1
תוכן עניינים
2
שמי :חן. שם משפחתי :צל-ציון. כינוי :חנצל ,חנצי ,חנדלך.דד מין :נקבה. מקום מגורים :מרום גולן. גיל31 : תאריך לידה ,28.2.22 :ז' באדר תשמ"ח מקום לידה :בית החולים רבקה זיו (צפת) משקל בלידה1.833 :
צבע שיער :בלונדיני צבע עיניים :כחול שמות ההורים :אורי ושילה. שמות האחים :יונתן ויובל. חיות מחמד בביתי :כלב (שמו שונדו) ודגים.
הצבע אהוב עלי הוא :אדום.
3
תעודת לידה חן – //8/889//
4
דברים שאני אוהבת לעשות: אני אוהבת ספורט בעיקר כדור סל.
דברים שאני לא אוהבת לעשות: אני לא אוהבת לסדר את החדר שלי ,לא אוהבת לקרוא ,אני לא כל כך אוהבת לשחק במחשב.
5
קצת על הכדור סל (הספורט האהוב עלי). התחלתי ללמוד איך משחקים בכתה א' היום אני משחקת כדור סל בקבוצה של בנים אני ,משחקת בתור רכז או חצי פינה. כאשר שיחקתי בקט סל הקבוצה שלנו לקחה אליפות במחוז צפון ,מכל קבוצה שלקחה אליפות לקחו שחקן אחד שישחק באולסטאר שהתקיים בעפולה ,אני נבחרתי ,שחקתי בנבחרת הצפון עם עוד כמה ילדים מהמחזור, עכשיו אני משחקת בקבוצת הילדים של הפועל צפון רמת הגולן.
החלום שלי הוא: לפגוש את קובי בריאנט ואת שאקיל אוניל ,להיות שחקנית בW.N.B.A-
6
המאכל הפופלארי: אני זוכרת שבגן חרמון היינו הולכים לטיולים כמעט כל הזמן ,היינו אוכלים לחם עם שוקולד ,עגבנייה ,מלפפון וביצה קשה .זה היה המאכל הפופולארי.
שבירת הרגל: אני זוכרת שבגן הייתי מעקמת את הרגל הרבה מאוד פעמים ,פעם אחת קפצתי מחומת אבנים שגובהה הוא 3-מ' -83ס"מ ,נחתי על הרגל לא כל כך טוב ,זה כאב נורא ,הגננת ששמה גילה אמרה "לא נורא זה יעבור ,זה כמו תמיד שאת מעקמת את הרגל ,לא נורא" .זה כאב לי יותר מרגיל ,בגלל שזה כאב לי מאוד נסענו לבית החולים לצילום .לאחר הצילום יתגלה שזה לא כמו תמיד הפעם זה היה שבר .בהתחלה באתי לגן עם עגלה של ילדים קטנים (בגלל שהיה לי גבס) ,הילדים בגן היו רבים מי יסיע אותי .לאחר מכן באתי לגן עם קביים ,אז הילדים היו עוזרים לי לקחת את האוכל לשולחן ,זה היה כיף וגם לא כיף ,כיף כי הילדים התייחסו אלי יותר מאל כל ילד אחר, לא כיף כי לא יכולתי להיכנס לבריכה ,לא יכולתי לעשות הרבה דברים עם הרגל.
7
השיניים שעפו: יום אחד בגן חרמון שהייתי בת 1.8שחקנו בגן והתעטפתי בשמיכה ,התחלנו לשחק ,לאחר כמה דקות משהו דחף אותי ,בגלל שהייתי עטופה בשמיכה לא הצלחתי לבלום את הנפילה ,אז נפלתי על הפנים שלי ועפו לי שתי שיניים קדמיות ,רק בכתה ב' השיניים שנפלו התחילו לצמוח בחזרה. עד אז הייתי חסרת שיניים.
בגיל 5.3אחרי שנפלו לי השיניים הקדמיות
חשוב שלא יהיה לי קר ברגלים
8
מלחמת המפרץ 8998 כאשר הייתי בת ,1פרצה מלחמת המפרץ .היה חשש שעירק בראשותו של סאדם חוסיין ,ישגר טילים עם ראשי נפץ כימיים .לכן ,בכל פעם שהתקבלה התראה על שיגור טילים מעירק לכיוון ישראל ,נכנסנו לחדר האטום וחבשנו מסיכות אב"כ .יונתן שהיה רק בן שנה ,היה נכנס לתוך "ממ"ט" .לפעמים גם אני הצטרפתי אליו .במרום גולן ,היה יחסית בטוח ,כי היא מרוחקת ממרכז הארץ .רוב הטילים נפלו באזור רמת גן ות"א .במשך תקופה ארוכה הדודים והבני דודים שלי גרו אצלנו בבית ,עד אשר הסתיימה המלחמה והסכנה.
עם סבתא נעמי בחדר האטום ומסיכות אב"כ.
אני עם יונתן בתוך הממ"ת שלו.
הולכים לפעוטון עם מסיכת האב"כ והדובי כמובן. 9
מסיבת חנוכה בגן חרמון – בכל חג חנוכה ,הייתה מסורת להכין לביבות וסופגניות בגן .משחק הקמח היה חלק מהעסק .תראו איך נראתי לאחר שהשתתפתי במשחק אחד.
עם אבא ויונתן, מכינים לביבות
חן – במשחק הקמח המסורתי בגן חרמון.
