Hebrew - The Proverbs of King Solomon

‫פתגמים‬ ‫פרק ‪1‬‬ ‫א משלי שלמה בן דוד מלך ישראל;‬ ‫‪2‬לדעת חכמה והוראה ;לקלוט את דברי ההבנה;‬ ‫‪3‬לקבל הוראה של חוכמה ‪,‬צדק ומשפט והיושר;‬ ‫‪4‬לתת עדינות לפשוט ‪,‬לצעיר ידע ושיקול דעת‪.‬‬ ‫‪5‬חכם ישמע ויגביר למידה ;ואיש בינה ישיג לעצות חכמים‪.‬‬ ‫‪6‬להבין פתגם ‪,‬ואת הפירוש ;דברי חכמים ודבריהם האפלים‪.‬‬ ‫‪7‬יראת יהוה היא ראשית דעת ‪,‬אך שוטים בזים לחכמה ולתחינה‪.‬‬ ‫‪8‬בני שמע את הוראת אביך ואל תעזוב את תורת אמך‪.‬‬ ‫‪9‬כי הם יהיו לקישוט חן לראשך ושלשלאות על צווארך‪.‬‬ ‫‪10‬בני ‪,‬אם חוטאים מפתים אותך ‪,‬אל תסכים‪.‬‬ ‫‪11‬אם יאמרו ‪,‬בוא איתנו ‪,‬הבה נמתין לדם ‪,‬הבה נארב בחשאי לתמימים ללא סיבה‪.‬‬ ‫יב הבה נבלע אותם חיים כקבר ;ושלמים ‪,‬כמו היורדים אל הבור‪:‬‬ ‫‪13‬נמצא כל חומר יקר ונמלא את בתינו בשלל‪:‬‬ ‫‪14‬השלך בחלקך בקרבנו ;שיהיה לכולנו ארנק אחד‪:‬‬ ‫‪15‬בני אל‪-‬תלך איתם בדרך ;הימנע רגלך מדרכם‪:‬‬ ‫ל‪-‬ר דָה ‪ַ,‬מֵ הררות לש ֵּ פְך ָד ם‪.‬‬ ‫י‪-‬רגש לְיהא ם רוצות אא ד‬ ‫טז ִר ר‬ ‫‪17‬לשווא נפרשה הרשת לעיני כל ציפור‪.‬‬ ‫יח וְֵר שִּש בַ לש דד מא ם ;הם אורבים בחשאי לחייהם‪.‬‬ ‫‪19‬כך דרכיו של כל תאוות רווח ;המבטל את חיי בעליו‪.‬‬ ‫‪20‬חכמה זועקת בחוץ ;היא משמיעה את קולה ברחובות‪:‬‬ ‫‪21‬היא צועקת בראש המבואה בפתחי השערים בעיר היא אומרת את דבריה לאמר‪.‬‬ ‫‪22‬עד מתי ‪,‬אתם פשוטים ‪,‬תאהבו פשטות ?וש הֵ ֹוזרים יר הש יַ לש בֵ ָש לְיהא ם ‪,‬וש הֵ ִש רסילר ים שמֵַ נש ראים ֵָ ֵָת?‬ ‫‪23‬החזירו אתכם לתוכחתי הנה אשפוך את רוחי אליכם והודעתי לכם דברי‪.‬‬ ‫‪24‬כי קראתי וסירבתם ;הושטתי את ידי ‪,‬ואיש לא ראה;‬ ‫‪25‬אבל אתם עזבתם את כל‪-‬עצתי ולא רציתם לתוכחתי‪.‬‬ ‫‪26‬גם אני אצחק על פורענותך ;אני אלעג בבוא פחדך;‬ ‫‪27‬בבוא פחדך כשממה ויבוא חורבן כמערבולת ;כאשר מצוקה וייסורים באים עליך‪.‬‬ ‫‪28‬אז יקראו אלי ולא אענה ;יבקשו אותי מוקדם ולא ימצאו אותי‪.‬‬ ‫‪29‬כי שנאו דעת ולא בחרו ביראת יהוה‪.‬‬ ‫‪30‬לא עשו מעצתי ‪:‬בז לכל תוכחתי‪.‬‬ ‫‪31‬על כן יאכלו מפרי דרכם ויתמלאו בעצמם‪.‬‬ ‫‪ִ32‬ר י הר שסֵָ בש ָד ם ּא ל הֵ פש ּד לר ים הד שרגַ אותד ם וש רּבש לות הֵ ִש רסילר ים יר שּחר יתד ם‪.‬‬ ‫‪33‬אבל מי ששומע אלי ישכון בבטחה וישקט מיראת רעה‪.‬‬ ‫פרק ‪2‬‬ ‫‪1‬בני אם תקבל את דברי והסתיר עמך את מצותי;‬

‫פתגמים‬

‫ב ו רְֵֵָ ה אד שזנאך אא ל הֵ חד כש מד ה ‪,‬וש רת שֵֹּ ע לש בד בא ך לש בד נדה;‬ ‫‪3‬כן אם תצעק אחר דעת ותרים קולך לבינה;‬ ‫‪4‬אם תחפש אותה ככסף ותחפש אותה כאוצרות נסתרים;‬ ‫‪5‬אז תבין את יראת יהוה ותמצא את הכרת אלהים‪.‬‬ ‫‪ִ6‬ר י יש הודה נדתֵ ן חד כש מד ה רמפר יו ידצש אד ה יש דֵ ֵָת ַבר ינדה‪.‬‬ ‫‪7‬הוא מניח חוכמה תקינה לצדיקים הוא אגף להולכי ישר‪.‬‬ ‫‪8‬הוא שומר את שבילי המשפט ואת דרך קדושיו שומר‪.‬‬ ‫ט אז תבין צדקה ומשפט ויושר ;כן ‪,‬כל דרך טובה‪.‬‬ ‫‪10‬כאשר תבוא חוכמה בלבבך ‪,‬ודעתך נעימה לנפשך;‬ ‫‪11‬שיקול דעת ישמרך ‪,‬בינה תשמרך‪:‬‬ ‫‪12‬להצילך מדרך האיש הרשע מאדם המדבר דברים רעים;‬ ‫יג עוזבים את‪-‬שבילי הישר ללכת בדרכי החושך;‬ ‫‪ַ,‬מֵַ שמחר ים רמפש נְי שרּד ָר ים;‬ ‫‪ַ14‬ד שמחר ים ֵלָרַות דר דָה ש‬ ‫‪15‬אשר דרכיהם עקומות והם מסתובבים בנתיביהם‪.‬‬ ‫טז ‪,‬להצילך מן האשה הנכרה ‪,‬מן הנכר ‪,‬המתחנף בדבריה;‬ ‫‪17‬אשר תעזוב את מנחה נעוריה ותשכח את ברית אלוהיה‪.‬‬ ‫‪18‬כי ביתה נוטה למוות ונתיבותיה למתים‪.‬‬ ‫‪19‬איש ההולך אליה חוזר שוב ‪,‬ולא אוחז בנתיבי החיים‪.‬‬ ‫‪20‬למען תלך בדרכם של טובים ותשמור את שביליהם של צדיקים‪.‬‬ ‫ימים יר שּאד ר ֹד ה‪.‬‬ ‫‪ִ21‬ר י יש ּד ררים יר שִּש נַ ֹש אא ארץ וש הֵ ְש לר ר‬ ‫‪22‬אבל רשעים ייכרתו מן האדמה ‪,‬והפושעים יושרשים ממנה‪.‬‬ ‫פרק ‪3‬‬ ‫‪1‬בני אל תשכח תורתי ;ארבד ל יר שּממ ר לר בש ך אא ת רמצש ודתֵ י‪.‬‬ ‫‪2‬כי ארך ימים וחיים ארוכים ושלום יוסיפו לך‪.‬‬ ‫‪3‬אל תעזובך רחמים ואמת ‪:‬אגד אותם על צוארך ;כתוב אותם על שולחן לבבך‪:‬‬ ‫‪4‬אז תמצא חן ובינה טובה בעיני אלוהים ואדם‪.‬‬ ‫‪5‬בטח ביהוה בכל לבבך ;ואל תישען על הבנתך‪.‬‬ ‫‪6‬בכל דרכיך הכרת אותו והוא ישיר את נתיביך‪.‬‬ ‫‪7‬אל תהיה חכם בעיניך יראת יהוה ותסור מרע‪.‬‬ ‫‪8‬זה יהיה בריאות לטבורך ומוח לעצמותיך‪.‬‬ ‫‪9‬כבד את יהוה ברכושך ובבכורי כל תבואתך‪.‬‬ ‫‪10‬אז ימלאו אסמיך שפע ‪,‬ותפרצו ביתך ביין חדש‪.‬‬ ‫‪11‬בני אל תבזה את ייסור יהוה ;אל תתעייף מתיקונו‪:‬‬ ‫יב ‪,‬אא ת‪ -‬ראּא ר אד הֵ ב יש הודה ‪,‬יֵ​ְֵ ן ;גם כאב הבן אשר חפץ בו‪.‬‬ ‫‪13‬אשרי האיש מוצא חוכמה ואיש השכל‪.‬‬ ‫‪14‬כי טובת סחורתו מסחורת כסף והרווח ממנו מזהב משובח‪.‬‬ ‫‪15‬יקרה היא מאבני אודם ‪,‬ואין להשוות אליה כל‪-‬הדברים שאתה יכול לרצות‪.‬‬ ‫טז אורך ימים ביד ימין ;וביד שמאל שלה עושר וכבוד‪.‬‬

‫פתגמים‬

‫‪17‬דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום‪.‬‬ ‫‪18‬עץ חיים היא לאוחזים בה ושמח כל המחזיק בה‪.‬‬ ‫יט יש הודה ֹש חד כש מד ה ידסְ ד אא ת הד אד ארץ ;על ידי תבונה הקים את השמים‪.‬‬ ‫‪20‬על ידי ידיעתו נשברו המעמקים ‪,‬והעננים מטילים את הטל‪.‬‬ ‫‪21‬בני אל יסור מעיניך שמור חכמה ושיקול דעת‪.‬‬ ‫‪22‬ויהיו לחיים לנפשך וחסד לצווארך‪.‬‬ ‫‪23‬אז תלך בדרכך בבטחה ורגלך לא תכשיל‪.‬‬ ‫‪24‬כשתשכב לא תפחד כן תשכב ושנתך מתוקה‪.‬‬ ‫‪25‬אל תירא מפני פחד פתאומי ולא מפני שממת רשעים בבואה‪.‬‬ ‫‪ִ26‬ר י יש הודה יר הש יאה לר בש טֵ חש ך וְֵר שּממ ר ֵרגש לאך מְ ראילדה‪.‬‬ ‫‪27‬אל תמנע טוב ממי שמגיע להם כאשר בידך לעשות זאת‪.‬‬ ‫‪28‬אל תאמר לרעך לך ושב ומחר אתן ;כאשר יש לך את זה על ידך‪.‬‬ ‫‪29‬אל תמציא רע על רעך כי הוא שוכן לידך לבטח‪.‬‬ ‫‪30‬אל תריב עם אדם ללא סיבה ‪,‬אם לא עשה לך רע‪.‬‬ ‫‪31‬אל תתקנא בצורר ואל תבחר באחת מדרכיו‪.‬‬ ‫‪ִ32‬ר י תו ְָב יש הודה הֵ פדחְ ל וש סודו ָר ם צֵ רָיקר ים‪.‬‬ ‫‪33‬קללת יהוה בבית רשעים הוא מברך את משכן הצדיקים‪.‬‬ ‫‪34‬אמנם הוא בוז לבוזים אבל הוא נותן חסד לשפלים‪.‬‬ ‫‪35‬חכמים ירשו כבוד ‪,‬אבל בושה תהיה קידום שוטים‪.‬‬ ‫פרק ‪4‬‬ ‫‪1‬שמעו ‪,‬ילדים ‪,‬את הוראת אב ‪,‬והקפידו לדעת בינה‪.‬‬ ‫‪2‬כי אני נותן לכם תורת טובה ‪,‬אל תעזבו את תורתי‪.‬‬ ‫‪3‬כי הייתי בנו של אבי ‪,‬רך ואהוב יחיד בעיני אמי‪.‬‬ ‫‪4‬גם לימד אותי ויאמר אליי ישמור לבבך את דברי שמור את מצוותי וחיה‪.‬‬ ‫‪5‬קבל חכמה ‪,‬זכה בינה ‪:‬אל תשכח אותה ;אל תסור מדברי פי‪.‬‬ ‫‪6‬אל תעזוב אותה והיא תשמרך אהב אותה ותשמור אותך‪.‬‬ ‫‪7‬החכמה היא העיקר ;על כן קבל חכמה ‪:‬ועם כל השגתך השג בינה‪.‬‬ ‫דבודך‪.‬‬ ‫ח רמ מא ה אותד ה וש הר יא רתקש ֵָ שמך רָקש ֵֹ חש ָד ך ִ ש‬ ‫ט היא תיתן לראשך עיטור חן ‪:‬כתר תפארת תמסור לך‪.‬‬ ‫‪10‬שמע בני וקבל את דברי ;ויהיו שנות חייך רבות‪.‬‬ ‫‪11‬לימדתי אותך בדרך החכמה ;הובלתי אותך בדרכים נכונות‪.‬‬ ‫יב ֵֹ ְך ל מא יר צש חַ אא ת‪-‬צֵ ָרתא ך ;וכאשר אתה רץ ‪,‬לא תכשיל‪.‬‬ ‫‪13‬אחזו בחוזקה בהוראה ;אל תלך ‪:‬שמור אותה ;כי היא חייך‪.‬‬ ‫‪14‬אל תכנס בנתיב הרשעים ואל תלך בדרכם של רעים‪.‬‬ ‫‪15‬הימנע ממנו ‪,‬אל תעבור לידו ‪,‬פנה ממנו ועבור‪.‬‬ ‫טז ִר י ל מא יְְּ נדה ‪,‬אא ָדא ָדַד הַ ;וש רָּדתד ם נדטֵ ל ‪,‬אא ָדא ראם יר פש לַ אא ת שמאמ ד‪.‬‬ ‫‪ִ17‬ר י אא ת‪-‬לאחא ם הד דרּד ע י מאכש לַ וְֵר שּתַ יֵיר ן הֵ חד מד ס‪.‬‬ ‫‪18‬אבל דרך הצדיקים היא כאור הזוהר המאיר עוד ועוד עד היום המושלם‪.‬‬

