד היום בן‪ ,‬אמא‪-‬עיט וגוזל‪-‬עיט חברים‪...‬‬


‫מדוע הפשוש עם מקור חד?‬ ‫כתב‪ :‬תום לוי‬

‫אחרי בריאת הציפורים שלח אלוהים את‬ ‫המלאך ציפוריאל לחלק את המקורים לכל‬ ‫הציפורים‪ ,‬כשהגיע התור של הפשוש‪ ,‬הפשוש‬ ‫ביקש שלא יביאו לו מקור חד וכיבדו את‬ ‫בקשתו‪ .‬המלאך ציפוריאל אמר לפשוש ‪:‬‬ ‫"בבוקר תקום ויהיה לך מקור מעוגל וקצר"‪.‬‬ ‫בבוקר הפשוש ראה במראה שהשתקפה‬ ‫מהאגם את המקור המעוגל והקצר שלו‪ .‬הוא לא‬ ‫כל כך אהב אותו‪ ,‬פתאום הוא חשב לעצמו אולי‬ ‫אני אלך למלאך ציפוריאל ואדרוש שייתן לי‬ ‫מקור יפה יותר מהמקור שקבלתי"!‪ .‬ציפוריאל‬ ‫אמר‪" :‬אתה דברת לא יפה למלאך ציפוריאל‬ ‫ובקשת שלא אתן לך מקור חד‪ ,‬אתה תסבול‬ ‫ואני אתן לך מקור חד כדי שתצטרך לנבור בו‬ ‫באדמה ללקט זירעונים‪ .‬ומאז הפשוש עם מקור‬ ‫חד‪.‬‬

‫מוסר השכל‪:‬‬ ‫"צריך להסתפך במה שיש"!‪.‬‬


‫אגדת החוחית‬ ‫כתב‪ :‬לירוי אלזרע‬

‫פעם אחת לפני שנים רבות בשדות של מושב‬ ‫"מגדים"‪ ,‬חיה משפחה של חוחיות‪.‬‬ ‫במושב מגדים חי לו ילד שובב שקראו לו דני‪.‬‬ ‫דני חטף לאחותו את המחרוזת‪.‬‬ ‫דני נפל וכל החרוזים התפזרו בשדה הקוצני‪.‬‬ ‫חוחית אחת ראתה את המחרוזת שהתפזרה‬ ‫בשדה הקוצים וקראה לכל החוחיות‪.‬‬ ‫כל חוחית אספה במקורה חרוז אחד‪.‬‬ ‫והמחרוזת הייתה שלמה‪.‬‬ ‫דני התנצל בפני אחותו ומאז שניהם מטפלים‬ ‫בחוחיות הקטנות‪.‬‬


‫מדוע הקוקייה מקננת בקנים של ציפורים‬ ‫אחרות?‬ ‫כתבה‪ :‬טל ניר‬

‫לפני שנים רבות הייתה ציפור קטנה שלה קראו קוקייה‪.‬‬ ‫הקוקייה הייתה ידועה ברברבנות שלה‪ .‬היא התפארה ביופייה‬ ‫ובזריזותה‪.‬‬ ‫יום אחד פגשה הקוקייה את העפרוני והתפארה בפניו ואמרה‪:‬‬ ‫"שמעתי שהמלאך ציפוריאל העניק לך את המקום הגבוהה‬ ‫ביותר לקנון‪ ,‬ולי הוא העניק את התואר הציפור הזריזה ביותר"‪.‬‬ ‫ענה לה העפרוני‪ " :‬כבודי גדול משלך‪ ,‬כי יהיה קשה לך להגיע‬ ‫לצמרות העצים הגבוהים שם אני מקנן ושומר על גוזליי‪ ,‬גוזליי‬ ‫יהיו מוגנים יותר משלך"‪ .‬חשבה בלבה הקוקייה והחליטה‬ ‫להתגרות בעפרוני‪ .‬הלכה לנשר מלך העופות והציעה לו לקנן‬ ‫בצוקים גבוהים יותר מצמרות העצים בהם קינן העפרוני‪.‬‬ ‫העפרוני שראה זאת הלך למלאך ציפוריאל ובקש ממנו להעניש‬ ‫את הקוקייה על שניסתה לשנות את החלטת המלאך צוריאל‪.‬‬ ‫קרא המלאך ציפור יאל לקוקייה ובשר לה שלא תוכל לקנן‬ ‫בעצמה‪ ,‬כל חייה תצטרך לקנן בקינים של ציפורים אחרות והיא‬ ‫לא תזכה לגדל את גוזליה‪ ,‬אלא רק להטיל את ביציה‪ .‬ואת‬ ‫העפרוני העניש שמהיום יקנן על האדמה‪ ,‬כי הלשין והתרברב‬ ‫לא פחות מהקוקייה‪ .‬והנשר זכה לקנן בצוקים הגבוהים ולהיות‬ ‫מלך העופות‪.‬‬


