Hebrew - The New Testament

‫הברית החדשה‬

‫ֹוֶכן ָי ִנ ִייִנ ים‬ ‫ָבשורָ על פי מֹי ‪1‬‬ ‫ָבשורָ על פי מרקוס ‪25‬‬ ‫ָבשורָ על פי לוקס ‪40‬‬ ‫ָבשורָ על פי יוחִן ‪64‬‬ ‫מעשי ָשליחים ‪83‬‬ ‫ָאגרֹ אל ָרומים ‪106‬‬ ‫ָאגרֹ ָראשוִָ אל ָקוריִֹים ‪116‬‬ ‫ָאגרֹ ָשִייָ אל ָקוריִֹים ‪126‬‬ ‫ָאגרֹ אל ָגלטים ‪133‬‬ ‫ָאגרֹ אל ָאפסים ‪137‬‬ ‫ָאגרֹ אל ָפיליפים ‪141‬‬ ‫ָאגרֹ אל ָקולוסים ‪144‬‬ ‫ָאגרֹ ָראשוִָ אל ָֹסלוִיקים ‪147‬‬ ‫ָאגרֹ ָשִייָ אל ָֹסלוִיקים ‪150‬‬ ‫ָאגרֹ ָראשוִָ לטימוֹיאוס ‪152‬‬ ‫ָאגרֹ ָשִייָ לטימוֹיאוס ‪155‬‬ ‫ָאגרֹ אל טיטוס ‪157‬‬ ‫ָאגרֹ אל פילימון ‪158‬‬ ‫ָאגרֹ אל ָעברים ‪159‬‬ ‫ָאגרֹ של יעקב ‪167‬‬ ‫ָאגרֹ ָראשוִָ של פטרוס ‪170‬‬ ‫ָאגרֹ ָשִייָ של פטרוס ‪173‬‬ ‫ָאגרֹ ָראשוִָ של יוחִן ‪175‬‬ ‫ָאגרֹ ָשִייָ של יוחִן ‪178‬‬ ‫ָאגרֹ ָשלישיֹ של יוחִן ‪178‬‬ ‫ָאגרֹ של יָודָ ‪179‬‬ ‫ָ​ָֹגלוֹ ‪180‬‬

‫מתיו‬ ‫פרק ‪1‬‬ ‫‪1‬ספר הדור של ישוע המשיח בן דוד בן אברהם‪.‬‬ ‫‪2‬אברהם הוליד את יצחק ;ויצחק הוליד את יעקב ;ויעקב הוליד את יהודה ואת אחיו;‬ ‫‪3‬ויהודה הוליד את פארס ואת זרה מתמר ;ופארס הוליד את אסרום ;ועסרום הוליד את ארם;‬ ‫‪4‬ויולד ארם את עמינדב ;ועמינדב הוליד את נסון ;ונשון הוליד את סלמון;‬ ‫‪5‬ויולד שלמון את‪-‬בוז מרחב ;ובוז הוליד את עובד מרות ;ועובד הוליד את ישי;‬ ‫‪6‬וישי הוליד את דוד המלך ;ודוד המלך הוליד את שלמה ממנה אשר הייתה אשת אוריה;‬ ‫‪7‬ושלמה הוליד את רובעם ;ורובעם הוליד את אביה ;ואביא הוליד את אסא;‬ ‫ח ויולד אסא את‪-‬יוספת ;ויוסף הוליד את יורם ;ויורם הוליד את אוזיאס;‬ ‫‪9‬ויולד אוזיאס את יותם ;ויונתם הוליד את אכז ;ואחז הוליד את יחזקיה;‬ ‫‪10‬ויחזקיה הוליד את מנשה ;ומנשס הוליד את עמון ;ועמון הוליד את יאשיהו;‬ ‫‪11‬ויהי יאשיהו הוליד את יכוניאס ואת אחיו בערך בזמן הובלתם לבבל‪.‬‬ ‫‪12‬ואחרי הבאתם לבבל ‪,‬הוליד יכוניה את סלתיאל ;וסלתיאל הוליד את זורובל;‬ ‫יג וזורובבל הוליד את עביוד ;ואביוד הוליד את אליקים ;ואליקים הוליד את אזור;‬ ‫‪14‬ואזור הוליד את צדוק ;וצדוק הוליד את אחים ;ואחים הוליד את אליוד;‬ ‫‪15‬ואליוד הוליד את אלעזר ;ואלעזר הוליד את מתן ;ומתן הוליד את יעקב;‬ ‫‪16‬ויעקב הוליד את יוסף בעלה של מרים ‪,‬שממנו נולד ישוע ‪,‬הנקרא משיח‪.‬‬ ‫יז וב כדל‪-‬הע וורות ממ אע בב דרהד ם ַעד‪ָ-‬ד וו ד ארבע עשר דורות ;ומדוד עד ההובלה לבבל ארבעה עשר דורות ;ומן ההובלה לבבל אל המשיח‬ ‫ארבעה עשר דורות‪.‬‬ ‫‪18‬עתה הייתה לידתו של ישוע המשיח בצורה כזו ‪:‬כאשר מרים אמו התחברה ליוסף ‪,‬לפני שהתאחדו ‪,‬היא נמצאה תינוקת של רוח‬ ‫הקודש‪.‬‬ ‫‪19‬אז יוסף בעלה ‪,‬בהיותו איש צודק ‪,‬ולא היה מוכן להוות דוגמה ציבורית ‪,‬רצה להרחיק אותה בחשאי‪.‬‬ ‫‪20‬אך בעודו חושב על הדברים הללו ‪,‬הנה נגלה אליו מלאך ה 'בחלום לאמר יוסף בן דוד אל חשש לקחת אליך את מרים אשתך כי‬ ‫הנולד בה הוא ‪.‬של רוח הקודש‪.‬‬ ‫‪21‬ותלד בן ותקרא את שמו ישוע כי יציל את עמו מחטאיהם‪.‬‬ ‫‪22‬ועתה נעשה כל זה למען יתקיים אשר נאמר על ידי ה 'על ידי הנביא לאמר‪.‬‬ ‫‪23‬הנה בתולה תהיה הרה ותלד בן ויקראו את שמו עמנואל ‪,‬אשר פירושו אלהים עמנו‪.‬‬ ‫‪24‬ויקם יוסף משנתו עשה כמצוה לו מלאך ה 'ויקח אליו את אשתו‪.‬‬ ‫‪25‬ולא ידע אותה עד שתלד את בנה בכורה ויקרא את שמו ישוע‪.‬‬ ‫פרק ‪2‬‬ ‫‪1‬עתה ‪,‬כאשר נולד ישוע בבית לחם שביהודה בימי הורדוס המלך ‪,‬הנה באו חכמים ממזרח לירושלים‪.‬‬ ‫‪2‬לאמר היכן הוא הנולד מלך היהודים ?כי ראינו את כוכבו במזרח ‪,‬ובאנו לעבוד אותו‪.‬‬ ‫‪3‬כאשר שמע הורדוס המלך את הדברים האלה ‪,‬הוא נסער וכל ירושלים עמו‪.‬‬ ‫‪4‬וכאשר כינס את כל ראשי הכוהנים והסופרים של העם ‪,‬דרש מהם היכן ייולד המשיח‪.‬‬ ‫‪5‬ויאמרו אליו בבית לחם יהודה כי כך כתוב על ידי הנביא‪.‬‬ ‫‪6‬ואתה בית לחם בארץ יהודה לא היית הקטנה מבין שרי יהודה כי ממך יבוא מושל אשר ישלוט בעמי ישראל‪.‬‬ ‫‪7‬ואז הורדוס ‪,‬כאשר קרא בחשאי לחכמים ‪,‬שאל אותם בשקידה באיזו שעה הופיע הכוכב‪.‬‬ ‫ח ועֹו בּלעח אי תד ם ‪,‬אא ל‪ֵ-‬מ ית‪-‬לאחא ם ‪ ,‬עוֹ יאמא ר ‪,‬למך וב חד פב ּו אא ת‪-‬הע עַ​ַער ;וכאשר תמצאו אותו ‪,‬החזירו לי דבר ‪,‬לבוא ולעבוד גם אותו‪.‬‬ ‫‪9‬כששמעו את המלך ‪,‬הלכו ;והנה הכוכב אשר ראו במזרח ‪,‬הלך לפניהם ‪,‬עד שבא ויעמוד על המקום בו היה הילד הצעיר‪.‬‬ ‫‪10‬כאשר ראו את הכוכב ‪,‬שמחו בשמחה רבה‪.‬‬ ‫‪11‬ובבואם אל הבית ‪,‬ראו את הילד עם מריה אמו ‪,‬ויפלו וישתחוו לו ‪,‬וכאשר פתחו את אוצרותיהם ‪,‬הגישו לו מתנות ;זהב ‪,‬ולבונה ‪,‬‬ ‫ומור‪.‬‬ ‫‪12‬והזהירו מאלוהים בחלום שלא ישובו אל הורדוס ‪,‬יצאו אל ארצם בדרך אחרת‪.‬‬ ‫‪13‬ובצאתם הנה מלאך ה 'נראה ליוסף בחלום לאמר קום וקח את הילד ואת אמו ותברח למצרים והיית שם עד אשר אביאך דבר ‪.‬‬ ‫הורדוס יחפש את הילד הקטן שישמיד אותו‪.‬‬ ‫‪14‬כאשר קם ‪,‬לקח את הילד ואת אמו בלילה ויצא למצרים‪.‬‬ ‫‪15‬והיה שם עד מות הורדוס למען יתקיים אשר נאמר ה 'על ידי הנביא לאמר ממצרים קראתי את בני‪.‬‬

‫‪1‬‬

‫מת'יו‬

‫‪16‬וראה הורדוס כי לעג לו על החכמים ‪,‬זעם מאוד ‪,‬ושלח והרג את כל הילדים אשר בבית לחם ובכל חבליה מבני שנתיים ומטה ‪.‬‬ ‫הזמן שהוא בירר בשקידה אצל החכמים‪.‬‬ ‫‪17‬אז התקיים מה שנאמר על ידי ירמי הנביא לאמר‪:‬‬ ‫‪18‬ברמא נשמע קול קינה ובכי ואבל גדול ‪,‬רחל בוכה על בניה ולא תנחם כי אינם‪.‬‬ ‫‪19‬אבל כאשר מת הורדוס ‪,‬הנה מלאך ה 'נראה בחלום ליוסף במצרים‪.‬‬ ‫‪20‬לאמר קום וקח את הילד ואת אמו ותלך אל ארץ ישראל כי מתים אשר ביקשו את חיי הילד‪.‬‬ ‫‪21‬ויקם ויקח את הילד ואת אמו ויבוא אל ארץ ישראל‪.‬‬ ‫‪22‬אך כאשר שמע כי ארכלאוס מלך ביהודה בחדר אביו הורדוס ‪,‬פחד ללכת לשם ‪,‬אף על פי שהזהיר את אלוהים בחלום ‪,‬פנה אל‬ ‫חלקי הגליל‪.‬‬ ‫‪23‬ויבא וישב בעיר הנקראת נצרת למען יתקיים אשר נאמר בנביאים ייקרא נצרת‪.‬‬ ‫פרק ‪3‬‬ ‫‪1‬באותם ימים בא יוחנן המטביל ‪,‬מטיף במדבר יהודה‪,‬‬ ‫‪2‬ולומר ‪:‬חזרו בתשובה כי בפתח מלכות השמים‪.‬‬ ‫‪ִ3‬ו י זאה אּׁא ר וֵָא ר ַעל‪-‬יב דמ י הע ַדבו יא אא ת‪-‬יב ּע ַב ידה למאמי ר קול אא ת‪-‬קול ֵע ומ בדֵד ר הו כב נו ָא ארך יב הודה ‪,‬יב ּד רו אא ת‪-‬נו כב ֵו‪.‬‬ ‫‪4‬ולאותו יוחנן היה לבושו משער גמל וחגורת עור על חלציו ;ובשרו היה ארבה ודבש בר‪.‬‬ ‫‪5‬ויצאה אליו ירושלים וכל יהודה וכל האזור סביב הירדן‬ ‫‪6‬והוטבלו ממנו בירדן ‪,‬מודים על חטאיהם‪.‬‬ ‫‪7‬אך כאשר ראה רבים מהפרושים והצדוקים באים לטבילתו ‪,‬אמר להם ‪,‬דור צפעים ‪,‬מי הזהיר אתכם לברוח מהזעם הבא?‬ ‫‪8‬הוציאו לפיכך פירות ראויים לתשובה‪:‬‬ ‫‪9‬ואל תחשבו לאמר בעצמכם ‪,‬אברהם יש לנו לאבינו ‪,‬כי אני אומר לכם כי אלוהים יכול מהאבנים האלה להקים ילדים לאברהם‪.‬‬ ‫‪10‬ועתה גם הגרזן מונח אל שורש העצים ‪,‬לפיכך כל עץ שאינו מביא פרי טוב ‪,‬נחצב ומושלך לאש‪.‬‬ ‫‪11‬אני מטביל אתכם במים לתשובה ‪,‬אבל הבא אחריי חזק ממני אשר איני ראוי לנעול את נעליו הוא יטביל אתכם ברוח הקודש‬ ‫ובאש‪.‬‬ ‫יב אשר מניפתו בידו ויטהר את רצפתו ויאסוף את חיטתו אל האספן ; ׁאבד ל יו בְ דרף אא ת הע מוץ ֵב אמ ּ ּא ֹ יא יו כב ֵד ה‪.‬‬ ‫‪13‬אז בא ישוע מהגליל אל הירדן אל יוחנן כדי להיטבל ממנו‪.‬‬ ‫‪14‬אבל יוחנן אסר אותו לאמר ‪,‬אני צריך להיטבל ממך ‪,‬ואתה בא אלי?‬ ‫‪ 15‬עוֹ יאמא ר אמ לדיו ימּו עַ ‪ :‬אאמא ה ִדך ַעוד ה ‪ִ,‬ו י ִי ה הד ידה לדנו לב הע ִו י עַ ִדל צא דא ק ‪.‬ואז הוא סבל אותו‪.‬‬ ‫‪16‬וישוע ‪,‬כשהוטבל ‪,‬עלה מיד מן המים ‪,‬והנה נפתחו לו השמים ‪,‬וראה את רוח האלוהים יורדת כמו יונה ‪,‬ונדלקת עליו‪.‬‬ ‫‪17‬והנה קול מן השמים לאמר זה בני אהובי אשר חפץ בו‪.‬‬ ‫פרק ‪4‬‬ ‫‪1‬אז הובל ישוע מהרוח אל המדבר כדי להתפתות על ידי השטן‪.‬‬ ‫‪2‬וכאשר צם ארבעים יום וארבעים לילה ‪,‬היה אחר כך רעב‪.‬‬ ‫‪3‬וכאשר בא אליו המפתה ‪,‬אמר ‪,‬אם אתה בן האלוהים ‪,‬צוה לעשות את האבנים הללו ללחם‪.‬‬ ‫‪4‬אך ענה ואמר כתוב לא יחיה האדם מלחם לבדו כי אם מכל דבר היוצא מפי אלוהים‪.‬‬ ‫‪5‬אז יקח אותו השטן לעיר הקודש והעמידו על פסגת המקדש‪.‬‬ ‫‪6‬ואמר לו אם אתה בן האלוהים הפיל את עצמך כי כתוב הוא יתן פקודה למלאכיו ובידם ישאו אותך פן תקפוץ את רגלך בכל עת ‪.‬‬ ‫כנגד אבן‪.‬‬ ‫‪7‬אמר לו ישוע ‪:‬שוב כתוב ‪,‬לא תנסה את ה 'אלוקיך‪.‬‬ ‫‪8‬שוב ‪,‬השטן מעלה אותו להר גבוה מאוד ‪,‬והראה לו את כל ממלכות העולם ואת תהילתם;‬ ‫‪9‬ויאמר אליו את כל הדברים האלה אתן לך אם תפול ותשתחוה לי‪.‬‬ ‫‪10‬אז אמר לו ישוע ‪,‬לך מכאן ‪,‬השטן ‪,‬כי כתוב ‪,‬את ה 'אלוקיך תעבוד ‪,‬ורק אותו תעבוד‪.‬‬ ‫‪11‬אז עזב אותו השטן ‪,‬והנה מלאכים באו ושרתו אותו‪.‬‬ ‫‪12‬כאשר שמע ישוע כי יוחנן הושלך לכלא ‪,‬הוא הלך לגליל;‬ ‫‪13‬ויצא מנצרת בא וישב בכפר נחום אשר על חוף הים בגבול זבולון ונפתלים‪.‬‬ ‫‪14‬למען יתקיים אשר נאמר על ידי ישעיה הנביא לאמר‪:‬‬ ‫‪15‬ארץ זבולון וארץ נפתלים דרך הים מעבר הירדן גליל הגויים;‬ ‫‪16‬העם היושב בחושך ראה אור גדול ;ואל היושבים באזור וצל המוות צץ אור‪.‬‬ ‫‪17‬מאותו זמן התחיל ישוע להטיף ולומר ‪:‬חזרו בתשובה כי מלכות השמים בפתח‪.‬‬ ‫‪18‬וישוע ‪,‬מהלך על הכנרת ‪,‬ראה שני אחים ‪,‬שמעון הנקרא פטרוס ‪,‬ואנדרו אחיו ‪,‬משליכים רשת לים ‪:‬כי הם היו דייגים‪.‬‬ ‫‪ 19‬עוֹ יאמא ר ׁאלמיהא ם אע ח מׁרי אׁנו י וב הע ְַׁא ה אא בתכאם לב דמ יגמי אד דד ם‪.‬‬

‫‪2‬‬

‫מת'יו‬

‫‪20‬ועזבו מיד את רשתותיהם וילכו אחריו‪.‬‬ ‫‪21‬והמשיך משם ‪,‬ראה שני אחים אחרים ‪,‬יעקב בן זבדי ‪,‬ויוחנן אחיו ‪,‬בספינה עם זבדי אביהם ‪,‬מתקן את רשתותיהם ;והוא קרא להם‪.‬‬ ‫‪22‬ועזבו מיד את הספינה ואת אביהם וילכו אחריו‪.‬‬ ‫‪23‬וישוע הסתובב בכל הגליל ‪,‬לימד בבתי הכנסת שלהם ‪,‬והטיף את בשורת המלכות ‪,‬וריפא כל חולי וכל חולי בעם‪.‬‬ ‫‪24‬ויצא תהילתו בכל‪-‬ארם ויביאו אליו את כל החולים אשר נדבקו במחלות וביסורים שונים ‪,‬ובעלי‪-‬שדים ובעלי‪-‬שדים ובעלי‬ ‫שיתוק ;והוא ריפא אותם‪.‬‬ ‫‪25‬והלכו אחריו המוני אנשים גדולים מהגליל ומדקפוליס ומירושלים ומיהודה ומעבר הירדן‪.‬‬ ‫פרק ‪5‬‬ ‫‪1‬וראה את ההמונים ‪,‬עלה להר ‪,‬וכאשר הוצב ‪,‬באו אליו תלמידיו‪.‬‬ ‫‪2‬ויפתח את פיו וילמד אותם לאמר‪:‬‬ ‫‪3‬אשרי עניים ברוח כי להם מלכות שמים‪.‬‬ ‫‪4‬אשרי המתאבלים כי ינחמו‪.‬‬ ‫‪5‬אשרי הענוים כי ירשו את הארץ‪.‬‬ ‫‪6‬אשרי הרעבים והצמאים לצדקה כי ימלאו‪.‬‬ ‫‪7‬אשרי הרחמנים כי ירחמו‪.‬‬ ‫‪8‬אשרי טהורי הלב כי יראו את אלוהים‪.‬‬ ‫‪9‬אשרי משכי השלום כי יקראו להם בני אלוהים‪.‬‬ ‫‪10‬אשרי הנרדפים למען צדקה כי להם מלכות שמים‪.‬‬ ‫דל‪-‬רַדה דַלמיכאם דִזאר לב מע ַעני‪.‬‬ ‫יאמרו ִ ד‬ ‫‪11‬אע בּ מריכאם עִאּׁא ר יו בר בדפו אא בתכאם ׁאנ ודּים בור בדפו אא בתכאם עוֹ ב‬ ‫‪12‬שמחו ושמחו מאד כי גדול שכרם בשמים כי כן רדפו את הנביאים אשר לפניכם‪.‬‬ ‫‪13‬אתם מלח הארץ ‪,‬אבל אם אבד המלח ‪,‬במה ימלחו ?מעתה ואילך אינו מועיל ‪,‬כי אם לגרש אותו ולדרוך אותו ברגל בני אדם‪.‬‬ ‫‪14‬אתם אור העולם ‪.‬אי אפשר להסתיר עיר השוכנת על גבעה‪.‬‬ ‫‪15‬גם אנשים לא מדליקים נר ומניחים אותו מתחת לבוש ‪,‬אלא על פמוט ;והוא מאיר לכל אשר בבית‪.‬‬ ‫‪16‬כך יאיר אורכם לפני בני האדם ‪,‬למען יראו את מעשיכם הטובים ויפארו את אביכם שבשמים‪.‬‬ ‫‪17‬אל תחשוב כי באתי להשמיד את התורה או את הנביאים ‪:‬לא באתי להשמיד אלא לקיים‪.‬‬ ‫‪18‬כי באמת אני אומר לכם ‪,‬עד יעברו השמים והארץ ‪,‬לא יעברו ספר אחד או כיתוב אחד מן התורה ‪,‬עד שהכול יתקיים‪.‬‬ ‫‪19‬כל העובר על אחת מהמצוות הקטנות הללו וילמד כך את בני האדם ‪,‬הוא ייקרא הקטן במלכות השמים ‪,‬אבל כל העושה וילמד‬ ‫אותם ‪,‬הוא ייקרא גדול במלכות השמים‪.‬‬ ‫‪20‬כי אני אומר לכם כי אם צדקתכם לא תעלה על צדקת הסופרים והפרושים ‪,‬בשום מקרה לא תכנסו למלכות השמים‪.‬‬ ‫‪21‬שמעתם כי נאמר להם מימי קדם לא תרצח ;וכל מי שיהרוג יהיה בסכנת הדין‪:‬‬ ‫‪22‬אבל אני אומר לכם ‪,‬כי כל הכעס על אחיו ללא סיבה ‪,‬יהיה בסכנת משפט ‪:‬וכל מי שיאמר לאחיו ראקה ‪,‬יהיה בסכנת המועצה ‪; ,‬‬ ‫יהיה בסכנת אש גיהנום‪.‬‬ ‫‪23‬על כן אם תביא את מתנתך אל המזבח ותזכור שם כי לאחיך נגדך;‬ ‫‪24‬השאירו שם את מתנתך לפני המזבח ולך דרכך ;תחילה תתפייס עם אחיך ‪,‬ואחר כך בוא והציע את מתנתך‪.‬‬ ‫‪25‬הו בסוע ִמם אא ת יב וריבב ך מע המ ר ֵב דא ארך אע וד ה ַו מו ;פן ימסור אותך היריב בכל עת לשופט ‪,‬והשופט מסר אותך לשוטר ‪,‬והושלך לכלא‪.‬‬ ‫‪26‬באמת אני אומר לך ‪,‬בשום אופן לא תצא משם ‪,‬עד שתשלם את החציון‪.‬‬ ‫‪27‬שמעתם כי נאמר להם מימי קדם לא תנאף‪.‬‬ ‫‪28‬אבל אני אומר לכם ‪,‬כי כל המביט באישה להתאוות בה ‪,‬כבר ניאף עמה בלבו‪.‬‬ ‫‪29‬ואם עינך הימנית תפגע בך ‪,‬תלש אותה והשליך אותה ממך כי מועיל לך שאחד מאיבריך יאבד ולא שכל גופך יושלך לגיהנום‪.‬‬ ‫‪30‬ואם יד ימינך תפגע בך ‪,‬כרת אותה והשליכה ממך כי מועיל לך שאחד מאבריך יאבד ולא שכל גופך יושלך לגיהנום‪.‬‬ ‫‪31‬נאמר כל המפריש את אשתו יתן לה כתב גט‪.‬‬ ‫‪32‬אבל אני אומר לכם ‪,‬כי כל המפריש את אשתו ‪,‬מלבד מזנות ‪,‬גורם לה לנאוף;‬ ‫‪33‬שוב שמעתם כי נאמר על ידיהם מימי קדם לא תישבע אלא תקיים לה 'את השבועותיך‪.‬‬ ‫‪34‬אבל אני אומר לכם אל תשבעו כלל ;גם לא בשמים ;כי הוא כסא ה‪':‬‬ ‫‪35‬ולא ליד הארץ ;כי הוא הדום שלו ‪:‬לא ליד ירושלים ;כי היא עירו של המלך הגדול‪.‬‬ ‫‪36‬גם בראשך לא תשבע כי אין אתה יכול לעשות שערה אחת ללבן או שחור‪.‬‬ ‫‪37‬אבל תן לתקשורת שלך להיות ‪,‬כן ‪,‬כן ;לא ‪,‬לא ‪:‬כי כל מה שיותר מאלה בא רע‪.‬‬ ‫‪38‬שמעתם כי נאמר עין בעין ושן תחת שן‪.‬‬ ‫‪39‬אבל אני אומר לכם ‪,‬אל תתנגדו לרעה ‪,‬אבל כל מי שיכה אותך על לחיך הימנית ‪,‬פנה אליו גם את השנייה‪.‬‬ ‫‪40‬ואם מישהו יתבע אותך במשפט וייקח את מעילך ‪,‬תהא לו גם את בגדך‪.‬‬ ‫‪41‬וכל מי שיכריח אותך ללכת מייל ‪,‬לך אתו שניים‪.‬‬ ‫‪42‬תן למי שואל אותך ‪,‬ומלוה ממך אל תסור‪.‬‬

‫‪3‬‬

‫מת'יו‬

‫‪43‬שמעתם כי נאמר תאהב את רעך ושנא את אויבך‪.‬‬ ‫‪44‬אבל אני אומר לכם ‪,‬אהבו את אויביכם ‪,‬ברכו את המקללים אתכם ‪,‬עשו טוב לשונאיכם ‪,‬והתפללו עבור המנצלים אתכם ורודפים‬ ‫אתכם;‬ ‫‪45‬למען תהיו בני אביכם שבשמים כי הוא יזרח את שמשו על הרעים ועל הטובים וימטיר על הצדיקים ועל העוולים‪.‬‬ ‫‪46‬כי אם אתם אוהבים את האוהבים אתכם ‪,‬איזה שכר יש לכם ?האם אפילו המוכרים לא אותו דבר?‬ ‫‪47‬ואם אתם מצדיעים רק לאחיכם ‪,‬מה אתם עושים יותר מאחרים ?האם אפילו המוכרים לא כך?‬ ‫‪48‬תהיו מושלמים ‪,‬כמו שאביכם שבשמים הוא מושלם‪.‬‬ ‫פרק ‪6‬‬ ‫‪1‬שימו לב שלא תעשו את נדבותיכם לפני בני אדם כדי להיראות מהם ‪:‬אחרת אין לכם שכר מאביכם שבשמים‪.‬‬ ‫‪2‬לפיכך כאשר תעשה נדבה ‪,‬אל תתקעו לפניך בשופר ‪,‬כדרך הצבועים בבתי הכנסת וברחובות ‪,‬למען יזכו לכבוד בני אדם ‪.‬באמת אני‬ ‫אומר לכם ‪,‬יש להם שכרם‪.‬‬ ‫‪3‬אך כאשר תעשה נדבה אל תדע יד שמאל מה עושה יד ימין‪.‬‬ ‫‪4‬למען תהיה נדבתך בסתר ואביך הרואה בסתר ישלם לך בגלוי‪.‬‬ ‫‪5‬ובתפילתך לא תהיה כמו הצבועים כי הם אוהבים להתפלל בעמידה בבתי הכנסת ובפינות הרחובות למען ייראו מבני אדם ‪.‬באמת‬ ‫אני אומר לכם ‪,‬יש להם שכרם‪.‬‬ ‫‪6‬אבל אתה ‪,‬כאשר אתה מתפלל ‪,‬היכנס לארון שלך ‪,‬וכאשר תסגור את דלתך ‪,‬התפלל אל אביך שבסתר ;ואביך הרואה בסתר ישלם‬ ‫לך בגלוי‪.‬‬ ‫‪7‬אך כאשר אתם מתפללים ‪,‬אל תשתמשו בחזרות לשווא ‪,‬כפי שעושים הגויים ‪:‬כי הם חושבים כי ישמעו על דיבורם הרב‪.‬‬ ‫‪8‬אל תהיו דומים להם כי אביכם יודע מה אתם צריכים לפני שתבקשו ממנו‪.‬‬ ‫‪9‬לפי כך התפללו ‪:‬אבינו אשר בשמים יתקדש שמך‪.‬‬ ‫‪10‬תבוא מלכותך ‪.‬יעשה רצונך בארץ כמו בשמים‪.‬‬ ‫‪11‬תן לנו היום את לחמנו היומי‪.‬‬ ‫‪12‬וסלח לנו על חובותינו כשם שאנו סולחים לחייבינו‪.‬‬ ‫‪13‬ואל תוביל אותנו לפיתוי ‪,‬אלא הציל אותנו מרע ‪:‬כי שלך המלכות והכוח והתהילה לעולם ‪.‬אד ממ ן‪.‬‬ ‫‪14‬כי אם תסלחו לבני אדם על פשעיהם ‪,‬גם אביכם שבשמים יסלח לכם‪.‬‬ ‫‪15‬אבל אם לא תסלחו לבני אדם על פשעיהם ‪,‬וגם אביכם לא יסלח על פשעיכם‪.‬‬ ‫‪16‬יתר על כן כאשר אתם צמים ‪,‬אל תהיו כצבועים בעלי מראה עצוב ‪:‬כי הם מעוותים את פניהם למען נראים לבני אדם לצום ‪.‬באמת‬ ‫אני אומר לכם ‪,‬יש להם שכרם‪.‬‬ ‫‪,‬מּע ח אא ת‪-‬ר יאּא ך ורחץ פניך;‬ ‫יז וב אע וד ה ֵב צד ם ב‬ ‫‪18‬שלא תראה לבני אדם לצום כי אם לאביך שבסתר ואביך הרואה בסתר ישלם לך בגלוי‪.‬‬ ‫‪19‬אל אסרו לעצמכם אוצרות על פני האדמה ‪,‬היכן שהעש והחלודה משחיתים ‪,‬ובמקום שבו גנבים פורצים וגונבים‪.‬‬ ‫‪20‬אך אסרו לעצמכם אוצרות בשמים ‪,‬אשר עש וחלודה לא ישחיתו ‪,‬ושאין גנבים פורצים ולא גונבים‪.‬‬ ‫‪21‬כי איפה אוצרך ‪,‬שם יהיה גם לבבך‪.‬‬ ‫‪22‬אור הגוף הוא העין ‪:‬אם על כן עינך יחידה ‪,‬יהיה כל גופך מלא אור‪.‬‬ ‫‪23‬אבל אם עינך רעה ‪,‬כל גופך יהיה מלא חושך ‪.‬אם לכן האור אשר בך יהיה חושך ‪,‬מה גדול החושך ההוא!‬ ‫‪24‬אין אדם יכול לשרת שני אדונים ‪:‬כי או שהוא ישנא את האחד ויאהב את השני ;או שמא יחזיק באחד ‪,‬ויזלזל בשני ‪.‬אינכם יכולים‬ ‫לשרת את אלוהים ואת ממון‪.‬‬ ‫‪25‬על כן אני אומר לכם אל תחשבו על נפשכם מה תאכלו ומה תשתו ;ועדיין לא לגופכם ‪,‬מה תלבשו ‪.‬האם החיים אינם יותר מבשר ‪,‬‬ ‫והגוף מלבוש?‬ ‫‪26‬הו ַמה עוף הע ָד מע יו ם ִו י ל יא במז בערַו ים וב ל יא קוצב ורים וב ל יא במקע ְב פו ים אא ת רי פת ;אבל אביך שבשמים מאכיל אותם ‪.‬אתה לא הרבה יותר טוב‬ ‫מהם?‬ ‫‪27‬מי מכם יכול בדעתו להוסיף אמה אחת על קומתו?‬ ‫‪28‬ומדוע אתה חושב ללבוש ?ראה את חבצלות השדה ‪,‬איך הם גדלים ;הם אינם עמלים ‪,‬וגם אינם מסובבים‪:‬‬ ‫‪29‬ובכל זאת אני אומר לכם כי אפילו שלמה בכל כבודו לא היה ערוך כאחד מאלה‪.‬‬ ‫‪30‬על כן ‪,‬אם ילביש אלוהים כך את עשב השדה ‪,‬אשר היום הוא ומחר יושלך לתנור ‪,‬האם לא ילביש אתכם הרבה יותר ‪,‬קטנים‬ ‫מאמינים?‬ ‫‪31‬על כן אל תתחשב לאמר מה נאכל ?או ‪,‬מה נשתה ?או ‪,‬במה נתלבש?‬ ‫( ‪32‬כי אחרי כל הדברים האלה מבקשים הגויים )‪:‬כי אביכם שבשמים יודע כי אתם זקוקים לכל הדברים האלה‪.‬‬ ‫יוספו דלכאם ִדל הע בָבד ורים הד אמ ֹאה‪.‬‬ ‫‪33‬אבל בקשו תחילה את מלכות האלוהים ואת צדקתו ;וב ב‬ ‫‪34‬אז אל תחשוב למחר ‪:‬כי מחר יחשוב על עצמו ‪.‬די עד היום הרע שבו‪.‬‬

‫‪4‬‬

‫מת'יו‬

‫פרק ‪7‬‬ ‫‪1‬אל תשפטו ‪,‬למען לא תישפטו‪.‬‬ ‫‪2‬כי באיזה משפט תשפטו אתם תישפטו ובמידה שתמדדו שוב יימדד לכם‪.‬‬ ‫‪3‬ולמה אתה רואה את השבר אשר בעינו של אחיך ‪,‬אך לא רואה את הקורה אשר בעינך?‬ ‫‪4‬או איך תאמר לאחיך הבה אוציא את השבר מעינך ;והנה קורה בעינך?‬ ‫‪5‬צבוע ‪,‬הוציא תחילה את הקורה מעינך ;ואחר כך תראה בבירור לגרש את השבר מעין אחיך‪.‬‬ ‫‪6‬אל תתנו את הקדוש לכלבים ואל תשליכו את פניניכם לפני החזירים פן ירמסו אותם תחת רגליהם וישובו ויקרעו אתכם‪.‬‬ ‫‪7‬בקשו וניתן לכם ;חפשו ותמצאו ;דפקו וייפתח לכם‪:‬‬ ‫‪8‬כי כל המבקש מקבל ;והמחפש מצא ;ואל הדופק יפתח‪.‬‬ ‫‪9‬או איזה איש מכם ‪,‬אשר אם בנו ישאל לחם ‪,‬יתן לו אבן?‬ ‫‪10‬או אם ישאל דג ‪,‬האם יתן לו נחש?‬ ‫‪11‬אם אתם הרעים יודעים לתת מתנות טובות לבניכם ‪,‬על אחת כמה וכמה יתן אביכם שבשמים טובות לשואלים אותו?‬ ‫‪12‬על כן כל אשר תרצו שאנשים יעשו לכם כן עשו להם כי זו התורה והנביאים‪.‬‬ ‫יג כנסו בשער הצר כי רחב השער ורחבה הדרך המובילה לחורבן ורבים הנכנסים בו‪.‬‬ ‫‪14‬כי צר הוא השער וצר הדרך המובילה לחיים ומעטים המוצאים אותו‪.‬‬ ‫‪15‬היזהרו מנביאי שקר הבאים אליכם בבגדי צאן ‪,‬אך בפנים הם זאבים רעבים‪.‬‬ ‫טז תדעו אותם לפי פירותיהם ‪.‬האם גברים אוספים ענבי קוצים ‪,‬או תאנים של גדילי דרדר?‬ ‫‪17‬גם כל עץ טוב מביא פרי טוב ;אבל עץ מושחת מביא פרי רע‪.‬‬ ‫‪18‬עץ טוב אינו יכול להביא פרי רע ‪,‬ועץ מושחת לא יכול להביא פרי טוב‪.‬‬ ‫‪ִ19‬דל ַמץ ּא ֹ יא יוצו יא ְב ורי טוב אנחאצע ב ובב אמ ּ‪.‬‬ ‫‪20‬על כן לפי פירותיהם תכירו אותם‪.‬‬ ‫‪21‬לא כל האומר אלי אדוני ה 'יכנס למלכות השמים ;אלא העושה את רצון אבי שבשמים‪.‬‬ ‫‪22‬רבים יאמרו אלי ביום ההוא ‪:‬אדוני ה ‪',‬האם לא התנבאנו בשמך ?ובשמך גירשו שדים ?ועשית בשמך הרבה מעשי נפלאים?‬ ‫‪23‬ואז אומר להם ‪,‬לא ידעתי אתכם מעולם ‪:‬סור ממני ‪,‬פועלי עוון‪.‬‬ ‫‪24‬על כן כל השומע את דברי אלה ועושה אותם ‪,‬אדמותו לחכם אשר בנה את ביתו על סלע‪.‬‬ ‫‪25‬וירד הגשם ויבואו הנהרות והרוחות נשבו והכו בבית ההוא ;וב ל יא נו פב לדה ִו י י בדסדד ה ַעל סלע‪.‬‬ ‫‪26‬וכל השומע את דברי האלה ולא יעשה אותם ידמה לאיש שוטה אשר בנה את ביתו על החול‪.‬‬ ‫‪27‬וירד הגשם ויבואו הנהרות והרוחות נשבו והכו בבית ההוא ;ונפל ‪:‬וגדולה נפילתו‪.‬‬ ‫‪28‬ויהי ‪,‬כאשר סיים ישוע את האמירות הללו ‪,‬נדהמו העם על תורתו‪.‬‬ ‫‪29‬כי לימד אותם כבעל רשות ולא כסופרים‪.‬‬ ‫פרק ‪8‬‬ ‫‪1‬כשהוא ירד מההר הלכו אחריו המונים‪.‬‬ ‫‪2‬והנה בא מצורע והשתחוה לו לאמר אדוני אם תרצה תוכל לנקות אותי‪.‬‬ ‫‪3‬וישוע הושיט את ידו ויגע בו לאמר אני רוצה ;תהיה אתה נקי ‪.‬ומיד נטהרת צרעתו‪.‬‬ ‫‪4‬ויאמר אליו ישוע ‪:‬אל תספר לאיש ; ׁאבד ל למך לו בד דרכאך ‪,‬הו בראו אא ת‪-‬הע ִי המ ן ‪,‬וב הו קב וריב אא ת‪-‬הע ומוד ה אּׁא ר צו ודה מי ּא ה ‪,‬לב ַמדד ה לדהא ם‪.‬‬ ‫‪5‬וכאשר נכנס ישוע לכפר נחום ‪,‬בא אליו מפקד מאה והתחנן אליו‪.‬‬ ‫‪6‬ולאמר אדוני עבדי שוכב בבית חולה שיתוק מיוסר קשות‪.‬‬ ‫‪7‬ויאמר אליו ישוע ‪,‬אני אבוא לרפא אותו‪.‬‬ ‫‪8‬ענה ה ‪centurion‬ואמר ‪:‬אדוני ‪,‬איני ראוי לבוא תחת גגותי ‪,‬אלא דבר רק דבר ‪,‬ועבדי ירפא‪.‬‬ ‫‪ִ9‬ו י אׁנו י אד דד ם ֵב ְד רות אּׁא ר אׁנו י חע ֹדלו ים וע חב ווי ;ולאחר ‪,‬בוא ויבוא ;ולעבדי ‪,‬עשה זאת ‪,‬והוא יעשה‪.‬‬ ‫‪10‬כאשר ישוע שמע זאת ‪,‬התפלא ואמר לבאים הבאים " ‪:‬אני אומר לכם ‪,‬לא מצאתי אמונה גדולה כל כך ‪,‬לא ‪,‬לא בישראל‪.‬‬ ‫‪11‬ואני אומר לכם כי יבואו רבים ממזרח וממערב וישבו עם אברהם ויצחק ויעקב במלכות השמים‪.‬‬ ‫‪12‬אבל בני המלכות יושלכו אל החושך החיצון ‪:‬בכי וחריקת שיניים יהיו‪.‬‬ ‫‪ 13‬עוֹ יאמא ר ימּו עַ אא ל הד ר יאּ הד עולדם ‪:‬למך למך ;וכאשר האמנת ‪,‬כן יעשה לך ‪.‬ועבדו נרפא באותה שעה‪.‬‬ ‫‪14‬וכאשר נכנס ישוע אל ביתו של פטרוס ‪,‬ראה את אמה של אשתו מוטלת וחולה קדחת‪.‬‬ ‫‪15‬ויגע בידה ויעזוב אותה הקדחת ותקום ותשרת אותם‪.‬‬ ‫‪16‬בבוא הערב הביאו אליו רבים בעלי שדים וגירש את הרוחות בדברו וירפא את כל החולים‪.‬‬ ‫‪17‬למען יתקיים אשר נאמר על ידי ישעיה הנביא לאמר ‪:‬הוא לקח את חוליותינו ונשא את מחלותינו‪.‬‬ ‫‪18‬עתה ‪,‬כאשר ראה ישוע המונים רבים סביבו ‪,‬הוא ציווה ללכת אל הצד השני‪.‬‬ ‫‪19‬ויבוא סופר אחד ויאמר אליו אדוני ‪,‬אלך אחריך בכל אשר תלך‪.‬‬ ‫‪20‬ויאמר אליו ישוע ‪:‬לשועלים יש נקבים ולציפורי השמים קנים ;אבל לבן האדם אין היכן להניח את ראשו‪.‬‬

‫‪5‬‬

‫מת'יו‬

‫‪21‬ויאמר לו אחר מתלמידיו ‪:‬אדוני ‪,‬תן לי תחילה ללכת ולקבור את אבי‪.‬‬ ‫‪22‬אבל ישוע אמר אליו ‪:‬אחריי ;ויקברו המתים את מתיהם‪.‬‬ ‫‪23‬וכאשר נכנס לספינה ‪,‬הלכו אחריו תלמידיו‪.‬‬ ‫‪24‬והנה סערה גדולה קמה בים ‪,‬עד שהספינה הייתה מכוסה בגלים ‪,‬אבל הוא ישן‪.‬‬ ‫‪25‬ובאו אליו תלמידיו והעירו אותו לאמר אדוני הושיענו אנו נספים‪.‬‬ ‫‪ 26‬עוֹ יאמא ר ׁאלמיהא ם ‪,‬לדמד ה נו בר ואים אא בתכאם ‪,‬קב טע ע‪-‬מ יאמא נים ? עוֹדקד ם ועֹו ִער אא ת הד רוחות וב אא ת הע ֹדם ;והייתה שלווה גדולה‪.‬‬ ‫‪27‬אבל התפלאו האנשים לאמר איזה אדם הוא זה שאפילו הרוחות והים נשמעים לו‪.‬‬ ‫‪28‬וכשהגיע אל הצד השני אל ארץ הגרים ‪,‬פגשו אותו שני אחוזי שדים ‪,‬היוצאים מן הקברים ‪,‬עזים מאוד ‪,‬כדי שאיש לא יעבור‬ ‫בדרך זו‪.‬‬ ‫‪29‬והנה הם צעקו לאמר מה יש לנו לעשות איתך ‪,‬ישוע ‪,‬בן האלוהים ?האם אתה בא לכאן כדי לייסר אותנו לפני הזמן?‬ ‫‪30‬והיה רחוק מהם עדר חזירים רבים‪.‬‬ ‫‪31‬ויתחננו אליו השדים לאמור ‪:‬אם תגרש אותנו ‪,‬תן לנו ללכת אל עדר החזירים‪.‬‬ ‫‪32‬ויאמר אליהם לכו ‪.‬ובב צמ אתד ם עוֹדבי או אא ל‪ֵ-‬ב ַאדא ר הע בָכדבו ים ‪,‬וב הו ַמה ִדל‪-‬הד ַמדא ר הע בָכדבו ים דרץ ֵע חׁזות אא ל‪-‬הע מד קום אא ל‪-‬הע ֹדם ‪,‬וב נאסא ף ֵע מע יו ם‪.‬‬ ‫‪33‬וברחו השומרים וילכו אל העיר ויספרו כל דבר ואת אשר קרה לירושת השדים‪.‬‬ ‫‪34‬והנה ‪,‬כל העיר יצאה לקראת ישוע ‪,‬וכאשר ראו אותו ‪,‬התחננו בפניו שיצא מחופם‪.‬‬ ‫פרק ‪9‬‬ ‫‪ 1‬עו דֹב יא אא ל וסינדה עו עַֹׁבי ר עו דֹב יא אא ת ַו ירו‪.‬‬ ‫‪2‬והנה הביאו אליו איש חולה שיתוק שוכב על מיטה ויאמר ישוע בראותו את אמונתם אל החולה ‪.‬בן ‪,‬היה בשמחה ;חטאיך יסלחו לך‪.‬‬ ‫‪3‬והנה אחדים מהסופרים אמרו בתוך עצמם ‪:‬האיש הזה מגדף‪.‬‬ ‫‪4‬ויידע ישוע את מחשבותיהם ‪,‬אמר ‪:‬מדוע חושבים רעה בלבבך?‬ ‫‪5‬כי אם קל יותר לומר ‪,‬חטאיך נסלחו לך ;או לומר ‪,‬קום והלך?‬ ‫‪6‬אך למען תדעו כי יש בכוחו של בן האדם על האדמה לסלוח על חטאים (ואז אמר לחולה שיתוק )קום עלה משכבך ולך אל ביתך‪.‬‬ ‫‪7‬ויקם וילך אל ביתו‪.‬‬ ‫‪8‬אך כאשר ראו זאת ההמונים ‪,‬התפעלו ופארו את אלוהים אשר נתן כוח כזה לבני אדם‪.‬‬ ‫‪9‬וכאשר ישוע עבר משם ‪,‬ראה אדם בשם מתיו יושב ליד דלפק המנהג ‪,‬ואמר לו ‪:‬אחריי ‪.‬ויקם וילך אחריו‪.‬‬ ‫‪10‬ויהי כאשר ישוע ישב למאכל בבית ‪,‬הנה ‪,‬באו מכסים וחוטאים רבים וישבו עמו ועם תלמידיו‪.‬‬ ‫‪11‬וכאשר ראו זאת הפרושים ‪,‬אמרו לתלמידיו ‪,‬מדוע אוכל את אדונכם עם מוכסים וחוטאים?‬ ‫‪12‬אך כאשר שמע ישוע זאת ‪,‬אמר להם ‪:‬השלמים אינם זקוקים לרופא ‪,‬כי אם החולים‪.‬‬ ‫‪13‬אבל לכו ולמדו מה זה אומר אני ארחם ולא לזבח כי לא באתי לקרוא לצדיקים אלא לחוטאים בתשובה‪.‬‬ ‫‪14‬באו אליו תלמידי יוחנן לאמר למה אנחנו והפרושים צמים לעתים קרובות ‪,‬ותלמידיך לא צמים?‬ ‫‪15‬ויאמר אליהם ישוע ‪:‬האם יכולים בני‪-‬הכלה להתאבל כל עוד החתן איתם ? ׁאבד ל ידבואו י ודמים ‪ּ,‬א ֹו ַע ח ממ הא ם אא ת הע חע וד ן ‪,‬וב אע חע ר ִדך יו צב מו‪.‬‬ ‫טז אין אדם שם חתיכת בד חדש על בגד ישן ‪,‬כי המכניסים למלאו נוטלים מן הבגד ‪,‬והחריף יחמיר‪.‬‬ ‫‪17‬גם בני אדם לא שמים יין חדש בבקבוקים ישנים ‪,‬אחרת הבקבוקים נשברים ‪,‬והיין אזל ‪,‬והבקבוקים מתאבדים ‪,‬אבל שמים יין‬ ‫חדש בבקבוקים חדשים ‪,‬ושניהם נשמרים‪.‬‬ ‫‪18‬בשעה שדיבר אליהם את הדברים האלה ‪,‬הנה בא שליט אחד והשתחווה לו לאמר בתי מתה גם עכשיו ‪,‬אבל בוא ושם עליה ידך‬ ‫ותחייה‪.‬‬ ‫‪19‬וישוע קם והלך אחריו ועשו גם תלמידיו‪.‬‬ ‫‪20‬והנה אישה חולת דם שתים עשרה שנה באה מאחוריו ותיגע בשולי בגדו‪.‬‬ ‫‪:‬אם אא ֹדא אא ֹדא לב געַב וד ֵב בו בדָו ‪,‬אהיה שלם‪.‬‬ ‫‪ִ21‬ו י אד במ דרה ֵב תוכדה ו‬ ‫‪22‬אך ישוע סובב אותו ‪,‬וכאשר ראה אותה ‪,‬אמר ‪,‬בת ‪,‬תתנחמי ;אמונתך השלימה אותך ‪.‬והאשה נעשתה שלמה מאותה שעה‪.‬‬ ‫‪23‬וכאשר בא ישוע אל בית השליט ‪,‬וראה את המנגנים ואת העם משמיעים רעש‪.‬‬ ‫‪24‬אמר להם תנו מקום כי השפחה לא מתה אלא ישנה ‪.‬והם צחקו אותו בבוז‪.‬‬ ‫‪25‬אך כאשר הוצאו העם ‪,‬נכנס ולקח אותה בידה ‪,‬והשפחה קמה‪.‬‬ ‫‪26‬ויצא תהילתו אל כל הארץ ההיא‪.‬‬ ‫‪27‬וכאשר יצא ישוע משם ‪,‬הלכו אחריו שני עיוורים ‪,‬בוכים ואמרו ‪,‬בן דוד ‪,‬רחם עלינו‪.‬‬ ‫‪28‬ובבואו אל הבית באו אליו העיוורים ויאמר אליהם ישוע ‪:‬מאמינים כי אני יכול לעשות זאת ?אמרו לו ‪:‬כן אדוני‪.‬‬ ‫‪29‬ואז נגע בעיניהם לאמר ‪:‬על פי אמונתכם יהיה לכם‪.‬‬ ‫‪30‬ויפקחו עיניהם ; עוֹ יאמא ר ימּו עַ ֵו קב דור לדהא ם למאמי ר ‪:‬הו בּאו ּא אמ ין ואיּ יודמ ַע‪.‬‬ ‫‪31‬אבל הם ‪,‬כשהלכו ‪,‬הפיצו את תהילתו בכל הארץ ההיא‪.‬‬ ‫‪32‬בצאתם והנה הביאו אליו איש אילם שופע שטן‪.‬‬ ‫‪33‬וכאשר הושלך השטן דיבר האילם ותמה ההמונים לאמר מעולם לא נראה כך בישראל‪.‬‬ ‫‪34‬אבל הפרושים אמרו ‪:‬הוא מוציא שדים דרך נסיך השדים‪.‬‬

‫‪6‬‬

‫מת'יו‬

‫‪35‬וישוע הסתובב בכל הערים והכפרים ‪,‬לימד בבתי הכנסת שלהם ‪,‬והטיף את בשורת המלכות ‪,‬וריפא כל מחלה וכל מחלה בעם‪.‬‬ ‫‪36‬אך בראותו את ההמונים רחם עליהם כי התעלפו והתפזרו כצאן שאין להם רועה‪.‬‬ ‫‪ 37‬עוֹ יאמא ר אא ל וע לב ומידד יו ‪ׁ ,‬א ומן הע ַד צו יר ערב ‪ׁ ,‬אבד ל הד עולו ים במ עַ וטים;‬ ‫‪38‬התפללו על כן את אדוני הקציר כי ישלח פועלים לקצירו‪.‬‬ ‫פרק ‪10‬‬ ‫‪1‬וכאשר קרא אליו את שנים עשר תלמידיו ‪,‬נתן להם כוח נגד רוחות טמאות ‪,‬לגרש אותם ולרפא כל חולי וכל חולי‪.‬‬ ‫‪2‬ואלה שמות שנים‪-‬עשר השליחים ;הראשון ‪,‬שמעון ‪,‬שנקרא פטר ‪,‬ואנדרו אחיו ;יעקב בן זבדי ויוחנן אחיו;‬ ‫‪3‬פיליפ וברתולומיאו ;תומס ‪,‬ומתיו המוכר ;יעקב בן אלפאוס ‪,‬ולבאוס ‪,‬ששם משפחתו היה תדיאוס;‬ ‫‪4‬שמעון הכנעני ויהודה איש קריות ‪,‬שגם בגד בו‪.‬‬ ‫‪5‬את שנים‪-‬עשר אלה שלח ישוע וציווה אותם לאמר אל תלכו בדרכם של הגויים ואל כל עיר השומרונים אל תכנסו‪.‬‬ ‫‪6‬אבל לך יותר אל הצאן האבוד של בית ישראל‪.‬‬ ‫‪7‬ובהלכתכם הטיפו לאמר מלכות השמים בפתח‪.‬‬ ‫‪8‬רפא את החולים ‪,‬טהר את המצורעים ‪,‬הקים מתים ‪,‬גירש שדים ‪:‬בחינם קיבלת ‪,‬תן חינם‪.‬‬ ‫‪9‬אל תספק לא זהב ולא כסף ולא נחושת בארנקיך‬ ‫‪10‬גם לא כתף למסעך ‪,‬לא שני מעילים ‪,‬לא נעליים ולא מיתרים ‪:‬כי העובד ראוי למאכלו‪.‬‬ ‫יא ובב כדל ַו יר ובב ַו יר ווכב נ בעסוד ם ‪,‬חד בדּו אמ יזאה ֵד ה ;ושם ‪,‬עד שתלכו משם‪.‬‬ ‫‪12‬ובבואכם לבית ‪,‬הצדיע לו‪.‬‬ ‫‪13‬ואם יהיה הבית ראוי יבוא עליו שלומכם ‪,‬ואם אינו ראוי ‪,‬ישוב שלוםכם אליך‪.‬‬ ‫‪14‬וכל אשר לא יקבל אתכם ולא ישמע את דבריכם בצאתם מהבית או מהעיר ההוא ננער את עפר רגליכם‪.‬‬ ‫‪15‬באמת אני אומר לכם ‪,‬יותר נסבל לארץ סדום ועמורה ביום הדין מאשר לעיר ההיא‪.‬‬ ‫‪16‬הנה אני שולח אתכם כצאן בקרב זאבים ‪:‬תהיו חכמים כנחשים ובלתי מזיקים כיונים‪.‬‬ ‫‪17‬אך היזהרו מבני אדם כי ימסרו אתכם אל המועצות וילקפו אתכם בבתי הכנסת שלהם;‬ ‫‪18‬והביאו אתכם לפני מושלים ומלכים למעני לעדות עליהם ובגוים‪.‬‬ ‫‪19‬אך כאשר ימסרו אתכם אל תחשבו כיצד או מה תדברו כי ינתן לכם באותה שעה מה תדברו‪.‬‬ ‫‪20‬כי לא אתם מדברים ‪,‬אלא רוח אביכם המדברת בכם‪.‬‬ ‫‪21‬ומסר האח את האח למוות ואת האב את הילד ויקמו הילדים על הוריהם וימותו‪.‬‬ ‫‪22‬ותשנאו אתכם מכל האנשים למען שמי ‪,‬אבל העומד עד הסוף יושע‪.‬‬ ‫‪23‬אך כאשר ירדפו אתכם בעיר הזאת ‪,‬נמלטו אל אחרת ‪:‬כי באמת אני אומר לכם ‪,‬לא תעברו על ערי ישראל עד שיבוא בן האדם‪.‬‬ ‫‪24‬התלמיד אינו מעל אדוניו ואין העבד מעל אדוניו‪.‬‬ ‫‪25‬די לתלמיד שיהיה כאדוניו והעבד כאדוניו ‪.‬אם קראו לבעל הבית בעל זבוב ‪,‬כמה עוד יקראו להם מבני ביתו?‬ ‫‪26‬אל‪-‬תירא מהם כי‪-‬אין מכוסה אשר לא יתגלה ;והסתיר ‪,‬שלא יוודע‪.‬‬ ‫‪27‬מה שאני אומר לכם בחושך ‪,‬מדברים אתם באור ‪,‬ומה שאתם שומעים באוזן מטשרים על‪-‬גבי הבית‪.‬‬ ‫‪28‬ואל תירא את ההורגים את הגוף ‪,‬אך אינם מסוגלים להרוג את הנפש ‪,‬אלא ירא את המסוגל להשמיד את הנפש ואת הגוף בגיהנום‪.‬‬ ‫‪29‬האם שני דרורים לא נמכרים תמורת פרשה ?ואחד מהם לא ייפול על הארץ בלי אביך‪.‬‬ ‫‪30‬אבל שערות ראשך כולן ספורות‪.‬‬ ‫‪31‬אל תירא אפוא ‪,‬אתה ערכי יותר מדרורים רבים‪.‬‬ ‫‪32‬כל מי שיודה בי לפני בני אדם ‪,‬אותו אודה גם לפני אבי שבשמים‪.‬‬ ‫‪33‬אבל כל מי שיכחיש אותי לפני בני אדם ‪,‬גם אותו אכחיש לפני אבי שבשמים‪.‬‬ ‫‪34‬אל תחשוב כי באתי לשלוח שלום על הארץ ‪:‬לא באתי לשלוח שלום כי אם חרב‪.‬‬ ‫‪35‬כי באתי לסכסך איש עם אביו ואת הבת אל אמה ואת הכלה אל חמותה‪.‬‬ ‫‪36‬ואויביו של אדם יהיו מבני ביתו‪.‬‬ ‫‪37‬מי שאוהב אב או אם יותר ממני אינו ראוי לי ‪:‬ומי שאוהב את הבן או הבת יותר ממני אינו ראוי לי‪.‬‬ ‫‪38‬ומי שאינו נוטל את צלבו והלך אחרי ‪,‬אינו ראוי לי‪.‬‬ ‫‪39‬מי שמצא את נפשו ‪,‬יאבד אותם ‪,‬והמאבד את נפשו למעני ‪,‬ימצא אותם‪.‬‬ ‫‪40‬מי שמקבל אתכם מקבל אותי ‪,‬ומי שמקבל אותי מקבל את ששלח אותי‪.‬‬ ‫‪41‬המקבל נביא בשם נביא יקבל שכר נביא ;ומי שמקבל צדיק בשם צדיק יקבל שכר צדיק‪.‬‬ ‫‪42‬וכל מי שיתן לשתות לאחד מהקטנים האלה כוס מים קרים רק בשם תלמיד ‪,‬באמת אני אומר לכם ‪,‬הוא לא יפסיד בשום אופן את‬ ‫שכרו‪.‬‬ ‫פרק ‪11‬‬ ‫‪1‬ויהי ‪,‬כאשר סיים ישוע לצוות את שנים‪-‬עשר תלמידיו ‪,‬הוא הלך משם ללמד ולהטיף בעריהם‪.‬‬

‫‪7‬‬

‫מת'יו‬

‫‪2‬כאשר שמע יוחנן בבית הסוהר את מעשי המשיח ‪,‬הוא שלח שניים מתלמידיו‪.‬‬ ‫‪ 3‬עוֹ יאמא ר אמ לדיו הוא אע וד ה ּא ֵד א ‪,‬או ׁאנעחב נו ׁאנעחב נו אא ל זאה?‬ ‫‪4‬ענה ישוע ואמר להם ‪,‬לכו והראו שוב ליוחנן את הדברים אשר אתם שומעים ורואים‪.‬‬ ‫‪5‬העיוורים מקבלים את ראייתם ‪,‬והצולעים הולכים ‪,‬המצורעים מתנקים ‪,‬והחירשים שומעים ‪,‬המתים קמים ‪,‬ולעניים מבשרת להם‬ ‫הבשורה‪.‬‬ ‫‪6‬וברוך הוא אשר לא יפגע בי‪.‬‬ ‫‪7‬ובצאתם החל ישוע לומר להמונים על יוחנן ‪:‬מה יצאתם למדבר לראות ?קנה רעוע ברוח?‬ ‫‪8‬אבל בשביל מה יצאתם לראות ?אדם לבוש בבגדים רכים ?הו ַמה אּׁא ר לב בד וּים רכים ‪ֵ,‬ב במ יתמ י מע לב כו ים‪.‬‬ ‫‪9‬אבל בשביל מה יצאתם לראות ?נביא ?כן ‪,‬אני אומר לכם ‪,‬ויותר מנביא‪.‬‬ ‫‪10‬כי זה הוא אשר כתוב עליו הנה אני שולח את שליח לפני פניך אשר יעשה את דרכך לפניך‪.‬‬ ‫‪11‬באמת אני אומר לכם ‪,‬בקרב הנולדים מנשים לא קם גדול מיוחנן המטביל ‪:‬אף על פי שהקטן במלכות השמים גדול ממנו‪.‬‬ ‫‪12‬ומימי יוחנן המטביל ועד עתה ממלכת השמים סובלת מאלימות ‪,‬והאלימים לוקחים אותה בכוח‪.‬‬ ‫‪13‬כי כל הנביאים והתורה התנבאו עד יוחנן‪.‬‬ ‫‪14‬ואם תקבלו זה אליאס אשר עתיד לבוא‪.‬‬ ‫‪15‬מי שיש לו אוזניים לשמוע ‪,‬ישמע‪.‬‬ ‫‪16‬אבל לאן אדמות את הדור הזה ?זה דומה לילדים היושבים בשווקים וקוראים לחבריהם‪,‬‬ ‫‪17‬ולאמר ‪:‬צלחנו לכם ולא רקדתם ; ׁאנעחב נו דלכאם ‪,‬וב ל יא קו נב וא ם‪.‬‬ ‫‪18‬כי יוחנן לא בא אוכל ולא שותה ‪,‬והם אומרים ‪,‬יש לו שטן‪.‬‬ ‫‪19‬בא בן‪-‬האדם אוכל ושותה ואמרו הנה איש גרגר וזולל יין ידיד מוכסים וחוטאים ‪.‬אבל החכמה מוצדקת מילדיה‪.‬‬ ‫‪20‬ואז התחיל להעיר על הערים אשר נעשו בהן רוב מעשיו כי לא התחרטו‪.‬‬ ‫‪21‬אוי לך כורזין !אוי לך ‪,‬בית סיידה !כי אם היו נעשים בצור ובצידון המעשים החזקים ‪,‬שנעשו בך ‪,‬היו חוזרים בתשובה מזמן בשק‬ ‫ובאפר‪.‬‬ ‫‪22‬אבל אני אומר לכם ‪,‬לצור ולצידון יהיה נסבל יותר ביום הדין מאשר לכם‪.‬‬ ‫‪23‬ואתה כפר נחום המרומם עד השמים תוורד לגיהנום כי אם היו נעשים בסדום המעשים החזקים אשר נעשו בך ‪,‬הייתה נשארת עד‬ ‫היום הזה‪.‬‬ ‫‪24‬אבל אני אומר לכם כי יהיה נסבל לארץ סדום ביום הדין מאשר לכם‪.‬‬ ‫‪25‬באותה שעה ענה ישוע ואמר ‪,‬אני מודה לך ‪,‬אבי ‪,‬אדוני השמים והארץ ‪,‬כי הסתרת את הדברים הללו מחכמים וחכמים וגיליתם‬ ‫אותם לילדות‪.‬‬ ‫‪26‬גם כן אבי כי כך נראה טוב בעיניך‪.‬‬ ‫‪27‬הכל נמסר לי מאבי ‪:‬ואין אדם יודע את הבן כי אם האב ;וב ל יא ידדע ע אד דד ם אא ת הד אד ב ‪,‬אא ֹדא הע ֵא ן ‪,‬וב אא ת ִדל אּׁא ר יו גב לעל אותו הע ֵא ן‪.‬‬ ‫‪28‬בוא אלי כל העמל והעמוס ונתתי לכם מנוחה‪.‬‬ ‫‪29‬קח עליך עולי ולמדני ;כי עניו אני ושפל לבבי ‪:‬ומצאתם מנוחה לנפשותיכם‪.‬‬ ‫‪30‬כי קל עולי ומשא קל‪.‬‬ ‫פרק ‪12‬‬ ‫‪1‬באותה עת הלך ישוע ביום השבת דרך התירס ;ותלמידיו היו רעבים ‪,‬והתחילו לקטוף אוזניים ולאכול‪.‬‬ ‫‪2‬אך כאשר ראו זאת הפרושים ‪,‬אמרו לו ‪,‬הנה תלמידיך עושים את אשר אסור לעשות ביום השבת‪.‬‬ ‫‪ 3‬עוֹ יאמא ר ׁאלמיהא ם ל יא קד בראתד ם אא ת אּׁא ר ַדְד ה ָד וו ד ֵב הע הוא דר דַב וב הד אּׁא ר ַו מו;‬ ‫‪4‬איך נכנס אל בית ה 'ואכל את לחם‪-‬ההבחה אשר לא היה לו לאכלו ‪,‬לא‪-‬לכל אשר עמו כי אם לכהנים בלבד?‬ ‫‪5‬או לא קראתם בתורה ‪,‬כי בימי השבת מחללים הכהנים בבית המקדש את השבת ותמים?‬ ‫‪6‬אבל אני אומר לכם ‪,‬כי במקום הזה גדול אחד מהמקדש‪.‬‬ ‫‪7‬אבל אילו ידעתם מה פירוש הדבר ‪,‬ארחם ולא לזבח ‪,‬לא הייתם מרשעים את האשמים‪.‬‬ ‫‪8‬כי בן האדם הוא אדון גם ליום השבת‪.‬‬ ‫‪9‬ובצאתו משם ‪,‬נכנס לבית הכנסת שלהם‪.‬‬ ‫‪10‬והנה איש אשר ידו קמלה ‪.‬ושאלו אותו לאמר האם מותר לרפא בשבתות ?שיוכלו להאשים אותו‪.‬‬ ‫יא עוֹ יאמא ר ׁאלמיהא ם ‪,‬אמ יזאה ואיּ יו הב יאה ֵד כאם ‪ּ,‬א ֹו הב יאה לדה צ יאן אא חד ד ‪,‬וב ואם‪ -‬דיפאל אא ת‪ֵ-‬ור ֵב יום הע ָע ֵד ת ‪,‬ל יא עיאׁחי ז ֵו ועֹו קב רי ם?‬ ‫‪12‬עד כמה עדיף אדם מכבשה ?לפיכך מותר להיטיב בימי השבת‪.‬‬ ‫‪13‬אז אמר לאיש הושט את ידך ‪.‬ועֹו בּוע ח אותד ה ;והוא שוקם שלם ‪,‬כמו השני‪.‬‬ ‫‪14‬אז יצאו הפרושים וערכו עליו מועצת כיצד ישמידו אותו‪.‬‬ ‫‪15‬אך כאשר ידע ישוע ‪,‬הוא נסוג משם ‪,‬והמון רב הלך אחריו ‪,‬והוא ריפא את כולם;‬ ‫טז ועיב צע ומה אותד ם ּא ֹ יא י במדעו אותו‪.‬‬ ‫‪17‬למען יתקיים אשר נאמר על ידי ישעיה הנביא לאמר‪:‬‬ ‫‪18‬הנה עבדי אשר בחרתי בו ;אהובי אשר חפצה נפשי בו ‪:‬אשים רוחי עליו ‪,‬והוא יעשה משפט לגויים‪.‬‬

‫‪8‬‬

‫מת'יו‬

‫‪19‬לא יתאמץ ולא יזעק ;וב ל יא יו בּמע ע ואיּ אא ת קולו ֵב חוצות‪.‬‬ ‫‪20‬קנה חבול לא ישבר ופשתן מעשן לא יכווה עד שישלח משפט לנצחון‪.‬‬ ‫‪21‬ובשמו יבטחו הגויים‪.‬‬ ‫‪22‬אז הובא אליו אחוזת שטן ‪,‬עיוור ואילם ‪,‬וירפא אותו ‪,‬עד שהעיוור והאילם דיברו וראו‪.‬‬ ‫‪23‬ויפלו כל העם ויאמרו האין זה בן דוד?‬ ‫‪24‬אך כאשר שמעו זאת הפרושים ‪,‬אמרו ‪:‬הבחור הזה אינו מוציא שדים אלא על ידי בעל זבוב נסיך השדים‪.‬‬ ‫‪25‬וידע ישוע את מחשבותיהם ‪,‬ויאמר אליהם ‪:‬כל ממלכה המפולגת לעצמה ‪,‬הושחתה ;וב כדל ַו יר ובמ ית חד צוק אא ל ַעצב מו ל יא עיַׁמי ד‪.‬‬ ‫‪26‬ואם השטן גירש את השטן ‪,‬הוא נחלק בעצמו ;איך תעמוד אז מלכותו?‬ ‫‪27‬ואם אני בבעל‪-‬זבוב מוציא שדים ‪,‬על‪-‬ידי מי יגרשו אותם בניכם ?לפיכך הם יהיו לשופטיכם‪.‬‬ ‫‪28‬אבל אם אני מוציא שדים ברוח אלוהים ‪,‬אז מלכות האלוהים באה אליכם‪.‬‬ ‫‪29‬או שמא איך אפשר להיכנס לביתו של איש חזק ולקלקל את רכושו ‪,‬אלא שקושר קודם את החזק ?ואחר כך יקלקל את ביתו‪.‬‬ ‫‪30‬מי שאינו אתי הוא נגדי ;וב ואי ּא ֹ יא במקע ֵמ ל וא ווי ‪ ,‬דְזער לב אע חע ר‪.‬‬ ‫‪31‬על כן אני אומר לכם ‪,‬כל מיני חטאים וחילול קודש ייסלח לבני אדם ‪,‬אבל החילול נגד רוח הקודש לא יסלח לבני אדם‪.‬‬ ‫‪32‬וכל המדבר דבר נגד בן האדם ‪,‬יסלח לו ‪:‬אבל כל המדבר נגד רוח הקודש ‪,‬לא יסלח לו ‪,‬לא בעולם הזה ולא בעולם הבא‪.‬‬ ‫‪33‬או תעשה טוב את העץ ואת פירותיו טובים ;או שמא תשחית העץ ופירותיו ‪:‬כי העץ ידוע בפירותיו‪.‬‬ ‫‪34‬דור צפעים ‪,‬איך אתה יכול ‪,‬בהיותך רע ‪,‬לדבר טוב ?כי מרוב הלב מדבר הפה‪.‬‬ ‫‪35‬טוב ממ אוצמ ר הע ֹוב ּא ל‪-‬למב מוצו יא טובו ים וב מרַו ים ממ אוצמ ר הד דרע יוצמ א דרע‪.‬‬ ‫‪36‬אבל אני אומר לכם ‪,‬כי כל דבר בטלה אשר ידברו בני אדם ‪,‬יתנו עליו דין וחשבון ביום הדין‪.‬‬ ‫‪ִ37‬ו י ֵב ודבב אריך ותצב וָיקו ובב ודבב אריך ותנב דע ע‪.‬‬ ‫‪38‬ויענו אחדים מהסופרים ומהפרושים לאמר ‪:‬אדוני ‪,‬נראה ממך אות‪.‬‬ ‫‪39‬אבל השיב ואמר להם דור רשע ונואף מבקש אות ;ולא ינתן לו אות כי אם אות יונאס הנביא‪.‬‬ ‫‪40‬כי כמו שיונאס היה שלושה ימים ושלושה לילות בבטן הלוויתן ;כך יהיה בן האדם שלושה ימים ושלושה לילות בלב הארץ‪.‬‬ ‫‪41‬יקומו אנשי נינוה במשפט עם הדור הזה וישפטו אותו כי חזרו בתשובה בהטפת יונאס ;והנה ‪,‬גדול מיונאס נמצא כאן‪.‬‬ ‫‪42‬מלכת הדרום תקום במשפט עם הדור הזה ותרשיע אותו כי באה מקצה הארץ לשמוע את חכמת שלמה ;והנה גדול משלמה כאן‪.‬‬ ‫‪43‬כשיצא הרוח הטמאה מאדם ‪,‬הוא הולך במקומות יבשים ‪,‬מחפש מנוחה ‪,‬ולא מצא‪.‬‬ ‫אתי ;ובבואו ‪,‬מצא אותו ריק ‪,‬סוחף ומעוטר‪.‬‬ ‫יתי ממ אּׁא ר‪-‬ידצד ו‬ ‫‪ 44‬עוֹ יאמא ר ‪,‬אא ָד ב אא ת‪-‬במ ו‬ ‫‪45‬אז הלך ויקח עמו שבע רוחות אחרות רשעות ממנו ‪,‬והן נכנסות וישבו שם ‪:‬ומצבו האחרון של האיש ההוא גרוע מהראשון ‪.‬כן‬ ‫יהיה גם לדור הרשע הזה‪.‬‬ ‫‪46‬בעודו מדבר אל העם ‪,‬הנה אמו ואחיו עומדים בחוץ ‪,‬ורצו לדבר עמו‪.‬‬ ‫עומ ודים ֵע חוץ ‪,‬חפצים לדבר איתך‪.‬‬ ‫‪ 47‬עוֹ יאמא ר אמ לדיו אא חד ד ‪,‬הו ַמה ואמא ך וב אא חד יך ב‬ ‫‪,‬מי וא ומי ?ומי הם אחי?‬ ‫‪ 48‬עוֹ יאמא ר אא ל הד אי מע ר לו ו‬ ‫‪49‬וישלח ידו אל תלמידיו ויאמר הנה אמי ואחיי‪.‬‬ ‫‪50‬כי כל מי שיעשה את רצון אבי שבשמים ‪,‬הוא אחי ואחותי ואמי‪.‬‬ ‫פרק ‪13‬‬ ‫‪1‬באותו יום יצא ישוע מהבית וישב על שפת הים‪.‬‬ ‫‪2‬ונאסף אליו המונים רבים ויכנס לספינה וישב ;וכל ההמון עמד על החוף‪.‬‬ ‫‪3‬וידבר אליהם הרבה במשלים לאמר הנה זרע יצא לזרוע;‬ ‫‪4‬וכזרע ‪,‬נפלו זרעים בצד הדרך ‪,‬ובאו העוף ואכלו אותם‪.‬‬ ‫‪5‬חלקם נפלו על מקומות אבנים שלא הייתה להם הרבה אדמה ומיד צצו כי לא היה להם עומק אדמה‪.‬‬ ‫‪6‬וכאשר עלה השמש ‪,‬הם נצרבו ;ומשום שלא היה להם שורש ‪,‬הם קמלו‪.‬‬ ‫‪7‬ויפלו אחדים בין קוצים ;ויצצו הקוצים ‪,‬וחנקו אותם‪:‬‬ ‫‪8‬אבל אחר נפל באדמה טובה והוליד פרי ‪,‬חלק פי מאה ‪,‬חלק שישים פי שלושים‪.‬‬ ‫ט מי שיש לו אוזניים לשמוע ‪,‬ישמע‪.‬‬ ‫‪10‬ובאו התלמידים ואמרו אליו למה אתה מדבר אליהם במשלים?‬ ‫‪11‬השיב ואמר להם כי ניתן לכם לדעת את סתרי מלכות השמים אבל להם לא ניתן‪.‬‬ ‫‪12‬כי כל מי שיש לו ינתן לו ויהיה לו עוד שפע אבל כל מי שאין לו ייקח ממנו גם מה שיש לו‪.‬‬ ‫‪13‬על כן אני מדבר אליהם במשלים כי הם רואים לא רואים ;וב ל יא יו בּ במעו ‪,‬וב ל יא ידבו ינו‪.‬‬ ‫‪14‬ותתקיים בהם נבואת ישעיה אשר אומרת בשמיעה תשמעו ולא תבינו ;ובראותם תראו ולא תראו‪:‬‬ ‫‪15‬כי לבו של העם הזה גס רוח ‪,‬ואוזניהם קהות בשמיעה ועצמו עיניהם ;פן יראו בכל עת בעיניהם וישמעו באזניהם ויבינו בלבם‬ ‫ויתגיירו ‪,‬וארפא אותם‪.‬‬ ‫‪16‬אבל אשרי עיניך כי הן רואות ואוזניך כי הן שומעות‪.‬‬

‫‪9‬‬

‫מת'יו‬

‫‪17‬כי באמת אני אומר לכם ‪,‬כי הרבה נביאים וצדיקים ביקשו לראות את הדברים אשר אתם רואים ‪,‬ולא ראו אותם ;ולשמוע את‬ ‫הדברים אשר אתם שומעים ולא שמעתם‪.‬‬ ‫‪18‬שמעו לכן את משל הזורע‪.‬‬ ‫‪19‬כאשר ישמע איש את דבר המלכות ולא הבין אותו ‪,‬בא הרשע ולוקח את אשר נזרע בלבו ‪.‬זה הוא שקיבל זרע בצד הדרך‪.‬‬ ‫‪20‬אבל מי שקיבל את הזרע למקומות אבנים ‪,‬הוא השומע את המילה ‪,‬ואנון בשמחה מקבל אותה;‬ ‫‪21‬ואולם אין לו שורש בעצמו אלא מתקיים זמן מה ‪,‬כי כאשר צרה או רדיפה מתעוררת בגלל המילה ‪,‬הוא נעלב‪.‬‬ ‫‪22‬גם מי שקיבל זרע בין הקוצים הוא השומע את הדבר ;והשגחת העולם הזה ‪,‬ורמאת העושר ‪,‬תחנוק את המילה ‪,‬ויעיל‪.‬‬ ‫‪23‬אבל מי שקיבל זרע אל האדמה הטובה הוא השומע את הדבר ומבין אותו ;אּׁא ר ִעם יוּמ ב ְב ורי וב יוצמ א ‪,‬אמ ֹאה ְאתע ח ממ אות ‪,‬אמ ֹאה בּ וּים ‪,‬‬ ‫אמ ֹאה בּלושים‪.‬‬ ‫‪24‬משל אחר הוציא להם לאמר מלכות השמים דומה לאיש שזרע זרע טוב בשדהו‪.‬‬ ‫‪25‬אך בעוד אנשים ישנים ‪,‬בא אויבו וזרע עשב בין החיטה והלך לדרכו‪.‬‬ ‫‪26‬אך כאשר עלה הלהב והביא פרי ‪,‬אז הופיע גם העשב‪.‬‬ ‫‪27‬ובאו עבדי בעל הבית ואמרו אליו אדוני ‪,‬האם זרעת זרע טוב בשדהך ?מנין אם כן יש לו עשב?‬ ‫‪28‬אמר להם אויב עשה זאת ‪.‬אמרו לו המשרתים ‪:‬האם אתה רוצה שנלך ונאסף אותם?‬ ‫‪29‬אבל הוא אמר ‪:‬לא ;פן בשעה שתאספו את האשפה ‪,‬תשרשו עמו גם את החיטה‪.‬‬ ‫‪30‬יגדלו שניהם יחדיו עד הקציר ‪,‬ובזמן הקציר ‪,‬אומר לקוצרים ‪,‬אספו תחילה את העשב וצררו אותו בצרורות לשרוף ‪,‬אך אספו את‬ ‫החיטה אל הרפת שלי‪.‬‬ ‫‪31‬משל אחר הוציא להם לאמר מלכות השמים דומה לגרגר חרדל אשר לקח אדם וזרע בשדהו‪.‬‬ ‫‪32‬אשר אמנם הוא הקטן מכל הזרעים ‪,‬אך כאשר הוא גדל ‪,‬הוא הגדול ביותר בעשבים והופך לעץ ‪,‬ויבואו ציפורי השמים וישנו‬ ‫בענפיו‪.‬‬ ‫‪33‬משל אחר אמר אליהם ;מלכות שמים דומה לחמץ ‪,‬אשר לקחה אשה ותחבאה בשלוש מידות סעודה ‪,‬עד שחמץ כולו‪.‬‬ ‫‪34‬כל הדברים האלה דיבר ישוע אל ההמון במשלים ;ובלי משל לא דיבר אליהם‪:‬‬ ‫‪35‬למען יתקיים אשר נאמר על ידי הנביא לאמר אפתח את פי במשלים ;אׁדע ֵמ ר אּׁא ר נו בּ במרו ֵב סוד ממ עולדם‪.‬‬ ‫‪36‬אז שלח ישוע את ההמון והלך אל הבית ותלמידיו באו אליו לאמר ‪:‬הגיד לנו את משל עשב השדה‪.‬‬ ‫‪37‬ענה ואמר להם ‪:‬הזורע את הזרע הטוב הוא בן האדם;‬ ‫‪38‬השדה הוא העולם ;הזרע הטוב הם בני המלכות ; ׁאבד ל הע ֶאה ֵב נמי דרּד ע;‬ ‫‪39‬האויב שזרע אותם הוא השטן ;הקציר הוא סוף העולם ;והקוצרים הם המלאכים‪.‬‬ ‫‪40‬לפיכך נאסף הזבל ונשרף באש ;כך יהיה בסוף העולם הזה‪.‬‬ ‫‪41‬בן‪-‬האדם ישלח את מלאכיו ויאספו ממלכותו את כל הפוגעים ואת העושים;‬ ‫‪42‬וישליך אותם בכבשן אש ‪:‬יבכה וחריקת שיניים תהיה‪.‬‬ ‫‪43‬אז יזרחו הצדיקים כשמש במלכות אביהם ‪.‬מי שיש לו אוזניים לשמוע ‪,‬ישמע‪.‬‬ ‫‪,‬ומ בְ במחד ה הולמך ומוכמר אא ת ִדל אּׁא ר לו ‪,‬וב קונדה‬ ‫‪44‬שוב ‪,‬מלכות השמים דומה לאוצר החבוי בשדה ;אּׁא ר עִאּׁא ר יו במצד א אד דד ם ‪,‬הו בס וויר ו‬ ‫הע ָד דא ה הע הוא‪.‬‬ ‫‪45‬שוב ‪,‬מלכות השמים דומה לאיש סוחר המחפש פנינים טובות‪:‬‬ ‫‪46‬אשר ‪,‬כאשר מצא פנינה אחת יקרה ‪,‬הלך ומכר את כל אשר לו וקנה אותה‪.‬‬ ‫‪47‬שוב מלכות השמים דומה לרשת שהושלכה לים ונאספה מכל סוג‪.‬‬ ‫‪48‬אשר ‪,‬כאשר היה מלא ‪,‬הם משכו אל החוף ‪,‬וישבו ‪,‬ואספו את הטובים לתוך כלים ‪,‬אבל השליכו את הרעים‪.‬‬ ‫‪49‬כך יהיה בקצה העולם ‪:‬המלאכים יצאו וינתקו רשעים מקרב הצדיקים‪.‬‬ ‫ל‪-‬ונור הד אמ ּ יו הב יו קו ַות וב חד וריק בּנו ים‪.‬‬ ‫‪50‬ועֹו בְּך אי תד ם אא ב‬ ‫‪51‬אמר להם ישוע ‪:‬האם הבנתם את כל הדברים האלה ?אומרים לו ‪,‬כן ‪,‬אדוני‪.‬‬ ‫‪ 52‬עוֹ יאמא ר ׁאלמיהא ם ‪ ,‬דלכמן ִדל סופמר אּׁא ר במ עלואדא ת אא ל מע לב כות הע ָד מע יו ם ִדל אד דד ם ּא הוא במבע ַמ ּ הע מוצו יא ממ אוצד רו חׁדד וּים וב ידּד ן‪.‬‬ ‫‪53‬ויהי ‪,‬כאשר סיים ישוע את המשלים הללו ‪,‬הוא הלך משם‪.‬‬ ‫‪54‬ובבואו לארצו ‪,‬לימד אותם בבית‪-‬הכנסת שלהם ‪,‬עד אשר נדהמו ויאמר ‪,‬מנין יש לאיש הזה את החכמה הזאת ואת המעשים‬ ‫האלה?‬ ‫‪55‬האין זה בנו של הנגר ?לאמא שלו קוראים מרי ?ואחיו יעקב וחוזה ושמעון ויהודה?‬ ‫‪56‬ואחיותיו ‪,‬האם לא כולן איתנו ?מאיפה יש לאיש הזה את כל הדברים האלה?‬ ‫‪57‬ונעלבו בו ‪.‬אבל ישוע אמר להם ‪:‬נביא אינו חסר כבוד אלא בארצו ובביתו‪.‬‬ ‫‪58‬והוא לא עשה שם הרבה מעשי גבורה בגלל חוסר אמונתם‪.‬‬ ‫פרק ‪14‬‬ ‫‪1‬באותה עת שמע הורדוס הטטררק על תהילתו של ישוע‪,‬‬ ‫‪2‬ויאמר אל עבדיו זה יוחנן המטביל ;הוא קם מן המתים ;ולפיכך מעשי גבורה מתגלים בו‪.‬‬ ‫‪3‬כי הורדוס אחז ביוחנן ‪,‬וקשר אותו ‪,‬והכניס אותו לכלא למען הרודיא ‪,‬אשת פיליפוס אחיו‪.‬‬

‫‪10‬‬

‫מת'יו‬

‫‪ִ4‬ו י אד מע ר לו יוחד נדן ‪:‬אמ ין לב ך לב ך לו הב יותד ה‪.‬‬ ‫‪5‬וכאשר היה הורג אותו ‪,‬ירא את ההמון כי חשבו אותו כנביא‪.‬‬ ‫‪6‬אך כאשר נשמר יום הולדתו של הורדוס ‪,‬רקדה בת הרודיאס לפניהם ‪,‬ומצאה חן בעיני הורדוס‪.‬‬ ‫‪7‬ואז הוא הבטיח בשבועה לתת לה כל מה שתבקש‪.‬‬ ‫‪ 8‬עוו יאמא ר ּא הו יא הו בת עוואה ממ ואמד ה ‪,‬וב אד במ דרה ‪:‬תן לי כאן את ראשו של יוחנן המטביל במטען‪.‬‬ ‫‪9‬ויצטער המלך ‪:‬אף‪-‬על‪-‬פי‪-‬כן למען השבועה והיושבים עמו לאוכל ‪,‬ציווה לתת לה‪.‬‬ ‫‪10‬ושלח ויערף את ראשו של יוחנן בבית הסוהר‪.‬‬ ‫‪11‬והביאו ראשו במכל ונתן לנערה ותביאו לאמה‪.‬‬ ‫‪12‬ובאו תלמידיו ויקחו את הגופה ויקברו אותה ‪,‬והלכו וסיפרו לישוע‪.‬‬ ‫‪13‬כאשר שמע ישוע על כך ‪,‬הוא יצא משם בספינה למקום מדבר בנפרד ‪,‬וכאשר שמעו על כך העם ‪,‬הם הלכו אחריו ברגל אל מחוץ‬ ‫לערים‪.‬‬ ‫‪14‬ויצא ישוע וראה המון רב ורחם עליהם וריפא את חוליהם‪.‬‬ ‫‪15‬וכאשר היה ערב באו אליו תלמידיו לאמר זה מקום מדברי ועתה חלפה העת ;שלח את ההמון למען יכנסו לכפרים ויקנו לעצמם‬ ‫מזון‪.‬‬ ‫‪16‬אבל ישוע אמר אליהם ‪:‬הם לא צריכים ללכת ;תן להם לאכול‪.‬‬ ‫‪17‬ואמרו לו ‪:‬אין לנו כאן אלא חמש לחמים ושני דגים‪.‬‬ ‫‪18‬אמר הביא אותם הנה אלי‪.‬‬ ‫‪19‬ויצוה על ההמון לשבת על העשב ולקח את חמש הלחם ואת שני הדגים והרים את מבטו לשמים ‪,‬בירך ושבר ונתן את הלחם‬ ‫לתלמידיו ואת התלמידים להמון‪. .‬‬ ‫‪20‬ואכלו כולם ויתמלאו ויקפו מהשברים שנותרו שנים עשר סלים מלאים‪.‬‬ ‫‪21‬והאוכלים היו כחמשת אלפים איש ‪,‬מלבד נשים וילדים‪.‬‬ ‫‪22‬ומיד אילץ ישוע את תלמידיו לעלות על ספינה וללכת לפניו אל העבר השני ‪,‬בעוד הוא שולח את ההמונים‪.‬‬ ‫‪23‬ועֹו בּלעח אא ת‪-‬הד ערֵו ים דַלדה אא ל‪-‬הד ר לב פדד ‪,‬לב הו בת עְֹמל;‬ ‫‪24‬אבל הספינה הייתה עתה בתוך הים ‪,‬נדחקת בגלים ‪:‬כי הרוח הייתה מנוגדת‪.‬‬ ‫‪25‬ובמשמרת הלילה הרביעית הלך ישוע אליהם ‪,‬מהלך על הים‪.‬‬ ‫‪26‬וכאשר ראו אותו התלמידים מתהלך על הים ‪,‬נסערו ואמרו רוח היא ;והם זעקו מפחד‪.‬‬ ‫‪27‬אבל ישוע דיבר אליהם מיד לאמר ‪:‬תהיו בריאים ;זה אני ;לא לפחד‪.‬‬ ‫‪28‬וענה לו פטרוס ואמר ‪:‬אדוני ‪,‬אם זה אתה ‪,‬הורה לי לבוא אליך על המים‪.‬‬ ‫‪29‬ויאמר בוא ‪.‬וכאשר ירד פטרוס מהספינה ‪,‬הוא הלך על המים ‪,‬ללכת אל ישוע‪.‬‬ ‫‪30‬אך כאשר ראה את הרוח סוערת ‪,‬פחד ;והתחיל לשקוע ‪,‬קרא לאמר ‪,‬אדוני ‪,‬הושיע אותי‪.‬‬ ‫‪31‬ומיד הושיט ישוע את ידו ‪,‬ותפס אותו ואמר לו ‪:‬קטן‪-‬אמונה ‪,‬מדוע פקפקת?‬ ‫‪32‬ובבואם אל הספינה ‪,‬שכבה הרוח‪.‬‬ ‫‪33‬אז באו האנשים שהיו בספינה והשתחוו לו לאמר ‪,‬באמת אתה בן האלוהים‪.‬‬ ‫‪34‬וכאשר עברו ‪,‬באו אל ארץ גנסרת‪.‬‬ ‫‪35‬ויידעו אותו אנשי המקום ההוא ושלחו בכל הארץ ההיא מסביב ויביאו אליו את כל החולה;‬ ‫‪36‬ובקשו ממנו שייגעו רק בשולי בגדו וכל אשר נגעו היו שלמים לגמרי‪.‬‬ ‫פרק ‪15‬‬ ‫‪1‬אז באו אל ישוע סופרים ופרושים אשר היו מירושלים לאמר‪:‬‬ ‫‪2‬מדוע תלמידיך עוברים על מסורת הזקנים ?כי לא רחצו ידיהם באוכלם לחם‪.‬‬ ‫‪3‬אך ענה ואמר להם למה גם אתם עוברים על מצות ה 'במסורתכם?‬ ‫‪4‬כי ה 'ציווה לאמר כבד את אביך ואת אמך והמקלל את אב או את אמך מות מות‪.‬‬ ‫‪5‬אבל אתם אומרים כל אשר יאמר אל אביו או אל אמו מתנה היא בכל אשר תועיל לי;‬ ‫‪6‬ואל תכבד את אביו ואת אמו ‪,‬הוא יהיה חופשי ‪.‬כך הפכתם את מצוות אלוהים לבטלה במסורתכם‪.‬‬ ‫‪7‬צבועים ‪,‬טוב התנבא עליכם ישעיה לאמר‪:‬‬ ‫ח העם הזה מתקרב אלי בפיהם ומכבד אותי בשפתיו ;אבל לבם רחוק ממני‪.‬‬ ‫‪9‬אך לשווא הם סוגדים לי ‪,‬מלמדים בתורות מצוות בני אדם‪.‬‬ ‫‪10‬ועֹו קב דרא אא ת‪-‬הד עולדם עוֹ יאמא ר ׁאלמיהא ם וּ במעו וב הו בב ינו‪.‬‬ ‫יא ‪,‬לא הנכנס לפה מטמא אדם ;אבל היוצא מהפה ‪,‬זה מטמא את האדם‪.‬‬ ‫‪12‬באו תלמידיו ואמרו אליו ‪:‬האם אתה יודע כי הפרושים נעלבו לאחר ששמעו את הדבר הזה?‬ ‫‪13‬אבל הוא ענה ואמר ‪:‬כל צמח אשר לא נטע אבי שבשמים ‪,‬יושר‪.‬‬ ‫‪14‬עזבו אותם ‪:‬הם מנהיגי עיוורים עיוורים ‪.‬ואם עיוור יוביל את העיוור ‪,‬שניהם יפלו לתעלה‪.‬‬ ‫‪15‬אז ענה פטרוס ואמר לו ‪:‬ספר לנו את המשל הזה‪.‬‬

‫‪11‬‬

‫מת'יו‬

‫‪16‬ויאמר ישוע ‪:‬האם גם אתם עדיין חסרי בינה?‬ ‫‪17‬עדיין אינכם מבינים ‪,‬כי כל הנכנס בפה ‪,‬נכנס לבטן ‪,‬ומושלך אל הטיוטה?‬ ‫‪18‬אבל הדברים היוצאים מהפה יוצאים מהלב ;והם מטמאים את האדם‪.‬‬ ‫‪19‬כי מתוך הלב יוצאות מחשבות רעות ‪,‬רציחות ‪,‬ניאופות ‪,‬זנות ‪,‬גניבות ‪,‬עדות שקר ‪,‬חילול השם‪.‬‬ ‫‪20‬אלו הם המטמאים את האדם ‪:‬אבל לאכול ביד לא מטמא אדם‪.‬‬ ‫‪21‬אז הלך ישוע משם ויצא אל חופי צור וצידון‪.‬‬ ‫‪22‬והנה אשת כנען יצאה מאותם הגופים ותזעקה אליו לאמר רחם עלי ה 'בן דוד ‪.‬הבת שלי כועסת מאוד על שטן‪.‬‬ ‫‪ּ,‬לעח אי תד ה ;כי היא צועקת אחרינו‪.‬‬ ‫‪23‬אך הוא לא ענה לה אף מילה ‪ .‬עוֹדבי או וע לב ומידד יו ועֹו בת עְַב נו לו ‪,‬למאמי ר ב‬ ‫‪24‬אבל הוא ענה ואמר לא נשלחתי אלא אל הצאן האבוד של בית ישראל‪.‬‬ ‫‪25‬ואז באה והשתחוה לו לאמר ‪:‬אדוני ‪,‬עזור לי‪.‬‬ ‫‪26‬אבל הוא ענה ואמר ‪:‬אין זה ראוי לקחת את לחם הילדים ולהשליכו לכלבים‪.‬‬ ‫דרורים ּא ַופב לו ים ומָּ ֹען אׁדי נמיהא ם‪.‬‬ ‫‪ 27‬עוו יאמא ר אאמא ת ‪,‬אׁדי נדי ‪,‬וב הע ִב לדבו ים י יאכב לו ממ הע ְ ו‬ ‫‪28‬אז ענה ישוע ואמר לה ‪,‬אישה ‪,‬גדולה אמונתך ‪:‬תהא לך כרצונך ‪.‬ובתה נעשתה שלמה מאותה שעה‪.‬‬ ‫‪29‬וישוע הלך משם וקרב אל הכנרת ;ועלה להר וישב שם‪.‬‬ ‫‪30‬ובאו אליו המונים גדולים ‪,‬ואשר עימם היו עיוורים ‪,‬עיוורים ‪,‬אילמים ‪,‬נומים ורבים אחרים ‪,‬והפילו אותם לרגלי ישוע ;והוא ריפא‬ ‫אותם‪:‬‬ ‫‪31‬עד אשר תהה ההמון בראותם את האילמים לדבר ‪,‬את הנכים בשלמים ‪,‬את הצלעים ללכת ואת העיוורים לראות ‪:‬ויפארו את‬ ‫אלוהי ישראל‪.‬‬ ‫‪32‬אז קרא ישוע אליו את תלמידיו ואמר ‪:‬מרחם עלי על ההמון כי הם ממשיכים איתי עכשיו שלושה ימים ואין להם מה לאכול ולא‬ ‫אשלח אותם בצום פן יתעלפו בדרך‪.‬‬ ‫‪33‬ויאמרו לו תלמידיו ‪:‬מנין לנו לחם במדבר כל כך ‪,‬למלא המון כה רב?‬ ‫‪ּ:‬בב ַדה וב דד גו ים במ עַ וֹים‪.‬‬ ‫יאמרו ו‬ ‫‪34‬וישוע אמר אליהם ‪:‬כמה לחמים יש לכם ? עוֹ ב‬ ‫‪35‬ויצוה את ההמון לשבת על הארץ‪.‬‬ ‫‪36‬ויקח את שבע הלחם ואת הדגים ויודה ושבר אותם ויתן לתלמידיו ואת התלמידים להמון‪.‬‬ ‫‪37‬ואכלו כולם ויתמלאו ויקחו מן הבשר הנשאר שבעה סלים מלאים‪.‬‬ ‫‪38‬ואכלו ארבעת אלפים איש ‪,‬מלבד נשים וילדים‪.‬‬ ‫‪39‬ושלח את ההמון ולקח את הספינה ויבוא אל חופי מגדלה‪.‬‬ ‫פרק ‪16‬‬ ‫‪1‬באו גם הפרושים עם הצדוקים ‪,‬ורצו אותו מפתה שיראה להם אות מן השמים‪.‬‬ ‫‪2‬השיב ואמר להם ‪,‬בשעה שיהיה ערב ‪,‬אתם אומרים ‪,‬יהיה מזג אוויר נאה כי השמים אדומים‪.‬‬ ‫‪3‬ובבוקר יהיה מזג אויר רע היום כי השמים אדומים ושפלים ‪.‬הו צבועים ‪,‬אתם יכולים להבחין בפנים השמים ;אך האם אינכם יכולים‬ ‫להבחין בסימני הזמן?‬ ‫‪4‬דור רשע ונואף מבקש אות ;ולא ינתן לו אות כי אם אות יונאס הנביא ‪.‬ויעזב אותם ‪,‬ויצא‪.‬‬ ‫‪5‬וכאשר באו תלמידיו אל העבר השני ‪,‬שכחו לקחת לחם‪.‬‬ ‫‪6‬אז אמר להם ישוע ‪:‬שימו לב והישמרו מחמץ הפרושים והצדוקים‪.‬‬ ‫‪7‬וחשבו ביניהם לאמר כי לא לקחנו לחם‪.‬‬ ‫‪8‬אשר כאשר הבחין ישוע ‪,‬הוא אמר להם ‪,‬אתם קטנים מאמינים ‪,‬מדוע התווכחו ביניכם כי לא הבאתם לחם?‬ ‫ט עדיין אינכם מבינים ולא זוכרים את חמשת הלחם של חמשת האלפים וכמה סלים נטלתם?‬ ‫‪10‬גם שבע הלחם של ארבעת האלפים ‪,‬וכמה סלים נטלתם?‬ ‫‪11‬איך אינכם מבינים שלא דברתי לכם על הלחם ‪,‬כי תיזהרו מחמץ הפרושים והצדוקים?‬ ‫‪12‬אז הבינו כיצד הוא אמר להם לא להיזהר מחמץ הלחם ‪,‬אלא מתורת הפרושים והצדוקים‪.‬‬ ‫‪13‬כאשר בא ישוע אל חופי קיסריה פיליפי ‪,‬שאל את תלמידיו לאמר ‪:‬מי אומרים בני האדם כי אני בן האדם?‬ ‫‪14‬ויאמרו יש אומרים כי אתה יוחנן המטביל ‪,‬מי אליאס ;ואחרים ‪,‬ירמיאס ‪,‬או אחד הנביאים‪.‬‬ ‫‪15‬אמר להם ‪:‬אבל מי אתם אומרים כי אני?‬ ‫‪16‬ושמעון פטרוס ענה ויאמר אתה המשיח בן אלוהים חיים‪.‬‬ ‫‪17‬וישוע ענה ואמר לו ‪:‬ברוך אתה ‪,‬שמעון ברג'ונה ‪,‬כי בשר ודם לא גילה זאת לך ‪,‬כי אם אבי שבשמים‪.‬‬ ‫‪18‬ואני גם אומר לך ‪,‬אתה פטרוס ‪,‬ועל הסלע הזה אבנה את הכנסייה שלי ;ושערי גיהנום לא יגברו עליו‪.‬‬ ‫‪19‬ונתתי לך את מפתחות מלכות השמים וכל אשר תקשור על הארץ יהיה קשור בשמים וכל אשר תפתר על הארץ יפתר בשמים‪.‬‬ ‫‪20‬ואז ציווה על תלמידיו שלא יגידו לאיש שהוא ישוע המשיח‪.‬‬ ‫‪21‬מאותו זמן התחיל ישוע להראות לתלמידיו כיצד עליו ללכת לירושלים ולסבול הרבה מהזקנים והכוהנים הראשיים והסופרים ‪,‬‬ ‫ולהיהרג ולקום מחדש ביום השלישי‪.‬‬ ‫‪22‬ולקח אותו פטרוס והתחיל לנזוף בו לאמר ‪:‬הרחק ממך אדוני זה לא יהיה לך‪.‬‬

‫‪12‬‬

‫מת'יו‬

‫‪23‬אך הוא פנה ואמר אל פטרוס בוא מאחורי ‪,‬השטן ‪,‬אתה פוגע בי כי אינך מתענג על הדברים אשר מאלוהים ‪,‬כי אם מבני האדם‪.‬‬ ‫‪24‬אז אמר ישוע לתלמידיו ‪:‬אם מישהו יבוא אחריי ‪,‬שיכחיש את עצמו וייקח את צלבו ויבוא אחריי‪.‬‬ ‫‪25‬כי כל אשר יציל את נפשו יאבדם וכל אשר יאבד את נפשו למעני ימצא אותם‪.‬‬ ‫‪26‬כי מה מועיל אדם אם יזכה בכל העולם ויאבד את נפשו ?או מה יתן אדם תמורת נפשו?‬ ‫‪27‬כי בן האדם יבוא בכבוד אביו עם מלאכיו ;ואחר כך ישלם לאיש על פי מעשיו‪.‬‬ ‫‪28‬באמת אני אומר לכם ‪,‬יש עומדים כאן ‪,‬אשר לא יטעמו מן המוות ‪,‬עד אשר יראו את בן האדם בא במלכותו‪.‬‬ ‫פרק ‪17‬‬ ‫‪1‬ואחרי ששת ימים לקח ישוע את פטרוס ‪,‬את יעקב ואת יוחנן אחיו ‪,‬והעלה אותם להר גבוה בנפרד‪.‬‬ ‫‪2‬וישתנה לפניהם וזוהו פניו כשמש ולבושו לבנים כאור‪.‬‬ ‫‪3‬והנה נראה אליהם משה ואליאס מדברים עמו‪.‬‬ ‫‪4‬אז ענה פטרוס ואמר אל ישוע ‪,‬אדוני ‪,‬טוב לנו להיות כאן ‪:‬אם תרצה ‪,‬הבה נעשה כאן שלושה סוכות ;אחד לך ואחד למשה ואחד‬ ‫לאליאס‪.‬‬ ‫‪5‬בעודו דבר ‪,‬הנה ענן זוהר האפיל עליהם ‪:‬והנה קול מתוך הענן אשר אמר ‪:‬זהו בני אהובי אשר חפץ בו ;לשמוע אותו‪.‬‬ ‫‪6‬וכאשר שמעו זאת התלמידים ‪,‬נפלו על פניהם ופחדו מאוד‪.‬‬ ‫‪7‬ויבוא ישוע ונגע בהם ואמר ‪:‬קום ואל תירא‪.‬‬ ‫‪8‬וכאשר נשאו את עיניהם ‪,‬לא ראו אדם מלבד ישוע בלבד‪.‬‬ ‫‪9‬וירדו מההר ‪,‬ציווה עליהם ישוע לאמר ‪:‬אל תספרו את החזון לאיש עד שבן האדם יקום מן המתים‪.‬‬ ‫‪10‬ושאלו אותו תלמידיו לאמר למה אומרים הסופרים כי על אליאס לבוא תחילה?‬ ‫‪11‬וישוע ענה ויאמר אליהם ‪:‬אליאס באמת יבוא ראשון וישיב הכל‪.‬‬ ‫‪12‬אבל אני אומר לכם ‪,‬כי אליאס כבר בא ‪,‬והם לא הכירו אותו ‪,‬אלא עשו לו כל אשר ציינו ‪.‬כמו כן גם בן האדם יסבול מהם‪.‬‬ ‫‪13‬אז הבינו התלמידים שהוא דיבר אליהם על יוחנן המטביל‪.‬‬ ‫‪14‬ובבואם אל ההמון ‪,‬בא אליו איש אחד ‪,‬כורע לידו ‪,‬ואמר‪:‬‬ ‫‪15‬אדוני ‪,‬רחם על בני ‪,‬כי הוא מטורף ועצבני ‪:‬כי פעמים רבות הוא נופל לאש ולעתים קרובות למים‪.‬‬ ‫‪16‬והבאתי אותו אל תלמידיך ולא יכלו לרפאו‪.‬‬ ‫‪17‬אז ענה ישוע ואמר ‪:‬דור חסר אמונה ומעוות ‪,‬עד מתי אהיה איתך ?כמה זמן אסבול אותך להביא אותו לכאן אלי‪.‬‬ ‫‪18‬וישוע גער בשטן ; עו מֹלאך וממא ַו;‬ ‫‪19‬אז באו התלמידים אל ישוע לבד ואמרו ‪,‬מדוע לא יכולנו לגרש אותו?‬ ‫‪20‬ויאמר להם ישוע ‪:‬בגלל חוסר אמונתכם ‪,‬כי באמת אני אומר לכם ‪,‬אם יש לכם אמונה כגרגר חרדל ‪,‬אתם תאמרו אל ההר הזה ‪,‬‬ ‫הסר משם למקום שמה ‪ .‬עוֹ בעס וריק ;ושום דבר לא יהיה בלתי אפשרי עבורך‪.‬‬ ‫‪21‬אבל המין הזה לא יוצא אלא בתפילה ובצום‪.‬‬ ‫‪22‬ובעודם שוהים בגליל ‪,‬אמר להם ישוע ‪:‬בן האדם יימסר בידי בני אדם‪.‬‬ ‫‪23‬ויהרגו אותו וביום השלישי יקום ‪.‬והם מאוד הצטערו‪.‬‬ ‫‪24‬ובבואם לכפר נחום ‪,‬באו אלה שקיבלו דמי מס אל פטרוס ואמרו ‪:‬האין אדונכם משלם מס?‬ ‫‪25‬הוא אומר ‪,‬כן ‪.‬ובבואו אל הבית ‪,‬מנע ממנו ישוע לאמור ‪:‬מה דעתך ‪,‬שמעון ?ממי לוקחים מלכי הארץ מנהג או מס ?של הילדים‬ ‫שלהם ‪,‬או של זרים?‬ ‫‪26‬אמר אליו פטרוס ‪:‬מזרים ‪.‬אמר לו ישוע ‪,‬אז יהיו הילדים חופשיים‪.‬‬ ‫‪,‬ו במצד א ִאסא ף ‪:‬הע ַד חו ים‬ ‫‪27‬אף על פי כן ‪,‬פן נפגע בהם ‪,‬לך אל הים ‪,‬והטל קרס ולקחת את הדגים העולים הראשונים ;ובב פ בעתוד אא ת ְו יו ו‬ ‫וב תע ומ ן לדהא ם לו י ולב ך‪.‬‬ ‫פרק ‪18‬‬ ‫‪1‬באותו זמן באו התלמידים אל ישוע ‪,‬ואמרו ‪,‬מי הוא הגדול ביותר במלכות השמים?‬ ‫‪2‬וישוע קרא אליו ילד קטן והעמיד אותו בתוכם‪.‬‬ ‫‪ 3‬עוֹ יאמא ר ‪,‬אׁנו י אד מע ר דלכאם ‪,‬אא ֹדא ּא ווהב יו וכב לו ילו ים ‪,‬ל יא ותֵד נו ל ועמלב כות הע ָד מע יו ם‪.‬‬ ‫‪4‬כל מי שישפיל את עצמו כילד הקטן הזה ‪,‬הוא הגדול ביותר במלכות השמים‪.‬‬ ‫‪5‬ומי שיקבל ילד קטן אחד כזה בשמי ‪,‬מקבל אותי‪.‬‬ ‫‪6‬אבל מי שיפגע באחד מהקטנים האלה המאמינים בי ‪,‬מוטב לו שתלו אבן ריחיים על צווארו ויטבע בעומק הים‪.‬‬ ‫‪7‬אוי לעולם מפני עבירות !כי צריך להיות שיבואו עבירות ;אבל אוי לאיש ההוא שעל ידו באה העבירה!‬ ‫‪8‬לפיכך אם ידך או רגלך פגעו בך ‪,‬כרת אותן והשליכן ממך ‪:‬מוטב לך להיכנס לחיים עצור או פגום ‪,‬מאשר שתי ידיים או שתי רגלים‬ ‫להשליכו לאש עולם‪.‬‬ ‫‪9‬ואם עינך תפגע בך ‪,‬עקר אותה והשליך אותה ממך ‪:‬טוב לך להיכנס לחיים בעין אחת ‪,‬מאשר שתי עיניים להשליכו לאש גיהנום‪.‬‬ ‫‪10‬תזהרו שלא תבזזו אחד מהקטנים האלה ;כי אני אומר לכם ‪,‬כי בשמים ראו מלאכים שלהם תמיד את פני אבי אשר בשמים‪.‬‬

‫‪13‬‬

‫מת'יו‬

‫‪11‬כי בן האדם בא להושיע את מה שאבד‪.‬‬ ‫‪12‬איך אתה חושב ?אם יש לאדם מאה כבשים ואחד מהם תועה ‪,‬האם לא עוזב את התשעים ותשע ‪,‬וילך אל ההרים ויחפש את‬ ‫התועה?‬ ‫‪13‬ואם כן הוא מצא את זה ‪,‬באמת אני אומר לכם ‪,‬הוא שמח יותר מהכבשה ההיא ‪,‬מאשר מהתשעים ותשע שלא תעו‪.‬‬ ‫‪14‬אף על פי כן אין זה רצון אביך שבשמים ‪,‬שאחד מהקטנים הללו יאבד‪.‬‬ ‫‪15‬ועוד אם אחיך יפגע בך ‪,‬לך והגד לו את פשעתו בינך ובינו לבדו ‪:‬אם ישמע אותך ‪,‬הרווחת את אחיך‪.‬‬ ‫‪16‬אבל אם לא ישמע אותך ‪,‬קח איתך עוד אחד או שניים ‪,‬למען יעמוד בפי שניים או שלושה עדים כל דבר‪.‬‬ ‫‪17‬ואם יתעלם מלשמוע אותם ‪,‬אמור זאת לכנסייה ‪,‬אך אם יתעלם מלשמוע את הכנסייה ‪,‬יהיה לך כגוי ומכסה‪.‬‬ ‫‪18‬באמת אני אומר לכם ‪,‬כל אשר תכרכו בארץ יהיה קשור בשמים וכל אשר תפתרו על הארץ יהיה רופף בשמים‪.‬‬ ‫‪19‬שוב אני אומר לכם ‪,‬כי אם שניים מכם יסכימו על פני האדמה לגבי כל דבר שהם ישאלו ‪,‬זה ייעשה עבורם מאבי שבשמים‪.‬‬ ‫‪20‬כי במקום שבו מתאספים שניים או שלושה בשמי ‪,‬שם אני בתוכם‪.‬‬ ‫‪21‬אז בא אליו פטרוס ואמר ‪:‬אדוני ‪,‬כמה פעמים יחטא לי אחי ואני אסלח לו ?עד שבע פעמים?‬ ‫‪22‬אמר לו ישוע ‪,‬אני לא אומר לך ‪,‬עד שבע פעמים ‪,‬אלא ‪,‬עד שבעים פעמים שבע‪.‬‬ ‫‪23‬על כן נמשלה מלכות השמים למלך פלוני אשר יביא בחשבון את עבדיו‪.‬‬ ‫‪24‬וכשהתחיל לחשב הובא אליו אחד אשר חייב לו עשרת אלפים כשרונות‪.‬‬ ‫‪25‬אך מאחר שלא היה צריך לשלם ‪,‬ציווה אדוניו למכור אותו ואת אשתו ואת ילדיו ואת כל אשר לו ולשלם‪.‬‬ ‫‪26‬על כן נפל העבד והשתחוה לו לאמר אדוני סבלני ואשלם לך הכל‪.‬‬ ‫‪27‬אז התרגש אדון העבד ההוא ‪,‬ושחרר אותו ‪,‬ומחל לו את החוב‪.‬‬ ‫‪28‬ויצא אותו עבד ומצא את אחד מעבדיו ‪,‬אשר חייב לו מאה פרוטות ‪ ,‬עוֹדְא ה דַלדיו י ודדים ועֹו ַע ח ֵו למאמי ר ּד למם לו י אּׁא ר אע וד ה חע ֹדב‪.‬‬ ‫‪29‬ויפול חבירו לרגליו ויתחנן אליו לאמר סבלנות אלי ואשלם לך הכל‪.‬‬ ‫‪30‬ולא רצה ‪,‬אלא הלך והשליכו לכלא עד שישלם את החוב‪.‬‬ ‫‪31‬כאשר ראו חבריו את הנעשה ‪,‬הצטערו מאוד ‪,‬ובאו וסיפרו לאדונם את כל הנעשה‪.‬‬ ‫‪ 32‬עוֹ יאמא ר אמ לדיו אׁדי נדיו אע ח מׁרי ּא הו קב דרא אותו ‪ַ,‬אבא ד הד דרּד ע סד לעחב ווי לב ך אא ת ִדל‪-‬הע חוב הע הוא ִו י חד פעקב וד ֵו י‪.‬‬ ‫‪33‬האם גם אתה לא היה צריך לרחם על עבדך כשם שריחמתי עליך?‬ ‫‪34‬ויתרעם אדוניו ומסר אותו לענים עד שישלם את כל המגיע לו‪.‬‬ ‫‪35‬כך גם יעשה לכם אבי שבשמיים אם לא תסלחו מליבכם איש לאחיו על עוולותיו‪.‬‬ ‫פרק ‪19‬‬ ‫‪1‬ויהי כאשר סיים ישוע את הדברים האלה ‪,‬הלך מהגליל ‪,‬ובא אל חופי יהודה מעבר הירדן;‬ ‫‪2‬והמונים גדולים הלכו אחריו ;והוא ריפא אותם שם‪.‬‬ ‫‪3‬גם הפרושים באו אליו ‪,‬מפתים אותו ואמרו לו ‪:‬האם מותר לאיש לגרש את אשתו מכל סיבה?‬ ‫‪ 4‬עו עַֹען עוֹ יאמא ר ׁאלמיהא ם ל יא קד בראתד ם אּׁא ר ַדְד ה אותד ם ֵע תחילה עשה אותם זכר ונקבה‪.‬‬ ‫‪5‬ויאמר על כך יעזוב איש את אב ואם ודבק באשתו ויהיו שניהם לבשר אחד?‬ ‫‪6‬על כן אינם עוד שניים ‪,‬אלא בשר אחד ‪.‬את אשר איחד אלהים ‪,‬אל יפריד האדם‪.‬‬ ‫‪7‬אומרים לו למה ציווה משה לתת כתב גט ולהרחיקה?‬ ‫‪8‬אמר להם משה מחמת קשי לבבכם איפשר לכם לגרש את נשותיכם ‪,‬אבל מלכתחילה לא היה כן‪.‬‬ ‫‪9‬ואני אומר לכם כל המפריש את אשתו חוץ לזנות ונשא אחר ‪,‬נואף ‪:‬ומי שנישא אותה הנפרדת ‪,‬ינאף‪.‬‬ ‫‪10‬אמרו לו תלמידיו ‪,‬אם יהיה מקרה האיש עם אשתו ‪,‬לא טוב להתחתן‪.‬‬ ‫‪11‬אבל הוא אמר להם ‪,‬כל בני האדם אינם יכולים לקבל את האמירה הזאת ‪,‬זולת מי שהיא ניתנת להם‪.‬‬ ‫יב כי יש סריסים אשר נולדו כך מרחם אמם ויש סריסים אשר נעשו סריסים מבני אדם ויש סריסים אשר עשו עצמם לסריסים למען‬ ‫מלכות שמים ‪.‬מי שמסוגל לקבל את זה ‪,‬שיקבל את זה‪.‬‬ ‫‪13‬ואז הביאו אליו ילדים קטנים שישים עליהם את ידיו ויתפלל ‪,‬וגערו בהם התלמידים‪.‬‬ ‫‪14‬אבל ישוע אמר ‪,‬תנו לילדים קטנים ואל אסרו אותם לבוא אלי ‪:‬כי לכאלה היא מלכות השמים‪.‬‬ ‫‪15‬וישם עליהם ידיו ויצא משם‪.‬‬ ‫‪16‬והנה אחד בא ואמר לו ‪,‬אדוני טוב ‪,‬מה טוב אעשה למען יהיו לי חיי עולם?‬ ‫‪17‬ויאמר אליו למה אתה קורא לי טוב ?אין טוב אלא אחד ‪,‬כלומר אלוהים ‪:‬אבל אם תכנס לחיים ‪,‬שמור את המצוות‪.‬‬ ‫‪18‬אמר לו איזה ?ישוע אמר ‪,‬לא תרצח ‪,‬לא תנאף ‪,‬לא תגנוב ‪,‬לא תעיד עדות שקר‪.‬‬ ‫‪19‬כבד את אביך ואת אמך ואהבת לרעך כמוך‪.‬‬ ‫‪20‬אמר אליו הצעיר ‪:‬את כל‪-‬הדברים האלה שמרתי מנעוריי ‪,‬מה עוד חסר לי?‬ ‫‪21‬אמר לו ישוע ‪:‬אם אתה תמים ‪,‬לך ומכור את מה שיש לך ותן לעניים ‪,‬ויהיה לך אוצר בשמים ‪,‬ובא ועקבו אחרי‪.‬‬ ‫י‪-‬רֵד ה הד ידה לו‪.‬‬ ‫‪22‬ועֹו בּמע ע הע עַ​ַער הע הוא אא ת‪-‬הע ָד בד ר הע ֶ יאת ‪ ,‬עו מֹלאך במאי ד ‪ִ,‬ו ע‬ ‫‪23‬אז אמר ישוע לתלמידיו ‪,‬באמת אני אומר לכם ‪,‬בקושי יכנס איש עשיר למלכות השמים‪.‬‬ ‫‪24‬ושוב אני אומר לכם ‪:‬קל יותר לגמל לעבור דרך עין מחט מאשר לעשיר להיכנס למלכות האלוהים‪.‬‬

‫‪14‬‬

‫מת'יו‬

‫‪25‬כששמעו זאת תלמידיו ‪,‬נדהמו מאוד ‪,‬ואמרו ‪:‬מי יכול להיוושע?‬ ‫‪26‬אבל ישוע ראה אותם ‪,‬ואמר אליהם ‪:‬עם בני אדם זה בלתי אפשרי ;אבל עם אלוהים הכל אפשרי‪.‬‬ ‫‪27‬אז ענה פטרוס ואמר לו ‪:‬הנה עזבנו הכל והלכנו אחריך ;מה יהיה לנו אפוא?‬ ‫‪28‬ויאמר להם ישוע ‪:‬באמת ‪,‬אני אומר לכם ‪,‬כי אתם אשר הלכתם אחרי ‪,‬בהתחדשות כאשר בן האדם ישב על כסא כבודו ‪,‬גם אתם‬ ‫תישבו על שנים עשר כסאות ‪,‬שופטים את שנים עשר שבטי יו בְ דראמ ל‪.‬‬ ‫‪29‬וכל אשר עזב בתים או אחים או אחיות או אב או אם או אישה או ילדים או קרקעות למען שמי יקבל פי מאה ויירש חיי עולם‪.‬‬ ‫‪30‬אבל רבים ראשונים יהיו אחרונים ;והאחרונים יהיו ראשונים‪.‬‬ ‫פרק ‪20‬‬ ‫‪1‬כי מלכות השמים דומה לאיש בעל‪-‬בית אשר יצא השכם בבוקר לשכור פועלים בכרם‪.‬‬ ‫‪2‬וכאשר הסכם עם הפועלים פרוטה ליום ‪,‬שלח אותם אל כרמו‪.‬‬ ‫‪3‬ויצא בערך בשעה השלישית ויראה אחרים עומדים בטלים בשוק‪.‬‬ ‫‪4‬ויאמר אליהם ;לכו גם אתם אל הכרם ‪,‬וכל הישר אתן לכם ‪.‬והם הלכו לדרכם‪.‬‬ ‫‪5‬שוב יצא בשעה השישית והתשיעית ועשה כן‪.‬‬ ‫‪6‬ובערך השעה האחת עשרה יצא ומצא אחרים עומדים בטלים ויאמר אליהם למה אתם עומדים כאן כל היום בטלים?‬ ‫‪7‬אומרים לו כי איש לא שכר אותנו ‪.‬אד מע ר לדהא ם ‪,‬לב כו ִעם אע וא ם אא ל הע ִ אארם ;וב כדל מע ה ָא ֹדּד ר ‪,‬זאה יו קב ֵב לו‪.‬‬ ‫‪8‬ועם בוא הערב אמר אדון הכרם אל מנהלו קרא אל הפועלים ותן להם את שכרם החל מהאחרון ועד הראשונים‪.‬‬ ‫‪9‬ובבואם השכירים בשעה האחת עשרה ‪,‬קיבלו כל איש פרוטה‪.‬‬ ‫‪10‬אבל כשהגיעו הראשונים ‪,‬הם שיערו שהם היו צריכים לקבל יותר ;וכן קבלו כל איש פרוטה‪.‬‬ ‫‪11‬וכאשר קיבלו אותו ‪,‬מלמלו על איש הבית‪.‬‬ ‫‪12‬לאמר ‪,‬אלה האחרונים עשו שעה אחת ‪,‬והשתותם לנו ‪,‬אשר נשאו את המשא והחום של היום‪.‬‬ ‫‪13‬אבל הוא ענה לאחד מהם ואמר חבר ‪,‬איני עושה לך רע ‪:‬האם לא הסכמת אתי בפרוטה?‬ ‫‪14‬קח את זה שלך ולך בדרכך אני אתן לאחרון הזה כמוך‪.‬‬ ‫‪15‬האין מותר לי לעשות עם שלי מה שאני רוצה ?האם עינך רעה כי טוב אני?‬ ‫‪16‬אז יהיו האחרונים ראשונים והראשונים אחרונים ‪:‬כי רבים נקראים ‪,‬אך מעטים נבחרים‪.‬‬ ‫‪17‬וישוע שעלה לירושלים לקח את שנים‪-‬עשר התלמידים בדרך ויאמר אליהם‪:‬‬ ‫‪18‬הנה אנחנו עולים לירושלים ;ועֹו בסִער ֵא ן‪-‬אד דד ם ‪,‬אא ל‪-‬הע ִי הׁנו ים‪-‬הע ִי הׁנו ים וב אא ל‪-‬הע ֹופב ורים ‪,‬ועֹו בדנו אותו למוות‪.‬‬ ‫‪19‬וימסור אותו לגויים ללעוג וללקפו ולצלבו וביום השלישי יקום‪.‬‬ ‫‪20‬אז באה אליו אם ילדיו של זבדי עם בניה ‪,‬משתחוות לו ורוצות ממנו משהו‪.‬‬ ‫‪21‬ויאמר אליה מה תרצה ?אמרה לו ‪,‬תן כי ישבו שני בני אלה ‪,‬האחד מימינך והשני משמאלך ‪,‬במלכותך‪.‬‬ ‫‪22‬אך ישוע ענה ואמר ‪:‬אינכם יודעים מה אתם שואלים ‪.‬האם אתם מסוגלים לשתות מהכוס שאשתה ממנו ולהיטבל בטבילה שבה אני‬ ‫נטבל ?אומרים לו ‪:‬אנחנו יכולים‪.‬‬ ‫‪23‬ויאמר אליהם אכן תשתו מכוסי ותטבלו בטבילה אשר טבלתי בה ‪:‬אבל לשבת על ימין ועל שמאלי לא לי לתת אלא יהיה ‪.‬ניתנה‬ ‫להם שעבורם הוא מוכן מאבי‪.‬‬ ‫‪24‬וכאשר שמעו זאת העשרה ‪,‬התרגשו על שני האחים‪.‬‬ ‫‪25‬אבל ישוע קרא אותם אליו ואמר ‪,‬אתם יודעים ששרי הגויים שולטים בהם ‪,‬והגדולים מפעילים עליהם סמכות‪.‬‬ ‫‪26‬אך לא יהיה כן בקרבכם ‪,‬אלא כל אשר יהיה גדול בקרבכם ‪,‬יהיה לשרתכם;‬ ‫‪27‬וכל אשר יהיה ראשי בקרבכם ‪,‬הוא יהיה עבדכם‪.‬‬ ‫‪28‬כמו שבן האדם לא בא לשרת אלא לשרת ולתת נפשו כופר לרבים‪.‬‬ ‫‪29‬ובצאתם מיריחו הלך אחריו המון רב‪.‬‬ ‫‪30‬והנה שני עיוורים יושבים בצד הדרך ‪,‬כששמעו כי ישוע עובר במקום ‪,‬צעקו לאמור ‪:‬רחם עלינו ה ‪',‬בן דוד‪.‬‬ ‫‪31‬וההמון גער בהם כי הם צריכים לשתוק אבל קראו עוד יותר לאמר רחם עלינו ה 'בן דוד‪.‬‬ ‫‪32‬ויעמד ישוע ‪,‬וקרא להם ‪,‬ואמר ‪:‬מה תרצו שאעשה לכם?‬ ‫‪33‬אמרו לו אדוני למען יפקחו עינינו‪.‬‬ ‫‪34‬וריחם עליהם ישוע ונגע בעיניהם ומיד ראו עיניהם וילכו אחריו‪.‬‬ ‫פרק ‪21‬‬ ‫‪1‬וכאשר התקרבו לירושלים ‪,‬ובאו לבית‪-‬פג ‪,‬אל הר הזיתים ‪,‬שלחו את ישוע שני תלמידים‪.‬‬ ‫‪2‬לאמר להם לכו אל הכפר מולכם ומיד תמצאו חמור קשור וסוס עמה שחררו אותם והביאו אותם אלי‪.‬‬ ‫יאמרו ‪:‬יב הודה ז מדרק לדהא ם ;ומיד ישלח אותם‪.‬‬ ‫ם‪-‬איּ אד מע ר אמ לאיך ‪,‬ו ב‬ ‫‪3‬וב וא ו‬ ‫‪4‬כל זה נעשה למען יתקיים אשר נאמר על ידי הנביא לאמר‪:‬‬ ‫‪5‬אמור לבת‪-‬ציון הנה מלכיך בא אליך עניו ויושב על חמור וסוס סייח חמור‪.‬‬

‫‪15‬‬

‫מת'יו‬

‫‪6‬והתלמידים הלכו ועשו כפי שישוע ציווה אותם‪.‬‬ ‫‪7‬והביאו את החמור ואת הסייח וילבשו עליהם את בגדיהם וישימוהו עליו‪.‬‬ ‫‪8‬והמון רב מאוד פרשו את בגדיהם בדרך ;אחרים כרתו ענפים מהעצים וזרקו אותם בדרך‪.‬‬ ‫ט ועֹו קב עו הד הד בו ים הע ַד דד ם וב הע ֵד ואים אע ח מׁריהא ם למאמי ר הוּמ נדה לב בא ן ָד וו ד ֵד רוך הע ֵד א ֵב ּמ ם ה ;'הושענא במרומם‪.‬‬ ‫‪10‬ובבואו לירושלים נזעזו כל העיר לאמר מי זה?‬ ‫‪11‬ויאמר ההמון ‪:‬זה ישוע הנביא מנצרת הגלילית‪.‬‬ ‫‪12‬ויכנס ישוע אל בית המקדש של אלוהים וגירש את כל המוכרים והקנו בבית המקדש ‪,‬והפך את שולחנות החלפנים ואת מושבי‬ ‫מוכרי היונים‪.‬‬ ‫יתי יב קד דרא ֵמ ית בופו ֹדה ;אבל אתם עשיתם אותו למאורה של גנבים‪.‬‬ ‫יג עוֹ יאמא ר ׁאלמיהא ם ִדתוב ֵמ ו‬ ‫‪14‬ויבואו אליו עיוור וצולע במקדש ;והוא ריפא אותם‪.‬‬ ‫‪15‬וכאשר ראו ראשי הכוהנים והסופרים את הנפלאות אשר עשה והילדים זועקים בבית המקדש ואומרים הושענא לבן דוד ‪.‬הם היו‬ ‫מאוד לא מרוצים‪,‬‬ ‫אומ ורים ?ויאמר אליהם ישוע ‪:‬כן ;האם מעולם לא קראתם ‪,‬מפי תינוקות וינקים הללתם?‬ ‫טז עוֹ יאמא ר אמ לדיו ‪ּ:‬ד מע ַב וד ‪,‬אא ת‪-‬אּׁא ר‪-‬אמ ֹאה ב‬ ‫‪17‬ועזב אותם ויצא מן העיר לבית‪-‬תאניה ;והוא התאכסן שם‪.‬‬ ‫‪18‬עתה בבוקר בשובו לעיר ‪,‬הוא רעב‪.‬‬ ‫‪19‬וראה עץ תאנה בדרך ‪,‬בא אליו ולא מצא בו אלא עלים בלבד ‪,‬ויאמר אליו לא יצמח עליך פרי מעתה ואילך ‪.‬ועכשיו עץ התאנה‬ ‫קמל‪.‬‬ ‫‪20‬וכאשר ראו זאת התלמידים ‪,‬התפעלו ואמרו ‪:‬תוך כמה זמן קמל התאנה!‬ ‫‪21‬ענה ישוע ואמר להם ‪,‬באמת אני אומר לכם ‪,‬אם יש לכם אמונה ואינכם פקפקו ‪,‬לא תעשו רק את הנעשה לעץ התאנה ‪,‬אלא גם אם‬ ‫תאמרו אל ההר הזה ‪,‬הסר אתה ‪. ,‬ועֹו בְּך אא ל הע ֹדם ;זה ייעשה‪.‬‬ ‫‪22‬והכל ‪,‬כל אשר תבקשו בתפילה ‪,‬באמונה ‪,‬תקבלו‪.‬‬ ‫‪23‬ובבואו אל ההיכל ‪,‬באו אליו ראשי הכהנים וזקני העם כשהוא מלמד ‪,‬ואמרו באיזו סמכות אתה עושה את הדברים האלה ?ומי נתן‬ ‫לך את הרשות הזאת?‬ ‫‪24‬וישוע ענה ויאמר אליהם ‪:‬גם אני אשאל אתכם דבר אחד ‪,‬אשר אם תספרו לי ‪,‬גם אני אגיד לכם באיזו סמכות אני עושה את‬ ‫הדברים האלה‪.‬‬ ‫‪:‬אם נ יאמע ר ומן הע ָד מע יו ם ;יאמר לנו ‪,‬מדוע לא האמנתם לו‬ ‫‪25‬הטבילה של יוחנן ‪,‬מאיפה היא ?משמים או מבני אדם ? עו עֹחׁנו לו פב נמיהא ם למאמי ר ו‬ ‫אז?‬ ‫‪26‬אבל אם נאמר מבני אדם ;אנו חוששים מהעם ;כי כולם מחזיקים בג'ון כנביא‪.‬‬ ‫‪27‬ויענו לישוע ואמרו ‪:‬איננו יכולים לדעת ‪ .‬עוֹ יאמא ר ׁאלמיהא ם ל יא אד מע ר אׁנו י דלכאם ֵע מא זאה ברּות אׁנו י עוְא ה אא ת הע בָבד ורים הד אמ ֹאה‪.‬‬ ‫‪28‬אבל מה אתם חושבים ?לאיש פלוני היו שני בנים ; עו דֹב יא אא ל הד וראּון ‪ ,‬עוֹ יאמא ר ‪ֵ:‬א ן ‪,‬למך ַׁבי ד הע ֹום ֵב כ בער ומי‪.‬‬ ‫‪29‬ענה ואמר לא ארצה ‪,‬אבל אחר כך חזר בתשובה והלך‪.‬‬ ‫‪30‬ויבוא אל השני ויאמר כן ‪.‬ויען ויאמר אני הולך אדוני ולא הלך‪.‬‬ ‫מוסבו ים וב הע ֶונות הו ֹדכו ים לו פב נמיכאם‬ ‫‪31‬מי מהם עשה את רצונו של אביו ?אומרים לו ‪,‬הראשון ‪.‬אד מע ר לדהא ם ימּו עַ ‪:‬אד מע ר אׁנו י אד מע ר דלכאם ‪ּ,‬א הע ב‬ ‫אא ל מע לב כות הד אאְהו ים‪.‬‬ ‫‪32‬כי יוחנן בא אליכם בדרך צדקה ולא האמנתם בו ‪,‬אבל המוכסים והזונות האמינו בו ‪,‬ואתם ‪,‬כאשר ראיתם זאת ‪,‬לא התחרטתם אחר‬ ‫כך ‪,‬כדי להאמין בו‪.‬‬ ‫‪33‬שמע עוד משל ‪:‬בעל‪-‬בית פלוני היה אשר נטע כרם וגדר אותו מסביב וחפר בו גת ובנה מגדל ויוציאו לבעלי האדמה ויצא לארץ‬ ‫רחוקה‪.‬‬ ‫‪34‬וכאשר קרבה שעת הפרי ‪,‬שלח את עבדיו אל הבעלים למען יקבלו את פירותיו‪.‬‬ ‫‪35‬ויקחו בעלי הבעל את עבדיו והכו אחד ויהרגו את השני ויסקלו את האחר‪.‬‬ ‫‪36‬שוב שלח עבדים אחרים יותר מהראשונים ועשו להם כך‪.‬‬ ‫‪37‬אבל אחרון כל שלח אליהם את בנו לאמר הם יראו את בני‪.‬‬ ‫‪38‬אך כאשר ראו בעלי הבעל את הבן ‪,‬אמרו ביניהם ‪:‬זהו היורש ;בוא ‪,‬הבה נהרוג אותו ‪,‬ונתפוס את נחלתו‪.‬‬ ‫‪39‬ותפסוהו והשליכוהו מהכרם והרגוהו‪.‬‬ ‫‪40‬כאשר יבוא אדון הכרם מה יעשה לבעלי הבעלים האלה?‬ ‫‪41‬אומרים לו הוא ישמיד בצער את הרשעים ההם ויוציא את כרמו לבעלי בעלים אחרים אשר יתנו לו את הפירות בעונתם‪.‬‬ ‫‪42‬אמר להם ישוע ‪:‬מעולם לא קראתם בכתובים ‪,‬האבן אשר דחו הבנאים ‪,‬היא הפכה לראש הפינה ‪:‬זו מעשה ה 'ונפלאה בעינינו?‬ ‫‪43‬על כן אומר אני לכם ‪,‬מלכות האלוהים תילקח מכם ותינתן לגוי המוציא את פירותיו‪.‬‬ ‫‪44‬וכל מי שיפול על האבן הזאת ישבר ‪,‬אבל כל מי שנפל עליו יטחן אותו לאבקה‪.‬‬ ‫‪45‬וכאשר שמעו ראשי הכהנים והפרושים את משליו ‪,‬הבחינו כי הוא מדבר עליהם‪.‬‬ ‫‪46‬אך כאשר ביקשו לשים עליו ידיים ‪,‬פחדו מההמון כי לקחו אותו לנביא‪.‬‬

‫‪16‬‬

‫מת'יו‬

‫פרק ‪22‬‬ ‫‪1‬וישוע ענה וידבר אליהם שוב במשלים ואמר‪:‬‬ ‫‪2‬מלכות השמים דומה למלך פלוני שעשה נישואין לבנו‪.‬‬ ‫‪3‬ושלח את עבדיו לקרוא למוזמנים לחתונה ולא יבואו‪.‬‬ ‫‪4‬שוב שלח עבדים אחרים לאמר אמרו למזמינים הנה הכנתי את ארוחתי ‪:‬השוורים שלי והפטם שלי נהרגים והכל מוכן ‪:‬בוא אל‬ ‫הנישואין‪.‬‬ ‫‪5‬אך הקלו עליו והלכו איש אל משקו ‪,‬איש אל סחורתו‪.‬‬ ‫‪6‬ויקח הנשאר את עבדיו ויתחננו בהם ויהרגו אותם‪.‬‬ ‫‪7‬ועֹו בּמע ע הע מא לאך אא ת‪-‬הע מא לאך ‪,‬ועֹו כב עַס ועֹו בּלעח אא ת‪-‬צב בד אותד יו ועֹו בּ ומיד אא ת‪-‬הע הוא אא ת‪-‬הע הוא אא ת‪-‬הע הוא אא ת‪-‬הע הוא אא ת‪-‬הע מא לאך ועֹו בְ מרף אא ת‪ַ-‬ו דירם‪.‬‬ ‫‪8‬ואז אמר אל עבדיו ‪,‬החתונה מוכנה ‪,‬אבל המצוינים לא היו ראויים‪.‬‬ ‫‪9‬לכו אפוא לכבישים המהירים ‪,‬וכל אשר תמצאו ‪,‬הגישו הצעות לנישואין‪.‬‬ ‫‪10‬ויצאו המשרתים ההם אל הכבישים ‪,‬ויאספו את כל אשר מצאו ‪,‬רעים וטובים ‪,‬ותתקיים החתונה לאורחים‪.‬‬ ‫‪11‬וכשבא המלך לראות את האורחים וראה שם איש אשר לא לבש בגד כלה‪.‬‬ ‫‪12‬ויאמר אליו חבר איך באת לכאן בלי בגד חתונה ?והוא היה חסר מילים‪.‬‬ ‫‪ 13‬עוֹ יאמא ר הע מא לאך אא ל‪-‬הע ַׁבד ודים ‪,‬אא קב ּי ר אותו ידדד יו וב ארגב לו ‪,‬וב קד חו אותו וב הע בּלו יכו לעחי ּא ך הע חוצון ;יהיה בכי וחריקת שיניים‪.‬‬ ‫‪14‬כי רבים נקראים ‪,‬אך מעטים נבחרים‪.‬‬ ‫‪15‬אז הלכו הפרושים ויעצו כיצד יוכלו לסבך אותו בדבריו‪.‬‬ ‫‪16‬ושלחו אליו את תלמידיהם עם ההרודים לאמר ‪,‬אמן ‪,‬אנו יודעים כי אתה אמת ומלמד את דרך ה 'באמת ‪,‬ולא דואג לאיש כי אינך‬ ‫מתייחס לאדם‪.‬‬ ‫‪17‬אמור לנו ‪,‬מה אתה חושב ?האם מותר לתת מחווה לקיסר או לא?‬ ‫‪18‬אבל ישוע הבחין ברשעתם ואמר ‪:‬למה אתם מפתים אותי ‪,‬צבועים?‬ ‫‪19‬הראה לי את כספי ההוקרה ‪.‬והביאו לו פרוטה‪.‬‬ ‫‪ 20‬עוֹ יאמא ר ׁאלמיהא ם ‪ּ:‬א ל ומי הו צב לון וב הע ִו תוב הע ֶאה?‬ ‫‪21‬אמרו לו ‪:‬של קיסר ‪ .‬עוֹ יאמא ר ׁאלמיהא ם ‪ַ,‬על‪ִ-‬מן ווומ ן לעַמ יסא ר אא ת‪-‬הע אּׁא ר לקיסר ;ואל ה 'הדברים אשר לאלוהים‪.‬‬ ‫‪22‬כששמעו את הדברים האלה ‪,‬התפלאו ועזבו אותו והלכו לדרכם‪.‬‬ ‫‪23‬באותו היום באו אליו הצדוקים האומרים שאין תחיית המתים ושאלו אותו‪.‬‬ ‫‪24‬לאמר אדוני אמר משה אם ימות אדם בלי ילדים ‪,‬ישא אחיו את אשתו ויקים זרעים לאחיו‪.‬‬ ‫‪25‬עתה היו עמנו שבעה אחים ‪,‬והראשון ‪,‬כאשר נשא אשה ‪,‬נפטר ‪,‬ולא‪-‬אין לו ‪,‬השאיר את אשתו לאחיו‪.‬‬ ‫‪26‬וכן השני והשלישי עד השביעי‪.‬‬ ‫‪27‬ואחרון כל מתה גם האשה‪.‬‬ ‫‪28‬לפיכך בתחיית המתים ‪,‬אשתו של מי תהיה מהשבע ?כי לכולם היה אותה‪.‬‬ ‫‪29‬ענה ישוע ואמר להם ‪:‬אתם שוגים ‪,‬לא יודעים את הכתובים ואת כוחו של אלוהים‪.‬‬ ‫‪30‬כי בתחיית המתים הם לא מתחתנים ולא נישאים ‪,‬אלא הם כמלאכי אלוהים בשמים‪.‬‬ ‫‪31‬אך בכל הנוגע לתחיית המתים ‪,‬לא קראתם את אשר נאמר אליכם מאת אלוהים לאמר‪:‬‬ ‫‪32‬אני אלוהי אברהם ואלהי יצחק ואלהי יעקב ?אלוהים אינו אלוהים של המתים ‪,‬אלא של החיים‪.‬‬ ‫‪33‬וכששמעו ההמון את זה ‪,‬נדהמו מתורתו‪.‬‬ ‫‪34‬אך כאשר שמעו הפרושים כי השתיק את הצדוקים ‪,‬נאספו יחדיו‪.‬‬ ‫‪35‬ואז אחד מהם ‪,‬שהיה עורך דין ‪,‬שאל אותו שאלה ‪,‬פיתה אותו ‪,‬ואמר‪:‬‬ ‫‪36‬אמן ‪,‬מהי הציווי הגדול בחוק?‬ ‫‪37‬אמר לו ישוע ‪:‬אתה תאהב את ה 'אלוקיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל נפשך‪.‬‬ ‫‪38‬זוהי המצווה הראשונה והגדולה‪.‬‬ ‫‪39‬והשני דומה לו ‪,‬תאהב את רעך כמוך‪.‬‬ ‫‪40‬בשתי המצוות הללו תלויות כל התורה והנביאים‪.‬‬ ‫‪41‬בזמן שהתאספו הפרושים ‪,‬שאל אותם ישוע‪:‬‬ ‫‪42‬לאמר ‪,‬מה אתם חושבים על המשיח ?הבן של מי הוא אומרים לו ‪,‬בן דוד‪.‬‬ ‫‪43‬אמר להם איך דוד ברוחו קורא לו אדון לאמר‪.‬‬ ‫‪44‬אד מע ר יב הודה אא ל‪-‬אׁדי נו י ּע בב וד ַעל יב ומינו י ַעד אּׁא ר אא ָד א אא ת‪-‬אויב בא יך לב דום ערגב לאיך‪.‬‬ ‫‪45‬אם אז דוד קרא לו אדוני ‪,‬איך הוא בנו?‬ ‫‪46‬ואיש לא יכול היה להשיב לו מילה ‪,‬ולא העז איש מיום ההוא לשאול אותו עוד שאלות‪.‬‬ ‫פרק ‪23‬‬ ‫‪1‬אז אמר ישוע אל ההמון ואל תלמידיו‪,‬‬

‫‪17‬‬

‫מת'יו‬

‫‪2‬לאמר ‪,‬הסופרים והפרושים יושבים על כיסא משה‪.‬‬ ‫‪ַ3‬על ִדך ִדל ִדל אּׁא ר במצע וב וו ים דלכאם בּמור ‪,‬הע ָד במרו וב ַדְד ה ;אבל אל תעשו אחרי מעשיהם ‪:‬כי הם אומרים ואל תעשו‪.‬‬ ‫‪4‬כי הם קושרים משאות כבדים וקשים לשאת ‪,‬ומניחים אותם על כתפי בני אדם ;אבל הם עצמם לא יזיזו אותם באחת מאצבעותיהם‪.‬‬ ‫‪5‬אבל כל מעשיהם הם עושים כדי להיראות מבני אדם ‪:‬הם מרחיבים את תפיליהם ומרחיבים את גבול בגדיהם‪.‬‬ ‫‪6‬ואהבת את החדרים העליונים במשתים ואת המושבים הראשיים בבתי הכנסת‪.‬‬ ‫‪7‬וברכות בשווקים ‪,‬ולהיקרא מבני אדם ‪,‬רבי ‪,‬רבי‪.‬‬ ‫‪8‬אך אל תקראו לכם רבי כי אחד הוא אדונכם המשיח ;וכולכם אחים‪.‬‬ ‫‪9‬ואל תקרא לאיש אביך על הארץ כי אחד הוא אביך אשר בשמים‪.‬‬ ‫‪10‬אל תקראו אדונים כי אחד הוא אדונכם ‪,‬המשיח‪.‬‬ ‫‪11‬אבל הגדול מכם יהיה עבדכם‪.‬‬ ‫יב וב כדל‪-‬הע אּׁא ר יו בתִעם אא ת‪-‬ידבמ ץ ;והשפיל עצמו יתעלה‪.‬‬ ‫‪13‬אבל אוי לכם ‪,‬סופרים ופרושים ‪,‬צבועים !ִו י אא ת מע לב כות הע ָד מע יו ם וו בס בתרו לב דפנמי אד דד ם ִו י ל יא ותבב ִב נו בד כאם וב ל יא ות בסֵב לו אא ת הע ֵ יאכו ים‪.‬‬ ‫‪14‬אוי לכם סופרים ופרושים צבועים !כי תאכלו את בתי אלמנות ‪,‬ולמען העמדת פנים תתפללו ארוכות ‪,‬על כן תקבלו את הרשע‬ ‫הגדול יותר‪.‬‬ ‫‪15‬אוי לכם סופרים ופרושים צבועים !כי אתם מקיפים את הים והיבשה כדי לעשות גיור אחד ‪,‬וכאשר הוא נוצר ‪,‬אתם הופכים אותו‬ ‫לילד הגיהנום פי שניים מעצמכם‪.‬‬ ‫‪16‬אוי לכם ‪,‬מדריכים עיוורים ‪,‬האומרים ‪:‬כל אשר ישבע בבית‪-‬המקדש ‪,‬אין זה כלום ;אבל כל מי שישבע בזהב בית המקדש ‪,‬הוא‬ ‫בעל חוב!‬ ‫‪17‬שוטים ועיוורים כי אם גדול זהב או בית המקדש המקדש את הזהב?‬ ‫‪18‬וכל אשר ישבע במזבח ‪,‬אין זה כלום ; ׁאבד ל ִדל הע ַו בֵּד ע ֵע ומוד ה אּׁא ר דַלדיו ‪,‬הוא ַ ודְים‪.‬‬ ‫‪19‬שוטים ועיוורים כי אם גדולה יותר המתנה או המזבח המקדש את המתנה?‬ ‫‪20‬מי שישבע על המזבח נשבע בו ועל כל מה שעליו‪.‬‬ ‫‪21‬ומי שישבע בבית המקדש נשבע בו וביושב בו‪.‬‬ ‫‪22‬והנשבע בשמים נשבע בכסא האלוהים וביושב עליו‪.‬‬ ‫‪23‬אוי לכם סופרים ופרושים צבועים !כי אתם משלמים מעשר מנטה ואניס וכמון ‪,‬והשמטתם את הענינים היותר כבדים של החוק ‪,‬‬ ‫המשפט ‪,‬הרחמים והאמונה ‪:‬את אלה הייתם צריכים לעשות ‪,‬ולא להשאיר את השני‪.‬‬ ‫‪24‬מדריכים עיוורים אשר מסננים יתד ובלעו גמל‪.‬‬ ‫‪25‬אוי לכם סופרים ופרושים צבועים !כי אתם מנקים את חוץ הכוס ואת המגש ‪,‬אבל מבפנים הם מלאים סחיטה ועודף‪.‬‬ ‫‪26‬פרוש עיוור ‪,‬טהר תחילה את אשר בתוך הכוס והגש ‪,‬למען יהיה נקי גם מבחוץ‪.‬‬ ‫‪27‬אוי לכם סופרים ופרושים צבועים !כי אתם כמו קברים לבנים ‪,‬אשר אמנם נראים יפים כלפי חוץ ‪,‬אבל הם בפנים מלאים עצמות‬ ‫מתים וכל טומאה‪.‬‬ ‫‪28‬כך גם אתם נראים כלפי חוץ צדיקים לבני אדם ‪,‬אך בפנים אתם מלאי צביעות ועוון‪.‬‬ ‫‪29‬אוי לכם סופרים ופרושים צבועים !כי אתם בונים את קברי הנביאים ואתם מקשטים את קברי הצדיקים‪.‬‬ ‫‪30‬ואמרו אילו היינו בימי אבותינו לא היינו שותפים עמהם בדם הנביאים‪.‬‬ ‫‪31‬על כן תהיו עדים לעצמכם כי אתם בניהם שהרגו את הנביאים‪.‬‬ ‫‪32‬מלאו אז את מידת אבותיכם‪.‬‬ ‫‪33‬נחשים אתם ‪,‬דור הצפעים ‪,‬כיצד תוכלו להימלט מחורבן הגיהנום?‬ ‫‪34‬על כן הנה אני שולח אליכם נביאים וחכמים וסופרים ואתם כמה מהם תרצחו ותצלבו ;ומקצתם תלחפו בבתי כנסתכם ותרדופו‬ ‫מעיר לעיר‪.‬‬ ‫‪35‬למען יבוא עליכם כל דם הצדיק שנשפך על הארץ מדם הבל הצדיק ועד דם זכריה בן ברכיה אשר הרגתם בין המקדש ובין‬ ‫המזבח‪.‬‬ ‫‪36‬באמת אני אומר לכם ‪,‬כל הדברים האלה יבואו על הדור הזה‪.‬‬ ‫‪37‬ירושלים ירושלים ההורגת את הנביאים וסוקלת את הנשלחים אליך כמה פעמים הייתי אוספת את בניך כתרנגולת אוספת את‬ ‫תרנגולה מתחת לכנפיה ולא רצית‪.‬‬ ‫‪38‬הו ַמה ֵמ יתא ך נותמ ר דלכאם בּמומד ה‪.‬‬ ‫‪39‬כי אני אומר לכם לא תראו אותי מעתה עד שתאמרו ברוך הבא בשם ה‪'.‬‬ ‫פרק ‪24‬‬ ‫‪1‬ויצא ישוע ויצא מן המקדש ותלמידיו באו אליו כדי להראות לו את בנייני המקדש‪.‬‬ ‫‪2‬ויאמר אליהם ישוע ‪:‬אינכם רואים את כל הדברים האלה ?אׁנו י אד מע בר ווי דלכאם ‪,‬ל יא ות בּאד ר ִדאן אא בא ן אא ל אא בא ן ‪,‬אּׁא ר ל יא ות בְּדחד ה‪.‬‬ ‫‪3‬ויישב על הר הזיתים באו אליו התלמידים ביחידות לאמר ‪:‬ספר לנו מתי יהיו הדברים האלה ?ומה יהיה האות לביאתך ולקץ‬ ‫העולם?‬ ‫‪4‬וישוע ענה ואמר אליהם ‪:‬שימו לב שלא יטעה איש אתכם‪.‬‬