‫פתגמים‬

‫יט ִֵחמ ּא ך ָא ארך שרּד ָר ים ל מא י שדדעַ ֹש מֵ ה נר כש רּים‪.‬‬ ‫‪20‬בני ‪,‬שמור על דברי ;הטה אזנך אל דברי‪.‬‬ ‫‪21‬אל יסורו מעיניך ;שמור אותם בתוך לבבך‪.‬‬ ‫‪22‬כי הם חיים למוצאים ובריאות לכל בשרו‪.‬‬ ‫‪23‬שמר את לבך בכל חריצות ;כי מתוכו הם נושאי החיים‪.‬‬ ‫‪24‬הסר ממך פה מטומטם ושפתיים מעוותות הרחיקו ממך‪.‬‬ ‫‪25‬תביט עיניך ישר ועפעפיך ישר לפניך‪.‬‬ ‫‪26‬הרהר בנתיב רגליך ויוסד כל דרכיך‪.‬‬ ‫‪27‬אל תפנה לימין ולא לשמאל הסר רגלך מרע‪.‬‬ ‫פרק ‪5‬‬ ‫‪1‬בני ‪,‬שמור על חכמתי ‪,‬והטח אזנך אל בנתי‪.‬‬ ‫‪2‬למען תראה שיקול דעת ושפתיך ישמרו דעת‪.‬‬ ‫‪3‬כי שפתי אשה זרה נוטות כחלת דבש ופיה חלק משמן‪:‬‬ ‫‪4‬אבל סופה מר כענה ‪,‬חד כחרב פיפיות‪.‬‬ ‫‪5‬רגליה יורדות למוות ;הצעדים שלה תופסים את הגיהנום‪.‬‬ ‫‪6‬פן תהרהר בנתיב החיים ‪,‬דרכיה נעות ‪,‬שלא תוכל לדעת אותם‪.‬‬ ‫‪7‬שמע לי עתה ‪,‬ילדים ‪,‬ואל תסור מדברי פי‪.‬‬ ‫‪8‬הסר דרכיך ממנה ואל תתקרב אל פתח ביתה‪.‬‬ ‫‪9‬פן תיתן כבודך לאחרים ושנותיך לאכזרים‪.‬‬ ‫‪10‬פן יתמלאו זרים בעושרך ;ועמלך בבית זר;‬ ‫יא וש אֵ ָד ה ראבֵ כש ָד לש אֵ חררונדה ‪ִ,‬ש ּא ֹד ַד ארך וש גַפש ך ידכש לַ‪.‬‬ ‫ָורה;‬ ‫יב ֵוָ מאמא ר ‪,‬מד ה ֵַ נש אד רתי ֵָ מד ה ‪ַ,‬בד ז לר ֹר י ד‬ ‫‪13‬ולא שמעתי בקול מורי ‪,‬ולא הטה אזני אל המדריכים אותי!‬ ‫‪14‬הייתי כמעט בכל רע בתוך הקהילה והאספה‪.‬‬ ‫‪15‬שתה מים מבורך ומים זורמים מבארך‪.‬‬ ‫טז יר פש זשרַ מֵ ָש דינאיך ַבש חוצות נש הד רות מֵ יר ם‪.‬‬ ‫‪17‬שיהיו רק שלך ולא לזרים איתך‪.‬‬ ‫יח יתברך מעייןך ושמח עם אשת נעוריך‪.‬‬ ‫יט תהי כאחור אוהב ונעים ביצי ;תשביעו שדיה בכל עת ;וש הד ידה ָד רמיד ֹש אֵ הרבד ה‪.‬‬ ‫‪20‬ומדוע אתה ‪,‬בני ‪,‬תתלהב באשה זרה וחבק את חיק זר?‬ ‫‪21‬כי דרכי האדם לעיני יהוה והרהר בכל מהלכיו‪.‬‬ ‫‪22‬עוונותיו יקח את הרשע בעצמו והוא יוחזק בחבלי חטאיו‪.‬‬ ‫‪23‬בלא הוראה ימות ;ַבש גדדות רספש לותו די ֵפע‪.‬‬ ‫פרק ‪6‬‬ ‫‪1‬בני ‪,‬אם אתה ערב לחברך ‪,‬אם היכת ידך בזר‪.‬‬ ‫‪2‬אתה נלכד בדברי פיך ‪,‬נלכד בדברי פיך‪.‬‬

‫פתגמים‬

‫‪3‬עשה זאת עתה בני והצלתך בבואך ביד חברך ;לך ‪,‬השפיל את עצמך ‪,‬ודא חברך‪.‬‬ ‫‪4‬אל תתן שינה לעיניך ואל תרדמה לעפעפיך‪.‬‬ ‫‪5‬הציל עצמך כציר מיד הצייד וכציפור מיד העוף‪.‬‬ ‫‪6‬לך אל הנמלה ‪,‬עצל ;שקול את דרכיה והיה חכם‪:‬‬ ‫‪7‬אשר אין לו מנחה ‪,‬משגיח או שליט‪,‬‬ ‫‪8‬מספקת את בשרה בקיץ ‪,‬ואוספת את מזונה בקציר‪.‬‬ ‫ט עד מתי תישן ‪,‬עצל ?מתי תקום משנתך?‬ ‫‪10‬עוד קצת שינה ‪,‬קצת תרדמה ‪,‬קצת קיפול ידיים לשינה‪:‬‬ ‫‪11‬כך יבוא עניותך כמטייל וחסרונך כאיש חמוש‪.‬‬ ‫‪12‬שובב איש רשע הולך בפה פרוע‪.‬‬ ‫יג הוא קורץ בעיניו מדבר ברגליו מלמד באצבעותיו;‬ ‫‪ֵ 14‬פחרמַת ֹש לר ֹו ‪,‬הַא מוצא ה ָד רמיד ;הוא זורע מחלוקת‪.‬‬ ‫‪15‬על כן תבוא פורענותו פתאום ;פתאום הוא ישבר בלי תרופה‪.‬‬ ‫טז ששת הדברים האלה שנא יהוה ושבעה תועבה לו‪.‬‬ ‫‪17‬מבט גאה ‪,‬לשון שקר ‪,‬וידיים שופכות דם תמימים‬ ‫‪18‬לב הממציא דמיון מרושע ‪,‬רגליים המהירות בריצה לשובבות‪.‬‬ ‫‪19‬עד שקר מדבר שקר וזורע מחלוקת בין אחים‪.‬‬ ‫‪20‬בני שמור את מצוות אביך ואל תעזוב את תורת אמך‪.‬‬ ‫‪21‬קשר אותם כל הזמן על לבך וקשר אותם על צווארך‪.‬‬ ‫‪22‬כאשר תלך ‪,‬יובילך ;כשתישן ‪,‬ישמרך ;וכשתתעורר ‪,‬ידבר עמך‪.‬‬ ‫‪23‬כי המצוה היא מנורה ;והמשפט קל ;ותוכחות הוראה הם דרך חיים‪:‬‬ ‫‪24‬לשמור אותך מפני האשה הרעה ‪,‬מפני חנופה של לשון אשה זרה‪.‬‬ ‫‪25‬אל תתאווה ליופיה בלבך ;אל תיתן לה לקחת אותך בעפעפיה‪.‬‬ ‫‪26‬כי באמצעות אשה זונה מביאים איש אל פת לחם ‪,‬והנואפת תצוד את החיים היקרים‪.‬‬ ‫‪27‬האם אדם יכול לקחת אש בחיקו ובגדיו לא ישרפו?‬ ‫‪28‬האם אדם יכול ללכת על גחלים לוהטות ורגליו לא יישרפו?‬ ‫‪29‬והבא אל אשת רעהו ;כל הנוגע בה לא יהיה תם‪.‬‬ ‫‪30‬אל יבזו בני אדם גנב אם יגנוב להשביע נפשו כשהוא רעב;‬ ‫‪31‬אבל אם יימצא ‪,‬ישיב שבעתיים ;הוא יתן את כל רכוש ביתו‪.‬‬ ‫‪32‬אבל מי שנואף עם אשה חסר בינה העושה את נפשו‪.‬‬ ‫‪33‬פצע וחרפה יקבל ;וחרפתו לא תמחה‪.‬‬ ‫‪34‬כי קנאה היא חמת אדם על כן לא יחסוך ביום הנקמה‪.‬‬ ‫‪35‬ל מא יֵחש רּיב ִמ פאר ;וש ל מא יֵחש רּיב ‪ ,‬ראּא ר נדתֵ ָד מֵ ָד נות ֵרֹות‪.‬‬ ‫פרק ‪7‬‬ ‫‪1‬בני ‪,‬שמור את דברי ‪,‬והנח את מצוותי איתך‪.‬‬ ‫‪2‬שמר את מצוותי וחיה ;ומשפטי כתפוח עינך‪.‬‬ ‫‪3‬קשר אותם על אצבעותיך ‪,‬כתוב אותם על שולחן לבבך‪.‬‬ ‫‪4‬אמור אל החכמה ‪,‬אחותי את ;וקרא לבינה קרובתך‪:‬‬

‫פתגמים‬

‫‪5‬למען ישמרוך מפני האשה הנכרית ‪,‬מפני הנכרה המתחנפת בדבריה‪.‬‬ ‫‪6‬כי בחלון ביתי הסתכלתי מבעד לפתחי‪,‬‬ ‫‪7‬והנה בין הפשוטים הבחנתי בנערים בחור חסר בינה‪.‬‬ ‫‪8‬עוברת ברחוב הסמוך לפינתה ;והוא הלך בדרך לביתה‪,‬‬ ‫‪9‬בדמדומים ‪,‬בערב ‪,‬בלילה השחור והחשוך‪:‬‬ ‫‪10‬והנה פגש בו אשה בלבוש זונה ותחכום לב‪.‬‬ ‫( ‪11‬קולנית ועקשנית היא ‪,‬רגליה אינן שוכנות בביתה‪.‬‬ ‫‪12‬עכשיו היא בחוץ ‪,‬עכשיו ברחובות ‪,‬ומחכה בכל פינה)‪.‬‬ ‫‪13‬אז תפסה אותו ונישקה אותו ‪,‬ובפנים חצופים אמרה אליו‪:‬‬ ‫‪14‬יש לי קרבנות שלום ;היום שילמתי את נדריי‪.‬‬ ‫‪15‬על כן יצאתי לקראתך בשקדנות לבקש פניך ומצאתי אותך‪.‬‬ ‫טז עטשתי את מיטתי בכיסויי שטיח ‪,‬בעבודות מגולפות ‪,‬בפשתן מצרים‪.‬‬ ‫‪17‬בשמיתי את מיטתי במור ‪,‬אלוורה וקינמון‪.‬‬ ‫‪18‬בוא נתמלא אהבה עד הבוקר ‪:‬הבה נתנחם באהבות‪.‬‬ ‫‪19‬כי האיש הטוב אינו בבית ‪,‬הוא נסע מסע ארוך‪:‬‬ ‫‪20‬הוא לקח עמו שק כסף ויבוא הביתה ביום המיועד‪.‬‬ ‫‪21‬בדיבורה הרבה היא גרמה לו להיכנע ‪,‬בהחנפת שפתיה הכריחה אותו‪.‬‬ ‫‪22‬הלך אחריה תיכף כשור הולך לשחיטה או כסיל לתיקון המניות;‬ ‫‪ֵָ 23‬ד ּא ְר קש טֵ ל חְ ץ ֹש כדבו ;ִש צר פור מֵ הְ ר אא ל הֵ רמכש ָד ה וש ל מא ידדֵ ע ּא הר יא לש חֵ ְדיו‪.‬‬ ‫‪24‬האזינו אלי עתה ‪,‬ילדים ‪,‬ושמרו על דברי פי‪.‬‬ ‫‪25‬אל תרד לבך אל דרכיה אל תועה בנתיביה‪.‬‬ ‫‪26‬כי היא הפילה פצועים רבים וחזקים רבים הרגו על ידה‪.‬‬ ‫‪27‬ביתה הוא הדרך לגיהנום ‪,‬היורד אל חדרי המוות‪.‬‬ ‫פרק ‪8‬‬ ‫‪1‬האם החכמה לא בוכה ?והבינה הוציאה את קולה?‬ ‫‪2‬היא עומדת בראש הבמות בדרך במקומות השבילים‪.‬‬ ‫‪3‬היא צועקת בשערים ‪,‬בכניסה לעיר ‪,‬בבואה בדלתות‪.‬‬ ‫‪4‬אליכם אנשים אני קורא ;וש קולר י לר בש נְי אד דד ם‪.‬‬ ‫‪5‬הוי פשט ‪,‬בינה חכמה ‪,‬וטיפשים תהיו לבבי בינה‪.‬‬ ‫‪6‬שמע ;כי על דברים מצוינים אדבר ;ופתח שפתי יהיו דברים נכונים‪.‬‬ ‫‪7‬כי אמת ידבר פי ;ורשע תועבה לשפתי‪.‬‬ ‫‪8‬כל דברי פי בצדק ;אין בהם שום דבר מעוות או מעוות‪.‬‬ ‫‪9‬כולם ברורים למבין ‪,‬וישרים למוצאי דעת‪.‬‬ ‫ת‪-‬מנש רָי ‪,‬וש ל מא ִאסא ף ;וידע ולא זהב מובחר‪.‬‬ ‫‪10‬קש ֹמ ל אא ר‬ ‫יא ִר י‪-‬חד כש מד ה טובד ה מְ אודא ם ;ואין להשוות אליו את כל הדברים הרצויים‪.‬‬ ‫יב אני חוכמה שוכנת בתבונה ומגלה ידע בהמצאות שנונות‪.‬‬ ‫‪13‬יראת יהוה לשנוא רעה גאוה וגאוות רוח ואת הדרך הרעה ואת הפה הרע אני שונא‪.‬‬ ‫‪ְָ14‬צד ה לר י ‪,‬וש חד כש מד ה רָקש ררית ‪ֹ,‬ר ינדה ‪.‬יש לי כוח‪.‬‬