חן – אוכלת לביבה 11
תעודת הערכה שכתבה לי המורה הילה קודיש בסוף כיתה ה'.
11
הזמנה למסיבת הפתעה ,שחברים ערכו עבורי ,ללא ידיעתי( .אמא קיבלה הזמנה ושמרה אותה ,חשבה שיהיה נחמד לשלב בעבודת שורשים).
חברים שלי לשכבה ,מכיתה א' ותמונת מחזור בכתה ז פלה ,חן ,מורן ,זיו ,חגי ,שחר ,נגה ,רותם ,ניב. 12
אחד מהתחביבים שלי הוא רכיבה על סוסים.
13
חופשה שנתית באילת .מאז שסבתא נעמי עברה להתגורר באילת ,הפכנו את הנסיעה השנתית למסורת .פעם בשנה ,נסענו באותה תקופה של אחרי החגים .בד"כ הצטרפו אלינו אחות של אמא ומשפחתה ועוד המון משפחות של חברים .היינו מקימים מאהל גדול על חוף הים הצפוני ,ומכייפים כל השבוע עם הסירות ,הקייקים ,אבובים ,צניחות ,טיולי גמלים ,צלילות ועוד.
חופשה באילת
עם עדן ואופיר ובלי חולצה ,כרגיל.
עם פלה באבוב.
ניסיון ראשון על גלשן רוח. 14
צלילה בים סוף
15
טיולי קרוונים בחו"ל .בפעם הראשונה נסענו לחו"ל לטיול קרוונים כאשר הייתי בכתה ג' ,ולאחר מכן נסענו כל שנתיים .את הקרוון הגדול שכרנו בגרמניה ,ומשם טיילנו בכל אירופה .בטיולים האחרונים אף עשינו סקי וגלישה על "סנובורד". מתוך יומן טיול חו"ל 8999
16
מתוך יומן טיול חו"ל 8999
"סנובורד" אפריל 1002
סקי – מרץ 2111 17
בחרתי בסמל בגלל: .3
השם שלי הוא חן צל-ציון.
.2
המספר שלי הוא ,2בגלל שהאות ח היא .2
.1
אני אוהבת כדור סל.
.4
אני אוהבת סוסים.
18
שם :יונתן. כינוי :ג'ון ,יתנין ,יוני ,יונה. תאריך לידה//./.8992 : גיל88 : תחביבים :לשחק כדורגל ,לצפות בטלוויזיה. צבע אהוב :כחול
כמה דברים על יונתן. יונתן נולד בשנת -8992ילד שני לאורי ושילה צל-ציון. כשיונתן נולד אבי רצה לקראו לו אביתר. כשיונתן היה בן 8.1הוא הלך בבית ופתאום דרך על עקרב צהוב קטן ,לקחו אותו לבית חולים ואחרי כמה שעות הוא חזר הביתה. יונתן משחק כדורגל בקבוצת הפועל צפון רמת הגולן .הוא משחק בתפקיד מגן ,מעריץ את אבי נמני.
19
יונתן לומד בבית ספר אביטל אוהב ללמוד גיאוגרפיה ושיעורי ספורט ,לא אוהב ללמוד את רוב המקצועות ,יונתן מתמחה בשינה הוא מסוגל לישון 8/ שעות בלי הפסקה ולקום עייף. סך-הכל יונתן הוא אח נוח וכבר בילדותו קראו לו טוביה כי הוא היה ילד טוב. אני מקווה שעם הזמן הוא יתבגר ולא יהפוך לילד מעצבן כמו כל הילדים בגיל הטיפש עשרה.
21
שם :יובל. כינוי:ג'ובלן ,יוב-כרוב. תאריך לידה/./.899/ : גיל/.1 : תחביבים :כדורגל ,כדור סל ,קראטה ,סכינים וחרבות. החלום שלו הוא :להיות שחקן כדורגל במכבי ת"א ,להיות צייר. צבע אהוב :כחול
כמה דברים על יובל יובל נולד ב -899/ילד שלישי במשפחתנו כבר כשהיה בגן הוא היה ילד טוב וגם לו קראו טוביה ,בגן יובל היה עושה הופעות בחגים ובימי הולדת ,יובל היה עושה הופעות עם חברים וגם לבד הוא היה משתמש בכל מני חפצים וכך הוא היה מצחיק את הילדים שבגן. כשעלה לכתה א' התחיל ללמוד קראטה ,זה אחד הדברים שיובל הכי אוהב לעשות. כשעלה לכתה ב' כמה ימים אחרי חג הסוכות יובל נסע על הקורקינט וניסה לקפוץ מבמה שנשארה שם אחרי החג ,כשיובל קפץ הוא נפל על הפנים, נפתחה לו השפה והיה לו שפשוף גדול ליד העין ,תפרו לו את השפה ונתנו לו כדורים נגד זיהום. בחודש ינואר יובל שיחק באמצע השיעור עם שיקה בתוך הפה שלו לאחר כמה זמן יובל לא שם לב ובלע את השיקה ,לאחר שבלע אותה הוא לא הבין לאן היא נעלמה ,יובל הלך לצילום והרופא אמר לו שלפי דעתו השיקה תצא
21
דרך הקקי ,יובל היה צריך לעשות את צרכיו בדלי ולבדוק עם השיקה נמצאת שם ,על כל חיפוש הורי נתנו ליונתן ויובל 12ש"ח.
