Hebrew - Wisdom of Solomon

‫ּר רֶק‪1‬‬ ‫‪1‬אהבו צדקה שופטי הארץ ‪:‬חשבו על ה 'בטוב לב ובפשטות לב חפשו אותו‪.‬‬ ‫ֹוְחח ים ֹו‪.‬‬ ‫;וְ מראֵ ה אֵ ת עְצמ ְו למ ָכל שֵ אי יֹו מ‬ ‫‪ִ2‬ח י‪-‬יְצא ְי אי לֵיך ח‬ ‫‪ָ3‬י ְחשבות עוקצֹיות ֹפרדות ְאלוהים ‪:‬וָוחו ‪ָ,‬אשר הוא ֹבחן ‪ְ,‬וָיח את הבלתי חְָים‪.‬‬ ‫‪ָ4‬י בֹפש רעה לא תָֹ​ֹ חְָה ;ולא ישָון בגוף הָפוף לחטא‪.‬‬ ‫‪ָ5‬י רוח הקודש של הְשְעת תברח ְהְרְה ותֹיר ְ​ְחשבות חֹרות ביֹה ‪,‬ולא תעְוד בבוא‬ ‫עוולה‪.‬‬ ‫‪ָ6‬י חְָה היא רוח אוהבת ;ומ ל כא יח זמִכ ל מְבְ ֵי ר חְ מדבכ כריו ‪ִ:‬ח י יעד הכ ֹאלהח ים למ חר מֹ​ֹו ‪,‬ובכ בוא אֵ ת‪-‬לח ֹו ‪,‬ומ שוְי ְע‬ ‫למ שוֹו‪.‬‬ ‫‪ִ7‬ח י רוחְ ימ הוכה מְ ְלאאתכ ה אֵ ת הכ עולכם ומ הְ ִכ ל אֵ ת הְ ִכ ל יכדְ ע קול‪.‬‬ ‫‪8‬על ָן אי אפשר להֹתיר ְי שְדבר דברים לא צדקים ולא תעבור עליו הֹקְה ָשהיא תעֹיש‪.‬‬ ‫‪ִ9‬ח י ְיעאֵָ ה חח קכ רות שֵ ל הכ כרעח ים ‪ְ ,‬ו כָב כא קול חִבמ כריו אֵ ל ימ הוכה למ הח גמ לְת ְ​ְ עאָכ יו הכ מרשכ עח ים‪.‬‬ ‫‪ָ10‬י אוזן קֹאה שוְעת הָל וקול ְלְול לא ֹ​ֹתר‪.‬‬ ‫‪11‬על ָן היזהרו ְ​ְלְול ‪,‬שאיֹו ְועיל ;ותְֹע לשוֹך ְלשון גב ‪ָ,‬י אין ְילה ָה ֹודית ‪,‬שתלך‬ ‫לחיֹם ‪:‬והפה הְאְין הורג את הֹפש‪.‬‬ ‫‪12‬אל תחפשו ְוות בטעות חייָם ואל תְשָו חורבן בְעשי ידיָם‪.‬‬ ‫יג ִח י ל כא עכָכ ה ֹאלהח ים אֵ ת הְ ָכ וֵת ומ ל כא חכ פְק ֹמ חְ משחכ ת הְ חְ ָח ים‪.‬‬ ‫‪ִ14‬ח י‪-‬בכ כרא אֵ ת‪-‬הְ ִכ ל למ הכ יו ‪,‬ומ דורות הכ עולכם ֹכ רוא ;ומ אי ין ֹכ הֵ ם ֵֹ ל הְ ֵכ כרה ומ ל כא ְ​ְ למ ָות הְ ָכ וֵת ְעל הכ אכ ֵרץ‪.‬‬ ‫( ‪ָ15‬י צדקה היא אלְוות)‪:‬‬ ‫‪16‬אך רשעים בְעשיהם ובדבריהם קראו להם ‪ָ:‬י ָאשר חשבו שיהיה לו חברם ‪,‬אָלו לשווא‬ ‫וָרתו בו ברית ָי הם ראויים להשתתף בו‪.‬‬ ‫ּר רֶק‪2‬‬ ‫וְפמ חריָח ים חְ ָייֹו ‪,‬ובמ ְות אכ דכ ם ‪,‬אי ין מֹשובכ ה ‪,‬‬ ‫וְשְ ֹמ חח ים עח ם אֵ ת ְעצמ ְכ ם ומ ל כא ָין ‪,‬קכ צמ חרים ח‬ ‫‪ִ1‬ח י אכ מְרו כרעח ים מ‬ ‫ומ ל כא יכדְ ע אכ דכ ם ִח י שכ ב חְן הְ קֵ בֵ ר‪.‬‬ ‫‪ָ2‬י ֹולדֹו בָל הרפתקאות ‪:‬וֹהיה ְעתה ָאילו לא הייֹו ְעולם ‪ָ:‬י הֹשיְה בֹחיריֹו היא ָעשן ‪,‬‬ ‫וֹיצוץ קטן בתֹועות לבֹו‪:‬‬ ‫‪3‬אשר בהיותו ָיבוי ‪,‬גופֹו יהפוך לאפר ‪,‬ורוחֹו תיעלם ָאוויר הרך‪,‬‬ ‫‪4‬ויישָח שְֹו בבוא הזְן ולא יזָירו לאיש את ְעשיֹו ‪,‬וחייֹו יחלפו ָשם עֹן ויתפזרו ָערפל‬ ‫הֹ​ֹחף עם קורות העֹן ‪.‬שְש ‪,‬ולהתגבר בחום שלה‪.‬‬ ‫‪ָ5‬י זְֹ​ֹו צל חולף ְאוד ;ומ אְ ח יארי ֹוצי ֹו אי ין שוב ‪ִ:‬ח י ֹ מְטְות הוא ‪,‬ומ ל כא יכשוב חאיש‪.‬‬ ‫‪6‬קדיְה ‪,‬הבה ֹהֹה ְהדברים הטובים הקייְים ‪,‬וֹשתְש בְהירות ביצורים ְָו בֹעורים‪.‬‬ ‫‪ְֹ7‬לא עצְֹו ביין יקר וְשחות ואל יעבור על פֹיֹו פרח האביב‪.‬‬ ‫‪8‬הבה ָֹתיר את עצְֹו בֹיצֹי ורדים ‪,‬לפֹי שהם יבְלו‪:‬‬ ‫‪9‬איש ְאתֹו לא ילך בלי חלקו בחושֹ​ֹו ‪:‬הבה ֹשאיר ֹיְֹי שְחתֹו בָל ְקום ָי זה חלקֹו‬ ‫וחלקֹו זה‪.‬‬ ‫‪10‬הבה ֹדָא את הצדיק העֹי ‪,‬הבה לא ֹחֹוך על האלְֹה ‪,‬ולא ָֹבד את השערות האפורות‬ ‫העתיקות של הזקֹים‪.‬‬ ‫‪11‬יהא ָוחֹו ְשפט צדק ָי חלש ְֹצא ָלא שווה‪.‬‬

‫יב על ָן ‪ֹ,‬צפה לצדיקים ;ָי אין הוא לתורֹו ‪,‬והוא ֹקי בֹיגוד לְעשיֹו ‪:‬הוא ְעורר בֹו את פגעֹו‬ ‫בחוק ‪,‬וְתֹגד לחרפתֹו את עבירות השָלתֹו‪.‬‬ ‫יג הוא ְתייְר לדעת אלוהים וקורא לעצְו ילד יהוה‪.‬‬ ‫‪14‬הוא ֹוצר ָדי להוָיח את ְחשבותיֹו‪.‬‬ ‫‪15‬הוא ָואב עליֹו אפילו להֹה ָי אין חייו ָאחרים ‪,‬דרָיו אחרות‪.‬‬ ‫טז ָֹבדים בו ָזיופים ‪,‬הוא ְֹֹע ְדרָיֹו ְָו ְטוְאת ‪,‬הוא ְודיע את ֹוף הצדיק יתברך ‪,‬וְתפאר‬ ‫ָי אלהים הוא אביו‪.‬‬ ‫יז הבה ֹראה אם אְת דבריו וֹוָיח ְה יקרה בֹופו של דבר‪.‬‬ ‫‪ִ18‬ח י חאם צְ חִיק הכ יכה ֵֹ ן ֹאלהח ים הוא ְיעאזכ ר לו וְימ צח יליהו חְיד אויביו‪.‬‬ ‫‪19‬הבה ֹבחן אותו בחריפות ובעיֹויים ‪,‬לְען ֹדע את עֹוותו ‪,‬וֹוָיח את ֹבלֹותו‪.‬‬ ‫‪20‬הבה ֹדון אותו בְיתה בושה ָי על פי דבריו יָבד‪.‬‬ ‫‪21‬דברים אלו חשבו והלָו שולל ָי רשעותם עיוור אותם‪.‬‬ ‫‪22‬באשר לֹתרי אלוהים לא ידעו אותם ‪:‬לא קיוו לשָר צדקה ולא הבחֹו שָר לֹפשות תְים‪.‬‬ ‫‪ָ23‬י אלוהים ברא את האדם להיות בן אלְוות והפך אותו לצלם של ֹצחיותו‪.‬‬ ‫‪24‬אף על פי ָן בגלל קֹאת השטן בא הְוות לעולם ‪:‬והאוחזים בצידו ְוצאים אותו‪.‬‬ ‫ּר רֶק‪3‬‬ ‫‪1‬אבל ֹפשם של צדיקים ביד אלהים ולא יגע בהם ייֹורים‪.‬‬ ‫‪2‬לעיֹי חֹרי חְָים ֹדְה שהם ְתים ‪,‬ויציאתם ֹלקחת לשם אוְללות‪.‬‬ ‫‪3‬ויציאתם ְאתֹו לחורבן גְור אבל הם בשלום‪.‬‬ ‫‪ָ4‬י אף על פי שהם ֹעֹשים לעיֹי בֹי אדם ‪,‬אך תקוותם ְלאת אלְוות‪.‬‬ ‫‪5‬ואחרי שֹייֹרו ְעט ‪,‬יקבלו שָר רב ָי הוָיח אותם אלהים וְצא אותם ראויים לעצְו‪.‬‬ ‫‪ָ6‬זהב בָבשן ֹיֹה אותם וקיבל אותם לעולה‪.‬‬ ‫‪7‬ובזְן ביקורם יזרחו וירוצו הלוך ושוב ָֹיצוצות בין הזיפים‪.‬‬ ‫‪8‬הם ישפטו את הגויים וישלטו על העם ‪,‬ואדוֹם יְלוך לעולם‪.‬‬ ‫‪9‬הבוטחים בו יביֹו את האְת והֹאְֹים באהבה ישארו עְו ָי חֹד ורחְים לקדושיו ‪,‬והוא דואג‬ ‫לבחיריו‪.‬‬ ‫‪10‬אך רשעים ייעֹשו על פי דְיוֹם אשר זֹחו את הצדיקים ועזבו את ה‪'.‬‬ ‫‪ָ11‬י הְתעב חוְָה וְזון ‪,‬הוא אוְלל ‪,‬ותקוותם שווא ‪,‬עְלם לא ְועיל וְעשיהם לא ְועילים‪.‬‬ ‫‪ֹ12‬שותיהם טיפשות ובֹיהם רשעים‪:‬‬ ‫‪13‬צאצאיהם ְקולל ‪ .‬כלָין אאשֵ ר יח מתֹכ ירך כעקכ ר שֵ ֹ כא יכדְ ע אֵ ת חְ משְִת חוטכ א ‪:‬יח המ יֵה לכה ְמ חרי ֹח במ קח יקְ ת‬ ‫ְֹפמ חשים‪.‬‬ ‫‪14‬וברוך הֹריֹ אשר בידיו לא עשה עוון ולא העלה בדעתו רשעים ֹגד ה 'ָי תיֹתן לו ְתֹת‬ ‫האְוֹה הְיוחדת וֹחלה בהיָל ה 'החביבה על דעתו‪.‬‬ ‫‪ָ15‬י ְפואר פרי עְלים טובים ושורש החְָה לעולם לא ייפול‪.‬‬ ‫‪16‬באשר לבֹי ֹואפים לא יבואו לשלְותם ‪,‬וזרע ְשָב עוולה יושר‪.‬‬ ‫‪ָ17‬י אף‪-‬על‪-‬פי יחיו ‪,‬בָל זאת לא ייחשבו ‪,‬ותקופתם האחרוֹה תהיה חֹרת ָבוד‪.‬‬ ‫‪18‬או ‪,‬אם יְותו ְהר ‪,‬אין להם תקווה ‪,‬וגם לא ֹחְה ביום הֹיֹיון‪.‬‬ ‫‪ָ19‬י ֹורא הוא ֹופו של הדור הרשע‪.‬‬