‫לפני שנים רבות פניה של התנשמת היו עגולות וקטנות‪.‬‬ ‫היא הייתה העוף הדורס הקטן ביותר‪.‬‬ ‫התנשמת הייתה עצובה מאוד בגלל גודלה הקטן ולכן היא הלכה‬ ‫לאלוהים ואמרה לו ‪" :‬הו אלוהים אני פשוט לא יכולה עם גודלי הקטן כל‬ ‫הציפורים מציקות לי"‪.‬‬ ‫אלוהים נתן לה גוף של נשר אבל היא לא יכלה לעוף‪ ,‬ניסתה להתרומם‬ ‫ולא הצליחה בגלל גוף הנשר הגדול שניתן לה‪ .‬חזרה התנשמת לאלוהים‬ ‫והתחננה בפניו ‪" :‬תחזיר לי את הגוף הישן שלי ונתן לי גם פרצוף לב‬

‫כדי שיפחדו ממני"‬

‫ולמחרת אף אחד לא הציק לה‪.‬‬


‫מדוע לעורבני‬ ‫יש שפם‬ ‫כתבו‪ :‬נעם שטרנברג ועומר ברזני‬

‫יום אחד כאשר השמש זרחה במרום ‪ ,‬העורבני‬ ‫עף בחורש דילג בין העצים וחיפש מזון‪.‬‬ ‫חשב העורבני לעצמו‪" :‬נמאס לי מהזרעים‪,‬‬ ‫הנבטים והפירות‪ ,‬בא לי לאכול משהו אחר"‪.‬‬ ‫העורבני עף בין העצים וחיפש את המזון‬ ‫המיוחד שרצה ופתאום ראה העורבני משהו‬ ‫שחור על הקרקע‪ ,‬וחשב‪ " :‬יאמי יש מה לאכול‪,‬‬ ‫זה נראה משהו מיוחד ממה שלא אכלתי אף‬ ‫פעם אני חייב לטעום"‪.‬‬ ‫העורבני אכל את הדבר השחור ‪ .‬ינשוף פגש‬ ‫את העפרוני ושאל אותו‪" :‬מדוע יש לך שפם‬ ‫שחור"?‪.‬‬

‫שחור?‬


gjg 8


‫כמו ציפור בשמים‬ ‫כתבו‪ :‬ירדן עציוני ותום דותן‬ ‫בעקבות הספר‪" :‬כמו דג במים" ‪ /‬אילן לזרוביץ‬ ‫באיזשהו מקום בעולם‬ ‫ישנם שמים יפים‬ ‫כחולים ונקיים‬ ‫ועל אחד העננים יושבת לה ציפור‬ ‫ורואה את חברותיה כך‪...‬‬ ‫לשם מגיעים המון ציפורים‬ ‫מכל מיני סוגים‪.‬‬ ‫ציפורים שחיות לבד‪,‬‬ ‫ציפורים שחיות בלהקה‪,‬‬


‫ציפורים גדולות קטנות והמון‬

‫בינוניות‪.‬‬

‫ישנן ציפורים שדוקרות במקורן‬ ‫את מי שלא עף לצידן‪.‬‬ ‫ציפורים שעפות עם הזרם‪,‬‬ ‫ציפורים שדואות וכאלה שחגות‪.‬‬

‫ישנן ציפורים שמקננות בקנן‬ ‫וכאלה שמקננות בקנן של אחרות‪.‬‬ ‫ויש כאלה שמקננות על עצים גבוהים‬ ‫על צוקים חדים‬ ‫וגם כאלה‬ ‫שמקננות על האדמה בין הסלעים‪.‬‬