22
אני והאחים שלי
23
שם :שונדו. צבע שיער :לבן עם נקודות בצבע חום בהיר. צבע עיניים :חום כהה. שם חיבה :שולי. תחביבים :לשחק בשלג (כשיש) לנבוח על מכוניות. מה אנחנו חושבים עליו :אבי חושב שבגלגול הקודם הוא היה רוכב אופנוע שנדרס ע"י מכונית לכן הוא נובח על מכוניות ,טרקטורים רוכבי אופנים (רק שהוא בתוך האוטו).
איך שונדו הגיע אלינו!!! שונדו בא אלינו בראש השנה ב ,-8999לאחר שיונתן ביקש שיקנו לו כלב, יונתן רצה שיקנו לו לברדור שחור ,אמא שלי לא רצתה לקנות ליונתן לברדור שחור כי זה עולה הרבה כסף.
24
בראש השנה ב -8999באו אלינו בני דודים ,הם באו עם כלב ,כיוון שהם באו עם כלב שונדו בא לכאן .בת דודה שלי (טל שהייתה בת ) 1ראתה אותו ראשונה והחליטה שקוראים לו שונדו ,כששונדו בא לכאן הוא כל הזמן נכנס לתוך הבית שלנו והתיישב מתחת לשולחן האוכל ,מאז הוא אצלנו בבית.
25
שם :שילה צל-ציון. שם משפחה קודם :אידלמן.
תאריך לידה21.2.31 : שם האם :נעמי. שם האב :דוד. כינוי :שולקה פולקה ,שיל שול. ארץ מוצא :דרום אפריקה. מקצוע :מנהלת קהילה. תחביבים :לרכב על אופנים ,כדור סל ,סקי ,מחשבים. התחביב הכי גדול :לצלם (בתמונות ,וידאו),לערוך סרטים. החלום של אימי היה :לחיות בגולן ,שתהיה לה חווה והרבה ילדים בלונדינים.
26
אמא מספרת על הילדות שלה אמא נולדה בדרום אפריקה .באותה תקופה של שלטון האפרטהייד בדרום אפריקה ,הייתה הפרדה בין שחורים ללבנים .על כן ,בתעודת הלידה שלי, רשום באופן ברור שאני "לבנה". ששאמא הייתה בת שנתיים היא עלתה לארץ יחד עם הוריה ואחיותיה.
27
חן ביקשה ממני לספר משהו מהילדות שלי .האמת היא שאחת התכונות החלשות אצלי הוא הזיכרון לטווח הארוך .אני זוכרת בקלות ואת כל הפרטים מאירועים קרובים ,אך היסטוריה ,זה לא התחום שלי.
ובכל זאת ,קצת על ילדותי. אני בת שלישית מתוך ארבע בנות .מגיל צעיר מאד נחשבתי לדמות חברתית וחברותית ,את רוב זמני ביליתי בחברה ועשייה ומעט מאד בחיק המשפחה. היו לי חברות וחברים רבים .פעמים רבות מצאתי את עצמי ,בת יחידה בתוך חבורת בנים ,דבר שלא הפריע לי וגם לא להם .קיבלו אותי כמובן מאליו, ללא קשר למין.
כאשר הייתי בכיתה ה' ,השתייכתי לחבורה ילדים ,כולם בנים .נהגנו להיפגש רבות ובשבתות לצאת לטיולים רגליים באזור. כך ,קבוצה של 3-2ילדים בני ,33היינו נפגשים בשבת בבוקר ,מצוידים במעט אוכל ושתייה ,ללא מפות או הכנה מוקדמת .ההורים ידעו שאנו יוצאים לטיול ,אך לעולם לא ידעו בדיוק לאן .משום מה תמיד סמכו עלינו, שאנו יודעים מה אנו עושים. יצאנו בשבת בבוקר מרמת השרון ,התחנה הראשונה הייתה בשדות הכפר הירוק .עברנו במטעים וטעמנו מהפירות השונים .המשכנו לכיוון הים ,בדרך
28
עברנו את פסי הרכבת שליד גלילות ,הגענו לנקודת תצפית שמול "פי גלילות" .התקופה המדוברת הייתה לאחר מלחמת יום הכיפורים. הייתה שם גבעה ומעין כיפה שסקרנה אותנו ,עלינו על הגבעה ופגשנו חיילי מילואים ,יושבים מתחת לאוהל מאולתר ,חגורים בחגור צהלי ורובה עוזי, חיילי המילואים הופעתו לנוכח ביקורנו ,אך אירחו אותנו יפה בעמדת התצפית .הם סיפרו לנו שתפקידם לשמור על מאגר מיכלי הגז שממול ,מה שנקרא היום "פי גלילות". נהנו מאד מהחוויה של פגישת חיילי מילואים בתפקיד כל כך קרוב אלינו הביתה .המשכנו לכיוון חוף הים (חוף הקנטרי קלב שליד צומת גלילות). אכלנו צהרים מאולתרת .כל אחד הביא כמה קופסאות שימורים ,המאכל האהוב עלינו היה ממרח צמחי וחומס בשימורים .ואחה"צ חזרנו הביתה לרמת השרון דרך השדות. ביום ראשון בבוקר נפגשנו בבית ספר ,החלפנו חוויות ,גרמו לאחרים לקנא בנו קצת ,וכבר חשבנו על הטיול הבא.