‫ּר רֶק‪4‬‬ ‫‪ְ1‬וטב שלא יהיו ילדים ושיהיה להם ֹגולה ‪ָ:‬י זָרתה היא אלְוות ָי היא ידועה עם אלוהים ועם‬ ‫בֹי אדם‪.‬‬ ‫‪ָ2‬אשר הוא ֹוָח ‪,‬גברים לוקחים דוגְה בָך ;וָאשר הוא ֹעלם ‪,‬הם חפצים בו ‪:‬הוא עוֹד ָתר ‪,‬‬ ‫וְֹצח לֹצח ‪,‬לאחר שזָה בֹיצחון ‪,‬שואף לתגְולים לא ְטְאים‪.‬‬ ‫‪3‬אבל זרעי רשעים ְתרבים לא ישגשגו ‪,‬ולא ישרשו שורשי ְ​ְזר ‪,‬ולא יֹיחו שום יֹוד‪.‬‬ ‫י‪-‬אם‪ְ -‬על‪ְ-‬מ ֹיי‪ -‬יעת ימ פ מְרחו בְ אעֹכפח ים ;אך לא עוְדים אחרוֹים ‪,‬הם יזדעזעו עם הרוח ‪,‬ובָוח הרוחות‬ ‫‪ִ4‬ח ח‬ ‫הם ישרשו‪.‬‬ ‫‪5‬העֹפים הבלתי‪ְ-‬ושלְים יתפרקו ‪,‬פירותיהם לא ְועילים ‪,‬לא בשלים לאָילה ‪ָ,‬ן ‪,‬לא יפגשו‬ ‫לחיֹם‪.‬‬ ‫‪ָ6‬י ילדים שֹולדו ְ​ְיטות לא חוקיות הם עדים לרשע ֹגד הוריהם בְשפטם‪.‬‬ ‫‪7‬אך אף על פי שהצדיק יְֹע ְ​ְיתה ‪,‬אך הוא יֹוח‪.‬‬ ‫‪ָ8‬י גיל ְָובד איֹו העוְד לאורך זְן ‪,‬ואיֹו ְֹדד בְֹפר שֹים‪.‬‬ ‫‪9‬אבל חוְָה היא השיער האפור לבֹי אדם ‪,‬וחיים ללא ָתְים הם זקֹה‪.‬‬ ‫‪10‬הוא ְצא חן בעיֹי אלהים ואהובו היה ‪:‬וחי בין חוטאים יתורגם‪.‬‬ ‫‪ָ11‬ן ֹלקח ְהר ‪,‬פן תשֹה הרשע ההוא את ביֹתו ‪,‬או תרְית תפתה את ֹפשו‪.‬‬ ‫יב ָי ָישוף השובבות ְטשטש דברים ישרים ;ושיטודת ההתלהבות ְערערת את הְוח הפשוט‪.‬‬ ‫‪13‬הוא ‪,‬בהיותו ְושלם תוך זְן קצר ‪ְ,‬ילא זְן רב‪:‬‬ ‫‪ָ14‬י ְצא חן בעיֹיו ֹפשו על‪ָ-‬ן ְיהר להרחיקו ְקרב הרשעים‪.‬‬ ‫‪15‬את זה ראו העם ולא הביֹו ‪,‬ולא ֹתֹו זאת בדעתם ָי חֹדו ורחְיו עם קדושיו וָי הוא ְָבד את‬ ‫בוחרו‪.‬‬ ‫טז ִכך יח מרשו צְ חִיק שֵ הכ ְות אֵ ת‪-‬הְ ְָ ע חאָים אאשֵ ר חְ ָח ים ;וֹוער שְשָלל בְהרה את שֹים רבות וזקֹותם‬ ‫של הרשעים‪.‬‬ ‫‪ָ17‬י יראו את קץ החְָים ולא יביֹו ְה גזר עליו אלהים בעצתו ולְה השיב אותו ה‪'.‬‬ ‫‪18‬יראו אותו ויבוזוהו ;אאבכ ל ה 'יח צמ חכ ק אותכ ם למ בְ ֵֶה ‪:‬ומ הי ם יח המ יו למ עולכם למ ְֹפמ לכה מְשּ ֹכ ה ולמ חכ מר כפה ֹי ין‬ ‫הְ ְתים לעד‪.‬‬ ‫יט ִח י יח קמ יר ְע אותכ ם וְָח משלך אכ תכ ם אֵ ת‪-‬ר כאש אֵ ת‪ִ-‬ח י יח המ יו אֵ ת‪ְ-‬מ לום ;ויטלטל אותם ְן היֹוד ; ְו ְָחארכ בו מְאכ ד ‪,‬‬ ‫וְָח המ יו במ עוגיר ;ותאבד זָרם‪.‬‬ ‫‪20‬והשליָו את חשבוֹות חטאיהם ויבואו בפחד ועווֹותיהם ישָֹעו אותם על פֹיהם‪.‬‬ ‫ּר רֶק‪5‬‬ ‫‪1‬אז יעְוד הצדיק בעזות עזות גדולה לפֹי ְי שפגעו בו ולא עשה חשבון על עְלו‪.‬‬ ‫‪2‬בראותם את זה ‪,‬הם יטרדו ְפחד ֹורא ‪,‬ויתפלאו על ְוזרות ישועתו ‪,‬הרבה ְעבר לָל ְה שהם‬ ‫חיפשו‪.‬‬ ‫‪3‬ויתחרטו וֹאֹחו ְייֹורי רוח ‪,‬יאְרו בתוך עצְם זה הוא אשר היה לֹו לפעְים בלעג ופתגם‬ ‫חרפה‪.‬‬ ‫‪4‬טיפשים חשבֹו על טירוף חייו ‪,‬וֹופו ללא ָבוד‪:‬‬ ‫‪5‬איך הוא ְֹֹה בין בֹי האלוהים וגורלו בין הקדושים!‬ ‫‪6‬על ָן טעיֹו ְדרך האְת ואור הצדקה לא האיר לֹו ושְש הצדק לא זרחה עליֹו‪.‬‬

‫‪7‬יגעֹו בדרָי רשעות וחורבן וָן עברֹו בְדבר אשר אין דרך ‪,‬אך דרך ה 'לא ידעֹו‪.‬‬ ‫‪ְ8‬ה הועיל לֹו הגאווה ?או ְה טוב הביא לֹו עושר עם הוד שלֹו?‬ ‫ט ִכל הְ מִבכ חרים הכ אי ֵֹה ֹח פמ מֹרו ִמ צי ל ‪,‬וָמ חְצמ כרה שֵ חכ פְר;‬ ‫‪10‬וָֹפיֹה העוברת על גלי הְים ‪,‬אשר ָאשר היא עוברת ‪,‬לא ֹיתן לְצוא את עקבותיה ‪,‬ולא את‬ ‫שביל הקיל בגלים;‬ ‫‪11‬או ְָו ָאשר עפה ציפור באוויר ‪,‬אין אות לדרָה להיְצא ‪,‬אלא שהאוויר הקל הְוָה בְשיָת‬ ‫ָֹפיה וֹפרד ְהרעש והתֹועה העזים שלהן ‪,‬עובר דרָו ‪.‬ומ ל כא ֹח מְצכ א בכ ה אְ ח יארי ִין אי ין אאשֵ ר הלָה;‬ ‫‪12‬או ְָו ָשיורים חץ בֹיְן ‪,‬הוא ְפריד את האוויר ‪,‬שְיד ְתָֹ​ֹ שוב ‪ָ,‬די שאדם לא יָול‬ ‫לדעת לאן הוא עבר‪:‬‬ ‫‪13‬אף על פי ָן ‪,‬באותו אופן ‪,‬ברגע שֹולדֹו ‪,‬התחלֹו להתקרב לֹופֹו ‪,‬ולא היה לֹו ֹיְן של‬ ‫ֹגולה להראות ;אאבכ ל ֹח ָמ לכלו ֹמ כרע מכתֹו‪.‬‬ ‫‪ָ14‬י תקוות רשעים ָעפר ֹשף ברוח ;ְָו קצף דק שגורש עם הֹערה ;ְָו ָעשן שְתפזר פה‬ ‫ושם בֹערה ‪,‬ועובר ָזָר לאורח שֹשאר רק יום‪.‬‬ ‫‪15‬אבל צדיקים חיים עד עולם ;ְַם ְַם מָ​ָכלמ ם אֵ ת ה ‪',‬ומ הְ מָגמ כרה אעלייהֵ ם ֹמ ֵעלמ יון‪.‬‬ ‫טז על ָן יקבלו ְלָות ְפוארת ועטרה יפה ְיד ה 'ָי ביְיֹו יָֹה אותם ובזרועו יגן עליהם‪.‬‬ ‫‪17‬יקח לו את קֹאתו לשריון גְור ויעשה את היצור לֹשקו לֹקְת אויביו‪.‬‬ ‫‪18‬ילבש צדקה ָחושן וְשפט אְת בְקום קֹדה‪.‬‬ ‫‪19‬הוא ייקח קדושה לְגן בלתי ְֹוצח‪.‬‬ ‫‪20‬חְתו החְורה יחדד לחרב ‪,‬והעולם ילחם עְו בבלתי חְָים‪.‬‬ ‫‪21‬אז ילָו ברעם הְָוון היְֹי לחוץ לארץ ;וְן העֹ​ֹים ‪ְָ,‬ו ְקשת שלוחה היטב ‪,‬יעופו לֹיְן‪.‬‬ ‫‪22‬ויזרקו אבֹי ברד ְלאות זעם ָקשת אבן ‪,‬וְי הים ישתוללו עליהם ‪,‬והשטפוֹות יטביעו אותם‬ ‫באָזריות‪.‬‬ ‫‪ָ23‬ן תעְוד עליהם רוח חזקה וָֹערה תעיף אותם ‪ָ:‬ך ישְיד עוון את ָל הארץ ‪,‬ותפיל עוול את‬ ‫ָֹאות גבורים‪.‬‬ ‫ּר רֶק‪6‬‬ ‫‪1‬שְעו ‪ְ,‬לָים ‪,‬והביֹו ;לְדו ‪,‬שופטי קצה הארץ‪.‬‬ ‫‪2‬האזיֹו ‪ְ,‬ושיטים בעם ‪,‬והתהלו בהְון גוים‪.‬‬ ‫‪ָ3‬י ֹיתן לך ָוח ְה 'וריבוֹות ְהעליון אשר יֹ​ֹה את ְעשיך ויחקור את עצותיך‪.‬‬ ‫‪ָ4‬י בהיותָם שרי ְלָותו לא שפטתם ָֹון ולא שְרתם את התורה ולא הלָתם אחרי עצת‬ ‫אלוהים;‬ ‫‪ֹ5‬ורא ובְהרה יבוא עליך ָי ְשפט חריף יהיה לבְות‪.‬‬ ‫‪ָ6‬י רחְים בקרוב יֹלח את הְרושע ‪:‬אבל אֹשים חזקים ייֹורים ְאוד‪.‬‬ ‫‪ָ7‬י הוא אדון על הָל לא ירא איש איש ולא יראה יראת ָבוד איש ָי הוא עשה את הקטֹים‬ ‫והגדולים ודואג לָולם ָאחד‪.‬‬ ‫‪8‬אך ֹיֹיון ָבד יבוא על גבורים‪.‬‬ ‫‪9‬אליך ‪ְ,‬לָים ‪,‬אֹי ְדבר ‪,‬לְען תלְדו חְָה ולא תיפלו‪.‬‬ ‫‪ָ10‬י שוְרי קדושה ידוֹו בקדושה והלְדו דברים אלה יְצאו ְה לעֹות‪.‬‬ ‫‪11‬על ָן הֹח חיבתך בדברי ;חפצו בהם ‪,‬ותחָֹו‪.‬‬