‫‪18‬‬

‫מת'יו‬

‫‪5‬כי רבים יבואו בשמי לאמר אני המשיח ;ויטעה רבים‪.‬‬ ‫‪6‬ושמעתם על מלחמות ועל שמועות על מלחמות ראו כי לא תיפגעו כי כל הדברים האלה צריכים לקרות ‪,‬אבל הקץ עוד לא‪.‬‬ ‫‪7‬כי גוי יקום על גוי וממלכה כנגד ממלכה ויהיו רעב ומגפות ורעידות אדמה במקומות שונים‪.‬‬ ‫‪8‬כל אלה הם התחלה של צער‪.‬‬ ‫‪9‬אז ימסרו אתכם לעניות ויהרגו אתכם ושנאו אתכם מכל העמים למען שמי‪.‬‬ ‫‪10‬ואז יפגעו רבים ויבגודו זה בזה וישנאו זה את זה‪.‬‬ ‫‪11‬ויקומו נביאי שקר רבים ויטעו רבים‪.‬‬ ‫‪12‬וכי ירבה עוון ‪,‬אהבת רבים תתקרר‪.‬‬ ‫‪13‬אבל מי שיחזיק מעמד עד הסוף ‪,‬ייוושע‪.‬‬ ‫‪14‬ובשורת המלכות הזו תוכרז בכל העולם לעדות לכל העמים ;ואז יבוא הקץ‪.‬‬ ‫‪15‬באשר תראו את תועבת השממה אשר דיבר דניאל הנביא עומדת במקום הקדוש (הקורא יבין‪).‬‬ ‫‪16‬אז יברחו אשר ביהודה אל ההרים‪.‬‬ ‫‪17‬אל ירד מי שעל גג הבית להוציא דבר מביתו‪.‬‬ ‫‪18‬גם אשר בשדה לא ישוב לקחת את בגדיו‪.‬‬ ‫‪19‬ואוי לרביים וליניקים בימים ההם‪.‬‬ ‫‪20‬אך התפללו שלא תהיה טיסתכם בחורף וגם לא ביום השבת‪.‬‬ ‫‪21‬כי אז תהיה צרה גדולה אשר לא הייתה מאז ראשית העולם ועד היום ‪,‬לא ולא תהיה לעולם‪.‬‬ ‫‪22‬ואל יקצרו הימים ההם ‪,‬לא יושיע בשר ‪:‬אבל למען הנבחרים יקצרו הימים ההם‪.‬‬ ‫‪23‬אז אם יאמר איש אליך ‪:‬הנה הנה המשיח או שם ;לא להאמין בזה‪.‬‬ ‫‪24‬כי יקומו משיחי שקר ונביאי שקר ויעשו אותות ומופתים גדולים ;עד כדי כך שאם זה היה אפשרי ‪,‬הם יטעו את הנבחרים עצמם‪.‬‬ ‫‪25‬הנה אמרתי לך קודם‪.‬‬ ‫‪26‬על כן אם יאמרו לכם הנה הוא במדבר ;אל תצא ‪:‬הנה הוא בחדרי‪-‬הסתר ;לא להאמין בזה‪.‬‬ ‫עד‪-‬מ ברֵד ב ;כך תהיה גם ביאת בן האדם‪.‬‬ ‫‪ִ27‬ו י עִאּׁא ר יוצמ א הע ֵא ארק ומ ומז דברח וב ז עדרח ַ ו‬ ‫‪28‬כי בכל אשר תהיה הפגר ‪,‬שם יאספו הנשרים‪.‬‬ ‫‪29‬מיד לאחר צרת הימים ההם תחשך השמש ‪,‬והירח לא יאיר את אורה ‪,‬והכוכבים יפלו מן השמים ‪,‬ותזדעזעו כוחות השמים‪.‬‬ ‫‪30‬ואז יופיע אות בן האדם בשמים ‪,‬ואז יבכו כל שבטי הארץ ויראו את בן האדם בא בענני השמים בעוצמה ובתהילה רבה‪.‬‬ ‫‪31‬ושלח את מלאכיו בקול גדול של שופר ויקצרו את בוחריו מארבע הרוחות ‪,‬מקצה השמים ועד קצהו‪.‬‬ ‫‪32‬עתה למד משל על עץ התאנה ;כאשר ענפו עוד רך ויוציא עלים ‪,‬אתם יודעים שהקיץ קרוב‪:‬‬ ‫‪33‬כך גם אתם ‪,‬כאשר תראו את כל הדברים האלה ‪,‬דעו כי קרוב ‪,‬בפתחים‪.‬‬ ‫‪34‬באמת אני אומר לכם ‪,‬הדור הזה לא יעבור עד שיתקיימו כל הדברים האלה‪.‬‬ ‫‪35‬שמים וארץ יחלפו ‪,‬אך דברי לא יעברו‪.‬‬ ‫‪36‬אבל את היום והשעה ההוא אין יודע אדם ‪,‬לא ‪,‬לא מלאכי השמים ‪,‬אלא אבי בלבד‪.‬‬ ‫‪37‬אך כשם שהיו ימי נו ‪,‬כך תהיה גם ביאת בן האדם‪.‬‬ ‫‪38‬כי בימים שלפני המבול היו אוכלים ושותים ‪,‬נישאו ונשאו ‪,‬עד יום כניסתו של נוא לתיבה‪.‬‬ ‫‪39‬ולא ידע עד בוא המבול ולקח את כולם ;כך תהיה גם ביאת בן האדם‪.‬‬ ‫‪40‬אז יהיו שניים בשדה ;האחד יילקח ‪,‬והשני יישאר‪.‬‬ ‫‪41‬שתי נשים יטחנו בטחנה ;האחד יילקח ‪,‬והשני יישאר‪.‬‬ ‫‪42‬שימו לב כי אינכם יודעים באיזו שעה יבוא אדונכם‪.‬‬ ‫‪43‬אבל דע זאת ‪,‬כי אילו ידע איש הבית באיזו משמרת יבוא הגנב ‪,‬הוא היה צופה ‪,‬ולא היה סובל את ביתו לפרוץ‪.‬‬ ‫‪44‬על כן היו מוכנים גם אתם כי בשעה שלא תחשבו בא בן האדם‪.‬‬ ‫‪45‬מי אם כן עבד נאמן וחכם אשר הורה אדוניו על ביתו לתת להם בשר בעתו‪.‬‬ ‫‪46‬אשרי העבד אשר ימצא אדוניו בבואו עושה כן‪.‬‬ ‫‪47‬באמת אני אומר לכם כי ישמש אותו לשליט על כל רכושו‪.‬‬ ‫‪48‬אבל ואם יאמר העבד הרשע ההוא בלבו ‪,‬אדוני יעכב את בואו;‬ ‫‪49‬ויתחיל להכות את חבריו ‪,‬ולאכול ולשתות עם השיכור;‬ ‫‪50‬אדון העבד ההוא יבוא ביום שלא יצפה בו ובשעה שלא יידע‪.‬‬ ‫‪51‬ועֹו קב טי ר אותו ועֹו קב ָע ע לו אא ת‪ׁ -‬חלדקו אא ת‪-‬הע ְב וַּו ים יו הב יו בכי וחריקת שיניים‪.‬‬ ‫פרק ‪25‬‬ ‫‪1‬אז תימשל מלכות השמים לעשר בתולות אשר לקחו את מנורותיהן ויצאו לקראת החתן‪.‬‬ ‫‪2‬וחמישה מהם היו חכמים וחמישה טיפשים‪.‬‬ ‫‪3‬השוטים לקחו את מנורותיהם ולא לקחו עמם שמן‪.‬‬ ‫‪4‬אבל חכמים לקחו שמן בכליהם עם מנורותיהם‪.‬‬

‫‪19‬‬

‫מת'יו‬

‫‪5‬בשעה שהחתן השתהה ‪,‬כולם ישנו וישנו‪.‬‬ ‫‪6‬ובחצות הלילה נשמעה זעקה הנה החתן בא ;צאו לפגוש אותו‪.‬‬ ‫‪7‬אז קמו כל הבתולים האלה וגזזו את מנורותיהן‪.‬‬ ‫‪,‬ונו לדנו ומָא מא נב כאם ;כי נכבו מנורותינו‪.‬‬ ‫‪ 8‬עוֹ יאמא ר הע בסוו ילו ים אא ל הע ׁחכ ודמים ב‬ ‫‪9‬ויענו החכמים לאמר לא כן ;פן לא יספיק לנו ולכם ‪:‬אלא לכו אל המוכרים וקנו לכם‪.‬‬ ‫‪10‬ובעודם הלכו לקנות ‪,‬בא החתן ;והמוכנים נכנסו עמו לנישואין ‪:‬והדלת נסגרה‪.‬‬ ‫‪11‬אחר כך באו גם הבתולות האחרות לאמור ‪:‬אדוני ‪,‬אדוני ‪,‬פתח לנו‪.‬‬ ‫‪12‬אבל הוא ענה ואמר ‪:‬באמת אני אומר לכם ‪,‬אני לא מכיר אתכם‪.‬‬ ‫‪13‬שימו לב כי אינכם יודעים לא את היום ולא את השעה שבה יבוא בן האדם‪.‬‬ ‫‪14‬כי מלכות השמים היא כאדם הנוסע לארץ רחוקה ‪,‬אשר קרא לעבדיו ומסר להם את רכושו‪.‬‬ ‫‪15‬ולאחד נתן חמש כישרונות לשניים ולשני אחד ;לכל אדם לפי יכולתו המרובה ;ומיד יצא למסעו‪.‬‬ ‫טז עו מֹלאך הע ַד במ ל אא ת ח וׁמָד ת הע ִו כב רות וב סד חמ ר ֵד הא ם וב ַדְד ה לדהא ם ח וׁמָד ה ִו כב רות אׁחמ ורים‪.‬‬ ‫‪17‬וכמו כן מי שקיבל שניים ‪,‬זכה גם בשניים אחרים‪.‬‬ ‫‪18‬אבל המקבל אחד הלך וחפר בארץ והחביא את כספי אדוניו‪.‬‬ ‫‪19‬לאחר זמן רב בא אדון העבדים ההם וחשב עמם‪.‬‬ ‫יתי לב עודד ם ח וׁמָד ה ִו כב רות‪.‬‬ ‫‪ 20‬עו דֹב יא אּׁא ר קד במ ל ח וׁמָד ה ִו כב רות ‪,‬וב הד בו יא ח וׁמָד ה ִו כב רות אׁחמ ורים ‪,‬למאמי ר ‪,‬אׁדי נדי ‪,‬נדתע וד לו י ח וׁמָד ה ִו כב רונות הו ַמה זדכו ו‬ ‫‪21‬אמר לו אדוניו כל הכבוד ‪,‬עבד טוב ונאמן ‪,‬בכמה דברים היית נאמן ‪,‬בהרבה דברים אשמך ‪,‬בוא אתה בשמחת אדוניך‪.‬‬ ‫‪22‬גם מי שקיבל שני כשרונות בא ואמר ‪:‬אדוני ‪,‬שני כישרונות נתת לי ‪,‬הנה זכיתי בשני כשרונות נוספים‪.‬‬ ‫‪23‬אמר לו אדוניו כל הכבוד ‪,‬עבד טוב ונאמן ;בכמה דברים היית נאמן ‪,‬על הרבה דברים אשמך ‪,‬בוא אתה בשמחת אדוניך‪.‬‬ ‫‪24‬ואז בא מי שקיבל את הכשרון האחד ואמר ‪,‬אדוני ‪,‬ידעתי אותך כי אתה איש קשה ‪,‬קוצר במקום שלא זרעת ‪,‬ומלקט במקום שלא‬ ‫קשית‪.‬‬ ‫‪25‬ויראתי והלכתי והסתרתי את כישרונך בארץ הנה יש לך את זה‪.‬‬ ‫‪26‬ענה אדוניו ואמר לו עבד רשע ועצלן ידעת כי אני קוצר במקום שלא זרעתי ואלקט במקום שלא זרעתי‪.‬‬ ‫‪27‬אז היית צריך לשים את כספי למחליפים ‪,‬ואז בבואי הייתי צריך לקבל את שלי בריבית‪.‬‬ ‫‪28‬קח ממנו את הכשרון ותן אותו למי שיש לו עשר כשרונות‪.‬‬ ‫‪,‬ומי ּא ֹ יא יו ַע ח אא ת אּׁא ר לו‪.‬‬ ‫‪ִ29‬ו י לב כדל אּׁא ר יו ומ ן ובב רי ב יו הב יאה לו ו‬ ‫‪30‬והשליכו את העבד הבלתי מועיל אל החושך החיצון ‪:‬בכי וחריקת שיניים יהיו‪.‬‬ ‫‪31‬כאשר יבוא בן האדם בכבודו וכל המלאכים הקדושים עמו ‪,‬אז הוא ישב על כסא כבודו‪.‬‬ ‫‪32‬ולפניו יאספו כל‪-‬הגוים ויפרידם איש בין רעהו כרועה צאן בין עזים‪.‬‬ ‫‪33‬וישים את הצאן על ידו ואת העזים משמאלו‪.‬‬ ‫‪34‬אז יאמר להם המלך על יד ימינו באים מבורכי אבי ירשו את המלכות שהוכנה לכם מיסוד העולם‪.‬‬ ‫‪35‬כי רעב הייתי ואתם נתתם לי בשר צמאתי ושתתם לי זר הייתי ולקחתם אותי‪.‬‬ ‫‪36‬ערום ולבשתם אותי חולה הייתי וביקרתם אותי בכלא הייתי ובאתם אלי‪.‬‬ ‫‪37‬אז יענו לו הצדיקים לאמר אדוני מתי ראינו אותך רעב והאכלנו אותך ?או צמא ‪,‬ויתן לך לשתות?‬ ‫‪38‬מתי ראינו אותך זר ולקחנו אותך ?או עירום ‪,‬ולבשתך?‬ ‫‪39‬או מתי ראינו אותך חולה או בכלא ובאנו אליך?‬ ‫‪40‬ויענה המלך ויאמר אליהם ‪,‬באמת אני אומר לכם ‪,‬ככל שעשיתם לאחד מהקטנים מבין אחיי אלה ‪,‬עשיתם זאת לי‪.‬‬ ‫‪41‬אז יאמר גם להם משמאל ‪,‬הסתלקו ממני ‪,‬המקוללים ‪,‬אל אש נצח ‪,‬המוכנה לשטן ולמלאכיו‪.‬‬ ‫‪42‬כי רעב הייתי ולא נתתם לי בשר צמאתי ולא נתתם לי לשתות‪.‬‬ ‫‪43‬זר הייתי ולא לקחתם אותי עירום ולא הלבשתם אותי חולה ובכלא ולא ביקרתם אותי‪.‬‬ ‫‪44‬אז יענו לו גם הם לאמר ‪:‬אדוני ‪,‬מתי ראינו אותך רעב או צמא או זר או ערום או חולה או בכלא ולא שרתנו אותך?‬ ‫‪45‬אז יענה להם לאמר ‪,‬באמת אני אומר לכם ‪,‬ככל שלא עשיתם זאת לאחד מהקטנים שבהם ‪,‬לא עשיתם זאת לי‪.‬‬ ‫‪46‬ואלה ילכו לעונש עולם ‪:‬וצדיקים לחיים נצחיים‪.‬‬ ‫פרק ‪26‬‬ ‫‪1‬ויהי כאשר סיים ישוע את כל הדברים הללו ‪,‬אמר לתלמידיו‪:‬‬ ‫‪2‬אתם יודעים שאחרי יומיים חל חג הפסח ‪,‬ובן האדם נבגד להצלבה‪.‬‬ ‫‪3‬אז אספו ראשי הכהנים והסופרים וזקני העם אל ארמון הכהן הגדול אשר נקרא כיפא‪.‬‬ ‫‪4‬והתייעצו כדי שיקחו את ישוע בתחבולות ויהרגו אותו‪.‬‬ ‫‪5‬אך אמרו לא ביום החג פן תהא מהומה בעם‪.‬‬ ‫‪6‬עתה כאשר ישוע היה בביתניא ‪,‬בביתו של שמעון המצורע‪,‬‬ ‫‪7‬באה אליו אשה בעלת קופסת אלבסטר משחה יקרה מאוד ‪,‬ושפכה אותה על ראשו בישיבה‪.‬‬ ‫‪8‬אך כאשר ראו זאת תלמידיו ‪,‬התרעמו להם לאמר ‪:‬למה הבזבוז הזה?‬

‫‪20‬‬

‫מת'יו‬

‫‪9‬כי יתכן שהמשחה הזאת נמכרה בהרבה וניתנה לעניים‪.‬‬ ‫‪10‬כאשר הבין ישוע ‪,‬אמר להם ‪:‬למה אתם מפריעים לאישה ?כי מלאכה טובה עשתה עלי‪.‬‬ ‫‪11‬כי עניים יש לכם תמיד עמכם ;אבל אותי אתם לא תמיד‪.‬‬ ‫‪12‬כי באשר היא שפכה את המשחה הזאת על גופי ‪,‬היא עשתה זאת לקבורתי‪.‬‬ ‫‪13‬באמת אני אומר לכם ‪,‬בכל מקום אשר תוכרז הבשורה הזאת בכל העולם ‪,‬גם זה ‪,‬אשר עשתה האישה הזאת ‪,‬יסופר לזכרה‪.‬‬ ‫‪14‬ואחד מהשנים‪-‬עשר ‪,‬הנקרא יהודה איש קריות ‪,‬הלך אל ראשי הכהנים‪.‬‬ ‫‪ 15‬עוֹ יאמא ר ׁאלמיהא ם ‪:‬מע ה וו בונו לו י וב וא בתנעחב ווי אותו דלכאם ?וכרתו אתו ברית על שלושים כסף‪.‬‬ ‫‪16‬ומאותה עת חיפש הזדמנות לבגוד בו‪.‬‬ ‫‪17‬וביום הראשון של חג המצות באו התלמידים אל ישוע ‪,‬ואמרו לו ‪:‬היכן תרצה שנכין לך לאכול את הפסח?‬ ‫‪18‬ויאמר לך אל‪-‬העיר אל איש כזה ואמרת לו האדון אמר זמני קרוב ;אקיים את הפסח בביתך עם תלמידי‪.‬‬ ‫‪19‬והתלמידים עשו כפי שמינה אותם ישוע ;והכינו את הפסח‪.‬‬ ‫‪20‬עת הגיע הערב ‪,‬ישב עם השנים‪-‬עשר‪.‬‬ ‫‪21‬וכאשר אכלו ‪,‬אמר ‪,‬באמת אני אומר לכם ‪,‬כי אחד מכם יבגוד בי‪.‬‬ ‫‪22‬ויצרו מאוד ויתחילו כל אחד מהם לומר לו אדוני ‪,‬אני זה?‬ ‫‪ 23‬עו עַֹען עוֹ יאמא ר הע ֹובמ ל אא ת ידדו ֵב תע בב לדה ‪,‬הוא יו בסִ בעדנו י‪.‬‬ ‫‪24‬בן האדם הולך כמו שכתוב עליו ‪,‬אבל אוי לאיש ההוא שבן האדם נבגד על ידו ‪.‬היה טוב לאותו אדם אם הוא לא נולד‪.‬‬ ‫‪25‬אז ענה יהודה אשר בגד בו ואמר ‪:‬אדוני ‪,‬אני זה ?אד מע ר לו ‪:‬אע וד ה אד מע ברוד ‪.‬‬ ‫‪26‬ובעודם אוכלים לקח ישוע לחם ובירך אותו ושבר אותו ונתן לתלמידים ואמר ‪:‬קחו ‪,‬אכלו ;זה הגוף שלי‪.‬‬ ‫‪27‬ועֹו ַע ח אא ת הע ִוס ועֹי דא ה ועֹו ומ ן לדהא ם למאמי ר בּתו ִֹּדם;‬ ‫‪ִ28‬ו י זאה ָד ומי ַעל הע ֵב ורית הע חׁדד ּד ה ‪,‬אּׁא ר נו בְּי ך לב ערֵו ים לב ומפב לעת חׁטד ואים‪.‬‬ ‫‪29‬אבל אני אומר לכם ‪,‬לא אשתה מעתה מהפרי הזה של הגפן ‪,‬עד היום ההוא ‪,‬שבו אשתה אותו יחד אתכם במלכות אבי‪.‬‬ ‫‪30‬וכאשר שרו מזמור ‪,‬יצאו להר הזיתים‪.‬‬ ‫‪31‬אז אמר להם ישוע ‪:‬כל אתם תיעלבו בגללי הלילה כי כתוב אני אכה את הרועה ‪,‬וצאן הצאן יפוזרו‪.‬‬ ‫‪32‬אבל אחרי שקם שוב ‪,‬אלך לפניך לגליל‪.‬‬ ‫‪33‬ענה פטרוס ואמר לו ‪:‬אף על פי שכל בני האדם ייעלבו בגללך ‪,‬אך לעולם לא אתעלב‪.‬‬ ‫‪34‬אמר לו ישוע ‪,‬באמת אני אומר לך ‪,‬כי הלילה הזה ‪,‬לפני שקרא התרנגול ‪,‬תכחיש אותי שלוש פעמים‪.‬‬ ‫‪35‬אמר לו פטרוס ‪:‬אף על פי שאמות איתך ‪,‬לא אכחיש אותך ‪.‬כך גם אמרו כל התלמידים‪.‬‬ ‫‪36‬אז בא ישוע איתם אל מקום שנקרא גת שמנים ‪,‬ואמר לתלמידים ‪:‬שבו כאן ‪,‬בעוד אני הולך ומתפלל משם‪.‬‬ ‫‪37‬ולקח עמו את פטרוס ואת שני בני זבדי ‪,‬והתחיל להיות עצבני וכבד מאוד‪.‬‬ ‫‪ 38‬עוֹ יאמא ר ׁאלמיהא ם נעפב וּי במאי ד במאי ד ַעד מד ואת;‬ ‫‪39‬וילך עוד קצת ויפול על פניו ויתפלל לאמר אבי אם אפשר יעבור ממני הכוס הזאת לא כרצוני אלא כרצונך‪.‬‬ ‫‪40‬והוא בא אל התלמידים ‪,‬ומצא אותם ישנים ‪,‬ואמר לפטרוס ‪:‬מה ‪,‬לא יכולתם לצפות איתי שעה אחת?‬ ‫‪41‬השגיחו והתפללו שלא תיכנסו לפיתוי ‪:‬הרוח אמנם חפצה ‪,‬אבל הבשר חלש‪.‬‬ ‫‪42‬הלך שוב בפעם השנייה והתפלל לאמר אבי ‪,‬אם לא יעבור הכוס הזאת ממני ‪,‬אלא שאשתה אותו ‪,‬ייעשה רצונך‪.‬‬ ‫‪43‬ויבוא וימצא אותם ישנים שוב כי כבדו עיניהם‪.‬‬ ‫‪44‬ועזב אותם וישוב הלך והתפלל בפעם השלישית באומרו את אותם הדברים‪.‬‬ ‫‪45‬אז בא אל תלמידיו ואמר להם ‪,‬שכבו עכשיו ותנוחו ‪:‬הנה השעה בפתח ובן האדם נמסר בידי החוטאים‪.‬‬ ‫‪46‬קום הבה נלך הנה הוא בהישג יד הבוגד בי‪.‬‬ ‫‪47‬ובעודו דברו ‪,‬הנה בא יהודה ‪,‬אחד משנים‪-‬עשר ‪,‬ועמו המון רב בחרבות ובאלות ‪,‬מראשי הכוהנים וזקני העם‪.‬‬ ‫ת‪-‬מי אּׁא ר אא בּקי ּ ‪,‬זאה הוא;‬ ‫‪48‬ועֹו ומ ן לדהא ם הע ֵוגמד ֵו אות למאמי ר ‪:‬אא ו‬ ‫‪49‬ומיד בא אל ישוע ויאמר שלום אדוני ;ונישק אותו‪.‬‬ ‫‪50‬ויאמר אליו ישוע ‪:‬חבר ‪,‬למה באת ?ואז באו ‪,‬ושמו ידיים על ישוע ‪,‬ולקחו אותו‪.‬‬ ‫‪51‬והנה אחד מהם אשר עם ישוע הושיט את ידו ושלף את חרבו ופגע בעבד של הכהן הגדול והיכה את אוזנו‪.‬‬ ‫‪52‬ויאמר אליו ישוע ‪,‬השיב את חרבך במקומו ‪,‬כי כל הלוקחים את החרב יאבדו בחרב‪.‬‬ ‫‪53‬האם אתה חושב שאני לא יכול עכשיו להתפלל לאבי ‪,‬והוא יתן לי כעת יותר משנים עשר לגיונות מלאכים?‬ ‫‪54‬אך כיצד יתגשמו הכתובים ‪,‬שכך צריך להיות?‬ ‫‪55‬באותה שעה אמר ישוע אל ההמונים ‪:‬האם יצאתם כנגד גנב בחרבות ובאלות כדי לקחת אותי ?יום יום ישבתי עמכם ללמד בבית‬ ‫המקדש ‪,‬ולא תפסתם בי‪.‬‬ ‫‪56‬אבל כל זה נעשה למען יתקיימו כתבי הנביאים ‪.‬אז נטשו אותו כל התלמידים ‪,‬ונמלטו‪.‬‬ ‫‪57‬והאחזו בישוע הובילו אותו אל כיפא הכהן הגדול ‪,‬שם נאספו הסופרים והזקנים‪.‬‬ ‫‪58‬אבל פטרוס הלך אחריו מרחוק אל ארמון הכהן הגדול ‪,‬ונכנס וישב עם המשרתים לראות את הקץ‪.‬‬ ‫‪59‬וראשי הכוהנים והזקנים וכל המועצה ביקשו עדות שקר נגד ישוע להמיתו;‬ ‫‪60‬אך לא מצאו אף על פי שבאו עדי שקר רבים ‪,‬אך לא מצאו ‪.‬לבסוף הגיעו שני עדי שקר‪,‬‬ ‫‪61‬ויאמר ‪,‬אמר הבחור הזה ‪,‬אני יכול להחריב את היכל האלוהים ולבנות אותו בשלושה ימים‪.‬‬

‫‪21‬‬

‫מת'יו‬

‫‪62‬ויקם הכהן הגדול ויאמר אליו ‪:‬אינך עונה דבר ?מה זה העדים האלה נגדך?‬ ‫‪63‬אבל ישוע שתק ‪ .‬עו עַֹען הע ִי המ ן הע ִדדול עוֹ יאמא ר אמ לדיו ‪,‬אׁנו י במּ​ּ ֵד ע לב ך בד אאְהו ים הע חע י ‪,‬אּׁא ר אע וד ה אוממ ר לדנו ואם אע וד ה הע מד וּיחע ֵא ן הד אאְהו ים‪.‬‬ ‫‪64‬אמר לו ישוע ‪,‬אתה אמרת ‪:‬אף על פי כן אני אומר לך ‪,‬מעתה תראה את בן האדם יושב על יד ימין של כוח ‪,‬ובא בענני השמים‪.‬‬ ‫‪65‬וקרע הכהן הגדול את בגדיו לאמר חילול השם דבר ;מה עוד אנחנו צריכים בעדים ?הנה ‪,‬עתה שמעתם את חילול הקודש שלו‪.‬‬ ‫‪66‬מה אתה חושב ?ענו ואמרו ‪,‬אשם מיתה‪.‬‬ ‫‪67‬אז ירקו בפניו ופגעו בו ;ואחרים הכו אותו בכפות ידיהם‪,‬‬ ‫‪68‬לאמר ‪,‬נבא לנו ‪,‬אתה המשיח ‪,‬מי הוא זה שהיכה אותך?‬ ‫‪69‬ופטרוס ישב בחוץ בארמון ותבוא אליו עלמה לאמר ‪:‬גם אתה היית עם ישוע הגלילי‪.‬‬ ‫‪70‬אבל הוא הכחיש בפני כולם לאמר ‪:‬איני יודע מה אתה אומר‪.‬‬ ‫‪71‬וכשיצא אל האכסדרה ראתה אותו משרתת אחרת ואמרה לאלו שהיו שם ‪:‬גם הבחור הזה היה עם ישוע מנצרת‪.‬‬ ‫‪72‬ושוב הוא הכחיש בשבועה ‪,‬אני לא מכיר את האיש‪.‬‬ ‫‪73‬ואחרי זמן באו אליו העומדים מנגד ואמרו לפטרוס ‪,‬אמנם גם אתה אחד מהם ;ִו י ודבב ארך במסע ְמר לדך‪.‬‬ ‫‪74‬ואז התחיל לקלל ולהישבע לאמר ‪:‬איני מכיר את האיש ‪.‬ומיד צוות הזין‪.‬‬ ‫‪75‬ופטר זכר את דבר ישוע ‪,‬אשר אמר אליו ‪:‬לפני שיקרא התרנגול תכחיש אותי שלוש פעמים ‪ .‬עוֹמצמ א ‪,‬ועֹו בב ִאה ֵד כדה‪.‬‬ ‫פרק ‪27‬‬ ‫‪1‬כשהגיע הבוקר ‪,‬יעצו כל ראשי הכוהנים וזקני העם נגד ישוע להמיתו‪.‬‬ ‫‪2‬וכאשר קשרו אותו ‪,‬הובילו אותו ‪,‬ומסרו אותו לפונטיוס פילטוס המושל‪.‬‬ ‫‪3‬ואז יהודה אשר בגד בו ‪,‬כאשר ראה כי נידונה ‪,‬חזר בתשובה והחזיר את שלושים כסף אל ראשי הכוהנים והזקנים‪.‬‬ ‫‪4‬לאמר ‪,‬חטאתי בכך שבגדתי בדם התמים ‪.‬ויאמרו ‪:‬מה זה לנו ?לראות אותך לזה‪.‬‬ ‫‪5‬ועֹו בְּך אא ת‪-‬הע ִאסא ף ֵע ומקב ָד ּ עו מֹלאך עו מֹלאך ועֹו בתלדה‪.‬‬ ‫‪6‬ויקחו ראשי הכהנים את הכסף ויאמרו אסור להכניסם לאוצר כי מחיר הדם הוא‪.‬‬ ‫‪7‬ויעצו ויקנו עמם את שדה הקדר לקבור בה זרים‪.‬‬ ‫‪8‬על כן נקראה השדה ההוא שדה הדם עד היום הזה‪.‬‬ ‫‪9‬אז נתקיים אשר נאמר על ידי ירמי הנביא לאמר ויקחו את שלושים הכסף את מחירו של המוערך אשר ערכו מבני ישראל;‬ ‫‪10‬ונתן אותם לשדה הקדר ‪,‬כפי שה 'מינה אותי‪.‬‬ ‫‪11‬ויעמד ישוע לפני המושל וישאל אותו המושל לאמר אתה מלך היהודים ?ויאמר אליו ישוע ‪:‬אתה אומר‪.‬‬ ‫‪12‬וכאשר הואשם בראשי הכהנים והזקנים ‪,‬לא ענה דבר‪.‬‬ ‫‪ 13‬עוֹ יאמא ר אמ לדיו ְו ילדטוס ‪ׁ :‬הל יא ּד מע ַב וד ִעמד ה וָבב ורים במַ וָּים דַלאיך?‬ ‫‪ 14‬עו עַֹען לו לב עולדם ל יא ָד בד ר ;עד כדי כך שהמושל התפעל מאוד‪.‬‬ ‫‪15‬עתה באותו חג נהג המושל לשחרר לעם אסיר ‪,‬אשר ירצו‪.‬‬ ‫‪16‬והיה להם אז אסיר נכבד שנקרא ברבאס‪.‬‬ ‫‪17‬על כן בהתאספו אמר להם פילטוס את מי תרצו שאשחרר לכם ?ברבאס ‪,‬או ישוע שנקרא משיח?‬ ‫‪ִ18‬ו י ידדע ע ִו י ומַו נב אד ה הוצו יאו אותו‪.‬‬ ‫‪19‬כשישב על כיסא המשפט ‪,‬שלחה אליו אשתו לאמר אין לך מה לעשות עם הצדיק ההוא כי הרבה סבלתי היום בחלום בגללו‪.‬‬ ‫‪20‬אבל ראשי הכוהנים והזקנים שכנעו את ההמון שישאלו את ברבאס וישמידו את ישוע‪.‬‬ ‫‪21‬ענה המושל ואמר אליהם ‪:‬מי מהשניים תרצו שאשחרר לכם ?אמרו ברבאס‪.‬‬ ‫‪22‬אמר אליהם פילטוס מה אעשה עם ישוע הנקרא המשיח ?כולם אומרים לו ‪:‬יצלב‪.‬‬ ‫‪ 23‬עוֹ יאמא ר הע מי ּמ ל ‪,‬לדמד ה ‪,‬אמ יזאה דרַדה ַדְד ה ?אבל קראו עוד יותר לאמר ‪:‬יצלב‪.‬‬ ‫‪24‬כאשר ראה פילטוס כי אינו יכול להצליח אלא שדווקא קמה מהומה ‪,‬לקח מים ורחץ ידיו לפני ההמון לאמר חף אני מדם הצדיק‬ ‫הזה ‪,‬תדאגו‪.‬‬ ‫‪25‬ויענו כל העם ויאמרו דמו עלינו ועל בנינו‪.‬‬ ‫‪26‬ואז שחרר להם את בראבס ‪,‬וכאשר הלק את ישוע ‪,‬מסר אותו לצליבה‪.‬‬ ‫‪27‬אז לקחו חיילי המושל את ישוע לאולם המשותף ‪,‬ואספו אליו את כל חבורת החיילים‪.‬‬ ‫‪28‬והפשיטו אותו וילבשו עליו חלוק ארגמן‪.‬‬ ‫‪29‬וכאשר עטפו כתר קוצים ושמו על ראשו וקנה בידו הימנית וישתחו ברך לפניו ולעגו לו לאמר שלום מלך היהודים!‬ ‫‪30‬וירקו עליו ויקחו את הקנה ויכו אותו בראשו‪.‬‬ ‫‪31‬ואחרי שלעג לו ‪,‬הורידו ממנו את הגלימה ‪,‬ושמו עליו את לבושו ‪,‬והובילו אותו לצלובו‪.‬‬ ‫‪32‬ובצאתם ‪,‬מצאו איש מכורני ‪,‬שמו שמעון ‪:‬אותו הכריחו לשאת את צלבו‪.‬‬ ‫‪33‬ובבואם אל מקום הנקרא גולגותא ‪,‬כלומר מקום גולגולת‪.‬‬ ‫‪34‬נתנו לו לשתות חומץ מהול במרה וכשטעם ממנו לא ישתה‪.‬‬ ‫‪35‬ויצלוהו ויחלקו את בגדיו והטילו גורל למען יתקיים אשר נאמר על ידי הנביא חילקו ביניהם את בגדיי ועל לבושי הפילו גורלות‪.‬‬ ‫‪36‬וישבו צפו בו שם;‬

‫‪22‬‬

‫מת'יו‬

‫הודים‪.‬‬ ‫‪ 37‬עוֹדְא ם ַעל‪-‬ר יאּו ִדתוב בוּומד תו ‪:‬זאה ימּו עַ מא לאך הע יב ו‬ ‫‪38‬אז נצלבו איתו שני גנבים ‪,‬אחד מימין ואחר משמאל‪.‬‬ ‫‪39‬והעוברים עלו בו ‪,‬מנופפים בראשם‪.‬‬ ‫‪40‬ולאמר ‪:‬ההורס את בית המקדש ובונה אותו בשלושה ימים ‪,‬הושיע עצמך ‪.‬אם אתה בן אלוהים ‪,‬רד מהצלב‪.‬‬ ‫‪41‬וכן אמרו ראשי הכהנים לועגים לו עם הסופרים והזקנים‪.‬‬ ‫‪42‬הוא הציל אחרים ;את עצמו הוא לא יכול להציל ‪.‬אם הוא מלך ישראל ‪,‬ירד עכשיו מהצלב ‪,‬ונאמין לו‪.‬‬ ‫‪43‬הוא בטח באלוהים ;יצילהו עתה אם ירצה אותו כי אמר אני בן האלוהים‪.‬‬ ‫‪44‬גם הגנבים ‪,‬אשר נצלבו עמו ‪,‬השליכו אותו בשיניו‪.‬‬ ‫‪45‬מהשעה השישית היה חושך על כל הארץ עד השעה התשיעית‪.‬‬ ‫‪46‬ובערך השעה התשיעית קרא ישוע בקול רם לאמור ‪:‬אלי ‪,‬אלי ‪,‬לאמה סבחתני ?דהיינו אלהי אלהי למה עזבתני?‬ ‫‪47‬כמה מהעומדים שם בשמעו זאת אמרו האיש הזה קורא לאליאס‪.‬‬ ‫‪48‬ומיד רץ אחד מהם ולקח ספוג ומילא אותו חומץ וישם על קנה ויתן לו לשתות‪.‬‬ ‫‪49‬אמרו השאר ‪,‬הבה ונראה אם אליאס יבוא להצילו‪.‬‬ ‫‪50‬ישוע ‪,‬כשבכה שוב בקול רם ‪,‬הניף את רוח הרפאים‪.‬‬ ‫‪51‬והנה פרוכת המקדש נקרע לשניים מלמעלה ועד למטה ;ותרעידה הארץ ‪,‬והסלעים נקרעו;‬ ‫‪52‬ויפתחו הקברים ;וקמו גופים רבים של הקדושים שישנים‪,‬‬ ‫‪53‬ויצא מן הקברים לאחר תחייתו ‪,‬וילך לעיר הקודש ‪,‬ונראה לרבים‪.‬‬ ‫‪54‬עתה ‪,‬כאשר ראו איש המאה והשהיו עמו ‪,‬צופים בישוע ‪,‬את רעידת האדמה ואת הדברים שנעשו ‪,‬הם חששו מאוד ‪,‬ואמרו ‪,‬באמת‬ ‫זה היה בן האלוהים‪.‬‬ ‫‪55‬ונשים רבות היו שם והביטו מרחוק ‪,‬אשר הלכו בעקבות ישוע מהגליל ‪,‬משרתות אותו‪.‬‬ ‫‪56‬ביניהם הייתה מריה מגדלנה ומריה אמם של יעקב וחוזה ‪,‬ואם ילדי זבדי‪.‬‬ ‫‪57‬כשהערב הגיע ‪,‬בא איש עשיר מאריתאה ‪,‬ושמו יוסף ‪,‬שגם הוא בעצמו היה תלמידו של ישוע‪.‬‬ ‫‪58‬הוא הלך אל פילטוס והתחנן לגופו של ישוע ‪.‬ואז פילטוס ציווה על הגופה להימסר‪.‬‬ ‫‪59‬וכאשר לקח יוסף את הגופה ‪,‬עטף אותה בבד פשתן נקי‪.‬‬ ‫‪60‬והניח אותו בקברו החדש אשר חצב בסלע ויגלגל אבן גדולה עד פתח הקבר ויצא‪.‬‬ ‫‪61‬והיתה מריה מגדלנה ומריה האחרת יושבות מול הקבר‪.‬‬ ‫‪62‬למחרת ‪,‬שלאחר יום ההכנה ‪,‬התכנסו ראשי הכהנים והפרושים אל פילטוס‪.‬‬ ‫‪63‬באומרו ‪,‬אדוני ‪,‬אנו זוכרים שהרמאי ההוא אמר ‪,‬בעודו בחיים ‪,‬לאחר שלושה ימים אקום שוב‪.‬‬ ‫‪64‬צוו אפוא להקפיד על הקבר עד היום השלישי ‪,‬פן יבואו תלמידיו בלילה ויגנבו אותו ויאמרו לעם ‪:‬הוא קם מן המתים ‪,‬אז הטעות‬ ‫האחרונה תהיה גרועה מהראשונה‪.‬‬ ‫‪65‬פילטוס אמר אליהם ‪:‬יש לכם משמר ‪,‬לכו דרככם ‪,‬הבטיחו אותו ככל יכולתכם‪.‬‬ ‫‪66‬אז הם הלכו וקבעו את הקבר ‪,‬אטמו את האבן וקבעו משמרת‪.‬‬ ‫פרק ‪28‬‬ ‫‪1‬עם צאת השבת ‪,‬כשהחל להעלות השחר לקראת היום הראשון של השבוע ‪,‬באו מרים מגדלנה ומריה השנייה לראות את הקבר‪.‬‬ ‫‪2‬והנה רעידת אדמה גדולה כי מלאך ה 'ירד מן השמים ‪,‬ובא וגלגל את האבן מן הדלת וישב עליה‪.‬‬ ‫‪3‬פניו היו כברק ולבושו לבנים כשלג‪:‬‬ ‫‪4‬ומפחדו רעדו השומרים והפכו כמתים‪.‬‬ ‫‪5‬וענה המלאך ויאמר אל הנשים אל תפחדו כי אני יודע כי אתם מבקשים את ישוע הנצלב‪.‬‬ ‫‪6‬הוא אינו כאן כי הוא קם ‪,‬כמו שאמר ‪.‬בוא ‪,‬ראה את המקום שבו שכב ה‪'.‬‬ ‫‪7‬ולכו מהר ואמרו לתלמידיו כי הוא קם מן המתים ;והנה הוא הולך לפניכם לגליל ;שם תראו אותו ‪:‬הנה אמרתי לכם‪.‬‬ ‫ח ועֹו בסלו ממ הע ַא בא ר מע המ ר ֵב י דדרא ובב וְ במחד ה ערֵד ה ;ואכן רץ להביא דבר תלמידיו‪.‬‬ ‫‪9‬ובצאתם לספר לתלמידיו ‪,‬הנה ‪,‬ישוע פגש אותם ‪,‬לאמר שלום ‪ .‬עוֹדבי או עו עֹחׁזו אותו ֵב ערגב לדיו ועֹו בּוע חׁוו לו‪.‬‬ ‫‪10‬אז אמר להם ישוע ‪:‬אל תפחדו ‪,‬לכו ספרו לאחיי כי הם הולכים לגליל ‪,‬ושם יראו אותי‪.‬‬ ‫‪11‬עתה כשהלכו והנה חלק מהמשמר באים אל העיר וגילו לראשי הכהנים את כל הנעשה‪.‬‬ ‫‪12‬וכאשר נאספו עם הזקנים ויעצו ‪,‬נתנו כסף רב לחיילים‪.‬‬ ‫‪13‬לאמר אמרו תלמידיו באו בלילה וגנבו אותו בזמן שאנו ישנים‪.‬‬ ‫‪14‬ואם זה יבוא על אוזני המושל ‪,‬נשכנעו ונבטח אתכם‪.‬‬ ‫‪15‬לקחו את‪-‬הכסף ועשו ככל שלימדו והדבר הזה נפוץ בקרב היהודים עד היום הזה‪.‬‬ ‫‪16‬ואז הלכו אחד‪-‬עשר התלמידים לגליל ‪,‬אל ההר שאליו מינה אותם ישוע‪.‬‬ ‫‪17‬וכאשר ראו אותו ‪,‬השתחוו לו ‪,‬אך היו שפקפקו‪.‬‬ ‫‪18‬וישוע בא וידבר אליהם לאמר כל הכוח ניתן לי בשמים ובארץ‪.‬‬ ‫‪19‬לכו ולמדו את כל העמים ‪,‬הטבילו אותם בשם האב והבן ורוח הקודש‪.‬‬

‫‪23‬‬

‫מת'יו‬

‫‪20‬לימדו אותם לקיים את כל אשר ציוויתי אתכם והנה אני אתכם תמיד עד קצה העולם ‪.‬אד ממ ן‪.‬‬

‫‪24‬‬

‫הבשורה של מרקוס‬ ‫פרק ‪1‬‬ ‫‪1‬ראשית הבשורה של ישוע המשיח ‪,‬בן האלוהים;‬ ‫‪2‬כמו שכתוב בנביאים הנה אני שולח את שליח לפניך אשר יעשה את דרכך לפניך‪.‬‬ ‫‪3‬קול צועק במדבר הכן את דרך ה 'יישר נתיבותיו‪.‬‬ ‫‪4‬יוחנן אכן הטביל במדבר והטיף לטבילת תשובה לסליחת חטאים‪.‬‬ ‫‪5‬ויצאו אליו כל ארץ יהודה וירושלים וכולם נטבלו ממנו בנהר הירדן מתוודים על חטאיהם‪.‬‬ ‫‪6‬וילבש יוחנן בשער גמל ובחגורת עור על חלציו ;ואכל ארבה ודבש בר;‬ ‫‪7‬והטיף לאמר ‪,‬בא אחריי חזק ממני ‪,‬את תפס נעליו איני ראוי להתכופף ולשחרר‪.‬‬ ‫‪8‬אמנם הטבלתי אותך במים ‪,‬אבל הוא יטביל אותך ברוח הקודש‪.‬‬ ‫‪9‬ויהי בימים ההם כי ישוע בא מנצרת הגלילית והוטבל על ידי יוחנן בירדן‪.‬‬ ‫‪10‬ומיד עלה מן המים וראה את השמים פתוחים ואת הרוח כיונה יורדת עליו‪.‬‬ ‫‪ּ 11‬ו חָב מא קול במן הּ ָח מּ יב ם לפאממ ר ‪,‬אּ ָח ה ֹב נפי אׁהובב י ‪,‬אֶׁש ר חח פפץ ֹו‪.‬‬ ‫‪12‬ומיד תניע אותו הרוח אל המדבר‪.‬‬ ‫‪13‬ויהי שם במדבר ארבעים יום ‪,‬פיתוי השטן ;והיה עם חיות הבר ;ושרתו אותו המלאכים‪.‬‬ ‫‪14‬לאחר שיוחנן הוכנס לכלא ‪,‬בא ישוע לגליל ‪,‬והטיף את בשורת מלכות האלוהים‪.‬‬ ‫‪15‬ולומר ‪:‬מלא העת ומלכות אלהים בפתח ‪:‬חזרו בתשובה והאמינו בבשורה‪.‬‬ ‫‪16‬עת הלך על הכנרת ‪,‬ראה את שמעון ואנדרו אחיו משליכים רשת לים כי הם היו דייגים‪.‬‬ ‫‪17‬ויאמר אליהם ישוע ‪:‬בוא אחריי ואעשה אתכם לדייגים‪.‬‬ ‫‪18‬ומיד עזבו את רשתותיהם וילכו אחריו‪.‬‬ ‫‪19‬וכשהלך עוד מעט משם ‪,‬ראה את יעקב בן זבדי ואת יוחנן אחיו ‪,‬שגם הם היו בספינה ומתקינים את רשתותיהם‪.‬‬ ‫‪20‬ומיד קרא להם והשאירו את זבדי את אביהם בספינה עם השכירים וילכו אחריו‪.‬‬ ‫‪21‬וילכו לכפר נחום ;ומיד ביום השבת נכנס לבית הכנסת ולימד‪.‬‬ ‫‪22‬ויתמהמו על תורתו כי לימד אותם כבעל רשות ולא כסופרים‪.‬‬ ‫‪23‬והיה בבית הכנסת שלהם איש רוח טמאה ;והוא צעק‪,‬‬ ‫‪24‬לאמר ‪:‬עזבו אותנו ;מה יש לנו לעשות איתך ‪,‬ישוע מנצרת ?באת להשמיד אותנו ?אני מכיר אותך מי אתה ‪,‬קדוש האלוהים‪.‬‬ ‫‪25‬וישוע גער בו לאמר שקט וצא ממנו‪.‬‬ ‫‪26‬וכאשר תקרע אותו הרוח הטמאה ותקרא בקול גדול ‪,‬יצא ממנו‪.‬‬ ‫‪27‬וכולם נדהמו עד אשר שאלו ביניהם לאמר מה הדבר הזה ?איזו דוקטרינה חדשה זו ?כי ברשות הוא מצווה אפילו את הרוחות‬ ‫הטמאות ‪,‬והן מצייתות לו‪.‬‬ ‫‪28‬ומיד התפשט תהילתו בכל רחבי הגליל‪.‬‬ ‫‪29‬ומיד ‪,‬בצאתם מבית הכנסת ‪,‬נכנסו אל בית שמעון ואנדרו ‪,‬עם יעקב ויוחנן‪.‬‬ ‫‪30‬אבל אמה של אשת שמעון שכבה חולה בקדחת ‪,‬ואנו מספרים לו עליה‪.‬‬ ‫‪ּ 31‬ו חָב מא וָּב ַּ ח אמ תח ה אש ת‪-‬יחדח ה ‪ּ ,‬וָחקש ם אמ תח ה ;ומיד עזבה אותה הקדחת ‪,‬ותשרת אותם‪.‬‬ ‫‪32‬ובערב ‪,‬כאשר שקעה השמש ‪,‬הביאו אליו את כל החולה ובעלי השדים‪.‬‬ ‫‪33‬וכל‪-‬העיר נאספו בפתח‪.‬‬ ‫‪34‬וירפא רבים חולים במחלות שונות וגירש שדים רבים ;ולא נתנו לשדים לדבר ‪,‬כי הכירו אותו‪.‬‬ ‫‪35‬ובבוקר ‪,‬קם הרבה לפני היום ‪,‬יצא ‪,‬ויצא למקום בודד ‪,‬והתפלל שם‪.‬‬ ‫‪36‬ושמעון והאשר עמו הלכו אחריו‪.‬‬ ‫‪37‬וכאשר מצאו אותו ‪,‬אמרו אליו ‪,‬כל האנשים מבקשים אותך‪.‬‬ ‫אתי‪.‬‬ ‫‪ּ 38‬וָ מאמש ר ׁאלפיהש ם נב לב ֵחנו אש ל‪-‬הּ ַׁיחרות הּ ֹח אות לב הּ בט בריף ַּם ֶח ם ֵב י ַּל‪ֵ-‬פן יחצח ב‬ ‫‪39‬והוא דרש בבתי הכנסת שלהם בכל הגליל וגירש שדים‪.‬‬ ‫ם‪ָ-‬חח פפץ ‪ָ,‬ח כול לב טּ הפ ר‪.‬‬ ‫‪,‬מפּחפ ן לו ‪,‬וכב רמ ַּ אפ לחיו ֹח שרך ּוָ מאמש ר אפ לחיו בא ב‬ ‫‪ּ 40‬ו חָב מא אפ לחיו במצב ּרע ב‬ ‫‪41‬וישוע ‪,‬התרגש בחמלה ‪,‬הושיט את ידו ‪,‬ונגע בו ‪,‬ואמר לו ‪,‬אני רוצה ;תהיה אתה נקי‪.‬‬ ‫‪42‬ומיד כשדיבר תיכף הסתלקה ממנו הצרעת והוא נטהר‪.‬‬ ‫‪43‬ויצר אותו ‪,‬ושלח אותו מיד;‬ ‫‪44‬ויאמר אליו ראה לא אמרת דבר לאיש ‪,‬אבל לך ‪,‬הראה את עצמך אל הכהן ‪,‬והקרב לטיהורך את הדברים אשר ציווה משה לעדות‬ ‫להם‪.‬‬ ‫‪45‬אבל הוא יצא והחל לפרסם אותו הרבה ולהצית את העניין ‪,‬עד שישוע לא יכול היה להיכנס יותר בגלוי לעיר ‪,‬אלא היה בחוץ‬ ‫במקומות מדבריים ‪,‬ובאו אליו מכל עבר‪.‬‬

‫‪25‬‬

‫הבשורה של מרקוס‬

‫פרק ‪2‬‬ ‫‪1‬ושוב נכנס לכפר נחום לאחר ימים אחדים ;ונשמע שהוא בבית‪.‬‬ ‫‪2‬ומיד נאספו רבים ‪,‬עד שלא היה מקום לקבלם ‪,‬לא ‪,‬לא כעבור הדלת ‪:‬והטיף להם את הדבר‪.‬‬ ‫‪3‬ויבואו אליו ‪,‬מביאים חולה שיתוק אחד שנולד מארבעה‪.‬‬ ‫‪4‬וכאשר לא יכלו להתקרב אליו בגלל העיתונות ‪,‬גילו את הגג שבו הוא ‪,‬וכאשר שברו אותו ‪,‬הורידו את המיטה אשר שוכב בה חולי‬ ‫שיתוק‪.‬‬ ‫‪5‬כאשר ראה ישוע את אמונתם ‪,‬אמר אל חולי המשותקים ‪,‬בן ‪,‬חטאיך יסלחו לך‪.‬‬ ‫‪6‬אבל ישבו שם אחדים מהסופרים וסברו בלבם‪.‬‬ ‫‪7‬מדוע אומר האיש הזה חילול השם ?מי יכול לסלוח על חטאים מלבד אלוהים בלבד?‬ ‫‪8‬ומיד כאשר הבחין ישוע ברוחו כי הם חשבו כך בעצמם ‪,‬אמר אליהם ‪:‬מדוע אתם מנמקים את הדברים הללו בלבכם?‬ ‫ט אם קל יותר לומר לחולה שיתוק ‪,‬חטאיך נסלחו לך ;או לאמר ‪,‬קום ולקח את משכבך והלך?‬ ‫‪10‬אבל למען תדעו כי לבן האדם יש כוח על הארץ לסלוח על חטאים (הוא אומר לחולה שיתוק)‬ ‫‪11‬אני אומר לך ‪,‬קום ולקח את משכבך ולך אל ביתך‪.‬‬ ‫יב ומיד קם ‪,‬נטל את המיטה ויצא לפני כולם ;עד כדי כך שנדהמו כולם ‪,‬ופארו את אלוהים ‪,‬לאמר ‪,‬מעולם לא ראינו זאת בצורה זו‪.‬‬ ‫יג ּוָפצפ א עוד ַּל שפת הים ;וָּב פב נו אפ לחיו ֵחל‪-‬הח עולחם ‪,‬וָּב למד אותם‪.‬‬ ‫‪14‬ובעבר ראה את לוי בן אלפא יושב על דלפק המנהג ‪,‬ואמר לו ‪:‬אחריי ‪.‬ויקם וילך אחריו‪.‬‬ ‫‪15‬ויהי כאשר ישוע ישב למאכל בביתו ‪,‬ישבו גם מוכסים וחוטאים רבים יחד עם ישוע ותלמידיו ‪:‬כי רבים היו והלכו אחריו‪.‬‬ ‫‪16‬וכאשר ראו אותו הסופרים והפרושים אוכל עם מוכסים וחוטאים ‪,‬אמרו לתלמידיו ‪,‬איך הוא אוכל ושותה עם ציבור וחוטאים?‬ ‫‪17‬כאשר ישוע שמע זאת ‪,‬הוא אמר להם ‪:‬השלמים אינם זקוקים לרופא ‪,‬כי אם החולים ‪:‬לא באתי לקרוא לצדיקים ‪,‬אלא לחוטאים ‪,‬‬ ‫לתשובה‪.‬‬ ‫‪18‬ותלמידי יוחנן והפרושים נהגו לצום ובאו ואמרו אליו למה צמים תלמידי יוחנן ותלמידי הפרושים ותלמידיך אינם צמים?‬ ‫‪ּ 19‬וָ מאמש ר ׁאלפיהש ם יפֶו ַּ ‪:‬יב כולב ים ֹב נפי הּ חמ ושה לצום בשעה שהחתן איתם ?כל זמן שיש להם את החתן איתם ‪,‬אין הם יכולים לצום‪.‬‬ ‫‪20‬אבל יבואו הימים אשר יילקח מהם החתן ‪,‬ואז יצמו בימים ההם‪.‬‬ ‫‪21‬אף אדם לא תופר חתיכת בד חדשה על בגד ישן ‪:‬אחרת החתיכה החדשה שמילאה אותה פוסלת מן הישן ‪,‬ויחמיר הקרע‪.‬‬ ‫‪22‬ואין אדם ישים יין חדש בבקבוקים ישנים ‪,‬אחרת היין החדש יפרץ את הבקבוקים והיין נשפך ‪,‬והבקבוקים ישבשו ‪:‬אבל יין חדש‬ ‫יש להכניס לבקבוקים חדשים‪.‬‬ ‫‪23‬ויהי ויעבור בשדות התירס ביום השבת ;ותלמידיו התחילו בהליכתם לקטוף קצף‪.‬‬ ‫עוִים ֹב יום הּ ָּ ֹח ת אש ת‪-‬אֶׁש ר ל מא במ ּכֶשה?‬ ‫רוֶים הב ֶפה ‪,‬לחָח ה הפ ם ב‬ ‫מאמרו אפ לחיו הּ רב ב‬ ‫‪ּ 24‬וָ ב‬ ‫‪ּ 25‬וָ מאמש ר ׁאלפיהש ם ל מא קח חראתש ם אש ת אֶׁש ר ַחִח ה ָח וב ד ֹב צח בריק וב הח יחה חר חַב הוא וב הח אֶׁש ר ַב ָו‪.‬‬ ‫‪26‬איך הלך אל בית ה 'בימי אביתר הכהן הגדול ואכל את לחם הפנים אשר אינו רשאי לאכול אלא לכהנים ונתן גם לאלו אשר עמו‪.‬‬ ‫‪ּ 27‬וָ מאמש ר ׁאלפיהש ם ‪:‬הּ ָּ ֹח ת ּנִַׁש ה לב אח דח ם וב ל מא הח אח דח ם לב ֶּ ֹח ת‪.‬‬ ‫‪28‬על כן בן האדם הוא גם אדון השבת‪.‬‬ ‫פרק ‪3‬‬ ‫‪1‬ויכנס שוב לבית הכנסת ;וב הח יחה ֶח ם באיֶ אֶׁש ר הח יחה לחה יחד קב מולחה‪.‬‬ ‫‪ּ 2‬וָ בּראו ֹו באם יב ברפחא אותו ֹב יום הּ ָּ ֹח ת ;שיוכלו להאשים אותו‪.‬‬ ‫‪ּ 3‬וָ מאמש ר אש ל‪-‬הח באיֶ אֶׁש ר‪-‬הח יחה‪-‬הח יחד הּ ַח מולחה ‪:‬קח ם‪.‬‬ ‫‪4‬ויאמר אליהם האם מותר לעשות טוב בימי השבת או לעשות רע ?להציל חיים או להרוג ?אבל הם שמרו על שלומם‪.‬‬ ‫‪5‬וכאשר הביט סביבם בכעס ‪,‬מתאבל על קשיות לבם ‪,‬אמר אל האיש שלח ידך ‪.‬וָּב בֶָּ ח אותח ה ּוָ בחֶיבח ה יחדו חֵזשה‪.‬‬ ‫‪6‬ויצאו הפרושים ומיד יעצו עליו עם ההרודים כיצד ישמידו אותו‪.‬‬ ‫‪7‬אבל ישוע פרש את עצמו עם תלמידיו לים ‪,‬והמון רב מהגליל הלך אחריו ומיהודה‪.‬‬ ‫‪8‬ומירושלים ומאדומיאה ומעבר הירדן ; ּו חָב מא אפ לחיו ַּל צור ולצידון ‪,‬המון רב ‪,‬בשמעו ‪,‬מה גדול עשה‪.‬‬ ‫ט ּוָ מאמש ר אש ל ָּ לב במידח יו ‪,‬אֶׁש ר ָּ חב ָח ה חַלחיו ספינה קטנה ‪,‬מפני ההמון ‪,‬פן ידחפוהו‪.‬‬ ‫‪10‬כי הוא ריפא רבים ;עד שלחצו עליו לגעת בו ‪,‬ככל שהיו להם מכות‪.‬‬ ‫‪11‬ורוחות טמאות בראותו אותו ‪,‬נפלו לפניו ויזעקו לאמר אתה בן האלוהים‪.‬‬ ‫‪12‬ויצר עליהם ‪,‬שלא יודיעוהו‪.‬‬ ‫יג ויעלה אל ההר ויקרא אל מי שירצה ויבואו אליו‪.‬‬ ‫‪14‬וקבע שנים‪-‬עשר שיהיו עמו ולשלחם להטיף‪.‬‬ ‫‪15‬ולהיות בכוחו לרפא מחלות ולגרש שדים‪.‬‬ ‫‪16‬ולשמעון קרא בשם פטרוס;‬ ‫‪17‬ויעקב בן זבדי ויוחנן אחי יעקב ;וָּב קב חרא לחהש ם ֹואנ בשרגשס ‪ֶ,‬ש הוא ֹב נפי הרעם‪.‬‬ ‫‪18‬ואנדרו ופיליפ וברתולומיאו ומתיו ותומס ויעקב בן אלפאוס ותדיאוס ושמעון הכנעני‪.‬‬

‫‪26‬‬

‫הבשורה של מרקוס‬

‫‪19‬ויהודה איש קריות אשר גם בגד בו ויכנסו לבית‪.‬‬ ‫‪20‬ויתכנס ההמון שוב ‪,‬כדי שלא יכלו לאכול לחם‪.‬‬ ‫‪21‬וכששמעו חבריו ‪,‬יצאו לאחוז בו ‪,‬כי אמרו הוא חוץ ממנו‪.‬‬ ‫‪22‬ויאמרו הסופרים אשר ירדו מירושלים יש לו את בעל‪-‬זבוב וביד שר השדים מוציא שדים‪.‬‬ ‫‪23‬ויקרא אותם אליו ויאמר להם במשלים איך יכול השטן לגרש את השטן?‬ ‫‪24‬ואם תחלק ממלכה לעצמה ‪,‬הממלכה ההיא לא תוכל לעמוד‪.‬‬ ‫‪25‬ואם בית נחלק לעצמו ‪,‬הבית ההוא לא יכול לעמוד‪.‬‬ ‫‪26‬ואם השטן קם על עצמו ויפולג ‪,‬הוא לא יכול לעמוד ‪,‬אבל יש לו קץ‪.‬‬ ‫‪27‬איש אינו יכול להיכנס לביתו של איש חזק ולקלקל את רכושו ‪,‬אלא שיכרך תחילה את החזק ;ואחר כך יקלקל את ביתו‪.‬‬ ‫‪28‬באמת אני אומר לכם ‪,‬כל החטאים יסלחו לבני האדם ‪,‬וחילול הקודש בכל אשר יחסלו‪.‬‬ ‫‪29‬אבל מי שיחלל את רוח הקודש לעולם לא יסלח ‪,‬אלא הוא בסכנת ארור נצחי‪:‬‬ ‫‪30‬כי אמרו רוח טמאה יש לו‪.‬‬ ‫‪31‬באו אחיו ואמו ‪,‬ועמדו בחוץ ‪,‬שלחו אליו לקרוא לו‪.‬‬ ‫‪32‬וישב ההמונים סביבו ויאמרו אליו הנה אמך ואחיך בלא מבקשים אותך‪.‬‬ ‫‪33‬וענה להם לאמר מי היא אמי או אחי?‬ ‫‪34‬ויסתכל מסביב על היושבים סביבו ויאמר הנה אמי ואחי‪.‬‬ ‫‪35‬כי כל העושה את רצון אלהים ‪,‬הוא אחי ואחותי ואמי‪.‬‬ ‫פרק ‪4‬‬ ‫‪1‬וישוב ללמד על שפת הים ויקבץ אליו המון רב ויכנס באניה וישב בים ‪.‬וב הח יחה ֵחל‪-‬הח עולחם ‪ַּ,‬ל‪-‬הּ ָחם ַּל‪-‬הח אח שרץ‪.‬‬ ‫‪2‬והוא לימד אותם הרבה במשלים ויאמר להם בתורתו‪.‬‬ ‫‪3‬האזינו ;הנה יצא זורע לזרוע‪:‬‬ ‫‪4‬וּיב הב י ֹב ז בּרעו ‪,‬נחפב לו במַּ ד‪-‬הּ ָש שרך ‪ּ ,‬וָחבמ או עוף הּ ָח מּ יב ם ואכלו אותו למעלה‪.‬‬ ‫‪5‬וָּב פב לו אש ת‪-‬אׁדח מח ה אש ל‪-‬אׁדח מח ה אֶׁש ר ל מא הח יחה לחה אש שרץ ;ומיד צץ ‪,‬כי לא היה לו עומק אדמה‪:‬‬ ‫‪6‬אך כאשר זרחה השמש ‪,‬היא נצרבה ;ובגלל שלא היה לו שורש ‪,‬קמל‪.‬‬ ‫‪7‬ויפלו בין הקוצים ויגדלו הקוצים ויחנקו ולא הוציא פרי‪.‬‬ ‫ת‪-‬מָות‪.‬‬ ‫חל‪ ֶ-‬בָים ‪,‬וב אש ב‬ ‫ֶׁים ‪,‬וב אש ת‪ ֵ-‬ב‬ ‫ת‪ ֶ-‬ב‬ ‫‪8‬וָּב רמ ל אש חח ד אש ת‪-‬הח אח שרץ טובח ה ּו חָב מא אש ת‪-‬רב ברי ֶש ָב צב טו בורבו ;וָּולפד ‪,‬אש ב‬ ‫‪ּ 9‬וָ מאמש ר ׁאלפיהש ם ‪:‬אֶׁש ר יב בֶמח עו אח בזנּיב ם לב בֶממ ַּ‪.‬‬ ‫‪10‬וכשהיה לבדו ‪,‬שאלו ממנו האנשים שהיו סביבו עם השנים‪-‬עשר את המשל‪.‬‬ ‫‪11‬ויאמר אליהם ‪,‬לכם ניתן לדעת את תעלומת מלכות האלוהים ‪,‬אך לאלו שבחוץ כל הדברים האלה נעשים במשלים‪.‬‬ ‫יב למען יראו ולא יראו ;ושומעים ישמעו ‪,‬ולא יבינו ;שמא בכל עת יתגיירו ‪,‬ויימחלו להם חטאיהם‪.‬‬ ‫‪13‬ויאמר אליהם ‪:‬אינכם יודעים את המשל הזה ?ואיך אז תדעו את כל המשלים?‬ ‫‪14‬הזורע זורע את המילה‪.‬‬ ‫‪15‬ואלה הם בצד הדרך אשר נזרע הדבר ;אבל כששמעו ‪,‬בא השטן מיד ‪,‬ולוקח את הדבר שנזרע בלבם‪.‬‬ ‫טז וב אפ ֶשה ֵפן הּ ֶב ז בברַב ים ַּל‪-‬אׁדח מח ה אש צב ֹח ע ;אשר ‪,‬כששמעו את הדבר ‪,‬מקבלים אותו מיד בשמחה;‬ ‫‪17‬ואין להם שורש בעצמם ‪,‬וכך מחזיקים מעמד אלא לזמן‪-‬מה ‪:‬אחר כך ‪,‬כשמתעוררים ייסורים או רדיפה למען המילה ‪,‬מיד נעלבים‪.‬‬ ‫‪18‬ואלה הנזרעים בין קוצים ;כמו לשמוע את המילה‪,‬‬ ‫‪19‬ודאגות העולם הזה ורמאת העושר ותאוות שאר הדברים הנכנסים לחנוק את המילה ותפקיר‪.‬‬ ‫ת‪-‬מָות‪.‬‬ ‫ל‪ ֶ-‬בָים וב אש ב‬ ‫ֶׁים ‪,‬אש ב‬ ‫יאים רב ברי ‪,‬אפ ֶשה בֶ ב‬ ‫ומקּ ֹב לב ים אותח ה ‪,‬וָּוצב ב‬ ‫‪20‬ואלה הנזרעים באדמה טובה ;ֵב מו ֶש בָ במעו אש ת הּ ָח בח ר ב‬ ‫יאים לב הב בֶָּ חב ָח אש ת הּ ָח בפ ל או אש ת הּ בָ​ָח ה ?ולא להעמיד אותו על פמוט?‬ ‫‪ּ 21‬וָ מאמש ר ׁאלפיהש ם הּ ֶפר במבב ב‬ ‫‪22‬כי אין נסתר אשר לא יתגלה ;גם שום דבר לא נשמר בסוד ‪,‬אלא שיבוא לחו"ל‪.‬‬ ‫‪23‬אם יש לאדם אוזניים לשמוע ‪,‬ישמע‪.‬‬ ‫‪ּ 24‬וָ מאמש ר ׁאלפיהש ם הּ ָח במרו אש ת מּ ה בֶ במַב ים אש ת‪ ֹּ-‬בָ​ָח ה אֶׁש ר בָקב בָדו יחמוד חלכשם וב חלכשם הּ ֶמ במַב ים יותפ ר יותפ ן‪.‬‬ ‫‪25‬כי מי שיש לו ינתן ומי שאין לו ייקח ממנו גם מה שיש לו‪.‬‬ ‫‪ּ 26‬וָ מאמש ר ֵפן מּ לב כות הח אֹׁהב ים ֵּאֶׁש ר יב ז בבריך אח דח ם ז ּשרע ֹח אח שרץ;‬ ‫‪27‬ויישן ויקום לילה ויום והזרע יצמח ויצמח ‪,‬אינו יודע כיצד‪.‬‬ ‫‪ֵ28‬ב י הח אח שרץ מוצב יא רב ברי במָש ֶחה ;קודם הלהב ‪,‬אחר כך האוזן ‪,‬ואחרי זה התירס המלא באוזן‪.‬‬ ‫‪29‬אבל כשהפרי יוצא מיד מכניס את המגל כי הגיע הקציר‪.‬‬ ‫‪ּ 30‬וָ מאמש ר ‪,‬אפ ֶשה נב בדממ ל אש ת מּ לב כות אֹׁהב ים ?או עם איזו השוואה נשווה את זה?‬ ‫‪31‬דומה לגרגר חרדל אשר בזרעו באדמה קטן מכל הזרעים אשר בארץ‪.‬‬ ‫‪32‬אבל בזריעה ‪,‬הוא גדל וגדל מכל עשבים ‪,‬ויורה ענפים גדולים ;למען ישכנו עוף השמים בצלו‪.‬‬ ‫‪33‬ועם הרבה משלים כאלה דיבר אליהם את המילה ‪,‬כאשר יכלו לשמוע אותו‪.‬‬ ‫‪34‬אבל בלי משל לא דיבר אליהם ‪,‬וכשהיו לבדו ‪,‬הסביר את כל הדברים לתלמידיו‪.‬‬

‫‪27‬‬

‫הבשורה של מרקוס‬

‫‪35‬ובאותו היום ‪,‬בבוא הערב ‪,‬אמר אליהם ‪:‬הבה נעבור אל העבר השני‪.‬‬ ‫‪36‬וכאשר שלחו את ההמון ‪,‬לקחו אותו בהיותו בספינה ‪.‬והיו עמו גם ספינות קטנות אחרות‪.‬‬ ‫‪37‬והתעוררה סערה גדולה של רוח ‪,‬והגלים היכו בספינה ‪,‬עד שהיא הייתה מלאה‪.‬‬ ‫‪38‬והוא היה בחלק האחורי של הספינה ‪,‬ישן על כר ‪,‬והעירו אותו ואמרו לו ‪,‬אדוני ‪,‬לא אכפת לך שנאבד?‬ ‫‪39‬ויקם וגער ברוח ויאמר אל הים שקט שקט ‪.‬ותפסיק הרוח ‪,‬ותהיה שקט גדול‪.‬‬ ‫‪40‬ויאמר אליהם למה אתם חוששים כל כך איך זה שאין לכם אמונה?‬ ‫‪41‬ויפחדו מאד ויאמרו איש אל רעהו איזה אדם זה כי גם הרוח והים נשמעים לו‪.‬‬ ‫פרק ‪5‬‬ ‫‪ּ 1‬וָחבמ או אש ל‪ַ-‬פבש ר הּ ָחם אש ל‪-‬אש שרץ הּ ַחדח ברים‪.‬‬ ‫‪2‬וכשיצא מן הספינה פגש אותו מיד מן הקברים איש רוח טמאה‪.‬‬ ‫‪3‬אשר היה משכן בין הקברים ;וב ל מא יחכול באיֶ לב ּכֶפל אותו ‪,‬ל מא ‪,‬ל מא ֹב בֶלב ֶח לות‪.‬‬ ‫‪4‬כי הוא היה קשור לעתים קרובות בכבלים ובשלשלאות ‪,‬ונקרעו על ידו את השרשראות ‪,‬והכבלים נשברו לרסיסים ‪,‬ואף איש לא‬ ‫יכול לאלף אותו‪.‬‬ ‫‪5‬ותמיד ‪,‬לילה ויום ‪,‬היה בהרים ובקברים ‪,‬בוכה וחתך את עצמו באבנים‪.‬‬ ‫‪6‬אך כאשר ראה את ישוע מרחוק ‪,‬הוא רץ והשתחווה לו‪.‬‬ ‫‪7‬וָּב קב חרא ֹב קול ַחדול ּוָ מאמש ר ‪,‬מּ ה לב י ַב ָח ך ‪,‬יפֶו ַּ ‪ֹ,‬ש ן אֹׁהב ים שַלב יונב ים ?אני משבע אותך באלוהים ‪,‬שלא תענה אותי‪.‬‬ ‫‪ֵ8‬ב י אח מּ ר אפ לחיו ‪,‬צפ א מפ הּ איש ‪,‬רוח טמאה‪.‬‬ ‫‪9‬ושאל אותו מה שמך ? ּו ַָּּן לפאממ ר שמי לגיון ‪,‬כי רבים אנו‪.‬‬ ‫‪10‬ויבקש ממנו הרבה שלא ישלח אותם מהארץ‪.‬‬ ‫‪11‬עתה היה סמוך להרים עדר גדול של חזירים‪.‬‬ ‫‪12‬ויתחננו אליו כל השדים לאמר שלח אותנו אל החזירים ונכנס בהם‪.‬‬ ‫‪13‬ומיד נתן להם ישוע רשות ‪.‬ויצאו הרוחות הטמאות ‪,‬ויבאו אל החזירים ‪,‬והבקר רץ בחמת תלול אל הים (היו כאלפיים )ויחנקו‬ ‫בים‪.‬‬ ‫‪14‬וברחו המטעים את החזירים ויספרו בעיר ובארץ ‪.‬ויצאו לראות מה נעשה‪.‬‬ ‫‪15‬ויבואו אל ישוע ויראו את אחוזת השטן והלגיון יושב ולבוש ובדעתו ופחדו‪.‬‬ ‫אורֶ הּ ָח דח ן ‪,‬וב גּם ַּל הּ ָח כחר‪.‬‬ ‫מאמרו לחהש ם הח חר באים ‪,‬אפ יכחה חַלחה לב פ‬ ‫טז ּוָ ב‬ ‫‪17‬ויתחילו להתפלל אותו שיצא מגבולותיהם‪.‬‬ ‫‪18‬ובבואו אל הספינה ‪,‬התפלל לו בעל השטן שיהא עמו‪.‬‬ ‫‪19‬אבל ישוע לא סבל אותו ‪,‬אלא אמר לו ‪,‬לך הביתה אל חבריך ‪,‬וספר להם כמה דברים גדולים עשה לך ה 'וחמל עליך‪.‬‬ ‫‪20‬ויצא ויחל לפרסם בדקאפוליס כמה דברים גדולים עשה לו ישוע וכל האנשים התפלאו‪.‬‬ ‫‪21‬וכאשר עבר ישוע שוב בספינה אל העבר ‪,‬נאספו אליו אנשים רבים ‪,‬והוא היה קרוב לים‪.‬‬ ‫‪22‬והנה בא אחד משרי בית הכנסת יאיר שמו ;וכאשר ראה אותו ‪,‬נפל לרגליו‪.‬‬ ‫‪23‬ויתחנן אליו מאד לאמר בתי הקטנה שוכבת על סף מוות בוא נא ושם עליה את ידיך ותרפא ‪.‬והיא תחיה‪.‬‬ ‫‪24‬וישוע הלך עמו ;והרבה אנשים הלכו אחריו ‪,‬וגדשו אותו‪.‬‬ ‫‪25‬ואישה פלונית אשר הייתה לה זרימת דם שתים עשרה שנה‪.‬‬ ‫‪26‬וסבלה דברים רבים של רופאים רבים ‪,‬והוציאה את כל מה שהיה לה ‪,‬ולא השתפרה ‪,‬אלא הלכה והחמירה‪.‬‬ ‫‪27‬כאשר שמעה על ישוע ‪,‬נכנסה לעיתונות מאחור ונגעה בבגדו‪.‬‬ ‫‪ֵ28‬ב י אח במ חרה באם אש פב ֶח ר אש ֶחא אש ת בב גחדח יו ‪,‬אהיה שלם‪.‬‬ ‫‪29‬ומיד יבשה מעיין דמה ;והיא הרגישה בגופה שנרפאה מהמגפה ההיא‪.‬‬ ‫‪30‬וישוע ‪,‬שידע מיד בעצמו כי הסגולה יצאה ממנו ‪,‬סובב אותו בעיתונות ואמר ‪:‬מי נגע בבגדי?‬ ‫‪31‬ויאמרו אליו תלמידיו אתה רואה את ההמון גדוש אותך ואמרת מי נגע בי?‬ ‫‪32‬וָּב ָח בפ ב לב בראותח ה אֶׁש ר ַחִח ה אש ת‪-‬הּ ָח בח ר הּ ֶשה‪.‬‬ ‫‪33‬אבל האשה החוששת והרועדת ‪,‬כי ידעה את הנעשה בה ‪,‬באה ונפלה לפניו ותאמר לו את כל האמת‪.‬‬ ‫‪ּ 34‬וָ מאמש ר אפ לשיהח ‪ ֹּ,‬ת ‪,‬אח מונ בחתך ֶח ל בּמָח ך ;לך בשלום ‪,‬והיה שלם ממגפתך‪.‬‬ ‫‪35‬בעודו מדבר ‪,‬באו ממנהיג בית‪-‬הכנסת איש אשר אמרו ‪:‬בתך מתה ‪,‬מדוע אתה עוד מטריד את האדון?‬ ‫‪36‬ברגע שישוע שמע את הדבר שנאמר ‪,‬הוא אמר אל מנהיג בית הכנסת ‪,‬אל תפחד ‪,‬רק האמין‪.‬‬ ‫‪37‬והוא לא איפשר לאיש ללכת אחריו מלבד פטרוס ויעקב ויוחנן אחי יעקב‪.‬‬ ‫‪38‬ויבוא אל בית מנהיג בית הכנסת ויראה את המהומה ואת הבוכים והבוכים מאוד‪.‬‬ ‫‪39‬ובבואו ‪,‬אמר אליהם ‪:‬למה אתם מתעייפים ובוכים ?העלמה לא מתה אלא ישנה‪.‬‬ ‫‪40‬והם צחקו אותו לבוז ‪.‬אבל כשהוציא את כולם ‪,‬יקח את האב ואת אם העלמה ואת אשר אתו ‪,‬ונכנס למקום ששכבה העלמה‪.‬‬ ‫‪41‬וָּב ַּ ח אש ת‪-‬הּ ֶב ַ חחרה ֹב יּד ּוָ מאמש ר אפ לשיהח בטלב יתח א ֵב במי ;ֶש הוא ‪ֵ,‬ב פב רמ ֶ ‪ּ ,‬נַ חׁרה ‪,‬אח מּ ר לב ך ‪,‬קום‪.‬‬ ‫‪42‬ומיד קמה העלמה ותהלכה ;כי היא הייתה בת שתים עשרה שנים ‪.‬והם נדהמו בתדהמה גדולה‪.‬‬

‫‪28‬‬

‫הבשורה של מרקוס‬

‫‪ּ 43‬וָ מאמש ר לחהש ם ‪,‬אֶׁש ר ל מא יחדּ ע באיֶ ;וציווה לתת לה משהו לאכול‪.‬‬ ‫פרק ‪6‬‬ ‫‪1‬ויצא משם ויבוא אל ארצו ;ותלמידיו הולכים אחריו‪.‬‬ ‫‪2‬והגיע יום השבת התחיל ללמד בבית הכנסת ורבים שומעים אותו נדהמו לאמר מנין לאדם הזה את הדברים האלה ?וב אפ יזשה חח כב מח ה‬ ‫עוִים יחדח יו‪.‬‬ ‫ֶש הב יא נחתּ ן לו ‪,‬אׁפב ֶו מּ ִַׁפ ה ַב זורות אפ ֶשה ב‬ ‫‪3‬האין זה הנגר ‪,‬בנה של מרים ‪,‬אחיו של יעקב ויוסה ‪,‬ושל יהודה ושמעון ?והאם לא אחיותיו כאן איתנו ?והם נעלבו בו‪.‬‬ ‫‪4‬אבל ישוע אמר להם ‪:‬נביא אינו חסר כבוד ‪,‬אלא בארצו ובקרבו ובביתו‪.‬‬ ‫‪5‬ולא היה יכול לעשות שם מלאכת כח ‪,‬אלא שהוא שם את ידיו על כמה חולים וריפא אותם‪.‬‬ ‫‪6‬והוא התפלא בגלל חוסר אמונתם ‪.‬והסתובב בכפרים ‪,‬מלמד‪.‬‬ ‫וֶָּ יב ם ;ונתן להם כוח על רוחות טמאות;‬ ‫ת‪ֶ-‬נּיב ם ַחִח ר וּיב חב יל לב ֶּ ֶב חפ ם ֹב בֶנּיב ם ב‬ ‫‪7‬וָּב קב חרא אפ לחיו אש ב‬ ‫‪8‬וציווה אותם שלא ייקחו דבר למסעם חוץ מטה בלבד ;אין גזוז ‪,‬אין לחם ‪,‬אין כסף בארנקם‪:‬‬ ‫‪9‬אבל תנעלו בסנדלים ;ולא ללבוש שתי מעילים‪.‬‬ ‫ּד‪ ָ-‬בס בָכשם מפ הּ ָח קום הּ הוא‪.‬‬ ‫‪ּ 10‬וָ מאמש ר ׁאלפיהש ם ֹּ ָח קום אֶׁש ר בָבב ֵב נו ֹּ ֹּ יב ת ֶח כב נו ַ ב‬ ‫‪11‬וכל אשר לא יקבלו אתכם ולא ישמע אתכם בצאתם משם ננער את העפר מתחת לרגליכם לעדות עליהם ‪.‬אש ֶחא אח מּ ר חלכשם ‪,‬יב הב ישה‬ ‫‪,‬מֶב ַב יר ההיא‪.‬‬ ‫ָּורה ֹב יום הּ בָ בֶ חרט ב‬ ‫סח בול לב בסדום וב ַ ח‬ ‫‪12‬ויצאו והטיפו כי אנשים יחזרו בתשובה‪.‬‬ ‫‪13‬וגירשו שדים רבים ומשחו בשמן רבים חולים ורפאו אותם‪.‬‬ ‫‪14‬ושמע עליו המלך הורדוס( ;כי התפשט שמו לחוץ לארץ )ויאמר כי יוחנן המטביל קם מן המתים ‪,‬ועל כן מתגלות בו מעשי גבורה‪.‬‬ ‫‪15‬אמרו אחרים כי אליאס הוא ‪.‬ואחרים אמרו ‪,‬כי הוא נביא ‪,‬או כאחד הנביאים‪.‬‬ ‫‪16‬אך כאשר שמע הורדוס ‪,‬אמר ‪,‬יוחנן הוא אשר ערפתי את ראשו ‪:‬הוא קם מן המתים‪.‬‬ ‫‪17‬כי הורדוס עצמו שלח ואחז ביוחנן וקשר אותו בכלא למען הורדיאוס אשת פיליפוס אחיו כי הוא נשא אותה לאשה‪.‬‬ ‫‪18‬כי יוחנן אמר להורדוס ‪,‬אין לך את אשת אחיך‪.‬‬ ‫‪19‬על כן היה להרודיאס ריב נגדו והיה הורג אותו ;אבל היא לא יכלה‪:‬‬ ‫‪20‬כי הורדוס ירא ליוחנן כי ידע כי איש צדיק וקדוש הוא ‪,‬והבחין בו ;וכששמע אותו ‪,‬עשה הרבה דברים ‪,‬ושמע אותו בשמחה‪.‬‬ ‫‪21‬וכאשר הגיע יום נוח ‪,‬כי הורדוס ביום הולדתו עשה סעודה לאדוניו ‪,‬לשרי ראשיו ולראשי אחוזות הגליל;‬ ‫‪22‬וכשבאה בתו של הרודיא האמור ותרקדה ותמצא חן בעיני הורדוס והיושבים עמו ‪,‬אמר המלך אל העלמה בקש ממני כל אשר‬ ‫תרצה ‪,‬ואתן לך‪.‬‬ ‫‪23‬וישבע לה כל אשר תבקש ממני אתן לך עד חצי מלכותי‪.‬‬ ‫‪24‬ותצא ותאמר אל אמה מה אשאל ?ותאמר ‪,‬ראש יוחנן המטביל‪.‬‬ ‫‪25‬ותבוא מיד בחיפזון אל המלך ותשאל לאמר ‪,‬אני רוצה שתתן לי על גבי מטען את ראש יוחנן המטביל‪.‬‬ ‫‪26‬ויצר המלך מאוד ;ואולם למען שבועתו ולמענם אשר ישבו עמו ‪,‬לא ידחה אותה‪.‬‬ ‫‪27‬ומיד שלח המלך תליין וצוה להביא את ראשו וילך וערף את ראשו בבית הסוהר‪.‬‬ ‫‪28‬ויביא את ראשו במטען ויתן אותו לנערה ותתנה הנערה לאמה‪.‬‬ ‫‪29‬וכאשר שמעו על כך תלמידיו ‪,‬באו ונטלו את גופתו והניחו אותה בקבר‪.‬‬ ‫‪30‬והשליחים התאספו אל ישוע ויספרו לו את כל הדברים ‪,‬הן מה שעשו והן מה שלמדו‪.‬‬ ‫‪31‬ויאמר אליהם בוא לבד אל מקום מדבר וננוח מעט כי הרבה באים והולכים ולא היה להם פנאי לאכול‪.‬‬ ‫‪32‬וילכו אל מקום מדבר באניה ביחידות‪.‬‬ ‫‪33‬ויראו העם יוצאים וידעו אותו רבים ורצו לשם מכל הערים ויצאו מהם ויתכנסו אליו‪.‬‬ ‫‪34‬וישוע ‪,‬בצאתו ‪,‬ראה אנשים רבים ‪,‬ורחם עליהם ‪,‬כי היו כצאן שאין להם רועה ‪,‬והתחיל ללמד אותם הרבה‪.‬‬ ‫‪35‬וכאשר עבר היום ‪,‬באו אליו תלמידיו ואמרו ‪:‬זהו מקום מדברי ‪,‬ועתה עבר הזמן‪.‬‬ ‫‪36‬שלחו אותם למען ילכו אל הארץ מסביב ואל הכפרים ויקנו לעצמם לחם כי אין להם מה לאכול‪.‬‬ ‫מאמרו אפ לחיו ‪ ,‬פנלפך וב נב קב נשה לשחש ם בֶמות מפ אות רב רוטח ה ‪,‬וב נחתּ ן לחהש ם לחאכול?‬ ‫‪37‬השיב ואמר להם ‪:‬תנו להם לאכול ‪ּ .‬וָ ב‬ ‫וֶנפי דגים‪.‬‬ ‫‪38‬אמר להם ‪:‬כמה לחמים יש לכם ?ללכת ולראות ‪.‬וכב ֶש ָב בדעו ‪,‬אח במרו ח בׁמָח ה ב‬ ‫‪39‬והוא ציווה אותם לשבת את כולם בקבוצות על העשב הירוק‪.‬‬ ‫‪40‬וישבו בדרגות במאות ובחמישים‪.‬‬ ‫‪41‬ולקח את חמשת הלחם ואת שני הדגים ‪,‬נשא את עיניו אל השמים ‪,‬ויברך ‪,‬ושבר את הלחם ‪,‬ונתן לתלמידיו להעמידם לפניהם ‪.‬‬ ‫וחילק שני הדגים בין כולם‪.‬‬ ‫‪42‬ואכלו כולם ויתמלאו‪.‬‬ ‫‪43‬ויקחו שנים עשר סלים מלאים מהשברים והדגים‪.‬‬ ‫‪44‬והאוכלים מן הלחם היו כחמשת אלפים איש‪.‬‬ ‫‪45‬ומיד הכריח את תלמידיו לעלות אל הספינה וללכת לפנים אל בית ציידה ‪,‬בעודו שולח את העם‪.‬‬ ‫‪46‬וָּב בֶלּח אמ תח ם ּו פָלשך ֹּ הח ר להתפלל‪.‬‬

‫‪29‬‬

‫הבשורה של מרקוס‬

‫‪47‬וכאשר הגיע הערב ‪,‬הייתה הספינה בתוך הים והוא לבדו על היבשה‪.‬‬ ‫‪48‬ויראה אותם עמלים בחתירה ;ֵב י הח רוחּ שנגשד לחהש ם ‪,‬ובב ֶּ במָח ת הּ ֶּיב לחה הח ברבב יַב ית ֹח א ׁאלפיהש ם ‪,‬הולפך ַּל הּ ָחם ‪,‬וב הח יחה עובפ ר ַּל יב דפ יהש ם‪.‬‬ ‫‪49‬אך כאשר ראו אותו הולך על הים ‪,‬חשבו שזו הייתה רוח ‪,‬וזעקו‪:‬‬ ‫‪50‬כי כולם ראו אותו ונסערו ‪.‬וּיב דּ ֹפ ר באָח ם ‪ָ,‬ח במיד ‪ּ ,‬וָ מאמש ר ׁאלפיהש ם ‪,‬יב הב יו אש ת‪-‬הח יו ‪,‬אׁנב י ;לא לפחד‪.‬‬ ‫‪51‬ויעלה אליהם אל הספינה ;ו בָּ בֶָּ ק הח רוחּ ‪,‬וָּב בתרמ או ַּל‪-‬רב נפי יב בִ חראפ ל ‪,‬וב נב פב לו‪.‬‬ ‫‪52‬כי לא חשבו על נס הלחם כי לבם הקשה‪.‬‬ ‫‪53‬וכאשר עברו ‪,‬באו אל ארץ גנסרת ‪,‬ומשכו אל החוף‪.‬‬ ‫‪54‬וכשיצאו מהספינה ‪,‬מיד הכירו אותו‪.‬‬ ‫‪55‬ורץ בכל האזור הזה מסביב ‪,‬והתחיל להסתובב במיטות את החולים ‪,‬במקום שמעו שהוא נמצא‪.‬‬ ‫‪56‬ובכל אשר נכנס לכפרים או לערים או למדינה ‪,‬השכיבו חולים ברחובות ובקשו ממנו שייגעו אם לא היה בגבול לבושו וכל אשר‬ ‫נגעו בו הושלמו‪.‬‬ ‫פרק ‪7‬‬ ‫‪1‬אז התכנסו אליו הפרושים ואחדים מהסופרים אשר באו מירושלים‪.‬‬ ‫‪2‬וכאשר ראו כמה מתלמידיו אוכלים לחם עם נטמאות ‪,‬כלומר ביד בלתי‪-‬רחוקה ‪,‬מצאו פגם‪.‬‬ ‫‪3‬כי הפרושים וכל היהודים ‪,‬חוץ מרחצת ידיהם ‪,‬לא אוכלים ‪,‬מחזיקים במסורת הזקנים‪.‬‬ ‫‪4‬ובבואם מן השוק ‪,‬חוץ מרחצים ‪,‬לא אוכלים ‪.‬ועוד הרבה דברים יש ‪,‬אשר קיבלו להחזיק ‪,‬כרחצת כוסות וסירים ‪,‬כלי נחושת‬ ‫ושולחנות‪.‬‬ ‫‪5‬אז שאלו אותו הפרושים והסופרים ‪:‬מדוע לא הולכים תלמידיך על פי מסורת הזקנים ‪,‬אלא אוכלים לחם בידיים לא רחוצות?‬ ‫‪6‬השיב ואמר להם טוב ישעיהו ניבא עליכם הצבועים כמו שכתוב העם הזה מכבד אותי בשפתיו ולבם רחוק ממני‪.‬‬ ‫‪7‬אך לשווא משתחוים לי ‪,‬מלמדים בתורות מצוות בני אדם‪.‬‬ ‫‪8‬כי הסרתם את מצוות אלוהים ‪,‬אתם מחזיקים במסורת בני אדם ככביסה של סירים וכוסות ‪:‬ועוד הרבה דברים דומים אתם עושים‪.‬‬ ‫‪ּ 9‬וָ מאמש ר ׁאלפיהש ם ‪ֹ,‬ח רוך הוא במצּ ושה אֹׁהב ים בָ בֶ במרו‪.‬‬ ‫‪10‬כי אמר משה כבד את אביך ואת אמך ;וב הּ ַח לפל אש ת אח ב וב באם ‪,‬יחמות מח ושת‪.‬‬ ‫‪11‬אבל אתם אומרים אם יאמר איש לאביו או לאמו קורבן זה ‪,‬כלומר מתנה ‪,‬בכל אשר תועיל לי ;הוא יהיה חופשי‪.‬‬ ‫‪12‬ולא תתנו לו עוד לעשות דבר לאביו או לאמו;‬ ‫‪13‬לבטל את דבר‪-‬אלוהים על‪-‬ידי מסורתכם אשר מסרתם ‪:‬ורבים כאלו תעשו‪.‬‬ ‫‪14‬וכאשר קרא אליו את כל העם ‪,‬אמר אליהם ‪,‬שמעו אלי כל אחד מכם והבינו‪.‬‬ ‫‪15‬אין שום דבר מבחוץ לאיש שהכניסה אליו יכולה לטמאו ‪:‬אבל היוצאים ממנו הם המטמאים את האדם‪.‬‬ ‫‪16‬אם יש לאדם אוזניים לשמוע ‪,‬ישמע‪.‬‬ ‫‪17‬וכשנכנס אל הבית מן העם ‪,‬שאלו אותו תלמידיו על המשל‪.‬‬ ‫‪ּ 18‬וָ מאמש ר ׁאלפיהש ם ‪,‬ה פׁרי ַּם אּ ָש ם ֹב ל מא ֹח נחה ?ל מא בת בראח ה ‪ֵ,‬ב י ֵחל‪-‬הּ ָח בח ר ֶש חָב מא אש ת‪-‬הח אח דח ם במֹּ חוץ ‪,‬ל מא יב בטמח א אותו;‬ ‫‪19‬כי לא נכנס ללבו כי אם בבטן ‪,‬ויוצא אל הטיוטה ‪,‬מטהר את כל הבשר?‬ ‫‪ּ 20‬וָ מאמש ר הּ ָוצפ א במן‪-‬הח אח דח ם במטּ ָפ א אש ת‪-‬הח אח דח ם‪.‬‬ ‫‪21‬כי מבפנים ‪,‬מלב האנשים ‪,‬יוצאות מחשבות רעות ‪,‬ניאופים ‪,‬זנות ‪,‬רציחות‪,‬‬ ‫‪22‬גניבות ‪,‬חמדה ‪,‬רשעות ‪,‬רמאות ‪,‬רשע ‪,‬עין רעה ‪,‬חילול הקודש ‪,‬גאווה ‪,‬טיפשות‪.‬‬ ‫‪23‬כל הדברים הרעים האלה באים מבפנים ומטמאים את האדם‪.‬‬ ‫‪24‬ומשם קם וילך בגבול צור וצידון ויכנס לבית ולא ידע איש ולא יוכל להסתיר אותו‪.‬‬ ‫‪25‬כי אשה פלונית אשר לבתה הקטנה רוח טמאה שמעה עליו ובאה ונפלה לרגליו‪.‬‬ ‫‪26‬האשה הייתה יוונית ‪,‬סירופניקית בגויה ;ותתחננה בו שיוציא את השטן מבתה‪.‬‬ ‫‪27‬אבל ישוע אמר לה ‪:‬תתמלא תחילה הילדים כי אין זה ראוי לקחת את לחם הילדים ולהשליכו לכלבים‪.‬‬ ‫‪28‬וענתה ותאמר לו כן אדוני ‪,‬ואכלו הכלבים מתחת לשולחן מפרורי הילדים‪.‬‬ ‫‪ּ 29‬וָ מאמש ר אפ לשיהח ‪ַּ,‬ל‪-‬הּ ָח בח ר הּ ֶ מאת חלכשיך ;השטן יצא מבתך‪.‬‬ ‫‪30‬וכשהיא באה לביתה ‪,‬מצאה את השטן יצא ‪,‬ואת בתה שכבה על המיטה‪.‬‬ ‫‪31‬ושוב ‪,‬בצאתו מחופי צור וצידון ‪,‬בא אל הכנרת ‪,‬בתוך חופי דקאפוליס‪.‬‬ ‫ומ בסָּ ֵפל ֹב בדבב רו ;ויתחננו בו שישים עליו את ידו‪.‬‬ ‫‪ּ 32‬וָחבב יאו אפ לחיו חפ פרֶ ב‬ ‫‪33‬ויקח אותו מן ההמון ויתן אצבעותיו באזניו וירק ויגע בלשונו;‬ ‫‪34‬והרים את עיניו אל השמים ‪,‬נאנח ‪,‬ואמר לו ‪:‬אפתה ‪,‬כלומר תפתח‪.‬‬ ‫‪35‬ומיד נפקחו אזניו ויתרו חוט לשונו וידבר בפשטות‪.‬‬ ‫‪36‬ויורה להם שלא יגידו לאיש ‪,‬אך ככל שציווה אותם ‪,‬כך פרסמו זאת הרבה‪.‬‬ ‫‪37‬ונדהמו עד מאוד לאמר טוב עשה את כל הדברים ‪,‬גם את החרשים ישמע וגם את האילמים לדבר‪.‬‬

‫‪30‬‬

‫הבשורה של מרקוס‬

‫פרק ‪8‬‬ ‫‪1‬בימים ההם ‪,‬בהיות ההמון גדול מאוד ואין לו מה לאכול ‪,‬קרא ישוע אליו את תלמידיו ואמר אליהם‪:‬‬ ‫‪2‬אני מרחם על ההמון כי הם עתה היו איתי שלושה ימים ואין להם מה לאכול‪.‬‬ ‫‪3‬ואם אשלח אותם בצום אל בתיהם יתעלפו בדרך כי צוללים מהם באו מרחוק‪.‬‬ ‫‪4‬ויענו לו תלמידיו ‪:‬מנין יכול אדם להשביע את האנשים האלה בלחם כאן במדבר?‬ ‫‪5‬ושאל אותם כמה לחמים יש לכם ?ויאמרו ‪,‬שבע‪.‬‬ ‫‪6‬ויצוה את העם לשבת על הארץ ויקח את שבע הלחם ויודה ויבר ונתן לתלמידיו להעמיד לפניהם ‪ּ .‬ו ִַָּׁו אותח ם לב פב נפי הח ַחם‪.‬‬ ‫‪7‬והיו להם כמה דגים קטנים ויברך ויצוה להעמידם גם לפניהם‪.‬‬ ‫‪ּ 8‬וָ מאכב לו וב נב במלו וָּב קב רו מפ הּ ָח בפ ר אש ת הּ בָבח ר אֶׁש ר נב בֶאח ר בֶבב ַחה סּ ֶב ים‪.‬‬ ‫‪9‬והאכלו כארבעת אלפים ושלח אותם‪.‬‬ ‫‪10‬ומיד נכנס לספינה עם תלמידיו ‪,‬ובא אל חלקי דלמנוטה‪.‬‬ ‫‪11‬ויצאו הפרושים ‪,‬והתחילו לשאול אותו ‪,‬מבקשים ממנו אות מן השמים ‪,‬ומפתים אותו‪.‬‬ ‫‪12‬ויאנח עמוקות ברוחו ויאמר למה מבקש הדור הזה אות ?אׁנב י אח מּ בר בָי חלכשם ‪,‬ל מא יב ינתן אות לדור הזה‪.‬‬ ‫‪13‬ועזב אותם ‪,‬ושוב נכנס אל הספינה והסתלק אל העבר השני‪.‬‬ ‫‪14‬עכשיו שכחו התלמידים לקחת לחם ‪,‬ולא היו איתם בספינה יותר מכיכר אחת‪.‬‬ ‫‪15‬ויורה להם לאמר ‪,‬שימו לב ‪,‬היזהרו מחמץ הפרושים ומחמץ הורדוס‪.‬‬ ‫טז וָּב בֶֹב חו ֹפ ינפיהש ם לפאממ ר ‪ֵ,‬ב י אפ ין לחנו לשחש ם‪.‬‬ ‫‪17‬וכאשר ידע זאת ישוע ‪,‬הוא אמר אליהם ‪:‬למה אתם חושבים ‪,‬כי אין לכם לחם ?עדיין לא תופסים ‪,‬וגם לא מבינים ?האם הלב שלך‬ ‫עדיין התקשה?‬ ‫‪18‬בעל עיניים ‪,‬אינכם רואים ?ובעל אוזניים ‪,‬לא שומעים ?ואתם לא זוכרים?‬ ‫‪19‬כאשר שברתי את חמשת הלחם בין חמשת אלפים ‪,‬כמה סלים מלאים שברים נטלתם ?אומרים לו ‪,‬שתים עשרה‪.‬‬ ‫‪20‬וכאשר השבעה בין ארבעת אלפים כמה סלים מלאים שברים נטלתם ?ויאמרו ‪,‬שבע‪.‬‬ ‫‪ּ 21‬וָ מאמש ר ׁאלפיהש ם מח ה ל מא במבח נב ים‪.‬‬ ‫‪22‬ויבוא אל בית‪-‬סיידה ; ּוָחבב יאו אפ לחיו ַב ָור ‪,‬וָּב בת ּרֶב נו לו יב ַּע ֹו‪.‬‬ ‫‪23‬ויקח בידו את העיוור ויוציאו מן העיירה ;וכאשר ירק על עיניו והניח עליו ידיו ‪,‬שאל אותו אם ראה דבר‪.‬‬ ‫‪24‬וָּב ָח א אש ת ּוָ מאמש ר ‪,‬אׁנב י רואש ה אש ת‪ׁ -‬אנ בחֶים ּכַפצב ים ‪,‬הולפכב ים‪.‬‬ ‫‪25‬אחר כך השיב ידיו על עיניו והרים אותו מעלה ושב וראה איש ברור‪.‬‬ ‫‪26‬ושלח אותו אל ביתו לאמר אל תלך אל העיירה ואל תספר לאיש בעיר‪.‬‬ ‫‪27‬ויצא ישוע ותלמידיו אל ערי קיסריה פיליפי ובדרך שאל את תלמידיו לאמר אליהם מי אומרים אני?‬ ‫‪28‬ויענו יוחנן המטביל ויש אומרים אליאס ‪.‬ואחרים ‪,‬אחד הנביאים‪.‬‬ ‫‪29‬ויאמר אליהם ‪:‬מי אתם אומרים כי אני ?ויענה פטרוס ואמר לו ‪:‬אתה המשיח‪.‬‬ ‫‪30‬ויורה להם שלא יגידו עליו לאיש‪.‬‬ ‫‪31‬והחל ללמד אותם ‪,‬כי בן האדם צריך לסבול הרבה ‪,‬ונדחה מהזקנים ומראשי הכוהנים והסופרים ‪,‬וייהרג ‪,‬ואחרי שלושה ימים‬ ‫לקום‪.‬‬ ‫‪32‬ויאמר את האמירה ההיא בגלוי ‪.‬וָּב ַּ ח אותו רשטש ר וּיב חב יל לב גב עמ ר ֹו‪.‬‬ ‫‪33‬אך כאשר הסתובב והביט בתלמידיו ‪,‬גער בפטרוס לאמור ‪:‬בוא מאחורי ‪,‬השטן ‪,‬כי אינך מתענג על מה שאלוהים ‪,‬כי אם‬ ‫מהאנשים‪.‬‬ ‫‪34‬וכאשר קרא אליו את העם עם תלמידיו ‪,‬אמר אליהם ‪:‬כל מי שיבוא אחריי ‪,‬יכחיש את עצמו וייקח את צלבו וילך אחרי‪.‬‬ ‫‪35‬כי כל מי שיציל את נפשו יאבד אותם ;אבל כל מי שיאבד את חייו למעני ולמען הבשורה ‪,‬הוא יציל אותם‪.‬‬ ‫‪36‬כי מה יועיל לאדם אם יזכה בכל העולם ויאבד את נפשו?‬ ‫‪37‬או מה יתן אדם תמורת נפשו?‬ ‫‪38‬כל מי שיתבייש בי ובדברי בדור הנואף והחטא הזה ;גם ממנו יתבייש בן האדם בבואו בכבוד אביו עם המלאכים הקדושים‪.‬‬ ‫פרק ‪9‬‬ ‫עומ בדים ֵחאן אֶׁש ר ל מא יב טּ ַב מו במָח ושת ַּד ֶש ָב בראו אש ת מּ לב כות הח אֹׁהב ים ֹח א ֹב כמ חח ה‪.‬‬ ‫‪ּ 1‬וָ מאמש ר ׁאלפיהש ם אח מפ ן אׁנב י אח מּ ר חלכשם ֶש ָב הב יו מפ הח ב‬ ‫‪2‬ואחרי ששת ימים לקח ישוע עמו את פטרוס ואת יעקב ואת יוחנן ויעלה אותם להר גבוה לבדם ‪,‬והפך לפניהם‪.‬‬ ‫‪3‬וָּב הב יו לב בח דח יו במאמ בדים ‪,‬לב בב נו במאמ ד כשלג ;כך ששום מלא יותר עלי אדמות לא יכול להלבין אותם‪.‬‬ ‫‪4‬ויראה אליהם אליאס עם משה ‪,‬והם מדברים עם ישוע‪.‬‬ ‫‪5‬ויען פטרוס ויאמר אל ישוע ‪,‬אמן ‪,‬טוב לנו להיות כאן ‪,‬ונעשה שלושה סוכות ;אחד לך ואחד למשה ואחד לאליאס‪.‬‬ ‫‪6‬כי לא ידע מה לומר ;כי הם מאוד פחדו‪.‬‬ ‫‪7‬ויהי ענן אשר האפיל עליהם ויצא קול מן הענן לאמר זה בני אהובי שמע אותו‪.‬‬ ‫‪8‬ולפתע ‪,‬כשהסתכלו מסביב ‪,‬לא ראו עוד איש ‪,‬מלבד ישוע רק עם עצמם‪.‬‬

‫‪31‬‬

‫הבשורה של מרקוס‬

‫‪9‬וירדו מההר ‪,‬ציווה עליהם שלא יגידו לאיש את אשר ראו עד שבן‪-‬האדם יקום מן המתים‪.‬‬ ‫‪10‬והם שמרו את האמירה הזאת עם עצמם ‪,‬ושאלו איש עם רעהו מה פשר הקימה מן המתים‪.‬‬ ‫‪11‬וישאלו אותו לאמר למה אומרים הסופרים כי על אליאס לבוא תחילה?‬ ‫יב ּו ַָּּן ּוָ מאמש ר לחהש ם ‪,‬אפ לב ָחה ֹח א תחילה ‪,‬וישיב הכל ;ואיך כתוב על בן האדם ‪,‬שעליו לסבול הרבה ‪,‬ולהיעדר‪.‬‬ ‫‪13‬אבל אני אומר לכם כי אכן בא אליאס ועשו לו את כל אשר רשמו ככתוב עליו‪.‬‬ ‫‪14‬ובבואו אל תלמידיו ‪,‬ראה המון רב סביבם ‪,‬והסופרים שואלים עמם‪.‬‬ ‫‪15‬ומיד כל העם בראותו אותו ‪,‬נדהמו מאוד ‪,‬ורצו אליו הצדיעו לו‪.‬‬ ‫‪16‬וישאל את הסופרים מה אתם שואלים אתם?‬ ‫יז ּו ַָּּן אש חח ד במן הּ המ הפ ל ּוָ מאמש ר ‪,‬אׁדמ נחי ‪,‬הב בב בָי אפ לשיך אש ת‪ֹ-‬ח נב י ‪,‬אֶׁש ר‪-‬הח רוחּ אפ לשם;‬ ‫‪18‬וכל אשר יקח אותו ‪,‬הוא קורע אותו ‪,‬והוא יקצף וחורק בשיניו וצרה ‪:‬ואמרתי לתלמידיך שיגרשוהו ‪.‬והם לא יכלו‪.‬‬ ‫‪19‬ענה לו ויאמר דור חסרי אמונה עד מתי אהיה עמך ?כמה זמן אסבול אותך הביאו אותו אלי‪.‬‬ ‫‪20‬והביאו אותו אליו ‪,‬וכאשר ראה אותו ‪,‬תיכף הרוח זיזה אותו ;וָּב רמ ל אש ת הח אׁדח מח ה וָּב בת ּרֶפל קח צפ ף‪.‬‬ ‫‪21‬וישאל את אביו עד מתי זה הגיע אליו ?ויאמר ‪,‬על ילד‪.‬‬ ‫‪22‬ופעמים רבות השליכה אותו אל האש ואל המים להשמידו ‪,‬אך אם תוכל לעשות דבר ‪,‬רחם עלינו ועזור לנו‪.‬‬ ‫‪23‬אמר לו ישוע ‪:‬אם אתה יכול להאמין ‪,‬הכל אפשרי למאמין‪.‬‬ ‫‪24‬ומיד צעק אבי הילד ויאמר בדמעות ‪:‬אדוני ‪,‬אני מאמין ;תעזור לך לחוסר האמונה שלי‪.‬‬ ‫‪25‬כאשר ראה ישוע כי האנשים מתקרבים יחדיו ‪,‬גער ברוח הרעה ואמר לו ‪:‬רוח אילם וחרש ‪,‬אני מצווה עליך ‪,‬צא ממנו ‪,‬ואל תכנס‬ ‫אליו עוד‪.‬‬ ‫‪26‬ותצעק הרוח ותקרע אותו ותצא ממנו ויהי כמת ;עד שרבים אמרו ‪,‬הוא מת‪.‬‬ ‫‪27‬אבל ישוע אחז בידו והרים אותו ;והוא קם‪.‬‬ ‫‪28‬וכשבא אל הבית ‪,‬שאלו אותו תלמידיו ביחידות ‪:‬מדוע לא יכולנו לגרשו?‬ ‫‪29‬ויאמר אליהם ‪,‬המין הזה יכול לצאת בשום דבר ‪,‬אלא בתפילה ובצום‪.‬‬ ‫‪30‬וילכו משם ועברו את הגליל ;וב ל מא חרצח ה ֶש ָפדּ ע באיֶ אח דח ם‪.‬‬ ‫‪31‬כי לימד את תלמידיו ואמר להם בן האדם נמסר ביד בני אדם והם יהרגו אותו ‪.‬ואחרי זה נהרג ‪,‬יקום ביום השלישי‪.‬‬ ‫‪32‬אבל הם לא הבינו את האמירה הזאת ופחדו לשאול אותו‪.‬‬ ‫‪33‬ויבא לכפר‪-‬נחום ובהיותו בבית שאל אותם מה ריבתם ביניכם בדרך?‬ ‫‪34‬אבל הם שתקו כי בדרך הם התווכחו ביניהם מי יהיה הגדול ביותר‪.‬‬ ‫‪35‬וישב ויקרא לשניים‪-‬עשר ויאמר אליהם אם ירצה איש להיות ראשון ‪,‬הוא יהיה אחרון כולם ועבד כולם‪.‬‬ ‫‪36‬ויקח ילד וישים אותו בתוכם ולקח אותו בזרועותיו אמר אליהם‪.‬‬ ‫‪37‬כל מי שיקבל אחד מהילדים האלה בשמי ‪,‬מקבל אותי ‪:‬וכל מי שיקבל אותי ‪,‬לא מקבל אותי ‪,‬אלא את ששלחני‪.‬‬ ‫‪38‬ויענה לו יוחנן לאמר ‪,‬אדוני ‪,‬ראינו אחד מוציא שדים בשמך ‪,‬והוא אינו הולך אחרינו ואסרנו עליו כי אינו הולך אחרינו‪.‬‬ ‫‪39‬אבל ישוע אמר ‪,‬אל אסרו אותו כי אין אדם אשר יעשה נס בשמי ‪,‬אשר יכול לדבר עלי בקלילות‪.‬‬ ‫‪40‬כי מי שאינו נגדנו הוא מצידנו‪.‬‬ ‫‪41‬כי כל מי שייתן לכם כוס מים לשתות בשמי ‪,‬כי אתם שייכים למשיח ‪,‬אני אומר לכם ‪,‬הוא לא יאבד את שכרו‪.‬‬ ‫‪42‬וכל מי שיפגע באחד מהקטנים האלה המאמינים בי ‪,‬מוטב לו שתלו אבן ריחיים על צווארו ויושל לים‪.‬‬ ‫‪43‬ואם ידך תפגע בך ‪,‬כרת אותה ‪,‬מוטב לך להיכנס לחיים פגום ‪,‬מאשר שתי ידיים ללכת לגיהנום ‪,‬אל האש שלא תכבה לעולם‪.‬‬ ‫‪44‬במקום שהתולעת שלהם לא תמות ‪,‬והאש לא תכבה‪.‬‬ ‫‪45‬ואם רגלך תפגע בך ‪,‬כרת אותה ‪,‬מוטב לך להכנס לחיים ‪,‬מאשר שתי רגליך להשליכה לגיהנום ‪,‬לאש שלעולם לא תכבה‪.‬‬ ‫‪46‬במקום שהתולעת שלהם לא תמות והאש לא תכבה‪.‬‬ ‫‪47‬ואם עינך תפגע בך ‪,‬עקר אותה ‪,‬טוב לך להיכנס למלכות ה 'בעין אחת ‪,‬מאשר שתי עיניים להשליכו לאש גיהנום‪.‬‬ ‫‪48‬במקום שהתולעת שלהם לא תמות ‪,‬והאש לא תכבה‪.‬‬ ‫‪49‬כי כל אחד יימלח באש וכל זבח יימלח במלח‪.‬‬ ‫‪50‬מלח הוא טוב ‪,‬אבל אם המלח איבד את מליחותו ‪,‬במה תתבלו אותו ?היו מלח בעצמכם ‪,‬ושלום איש עם רעהו‪.‬‬ ‫פרק ‪10‬‬ ‫‪ּ 1‬וָחקח ם במָח ם ‪ּ ,‬ו חָב מא אש ל‪-‬חב פמ ת יב הודח ה ‪ַּ,‬ל‪ַ-‬שבש ד הּ ָ בּרָפ ן ;וכפי שהיה רגיל ‪,‬הוא לימד אותם שוב‪.‬‬ ‫‪2‬ויבואו אליו הפרושים ושאלו אותו האם מותר לאיש לגרש את אשתו ?מפתה אותו‪.‬‬ ‫‪3‬ויען ויאמר אליהם מה ציווה אתכם משה?‬ ‫חרוֶים ולב הב גב בריֶח ה‪.‬‬ ‫מאמרו ‪:‬ממ ֶש ה נחתּ ן לב כב ָמ ב ֶפ ט‪-‬ג ב‬ ‫‪ּ 4‬וָ ב‬ ‫‪5‬וישוע ענה ויאמר אליהם ‪:‬על קשיות לבבכם כתב לכם את המצוה הזאת‪.‬‬ ‫‪6‬אבל מתחילת הבריאה עשה אותם אלוהים זכר ונקבה‪.‬‬ ‫‪7‬בשל כך יעזוב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו;‬ ‫‪8‬ושניהם יהיו לבשר אחד ‪,‬אז לא יהיו עוד שניים כי אם בשר אחד‪.‬‬

‫‪32‬‬

‫הבשורה של מרקוס‬

‫‪9‬את אשר חיבר אלוהים ‪,‬אל יפריד אדם‪.‬‬ ‫‪10‬ובבית שאלו אותו תלמידיו שוב באותו ענין‪.‬‬ ‫‪11‬ויאמר אליהם כל המפריש את אשתו ונשא אחרת ‪,‬נואף בה‪.‬‬ ‫‪12‬ואם תפרד אשה את בעלה ותנשא לאחר ‪,‬היא נואפת‪.‬‬ ‫‪13‬והביאו אליו ילדים צעירים שייגע בהם ותלמידיו גערו במביאיהם‪.‬‬ ‫‪14‬אך כאשר ראה ישוע את זה ‪,‬התמרמר מאוד ואמר להם ‪:‬תנו לילדים הקטנים לבוא אלי ‪,‬ואל אסרו אותם ‪,‬כי לכאלה היא מלכות‬ ‫האלוהים‪.‬‬ ‫‪15‬באמת אני אומר לכם ‪,‬כל מי שלא יקבל את מלכות האלוהים כילד קטן ‪,‬לא יכנס אליה‪.‬‬ ‫‪16‬ולקח אותם בזרועותיו ‪,‬שם עליהם ידיו ‪,‬ויברך אותם‪.‬‬ ‫‪17‬ובצאתו אל הדרך ‪,‬בא אחד בריצה ‪,‬וכרע לו ברך ושאל אותו ‪,‬אדוני טוב ‪,‬מה אעשה כדי לרשת חיי נצח?‬ ‫‪18‬ויאמר אליו ישוע ‪:‬מדוע אתה קורא לי טוב ?אין טוב מלבד אחד ‪,‬כלומר אלוהים‪.‬‬ ‫‪19‬אתה יודע את המצוות אל תנאף אל תרצח אל תגנוב אל תעיד עדות שקר אל תרמה כבד את אביך ואת אמך‪.‬‬ ‫עורי‪.‬‬ ‫‪ּ 20‬ו ַָּּן ּוָ מאמש ר אפ לחיו אׁדמ נחי ‪,‬אש ת‪ֵ-‬חל‪-‬אפ ֶשה ֶח מּ ַב בָי במנב ב‬ ‫‪21‬ואז ישוע שהתבונן בו אהב אותו ‪,‬ואמר לו דבר אחד חסר לך ‪:‬לך ‪,‬מכור את כל מה שיש לך ותן לעניים ‪,‬ויהיה לך אוצר בשמים ‪,‬‬ ‫ובא ‪,‬הרים את הצלב ו לעקוב אחרי‪.‬‬ ‫‪22‬והיה עצוב על האמירה ההיא והלך עצוב כי רכוש גדול היה לו‪.‬‬ ‫‪23‬וישוע הסתכל מסביב ויאמר אל תלמידיו ‪:‬בקושי יכנסו בעלי העושר אל מלכות האלוהים!‬ ‫‪24‬והתלמידים נדהמו מדבריו ‪.‬אבל ישוע ענה שוב ואמר להם ‪:‬ילדים ‪,‬כמה קשה לאלו הבוטחים בעושר להיכנס למלכות אלוהים!‬ ‫‪25‬קל יותר לגמל לעבור דרך עין מחט מאשר לעשיר להיכנס למלכות אלוהים‪.‬‬ ‫‪:‬מי יפֶוַחה?‬ ‫‪26‬וָּב בת ּרֶב מו במ בָ​ָח ה לפאממ ר ֹפ ינפיהש ם ב‬ ‫‪27‬וישוע הביט בהם אמר ‪,‬עם בני אדם זה בלתי אפשרי ‪,‬אבל לא עם אלוהים ‪:‬כי עם אלוהים הכל אפשרי‪.‬‬ ‫‪28‬ואז התחיל פטרוס לומר לו ‪:‬הנה ‪,‬עזבנו הכל והלכנו אחריך‪.‬‬ ‫‪29‬וישוע ענה ואמר" ‪:‬אני אומר לכם ‪,‬אין איש אשר עזב את הבית או האחים או האחיות ‪,‬או אב או אם ‪,‬או אישה ‪,‬או ילדים או‬ ‫אדמות ‪,‬למעני ולמען הבשורה‪. ,‬‬ ‫‪30‬אבל הוא יקבל פי מאה עכשיו בזמן הזה ‪,‬בתים ‪,‬ואחים ‪,‬ואחיות ‪,‬ואמהות ‪,‬וילדים וקרקעות ‪,‬עם רדיפות ;ובעולם הבא חיי נצח‪.‬‬ ‫‪31‬אבל רבים ראשונים יהיו אחרונים ;והאחרון הראשון‪.‬‬ ‫ת‪ֶ-‬נּיב ם ַחִח ר וב הב בתחב יל לומּ ר לחהש ם‬ ‫‪32‬והיו בדרך העולים לירושלים ;וישוע הלך לפניהם ‪,‬והם נדהמו ;וכשהלכו אחריהם ‪,‬פחדו ‪.‬וָּב ַּ ח אש ב‬ ‫אש ת‪-‬הּ ָח בח ברים לחקורות לו‪.‬‬ ‫‪33‬לאמר הנה אנו עולים לירושלים ;ובן האדם יימסר לראשי הכהנים ולסופרים ; ּוָ בָּינו אותו לב מות ‪,‬וָּב בס בָנו אותו אש ל הּ ַויב ם‪.‬‬ ‫‪34‬וילעגו לו ויקקוהו וירקו עליו ויהרגוהו וביום השלישי יקום‪.‬‬ ‫‪35‬ויבואו אליו יעקב ויוחנן ‪,‬בני זבדי לאמר ‪,‬אדוני ‪,‬היינו רוצים שתעשה עבורנו כל אשר נרצה‪.‬‬ ‫‪36‬ויאמר אליהם מה תרצו שאעשה לכם?‬ ‫‪37‬אמרו לו תן לנו שנשב אחד על ידך והשני על ידך בכבודך‪.‬‬ ‫‪38‬אבל ישוע אמר אליהם ‪:‬אתם לא יודעים מה אתם שואלים ‪:‬האם אתם יכולים לשתות מהכוס שאני שותה ממנו ?ולהיטבל בטבילה‬ ‫שאני טבל בה?‬ ‫‪39‬ויאמרו אליו ‪:‬אנו יכולים ‪ּ .‬וָ מאמש ר ׁאלפיהש ם יפֶו ַּ ‪:‬אֶׁש ר בָ בֶָש ם מפ הּ ַוס אֶׁש ר אׁנב י ֶח תח ה ;ובטבילה שאני טבל בה תטבלו‪:‬‬ ‫‪40‬אבל לשבת על יד ימין ועל יד שמאל אין לי לתת ; ׁאבח ל יב ָפ ן לב במי ֶש הוא נב כב נחה לחהש ם‪.‬‬ ‫‪41‬וכאשר שמעו זאת העשרה ‪,‬הם התחילו להתמרמר מאוד על יעקב ויוחנן‪.‬‬ ‫‪42‬אבל ישוע קרא אותם אליו ‪,‬ואמר אליהם ‪:‬אתם יודעים שהמשולטים בגויים נוהגים עליהם ‪.‬וגדוליהם מפעילים עליהם סמכות‪.‬‬ ‫‪43‬אבל כך לא יהיה בכם ‪,‬אלא כל מי שיהיה גדול בכם ‪,‬יהיה לשרתכם‪.‬‬ ‫‪44‬וכל מי מכם יהיה ראשי ‪,‬יהיה עבד של כולם‪.‬‬ ‫‪45‬כי גם בן האדם לא בא לשרת כי אם לשרת ולתת נפשו כופר לרבים‪.‬‬ ‫‪46‬ויבואו ליריחו ‪,‬ובצאתו מיריחו עם תלמידיו ועם הרבה אנשים ‪,‬ישב ברטימאוס העיוור ‪,‬בן טימיאוס ‪,‬על שפת הדרך והתחנן‪.‬‬ ‫‪47‬וכאשר שמע כי זה ישוע מנצרת ‪,‬החל לצעוק ולומר ‪:‬ישוע ‪,‬בן דוד ‪,‬רחם עלי‪.‬‬ ‫‪48‬ורבים הורו לו לשתוק ‪,‬אבל הוא קרא עוד יותר ‪,‬בן דוד ‪,‬רחם עלי‪.‬‬ ‫‪49‬וישוע עמד במקום ‪,‬וציווה לקרוא לו ‪.‬וָּב קב חראו אש ת הח ַב יר ‪,‬לפאממ ר אפ לחיו ‪,‬יב בתנּחפ ם ‪,‬קום ;הוא קורא לך‪.‬‬ ‫‪50‬והוא ‪,‬משליך את בגדו ‪,‬קם ובא אל ישוע‪.‬‬ ‫‪51‬וישוע ענה ואמר לו ‪:‬מה אתה רוצה שאעשה לך ?אמר לו העיוור ‪:‬אדוני למען אקבל את ראייתי‪.‬‬ ‫‪ּ 52‬וָ מאמש ר אפ לחיו יפֶו ַּ ‪:‬לפך לפך ;אמונתך השלימה אותך ‪.‬ומיד ראה את עיניו והלך אחרי ישוע בדרך‪.‬‬ ‫פרק ‪11‬‬ ‫‪1‬וכאשר התקרבו לירושלים ‪,‬אל בית‪-‬פג ובית‪-‬ניה ‪,‬בהר הזיתים ‪,‬שלח שניים מתלמידיו‪.‬‬ ‫‪ ָ,‬במצח או בסיחּ קב רודח ה אֶׁש ר ל מא יחֶּ ב באיֶ חַלחיו ;שחררו אותו והביאו אותו‪.‬‬ ‫ב ּוָ מאמש ר ׁאלפיהש ם לב כו לב כב פחר מפ ַב ָח כשם ‪,‬ובב כב נ בּסכשם לו ב‬

‫‪33‬‬

‫הבשורה של מרקוס‬

‫‪3‬ואם יאמר לכם איש למה אתם עושים זאת ?אמרו כי ה 'זקוק לו ;ומיד ישלחו הנה‪.‬‬ ‫‪ּ 4‬וָפלב כו לב בד חרכחם ‪,‬וָּב במצח או אש ת‪-‬הּ בסיחּ קב רודח ה ֹּ רשתּ ח הּ חוץ ‪ֹ,‬ב מח קום אֶׁש ר נב פב בֶיבו בֶנפי דש שרך ;והם משחררים אותו‪.‬‬ ‫מאמרו ׁאלפיהש ם ׁאנ בחֶים מפ הח עמ במ בדים ֶח ם ‪:‬מּ ה‪-‬אּ ָש ם במ ּפ בס ברים אש ת‪-‬הּ ַח ַב יר?‬ ‫‪ּ 5‬וָ ב‬ ‫מאמרו ׁאלפיהש ם ֵּאֶׁש ר צב וחה יפֶו ַּ וב הפ בריצו אותח ם‪.‬‬ ‫‪ּ 6‬וָ ב‬ ‫‪7‬והביאו את הסייח אל ישוע ‪,‬והשליכו עליו את בגדיהם ;והוא ישב עליו‪.‬‬ ‫‪8‬ורבים פרשו את בגדיהם בדרך ואחרים כרתו ענפים מהעצים ויפשרו אותם בדרך‪.‬‬ ‫ט וָּב קב בראו הּ ַמ דש ם וב הּ ֹח באים ‪,‬לפאממ ר הוֶפ נחה ;ברוך הבא בשם ה‪':‬‬ ‫‪ֹ10‬ח רוך מּ לב כות ָח וב ד אח בב ינו הּ ֹח אח ה ֹב ֶפ ם ה 'הושענא במרומים‪.‬‬ ‫‪11‬וישוע נכנס לירושלים ואל המקדש ‪,‬וכשהסתכל סביבו על כל הדברים ‪,‬והגיע הערב ‪,‬יצא אל ביתניא עם השנים‪-‬עשר‪.‬‬ ‫‪12‬ומחר בבואם מביתניא היה רעב‪.‬‬ ‫‪13‬וראה עץ תאנה מרחוק בעל עלים ‪,‬בא אם מצא בו דבר ‪,‬ובבואו אליו לא מצא אלא עלים ;כי עוד לא היה זמן התאנים‪.‬‬ ‫‪14‬וישוע ענה ואמר לו ‪:‬איש לא יאכל פרי ממך מעתה לעולם ‪.‬ותלמידיו שמעו זאת‪.‬‬ ‫‪15‬ויבואו לירושלים ויכנס ישוע לבית המקדש ויתחיל לגרש את המוכרים והקונים בבית המקדש ‪,‬והפיל את שולחנות החלפנים ואת‬ ‫מושבי מוכרי היונים‪.‬‬ ‫טז ולא יסבול שאדם ישא כל כלי דרך בית המקדש‪.‬‬ ‫‪17‬וילמד לאמר להם האם לא כתוב ביתי יקרא מכל העמים בית תפילה ?אבל אתם עשיתם אותו למאורה של גנבים‪.‬‬ ‫‪18‬ושמעו הסופרים וראשי הכהנים וביקשו כיצד ישמידו אותו כי פחדו ממנו כי נדהמו כל העם על תורתו‪.‬‬ ‫‪19‬וכשהגיע הערב יצא מן העיר‪.‬‬ ‫‪20‬ובבוקר בעברו ‪,‬וראו את עץ התאנה יבש מן השורשים‪.‬‬ ‫‪21‬ופטרוס קורא לזכרו אמר לו ‪:‬אדוני הנה עץ התאנה אשר קיללת קמל‪.‬‬ ‫‪22‬וישוע ענה להם ואמר להם ‪:‬האמינו באלוהים‪.‬‬ ‫‪23‬כי באמת אני אומר לכם ‪,‬כי כל מי שיאמר אל ההר הזה הסר והושלך לים ;ולא יפקפק בלבו ‪,‬אלא יאמין כי יתקיימו הדברים אשר‬ ‫הוא אומר ;יהיה לו כל מה שיאמר‪.‬‬ ‫‪24‬על כן אני אומר לכם ‪,‬כל אשר אתם חפצים ‪,‬כאשר אתם מתפללים ‪,‬האמינו כי אתם מקבלים אותם ‪,‬ויהיו לכם אותם‪.‬‬ ‫‪25‬וכאשר אתם עומדים ומתפללים ‪,‬סלח אם יש לכם על מישהו ‪:‬כדי שגם אביכם אשר בשמים יסלח לכם על עבירותיכם‪.‬‬ ‫‪26‬אבל אם לא תסלחו ‪,‬גם אביכם שבשמים לא יסלח על עבירותיכם‪.‬‬ ‫‪27‬וחזרו לירושלים ובהלךו בבית המקדש באו אליו ראשי הכהנים והסופרים והזקנים‪.‬‬ ‫‪28‬ואמרת לו באיזו סמכות אתה עושה את הדברים האלה ?ומי נתן לך את הרשות הזאת לעשות את הדברים האלה?‬ ‫‪29‬וישוע ענה ויאמר אליהם ‪:‬גם אני אשאל אתכם שאלה אחת וענה לי ואומר לכם באיזו סמכות אני עושה את הדברים האלה‪.‬‬ ‫‪30‬הטבילה של יוחנן ‪,‬האם הייתה משמיים או של בני אדם ?תענה לי‪.‬‬ ‫‪31‬וחשבו לעצמם לאמר אם נאמר מן השמים ;יאמר ‪:‬מדוע לא האמנתם לו?‬ ‫‪32‬אבל אם נאמר מבני אדם ;הם פחדו מהעם ‪:‬כי כל האנשים ספרו את יוחנן כי הוא אכן נביא‪.‬‬ ‫‪33‬ויענו ואמרו אל ישוע ‪:‬איננו יכולים לדעת ‪ּ .‬וָ מאמש ר ׁאלפיהש ם יפֶו ַּ ‪:‬וב ל מא אׁנב י אומפ ר חלכשם ֹב אפ יזשה ר מאֶ אׁנב י עוִש ה‪.‬‬ ‫פרק ‪12‬‬ ‫‪1‬ויחל לדבר אליהם במשלים ‪.‬איש פלוני נטע כרם ‪,‬וקבע עליו גדר ‪,‬וחפר מקום לשמן ‪,‬ובנה מגדל ‪,‬ויוציאו לבעלים ‪,‬וילך לארץ‬ ‫רחוקה‪.‬‬ ‫‪2‬וָּב בֶלּח ֹב עותח ם אש ל‪-‬הּ ֹב לחלב ים ַּבב ָח ה לב קּ ֹפ ל במֹב לפי‪-‬רב ברי הּ ֵ ששרם‪.‬‬ ‫‪3‬ותפסוהו והכו אותו ושלחוהו ריק‪.‬‬ ‫‪4‬ושוב שלח אליהם עבד אחר ;וָּב בֶלו חַלחיו אש ת אׁבח נב ים וָּב פב צּ עו ֹב ר מאֶו ‪,‬וָּב בֶ​ֶב חו אותו במבּ ָש ה‪.‬‬ ‫‪5‬ושוב שלח אחר ;ואתו הרגו ‪,‬ועוד רבים ;להכות חלק ‪,‬ולהרוג חלק‪.‬‬ ‫‪6‬עוד היה לו בן אחד ‪,‬אהובתו ‪,‬שלח אותו גם אחרון אליהם לאמר ‪:‬בני יראו‪.‬‬ ‫יורֶ ;בוא ‪,‬הבה נהרוג אותו ‪,‬והנחלה תהיה לנו‪.‬‬ ‫מאמרו הח אׁבח לב ים הח אפ ֶשה ֹפ ינפיהש ם ‪:‬זשה פ‬ ‫‪ּ 7‬וָ ב‬ ‫‪8‬ויקחו אותו והרגוהו והשליכו אותו מן הכרם‪.‬‬ ‫‪9‬מה יעשה אדון הכרם ?יבוא וישמיד את הבעלים ויתן את הכרם לאחרים‪.‬‬ ‫‪10‬ולא קראתם את הכתוב הזה ;האבן אשר דחו הבנאים הפכה לראש הפינה‪:‬‬ ‫‪11‬זה היה מעשה ה ‪',‬וזה נפלא בעינינו?‬ ‫‪12‬ובקשו לאחוז בו ויראו מן העם כי ידעו כי דיבר עליהם את המשל ויעזבו אותו והלכו‪.‬‬ ‫‪13‬וישלחו אליו כמה מהפרושים ומההרודים לתפוס אותו בדבריו‪.‬‬ ‫‪14‬ובבואם ‪,‬אמרו לו ‪,‬אדוני ‪,‬אנו יודעים כי אתה אמת ואינו דואג לאיש כי אינך רואה באדם ‪,‬אלא מלמד את דרך ה 'באמת ‪:‬האם‬ ‫מותר לתת ‪.‬מחווה לקיסר ‪,‬או לא?‬ ‫‪15‬האם ניתן או לא ניתן ? ּוָ מאמש ר אֶׁש ר יחדּ ע אש ת צב וב עותח ם ‪,‬אח מּ ר ׁאלפיהש ם ‪:‬לחָח ה במפ בָּים אמ בתי ?תביא לי פרוטה ‪,‬כדי שאראה אותה‪.‬‬ ‫מאמרו אפ לחיו ‪:‬אש ת‪-‬קב יסח ר‪.‬‬ ‫‪16‬והם הביאו אותו ‪ּ .‬וָ מאמש ר ׁאלפיהש ם ‪:‬לב במי הב צב לון וב הּ ֵב תוב הּ ֶשה ? ּוָ ב‬

‫‪34‬‬

‫הבשורה של מרקוס‬

‫‪17‬וישוע ענה להם ואמר להם ‪:‬החזירו לקיסר את אשר לקיסר ולאלוהים את אשר לאלוהים ‪.‬והם התפעלו ממנו‪.‬‬ ‫יח ויבואו אליו הצדוקים אשר אומרים אין תחיית המתים ;ושאלו אותו לאמר‪:‬‬ ‫‪19‬אמן ‪,‬כתב לנו משה ‪,‬אם אחיו של איש ימות ‪,‬וישאיר את אשתו מאחוריו ‪,‬ולא השאיר ילדים ‪,‬וייקח אחיו את אשתו ויקים זרעים‬ ‫לאחיו‪.‬‬ ‫‪20‬וּיב הב י בֶבב ַחה אחים וָּב ַּ ח הח בראֶון באָח ה וב ל מא הח יב תח ה ל מא הב בֶ בָיר ז ּשרע‪.‬‬ ‫‪21‬ולקח אותה השני וימות ולא השאיר זרע והשלישי גם כן‪.‬‬ ‫‪22‬והשבעה היו לה ולא השאירו זרע ‪:‬אחרון לכולן מתה גם האשה‪.‬‬ ‫‪23‬בתחיית המתים ‪,‬כאשר יקומו ‪,‬אשתו של מי תהיה מהם ?כי השבע עשו אותה לאישה‪.‬‬ ‫‪24‬וישוע השיב ואמר אליהם ‪:‬האם אינכם שוגים ‪,‬כי אינכם יודעים את הכתובים ‪,‬ולא את כוח האלוהים?‬ ‫‪25‬כי כאשר יקומו מן המתים ‪,‬לא נישאו ולא נישאו ;אלא הם כמלאכים אשר בשמים‪.‬‬ ‫‪26‬ולגבי המתים שהם קמים לא קראתם בספר משה איך דיבר אליו אלוקים בסנה לאמר אני אלוהי אברהם ואלהי יצחק ואלהי‬ ‫יעקב? ‪.‬‬ ‫‪27‬אינו אלוהי המתים כי אם אלוהי החיים ‪:‬על כן תטעו מאוד‪.‬‬ ‫‪28‬ויבוא אחד מהסופרים ‪,‬ושמע אותם מתדיינים ‪,‬וראה כי ענה להם יפה ‪,‬ושאל אותו מה המצוה הראשונה מכל‪.‬‬ ‫‪29‬וישוע ענה לו ‪,‬הראשון מכל‪-‬המצוות הוא שמע ישראל ;ה 'אלוהינו אדון אחד‪:‬‬ ‫‪30‬ואהבת את ה 'אלוהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל נפשך ובכל כוחך זו המצווה הראשונה‪.‬‬ ‫‪31‬והשני דומה לזה ‪:‬תאהב את רעך כמוך ‪.‬אין מצווה אחרת גדולה מאלה‪.‬‬ ‫‪ּ 32‬וָ מאמש ר אפ לחיו הּ ָופפר ‪,‬אׁדמ נחי ‪,‬אח מּ ברָח ֹאמש ת ֵב י‪-‬אפ ל אש חח ד ;ואין עוד מלבדו‪:‬‬ ‫‪33‬ולאהוב אותו בכל הלב ובכל הבינה ובכל הנפש ובכל הכוח ולאהוב את רעו כמותו ‪,‬זה יותר מכל העולה והזבחים השלמים‪.‬‬ ‫‪34‬וכאשר ראה ישוע כי הוא עונה בשיקול דעת ‪,‬אמר לו ‪:‬אינך רחוק ממלכות אלוהים ‪.‬ואף אדם אחר כך לא העז לשאול אותו שום‬ ‫שאלה‪.‬‬ ‫‪35‬וישוע ענה ויאמר בעודו מלמד בבית המקדש איך אומרים הסופרים כי המשיח הוא בן דוד?‬ ‫‪36‬כי דוד עצמו אמר ברוח הקודש אמר ה 'אל אדוני שב לימיני עד אשר אעשה את אויביך להדום רגליך‪.‬‬ ‫‪37‬על כן דוד בעצמו קורא לו אדון ;ומנין הוא אם כן בנו ?ופשוטי העם שמעו אותו בשמחה‪.‬‬ ‫‪38‬ויאמר אליהם בתורתו היזהרו מהסופרים האוהבים ללכת בלבוש ארוך ואוהבים ברכה בשווקים‪.‬‬ ‫‪39‬והראשים יושבים בבתי הכנסת והחדרים העליונים במשתים‪.‬‬ ‫‪40‬אשר אכלו בתי אלמנות ותפילות ארוכות ותפילות ארוכות אלו יקבלו גזר דין גדול יותר‪.‬‬ ‫‪41‬וישוע ישב מול האוצר וראה כיצד האנשים משליכים כסף לאוצר ורבים העשירים משליכים הרבה‪.‬‬ ‫‪42‬ותבוא אלמנה ענייה ותשליך שתי קרדיות ‪,‬אשר עושות פרש‪.‬‬ ‫‪43‬ויקרא אליו את תלמידיו ויאמר אליהם ‪,‬אנכי אומר לכם ‪,‬שהאלמנה הענייה הזאת השליכה יותר מכל אשר השליכו באוצר‪.‬‬ ‫סוריהח הח יב תח ה במֶּ ֶפק אש ת ֵחל אֶׁש ר לחה וב אש ת ֵחל חּ ָחיה‪.‬‬ ‫‪ֵ44‬ב י ֵחל‪-‬הפ ם הב בֶלב יכו מפ ּרֹח ם ; ׁאבח ל מּ חב ש‬ ‫פרק ‪13‬‬ ‫‪1‬ובצאתו מבית המקדש ‪,‬אמר לו אחד מתלמידיו ‪:‬אמן ‪,‬ראה איזה אבנים ואיזה בניינים יש כאן!‬ ‫‪ּ 2‬וָ מאמש ר אפ לחיו ישוע ‪:‬רואה אתה את הבניינים הגדולים האלה ?לא תישאר אבן אחת על אבן ‪,‬שלא תופל‪.‬‬ ‫‪3‬וכאשר ישב על הר הזיתים מול בית המקדש ‪,‬שאלו אותו פטרוס ויעקב ויוחנן ואנדרו ביחידות‪.‬‬ ‫‪4‬אמור לנו מתי יהיו הדברים האלה ?ומה יהיה האות כאשר יתקיימו כל הדברים האלה?‬ ‫‪5‬וישוע ענה להם התחיל לאמר ‪,‬שימו לב פן יטעה איש אתכם‪.‬‬ ‫‪6‬כי רבים יבואו בשמי לאמר אני המשיח ;ויטעה רבים‪.‬‬ ‫‪7‬וכאשר תשמעו על מלחמות ושמועות על מלחמות ‪,‬אל תיבהלו כי דברים כאלה צריכים להיות ;אבל הסוף עוד לא יהיה‪.‬‬ ‫‪8‬כי גוי יקום על גוי וממלכה על ממלכה ותהיינה רעידות אדמה במקומות שונים ויהיו רעב וצרות אלו התחלות ייסורים‪.‬‬ ‫‪9‬אך שימו לב לעצמכם כי ימסרו אתכם למועצות ;ובבתי‪-‬הכנסת יכוהו ‪:‬והביאו אתכם לפני שליטים ומלכים למעני לעדות עליהם‪.‬‬ ‫‪10‬והבשורה חייבת להתפרסם תחילה בקרב כל העמים‪.‬‬ ‫‪11‬אך כאשר יובילו אתכם וימסרו אתכם ‪,‬אל תחשבו מראש מה תדברו ואל תחשבו מראש ‪,‬אלא כל אשר ניתן לכם בשעה ההיא ‪,‬‬ ‫דבר אתם ‪:‬כי לא אתם מדברים ‪,‬אלא רוח הקודש‪.‬‬ ‫ּל‪-‬הוריהש ם ‪,‬וָּב גב בָמו אותח ם‪.‬‬ ‫פ‬ ‫יב ועתה יסגיר האח את האח למוות ואת האב את הבן ;וָּב קב מו ֹח נב ים ַ‬ ‫‪13‬וישנאו אתכם מכל האנשים למען שמי ‪,‬אבל מי שיעמוד עד הסוף ‪,‬ייוושע‪.‬‬ ‫‪14‬אך כאשר תראו את תועבת השממה ‪,‬על דברי דניאל הנביא ‪,‬עומדת היכן שלא ראוי (יבין הקורא )ויברחו אשר ביהודה אל‬ ‫ההרים‪.‬‬ ‫‪ּ 15‬וָ שפרד אֶׁש ר ַּל‪-‬הּ ֹּ יב ת אש ת‪-‬הּ ֹּ יב ת וב ל מא חיב מא לו ‪,‬לב הוצב יא ֵחל‪ָ-‬ח בח ר במֹפ יתו‪.‬‬ ‫‪16‬ואל יחזור מי שבשדה ליטול את בגדו‪.‬‬ ‫‪17‬אבל אוי לרביים ולמיניקים בימים ההם!‬ ‫‪18‬והתפללו שלא תהיה טיסתכם בחורף‪.‬‬

‫‪35‬‬

‫הבשורה של מרקוס‬

‫‪19‬כי בימים ההם יהיה ייסורים אשר לא היה מראשית הבריאה אשר ברא אלוהים עד עתה ‪,‬ולא יהיה‪.‬‬ ‫‪20‬וחוץ מזה שקיצר ה 'את הימים ההם ‪,‬אין להציל בשר ‪:‬אבל למען הנבחר אשר בחר ‪,‬קיצר את הימים‪.‬‬ ‫‪21‬ואז אם יאמר איש אליכם ‪,‬הנה ‪,‬הנה המשיח ;או ‪,‬הנה ‪,‬הוא שם ;אל תאמין לו‪:‬‬ ‫‪22‬כי יקומו משיחי שקר ונביאי שקר ויעשו אותות ומופתים לפתות ‪,‬אם היה אפשר ‪,‬גם את הנבחרים‪.‬‬ ‫‪23‬אך שימו לב ‪:‬הנה ניבאתי לכם הכל‪.‬‬ ‫‪24‬אבל בימים ההם ‪,‬אחרי הצרה ההיא ‪,‬תחושך השמש ‪,‬והירח לא יאיר את אורה‪.‬‬ ‫‪25‬וכוכבי השמים יפלו והכוחות אשר בשמים יזדעזעו‪.‬‬ ‫‪26‬ואז יראו את בן האדם בא בעננים בעוצמה ובתהילה רבה‪.‬‬ ‫‪27‬ואז ישלח את מלאכיו ויאסוף את בוחריו מארבע הרוחות מקצה הארץ ועד קצה השמים‪.‬‬ ‫‪28‬עתה למד משל על עץ התאנה ;כשהענף שלה עדיין רך ויוציא עלים ‪,‬אתם יודעים שהקיץ קרוב‪:‬‬ ‫‪29‬כך גם אתם כאשר תראו את הדברים האלה מתקיימים דעו כי קרוב בפתחים‪.‬‬ ‫‪30‬באמת אני אומר לכם כי הדור הזה לא יעבור עד אשר יעשו כל הדברים האלה‪.‬‬ ‫‪31‬שמים וארץ יעברו ‪:‬אבל דברי לא יעברו‪.‬‬ ‫‪32‬אבל את היום ההוא ואת השעה ההיא אין יודע אדם ‪,‬לא ‪,‬לא המלאכים אשר בשמים ‪,‬לא הבן ‪,‬אלא האב‪.‬‬ ‫‪33‬שימו לב ‪,‬צפו והתפללו כי אינכם יודעים מתי השעה‪.‬‬ ‫‪34‬כי בן האדם הוא כאדם המרחיק ‪,‬אשר עזב את ביתו ונתן סמכות לעבדיו ולאיש מלאכתו וציווה על השוער לשמור‪.‬‬ ‫‪35‬הישמרו לכן כי אינכם יודעים מתי יבוא אדוני הבית בערב או בחצות הלילה או בקריעת התרנגולים או בבקר‪.‬‬ ‫‪36‬כדי שיבוא פתאום הוא ימצא אותך ישן‪.‬‬ ‫‪37‬ומה שאני אומר לכם אני אומר לכולם ‪,‬שימו לב‪.‬‬ ‫פרק ‪14‬‬ ‫‪1‬לאחר שני ימים היה חג הפסח והמצות ‪,‬ובקשו ראשי הכהנים והסופרים כיצד ילקחוהו במלאכה והרגוהו‪.‬‬ ‫מאמרו ‪,‬ל מא ֹב יום הּ חוג ‪,‬רשן יב הב ישה מּ בראח ה ֹח ַחם‪.‬‬ ‫‪ּ 2‬וָ ב‬ ‫‪3‬ובהיותו בבית‪-‬תאניה ‪,‬בבית שמעון המצורע ‪,‬בשבתו למאכל ‪,‬באה אשה בעלת קופסת אלבסטר ‪,‬משחת נרדס ‪,‬יקרה מאוד ;והיא‬ ‫בלמה את התיבה ‪,‬ושפכה אותה על ראשו‪.‬‬ ‫מאמרו ‪,‬לחָח ה ּנִַׁש ה הּ בָ בֶחח ה הּ ֶשה?‬ ‫‪4‬וּיב הב י אֶׁש ר‪-‬הח יו אֶׁש ר‪-‬הח יו אֶׁש ר‪-‬הח יו ּרַב במים ֹב תוכחם ‪ּ ,‬וָ ב‬ ‫‪5‬כי אולי היה נמכר ביותר משלוש מאות פני וניתן לעניים ‪.‬והם מלמלו עליה‪.‬‬ ‫‪6‬ויאמר ישוע ‪:‬עזוב אותה ;למה אתה מפריע לה היא עשתה עלי עבודה טובה‪.‬‬ ‫‪7‬כי עניים יש לכם עמכם תמיד ‪,‬וכל אשר תרצו תוכלו לעשות להם טוב ‪:‬אבל אותי לא תמיד‪.‬‬ ‫‪8‬היא עשתה ככל יכולתה היא באה מראש למשוח את גופי לקבורה‪.‬‬ ‫‪9‬באמת אני אומר לכם ‪,‬בכל מקום שבו תוכרז הבשורה הזאת בכל העולם ‪,‬גם על זה שעשתה יאמר לזכרה‪.‬‬ ‫‪10‬וילך יהודה איש קריות אחד משנים עשר אל ראשי הכהנים להסגירו אליהם‪.‬‬ ‫‪11‬וכאשר שמעו זאת ‪,‬שמחו ‪,‬והבטיחו לתת לו כסף ‪.‬והוא חיפש איך יוכל לבגוד בו בנוחות‪.‬‬ ‫‪12‬וביום הראשון למצות ‪,‬כאשר הרגו את הפסח ‪,‬אמרו לו תלמידיו ‪:‬לאן תרצה שנלך ונכין כדי שתאכל את הפסח?‬ ‫‪13‬ושלח שניים מתלמידיו ויאמר אליהם לכו אל העיר ופגשו אתכם איש נושא כד מים אחריו‪.‬‬ ‫‪14‬וכל אשר יכנס אמרו אל איש הבית אמר האדון היכן חדר האורחים אשר אוכל בו את הפסח עם תלמידי?‬ ‫‪15‬ויראה לכם חדר עליון גדול מרוהט ומוכן שם הכן לנו‪.‬‬ ‫‪16‬ויצאו תלמידיו ויבאו אל העיר ומצאו כפי שאמר להם והכינו את הפסח‪.‬‬ ‫‪17‬ובערב בא עם השנים‪-‬עשר‪.‬‬ ‫‪18‬וכאשר ישבו ואכלו ‪,‬אמר ישוע ‪,‬באמת אני אומר לכם ‪,‬אחד מכם האוכל אתי יבגוד בי‪.‬‬ ‫‪19‬ויתחילו להתעצבן ולומר לו אחד אחד ‪,‬האם אני ?ואחר אמר ‪:‬אני זה?‬ ‫‪ּ 20‬ו ַָּּן ּוָ מאמש ר ׁאלפיהש ם הב יא אש חח ד מפ ֶפ נב ים ַחִח ר הּ ָובפ ל בא בָי בּ ָּ בב לחה‪.‬‬ ‫‪21‬אכן הלך בן‪-‬האדם ככתוב עליו ‪,‬אבל אוי לאיש ההוא שבן האדם נבגד על ידו ‪.‬טוב היה לאותו אדם אם הוא מעולם לא נולד‪.‬‬ ‫‪22‬וכאשר אכלו ‪,‬לקח ישוע לחם ‪,‬ובירך ‪,‬ושבר ‪,‬ונתן להם ואמר ‪:‬קחו ‪,‬אכלו ‪:‬זה גופי‪.‬‬ ‫‪23‬וָּב ַּ ח אש ת הּ ֵוס ובב הודח ה וָּב ָפ ן לחהש ם וָּב בֶתו במָש ֶו ֵֶּחם‪.‬‬ ‫‪ּ 24‬וָ מאמש ר ׁאלפיהש ם ‪,‬זשה ָח במי ַּל‪-‬הּ ׁחדָּח ה ‪,‬אֶׁש ר נב בֶרחך לב ּרֹב ים‪.‬‬ ‫‪25‬באמת אני אומר לכם לא אשתה עוד מפרי הגפן עד היום ההוא אשר אשתה אותו חדש במלכות ה‪'.‬‬ ‫‪26‬וכאשר שרו מזמור ‪,‬יצאו להר הזיתים‪.‬‬ ‫‪27‬ויאמר להם ישוע ‪:‬כולכם תיפגעו בגללי הלילה כי כתוב אני אכה את הרועה והכבשים יפוצו‪.‬‬ ‫‪28‬אבל אחר כך קמתי אלך לפניך לגליל‪.‬‬ ‫‪29‬אבל פטרוס אמר אליו ‪:‬אף על פי שכולם ייפגעו ‪,‬לא אעשה זאת‪.‬‬ ‫‪ּ 30‬וָ מאמש ר אפ לחיו יפֶו ַּ ‪:‬אׁנב י אח מּ ר אפ לשיך ‪ֶ,‬ש הּ ָום הּ ֶשה ‪ֶּ ֹּ,‬יב לחה הּ ֶשה ‪,‬לב פב נפי ֶש ָב כב רמ ב הּ ָּ ֶחן רב חַ במים ‪ ָּ,‬כב חב יֶ לב י‪.‬‬ ‫‪31‬אבל הוא דיבר ביתר שאת ‪:‬אם אמות איתך ‪,‬לא אכחיש אותך בשום צורה ‪.‬כך גם אמרו כולם‪.‬‬

‫‪36‬‬

‫הבשורה של מרקוס‬

‫‪32‬ויבואו אל המקום אשר נקרא שם גת שמנים ויאמר לתלמידיו השב כאן בעוד אני מתפלל‪.‬‬ ‫‪33‬ויקח עמו את פטרוס ואת יעקב ואת יוחנן ‪,‬והתחיל להשתומם וכבד מאוד;‬ ‫‪ּ 34‬וָ מאמש ר ׁאלפיהש ם ‪,‬נּפב בֶי במאמ ד במאמ ד לב מות ‪,‬הב בֶ בָך ֵחאן וב הב בֶָּ ֹב רו‪.‬‬ ‫‪35‬וילך מעט קדימה ויפל ארצה ויתפלל שאם יתכן תעבור ממנו השעה‪.‬‬ ‫‪36‬ויאמר אבא אבא הכל אפשרי לך ;קח את הכוס הזאת ממני ‪:‬אף על פי כן לא מה שארצה ‪,‬אלא מה שאתה רוצה‪.‬‬ ‫‪37‬והוא בא ומצא אותם ישנים ‪,‬ואמר לפטרוס ‪:‬שמעון ‪,‬אתה ישן ?האם לא יכולת לצפות שעה אחת?‬ ‫‪38‬שמרו והתפללו פן תיכנסו לפיתוי ‪.‬הרוח באמת מוכנה ‪,‬אבל הבשר חלש‪.‬‬ ‫‪39‬ושוב הלך והתפלל וידבר את אותן המילים‪.‬‬ ‫‪40‬ושב ומצא אותם ישנים (כי כבדו עיניהם )ולא ידעו מה לענות לו‪.‬‬ ‫‪41‬ויבוא בפעם השלישית ויאמר אליהם שכנו עכשיו ותנוחו ‪.‬די ‪,‬הגיעה השעה ;הנה ‪,‬בן האדם נמסר בידי החוטאים‪.‬‬ ‫‪42‬קום ‪,‬הבה נלך ;הב ֶפה הּ ֹוגפד ֹב י קח פרא‪.‬‬ ‫‪43‬ומיד בעודו מדבר ‪,‬בא יהודה אחד מהשנים‪-‬עשר ‪,‬ועמו המון רב בחרבות ובאלות ‪,‬מראשי הכוהנים והסופרים והזקנים‪.‬‬ ‫‪44‬והבוגד בו נתן להם אות לאמר כל אשר אנשק ‪,‬זה הוא ;קח אותו והובל אותו בשלום‪.‬‬ ‫‪45‬ומיד בבואו הלך אליו מיד ואמר ‪:‬אמן ‪,‬אדוני ;ונישק אותו‪.‬‬ ‫‪46‬ושמו עליו ידיהם ויקחו אותו‪.‬‬ ‫‪47‬ואחד מהעומדים ליד ‪,‬שלף חרב ויכה עבד של הכהן הגדול וכרת אוזנו‪.‬‬ ‫‪48‬וישוע ענה ויאמר אליהם ‪:‬יצאתם אתם כמו נגד גנב בחרבות ובאלות לקחת אותי?‬ ‫‪49‬יום יום הייתי עמכם בבית‪-‬המקדש מלמד ולא לקחתם אותי ‪,‬אבל הכתובים צריכים להתקיים‪.‬‬ ‫‪50‬וכולם עזבו אותו ויברחו‪.‬‬ ‫‪51‬והלך אחריו בחור פלוני ‪,‬בדי פשתן יצוק על גופו העירום ;ויאחזו בו הצעירים‪.‬‬ ‫‪52‬ועזב את בד הפשתן ויברח מהם עירום‪.‬‬ ‫‪53‬ויובילו את ישוע אל הכהן הגדול ועמו נאספו כל ראשי הכוהנים והזקנים והסופרים‪.‬‬ ‫‪54‬ופטר אחריו מרחוק עד ארמון הכהן הגדול וישב עם המשרתים ויתחמם על האש‪.‬‬ ‫‪55‬וראשי הכהנים וכל המועצה ביקשו עדות נגד ישוע להמיתו ;ולא מצא‪.‬‬ ‫‪56‬כי רבים הביאו עדי שקר נגדו ‪,‬אך עדיהם לא הסכימו יחדיו‪.‬‬ ‫‪57‬ויקומו אחדים ויראו עליו עדי שקר לאמר‪.‬‬ ‫‪58‬שמענו אותו אומר אני אשמיד את המקדש הזה שעשוי בידיים ותוך שלושה ימים אבנה עוד אחד שנעשה בלי ידיים‪.‬‬ ‫‪59‬אבל גם העד שלהם לא הסכים ביחד‪.‬‬ ‫‪60‬והכוהן הגדול קם בתוכו וישאל את ישוע לאמור ‪:‬אינך עונה דבר ?מה זה העדים האלה נגדך?‬ ‫‪61‬אבל הוא שתק ולא ענה דבר ‪.‬שוב שאל אותו הכהן הגדול ‪,‬ואמר לו ‪:‬האם אתה המשיח בן הקדוש ברוך הוא?‬ ‫‪62‬וישוע אמר ‪,‬אני ‪:‬ותראו את בן האדם יושב על יד ימין הכוח ובא בענני השמים‪.‬‬ ‫‪63‬אז קרע הכהן הגדול את בגדיו ויאמר ‪:‬מה צריכים עוד עדים?‬ ‫‪64‬את חילול השם שמעתם ‪:‬מה דעתכם ?וב ּכֶחם בָינו אותו לב מות‪.‬‬ ‫‪65‬והחלו לירוק עליו ולכסות את פניו ולהכותו ולומר לו נבואה והמשרתים הכו אותו בכפות ידיהם‪.‬‬ ‫‪66‬ובשעה שפטרוס היה מתחת לארמון ‪,‬באה אחת המשרתות של הכהן הגדול‪:‬‬ ‫‪67‬וכאשר ראתה את פטרוס מתחמם ‪,‬הביטה בו ואמרה ‪:‬וגם אתה היית עם ישוע מנצרת‪.‬‬ ‫‪68‬אבל הוא הכחיש לאמר ‪:‬איני יודע ואינני מבין מה אתה אומר ‪ּ .‬וָפצפ א ‪,‬אש ל‪-‬הּ חמ דש ֶ ;וצוות הזין‪.‬‬ ‫‪69‬ושוב ראתה אותו שפחה ותאמר אל העומדים מנגד ‪:‬זה אחד מהם‪.‬‬ ‫‪70‬והוא הכחיש זאת שוב ‪.‬ומעט אחר כך ‪,‬שוב אמרו העומדים מנגד לפטרוס ‪:‬אמנם אתה אחד מהם ‪,‬כי אתה גליל ‪,‬ודיבורך מסכים‬ ‫לכך‪.‬‬ ‫‪71‬אבל הוא התחיל לקלל ולהישבע לאמר אני לא מכיר את האיש הזה אשר אתם מדברים עליו‪.‬‬ ‫‪72‬ובפעם השנייה הזין צוות ‪.‬ופטר זכר את המילה אשר אמר לו ישוע ‪:‬בטרם ישוע התרנגול פעמיים ‪,‬תכחיש אותי שלוש פעמים ‪.‬‬ ‫וכשחשב על זה ‪,‬בכה‪.‬‬ ‫פרק ‪15‬‬ ‫‪1‬ומיד בבוקר ערכו ראשי הכהנים התייעצות עם הזקנים והסופרים וכל המועצה ‪,‬וכרכו את ישוע ‪,‬ונשאו אותו ומסרו אותו‬ ‫לפילאטוס‪.‬‬ ‫‪2‬וישאל אותו פילטוס ‪:‬האם אתה מלך היהודים ? ּוָ מאמש ר לו אח מּ ר אּ ָח ה‪.‬‬ ‫‪3‬וראשי הכהנים האשימו אותו בהרבה דברים ולא ענה דבר‪.‬‬ ‫‪4‬וישאל אותו פילטוס שוב לאמר ‪:‬אין אתה עונה כלום ?הנה כמה דברים הם עדים נגדך‪.‬‬ ‫‪5‬אך ישוע עדיין לא ענה דבר ;כך התפלא פילטוס‪.‬‬ ‫‪6‬עתה במשתה ההוא שחרר להם אסיר אחד ‪,‬את מי שחפצו‪.‬‬ ‫‪7‬והיה אחד בשם ברבאס אשר שוכב עם המרדים עמו אשר רצחו במרד‪.‬‬