29
בגיל 33קניתי את הטוסטוס הראשון שלי .נסעתי לבד לחולון ,בעקבות מודעה בעיתון .חתמתי זיכרון דברים ,שילמתי בעבור הטוסטוס ,וחזרתי הביתה איתו .אין לי מושג מאיפה שאבתי את האומץ לעשות זאת .בכיתה יא ויב עבדתי בדואר .כל יום אחרי הלימודים עברתי בדואר ,וחילקתי מכתבים לאזור קבוע ,אפילו זכיתי לנשיכה מכלב במסגרת התפקיד .בזכות העבודה יכולתי להרשות לעצמי לקנות כל מה שרציתי ,ואף לחסוך מעט. בגיל 32קרן ואני קנינו אופנוע מבלי שאבא יידע ,החבאנו אותו אצל החברה שלי ענת .אני הייתי נוסעת עליו ללא רשיון .כאשר הגעתי לגיל 32עשיתי רשיון לאופנוע כבד .קרן ואני אזרנו אומץ והבאנו את האופנוע הביתה .פעם אחת אפילו הצלחתי לשכנע את אמא שלי ליסוע איתי לדיזנגוף סנטר בת"א. את הדרך חזרה היא החליטה לעשות באוטובוס… מעניין למה????
31
בתקופה ההיא ,לא היו הרבה אופנועים וטוסטוסים בארץ .בחורות מעטות רכבו על אופנועים ,ועוד פחות בחורות צעירות .אפילו ערכו איתי ראיון וכתבה מיוחד בעיתון "מעריב לנוער" בשנת 89/2
31
מלבד האופנועים הייתי גולשת גלים ,שטתי על מפרשית 423בהפועל ת"א, הייתי הבת זוג של רמי ,שהיום הוא בעלה של קרן .הייתי שחקנית כדורסל מוצלחת ,למרות שלעולם לא לימדו אותי לשחק כדורסל .התחלתי לשחק כדורסל בכיתה ה' ,ויחד עם חברה מאד טובה הובלנו את קבוצת הבנות לניצחונות רבים .אהבתי לשחק כדורגל עם הבנים ,ואפילו ניגנתי על כינור במשך 8שנים .זה לא הסתדר לי עם משחק הכדורסל ,פעמים רבות הייתי נוקעת את האצבעות שלי במשחק כדורסל ,ולא יכולתי לנגן על הכינור .בשלב כלשהו, נאלצתי לבחור בין המשך ניגון על כינור לבין חיי החברה ומשחק הכדורסל, החלטתי ,לוותר על שיעורי הכינור .הוריי, עד היום לא סולחים לי על כך הייתי מאד פעילה בצופים .השכבה שלי ,שכבת "שיקמה" ,הייתה הגדולה והדומיננטית ביותר בצופים בכל הזמנים .הדרכתי חניכים רבים ,יצאנו לטיולים רבים כחניכים וכמדריכים.
אני לא מצליחה להבין היום ,כיצד הצלחתי לעשות כל כך הרבה דברים בו זמנית ,צופים ,גלישה ,שייט ,לימודים, כדורסל ,עבודה קבועה ,חברים ,חברה .אבל עובדה ,עשיתי זאת. באופן טבעי המשכתי עם הצופים לגרעין הנחל למרום גולן .בשל"ת המוקדם עבדתי במטע התפוחים ,וכבר בתחילת השל"ת הכרתי יותר לעומק את אורי .מהר מאד נהיינו חברים.
32
בחודשים הראשונים קטפתי תפוחים ,שברתי שיאים בהספקים ,וגרמתי לכל בני הגרעין שלי להעלות את הקצב שלהם ,בתקווה לשבור אותי ולקטוף יותר ממני .המשכתי לעבוד במטע התפוחים עוד שנים רבות ,כמרכזת קטיף ,מרכזת השקייה וכמרכזת מטע.
שילה במטע 2191 -
שילה ויובל 2111
33
אבא ואני התחתנו במרום גולן בשנת .3828
גם לאחר הלידות חזרתי לעבוד במטע .לאחר לידתו של יובל ,החלטתי לעבור לפירות גולן .שם עבדתי במשך 7שנים .בפירות גולן הקמתי את המחלקה החקלאית ואת מחלקת המידע .בשנה האחרונה התחלתי ללמוד מנהל עסקים לתואר ראשון ובמקביל אני מנהלת הקהילה של מרום גולן.
34
תעודת נישואין של הוריי ,אורי ושילה.
35
שם :נעמי קפלר. תאריך לידה81.1.897/ : שם משפחה קודם :סקס. שם האם :אידית. שם האב :צ'רלי.
נולדתי בעיר שנקראת בלומפנטיין שבדרום אפריקה. למדתי בבית ספר שלמדו שם אנגלית ובורית .דיברנו אנגלית והיינו צריכים ללמוד גם את השפה הבורית. בעיר הזאת הייתה קהילה יהודית קטנה ,היה בית כנסת אחד ,הייתה תנועת נוער "הבונים" שהייתה מאד פעילה וציונית. אחרי הלימודים הייתי הולכת ל"חדר" (לומדים שם עברית) .זה היה שיעורים של שעה. היה לנו בית גדול עם גינה גדולה ,כושים שהיו המשרתים שלנו .בחצר הבית היה צריף קטן ששם גרו המשרתים שלנו .להורים שלי היה חנות של אופנים ומכרו שם חלקי חילוף לאופנים ,ותיקנו שם אופנים. אמי ,אידית ,נולדה בסקוטלד אבי ,צארלי ,נולד בקיפטאון שבדרום אפריקה. יש לי שתי אחיות.