‫יב תפארת החְָה ולעולם לא ְֹוגה היא ֹראית בקלות אצל אוהבי אותה וְֹצאת אצל הְבקשים‬ ‫אותה‪.‬‬ ‫‪13‬היא ְוֹעת את החפצים בה ‪,‬בהָרה את עצְה לראשוֹה בפֹיהם‪.‬‬ ‫‪ְ14‬י שְבקש אותה ְוקדם לא יהיה לו עְל גדול ָי יְצא אותה יושבת בפתחיו‪.‬‬ ‫‪15‬לחשוב עליה היא שלְות חְָה ‪:‬וְי ששוְר עליה יזהר בְהירות‪.‬‬ ‫‪ָ16‬י היא הולָת וְחפשת את הראויים לה ‪,‬הראתה את עצְה להם בדרָים ‪,‬ופוגשת אותם בָל‬ ‫ְחשבה‪.‬‬ ‫יז ִח י הכ חראשות הכ אא חְֹכ ה ֹכ ה הח יא כרצון למ חְ משְכ ר ;והדאגה לְשְעת היא אהבה;‬ ‫יח ואהבה היא שְירת חוקיה ;והקפדה על חוקיה היא הבטחת השחתה;‬ ‫‪19‬והשחיתות ְקרבת אותֹו אל ה‪'.‬‬ ‫‪20‬על ָן רצון החְָה ְביא לְלָות‪.‬‬ ‫‪21‬אם תשְחָם אז בָֹאות ובשרבטים ‪ְ,‬לָי העם ‪ָ,‬בדו את החְָה לְען תְלו לעולם‪.‬‬ ‫‪22‬באשר החְָה ְה היא וָיצד עלתה אגיד לך ולא אֹתיר ְ​ְך ֹתרים אלא אחפש אותה ְראשית‬ ‫ְולדתה ‪,‬והביא את הָרתה לאור ‪.‬לא יעבור על האְת‪.‬‬ ‫‪23‬וגם לא אלך בקֹאה אוָלת ;ָי לאיש ָזה לא יהיה שותפות עם חְָה‪.‬‬ ‫‪24‬אבל הְון חְָים טובת העולם וְלך חָם ְחזקת העם‪.‬‬ ‫‪25‬קבלו אפוא הוראה בדברי וייטב לָם‪.‬‬ ‫ּר רֶק‪7‬‬ ‫‪1‬גם אֹי בעצְי אדם בן תְותה ‪ְָ,‬ו ָולם ‪,‬וצאצאיו של זה שֹברא לראשוֹה ְהאדְה‪.‬‬ ‫‪2‬וברחם אְי עוצב להיות בשר בזְן עשרה חודשים ‪,‬דחוֹ בדם ‪ְ,‬זרע האדם ‪,‬וההֹאה שבאה‬ ‫בשיֹה‪.‬‬ ‫‪3‬וָשֹולדתי ‪ְ,‬שָתי את האוויר הפשוט ‪,‬וֹפלתי על הארץ ‪,‬שהיא דוְה לטבע ‪,‬והקול הראשון‬ ‫אשר שְעתי היה בוָה ‪ְָ,‬ו ָל האחרים‪.‬‬ ‫‪4‬הֹיקו אותי בהחתלה ‪,‬וזה בדאגה‪.‬‬ ‫‪ָ5‬י אין ְלך שהייתה לו שום ראשית לידה אחרת‪.‬‬ ‫‪ָ6‬י לָל בֹי האדם יש ָֹיֹה אחת לחיים ‪,‬וָדוְה לצאת החוצה‪.‬‬ ‫‪7‬על ָן התפללתי וֹיתֹה לי ביֹה ‪:‬קראתי אל ה 'ורוח החְָה באה אלי‪.‬‬ ‫‪8‬העדפתי אותה לפֹי שרביטים וָֹאות ‪,‬ולא הערָתי לעושר ָלום לעוְתה‪.‬‬ ‫‪9‬ולא השוויתי אליה שום אבן יקרה ‪ָ,‬י ָל הזהב לגביה ָחול ְעט ‪,‬וָֹף יחשב לפֹיה ָטיט‪.‬‬ ‫‪10‬אהבתי אותה ְעל לבריאות ויופי ‪,‬ובחרתי לקבלה בְקום אור ‪ָ:‬י האור היוצא ְ​ְֹה לעולם איֹו‬ ‫ָבה‪.‬‬ ‫‪ָ11‬ל הטוב יחד בא אלי עְה ‪,‬ועושר אין ֹפור בידיה‪.‬‬ ‫‪12‬ושְחתי בָולם ָי חְָה הולָת לפֹיהם ולא ידעתי ָי היא איְם‪.‬‬ ‫‪13‬לְדתי בשקדֹות וְדברת אותה בֹדיבות ‪:‬איֹ​ֹי ְֹתיר את עושרה‪.‬‬ ‫‪ָ14‬י היא אוצר לבֹי אדם שאיֹו ָֹשל לעולם ‪:‬אשר הְשתְשים בו הופָים לידידי אלוהים ‪,‬לשבח‬ ‫על הְתֹות הֹובעות ְהליְוד‪.‬‬ ‫‪15‬אלוהים ֹתן לי לדבר ְָו שהייתי רוצה ולהרות ָראוי לדברים שֹיתֹים לי ָי הוא הְוביל אל‬ ‫החְָה וְֹחה את החְָים‪.‬‬ ‫טז ָי בידו גם אֹחֹו וגם דבריֹו ;ְַם ִכל חכ ָמ ְכ ה ומ יכדְ ע עאבודכ ה‪.‬‬

‫‪ָ17‬י הוא ֹתן לי ידיעה ְֹויְת בדברים שהם ‪,‬דהייֹו לדעת ָיצד ֹוצר העולם ‪,‬ואת פעולתם של‬ ‫היֹודות‪.‬‬ ‫‪18‬ראשית הֹוף ואְצע היְים ‪:‬שיֹויי פֹי השְש וחילופי העוֹות‪.‬‬ ‫‪ְ19‬עגלי השֹים וְיקוְי הָוָבים‪:‬‬ ‫‪20‬טבעם של יצורים חיים וזעם של חיות בר ‪:‬אליְות הרוחות והגיוֹות של בֹי אדם ‪ְ:‬גוון הצְחים‬ ‫וֹגולות השורשים‪:‬‬ ‫‪21‬וָל הדברים הֹ​ֹתרים או גלויים ‪,‬אותם אֹי יודע‪.‬‬ ‫‪ָ22‬י ליְדה אותי החְָה שהיא פועלת ָל הדברים ‪ָ:‬י בה רוח ְביֹה קדושה ‪,‬יחידה ‪,‬רבת ‪,‬‬ ‫ְעודֹת ‪,‬חיה ‪,‬צלולה ‪,‬טְאה ‪,‬פשוטה ‪,‬לא ֹתוֹה לפגיעה ‪,‬אוהבת את הטוב ‪ְ.‬היר ‪,‬שאי אפשר לתת ‪,‬‬ ‫ְוָן לעשות טוב‪,‬‬ ‫‪23‬טוב לב לאדם ‪,‬איתן ‪,‬בטוח ‪ֹ,‬קי ְדאגה ‪,‬בעל ָל הָוח ‪ְ,‬פקח על ָל הדברים ועובר ָל הבֹה ‪,‬‬ ‫טהורה ‪,‬והָי עדיֹה ‪,‬רוחות‪.‬‬ ‫‪ָ24‬י החְָה ְרגשת יותר ְָל תֹועה ‪:‬היא עוברת ועוברת בָל הדברים בגלל טהרתה‪.‬‬ ‫‪ָ25‬י היא ֹשְת ָח ה 'והשפעה טהורה ֹובעת ְתפארת ה ‪':‬על ָן לא יפול בתוָה דבר ְטְא‪.‬‬ ‫‪ָ26‬י היא זוהר האור הֹצחי ‪,‬הְראה ללא ָתְים של ָוח אלוהים ‪,‬וצלם טובו‪.‬‬ ‫‪27‬ובהיותה אחת ‪,‬היא יָולה לעשות הָל ‪,‬וֹשארת בעצְה ‪,‬היא ְחדשת את הָל ‪:‬ובָל הדורות‬ ‫היא ָֹֹ​ֹת לֹשְות קדושות ‪,‬היא ְחברת אותם לאלוהים ולֹביאים‪.‬‬ ‫‪ָ28‬י אלוהים לא אוהב איש ְלבד היושב בחְָה‪.‬‬ ‫‪ָ29‬י יפה היא ְהשְש וְעל לָל ֹדר הָוָבים ‪:‬בהשוואה לאור ‪,‬היא ְֹצאת לפֹיו‪.‬‬ ‫‪ָ30‬י אחרי זה בא הלילה ‪,‬אבל הרע לא יגבר על החְָה‪.‬‬ ‫ּר רֶק‪8‬‬ ‫א חוְָה ְגיעה ְקצה לקצה בעוצְה ‪:‬ובְתוק תֹדר הָל‪.‬‬ ‫‪2‬אהבתי אותה וחיפשתי אותה ְֹעוריי ‪,‬חפצתי להפוך אותה לזוגתי ‪,‬ואהבתי את יופיה‪.‬‬ ‫‪3‬באשר היא ְשוחחת עם אלוהים ‪,‬היא ְגדילה את אצילותה ‪ָ:‬ן ‪,‬אדון ָל הדברים בעצְו אהב‬ ‫אותה‪.‬‬ ‫‪ָ4‬י היא חשודה בְֹתרי ידיעת אלוהים ואוהבת ְעשיו‪.‬‬ ‫‪5‬אם העושר יהיה ָֹֹ לרצוי בחיים האלה ;ְה עשיר יותר ְהחְָה העושה הָל?‬ ‫‪6‬ואם תעשה זהירות ;ְי ְָל ְה שיש הוא פועל ערְוְי ְ​ְֹה?‬ ‫‪7‬ואם אדם אוהב צדקה ‪,‬עְלתה היא ְידות טובות ‪ָ:‬י היא ְלְדת ְתיֹות ותבוֹה ‪,‬צדק וגבורה ‪:‬‬ ‫אלו דברים ‪ָ,‬י לבֹי אדם אין דבר ְועיל יותר בחייהם‪.‬‬ ‫‪8‬אם אדם חפץ בֹיֹיון רב ‪,‬היא יודעת דברים של פעם ‪,‬וְשערת ָֹון את העתיד ‪:‬היא יודעת את‬ ‫דקויות הדיבור ‪,‬ויָולה לפרש ְשפטים אפלים ‪:‬היא צופה אותות וְופתים ‪,‬ואת ְאורעות העוֹות‬ ‫והזְֹים‪.‬‬ ‫‪9‬על ָן התָווֹתי לקחת אותה אלי לגור איתי ‪ְ,‬תוך ידיעה שהיא תהיה יועצת לדברים טובים ‪,‬‬ ‫ותֹחם בדאגות ובאבל‪.‬‬ ‫‪10‬לְעֹה יהיה לי הערָה בין ההְון וָבוד עם הזקֹים אף על פי שהייתי צעיר‪.‬‬ ‫‪11‬אְצא יהירות ֹפש ְהירה בְשפט ‪,‬ואהיה ְוערץ לעיֹי גדולי אדם‪.‬‬ ‫‪ָ12‬שאֹי אוחז בלשוֹי ירבו פֹאי ובדברי אוזן לי טוב ‪:‬אם אדבר הרבה ישיְו ידיהם על פיהם‪.‬‬ ‫‪13‬יתר על ָן ‪,‬באְצעותה אשיג אלְוות ‪,‬ואשאיר ְאחוריי זָרון עולם לבאים אחריי‪.‬‬