‫ישן ציפורים שעפות אחרי אחרות‬ ‫וכאלה שאחרות עפות אחריהן‪.‬‬ ‫ישנן ציפורים שעפות בלהקה‬ ‫וכאלה שעפות לבד‬ ‫ומחפשות את הדרך בעצמן‬ ‫עד שמתעייפות‪.‬‬


‫ויש גם אחרות שחושבות‬ ‫וחושבות‪...‬‬ ‫עד‬

‫שנלכדות‪.‬‬ ‫מידי בוקר יוצאות הציפורים‬

‫לחפש אחר מזון‪...‬‬ ‫חלק מוצאות אותו לבד‪,‬‬ ‫חלק אוכלות על חשבון אחרות‬ ‫וכאלה שנותרות רעבות‪.‬‬

‫ישנן ציפורים קטנות וקופצניות‬ ‫גדולות ומגושמות‬ ‫בעלות מקור קצר וחד‬ ‫וכאלה שלהן זנב ארוך ומקושט‪.‬‬ ‫באיזשהו מקום בעולם‬ ‫ישנם שמים כחולים‬ ‫ואם אי פעם תגיע אליו‪,‬‬ ‫הקשב חרש לציוץ הציפורים‬ ‫ושאל את עצמך‪...‬‬

‫איזה ציפור אתה?‬


‫ציפור קטנה ישבה לה על עצה ובכתה מרה ‪:‬‬

‫עכברנו האומלל‬

‫" אוי כל כך משעמם לי‪ ,‬עוד מעט ואירדם‬

‫במזל ממש ניצל‬

‫במקום שיר יוצאים לי ציוצים צורמניים‬

‫ואמר על סף דמעות‪:‬‬

‫ודי נמאס לי לעוף במרום‬

‫"פיל רוצה אני להיות"‪.‬‬

‫ולחפש לי מקומות מסתור‬

‫לא נעים ‪,‬‬

‫כל היום להתעופף‬

‫אך את הפיל החדק עוד מעט יפיל‪.‬‬

‫די קשה ומעייף"‪ :‬אמרה הציפור בקול נשבר‪.‬‬

‫כבד לו את שיניו לסחוב‪.‬‬

‫יום אחד אמרה לה הפיה‬

‫מה טובים חיי הדובים‬

‫אל תהיי כל כך אומללה‬

‫מוטב אמרה לעצמה הציפור‬

‫עד שלוש אם רק תספרי‬

‫להיות דובה בכוורת דבש זהוב‪.‬‬

‫תהפכי חיש לדגיגונה"‪.‬‬

‫הדבש מתוק ‪ ,‬הלשון מתגלגלת‬

‫כל היום לשחות במים‬

‫אבל בסוף הבטן מתבלבלת‪...‬‬

‫בין הגלים ונגד הזרמים‬

‫החום עולה‪ ,‬הדובה חולה‬

‫די קשה להתגבר‬

‫עיניים במרום תולה‬

‫אולי אהפוך להיות עכבר‪.‬‬

‫ומבקשת חת ושתיים‬

‫אבל גם עכבר קטן לא ינום ולא יישן‪,‬‬

‫שוב להיות ציפור חופשיה בשמים‪.‬‬

‫כי החתול מאחוריו‬ ‫אותו לטרוף רוצה כל הזמן‪.‬‬


‫יום אחרי שאלוהים ברא את הציפורים ‪ ,‬העורב ביקש‬ ‫שאלוהים יצבע אותו בצבעים הכי יפים‪ ,‬ואלוהים הסכים‪.‬‬ ‫העורב הלך לו לדרכו ופתאום פגש העורב את "אדום החזה"‪.‬‬ ‫"אדום החזה" ראה את העורב ורץ לאלוהים‪ .‬אלוהים הסכים‬ ‫ונתן גם ל” אדום החזה " צבעים מרהיבים ויפים‪.‬‬ ‫אחר כך העורב הלך לאלוהים וביקש מימנו שיעשה לו גם גוף‬ ‫גדול וכנפיים גדולות ‪ .‬ואלוהים הסכים ‪.‬‬ ‫הלך העורב לדרכו ופגש שוב את " אדום החזה " ואדום החזה‬ ‫הלך גם הוא שוב לאלוהים ושאל אותו אם הוא יכול גם כמו‬ ‫העורב לקבל גוף גדול וכנפיים גדולות כמו העורב‪ .‬אלוהים‬ ‫ענה לו‪ " :‬די כבר !!! מספיק לבקש בקשות כעונש אני מוריד‬ ‫ומהיום יקראו לך אדום החזה בגלל שהחזה לכם את הצבעים‬ ‫שלך אדום ‪ ,‬ולך יקראו עורב ומעכשיו אתה תצייץ‬ ‫קק רה קק רה!!!‪,‬‬