36
אבי בא ממשפחה מאד ציונית ,סבא של אבא שלי בא לישראל כדי למות בארץ ולהיקבר פה .הקבר שלו בהר הזיתים שבירושלים. אבא שלי היה מאד ציוני ,הוא רצה לבוא ארצה .הוא היה בצבא משמר אזרחי בבלומפנטיין .פעם היה איזה שהוא מצעד של המשמר האזרחי ,היו שם דגלים של כל הארצות בעולם. אבא שלי אמר שאין שם דגל של העם היהודי ,והוא סירב להשתתף במצעד מהסיבה הזו .הרב סרן אמר לו ".. :אם אתה לא משתתף במצעד אז עושים לך משפט… אם תוכיח שיש דגל לעם היהודי ,אתה תהיה משוחרר ,אם לא תיכנה לכלא…" אבא שלי חיפש וחיפש ,הוא הלך לעיר הגדולה ,יוהנסבורג ,שם היה איגוד של יהודים ,הוא חיפש וחיפש עד אשר מצא דגל של העם היהודי. אבא שלי הראה להם את הדגל והשתחרר ,כל יום עצמאות היינו מניפים את הדגל על גג הבית .זה היה הבית היחידי בכל העיר שבכל יום העצמאות היה לו דגל ישראל על הגג. אחרי קום המדינה ,אבי רצה לעלות ארצה עם כל המשפחה ,אבל הוא חלה ונפטר לפני הגשמת החלום .לפני שהוא נפטר הוא קנה דירה על הכרמל .כאשר המשפחה עלתה לארץ לאחר מספר שנים ,לא יכלה להיכנס ולגור בדירה ,כיוון שגרו שם דיירים שלא עזבו הדירה והיו מוגנים ע"י חוק "הגנת הדייר". אני ודויד בעלי ,עלינו ארצה בשנת 3838יחד עם שלושת הבנות הקטנות. נולדה לנו בת נוספת בישראל לאחר שנתיים.
37
אמא שלי( ,אידית) ,המשיכה לתלות את אותו הדגל שאבי נהג לתלות בדרום אפריקה בישראל .הדגל ההיסטורי הזה עדיין קיים ,אומנם מחורר ,אך קיים.
סבתא נעמי מספרת על אוסף הבולים אבא שלי צ'ארלי לימד אותי כיצד לאסוף בולים .את הבולים הראשונים קיבלתי ממנו .בולים שהוריד מכל החבילות שהיה מקבל בדואר לחנות האופניים שלו .אבא שלי לימד אותי כיצד להוריד את הבולים מהנייר ע"י השרייה במים .שמרתי את הבולים בתוך קופסאות ריקות של סיגריות .אבא שלי עישן הרבה ,לכן תמיד היו לי קופסאות לבולים ,עד ליום אחד ,שלא אשכח לעולם. סבתא שלי (אמא של אמא) שגרה בעיר אחרת ,פרטוריה ,באה אלינו לחופשה .אני נתתי לה את החדר שלי .יום אחד הלכתי להוציא דבר מה מהארון שלי ,וגיליתי שכל קופסאות הסיגריות עם הבולים נעלמו .רצתי מהר לחפש את סבתא ושאלתי אותה היכן כל קופסאות הסיגריות עם הבולים שלי שהיו בארון ? היא ענתה לי שזרקה אותם לפח הזבל ,כי לא היה לה מקום לשים את הנעליים שלה.
38
רצתי החוצה לפחי הזבל ,והפכתי את כל הזבל כדי למצוא את הבולים שלי .אבל זה היה כבר מאוחר מידי .כבר הספיקו לפנות את כל הזבל .עד היום אני עדיין מרגישה כאב כאשר אני נזכרת במקרה. הדוד שלי מיכאל ,אחיו הצעיר של אבי ,שהיה אספן בולים ,שמע את הסיפור העצוב שלי ,הבין את הכאב שלי ,ולקח על עצמו לספק לי בולים .הוא היה יושב איתי בכל הזדמנות ומלמד ומדריך אותי על בולאות .הוא קנה לי אלבום ,נתן לי ניירות דבק מיוחדים והראה לי כיצד להדביק את הבולים בעצמי על גבי דפי האלבום .הוא הסביר לי על כל התחומים הקשורים בבולאות ,והצליח להעביר אליי את הרגש וההתלהבות לבולאות ,שמלווים אותי עד היום. כיום ברשותי אוסף בולים גדול מאד. בשנים האחרונות ,הצגתי את האוסף המיוחד שלי העוסק בנושא "תרופות ודרכי מרפא" במספר תערוכות בינלאומיות בארץ ובחו"ל ,וזכיתי לפרסים רבים.
39
41
שם :דוד אידלמן תאריך לידה22.4.3813 :
שם האם: שם האב:
סבא מספר על עצמו. נולדתי ב 3813 -בסמיטפילד (כפר קטן) בדרום אפריקה ,הייתה לי אחות שגדולה ממני בשנה קראו לה שילה (בת שבע) היא נפטרה בגיל 11מסרטן.
לאחר שהינו בכמה כפרים קטנים עברנו לגור ביוהנסבורג ,אבא שלי היה רב עד 3817לאחר מכן הוא יצא לעסקים ,הוא קנה חנות מכולת אבא שלי עבד מאוד קשה ,היינו ביוהנסבורג 8שנים ואז אבא במלחמת העולם השניה התחיל להתעסק במכירת תכשיטים וגם כן למד להיות שען במקצוע ,אז הוא קנה חנות ועברנו לגור בעיר לדורבן (עיר נמל גדולה).