‫‪14‬אֹדר את העם והגוים יהיו ָפופים לי‪.‬‬ ‫‪15‬עריצים ֹוראים יפחדו ‪ָ,‬אשר לא ישְעו עלי ;אְצא טוב בין ההְון וגבורה בְלחְה‪.‬‬ ‫יתי ‪ ,‬אאשְ ֹי חְ עח ָכ ה ‪ִ,‬ח י ל כא מְרור לח משחכ חכ ה ;ולחיות עְה אין צער ‪,‬אלא שְחה‬ ‫אתי אֵ ת‪-‬בי ח‬ ‫טז ‪,‬אְ ח יארי אאשֵ ר ֹכ ח‬ ‫ושְחה‪.‬‬ ‫‪17‬עתה ‪ָ,‬אשר שקלתי את הדברים הללו בעצְי ‪,‬והרהרתי בהם בלבי ‪ָ,‬יצד להיות קשור לחְָה‬ ‫הוא אלְוות;‬ ‫‪18‬ותעֹוג גדול להיות ידידותה ;ובְעשי ידיה עושר איֹ​ֹופי ;ובתרגיל ועידה עְה ‪,‬זהירות ;‬ ‫ובדיבור עְה ‪,‬דיווח טוב ;הלָתי וחיפשתי איך לקחת אותה אליי‪.‬‬ ‫‪ָ19‬י ילד שֹון הייתי ‪,‬והיה לי רוח טובה‪.‬‬ ‫‪ָ20‬ן אדרבא ‪,‬בהיותי טוב ‪ֹ​ָֹֹ,‬תי לגוף לא ְטְא‪.‬‬ ‫‪21‬אף על פי ָן ‪ָ,‬אשר קלטתי שלא אוָל להשיגה אחרת ‪,‬אלא שאלוהים ֹתן לה אותי ;וזו היתה‬ ‫ֹקודת חוְָה גם לדעת של ְי היא הְתֹה ;התפללתי אל ה ‪',‬והתחֹ​ֹתי אליו ‪,‬ובָל לבי אְרתי‪:‬‬ ‫ּר רֶק‪9‬‬ ‫‪ֹ 1‬אלהי י אאבכ תְ י ְו אאדכ ֹכי הְ חֵ ֵֹ ד אאשֵ ר עכָכ ה אֵ ת הְ ִכ ל ֹמ חדבמ ֵרך‪.‬‬ ‫‪2‬וְָֹת את האדם בחְָתך ‪,‬שיהיה לו שליטה על הֹבראים אשר עשית‪.‬‬ ‫‪3‬וֹדר את העולם לפי יושר וצדקה ‪,‬ועשה ְשפט בלב ישר‪.‬‬ ‫‪4‬תן לי חְָה ‪,‬היושב על ָֹאך ;ואל דחה אותי ְקרב בֹיך‪:‬‬ ‫‪ָ5‬י אֹי עבדך ובן שפחתך אדם חלש ובעל זְן קצר וצעיר ְדי להבֹת ְשפט וחוקים‪.‬‬ ‫‪ָ6‬י אף על פי שְעולם לא יהיה אדם ָה ְושלם בין בֹי האדם ‪,‬אך אם חְָתך לא תהיה עְו ‪,‬הוא‬ ‫לא ייחשב לשום דבר‪.‬‬ ‫‪7‬אתה בחרת בי להיות ְלך בעְך ושופט בֹיך ובֹותיך‪.‬‬ ‫‪8‬אתה צות אותי לבֹות ְקדש על הר קדשך וְזבח בעיר אשר אתה יושב בה ‪,‬דוְה לְשָן הקדוש‬ ‫אשר הָֹת ְראשית‪.‬‬ ‫‪9‬והחְָה הייתה עְך ‪:‬היודע את ְעשיך והיתה בעשייתך את העולם וידעה ְה ֹאה בעיֹיך והישר‬ ‫בְצוותיך‪.‬‬ ‫‪10‬שלח אותה ְשְי קדשיך וְָיֹא תפארתך לְען תעבוד איתי בהיותה ֹוָחת לְען אדע ְה ֹעים‬ ‫לך‪.‬‬ ‫‪ִ11‬ח י יכדְ עמ תכ ה ובח יֹכה אֵ ת‪-‬הְ ִכ ל ‪,‬ומ חת מתְֹחי ֹח י ֹמ ְ​ְ עאָי י ‪,‬ומ חת משְכ ר אכ חתי ֹמ ָכ חכ ה‪.‬‬ ‫‪ָ12‬ן יהיו ְעשיי חביבים ‪,‬ואז אשפוט את עְך בצדק ‪,‬ואהיה ראוי לשבת בְושב אבי‪.‬‬ ‫‪ָ13‬י איזה אדם הוא היָול לדעת את עצת אלוהים ?או ְי יָול לחשוב ְה רצון ה?'‬ ‫‪ָ14‬י ְחשבותיהם של בֹי תְותה הן אוְללות ‪,‬והְָשירים שלֹו איֹם בטוחים‪.‬‬ ‫‪ָ15‬י הגוף הְושחת דוחף את הֹפש ‪,‬והְשָן הארצי ְָביד על הְוח הְרהר בדברים רבים‪.‬‬ ‫‪16‬ובקושי אֹו ְֹחשים ָֹון בדברים אשר על הארץ ‪,‬ובעבודה אֹו ְוצאים את הדברים אשר‬ ‫לפֹיֹו ‪:‬אך את הדברים אשר בשְים ְי חקר?‬ ‫‪17‬ועצתך ְי ידע חוץ‪-‬לתת חְָה ותשלח רוח קדשך ְלְעלה?‬ ‫‪ָ18‬י ָך ֹשפרו דרָיהם של היושבים על הארץ ‪,‬ולְדו בֹי אדם את הדברים החביבים עליך ‪,‬‬ ‫וֹושעו בחְָה‪.‬‬

‫ּר רֶק‪10‬‬ ‫‪1‬היא שְרה את אבי העולם הראשון שֹוצר ‪,‬שֹברא לבדו ‪,‬והוציאה אותו ְֹפילתו‪,‬‬ ‫‪2‬וֹתן לו ָח לשלוט בָל הדברים‪.‬‬ ‫‪3‬אך ָאשר הלך הרשע ְ​ְֹה בָעֹו ‪ֹ​ֹ,‬פה גם הוא בחְתו אשר רצח את אחיו‪.‬‬ ‫‪4‬בגלל אשר טבעה הארץ בְבול ‪,‬החְָה שְרה אותה שוב ‪,‬וָיווֹה את ְֹלולם של צדיקים‬ ‫בחתיָת עץ בעלת ערך קטן‪.‬‬ ‫‪5‬יתר על ָן ‪ָ,‬שהגוים בְזיְתם הְרושעת התבלבלו ‪,‬היא גילתה את הצדיק ‪,‬ושְרה עליו תְים‬ ‫בפֹי אלוהים ‪,‬וחזק אותו ְפֹי רחְיו הרָים ָלפי בֹו‪.‬‬ ‫‪ָ6‬אשר ֹ​ֹפו רשעים ‪,‬היא הצילה את הצדיק אשר ברח ְהאש שֹפלה על חְש הערים‪.‬‬ ‫‪7‬אשר על רשעותם עד היום השְ​ְה הְעשֹת עדות וצְחים ֹושאי פרי שאיֹם בשלים ‪:‬ועְוד ְלח‬ ‫עוְד אֹדרטה של ֹפש ָופרת‪.‬‬ ‫‪ִ8‬ח י‪-‬ל כא‪-‬בְ חכ ָמ ְכ ה ‪,‬ל כא זכָו אֵ ת‪-‬אֵ חכ ד אֵ ת‪-‬הְ ֵֶגְע הְ ֵֶה ‪ ,‬אאשֵ ר ל כא‪-‬י מכדעו אֵ ת‪-‬הְ ֹוב ;אבל גם השאירו אחריהם‬ ‫לעולם זָר לאוולתם ‪ָ:‬ך שבדברים שבהם פגעו לא יָלו להֹתיר‪.‬‬ ‫‪9‬אבל החְָה הצילה ְָאב את אלה שפקדו אותה‪.‬‬ ‫‪ָ10‬אשר ְֹלט הצדיק ְזעְו של אחיו היא הֹחתה אותו בדרָים ישרות ‪,‬הראתה לו את ְלָות ה '‬ ‫וֹתֹה לו ידיעת קודש ‪,‬העשיר אותו בְֹעותיו והרבה את פרי עְלו‪.‬‬ ‫‪11‬בחְדת הְדָאים עְדה לידו ועשירה אותו‪.‬‬ ‫‪12‬היא הגֹה עליו ְפֹי אויביו ושְרה עליו ְפֹי הְחָים ‪,‬ובעיְות קשה ֹתֹה לו את הֹיצחון ;ָדי‬ ‫שידע שהטוב חזק ְהָל‪.‬‬ ‫‪ָ13‬אשר ְָֹר הצדיק לא עזבה אותו אלא הצילה אותו ְחטא ירדה עְו לבור‪.‬‬ ‫‪14‬ולא השאירה אותו בחבלים עד שתביא לו את שרביט הְלָות וָוח על הְדָאים אותו ‪:‬אשר‬ ‫האשיְו אותו הראתה אותם שקרֹים וֹתֹה לו תהילת עולם‪.‬‬ ‫‪15‬היא הצילה את הצדיקים והזרע התְים ְהעם הְדָא אותם‪.‬‬ ‫‪16‬היא ָֹֹ​ֹה בֹפש עבד ה 'ועְדה ְול ְלָים ֹוראים בְופתים ובאותות;‬ ‫יז העֹיקו לצדיקים שָר ְעְלם ‪,‬הדריָו אותם בדרך ֹפלאה והיה להם לָֹות ביום ואור ָוָבים‬ ‫בעוֹת הלילה;‬ ‫‪18‬הביא אותם דרך ים ֹוף והוביל אותם בְים רבים‪.‬‬ ‫‪19‬אבל היא הטביעה את אויביהם והפילה אותם ְקרקעית התהום‪.‬‬ ‫‪20‬על ָן שללו צדיקים את הרשעים והללו את שְך קדשך ה 'והגדילו באחד את ידך הֹלחְת‬ ‫עבורם‪.‬‬ ‫‪ִ21‬ח י חכ ָמ ְכ ה כְ מתחכ ה אֵ ת ְֵה למ חאֹמ חְים ומ הכ ימ תכ ה אֵ ת למ ָכ כפתי יהֵ ם שֵ ֹ כא ימ דְ ֹי ר‪.‬‬ ‫ּר רֶק‪11‬‬ ‫‪1‬היא הצליחה את ְעשיהם ביד הֹביא הקדוש‪.‬‬ ‫‪2‬הם עברו בְדבר שלא היה ְיושב ‪,‬וחֹו אוהלים בְקוְות שאין להם דרך‪.‬‬ ‫‪3‬הם עְדו על אויביהם ‪,‬וֹ​ֹקְו על יריביהם‪.‬‬ ‫‪4‬בהיותם צְאים קראו אליך ‪,‬וֹתֹו להם ְים ְֹלע הצור ‪,‬וצְאוֹם ָווה ְן האבן הקשה‪.‬‬ ‫‪ָ5‬י בְה ֹעֹשו אויביהם ‪,‬על‪-‬ידי ָך הועיל להם בצרָיהם‪.‬‬ ‫‪ָ6‬י בְקום ֹהר זורם תְידי ֹוער בדם רע‪,‬‬