‫פעם בארץ הציפורים‪ ,‬ביום בו חילק אלוהים את השמות‬ ‫לציפורים עמדה בתור ציפור שבדיוק קיבלה את השם "‬ ‫דוגית "‪ .‬היא עפה לבריכת הדגים הקרובה וניסתה לדוג‪,‬‬ ‫אך מקורה לא אפשר לה לדוג‪ ,‬וגופה הקטן כמעט טבע‬ ‫במים‪.‬‬ ‫חזרה בקושי לקינה והלכה לישון על בטן ריקה‪ ,‬אך‬ ‫באמצע הלילה גבר עליה הרעב והיא התעוררה ועפה‬ ‫לחפש מזון ‪ .‬היא לא מצאה אפילו לא פת גרגר ולכן‬ ‫התחילה לאכול פרח וגילתה שבתוך הפרח יש נוזל מתוק‬ ‫שנקרא צוף ‪ .‬פתאום הופיע המלאך ציפוריאל ושאל‬ ‫אותה‪ ":‬מדוע את אוכלת צוף‪ ,‬כשאת אמורה לאכול‬ ‫דגים?"‪ ,‬ענתה הדוגית ‪":‬כי מקורי לא נותן לי לאכול דגים‬ ‫אותי "‪ .‬והצוף טעים לי ומתאים למקורי וגם משביע‬ ‫"אם כך" אמר המלאך‪" :‬מעכשיו והלאה שמך יהיה‬ ‫צופית על פי מזונך‪ ".‬ומאז לדוגית קוראים צופית‪.‬‬


‫‪.‬‬ ‫פעם אחת לפני שנים רבות הייתה ציפור נודדת‬ ‫ללא שם‪.‬‬ ‫היא נדדה מארץ לארץ ואף סוג של ציפור לא‬ ‫קיבלה אותה למחלקתו‪.‬‬ ‫היא לא ידעה מה לעשות‪...‬‬ ‫היא שאלה ציפור אחת‪ ":‬את אולי יודעת מי‬ ‫אני?‬

‫‪.‬‬ ‫עברתי את כל המשימות בהצלחה ועשיתי‬ ‫אותן בדיוק כמו שהן עשו‪ :‬עפתי כמוהן‪,‬‬ ‫קיננתי כמוהן‪ ,‬האכלתי את גוזליי בדיוק‬ ‫באותן מזון שהן אוכלות חיוך עלה לי על‬ ‫הפנים‪.‬‬ ‫להקת הציפורים לקחה אותי למנהל ציפורי‬ ‫אדום החזה והמנהל אמר‪ ":‬את עברת את‬ ‫המשימות בהצלחה?"‪.‬‬

‫חיכיתי לתשובה ואמרתי לעצמי בלב‪" :‬כנראה‬ ‫שבחיים לא אדע מי אני ולאיזה מחלקה אני‬ ‫שייכת"‪ ,‬דמעות זלגו על לחייה הקטנטנות‪...‬‬

‫התביישתי לענות והציפור שהדריכה אותי‬ ‫אמרה למנהל‪ ":‬כן היא עברה את‬ ‫המשימות בהצלחה רבה" "יופי!!! ענה‬ ‫המנהל בדיוק ציפור עזבה‪ .‬את יכולה‬ ‫להיכנס למשפחה בשמחה ומאז קוראים‬

‫שאלה אחת מהציפורים‪ ":‬את חושבת שאני‬ ‫מהמשפחה שלך או מהמחלקה שלך?"‬

‫לי אדום החזה!!!‪.‬‬

‫פתאום ראתה להקת ציפורים שדומות לה‪.‬‬

‫הציפור ענתה ‪ ":‬אני לא יודעת‪ .‬אבל נעשה לך‬ ‫בדיקות מיוחדות בעזרת משימות – את‬ ‫מסכימה?"‪.‬‬ ‫"רק נגבי את הדמעות ונתחיל מיד בבדיקות"‪,‬‬ ‫ניגבתי את הדמעות והתחלתי במשימות‪.‬‬