‫פתגמים‬

‫‪15‬על ידי מלכים מלכים ‪,‬ונסיכים גזרו צדק‪.‬‬ ‫‪16‬על ידי מושלים נסיכים ואצילים כל שופטי הארץ‪.‬‬ ‫יז אני אוהב את אוהבי ;והמבקשים אותי מוקדם ימצאו אותי‪.‬‬ ‫‪18‬עושר וכבוד עימי ;כן ‪,‬עושר עמיד וצדקה‪.‬‬ ‫‪19‬טוב פירותי מזהב כן מזהב משובח ;וההכנסה שלי מכסף מובחר‪.‬‬ ‫‪20‬אני מוביל בדרך צדקה בתוך שבילי משפט‪:‬‬ ‫‪21‬למען ירשה לאוהבי חומר ;ואמלא את אוצרותיהם‪.‬‬ ‫‪22‬יהוה ירש אותי בראשית דרכו לפני מעשיו של פעם‪.‬‬ ‫‪23‬הוכנתי מעולמי עד מראשית או לעולם הייתה הארץ‪.‬‬ ‫‪24‬כשלא היו עומקים הובאתי ;כשלא היו מזרקות שופעות מים‪.‬‬ ‫‪25‬בטרם ישבו ההרים לפני הגבעות הובאתי‪.‬‬ ‫‪26‬עוד לא עשה את הארץ ואת השדות ואת החלק העליון של עפר העולם‪.‬‬ ‫‪27‬כשהכין את השמים הייתי שם ‪,‬כאשר הציב מצפן על פני העומק‪.‬‬ ‫‪28‬באשר קבע את העננים ממעל כאשר חיזק את מעיינות התהום‪.‬‬ ‫‪29‬כאשר נתן לים גזרתו שלא יעברו המים את מצותו כאשר קבע את יסודות הארץ‪.‬‬ ‫‪30‬והייתי על ידו כמי שגדל עמו ושמחתי יום יום שמחתי לפניו תמיד;‬ ‫‪ ַ31‬שמחד ה ֵֹ חרבְ רות הד אד ארץ ;ותענוגותי היו עם בני אדם‪.‬‬ ‫ר‬ ‫ּומ ְרי דרכי‪.‬‬ ‫‪ֵָָ32‬ד ה ּד שמעַ אְ לֵי ֹד נר ים ִר י אֵ שּ ְרי ש‬ ‫‪33‬שמע הוראה והיו חכמים ואל תסרבו‪.‬‬ ‫‪34‬אשרי האיש השומע אותי ‪,‬צופה יום יום בשעריי ‪,‬מחכה בעמודי דלתותי‪.‬‬ ‫‪35‬כי מי שמצאני מצא חיים ויזכה לחסד יהוה‪.‬‬ ‫‪36‬אבל החוטא לי עוול בנפשו ‪:‬כל השונאי אוהבי מוות‪.‬‬ ‫פרק ‪9‬‬ ‫א חכמה בנתה את ביתה ‪,‬חצבה שבעת עמודיה‪.‬‬ ‫‪2‬היא הרגה את בהמתה ;היא עירבה את יין שלה ;היא גם ריהטה את שולחנה‪.‬‬ ‫‪3‬היא שלחה את נערותיה היא זועקת על מעלי העיר‪.‬‬ ‫‪4‬מי שפשוט יכנס לכאן ‪,‬אשר חפץ בינה ‪,‬אמרה לו‪.‬‬ ‫‪5‬בוא אכל מחמי ושתה מהיין אשר עירבתי‪.‬‬ ‫‪6‬עזבו את השוטים וחיו ;וללכת בדרך ההבנה‪.‬‬ ‫‪7‬המוכיח בוז עשה לו בושה והגוער ברשע ‪-‬כתם‪.‬‬ ‫‪8‬אל תוכח בוז פן ישנאך תוכח בחכם ויאהב אותך‪.‬‬ ‫‪9‬תלמדו לחכם והוא עוד יהיה חכם למדו צדיק ויגדל למידה‪.‬‬ ‫‪10‬יראת יהוה היא ראשית חכמה וידעת הקודש היא בינה‪.‬‬ ‫‪11‬כי על‪-‬ידי ירבו ימיך וירבו שנות חייך‪.‬‬ ‫‪12‬אם אתה חכם ‪,‬אתה תהיה חכם לעצמך ‪,‬אבל אם אתה בוז ‪,‬אתה לבד תשא‪.‬‬ ‫‪13‬אשה שוטה היא צרחה ‪:‬היא פשוטה ואינה יודעת מאומה‪.‬‬ ‫‪14‬כי היא יושבת בפתח ביתה על מושב בבמות העיר‪.‬‬ ‫‪15‬לקרוא לנוסעים שהולכים ממש בדרכם‪:‬‬

‫פתגמים‬

‫‪16‬מי שפשוט יכנס לכאן ואל הרוצה בינה אמרה לו‪.‬‬ ‫‪17‬מים גנובים מתוקים ‪,‬ולחם הנאכל בסתר נעים‪.‬‬ ‫‪18‬אבל הוא לא יודע כי שם המתים ;ושהאורחים שלה נמצאים במעמקי הגיהנום‪.‬‬ ‫פרק ‪10‬‬ ‫‪1‬משלי שלמה ‪.‬בן חכם משמח אב ‪:‬אבל בן שוטה הוא כובד אמו‪.‬‬ ‫‪2‬אוצרות רשעות אינם מועילים ‪,‬כי צדקה מצילה ממות‪.‬‬ ‫‪3‬לא ירבה יהוה את נפש הצדיק לרעב ‪,‬אבל את רכוש הרשע הוא משליך‪.‬‬ ‫דד‪-‬ר אפה ‪,‬וש ידד הֵ חד רריץ ָ רדּיר‪.‬‬ ‫‪ָ4‬דנר י ָדַד ה אא ת‪-‬י ְ‬ ‫‪5‬הלוקט בקיץ בן חכם הוא ‪,‬וישן בקציר הוא בן בוש‪.‬‬ ‫‪6‬ברכות על ראשו של צדיק ‪,‬אבל אלימות מכסה את פי הרשע‪.‬‬ ‫‪7‬זרכש רון צֵ רָיק יר שתֹד ֵרך ‪,‬וש ְּ ם שרּד ָר ים י שֵרקר יב‪.‬‬ ‫‪8‬חכמי לב יקבלו מצוות ‪,‬אבל טיפש משמיע יפול‪.‬‬ ‫‪9‬ההולך ביושר הלך בוודאי ‪,‬אבל המסווה את דרכיו יוודע‪.‬‬ ‫‪10‬הקורץ בעין יגרום צער ושוטט יפלו‪.‬‬ ‫‪11‬פי צדיק הוא באר חיים ‪,‬אבל אלימות מכסה את פי הרשע‪.‬‬ ‫‪12‬שנאה מעוררת מריבות ‪:‬אבל האהבה מכסה את כל החטאים‪.‬‬ ‫יג בשפתיו של בעל‪-‬הבינה נמצאה חכמה ‪,‬אבל מטה היא לגב חסר‪-‬הבינה‪.‬‬ ‫‪14‬חכמים שומרים ידע ‪,‬אבל פי השוטה קרוב לחורבן‪.‬‬ ‫‪15‬עושרו של העשיר עיר חזקה שלו ‪:‬חורבן עניים עניותם‪.‬‬ ‫טז ‪,‬עמל צדיקים שוה לחיים ‪,‬פרי רשעים לחטוא‪.‬‬ ‫יז הוא בדרך‪-‬חיים שומר הוראה וסרבן תוכחה טועה‪.‬‬ ‫‪18‬המסתיר שנאה בשפתים שקר ומי שמוציא לשון הרע ‪,‬שוטה הוא‪.‬‬ ‫‪19‬ברבות‪-‬דברים לא יחפוץ חטאת ‪,‬אבל החוסן את שפתיו‪.‬‬ ‫‪20‬לשון הצדיק היא ככסף מובחר ‪:‬לב הרשע מעט שווה‪.‬‬ ‫‪21‬שפתיו של צדיקים מאכילים רבים ‪,‬אבל שוטים מתים מחוסר חכמה‪.‬‬ ‫‪22‬ברכת יהוה היא עשירה ולא יוסיף בה צער‪.‬‬ ‫‪23‬כסיל הוא לעשות רע ‪,‬אבל לאיש בינה יש חכמה‪.‬‬ ‫‪24‬יראת רשע תבוא עליו ותשוקת צדיקים תינתן‪.‬‬ ‫‪25‬כחולפת סערה לא עוד רשע ‪,‬והצדיק יסוד עולם‪.‬‬ ‫‪26‬כחומץ לשיניים ועשן לעיניים כך עצל לשולחיו‪.‬‬ ‫‪27‬יראת יהוה מאריכה ימים ושנות רשעים תקצרו‪.‬‬ ‫‪28‬תקוות צדיקים תהיה שמחה וציפית רשעים תאבד‪.‬‬ ‫‪29‬דרך יהוה חוזק לישרים וחורבן יהיה לעושי עוון‪.‬‬ ‫‪30‬צדיקים לעולם לא יוסרו ‪,‬אך רשעים לא ישבו על הארץ‪.‬‬ ‫‪31‬פי הצדיק מוציא חוכמה ולשון הרע תכרת‪.‬‬ ‫‪32‬שפתיו של צדיקים יודעות מה מקובל ‪,‬אבל פי רשעים מדבר פשע‪.‬‬

‫פתגמים‬

‫פרק ‪11‬‬ ‫‪1‬מאזן כוזב הוא תועבה ליהוה ‪,‬אבל משקל צודק הוא חן‪.‬‬ ‫‪2‬בבוא הגאווה ‪,‬אז תבוא הבושה ‪:‬אבל עם השפלים החכמה‪.‬‬ ‫‪3‬יושרה של ישרים תדריך אותם ‪,‬ועוולות פושעים תשמיד אותם‪.‬‬ ‫‪4‬העושר לא יועיל ביום הכעס ‪,‬כי צדקה מציל ממוות‪.‬‬ ‫‪5‬צדקת השלמים תכוון את דרכו ‪,‬אך רשע יפול ברשעתו‪.‬‬ ‫‪6‬צדקת ישרים תציל אותם ‪,‬אבל פושעים ייתפסו בשובבותם‪.‬‬ ‫‪7‬כאשר ימות רשע ‪,‬ציפתו תאבד ‪,‬ותקוות עוולים תאבד‪.‬‬ ‫‪8‬צדיק נחלץ מצרה ורשע בא במקומו‪.‬‬ ‫ט צבוע בפיו משחית את רעהו ‪,‬אך על ידי דעת ינצל צדיק‪.‬‬ ‫‪10‬כשיטיב עם צדיקים ‪,‬העיר שמחה ‪,‬וכאשר נספים רשעים ‪,‬תרועה‪.‬‬ ‫‪11‬בברכת הישרים מתנשאת העיר ‪,‬בפי רשעים נהפכתה‪.‬‬ ‫‪12‬חסר החכמה בז לרעך ‪:‬איש בינה שקט‪.‬‬ ‫יג שמסֵ פְר שמ ֵגָאה סודות וש הֵ אָאאמד ן רַחֵ מֵ חש רסיר אא ת הֵ ָד בד ר‪.‬‬ ‫‪14‬היכן שאין עצה נופל העם ‪:‬אך בהמון יועצים יש ביטחון‪.‬‬ ‫‪15‬ערב לזר חכם עליו ‪:‬ושונא ערבות בטוח‪.‬‬ ‫טז אשת חסד שומרת כבוד וחזקים שומרים עושר‪.‬‬ ‫‪17‬הרחום עושה טוב לנפשו ‪,‬אבל האכזר מטריד את בשרו‪.‬‬ ‫‪18‬רשע עושה מלאכת תרמית אבל לזורע צדק יהיה שכר בטוח‪.‬‬ ‫‪19‬כשם שצדקה נוטה לחיים כך רודף הרע רודף אותה עד מותו‪.‬‬ ‫‪20‬רעי לב הם תועבה ליהוה ‪,‬אבל הישרים בדרכם רצונו‪.‬‬ ‫‪21‬אף‪-‬על‪-‬פי שתתחבר יד ביד ‪,‬הרשע לא יישמר ‪:‬וזרע צדיקים יוצל‪.‬‬ ‫‪22‬כתכשיט זהב בחוטם של חזיר ‪,‬כך היא אשה נאה שאין לה שיקול דעת‪.‬‬ ‫‪23‬רצונם של צדיקים רק טוב ‪:‬ציפיית הרשעים היא כעס‪.‬‬ ‫‪24‬יש מפזר ‪,‬ובכל זאת גדל ;וש יְּ הֵ מֵ רחזריר רממא ַָ ‪,‬וש הַא נוטְ ה לש עונר י‪.‬‬ ‫‪25‬הנפש הליברלית תשמנה ‪:‬ומי שמשקה ישקה גם בעצמו‪.‬‬ ‫‪26‬העוכב תירס יקללו אותו העם ‪,‬אבל ברכה תהיה על ראש המוכר‪.‬‬ ‫‪27‬המחפש טוב יקבל חסד ‪,‬אך המבקש רעות יבוא לו‪.‬‬ ‫‪28‬הבוטח בעושרו יפלו ‪:‬וצדיק יפרח כענף‪.‬‬ ‫‪29‬המטריד את ביתו ‪,‬ירש את הרוח והכסיל יהיה עבד לחכמי לב‪.‬‬ ‫‪30‬פרי צדיקים הוא עץ חיים ;ומי שזוכה נפשות חכם‪.‬‬ ‫‪31‬הר ְָה צֵ רָיקר ים יר גש ממ ל ֹד אד ארץ ֵ‪,‬רֹד ה ְרָר ים וש חוטְ א‪.‬‬ ‫פרק ‪12‬‬ ‫‪1‬מי שאוהב הוראה אוהב דעת ‪,‬אבל השונא תוכחה גס‪.‬‬ ‫ב טוב יר ָד א חא סא ד יש הודה ‪,‬וש ראיּ דרּד ע יר שר אָה‪.‬‬ ‫‪3‬לא יוקם איש ברשע ‪,‬ושורש הצדיק לא יזוז‪.‬‬ ‫‪4‬אשת סגולה היא כתר לבעלה ‪,‬אבל המביישת כרקב בעצמותיו‪.‬‬

‫פתגמים‬

‫‪5‬מחשבות צדיקים נכונות ‪,‬אך עצות רשעים רמאות‪.‬‬ ‫‪ָ6‬בש ְרי שרּד ָר ים שרכַב אא ת‪ָ-‬ד ם וש פר י יש ּד ררים יִֵר ילְם‪.‬‬ ‫ר‬ ‫‪7‬רשעים נהפכים ואינם ‪,‬אבל בית צדיקים יעמוד‪.‬‬ ‫‪8‬יש הֵ ְָל אד דד ם ֵָל‪-‬פר י חד כש מד תו ‪ַ,‬בֵ ע‪-‬לְב שמבַז‪.‬‬ ‫‪9‬המבזה ויש לו עבד טוב מכבודו וחסר לו לחם‪.‬‬ ‫‪10‬צדיק ראה את חיי בהמתו ורחמי רשעים אכזריים‪.‬‬ ‫‪11‬העובד את אדמתו ישבע בלחם ‪,‬אבל ההולך אחרי הבל ‪,‬חסר בינה‪.‬‬ ‫‪12‬רשעים חפץ ברשת של אנשים רעים ושורש צדיקים מניב פרי‪.‬‬ ‫יג רשע נלכד בפשע שפתיו ‪,‬והצדיק יצא מצרה‪.‬‬ ‫‪14‬בטוב ישבע איש מפרי פיו וגומל ידיו של אדם תינתן לו‪.‬‬ ‫‪15‬דרכו של שוטה ישרה בעיניו ‪,‬אבל השומע לעצה חכם‪.‬‬ ‫טז ‪ֵָ ִֵ ,‬ם נודְ ֵָ ִֵ ֵָם ּא ל ּוט ‪,‬וש ראיּ חד בַר שמכֵֶא ה ֹד ואּ‪.‬‬ ‫מורר אאמא ת מודְ ֵָ צא דא ק וש ְָד ַא קא ר מֵ שרמד ה‪.‬‬ ‫יז ְ‬ ‫‪18‬יש המדבר כחרב חרב ‪,‬אבל לשון חכמים בריאות‪.‬‬ ‫‪19‬שפת אמת תקום לעד ‪:‬לשון שקר היא רק לרגע‪.‬‬ ‫‪20‬רמאות בלב מדמיינים רעה ‪,‬אבל ליועצי שלום שמחה‪.‬‬ ‫‪21‬לא תקרה רעה לצדיק ורשע ימלא רע‪.‬‬ ‫‪22‬שפתי שקר תועבה ליהוה ‪,‬אבל העוסקים באמת הם חן לו‪.‬‬ ‫‪23‬איש נבון מסתיר דעת ולב שוטים מבשר סכלות‪.‬‬ ‫‪24‬יד החרוצים תשלוט ועצלנים יהיו במס‪.‬‬ ‫‪25‬כבדות בלב האדם כריעה אותו ‪:‬ומילה טובה משמחת אותו‪.‬‬ ‫‪26‬צדיק מעולה מרעו ודרך רשעים מפתה אותם‪.‬‬ ‫‪27‬העצלן לא צלה את אשר לקח בציד ‪,‬אבל רכושו של איש חרוץ יקר‪.‬‬ ‫‪28‬בדרך צדק חיים ;ובמסלולו אין מוות‪.‬‬ ‫פרק ‪13‬‬ ‫‪1‬בן חכם שומע את הוראת אביו ‪,‬ובוז אינו שומע תוכחה‪.‬‬ ‫‪2‬טוב יאכל אדם מפרי פיו ‪,‬ונפש העוברים תאכל אלימות‪.‬‬ ‫‪3‬השומר פיו שומר את נפשו ‪,‬אבל הפותח את שפתיו יהיה חורבן‪.‬‬ ‫‪4‬נפש העצל חפצה ואין לה כלום ‪,‬אבל נפש החרוצים תשמנה‪.‬‬ ‫‪5‬צדיק שונא שקר ורשע מתעב ובואו‪.‬‬ ‫‪6‬צדקה שומרת את הישר בדרך ‪:‬אבל הרשע מפלה את החוטא‪.‬‬ ‫‪7‬יש העשיר ‪,‬אבל אין לו כלום ‪:‬יש שעושה עצמו עני ‪,‬אבל יש לו עושר גדול‪.‬‬ ‫‪8‬פדיון נפשו של אדם הוא עושרו ‪,‬אבל העני אינו שומע תוכחה‪.‬‬ ‫ט אור צדיקים שמח ומנורת רשעים תכבה‪.‬‬ ‫‪10‬רק בגאווה באה מחלוקת ‪:‬אבל עם המיועץ החכמה‪.‬‬ ‫‪11‬העושר שהושג בהבל יצטמצם ‪,‬אבל האוסף בעמל יגדל‪.‬‬ ‫‪12‬תקוה נדחית מחליאה את הלב ‪:‬אבל כשבא התשוקה ‪,‬הוא עץ חיים‪.‬‬ ‫ְורא אא ת הֵ רמצש ודה יר שתְדמא ל‪.‬‬ ‫יג ראּא ר שמבֵ ֶאה אא ת‪-‬הֵ ָד בד ר יר הש יאה לש הר שּ רמיד וש הֵ ְ‬