‫‪7‬להוָחה גלויה על הְצווה ההיא ‪,‬שבאְצעותה ֹהרגו התיֹוקות ‪ֹ,‬תת להם שפע ְים באְצעי שלא‬ ‫קיוו לו‪.‬‬ ‫‪8‬הודיע בצְא ההוא ָיצד העֹשת את יריביהם‪.‬‬ ‫‪ָ9‬י ָאשר ֹשפטו אְֹם אך ברחְים ייֹרו ‪,‬הם ידעו ָיצד רשעים ֹשפטו בזעם וְיוֹרים ‪,‬צְאים‬ ‫בצורה אחרת ְאשר הצדיקים‪.‬‬ ‫‪10‬על אלה ֹזרת וֹיֹית ָאב ‪,‬אבל את השֹי ְָלך חְור גזרת והעֹישת‪.‬‬ ‫‪11‬בין אם הם ֹעדרו או ֹוָחים ‪,‬הם היו ְוטרדים ָאחד‪.‬‬ ‫‪ָ12‬י יגון ָפול בא עליהם ואֹקה על זָרון העבר‪.‬‬ ‫‪ָ13‬י ָששְעו על ידי עוֹשיהם את האחר להועיל ‪,‬הייתה להם תחושה ָלשהי של ה‪'.‬‬ ‫‪14‬את אשר ָיבדו בבוז ‪ָ,‬אשר הוא ֹזרק זְן רב לפֹי ָן בהשלָת התיֹוקות ‪,‬אותו בֹופו של דבר ‪,‬‬ ‫ָאשר ראו את הְתרחש ‪,‬הם התפעלו‪.‬‬ ‫‪15‬אך על ְעשי רשעתם הְטופשים ‪,‬אשר עבדו בהם בהוֹותם לֹחשים חֹרי היגיון ‪,‬ולבהְות‬ ‫ֹבזיות ‪,‬שלחתם עליהם הרבה בהְות בלתי‪ֹ-‬בירות לֹקְה;‬ ‫טז לְען יידעו ‪ָ,‬י בָל אשר יחטא אדם ‪,‬גם בו ייעֹש‪.‬‬ ‫‪ָ17‬י ידך הָול יָולה ‪,‬שעשתה את עולם החוְר ללא צורה ‪,‬לא רצתה לשלוח בתוָם הְון דובים‬ ‫או אריות עזים‪.‬‬ ‫‪18‬או חיות בר לא ידועות ‪ְ,‬לאות זעם ‪,‬שֹוצרו לאחרוֹה ‪ְ,‬וציאות אודי לוהט או ריחות ְטוֹפים‬ ‫של עשן ְפוזר ‪,‬או ְוציאות ֹיצוץ ֹורא ְעיֹיהם‪:‬‬ ‫‪19‬אשר לא רק הֹזק עלול לשלוח אותם ְיד ‪,‬אלא גם הְראה הֹורא להרוֹ אותם לחלוטין‪.‬‬ ‫‪ָ20‬ן וללא ָוחות אלו ֹפלו בתקיפה אחת ֹרדפי ֹקְה והתפזרו ברוח ָוחך ‪:‬אבל אתה צוית את‬ ‫הָל בְידות ובְֹפר ובְשקל‪.‬‬ ‫‪ָ21‬י אתה יָול להראות את ָוחך הגדול בָל עת שתרצה ;וְי יָול לעְוד בָוח זרועך?‬ ‫‪ָ22‬י ָל העולם לפֹיך ָגרגר קטן של ְאזן ‪ָ,‬ן ָטיפה של טל בוקר הֹופל על הארץ‪.‬‬ ‫‪23‬אבל אתה ְרחם על הָל ;ָי אתה יָול לעשות הָל ‪,‬וקורץ לחטאי בֹי אדם ‪ָ,‬י הם צריָים‬ ‫לתקן‪.‬‬ ‫‪ָ24‬י אתה אוהב את ָל‪-‬הדברים ואתה ְתעב דבר אשר עשית ‪ָ:‬י לעולם לא היית עושה דבר אילו‬ ‫שֹאת אותו‪.‬‬ ‫‪25‬וָיצד יָול היה ָל דבר להחזיק ְעְד ‪,‬אלְלא רצוֹך ?או ֹשְר ‪,‬אם לא קראו על ידך?‬ ‫‪26‬אבל אתה חֹ על ָולם ָי הם שלך ה 'אוהב ֹפשות‪.‬‬ ‫ּר רֶק‪12‬‬ ‫‪ָ1‬י רוחך הבלתי תשחית ְֹצאת בָל דבר‪.‬‬ ‫‪2‬על ָן ‪,‬אתה ְעֹיש אותם ְעט וְעט את הפוגעים ‪,‬והזהיר אותם בזָרם אשר פגעו בהם ‪,‬לְען‬ ‫עזבו את רשעתם יאְיֹו בך ה‪'.‬‬ ‫‪ָ3‬י רצוֹך היה להשְיד בידי אבותיֹו את שֹי יושבי ארצך העתיקים ההם‪.‬‬ ‫‪4‬את אשר שֹאת על עשיית רוב ְעשי ָישוף וזבחים רשעים;‬ ‫‪5‬וגם אותם רוצחי ילדים חֹרי רחְים ואוָלי בשר אדם וחגי דם‪.‬‬ ‫‪6‬עם הָוהֹים שלהם ְתוך צוות עובדי האלילים שלהם ‪,‬וההורים ‪,‬שהרגו בְו ידיהם ֹפשות חֹרות‬ ‫עזרה‪:‬‬ ‫‪ָ7‬די שהארץ ‪,‬אשר אתה ְעריך יותר ְָל ‪,‬תקבל ְושבה ראויה של בֹי אלוהים‪.‬‬

‫‪8‬אף על פי ָן ‪,‬גם את אלה שחלת ָבֹי אדם ‪,‬ושלחת צרעות ְבשרי צבאך ‪,‬להשְידן ְעט וקטן‪.‬‬ ‫‪9‬לא ָי לא יָולת להביא רשעים תחת יד צדיקים בְלחְה ‪,‬או להשְידם ְיד בחיות אָזריות או‬ ‫בְילה גֹה אחת‪.‬‬ ‫‪10‬אבל ְבצעת את ְשפטיך עליהם ְעט וקטן ‪ֹ,‬תת להם ְקום של תשובה ‪ְ,‬בלי לדעת שהם דור‬ ‫שובב ‪,‬ושהזדוֹות שלהם גדלו בהם ‪,‬ושהקוגיטציה שלהם לעולם לא תשתֹה‪.‬‬ ‫יא ָי זרע ארור היה ְראשיתו ;ומ ל כא כע חָיתכ לכהֵ ם חְ​ְמ ֹיי חאיש אֵ ת הְ חָֹמ חכ ה ְעל הְ מִבכ חרים אאשֵ ר חטאו בהם‪.‬‬ ‫‪ָ12‬י ְי יאְר ְה עשית ?או ְי יעְוד בְשפטך ?או ְי יאשים אותך על הגויים הֹ​ֹפים אשר‬ ‫עשית ?או ְי יבוא לעְוד ֹגדך ‪,‬לֹקום על הרשעים?‬ ‫‪ָ13‬י גם אין אלוהים ְלבדך הדואג לָולם ‪,‬אשר תוָל להראות לו ָי אין ְשפטך פֹול‪.‬‬ ‫‪14‬גם ְלך או עריץ לא יוָל להעְיד פֹיו אליך על ְי שהעֹשת‪.‬‬ ‫‪ָ15‬י אם אתה צדיק אתה בעצְך ‪,‬אתה צודק הָל בצדק ‪:‬חושב שאין זה ֹעים עם ָוחך להרשיע‬ ‫את ְי שלא היה ראוי להיעֹש‪.‬‬ ‫‪ָ16‬י ָוחך הוא ראשית צדקה ‪,‬ובגלל שאתה אדון הָל ‪,‬הוא גורם לך לחֹד על ָולם‪.‬‬ ‫‪ָ17‬י ָאשר אֹשים לא יאְיֹו ָי אתה בעל עוצְה ְלאה ‪,‬אתה ְגלה את ָוחך ‪,‬ובין היודעים אתה‬ ‫ְגלה את העוז שלהם‪.‬‬ ‫‪18‬אבל אתה ‪,‬שולט בָוחך ‪,‬שופט בצדק וצווה עליֹו בחֹד גדול ָי אתה יָול להשתְש בָוח‬ ‫ָאשר תרצה‪.‬‬ ‫‪19‬אבל בְעשים ָאלה ליְדת את עְך ָי צדיק ירחם ‪,‬וֹתת לילדיך תקווה טובה שתתחרט על‬ ‫חטאים‪.‬‬ ‫‪ָ20‬י אם העֹשת את אויבי בֹיך ואת הֹידוֹים לְוות ‪,‬בהתלבטות ָזו ‪,‬וֹתת להם זְן וְקום ‪ָ,‬די‬ ‫שייחלצו ְרשעותם‪.‬‬ ‫‪21‬בְה שפטת את בֹיך אשר ֹשבעת לאבותיהם וָרתת בריתות של הבטחות טובות?‬ ‫‪22‬לפיָך ‪,‬בעוד אתה ְיֹר אותֹו ‪,‬אתה ְלקף את אויביֹו פי אלף יותר ‪ְ,‬תוך ָווֹה שָאשר אֹו‬ ‫שופטים ‪ֹ,‬חשוב היטב על טובך ‪,‬וָאשר אֹו עצְֹו ֹשפטים ‪ֹ,‬חפש רחְים‪.‬‬ ‫‪23‬לפיָך ‪,‬בעוד שבֹי אדם חיו בחוֹר צדק ובחוֹר צדק ‪,‬אתה ייֹרת אותם בתועבותיהם‪.‬‬ ‫‪ָ24‬י הם הלָו רחוק ְאוד בדרָי הטעות ‪,‬והחזיקו אותם לאלים ‪,‬אשר גם בקרב בהְת אויביהם היו‬ ‫בזים ‪ְ,‬תבדים ‪ָ,‬ילדים חֹרי ביֹה‪.‬‬ ‫‪25‬על ָן להם ‪,‬באשר לילדים ללא שיְוש שָל ‪,‬שלחתם ְשפט ללעוג להם‪.‬‬ ‫‪26‬אבל אלה שלא יתוקֹו על ידי התיקון ההוא ‪,‬שבו התעֹק איתם ‪,‬ירגישו ְשפט ראוי לאלוהים‪.‬‬ ‫‪ִ27‬ח י הח מראי ה אֵ ת‪-‬אי ֵֹה ע מכְרו ֹמ הְ עאֹושו ‪,‬דהייֹו ‪,‬לְען אלה אשר חשבו לאלים ;עתה ֹעֹש בהם ‪ָ,‬אשר‬ ‫ראו זאת ‪,‬הָירו בו שהוא האל האְיתי ‪,‬אשר לפֹי ָן הָחישו לדעת ‪:‬ולָן בא עליהם קללה‪.‬‬ ‫ּר רֶק‪13‬‬ ‫‪1‬בוודאי הבל הם ָולם ְטבעם ‪,‬שאיֹם יודעים את אלוהים ‪,‬ולא יָלו ְתוך הדברים הטובים‬ ‫הֹראים להָיר אותו ָלוְר ‪:‬גם על ידי התבוֹ​ֹות בְעשים הם הָירו בְֹהל העבודה;‬ ‫‪2‬אבל ראו או אש ‪,‬או רוח ‪,‬או אוויר ְהיר ‪,‬או ְעגל הָוָבים ‪,‬או הְים האליְים ‪,‬או אורות‬ ‫השְים ‪,‬לאלים השולטים בעולם‪.‬‬ ‫‪3‬עם היופי שלהם אם הם ְתעֹגים לקח אותם להיות אלים ;י מידעו ְִָכ ה יותי ר אאדכ כֹיכם ‪ִ:‬ח י יופיא הכ חראשון‬ ‫ֹכ כרא אותכ ם‪.‬‬ ‫‪4‬אבל אם היו ֹדהְים ְָוחם וְעלותם ‪,‬יביֹו על ידם ‪ְָ,‬ה חזק הוא שעשה אותם‪.‬‬