צילום של הוריו של סבא דוד 41
בדרבן הלכתי לבית ספר תיכון וגמרתי בגרות בגיל 33וחצי ,לאחר התיכון הלכתי לאוניברסיטה ביוהנסבורג ללמוד רפואת שיניים אחרי 8שנות לימוד בגיל 23וחצי קיבלתי תאר של רופא שיניים ,אחר כך עבדתי בדרום אפריקה. ב -3838עלינו לארץ אני אישתי ו -1בנות :דבי ,קרן ושילה ,גרנו ברמת השרון שנתיים לאחר שעלינו נולדה לנו בת רביעית שמה מיכל (מיכלי).
42
בארץ פיתחתי קליניקה לרפואת שיניים ,גם כן התחלתי להתעסק במחקר רפואי על הנושאים :מיגרנות ,כאבי ראש ,עייפות וסחרחורות (וורטיגו), העבודות שלי פורסמו בעיתונים רפואיים מכובדים באנגליה ובארצות הברית ,קיבלתי הוקרה על העבודות מחקר ,את ההוקרה קיבלתי ממשהו שקיבל פרס נובל (זה דבר מאוד מכובד). ב -3822יצאתי מהמרפאה ,ב -3821אחרי ניתוח קשה הלכתי לגור בדגניה ב', אחר כך ברמת הגולן (בבני יהודה) ,אחר כך בקיבוץ מבוא חמה ,ב-3883 חזרתי לרמת השרון ,עד היום אני גר כאן.
סבא בעבודה
סבא עדיין עובד בגיל 10
סבא דוד וחן 43
שם :אורי צל-ציון. כינוי :צלצי. תאריך לידה38.2.88 : שם האם :יהודית. שם האב :משה. ארץ מוצא :ישראל. מקצוע :מנהל הפרק הוולקני הר בנטל (עובד תיירות). תחביבים :אופנועים ,קריאה. החלום של אבי היה :אופני צ'ופר ,להיות טבח באוניה.
אבא מספר על עצמו
נולדתי ביפו ב ,-8919בגיל 7עברנו לגבעתיים בבית ספר יסודי למדתי בבית ספר מצדה, כשלמדתי בתיכון למדתי בכפר הירוק (בית ספר חקלאי),
כשלמדתי בתיכון ,בכפר הירוק עבדתי ברפת ,הייתי בכיתה י"א ,עבדו ברפת ביחד אתי גם נערים מכתות שונות ,אחד מהם למד בכתה י' ושמו היה אביבי. הרבה פעמים הייתי נותן לו סטירות ,בגלל שאביבי היה "קטן ומושתן". לאחר כמה שנים כשהלכתי למילואים המח"ט (מפקד החטיבה) בא אלי ושאל אותי "אתה אורי?" ,אז עניתי לו "כן" ,המח"ט אמר לי "אני אביבי" ונתן לו שתי סטירות לחי ,לבסוף אמר אביבי "זה על כל מה שעשית לי
44
שעבדנו יחד ברפת" ,לאחר מכן ישבנו ,צחקנו והעלנו זיכרונות מאותה תקופה בכפר הירוק. התגייסתי לצה"ל והייתי שם בנח"ל, הגעתי עם הגרעין לקיבוץ מרום גולן.
אורי ואייקה
אורי
אורי ואייקה 45
פאב בשנת 3827במרום גולן לא היו כמעט מקומות בילוי לצעירים ,היה רק "בית תה" שהיה ממוקם במקלט של חדר אוכל ,ואז החלטנו להקים פאב באותו סגנון של "בית התה" אך מעל לפני האדמה .באותו הזמן ,עבדתי במחצבת הטוף של מרום גולן .בשבת אחת ,הבאנו שופל גדול ולקחנו קראוון ששימש בעבר כמחסן מתנדבים ,והעברנו אותו ליד המוסך .התחלנו לשפץ אותו, ותוך כדי השיפוצים ראינו שהקרוון קטן מידי ,ותכננו להביא מאחד המוצבים באזור ,קרון רכבת ישן .לצורך השיפוצים גייסנו מהמשק את החשמלאים ,הנגרים ,האינסטלטורים .כולם נתנו יד ועשו העבודה בהתנדבות .הפאב נפתח בפעם הראשונה בסוף השבוע שבו חן נולדה.
צילום בפאב ,כמה חודשים לאחר שנפתח
אורי 2111 -
46
אופנועים מאז שהייתי ילד ,חלמתי שיהיו לי אופנועים והרבה שנים לא הגשמתי את החלום .עם שילה התחלתי כי ידעתי שיש לה אופנוע …(בצחוק) ,ולאורך השנים חלמתי לרכוש אופנוע .האופנוע
הראשון שקניתי היה סוזוקי GSX 883סמ"ק ,שכינויו בישראל (במשפחת צל-ציון) היה "בלשצר נבוכדנצר צל-ציון .הוא החזיק מעמד במשפחה בערך שנה וחצי ,ואז עברתי לאופנוע כבד יותר ,מסוג סוזוקי אינדרודר 233סמ"ק .לאחרונה מכרתי את האופנוע ובכוונתי לקנות קוואסקי 233 VNסמ"ק ,שזה אופנוע "קסטום" ,אופנוע כביש קלאסי, שאיתו ניסע עם חן לטיול בעולם. (אולי)?