‫פתגמים‬

‫‪14‬תורת חכמים היא מעיין חיים להסתלק ממלכודות המוות‪.‬‬ ‫‪15‬בינה טובה נותנת חן וקשה דרך העוברים‪.‬‬ ‫טז ִדל חד בון עוַא ה ֹש דד דָה ‪,‬וש אוסְ ל פדתֵ ח אא ת רספש לדתו‪.‬‬ ‫‪17‬שליח רשע נפל לרעה ‪,‬אבל שגריר נאמן הוא בריאות‪.‬‬ ‫‪18‬עוני ובושה יהיו לסרבן הוראה ‪,‬ורואה בתוכחה יכבד‪.‬‬ ‫‪19‬הרצון המושלם מתוק לנפש ‪,‬אך תועבה לשוטים להסתלק מן הרע‪.‬‬ ‫‪20‬ההולך עם חכמים יהיה חכם וחבר כסילים ישמד‪.‬‬ ‫‪21‬הרע רודף אחר חוטאים ולצדיקים טוב ישולם‪.‬‬ ‫‪22‬איש טוב משאיר נחלה לבני‪-‬בניו ‪,‬וממון החוטא מונח לצדיק‪.‬‬ ‫‪23‬הרבה אוכל יש בעבודת העניים ‪,‬אבל יש מושמד מחוסר משפט‪.‬‬ ‫‪24‬החוסך במטהו שונא את בנו ‪,‬והאוהב אותו מיסר אותו מדי פעם‪.‬‬ ‫‪25‬צדיק אוכל לשבע נפשו ובטן רשעים תחסר‪.‬‬ ‫פרק ‪14‬‬ ‫‪1‬כל אשה חכמה בונה את ביתה ‪,‬אבל השוטה מורט בידיה‪.‬‬ ‫‪2‬ההולך ביושרו ירא את‪-‬יהוה ‪,‬והטוה בדרכיו בז לו‪.‬‬ ‫‪3‬בפי השוטה מוט גאוה ‪,‬ושפתי חכמים ישמרו אותם‪.‬‬ ‫‪4‬במקום שאין שוורים ‪,‬העריסה נקיה ‪,‬אך גידול רב הוא בכוח השור‪.‬‬ ‫‪5‬עד נאמן לא ישקר ‪,‬אבל עד שקר ישקר‪.‬‬ ‫‪6‬בוז מחפש חכמה ולא מצאה ‪,‬אבל הדעת קלה למבין‪.‬‬ ‫‪7‬לך מפני איש טיפש כאשר לא תבחין בו שפתי דעת‪.‬‬ ‫‪8‬חכמת נבון היא להבין את דרכו ‪,‬ואיוולת כסילים היא רמאות‪.‬‬ ‫‪9‬שוטים לועגים על החטא ‪,‬אבל בקרב הצדיקים יש חסד‪.‬‬ ‫‪10‬הלב יודע את מרותו ;וזר לא יתערב בשמחתו‪.‬‬ ‫יא ְֹ ית שרּד ָר ים יר הש יאה ‪,‬וש אמ הא ל יש ּד ררים יר פש ֵרח‪.‬‬ ‫‪12‬יש דרך הנראית נכונה לאדם ‪,‬אבל סופו דרכי המוות‪.‬‬ ‫יג גם בצחוק הלב כואב ;וסוף השמחה ההיא הוא כבדות‪.‬‬ ‫‪14‬סר בלבו ימלא דרכיו וטוב ישבע מעצמו‪.‬‬ ‫‪15‬הפשוט מאמין בכל מילה ‪,‬אבל הנבון מסתכל היטב על הליכתו‪.‬‬ ‫טז ‪,‬חד כדם י דדרא וש סור רמן הד דרע ‪,‬וש הֵ ְִֵַל שמ ֵז ְָם ַבש טֵ ח‪.‬‬ ‫יז שמהְ דרה שמהֵ שר ְָם ‪,‬עוַא ה שספר יקד ה ‪,‬וש רַנש אד ה ראיּ דרּד ע‪.‬‬ ‫‪18‬הפשוטים יורשו את האיוולת ‪,‬והנבונים עטורים בדעת‪.‬‬ ‫‪19‬הרע משתחווה לפני הטוב ;והרשעים בשערי צדיקים‪.‬‬ ‫‪20‬העני שנא את רעהו ‪:‬ולעשיר יש הרבה חברים‪.‬‬ ‫‪21‬המבזה את רעהו חוטא ‪,‬אבל המרחם על העני שמח‪.‬‬ ‫‪22‬האין הם שוגים הממציאים רע ?אא ָדא חא סא ד ֵו רא רמָד ה יר הש יַ לש מוצש ראים טוב‪.‬‬ ‫‪23‬בכל עמל יש תועלת ‪,‬אך דיבור השפתיים נוטה רק לעמוס‪.‬‬ ‫‪24‬עטרת חכמים היא עושרם ‪,‬אבל סכלת כסילים היא שטות‪.‬‬ ‫‪25‬עד אמת מציל נפשות ועד רמא מדבר שקר‪.‬‬

‫פתגמים‬

‫‪26‬ביראת יהוה בטחון חזק ולבניו יהיה מקום מקלט‪.‬‬ ‫‪27‬יראת יהוה היא מעיין חיים לסור ממלכודות המוות‪.‬‬ ‫‪28‬בהמון אנשים כבוד המלך ‪,‬ובמחסור בעם חורבן הנסיך‪.‬‬ ‫‪29‬האיטי לכעס הוא בעל בינה רבה ‪,‬אבל מי שנמהר ברוח מעלה את האיוולת‪.‬‬ ‫‪30‬לב בריא הוא חיי בשר ‪:‬אבל קנא ברקב העצמות‪.‬‬ ‫‪31‬המדכא את העני מחרפן את יוצרו ומכבדו מרחם על העני‪.‬‬ ‫‪32‬רשע נגרש ברשעתו וצדיק מקווה במותו‪.‬‬ ‫‪33‬חכמה נחה בלב בעל‪-‬הבינה ‪,‬אבל מה שבקרב שוטים נודע‪.‬‬ ‫‪34‬צדקה מרימה גוי ‪,‬אבל החטא הוא חרפה לכל עם‪.‬‬ ‫‪35‬חסד המלך על עבד חכם וחמתו על המביש‪.‬‬ ‫פרק ‪15‬‬ ‫‪1‬תשובה רכה מסירה את הכעס ‪:‬אבל דברי כאב מעוררים כעס‪.‬‬ ‫‪2‬לשון חכמים נוהגת בדעת ‪,‬אבל פי כסילים שופך סכלות‪.‬‬ ‫‪3‬עיני יהוה בכל מקום רואים את הרע ואת הטוב‪.‬‬ ‫‪4‬לשון בריאה היא עץ חיים ‪,‬אבל העוולה בה היא שבר ברוח‪.‬‬ ‫‪5‬שוטה מבזה את הוראת אביו ‪,‬והרואה תוכחה נבון‪.‬‬ ‫‪6‬בבית צדיקים אוצר רב ‪,‬אבל בהכנסות הרשעים צרה‪.‬‬ ‫‪7‬שפתות חכמים מפזרות את הדעת ולב השוטה לא עושה כן‪.‬‬ ‫‪8‬זבח רשעים תועבה ליהוה ותפילת ישרים תענוג לו‪.‬‬ ‫ט ָא ארך שרּד ָר ים ָו ְָבד ה לֵיהודה וש אֵ הרבד ה אא ת הד רמ דְ ּ צא דא ק‪.‬‬ ‫‪10‬קשה תיקון על עוזב הדרך ושונא תוכחה ימות‪.‬‬ ‫‪11‬גיהנום וחורבן לפני יהוה ‪,‬מה יותר לבבות בני אדם?‬ ‫‪12‬לא אוהב נבזה את המוכיח אותו ולא ילך אל החכמים‪.‬‬ ‫‪13‬לב עליז עושה פרצוף עליז ‪,‬אבל בצער הלב נשבר הרוח‪.‬‬ ‫‪14‬לב בעל‪-‬הבינה מבקש דעת ‪,‬אבל פי כסילים אכל סכלה‪.‬‬ ‫‪15‬כל ימי העניים רעים ‪,‬אבל לשמח לב יש חג מתמיד‪.‬‬ ‫‪16‬עדיף מעט עם יראת יהוה מאשר אוצר גדול וצרה בו‪.‬‬ ‫‪17‬עדיף ארוחת עשבים שבה יש אהבה ‪,‬מאשר שור נתקע ושנאה איתו‪.‬‬ ‫‪18‬איש כועס מעורר ריב ‪,‬אבל האיטי לכעס מרגיע‪.‬‬ ‫‪ָ19‬א ארך הד ְָצְ ל ִש מוגְד קוצר ים וש דא ארך צֵ רָיק שמייחד ר‪.‬‬ ‫‪20‬בן חכם משמח אב ואדם שוטה בז לאמו‪.‬‬ ‫‪21‬איוולת שמחה היא לחסר חוכמה ‪,‬אבל איש בינה הולך ביושר‪.‬‬ ‫‪22‬בלא יעוץ מטרות מתאכזבות ‪:‬אבל בהמון יועצים הן מתבססות‪.‬‬ ‫‪23‬לאדם יש שמחה בתשובת פיו ודבר שנאמר בעתו מה טוב‪.‬‬ ‫‪24‬דרך החיים למעלה לחכמים למען יסור מהגיהנום שמתחתיו‪.‬‬ ‫‪25‬ישמיד יהוה את בית הגאים ואת גבול האלמנה הוא יקים‪.‬‬ ‫‪26‬מחשבות רשעים תועבה ליהוה ודברי טהורים דברי נעימים‪.‬‬ ‫‪27‬חמד רווח מטריד את ביתו ;אבל השונא מתנות יחיה‪.‬‬

‫פתגמים‬

‫‪28‬לְב צֵ רָיק לומְ ד ֵלָרנות ַפר י שרּד ָר ים ּופְך דרע‪.‬‬ ‫‪29‬רחוק יהוה מן הרשע אבל הוא שומע תפילת צדיקים‪.‬‬ ‫‪30‬אור עיניים משמח את הלב ושמועה טובה משמינה את העצמות‪.‬‬ ‫‪31‬האוזן השומעת את תוכחת החיים שוכנת בין החכמים‪.‬‬ ‫‪32‬המסרב ללימוד מבזה את נפשו והשומע תוכחה זוכה בינה‪.‬‬ ‫‪33‬יראת יהוה מורה חכמה ;ולפני הכבוד ענוה‪.‬‬ ‫פרק ‪16‬‬ ‫‪1‬הכנות הלב באדם ותשובת הלשון מאת יהוה‪.‬‬ ‫‪2‬כל‪-‬דרכי אדם נקיים בעיניו ;אבל יהוה שוקל את הרוחות‪.‬‬ ‫‪3‬העביר את מעשיך ליהוה ומחשבותיך יתבססו‪.‬‬ ‫‪4‬יש הודה ָדַד ה לש ֵָצש מו הֵ ִמ ל ‪,‬וש דרּד ע לש יום דר דָה‪.‬‬ ‫‪5‬כל הגאוה בלב ‪-‬תועבה ליהוה אף‪-‬יד‪-‬יד ביד ‪,‬לא ישלם‪.‬‬ ‫‪6‬ברחמים ובאמת נטהר עוון וביראת יהוה סור מרע‪.‬‬ ‫‪7‬כאשר דרכיו של אדם מצאו חן בעיני יהוה ‪,‬הוא ישמיע עמו אפילו את אויביו‪.‬‬ ‫‪8‬עדיף מעט עם צדק מאשר הכנסה גדולה ללא זכות‪.‬‬ ‫ט לבו של אדם הגה דרכו ויהוה מכוון צעדיו‪.‬‬ ‫‪10‬משפט אלוקי בשפתיו של המלך ‪:‬פיו לא יעבור במשפט‪.‬‬ ‫‪11‬משקל ואיזון צודקים הם של יהוה ‪:‬כל משקלי התיק מלאכתו‪.‬‬ ‫‪12‬תועבה היא למלכים לעשות רשע כי צדק קם הכסא‪.‬‬ ‫יג רַפש תות צֵ רָיקר ים רחנֵת מֵ לש כר ים ;והם אוהבים את המדבר נכון‪.‬‬ ‫‪14‬כעס של מלך הוא כשליחי מוות וחכם ירגיע אותו‪.‬‬ ‫‪15‬לאור פני המלך חיים ;וטובתו כענן גשם אחרון‪.‬‬ ‫‪16‬כמה עדיף לקבל חוכמה מאשר זהב !ולהשיג בינה יותר להיבחר מכסף!‬ ‫‪17‬דרך ישרים לסור מרע שומר דרכו שומר נפשו‪.‬‬ ‫‪18‬גאווה הולכת לפני החורבן ורוח מתנשאת לפני נפילה‪.‬‬ ‫‪19‬מוטב להיות ברוח ענווה עם השפלים מאשר לחלק שלל עם הגאים‪.‬‬ ‫‪20‬הנוהג בדבר בחכמה ימצא טוב ומי שבוטח ביהוה שמח‪.‬‬ ‫‪21‬חכמי לב יקרא נבונים ומתיקות השפתיים מרבה למידה‪.‬‬ ‫‪22‬בינה היא מעיין חיים למי שיש לו ‪,‬אבל לימוד כסילים סכלות‪.‬‬ ‫‪23‬לב חכם מלמד את פיו ומוסיף לימוד על שפתיו‪.‬‬ ‫‪24‬מילים נעימות הן כחלת דבש ‪,‬מתוקות לנפש ובריאות לעצמות‪.‬‬ ‫‪25‬יש דרך הנראית נכונה לאדם ‪,‬אבל סופו דרכי המוות‪.‬‬ ‫‪26‬העמל עמל לעצמו ;כי פיו חושק בו‪.‬‬ ‫‪27‬רשע חופר רעה ובשפתיו כאש בוערת‪.‬‬ ‫‪28‬איש פסול זורע ריב ולוחש מפריד חברים ראשיים‪.‬‬ ‫‪29‬איש אלים מפתה את רעהו ומוביל אותו בדרך שאינה טובה‪.‬‬ ‫‪30‬עוצם את עיניו להגות דברים מטומטמים מזיז שפתיו מוציא רעה‪.‬‬ ‫‪31‬ראש החום הוא כתר כבוד אם יימצא בדרך צדקה‪.‬‬