‫אני שמחה שהקשבתם לסיפורי‪.‬‬


‫לפני כמה שנים הסנונית לא היתה תמיד‬ ‫זריזה וחרוצה‪ ,‬להיפך ‪ -‬בימים קדומים היא‬ ‫היתה עצלה‪.‬‬ ‫כל דבר עשתה באיטיות‪ ,‬ובעונת הקינון‬ ‫אמרה‪" :‬אני להתאמץ בכלל לא רוצה‪ ,‬כל‬ ‫ציפור שתעבור מפיה אתלוש נוצה"‪ .‬וכך‬ ‫עשתה‪.‬‬ ‫ובנתה להקן מפואר כמו של הנשר‪.‬‬ ‫כשגמרה לבנות את קנה הטילה לה ‪5‬‬ ‫ביצים‪ .‬דגרה דגרה‪ ,‬דגרה ודגרה ‪...‬‬ ‫וכל הזמן התעטשה והתעטשה‪...‬‬ ‫אמרה הסנונית ‪ ":‬די די מספיק אני עושה‬ ‫אפצ'י כל הזמן ‪ ,‬בעצם אולי אני יעשה קן‬ ‫מבוץ"‪ ,‬וכך עשתה‪ .‬בזריזות ובמהירות‬ ‫נרתמה למשימה ומאז ועד היום הסנונית‬ ‫בונה קן מבוץ והיא וגוזליה חיים באושר‬ ‫עד היום הזה‪.‬‬


‫פעם פעם לפני שנים רבות‪ ,‬בארץ הציפורים‪ ,‬הייתה ציפור‬ ‫ושמה קרקרש‪ .‬לקרקרש קוראים קרקרש בגלל שהוא אומר‬ ‫כל הזמן קרק קרש ‪.‬‬ ‫הקרקרש עף לחפש חרקים כדי לאכול‪ .‬הוא חיפש יום שלם‪,‬‬ ‫ולא מצא אפילו חרק אחד‪.‬‬ ‫פתאום הוא ראה חרק והוא בלע אותו‪ ,‬החרק עף לתוך‬ ‫המוח שלו ולחץ בטעות על הכפתור שמבלבל את המילים‪.‬‬ ‫לקרקרש כאב מאד מאד הראש‪ .‬הוא הלך לרופא‬ ‫הציפורים‪ ,‬רופא הציפורים בדק לו את הראש‪,‬‬ ‫ואמר‪ ":‬אכלת חרק ארסי שלחץ על כפתור שהופך לך את‬ ‫המילים‪.‬‬ ‫הקרקרש ניסה להגיד‪ " :‬קרש קרש ויצא לו שרקרק‪,‬‬ ‫ובגלל זה קוראים לשרקרק שרקרק‪.‬‬ ‫‪‬הסוף‬


‫יום אחד בארץ הציפורים חיה ציפור ששמה חלבית ‪.‬‬ ‫חלבית הייתה שותה רק חלב ‪.‬‬ ‫יום אחד החליטה חלבית שהיא לא רוצה שיקראו לה‬ ‫חלבית אבל לא ידעה איך יקראו לה‪.‬‬ ‫פתאום היא ראתה פלפל חריף ואכלה אותו‪ ,‬הפלפל החריף‬ ‫צבע את נוצותיה של חלבית באדום והצבע לא ירד ‪.‬‬ ‫לפתע מלאך הציפורים יצא ממשרד הציפורים קרא‬ ‫לחלבית ואמר לה‪" :‬מהיום לא קוראים לך חלבית יקראו‬ ‫לך אדום החזה"‪ .‬הסינר האדום עולם אותך ‪.‬‬