‫‪37‬‬

‫הבשורה של מרקוס‬

‫‪8‬וההמון הזועק בקול החל לחשוק בו שיעשה כמו שעשה להם אי פעם‪.‬‬ ‫‪9‬אבל פילטוס ענה להם לאמר ‪:‬האם אתם שאשחרר לכם את מלך היהודים?‬ ‫‪10‬כי ידע כי ראשי הכהנים מסרו אותו מקנאה‪.‬‬ ‫‪11‬אבל ראשי הכהנים הניעו את העם לשחרר להם את ברבאס‪.‬‬ ‫‪12‬ויענה פילטוס וישוב ואמר אליהם מה תרצו שאעשה למי שאתם קוראים לו מלך היהודים?‬ ‫‪13‬ושוב קראו ‪:‬צלבו אותו‪.‬‬ ‫‪ּ 14‬וָ מאמש ר ׁאלפיהש ם רב ילחטוס ‪:‬לחָח ה מּ ה חרַחה ַחִח ה ?ויזעקו ביתר שאת ‪,‬צלבו אותו‪.‬‬ ‫‪15‬וכך פילטוס ‪,‬שהיה מוכן להסתפק בעם ‪,‬שחרר להם את ברבאס ‪,‬ומסר את ישוע ‪,‬לאחר שהלקתו ‪,‬לצליבה‪.‬‬ ‫‪16‬והחיילים הובילו אותו אל ההיכל הנקרא פרטוריום ;והם קוראים יחד את כל הלהקה‪.‬‬ ‫‪17‬וילבשו אותו ארגמן ועטפו כתר קוצים וישימו על ראשו‪.‬‬ ‫‪18‬והתחיל להצדיע לו ‪,‬שלום מלך היהודים!‬ ‫‪19‬ויכוהו בראשו בקנה ‪,‬וירקו עליו ‪,‬וישתחוו לו ברכיהם‪.‬‬ ‫‪20‬וכאשר לעגו לו ‪,‬הורידו ממנו את הסגול ‪,‬ושמו עליו את בגדיו ‪,‬והוציאו אותו לצלובו‪.‬‬ ‫‪21‬ויכפו את שמעון אחד מכורני ‪,‬אשר עבר בצאתו מן הארץ ‪,‬אבי אלכסנדר ורופוס ‪,‬לשאת את צלבו‪.‬‬ ‫‪22‬והביאו אותו אל המקום גולגותא ‪,‬כלומר מקום הגולגולת‪.‬‬ ‫‪23‬ויתנו לו לשתות יין מהול במור ולא קיבל‪.‬‬ ‫‪24‬וכאשר צלבו אותו ‪,‬חלקו את בגדיו והשליכו עליהם גורל מה שייקח כל אדם‪.‬‬ ‫‪25‬והייתה השעה השלישית וצלבו אותו‪.‬‬ ‫‪26‬וכתוב על האשמתו ‪,‬מלך היהודים‪.‬‬ ‫‪27‬ועמו צולבים שני גנבים ;האחד על ידו הימנית ‪,‬והשני משמאלו‪.‬‬ ‫‪28‬ויתקיים הכתוב אשר אומר וימנה עם הפושעים‪.‬‬ ‫‪29‬וייללו עליו העוברים ‪,‬מכשכשים בראשם ואומרים ‪:‬אה ההורס את בית המקדש ובונה אותו בשלושה ימים‪.‬‬ ‫‪30‬הציל את עצמך וירד מהצלב‪.‬‬ ‫‪31‬וכן אמרו ראשי הכהנים בלעג ואמרו ביניהם עם הסופרים ‪:‬אחרים הושיע ;את עצמו הוא לא יכול להציל‪.‬‬ ‫‪32‬הבה המשיח מלך ישראל ירד עתה מהצלב ‪,‬שנראה ונאמין ‪.‬וב הּ צב לב יבב ים ַב ָו הב קב לב ילו‪.‬‬ ‫‪33‬ובבוא השעה השישית ויהי חושך על כל הארץ עד השעה התשיעית‪.‬‬ ‫‪34‬ובשעה התשיעית קרא ישוע בקול גדול לאמר אלואי אלואי לאמה סבחתני ?שהוא ‪,‬בפירוש ‪,‬אלהי אלהי ‪,‬למה עזבתני?‬ ‫‪35‬ויאמרו אחדים מהעומדים בשמעו ‪:‬הנה הוא קורא לאליאס‪.‬‬ ‫‪36‬ורץ אחד ומילא ספוג מלא חומץ וישם על קנה ויתן לו לשתות לאמר עזבו ‪.‬בואו נראה אם אליאס יבוא להוריד אותו‪.‬‬ ‫‪37‬וישוע צעק בקול רם ויתר רוח‪.‬‬ ‫‪38‬ופרוכת המקדש נקרע לשניים מלמעלה ועד למטה‪.‬‬ ‫‪39‬וכאשר ראה המאה הקודמת ‪,‬אשר עמד מולו ‪,‬כי הוא זועק כך ‪,‬ויתר רוח ‪,‬אמר ‪,‬באמת האיש הזה היה בן האלוהים‪.‬‬ ‫‪40‬גם נשים היו מביטים למרחוק ‪:‬ביניהן הייתה מריה מגדלנה ומריה אמו של יעקב הקטן ושל חוזה וסלומה;‬ ‫( ‪41‬אשר גם בהיותו בגליל הלכו אחריו ושרתו אותו )ועוד נשים רבות שעלו עמו לירושלים‪.‬‬ ‫‪42‬ועתה בבוא הערב כי הייתה ההכנה ‪,‬דהיינו יום לפני השבת‪.‬‬ ‫‪43‬יוסף מאריתאה ‪,‬יועץ מכובד ‪,‬אשר חיכה אף הוא למלכות אלוהים ‪,‬בא ‪,‬ונכנס באומץ אל פילטוס ‪,‬וחפץ בגופו של ישוע‪.‬‬ ‫‪44‬ותמה פילטוס אם כבר מת ‪,‬וקרא אליו את המאה ‪,‬ושאל אותו אם הוא מת‪.‬‬ ‫‪45‬וכאשר ידע זאת על המפקד ‪,‬נתן את הגופה ליוסף‪.‬‬ ‫‪46‬וקנה פשתן וירדהו ועטף אותו בפשתן וישים אותו בקבר חצוב בסלע וגלגל אבן עד פתח הקבר‪.‬‬ ‫‪47‬ומרי מגדלנה ומריה אם חוזה ראו היכן הוא מוטל‪.‬‬ ‫פרק ‪16‬‬ ‫‪1‬וכשחלפה השבת קנו מריה מגדלנה ומריה אם יעקב וסלומה בשמים מתוקים לבוא ולמשוח אותו‪.‬‬ ‫‪2‬והשכם מאוד בבוקר ביום הראשון של השבוע באו אל הקבר בזריחת השמש‪.‬‬ ‫‪3‬ויאמרו בינם לבין עצמם מי יגלגל לנו את האבן מפתח הקבר?‬ ‫‪ּ 4‬וָחבמ או וָּב בראו אש ת‪-‬הח אש בש ן במ ּג חֶלשת ֵב י‪-‬גב דולחה במאמ ד‪.‬‬ ‫‪5‬ונכנסו אל הקבר ‪,‬וראו בחור יושב בצד ימין ‪,‬לבוש בבגד לבן ארוך ;והם נבהלו‪.‬‬ ‫‪6‬ויאמר אליהם אל תפחדו אתם מחפשים את ישוע מנצרת אשר נצלב הוא קם ‪.‬הוא אינו כאן ‪:‬הנה המקום אשר הניחו אותו‪.‬‬ ‫‪7‬אך לכו ‪,‬אמרו לתלמידיו ולפטרוס כי הוא הולך לפניכם לגליל ‪:‬שם תראו אותו ‪,‬כפי שאמר לכם‪.‬‬ ‫‪8‬ויצאו מהר ויברחו מן הקבר ;כי הם רעדו ונדהמו ‪:‬ולא אמרו דבר לאיש ;כי הם פחדו‪.‬‬ ‫‪9‬עתה ‪,‬כאשר קם ישוע מוקדם ביום הראשון של השבוע ‪,‬הוא נגלה תחילה למרים מגדלנה ‪,‬שממנה הוציא שבעה שדים‪.‬‬ ‫‪10‬וָּפ לשך ו בָּ בסרּר לחהש ם אֶׁש ר הח יו ַב ָו ‪ֵ,‬ב ֶש הב בתֹּ ֵב לו ובב כו‪.‬‬ ‫‪11‬והם ‪,‬כששמעו כי הוא חי ‪,‬ונראו ממנה ‪,‬לא האמינו‪.‬‬

‫‪38‬‬

‫הבשורה של מרקוס‬

‫‪12‬אחר כך הופיע בצורת אחרת אל שניים מהם בהליכתם וילך אל הארץ‪.‬‬ ‫‪13‬וילכו ויספרו לשארים ולא האמינו להם‪.‬‬ ‫‪14‬אחר כך הוא נראה אל האחד‪-‬עשר כשהם יושבים באוכל ‪,‬וסיפר עליהם בחוסר אמונתם ובקשיות לבם ‪,‬כי לא האמינו באלה שראו‬ ‫אותו לאחר שקם‪.‬‬ ‫ֶורה לב כחל נב צב חירה‪.‬‬ ‫‪ּ 15‬וָ מאמש ר ׁאלפיהש ם חלכשם אש ת ֵחל הח עולחם ובב בריאח ה אש ת הּ ֹב ח‬ ‫‪16‬המאמין והוטבל ייוושע ; ׁאבח ל ֶש ֶ מא במ ּאָש נשת יב ַח פרר‪.‬‬ ‫‪17‬והאותות האלה ילכו אחרי המאמינים ;בשמי יגרשו שדים ;ידברו בלשונות חדשות;‬ ‫יח יב קב חו נב חח בֶים ;וב באם יב בֶתו ֵחל‪-‬מות ‪,‬ל מא‪-‬יַּב י ַּ לחהש ם ;הם ישימו ידיים על חולים ‪,‬והם יחלימו‪.‬‬ ‫‪19‬אז לאחר שדיבר אליהם יהוה ‪,‬הוא נקלט לשמים וישב לימינו של אלוהים‪.‬‬ ‫‪20‬והם יצאו והטיפו בכל מקום ‪,‬יהוה עובד עמם ואישר את הדבר באותות הבאים ‪.‬אח מפ ן‪.‬‬

‫‪39‬‬

‫לוק‬ ‫פרק ‪1‬‬ ‫‪1‬מכיוון שרבים נטלו בידם כדי להכריז על אותם דברים שבוודאי מאמינים בינינו‪,‬‬ ‫‪2‬ואשר מסרו אותם לנו אשר מלכתחילה היו עדי ראייה ושרי הדבר;‬ ‫‪3‬טוב היה גם לי ‪,‬בהיותי מבינה מושלמת בכל הדברים מלכתחילה ‪,‬לכתוב לך לפי הסדר ‪,‬תיאופילוס מעולה‪.‬‬ ‫‪4‬למען תדע את ודאות הדברים האלה אשר חונכת בהם‪.‬‬ ‫‪5‬היה בימי הורדוס ‪,‬מלך יהודה ‪,‬כומר פלוני בשם זכריה ‪,‬ממדרגת אביה ‪:‬ואשתו הייתה מבנות אהרן ושמה אליזבת‪.‬‬ ‫‪6‬ושניהם היו צדיקים לפני ה ‪',‬הולכים בכל מצוות ומשפטי ה 'ללא תמים‪.‬‬ ‫‪7‬ולא היה להם ילד ‪,‬כי אליזבת הייתה עקרה ‪,‬ושניהם היו עתה מוכה היטב בשנים‪.‬‬ ‫‪8‬ויהי בשעה שהוא עשה את משרתו של הכהן לפני ה 'לפי סדר דרכו‪.‬‬ ‫‪9‬כמנהג הכהן ‪,‬מנת חלקו היה להעלות קטורת בכניסתו להיכל ה‪'.‬‬ ‫‪10‬וכל המון העם התפלל בחוץ בשעת הקטורת‪.‬‬ ‫‪11‬ויראה אליו מלאך יהוה עומד בצד ימין של מזבח הקטורת‪.‬‬ ‫‪12‬וכאשר ראה אותו זכריה נבהל ופחד נפלה עליו‪.‬‬ ‫יג ְוָ יאמָ ר אא לֶיו הְ מְ לפ אֶ ך ‪,‬אְ ל ִָ ֶירא ‪,‬זְכפ ָרֶָה ‪ ִָ,‬י נָ פמֶָה פִפָ לֶתָ ך ;ואליזבת אשתך תלד לך בן ‪,‬ותקרא את שמו יוחנן‪.‬‬ ‫‪14‬ותהיה לך שמחה ושמחה ;ורבים ישמחו על לידתו‪.‬‬ ‫‪15‬כי גדול יהיה בעיני ה 'ולא ישתה יין ומשקה חזק ;ויתמלא ברוח הקודש ‪,‬אפילו מרחם אמו‪.‬‬ ‫‪16‬ורבים מבני ישראל ישוב אל ה 'אלוהיהם‪.‬‬ ‫יז וילך לפניו ברוח ובכוחו של אליאס להחזיר לב אבות אל הילדים ואת הסוררים לחכמת הצדיקים ;להכין עם מוכן לה‪'.‬‬ ‫‪18‬ויאמר זכריה אל המלאך מאין אדע זאת ?ִָ י זֶקא ן הָ יא ‪,‬ופ ָא פָ ִָי פמ ּכֶָה בפ ֶָ נָ ים‪.‬‬ ‫יט ְוָ יאמָ ר אא לֶיו הְ מְ לפ אֶ ך ‪,‬אאנָ י גבריאל ‪,‬העומד בפני אלוהים ;ונשלחתי לדבר אליך ולהודיע לך את הבשורה הזאת‪.‬‬ ‫‪20‬והנה תהי אלם ולא תוכל לדבר עד היום אשר יתבצעו הדברים האלה כי לא האמנת בדברי אשר יתקיימו בעתם‪.‬‬ ‫‪21‬ויחכו העם לזכריה ‪,‬והתפלאו על שהשהה זמן כה רב בבית המקדש‪.‬‬ ‫‪22‬ובצאתו לא יכול היה לדבר אליהם ‪,‬ויווכחו כי ראה חזון בבית‪-‬המקדש ‪,‬כי רמז להם ונשאר חסר מילים‪.‬‬ ‫‪23‬וְיפ הָ י ְִאאָ​ָ ר נָ פָלו יפ מא י ִֶלותו ‪,‬הולאך אָ ל‪-‬בא יתו‪.‬‬ ‫‪24‬ואחרי אותם ימים הרתה אשתו אליזבת והסתתרה חמישה חודשים ‪,‬ואמרה‪:‬‬ ‫‪25‬כך עשה בי ה 'בימים אשר ראה בי ‪,‬להסיר את חרפתי באנשים‪.‬‬ ‫‪26‬ובחודש השישי נשלח המלאך גבריאל מאלוהים אל עיר גליל שמה נצרת‪.‬‬ ‫‪27‬לבתולה שחוותה לאיש ששמו יוסף מבית דוד ;ושמה של הבתולה היה מרים‪.‬‬ ‫‪28‬ויבא אליה המלאך ויאמר שלום לך החביב ה 'עמך ברוך אתה בנשים‪.‬‬ ‫‪29‬וכאשר ראתה אותו ‪,‬נחרדה מדבריו ‪,‬ותשליך בדעתה איזו ברכה זו תהיה‪.‬‬ ‫‪30‬ויאמר אליה המלאך אל תירא מרים כי מצאת חן עם אלוהים‪.‬‬ ‫‪31‬והנה תתעבר בבטנך וילדת בן ותקרא את שמו ישוע‪.‬‬ ‫‪32‬הוא יהיה גדול ויקרא בן עליון ויתן לו ה 'אלהים את כסא דוד אביו‪.‬‬ ‫‪33‬וימלוך על בית יעקב לעולם ;ולמלכותו לא יהיה קץ‪.‬‬ ‫‪34‬אז אמרה מרים אל המלאך ‪,‬איך יהיה זה ‪,‬כי איני מכיר איש?‬ ‫‪35‬וענה המלאך ויאמר אליה רוח הקודש תבוא עליך וכוח העליון תאפיל עליך ‪:‬על כן גם הקדוש ההוא אשר ייולד ממך ייקרא בן‬ ‫האלוהים‪.‬‬ ‫‪36‬והנה ‪,‬אליזבת בת דודתך ‪,‬גם היא הרתה בן בזקנתה ‪:‬וזהו החודש השישי עמה ‪,‬אשר נקרא עקרה‪.‬‬ ‫‪37‬כי עם אלוהים שום דבר לא יהיה בלתי אפשרי‪.‬‬ ‫‪38‬ותאמר מריה ‪,‬הנה שפחת ה ;'יהי לי כדברך ‪.‬והמלאך הסתלק ממנה‪.‬‬ ‫‪39‬ותקום מריה בימים ההם ותלך אל‪-‬ההר בחפזון אל‪-‬עיר יהודה;‬ ‫‪40‬ונכנסו לבית זכריה והצדיעו לאליזבת‪.‬‬ ‫‪41‬והיה ‪,‬כאשר אליזבת שמעה את ברכתה של מרי ‪,‬התינוק זינק ברחמה ;ואליזבת התמלאה ברוח הקודש‪:‬‬ ‫‪42‬ותאמר בקול רם ותאמר ברוך אתה בין הנשים וברוך פרי בטנך‪.‬‬ ‫‪43‬ומנין לי זה ‪,‬שאם אדוני תבוא אלי?‬ ‫‪44‬כי הנה ‪,‬ברגע שקול הברכה שלך נשמע באוזני ‪,‬זינק התינוק ברחמי משמחה‪.‬‬ ‫‪45‬ואשר היא האמינה כי יהיו הדברים אשר נאמר לה מאת ה‪'.‬‬ ‫‪46‬ואמרה מריה ‪,‬נפשי מגדילה את ה‪'.‬‬ ‫‪47‬ושמחה רוחי באלוהים מושיעי‪.‬‬ ‫‪48‬כי ראה את נחלת שפחתו ‪,‬כי הנה ‪,‬מעתה ואילך ‪,‬כל הדורות יקראו אותי בברכה‪.‬‬

‫‪40‬‬

‫לוק‬

‫‪49‬כי הגבור עשה לי דברים גדולים ;וקדוש שמו‪.‬‬ ‫‪50‬ורחמיו על יראיו מדור לדור‪.‬‬ ‫‪51‬עוז בזרועו ;הוא פיזר גאים בדמיון לבם‪.‬‬ ‫בורים ָמִָ פסאותֶ ם ופ הָ פתרומָ ה אָ ת הְ נפ פולָ ים‪.‬‬ ‫הוריד אָ ת הְ ָּ ָ‬ ‫‪52‬הוא ָ‬ ‫‪53‬הוא מילא רעבים דברים טובים ;ואת העשיר שלח ריקים‪.‬‬ ‫‪54‬הוא עבד את‪-‬ישראל לזכר רחמיו;‬ ‫‪55‬כמו שדיבר אל אבותינו אל אברהם ואל זרעו לעולם‪.‬‬ ‫‪56‬ומריה התגוררה אצלה כשלושה חודשים ותשוב אל ביתה‪.‬‬ ‫‪57‬כעת הגיעה זמנה המלאה של אליזבת כדי שהיא תימסר ;ותלד בן‪.‬‬ ‫‪58‬ושמעו שכניה ובני דודיה כיצד עשה ה 'עליה רחמים גדולים ;ושמחו עמה‪.‬‬ ‫‪59‬ויהי ביום השמיני באו למול את הילד ;וְָ​ָ קפ ֶרא לו פזכ פְריֶה ‪ְָ,‬ל‪ָ-‬א ם אֶ בָ יו‪.‬‬ ‫‪60‬ותענה אמו ותאמר לא כן ;אבל הוא ייקרא יוחנן‪.‬‬ ‫יאמרו אא לָיהֶ ‪,‬אא ין ָמ ָמ פָ​ֶָתָ ך ‪,‬אאָ​ָ ר‪ ָ​ָ-‬קפ ֶרא בפ ָא ם הְ ֶָה‪.‬‬ ‫‪ְ 61‬וָ פ‬ ‫‪62‬וסימנו לאביו איך יקרא לו‪.‬‬ ‫‪63‬ויבקש שולחן כתיבה וכתב לאמר שמו יוחנן ‪.‬והם התפלאו כולם‪.‬‬ ‫‪64‬ויפתח פיו מיד ותתרפה לשונו וידבר וישלל את אלוהים‪.‬‬ ‫‪65‬ויהי פחד על כל היושבים סביבם ‪,‬וכל‪-‬הדברים האלה נשמעו לחוץ בכל‪-‬הרי יהודה‪.‬‬ ‫‪66‬וכל השומעים אותם הניחו אותם בלבם לאמר איזה ילד יהיה זה ‪.‬ויד ה 'הייתה עמו‪.‬‬ ‫‪67‬וימלא אביו זכריה ברוח הקודש ויתנבא לאמר‪.‬‬ ‫‪68‬ברוך ה 'אלוקי ישראל ;כי הוא ביקר וגאל את עמו‬ ‫‪69‬והרים לנו קרן ישועה בבית עבדו דוד;‬ ‫‪70‬כשדיבר בפי נביאיו הקדושים אשר היו מאז ראשית העולם‪:‬‬ ‫‪71‬כדי שנושע מאויבינו ומיד כל השונאים אותנו;‬ ‫‪72‬לקיים את הרחמים שהובטחו לאבותינו ולזכור את בריתו הקדושה;‬ ‫‪73‬השבועה אשר נשבע לאברהם אבינו‬ ‫‪74‬שהוא יעניק לנו ‪,‬כדי שניצלנו מיד אויבינו ‪,‬נוכל לשרת אותו ללא פחד‪.‬‬ ‫‪75‬בקדושה ובצדקה לפניו ‪,‬כל ימי חיינו‪.‬‬ ‫‪76‬וְָ​ָ קפ ֶרא אְ ִֶ ה יפ לֶד נפ בָ יא ֶָלֶיו ִָ י תֶ לְך לָ פפ נאי יפ הוֶה ְלָאֹות דרכיו;‬ ‫‪77‬לתת ידע של ישועה לעמו על ידי מחילה על חטאיהם‪,‬‬ ‫‪78‬ברחמים רכים של אלוהינו ;שבזכותו ביקר אותנו השחר ממרום‬ ‫‪79‬להאיר את היושבים בחושך ובצל המוות להוביל את רגלינו אל דרך השלום‪.‬‬ ‫‪80‬ויגדל הילד ויתחזק ברוחו והיה במדבריות עד יום הראותו לישראל‪.‬‬ ‫פרק ‪2‬‬ ‫‪1‬ויהי בימים ההם ויצאה גזרה מאת הקיסר אוגוסטוס לחייב את כל העולם במס‪.‬‬ ‫( ‪2‬והמיסוי הזה נעשה לראשונה כשסירניוס היה מושל סוריה)‪.‬‬ ‫‪3‬וכולם הלכו למסים ‪,‬איש אל עירו‪.‬‬ ‫‪4‬וגם יוסף עלה מהגליל מהעיר נצרת ליהודה אל עיר דוד אשר נקראת בית לחם( ;מפני שהוא היה מבית ומוצא דוד)‪:‬‬ ‫‪5‬לחייב במס עם מרי אשתו בת הזוג ‪,‬בהיותה גדולה בהריון‪.‬‬ ‫‪6‬וכך היה ‪,‬בהיותם שם ‪,‬מלאו הימים שיולדה‪.‬‬ ‫‪7‬ותלד את בנה בכורה ותעטף אותו בבגדים ותשכב באבוס ;כי לא היה להם מקום בפונדק‪.‬‬ ‫‪8‬והיו באותה ארץ רועים שוהים בשדה ‪,‬שומרים על עדרם בלילה‪.‬‬ ‫‪9‬והנה מלאך ה 'בא עליהם וכבוד ה 'זרחה סביבם ופחדו מאוד‪.‬‬ ‫‪10‬ויאמר להם המלאך אל תיראו כי הנה אני מבשר לכם שמחה גדולה אשר תהיה לכל העם‪.‬‬ ‫‪11‬כי נולד לכם היום בעיר דוד גואל הוא המשיח ה‪'.‬‬ ‫יב וזה יהיה לכם לאות ;תמצאו את התינוק עטוף בחיתולים ‪,‬שוכב באבוס‪.‬‬ ‫‪13‬ופתאום היה עם המלאך המון צבא השמים המשבחים את אלוהים ואומרים‪:‬‬ ‫‪14‬תהילה לאל במרומים ועל פני האדמה שלום רצון טוב לבני אדם‪.‬‬ ‫‪15‬ויהי כשהלכו המלאכים מהם לשמים אמרו הרועים איש אל רעהו הבה נלך עתה עד בית לחם ונראה את הדבר ההתרחש אשר‬ ‫הודיע ה ‪'.‬לֶנו‪.‬‬ ‫‪16‬ויבואו בחיפזון ומצאו את מרים ואת יוסף ואת התינוק שוכב באבוס‪.‬‬ ‫‪17‬וכאשר ראו זאת ‪,‬הודיעו בחוץ לארץ את הדבר שנאמר להם על הילד הזה‪.‬‬ ‫‪18‬וכל השומעים תמהו על הדברים אשר אמרו להם הרועים‪.‬‬

‫‪41‬‬

‫לוק‬

‫‪19‬אבל מרים שמרה את כל הדברים האלה והרהרה בהם בלבה‪.‬‬ ‫‪20‬וחזרו הרועים ‪,‬מהללים ומשבחים את אלוהים על כל הדברים אשר שמעו וראו ‪,‬כפי שנאמר להם‪.‬‬ ‫‪21‬וכשמלאו שמונה ימים לברית המילה של הילד ‪,‬נקרא שמו ישוע ‪,‬אשר נקרא כך על‪-‬ידי המלאך לפני שנולד בבטן‪.‬‬ ‫‪22‬וכשמלאו ימי טהרה על‪-‬פי תורת משה ‪,‬הביאוהו לירושלים ‪,‬להגישו לפני ה;'‬ ‫( ‪23‬כמו שכתוב בתורת ה 'כל זכר הפותח רחם יקרא קדוש לה)'‬ ‫‪24‬ולהקריב קרבן לפי הנאמר בתורת ה 'זוג יונים או שתי יונים צעירות‪.‬‬ ‫‪25‬והנה איש בירושלים אשר שמו שמעון ;ופ הֶ יֶה אותו הֶ אֶ דֶ ם צְ ִָיק ופ ָאקֶ רות ‪,‬חֶ כה לְנפ חֶ מֶ ה ָ​ָ ל יָ פֹ ֶראא ל ‪,‬ופ הֶ יֶה ֶָלֶיו רוחְ הְ קי דָ ָ‪.‬‬ ‫‪26‬ונתגלה לו על ידי רוח הקודש ‪,‬שלא יראה את המוות לפני שראה את המשיח של האדון‪.‬‬ ‫‪27‬ויבא ברוח אל בית המקדש וכשהביאו ההורים את הילד ישוע לעשות לו כמנהג התורה‪.‬‬ ‫‪28‬ולקח אותו בזרועותיו ויברך את אלוהים ויאמר‪.‬‬ ‫‪29‬ה ‪',‬עתה תן לך עבדך ללכת בשלום כדברך‪.‬‬ ‫‪30‬כי ראו עיני ישועתך‪,‬‬ ‫‪31‬אשר הכנת לפני כל העם;‬ ‫‪32‬אור להאיר את הגויים ותפארת עמך ישראל‪.‬‬ ‫‪33‬ויוסף ואמו התפעלו מהדברים שנאמרו עליו‪.‬‬ ‫‪34‬ויברך אותם שמעון ויאמר אל מרים אמו הנה הילד הזה נועד לנפילה ולקום של רבים מישראל ;ועל אות אשר ידברו;‬ ‫( ‪35‬כן ‪,‬חרב תחדור גם בנפשך )למען יתגלו מחשבות לבבות רבים‪.‬‬ ‫‪36‬והייתה אנה אחת נביאה בת פנואל משבט עשר היא הייתה עתיקת יומין וחייתה עם בעל שבע שנים מבתוליה;‬ ‫‪37‬והייתה אלמנה בת כשבעים וארבע שנים ‪,‬אשר לא הסתלקה מן המקדש ‪,‬אלא עבדה את ה 'בצומות ובתפילות לילה ויום‪.‬‬ ‫‪38‬ובאה באותו רגע הודתה גם לה 'ותדבר עליו אל כל המחפשים את הגאולה בירושלים‪.‬‬ ‫‪39‬וכאשר עשו הכל על פי תורת ה ‪',‬שבו לגליל אל עירם נצרת‪.‬‬ ‫‪40‬ויגדל הילד ויתחזק ברוחו ‪,‬מלא חוכמה וחסד אלהים עליו‪.‬‬ ‫‪41‬והוריו נסעו לירושלים מדי שנה בחג הפסח‪.‬‬ ‫‪42‬וכשהיה בן שתים עשרה שנה עלו לירושלים כמנהג החג‪.‬‬ ‫‪43‬וכאשר מלאו את הימים בשובם ‪,‬התעכב הילד ישוע בירושלים ;ויוסף ואמו לא ידעו מזה‪.‬‬ ‫‪44‬אבל הם ‪,‬בהנחה שהוא היה בחברה ‪,‬יצאו למסע של יום ;והם חיפשו אותו בקרב קרוביהם ומכריהם‪.‬‬ ‫‪45‬וכאשר לא מצאו אותו ‪,‬חזרו לירושלים בחיפושיו‪.‬‬ ‫‪46‬ויהי כעבור שלושה ימים מצאוהו בבית המקדש יושב בקרב הרופאים ‪,‬שומעים אותם ושואלים אותם‪.‬‬ ‫‪47‬וכל השומעים נדהמו על הבנתו ומתשובותיו‪.‬‬ ‫‪48‬וכאשר ראו אותו ‪,‬נדהמו ‪,‬ותאמר אליו אמו בני ‪,‬מדוע עשית אתנו כך ?הָ נאה ‪,‬אֶ בָ יך ואאנָ י אאנָ י בָ קפ ָ​ָינו אָ פתכָם בְ אָג ֶָרים‪.‬‬ ‫‪,‬מֶָה אאָ​ָ ר בָ קפ ָו אי ָתי ?לא ידעתם שאני חייב לעסוק בענייני אבי?‬ ‫‪ְ 49‬וָ יאמָ ר אאלאיהָ ם ָ‬ ‫‪50‬ולא הבינו את הדבר אשר דיבר אליהם‪.‬‬ ‫‪51‬וירד עמהם ויבוא אל נצרת ויהיה כפוף אליהם ואמו שמרה את כל הדברים האלה בלבה‪.‬‬ ‫‪52‬וישוע גדל בחוכמה ובקומה ובטובת אלוהים ואדם‪.‬‬ ‫פרק ‪3‬‬ ‫‪1‬בשנה החמש‪-‬עשרה למלכותו של טיבריוס קיסר ‪,‬פונטיוס פילטוס היה מושל יהודה ‪,‬והורדוס היה טטררק הגליל ‪,‬ואחיו פיליפוס‬ ‫הטטררק מאיתוראיה ומאזור טרכוניטיס ‪,‬וליזניאס הטטררק מאבילין‪.‬‬ ‫‪2‬אנה וכיפא בהיותם הכוהנים הגדולים ‪,‬דבר אלוהים בא אל יוחנן בן זכריה במדבר‪.‬‬ ‫ת‪-‬טבפ לְת‪-‬הְ פִָובֶ ה ‪,‬ל ְָמפפ לות חֶ טֶ ָאים;‬ ‫‪,‬מ ָטיף אָ ָ‬ ‫‪ְ 3‬ו ֶָב יא אָ ל‪ִֶ-‬ל‪-‬הֶ אֶ ָרץ ְָל‪-‬יפ ֶרדֶ ן פ‬ ‫‪4‬כמו שכתוב בספר דברי ישעיה הנביא לאמר קול צועק במדבר הכנו דרך ה 'יישר נתיבותיו‪.‬‬ ‫סוסים ‪,‬יפ י ֶָָים;‬ ‫‪5‬כל עמק ימלא ‪,‬וכל הר וכל גבעה יורדו ;ופ הְ ָאקֶ לָ ים יפ יְָא ר ‪,‬ופ הְ פִ ֶרכָ ים הְ ּפ ָ‬ ‫‪6‬וכל בשר יראה את ישועת אלוהים‪.‬‬ ‫‪,‬מי הָ זפהָ יר אָ פתכָם לפ בֶ רות ָמן הְ ֶָה הְ בֶ אֶ ה?‬ ‫‪ְ 7‬וָ יאמָ ר אָ ל הְ ֹי ל ָ​ָ ֶָצפ או לפ הָ פטבְ ל ָממָ נו ‪ִ,‬ור צפעות ָ‬ ‫‪8‬הוציאו לפיכך פירות הראויים לתשובה ‪,‬ואל תתחילו לומר בעצמכם ‪:‬אברהם יש לנו לאבינו ‪,‬כי אני אומר לכם כי אלוהים יכול‬ ‫להקים בנים לאברהם מן האבנים הללו‪.‬‬ ‫‪9‬ועתה גם הגרזן מונח אל שורש העצים ‪:‬כל עץ אשר אינו מביא פרי טוב נחצב ומושלך לאש‪.‬‬ ‫‪10‬וישאלו אותו העם לאמר מה נעשה אז?‬ ‫יא ענה ואמר להם מי שיש לו שני חלוקים יחלק למי שאין לו ;ומי שיש לו בשר ‪,‬יעשה כמוהו‪.‬‬ ‫‪12‬אז באו גם מוכסים לטבול ואמרו לו ‪,‬אדוני ‪,‬מה נעשה?‬ ‫ת‪-‬ממֶ ה אאָ​ָ ר יָ קֶ דא ם‪.‬‬ ‫יג ְוָ יאמָ ר אאלאיהָ ם ‪,‬ל יא ָת פדקו אָ ָ‬ ‫‪14‬ודרשו ממנו גם החיילים לאמר ‪:‬ומה נעשה ? ְוָ יאמָ ר אאלאיהָ ם ‪,‬ל יא תְ ָאָֹ ה אָ ת אֶ דֶ ם ‪,‬ופ ל יא תְ חפ ָ​ָימו ֶָ קא ר ;והסתפק בשכרך‪.‬‬ ‫‪15‬וכשהאנשים ציפו ‪,‬וכל האנשים הרהרו בליבם על יוחנן ‪,‬אם הוא המשיח או לא;‬

‫‪42‬‬

‫לוק‬

‫‪16‬ענה יוחנן לאמר לכולן ‪,‬אני מטביל אתכם במים ;אבל אחד חזק ממני בא ‪,‬את בריח נעליו איני ראוי לשחרר ‪:‬הוא יטביל אותך‬ ‫ברוח הקודש ובאש‪.‬‬ ‫יז אשר מניפה בידו ויטהר את רצפתו ויאסוף את החיטה אל אספו ; אאבֶ ל אָ ת הְ מוץ יָ פֹ ֶרף בפ אא ָ ָ​ָ ל יא יָ כפ בֶ ה‪.‬‬ ‫‪18‬ועוד דברים רבים בהמרצתו הטיף הוא לעם‪.‬‬ ‫‪19‬אבל הורדוס הטטררק ‪,‬שנוכח על ידו על הרודיאס אשת פיליפ אחיו ועל כל הרעות אשר עשה הורדוס‪.‬‬ ‫‪20‬הוסיף זאת מעל הכל ‪,‬שהוא סגר את יוחנן בכלא‪.‬‬ ‫‪21‬עתה ‪,‬כאשר הוטבל כל העם ‪,‬התרחש ‪,‬כי גם ישוע הוטבל והתפלל ‪,‬נפתחו השמים‪.‬‬ ‫‪22‬ורוח הקודש ירדה בצורת גוף כמו יונה עליו ‪,‬וקול בא מן השמים ‪,‬אשר אמר ‪,‬אתה בני אהובי ;בך אני מרוצה‪.‬‬ ‫‪23‬וישוע עצמו התחיל להיות כבן שלושים שנה ‪,‬בהיותו (כפי שחשבו )בנו של יוסף ‪,‬שהיה בנו של חלי‪.‬‬ ‫‪24‬אשר היה בן מתת אשר היה בן לוי אשר היה בן מלכי אשר היה בן יננה אשר היה בן יוסף‪.‬‬ ‫‪25‬אשר היה בן מתתיהו אשר היה בן עמוס אשר היה בן נאום אשר היה בן אסלי אשר היה בן נגה‪.‬‬ ‫‪26‬אשר היה בן מת אשר היה בן מתתיהו אשר היה בן סמי אשר היה בן יוסף אשר היה בן יהודה‪.‬‬ ‫‪27‬אשר היה בנו של ג'ואנה ‪,‬אשר היה בנה של רסה ‪,‬אשר היה בנו של זורובבל ‪,‬אשר היה בנו של סלתיאל ‪,‬אשר היה בנו של נרי‪.‬‬ ‫‪28‬אשר היה בן מלכי אשר היה בן אדי אשר היה בן קוסם אשר היה בן אלמודם אשר היה בן ער‪.‬‬ ‫‪29‬אשר היה בן חוזה אשר היה בן אליעזר אשר היה בן יורים אשר היה בן מתת אשר היה בן לוי‪.‬‬ ‫‪30‬אשר היה בן שמעון אשר היה בן יהודה אשר היה בן יוסף אשר היה בן יונן אשר היה בן אליקים‪.‬‬ ‫‪31‬אשר היה בן מלאה אשר היה בן מנן אשר היה בן מתתה אשר היה בן נתן אשר היה בן דוד‪.‬‬ ‫‪32‬אשר היה בן ישי אשר היה בן עובד אשר היה בן בוז אשר היה בן שלמון אשר היה בן נשון‪.‬‬ ‫‪33‬אשר היה בן עמינדב אשר היה בן ארם אשר היה בן אסרום אשר היה בן פארס אשר היה בן יהודה‪.‬‬ ‫‪34‬אשר היה בן יעקב אשר היה בן יצחק אשר היה בן אברהם אשר היה בן תרה אשר היה בן נחור‪.‬‬ ‫‪35‬אשר היה בנו של שרוך אשר היה בנו של רגאו אשר היה בנו של פלק אשר היה בנו של חבר אשר היה בנו של סלה‪.‬‬ ‫‪36‬אשר היה בן קינן אשר היה בן ארפקסד אשר היה בן סמ אשר היה בן נואה אשר היה בן למך‪.‬‬ ‫‪37‬אשר היה בן מתוסלה אשר היה בן חנוך אשר היה בן ג'ארד אשר היה בן מללל אשר היה בן קינן‪.‬‬ ‫‪38‬אשר היה בנו של אנוס ‪,‬אשר היה בנו של שת ‪,‬אשר היה בנו של אדם ‪,‬אשר היה בנו של אלוהים‪.‬‬ ‫פרק ‪4‬‬ ‫‪1‬וישוע ‪,‬בהיותו מלא ברוח הקודש ‪,‬חזר מהירדן והובל על ידי הרוח אל המדבר‪.‬‬ ‫‪2‬בהיותו ארבעים יום פיתוי השטן ‪.‬ובפ י ֶָמים ההם לא אכל דבר ‪,‬וכשנגמרו ‪,‬רעב אחר כך‪.‬‬ ‫‪:‬אם‪ ִֶ-‬ה בָ ן הֶ אֹלהָ ים ‪,‬צפ וֶה אָ ת הֶ אָ בָ ן הְ ֶ יאת לפ הְ ָאָֹ ה לָחָ ם‪.‬‬ ‫‪ְ 3‬וָ יאמָ ר אא לֶיו הְ ֶָ טֶ ן ָ‬ ‫‪4‬וענה לו ישוע לאמר כתוב לא יחיה האדם מלחם לבדו כי אם מכל דבר אלוהים‪.‬‬ ‫‪5‬והשטן ‪,‬לקח אותו להר גבוה ‪,‬הראה לו את כל ממלכות העולם ברגע של זמן‪.‬‬ ‫‪6‬ויאמר לו השטן את כל הכוח הזה אתן לך ואת כבודם כי זה נמסר לי ;ולפ ָמי אאָ​ָ ר אָ חֶ ד אָ פתנֶה‪.‬‬ ‫‪7‬אם תעבוד לי ‪,‬הכל יהיה לך‪.‬‬ ‫‪8‬וענה ישוע ואמר לו ‪:‬בוא מאחורי ‪,‬השטן ‪,‬כי כתוב את ה 'אלוהיך תעבוד ורק אותו תעבוד‪.‬‬ ‫‪9‬והביאו לירושלים ‪,‬והעמידו על פסגת המקדש ‪,‬ויאמר אליו אם אתה בן האלוהים ‪,‬הפיל עצמך משם‪.‬‬ ‫‪10‬כי כתוב יצווה עליך מלאכיו לשמור אותך‪.‬‬ ‫ת‪-‬רגפ לָך בפ אָ בָ ן‪.‬‬ ‫יא ובפ יֶדֶ ם יָ פֹאו אָ פתך לֶמֶ ה אָ ָ‬ ‫‪12‬וענה ישוע ואמר לו ‪,‬שנאמר ‪,‬לא תפתה את ה 'אלוקיך‪.‬‬ ‫‪13‬וכאשר סיים השטן את כל הפיתוי ‪,‬הסתלק ממנו לעונה‪.‬‬ ‫‪14‬וישוע שב בכוח הרוח אל הגליל ויצא תהילה שלו בכל האזור מסביב‪.‬‬ ‫‪15‬והוא לימד בבתי הכנסת שלהם ‪,‬בהתפארת כולם‪.‬‬ ‫טז ְו ֶָב יא אָ ל‪-‬נְצפ ֶרת אאָ​ָ ר חולאד ֶָ ם ְו ֶָב יא ִפ ָמ פר ֶּנֶיו בְ ָום הְ ְָ בֶ ת אָ ת‪-‬בא ית‪-‬הכנסת ‪,‬וקם לקרוא‪.‬‬ ‫‪17‬ונמסר לו ספר ישעיה הנביא ‪.‬וכאשר פתח את הספר ‪,‬מצא את המקום שבו כתוב‪:‬‬ ‫‪18‬רוח יהוה עלי כי הוא משח אותי להטיף את הבשורה לעניים ;הוא שלח אותי לרפא שברי לב ‪,‬להטיף ישועה לשבויים והחזרת‬ ‫ראיה לעיוורים ‪,‬לשחרר את החבולים‪.‬‬ ‫‪19‬להטיף את שנת יהוה המקובלת‪.‬‬ ‫‪20‬ויסגר את הספר וישוב לשר וישב ‪.‬ופ ָאינאי ִֶל אאָ​ָ ר בא ית הְ ִפ נָסָ ת נ פֶטרו ֶָלֶיו‪.‬‬ ‫‪21‬ויחל לומר להם ‪,‬היום נתקיים הכתוב הזה באזניכם‪.‬‬ ‫‪22‬וכולם העידו לו ותמהו על דברי החסד אשר יצאו מפיו ‪.‬ויאמרו ‪:‬הלא זה בן יוסף?‬ ‫‪23‬ויאמר אליהם בוודאי תאמרו לי את הפתגם הזה רופא רפא את עצמך כל אשר שמענו נעשה בכפר נחום עשה גם כאן בארצך‪.‬‬ ‫‪ְ 24‬וָ יאמָ ר אאנָ י אֶ מְ ר ֶלכָם אא ין נפ בָ יא פמקְ בא ל בפ אְ פרצו‪.‬‬ ‫‪25‬אבל אני אומר לכם ‪,‬אלמנות רבות היו בישראל בימי אליאס ‪,‬כאשר נסגרו השמים שלוש שנים וששה חודשים ‪,‬כאשר היה רעב‬ ‫גדול בכל הארץ;‬

‫‪43‬‬

‫לוק‬

‫‪26‬אך אל איש מהם נשלח אליאס מלבד אל סרפטה עיר צידון אל אישה אלמנה‪.‬‬ ‫‪27‬ומצורעים רבים היו בישראל בימי אלישע הנביא ;ואיש מהם לא נטהר ‪,‬והציל את נעמן הסורי‪.‬‬ ‫‪28‬וכל אשר בבית הכנסת ‪,‬בשמעו את הדברים האלה ‪,‬נתמלאו כעס‪.‬‬ ‫‪29‬ויקומו וגירשו מן העיר והובילו אותו אל קצה הגבעה אשר נבנתה עליה עירם למען ישליכו אותו מטה‪.‬‬ ‫‪30‬אבל הוא העובר בתוכם הלך לדרכו‪.‬‬ ‫‪31‬וירד לכפר נחום עיר הגליל ולמד אותם בימי השבת‪.‬‬ ‫‪32‬ויתמהמו על תורתו כי דברו היה בכוח‪.‬‬ ‫‪33‬ובבית הכנסת היה איש אשר רוח שטן טמא ‪,‬וצעק בקול גדול‪.‬‬ ‫‪34‬לאמר ‪:‬עזבו אותנו ;מה יש לנו לעשות איתך ‪,‬ישוע מנצרת ?באת להשמיד אותנו ?אני יודע אותך מי אתה ;הקדוש של אלוהים‪.‬‬ ‫‪35‬וישוע גער בו לאמר שקט וצא ממנו ‪.‬וכאשר השטן השטן בתוכו ‪,‬יצא ממנו ‪,‬ולא פגע בו‪.‬‬ ‫‪36‬וכולם נדהמו וידברו ביניהם לאמר איזו מילה זו !כי ברשות ובכוח הוא מצווה על הרוחות הטמאות ‪,‬והן יוצאות‪.‬‬ ‫‪37‬ויצא שמועתו בכל מקום הארץ מסביב‪.‬‬ ‫‪38‬ויקם מבית הכנסת ויכנס אל בית שמעון ‪.‬ואמה של אשת שמעון נלקחה בקדחת גדולה ;וְָ​ָ פתבְ קפ נו אותו ֶָלָיהֶ ‪.‬‬ ‫‪39‬ויעמד עליה וגער בקדחת ;ועזב אותה ‪:‬ומיד קמה ותשרת אותם‪.‬‬ ‫‪40‬עתה ‪,‬כאשר שקעה השמש ‪,‬הביאו אותם אליו כל החולים במחלות שונות ;וְָ​ָ פָלְח יֶדֶ יו ְָל ִֶל אָ חֶ ד וְָ​ָ פרָאא אותֶ ם‪.‬‬ ‫‪41‬וגם שדים יצאו מרבים ‪,‬צועקים ואומרים ‪:‬אתה המשיח בן האלוהים ‪.‬והוא נוזף בהם איפשר להם שלא לדבר ‪:‬כי ידעו שהוא‬ ‫המשיח‪.‬‬ ‫‪42‬וְיפ הָ י‪-‬יום הולאך ְו אָלָך אָ ל‪-‬מֶ קום פמדּמֶ ה וְָ​ָ בפ קפ ָו או הֶ ֶָם ְוֶָבי או אא לֶיו ְו ְָחאסו אותו ל יא יָ ֹי ר מא הָ ם‪.‬‬ ‫‪ְ 43‬וָ יאמָ ר אאלאיהָ ם ‪ֶָ ,‬לְי לפ הְ פט ָריף אָ ת מְ לפ כות הֶ אֹלהָ ים ְּם לפ ָ ֶָרים אאחא רות ִָ י ְָל ִאן נָ פָלְחפ ִָי‪.‬‬ ‫‪44‬והוא דרש בבתי הכנסת שבגליל‪.‬‬ ‫פרק ‪5‬‬ ‫‪1‬ויהי בשעה שדחקו עליו העם לשמוע את דבר האלוהים ‪,‬עמד ליד אגם גנסרת‪.‬‬ ‫‪2‬וראה שתי אוניות עומדות על‪-‬יד האגם ‪,‬והדייגים יצאו מהן ורחצו את רשתותיהם‪.‬‬ ‫‪,‬מן‪-‬הְ ספינה‪.‬‬ ‫‪3‬ויכנס לאחת הספינות אשר הייתה של שמעון ‪,‬והתפלל לו כי יגרש מעט מן הארץ ‪ְ .‬וָאָ​ָ ב ‪,‬וְָ​ָ לְד אָ ת‪-‬הֶ ֶָם ָ‬ ‫‪4‬עתה ‪,‬כאשר עזב את דברו ‪,‬אמר לשמעון ‪,‬צא אל המעמקים ‪,‬והורד את רשתותיכם לצויחה‪.‬‬ ‫‪5‬וענה שמעון אמר אליו ‪:‬אדוני ‪,‬עמלנו כל הלילה ולא לקחנו דבר ;אף על פי דברך אפיל את הרשת‪.‬‬ ‫‪6‬וכאשר עשו זאת ‪,‬סגרו כמות גדולה של דגים ‪,‬ורשתם נבלמה‪.‬‬ ‫ת‪ָ-‬נאי הֶ אננָ ָות ‪,‬ופ הא חא לו לָ פטבי ְָ‪.‬‬ ‫‪7‬וסימנו לשותפיהם אשר בספינה האחרת שיבואו לעזור להם ‪ְ .‬וֶָבי או ‪ְ ,‬וֶָלאו אָ פ‬ ‫‪8‬כאשר ראה את זה שמעון פטרוס ‪,‬נפל על ברכיו של ישוע ‪,‬לאמור ‪,‬לך ממני ;ִָ י ָאיָ חֶ טֶ א אאנָ י ה‪'.‬‬ ‫‪9‬כי נדהם הוא וכל אשר עמו על יציאת הדגים אשר לקחו‪.‬‬ ‫‪10‬וכך היה גם יעקב ויוחנן בני זבדי אשר היו שותפים לשמעון ‪ְ .‬וָ יאמָ ר יאָו ְָ אָ ל ָ​ָ פמעון ‪,‬אְ ל ִָ ֶירא ;מעתה ואילך תתפס בני אדם‪.‬‬ ‫‪11‬וכאשר הביאו את ספינותיהם לארץ ‪,‬עזבו הכל והלכו אחריו‪.‬‬ ‫‪12‬ויהי בהיותו בעיר פלונית והנה איש מלא צרעת אשר ראה את ישוע נפל על פניו והתחנן אליו לאמר אדוני אם תרצה תוכל לטהר‬ ‫אותי‪.‬‬ ‫‪13‬וישלח את ידו ויגע בו לאמר אני אהיה נקי ‪.‬ומיד הסתלקה ממנו הצרעת‪.‬‬ ‫‪14‬ויורה לו לא לספר לאיש ‪,‬אבל לך והראה את עצמך אל הכהן והקריב לטיהורך ‪,‬כדברי משה ‪,‬לעדות להם‪.‬‬ ‫‪15‬אך על אחת כמה וכמה יצאה תהילה עליו ‪,‬והמון רב התאסף לשמוע ולהירפא על ידו מחולשותיהם‪.‬‬ ‫טז וְָ​ָ פסְּר אָ ת‪-‬הְ ָמ פדבֶ ר וְָ​ָ פת ְָלאל‪.‬‬ ‫‪17‬ויהי ביום פלוני כשהוא מלמד וישבו לידם פרושים ורופאי משפט אשר יצאו מכל עיירת הגליל ויהודה וירושלים וכוח ה ‪'.‬היה‬ ‫נוכח לרפא אותם‪.‬‬ ‫‪18‬והנה אנשים הביאו במיטה איש שיתוק וחפשו אמצעים להכניסו ולהניחו לפניו‪.‬‬ ‫‪19‬ומשלא מצאו באיזו דרך יביאו אותו בגלל ההמון ‪,‬עלו על גג הבית והורידו אותו דרך הרעפים עם ספתו אל תוך ישוע‪.‬‬ ‫‪20‬וכאשר ראה את אמונתם ‪,‬אמר לו ‪,‬אדם ‪,‬חטאיך נסלחו לך‪.‬‬ ‫‪21‬והתחילו הסופרים והפרושים להגיב לאמר מי זה המדבר חילול השם ?מי יכול לסלוח על חטאים ‪,‬מלבד אלוהים לבדו?‬ ‫‪22‬אך כאשר ראה ישוע את מחשבותיהם ‪,‬הוא ענה ואמר להם ‪:‬מה אתם חושבים בליבכם?‬ ‫‪23‬אם קל יותר לומר ‪,‬חטאיך נסלחו לך ;או לומר ‪,‬קום והלך?‬ ‫‪24‬אך למען תדעו כי לבן האדם יש כוח על הארץ לסלוח על חטאים (אמר אל חולי שיתוק )אני אומר לך קום והרים את ספתך ותלך‬ ‫אל ביתך‪.‬‬ ‫‪25‬ומיד קם לפניהם ולקח את אשר שוכב עליו ‪,‬וילך אל ביתו ‪,‬מפאר את אלהים‪.‬‬ ‫‪26‬וכולם נדהמו ויפארו את אלוהים ויתמלאו פחד לאמר דברים משונים ראינו היום‪.‬‬ ‫ת‪ָ-‬מו לאוָ י ‪,‬יוָא ב אָ ת‪-‬הְ מְ מָ כָת ‪ְ ,‬וָ יאמָ ר אא לֶיו ‪ֶָ :‬לֶי‪.‬‬ ‫‪ְ 27‬וָאצא א אְ ח אארי הְ פִבֶ ָרים הֶ אא לָה ְוָ פְרא אָ ת‪-‬מוכס אָ פ‬ ‫‪28‬ועזב הכל ‪,‬קם והלך אחריו‪.‬‬

‫‪44‬‬

‫לוק‬

‫‪29‬ויעשה לו לוי משתה גדול בביתו ויהי קהל גדול של מוכסים ואחרים היושבים עמם‪.‬‬ ‫‪30‬אבל סופריהם ופרושים מלמלו על תלמידיו לאמר למה אתם אוכלים ושותים עם המוכסים והחוטאים?‬ ‫‪31‬וישוע השיב ואמר אליהם ‪:‬השלמים אינם צריכים רופא ;אבל הם חולים‪.‬‬ ‫‪32‬לא באתי לקרוא לצדיקים אלא לחוטאים לתשובה‪.‬‬ ‫‪33‬ויאמרו אליו למה צמים תלמידי יוחנן לעתים קרובות ומתפללים ‪,‬וכך גם תלמידי הפרושים ;אבל שלך אוכל ושתה?‬ ‫‪ְ 34‬וָ יאמָ ר אאלאיהָ ם הֶ כולָ ים אָ ת ‪-‬הֶ כולָ ים לפ הְ צפ מות אָ ת‪-‬בפ נאי הְ חי וָה בפ ָ​ָ ִֶ ם הְ חֶ תֶ ן?‬ ‫‪35‬אבל יבואו הימים אשר יילקח מהם החתן ‪,‬ואז יצמו בימים ההם‪.‬‬ ‫‪36‬וכן אמר להם משל ;אין אדם שם חתיכת בגד חדש על ישן ;אם אחרת ‪,‬אז גם החדש עושה שכר דירה ‪,‬וגם החתיכה שהוצאה‬ ‫מהחדש לא מתאימה לישן‪.‬‬ ‫‪37‬ואיש לא ישים יין חדש בבקבוקים ישנים ;אחרת היין החדש יפרוץ את הבקבוקים וישפך ‪,‬והבקבוקים יאבדו‪.‬‬ ‫‪38‬אבל יש להכניס יין חדש לבקבוקים חדשים ;ושניהם נשמרים‪.‬‬ ‫‪39‬אף אדם שותה יין ישן לא חפץ מיד חדש כי הוא אומר טוב הישן‪.‬‬ ‫פרק ‪6‬‬ ‫‪1‬ויהי בשבת השניה אחר הראשונה ויעבור בשדות התירס ;ותלמידיו קטפו את אגני התירס ‪,‬ואכלו ‪,‬משפשפים אותם בידיהם‪.‬‬ ‫רוָים ‪:‬לֶמֶ ה ָ ֶָֹיתָ ם אָ ת אאָ​ָ ר אא ין ְלָאֹות בפ ימי השבת?‬ ‫יאמרו אאלאיהָ ם אָ חֶ ד ָמן הְ ָפ ָ‬ ‫‪ְ 2‬וָ פ‬ ‫‪ְ 3‬וָ יאמָ ר יאָו ְָ ‪:‬ל יא קֶ פראתֶ ם ִֶזָה ‪,‬אָ ת‪-‬אאָ​ָ ר ֶֶָֹ ה ִֶ וָ ד ‪,‬כשהוא רעב בעצמו ‪,‬והאשר עמו;‬ ‫‪4‬איך הלך אל בית האלוהים ולקח ואכל את לחם הפנים ונתן גם לאלו אשר עמו ;שאין מותר לאכול אלא לכהנים לבדם?‬ ‫‪5‬ויאמר אליהם כי בן האדם הוא גם אדון השבת‪.‬‬ ‫‪6‬ויהי גם בשבת אחרת נכנס לבית הכנסת ולמד ויהי איש אשר יד ימינו קמלה‪.‬‬ ‫‪7‬וצפו בו הסופרים והפרושים אם ירפא ביום השבת ;שימצאו נגדו האשמה‪.‬‬ ‫‪8‬אך ידע את מחשבותיהם ויאמר לאיש בעל היד הקמלה קום ועמוד בתוכו ‪.‬והוא קם ונעמד‬ ‫‪9‬אמר להם ישוע ‪:‬דבר אחד אשאל אתכם ;האם מותר בימות השבת לעשות טוב או לעשות רע ?להציל חיים או להרוס אותם?‬ ‫‪10‬והסתכל סביב כולם ואמר אל האיש שלח ידך ‪ְ .‬ו ְָ​ָאָֹ ה ִֶך ְוָ ֶָָיבֶ ה יֶדו ִֶזָה‪.‬‬ ‫יא וְָ​ָ פתמְ לפ או ָֹיגות ;וסיפרו אחד עם השני מה הם עלולים לעשות לישוע‪.‬‬ ‫‪12‬ויהי בימים ההם ויצא אל ההר להתפלל והמשיך כל הלילה בתפילה לה‪'.‬‬ ‫‪13‬ויהי היום קרא אליו את תלמידיו ‪,‬ובחר מתוכם שנים‪-‬עשר ‪,‬שגם אותם שם שליחים;‬ ‫‪14‬שמעון (שהוא קרא לו גם פטר )ואנדרו אחיו ‪,‬ג'יימס ויוחנן ‪,‬פיליפ וברתולומיאו‪.‬‬ ‫‪15‬מתיו ותומס ‪,‬יעקב בן אלפאוס ושמעון קראו זלוטס‪.‬‬ ‫‪16‬ויהודה אחי יעקב ויהודה איש קריות אשר גם היה הבוגד‪.‬‬ ‫‪17‬וירד עמהם ויעמוד במישור וחבורת תלמידיו והמון רב מכל יהודה וירושלים ומחוף ים צור וצידון אשר באו לשמוע אותו ‪.‬‬ ‫ולהירפא ממחלותיהם;‬ ‫‪18‬והכועסים ברוחות טמאות וירפאו‪.‬‬ ‫‪19‬וכל ההמון ביקשו לגעת בו כי יצאה ממנו סגולה וריפא את כולם‪.‬‬ ‫‪20‬וישא עיניו על תלמידיו ויאמר ‪:‬אשריכם עניים כי לכם מלכות אלהים‪.‬‬ ‫‪21‬אשריכם הרעבים עתה כי תשבעו ‪.‬אשריכם הבוכים עתה כי תצחקו‪.‬‬ ‫‪22‬אשריכם כאשר ישנאו אתכם בני אדם וכאשר יפרידו אתכם מחברתם ויגנו אתכם ויגרשו את שמכם כרע למען בן האדם‪.‬‬ ‫‪23‬שמחו ביום ההוא וקפצו משמחה כי הנה גמולכם גדול בשמים כי כך עשו אבותיהם לנביאים‪.‬‬ ‫‪24‬אבל אוי לכם העשירים !כי קיבלת את נחמתך‪.‬‬ ‫‪25‬אוי לכם השבעים !כי תרעב ‪.‬אוי לך הצחוק הזה עכשיו !כי תתאבל ותבכה‪.‬‬ ‫‪26‬אוי לך ‪,‬כאשר כל האנשים ידברו טוב עליך !כי כן עשו אבותיהם לנביאי השקר‪.‬‬ ‫‪27‬אבל אני אומר לכם השומעים אהבו את אויביכם עשו טוב לשונאיכם‪.‬‬ ‫‪28‬ברך את המקללים אותך ‪,‬והתפלל עבור המנצלים אותך‪.‬‬ ‫‪29‬ולמכהך על הלחי האחת תציע גם את השנייה ;ופ הְ מוטא ל אָ ת הְ ָמגפ לֶה ָ​ָ ל יא יָ קְ ח ְּם אָ ת מְ אָל פְתך‪.‬‬ ‫;ומי ָ​ָ לוקא חְ אָ ת מְ אחנָיך ל יא ֶָ לְח אותֶ ם עוד‪.‬‬ ‫‪30‬תן לכל איש המבקש ממך ָ‬ ‫‪31‬וכאשר אתם רוצים שאנשים יעשו לכם ‪,‬עשו להם גם אתם‪.‬‬ ‫‪32‬כי אם אתם אוהבים את האוהבים אתכם ‪,‬מה תודה לכם ?כי החוטאים אוהבים גם את אלה שאוהבים אותם‪.‬‬ ‫‪33‬ואם תעשו טוב לטובים לכם ‪,‬מה תודה לכם ?כי גם חוטאים עושים את אותו הדבר‪.‬‬ ‫‪34‬ואם אתם מלווים למי שאתם מקווים לקבל מהם ‪,‬מה תודה לכם ?כי גם חוטאים מלווים לחוטאים ‪,‬כדי לקבל שוב את הכמות‪.‬‬ ‫בודים‬ ‫‪35‬אבל אהבו את אויביכם ‪,‬ועשו טוב ‪,‬והלוו ‪,‬בלי לקוות שוב לשום דבר ;ופ ג פֶדלאיכָם יָ הפ יָה ֶּדול ‪,‬ופ הֶ יו לָ בפ נאי ָ​ָלפ יון ‪ ִָ,‬י חָ סָ ד אָ ל אא ָ‬ ‫ולפ ארָ​ָ ים‪.‬‬ ‫‪36‬תהיו רחמנים ‪,‬כמו שגם אביכם רחום‪.‬‬ ‫‪37‬אל תשפטו ולא תישפטו אל תרשעו ולא תישפטו סלח ותסלחו לכם‪.‬‬

‫‪45‬‬

‫לוק‬

‫‪38‬תן וניתן לך ;מידה טובה ‪,‬דחוסה ומעורערת יחד ודרוסה ‪,‬יתנו בני אדם לחיקך ‪.‬כי באותה מידה שאתם מודדים בה ימדדו לכם‬ ‫שוב‪.‬‬ ‫‪39‬ויאמר להם משל ‪:‬עיוור יכול להוביל את העיוור ?האם לא יפלו שניהם לתעלה?‬ ‫‪40‬התלמיד אינו מעל אדוניו ‪,‬אבל כל גמור יהיה כאדוניו‪.‬‬ ‫‪41‬ומדוע אתה רואה את השבר אשר בעינו של אחיך ‪,‬אך אינך רואה את הקורה אשר בעינך?‬ ‫‪42‬או איך אתה יכול לומר לאחיך ‪,‬אחי ‪,‬הרשה לי לשלוף את השבר אשר בעינך ‪,‬כאשר אתה בעצמך לא רואה את הקורה אשר‬ ‫בעינך ?צבוע ‪,‬הסר תחילה את הקורה מעינך ‪,‬ואחר כך תראה בבירור לשלוף את השבר אשר בעינו של אחיך‪.‬‬ ‫‪43‬כי עץ טוב אינו מביא פרי מושחת ;ופ ל יא ָאץ פמָּ חֶ ת ל יא יוצָ יא ָפ ָרי טוב‪.‬‬ ‫‪44‬כי כל עץ ידוע בפרי שלו ‪.‬כי מקוצים לא אוספים אנשים תאנים ‪,‬וסנה צצים לא אוספים ענבים‪.‬‬ ‫‪45‬איש טוב מאוצר לבו מוציא את הטוב ;ופ ארָ​ָה מא אוצֶ ר לָ בו הֶ ֶרע יוצא א אָ ת הֶ ֶרע ‪ ִָ:‬י ָמ פרבְ ב לאב ָ​ָ יו פמדְ בא ר‪.‬‬ ‫‪46‬ולמה אתם קוראים לי ‪,‬אדוני ‪,‬אדוני ‪,‬ואל תעשו את הדברים אשר אני אומר?‬ ‫‪47‬כל מי שיבוא אלי וישמע את דברי ויעשה אותם אני אראה לכם למי הוא דומה‪.‬‬ ‫‪48‬דומה הוא לאיש אשר בנה בית וחפר עמוק והניח את היסוד על סלע ‪,‬וכאשר עלה המבול ‪,‬הנחל היכה בחוזקה בבית ההוא ולא‬ ‫יכול היה להרעיד אותו כי הוא הושתת על סלע‪. .‬‬ ‫‪49‬אבל השומע ולא עושה דומה לאיש שבלא יסוד בנה בית על הארץ ;שהנחל אכן היכה נגדו בחוזקה ‪,‬ומיד נפל ;וחורבן הבית ההוא‬ ‫היה גדול‪.‬‬ ‫פרק ‪7‬‬ ‫‪1‬עתה כאשר סיים את כל דבריו בקהל העם ‪,‬נכנס לכפר נחום‪.‬‬ ‫‪2‬ועבדו של איש מאה ‪,‬שהיה יקר לו ‪,‬היה חולה ומוכן למות‪.‬‬ ‫‪3‬וכאשר שמע על ישוע ‪,‬שלח אליו את זקני היהודים והתחנן לו שיבוא וירפא את עבדו‪.‬‬ ‫‪4‬ובבואם אל ישוע ‪,‬התחננו בו מיד לאמור ‪,‬כי הוא ראוי למי שיעשה זאת‪.‬‬ ‫‪5‬כי הוא אוהב את עמינו ובנה לנו בית כנסת‪.‬‬ ‫‪6‬ואז ישוע הלך איתם ‪.‬וכשהיה עתה לא הרחק מן הבית ‪,‬שלח אליו המאה הקודמת חברים לאמר לו ‪:‬אדוני ‪,‬אל תטריח את עצמך כי‬ ‫אינני ראוי כי תיכנס אל מתחת לגג שלי‪.‬‬ ‫‪7‬על כן לא חשבתי שאני ראוי לבוא אליך כי אם אמר במילה ועבדי ירפא‪.‬‬ ‫‪ ִָ8‬י ְּם‪-‬אאנָ י אֶ דֶ ם פמָּ לֶט ‪,‬אאָ​ָ ר ֶָלְי יָ פֹ ֶראא ל ‪,‬ופ אֶ מְ פר ִָי אָ ל‪-‬אָ חֶ ד ‪,‬לאך ופ הוא הולאך ;ולאחר ‪,‬בוא ויבוא ;ולעבדי עשה זאת ויעשה זאת‪.‬‬ ‫‪9‬כאשר שמע ישוע את הדברים האלה ‪,‬התפעל ממנו ‪,‬והפך אותו ואמר אל האנשים הבאים אחריו ‪,‬אני אומר לכם ‪,‬לא מצאתי אמונה‬ ‫גדולה כל כך ‪,‬לא ‪,‬לא בישראל‪.‬‬ ‫‪10‬והנשלחים שבו אל הבית ומצאו את העבד שלם החולה‪.‬‬ ‫‪11‬ויהי למחרת וילך לעיר הנקראת נעין ;ורבים מתלמידיו הלכו עמו והרבה אנשים‪.‬‬ ‫ת‪-‬אמו וְהָ יא אָ לפ מֶ נֶה וֶָ​ָ יר ְרב הֶ יו ָ​ָ מֶ ֹ‪.‬‬ ‫יב וְָ​ָ קפ רי ב אָ ל ְָ ְָר הֶ ָ​ָ יר הָ נאה נֶֶֹ א מא ת בָ ן‪-‬חָ יד אָ ָ‬ ‫‪ְ 13‬וָ פְרא יפ הוֶה אי תֶ ֹ ְרחא ם ֶָלָיהֶ ְוָ יאמָ ר אא לָיהֶ אְ ל תבפ ִָ י‪.‬‬ ‫‪14‬ויבא ויגע במשאה ויעמדו דומם אלו היושדים אותו ‪ְ .‬וָ יאמָ ר ‪ְ ,‬נְָר ‪,‬אֶ מְ ר לפ ך ‪,‬קום‪.‬‬ ‫‪15‬והמת ישב ויתחיל לדבר ‪.‬ומסר אותו לאמו‪.‬‬ ‫טז ְו ֶָב יא יפ ֶראֶ ה ְָל ִּלֶם וְיפ הָ ירו אֹלהָ ים לאאמי ר ִָ י נפ בָ יא ֶּדול קֶ ם אא לאינו ;וכן ‪,‬כי פקד אלוהים את עמו‪.‬‬ ‫‪17‬ותצא השמועה הזאת עליו בכל יהודה ובכל האזור מסביב‪.‬‬ ‫‪18‬ותלמידיו של יוחנן הראו לו את כל הדברים האלה‪.‬‬ ‫‪19‬ויוחנן קרא אליו שניים מתלמידיו שלח אותם אל ישוע לאמר אתה זה שיבוא ?או לחפש אחר?‬ ‫‪20‬כשבאו אליו האנשים ‪,‬אמרו ‪,‬יוחנן המטביל שלח אותנו אליך לאמר אתה זה שצריך לבוא ?או לחפש אחר?‬ ‫‪21‬ובאותה שעה ריפא רבים מחולשותיהם ומכותיהם ומרוחות רעות ;ולרבים עיוורים נתן ראיה‪.‬‬ ‫‪ְ 22‬וָ יאמָ ר יאָו ְָ ְוָ יאמָ ר אאלאיהָ ם אלכָם אלכָם ופ אֶ פמרו לפ יוחֶ נֶן אא ת אאָ​ָ ר פר ָאיתֶ ופ ֶָ מְ ָפ ִָ ם ;איך שעיוורים רואים ‪,‬צולעים הולכים ‪,‬מצורעים‬ ‫מתנקים ‪,‬חירשים שומעים ‪,‬מתים קמים ‪,‬לעניים מבשרת הבשורה‪.‬‬ ‫‪23‬ואשר הוא אשר לא יפגע בי‪.‬‬ ‫‪24‬וכאשר הלכו שלוחי יוחנן ‪,‬החל לדבר אל העם על יוחנן ‪:‬מה יצאתם למדבר לראות ?קנה רעוע ברוח?‬ ‫‪25‬אבל בשביל מה יצאתם לראות ?אדם לבוש בבגדים רכים ?הָ נאה אאָ​ָ ר פמ ּהָ ֶָרים ופ חְ ָ​ָ ים בפ ָדינות ‪,‬בפ חָ צפ ארי מְ לפ כָ ים‪.‬‬ ‫‪26‬אבל בשביל מה יצאתם לראות ?נביא ?כן ‪,‬אני אומר לכם ‪,‬והרבה יותר מנביא‪.‬‬ ‫‪27‬זה הוא אשר כתוב עליו הנה אני שולח את שליח לפניך אשר יעשה את דרכך לפניך‪.‬‬ ‫‪28‬כי אני אומר לכם ‪,‬בקרב הנולדים מנשים אין נביא גדול מיוחנן המטביל ‪:‬אבל הקטן במלכות אלוהים גדול ממנו‪.‬‬ ‫‪29‬וכל העם השומע אותו והמכסים הצדיקו את אלוהים בטבילת יוחנן‪.‬‬ ‫‪30‬אך הפרושים והמשפטנים דחו את עצת אלוהים נגד עצמם ‪,‬ולא הוטבלו ממנו‪.‬‬ ‫‪ְ 31‬וָ יאמָ ר יפ הוֶה ‪,‬אא יזָה אאָ​ָ ר אָ פָמול אָ ת‪-‬בפ נאי הְ ִור הְ ֶָה ?ולמה הם דומים?‬ ‫‪32‬הם דומים לילדים היושבים בשוק וקוראים איש אל רעהו ואומרים ‪:‬קטרתנו לכם ולא רקדתם ;התאבלנו אליך ‪,‬ולא בכיתם‪.‬‬

‫‪46‬‬

‫לוק‬

‫‪33‬כי יוחנן המטביל לא בא ולא אוכל לחם ולא שותה יין ;ואתם אומרים ‪,‬יש לו שטן‪.‬‬ ‫צוסים ופ חוטֶ ָאים‪.‬‬ ‫‪34‬בן האדם בא אוכל ושותה ;ופ אְ ִָ ם אֶ פמרו ‪,‬הָ נאה ז פְרּאן ופ זוכאן יְיָ ן ‪,‬חֶ בא ר פמ ָ‬ ‫‪35‬אבל החכמה מוצדקת מכל ילדיה‪.‬‬ ‫רוָים ‪,‬וְָ​ָ פָבי ת לֶאכֶל‪.‬‬ ‫‪36‬ואחד הפרושים ביקש ממנו שיאכל עמו ‪ְ .‬ו ֶָב יא אָ ל בא ית הְ ָפ ָ‬ ‫‪37‬והנה אשה בעיר אשר חוטאת ‪,‬כאשר ידעה שישוע יושב למאכל בבית הפרושים ‪,‬הביאה קופסת משחה בהט‪.‬‬ ‫‪38‬ועמד לרגליו מאחוריו בבכי ‪,‬והתחיל לרחוץ את רגליו בדמעות ‪,‬ותמחה אותן בשערות ראשה ‪,‬ותנשק את רגליו ‪,‬ותמשחה אותם‬ ‫במשחה‪.‬‬ ‫‪39‬כאשר ראה זאת הפרוש אשר הזמין אותו ‪,‬דיבר בקרבו לאמר ‪,‬האיש הזה ‪,‬אילו היה נביא ‪,‬היה יודע מי ואיזו אישה זו הנוגעת בו ‪,‬‬ ‫כי חוטא היא‪.‬‬ ‫‪40‬וישוע השיב ואמר לו ‪:‬שמעון ‪,‬יש לי מה לומר לך ‪ְ .‬וָ יאמָ ר ‪,‬אאדי נֶי ‪,‬אֶ מְ ר‪.‬‬ ‫‪41‬היה נושה פלוני שיש לו שני חייבים ‪:‬האחד חייב חמש מאות פרוטות והשני חמישים‪.‬‬ ‫‪42‬וכאשר לא היה להם מה לשלם ‪,‬הוא סלח לשניהם בכנות ‪.‬אמור לי אפוא ‪,‬מי מהם יאהב אותו יותר מכל?‬ ‫‪43‬ענה שמעון ואמר ‪,‬אני מניח שהוא ‪,‬לו סלח יותר מכל ‪ְ .‬וָ יאמָ ר אא לֶיו ‪ִֶ,‬ך ָ​ָפפ פטִֶ ‪.‬‬ ‫‪44‬ופנה אל האשה ויאמר אל שמעון ‪:‬רואה אתה את האשה הזאת ?באתי אל ביתך ‪,‬מים לרגלי לא נתת לי ‪,‬ורחצה את רגלי בדמעות ‪,‬‬ ‫ותמחה אותן בשערות ראשה‪.‬‬ ‫‪45‬לא נתת לי נשיקה ‪,‬אבל האשה הזאת מאז שנכנסתי לא חדלה לנשק את רגלי‪.‬‬ ‫‪46‬ראשי בשמן לא משחת ‪:‬והאשה הזאת משחה את רגלי במשחה‪.‬‬ ‫‪47‬על כן אני אומר לך ‪,‬חטאיה ‪,‬שהם רבים ‪,‬נסלחים ;כי אהבה הרבה ‪:‬אבל למי נסלח מעט ‪,‬אותו אוהב מעט‪.‬‬ ‫‪ְ 48‬וָ יאמָ ר אא לָיהֶ ‪,‬חאטֶ אי תָ יך נָ פסלוחָ ים‪.‬‬ ‫‪49‬והיושבים עמו התחילו לומר בתוכם ‪:‬מי הוא זה המולח גם על החטאים?‬ ‫‪50‬ויאמר אל האשה אמונתך הושיעה אותך ;ללכת בשלום‪.‬‬ ‫פרק ‪8‬‬ ‫‪1‬ויהי אחר כך הלך בכל עיר וכפר ‪,‬מטיף ומבשר את הבשורה על מלכות האלוהים ‪,‬והיו שנים‪-‬עשר עמו‪.‬‬ ‫‪2‬ונשים מסוימות אשר נרפאו מרוחות רעות ומחולות ‪,‬קראה מרים למגדלנה ‪,‬אשר יצאו ממנה שבעה שדים‪.‬‬ ‫‪3‬ויואנה אשת חוזה הורדוס וסוזנה ורבים אחרים אשר שרתו אותו מרכושם‪.‬‬ ‫‪4‬וכאשר נאספו אנשים רבים ובאו אליו מכל עיר ‪,‬אמר משל‪:‬‬ ‫‪5‬יצא זרע לזרוע את זרעו ‪,‬ובזרע ‪,‬נפלו מן הדרך ;וְָ​ָ פדרי ס ‪,‬ופ עוף הְ ֶָ מְ יָ ם אי כפ לו אותֶ ֹ‪.‬‬ ‫‪6‬ויפלו על הסלע ;ומיד כשצצה ‪,‬קמל ‪,‬כי חסר לו לחות‪.‬‬ ‫‪7‬ויפלו אחדים בין קוצים ;והקוצים צצו עמו ‪,‬ויחנקו אותו‪.‬‬ ‫‪8‬וְָ​ָ ָי ל אָ חֶ ד אָ ת‪-‬אאדֶ מֶ ה טובֶ ה וְָ​ָ צפ צו ְוֶָֹא א ָפ ָרי מא אֶ ה ‪ְ .‬וָ יאמָ ר אָ ת הְ ִֶ בֶ ָרים הֶ אא לָה ‪,‬וְָ​ָ קפ ֶרא ‪:‬אאָ​ָ ר אוזפנָ ים לָ פָמי ְָ יָ פָמְ ע‪.‬‬ ‫‪9‬ושאלו אותו תלמידיו לאמר מה יכול להיות המשל הזה?‬ ‫ִורי מְ לפ כות הֶ אֹלהָ ים ;שבראותם לא יראו ‪,‬ובשומע לא יבינו‪.‬‬ ‫‪ְ 10‬וָ יאמָ ר ‪ֶ ,‬לכָם נָ ִֶ ן לֶדְ ְָת אָ ת מְ פס א‬ ‫‪11‬עכשיו הנמשל זה ‪:‬הזרע הוא דבר אלוהים‪.‬‬ ‫יב אאָ​ָ ר‪-‬הְ בְ ִָ ָרך הא ם הְ ָי פמָ​ָ ים ;ואז בא השטן ‪,‬ומוציא את המילה מליבם ‪,‬שמא יאמינו ויינצלו‪.‬‬ ‫יג הם על הסלע ‪,‬אשר בשמעם מקבלים את הדבר בשמחה ;ולאלו אין שורש ‪,‬אשר לזמן מה מאמינים ‪,‬ובזמן הפיתוי נופלים‪.‬‬ ‫‪14‬וזה שנפל בין הקוצים הם אשר בשמעם יוצאים ונחנוקים מדאגות ועושר ותענוגות החיים האלה ולא מביאים פרי לשלמות‪.‬‬ ‫‪15‬אבל על האדמה הטובה הם אשר בלב ישר וטוב ‪,‬שומעים את הדבר ‪,‬שומרים אותו ומביאים פרי בסבלנות‪.‬‬ ‫טז ‪,‬ל יא ָאיָ ְִאאָ​ָ ר הָ פדלָ יק נאר ‪,‬ל יא פמכְָֹ ה אותו בפ כָל ‪,‬ופ ל יא נֶתְ ח אָ ת הְ ָמֶָ ה ;אלא מניח אותו על פמוט ‪,‬כדי שהנכנסים יראו את האור‪.‬‬ ‫יז ִָ י ל יא יָ פת ְּלֶה ִי ל סוד ;ופ ל יא ִֶל ִֶ בֶ ר נָ פסִֶ ר ‪,‬אאָ​ָ ר ל יא יֶדְ ע ופ ֶיב יא ֶלזָה‪.‬‬ ‫‪,‬ממָ נו יָ קְ ח אאפָ לו אאָ​ָ ר נָ פראָ ה ָ​ָ לו‪.‬‬ ‫;ומי ָ​ָ אא ין לו ָ‬ ‫‪18‬שימו לב איך אתם שומעים כי כל מי שיש לו ינתן ָ‬ ‫‪19‬אז באו אליו אמו ואחיו ולא יכלו לבוא אליו בגלל העיתונות‪.‬‬ ‫עומ ָדים בְ חוץ ‪,‬חֶ פפ קָ ים לָ פראותָ ך‪.‬‬ ‫יאמרו לו אאָ​ָ ר אֶ פמרו ָאמָ ך ופ אָ חֶ יך פ‬ ‫‪ְ 20‬וָ פ‬ ‫ת‪-‬דבְ ר‪-‬הֶ אֹלהָ ים ְו ְָ​ָאֹו‪.‬‬ ‫‪ְ 21‬ו ְָ​ְָן ְוָ יאמָ ר אאלאיהָ ם ָא ָמי ופ אָ חֶ י אא לָה הְ ָי פמָ​ָ ים אָ פ‬ ‫‪22‬ויהי ביום אחד ונכנס עם תלמידיו לאניה ויאמר אליהם הבה נעבור אל עבר האגם ‪.‬והם יצאו לדרך‪.‬‬ ‫‪23‬אך בהפליגו נרדם וירדה סערת רוח על האגם ;וְָ​ָ פמלו מְ יָ ם ‪,‬ופ הֶ יו בפ סֶ ֶכנֶה‪.‬‬ ‫‪24‬ויבואו אליו והעירו אותו לאמר אדוני אדוני אנו נספים ‪ְ .‬וֶָקֶ ם וְָ​ָ ְּר אָ ת‪-‬רוחְ ופ אָ ת‪-‬הְ מְ יָ ם;‬ ‫יאמרו ָאיָ אָ ל‪-‬אָ חֶ ד ‪,‬אא יזָה אֶ דֶ ם זָה !כי הוא מצווה אפילו את הרוחות והמים ‪,‬והם‬ ‫‪25‬ויאמר אליהם ‪:‬היכן אמונתכם ?וְָ​ָ פת ְָחאדו ‪ְ ,‬וָ פ‬ ‫נשמעים לו‪.‬‬ ‫‪ְ 26‬וֶָבי או אָ ל‪-‬אָ ָרץ הְ ֶּדֶ ָרים אאָ​ָ ר ְָל‪-‬גפ לָ יל‪.‬‬ ‫‪27‬ובצאתו לארץ פגש אותו מחוץ לעיר איש אחד אשר היה לו שדים זמן רב ‪,‬ולא לבוש בגדים ‪,‬ולא ישב בשום בית כי אם בקברים‪.‬‬ ‫‪28‬כאשר ראה את ישוע ‪,‬צעק ‪,‬ונפל לפניו ‪,‬ובקול גדול אמר ‪:‬מה יש לי לעשות איתך ‪,‬ישוע ‪,‬בן אלוהים עליון ?אני מתחנן בפניך ‪,‬אל‬ ‫תייסר אותי‪.‬‬

‫‪47‬‬

‫לוק‬

‫( ‪29‬כי הוא ציווה על הרוח הטמאה לצאת מן האיש ‪,‬כי פעמים רבות תפסה אותו ‪,‬והוא היה קשור בשלשלאות ובכבולות ‪,‬וישבר את‬ ‫הרצועות וגורש מן השטן אל המדבר) ‪.‬‬ ‫‪30‬ושאל אותו ישוע לאמר מה שמך ? ְוָ יאמָ ר ‪,‬לפ גָ ָון ‪ ִָ,‬י נָ כפ נפ סו בו שדים רבים‪.‬‬ ‫‪31‬והפצירו בו שלא יצווה אותם לצאת למצולות‪.‬‬ ‫‪32‬והיה שם עדר חזירים רבים רועד בהר ובקשו ממנו שייתן להם להיכנס אליהם ‪.‬והוא סבל אותם‪.‬‬ ‫‪33‬אז יצאו השדים מן האיש ונכנסו אל החזירים והעדר רץ בכוח במורד תלול אל האגם ונחנק‪.‬‬ ‫‪34‬כאשר ראו המאכילים את הנעשה ‪,‬ברחו והלכו וסיפרו בעיר ובארץ‪.‬‬ ‫‪35‬ויצאו לראות מה נעשה ;ובא אל ישוע ‪,‬ומצא את האיש אשר יצאו ממנו השדים ‪,‬יושב לרגלי ישוע ‪,‬לבוש ובדעתו ‪:‬ופחדו‪.‬‬ ‫‪36‬גם הרואים את זה אמרו להם באיזה אמצעי נרפא בעל השדים‪.‬‬ ‫‪37‬ויבקשו ממנו כל המוני ארץ הגדרן מסביב שיסור מהם ;כי נלקחו בפחד גדול ‪:‬ויעלה אל הספינה ושב‪.‬‬ ‫‪38‬האיש אשר יצאו ממנו השדים התחנן בפניו שיהיה עמו ‪,‬אך ישוע שלח אותו לאמר‪.‬‬ ‫‪39‬שוב אל ביתך והראה כמה דברים גדולים עשה לך אלוהים ‪ְ .‬ו אָלָך לָ פד ֶרכו ‪,‬וְָ​ָ פדרי ס בפ כֶל‪-‬הֶ ָ​ָ יר ‪,‬אָ ת‪-‬הְ ּפ דולות ָ​ָ ֶֶָֹ ה לו יאָוְָ‪.‬‬ ‫‪40‬ויהי ‪,‬כאשר חזר ישוע ‪,‬קיבלו אותו העם בשמחה ‪,‬כי כולם חיכו לו‪.‬‬ ‫‪41‬והנה בא איש בשם יאירוס והוא מנהיג בית הכנסת ויפול לרגלי ישוע והפציר בו שיבוא אל ביתו‪.‬‬ ‫‪42‬כי הייתה לו בת יחידה אחת ‪,‬כבת שתים עשרה ‪,‬והיא שכבה גוססת ‪.‬אבל כשהוא הלך האנשים גדשו אותו‪.‬‬ ‫‪43‬ואישה בעלת דמים שתים עשרה שנה ‪,‬אשר בילתה את כל חייה על רופאים ‪,‬ולא יכלה להירפא מאיש‪.‬‬ ‫‪44‬בא מאחוריו ונגע בגבול לבושו ומיד נדפק דמה‪.‬‬ ‫‪45‬וישוע אמר ‪:‬מי נגע בי ?כאשר הכחישו כולם ‪,‬אמרו פטרוס והשהיו עמו ‪:‬אדוני ‪,‬ההמון גדוש אותך ולחץ אותך ‪,‬ואמרת ‪:‬מי נגע‬ ‫בי?‬ ‫‪46‬ויאמר ישוע ‪:‬מישהו נגע בי ‪,‬כי אני מבין כי הסגולה יצאה ממני‪.‬‬ ‫‪47‬וכאשר ראתה האשה שאינה נסתרת ‪,‬באה רועדת ונופלת לפניו ותודיעה לו לפני כל העם על מה נגעה בו וכיצד נרפאה מיד‪.‬‬ ‫ת‪-‬אמונפ ך ֶָ ל פְמִֶ ך ;ללכת בשלום‪.‬‬ ‫‪ ִ,‬פתנְחפ מֶ ה טוב אָ ָ‬ ‫‪ְ 48‬וָ יאמָ ר אא לָיהֶ ‪,‬בְ ת ָ‬ ‫‪49‬בעודו מדבר ‪,‬בא אחד משליט בית‪-‬הכנסת לאמר לו בתך מתה ;צרות לא את המאסטר‪.‬‬ ‫‪50‬אך כאשר שמע ישוע ‪,‬הוא ענה לו לאמר ‪:‬אל תירא ‪,‬האמין רק והיא תשלים‪.‬‬ ‫‪51‬ובבואו אל הבית ‪,‬לא איפשר לאיש להיכנס ‪,‬מלבד פטרוס ויעקב ויוחנן ‪,‬והאב ואם הנערה‪.‬‬ ‫‪52‬וְָ​ָ בפ כו ִּלֶם וְָ​ָ בפ ִפ לו לֶֹ ְוָ יאמָ ר ל יא בפ כָ י ‪.‬היא לא מתה ‪,‬אלא ישנה‪.‬‬ ‫‪53‬וצחקו אותו בבוז ‪,‬כי ידעו שהיא מתה‪.‬‬ ‫‪54‬ויוציא את כולם ויאחז בידה ויקרא לאמר שפחה קומי‪.‬‬ ‫‪55‬ושב רוחה ותקום מיד ויצוה לתת לה בשר‪.‬‬ ‫‪56‬והוריה נדהמו ‪,‬אבל הוא ציווה עליהם שלא יגידו לאיש את אשר נעשה‪.‬‬ ‫פרק ‪9‬‬ ‫‪1‬ואז קרא את שנים‪-‬עשר תלמידיו ונתן להם כוח וסמכות על כל השדים ולרפא מחלות‪.‬‬ ‫‪2‬ושלח אותם להטיף את מלכות האלוהים ולרפא חולים‪.‬‬ ‫‪ְ 3‬וָ יאמָ ר אאלאיהָ ם ל יא קפ חו לְמְ פס אָכָם ל יא קֶ לות ופ ל יא אָ ת הְ ִָסָ ף ופ ל יא לֶחָ ם ופ ל יא ִָסָ ף ;לאף אחד אין שתי מעילים כל אחד‪.‬‬ ‫‪4‬וכל בית שתכנסו אליו ‪,‬תשכו שם ומשם לכו‪.‬‬ ‫‪5‬וכל אשר לא יקבלו אתכם בצאתם מן העיר ההיא ‪,‬הנערו את העפר מרגליכם לעדות עליהם‪.‬‬ ‫ומ ְרפפ ָאים בפ כֶל‪-‬מֶ קום‪.‬‬ ‫‪,‬מבפ ָ​ָ ָירים אָ ת‪-‬הְ בפ ֶֹ ֶרה פ‬ ‫‪ְ 6‬וָאלפ כו ְוָאלפ כו אָ ת‪-‬הְ אָי ֶָרים פ‬ ‫הורדוס הְ ִֶ בֶ ר אָ ת ִֶל אאָ​ָ ר ֶֶָֹ ה בו וְָ​ָ פתבֶ הא ה ִָ י נאמר על אחדים כי יוחנן קם מן המתים;‬ ‫‪7‬וְָ​ָ פָמְ ע פ‬ ‫‪8‬ומקצתם כי הופיע אליאס ;ושל אחרים ‪,‬שאחד הנביאים הישנים קם מחדש‪.‬‬ ‫‪9‬ויאמר הורדוס ‪:‬את ראשו של יוחנן ערפתי ‪,‬אבל מי זה אשר אני שומע דברים כאלה ?והוא חפץ לראותו‪.‬‬ ‫ית‪-‬סידֶ ה‪.‬‬ ‫‪10‬והשליחים ‪,‬כאשר חזרו ‪,‬סיפרו לו את כל אשר עשו ‪.‬וְָ​ָ קְ ח אי תֶ ם ‪ְ ,‬ו אָלָך בְ חאדֶ יו ‪,‬אָ ל‪-‬מָ קָ ד ָמ פדבֶ ר ‪,‬אָ ל‪-‬הְ ָ​ָ יר ָ​ָ נָ קפ ֶרא בא ָ‬ ‫‪ְ 11‬וָ פאדעו הֶ ֶָם ‪ְ ,‬ו אָלָך אותו וְָ​ָ קֶ בא ם וְיפ דְ בא ר אא לָיהֶ אָ ת מְ לפ כות הֶ אֹלהָ ים וְָ​ָ פפ ָאא אָ ת הְ ְפ ָריכָ ים לָ פרפואֶ ה‪.‬‬ ‫‪12‬וכשהחל היום להתפוגג ‪,‬באו השנים‪-‬עשר ויאמרו אליו ‪:‬שלח את ההמון ‪,‬ויבואו אל העיירות והכפרים מסביב ‪,‬ויתארחו וישיגו‬ ‫מזונות ‪:‬כי אנחנו כאן בשטח ‪.‬מקום מדברי‪.‬‬ ‫‪13‬אבל אמר להם ‪:‬תנו להם לאכול ‪.‬ויאמרו ‪,‬אין לנו עוד אלא חמש לחמים ושני דגים ;אלא שעלינו ללכת לקנות בשר לכל העם הזה‪.‬‬ ‫‪14‬כי הם היו כחמשת אלפים איש ‪ְ .‬וָ יאמָ ר אָ ל ְִ לפ ָמידֶ יו ‪,‬יאָא בו בְ ח ָאמ ָ​ָים בְ ח ָאמ ָ​ָים‪.‬‬ ‫‪15‬ועשו כן וישבו את כולם‪.‬‬ ‫‪16‬ואז לקח את חמשת הלחם ואת שני הדגים ‪,‬והרים את מבטו לשמים ‪,‬בירך אותם ‪,‬ושבר ונתן לתלמידים להעמיד לפני ההמון‪.‬‬ ‫יז ְוָ יאכפ לו וְָ​ָ פמלו ִּלֶם וְָ​ָ קפ רו אָ ת הְ פָבֶ ָרים אאָ​ָ ר נָ פָאֶ ר לֶהָ ם פָנאים ֶֶָֹ ר סְ לָ ים‪.‬‬ ‫‪18‬ויהי כשהיה לבדו מתפלל ‪,‬היו תלמידיו עמו וישאל אותם לאמר מי אומרים העם אני?‬ ‫‪19‬השיבו אמרו יוחנן המטביל ;אבל יש אומרים ‪,‬אליאס ;ואחרים אומרים ‪,‬שאחד הנביאים הזקנים קם מחדש‪.‬‬ ‫אומ ָרים אאנָ י ?ענה פטרוס ואמר ‪:‬המשיח של אלוהים‪.‬‬ ‫‪20‬אֶ מְ ר לֶהָ ם אאבֶ ל ָמי אְ ִָ ם פ‬

‫‪48‬‬

‫לוק‬

‫‪21‬ויצר עליהם ‪,‬ויצווה אותם לא לספר לאיש את הדבר הזה;‬ ‫‪22‬לאמר ‪,‬בן האדם צריך לסבול הרבה ‪,‬ונדחה מהזקנים ומהכוהנים הראשיים והסופרים ‪,‬וייהרג ‪,‬ויקום ביום השלישי‪.‬‬ ‫אותי‪.‬‬ ‫‪,‬אם‪ֶ -‬יב יא אֶ דֶ ם אְ ח אארי ‪,‬יָ פת ְִָאָ אָ ת‪ְָ-‬צפ מו ‪,‬וְָ​ָ קְ ח אָ ת‪-‬צפ בֶ בו יום‪-‬יום ְו ֶָלְך ָ‬ ‫‪ְ 23‬וָ יאמָ ר אָ ל‪ּ -‬כלֶם ָ‬ ‫‪24‬כי מי שיציל את נפשו יאבדם ‪,‬אבל כל מי שיאבד את נפשו למעני ‪,‬יציל אותם‪.‬‬ ‫‪25‬כי מה מועיל לאדם אם ירוויח את כל העולם ויאבד את עצמו או יודח?‬ ‫‪26‬כי כל מי שיתבייש בי ובדברי ‪,‬ממנו יתבייש בן האדם בבואו בכבודו ובכבודו של אביו ובמלאכים הקדושים‪.‬‬ ‫‪27‬אבל אני אומר לכם באמת ‪,‬יש עומדים כאן ‪,‬אשר לא יטעמו מן המוות ‪,‬עד אשר יראו את מלכות האלוהים‪.‬‬ ‫‪28‬ויהי כשמונה ימים לאחר הדברים האלה ‪,‬לקח את פטרוס ואת יוחנן ואת יעקב ‪,‬ועלה להר להתפלל‪.‬‬ ‫‪29‬ובעודו התפלל ‪,‬נשתנה צורת פניו ‪,‬ולבושו היו לבנים ונוצצים‪.‬‬ ‫‪30‬והנה דברו עמו שני אנשים שהם משה ואליאס‪.‬‬ ‫‪31‬אשר הופיע בתפארת ודיבר על פטירתו אשר יעשה בירושלים‪.‬‬ ‫‪32‬אבל פטרוס והשהיו עמו היו כבדים משינה ‪,‬וכשהיו ערים ‪,‬ראו את כבודו ואת שני האנשים העומדים עמו‪.‬‬ ‫‪33‬ויהי בצאתם ממנו ‪,‬אמר פטרוס אל ישוע ‪,‬אדוני ‪,‬טוב לנו להיות כאן ‪,‬ונעשה שלושה סוכות ;אחד לך ואחד למשה ואחד לאליאס‬ ‫בלי לדעת מה אמר‪.‬‬ ‫‪34‬בעודו מדבר כך בא ענן והאפיל עליהם ויפחדו בבואם בענן‪.‬‬ ‫‪35‬ויצא קול מן הענן לאמר זה בני אהובי שמע אותו‪.‬‬ ‫‪36‬וכשהקול עבר ‪,‬נמצא ישוע לבדו ‪.‬וְָ​ָ פָ פמרו אי תֶ ֹ ‪,‬ופ ל יא הָ פסָפ רו לפ אֶ דֶ ם בְ ָ ֶָמים הֶ אא לָה ‪,‬אָ ת‪-‬אא לָה אאָ​ָ ר פראו‪.‬‬ ‫‪37‬ויהי ‪,‬למחרת ‪,‬כאשר ירדו מן‪-‬הגבעה ‪,‬פגשו בו אנשים רבים‪.‬‬ ‫‪38‬והנה איש מן החבורה צעק לאמר ‪,‬אדוני ‪,‬נא ‪,‬ראה את בני כי הוא בנה יחידי‪.‬‬ ‫קור ְָ אותו ָ​ָ הוא קֶ צא ף ָוב ‪,‬ופ הְ חפ בורותו בְ קֶ ֶָ ה ָמ פסְִ ִאל ָממָ נו‪.‬‬ ‫‪39‬והנה רוח לקחה אותו ‪,‬וזועק פתאום ;ופ א‬ ‫‪40‬והתחננתי לתלמידיך לגרשו ;והם לא יכלו‪.‬‬ ‫‪41‬וישוע ענה ואמר ‪:‬דור חסר אמונה ומעוות ‪,‬עד מתי אהיה עמך וסובל אותך ?תביא את בנך לכאן‪.‬‬ ‫‪42‬ובעודו בא ‪,‬השטן הפיל אותו ‪,‬ועיסף אותו ‪.‬וישוע גער ברוח הטמאה וירפא את הילד ומסר אותו שוב לאביו‪.‬‬ ‫‪43‬וכולם נדהמו מכוחו האדיר של אלוהים ‪.‬אך בעודם תהו כל אחד על כל אשר עשה ישוע ‪,‬אמר לתלמידיו‪:‬‬ ‫‪44‬ישקעו האמירות הללו באזניכם כי בן האדם יימסר בידי בני אדם‪.‬‬ ‫‪45‬אבל הם לא הבינו את הדבר הזה ‪,‬והיה נסתר מהם ‪,‬ולא ראו אותו ‪,‬ופחדו לשאול אותו את האמירה ההיא‪.‬‬ ‫‪46‬ואז התעורר ביניהם היגיון ‪,‬מי מהם צריך להיות הגדול ביותר‪.‬‬ ‫‪47‬וישוע ‪,‬כשראה את מחשבת לבם ‪,‬לקח ילד והעמיד אותו לידו‪.‬‬ ‫אותי ‪,‬יָ קֶ בא ל אָ ת‪-‬אָ ת‪-‬הְ ֹי לאחְ ‪ ִָ,‬י הְ קֶ טֶ ן בֶ כָם ‪,‬הוא יָ הפ יָה‬ ‫אותי ‪,‬ופ כֶל‪-‬הְ קֶ בא ל ָ‬ ‫‪ְ 48‬וָ יאמָ ר אאלאיהָ ם ִֶל אאָ​ָ ר יָ קֶ בא ל אָ ת‪-‬הְ יפ לֶד הְ ֶָה בפ ָ​ָ פמי‪--‬קְ בא ל ָ‬ ‫ֶּדול‪.‬‬ ‫‪49‬ויענה יוחנן ויאמר אמן ‪,‬ראינו אחד מוציא שדים בשמך ;ואסרו אותו ‪,‬כי אינו הולך אחרינו‪.‬‬ ‫‪ְ 50‬וָ יאמָ ר אא לֶיו יאָו ְָ ‪,‬אְ ל אָ פס ארר אותו ‪ ִָ,‬י אא ין ָ​ָ ל יא לפ נָגפ ִֶ נו ‪,‬הוא לֶנו‪.‬‬ ‫‪51‬ויהי כאשר הגיעה העת לקלוטו ‪,‬פנה פניו ללכת לירושלים‪.‬‬ ‫‪52‬וישלחו שלוחים לפניו וילכו ויכנסו לכפר השומרונים להכין לו‪.‬‬ ‫‪53‬ולא קיבלו אותו כי פניו היו הולכים לירושלים‪.‬‬ ‫‪54‬וכאשר ראו זאת תלמידיו יעקב ויוחנן ‪,‬אמרו ‪,‬אדוני ‪,‬האם נצווה על אש לרדת מן השמים ולכלות אותם ‪,‬כמו שעשה אליאס?‬ ‫‪55‬אבל הוא פנה וגער בהם ואמר ‪:‬אינכם יודעים מאיזו רוח אתם‪.‬‬ ‫‪56‬כי בן האדם לא בא להרוס את חייהם של בני אדם ‪,‬אלא כדי להציל אותם ‪.‬והם הלכו לכפר אחר‪.‬‬ ‫‪57‬ויהי בהליכתם בדרך ‪,‬אמר לו איש אחד ‪:‬אדוני ‪,‬אלך אחריך בכל אשר תלך‪.‬‬ ‫‪58‬ויאמר אליו ישוע ‪:‬לשועלים יש חורים ‪,‬ולציפורי השמים יש קנים ;אבל לבן האדם אין היכן להניח את ראשו‪.‬‬ ‫‪ְ 59‬וָ יאמָ ר אָ ל ‪-‬אְ חא ר לפ אְ ח ָארי ‪.‬אבל הוא אמר ‪,‬אדוני ‪,‬תן לי קודם ללכת ולקבור את אבי‪.‬‬ ‫‪60‬אמר לו ישוע ‪:‬הנח למתים לקבור את מתיהם ‪,‬אבל לך אתה והטיף את מלכות אלוהים‪.‬‬ ‫‪61‬וגם אחר אמר ‪:‬אדוני ‪,‬אלך אחריך ;אבל תן לי קודם ללכת להיפרד מהם ‪,‬שהם בבית בביתי‪.‬‬ ‫‪62‬ויאמר לו ישוע ‪:‬אין אדם אשר הושיט ידו אל המחרשה והביט לאחור ‪,‬אינו ראוי למלכות אלוהים‪.‬‬ ‫פרק ‪10‬‬ ‫‪1‬אחר הדברים האלה מינה ה 'גם שבעים אחרים ושלח אותם שניים ושניים לפניו בכל עיר ומקום אשר יבוא אליו‪.‬‬ ‫‪2‬על כן אמר להם הקציר אמנם גדול ‪,‬אבל העמלים מועטים ‪,‬על כן התפללו לאדון הקציר שישלח עמלים לקצירו‪.‬‬ ‫‪3‬לכו דרככם הנה אני שולח אתכם ככבשים בין זאבים‪.‬‬ ‫‪4‬אל תשא לא ארנק ולא יד ולא נעליים ולא תצדיע איש בדרך‪.‬‬ ‫‪5‬ובבית אשר תכנסו ‪,‬אמרו תחילה שלום לבית הזה‪.‬‬ ‫‪6‬ואם יהיה שם בן השלום שלוםכם עליו ‪,‬אם לאו ‪,‬ישוב אליכם‪.‬‬ ‫‪7‬ותישארו באותו הבית ‪,‬אוכלים ושותים ‪,‬אשר נותנים ‪:‬כי ראוי הפועל לשכרו ‪.‬אל תלך מבית לבית‪.‬‬

‫‪49‬‬

‫לוק‬

‫‪8‬ובכל עיר שתכנסו ויקבלו אתכם ‪,‬אכלו את אשר מובאים לפניכם‪.‬‬ ‫‪9‬ורפא את החולים אשר בה ‪,‬ואמרת אליהם מלכות האלוהים קרבה אליכם‪.‬‬ ‫‪10‬אבל בכל עיר שתכנסו ולא יקבלו אתכם צאו לרחובות אותה ואמרו‪.‬‬ ‫‪11‬גם את עפר עירכם אשר דבק בנו נמחים עלינו ‪:‬אף על פי שאתם בטוחים בזה כי קרבה אליכם מלכות האלוהים‪.‬‬ ‫‪12‬אבל אני אומר לכם כי יהיה נסבל ביום ההוא לסדום מאשר לעיר ההיא‪.‬‬ ‫‪13‬אוי לך כורזין !אוי לך ‪,‬בית סיידה !כי אם נעשו בצור ובצידון המעשים החזקים שנעשו בך ‪,‬לפני זמן רב חזרו בתשובה ‪,‬יושבים‬ ‫בשק ובאפר‪.‬‬ ‫‪14‬אבל לצור ולצידון יהיה נסבל יותר במשפט מאשר לך‪.‬‬ ‫‪15‬ואתה ‪,‬כפר נחום ‪,‬הנעלה לשמים ‪,‬תורד לגיהנום‪.‬‬ ‫‪16‬השומע אתכם שומע אותי ;ופ הְ פמבְ ֶָה אָ פתכָם פמבְ ֶָה לָ י ;ופ הְ פמבְ ֶָה אא לְי פמבְ ֶָה אָ ת אָ ת אָ ת אָ ת אָ ת פָלְחפ ִָי‪.‬‬ ‫‪17‬וחזרו השבעים בשמחה לאמר אדוני גם השדים כפופים לנו בשמך‪.‬‬ ‫‪18‬ויאמר אליהם ראיתי את השטן כברק נופל מן השמים‪.‬‬ ‫‪19‬הנה אני נותן לכם כח לדרוך על נחשים ועקרבים ועל כל כוח האויב ושום דבר לא יפגע בכם‪.‬‬ ‫‪20‬אף על פי זה אל תשמחו כי הרוחות כפופות לכם ;אלא תשמח ‪,‬כי שמותיך כתובים בשמים‪.‬‬ ‫‪21‬באותה שעה שמח ישוע ברוחו ‪,‬ואמר ‪,‬אני מודה לך ‪,‬אבי ‪,‬אדוני השמים והארץ ‪,‬כי הסתרת את הדברים הללו מחכמים ונבונים‬ ‫וגלת אותם לתינוקות ‪.‬כי כך נראה טוב בעיניך‪.‬‬ ‫‪22‬הכל נמסר לי מאבי ‪:‬ואיש אינו יודע מיהו הבן כי אם האב ;ומיהו האב ‪,‬אלא הבן ‪,‬ומי שהבן יגלה אותו‪.‬‬ ‫‪23‬ופנה אותו אל תלמידיו ויאמר ביחידות ‪:‬אשרי העיניים הרואות את הדברים אשר אתם רואים‪.‬‬ ‫‪24‬כי אני אומר לכם ‪,‬כי הרבה נביאים ומלכים רצו לראות את הדברים אשר אתם רואים ‪,‬ולא ראו אותם ;ולשמוע את הדברים אשר‬ ‫אתם שומעים ולא שמעתם‪.‬‬ ‫‪25‬והנה עורך דין פלוני קם ופיתה אותו לאמר אדוני מה אעשה לרשת חיי נצח?‬ ‫‪26‬אמר לו מה כתוב בתורה ?איך אתה קורא‬ ‫‪27‬וענה אמר תאהב את ה 'אלוקיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל כוחך ובכל דעתך ;ואת רעך כמוך‪.‬‬ ‫‪ְ 28‬וָ יאמָ ר אא לֶיו ה ָאָיבפ ִֶ יפ ֶָ ר ֶֶָֹ ה זָה ופ תְ חפ יֶה‪.‬‬ ‫‪29‬אבל הוא ‪,‬שהיה מוכן להצדיק את עצמו ‪,‬אמר אל ישוע ‪:‬ומיהו שכן?‬ ‫‪30‬וישוע ענה ואמר איש אחד ירד מירושלים ליריחו ונפל בין גנבים אשר פשטו אותו מלבושו ופצעו אותו והלכו והשאירו אותו מת‬ ‫למחצה‪.‬‬ ‫‪31‬ובמקרה ירד כוהן פלוני בדרך ‪,‬וכאשר ראה אותו ‪,‬עבר על פניו‪.‬‬ ‫‪32‬וכמו כן לוי בהיותו במקום ‪,‬בא והביט בו ‪,‬ויעבור מעברו השני‪.‬‬ ‫‪33‬אבל שומרוני פלוני בדרכו בא במקום שהיה ‪,‬וכאשר ראה אותו ‪,‬רחם עליו‪.‬‬ ‫ת‪ָ-‬מָ ן ופ אָ ת‪-‬יְיָ ן ְוָ ֶָֹים אותו ְָל בפ הא מֶ תו ‪ְ ,‬ו ֶָב יא אותו אָ ל‪ָ-‬י קָ ד וְָ​ָ פטָי ר אותו‪.‬‬ ‫‪ְ 34‬ו אָלָך אא לֶיו וְָ​ָ קפ ְָ ר אָ ת‪ָ-‬פ צֶ ֶָיו אָ ָ‬ ‫‪35‬ובמחרת בצאתו ‪,‬הוציא שני פרוטים ‪,‬ונתן לצבא ‪,‬ויאמר לו ‪:‬שמור עליו ;ופ כֶל מְ ה ָ​ָ ִֶ ָ​ָיב ‪,‬בפ ָ​ָבפ ִָי ‪,‬אָ גפ ֶָל לפ ך‪.‬‬ ‫‪36‬מי משלושת אלה ‪,‬סבור אתה ‪,‬היה שכן לנפל בין הגנבים?‬ ‫‪37‬ויאמר הרחם עליו ‪ְ .‬וָ יאמָ ר אא לֶיו יאָו ְָ ‪:‬לאך ופ ֶֶָֹ ה ִֶך‪.‬‬ ‫ת‪-‬מ פרִֶ ה קָ בפ לֶהו אָ ל‪-‬בא יתֶ ֹ‪.‬‬ ‫‪38‬וְיפ הָ י בפ הְ לכָם ְו ֶָב יא אָ ל‪ -‬אִפָר אָ חֶ ד ופ ָאֶָ ה אאָ​ָ ר אאָ​ָ ר אָ ָ‬ ‫‪39‬והייתה לה אחות בשם מרים ‪,‬אשר ישבה אף היא לרגלי ישוע ושמעה את דברו‪.‬‬ ‫‪40‬אבל מרתה הייתה מסורבלת להרבה שירות ‪,‬ובאה אליו ואמרה ‪:‬אדוני ‪,‬לא אכפת לך שאחותי עזבה אותי לשרת לבד ?תבקש לה‬ ‫אפוא שתעזור לי‪.‬‬ ‫‪41‬וישוע ענה ואמר לה ‪:‬מרתה ‪,‬מרתה ‪,‬את זהירה וטרדת בדברים רבים‪.‬‬ ‫‪42‬אבל דבר אחד צריך ‪:‬ומריה בחרה בחלק הטוב ‪,‬אשר לא יילקח ממנה‪.‬‬ ‫פרק ‪11‬‬ ‫‪1‬ויהי כאשר התפלל במקום מסוים ‪,‬כאשר חדל ‪,‬אמר לו אחד מתלמידיו ‪:‬אדוני ‪,‬למד אותנו להתפלל ‪,‬כמו שגם יוחנן לימד את‬ ‫תלמידיו‪.‬‬ ‫‪2‬ויאמר אליהם כאשר אתם מתפללים אמרו אבינו אשר בשמים יתקדש שמכם ‪.‬תבוא מלכותך ‪.‬יעשה רצונך ‪,‬כמו בשמים ‪,‬כך בארץ‪.‬‬ ‫‪3‬תן לנו יום יום את לחמנו היומי‪.‬‬ ‫‪4‬וסלח לנו על חטאינו ;כי גם אנו סולחים לכל מי שחב לנו ‪.‬ואל תוביל אותנו בפיתוי ;אלא הציל אותנו מרע‪.‬‬ ‫‪5‬ויאמר אליהם למי מכם יהיה חבר וילך אליו בחצות הלילה ויאמר לו חבר ‪,‬השאיל לי שלוש לחמים;‬ ‫‪6‬כי חבר שלי במסעו בא אלי ואין לי מה להעמיד לפניו?‬ ‫‪7‬ויענה מבפנים ויאמר אל תטריד אותי הדלת סגורה עתה ובני איתי במיטה ;אני לא יכול לקום ולתת לך‪.‬‬ ‫‪8‬אני אומר לכם ‪,‬אף על פי שלא יקום ויתן לו כי חברו הוא ‪,‬אך מרוב רצונו יקום ויתן לו ככל שיצטרך‪.‬‬ ‫‪9‬ואני אומר לכם בקשו וניתן לכם ;חפשו ותמצאו ;דפקו וייפתח לכם‪.‬‬ ‫‪10‬כי כל המבקש מקבל ;והמחפש מצא ;ואל הדופק יפתח‪.‬‬

‫‪50‬‬

‫לוק‬

‫‪11‬אם יבקש בן לחם מאחד מכם שהוא אב ‪,‬האם יתן לו אבן ?או אם ישאל דג ‪,‬האם בשביל דג יתן לו נחש?‬ ‫‪12‬או אם ישאל ביצה ‪,‬האם יציע לו עקרב?‬ ‫‪13‬אם אתם הרעים יודעים לתת מתנות טובות לילדיכם ‪,‬על אחת כמה וכמה יתן אביכם שבשמים את רוח הקודש לשואלים אותו?‬ ‫‪14‬והוא גירש שטן ‪,‬והוא היה אילם ‪.‬וְיפ הָ י ִפ ָ​ָ ָאצא א הְ ֶָ טֶ ן ‪,‬וְיפ דְ בא ר הֶ ָאלָ ים ;ותמה העם‪.‬‬ ‫‪15‬אבל אחדים מהם אמרו ‪:‬הוא מוציא שדים דרך בעל‪-‬זבוב ראש השדים‪.‬‬ ‫‪16‬ואחרים ‪,‬שפיתו אותו ‪,‬ביקשו ממנו אות מן השמים‪.‬‬ ‫‪17‬אבל הוא ידע את מחשבותיהם ‪,‬אמר להם ‪:‬כל ממלכה שנפלה בעצמה ‪,‬מושמדת ;ובא ית חֶ צוק בפ בא ית נופאל‪.‬‬ ‫‪18‬אם גם השטן נחלק בינו לבין עצמו ‪,‬כיצד תעמוד מלכותו ?כי אתם אומרים כי אני מוציא שדים דרך בעל זבוב‪.‬‬ ‫‪19‬ואם אני בבעל‪-‬זבוב מוציא שדים ‪,‬על‪-‬ידי מי מוציאים אותם בניכם ?לכן הם יהיו לשופטיכם‪.‬‬ ‫‪20‬אבל אם אוציא באצבע אלוהים שדים ‪,‬אין ספק שמלכות אלוהים באה עליכם‪.‬‬ ‫‪21‬כאשר איש חזק חמוש שומר על ארמונו ‪,‬רכושו בשלום‪.‬‬ ‫‪22‬אך כאשר יבוא עליו חזק ממנו ויתגבר עליו ‪,‬יקח ממנו את כל שריונו אשר בטח בו ‪,‬ויחלק שללו‪.‬‬ ‫‪23‬מי שאינו איתי הוא נגדי ומי שאינו אוסף אתי מפזר‪.‬‬ ‫‪24‬כשיצא הרוח הטמאה מאדם ‪,‬הוא הולך במקומות יבשים ‪,‬מחפש מנוחה ;ולא מצא ‪,‬אמר ‪,‬אשוב אל ביתי אשר יצאתי ממנו‪.‬‬ ‫‪25‬ובבואו ‪,‬מצא אותו מטוטא ומעוטר‪.‬‬ ‫‪26‬אז הלך ויקח אליו שבע רוחות אחרות רשעות ממנו ;ויכנסו וישכו שם ‪:‬ומצבו האחרון של האיש ההוא גרוע מהראשון‪.‬‬ ‫‪27‬ויהי כדברו אלה ‪,‬הרימה אשה מהחברה את קולה ואמרה אליו ‪:‬אשרי הרחם אשר יולדך והאבקים אשר מצצת‪.‬‬ ‫‪28‬אבל הוא אמר ‪,‬אדרבא ‪,‬אשרי השומעים את דבר אלהים ושומרים אותו‪.‬‬ ‫‪29‬וכאשר נאספו העם עבים ‪,‬התחיל לומר ‪:‬זה דור רע הם מבקשים אות ;ולא ינתן לו אות כי אם אות יונאס הנביא‪.‬‬ ‫‪30‬כי כשם שיונאס היה אות לנינואים ‪,‬כך יהיה גם בן האדם לדור הזה‪.‬‬ ‫‪31‬מלכת הדרום תקום במשפט עם אנשי הדור הזה ותרשיע אותם כי באה מקצה הארץ לשמוע את חכמת שלמה ‪.‬והנה גדול משלמה‬ ‫כאן‪.‬‬ ‫‪32‬יקומו אנשי נינוה במשפט עם הדור הזה וירשמו אותו כי חזרו בתשובה בהטפת יונאס ;והנה ‪,‬גדול מיונאס נמצא כאן‪.‬‬ ‫‪33‬אין אדם בהדליק נר ישים אותו בסתר ‪,‬לא מתחת לבושל ‪,‬אלא על פמוט ‪,‬למען יראו את האור הנכנסים‪.‬‬ ‫‪34‬אור הגוף הוא העין ‪,‬לפיכך כאשר עינך יחידה ‪,‬גם כל גופך מלא אור ;אבל כשעינך רעה ‪,‬גם גופך מלא חושך‪.‬‬ ‫‪35‬הישמר אפוא שהאור אשר בך לא יהיה חושך‪.‬‬ ‫‪36‬אם כל גופך יהיה מלא באור ‪,‬ואין לו חלק חשוך ‪,‬כולו יהיה מלא באור ‪,‬כמו כאשר הבוהק של נר מאיר אותך‪.‬‬ ‫ֶרוָי ָ​ָ ָ​ָ פסִי ד ָ​ָ מו ְו ֶָב יא וְָ​ָ פָבי ת אָ ת הְ ֶָ כָר‪.‬‬ ‫‪37‬וְיפ דְ בא ר וְָ​ָ פתְָחא ן לו אָ חֶ ד ָ ָ‬ ‫‪38‬וכאשר ראה זאת הפרוש ‪,‬התפלא על שלא כבס תחילה לפני ארוחת הערב‪.‬‬ ‫רוָים פמטְ ה ָארים אָ ת‪-‬הְ חא צָ ר אָ ת הְ ִוס ופ אָ ת הְ מְ גפ ָ​ָ ת ; אאבֶ ל ָפ נָ ימָ יך פמלאא ֶָלֶיו פורֶָ עות‪.‬‬ ‫‪ְ 39‬וָ יאמָ ר אא לֶיו יפ הוֶה ‪ ְִֶָ,‬ה ‪,‬הְ ָפ ָ‬ ‫‪40‬טיפשים אתם ‪,‬האם זה שעשה את מה שבחוץ לא עשה את מה שבפנים?‬ ‫‪41‬אלא תן נדבה מהדברים שיש לך ;והנה הכל נקי לכם‪.‬‬ ‫‪42‬אבל אוי לכם ‪,‬פרושים !כי אתם מעשרים את הנענע ואת הגולה ואת כל עשבים ועוברים על משפט ואהבת ה ‪':‬את אלה הייתם‬ ‫צריכים לעשות ולא להשאיר את השני‪.‬‬ ‫‪43‬אוי לכם ‪,‬פרושים !כי אתם אוהבים את המושבים העליונים בבתי הכנסת ואת דרישת שלום בשווקים‪.‬‬ ‫‪44‬אוי לכם ‪,‬סופרים ופרושים ‪,‬צבועים !כי אתם כקברים שאינם נראים ‪,‬והאנשים ההולכים עליהם אינם יודעים עליהם‪.‬‬ ‫‪45‬אז ענה אחד מעורכי הדין ואמר לו ‪,‬אדוני ‪,‬כך אמרת גם אתה מחרף אותנו‪.‬‬ ‫‪46‬ויאמר אוי גם לכם ‪,‬עורכי הדין !כי אתם מעמיסים על בני אדם משאות קשים לשאת ‪,‬ואתם בעצמכם לא נוגעים במשאות באחת‬ ‫מאצבעותיכם‪.‬‬ ‫‪47‬אוי לך !כי אתם בונים את קברי הנביאים ‪,‬ואבותיכם הרגו אותם‪.‬‬ ‫‪48‬באמת אתם מעידים כי אתם מתירים את מעשי אבותיכם כי אכן הרגו אותם ובניתם את קבריהם‪.‬‬ ‫‪49‬על כן אמרה גם חכמת ה 'אשלח אליהם נביאים ושלחים ואת אחדים מהם יהרגו וירדפו‪.‬‬ ‫‪50‬למען יידרש מהדור הזה דם כל הנביאים אשר נשפך מיסוד העולם;‬ ‫‪51‬מדם הבל ועד דם זכריה אשר נספה בין המזבח ובין בית המקדש ‪,‬אנכי אומר לכם מהדור הזה יידרש‪.‬‬ ‫‪52‬אוי לכם ‪,‬עורכי דין !כי נטלתם את מפתח הדעת ‪:‬לא נכנסתם בעצמכם ‪,‬ואת הנכנסים עצרתם‪.‬‬ ‫‪53‬וכאשר אמר להם את הדברים האלה ‪,‬התחילו הסופרים והפרושים להאיץ בו בכל תוקף ולעורר אותו לדבר הרבה דברים‪.‬‬ ‫‪54‬מחכים לו ומבקשים לתפוס משהו מפיו כדי שיאשימו אותו‪.‬‬ ‫פרק ‪12‬‬ ‫‪1‬בינתיים ‪,‬כשהתאספו המון אינספור אנשים ‪,‬עד שהם דרכו זה על זה ‪,‬התחיל לומר לתלמידיו קודם כל ‪:‬היזהרו מחמצת הפרושים ‪,‬‬ ‫שהיא צביעות‪.‬‬ ‫‪2‬כי אין מכוסה דבר אשר לא יתגלה ;ופ ל יא נָ פסְִ ר ‪,‬אאָ​ָ ר ל יא יודא ְָ‪.‬‬ ‫‪3‬לכן כל אשר דברתם בחושך יישמע באור ;ופ אָ ת‪-‬אאָ​ָ ר ִָבְ פרִָ ם בפ אֶ פזנְיָ ם בפ אְ רותות ‪,‬יָ קפ ר יא ְָל‪-‬הְ בְ יָ ת‪.‬‬

‫‪51‬‬

‫לוק‬

‫‪4‬ואני אומר לכם חבריי אל תפחדו מההורגים את הגוף ואחרי זה אין להם עוד מה לעשות‪.‬‬ ‫‪5‬אבל אזהיר אתכם ממי תפחדו ‪:‬פחדו ממנו ‪,‬אשר לאחר שהרג יש לו כוח להשליכו לגיהנום ;כן ‪,‬אני אומר לכם ‪,‬פחדו ממנו‪.‬‬ ‫‪6‬האם לא נמכרו חמשה דרורים בשתי פרצות ‪,‬ואחד מהם לא נשכח לפני ה?'‬ ‫‪7‬אבל אפילו שערות ראשך כולן ספורות ‪.‬אל תירא אפוא ‪:‬ערך אתם יותר מדרורים רבים‪.‬‬ ‫‪8‬וכן אני אומר לכם ‪,‬כל מי שיודה בי לפני בני אדם ‪,‬גם אותו יודה בן האדם בפני מלאכי אלוהים‪.‬‬ ‫‪9‬אבל מי שמכחיש אותי לפני בני אדם ‪,‬יוכחש בפני מלאכי אלוהים‪.‬‬ ‫‪10‬וכל מי שידבר דבר נגד בן האדם ‪,‬יסלח לו ‪,‬אבל למי שמגדף את רוח הקודש לא יסלח‪.‬‬ ‫‪11‬וכאשר יביאו אתכם אל בתי הכנסת ואל השופטים והרשויות אל תחשבו איך ומה תשיבו ומה תאמרו‪.‬‬ ‫‪12‬כי רוח הקודש תלמד אתכם באותה שעה מה עליכם לומר‪.‬‬ ‫‪ְ 13‬וָ יאמָ ר אא לֶיו אָ חֶ ד ָמן הְ חאבא ֶרה ‪:‬אאדי נָ י ‪,‬דְ בא ר אָ ל‪-‬אאחָ י ְו ְָחאלק עמי את הנחלה‪.‬‬ ‫אותי אָ ת‪ָ-‬ו אפט או פמ ְפלאל ֶָלָיך?‬ ‫‪,‬מי ֶֶָֹ ה ָ‬ ‫‪ְ 14‬וָ יאמָ ר אא לֶיו ָאיָ ָ‬ ‫‪ְ 15‬וָ יאמָ ר אאלאיהָ ם הָ פזהארו ופ הָ פזהארו בפ חָ פמדֶ ה ִָ י ל יא חְ ָ​ָ ים ָ​ָ ל אֶ דֶ ם בָ פרבות אאָ​ָ ר לו‪.‬‬ ‫‪16‬ויאמר להם משל לאמר אדמת איש עשיר הוציאה בשפע‪.‬‬ ‫‪17‬וחשב בתוכו לאמר מה אעשה כי אין לי מקום להעניק את פירותי?‬ ‫‪ְ 18‬וָ יאמָ ר ז יאת אָ ָֹ​ָֹ ה ‪:‬אָ פפ ָרץ אָ ת אָ ת‪-‬אָ ת‪-‬אאסֶ ָמים ופ אָ בפ נָה ֶּדול ;ושם אתן את כל פירותי וסחורתי‪.‬‬ ‫‪19‬ואגיד לנפשי נפש ‪,‬סחורה רבה יש לך שנים רבות ;תנוח ‪,‬אכול ‪,‬שתה ‪,‬ותהיה שמח‪.‬‬ ‫‪ְ 20‬וָ יאמָ ר אא לֶיו אֹלהָ ים ‪,‬אֹלהָ ים ‪,‬הְ לְיפ לֶה הְ ֶָה ִָ פדרי ָ נְפפ פָך ָממָ ך;‬ ‫‪21‬כך הוא האוצר לעצמו אוצר ואינו עשיר באלוהים‪.‬‬ ‫‪22‬ויאמר אל תלמידיו על כן אני אומר לכם אל תחשבו על נפשכם מה תאכלו ;ופ ל יא לפ גוף ‪,‬מְ ה ִָלפ בֶ ָ‪.‬‬ ‫‪23‬החיים הם יותר מבשר ‪,‬והגוף הוא יותר מלבוש‪.‬‬ ‫‪24‬התבונן בעורבים כי לא זורעים ולא קוצרים ;שאין להם לא מחסן ולא אסם ;ופ הֶ אֹלהָ ים פמאי כָם אותֶ ם ‪ְִ:‬מֶ ה טובָ ים אְ ִָ ם מא הְ ָאווף?‬ ‫‪25‬ומי מכם בהתחשבות יכול להוסיף על קומתו אמה אחת?‬ ‫‪26‬אם אינכם מסוגלים לעשות את הדבר הקטן ביותר ‪,‬מדוע חשבו על השאר?‬ ‫‪27‬ראה את החבצלות איך הן גדלות ‪:‬הן לא עמלות ‪,‬הן לא סובבות ;ובכל זאת אני אומר לכם ‪,‬כי שלמה בכל כבודו לא היה ערוך‬ ‫כאחד מאלה‪.‬‬ ‫‪28‬אם ילביש אלהים כך את העשב אשר היום בשדה ומחר יושלך לתנור ;כמה עוד ילביש אתכם ‪,‬קטנים מאמינים?‬ ‫‪29‬ואל תבקשו מה תאכלו ומה תשתו ‪,‬ואל תפקפקו‪.‬‬ ‫‪30‬כי כל אלה מבקשים אומות העולם ויודע אביכם כי אתם זקוקים לדברים הללו‪.‬‬ ‫יוספו ֶלכָם ִֶל הְ פִבֶ ָרים הֶ אא לָה‪.‬‬ ‫‪31‬אלא חפשו את מלכות האלוהים ;ופ פ‬ ‫‪32‬אל תירא ‪,‬עדר קטן ;כי טוב לו אביך לתת לך את המלכות‪.‬‬ ‫‪33‬מכור את אשר לך ותן נדבה ;ספק לעצמכם שקיות שאינן מזדקנות ‪,‬אוצר בשמים שאינו נכשל ‪,‬שם אין מתקרב גנב ‪,‬וגם עש לא‬ ‫משחית‪.‬‬ ‫‪34‬כי איפה אוצרך ‪,‬שם יהיה גם לבבך‪.‬‬ ‫‪35‬יחגרו חלציכם ואורותיכם בוערים;‬ ‫‪36‬ואתם כמו אנשים המחכים לאדונם בשובו מן החתונה ;שבבואו וידופק ‪,‬יפתחו אליו מיד‪.‬‬ ‫‪37‬אשרי העבדים אשר ימצא האדון בבואו משגיחים ‪:‬אנכי אומר לכם כי יחגור את עצמו וישב אותם למאכל וייצא וישמש אותם‪.‬‬ ‫‪38‬ואם יבוא במשמר השני או יבוא במשמרת השלישית וימצא אותם כך ‪,‬אשרי העבדים ההם‪.‬‬ ‫‪39‬וידע זה ‪,‬כי אילו ידע איש‪-‬הבית באיזו שעה יבוא הגנב ‪,‬הוא היה משגיח ‪,‬ולא היה סובל את ביתו לפרוץ‪.‬‬ ‫‪40‬לכן היו מוכנים גם אתם ‪:‬כי בן האדם בא בשעה שלא תחשבו‪.‬‬ ‫‪41‬אז אמר אליו פטרוס ‪:‬אדוני ‪,‬אתה אומר לנו את המשל הזה ‪,‬או אפילו אל כולם?‬ ‫‪42‬ויאמר ה 'מי הוא המנהל הנאמן והחכם אשר ישמש אדוניו על ביתו ליתן להם את מנת בשרם בעתו‪.‬‬ ‫‪43‬אשרי העבד אשר ימצא אדוניו בבואו עושה כן‪.‬‬ ‫‪44‬אמת אני אומר לכם כי ישמש אותו לשליט על כל אשר לו‪.‬‬ ‫‪45‬אבל ואם העבד ההוא יאמר בלבו ‪,‬אדוני יעכב את בואו ;ויתחיל להכות את השפחות והעלמות ‪,‬ולאכול ולשתות ולשתות;‬ ‫‪46‬אדון העבד ההוא יבוא ביום שלא יצפה בו ובשעה שלא יידע ויחתוך אותו וימנה לו חלקו עם הכופרים‪.‬‬ ‫‪47‬והעבד ההוא ‪,‬אשר ידע את רצונו של אדוניו ‪,‬ולא הכין את עצמו ‪,‬ולא עשה כרצונו ‪,‬יוכה בפסים רבים‪.‬‬ ‫‪,‬ומי ָ​ָ הָ פתקָ יבו אֶ דֶ ם לו ְרב ‪,‬‬ ‫‪,‬ממָ נו יפ דְ בא ר ְרב ָ‬ ‫‪48‬אבל מי שלא ידע ועשה דברים ראויים לפסים ‪,‬יוכה בפסים מועטים ‪ ִָ.‬י לפ ָמי ָ​ָ נָ ִא ן ְרב ָ‬ ‫ָממָ נו יפ בְ קפ ָו עוד‪.‬‬ ‫‪49‬באתי לשלוח אש על הארץ ;ומה אעשה ‪,‬אם כבר הודלק?‬ ‫‪50‬אבל יש לי טבילה להיטבל בה ;ואיך אני מתקשה עד שזה יושג!‬ ‫‪51‬נניח כי באתי לתת שלום עלי אדמות ?אני אומר לך ‪,‬לא ;אלא חלוקה‪:‬‬ ‫‪52‬כי מעתה והלאה יהיו חמישה בבית אחד מחולקים שלושה נגד שניים ושניים נגד שלושה‪.‬‬ ‫‪53‬האב יחלק בבן ‪,‬והבן באב ;האם כנגד הבת ‪,‬והבת כנגד האם ;החמות נגד כלתה ‪,‬והכלה נגד חמותה‪.‬‬ ‫יאמרו ‪ֶ :‬יב יא ְּחְ ת ‪.‬וכך זה‪.‬‬ ‫‪ְ 54‬וָ יאמָ ר ְּם אָ ל הֶ ֶָם ְִאאָ​ָ ר ִָ פראו ֶָנֶן ֶָלֶה ָממְ ָ ֶארב ‪ָ ִֶ,‬מיד ִ פ‬

‫‪52‬‬

‫לוק‬

‫‪55‬וכאשר תראו את רוח הדרום נושבת ‪,‬אתם אומרים ‪,‬יהיה חום ;וְיפ הָ י‪.‬‬ ‫‪56‬צבועים אתם ‪,‬אתם יכולים להבחין בפנים השמים והארץ ;אבל איך זה שאתה לא מבחין הפעם?‬ ‫‪57‬כן ‪,‬ולמה אפילו מעצמכם לא שופטים מה נכון?‬ ‫‪58‬כאשר תלך עם יריבך אל השופט ‪,‬ככל שאתה בדרך ‪,‬תשקד על מנת להציל ממנו ;פן ירפא אותך לשופט ‪,‬והשופט מסר אותך‬ ‫לשוטר ‪,‬והשוטר ישליך אותך לכלא‪.‬‬ ‫‪59‬אני אומר לך ‪,‬לא תסתלק משם עד שתשלם את הקרן האחרונה‪.‬‬ ‫פרק ‪13‬‬ ‫‪1‬היו נוכחים באותה עונה כמה שסיפרו לו על הגלילים ‪,‬שדמם פילטוס התערבב בזבחיהם‪.‬‬ ‫‪2‬וישוע ענה להם ואמר להם ‪:‬הניחו לכם שהגלילים הללו היו חוטאים מכל הגלילים כי הם סבלו דברים כאלה?‬ ‫‪3‬אני אומר לכם ‪,‬לא ‪,‬אבל אם לא תחזרו בתשובה ‪,‬גם אתם תאבדו כולם‪.‬‬ ‫‪4‬או השמונה‪-‬עשר ההם אשר נפל עליהם המגדל בשילוע והרגו אותם ‪,‬חושבים שהם חוטאים מכל האנשים היושבים בירושלים?‬ ‫‪5‬אני אומר לכם ‪,‬לא ‪,‬אבל אם לא תחזרו בתשובה ‪,‬גם אתם תאבדו כולם‪.‬‬ ‫‪6‬גם הוא אמר את המשל הזה ;לאדם פלוני היה עץ תאנה נטוע בכרם ; ְו ֶָב יא ובְ קא ָ ֶָלֶיו ָפ ָרי ‪,‬ופ ל יא מֶ צֶ א‪.‬‬ ‫‪ְ 7‬וָ יאמָ ר אָ ל‪ָ-‬י בָ ד ִ פְרמו הָ נאה פָלָ​ָ ת ֶָ נָ ים הֶ אא לָה אאנָ י ב יא פמבְ קא ָ ָפ רות ְָל‪ָ-‬אץ‪-‬הְ ְִ ֶננֶה הְ ֶָה ופ ל יא מוצא ‪:‬כרת אותו ;למה מסרבל את‬ ‫הקרקע?‬ ‫‪ְ 8‬וָ יאמָ ר אא לֶיו אאדי נֶי ‪ ֶָ,‬נֶה ְּם הְ ֶָה ‪ְָ,‬ד אאָ​ָ ר אָ חפ ָי ר בו ופ אָ ת ֶזלֶה‪.‬‬ ‫ט ופ ָאם‪-‬יֶֹא א ָפ ָרי ‪,‬בֶ ר ‪,‬ופ ָאם‪-‬ל יא ‪,‬אְ ח אארי זָה ִָכפ ִי תו‪.‬‬ ‫‪10‬והוא לימד באחד מבתי הכנסת בשבת‪.‬‬ ‫‪11‬והנה הייתה אשה אשר הייתה בה רוח חולה שמונה עשרה שנה והיתה כפופה יחד ולא יכלה להתרומם‪.‬‬ ‫‪12‬וכאשר ראה אותה ישוע ‪,‬קרא אותה אליו ואמר לה ‪,‬אישה ‪,‬את משוחררת מחולשתך‪.‬‬ ‫‪13‬וְָ​ָ ֶָ ם אָ ת יֶדֶ יו ֶָלָיהֶ ‪,‬וְָ​ָ פתיְָא ר ִֶ ָמיד וְיפ הָ יר אֹלהָ ים‪.‬‬ ‫‪14‬וענה שליט בית הכנסת בכעס כי ישוע ריפא ביום השבת ואמר אל העם ששת ימים צריכים בני האדם לעבוד בהם ‪.‬יום השבתון‪.‬‬ ‫‪15‬ענה לו ה 'ויאמר צבוע אתה ‪,‬האין כל אחד מכם בשבת משחרר את שורו או את חמורו מהתא ומוביל אותו להשקה?‬ ‫‪16‬והאם האישה הזאת ‪,‬בת אברהם ‪,‬אשר קשרה השטן ‪,‬הינה שמונה עשרה השנים הללו ‪,‬אינה צריכה להיות משוחררת מהערב הזה‬ ‫ביום השבת?‬ ‫ֶל‪-‬ריבֶ יו ‪,‬וְָ​ָ פֹ פמחו ִֶל‪-‬הֶ ֶָם ‪ְָ,‬ל‪ִֶ-‬ל‪-‬הְ פִפָ לֶה ‪,‬אאָ​ָ ר ֶֶָֹ הו‪.‬‬ ‫‪ְ 17‬וָ יאמָ ר אָ ת‪-‬הֶ אא לָה ‪,‬נָ בפ ָו ִ ָ‬ ‫‪ְ 18‬וָ יאמָ ר ‪,‬לפ מה דומה מלכות האלוהים ?ולאן אדומה לזה?‬ ‫‪19‬דומה לגרגר חרדל אשר לקח אדם והשליך בגינתו ;וְָ​ָ גפ ְִ ל ‪,‬וְָ​ָ צפ לְח ָאץ ֶּדול ;ועוף השמים ישנו בענפיו‪.‬‬ ‫‪ְ 20‬וָ יאמָ ר עוד ‪,‬אא לו אָ פָמול אָ ת מְ לפ כות אֹלהָ ים?‬ ‫‪21‬דומה לחמץ אשר לקחה אשה והחביאה בשלוש מידות סעודה עד אשר יחמץ כולו‪.‬‬ ‫‪22‬ויעבור בערים ובכפרים ‪,‬לימד וייסע אל ירושלים‪.‬‬ ‫‪ְ 23‬וָ יאמָ ר אא לֶיו אָ חֶ ד ‪,‬אאדי נֶי ‪,‬הא ם פמ ְָ ָטים ָ​ָ ָ​ָ צפ לְע ?ויאמר אליהם‪:‬‬ ‫‪24‬השתדלו להיכנס בשער הצר כי רבים ‪,‬אני אומר לכם ‪,‬יבקשו להיכנס ולא יוכלו‪.‬‬ ‫‪25‬כאשר קם פעם אדון הבית וסגר את הדלת ותתחילו לעמוד בחוץ ולדפוק בדלת לאמר אדוני אדוני פתח לנו ; ְו ְָ​ְָן ְוָ יאמָ ר אָ פתכָם ל יא‬ ‫יֶדְ ָפ ִָי אָ פתכָם ָממָ נו‪.‬‬ ‫‪26‬אז תתחילו לומר אכלנו ושתינו לפניך ולמדת ברחובותינו‪.‬‬ ‫‪27‬אבל הוא יאמר אני אומר לכם לא יודע אני אתכם מנין אתם ;הסתלקו ממני ‪,‬כל פועלי עוון‪.‬‬ ‫‪28‬בכי וחריקת שיניים יהיו בראותכם את אברהם ואת יצחק ויעקב ואת כל הנביאים במלכות ה 'ואתם נדחקים‪.‬‬ ‫‪29‬ויבואו ממזרח וממערב ומצפון ומדרום וישבו במלכות ה‪'.‬‬ ‫‪30‬והנה ‪,‬יש אחרונים אשר יהיו ראשונים ‪,‬ויש ראשונים אשר יהיו אחרונים‪.‬‬ ‫‪31‬באותו היום באו אחדים מהפרושים ואמרו לו צא והסתלק מכאן כי הורדוס יהרוג אותך‪.‬‬ ‫‪32‬ויאמר אליהם לכו ואמרו לשועל ההוא הנה אני מוציא שדים ורפאתי היום ומחר וביום השלישי אהיה שלמות‪.‬‬ ‫‪33‬אף על פי כן עלי ללכת היום ומחר ומחרתיים כי לא יכול להיות שנביא יאבד מירושלים‪.‬‬ ‫‪34‬ירושלים ירושלים ההורגת את הנביאים וסוקרת את השלוחים אליך ‪.‬כמה פעמים הייתי מקבץ את בניך ‪,‬כתרנגולת אוספת את‬ ‫דגליה תחת כנפיה ‪,‬ולא תרצו!‬ ‫יאמרו בֶ רוך הְ בֶ א בפ ָא ם ה‪'.‬‬ ‫אותי ְָד בֶ א הֶ ָאת אאָ​ָ ר ִ פ‬ ‫יתכָם נָ פָאֶ ר ֶלכָם פָמומֶ ה ופ הָ נאה אאנָ י אֶ מְ ר ֶלכָם ל יא ָת פראו ָ‬ ‫‪35‬הָ נאה בא פ‬ ‫פרק ‪14‬‬ ‫‪1‬ויהי בבואו לביתו של אחד מראשי הפרושים לאכול לחם ביום השבת וצפו בו‪.‬‬ ‫‪2‬והנה איש אחד היה לפניו בעל הנזלת‪.‬‬ ‫‪3‬ויענה ישוע דבר אל המשפטנים והפרושים לאמר האם מותר לרפא ביום השבת?‬

‫‪53‬‬

‫לוק‬

‫‪4‬ושתקו ‪.‬וְָ​ָ קְ ח אותו ‪ְ ,‬וָ פְרָאא אותו ‪ְ ,‬ו אָלָך;‬ ‫‪5‬ויענו להם לאמר למי מכם יפול חמור או שור בבור ‪,‬ולא יוציאו מיד ביום השבת?‬ ‫‪6‬ולא יכלו להשיב לו שוב על הדברים האלה‪.‬‬ ‫‪7‬ויוציא משל לאלה שהוזמנו ‪,‬כאשר סימן כיצד בחרו את החדרים הראשיים ;אומר להם‪,‬‬ ‫‪8‬כאשר אתה מוזמן מכל אדם לחתונה ‪,‬אל תשב בחדר העליון ;שמא אדם מכובד יותר מכפי שתצטווה עליו;‬ ‫ט ְו ֶָב יא אאָ​ָ ר צָ וֶה לפ ך ואלו ְוָ יאמָ ר אא לָיך ִא ן אָ ת הֶ אֶ דֶ ם הְ ֶָה מֶ קום ;ואתה מתחיל בבושה לקחת את החדר הנמוך ביותר‪.‬‬ ‫‪10‬אך כאשר תצטרכו ‪,‬לכו והתיישב בחדר הנמוך ביותר ;כדי שיבוא המציווה לך ‪,‬יאמר לך חבר ‪,‬עלה למעלה ‪,‬אז תשתחוה בפני‬ ‫היושבים עמך‪.‬‬ ‫‪ ִָ11‬י ִֶל‪-‬הְ ָמ פתרומָ ה יָ פתבְ ֹא ל ;והמשפיל את עצמו יתעלה‪.‬‬ ‫קורדָ יך ופ ל יא לפ ֶֹ כָיך הֶ עשיר ;פן יחזרו גם‬ ‫וסִֶָּ ה אְ ל ִָקפ ֶרא אָ ת חאבא דָ יך ופ ְלאאחָ יך ופ ל יא לפ פ‬ ‫יב ְוָ יאמָ ר ְּם אָ ל אאָ​ָ ר צָ וֶה לו ְִאאָ​ָ ר ְִ ָאָֹ ה סְ ְָד פ‬ ‫אליך ‪,‬ותעשה לך תמורה‪.‬‬ ‫‪13‬אבל כאשר אתה עושה משתה ‪,‬קרא לעני ‪,‬לפגוע ‪,‬לצולע ‪,‬לעיוורים‪.‬‬ ‫‪14‬ויתברך ;ִָ י ל יא יֶכול לָ גפ מי ל לֶך ‪ ִָ:‬י ָתגפ מי ל בָ פתחָ ית הְ צְ ִָיקָ ים‪.‬‬ ‫‪15‬וכאשר שמע אחד מהיושבים עמו את הדברים ‪,‬אמר לו אשרי יאכל לחם במלכות ה‪'.‬‬ ‫טז ְוָ יאמָ ר אא לֶיו ָאיָ אָ חֶ ד ֶֶָֹ ה פסֶָדֶ ה ּפ דולֶה ְוָ יאמָ ר לפ ְרבָ ים‪.‬‬ ‫‪17‬ושלח את עבדו בשעת הסעודה לומר למזמינים ‪,‬בואו ;כי כל הדברים מוכנים כעת‪.‬‬ ‫‪18‬וכולם בהסכמה אחת התחילו לתרץ ‪.‬אמר לו הראשון ‪,‬קניתי חלקת אדמה ‪,‬ואני צריך ללכת ולראות אותה ‪:‬נא תרצה‪.‬‬ ‫יתי ופ הולאך לפ הָ פתנְחא ם אותֶ ם נֶא‪.‬‬ ‫‪ְ 19‬וָ יאמָ ר אְ חא ר ח ָאמֶָ ה עול ָור אאנָ י קֶ נָ ָ‬ ‫‪ְ 20‬וָ יאמָ ר אְ חא ר ‪,‬נֶֶֹ ָאי ָאֶָ ה ופ ְָל‪ִ-‬אן אא ין יֶכול לבוא‪.‬‬ ‫‪21‬ויבוא העבד ההוא והראה לאדוניו את הדברים האלה ‪ְ .‬וָ יאמָ ר אאדי נֶי הְ בְ יָ ת ‪,‬כעס ‪,‬אל עבדו ‪,‬צא א במהירות לרחובות ולנתיבי העיר ‪,‬‬ ‫והבא לכאן את העניים ואת הנכים ואת העצורים ואת העיוורים‪.‬‬ ‫‪ְ 22‬וָ יאמָ ר הֶ ָ​ָבָ ד אאדי נֶי ‪ ֶֶָֹ,‬ה ְִאאָ​ָ ר צָ וִֶֶ ‪,‬ופ אְ ף ְָל‪ִ-‬אן יאָ מֶ קום‪.‬‬ ‫יתי‪.‬‬ ‫‪ְ 23‬וָ יאמָ ר ה 'אָ ל‪-‬הֶ ָ​ָבָ ד צא א אָ ל‪-‬הְ ָמ פד ֶרבָ ים ופ אָ ת‪-‬הְ ָמ פִָ ֶָרים ופ ֶכלאף אותֶ ם לָ בפ אות לָ פמל יא בא ָ‬ ‫‪24‬כי אני אומר לכם ‪,‬שאף אחד מאותם אנשים שהוזמנו לא יטעם מארוחת הערב שלי‪.‬‬ ‫‪25‬וילכו עמו המונים גדולים ופנה ויאמר אליהם‪.‬‬ ‫‪26‬אם יבוא אלי איש ולא ישנא את אביו ואת אמו ואת אשתו והילדים ואת האחים והאחיות ‪,‬וכן ואת חייו ‪,‬הוא לא יכול להיות‬ ‫תלמידי‪.‬‬ ‫‪27‬וכל מי שלא ישא את צלבו ויבוא אחרי ‪,‬אינו יכול להיות תלמידי‪.‬‬ ‫‪28‬כי מי מכם ‪,‬המתכוון לבנות מגדל ‪,‬לא יושב ראשון וסופר את העלות ‪,‬אם יש לו מספיק לגמור אותו?‬ ‫‪29‬שמא לאחר שהניח את היסוד ולא יוכל לסיים ‪,‬יתחילו כל הרואים אותו ללעוג לו‪.‬‬ ‫‪30‬לאמר ‪:‬האיש הזה התחיל לבנות ולא היה מסוגל לסיים‪.‬‬ ‫‪31‬או איזה מלך הולך לעשות מלחמה במלך אחר ‪,‬לא ישב ראשון ויתייעץ אם יוכל עם עשרת אלפים לפגוש את הבא אליו עם‬ ‫עשרים אלף?‬ ‫‪32‬לחלופין ‪,‬בעוד שהאחר עדיין רחוק ‪,‬הוא שולח שגריר וחפץ בתנאי שלום‪.‬‬ ‫‪33‬כך גם כל מי שהוא מכם אשר לא עזב את כל אשר לו ‪,‬אינו יכול להיות תלמידי‪.‬‬ ‫‪34‬מלח טוב ‪,‬אבל אם אבד המלח ‪,‬במה יתבל?‬ ‫‪35‬זה לא מתאים לארץ ‪,‬ועדיין לא לזבל ;אבל גברים גירשו את זה ‪.‬מי שיש לו אוזניים לשמוע ‪,‬ישמע‪.‬‬ ‫פרק ‪15‬‬ ‫‪1‬אז התקרבו אליו כל המוכסים והחוטאים כדי לשמוע אותו‪.‬‬ ‫‪2‬והפרושים והסופרים מלמלו לאמר האיש הזה מקבל חוטאים ואוכל עמם‪.‬‬ ‫‪3‬ויאמר להם את המשל הזה לאמר‪:‬‬ ‫‪4‬איזה איש מכם ‪,‬שיש לו מאה כבשים ‪,‬אם יאבד אחד מהם ‪,‬לא ישאיר את התשעים ותשעה במדבר וילך אחרי האבד עד שימצא?‬ ‫‪5‬וכאשר מצא אותו ‪,‬ישים אותו על כתפיו ‪,‬שמח‪.‬‬ ‫‪6‬ובבואו הביתה ‪,‬קורא את חבריו ואת שכניו לאמר להם ‪:‬שמחו איתי ;כי מצאתי את צאני אשר אבדה‪.‬‬ ‫‪7‬אני אומר לכם ‪,‬כי כן תהיה שמחה בשמים על חוטא אחד שחוזר בתשובה ‪,‬יותר מאשר על תשעים ותשעה צדיקים ‪,‬שאינם צריכים‬ ‫תשובה‪.‬‬ ‫‪8‬או איזו אשה שיש לה עשר כסף אם תאבד חתיכה אחת ‪,‬לא תדליק נר ותטאטא את הבית ותחפש עד שתמצא?‬ ‫‪9‬וכשמצאה תקראה את חבריה ואת שכניה לאמר שמחים עמי ;כי מצאתי את החתיכה אשר איבדתי‪.‬‬ ‫‪10‬כמו כן ‪,‬אני אומר לכם ‪,‬יש שמחה בנוכחות מלאכי אלוהים על חוטא אחד שחוזר בתשובה‪.‬‬ ‫‪11‬ויאמר לאיש אחד היו שני בנים‪.‬‬ ‫‪ְ 12‬וָ יאמָ ר הְ קֶ טֶ ן מא הָ ם אָ ל אֶ בָ יו ‪,‬אבא ‪,‬תן לי את חלק הרכוש שנפל לי ‪.‬וחילק להם את מחייתו‪.‬‬ ‫‪13‬ולא הרבה ימים לאחר שהבן הקטן התכנס כולם וייסע לארץ רחוקה ‪,‬ובזבז שם את רכושו בפריים‪.‬‬