‫פתגמים‬

‫‪32‬איטי לכעס טוב מהגבורה ;וש הֵ רמ שְּט ֹש רַחו רמן הֵ ִוכְחֵ ָר יר‪.‬‬ ‫‪33‬המגרש מוטל בחיק ;ארבד ל ִדל‪-‬הֵ רמ שּפדחד ה רמן יש הודה‪.‬‬ ‫פרק ‪17‬‬ ‫‪1‬עדיף פת יבשה ושקט בה מבית מלא זבחים עם ריב‪.‬‬ ‫‪2‬עבד חכם ישלוט בבן המטיל בושה וחלק מהנחלה יהיה לו בין האחים‪.‬‬ ‫‪3‬הקדרה היא לכסף ‪,‬והכבשן לזהב ‪,‬אבל יהוה מנסה את הלבבות‪.‬‬ ‫‪4‬עוַא ה דרּד ע ּד מֵ ע לש רַפש תְ י הֵ ֶא קא ר ;ושקרן אוזן ללשון שובבה‪.‬‬ ‫‪5‬הלועג לעני גנאי ליוצרו והשמח בפורענות לא ישלם‪.‬‬ ‫‪6‬ילדי ילדים הם כתר הזקנים ;ותפארת ילדים הם אבותיהם‪.‬‬ ‫‪7‬דיבור מעולה לא הופך לשוטה ‪:‬ופחות שפתים שקרניות לנסיך‪.‬‬ ‫‪8‬מתנה היא כאבן יקרה בעיני בעלה ‪:‬לכל אשר היא פונה ‪,‬היא מצליחה‪.‬‬ ‫ט המכסה עבירה ‪,‬מחפש אהבה ;אבל החוזר על דבר מפריד חברים מאוד‪.‬‬ ‫‪10‬תוכחה מכניסה לחכם יותר ממאה פסים לשוטה‪.‬‬ ‫‪11‬רשע מבקש רק מרד ‪,‬על כן ישלח עליו שליח אכזר‪.‬‬ ‫‪12‬יפגוש דוב שנגזל מגוריה באדם ולא שוטה באיוולתו‪.‬‬ ‫יג מי שגומל ברע בטוב לא יסור הרע מביתו‪.‬‬ ‫‪14‬תחילת המריבה היא כמו שמוציא מים ‪:‬על כן עזוב את המחלוקת לפני שתתערב בה‪.‬‬ ‫‪15‬המצדיק את הרשע ומרשיע את הצדיק ‪,‬שניהם תועבה ליהוה‪.‬‬ ‫‪16‬למה יש מחיר ביד שוטה לקבל חכמה כי אין לו לב אליו?‬ ‫‪17‬חבר אוהב בכל עת ‪,‬ואח נולד למצוקה‪.‬‬ ‫‪18‬איש חסר בינה מכה ידיים והופך ערב בפני חברו‪.‬‬ ‫‪19‬אוהב עבירה אוהב ריב ומרם שערו מבקש חורבן‪.‬‬ ‫‪20‬בעל לב פרוע לא מוצא טוב ומי שיש לו לשון מעוותת נפל לרעה‪.‬‬ ‫‪21‬ההוליד שוטה עושה זאת לצערו ולאביו של שוטה אין שמחה‪.‬‬ ‫‪22‬לב עליז עושה טוב כמו תרופה ורוח נשבר מייבש את העצמות‪.‬‬ ‫‪23‬רשע מוציא מתנה מהחיק להטות את דרכי המשפט‪.‬‬ ‫‪24‬חכמה לפני בעל‪-‬הבינה ;ארבד ל ְָינְי ּוטְ ל ֹש קְ צְ ת הד אד ארץ‪.‬‬ ‫‪25‬בן שוטה הוא צער לאביו ומר לילדה אותו‪.‬‬ ‫‪26‬גם להעניש את הצדיק לא טוב ‪,‬ולא להכות נסיכים למען הון‪.‬‬ ‫‪27‬בעל הדעת חוס על דבריו ואיש בינה הוא רוח מעולה‪.‬‬ ‫‪28‬גם שוטה בשתוק נחשב לחכם וסותם שפתיו נחשב לאיש בינה‪.‬‬ ‫פרק ‪18‬‬ ‫‪1‬ברצון אדם ‪,‬לאחר שהפריד את עצמו ‪,‬מחפש ומתערב בכל החכמה‪.‬‬ ‫‪2‬כסיל אין חפץ בהבנה כי לבו יגלה את עצמו‪.‬‬ ‫‪3‬בבוא הרשע ‪,‬אז בא גם בוז ובחרפה‪.‬‬ ‫‪4‬דברי פי אדם כמים עמוקים ומעיין חוכמה כנחל זורם‪.‬‬

‫פתגמים‬

‫‪5‬לא טוב לקבל את איש הרשע ‪,‬להפיל צדיקים במשפט‪.‬‬ ‫‪6‬שפתיו של שוטה נכנסות למחלוקת ‪,‬ופיו קורא לחבטות‪.‬‬ ‫‪7‬פי כסיל חורבן ושפתיו מלכודת נפשו‪.‬‬ ‫יור רדים לר פש נר ים הֵ ֹא טא ן‪.‬‬ ‫‪ָ8‬בש ְרי שמֵּ מְ ּ ִש פֵצש ָר ים וש ש‬ ‫ר‬ ‫‪9‬גם העצלן במלאכתו אח הוא לבוזבז גדול‪.‬‬ ‫‪10‬שם יהוה מגדל חזק צדיק רץ אליו ובטוח‪.‬‬ ‫‪11‬עושרו של העשיר היא עירו החזקה וכחומה גבוהה בכבודו‪.‬‬ ‫‪12‬לפני החורבן מתנשא לב האדם ‪,‬ולפני הכבוד ענוה‪.‬‬ ‫‪13‬המשיב דבר לפני ששמע אותו ‪,‬איוולת ובושה היא לו‪.‬‬ ‫‪14‬רוח אדם תקיים את חוליו ;אבל רוח פצועה מי יכול לשאת?‬ ‫‪15‬לְב חד בד ררים יודְ ֵָ ֵָ ֵָת ;ואוזן חכמים מחפשת דעת‪.‬‬ ‫‪16‬מתנת אדם מפנה לו מקום ומביאה אותו לפני גדולים‪.‬‬ ‫‪17‬הראשון בעניינו נראה צודק ;אבל חברו בא וחקר אותו‪.‬‬ ‫‪18‬הגורל מפסיק את המחלוקות ומפריד בין גבורים‪.‬‬ ‫‪19‬אח נעלב קשה יותר לזכות מעיר חזקה וריביהם כסורגים של טירה‪.‬‬ ‫‪20‬בטן אדם תשבע בפרי פיו ;ַבש גדבות שַפדתד יו ימלא‪.‬‬ ‫‪21‬מוות וחיים בכוח הלשון ואוהביו יאכלו את פריו‪.‬‬ ‫‪22‬מי שמצא אשה ‪,‬מצא דבר טוב וישיג חן ליהוה‪.‬‬ ‫‪23‬העני משתמש בהפצרות ;אבל העשיר עונה בגסות‪.‬‬ ‫‪24‬איש שיש לו חברים חייב להראות את עצמו ידידותי ‪:‬ויש חבר קרוב יותר מאח‪.‬‬ ‫פרק ‪19‬‬ ‫‪1‬עדיף עני ההולך בשלמותו ‪,‬מהסוטה בשפתיו וטיפש‪.‬‬ ‫‪2‬וכן ‪,‬כי תהיה הנפש חסרת ידיעה ‪,‬אין זה טוב ;ומי שממהר ברגליו יחטא‪.‬‬ ‫‪3‬סכלת האדם מטה את דרכו ולבו נבהל על ה‪'.‬‬ ‫‪4‬עושר יוצר חברים רבים ;אבל העני מופרד מחברו‪.‬‬ ‫‪5‬עד‪-‬שקר לא ישלם ודובר שקר לא ימלט‪.‬‬ ‫‪6‬רבים יתפללו בטובת הנסיך וכל אדם חבר לנותן מתנות‪.‬‬ ‫‪7‬כל אחי העני שונאים אותו ‪:‬מה עוד מתרחקים ממנו חבריו ?הוא רודף אחריהם במילים ‪,‬אך הם‬ ‫חסרים לו‪.‬‬ ‫‪8‬מי שמקבל חוכמה אוהב את נפשו השומר בינה ימצא טוב‪.‬‬ ‫‪9‬עד‪-‬שקר לא ישלם ודובר שקר אבד‪.‬‬ ‫‪10‬תענוג אינו ראוי לטיפש ;הרבה פחות שלמשרת ישלוט על נסיכים‪.‬‬ ‫‪11‬שיקול דעתו של אדם דוחה את כעסו ;וכבודו הוא לעבור על עבירה‪.‬‬ ‫יב כעס המלך כשאג אריה ;ארבד ל חא סא דו ִש טֵ ל ֵָל‪ְַָ-‬א ה‪.‬‬ ‫‪13‬בן שוטה הוא פורענות אביו ‪,‬ומריבות אשה צניחה תמידית‪.‬‬ ‫‪14‬בית ועושר נחלת אבות ואשה נבונה מאת יהוה‪.‬‬ ‫‪15‬עצלנות משליך לשינה עמוקה ;ונפש בטלה תרעב‪.‬‬ ‫טז שומר מצוות שומר נפשו ;אבל המבזה את דרכיו ימות‪.‬‬

‫פתגמים‬

‫יז המרחם על העני הלווה ליהוה ;ואת אשר נתן ישלם לו שוב‪.‬‬ ‫‪18‬תייסר את בנך בעוד תקווה ואל תחסוך נפשך על זעקתו‪.‬‬ ‫‪19‬איש כעס גדול יסבול עונש כי אם תציל אותו ‪,‬אתה חייב לעשות זאת שוב‪.‬‬ ‫‪20‬שמע עצה וקבל הוראה למען תהיה חכם באחריתך‪.‬‬ ‫‪21‬יש הרבה מכשירים בלבו של אדם ;אף על פי כן עצת יהוה אשר תעמוד‪.‬‬ ‫‪22‬רצונו של אדם הוא חסדו ועני טוב משקרן‪.‬‬ ‫‪23‬יראת יהוה נוטה לחיים ומי שיש לו ישבע שבע ;ל מא יר פש קֵ ר אְ לדיו דרע‪.‬‬ ‫‪24‬איש עצלן מסתיר את ידו בחיקו ולא ישוב אל פיו‪.‬‬ ‫‪25‬הכה בוז ויזהר הפשוט ותוכח את בעל השכל ויבין דעת‪.‬‬ ‫‪26‬החורבן את אביו ומרדף את אמו הוא בן גורם בושה וחרפה‪.‬‬ ‫‪27‬חדל בני לשמוע את ההוראה הגורמת לטעות מדברי דעת‪.‬‬ ‫‪28‬עד רשעים בוז למשפט ופי רשעים אוכל עוון‪.‬‬ ‫‪29‬משפטים מכינים לבוז ופסים לגב כסילים‪.‬‬ ‫פרק ‪20‬‬ ‫‪1‬היין לועג ‪,‬משקה חזק משתולל ‪:‬וכל המתבדה בזה אינו חכם‪.‬‬ ‫‪2‬יראת מלך היא כשאגת אריה ‪:‬המעצבן אותו יחטא לנפשו‪.‬‬ ‫‪3‬כבוד הוא לאדם לחדול מריב ‪:‬אבל כל שוטה יתערב‪.‬‬ ‫‪4‬העצל לא יחרוש בגלל הקור ;לפיכך יתחנן בקציר ‪,‬ולא יהיה לו כלום‪.‬‬ ‫‪5‬עצה בלב האדם כמים עמוקים ;אבל איש בינה ימשוך אותו‪.‬‬ ‫‪6‬רוב האנשים יכריזו כל אחד על טובתו ‪:‬אבל איש נאמן מי יכול למצוא?‬ ‫‪7‬צדיק מהלך בשלמותו יתברכו ילדיו אחריו‪.‬‬ ‫‪8‬מלך היושב על כסא הדין מפזר כל רע בעיניו‪.‬‬ ‫‪9‬מי יכול לומר ‪,‬ניקיתי את לבי ‪,‬אני טהור מחטאתי?‬ ‫‪10‬משקולות צוללות ומידות שונות שתיהן תועבה ליהוה‪.‬‬ ‫‪11‬גם ילד ידוע במעשיו ‪,‬אם טהורה תהיה עבודתו ואם היא נכונה‪.‬‬ ‫יב את האוזן השומעת והעין הרואה ה 'עשה את שניהם‪.‬‬ ‫יג ‪,‬אל ת‪-‬שינה ‪,‬פן תבוא לעוני ;פקח עיניך ‪,‬ושבע בלחם‪.‬‬ ‫‪14‬אְ ין אְ ין אְ ין ‪,‬אד מֵ ר הֵ ֵמ נדה ‪,‬ארבד ל ִש ּא הולְך לש דֵ שרִו ‪,‬וְֵר שתְְֵֹ ר‪.‬‬ ‫‪15‬יש זהב והמון אבני אודם אבל שפת הדעת תכשיט יקר‪.‬‬ ‫טז קח את בגדו הבטחון לגרה וקבל ממנו משכון לאישה זרה‪.‬‬ ‫יז לחם מרמה מתוק לאדם ;אבל אחר כך יתמלא פיו חצץ‪.‬‬ ‫‪18‬כל תכלית נקבעה בעצה ובעצה טובה תעשה מלחמה‪.‬‬ ‫‪19‬ההולך כדבור מגלה סודות על כן אל תתערב במתחנף בשפתיו‪.‬‬ ‫‪20‬מי שמקלל את אביו או את אמו ‪,‬נר שלו תכבה בחושך סתום‪.‬‬ ‫אּית ;אבל סופו לא יתברך‪.‬‬ ‫‪ֵ 21‬י רחזְר אא ת‪ֵ -‬נ רחלדה ֹש ְר ר‬ ‫הוּיָאך‪.‬‬ ‫‪22‬אל תאמר אני אחזיר רעה ;ארבד ל חר ִדה לֵיהודה ‪,‬וש ר‬ ‫‪23‬משקולות צוללות תועבה ליהוה ;ואיזון כוזב אינו טוב‪.‬‬ ‫‪24‬מהלכי האדם הם מאת יהוה ;כיצד יכול אדם להבין את דרכו שלו?‬