‫פעם אחת הייתה דוכיפת שכל הזמן‬ ‫צחקו עליה כולם ‪ ,‬הם לא הבינו מה‬ ‫זה הדבר הזה על הראש שלה‪ .‬כל מי‬ ‫שראה אותה צחק עליה‪.‬‬ ‫יום אחד לדוכיפת נמאס שכל הזמן‬ ‫צוחקים עליה והיא החליטה לא לצאת‬ ‫יותר מהבית‪.‬‬ ‫אחרי כמה ימים כשהאנשים לא הבינו‬ ‫איפה הדוכיפת נעלמה‪ ,‬ולמה הם לא‬ ‫רואים אותה מנקרת יותר בגינה‬ ‫ובחצר של השכונה‪.‬‬ ‫הם הלכו לשאול את העפרוני‪.‬‬ ‫העפרוני סיפר להם שהיא עצובה על‬ ‫שכל אנשי השכונה לועגים לה על‬ ‫ציצת הנוצות שעל ראשה‪.‬‬ ‫הם החליטו ללכת לבקש ממנה‬ ‫סליחה והם הבינו שמה שיש לה על‬ ‫הראש זוהי ציצת נוצות יפה‬ ‫ומרשימה ממש כמו כתר של מלכה‪.‬‬ ‫אנשי השונה החליטו לבחור בה‬ ‫לציפור היפה ביותר בשכונה‪ .‬ומאז‬ ‫מרגישה הדוכיפת ממש כמו מלכה‪,‬‬ ‫עפה לה בשמחה וסלחה לכל מי‬ ‫שצחק עליה‪.‬‬


‫ביערות הגשם בברזיל‪ ,‬לפני שנים רבות הוזמנו כל‬ ‫העופות בעלי הכנף לקבל כנפיים‪.‬‬ ‫ראשון בתור עמדה החסידה והיא קבלה כנפיים עם נוצות‬ ‫לבנות‪ ,‬שנייה בתור עמד עורבני וקיבל כנפיים בצבע‬ ‫שחור ‪,‬חום וכחול ‪.‬‬ ‫הבז קיבל את הכנפיים הכי גדולות והנשר קיבל את‬ ‫הכנפיים הכי קטנות‪.‬‬ ‫חזר הנשר אל הצוק עצוב ומבוייש על שקבל כנפיים‬ ‫קטנות ואיתם לא יוכל לדאות‪.‬‬ ‫חזר שוב ליערות הגשם‪ ,‬חיפש את משרד החלוקה והגיע‬ ‫נושף ומתנשף אל מלאך החלוקה‪.‬‬ ‫שאל אותו המלאך‪" :‬למה אתה כל כך מצוברח?"‪.‬‬ ‫ענה הנשר בקול מבוייש‪" :‬קבלתי כנפיים קטנות ממש‪,‬‬ ‫איתם לא יכול אני לדאות‪ ,‬מר גורלי ועדיף לי לנשר לא‬ ‫להיות"‪.‬‬ ‫ריחם עליו מלאך החלוקה ומיד ציווה לתת לנשר מוטת‬ ‫כנפיים הכי גדולה בכל ממלכת העופות ביערות הגשם‬ ‫בברזיל‪.‬‬ ‫דאה הנשר שוב אל הצוק בישר לחבריו על שזכה להיות‬ ‫העוף בעל מוטת הכנפיים הכי גדולה‪.‬‬ ‫מאז לנשרים כנפיים גדולות ומרשימות‪.‬‬


‫מדוע העיט והנשר אינם דומים?‬ ‫כתב‪ :‬אלמוג ואנג‬


‫מדוע החסידה השחורה?‬ ‫כתב‪ :‬יועד רוטר‬

‫פעם לפני שנים רבות‬ ‫הייתה חסידה מוזרה ללא נוצות‬ ‫כל הציפורים צחקו עליה‪.‬‬

‫הלכה החסידה המוזרה אל הציפור הקסומה לבקש נוצות‪.‬‬ ‫עפה ומצאה אותה וכשביקשה נוצות ציפור הקסמים‬ ‫אמרה לה‪" :‬אם את תתרברבי עם נוצותייך את תקוללי‬ ‫בנוצות שחורות"‪.‬‬

‫"אני מבטיחה לא להתרברב"‪ ,‬אבל לא שמעה בקולה‬ ‫והתרברבה ומיד כל נוצותיה הפכו ל��חורות‪.‬‬


‫בין הכרמל ובין הים שוכן לו בית ספר ממש מושלם‪.‬‬ ‫בין השכבות ישנה שכבה של תלמידים ותלמידות‬ ‫שאוהבים לאייר ולכתוב "ציפורי אגדות"‪.‬‬


ציפורי אגדה - כיתה ג1 בי"ס כרמל וים