‫‪54‬‬

‫לוק‬

‫‪14‬וכאשר הוציא הכל ‪,‬עלה רעב עז בארץ ההיא ;והוא התחיל להיות חסר‪.‬‬ ‫‪ְ 15‬ו אָלָך וְָ​ָ פתחְ בא ר אָ ת‪-‬אָ ת‪-‬הֶ אֶ ָרץ הְ הָ יא ;ושלח אותו אל שדותיו להאכיל חזירים‪.‬‬ ‫טז ְו ְָ​ְָל אָ ת‪-‬בָ פטנו אָ ת‪-‬קפ לָ יפות אאָ​ָ ר אכל החזירים ולא נתן לו איש‪.‬‬ ‫‪,‬ומ פרבֶ ב‪-‬אאנָ י ָנאֹמָ ד‪.‬‬ ‫יז ְו ֶָב יא אָ ת‪ְָ-‬ל ְָצפ מו ְוָ יאמָ ר ְִמֶ ה פָכָ ָירים אָ ת‪-‬אֶ בָ י אָ ת‪-‬לָחָ ם פמסְ ָאר ופ אָ ת‪-‬חָ סָ ד ָ‬ ‫‪18‬אקום ואלך אל אבי ואומר לו אבי חטאתי לשמים ולפניך‪.‬‬ ‫‪19‬ואינני ראוי עוד להיקרא בנך ‪:‬עשה אותי כאחד משכיריך‪.‬‬ ‫‪20‬ויקם ויבא אל אביו ‪.‬אבל כשהיה עוד רחוק ‪,‬ראה אותו אביו ‪,‬ורחם ‪,‬ורץ ‪,‬ונפל על צווארו ונשק לו‪.‬‬ ‫‪21‬ויאמר לו הבן אבי חטאתי לשמים ולעיניך ואינני ראוי עוד להיקרא בנך‪.‬‬ ‫‪ְ 22‬וָ יאמָ ר אֶ ב אָ ל‪ָ-‬אבֶ דֶ יו הוצָ יאו אָ ת‪-‬הְ ָמקפ ִֶ ה הְ מֶ ָטיב ופ הָ פתבֶ ָ​ָים אותו ;ושם טבעת על ידו ‪,‬ונעליים על רגליו‪:‬‬ ‫‪23‬והביאו הנה את העגל המשומן והרגו אותו ;ונאכל ונשמח‪:‬‬ ‫‪24‬כי זה מת בני וחי שוב ;הוא אבד ‪,‬ונמצא ‪.‬והם התחילו להיות עליזים‪.‬‬ ‫‪25‬בנו הגדול היה בשדה ובבואו והתקרב אל הבית שמע נגינה וריקודים‪.‬‬ ‫‪26‬ויקרא לאחד המשרתים וישאל מה פשר הדברים האלה‪.‬‬ ‫‪27‬ויאמר אליו אחיך בא ;ופ הֶ ְרג אֶ בָ יך אָ ת הֶ אָגָל הְ מוָא ן ִָ י קְ בא ל אותו בפ ֶָ לום‪.‬‬ ‫‪28‬וְָ​ָ כפ ְָס ופ ל יא ֶיב יא;‬ ‫‪29‬ויענה אמר לאביו הנה שנים רבות אני משרתך ולא עברתי בכל עת את מצותך ולעולם לא נתת לי גדי לשמח עם חבריי‪.‬‬ ‫‪30‬אבל ברגע‪-‬בא בנך הזה אשר אכל את‪-‬מחייתך בזונות‪-‬הרגת לו את העגל המשומן‪.‬‬ ‫‪ְ 31‬וָ יאמָ ר אא לֶיו ‪,‬בָ ן ‪,‬אְ ִֶ ה ָא ִָי לפ עולֶם ‪,‬ופ כֶל אאָ​ָ ר לָ י ָ​ָ לפ ך‪.‬‬ ‫‪32‬ראוי היה שנשמח ונשמח כי זה מת אחיך וחי שוב ;ואבד ‪,‬ונמצא‪.‬‬ ‫פרק ‪16‬‬ ‫‪ְ 1‬וָ יאמָ ר ְּם אָ ל ְִ לפ ָמידֶ יו ‪,‬הֶ יֶה אֶ דֶ ם ָ ֶָָיר אאָ​ָ ר ֶֶָֹ ה ָ​ָ הֶ יֶה לו מְ פִָָ יל ;והואשם לו כי בזבז את סחורתו‪.‬‬ ‫‪2‬וְָ​ָ קפ ֶרא אותו ְוָ יאמָ ר אא לֶיו ָמי אָ ת ז יאת ֶָ מְ ָפ ִָי ָממָ ך ?תן דין וחשבון על החסידות שלך ;כי יתכן שלא תהיה עוד מנהל‪.‬‬ ‫‪ְ 3‬וָ יאמָ ר הְ ָמ פָ ֶָט בפ תוכו ‪:‬מֶ ה אָ ָֹ​ָֹ ה ?ִָ י אאדי נָ י פמסְ ר ָממָ נָ י אָ ת הְ חאבֶ רות ‪:‬ל יא יֶכול לְחפ פי ר ;להתחנן אני מתבייש‪.‬‬ ‫‪4‬אני נחוש מה לעשות ‪,‬שכאשר אוציא אותי מהחסידות ‪,‬יקבלו אותי אל בתיהם‪.‬‬ ‫‪5‬ויקרא אליו כל בעלי החוב של אדוניו ויאמר אל הראשון כמה אתה חייב לאדוני?‬ ‫ת‪-‬שטָ ָרך ‪,‬ו ְִָ פָבי ת מְ הא ר ‪,‬ופ כֶתְ ב ח ָאמ ָ​ָים‪.‬‬ ‫‪6‬ויאמר מאה מידות שמן ‪ְ .‬וָ יאמָ ר אא לֶיו ‪,‬קְ ח אָ פ‬ ‫ת‪-‬שטָ ָרך ‪,‬ופ כֶתְ ב ָ​ָבפ ָ​ָ ים‪.‬‬ ‫‪ְ 7‬וָ יאמָ ר אָ ל‪-‬אְ חא ר ‪:‬ופ כְמֶ ה אְ ִֶ ה חְ ֶָב ? ְוָ יאמָ ר מא אֶ ה ָמִות חָ ֶָ ה ‪ְ .‬וָ יאמָ ר אא לֶיו ‪,‬קְ ח אָ פ‬ ‫‪8‬וילל ה 'את המנהל העוול כי עשה חכם כי בני העולם הזה חכמים בדורותיהם מבני האור‪.‬‬ ‫‪9‬ואני אומר לכם ‪,‬חברו לעצמכם את ממון העוול ;שכאשר תיכשלו ‪,‬יקבלו אתכם אל משכנות נצח‪.‬‬ ‫‪10‬הנאמן בקטן נאמן גם בהרבה ‪,‬והעוול בקטן עוול גם בהרבה‪.‬‬ ‫‪11‬אם לא הייתם נאמנים בממון הרשע ‪,‬מי יתן לבטחונכם את העושר האמיתי?‬ ‫‪12‬ואם לא הייתם נאמנים באשר לאיש אחר מי יתן לכם את אשר לכם?‬ ‫‪13‬אין עבד יכול לשרת שני אדונים ‪:‬כי או שהוא ישנא את האחד ויאהב את השני ;או שמא יחזיק באחד ‪,‬ויזלזל בשני ‪.‬אינכם יכולים‬ ‫לשרת את אלוהים ואת ממון‪.‬‬ ‫‪14‬וגם הפרושים החמודים שמעו את כל הדברים האלה וילעגו לו‪.‬‬ ‫‪ְ 15‬וָ יאמָ ר אאלאיהָ ם אְ ִָ ם הְ פמצְ ִָיקָ ים לָ פפ נאי הֶ אֶ דֶ ם ; אאבֶ ל אֹלהָ ים יודא ְָ אָ ת‪-‬לָ בפ כָם ‪ ִָ:‬י הְ מוָא ב בֶ אֶ דֶ ם ִו אָבֶ ה בפ ָאינאי אֹלהָ ים‪.‬‬ ‫‪16‬התורה והנביאים היו עד יוחנן ‪:‬מאז אותה עת מתבשרת מלכות ה 'וכל אדם נלחץ לתוכה‪.‬‬ ‫‪17‬וקל יותר שהשמים והארץ יעברו ‪,‬משיתוק אחד של התורה‪.‬‬ ‫יח כל המפריש את אשתו ונשא את זולתו ‪,‬נואף ‪:‬וכל המפריש את אשתו ‪,‬נואף‪.‬‬ ‫‪19‬היה איש עשיר אשר לבוש ארגמן ופשתן ‪,‬והלך יפה בכל יום‪.‬‬ ‫‪20‬והיה קבצן פלוני בשם לזרוס אשר הונח בשערו מלא פצעים‪.‬‬ ‫‪21‬ורצונו להאכיל בפירורים אשר נפלו משולחנו של העשיר וכמו כן באו הכלבים וליקקו את פצעיו‪.‬‬ ‫‪22‬ויהי שמת הקבצן ונשאו המלאכים אל חיק אברהם ‪,‬מת גם העשיר ונקבר;‬ ‫‪23‬ובגיהנום ישא עיניו בהיותו בייסורים ויראה את אברהם מרחוק ואת אלעזר בחיקו‪.‬‬ ‫‪24‬ויקרא ויאמר אבי אברהם רחם עלי ושלח את אלעזר לטבול את קצה אצבעו במים ולקרר את לשוני ‪.‬כי אני מתייסר בלהבה הזאת‪.‬‬ ‫‪25‬אבל אברהם אמר בני ‪,‬זכור כי אתה קיבלת בחייך את הטובות שלך ‪,‬וכן את לזרוס את הדברים הרעים ‪,‬אבל עכשיו הוא ניחם ‪,‬‬ ‫ואתה מתייסר‪.‬‬ ‫‪26‬ומלבד כל זה בינינו וביניכם נתקע מפרץ גדול ‪:‬אשר יעברו מכאן אליך לא יוכלו ;גם הם לא יכולים לעבור אלינו ‪,‬שיבוא משם‪.‬‬ ‫‪ְ 27‬וָ יאמָ ר ‪,‬אאנָ י ‪,‬אאבָ י ‪ ֶָ,‬לְחפ ִֶ אי תו אָ ל‪-‬בא ית אֶ בָ י‪.‬‬ ‫‪28‬כי יש לי חמשה אחים ;שיעיד עליהם ‪,‬פן יבואו גם הם למקום הייסורים הזה‪.‬‬ ‫‪29‬אמר לו אברהם יש להם את משה ואת הנביאים ;לתת להם לשמוע אותם‪.‬‬ ‫‪ְ 30‬וָ יאמָ ר ‪,‬אא ין ‪,‬אְ בפ ֶרהֶ ם ‪ ,‬אאבֶ ל ָאם הֶ לְך אא לָיהֶ מא הְ מֶ ָתים ‪,‬יְחפ טי רו‪.‬‬

‫‪55‬‬

‫לוק‬

‫יאים ופ ל יא יָ פְִָ ִפ עו ִָ י קֶ ם אָ חֶ ד ָמן הְ מֶ ָתים‪.‬‬ ‫‪ְ 31‬וָ יאמָ ר אא לֶיו ָאם ל יא יָ פָ פמעו אָ ת מי ָ​ָ ה ופ אָ ת הְ נפ בָ ָ‬ ‫פרק ‪17‬‬ ‫‪ְ 1‬וָ יאמָ ר אָ ל הְ ְִ לפ ָמ ָידים ‪,‬אא ין אָ פפ ֶָ ר ‪,‬אָ לֶא ָ​ָ ֶָבפ או ָ​ָ בפ רות;‬ ‫‪2‬מוטב לו שתלו אבן ריחיים על צווארו וישליכו לים ‪,‬מאשר שיפגע באחד מהקטנים האלה‪.‬‬ ‫‪3‬שימו לב לעצמכם ‪:‬אם אחיך עשה בך פגם ‪,‬תוכח בו ;ואם חזר בתשובה ‪,‬סלח לו‪.‬‬ ‫‪4‬ואם יפר בך שבע פעמים ביום ושבע פעמים ביום ישוב אליך לאמר אני מתחרט ;תסלח לו‪.‬‬ ‫‪5‬ויאמרו השליחים אל ה 'הגדל אמונתנו‪.‬‬ ‫יאמרו לפ ָאץ הְ ָ​ָ קָ מָ ת הְ ֶָה ִָקפ רוף אָ ת הְ שֶ ָרָ ופ ָת פְִָ ע בְ ים ;וזה צריך‬ ‫‪ְ 6‬וָ יאמָ ר יפ הוֶה ָאם הֶ יפ תֶ ה ֹאמונֶה ִפ ז ְָרע ח ָארדָ ל אָ ת הֶ ָאץ הְ ֶָה הֶ יֶה ִ פ‬ ‫לציית לך‪.‬‬ ‫‪7‬אבל מי מכם ‪,‬שיש לו עבד חורש או מאכיל בהמה ‪,‬יאמר לו בבואו מן השדה בבואו ושב לבשר?‬ ‫‪8‬ולא יאמר לו אלא הכן במה אוכל סעודה וחגורך ועבדני עד אשר אוכל ואשתיתי ;ואחרי כן תאכל ושתה?‬ ‫‪9‬האם הוא מודה לעבד ההוא כי עשה את הדברים שנצטוו אותו ?אני לא זורק‪.‬‬ ‫‪10‬כך גם אתם כאשר תעשו את כל‪-‬הדברים אשר נצטוו אתכם אמרו עבדים חסרי תועלת אנו עשינו את אשר חובתנו לעשות‪.‬‬ ‫‪11‬ויהי בבואו לירושלים עבר בתוך השומרון והגליל‪.‬‬ ‫‪12‬ובבואו לכפר פלוני פגשו בו עשרה אנשים מצורעים אשר עמדו מרחוק‪.‬‬ ‫‪13‬וישאו את קולם ואמרו ישוע ‪,‬אמן ‪,‬רחם עלינו‪.‬‬ ‫‪14‬וכאשר ראה אותם ‪,‬אמר אליהם ‪,‬לכו הראו את עצמכם אל הכוהנים ‪.‬וְיפ הָ י ‪,‬בפ הולאך ‪,‬ופ הָ פתטְ הארו‪.‬‬ ‫‪15‬ואחד מהם ‪,‬בראותו כי נרפא ‪,‬חזר לאחור ‪,‬ובקול רם תהילה את אלוהים‪.‬‬ ‫טז וְָ​ָ ָי ל ְָל‪ֶָ -‬נֶיו ‪,‬לפ ְרגפ לֶיו ‪,‬וְָי דָ ה לו וְיפ הָ י שומרוני‪.‬‬ ‫‪17‬וישוע ענה ואמר ‪:‬האם לא טהו עשרה ?אבל איפה התשעה?‬ ‫‪18‬לא נמצאו שחזרו לתת כבוד לאלוהים ‪,‬מלבד הזר הזה‪.‬‬ ‫‪ְ 19‬וָ יאמָ ר אא לֶיו קום ‪,‬לאך לפ דְ פרכָך ‪,‬אֶ מונפ ך ֶָ ל פְמִֶ ך‪.‬‬ ‫‪20‬וכאשר דרשוהו מהפרושים כאשר תבוא מלכות האלוהים ‪,‬ענה להם ואמר מלכות האלוהים לא באה בהתבוננות‪.‬‬ ‫‪21‬גם לא יאמרו ‪:‬הנה הנה !או ‪,‬הנה !ִָ י הָ נאה מְ לפ כות אֹלהָ ים בפ תוכפ כָם‪.‬‬ ‫‪22‬ויאמר לתלמידים יבואו הימים שבהם תרצו לראות את אחד מימי בן האדם ולא תראו אותו‪.‬‬ ‫‪23‬ויאמרו לך ראה כאן ;או ‪,‬ראה שם ‪:‬אל תלך אחריהם ‪,‬ואל תלך אחריהם‪.‬‬ ‫‪ ִָ24‬י ְִאאָ​ָ ר הְ בָ ָרק הְ מְ קפ ָריר ָמן הְ אחלֶקֶ ה הְ חאדֶ ָ​ָים ְִ חְ ת הְ ֶָ מְ יָ ם ‪,‬אָ ל הְ חא לָק הְ ָא נָ י תחת השמים ;כך יהיה גם בן האדם בימיו‪.‬‬ ‫‪25‬אבל תחילה עליו לסבול דברים רבים ולהידחות מהדור הזה‪.‬‬ ‫‪26‬וכמו שהיה בימי נו ‪,‬כך יהיה גם בימי בן האדם‪.‬‬ ‫‪27‬הם אכלו ‪,‬שתו ‪,‬נשאו נשים ‪,‬נישאו ‪,‬עד יום כניסתו של נואה לתיבה ‪,‬ובא המבול והשמיד את כולם‪.‬‬ ‫‪28‬כמו כן גם כשהיה בימי לוט ;הם אכלו ‪,‬שתו ‪,‬קנו ‪,‬מכרו ‪,‬נטעו ‪,‬בנו;‬ ‫‪29‬אבל באותו יום שיצא לוט מסדום ירד אש וגופרית מהשמים והשמיד את כולם‪.‬‬ ‫‪30‬כך יהיה ביום שבו יתגלה בן האדם‪.‬‬ ‫‪31‬ביום ההוא אשר יהיה על‪-‬הבית ודבריו בבית אל‪-‬ירד לקחתו ‪,‬וה‪-‬בשדה ‪,‬לא ישוב‪.‬‬ ‫‪32‬זכור את אשת לוט‪.‬‬ ‫‪33‬כל המבקש להציל את נפשו ‪,‬יאבד אותם ;וכל אשר יאבד את נפשו ישמרם‪.‬‬ ‫‪34‬אני אומר לכם ‪,‬בלילה ההוא יהיו שני אנשים במיטה אחת ;האחד יילקח ‪,‬והשני יישאר‪.‬‬ ‫‪35‬שתי נשים יטחנו יחד ;האחד יילקח ‪,‬והשני יישאר‪.‬‬ ‫‪36‬שני אנשים יהיו בשדה ;האחד יילקח ‪,‬והשני יישאר‪.‬‬ ‫‪37‬ויענו ויאמרו אליו ‪:‬היכן אדוני ? ְוָ יאמָ ר אאלאיהָ ם ‪,‬בפ כֶל אאָ​ָ ר יָ הפ יָה הְ ּוף ‪ ֶָ,‬ם יָ פתקְ פָלו הְ נשרים‪.‬‬ ‫פרק ‪18‬‬ ‫‪1‬וְיפ דְ בא ר אאלאיהָ ם מֶ ֶָ ל ֶלזָה ‪ ָ​ָ ָ​ָ,‬פת ְָלאל ִֶ ָמיד לֶאֶ דֶ ם ופ ל יא לפ הָ פת ְָ​ָאף;‬ ‫‪2‬לאמר ‪:‬היה בעיר שופט אשר לא ירא אלהים ולא ראה אדם‪.‬‬ ‫‪3‬והייתה אלמנה בעיר ההיא ;וְִֶ ב יא אא לֶיו לאאמי ר ‪,‬נְקפ ָמי מא רי בָ י‪.‬‬ ‫‪4‬ולא רצה זמן מה ‪,‬אבל אחר‪-‬כך אמר בקרבו ‪,‬אף‪-‬על‪-‬פי שלא יראתי את אלהים ‪,‬ולא יתייחס לאדם;‬ ‫‪5‬ואולם כי אלמנה זו מטרידה אותי ‪,‬אנקום בה ‪,‬פן תעייף אותי בבואה המתמדת‪.‬‬ ‫‪ְ 6‬וָ יאמָ ר יפ הוֶה ָ​ָ פמעו אָ ת‪-‬אאָ​ָ ר אֶ מְ ר הְ ָי אפט הֶ עולֶם‪.‬‬ ‫‪7‬והלא ינקום אלוהים את בוחריו ‪,‬הקוראים אליו יומם ולילה ‪,‬אף‪-‬על‪-‬פי שהוא יאריך עמם?‬ ‫‪8‬אני אומר לכם שהוא ינקום בהם מהר ‪.‬אף על פי כן כאשר יבוא בן האדם ‪,‬האם ימצא אמונה על פני האדמה?‬ ‫‪9‬ויאמר את המשל הזה לאחדים אשר בטחו בעצמם שהם צדיקים ובזו לאחרים‪.‬‬

‫‪56‬‬

‫לוק‬

‫‪10‬שני אנשים עלו לבית המקדש להתפלל ;האחד פרושים והשני מוכס‪.‬‬ ‫‪11‬עמד הפרוש והתפלל כך עם עצמו ‪,‬אלוהים ‪,‬אני מודה לך ‪,‬כי איני כשאר האנשים ‪,‬סוחטים ‪,‬עוולים ‪,‬נואפים ‪,‬ואפילו כמוכס זה‪.‬‬ ‫‪12‬אני צם פעמיים בשבוע ‪,‬אני נותן מעשר מכל מה שיש לי‪.‬‬ ‫‪13‬והמוכס עומד מרחוק לא ישא את עיניו אל השמים ‪,‬אלא היכה על חזהו לאמר רחמן אלוקים לי חוטא‪.‬‬ ‫‪14‬אני אומר לכם ‪,‬האיש הזה ירד אל‪-‬ביתו מוצדק יותר מאשר את השני ‪:‬כי כל המתנשא יבזה ;והמשפיל את עצמו יתעלה‪.‬‬ ‫‪15‬והביאו אליו גם תינוקות שייגע בהם ‪,‬אבל כשראו זאת תלמידיו ‪,‬גערו בהם‪.‬‬ ‫‪16‬אבל ישוע קרא אותם אליו ואמר ‪:‬תן לילדים קטנים לבוא אלי ‪,‬ואל אסרו אותם ‪,‬כי לכאלה היא מלכות האלוהים‪.‬‬ ‫‪17‬באמת אני אומר לכם ‪,‬כל מי שלא יקבל את מלכות אלוהים כילד קטן ‪,‬בשום אופן לא יכנס בה‪.‬‬ ‫‪18‬ושאל אותו שליט פלוני לאמר ‪,‬אדוני טוב ‪,‬מה אעשה לרשת חיי נצח?‬ ‫‪19‬ויאמר אליו ישוע ‪:‬מדוע אתה קורא לי טוב ?אף אחד אינו טוב ‪,‬מלבד אחד ‪,‬כלומר אלוהים‪.‬‬ ‫‪20‬אתה יודע את המצוות אל תנאף אל תהרוג אל תגנוב אל תעיד עדות שקר כבד את אביך ואת אמך‪.‬‬ ‫‪21‬ויאמר את כל אלה שמרתי מנעוריי‪.‬‬ ‫‪22‬עתה ‪,‬כאשר שמע ישוע את הדברים הללו ‪,‬אמר לו ‪,‬אך דבר אחד חסר לך ‪:‬מכור את כל אשר לך וחלק לעניים ויהיה לך אוצר‬ ‫בשמים ‪,‬ובא אחריי‪.‬‬ ‫‪23‬וְָ​ָ פָמְ ע אָ ת‪-‬ז יאת ‪ְ ,‬ו ָ​ָאֹמְ ר פמאי ד ‪ ִָ,‬י‪ ֶֶָֹ-‬ר פמאי ד‪.‬‬ ‫‪24‬וכאשר ראה ישוע שהוא עצוב מאוד ‪,‬אמר ‪:‬בקושי יכנסו בעלי העושר למלכות האלוהים!‬ ‫‪25‬כי קל יותר לגמל לעבור דרך עין מחט מאשר לעשיר להיכנס למלכות ה‪'.‬‬ ‫‪:‬מי יאָוְָ‪.‬‬ ‫יאמרו הְ ָי פמָ​ָ ים ָ‬ ‫‪ְ 26‬וָ פ‬ ‫‪ְ 27‬וָ יאמָ ר ‪,‬אאָ​ָ ר אא ין בְ אאנ ֶָָים אָ פתִי ל ָ​ָ ם אֹלהָ ים‪.‬‬ ‫‪ְ 28‬וָ יאמָ ר ָ​ָטָ ר ‪:‬הָ נאה ‪ֶָ ,‬זְבפ נו הְ ִי ל ‪,‬ופ הֶ לְכפ נו אְ ח ָאריך‪.‬‬ ‫‪29‬ויאמר אליהם באמת אני אומר לכם אין איש אשר עזב בית או הורים או אחים או אישה או ילדים למען מלכות ה‪'.‬‬ ‫‪30‬מי לא יקבל הרבה יותר בזמן הנוכחי הזה ‪,‬ובעולם הבא חיים נצחיים‪.‬‬ ‫‪31‬ולקח אליו את השנים‪-‬עשר ואמר להם הנה אנחנו עולים לירושלים ויתקיים כל מה שכתוב על ידי הנביאים על בן האדם‪.‬‬ ‫‪32‬כי הוא יימסר לגויים ‪,‬ויעגלו ויתחננו וירקו עליו‪.‬‬ ‫‪33‬וילקפו אותו והרגוהו וביום השלישי יקום‪.‬‬ ‫‪34‬ולא הבינו אף אחד מאלה והדבר הזה נסתר מהם ולא ידעו את הדברים שנאמרו‪.‬‬ ‫‪35‬ויהי בהתקרבו ליריחו ישב איש עיוור בצד הדרך והתחנן‪.‬‬ ‫‪36‬ושמע את ההמון עובר ושאל מה פירוש הדבר‪.‬‬ ‫‪37‬וסיפרו לו כי ישוע מנצרת עובר‪.‬‬ ‫‪38‬ויקרא לאמר ישוע בן דוד רחם עלי‪.‬‬ ‫‪39‬והלכו לפניו גערו בו לשתוק ‪,‬אבל הוא קרא עוד יותר ‪,‬בן דוד ‪,‬רחם עלי‪.‬‬ ‫‪40‬ויעמד ישוע וציווה להביאו אליו ‪,‬וכאשר קרב ושאל אותו‪.‬‬ ‫יתי‪.‬‬ ‫ת‪-‬ר ָא ָ‬ ‫‪41‬לאמר מה תרצה שאעשה לך ? ְוָ יאמָ ר ‪,‬אאדי נֶי ‪,‬אָ ֶ‬ ‫ת‪-‬ר ָאיתָ ך;‬ ‫‪ְ 42‬וָ יאמָ ר אא לֶיו יאָו ְָ ‪:‬קֶ בְ ע אָ פ‬ ‫‪43‬ומיד ראה את עיניו והלך אחריו ‪,‬מפאר את אלוהים ‪,‬וכל העם ‪,‬בראותם ‪,‬הלל לה‪'.‬‬ ‫פרק ‪19‬‬ ‫‪1‬וישוע נכנס ועבר ביריחו‪.‬‬ ‫‪2‬והנה איש בשם זכאי אשר היה ראש המוכסים והוא עשיר‪.‬‬ ‫‪3‬והוא ביקש לראות את ישוע מי הוא ;ולא יכול היה לעיתונות ‪,‬כי היה קטן קומה‪.‬‬ ‫‪4‬ורץ לפנים ועלה אל עץ שקמה לראותו כי הוא עתיד לעבור בדרך ההוא‪.‬‬ ‫‪5‬וכאשר בא ישוע אל המקום ‪,‬הרים את מבטו ‪,‬וראה אותו ‪,‬ואמר לו ‪:‬זכאי ‪,‬מהר וירד ;כי היום עלי לגור בביתך‪.‬‬ ‫‪6‬וימהר וירד ויקבל אותו בשמחה‪.‬‬ ‫‪7‬וכאשר ראו זאת ‪,‬מלמלו כולם לאמר כי הלך להתארח אצל איש חוטא‪.‬‬ ‫‪8‬ויעמוד זכאי ויאמר אל ה ;'הָ נאה ‪,‬אאדי נֶי ‪,‬אָ ת‪-‬חאצָ י מְ אחז פְר ָתי ‪,‬אָ ת‪-‬נֶתְ ן ְלָאנָ ָ​ָ ים ;ואם לקחתי דבר מאיש באשמת שווא ‪,‬אני מחזיר אותו פי‬ ‫ארבעה‪.‬‬ ‫‪ְ 9‬וָ יאמָ ר אא לֶיו יאָו ְָ ‪:‬הְ ָום הְ ֶָה בֶ אֶ ה יפ ָוֶָה לפ בא ית הְ ֶָה ‪ ִָ,‬י ְּם הוא בָ ן אְ בפ ֶרהֶ ם‪.‬‬ ‫‪10‬כי בן האדם בא לחפש ולהושיע את אשר אבוד‪.‬‬ ‫‪11‬וכששמעו את הדברים האלה הוסיף וסיפר משל כי היה קרוב לירושלים וכי חשבו שמלכות האלוהים תיראה מיד‪.‬‬ ‫‪12‬אמר אציל פלוני הלך לארץ רחוקה לקבל לעצמו מלכות ולשוב‪.‬‬ ‫‪13‬ויקרא לעשרת עבדיו ויתן להם עשר לירות ויאמר אליהם כבשו עד שאבוא‪.‬‬ ‫‪14‬אבל אזרחיו שנאו אותו ‪,‬ושלחו מסר אחריו לאמר ‪:‬לא נרצה שהאיש הזה ימלוך עלינו‪.‬‬

‫‪57‬‬

‫לוק‬

‫‪15‬ויהי בשובו לאחר קבלת המלכות ‪,‬ציווה לקרוא אליו את העבדים הללו אשר נתן להם את הכסף ‪,‬למען ידע כמה הרוויח כל אדם‬ ‫במסחר‪.‬‬ ‫ירותך ָ ֶָֹיתֶ ה ָ​ָָֹ ר לָ ירות‪.‬‬ ‫טז ְו ֶָב יא הֶ ָראָון ‪,‬לאאמי ר ‪,‬אאדי נֶי ‪,‬לָ פ‬ ‫רותך ְָל‪ ָ-‬פָֹר‪-‬ערים‪.‬‬ ‫יז ְוָ יאמָ ר אא לֶיו ‪,‬בֶ ך ‪ָ​ָ,‬בָ ד טוב אְ ִֶ ה ‪ ִָ,‬י ָנ ֹאמֶ נפ ִֶ בְ מְ ְָט פמאי ד ‪ ֶֹ,‬פ‬ ‫‪18‬ובא השני לאמר אדוני הלירה שלך רכשה חמש לירות‪.‬‬ ‫‪ְ 19‬וָ יאמָ ר אא לֶיו ִֶך הֶ יֶה ְּם אְ ִֶ ה ְָל חמש ערים‪.‬‬ ‫‪20‬ובא אחר לאמר אדוני הנה הנה הלירה שלך אשר שמרתי במפית‪.‬‬ ‫‪21‬כי פחדתי ממך כי איש מחמיר אתה מרים את אשר לא שכבת וקצר את אשר לא זרעת‪.‬‬ ‫‪22‬ויאמר אליו מפיך אשפוטך עבד רשע ‪.‬ידעת כי איש מחמיר אני ‪,‬נוטל את אשר לא שכבתי ‪,‬וקוצר את אשר לא זרעתי‪:‬‬ ‫‪23‬מדוע לא נתת את כספי בבנק ‪,‬כדי שאדרוש בבואי את שלי בריבית?‬ ‫‪ְ 24‬וָ יאמָ ר אָ ל‪-‬הְ עי פמ ָדים ‪,‬קפ חו ָממָ נו אָ ת‪-‬הְ לָ ירות ‪,‬ופ תֶ נו אָ ל‪-‬הֶ עי פמ ָדים אָ ת‪-‬הְ לָ ירות‪.‬‬ ‫( ‪25‬ויאמרו אליו אדוני ‪,‬יש לו עשר לירות‪).‬‬ ‫;ומי ָ​ָ אא ין לו ‪,‬אאפָ לו ָ​ָ לו יֶקְ ח ָממָ נו‪.‬‬ ‫‪26‬כי אני אומר לכם ‪,‬כי לכל אשר יינתן ָ‬ ‫‪27‬אבל את אויבי ההם אשר לא רצו שאמלוך עליהם ‪,‬הביאו הנה והרגו אותם לפני‪.‬‬ ‫‪28‬וכשדיבר כך ‪,‬הלך לפנים ועלה לירושלים‪.‬‬ ‫‪29‬ויהי בהתקרבו לבית‪-‬פג וביתאניה בהר הנקרא הר הזיתים ‪,‬שלח שניים מתלמידיו‪.‬‬ ‫‪30‬לאמר לך אל הכפר מולך ;אאָ​ָ ר בָ בפ אי פתכָם ִָ פמצֶ א בֶ הָ ם ָסיחְ קפ רודֶ ה ‪,‬אאָ​ָ ר ל יא יְֶָ ב ָאיָ ֶָלֶיו ‪:‬שחררו אותו והביאו אותו הנה‪.‬‬ ‫יאמרו אא לֶיו ‪ ִָ,‬י יפ הוֶה צֶ ָריק לו‪.‬‬ ‫‪31‬ואם ישאל אתכם איש למה אתם משחררים אותו ?ִי ה ִ פ‬ ‫‪32‬וילכו הנשלחים לדרכם ומצאו כפי שאמר אליהם‪.‬‬ ‫‪33‬וכאשר היו משחררים את הסייח ‪,‬אמרו להם בעליו ‪:‬למה אתם משחררים את הסייח?‬ ‫‪34‬ויאמרו ה 'זקוק לו‪.‬‬ ‫‪35‬והביאו אותו אל ישוע והשליכו את בגדיהם על הקיסר וישימו עליו את ישוע‪.‬‬ ‫‪36‬ובהלךו פרשו את בגדיהם בדרך‪.‬‬ ‫‪37‬וכאשר התקרב ‪,‬אפילו עתה ‪,‬במורד הר הזיתים ‪,‬התחילו כל המוני התלמידים לשמוח ולהלל את ה 'בקול רם על כל המפעלים‬ ‫האדירים אשר ראו;‬ ‫‪38‬לאמר ברוך המלך הבא בשם ה 'שלום בשמים ותפארת במרומים‪.‬‬ ‫‪ִ,‬ורף בְ ְִ לפ ָמידָ יך‪.‬‬ ‫רוָים ָמן הְ ֹי הא ל ‪,‬אאדונָ י א‬ ‫יאמרו אא לֶיו ָמקפ ץ ָמן הְ ָפ ָ‬ ‫‪ְ 39‬וָ פ‬ ‫‪40‬וענה ויאמר אליהם אני אומר לכם כי אם ישתקו אלה ‪,‬מיד יזעקו האבנים‪.‬‬ ‫‪41‬וכאשר קרב וראה את העיר ובכה עליה‪.‬‬ ‫‪42‬לאמר אילו ידעת ולפחות בימיך הזה את הדברים אשר לשלוםך ‪.‬אבל עכשיו הם נסתרים מעיניך‪.‬‬ ‫‪43‬כי יבואו עליך ימים וישליכו אויביך תעלה סביבך ויקפו אותך וישמרוך מכל עבר‪.‬‬ ‫‪44‬ושכבך על הארץ ‪,‬ואת‪-‬בניך בתוכך ;ולא ישאירו בך אבן אחת על אבן ;כי לא ידעת את זמן ביקורך‪.‬‬ ‫‪ְ 45‬ו ֶָב יא אָ ת‪-‬הְ ָמקפ ִֶ ָ וְיפ חָ יל לפ ג אֶרָ אָ ת‪-‬הְ מוכפ ָרים בו ופ אָ ת‪-‬הֶ קונָ ים;‬ ‫‪46‬לאמר להם כתוב ביתי הוא בית תפילה אבל עשיתם אותו למאורה של גנבים‪.‬‬ ‫‪47‬והוא לימד מדי יום בבית המקדש ‪.‬אבל ראשי הכהנים והסופרים וראש העם ביקשו להשמידו‪.‬‬ ‫‪48‬ולא מצאו את אשר יעשו כי כל העם היה מאוד קשוב לשמוע אותו‪.‬‬ ‫פרק ‪20‬‬ ‫‪1‬ויהי באחד הימים ההם כשלמד את העם בבית המקדש והטיף את הבשורה ‪,‬באו עליו ראשי הכוהנים והסופרים עם הזקנים‪.‬‬ ‫‪ְ 2‬וָ יאמָ ר אא לֶיו לאאמי ר ‪:‬אֶ מְ ר לֶנו בפ אא יזָה ר יאָ אְ ִֶ ה ֶֶָֹ ה אא לָה ‪.‬או מי הוא אשר נתן לך את הרשות הזאת?‬ ‫‪3‬ויען ויאמר אליהם גם אני אשאל אתכם דבר אחד ;ותענה לי‪:‬‬ ‫‪4‬הטבילה של יוחנן ‪,‬האם הייתה משמיים או של בני אדם?‬ ‫‪5‬ויחשבו עם עצמם לאמר אם נאמר מן השמים ;יאמר ‪:‬מדוע לא האמנתם בו?‬ ‫‪6‬אבל ואם נאמר מבני אדם ;כל העם יסקלו אותנו באבנים ‪:‬כי ישכנעו שיוחנן היה נביא‪.‬‬ ‫‪7‬ויענו כי לא ידעו מהיכן‪.‬‬ ‫‪ְ 8‬וָ יאמָ ר אאלאיהָ ם יאָו ְָ ‪:‬ופ ל יא אאנָ י אומא ר ֶלכָם ‪,‬בפ אא יזָה רי ָ​ָ ת אאנָ י עוָֹ ה אָ ת הְ פִבֶ ָרים הֶ אא לָה‪.‬‬ ‫‪9‬ואז התחיל לדבר אל העם את המשל הזה ;איש פלוני נטע כרם ‪,‬והוציאו לבעלי בעלים ‪,‬והלך לארץ רחוקה זמן רב‪.‬‬ ‫‪10‬ובמועד שלח עבד אל הבעלים לתת לו מפרי הכרם והבעלים הכו אותו ושלחו אותו ריק‪.‬‬ ‫יא וְָ​ָ פָלְח עובא ד אָ חֶ ד ְוְִָות אותו ְּם וְָ​ָ פת ְָחאנו בו בֶ ֶָ ה וְָ​ָ פָלְחו אותו ריק‪.‬‬ ‫יָי וְָ​ָ פפ צְ עו ְּם אותו וְָ​ָ גפ פרשו‪.‬‬ ‫יב וְָ​ָ פָלְח עוד פָלָ ָ‬ ‫‪13‬ויאמר אדון הכרם מה אעשה ?אשלח את בני האהוב ‪:‬יכול להיות שהם יכבדו אותו כשיראו אותו‪.‬‬ ‫‪14‬אך כאשר ראו אותו בעלי הבעל ‪,‬חשבו ביניהם לאמר ‪:‬זה היורש בוא ‪,‬נהרוג אותו למען תהיה לנו הנחלה‪.‬‬ ‫‪15‬והשליכו אותו מהכרם והרגוהו ‪.‬לפיכך ‪,‬מה יעשה להם אדון הכרם?‬

‫‪58‬‬

‫לוק‬

‫‪16‬יבוא וישמיד את הבעלים האלה ויתן את הכרם לאחרים ‪.‬וכששמעו זאת אמרו חלילה‪.‬‬ ‫‪17‬ויראה אותם ויאמר מה זה אם כן הכתוב ‪,‬האבן אשר דחו הבנאים היא הפכה לראש הפינה‪.‬‬ ‫‪18‬כל אשר יפול על האבן ההיא ישבר ; אאבֶ ל ְָל ִֶל אאָ​ָ ר יָ ָי ל ‪,‬יָ פטחי ן אותו לפ בֶ תו‪.‬‬ ‫‪19‬וראשי הכהנים והסופרים באותה שעה ביקשו לשים עליו ידיים ;וְָ​ָ פראו אָ ת‪-‬הֶ ֶָם ‪ ִָ,‬י הָ פראו ִָ י‪-‬דֶ בְ ר אָ ת‪-‬הְ מֶ ֶָ ל הְ ֶ יאת אָלאיהָ ם‪.‬‬ ‫‪20‬וצפו בו ‪,‬ושלחו מרגלים אשר יעמידו על עצמם אנשים צדיקים ‪,‬למען יחזיקו בדבריו ‪,‬למען ימסרו אותו לכוחו ולסמכותו של‬ ‫המושל‪.‬‬ ‫‪21‬ושאלו אותו לאמר ‪,‬אדוני ‪,‬אנו יודעים כי אתה אומר ומלמד בצדק ‪,‬ואינך מקבל איש ‪,‬אלא מלמד את דרך ה 'באמת‪.‬‬ ‫‪22‬האם מותר לנו לתת מס לקיסר ‪,‬או לא?‬ ‫‪23‬אבל הבחין בתחבולותם ואמר להם למה אתם מפתים אותי?‬ ‫‪24‬תראה לי אגורה ‪.‬של מי יש את התמונה והכיתוב ?ענו ואמרו ‪:‬של קיסר‪.‬‬ ‫‪ְ 25‬וָ יאמָ ר אאלאיהָ ם ‪ְָ,‬ל‪ִ-‬אן הא בפ רו לְקא יסָ ר אָ ת‪-‬הְ אאָ​ָ ר לקיסר ‪,‬ואל‪-‬אלהים אשר לאלוהים‪.‬‬ ‫‪26‬ולא יכלו לאחוז בדבריו לפני העם ויתמהו מתשובתו וישתקו‪.‬‬ ‫‪27‬באו אליו כמה מן הצדוקים המכחישים כי יש תחיית המתים ;והם שאלו אותו‪,‬‬ ‫‪28‬לאמר אדוני כתב לנו משה אם ימות אחיו של איש בעל אשה וימות בלי ילדים ‪,‬וייקח אחיו את אשתו ויקים זרעים לאחיו‪.‬‬ ‫‪29‬אז היו שבעה אחים ויקח הראשון אשה וימות בלי ילדים‪.‬‬ ‫‪30‬ויקח אותה השני לאישה וימות בלי ילדים‪.‬‬ ‫‪31‬ויקח אותה השלישי ;וכדומה גם השבעה ‪:‬ולא הותירו בנים ומתו‪.‬‬ ‫‪32‬אחרון מכולם מתה גם האשה‪.‬‬ ‫‪33‬על כן בתחיית המתים אשתו של מי היא ?ִָ י ָ​ָבפ ֶָה הֶ יֶה לֶֹ לפ ָאֶָ ה‪.‬‬ ‫‪34‬וישוע ענה להם ואמר להם ‪:‬בני העולם הזה מתחתנים ונישאים‪.‬‬ ‫‪35‬אבל הראויים להשיג את העולם ההוא ואת תחיית המתים ‪,‬לא נישאו ולא ניתנים בנישואין‪.‬‬ ‫‪36‬גם הם לא יכולים למות עוד ‪:‬כי הם שווים למלאכים ;והם בני אלוהים ‪,‬בהיותם בני תחיית המתים‪.‬‬ ‫‪37‬עתה ‪,‬כאשר קמו המתים ‪,‬הראה משה על הסנה ‪,‬כאשר קרא לה 'אלוהי אברהם ‪,‬ואל‪-‬יצחק ואל‪-‬יעקב‪.‬‬ ‫‪ ִָ38‬י ל יא הוא אֹלהא י מא ָתים אָ לֶא לפ חְ ָ​ָ ים ִָ י חְ ָ​ָ ים לו הכול‪.‬‬ ‫‪39‬ויענו אחדים מהסופרים אמרו ‪,‬אדוני ‪,‬טוב אמרת‪.‬‬ ‫‪40‬ואחרי זה לא העזו לשאול אותו שום שאלה‪.‬‬ ‫‪41‬ויאמר אליהם איך אומרים כי המשיח הוא בנו של דוד?‬ ‫‪42‬ויאמר דוד עצמו בספר תהלים אמר ה 'אל אדוני שב לימיני‪.‬‬ ‫‪43‬עד שאעשה את אויביך להדום רגליך‪.‬‬ ‫‪44‬לכן דוד קורא לו אדוני ‪,‬איך הוא בנו?‬ ‫‪45‬ואז בקהל כל העם אמר לתלמידיו‪:‬‬ ‫‪46‬היזהרו מהסופרים ‪,‬החפצים ללכת בגלימות ארוכות ‪,‬ואוהבים ברכות בשווקים ‪,‬ובמושבים הגבוהים בבתי הכנסת ‪,‬ובחדרים‬ ‫הראשיים בסעודות;‬ ‫‪47‬אשר אוכלים בתי אלמנות ‪,‬ועל מופע מתפללים ארוכות ‪:‬הוא יקבל גזר דין גדול יותר‪.‬‬ ‫פרק ‪21‬‬ ‫‪1‬והרים את מבטו וראה את העשירים משליכים את מתנותיהם אל האוצר‪.‬‬ ‫‪2‬וראה גם אלמנה ענייה משליכה שם שתי קרדיות‪.‬‬ ‫‪ְ 3‬וָ יאמָ ר אֶ מְ ר אאנָ י אָ פתכָם אאָ​ָ ר הֶ יפ תֶ ה הֶ אא ל פָמנֶה הְ ָאנָ ֶָה הְ ֶ יאת יותא ר ָמִי ל‪.‬‬ ‫‪,‬ומקפ ָריתֶ ֹ הֶ יפ תֶ ה אָ ת‪ִֶ-‬ל‪-‬הְ חְ ָ​ָ ים אאָ​ָ ר לֶֹ‪.‬‬ ‫ל‪-‬מנפ חאנות אֹלהָ ים ָ‬ ‫‪ ִָ4‬י‪-‬כֶל‪-‬אא לָה הָ פָלָ יכו מא ְרבֶ ם אָ ָ‬ ‫‪5‬וכמו שדיברו על בית המקדש איך הוא מעוטר באבנים יפות ובמתנות ‪,‬אמר‪.‬‬ ‫‪6‬באשר לדברים האלה אשר אתם רואים יבואו ימים אשר לא תישאר בהם אבן על גבי אבן אשר לא תופל‪.‬‬ ‫‪7‬ושאלו אותו לאמר ‪,‬אדוני ‪,‬אבל מתי יהיו הדברים האלה ?ומה יהיה אות כאשר יתקיימו הדברים האלה?‬ ‫‪ְ 8‬וָ יאמָ ר ָ​ָ פמרו ָ​ָ ל יא ָת פרמו ִָ י יֶבי או ְרבָ ים בָ פָ ָמי לאאמי ר אאנָ י הְ מֶ ָ​ָיחְ ;ופ קֶ ארב הֶ ָאת ‪:‬אְ ל ִא לאכו אְ ח אאריהָ ם‪.‬‬ ‫‪9‬אך כאשר תשמעו על מלחמות ומהומות ‪,‬אל תפחדו ‪:‬כי הדברים האלה צריכים להתקיים תחילה ;אבל הסוף הוא לא בסופו של דבר‪.‬‬ ‫ומלפ ִֶה ְָל מָ ָלכֶה‪.‬‬ ‫‪ְ 10‬וָ יאמָ ר אאלאיהָ ם ּוי יֶקום ְָל ּוי ָ‬ ‫‪11‬ורעידות אדמה גדולות יהיו במקומות שונים ורעב ומגפות ;ומראות פחד ואותות גדולים יהיו מן השמים‪.‬‬ ‫‪12‬אבל לפני כל אלה ישימו עליכם ידם וירדפו אתכם וימסרו אתכם לבתי הכנסת ולכלא ‪,‬מובאים לפני מלכים ושליטים למען שמי‪.‬‬ ‫‪13‬ויפנה אליך לעדות‪.‬‬ ‫‪14‬הישבו זאת בליבכם ‪,‬לא להרהר לפני מה שתשיבו‪.‬‬ ‫‪15‬כי אני אתן לך פה וחכמה ‪,‬אשר כל יריביך לא יוכלו להשיבם ולא לעמוד בהם‪.‬‬ ‫;ומקפ צֶ תֶ ם ְיח ָארימו‪.‬‬ ‫‪16‬ותיבגדו הן על ידי ההורים והן האחים והקרובים והחברים ָ‬ ‫‪17‬ותשנאו אתכם מכל האנשים למען שמי‪.‬‬

‫‪59‬‬

‫לוק‬

‫‪18‬אבל שער ראשך לא תאבד‪.‬‬ ‫‪19‬בסבלנותכם מחזיקים את נפשותיכם‪.‬‬ ‫‪20‬וכאשר תראו את ירושלים מוקפת צבאות דעו כי קרבה שממה‪.‬‬ ‫‪21‬אז יברחו אשר ביהודה אל ההרים ; ְוָאצפ או אאָ​ָ ר בפ תוכֶֹ ;ואל יכנסו אליו אשר בארצות‪.‬‬ ‫‪22‬כי אלו ימי הנקמה שיתקיים כל הכתוב‪.‬‬ ‫‪23‬אבל אוי לרביים וליניקים בימים ההם ‪ ִָ.‬י יָ הפ יָה צֶ ֶרה גפ דולֶה בֶ אֶ ָרץ ופ כאן ְָל הֶ ֶָם הְ ֶָה‪.‬‬ ‫‪24‬ויפלו בקצה החרב ויובלו בשבי לכל העמים ותדרס ירושלים מן הגויים עד יתקיימו זמני הגויים‪.‬‬ ‫‪25‬ויהיו סימנים בשמש ובירח ובכוכבים ;ופ ְָל‪-‬הֶ אֶ ָרץ צפ וְת ּויָ ם ‪,‬בפ בָ פמלֶה ;הים והגלים שואגים;‬ ‫‪26‬לבבות בני אדם מכשילים אותם מפחד ובשמירת הדברים הבאים על הארץ ‪:‬כי כוחות השמים יזעזעו‪.‬‬ ‫‪27‬ואז יראו את בן האדם בא בענן בעוצמה ובתהילה רבה‪.‬‬ ‫‪28‬וכאשר יתחילו הדברים האלה לקרות ‪,‬הרימו מעלה והרים את ראשיכם ;כי מתקרבת גאולתך‪.‬‬ ‫‪29‬ויאמר אליהם משל ;הָ נאה ‪,‬אָ ת‪-‬הְ ִֶ נֶה ‪,‬ופ כֶל‪-‬הֶ ָאצָ ים;‬ ‫‪30‬כשהם יורים כעת ‪,‬אתם רואים ויודעים בעצמכם שהקיץ עכשיו בפתח‪.‬‬ ‫‪31‬כך גם אתם ‪,‬כאשר אתם רואים את הדברים האלה מתקיימים ‪,‬דעו כי מלכות האלוהים קרובה‪.‬‬ ‫‪32‬באמת אני אומר לכם ‪,‬הדור הזה לא יעבור עד הכול‪.‬‬ ‫‪33‬שמים וארץ יעברו ‪:‬אבל דברי לא יעברו‪.‬‬ ‫‪34‬ושמרו על עצמכם ‪,‬פן יתמלא לבבכם בכל עת בצריבה ‪,‬ובשכרות ובדאגות החיים האלה ‪,‬וכך יבוא היום ההוא עליכם בשוגג‪.‬‬ ‫‪35‬כי כמלכודת יבוא על כל היושבים על פני כל הארץ‪.‬‬ ‫‪36‬הישמרו לכן והתפללו תמיד ‪,‬כדי שתיחשבו ראויים להימלט מכל הדברים האלה שיתרחשו ולעמוד לפני בן האדם‪.‬‬ ‫‪37‬וביום היה מלמד בבית המקדש ;ובלילה יצא ‪,‬וישב בהר הנקרא הר הזיתים‪.‬‬ ‫‪ְ 38‬וֶָבי או ִֶל‪-‬הֶ ֶָם בְ בי קָ ר אא לֶיו בְ ָמקפ ִֶ ָ לָ פָמי ְָ לו‪.‬‬ ‫פרק ‪22‬‬ ‫‪1‬עתה התקרב חג המצות ‪,‬שנקרא פסח‪.‬‬ ‫‪2‬ובקשו ראשי הכהנים והסופרים כיצד יהרגוהו ;כי הם פחדו מהעם‪.‬‬ ‫‪3‬ואז נכנס השטן לתוך יהודה בשם איש קריות ‪,‬שהוא מספר שתים עשרה‪.‬‬ ‫‪4‬וילך לדרכו וידבר עם ראשי הכהנים והשראים כיצד יסגיר אותו אליהם‪.‬‬ ‫‪5‬ושמחו וכרתו ברית לתת לו כסף‪.‬‬ ‫‪6‬והוא הבטיח וחיפש הזדמנות להסגיר אותו אליהם בהעדר ההמון‪.‬‬ ‫‪7‬אז הגיע יום המצות ‪,‬שבו יש להרוג את הפסח‪.‬‬ ‫‪8‬ושלח את פטרוס ואת יוחנן לאמר לך והכין לנו את הפסח למען נאכל‪.‬‬ ‫יאמרו אא לֶיו ‪:‬אא יפי ה אְ ִֶ ה ָ​ָ נֶכָ ין?‬ ‫‪ְ 9‬וָ פ‬ ‫‪ְ 10‬וָ יאמָ ר אאלאיהָ ם הָ נאה ִפ ָ​ָ נָ כפ נ פְסכָם לְָ​ָ יר יָ פפ ּי ד אָ פתכָם ָאיָ נֶֶֹ א ְִד מְ יָ ם ;ללכת אחריו לתוך הבית שבו הוא נכנס‪.‬‬ ‫‪11‬ואמרתם אל איש הבית אמר אליך האדון היכן חדר האורחים אשר אוכל בו את הפסח עם תלמידי?‬ ‫‪12‬ויראה לכם חדר עליון גדול מרוהט שם הכן‪.‬‬ ‫‪ְ 13‬ו אָלָך וְָ​ָ פמצֶ או ְִאאָ​ָ ר אֶ מְ ר לֶהָ ם ְוְָכָ ינו אָ ת הְ ָ​ָסְ ח‪.‬‬ ‫‪14‬וכאשר הגיעה השעה ‪,‬ישב ושנים‪-‬עשר השליחים עמו‪.‬‬ ‫‪ְ 15‬וָ יאמָ ר אאלאיהָ ם בְ אחזֶקֶ ה חֶ פְקפ ִָי לפ אי כאל אָ ת הְ ָ​ָסְ ח הְ ֶָה ָ​ָ מֶ כָם לָ פפ נאי סובות‪.‬‬ ‫‪16‬כי אני אומר לכם לא אאכל ממנו עוד עד שיתקיים במלכות ה‪'.‬‬ ‫‪17‬ויקח את הכוס ויודה ויאמר קחו את זה וחלקו אותו ביניכם‪.‬‬ ‫‪18‬כי אני אומר לכם לא אשתה מפרי הגפן עד שתבוא מלכות האלוהים‪.‬‬ ‫‪19‬ויקח לחם ויודה וישבר ויתן להם לאמר זה גופי אשר ניתן עבורכם ‪,‬עשו זאת לזכרי‪.‬‬ ‫‪20‬כמו כן גם הכוס שלאחר הסעודה לאמר הכוס הזאת היא העדה החדשה בדמי אשר נשפך לכם‪.‬‬ ‫‪21‬אבל הנה ידו של הבוגד בי איתי על השולחן‪.‬‬ ‫‪22‬ואמנם בן האדם הולך ‪,‬כפי שנקבע ‪:‬אבל אוי לו לאיש אשר על ידו הוא נבגד!‬ ‫‪23‬ויתחילו לברר בינם לבין עצמם מי מהם העושה את הדבר הזה‪.‬‬ ‫‪24‬והיתה גם מחלוקת ביניהם ‪,‬מי מהם צריך להיחשב הגדול ביותר‪.‬‬ ‫‪25‬ויאמר אליהם מלכי הגויים שרים עליהם ;והמפעילים עליהם סמכות נקראים נדיבים‪.‬‬ ‫‪26‬אבל לא תהיו כן ‪,‬אבל הגדול מכם יהיה כצעיר ;ופ הְ ר יאָ ְִמְ ָאָֹ ה‪.‬‬ ‫‪27‬כי אם גדול יותר היושב לאוכל או המשרת ?הלא הוא היושב לבשר ?אבל אני ביניכם כמשרת‪.‬‬ ‫‪28‬אתם אשר המשיכו אתי בפיתויים שלי‪.‬‬ ‫‪29‬ואני מינה לכם ממלכה כפי שמינה לי אבי;‬ ‫‪30‬למען תאכלו ושתו על שולחני בממלכתי וישבו על כסאות לשפוט את שנים עשר שבטי ישראל‪.‬‬

‫‪60‬‬

‫לוק‬

‫‪31‬ויאמר ה 'שמעון ‪,‬שמעון ‪,‬הנה חפץ השטן בכם כדי לנפות אתכם כחיטה‪.‬‬ ‫‪32‬אבל התפללתי בעדך שלא תכשל אמונתך ‪,‬וכשתתגייר ‪,‬חזק את אחיך‪.‬‬ ‫‪ְ 33‬וָ יאמָ ר אא לֶיו ‪,‬אאדי נֶי ‪,‬אאנָ י נוכאן לפ הולאך ָ​ָ מֶ ך ‪,‬בפ כי לֶא ובפ מות‪.‬‬ ‫‪34‬ויאמר אני אומר לך ‪,‬פטר ‪,‬התרנגול לא יקרא היום לפני כן תכחיש שלוש פעמים כי אתה מכיר אותי‪.‬‬ ‫ת‪-‬רטָ ל ופ אָ ת‪ְ -‬נָאלָ ים ‪,‬הֶ יֶה חֶ סְ ר ֶלכָם ?ויאמרו ‪:‬כלום‪.‬‬ ‫ת‪-‬תורק ופ אָ ָ‬ ‫א‬ ‫‪ְ 35‬וָ יאמָ ר אאלאיהָ ם ְִאאָ​ָ ר ֶָ לְחפ ִָי אָ פתכָם בפ ל יא אָ‬ ‫‪36‬ויאמר אליהם ‪,‬אבל עתה ‪,‬מי שיש לו ארנק ‪,‬יקח אותו ‪,‬וכן את רצועתו;‬ ‫‪37‬כי אני אומר לכם כי עוד צריך להגשים בי זה הכתוב והוא נחשב בין הפושעים כי קץ לדברים עלי‪.‬‬ ‫‪38‬ויאמרו אדוני הנה שתי חרבות ‪.‬ויאמר אליהם ‪,‬די‪.‬‬ ‫‪39‬ויצא וילך כדרכו אל הר הזיתים ;וגם תלמידיו הלכו אחריו‪.‬‬ ‫‪40‬וכאשר היה במקום ‪,‬אמר אליהם ‪:‬התפללו שלא תכנסו לפיתוי‪.‬‬ ‫‪41‬והוא נסוג מהם על יציקת אבן ‪,‬וכרע ברך והתפלל‪.‬‬ ‫‪42‬לאמר ‪,‬אבא ‪,‬אם תרצה ‪,‬הסר את הכוס הזאת ממני ‪:‬אף על פי כן לא יעשה רצוני אלא שלך‪.‬‬ ‫‪43‬ויראה אליו מלאך מן השמים ‪,‬מחזק אותו‪.‬‬ ‫‪44‬ובהיותו בייסורים התפלל ברצינות רבה יותר ‪:‬וזיעתו הייתה כמו טיפות דם גדולות הנופלות ארצה‪.‬‬ ‫‪45‬וכאשר קם מן התפילה ‪,‬ובא אל תלמידיו ‪,‬מצא אותם ישנים מצער‪.‬‬ ‫‪46‬ויאמר אליהם למה אתם ישנים ?קום והתפלל פן תיכנס לפיתוי‪.‬‬ ‫‪47‬ובעודו דיבר ‪,‬הנה המון ‪,‬והוא שנקרא יהודה ‪,‬אחד משנים‪-‬עשר ‪,‬הלך לפניהם ‪,‬והתקרב אל ישוע לנשקו‪.‬‬ ‫‪48‬אבל ישוע אמר אליו ‪,‬יהודה ‪,‬אתה מסגיר את בן האדם בנשיקה?‬ ‫‪49‬כאשר ראו האנשים אשר סביבו מה עתיד להתרחש ‪,‬אמרו לו ‪,‬אדוני ‪,‬האם נכה בחרב?‬ ‫‪50‬ואחד מהם היכה את עבד הכהן הגדול וכרת את אוזנו הימנית‪.‬‬ ‫‪51‬וישוע ענה ואמר ‪:‬סבלו עד כאן ‪.‬וְָ​ָ ְּע אָ ת‪-‬אֶ זפנו ‪ְ ,‬וָ פְרָאא אותו‪.‬‬ ‫‪52‬ויאמר ישוע אל ראשי הכוהנים וראשי המקדש ואל הזקנים אשר באו אליו ‪:‬יצאתם כנגד גנב בחרבות ובאלות?‬ ‫‪53‬כאשר הייתי יום יום עמכם בבית המקדש ‪,‬לא שלחתם יד עלי ‪:‬זו שעתכם וכוח החושך‪.‬‬ ‫‪54‬ואז לקחו אותו והובילו אותו והביאו אותו אל בית הכהן הגדול ‪.‬ופיטר הלך אחריו‪.‬‬ ‫‪55‬וכאשר הבעירו אש באמצע האולם ‪,‬וישבו יחדיו ‪,‬ישב פטרוס ביניהם‪.‬‬ ‫‪56‬אבל שפחה פלונית ראתה בו יושב ליד האש ותבט בו ברצינות ואמרה גם האיש הזה איתו‪.‬‬ ‫‪57‬ויכחיש אותו לאמר אישה ‪,‬איני מכיר אותו‪.‬‬ ‫‪:‬איָ ‪,‬ל יא‪.‬‬ ‫‪58‬ואחרי שעה קלה ראה אותו אחר ויאמר ‪:‬גם אתה מהם ‪ְ .‬וָ יאמָ ר ָ​ָטָ ר ָ‬ ‫‪59‬ובערך שעה אחת לאחר מכן אישר אחר בבטחה ‪,‬לאמר ‪,‬אמנם גם הבחור הזה היה עמו ‪:‬כי גליל הוא‪.‬‬ ‫‪60‬ויאמר פטרוס ‪:‬איש ‪,‬איני יודע מה אתה אומר ‪.‬ומיד ‪,‬בעודו מדבר ‪,‬צוות הזין‪.‬‬ ‫ת‪ִ-‬בפ ר‪-‬יפ הוֶה ‪ְִ ,‬אאָ​ָ ר אֶ מְ ר אא לֶיו ‪:‬לָ פפ נאי ָ​ָ ָ​ָ כפ רי ב הְ ְִ נֶן ‪ ְִ,‬כפ חָ יָ לָ י פָלש ָפ ֶָ ָמים‪.‬‬ ‫‪61‬ויפנה ה 'ויביט בפטרוס ‪.‬וְָ​ָ זפִי ר ָ​ָטָ ר אָ ָ‬ ‫‪62‬ויצא פטרוס וימרר בבכי‪.‬‬ ‫‪63‬והאנשים שהחזיקו בישוע לעגו לו והכו אותו‪.‬‬ ‫‪64‬וכאשר כיסו לו את עיניו ‪,‬הכו אותו על פניו ושאלו אותו לאמור ‪,‬נבא ‪,‬מי היכה אותך?‬ ‫‪65‬ודברים רבים אחרים דיברו נגדו בלשון הרע‪.‬‬ ‫‪66‬וכאשר היה יום התקבצו זקני העם וראשי הכהנים והסופרים והובילו אותו אל מועצתם לאמר‪.‬‬ ‫‪:‬אם אֶ מְ ר ֶלכָם ל יא תְ אא ָמינו‪.‬‬ ‫‪67‬האם אתה המשיח ?ספר לנו ‪ְ .‬וָ יאמָ ר אאלאיהָ ם ָ‬ ‫‪68‬ואם גם אשאל אתכם לא תשיבו לי ולא תתנו לי ללכת‪.‬‬ ‫‪69‬להלן בן האדם לשבת על יד ימין של כוח אלוהים‪.‬‬ ‫אומ ָרים ִָ י‪-‬אאנָ י‪.‬‬ ‫‪70‬אז אמרו כולם ‪,‬האם אתה אז בן האלוהים ? ְוָ יאמָ ר אאלאיהָ ם ‪:‬אְ ִָ ם פ‬ ‫יאמרו ‪:‬מְ ה נָ צפ ָריכָ ין לפ ָאד עוד ?כי אנחנו עצמנו שמענו מפיו‪.‬‬ ‫‪ְ 71‬וָ פ‬ ‫פרק ‪23‬‬ ‫‪1‬ויקומו כל ההמון ויובילו אותו אל פילטוס‪.‬‬ ‫‪2‬והתחילו להאשים אותו לאמר מצאנו את הבחור הזה מעוות את העם ואוסר לתת מס לקיסר באומרו שהוא עצמו המשיח המלך‪.‬‬ ‫‪3‬וישאל אותו פילטוס לאמר אתה מלך היהודים ? ְו ְָ​ְָן לו ְוָ יאמָ ר ‪:‬אְ ִֶ ה אֶ מְ ר‪.‬‬ ‫‪4‬אז אמר פילטוס אל ראשי הכהנים ואל העם ‪:‬איני מוצא פגם באיש הזה‪.‬‬ ‫‪5‬והם היו חזקים יותר לאמר ‪:‬הוא מסעיר את העם מלמד בכל היהדות החל מהגליל ועד המקום הזה‪.‬‬ ‫‪6‬כששמע פילטוס על הגליל ‪,‬הוא שאל אם האיש הוא גלילי‪.‬‬ ‫‪7‬ומיד לאחר שידע שהוא שייך לתחום שיפוטו של הורדוס ‪,‬שלח אותו אל הורדוס ‪,‬שגם הוא היה בירושלים באותה עת‪.‬‬ ‫‪8‬וכאשר ראה הורדוס את ישוע ‪,‬שמח מאוד ‪:‬כי הוא חפץ לראותו במשך תקופה ארוכה ‪,‬כי שמע עליו דברים רבים ;והוא קיווה‬ ‫לראות איזה נס נעשה על ידו‪.‬‬ ‫‪9‬אחר כך שאל עמו במילים רבות ;אבל הוא לא ענה לו דבר‪.‬‬

‫‪61‬‬

‫לוק‬

‫‪10‬ועמדו ראשי הכוהנים והסופרים והאשימו אותו בחריפות‪.‬‬ ‫‪11‬ויעלמו אותו הורדוס עם אנשי המלחמה שלו ‪,‬ולעג לו ‪,‬וילבש אותו בגלימה יפה ‪,‬וישלח אותו שוב אל פילטוס‪.‬‬ ‫‪12‬ובאותו היום התיידדו פילטוס והורדוס כי לפנים היו איבה ביניהם‪.‬‬ ‫‪13‬ופילטוס ‪,‬כאשר קרא את ראשי הכהנים והשליטים והעם‪.‬‬ ‫‪14‬אמר להם הבאתם אלי את האיש הזה כמעוות העם והנה בחנתי אותו לפניכם ולא מצאתי פגם באיש הזה בנגיעה בדברים אשר‬ ‫אתם מאשימים אותו‪.‬‬ ‫‪15‬לא ‪,‬ואף לא הורדוס ‪:‬כי שלחתי אתכם אליו ;ופ הָ נאה ‪,‬אא ין ֶֶָֹ ה לו ִֶ בֶ ר לפ מות‪.‬‬ ‫‪16‬לכן אעניש אותו ואשחרר אותו‪.‬‬ ‫( ‪17‬כי על כרחו לשחרר להם אחד בחג‪).‬‬ ‫‪18‬וזעקו מיד לאמר הסתלק מהאיש הזה ושחרר לנו את בראבס‪.‬‬ ‫יט (אשר על המרדה פלונית שנעשתה בעיר ועל רצח הושלך לכלא‪).‬‬ ‫‪20‬לפיכך פילטוס ‪,‬שהיה מוכן לשחרר את ישוע ‪,‬דיבר אליהם שוב‪.‬‬ ‫‪21‬אבל הם קראו לאמר ‪:‬צלבו אותו ‪,‬צלבו אותו‪.‬‬ ‫‪22‬ויאמר אליהם בפעם השלישית למה מה רעה עשה ?לא מצאתי בו סיבת מוות ‪:‬על כן אעניש אותו ‪,‬ואשחרר אותו‪.‬‬ ‫‪23‬וְָ​ָ הפ יו פמ ָד ָידים בפ קולות ּפ דולָ ים לפ הְ צפ לָ יבו ‪.‬וגוברו קולותיהם ושל ראשי הכהנים‪.‬‬ ‫‪24‬ופילטוס גזר דין שיהיה כדרשו‪.‬‬ ‫‪25‬ושחרר להם את אשר על המרדה ורצח הושלך לכלא אשר רצו ;אבל הוא מסר את ישוע לרצונם‪.‬‬ ‫‪26‬וכשהובילו אותו ‪,‬אחזו בשמעון אחד ‪,‬כורני ‪,‬היוצא מהארץ ‪,‬והניחו בו את הצלב כדי שיישא אותו אחרי ישוע‪.‬‬ ‫‪27‬והלך אחריו קהל גדול של אנשים ונשים אשר גם הם יבכו וקוננו אותו‪.‬‬ ‫‪28‬אבל ישוע פנה אליהם ואמר ‪,‬בנות ירושלים ‪,‬אל תבכו עלי ‪,‬אלא בכו על עצמכם ועל ילדיכם‪.‬‬ ‫יאמרו בֶ הָ ם בֶ רוך הֶ ָאקֶ ָרים ופ הֶ ֶרחָ ים אאָ​ָ ר ל יא יָ פֹ ֶראא ל ופ הְ ָמנפ צָ ים אאָ​ָ ר ל יא יֶנו‪.‬‬ ‫‪ ִָ29‬י הָ נאה הְ ָ ֶָמים בֶ ָאים אאָ​ָ ר י פ‬ ‫‪30‬אז יתחילו לומר להרים ‪,‬נופל עלינו ;ואל הגבעות ‪,‬כסו אותנו‪.‬‬ ‫‪31‬כי אם יעשו את הדברים האלה בעץ ירוק מה יעשה ביובש?‬ ‫‪32‬והיו גם שניים אחרים ‪,‬רשעים ‪,‬שהובלו עמו להורג‪.‬‬ ‫‪33‬ובבואם אל המקום הנקרא גולגולתא ‪,‬שם צלבו אותו ואת הרשעים ‪,‬זה מימין והשני משמאל‪.‬‬ ‫ּורל‪.‬‬ ‫‪34‬אז אמר ישוע ‪,‬אבא ‪,‬סלח להם ;כי הם לא יודעים מה הם עושים ‪.‬וְיפ פְלפ קו אָ ת מְ בפ ִו ְוָ פְָלָ ילו ֶ‬ ‫הוָיֶָה ;תן לו להציל את עצמו ‪,‬אם הוא המשיח ‪,‬הנבחר של‬ ‫יטים ָ​ָ מֶ הָ ם ְלחאגו אותו לאאמי ר ‪:‬אאחא ָרים ָ‬ ‫‪35‬והעם עמד והביט ‪.‬ופ גְם הְ פָלָ ָ‬ ‫אלוהים‪.‬‬ ‫‪36‬וגם החיילים לעגו לו ‪,‬באו אליו והקריבו לו חומץ‪.‬‬ ‫‪37‬ולאמר אם אתה מלך היהודים ‪,‬הושיע את עצמך‪.‬‬ ‫‪38‬וכן נכתב עליו כתובה באותיות יוונית ולטינית ועברית ‪,‬זה מלך היהודים‪.‬‬ ‫‪39‬ואחד הרשעים אשר נתלו הטיל עליו רעות ואמר ‪:‬אם אתה המשיח ‪,‬הושיע את עצמך ואתנו‪.‬‬ ‫‪40‬אך השיב השני גער בו לאמר ‪:‬האין אתה ירא את אלהים ‪,‬הרי אתה באותו הרשעה?‬ ‫‪41‬ואמנם בצדק ;כי אנחנו מקבלים את השכר הראוי למעשינו ‪:‬אבל האיש הזה לא עשה דבר רע‪.‬‬ ‫‪42‬ויאמר אל ישוע ‪,‬אדוני ‪,‬זכור אותי בבואך אל ממלכתך‪.‬‬ ‫‪ְ 43‬וָ יאמָ ר אא לֶיו יאָו ְָ ‪:‬אאנָ י אֶ מְ ר לפ ך ‪,‬הְ ָום אְ ִֶ ה ָא ִָי בפ גְן הְ ָּדָ ן‪.‬‬ ‫‪44‬והיה בשעה השישית בערך ויהי חושך על כל הארץ עד השעה התשיעית‪.‬‬ ‫‪45‬ויחשך השמש ופרוכת המקדש נקרע בתוכו‪.‬‬ ‫‪46‬וכאשר קרא ישוע בקול רם ‪,‬אמר ‪,‬אבי ‪,‬בידיך אני נותן את רוחי ‪,‬ולאחר שאמר זאת ‪,‬נתן רוח‪.‬‬ ‫‪47‬עת ראה איש המאה את אשר נעשה ‪,‬הוא תהלל את אלוהים לאמר ‪:‬אמנם צדיק זה היה‪.‬‬ ‫‪48‬ופ כֶל‪-‬הֶ ֶָם אאָ​ָ ר הָ פתחְ בפ לו אָ ל‪-‬הְ מְ פראָ ה הְ הוא ‪,‬הָ פראו אָ ת‪-‬הְ ְנָ ָאֹים ‪,‬הֶ כו בפ חֶ דֶ ם וְָ​ָ פָבו‪.‬‬ ‫‪49‬וכל מכריו והנשים ההולכות אחריו מהגליל עמדו מרחוק וראו את הדברים האלה‪.‬‬ ‫‪50‬והנה איש בשם יוסף יועץ ;והוא היה איש טוב וצדיק‪:‬‬ ‫( ‪51‬הוא לא הסכים לעצתם ולמעשה )הוא היה מאריתאה ‪,‬עיר של יהודים ‪:‬שגם הוא בעצמו חיכה למלכות ה‪'.‬‬ ‫‪52‬האיש הזה הלך אל פילטוס והתחנן לגופו של ישוע‪.‬‬ ‫הוָבֶ ה בֶ ֹ אֶ דֶ ם לפ עולֶם‪.‬‬ ‫‪ְ 53‬וָ ֶָרד אותֶ ֹ וְָ​ָ פת ְָ​ָא ף אותֶ ֹ בפ פָ פִֶָ ן וְָ​ָ פְִָח אותו בפ קָ בָ ר חֶ צוב אאבֶ נָ ים ‪,‬אאָ​ָ ר ל יא הֶ יֶה ָ‬ ‫‪54‬והיום ההוא היה ההכנה ‪,‬והשבת קרבה‪.‬‬ ‫‪55‬וגם הנשים שבאו אתו מהגליל ‪,‬הלכו אחריו ‪,‬וראו את הקבר וכיצד מונח גופתו‪.‬‬ ‫‪56‬וישבו ויכינו בשמים ומשחות ;ונחה את יום השבת על פי המצוה‪.‬‬ ‫פרק ‪24‬‬ ‫‪1‬וביום הראשון של השבוע ‪,‬מוקדם מאוד בבוקר ‪,‬באו אל הקבר ‪,‬והביאו את הבשמים אשר הכינו ‪,‬ועוד כמה עמם‪.‬‬ ‫‪2‬ומצאו את האבן מגולגלת מן הקבר‪.‬‬

‫‪62‬‬

‫לוק‬

‫‪3‬והם נכנסו ולא מצאו את גופת האדון ישוע‪.‬‬ ‫‪4‬ויהי בהיותם מבולבלים בקשר אליו ‪,‬הנה שני אנשים עומדים לידם בבגדים מבריקים‪.‬‬ ‫‪5‬ויפחדו וישתחו פניהם לארץ אמרו להם למה אתם מחפשים את החיים בין המתים?‬ ‫‪6‬הוא אינו כאן ‪,‬אלא קם ‪,‬זכרו כיצד דיבר אליכם עוד בגליל‪.‬‬ ‫‪7‬לאמר ‪,‬צריך למסור את בן‪-‬האדם בידי אנשים חוטאים ‪,‬ולהצטלב ‪,‬וביום השלישי לקום‪.‬‬ ‫‪8‬ויזכרו את דבריו‬ ‫‪9‬ושב מן הקבר ויספר את כל הדברים האלה לאחד עשר ולכל השאר‪.‬‬ ‫‪10‬מריה מגדלנה ויואנה ומריה אמו של יעקב ונשים אחרות שהיו עמן הן שסיפרו את הדברים האלה לשליחים‪.‬‬ ‫‪11‬ודבריהם נראו להם כסיפורי סרק ‪,‬והם לא האמינו להם‪.‬‬ ‫‪12‬אז קם פטרוס ורץ אל הקבר ;והתכופף ‪,‬ראה את בגדי הפשתן המונחים בפני עצמם ‪,‬ויצא ‪,‬מתפלא בעצמו על מה שהתרחש‪.‬‬ ‫‪13‬והנה שניים מהם הלכו באותו יום לכפר בשם אמאוס אשר מירושלים כששים דרגות‪.‬‬ ‫‪14‬וְָ​ָ פדבפ רו אָ ת‪ִֶ-‬ל‪-‬הְ פִבֶ ָרים הֶ אא לָה אאָ​ָ ר הֶ יו‪.‬‬ ‫‪15‬ויהי בשעה ששוחחו יחדיו וחשבו ‪,‬התקרב ישוע עצמו והלך עמם‪.‬‬ ‫‪16‬אבל עיניהם עצומות שלא ידעו אותו‪.‬‬ ‫‪ְ 17‬וָ יאמָ ר אאלאיהָ ם ‪,‬אא יזָה פמדְ בא ָרים אא לָה אאָ​ָ ר פמקְ בפ ָרים ֶלכָם אָ חֶ ד אָ ל‪-‬אָ חֶ ד אָ ת‪-‬בפ הְ לכָם ופ הְ צפ אָבָ ים‪.‬‬ ‫‪ְ 18‬וָ יאמָ ר אא לֶיו אָ חֶ ד אאָ​ָ ר פָמו קפ לו ָפס ‪:‬ה אארי אְ ִֶ ה ּ ֶָרי בָ ירוֶָ ָלֶם ופ ל יא יֶדְ ָפ ִֶ אָ ת הְ פִבֶ ָרים אאָ​ָ ר הֶ יו ֶָ ם בְ ָ ֶָמים הֶ אא לָה‪.‬‬ ‫יאמרו אא לֶיו ‪ְָ,‬ל‪-‬יאָו ְָ הְ נָ צפ ֶרת ‪,‬אאָ​ָ ר הֶ יֶה נפ בָ יא ֶּבור בפ מְ ָאָֹ ה ובְ ִֶ בֶ ר ‪,‬לָ פפ נאי אֹלהָ ים ופ כֶל‪-‬הֶ ֶָם‪.‬‬ ‫‪19‬ויאמר אליהם ‪:‬מה ? ְוָ פ‬ ‫‪20‬ואיך מסרו אותו ראשי הכהנים ושליטינו לגזר דינו למוות וצלבו אותו‪.‬‬ ‫‪21‬ואנו בטחנו כי הוא אשר היה צריך לגאול את ישראל ‪,‬ומלבד כל זה היום השלישי מאז שנעשו הדברים האלה‪.‬‬ ‫‪22‬כן ‪,‬וגם נשים מסוימות בחברתנו הדהימו אותנו ‪,‬שהקדימו בקבר;‬ ‫‪23‬וכאשר לא מצאו את גופתו באו לאמר כי ראו גם הם חזון מלאכים אשר אמרו כי הוא חי‪.‬‬ ‫‪24‬וילכו אחדים מבני הקבר אל הקבר ומצאו אותו כדברי הנשים ‪,‬אך אותו לא ראו‪.‬‬ ‫יאים‪.‬‬ ‫‪,‬אותים ‪,‬ופ ָא פט ארי לאב ‪,‬לפ הְ אא ָמין לפ כֶל אאָ​ָ ר ִָבפ רו הְ נפ בָ ָ‬ ‫ָ‬ ‫‪ְ 25‬וָ יאמָ ר אאלאיהָ ם‬ ‫‪26‬האם המשיח לא היה צריך לסבול את הדברים האלה ולהיכנס לכבודו?‬ ‫‪27‬והחל במשה ובכל הנביאים הסביר להם בכל הכתובים את הדברים עליו‪.‬‬ ‫‪28‬ויתקרבו אל הכפר אשר הלכו אליו ועשה כאילו הלך רחוק יותר‪.‬‬ ‫‪29‬אך הכריחו אותו לאמר הישארו עמנו כי ערב ערב והיום ירד ‪.‬והוא נכנס להתעכב איתם‪.‬‬ ‫‪30‬ויהי כאשר ישב עמהם למאכל ‪,‬לקח לחם ויברך ‪,‬וקרע ונתן להם‪.‬‬ ‫‪31‬ונפקחו עיניהם ויכירו אותו ;והוא נעלם מעיניהם‪.‬‬ ‫יאמרו ָאיָ אָ ל‪-‬אָ חֶ ד ‪ ,‬אהל יא‪-‬בֶ ארב לָ בפ נו בפ תוכאנו בְ אאָ​ָ ר ִָבָ ר ָ​ָ מֶ נו בְ ִָ ָרך וְָ​ָ פפ ְִ ח לֶנו אָ ת‪-‬הְ ִפ ָתיב?‬ ‫‪ְ 32‬וָ פ‬ ‫‪33‬ויקומו באותה שעה וחזרו לירושלים ומצאו את אחד‪-‬עשר התאספים ואת אשר עמם‪.‬‬ ‫‪34‬לאמר ‪,‬אכן קם ה 'ונראה לשמעון‪.‬‬ ‫‪35‬ויגידו מה נעשו בדרך וכיצד נודע עליהם בשבירת הלחם‪.‬‬ ‫‪36‬וכאשר אמרו כך ‪,‬עמד ישוע בעצמו בתוכם ‪,‬ואמר להם שלום לכם‪.‬‬ ‫‪37‬אבל הם נבהלו ונבהלו ‪,‬וחשבו שהם ראו רוח‪.‬‬ ‫‪38‬ויאמר אליהם למה אתם נסערים ומדוע עולות מחשבות בליבכם?‬ ‫‪39‬הָ נאה יפ דא י ְורגפ לְי ‪ ִָ,‬י‪-‬אאנָ י אאנָ י ‪:‬נֶטְ ל אא לְי ופ ֶראו ;כי לרוח אין בשר ועצמות ‪,‬כמו שאתם רואים שיש לי‪.‬‬ ‫‪40‬וכאשר דיבר כך ‪,‬הראה להם את ידיו ורגליו‪.‬‬ ‫‪41‬ובעודם לא האמינו משמחה ותמהו ‪,‬אמר להם ‪:‬האם יש לכם כאן בשר?‬ ‫‪42‬ויתנו לו חתיכת דג צלוי וחלת דבש‪.‬‬ ‫‪43‬ויקח אותו ואכל לפניהם‪.‬‬ ‫יאים‬ ‫תורת מי ָ​ָ ה ובְ נפ בָ ָ‬ ‫יתי ָ​ָ מֶ כָם לפ הָ פתקְ ָא ם ִֶל הְ פִבֶ ָרים אאָ​ָ ר ִֶתובָ ים בפ ֶ‬ ‫‪ְ 44‬וָ יאמָ ר אאלאיהָ ם אא לָה הְ פִבֶ ָרים אאָ​ָ ר ִָבְ פר ִָי אָ פתכָם בְ אאָ​ָ ר הֶ יָ ָ‬ ‫ובפ הָ זפהֶ ָמים ‪.‬לגביי‪.‬‬ ‫‪45‬ואז פתח את הבנתם למען יבינו את הכתובים‪.‬‬ ‫‪46‬ויאמר אליהם ‪,‬כך כתוב ‪,‬וכך היה צריך המשיח לסבול ולקום מן המתים ביום השלישי‪.‬‬ ‫‪47‬ויש להטיף בשמו תשובה ומחילה על חטאים בכל העמים ‪,‬החל מירושלים‪.‬‬ ‫‪48‬ואתם עדים לדברים האלה‪.‬‬ ‫‪49‬והנה אני שולח עליכם את הבטחת אבי ‪,‬אבל תשהו בעיר ירושלים עד שתצטיידו בכוח ממרום‪.‬‬ ‫‪50‬ויוציא אותם עד בית‪-‬תאניה ‪,‬וירים את ידיו ויברך אותם‪.‬‬ ‫‪51‬ויהי בשעה שבירך אותם ‪,‬הוא נפרד מהם ונשא לשמים‪.‬‬ ‫‪52‬וישתחוו לו וחזרו לירושלים בשמחה רבה‪.‬‬ ‫‪53‬והיו כל הזמן בבית המקדש ‪,‬מהללים ומברכים את אלוהים ‪.‬אֶ מא ן‪.‬‬

‫‪63‬‬

‫הבשורה של יוחנן‬ ‫פרק ‪1‬‬ ‫‪1‬בראשית היה הדבר ‪,‬והדבר היה עם אלוהים ‪,‬והדבר היה אלוהים‪.‬‬ ‫‪2‬כך היה בהתחלה עם אלוהים‪.‬‬ ‫‪3‬כל הדברים נעשו על ידו ;ובלעדיו לא נעשה דבר שנעשה‪.‬‬ ‫‪4‬בו היו חיים ;והחיים היו אור בני אדם‪.‬‬ ‫‪5‬והאור זורח בחושך ;והחושך לא הבין זאת‪.‬‬ ‫‪6‬היה איש שנשלח מאלוהים ‪,‬ושמו יוחנן‪.‬‬ ‫‪7‬אותו בא לעד ‪,‬כדי להעיד על האור ‪,‬כדי שכל בני האדם דרכו יאמינו‪.‬‬ ‫‪8‬הוא לא היה האור הזה ‪,‬אלא נשלח להעיד על האור הזה‪.‬‬ ‫‪9‬זה היה האור האמיתי ‪,‬המאיר כל אדם שבא לעולם‪.‬‬ ‫‪10‬הוא היה בעולם ‪,‬והעולם נברא על ידו ‪,‬והעולם לא ידע אותו‪.‬‬ ‫‪11‬הוא בא אל שלו ושלו לא קיבלו אותו‪.‬‬ ‫‪12‬אבל כל אשר קיבלו אותו ‪,‬להם נתן כח להיות לבני אלוהים ‪,‬לאלו המאמינים בשמו‪.‬‬ ‫‪13‬אשר נולדו לא מדם ולא מרצון בשר ולא מרצון אדם אלא מאלוהים‪.‬‬ ‫‪14‬והדבר נעשה לבשר וישב בקרבנו (וראינו את כבודו ‪,‬כבודו של יחידי האב )מלא חסד ואמת‪.‬‬ ‫‪15‬יוחנן העיד עליו וקרא לאמר זה הוא אשר דיברתי עליו ‪,‬הבא אחריי מועדף על פני כי הוא היה לפני‪.‬‬ ‫‪16‬וממלאו קיבלנו את כל מה שקיבלנו וחסד על חסד‪.‬‬ ‫‪17‬כי התורה ניתנה על ידי משה ‪,‬אבל החסד והאמת באו על ידי ישוע המשיח‪.‬‬ ‫‪18‬איש לא ראה אלוהים בכל עת ;הבן היחיד ‪,‬אשר בחיק האב ‪,‬הוא הכריז עליו‪.‬‬ ‫‪19‬וזהו התיעוד של יוחנן ‪,‬כאשר שלחו היהודים כוהנים ולווים מירושלים לשאול אותו מי אתה?‬ ‫‪20‬ויודה ולא הכחיש ;אבל הודיתי ‪,‬אני לא המשיח‪.‬‬ ‫‪21‬ושאלו אותו מה אם כן ?אתה אליאס ?והוא אומר ‪,‬אני לא ‪.‬האם אתה הנביא הזה ?והוא ענה ‪,‬לא‪.‬‬ ‫‪22‬אמרו אליו מי אתה ?כדי שנוכל לתת תשובה לאלו ששלחנו ‪.‬מה אתה אומר על עצמך?‬ ‫‪23‬אמר אני קול צועק במדבר יישר דרך ה 'כדברי ישעיה הנביא‪.‬‬ ‫‪24‬והנשלחים היו מהפרושים‪.‬‬ ‫‪25‬ושאלו אותו ואמרו לו למה אתה מטביל אם אינך המשיח ההוא ‪,‬ולא אליאס ‪,‬ולא הנביא ההוא?‬ ‫‪26‬ענה להם יוחנן לאמר אני מטביל במים אבל אחד עומד בקרבכם אשר אינכם מכירים;‬ ‫‪27‬הוא זה ‪,‬מי שבא אחריי עדיף על פני ‪,‬שאת תפס נעלו איני ראוי לשחרר‪.‬‬ ‫‪28‬הדברים האלה נעשו בבית‪-‬בארה שמעבר לירדן ‪,‬שם טביל יוחנן‪.‬‬ ‫‪29‬למחרת ראה יוחנן את ישוע בא אליו ‪,‬ואמר ‪:‬הנה הכבש של אלוהים הלוקח את חטא העולם‪.‬‬ ‫‪30‬זשה אֶׁש ר אפ מנ לר כִי אֶׁש ר אפ מנ לר כִי אנ ח כׁרי אש ת הפ אפ דפ ם אֶׁש ר ָ כפדיף לל פפנני ִכ י הפ יפה לל פפנני‪.‬‬ ‫‪31‬ולא הכרתי אותו כי אם יתגלה לישראל ‪,‬על כן באתי מטביל במים‪.‬‬ ‫‪32‬ויעד יוחנן לאמר ראיתי את הרוח יורדת מן השמים כמו יונה והיא שוכנת עליו‪.‬‬ ‫‪33‬ולא הכרתי אותו ‪,‬אבל מי ששלח אותי לטבול במים ‪,‬אמר אלי ‪,‬אשר תראה עליו את הרוח יורדת ונשארת עליו ‪,‬הוא המטביל‬ ‫ברוח הקודש‪.‬‬ ‫‪34‬וראיתי וספרתי כי זה בן האלוהים‪.‬‬ ‫‪35‬שוב למחרת ‪,‬לאחר שעמד יוחנן ושניים מתלמידיו;‬ ‫‪36‬והביט בישוע תוך כדי הליכתו ‪,‬הוא אמר ‪,‬הנה הכבש של אלוהים!‬ ‫‪37‬ושני התלמידים שמעו אותו מדבר והלכו אחרי ישוע‪.‬‬ ‫‪38‬אז פנה ישוע וראה אותם בעקבותיו ‪,‬ואמר אליהם ‪:‬מה אתם מחפשים ?אפ למרו לו נ‪,‬רִכ י( ‪,‬שנאמר ‪,‬אׁדונכ י )היכן אתה גר?‬ ‫‪39‬הוא אמר להם ‪,‬בוא וראה ‪.‬באו וראו היכן הוא יושב ‪,‬וישבו עמו ביום ההוא ‪,‬כי השעה העשירית היתה‪.‬‬ ‫‪40‬אחד מהשניים ששמעו את יוחנן מדבר והלכו אחריו ‪,‬היה אנדרו ‪,‬אחיו של שמעון פטרוס‪.‬‬ ‫‪41‬הוא מצא תחילה את אחיו שמעון ‪,‬ואמר לו ‪:‬מצאנו את המשיח ‪,‬כלומר ‪,‬המשיח‪.‬‬ ‫‪42‬והוא הביא אותו אל ישוע ‪.‬וכאשר ראה בו ישוע ‪,‬אמר ‪,‬אתה שמעון בן יונה ‪,‬אתה תיקרא כיפא ‪,‬שהוא בפירוש ‪,‬אבן‪.‬‬ ‫‪43‬למחרת היה ישוע יוצא לגליל ‪,‬ומצא את פיליפוס ‪,‬ואמר לו ‪:‬אחריי‪.‬‬ ‫‪44‬פיליפ היה מבית ציידה ‪,‬עירם של אנדרו ופטרוס‪.‬‬ ‫‪45‬פיליפוס מצא את נתנאל ואמר לו מצאנו אותו אשר כתבו עליו משה בתורה והנביאים ישוע מנצרת בן יוסף‪.‬‬ ‫‪ 46‬נוֹ כאמש ר אא לפיו נפתנ נל אא ל ‪:‬הפ ככ ל יכ צל אפ ה טוב כמנל צנ נרת ?אמר לו פיליפוס ‪,‬בוא וראה‪.‬‬ ‫‪47‬ראה ישוע את נתנאל בא אליו ‪,‬ואמר עליו ‪:‬הנה באמת ישראל אשר אין בו רמאות!‬ ‫‪48‬אמר לו נתנאל מנין אתה מכיר אותי ?ענה ישוע ואמר לו ‪:‬לפני שקרא לך פיליפ ‪,‬כשהיית מתחת לעץ התאנה ‪,‬ראיתי אותך‪.‬‬

‫‪64‬‬

‫הבשורה של יוחנן‬

‫‪49‬ענה נתנאל ואמר לו רבי אתה בן האלוהים ;אתה מלך ישראל‪.‬‬ ‫‪50‬ענה ישוע ואמר לו ‪:‬כי אמרתי לך ראיתי אותך מתחת לעץ התאנה ‪,‬אתה מאמין ?אתה תראה דברים גדולים מאלה‪.‬‬ ‫‪51‬והוא אמר לו ‪,‬באמת ‪,‬באמת ‪,‬אני אומר לך ‪,‬מעתה תראה את השמים פתוחים ואת מלאכי אלוהים עולים ויורדים על בן האדם‪.‬‬ ‫פרק ‪2‬‬ ‫‪1‬וביום השלישי היו נישואים בכנא שבגליל ;ואמו של ישוע הייתה שם‪:‬‬ ‫‪2‬וישוע נקרא גם תלמידיו לנישואין‪.‬‬ ‫‪3‬וכשרצו יין ‪,‬אמרה לו אמו של ישוע ‪:‬אין להם יין‪.‬‬ ‫‪4‬אמר אליה ישוע ‪:‬אשה ‪,‬מה אני אליך ?השעה שלי עדיין לא הגיעה‪.‬‬ ‫‪5‬אמרה אמו אל העבדים כל אשר יאמר לכם עשו‪.‬‬ ‫‪6‬והיו מונחים שם ששה קדרות אבן ‪,‬כדרך טיהור היהודים ‪,‬ובהם שניים או שלושה פירקים כל אחד‪.‬‬ ‫‪7‬אמר להם ישוע ‪:‬מלאו את סירי המים במים ‪.‬ומילאו אותם עד אפס מקום‪.‬‬ ‫‪ 8‬נוֹ כאמש ר ׁאלאיהש ם ‪,‬קל צו אש ת‪ָ-‬נִפ ה ‪,‬ו כנִ לשאו לל מוֶא ל הנ ַנ ׁחלפה ‪.‬והם חשפו את זה‪.‬‬ ‫‪9‬כשטעם שליט המשתה את המים שעושים יין ולא ידע מהיכן (אך ידעו המשרתים השואבים את המים )קרא מושל המשתה לחתן‪.‬‬ ‫‪ 10‬נוֹ כאמש ר אא לפיו ‪ִ,‬פל‪-‬אפ דפ ם ִנ לתחכ ָפה ‪ ,‬ניָׁשש ה יניכ ן טוב ;וכאשר אנשים שתו היטב ‪,‬אז מה שהוא יותר גרוע ‪:‬אבל אתה שמרת את היין הטוב‬ ‫עד עכשיו‪.‬‬ ‫‪11‬תחילת הניסים הזאת עשה ישוע בכנא שבגליל ‪,‬והפגין את כבודו ;ותלמידיו האמינו בו‪.‬‬ ‫‪12‬אחרי זה ירד לכפר נחום הוא ואמו ואחיו ותלמידיו ולא ישבו שם ימים רבים‪.‬‬ ‫‪13‬והיה פסח של היהודים בפתח וישוע עלה לירושלים‪.‬‬ ‫‪14‬ומצא בבית‪-‬המקדש את‪-‬מוכרי בקר וצאן ויונים וחלפני כסף יושבים‪.‬‬ ‫‪15‬וכאשר עשה מכת חבלים קטנים ‪,‬גירש את כולם מן ההיכל ואת הצאן והבקר ;ונֹכ לֶפכ ך אש ת‪ִ-‬שסש ף הנ ַנ חל לפפכ ים ‪,‬ול הכ פל לו אש ת הנ שְ לל חות;‬ ‫טז נוֹ כאמש ר אש ל‪-‬מוכל ארי יונכ ים קל חו אש ת‪-‬הנ ָפ בפ כרים הפ אא ָשה כמִפאן ;אל תעשה את בית אבי לבית סחורה‪.‬‬ ‫‪17‬ויזכרו תלמידיו כי כתוב קנאות ביתך אכלה אותי‪.‬‬ ‫‪18‬ויענו היהודים ואמרו לו מה אות אתה עושה לנו כי אתה עושה את הדברים האלה?‬ ‫‪19‬ענה ישוע ואמר להם ‪:‬הרסו את המקדש הזה ובשלושה ימים אקים אותו‪.‬‬ ‫‪20‬אז אמרו היהודים ארבעים ושש שנה היה בית המקדש הזה בבנין והאם תקים אותו בשלושה ימים?‬ ‫‪21‬אבל הוא דיבר על היכל גופו‪.‬‬ ‫‪22‬כאשר קם מן המתים ‪,‬זכרו תלמידיו כי אמר להם זאת ;והם האמינו בכתוב ובדבר אשר אמר ישוע‪.‬‬ ‫‪23‬עתה בהיותו בירושלים בחג הפסח ‪,‬ביום החג ‪,‬האמינו רבים בשמו בראותם את הניסים אשר עשה‪.‬‬ ‫‪24‬אבל ישוע לא התחייב עליהם ‪,‬כי הכיר את כל האנשים‪,‬‬ ‫‪25‬ולא היה צריך להעיד על האדם כי ידע את אשר באדם‪.‬‬ ‫פרק ‪3‬‬ ‫‪1‬היה איש מהפרושים ושמו נקדימון ‪,‬שליט היהודים‪:‬‬ ‫‪2‬בא ההוא אל ישוע בלילה ואמר לו ‪,‬רבי ‪,‬אנו יודעים שאתה מורה בא מאלוהים ‪,‬כי איש אינו יכול לעשות את הניסים האלה שאתה‬ ‫עושה ‪,‬אלא אלוהים עמו‪.‬‬ ‫‪3‬ענה ישוע ואמר לו ‪,‬באמת ‪,‬באמת ‪,‬אני אומר לך ‪,‬אם אדם לא יוולד מחדש ‪,‬הוא לא יכול לראות את מלכות האלוהים‪.‬‬ ‫‪4‬אמר לו נקדימון איך יכול אדם להיוולד כשהוא זקן ?האם הוא יכול להיכנס בפעם השנייה לבטן אמו ‪,‬ולהיוולד?‬ ‫‪5‬ישוע ענה ‪,‬באמת ‪,‬באמת ‪,‬אני אומר לך ‪,‬אם לא יוולד אדם ממים ומרוח ‪,‬הוא לא יכול להיכנס למלכות אלוהים‪.‬‬ ‫‪6‬הנולד מן הבשר הוא בשר ;ומה שנולד מהרוח הוא רוח‪.‬‬ ‫‪7‬אל תתמה כי אמרתי לך ‪,‬אתה חייב להיוולד מחדש‪.‬‬ ‫‪8‬הרוח נושבת היכן שהיא שומעת ‪,‬ואתה שומע את קולה ‪,‬אבל לא ידעת מאין היא באה ולאן היא הולכת ‪:‬כך הוא כל הנולד מהרוח‪.‬‬ ‫‪9‬ענה נקדימון ואמר לו ‪:‬איך יכולים להיות הדברים האלה?‬ ‫‪10‬ענה ישוע ואמר לו ‪:‬האם אתה אדון לישראל ואינך יודע את הדברים האלה?‬ ‫‪11‬באמת ‪,‬באמת ‪,‬אני אומר לך ‪,‬אנו מדברים כי אנו יודעים ‪,‬ומעידים כי ראינו ;ול ל כא יכ קל ִל לו אש ת ָאדא ינו‪.‬‬ ‫‪12‬אם סיפרתי לכם דברים ארציים ואתם לא מאמינים ‪,‬איך תאמינו אם אספר לכם דברים שמימיים?‬ ‫‪13‬ולא עלה איש אל השמים ‪,‬אלא היורד מן השמים ‪,‬בן האדם אשר בשמים‪.‬‬ ‫‪14‬וכמו שמשה הרים את הנחש במדבר ‪,‬כן צריך להרים את בן האדם‪.‬‬ ‫‪15‬כדי שכל המאמין בו לא יאבד ‪,‬אלא יהיה לו חיי נצח‪.‬‬ ‫‪16‬כי כה אהב אלוהים את העולם ‪,‬כי הוא נתן את בנו יחידו ‪,‬כדי שכל המאמין בו לא יאבד ‪,‬אלא יהיה לו חיי עולם‪.‬‬ ‫‪17‬כי לא שלח אלוהים את בנו לעולם להרשיע את העולם ;אלא שהעולם דרכו יינצל‪.‬‬ ‫‪18‬המאמין בו אינו נידון ‪,‬אך מי שאינו מאמין כבר נידון כי לא האמין בשם הבן היחיד של אלוהים‪.‬‬

‫‪65‬‬

‫הבשורה של יוחנן‬

‫‪19‬וזה הרשעה ‪,‬כי בא האור לעולם ‪,‬ואנשים אהבו את החושך יותר מאשר את האור ‪,‬כי מעשיהם היו רעים‪.‬‬ ‫‪20‬כי כל העושה רע שונא את האור ‪,‬ולא בא אל האור ‪,‬פן יוכחו מעשיו‪.‬‬ ‫‪21‬אבל העושה אמת בא אל האור ‪,‬למען יתגלו מעשיו ‪,‬שהם נעשים באלוהים‪.‬‬ ‫‪22‬אחר הדברים האלה באו ישוע ותלמידיו לארץ יהודה ;ושם התעכב איתם ‪,‬והטביל‪.‬‬ ‫‪23‬וגם יוחנן טביל באנון ליד סלים כי היו שם מים רבים ויבואו ויטבלו‪.‬‬ ‫‪24‬כי יוחנן עדיין לא הושלך לכלא‪.‬‬ ‫‪25‬ואז התעוררה שאלה בין כמה מתלמידיו של יוחנן ליהודים לגבי טיהור‪.‬‬ ‫‪26‬ויבואו אל יוחנן ויאמרו אליו רבי ‪,‬אשר אתך מעבר הירדן אשר עדת לו ‪,‬הנה ההוא מטביל וכל האנשים באים אליו‪.‬‬ ‫‪27‬ענה יוחנן ואמר ‪:‬אדם אינו יכול לקבל דבר ‪,‬אלא שיינתן לו מן השמים‪.‬‬ ‫‪28‬אתם עצמכם עדים לי ‪,‬כי אמרתי ‪,‬איני המשיח ‪,‬אלא שנשלחתי לפניו‪.‬‬ ‫‪29‬מי שיש לו את הכלה הוא החתן ‪,‬אבל חבר החתן העומד ושומע אותו ‪,‬שמח מאוד על קול החתן ‪,‬על כן נתמלאה שמחתי זו‪.‬‬ ‫‪30‬הוא חייב להגדיל ‪,‬אבל אני חייב להקטין‪.‬‬ ‫‪31‬הבא מלמעלה הוא מעל הכל ‪:‬הוא מן הארץ הוא ארצי ומדבר על הארץ ‪:‬הבא מן השמים הוא מעל הכל‪.‬‬ ‫‪32‬ומה שראה ושמע הוא מעיד ;ואין איש מקבל את עדותו‪.‬‬ ‫‪33‬מי שקיבל את עדותו קבע את חותמו כי אלוהים אמת‪.‬‬ ‫‪ִ34‬כ י אֶׁש ר ֶפ לנח אֹלהכ ים כִָש ר כָבל ארי אֹלהכ ים ִכ י ל כא נפתנ ן לו אֹלהכ ים אש ת‪-‬רוחנ ִל כמָפ ה‪.‬‬ ‫‪35‬האב אוהב את הבן ונתן הכל בידו‪.‬‬ ‫‪36‬מי שמאמין בבן יש לו חיי עולם ‪:‬ומי שאינו מאמין בבן לא יראה חיים ; ׁאבפ ל נִָנם אֹלהכ ים עובא ר פָלפיו‪.‬‬ ‫פרק ‪4‬‬ ‫‪1‬כאשר ידע יהוה כיצד שמעו הפרושים שישוע עשה והטביל יותר תלמידים מיוחנן‪.‬‬ ‫( ‪2‬למרות שישוע עצמו לא הטביל ‪,‬אלא את תלמידיו)‪,‬‬ ‫‪3‬הוא עזב את יהודה ויצא שוב לגליל‪.‬‬ ‫‪4‬והוא חייב לעבור בשומרון‪.‬‬ ‫‪5‬אז בא לעיר שומרון אשר נקראת סיכאר ‪,‬סמוך לחלקת האדמה אשר נתן יעקב לבנו יוסף‪.‬‬ ‫‪6‬עתה הייתה שם באר יעקב ‪.‬לכן ישוע ‪,‬כשהוא עייף במסעו ‪,‬ישב כך על הבאר ‪:‬והייתה השעה השישית בערך‪.‬‬ ‫‪7‬באה אשה משומרון לשאוב מים ‪:‬ישוע אמר לה ‪,‬תן לי לשתות‪.‬‬ ‫( ‪8‬כי תלמידיו הלכו אל העיר לקנות בשר‪).‬‬ ‫ט נוִ כאמש ר אא לפיו אשת שומרון ‪:‬כיצד אתה יהודי מבקש ממני לשתות ‪,‬אשת שומרון ?כי ליהודים אין קשר עם השומרונים‪.‬‬ ‫‪10‬ענה ישוע ואמר לה ‪:‬אילו ידעת את מתנת אלוהים ‪,‬ומי הוא האומר לך ‪,‬תן לי לשתות ;היית מבקש ממנו ‪,‬והוא היה נותן לך מים‬ ‫חיים‪.‬‬ ‫‪11‬אמרה לו האשה ‪:‬אדוני ‪,‬אין לך במה לשאוב ‪,‬והבאר עמוקה ‪,‬מנין לך המים החיים האלה?‬ ‫‪12‬האם אתה גדול מיעקב אבינו אשר נתן לנו את הבאר ושתה ממנה בעצמו ומילדיו ובהמתו?‬ ‫‪13‬ענה ישוע ואמר לה ‪:‬כל מי שישתה מהמים האלה יצמא שוב‪.‬‬ ‫‪14‬אבל כל מי שישתה מן המים אשר אתן לו לעולם לא יצמא ; ׁאבפ ל הנ ַנ יכ ם אֶׁש ר אש ִא ן לו ‪,‬יכ הל יו ִו לנִנ ָנר מנ יכ ם נפפל צפ ה לל חנ ֹאי עולפם‪.‬‬ ‫‪15‬אמרה אליו האשה ‪:‬אדוני ‪,‬תן לי את המים האלה ‪,‬שלא אצא צמא ‪,‬ולא אבוא הנה לשאוב‪.‬‬ ‫‪16‬אמר לה ישוע ‪,‬לכי קרא לבעלך ובואי הנה‪.‬‬ ‫‪17‬ענתה האשה ואמרה ‪:‬אין לי בעל ‪.‬אמר לה ישוע ‪,‬טוב אמרת ‪,‬אין לי בעל‪.‬‬ ‫‪18‬כי היו לך חמשה בעלים ;ומי שיש לך עכשיו אינו בעלך ‪:‬בזה אמרת באמת‪.‬‬ ‫‪19‬אמרה אליו האשה ‪:‬אדוני ‪,‬אני מבין כי אתה נביא‪.‬‬ ‫‪20‬עבדו אבותינו בהר הזה ;ול אנ ִש ם אפ למרו ‪ֶ,‬ש ִכ ירוֶפ כלפם ‪,‬הנ ַפ קום אֶׁש ר יכ הל ישה הפ אפ דפ ם לל הנ ָׁבכ ד‪.‬‬ ‫‪21‬אמר לה ישוע ‪,‬אישה ‪,‬האמיני לי ‪,‬מגיעה השעה שבה לא תעבדו לא בהר הזה ‪,‬וגם לא בירושלים ‪,‬לאב‪.‬‬ ‫‪22‬אתם עובדים אתם לא יודעים מה ‪:‬אנחנו יודעים מה אנחנו עובדים ‪:‬כי ישועה היא מהיהודים‪.‬‬ ‫‪23‬אבל באה השעה ‪,‬ועכשיו היא ‪,‬שבה המתפללים האמיתיים יעבדו את האב ברוח ובאמת ‪:‬כי האב מחפש כאלה שיעבדו אותו‪.‬‬ ‫‪24‬אלוהים הוא רוח ‪:‬והעובדים לו צריכים לעבוד אותו ברוח ובאמת‪.‬‬ ‫‪25‬אמרה לו האשה ‪:‬אני יודעת כי בא משיח ‪,‬אשר נקרא משיח ‪:‬כשהוא יבוא ‪,‬הוא יספר לנו הכל‪.‬‬ ‫‪26‬אמר אליה ישוע ‪:‬אני המדבר אליך אני הוא‪.‬‬ ‫‪27‬ועל זה באו תלמידיו והתפלאו כי דיבר עם האשה ‪,‬ואף‪-‬על‪-‬פי‪-‬כן איש לא אמר מה אתה מבקש ?או ‪,‬למה אתה מדבר איתה?‬ ‫‪28‬אז עזבה האשה את סיר המים שלה ‪,‬ותלך לעיר ‪,‬ואמרה לגברים‪:‬‬ ‫‪29‬בוא ראה איש אשר סיפר לי את כל אשר עשיתי ‪:‬האם זה לא המשיח?‬ ‫‪30‬ויצאו מן העיר ויבואו אליו‪.‬‬ ‫‪31‬בינתיים התפללו לו תלמידיו לאמור ‪:‬אדוני ‪,‬אכל‪.‬‬ ‫‪ 32‬נוֹ כאמש ר ׁאלאיהש ם ‪,‬אֶׁש ר לכ י אש ת‪ִ-‬פ שפ ר ל כא יפדנ ָל ִש ם‪.‬‬

‫‪66‬‬

‫הבשורה של יוחנן‬

‫‪33‬על כן אמרו התלמידים איש אל רעהו האם איש הביא אותו ראוי לאכול?‬ ‫‪34‬אמר להם ישוע ‪:‬אוכל לעשות את רצונו של ששלחני ולסיים את מלאכתו‪.‬‬ ‫‪35‬אל תאמר ‪:‬עוד ארבעה חודשים ‪,‬ואז יבוא הקציר ?הכ ֵאה אׁנכ י אומא ר פלכשם ‪ֶ,‬פ או אש ת ָאינשיך ‪,‬ול הכ ִכ יטו אש ת הנ ָפ דש ה ;כי הם כבר לבנים‬ ‫לקציר‪.‬‬ ‫‪36‬והקוצר מקבל שכר ולוקח פירות לחיים נצחיים למען ישמחו גם הזורע וגם הקוצר‪.‬‬ ‫‪37‬והנה האמירה הזאת נכונה ‪,‬אחד זורע ואחר קוצר‪.‬‬ ‫‪38‬שלחתי אתכם לקצור את אשר לא עמלתם עליו אנשים אחרים עמלו ונכנסתם למלאכתם‪.‬‬ ‫‪39‬ורבים משומרוני העיר ההיא האמינו בו על דבר האישה אשר העידה ‪:‬הוא סיפר לי את כל אשר עשיתי‪.‬‬ ‫‪40‬ובבואו אליו השומרונים ובקשו ממנו שיתעכב עמם וישב שם שני ימים‪.‬‬ ‫‪41‬ועוד רבים האמינו בגלל דברו שלו;‬ ‫‪42‬ויאמר אל האשה ‪,‬עתה אנו מאמינים ‪,‬לא מפני דבריך ‪,‬כי שמענו אותו בעצמנו ‪,‬ויודעים כי אכן זהו המשיח ‪,‬מושיע העולם‪.‬‬ ‫‪43‬כעבור יומיים הלך משם וילך לגליל‪.‬‬ ‫‪44‬כי ישוע עצמו העיד ‪,‬כי לנביא אין כבוד בארצו‪.‬‬ ‫‪45‬אז בבואו לגליל ‪,‬קבלו אותו הגלילים לאחר שראו את כל הדברים אשר עשה בירושלים בחג כי גם הם הלכו אל החג‪.‬‬ ‫‪46‬אז ישוע הגיע שוב לכאנה שבגליל ‪,‬שם הכין את המים יין ‪.‬והיה אציל פלוני ‪,‬אשר בנו היה חולה בכפר נחום‪.‬‬ ‫‪47‬כאשר שמע כי ישוע יצא מיהודה לגליל ‪,‬הלך אליו והתחנן לו שיירד וירפא את בנו ‪,‬כי הוא עתיד למות‪.‬‬ ‫‪48‬אז אמר לו ישוע ‪:‬אם לא תראה אותות ומופתים ‪,‬לא תאמין‪.‬‬ ‫‪49‬אמר לו האציל ‪,‬אדוני ‪,‬ירד לפני מות ילדי‪.‬‬ ‫‪50‬אמר לו ישוע ‪:‬לך לדרך ;חי בנך ‪.‬ויאמין האיש בדבר אשר דיבר אליו ישוע ‪,‬וילך לדרכו‪.‬‬ ‫‪51‬ובעודו יורד ‪,‬פגשו אותו עבדיו ויגידו לו לאמר חי בנך‪.‬‬ ‫‪52‬ואז שאל אותו מהם השעה שבה התחיל לתקן ‪.‬ויאמרו אליו ‪,‬אתמול בשעה השביעית עזבה אותו הקדחת‪.‬‬ ‫‪53‬וידע האב כי הייתה זו באותה שעה שבה אמר לו ישוע ‪:‬חי בנך ‪,‬והוא האמין וכל ביתו‪.‬‬ ‫‪54‬זהו שוב הנס השני שעשה ישוע כשיצא מיהודה לגליל‪.‬‬ ‫פרק ‪5‬‬ ‫‪1‬אחרי זה היה משתה של היהודים ;וישוע עלה לירושלים‪.‬‬ ‫‪2‬עתה יש בירושלים ליד שוק הצאן בריכה ‪,‬הנקראת בלשון העברית בתסדה ‪,‬בעלת חמש מרפסות‪.‬‬ ‫‪3‬באלה שכב המון רב של אנשים חסרי אונים ‪,‬עיוורים ‪,‬עצורים ‪,‬קמלים ‪,‬מחכים לתנועת המים‪.‬‬ ‫‪4‬כי מלאך ירד בעונה מסוימת אל הבריכה והטריד את המים ‪:‬כל מי שנכנס קודם לאחר טרדת המים ‪,‬נשלם מכל מחלה שיש לו‪.‬‬ ‫‪5‬ויהי שם איש אחד אשר לו חולה שלושים ושמונה שנה‪.‬‬ ‫‪6‬כאשר ראה אותו ישוע שוכב ‪,‬וידע כי הוא היה עתה זמן רב במקרה ההוא ‪,‬אמר לו ‪:‬האם תשלים?‬ ‫‪7‬ענה לו האיש חסר הכוח ‪,‬אדוני ‪,‬אין לי אדם ‪,‬כאשר המים סוערים ‪,‬להכניסני אל הבריכה ‪,‬אך בעודי בא ‪,‬יורד אחר לפניי‪.‬‬ ‫‪8‬אמר לו ישוע ‪:‬קום ‪,‬הרים את משכבך והלך‪.‬‬ ‫‪9‬ומיד נרפא האיש ולקח את משכבו וילך ‪,‬ובאותו היום היה השבת‪.‬‬ ‫‪10‬אמרו היהודים אל הנרפא יום השבת אינו רשאי לשאת את משכבך‪.‬‬ ‫‪11‬השיב להם ‪,‬אשר רפא אותי ‪,‬אמר לי ‪,‬הרים את משכבך והלך‪.‬‬ ‫‪12‬ושאלו אותו ‪:‬איזה איש הוא אשר אמר לך הרים את משכבך והלך?‬ ‫‪13‬והנרפא לא ידע מי זה ‪:‬כי ישוע הרחיק את עצמו והמון נמצא במקום ההוא‪.‬‬ ‫‪14‬אחר כך מצא אותו ישוע בבית‪-‬המקדש ‪,‬ואמר לו ‪:‬הנה נשמת ‪,‬אל תחטאו עוד ‪,‬פן יבוא אליך דבר גרוע יותר‪.‬‬ ‫‪15‬הלך האיש ואמר ליהודים כי ישוע הוא אשר עשה אותו בריא‪.‬‬ ‫‪16‬ועל כן רדפו היהודים את ישוע וביקשו להרוג אותו כי עשה את הדברים האלה ביום השבת‪.‬‬ ‫‪17‬אך ישוע ענה להם ‪:‬אבי עובד עד כה ‪,‬ואני עובד‪.‬‬ ‫‪18‬לפיכך ביקשו היהודים להרוג אותו יותר ‪,‬כי הוא לא רק חלל את השבת ‪,‬אלא גם אמר כי אלוהים הוא אביו ‪,‬ומשווה את עצמו‬ ‫לאלוהים‪.‬‬ ‫‪19‬אז ענה ישוע ואמר להם ‪:‬באמת ‪,‬באמת ‪,‬אני אומר לכם ‪,‬הבן אינו יכול לעשות דבר מעצמו ‪,‬אלא מה שהוא רואה את האב עושה ‪:‬‬ ‫כי כל מה שהוא עושה ‪,‬גם אלה עושה גם הבן‪.‬‬ ‫‪20‬כי האב אוהב את הבן ומגלה לו את כל מה שעושה בעצמו והוא יראה לו מעשים גדולים מאלה למען תתפעלו‪.‬‬ ‫‪21‬כי כמו שהאב מקים את המתים ומחיה אותם ;גם כן מחיה הבן את מי שירצה‪.‬‬ ‫‪22‬כי האב אינו שופט אדם אלא נתן כל משפט על הבן‪.‬‬ ‫‪23‬שכל בני האדם יכבדו את הבן ‪,‬כמו שהם מכבדים את האב ‪.‬מי שאינו מכבד את הבן אינו מכבד את האב אשר שלח אותו‪.‬‬ ‫‪24‬באמת ‪,‬באמת ‪,‬אני אומר לכם ‪,‬מי ששומע את דברי ומאמין בשלחני ‪,‬יש לו חיי עולם ‪,‬ולא יבוא בהרשעה ;אבל עובר ממוות‬ ‫לחיים‪.‬‬ ‫‪25‬באמת ‪,‬באמת ‪,‬אני אומר לכם ‪,‬באה השעה ‪,‬ועכשיו היא ‪,‬שבה ישמעו המתים את קולו של בן האלוהים ‪,‬והשומעים יחיו‪.‬‬

‫‪67‬‬

‫הבשורה של יוחנן‬

‫‪26‬כי כמו לאב יש חיים בעצמו ;כך נתן לבן להיות חיים בעצמו;‬ ‫‪27‬ונתן לו סמכות גם לעשות משפט כי בן האדם הוא‪.‬‬ ‫‪28‬אל תתמה מזה כי באה השעה אשר ישמעו בה כל אשר בקברים בקולו‪.‬‬ ‫‪29‬ויצאו ;הפ עכ כשים טוב ‪,‬ל לנִחכ ית הנ חנ ֹכ ים ;ול הנ ָ כׁשים הפ פרע ‪,‬לל תנ חל יות הנ כַָפ ה‪.‬‬ ‫‪30‬מעצמי איני יכול לעשות דבר ‪:‬כששמעתי ‪,‬אני שופט ‪,‬ומשפטי צודק ;כי אני לא מחפש את רצוני ‪,‬אלא את רצון האב אשר שלח‬ ‫אותי‪.‬‬ ‫‪31‬אם אני מעיד על עצמי ‪,‬העד שלי אינו אמת‪.‬‬ ‫‪32‬יש עוד אחד מעיד עלי ;ול יודנ ָל כִי ִכ י‪-‬הפ ָאד אֶׁש ר יפדנ ע פָלני ֹאמש ת‪.‬‬ ‫‪33‬שלחת אל יוחנן והוא העיד על האמת‪.‬‬ ‫‪34‬אבל אני לא מקבל עדות מאדם ‪,‬אלא את הדברים האלה אני אומר למען תיוושע‪.‬‬ ‫‪35‬הוא היה אור בוער ומאיר ‪,‬והייתם מוכנים לעת לשמוח באורו‪.‬‬ ‫‪36‬אבל יש לי עדות גדולה מזו של יוחנן ‪:‬כי המעשים אשר נתן לי האב לסיים ‪,‬אותן המעשים שאני עושה ‪,‬מעידות עלי כי האב שלח‬ ‫אותי‪.‬‬ ‫‪37‬והאב עצמו אשר שלח אותי ‪,‬העיד עלי ‪.‬לא שמעתם את קולו בכל עת ולא ראיתם את צורתו‪.‬‬ ‫‪38‬ואין לכם דברו עומד בכם ‪:‬בעבור מי ששלח לו לא מאמינים‪.‬‬ ‫‪39‬חפש בכתובים ;כי בהם אתם חושבים שיש לכם חיי עולם ‪:‬והם המעידים עלי‪.‬‬ ‫‪40‬ולא תבואו אלי למען יהיו לכם חיים‪.‬‬ ‫‪41‬אני לא מקבל כבוד מגברים‪.‬‬ ‫‪42‬אבל אני מכיר אתכם ‪,‬כי אין לכם אהבת אלוהים בכם‪.‬‬ ‫‪43‬באתי בשם אבי ‪,‬ואתם לא מקבלים אותי ‪:‬אם יבוא אחר בשמו ‪,‬אותו תקבלו‪.‬‬ ‫‪44‬איך אתם יכולים להאמין ‪,‬שמקבלים כבוד זה מזה ‪,‬ולא מחפשים את הכבוד שבא מאלוהים בלבד?‬ ‫‪45‬אל תחשוב כי אני אשים אותך בפני האב ‪:‬יש המאשים אותך משה ‪,‬אשר אתה בוטח בו‪.‬‬ ‫‪46‬כי אילו האמנתם למשה ‪,‬הייתם מאמינים בי כי הוא כתב עלי‪.‬‬ ‫‪47‬אך אם לא תאמינו לכתביו ‪,‬כיצד תאמינו לדבריי?‬ ‫פרק ‪6‬‬ ‫‪1‬אחר הדברים האלה עבר ישוע על הכנרת ‪,‬שהיא ים טבריה‪.‬‬ ‫‪2‬והמון רב הלך אחריו כי ראו את ניסיו אשר עשה לחולים‪.‬‬ ‫‪3‬וישוע עלה להר וישב שם עם תלמידיו‪.‬‬ ‫‪4‬וקרב פסח חג היהודים‪.‬‬ ‫‪5‬כאשר נשא ישוע את עיניו וראה קהל גדול בא אליו ‪,‬אמר לפיליפ ‪,‬מאיפה נקנה לחם כדי שיאכלו אלה?‬ ‫‪6‬וזה אמר להוכיחו כי הוא עצמו ידע מה יעשה‪.‬‬ ‫‪7‬פיליפ ענה לו ‪:‬לחם במאתיים פרוטות לא מספיק להם ‪,‬כדי שכל אחד מהם יקח מעט‪.‬‬ ‫‪8‬אחד מתלמידיו ‪,‬אנדרו ‪,‬אחיו של שמעון פטרוס ‪,‬אמר אליו‪:‬‬ ‫ט יש כאן בחור ‪,‬שיש לו חמש כיכרות שעורה ושני דגים קטנים ‪:‬אבל מה הם בין כל כך הרבה?‬ ‫‪10‬ויאמר ישוע ‪:‬תשבו את האנשים ‪.‬עכשיו היה הרבה דשא במקום ‪.‬אז ישבו האנשים ‪,‬במספר כחמשת אלפים‪.‬‬ ‫‪11‬וישוע לקח את הלחם ;וכשהודה ‪,‬חילק לתלמידים ‪,‬ואת התלמידים למושבים ;וכן מן הדגים ככל שירצו‪.‬‬ ‫‪12‬כאשר נתמלאו ‪,‬אמר לתלמידיו ‪,‬אספו את השברים הנשארים ‪,‬שלא יאבד דבר‪.‬‬ ‫‪13‬על כן אספו אותם ומלאו שנים‪-‬עשר סלים בשברי חמשת כיכרות השעורה אשר נותרו לאוכלים‪.‬‬ ‫‪14‬ואז האנשים האלה ‪,‬כאשר ראו את הנס שעשה ישוע ‪,‬אמרו ‪,‬זה באמת הנביא ההוא שיבוא לעולם‪.‬‬ ‫‪15‬כאשר הבחין ישוע שיבואו וייקחו אותו בכוח להמליך אותו ‪,‬הוא חזר אל ההר לבדו‪.‬‬ ‫‪16‬וכשהגיע הערב ‪,‬ירדו תלמידיו אל הים‪.‬‬ ‫‪17‬ויכנס באניה ויעבור את הים לעבר כפר נחום ‪.‬ועכשיו היה חשוך ‪,‬וישוע לא בא אליהם‪.‬‬ ‫‪18‬ויקם הים מרוב רוח גדולה שנשבה‪.‬‬ ‫‪19‬אז כשחתרו כחמישה ועשרים או שלושים דרגות ‪,‬הם רואים את ישוע הולך על הים ומתקרב אל הספינה ופחדו‪.‬‬ ‫‪20‬אבל הוא אמר אליהם ‪:‬אני זה ;לא לפחד‪.‬‬ ‫‪21‬ויקבלוהו ברצון אל הספינה ומיד הייתה הספינה בארץ אשר הלכו אליה‪.‬‬ ‫‪22‬למחרת ‪,‬כאשר ראו האנשים אשר עמדו מעברו השני של הים כי אין שם סירה אחרת מלבד הסירה אשר נכנסו אליה תלמידיו ‪,‬וכי‬ ‫ישוע לא הלך עם תלמידיו אל הסירה ‪,‬אלא תלמידים נעלמו לבדם;‬ ‫( ‪23‬אמנם באו סירות אחרות מטבריה אל המקום אשר אכלו לחם לאחר שהודה ה)'‬ ‫‪24‬כאשר ראו האנשים שישוע לא נמצא שם וגם תלמידיו ‪,‬גם הם לקחו משלוח ובאו לכפר נחום בחיפוש אחר ישוע‪.‬‬ ‫‪25‬וכאשר מצאוהו מעבר לים אמרו לו רבי מתי באת הנה?‬

‫‪68‬‬

‫הבשורה של יוחנן‬

‫‪26‬ענה להם ישוע ואמר " ‪:‬באמת ‪,‬באמת ‪,‬אני אומר לכם ‪,‬אתם מחפשים אותי ‪,‬לא מפני שראיתם את הניסים ‪,‬אלא מפני שאכלתם מן‬ ‫הלחם והתמלאתם"‪.‬‬ ‫‪27‬לא עמל על הבשר הנאבד ‪,‬אלא על הבשר הנמשך עד חיי עולם אשר יתן לכם בן האדם כי אותו חתם אלוהים האב‪.‬‬ ‫כאמרו אא לפיו ‪:‬מנ ה‪ -‬ננָׁשש ה לל הנ ָׁשות אש ת‪-‬מנ ָׁשא ה אֹלהכ ים‪.‬‬ ‫‪ 28‬נוֹ ל‬ ‫‪29‬ענה ישוע ואמר להם ‪:‬זוהי עבודת אלוהים ‪,‬כי אתם מאמינים באשר הוא שלח‪.‬‬ ‫‪30‬אמרו לו אז מה אות אתה שרואים ונאמין לך ?במה אתה עובד‬ ‫‪31‬אכלו אבותינו את המן במדבר ;כמו שכתוב נתן להם לחם מן השמים לאכול‪.‬‬ ‫‪ 32‬נוֹ כאמש ר ׁאלאיהש ם יאֶו נָ ‪ֹ :‬אמש ת ‪,‬אׁנכ י ‪,‬אפ מנ ר לל ך ‪,‬מכ ֶש ה ל כא נפתנ ן פלכשם אש ת הנ ָשחש ם הנ שפ מנ יכ ם ;אבל אבי נותן לך את הלחם האמיתי מהשמים‪.‬‬ ‫‪33‬כי לחם אלוהים הוא היורד מן השמים ונותן חיים לעולם‪.‬‬ ‫כאמרו אא לפיו ‪,‬אׁדכ נפי ‪ִ,‬פ ן לפנו עוד אש ת הנ ָשחש ם הנ ֶשה‪.‬‬ ‫‪ 34‬נוֹ ל‬ ‫‪35‬ויאמר אליהם ישוע ‪:‬אני לחם החיים ;והמאמין בי לעולם לא יצמא‪.‬‬ ‫‪36‬אבל אמרתי לכם כי גם אתם ראיתם אותי ולא תאמינו‪.‬‬ ‫‪37‬כל אשר נותן לי האב יבוא אלי ;ואת‪-‬הבא אליי לא אגרש בשום אופן‪.‬‬ ‫‪38‬כי ירדתי מן השמים ‪,‬לא לעשות את רצוני ‪,‬אלא את רצונו של שולחני‪.‬‬ ‫‪39‬וזהו רצון האב אשר שלח אותי ‪,‬שמכל אשר נתן לי לא אאבד דבר ‪,‬אלא אקים אותו מחדש ביום האחרון‪.‬‬ ‫‪40‬וזהו רצונו של שולחני ‪,‬שלכל הרואה את הבן ומאמין בו ‪,‬יהיו לו חיי עולם ‪:‬ואקים אותו באחרית היום‪.‬‬ ‫‪41‬אז מלמלו עליו היהודים כי אמר אני הלחם אשר ירד מן השמים‪.‬‬ ‫‪42‬ויאמרו האין זה ישוע בן יוסף אשר אנו יודעים את אביו ואת אמו ?איך הוא אומר ‪,‬ירדתי מן השמים?‬ ‫‪43‬אז ענה ישוע ואמר אליהם ‪:‬אל תמלמלו ביניכם‪.‬‬ ‫‪44‬איש אינו יכול לבוא אלי ‪,‬אלא שהאב אשר שלח אותי למשוך אותו ‪:‬ואני אקים אותו באחרית היום‪.‬‬ ‫‪45‬כתוב בנביאים וכולם ילמדו מאלוהים ‪.‬כל אדם ששמע ולמד את האב בא אלי‪.‬‬ ‫‪46‬לא כי איש ראה את האב ‪,‬מלבד מי שהוא מאלוהים ‪,‬הוא ראה את האב‪.‬‬ ‫‪47‬באמת ‪,‬באמת ‪,‬אני אומר לכם ‪,‬מי שמאמין בי יש לו חיי עולם‪.‬‬ ‫‪48‬אני הלחם של החיים הזה‪.‬‬ ‫‪49‬אכלו אבותיכם את המן במדבר ומתו‪.‬‬ ‫‪50‬זה הלחם היורד מן השמים למען יאכל ממנו אדם ולא ימות‪.‬‬ ‫‪51‬אני הלחם החי אשר ירד מן השמים ‪,‬אם יאכל איש מן הלחם הזה ‪,‬יחיה לנצח ‪,‬והלחם אשר אתן הוא בשרי אשר אתן לחיי העולם‪.‬‬ ‫‪52‬אז התקוטטו היהודים ביניהם לאמר איך יכול האיש הזה לתת לנו את בשרו לאכול?‬ ‫‪53‬אז אמר להם ישוע ‪:‬באמת ‪,‬באמת ‪,‬אני אומר לכם ‪,‬אם לא תאכלו את בשר בן האדם ושתו את דמו ‪,‬אין לכם חיים בכם‪.‬‬ ‫‪54‬מי שאוכל את בשרי ושותה את דמי ‪,‬יש לו חיי נצח ;ואקים אותו ביום האחרון‪.‬‬ ‫‪55‬כי בשרי הוא אכן בשר ודמי אכן משקה‪.‬‬ ‫‪56‬מי שאוכל את בשרי ושותה את דמי שוכן בי ואני בו‪.‬‬ ‫‪57‬כמו שהאב החי שלח אותי ואני חי על ידי האב ‪,‬כך האוכל אותי ‪,‬גם הוא יחיה על ידי‪.‬‬ ‫‪58‬זה הלחם ההוא אשר ירד מן השמים לא כמו שאכלו אבותיכם את המן ומתו האכל מהלחם הזה יחיה לעולם‪.‬‬ ‫‪59‬את הדברים האלה אמר בבית הכנסת כשלמד בכפר נחום‪.‬‬ ‫‪60‬רבים מתלמידיו ‪,‬בשמעו זאת ‪,‬אמרו ‪,‬דבר קשה הוא ;מי יכול לשמוע את זה‬ ‫‪61‬כאשר ידע ישוע בעצמו כי תלמידיו ממלמלים על כך ‪,‬אמר אליהם ‪:‬האם זה פוגע בכם?‬ ‫‪62‬מה ואם תראו את בן האדם עולה לאן שהיה קודם?‬ ‫‪63‬הרוח היא המחיה ;הבשר אינו מועיל ‪:‬המילים אשר אני מדבר אליכם ‪,‬הם רוח והם חיים‪.‬‬ ‫‪64‬אבל יש כמה מכם שלא מאמינים ‪.‬כי ישוע ידע מלכתחילה מי הם שלא האמינו ומי צריך לבגוד בו‪.‬‬ ‫‪ 65‬נוֹ כאמש ר ‪ ,‬פלכאן אפ מנ לר כִי אש לתכשם ‪ֶ,‬ש אא ין אפ דפ ם יפכול לכ ִוא אא לני ‪,‬אש ָפא ֶש ֵכ ִא ן לו מא אפ בכ י‪.‬‬ ‫‪66‬מאותו זמן חזרו רבים מתלמידיו ולא הלכו עמו עוד‪.‬‬ ‫‪67‬אז אמר ישוע אל השנים‪-‬עשר ‪,‬האם גם אתם תלכו?‬ ‫‪68‬אז ענה לו שמעון פטרוס ‪:‬אדוני ‪,‬למי נלך ?יש לך את המילים של חיי נצח‪.‬‬ ‫‪69‬ואנו מאמינים ובטוחים שאתה המשיח ‪,‬בנו של אלוהים חיים‪.‬‬ ‫‪70‬ישוע ענה להם ‪:‬האם לא בחרתי בכם שנים עשר ‪,‬ואחד מכם הוא שטן?‬ ‫‪71‬הוא דיבר על יהודה איש קריות בן שמעון ‪,‬כי הוא זה שיסגיר אותו ‪,‬אחד מהשנים‪-‬עשר‪.‬‬ ‫פרק ‪7‬‬ ‫‪1‬אחר הדברים האלה התהלך ישוע בגליל כי לא רצה ללכת ביהדות כי היהודים ביקשו להרוג אותו‪.‬‬ ‫הודים‪.‬‬ ‫‪2‬ונֹכ קל רכ ב חכ ג הנ כַ לִֶפן ֶש ל הנ יל כ‬ ‫‪3‬אמרו לו אחיו צא מכאן ובך ליהודה למען יראו גם תלמידיך את המעשים שאתה עושה‪.‬‬ ‫‪4‬כי אין אדם שעושה דבר בסתר ‪,‬והוא עצמו מבקש להיוודע בגלוי ‪.‬אם אתה עושה את הדברים האלה ‪,‬הראה את עצמך לעולם‪.‬‬

‫‪69‬‬

‫הבשורה של יוחנן‬

‫‪5‬כי גם אחיו לא האמינו בו‪.‬‬ ‫‪6‬אז אמר להם ישוע ‪:‬עוד לא הגיע זמני ‪,‬אבל זמנכם מוכן תמיד‪.‬‬ ‫‪7‬העולם לא יכול לשנוא אותך ;אבל אותי הוא שונא ‪,‬כי אני מעיד עליו ‪,‬כי מעשיו רעים‪.‬‬ ‫‪8‬עלו אל החג הזה ‪:‬אני לא עולה עדיין אל החג הזה ;כי זמני עוד לא מלא בוא‪.‬‬ ‫‪9‬כאשר אמר להם את הדברים האלה ‪,‬הוא נשאר בגליל‪.‬‬ ‫‪10‬אך כאשר עלו אחיו ‪,‬עלה גם הוא אל המשתה ‪,‬לא בגלוי ‪,‬כי אם בסתר‪.‬‬ ‫‪11‬וחפשוהו היהודים במשתה ואמרו היכן הוא?‬ ‫‪12‬והיתה מלמול הרבה בעם עליו ‪:‬כי אחדים אמרו איש טוב הוא ‪:‬אחרים אמרו לא ;אבל הוא מרמה את העם‪.‬‬ ‫‪13‬אבל איש לא דיבר עליו בגלוי מפחד היהודים‪.‬‬ ‫‪14‬עתה ‪,‬בעיצומו של החג ‪,‬עלה ישוע אל המקדש ולימד‪.‬‬ ‫‪15‬ותמהו היהודים לאמר ‪:‬מנין יודע האיש הזה אותיות ‪,‬שלא למד מעולם?‬ ‫‪16‬ענה להם ישוע ואמר ‪:‬תורתי אינה שלי ‪,‬אלא שלו ששלח אותי‪.‬‬ ‫‪17‬אם יעשה איש את רצונו ‪,‬הוא יידע את התורה ‪,‬אם היא מאלוהים ‪,‬ואם אני מדבר על עצמי‪.‬‬ ‫‪18‬המדבר מעצמו מבקש את כבודו ‪,‬אך המבקש את כבודו ששלח אותו ‪,‬נכון הוא ואין בו שום עוולה‪.‬‬ ‫‪19‬האם משה לא נתן לכם את התורה ‪,‬ובכל זאת איש מכם לא שומר את התורה ?למה אתה הולך להרוג אותי?‬ ‫‪20‬ענה העם ואמרו לך שטן מי עומד להרוג אותך?‬ ‫‪21‬ענה ישוע ואמר להם ‪:‬מלאכה אחת עשיתי וכולכם מתפלאים‪.‬‬ ‫‪22‬משה נתן לכם ברית מילה( ;לא מפני שהוא של משה ‪,‬אלא של האבות );ואתם ביום השבת מילים איש‪.‬‬ ‫‪23‬אם יעשה אדם ביום השבת ברית מילה ‪,‬שלא תפר את תורת משה ;האם אתם כועסים עלי ‪,‬כי עשיתי אדם שלם ביום השבת?‬ ‫‪24‬אל תשפטו לפי המראה ‪,‬אלא שפטו משפט צדיק‪.‬‬ ‫כאמרו מא יל רוֶפ פל כ ם ‪ׁ :‬הל כא זשה אֶׁש ר למבנ קל כֶים לל הנ לרגו‪.‬‬ ‫‪ 25‬נוֹ ל‬ ‫‪26‬אבל הנה הוא מדבר באומץ ולא אומרים לו כלום ‪.‬האם השליטים יודעים באמת שזהו המשיח עצמו?‬ ‫‪27‬ואולם אנו יודעים את האיש הזה מאין הוא ‪:‬אבל בבוא המשיח ‪,‬איש אינו יודע מנין הוא‪.‬‬ ‫‪28‬ואז קרא ישוע בבית המקדש כשהוא מלמד לאמר ‪:‬שניכם מכירים אותי ואתם יודעים מנין אני ‪:‬ואני לא באתי מעצמי ‪,‬אבל הוא‬ ‫ששלחני אמת ‪,‬אשר אינכם מכירים‪.‬‬ ‫‪29‬אבל אני מכיר אותו כי אני ממנו והוא שלח אותי‪.‬‬ ‫‪30‬ובקשו לקחתו ‪,‬אך איש לא שם עליו ידיים כי טרם הגיעה שעתו‪.‬‬ ‫‪31‬ורבים מהעם האמינו בו ‪,‬ואמרו ‪,‬בבוא המשיח ‪,‬האם יעשה ניסים יותר מאלה אשר עשה האיש הזה?‬ ‫‪32‬שמעו הפרושים כי העם מלמל עליו דברים כאלה ;ושלחו הפרושים וראשי הכהנים שומרים לקחתו‪.‬‬ ‫‪33‬אז אמר להם ישוע ‪:‬עוד מעט אני איתך ואז אני הולך אל השולח אותי‪.‬‬ ‫‪34‬אתם תחפשו אותי ולא תמצאו ‪,‬ובמקום שאני נמצא לשם לא תוכלו לבוא‪.‬‬ ‫הודים ִא ינאיהש ם ‪:‬אא ין פילנך ול ל כא נכ למצפ או ‪.‬האם ילך אל המפוזרים בין הגויים וילמד את הגויים?‬ ‫כאמרו הנ יל כ‬ ‫‪ 35‬נוֹ ל‬ ‫‪36‬מה זה לומר אשר אמר ‪:‬אתם תחפשו אותי ולא תמצאו ‪,‬והיכן שאני נמצא לשם אינכם יכולים לבוא‪.‬‬ ‫‪37‬ביום האחרון ‪,‬ביום הגדול ההוא של החג ‪,‬עמד ישוע וקרא לאמר ‪:‬אם מישהו צמא ‪,‬יבוא אלי וישתה‪.‬‬ ‫‪38‬המאמין בי ‪,‬כמו שאמר הכתוב ‪,‬מבטן שלו יזרמו נהרות מים חיים‪.‬‬ ‫( ‪39‬אבל זה דיבר על הרוח אשר יקבלו המאמינים בו ‪:‬כי רוח הקודש עוד לא ניתנה ‪,‬כי ישוע עוד לא התפאר)‪.‬‬ ‫‪40‬רבים מן העם ‪,‬כאשר שמעו את האמירה הזאת ‪,‬אמרו ‪,‬אמנם ‪,‬זה הנביא‪.‬‬ ‫‪41‬אמרו אחרים ‪:‬זה המשיח ‪.‬אבל יש שאמרו ‪:‬האם המשיח יצא מהגליל?‬ ‫‪42‬הלא אמר הכתוב כי המשיח בא מזרע דוד ומן העיירה בית לחם שבה היה דוד?‬ ‫‪43‬אז היה מחלוקת בעם בגללו‪.‬‬ ‫‪44‬וכמה מהם היו לוקחים אותו ;אבל איש לא שם עליו יד‪.‬‬ ‫כאמרו ׁאלאיהש ם ‪,‬לפַפ ה ל כא הנ ִנ אׁתפ ם אותו?‬ ‫‪45‬אז באו השוטרים אל ראשי הכהנים והפרושים ; נוֹ ל‬ ‫‪46‬השיבו השוטרים ‪:‬מעולם לא דיבר אדם כמו האיש הזה‪.‬‬ ‫‪47‬אז ענו להם הפרושים ‪:‬האם גם אתם שוללתם?‬ ‫‪48‬האם מישהו מהשליטים או מהפרושים האמין בו?‬ ‫‪49‬אבל העם הזה שאינו יודע את התורה מקולל‪.‬‬ ‫‪50‬אמר אליהם נקדימון (הבא אל ישוע בלילה ‪,‬אחד מהם)‬ ‫‪51‬האם תורתנו שופטת איש לפני שתשמע אותו ויודע מה הוא עושה?‬ ‫‪52‬השיבו ואמרו לו ‪:‬גם אתה הגליל ?חפש ותראה ‪:‬כי מהגליל לא קם נביא‪.‬‬ ‫‪53‬וילך איש אל ביתו‪.‬‬ ‫פרק ‪8‬‬ ‫‪1‬ישוע הלך להר הזיתים‪.‬‬

‫‪70‬‬

‫הבשורה של יוחנן‬

‫‪2‬ונֹכ לִֶכ ם ִכ קש ר נו פֹב כא אש ת‪-‬הנ כַקל ָפ ֶ נו פֹב כא אא לפיו ִפל‪-‬הפ ָפם ; נוֹאֶש ב ונֹכ למד אותם‪.‬‬ ‫‪3‬והביאו אליו הסופרים והפרושים אשה שנלקחה בניאוף ;וכאשר העמידו אותה בתוכו‪,‬‬ ‫‪4‬הם אומרים לו ‪,‬אדוני ‪,‬האשה הזאת נלכדה בניאוף בעצם מעשה‪.‬‬ ‫ִורה לכ לסקכ ם אש ת‪-‬ז כאת ‪ׁ ,‬אבפ ל מנ ה‪-‬אנ ִפ ה?‬ ‫‪5‬וניל צנ ופה לפנו מכ ֶש ה ִנ פ‬ ‫‪6‬את זה אמרו לפתות אותו כדי שיהיו חייבים להאשימו ‪.‬אבל ישוע התכופף ‪,‬ובאצבעו כתב על הארץ ‪,‬כאילו לא שמע אותם‪.‬‬ ‫‪7‬אז כשהמשיכו לשאול אותו ‪,‬הרים את עצמו ואמר להם ‪:‬החף מבינכם ‪,‬ישליך עליה אבן תחילה‪.‬‬ ‫‪8‬ושוב התכופף וכתב על הארץ‪.‬‬ ‫‪9‬והשומעים ‪,‬בהיותם מורשעים על‪-‬ידי מצפונם ‪,‬יצאו בזה אחר זה ‪,‬החל מהבכור ועד האחרון ‪,‬וישוע נשאר לבדו והאישה עומדת‬ ‫בתוכו‪.‬‬ ‫‪10‬כאשר הרים ישוע את עצמו ולא ראה איש מלבד האישה ‪,‬אמר לה ‪,‬אישה ‪,‬היכן המאשימים שלך ?האם איש לא הרשיע אותך?‬ ‫אותך ‪:‬לכי ואל תחטאי עוד‪.‬‬ ‫‪11‬היא אמרה ‪,‬אין איש ‪,‬אדוני ‪ .‬נוֹ כאמש ר אא לשיהפ יאֶו נָ ‪,‬ול ל כא אׁנכ י למֶנ קש ה ל‬ ‫‪12‬אז שוב דיבר אליהם ישוע לאמר ‪,‬אני האור של העולם ‪:‬מי שהולך אחרי לא יתהלך בחושך ‪,‬אלא יהיה לו אור החיים‪.‬‬ ‫‪13‬אמרו לו הפרושים ‪:‬אתה מעיד על עצמך ;התיעוד שלך אינו נכון‪.‬‬ ‫‪14‬ענה ישוע ואמר להם ‪:‬אף‪-‬על‪-‬פי שאני מעיד על עצמי ‪,‬אך תיעודי אמת ‪:‬כי אני יודע מאין באתי ולאן אני הולך ;אך אינכם יכולים‬ ‫לדעת מאין אני בא ולאן אני הולך‪.‬‬ ‫‪15‬שופטים אחר‪-‬הבשר ;אני לא שופט אף אדם‪.‬‬ ‫‪16‬ובכל זאת אם אני שופט ‪,‬משפטי אמת ‪:‬כי לא אני לבד ‪,‬אלא אני והאב ששלחני‪.‬‬ ‫‪17‬כן כתוב בתורתך ‪,‬כי עדות שני אנשים אמת‪.‬‬ ‫‪18‬אני מעיד על עצמי ‪,‬והאב ששלח אותי מעיד עלי‪.‬‬ ‫‪19‬אז אמרו אליו ‪:‬איפה אביך ?ישוע ענה ‪:‬לא אתם מכירים אותי ולא את אבי ‪:‬אילו הכרתם אותי ‪,‬הייתם מכירים גם את אבי‪.‬‬ ‫‪20‬הדברים האלה דיבר ישוע באוצר ‪,‬בשעה שלימד בבית המקדש ‪:‬ואיש לא שם עליו יד ;כי עוד לא הגיעה שעתו‪.‬‬ ‫‪21‬ואז אמר להם ישוע שוב ‪:‬אני הולך בדרכי ואתם תחפשו אותי ותמותו בחטאיכם ‪:‬לאן שאני הולך ‪,‬לא תוכלו לבוא‪.‬‬ ‫‪22‬אמרו היהודים ‪:‬האם יהרוג את עצמו ?ִכ י אפ מנ ר ‪,‬אא ין אֶׁש ר אׁנכ י הולאך ‪,‬ל כא פלכשם לואות‪.‬‬ ‫‪23‬ויאמר אליהם ‪:‬אתם מלמטה ;אני מלמעלה ‪:‬אתם מהעולם הזה ;אני לא מהעולם הזה‪.‬‬ ‫‪24‬על כן אמרתי לכם כי תמותו בחטאיכם כי אם לא תאמינו כי אני הוא ‪,‬תמותו בחטאותיכם‪.‬‬ ‫אֶית‪.‬‬ ‫‪25‬אז אמרו אליו מי אתה ? נוֹ כאמש ר ׁאלאיהש ם יאֶו נָ ‪:‬הוא אֶׁש ר אפ מנ לר כִי פלכשם מא אר כ‬ ‫‪26‬יש לי דברים רבים לומר ולשפוט אתכם ‪:‬אבל הוא ששלחני אמת ;ואני מדבר אל העולם את הדברים אשר שמעתי עליו‪.‬‬ ‫‪27‬הם לא הבינו שהוא דיבר אליהם על האב‪.‬‬ ‫‪28‬אז אמר להם ישוע ‪,‬כאשר תרים את בן האדם ‪,‬אז תדעו כי אני הוא ‪,‬וכי איני עושה דבר מעצמי ;אבל כפי שלימד אותי אבי ‪,‬אני‬ ‫מדבר את הדברים האלה‪.‬‬ ‫‪29‬ומי ששלח אותי איתי ‪:‬האב לא השאיר אותי לבד ;כי אני עושה תמיד את הדברים הנעימים לו‪.‬‬ ‫‪30‬כשדיבר את הדברים האלה ‪,‬האמינו בו רבים‪.‬‬ ‫‪:‬אם ִפ כמידו ִל כדבל כרי ‪,‬ה אׁרי אנ ִש ם ִנ לל כמ כידי;‬ ‫הודים הפ אא כמינו ִו כ‬ ‫‪ 31‬נוֹ כאמש ר יאֶו נָ אש ל‪-‬הנ יל כ‬ ‫‪32‬וידעתם את האמת והאמת תשחרר אתכם‪.‬‬ ‫‪33‬השיבו לו זרעו של אברהם אנחנו ולא היינו עבדים לאיש איך אתה אומר תשתחרר?‬ ‫‪34‬ענה להם ישוע ‪:‬באמת ‪,‬באמת ‪,‬אני אומר לכם ‪,‬כל העושה חטא הוא עבד החטא‪.‬‬ ‫‪35‬והעבד לא ישב בבית לעולם והבן נשאר לעולם‪.‬‬ ‫‪36‬אם הבן ישחרר אתכם ‪,‬אתם באמת תהיו חופשיים‪.‬‬ ‫‪37‬אני יודע כי אתם זרעו של אברהם ;אבל אתם מבקשים להרוג אותי ‪,‬כי דברי אין מקום בכם‪.‬‬ ‫‪38‬אני מדבר את אשר ראיתי עם אבי ואת אשר ראיתם אתם עושים עם אביכם‪.‬‬ ‫‪39‬השיבו ואמרו לו אברהם אבינו ‪.‬ישוע אמר להם ‪,‬אילו הייתם בני אברהם ‪,‬הייתם עושים את מעשיו של אברהם‪.‬‬ ‫‪40‬אך עתה אתם מבקשים להרוג אותי איש אשר אמר לכם את האמת אשר שמעתי מאלוהים ‪:‬זה לא עשה אברהם‪.‬‬ ‫כאמרו לו ‪:‬ל כא נולנד כמ לזנפה ;יש לנו אב אחד ‪,‬אפילו אלוהים‪.‬‬ ‫‪41‬אתם עושים את מעשי אביכם ‪ .‬נוֹ ל‬ ‫‪42‬אמר להם ישוע ‪:‬אילו אלוהים היה אביכם ‪,‬הייתם אוהבים אותי ‪:‬כי יצאתי ובאתי מאלוהים ;גם אני לא באתי מעצמי ‪,‬אלא הוא‬ ‫שלח אותי‪.‬‬ ‫‪43‬מדוע אינכם מבינים את דברי ?אפילו כי אינכם יכולים לשמוע את דברי‪.‬‬ ‫‪44‬אתם מאביכם השטן ואת תאוות אביכם תעשו ‪.‬הוא היה רוצח מראשיתו ‪,‬ולא התגורר באמת ‪,‬כי אין בו אמת ‪.‬כאשר הוא מדבר‬ ‫שקר ‪,‬הוא מדבר משלו ‪:‬כי שקרן הוא ‪,‬ואביו‪.‬‬ ‫‪45‬ומפני שאני אומר לכם את האמת ‪,‬אתם לא מאמינים לי‪.‬‬ ‫‪46‬מי מכם משכנע אותי בחטא ?ואם אני אומר את האמת ‪,‬למה אתם לא מאמינים לי?‬ ‫‪47‬מי מאלוהים שומע את דברי אלוהים ‪,‬על כן אינכם שומעים אותם כי אינכם מאלוהים‪.‬‬ ‫‪48‬אז ענו היהודים ואמרו לו ‪:‬אין אנו אומרים כי אתה שומרוני ויש לך שטן?‬ ‫‪49‬ישוע ענה ‪:‬אין לי שטן ;אבל אני מכבד את אבי ואתם מבזים אותי‪.‬‬ ‫‪50‬ואני לא מבקש את כבודי ‪:‬יש המבקש ושופט‪.‬‬