‫פתגמים‬

‫‪25‬מלכודת היא לאיש שאוכל את הקדושה ואחרי נדרים לחקור‪.‬‬ ‫‪26‬מלך חכם מפזר את הרשעים והוליך עליהם את ההגה‪.‬‬ ‫‪27‬רוח האדם היא נר יהוה חוקר את כל פנים הבטן‪.‬‬ ‫‪28‬רחמים ואמת שומרים על המלך וכסאו יתקיים ברחמים‪.‬‬ ‫‪29‬תפארת צעירים כוחם ויופי זקנים ראש אפור‪.‬‬ ‫‪30‬תכלת של פצע מנקה רע ‪:‬כן פסים בפנים הבטן‪.‬‬ ‫פרק ‪21‬‬ ‫‪1‬לב המלך ביד יהוה כנחלי מים הוא החזירו לכל אשר ירצה‪.‬‬ ‫‪2‬ישר כל דרך איש בעיניו ויהוה הרהר בלבבות‪.‬‬ ‫‪3‬לעשות משפט ומשפט מקובל על יהוה יותר מאשר זבח‪.‬‬ ‫‪4‬מבט גבוה ולב גאה וחריש רשעים חטא הוא‪.‬‬ ‫‪5‬מחשבותיהם של החרוצים נוטות רק לשפע ;אלא מכל מי שממהר רק לרצות‪.‬‬ ‫‪6‬השגת אוצרות על ידי לשון שקר היא הבל מושלך אל מבקשי המוות‪.‬‬ ‫‪7‬גזל רשעים ישמיד אותם ;כי הם מסרבים לעשות שיפוט‪.‬‬ ‫‪8‬דרכו של אדם תזוהה ומוזרה ‪,‬אך באשר לטהורים ‪,‬עבודתו נכונה‪.‬‬ ‫‪9‬מוטב לשכון בפינת הבית מאשר עם אשה מתקוטטת בבית רחב‪.‬‬ ‫‪10‬נפש רשע חפצה ברע ‪:‬רעהו לא מצא חן בעיניו‪.‬‬ ‫‪11‬כשנענש הבוזה ‪,‬הפשוט חכם ‪,‬ובהוראת החכם ‪,‬הוא מקבל דעת‪.‬‬ ‫ל‪-‬רּד עו‪.‬‬ ‫ת‪-‬רּד ָר ים ֵָ ש‬ ‫יב צֵ רָיק חד כש מד ה אא ת‪ ְֹ-‬ית שרּד ָר ים וש הֵ פר יל אאְהר ים אא ש‬ ‫יג מי שסתם אוזניו לזעקת העני ‪,‬גם הוא יזעק ‪,‬אבל לא ישמע‪.‬‬ ‫‪14‬מתנה בסתר מרגיעה כעס ושכר בחיק זעם חזק‪.‬‬ ‫‪15‬שמחה לצדיק לעשות משפט וחורבן יהיה לעושי עוון‪.‬‬ ‫טז האיש הנודד מדרך הבינה ישאר בקהל המתים‪.‬‬ ‫‪17‬אוהב הנאה יהיה עני ‪:‬אוהב יין ושמן לא יהיה עשיר‪.‬‬ ‫‪18‬הרשע יהיה כופר לצדיק ‪,‬ועבריין לישרים‪.‬‬ ‫‪19‬מוטב לשבת במדבר מאשר עם אשה מריבה וזועמת‪.‬‬ ‫‪20‬יש אוצר לרצוי ושמן במשכן חכמים ;אבל איש שוטה מוציא אותו‪.‬‬ ‫‪21‬הרודף אחרי צדקה ורחמים מוצא חיים ‪,‬צדקה וכבוד‪.‬‬ ‫‪22‬איש חכם מקם את עיר הגיבורים ומפיל את עוז בטחונה‪.‬‬ ‫‪23‬כל שומר פיו ולשונו שומר נפשו מצרות‪.‬‬ ‫‪24‬בוז גאה וגאוה הוא שמו ‪,‬העוסק בזעם גאה‪.‬‬ ‫‪25‬תאוות העצלן הורג אותו ;כי ידיו מסרבות לעמול‪.‬‬ ‫‪26‬הוא חומד כל היום ‪,‬אבל צדיק נותן ולא חוסך‪.‬‬ ‫‪27‬זבח רשעים תועבה ‪,‬מה עוד כשהוא מביא אותו בדעת רעה?‬ ‫‪28‬עד שקר יגווע והאיש השומע מדבר כל הזמן‪.‬‬ ‫‪29‬איש רשע מקשה פניו ‪,‬אך הישר מכוון את דרכו‪.‬‬ ‫‪30‬אין חכמה ואין בינה ואין עצה נגד ה‪'.‬‬ ‫‪31-‬הסוס מוכן ליום המלחמה ‪,‬ובטחון ליהוה‪.‬‬

‫פתגמים‬

‫פרק ‪22‬‬ ‫‪1‬יש לבחור שם טוב מאשר בעושר גדול ובחסד יותר מכסף וזהב‪.‬‬ ‫‪2‬עשיר ועני נפגשים יחד ‪:‬יהוה יוצר את כולם‪.‬‬ ‫‪3‬איש נבון צופה את הרע ומסתתר ‪,‬אבל הפשוטים עוברים ונענשים‪.‬‬ ‫‪4‬בענוה וביראת יהוה עושר וכבוד וחיים‪.‬‬ ‫‪5‬קוצים ומלכודות בדרכם של הפקר ‪:‬השומר נפשו ירחק מהם‪.‬‬ ‫‪6‬אמן את הילד בדרך שעליו ללכת ובזקן לא יסור ממנה‪.‬‬ ‫‪7‬העשיר שולט בעני ‪,‬והלווה עבד למלווה‪.‬‬ ‫‪ַ,‬מֵ​ֵ ת חרמד תו יר כש זדל‪.‬‬ ‫ח זמ ֵרע ָדון יר קש צמ ר הא בא ל ר‬ ‫ט מי שיש לו עין שופעת יתברך ;כי הוא נותן מחמו לעני‪.‬‬ ‫‪10‬הוציאו את הבוז ותצא ריב ;כן יפסק המריבה והחרפה‪.‬‬ ‫‪11‬אוהב טהרת הלב כי חסד שפתיו המלך יהיה חברו‪.‬‬ ‫‪12‬עיני יהוה שומרות את הדעת ‪,‬ואת דברי העובר הוא הפיל‪.‬‬ ‫‪13‬האיש העצלן אומר ‪,‬יש אריה בחוץ ‪,‬אני ארצח ברחובות‪.‬‬ ‫‪14‬פי נשים נכרות בור עמוק ‪:‬מתעב יהוה יפול בו‪.‬‬ ‫‪15‬טפשות קשורה בלב ילד ;ארבד ל מא ט הֵ רֵַָן יר שרחר יק אותו רממא ַָ‪.‬‬ ‫טז המדכא את העני להרבות את עושרו ‪,‬והנותן לעשיר ‪,‬ודאי יחסר‪.‬‬ ‫‪17‬הטה אוזנך ושמע את דברי חכמים ושלח את לבך לדעתי‪.‬‬ ‫‪18‬כי נעים הוא אם תשמור אותם בקרבך ;הם יהיו מתאימים בשפתיך‪.‬‬ ‫‪19‬למען יהיה בטחונך בה 'הודעתי לך היום גם לך‪.‬‬ ‫‪20‬הלא כתבתי לך דברים מצוינים בעצות ובדעת?‬ ‫‪21‬למען אדעך את ודאות דברי אמת ;למען תענה דברי אמת לשולחים אליך?‬ ‫‪22‬אל תגזל את העני כי עני הוא ואל תדכא את העני בשער‪.‬‬ ‫ת‪ָ-‬בש ְריהא ם וש הר שֵֹּ ל אא ת‪-‬נֵפש ּו ּא ל הֵ רֶבש לר ים אמ תד ם‪.‬‬ ‫‪ִ23‬ר י יש הודה יר שתנֵחְ ם אא ר‬ ‫‪24‬אל תתיידד עם איש כועס ;ועם איש זועם לא תלך‪:‬‬ ‫‪25‬פן תלמד דרכיו ותשיג מלכודת לנפשך‪.‬‬ ‫‪26‬אל תהי מהכותי ידיים או מהערבים לחובות‪.‬‬ ‫‪27‬אם אין לך מה לשלם ‪,‬מדוע ייקח את מיטתך מתחתיך?‬ ‫‪28‬אל תסיר את ציון הדרך הקדום אשר קבעו אבותיך‪.‬‬ ‫‪29‬האם אתה רואה איש שקדן בעסקיו ?יעמוד לפני מלכים ;הוא לא יעמוד בפני אנשים רעים‪.‬‬ ‫פרק ‪23‬‬ ‫‪1‬כאשר אתה יושב לאכול עם סרגל ‪,‬שקול היטב את אשר לפניך‪.‬‬ ‫‪2‬ותשים סכין על גרונך ‪,‬אם אתה אדם נתון לתיאבון‪.‬‬ ‫‪3‬אל תתאוה למאכליו כי בשר מרמה הם‪.‬‬ ‫‪4‬עמל לא להיות עשיר ‪:‬חדל מחכמתך‪.‬‬ ‫‪5‬האם תשים עיניך באין ?כי עושר בהחלט עושה לעצמו כנפיים ;הם עפים משם כמו נשר לכיוון‬ ‫השמים‪.‬‬

‫פתגמים‬

‫‪6‬אל תאכל את לחם בעל עין רעה ואל תחפוץ בבשרו‪.‬‬ ‫ַּתד ה ‪,‬אד מֵ ר אליך ;אבל לבו לא איתך‪.‬‬ ‫‪ִ7‬ר י ִֵ ראּא ר חד ֵּ ב ֹש לר ֹו ‪ִ,‬דך הַא ‪:‬אמ כאל ש‬ ‫‪8‬הפת אשר אכלת תקיא ותאבד את דבריך המתוקים‪.‬‬ ‫ט אל תדבר באזני שוטה כי יבזה את חוכמת דבריך‪.‬‬ ‫‪10‬אל תסיר את ציון הדרך הישן ;ואל תכנס בשדות יתום‪:‬‬ ‫יא כי גואלם גבור ;יר שט ְָן אא ת רָבש לְיהא ם ָר מד ך‪.‬‬ ‫‪12‬שים לבך אל ההדרכה ואת אזנך אל דברי הדעת‪.‬‬ ‫‪13‬אל תמנע תיקון מהילד כי אם תכה אותו במטה לא ימות‪.‬‬ ‫‪14‬תכה אותו במטה ותציל את נפשו מהגיהנום‪.‬‬ ‫‪15‬בני אם חכם לבך ישמח לבי גם שלי‪.‬‬ ‫‪16‬כן ישמחו מושכי ‪,‬כאשר שפתיך מדברות דברים נכונים‪.‬‬ ‫‪17‬אל תקנא לבבך בחוטאים כי ביראת יהוה תהיה כל היום‪.‬‬ ‫‪18‬כי אמנם יש קץ ;וש ל מא רתכש ָד ר צר פש שתך‪.‬‬ ‫‪19‬שמע אתה בני והיה חכם והנה את לבך בדרך‪.‬‬ ‫‪20‬אל תהיו בין זוכי היין ;בין אוכלי בשר מתפרעים‪:‬‬ ‫‪21‬כי השיכור והגרגר יבואו לעוני וישנוניות תלבש איש סחבות‪.‬‬ ‫‪22‬שמע אל אביך הוליד אותך ואל תבזה את אמך כאשר היא זקנה‪.‬‬ ‫‪23‬קנה את האמת ואל תמכור אותה ;ְֵם חד כש מד ה וש הֵ רמנש ָד ה וש הֵ ֹר ינדה‪.‬‬ ‫‪24‬אבי הצדיק ישמח מאוד והוליד ילד חכם ישמח ממנו‪.‬‬ ‫‪25‬אביך ואמך ישמחו ויולדתך תשמח‪.‬‬ ‫‪26‬בני ‪,‬תן לי את לבך ‪,‬ושמרו עיניך על דרכי‪.‬‬ ‫‪27‬כי זונה תעלה עמוקה ;ואשה זרה היא בור צר‪.‬‬ ‫‪28‬גם היא שוכבת כטרף ומרבה את הפושעים בבני אדם‪.‬‬ ‫‪29‬למי יש אוי ?למי יש צער למי יש טענות למי יש פלפולים למי יש פצעים בלי סיבה ?למי יש‬ ‫אדמומיות בעיניים?‬ ‫‪30‬המתעכבים על היין ;ההולכים לחפש יין מעורב‪.‬‬ ‫‪31‬אל תראה את היין כשהוא אדום כשהוא נותן את צבעו בכוס כשהוא מזיז את עצמו‪.‬‬ ‫‪32‬בסופו של דבר הוא נושך כנחש ועוקץ כאפעה‪.‬‬ ‫‪33‬עיניך יראו נשים נכרות ולבך יגיד דברים מעוותים‪.‬‬ ‫‪34‬כן תהיה כשוכב בתוך הים או כשוכב על ראש תורן‪.‬‬ ‫‪35‬הכו אותי ‪,‬תאמר ‪,‬ולא חליתי ;הכו אותי ולא הרגשתי ‪:‬מתי אתעורר ?אני אחפש את זה שוב‪.‬‬ ‫פרק ‪24‬‬ ‫‪1‬אל תתקנא באנשים הרעים ואל תרצה להיות עמם‪.‬‬ ‫‪2‬כי לבם בוחן חורבן ושפתיהם מדברות רעות‪.‬‬ ‫‪3‬בחכמה נבנה בית ;ועל ידי ההבנה הוא מתקבע‪:‬‬ ‫‪4‬ועל ידי הדעת יתמלאו החדרים בכל עושר יקר ונעים‪.‬‬ ‫‪5‬חכם הוא חזק ;וש ראיּ ֵָ ֵָת שמגְֵֹ ל עמ ז‪.‬‬ ‫‪6‬כי בעצת חכמים תעשה את מלחמתך וברבות יועצים בטחון‪.‬‬