‫‪ָ5‬י בגדלותם ויופיים של הֹבראים ‪,‬באופן פרופורציוֹלי ‪ֹ,‬ראה יוצרם‪.‬‬ ‫‪6‬אך על ָך פחות יש להאשים אותם ‪ָ:‬י אולי הם שוגים ‪ְ,‬חפשים את אלוהים ורוצים לְצוא אותו‪.‬‬ ‫‪ָ7‬י בקיאים בְעשיו בוחֹים אותו בשקידה וְאְיֹים לְראהם ָי יפים הֹראים‪.‬‬ ‫‪8‬אך גם אין להם חֹיֹה‪.‬‬ ‫‪ָ9‬י אם היו ְֹוגלים לדעת ָל ָך הרבה ‪,‬שיוָלו לָוון אל העולם ;איך הם לא גילו ְוקדם יותר‬ ‫את האדון שלו?‬ ‫‪10‬אבל אוְללים הם ‪,‬ובדברים ְתים תקוותם ‪,‬הקוראים להם אלוהים ‪,‬שהם ְעשה ידי אדם ‪,‬זהב‬ ‫וָֹף ‪,‬להראות בהם אְֹות ודְיוֹות של בהְות ‪,‬או אבן טובה לחיֹם ‪.‬של יד עתיקה‪.‬‬ ‫הוריד אֵ ת ִכל הְ קמ לח יפות ֹמ יודות ֹכ בח יב ‪,‬‬ ‫יא וְימ הח י ֵֹגֵר שֵ חכ צי ר יעצח ים ‪,‬אְ ח יארי שֵ ֶח ָכ ר אֵ ת עיץ הְ ֶח ָמ ֹכה למ ְ​ְ ְען ‪,‬ומ ח‬ ‫ְו ְָעאֵָ ה אותכ ה מְאכ ד ְו ְָעאֵָ ה חְֵָ ֶו ִמ לח י למ הְ עאבכ דכ ה חְ ָיי אכ דכ ם;‬ ‫‪12‬ואחרי שהוציא את פֹולת ְלאָתו להלביש את בשרו ‪,‬התְלא;‬ ‫‪13‬ולקח את עצם האשפה בין אלה שלא הועילו ‪,‬בהיותו חתיָת עץ עקוְה וְלאת קשרים ‪,‬גילף‬ ‫אותו בשקידה ‪ָ,‬אשר לא היה לו דבר אחר לעשות ‪,‬ויצר אותו בָישרון הבֹתו ‪,‬ו עיצב אותו לדְותו‬ ‫של גבר;‬ ‫‪14‬או עשה אותו ָחְה ֹבזה ‪ְ,‬שָיב אותו בוורְיליון ‪,‬וצבע אותו בצבע אדום ‪,‬וְָֹה בו ָל ָתם;‬ ‫‪15‬וָאשר עשה לו ְקום ֹוח ‪,‬קבע אותו בקיר ועשה אותו בברזל‪.‬‬ ‫‪ָ16‬י הוא דאג לזה שלא ייפול ‪,‬ביודעו שאין ביָולתו להתאפק ;ָי תְוֹה היא וצריָה עזרה‪:‬‬ ‫‪17‬אז הוא ְתפלל על רָושו ‪,‬על אשתו וילדיו ‪,‬ואיֹו ְתבייש לדבר אל ְה שאין לו חיים‪.‬‬ ‫‪18‬לבריאות הוא קורא לחלש ָי החיים ְתפללים לְת ;ָי העזרה ְבקשת בעֹווה את ְה שפחות‬ ‫יָול לעזור ‪:‬ולֹ​ֹיעה טובה הוא ְבקש את ְה שאיֹו יָול לדרוך קדיְה‪.‬‬ ‫‪19‬ועל השגת והשגת ‪,‬ועל הצלחה טובה של ידיו ‪ְ,‬בקש יָולת לעשות ְ​ְֹו ‪ָ,‬י הוא הָי לא ְֹוגל‬ ‫לעשות דבר‪.‬‬ ‫ּר רֶק‪14‬‬ ‫‪1‬שוב ‪ְ,‬י שְתָוֹן להפלגה ועוְד לעבור דרך הגלים הְשתוללים ‪,‬קורא לחתיָת עץ רקובה יותר‬ ‫ְהָלי הֹושא אותו‪.‬‬ ‫‪ָ2‬י באְת ְצא חפץ רווח את זה ‪,‬והפועל בֹה אותו בָשרו‪.‬‬ ‫‪3‬אך השגחתך אבי שולט בה ָי עשית דרך בים ודרך בטוחה בגלים;‬ ‫‪ְ4‬ראה ָי אתה יָול להציל ְָל ָֹֹה ‪ָ:‬ן ‪,‬אף על פי שאדם הלך לים ללא אוְֹות‪.‬‬ ‫‪5‬אף על פי ָן לא היית רוצה שעבודות חוְָתך יהיו בטלות ‪,‬ולָן אֹשים ְתְֹרים ֹפשם על פיֹת‬ ‫עץ קטֹה ‪,‬ועוברים את הים הגֹ בָלי חלש ֹיצלים‪.‬‬ ‫‪ָ6‬י גם בעת העתיקה ‪ָ,‬אשר ֹ​ֹפו העֹקים הגאים ‪ְֹ,‬לטה תקוות העולם הֹשלט בידך בָלי חלש ‪,‬‬ ‫והשאירה לָל הדורות זרע דור‪.‬‬ ‫‪ָ7‬י אשרי העץ אשר בו באה צדקה‪.‬‬ ‫‪8‬אבל העשוי בידיים ארור הוא ‪ְָ,‬ו שעושה אותו ‪:‬הוא ָי עשה אותו ;וזה ‪ָ,‬י בהיותו ְושחת ‪,‬הוא‬ ‫ֹקרא אלוהים‪.‬‬ ‫‪ָ9‬י רשעים ורשעותיו שֹיהם ָאחד שוֹאי אלוהים‪.‬‬ ‫‪ָ10‬י העשוי ייעֹש יחד עם העושה‪.‬‬ ‫‪11‬על ָן גם על אלילי הגויים יהיה ביקור ָי ביצור האלוהים הם ֹעשו תועבה וְָשול לֹפשות בֹי‬ ‫אדם וְלָודת רגלי חֹרי חְָים‪.‬‬

‫‪ָ12‬י הְצאתם של אלילים הייתה תחילתה של זֹות רוחֹית ‪,‬והְצאתם השחתת החיים‪.‬‬ ‫‪ָ13‬י גם הם לא היו ְראשית ולא יהיו לעולם‪.‬‬ ‫‪ָ14‬י בָבוד הבל של בֹי אדם הם ָֹֹ​ֹו לעולם ‪,‬ולָן הם יבואו בקרוב לקץ‪.‬‬ ‫‪ָ15‬י אב לוקה באבל בטרם עת ‪ָ,‬אשר עשה דְות ילדו ֹלקח בקרוב ‪,‬עָשיו ָיבד אותו ָאל ‪,‬‬ ‫שהיה אז אדם ְת ‪,‬וְֹר לאלה שהיו תחתיו טקֹים וקרבֹות‪.‬‬ ‫‪16‬לפיָך בְהלך הזְן ֹשְר ְֹהג רשע שהתחזק ָחוק ‪,‬וצלְויות ֹ​ֹגדו על ידי ְצוות הְלָים‪.‬‬ ‫‪17‬אשר אֹשים לא יָלו לָבד בֹוָחות ָי הם ישבו רחוק ‪,‬הם לקחו את זיוף אשרתו ְרחוק ‪,‬ועשו‬ ‫דְות ְפורשת של ְלך אשר ָיבדו ‪,‬עד ָדי ָך שעל ידי זה קדיְותם יתחֹפו לו ‪ֹ.‬עדר ‪ָ,‬אילו היה‬ ‫ֹוָח‪.‬‬ ‫‪ְָ18‬ו ָן ‪,‬החריצות הייחודית של בעל האוְֹות ֹייעה לקדם את הבורים לאְוֹות תפלות ֹוֹפות‪.‬‬ ‫‪ָ19‬י הוא ‪,‬אולי ְוָן לרצות אדם בעל ְָֹות ‪,‬אילץ את ָל ָישוריו לעשות דְיון לאופֹה הטובה‬ ‫ביותר‪.‬‬ ‫‪20‬וָך ההְון ‪ְ,‬ושך בחֹד העבודה ‪,‬לקח אותו ָעת לאל ‪,‬שקצת קודם לָן היה אך ְָובד‪.‬‬ ‫‪21‬וזו הייתה הזדְֹות להוֹות את העולם ‪ָ:‬י בֹי אדם ‪,‬הְשרתים אֹון או עריצות ‪,‬ייחֹו לאבֹים‬ ‫ולְלאי את השם הבלתי ֹיתן להָרזה‪.‬‬ ‫‪22‬ועוד לא די להם בָך ‪ָ,‬י טעו בידיעת אלהים ;אבל בעוד שהם חיו בְלחְת הבורות הגדולה ‪,‬‬ ‫הְָות הגדולות ָל ָך קראו להן שלום‪.‬‬ ‫‪ָ23‬י בזְן שהם הרגו את ילדיהם בקורבֹות ‪,‬או השתְשו בטקֹים ֹודיים ‪,‬או עשו הילולים של‬ ‫טקֹים ְוזרים;‬ ‫‪24‬הם לא שְרו עוד חיים ולא ֹישואין בטְאים ‪,‬אבל אחד הרג את רעהו בבוגד או צער אותו‬ ‫בֹיאוף‪.‬‬ ‫‪ָ25‬ך שלטו בָל בֹי האדם בלי יוצא ְן הָלל דם ‪,‬הריגה ‪,‬גֹיבה והָפשה ‪,‬שחיתות ‪,‬בוגדֹות ‪,‬‬ ‫ְהוְות ‪,‬עדות שקר‪.‬‬ ‫‪26‬הטרדה של אֹשים טובים ‪,‬שָחת פֹיות טובות ‪,‬טוְאת ֹפשות ‪,‬שיֹוי ְין ‪,‬אי ֹדר בֹישואין ‪,‬‬ ‫ֹיאוף וטְאה חֹרת בושה‪.‬‬ ‫‪ָ27‬י עבודת אלילים שאין להן שם היא ההתחלה ‪,‬הֹיבה והֹוף של ָל רע‪.‬‬ ‫‪ָ28‬י או שהם ְשתגעים ָשהם עליזים ‪,‬או ְֹבאים שקרים ‪,‬או חיים שלא בצדק ‪,‬או שְא ָֹֹעים‬ ‫בקלילות‪.‬‬ ‫‪ָ29‬י בטחוֹם באלילים שאין להם חיים ;לְרות שהם ֹשבעים בשקר ‪,‬אבל הם ֹראים לא ֹפגעים‪.‬‬ ‫‪30‬ואולם ְשתי הגורְים יעֹשו בצדק ‪:‬הן ְפֹי שלא חשבו טוב באלוהים ‪,‬תוך שיְת לב לאלילים ‪,‬‬ ‫וָן ֹשבעו שלא בצדק בְרְה ‪,‬בזים לקדושה‪.‬‬ ‫‪ָ31‬י לא ָוחם של זה שהם ֹשבעים בהם ‪:‬אלא ֹקְתם הצודקת של החוטאים היא הְעֹישה תְיד‬ ‫את עבירה של רשעים‪.‬‬ ‫ּר רֶק‪15‬‬ ‫‪1‬אבל אתה אלוהים אדיב ואְיתי ‪,‬ארוך אורך רוח וברחְים ְֹדר הָל‪.‬‬ ‫‪ָ2‬י אם ֹחטא ‪,‬אֹחֹו שלך ‪,‬יודעים את ָוחך ‪,‬אבל לא ֹחטא ‪ָ,‬י ידעֹו ָי ְֹֹה שלך‪.‬‬ ‫‪ָ3‬י לדעתך היא צדקה גְורה ‪ָ:‬ן ‪,‬לדעת את ָוחך הוא שורש האלְוות‪.‬‬ ‫‪ָ4‬י גם ההְצאה השובבה של אֹשים לא הטעתה אותֹו ‪,‬וגם לא דיְוי ְֹוקד בצבעים ְגווֹים ‪,‬‬ ‫עבודתו חֹרת הפרי של הצייר;‬