אורי והסורי ביום שבת בקיץ ,כאשר חן הייתה בת ,7ומשפחת סייג (אחות של שילה ,רמי והילדים) שהו אצלנו ,החלטנו לרדת למקשת האבטיחים של מרום גולן כדי להביא אבטיח או שניים הביתה .רמי (גיסי)ֶ ,ע ֶדןֵ ,חן ואני נסענו לשטח שנמצא ליד הגבול הסורי בעמק קוניטרה .אספנו האבטיחים ובדרכנו חזרה הביתה פגשנו אדם ששאל אותי בערבית אם אני יהודי? .שאלתי אותו מה קרה? ולמה הוא שואל אותי אם אני יהודי .ואז הוא אמר לי שהוא מסוריה, ושהוא חצה את הגבול. לא כל כך האמנתי לו ,ולכן ביקשתי שיראה לי תעודה מזהה .הוא שלף מהכיס את הדרכון הסורי שלו .לא כל כך ידעתי מה לעשות איתו ,לכן ור ִמי הושבתי בחלק האחורי של ביקשתי ממנו שיעלה על הרכב .את חן ,עדן ָ
47
הרכב ,ואותו הושבתי לידי .התחלנו לנסוע לכיוון המשק .בדרך פגשתי 2 דרוזים שאני מכיר ,וביקשתי מהם ,לברר שוב עם ה"סורי" מהיכן הגיע ,כי חשבתי שאולי לא הבנתי טוב את דבריו .הם אישרו לי שה"סורי" אכן מסוריה ,מהעיר ָח ֵלב .אחד הדרוזים ששמו עזת הצטרף לנסיעה. הגענו הביתה .השארתי את רמיַ ,עזָאת וה"סורי" ברכב ונכנסתי הביתה כדי לבשר על המציאה .בתחילה ילה לא האמינה לדבריי, ִש ָ ושינתה את דעתה רק לאחר שראתה את הדרכון הסורי שבידי. התקשרתי למשטרה כדי להודיע להם על המקרה. בשיחה הראשונה הם לא האמינו לי וניתקו את הטלפון .בשיחה השנייה ,הם כבר האמינו וביקשו ממני להסיע אותו לשער של הקיבוץ ,ושמשם כבר תגיע ניידת משטרה כדי לאסוף אותו. הגענו לשער של הקיבוץ ,וגילינו שהוא נעול( .דבר לא שיגרתי במשך היום). וחיילים עומדים ושומרים על השער. שאלתי " :מה קרה?" והסברתי שאני צריך לצאת מהמשק .הם אמרו לי שאי אפשר לצאת מהמשק כי הייתה "חדירה" בגבול וזה מסוכן לצאת מהקיבוץ. ניסיתי להסביר להם ש"החדירה" יושבת אצלי באוטו. רק לאחר שניידת המשטרה הגיע ,ולקחה את הסורי ,הוסרה הכוננות הצבאית והמצב חזר לקדמותו. אין לי מושג מה קרה כוחות הביטחון עשו עם ה"סורי" .אני נקראתי לחקירה ולכמה שאלות בעניין ,ובזה נגמר הסיפור של "אורי והסורי".
48
מתוך עיתון "מעריב" – אוקטובר .8999כתבה על אורי ו"קופי ענן"
49
הר בנטל ו"קופי ענן" הרבה שנים במרום גולן ידעו שהר בנטל הוא הר עם פוטנציאל לפיתוח תיירותי .תיירים רבים עולים להר כדי לצפות בנוף המרהיב .הוחלט במרום גולן ,לנסות ולהקים אתר תיירותי על ההר .לקחתי אחריות על פרוייקט הפיתוח של האתר ,בעזרת וליווי ענף התיירות במרום גולן. הקיוסק הראשון שהוקם על ההר הייתה עגלה רתומה לטרקטור .לעגלה קראו "קרלה" ,כי היה לה מאד קר בלילה .אלפי ישראלים ותיירים המשיכו לעלות להר ,וה"קרלה" לא הצליחה לספק את הדרישות ,לכן הוחלט להקים מבנה גדול יותר, כדי לאפשר לתיירים לשבת ולשתות כוס קפה ולהשקיף על הנוף .הובא מבנה יביל ,עשוי מעץ ,ששימש כבית קפה קטן. היו התלבטויות רבות במתן שם למבנה ,ולבסוף אומצה הברקה "קופי ענן". השם נבחר בגלל הדו משמעות שלו .על שם מזכיר האו"ם קופי ענאן ,ובגלל שבית הקפה ממוקם על פסגת ההר שבד"כ מכוסה בהרבה עננים .השם "קופי ענן" משמעו ,קפה בעננים .במקביל נעשו עבודות פיתוח לאתר כולו, כולל הקמת שירותים ופיתוח מסלול מבקרים במוצב הקיים. לאחר תקופה לא ארוכה ,הסתבר, שגם המבנה החדש אינו גדול דיו להכיל את כל התיירים (בשנת 3888 ביקרו על הר בנטל למעלה מ 333 אלף איש) .הוחלט להקים מבנה גדול עוד יותר .בניית המבנה החדש החלה בפברואר ,2333והפתיחה החגיגית התקיימה באוגוסט .2333עדיין יש כוונות להמשיך ולפתח את האתר ,להמשיך לפתח את המוצב ,הבונקר, להקים מסלול מגלשות יבשות ולפתח עוד אטרקציות תיירותיות על ההר.