‫פתגמים‬

‫‪7‬גבורה חכמה לכסיל לא פתח את פיו בשער‪.‬‬ ‫‪8‬הממציא לעשות רע ייקרא רע‪.‬‬ ‫ט מחשבת סכלות היא חטא ‪,‬והבוז הוא תועבה לבני אדם‪.‬‬ ‫‪10‬אם תתעלף ביום צרה ‪,‬כוחך קטן‪.‬‬ ‫‪11‬אם‪-‬תמנע מלהושיע את הנמשכים למוות ואת המוכנים להרוג;‬ ‫יב אם תאמר הנה לא ידענו ;האם הרהר בלב לא מתחשב בזה ?ושומר נפשך ‪,‬האין הוא יודע זאת ?‬ ‫וש ל מא יֵפש לר יל לש ראיּ ִש מֵ ָרַד יו?‬ ‫יג בני דבש אכול כי טוב הוא ;וחלת הדבש המתוקה לטעמך‪:‬‬ ‫‪14‬כך תהיה ידיעת החכמה לנפשך ‪,‬כאשר תמצא אותה ‪,‬יהיה שכר ‪,‬וציפיתך לא תכרת‪.‬‬ ‫‪15‬אל‪-‬חכה איש רשע על משכן צדיקים ;אל תקלקל את מקום מנוחתו‪:‬‬ ‫‪16‬כי צדיק נופל שבע פעמים וקם ‪:‬רשעים יפלו לרעה‪.‬‬ ‫‪17‬אל תשמח בנפילת אויבך ואל ישמח לבך כשהוא מועד‪.‬‬ ‫‪18‬שמא יראה יהוה וירע אותו וישיב חמתו ממנו‪.‬‬ ‫‪19‬אל תדאג מפני אנשים רעים ואל תקנא ברשעים;‬ ‫‪20‬כי לא יהיה שכר לאדם הרשע ;נר של רשעים יכבה‪.‬‬ ‫‪21‬בני ירא אתה את יהוה ואת המלך ואל תתערב בנתונים לשנות‪.‬‬ ‫‪ִ22‬ר י ֵפ שתאמ ם ָד קד ם ֵפ שרנותד ם ;ומי יודע את חורבן שניהם?‬ ‫‪23‬גם הדברים האלה שייכים לחכמים ‪.‬זה לא טוב לכבד אנשים בשיפוט‪.‬‬ ‫‪24‬האומר אל הרשע צדיק אתה ;יקלללו אותו העם ‪,‬גויים יתעבו אותו‪:‬‬ ‫‪25‬אבל לתוכחים בו תענוג ותבוא עליהם ברכה טובה‪.‬‬ ‫‪26‬איש ינשק את שפתיו המשיב תשובה נכונה‪.‬‬ ‫‪27‬הכן את מלאכתך בחוץ ועשה אותה לך בשדה ;ואחר כך בנה את ביתך‪.‬‬ ‫‪28‬אל תהיה עד נגד רעך בלי סיבה ;ואל תטעה בשפתיך‪.‬‬ ‫‪29‬אל תאמר אני אעשה לו כמו שעשה לי אחזיר לאיש לפי מלאכתו‪.‬‬ ‫‪30‬הלכתי בשדה העצלים ובכרם האיש חסר הבינה;‬ ‫‪31‬והנה הכל גדל בקוצים וסרפדים כיסו את פניו וקיר האבן שלו נשבר‪.‬‬ ‫‪32‬וראיתי ‪,‬והשקפתי היטב ‪:‬הבטתי בו וקיבלתי הוראה‪.‬‬ ‫‪33‬אבל קצת שינה ‪,‬קצת תרדמה ‪,‬קצת קיפול ידיים לשינה‪.‬‬ ‫‪34‬ויבוא עניותך כמטייל ;וחסרונך כאיש חמוש‪.‬‬ ‫פרק ‪25‬‬ ‫‪1‬אלה גם משלי שלמה אשר העתיקו אנשי חזקיהו מלך יהודה‪.‬‬ ‫‪2‬כבוד ה 'להסתיר דבר ‪,‬אבל כבוד המלכים הוא לחקור דבר‪.‬‬ ‫‪3‬השמים לגובה ‪,‬והארץ לעומק ‪,‬ולב מלכים אינו ניתן לחקר‪.‬‬ ‫‪4‬הסר את הסחף מהכסף ויצא כלי לטובים יותר‪.‬‬ ‫‪5‬הסר את הרשע מלפני המלך ויוסד כסאו בצדק‪.‬‬ ‫‪6‬אל תתייצב בפני המלך ואל תעמוד במקום גדולים‪.‬‬ ‫;מִדאן ּא רָ שתנֵחְ ל לר פש נְי הֵ ָד ר ראּא ר שראַ ְָינאיך‪.‬‬ ‫‪7‬כי טוב שיאמר לך עלה הנה ר‬ ‫‪8‬אל תצא בחפזון להתאמץ ‪,‬פן לא תדע מה לעשות בסופו ‪,‬כאשר יבישך רעך‪.‬‬

‫פתגמים‬

‫‪9‬דנה בדברך עם רעך עצמו ;ואל תגלה סוד לאחר‪:‬‬ ‫‪10‬פן יביישך השומע ‪,‬ושמתך אל תשוב‪.‬‬ ‫‪11‬מילה נאמרת היא כמו תפוחי זהב בתמונות של כסף‪.‬‬ ‫‪12‬כעגיל של זהב ועיטור זהב נאה ‪,‬כך הוא תוכחה חכם על אוזן צייתנית‪.‬‬ ‫‪13‬כקור השלג בעת הקציר ‪,‬כך הוא שליח נאמן לשולחיו כי הוא מרענן את נפש רבותיו‪.‬‬ ‫‪14‬כל המתגאה במתנת שווא דומה לעננים ולרוח בלי גשם‪.‬‬ ‫‪15‬באורך רוח משתכנע נסיך ולשון רכה שוברת את העצם‪.‬‬ ‫‪16‬האם מצאת דבש ?אמ כְל ִֵמד ה ּא הר שספר י לש ך ‪ ,‬אפן יר שתמֵ ְָא ֹו ‪,‬וש רתקש אַ‪.‬‬ ‫יז ‪,‬סד ר ֵרגש לאך מְ בְ ית ְרָאך ;פן יגע ממך ‪,‬וכך ישנא אותך‪.‬‬ ‫‪18‬איש העיד עדות שקר על רעהו הוא חבית וחרב וחץ חד‪.‬‬ ‫‪19‬בטחון באדם בוגד בשעת צרה הוא כשן שבורה ורגל מחוץ למפרק‪.‬‬ ‫‪20‬כמי שנוטל בגד במזג אוויר קר ‪,‬וכחומץ על גבי ניטר ‪,‬כך הוא שר שירים ללב כבד‪.‬‬ ‫‪21‬אם רעב אויבך ‪,‬תן לו לחם לאכול ;ואם הוא צמא ‪,‬תן לו מים לשתות‪:‬‬ ‫‪22‬כי תערם גחלים של אש על ראשו וישלם לך ה‪'.‬‬ ‫‪23‬רוח צפונית מרחיקה גשם ‪:‬כן מראה כעסים לשון גבורה‪.‬‬ ‫‪24‬עדיף לשבת בפינת הבית מאשר עם אשה מתקוטטת ובבית רחב‪.‬‬ ‫‪25‬כמים קרים לנפש צמאה כך חדשות טובות מארץ רחוקה‪.‬‬ ‫‪26‬צדיק נופל לפני רשעים הוא כמעיין סוער ומעיין מושחת‪.‬‬ ‫‪27‬לא טוב לאכול הרבה דבש ‪:‬אז לבני אדם לחקור כבודם אינו כבוד‪.‬‬ ‫‪28‬מי שאין שלטון על רוחו דומה לעיר שבורה וללא חומות‪.‬‬ ‫פרק ‪26‬‬ ‫‪1‬כשלג בקיץ וכגשם בקציר ‪,‬כך כבוד אינו ראוי לטיפש‪.‬‬ ‫‪2‬כמו הציפור בשיטוט ‪,‬כמו הסנונית בתעופה ‪,‬כך לא תבוא הקללה ללא סיבה‪.‬‬ ‫‪3‬שוט לסוס ‪,‬רסן לחמור ‪,‬ומוט לגב השוטה‪.‬‬ ‫‪4‬אל תענה כסיל לפי סכלותו פן תהי כמותו‪.‬‬ ‫‪5‬ענה כסיל לפי סכלותו ‪,‬פן יתחכם בעצמו‪.‬‬ ‫‪6‬השולח הודעה ביד שוטה כורת רגלים ושותה נזק‪.‬‬ ‫‪7‬רגלי הצולע אינן שוות ‪:‬כך משל בפי שוטים‪.‬‬ ‫‪8‬כקושר אבן בקלע כך הוא נותן כבוד לשוטה‪.‬‬ ‫ט ִש דְ י ּא קוץ עולאה ֹש יֵד רּכש יון ‪ְִ,‬ן נר פש ּד ל ֹש פר י ִ שֵסלר ים‪.‬‬ ‫‪10‬האלוהים הגדול שיצר את כל הדברים גם גומל לשוטה וגם גומל לפושעים‪.‬‬ ‫‪11‬כשם שכלב חוזר לקיאו כך חוזר שוטה אל איוולתו‪.‬‬ ‫‪12‬האם אתה רואה איש חכם ביופיו ?יש יותר תקווה לטיפש מאשר לו‪.‬‬ ‫יג אמר העצלן אריה בדרך ;אריה נמצא ברחובות‪.‬‬ ‫‪14‬כשם שהדלת מסתובבת על ציריו ‪,‬כך עצלן על משכבו‪.‬‬ ‫‪15‬העצלן מסתיר ידו בחיקו ;מצער אותו להביא אותו שוב אל פיו‪.‬‬ ‫‪16‬העצל חכם יותר ביופיו משבעה אנשים שיכולים לתת סיבה‪.‬‬ ‫‪17‬העובר על פניו ומתערב בריב שאינו שייך לו ‪,‬דומה ללוקח כלב באוזניים‪.‬‬

‫פתגמים‬

‫‪18‬כאדם מטורף המטיל אש ‪,‬חצים ומוות‪,‬‬ ‫‪19‬כן האיש המרמה את רעהו ואומר האין אני בספורט?‬ ‫‪20‬היכן שאין עצים ‪,‬שם כבה האש ‪:‬ובמקום שאין בוער ‪,‬נפסק המריבה‪.‬‬ ‫‪21‬כגחלים לגחלים בוערות ועצים לאש ;כך גם אדם שנוי במחלוקת כדי להצית מחלוקת‪.‬‬ ‫יור רדים לר פש נר ים הֵ ֹא טא ן‪.‬‬ ‫‪ָ22‬בש ְרי שמסֵ פְר ִש פֵצש ָר ים וש ש‬ ‫ר‬ ‫‪23‬שפתיים בוערות ולב מרושע הם כחרס מכוסה סיג כסף‪.‬‬ ‫‪24‬השונא יתמוטט בשפתיו וסומן בתוכו מרמה;‬ ‫‪25‬כאשר הוא מדבר יפה אל תאמין לו כי שבע תועבות יש בלבו‪.‬‬ ‫‪26‬אשר שנאתו מכוסה במרמה ‪,‬רשעו תגלה לפני כל העדה‪.‬‬ ‫‪27‬מי שחופר בור ‪,‬יפול בו ‪:‬ומגלגל אבן תשוב עליו‪.‬‬ ‫‪28‬לשון שקר שונא את הסובלים ממנה ;ופת מחמיא עושה חורבן‪.‬‬ ‫פרק ‪27‬‬ ‫‪1‬אל תתגאה במחר ;ִר י ל מא ידדֵ ָש ָד ‪,‬מֵ ה ְוצר יא יום‪.‬‬ ‫‪2‬ישבחך איש אחר ואל פיך ;זר ‪,‬ולא שפתיך‪.‬‬ ‫‪3‬אבן כבדה והחול כבד ;אבל זעמו של שוטה כבד יותר משניהם‪.‬‬ ‫‪4‬זעם אכזרי ‪,‬והכעס הוא מקומם ;אבל מי מסוגל לעמוד מול קנאה?‬ ‫‪5‬תוכחה גלויה עדיפה על אהבה סודית‪.‬‬ ‫‪6‬נאמנים פצעי חבר ;אבל נשיקות אויב הן מרמה‪.‬‬ ‫‪7‬הנשמה המלאה מתעבת חלת‪-‬דבש ;אבל לנפש הרעבה כל דבר מר מתוק‪.‬‬‫‪8‬כציפור נודד מקן ‪,‬כך איש נודד ממקומו‪.‬‬ ‫ט משחה ובושם משמחים את הלב ‪:‬כן מתיקות חברו של אדם בעצה לבבית‪.‬‬ ‫‪10‬חברך וידיד אביך אל תעזוב ;אל‪-‬תלך אל בית אחיך ביום פורענך כי טוב רע קרוב מאח רחוק‪.‬‬ ‫‪11‬בני ‪,‬היה חכם ושמח את לבי למען אענה לחרפתי‪.‬‬ ‫‪12‬נבון צופה את הרעה ומסתתר ;אבל הפשוטים עוברים ‪,‬ונענשים‪.‬‬ ‫‪13‬קח את בגדו הבטחון לנכרי וקבל ממנו משכון לאישה זרה‪.‬‬ ‫‪14‬המברך את חברו בקול רם משכם בבוקר ‪,‬קללה תיחשב לו‪.‬‬ ‫‪15‬ירידה מתמדת ביום גשום מאוד ואישה שנויה במחלוקת דומים‪.‬‬ ‫טז כל המסתיר אותה מסתיר את הרוח ואת משחת ידו הימנית המסתירה את עצמה‪.‬‬ ‫יז ‪,‬ברזל מחדד ברזל ;כך אדם מחדד את פני חברו‪.‬‬ ‫‪18‬שומר את עץ התאנה יאכל את פריו ויתכבד המצפה לאדונו‪.‬‬ ‫יט ִש מו ּא דפנר ים דפנר ים אא ל דפנר ים ‪ְִ,‬ן לְב אד דד ם אא ל אד דד ם‪.‬‬ ‫‪20‬גיהנום וחורבן לעולם אינם מלאים ;כך שעיני האדם לעולם אינן שבעות‪.‬‬ ‫‪ִֵָ21‬ד ר לש כאסא ף וש הֵ ִור לש זדהד ב ;כך הוא אדם לשבחו‪.‬‬ ‫‪22‬אף‪-‬על‪-‬פי‪-‬תחטף שוטה במכתש בין חיטה עם עלי ‪,‬אך שוטהו לא תסור ממנו‪.‬‬ ‫‪23‬תקפיד לדעת את מצב צאנך וראה היטב את בקרך‪.‬‬ ‫‪24‬כי אין עושר לעד והאם העטרה עומדת לכל דור ודור?‬ ‫‪25‬התבן נראה ‪,‬והעשב הרך מגלה את עצמו ‪,‬ועשבי ההרים נאספו‪.‬‬ ‫‪26‬הכבשים הם ללבושך ‪,‬והעזים מחיר השדה‪.‬‬