‫‪71‬‬

‫הבשורה של יוחנן‬

‫‪51‬באמת ‪,‬באמת ‪,‬אני אומר לכם ‪,‬אם ישמר אדם את דברי ‪,‬הוא לעולם לא יראה את המוות‪.‬‬ ‫‪52‬אז אמרו לו היהודים ‪:‬עתה אנו יודעים כי יש לך שטן ‪.‬אברהם מת ‪,‬והנביאים ;ול אנ ִפ ה אפ מנ לרִפ כ‪,‬אם יכ לֶמכ ר אפ דפ ם אש ת כָבל כרי ‪,‬ל כא יל טנ ָנם‬ ‫כמַפ ושת‪.‬‬ ‫‪53‬האם אתה גדול מאברהם אבינו המת ?והנביאים מתים ‪:‬מי אתה עושה את עצמך?‬ ‫‪54‬ישוע ענה ‪:‬אם אני מכבד את עצמי ‪,‬כבודי אינו כלום ‪:‬אבי הוא המכבד אותי ;על אשר אתם אומרים ‪,‬כי הוא אלהיכם‪.‬‬ ‫‪55‬אך לא הכרתם אותו ;אבל אני מכיר אותו ‪,‬ואם אומר ‪,‬איני מכיר אותו ‪,‬אהיה שקרן כמוך ‪:‬אבל אני מכיר אותו ‪,‬ושומר את דבריו‪.‬‬ ‫‪56‬אביך אברהם שמח לראות את יומי וראה אותו ושמח‪.‬‬ ‫‪57‬אמרו אליו היהודים עוד לא בן חמישים שנה וראית את אברהם?‬ ‫‪58‬אמר להם ישוע ‪:‬באמת ‪,‬באמת ‪,‬אני אומר לכם ‪,‬לפני שהיה אברהם ‪,‬אני‪.‬‬ ‫‪59‬אחר כך הרימו אבנים לזרוק עליו ‪,‬אבל ישוע הסתתר ויצא מהמקדש ‪,‬עבר בתוכם ‪,‬וכך עבר‪.‬‬ ‫פרק ‪9‬‬ ‫‪1‬וכאשר ישוע עבר במקום ‪,‬הוא ראה אדם שהיה עיוור מלידתו‪.‬‬ ‫‪2‬ושאלו אותו תלמידיו לאמר אמן ‪,‬מי חטא האיש הזה או הוריו ‪,‬כי נולד עיוור?‬ ‫‪3‬ישוע ענה ‪:‬לא חטא האיש הזה ולא הוריו ‪,‬אלא כדי שמעשי האלוהים יתגלו בו‪.‬‬ ‫‪4‬אני חייב לעבוד את מעשיו של שלחני בעוד יום יבוא הלילה אשר איש אינו יכול לעבוד‪.‬‬ ‫‪5‬כל עוד אני בעולם ‪,‬אני האור של העולם‪.‬‬ ‫‪6‬כאשר דיבר כך ‪,‬ירק על הארץ ועשה חרס מהרוק ‪,‬ומשח את עיני העיוור בחומר‪.‬‬ ‫‪ 7‬נוֹ כאמש ר אא לפיו לאך לרחא ץ ִכ בל כריך לסלואפ ם (שזה בפירוש שלח )הלך לכן ורחץ ובא רואה‪.‬‬ ‫‪8‬אז אמרו השכנים והאשר ראו אותו קודם כי עיוור הוא ‪:‬הלא זה ישב והתחנן?‬ ‫‪9‬אחדים אמרו זה הוא ‪,‬אחרים אמרו הוא כמוהו ‪,‬אבל הוא אמר אני הוא‪.‬‬ ‫‪10‬על כן אמרו אליו איך נפקחו עיניך?‬ ‫‪11‬השיב ואמר איש הנקרא ישוע עשה חימר ומשח את עיני ואמר לי לך אל בריכת שילועם ורחץ והלכתי ורחצתי וראיתי‪.‬‬ ‫‪12‬אמרו אליו ‪:‬היכן הוא ?הוא אמר ‪,‬אני לא יודע‪.‬‬ ‫‪13‬הם הביאו אל הפרושים את העיוור שהיה קודם לכן‪.‬‬ ‫‪14‬ויהי יום השבת שבו עשה ישוע את החמר ופקח את עיניו‪.‬‬ ‫‪15‬אז שוב שאלו אותו גם הפרושים כיצד קיבל את ראייתו ‪.‬אפ מנ ר לפהש ם ‪:‬שפ ם טש מש ר ָנל ָאינני ‪,‬ול פרחׁצנ כִי ול כא לראש ה‪.‬‬ ‫‪16‬על כן אמרו כמה מהפרושים ‪:‬האיש הזה אינו מאלוהים כי אינו שומר את יום השבת ‪.‬אמרו אחרים ‪,‬איך יכול אדם שהוא חוטא‬ ‫לעשות ניסים כאלה ?ויהי חלוקה ביניהם‪.‬‬ ‫‪17‬שוב אומרים אל העיוור מה אתה אומר עליו כי פקח את עיניך ?אמר ‪,‬נביא הוא‪.‬‬ ‫‪18‬אך היהודים לא האמינו בו כי עיוור הוא וראה את עיניו עד אשר קראו להוריו אשר קיבל את ראייתו‪.‬‬ ‫‪19‬וישאלו אותם לאמר זה בנכם אשר אתם אומרים שנולד עיוור ?אז איך הוא רואה עכשיו?‬ ‫‪20‬ענו להם הוריו ואמרו אנו יודעים כי זהו בנו וכי הוא נולד עיוור‪.‬‬ ‫‪21‬אך במה הוא רואה עתה ‪,‬איננו יודעים ;או מי פקח את עיניו ‪,‬אין אנו יודעים ‪:‬הוא מבוגר ;שאל אותו ‪:‬הוא ידבר בשם עצמו‪.‬‬ ‫‪22‬הדברים האלה אמרו הוריו כי פחדו מהיהודים כי כבר הסכימו היהודים כי אם יודה איש שהוא המשיח ‪,‬יש להוציאו מבית הכנסת‪.‬‬ ‫‪23‬על כן אמרו הוריו ‪,‬הוא מבוגר ;תשאל אותו‪.‬‬ ‫‪24‬ואז קראו שוב את האיש העיוור ואמרו לו ‪:‬הלל לאל ‪:‬אנו יודעים כי האיש הזה חוטא‪.‬‬ ‫‪25‬הוא ענה ואמר ‪:‬אם הוא חוטא או לא ‪,‬אני לא יודע ‪:‬דבר אחד אני יודע ‪,‬שבעוד שהייתי עיוור ‪,‬עכשיו אני רואה‪.‬‬ ‫כאמרו אא לפיו עוד ‪:‬מנ ה ָפשפ ה לפך ?איך הוא פקח את עיניך‬ ‫‪ 26‬נוֹ ל‬ ‫‪27‬השיב להם כבר אמרתי לכם ולא שמעתם למה עוד תשמעו ?האם גם אתם תהיו תלמידיו?‬ ‫‪28‬ויגלו אותו ואמרו אתה תלמידו ;אבל אנחנו תלמידיו של משה‪.‬‬ ‫‪29‬אנו יודעים כי דיבר אלהים אל משה ‪:‬באשר לאיש הזה איננו יודעים מנין הוא‪.‬‬ ‫‪30‬ענה האיש ואמר להם למה יש כאן דבר נפלא אשר אינכם יודעים מנין הוא ‪,‬ובכל זאת פקח את עיני‪.‬‬ ‫‪31‬עתה אנו יודעים כי אלוהים אינו שומע לחוטאים ‪:‬אבל אם מישהו עובד את ה 'ועושה רצונו ‪,‬אותו הוא שומע‪.‬‬ ‫‪32‬מאז ראשית העולם לא נשמע כי איש פקח את עיניו של מי שנולד עיוור‪.‬‬ ‫‪33‬אם האיש הזה לא היה מאלוהים ‪,‬הוא לא יכול היה לעשות דבר‪.‬‬ ‫‪34‬הם השיבו ואמרו לו ‪,‬כל‪-‬כולך נולדת בחטאים והאם אתה מלמד אותנו ?והם גירשו אותו‪.‬‬ ‫‪35‬ישוע שמע שהם הוציאו אותו החוצה ;וכאשר מצא אותו ‪,‬אמר לו ‪:‬האם אתה מאמין בבן האלוהים?‬ ‫‪36‬ענה ואמר מי הוא ה 'למען אאמין בו?‬ ‫‪ 37‬נוֹ כאמש ר אא לפיו יאֶו נָ ‪:‬אנ ִפ ה פר כאיתפ אותו ול הוא הנ ַנ לדִא ר ָכ ַפ ך‪.‬‬ ‫‪38‬ויאמר ‪:‬אדוני ‪,‬אני מאמין ‪.‬והוא סגד לו‪.‬‬ ‫אתי אש ל‪-‬הפ עולפם הנ ֶשה ‪,‬למען יראו ‪,‬אשר אינם רואים ;ולמען יעוורו הרואים‪.‬‬ ‫‪ 39‬נוֹ כאמש ר יאֶו נָ ‪:‬ל כנַ לֶ פפט ִפ כ‬ ‫‪40‬וישמעו אחדים מן הפרושים אשר עמו את הדברים הללו ואמרו אליו ‪:‬האם גם אנו עיוורים?‬

‫‪72‬‬

‫הבשורה של יוחנן‬

‫‪41‬אמר להם ישוע ‪:‬אילו הייתם עיוורים ‪,‬לא היה לכם חטא ‪,‬אך עתה אתם אומרים ‪:‬אנו רואים ;לפיכך נשאר חטאך‪.‬‬ ‫פרק ‪10‬‬ ‫‪1‬באמת ‪,‬באמת ‪,‬אני אומר לכם ‪,‬מי שלא נכנס בדלת לדיר ‪,‬אלא מטפס בדרך אחרת ‪,‬הוא גנב ושודד‪.‬‬ ‫‪2‬אבל הנכנס בדלת הוא רועה הצאן‪.‬‬ ‫‪3‬לו פתח השוער ;ונֹכ לֶ למעו הנ צ כאן ִל קולו ‪,‬ונֹכ קל פרא אש ת‪-‬צ כאן אש ת‪ֶ-‬א ם ונֹוצכ יאא ם‪.‬‬ ‫‪4‬וכאשר הוציא את צאן שלו ‪,‬הוא הולך לפניהם ‪,‬והכבשים אחריו כי הם יודעים את קולו‪.‬‬ ‫‪5‬וגרה לא ילכו אחריו כי ימלטו ממנו כי לא ידעו את קול זרים‪.‬‬ ‫‪6‬המשל הזה דיבר אליהם ישוע ‪,‬אבל הם לא הבינו מה הם אשר דיבר אליהם‪.‬‬ ‫‪7‬ואז אמר להם ישוע שוב ‪:‬באמת ‪,‬באמת ‪,‬אני אומר לכם ‪,‬אני דלת הצאן‪.‬‬ ‫‪8‬כל אשר באו לפניי הם גנבים ושודדים ‪:‬והכבשים לא שמעו אותם‪.‬‬ ‫‪9‬אני הדלת ‪:‬על ידי אם יכנס איש ‪,‬הוא יושע ‪,‬ויכנס ויוצא וימצא מרעה‪.‬‬ ‫‪10‬הגנב לא בא כי אם לגנוב ולהרוג ולהשמיד באתי כדי שיהיו להם חיים ושיהיה להם הרבה יותר‪.‬‬ ‫‪11‬אני הרועה הטוב ‪:‬הרועה הטוב נותן את נפשו למען הצאן‪.‬‬ ‫‪12‬אבל השכיר ולא הרועה ‪,‬שהכבשים אין לו ‪,‬רואה את הזאב בא ועוזב את הצאן ובורח ‪,‬והזאב תפס אותם ויפזר את הצאן‪.‬‬ ‫‪13‬השכיר בורח כי שכיר הוא ואינו דואג לצאן‪.‬‬ ‫‪14‬אני הרועה הטוב ‪,‬ויודע את צאני ‪,‬ונודע בשלי‪.‬‬ ‫‪15‬כמו שהאב מכיר אותי ‪,‬כן יודע אני את האב ‪:‬ואני נותן את חיי למען הצאן‪.‬‬ ‫טז ושאר צאן יש לי ‪,‬שאינם מן הדיר הזה ‪,‬גם אותם עלי להביא ‪,‬וישמעו בקולי ;וניל הכ י פרָפה אש חפ ד ול רוָשה אש חפ ד‪.‬‬ ‫‪17‬על כן אוהב אותי אבי כי אני משאיר את חיי לשוב ולשוב ולשוב‪.‬‬ ‫‪18‬איש לא ייקח אותו ממני ‪,‬אלא אני מניח אותו מעצמי ‪.‬יש לי כוח להניח אותו ‪,‬ויש לי כוח לקחת אותו שוב ‪.‬מצוה זו קיבלתי מאבי‪.‬‬ ‫‪19‬שוב הייתה חלוקה בין היהודים לאמירות אלו‪.‬‬ ‫כאמרו נרִכ ים מא הש ם ‪:‬שפ טפ ן ִו ול הוא למֶנ ַנ ע ;למה אתם שומעים אותו‬ ‫‪ 20‬נוֹ ל‬ ‫‪21‬אמרו אחרים לא אלו דברי בעל שטן ‪.‬האם שטן יכול לפתוח את עיני העיוורים?‬ ‫‪22‬ויהי בירושלים חג ההקדש והיה חורף‪.‬‬ ‫‪23‬וישוע התהלך בבית המקדש במרפסת שלמה‪.‬‬ ‫‪24‬אז באו היהודים מסביבו ואמרו לו עד מתי אתה גורם לנו להטיל ספק ?אם אתה המשיח ‪,‬ספר לנו בפשטות‪.‬‬ ‫‪25‬ענה להם ישוע ‪:‬אמרתי לכם ‪,‬ולא האמנתם ‪:‬המעשים שאני עושה בשם אבי ‪,‬הם מעידים עלי‪.‬‬ ‫‪26‬אך אינכם מאמינים כי אינכם מצאן ‪,‬כפי שאמרתי לכם‪.‬‬ ‫‪27‬צאני שומעים את קולי ואני יודע אותם והם הולכים אחריי‪.‬‬ ‫‪28‬ונתתי להם חיי נצח ;ולעולם לא יאבדו ‪,‬ואיש לא יוציא אותם מידי‪.‬‬ ‫‪29‬אבי אשר נתן לי ‪,‬גדול מכולם ;ול אא ין אפ דפ ם יוכאל לכ לתרוצא ם כמיד אפ בכ י‪.‬‬ ‫‪30‬אני ואבי אחד‪.‬‬ ‫‪31‬ואז נטלו היהודים שוב אבנים לסקול אותו‪.‬‬ ‫‪32‬ענה להם ישוע ‪:‬הרבה מעשים טובים הראיתי לכם מאבי ;בעבור איזו מן העבודות הללו אתם סולים אותי באבנים?‬ ‫;ומשום ֶש אנ ִפ ה אֶׁש ר אנ ִפ ה אפ דפ ם עושש ה אש ת ָנצל מש ך אא ל‪.‬‬ ‫‪33‬ענו לו היהודים לאמר על עבודה טובה לא נסקלים אותך ;אלא על חילול השם כ‬ ‫‪34‬ענה להם ישוע ‪:‬האין כתוב בתורתכם ‪,‬אמרתי ‪:‬אלים אתם?‬ ‫‪35‬אם קרא להם אלוהים ‪,‬אשר דבר אלהים בא אליהם ‪,‬ואי אפשר לשבור את הכתוב;‬ ‫‪36‬אמרו עליו אשר קידש האב ושלח לעולם ‪,‬אתה מחלל ;כי אמרתי ‪,‬בן האלוהים אני?‬ ‫‪37‬אם אני לא עושה את מעשיו של אבי ‪,‬אל תאמין לי‪.‬‬ ‫‪38‬אבל אם אני עושה ‪,‬אף כי אינכם מאמינים בי ‪,‬האמינו במעשים ‪:‬למען תדעו ותאמינו כי האב בי ואני בו‪.‬‬ ‫‪39‬על כן שוב ביקשו לקחת אותו ‪,‬והוא נמלט מידם‪.‬‬ ‫‪40‬ושוב הלך מעבר הירדן אל המקום שבו טבל יוחנן בתחילה ;ושם הוא התגורר‪.‬‬ ‫‪41‬רבים פנו אליו ואמרו יוחנן לא עשה נס ‪,‬אבל כל הדברים אשר דיבר יוחנן על האיש הזה היו אמת‪.‬‬ ‫‪42‬ורבים האמינו בו שם‪.‬‬ ‫פרק ‪11‬‬ ‫‪1‬ואדם פלוני היה חולה ‪,‬בשם לזרוס ‪,‬מביתניה ‪,‬עיירת מרים ואחותה מרתה‪.‬‬ ‫( ‪2‬היא אותה מרים אשר משחה את ה 'במשחה וניגבה את רגליו בשערה ‪,‬שאחיה לזרוס היה חולה‪).‬‬ ‫‪3‬על כן שלחו אליו אחיותיו לאמר אדוני הנה מי שאתה אוהב חולה‪.‬‬ ‫‪4‬כאשר ישוע שמע זאת ‪,‬הוא אמר ‪:‬המחלה הזו אינה עד מוות ‪,‬אלא לכבוד אלוהים ‪,‬למען יתפאר בה בן האלוהים‪.‬‬ ‫‪5‬עתה ישוע אהב את מרתה ואת אחותה ואת אלעזר‪.‬‬

‫‪73‬‬

‫הבשורה של יוחנן‬

‫‪6‬כאשר שמע כי הוא חולה ‪,‬הוא נשאר עוד יומיים באותו המקום שבו היה‪.‬‬ ‫‪7‬אחר כך אמר לתלמידיו ‪:‬הבה נלך שוב ליהודה‪.‬‬ ‫‪8‬אומרים לו תלמידיו ‪,‬אדוני ‪,‬היהודים ביקשו לאחרונה לסקול אותך באבנים ;ואתה הולך לשם שוב?‬ ‫‪9‬ישוע ענה ‪:‬האם אין שתים עשרה שעות ביום ?אם איש הולך ביום ‪,‬לא יכשיל ‪,‬כי הוא רואה את אור העולם הזה‪.‬‬ ‫‪10‬אבל אם אדם הולך בלילה ‪,‬הוא מועד כי אין בו אור‪.‬‬ ‫יא את הדברים האלה אמר ואחרי זה אמר אליהם ‪:‬חברנו לזרוס ישן ;אבל אני הולך ‪,‬כדי להעיר אותו משינה‪.‬‬ ‫‪12‬ואז אמרו תלמידיו ‪,‬אדוני ‪,‬אם הוא ישן ‪,‬טוב יעשה‪.‬‬ ‫‪13‬אבל ישוע דיבר על מותו ‪,‬אבל הם חשבו שהוא דיבר על מנוחה בשינה‪.‬‬ ‫‪14‬אז אמר להם ישוע בבירור ‪:‬לזרוס מת‪.‬‬ ‫‪15‬ושמחתי למענכם שלא הייתי שם ‪,‬למען תאמינו ;בכל זאת הבה נלך אליו‪.‬‬ ‫‪16‬אז אמר תומאס ‪,‬אשר נקרא דידימוס ‪,‬אל חבריו‪-‬תלמידיו ‪:‬הבה נלך גם הוא ‪,‬שנמות עמו‪.‬‬ ‫‪17‬אז כשבא ישוע ‪,‬הוא גילה שהוא שכב בקבר כבר ארבעה ימים‪.‬‬ ‫‪18‬עתה הייתה ביתניא קרובה לירושלים ‪,‬כחמישה עשר דרגות‪.‬‬ ‫‪19‬ובאו רבים מהיהודים אל מרתה ומריה לנחם אותם על אחיהם‪.‬‬ ‫‪20‬ואז מרתה ‪,‬מיד כששמעה שישוע בא ‪,‬הלכה ופגשה אותו ‪:‬אבל מרים ישבה דוממת בבית‪.‬‬ ‫‪21‬ואז אמרה מרתה לישוע ‪,‬אדוני ‪,‬אילו היית כאן ‪,‬אחי לא מת‪.‬‬ ‫‪22‬אבל אני יודע ‪,‬כי גם עתה ‪,‬כל אשר תבקש מאלוהים ‪,‬יתן לך אלהים‪.‬‬ ‫‪23‬אמר לה ישוע ‪:‬אחיך יקום‪.‬‬ ‫‪24‬אמרה לו מרתה ‪,‬אני יודע שהוא יקום בתחיית המתים ביום האחרון‪.‬‬ ‫‪25‬אמר לה ישוע ‪:‬אני התחייה והחיים ‪:‬המאמין בי יחיה אף שהוא מת‪.‬‬ ‫‪26‬וכל מי שחי ומאמין בי לא ימות לעולם ‪.‬אתה מאמין בזה?‬ ‫‪27‬היא אמרה לו ‪,‬כן ‪,‬אדוני ‪:‬אני מאמינה שאתה המשיח ‪,‬בן האלוהים ‪,‬שצריך לבוא לעולם‪.‬‬ ‫‪28‬וכאשר אמרה זאת ‪,‬הלכה לדרכה ותקרא למרים אחותה בסתר לאמר ‪:‬בא האדון וקרא לך‪.‬‬ ‫‪29‬כששמעה זאת ‪,‬קמה מהר ובאה אליו‪.‬‬ ‫‪30‬ישוע עדיין לא הגיע לעיר ‪,‬אלא היה במקום שבו פגשה אותו מרתה‪.‬‬ ‫‪31‬אז היהודים אשר היו עמה בבית וניחמו אותה בראותם את מרים וקמה בחיפזון ויצאה ‪,‬הלכו אחריה לאמר היא הולכת אל הקבר‬ ‫לבכות שם‪.‬‬ ‫‪32‬אז כשבאה מריה למקום שישוע ‪,‬וראתה אותו ‪,‬היא נפלה לרגליו ואמרה לו ‪:‬אדוני ‪,‬אילו היית כאן ‪,‬אחי לא מת‪.‬‬ ‫‪33‬כאשר ראה ישוע אותה בוכה ‪,‬וגם את היהודים בוכים אשר באו עמה ‪,‬נאנק ברוח ‪,‬והיה מוטרד‪.‬‬ ‫‪34‬ויאמר היכן השכבתם אותו ?אמרו לו ‪,‬אדוני ‪,‬בוא וראה‪.‬‬ ‫‪35‬ישוע בכה‪.‬‬ ‫‪36‬אז אמרו היהודים ‪:‬הנה כמה אהב אותו!‬ ‫וורים ‪,‬ל כא הפ יפה לל הנ ִכ יד אש ת הפ אפ דפ ם הנ ֶשה לל מות?‬ ‫כאמרו מא הש ם ‪:‬הפ כאיֶ הפ כאיֶ הנ ֶשה ‪,‬אֶׁש ר פפתנ ח אש ת ָאינאי ָכ כ‬ ‫‪ 37‬נוֹ ל‬ ‫‪38‬לכן ישוע שוב נאנח בעצמו מגיע אל הקבר ‪.‬זו הייתה מערה ‪,‬ואבן מונחת עליה‪.‬‬ ‫‪39‬ישוע אמר ‪:‬קחו את האבן ‪.‬אמרה לו מרתה ‪,‬אחותו של המת ‪,‬אדוני ‪,‬בזמן הזה הוא מסריח ‪,‬כי הוא מת ארבעה ימים‪.‬‬ ‫‪40‬אמר אליה ישוע ‪:‬לא אמרתי לך ‪,‬כי אם תאמין ‪,‬תראה את כבוד אלוהים?‬ ‫‪41‬ואז לקחו את האבן ממקום הנחת המת ‪.‬וישא ישוע את עיניו ואמר ‪:‬אבא ‪,‬אני מודה לך ששמעת אותי‪.‬‬ ‫‪42‬וידעתי כי אתה שומע אותי תמיד ‪,‬אבל בגלל העם העומד ליד אמרתי זאת למען יאמינו כי שלחתני‪.‬‬ ‫‪43‬וכאשר דיבר כך ‪,‬קרא בקול גדול ‪:‬צא אלעזר‪.‬‬ ‫‪44‬ויצא המת ‪,‬כבול יד ורגל בבגדי קבר ‪,‬ופניו נכרכו במפית ‪.‬אמר להם ישוע ‪:‬שחררו אותו ושחררו אותו‪.‬‬ ‫‪45‬אז האמינו בו רבים מהיהודים אשר באו אל מריה וראו את אשר עשה ישוע‪.‬‬ ‫‪46‬אך אחדים מהם הלכו אל הפרושים וסיפרו להם מה עשה ישוע‪.‬‬ ‫‪47‬אז אספו את ראשי הכהנים ואת הפרושים מועצה ויאמרו מה עושים ?כי האיש הזה עושה ניסים רבים‪.‬‬ ‫‪48‬אם נניח לו כך לבד ‪,‬כל האנשים יאמינו בו ‪:‬והרומאים יבואו וייקחו גם את מקומנו וגם את אומתנו‪.‬‬ ‫‪49‬ואחד מהם ‪,‬בשם כיפא ‪,‬שהיה הכהן הגדול באותה שנה ‪,‬אמר אליהם ‪:‬אינכם יודעים דבר כלל‪.‬‬ ‫‪50‬אל תחשוב שראוי לנו שאדם אחד ימות למען העם ‪,‬ושכל העם לא יאבד‪.‬‬ ‫‪51‬וזה לא דיבר מעצמו ‪,‬אלא בהיותו כהן גדול באותה שנה ‪,‬הוא ניבא כי ישוע ימות עבור העם ההוא;‬ ‫‪52‬ולא רק לעם ההוא ‪,‬אלא גם כדי לאסוף באחד את בני האלוהים שהיו מפוזרים‪.‬‬ ‫‪53‬ואז ‪,‬מאותו היום ‪,‬יעצו יחדיו להמיתו‪.‬‬ ‫‪54‬לכן ישוע לא התהלך עוד בגלוי בין היהודים ;אלא הלך משם אל הארץ הקרובה למדבר ‪,‬אל עיר בשם אפרים ‪,‬והמשיך שם עם‬ ‫תלמידיו‪.‬‬ ‫‪55‬וקרוב פסח היהודים ורבים יצאו מן הארץ לירושלים לפני הפסח להיטהר‪.‬‬ ‫‪56‬אחר כך חיפשו את ישוע ‪,‬ואמרו ביניהם ‪,‬כשהם עומדים בבית המקדש ‪:‬מה דעתכם ‪,‬כי הוא לא יבוא למשתה?‬ ‫‪57‬עתה נתנו גם ראשי הכוהנים וגם הפרושים ציווי ‪,‬שאם ידע איש היכן הוא ‪,‬יגלה זאת למען יקחו אותו‪.‬‬

‫‪74‬‬

‫הבשורה של יוחנן‬

‫פרק ‪12‬‬ ‫‪1‬אז הגיע ישוע שישה ימים לפני חג הפסח אל ביתניא ‪,‬שם היה לזרוס שהיה מת ‪,‬אותו הקים מן המתים‪.‬‬ ‫‪2‬שם עשו לו סעודה ;ומרתה שרתה ‪:‬אבל לזרוס היה אחד מהיושבים עמו לשולחן‪.‬‬ ‫‪3‬אז לקחה מריה חצי קילו משחת ספייקנרד ‪,‬יקר מאוד ‪,‬ומשחה את רגליו של ישוע ותמחה את רגליו בשערה ‪,‬והתמלא הבית בריח‬ ‫המשחה‪.‬‬ ‫‪4‬אז אמר אחד מתלמידיו ‪,‬יהודה איש קריות ‪,‬בנו של שמעון ‪,‬אשר אמור לבגוד בו‪.‬‬ ‫‪5‬מדוע לא נמכרה המשחה הזאת בשלוש מאות פרוטות ונתנה לעני?‬ ‫‪6‬זה אמר ‪,‬לא כי דאג לעני ;אלא מפני שהוא היה גנב ‪,‬והיה לו את התיק ‪,‬ונשא את מה שהוכנס בו‪.‬‬ ‫‪7‬אז אמר ישוע ‪:‬עזוב אותה ‪:‬ביום קבורתי היא שמרה זאת‪.‬‬ ‫‪8‬כי עני תמיד יש לך איתך ;אבל אותי אתם לא תמיד‪.‬‬ ‫‪9‬רבים מהיהודים ידעו כי הוא שם ‪,‬והם באו לא למען ישוע בלבד ‪,‬אלא כדי שיראו גם את אלעזר ‪,‬אשר הקים מן המתים‪.‬‬ ‫‪10‬אך התייעצו ראשי הכהנים להמית גם את אלעזר;‬ ‫‪11‬כי בגללו הלכו רבים מהיהודים והאמינו בישוע‪.‬‬ ‫‪12‬למחרת הרבה אנשים שהגיעו למשתה ‪,‬כששמעו שישוע בא לירושלים‪.‬‬ ‫‪13‬לקח ענפי דקלים ויצאו לקראתו וזעקו הושענא ברוך מלך ישראל הבא בשם ה‪'.‬‬ ‫‪14‬וישוע ‪,‬כאשר מצא חמור צעיר ‪,‬ישב עליו ;כמו שכתוב‪,‬‬ ‫‪15‬אל‪-‬תירא בת‪-‬ציון הנה מלכיך בא יושב על ציר חמור‪.‬‬ ‫‪16‬הדברים האלה לא הבינו את תלמידיו בתחילה ‪:‬אבל כאשר התפאר ישוע ‪,‬אז זכרו שהם נכתבו עליו ‪,‬וכי עשו לו את הדברים‬ ‫האלה‪.‬‬ ‫‪17‬העם אשר עמו בקריאתו של לזרוס מקברו והקים אותו מן המתים ‪,‬עדים‪.‬‬ ‫‪18‬על כן פגשו אותו גם העם כי שמעו כי עשה הנס הזה‪.‬‬ ‫‪19‬אמרו הפרושים בינם לבין עצמם ‪:‬ראו כיצד אינכם מנצחים דבר ?הנה העולם נעלם אחריו‪.‬‬ ‫‪20‬והיו בתוכם כמה יוונים שעלו להשתחוות בחג‪.‬‬ ‫‪21‬בא ההוא אל פיליפוס אשר מבית‪-‬סיידה הגלילית ‪,‬ורצה בו לאמר ‪,‬אדוני ‪,‬נראה את ישוע‪.‬‬ ‫‪22‬בא פיליפוס ויגיד לאנדרו ושוב אומרים אנדרו ופיליפ לישוע‪.‬‬ ‫‪23‬וישוע ענה להם לאמר הגיעה השעה שבן האדם יתפאר‪.‬‬ ‫‪24‬באמת ‪,‬באמת ‪,‬אני אומר לכם ‪,‬אלא שגרן חיטה ייפול באדמה וימות ‪,‬הוא נשאר לבדו ‪:‬אבל אם הוא מת ‪,‬הוא מביא הרבה פרי‪.‬‬ ‫‪25‬מי שאוהב את נפשו יאבד אותם ;והשונא את חייו בעולם הזה ישמרם לחיים נצחיים‪.‬‬ ‫‪26‬אם יעבד אותי איש ‪,‬ילך אחרי ;ובמקום שאני נמצא שם גם יהיה עבדי ‪:‬אם יעבד אותי איש ‪,‬יכבד את אבי‪.‬‬ ‫‪27‬עתה נסערת נפשי ;ומה אני אגיד ?אבא ‪,‬הושיע אותי מהשעה הזאת ‪,‬אבל בגלל זה באתי עד השעה הזאת‪.‬‬ ‫‪28‬אבי ‪,‬תפאר את שמך ‪ .‬נו פֹב כא קול כמן הנ שפ מנ יכ ם לאאמכ ר ‪:‬אׁנכ י אׁדנ ִש שרת אותו ול כא לתפנָא ל אותו ֶוב‪.‬‬ ‫‪29‬העם העומד מנגד ושמע אותו אמר כי רעם ‪:‬אחרים אמרו מלאך דיבר אליו‪.‬‬ ‫‪30‬ענה ישוע ואמר ‪:‬הקול הזה בא לא בגללי ‪,‬אלא למענך‪.‬‬ ‫‪31‬עתה משפט העולם הזה ‪,‬עתה יגרש נסיך העולם הזה‪.‬‬ ‫‪32‬ואני ‪,‬אם אעלה מן הארץ ‪,‬אמשוך אלי את כל האנשים‪.‬‬ ‫‪33‬את זה אמר ‪,‬בסימן איזה מוות ימות‪.‬‬ ‫‪34‬ענו לו העם ‪:‬מתוך התורה שמענו כי המשיח קיים לנצח ‪,‬ואיך אתה אומר ‪,‬בן‪-‬אדם צריך להתרומם ?מי זה בן האדם הזה?‬ ‫‪35‬אז אמר להם ישוע ‪:‬עוד מעט זמן האור איתך ‪.‬הלכו בזמן שיש לכם האור ‪,‬פן יבוא עליכם החושך ‪:‬כי ההולך בחושך אינו יודע לאן‬ ‫הוא הולך‪.‬‬ ‫‪36‬בזמן שיש לכם אור ‪,‬האמינו באור ‪,‬כדי שתהיו בני האור ‪.‬הדברים האלה אמר ישוע ‪,‬והסתלק ‪,‬והסתתר מהם‪.‬‬ ‫‪37‬אבל אף על פי שהוא עשה כל כך הרבה ניסים לפניהם ‪,‬בכל זאת הם לא האמינו בו‪.‬‬ ‫‪38‬למען יתקיים דבר ישעיה הנביא אשר דיבר אדוני מי האמין לדיווחנו ?ולמי התגלתה זרוע ה?'‬ ‫‪39‬לכן לא יכלו להאמין כי ישעיהו אמר שוב‪:‬‬ ‫‪40‬הוא עיוור את עיניהם והקשיח את לבם ;שלא יראו בעיניהם ‪,‬ולא יבינו בלבם ‪,‬ויתגיירו ‪,‬וארפא אותם‪.‬‬ ‫‪41‬הדברים האלה אמר ישעיה בראותו את כבודו וידבר עליו‪.‬‬ ‫‪42‬אף על פי כן בין ראשי השליטים גם רבים האמינו בו ;אבל בגלל הפרושים לא הודו בו שמא יוציאו מבית הכנסת‪:‬‬ ‫‪43‬כי הם אהבו את שבח בני האדם יותר מאשר את שבח האלוהים‪.‬‬ ‫‪44‬קרא ישוע ואמר ‪,‬המאמין בי ‪,‬לא מאמין בי ‪,‬אלא במי ששלח אותי‪.‬‬ ‫‪45‬והרואה אותי רואה את ששלחני‪.‬‬ ‫‪46‬באתי אור לעולם ‪,‬שכל המאמין בי לא ישאר בחושך‪.‬‬ ‫‪47‬ואם מישהו שומע את דברי ולא מאמין ‪,‬אני לא שופט אותו כי לא באתי לשפוט את העולם כי אם להציל את העולם‪.‬‬ ‫‪48‬מי שדוחה אותי ולא מקבל את דברי ‪,‬יש לו שופט את הדבר אשר דיברתי הוא ישפט אותו באחרית היום‪.‬‬ ‫‪49‬כי לא דיברתי על עצמי ; ׁאבפ ל הפ אפ ב אֶׁש ר ֶפ לנחל נכ י ‪,‬נפתנ ן לכ י כמצל ופה ‪,‬מנ ה אפ מנ ר ‪,‬ומנ ה אפ דפ ם‪.‬‬

‫‪75‬‬

‫הבשורה של יוחנן‬

‫‪50‬ואני יודע כי מצותו היא חיי עולם ‪:‬כל אשר אדבר ‪,‬כמו שאמר אלי האב ‪,‬כך אני מדבר‪.‬‬ ‫פרק ‪13‬‬ ‫‪1‬עתה לפני חג הפסח ‪,‬כאשר ידע ישוע כי הגיעה שעתו שיצא מן העולם הזה אל האב ‪,‬לאחר שאהב את שלו אשר בעולם ‪,‬אהב אותם‬ ‫עד הסוף‪.‬‬ ‫‪2‬והסתיימה הסעודה ‪,‬והשטן הכניס עתה אל לבו של יהודה איש קריות ‪,‬בנו של שמעון ‪,‬לבגוד בו;‬ ‫‪3‬ישוע ידע כי האב נתן הכל בידיו וכי הוא בא מאלוהים והלך אל אלוהים;‬ ‫‪4‬קם מן הסעודה והניח את בגדיו ;ולקח מגבת ‪,‬וחגור את עצמו‪.‬‬ ‫‪5‬אחר כך הוא שופך מים לקערה והתחיל לרחוץ את רגלי התלמידים ולנגב אותן במגבת שחגור בה‪.‬‬ ‫‪6‬ואז בא אל שמעון פטרוס ויאמר אליו פטרוס ‪:‬אדוני ‪,‬האם אתה רוחץ את רגלי?‬ ‫‪7‬ענה ישוע ואמר לו ‪:‬מה אני עושה אינך יודע עתה ;אבל אתה תדע להלן‪.‬‬ ‫‪8‬אמר לו פטרוס ‪:‬לעולם לא תרחץ רגלי ‪.‬ענה לו ישוע ‪:‬אם לא ארחץ אותך ‪,‬אין לך חלק איתי‪.‬‬ ‫‪9‬אמר לו שמעון פטרוס ‪:‬אדוני ‪,‬לא רק רגלי ‪,‬אלא גם ידי וראשי‪.‬‬ ‫‪10‬אמר לו ישוע ‪:‬הרחוץ אינו צריך אלא לרחוץ רגליו ‪,‬אלא נקי מכל וכל ‪:‬ואתם נקיים ‪,‬אך לא כולם‪.‬‬ ‫‪11‬כי ידע מי יבגוד בו ;לפיכך אמר ‪,‬לא כולכם נקיים‪.‬‬ ‫‪12‬לאחר שרחץ את רגליהם ולקח את בגדיו וישב שוב ‪,‬אמר אליהם ‪:‬יודעים אתם מה עשיתי לכם?‬ ‫‪13‬אתם קוראים לי אדון ואדון ‪:‬ואתם אומרים טוב ;שכן כך אני‪.‬‬ ‫‪14‬אם אז אני ‪,‬אדונך ואדונך ‪,‬רחצתי את רגליך ;גם אתם צריכים לרחוץ איש את רגליו‪.‬‬ ‫‪15‬כי נתתי לכם דוגמה למען תעשו כמו שעשיתי לכם‪.‬‬ ‫‪16‬באמת ‪,‬באמת ‪,‬אני אומר לכם ‪,‬העבד אינו גדול מאדוניו ;ול ל כא הנ ֵכ לֶלנח ִפדול כמַש ן ֶש ָפחו‪.‬‬ ‫‪17‬אם אתם יודעים את הדברים האלה ‪,‬שמחים אתם אם תעשו אותם‪.‬‬ ‫‪18‬איני מדבר על כולכם ‪:‬אני יודע במי בחרתי ‪,‬אבל למען יתקיים הכתוב ‪,‬האוכל אתי לחם הרים עלי עקב‪.‬‬ ‫‪19‬עתה אני אומר לכם בטרם יבוא למען תאמינו כי אני הוא‪.‬‬ ‫‪20‬באמת ‪,‬באמת ‪,‬אני אומר לכם ‪,‬המקבל את כל אשר אני שולח ‪,‬מקבל אותי ;ומי שמקבל אותי מקבל את ששלח אותי‪.‬‬ ‫‪21‬כאשר אמר ישוע את זה ‪,‬הוא היה מוטרד ברוחו ‪,‬והעיד ואמר ‪:‬באמת ‪,‬באמת ‪,‬אני אומר לכם ‪,‬אחד מכם יבגוד בי‪.‬‬ ‫‪22‬אז הסתכלו התלמידים זה על זה ‪,‬בספק על מי הוא דיבר‪.‬‬ ‫‪23‬עתה היה נשען על חיק ישוע אחד מתלמידיו ‪,‬שישוע אהב‪.‬‬ ‫‪24‬אז סימן פטרוס סימן לו ‪,‬שישאל מי צריך להיות על מי הוא דיבר‪.‬‬ ‫‪25‬הוא שוכב על חזהו של ישוע אמר אליו ‪:‬אדוני ‪,‬מי זה?‬ ‫‪26‬ישוע ענה ‪:‬הוא זה אשר אתן לו רטבה לאחר טבול אותו ‪.‬וכאשר טבל את המרק ‪,‬נתן אותו ליהודה איש קריות ‪,‬בן שמעון‪.‬‬ ‫‪27‬ואחרי השטן נכנס בו השטן ‪ .‬נוֹ כאמש ר אא לפיו יאֶו נָ ‪:‬אש ת ‪-‬אֶׁש ר אנ ִפ ה עושש ה ‪ָ,‬פשפ ה מנ הא ר‪.‬‬ ‫‪28‬עתה לא ידע איש ליד השולחן באיזו כוונה דיבר אליו זאת‪.‬‬ ‫‪29‬כי כמה מהם חשבו ‪,‬כי ליהודה היה התיק ‪,‬כי אמר לו ישוע ‪:‬קנה את הדברים שאנו צריכים לקראת החג ;או ‪,‬שייתן משהו לעני‪.‬‬ ‫‪ 30‬נוֹאצא א אֶׁש ר קנ ִא ל הנ שפ מש ר ‪,‬וניל הכ י לפיל לפה‪.‬‬ ‫‪31‬לפיכך ‪,‬בצאתו ‪,‬אמר ישוע ‪:‬עתה התפאר בן האדם ‪,‬ואלוהים מתפאר בו‪.‬‬ ‫‪32‬אם יתפאר בו אלוהים ‪,‬גם אלוהים יפאר אותו בעצמו ומיד יפאר אותו‪.‬‬ ‫‪33‬ילדים קטנים ‪,‬עוד מעט אני איתך ‪.‬אתם תחפשו אותי ‪,‬וכמו שאמרתי ליהודים ‪,‬לאן שאלך ‪,‬אינכם יכולים לבוא ;אז עכשיו אני‬ ‫אומר לך‪.‬‬ ‫‪34‬מצווה חדשה אני נותן לכם לאהוב זה את זה ;כמו שאהבתי אתכם ‪,‬כי גם אתם אוהבים זה את זה‪.‬‬ ‫‪35‬בזה יידעו כל האנשים כי אתם תלמידי ‪,‬אם יש לכם אהבה איש אל רעהו‪.‬‬ ‫‪36‬אמר לו שמעון פטרוס ‪:‬אדוני ‪,‬לאן אתה הולך ?ענה לו ישוע ‪:‬לאן שאני הולך ‪,‬אינך יכול ללכת אחרי עכשיו ;אבל אתה תלך אחרי‬ ‫אחר כך‪.‬‬ ‫‪37‬אמר לו פטרוס ‪:‬אדוני ‪,‬מדוע איני יכול ללכת אחריך כעת ?אני אשים את חיי למענך‪.‬‬ ‫‪38‬ענה לו ישוע ‪:‬האם תמסור את נפשך למעני ?באמת ‪,‬באמת ‪,‬אני אומר לך ‪,‬התרנגול לא יקרא ‪,‬עד שתכחש אותי שלוש פעמים‪.‬‬ ‫פרק ‪14‬‬ ‫‪1‬אל תציק לבבכם ‪:‬אתם מאמינים באלוהים ‪,‬האמינו גם בי‪.‬‬ ‫‪2‬בבית אבי אחוזות רבות ‪:‬אילולא כך הייתי אומר לכם ‪.‬אני הולך להכין לך מקום‪.‬‬ ‫‪3‬ואם אלך ואכין לך מקום ‪,‬אשוב ואקבל אותך אלי ;שבמקום שאני נמצא שם גם אתם תהיו‪.‬‬ ‫‪4‬ולאן אני הולך אתם יודעים ואת הדרך אתם יודעים‪.‬‬ ‫‪5‬אמר לו תומאס ‪,‬אדוני ‪,‬איננו יודעים לאן אתה הולך ;ואיך נוכל לדעת את הדרך?‬ ‫‪6‬אמר לו ישוע ‪:‬אני הדרך ‪,‬האמת והחיים ‪:‬איש לא בא אל האב אלא על ידי‪.‬‬

‫‪76‬‬

‫הבשורה של יוחנן‬

‫‪7‬אילו הכרתם אותי ‪,‬הייתם מכירים גם את אבי ‪,‬ומעתה אתם מכירים אותו וראיתם אותו‪.‬‬ ‫‪8‬אמר אליו פיליפוס ‪:‬אדוני ‪,‬הראה לנו את האב ‪,‬וזה מספיק לנו‪.‬‬ ‫‪9‬אמר לו ישוע ‪:‬האם הייתי איתך כל כך הרבה זמן ‪,‬ובכל זאת לא הכרת אותי ‪,‬פיליפ ?מי שראה אותי ראה את האב ;ואיך אתה‬ ‫אומר ‪,‬הראה לנו את האב?‬ ‫‪10‬האם אינך מאמין כי אני באבא והאב בי ?את המילים שאני מדבר אליכם אני לא מדבר מעצמי ‪:‬אבל האב היושב בי ‪,‬הוא עושה את‬ ‫המעשים‪.‬‬ ‫‪11‬האמינו לי כי אני באב והאב בי ‪:‬אחרת האמינו לי למען עצם המעשים‪.‬‬ ‫‪12‬באמת ‪,‬באמת ‪,‬אני אומר לכם ‪,‬המאמין בי ‪,‬גם את המעשים שאני עושה יעשה ;ומעשים גדולים מאלה יעשה ;כי אני הולך אל אבי‪.‬‬ ‫‪13‬וכל אשר תבקשו בשמי את זה אעשה למען יתפאר האב בבן‪.‬‬ ‫‪14‬אם תבקשו דבר בשמי ‪,‬אעשה זאת‪.‬‬ ‫‪15‬אם אתה אוהב אותי ‪,‬שמור את מצוותי‪.‬‬ ‫‪16‬ואתפלל לאב ‪,‬והוא יתן לכם מנחם אחר ‪,‬למען ישאר אתכם לעולם;‬ ‫‪17‬אפילו רוח האמת ;אשר העולם אינו יכול לקבל ‪,‬כי אינו רואה אותו ואינו יודע אותו ‪:‬אבל אתם מכירים אותו ;ִכ י יוֶא ב אש לתכשם וניל הכ י‬ ‫בל ך‪.‬‬ ‫‪18‬לא אשאיר אותך חסר נחמה ‪:‬אבוא אליך‪.‬‬ ‫‪19‬עוד מעט ‪,‬והעולם לא יראה אותי עוד ;אבל אתם רואים אותי ‪:‬כי אני חי ‪,‬גם אתם תחיו‪.‬‬ ‫‪20‬ביום ההוא תדעו כי אני באבי ואתם בי ואני בכם‪.‬‬ ‫‪21‬מי שיש לו את מצוותי ושומר אותן ‪,‬הוא זה שאוהב אותי ‪:‬ומי שאוהב אותי יאהב את אבי ‪,‬ואני אוהב אותו ואגלה את עצמי אליו‪.‬‬ ‫‪22‬אמר לו יהודה ‪,‬לא איש קריות ‪,‬אדוני ‪,‬איך זה שתגלה את עצמך אלינו ‪,‬ולא לעולם?‬ ‫‪23‬ענה ישוע ואמר לו ‪:‬אם אדם אוהב אותי ‪,‬הוא ישמר את דברי ‪,‬ואבי יאהב אותו ‪,‬ואנחנו נבוא אליו ונשכן אצלו‪.‬‬ ‫‪24‬מי שאינו אוהב אותי אינו שומר את דברי ‪:‬והדבר אשר אתם שומעים אינו שלי ‪,‬אלא של האב אשר שלח אותי‪.‬‬ ‫‪25‬את הדברים האלה דברתי אליכם ‪,‬עוד נוכחתי אתכם‪.‬‬ ‫‪26‬אבל המנחם ‪,‬שהוא רוח הקודש ‪,‬אשר ישלח האב בשמי ‪,‬הוא ילמד אתכם הכל ‪,‬ויזכר את כל הדברים אשר אמרתי לכם‪.‬‬ ‫‪27‬שלום אני משאיר אתכם ‪,‬את שלום אני נותן לכם ‪:‬לא כמו שהעולם נותן ‪,‬אני נותן לכם ‪.‬אל יעצבן לבך ‪,‬ואל יפחד‪.‬‬ ‫‪28‬שמעתם איך אמרתי לכם הולכת אני ושבה אליכם ‪.‬אם אהבתם אותי ‪,‬הייתם שמחים ‪,‬כי אמרתי ‪,‬אני הולך אל האב ‪,‬כי גדול ממני‬ ‫אבי‪.‬‬ ‫‪29‬ועתה אמרתי לכם לפני התרחש ‪,‬למען תאמינו כאשר יתקיים‪.‬‬ ‫‪30‬מכאן ואילך לא אדבר איתך הרבה כי בא נסיך העולם הזה ואין בי כלום‪.‬‬ ‫‪31‬אבל למען ידע העולם כי אני אוהב את האב ;וכמו שהאב נתן לי ציווי כך אני עושה ‪.‬קום ‪,‬בוא נלך מכאן‪.‬‬ ‫פרק ‪15‬‬ ‫‪1‬אני הגפן האמיתי ‪,‬ואבי הוא בעל הבעל‪.‬‬ ‫‪2‬כל ענף בי אשר אינו מניב פרי הוא נוטל וכל ענף העושה פרי מטהר אותו למען יביא עוד פרי‪.‬‬ ‫‪3‬עתה אתם נקיים בזכות המילה אשר דברתי אליכם‪.‬‬ ‫‪4‬הישארו בי ואני בך ‪.‬כמו שהענף אינו יכול לשאת פרי מעצמו ‪,‬אלא שהוא שוכן בגפן ;לא תוכל עוד ‪,‬חוץ אם תשכו בי‪.‬‬ ‫‪5‬אני הגפן ‪,‬אתם הענפים ‪:‬השוכן בי ואני בו ‪,‬הוא מביא הרבה פרי ‪:‬כי בלעדיי אינכם יכולים לעשות דבר‪.‬‬ ‫‪6‬אם ל כא‪-‬יפֶנ ב אפ דפ ם ִכ י ‪,‬הוא נכ לֶלנח נִ ָׁנאף ול קפ בא ל ;ונֹכ קל סכ ף אותפ ם ול הנ לֶלכ יכו אכ תפ ם אש ל‪-‬הפ אא ֶ ‪,‬ול הא ם נכ לש לרפו‪.‬‬ ‫כ‬ ‫‪7‬אם אתם שוהים בי ודברי בכם ‪,‬תשאלו מה תרצו ‪,‬ויעשה לכם‪.‬‬ ‫‪8‬בזה מתפאר אבי ‪,‬כי אתם נושאים פירות רבים ;כך תהיו תלמידי‪.‬‬ ‫‪9‬כמו שאהב אותי האב ‪,‬כך אהבתי אתכם ‪:‬המשיכו באהבתי‪.‬‬ ‫‪10‬אם תשמרו את מצוותי ‪,‬באהבתי תישבו ;כמו ששמרתי את מצוות אבי ‪,‬ושומר באהבתו‪.‬‬ ‫‪11‬את הדברים האלה דברתי אליכם למען תישאר בכם שמחתי ותמלא שמחתכם‪.‬‬ ‫‪12‬זו מצותי כי תאהבו זה את זה כמו שאהבתי אתכם‪.‬‬ ‫יג ‪,‬אין אהבה גדולה מזו ‪,‬שאדם נותן נפשו למען חבריו‪.‬‬ ‫‪14‬חברי אתם ‪,‬אם אתם עושים כל אשר אני מצווה אתכם‪.‬‬ ‫אתי אש לתכשם חׁבא כרים ;ִכ י ִפל אֶׁש ר ֶפ מנ ָל כִי אש ת אפ בכ י‬ ‫‪15‬מעתה ואילך איני קורא לכם עבדים ;ִכ י ל כא יודא נָ הפ ָשבש ד ‪,‬מנ ה‪-‬עושש ה אׁדכ נפיו ‪ׁ ,‬אבפ ל‪-‬קפ פר כ‬ ‫הודנ ָל כִי פלכשם‪.‬‬ ‫‪16‬לא בחרתם בי ‪,‬אבל אני בחרתי בכם וציוויתי אתכם ללכת ולהביא פרי ‪,‬ושפריכם יישארו ‪:‬כדי שכל אשר תבקשו מהאב בשמי ‪,‬‬ ‫הוא יתן לכם‪. .‬‬ ‫‪17‬את הדברים האלה אני מצווה אתכם לאהוב זה את זה‪.‬‬ ‫‪18‬אם העולם שונא אתכם ‪,‬אתם יודעים שהוא שנא אותי לפני ששנא אתכם‪.‬‬ ‫‪19‬אילו הייתם מהעולם ‪,‬העולם היה אוהב את שלו ‪:‬אבל בגלל שאינכם מהעולם ‪,‬אבל אני בחרתי אתכם מהעולם ‪,‬לכן העולם שונא‬ ‫אתכם‪.‬‬

‫‪77‬‬

‫הבשורה של יוחנן‬

‫‪20‬זכרו את הדבר אשר אמרתי לכם ‪:‬העבד אינו גדול מאדוניו ‪.‬אם רדפו אותי ‪,‬ירדפו גם אותך ;אם שמרו את דברי ‪,‬ישמרו גם את‬ ‫דבריך‪.‬‬ ‫‪21‬אבל את כל הדברים האלה יעשו לכם למען שמי כי לא ידעו את ששלחני‪.‬‬ ‫‪22‬אם לא באתי ודיברתי אליהם ‪,‬לא היה להם חטא ‪,‬אבל עכשיו אין להם כיסוי לחטאתם‪.‬‬ ‫‪23‬מי ששונא אותי שונא גם את אבי‪.‬‬ ‫‪24‬אם לא עשיתי בתוכם את המעשים אשר לא עשה איש אחר ‪,‬לא היה להם חטא ‪,‬אך עתה ראו וגם שנאו אותי ואת אבי‪.‬‬ ‫‪25‬אבל זה קרה למען יתקיים הדבר הכתוב בתורתם הם שנאו אותי בלי סיבה‪.‬‬ ‫‪26‬אך בבוא המנחם אשר אשלח אליכם מן האב רוח האמת אשר יוצאת מן האב ‪,‬הוא יעיד עלי‪.‬‬ ‫‪27‬וגם אתם תעידו כי אתם עמי מלכתחילה‪.‬‬ ‫פרק ‪16‬‬ ‫‪1‬את הדברים האלה דברתי אליכם למען לא תיפגעו‪.‬‬ ‫‪2‬יוציאו אתכם מבתי‪-‬הכנסת ‪,‬כן ‪,‬מגיעה העת שכל ההורג אתכם יחשוב שעושה עבודת ה‪'.‬‬ ‫‪3‬ואת הדברים האלה יעשו לכם ‪,‬כי לא הכירו את האב ולא אותי‪.‬‬ ‫‪4‬אבל את הדברים האלה אמרתי לכם ‪,‬למען תבוא העת ‪,‬תזכרו כי סיפרתי לכם עליהם ‪.‬ואת הדברים האלה לא אמרתי לכם בראשית‬ ‫כי הייתי עמכם‪.‬‬ ‫‪5‬אך עתה אני הולך אל השולח אותי ;ואיש מכם לא שואל אותי לאן אתה הולך?‬ ‫‪6‬אך מפני שאמרתי לכם את הדברים האלה ‪,‬מילא הצער את לבכם‪.‬‬ ‫‪7‬בכל זאת אני אומר לכם את האמת ;כדאי לך שאלך ‪,‬כי אם לא אלך ‪,‬לא יבוא אליכם המנחם ;אבל אם אסתלק ‪,‬אשלח אותו אליכם‪.‬‬ ‫‪8‬ובבואו יוכיח את העולם על חטא ועל צדקה ועל משפט‪.‬‬ ‫‪9‬על חטא כי אינם מאמינים בי;‬ ‫‪10‬צדקה כי אני הולך אל אבי ‪,‬ולא תראו אותי עוד;‬ ‫‪11‬למשפט ‪,‬כי נסיך העולם הזה נשפט‪.‬‬ ‫‪12‬יש לי עוד הרבה דברים לומר לכם ‪,‬אבל אתם לא יכולים לשאת אותם עכשיו‪.‬‬ ‫הוריד פלכשם אש ת הנ ִפ כאים‪.‬‬ ‫‪13‬אולם בבואו ‪,‬רוח האמת ‪,‬ידריך אתכם לכל האמת כי לא ידבר מעצמו ; ׁאבפ ל ִפל אֶׁש ר יכ לֶמנ ע ‪,‬אֶׁש ר יל דנ ִא ר ‪,‬ול כ‬ ‫‪14‬הוא יפאר אותי כי הוא יקבל משלי ויגיד לכם‪.‬‬ ‫‪15‬כל הדברים שיש לאב הם שלי ‪:‬על כן אמרתי שהוא ייקח משלי ויגיד לכם‪.‬‬ ‫‪16‬עוד מעט ולא תראו אותי ושוב מעט ותראו אותי כי אני הולך אל האב‪.‬‬ ‫‪17‬אמרו אחדים מתלמידיו בינם לבין עצמם ‪:‬מה זה אשר אומר לנו מעט ולא תראו אותי ‪,‬ושוב מעט ותראו אותי ‪,‬וכי אני הולך אל‬ ‫אנ ִפ א?‬ ‫‪18‬אמרו אז מה זה אשר אומר עוד מעט ?אנחנו לא יכולים לדעת מה הוא אומר‪.‬‬ ‫‪19‬עתה ידע ישוע כי הם חפצים לשאול אותו ‪,‬ואמר להם ‪:‬שאלתם ביניכם את אשר אמרתי עוד מעט ולא תראו אותי ‪,‬ושוב עוד מעט‬ ‫ותראו אותי? ‪.‬‬ ‫‪20‬באמת ‪,‬באמת ‪,‬אני אומר לכם ‪,‬כי תבכו ותקוננו ‪,‬והעולם ישמח ‪,‬והייתם עצבים ‪,‬אבל צערכם יהפוך לשמחה‪.‬‬ ‫‪21‬לאשה בלידה יש צער כי הגיעה שעתה ‪,‬אבל ברגע שנולדה ‪,‬אינה זוכרת עוד את היסורים ‪,‬מרוב שמחה שנולד אדם לעולם‪.‬‬ ‫‪22‬ועתה יש לכם צער אבל אראה אתכם שוב וישמח לבכם ושמחתכם איש לא יקח מכם‪.‬‬ ‫‪23‬וביום ההוא לא תשאלו אותי מאומה ‪.‬באמת ‪,‬באמת ‪,‬אני אומר לכם ‪,‬כל אשר תבקשו מהאב בשמי ‪,‬הוא יתן לכם‪.‬‬ ‫‪24‬עד עתה לא ביקשתם דבר בשמי ‪:‬בקשו ותקבלו ‪,‬למען תהיה מלאת שמחתכם‪.‬‬ ‫‪25‬את הדברים האלה דברתי אליכם בפתגמים אבל הגיע הזמן שלא אדבר אליך עוד בפתגמים אלא אגלה לכם בגלוי את האב‪.‬‬ ‫‪26‬ביום ההוא תשאלו בשמי ולא אומר לכם כי אתפלל עבורכם לאב‪.‬‬ ‫‪27‬כי האב בעצמו אוהב אתכם כי אהבתם אותי והאמנתם כי יצאתי מאלוהים‪.‬‬ ‫‪28‬יצאתי מהאב ובאתי לעולם ‪:‬שוב אני עוזב את העולם והולך אל האב‪.‬‬ ‫‪29‬אמרו לו תלמידיו ‪,‬הנה ‪,‬אתה מדבר בפשטות ולא מדבר פתגם‪.‬‬ ‫‪30‬עתה בטוחים אנו כי אתה יודע הכל ‪,‬ואינו זקוק לכך שאיש ישאל אותך ‪:‬בכך אנו מאמינים כי יצאת מאלוהים‪.‬‬ ‫‪31‬ענה להם ישוע ‪:‬האם אתם מאמינים עתה?‬ ‫‪32‬הנה באה השעה ‪,‬ובאה עתה ‪,‬שתתפזרו איש לנפשו ותעזבו אותי לנפשי ‪,‬ובכל זאת איני לבד כי האב איתי‪.‬‬ ‫‪33‬את הדברים האלה דברתי אליכם למען יהיה לכם שלום ‪.‬בעולם תהייה לכם צרה ‪:‬אבל תעודדו ;התגברתי על העולם‪.‬‬ ‫פרק ‪17‬‬ ‫‪1‬הדברים האלה אמר ישוע ונשא את עיניו לשמים ויאמר אבי ‪,‬השעה באה ;תפאר את בנך ‪,‬כי גם בנך יפאר אותך‪:‬‬ ‫‪2‬כפי שנתת לו כח על כל בשר ‪,‬למען יתן חיי עולם לכל אשר נתת לו‪.‬‬ ‫‪3‬וזהו החיים הנצחיים למען יכירו אותך את אלוהי האמת היחיד ואת ישוע המשיח אשר שלחת‪.‬‬

‫‪78‬‬

‫הבשורה של יוחנן‬

‫‪4‬תפארתי אותך על הארץ גמרתי את המלאכה אשר נתת לי לעשות‪.‬‬ ‫‪5‬ועתה ‪,‬אבי ‪,‬תפאר אותי בעצמך בכבוד אשר היה לי איתך לפני שהיה העולם‪.‬‬ ‫‪6‬הראיתי את שמך לבני האדם אשר נתת לי מן העולם ‪:‬שלך הם היו ונתת לי ;ושמרו את דברך‪.‬‬ ‫‪7‬עתה ידעו כי כל אשר נתת לי ממך‪.‬‬ ‫ח כי נתתי להם את‪-‬הדברים אשר נתת לי ;ויקבלו אותם וידעו בוודאי כי יצאתי ממך ‪,‬והאמינו כי אתה שלחתני‪.‬‬ ‫ט אני מתפלל עבורם ‪:‬אינני מתפלל על העולם כי אם על אשר נתת לי ;כי הם שלך‪.‬‬ ‫‪10‬וכל שלי שלך ושלך שלי ;ואני מתפארת בהם‪.‬‬ ‫‪11‬ועתה איני עוד בעולם ‪,‬אלא אלה בעולם ‪,‬ואני בא אליך ‪.‬אבא קדוש ‪,‬שמור בשמך את אלה אשר נתת לי למען יהיו אחד כמונו‪.‬‬ ‫יב בשעה שהייתי עמם בעולם שמרתי אותם בשמך ‪:‬את אשר נתת לי שמרתי ואיש מהם לא אבד כי אם בן האובדן ;כדי שהכתוב‬ ‫יתקיים‪.‬‬ ‫יג ועתה אני בא אליך ;ואת הדברים האלה אני מדבר בעולם ‪,‬למען יתגשמו שמחתי בעצמם‪.‬‬ ‫יתי כמן הפ עולפם‪.‬‬ ‫‪14‬נתתי להם דברך ;ול הפ עולפם שפ נפא אותפ ם ‪ִ,‬כ י ל כא כמן הפ עולפם ‪ ,‬נִאֶׁש ר ל כא הפ יכ כ‬ ‫‪15‬אני לא מתפלל שתוציא אותם מהעולם ‪,‬אלא תשמור אותם מהרע‪.‬‬ ‫‪16‬הם אינם מן העולם ‪,‬כשם שאני לא מן העולם‪.‬‬ ‫‪17‬קדש אותם באמתך דברך אמת‪.‬‬ ‫‪18‬כשם ששלחת אותי לעולם ‪,‬כך גם שלחתי אותם לעולם‪.‬‬ ‫‪19‬ולמענם אני מקדש את עצמי למען יתקדשו גם הם על ידי האמת‪.‬‬ ‫‪20‬גם אני לא מתפלל על אלה בלבד ‪,‬כי אם גם על אלה שיאמינו בי על דברם;‬ ‫‪21‬למען יהיו כולם אחד ;כמו שאתה ‪,‬אבי ‪,‬בי ואני בך ‪,‬למען יהיו גם בנו אחד ‪:‬למען יאמין העולם ששלחת אותי‪.‬‬ ‫‪22‬ואת הכבוד אשר נתת לי נתתי להם ;כדי שיהיו אחד ‪,‬כמו שאנחנו אחד‪:‬‬ ‫‪23‬אני בהם ואתה בי למען ישלמו באחד ;ולמען ידע העולם כי שלחת אותי ואהבתם כמו שאהבת אותי‪.‬‬ ‫‪24‬אבי ‪,‬אני רוצה שגם הם אשר נתת לי יהיו עימי היכן שאני ;למען יראו את כבודי אשר נתת לי כי אהבת אותי לפני יסוד העולם‪.‬‬ ‫‪25‬אבי צדיק ‪,‬העולם לא ידע אותך ‪,‬אבל ידעתי אותך ואלה ידעו כי שלחתני‪.‬‬ ‫‪26‬והצהרתי להם את שמך ואגיד אותו למען תהיה בהם האהבה אשר אהבת אותי ואני בהם‪.‬‬ ‫פרק ‪18‬‬ ‫‪1‬כאשר דיבר ישוע את הדברים הללו ‪,‬הוא יצא עם תלמידיו על נחל קדרון ‪,‬שבו היה גן ‪,‬שאליו הוא נכנס ותלמידיו‪.‬‬ ‫‪2‬וגם יהודה ‪,‬אשר בגד בו ‪,‬ידע את המקום ‪:‬כי ישוע פנה לשם לעתים קרובות עם תלמידיו‪.‬‬ ‫‪3‬אז יהודה ‪,‬לאחר שקיבל להקת אנשים ושוטרים מהכוהנים הראשיים והפרושים ‪,‬בא לשם עם עששיות ‪,‬לפידים וכלי נשק‪.‬‬ ‫‪4‬אז ישוע ‪,‬ביודעו את כל מה שיבוא עליו ‪,‬יצא ואמר להם את מי אתם מחפשים?‬ ‫‪5‬הם השיבו לו ‪:‬ישוע מנצרת ‪.‬ישוע אמר להם ‪,‬אני הוא ‪.‬ול גנם יל הודפ ה ‪,‬אֶׁש ר בגד בו ‪,‬עמד עמם‪.‬‬ ‫‪6‬ברגע שאמר אליהם אני הוא ‪,‬הם חזרו לאחור ונפלו ארצה‪.‬‬ ‫‪7‬ואז שאל אותם שוב את מי אתם מחפשים ?ויאמרו ישוע מנצרת‪.‬‬ ‫‪8‬ענה ישוע ‪:‬אמרתי לכם שאני הוא ‪:‬אם לכן אתם מבקשים אותי ‪,‬ילכו אלה לדרכם‪.‬‬ ‫ט למען יתקיים האמרה אשר דיבר ‪:‬מהם אשר נתת לי לא אבדתי‪.‬‬ ‫‪10‬אז שלף אותה שמעון פטרוס החרב ‪,‬והיכה את עבד הכהן הגדול וכרת את אוזנו הימנית ‪.‬שמו של המשרת היה מלכוס‪.‬‬ ‫‪11‬אז אמר ישוע לפטרוס ‪,‬הכנס את חרבך לנדן ‪:‬הכוס אשר נתן לי אבי ‪,‬האם לא אשתה?‬ ‫‪12‬אז לקחו הלהקה והקפטן והשוטרים של היהודים את ישוע וכרכו אותו‪.‬‬ ‫‪13‬ויובילו אותו אל אננס תחילה ;כי הוא היה חותנו לקייפא ‪,‬שהיה הכהן הגדול באותה שנה‪.‬‬ ‫הודים ‪ֶ,‬ש ֹוצא א ‪ֶ,‬ש ֹפמות כאיֶ אש חפ ד לל ָנם הפ ָפם‪.‬‬ ‫‪14‬וניל הכ י קכ י פפס ‪,‬אֶׁש ר ניָנץ אש ת‪-‬יל כ‬ ‫‪15‬ושמעון פטרוס הלך אחרי ישוע ‪,‬וכן תלמיד אחר ‪:‬התלמיד ההוא נודע לכהן הגדול ‪,‬ונכנס עם ישוע אל ארמון הכהן הגדול‪.‬‬ ‫‪16‬אבל פיטר עמד ליד הדלת שבחוץ ‪ .‬נוֹאצא א הנ ִנ לל כמיד הנ אׁחא ר הנ הוא ‪ֶ,‬ש הוא יפדנ ע לל ככ הא ן הנ ִפדול ‪,‬וניל דנ ִא ר אש ל הנ שכ למ שרת אש ת הנ פשתנ ח ‪ ,‬נו פֹב כא אש ת‬ ‫פשטש ר‪.‬‬ ‫‪17‬אז אמרה העלמה ששמרה את הדלת אל פטרוס ‪,‬הלא גם אתה מתלמידיו של האיש הזה ?הוא אומר ‪,‬אני לא‪.‬‬ ‫‪18‬ועמדו שם העבדים והשוטרים אשר עשו אש גחלים ;כי קר היה ‪:‬והם התחממו ‪,‬ופטר עמד עמם והתחמם‪.‬‬ ‫‪19‬אז שאל הכהן הגדול את ישוע על תלמידיו ועל תורתו‪.‬‬ ‫‪20‬ענה לו ישוע ‪:‬דיברתי בגלוי אל העולם ;אי פעם לימדתי בבית הכנסת ובבית המקדש ‪,‬שאליו שוכנים היהודים תמיד ;ובסתר לא‬ ‫אמרתי כלום‪.‬‬ ‫‪21‬למה אתה שואל אותי ?שאל את השומעים את אשר אמרתי להם ‪:‬הנה הם יודעים מה אמרתי‪.‬‬ ‫‪22‬וכאשר דיבר כך ‪,‬היכה אחד השוטרים אשר עמדו בידו את ישוע בכף ידו לאמר ‪:‬כך ענה אתה הכהן הגדול?‬ ‫‪23‬ענה לו ישוע ‪:‬אם דיברתי רעה ‪,‬העיד על הרע ‪,‬אבל אם טוב ‪,‬מדוע אתה מכה אותי?‬ ‫‪24‬ואנא שלח אותו כבול אל כיפא הכהן הגדול‪.‬‬ ‫‪25‬ושמעון פטרוס עמד והתחמם ‪.‬אמרו לו ‪,‬הלא גם אתה מתלמידיו ?הוא הכחיש ואמר ‪,‬אני לא‪.‬‬

‫‪79‬‬

‫הבשורה של יוחנן‬

‫‪26‬אחד מעבדי הכהן הגדול ‪,‬שהיה קרובו אשר פטר את אוזנו ‪,‬אמר ‪:‬האם לא ראיתיך בגן עמו?‬ ‫‪27‬פיטר הכחיש שוב ‪:‬ומיד התרנגול‪.‬‬ ‫‪28‬ואז הובילו את ישוע מקיאפא אל היכל המשפט והיה מוקדם ;והם עצמם לא הלכו אל בית הדין ‪,‬פן יטמאו ;אלא שיאכלו את הפסח‪.‬‬ ‫‪29‬פילטוס יצא אליהם ויאמר מה האשמה אתם מביאים על האיש הזה?‬ ‫‪30‬השיבו ואמרו לו אילולא היה רשע לא היינו מוסרים אותו אליך‪.‬‬ ‫‪31‬ויאמר אליהם פילטוס קחו אותו ושפטו אותו על פי תורתכם ‪.‬אמרו לו היהודים ‪:‬אסור לנו להרוג איש‪.‬‬ ‫‪32‬למען תתקיים דבריו של ישוע אשר דיבר בסימן איזה מוות ימות‪.‬‬ ‫‪33‬ואז נכנס פילטוס שוב אל בית הדין וקרא לישו ואמר לו ‪:‬האם אתה מלך היהודים?‬ ‫‪34‬ענה לו ישוע ‪:‬אתה אומר את הדבר הזה מעצמך ‪,‬או האם אחרים אמרו לך עליי?‬ ‫‪35‬פילטוס ענה ‪:‬האם אני יהודי ?עמך וראשי הכהנים מסרו אותך אלי ‪:‬מה עשית?‬ ‫‪36‬ענה ישוע ‪:‬ממלכתי אינה מהעולם הזה ‪:‬אילו מלכותי הייתה מהעולם הזה ‪,‬אז היו עבדי נלחמים ‪,‬שלא אמסור ליהודים ‪,‬אך כעת‬ ‫מלכותי לא מכאן‪.‬‬ ‫‪37‬אמר לו פילטוס ‪:‬אז אתה מלך ?ענה ישוע ‪:‬אתה אומר שאני מלך ‪.‬לשם כך נולדתי ‪,‬ובגלל זה באתי לעולם ‪,‬כדי להעיד על האמת ‪.‬‬ ‫כל אחד מהאמת שומע את קולי‪.‬‬ ‫הודים נוֹ כאמש ר ׁאלאיהש ם ‪,‬ל כא מוצא אשמה בו‪.‬‬ ‫‪38‬אמר אליו פילטוס ‪:‬מהי אמת ? נוֹ כאמש ר ז כאת ‪ ,‬נוֹאצא א אש ל הנ יל כ‬ ‫‪39‬אבל יש לכם מנהג שאשחרר לכם אחד בפסח האם תרצו שאשחרר לכם את מלך היהודים?‬ ‫‪40‬ואז קראו כולם שוב לאמר לא האיש הזה כי אם ברבאס ‪.‬עכשיו ברבאס היה שודד‪.‬‬ ‫פרק ‪19‬‬ ‫‪1‬אז לקח פילטוס את ישוע והלקה אותו‪.‬‬ ‫‪2‬ויצאו החיילים כתר קוצים וישימו על ראשו וילבשו עליו חלוק סגול‪.‬‬ ‫‪3‬ויאמר שלום מלך היהודים !והיכו אותו בידיהם‪.‬‬ ‫‪4‬לפיכך חזר פילטוס ואמר אליהם הנה אני מוציא אותו אליכם למען תדעו כי איני מוצא בו פגם‪.‬‬ ‫‪5‬אז יצא ישוע ‪,‬לבוש בכתר הקוצים ובגלימה הסגולה ‪.‬ויאמר אליהם פילטוס ‪:‬הנה האיש!‬ ‫אתי‬ ‫‪6‬בראותו אותו ראשי הכוהנים והשוטרים קראו לאמר ‪:‬צלבו אותו ‪,‬צלבו אותו ‪.‬אפ מנ ר לפהש ם פכ ילפטוס ‪:‬קנ חל ִש ם אותו ול צל לובו ‪ִ,‬כ י ל כא מפ צפ כ‬ ‫פָלפיו‪.‬‬ ‫‪7‬ענו לו היהודים ‪:‬יש לנו חוק ‪,‬ועל פי תורתנו הוא צריך למות ‪,‬כי הוא עשה את עצמו לבן האלוהים‪.‬‬ ‫‪8‬כאשר שמע פילטוס את האמרה ההיא ‪,‬פחד יותר;‬ ‫‪9‬ושוב הלך אל בית המשפט ‪,‬ואמר אל ישוע ‪:‬מנין אתה ?אבל ישוע לא נתן לו תשובה‪.‬‬ ‫‪10‬אז אמר אליו פילטוס ‪:‬אתה לא מדבר אלי ? ׁהל כא יפדנ ָל ִפ ֶש ֹכ הל ישה ִכ חנ לכ צל לובל ך ול יפכול לשחררך?‬ ‫‪11‬ישוע ענה ‪:‬לא יכול להיות לך כח בכלל ‪,‬אלא אם ניתן לך מלמעלה ‪:‬לכן ‪,‬מי שמסר אותי אליך חטא גדול יותר‪.‬‬ ‫‪12‬ומכאן ואילך ביקש פילטוס לשחררו ‪,‬ויצעקו היהודים לאמר אם תעזוב את האיש הזה ‪,‬אינך חברו של הקיסר;‬ ‫‪13‬כאשר שמע פילטוס את האמירה הזאת ‪,‬הוציא את ישוע וישב על כיסא המשפט במקום הנקרא מדרכה ‪,‬אבל בעברית גבתא‪.‬‬ ‫‪14‬והיה הכנת הפסח ובערך השעה השישית ויאמר אל היהודים הנה מלכם!‬ ‫‪15‬אבל הם צעקו ‪:‬הסתלק ממנו ‪,‬לך אתו ‪,‬צלבו אותו ‪.‬אמר אליהם פילטוס ‪:‬האם לצלוב את מלככם ?ענו ראשי הכהנים ‪:‬אין לנו מלך‬ ‫מלבד הקיסר‪.‬‬ ‫‪16‬אז מסר אותו להם לצלוב ‪.‬והם לקחו את ישוע והובילו אותו‪.‬‬ ‫‪17‬והוא נושא את צלבו יצא אל המקום הנקרא מקום הגולגולת הנקרא בעברית גולגותא‪.‬‬ ‫‪18‬היכן שצלבו אותו ‪,‬ועוד שניים עמו ‪,‬משני הצדדים ‪,‬וישוע בתוכו‪.‬‬ ‫‪19‬וכתב פילטוס תואר וישים אותו על הצלב ‪.‬והכתוב היה ‪,‬ישוע מנצרת מלך היהודים‪.‬‬ ‫‪20‬הכותרת הזאת קראה אז רבים מהיהודים ‪:‬כי המקום שבו נצלב ישוע היה סמוך לעיר ‪:‬והוא נכתב בעברית ‪,‬ביוונית ובלטינית‪.‬‬ ‫‪21‬ויאמרו ראשי הכוהנים של היהודים לפילטוס אל תכתבו מלך היהודים ‪.‬אלא שאמר ‪,‬אני מלך היהודים‪.‬‬ ‫‪22‬פילטוס ענה ‪:‬מה שכתבתי כתבתי‪.‬‬ ‫‪23‬ואז החיילים ‪,‬כאשר צלבו את ישוע ‪,‬לקחו את בגדיו ועשו ארבעה חלקים ‪,‬לכל חייל חלק ;וכן מעילו ‪:‬כעת היה המעיל ללא תפר ‪,‬‬ ‫ארוג מלמעלה לכל אורכו‪.‬‬ ‫‪24‬על כן אמרו בינם לבין עצמם אל נקרע אותו אלא נטיל עליו גורל מי יהיה למען יתקיים הכתוב שנאמר ‪:‬חילקו ביניהם את בגדי‬ ‫ועל לבושי הפילו גורלות ‪.‬הדברים האלה עשו לכן החיילים‪.‬‬ ‫‪25‬עתה עמדו ליד צלב ישוע אמו ואחות אמו ‪,‬מרים אשת קליפס ומריה מגדלנה‪.‬‬ ‫‪26‬כאשר ראה ישוע את אמו ואת התלמיד עומד מנגד ‪,‬אשר אהב ‪,‬הוא אמר אל אמו ‪,‬אישה ‪,‬הנה בנך!‬ ‫‪27‬ואז אמר לתלמיד ‪:‬הנה אמך !ומאותה שעה לקח אותה התלמיד ההוא לביתו‪.‬‬ ‫‪28‬לאחר מכן ‪,‬ישוע ‪,‬ביודעו שכעת הושלמו הכל ‪,‬למען יתקיים הכתוב ‪,‬אומר ‪:‬צמא אני‪.‬‬ ‫‪29‬ונֹכ לתננחל ִפ ִאל למלאא חפ מץ ונֹכ למלו לס פפגפה ִל חומץ ונֹכ לתננחל ִפ הו ָנל‪-‬הנ ֶשהפ ר ונֹכ לתננחו אש ל‪-‬פכ יו‪.‬‬ ‫‪30‬כאשר קיבל ישוע את החומץ ‪,‬אמר ‪:‬זה נגמר ‪,‬והרכין את ראשו ויתר רוח‪.‬‬

‫‪80‬‬

‫הבשורה של יוחנן‬

‫‪31‬לפיכך ‪,‬מפני שהיתה ההכנה לכך שהגופות לא יישארו על הצלב ביום השבת (כי יום השבת ההוא היה יום גבוה )התחננו‬ ‫לפילאטוס שיישברו רגליהם ויהיו ‪.‬נלקח משם‪.‬‬ ‫‪32‬אז באו החיילים ושברו את רגליו של הראשון ושל השני שנצלב עמו‪.‬‬ ‫‪33‬אבל כשהם באו אל ישוע וראו שהוא כבר מת ‪,‬הם לא שברו את רגליו‪.‬‬ ‫‪34‬אבל אחד החיילים עם חנית ניקב את צדו ‪,‬ומיד יצא שם דם ומים‪.‬‬ ‫‪35‬ומי שראה את זה העיד ‪,‬ותיעודו אמת ‪,‬וידע כי הוא אומר אמת ‪,‬כדי להאמין‪.‬‬ ‫‪36‬כי נעשו הדברים האלה למען יתקיים הכתוב עצם ממנו לא תישבר‪.‬‬ ‫‪37‬ושוב אומר כתוב אחר ‪,‬יראו את מי שדקרו‪.‬‬ ‫‪38‬ואחרי זה יוסף מאריתאה ‪,‬בהיותו תלמידו של ישוע ‪,‬אך בסתר מפחד היהודים ‪,‬התחנן לפילטוס שייקח את גופתו של ישוע‬ ‫ופילטוס נתן לו רשות ‪.‬הוא בא אפוא ולקח את גופתו של ישוע‪.‬‬ ‫‪39‬ובא גם נקדימון ‪,‬אשר בא בתחילה אל ישוע בלילה ‪,‬והביא תערובת של מור ואלוורה ‪,‬במשקל של כמאה לירות‪.‬‬ ‫‪40‬ואז לקחו את גופת ישוע וכרכו אותה בבגדי פשתן עם הבשמים ‪,‬כדרך היהודים לקבור‪.‬‬ ‫‪41‬במקום שבו נצלב היה גן ;ובגן קבר חדש ‪,‬אשר מעולם לא הונח בו אדם‪.‬‬ ‫‪42‬שם השכיבו את ישוע בגלל יום ההכנה של היהודים ;כי הקבר היה קרוב‪.‬‬ ‫פרק ‪20‬‬ ‫‪1‬היום הראשון של השבוע הגיעה מריה מגדלנה ‪,‬כשעוד היה חשוך ‪,‬אל הקבר ‪,‬וראתה את האבן נלקחת מן הקבר‪.‬‬ ‫‪2‬אז היא רצה ובאה אל שמעון פטרוס ואל התלמיד השני אשר ישוע אהב ‪,‬ואמרה להם ‪:‬הם הוציאו את האדון מן הקבר ‪,‬ואיננו‬ ‫יודעים היכן הניחו אותו‪.‬‬ ‫‪3‬לפיכך יצא פטרוס והתלמיד ההוא ובאו אל הקבר‪.‬‬ ‫‪4‬ורצו שניהם יחדיו ‪,‬והתלמיד השני רץ על פטרוס ‪,‬ובא ראשון אל הקבר‪.‬‬ ‫‪5‬ונֹכ לִֶנ ִאן ונֹכ לתִנ קא ץ נוֹ לנרא אש ת‪-‬בגדי הפשתן מוטלים ;ובכל זאת הוא לא נכנס‪.‬‬ ‫‪6‬אז בא שמעון פטרוס בעקבותיו ‪,‬והלך אל הקבר ‪,‬וראה את בגדי הפשתן שוכבים‪.‬‬ ‫‪7‬והמפית אשר על ראשו ‪,‬לא שוכבת עם בגדי הפשתן ‪,‬אלא כרוכה יחד במקום בפני עצמו‪.‬‬ ‫‪8‬ואז נכנס גם התלמיד האחר ‪,‬אשר בא ראשון אל הקבר ‪,‬וראה והאמין‪.‬‬ ‫‪9‬כי עדיין לא ידעו את הכתוב שעליו לקום מן המתים‪.‬‬ ‫‪10‬ואז הלכו התלמידים שוב אל ביתם‪.‬‬ ‫‪11‬אבל מרים עמדה בחוץ ליד הקבר ובכתה ובכיה התכופפה והתבוננה אל הקבר‪.‬‬ ‫‪12‬ורואה שני מלאכים בלבן יושבים ‪,‬האחד בראשו והשני לרגליו ‪,‬היכן ששכבה גופתו של ישוע‪.‬‬ ‫‪13‬ויאמרו אליה אשה למה את בוכה ?היא אמרה להם ‪,‬כי הם לקחו את אדוני ‪,‬ואני לא יודע היכן הניחו אותו‪.‬‬ ‫‪14‬וכאשר אמרה זאת ‪,‬הפנתה עצמה לאחור ותרא את ישוע עומד ‪,‬ולא ידעה כי ישוע הוא‪.‬‬ ‫‪15‬אמר אליה ישוע ‪,‬אישה ‪,‬למה את בוכה ?את מי אתה מחפש היא ‪,‬בהנחה שהוא הגנן ‪,‬אמרה לו ‪,‬אדוני ‪,‬אם הבאת אותו מכאן ‪,‬אמור‬ ‫לי היכן השכבת אותו ‪,‬ואני אקח אותו‪.‬‬ ‫‪16‬אמר אליה ישוע ‪:‬מרים ‪.‬היא הסתובבה ואמרה לו ‪,‬רבוני ;כלומר ‪,‬מאסטר‪.‬‬ ‫‪17‬אמר אליה ישוע ‪:‬אל תיגע בי ;כי עוד לא עליתי אל אבי ‪,‬אך לכו אל אחי ואמרו להם ‪,‬אני עולה אל אבי ואביכם ;ואל אלוהי ‪,‬ואל‬ ‫אלוהיך‪.‬‬ ‫‪18‬באה מריה מגדלנה וסיפרה לתלמידים כי ראתה את ה 'וכי הוא דיבר אליה את הדברים האלה‪.‬‬ ‫‪19‬ואז באותו יום בערב ‪,‬בהיותו היום הראשון לשבוע ‪,‬כאשר נסגרו הדלתות שבהן נאספו התלמידים מפחד היהודים ‪,‬בא ישוע ועמד‬ ‫בתוכו ‪,‬ואמר אליהם ‪:‬שלום לכם‪.‬‬ ‫‪20‬וכאשר אמר זאת ‪,‬הראה להם את ידיו ואת צדו ‪.‬אז שמחו התלמידים בראותם את ה‪'.‬‬ ‫‪21‬ואז אמר להם ישוע שוב ‪:‬שלום עליכם ‪:‬כמו שאבי שלח אותי ‪,‬כך אני שולח אתכם‪.‬‬ ‫‪ 22‬נוֹ כאמש ר ז כאת ‪ ,‬פנפנח ָׁלאיהש ם נוֹ כאמש ר ׁאלאיהש ם קבלו את רוח הקודש‪.‬‬ ‫ֶומ כרים ‪,‬נכ לֶ למרו‪.‬‬ ‫‪23‬כל‪-‬אשר חטאיו אתם נפטרים להם ;ול כפל אֶׁש ר אש ת חׁטפ אותפ יו ל‬ ‫‪24‬אבל תומס ‪,‬אחד מהשנים‪-‬עשר ‪,‬שנקרא דידימוס ‪,‬לא היה איתם כשבא ישוע‪.‬‬ ‫‪25‬אמרו לו שאר התלמידים ‪:‬ראינו את ה ‪ׁ '.‬אבפ ל אפ מנ ר לפהש ם ‪,‬אש ָפא אֶׁש ר אש לראש ה ִל יפדפ יו אש ת טוב הנ צנ פ כפרים ‪,‬ול הכ לִֶנ חל כִי אש ת אש צל ִכ י ִל כטפל סנ ת‬ ‫הנ צנ פ כפרים ‪,‬ול אש ת יפדנ ת אש ת י כפדי ִל צכ ָו ‪,‬ל כא אש ֹא כמינפה‪.‬‬ ‫‪26‬ואחרי שמונה ימים שוב היו תלמידיו בפנים ‪,‬ותומס איתם ‪:‬אז בא ישוע ‪,‬הדלתות סגורות ‪,‬ועמד בתוכו ‪,‬ואמר שלום לך‪.‬‬ ‫‪27‬ואז אמר לתומס ‪,‬הושיט את אצבעך הנה והנה ידיי ;והושיט לכאן את ידך ותחב אותה בצידי ‪:‬ואל תהיה חסר אמונה כי אם מאמין‪.‬‬ ‫‪28‬וענה תומאס ויאמר אליו אדוני ואלוהי‪.‬‬ ‫‪29‬אמר לו ישוע ‪:‬תומאס ‪,‬כי ראית אותי ‪,‬האמנת ‪:‬אשרי אלה שלא ראו ובכל זאת האמינו‪.‬‬ ‫‪30‬והרבה אותות באמת עשה ישוע בפני תלמידיו ‪,‬אשר אינם כתובים בספר הזה‪:‬‬ ‫‪31‬אבל אלה כתובים ‪,‬כדי להאמין כי ישוע הוא המשיח ‪,‬בן האלוהים ;וכדי להאמין שיהיו לכם חיים בשמו‪.‬‬

‫‪81‬‬

‫הבשורה של יוחנן‬

‫פרק ‪21‬‬ ‫‪1‬לאחר הדברים האלה הראה ישוע את עצמו שוב לתלמידים בים טבריה ;ועל זה הראה הוא עצמו‪.‬‬ ‫‪2‬היו יחדיו שמעון פטרוס ותומס הנקרא דידימוס ‪,‬ונתנאל מכנא בגליל ‪,‬ובני זבדי ‪,‬ועוד שניים מתלמידיו‪.‬‬ ‫‪3‬אמר להם שמעון פטרוס ‪:‬אני הולך לדוג ‪.‬אומרים לו ‪,‬גם אנחנו הולכים איתך ‪.‬יצאו ‪,‬ונכנסו לאניה מיד ;ובאותו לילה לא תפסו‬ ‫כלום‪.‬‬ ‫‪4‬אבל כשהגיע הבוקר ‪,‬עמד ישוע על החוף ‪,‬אך התלמידים לא ידעו שזהו ישוע‪.‬‬ ‫‪5‬אז אמר להם ישוע ‪:‬ילדים ‪,‬יש לכם בשר ?הם ענו לו ‪,‬לא‪.‬‬ ‫‪6‬ויאמר אליהם השליכו את הרשת בצד ימין של הספינה ותמצאו ‪.‬לכן הם השליכו ‪,‬ועתה הם לא היו מסוגלים לצייר אותו בגלל שלל‬ ‫הדגים‪.‬‬ ‫‪7‬לכן התלמיד ההוא שישוע אהב אמר לפטרוס ‪:‬זה ה ‪'.‬עתה ‪,‬כאשר שמע שמעון פטרוס כי זה ה ‪',‬הוא חגר אליו את מעיל הדייג שלו‬ ‫(כי ערום היה )והשליך עצמו לים‪.‬‬ ‫‪8‬ויבואו שאר התלמידים בספינה קטנה( ;כי לא היו רחוקים מן היבשה ‪,‬כי אם מאתיים אמה )‪,‬גוררים את הרשת בדגים‪.‬‬ ‫‪9‬מיד בבואם ליבשה ראו שם אש גחלים ודגים מונחים עליה ולחם‪.‬‬ ‫‪10‬אמר להם ישוע ‪:‬הביאו מהדגים אשר תפסתם עתה‪.‬‬ ‫‪11‬שמעון פטרוס עלה ומשך את הרשת לארץ מלאה בדגים גדולים ‪,‬מאה חמישים ושלושה ‪:‬ולמרות הכל היו רבים כל כך ‪,‬אך הרשת‬ ‫לא נשברה‪.‬‬ ‫‪12‬אמר להם ישוע ‪:‬בואו וסעדו ‪.‬ואף אחד מהתלמידים לא העז לשאול אותו מי אתה ?בידיעה שזה ה‪'.‬‬ ‫‪13‬אז בא ישוע ולקח לחם ונותן להם ודגים גם כן‪.‬‬ ‫‪14‬זו הפעם השלישית שישוע מתגלה לתלמידיו ‪,‬לאחר שקם מן המתים‪.‬‬ ‫‪15‬אז כשסעדו ‪,‬אמר ישוע לשמעון פטרוס ‪:‬שמעון בן יונאס ‪,‬אתה אוהב אותי יותר מאלה ?אפ מנ ר אא לפיו ‪ִ,‬אן ‪,‬אׁדכ נפי ;אתה יודע שאני‬ ‫אוהב אותך ‪.‬אפ מנ ר אא לפיו ‪:‬הפ נרע אש ת ֶש לכ י‪.‬‬ ‫‪16‬הוא אמר לו שוב בפעם השנייה ‪,‬שמעון בן יונאס ‪,‬אתה אוהב אותי ?אפ מנ ר אא לפיו ‪ִ,‬אן ‪,‬אׁדכ נפי ;אתה יודע שאני אוהב אותך ‪.‬אפ מנ ר לו ‪:‬‬ ‫ארָאה אש ת צ כאןכי‪.‬‬ ‫‪17‬הוא אמר לו בפעם השלישית ‪,‬שמעון בן יונאס ‪,‬אתה אוהב אותי ?פטרוס התעצב כי אמר לו בפעם השלישית ‪,‬אתה אוהב אותי ?‬ ‫נוֹ כאמש ר אא לפיו ‪,‬ה ‪',‬אנ ִפ ה יודא נָ הנ ִכ ל ;אתה יודע שאני אוהב אותך ‪.‬אמר לו ישוע ‪:‬הרעו את צאני‪.‬‬ ‫‪18‬באמת ‪,‬באמת ‪,‬אני אומר לך ‪,‬כשהיית צעיר ‪,‬חגורת את עצמך והלכת בכל אשר תרצה ;לא ירצה‪.‬‬ ‫‪19‬זה אמר ‪,‬בסימן באיזה מוות הוא צריך לפאר את אלוהים ‪ .‬נוֹ כאמש ר אש ת ז כאת ‪ ,‬נוֹ כאמש ר אא לפיו ‪ :‬פָלפיו‪.‬‬ ‫‪20‬אז פטרוס ‪,‬הסתובב ‪,‬ראה את התלמיד אשר ישוע אהב בעקבותיו ;אשר גם נשען על חזהו בסעודה ‪,‬ואמר ‪:‬אדוני מי הוא המסגיר‬ ‫אותך?‬ ‫‪21‬פטרוס ראה אותו אומר לישוע ‪:‬אדוני ‪,‬ומה יעשה האיש הזה?‬ ‫‪22‬אמר לו ישוע ‪:‬אם ארצה שיתעכב עד שאבוא ‪,‬מה זה לך ?ללכת אחריך אחרי‪.‬‬ ‫‪ 23‬נו אֹלשך הנ ָפ בפ ר הנ ֶ כאת לל עולפם ִא ין הנ אחים ‪ֶ,‬ש ָ כא יפמות הנ ִנ לל כמיד הנ הוא ;אבל ‪,‬אם ארצה שהוא ישהה עד שאבוא ‪,‬מה זה לך?‬ ‫‪24‬זה התלמיד המעיד על הדברים האלה וכתב את הדברים האלה ‪,‬ואנחנו יודעים כי עדותו אמת‪.‬‬ ‫‪25‬ויש גם דברים רבים אחרים אשר ישוע עשה ‪,‬אשר ‪,‬אם היו כתובים כל אחד ‪,‬אני מניח שאפילו העולם עצמו לא יכול היה להכיל‬ ‫את הספרים שצריך להיכתב ‪.‬אפ מא ן‪.‬‬

‫‪82‬‬

‫מעשי השליחים‬ ‫פרק ‪1‬‬ ‫‪1‬את המסכת הקודמת הכנתי ‪,‬תאופילוס ‪,‬מכל מה שהחל ישוע לעשות וללמד‪,‬‬ ‫‪2‬עד היום שבו הוא נלקח ‪,‬לאחר שהוא נתן מצוות באמצעות רוח הקודש לשליחים אשר בחר‪:‬‬ ‫‪3‬אשר גם לו הראה את עצמו חי לאחר תשוקתו על ידי הוכחות רבות שאינן מוטעות ‪,‬כאשר נראה מהן ארבעים יום ‪,‬ודיבר בדברים‬ ‫הקשורים למלכות האלוהים‪:‬‬ ‫‪4‬ובהתאספו אתם ‪,‬ציווה אותם שלא יסורו מירושלים אלא יחכו להבטחת האב ‪,‬אשר שמעתם עלי ‪,‬אמר ‪.‬‬ ‫‪5‬כי יוחנן באמת הטביל במים ;אבל תטבלו ברוח הקודש לא הרבה ימים מכאן‪.‬‬ ‫‪6‬כאשר התקבצו ‪,‬שאלו אותו לאמר ‪,‬אדוני ‪,‬האם אתה בשעה זו תחזיר את המלכות לישראל?‬ ‫‪ּ 7‬וֹ חאמש ר ׁאלליהש ם ל חא בלכשם לבדּ עּת אש ת הב עת תִים וֹ אש ת הב עות ‪,‬אֶׁש ר נבתּ ן אּ בב א בֹ כח חו‪.‬‬ ‫‪8‬אך תקבלו כח לאחר שתבוא עליכם רוח הקודש והייתם לי עדים בירושלים ובכל יהודה ובשומרון ועד קצה הארץ‪.‬‬ ‫‪ּ 9‬וֹ חאמש ר אש ת‪-‬הּ ָב בב תרים הב אל ֶשה בּ אֶׁש ר הת ֹראו ‪,‬נת קֹ בּ ל ;וענן קיבל אותו מעיניהם‪.‬‬ ‫‪10‬ובעודם הביטו בחדות אל השמים בעלותו והנה שני אנשים עומדים לידם בלבוש לבן;‬ ‫‪11‬אשר אמר גם אתם אנשי הגליל ‪,‬מדוע עומדים אתם מביטים אל השמים ?אותו ישוע ‪,‬אשר נלקח מכם לשמים ‪,‬יבוא כמו שראיתם‬ ‫אותו הולך לגן עדן‪.‬‬ ‫‪12‬וחזרו לירושלים מההר הנקרא זית אשר מירושלים מסע יום שבתון‪.‬‬ ‫‪13‬וכשנכנסו ‪,‬עלו לחדר העליון ‪,‬שם ישבו גם פטרוס וגם יעקב ויוחנן ‪,‬ואנדרו ‪,‬פיליפוס ‪,‬ותומס ‪,‬ברתולומיאו ‪,‬ומתיו ‪,‬יעקב בן‬ ‫אלפאוס ושמעון זלוטס ‪.‬ויהודה אחי יעקב‪.‬‬ ‫‪14‬כל אלה המשיכו באחדות בתפילה ובתחנונים ‪,‬עם הנשים ‪,‬ומריה אם ישוע ועם אחיו‪.‬‬ ‫‪15‬ובימים ההם קם פטרוס בקרב התלמידים ואמר( ‪:‬מספר השמות יחדיו כמאה ועשרים)‬ ‫‪16‬אנשים ואחים ‪,‬הכתוב הזה חייב להתגשם ‪,‬שרוח הקודש בפי דוד דיברה קודם על יהודה ‪,‬שהיה מדריך לאלו שלקחו את ישוע‪.‬‬ ‫‪17‬כי הוא נמנה עמנו ‪,‬והשיג חלק מהשירות הזה‪.‬‬ ‫‪18‬וקנה האיש הזה שדה בשכר עוון ;וֹּת ַח ל אש ת‪-‬ר חאֶו ‪,‬וֹּת ֹתַּץ בֹ תוך ‪,‬וֹ כבל מּ עֹ יו נבפֹ צו‪.‬‬ ‫‪19‬ויודע לכל יושבי ירושלים ;באשר השדה הזה נקרא בלשונם הראויה ‪,‬אצלדמה ‪,‬כלומר שדה הדם‪.‬‬ ‫‪20‬כי כתוב בספר תהלים יהי מושבו שממה ואל ישכון בו איש ויקח איש אחר‪.‬‬ ‫‪21‬על כן מהאנשים הללו אשר נלוו אלינו כל הזמן אשר ה 'ישוע נכנס ויצא בינינו‪.‬‬ ‫‪22‬החל מטבילתו של יוחנן ‪,‬ועד אותו יום שהוא נלקח מאתנו ‪,‬יש להסמיך אדם להיות עד עמנו לתחייתו‪.‬‬ ‫‪23‬וימינו שניים ‪,‬יוסף קרא ברסבאס ‪,‬אשר נקרא יוסטוס ‪,‬ומתיהו‪.‬‬ ‫‪24‬ויתפללו ויאמרו אתה אדוני היודע את לב כל האנשים הראה אם בחרת מבין שני אלה‪.‬‬ ‫‪25‬למען ישתתף בשירות ובשליחות זו ‪,‬שממנה נפל יהודה בעבירה ‪,‬כדי שילך למקומו‪.‬‬ ‫ֹורלבם ;ויפל הגורל על מתיא ;והוא נמנה עם אחד עשר השליחים‪.‬‬ ‫‪26‬וֹּת ִל ן אש ת ב‬ ‫פרק ‪2‬‬ ‫‪1‬וכאשר הגיע יום חג השבועות במלואו ‪,‬היו כולם באחדות במקום אחד‪.‬‬ ‫‪2‬ופתאום נשמע קול מן השמים כרוח חזקה דוהרת ומילא את כל הבית אשר ישבו בו‪.‬‬ ‫‪3‬וֹּת ֹראו לבהש ם לֹ ֶונות ֹמֶּ בֹ לות ָּאש ‪,‬וֹּת ֶֹבב ה עּל ָבל אש חב ד מל הש ם‪.‬‬ ‫‪4‬וכולם התמלאו ברוח הקודש ‪,‬והתחילו לדבר בלשונות אחרות ‪,‬כפי שהרוח נתנה להם לומר‪.‬‬ ‫‪5‬והיו יושבים בירושלים יהודים ‪,‬אנשים אדוקים ‪,‬מכל גוי מתחת לשמים‪.‬‬ ‫‪6‬עתה כאשר נשמע הדבר בחוץ‪-‬לארץ ‪,‬התקבצו ההמון ונבהלו כי איש שמע אותם מדברים בלשונו‪.‬‬ ‫‪7‬וכולם נדהמו ונדהמו ואמרו איש אל רעהו הת ֵלה ׁהל חא ָבל‪-‬אל ֶשה הּ תמ ֹדבֹ תרים ֹ​ֹ לת ילת ים?‬ ‫‪8‬וכיצד שומעים אנו איש בלשונו אשר נולדנו בה?‬ ‫‪9‬הפרתים והמדים והאלמים והיושבים במסופוטמיה וביהודה וקפדוקיה בפונטוס ובאסיה‪.‬‬ ‫‪10‬פריגיה ופמפיליה במצרים ובחלקי לוב על סירנה וזרים ברומא ‪,‬יהודים וגיורים‪.‬‬ ‫‪11‬כרתים וערבים ‪,‬אנו שומעים אותם מדברים בלשוננו את מעשי האלוהים הנפלאים‪.‬‬ ‫‪12‬וכולם נדהמו והיו בספק ואמרו איש אל רעהו מה פירוש הדבר הזה?‬ ‫‪13‬אחרים בלעג אמרו האנשים האלה מלאים יין חדש‪.‬‬ ‫‪14‬אבל פטרוס קם עם האחד‪-‬עשר ‪,‬הרים את קולו ואמר אליהם ‪,‬אנשי יהודה וכל יושבי ירושלים ‪,‬נודע לכם הדבר ושמעו לדבריי‪.‬‬ ‫‪15‬כי אלה אינם שיכורים ‪,‬כפי שאתם חושבים ‪,‬כיון שזוהי רק השעה השלישית של היום‪.‬‬ ‫‪16‬אבל זה מה שנאמר על ידי יואל הנביא;‬

‫‪83‬‬

‫מעשי השליחים‬

‫‪17‬ויהי באחרית הימים נאום אלהים אשפוך רוחי על כל בשר ויתנבאו בניכם ובנותיכם ונעריכם יראו חזיונות וזקניכם יחלומו‬ ‫חלומות‪. :‬‬ ‫‪18‬ועל עבדי ועל שפחותי אשפוך בימים ההם של רוחי ;ויתנבאו‪:‬‬ ‫‪19‬ואראה נפלאות בשמים ממעל ואותות בארץ למטה ;דם ואש ואדי עשן‪:‬‬ ‫‪20‬השמש תהפוך לחושך ‪,‬והירח לדם ‪,‬לפני בוא יום ה 'הגדול והמוכר‪.‬‬ ‫‪21‬ויהי כי כל אשר יקרא בשם ה 'יושע‪.‬‬ ‫‪22‬אנשי ישראל שמעו את הדברים האלה ;ישוע מנצרת ‪,‬איש שאושר את אלוהים בקרבכם בנסים ובמופתים ובאותות ‪,‬אשר עשה‬ ‫אלוהים על ידו בקרבכם ‪,‬כידוע גם אתם עצמכם‪:‬‬ ‫‪23‬אותו נמסר על ידי העצה הנחושה והידע הקדום של אלוהים ‪,‬לקחתם ובידי רשעים צלבתם והרגתם‪.‬‬ ‫‪24‬אשר הקים אלהים לאחר שחרור כאבי המוות כי לא יתכן כי יחזיק בו‪.‬‬ ‫תיתי אש ת יֹ הובה ִב תמיד לת פֹ נלי ‪ָ,‬ת י הוא עּל יֹ תמינת י ‪ֶ,‬ש ֶ חא אש זֹעות‪.‬‬ ‫‪ָ25‬ת י דב ות ד ֹמדּ בל ר בעלביו ‪,‬חב ז ת‬ ‫‪26‬על כן שמח לבי ושמחה לשוני ;ועוד גם בשרי ינוח בתקווה‪:‬‬ ‫‪27‬כי לא תעזוב את נפשי בגיהנום ‪,‬ולא תסבול את קדושך לראות שחיתות‪.‬‬ ‫‪28‬הכרת לי את דרכי החיים ;תגרום לי לשמוח עם פניך‪.‬‬ ‫‪29‬אנשים ואחים ‪,‬הרשו לי לדבר אליכם בחופשיות על דוד האב ‪,‬כי הוא גם מת וגם קבור ‪,‬וקברו איתנו עד היום הזה‪.‬‬ ‫‪30‬על כן בהיותו נביא וידוע כי נשבע לו אלוהים שבועה כי מפרי חלציו על פי הבשר ‪,‬יקים את המשיח לשבת על כסאו;‬ ‫‪31‬הוא ראה זאת קודם לכן דיבר על תחיית המשיח ‪,‬שנפשו לא נותרה בגיהנום ‪,‬וגם בשרו לא ראה שחיתות‪.‬‬ ‫‪32‬את ישוע הזה הקים אלוהים ‪,‬שכולנו עדים לו‪.‬‬ ‫‪33‬על כן בהיותו ביד ימינו של אלוהים מרומם ‪,‬וקיבל מהאב את הבטחת רוח הקודש ‪,‬הוא שפך את זה ‪,‬אשר אתם רואים ושומעים‬ ‫עתה‪.‬‬ ‫‪34‬כי דוד לא עלה השמימה אלא הוא אומר בעצמו אמר ה 'אל אדוני שב לימיני‪.‬‬ ‫‪35‬עד שאעשה את אויביך להדום‪.‬‬ ‫‪36‬על כן ידעו כל בית ישראל כי אלוהים עשה את אותו ישוע אשר צלבתם ‪,‬הן לאדון והן למשיח‪.‬‬ ‫‪37‬עתה כששמעו זאת ‪,‬נקרו בלבם ואמרו אל פטרוס ואל שאר השליחים ‪:‬אנשים ואחים ‪,‬מה נעשה?‬ ‫‪38‬אז אמר להם פטרוס ‪:‬חזרו בתשובה והיטבלו כל אחד מכם בשם ישוע המשיח לסליחת חטאים ‪,‬ותקבלו את מתנת רוח הקודש‪.‬‬ ‫‪39‬כי ההבטחה היא לכם ולבניכם ולכל הרחוקים ‪,‬לכל אשר יקרא יהוה אלוהינו‪.‬‬ ‫‪40‬ובדברים רבים אחרים העיד והמריץ לאמר ‪:‬הצילו את עצמכם מן הדור הזה‪.‬‬ ‫‪41‬ואז קיבלו בשמחה את דברו נטבלו ‪,‬ובאותו היום נוספו עליהם כשלושת אלפים נפש‪.‬‬ ‫‪42‬והם המשיכו דבקים בתורת השליחים ובחברת השליחים ובשבירת הלחם ובתפילות‪.‬‬ ‫‪43‬ופחד בא על כל נפש והרבה נפלאות ואותות עשו השליחים‪.‬‬ ‫‪44‬וכל המאמינים היו יחד ‪,‬והכל היה משותף;‬ ‫‪45‬ומכרו את רכושם ואת רכושם וחילקו אותם לכל האנשים ‪,‬כפי שהיה צריך כל אדם‪.‬‬ ‫‪46‬והם המשיכו יום‪-‬יום באחדות במקדש ‪,‬ושברו לחם מבית לבית ‪,‬אכלו את בשרם בשמחה ובחדוות לב‪.‬‬ ‫‪47‬הלל את ה 'וחסד בכל העם ‪.‬וה 'הוסיף לכנסייה מדי יום את אלה שצריך להיוושע‪.‬‬ ‫פרק ‪3‬‬ ‫‪1‬פטרוס ויוחנן עלו יחד אל המקדש בשעת התפילה ‪,‬השעה התשיעית‪.‬‬ ‫‪2‬ונשא איש אחד צולע מרחם אמו אשר השכיבו מדי יום בשער בית המקדש הנקרא יפה לבקש נדבה מן הנכנסים לבית המקדש;‬ ‫‪3‬מי שראה את פטרוס ויוחנן עומדים להיכנס לבית המקדש ביקש נדבה‪.‬‬ ‫‪4‬ופטרוס הרים את עיניו בו עם יוחנן ‪,‬אמר ‪:‬הבט עלינו‪.‬‬ ‫‪5‬וֹּת ֶֹמּ ע לבהש ם בֹ צת ַבה לֹ קּ בל ל מל הש ם‪.‬‬ ‫‪6‬ויאמר פטרוס ‪,‬כסף וזהב אין לי ;אבל את אשר יש לי נותן לך ‪:‬בשם ישוע המשיח מנצרת קום והלך‪.‬‬ ‫‪7‬ויאחז בו ביד ימין וירים אותו ‪,‬ומיד נתחזק רגליו ועצמותיו‪.‬‬ ‫‪8‬ויעמד וקפץ וילך ויכנס אתם אל ההיכל ‪,‬הולך ומקפץ ומשבח את ה‪'.‬‬ ‫‪9‬וראו אותו כל העם הולך ומשבח את ה‪'.‬‬ ‫‪10‬וידעו כי הוא היושב לנדבה בשער היפה של בית המקדש ויתמלאו פליאה ותדהמה על אשר קרה לו‪.‬‬ ‫‪11‬וכאשר הצולע אשר נרפא אחז בפטרוס ויוחנן ‪,‬רצו אליהם כל העם באכסדרה הנקראת שלמה ‪,‬בתמיהה רבה‪.‬‬ ‫‪12‬וכאשר ראה זאת פטרוס ‪,‬השיב אל העם ‪,‬אנשי ישראל ‪,‬מדוע אתם מתפלאים מכך ?או למה אתם מסתכלים עלינו כל כך ברצינות ‪,‬‬ ‫כאילו בכוחנו או בקדושתנו עשינו את האיש הזה ללכת?‬ ‫יג אֹלהל י אּ בֹ ברהב ם וֹ ית צֹ חב ק וֹ ּיעׁקח ב ‪,‬אֹלהל י אׁבותל ינו ‪,‬הב יבה לֹ בב נו ילֶו ּע ;אשר המסרתם ‪,‬והכחשתם אותו בפני פילטוס ‪,‬כאשר נחוש לשחררו‪.‬‬ ‫‪14‬אך התכחשתם לקדוש‪-‬ברוך‪-‬הוא ולצדיק ‪,‬ורציתם שיינתן לכם רוצח;‬ ‫‪15‬והרג את נסיך החיים אשר הקים אלהים מן המתים ;שאנו עדים לכך‪.‬‬

‫‪84‬‬

‫מעשי השליחים‬

‫‪16‬ושמו באמונה בשמו חיזק את האיש הזה אשר אתם רואים ויודעים ‪:‬כן האמונה אשר על ידו נתנה לו את הישועה המושלמת הזאת‬ ‫בפני כולכם‪.‬‬ ‫‪17‬ועתה ‪,‬אחים ‪,‬אני יודע שבבורות עשיתם זאת ‪,‬כמו גם שליטיכם‪.‬‬ ‫‪18‬אבל את הדברים האלה ‪,‬אשר הראה אלוהים קודם לכן בפי כל נביאיו ‪,‬כי המשיח יסבול ‪,‬כך מילא‪.‬‬ ‫‪19‬תחזרו בתשובה ותתגיירו ‪,‬למען יימחו חטאיכם ‪,‬כאשר יבואו זמני ההתרעננות מפני ה;'‬ ‫‪20‬והוא ישלח את ישוע המשיח אשר הוכרז לפניכם‪:‬‬ ‫‪21‬אשר צריכים השמים לקבל עד זמני השבת כל הדברים אשר דיבר אלהים בפי כל נביאיו הקדושים מאז ראשית העולם‪.‬‬ ‫‪22‬כי באמת אמר משה אל האבות נביא יקים לכם ה 'אלוקיכם מאחיך כמוני ;אותו תשמעו בכל אשר יאמר לכם‪.‬‬ ‫‪23‬ויהי כי כל נפש אשר לא תשמע את הנביא ההוא ‪,‬תשמד מקרב העם‪.‬‬ ‫‪24‬כן ‪,‬וכל הנביאים משמואל והבאים אחריהם ‪,‬כל אשר דיברו ‪,‬חזו גם על הימים האלה‪.‬‬ ‫‪25‬בני הנביאים אתם ולברית אשר כרת אלוהים עם אבותינו לאמר אל אברהם ובזרעך יתברכו כל מבני הארץ‪.‬‬ ‫‪26‬אליכם קודם אלוהים ‪,‬לאחר שהקים את בנו ישוע ‪,‬שלח אותו לברך אתכם בהסב כל אחד מכם מעוונותיו‪.‬‬ ‫פרק ‪4‬‬ ‫‪1‬וכדברם אל העם באו עליהם הכהנים וראש המקדש והצדוקים‪.‬‬ ‫‪2‬מתאבל על שהם לימדו את העם ‪,‬והטיפו באמצעות ישוע את תחיית המתים‪.‬‬ ‫‪3‬ושמו עליהם ידיים ויחזיקו אותם עד למחרת כי עתה היה הערב‪.‬‬ ‫‪4‬ואולם רבים מהשומעים את הדבר האמינו ;ומספר האנשים היה כחמשת אלפים‪.‬‬ ‫‪5‬ויהי למחרת ושריהם וזקניהם והסופרים‪.‬‬ ‫‪6‬ואנס הכהן הגדול ‪,‬וכיפא ‪,‬ויוחנן ‪,‬ואלכסנדר ‪,‬וכל אשר ממשפחת הכהן הגדול ‪,‬נאספו בירושלים‪.‬‬ ‫‪7‬וכאשר העמידו אותם בתוכו ‪,‬שאלו באיזה כוח ובאיזה שם עשיתם זאת?‬ ‫‪8‬אז אמר להם פטרוס ‪,‬מלא רוח הקודש ‪,‬שרי העם וזקני ישראל‪.‬‬ ‫‪9‬אם נבחן היום את המעשה הטוב שנעשה לאדם חסר הכוח ‪,‬במה הוא נעשה שלם;‬ ‫‪10‬נודע לכולכם ולכל עם ישראל כי בשם ישוע המשיח מנצרת אשר צלבתם ‪,‬אשר הקים אלוהים מן המתים ‪,‬גם על ידו עומד האיש‬ ‫הזה כאן לפניכם שלם‪.‬‬ ‫‪11‬זו היא האבן אשר נבלמה מכם הבונים אשר הפכה לראש הפינה‪.‬‬ ‫‪12‬גם ישועה אין באף אחר ‪:‬כי אין שם אחר מתחת לשמים שניתן בבני אדם ‪,‬שבאמצעותו עלינו להיוושע‪.‬‬ ‫‪13‬עתה ‪,‬כאשר ראו את העוז של פטרוס ויוחנן ‪,‬וראו כי הם אנשים לא מלומדים ובורים ‪,‬הם התפעלו ;וידעו אותם ‪,‬כי היו עם ישוע‪.‬‬ ‫‪14‬וראה את האיש הנרפא עומד עמם ‪,‬לא יכלו לומר דבר נגדו‪.‬‬ ‫‪15‬אך כאשר ציוו אותם לצאת מן המועצה ‪,‬התדיינו ביניהם‪.‬‬ ‫‪16‬לאמר מה נעשה לאישים האלה ?כי אכן נס נכבד נעשה על ידם גלוי לכל יושבי ירושלים ;ואיננו יכולים להכחיש זאת‪.‬‬ ‫‪17‬אבל שלא תתפשט עוד בעם ‪,‬הבה נאים עליהם בחומרה ‪,‬שלא ידברו מעתה ואילך אל איש בשם הזה‪.‬‬ ‫‪18‬והם קראו להם ‪,‬וצוו אותם לא לדבר כלל ולא ללמד בשם ישוע‪.‬‬ ‫‪19‬אבל פטרוס ויוחנן ענו ואמרו להם ‪:‬האם נכון בעיני אלוהים לשמוע אתכם יותר מאשר לאלוהים ‪,‬שפטו אתם‪.‬‬ ‫‪20‬כי איננו יכולים אלא לדבר את הדברים אשר ראינו ושמענו‪.‬‬ ‫‪21‬אז כשהיו איימו עליהם עוד יותר ‪,‬הם שחררו אותם ‪,‬ולא מצאו דבר כיצד יוכלו להענישם ‪,‬בגלל העם ‪:‬כי כל האנשים תהלו את‬ ‫אלוהים על מה שנעשה‪.‬‬ ‫‪22‬כי האיש היה מעל בן ארבעים שנה ‪,‬אשר נס רפואה זה נעשה עליו‪.‬‬ ‫‪23‬והשתחררו הלכו אל חבורתם ויגידו את כל אשר אמרו אליהם ראשי הכהנים והזקנים‪.‬‬ ‫‪24‬וכאשר שמעו זאת ‪,‬הרימו את קולם לאלוהים באחדות ואמרו ה ‪',‬אתה האלוהים אשר ברא את השמים ואת הארץ ואת הים ואת כל‬ ‫אשר בהם‪.‬‬ ‫‪25‬מי אמר בפי עבדך דוד למה זעמו הגויים והעם העלו על הבל?‬ ‫‪26‬קמו מלכי הארץ והשליטים נאספו נגד ה 'ונגד המשיח שלו‪.‬‬ ‫‪27‬כי אמת נגד ישוע ילדך הקדוש אשר משחת ‪,‬נאספו גם הורדוס וגם פונטיוס פילטוס עם הגויים ועם ישראל‪.‬‬ ‫‪28‬כי לעשות כל אשר ידך ועצתך קבעו קודם לעשות‪.‬‬ ‫‪29‬ועתה ‪,‬אדוני ‪,‬הנה איומים שלהם ‪,‬והעניק לעבדיך ‪,‬שבכל עזות עזות ידברו את דברך‪.‬‬ ‫‪30‬בשלח ידך לרפא ;ושיוכלו לעשות אותות ומופתים בשם ישוע ילדך הקדוש‪.‬‬ ‫‪31‬וכאשר התפללו ‪,‬נזדעזע המקום אשר נאספו בו ;וכולם התמלאו ברוח הקודש ‪,‬והם דברו את דבר האלוהים בעוז‪.‬‬ ‫‪32‬והמון המאמינים היו מלב אחד ונפש אחת ‪,‬ולא אמר איש מהם כי מהדברים אשר ברשותו הוא שלו ;אבל היו להם כל הדברים‬ ‫משותפים‪.‬‬ ‫‪33‬ובעוצמה רבה העידו השליחים על תחיית האדון ישוע וחסד גדול היה על כולם‪.‬‬ ‫‪34‬ולא היה חסר בקרבם כי כל אשר היו בעלי קרקעות או בתים מכרו אותם והביאו את מחירי הנמכרים‪.‬‬ ‫‪35‬והניחו אותם לרגלי השליחים ותחלקו לכל אדם לפי הצורך‪.‬‬

‫‪85‬‬

‫מעשי השליחים‬

‫‪36‬ויהושע אשר על ידי השליחים נקרא ברנבא (שהוא ‪,‬כפירוש בן הנחמה )לוי ומארץ קפריסין‪.‬‬ ‫‪37‬בהיותו בעל אדמה ‪,‬מכרו אותה והביאו את הכסף והניחו לרגלי השליחים‪.‬‬ ‫פרק ‪5‬‬ ‫‪1‬אבל איש אחד בשם חנניה עם ספירא אשתו מכר נכס‬ ‫ת‪-‬רגֹ ללי הּ ְֹלת יחת ים‪.‬‬ ‫‪ּ 2‬ו ֹּחׁזח ר אש ת‪-‬הּ מּ ח תׁריר ‪ּ ,‬ואֶׁש ר ֹּם תא ִֶֹו הת ֹתבּ ֹדִב ה ‪ּ ,‬ו בֹב חא אש ת‪-‬הּ ׁחלבקב ה וֹ הת ֵת יחו אש ש‬ ‫‪3‬אבל פטרוס אמר ‪:‬חנניה ‪,‬מדוע מילא השטן את לבך לשקר לרוח הקודש ולהחזיר חלק ממחיר הארץ?‬ ‫‪4‬בעוד זה נשאר ‪,‬האם זה לא שלך ?ואחרי שנמכר ‪,‬האם לא בכוחך ?למה הרתה את הדבר הזה בלבך ?לא שיקרת לבני אדם ‪,‬אלא‬ ‫לאלוהים‪.‬‬ ‫‪5‬ואנניה שומע את הדברים האלה ‪,‬נפל ויתר רוח ופחד גדול בא על כל השומעים האלה‪.‬‬ ‫‪6‬ויקמו הבחורים ‪,‬פצעו אותו ‪,‬וישאוו ויקברו אותו‪.‬‬ ‫‪7‬וזה היה בחלוף שלוש שעות לאחר מכן ‪,‬כאשר אשתו ‪,‬שלא ידעה מה נעשה ‪,‬נכנסה‪.‬‬ ‫‪8‬וענה לה פטרוס ‪:‬אמור לי האם מכרת את האדמה בכזו הרבה ?והיא אמרה ‪,‬כן ‪,‬על כל כך הרבה‪.‬‬ ‫‪9‬ויאמר אליה פטרוס ‪:‬איך זה שסיכמתם יחד לפתות את רוח ה ?'הת ֵלה ּרגֹ לליהש ם אֶׁש ר קב בֹ רו אש ת אש ת אש ת אש ת אש ת אש ת אש ת אש ת אש ת אש ת עּל‬ ‫ַשתּ ח וֹּת ֹאאוך‪.‬‬ ‫‪10‬ואז נפלה תיכף לרגליו ותשיא רוח רפאים ויבאו הבחורים ומצאו אותה מתה ונשאו אותה וקברו אותה על ידי בעלה‪.‬‬ ‫‪11‬ופחד גדול בא על כל הכנסייה ועל כל מי ששמע את הדברים האלה‪.‬‬ ‫‪12‬וביד השליחים נעשו הרבה אותות ומופתים בעם( ;וכולם היו באחדות במרפסת שלמה‪.‬‬ ‫‪13‬ומהשאר לא העז איש להצטרף אליהם ‪,‬אבל העם הגדיל אותם‪.‬‬ ‫‪14‬ומאמינים נוספו ליהוה יותר ויותר ‪,‬המוני גברים ונשים כאחד)‪.‬‬ ‫‪15‬עד שהוציאו חולים לרחובות והשכיבו אותם על מיטות וספות ‪,‬שלפחות הצל של פטרוס העובר במקום יעפיל על חלק מהם‪.‬‬ ‫טז גם בא המון מן הערים מסביב לירושלים והביאו חולים ורוחות טמאות וירפאו כל אחד‪.‬‬ ‫יז ּוֹבקב ם הּ ָח הל ן הּ ֹבדול וֹ כבל אֶׁש ר הב יו עת מו (שהוא כת הצדוקים )והתמלאו זעם‪.‬‬ ‫‪18‬ושמו את ידיהם על השליחים וישימו אותם בבית הסוהר‪.‬‬ ‫‪19‬אבל מלאך ה 'בלילה פתח את דלתות הכלא ויוציאם ואמר‪:‬‬ ‫‪20‬לכו עמדו ודברו בבית המקדש אל העם את כל דברי החיים האלה‪.‬‬ ‫‪21‬וכאשר שמעו זאת ‪,‬נכנסו לבית המקדש השכם בבוקר ולמדו ‪ּ .‬ו בֹב חא הּ ָח הל ן הּ ֹבדול וֹ הב אֶׁש ר עת מו וֹּת קֹ ברא אש ת הּ מועלד וֹ אש ת ָבל הּ ְֹנלט ֶש ל‬ ‫בֹ נלי ית ֹא בראל ל וֹּת ֶֹלּח אש ל הּ ָח ֶבא לֹ הובת יאב ם‪.‬‬ ‫‪22‬אך כאשר באו השוטרים ולא מצאו אותם בבית הסוהר ‪,‬חזרו ואמרו‪:‬‬ ‫‪23‬לאמר ‪,‬באמת מצאנו הכלא סגורים בכל בטחון ‪,‬והשומרים עומדים בחוץ לפני הדלתות ‪,‬אבל כשפתחנו ‪,‬לא מצאנו איש בפנים‪.‬‬ ‫‪24‬וכאשר שמעו הכהן הגדול וראש המקדש וראשי הכהנים את הדברים האלה ‪,‬הם פקפקו בהם לאן זה יצמח‪.‬‬ ‫‪ּ 25‬ו בֹב חא אש חב ד וּיֹ דּ בל ר לבהש ם ללאמח ר הת ֵלה הב ׁאנ תבֶים אֶׁש ר ֶב לֹ כבם בֹ כח ֶבא ‪,‬עומדים בבית המקדש ומלמדים את העם‪.‬‬ ‫‪ּ 26‬ו לֹלשך הּ ֶח בל ר וֹ הּ ָב תרים ּו בֹב חא אח תב ם בֹ ל חא חב תמים ָת י י בבראו אש ת הב עבם פן יסקלו אותם‪.‬‬ ‫‪27‬והביאו אותם והעמידו אותם לפני המועצה וישאל אותם הכהן הגדול‪.‬‬ ‫‪28‬לאמר ‪,‬האם לא ציווינו אתכם מיצרים שלא תלמדו בשם הזה ?והנה מלאתם את ירושלים בתורתכם ‪,‬ואתם מתכוונים להביא עלינו‬ ‫את דם האיש הזה‪.‬‬ ‫‪29‬אז ענו פטרוס ושאר השליחים ואמרו ‪:‬עלינו לציית לאלוהים יותר מאשר לבני אדם‪.‬‬ ‫‪30‬אלהי אבותינו הקים את ישוע אשר הרגתם אותו ותליתם על עץ‪.‬‬ ‫‪31‬אותו רם אלוהים בידו הימנית להיות נסיך ומושיע למען לתת תשובה לישראל ומחילה על חטאים‪.‬‬ ‫‪32‬ואנחנו עדיו לדברים האלה ;וכך גם רוח הקודש אשר נתן אלוהים למי שמצייתים לו‪.‬‬ ‫‪33‬כששמעו זאת ‪,‬נכרתו בלבם ויעצו להרוג אותם‪.‬‬ ‫‪34‬אז עמד שם אחד במועצה ‪,‬פרושי בשם גמליאל ‪,‬דוקטור למשפטים ‪,‬בעל מוניטין בכל העם ‪,‬וציווה להעמיד את השליחים מעט‬ ‫מקום;‬ ‫‪ּ 35‬וֹ חאמש ר ׁאלליהש ם ‪,‬בֹ נלי ית ֹא בראל ל ‪,‬הּ ְב ֹמרו לֹ ך אש ת‪-‬הּ אֶׁש ר ִּ עׁאש ה אש ת‪-‬הּ ֵת גֹ עת ים בּ ׁאנ תבֶים הב אל ֶשה‪.‬‬ ‫‪36‬כי לפני הימים האלה קם תאודס ‪,‬מתגאה שהוא מישהו ;ואליו חברו מספר איש ‪,‬כארבע מאות ‪:‬אשר נהרג ;וֹ כבל הּ ָח ל אֶׁש ר ֶב מּ עֹ ִו‬ ‫לו ‪,‬נת פֹ זֹרו וֹ נת בֹ לו‪.‬‬ ‫‪37‬אחרי זה קם האיש יהודה הגלילי בימי המיסוי ומשך אחריו הרבה אנשים ‪,‬גם הוא נספה ;וֹ הב כח ל ‪,‬אׁפת ֶו הּ ָח ל אֶׁש ר ֶב מּ עֹ ִו ‪ַ,‬בזורו‪.‬‬ ‫‪38‬ועתה אני אומר לכם הימנעו מהאנשים האלה והניחו להם כי אם העצה הזו או העבודה הזאת תהיה מבני אדם ‪,‬היא תאבד‪.‬‬ ‫‪39‬אבל אם הוא מאלוהים ‪,‬אינכם יכולים להפילו ;פן יימצאו אפילו להילחם באלוהים‪.‬‬ ‫‪40‬והם הסכימו לו ‪:‬וכאשר קראו לשליחים והכו אותם ‪,‬ציוו שלא ידברו בשם ישוע וישחררו אותם‪.‬‬ ‫‪41‬וֹּת ֹסלו תמַֹ נלי הּ מועלד ‪,‬וֹּת ֹא ֹמחו ָת י נת ֹראש ה לֹ הת ֹסִּ ָלל בֹ ֶל ם ֶֹמו‪.‬‬ ‫‪42‬ומדי יום בבית המקדש ובכל בית לא חדלו ללמד ולהטיף את ישוע המשיח‪.‬‬

‫‪86‬‬

‫מעשי השליחים‬

‫פרק ‪6‬‬ ‫‪1‬ובימים ההם ‪,‬כשהתרבה מספר התלמידים ‪,‬התעוררה מלמול של היוונים נגד העברים ‪,‬כי אלמנותיהם נזנחו בשירות היומיומי‪.‬‬ ‫‪2‬קראו אליהם השנים‪-‬עשר את המוני התלמידים ואמרו ‪:‬אין זה סיבה שנעזוב את דבר ה 'ונשרת שולחנות‪.‬‬ ‫‪3‬לפיכך ‪,‬אחים ‪,‬הביטו ביניכם שבעה אנשים בעלי דיווח ישר ‪,‬מלאי רוח הקודש וחוכמה ‪,‬אותם נוכל למנות על העסק הזה‪.‬‬ ‫‪4‬אך אנו נתמסר ללא הרף לתפילה ולשירות המילה‪.‬‬ ‫‪5‬והאמרה מצאה חן בעיני כל ההמון ‪,‬ובחרו בסטיבן ‪,‬איש מלא אמונה ורוח הקודש ‪,‬ובפיליפ ‪,‬ופרוקרוס ‪,‬וניקנור ‪,‬וטימון ‪,‬ופרמנאס ‪,‬‬ ‫וניקולה ‪,‬הגיור מאנטיוכיה‪.‬‬ ‫‪6‬אשר הציבו לפני השליחים ‪,‬וכשהם התפללו ‪,‬שמו עליהם ידם‪.‬‬ ‫‪7‬ורב דבר‪-‬אלוהים ;ורבה מספר התלמידים בירושלים מאוד ;וחבורת כהנים גדולה היו מצייתים לאמונה‪.‬‬ ‫‪8‬וסטיבן ‪,‬מלא אמונה וכוח ‪,‬עשה נפלאות ונסים גדולים בעם‪.‬‬ ‫‪9‬אז קמו אחדים מבית הכנסת ‪,‬הנקרא בית הכנסת של הליברטינים ‪,‬והקירנים ‪,‬והאלכסנדרונים ‪,‬ומהם מקיליקיה ומאסיה ‪,‬ומתווכחים‬ ‫עם סטפנוס‪.‬‬ ‫‪10‬ולא יכלו לעמוד בפני החכמה והרוח שבה דיבר‪.‬‬ ‫‪ּ 11‬ו ֹּחׁלת ילו אש ת‪ׁ -‬אנ תבֶים אֶׁש ר אב ֹמרו ֶב מּ עֹ נו אותו ֹמדּ בל ר תָבֹ לרי נבֶ עּל‪-‬מח ֶש ה וֹ עּל אֹלהת ים‪.‬‬ ‫‪12‬ועוררו את העם ואת הזקנים והסופרים ויבואו עליו ויתפסו אותו והביאו אותו אל המועצה‪.‬‬ ‫‪13‬והעמידו עדי שקר אשר אמרו האיש הזה לא חדל מלדבר לשון הרע על המקום הקדוש הזה ועל התורה‪.‬‬ ‫‪14‬כי שמענו אותו אומר כי ישוע זה מנצרת ישמיד את המקום הזה וישנה את המנהגים אשר מסר לנו משה‪.‬‬ ‫‪15‬וכל היושבים במועצה ‪,‬בהביטו בו ‪,‬ראו את פניו כפני מלאך‪.‬‬ ‫פרק ‪7‬‬ ‫‪1‬אז אמר הכהן הגדול ‪:‬האם כך הדברים האלה?‬ ‫‪2‬ויאמר אנשים אחים ואבות שמעו ;אלוהי הכבוד נגלה אל אברהם אבינו בהיותו במסופוטמיה לפני שישב בחרן‪.‬‬ ‫‪3‬ויאמר אליו צא מארצך וממולדתך ובא אל הארץ אשר אראה לך‪.‬‬ ‫‪4‬ויצא מארץ הכלדים וישב בחרן ומשם כשמת אביו הוציאו אל הארץ הזאת אשר אתם יושבים בה עתה‪.‬‬ ‫‪5‬ולא נתן לו נחלה בה ‪,‬לא ‪,‬לא כדי לדרוך עליה רגלו ‪,‬ואף‪-‬על‪-‬פי‪-‬כן הבטיח כי יתן לו לנחלה ולזרעו אחריו ‪,‬כאשר עוד לא היה לו‬ ‫ילד‪. .‬‬ ‫‪ּ 6‬וֹ חאמש ר אֹלהת ים בּ ׁחכבמב ה ָת י ית הֹ ישה ז ֹּרעו בֹ אש שרץ ז בברה ;וכי יביאו אותם לשעבוד ‪,‬ויתחננו בהם רעה ארבע מאות שנה‪.‬‬ ‫‪7‬ואת העם אשר יהיו לו עבדים אשפוט ‪,‬אמר אלוהים ‪,‬ואחר כך יצאו ועבדו אותי במקום הזה‪.‬‬ ‫ח וֹּת ִל ן לו בֹ תרית הּ תמֶבה וֹּוללד אּ בֹ ברהב ם אש ת אש ת ית צֹ חב ק ּוֹבמּ ל לו בֹ יום הּ ְֹ תמינת י ‪.‬ויצחק הוליד את יעקב ;ויעקב הוליד את שנים עשר האבות‪.‬‬ ‫‪9‬והאבות התרגשו מקנאה ‪,‬ומכרו את יוסף למצרים ואלוהים היה עמו‪.‬‬ ‫‪10‬והצילהו מכל צריו ונתן לו חן וחכמה בעיני פרעה מלך מצרים ; ּו ֹּעׁאש ה אותו לֹ מוֶל ל אש ת תמצֹ ּרית ם וֹ אש ת ָבל בל יתו‪.‬‬ ‫‪ּ 11‬ו בֹב חא צּ עּר עּל ָבל אש שרץ תמצֹ ּרית ם וֹ חב נבן וֹ עבנור ֹבדול וֹ ל חא ֹמצב או אׁבותל ינו‪.‬‬ ‫‪12‬אך כאשר שמע יעקב כי יש תירס במצרים ‪,‬שלח את אבותינו תחילה‪.‬‬ ‫‪13‬ובפעם השנייה נודע יוסף לאחיו ;ויודע מולדתו של יוסף לפרעה‪.‬‬ ‫‪14‬ושלח את יוסף ויקרא אליו את יעקב אביו ואת כל מולדתו חמש עשרה ושבעים נפש‪.‬‬ ‫‪15‬וירד יעקב למצרים וימות הוא ואבותינו‪.‬‬ ‫הוֶבו בֹ קש בש ר אֶׁש ר קב נבה אּ בֹ ברהב ם בֹ כשסש ף‪-‬מש סש ף תמבֹ נלי אש מור אב בת י תֶכֹ ם‪.‬‬ ‫ת‪-‬אכשם וֹ ת‬ ‫טז וֹּת ֹתנּחֹ לו אש ֹ‬ ‫‪17‬אך כאשר קרבה זמן ההבטחה אשר נשבע ה 'לאברהם ‪,‬גדל והתרבו העם במצרים‪.‬‬ ‫‪18‬עד קום מלך אחר אשר לא ידע את יוסף‪.‬‬ ‫‪19‬ההוא נהג בתחכום עם בני משפחתנו והרע את אבותינו למען גירשו את ילדיהם עד תום לא יחיו‪.‬‬ ‫‪20‬בזמן הזה נולד משה והיה יפה מאוד ויאכל בבית אביו שלושה חודשים‪.‬‬ ‫‪21‬וכשהודח לקחה אותו בת פרעה ותזינה אותו לבנה‪.‬‬ ‫‪22‬ויידע משה בכל חכמת מצרים ‪,‬וגבורה בדברים ובמעשים‪.‬‬ ‫‪23‬ובהיותו מלא בן ארבעים שנה עלה בלבו לפקוד את אחיו בני ישראל‪.‬‬ ‫‪24‬וראה אחד מהם סובל רע ‪,‬הגן עליו ‪,‬ונקם בנדכא ‪,‬והיכה את המצרי‪.‬‬ ‫‪25‬כי הוא סבר שאחיו היו מבינים כיצד יציל אותם אלהים בידו ‪,‬אך הם לא הבינו‪.‬‬ ‫‪26‬ולמחרת הראה את עצמו לפניהם תוך כדי ריב ‪,‬והיה מאחד אותם שוב לאמר ‪,‬אדונים ‪,‬אחים אתם ;למה אתם טועים אחד לשני‬ ‫‪27‬אבל הרע לרעך הדחק אותו לאמר מי עשה אותך לשליט ושופט עלינו?‬ ‫‪28‬האם תרצח אותי ‪,‬כמו שעשית אתמול את המצרי?‬ ‫‪29‬ברח משה על‪-‬האמרה הזאת ‪,‬וגר בארץ מדין ‪,‬שם הוליד שני בנים‪.‬‬ ‫‪30‬וכאשר חלפו ארבעים שנה ‪,‬נראה אליו במדבר הר סינא מלאך ה 'בלהבת אש בסנה‪.‬‬ ‫‪31‬בראותו משה ‪,‬תהה על המראה ‪,‬וכאשר התקרב לראותו ‪,‬בא אליו קול ה‪'.‬‬

‫‪87‬‬

‫מעשי השליחים‬

‫‪32‬לאמר אני אלוהי אבותיך אלוהי אברהם ואלהי יצחק ואלהי יעקב ‪.‬ואז רעד משה ולא העז לראות‪.‬‬ ‫‪ּ 33‬וֹ חאמש ר אל לביו יֹ הובה נבטּ ל אש ת ּנ ׁעלשיך מל ּרגֹ לשיך ָת י אׁדב מב ת קח דש ֶ אֶׁש ר אּ ִב ה עומל ד בו‪.‬‬ ‫‪34‬ראיתי ראיתי את צר עמי אשר במצרים ושמעתי את אנקתם וירדתי להצילם ‪.‬ועתה בוא ‪,‬אשלח אותך למצרים‪.‬‬ ‫‪35‬משה הזה אשר סרבו לאמר מי עשה אותך לשליט ושופט ?כך שלח אלוהים להיות שליט ומושיע ביד המלאך שנראה לו בסנה‪.‬‬ ‫‪36‬הוציא אותם לאחר שעשה נפלאות ואותות בארץ מצרים ובים סוף ובמדבר ארבעים שנה‪.‬‬ ‫‪37‬זה הוא משה אשר אמר אל בני ישראל נביא יקים לך ה 'אלוהיך מאחיך כמוני ;אותו תשמעו‪.‬‬ ‫‪38‬זה הוא ‪,‬שהיה בכנסייה במדבר עם המלאך אשר דיבר אליו בהר סינה ועם אבותינו ‪:‬אשר קיבל את הנאמרים התוססים לתת לנו‪.‬‬ ‫‪39‬אשר אבותינו לא ישמעו לו ‪,‬אלא דחקו אותו מהם ‪,‬ובלבם שבו שוב למצרים‪.‬‬ ‫‪40‬לאמר אל אהרן עשה לנו אלהים ללכת לפנינו כי משה הזה אשר הוציאנו מארץ מצרים לא נדע מה עלה בגורלו‪.‬‬ ‫‪41‬ועשו עגל בימים ההם והקריבו זבח לאליל ושמחו במעשי ידיהם‪.‬‬ ‫‪42‬אז פנה אלוהים ומסר אותם להשתחוות לצבא השמים ;ככתוב בספר הנביאים ‪,‬בית ישראל ‪,‬האם הקרבתם לי בהמה וזבחים במשך‬ ‫ארבעים שנה במדבר?‬ ‫‪43‬כן העליתם את אוהל מולוך ואת כוכב אלוהיך רמפן דמויות אשר עשיתם לעבוד להם ואשא אתכם מעבר לבבל‪.‬‬ ‫‪44‬לאבותינו היה אוהל העדות במדבר כפי שקבע בדברו אל משה שיעשה אותו כדרך שראה‪.‬‬ ‫‪45‬אשר הביאו גם אבותינו הבאים אחרי ישוע לנחלת הגויים אשר הוציא אלהים לפני אבותינו עד ימי דוד;‬ ‫‪46‬אשר מצא חן לפני ה 'ורצה למצוא משכן לאלוהי יעקב‪.‬‬ ‫‪47‬אבל שלמה בנה לו בית‪.‬‬ ‫‪48‬אך העליון אינו שוכן במקדשים שנעשו בידיים ;כדברי הנביא‪,‬‬ ‫‪49‬שמים הוא כסא שלי וארץ הדום רגלי איזה בית תבנו לי ?אב מּ ר יֹ הובה ‪:‬או מב קום ֹמנּחֹ תִי?‬ ‫‪50‬האם לא עשתה ידי את כל הדברים האלה?‬ ‫‪51‬קשוחי הצוואר והערלים בלב ובאוזניים ‪,‬אתם תמיד מתנגדים לרוח הקודש ‪:‬כמו שעשו אבותיכם ‪,‬כך אתם‪.‬‬ ‫‪52‬את מי מהנביאים לא רדפו אבותיכם ?והרגו את אשר הראו קודם את ביאת הצדיק ;אשר אתם הייתם כעת בוגדים ורוצחים‪:‬‬ ‫‪53‬אשר קיבלו את החוק על ידי נטייתם של מלאכים ‪,‬ולא שמרו אותו‪.‬‬ ‫‪54‬כששמעו את הדברים האלה ‪,‬נכרתו בלב ‪,‬וחרקו בו בשיניהם‪.‬‬ ‫‪55‬אבל הוא ‪,‬בהיותו מלא ברוח הקודש ‪,‬הרים את מבטו בנחישות אל השמים ‪,‬וראה את כבוד אלוהים ואת ישוע עומד על יד ימין של‬ ‫אלוהים‪.‬‬ ‫‪56‬ויאמר הנה אני רואה את השמים פתוחים ואת בן האדם עומד מימי אלוהים‪.‬‬ ‫‪57‬וזעקו בקול גדול ועצמו את אוזניהם ורצו עליו באחד‪.‬‬ ‫‪58‬והשליכו אותו מהעיר ויסקלו אותו באבנים וישימו העדים את בגדיהם לרגלי בחור אשר שמו שאול‪.‬‬ ‫‪59‬ויסקלו את סטפנוס בקראו לאל ואמרו ‪:‬אדוני ישוע ‪,‬קבל את רוחי‪.‬‬ ‫‪60‬והוא כרע ברך וקרא בקול גדול ‪:‬אדוני ‪,‬אל תטיל עליהם את החטא הזה ‪.‬וכשאמר זאת ‪,‬נרדם‪.‬‬ ‫פרק ‪8‬‬ ‫‪1‬ושאול הסכים למותו ‪.‬ובאותה שעה הייתה רדיפה גדולה נגד הכנסייה אשר בירושלים ;וכולם היו מפוזרים ברחבי יהודה ושומרון ‪,‬‬ ‫חוץ מהשליחים‪.‬‬ ‫‪2‬ואנשים אדוקים נשאו את סטפנוס לקבורתו ויקנו עליו קינה גדולה‪.‬‬ ‫‪3‬באשר שאול ‪,‬הוא הרס את הכנסייה ‪,‬נכנס לכל בית ‪,‬ואליד גברים ונשים העביר אותם לכלא‪.‬‬ ‫‪4‬לכן הלכו המפוזרים לכל מקום והטיפו את הדבר‪.‬‬ ‫‪5‬אז ירד פיליפוס לעיר שומרון והטיף להם את המשיח‪.‬‬ ‫‪6‬וֹּת ֶֹ ֹמעו הב עבם בּ חׁדב ם אש ת הּ ָֹבב תרים אֶׁש ר תָבש ר פיליפוס ‪,‬בשמעו וראו את הניסים אשר עשה‪.‬‬ ‫‪7‬כי רוחות טמאות צועקות בקול גדול יצאו מרבים בעלי רכושם ורבים שיתוקים וצולעים נרפאו‪.‬‬ ‫‪8‬והיתה שמחה גדולה בעיר ההיא‪.‬‬ ‫‪9‬אבל היה איש אחד ‪,‬בשם שמעון ‪,‬אשר נהג בעבר באותה עיר בכישוף ‪,‬וכישף את אנשי שומרון ‪,‬והודיע כי הוא אדם גדול‪.‬‬ ‫‪10‬אשר כולם שמו אליו ‪,‬מקטן ועד גדול ‪,‬לאמר ‪:‬האיש הזה הוא הכוח הגדול של אלוהים‪.‬‬ ‫‪11‬וֹּת הֹ יו אל לביו ָת י‪-‬כת ֶַֹּף אותב ם בֹ כת ֹאַבה מל עולבם‪.‬‬ ‫‪12‬אך כשהאמינו לפיליפ המטיף את הדברים בדבר מלכות אלוהים ושמו של ישוע המשיח ‪,‬הם הוטבלו ‪,‬גברים ונשים‪.‬‬ ‫‪13‬אז האמין גם שמעון בעצמו ‪,‬וכשהוטבל ‪,‬המשיך עם פיליפוס ‪,‬ותמה ‪,‬ראה את הניסים והאותות הנעשים‪.‬‬ ‫‪14‬כאשר שמעו השליחים אשר בירושלים כי שומרון קיבל את דבר האלוהים ‪,‬שלחו אליהם את פטרוס ויוחנן‪.‬‬ ‫‪15‬אשר ‪,‬כאשר ירדו ‪,‬התפלל עבורם שיקבלו את רוח הקודש‪.‬‬ ‫( ‪16‬כי עדיין לא נפל על אף אחד מהם ‪:‬רק הם הוטבלו בשם האדון ישוע‪).‬‬ ‫‪17‬ואז הניחו עליהם את ידיהם ‪,‬והם קיבלו את רוח הקודש‪.‬‬ ‫‪18‬וכאשר ראה שמעון כי באמצעות נטילת ידי השליחים ניתן רוח הקודש ‪,‬והציע להם כסף‪.‬‬ ‫‪19‬לאמר ‪,‬תן לי גם את הכוח הזה ‪,‬למען יקבל את רוח הקודש כל אשר אשלח ידיים‪.‬‬

‫‪88‬‬

‫מעשי השליחים‬

‫‪20‬אבל פטרוס אמר אליו ‪,‬כספך אבד עמך כי חשבת שאפשר לקנות את מתנת ה 'בכסף‪.‬‬ ‫‪21‬אין לך חלק וגורל בדבר הזה כי לא ישר לבבך בעיני אלוהים‪.‬‬ ‫‪22‬תחזור בתשובה על רשעותך הזאת והתפלל לאל אם אולי תסלח לך מחשבת לבך‪.‬‬ ‫‪23‬כי אני מבין כי אתה במרמור ובקשר עוון‪.‬‬ ‫‪24‬וענה שמעון ואמר ‪:‬התפללו ליהוה למען לא יבוא עלי כל אלה אשר דברתם‪.‬‬ ‫‪25‬והם ‪,‬כשהם העידו והטיפו את דבר ה ‪',‬חזרו לירושלים והטיפו את הבשורה בכפרים רבים של השומרונים‪.‬‬ ‫‪26‬וידבר מלאך ה 'אל פיליפוס לאמר קום ולך דרומה אל הדרך היורדת מירושלים עד עזה המדבר‪.‬‬ ‫‪27‬ויקם וילך והנה איש אתיופיה סריס בעל סמכות עצומה תחת קנדצ'ה מלכת האתיופיה אשר פקד על כל אוצרה ובא לירושלים‬ ‫לעבוד‪.‬‬ ‫‪28‬היה חוזר וישב במרכבתו קרא את ישעיה הנביא‪.‬‬ ‫‪29‬ואז אמרה הרוח לפיליפ ‪,‬קרב והצטרפו אל המרכבה הזאת‪.‬‬ ‫‪30‬ורץ אליו פיליפוס ‪,‬וישמע אותו קורא את ישעיה הנביא ‪,‬ויאמר ‪:‬מבין אתה מה שאתה קורא?‬ ‫‪ּ 31‬וֹ חאמש ר ‪,‬אל יכבה אש פֹ ֶב ר ‪,‬אש ֶבא אֶׁש ר יֹ הּ ֶלך תאיֶ לת י ?והוא חפץ בפיליפ שיעלה וישב איתו‪.‬‬ ‫‪32‬מקום הכתוב אשר קרא היה זה הובל כצאן לטבח ;וכמו טלה אילם לפני גוזרו ‪,‬כך לא פתח את פיו‪:‬‬ ‫‪33‬בהשפלתו נלקח משפטו ומי יגיד את דורו ?כי חייו נלקחו מן הארץ‪.‬‬ ‫‪34‬ויען הסריס לפיליפ ויאמר נא על מי מדבר הנביא זאת ?של עצמו ‪,‬או של אדם אחר?‬ ‫‪35‬אז פתח פיליפוס את פיו ופתח באותו הכתוב והטיף לו את ישוע‪.‬‬ ‫‪36‬וילכו בדרכם באו אל מים פלוני ויאמר הסריס ראה הנה מים ‪.‬מה מפריע לי להיטבל?‬ ‫‪37‬ויאמר פיליפ ‪:‬אם אתה מאמין בכל לבבך ‪,‬אתה יכול ‪ּ .‬וֹ חאמּ ר ּוֹ חאמש ר ‪,‬אׁנת י מאמין כי ישוע המשיח הוא בן האלוהים‪.‬‬ ‫‪38‬ויצוה על המרכבה לעמוד במקום וירדו שניהם למים ‪,‬גם פיליפוס וגם הסריס ;והוא הטביל אותו‪.‬‬ ‫‪39‬וכאשר עלו מן המים ‪,‬לכדה רוח ה 'את פיליפ ‪,‬ולא ראה אותו עוד הסריס ‪,‬וילך לדרכו בשמחה‪.‬‬ ‫‪40‬אבל פיליפוס נמצא באזוטוס ועבר דרכם והטיף בכל הערים עד‪-‬בואו לקיסריה‪.‬‬ ‫פרק ‪9‬‬ ‫‪ּ 1‬ו בֹב חא ֶב אול אויֹ תמים וֹ שחב טב ה עּל תלמידי ה 'אל הכהן הגדול‪.‬‬ ‫‪2‬ורצה ממנו מכתבים אל דמשק אל בתי הכנסת ‪,‬שאם ימצא כל הדרך הזאת ‪,‬בין גברים ובין נשים ‪,‬יביא אותם כבולים לירושלים‪.‬‬ ‫‪3‬ובנסעו קרב לדמשק ופתאום האיר סביבו אור מן השמים‪.‬‬ ‫‪4‬ויפול ארצה ושמע קול אומר אליו שאול שאול למה אתה רודף אותי?‬ ‫‪5‬ויאמר מי אתה ה ?' ּוֹ חאמש ר יֹ הובה ‪,‬אׁנת י ילֶו ּע אֶׁש ר אּ ִב ה ֹמרודל ף;‬ ‫‪6‬ויאמר רועד ונדהם אדוני מה תרצה שאעשה ? ּוֹ חאמש ר אל לביו יֹ הובה ‪:‬קום וִּל לשך אש ל‪-‬הב עת יר ‪ּ ,‬וֹ חאמּ ר לֹ ך ‪,‬מּ ה‪-‬עח לבה‪.‬‬ ‫‪7‬והאנשים שנסעו עמו עמדו ללא מילים ‪,‬שומעים קול ‪,‬אך לא ראו איש‪.‬‬ ‫ח ויקם שאול מן הארץ ;וכשנפקחו עיניו לא ראה איש ‪,‬אלא הוליכו אותו ביד והביאו אותו לדמשק‪.‬‬ ‫‪9‬והוא היה שלושה ימים ללא ראיה ‪,‬ולא אכל ולא שתה‪.‬‬ ‫‪10‬ויהי תלמיד פלוני בדמשק ושמו חנניה ; ּוֹ חאמש ר אל לביו יֹ הובה בֹ חזון ‪ׁ ,‬חנּנֹ יבה ‪ּ .‬וֹ חאמש ר הת ֵלה אׁנת י הת ֵלה יֹ הובה‪.‬‬ ‫‪11‬ויאמר אליו ה 'קום ולך אל הרחוב הנקרא הישר ושאל בבית יהודה את מי שנקרא שאול מטארסוס כי הנה הוא מתפלל‪.‬‬ ‫‪12‬וראה בחזון איש בשם חנניה בא ושם עליו את ידו כדי לקבל את ראייתו‪.‬‬ ‫‪13‬וענה חנניה ‪,‬אדוני ‪,‬שמעתי על‪-‬ידי רבים מהאיש הזה ‪,‬כמה רעה עשה לקדושיך בירושלים‪.‬‬ ‫‪14‬והנה יש לו סמכות מאת ראשי הכהנים לאגד את כל הקוראים בשמך‪.‬‬ ‫‪ּ 15‬וֹ חאמש ר ה 'אל לביו ללך ללך ָת י‪-‬כת י חב ברה הוא לת י לשאת את שמי לפני הגויים והמלכים ובני ישראל‪.‬‬ ‫‪16‬כי אגלה לו כמה דברים גדולים עליו לסבול למען שמי‪.‬‬ ‫יז וילך חנניה לדרכו ויכנס אל הבית ;והניח את ידיו עליו ואמר ‪,‬האח שאול ‪,‬ה 'ישוע ‪,‬הנראה לך בדרך בבואך ‪,‬שלח אותי למען תקבל‬ ‫את ראייתך ותתמלא ברוח הקודש‪.‬‬ ‫‪18‬ומיד נפל מעיניו כקשקשים וראה מיד ויקם וטבל‪.‬‬ ‫‪19‬וכאשר קיבל בשר ‪,‬התחזק ‪.‬אז היה שאול ימים מסוימים עם התלמידים אשר בדמשק‪.‬‬ ‫‪20‬ומיד דרש את המשיח בבתי הכנסת כי הוא בן האלוהים‪.‬‬ ‫‪21‬אבל כל השומעים אותו נדהמו ואמרו ;האין זה הוא אשר השמיד את אשר קראו לשם הזה בירושלים ‪,‬ובא לכאן על מנת להביאם‬ ‫כבולים אל ראשי הכהנים?‬ ‫‪22‬אך שאול הלך והתגבר ויבלבל את היהודים היושבים בדמשק ‪,‬והוכיח כי זהו המשיח‪.‬‬ ‫‪23‬ואחרי שמלאו ימים רבים ‪,‬יעצו היהודים להרוג אותו‪.‬‬ ‫‪24‬אך הנחתם נודעה על שאול ‪.‬וֹּת ֹא ֹמחו אש ת הּ ְּ ע תׁרים יום וֹ לּיֹ לבה ‪,‬לֹ הב תמיתו‪.‬‬ ‫‪25‬אז לקחו אותו התלמידים בלילה והניחו אותו ליד החומה בסל‪.‬‬ ‫‪26‬וכאשר בא שאול לירושלים ‪,‬הוא התאמץ להצטרף לתלמידים ‪,‬וכולם פחדו ממנו ‪,‬ולא האמינו שהוא תלמיד‪.‬‬