51
שם :משה צל-ציון. תאריך לידה37.3.3823 :
שם האם: שם האב:
סבא מספר על עצמו. נולדתי ב 3823בעיר ת"א להורי גילה ודוד צל-ציון ,ילדות רגילה לא משהו מיוחד בגיל 8עברנו לגור בגבעתיים שנקראה אז שכונת מורכוב ,אצל סבא שלי ליום ההולדת 8קיבלתי חמור היות ואז לא היה כביש רק חול וחול ולכן במקום אופנים קנו לי חמור. בגיל 37התגייסתי לפלי"ם (פלוגה ימית של הפלמ"ח) השתתפתי בהורדת מעפילים שהגיעו לחופי הארץ. ב 3847משפחתי עברה לטבריה ,באתי לבקר אותם עם תחילת המהומות שקדמו למלחמת השחרור ,בטבריה עזרתי להרגן את ההגנה על השכונה היהודית בקרית שמואל ,ושהתחיל הגיוס לצה"ל הייתי בין ראשוני גולני ,לקראת סוף מלחמת השחרור 3848התחתנתי עם יהודית.
51
משה ויהודית צל-ציון אבא של סבא משה ,ד"ר דוד צל-ציון ,גר בשנות ה 43 -של המאה הקודמת בטבריה ,ושימש כרופא .הוא היה כמו מוכתר של טבריה ,ומתוקף תפקידו הוא הוזמן ביחד עם נכבדי העם לטקס הכרזת המדינה ,שהתקיים בתאריך ה' באייר תש"ח .הטקס התקיים בת"א.
לאחר מלחמת השחרור הוא שימש כרופא של העיר יפו ,ולאחר מכן בנה בית הבראה טבעוני\צמחוני בבת שלמה שליד זיכרון יעקוב .אבי (אורי) מספר שהכיף הגדול בילדותו היה לנסוע לבת שלמה ולטייל בכרמל.
52
אבא מספר על סבא משה וסבתא יהודית אבא שלי עד שנות ה – 73ניהל את המוסך של "בני משה קרסו" שהם היבואנים של מכוניות " ֵרנו" בארץ .בתחילת שנות ה – 73הוא הקים מוסך בת"א יחד עם עוד שני חברים שנקרא מוסך "המכונן" .המוסך התמחה בתיקון מכוניות מסוג "רנו" .אחי אייקה נכנס לעבוד במוסך בתחילת שנות ה – .23בשנים האחרונות אייקה מנהל בפועל את המוסך ,ואבא שלי ,משה, עובד רק כמה שעות ביום. מכיוון שאנחנו גרים בצפון והוריי גרים בגבעתיים המפגשים המשפחתיים נעשים רק לעיתים רחוקות. אמא שלי יהודית ,רצתה מאד לשמור על קשר הדוק עם הנכדים ,והחליטה לשחק משחק טלפוני קבוע עם הילדים\נכדים ,בסגנון המשחק הטלוויזיוני "מי רוצה להיות מיליונר?" .בכל יום ראשון ,יהודית מתקשרת אלינו הביתה ומפנה שאלה לכל אחד מהנכדים .כל אחד צריך לתת תשובה לשאלתו במהלך השבוע .במידה ופתרון השאלה נכון ,כל אחד מקבל ממנה 33שקלים. המשחק כבר מתנהל ברציפות מעל לשנה ,זוכה להצלחה גדולה ומשיג את מטרתו .בנוסף לשיחות הטלפון הרבות ,משה ויהודית מרבים לנסוע ולבקר אותנו בסופי שבוע בקיבוץ.
53
שם :יהודית צל-ציון. שם משפחה קודם :אפשטין. תאריך לידה.1.8.3822 :
שם האם: שם האב:
סבתא מספרת על עצמה. "נולדתי בישראל בעיר ת"א בשנת ,3822למדתי באותה העיר עד מלחמת השחרור שהיתה ב 3842 -התגייסתי לחייל האוויר שרתי שנה עד שבא חייל מגולני ,התחתנו ועזבתי את הצבא ,ב 3883 -נולד הבן הראשון וב 3888 -נולד הבן השני אורי צל-ציון .אחרי שהילדים נולדו עבדתי כמזכירה בחברת בניה והיום אני פנסיונרית. אני צאצא למשפחה שהגיע מרוסיה ב 3243 -כדי למות בארץ הקודש התלווה עליהם הבן הצעיר בשם יצחק ליפקין אחרי שהוריו נפטרו לא מצא חן בעיניו התלות הקיומית מכספי החלוקה לכן הוא נסע לעיר חברון שכר אדמות מהערבים ,הם גידלו בשבילו תוצרת חקלאית ומכיוון שהוא היה דתי לא יכול היה לאכול אצלם פרט ללחם ובצל ומאז קראו לו "אבו בסל" ,הוא בנה את אחת השכונות
54
מהראשונות בירושלים (מחוץ לחומות) שוותיקי ירושלים זוכרים בתור שכונת "אבו בסל" (כיום נקראת השכונה שערי ירושלים)".
יהודית עם אייקה ואורי בחג פורים.
יהודית ,משה ,אייקה ואורי
55
משפחתי – אפריל 1002 אבא (אורי) ,אמא (שילה) ,יובל ,יונתן ואני(.חן)
56