‫פתגמים‬

‫‪27‬וחלב עיזים יהיה לך למאכלך ‪,‬למאכל ביתך ולמזון נערותיך‪.‬‬ ‫פרק ‪28‬‬ ‫‪1‬רשעים בורחים כשאין אדם רודף ‪,‬אבל צדיקים נועזים כאריה‪.‬‬ ‫‪2‬על פשע ארץ רבים שריניה ‪,‬אבל על ידי איש בינה ודעת יתארך מצבה‪.‬‬ ‫‪3‬עני המדכא את העני כמו גשם סוחף שאינו משאיר אוכל‪.‬‬ ‫‪4‬עוזבים את התורה משבחים את הרשעים ושומרי התורה ריב בהם‪.‬‬ ‫‪5‬אנשים רעים אינם מבינים את המשפט ‪:‬אבל המבקשים את ה 'מבינים הכל‪.‬‬ ‫‪6‬עדיף עני ההולך בישרותו מטעה בדרכיו אף‪-‬על‪-‬פי שהוא עשיר‪.‬‬ ‫‪7‬שומר התורה הוא בן חכם ‪,‬אבל החבר לפורעים מביש את אביו‪.‬‬ ‫‪8‬המרבה בריבית ובזכייה עוולה את רכושו ‪,‬יקבץ אותו למען ירחם על העני‪.‬‬ ‫‪9‬המחזיר אוזנו מלשמוע את התורה ‪,‬גם תפילתו תהיה תועבה‪.‬‬ ‫‪10‬כל המטיל צדיק בדרך רעה ‪,‬יפול בבורו ‪,‬אבל טוב יהיה לישר‪.‬‬ ‫‪11‬העשיר חכם ביהירותו ;ארבד ל הד ָדנר י ראּא ר ֹונדה ‪,‬חוקְ ר אותו‪.‬‬ ‫‪12‬כשצדיקים שמחים יש כבוד גדול ‪:‬אבל כשקמים רשעים ‪,‬אדם נסתר‪.‬‬ ‫יג מי שמכסה על חטאיו לא יצליח ‪,‬אבל המודה ועזב אותם ירחם‪.‬‬ ‫‪14‬אשרי האיש הירא תמיד ‪,‬אבל המקשה את לבו יפול לרעה‪.‬‬ ‫‪15‬כאריה שואג ודב מרחף ;כך הוא שליט מרושע על האנשים העניים‪.‬‬ ‫טז ְֵם הֵ ָד ר הֵ חוצא ה ֹר בש נדה עוְַ א ְדדול וש הֵ ֹונְא חא שמדד ה ֵיא ררריך י רדמים‪.‬‬ ‫‪17‬איש העושה אלימות בדם איש ‪,‬יברח אל הבור ;שאף אחד לא ישאר אותו‪.‬‬ ‫‪18‬ההולך ביושר יושע ‪,‬אבל הטוה בדרכיו יפול מיד‪.‬‬ ‫‪19‬העוסק בארצו יהיה לו לחם רב ‪,‬והרודף אחרי הבל ‪,‬די לו‪.‬‬ ‫‪20‬איש נאמן ירבה בברכות ‪,‬אבל הממהר להתעשר לא יהיה תם‪.‬‬ ‫‪21‬לכבד אדם אינו טוב כי על פת לחם יעבור האדם‪.‬‬ ‫‪22‬מי שממהר להתעשר יש לו עין רעה ואינו רואה כי עוני תבוא עליו‪.‬‬ ‫‪23‬הנוזף באדם אחר כך ימצא חן רב יותר מהמתחנף בלשון‪.‬‬ ‫‪24‬מי שגזל את אביו או את אמו ויאמר אין זה עבירה ;אותו הוא בן לוויה של משחתת‪.‬‬ ‫‪25‬הגאון‪-‬לב מעורר ריב והבוטח ביהוה ישמן‪.‬‬ ‫‪26‬הבוטח בלבו הוא שוטה ‪,‬אבל ההולך בחכמה ‪,‬יינצל‪.‬‬ ‫‪27‬הנותן לעני לא יחסר ‪,‬אבל המסתיר את עיניו קללה הרבה‪.‬‬ ‫‪28‬כאשר רשעים קמים ‪,‬אנשים מסתירים עצמם ‪,‬אבל כאשר הם מתים ‪,‬גדלים הצדיקים‪.‬‬ ‫פרק ‪29‬‬ ‫‪1‬ההוא ‪,‬שלעתים תוכחו תוכחה ‪,‬מקשיח את צווארו ‪,‬יהרס פתאום ‪,‬וזה ללא תקנה‪.‬‬ ‫‪2‬כאשר הצדיקים בסמכות ‪,‬העם שמח;‬ ‫‪3‬מי שאוהב חכמה ישמח את אביו והחבר עם זונות מוציא את רכושו‪.‬‬ ‫‪4‬המלך במשפט מקים את הארץ ומי שמקבל מתנות מפיל אותה‪.‬‬ ‫‪5‬איש המתחנף לרעך פורש רשת לרגליו‪.‬‬

‫פתגמים‬

‫‪6‬בעוון איש רשע יש מלכודת ‪:‬והצדיקים שרים ושמחים‪.‬‬ ‫‪7‬צֵ רָיק שמֵּ ְֹ חֵ אא ת‪ָ-‬רנר ְר ים וש ְרּד ע ל מא ידדֵ ע‪.‬‬ ‫‪8‬אנשי בוז מביאים עיר למלכודת ‪,‬וחכמים מסירים את הכעס‪.‬‬ ‫‪9‬אם חכם יריב עם טיפש ‪,‬בין אם הוא זועם ובין שהוא צוחק ‪,‬אין מנוחה‪.‬‬ ‫‪10‬צמא‪-‬דם שונא את הישר ‪,‬אבל הצדיק מבקש את נפשו‪.‬‬ ‫‪11‬שוטה מוציא את כל דעתו וחכם שומר אותה עד אחר כך‪.‬‬ ‫‪12‬אם שליט ישמע לשקר ‪,‬כל עבדיו רשעים‪.‬‬ ‫‪13‬עני ורמאי נפגשו יחדיו ה 'מאיר את שתי עיניהם‪.‬‬ ‫‪14‬המלך השופט את העני בנאמנות כסאו יוקם לעד‪.‬‬ ‫‪15‬מטה ותוכחה נותנים חכמה וילד שנשאר לעצמו מביש את אמו‪.‬‬ ‫טז ִֵ ראּא ר ֵרֹות שרּד ָר ים ֵ‪,‬רֹד ה הֵ פש ּד ע ‪,‬וש צֵ רָיקר ים י שדראַ נר פש לדתד ם‪.‬‬ ‫‪17‬תקן את בנך ויתן לך מנוחה ;כן ‪,‬הוא ישמח לנפשך‪.‬‬ ‫‪18‬במקום שאין חזון אבד העם ‪,‬אבל שומר התורה שמח‪.‬‬ ‫‪19‬עבד לא יתוקן במילים כי אף שהוא מבין לא יענה‪.‬‬ ‫‪20‬האם אתה רואה אדם שנמהר בדבריו ?יש יותר תקווה לטיפש מאשר לו‪.‬‬ ‫‪21‬המביא בעדינות את עבדו מילד ‪,‬יעשה לו בנו לאורך זמן‪.‬‬ ‫‪22‬איש כועס מעורר ריב וזעם רב עבירה‪.‬‬ ‫‪23‬גאוותו של אדם תשפיל אותו ‪,‬אבל כבוד ישמר את עניו הרוח‪.‬‬ ‫‪24‬מי ששותף לגנב שונא את נפשו ‪:‬הוא שומע קללה ‪,‬ואינו מעלה אותה‪.‬‬ ‫‪25‬יראת אדם מביאה מלכודת ומי שבוטח ביהוה יבטח‪.‬‬ ‫‪26‬רבים מבקשים את חסד השליט ;ארבד ל רמ שּפדט ִדל אד דד ם ֹד א רמן יש הודה‪.‬‬ ‫‪27‬איש עוול הוא תועבה לצדיק ‪,‬והישר בדרך תועבה לרשע‪.‬‬ ‫פרק ‪30‬‬ ‫‪1‬דברי עגור בן יקה הנבואה דבר האיש אל איתיאל אל איתיאל ועוקאל‪.‬‬ ‫‪2‬בוודאי אכזר אני מכל אדם ‪,‬ואין לי בינה של אדם‪.‬‬ ‫‪3‬לא למדתי חכמה ולא ידעתי את הקודש‪.‬‬ ‫‪4‬מי עלה לשמים או ירד ?מי אסף רוח באגרופיו ?מי קשר את המים בבגד ?מי הקים את כל קצוות‬ ‫הארץ ?מה שמו ‪,‬ומה שמו של בנו ‪,‬אם תוכל לדעת?‬ ‫‪5‬כל דבר אלוהים טהור הוא מגן לבוטחים בו‪.‬‬ ‫‪6‬אל תוסיף על דבריו פן יוכיח אותך ותמצא שקרן‪.‬‬ ‫ז שני דברים דרשתי ממך ;תמנע ממני אותם לא לפני מותי‪:‬‬ ‫ח הסר ממני הבל ושקר ‪:‬לא תן לי עוני ועושר ;האכילו אותי באוכל שנוח לי‪:‬‬ ‫‪9‬פן אהיה שבע ואכחש אותך ואומר מי ה ?'או שמא אהיה עני וגונב ‪,‬ואשא את שם אלהי לשוא‪.‬‬ ‫‪10‬אל תאשימו עבד לאדונו פן יקלל אותך ותמצא אשם‪.‬‬ ‫‪11‬יש דור שמקלל את אביהם ולא יברך את אמם‪.‬‬ ‫יב יש דור שהם טהורים בעיני עצמם ‪,‬ובכל זאת לא נשטף מטומאתם‪.‬‬ ‫יג יר הש יאה ָור ‪,‬הר יא ִֵמד ה ְָינְיהא ם נש הורות !ועפעפיהם מורמים‪.‬‬

‫פתגמים‬

‫‪14‬יש דור אשר שיניו כחרבות ושיני הלסתות כסכינים לאכל את העני מעל הארץ ואת הנזקקים‬ ‫מבני האדם‪.‬‬ ‫‪15‬למלכת הסוס שתי בנות זועקות תן תן ‪.‬יש שלושה דברים שלעולם אינם מרוצים ‪,‬כן ‪,‬ארבעה‬ ‫דברים אומרים לא ‪,‬זה מספיק‪:‬‬ ‫טז הקבר ;והרחם העקר ;האדמה שאינה מלאה במים ;והאש שאינה אומרת די‪.‬‬ ‫‪17‬העין המלגלגת על אביו והבוזה לציית לאמו עורבי העמק יבצצו אותו והנשרים יאכלו אותו‪.‬‬ ‫‪18‬יש שלושה דברים נפלאים מדי בשבילי ‪,‬כן ‪,‬ארבעה שאני לא יודע‪:‬‬ ‫יט דרכו של נשר באויר ;דרך נחש על סלע ;דרך ספינה בתוך הים ;ודרך איש עם משרתת‪.‬‬ ‫‪20‬כך היא דרכה של אשה נואפת ;אכלה ותמחתה את פיה ואמרה לא עשיתי רע‪.‬‬ ‫‪21‬על שלושה דברים חרדה הארץ ועל ארבעה אשר אינה יכולה לשאת‪:‬‬ ‫‪22‬לעבד כשהוא ימלוך ;וטיפש כשהוא מתמלא בבשר;‬ ‫‪23‬לאשה מתועבת כשהיא נשואה ;ושפחה שהיא יורשת לפילגש שלה‪.‬‬ ‫‪24‬יש ארבעה דברים קטנים על הארץ ‪,‬אבל הם חכמים ביותר‪:‬‬ ‫‪25‬הנמלים הם עם לא חזק ‪,‬אבל הם מכינים את בשרם בקיץ;‬ ‫‪26‬הקוניים אינם אלא עם חלש ‪,‬אך עושים את בתיהם בסלעים;‬ ‫‪27‬לארב אין מלך ויוצאים כולם בלהקות;‬ ‫‪28‬העכביש אוחז בידיה והוא נמצא בארמונות מלכים‪.‬‬ ‫‪29‬יש שלושה דברים הולכים טוב ‪,‬כן ‪,‬ארבעה הם נאים ללכת‪:‬‬ ‫‪30‬אריה החזק ביותר בבהמות ואינו סוב לאיש;‬ ‫‪31‬גרייהאונד ;גם עז ;ומלך ‪,‬שאין לקום עליו‪.‬‬ ‫‪32‬אם עשית טיפשות בהתנשאותך ‪,‬או אם חשבת רעה ‪,‬הנח את ידך על פיך‪.‬‬ ‫‪33‬ודאי שחיתת חלב מוציאה חמאה וסחיטת האף מוציאה דם ‪,‬וכוח זעם מוציא ריב‪.‬‬ ‫פרק ‪31‬‬ ‫‪1‬דברי המלך למואל ‪,‬הנבואה שלימדה אותו אמו‪.‬‬ ‫‪2‬מה ‪,‬בני ?ומה ‪,‬בן רחמי ?ומה ‪,‬בן נדרי?‬ ‫‪3‬אל‪-‬תן כוחך לנשים ודרכיך אל המשמיד מלכים‪.‬‬ ‫‪4‬לא למלכים ‪,‬למואל ‪,‬לא למלכים לשתות יין ;ולא לנסיכים משקה חזק‪:‬‬ ‫‪5‬פן ישתו וישכחו את התורה ‪,‬ויעוותו את משפטו של איש מן העונים‪.‬‬ ‫‪6‬תן משקה חזק למי שמוכן לאבד ויין לכבדי לב‪.‬‬ ‫‪7‬ישתה וישכח את עניותו ‪,‬ולא יזכור עוד את אומללותו‪.‬‬ ‫‪8‬פתח את פיך לאלמים למען כל הממונים לחורבן‪.‬‬ ‫ַּפדטד ה ‪,‬וש הר שת ֵפְָל ֹש דֵ ֵָת הד ָדנר י וש הד דרע‪.‬‬ ‫‪ּ,‬פש שטך ש‬ ‫ט פדתֵ ח אא ת פאך ר‬ ‫‪10‬מי יכול למצוא אישה בעלת סגולה ?כי המחיר שלה הוא הרבה מעל אודם‪.‬‬ ‫‪11‬לב בעלה בטח בה ‪,‬שלא יצטרכו שלל‪.‬‬ ‫‪12‬היא תעשה לו טוב ולא רע כל ימי חייה‪.‬‬ ‫‪13‬היא מחפשת צמר ופשתן ועובדת ברצון בידיה‪.‬‬ ‫‪14‬היא כמו ספינות סוחרים ;היא מביאה את מזונה מרחוק‪.‬‬ ‫‪15‬גם היא קמה בעוד לילה ונותנת בשר לביתה וחלק לנערותיה‪.‬‬

‫פתגמים‬

‫טז היא בוחנת שדה ותקנה אותו בפרי ידיה נוטעת כרם‪.‬‬ ‫‪17‬היא חוגרת את חלציה בכוח ומחזקת את זרועותיה‪.‬‬ ‫‪18‬היא תבחין כי סחורתה טובה ‪:‬נר שלה לא כבה בלילה‪.‬‬ ‫‪19‬היא מניחה את ידיה אל הציר ‪,‬וידיה אוחזות את העמוד‪.‬‬ ‫‪20‬היא מושיטה את ידה אל העני ;כן ‪,‬היא מושיטה את ידיה אל הנזקקים‪.‬‬ ‫‪21‬היא לא תירא מהשלג לביתה כי כל בני ביתה לבושים ארגמן‪.‬‬ ‫‪22‬היא תעשה לעצמה כיסויי שטיח ;הבגדים שלה הם משי וסגול‪.‬‬ ‫‪23‬בעלה נודע בשערים כשהוא יושב בין זקני הארץ‪.‬‬ ‫‪24‬היא עושה פשתן ומכרה ;ומעביר חגורות לסוחר‪.‬‬ ‫‪25‬עוז וכבוד לבושה ;ו רֵָ שַמֵ ח ֹש ְָת‪.‬‬ ‫‪26‬היא פותחת את פיה בחכמה ;ובלשונה דין חסד‪.‬‬ ‫‪27‬היא רואה היטב את דרכי ביתה ולא אוכלת לחם בטלה‪.‬‬ ‫‪28‬קמו בניה ויקראו לה ברוכה ;גם בעלה ‪,‬והוא משבח אותה‪.‬‬ ‫‪29‬בנות רבות עשו טובות ‪,‬אבל אתה מצטיין בכולן‪.‬‬ ‫‪30‬חן תרמית ויופי הבל אבל אשה יראת יהוה תשבח‪.‬‬ ‫‪31‬תן לה מפרי ידיה ;וֵיש הֵ ְָל מֵ ָרְַ יהא יהד ֹש ֵּ ֵָר‪.‬‬