‫‪89‬‬

‫מעשי השליחים‬

‫‪27‬אבל בר‪-‬נבא לקח אותו והביא אותו אל השליחים ‪,‬והודיע להם כיצד ראה את ה 'בדרך וכי דיבר אליו וכיצד הטיף באומץ בדמשק‬ ‫בשם ישוע‪.‬‬ ‫‪28‬והוא היה איתם נכנס ויוצא בירושלים‪.‬‬ ‫‪29‬וידבר באומץ בשם האדון ישוע ויריב עם היוונים ‪,‬אבל הם הלכו להרוג אותו‪.‬‬ ‫‪30‬אשר כאשר ידעו האחים ‪,‬הורידו אותו לקיסריה ‪,‬ושלחו אותו לתרסוס‪.‬‬ ‫‪31‬אז ינוחו הכנסיות בכל יהודה והגליל ושומרון ‪,‬והתחנכו ;והולכים ביראת ה 'ובנחמת רוח הקודש ‪,‬התרבו‪.‬‬ ‫‪32‬ויהי כאשר עבר פטרוס בכל האזורים ‪,‬ירד גם הוא אל הקדושים אשר ישבו בלידה‪.‬‬ ‫‪33‬ומצא שם איש אחד בשם איניאס אשר שמר את משכבו שמונה שנים וחלה בשיתוק‪.‬‬ ‫‪34‬ויאמר אליו פטרוס ‪:‬איניאס ‪,‬ישוע המשיח מרפא אותך ‪:‬קום והצע את משכבך ‪.‬והוא קם מיד‪.‬‬ ‫‪35‬ויראו אותו כל יושבי לוד ושרון ופנו אל ה‪'.‬‬ ‫‪36‬עתה היה ביופה תלמיד אחד ושמו טביתא ‪,‬אשר בפירוש נקרא דורקס ‪:‬האשה הזאת הייתה מלאה במעשים טובים ובמעשי צדקה‬ ‫אשר עשתה‪.‬‬ ‫‪37‬ויהי בימים ההם וחלתה ומתה ‪,‬אשר כרחצה ‪,‬השכיבו אותה בחדר‪-‬עליון‪.‬‬ ‫‪38‬ומכיוון שליד הייתה קרובה ליופה ‪,‬ושמעו התלמידים כי פטרוס שם ‪,‬שלחו אליו שני אנשים ‪,‬ברצונו שלא יעכב לבוא אליהם‪.‬‬ ‫‪39‬אז קם פטרוס והלך איתם ‪.‬בבואו הביאוהו לחדר העליון ‪,‬ועמדו כל האלמנות על ידו בוכים ‪,‬והראו את המעילים והבגדים אשר‬ ‫עשתה דורקס בהיותה עמם‪.‬‬ ‫‪40‬אבל פטרוס הוציא את כולם ‪,‬וכרע ברך והתפלל ;והפנה אותו אל הגוף אמר ‪,‬טביתא ‪,‬קום ‪.‬ותפקח את עיניה ‪,‬וכאשר ראתה את‬ ‫פטרוס ‪,‬התיישבה‪.‬‬ ‫‪41‬ויתן לה את ידו וירים אותה ‪,‬וכאשר קרא לקדושים ולאלמנות ‪,‬הגיש אותה בחיים‪.‬‬ ‫‪42‬והיה ידוע בכל יופה ;ורבים האמינו בה‪'.‬‬ ‫‪43‬ויהי אשר שהה ימים רבים ביופה עם שמעון אחד ‪,‬בורסקאי‪.‬‬ ‫פרק ‪10‬‬ ‫‪1‬היה איש אחד בקיסריה בשם קורנליוס ‪,‬איש מאה מהלהקה שנקראת הלהקה האיטלקית‪.‬‬ ‫‪2‬איש אדוק וירא אלוהים עם כל ביתו אשר נתן נדבה רבה לעם והתפלל אל ה 'תמיד‪.‬‬ ‫‪3‬הוא ראה בחזון ברור בשעה התשיעית של היום בא אליו מלאך אלוהים ואומר לו קורנליוס‪.‬‬ ‫‪ִ,‬פת ֶבתש ך וֹ הּ נֹ דָבב תש ך עבלו לֹ תאכֹ לבה לת פֹ נלי אֹלהת ים‪.‬‬ ‫‪4‬וכאשר הביט בו ‪,‬פחד ויאמר ‪:‬מה זה ה ?' ּוֹ חאמש ר אל לביו ֹ‬ ‫‪5‬ועתה שלחו אנשים ליופה וקראו לשמעון אחד ששם משפחתו פטרוס‪.‬‬ ‫‪6‬הוא שוכן אצל שמעון אחד ‪,‬בורסקאי ‪,‬שביתו על שפת הים ‪:‬הוא יגיד לך מה עליך לעשות‪.‬‬ ‫‪7‬וכאשר הלך המלאך אשר דיבר אל קורנליוס ‪,‬קרא לשניים מעבדי ביתו וחייל אדוק מהם המחכים לו כל הזמן;‬ ‫‪8‬וכאשר הודיע להם את כל הדברים האלה ‪,‬שלח אותם ליופה‪.‬‬ ‫‪9‬למחרת ‪,‬בצאתם למסע והתקרבו לעיר ‪,‬עלה פטרוס על ראש הבית להתפלל בשעה השישית‪.‬‬ ‫‪10‬ויהיה רעב מאוד ויאכל ‪,‬אבל בעודם מכינים ‪,‬נפל בטראנס‪.‬‬ ‫‪11‬וראה שמים פתוחים וכלי פלוני יורד אליו ‪,‬כמו יריעה גדולה סרוגה בארבע פינות ‪,‬ויורד אל הארץ‪.‬‬ ‫יב אֶׁש ר הב יו בב הש ם ָבל‪-‬הּ חׁמות הב אב שרץ בֹ תרבֹ עות ּרגֹ ללי הב אב שרץ ובֹ הל מות הּ ַברות וֹ הּ ֹר תמים וֹ עוף הּ ְב מּ ית ם‪.‬‬ ‫‪13‬ויבא אליו קול ‪:‬קום פטרוס ;להרוג ‪,‬ולאכול‪.‬‬ ‫‪14‬אבל פטרוס אמר ‪:‬לא כן ‪,‬אדוני ;כי מעולם לא אכלתי דבר רגיל או טמא‪.‬‬ ‫‪ּ 15‬וֹ חאמש ר אל לביו הּ ֹול בּ ְב נת ית אש ת‪-‬מּ ה טב הב ר אֹלהת ים ‪,‬אֶׁש ר ל חא תתקֹ ברא אש ת‪ַ-‬בחול‪.‬‬ ‫‪16‬זה נעשה שלוש פעמים ‪:‬והכלי שוב עלה לשמים‪.‬‬ ‫‪17‬עת פקפק פטרוס בעצמו במה יש משמעותו של החזון הזה שראה ‪,‬הנה האנשים שנשלחו מקורנליוס בדקו את ביתו של שמעון‬ ‫ועמדו לפני השער‪.‬‬ ‫‪18‬ויקרא ושאל אם שוכן שם שמעון ‪,‬ששמו פטר‪.‬‬ ‫‪19‬בעוד פטרוס חשב על החזון ‪,‬אמרה לו הרוח ‪:‬הנה שלושה אנשים מחפשים אותך‪.‬‬ ‫‪20‬קום וירדך ולך עמהם בלי ספק כי שלחתי אותם‪.‬‬ ‫‪21‬וירד פטרוס אל האנשים אשר נשלחו אליו מקורנליוס ; ּוֹ חאמש ר הת ֵלה אׁנת י אֶׁש ר אּ ִש ם ֹמבּ ֹ​ֹ תֶים‪.‬‬ ‫‪22‬ויאמרו קורנליוס המאה איש צדיק וירא אלוהים וידוע טוב בכל גוי היהודים הוזהר מאת אלוהים על ידי מלאך קדוש לשלוח לך‬ ‫לביתו ולשמוע ‪.‬מילים שלך‪.‬‬ ‫‪23‬ויקרא אותם ואכלם ‪.‬ומחר הלך פטרוס עמם ‪,‬ואחים אחדים מיופה ליוו אותו‪.‬‬ ‫‪24‬ולמחרת נכנסו לקיסריה ‪.‬וקורנליוס חיכה להם ‪,‬ויקרא את קרוביו וחבריו הקרובים‪.‬‬ ‫‪25‬ובבוא פטרוס ‪,‬פגש אותו קורנליוס ‪,‬ונפל לרגליו וישתחוו לו‪.‬‬ ‫‪26‬אבל פטרוס הרים אותו לאמר ‪:‬קום ;גם אני בעצמי גבר‪.‬‬ ‫‪27‬וּיֹ דּ בל ר עת מו ּו בֹב חא וֹּת ֹמצב א ּרבת ים אֶׁש ר עבאב ו‪.‬‬

‫‪90‬‬

‫מעשי השליחים‬

‫הודי לֹ הת ֹתחּ בל ר ובב א אש ל ֹוי אש חב ד ; ׁאבב ל הודּ עֹ תִי אֹלהת ים ‪,‬אֶׁש ר ל חא אש קֹ ברא לֹ תאיֶ‬ ‫יודעת ים אּ ִש ם אֶׁש ר בַסול לֹ אב דב ם ֶש הוא יֹ ת‬ ‫‪ּ 28‬וֹ חאמש ר ׁאלליהש ם ֹ‬ ‫אב דב ם טב מל א וֹ תאיֶ‪.‬‬ ‫‪29‬על כן באתי אליכם ללא התנגדות ‪,‬ברגע שנשלחתי ‪:‬על כן אני שואל על מה שלחתם אלי?‬ ‫‪30‬ויאמר קורנליוס לפני ארבעה ימים צמתי עד השעה הזאת ;ובשעה התשיעית התפללתי בביתי ‪,‬והנה איש עומד לפני בלבוש זוהר‪.‬‬ ‫‪31‬ויאמר קורנליוס תפלתך נשמעה ונדבתך נזכרת לעיני אלוהים‪.‬‬ ‫‪32‬שלח אפוא ליופה וקרא הנה שמעון אשר שם משפחתו פטרוס ;הוא שוכן בביתו של שמעון אחד ‪,‬בורסקאי על שפת הים ‪:‬אשר‬ ‫בבואו ידבר אליך‪.‬‬ ‫‪33‬מיד שלחתי אליך ;וטוב עשית כי באת ‪.‬עִּב ה עִּב ה ׁאנּחֹ נו ָבל ׁאנּחֹ נו ָבאן לת פֹ נלי הב אֹלהת ים ‪,‬לת ֶֹמח ּע אש ת ָבל אֶׁש ר נת צֹ ּוובה אל לשיך‪.‬‬ ‫‪34‬אז פתח פטרוס את פיו ואמר ‪,‬באמת ‪,‬אני מבין כי אלוהים אינו מכבד אדם‪.‬‬ ‫‪35‬אבל בכל גוי ירא אותו ועושה צדקה מקובל עמו‪.‬‬ ‫‪36‬המילה אשר שלח אלוהים אל בני ישראל ‪,‬מבשר שלום על ידי ישוע המשיח( ‪:‬הוא אדון הכל)‬ ‫‪37‬המילה ההוא ‪,‬אני אומר ‪,‬אתם יודעים ‪,‬אשר התפרסמה בכל יהודה ‪,‬והחלה מהגליל ‪,‬לאחר הטבילה אשר הטיף יוחנן;‬ ‫‪38‬איך אלוהים משח את ישוע מנצרת ברוח הקודש ובכוח ‪:‬אשר הלך ועשה טוב וריפא את כל מדוכאי השטן ;כי אלוהים היה עמו‪.‬‬ ‫‪39‬ואנחנו עדים לכל אשר עשה הן בארץ היהודים והן בירושלים ;אשר הרגו ותלו על עץ‪:‬‬ ‫‪40‬אותו הקים אלהים ביום השלישי והראה אותו בגלוי;‬ ‫‪41‬לא לכל העם כי אם לעדים שנבחרו לפני אלוהים ‪,‬גם לנו ‪,‬אשר אכלו ושתו עמו לאחר שקם מן המתים‪.‬‬ ‫‪42‬והוא ציווה אותנו להטיף לעם ולהעיד כי הוא זה שנקבע מאלוהים להיות שופט של חיים ומתים‪.‬‬ ‫‪43‬העידו לו כל הנביאים כי בשמו יקבל כל המאמין בו סלילת חטאים‪.‬‬ ‫‪44‬בעוד פטרוס עוד דיבר את הדברים הללו ‪,‬נפלה רוח הקודש על כל השומעים את המילה‪.‬‬ ‫‪45‬ואנשי ברית המילה המאמינים נדהמו ‪,‬כל אשר באו עם פטרוס ‪,‬כי גם על הגויים נשפכה מתנת רוח הקודש‪.‬‬ ‫‪46‬כי שמעו אותם מדברים בלשונות ‪,‬ומגדלים את אלוהים ‪.‬ואז ענה פיטר‪,‬‬ ‫‪47‬האם כל אדם יכול לאסור מים ‪,‬שלא יטבלו אלה שקיבלו את רוח הקודש כמונו?‬ ‫‪48‬והוא ציווה אותם להטביל בשם ה ‪'.‬ואז התפללו לו להתעכב בימים מסוימים‪.‬‬ ‫פרק ‪11‬‬ ‫‪1‬ושמעו השליחים והאחים אשר ביהודה כי גם הגויים קיבלו את דבר ה‪'.‬‬ ‫‪2‬וכאשר עלה פטרוס לירושלים ‪,‬רבו עמו בני המילה‪.‬‬ ‫‪3‬לאמר ‪,‬באת אל אנשים ערלים ואכלת עמם‪.‬‬ ‫‪4‬אבל פטרוס חזר על הענין מראשיתו ‪,‬ופרש להם בפקודה לאמר‪:‬‬ ‫‪5‬הייתי בעיר יופה מתפללת ‪,‬וראיתי בהשתוללות חזון ‪,‬כלי פלוני יורד ‪,‬כמו סדין גדול ‪,‬ירד מן השמים בארבע פינות ;וזה הגיע אפילו‬ ‫אלי‪:‬‬ ‫‪6‬על אשר ‪,‬כאשר עצמתי את עיניי ‪,‬התחשבתי וראיתי בהמות ארבע רגליים של הארץ וחיות פרא ורמשים ועופות השמים‪.‬‬ ‫‪7‬ושמעתי קול אומר אלי ‪:‬קום פטרוס ;להרוג ולאכול‪.‬‬ ‫‪8‬אבל אמרתי ‪,‬לא כן ‪,‬אדוני ‪,‬כי שום דבר רע או טמא לא נכנס בפי בכל עת‪.‬‬ ‫ט וֹ הּ ֹול בענבה לת י ֶוב תמן הּ ְב מּ ית ם ‪,‬אל ת אֶׁש ר ֹטהּ ר אֹלהת ים ‪,‬אּ ל תִקֹ ברא ּרב‪.‬‬ ‫‪10‬וזה נעשה שלוש פעמים ‪:‬וכולם נשאו שוב אל השמים‪.‬‬ ‫‪11‬והנה מיד כבר באו שלושה אנשים אל הבית שבו הייתי ‪,‬נשלחים אלי מקיסריה‪.‬‬ ‫‪12‬והרוח אמרה לי ללכת איתם ‪,‬בלי שום ספק ‪.‬ועוד ששת האחים הללו ליוו אותי ‪,‬ונכנסנו לבית האיש‪:‬‬ ‫‪13‬ויראה לנו איך ראה מלאך בביתו שעמד ואמר לו שלח אנשים ליופה וקרא לשמעון אשר שם משפחתו פטרוס;‬ ‫‪14‬מי יגיד לך דברים אשר תיוושע אתה וכל ביתך‪.‬‬ ‫‪15‬וכשהתחלתי לדבר ‪,‬נפלה עליהם רוח הקודש ‪,‬כמו עלינו בהתחלה‪.‬‬ ‫‪16‬אז זכרתי את דבר‪-‬יהוה איך אמר יוחנן אכן טבל במים ;אבל אתם תיטבלו ברוח הקודש‪.‬‬ ‫‪17‬כי אם נתן להם אלוהים מתנה כמו שעשה לנו ‪,‬אשר האמינו באדון ישוע המשיח ;מה הייתי ‪,‬שיכולתי לעמוד בפני אלוהים?‬ ‫‪18‬כששמעו את הדברים האלה ‪,‬שתקמו ופארו את אלוהים לאמר ‪,‬אז גם העניק אלוהים לגויים תשובה לחיים‪.‬‬ ‫‪19‬ואלה שהיו מפוזרים לחוץ לארץ על הרדיפה שהתעוררה סביב סטפנוס נסעו עד פניציה וקפריסין ואנטיוכיה ‪,‬ולא הטיפו את הדבר‬ ‫לאיש אלא ליהודים בלבד‪.‬‬ ‫‪20‬ומקצתם היו אנשי קפריסין וכורני אשר בבואם לאנטיוכיה דברו אל היוונים והטיפו לאדון ישוע‪.‬‬ ‫‪21‬ויהי יד ה 'עמהם ויאמינו רבים ופנו אל ה‪'.‬‬ ‫‪22‬באוזני הכנסייה אשר בירושלים הודיעו על הדברים האלה וישלחו את ברנבס להרחיק עד אנטיוכיה‪.‬‬ ‫‪23‬אשר בבואו וראה את חסד אלהים ‪,‬שמח ויצר בכולם כי בכוונת לב ידבקו בה‪'.‬‬ ‫‪24‬כי איש טוב היה ומלא רוח הקודש ובאמונה ‪,‬ונוספו הרבה אנשים לה‪'.‬‬ ‫‪ּ 25‬ו לֹלשך בּ ֹרנּבב ה אש ל‪ֹ ִּ-‬רסוס לת ֹדרוֶ אש ת‪ֶ-‬ב אול‪.‬‬

‫‪91‬‬

‫מעשי השליחים‬

‫‪26‬וכאשר מצא אותו ‪,‬הביא אותו אל אנטיוכיה ‪.‬ויהי שנה שלמה התכנסו עם הכנסייה ולמדו אנשים רבים ‪.‬והתלמידים נקראו נוצרים‬ ‫תחילה באנטיוכיה‪.‬‬ ‫‪27‬ובימים אלה באו נביאים מירושלים עד אנטיוכיה‪.‬‬ ‫‪28‬ויעמוד אחד מהם בשם אגבוס וסימן ברוח כי יהיה מחסור גדול בכל העולם אשר קרה בימי קלאודיוס קיסר‪.‬‬ ‫‪29‬אז קבעו התלמידים ‪,‬איש לפי יכולתו ‪,‬לשלוח סיוע לאחים אשר ישבו ביהודה‪.‬‬ ‫‪30‬גם כן עשו ושלחו אל הזקנים ביד ברנבס ושאול‪.‬‬ ‫פרק ‪12‬‬ ‫‪1‬עתה ‪,‬בערך באותה שעה ‪,‬שלח הורדוס המלך את ידיו להכעיס חלק מהכנסייה‪.‬‬ ‫‪2‬והוא הרג את יעקב אחי יוחנן בחרב‪.‬‬ ‫‪3‬ומכיוון שראה שזה מצא חן בעיני היהודים ‪,‬המשיך לקחת גם את פטרוס( ‪.‬אז היו ימי המצות‪).‬‬ ‫‪4‬וכאשר תפס אותו ‪,‬הכניס אותו לכלא ‪,‬ומסר אותו לארבעה חיילים ‪,‬לשמור אותו ;בכוונה לאחר חג הפסחא להביא אותו אל העם‪.‬‬ ‫‪5‬לפיכך הוחזק פטרוס בכלא ‪:‬אך התפילה נעשתה ללא הפסקה מהכנסייה לאלוהים עבורו‪.‬‬ ‫‪6‬וכאשר הורדוס היה מביא אותו ‪,‬באותו הלילה ישן פטרוס בין שני חיילים ‪,‬קשור בשתי שלשלאות ‪:‬והשומרים לפני הדלת שמרו על‬ ‫הכלא‪.‬‬ ‫‪7‬והנה מלאך ה 'בא עליו ‪,‬ואור זרחה בבית‪-‬הסוהר ‪,‬ויכה את פטרוס בצדו ‪,‬ויקם אותו לאמר קום מהר ‪.‬והשלשלאות שלו נפלו מידיו‪.‬‬ ‫‪ּ 8‬וֹ חאמש ר אל לביו הּ מּ לֹ אב ך ‪,‬חׁגח ר אש ת עּצֹ מו ּועׁטח ר אש ת ֹסנ ֹּדך ‪.‬וכך הוא עשה ‪ּ .‬וֹ חאמש ר אל לביו ‪,‬הת ֶֹלך אש ת‪-‬בֹ ג ֹבדך בעלשיך ‪ּ ,‬ואׁחל תרי‪.‬‬ ‫‪9‬ויצא וילך אחריו ;ולא ידע כי אמת הדבר שנעשה על ידי המלאך ;אבל חשב שהוא ראה חזון‪.‬‬ ‫‪10‬כשעברו את המחלקה הראשונה והשנייה באו אל שער הברזל המוביל אל העיר ;אשר פתח להם מעצמו ‪:‬ויצאו ויעברו ברחוב‬ ‫אחד ;ומיד הלך ממנו המלאך‪.‬‬ ‫‪11‬וכשבא פטרוס אל עצמו ‪,‬אמר ‪,‬עתה יודע אני בוודאות ‪,‬כי ה 'שלח את מלאכו והצילני מיד הורדוס ומכל ציפייה של בני היהודים‪.‬‬ ‫‪12‬וכאשר בחן את הדבר ‪,‬בא אל ביתה של מרים אמו של יוחנן אשר שם משפחתה מארק ;שבו התאספו רבים יחד בתפילה‪.‬‬ ‫‪13‬ובשעה שפטרוס דפק בפתח השער ‪,‬באה עלמה לשמוע ‪,‬שמה רודה‪.‬‬ ‫‪14‬וכאשר ידעה את קולו של פטרוס ‪,‬לא פתחה את השער לשמחה ‪,‬אלא רצה פנימה וסיפרה כיצד עמד פטרוס לפני השער‪.‬‬ ‫‪15‬ויאמרו אליה ‪:‬אתה משוגע ‪.‬אבל היא אישרה כל הזמן שזה אפילו כך ‪.‬אז אמרו ‪,‬זה המלאך שלו‪.‬‬ ‫‪16‬אך פטרוס המשיך לדפוק ‪,‬וכאשר פתחו את הדלת וראו אותו ‪,‬נדהמו‪.‬‬ ‫‪17‬אך הוא אותת להם ביד לשתוק ‪,‬והודיע להם כיצד הוציא אותו ה 'מהכלא ‪ּ .‬וֹ חאמש ר ‪,‬ללך הודל ּע אש ת‪-‬הּ ָב בב תרים הב אל ֶשה אש ל‪ּ -‬יעׁקח ב וֹ אש ת‪-‬‬ ‫אחים ‪.‬וילך וילך למקום אחר‪.‬‬ ‫‪18‬כעת ‪,‬ברגע שהיה יום ‪,‬הייתה סערה לא קטנה בקרב החיילים ‪,‬מה עלה בגורלו של פטרוס‪.‬‬ ‫‪19‬וכאשר חיפש אותו הורדוס ולא מצא אותו ‪,‬בחן את השומרים וציווה להמיתם ‪.‬וירד מיהודה לקיסריה ‪,‬וישב שם‪.‬‬ ‫‪20‬וירע הורדוס מאוד מהם מצור וצידון ‪,‬ויבואו אליו באחדות ‪,‬ועשו את בלשטוס לשדר המלך לחברם ‪,‬וחפצו לשלום ;כי ארצם‬ ‫ניזונה מארצו של המלך‪.‬‬ ‫‪21‬וביום קצוב ישב הורדוס בבגדי מלכות ‪,‬על כסאו ונשא להם נאום‪.‬‬ ‫‪22‬ויצעק העם לאמר זה קול אל ולא איש‪.‬‬ ‫‪23‬ומיד היכה אותו מלאך ה 'כי לא נתן את הכבוד לאלהים ואכל תולעים ויתר רוחו‪.‬‬ ‫‪24‬אך דבר אלוהים גדל והתרבה‪.‬‬ ‫‪25‬וישבו ברנבא ושאול מירושלים כשמלאו את שירותם ויקחו עמם את יוחנן אשר שם משפחתו מרקוס‪.‬‬ ‫פרק ‪13‬‬ ‫‪1‬כעת היו בכנסייה שבאנטיוכיה נביאים ומורים מסוימים ;כברנבא ושמעון שנקרא ניז'ר ולוציוס מכורני ומנאען אשר גדל עם‬ ‫הורדוס הטררק ושאול‪.‬‬ ‫‪2‬בשעה שעבדו את ה 'וצמו ‪,‬אמרה רוח הקודש ‪:‬הפרד ביני את ברנבא ואת שאול לעבודה אשר קראתי אותם אליה‪.‬‬ ‫‪3‬וכאשר צמו והתפללו ושמו עליהם ידיהם ‪,‬שלחו אותם‪.‬‬ ‫‪4‬אז הם ‪,‬נשלחו על ידי רוח הקודש ‪,‬יצאו לסלאוקיה ;ומשם הפליגו לקפריסין‪.‬‬ ‫‪5‬וכשהיו בסלמיס הביאו את דבר האלוהים בבתי הכנסת של היהודים ‪,‬וגם יוחנן היה להם לשרתם‪.‬‬ ‫‪6‬וכאשר עברו את האי עד פאפוס ‪,‬מצאו מכשף פלוני ‪,‬נביא שקר ‪,‬יהודי ‪,‬ששמו ברגסוס‪.‬‬ ‫‪7‬אשר היה עם סגן הארץ ‪,‬סרגיוס פאולוס ‪,‬איש נבון ;אשר קרא לברנבס ולשאול ‪,‬ורצה לשמוע את דבר ה‪'.‬‬ ‫‪8‬אך אלימס המכשף (כי כך הוא שמו בפירוש )עמד בפניהם ‪,‬וביקש להדוף את המשנה מהאמונה‪.‬‬ ‫‪9‬ואז שאול( ‪,‬שגם הוא נקרא פאולוס ‪),‬מלא ברוח הקודש ‪,‬שם את עיניו אליו‪.‬‬ ‫‪10‬ויאמר ‪,‬מלא כל ערמומיות וכל רע ‪,‬ילד השטן ‪,‬אויב כל צדקה ‪,‬האם לא תפסיק להטות את דרכי ה 'הנכונות?‬ ‫‪11‬וֹ עִּב ה הת ֵלה יבד יֹ הובה בעלשיך וֹ אּ ִב ה תִהֹ ישה עת וור ‪,‬ל חא בראב ה אש ת הּ ְש מש ֶ עוד ‪.‬ומיד נפל עליו ערפל וחושך ; ּו לֹלשך לֹ בּ ֹל ֶ אש ת ָבל יֹ דל יהון‪.‬‬ ‫‪12‬אז האמין הסגן ‪,‬בראותו את הנעשה ‪,‬ונדהם מתורת יהוה‪.‬‬

‫‪92‬‬

‫מעשי השליחים‬

‫‪13‬עתה ‪,‬כשהשתחררו פאולוס וחבורתו מפאפוס ‪,‬באו לפרגה בפמפיליה ‪,‬ויוחנן הסתלק מהם חזר לירושלים‪.‬‬ ‫‪14‬אבל בצאתם מפרגה ‪,‬באו לאנטיוכיה בפיסידיה ‪,‬ונכנסו לבית הכנסת ביום השבת וישבו‪.‬‬ ‫‪15‬ואחרי קריאת התורה והנביאים שלחו אליהם שרי בית‪-‬הכנסת לאמר ‪,‬אנשים ואחים ‪,‬אם יש לכם דבר‪-‬תמרה לעם ‪,‬אמרו‪.‬‬ ‫‪16‬ואז קם פאולוס ‪,‬וסימן בידו ואמר ‪,‬אנשי ישראל ויראי אלוהים ‪,‬תקשיבו‪.‬‬ ‫‪17‬אלהי עם ישראל הזה בחר את אבותינו והעלה את העם בישבו גרים בארץ מצרים ובזרוע רמה הוציא אותם ממנה‪.‬‬ ‫‪18‬ובזמן ארבעים שנה סבל את גיניהם במדבר‪.‬‬ ‫‪19‬וכאשר השמיד שבעה גוים בארץ חנען ‪,‬חילק להם את ארצם בגורל‪.‬‬ ‫‪20‬ואחרי זה נתן להם שופטים כארבע מאות וחמישים שנה עד שמואל הנביא‪.‬‬ ‫‪21‬ואחרי כן ביקשו מלך ויתן להם אלהים את שאול בן ציס איש משבט בנימין עד ארבעים שנה‪.‬‬ ‫‪22‬וכשהסיר אותו ‪,‬הקים להם את דוד למלכם ;אשר גם הוא העיד ואמר ‪:‬מצאתי את דוד בן ישי איש על לבי אשר יקיים את כל‬ ‫רצוני‪.‬‬ ‫‪23‬מזרע האיש הזה הקים אלוהים על פי הבטחתו לישראל מושיע ישוע‪.‬‬ ‫‪24‬כאשר יוחנן הטיף לראשונה לפני בואו את טבילת התשובה לכל עם ישראל‪.‬‬ ‫‪25‬וכאשר מילא יוחנן את דרכו ‪,‬אמר ‪:‬מי אתם חושבים שאני ?אני לא הוא ‪ׁ .‬אבב ל הת ֵלה בב א אש חב ד אש חב ד אש חב ד אש ת אש ת ּנ ׁעללי ּרגֹ לביו אל ין‬ ‫אש פֹ ֶב ר לֹ הּ פֹ תריד‪.‬‬ ‫‪26‬אנשים ואחים בני ממון אברהם וכל מי שביניכם ירא אלוהים ‪,‬אליכם נשלח דבר הישועה הזאת‪.‬‬ ‫‪27‬כי יושבי ירושלים ושריהם כי לא הכירו אותו ‪,‬וקול הנביאים הנקראים בכל יום שבתון ‪,‬מילא אותם בהרשעתו‪.‬‬ ‫‪28‬ואף על פי שלא מצאו בו סיבת מוות ‪,‬אך ביקשו מפילטוס להרוג אותו‪.‬‬ ‫‪29‬וכאשר קיימו את כל מה שכתוב עליו ‪,‬הורידו אותו מהעץ והניחו אותו בקבר‪.‬‬ ‫‪30‬אבל אלוהים הקים אותו מן המתים‪:‬‬ ‫‪31‬וֹּת ֹראו י תבמים ּרבת ים מל הּ אֶׁש ר עבלו עת מו תמן הּ ֹבלת יל אש ל‪-‬יֹ רוֶב לּית ם אֶׁש ר הל ם עלדו אש ל‪-‬הב עבם‪.‬‬ ‫‪32‬ונבשר לכם בשורות משמחות כיצד ההבטחה אשר הובטחה לאבות‪.‬‬ ‫‪33‬אלוהים מילא לנו את ילדיהם ‪,‬בכך שהקים את ישוע מחדש ;כמו שכתוב גם במזמור השני ‪,‬אתה בני ‪,‬היום ילדתי אותך‪.‬‬ ‫‪34‬ובאשר הוא הקים אותו מן המתים ‪,‬לא לחזור עוד אל השחיתות ‪,‬אמר כך ‪,‬אני אתן לך את חסדי דוד בטוחים‪.‬‬ ‫‪35‬על כן הוא אומר גם במזמור אחר ‪,‬לא תיתן לקדושיך לראות שחיתות‪.‬‬ ‫‪36‬כי דוד ‪,‬לאחר שעבד את דורו ברצון אלהים ‪,‬נרדם ‪,‬והיה מונח אל אבותיו ‪,‬וראה שחיתות‪.‬‬ ‫‪37‬אבל הוא ‪,‬שאלוהים הקים אותו שוב ‪,‬לא ראה שחיתות‪.‬‬ ‫‪38‬נודע לכם אפוא ‪,‬אנשים ואחים ‪,‬שבאמצעות האיש הזה מטיפים לכם סליחה על חטאים‪.‬‬ ‫‪39‬ועל ידו מוצדקים כל המאמינים מכל הדברים אשר לא יכלתם להצדיקם מתורת משה‪.‬‬ ‫‪40‬הישמר לך פן יבוא עליך אשר נאמר בנביאים;‬ ‫ותפת ֶבהת ים וֹ נת גֹ בב תדים ָת י מּ עׁאש ה אׁנת י עואש ה בֹ יבמל יכשם מּ עׁאש ה אֶׁש ר ל חא תּ ׁא תמינו אֶׁש ר יֹ דּ בל ר בלכשם תאיֶ‪.‬‬ ‫‪41‬הת ֵלה ֹמבּ ְֹלת ים ֹ‬ ‫‪42‬וכשיצאו היהודים מבית‪-‬הכנסת ‪,‬ביקשו הגויים להטיף להם את הדברים האלה בשבת הבאה‪.‬‬ ‫‪43‬עתה ‪,‬כאשר התפרקה העדה ‪,‬רבים מהיהודים והמתגיירים הדתיים הלכו בעקבות פאולוס וברנבס ‪:‬אשר ‪,‬מדברים אליהם ‪,‬שכנעו‬ ‫אותם להמשיך בחסדי אלוהים‪.‬‬ ‫‪44‬ולמחרת יום השבת התכנסה כמעט כל העיר לשמוע את דבר אלוהים‪.‬‬ ‫‪45‬אך כאשר ראו היהודים את ההמונים ‪,‬הם התמלאו קנאה ‪,‬ודיברו נגד הדברים אשר נאמרו על ידי פאולוס ‪,‬סותרים ומגדף‪.‬‬ ‫‪46‬אז עזבו פאולוס וברנבא ‪,‬ואמרו ‪,‬הוצרך שדבר אלוהים היה נאמר אליכם תחילה ‪,‬אך בראותכם שהוצאתם אותו מכם ושפטתם את‬ ‫עצמכם בלתי ראויים לחיי עולם ‪,‬הנה ‪,‬אנו פונים אל הגויים‪. .‬‬ ‫‪47‬כי כן ציווה אותנו ה 'לאמר נתתי אותך לאור לגויים למען הישועה עד קצה הארץ‪.‬‬ ‫‪48‬וכאשר שמעו זאת הגויים ‪,‬שמחו ‪,‬ופארו את דבר ה ‪',‬והאמינו כל אשר נסמכו לחיי עולם‪.‬‬ ‫‪49‬ויתפרסם דבר ה 'בכל האזור‪.‬‬ ‫‪50‬אבל היהודים עוררו את הנשים האדוקות והמכובדות ואת ראשי העיר ‪,‬והקימו רדיפה נגד פאולוס וברנבס וגירשו אותם מחופם‪.‬‬ ‫‪51‬אבל הם ניערו את עפר רגליהם עליהם ובאו אל איקוניום‪.‬‬ ‫‪52‬והתלמידים התמלאו בשמחה וברוח הקודש‪.‬‬ ‫פרק ‪14‬‬ ‫‪1‬ויהי באיקוניום והלכו שניהם יחד אל בית הכנסת של היהודים ‪,‬וידברו ‪,‬והמון רב ‪,‬גם מהיהודים וגם מהיוונים‪.‬‬ ‫‪2‬אבל היהודים הכופרים הסעירו את הגויים ‪,‬וגרמו לנפשם להרע על האחים‪.‬‬ ‫‪3‬על כן ישבו זמן רב דברו באומץ בה 'אשר העיד על דבר חסדו והעניק אותות ומופתים לעשות בידם‪.‬‬ ‫‪4‬אבל המוני העיר נחלקו וחלקו החזיקו עם היהודים וחלקו עם השליחים‪.‬‬ ‫‪5‬וכשהיתה תקיפה גם מהגויים וגם מהיהודים עם שליטיהם ‪,‬לנצל אותם לרעה ולסקול אותם באבנים‪.‬‬ ‫‪6‬היו מושיטים בו ‪,‬וברחו אל ליסטרא ודרב ערי ליקאוניה ואל החבל הסובב‪.‬‬ ‫‪7‬ושם הטיפו את הבשורה‪.‬‬

‫‪93‬‬

‫מעשי השליחים‬

‫‪8‬וישב איש פלוני בליסטרה חסר אונים ברגליו נכה מרחם אמו אשר לא הלך מעולם‪.‬‬ ‫‪9‬אותו שמע את פאולוס מדבר ‪:‬אשר ראה אותו בחוזקה והבחין כי יש לו אמונה להתרפא‪.‬‬ ‫‪10‬אמר בקול גדול ‪,‬עמוד זקוף על רגליך ‪.‬והוא זינק והלך‪.‬‬ ‫‪11‬וכאשר ראו העם את אשר עשה פאולוס ‪,‬הרימו את קולם ‪,‬ואמרו בנאום ליקאוניה ‪,‬האלים ירדו אלינו בדמותם של בני אדם‪.‬‬ ‫יב וֹּת קֹ בראו אש ת‪-‬בּ ֹרנּבב ה ‪,‬יופלטש ר ;ופול ‪,‬מרקוריוס ‪,‬כי הוא היה הדובר הראשי‪.‬‬ ‫‪13‬אז הביא כהן יופיטר אשר לפני עירם שוורים וזרים אל השערים והיה מזבח עם העם‪.‬‬ ‫‪14‬כאשר שמעו השליחים ‪,‬ברנבא ופאולוס ‪,‬הם שברו את בגדיהם ‪,‬ורצו פנימה בין העם ‪,‬בזעקו‪.‬‬ ‫יֶים בלכשם בלכשם לבֶוב מל הּ הׁבב לת ים‬ ‫‪,‬ומ ֹט תר ת‬ ‫הורים אש ֹתכשם ת‬ ‫‪15‬ולאמר אדונים למה אתם עושים את הדברים האלה ?ֹּם ׁאנּחֹ נו ׁאנ תבֶים אֶׁש ר יֹ ת‬ ‫הב אל ֶשה אש ל הב אֹלהת ים הּ חּ י אֶׁש ר בב ברא אש ת הּ ְב מּ ית ם וֹ אש ת הב אב שרץ וֹ אש ת הּ ֹבם וֹ אש ת ָבל אֶׁש ר בו‪.‬‬ ‫‪16‬אשר בעבר סבלו מכל העמים ללכת בדרכיהם‪.‬‬ ‫‪17‬אף‪-‬על‪-‬פי‪-‬כן לא השאיר את עצמו בלא‪-‬עד ‪,‬באשר עשה טוב ‪,‬ונתן לנו גשם מן השמים ‪,‬ועונות פורה ‪,‬ממלא את לבנו אוכל‬ ‫ושמחה‪.‬‬ ‫‪18‬ובדברים האלה עצרו בקושי את העם כי לא עשו להם זבח‪.‬‬ ‫‪19‬ויבואו לשם יהודים אחדים מאנטיוכיה ומאיקוניום ‪,‬אשר שכנעו את העם ‪,‬ואחרי שסקלו את פאולוס ‪,‬ומשכו אותו מחוץ לעיר ‪,‬‬ ‫בהנחה שהוא מת‪.‬‬ ‫‪20‬אך כאשר עמדו התלמידים סביבו ‪,‬קם ובא אל העיר ‪,‬ולמחרת יצא עם ברנבס לדרב‪.‬‬ ‫‪21‬וכשהטיפו את הבשורה לעיר ההיא ולמדו רבים ‪,‬חזרו אל ליסטרה ואל איקוניום ואנטיוכיה‪.‬‬ ‫‪22‬לאשר את נשמות התלמידים ‪,‬ולהמריץ אותם להמשיך באמונה ‪,‬ושעל צרה רבה עלינו להיכנס למלכות אלוהים‪.‬‬ ‫‪23‬וכאשר הסמיכו אותם לזקנים בכל כנסייה ‪,‬והתפללו בצום ‪,‬הם הוליכו אותם לאדון ‪,‬בו האמינו‪.‬‬ ‫‪24‬ואחרי שעברו ברחבי פיסידיה ‪,‬באו לפמפיליה‪.‬‬ ‫‪25‬וכשהטיפו את הדבר בפרגה ‪,‬ירדו לעתליה‪.‬‬ ‫‪26‬ומשם הפליגו לאנטיוכיה ‪,‬ומשם הומלצו לחסדי אלוהים על העבודה אשר מילאו‪.‬‬ ‫‪27‬וכשהם באו ‪,‬ואספו את הכנסייה ‪,‬הם חזרו על כל מה שאלוהים עשה איתם ‪,‬וכיצד הוא פתח את דלת האמונה לגויים‪.‬‬ ‫‪28‬ושם ישבו זמן רב עם התלמידים‪.‬‬ ‫פרק ‪15‬‬ ‫‪1‬ואנשים אחדים אשר ירדו מיהודה לימדו את האחים ויאמרו אם לא תימול כדרכו של משה ‪,‬לא תוכל להיוושע‪.‬‬ ‫‪2‬כאשר היו איתם פאולוס וברנבא מחלוקת ומחלוקת לא קטנה ‪,‬הם קבעו שפול וברנבא ‪,‬ועוד אחדים מהם ‪,‬יעלו לירושלים אל‬ ‫השליחים והזקנים בשאלה זו‪.‬‬ ‫‪3‬והובאו לדרכם על ידי הכנסייה ‪,‬עברו דרך פניקיה ושומרון ‪,‬והודיעו על המרת הגויים ‪,‬ועשו שמחה גדולה לכל האחים‪.‬‬ ‫‪4‬ובבואם לירושלים ‪,‬הם התקבלו מהכנסייה ומהשליחים והזקנים ‪,‬והם הודיעו את כל הדברים שאלוהים עשה איתם‪.‬‬ ‫‪5‬אך קמו אחדים מכת הפרושים אשר האמינו לאמר כי צריך לעשות להם מילה ולצוות אותם לשמור תורת משה‪.‬‬ ‫‪6‬והשליחים והזקנים התכנסו לבחון את הדבר הזה‪.‬‬ ‫‪7‬וכאשר היו ויכוחים רבים ‪,‬קם פטרוס ואמר להם ‪,‬אנשים ואחים ‪,‬אתם יודעים כיצד לפני זמן מה בחר אלוהים בינינו ‪,‬שהגוים על פי‬ ‫ישמעו את דבר הבשורה ‪.‬ולהאמין‪.‬‬ ‫‪8‬וּיֹ הת י אֹלהת ים יודל ּע אש ת‪-‬הּ ֶבבות ‪,‬עבדב ם ‪,‬וֹ נבתּ ן לבהש ם אש ת‪-‬רוחּ הּ ֹח דש ֶ ָּאֶׁש ר עבאב ה לבנו;‬ ‫‪9‬ואל תשים הבדל בינינו לבינם ‪,‬מטהר את לבם באמונה‪.‬‬ ‫‪10‬עִּב ה לבמב ה לבמב ה אש ת הב אֹלהת ים לבֶל ם עבל עּל צוּאר הּ ִּ לֹ תמ תידים ‪,‬אֶׁש ר ל חא אׁבותל ינו וֹ ל חא יבכֹ נו לבאל א‪.‬‬ ‫‪11‬אך אנו מאמינים שבזכותו של האדון ישוע המשיח נושע ‪,‬כמוהם‪.‬‬ ‫‪12‬אז שתקו כל ההמון ‪,‬והקשיבו לברנבא ולפאולוס ‪,‬ויגידו אילו ניסים ונפלאות עשה אלוהים בגויים על ידם‪.‬‬ ‫‪13‬ואחרי ששתקו ‪,‬ענה יעקב לאמר ‪,‬אנשים ואחים ‪,‬שמעו אלי‪.‬‬ ‫‪14‬שמעון הודיע כיצד ביקר אלוהים בתחילה את הגויים ‪,‬להוציא מהם עם לשמו‪.‬‬ ‫‪15‬והסכימו לכך דברי הנביאים ;כמו שכתוב‪,‬‬ ‫‪16‬אחרי זה אשוב ואשבה את משכן דוד הנפל ;וֹ תֶבֹ תִי אש ת‪-‬הּ ה תׁריבותב יו ‪,‬וֹ הּ קת ידל הו‪.‬‬ ‫‪17‬למען יבקשו שארית בני האדם את ה 'ואת כל הגויים אשר שמי נקרא עליהם נאום ה 'העושה את כל הדברים האלה‪.‬‬ ‫‪18‬ידועים לה 'כל מעשיו מראשית העולם‪.‬‬ ‫‪19‬על כן משפטי ‪,‬שלא נטריד אותם ‪,‬אשר מקרב הגויים פונים אל ה‪'.‬‬ ‫‪20‬אבל אנחנו כותבים להם שהם ימנעו מזיהומי אלילים ומזנות ומדברים חנוקים ומדם‪.‬‬ ‫‪21‬כי למשה של פעם יש בכל עיר את המבשרים אותו בקריאה בבתי הכנסת בכל יום שבת‪.‬‬ ‫‪22‬אז מצאו חן בעיני השליחים והזקנים ‪,‬עם כל הקהילה ‪,‬לשלוח אנשים נבחרים מקבוצתם לאנטיוכיה עם פאולוס וברנבס ;דהיינו‬ ‫יהודה בשם ברסבאס וסילאס ‪,‬ראשי האחים‪:‬‬ ‫‪23‬וכתבו על ידם מכתבים כך ;השליחים והזקנים והאחים שולחים דרישת שלום לאחים מהגויים באנטיוכיה ובסוריה ובקיליקיה‪:‬‬

‫‪94‬‬

‫מעשי השליחים‬

‫‪24‬כיון ששמענו ‪,‬אשר יצאו מאתנו ‪,‬הטרידו אתכם בדברים ‪,‬ערערו את נפשותיכם לאמר ‪:‬אתם צריכים להימול ולשמור את התורה ‪,‬‬ ‫אשר לא מצינו לו‪.‬‬ ‫‪25‬טוב היה לנו ‪,‬שנאספו באחדות ‪,‬לשלוח אליך אנשים נבחרים עם ברנבא ופאולוס אהובינו‪.‬‬ ‫‪26‬אנשים שסיכנו את חייהם למען שמו של אדוננו ישוע המשיח‪.‬‬ ‫‪27‬שלחנו לכן את יהודה ואת סילא ‪,‬אשר יגידו גם לכם את אותם הדברים בפה‪.‬‬ ‫‪28‬כי טוב נראה היה לרוח הקודש ולנו ‪,‬לא להטיל עליכם עול גדול יותר מהדברים ההכרחיים הללו;‬ ‫‪29‬שתמנעו ממזבחים לאלילים ומדם ומחנקים ומזנות ‪,‬אשר אם תשמרו ממנו ‪,‬טוב תעשו ‪.‬תסתדרו טוב‪.‬‬ ‫‪30‬וכאשר הודחו ‪,‬באו לאנטיוכיה ‪,‬וכאשר אספו את ההמון ‪,‬מסרו את האיגרת‪.‬‬ ‫‪31‬אשר כאשר קראו ‪,‬שמחו על הנחמה‪.‬‬ ‫‪32‬ויהודה וסילאס ‪,‬גם הם נביאים בעצמם ‪,‬קראו לאחים בדברים רבים ויאשרו אותם‪.‬‬ ‫‪33‬ואחרי ששהו שם מקום ‪,‬שחררו אותם בשלום מהאחים אל השליחים‪.‬‬ ‫‪34‬למרות זאת מצא חן בעיני סילאס להישאר שם עדיין‪.‬‬ ‫‪35‬גם פאולוס וברנבא המשיכו באנטיוכיה ‪,‬לימדו והטיפו את דבר ה ‪',‬עם רבים אחרים‪.‬‬ ‫‪36‬וימים אחדים לאחר שאמר פאולוס אל ברנבא ‪,‬הבה נלך שוב ונבקר את אחינו בכל עיר אשר דרשנו בה את דבר ה 'ונראה כיצד‬ ‫הם עושים‪.‬‬ ‫‪37‬וקבע ברנבא לקחת עמם את יוחנן אשר שם משפחתו מרקוס‪.‬‬ ‫‪38‬אך פאולוס חשב שלא טוב לקחת אותו עמם ‪,‬אשר הסתלק מהם מפמפיליה ‪,‬ולא הלך עמם לעבודה‪.‬‬ ‫‪39‬והיתה המחלוקת כל כך חריפה ביניהם ‪,‬עד שהם נפרדו זה מזה;‬ ‫‪40‬ובחר פאולוס בסילאס ויצא ‪,‬בהמלצת האחים לחסדי אלוהים‪.‬‬ ‫‪41‬ויעבור בסוריה ובקיליקיה ‪,‬ואישר את הכנסיות‪.‬‬ ‫פרק ‪16‬‬ ‫‪1‬ויבא אל דרבה ואל ליסטרא והנה שם תלמיד פלוני ושמו טימותיאוס בנה של אישה פלונית אשר יהודיה והאמין ‪.‬אבל אביו היה‬ ‫יווני‪:‬‬ ‫‪2‬אשר נודע היטב על ידי האחים אשר בליסטרה ובאיקוניום‪.‬‬ ‫הודים אֶׁש ר בּ תמקֹ רות הּ הוא ‪ָ:‬ת י י ֹבדעו ָבל אֶׁש ר אב בת יו יווני‪.‬‬ ‫‪3‬אותו יצטרך פול לצאת איתו ;וֹּת קֹ חו וֹּת ֹמלו אותו תמַֹ נלי יֹ ת‬ ‫‪4‬ובעודם עוברים בערים ‪,‬נתנו להם את הגזרות לקיים ‪,‬אשר נסמכו על‪-‬ידי השליחים והזקנים אשר בירושלים‪.‬‬ ‫‪5‬וכך הוקמו הכנסיות באמונה וגדלו מדי יום‪.‬‬ ‫‪6‬עתה ‪,‬כאשר הלכו ברחבי פריגיה ואזור גלטיה ‪,‬ורוח הקודש נאסר עליהם להטיף את הדבר באסיה‪.‬‬ ‫‪7‬לאחר שהגיעו למיסיה ‪,‬ניסו ללכת לבתיניה ‪,‬אך הרוח לא סבלה אותם‪.‬‬ ‫‪ּ 8‬וֹ ֹּרדו הב עובֹ תרים עּל תמ תסֹבה אש ת ֹטרואּ ס‪.‬‬ ‫‪9‬ויראה לפול בלילה חזון ;עמד איש מקדוניה והתפלל אותו לאמר בוא אל מקדוניה ועזור לנו‪.‬‬ ‫‪10‬ואחרי שראה את החזון ‪,‬מיד השתדלנו ללכת למקדוניה ‪,‬בוודאות כי ה 'קרא לנו להטיף להם את הבשורה‪.‬‬ ‫‪11‬לפיכך ‪,‬לאחר שהשתחררנו מטרואס ‪,‬באנו במסלול ישר לסמוטרקיה ‪,‬ולמחרת לניאפוליס;‬ ‫‪12‬ומשם עד פיליפי שהיא ראש העיר ההוא של מקדוניה ומושבה והיינו בעיר ההיא ימים אחדים‪.‬‬ ‫יג ובשבת יצאנו מן העיר על שפת הנהר ‪,‬שם נוהגים להתפלל ;וישבנו ‪,‬ודיברנו אל הנשים אשר פנו לשם‪.‬‬ ‫‪14‬ושמעה אותנו אישה פלונית שמה לידיה מוכרת ארגמן מהעיר תיאטירה אשר עבדה את ה ‪':‬אשר פתח יהוה את לבה אשר שמה לב‬ ‫לדברים אשר נאמרו על פאולוס‪.‬‬ ‫‪15‬וכשהיא נטבלה וביתה התחננה בנו לאמר אם שפטתם אותי נאמנה לה ‪',‬בוא אל ביתי ותשב שם ‪.‬והיא הכבילה אותנו‪.‬‬ ‫‪16‬ויהי בהלכנו לתפילה ‪,‬פגשה אותנו עלמה פלונית בעלת רוח עתידות ‪,‬שהביאה לאדוניה רווח רב באמירת עתידות‪.‬‬ ‫‪17‬הם הלכו אחרי פאולוס ואחרינו ויזעקו לאמר ‪:‬האנשים האלה הם עבדי האל העליון ‪,‬המראים לנו את דרך הישועה‪.‬‬ ‫‪18‬וזאת עשתה ימים רבים ‪.‬אבל פאולוס ‪,‬בצער ‪,‬פנה ואמר לרוח ‪,‬אני מצווה אותך בשם ישוע המשיח לצאת ממנה ‪.‬והוא יצא באותה‬ ‫שעה‪.‬‬ ‫‪19‬וכאשר ראו אדוניה כי נעלמה התקווה לרווחיהם ‪,‬תפסו את פול ואת סילא ומשכו אותם אל השוק אל השליטים‪.‬‬ ‫‪20‬והביא אותם אל השופטים לאמר האנשים האלה ‪,‬יהודים ‪,‬מטרידים מאוד את עירנו‪.‬‬ ‫‪21‬וללמד מנהגים ‪,‬אשר אינם רשאים לקבל ולא לקיים ‪,‬בהיותנו רומאים‪.‬‬ ‫‪22‬ויקם המונים יחד עליהם ויקרעו השופטים את בגדיהם ויצוו להכותם‪.‬‬ ‫‪23‬וכאשר הניחו עליהם פסים רבים ‪,‬השליכו אותם לכלא ‪,‬והורו לסוהר לשמור אותם בבטחה‪.‬‬ ‫‪24‬אשר ‪,‬לאחר שקיבלו חיוב כזה ‪,‬דחף אותם לתוך הכלא הפנימי ‪,‬וקבעו רגליהם במלאים‪.‬‬ ‫‪25‬ובחצות הלילה התפללו פאולוס וסילאס ושרו הלל לאלוהים והאסירים שמעו אותם‪.‬‬ ‫‪26‬ופתאום הייתה רעידת אדמה גדולה ‪,‬ויזדעזעו יסודות הכלא ‪,‬ומיד נפתחו כל הדלתות ‪,‬ורצועות כל אחד נפרצו‪.‬‬ ‫‪27‬ויתעורר שומר הכלא משנתו ‪,‬וראה את דלתות הכלא פתוחות ‪,‬שלף את חרבו והיה מתאבד בהנחה שהאסירים נמלטו‪.‬‬ ‫‪28‬אך פאולוס קרא בקול רם לאמר אל תעשה לעצמך רע כי כולנו כאן‪.‬‬

‫‪95‬‬

‫מעשי השליחים‬

‫‪29‬ויקרא לאור ‪,‬ויצא פנימה ‪,‬ובא רועד ‪,‬ונפל לפני פול וסילאס‪.‬‬ ‫‪30‬ויוציא אותם ויאמר אדונים מה עלי לעשות כדי להיוושע?‬ ‫‪31‬ויאמרו האמינו באדון ישוע המשיח ותיוושע וביתך‪.‬‬ ‫‪32‬ויאמרו אליו את דבר ה 'ואל כל אשר בביתו‪.‬‬ ‫‪33‬ויקח אותם באותה שעה של הלילה ורחץ את פסיהם ;וטבל ‪,‬הוא וכל שלו ‪,‬מיד‪.‬‬ ‫‪34‬וכאשר הביא אותם לביתו ‪,‬הניח לפניהם בשר ושמח ‪,‬מאמין באלוהים עם כל ביתו‪.‬‬ ‫‪35‬וכאשר היה יום ‪,‬שלחו השופטים את השרתים לאמר ‪:‬עזבו האנשים האלה‪.‬‬ ‫‪ּ 36‬וֹ חאמש ר ֶומל ר הּ ָח ֶבא אש ת‪-‬הּ ָב בב ר הּ ְ חאת אש ל‪ַ-‬באול ‪ֶ,‬ב לֹ חו הּ ֶח פֹ תטים לֹ הּ ֶֹלת יחל ך;‬ ‫‪37‬אבל פאולוס אמר אליהם ‪:‬הם הכו אותנו בגלוי ללא גינוי ‪,‬בהיותנו רומאים ‪,‬והשליכו אותנו לכלא ;ועכשיו הם דוחקים אותנו‬ ‫החוצה ?לא באמת ;אבל שיבואו בעצמם ויוציאו אותנו‪.‬‬ ‫‪38‬ויגידו השרתים את הדברים האלה לשופטים ויפחדו בשמעו כי רומים הם‪.‬‬ ‫‪39‬ויבואו ויתחננו בהם ויוציאו אותם ויבקשו מהם לצאת מן העיר‪.‬‬ ‫‪40‬ויצאו מהכלא ויבאו אל בית לידיה ויראו את האחים ניחמו אותם וילכו‪.‬‬ ‫פרק ‪17‬‬ ‫‪1‬עתה ‪,‬כשעברו באמפיפוליס ואפולוניה ‪,‬באו לסלוניקי ‪,‬שם היה בית כנסת של היהודים‪.‬‬ ‫‪2‬ופול ‪,‬כדרכו ‪,‬נכנס אליהם ‪,‬ושלשת ימי שבת התחשב עמם מתוך הכתובים‪.‬‬ ‫‪3‬פתיחה וטוענת ‪,‬שהמשיח בוודאי צריך סבל ‪,‬וקם מחדש מן המתים ;וכי ישוע הזה ‪,‬אשר אני מטיף לכם ‪,‬הוא המשיח‪.‬‬ ‫‪4‬ואחדים מהם האמינו ‪,‬והתאחדו עם פאולוס וסילאס ;ומהיוונים האדוקים המון רב ומהנשים הראשיות לא מעט‪.‬‬ ‫‪5‬אבל היהודים אשר לא האמינו ‪,‬התרגשו מקנאה ‪,‬לקחו אליהם בחורי זימה מן השפל ‪,‬ואספו קהל ‪,‬ועוררו את כל העיר ‪,‬ותקפו את‬ ‫בית יאסון ‪,‬וביקשו להוציאם ‪.‬לעם‪.‬‬ ‫‪6‬וכאשר לא מצאו אותם ‪,‬משכו את יאסון ואת אחים אחדים אל שרי העיר ‪,‬בזעקו ‪:‬אלה שהפכו את העולם ‪,‬באו גם הנה‪.‬‬ ‫‪7‬את מי קבל יאסון ‪:‬וכולם עושים בניגוד לגזירות הקיסר לאמר כי יש עוד מלך ישוע אחד‪.‬‬ ‫‪8‬ויטרידו את העם ואת שרי העיר בשמעו את הדברים האלה‪.‬‬ ‫‪9‬וכאשר נטלו ביטחון של יאסון ושל האחר ‪,‬שחררו אותם‪.‬‬ ‫‪10‬וישלחו האחים מיד את פאולוס ואת סילאס בלילה לבריה ‪,‬אשר בא לשם הלך לבית הכנסת של היהודים‪.‬‬ ‫‪11‬אלה היו אצילים יותר מאלה בסלוניקי ‪,‬בכך שהם קיבלו את המילה בכל נכונות דעת ‪,‬וחקרו את הכתובים מדי יום ‪,‬האם הדברים‬ ‫האלה הם כך‪.‬‬ ‫‪12‬על כן האמינו רבים מהם ;גם של נשים מכובדות שהיו יווניות ‪,‬ושל גברים ‪,‬לא מעט‪.‬‬ ‫‪13‬אך כאשר ידעו יהודי סלוניקי שדבר האלוהים הובא על פאולוס בבריאה ‪,‬הם באו גם לשם והסעירו את העם‪.‬‬ ‫‪14‬ומיד שלחו האחים את פאולוס ללכת כביכול אל הים ‪,‬אך סילא וטימותאוס נשארו שם עדיין‪.‬‬ ‫‪15‬והנהיגו את פאולוס הביאו אותו אל אתונה ‪,‬וקיבלו ציווי לסילאס ולטימותאוס לבוא אליו במהירות ‪,‬הלכו‪.‬‬ ‫‪16‬עת חיכה להם פאולוס באתונה ‪,‬רוחו התרגשה בו ‪,‬כאשר ראה את העיר נתונה כולה לעבודת אלילים‪.‬‬ ‫‪17‬על כן התווכח בבית הכנסת עם היהודים ועם האדוקים ובשוק מדי יום עם הנפגשים עמו‪.‬‬ ‫חאמרו ‪,‬מּ ה י חאמּ ר הּ ַשהב ל הּ ְשה ?אחרים כמה ‪,‬הוא נראה‬ ‫‪18‬ואז פגשו בו פילוסופים מסוימים של האפיקוריסטים ושל הסטויקים ‪ּ .‬וֹ ֹ‬ ‫כמציב אלים זרים ‪:‬כי הוא הטיף להם את ישוע ואת תחיית המתים‪.‬‬ ‫‪19‬ויקחו אותו והביאו אותו אל אראופגוס לאמר ‪,‬נדע מהי תורת חדשה זו אשר אתה מדבר עליה?‬ ‫‪20‬כי אתה מביא דברים מוזרים לאוזנינו ‪,‬אז היינו יודעים מה פירוש הדברים האלה‪.‬‬ ‫( ‪21‬לכל האתונאים והזרים שהיו שם לא בילו את זמנם בשום דבר אחר ‪,‬אלא כדי לספר או לשמוע משהו חדש)‪.‬‬ ‫‪22‬אז עמד פאולוס באמצע גבעת מאדים ‪,‬ואמר ‪,‬אנשי אתונה ‪,‬אני מבין שבכל הדברים אתם מאמינים יותר מדי‪.‬‬ ‫‪23‬כי כשעברתי במקום והבטתי במסירותיך ‪,‬מצאתי מזבח ועליו הכתובת הזאת ‪,‬לאל הלא‪-‬נודע ‪.‬אֶׁש ר אש ת אֶׁש ר אּ ִש ם ֹמסּ ֹ​ֹ תדים בֹ בב תרים ‪,‬‬ ‫אותו מּ ֹת יד אׁנת י בלכשם‪.‬‬ ‫‪24‬אלהים אשר ברא את העולם ואת כל אשר בו ‪,‬כיון שהוא אדון השמים והארץ ‪,‬אינו שוכן במקדשים שנעשו בידיים;‬ ‫‪25‬אף לא משתחוות בידי אדם כאילו נזקק לכל דבר ‪,‬כי הוא נותן לכל החיים והנשימה ולכל הדברים;‬ ‫‪26‬ועשה מדם אחד את כל גוי האדם לשבת על כל פני האדמה ‪,‬וקבע את המועדים מראש ואת גבולות מושבו;‬ ‫‪27‬למען יחפשו את ה 'אם ירגישו אחריו וימצאו אותו ‪,‬אף על פי שהוא לא רחוק מכל אחד מאיתנו‪.‬‬ ‫‪28‬כי בו אנו חיים ונעים ונמצאים ;כמו שאמרו גם משורריכם ‪,‬כי גם אנחנו צאצאיו‪.‬‬ ‫‪29‬מכיוון שאנו צאצאים של אלוהים ‪,‬אין אנו צריכים לחשוב שהאלוהות דומה לזהב או לכסף או לאבן ‪,‬שנחצבו על ידי אמנות‬ ‫ואמצעי אדם‪.‬‬ ‫‪30‬וזמני הבורות הזאת קרץ אלוהים ;אך עתה מצווה לכל בני האדם בכל מקום לחזור בתשובה‪:‬‬ ‫‪31‬כי הוא קבע יום אשר ישפוט בו את העולם בצדק על ידי האיש ההוא אשר קבע ;אשר נתן בטחון לכל האנשים בכך שהקים אותו‬ ‫מן המתים‪.‬‬ ‫‪32‬וכששמעו על תחיית המתים ‪,‬לעגו אחדים ואחרים אמרו ‪:‬עוד נשמע אותך בדבר הזה‪.‬‬

‫‪96‬‬

‫מעשי השליחים‬

‫‪33‬אז הלך פול מקרבם‪.‬‬ ‫‪34‬אבל אנשים אחדים דבקו בו והאמינו בו דיוניסיוס האראופגיט ואשה שמה דמאריס ואחרים עמם‪.‬‬ ‫פרק ‪18‬‬ ‫‪1‬אחר הדברים האלה הלך פאולוס מאתונה ‪,‬ובא לקורינתוס;‬ ‫‪2‬ומצא יהודי אחד בשם אקילה ‪,‬יליד פונטוס ‪,‬בא לאחרונה מאיטליה ‪,‬עם אשתו פריסילה( ;כי קלאודיוס ציווה על כל היהודים‬ ‫להסתלק מרומא )‪:‬ובא אליהם‪.‬‬ ‫‪3‬ומפני שהוא בעל מלאכה אחת ‪,‬ישב עמהם ועבד כי בעיסוקם היו אוהלים‪.‬‬ ‫‪4‬וידון בבית הכנסת בכל שבת וישכנע את היהודים ואת היוונים‪.‬‬ ‫‪5‬וכאשר באו סילא וטימותאוס ממקדוניה ‪,‬נלחץ פאולוס ברוח ‪,‬והעיד ליהודים כי ישוע הוא המשיח‪.‬‬ ‫‪6‬וכאשר יתנגדו וחיללו ‪,‬נענע את לבושו ויאמר אליהם ‪:‬דמכם על ראשיכם ;אני נקי ‪:‬מעתה והלאה אלך אל הגויים‪.‬‬ ‫טוס‪-‬יוסטוס ‪,‬הּ מּ עׁבח ד אש ת‪-‬הב אֹלהת ים ‪,‬אֶׁש ר בל יתו נת ֹתחּ בל ר אש ת‪-‬בל ית‪-‬‬ ‫ֹ‬ ‫טוס‪-‬יוס‬ ‫ֹ‬ ‫טוס‪-‬יוס‬ ‫ֹ‬ ‫טוס‪-‬יוס‬ ‫ֹ‬ ‫יוס‬ ‫ית‪-‬איֶ אש חב ד אֶׁש ר ֹ‬ ‫‪ּ 7‬ו לֹלשך תמְב ם ‪ּ ,‬ו בֹב חא אש ת‪-‬בל ת‬ ‫הכנסת‪.‬‬ ‫‪8‬ויאמין קריספוס ראש בית הכנסת בה 'עם כל ביתו ;ורבים מהקורינתים השומעים האמינו ‪,‬והוטבלו‪.‬‬ ‫ל‪ִֶֹ ִ-‬ב ק‪.‬‬ ‫ל‪ ִ-‬בירא ‪ׁ ,‬אבב ל תָבש ר ‪,‬וֹ אּ ת‬ ‫‪ּ 9‬וֹ חאמש ר יֹ הובה אש ל‪ַּ-‬אול בּ ֶּיֹ לבה בֹ חזון ‪,‬אּ ת‬ ‫‪10‬כי אני עמך ולא ישוב בך איש להרע בך כי הרבה אנשים יש לי בעיר הזאת‪.‬‬ ‫‪11‬וישב שם שנה וששה חודשים ‪,‬לימד את דבר ה 'בתוכם‪.‬‬ ‫‪12‬וכאשר גליו היה סגנו של אחאיה ‪,‬התקוממו היהודים באחדות נגד פאולוס ‪,‬והביאו אותו אל כיסא המשפט‪.‬‬ ‫‪13‬לאמר ‪,‬הבחור הזה משכנע אנשים לעבוד את ה 'בניגוד לתורה‪.‬‬ ‫‪14‬וכשעמד פאולוס לפתוח את פיו ‪,‬אמר גליו אל היהודים ‪,‬אילו היה זה עניין של זימה רעה או רעה ‪,‬יהודים ‪,‬הגיוני שאסבול אתכם‪.‬‬ ‫‪15‬אבל אם מדובר בדברים ובשמות ובתורתכם ‪,‬הביטו בה ;כי לא אהיה שופט בענינים כאלה‪.‬‬ ‫‪16‬ויוציא אותם מכיסא‪-‬המשפט‪.‬‬ ‫‪17‬אז לקחו כל היוונים את סוסתנס ‪,‬ראש בית‪-‬הכנסת ‪,‬והכו אותו לפני כיסא המשפט ‪.‬ולגליו לא היה אכפת מכל הדברים האלה‪.‬‬ ‫‪18‬ופול לאחר מכן התעכב שם עוד זמן מה ‪,‬ואז פרש מהאחים ‪,‬והפליג משם לסוריה ‪,‬ועמו פריסילה ואקילה ;לאחר שגזז את ראשו‬ ‫בקנכריא ‪:‬כי נדר היה לו‪.‬‬ ‫‪19‬ויבא לאפסוס והשאיר אותם שם ‪,‬אבל הוא עצמו נכנס לבית הכנסת והסתכל עם היהודים‪.‬‬ ‫‪20‬כאשר ביקשו שישהה עמם זמן רב יותר ‪,‬לא הסכים;‬ ‫‪21‬אך נפרד מהם לאמר עלי לקיים את החג הזה ‪,‬הבא בירושלים ‪,‬אך אשוב אליכם אם ירצה אלהים ‪.‬והוא הפליג מאפסוס‪.‬‬ ‫‪22‬וכאשר נחת בקיסריה ‪,‬ועלה והצדיע לכנסייה ‪,‬ירד לאנטיוכיה‪.‬‬ ‫‪23‬ואחרי ששהה שם זמן מה ‪,‬הלך ‪,‬ויעבור על כל ארץ גלטיה ופריגיה לפי סדר ‪,‬וחיזק את כל התלמידים‪.‬‬ ‫‪24‬ויהודי פלוני בשם אפולו ‪,‬יליד אלכסנדריה ‪,‬איש רהוט ואדיר בכתובים ‪,‬בא לאפסוס‪.‬‬ ‫‪25‬האיש הזה חונך בדרך ה ;'ובהיותו נלהב ברוח ‪,‬דיבר ולימד בשקידה את דברי ה ‪',‬כשהוא יודע רק את טבילת יוחנן‪.‬‬ ‫‪26‬ויחל לדבר באומץ בבית‪-‬הכנסת ‪,‬אשר כששמעו אקילה ופריסילה ‪,‬לקחו אותו אליהם ‪,‬ופירשו לו את דרך האלוהים ביתר שאת‪.‬‬ ‫‪27‬וכאשר התכוון לעבור לאחיה ‪,‬כתבו האחים ‪,‬והפצירו בתלמידים לקבלו ‪:‬אשר בבואו עזר להם הרבה שהאמינו בחסד‪.‬‬ ‫‪28‬כי הוא שכנע מאוד את היהודים ‪,‬ואת זה בפומבי ‪,‬והראה בכתובים שישוע הוא המשיח‪.‬‬ ‫פרק ‪19‬‬ ‫‪1‬ויהי ‪,‬בשעה שאפולוס היה בקורינתוס ‪,‬עבר פאולוס בחופים העליונים לאפסוס ‪,‬ומצא תלמידים אחדים‪.‬‬ ‫חאמרו אל לביו ‪,‬ל חא ֶב מּ עֹ נו ָת י ית הֹ ישה רוחּ הּ ֹח דש ֶ‪.‬‬ ‫‪2‬אמר להם ‪:‬האם קיבלתם את רוח הקודש מאז האמנתם ? ּוֹ ֹ‬ ‫חאמרו ‪:‬אש ל ֹטבת ילבת יוחב נבן‪.‬‬ ‫‪3‬ויאמר אליהם ‪:‬במה טבלתם ? ּוֹ ֹ‬ ‫‪4‬אז אמר פאולוס ‪,‬יוחנן באמת הטביל בטבילת תשובה ‪,‬ואמר לעם שיאמינו בבא אחריו ‪,‬כלומר במשיח ישוע‪.‬‬ ‫‪5‬כששמעו זאת ‪,‬הם הוטבלו בשם האדון ישוע‪.‬‬ ‫‪6‬וכאשר הניח עליהם פאולוס את ידיו ‪,‬באה עליהם רוח הקודש ;וּיֹ דּ בֹ רו לבֶונות ‪,‬וֹּת ֹתנּבֹ או‪.‬‬ ‫‪7‬וכל האנשים היו כשנים‪-‬עשר‪.‬‬ ‫‪,‬ומ ֹתנּחל ם וֹ הת ֶָֹּד אש ת‪-‬הּ ָֹבב תרים עּל‪-‬מּ לֹ כות הב אֹלהת ים‪.‬‬ ‫ת‪ֶ-‬לֶב ה חׁדב תֶים ת‬ ‫‪ּ 8‬ו בֹב חא אש ת‪-‬בל ית‪-‬הּ כנסת ‪,‬וּיֹ דּ בל ר אש ת‪-‬הב עוז אש ֹ‬ ‫‪9‬אך כאשר התקשו צוללנים ‪,‬ולא האמינו ‪,‬אלא דיברו על הדרך ההיא לפני ההמון ‪,‬הלך מהם ‪,‬והפריד בין התלמידים ‪,‬ויריב יום יום‬ ‫בבית ספרו של טירנוס אחד‪.‬‬ ‫‪10‬וזה נמשך בחלוף שנתיים ;כדי שכל יושבי אסיה שמעו את דבר האדון ישוע ‪,‬יהודים ויוונים‪.‬‬ ‫‪11‬ואלוהים עשה ניסים מיוחדים בידי פאולוס‪:‬‬ ‫‪12‬ומגופו הובאו אל החולים מטפחות או סינרים ויסתרו מהם המחלות ויצאו מהם הרוחות הרעות‪.‬‬ ‫‪13‬אז נטלו עליהם כמה מהיהודים הנוודים ‪,‬מגרשי השדים ‪,‬לקרוא לבעלי הרוחות הרעות את שם האדון ישוע ‪,‬לאמר ‪:‬אנו מושבעים‬ ‫אתכם בישוע ‪,‬אשר פאולוס מטיף‪.‬‬

‫‪97‬‬

‫מעשי השליחים‬

‫‪14‬והיו שבעה בנים לשבעה אחד ‪,‬יהודי וראשי הכוהנים ‪,‬אשר עשו כן‪.‬‬ ‫‪15‬וענתה הרוח הרעה ואמרה את ישוע אני יודע ואת פאולוס אני מכיר ;אבל מי אתה?‬ ‫‪16‬וקפץ עליהם האיש אשר רוח הרעה בו ‪,‬וגבר עליהם וגבר עליהם ‪,‬ויברחו מהבית ההוא ערומים ופצועים‪.‬‬ ‫‪17‬וזה נודע לכל היהודים והיוונים היושבים באפסוס ;ופחד נפל על כולם ‪,‬ויתגדל שמו של האדון ישוע‪.‬‬ ‫‪18‬ובאו רבים המאמינים והודו ויגידו את מעשיהם‪.‬‬ ‫‪19‬גם רבים מהם העוסקים במקצועות סקרנים אספו את ספריהם ושרפו אותם לפני כל האנשים וחשבו את מחירם ומצאו אותו‬ ‫חמישים אלף כסף‪.‬‬ ‫‪20‬בעוצמה רבה צמח דבר אלוהים וגבר‪.‬‬ ‫‪21‬לאחר סיום הדברים האלה ‪,‬התכוון פאולוס ברוח ‪,‬כשעבר את מקדוניה ואת אחאיה ‪,‬ללכת לירושלים ‪,‬לאמר ‪,‬אחרי שהייתי שם ‪,‬‬ ‫אני צריך לראות גם את רומא‪.‬‬ ‫‪22‬ושלח אל מקדוניה שניים משרתיו ‪,‬טימותאוס וארסטוס ;אבל הוא עצמו שהה באסיה למשך עונה‪.‬‬ ‫‪23‬ובאותה עת התעוררה סערה לא קטנה על הדרך הזו‪.‬‬ ‫‪24‬כי איש אחד בשם דמטריוס ‪,‬צורף ‪,‬אשר עשה מקדשי כסף לדיאנה ‪,‬הביא רווח לא קטן לבעלי המלאכה;‬ ‫‪25‬אשר קרא יחד עם פועלי מקצוע דומה ואמר ‪,‬אדונים ‪,‬אתם יודעים כי במלאכה זו יש לנו עושרנו‪.‬‬ ‫‪26‬ועוד אתם רואים ושומעים ‪,‬כי לא לבדו באפסוס ‪,‬אלא כמעט בכל אסיה ‪,‬שכנע פאולוס זה והרחיק אנשים רבים ‪,‬באומרו שאינם‬ ‫אלהים ‪,‬אשר נעשים בידיים‪.‬‬ ‫‪27‬כדי שלא רק מלאכתנו זו תהיה בסכנה לבטלה ;אלא גם שצריך לבזות את בית המקדש של האלה הגדולה דיאנה ‪,‬ולהחריב את הוד‬ ‫שלה ‪,‬שכל אסיה והעולם סוגדים לה‪.‬‬ ‫‪28‬וכאשר שמעו את הדברים האלה ‪,‬מלאו זעם וזעקו לאמר ‪:‬גדולה דיאנה מהאפסים‪.‬‬ ‫‪29‬וכל העיר התמלאה בלבול ‪,‬ולאחר שתפסו את גאיוס ואת אריסטרכוס ‪,‬אנשי מקדוניה ‪,‬חבריו של פאולוס למסע ‪,‬מיהרו באחדות‬ ‫אל התיאטרון‪.‬‬ ‫‪30‬וכשפול היה נכנס אל העם ‪,‬התלמידים לא סבלו אותו‪.‬‬ ‫‪31‬וישלחו אליו אחדים מראשי אסיה ‪,‬שהיו חבריו ‪,‬ברצונו שלא יסתור את עצמו אל התיאטרון‪.‬‬ ‫‪32‬יש זעקו אחד ואחד אחר ‪:‬כי התבלבלה הקהל ;והחלק הגדול לא ידע מדוע התאחדו‪.‬‬ ‫‪33‬ויוציאו את אלכסנדר מתוך ההמון ‪,‬ויוציאוהו היהודים ‪.‬ואלכסנדר סימן ביד ‪,‬והיה מגן בפני העם‪.‬‬ ‫‪34‬אבל כשידעו שהוא יהודי ‪,‬כולם בקול אחד בחלוף שעתיים זעקו ‪,‬גדולה היא דיאנה מהאפסים‪.‬‬ ‫‪35‬וכאשר פייס פקיד העיר את העם ‪,‬אמר ‪,‬אנשי אפסוס ‪,‬איזה אדם אינו יודע כיצד עיר האפסים עובדת לאלה הגדולה דיאנה ולדמות‬ ‫שנפלה מיופיטר? ‪.‬‬ ‫‪36‬כיון שאי אפשר לדבר על הדברים האלה ‪,‬צריך לשתוק ולא לעשות דבר בפזיזות‪.‬‬ ‫‪37‬כי הבאתם הנה את האנשים האלה ‪,‬שאינם שודדי כנסיות ‪,‬ועדיין לא מגדף את האלה שלכם‪.‬‬ ‫‪38‬לפיכך אם לדמטריוס ולבעלי המלאכה אשר עמו יש דבר כנגד איש‪-‬החוק פתוח ויש סגנים ‪:‬ירשו זה את זה‪.‬‬ ‫‪39‬אבל אם תשאלו דבר בדברים אחרים ‪,‬ייקבע באסיפה חוקית‪.‬‬ ‫‪40‬כי אנו בסכנה להישאל על המהומה של היום הזה ‪,‬אין סיבה שבגינה נוכל לתת דין וחשבון על המפגש הזה‪.‬‬ ‫‪41‬וכאשר דיבר כך ‪,‬פטר את האסיפה‪.‬‬ ‫פרק ‪20‬‬ ‫‪1‬ואחרי שפסקה המהומה קרא אליו פאולוס את התלמידים וחיבק אותם ויצא ללכת למקדוניה‪.‬‬ ‫‪2‬וכאשר עבר על החלקים ההם ‪,‬ונתן להם חיזוקים רבים ‪,‬בא ליוון‪.‬‬ ‫‪3‬ושם שלושה חודשים ‪.‬וכאשר הניחו לו היהודים ‪,‬בעודו עומד להפליג לסוריה ‪,‬הוא התכוון לחזור דרך מקדוניה‪.‬‬ ‫ל‪-‬אסיה ‪,‬סופשטש ר תמבֹ תריאב ה ;ומהתסלוניקים ‪,‬אריסטרכוס וסקונדוס ;וגאיוס מדרב ‪,‬וטימותאוס ;ושל אסיה ‪,‬טיכיקוס‬ ‫ת‬ ‫‪4‬וּיֹ ּלולה אותו ֶב ם ‪,‬אש‬ ‫וטרופימוס‪.‬‬ ‫‪5‬אלה שהלכו לפני התעכבו לנו בטרואס‪.‬‬ ‫‪6‬והפלגנו מפליפי אחרי ימי המצות ‪,‬ובאנו אליהם טרואס בחמישה ימים ;שבו שהינו שבעה ימים‪.‬‬ ‫‪7‬וביום הראשון של השבוע ‪,‬כאשר התכנסו התלמידים לשבור לחם ‪,‬הטיף להם פאולוס ‪,‬מוכן ליציאה למחר ‪.‬והמשיך בנאומו עד‬ ‫חצות‪.‬‬ ‫‪8‬והיו אורות רבים בחדר העליון ‪,‬שם נאספו‪.‬‬ ‫‪9‬וישב בחלון בחור אחד ושמו אוטיכוס ‪,‬שנפל בשינה עמוקה ‪,‬וכאשר פאולוס מטיף זמן רב ‪,‬שקע בשינה ‪,‬ונפל מהגג השלישי ‪,‬ונלקח‬ ‫מת‪.‬‬ ‫‪10‬וירד פאולוס ויפל עליו וחיבקו ויאמר אל תטרחו ‪.‬כי חייו בתוכו‪.‬‬ ‫‪11‬כאשר עלה שוב ושבר לחם ואכל וידבר זמן רב עד עלות השחר והלך‪.‬‬ ‫‪12‬והביאו את הנער בחיים ולא התנחמו מעט‪.‬‬ ‫‪13‬והלכנו לפני הספינה ‪,‬והפלגנו אל‪-‬אסוס בכוונתנו לקלוט את פאולוס ‪,‬כי כן קבע ‪,‬וחשב לעצמו ללכת ברגל‪.‬‬ ‫‪14‬וכאשר פגש אתנו באסוס ‪,‬לקחנו אותו ‪,‬ובאנו אל מיטלין‪.‬‬

‫‪98‬‬

‫מעשי השליחים‬

‫‪15‬והפלגנו משם ‪,‬ובאנו למחרת מול כיוס ;ולמחרת הגענו לסאמוס ‪,‬והתעכבנו בטרוגיליום ;ולמחרת הגענו למילטוס‪.‬‬ ‫‪16‬כי פאולוס קבע להפליג ליד אפסוס ‪,‬כי לא יבלה באסיה ‪:‬כי הוא מיהר ‪,‬לו היה אפשר ‪,‬להיות בירושלים ביום חג השבועות‪.‬‬ ‫‪17‬ומילטוס שלח לאפסוס ויקרא לזקני הכנסייה‪.‬‬ ‫‪18‬וכאשר באו אליו ‪,‬אמר אליהם ‪,‬אתם יודעים מהיום הראשון אשר באתי לאסיה ‪,‬לפי מה הייתי עמכם בכל עת‪.‬‬ ‫‪19‬עובדים את ה 'בכל ענוה נפש ובהרבה דמעות ופיתויים אשר פקדו אותי בשקר היהודים‪.‬‬ ‫‪20‬ואיך לא חסרתי דבר מה שהועיל לכם ‪,‬אלא הראיתי אתכם ולמדתי אתכם ברבים ומבית לבית‪.‬‬ ‫‪21‬מעידים גם ליהודים וגם ליוונים חרטה באלוהים ואמונה באדוננו ישוע המשיח‪.‬‬ ‫‪22‬ועתה הנה אני הולך כרוך ברוח לירושלים מבלי לדעת את הדברים אשר יבואו עלי שם‪.‬‬ ‫‪23‬חוץ מזה שרוח הקודש תעיד בכל עיר ‪,‬באומרת שכיבולים וייסורים מחזיקים בי‪.‬‬ ‫‪24‬אבל אף אחד מהדברים האלה לא מזיז אותי ‪,‬ואני לא מחשיב את חיי יקרים לעצמי ‪,‬כדי לסיים את דרכי בשמחה ‪,‬ואת השירות ‪,‬‬ ‫אשר קיבלתי מאת האדון ישוע ‪,‬להעיד על בשורת החסד של אלוהים‪. .‬‬ ‫‪25‬ועתה הנה אני יודע כי כלכם אשר הלכתי בתוכם להטיף את מלכות האלוהים לא תראו עוד את פני‪.‬‬ ‫‪26‬על כן אני לוקח אתכם לרשום את היום הזה ‪,‬כי אני טהור מדם כל האנשים‪.‬‬ ‫‪27‬כי לא נמנעתי להודיע לכם את כל עצת אלוהים‪.‬‬ ‫‪28‬שימו לב אפוא לעצמכם ולכל הצאן אשר רוח הקודש שמה לכם עליהם משגיחים ‪,‬להאכיל את כנסיית האלוהים אשר רכש בדמו‪.‬‬ ‫‪29‬כי אני יודע זאת ‪,‬כי לאחר יציאתי יכנסו בקרבכם זאבים קשים ‪,‬לא יחסכו על הצאן‪.‬‬ ‫‪30‬גם מעצמכם יקומו אנשים מדברים מעוותים ‪,‬למשוך אחריהם תלמידים‪.‬‬ ‫‪31‬על כן שימו לב וזכרו כי בחלוף שלוש שנים לא חדלתי להזהיר כל אחד לילה ויום בדמעות‪.‬‬ ‫‪32‬ועתה ‪,‬אחים ‪,‬אני ממליץ אתכם לאלוקים ולדבר חסדו ‪,‬אשר יכול לבנות אתכם ולתת לכם נחלה בין כל המקדשים‪.‬‬ ‫‪33‬לא חמדתי כסף או זהב או לבוש של איש‪.‬‬ ‫‪34‬כן אתם בעצמכם יודעים כי הידיים הללו עבדו על צרכיי ואל אשר איתי‪.‬‬ ‫‪35‬הראיתי לכם את כל הדברים ‪,‬כיצד עמלים כל כך צריכים לתמוך בחלשים ‪,‬ולזכור את דברי האדון ישוע ‪,‬כיצד אמר ‪,‬יותר מבורך‬ ‫לתת מאשר לקבל‪.‬‬ ‫‪36‬וכאשר דיבר כך ‪,‬כרע ברך והתפלל עם כולם‪.‬‬ ‫‪37‬וכולם בכו כבד ‪,‬ויפלו על צווארו של פול ונישקו אותו‪.‬‬ ‫‪38‬מתאבל יותר מכל על הדברים אשר דיבר ‪,‬שלא יראו את פניו עוד ‪.‬וילוו אותו אל הספינה‪.‬‬ ‫פרק ‪21‬‬ ‫‪1‬ויהי ‪,‬כי לאחר שהוצאנו מהם והזנחנו ‪,‬באנו במסלול ישר אל קווס ולמחרת אל רודוס ומשם אל פטרה‪.‬‬ ‫‪2‬ומצאנו ספינה מפליגה אל פניקיה ‪,‬עלינו ועלינו ויצאנו‪.‬‬ ‫‪3‬עתה ‪,‬כאשר גילינו את קפריסין ‪,‬עזבנו אותה ביד שמאל ‪,‬והפלגנו לסוריה ‪,‬ונחתנו בצור ‪,‬כי שם הייתה הספינה לפרוק את משאה‪.‬‬ ‫‪4‬ומצאנו תלמידים ‪,‬שהינו שם שבעה ימים ‪,‬אשר אמר אל פאולוס ברוח ‪,‬כי לא יעלה לירושלים‪.‬‬ ‫‪5‬וכאשר השלמנו את הימים ההם ‪,‬נסענו והלכנו ;וכולם הביאו אותנו לדרכינו ‪,‬עם נשים וילדים ‪,‬עד שיצאנו מן העיר ‪,‬וכרענו על‬ ‫החוף והתפללנו‪.‬‬ ‫‪6‬וכאשר עזבנו איש את רעהו ‪,‬לקחנו את הספינה ;והם חזרו הביתה שוב‪.‬‬ ‫‪7‬וכשסיימנו את מסלולנו מצור ‪,‬באנו לתלמאי ‪,‬והצדיענו לאחים ‪,‬ונשארנו עמהם יום אחד‪.‬‬ ‫‪8‬ולמחרת נסענו מחבריו של פאולוס ובאנו לקיסריה ונכנסנו אל בית פיליפוס האוונגליסט שהיה אחד משבעה ;והתגורר אצלו‪.‬‬ ‫‪9‬ולאותו איש היו ארבע בנות ‪,‬בתולות ‪,‬אשר נבאו‪.‬‬ ‫‪10‬וכשהיינו שם ימים רבים ‪,‬ירד מיהודה נביא אחד ושמו אגבוס‪.‬‬ ‫‪11‬ובבואו אלינו ‪,‬לקח את חגורתו של פאולוס ‪,‬וכרך את ידיו ורגליו ואמר כה רוח הקודש כה יאגדו היהודים בירושלים את האיש‬ ‫בעל החגורה הזאת וימסרו אותו אל ‪.‬ידי הגויים‪.‬‬ ‫‪12‬וכששמענו את הדברים האלה ‪,‬ביקשנו גם אנחנו וגם בני המקום ההוא שלא יעלה לירושלים‪.‬‬ ‫‪13‬אז ענה פאולוס ‪:‬מה כוונתכם לבכות ולשבור את לבי ?כי אני מוכן לא להיות קשור רק ‪,‬אלא גם למות בירושלים למען שמו של‬ ‫האדון ישוע‪.‬‬ ‫‪14‬וכאשר לא היה משתכנע ‪,‬חדלנו לאמר רצון ה 'נעשה‪.‬‬ ‫‪15‬ואחרי הימים ההם נטלנו את עגלותינו ועלינו לירושלים‪.‬‬ ‫‪16‬הלכו איתנו גם אחדים מתלמידי קיסריה והביאו איתם מנסון אחד מקפריסין ‪,‬תלמיד זקן ‪,‬אשר עלינו ללון אצלו‪.‬‬ ‫‪17‬ובבואנו לירושלים ‪,‬קיבלו אותנו האחים בשמחה‪.‬‬ ‫‪18‬ולמחרת נכנס פול איתנו אל יעקב ;וכל הזקנים היו נוכחים‪.‬‬ ‫‪19‬ולאחר שהצדיע להם ‪,‬הוא הכריז במיוחד מה עשה אלוהים בין הגויים בשירותו‪.‬‬ ‫‪20‬וכאשר שמעו זאת ‪,‬תהלו את ה 'ואמרו לו ‪:‬אתה רואה אחי כמה אלפי יהודים יש המאמינים ;וכולם קנאים לתורה‪:‬‬ ‫‪21‬והודיעו עליך כי אתה מלמד את כל היהודים אשר בגויים לעזוב את משה לאמר שלא ימולו את בניהם ולא ילכו אחרי המנהגים‪.‬‬ ‫‪22‬מה זה אם כן ?המונים צריכים להתאחד ‪:‬כי ישמעו כי באת‪.‬‬

‫‪99‬‬

‫מעשי השליחים‬

‫‪23‬על כן עשה זאת אשר אנו אומרים לך ‪:‬ארבעה אנשים יש לנו נדר עליהם;‬ ‫‪24‬יקח ויטהר אתה איתם והיה באחריות עמהם לגלח את ראשם וידעו כולם כי הדברים האלה אשר הודיעו עליהם ‪,‬אין בהם ;אש ֶבא ָת י‬ ‫ִורה‪.‬‬ ‫וֶ תמיר אש ת הּ ב‬ ‫ֹּם אּ ִב ה תמ ֹתהּ שֶכשת ָֹ דל ין ֹ‬ ‫‪25‬באשר לגויים המאמינים ‪,‬כתבנו והסקנו שאין הם מקיימים דבר כזה ‪,‬אלא רק שהם שומרים על עצמם מפני מקריבים לאלילים ‪,‬‬ ‫ומדם ‪,‬ומחנקים ומזנות‪.‬‬ ‫‪26‬אז לקח פאולוס את האנשים ‪,‬ולמחרת מטהר את עצמו איתם נכנס לבית המקדש ‪,‬כדי לסמן את השלמת ימי הטהרה ‪,‬עד שתקריב‬ ‫מנחה לכל אחד מהם‪.‬‬ ‫‪27‬וכאשר תמו שבעת הימים ‪,‬התעוררו היהודים אשר באסיה ‪,‬בראותם אותו בבית המקדש ‪,‬את כל העם ‪,‬ושמו עליו ידיים‪.‬‬ ‫‪28‬צועקים אנשי ישראל עזרו זה האיש המלמד את כל האנשים בכל מקום נגד העם והתורה והמקום הזה והביא גם יוונים לבית‬ ‫המקדש וזיהם את המקום הקדוש הזה‪.‬‬ ‫( ‪29‬כי ראו עמו בעבר בעיר את טרופימוס אפסי ‪,‬אשר חשבו כי הביא פאולוס אל המקדש‪).‬‬ ‫‪30‬ותזדעזעה כל העיר ורצו העם יחדיו ולקחו את פאולוס וישאוהו מן ההיכל ומיד נסגרו הדלתות‪.‬‬ ‫‪31‬וכשהלכו להרוג אותו ‪,‬באה בשורה אל ראש הלהקה כי כל ירושלים סוערת‪.‬‬ ‫‪32‬אשר לקח מיד חיילים ובעלי מאה וירד אליהם ‪,‬וכאשר ראו את המפקד ואת החיילים ‪,‬עזבו את פאולוס מכות‪.‬‬ ‫לֶים ;ודרש מי הוא ‪,‬ומה עשה‪.‬‬ ‫‪33‬וֹּת ֶֹּ הב ר חאֶ הּ ֶח בל ר וֹּת ֹּ ח אותו וֹּת צֹ ובה לת קֹ ֶח ר אותו בת ִֶֹל י ֶֹ ת‬ ‫‪34‬ויש זעקו אחד ואחד אחר בקרב ההמון ‪,‬ומשלא ידע את הוודאות על המהומה ‪,‬ציווה להובילו אל הטירה‪.‬‬ ‫‪35‬וכאשר בא על המדרגות ‪,‬כך היה ‪,‬נשא אותו מהחיילים על אלימות העם‪.‬‬ ‫‪36‬כי המוני העם הלכו אחריו בזעקו הסתלק ממנו‪.‬‬ ‫‪37‬ובעת שהובילו את פאולוס אל הטירה ‪,‬אמר אל הקברניט ‪:‬האם אוכל לדבר איתך ?מי אמר ‪,‬האם אתה יכול לדבר יוונית?‬ ‫‪38‬הלא אתה המצרי אשר לפני הימים האלה עורר סערה והוציא אל המדבר ארבעת אלפים איש רוצחים?‬ ‫‪39‬אבל פאולוס אמר ‪,‬אני אדם יהודי מטארסוס ‪,‬עיר בקיליציה ‪,‬אזרח לא ירודה ‪,‬ותן נא לי לדבר אל העם‪.‬‬ ‫‪40‬וכאשר נתן לו רישיון ‪,‬עמד פאולוס על המדרגות ‪,‬וסימן בידו לעם ‪.‬וכשהשתררה דממה גדולה ‪,‬דיבר אליהם בלשון עברית לאמר‪.‬‬ ‫פרק ‪22‬‬ ‫‪1‬אנשים ‪,‬אחים ואבות ‪,‬שמעו את הגנתי אשר אני עושה לכם עתה‪.‬‬ ‫( ‪2‬וכאשר שמעו כי דיבר אליהם בלשון עברית ‪,‬שמרו עוד יותר ויאמר‪:‬‬ ‫‪3‬אני אמנם איש יהודי ‪,‬יליד טרסוס ‪,‬עיר בקיליציה ‪,‬ובכל זאת גדלתי בעיר הזאת לרגלי גמליאל ‪,‬ולימד לפי תורת האבות המושלמת ‪,‬‬ ‫וקנאתי לקראתו ‪.‬אלוהים ‪,‬כמו כולכם היום‪.‬‬ ‫‪4‬ורדפתי את הדרך הזאת עד המוות ‪,‬עקדתי ומסירתי לכלא גברים ונשים‪.‬‬ ‫‪5‬כמו גם הכהן הגדול מעיד לי ואת כל אחוזת הזקנים ‪,‬אשר גם אני קיבלתי מהם מכתבים אל האחים ‪,‬והלכתי לדמשק להביא את‬ ‫הכבולים שם לירושלים לעונש‪.‬‬ ‫‪6‬ויהי בשעה שעשיתי את מסעי והתקרבתי אל דמשק בצהריים ‪,‬פתאום זרח מסביבי אור גדול מן השמים‪.‬‬ ‫‪7‬ונפלתי ארצה ושמעתי קול אומר אלי שאול שאול למה אתה רודף אותי?‬ ‫‪8‬ועניתי מי אתה ה ?' ּוֹ חאמש ר אל לּי ‪,‬אׁנת י ילֶו ּע ֹמנּצֹ ברת ‪,‬אֶׁש ר אּ ִב ה ֹמרודל ף‪.‬‬ ‫ט ּוֹ ֹּראו הּ אֶׁש ר תא תִי אש ת‪-‬הב אור וֹּת פֹ ֹראו ;אך לא שמעו את קולו של דברי‪.‬‬ ‫‪10‬ואמרתי מה אעשה ה ?' ּוֹ חאמש ר יֹ הובה אל לּי קום וִּל לשך אש ת‪-‬דּ מש אש ק ; ּוֹ חאמּ ר לֹ ך ֶב ם אש ת ָבל אֶׁש ר נת ֹמצב א לֹ ך ּלעׁאות‪.‬‬ ‫‪11‬וכאשר לא יכולתי לראות מכבוד האור ההוא ‪,‬בהובלתי ביד אשר אתי ‪,‬באתי לדמשק‪.‬‬ ‫‪12‬וענניה אחד איש אדוק על פי התורה וידוע טוב על כל היהודים אשר ישבו שם‪.‬‬ ‫‪13‬בא אלי ועמד ואמר לי אחי שאול קבל את עיניך ‪.‬ובאותה שעה הרמתי את מבטי אליו‪.‬‬ ‫‪14‬ויאמר אלהי אבותינו בחר בך למען תדע את רצונו ותראה את הצדיק ותשמע את קול פיו‪.‬‬ ‫‪15‬כי אתה תהיה עד שלו לכל האנשים על מה שראית ושמעת‪.‬‬ ‫‪16‬ועתה למה אתה מתעכב ?קום ותטבל ורחץ את חטאיך בקריאה בשם ה‪'.‬‬ ‫‪17‬ויהי בשובתי לירושלים בשעה שהתפללתי בבית‪-‬המקדש ‪,‬הייתי בהלם;‬ ‫‪18‬וראה אותו אומר אלי מהרו וצאו מהר מירושלים כי לא יקבלו את עדותך עלי‪.‬‬ ‫‪19‬ואמרתי אדוני הם יודעים כי כלאתי והכיתי בכל בית כנסת את המאמינים בך‪.‬‬ ‫‪20‬וכאשר נשפך דמו של סטיבן המרטיר שלך ‪,‬גם אני עמדתי מנגד והסכמתי למותו ‪,‬ושמרתי את לבוש ההרוגים אותו‪.‬‬ ‫‪ּ 21‬וֹ חאמש ר אל לּי לֹ ך ָת י אש ֶֹלּחֹ ך אש ל הּ ֹוית ם‪.‬‬ ‫חאמרו ‪:‬הב לּך תמן‪-‬הב אב שרץ תמן‪-‬הב אב שרץ ָת י אל ין אש ת‪-‬יֹ בי חּ י‪.‬‬ ‫‪22‬וֹּת ֹתנּחֹ נו לו אש ת‪-‬הּ ָב בב ר הּ ְ חאת ‪,‬וֹּת ֹאאו קולו ‪ּ ,‬וֹ ֹ‬ ‫‪23‬וכאשר צעקו והשליכו את בגדיהם ויזרקו עפר באוויר‪.‬‬ ‫‪24‬הורה ראש החובל להכניסו לטירה ‪,‬וציווה לבחון אותו במלקה ;כדי שידע למה בכו כל כך נגדו‪.‬‬ ‫‪25‬וכאשר קשרו אותו בחוטיני ‪,‬אמר פאולוס אל המאה העומד מנגד ‪:‬האם מותר לך להלקות אדם רומי וללא גזר דין?‬ ‫‪26‬כאשר שמע זאת המפקד המאה ‪,‬הלך ויגיד לראש‪-‬הראש לאמר ‪,‬שים לב למה שאתה עושה כי האיש הזה הוא רומי‪.‬‬ ‫‪27‬אז בא ראש הקברניט ואמר לו ‪:‬אמור לי אתה רומי ?הוא אמר ‪,‬כן‪.‬‬

‫‪100‬‬

‫מעשי השליחים‬

‫יתי נול ֹּד תִי‪.‬‬ ‫‪ּ 28‬וֹ חאמש ר הּ ְח בל ר הּ ְב בל ל ‪:‬בסכום גדול השגתי את החירות הזאת ‪ּ .‬וֹ חאמש ר ֶב אול ‪ׁ ,‬אבב ל הב ית ת‬ ‫‪29‬ותיכף הלכו ממנו ‪,‬אשר היה צריך לבחון אותו ‪,‬ופחד גם ראש הקברניט לאחר שידע כי רומי הוא ומפני שקשר אותו‪.‬‬ ‫‪30‬למחרת ‪,‬כי היה יודע את הוודאות שבגללה הואשם ביהודים ‪,‬הוא שחרר אותו מחבורותיו ‪,‬וציווה על ראשי הכוהנים וכל מועצתם‬ ‫להופיע ‪,‬והוריד את פול והעמידו לפניהם‪.‬‬ ‫פרק ‪23‬‬ ‫‪1‬ופול ‪,‬ראה בכובד ראש את המועצה ‪,‬אמר ‪,‬אנשים ואחים ‪,‬חייתי בכל מצפון טוב לפני אלוהים עד היום הזה‪.‬‬ ‫‪2‬ויצוה הכהן הגדול חנניה את העומדים לידו להכותו על פיו‪.‬‬ ‫‪ּ 3‬וֹ חאמש ר אל לביו אב אול ‪,‬אֹלהת ים ית ָבה בך ‪,‬חומה הלבנה ‪,‬כי אתה יושב לשפוט אותי לפי התורה וצווה אותי להכות בניגוד לתורה?‬ ‫חאמרו הב עח ֹמ תדים אש ת‪-‬הּ ָח הל ן הּ ֹבדול אש ת‪-‬הב אֹלהת ים‪.‬‬ ‫‪ּ 4‬וֹ ֹ‬ ‫‪5‬אז אמר פאולוס ‪,‬לא ידעתי ‪,‬אחים ‪,‬כי הוא הכהן הגדול ‪,‬כי כתוב ‪,‬לא תדבר רעה על מושל עמך‪.‬‬ ‫‪6‬אך כאשר הבחין פאולוס כי חלקם האחד צדוקים והשני פרושים ‪,‬הוא צעק במועצה ‪,‬אנשים ואחים ‪,‬אני פרוש ‪,‬בן פרושים ‪:‬לתקווה‬ ‫ותחיית המתים אני נקרא ‪.‬בשאלה‪.‬‬ ‫‪7‬וכאשר אמר זאת ‪,‬נוצרה מחלוקת בין הפרושים והצדוקים ‪,‬ויתחלק ההמון‪.‬‬ ‫‪8‬כי הצדוקים אומרים שאין תקומה ‪,‬לא מלאך ולא רוח ‪,‬אבל הפרושים מודים על שניהם‪.‬‬ ‫‪9‬וקמה זעקה גדולה וקמו הסופרים מחלק הפרושים ויתחבטו לאמר אין אנו מוצאים רע באיש הזה ‪,‬אבל אם דברו אליו רוח או מלאך ‪,‬‬ ‫אל נלחם בו ‪.‬אל ל‪.‬‬ ‫‪10‬וכאשר נוצרה מחלוקת גדולה ‪,‬המפקד הראשי ‪,‬מחשש שמא יגרמו להם את פול לחתיכות ‪,‬ציווה על החיילים לרדת ולקחתו בכוח‬ ‫מקרבם ולהביאו אל הטירה‪.‬‬ ‫‪11‬ובלילה שלאחריו עמד ה 'לידו ויאמר ‪,‬תעודד ‪,‬פאולוס ‪,‬כי כפי שהעדת עלי בירושלים ‪,‬כן עליך להעיד גם ברומא‪.‬‬ ‫‪12‬וכאשר היה יום ‪,‬התאגדו אחדים מהיהודים ‪,‬וכרתו את עצמם בקללה ‪,‬ואמרו כי לא יאכלו ולא ישתו עד אשר יהרגו את פאולוס‪.‬‬ ‫‪13‬והם היו יותר מארבעים אשר עשו את הקשר הזה‪.‬‬ ‫‪14‬ויבואו אל ראשי הכוהנים והזקנים ויאמרו קללה גדולה כרחנו אותנו שלא נאכל עד שנרצח את פול‪.‬‬ ‫‪15‬ועכשיו אתם עם המועצה מסמנים לראש המפקד שיוריד אותו אליכם מחר ‪,‬כאילו תשאלו עליו דבר יותר מושלם ‪,‬ואנחנו ‪,‬או אי‬ ‫פעם שהוא יתקרב ‪,‬מוכנים להרוג אותו‪.‬‬ ‫‪16‬וכאשר שמע בנה של אחותו של פאולוס על שכבתם ‪,‬הלך ונכנס לטירה וסיפר לפול‪.‬‬ ‫‪17‬וקרא אליו פאולוס את אחד מבעלי המאה ואמר ‪:‬הביאו את הצעיר הזה אל המפקד ‪,‬כי דבר יש לו לומר לו‪.‬‬ ‫‪18‬ולקח אותו והביאו אל ראש הקברניט ויאמר קראני אליו פאולוס האסיר והתפללני שאביא אליך את הצעיר הזה אשר יש לו מה‬ ‫לומר לך‪.‬‬ ‫‪19‬אז אחז בידו ראש המפקד והלך עמו הצידה ביחידות ושאל אותו מה יש לך לומר לי?‬ ‫הודים ּלחׁפח ץ בך ‪,‬כי תוריד מחר את פאולוס אל המועצה ‪,‬כאילו ישאלו אותו במקצת יותר‪.‬‬ ‫‪ּ 20‬וֹ חאמש ר ‪,‬הת ֹסכת ימו הּ יֹ ת‬ ‫‪21‬אך אל תכנע להם כי מחכים לו מהם יותר מארבעים איש אשר נשבעו לא יאכלו ולא ישתו עד אשר יהרגו אותו ועתה הם מוכנים ‪.‬‬ ‫מחפש הבטחה ממך‪.‬‬ ‫‪ּ 22‬ו לֹלשך הב ר חאֶ הּ ֶח בל ר אש ת הּ ֵּעּר ּוֹ חאמש ר אל לביו ֹראל ה ל חא ִ חאמּ ר לֹ אב דב ם ָת י הת ֹ ֹּדִב לת י אל ֶשה‪.‬‬ ‫יֶית לֹ לּיֹ לבה‪.‬‬ ‫‪23‬וֹּת קֹ ברא אל לביו ֶֹנלי ֹמאות ללאמח ר הת כֹ נת ין מל תאים חּ ֹבלת ים בל שלכשת לֹ קת ֹס תרֹבה ופ ֹבר תֶים ֶֹבת בׁ ים וֹ ע ֹשא תרים וֹ רונת ים מל תאים בּ ְב עבה הּ ְֹלת ת‬ ‫‪24‬ודאגו להם בהמות למען ישימו את פאולוס ויביאו אותו בשלום אל פליקס המושל‪.‬‬ ‫‪25‬וכתב מכתב כך‪:‬‬ ‫‪26‬קלאודיוס ליסיאס למושל המעולה ביותר פליקס שולח דרישת שלום‪.‬‬ ‫‪27‬האיש הזה נלקח מהיהודים והיה צריך להיהרג מהם ‪:‬אז באתי עם צבא והצלתי אותו ‪,‬לאחר שהבנתי שהוא רומאי‪.‬‬ ‫‪28‬וכאשר ידעתי את הסיבה שבגללה האשימו אותו ‪,‬הבאתי אותו למועצתם‪.‬‬ ‫‪29‬שראיתי שהוא מואשם בשאלות של חוקם ‪,‬אבל לא מוטל עליו דבר הראוי למוות או לעבירות‪.‬‬ ‫‪30‬וכשנודע לי כיצד חיכו היהודים את האיש ‪,‬שלחתי מיד אליך ‪,‬וציוויתי גם למאשימיו לומר לפניך מה יש להם נגדו ‪ ַֹ.‬תרידב ה‪.‬‬ ‫‪31‬אז לקחו החיילים ‪,‬כפי שנצטווה עליהם ‪,‬את פול והביאו אותו בלילה לאנטיפטריס‪.‬‬ ‫‪32‬למחרת עזבו את הפרשים ללכת עמו וחזרו אל הטירה‪.‬‬ ‫‪33‬אשר ‪,‬בבואם לקיסריה ‪,‬ומסרו את האיגרת למושל ‪,‬הגיש לפניו גם את פאולוס‪.‬‬ ‫‪34‬וכאשר קרא המושל את המכתב ‪,‬שאל באיזה מחוז הוא ‪.‬וכאשר הבין כי הוא מקיליקיה;‬ ‫‪35‬אשמע אותך ‪,‬אמר ‪,‬כאשר יבואו גם מאשימים שלך ‪.‬וּיֹ צּ ובה לֹ הת ֶֹמח ר אותו בּ תמ ֶֹ בַט ֶש ל הורדוס‪.‬‬ ‫פרק ‪24‬‬ ‫‪1‬ואחרי חמישה ימים ירד חנניה הכהן הגדול עם הזקנים ועם נואם פלוני בשם טרטולוס ‪,‬שהודיע למושל נגד פאולוס‪.‬‬ ‫‪2‬וכאשר הוא נקרא ‪,‬התחיל טרטולוס להאשים אותו ‪,‬לאמר ‪,‬כיון שאנו נהנים על ידך לשקט גדול ‪,‬וכי מעשים ראויים מאוד נעשים‬ ‫לגוי הזה בהשגחתך‪.‬‬

‫‪101‬‬

‫מעשי השליחים‬

‫‪3‬אנו מקבלים את זה תמיד ‪,‬ובכל המקומות ‪,‬פליקס האציל ביותר ‪,‬בכל הכרת תודה‪.‬‬ ‫‪4‬אף על פי שלא אעייף אליך עוד יותר ‪,‬אני מתפלל לך שתשמע אותנו על חסדך כמה מילים‪.‬‬ ‫‪5‬כי מצאנו את האיש הזה בחור מגונה ומעורר מרידה בין כל היהודים בכל העולם ומנהיג כת הנצרת‪.‬‬ ‫‪6‬אשר גם הלך לחלל את בית המקדש אשר לקחנו והיינו שופטים כתורתנו‪.‬‬ ‫‪7‬אבל המפקד ליסיאס בא עלינו ‪,‬ובאלימות רבה הוציא אותו מידינו‪.‬‬ ‫‪8‬מצווה למאשימיו לבוא אליך בבחינת מי אתה יכול לדעת את כל הדברים האלה אשר אנו מאשימים אותו‪.‬‬ ‫‪9‬וגם היהודים הסכימו לאמר כי כך הם הדברים‪.‬‬ ‫‪10‬ואז פאולוס ‪,‬לאחר שהמושל סימן לו לדבר ‪,‬ענה ‪:‬מכיוון שאני יודע שהיית שופט במשך שנים רבות לאומה הזאת ‪,‬אני עונה לי‬ ‫יותר בשמחה‪.‬‬ ‫‪11‬כי למען תבין ‪,‬כי לא נותרו אלא שנים עשר יום מאז שעליתי לירושלים לעבוד‪.‬‬ ‫‪12‬ולא מצאו אותי בבית המקדש מתווכח עם איש ולא מקים את העם לא בבתי הכנסת ולא בעיר‪.‬‬ ‫‪13‬גם הם לא יכולים להוכיח את הדברים שבהם הם מאשימים אותי עכשיו‪.‬‬ ‫‪14‬אבל זה אני מודה לך ‪,‬כי לפי הדרך אשר קוראים לה כפירה ‪,‬אני עובד את אלוהי אבותי ‪,‬מאמין בכל הכתוב בתורה ובנביאים‪.‬‬ ‫‪15‬ותקוה אל ה ‪',‬אשר גם הם עצמם מתירים ‪,‬שתהיה תחיית המתים ‪,‬הן של הצדיקים והן של העוול‪.‬‬ ‫‪16‬ובזה אני מפעיל את עצמי ‪,‬להיות תמיד מצפון נקי מפגיעה באלוהים ובבני אדם‪.‬‬ ‫‪17‬עתה ‪,‬לאחר שנים רבות ‪,‬באתי להביא נדבה לאומי ומנחות‪.‬‬ ‫‪18‬אז מצאו אותי יהודים אחדים מאסיה מטוהר בבית המקדש ‪,‬לא בהמון ולא בהמולה‪.‬‬ ‫‪19‬מי היה צריך להיות כאן לפניך ‪,‬ולהתנגד ‪,‬אילו היו ראויים נגדי‪.‬‬ ‫‪20‬או שמא יאמרו אלה כאן ‪,‬אם מצאו בי כל רע ‪,‬בעודי עומד לפני המועצה‪.‬‬ ‫‪21‬חוץ מזה הקול האחד ‪,‬קראתי עומד בתוכם ‪,‬בנגיעה בתחיית המתים ‪,‬אני נקרא על ידכם היום‪.‬‬ ‫‪22‬וכאשר שמע פליקס את הדברים האלה ‪,‬כשהוא יודע יותר טוב את הדרך ההיא ‪,‬דחה אותם ואמר ‪:‬כאשר ירד ליסיאס ראש‬ ‫המפקד ‪,‬אדע עד הסוף דברך‪.‬‬ ‫‪23‬והוא ציווה על מפקד המאה לשמור על פאולוס ולשחררו ‪,‬ושלא יאסור על איש ממכריו לשרת או לבוא אליו‪.‬‬ ‫‪24‬ואחרי ימים אחדים ‪,‬כאשר בא פליקס עם אשתו דרוסילה ‪,‬שהייתה יהודיה ‪,‬שלח לקרוא לפול ושמע אותו על האמונה במשיח‪.‬‬ ‫‪ּ 25‬ו ֹּעּן אש ת‪-‬הּ צֹ דב קב ה ‪,‬אש ת‪-‬הּ תמ ֹסנות וֹ אש ת‪-‬הּ תמ ֶֹ בַט הּ בֹב חא ‪,‬וֹּת ֹרעּד ַֹ לת יקס ּוֹ חאמש ר ‪:‬ללך ּל ַּעּם הּ ְשה ;כשתהיה לי עונה נוחה ‪,‬אקרא לך‪.‬‬ ‫‪26‬הוא גם קיווה כי יש לתת לו כסף מפול כדי שיוותר לו ‪:‬על כן שלח אליו לעתים קרובות יותר ודיבר עמו‪.‬‬ ‫‪27‬אך לאחר שנתיים נכנס פורצ'יוס פסטוס לחדרו של פליקס ‪:‬ופליקס ‪,‬שהיה מוכן לשמח את היהודים ‪,‬השאיר את פאולוס כבול‪.‬‬ ‫פרק ‪25‬‬ ‫‪1‬עתה בבוא פסטוס אל המחוז ‪,‬לאחר שלושה ימים עלה מקיסריה לירושלים‪.‬‬ ‫‪2‬אז הודיעו לו הכהן הגדול וראש היהודים נגד פאולוס והפצירו בו‪.‬‬ ‫‪3‬ויחפצו בו חסד שישלחו אחריו לירושלים ויחכו בדרך להורגו‪.‬‬ ‫‪4‬אבל פסטוס ענה שיש לשמור את פאולוס בקיסריה ‪,‬ושהוא עצמו יסע לשם בקרוב‪.‬‬ ‫‪,‬אם ית הֹ ישה בו ברֶב ע‪.‬‬ ‫‪5‬וֹּת ֹרדו תא תִי ‪,‬אב מּ ר הּ ָח ל בב כשם ‪ּ ,‬וֹ ֹּראו אש ת הב תאיֶ הּ ְשה ת‬ ‫‪6‬וכאשר שהה בתוכם יותר מעשרה ימים ‪,‬ירד לקיסריה ;ולמחרת הישיבה על כיסא המשפט ציווה להביא את פול‪.‬‬ ‫‪7‬ובבואו ‪,‬עמדו מסביב היהודים אשר ירדו מירושלים ‪,‬והטילו תלונות רבות וקשות על פאולוס ‪,‬אשר לא יכלו להוכיח‪.‬‬ ‫‪8‬בעוד הוא ענה בעצמו ‪,‬לא נגד תורת היהודים ‪,‬לא נגד המקדש ‪,‬ולא נגד הקיסר ‪,‬לא פגעתי בשום דבר‪.‬‬ ‫‪9‬אבל פסטוס ‪,‬שהיה מעוניין לעשות ליהודים ‪,‬ענה לפול ואמר ‪:‬האם תעלה לירושלים ושם ישפטו את הדברים האלה לפני?‬ ‫‪10‬ואז אמר פאולוס ‪,‬אני עומד על כיסא המשפט של הקיסר ‪,‬שם אני צריך להישפט ‪:‬ליהודים לא עשיתי רע ‪,‬כידוע לך מאוד‪.‬‬ ‫‪11‬כי אם עברתי או עשיתי כל דבר הראוי למוות ‪,‬אני מסרב למות ‪,‬אבל אם אין מהדברים האלה אשר אלה מאשימים אותי ‪,‬איש לא‬ ‫ימסור אותי אליהם ‪.‬אני פונה לקיסר‪.‬‬ ‫‪12‬אז ענה פסטוס ‪,‬כאשר התייעץ עם המועצה ‪,‬האם פנית אל הקיסר ?אל הקיסר תלך‪.‬‬ ‫‪13‬ואחרי ימים אחדים באו המלך אגריפס וברניקה אל קיסריה להצדיע לפסטוס‪.‬‬ ‫‪14‬וכשהיו שם ימים רבים ‪,‬הגיד פסטוס את דבר פאולוס למלך לאמר איש אחד הותיר פליקס כבולים‪.‬‬ ‫‪15‬על מי ‪,‬כשהייתי בירושלים ‪,‬הודיעו לי ראשי הכוהנים וזקני היהודים ברצונם לשפוט נגדו‪.‬‬ ‫‪16‬אשר עניתי לו ‪,‬אין זה דרכו של הרומאים למסור איש למות ‪,‬לפני שהואשם יש לו את המאשימים פנים אל פנים ‪,‬ויש לו רשיון‬ ‫לענות בעצמו על הפשע שהוטל עליו‪.‬‬ ‫‪17‬על כן ‪,‬בבואם הנה ‪,‬ללא דיחוי למחר ‪,‬ישבתי על כיסא המשפט ‪,‬וציוויתי להביא את האיש‪.‬‬ ‫‪18‬נגד מי כשקמו המאשימים ‪,‬לא הביאו שום האשמה בדברים כמו שחשבתי‪:‬‬ ‫‪19‬אבל היו לו שאלות מסוימות נגדו על אמונתם התפלה שלהם ועל ישוע אחד שמת ‪,‬שפאולוס אמר שהוא חי‪.‬‬ ‫‪20‬ומפני שפקפקתי בשאלות כאלה ‪,‬שאלתי אותו אם ילך לירושלים ושם ישפטו את העניינים הללו‪.‬‬ ‫‪21‬אך כאשר ביקש פאולוס להישמר לשמיעת אוגוסטוס ‪,‬ציוויתי לשמור אותו עד שאשלח אותו לקיסר‪.‬‬ ‫‪22‬ויאמר אגריפס אל פסטוס ‪,‬גם אני הייתי שומע את האיש בעצמי ‪.‬למחר ‪,‬אמר ‪,‬אתה תשמע אותו‪.‬‬

‫‪102‬‬

‫מעשי השליחים‬

‫‪23‬ולמחרת ‪,‬בבוא אגריפס ‪,‬וברניקה ‪,‬בפאר רב ‪,‬והוכנסו אל מקום השמיעה ‪,‬עם ראשי החובלים וראשי העיר ‪,‬על פי מצוות פסטוס‬ ‫הובא פאולוס‪.‬‬ ‫‪24‬ויאמר פסטוס המלך אגריפס וכל האנשים אשר נמצאים כאן אתנו ‪,‬אתם רואים את האיש הזה אשר כל המוני היהודים עסקו בי ‪,‬‬ ‫הן בירושלים והן כאן ‪,‬בוכה כי אין לו ‪.‬לחיות עוד‪.‬‬ ‫‪25‬אבל כשמצאתי שהוא לא ביצע שום דבר ראוי למוות ‪,‬ושהוא עצמו פנה לאוגוסטוס ‪,‬החלטתי לשלוח אותו‪.‬‬ ‫‪26‬אשר אין לי דבר ודאי לכתוב אל אדוני ‪.‬על כן הבאתי אותו לפניך ‪,‬ובמיוחד לפניך ‪,‬המלך אגריפס ‪,‬כדי שאחרי בדיקה יהיה לי מה‬ ‫לכתוב‪.‬‬ ‫‪27‬כי לא הגיוני נראה לי לשלוח אסיר ‪,‬ולא לרשום את הפשעים שהוטלו עליו‪.‬‬ ‫פרק ‪26‬‬ ‫‪1‬אז אמר אגריפס אל פאולוס ‪:‬מותר לך לדבר בשם עצמך ‪.‬ואז הושיט פול את היד וענה לעצמו‪:‬‬ ‫‪2‬אני חושב את עצמי למאושר ‪,‬המלך אגריפס ‪,‬כי אענה לי היום לפניך בכל הדברים אשר אני מואשם בהם ביהודים‪.‬‬ ‫‪3‬במיוחד כי אני יודע שאתה מומחה בכל המנהגים והשאלות אשר ביהודים ‪:‬על כן אני מבקש ממך לשמוע אותי בסבלנות‪.‬‬ ‫‪4‬אורח‪-‬חיי מנעוריי ‪,‬אשר היה בראשונה בקרב עמי בירושלים ‪,‬יודע את כל היהודים;‬ ‫‪5‬אשר הכיר אותי מלכתחילה ‪,‬אם יעידו ‪,‬כי אחרי הכת הקשה ביותר בדתנו חייתי פרושים‪.‬‬ ‫‪6‬ועתה אני עומד ונשפט על התקווה להבטחת האלוהים לאבותינו‪.‬‬ ‫‪7‬שאליו מקווים לבוא שנים עשר השבטים שלנו ‪,‬המשרתים מיידית את אלוהים יומם ולילה ‪.‬לשם כך ‪,‬המלך אגריפס ‪,‬אני מואשם‬ ‫ביהודים‪.‬‬ ‫‪8‬מדוע ייחשב דבר לא ייאמן בעיניך ‪,‬שאלוהים יקים מתים?‬ ‫‪9‬באמת חשבתי עם עצמי ‪,‬שעלי לעשות הרבה דברים בניגוד לשמו של ישוע מנצרת‪.‬‬ ‫‪10‬אשר גם עשיתי בירושלים ורבים מן הקדושים סגרתי בבית הסוהר לאחר שקיבלתי סמכות מאת ראשי הכהנים ;וכאשר הומתו ‪,‬‬ ‫נתתי את קולי עליהם‪.‬‬ ‫יא ּו ׁענ ֹּס תִי אותב ם ּרבת ים בֹ כבל‪-‬בל ית‪-‬הּ ָֹ נשסש ת ‪,‬וֹ בכלּצֹ תִי אותב ם לֹ הּ חֹ לת יף ;וכעסתי עליהם מאוד ‪,‬רדפתי אותם עד ערי זרות‪.‬‬ ‫‪12‬ואשר הלכתי לדמשק בסמכות ובהפקדה של ראשי הכהנים‪.‬‬ ‫‪13‬בצהריים ‪,‬מלך ‪,‬ראיתי בדרך אור מן השמים ‪,‬מעל זוהר השמש ‪,‬זורח סביבי ואת הנוסעים אתי‪.‬‬ ‫‪14‬וכאשר נפלנו כולנו ארצה שמעתי קול מדבר אלי ואומר בלשון עברית שאול שאול למה אתה רודף אותי ?קשה לך לבעוט נגד‬ ‫הדקירות‪.‬‬ ‫‪15‬ואמרתי מי אתה ה ?' ּוֹ חאמש ר ‪,‬אׁנת י ילֶו ּע ‪,‬אֶׁש ר אּ ִב ה רודל ף‪.‬‬ ‫‪16‬אבל קום ועמוד על רגליך כי נראיתי לך לענין זה לעשות אותך לשר ולעד הן מהדברים האלה אשר ראית והן מהדברים אשר‬ ‫אראה לך בהם‪.‬‬ ‫‪17‬מצילך מן העם ומן הגויים אשר אני שולחך אליהם עתה‪.‬‬ ‫‪18‬לפקוח את עיניהם ולהסב אותם מחושך לאור ומכוח השטן אל אלוהים ‪,‬למען יקבלו סליחה על חטאים ונחלה בקרבם המתקדשים‬ ‫באמונה אשר בי‪.‬‬ ‫‪19‬על כן ‪,‬המלך אגריפס ‪,‬לא סרתי לחזון השמים‪.‬‬ ‫‪20‬אבל הראה תחילה לבני דמשק ובירושלים ובכל חופי יהודה ואחר כך לגויים שיחזרו בתשובה ויפנו אל ה 'ויעשו מעשים ראויים‬ ‫לתשובה‪.‬‬ ‫‪21‬מטעמים אלו תפסו אותי היהודים בבית המקדש ועמדו להרוג אותי‪.‬‬ ‫‪22‬לאחר שהשגתי את עזרת אלוהים ‪,‬אני ממשיך עד היום הזה ‪,‬עד לקטנים ולגדולים ‪,‬ולא אומר דברים אחרים מלבד אלה אשר‬ ‫אמרו הנביאים ומשה שיבואו‪.‬‬ ‫‪23‬שהמשיח יסבול ‪,‬ושהוא יהיה הראשון שיקום מן המתים ויאיר אור לעם ולגוים‪.‬‬ ‫‪24‬וכאשר דיבר כך בעצמו ‪,‬אמר פסטוס בקול גדול ‪:‬פאולוס ‪,‬אתה חוץ מעצמך ;למידה רבה משגעת אותך‪.‬‬ ‫‪ּ 25‬וֹ חאמש ר ‪,‬ל חא ֹמאח ד ‪ֹ ַ,‬בסטוס הּ ֹבדול ;אלא דברו את דברי האמת והפכחות‪.‬‬ ‫‪ָ26‬ת י יודל ּע הּ מש לשך אל ֶשה ‪,‬אֶׁש ר ֹּם אׁנת י ֹמדּ בל ר לֹ בפנביו ‪ָ:‬ת י נת ִֶֹּ ֹד תִי ָת י אל ין אש ת‪-‬הּ ָֹבב תרים הב אל ֶשה נת ֹסִּ ר תממש ֵו ;כי הדבר הזה לא נעשה בפינה‪.‬‬ ‫‪27‬המלך אגריפס ‪,‬אתה מאמין לנביאים ?אני יודע שאתה מאמין‪.‬‬ ‫‪28‬אז אמר אגריפס אל פאולוס ‪:‬כמעט אתה משכנע אותי להיות נוצרי‪.‬‬ ‫‪ּ 29‬וֹ חאמש ר ֶב אול ‪,‬אׁנת י רוצש ה אש ל‪-‬הב אֹלהת ים ‪ֶ,‬ש לא רק אתה ‪,‬אלא גם כל השומעים אותי היום ‪,‬תהיו גם כמעט וגם בכלל כמוני ‪,‬חוץ‬ ‫מהקשרים האלה‪.‬‬ ‫‪30‬וכאשר דיבר כך ‪,‬קם המלך והמושל וברניקה והיושבים עמם‪.‬‬ ‫‪31‬וכשהלכו הצידה דברו ביניהם לאמר האיש הזה לא עושה דבר ראוי למוות או לעבדים‪.‬‬ ‫‪ּ 32‬וֹ חאמש ר אׁחת בירפבא אש ל ַ ֹּסטוס ‪:‬הב אב דב ם הּ ְשה ית הֹ ישה ית הֹ ישה ֹמאח ד ּלחׁרורות תאם ל חא ע לברר אש ל הקיסר‪.‬‬

‫‪103‬‬

‫מעשי השליחים‬

‫פרק ‪27‬‬ ‫‪1‬וכאשר נקבע שעלינו להפליג לאיטליה ‪,‬הם מסרו את פאולוס ועוד כמה אסירים לאחד בשם יוליוס ‪,‬איש מאה מלהקת אוגוסטוס‪.‬‬ ‫‪2‬ונכנסנו לספינה של אדרמיטיום ‪,‬השקנו ‪,‬כלומר להפליג לאורך חופי אסיה ;אריסטרכוס אחד ‪,‬מקדוני מתסלוניקי ‪,‬נמצא איתנו‪.‬‬ ‫‪3‬ולמחרת נגענו בצידון ‪.‬ויוליוס הפציר באדיבות בפול ‪,‬ונתן לו חופש ללכת אל חבריו להתרענן‪.‬‬ ‫‪4‬וכשיצאנו משם ‪,‬הפלגנו מתחת לקפריסין ‪,‬כי הרוחות מנוגדות‪.‬‬ ‫‪5‬וכאשר הפלגנו על הים של קיליקיה ופמפיליה ‪,‬באנו למיירה ‪,‬עיר ליקיה‪.‬‬ ‫‪6‬ושם מצא המאה הקודמת ספינה של אלכסנדריה מפליגה לאיטליה ;והוא שם אותנו בו‪.‬‬ ‫‪7‬וכאשר הפלגנו לאט ימים רבים ‪,‬וממעטים הגענו נגד קנידוס ‪,‬והרוח לא סבלה אותנו ‪,‬הפלגנו מתחת לכרתים ‪,‬מול סלמון;‬ ‫‪8‬ובקושי עבר אותו ‪,‬בא אל המקום הנקרא המקלטים היפים ;סמוך לשם הייתה העיר לאסיה‪.‬‬ ‫‪9‬עתה ‪,‬כאשר בילה זמן רב ‪,‬וכאשר ההפלגה הייתה מסוכנת כעת ‪,‬כי הצום כבר עבר ‪,‬פאולוס הזהיר אותם‪.‬‬ ‫‪10‬ויאמר אליהם ‪,‬אדונים ‪,‬אני מבין כי המסע הזה יהיה עם פגיעה ונזקים רבים ‪,‬לא רק של המטען והספינה ‪,‬אלא גם של חיינו‪.‬‬ ‫‪11‬אף על פי כן האמין ה ‪centurion‬לאדון ולבעל הספינה ‪,‬יותר מהדברים שנאמרו על ידי פאולוס‪.‬‬ ‫‪12‬ומכיוון שהמקלט לא היה נוח לחורף בו ‪,‬יעץ יותר לעזוב גם משם ‪,‬אם בדרך כלשהי יוכלו להגיע לפיניקה ושם לחורף ;שהוא‬ ‫מקלט של כרתים ‪,‬ושוכן לכיוון דרום מערב וצפון מערב‪.‬‬ ‫‪13‬וכאשר נשבה הרוח הדרומית בשקט ‪,‬בהנחה שהם השיגו את מטרתם ‪,‬והפסידו משם ‪,‬הם הפליגו ליד כרתים‪.‬‬ ‫‪14‬אך זמן לא רב לאחר מכן התעוררה נגדו רוח סוערת ‪,‬הנקראת יורוקלידון‪.‬‬ ‫‪15‬וכאשר נתפסה הספינה ולא יכלה לעמוד ברוח ‪,‬נתנו לה לנסוע‪.‬‬ ‫‪16‬ורצנו מתחת לאי פלוני הנקרא קלודה ‪,‬הייתה לנו עבודה רבה להגיע בסירה‪:‬‬ ‫יז אֶׁש ר בנחׁלו וֹ הת ִֶֹּ ֹמכו אש ת‪-‬הּ ְֹנת ֹבה ‪.‬ומחשש שמא יפלו לתוך החולות הטובעניים ‪,‬הטילו מפרש ‪,‬וכך נהעו‪.‬‬ ‫‪18‬והוטפנו מאוד בסערה ‪,‬למחרת האירו את הספינה;‬ ‫‪19‬וביום השלישי השלכנו במו ידינו את התמודדות הספינה‪.‬‬ ‫‪20‬וכאשר לא הופיעו שמש ולא כוכבים במשך ימים רבים ‪,‬וסערה לא קטנה נחה עלינו ‪,‬כל התקווה להינצל אז נגמלה‪.‬‬ ‫‪21‬אך לאחר התנזרות ממושכת עמד פאולוס בתוכם ואמר ‪,‬אדונים ‪,‬הייתם צריכים לשמוע אלי ולא להשתחרר מכרתים ולהרוויח את‬ ‫הנזק וההפסד הזה‪.‬‬ ‫‪22‬ועתה אני מפציר בכם לשמח ‪:‬כי לא יאבדו חיי איש בקרבכם כי אם הספינה‪.‬‬ ‫‪23‬כי עמד לידי הלילה מלאך האלוהים אשר אני שלו ואותו אני משרת‪.‬‬ ‫‪24‬לאמר אל תירא פאולוס ;יש להביאך לפני הקיסר ‪,‬והנה אלוהים נתן לך את כל המפליגים איתך‪.‬‬ ‫‪25‬על כן ‪,‬אדונים ‪,‬תעודדו כי אני מאמין באלוהים ‪,‬כי יהיה כמו שנאמר לי‪.‬‬ ‫‪26‬עם זאת עלינו להיות מושלך על אי מסוים‪.‬‬ ‫‪27‬אך כשהגיע הלילה הארבעה עשר ‪,‬כשנסענו באדריה ‪,‬בסביבות חצות הלילה סברו הספינות כי הם מתקרבים לארץ כלשהי;‬ ‫‪28‬וֹּת קֹ עו וֹּת ֹמצב או ע ֹשא תרים ׁאבב תדים וֹ ּכאֶׁש ר הולת יכו אש ת‪-‬הּ חׁדב תֶים וֹּת קֹ עו וֹּת ֹמצב או ח תׁמְב ה‪-‬ע ֹשא לרה ׁאבב תדים‪.‬‬ ‫‪29‬וחששו שמא נפלנו על הסלעים ‪,‬השליכו ארבעה עוגנים מהירכתיים ורצו להיום‪.‬‬ ‫‪30‬וכשהספינות עמדו לברוח מהאונייה ‪,‬כשהניחו את הסירה לים ‪,‬תחת צבע כאילו היו משליכים עוגנים מהספינה הקדמית‪.‬‬ ‫‪31‬אמר פאולוס למפקד המאה ולחיילים ‪,‬אם אלה לא ישהו בספינה ‪,‬לא תוכלו להינצל‪.‬‬ ‫‪32‬ואז כרתו החיילים את חבלי הסירה ‪,‬ונתנו לה ליפול‪.‬‬ ‫‪33‬ובבוא היום ‪,‬הפציר פאולוס בכולם לקחת בשר ‪,‬לאמר ‪,‬היום הוא הארבעה עשר היום אשר התעכבתם והמשכתם בצום ‪,‬מבלי‬ ‫לקחתם דבר‪.‬‬ ‫‪34‬על כן אני מבקש מכם לקחת בשר כי זה לבריאותכם כי לא תיפול שערה מראש איש מכם‪.‬‬ ‫‪35‬וכאשר דיבר כך ‪,‬לקח לחם והודה לה 'בפני כולם ‪,‬וכאשר שבר ‪,‬התחיל לאכול‪.‬‬ ‫‪36‬אז היו כולם שמחים ‪,‬והם גם לקחו קצת בשר‪.‬‬ ‫‪37‬והיינו בסך הכל בספינה מאתיים ושש עשרה נפש‪.‬‬ ‫‪38‬וכאשר אכלו די והקלו את הספינה והשליכו את החיטה לים‪.‬‬ ‫‪39‬וכאשר היה יום ‪,‬לא ידעו את הארץ ‪,‬וגילו נחל פלוני עם חוף אשר רצו לתחוב בו את הספינה ‪,‬אם אפשר‪.‬‬ ‫‪40‬וכאשר נטלו את העוגנים ‪,‬התמסרו אל הים ‪,‬ושחררו את רצועות ההגה ‪,‬והרימו את המפרש הראשי לרוח ‪,‬ועשו אל החוף‪.‬‬ ‫‪41‬ונפלו למקום שבו נפגשו שני ימים ‪,‬עלו את הספינה על שרטון ;והחלק הקדמי נתקע במהירות ‪,‬ונשאר בלתי מזיז ‪,‬אבל החלק‬ ‫האחורי נשבר בעוצמת הגלים‪.‬‬ ‫‪42‬ועצת החיילים הייתה להרוג את האסירים פן ישחה איש מהם וימלט‪.‬‬ ‫‪43‬אבל המאה הקודמת ‪,‬שהיה מוכן להציל את פאולוס ‪,‬הרחיק אותם ממטרתם ;וציווה כי היודעים לשחות ישליכו את עצמם תחילה‬ ‫לים ‪,‬ויגיעו ליבשה‪:‬‬ ‫ּל‪-‬שבת ירות הּ ספינה ‪.‬וכך קרה ‪,‬שהם נמלטו כולם בשלום לנחיתה‪.‬‬ ‫‪44‬וֹ הּ ְב לרר ‪,‬ילֶ עּל‪-‬קֹ בר תֶים ‪,‬וֹ אל ֶשה ע ֹ‬

‫‪104‬‬

‫מעשי השליחים‬

‫פרק ‪28‬‬ ‫‪1‬וכאשר נמלטו וידעו כי נקרא האי מליטה‪.‬‬ ‫‪2‬והאנשים הברברים עשו לנו חסד לא קטן כי הם הציתו אש וקבלו אותנו כל אחד בגלל הגשם הנוכחי ובגלל הקור‪.‬‬ ‫‪3‬וכאשר אסף פאולוס צרור מקלות והניחם על האש ‪,‬יצא צפע מן החמה ונעצר על ידו‪.‬‬ ‫‪4‬וכאשר ראו הברברים את החיה הארסית תלויה על ידו ‪,‬אמרו בינם לבין עצמם ‪,‬אין ספק שהאיש הזה הוא רוצח ‪,‬שאף על פי שהוא‬ ‫ברח מהים ‪,‬אך הנקמה לא תחייה‪.‬‬ ‫‪5‬וינער את הבהמה אל האש ולא חש ברע‪.‬‬ ‫‪6‬אמנם נראו כשהיה צריך להתנפח או ליפול מת בפתאומיות ‪:‬אבל לאחר שנראו זמן רב ולא ראו כל רע ‪,‬שינו את דעתם ואמרו שהוא‬ ‫אל‪.‬‬ ‫‪7‬באותם המחוזות היו נכסים של ראש האי ‪,‬ששמו היה פובליוס ;אשר קיבל אותנו ‪,‬ואכסנו שלושה ימים באדיבות‪.‬‬ ‫‪8‬ויהי ‪,‬כי אביו של פובליוס שכב חולה בקדחת ובשטף דמים ‪,‬אשר פאולוס נכנס אליו והתפלל ‪,‬ושם עליו ידיו ורפא אותו‪.‬‬ ‫‪9‬וכאשר נעשה הדבר ‪,‬באו גם אחרים ‪,‬אשר חולו באי ‪,‬ונרפאו‪.‬‬ ‫‪10‬אשר גם כיבד אותנו בכבוד רב ;וכשיצאנו ‪,‬העמיסו עלינו דברים שצריך‪.‬‬ ‫‪11‬ואחרי שלושה חודשים יצאנו באונייה של אלכסנדריה ‪,‬אשר חורף באי ‪,‬אשר סימן היה קסטור ופולוקס‪.‬‬ ‫‪12‬ונחתנו בסירקוזה ‪,‬שהינו שם שלושה ימים‪.‬‬ ‫‪13‬ומשם נטלנו מצפן והגענו לרגיום ואחרי יום אחד נשבה רוח הדרום ‪,‬ובאנו למחרת לפוטאולי‪.‬‬ ‫‪14‬היכן שמצאנו אחים ורצונו להתעכב עמם שבעה ימים ‪,‬והלכנו אל רומא‪.‬‬ ‫‪15‬ומשם ‪,‬כאשר שמעו עלינו האחים ‪,‬הם באו לקראתנו עד פורום אפי ‪,‬ושלושת בתי המרזח ‪:‬אשר כאשר ראה פאולוס ‪,‬הודה לאל ‪,‬‬ ‫ויאזר אומץ‪.‬‬ ‫‪16‬ובבואנו לרומא ‪,‬מסר המאה המאה את השבויים לרב המשמר ‪,‬אך פאולוס ניתנה לגור לבדו עם חייל ששמר אותו‪.‬‬ ‫‪17‬ויהי כעבור שלושה ימים קרא פאולוס את ראשי היהודים ‪,‬וכאשר התאספו ‪,‬אמר אליהם אנשים ואחים אף על פי שלא עשיתי דבר‬ ‫נגד העם או מנהגי אבותינו ‪.‬ובכל זאת נמסרתי שבוי מירושלים לידי הרומאים‪.‬‬ ‫‪18‬מי ‪,‬כאשר בחנו אותי ‪,‬היה משחרר אותי כי לא הייתה בי סיבת מוות‪.‬‬ ‫‪19‬אך כאשר דיברו היהודים נגדו ‪,‬נאלצתי לפנות אל הקיסר ;לא שהייתי צריך להאשים את האומה שלי‪.‬‬ ‫‪20‬על כן קראתי אליך לראותך ולדבר איתך כי למען תקוות ישראל אני קשור בשלשלת הזאת‪.‬‬ ‫‪21‬ויאמרו אליו לא קיבלנו מכתבים מיהודה לגביך ‪,‬ואף אחד מהאחים שבאו לא הראה ולא דיבר עליך רע‪.‬‬ ‫‪22‬אך אנו חפצים לשמוע עליך מה דעתך כי על הכת הזאת אנו יודעים כי בכל מקום מדברים עליה‪.‬‬ ‫‪23‬וכאשר קבעו לו יום ויבואו אליו רבים ללינתו ;לו הסביר והעיד את מלכות אלוהים ‪,‬ושכנע אותם בקשר לישוע ‪,‬הן מתוך תורת‬ ‫משה והן מתוך הנביאים ‪,‬מבוקר עד ערב‪.‬‬ ‫‪24‬ויש האמינו בדברים שנאמרו ויש שלא האמינו‪.‬‬ ‫‪25‬וכאשר לא הסכימו ביניהם ‪,‬הלכו ‪,‬לאחר שדיבר פאולוס מילה אחת ‪,‬טוב דבר רוח הקודש על ידי ישעיהו הנביא אל אבותינו‪.‬‬ ‫‪26‬לאמר לך אל העם הזה ואמרת שמעו תשמעו ולא תבינו ;ובראותם תראו ולא תראו‪:‬‬ ‫‪ָ27‬ת י‪-‬לת ב‪-‬הב עבם הּ ְשה נת ֹתְֹּב ה וֹ אב ֹזנליהש ם ֹמֶּ ֹמעת ים ּו ׁענליהש ם עבצֹ מו ;פן יראו בעיניהם וישמעו באזניהם ויבינו בלבם ויתגיירו וארפא אותם‪.‬‬ ‫‪28‬נודע לכם אפוא כי ישועת אלוהים נשלחה אל הגויים וכי ישמעו אותה‪.‬‬ ‫הודים וֹּת ֹת ּנחׁלו אש ת‪-‬הּ ָב בב תרים ּרבת ים בל ינליהש ם‪.‬‬ ‫‪ּ 29‬וֹ חאמש ר אש ת‪-‬הּ ָֹבב תרים הב אל ֶשה הת ֹס ֹתכו הּ יֹ ת‬ ‫‪30‬ופול ישב שנתיים תמימות בבית השכיר שלו וקבל את כל הבאים אליו‪.‬‬ ‫‪31‬מבשר את מלכות האלוהים ומלמד את הדברים הנוגעים לאדון ישוע המשיח ‪,‬בכל בטחון ‪,‬איש לא אוסר אותו‪.‬‬

‫‪105‬‬

‫רומאים‬ ‫פרק ‪1‬‬ ‫‪1‬פאולוס ‪,‬משרתו של ישוע המשיח ‪,‬נקרא להיות שליח ‪,‬מופרד לבשורת אלוהים‪,‬‬ ‫( ‪2‬אשר הבטיח מקודם על ידי נביאיו בכתבי הקודש)‪,‬‬ ‫‪3‬על בנו ישוע המשיח אדוננו אשר נעשה מזרע דוד על פי הבשר;‬ ‫‪4‬והכריז שהוא בן אלוהים בכוח ‪,‬על פי רוח הקדושה ‪,‬על ידי תחיית המתים‪.‬‬ ‫‪5‬שבזכותו קיבלנו חסד ושליח ‪,‬למען ציות לאמונה בכל העמים ‪,‬למען שמו‪.‬‬ ‫‪6‬בקרבם גם אתם נקראים של ישוע המשיח‪:‬‬ ‫‪7‬לכל אשר ברומא ‪,‬אהובי אלוהים ‪,‬הנקראים להיות קדושים ‪:‬חסד לכם ושלום מאלוהים אבינו והאדון ישוע המשיח‪.‬‬ ‫‪8‬ראשית ‪,‬אני מודה לאלוהים שלי באמצעות ישוע המשיח על כולכם ‪,‬על כך שמדברים על אמונתכם בכל העולם‪.‬‬ ‫‪9‬כי אלוהים הוא העד שלי ‪,‬אשר אני משרת אותו עם רוחי בבשורת בנו ‪,‬כי ללא הפסקה אני מזכיר אותך תמיד בתפילותי;‬ ‫‪10‬מבקשים ‪,‬אם בכל דרך שהיא עכשיו באריכות אולי יהיה לי מסע משגשג ברצון אלוהים לבוא אליך‪.‬‬ ‫‪11‬כי אני משתוקק לראותכם ‪,‬כדי שאוכל להעניק לכם איזו מתנה רוחנית ‪,‬עד שתתבססו;‬ ‫יב דהיינו ‪,‬כדי להתנחם יחד עמכם באמונה ההדדית ביניכם וביני‪.‬‬ ‫‪13‬עתה לא הייתי רוצה לדעתכם ‪,‬אחים ‪,‬שלעתים קרובות התכוונתי לבוא אליכם( ‪,‬אבל נתתי עד כה ‪),‬כדי שיהיה לי גם בכם פירות ‪,‬‬ ‫כמו בין שאר הגויים‪.‬‬ ‫‪14‬אני חייב הן ליוונים והן לברברים ;גם לחכמים וגם לבלתי חכמים‪.‬‬ ‫‪15‬אז ‪,‬ככל שיש בי ‪,‬אני מוכן להטיף את הבשורה גם לכם שנמצאים ברומא‪.‬‬ ‫‪16‬כי איני מתבייש בבשורת המשיח ‪:‬כי כוח אלוהים הוא לישועה לכל המאמין ;קודם ליהודי ‪,‬וגם ליווני‪.‬‬ ‫‪17‬כי בזה מתגלה צדקת ה 'מאמונה לאמונה ‪,‬כמו שכתוב ‪,‬באמונה יחיה הצדיק‪.‬‬ ‫‪18‬כי חמת אלוהים מתגלה מן השמים על כל רשעות ועוול של בני אדם ‪,‬המחזיקים את האמת בעוולה;‬ ‫‪19‬כי מה שאפשר לדעת אלהים גלוי בהם ;כי הראה להם אלהים‪.‬‬ ‫‪20‬כי הדברים הבלתי נראים שלו מבריאת העולם נראים בבירור ‪,‬כשהם מובנים על ידי הדברים הנעשים ‪,‬אפילו כוחו הנצחי‬ ‫ואלוהותו ;כדי שיהיו ללא תירוץ‪:‬‬ ‫‪21‬כי כאשר ידעו את אלוהים ‪,‬לא תהלו אותו כאלוהים ‪,‬ולא הודו ; אאבי ל נְ הל יְה לל שּ בי ה בְ לדמונניהְ ם ‪,‬ולל בי בי ם הי סול הי ייה חֶ שְ ך‪.‬‬ ‫‪22‬כשהם מתוודים שהם חכמים ‪,‬הפכו לשוטים‪,‬‬ ‫‪23‬וישנה את כבוד האל הבלתי מושחת לצלם דומה לאדם המושחת ולציפורים ולבהמות ארבע רגליים ורמשים‪.‬‬ ‫‪24‬על כן גם מסר אותם אלהים לטמאה בתאוות לבם ‪,‬כדי לבזות את גופם ביניהם‪.‬‬ ‫‪25‬אשר שינה את אמת ה 'לשקר ‪,‬ועבד ועבד את הנברא יותר מהבורא אשר יתברך לעולם ‪.‬אי מנ ן‪.‬‬ ‫‪26‬מסיבה זו מסר אותם אלוהים לחיבות נבזיות ‪:‬כי אפילו נשותיהם שינו את השימוש הטבעי למנוגד לטבע‪.‬‬ ‫‪27‬וכמו כן גם הגברים ‪,‬עזבו את השימוש הטבעי של האשה ‪,‬בערו בתאוותם זה אל זה ;גברים עם אנשים שעובדים במה שאינו ראוי ‪,‬‬ ‫ומקבלים בעצמם את התמורה על טעותם שהייתה ראויה‪.‬‬ ‫‪28‬ואף על פי שלא אהבו לשמור את אלוהים בידיעתם ‪,‬נתן אותם אלוהים לשכל מופרך ‪,‬לעשות את הדברים שאינם נוחים;‬ ‫‪29‬נמלא כל עוולה ‪,‬זנות ‪,‬רשע ‪,‬חמדה ‪,‬זדון ;מלא קנאה ‪,‬רצח ‪,‬ויכוח ‪,‬הונאה ‪,‬רשעות ;לוחשים‪,‬‬ ‫‪30‬שונאי אלוהים ‪,‬מתנשאים ‪,‬גאים ‪,‬מתפארים ‪,‬ממציאים דברים רעים ‪,‬סוררים להורים‪,‬‬ ‫‪31‬ללא הבנה ‪,‬פורעי ברית ‪,‬ללא חיבה טבעית ‪,‬חסרי רחמים ‪,‬חסרי רחמים‪:‬‬ ‫‪32‬מי שיודע את משפט אלוהים ‪,‬כי העושים דברים כאלה ראויים למוות ‪,‬לא רק עושים כמוהו ‪,‬אלא יש נחת רוח בעושים אותם‪.‬‬ ‫פרק ‪2‬‬ ‫‪1‬על כן אין אתה מתנצל ‪,‬איש ‪,‬כל אשר אתה השופט ‪:‬כי בכל אשר אתה שופט את זולתך ‪,‬אתה מרשיע את עצמך ;כי אתה השופט‬ ‫עושה אותם הדברים‪.‬‬ ‫‪2‬אבל אנו בטוחים שמשפט אלוהים הוא על פי האמת נגד העושים דברים כאלה‪.‬‬ ‫‪3‬ואתה חושב כך ‪,‬איש השופט את העושים כאלו ועושים אותו הדבר ‪,‬כי תימלט ממשפט ה?'‬ ‫‪4‬או תבזה את עושר טובתו וסובלנותו ואורך רוחו ;לא יודע שטוב אלוהים מוביל אותך לתשובה?‬ ‫‪5‬אבל אחרי קשיותך ולבבך החרטא ‪,‬אצור לעצמך כעס על יום הכעס וההתגלות של משפט אלוהים הישר;‬ ‫‪6‬מי יחזיר לאיש לפי מעשיו‪:‬‬ ‫‪7‬לאלו המבקשים בהתמדה סבלנית בעשיית טוב תהילה וכבוד ואלמוות ‪,‬חיי נצח‪:‬‬ ‫‪8‬אבל למריבים ואינם שומעים לאמת ‪,‬אלא שמעים לעוול ‪,‬לכעס ולזעם‪.‬‬ ‫ט צרה וייסורים ‪,‬על כל נפש אדם העושה רע ‪,‬ליהודי תחילה וגם של הגוי;‬ ‫‪10‬אבל כבוד כבוד ושלום לכל אדם שעושה טוב ליהודי תחילה וגם לגוי‪.‬‬