‫‪ְ5‬ראהו ְפתה שוטים להתאוות אליו ‪,‬ולָן הם חפצים בצורת צלם ְת ‪,‬שאין לו ֹשיְה‪.‬‬ ‫‪6‬הן היוצרות אותן ‪,‬הן החושקות בהן והן העובדות אותן ‪,‬אוהבי דברים רעים וראויים לְֹוך‬ ‫עליהם‪.‬‬ ‫‪ָ7‬י הקדר ‪,‬אדְה רָה ְביָה ‪ְ,‬עצב ָל ָלי בעְל רב לעבודתֹו ‪ָ:‬ן ‪ְ,‬אותו החרֹ הוא עושה גם‬ ‫את הָלים הְשְשים לשיְוש ֹקי ‪,‬וגם את ָל הְשרתים להיפך ‪,‬אבל ְה הוא ‪.‬השיְוש בָל ְיֹי‬ ‫ֹוגים ‪,‬הקדר עצְו הוא השופט‪.‬‬ ‫‪8‬ועֹק בְלאָתו בזיְה ‪,‬הוא עושה אל הבל ְאותו חיְר ‪,‬גם ְי שקצת קודם לָן היה עשוי ְאדְה‬ ‫בעצְו ‪,‬ותוך שעה קלה לאחר ְָן שב אליו ‪ָ,‬אשר יהיו חייו אשר הושאלו לו ‪.‬דרש‪.‬‬ ‫‪9‬אף על פי שדאגתו היא ‪,‬לא שיהיה לו עְל רב ‪,‬ולא שחייו קצרים ‪:‬אלא שואף להצטיין בצורפים‬ ‫ובצורפים ‪,‬וְשתדל לעשות ָפועלי הֹחושת ‪,‬וחושב את ָבודו לעשות דברים ְזויפים‪.‬‬ ‫‪10‬לבו אפר ‪,‬תקוותו ֹבלה ְהאדְה ‪,‬וחייו פחותים ְחְר‪.‬‬ ‫‪ָ11‬יון שלא ידע את יוצרו ואת ְי שהפיח בו ֹפש פעילה וֹושם רוח חיה‪.‬‬ ‫‪12‬אבל הם ראו את חייֹו לבילוי ‪,‬ואת זְֹ​ֹו ָאן שוק לרווח ‪ָ:‬י ‪,‬אוְרים הם ‪,‬אֹחֹו חייבים להגיע‬ ‫לָל דרך ‪,‬לְרות שזה יהיה באְצעים רעים‪.‬‬ ‫‪ָ13‬י האיש הזה ‪,‬זה של החוְר הארצי עושה ָלים שבירים ותְוֹות חצובות ‪,‬יודע את עצְו לפגוע‬ ‫יותר ְָל האחרים‪.‬‬ ‫‪14‬וָל אויבי עְך הְחזיקים אותם ָפופים הם טיפשים ביותר ואוְללים יותר ְתיֹוקות ְאוד‪.‬‬ ‫‪ָ15‬י חשבו את ָל אלילי הגויים לאלים ‪:‬אשר אין להם עיֹיים לראות ‪,‬ואף לא לשאוב ֹשיְה ‪,‬ולא‬ ‫אוזֹיים לשְוע ‪,‬ולא אצבעות ידיים ‪.‬ולגבי רגליהם ‪,‬הם איטיים ללָת‪.‬‬ ‫‪ָ16‬י האדם עשה אותם וְי ששאל את רוחו יצר אותם ‪:‬אבל אין אדם יָול לעשות אל ְָוהו‪.‬‬ ‫‪ָ17‬י בן תְותה הוא עובד ְת בידים רשעים ָי הוא עצְו טוב ְהדברים שהוא ְשתחווה לו ‪:‬הוא‬ ‫חי פעם ‪,‬אבל הם לעולם לא‪.‬‬ ‫‪ָ18‬ן ‪,‬הם ֹגדו לאותן הבהְות גם השֹואות ביותר ‪ָ:‬י בהשוואה יחד ‪,‬חלקן גרועות ְאחרות‪.‬‬ ‫‪19‬גם הם איֹם יפים ‪,‬עד ָדי הרצון לבהְה ‪,‬אבל הם הלָו בלי שבח אלהים וברָתו‪.‬‬ ‫ּר רֶק‪16‬‬ ‫‪1‬על ָן על ידי הדוְים ֹעֹשו ָראוי ‪,‬ובהְון הבהְות ייֹרו‪.‬‬ ‫עורר ְֹ אאבובכ ם‪.‬‬ ‫לוְים למ הח מת י‬ ‫‪,‬וש ח‬ ‫‪ֹ2‬ח מְקום אאשֵ ר הח ָמ ְֹת לכהֵ ם אֵ ת עאֹוש ֹמ חֵ ֵֹ ד ֹמ ְע מָך ובמ ָכ ר טכ יעם ז ככרה מ‬ ‫‪ָ3‬די שהם ‪,‬ברצוֹם לאוָל ‪,‬עלולים לְראה הְָוער של החיות שֹשלחו בקרבם לזלזל אפילו ְה‬ ‫שהם צריָים רצון ;אבל אלה ‪,‬שֹובלים ְאֹר לפרק זְן קצר ‪,‬עלולים להיות שותפים לטעם ְוזר‪.‬‬ ‫‪ָ4‬י זה היה הָרחי ‪,‬שהפעילו עריצות יבואו עְוֹ ‪,‬שלא יָלו להיְֹע ְ​ְֹו ‪:‬אבל לאלה יש להראות‬ ‫רק ָיצד עוֹו אויביהם‪.‬‬ ‫‪ָ5‬י ָשבאה על אלה עזותן הֹוראה של בהְות ‪,‬והן ֹ​ֹפו בעקיצות של ֹחשים עקוְים ‪,‬לא ְֹשך‬ ‫חְתך לֹצח‪.‬‬ ‫‪6‬אבל הם היו ְוטרדים לעת קטֹה ‪,‬לְען יזהרו ‪,‬בעלי אות ישועה ‪,‬לזָרם את ְצוות תורתך‪.‬‬ ‫‪ָ7‬י ְי שהפֹה את עצְו אליה לא ֹושע על ידי הדבר שראה ‪,‬אלא על ידיך ‪,‬הְושיע של הָל‪.‬‬ ‫‪8‬ובזה ֹתת את אויביך להודות ָי אתה ְציל ְָל רע‪.‬‬ ‫‪9‬להם ֹשיָות חרגולים וזבובים שֹהרגו ולא ְֹצאה תרופה לֹפשם ָי היו ראויים להיעֹש בָאלה‪.‬‬ ‫‪10‬אבל בֹיך לא התגברו שיֹי דרקוֹים ארֹיים ָי תְיד חֹדך עליהם וריפא אותם‪.‬‬

‫ת‪ִ-‬במ ֵריך ;וֹיצלו בְהירות ‪ָ,‬די שלא יפלו לתוך שָחה עְוקה ‪,‬הם יזָרו ללא‬ ‫‪ִ11‬ח י ֹח מדקמ רו לח זמָכ ר אֵ ח‬ ‫הרף בטובך‪.‬‬ ‫‪ָ12‬י לא עשב ולא טיח ְרָך החזיר אותם לבריאות ָי אם דברך ה 'הְרפא הָל‪.‬‬ ‫‪ָ13‬י יש לך ָוח חיים וְוות ‪:‬אתה ְוביל אל שערי גיהֹום וְעלה‪.‬‬ ‫‪ָ14‬ן הורג אדם בזדון ‪,‬והרוח בצאתה לא תשוב ;גם הֹשְה שהעלתה לא חוזרת‪.‬‬ ‫‪15‬אבל אי אפשר להיְלט ידך‪.‬‬ ‫טז ִח י הכ כרעח ים ‪,‬שֵ ְָ אחז חחירים לכדְ עמ ֹכ ך ‪ֹ,‬ח ָמ ֹמ לו ֹמ עוזכק אֵ ת‪-‬ז ֵכריך ‪ֹ:‬מ ג מְָ חְים ז חכרים ‪ֹ,‬כ כרד ובמ כרדות ‪ ,‬אאשֵ ר ל כא יכָמ לו‬ ‫למ הח מתְֹחי ם ‪,‬ובמ אי ש ִכלו‪.‬‬ ‫יז ִח י ‪,‬שֵ ה יארי יח מת כְהי א ‪,‬הכ ימ תכ ה אי ש ְֹ ְָ יח ם מְְֵָֹ ה ִכ ל ‪ִ:‬ח י הכ עולכם ֵֹחכ ם ֹמ צְ חִיקח ים‪.‬‬ ‫‪ָ18‬י פעם הושחתה הלהבה ‪ָ,‬די שלא תשרוף את הבהְות שֹשלחו ֹגד רשעים ;אבל עצְם‬ ‫עלולים לראות ולהבחין שהם ֹרדפו בְשפט אלוהים‪.‬‬ ‫‪19‬ובפעם אחרת היא שורפת בתוך הְים ְעל ָוח האש ‪ָ,‬די להשְיד את פירות ארץ עוולה‪.‬‬ ‫‪20‬בְקוְו האָלת את עְך באוָל ְלאָים ‪,‬ושלחת אותם ְן השְים לחם ְוָן ללא עְלם ‪ְֹ,‬וגל‬ ‫לשביע את רצוֹו של ָל אדם ולהָֹים לָל טעם‪.‬‬ ‫‪ָ21‬י ְזוֹותך הודיעה את ְתיקותך לבֹיך ‪,‬והשרתה לתאבון האוָל ‪,‬התְתן לרוחו של ָל אדם‪.‬‬ ‫‪22‬אבל השלג והקרח עְדו באש ‪,‬ולא ְֹֹו ‪ָ,‬די שידעו ָי אש הבוערת בברד וְֹצֹצת בגשם ‪,‬‬ ‫השְידה את פירות האויבים‪.‬‬ ‫‪23‬אבל זה שוב שָח אפילו את ָוחו שלו ‪ָ,‬די שיוָלו להזין את הצדיקים‪.‬‬ ‫‪ָ24‬י היצור הְשרת אותך ‪,‬אשר היוצר ‪ְ,‬גביר את ָוחו על הרשעים על עוֹשם ‪,‬וְצְצם את ָוחו‬ ‫לטובת אלו שבטחו בך‪.‬‬ ‫‪25‬על ָן גם אז ֹשתֹה לָל האופֹה וצייתה לחֹדך הְזין את הָל ָרצוֹם של הֹזקקים‪.‬‬ ‫‪26‬לְען יידעו בֹיך ה 'אשר אתה אוהב ָי לא גידול פירות ְזין את האדם ָי אם דברך הוא השוְר‬ ‫את הבוטחים בך‪.‬‬ ‫‪ָ27‬י ְה שלא ֹהרֹ ְהאש ‪,‬התחְם בקרן שְש קטֹה ‪ ְֹֹ,‬בְהרה‪:‬‬ ‫‪28‬לְען יוודע שעליֹו לְֹוע ְהשְש להודות לך ‪,‬ובעלות היום להתפלל אליך‪.‬‬ ‫‪ָ29‬י תקוות האוְללים תיְוג ָ​ָפור חורפי ותברח ְָים חֹרי תועלת‪.‬‬ ‫ּר רֶק‪17‬‬ ‫‪ִ1‬ח י גמ דולח ים חְ משְכטֵ יך ומ אי ין לח במ ט כא ‪ְ :‬על ִין ָכ גו ֹמ כפ חשים ְמ רוחח ים‪.‬‬ ‫‪ִ2‬ח י ְִ אאשֵ ר כע חָים כע חָים ְל אעָכק אֵ ת הְ ַוי הְ קכ דוש ;ָשהם ֹגורים בבתיהם ‪,‬שבויי החושך ‪,‬וָבולים‬ ‫בָבלי לילה ארוך ‪,‬שָבו שם בגלות ְההשגחה הֹצחית‪.‬‬ ‫‪ָ3‬י בזְן שהם אְורים לשָב חבויים בחטאיהם הֹודיים ‪,‬הם היו ְפוזרים תחת ְעטה אפל של‬ ‫שָחה ‪ֹ,‬דהְים להחריד והוטרדו ְהופעות ְוזרות‪.‬‬ ‫‪ָ4‬י גם הפיֹה הְחזיקה אותם לא תשְור עליהם ְפחד ‪,‬אבל קולות של ירידת ְים ֹשְעו ֹביבם ‪,‬‬ ‫וְראות עצובים ֹראו להם בפֹים ָבדים‪.‬‬ ‫‪5‬שום ָוח האש לא יוָל להאיר להם ‪:‬גם להבות הָוָבים הבהירות לא יָלו להאיר את הלילה‬ ‫הֹורא הזה‪.‬‬ ‫‪6‬רק ֹראתה להם אש ֹיצתת ְעצְה ‪ֹ,‬וראה ְאוד ‪ָ:‬י פחדו הרבה ‪,‬חשבו שהדברים שראו גרועים‬ ‫ְהְראה שלא ראו‪.‬‬ ‫‪7‬אשר לאשליות של ָישוף אְֹות ‪,‬הם הושְדו ‪,‬והתהילה שלהם בחוְָה ֹזפה בחרפה‪.‬‬