‫‪106‬‬

‫רומאים‬

‫‪11‬כי אין כבוד לאדם עם אלוהים‪.‬‬ ‫ֹורה יאבדו ‪,‬וכל אשר חטאו בתורה ‪,‬יישפטו במשפט;‬ ‫תורה ַּם‪ַּ-‬ם בל ל ֶא י‬ ‫יב ְֹ י ֶֹ ל אאשְ ר חי לטאו בל י‬ ‫( ‪13‬כי לא שומעי התורה צודקים לפני אלוהים ‪,‬אלא עושי התורה יוצדקו‪.‬‬ ‫‪14‬כי כאשר הגויים ‪,‬אשר אין להם חוק ‪,‬עושים מטבעם את הדברים הכלולים בחוק ‪,‬אלה ‪,‬ללא חוק ‪,‬הם חוק לעצמם‪.‬‬ ‫‪15‬אשר מראים את עבודת התורה הכתובה בליבם ‪,‬גם מצפונם מעיד ‪,‬ומחשבותיהם נבונות בעודם מאשימים או מתרצים זה את זה);‬ ‫‪16‬ביום שבו ישפוט אלוהים את סודות בני האדם על ידי ישוע המשיח על פי הבשורה שלי‪.‬‬ ‫ֹורה ול הְ לתהּ פל ְריתְ ך בי אֹלהְ ים‪.‬‬ ‫הודי ול ְשנל ך בּ י‬ ‫יז הְ נל ך קל יר ְאית יל ְ‬ ‫יח וידע את רצונו ויאשר את המצוינים יותר ‪,‬בהוראת התורה;‬ ‫‪19‬ובטוח כי אתה בעצמך מדריך עיוורים ‪,‬אורם של אשר בחושך‪.‬‬ ‫‪20‬מורה לטיפשים ‪,‬מורה לתינוקות ‪,‬שיש להם צורה של ידע ואמת שבתורה‪.‬‬ ‫‪21‬אם כן אתה המלמד את הזולת ‪,‬אינך מלמד את עצמך ?אתה המטיף לאיש אל תגנוב ‪,‬האם אתה גונב?‬ ‫‪22‬אתה אומר שאסור לאדם לנאוף ‪,‬האם אתה נואף ?אתה מתעב אלילים ‪,‬האם אתה עושה חילול קודש?‬ ‫‪23‬אתה המתפאר בתורה ‪,‬בהפרת התורה מבזה אלהים?‬ ‫‪24‬כי שם אלוהים גנאי בגוים דרכך ככתוב‪.‬‬ ‫‪25‬כי באמת מועיל ברית מילה אם תשמור את התורה ‪,‬אבל אם אתה פורע משפט ‪,‬המילה שלך תהיה ערלה‪.‬‬ ‫‪26‬על כן אם הערל שומר את צדקת התורה ‪,‬האם ערלתו לא תיחשב לברית מילה?‬ ‫‪27‬והלא ערלה שהיא מטבעה אם תקיים את התורה ‪,‬תשפט אותך אשר באות ובמילה עובר על החוק?‬ ‫הודי אאשְ ר הוא חנ צְ ר ;ול ל ֶא הְ יא הּ ְמָיה הּ הְ יא ‪,‬אאשְ ר בי ָי ר‪:‬‬ ‫‪ ְֹ28‬י ל ֶא יל ְ‬ ‫‪29‬אבל הוא יהודי ‪,‬שהוא אחד מבפנים ;וברית המילה היא של הלב ‪,‬ברוח ‪,‬ולא באות ;ששבחו אינו מבני אדם ‪,‬אלא מאלוהים‪.‬‬ ‫פרק ‪3‬‬ ‫‪1‬איזה יתרון יש ליהודי ?או איזה תועלת יש מברית מילה?‬ ‫‪2‬הרבה מכל הבחינות ‪:‬בעיקר ‪,‬כי נמסרו להם דברי אלוהים‪.‬‬ ‫‪3‬כי מה אם חלקם לא האמינו ?האם חוסר האמונה שלהם יהפוך את אמונת אלוהים ללא השפעה?‬ ‫‪4‬חלילה ‪:‬כן יהי אלוהים אמת ‪,‬אבל כל אדם שקרן ;ֹל מו שְ ֹיתוב ‪,‬לל הְ צל דּ קל ֹי בל ְדבל ְריך ‪,‬ול הְ לתַיבנ ר בל ְשפל לטך‪.‬‬ ‫‪5‬אבל אם עוולתנו משבחת את צדקת ה ‪',‬מה נגיד ?האם אלוהים עוול הנוקם( ?אני מדבר כגבר)‬ ‫‪6‬חלילה ‪:‬כי אז איך ישפוט אלוהים את העולם?‬ ‫‪ ְֹ7‬י ְאם הי ייה ּרבי ה ֹאמְ ת הי אֹלהְ ים בל שּ קל ְרי לְ לתהְ ָיתו ;מדוע בכל זאת נשפטת גם אני כחטא?‬ ‫‪8‬ולא אדרבא( ‪,‬כפי שמדווחים עלינו לשון הרע ‪,‬וכפי שיש אומרים שאנו אומרים )הבה נעשה הרע למען יבוא הטוב ?שהקללות שלו‬ ‫צודקת‪.‬‬ ‫‪9‬מה אז ?האם אנחנו טובים מהם ?לא ‪,‬בשום אופן ‪:‬כי הוכחנו קודם גם יהודים וגם גויים ‪,‬שכולם תחת החטא;‬ ‫‪10‬כמו שכתוב אין צדיק לא אחד‪.‬‬ ‫‪11‬אין מבין ‪,‬אין מחפש את אלוהים‪.‬‬ ‫יב ‪ָֹּ ,‬ים ייצל או ְמדְ ְרך ‪,‬יּחל די ו נְ פל ְשים ;אין אחד שעושה טוב ‪,‬לא ‪,‬לא אחד‪.‬‬ ‫יג גרונם קבר פתוח ;בלשונם עשו מרמה ;רעל האספסים מתחת לשפתיהם‪:‬‬ ‫‪14‬אשר פיו מלא קללה ומרירות‪:‬‬ ‫‪15‬רגליהם מהירות לשפוך דם‪:‬‬ ‫‪16‬חורבן ואומללות בדרכם‪:‬‬ ‫‪17‬ואת דרך השלום לא ידעו‪:‬‬ ‫‪18‬אין יראת אלוהים לנגד עיניהם‪.‬‬ ‫‪19‬עתה אנו יודעים כי כל אשר תאמר התורה ‪,‬היא אומרת לאלה אשר תחת התורה ‪:‬למען יעצור כל פי ‪,‬וכל העולם יהא אשמים לפני‬ ‫אלוהים‪.‬‬ ‫‪20‬לפיכך במעשי התורה לא יצדיק בשר בעיניו כי לפי התורה ידיעת החטא‪.‬‬ ‫‪21‬אך עתה מתגלה צדקת אלוהים בלא התורה ‪,‬על ידי התורה והנביאים‪.‬‬ ‫‪22‬גם צדקת אלוהים אשר באמונת ישוע המשיח לכל ולכל המאמינים כי אין הבדל‪.‬‬ ‫‪ ְֹ23‬י ָֹּים חי לטאו ול קי לטרו ְמֹיבוד אֹלהְ ים;‬ ‫‪24‬הצטדק בחסדיו בגאולה שבמשיח ישוע‪:‬‬ ‫‪25‬אשר אלוהים הציב לכפר על‪-‬ידי אמונה בדמו ‪,‬להכריז על צדקתו למחילה על חטאים שעברו ‪,‬על‪-‬ידי סובלנות אלוהים;‬ ‫‪26‬להכריז ‪,‬אני אומר ‪,‬בזמן הזה את צדקתו ‪:‬כדי שיהיה צודק ומצדיק את המאמין בישוע‪.‬‬ ‫‪27‬איפה ההתפארות אז ?זה לא נכלל ‪.‬לפי איזה חוק ?של יצירות ?לא ‪:‬אלא לפי חוק האמונה‪.‬‬ ‫‪28‬לכן אנו מסיקים שאדם מוצדק באמונה ללא מעשי החוק‪.‬‬ ‫‪29‬האם הוא אלוהי היהודים בלבד ?האם הוא לא גם מהגויים ?כן ‪,‬גם של הגויים‪:‬‬ ‫‪30‬כיון שהוא אלוהים אחד אשר יצדיק את ברית המילה באמונה ואת הערלה באמונה‪.‬‬

‫‪107‬‬

‫רומאים‬

‫‪31‬האם אם כן אנו מבטלים את החוק באמצעות אמונה ?חלילה ‪:‬כן ‪,‬אנו קובעים את החוק‪.‬‬ ‫פרק ‪4‬‬ ‫‪1‬מה נגיד אפוא כי מצא אברהם אבינו על הבשר?‬ ‫‪2‬כי אם צדק אברהם במעשים ‪,‬יש לו להתפאר ;אבל לא לפני אלוהים‪.‬‬ ‫‪3‬כי מה אומר הכתוב ?אברהם האמין באלוהים ‪,‬וזה נספר לו לצדק‪.‬‬ ‫‪4‬עֹּי ה ‪,‬לל עובנ ד ‪,‬ל ֶא נְ חל שּ ב שְ ל חְ סְ ד ‪,‬אְ ָיא בל חוב‪.‬‬ ‫‪5‬אבל למי שאינו עובד אלא מאמין במצדיק את הרשע ‪,‬אמונתו נחשבת לצדקה‪.‬‬ ‫‪6‬כמו שדוד מתאר את ברכת האיש אשר אלוהים ייחס לו צדקה ללא מעשים‪.‬‬ ‫‪7‬לאמר ‪,‬אשרי אשר נסלח להם עוונותיהם וחטאיהם מכוסים‪.‬‬ ‫‪8‬אשרי האיש אשר ה 'לא ייחס לו חטא‪.‬‬ ‫‪9‬האם הברכה הזאת באה על ברית המילה בלבד ‪,‬או גם על הערלים ?כי אנו אומרים כי האמונה נחשבה לאברהם לצדקה‪.‬‬ ‫‪10‬איך זה נחשב אז ?כשהיה ברית מילה או בערלה ?לא בברית מילה ‪,‬אלא בברית מילה‪.‬‬ ‫‪11‬ויקבל את אות ברית מילה חותמת צדקת האמונה אשר עוד ערל למען יהיה לאב לכל המאמינים אף על פי שלא נימולו ‪.‬למען‬ ‫תיזקף גם להם צדקה‪:‬‬ ‫‪12‬ואב המילה לאלה שאינם מברית המילה בלבד ‪,‬אלא ההולכים גם הם במדרגות האמונה ההיא של אברהם אבינו אשר עוד היה‬ ‫ערל‪.‬‬ ‫‪13‬כי ההבטחה ‪,‬שהוא יהיה יורש העולם ‪,‬לא הייתה לאברהם או לזרעו באמצעות התורה ‪,‬אלא בזכות האמונה‪.‬‬ ‫‪14‬כי אם הם מהתורה יורשים ‪,‬האמונה מתבטלת ‪,‬וההבטחה לא תקפה‪.‬‬ ‫‪15‬כי התורה עושה כעס כי במקום שאין חוק אין עבירה‪.‬‬ ‫טז עּל‪ֹ-‬נן הוא מנ ֹאמוניה ‪,‬שְ ְִ הל יְה בל חְ סְ ד ;עד הסוף ההבטחה עשויה להיות בטוחה לכל הזרע ;לא רק לזה שהוא מהתורה ‪,‬אלא גם לזה‬ ‫שהוא מאמונת אברהם ;מי האבא של כולנו‪,‬‬ ‫יז (כמו שכתוב נתתי אותך לאב לגויים )לפניו אשר האמין בו ‪,‬אלהים המחיה את המתים וקורא לאלו שאינם כאילו היו‪.‬‬ ‫‪18‬אשר כנגד תקוה האמין בתקווה להוליד גוים רבים על פי מה שנאמר כך יהיה זרעך‪.‬‬ ‫‪19‬ולא היה חלש באמונה ‪,‬לא ראה את גופו מת עתה ‪,‬בהיותו כבן מאה שנים ‪,‬ואף לא את מת בטן שרה‪.‬‬ ‫‪20‬הוא לא נדהד בהבטחת אלוהים בחוסר אמונה ;אבל היה חזק באמונה ‪,‬נותן כבוד לאלוהים;‬ ‫‪21‬ובהיותו משוכנע כי את אשר הבטיח יוכל גם הוא לקיים‪.‬‬ ‫‪22‬ולפיכך נזקף לו צדקה‪.‬‬ ‫‪23‬ועתה לא נכתב למענו לבדו כי נזקף לו;‬ ‫‪24‬אך גם לנו ‪,‬אשר ייזקף לו ‪,‬אם נאמין במי שהקים את ישוע אדוננו מן המתים;‬ ‫‪25‬אשר נמסר על עבירותינו ‪,‬והועלה שוב להצדקתנו‪.‬‬ ‫פרק ‪5‬‬ ‫‪1‬לפיכך בהיותנו מוצדקים באמונה ‪,‬יש לנו שלום עם אלוהים על ידי אדוננו ישוע המשיח‪.‬‬ ‫‪2‬שבזכותו יש לנו גם גישה באמונה אל החסד הזה שבו אנו עומדים ‪,‬ושמחים בתקווה לכבוד אלוהים‪.‬‬ ‫‪3‬ולא זו בלבד ‪,‬אלא אנו מתפארים גם במצוקות ‪:‬כיודעים כי צרה פועלת סבלנות;‬ ‫‪4‬וסבלנות ‪,‬ניסיון ;וניסיון ‪,‬תקווה‪:‬‬ ‫‪5‬ותקוה לא תבייש ;כי אהבת ה 'נשפכת בלבנו על ידי רוח הקודש שניתנה לנו‪.‬‬ ‫‪6‬כי כשעוד היינו חסרי כוח ‪,‬בבוא הזמן מת המשיח למען הרעים‪.‬‬ ‫‪7‬כי בקושי עבור צדיק ימות אחד ‪,‬אך אולי עבור אדם טוב יעזו אפילו למות‪.‬‬ ‫‪8‬אבל אלוהים משבח את אהבתו אלינו ‪,‬בכך שבעודנו חוטאים ‪,‬המשיח מת עבורנו‪.‬‬ ‫‪9‬הרבה יותר מכך ‪,‬בהיותנו מוצדקים כעת בדמו ‪,‬ניצול מחמתו דרכו‪.‬‬ ‫‪10‬כי אם ‪,‬כשהיינו אויבים ‪,‬נתפייסנו עם אלוהים על ידי מות בנו ‪,‬הרבה יותר ‪,‬בהיותנו פייסנו ‪,‬נינצל בחייו‪.‬‬ ‫‪11‬ולא זו בלבד ‪,‬אלא גם אנו שמחים באלוהים על ידי אדוננו ישוע המשיח ‪,‬אשר על ידו קיבלנו עתה את הכפרה‪.‬‬ ‫‪12‬לפיכך ‪,‬כמו על ידי אדם אחד נכנס החטא לעולם ‪,‬והמוות בחטא ;וכך עבר המוות על כל בני האדם ‪,‬כי כולם חטאו‪:‬‬ ‫ֹורה‪.‬‬ ‫יג (ְֹ י עּד שְ הי ייה חי טי א בי עולים ‪ ,‬אאבי ל אנ ין חנ לטא נְ זלקּ ע בל אנ ין י‬ ‫‪14‬אף על פי כן מלך המוות מאדם ועד משה ‪,‬אפילו על אלה שלא חטאו כדמות פשעו של אדם ‪,‬שהוא דמותו של העתיד לבוא‪.‬‬ ‫‪15‬אבל לא כעבירה ‪,‬כך גם מתנת חינם ‪.‬כי אם בעבירה של אחד ימותו רבים ‪,‬הרבה יותר חסד אלוהים ‪,‬ומתנת החסד ‪,‬שהיא על ידי‬ ‫אדם אחד ‪,‬ישוע המשיח ‪,‬שפעה לרבים‪.‬‬ ‫טז ול ל ֶא ֹל מו שְ הי ייה עּל‪-‬יל דנ י שְ חי טי א ‪ֹ,‬נן הּ ְמֹי ניה ‪ ְֹ:‬י‪-‬הּ ְמ לש יָט הי ייה עּל‪-‬יל דנ י אְ ת‪-‬הּ חאטי אי ה ‪ ,‬אאבי ל הּ ְמנל ֹי ה חּ ִיבי ה למ ּרבְ ים לל הְ צל די קי ה‪.‬‬ ‫יז ְֹ י ְאם‪-‬עּל‪ָ-‬ל נני אְ חי ד מי לּך מי וְת בל אְ חי ד ;הרבה יותר אלה שמקבלים שפע של חסד ומתנת צדק ימלטו בחיים על ידי אחד ‪,‬ישוע‬ ‫המשיח)‪.‬‬

‫‪108‬‬

‫רומאים‬

‫‪18‬על כן כעבירה של משפט אחד בא על כל בני האדם לרשעה ;אף על פי כן בזכותו של אחד באה מתנת חינם על כל בני האדם‬ ‫להצדקת החיים‪.‬‬ ‫‪19‬כי כמו על ידי אי‪-‬ציות של אדם אחד נעשו רבים לחוטאים ‪,‬כך על ידי ציות של אחד יעשו רבים צדיקים‪.‬‬ ‫‪20‬ועוד נכנסה החוק למען תרב העבירה ‪.‬אבל היכן שרב החטא ‪,‬החסד שפע הרבה יותר‪:‬‬ ‫‪21‬כי כשם שהחטא שלט עד המוות ‪,‬כך יוכל החסד למלוך בזכות צדקה לחיי נצח על ידי ישוע המשיח אדוננו‪.‬‬ ‫פרק ‪6‬‬ ‫‪1‬מה נגיד אז ?האם נמשיך בחטא כדי שירבה החסד?‬ ‫‪2‬חלילה ‪.‬איך אנחנו ‪,‬שמתים לחטא ‪,‬נחיה עוד בה?‬ ‫‪3‬אינכם יודעים ‪,‬שרבים מאיתנו שהוטבלנו בישוע המשיח הוטבלנו למותו?‬ ‫‪4‬על כן נקברים עמו בטבילה למוות ‪:‬כי כשם שהמשיח קם מן המתים בכבוד האב ‪,‬כך גם אנו צריכים ללכת בחידוש החיים‪.‬‬ ‫‪5‬כי אם נשתלנו יחד בדמות מותו ‪,‬נהיה גם בדמות תחייתו‪.‬‬ ‫‪6‬לדעת זאת ‪,‬כי זקןנו נצלב עמו ‪,‬למען יהרס גוף החטא ‪,‬למען לא נעבוד מעתה והלאה את החטא‪.‬‬ ‫‪7‬כי המת משוחרר מהחטא‪.‬‬ ‫‪8‬עכשיו אם נמות עם המשיח ‪,‬אנו מאמינים שגם אנחנו נחיה איתו‪.‬‬ ‫‪9‬מתוך ידיעה כי המשיח שקם מן המתים אינו מת עוד ;למוות אין יותר שליטה עליו‪.‬‬ ‫‪10‬כי במותו הוא מת לחטא פעם אחת ‪,‬אבל באשר הוא חי הוא חי לאלוקים‪.‬‬ ‫‪11‬כמו כן חשבו גם אתם עצמכם מתים לחטא ‪,‬אבל חיים לאלוהים באמצעות ישוע המשיח אדוננו‪.‬‬ ‫‪12‬אל תמלוך החטא בגוף התמותה שלכם ‪,‬למען תשמעו לו בתאוותיו‪.‬‬ ‫‪13‬אל תתנו את אבריכם ככלי עוולה לחטא ‪,‬כי אם תמסרו את עצמכם לאלוקים כחיים מן המתים ואת איבריכם ככלי צדק לה‪'.‬‬ ‫‪14‬כי החטא לא ישלוט בכם כי אינכם תחת התורה כי אם תחת החסד‪.‬‬ ‫‪15‬אז מה ?האם נחטא ‪,‬כי איננו תחת התורה ‪,‬אלא תחת החסד ?חלילה‪.‬‬ ‫‪16‬אל תדעו כי למי אתם מעמידים את עצמכם עבדים לציית ‪,‬עבדיו אתם אשר אתם נשמעים לו ;אם על חטא עד מוות ואם על ציות‬ ‫לצדקה?‬ ‫‪17‬אך יודה לאל ‪,‬כי הייתם עבדי החטא ‪,‬אך שמעתם מלב לצורת הדוקטרינה אשר נמסרה אתכם‪.‬‬ ‫‪18‬בהיותכם משוחררים מהחטא והפכתם לעבדי צדק‪.‬‬ ‫‪19‬אני מדבר כדרכם של בני אדם על חולשת בשרכם ‪,‬כי כשם שנתתם את‪-‬חבריכם עבדים לטומאה ולעוון לעוון ;ַּם ֹנן עֹּי ה הְ לתנו‬ ‫עאבי דנ י אאבי ְריך לל צְ דְ ק לּדי דוש‪.‬‬ ‫‪20‬כי כשהייתם עבדי החטא ‪,‬הייתם חופשיים מהצדקה‪.‬‬ ‫‪21‬איזה פרי היה לך אז בדברים שבהם אתה מתבייש עכשיו ?כי סוף הדברים האלה הוא המוות‪.‬‬ ‫‪22‬אך עתה בהיותכם משוחררים מהחטא והפכתם לעבדים לאלוהים ‪,‬יש לכם פריכם לקדושה וסוף חיי עולם‪.‬‬ ‫‪23‬כי שכר החטא הוא מוות ;אבל מתנת אלוהים היא חיי נצח באמצעות ישוע המשיח אדוננו‪.‬‬ ‫פרק ‪7‬‬ ‫‪1‬אל תדעו אחים (כי אני מדבר אל יודעי התורה )כיצד שולטת התורה באדם כל ימיו?‬ ‫‪2‬כי האשה שיש לה בעל חייבת בתורה לבעלה כל עוד הוא חי ;אבל אם הבעל מת ‪,‬היא משוחררת מדין בעלה‪.‬‬ ‫‪3‬אם כן ‪,‬אם בעוד בעלה חי ‪,‬תינשא לאיש אחר ‪,‬היא תיקרא נואפת ;כדי שאינה נואפת ‪,‬אף על פי שהיא נשואה לגבר אחר‪.‬‬ ‫‪4‬לפיכך ‪,‬אחי ‪,‬גם אתם נהייתם מתים לתורה על ידי גוף המשיח ;לל הְ ֹיָנ א אְ ת זְה ‪,‬לל ְמי שְ די ם ְמן הּ מי ְתים ‪,‬שְ ֹוצְ יא ָל ְרי אְ ל ה‪'.‬‬ ‫‪5‬כי כשהיינו בבשר ‪,‬תנועות החטאים ‪,‬שהיו על‪-‬פי התורה ‪,‬פעלו באברינו להוליד פרי למוות‪.‬‬ ‫‪6‬אך עתה ניצלנו מן התורה ‪,‬כי מת אשר נתפסנו בה ;שנשרת בחדשות הרוח ‪,‬ולא בישנות האות‪.‬‬ ‫‪7‬מה נגיד אז ?האם החוק חטא ?חלילה ‪.‬לא ‪,‬לא ידעתי חטא ‪,‬אלא על פי התורה ‪:‬כי לא ידעתי תאוות ‪,‬אלא שאמרה התורה ‪,‬לא‬ ‫תחמוד‪.‬‬ ‫‪8‬אך החטא ‪,‬בהזדמנות בציווי ‪,‬עשה בי כל מיני התרגשות ‪.‬כי בלי החוק החטא מת‪.‬‬ ‫‪9‬כי חייתי בלי התורה פעם אחת ‪,‬אבל בבוא המצוה ‪,‬התחייה החטא ומתתי‪.‬‬ ‫‪10‬ואת המצוה אשר נגזרה לחיים ‪,‬מצאתי למוות‪.‬‬ ‫‪11‬כי החטא במצוה רימה אותי והרג אותי בו‪.‬‬ ‫יב על כן התורה קדושה והמצוה קדושה וצודקת וטובה‪.‬‬ ‫‪13‬האם הטוב עשה לי מוות ?חלילה ‪.‬אבל החטא ‪,‬למען ייראה חטא ‪,‬עושה בי מוות בטוב ;שהחטא בציווי עלול להפוך לחטא ביותר‪.‬‬ ‫‪14‬כי אנחנו יודעים שהתורה היא רוחנית ‪,‬אבל אני גשמי ‪,‬נמכר בחטא‪.‬‬ ‫‪15‬למען מה שאני עושה איני מרשה ‪:‬כי מה שהייתי רוצה ‪,‬אינני עושה ;אבל מה שאני שונא ‪,‬את זה אני‪.‬‬ ‫‪16‬אם אעשה מה שלא אעשה ‪,‬אני מסכים לחוק שהיא טובה‪.‬‬ ‫‪17‬אז לא אני עוד עושה זאת ‪,‬אלא החטא השוכן בי‪.‬‬

‫‪109‬‬

‫רומאים‬

‫‪18‬כי ידעתי כי בי (כלומר בבשרי )לא שוכן דבר טוב כי הרצון נמצא עמי ;אבל איך לבצע את מה שטוב אני לא מוצא‪.‬‬ ‫‪19‬כי את הטוב שהייתי רוצה לא אעשה ‪,‬אבל את הרע אשר לא ארצה ‪,‬אני עושה‪.‬‬ ‫‪20‬עתה אם אעשה אשר לא אעשה ‪,‬לא עוד אני עושה זאת ‪,‬אלא החטא השוכן בי‪.‬‬ ‫‪21‬אז אני מוצא חוק ‪,‬שכאשר אעשה טוב ‪,‬הרע נמצא אצלי‪.‬‬ ‫‪22‬כי אני מתענג בתורת אלוהים אחרי האדם הפנימי‪.‬‬ ‫‪23‬אבל אני רואה חוק אחר באברי ‪,‬הלוחם נגד חוק מוחי ומביא אותי בשבי לחוק החטא אשר באברי‪.‬‬ ‫‪24‬הו איש אומלל שאני !מי יציל אותי מגוף המוות הזה?‬ ‫‪25‬אני מודה לאלוהים באמצעות ישוע המשיח אדוננו ‪.‬אז עם השכל אני עצמי משרת את תורת אלוהים ;אלא עם הבשר תורת החטא‪.‬‬ ‫פרק ‪8‬‬ ‫‪1‬לפיכך אין עתה הרשעה לאלה אשר במשיח ישוע ‪,‬אשר הולכים לא אחרי הבשר ‪,‬אלא אחרי הרוח‪.‬‬ ‫‪2‬כי תורת רוח החיים במשיח ישוע שחררה אותי מתורת החטא והמוות‪.‬‬ ‫‪3‬כי מה שהתורה לא יכלה לעשות ‪,‬בכך שהייתה חלשה בבשר ‪,‬אלוהים שולח את בנו בדמותו של בשר חוטא ‪,‬ועל החטא ‪,‬גזר את‬ ‫החטא בבשר‪:‬‬ ‫‪4‬למען תתקיים בנו צדקת התורה ההולכים לא אחרי הבשר כי אם אחרי הרוח‪.‬‬ ‫‪ ְֹ5‬י אאשְ ר אּ ח נארי הּ בי ָי ר למשּ כל חְ ים אְ ת‪-‬בי ָי ר ; אאבי ל אאשְ ר אּ ח נארי הי רוחּ ְדבל נרי הּ רוחּ ‪.‬‬ ‫‪ ְֹ6‬י לְ הל יות בל ג ְימית הוא מי וְת ;אבל להיות בעל נפש רוחנית זה חיים ושלום‪.‬‬ ‫‪7‬כי השכל הגשמי הוא איבה לאלוהים ‪:‬כי הוא אינו כפוף לחוק האלוהים ‪,‬ואף לא יכול להיות‪.‬‬ ‫‪8‬אז אלו שבבשר אינם יכולים למצוא חן בעיני אלוהים‪.‬‬ ‫‪9‬אבל אינכם בבשר ‪,‬אלא ברוח ‪,‬אם כן שוכן בכם רוח אלוהים ‪.‬עכשיו אם לאדם כלשהו אין את רוח המשיח ‪,‬הוא לא שלו‪.‬‬ ‫‪10‬ואם המשיח יהיה בכם ‪,‬הגוף מת מחמת החטא ;אבל הרוח היא חיים בגלל צדקה‪.‬‬ ‫‪11‬אבל אם רוחו של מי שהקים את ישוע מהמתים תשכון בכם ‪,‬מי שהקים את המשיח מהמתים יחייה גם את גופכם התמותה על ידי‬ ‫רוחו השוכנת בכם‪.‬‬ ‫‪12‬על כן ‪,‬אחים ‪,‬אנו חייבים ‪,‬לא לבשר ‪,‬לחיות אחרי הבשר‪.‬‬ ‫‪13‬כי אם תחיו אחרי הבשר ‪,‬תמותו ‪,‬אבל אם תמיתו ברוח את מעשי הגוף ‪,‬תחיו‪.‬‬ ‫‪14‬כי כל מי שמובלים על ידי רוח אלוהים ‪,‬הם בני אלוהים‪.‬‬ ‫‪15‬כי לא קיבלת שוב את רוח השעבוד ליראה ;אבל קיבלת את רוח האימוץ ‪,‬שבאמצעותה אנו בוכים ‪,‬אבא ‪,‬אבא‪.‬‬ ‫‪16‬הרוח עצמה מעידה ברוחנו כי בני אלוהים אנו‪.‬‬ ‫‪17‬ואם ילדים ‪,‬אז יורשים ;יורשים של אלוהים ‪,‬ויורשים משותפים עם המשיח ;אם כן אנו סובלים עמו ‪,‬כדי שנתפאר גם יחד‪.‬‬ ‫‪18‬כי אני סבור כי הסבל של הזמן הנוכחי אינו ראוי להשוות עם התהילה אשר יתגלה בנו‪.‬‬ ‫‪19‬כי ציפייה רצינית של הנברא מחכה להתגלות בני אלוהים‪.‬‬ ‫‪20‬כי היצור נתון להבל ‪,‬לא ברצון ‪,‬כי אם בגלל מי שהכפיף אותו בתקווה‪.‬‬ ‫‪21‬כי גם הנברא עצמו ייחלץ משעבוד השחיתות לחירותם הנפלאה של בני האלוהים‪.‬‬ ‫‪22‬כי אנו יודעים כי כל הבריאה נאנקת ומיואשת יחדיו עד עתה‪.‬‬ ‫‪23‬ולא רק הם ‪,‬אלא גם עצמנו ‪,‬בעלי בכורת הרוח ‪,‬אפילו אנו עצמנו נאנחים בתוכנו ‪,‬מחכים לאימוץ ‪,‬כלומר ‪,‬לגאולת גופנו‪.‬‬ ‫‪24‬כי נושענו בתקווה ‪,‬אבל תקווה שנראית אינה תקווה ‪:‬כי מה שאדם רואה ‪,‬למה הוא עוד מקווה?‬ ‫‪25‬אך אם נקווה לכך שאיננו רואים ‪,‬אז נחכה לזה בסבלנות‪.‬‬ ‫‪26‬כמו כן הרוח מסייעת גם לחולשותינו ‪:‬כי איננו יודעים על מה עלינו להתפלל כראוי ‪:‬אך הרוח עצמה משתדלת עבורנו בגניחות‬ ‫שאינן ניתנות לביטוי‪.‬‬ ‫‪27‬ומי שחוקר את הלבבות יודע מה דעתה של הרוח ‪,‬כי הוא משתדל למען הקדושים לפי רצון אלוהים‪.‬‬ ‫‪28‬וידוע אנו כי כל הדברים פועלים יחד לטובה לאוהבי אלוהים ‪,‬לאלו הנקראים לפי תכליתו‪.‬‬ ‫‪29‬כי את אשר ידע מראש ‪,‬גם הוא קבע מראש להתדמות לצלם בנו ‪,‬כדי שיהיה בכור בין אחים רבים‪.‬‬ ‫‪30‬ועוד את אשר גזר מראש ‪,‬גם אותם קרא ‪:‬ואת אשר קרא ‪,‬גם אותם הצדיק;‬ ‫‪31‬אז מה נגיד על הדברים האלה ?אם אלוהים בעדנו ‪,‬מי יכול להיות נגדנו?‬ ‫‪32‬מי שלא חס על בנו אלא מסר אותו למעננו ‪,‬איך לא יתן לנו גם את הכל אתו בחינם?‬ ‫‪33‬מי יטיל דבר על בחירי אלוהים ?אלוהים הוא שמצדיק‪.‬‬ ‫‪34‬מי הוא המגנה ?המשיח הוא שמת ‪,‬כן ‪,‬הוא קם מחדש ‪,‬שהוא אפילו לימינו של אלוהים ‪,‬שגם משתדל בשבילנו‪.‬‬ ‫‪35‬מי יפריד אותנו מאהבת המשיח ?האם צרה ‪,‬או מצוקה ‪,‬או רדיפה ‪,‬או רעב ‪,‬או ערום ‪,‬או סכנה ‪,‬או חרב?‬ ‫‪36‬כמו שכתוב למענך נהרגנו כל היום ;אנו נחשבים כצאן לטבח‪.‬‬ ‫‪37‬לא ‪,‬בכל הדברים האלה אנחנו יותר מכובשים בזכותו שאהב אותנו‪.‬‬ ‫‪38‬כי אני משוכנע ‪,‬כי לא מוות ולא חיים ולא מלאכים ולא נסיכות ולא כוחות ולא דברים הנוכחיים ולא הבאות‪.‬‬ ‫‪39‬גם לא גובה ולא עומק ולא כל יצור אחר יוכלו להפריד אותנו מאהבת אלוהים אשר במשיח ישוע אדוננו‪.‬‬

‫‪110‬‬

‫רומאים‬

‫פרק ‪9‬‬ ‫‪1‬אני אומר את האמת במשיח ‪,‬אני לא משקר ‪,‬גם מצפוני מעיד עליי ברוח הקודש‪,‬‬ ‫‪2‬שיש לי כבדות גדולה וצער תמידי בלבי‪.‬‬ ‫‪3‬כי יכולתי לאחל שאני ארור ממשיח בשביל אחי ‪,‬קרובי על פי הבשר‪:‬‬ ‫‪4‬מי הם ישראל ;למי שייך האימוץ והתהילה והבריתות ונתינת התורה ועבודת ה 'וההבטחות;‬ ‫‪5‬אשר להם האבות ‪,‬ועל הבשר בא המשיח אשר על הכל ‪,‬אלוהים יתברך לעולם ‪.‬אי מנ ן‪.‬‬ ‫‪6‬לא כאילו דבר אלוהים לא פעל ‪.‬כי לא כולם ישראל אשר מישראל‪:‬‬ ‫‪7‬גם כי הם זרעו של אברהם כולם ילדים ‪,‬אלא ביצחק יקרא זרעך‪.‬‬ ‫‪8‬כלומר ‪,‬בני הבשר ‪,‬לא אלה בני אלוהים ‪,‬אלא בני ההבטחה נספרים לזרע‪.‬‬ ‫‪9‬כי זה דבר ההבטחה ‪,‬בזמן הזה אבוא ‪,‬ולשרה יהיה בן‪.‬‬ ‫‪10‬ולא רק זה ;אבל כאשר גם רבקה הרתה מאחד ‪,‬אפילו מיצחק אבינו;‬ ‫( ‪11‬כי עוד לא נולדו הילדים ולא עשו טוב ורע למען תעמוד תכלית אלוהים לפי הבחירה לא ממעשים אלא מקורא)‬ ‫יב נאמר לה הזקן יעבד את הקטן‪.‬‬ ‫‪13‬כמו שכתוב את יעקב אהבתי ואת עשו שנאתי‪.‬‬ ‫‪14‬מה נגיד אז ?האם יש עוולה עם אלוהים ?חלילה‪.‬‬ ‫‪ ְֹ15‬י אי מּ ר אְ ל מֶ שְ ה אאנְ י אְ חי ד אְ ת אאשְ ר אְ חי ד אְ ל אאשְ ר אְ חי ד ול אְ חי מְ ה אְ ת עּל אאשְ ר אְ חי מְ ה‪.‬‬ ‫‪16‬אם כן ‪,‬לא שרוצה ולא רץ ‪,‬אלא אלוהים מרחם‪.‬‬ ‫‪17‬כי הכתוב אמר אל פרעה גם לשם כך הקמתי אותך למען אגלה בך כוחי ויוכר שמי בכל הארץ‪.‬‬ ‫‪18‬על כן רחם על מי ירחם ואת מי שירצה הוא מקשה‪.‬‬ ‫‪19‬אז תאמר אלי למה עוד מצא חטא ?כי מי התנגד לרצונו?‬ ‫‪20‬לא אבל ‪,‬איש ‪,‬מי אתה המשיב נגד אלוהים ?יאמר הדבר ליוצרו למה עשית אותי כך?‬ ‫‪21‬האין כח הקדר על החרס מאותו הגוש לעשות כלי אחד לכבוד ואחר להבזה?‬ ‫‪22‬מה אם אלוהים ‪,‬שהיה מוכן להפגין את חמתו ולהודיע את כוחו ‪,‬יחזיק מעמד בסבל רב את כלי הזעם הראויים להשמדה‪.‬‬ ‫‪23‬ולמען יודיע את עושר כבודו בכלי הרחמים אשר הכין מקודם לתפארת‪.‬‬ ‫‪24‬גם לנו ‪,‬אשר קרא ‪,‬לא מהיהודים בלבד ‪,‬אלא גם מהגוים?‬ ‫‪25‬כדבריו גם באוסי אקרא להם עמי אשר לא היו עמי ;ואהובה ‪,‬אשר לא היה אהוב‪.‬‬ ‫‪26‬ויהי במקום שנאמר אליהם לא עמי אתם ;שם ייקראו בני אלוהים חיים‪.‬‬ ‫‪27‬גם ישעיהו זועק על ישראל אף על פי שמספר בני ישראל יהיה כחול הים שארית תיוושע‪.‬‬ ‫‪28‬כי יסיים את המלאכה ויקצרה בצדקה כי מלאכה קצרה יעשה ה 'על הארץ‪.‬‬ ‫‪29‬וכמו שאמר ישעיהו מקודם ‪,‬אם לא הותיר לנו אדון שבאות זרע ‪,‬היינו כסדומה ‪,‬והיינו דומה לעמורה‪.‬‬ ‫‪30‬מה נגיד אז ?שהגוים ‪,‬שלא הלכו אחרי צדקה ‪,‬זכו לצדקה ‪,‬אפילו לצדקה שהיא מאמונה‪.‬‬ ‫‪31‬אך ישראל אשר אחר תורת צדקה ‪,‬לא הגיע לתורה של צדקה‪.‬‬ ‫‪32‬למה ?כי הם ביקשו אותו לא באמונה ‪,‬אלא כביכול במעשי התורה ‪.‬כי הם מעדו באבן הנגף ההיא;‬ ‫‪33‬כמו שכתוב הנה אני מניח בציון אבן נגף וסלע רעה וכל המאמין בו לא יתבייש‪.‬‬ ‫פרק ‪10‬‬ ‫‪1‬אחים ‪,‬משאלת ליבי ותפילתי לה 'למען ישראל היא שייוושעו‪.‬‬ ‫‪2‬כי אני מעיד להם שיש להם קנאות לאלוהים ‪,‬אבל לא לפי הידע‪.‬‬ ‫‪3‬כי הם בורים בצדקת אלוהים ועומדים להקים את צדקתם ‪,‬לא נכנעו לצדקת אלוהים‪.‬‬ ‫‪4‬כי המשיח הוא קץ התורה לצדקה לכל המאמין‪.‬‬ ‫‪5‬כי משה מתאר את הצדקה אשר מן התורה ‪,‬כי יחיה האיש העושה את הדברים האלה‪.‬‬ ‫‪6‬אך צדקת האמונה מדברת כך אל תאמר בלבך מי יעלה לשמים( ?כלומר ‪,‬להוריד את המשיח מלמעלה)‪:‬‬ ‫‪7‬או מי ירד אל המעמקים( ?כלומר ‪,‬להעלות את המשיח שוב מהמתים)‪.‬‬ ‫‪8‬אבל מה אומר את זה ?המילה קרובה אליך ‪,‬בפיך ובלבבך ‪:‬דהיינו דבר האמונה אשר אנו מטשרים;‬ ‫‪9‬שאם תודה בפיך באדון ישוע ‪,‬ותאמין בלבך כי אלוהים הקים אותו מן המתים ‪,‬תיוושע‪.‬‬ ‫‪10‬כי בלב האדם מאמין לצדקה ;ובפה הודאה לישועה‪.‬‬ ‫‪11‬כי הכתוב אומר כל המאמין בו לא יתבייש‪.‬‬ ‫‪12‬כי אין הבדל בין היהודי ליווני כי אותו אדון על הכל עשיר לכל הקוראים לו‪.‬‬ ‫‪13‬כי כל מי שיקרא בשם יהוה יושע‪.‬‬ ‫‪14‬אז איך יקראו למי שלא האמינו בו ?ואיך יאמינו במי שלא שמעו עליו ?ואיך ישמעו בלי מטיף?‬ ‫‪15‬ואיך יבשרו אלא שישלחו ?ככתוב ‪,‬מה יפות רגליהם של המבשרים את בשורת השלום ומביאים בשורות טובות‪.‬‬ ‫‪16‬אך לא כולם צייתו לבשורה ‪ ְֹ.‬י אי מּ ר ישעיהו ‪,‬אדוני ‪,‬מי האמין לדיווחנו?‬

‫‪111‬‬

‫רומאים‬

‫‪17‬אז האמונה באה בשמיעה ‪,‬והשמיעה בדבר אלוהים‪.‬‬ ‫‪18‬אבל אני אומר ‪,‬האם לא שמעו ?כן באמת הלך קולם בכל הארץ ודבריהם עד קצה העולם‪.‬‬ ‫‪19‬אבל אני אומר ‪,‬האם לא ידע ישראל ?קודם משה אומר ‪,‬אני אעורר אתכם באין‪-‬עם ‪,‬ובגוי טיפש אכעיס אתכם‪.‬‬ ‫‪20‬אבל ישעיהו נועז מאוד ‪,‬ואמר ‪:‬נמצאתי מן אשר לא חיפשו אותי ;התגליתי לאלה שלא ביקשו אחרי‪.‬‬ ‫‪21‬אבל אל ישראל אמר כל היום הושטתי ידי אל עם סורר ודוען‪.‬‬ ‫פרק ‪11‬‬ ‫‪1‬אז אני אומר ‪,‬האם השליך אלוהים את עמו ?חלילה ‪.‬כי גם אני ישראלי ‪,‬מזרע אברהם ‪,‬משבט בנימין‪.‬‬ ‫‪2‬אלוהים לא השליך את עמו אשר ידע מראש ‪.‬האם אינכם מה אומר הכתוב על אליאס ?איך הוא משתדל לה 'נגד ישראל לאמר‪:‬‬ ‫‪3‬ה 'הרגו את נביאיך וחפרו את מזבחיך ;ואני נשאר לבד ‪,‬והם מבקשים את חיי‪.‬‬ ‫‪4‬אבל מה אומרת לו תשובת אלוהים ?שמרתי לעצמי שבעת אלפים איש ‪,‬אשר לא כרעו ברך לצלם הבעל‪.‬‬ ‫‪5‬אף על פי כן ‪,‬גם בזמן הנוכחי הזה יש שריד לפי בחירת החסד‪.‬‬ ‫‪6‬ואם בחסד ‪,‬אין זה עוד ממעשים ‪:‬אחרת אין חסד עוד חסד ‪.‬אבל אם זה מעבודות ‪,‬אז אין זה עוד חסד ‪:‬אחרת העבודה אינה עוד‬ ‫עבודה‪.‬‬ ‫‪7‬מה אז ?ישראל לא השיג את אשר הוא מבקש ; אאבי ל הְ ָי בל עיה הּ בל חְ יירה ‪,‬ול הּ ָי ְרים נְ לסוורו‬ ‫ח (כאשר כתוב אלוהים נתן להם רוח תרדמה עיניים שלא יראו ואוזניים שלא ישמעו )עד היום הזה‪.‬‬ ‫ומכל שֶ ל ולל כּמי ה ליהְ ם‪.‬‬ ‫ט ּוִ ֶאמְ ר די וְ ד יְ הל יְה שּ לל חי ם לל מּ כל די ה ולל מוכל די ה ְ‬ ‫‪10‬יחשכו עיניהם למען לא יראו והשתחוו גבם תמיד‪.‬‬ ‫‪11‬אז אני אומר ‪:‬האם מעדו כי יפלו ?חלילה ‪:‬אלא בנפילתם באה הישועה אל הגויים ‪,‬לעורר בהם קנאה‪.‬‬ ‫‪12‬ועתה אם נפילתם תהיה עושר העולם ‪,‬והפחתתם עושר הגויים ;כמה עוד את המלאות שלהם?‬ ‫‪13‬כי אני מדבר אליכם גויים ‪,‬ככל שאני שליח הגויים ‪,‬אני מגדיל את משרתי‪.‬‬ ‫‪14‬אם בכל זאת אוכל לעורר חיקוי את אשר בשרי ‪,‬ויכול להציל אחדים מהם‪.‬‬ ‫‪15‬כי אם השלכתם תהיה פיוס העולם ‪,‬מה תהיה קבלתם כי אם חיים מן המתים?‬ ‫‪16‬כי אם הבכורה קדושה ‪,‬גם הגוש קדוש ‪,‬ואם השורש קדוש ‪,‬כך הענפים‪.‬‬ ‫יז ול ְאם‪-‬נְ קל רו מנ הּ אענְָּ ים ול אּ ֹי ה ‪ֹ,‬ל זּת‪-‬זּיְ ת‪-‬בי ר ‪,‬ניתּ עּת בי הְ ם ול הְ לשֹּ חל ֹי עְ מי ם אְ ת‪-‬הּ שי נרש ובל ְש למנות‪-‬זְית;‬ ‫‪18‬אל תתפאר נגד הענפים ‪.‬אבל אם אתה מתפאר ‪,‬לא אתה נושא את השורש ‪,‬אלא את השורש אותך‪.‬‬ ‫‪19‬אז תאמר ‪:‬נשברו הענפים למען יתגרו אותי‪.‬‬ ‫‪20‬ובכן ;בגלל חוסר האמונה נשברו ‪,‬ואתה עומד באמונה ‪.‬אל תהיה מרושע ‪,‬אלא פחד‪:‬‬ ‫‪21‬כי אם לא חס אלוהים על הענפים הטבעיים ‪,‬תיזהר פן לא יחוס גם עליך‪.‬‬ ‫‪,‬אם ֹי ְמיד בל טובו ‪:‬אְ ָיא ְֹ​ֹ נירת ַּם‪.‬‬ ‫‪22‬הְ ֹנה עּל‪ֹ-‬נן טוב אֹלהְ ים ּוחאמורות ‪:‬עּל‪-‬הּ ֹיפל לְ ים חְ למ ירה ; אאבי ל אנ לְיך טוב ְ‬ ‫‪23‬וגם הם ‪,‬אם לא יישארו בחוסר‪-‬אמונה ‪,‬יונספו ‪:‬כי אלוהים יכול לתלות אותם שוב‪.‬‬ ‫‪24‬כי אם כרתו אותך מעץ הזית שהוא פראי מטבעו ‪,‬ותועבת בניגוד לטבע בעץ זית טוב ‪:‬על אחת כמה וכמה יתקעו אלה ‪,‬שהם‬ ‫הענפים הטבעיים ‪,‬בעץ הזית שלהם?‬ ‫‪25‬כי לא הייתי רוצה ‪,‬אחים ‪,‬שלא תהיו בורים על המסתורין הזה ‪,‬פן תהיו חכמים בעצמכם ;שעיוורון בחלקו קרה לישראל ‪,‬עד‬ ‫שנכנס מלא הגויים‪.‬‬ ‫‪26‬וככה יושעו כל ישראל כמו שכתוב מציון המושיע יצא ויעקב יעקוב‪.‬‬ ‫יתי ליהְ ם ‪,‬בּ אאשְ ר אְ חי ד אְ ת חאטי אנ יהְ ם‪.‬‬ ‫‪ ְֹ27‬י ז ֶאת בל ְר ְ‬ ‫‪28‬באשר לבשורה אויבים הם למענכם ‪,‬אך באשר לבחירה הם אהובים למען האבות‪.‬‬ ‫‪29‬כי המתנות וקריאה של אלוהים הם ללא תשובה‪.‬‬ ‫‪30‬כי כמו שבעבר לא האמנתם באלוהים ‪,‬אך עתה קיבלתם רחמים על ידי חוסר אמונתם‪.‬‬ ‫‪31‬גם אלה לא האמינו עתה ‪,‬שבעזרת רחמיך יקבלו גם הם רחמים‪.‬‬ ‫‪32‬כי אלוהים סיים את כולם בחוסר אמונה ‪,‬למען ירחם על כולם‪.‬‬ ‫‪33‬הו ‪,‬עומק העושר הן של חוכמה וידע אלהים !כמה בלתי ניתנים לחקר המשפטים שלו ‪,‬ודרכיו שעברו לגלות!‬ ‫‪34‬כי מי ידע את דעת ה ?'או מי היה יועצו?‬ ‫‪35‬או מי נתן לו תחילה וישוב לו?‬ ‫‪36‬כי ממנו ועל ידו ואליו הכל ‪:‬למי תהילה לעולם ‪.‬אי מנ ן‪.‬‬ ‫פרק ‪12‬‬ ‫‪1‬אני מפציר בכם ‪,‬אחים ‪,‬בחסדי אלוהים ‪,‬כי תביאו את גופכם כקורבן חי ‪,‬קדוש ‪,‬חביב על אלוהים ‪,‬שהוא שירותכם הסביר‪.‬‬ ‫‪2‬ואל תתאימו לעולם הזה ‪,‬אלא השתנו בחידוש דעתכם ‪,‬למען תוכיחו מהו רצונו הטוב ‪,‬המקובל והמושלם‪.‬‬ ‫‪3‬כי אני אומר ‪,‬בחסד שניתן לי ‪,‬לכל אדם אשר בקרבכם ‪,‬לא לחשוב על עצמו יותר ממה שהוא צריך לחשוב ;אְ ָיא לל הּ חל ְשיבי ה ‪ֹּ ,‬אאשְ ר‬ ‫עיָי ה אֹלהְ ים לל כיל אי די ם אְ ת ְמדּ ת הי ֹאמוניה‪.‬‬

‫‪112‬‬

‫רומאים‬

‫‪4‬כי כמו שיש לנו הרבה איברים בגוף אחד ‪,‬וכל החברים אינם בעלי תפקיד אחד‪:‬‬ ‫‪5‬אז אנחנו ‪,‬בהיותנו רבים ‪,‬גוף אחד במשיח ‪,‬וכל אחד איברים זה לזה‪.‬‬ ‫‪6‬היות שיש לנו מתנות שונות לפי החסד שניתן לנו ‪,‬בין אם נבואה ‪,‬הבה נתנבא לפי שיעור האמונה;‬ ‫‪7‬או שירות ‪,‬הבה נחכה לשרתנו ‪:‬או המלמד ‪,‬בהוראה;‬ ‫ח או הממריץ ‪,‬בתחינה ‪:‬הנותן ‪,‬יעשה זאת בפשטות ;השולט ‪,‬בשקידה ;המרחם ‪,‬בשמחה‪.‬‬ ‫‪9‬תן לאהבה להיות ללא התעללות ‪.‬תיעב את הרע ;להיצמד למה שטוב‪.‬‬ ‫‪10‬תהיו חביבים איש אל רעהו באהבת אחים ;בכבוד להעדיף אחד את השני;‬ ‫‪11‬לא עצל בעסקים ;נלהב ברוחו ;משרתים את ה;'‬ ‫‪ ָ,‬למחי ה בל תוקי ה ;חולה בצרה ;המשך אינסטנט בתפילה;‬ ‫יב ְ‬ ‫יג מחלקים לצורך קדושים ;ניתן לאירוח‪.‬‬ ‫‪14‬ברך את רודפיך ‪,‬ברך ואל תקלל‪.‬‬ ‫‪15‬שמחו עם המשמחים ובכו עם הבוכים‪.‬‬ ‫‪16‬היו בעלי דעות אחדות כלפי רעהו ‪.‬אל תתייחס לדברים גבוהים ‪,‬אלא התנשא על אנשים בעלי מעמד נמוך ‪.‬אל תהיה חכם בעצמך‪.‬‬ ‫‪17‬לא גמול אדם רע על רע ‪.‬ספק דברים ישרים לעיני כל הגברים‪.‬‬ ‫‪18‬אם אפשר ‪,‬ככל הטמון בכם ‪,‬חיו בשלום עם כל האנשים‪.‬‬ ‫‪19‬אהובים ‪,‬אל תנקמו בעצמכם ‪,‬אלא תנו מקום לזעם ‪:‬כי כתוב לי הנקמה ;אחזיר ‪,‬נאום ה‪'.‬‬ ‫‪20‬על כן אם אויבך רעב ‪,‬האכילו ;אם צמא ‪,‬תן לו לשתות ‪,‬כי בכך תערים גחלים של אש על ראשו‪.‬‬ ‫‪21‬אל תתגבר על הרע ‪,‬אלא תתגבר על הרע עם הטוב‪.‬‬ ‫פרק ‪13‬‬ ‫‪1‬תן לכל נשמה להיות כפופה לכוחות העליונים ‪ ְֹ.‬י אנ ין ֶֹ חּ אְ ָיא שְ ל אֹלהְ ים ‪:‬הּ ֶֹ חות שְ הי יו נְ צל מונְ ים מנ אנ ת ה‪'.‬‬ ‫‪2‬לפיכך כל המתנגד לכוח ‪,‬מתנגד לפקודת אלוהים ‪:‬והמתנגדים יקבלו גזר דין‪.‬‬ ‫‪3‬כי השליטים אינם אימה למעשים טובים ‪,‬כי אם לרעים ‪.‬האם לא תפחד מהכוח ?עשה טוב ‪,‬ויהיו לך הלל‪.‬‬ ‫‪4‬כי הוא שר האלוהים לך לטובה ‪ .‬אאבי ל ְאם ֹּ עאְָ ה אְ ת הי ירע ‪,‬י נירא ;ְֹ י ל ֶא יְ שי א אְ ת חְ ְרב לל שּ ול ייא ‪ ְֹ,‬י שְ ר הי אֹלהְ ים הוא ‪,‬נל קי ם לל הּ עאְָ ה חנ מי ה‬ ‫עּל עוָנ ה הי ירע‪.‬‬ ‫‪5‬לכן אתם צריכים להיות כפופים ‪,‬לא רק למען הכעס ‪,‬אלא גם למען המצפון‪.‬‬ ‫‪ ְֹ6‬י עּל זְה ַּם למשּ ְמים ְֹ י למָּ נרי אֹלהְ ים הנ ם הנ ם למקּ בל לְ ים בל די בי ר הּ ְֶה‪.‬‬ ‫‪,‬מָי ה לל ְמי שְ מוסְ ה ;מנהג למי מנהג ;פחד למי פחד ;כבוד למי כבוד‪.‬‬ ‫‪7‬תגּם לל כיל‪-‬הּ ְמ לשבי לְ ים ְ‬ ‫‪8‬אל תהא חייב לאיש אלא לאהוב איש את רעהו כי האוהב את רעהו קיים את התורה‪.‬‬ ‫ט בעבור זה לא תנאף לא תרצח לא תגנוב לא תעיד שקר לא תחמוד ;ואם ישנה מצווה אחרת ‪,‬היא מובן בקצרה באמירה זו ‪,‬דהיינו ‪,‬‬ ‫תאהב את רעך כמוך‪.‬‬ ‫‪10‬האהבה אינה עושה רע לרעך ‪:‬לכן האהבה היא קיום התורה‪.‬‬ ‫‪11‬וכי בידיעת העת ‪,‬כי עתה הגיע הזמן להתעורר משינה ‪,‬כי עתה קרובה ישועתנו מאשר כאשר האמנו‪.‬‬ ‫‪12‬הלילה רחוק ‪,‬היום קרוב ‪:‬הבה נשליך את מעשי החושך ונלבש את שריון האור‪.‬‬ ‫יג הבה נלך ביושר ‪,‬כמו ביום ;לא בהתפרעויות ובשכרות ‪,‬לא בחדרי חדרים ובזילות ‪,‬לא במריבה ובקנאה‪.‬‬ ‫‪14‬אבל לבשו את האדון ישוע המשיח ‪,‬ואל תדאגו לבשר למלא את תאוותיו‪.‬‬ ‫פרק ‪14‬‬ ‫‪1‬החלש באמונה קבלו אתכם ‪,‬אך לא למחלוקות מפוקפקות‪.‬‬ ‫‪2‬כי אחד מאמין שהוא יכול לאכול הכל ‪:‬אחר ‪,‬חלש ‪,‬אוכל עשבים‪.‬‬ ‫‪3‬אל יבוזה את מי שאינו אוכל ;ואל ידון מי שאינו אוכל את האוכל כי קבל אותו אלוהים‪.‬‬ ‫‪4‬מי אתה השופט את עבדו של איש אחר ?לאדונו הוא עומד או נופל ‪.‬כן ‪,‬הוא יעמוד ‪:‬כי אלוהים יכול להעמידו‪.‬‬ ‫‪5‬איש מעריך יום אחד על רעהו ‪:‬אחר מוערך כל יום כאחד ‪.‬שכל אדם ישתכנע לגמרי במוחו‪.‬‬ ‫;'ומי שְ ָ ֶא יְ הל יְה אְ ת‪-‬הּ ִום ‪,‬אְ ל‪-‬יל הויה ל ֶא‪-‬יּחל ְשיב ‪.‬מי שאוכל ‪,‬אוכל לה ‪',‬כי הוא מודה לה ;'ול אנ ין‬ ‫‪6‬הרואה את היום ‪,‬רואה אותו אל ה ְ‬ ‫אאשְ ר ל ֶא י ֶאכנל ‪,‬לּיהויה ל ֶא י ֶאכנל ‪,‬ומודְ ה אֹלהְ ים‪.‬‬ ‫‪7‬כי איש מאתנו לא חי לעצמו ‪,‬ואין אדם מת לעצמו‪.‬‬ ‫‪8‬כי אם נחיה ‪,‬אנו חיים לה ;'ואם נמות ‪,‬נמות לה ‪':‬אם נחיה ובין שנמות ‪,‬הרי אנו של ה‪'.‬‬ ‫‪9‬כי לשם כך גם מת המשיח וגם קם והתחיה ‪,‬כדי שהוא יהיה אדון המתים והחיים‪.‬‬ ‫‪10‬אבל למה אתה שופט את אחיך ?או למה אתה מבטל את אחיך ?כי כולנו נעמוד לפני כסא הדין של המשיח‪.‬‬ ‫‪11‬כי כתוב חי אני ‪,‬נאום ה ‪',‬כל ברך תשתחווה אלי וכל לשון תתוודה לאלהים‪.‬‬ ‫‪12‬אז כל אחד מאתנו יתן דין וחשבון על עצמו לאלוהים‪.‬‬ ‫‪13‬אל לנו עוד לשפוט איש את רעהו ‪,‬אלא לשפוט זאת ‪,‬שלא ישים איש בדרכו של אחיו נגף או נפילה‪.‬‬

‫‪113‬‬

‫רומאים‬

‫‪14‬אני יודע ‪,‬ושוכנעתי על ידי האדון ישוע ‪,‬כי אין דבר טמא מעצמו ‪:‬אבל מי שחושב כל דבר לטמא ‪,‬לו הוא טמא‪.‬‬ ‫‪15‬אבל אם אחיך יגון בבשרך ‪,‬עתה לא תלך צדקה ‪.‬אל תשחית אותו בבשרך אשר למענו מת המשיח‪.‬‬ ‫‪16‬אל יאמר טובך רע‪:‬‬ ‫‪17‬כי מלכות אלוהים אינה בשר ומשקה ;אלא צדקה ושלום ושמחה ברוח הקודש‪.‬‬ ‫‪18‬כי המשרת בדברים האלה את המשיח מקובל על אלוהים ומאושר על בני האדם‪.‬‬ ‫‪19‬הבה נלך אחר הדברים המביאים לשלום ודברים שבעזרתם אפשר להקים את רעהו‪.‬‬ ‫‪20‬כי בשר אל תשמיד את עבודת ה ‪'.‬כל הדברים אכן טהורים ; אאבי ל ירעיה לל הּ הוא אְ ת הי ְאיש הי אוכנל בל עילל מי א‪.‬‬ ‫‪21‬טוב לא לאכול בשר ולא לשתות יין ולא כל דבר אשר מעד אחיך או נעלב או נחלש בו‪.‬‬ ‫‪22‬האם אתה מאמין ?קח את זה לעצמך לפני אלוהים ‪.‬אשרי מי שאינו מגנה את עצמו בדבר אשר מתיר‪.‬‬ ‫‪23‬והמפקפק נידרש אם יאכל כי אינו אוכל מאמונה כי כל אשר אינו מאמונה חטא‪.‬‬ ‫פרק ‪15‬‬ ‫‪1‬אם כן עלינו החזקים לשאת את חוליות החלשים ‪,‬ולא לרצות את עצמנו‪.‬‬ ‫‪2‬יהי רצון כל אחד מאתנו לרועתו לטובתו עד לחיזוקו‪.‬‬ ‫‪3‬כי אפילו המשיח לא מצא חן בעיניו ; אאבי ל ‪ֹ,‬ל מו שְ ֹיתוב ‪,‬ניפל לו יעלּי חי לרפיתנ יהְ ם שְ ל חּ לרָיך‪.‬‬ ‫‪4‬כי כל אשר נכתבו לפני כן נכתבו ללימודנו ‪,‬כדי שתהיה לנו תקווה בזכות סבלנות ונחמת הכתובים‪.‬‬ ‫‪5‬עתה יתן לכם אלוהי הסבלנות והנחמה להיות דומים איש לרעהו על פי המשיח ישוע‪.‬‬ ‫‪6‬למען תפאר בשכל אחד ובפה אחד את אלוהים את אבי אדוננו ישוע המשיח‪.‬‬ ‫‪7‬על כן קבלו זה את זה ‪,‬כמו גם המשיח קיבל אותנו לכבוד אלוהים‪.‬‬ ‫‪8‬עכשיו אני אומר שישוע המשיח היה שר ברית המילה למען האמת של אלוהים ‪,‬כדי לאשר את ההבטחות שניתנו לאבות‪:‬‬ ‫‪9‬ולמען יתפארו הגויים על רחמיו ;ֹל מו שְ ֹיתוב ‪,‬בל גְ ין ֹיך אודְ ה לל ך בל גויְ ם ול אּ ְשיר לל ְש למך‪.‬‬ ‫‪10‬ושוב אמר ‪:‬שמחו ‪,‬הגויים ‪,‬עם עמו‪.‬‬ ‫‪11‬ושוב הלל את ה ‪',‬כל הגויים ;ותשבחו אותו ‪,‬כל האנשים‪.‬‬ ‫יב ּוִ ֶאמְ ר ענָי ה ‪,‬יְ הל יְה שנ ְרש יְ ְשי ול הּ די מות לְ למלך עּל‪-‬הּ ַויְ ם ;בו יבטחו הגויים‪.‬‬ ‫‪13‬עכשיו אלוהי התקווה מלא אתכם בכל שמחה ושלווה באמונה ‪,‬למען תרבו בתקווה ‪,‬בכוח רוח הקודש‪.‬‬ ‫‪14‬וגם אני עצמי שוכנעתי בכם ‪,‬אחי ‪,‬שגם אתם מלאי טוב ‪,‬מלאים כל ידע ‪,‬מסוגלים גם להזהיר זה את זה‪.‬‬ ‫‪15‬אף על פי כן ‪,‬אחים ‪,‬כתבתי לכם בצורה נועזת יותר באיזושהי צורה ‪,‬כזכור לכם ‪,‬בגלל החסד שניתן לי מאלוהים‪.‬‬ ‫‪16‬שאהיה שרתו של ישוע המשיח לגויים ‪,‬משרת את בשורת אלוהים ‪,‬כדי שהקרבת הגויים תהיה מקובלת ‪,‬בהיותי מקודשת ברוח‬ ‫הקודש‪.‬‬ ‫‪17‬לפיכך יש לי מה שאוכל להתפאר באמצעות ישוע המשיח בדברים הנוגעים לאלוהים‪.‬‬ ‫‪18‬כי לא אעז לדבר על אף אחד מאותם דברים אשר המשיח לא עשה על ידי ‪,‬כדי לגרום לגויים לציית ‪,‬בדיבורים ובמעשה‪.‬‬ ‫‪19‬באותות ובמופתים חזקים בכוח רוח האלוהים ;כך שמירושלים ומסביב עד איליריקום ‪,‬הטפתי במלואו את בשורת המשיח‪.‬‬ ‫‪20‬כן ‪,‬כך השתדלתי להטיף את הבשורה ‪,‬לא במקום שבו נקרא המשיח ‪,‬פן אבנה על יסודו של אדם אחר‪:‬‬ ‫‪21‬אבל כמו שכתוב ‪,‬אשר לא דיברו עליו ‪,‬יראו ‪:‬ומי שלא שמעו יבינו‪.‬‬ ‫‪22‬גם בגלל זה הפריע לי מאוד לבוא אליך‪.‬‬ ‫‪23‬אך כעת אין לי מקום יותר בחלקים האלה ‪,‬ויש לו רצון גדול שנים רבות לבוא אליכם;‬ ‫‪24‬כל אימת שאסע אל ספרד ‪,‬אבוא אליך ‪,‬כי אני בוטח לראותך במסעי ולהביא אותך לשם לשם אם קודם אמלא מעט בחברתך‪.‬‬ ‫‪25‬אבל עכשיו אני הולך לירושלים לשרת את הקדושים‪.‬‬ ‫‪26‬כי מצא חן בעיני מקדוניה ואחיה לתרום תרומה מסוימת למען הקדושים העניים אשר בירושלים‪.‬‬ ‫‪27‬זה מצא חן בעיניהם באמת ;ובעלי החוב שלהם הם ‪.‬כי אם נעשו הגויים שותפים בדבריהם הרוחניים ‪,‬חובתם היא גם לשרת אותם‬ ‫בדברים הגשמיים‪.‬‬ ‫‪28‬כאשר אעשה זאת וחתמתי להם את הפרי הזה ‪,‬אבוא לידכם לספרד‪.‬‬ ‫‪29‬ואני בטוח שכשאבוא אליך ‪,‬אבוא במלוא ברכת בשורת המשיח‪.‬‬ ‫‪30‬עתה אני מתחנן בפניכם ‪,‬אחים ‪,‬למען האדון ישוע המשיח ‪,‬ולמען אהבת הרוח ‪,‬שתשתדלו יחד איתי בתפילותיכם לאלוהים עבורי;‬ ‫אבודי אאשְ ר לְ י לירושלים;‬ ‫‪31‬למען אנצל מאלו שאינם מאמינים ביהודה ;וכל דנ י שְ ְִ לתקּ בנ ל ע ְ‬ ‫‪32‬למען אבוא אליכם בשמחה ברצון אלוהים ‪,‬ואנכי איתכם להתרענן‪.‬‬ ‫‪33‬עתה אלוהי השלום עם כולכם ‪.‬אי מנ ן‪.‬‬ ‫פרק ‪16‬‬ ‫‪1‬אני ממליץ לך פיבה אחותנו ‪,‬שהיא משרתת הכנסייה אשר בקנצ'ריאה‪:‬‬ ‫‪2‬למען תקבלו אותה בה 'כראוי לקדושים ותעזרו לה בכל עסק שתזדקק לה ‪:‬כי היא הייתה מסייעת לרבים וגם לי‪.‬‬ ‫‪3‬ברכו את פריסילה ואת אקילה עוזרי במשיח ישוע‪:‬‬

‫‪114‬‬

‫רומאים‬

‫‪4‬אשר על חיי שמו את צווארם ‪:‬לא רק אני מודה להם ‪,‬אלא גם את כל כנסיות הגויים‪.‬‬ ‫‪5‬כמו כן ברכו את הכנסייה שבביתם ‪.‬הצדיע לאהובתי אפאינטוס ‪,‬שהוא בכורתה של אחאיה למשיח‪.‬‬ ‫‪6‬ברכו את מרי ‪,‬שהקדישה לנו עמל רב‪.‬‬ ‫‪7‬הצדעו לאנדרוניקוס וג'וניה ‪,‬קרובי וחבריי האסירים ‪,‬הבולטים בין השליחים ‪,‬שגם הם היו במשיח לפני‪.‬‬ ‫‪8‬שלום אמפליאס אהובי באלוהים‪.‬‬ ‫‪9‬הצדעו לאורבן ‪,‬העוזר שלנו במשיח ‪,‬ולסטכיס אהובי‪.‬‬ ‫‪10‬מצדיע לאפלס שאושר במשיח ‪.‬הצדיע להם אשר מבני ביתו של אריסטובולוס‪.‬‬ ‫‪11‬הצדיע להרודיון קרובי ‪.‬ברכו את בני ביתו של נרקיס אשר בה‪'.‬‬ ‫‪12‬הצדיעו לטריפנה ולטריפוסה העמלים באלוהים ‪.‬הצדיע לפרסיס האהוב ‪,‬אשר עמל רבות באלוהים‪.‬‬ ‫‪13‬הצדיע לרופוס הנבחר ביהוה ולאמו ושלי‪.‬‬ ‫‪14‬מצדיעים לאסינקריטוס ‪,‬לפלגון ‪,‬להרמס ‪,‬לפטרובאס ‪,‬להרמס ולאחים אשר איתם‪.‬‬ ‫‪15‬הצדיעו לפיללוגוס וליוליה ‪,‬לנראוס ואחותו ולאולימפס ולכל הקדושים אשר עמם‪.‬‬ ‫‪16‬הצדיעו זה לזה בנשיקה קדושה ‪.‬כנסיות המשיח מצדיעות לך‪.‬‬ ‫‪17‬עתה אני מתחנן בפניכם ‪,‬אחים ‪,‬סימנו את הגורמים לחילוקי דעות ועבירות בניגוד לתורת אשר למדתם ;ולהימנע מהם‪.‬‬ ‫‪18‬כי אלה לא משרתים את אדוננו ישוע המשיח ‪,‬אלא את בטנם ;ובמילים טובות ובדיבורים נאים מטעים את לבבות הפשוטים‪.‬‬ ‫‪19‬כי ציותך הגיע אל כל האנשים ‪.‬על כן אני שמח בשמך ‪,‬אך אבקש ממך חכמים בטוב ובפשוט לרע‪.‬‬ ‫‪20‬ואלוהי השלום יחבור את השטן תחת רגליכם בקרוב ‪.‬חסדו של אדוננו ישוע המשיח יהיה איתך ‪.‬אי מנ ן‪.‬‬ ‫‪21‬טימותאוס ‪,‬חברי לעבודה ‪,‬ולוציוס ‪,‬ויאסון ‪,‬וסוסיפטר ‪,‬קרובי ‪,‬מצדיעים לכם‪.‬‬ ‫‪22‬אני טרטיוס ‪,‬שכתב את האיגרת הזאת ‪,‬מצדיע לך באלוהים‪.‬‬ ‫‪23‬מארח גאיוס שלי ושל כל הכנסייה מצדיע לכם ‪.‬ארסטוס שר‪-‬העיר מצדיע לכם ‪,‬וקורטוס אח‪.‬‬ ‫‪24‬חסדו של אדוננו ישוע המשיח יהיה עם כולכם ‪.‬אי מנ ן‪.‬‬ ‫‪25‬כעת לבעל הכוח לבסס אתכם על פי הבשורה שלי והטפת ישוע המשיח ‪,‬על פי גילוי התעלומה ‪,‬שנשמר בסוד מאז ראשית העולם‪.‬‬ ‫‪26‬אך עתה מתגלה ‪,‬ובכתבי הנביאים ‪,‬על פי ציווי אלוהי עולם ‪,‬נודע לכל העמים למען ציות לאמונה‪.‬‬ ‫‪27‬לאלוהים רק חכם ‪,‬תהילה דרך ישוע המשיח לעולם ועד ‪.‬אי מנ ן( ‪.‬נכתב לרומאים מקורינטוס ‪,‬ונשלח על ידי פיבי משרת הכנסייה‬ ‫בקנצ'ריאה)‪.‬‬

‫‪115‬‬

‫א 'לקורינתים‬ ‫פרק ‪1‬‬ ‫‪1‬פאולוס ‪,‬שנקרא להיות שליחו של ישוע המשיח באמצעות רצון אלוהים ‪,‬וסוסתנס אחינו‪,‬‬ ‫‪2‬אל כנסיית האלוהים אשר בקורינתוס ‪,‬אל המתקדשים במשיח ישוע ‪,‬הנקראים להיות קדושים ‪,‬עם כל הקוראים בכל מקום בשמו‬ ‫של ישוע המשיח אדוננו ‪,‬גם שלהם וגם שלנו‪:‬‬ ‫‪3‬חסד ושלום מאת אלוהים אבינו ומאדון ישוע המשיח‪.‬‬ ‫‪4‬אני מודה לאלוהים שלי תמיד בשמך ‪,‬על חסד אלוהים שניתן לך על ידי ישוע המשיח;‬ ‫‪5‬כי בכל דבר מתעשרים על ידו ‪,‬בכל דבר ‪,‬ובכל דעת;‬ ‫‪6‬כשם שעדות המשיח אושרה בכם‪:‬‬ ‫‪7‬כדי שלא תחזרו במתנה ;מחכה לביאת אדוננו ישוע המשיח‪:‬‬ ‫‪8‬אשר יאשר גם אתכם עד הסוף ‪,‬למען תהיו תמים ביום אדוננו ישוע המשיח‪.‬‬ ‫‪9‬נאמן אלוהים ‪,‬אשר על ידו נקראתם לחבורת בנו ישוע המשיח אדוננו‪.‬‬ ‫‪10‬עתה אני מתחנן בפניכם ‪,‬אחים ‪,‬בשם אדוננו ישוע המשיח ‪,‬שכולכם תדברו אותו דבר ‪,‬ושלא יהיו מחלוקות ביניכם ;אי ָלא שי תִהה ייה‬ ‫תמ התחֲ אה תרים אה גֲם אה אותל ה הֲ מֲ חׁשל בל ה בבה אותו תִין‪.‬‬ ‫‪11‬כי הוכרז לי מכם ‪,‬אחי ‪,‬על‪-‬ידי בני בית קלואי ‪,‬כי יש מחלוקות ביניכם‪.‬‬ ‫‪12‬עכשיו אני אומר ‪,‬כי כל אחד מכם אומר ‪,‬אני מפול ;ואני מאפולוס ;ואני מכפאס ;ואני של המשיח‪.‬‬ ‫‪13‬האם המשיח מחולק ?האם פול נצלב בשבילך ?או הטבלתם בשם פאולוס?‬ ‫‪14‬אני מודה לאל שלא הטבלתי איש מכם ‪,‬אלא את קריספוס ואת גאיוס;‬ ‫‪15‬שמא יאמר מישהו שהטבלתי בשמי‪.‬‬ ‫‪16‬והטבלתי גם את בני ביתו של סטפאנס ‪,‬וחוץ מזה ‪,‬איני יודע אם הטבלתי עוד‪.‬‬ ‫‪17‬כי המשיח לא שלח אותי להטביל ‪,‬אלא להטיף את הבשורה ‪:‬לא בחוכמת מילים ‪,‬פן יעשה צלבו של המשיח לשווא‪.‬‬ ‫‪18‬כי הטפת הצלב היא לנספים טיפשות ; ׁאבל ל ללנב שי נת גה תשיִת ים זיה ֹכ חֲ אֹלהת ים‪.‬‬ ‫‪19‬כי כתוב אשמיד את חכמת החכמים ואת בינה של נבונים אבטל‪.‬‬ ‫‪20‬איפה החכם ?איפה הסופר איפה המחלוקת של העולם הזה ?האם לא עשה אלוהים טיפש את חכמת העולם הזה?‬ ‫‪21‬כי לאחר שבחכמת אלוהים לא ידע העולם בחכמה את אלוהים ‪,‬מצא חן בעיני אלוהים בטיפשות ההטפה להושיע את המאמינים‪.‬‬ ‫‪22‬כי היהודים דורשים אות ‪,‬והיוונים מבקשים חכמה‪.‬‬ ‫‪23‬אבל אנו מטיפים את המשיח הצלוב ‪,‬ליהודים נגף ‪,‬וליוונים טיפשות;‬ ‫‪24‬אבל לקרואים יהודים ויוונים המשיח כוח האלוהים וחוכמת האלוהים‪.‬‬ ‫‪ֹ25‬ת י‪-‬חל כה מל ה אֲ ילות אֹלהת ים מֲ ׁאנ תלשים ;וחולשת אלוהים חזקה מבני אדם‪.‬‬ ‫‪26‬כי אתם רואים את קריאתכם ‪,‬אחים ‪,‬כיצד לא נקראים הרבה חכמים על‪-‬פי הבשר ‪,‬לא רבים גבורים ‪,‬לא רבים אצילים‪.‬‬ ‫‪27‬אבל אלוהים בחר בשטויות שבעולם לבלבל את החכמים ;ובחר אלוהים בחלשים שבעולם לבלבל את החזקים;‬ ‫‪28‬ובזויות שבעולם ובזויות בחר אלוהים ‪,‬כן ‪,‬ובדברים שאינם ‪,‬לבטל דברים שהם‪:‬‬ ‫‪29‬שלא יתהלל בשר בפניו‪.‬‬ ‫‪30‬אבל ממנו אתם במשיח ישוע ‪,‬אשר מאלוהים נעשה לנו חכמה וצדקה ‪,‬וקידוש וגאולה‪.‬‬ ‫‪31‬למען ככתוב ‪,‬המתפאר יתהלל בה‪'.‬‬ ‫פרק ‪2‬‬ ‫‪1‬ואני ‪,‬אחים ‪,‬בבואי אליכם ‪,‬לא באתי במעלת דיבור או בחכמה ‪,‬והגדתי לכם את עדות אלהים‪.‬‬ ‫‪2‬כי החלטתי לא לדעת שום דבר בקרבכם ‪,‬מלבד ישוע המשיח וצלוב‪.‬‬ ‫‪3‬והייתי איתך בחולשה וביראה וברעד רב‪.‬‬ ‫‪4‬ודיבורי והטפתי לא היו במילים מפתות של חוכמת אדם ‪,‬אלא בהפגנת הרוח והכוח‪.‬‬ ‫‪5‬שלא תעמוד אמונתכם בחכמת בני אדם ‪,‬אלא בכוח אלוהים‪.‬‬ ‫‪6‬ואולם אנו מדברים חכמה בין השלמים ‪,‬אך לא חכמת העולם הזה ‪,‬ולא שרי העולם הזה ‪,‬ההרסים‪.‬‬ ‫‪7‬אך אנו מדברים את חוכמת האלוהים בתעלומה ‪,‬גם את החוכמה הנסתרת ‪,‬אשר קבע אלוהים לפני העולם לכבודנו‪.‬‬ ‫‪8‬אשר איש משרי העולם הזה לא ידע כי אילו ידעו זאת לא היו צולבים את אדון הכבוד‪.‬‬ ‫‪9‬אבל כמו שכתוב עין לא ראתה ולא שמעה אוזן ולא נכנסה בלב האדם את הדברים אשר הכין אלוהים לאוהביו‪.‬‬ ‫‪10‬אך אלוהים גילה לנו אותם ברוחו ‪:‬כי הרוח חוקרת את כל הדברים ‪,‬וכן את עומק האלוהים‪.‬‬ ‫‪11‬כי איזה אדם יודע את דברי האדם חוץ מרוח האדם אשר בו ?ֲַם ֹלך הדבל ֲרי אֹלהת ים ל כא ילדֲ ע אל דל ם אי ָלא אי ת רבחֲ אֹלהת ים‪.‬‬ ‫‪12‬עתה קבלנו ‪,‬לא את רוח העולם ‪,‬כי אם את רוח האלוהים ;כדי שנוכל לדעת את הדברים שניתנים לנו בחינם מאלוהים‪.‬‬

‫‪116‬‬

‫א 'לקורינתים‬

‫יג אשר גם אנו מדברים ‪,‬לא בדברים אשר מלמדת חכמת האדם ‪,‬אלא אשר רוח הקודש מלמדת ;השוואה בין דברים רוחניים‬ ‫לרוחניים‪.‬‬ ‫‪14‬אבל האדם הטבעי אינו מקבל את דברי רוח אלוהים ‪,‬כי הם לו טיפשות ‪,‬והוא אינו יכול לדעת אותם ‪,‬כי הם מובחנים מבחינה‬ ‫רוחנית‪.‬‬ ‫‪15‬אבל הרוחני שופט הכל ‪,‬אך הוא עצמו לא נשפט על ידי אדם‪.‬‬ ‫ת‪-‬מ השֲֹת יה הולה לה הֲ חה תמידו ‪.‬אבל יש לנו את דעתו של המשיח‪.‬‬ ‫טז ֹת י תמי ילדֲ ע אי ת‬ ‫פרק ‪3‬‬ ‫‪1‬ואני ‪,‬אחים ‪,‬לא יכולתי לדבר אליכם כאל רוחני ‪,‬אלא כאל גשמי ‪,‬כמו אל תינוקות במשיח‪.‬‬ ‫‪2‬האכלתי אתכם בחלב ולא בבשר כי עד עתה לא יכולתם לשאתו ועדיין אינכם יכולים‪.‬‬ ‫‪3‬כי עדיין אתם גשמיים ‪:‬כי יש בכם קנאה ומריבה ומחלוקות ‪,‬האם אינכם גשמיים והולכים כבני אדם?‬ ‫‪4‬כי בעוד אחד אומר ‪,‬אני מפול ;ועוד ‪,‬אני מאפולוס ;האם אתה לא גשמי?‬ ‫‪5‬מיהו אפוא פאולוס ומי הוא אפולו אלא שרים אשר האמנתם בהם ‪,‬כשם שנתן יהוה לכל אדם?‬ ‫‪6‬נטעתי ‪,‬אפולו השקה ;אבל אלוהים נתן את הגידול‪.‬‬ ‫‪7‬אז לא הוא הנוטע דבר ולא המשקה ;אלא אלוהים שנותן את הגידול‪.‬‬ ‫‪8‬ועתה הנוטע והמשקה הם אחד וכל איש יקבל גמולו על פי עמלו‪.‬‬ ‫‪9‬כי אנו פועלים יחד עם אלוהים ‪:‬אתם בעלי אלוהים ‪,‬אתם בניין אלוהים‪.‬‬ ‫‪10‬לפי חסד ה 'אשר ניתן לי ‪,‬כבונה חכם ‪,‬הנחתי את היסוד ‪,‬ואחר בונה עליו ‪ׁ .‬אבל ל ית השמכ ר ֹלל אל דל ם אי ת אׁשי ר אל נלה לִלליו‪.‬‬ ‫‪11‬כי אין אדם יכול להניח יסוד אחר מזה שהונח ‪,‬שהוא ישוע המשיח‪.‬‬ ‫יב ועתה אם איש יבנה על היסוד הזה זהב ‪,‬כסף ‪,‬אבנים יקרות ‪,‬עץ ‪,‬חציר ‪,‬זיפים;‬ ‫‪13‬מלאכתו של כל אדם תתגלה כי היום יגיד אותו כי יתגלה באש ;והאש תנסה את מלאכתו של כל אדם מאיזה סוג היא‪.‬‬ ‫‪14‬אם עומדת מלאכתו של איש אשר בנה עליה ‪,‬יקבל שכר‪.‬‬ ‫‪15‬אם תישרף מלאכתו של איש ‪,‬אבד לו ‪,‬אבל הוא עצמו יינצל ;ובכל זאת כך כמו באש‪.‬‬ ‫‪16‬אינכם יודעים כי אתם מקדש אלוהים וכי רוח אלוהים שוכנת בכם?‬ ‫‪17‬אם יטמא איש את‪-‬היכל אלהים ‪,‬ישמידו אלהים ;כי היכל האלוהים קדוש הוא ‪,‬אשר מקדש אתם‪.‬‬ ‫‪18‬אל יטעה אדם את עצמו ‪.‬אם איש מכם נראה חכם בעולם הזה ‪,‬יעשה שוטה ‪,‬כדי שיהיה חכם‪.‬‬ ‫‪19‬כי חוכמת העולם הזה היא טיפשות עם אלוהים ‪.‬כי כתוב ‪,‬הוא לוקח חכמים בתחבולותם‪.‬‬ ‫‪20‬ושוב ‪,‬יהוה יודע את מחשבותיהם של חכמים שהם הבל‪.‬‬ ‫‪21‬על כן אל תתהלל איש בבני אדם ‪.‬כי כל הדברים שלך;‬ ‫‪22‬אם פאולוס ‪,‬או אפולו ‪,‬או כיפא ‪,‬או העולם ‪,‬או החיים ‪,‬או המוות ‪,‬או ההווה או הבאות ;כולם שלך;‬ ‫‪23‬ואתם למשיח ;והמשיח הוא של אלוהים‪.‬‬ ‫פרק ‪4‬‬ ‫‪1‬יחשבו עלינו אדם כמו שרי המשיח ומנהלי מסתורי אלוהים‪.‬‬ ‫‪2‬ועוד נדרש בסוהרים ‪,‬שיימצא אדם נאמן‪.‬‬ ‫‪3‬אבל אצלי זה דבר קטן מאוד שאישפט עלייך או ממשפטו של אדם ‪:‬כן איני שופט את עצמי‪.‬‬ ‫‪4‬כי אני לא יודע דבר לבד ;ואולם איני מוצדק בזאת ‪:‬אבל השופט אותי הוא ה‪'.‬‬ ‫‪5‬על כן אין לשפוט דבר לפני הזמן עד שיבוא ה 'אשר יביא אל האור את הנסתרים של החושך ויגלה את עצות הלבבות ואז יהיה לכל‬ ‫אדם תהילה לה‪'.‬‬ ‫‪6‬והדברים האלה ‪,‬אחים ‪,‬העברתי בדמות לעצמי ואל אפולו למענכם ;למען תלמדו בנו לא לחשוב על בני אדם מעל הכתוב ‪,‬שלא‬ ‫יתנפח איש מכם איש כנגד רעהו‪.‬‬ ‫‪7‬כי מי גורם לך להבדיל מהאחר ?ומה יש לך שלא קיבלת ?ֲִִל ה תאם קת אֲ לה ִל ה ‪,‬ללמל ה אֲ ִל ה תמ התהֲ ֲָל ‪ֲֹ ,‬אׁשי ר ל כא קת אֲ לה ִל ה?‬ ‫‪8‬עתה אתם שבעים ‪,‬עתה עשירים אתם ‪,‬מלכים כמלכים בלעדינו ‪,‬והייתי רוצה לא‪-‬לוהים המלכתם למען נמלוך אתכם גם אנו‪.‬‬ ‫‪9‬כי אני חושב כי אלוהים הציב לנו את השליחים אחרונים ‪,‬כביכול למוות ‪:‬כי נעשו מחזה לעולם ולמלאכים ולבני אדם‪.‬‬ ‫‪10‬שוטים אנו למען המשיח ‪,‬אבל אתם חכמים במשיח ;אנחנו חלשים ‪,‬אבל אתם חזקים ;אתם נכבדים ‪,‬אבל אנחנו בזים‪.‬‬ ‫‪ֲִ11‬ד‪-‬הֲ ָל ִלה הֲ ֹ כאת הֲ ֹ כאת ׁאנֲחה נב ֲרִה בת ים וה צל מֲ תאים ֲו ׁאנֲחה נב ֲו ׁאנֲחה נב וה נת כה נב וה ל כא המשֲ ֲֹב;‬ ‫‪12‬ועמל ‪,‬פועלים במו ידינו ‪:‬נברך נברך ;בהיותנו נרדף ‪,‬אנו סובלים זאת‪:‬‬ ‫‪13‬בהשמצה ‪,‬אנו מתחננים ‪:‬אנו נעשים כזוהמת העולם ‪,‬והיינו מכת הכל עד היום הזה‪.‬‬ ‫‪14‬אני לא כותב את הדברים האלה כדי לבייש אותך ‪,‬אבל בתור בני אהובי אני מזהיר אותך‪.‬‬ ‫‪15‬כי אף על פי שיש לכם עשרת אלפים מדריכים במשיח ‪,‬אין לכם הרבה אבות ‪:‬כי במשיח ישוע ילדתי אתכם באמצעות הבשורה‪.‬‬ ‫‪16‬על כן אני מתחנן בכם ‪,‬היו חסידי‪.‬‬

‫‪117‬‬

‫א 'לקורינתים‬

‫‪17‬מסיבה זו שלחתי אליכם את טימותאוס ‪,‬שהוא בני האהוב והנאמן באדון ‪,‬אשר יזכור אתכם את דרכיי אשר במשיח ‪,‬כפי שאני‬ ‫מלמד בכל מקום בכל כנסייה‪.‬‬ ‫‪18‬עתה חלקם נפוחים ‪,‬כאילו לא באתי אליך‪.‬‬ ‫‪19‬אבל אני אבוא אליכם בקרוב ‪,‬אם ירצה ה 'וידע ‪,‬לא את דיבורם של הנפוחים ‪,‬אלא את הכוח‪.‬‬ ‫‪20‬כי מלכות אלוהים אינה בדיבורים ‪,‬אלא בכוח‪.‬‬ ‫‪21‬מה תרצו ?האם אבוא אליך במטה ‪,‬או באהבה ‪,‬וברוח ענווה?‬ ‫פרק ‪5‬‬ ‫‪1‬מדווחים בדרך כלל שיש זנות ביניכם ‪,‬וזנות שלא מכונה אצל הגויים ‪,‬שיש לאחד את אשת אביו‪.‬‬ ‫‪2‬ואתם נפוחים ולא התאבלתם למען יילקח מקרבכם מי שעשה את המעשה הזה‪.‬‬ ‫‪3‬כי באמת ‪,‬נעדר בגוף ‪,‬אך נוכח ברוח ‪,‬כבר שפטתי ‪,‬כאילו הייתי נוכח ‪,‬על מי שעשה כך את המעשה הזה‪.‬‬ ‫‪4‬בשם אדוננו ישוע המשיח ‪,‬כאשר תתאספו יחד ורוחי בכוח אדוננו ישוע המשיח‪,‬‬ ‫‪5‬למסור אדם כזה לשטן להשמדת הבשר ‪,‬למען תושע הרוח ביום האדון ישוע‪.‬‬ ‫‪6‬התהילה שלך לא טובה ‪.‬האם אינכם יודעים כי מעט חמץ מחמץ את כל הגוש?‬ ‫‪7‬טהר אפוא את החמץ הישן ‪,‬למען תהיו לגוש חדש ‪,‬כמצות ‪.‬כי אפילו המשיח פסחנו מקריבים לנו‪:‬‬ ‫‪8‬על כן נקיים את החג ‪,‬לא בחמץ ישן ‪,‬ולא בחמץ של זדון ורשע ;אלא עם המצות של כנות ואמת‪.‬‬ ‫‪9‬כתבתי לכם באיגרת ‪,‬לא לחבור עם זנאים‪:‬‬ ‫‪10‬אך לא לגמרי עם זנאי העולם הזה ‪,‬או עם חמדן ‪,‬או סוחטים ‪,‬או עם עובדי אלילים ;כי אז אתה צריך לצאת מן העולם‪.‬‬ ‫‪11‬אך עתה כתבתי לכם אל‪-‬להיתחבר אם איש הנקרא אח יהיה זנה או חומד או עובד אלילים או רמאי או שיכור או סוחט ;עם אחד‬ ‫כזה לא לא לאכול‪.‬‬ ‫‪12‬כי מה עליי לעשות לשפוט גם את אשר בחוץ ?האם אינכם שופטים את אשר בפנים?‬ ‫‪13‬אבל השופטים חוץ אלהים ‪.‬על כן הרחיקו מכם את אותו רשע‪.‬‬ ‫פרק ‪6‬‬ ‫‪1‬העז מישהו מכם ‪,‬שיש לו עניין נגד רעהו ‪,‬ללכת לדין בפני העוולים ‪,‬ולא בפני הקדושים?‬ ‫‪2‬האם אינכם יודעים כי הקדושים ישפטו את העולם ?ואם העולם ישפט על ידכם ‪,‬האם אינכם ראויים לשפוט את העניינים הקטנים‬ ‫ביותר?‬ ‫‪3‬אינכם יודעים כי נשפוט מלאכים ?כמה עוד דברים שקשורים לחיים האלה?‬ ‫‪4‬אם אם כן יש לכם שיפוטים בדברים הנוגעים לחיים האלה ‪,‬הנח אותם לשפוט את מי שהכי פחות מוערך בכנסייה‪.‬‬ ‫‪5‬אני מדבר לבושה שלך ‪.‬האמנם ‪,‬אין חכם בכם ?לא ‪,‬לא אחד שיוכל לשפוט בין אחיו?‬ ‫‪6‬אבל אח הולך למשפט עם אח ‪,‬וזה לפני הכופרים‪.‬‬ ‫‪7‬ועתה יש בכם פגם גמור כי אתם הולכים לדין איש עם רעהו ‪.‬למה אתה לא מעדיף לקחת לא נכון ?למה אתם לא נותנים את עצמכם‬ ‫להונות?‬ ‫‪8‬לא ‪,‬אתה עושה רע ‪,‬ומרימה ‪,‬ואת זה אחיך‪.‬‬ ‫‪9‬אינכם יודעים כי הרשעים לא יירשו את מלכות אלוהים ?אל תלכו שולל ‪:‬לא זנאים ‪,‬ולא עובדי אלילים ‪,‬ולא נואפים ‪,‬ולא נשיאים ‪,‬‬ ‫ולא מתעללים בעצמם עם האנושות‪.‬‬ ‫‪10‬ולא גנבים ולא חמדן ולא שיכורים ולא גנאי ולא סוחטים יירשו את מלכות האלוהים‪.‬‬ ‫‪11‬וכאלה היו כמה מכם ‪:‬אבל אתם רחצו ‪,‬אבל אתם מקודשים ‪,‬אבל אתם צדיקים בשם האדון ישוע וברוח אלוהינו‪.‬‬ ‫‪12‬הכל חוקי לי ‪,‬אבל הכל אינו מועיל ‪:‬הכל חוקי לי ‪,‬אבל לא אביא אותי בידי איש‪.‬‬ ‫יג בשר לבטן ובטן לבשר אבל אלהים ישמיד גם אותה וגם אותם ‪ֲִִ.‬ל ה ‪,‬הֲ ַבף ל כא לה תזנלה ‪,‬אי ָלא לֲיהולה ;וה 'על הגוף‪.‬‬ ‫‪14‬ואלהים גם הקים את ה 'וגם יקים אותנו בכוחו‪.‬‬ ‫‪15‬אינכם יודעים כי גופכם הם אברי המשיח ?אז אקח את אברי המשיח ואעשה אותם לבני זונה ?חלילה‪.‬‬ ‫‪16‬מה ?אינכם יודעים כי המחובר לזונה הוא גוף אחד ?כי שניים ‪,‬אמר ‪,‬יהיו לבשר אחד‪.‬‬ ‫‪17‬אך המחובר אל ה 'הוא רוח אחת‪.‬‬ ‫‪18‬ברח מהזנות ‪.‬כל חטא שעושה אדם הוא בלי הגוף ;אבל העושה זנות יחטא לגופו‪.‬‬ ‫‪19‬מה ?אינכם יודעים כי גופכם הוא מקדש רוח הקודש אשר בכם ‪,‬אשר יש לכם מאלוהים ‪,‬ואינכם משלכם?‬ ‫‪20‬כי נרכשתם במחיר ‪:‬על כן תהלו את אלוהים בגופכם וברוחכם אשר לאלוהים‪.‬‬ ‫פרק ‪7‬‬ ‫‪1‬ועתה בדבר אשר כתבתם לי ‪:‬טוב לאיש לא לגעת באישה‪.‬‬ ‫‪2‬אף על פי כן ‪,‬כדי למנוע זנות ‪,‬תהא לכל איש את אשתו ‪,‬ולכל אישה יהיה בעלה‪.‬‬

‫‪118‬‬

‫א 'לקורינתים‬

‫‪3‬יעשה הבעל לאישה חסד וכמו כן האישה לבעל‪.‬‬ ‫‪4‬לאישה אין כוח גופה כי אם הבעל ‪,‬וכמו כן גם לבעל אין כוח גופו כי אם האשה‪.‬‬ ‫‪5‬אל תרמו איש את רעהו ‪,‬אלא בהסכמה לזמן ‪,‬למען תתמסרו לצום ולתפילה ;והתכנסו שוב ‪,‬שהשטן לא יפתה אתכם בגלל חוסר‬ ‫השליטה שלכם‪.‬‬ ‫‪6‬אבל אני מדבר זאת ברשות ‪,‬ולא בציווי‪.‬‬ ‫‪7‬כי הייתי רוצה שכל האנשים יהיו כמוני ‪.‬אבל לכל אדם יש את מתנת ה 'הראויה לו ‪,‬זה כך ואחר כך‪.‬‬ ‫‪8‬אני אומר לרווקים ולאלמנות טוב להם אם ישארו כמוני‪.‬‬ ‫‪9‬אבל אם אינם יכולים להכיל ‪,‬יתחתנו ‪:‬כי טוב להינשא מאשר לשרוף‪.‬‬ ‫‪10‬ולנשואים אני מצווה ‪,‬אבל לא אני ‪,‬אלא ה ‪',‬אל תסור האשה מבעלה‪.‬‬ ‫‪11‬אבל ואם תסתלק תשאר רווקה או תתפייס עם בעלה ואל יגרש הבעל את אשתו‪.‬‬ ‫‪12‬אבל אל השאר אני מדבר ‪,‬לא ה ‪':‬אם יש לאח אשה שאינה מאמינה ‪,‬ותמצא חן בעיניה לשכון עמו ‪,‬אל יסיר אותה‪.‬‬ ‫‪13‬והאשה שיש לה בעל לא מאמין ואם רצה לשבת עמה אל תעזוב אותו‪.‬‬ ‫‪14‬כי הבעל הכופר קדש על ידי האשה ‪,‬והאשה הכופרת מקדשת על ידי הבעל ‪:‬אחרת היו בניכם טמאים ;אבל עכשיו הם קדושים‪.‬‬ ‫‪15‬אבל אם יסתלק הכופר ‪,‬יסתלק ‪.‬אח או אחות אינם עבדים במקרים כאלה ‪:‬אבל אלוהים קרא לנו לשלום‪.‬‬ ‫‪16‬כי מה את יודעת אשה אם תציל את בעלך ?או מאיפה אתה יודע ‪,‬איש ‪,‬אם תציל את אשתך?‬ ‫‪17‬אבל כשם שחילק אלוהים לכל אדם ‪,‬כשם שקרא יהוה לכל אחד ‪,‬כן ילך ‪.‬וכך אני מסמיך בכל הכנסיות‪.‬‬ ‫‪18‬האם כל אדם נקרא ברית מילה ?שלא יתערל ‪.‬האם מישהו נקרא בברית מילה ?שלא ימול‪.‬‬ ‫‪19‬ברית מילה אינה כלום ‪,‬וברית מילה אינה אלא קיום מצוות ה‪'.‬‬ ‫‪20‬ישאר כל אדם באותה הקריאה שבה נקרא‪.‬‬ ‫‪21‬האם אתה נקרא להיות עבד ?אל תדאג לזה ‪:‬אבל אם אתה יכול להשתחרר ‪,‬השתמש בו יותר‪.‬‬ ‫‪22‬כי הנקרא בה ‪',‬בהיותו עבד ‪,‬הוא בן חורין של ה ‪':‬כמו כן גם הנקרא ‪,‬בהיותו בן חורין ‪,‬הוא עבד המשיח‪.‬‬ ‫‪23‬נקניתם במחיר ;אל תהיו עבדי בני אדם‪.‬‬ ‫‪24‬אחים ‪,‬כל אדם אשר נקרא בו ישכון עם אלוהים‪.‬‬ ‫ת‪-‬מ הש לָט ‪ֲֹ ,‬ח תׁסידל ה אי ת‪-‬יה הולה לה הֲ ׁא תמינלה‪.‬‬ ‫ת‪-‬מ השָ תלטי אי ת‬ ‫‪ֲִִ25‬ל ה ֲִל‪-‬אה תבלות אֲ ין לת י תמצה ולה אי ת‪-‬יה הולה וה אי ת‬ ‫‪26‬אני מניח אפוא כי זה טוב למצוקה הנוכחית ‪,‬אני אומר ‪,‬כי טוב לאדם להיות כך‪.‬‬ ‫‪27‬האם אתה קשור לאישה ?מבקשים לא להשתחרר ‪.‬האם אתה משוחרר מאישה ?אל תחפש אישה‪.‬‬ ‫‪28‬אבל ואם תינשא לא חטאת ;ואם בתולה נישאה ‪,‬לא חטאה ‪.‬אף על פי כן יהיו כאלה צרות בבשר ‪:‬אבל אני חסך ממך‪.‬‬ ‫‪29‬אבל את זה אני אומר ‪,‬אחים ‪,‬קצר הזמן ‪:‬נשאר ‪,‬כי גם בעלי האישה יהיו כאילו אין להם;‬ ‫‪30‬והבוכים כאילו לא בכו ;והשמחים ‪,‬כאילו לא שמחו ;וה הֲ ֹונת ים ֹה תאָב ל כא ית הְ לראֲ ל;‬ ‫‪31‬והמשתמשים בעולם הזה כלא מתעללים בו כי אופנת העולם הזה עוברת‪.‬‬ ‫‪32‬אבל הייתי רוצה אותך בלי זהירות ‪.‬הרווק דואג לדברים השייכים לה ‪',‬כיצד יוכל לרצות את ה‪':‬‬ ‫‪33‬אבל הנשוי דואג לדברים שבעולם ‪,‬איך יוכל לרצות את אשתו‪.‬‬ ‫‪34‬יש הבדל גם בין אישה לבתולה ‪.‬האשה הרווקה דואגת לדברים של ה ‪',‬שתהיה קדושה גם בגוף וגם ברוח ‪:‬אבל הנשואה דואגת‬ ‫לדברים שבעולם ‪,‬איך תמצא חן בעיני בעלה‪.‬‬ ‫‪35‬ואת זה אני מדבר למען תועלתך ;לא כדי להשליך עליכם מלכודת ‪,‬כי אם על היפה ‪,‬ועל מנת שתשגיחו על ה 'ללא הסחת דעת‪.‬‬ ‫‪36‬אבל אם מישהו חושב שהוא מתנהג בצורה לא נעימה כלפי בתולתו ‪,‬אם עברה את פרח גילה ותדרוש זאת ‪,‬יעשה מה שהוא רוצה ‪,‬‬ ‫לא יחטא ‪:‬יתחתנו‪.‬‬ ‫‪37‬אף‪-‬על‪-‬פי‪-‬כן העומד בלבו ללא צורך ‪,‬אלא יש לו כוח על רצונו ‪,‬וקבע בלבו שישמור את בתולתו ‪,‬טוב עושה‪.‬‬ ‫‪38‬אז טוב הנותן אותה בנישואין ;אבל מי שנותן אותה לא בנישואין טוב יותר‪.‬‬ ‫‪39‬האישה חייבת בדין כל עוד בעלה חי ;אבל אם בעלה ימות ‪,‬היא רשאית להינשא למי שתרצה ;רק באלוהים‪.‬‬ ‫‪40‬אבל היא שמחה יותר אם היא תעמוד כך ‪,‬לאחר משפטי ‪:‬ואני גם חושב שיש לי רוח אלוהים‪.‬‬ ‫פרק ‪8‬‬ ‫‪1‬כעת ‪,‬כדברים נוגעים ללב המוצעים לאלילים ‪,‬אנו יודעים שלכולנו יש ידע ‪.‬הדעת מתנפחת ‪,‬אבל הצדקה בונה‪.‬‬ ‫‪2‬ואם יחשוב איש כי הוא יודע דבר ‪,‬אינו יודע עדיין דבר כפי שחייב לדעת‪.‬‬ ‫‪3‬אבל אם מישהו אוהב את אלוהים ‪,‬הוא ידוע עליו‪.‬‬ ‫‪4‬לפיכך לגבי אכילת הדברים המוקרבים לאלילים ‪,‬אנו יודעים כי אליל אינו דבר בעולם ‪,‬וכי אין אלוהים אחר אלא אחד‪.‬‬ ‫‪5‬כי אם כי יש הנקראים אלים בין בשמים ובין בארץ (כפי שיש אלים רבים ואדונים רבים)‬ ‫‪6‬אבל לנו אין אלא אלוהים אחד ‪,‬האב ‪,‬שממנו הכל ‪,‬ואנחנו בו ;ואדון אחד ישוע המשיח ‪,‬שבזכותו הכל ‪,‬ואנחנו על ידו‪.‬‬ ‫‪7‬אך אין בכל אדם את הדעת כי יש עם מצפון האליל עד השעה הזו אוכלים אותו כדבר המוסר לאליל ;ומצפונם חלש נטמא‪.‬‬ ‫‪8‬אבל בשר לא משבח אותנו לאלהים ‪:‬כי גם אם נאכל ‪,‬אנחנו לא טובים יותר ;גם אם לא אוכלים ‪,‬אנחנו גרועים יותר‪.‬‬ ‫‪9‬אך היזהר פן תהפוך חירותך זו למחדל לחלשים‪.‬‬ ‫‪10‬כי אם יראה איש בעל‪-‬דעתך יושב למאכל במקדש האליל ‪,‬לא יתמרץ מצפונו של החלש לאכול את‪-‬הדברים המוקרבים לאלילים;‬

‫‪119‬‬

‫א 'לקורינתים‬

‫‪11‬ובזכות ידיעתך יאבד האח החלש אשר מת המשיח למענו?‬ ‫‪12‬אך כאשר אתם חוטאים כך נגד האחים ופוצעים את מצפונם החלש ‪,‬אתם חוטאים למשיח‪.‬‬ ‫‪13‬לפיכך אם בשר גורם לאחי להעליב ‪,‬לא אוכל בשר כל עוד העולם עומד ‪,‬פן אפגע באחי‪.‬‬ ‫פרק ‪9‬‬ ‫‪1‬האם אני לא שליח ?אני לא חופשי ?האם לא ראיתי את ישוע המשיח אדוננו ?הלא אתם מלאכתי בה?'‬ ‫‪2‬אם לא אהיה שליח לאחרים ‪,‬אבל ספק אני לכם ‪:‬כי החותם של שליחי אתם באדון‪.‬‬ ‫‪3‬התשובה שלי לבודקים אותי היא זו‪,‬‬ ‫‪4‬האם אין לנו כוח לאכול ולשתות?‬ ‫‪5‬האם אין לנו כוח להנהיג על אחות ‪,‬אישה ‪,‬וכן שליחים אחרים ‪,‬וכאחי יהוה וכפאס?‬ ‫‪6‬או רק אני וברנבס ‪,‬האם אין לנו כוח להפסיק לעבוד?‬ ‫‪7‬מי יוצא למלחמה בכל עת לפי חיובו ?מי נוטע כרם ולא אוכל מפירותיו ?או מי רעה צאן ולא אוכל מחלב הצאן?‬ ‫‪8‬אני אומר את הדברים האלה כגבר ?או לא אומר גם החוק?‬ ‫תורת מכ שי ה ‪,‬ל כא תֲ חה לבט אי ת ָת י הֲ ָור הֲ ִוְי ה ‪.‬האם אלוהים דואג לשוורים?‬ ‫ט ֹת י ֹלתבב אה ל‬ ‫‪10‬או אומר הוא לגמרי למעננו ?לענייננו ‪,‬ללא ספק ‪,‬זה כתוב ‪:‬כי החורש יחרוש בתקווה ;וכי הגורן בתקווה יהיה חלק בתקוותו‪.‬‬ ‫‪11‬אם זרענו לכם דברים רוחניים ‪,‬האם זה דבר גדול אם נקצור את דבריכם הגשמיים?‬ ‫‪12‬אם אחרים יהיו שותפים בכוח הזה עליך ‪,‬האם אנחנו לא מעדיפים ?אף על פי כן לא השתמשנו בכוח זה ;אבל סובל את כל‬ ‫הדברים ‪,‬לבל נפריע לבשורת המשיח‪.‬‬ ‫‪13‬האם אינכם יודעים כי המשרתים על קדשים חיים מדברי בית המקדש ?והמחכים במזבח שותפים במזבח?‬ ‫‪14‬גם כך הורה האדון שהמבשרים את הבשורה יחיו מהבשורה‪.‬‬ ‫‪15‬אבל לא השתמשתי באף אחד מהדברים האלה וגם את הדברים האלה לא כתבתי למען יעשה לי כך ‪:‬כי טוב לי למות מאשר שאיש‬ ‫יבטל את תהילתי‪.‬‬ ‫שברה ‪,‬אֲ ין לת י מֲ ה לה הת התהֲ ֲָל ‪ֹ:‬ת י נת צה חל ה לִלֲי ;כן ‪,‬אוי לי ‪,‬אם לא אבשר את הבשורה!‬ ‫טז ֹת י אׁשי ר אׁנת י המטֲ ֲָר אי ת הֲ אה ל‬ ‫‪17‬כי אם אעשה את הדבר הזה ברצון ‪,‬יש לי שכר ‪,‬אבל אם בניגוד לרצוני ‪,‬מובטח לי מתן הבשורה‪.‬‬ ‫‪18‬מה השכר שלי אם כן ?באמת שכאשר אני מטיף את הבשורה ‪,‬אוכל לפרסם את בשורת המשיח ללא תשלום ‪,‬שלא אנצל לרעה‬ ‫את כוחי בבשורה‪.‬‬ ‫‪19‬כי אף‪-‬על‪-‬פי שהייתי חופשי מכל בני‪-‬אדם ‪,‬בכל זאת עשיתי עצמי עבד לכל ‪,‬כדי להרוויח יותר‪.‬‬ ‫ִורה;‬ ‫ִורה ‪,‬לה הֲ ִׁבכ ד אי ת אׁשי ר ֲִ חֲ ת הֲ ל‬ ‫ִורה ֹה תמֲִ ת הֲ ל‬ ‫‪20‬וליהודים הפכתי ליהודי למען לזכות ביהודים ; ֲלאׁשי ר ֲִ חֲ ת הֲ ל‬ ‫‪21‬לחסרי חוק כחסרי חוק (לא בהיותי חסרי חוק לאלוהים ‪,‬כי אם תחת התורה למשיח ‪),‬כדי שאזכה בחסרי חוק‪.‬‬ ‫‪22‬לחלש נעשיתי כחלש למען לזכות בחלש ‪:‬הכל נעשה לכל בני האדם כדי להציל חלק‪.‬‬ ‫‪23‬ואת זה אני עושה למען הבשורה למען אהיה שותף בה עמכם‪.‬‬ ‫‪24‬אינכם יודעים כי הרצים במרוץ רצים כולם ‪,‬אבל אחד מקבל את הפרס ?אז רוץ ‪,‬כדי שתשיג‪.‬‬ ‫‪25‬וכל אדם השואף לשליטה מתון בכל דבר ‪.‬עכשיו הם עושים את זה כדי להשיג כתר מושחת ;אבל אנחנו בלתי מושחתים‪.‬‬ ‫‪26‬לכן אני רץ כל כך ‪,‬לא באותה חוסר ודאות ;אז נלחם אני ‪,‬לא כאחד שמכה את האוויר‪:‬‬ ‫‪27‬אבל אני שומר מתחת לגופי ומביא אותו לכפיפה ‪:‬פן אהיה בשום אופן ‪,‬כשהטפתי לזולת‪.‬‬ ‫פרק ‪10‬‬ ‫‪1‬ועוד ‪,‬אחים ‪,‬לא הייתי רוצה שתהיו בורים ‪,‬איך היו כל אבותינו מתחת לענן ועברו כולם בים;‬ ‫‪2‬וכולם נטבלו למשה בענן ובים;‬ ‫‪3‬ואכלו כולם את אותו בשר רוחני;‬ ‫‪4‬וכולם שתו את אותו משקה רוחני ‪:‬כי הם שתו מאותו הסלע הרוחני שאחריהם ‪:‬והסלע הזה היה המשיח‪.‬‬ ‫‪5‬אך ברבים מהם לא מצא חן בעיני אלוהים כי הם נפלטו במדבר‪.‬‬ ‫‪6‬ועתה היו הדברים הללו למופת שלנו ‪,‬למען לא נתאוה לדברים רעים ‪,‬כמו גם הם חשקו‪.‬‬ ‫‪7‬אל תהיו עובדי אלילים ‪,‬כאחד מהם ;כמו שכתוב ‪,‬ישבו העם לאכול ולשתות ‪,‬וקמו לשחק‪.‬‬ ‫‪8‬וה ל כא נת הזנלה ֲֹאׁשי ר ִלְב מֲ הי ם ‪,‬וה נת פה לב אה יום אי חל ד השלשל ה בִ היְ תרים אי ליף‪.‬‬ ‫‪9‬גם אל ננסה את המשיח ‪,‬כפי שניסו גם אחדים מהם ‪,‬והושמדו מנחשים‪.‬‬ ‫‪10‬אל תמלמלו ‪,‬כשם שמלמו גם אחדים מהם ‪,‬והושמדו מהמשחית‪.‬‬ ‫‪11‬עתה קרו להם כל הדברים האלה לדוגמאות והם נכתבו לתחזתנו אשר קצוות העולם הגיעו עליהם‪.‬‬ ‫‪12‬לפיכך יזהר מי שחושב שהוא עומד לבל ייפול‪.‬‬ ‫‪13‬לא תפס אתכם פיתוי אלא כדברי האדם ‪:‬אבל נאמן אלוהים ‪,‬אשר לא יסבול אתכם להתפתות מעל אשר אתם יכולים ;אבל יעשה‬ ‫עם הפיתוי גם דרך להימלט ‪,‬כדי שתוכלו לשאת אותו‪.‬‬ ‫‪14‬על כן ‪,‬אהובי היקר ‪,‬ברח מעבודת אלילים‪.‬‬

‫‪120‬‬

‫א 'לקורינתים‬

‫‪15‬אני מדבר אל חכמים ;תשפטו את מה שאני אומר‪.‬‬ ‫‪16‬כוס הברכה שאנו מברכים ‪,‬האם אין זה שיתוף דם המשיח ?הלחם שאנו שוברים ‪,‬האם אין זה איחוד גוף המשיח?‬ ‫‪17‬כי רבים אנחנו לחם אחד וגוף אחד כי כולנו חלקנו בלחם האחד ההוא‪.‬‬ ‫יח הת נֲה ית הְ לראֲ ל אֲ ח ֲׁרי הֲ אל ְל ר ‪:‬הל אכ כה לת ים אי ת הֲ הֹבל חת ים ל כא השלת יכת ים אֲ תמזהאֲ חֲ ?‬ ‫‪19‬מה אני אומר אז ?שהאליל הוא דבר כלשהו ‪,‬או שמקריבים קורבן לאלילים הוא דבר כלשהו?‬ ‫‪20‬אבל אני אומר שהדברים שהגוים מקריבים ‪,‬הם מקריבים לשדים ולא לאלוהים ‪,‬ולא הייתי רוצה שתהיה לכם שותפות עם שדים‪.‬‬ ‫‪21‬את כוס ה 'ואת כוס השדים אינכם יכולים לשתות ‪:‬בשולחן ה 'ובשולחן השדים לא תוכלו לשתות‪.‬‬ ‫‪22‬האם אנו מעוררים את ה 'לקנאה ?האם אנחנו חזקים ממנו?‬ ‫‪23‬הכל חוקי לי ‪,‬אבל הכל לא מועיל ‪:‬הכל חוקי לי ‪,‬אבל הכל לא מבנים‪.‬‬ ‫‪24‬אל יחפש איש את שלו כי אם את ממון רעהו‪.‬‬ ‫‪25‬כל אשר נמכר בהריסות ‪,‬אוכלים מבלי שואלים מצפון‪.‬‬ ‫‪26‬כי הארץ היא של ה 'ומלואו‪.‬‬ ‫‪27‬אם איש מן המאמינים לא יציע לכם משתה ותצטרכו ללכת ;כל מה שמוצב לפניכם ‪,‬אכלו ‪,‬אל תשאלו שאלות למען המצפון‪.‬‬ ‫‪28‬אבל אם יאמר לכם איש את זה מוקרב לאלילים אל תאכלו למען הראה ולמען המצפון כי הארץ היא של ה 'ומלואו‪.‬‬ ‫‪29‬מצפון ‪,‬אני אומר ‪,‬לא שלך ‪,‬אלא של הזולת ‪:‬כי מדוע נשפטת חירותי על מצפונו של אדם אחר?‬ ‫‪30‬כי אם בחסד אהיה שותף ‪,‬מדוע דובר עלי על מה שאני מודה עליו?‬ ‫‪31‬אם תאכלו או תשתו או כל אשר תעשו ‪,‬עשו הכל לכבוד אלוהים‪.‬‬ ‫‪32‬אל תפגע ‪,‬לא ליהודים ולא לגויים ולא לכנסיית האלוהים‪.‬‬ ‫‪33‬כמו שאני מוצא חן בעיני כל בני האדם בכל דבר ‪,‬לא מבקש את תועלתי ‪,‬אלא את תועלת הרבים ‪,‬למען יוושעו‪.‬‬ ‫פרק ‪11‬‬ ‫‪1‬היו חסידים שלי ‪,‬כמו גם אני של המשיח‪.‬‬ ‫‪2‬עתה אני משבח אתכם ‪,‬אחים ‪,‬כי תזכרו אותי בכל דבר ושמרתם את‪-‬המשפטים אשר מסרתי אותם לכם‪.‬‬ ‫‪3‬אבל הייתי רוצה שתדעו כי ראש כל אדם הוא המשיח ;וראש האשה הוא האיש ;וראש המשיח הוא אלוהים‪.‬‬ ‫‪4‬כל אדם מתפלל או מתנבא ‪,‬כשראשו מכוסה ‪,‬מבזה את ראשו‪.‬‬ ‫‪5‬אבל כל אשה המתפללת או מתנבאת בראשה גלוי מבזה את ראשה כי זה הכל אחד כאילו היא מגולחת‪.‬‬ ‫‪ֹ6‬ת י תאם ל כא תתֹלסי ה הל תאָל ה תִגה זכ ר ֲַם הל ילה ‪ׁ :‬אבל ל תאם ית התֹ הֲסִל ה אי ת הל תאָל ה וה תא התַללה חל ה תִכה סי ה‪.‬‬ ‫‪7‬כי אמנם אין לאדם לכסות את ראשו ‪,‬כי הוא צלם ותהילה של אלוהים ‪,‬אבל האשה היא כבוד האיש‪.‬‬ ‫‪8‬כי האיש אינו מן האשה ;אלא אשת הגבר‪.‬‬ ‫‪9‬גם האיש לא נברא לאישה ;אלא האישה בשביל הגבר‪.‬‬ ‫‪10‬מסיבה זו צריכה להיות לאישה כוח על ראשה בגלל המלאכים‪.‬‬ ‫‪11‬אף על פי כן אין האיש בלי האשה ‪,‬והאשה בלי האיש ‪,‬באלוהים‪.‬‬ ‫יב כי כשם שהאשה היא מן האיש ‪,‬כך גם האיש על‪-‬ידי האשה ;אלא כל דברי אלוהים‪.‬‬ ‫‪13‬שפטו בעצמכם האם יפה היא כי אישה מתפללת אל ה 'גלויה?‬ ‫‪14‬האם אפילו הטבע עצמו לא מלמד אתכם ‪,‬כי אם לאדם יש שיער ארוך ‪,‬חבל עליו?‬ ‫‪15‬אבל אם יש לאישה שיער ארוך ‪,‬תהילה היא לה כי שערה ניתן לה לכסות‪.‬‬ ‫‪16‬אבל אם מישהו נראה שהוא מתווכח ‪,‬אין לנו מנהג כזה ‪,‬גם לא כנסיות האלוהים‪.‬‬ ‫‪17‬עתה בזה שאני מודיע לכם ‪,‬אני לא משבח אתכם ‪,‬כי אתם מתאחדים לא לטובה ‪,‬אלא לרעה‪.‬‬ ‫‪18‬כי קודם כל ‪,‬כאשר אתם מתכנסים בכנסייה ‪,‬אני שומע שיש מחלוקות ביניכם ;ואני חלקית מאמין בזה‪.‬‬ ‫‪19‬כי חייבות להיות גם כפירות ביניכם ‪,‬כדי להתגלות בקרבכם המאושרים‪.‬‬ ‫‪20‬כאשר תתכנסו למקום אחד ‪,‬אין זה לאכול את סעודת ה‪'.‬‬ ‫‪21‬כי באכילה נוטל איש לפני רעהו את סעודתו ואחד רעב והשני שיכור‪.‬‬ ‫‪22‬מה ?האם אין לכם בתים לאכול ולשתות בהם ?או בוז את כנסיית האלוהים ‪,‬ובושה את אלה שאין להם ?מה אני אגיד לך ?האם‬ ‫אשבח אותך בזה ?אני משבח אותך שלא‪.‬‬ ‫‪23‬כי קיבלתי מהאדון את אשר גם מסרתי לכם ‪,‬כי האדון ישוע באותו הלילה שבו נבגד לקח לחם‪.‬‬ ‫‪24‬וכאשר הודה ‪,‬שבר אותו ויאמר קח ‪,‬אכול ‪,‬זה גופי אשר נשבר לך ‪,‬זה עשה לזכרני‪.‬‬ ‫‪25‬כמו כן לקח את הכוס בסעודה לאמר הכוס הזאת היא הצו החדש בדמי ‪:‬זה תעשו כל זמן שתשתו אותו לזכרני‪.‬‬ ‫‪26‬כי כל פעם שתאכלו את הלחם הזה ושתו את הכוס הזאת ‪,‬אתם מגידים את מות ה 'עד בואו‪.‬‬ ‫‪27‬לפיכך כל מי שיאכל את הלחם הזה וישתה את כוס ה 'הזה ‪,‬שלא כראוי ‪,‬יהיה אשם בגופו ובדם ה‪'.‬‬ ‫‪28‬אבל יבחן אדם את עצמו ויאכל מהלחם ההוא וישתה מהכוס ההוא‪.‬‬ ‫‪29‬כי האוכל ושותה בחוסר ערך ‪,‬אוכל ושותה גזר דין לעצמו ‪,‬מבלי להבחין בגוף ה‪'.‬‬ ‫‪30‬בגלל זה רבים חלשים וחולים בקרבכם ורבים ישנים‪.‬‬ ‫‪31‬כי אם היינו שופטים את עצמנו ‪,‬אין לשפוט אותנו‪.‬‬

‫‪121‬‬

‫א 'לקורינתים‬

‫‪32‬אך כאשר נשפטים אנו נעזרים על ידי ה ‪',‬כדי שלא נידון עם העולם‪.‬‬ ‫‪33‬לפיכך ‪,‬אחי ‪,‬בבואכם לאכול ‪,‬התעכבו איש לרעהו‪.‬‬ ‫‪34‬ואם רעב איש ‪,‬יאכל בביתו ;שי ָ כא תת התאֲ הסלב לת הרשבת ‪.‬ואת השאר אסדר בבואי‪.‬‬ ‫פרק ‪12‬‬ ‫‪1‬עכשיו לגבי מתנות רוחניות ‪,‬אחים ‪,‬לא הייתי רוצה שתדעו‪.‬‬ ‫‪2‬אתם יודעים שהייתם גויים ‪,‬נסחפים אל האלילים האלמים האלה ‪,‬כמו שהובלתם‪.‬‬ ‫‪3‬על כן אני נותן לכם להבין ‪,‬שאף אדם המדבר ברוח אלוהים לא קורא את ישוע ארור ‪,‬ושאין אדם יכול לומר שישוע הוא האדון ‪,‬‬ ‫אלא ברוח הקודש‪.‬‬ ‫‪4‬עכשיו יש מגוון של מתנות ‪,‬אבל אותה רוח‪.‬‬ ‫‪5‬ויש הבדלים של מינהלים ‪,‬אבל אותו אלוהים‪.‬‬ ‫‪6‬ויש מגוון של פעולות ‪,‬אבל זה אותו אלוהים שפועל בסך הכל‪.‬‬ ‫‪7‬אך גילוי הרוח ניתן לכל אדם כדי להפיק תועלת‪.‬‬ ‫‪8‬כי לאחד ניתן ברוח דבר החכמה ;לאחר דבר הדעת על ידי אותה רוח;‬ ‫‪9‬לאמונה אחרת על ידי אותה רוח ;לאחר מתנות הריפוי על ידי אותה רוח;‬ ‫‪10‬לאחר עשיית נסים ;לנבואה אחרת ;לעוד אבחנה של רוחות ;לאחר צולל מיני לשונות ;לאחר פירוש הלשונות‪:‬‬ ‫‪11‬אבל כל אלה פועלים את הרוח האחת והיחידה ומחלקת לכל אדם לחוד כרצונו‪.‬‬ ‫‪12‬כי כמו שהגוף אחד ויש לו איברים רבים ‪,‬וכל איברי הגוף האחד ההוא ‪,‬שהם רבים ‪,‬הם גוף אחד ‪,‬כך גם המשיח‪.‬‬ ‫‪13‬כי ברוח אחת נטבלנו כולנו לגוף אחד ‪,‬בין יהודים ובין גויים ‪,‬בין שעבדים ובין בני חורין ;ונעשו כולם לשתות לרוח אחת‪.‬‬ ‫‪14‬כי הגוף אינו איבר אחד ‪,‬אלא רבים‪.‬‬ ‫‪15‬אם תאמר הרגל כי איני היד ‪,‬איני מן הגוף ;האם לכן זה לא מהגוף?‬ ‫טז ואם תאמר האוזן כי איני העין ‪,‬איני מן הגוף ;האם לכן זה לא מהגוף?‬ ‫‪17‬אם כל הגוף היה עין ‪,‬היכן היו השמיעה ?אם כולם היו שומעים ‪,‬איפה היו הריחות?‬ ‫‪18‬אבל עתה נתן אלהים את האיברים כל אחד מהם בגוף ‪,‬כרצונו‪.‬‬ ‫‪19‬ואם כולם היו איבר אחד ‪,‬איפה הגוף?‬ ‫‪20‬אבל עכשיו הם הרבה איברים ‪,‬אבל רק גוף אחד‪.‬‬ ‫‪21‬והעין לא יכולה לומר אל היד אין אני צריך אותך ‪,‬ושוב ראש לרגלים ‪,‬אני לא צריך אותך‪.‬‬ ‫‪22‬לא ‪,‬הרבה יותר נחוצים אותם איברי הגוף ‪,‬שנראים חלשים יותר‪:‬‬ ‫‪23‬ואיברי הגוף ‪,‬שאנו חושבים שהם פחות מכובדים ‪,‬עליהם אנו מעניקים כבוד רב יותר ;ולחלקים הלא נעימים שלנו יש יופי יותר‬ ‫בשפע‪.‬‬ ‫‪24‬כי חלקינו היפים אינם זקוקים ‪,‬אך אלוהים חיכך את הגוף ‪,‬לאחר שנתן כבוד רב יותר לחלק החסר‪.‬‬ ‫‪25‬שלא יהיה פילוג בגוף ;אלא שהחברים צריכים להיות זהים זה לזה‪.‬‬ ‫‪26‬ואם איבר אחד יסבול ‪,‬כל האיברים סובלים עמו ;או איבר אחד יתכבד ‪,‬כל החברים שמחים בו‪.‬‬ ‫‪27‬עתה אתם גופו של המשיח ‪,‬ואיברים בפרט‪.‬‬ ‫‪28‬ואלוהים הציב כמה בכנסייה ‪,‬תחילה שליחים ‪,‬שנית נביאים ‪,‬שלישית מורים ‪,‬אחר כך ניסים ‪,‬ואחר כך מתנות של ריפוי ‪,‬עזרה ‪,‬‬ ‫ממשלות ‪,‬מגוון לשונות‪.‬‬ ‫‪29‬האם כולם שליחים ?כולם נביאים ?האם כולם מורים ?האם כולם מחוללים ניסים?‬ ‫‪30‬יש לך את כל מתנות הריפוי ?כולם מדברים בלשונות ?האם כולם מפרשים?‬ ‫‪31‬אבל תחמוד בחומרה את המתנות הטובות ביותר ‪,‬ובכל זאת אראה לך דרך מעולה יותר‪.‬‬ ‫פרק ‪13‬‬ ‫‪1‬אף על פי שדיברתי בלשונות בני אדם ומלאכים ‪,‬ואין לי צדקה ‪,‬הפכתי לנחושת מצלצלת או למצלה מצלצלת‪.‬‬ ‫‪2‬ואף על פי שיש לי מתנת הנבואה ‪,‬ואבין את כל המסתורין ואת כל הידע ;וה תאם ֹלל הל ֹאמבנלה ֹלל הל ׁאמבנלה שי ִת הה ייה לת י לה הֲ הס תריק הל תרים וה ל כא‬ ‫ית הה ייה חי סי ד ‪,‬אֲ ין אֲ ין‪.‬‬ ‫‪3‬ואף‪-‬על‪-‬פי שאני נותן את כל חפצי להאכיל את העניים ‪,‬ואף‪-‬על‪-‬פי שנתתי את גופי לשרפה ‪,‬ואין לי צדקה ‪,‬לא יועיל לי‪.‬‬ ‫‪4‬הצדקה מאריכה וטובה ;צדקה לא מקנא ;הצדקה אינה מתגאה בעצמה ‪,‬אינה נפוחה‪,‬‬ ‫‪5‬לא נוהגת בשוגג ‪,‬לא מחפשת את שלה ‪,‬לא מתרגזת בקלות ‪,‬לא חושבת רע;‬ ‫‪6‬ל כא ית הְמֲ ח אה עון ‪,‬אי ָלא ית הְמֲ ח אה אי מי ת;‬ ‫‪7‬נושא הכל ‪,‬מאמין בכל ‪,‬מקווה לכל דבר ‪,‬סובל הכל‪.‬‬ ‫ח צדקה לעולם לא תכשל ‪:‬אם יהיו נבואות ‪,‬הן ייכשלו ;אם יהיו לשונות ‪,‬יחדלו ;אם יש ידע ‪,‬הוא ייעלם‪.‬‬ ‫‪9‬כי אנו יודעים בחלקו ‪,‬ובחלקו אנו מתנבאים‪.‬‬ ‫‪10‬אבל כאשר יבוא המושלם ‪,‬אזי ייגמר החלק שבחלקו‪.‬‬

‫‪122‬‬

‫א 'לקורינתים‬

‫‪11‬כשהייתי ילד ‪,‬דיברתי בילדותי ‪,‬הבנתי כילד ‪,‬חשבתי כילד ‪:‬אבל כשהפכתי לגבר ‪,‬הורדתי דברים ילדותיים‪.‬‬ ‫‪12‬לעת עתה אנו רואים מבעד לכוס ‪,‬בחושך ;אבל אז פנים אל פנים ‪:‬עכשיו אני יודע בחלקו ;אבל אז אדע כמו גם אני ידוע‪.‬‬ ‫‪13‬ועתה עומדים אמונה ‪,‬תקווה ‪,‬צדקה ‪,‬שלושת אלה ;אבל הגדול שבהם הוא הצדקה‪.‬‬ ‫פרק ‪14‬‬ ‫‪1‬רדפו אחר צדקה וחפצו במתנות רוחניות ‪,‬אלא כדי להתנבא‪.‬‬ ‫‪2‬כי המדבר בלשון לא נודע אינו מדבר אל בני אדם כי אם אל אלהים כי איש אינו מבין אותו ;אבל ברוח הוא מדבר תעלומות‪.‬‬ ‫‪3‬אבל המתנבא מדבר אל בני האדם לחיזוק ותמרה ולנחמה‪.‬‬ ‫‪4‬המדבר בלשון לא נודע יבנה את עצמו ;אבל מי שמתנבא בונה את הכנסייה‪.‬‬ ‫‪5‬הייתי רוצה שכולכם תדברו בלשונות ‪,‬אלא שתנבאתם ‪:‬כי גדול המתנבא מאשר המדבר בלשונות ‪,‬אלא שהוא מפרש ‪,‬כדי‬ ‫שהכנסייה תוכל לקבל חינוך‪.‬‬ ‫‪6‬עכשיו ‪,‬אחים ‪,‬אם אבוא אליכם מדבר בלשונות ‪,‬מה יועיל לכם ‪,‬אלא שאדבר אליכם או בהתגלות ‪,‬או בידיעה ‪,‬או בנבואה ‪,‬או‬ ‫בתורה?‬ ‫‪7‬וגם דברים בלי חיים נותני קול בין מקטרת או נבל ‪,‬אלא שהם נותנים הבחנה בצלילים ‪,‬איך נודע מה מקטרת או נבל?‬ ‫‪,‬מי ית לֹנֲן אי ת ֲִצה מו ל תֲמלה חל מל ה?‬ ‫‪ֹ8‬ת י תאם ית ֲִ ן הֲ ֹופיר אי ת קול המאכ ד ת‬ ‫‪9‬כך גם אתם ‪,‬אלא אם תוציאו בלשון מילים קלות להבנה ‪,‬כיצד נודע מה נאמר ?כי תדברו באוויר‪.‬‬ ‫‪10‬יש ‪,‬יכול להיות ‪,‬כל כך הרבה סוגים של קולות בעולם ‪,‬ואף אחד מהם אינו חסר משמעות‪.‬‬ ‫‪11‬על כן אם לא אדע את פשר הקול ‪,‬אהיה למדבר ברברי ‪,‬ומי שמדבר יהיה לי ברברי‪.‬‬ ‫‪12‬אף על פי כן אתם ‪,‬מכיוון שאתם קנאים למתנות רוחניות ‪,‬מבקשים שתוכלו להצטיין בבניית הכנסייה‪.‬‬ ‫יג על כן יתפלל המדבר בלשון לא נודע לפרש‪.‬‬ ‫‪14‬כי אם אני מתפלל בלשון לא נודע ‪,‬רוחי מתפלל ‪,‬אבל בינה שלי לא פורה‪.‬‬ ‫‪15‬מה זה אז ?אתפלל ברוח ‪,‬וגם אתפלל בדעת ‪:‬אשיר ברוח ‪,‬וגם אשיר עם הבינה‪.‬‬ ‫טז אחרת ‪,‬כאשר תברך ברוח ‪,‬כיצד יאמר היושב בחדר העלמי אמן בהודיתך ‪,‬כי אינו מבין מה אתה אומר?‬ ‫‪17‬כי באמת אתה מודה היטב ‪,‬אבל השני אינו נבנה‪.‬‬ ‫‪18‬אני מודה לאלהי ‪,‬אני מדבר בלשונות יותר מכולכם‪.‬‬ ‫‪19‬אך בכנסייה העדפתי לדבר חמש מילים בהבנתי ‪,‬כדי שבקולי אוכל ללמד גם אחרים ‪,‬מאשר עשרת אלפים מילים בלשון לא‬ ‫ידועה‪.‬‬ ‫‪20‬אחים אל תהיו ילדים בבינה ‪,‬אך בזדון תהיו ילדים ‪,‬אבל בני אדם בבינה‪.‬‬ ‫‪21‬בתורה כתוב באנשי לשון אחרים ובשפתים אחרים אדבר אל העם הזה ;ובכל זאת על כל אשר לא ישמעו אותי ‪,‬נאום ה‪'.‬‬ ‫‪22‬לפיכך הלשונות הן לאות ‪,‬לא למאמינים ‪,‬אלא לא‪-‬מאמינים;‬ ‫‪23‬אם לכן כל הכנסייה תתכנס למקום אחד ‪,‬וכולם ידברו בלשונות ‪,‬ויבואו אלה שאינם לומדים או כופרים ‪,‬האם הם לא יאמרו‬ ‫שאתה משוגע?‬ ‫‪24‬אבל אם כולם יתנבאו ‪,‬ויבוא אחד שאינו מאמין או לא‪-‬לומד ‪,‬הוא משוכנע בכולם ‪,‬הוא נשפט מכל‪.‬‬ ‫‪25‬וכך נתגלו סודות לבו ;וכך יפול על פניו יעבוד את אלוהים ‪,‬וידווח כי אלוהים בך אמת‪.‬‬ ‫‪26‬איך זה אם כן ‪,‬אחים ?בבואכם ‪,‬לכל אחד מכם יש מזמור ‪,‬יש לו תורת ‪,‬יש לו לשון ‪,‬יש לו גילוי ‪,‬יש לו פירוש ‪.‬יעשו כל הדברים‬ ‫לעידוד‪.‬‬ ‫‪27‬אם ידבר איש בלשון לא נודעת ‪,‬יהיה זה בשתיים ‪,‬או לכל היותר בשלוש ‪,‬וזה בדרך כלל ;ויפרש אחד‪.‬‬ ‫‪28‬אך אם אין מתורגמן ‪,‬ישתוק בכנסייה ;וידבר אל עצמו ואל ה‪'.‬‬ ‫‪29‬ידברו הנביאים שניים או שלושה ‪,‬והשני ישפוט‪.‬‬ ‫‪30‬אם יתגלה דבר לאחר היושב ליד ‪,‬ישתוק הראשון‪.‬‬ ‫‪31‬כי תתנבא כולכם אחד אחד ‪,‬למען ילמדו כולם ויתנחמו כולם‪.‬‬ ‫‪32‬ורוחות הנביאים כפופות לנביאים‪.‬‬ ‫‪33‬כי אלוהים אינו מחבר הבלבול ‪,‬אלא השלום ‪,‬כמו בכל כנסיות הקדושים‪.‬‬ ‫‪34‬תן לנשים שלך לשתוק בכנסיות ‪:‬כי אסור להן לדבר ;אבל הם מצווים להיות במצוות ‪,‬כמו שאומר התורה‪.‬‬ ‫‪35‬ואם ילמדו משהו ‪,‬ישאלו את בעליהם בבית ‪:‬כי חבל לנשים לדבר בכנסייה‪.‬‬ ‫‪36‬מה ?יצא דבר אלוהים ממך ?או שבא לך רק?‬ ‫‪37‬אם מישהו חושב שהוא נביא או רוחני ‪,‬יידע שהדברים שאני כותב לכם הם מצוות ה‪'.‬‬ ‫‪38‬אבל אם איש יהיה בור ‪,‬יהא בור‪.‬‬ ‫‪39‬לפיכך ‪,‬אחים ‪,‬תחמוד לנבוא ‪,‬ואסרו לא לדבר בלשונות‪.‬‬ ‫‪40‬יעשו כל הדברים בצורה הגונה ובסדר‪.‬‬

‫‪123‬‬

‫א 'לקורינתים‬

‫פרק ‪15‬‬ ‫‪1‬יתר על כן ‪,‬אחים ‪,‬אני מבשר לכם את הבשורה אשר הודעתי לכם ‪,‬אשר גם אתם קיבלתם ‪,‬ובה אתם עומדים;‬ ‫‪2‬אשר גם אתם נושעים אם תשמרו בזיכרון מה שהטפתי לכם ‪,‬אלא אם כן האמנתם לשווא‪.‬‬ ‫‪3‬כי מסרתי לכם קודם כל את אשר גם קיבלתי ‪,‬כיצד מת המשיח על חטאינו על פי הכתובים;‬ ‫‪4‬וכי נקבר וכי הוא קם ביום השלישי על פי הכתובים‪.‬‬ ‫‪5‬וכי הוא נראה מכיפאס ‪,‬אז מהשנים‪-‬עשר‪:‬‬ ‫‪6‬לאחר מכן ‪,‬הוא נראה מעל חמש מאות אחים בבת אחת ;שחלקם הגדול נשאר עד היום ‪,‬אבל חלקם נרדמו‪.‬‬ ‫‪7‬לאחר מכן ‪,‬הוא נראה על יעקב ;אז מכל השליחים‪.‬‬ ‫‪8‬ואחרון‪-‬כל הוא נראה גם ממני כמי שנולד שלא במועד‪.‬‬ ‫‪9‬כי אני הקטן מבין השליחים ‪,‬שאינם ראויים להיקרא שליח ‪,‬כי רדפתי את כנסיית האלוהים‪.‬‬ ‫‪10‬אבל בחסדי אלוהים אני מה שאני ‪:‬ולא היה חסדו אשר ניתן לי ;אך עמלתי יותר מכולם ‪:‬אך לא אני ‪,‬כי אם חסד אלהים אשר‬ ‫איתי‪.‬‬ ‫‪11‬על כן אם אני או הם ‪,‬כך אנו מטיפים ‪,‬וכך האמנתם‪.‬‬ ‫‪12‬עתה אם יוטפו למשיח שהוא קם מן המתים ‪,‬איך אומרים יש מכם שאין תחיית המתים?‬ ‫‪13‬אבל אם לא תהיה תחיית המתים ‪,‬אז המשיח לא קם‪.‬‬ ‫‪14‬ואם המשיח לא קם ‪,‬הרי ההטפה שלנו בטלה ‪,‬וגם אמונתכם הבל‪.‬‬ ‫‪15‬כן ‪,‬ונמצאנו עדי שקר של אלוהים ;כי העידנו על אלוהים כי הקים את המשיח ‪:‬אשר לא הקים ‪,‬אם כן המתים לא יקומו‪.‬‬ ‫‪16‬כי אם המתים לא יקומו ‪,‬אז לא קם המשיח‪.‬‬ ‫‪17‬ואם לא יקום המשיח ‪,‬הבל אמונתכם ;אתם עדיין בחטאים שלכם‪.‬‬ ‫‪18‬אז נספו גם הנרדמים במשיח‪.‬‬ ‫‪19‬אם רק בחיים האלה יש לנו תקווה במשיח ‪,‬אנחנו מכול בני האדם האומללים ביותר‪.‬‬ ‫‪20‬אך עתה קם המשיח מן המתים והפך לבכורים של ישנים‪.‬‬ ‫‪21‬כיון שבא המוות באדם ‪,‬באדם באה גם תחיית המתים‪.‬‬ ‫‪22‬כי כמו שבאדם מתים כולם ‪,‬כך יחיו כולם במשיח‪.‬‬ ‫‪23‬אבל כל איש לפי סדרו ‪:‬המשיח הבכורה ;אחר כך הם של המשיח בביאתו‪.‬‬ ‫‪24‬אז יבוא הקץ ‪,‬כאשר הוא מסר את המלכות לאלוהים ‪,‬לאב ;כאשר יפיל כל שלטון וכל סמכות וכוח‪.‬‬ ‫‪25‬כי הוא חייב למלוך עד שישים את כל האויבים תחת רגליו‪.‬‬ ‫‪26‬האויב האחרון שיושמד הוא המוות‪.‬‬ ‫‪27‬כי הוא הניח את הכל תחת רגליו ‪.‬אבל כשהוא אומר הכל נתון תחתיו ‪,‬ברור שהוא פרט ‪,‬אשר הכניס את הכל תחתיו‪.‬‬ ‫‪28‬וכאשר יוכפפו לו הכל ‪,‬אז יהיה גם הבן עצמו כפוף למי שהכניס את הכל תחתיו ‪,‬למען יהיה אלוהים הכל בכל‪.‬‬ ‫‪29‬אחרת מה יעשו הנטבלים למען המתים אם לא יקומו המתים כלל ?מדוע אז הם מוטבלים למתים?‬ ‫‪30‬ומדוע אנו עומדים בסכנה כל שעה?‬ ‫‪31‬אני מוחה בשמחתכם אשר יש לי במשיח ישוע אדוננו ‪,‬אני מת מדי יום‪.‬‬ ‫‪32‬אם כדרכם של אנשים נלחמתי עם בהמות באפסוס ‪,‬מה יועיל לי אם המתים לא יקומו ?הבה נאכל ונשתה ;כי מחר נמות‪.‬‬ ‫‪33‬אל תלכו שולל ‪:‬תקשורת רעה משחיתה נימוסים טובים‪.‬‬ ‫‪34‬התעורר לצדקה ואל תחטא ;כי יש שאין להם ידיעת אלוהים ‪:‬אני אומר זאת לבושה‪.‬‬ ‫‪35‬אבל איש יאמר איך קמים המתים ?ועם איזה גוף הם באים?‬ ‫‪36‬שוטה ‪,‬מה שאתה זורע לא יחיה אלא ימות‪.‬‬ ‫‪37‬ואת אשר אתה זורע ‪,‬לא תזרע את הגוף ההוא ‪,‬כי אם דגן חשוף ‪,‬אולי זה של חיטה ‪,‬או של דגן אחר‪.‬‬ ‫‪38‬אבל אלוהים נותן לו גוף כרצונו ולכל זרע גופו‪.‬‬ ‫‪39‬כל בשר אינו אותו בשר ‪:‬אבל יש סוג אחד של בשר של בני אדם ‪,‬בשר אחר של בהמות ‪,‬אחר של דגים ואחר של ציפורים‪.‬‬ ‫‪40‬יש גם גרמי שמים וגופים ארציים ‪:‬אבל תהילת השמיים היא אחת ‪,‬ותפארת הארצי היא אחרת‪.‬‬ ‫‪41‬יש תהילה אחת של השמש ועוד תהילה של ירח ועוד תהילה של כוכבים ‪:‬כי כוכב אחד נבדל מכוכב אחר בתפארת‪.‬‬ ‫‪42‬כך גם תחיית המתים ‪.‬הוא נזרע בשחיתות ;הוא מועלה בחוסר שחיתות‪:‬‬ ‫‪43‬הוא נזרע בבוז ;הוא מורם בתפארת ‪:‬הוא נזרע בחולשה ;הוא מועלה בכוח‪:‬‬ ‫‪44‬זה נזרע גוף טבעי ;זה מורם גוף רוחני ‪.‬יש גוף טבעי ‪,‬ויש גוף רוחני‪.‬‬ ‫‪45‬וכך כתוב ‪,‬אדם הראשון נעשה נפש חיה ;האדם האחרון נעשה לרוח ממריצה‪.‬‬ ‫‪46‬אבל זה לא היה ראשון שהוא רוחני ‪,‬אלא זה טבעי ;ואחר כך מה שהוא רוחני‪.‬‬ ‫‪47‬האדם הראשון הוא מן הארץ ‪,‬ארצי ‪:‬האדם השני הוא ה 'מן השמים‪.‬‬ ‫‪ֲֹ 48‬אׁשי ר הל אׁדל תמים ‪ֹ,‬לך ֲַם הל אׁדל תמים ‪,‬וה כֲן הֲ ָל מֲ ית ם ‪ֹ,‬לך ֲַם הֲ ָל מֲ ית ם‪.‬‬ ‫‪49‬וכפי שנשאנו את דמותו של הארצי ‪,‬נישא גם את דמותו של השמים‪.‬‬ ‫‪50‬ועכשיו זה אני אומר ‪,‬אחים ‪,‬כי בשר ודם אינם יכולים לרשת את מלכות האלוהים ;גם השחיתות לא יורשת את השחיתות‪.‬‬ ‫‪51‬הנה אני מגלה לך תעלומה ;לא כולנו נישן ‪,‬אבל כולנו נשתנה‪,‬‬

‫‪124‬‬

‫א 'לקורינתים‬

‫‪52‬בעוד רגע ‪,‬כהרף עין ‪,‬בשופר האחרון ‪:‬כי תשמע השופר ‪,‬והמתים יקומו לבלתי‪-‬מושחת ‪,‬ונשנה‪.‬‬ ‫‪53‬כי המושחת הזה חייב ללבוש חוסר שחיתות ‪,‬ובן התמותה הזה חייב ללבוש אלמוות‪.‬‬ ‫‪54‬אז כאשר המושחת הזה ילבש את השחיתות ‪,‬ובן התמותה הזה ילבש אלמוות ‪,‬אז יתקיים האמרה הכתובה ‪,‬המוות נבלע בניצחון‪.‬‬ ‫‪55‬מוות היכן עוקצך ?הו קבר ‪,‬היכן נצחונך?‬ ‫‪56‬עוקץ המוות הוא חטא ;וכוח החטא הוא התורה‪.‬‬ ‫‪57‬אבל תודה לאל ‪,‬אשר נותן לנו את הניצחון באמצעות אדוננו ישוע המשיח‪.‬‬ ‫‪58‬על כן ‪,‬אחי האהובים ‪,‬תהיו יציבים ‪,‬בלתי מזיזים ‪,‬שופעים תמיד בעבודת ה ‪',‬כיון שאתם יודעים כי עמלתכם לא לשווא בה‪'.‬‬ ‫פרק ‪16‬‬ ‫‪1‬עתה בנוגע לאיסוף הקדושים ‪,‬כפי שנתתי פקודה לכנסיות גלטיה ‪,‬כך גם אתם‪.‬‬ ‫‪2‬ביום הראשון לשבוע ישכבו כל אחד מכם לידו במחסן ‪,‬כשם שהצליח אלוהים ‪,‬שלא יהיו אספות בבואי‪.‬‬ ‫‪3‬ובבואי את מי שתאשרו במכתביכם ‪,‬אשלח אותם להביא את חסדכם לירושלים‪.‬‬ ‫‪4‬וה תאם‪-‬הל ילה ֲַם‪-‬אׁשי ר‪-‬אׁנת י הולֲך יללה כב תא תִי‪.‬‬ ‫‪5‬ועתה אבוא אליכם כאשר אעבור במקדוניה כי עברתי במקדוניה‪.‬‬ ‫‪6‬ויכול להיות שאשאר ‪,‬כן ‪,‬ואחורף אתכם ‪,‬למען תביאו אותי למסעי בכל אשר אלך‪.‬‬ ‫‪7‬כי לא אראה אותך עתה בדרך ;אבל אני סומך להתעכב איתך זמן מה ‪,‬אם יאפשר ה‪'.‬‬ ‫‪8‬אבל אשהה באפסוס עד חג השבועות‪.‬‬ ‫‪9‬כי נפתחה לי דלת גדולה וחזקה ויש הרבה יריבים‪.‬‬ ‫‪10‬עתה אם טימותאוס יבוא ‪,‬ראה שהוא יהיה איתך בלי פחד כי הוא עושה את עבודת ה 'כמוני‪.‬‬ ‫‪11‬אל תבזה אותו איש ‪,‬אלא תנהגו בשלום ‪,‬למען יבוא אלי ‪,‬כי אני מצפה לו עם האחים‪.‬‬ ‫‪12‬באשר לאחינו אפולו ‪,‬רציתי מאוד שיבוא אליך עם האחים ‪,‬אך לא היה רצונו כלל לבוא בזמן הזה ;אבל הוא יבוא כשיהיה לו זמן‬ ‫נוח‪.‬‬ ‫‪13‬שימו לב ‪,‬עמדו באמונה ‪,‬עזבו אתכם כמו גברים ‪,‬היו חזקים‪.‬‬ ‫‪14‬יעשו כל דבריכם בצדקה‪.‬‬ ‫‪15‬אני מתחנן בפניכם ‪,‬אחים( ‪,‬אתם יודעים את בית סטפאנס ‪,‬כי היא בכורי אחאיה ‪,‬וכי הם התמכרו לשירות הקדושים)‬ ‫‪16‬כי תכנעו לכאלה ולכל העוזר עמנו ועומל‪.‬‬ ‫יז אני שמח על בואו של סטפאנס ופורטונטוס ואחייקוס ‪:‬על מה שהיה חסר מצידך הם סיפקו‪.‬‬ ‫‪18‬כי רעננו את רוחי ואת רוחכם ‪:‬על כן הכרתם את אלו‪.‬‬ ‫‪19‬כנסיות אסיה מצדיעות לך ‪.‬אקילה ופריסילה מצדיעים לכם הרבה באדון ‪,‬עם הכנסייה שבביתם‪.‬‬ ‫‪20‬כל האחים מברכים אותך ‪.‬ברכו זה את זה בנשיקה קדושה‪.‬‬ ‫‪21‬הצדיע לי פול במו ידי‪.‬‬ ‫‪22‬אם מישהו לא יאהב את האדון ישוע המשיח ‪,‬הוא יהיה אנתמה מרנתה‪.‬‬ ‫‪23‬חסד אדוננו ישוע המשיח יהיה עמכם‪.‬‬ ‫‪24‬אהבתי את כולכם במשיח ישוע ‪.‬אל מֲ ן( ‪.‬האיגרת הראשונה לקורינתים נכתבה מפיליפי על ידי סטפאנס ופורטונטוס ואחייקוס‬ ‫וטימותאוס)‪.‬‬