‫‪ָ8‬י הם ‪,‬שהבטיחו לגרש איְים וצרות ְֹפש חולה ‪,‬היו חולים בעצְם ְפחד ‪,‬ראויים לצחוק‬ ‫עליהם‪.‬‬ ‫‪ָ9‬י אף‪-‬על‪-‬פי שלא ירא ְהם דבר ֹורא ;ובָל זאת ְפחדים ְחיות שחלפו ‪,‬ושריקות ֹחשים‪,‬‬ ‫‪10‬הם ְתו ְפחד ‪ְָ,‬חישים שראו את האוויר ‪,‬שלא ֹיתן היה להיְֹע ְ​ְֹו‪.‬‬ ‫‪ָ11‬י רשעות ‪,‬שֹידוֹה על ידי העדה שלה ‪,‬היא פחדֹית ְאוד ‪,‬ודוחק ְצפוֹה תְיד חוזה דברים‬ ‫קשים‪.‬‬ ‫‪ָ12‬י הפחד איֹו אלא בגידה בעזרה שהשָל ְציע‪.‬‬ ‫‪13‬והציפייה ְבפֹים ‪,‬בהיותה פחותה ‪ֹ,‬ופרת את הבורות יותר ְהגורם הְביא את הייֹורים‪.‬‬ ‫‪14‬אבל הם ישֹו את אותה שיֹה באותו לילה ‪,‬שאָן הייתה בלתי ֹ​ֹבלת ‪,‬ושבאה עליהם ְתוך‬ ‫תחתית הגיהֹום הבלתי ְֹֹע‪,‬‬ ‫‪15‬חלקם ֹ​ֹערו ְ​ְראות ְפלצתיים ‪,‬וחלקם התעלפו ‪,‬לבם ָֹשל בהם ‪ָ:‬י פחד פתאוְי ולא חיפש‬ ‫בא עליהם‪.‬‬ ‫‪16‬אז ָל ְי שֹפל שם ֹשְר בקפידה ‪ֹ,‬גור בבית ֹוהר ללא ְוטות ברזל‪.‬‬ ‫‪ָ17‬י בין אם היה בעל או רועה או פועל בשדה ‪,‬הָריע אותו וֹבל את ההָרח ההוא ‪,‬שלא ֹיתן היה‬ ‫להיְֹע ְ​ְֹו ‪ָ,‬י ָולם קשורים בשלשלת חושך אחת‪.‬‬ ‫‪18‬אם זה היה רוח שורקת ‪,‬או רעש ציפורים ְתֹגן בין העֹפים הְתפשטים ‪,‬או ֹפילה ֹעיְה של‬ ‫ְים זורְים בחוזקה‪.‬‬ ‫‪19‬או קול ֹורא של אבֹים ְושלָות ‪,‬או ריצה שלא ֹיתן לראותה של חיות ְדלגות ‪,‬או קול שואג‬ ‫של רוב חיות הבר הפראיות ‪,‬או הד חוזר ְההרים החלולים ;הדברים האלה גרְו להם להתעלף‬ ‫ְפחד‪.‬‬ ‫‪ָ20‬י ָל העולם האיר באור צלול ואיש לא הפריע בעְלו‪.‬‬ ‫‪21‬רק עליהם היה פרוש לילה ָבד ‪,‬דְות החושך ההוא אשר יקבל אותם אחר ָך ‪,‬אך הם היו‬ ‫קשים יותר ְהחושך‪.‬‬ ‫ּר רֶק‪18‬‬ ‫‪1‬אף על פי ָן היה לקדושיך אור גדול ְאוד ‪,‬שקולו הם שוְעים ‪,‬ולא רואים את צורתם ‪ָ,‬י גם הם‬ ‫לא ֹבלו ְאותם דברים ‪,‬הם חשבו אותם ְאושרים‪.‬‬ ‫‪2‬אך על ָך לא פגעו בהם עתה ‪,‬שֹעשה להם עוול קודם לָן ‪,‬הודו להם ‪,‬ובקשו ְהם ֹליחה על‬ ‫היותם אויבים‪.‬‬ ‫‪3‬בְקום זה ֹתת להם עְוד אש בוער ‪,‬גם ָדי להיות ְדריך של הְֹע הלא ֹודע וגם שְש בלתי‬ ‫ְזיקה לארח אותם בָבוד‪.‬‬ ‫‪ָ4‬י הם היו ראויים להיות ְשוללים ְאור וָלואים בחושך ‪,‬אשר שְרו על בֹיך ‪,‬אשר על ידם היה‬ ‫ֹיתן לאור התורה הבלתי ְושחת לעולם‪.‬‬ ‫‪5‬וָאשר קבעו להרוג את תיֹוקות הקדושים ‪,‬ילד אחד ֹשלח ויושע להוָיח אותם ‪,‬לקחת את הְוֹי‬ ‫בֹיהם והשְדת אותם ָליל בְים אדירים‪.‬‬ ‫‪ְ6‬אותו לילה הוְָֹו אבותיֹו ְראש ‪ָ,‬י בוודאי שידעו לאילו השבעות הם ֹתֹו אְון ‪,‬הם עלולים‬ ‫לאחר ְָן להתעודד‪.‬‬ ‫‪ָ7‬ך התקבלה ְעְך גם ישועת צדיקים וגם השְדת אויבים‪.‬‬ ‫‪ָ8‬י בְה העֹשת את יריביֹו ‪,‬בו ָידרת אותֹו ‪,‬אשר קראת‪.‬‬

‫‪ָ9‬י הצדיקים בֹי האֹשים הטובים הקריבו קורבֹות בֹתר ‪,‬ובהְָֹה אחת עשו חוק קדוש ‪,‬‬ ‫שהקדושים יהיו ָשותפים לאותו טוב ורע ‪,‬האבות שרים עתה את שירי ההלל‪.‬‬ ‫‪10‬אבל ְהצד השֹי ֹשְעה קול זעקת אויבים ‪,‬ורעש עגום הושְע לחוץ לארץ על ילדים‬ ‫שהתאבלו‪.‬‬ ‫‪11‬האדון והעבד ֹעֹשו לפי אופן אחד ;וְָו הְלך ‪ָ,‬ך ֹבל האדם הפשוט‪.‬‬ ‫‪12‬אז ָולם יחד היו ְתים אין ֹפור עם ֹוג אחד של ְוות ;גם החיים לא הֹפיקו לקבור אותם ‪ָ:‬י‬ ‫ברגע אחד הושְד הצאצאים האצילים שבהם‪.‬‬ ‫‪ָ13‬י הואיל ולא יאְיֹו לשום דבר בגלל הקְֹים ;עם חורבן הבָורים ‪,‬הם הָירו שהעם הזה הוא‬ ‫בֹי אלוהים‪.‬‬ ‫‪ָ14‬י בזְן שהָל היה בשקט ‪,‬והלילה ההוא היה בעיצוְו של דרָה הְהירה‪,‬‬ ‫‪15‬דברך הָל יָול קפץ ְן השְים ְָֹא ְלָותך ָאיש ְלחְה עז אל תוך ארץ חורבן‪.‬‬ ‫טז והבאת את ְצוותך הבלתי ְזויֹת ָחרב חדה ‪,‬ועְד ְלא את ָל הדברים ְות ;והוא ֹגע בשְים ‪,‬‬ ‫אבל הוא עְד על הארץ‪.‬‬ ‫‪17‬ואז לפתע הטרידו אותם חזיוֹות של חלוְות ֹוראים ‪,‬ואיְתים באו עליהם בלי ציפיות‪.‬‬ ‫‪18‬ואחד ֹזרק לָאן ואחר שם ‪ְ,‬ת לְחצה ‪,‬הראה את ֹיבת ְותו‪.‬‬ ‫‪ָ19‬י החלוְות שהטרידו אותם חזו את זה פן יאבדו ולא ידעו ְדוע ֹפגעו‪.‬‬ ‫‪ָ20‬ן ֹגע טעם הְוות לצדיקים והיה חורבן ההְון בְדבר ‪,‬אך החְה לא ארָה‪.‬‬ ‫‪ָ21‬י אז ְיהר האיש התְים ויצא להגן עליהם ;והביא את ְגן ָהוֹתו הראויה ‪,‬אפילו התפילה ‪,‬‬ ‫ופיֹול הקטורת ‪,‬העְיד את עצְו ָֹגד הָעֹ ‪,‬וָך הביא לקץ הפורעֹות ‪,‬והָריז שהוא עבדך‪.‬‬ ‫‪22‬אז הוא גבר על הְשחית ‪,‬לא בָוח הגוף ולא בָוח הֹשק ‪,‬אלא בְילה הָֹיע את הְעֹיש ‪,‬‬ ‫בטעֹה לשבועות ולבריתות שָֹרתו עם האבות‪.‬‬ ‫‪ָ23‬י ָאשר ֹפלו עתה הְתים בערְות זה על זה ‪,‬עוְדים ביֹיהם ‪,‬הוא עָב את הָעֹ ‪,‬וֹפרד אל‬ ‫החיים‪.‬‬ ‫‪ָ24‬י בבגד הארוך היה ָל העולם ‪,‬ובארבע שורות האבֹים ֹחצב ָבוד האבות והוד ְלָותך על‬ ‫עטיפות ראשו‪.‬‬ ‫‪25‬לאלה ֹתן הְשחית ְקום וירא ְפֹיהם ָי די לטעְו רק ְהזעם‪.‬‬ ‫ּר רֶק‪19‬‬ ‫‪1‬באשר לרשעים ‪,‬זעם בא עליהם בלי רחְים עד תום ‪ָ:‬י ידע קודם ְה יעשו;‬ ‫‪ָ2‬יצד ֹתן להם לעזוב ‪,‬ושלח אותם בחיפזון ‪,‬הם יחזרו בתשובה וירדפו אחריהם‪.‬‬ ‫‪ָ3‬י בעודם אבלים וְקוֹ​ֹים על קברי הְתים ‪,‬הוֹיפו עוד ְעשה טיפשי ‪,‬ורודפו אחריהם ָבורחים ‪,‬‬ ‫אשר הפצירו שייעלְו‪.‬‬ ‫‪ָ4‬י הגורל ‪,‬לו הם היו ראויים ‪ְ,‬שך אותם עד זה ‪,‬והשָיח אותם את הדברים שָבר קרו ‪ָ,‬די‬ ‫שיְלאו את העוֹש שחֹר לייֹוריהם‪:‬‬ ‫‪5‬ולְען יעברו עְך בדרך ֹפלאה ‪,‬אבל הם יְצאו ְוות ְשוֹה‪.‬‬ ‫‪ָ6‬י ָל היצור בְיֹו התעצב ְחדש ְחדש ‪ְ,‬שרת את הְצוות הְיוחדות שֹיתֹו להם ‪ָ,‬די שילדיך‬ ‫ישְרו ללא פגע‪.‬‬ ‫‪ָ7‬לוְר ‪,‬עֹן שְצל את הְחֹה ;ובְקום שעְדו לפֹים ְים ‪,‬הופיעה אדְה יבשה ;וְתוך ים ֹוף‬ ‫דרך ללא ְֹיעה ;וְתוך הֹחל האלים שדה ירוק‪:‬‬ ‫‪8‬באשר הלָו ָל העם הֹגן בידך בראותם את ֹפלאותיך הְוזרות‪.‬‬

‫‪ְ,‬שְ ֹמ חח ים למ ך ימ הוכה ‪ ,‬אאשֵ ר הח ִח ילים‪.‬‬ ‫ֹוֹים ומ קכ פמ צו ְִָכלח ים מ‬ ‫‪ִ9‬ח י הח מתהְ ֹמ ָו ִמ ח‬ ‫‪ָ10‬י הם עדיין זָרו את הדברים שֹעשו בזְן שהם שוהים בארץ הזרה ‪,‬איך האדְה הוציאה‬ ‫זבובים בְקום בקר ‪,‬וָיצד הטיל הֹהר הְוֹי צפרדעים בְקום דגים‪.‬‬ ‫‪11‬אבל אחר ָך הם ראו דור חדש של עופות ‪ָ,‬אשר ‪ָ,‬שהם ְובלים בתיאבון ‪,‬הם ביקשו בשרים‬ ‫עדיֹים‪.‬‬ ‫‪ָ12‬י שליו עלו אליהם ְן הים לשביעות רצוֹם‪.‬‬ ‫‪13‬ועוֹשים באו על החוטאים לא בלי ֹיְֹים קודְים בָוח הרעְים ‪ָ:‬י הם ֹבלו בצדק על פי‬ ‫רשעתם ‪,‬עד ְָה שהם ֹהגו בהתֹהגות קשה יותר ושֹואה ָלפי זרים‪.‬‬ ‫‪ָ14‬י ֹדוְי לא קיבלו את אשר לא הָירו בבואם ‪,‬אלא עבדו אלה חברים אשר היו ראויים להם‪.‬‬ ‫‪15‬ולא זו בלבד ‪,‬אלא שאולי יָבד אותם ‪ָ,‬י הם השתְשו בזרים שאיֹם ידידותיים‪.‬‬ ‫‪16‬אך אלה פגעו בהם ְאוד ‪,‬אשר קבלו בֹעודות ‪,‬וָבר היו שותפים להם בחוקים‪.‬‬ ‫‪17‬על ָן גם בעיוורון ֹפגעו אלה ‪ָ,‬אשר היו בפתחי הצדיק ‪ָ,‬אשר ‪,‬בהיותו ְוקף בחושך גדול‬ ‫ֹורא ‪,‬חיפש איש את ְעבר דלתותיו‪.‬‬ ‫‪ָ18‬י האלְֹטים השתֹו בעצְם על ידי ֹוג של הרְוֹיה ‪ְָ,‬ו ְָו בתקליטים ְשֹים את שם‬ ‫הְֹגיֹה ‪,‬ובָל זאת הם תְיד צלילים ;ְה שיָול להיתפֹ היטב לְראה הדברים שֹעשו‪.‬‬ ‫‪ָ19‬י דברים ארציים הפָו לְיְיים ‪,‬והדברים ששחו קודם לָן בְים ‪,‬עלו עָשיו על האדְה‪.‬‬ ‫‪20‬לאש היה ָוח בְים ‪,‬שוָח את ֹגולתו שלו ‪:‬והְים שָחו את טבעו הְָווה‪.‬‬ ‫‪ְ21‬הצד השֹי ‪,‬הלהבות לא בזבו את בשר החיות הְושחתות ‪,‬אף שהלָו בה ;גם הם לא הְֹו את‬ ‫הֹוג הקפוא של בשר גן עדן שטבעו ֹוטה להיְֹ‪.‬‬ ‫‪ָ22‬י בָל דבר ה 'הגדלת את עְך ותפארת אותם ולא קללת אותם ָי אם עזרת להם בָל עת‬ ‫וְקום‪.‬‬