‫‪125‬‬

‫‪2‬קורינתיים‬ ‫פרק ‪1‬‬ ‫‪1‬פאולוס ‪,‬שליח ישוע המשיח ברצון אלוהים ‪,‬וטימותיאוס אחינו ‪,‬אל כנסיית האלוהים אשר בקורינתוס ‪,‬עם כל הקדושים אשר בכל‬ ‫אחאיה‪:‬‬ ‫‪2‬חסד לכם ושלום מאלוהים אבינו ומאדון ישוע המשיח‪.‬‬ ‫‪3‬ברוך ה 'אביו של אדוננו ישוע המשיח ‪,‬אבי הרחמים ואלהי כל נחמה;‬ ‫‪4‬המנחם אותנו בכל צרתנו ‪,‬למען נוכל לנחם את אשר בצרה ‪,‬בנחמה שבה אנו עצמנו מתנחמים מאלוהים‪.‬‬ ‫‪5‬כי כשם שסורי המשיח רבים בנו ‪,‬כך גם נחמתנו מרובה על ידי המשיח‪.‬‬ ‫‪6‬ובין שאנו סובלים ‪,‬זה לנחמתכם ולישועתכם ‪,‬אשר משפיע על עמידתם של אותם ייסורים אשר גם אנו סובלים ‪:‬ובין אם נתנחם ‪,‬זה‬ ‫לנחמתכם ולישועתכם‪.‬‬ ‫‪7‬ותקוותינו אליכם איתנה ‪,‬מתוך ידיעה ‪,‬כי כשם שאתם שותפים בייסורים ‪,‬כך תהיו גם אתם בנחמה‪.‬‬ ‫‪8‬כי לא היינו רוצים ‪,‬אחים ‪,‬שלא ידעתם על צרתנו אשר באה אלינו באסיה ‪,‬כי נדחקנו עד מעל לכוח ‪,‬עד אשר התייאשו אפילו‬ ‫מהחיים‪.‬‬ ‫‪9‬אבל גזר דין מוות היה לנו בעצמנו ‪,‬שלא נבטח בעצמנו ‪,‬אלא באלוהים המקים את המתים‪.‬‬ ‫‪10‬אשר הצילנו ממיתה כה גדולה והצילנו בו אנו בוטחים כי עוד יצילנו;‬ ‫‪11‬גם אתם עוזרים יחד בתפילה עבורנו ‪,‬שלמען המתנה שניתנה לנו באמצעות אנשים רבים תינתן תודה על ידי רבים עבורנו‪.‬‬ ‫‪12‬כי שמחתנו היא זו ‪,‬עדות מצפוננו ‪,‬שבפשטות ובכנות אלוהית ‪,‬לא בחכמה בשר ‪,‬אלא בחסדי אלוהים ‪,‬שוחחנו בעולם ‪,‬וביתר שאת‬ ‫אליך‪.‬‬ ‫‪13‬כי אין אנו כותבים לכם דברים אחרים מאשר מה שאתם קוראים או מכירים ;ובע טע חע ְתי אֶׁש ר ְת עדעו ַעד קוץ;‬ ‫‪14‬כמו שגם אתם הכרתם אותנו בחלקם ‪,‬כי שמחתכם אנו ‪,‬כמו גם אתם שלנו ביום האדון ישוע‪.‬‬ ‫‪15‬ובביטחון זה התכוונתי לבוא אליכם לפני כן ‪,‬למען תזכה שנית;‬ ‫‪16‬ולעבור לידך למקדוניה ולשוב ממקדוניה אליך וממך להעלות בדרכי ליהודה‪.‬‬ ‫‪17‬אם כך ‪,‬האם השתמשתי בקלילות ?או את הדברים אשר אני מתכנן ‪,‬האם אני מתכוון על פי הבשר ‪,‬כי יהיה איתי כן ‪,‬ולא לא?‬ ‫‪18‬אך אלוהים הוא אמת ‪,‬דברנו אליך לא היה כן ולא‪.‬‬ ‫‪19‬כי בן האלוהים ‪,‬ישוע המשיח ‪,‬אשר הוכרז בכם על ידינו ‪,‬על ידי ועל ידי סילבנוס וטימותאוס ‪,‬לא היה כן ולא ‪,‬אלא בו היה כן‪.‬‬ ‫‪20‬כי כל הבטחות אלוהים בו כן ‪,‬ובו אמן ‪,‬לכבוד אלוהים על ידינו‪.‬‬ ‫‪21‬עתה המעמיד אותנו עמכם במשיח ומשח אותנו ‪,‬הוא אלוהים;‬ ‫‪22‬אשר גם חתם אותנו ונתן את רוח הרוח בלבנו‪.‬‬ ‫‪23‬יתר על כן ‪,‬אני קורא לאלוהים לרשום על נפשי ‪,‬כי לחסוך עליך עדיין לא באתי עד קורינתוס‪.‬‬ ‫‪24‬לא בגלל זה אנו שולטים באמונתכם ‪,‬אלא עוזרים לשמחתכם ‪:‬כי באמונה אתם עומדים‪.‬‬ ‫פרק ‪2‬‬ ‫‪1‬אבל קבעתי זאת עם עצמי ‪,‬שלא אשוב אליך בכבדות‪.‬‬ ‫‪,‬מי הוא הע ְַ עְ עמחע נְ י ‪,‬וע אש ת הע ַע צע טע ַענְ י?‬ ‫‪ ְִ2‬י ְאם אש צע טע ַע ְתיך ְ‬ ‫‪3‬וכתבתי את זה לכם ‪,‬שמא בבואי יהיה לי צער מאת אשר עלי לשמוח מהם ;מאמין בכולכם ‪,‬ששמחתי היא השמחה של כולכם‪.‬‬ ‫‪4‬כי מרוב עוגמת נפש וייסורי לב כתבתי לכם בדמעות רבות ;לא כי תתעצבו ‪,‬אלא כדי שתדעו את האהבה אשר יש לי יותר אליכם‪.‬‬ ‫‪5‬אבל אם עשה צער ‪,‬הוא לא הצר אותי ‪,‬כי אם חלקו ‪,‬למען לא אגזים בכולכם‪.‬‬ ‫‪6‬לאדם כזה די בעונש זה ‪,‬שהוטל על רבים‪.‬‬ ‫‪7‬כדי להיפך אתה צריך לסלוח לו ולנחם אותו ‪,‬פן אולי יבלע אדם כזה בצער רב‪.‬‬ ‫‪8‬על כן אני מתחנן בפניכם שתאשרו את אהבתכם אליו‪.‬‬ ‫‪9‬כי גם לשם כך כתבתי למען ידעתי את ההוכחה בכם אם אתם מצייתים בכל דבר‪.‬‬ ‫‪10‬למי אתם סולחים לכל דבר ‪,‬גם אני סולח ‪:‬כי אם סלחתי על דבר אשר סלחתי לו ‪,‬למענכם סלחתי אותו בדמות המשיח;‬ ‫‪11‬שמא יזכה השטן ליתרון מאיתנו ‪:‬כי איננו בורים במעשיו‪.‬‬ ‫‪12‬יתר על כן ‪,‬כאשר באתי לטרואס להטיף את בשורת המשיח ‪,‬ונפתחה לי דלת של האדון‪,‬‬ ‫‪13‬לא הייתה לי מנוח ברוחי כי לא מצאתי את טיטוס אחי ‪,‬אבל עזבתי אותם ‪,‬הלכתי משם אל מקדוניה‪.‬‬ ‫‪14‬עתה תודה לאל ‪,‬אשר תמיד גורם לנו לנצח במשיח ‪,‬ומגלה את ריח ידיעתו על ידינו בכל מקום‪.‬‬ ‫‪15‬כי אנחנו לאלוהים ריח מתוק של המשיח ‪,‬במושיעים ובאבידים‪.‬‬ ‫טז ‪,‬אש ל‪-‬אש חח ד ׁאנעחע נו ניחוח‪-‬מות ‪,‬אש ל‪-‬מות ;ולשני ריח חיים לחיים ‪.‬ומי מספיק לדברים האלה?‬ ‫‪17‬כי לא רבים אנו המשחיתים את דבר אלוהים ‪,‬כי אם מתוך כנות ‪,‬אלא כאל אלוהים ‪,‬מדברים אנו במשיח‪.‬‬

‫‪126‬‬

‫‪2‬קורינתיים‬

‫פרק ‪3‬‬ ‫‪1‬האם אנחנו מתחילים שוב לשבח את עצמנו ?או שאנחנו צריכים ‪,‬כמו כמה אחרים ‪,‬אגרות לשבח אליך ‪,‬או מכתבי שבח ממך?‬ ‫‪2‬אתם האיגרת שלנו הכתובה בליבנו ‪,‬ידועה וקריאה מכל בני האדם‪:‬‬ ‫‪3‬כיון שאתה מוכרז בבירור כאיגרת המשיח המשרתת על ידינו ‪,‬כתובה לא בדיו ‪,‬אלא ברוח אלוהים חיים ;לא בטבלאות אבן ‪,‬אלא‬ ‫בטבלאות לב בשרניות‪.‬‬ ‫‪4‬ואמון כזה יש לנו באמצעות המשיח לאלוהים‪:‬‬ ‫‪5‬לא שאנחנו מספיקים מעצמנו לחשוב משהו כמו על עצמנו ;אבל ספיקתנו היא מאלוהים;‬ ‫‪6‬אשר גם עשה אותנו כשרי‪-‬צוואה חדשה ;לא מן האות כי אם מן הרוח ‪:‬כי האות הורגת ‪,‬והרוח נותן חיים‪.‬‬ ‫‪7‬אבל אם הייתה עבודת המוות הכתובה והחקוקה באבנים מפוארת ‪,‬כדי שלא יכלו בני ישראל להתבונן בפני משה לכבוד פניו ;אשר‬ ‫תהילה עתידה להיעלם‪:‬‬ ‫‪8‬איך לא יהיה שירות הרוח מפואר למדי?‬ ‫‪ ְִ9‬י ְאם יְ הע ישה מע ְַׁע ה הע ערֶוַחה לע הְ עתהע ָחה ‪,‬יותע ר מע ְַׁע ה הע ְע דח קח ה חַלחה בְ עתהְ ָחה‪.‬‬ ‫‪10‬כי גם לפאר לא היה תפארת בזה ‪,‬בגלל התפארת המצטיין‪.‬‬ ‫‪ ְִ11‬י ְאם הח יחה הע נְ גע לשה עמ ּהָחה ‪,‬עוד הע נְ עֶאח ר עמ ּהָחה‪.‬‬ ‫‪12‬כיוון שיש לנו תקווה כזו ‪,‬אנו משתמשים בפשטות רבה של דיבור‪:‬‬ ‫יג ולא כמשה אשר שם פרוה על פניו שלא יכלו בני ישראל להסתכל עד תום המבטל‪.‬‬ ‫‪14‬אך נפשם סונוור ‪:‬כי עד היום הזה נשאר אותו הפרוכת בקריאת הצוואה הישנה ;אשר צעיף נמחק במשיח‪.‬‬ ‫‪15‬אבל עד היום הזה בקריאת משה ‪,‬הפרוכת על לבם‪.‬‬ ‫‪16‬אף על פי כן ‪,‬כאשר יפנה אל ה ‪',‬ייסר הפרוכת‪.‬‬ ‫‪17‬עתה יהוה הוא הרוח ההיא ‪:‬והיכן שרוח ה ‪',‬ישנה חירות‪.‬‬ ‫‪18‬אבל כולנו ‪,‬בפנים גלויות ‪,‬רואים כמו בכוס את כבוד ה ‪',‬נשתנים לאותה דמות מתהילה לתפארת ‪,‬כמו ברוח ה‪'.‬‬ ‫פרק ‪4‬‬ ‫‪ַ1‬על ִען חר ְאית לחנו אש ת הע ְַ עֶ חֵט הע ֶשה עִאֶׁש ר קְ בע נו ערח ְׁמים ‪,‬ל לא נְ עת עֵַעף;‬ ‫‪2‬אך ויתרו על הדברים הנסתרים של חוסר יושר ‪,‬לא מהלכים בערמומיות ‪,‬ולא מטפלים בדבר‪-‬אלוהים במרמה ;אלא על ידי גילוי‬ ‫האמת משבחים את עצמנו למצפונו של כל אדם לעיני אלוהים‪.‬‬ ‫‪3‬אבל אם בשורתנו נסתרת ‪,‬היא נסתרת לאובדים‪:‬‬ ‫‪4‬אשר אלוהי העולם הזה עיוור את נפשם של אלו שאינם מאמינים ‪,‬פן יאיר להם אור הבשורה המפוארת של המשיח ‪,‬שהוא צלם‬ ‫אלוהים‪.‬‬ ‫‪5‬כי לא אנו מטיפים את עצמנו ‪,‬אלא את המשיח ישוע האדון ;ועצמנו עבדיך למען ישוע‪.‬‬ ‫‪6‬כי אלוהים ‪,‬אשר ציווה את האור להאיר מתוך החושך ‪,‬האיר בלבנו ‪,‬לתת את האור של הכרת כבוד אלוהים בפני ישוע המשיח‪.‬‬ ‫‪7‬אבל יש לנו את האוצר הזה בכלי אדמה למען תהיה מעלת הכוח מאלוהים ולא מאתנו‪.‬‬ ‫‪8‬אנו נסערים מכל עבר ‪,‬אך לא נצרנו ;אנחנו מבולבלים ‪,‬אבל לא מיואשים;‬ ‫ט נרדף ‪,‬אך לא עזוב ;מושלך ‪,‬אך לא נהרס;‬ ‫‪10‬תמיד נושאים בגוף את מות האדון ישוע ‪,‬כדי שגם חייו של ישוע יתגלו בגופנו‪.‬‬ ‫‪11‬כי אנו החיים נמסרים תמיד למוות למען ישוע ‪,‬כדי שגם חיי ישוע יתגלו בבשרנו התמותה‪.‬‬ ‫‪12‬אז המוות פועל בנו ‪,‬אבל החיים בך‪.‬‬ ‫‪13‬רוח האמונה יש לנו ‪,‬כמו שכתוב ‪,‬האמנתי ‪,‬ועל כן דברתי ;גם אנחנו מאמינים ‪,‬ולכן מדברים;‬ ‫‪14‬לדעת כי הקים את האדון ישוע ‪,‬יקים אותנו גם על ידי ישוע ויעמיד אותנו איתך‪.‬‬ ‫‪15‬כי הכול למענכם ‪,‬כדי שהחסד הרב יצליח בהודיה של רבים לתפארת אלוהים‪.‬‬ ‫טז ַעל‪-‬זעמע ן ל לא נְ עת עֵַעף ;אבל אף על פי שהאדם החיצוני שלנו יאבד ‪,‬בכל זאת האדם הפנימי מתחדש מיום ליום‪.‬‬ ‫‪17‬כי צרתנו הקלה ‪,‬שהיא רק לרגע ‪,‬עובדת עבורנו משקל נצחי ונצחי הרבה יותר של כבוד;‬ ‫‪18‬אמנם איננו מסתכלים בדברים הנראים ‪,‬אלא בדברים שאינם נראים ‪:‬כי הנראים הם זמניים ;אבל הדברים שאינם נראים הם‬ ‫נצחיים‪.‬‬ ‫פרק ‪5‬‬ ‫‪1‬כי אנו יודעים שאם ביתנו הארצי של המשכן הזה היה מתפורר ‪,‬יש לנו בניין אלוהים ‪,‬בית לא נעשה ביד ‪,‬נצחי בשמים‪.‬‬ ‫‪2‬כי בזה אנו נאנחים ברצון להתלבש בביתנו אשר מן השמים‪.‬‬ ‫‪3‬אם כן בהיותנו לבושים לא נימצא ערומים‪.‬‬ ‫‪ ְִ4‬י ׁאנעחע נו אֶׁש ר בע ְַ עִֶחן הע ֶשה ׁאנעחע נו בע עולחם ‪:‬ל לא ְמּום ֶש נְ עתֵ עחר ְֶים ‪,‬אש ָחא ְמ עתלעבע ְֶים ‪,‬לע מע ַען ְתבע לעע הע ַח ושות מע חע ְִ ים‪.‬‬ ‫‪5‬עתה אשר עשה אותנו על אותו הדבר הוא אלוהים ‪,‬אשר גם נתן לנו את חומרת הרוח‪.‬‬

‫‪127‬‬

‫‪2‬קורינתיים‬

‫‪6‬על כן אנו בטוחים תמיד ‪,‬בידיעה שבזמן שאנו בבית בגוף ‪,‬אנו נעדרים מה‪':‬‬ ‫( ‪7‬כי אנו הולכים באמונה ‪,‬לא בראיה)‪:‬‬ ‫‪8‬אנו בטוחים ‪,‬אני אומר ‪,‬ומוכנים דווקא להיעדר מהגוף ולהיות נוכח עם ה‪'.‬‬ ‫‪9‬על כן אנו עמלים ‪,‬בין אם נוכחים ובין אם נעדרים ‪,‬נתקבל אצלו‪.‬‬ ‫‪10‬כי כולנו חייבים להופיע לפני כסא המשפט של המשיח ;למען יקבל כל אחד את הנעשה בגופו ‪,‬לפי שעשה ‪,‬בין טוב ובין רע‪.‬‬ ‫‪11‬כידוע את אימת יהוה ‪,‬אנו משכנעים אנשים ;אך אנו מתגלים לאלוהים ;ואני בוטח שגם באים לידי ביטוי במצפונכם‪.‬‬ ‫‪12‬כי אין אנו ממליצים שוב את עצמנו אליכם ‪,‬אלא נותנים לכם הזדמנות להתפאר בשמנו ‪,‬כדי שיהיה לכם מה לענות לאלו‬ ‫המתפארים במראה ולא בלב‪.‬‬ ‫‪13‬כי אם נהיה חוץ מעצמנו ‪,‬זה לאלוהים ‪:‬ואם נתפכח ‪,‬זה למענך‪.‬‬ ‫‪14‬כי אהבת המשיח כובלת אותנו ;כי כך אנו שופטים ‪,‬שאם מת אחד למען כולם ‪,‬אז היו כולם מתים‪:‬‬ ‫‪15‬וכי הוא מת למען כולם ‪,‬כדי שהחיים לא יחיו מעתה לעצמם ‪,‬אלא למת למענם ויקום‪.‬‬ ‫‪16‬על כן מעתה ואילך אין אנו יודעים אדם על בשרו ‪:‬כן ‪,‬אף על פי שהכרנו את המשיח על בשרו ‪,‬אך כעת מעתה ואילך איננו יודעים‬ ‫אותו עוד‪.‬‬ ‫‪17‬על כן אם יהיה אדם במשיח ‪,‬הוא יצור חדש ‪:‬ישנים חלפו ;הְ נעה ִחל חׁדח ְֶים‪.‬‬ ‫‪18‬והכל מאלוהים ‪,‬אשר פייס אותנו עם עצמו על ידי ישוע המשיח ‪,‬ונתן לנו את שירות הפיוס;‬ ‫‪19‬לאמור ‪,‬כי אלוהים היה במשיח ‪,‬פייס את העולם עם עצמו ‪,‬לא ייחס להם את עוולותיהם ;ונתן לנו דבר הפיוס‪.‬‬ ‫‪20‬עתה אנו שגרירים של המשיח ‪,‬כאילו אלוהים התחנן בפניכם ‪:‬אנו מתפללים במקומו של המשיח ‪,‬השלימו עם אלוהים‪.‬‬ ‫‪21‬כי הוא עשה אותו לחטא לנו ‪,‬אשר לא ידע חטא ;כדי שנעשה בו צדקת ה‪'.‬‬ ‫פרק ‪6‬‬ ‫‪1‬אם כן ‪,‬אנו ‪,‬כפועלים יחד עמו ‪,‬מתחננים גם לכם שלא תקבלו את חסד ה 'לשווא‪.‬‬ ‫( ‪2‬כי הוא אומר שמעתי אותך בזמן מקובל וביום הישועה עזרתי לך הנה עתה השעה המקובלת הנה עתה יום הישועה‪).‬‬ ‫‪3‬אין להעליב בשום דבר ‪,‬כדי שלא יאשם המשרד‪:‬‬ ‫‪4‬אבל בכל דבר נאשר את עצמנו כשרתי אלוהים ‪,‬בסבלנות רבה ‪,‬בצרות ‪,‬בצרכים ‪,‬במצוקות‪.‬‬ ‫‪5‬בפסים ‪,‬במאסרים ‪,‬בהמולות ‪,‬בעבודות ‪,‬בשמירה ‪,‬בצומות;‬ ‫‪6‬בטוהר ‪,‬בידע ‪,‬באורך רוח ‪,‬בטוב לב ‪,‬ברוח הקודש ‪,‬באהבה בלתי מזוינת‪,‬‬ ‫‪7‬בדבר האמת ‪,‬בכוח האלוהים ‪,‬בשריון הצדק מימין ומשמאל‪.‬‬ ‫‪8‬בכבוד ובביזיון ‪,‬בשיחה רעה ובדיעה טובה ‪:‬כרמאים ‪,‬ובכל זאת אמת;‬ ‫‪9‬לא ידוע ‪,‬ובכל זאת ידוע ;כמתים ‪,‬והנה אנו חיים ;כעוס ‪,‬ולא נהרג;‬ ‫‪10‬כעצוב ‪,‬אך תמיד שמח ;כעני ‪,‬אך עושה רבים עשירים ;כמי שאין לו כלום ‪,‬ובכל זאת בעל כל הדברים‪.‬‬ ‫‪11‬הו ‪,‬קורינתים ‪,‬פינו פתוח אליכם ‪,‬לבנו גדל‪.‬‬ ‫‪12‬לא צרתם בנו ‪,‬אבל אתם במעיים‪.‬‬ ‫)רבע כו ַעם אע תש ם‪.‬‬ ‫יג ַעתח ה לע געַע ל בע הע הוא (דע בע ר אש ל בח נְ י ע‬ ‫‪14‬אל תהיו בעול עם כופרים כי איזו חברה יש לה צדקה עם עוולה ?וע אע יזשה קע רודח ה אור ְַ ם הע חל ֶש ך?‬ ‫‪15‬ואיזו התאמה יש למשיח עם בליאל ?או איזה חלק יש למאמין עם כופר?‬ ‫טז ואיזה הסכם יש להיכל האלוהים עם האלילים ?כי אתם מקדש אלהים חיים ; עִאֶׁש ר אח מע ר אֹלהְ ים ‪,‬אש עִֶחן בח הש ם ‪,‬וע הח לעך בח הש ם ;ואני אהיה‬ ‫להם לאל ‪,‬והם יהיו לי לעם‪.‬‬ ‫‪17‬על כן צאו מתוכם ונפרדו ‪,‬נאום ה ‪',‬ואל תיגעו בטמא ;ואני אקבל אותך‪,‬‬ ‫‪18‬ויהיו לכם לאב ‪,‬ואתם תהיו לבני ולבנות ‪,‬נאום ה 'אלוקים‪.‬‬ ‫פרק ‪7‬‬ ‫‪1‬לאחר שהבטחות אלו ‪,‬אהובים יקרים ‪,‬הבה נטהר את עצמנו מכל זוהמת הבשר והרוח ‪,‬ונשלם קדושה ביראת אלוהים‪.‬‬ ‫‪2‬קבלו אותנו ;לא עשינו עוול לאיש ‪,‬לא השחיתנו אדם ‪,‬לא הונינו אדם‪.‬‬ ‫‪3‬איני מדבר זאת כדי להרשיע אתכם כי כבר אמרתי כי אתם בליבנו למות ולחיות עמכם‪.‬‬ ‫‪4‬גדולה עזות הדיבור שלי כלפיך ‪,‬גדולה תהילתי עליך ‪:‬נמלאתי נחמה ‪,‬שמחתי מאוד בכל צרתנו‪.‬‬ ‫‪5‬כי בבואנו למקדוניה לא היה לבשרנו מנוח ‪,‬אבל אנו טרודים מכל עבר ;בחוץ היו קרבות ‪,‬בפנים היו פחדים‪.‬‬ ‫‪6‬אף על פי כן אלוהים ‪,‬המנחם את המופלים ‪,‬ניחם אותנו בביאת טיטוס;‬ ‫‪7‬ולא בביאתו בלבד ‪,‬כי אם בנחמה אשר התנחם בך ‪,‬כאשר אמר לנו את תשוקתך הכבדה ‪,‬אבלך ‪,‬דעתך הנלהבת אלי ;כך ששמחתי‬ ‫יותר‪.‬‬ ‫‪8‬כי אף שהצטערתי אתכם במכתב ‪,‬איני מתחרט אף‪-‬על‪-‬פי שחזרתי בתשובה ‪:‬כי אני רואה כי אותה איגרת הצטערה אתכם ‪,‬אף על פי‬ ‫שהיה זה רק לתקופה‪.‬‬ ‫‪9‬עתה אני שמח ‪,‬לא על שהצטערתם ‪,‬כי אם התעצבתם עד תשובה ‪:‬כי הצטערתם כדרך אלוהים ‪,‬למען תקבלו נזק מאתנו בלא כלום‪.‬‬

‫‪128‬‬

‫‪2‬קורינתיים‬

‫‪10‬כי צער אלוהים פועל בתשובה לישועה שאין להתחרט בה ‪:‬אבל צער העולם עושה מוות‪.‬‬ ‫‪11‬כי הנה אותו הדבר הזה ‪,‬שצערתם אחרי מין אלוה ‪,‬איזו זהירות זה עשה בכם ‪,‬כן ‪,‬איזו התבהרות ‪,‬כן ‪,‬איזו זעם ‪,‬כן ‪,‬איזו פחד ‪,‬כן ‪,‬‬ ‫איזו תשוקה עזה ‪,‬כן ‪,‬איזו להט ‪.‬כן ‪,‬איזו נקמה !בכל דבר אישרתם לעצמכם להיות ברורים בעניין הזה‪.‬‬ ‫‪12‬לפיכך ‪,‬אף על פי שכתבתי לכם ‪,‬לא עשיתי זאת למען עוולתו ‪,‬ולא למען מעשיו שסבל רע ‪,‬אלא כדי שדאגתנו לכם בפני אלוהים‬ ‫תיראה לכם‪.‬‬ ‫‪13‬על כן התנחמנו בנחמתכם ‪:‬כן ‪,‬ומאוד שמחנו על שמחת טיטוס ‪,‬כי רעננה רוחו מכולכם‪.‬‬ ‫יתי לְ פע נעי‬ ‫יתי אע לחיו ְמִחל‪ּ-‬ח בח ר ‪,‬ל לא נְ בע ֶח ה ; ׁאבח ל עִאֶׁש ר ְּבע ערנו אש ת הח כל ל אע לשיך בע ֹאמש ת ‪ִ,‬חך נְ עמצח א אש ת‪-‬הע הְ עת עֵָעל אֶׁש ר ַ ְחְ ְ‬ ‫‪ ְִ14‬י ְאם‪-‬הְ עתהע פע ְר ְ‬ ‫ְטיטוס‪.‬‬ ‫‪15‬וחיבתו הפנימית רבה יותר אליכם ‪,‬בעוד הוא זוכר את הציות של כולכם ‪,‬איך בפחד וברעד קיבלתם אותו‪.‬‬ ‫‪16‬אני שמח על כך שאני בוטח בך בכל דבר‪.‬‬ ‫פרק ‪8‬‬ ‫‪1‬יתר על כן ‪,‬אחים ‪,‬אנו מוכיחים אתכם בחסד האל שניתן לכנסיות מקדוניה;‬ ‫‪2‬כיצד בניסיון גדול של ייסורים שפע שמחתם ועונים העמוק שפעו עד לעושר ליברליותם‪.‬‬ ‫‪3‬כי לכוחם ‪,‬אני מעיד ‪,‬כן ‪,‬ומעבר לכוחם הם היו מוכנים מעצמם;‬ ‫‪4‬מתפלל לנו בהתחננות רבה שנקבל את המתנה ‪,‬וניקח עלינו את אחוות השרת לקדושים‪.‬‬ ‫‪5‬ואת זה עשו ‪,‬לא כפי שקיווינו ‪,‬אלא נתנו תחילה את עצמם לה 'ואלינו ברצון ה‪'.‬‬ ‫‪6‬עד אשר חפצנו בטיטוס ‪,‬שכמו שהחל ‪,‬כך גם יסיים בך את אותו החסד‪.‬‬ ‫‪7‬על כן ‪,‬ככל שאתם שפעים בכל דבר ‪,‬באמונה ובדיבור ובדעת ובכל חריצות ובאהבתכם אלינו ‪,‬ראו כי אתם שפעו גם בחסד זה‪.‬‬ ‫‪8‬אני מדבר לא בציווי ‪,‬אלא בהזדמנות של קדימות של אחרים ‪,‬וכדי להוכיח את כנות אהבתך‪.‬‬ ‫‪9‬כי אתם יודעים את חסדו של אדוננו ישוע המשיח ‪,‬כי אף שהיה עשיר ‪,‬אך למענכם הוא נעשה עני ‪,‬כדי שתהיו עשירים בזכות עוניו‪.‬‬ ‫‪10‬ובזה אני נותן את עצתי ‪:‬כי זה מועיל לך ‪,‬שהתחלת קודם ‪,‬לא רק לעשות ‪,‬אלא גם להיות קדימה לפני שנה‪.‬‬ ‫יא ַעתח ה ַחְח ה אש ת‪-‬הע ְַׁות ;שכפי שהייתה נכונות לרצון ‪,‬כך עשוי להיות ביצוע גם מתוך מה שיש לך‪.‬‬ ‫‪,‬מקע בע ל ִע מו ֶש ל אח דח ם ‪,‬וע ל לא לע פְ י ֶש אע ין לו‪.‬‬ ‫יב ְִ י ְאם יְ הע ישה עתחְ ָחה חח כע מח ה ע‬ ‫‪13‬כי אני לא מתכוון להקל על אנשים אחרים ‪,‬ואתם נטלם‪.‬‬ ‫‪14‬אבל על ידי שוויון ‪,‬כי עתה ‪,‬בזמן הזה ‪,‬יהיה שפעכם אספקה למחסורם ‪,‬שגם שפעם יהיה אספקה למחסורכם ‪:‬למען יהיה שוויון‪.‬‬ ‫‪15‬כמו שכתוב ‪,‬לאסוף הרבה לא היה מעל ;ומי שאסף מעט לא חסר לו‪.‬‬ ‫‪16‬אבל תודה לאל ‪,‬אשר שם את אותה דאגה כנה בלב טיטוס עבורך‪.‬‬ ‫‪17‬כי אכן קיבל את התמרה ;אבל בהיותו קדימה יותר ‪,‬מרצונו הוא הלך אליך‪.‬‬ ‫‪18‬ושלחנו עמו את האח אשר תהילתו בבשורה בכל הכנסיות;‬ ‫‪19‬ולא זאת בלבד ‪,‬אלא מי נבחר גם מבין הכנסיות לנסוע איתנו בחסד זה ‪,‬המנוהל על ידינו לכבודו של אותו אדון ‪,‬והצהרת דעתך‬ ‫המוכנה‪:‬‬ ‫‪20‬הימנע מזה ‪,‬שלא יאשים אותנו איש בשפע הזה ‪,‬אשר מנוהל על ידינו‪:‬‬ ‫‪21‬לדאוג לדברים ישרים ‪,‬לא רק בעיני ה ‪',‬אלא גם בעיני בני אדם‪.‬‬ ‫‪22‬ושלחנו איתם את אחינו ‪,‬אשר הוכחנו פעמים רבות בהרבה דברים ‪,‬אך עתה חרוץ הרבה יותר ‪,‬על הבטחון הגדול שיש לי בכם‪.‬‬ ‫‪23‬אם יש לשאול את טיטוס ‪,‬הוא שותפי ועזרי לגביך ‪:‬או שאחינו ישאלו ‪,‬הם שליחי הכנסיות ותפארת המשיח‪.‬‬ ‫‪24‬על כן הראו להם ולפני הכנסיות את ההוכחה לאהבתכם ולהתפארתנו בשמכם‪.‬‬ ‫פרק ‪9‬‬ ‫‪1‬כי באשר לשרת את הקדושים מיותר לי לכתוב לכם‪:‬‬ ‫‪ ְִ2‬י יודע ַע ְתי אש ת‪-‬קש דש ֶ מע חע עֶבע עתכשם ‪,‬אֶׁש ר אׁנְ י ְמ עתהע ֵער בח כשם אש ל‪-‬בע ְמקע דונעיהש ם ‪,‬אֶׁש ר הח יחה אׁחע יה נע כְ ינחה לע חפנחה ֶח נחה ;וקנאתך עוררה רבים‬ ‫מאוד‪.‬‬ ‫‪3‬ואולם שלחתי את האחים ‪,‬פן תהא התפארתנו בכם לשווא בעניין זה ;שכמו שאמרתי ‪,‬תהיו מוכנים‪:‬‬ ‫‪4‬שמא אם יבואו איתי מקדוניה וימצאו אתכם לא מוכנים ‪,‬נתבייש אנו (שלא נגיד אתם )באותה התפארות בוטחת זו‪.‬‬ ‫‪5‬על כן חשבתי שצריך להמריץ את האחים שהם ילכו לפניכם וישלימו מראש את שפעכם ‪,‬אשר הבחנתם בו קודם לכן ‪,‬כדי שהדבר‬ ‫יהיה מוכן ‪,‬כדבר של שפע ‪,‬ולא בתור חמדה‪. .‬‬ ‫‪6‬אבל זה אני אומר ‪,‬הזורע במשורה יקצור גם במשורה ;והזרע בשפע יקצור גם בשפע‪.‬‬ ‫‪7‬איש כדעתו בלבו ‪,‬כן יתן ;לא בחוסר רצון או בעל כורחו ‪:‬כי אלוהים אוהב נותן עליז‪.‬‬ ‫‪8‬ויוכל אלוהים להרבות בכם כל חסד ;למען תרבו בכל מלאכה טובה תמיד‪.‬‬ ‫ט (כמו שכתוב פיזר לארץ נתן לעני צדקתו נשארת לעולם‪.‬‬ ‫‪10‬עתה המשרת זרע לזורע גם שרת לחם למאכלך וגם מרבה את זרעך הזרע והרב את פירות צדקתך‪.‬‬ ‫‪11‬מתעשר בכל דבר לכל שפע ‪,‬המביא דרכנו הודיה לה‪'.‬‬

‫‪129‬‬

‫‪2‬קורינתיים‬

‫‪12‬כי ניהול השירות הזה לא רק מספק את מחסורם של הקדושים ‪,‬אלא הוא שופע גם על ידי הודיות רבות לאלוהים;‬ ‫‪13‬תוך כדי הניסוי של שירות זה הם מהללים את אלוהים על כפיפותך המוצהרת לבשורת המשיח ‪,‬ועל חלוקתך הליברלית אליהם‬ ‫ולכל בני האדם;‬ ‫‪14‬ובתפילתם עבורכם אשר ארכו אחריכם על החסד המופלג של אלוהים בכם‪.‬‬ ‫‪15‬תודה לאל על מתנתו הבלתי נתפסת‪.‬‬ ‫פרק ‪10‬‬ ‫‪1‬עתה אני פאולוס בעצמי מתחנן בפניכם בענווה ובעדינות של המשיח ‪,‬אשר בנוכחותם הוא שפל בקרבכם ‪,‬אך בהיעדר אני נועז‬ ‫כלפיכם‪:‬‬ ‫‪2‬אבל אני מתחנן בפניכם ‪,‬שלא אהיה נועז כשאני נוכח עם הביטחון הזה ‪,‬שבו אני חושב להיות נועז נגד אחדים ‪,‬שחושבים עלינו‬ ‫כאילו הלכנו על פי הבשר‪.‬‬ ‫‪3‬כי אף שאנו הולכים בבשר ‪,‬איננו נלחמים אחרי הבשר‪:‬‬ ‫( ‪4‬כי כלי הלחימה שלנו אינם גשמיים ‪,‬אלא חזקים באמצעות אלוהים עד להורדת החזקות);‬ ‫‪5‬מפיל דמיונות וכל מעלה המתנשא על ידיעת אלוהים ‪,‬ומביא בשבי כל מחשבה לציית המשיח;‬ ‫‪6‬ובנכונות לנקום כל אי‪-‬ציות ‪,‬כאשר ציותך יתקיים‪.‬‬ ‫‪7‬האם אתה מסתכל על הדברים לאחר המראה החיצוני ?אם מישהו סומך על עצמו שהוא של המשיח ‪,‬שיחשוב על עצמו שוב ‪,‬שכפי‬ ‫שהוא של המשיח ‪,‬כך גם אנחנו של המשיח‪.‬‬ ‫‪8‬כי אף‪-‬על‪-‬פי שהייתי מתגאה בסמכותנו אשר נתן לנו ה 'לחיזוק ולא לחורבן ‪,‬לא אתבייש‪.‬‬ ‫‪9‬שאולי לא נראה כאילו אפחיד אותך במכתבים‪.‬‬ ‫‪10‬כי מכתביו ‪,‬אומרים הם ‪,‬כבדים וחזקים ;אבל נוכחותו גופנית חלשה ‪,‬ודיבורו בזוי‪.‬‬ ‫‪11‬יחשוב זה כזה ‪,‬שכאשר אנו מדברים באותיות כאשר אנו נעדרים ‪,‬כך נהיה גם במעשה כאשר אנו נוכחים‪.‬‬ ‫‪12‬כי אין אנו מעיזים למנות את עצמנו מן המספר ‪,‬או להשוות עצמנו עם אלה המשבחים עצמם ‪:‬אבל הם מודדים עצמם ומשווים‬ ‫ביניהם ‪,‬אינם חכמים‪.‬‬ ‫‪13‬אבל לא נתגאה בדברים בלי מידתנו ‪,‬אלא לפי מידת הכלל אשר חילק לנו אלוהים מידה להגיע עד אליכם‪.‬‬ ‫‪14‬כי אין אנו מתמתחים מעל למידתנו ‪,‬כאילו לא הגענו אליך ‪:‬כי הגענו עד אליך גם בהטפת בשורת המשיח‪.‬‬ ‫‪15‬לא להתפאר בדברים שלא במידתנו ‪,‬כלומר ‪,‬בעמל אחרים ;אבל בתקווה ‪,‬כשתגבר אמונתך ‪,‬שנתרחב על ידך על פי שלטנו בשפע‪.‬‬ ‫‪16‬להטיף את הבשורה באזורים שמעבר לך ‪,‬ולא להתפאר בשורה של דברים שהוכנו לידינו‪.‬‬ ‫‪17‬אבל המתפאר יתהלל באלוהים‪.‬‬ ‫‪18‬כי לא משבח את עצמו ‪,‬אלא את מי שה 'משבח‪.‬‬ ‫פרק ‪11‬‬ ‫‪1‬האם לאלהים תוכל לשאת אתי מעט בשכלתי ‪:‬ואכן נשאתי‪.‬‬ ‫‪2‬כי אני מקנא בך בקנאת אלוהים ‪:‬כי חתכתי אותך לבעל אחד ‪,‬כדי להציג אותך כבתולה טהורה למשיח‪.‬‬ ‫‪3‬אבל אני חושש ‪,‬שמא בשום אופן ‪,‬כמו שהנחש הונה את חוה בתחבולתו ‪,‬כך ישחתו מחשבותיכם מהפשטות שבמשיח‪.‬‬ ‫‪4‬כי אם מי שיבוא מטיף לישוע אחר ‪,‬אשר לא הטשרנו לו ‪,‬או אם תקבל רוח אחרת ‪,‬אשר לא קיבלת ‪,‬או בשורה אחרת ‪,‬אשר לא‬ ‫קיבלת ‪,‬אולי תסבול עמו‪.‬‬ ‫‪5‬כי אני מניח שלא עמדתי ולו שמץ מאחורי השליחים הראשיים ביותר‪.‬‬ ‫‪6‬אך אף‪-‬על‪-‬פי גס רוחי בדיבור ‪,‬אך לא בדעת ; ׁאבח ל ׁאנעחע נו בח כשם בע כל ל‪.‬‬ ‫‪7‬האם עברתי עבירה בהשפלת עצמי כדי שתתרוממו ‪,‬כי הכרזתי לכם את בשורת האלוהים ללא תמורה?‬ ‫‪8‬שדדתי כנסיות אחרות ‪,‬לקחתי מהם שכר ‪,‬כדי לעשות לך שירות‪.‬‬ ‫‪9‬וכאשר נוכחתי עמכם ורציתי ‪,‬לא הייתי חייבת לאיש ‪,‬כי חסר לי האחים שבאו ממקדוניה ‪,‬ובכל דבר שמרתי את עצמי מלהכביד‬ ‫עליכם ‪,‬וכך ‪.‬האם אשמור על עצמי‪.‬‬ ‫‪10‬כפי שאמת המשיח נמצאת בי ‪,‬איש לא יעצור אותי מההתפארות הזו באזורי אחאיה‪.‬‬ ‫‪11‬למה ?כי אני לא אוהב אותך ?אלוהים יודע‪.‬‬ ‫יב ׁאבח ל אֶׁש ר אׁנְ י עוְש ה אֶׁש ר אש ְַֹש ה לע הְ גע ּל ל ְמַש נו אֶׁש ר חח פעק אש ת הע ְַז חערה ;שבמקום שהם מתפארים ‪,‬הם יימצאו כמונו‪.‬‬ ‫‪13‬כי כאלה הם שליחי שקר ‪,‬פועלי רמא ‪,‬ההופכים עצמם לשליחי המשיח‪.‬‬ ‫‪14‬ואין פלא ;שכן השטן עצמו הופך למלאך אור‪.‬‬ ‫‪15‬לפיכך אין זה גדול אם ישתנו גם שריו כשרי צדק ;שסופם יהיה לפי מעשיהם‪.‬‬ ‫‪16‬אני חוזר ואומר ‪:‬אל יחשוב אותי לטיפש ;אם אחרת ‪,‬קבל אותי כטיפש ‪,‬כדי להתפאר מעט‪.‬‬ ‫‪17‬את אשר אני מדבר ‪,‬אני מדבר אותו לא אחרי ה ‪',‬כי אם בטיפשות ‪,‬בבטחון זה של התפארות‪.‬‬ ‫‪18‬בראותי שרבים מתפארים אחרי הבשר ‪,‬גם אני אתפאר‪.‬‬ ‫‪19‬כי אתם סובלים שוטים בשמחה ‪,‬כיון שאתם חכמים‪.‬‬

‫‪130‬‬

‫‪2‬קורינתיים‬

‫‪20‬כי תסבלו אם אדם יביא אתכם לשעבוד ‪,‬אם אדם אכל אתכם ‪,‬אם אדם ייקח אתכם ‪,‬אם אדם יתנשא ‪,‬אם אדם היכה אתכם על‬ ‫פניו‪.‬‬ ‫‪21‬אני מדבר על חרפה כאילו היינו חלשים ‪ׁ .‬אבח ל ִחל ִל ל אֶׁש ר חַזעז( ‪,‬אני מדבר בטיפשות )גם אני נועז‪.‬‬ ‫‪22‬האם הם עברים ?גם אני ‪.‬האם הם ישראלים ?כך אני ‪.‬האם הם זרעו של אברהם ?כך גם אני‪.‬‬ ‫‪23‬האם הם שרתיו של המשיח( ?אני מדבר כטיפש )אני יותר ;בצירים שופעים יותר ‪,‬בפסים מעל מידה ‪,‬בבתי כלא תכופים יותר ‪,‬‬ ‫במקרי מוות לעתים קרובות‪.‬‬ ‫‪24‬מבין היהודים חמש פעמים קיבלתי ארבעים פסים מלבד אחד‪.‬‬ ‫‪25‬שלוש פעמים הוכהתי במוטות ‪,‬פעם נסקלתי באבנים ‪,‬שלוש פעמים סבלתי ספינה ‪,‬לילה ויום הייתי בעומק;‬ ‫‪26‬במסעות לעתים קרובות ‪,‬בסכנות מים ‪,‬בסכנות של שודדים ‪,‬בסכנות של בני ארצי ‪,‬בסכנות של גויים ‪,‬בסכנות בעיר ‪,‬בסכנות‬ ‫במדבר ‪,‬בסכנות בים ‪,‬בסכנות בין שקר ‪.‬אע חְ ים לע דח ת;‬ ‫‪27‬בעייפות ובכאב ‪,‬בהתבוננות תכופות ‪,‬ברעב ובצמא ‪,‬בצומות תכופות ‪,‬בקור ובמערום‪.‬‬ ‫‪28‬מלבד הדברים שבחוץ ‪,‬מה שבא עליי מדי יום ‪,‬הטיפול של כל הכנסיות‪.‬‬ ‫‪29‬מי חלש ואני לא חלש ?מי נעלב ‪,‬ואני לא שורף?‬ ‫‪30‬אם אני צריך תהילה ‪,‬אתפאר בדברים הנוגעים לחולי‪.‬‬ ‫‪31‬אלהי ואביו של אדוננו ישוע המשיח ‪,‬אשר יתברך עד עולם ‪,‬יודע שאינני משקר‪.‬‬ ‫‪32‬בדמשק שמר המושל תחת ארתאס המלך את עיר דמשק עם חיל מצב ‪,‬ברצון לתפוס אותי‪.‬‬ ‫‪33‬ודרך חלון בסל הורדתי אל הקיר ‪,‬ונמלטתי מידיו‪.‬‬ ‫פרק ‪12‬‬ ‫‪1‬אין זה מועיל לי ספק להתפאר ‪.‬אני אגיע לחזיונות ולגילויים של ה‪'.‬‬ ‫‪2‬הכרתי אדם במשיח לפני למעלה מארבע עשרה שנים( ‪,‬אם בגוף ‪,‬אני לא יכול לדעת ;ואם מחוץ לגוף ‪,‬אני לא יכול לדעת ‪:‬אלוהים‬ ‫יודע );אדם כזה תפס עד השמים השלישי‪.‬‬ ‫‪3‬והכרתי אדם כזה (בין בגוף ובין מחוץ לגוף ‪,‬איני יכול לדעת ‪:‬אלוהים יודע);‬ ‫‪4‬איך הוא נלכד לגן עדן ושמע דברים בלתי ניתנים לביטוי אשר אסור לאדם לבטא אותם‪.‬‬ ‫‪5‬על אחד כזה אתפאר ‪,‬אך מעצמי לא אתפאר כי אם בחולשותי‪.‬‬ ‫‪,‬ומי ֶש ְִ עֶמע ע חַלעי‪.‬‬ ‫אותי ְ‬ ‫‪ ְִ6‬י ְאם אש חח ד לע הְ עתהע ָעל ‪,‬ל לא אהיה שוטה ;ְִ י ֹאמש ת אׁמע ר ‪,‬וע ַעתח ה עמסע ַע ר אש ת ֵשן יעחע ֶל ב ְאיֶ חַלעי ְמַש ה ֶש ְִ עראח ה ְ‬ ‫‪7‬ופן אהיה מרומם על‪-‬ידי שפע הגילויים ‪,‬ניתן לי קוץ בבשר ‪,‬שליח השטן להכות אותי ‪,‬פן אהיה מרומם למעלה‪.‬‬ ‫‪8‬על הדבר הזה ביקשתי את ה 'שלוש פעמים לסור ממני‪.‬‬ ‫‪ 9‬עוִ לאמש ר אע לעי עמסע ְֵ י לע ך חע עס ְּי ְִ י נְ עֶלעם עוזְי בע ערֶ ‪.‬לכן ‪,‬בשמחה רבה ‪,‬אעדיף להתפאר בחולשותי ‪,‬כדי שכוח המשיח ינוח עלי‪.‬‬ ‫‪10‬על כן אני מוצא חן בחולשות ‪,‬בחרפות ‪,‬בצורך ‪,‬ברדיפות ‪,‬במצוקות למען המשיח ‪:‬כי כשאני חלש ‪,‬אז אני חזק‪.‬‬ ‫‪11‬נהייתי שוטה בתפארת ;הכרחתם אותי ‪:‬כי הייתי צריך לשבח מכם ‪:‬כי בשום דבר אני מאחורי השליחים הראשיים ביותר ‪,‬אף על‬ ‫פי שאני לא כלום‪.‬‬ ‫‪12‬באמת נעשו בכם אותות שליח בכל סבלנות ‪,‬באותות ובמופתים ובמעשים חזקים‪.‬‬ ‫‪13‬כי במה הייתם נחותים מכנסיות אחרות ‪,‬חוץ מזה שאני עצמי לא הייתי מכביד עליכם ?סלח לי על הטעות הזו‪.‬‬ ‫‪14‬הנה ‪,‬בפעם השלישית אני מוכן לבוא אליך ;וע ל לא אש הע ישה חלכשם ל לא אש הע ישה חלכשם ‪ ְִ:‬י ל לא אש ת אש ת אש ת אש ת אש עתכשם ‪,‬אש ָחא אש עתכשם ‪ ְִ,‬י ל לא יְ כע סח ר‬ ‫הורים לע בע ד הע בח נְ ים‪.‬‬ ‫הורים ‪,‬אש ָחא אש ת הע ְ‬ ‫הע בח נְ ים לע ְ‬ ‫‪ 15‬עואׁנְ י אש בע זשה עמאל ד ובע זְילחה חלכשם ;אם כי ככל שאני אוהב אותך בשפע ‪,‬כך פחות יאהבו אותי‪.‬‬ ‫‪16‬אבל כך הוא ‪,‬לא העמיסתי עליך ‪:‬אף על פי כן ‪,‬בהיותי ערמומי ‪,‬תפסתי אותך בערמה‪.‬‬ ‫‪17‬האם הרווחתי מכם באחד מהם אשר שלחתי אליכם?‬ ‫‪18‬חפצתי בטיטוס ועמו שלחתי אח ‪.‬האם טיטוס הרוויח ממך ?הלכנו לא באותה רוח ?הלכנו לא באותם צעדים?‬ ‫‪19‬שוב ‪,‬חושבים שאנו מתרצים בפניכם ?אנו מדברים לפני אלוהים במשיח ‪:‬אך אנו עושים הכל ‪,‬אהובים ‪,‬למען חיזוקכם‪.‬‬ ‫‪20‬כי אני חושש שמא בבואי לא אמצא אתכם ככל אשר אמצא לכם אשר לא תרצו ‪:‬פן יהיו ויכוחים ‪,‬קנאה ‪,‬כעסים ‪,‬מריבות ‪,‬לשון‬ ‫הרע ‪,‬לחישות ‪.‬נפיחות ‪,‬מהומות‪:‬‬ ‫‪21‬ושמא בשובי ישפילני אלהי בקרבכם ‪,‬וכי אבכה רבים אשר כבר חטאו ‪,‬ולא חזרו בתשובה על הטומאה והזנות והזנות אשר עשו‪.‬‬ ‫פרק ‪13‬‬ ‫‪1‬זו הפעם השלישית שאני בא אליך ‪.‬בפי שניים או שלושה עדים יקבע כל מילה‪.‬‬ ‫‪2‬אמרתי לך קודם ‪,‬ואני מנבא לך ‪,‬כאילו הייתי נוכח ‪,‬בפעם השנייה ;ובהיעדר עתה אני כותב לאלו שחטאו עד אז ולכל השאר ‪,‬כי אם‬ ‫אשוב לא אחסוך‪.‬‬ ‫‪3‬היות ואתם מחפשים הוכחה למשיח המדבר בי ‪,‬אשר עבורכם אינו חלש ‪,‬אלא אדיר בכם‪.‬‬ ‫‪4‬כי אף על פי שנצלב בחולשה ‪,‬אך הוא חי בכוח אלוהים ‪.‬כי גם אנחנו חלשים בו ‪,‬אבל נחיה איתו בכוח ה 'אליכם‪.‬‬ ‫‪5‬בחנו את עצמכם אם אתם באמונה ;להוכיח את עצמך ‪.‬אל תדעו את עצמכם ‪,‬כיצד ישוע המשיח נמצא בכם ‪,‬אלא אם אתם נבוכים?‬

‫‪131‬‬

‫‪2‬קורינתיים‬

‫‪6‬אבל אני בוטח כי תדעו כי איננו סוררים‪.‬‬ ‫‪7‬עתה אני מתפלל לאל שלא תעשו רע ;לא שנראה מאושרים ‪,‬אלא שתעשו את הישר ‪,‬אף על פי שאנו כסוררים‪.‬‬ ‫‪8‬כי אין אנו יכולים לעשות דבר נגד האמת ‪,‬אלא למען האמת‪.‬‬ ‫‪9‬כי שמחים אנו ‪,‬כאשר אנו חלשים ‪,‬ואתם חזקים ‪,‬וגם את זה אנו מאחלים ‪,‬גם את שלמותכם‪.‬‬ ‫‪10‬על כן אני כותב את הדברים בהיעדר ‪,‬פן אשתמש בהיותי חריפות ‪,‬לפי הכוח אשר נתן לי ה 'לחיזוק ולא לחורבן‪.‬‬ ‫‪11‬לבסוף ‪,‬אחים ‪,‬שלום ‪.‬תהיו מושלמים ‪,‬תהיו נוחים ‪,‬היו בעלי דעה אחת ‪,‬חיו בשלום ;ועיע הְ י אֹלהע י הח אע הׁבח ה וע ֶח לום אש עתכשם‪.‬‬ ‫‪12‬ברכו איש את רעהו בנשיקה קדושה‪.‬‬ ‫‪13‬כל הקדושים מצדיעים לך‪.‬‬ ‫‪14‬חסדו של האדון ישוע המשיח ‪,‬ואהבת אלוהים ‪,‬ושיתוף רוח הקודש ‪,‬תהיה עם כולכם ‪.‬אח מע ן( ‪.‬האיגרת השנייה לקורינתים נכתבה‬ ‫מפיליפי ‪,‬עיר של מקדוניה ‪,‬על ידי טיטוס ולוקאס)‪.‬‬

‫‪132‬‬

‫גלאטים‬ ‫פרק ‪1‬‬ ‫‪1‬פאולוס ‪,‬שליח( ‪,‬לא מבני אדם ‪,‬לא על ידי אדם ‪,‬אלא על ידי ישוע המשיח ‪,‬ואלוהים האב ‪,‬שהקים אותו מן המתים);‬ ‫‪2‬וכל האחים אשר איתי ‪,‬אל כנסיות גלטיה‪.‬‬ ‫‪3‬חסד לכם ושלום מאלוהים האב ומאדונינו ישוע המשיח‪.‬‬ ‫‪4‬אשר נתן את עצמו על חטאינו למען יצילנו מהעולם הרע הנוכחי הזה ‪,‬על פי רצון אלהים ואבינו‪.‬‬ ‫‪5‬למי תהילה לעולם ועד ‪.‬אא ממ ן‪.‬‬ ‫‪6‬אני מתפלא על כך שאתה מתרחק כל כך מהר ממי שקרא אותך לחסד המשיח אל בשורה אחרת‪:‬‬ ‫‪7‬שאינו אחר ;אבל יש כאלה שמטרידים אותך ויעוותו את בשורת המשיח‪.‬‬ ‫‪8‬אך אף על פי שאנו או מלאך מן השמים ‪,‬מבישרים לכם כל בשורה אחרת מזו שהטפנו לכם ‪,‬ארור הוא‪.‬‬ ‫‪9‬כמו שאמרנו מקודם ‪,‬כך אני אומר שוב ‪,‬אם מישהו יבשר לכם בשורה אחרת מזו שקיבלתם ‪,‬ארור הוא‪.‬‬ ‫‪10‬כי האם אני משכנע כעת בני אדם או את אלוהים ?או שאני מבקש לרצות גברים ?כי אם עוד מצא חן בעיני בני אדם ‪,‬לא אהיה‬ ‫עבד המשיח‪.‬‬ ‫‪11‬אבל אני מאשר אתכם ‪,‬אחים ‪,‬שהבשורה אשר הוכרזה עלי אינה אחרי האדם‪.‬‬ ‫‪12‬כי גם אני לא קיבלתי את זה מאדם ‪,‬וגם לא לימדתי את זה ‪,‬אלא על ידי התגלותו של ישוע המשיח‪.‬‬ ‫‪13‬כי שמעתם על שיחתי בעבר בדת היהודים ‪,‬כיצד רדפתי ללא כל מידה את כנסיית האלוהים ובזבזתי אותה‪.‬‬ ‫‪14‬והרווחתי בדת היהודים על פני רבים שווים לי בעמי ‪,‬בהיותי קנאי יותר במסורת אבותי‪.‬‬ ‫‪15‬אך כאשר מצא חן בעיני אלהים אשר הפרידני מרחם אמי וקרא לי בחסדיו‪.‬‬ ‫‪16‬לגלות את בנו בי לבשר לו בגוים ;מיד לא התייעצתי עם בשר ודם‪:‬‬ ‫‪17‬ולא עליתי לירושלים אל השליחים לפני ;אך הלכתי לערבה ‪,‬וחזרתי שוב לדמשק‪.‬‬ ‫‪18‬ואחרי שלוש שנים עליתי לירושלים לראות את פטרוס ‪,‬ונשארתי איתו חמישה עשר יום‪.‬‬ ‫‪19‬אבל אחרים מהשליחים לא ראיתי איש מלבד יעקב אחיו של האדון‪.‬‬ ‫‪20‬ועתה הדברים אשר אני כותב לכם הנה לפני אלוהים איני משקר‪.‬‬ ‫‪21‬אחר כך באתי למחוזות סוריה וקיליציה;‬ ‫‪22‬ולא נודע בפנים בפני כנסיות יהודה אשר במשיח‪:‬‬ ‫‪23‬אך הם שמעו רק ‪,‬שמי שרדף אותנו בעבר מטיף עתה לאמונה אשר הרס פעם‪.‬‬ ‫‪24‬ויפארו את אלוהים בי‪.‬‬ ‫פרק ‪2‬‬ ‫‪1‬ואחרי ארבע עשרה שנה עליתי שוב לירושלים עם ברנבס ולקחתי אתי גם את טיטוס‪.‬‬ ‫‪2‬ועליתי בהתגלות ‪,‬ומסרתי להם את הבשורה ההיא אשר אני מטיף בין הגויים ‪,‬אך ביחידות לבעלי מוניטין ‪,‬פן ארוץ בשום אופן או‬ ‫ארוץ לשווא‪.‬‬ ‫‪3‬אבל גם טיטוס ‪,‬שהיה איתי ‪,‬בהיותו יווני ‪,‬לא הוכרח להימול‪.‬‬ ‫‪4‬ובגלל אחים שווא שהובאו בשוגג ‪,‬שנכנסו בחשאי לרגל את חירותנו אשר יש לנו במשיח ישוע ‪,‬למען יביאו אותנו לעבדים‪.‬‬ ‫‪5‬אשר נתנו לו מקום בכפיפה ‪,‬לא ‪,‬לא לשעה ;כדי שאמת הבשורה תמשיך איתך‪.‬‬ ‫‪6‬אבל מאלה שנראו קצת( ‪,‬מה שהם היו ‪,‬אין זה משנה לי ‪:‬אלוהים לא מקבל את אישו של אדם )‪:‬כי אלה שנראו קצת בוועידה לא‬ ‫הוסיפו לי כלום‪.‬‬ ‫‪7‬אך להיפך ‪,‬כאשר ראו כי בשורת המילה הובטחה לי ‪,‬כמו בשורת המילה לפטרוס;‬ ‫( ‪8‬כי מי שפעל בפטרוס לשליחות ברית המילה ‪,‬הוא היה חזק בי כלפי הגויים‪):‬‬ ‫‪9‬וכאשר ראו יעקב ‪,‬כיפא ויוחנן ‪,‬שנראו כעמודים ‪,‬את החסד שניתן לי ‪,‬הם נתנו לי ולברנבא את הידיים הימניות של אחווה ;שנלך‬ ‫אל הגויים והם אל ברית המילה‪.‬‬ ‫‪10‬רק הם היו רוצים שנזכור את העניים ;אותו דבר שגם אני התכוונתי לעשות‪.‬‬ ‫‪11‬אך כאשר הגיע פטרוס לאנטיוכיה ‪,‬עמדתי בפניו ‪,‬כי יש להאשים אותו‪.‬‬ ‫‪12‬כי לפני שבא אחדים מיעקב ‪,‬אכל עם הגויים ‪,‬אבל בבואם ‪,‬נסוג והפריד עצמו מפחד מברית המילה‪.‬‬ ‫‪13‬ושאר היהודים התפלגו עמו כמוהו ;עד כדי כך שגם ברנבא נסחף עם ההפגנות שלהם‪.‬‬ ‫‪14‬אבל כשראיתי שהם לא הולכים ביושר על פי אמת הבשורה ‪,‬אמרתי לפטרוס לפני כולם ‪:‬אם אתה יהודי ‪,‬חי כדרך הגויים ‪,‬ולא‬ ‫כדרך היהודים ‪,‬למה אתה מכריח ‪.‬שהגויים יחיו כמו היהודים?‬ ‫‪15‬אנחנו יהודים מטבענו ‪,‬ולא חוטאי הגויים‪,‬‬ ‫‪16‬מתוך ידיעה כי אדם אינו מוצדק על ידי מעשי התורה ‪,‬אלא על ידי אמונתו של ישוע המשיח ‪,‬אפילו אנו האמנו בישוע המשיח ‪,‬כדי‬ ‫שנוכל להיות מוצדק על ידי אמונת המשיח ‪,‬ולא על ידי מעשי התורה ‪. :‬כי במעשי התורה לא יצדיק בשר‪.‬‬

‫‪133‬‬

‫גלאטים‬

‫‪17‬אך אם ‪,‬בעוד אנו מבקשים להצדיק על ידי המשיח ‪,‬נמצאנו גם אנו עצמנו חוטאים ‪,‬האם המשיח אפוא שר החטא ?חלילה‪.‬‬ ‫‪ִ18‬מ י מאם אא בע נאה אא ת‪-‬הע עְבא מרים אֶׁא ר הא אר עד מִי אא ֶַׂא ה אא ת‪ַ-‬עצע ממי לע עובמ ר‪.‬‬ ‫‪19‬כי דרך התורה מתתי לתורה למען יחיה לאלוהים‪.‬‬ ‫‪20‬אני נצלב עם המשיח ‪:‬אף על פי כן אני חי ;אבל לא אני ‪,‬אלא המשיח חי בי ‪:‬ואת החיים שאני חי עכשיו בבשר אני חי באמונת בן‬ ‫האלוהים אשר אהב אותי ומסר את עצמו בשבילי‪.‬‬ ‫‪21‬אינני מבטל את חסד אלוהים ‪:‬כי אם צדקה באה על ידי התורה ‪,‬אז המשיח מת לשווא‪.‬‬ ‫פרק ‪3‬‬ ‫‪1‬הו גלטים טיפשים ‪,‬מי כישף אתכם ‪,‬שלא תשמעו לאמת ‪,‬שלפני עיניהם הוצג ישוע המשיח ‪,‬נצלב בקרבכם ?‬ ‫‪2‬רק זאת אלמד ממך ‪,‬קיבלת את הרוח במעשי התורה או בשמיעת אמונה?‬ ‫‪3‬האם אתה כל כך טיפש ?לאחר שהתחלתם ברוח ‪,‬האם אתם מושלמים כעת על ידי הבשר?‬ ‫‪4‬האם סבלתם כל כך הרבה דברים לשווא ?אם זה עדיין לשווא‪.‬‬ ‫‪5‬לפיכך המשרת אתכם את הרוח ועושה ניסים בקרבכם ‪,‬האם הוא עושה זאת במעשי התורה או בשמיעת אמונה?‬ ‫‪6‬כמו שאברהם האמין באלוהים ‪,‬ונחשב לו צדקה‪.‬‬ ‫‪7‬דעו אפוא כי בני האמונה הם בני אברהם‪.‬‬ ‫‪8‬והכתוב חזה כי יצדיק אלוהים את הגויים באמונה ‪,‬הטיף לפני הבשורה לאברהם לאמר בך יתברכו כל העמים‪.‬‬ ‫‪9‬אם כן ‪,‬בעלי האמונה יתברכו באברהם הנאמן‪.‬‬ ‫‪10‬כי כל אשר ממעשי התורה תחת הקללה כי כתוב ארור כל אשר לא ממשיך בכל מה שכתוב בספר התורה לעשות אותם‪.‬‬ ‫‪11‬אבל אין אדם מוצדק על ידי התורה בעיני אלוהים ‪,‬ברור כי ‪,‬באמונה יחיה הצדיק‪.‬‬ ‫‪12‬והתורה אינה מאמונה ‪,‬אלא האיש העושה אותם יחיה בהם‪.‬‬ ‫‪13‬המשיח גאל אותנו מקללת התורה נעשה לנו קללה כי כתוב ארור כל התלוי על עץ‪.‬‬ ‫‪14‬למען תבוא ברכת אברהם על הגויים באמצעות ישוע המשיח ;כדי שנוכל לקבל את הבטחת הרוח באמצעות אמונה‪.‬‬ ‫‪15‬אחים ‪,‬אני מדבר כדרך בני אדם ;אף על פי שאין זו אלא ברית של אדם ‪,‬אך אם היא תאושר ‪,‬אין אדם מבטל או מוסיף עליה‪.‬‬ ‫‪16‬כעת לאברהם ולזרעו הובטחו ההבטחות ‪.‬ל לא אא מע ר ‪,‬ולע ז עארע ‪ִ,‬ע ערִמ ים ;אלא כאחד ‪,‬ולזרעך ‪,‬שהוא המשיח‪.‬‬ ‫‪17‬וזה אני אומר ‪,‬כי הברית ‪,‬אשר אושרה לפני אלוהים במשיח ‪,‬התורה ‪,‬אשר הייתה ארבע מאות ושלושים שנה לאחר מכן ‪,‬אינה‬ ‫יכולה לבטל ‪,‬כי היא תביא את ההבטחה ללא תוקף‪.‬‬ ‫‪18‬כי אם הירושה היא מהתורה ‪,‬אין היא עוד מהבטחה ‪:‬אלא נתן אותה אלוהים לאברהם בהבטחה‪.‬‬ ‫‪19‬מדוע אפוא משרתת את התורה ?נוספה בגלל עבירות ‪,‬עד שיבוא הזרע אשר הובטחה לו ;וע הוא נמ כע נאה ַעל יע דמ י מע לע אא כמ ים ִע יעד עמ עגו אארת‪.‬‬ ‫‪20‬כעת מתווך אינו מתווך של אחד ‪,‬אלא אלוהים הוא אחד‪.‬‬ ‫‪21‬האם החוק נוגד את הבטחות אלוהים ?חלילה ‪:‬כי אילו היה ניתן חוק שיכול היה לתת חיים ‪,‬אכן צדקה הייתה צריכה להיות על פי‬ ‫ההלכה‪.‬‬ ‫‪22‬אך הכתוב סיים את הכל תחת החטא ‪,‬למען תינתן ההבטחה באמונת ישוע המשיח לאלה המאמינים‪.‬‬ ‫‪23‬אך בטרם באה האמונה ‪,‬נשמרנו תחת התורה ‪,‬סגורים לאמונה שתתגלה לאחר מכן‪.‬‬ ‫‪24‬על כן היה התורה מנהל בית הספר שלנו להביאנו אל המשיח ‪,‬כדי שנוכל להצדיק באמונה‪.‬‬ ‫‪25‬אך לאחר שהאמונה באה ‪,‬איננו עוד תחת מורה בית ספר‪.‬‬ ‫‪26‬כי כולכם בני אלוהים באמונה במשיח ישוע‪.‬‬ ‫‪27‬כי רבים מכם אשר הוטבלו למשיח לבשו את המשיח‪.‬‬ ‫‪28‬אין לא יהודי ולא יווני ‪,‬אין שעבוד ולא בן חורין ‪,‬אין זכר ונקבה ‪:‬כי כולכם אחד במשיח ישוע‪.‬‬ ‫‪29‬ואם אתם למשיח ‪,‬הרי אתם זרעו של אברהם ויורשים לפי ההבטחה‪.‬‬ ‫פרק ‪4‬‬ ‫‪1‬עתה אני אומר ‪,‬כי היורש ‪,‬כל עוד הוא ילד ‪,‬אינו שונה מעבד ‪,‬אף על פי שהוא אדון הכל;‬ ‫‪2‬אבל הוא תחת מורים ומושלים עד למועד שנקבע של האב‪.‬‬ ‫‪3‬גם אנחנו ‪,‬כשהיינו ילדים ‪,‬היינו בעבדות תחת יסודות העולם‪:‬‬ ‫‪4‬אך כאשר הגיעה מלאת הזמן ‪,‬שלח אלוהים את בנו ‪,‬עשוי מאישה ‪,‬עשוי תחת התורה‪.‬‬ ‫‪5‬לגאול את אשר תחת החוק למען נקבל אימוץ בנים‪.‬‬ ‫‪6‬ובגלל שאתם בנים ‪,‬שלח אלוהים את רוח בנו אל לבבכם ‪,‬בוכה אבא אבא‪.‬‬ ‫‪7‬על כן אינך עוד עבד כי אם בן ;ואם בן ‪,‬אז יורש אלוהים דרך המשיח‪.‬‬ ‫‪8‬אולם ‪,‬כאשר לא ידעתם את אלוהים ‪,‬עבדתם באלה אשר מטבעם אינם אלים‪.‬‬ ‫‪9‬אך עתה ‪,‬לאחר שהכרתם את אלוהים ‪,‬או ליתר דיוק ידועים לכם מאלוהים ‪,‬כיצד תפנו שוב אל היסודות החלשים והנבונים ‪,‬‬ ‫שאליהם אתם רוצים שוב להיות בעבדות?‬ ‫‪10‬אתם שומרים ימים וחודשים וזמנים ושנים‪.‬‬

‫‪134‬‬

‫גלאטים‬

‫‪11‬אני חושש מכם ‪,‬פן העמלתי עליכם עמל לשווא‪.‬‬ ‫יב ‪,‬אחים נא ‪,‬תהיו כמוני ;כי אני כמוכם ‪:‬לא פצעתם אותי כלל‪.‬‬ ‫‪13‬אתם יודעים איך בגלל חולי הבשר הכרתי לכם את הבשורה בהתחלה‪.‬‬ ‫‪14‬ופיתוי אשר בבשרי לא בזלת ולא דחיתם ;אך קיבל אותי כמלאך אלוהים ‪,‬כמשיח ישוע‪.‬‬ ‫עורצמ ים אא ת ַמינאיך וע נאתע ִא ם למ י‪.‬‬ ‫‪15‬איפה הברכה שדיברת עליה ?ִמ י נוֶמ א אא עתכאם ‪ֶ,‬א מאם הא יאה אא פע ֶא ר הא ימ יתא ם ע‬ ‫‪16‬האם נעשיתי לאויבך כי אני אומר לך את האמת?‬ ‫‪17‬הם משפיעים עליך בקנאות ‪,‬אבל לא טוב ;כן ‪,‬הם היו מוציאים אותך ‪,‬כדי שתשפיע עליהם‪.‬‬ ‫‪18‬אבל טוב להיות מושפע בקנאות תמיד בדבר טוב ‪,‬ולא רק כשאני נוכח איתך‪.‬‬ ‫‪19‬בניי הקטנים ‪,‬אשר אני לידה מחדש עד שנוצר המשיח בכם‪.‬‬ ‫‪20‬אני חפץ להיות נוכח איתך עכשיו ‪,‬ולשנות את קולי ;כי אני בספק בך‪.‬‬ ‫‪21‬אמרו לי ‪,‬אתם החפצים להיות תחת התורה ‪,‬האם אינכם שומעים את התורה?‬ ‫‪22‬כי כתוב כי לאברהם היו שני בנים האחד לשפחה והשני לחופשיה‪.‬‬ ‫‪23‬אבל מי שהיה מהשפחה נולד אחרי הבשר ;אבל הוא של האישה החופשית היה בהבטחה‪.‬‬ ‫‪24‬אילו דברים הם אלגוריה כי אלה שתי הבריתות ;ההוא מהר סיני ‪,‬אשר גורם לעבדות ‪,‬שהוא אגר‪.‬‬ ‫‪25‬כי האגר הזה הוא הר סיני בערב ‪,‬ועונה לירושלים אשר עתה ‪,‬ושעבוד עם בניה‪.‬‬ ‫‪26‬אבל ירושלים שלמעלה היא חופשיה ‪,‬שהיא אמא של כולנו‪.‬‬ ‫‪ִ27‬מ י ִאתוב מֶ עמחא ה ַמקא ר אֶׁא ר ל לא יולמד ;פרץ ותצעק ‪,‬אינך יולד ‪:‬כי לשממה יש הרבה ילדים מבעל הבעל‪.‬‬ ‫‪28‬עתה אנו ‪,‬אחים ‪,‬כפי שהיה יצחק ‪,‬בני ההבטחה‪.‬‬ ‫‪29‬אבל כמו אז שנולד אחרי הבשר רדף את שנולד אחרי הרוח ‪,‬כך זה עכשיו‪.‬‬ ‫‪30‬בכל זאת מה אומר הכתוב ?הוציאו את השפחה ואת בנה ‪:‬כי בן השפחה לא יהיה יורש עם בן השפחה‪.‬‬ ‫‪31‬אם כן ‪,‬אחים ‪,‬איננו ילדים של שפחה ‪,‬אלא של בני חורין‪.‬‬ ‫פרק ‪5‬‬ ‫‪1‬עמוד אפוא בחירות שבעזרתה שחרר אותנו המשיח ‪,‬ואל תסתבך שוב בעול השעבוד‪.‬‬ ‫‪2‬הנה ‪,‬אני פאולוס אומר לכם ‪,‬כי אם תימולו ‪,‬המשיח לא יועיל לכם‪.‬‬ ‫‪3‬כי שוב אני מעיד על כל נימול כי הוא חייב לעשות את כל התורה‪.‬‬ ‫‪4‬המשיח לא הפך לחסר ערך עבורכם ‪,‬כל מי מכם שצודק על ידי התורה ;נפלת מהחסד‪.‬‬ ‫‪5‬כי אנו מחכים דרך הרוח לתקוות הצדק באמונה‪.‬‬ ‫‪6‬כי בישוע המשיח לא מועיל ברית מילה ולא ברית מילה ;אלא אמונה הפועלת באהבה‪.‬‬ ‫‪7‬כן רצתם היטב ;מי הפריע לכם שלא תשמעו לאמת?‬ ‫‪8‬השכנוע הזה לא בא ממי שקורא לך‪.‬‬ ‫‪9‬מעט חמץ מחמצת את כל הגוש‪.‬‬ ‫‪10‬אני בוטח בכם באמצעות ה 'כי לא תחשבו אחרת ‪:‬אבל המטריד אתכם ישא את משפטו כל אשר יהיה‪.‬‬ ‫‪11‬ואני ‪,‬אחים ‪,‬אם אני עדיין מטיף ברית מילה ‪,‬מדוע אני עדיין סובל רדיפה ?אז נפסקה עבירת הצלב‪.‬‬ ‫‪12‬הייתי רוצה שהם אפילו היו מנותקים מה שמטריד אותך‪.‬‬ ‫‪13‬כי ‪,‬אחים ‪,‬נקראתם לחירות ;רק אל תשתמשו בחירות כאירוע לבשר ‪,‬אלא באהבה עבדו אחד את השני‪.‬‬ ‫‪14‬כי כל התורה מתקיימת במילה אחת ‪,‬גם בזה ;תאהב את רעך כמוך‪.‬‬ ‫‪15‬אבל אם תנשכו ותאכלו איש את רעהו ‪,‬שימו לב שלא תאכלו איש רעהו‪.‬‬ ‫‪16‬זאת אני אומר ‪,‬לכו ברוח ‪,‬ולא תמלאו את תאוות הבשר‪.‬‬ ‫‪17‬כי הבשר חושק ברוח והרוח בבשר ואלה מנוגדים זה לזה כדי שלא תוכל לעשות את אשר תרצו‪.‬‬ ‫‪18‬אבל אם תובלו מהרוח ‪,‬אינכם תחת התורה‪.‬‬ ‫‪19‬עתה גלויים מעשי הבשר ‪,‬אשר אלה ;ניאוף ‪,‬זנות ‪,‬טומאה ‪,‬רשע‪,‬‬ ‫‪20‬עבודת אלילים ‪,‬כישוף ‪,‬שנאה ‪,‬שונות ‪,‬חיקויים ‪,‬זעם ‪,‬סכסוכים ‪,‬מרידות ‪,‬כפירה‪,‬‬ ‫‪21‬קנאה ‪,‬רציחות ‪,‬שכרות ‪,‬הילולים וכדומה ‪:‬על אשר אני אומר לכם מקודם ‪,‬כמו שאמרתי לכם בעבר ‪,‬כי העושים כאלו לא יירשו‬ ‫את מלכות ה‪'.‬‬ ‫‪22‬אך פרי הרוח הוא אהבה ‪,‬שמחה ‪,‬שלום ‪,‬סבלנות ‪,‬עדינות ‪,‬טוב ‪,‬אמונה‪,‬‬ ‫‪23‬ענווה ‪,‬מתינות ‪:‬נגד כאלה אין חוק‪.‬‬ ‫‪24‬ואלה של המשיח צלבו את הבשר בחיבה ובתאוות‪.‬‬ ‫‪25‬אם אנו חיים ברוח ‪,‬הבה נלך גם ברוח‪.‬‬ ‫‪26‬אל נרצה תהילת הבל ‪,‬להתגרות זה בזה ‪,‬לקנא זה בזה‪.‬‬

‫‪135‬‬

‫גלאטים‬

‫פרק ‪6‬‬ ‫‪1‬אחים ‪,‬אם אדם נתקף בפגם ‪,‬אתם הרוחניים ‪,‬החזרו אדם כזה ברוח הענוה ;מתחשב בעצמך לבל תתפתה‪.‬‬ ‫‪2‬נושאים איש את עול רעהו ‪,‬וכך מילא את תורת המשיח‪.‬‬ ‫‪3‬כי אם אדם חושב שהוא משהו ‪,‬כשהוא כלום ‪,‬הוא מרמה את עצמו‪.‬‬ ‫‪4‬אבל יוכיח איש את עבודתו ‪,‬ואז ישמח בעצמו לבדו ולא באחר‪.‬‬ ‫‪5‬כי איש ישא את משאו‪.‬‬ ‫‪6‬ילמד המלמד במילה לכל המלמד בכל טוב‪.‬‬ ‫‪7‬אל תרמה ;אלוהים אינו לועג ‪:‬כי כל אשר יזרע אדם ‪,‬גם הוא יקצור‪.‬‬ ‫ח כי הזורע לבשרו יקצור מבשר שחיתות ;אבל הזורע לרוח יקצור מהרוח חיי עולם‪.‬‬ ‫ט וע ל לא נמ עת עיַמף ִע ֶַׁות הע ֹוב ‪ִ:‬מ י ִע ַמ ִו נמ קע צל ר מאם ל לא נמ עת עֵַמף‪.‬‬ ‫‪10‬לפיכך ‪,‬ככל שיש לנו הזדמנות ‪,‬הבה נטיב עם כל האנשים ‪,‬במיוחד לבני בית האמונה‪.‬‬ ‫‪11‬אתם רואים כמה גדול כתבתי לכם במו ידי‪.‬‬ ‫יב עִאֶׁא ר חא פע קו עלֶַׁות מע עראא ה ִא ֶא ר ‪ִ,‬ל ְע במ ים אא עתכאם לאנול ;רק שמא יסבלו רדיפה על צלב המשיח‪.‬‬ ‫יג כי גם הנימול לא שומרים את התורה ; ׁאבא ל ארצות לע המ ָא למת אא עתכאם ‪,‬ולע המ עתהע ְמל ִמ בע ֶא ערך‪.‬‬ ‫‪14‬אבל חלילה לי להתפאר אלא בצלב אדוננו ישוע המשיח ‪,‬אשר על ידו נצלב לי העולם ואני לעולם‪.‬‬ ‫‪15‬כי במשיח ישוע לא מועיל ברית מילה ולא ערלה ‪,‬אלא יצור חדש‪.‬‬ ‫‪16‬וכל ההולכים לפי הכלל הזה עליהם השלום והרחמים ועל ישראל האלהים‪.‬‬ ‫‪17‬מעתה ואילך אל תטריח אותי ‪:‬כי אני נושא בגופי את סימני האדון ישוע‪.‬‬ ‫‪18‬אחים ‪,‬חסד אדוננו ישוע המשיח יהיה עם רוחכם ‪.‬אא ממ ן( ‪.‬לגלטים שנכתבו מרומא)‪.‬‬

‫‪136‬‬

‫אפסיים‬ ‫פרק ‪1‬‬ ‫‪1‬פאולוס ‪,‬שליח ישוע המשיח ברצונו של אלוהים ‪,‬לקדושים אשר באפסוס ‪,‬ולמאמינים במשיח ישוע‪:‬‬ ‫‪2‬חסד לכם ושלום מאת אלוהים אבינו ומאדון ישוע המשיח‪.‬‬ ‫‪3‬ברוך האלוהים ואביו של אדוננו ישוע המשיח ‪,‬אשר ברך אותנו בכל הברכות הרוחניות בשמים במשיח‪:‬‬ ‫‪4‬כפי שבחר בנו בו לפני יסוד העולם ‪,‬שנהיה קדושים וחסרי תמים לפניו באהבה‪.‬‬ ‫‪5‬לאחר שקבענו מראש לאימוץ ילדים על ידי ישוע המשיח לעצמו ‪,‬לפי רצונו הטוב‪,‬‬ ‫‪6‬לשבח תפארת חסדו אשר עשה אותנו מקובל באהובה‪.‬‬ ‫‪7‬במי יש לנו גאולה בדמו ‪,‬סליחת חטאים ‪,‬לפי עושר חסדו;‬ ‫ח‪,‬ב אֶׁש ר הְ כרְי ה אי ליינו ְכ כמל חמ ככ ממ ה וכ חמ ככ ממ ה;‬ ‫‪9‬לאחר שהודיע לנו את תעלומת רצונו ‪,‬לפי רצונו אשר התכוון בעצמו‪.‬‬ ‫‪10‬למען יתקבץ לאחד את כל הדברים במשיח ‪,‬גם אשר בשמים וגם אשר על פני האדמה ‪.‬אפילו בו‪:‬‬ ‫‪11‬אשר גם זכינו בו נחלה בהיותנו נגזר על פי תכליתו של העושה הכל על פי עצת רצונו‪.‬‬ ‫‪12‬שנזכה לשבח כבודו ‪,‬אשר בטח ראשון במשיח‪.‬‬ ‫‪13‬בו בטחתם גם אתם ‪,‬לאחר ששמעתם את דבר האמת ‪,‬בשורת ישועתכם ‪:‬בו גם לאחר שהאמנתם ‪,‬נחתמתם ברוח הקודש ההבטחה‪.‬‬ ‫‪14‬אשר הוא עון נחלתנו עד פדיון הנחלה הנרכשת לשבח כבודו‪.‬‬ ‫‪15‬על כן גם אני ‪,‬לאחר ששמעתי על אמונתכם באדון ישוע ‪,‬ואהבתי לכל הקדושים‪.‬‬ ‫‪16‬אל תפסיק להודות לך ‪,‬מזכיר אותך בתפילתי;‬ ‫‪17‬כדי שאלוהים של אדוננו ישוע המשיח ‪,‬אבי הכבוד ‪,‬יתן לכם רוח חוכמה והתגלות בהכרתו‪.‬‬ ‫יח עיני בינתך מאירות ;למען תדעו מה תקוות קריאתו ומה עושר כבוד נחלתו בקדושים‪.‬‬ ‫‪19‬ומה עצמת כוחו לנו ‪,‬המאמינים ‪,‬על פי פועלו של כוחו‪.‬‬ ‫‪20‬אשר עשה במשיח כאשר הקים אותו מן המתים והעמידו על יד ימינו בשמים‪.‬‬ ‫‪21‬הרבה מעל כל הנסיכות והכוח והעוצמה והשלטון וכל שם הנקרא לא רק בעולם הזה ‪,‬אלא גם בבא‪.‬‬ ‫‪22‬והניח את כל הדברים תחת רגליו ונתן אותו להיות ראש על הכל לכנסייה‪.‬‬ ‫‪23‬אשר הוא גופו ‪,‬מלא הממלא הכל בכל‪.‬‬ ‫פרק ‪2‬‬ ‫‪1‬והחייתך ‪,‬המתים בעוונות ובחטאים;‬ ‫‪2‬אשר הלכתם בו בעבר לפי מהלך העולם הזה ‪,‬לפי נסיך כח האויר ‪,‬הרוח הפועלת עתה בבני אי הציות‪:‬‬ ‫‪3‬ובהם גם כולנו שוחחנו בעבר בתאוות בשרנו ‪,‬הגשמת תאוות הבשר והשכל ;והיו מטבעם ילדי זעם ‪,‬כמו אחרים‪.‬‬ ‫‪4‬אבל אלוהים העשיר ברחמים על אהבתו הגדולה שבה אהב אותנו‬ ‫‪5‬גם כשהיינו מתים בחטאים ‪,‬החיה אותנו יחד עם המשיח (בחסד נושעתם);‬ ‫‪6‬והקימה אותנו יחד וישבנו יחד בשמים במשיח ישוע‪.‬‬ ‫‪7‬למען יגלה בעולמות הבאים את העושר המופלג של חסדו בחסדיו כלפינו באמצעות המשיח ישוע‪.‬‬ ‫‪8‬כי בחסד נושעתם באמונה ;וזה לא מעצמכם ‪:‬מתנת אלוהים היא‪.‬‬ ‫‪9‬לא ממעשים פן יתפאר איש‪.‬‬ ‫‪10‬כי יצירתו אנו ‪,‬שנבראנו במשיח ישוע ‪,‬למעשים טובים ‪,‬אשר קבע אלוהים קודם לכן שנלך בהם‪.‬‬ ‫‪11‬על כן זכרו כי אתם היו בעבר גויים בבשר ‪,‬הנקראים ערלים על ידי הנקרא ברית מילה בבשר שנעשה בידיים;‬ ‫‪12‬שהייתם באותה עת בלי המשיח ‪,‬בהיותכם זרים מכלל ישראל ‪,‬וזרים מברית ההבטחה ‪,‬ללא תקווה ‪,‬וללא אלוהים בעולם‪.‬‬ ‫‪13‬אבל עתה ‪,‬במשיח ישוע ‪,‬אתם ‪,‬שלפעמים הייתם רחוקים ‪,‬קרובים בדם המשיח‪.‬‬ ‫‪14‬כי הוא שלומנו אשר עשה את שניהם אחד ושבר את חומת המחיצה האמצעית בינינו;‬ ‫‪15‬שביטל על בשרו את האיבה ‪,‬את חוק המצוות הכלולים במשפטים ;כי לעשות בעצמו משני אדם אחד חדש ‪,‬כך עושה שלום;‬ ‫‪16‬ולפייס את שניהם עם אלוהים בגוף אחד על ידי הצלב ‪,‬לאחר שהרג בכך את האיבה‪.‬‬ ‫‪17‬ובא והטיף שלום לכם הרחוקים ואל הקרובים‪.‬‬ ‫‪18‬כי דרכו יש לשנינו גישה ברוח אחת אל האב‪.‬‬ ‫‪19‬ועתה אינכם עוד זרים ונוכרים ‪,‬כי אם בני‪-‬אזרחים עם הקדושים ובית האלוהים;‬ ‫‪20‬ונבנים על יסוד השליחים והנביאים ‪,‬ישוע המשיח עצמו הוא אבן הפינה העיקרית;‬ ‫‪21‬אשר גדל בו כל הבנין ממוסגר להיכל קדוש ביהוה‪.‬‬ ‫‪22‬ובו גם אתם בנויים יחדיו למשכן אלוהים ברוח‪.‬‬

‫‪137‬‬

‫אפסיים‬

‫פרק ‪3‬‬ ‫‪1‬בגלל זה אני פאולוס ‪,‬אסיר ישוע המשיח עבורכם הגויים‪,‬‬ ‫‪2‬אם שמעתם על פרשת חסד אלוהים אשר ניתן לי אליכם‪:‬‬ ‫‪3‬כיצד הודיע לי בהתגלות את התעלומה( ;כפי שכתבתי קודם בכמה מילים‪,‬‬ ‫‪4‬לפיה ‪,‬כאשר אתם קוראים ‪,‬תוכלו להבין את הידע שלי בתעלומת המשיח)‬ ‫‪5‬אשר בעידנים אחרים לא נודע לבני האדם ‪,‬כפי שמתגלה כעת לשליחיו ולנביאיו הקדושים ברוח;‬ ‫‪6‬שיהיו הגויים עמיתיו‪-‬יורשים ‪,‬ושל אותו הגוף ‪,‬ושותפים להבטחתו במשיח על‪-‬ידי הבשורה‪:‬‬ ‫‪7‬שממנו נעשיתי לשרת ‪,‬לפי מתנת חסד אלוהים שניתנה לי על ידי הפעלת כוחו‪.‬‬ ‫‪8‬לי ‪,‬הפחות מכל הקדושים ‪,‬ניתן החסד הזה ‪,‬שאטיף בקרב הגויים את עושרו הבלתי ניתן לחקור של המשיח;‬ ‫‪9‬ולראות את כל בני האדם מהי אחוות המסתורין ‪,‬אשר מראשית העולם נסתר באלוהים ‪,‬אשר ברא את הכל על ידי ישוע המשיח‪.‬‬ ‫‪10‬מתוך כוונה שעכשיו לנסיכויות ולכוחות במקומות שמימיים תוכל לדעת הכנסייה את חוכמת האל הרבת‪,‬‬ ‫‪11‬לפי התכלית הנצחית אשר תכנן במשיח ישוע אדוננו‪:‬‬ ‫‪12‬בו יש לנו תעוזה וגישה בביטחון על ידי אמונתו‪.‬‬ ‫‪13‬על כן אני חפץ שלא תתעלפו במצוקותיי עבורכם ‪,‬אשר כבודכם‪.‬‬ ‫‪14‬בגלל זה אני כורע ברכי לאבי אדוננו ישוע המשיח‪.‬‬ ‫‪15‬שמהם נקראת כל המשפחה בשמים ובארץ‪,‬‬ ‫טז כי יתן לך ‪,‬לפי עושר כבודו ‪,‬להתחזק בכוח על ידי רוחו באדם הפנימי;‬ ‫‪17‬למען ישכון המשיח בליבכם באמונה ;שאתה ‪,‬בהיותך מושרש ומבוסס באהבה‪,‬‬ ‫‪18‬אולי יוכל להבין עם כל הקדושים מה הוא הרוחב ‪,‬האורך ‪,‬והעומק והגובה;‬ ‫‪19‬ולדעת את אהבת המשיח ‪,‬העולה על הדעת ‪,‬למען תתמלא בכל מלאות אלוהים‪.‬‬ ‫‪20‬עתה למי שיכול לעשות הרבה יותר מכל מה שאנו מבקשים או חושבים ‪,‬לפי הכוח הפועל בנו‪.‬‬ ‫‪21‬לו תהילה בכנסייה על ידי המשיח ישוע בכל הדורות ‪,‬עולם ללא קץ ‪.‬אמ מי ן‪.‬‬ ‫פרק ‪4‬‬ ‫‪1‬אפוא ‪,‬אסיר ה ‪',‬מתחנן בפניכם כי תלכו ראוי לייעוד שבעזרתו נקראתם‪.‬‬ ‫‪2‬בכל שפלות וענווה ‪,‬באורך רוח ‪,‬סובלים איש את רעהו באהבה;‬ ‫‪3‬השתדלות לשמור על אחדות הרוח בקשר השלום‪.‬‬ ‫‪4‬יש גוף אחד ורוח אחת ‪,‬כמו שאתם נקראים בתקווה אחת לקריאתכם;‬ ‫‪5‬אדון אחד ‪,‬אמונה אחת ‪,‬טבילה אחת‪,‬‬ ‫‪6‬אלוהים אחד ואב של כולם ‪,‬שהוא מעל כולם ‪,‬ובאמצעות כולם ‪,‬ובכולכם‪.‬‬ ‫‪7‬אך לכל אחד מאיתנו ניתן חסד לפי מידת מתנת המשיח‪.‬‬ ‫‪8‬על כן הוא אומר ‪,‬כאשר עלה למרומים ‪,‬הוביל בשבי ונתן מתנות לבני אדם‪.‬‬ ‫( ‪9‬עכשיו כשהוא עלה ‪,‬מה זה חוץ מזה שהוא גם ירד ראשון לחלקים התחתונים של הארץ?‬ ‫‪10‬היורד הוא גם שעלה מעל כל השמים למלא הכל)‪.‬‬ ‫‪11‬ויתן כמה ‪,‬שליחים ;וכמה ‪,‬נביאים ;וכמה ‪,‬אוונגליסטים ;וכמה ‪,‬כמרים ומורים;‬ ‫‪12‬למען שלמות הקדושים ‪,‬לעבודת השירות ‪,‬לבנין גוף המשיח‪.‬‬ ‫‪13‬עד שכולנו נבוא באחדות האמונה ובהכרת בן האלוהים אל אדם מושלם עד מידת קומתו של מלאות המשיח‪.‬‬ ‫‪14‬שלא נהיה עוד ילדים ‪,‬נזרק הלוך ושוב ‪,‬ונישאנו בכל רוח של דוקטרינה ‪,‬ברמטום של אנשים ‪,‬ובעורמה ערמומית ‪,‬שבאמצעותה‬ ‫הם מחכים להונות;‬ ‫‪15‬אבל אמירת אמת באהבה ‪,‬יגדל לתוכו בכל דבר ‪,‬שהוא הראש ‪,‬המשיח‪.‬‬ ‫מל‪-‬מפכ ירק ‪,‬עדל‪ ְִ-‬י המ עׁבודמ ה הד מד עֶׁש ה ְכ ְמַד ת‬ ‫‪,‬וממש ה ֶש המ ימה ָמל‪-‬המ גוף ָמל‪-‬הד ּוף אש חמ ד אש ת‪-‬הד ְמ כתחד ְי ר אש ת‪-‬הד ְמ כתחד ְי ר אש ת‪-‬הד ְמפכ ירק ‪ֶ,‬ש מד פכ ְֶ מירה ָ ְ‬ ‫טז ְ‬ ‫מל‪-‬אילמה ‪,‬מד עֶׁש ה אש ת‪-‬הד ּוף לכ הְ כתְד ֵין אש ת‪-‬הד ּוף באהבה‪.‬‬ ‫ָ ְ‬ ‫‪17‬זאת אני אומר והעיד בה 'כי לא תלכו מעתה כשאר גויים ‪,‬בהבל מדעתם‪.‬‬ ‫‪18‬החושך הבינה ‪,‬מתנכרים מחיי ה 'על ידי הבורות אשר בהם ‪,‬מפני עיוורון לבם‪.‬‬ ‫‪19‬אשר עברו הרגש נמסרו לחשפנות ‪,‬לעשות כל טומאה בחמדנות‪.‬‬ ‫‪20‬אבל לא למדתם כך את המשיח;‬ ‫‪21‬אם כן שמעתם אותו ולמדתם אותו ‪,‬כפי שהאמת בישוע‪:‬‬ ‫‪22‬כי תדחו על‪-‬השיחה הקודמת את הזקן אשר מושחת על‪-‬פי תאוות התרמית;‬ ‫‪23‬ותתחדש ברוח דעתך;‬ ‫‪24‬ולבשתם את האדם החדש אשר נברא אחרי אלוהים בצדק ובקדושה אמיתית‪.‬‬ ‫‪25‬על כן הסר את השקר דבר אמת איש עם רעהו כי אנו חברים איש רעהו‪.‬‬ ‫‪26‬תכעסו ואל תחטאו ‪:‬אל תשקע השמש על חמתכם‪.‬‬

‫‪138‬‬

‫אפסיים‬

‫‪27‬אל תתן מקום לשטן‪.‬‬ ‫‪28‬אל יגנוב עוד גנב ‪,‬אלא יעבוד ועבד בידיו את הטוב למען יצטרך לתת למי שצריך‪.‬‬ ‫‪29‬אל תצא מפיכם תקשורת מושחתת אלא טוב לעזרה למען ישרת חסד לשומעים‪.‬‬ ‫‪30‬ואל תצער את רוח הקודש של אלוהים ‪,‬שבאמצעותה נחתמתם עד יום הגאולה‪.‬‬ ‫‪31‬יסירו ממך כל מרירות וזעם וכעס וקול תרועה ודבור רעה בכל זדון‪.‬‬ ‫‪32‬והיו טובי לב איש אל רעהו ‪,‬רחמים ‪,‬סולחים זה לזה ‪,‬כמו שאלוהים למען המשיח סלח לכם‪.‬‬ ‫פרק ‪5‬‬ ‫‪1‬לכן היו חסידי אלוהים ‪,‬כילדים יקרים;‬ ‫‪2‬והלך באהבה ‪,‬כמו שאהב אותנו המשיח ‪,‬ונתן עצמו עבורנו מנחה וקורבן לאלוהים לריח ריח‪.‬‬ ‫‪3‬אבל זנות וכל טומאה או חמדה לא ייקרא פעם אחת בקרבכם ‪,‬כיאה לקדושים;‬ ‫‪4‬לא טומאה ולא דיבור טיפשי ולא הלצה שאינם נוחים כי אם הודיה‪.‬‬ ‫‪5‬על זה אתם יודעים ‪,‬שלכל זונה ולא טמא ולא אדם חומד ‪,‬עובד אלילים ‪,‬אין נחלה במלכות המשיח ושל אלוהים‪.‬‬ ‫‪6‬אל תטעה אתכם בדברי הבל כי בגלל הדברים האלה בא זעם אלוהים על בני הסורר‪.‬‬ ‫‪7‬אל תהיו שותפים עמם‪.‬‬ ‫‪8‬כי לפעמים הייתם חושך ‪,‬אבל עכשיו אתם אורים באלוהים ‪:‬הלכו כילדי האור‪.‬‬ ‫( ‪9‬כי פרי הרוח הוא בכל טוב וצדקה ואמת);‬ ‫‪10‬מוכיח מה מקובל על יהוה‪.‬‬ ‫‪11‬ואל תתחבר עם מעשי החושך חסרי הפרי ‪,‬אלא תוכח אותם‪.‬‬ ‫‪12‬כי בושה אפילו לדבר על הדברים הנעשים מהם בסתר‪.‬‬ ‫‪13‬אבל כל הנוכחות מתגלה באור ‪:‬כי כל המתגלה אור‪.‬‬ ‫‪14‬על כן הוא אומר ‪,‬התעורר אתה ישן ‪,‬וקום מן המתים ‪,‬והמשיח יאיר לך‪.‬‬ ‫‪15‬אז ראו כי אתם הולכים בזהירות ‪,‬לא כשוטים ‪,‬אלא כחכמים‪.‬‬ ‫‪16‬גואל את הזמן כי הימים רעים‪.‬‬ ‫‪17‬על כן אל תהיו חכמים כי אם מבינים מה הוא רצון ה‪'.‬‬ ‫‪18‬ואל תשתכר ביין אשר יתרה בו ;אלא תתמלא ברוח;‬ ‫‪19‬דברו אל עצמכם במזמורים ובמזמורים ובשירים רוחניים ‪,‬שרים ומנגנים בלבכם לה;'‬ ‫‪20‬מודה תמיד על הכול לאלוהים ולאב בשם אדוננו ישוע המשיח;‬ ‫‪21‬נכנעים איש אל רעהו ביראת אלוהים‪.‬‬ ‫‪22‬נשים ‪,‬הכנעו עצמכם לבעליכם ‪,‬כמו ליהוה‪.‬‬ ‫‪23‬כי הבעל הוא ראש האשה ‪,‬כפי שהמשיח הוא ראש הכנסייה ‪:‬והוא המושיע של הגוף‪.‬‬ ‫‪24‬לכן כפי שהכנסייה כפופה למשיח ‪,‬כך יהיו הנשים לבעליהן בכל דבר‪.‬‬ ‫‪25‬בעלי ‪,‬אהבו את נשותיכם ‪,‬כשם שגם המשיח אהב את הכנסייה ונתן את עצמו עבורה;‬ ‫‪26‬כדי לקדש ולנקות אותו בשטיפת מים במילה‪.‬‬ ‫‪27‬כדי שיוכל להציג אותה לעצמו כנסייה מפוארת ‪,‬ללא כתם ‪,‬או קמט או כל דבר כזה ;אלא שיהיה קדוש וללא פגמים‪.‬‬ ‫‪28‬כך צריכים בני אדם לאהוב את נשותיהם כמו גופם ‪.‬מי שאוהב את אשתו אוהב את עצמו‪.‬‬ ‫‪29‬כי איש עוד לא שנא את בשרו ;אלא מזין ומוקיר אותו ‪,‬כמו האדון הכנסייה‪:‬‬ ‫‪30‬כי אברי גופו אנו ‪,‬מבשרו ועצמותיו‪.‬‬ ‫‪31‬בגלל זה יעזוב איש את אביו ואת אמו ויחבור אל אשתו ושניהם יהיו לבשר אחד‪.‬‬ ‫‪32‬זוהי תעלומה גדולה ‪:‬אבל אני מדבר על המשיח ועל הכנסייה‪.‬‬ ‫‪33‬אף על פי כן יאהב כל אחד מכם במיוחד את אשתו כמו עצמו ;והאשה רואה שהיא מכבדת את בעלה‪.‬‬ ‫פרק ‪6‬‬ ‫‪1‬ילדים ‪,‬שמעו להוריכם בה 'כי זה נכון‪.‬‬ ‫‪2‬כבד את אביך ואת אמך( ;שזה הדיבר הראשון עם הבטחה);‬ ‫‪3‬למען ייטב לך ותאריך ימים על הארץ‪.‬‬ ‫‪4‬ואבות ‪,‬אל תכעסו את בניכם ‪,‬אלא גידלו אותם בטיפוח יהוה ותחזתו‪.‬‬ ‫‪5‬עבדים ‪,‬היו צייתנים לאדוניכם כבשר ודם ‪,‬ביראה וברעד ‪,‬ביחוד לבבכם ‪,‬כמו למשיח;‬ ‫‪6‬לא בשירות עיניים ‪,‬כמשמחי גברים ;אלא כמשרתי המשיח ‪,‬עושים את רצון אלוהים מהלב;‬ ‫‪7‬ברצון טוב עבדו כמו ליהוה ולא לבני אדם‪.‬‬ ‫‪8‬בידעו כי כל דבר טוב שיעשה אדם ‪,‬אותו יקבל מה ‪',‬בין אם הוא עבד או בן חורין‪.‬‬ ‫‪9‬ואתם אדונים ‪,‬עשו להם את אותם הדברים ‪,‬בלי איום ‪:‬כידוע שגם אדונכם בשמים ;גם אין כבוד של אנשים איתו‪.‬‬

‫‪139‬‬

‫אפסיים‬

‫‪10‬לבסוף ‪,‬אחי ‪,‬התחזקו בה 'ובכוח גבורתו‪.‬‬ ‫‪11‬לבשו את כל שריונו של אלוהים ‪,‬כדי שתוכלו לעמוד מול תחבולות השטן‪.‬‬ ‫‪12‬כי איננו נאבקים בבשר ודם ‪,‬כי אם בנסיכויות ‪,‬בכוחות ‪,‬נגד שליטי חושך העולם הזה ‪,‬ברשע רוחני ברמות‪.‬‬ ‫‪13‬על כן קחו לכם את כל שריונו של אלוהים כדי שתוכלו לעמוד ביום הרע ולאחר שעשיתם הכל לעמוד‪.‬‬ ‫‪14‬עמדו ‪,‬חגורים חלציכם באמת ‪,‬ועליהם חושן צדקה;‬ ‫‪15‬ונעלו רגליכם בהכנת בשורת השלום;‬ ‫‪16‬מעל לכל ‪,‬לקחת את מגן האמונה ‪,‬שבעזרתו תוכל לכבות את כל החצים הלוהטים של הרשעים‪.‬‬ ‫‪17‬וקח את קסדת הישועה ואת חרב הרוח שהיא דבר אלוהים‪.‬‬ ‫‪18‬מתפללים תמיד בכל תפילה ותחנונים ברוח ‪,‬ומשגיחים על כך בכל התמדה ותחנונים עבור כל הקדושים;‬ ‫‪19‬ובשבילי ‪,‬למען ינתן לי אמירה ‪,‬כדי לפתוח את פי באומץ ‪,‬להודיע את תעלומת הבשורה‪.‬‬ ‫‪20‬על אשר אני שגריר בכבלים ‪:‬למען אדבר בו באומץ ‪,‬כשם שאני צריך לדבר‪.‬‬ ‫‪21‬אך למען תדעו גם אתם את ענייני וכיצד אני עושה ‪,‬יודיע לכם טיכיקוס אח אהוב ומשרת נאמן בה 'את הכל‪.‬‬ ‫‪22‬אשר שלחתי אליכם לאותה מטרה ‪,‬למען תדעו את עניינינו ‪,‬ולמען ינחם את לבבכם‪.‬‬ ‫‪23‬שלום לאחים ואהבה באמונה מאלוהים האב והאדון ישוע המשיח‪.‬‬ ‫‪24‬חסד יהיה עם כל האוהבים את אדוננו ישוע המשיח בכנות ‪.‬אמ מי ן( ‪.‬לאפסים שנכתבו מרומא ‪,‬מאת טיכיקוס)‪.‬‬

‫‪140‬‬

‫פיליפינים‬ ‫פרק ‪1‬‬ ‫‪1‬פאולוס וטימותאוס ‪,‬משרתיו של ישוע המשיח ‪,‬לכל הקדושים במשיח ישוע אשר בפיליפ ‪,‬עם הבישופים והדיאקונים‪:‬‬ ‫‪2‬חסד לכם ושלום מאת אלוהים אבינו ומאדון ישוע המשיח‪.‬‬ ‫‪3‬אני מודה לאלוהי על כל זכרך‪,‬‬ ‫‪4‬תמיד בכל תפילה שלי עבור כולכם מבקשים בשמחה‪,‬‬ ‫‪5‬לחברותך בבשורה מהיום הראשון ועד עכשיו;‬ ‫‪6‬בהיותו בטוח בדבר הזה ‪,‬שמי שהחל בכם עבודה טובה ‪,‬יעשה אותה עד יום ישוע המשיח‪.‬‬ ‫‪7‬כשם שנכון לי לחשוב כך על כולכם ‪,‬כי יש לי אתכם בלבי ;באשר הן בקשרים שלי ‪,‬והן בהגנה ובאישור של הבשורה ‪,‬כולכם‬ ‫שותפים בחסד שלי‪.‬‬ ‫‪8‬כי אלוהים הוא התיעוד שלי ‪,‬כמה אני משתוקק אחרי כולכם בבטן ישוע המשיח‪.‬‬ ‫ט וּ זִה אָנְ י ּמ עפֵבל ‪,‬שִ ְת ּתגעְב ל עוד וּ אע הָבפ ּתך ְּ דע ַעת וּ כפל ְמ ּש פָט;‬ ‫‪10‬למען תאשרו דברים טובים ;כדי שתהיו כנים וללא פגע עד יום המשיח;‬ ‫‪11‬מתמלא בפירות הצדק ‪,‬אשר על ידי ישוע המשיח ‪,‬לתפארת ולתפארת אלוהים‪.‬‬ ‫‪12‬אבל הייתי רוצה שתבינו ‪,‬אחים ‪,‬שהדברים שאירעו לי נפלו דווקא לקידום הבשורה;‬ ‫‪13‬כדי שהקשרים שלי במשיח יתגלו בכל הארמון ובכל שאר המקומות;‬ ‫‪14‬ורבים מהאחים באלוהים ‪,‬בעלי ביטחון עצמי על ידי כבלי ‪,‬נועזים הרבה יותר לדבר את המילה בלי פחד‪.‬‬ ‫‪15‬חלקם אכן מטיפים למשיח אפילו בקנאה ובמריבה ;וחלקם גם בעלי רצון טוב‪:‬‬ ‫‪16‬המטיף את המשיח של מחלוקת ‪,‬לא בכנות ‪,‬מתוך כוונה להוסיף ייסורים לחיובי‪:‬‬ ‫‪17‬אבל האחר של אהבה ‪,‬מתוך ידיעה שאני מיועד להגנת הבשורה‪.‬‬ ‫‪18‬מה אז ?אף על פי כן ‪,‬בכל דרך ‪,‬בין בהעמדת פנים ובין אם באמת ‪,‬מטיף המשיח ; עואָנְ י ְו יְ ִּ ּמחפ ה וּ ְא ּת ְִ ּמחפ ה‪.‬‬ ‫‪19‬כי אני יודע שזה יפנה לישועתי באמצעות תפילתך ‪,‬ואספקת רוחו של ישוע המשיח‪,‬‬ ‫‪20‬לפי ציפיתי הרצינית ותקוותי ‪,‬שבשום דבר לא אתבייש ‪,‬אלא שבכל העזה ‪,‬כמו תמיד ‪,‬כך גם עתה יתגדל גם המשיח בגופי ‪,‬אם זה‬ ‫בחיים ואם במוות‪.‬‬ ‫‪21‬כי בשבילי החיים הוא המשיח ‪,‬והמות הוא רווח‪.‬‬ ‫‪22‬אבל אם אני חי בבשר ‪,‬זה פרי עמלי ‪:‬אבל מה אבחר לא אדע‪.‬‬ ‫‪23‬כי אני במצוקה בין שניים ‪,‬ברצון לעזוב ולהיות עם המשיח ;מה שהרבה יותר טוב‪:‬‬ ‫‪24‬אף על פי כן ‪,‬כדי להישאר בבשר נחוץ לך יותר‪.‬‬ ‫‪25‬ובהבטחה זו ‪,‬אני יודע שאשאר ואמשיך איתך כולכם למען קידום ושמחת אמונתכם;‬ ‫‪26‬ששמחתך תהיה גדולה יותר בישוע המשיח עבורי על ידי שובי אליך‪.‬‬ ‫‪27‬רק תהא שיחתכם כפי שהיא הופכת לבשורת המשיח ‪:‬שבין שאבוא ואראה אתכם ‪,‬ובין אם אעדר ‪,‬אשמע על ענייניכם ‪,‬שתעמדו‬ ‫ברוח אחת ‪,‬בנפש אחת שואפים יחדיו לאמונה ‪.‬של הבשורה;‬ ‫‪28‬ובשום דבר נבהל מפני יריביך ‪,‬אשר הוא להם אות אובדן ברור ‪,‬כי אם לך לישועה ולאלוהים‪.‬‬ ‫‪29‬כי לכם זה ניתן למען המשיח ‪,‬לא רק להאמין בו ‪,‬אלא גם לסבול למענו;‬ ‫‪30‬שיש לך את אותו עימות אשר ראיתם בי ‪,‬ועכשיו שומעים להיות בי‪.‬‬ ‫פרק ‪2‬‬ ‫‪1‬אם תהיה נחמה כלשהי במשיח ‪,‬אם איזו נחמה של אהבה ‪,‬אם איזו שותפות רוח ‪,‬אם מעיים ורחמים‪,‬‬ ‫‪2‬תמלאו את שמחתי ‪,‬שתהיו דומים ‪,‬בעלי אותה אהבה ‪,‬באחד ‪,‬בנפש אחת‪.‬‬ ‫‪3‬אל תעשה דבר במריבה או בהתנשאות ;אבל בשפל הנפש תנו לכל אחד להעריך את רעהו טוב יותר מעצמו‪.‬‬ ‫‪4‬אל תסתכלו כל אדם בדבריו ‪,‬אלא כל אדם גם בדברי אחרים‪.‬‬ ‫‪5‬תהי בכם מחשבה זו ‪,‬אשר הייתה גם במשיח ישוע‪:‬‬ ‫‪6‬אשר ‪,‬בהיותו בדמות אלוהים ‪,‬חשב שאין זה גזל להיות שווה לאלוהים‪:‬‬ ‫‪7‬אבל לא עשה עצמו מוניטין ולקח עליו דמות של עבד ונעשה בדמות בני אדם‪.‬‬ ‫‪8‬ובהיותו מצוי כאדם ‪,‬השפיל את עצמו ונעשה צייתנות עד המוות ‪,‬אפילו מות הצלב‪.‬‬ ‫‪9‬על כן גם רם אותו אלהים ונתן לו שם אשר על כל שם‪.‬‬ ‫‪10‬כי בשם ישוע תכרע כל ברך ‪,‬מהדברים שבשמים ‪,‬והדברים בארץ ‪,‬והדברים שמתחת לארץ;‬ ‫‪11‬וכי כל לשון תתוודה שישוע המשיח הוא האדון ‪,‬לכבוד אלוהים האב‪.‬‬ ‫‪12‬לפיכך ‪,‬אהובי ‪,‬כפי שצייתתם תמיד ‪,‬לא כמו בנוכחותי בלבד ‪,‬אלא עכשיו הרבה יותר בהעדרי ‪,‬עבדו את ישועתכם בפחד וברעד‪.‬‬ ‫‪13‬כי אלוהים הוא אשר פועל בכם גם לרצונו וגם לעשות בטובתו‪.‬‬

‫‪141‬‬

‫פיליפינים‬

‫‪14‬עשה הכל בלי מלמול ומחלוקת‪:‬‬ ‫‪15‬למען תהיו תמים ובלתי מזיקים ‪,‬בני אלוהים ‪,‬ללא תוכחה ‪,‬בתוך גוי עקום ומעוות ‪,‬אשר אתם מאירים בתוכו כאורות בעולם;‬ ‫טז החזיק את דבר החיים ;למען אשמח ביום המשיח ‪,‬שלא רצתי לשווא ולא עמלתי לשווא‪.‬‬ ‫‪17‬כן ‪,‬ואם קרבתי על הקורבן ושירות אמונתכם ‪,‬אני שמח ושמח עם כולכם‪.‬‬ ‫‪18‬על כן גם אתם שמחים ושמחים עמי‪.‬‬ ‫‪19‬אבל אני בוטח באדון ישוע שישלח אליכם בקרוב את טימותאוס ‪,‬כדי שיהיה לי נחמה גם כשאדע את מצבכם‪.‬‬ ‫‪20‬כי אין לי איש דומה ‪,‬אשר ידאג באופן טבעי למצבך‪.‬‬ ‫‪21‬כי כולם מחפשים את שלהם ‪,‬לא את הדברים שהם של ישוע המשיח‪.‬‬ ‫‪22‬אבל אתם יודעים את ההוכחה שלו ‪,‬כי כבן עם האב ‪,‬הוא עבד איתי בבשורה‪.‬‬ ‫‪23‬אותו אני מקווה לשלוח בהקדם ‪,‬ברגע שאראה איך זה ילך איתי‪.‬‬ ‫‪24‬אבל אני בוטח בה 'שגם אני בעצמי אבוא בקרוב‪.‬‬ ‫‪25‬ואולם חשבתי שצריך לשלוח אליך את אפרודיטוס ‪,‬אחי ‪,‬וחבר לעבודה ‪,‬וחייל ‪,‬אבל שליחך ‪,‬ומי ששרת את מחסוריי‪.‬‬ ‫‪26‬כי הוא השתוקק לכולכם והיה מלא כבדות כי שמעת כי הוא חולה‪.‬‬ ‫‪27‬כי אמנם היה חולה קרוב למוות ‪,‬אבל אלהים רחם עליו ;ולא רק עליו ‪,‬אלא גם עלי ‪,‬פן יהיה לי צער על צער‪.‬‬ ‫‪28‬על כן שלחתי אותו ביתר זהירות ‪,‬כדי שכאשר תראו אותו שוב ‪,‬תשמחו ‪,‬ולמען אהיה פחות עצוב‪.‬‬ ‫‪29‬קבלו אותו בה 'בכל שמחה ;ומחזיקים במוניטין כזה‪:‬‬ ‫‪30‬כי למען עבודתו של המשיח הוא היה קרוב למוות ‪,‬לא בנוגע לחייו ‪,‬כדי לספק את חוסר השירות שלך אלי‪.‬‬ ‫פרק ‪3‬‬ ‫‪1‬לבסוף ‪,‬אחי ‪,‬שמחו בה ‪'.‬לכתוב לך את אותם הדברים ‪,‬לי זה אמנם לא כואב ‪,‬אבל בשבילך זה בטוח‪.‬‬ ‫‪2‬היזהרו מכלבים ‪,‬היזהרו מפועלים מרושעים ‪,‬היזהרו מהתמציתיות‪.‬‬ ‫‪3‬כי אנחנו ברית המילה ‪,‬העובדים את אלוהים ברוח ‪,‬ושמחים במשיח ישוע ‪,‬ואין אנו בוטחים בבשר‪.‬‬ ‫‪4‬למרות שאולי יש לי גם אמון בבשר ‪.‬אם מישהו אחר יחשוב שיש לו מה שהוא יכול לבטוח בבשר ‪,‬אני עוד‪:‬‬ ‫‪5‬נימול ביום השמיני ‪,‬ממלאי ישראל ‪,‬משבט בנימין ‪,‬עברי מן העברים ;כנוגע בדין ‪,‬פרושי;‬ ‫‪6‬לגבי הקנאות ‪,‬רדיפת הכנסייה ;נוגע בצדקה אשר בחוק ‪,‬ללא תמים‪.‬‬ ‫‪7‬אבל את הדברים שהיו לי רווח ‪,‬את אלה החשבתי להפסד עבור המשיח‪.‬‬ ‫‪8‬כן בספק ‪,‬ואני מחשיב את הכל למעט אבדה על כבוד הכרת המשיח ישוע אדוני ‪:‬עבור מי שסבלתי את כל הדברים ‪,‬ואני מחשיב‬ ‫אותם רק גללים ‪,‬כדי לזכות במשיח‪.‬‬ ‫‪9‬ונמצא בו ‪,‬ללא צדקתי ‪,‬שהיא מן התורה ‪,‬כי אם באמונת המשיח ‪,‬צדקת האלוהים באמונה‪.‬‬ ‫‪10‬למען אכיר אותו ואת כוח תחייתו ואת אחוות ייסוריו ‪,‬בהתאמתו למותו;‬ ‫‪11‬אם בדרך כלשהי אוכל להגיע לתחיית המתים‪.‬‬ ‫‪12‬לא כאילו כבר השגתי ‪,‬גם אחד מהם כבר היה מושלם ‪:‬אבל אני אחר ‪,‬אם אוכל לתפוס את אשר גם אני נתפס על ידי המשיח‬ ‫ישוע‪.‬‬ ‫‪13‬אחים ‪,‬אני לא מחשיב את עצמי כמי שתפסתי ‪,‬אבל את הדבר האחד הזה אני עושה ‪,‬שוכח את הדברים אשר מאחור ‪,‬ומושיט יד אל‬ ‫הדברים אשר לפנים‪.‬‬ ‫‪14‬אני רץ לעבר הסימן לקבלת פרס הקריאה הגבוהה של אלוהים במשיח ישוע‪.‬‬ ‫‪15‬הבה לנו ‪,‬כל המושלמים ‪,‬כך נהיה ‪:‬ואם תחשבו אחרת ‪,‬יגלה לכם אלהים גם זאת‪.‬‬ ‫‪16‬אף על פי כן ‪,‬שאליו כבר הגענו ‪,‬הבה נלך לפי אותו כלל ‪,‬הבה נחשוב על אותו דבר‪.‬‬ ‫‪17‬אחים ‪,‬תהיו חסידי יחדיו ‪,‬וסמנו את ההולכים כדוגמתכם‪.‬‬ ‫( ‪18‬ברבים מהלכים ‪,‬אשר אמרתי לכם פעמים רבות ‪,‬ועתה אומר לכם בבכי כי הם אויבי צלב המשיח‪:‬‬ ‫‪19‬שסופם חורבן ‪,‬אלוהיו בטנם וכבודם בבושתם ‪,‬החושבים בדברים ארציים)‪.‬‬ ‫‪20‬כי שיחתנו בשמים ;גם משם אנו מחפשים את המושיע ‪,‬האדון ישוע המשיח‪:‬‬ ‫‪21‬מי ישנה את גופנו השפל למען יתעצב לגופו המפואר ‪,‬לפי העשייה שבאמצעותה יוכל להכניע את הכל לעצמו‪.‬‬ ‫פרק ‪4‬‬ ‫‪1‬על כן ‪,‬אחי אהובי ומייחלים ‪,‬שמחתי וכתר ‪,‬אז עמוד חזק בה ‪',‬אהובי היקר‪.‬‬ ‫‪2‬אני מתחנן בפני אודיאס ומתחנן לסנטיכי שיהיו בדעתם בה‪'.‬‬ ‫‪3‬וגם אני מפציר אליך ‪,‬עמית אמיתי ‪,‬עזור לאותן הנשים אשר עמלו איתי בבשורה ‪,‬גם עם קלמנט ועם שאר חבריי לעבודה ‪,‬‬ ‫ששמותיהן בספר החיים‪.‬‬ ‫‪ּ ִ,‬מחו‪.‬‬ ‫‪ּ ִ4‬מחו ְּ יּ הופה תפ ְמיד וּ שפ ב אומב ר ְ‬ ‫ְ‬ ‫‪5‬יוודע את מתינותך לכל האנשים ‪.‬ה 'בהישג יד‪.‬‬ ‫ותחְ ָפה ובּ הודפ ה יְ הּ יו בּ קשותיכם לה‪'.‬‬ ‫‪6‬היזהר לחינם ; ָאבפ ל ְּ כפל ָפ בפ ר ּתפְ ֵפה ּ‬

‫‪142‬‬

‫פיליפינים‬

‫‪7‬ושלום אלוהים ‪,‬העולה על כל בינה ‪,‬ישמור את לבבותיכם ודעתכם באמצעות המשיח ישוע‪.‬‬ ‫‪8‬לבסוף ‪,‬אחים ‪,‬כל אשר אמת ‪,‬כל מה שישר ‪,‬כל דבר צודק ‪,‬כל דבר טהור ‪,‬כל דבר יפה ‪,‬כל דבר טוב ;אם יש סגולה כלשהי ‪,‬ואם יש‬ ‫שבח ‪,‬תחשוב על הדברים האלה‪.‬‬ ‫‪9‬את הדברים אשר למדתם וקיבלתם ‪,‬ושמעתם וראיתם בי ‪,‬עשו ‪:‬ויהיה א‪-‬לוהי השלום עמכם‪.‬‬ ‫‪10‬אך שמחתי באלוהים מאוד ‪,‬כי עתה ‪,‬לבסוף ‪,‬שוב שגשגה דאגתך בי ;אשר גם אתם נזהרתם ‪,‬אך חסרה לכם הזדמנויות‪.‬‬ ‫‪11‬לא כי אני מדבר על מחסור כי למדתי ‪,‬בכל מצב שאני נמצא ‪,‬בזה להסתפק‪.‬‬ ‫יב אני יודע גם להרביץ וגם להרבות אני יודע בכל מקום ובכל דבר אני מורה גם לשבע וגם לרעב ‪,‬גם להרבות וגם לסבול‪.‬‬ ‫‪13‬אני יכול לעשות הכל באמצעות המשיח המחזק אותי‪.‬‬ ‫‪14‬אף על פי שעשיתם טוב ‪,‬כי התקשרתם עם ייסורי‪.‬‬ ‫‪15‬עכשיו גם אתם הפיליפאים יודעים שבראשית הבשורה ‪,‬כשיצאתי ממקדוניה ‪,‬אף כנסייה לא תקשרה איתי בדבר נתינה וקבלה ‪,‬‬ ‫אלא אתם בלבד‪.‬‬ ‫‪16‬כי גם בסלוניקי שלחתם פעם אחר פעם לצורך‪.‬‬ ‫‪17‬לא מפני שאני חפץ במתנה ‪,‬אלא אני חפץ בפירות שישבו לחשבונך‪.‬‬ ‫‪18‬אבל יש לי הכל ושפע ‪:‬מלא אני ‪,‬לאחר שקיבלתי מאפרודיטוס את הדברים אשר נשלחו ממך ‪,‬ריח של ריח מתוק ‪,‬קרבן חביב ‪,‬‬ ‫נעים לה‪'.‬‬ ‫‪19‬אבל אלהי יספק את כל צרכיכם לפי עושרו בכבודו על ידי המשיח ישוע‪.‬‬ ‫‪20‬עתה לאלוהים ולאבינו תהילה לעולם ועד ‪.‬אפ מב ן‪.‬‬ ‫‪21‬הצדיע לכל קדוש במשיח ישוע ‪.‬האחים אשר איתי מברכים אותך‪.‬‬ ‫‪22‬כל הקדושים מצדיעים לך ‪,‬בעיקר בני ביתו של קיסר‪.‬‬ ‫‪23‬חסד אדוננו ישוע המשיח יהיה עם כולכם ‪.‬אפ מב ן( ‪.‬לפיליפאים שנכתב מרומא ‪,‬מאת אפרודיטוס)‪.‬‬

‫‪143‬‬

‫קולוסים‬ ‫פרק ‪1‬‬ ‫‪1‬פאולוס ‪,‬שליח ישוע המשיח ברצון אלוהים ‪,‬וטימותאוס אחינו‪,‬‬ ‫‪2‬לקדושים ולאחים הנאמנים במשיח אשר בקולוסה ‪:‬חסד ושלום מאלוהים אבינו ואדון ישוע המשיח‪.‬‬ ‫‪3‬אנו מודים לאלוהים ולאביו של אדוננו ישוע המשיח ‪,‬מתפללים תמיד עבורכם‪,‬‬ ‫‪4‬כיון ששמענו על אמונתכם במשיח ישוע ועל האהבה שיש לכם לכל הקדושים‪,‬‬ ‫‪5‬על התקווה הטמונה לכם בשמים ‪,‬אשר שמעתם עליה קודם בדבר אמת הבשורה;‬ ‫‪6‬אשר בא אליך כמו בכל העולם ;ותוליד פרי כמו שעושה בכם מיום ששמעתם עליו וידעת חסד ה 'באמת‪.‬‬ ‫‪7‬כמו שלמדתם גם על אפפרס עבדנו היקר ‪,‬שהוא עבורכם שרת נאמן של המשיח;‬ ‫‪8‬אשר גם הכריז לנו על אהבתך ברוח‪.‬‬ ‫ט ַעל זאה ַעם חאנעחכ נו מל הע ֹום ּא שנ מע ַכ נו ‪,‬ל לא חע כדלח ים לכ הח כת עפֵלל נלכאם וכ על חח נפקח ים לכ הח כתמע ֵלא אא ת הע ַע ַעת כרצונו ְכ כנל חנ ככ מנ ה ובנ ננה רוחח ית;‬ ‫‪10‬למען תהלכו כראוי ליהוה לכל חן ‪,‬פוריים בכל מלאכה טובה ‪,‬וגדלים בידע אלהים;‬ ‫‪11‬התחזק בכל כוחו ‪,‬על פי עוצמתו ‪,‬לכל סבלנות ואורך רוח בשמחה;‬ ‫‪12‬הודיה לאב אשר גרם לנו להיות שותפים בנחלת הקדושים באור‪.‬‬ ‫‪13‬אשר הציל אותנו מכוח החושך ותירגם אותנו למלכות בנו היקר‪.‬‬ ‫‪14‬בו יש לנו גאולה בדמו סלילת חטאים‪.‬‬ ‫‪15‬מי הוא צלם האל הבלתי נראה ‪,‬בכור כל בריה‪:‬‬ ‫‪16‬כי על ידו נבראו כל הדברים אשר בשמים ובארץ ‪,‬גלויים ובלתי נראים ‪,‬בין שהם כסאות או שלטון ‪,‬או נסיכות או כוחות ‪:‬הכל‬ ‫נבראו על ידו ובשבילו‪.‬‬ ‫‪17‬והוא לפני הכל ‪,‬ועל ידו הכל‪.‬‬ ‫‪18‬והוא ראש הגוף ‪,‬הכנסייה ‪:‬מי הוא ההתחלה ‪,‬הבכור מן המתים ;שבכל הדברים תהיה לו הבכורה‪.‬‬ ‫‪19‬כי מצא חן בעיני האב כי ישכון בו כל השלמות;‬ ‫‪20‬ואחרי שעשה שלום בדם צלבו ‪,‬לפייס על ידו הכל ;על ידו ‪,‬אני אומר ‪,‬אם הם דברים בארץ ואם דברים שבשמים‪.‬‬ ‫‪21‬ואתם שהייתם מנוכרים פעם ואויבים בנפשכם במעשים רשעים ‪,‬אך עתה פייס‬ ‫‪22‬בגוף בשרו דרך המוות להעמיד אתכם קדושים וחסרי תוכחה וחסרי תוכחה בעיניו‪.‬‬ ‫‪23‬אם תמשיכו באמונה המבוססת והמיושבת ‪,‬ולא תתרחקו מתקוות הבשורה אשר שמעתם ‪,‬ואשר הוכרזה לכל יצור אשר מתחת‬ ‫לשמים ;שממנו אני פאולוס נעשה שר;‬ ‫‪24‬אשר עתה שמחים בסבלותי עבורך ‪,‬וממלאים את אשר מאחורי ייסורי המשיח בבשרי למען גופו ‪,‬שהוא הכנסייה‪:‬‬ ‫‪25‬שממנו נעשיתי לשרת ‪,‬לפי חיל האלוהים אשר ניתן לי עבורכם ‪,‬לקיים את דבר האלוהים;‬ ‫‪26‬גם המסתורין שהיה נסתר מעידנים ומדורות ועתה מתגלה לקדושיו‪.‬‬ ‫‪27‬אשר יודיע אלוהים מהו עושר תפארת המסתורין הזה בין הגויים ;שהוא המשיח בכם ‪,‬תקוות הכבוד‪:‬‬ ‫‪28‬אשר אנו מטיפים ‪,‬מזהירים כל אדם ומלמדים כל אדם בכל החכמה ;כדי שנוכל להציג כל אדם מושלם במשיח ישוע‪:‬‬ ‫‪29‬אשר גם אני עמל ‪,‬משתדל לפי עבודתו ‪,‬אשר פועל בי חזק‪.‬‬ ‫פרק ‪2‬‬ ‫‪1‬כי הלוואי שתדעו איזה סכסוך גדול יש לי אליך ולמענם בלאודיקיה ולכל אשר לא ראו פני בבשר;‬ ‫‪2‬למען יתנחם ליבם בהיותם קשורים באהבה ‪,‬ואל כל עושר הבטחון המלא של הבינה ‪,‬להכרה במסתורין של אלוהים ושל האב ושל‬ ‫המשיח;‬ ‫‪3‬במי טמונים כל אוצרות החכמה והדעת‪.‬‬ ‫‪4‬ואת זה אני אומר פן יפתה איש אותך בדברים מפתים‪.‬‬ ‫‪5‬כי אף‪-‬על‪-‬פי שנעדרתי בבשר ‪,‬בכל זאת אני איתך ברוח ‪,‬שמח ורואה את סדריך ואת יציבות אמונתך במשיח‪.‬‬ ‫‪6‬לפיכך ‪,‬כפי שקיבלתם את המשיח ישוע האדון ‪,‬כך התהלכו בו‪.‬‬ ‫‪7‬מושרש ונבנה בו ‪,‬ומבוסס באמונה ‪,‬כפי שלימדו אתכם ‪,‬שופעים בה הודיה‪.‬‬ ‫‪8‬היזהרו פן יקלקל אתכם אדם בפילוסופיה וברמאות הבל ‪,‬לפי מסורת בני אדם ‪,‬לפי יסודות העולם ‪,‬ולא אחרי המשיח‪.‬‬ ‫‪9‬כי בו שוכן כל מלא האלוהות בגוף‪.‬‬ ‫‪10‬ואתם שלמים בו ‪,‬שהוא ראש כל נסיכות ושלטון‪.‬‬ ‫‪11‬באשר גם אתם נימולים בברית מילה בלא ידיים ‪,‬בהרחקת גוף חטאי הבשר על ידי מילת המשיח‪.‬‬ ‫‪12‬קבורים עמו בטבילה ‪,‬אשר גם אתם קמתם עמו על‪-‬ידי אמונת פעולתו של אלוהים ‪,‬אשר הקים אותו מן המתים‪.‬‬ ‫יג ואתם מתים בחטאותיכם ובערלת‪-‬בשרכם החיה יחד עמו לאחר שסלח לכם על כל העוונות;‬ ‫‪14‬נמחק כתב‪-‬יד‪-‬המשפטים אשר נגדנו ‪,‬אשר היה נגדנו ‪,‬והוציאו מן‪-‬הדרך ‪,‬מסמרו על צלבו;‬

‫‪144‬‬

‫קולוסים‬

‫‪15‬ואחרי שקלל את הנסיכויות ואת הרשויות ‪,‬עשה אותם בגלוי ‪,‬מנצח עליהם בה‪.‬‬ ‫טז ל לא יח כּפל ט חאיּ אא כתכאם ְח בכ ָנ ר ובח כָּנ ה ‪,‬ובכ חוג ‪,‬ובכ חל דא ּ ‪,‬ובכ ימי השבת‪.‬‬ ‫יז אשר הם צל לבאות ;אבל הגוף הוא של המשיח‪.‬‬ ‫‪18‬אל תן אדם להפתות אותך בשכרך בענווה מרצון ובעבודת מלאכים ‪,‬חודר אל הדברים אשר לא ראה ‪,‬נפוח לשווא על ידי מוחו‬ ‫הבשר‪.‬‬ ‫‪19‬ולא אוחז בראש ‪,‬שממנו כל הגוף על ידי מפרקים ורצועות שיש בו הזנה שרת ‪,‬וסרוג יחד ‪,‬מתרבה עם גידול אלוהים‪.‬‬ ‫‪20‬לפיכך אם אתם מתים עם המשיח מעיקרי העולם ‪,‬מדוע ‪,‬כאילו חיים בעולם ‪,‬אתם כפופים לפקודות?‬ ‫( ‪21‬אל תיגע ;אל תטעם ;אל תטפל;‬ ‫‪22‬אשר כולם יאבדו עם השימוש );לאחר מצוות ותורות בני אדם?‬ ‫‪23‬אילו דברים אכן הפגין חכמה בעבודת הרצון ‪,‬והענווה ‪,‬והזנחת הגוף ;לא בשום כבוד לסיפוק הבשר‪.‬‬ ‫פרק ‪3‬‬ ‫‪1‬אם קמתם עם המשיח ‪,‬חפשו את הדברים אשר למעלה ‪,‬היכן שהמשיח יושב על יד ימין של אלוהים‪.‬‬ ‫‪2‬הנח את חיבתך לדברים שלמעלה ‪,‬לא לדברים שעל פני האדמה‪.‬‬ ‫‪3‬כי אתה מת וחייך נסתרים עם המשיח באלוהים‪.‬‬ ‫‪4‬כאשר המשיח ‪,‬שהוא חיינו ‪,‬יופיע ‪,‬אז גם אתם תופיעו איתו בתפארת‪.‬‬ ‫‪5‬הא חננו אל תא יך אחּא ר ַעל‪-‬הנ אנ ארץ ;זנות ‪,‬טומאה ‪,‬חיבה מופרזת ‪,‬התלהבות רעה וחמדה ‪,‬שהיא עבודת אלילים‪:‬‬ ‫‪6‬למען דברים בא זעם אלוהים על בני חוסר הציות‪:‬‬ ‫‪7‬אשר גם אתם הלכתם בהם זמן מה ‪,‬כאשר חייתם בהם‪.‬‬ ‫‪8‬אך עתה גם אתם דוחים את כל אלה ;כעס ‪,‬זעם ‪,‬זדון ‪,‬חילול הקודש ‪,‬תקשורת מטונפת מהפה שלך‪.‬‬ ‫ט אל‪-‬שקרו איש לרעהו ‪,‬כי דחיתם את הזקן במעשיו;‬ ‫‪10‬ולבשו את האדם החדש המתחדש בדעתו בצלם ברא אותו‪.‬‬ ‫‪11‬במקום שאין יווני ויהודי ‪,‬ברית מילה או ערלה ‪,‬ברברי ‪,‬חרשי ‪,‬שעבוד וחופשי ‪:‬אבל המשיח הוא הכל ובכל‪.‬‬ ‫‪12‬לבשו ‪,‬כבחירי אלוהים ‪,‬קדושים ואהובים ‪,‬מעי רחמים ‪,‬חסד ‪,‬ענוות נפש ‪,‬ענוה ‪,‬אורך רוח;‬ ‫‪13‬סובלים זה את זה וסולחים זה לזה ‪,‬אם יש לאיש ריב עם מישהו ‪:‬כמו שמשיח סלח לכם ‪,‬כך גם אתם עשו‪.‬‬ ‫‪14‬ומעל לכל הדברים האלה לבשו צדקה שהיא קשר השלמות‪.‬‬ ‫‪15‬וישלוט שלום אלהים בלבבך ‪,‬אשר גם אתם נקראים אליו בגוף אחד ;והיו אסירי תודה‪.‬‬ ‫‪16‬ישכון בכם דבר המשיח בעושר בכל חוכמה ;מלמדים ומזהירים איש את רעהו במזמורים ובמזמורים ובשירים רוחניים ‪,‬שרים‬ ‫בחסד בלבך לה‪'.‬‬ ‫‪17‬וכל אשר תעשו בדיבורים ובמעשה ‪,‬עשו הכל בשם האדון ישוע ‪,‬והודו על ידו לאל ולאב‪.‬‬ ‫‪18‬נשים ‪,‬הכנעו את עצמכם לבעליכם כראוי בה‪'.‬‬ ‫‪19‬בעלי ‪,‬אהבו את נשותיכם ‪,‬ואל תמררו עליהן‪.‬‬ ‫‪20‬ילדים ‪,‬שמעו להוריכם בכל דבר ‪,‬כי זה מוצא חן בעיני ה‪'.‬‬ ‫‪21‬אבות ‪,‬אל תכעסו את ילדיכם ‪,‬פן יתייאשו‪.‬‬ ‫‪22‬עבדים שמעו בכל דבר לאדוניכם על פי הבשר ;לא בשירותי עיניים ‪,‬כמשמחי גברים ;אלא ביחידות הלב ‪,‬ירא אלוהים‪:‬‬ ‫‪23‬וכל אשר תעשו ‪,‬עשו זאת בלבבות ‪,‬כמו לאלוהים ‪,‬ולא לבני אדם;‬ ‫‪24‬לדעת כי מהאדון תקבלו את שכר הירושה כי אתם עובדים את האדון המשיח‪.‬‬ ‫‪25‬אבל העושה עוול יקבל על העוולה אשר עשה ‪:‬ואין כבוד לאדם‪.‬‬ ‫פרק ‪4‬‬ ‫‪1‬אדונים ‪,‬תנו לעבדיכם את הצדק והשווה ;בידיעה שגם לכם יש אדון בשמים‪.‬‬ ‫‪2‬המשיכו בתפילה וצפו בהודיה;‬ ‫‪3‬חוץ מלהתפלל גם עבורנו ‪,‬שאלוהים יפתח בפנינו דלת של אמירה ‪,‬לדבר את תעלומת המשיח ‪,‬שבשבילו גם אני קשור‪:‬‬ ‫‪4‬כדי שאוכל להגשים אותו ‪,‬כפי שאני צריך לדבר‪.‬‬ ‫‪5‬הלכו בחכמה אל החוץ ‪,‬גואל את הזמן‪.‬‬ ‫‪6‬יהי דבריכם תמיד בחסד ‪,‬מתובל במלח ‪,‬למען תדעו כיצד עליכם לענות לכל אדם‪.‬‬ ‫‪7‬את כל המדינה שלי יגיד לכם טיכיקוס שהוא אח אהוב ומשרת וחבר נאמן בה‪':‬‬ ‫‪8‬אשר שלחתי אליכם לאותה מטרה ‪,‬למען ידע את אחוזתכם ‪,‬וינחם את לבבכם;‬ ‫‪9‬עם אונסימוס ‪,‬אח נאמן ואהוב ‪,‬שהוא אחד מכם ‪.‬הם יגידו לכם את כל הנעשה כאן‪.‬‬ ‫‪10‬אריסטרכוס אחי האסיר מצדיע לכם ומרקוס בן אחות לברנבס (באשר קיבלתם מצוות אם יבוא אליכם קבלו)‬ ‫‪11‬וישוע ‪,‬אשר נקרא יוסטוס ‪,‬אשר מבני המילה ‪.‬רק אלה הם חבריי למלכות אלוהים ‪,‬אשר היו לי נחמה‪.‬‬

‫‪145‬‬

‫קולוסים‬

‫‪12‬אפפראס ‪,‬שהוא אחד מכם ‪,‬עבדו של המשיח ‪,‬מצדיע לכם ‪,‬עמל תמיד עבורכם בתפילות ‪,‬למען תעמדו שלמים ושלמים בכל רצון‬ ‫אלוהים‪.‬‬ ‫‪13‬כי אני מעיד לו ‪,‬כי יש לו קנאות גדולה עבורך ‪,‬ואת אשר בלאודיקיה ‪,‬ואלה בהיראפוליס‪.‬‬ ‫‪14‬לוק ‪,‬הרופא האהוב ודמאס ‪,‬מברכים אותך‪.‬‬ ‫‪15‬הצדיעו לאחים אשר בלאודיקאה ולנימפה ולכנסייה אשר בביתו‪.‬‬ ‫‪16‬וכאשר ייקרא איגרת זו בקרבכם ‪,‬תגרום לקריאה גם בכנסיית הלאודיקים ;וכן קראתם את האיגרת מלאודיקיה‪.‬‬ ‫‪17‬ותגיד לארכיפוס שים לב לשירות אשר קיבלת בה 'כי תמלא אותו‪.‬‬ ‫‪18‬ההצדעה ביד שלי פול ‪.‬זכור את הקשרים שלי ‪.‬חסד יהיה איתך ‪.‬אנ מל ן( ‪.‬נכתב מרומא לקולוסים על ידי טיכיקוס ואונסימוס)‪.‬‬

‫‪146‬‬

‫‪1‬תסלוניקים‬ ‫פרק ‪1‬‬ ‫‪1‬פאולוס וסילוואנוס וטימותאוס אל כנסיית התסלוניקים אשר באלוהים האב ובאדון ישוע המשיח ‪:‬חסד ושלום מאלוהים אבינו ואדון‬ ‫ישוע המשיח‪.‬‬ ‫‪2‬אנו מודים לאלוהים תמיד עבור כולכם ‪,‬מזכירים אתכם בתפילותינו;‬ ‫‪3‬זכרו ללא הפסקה את עבודתכם באמונה ‪,‬ועמל אהבה וסבלנות תקווה באדוננו ישוע המשיח ‪,‬לעיני אלוהים ואבינו;‬ ‫‪4‬לדעת ‪,‬אחים אהובים ‪,‬בחירתכם באלוהים‪.‬‬ ‫‪5‬כי הבשורה שלנו לא באה אליכם בדיבורים בלבד ‪,‬אלא גם בכוח וברוח הקודש ובבטחה רבה ;ִי י יודְ עכ ֶכ ם ‪,‬אא יזכה אִ דִ ם הִ יי ינו בכ תוככ ככם ‪,‬‬ ‫לכ מְ עְנכ ככם‪.‬‬ ‫‪6‬והפכתם לחסידים שלנו ושל ה ‪',‬לאחר שקיבלתם את המילה בצער רב ‪,‬בשמחה של רוח הקודש‪.‬‬ ‫‪7‬כדי שהייתם מופתים לכל המאמינים במקדוניה ובאחיה‪.‬‬ ‫‪8‬כי ממך השמיע את דבר ה 'לא רק במקדוניה ובאחיה ‪,‬כי אם גם בכל מקום נפוצה אמונתך באלוהים ‪.‬כדי שלא נצטרך לדבר שום‬ ‫דבר‪.‬‬ ‫‪9‬כי הם עצמם מוכיחים אותנו איזה דרך כניסה הייתה לנו אליכם וכיצד פניתם אל ה 'מן האלילים לעבוד את האלוהים החי והאמיתי;‬ ‫‪10‬ולחכות לבנו מן השמים ‪,‬אשר הקים מן המתים ‪,‬את ישוע אשר הציל אותנו מן הכעס הבא‪.‬‬ ‫פרק ‪2‬‬ ‫‪1‬בעצמכם ‪,‬אחים ‪,‬דעו את כניסתנו אליכם ‪,‬כי לא היה לשווא‪.‬‬ ‫‪2‬אך גם לאחר מכן סבלנו קודם לכן ‪,‬והפצרנו בבושה ‪,‬כידוע לכם ‪,‬בפיליפ ‪,‬העזנו באלוהינו לדבר אליכם את בשורת האלוהים‬ ‫במחלוקת רבה‪.‬‬ ‫‪3‬כי תמרתנו לא הייתה מרמה ולא טומאה ולא בערמה‪.‬‬ ‫‪4‬אך כפי שהותר לנו מאת אלוהים לבשורה ‪,‬כך אנו מדברים ;לא כמשמח אנשים ‪,‬אלא אלוהים ‪,‬המנסה את לבנו‪.‬‬ ‫‪5‬כי לא השתמשנו בכל עת במילים מחמיאות ‪,‬כידוע ‪,‬ולא במעטה של חמדה ;אלוהים הוא עד‪:‬‬ ‫‪6‬גם לא מבני אדם חיפשנו תהילה ‪,‬לא מכם ולא מאחרים ‪,‬כאשר היינו עלולים להיות מכבידים ‪,‬כשליחי המשיח‪.‬‬ ‫‪7‬אך עדינים היינו בקרבכם ‪,‬כמו אחות מוקירה את ילדיה‪:‬‬ ‫‪8‬אז בהיותנו חושקים בכם בחיבה ‪,‬היינו מוכנים להעניק לכם ‪,‬לא את בשורת אלוהים בלבד ‪,‬אלא גם את נפשנו שלנו ‪,‬כי הייתם‬ ‫יקרים לנו‪.‬‬ ‫‪9‬כי זוכרים אתם ‪,‬אחים ‪,‬את עמלנו ועמלנו ‪:‬על עמל לילה ויום ‪,‬כי לא היינו מחויבים לאיש מכם ‪,‬בישרנו לכם את בשורת האלוהים‪.‬‬ ‫‪10‬עדים אתם וגם אלהים כמה נהגנו בקדושה ובצדק ובלא תימה בכם המאמינים‪.‬‬ ‫‪11‬כידוע לכם איך עודדנו וניחמנו וציוונו על כל אחד מכם כמו אב עושה את בניו‪.‬‬ ‫יב למען תלכו כראוי לאלוהים אשר קרא אתכם אל מלכותו ותפארתו‪.‬‬ ‫‪13‬גם מסיבה זו מודים לנו ה 'ללא הפסקה ‪,‬כי כשקיבלתם את דבר האלוהים אשר שמעתם עלינו ‪,‬לא קיבלתם אותו כדבר בני אדם ‪,‬‬ ‫אלא כפי שהוא באמת ‪,‬דבר אלוהים אשר למעשה ‪.‬פועל גם בכם המאמינים‪.‬‬ ‫‪14‬כי אתם ‪,‬אחים ‪,‬הפכתם לחסידי כנסיות אלוהים אשר ביהודה במשיח ישוע ‪:‬כי גם אתם סבלתם כמו בני ארצכם ‪,‬כמו שהם סבלו‬ ‫מהיהודים‪.‬‬ ‫‪15‬אשר הרגו את האדון ישוע ואת נביאיהם וירדפו אותנו ;וכ ל לא חחבְ ת אֹלהי ים וכ נכגכ יִים אכ ת ִ​ִל הִ אִ דִ ם‪.‬‬ ‫‪16‬אוסרים עלינו לדבר אל הגויים למען יוושעו למלא את חטאיהם תמיד כי בא עליהם הכעס עד הסוף‪.‬‬ ‫‪17‬אך אנו ‪,‬אחים ‪,‬לאחר שנלקחנו מכם לזמן קצר בנוכחות ‪,‬לא בלב ‪,‬השתדלנו עוד יותר לראות את פניכם בתשוקה רבה‪.‬‬ ‫‪18‬על כן היינו באים אליכם ‪,‬אפילו אני פאולוס ‪,‬שוב ושוב ;אבל השטן הפריע לנו‪.‬‬ ‫‪19‬כי מה תקוותנו או שמחתנו או עטרת השמחה ?האם אפילו אתם לא נוכח אדוננו ישוע המשיח בבואו?‬ ‫‪20‬כי אתם כבודנו ושמחתנו‪.‬‬ ‫פרק ‪3‬‬ ‫‪1‬לכן כאשר לא יכולנו לסבול עוד ‪,‬חשבנו שטוב להישאר באתונה לבד;‬ ‫‪2‬ושלח את טימותאוס אחינו ומשרת האלוהים ואת חברנו בשורת המשיח להקים אתכם ולנחם אתכם באמונתכם‪.‬‬ ‫‪3‬למען לא יתרגש איש מהייסורים האלה ‪:‬כי אתם עצמכם דעו כי אנו מועדים אליהם‪.‬‬ ‫‪4‬כי באמת ‪,‬כשהיינו איתך ‪,‬אמרנו לך קודם ‪,‬כי עלינו לסבול צרה ;כמו שקרה ‪,‬ואתם יודעים‪.‬‬ ‫‪5‬מסיבה זו ‪,‬כאשר לא יכולתי לסבול עוד ‪,‬שלחתי לדעת את אמונתך ‪,‬פן פיתה אותך המפתה בדרך כלשהי ‪,‬ועמלנו לשווא‪.‬‬

‫‪147‬‬

‫‪1‬תסלוניקים‬

‫‪6‬אך עתה כאשר בא טימותאוס מכם אלינו והביא לנו בשורות טובות על אמונתכם וצדקתכם ‪,‬וכי זכרכם לטובה תמיד ‪,‬ברצון רב‬ ‫לראותנו ‪,‬כמו גם אנו לראותכם‪.‬‬ ‫‪7‬על כן ‪,‬אחים ‪,‬ניחמנו עליכם בכל צרתנו וצרתנו באמונתכם‪.‬‬ ‫‪8‬כי עתה אנו חיים אם תעמדו באלוהים‪.‬‬ ‫‪9‬על איזה תודה נוכל להשיב לאלוהים עבורכם ‪,‬על כל השמחה אשר אנו שמחים בה למענכם לפני אלוהינו;‬ ‫‪10‬לילה ויום מתפללים מאוד שנראה את פניך ונשלם את החסר באמונתך?‬ ‫‪11‬עתה אלוהים עצמו ואבינו ואדוננו ישוע המשיח ‪,‬כוונו את דרכנו אליכם‪.‬‬ ‫‪12‬ויעשה ה 'אתכם להרבות ולהרבות באהבה איש כלפי רעהו וכלפי כל בני האדם ‪,‬כמו שאנו עושים אליך‪.‬‬ ‫‪13‬עד הסוף הוא יוכל לבסס את לבבכם ללא אשם בקדושה לפני אלוהים אבינו בביאת אדוננו ישוע המשיח עם כל קדושיו‪.‬‬ ‫פרק ‪4‬‬ ‫‪1‬יתר על כן ‪,‬אנו מתחננים בכם ‪,‬אחים ‪,‬וממליצים לכם באדון ישוע ‪,‬שכפי שקיבלתם מאיתנו כיצד עליכם ללכת ולרצות את אלוהים ‪,‬‬ ‫כך תרבו עוד ועוד‪.‬‬ ‫‪2‬כי אתם יודעים אילו מצוות נתנו לכם באדון ישוע‪.‬‬ ‫‪3‬כי זה רצונו של אלוהים ‪,‬קידושכם ‪,‬כי תימנעו מזנות‪.‬‬ ‫‪4‬שידע כל אחד מכם להחזיק את הכלי שלו בקידוש ובכבוד;‬ ‫‪5‬לא בתאוות ההתאוששות ‪,‬כמו הגויים שאינם יודעים את אלוהים‪:‬‬ ‫‪6‬שלא יעבור איש וירמה את אחיו בכל דבר כי ה 'הוא הנוקם על כל אלה ‪,‬כמו גם אנחנו מראשכם והעידנו‪.‬‬ ‫‪7‬כי לא קרא אותנו אלוהים לטמאה כי אם לקדושה‪.‬‬ ‫‪8‬לפיכך המזלזל ‪,‬אינו בז לאדם ‪,‬אלא את אלוהים ‪,‬אשר נתן לנו גם את רוח קודשו‪.‬‬ ‫‪9‬אבל אהבת אחים נוגעת לא צריך שאכתוב לכם כי אתם עצמכם למדו מאלוהים לאהוב זה את זה‪.‬‬ ‫‪10‬ואכן אתם עושים זאת לכל‪-‬האחים אשר בכל מקדוניה ‪:‬ואנו מבקשים בכם ‪,‬אחים ‪,‬להרבות עוד ועוד‪.‬‬ ‫‪11‬ולמדתם לשתוק ולעשות עסקכם ולעבוד בידכם ‪,‬כאשר ציווינו אתכם;‬ ‫‪12‬למען תלכו ביושר אל החוץ ‪,‬ושלא יחסר לכם כלום‪.‬‬ ‫‪13‬אבל לא הייתי רוצה שתהיו בורים ‪,‬אחים ‪,‬באשר ישנים ‪,‬שלא תצערו ‪,‬כמו אחרים שאין להם תקווה‪.‬‬ ‫‪14‬כי אם אנו מאמינים שישוע מת וקם מחדש ‪,‬כך גם את הישנים בישוע יביא עמו אלוהים‪.‬‬ ‫‪15‬על כך אנו אומרים לכם בדבר ה 'כי אנו החיים והנשארים עד ביאת ה 'לא נמנע את ישנים‪.‬‬ ‫‪16‬כי ה 'בעצמו ירד מן השמים בצעקה ‪,‬בקול המלאך ובחפרפרת האלוהים ‪,‬והמתים במשיח יקומו ראשונים‪.‬‬ ‫‪17‬אז נלכד אנו החיים והנשארים יחד איתם בעננים לקראת ה 'באוויר ‪,‬וכך נהיה לעולם עם ה‪'.‬‬ ‫‪18‬על כן נחמו איש את רעהו בדברים אלו‪.‬‬ ‫פרק ‪5‬‬ ‫‪1‬אבל מהעתים והמועדים ‪,‬אחים ‪,‬אין לכם צורך שאכתוב לכם‪.‬‬ ‫‪2‬כי אתם יודעים היטב כי יום ה 'בא כגנב בלילה‪.‬‬ ‫‪3‬כי כאשר יאמרו שלום ובטחון ;אז בא עליהם חורבן פתאומי ‪,‬כעמל על אישה בהריון ;ולא ימלטו‪.‬‬ ‫‪4‬אבל אתם ‪,‬אחים ‪,‬אינכם בחושך ‪,‬כי היום ההוא ישיג אתכם כגנב‪.‬‬ ‫‪5‬אתם כל בני האור ובני היום ‪:‬לא מהלילה ולא מהחושך אנחנו‪.‬‬ ‫‪6‬על כן אל נישן כאחרים ;אבל הבה נתבונן ונהיה מפוכחים‪.‬‬ ‫‪7‬כי ישנים ישנים בלילה ;והשיכורים שיכורים בלילה‪.‬‬ ‫‪8‬אבל הבה נתפכחים אנו ‪,‬בני‪-‬היום ‪,‬לובשים חושן של אמונה ואהבה ;ולקסדה ‪,‬תקוות הישועה‪.‬‬ ‫‪9‬כי אלוהים לא מינה אותנו לזעם ‪,‬אלא להשיג ישועה על ידי אדוננו ישוע המשיח‪.‬‬ ‫‪10‬אשר מת למעננו ‪,‬כי בין שנתעורר ובין אם נישן ‪,‬נחיה יחד איתו‪.‬‬ ‫‪11‬על כן נחמו יחדיו ותחנכו איש את רעהו ‪,‬כמו גם אתם‪.‬‬ ‫‪12‬ואנו מתחננים בכם ‪,‬אחים ‪,‬לדעת את העמלים בקרבכם ‪,‬ועומדים עליכם בה ‪',‬ותזהרו אתכם;‬ ‫‪13‬ולהעריך אותם מאוד באהבה למען עבודתם ‪.‬והיו שלמים ביניכם‪.‬‬ ‫‪14‬כעת אנו קוראים לכם ‪,‬אחים ‪,‬הזהירו את הסוררים ‪,‬נחמו את חלשי הדעת ‪,‬תמכו בחלשים ‪,‬היו סבלניים כלפי כל בני האדם‪.‬‬ ‫‪15‬ראה כי איש לא יעשה רע על רע לאיש ;אלא תמיד לכו אחרי הטוב ‪,‬הן ביניכם והן לכל בני האדם‪.‬‬ ‫‪16‬שמח לעולם‪.‬‬ ‫‪17‬התפלל ללא הפסקה‪.‬‬ ‫‪18‬הודו בכל דבר כי זה רצונו של אלוהים במשיח ישוע לגביכם‪.‬‬ ‫‪19‬אל תכבה את הרוח‪.‬‬ ‫‪20‬אל תבזו לנבואות‪.‬‬

‫‪148‬‬

‫‪1‬תסלוניקים‬

‫‪21‬הוכח הכל ;להחזיק חזק את הטוב‪.‬‬ ‫‪22‬הימנע מכל מראית עין של רשע‪.‬‬ ‫‪23‬ואלוהי השלום עצמו קדשכם כליל ;ואני מתפלל לאלוהים שישמרו כל רוחך ונפשך וגופך ללא תמים עד ביאת אדוננו ישוע‬ ‫המשיח‪.‬‬ ‫‪24‬נאמן הוא הקורא לך ‪,‬אשר גם יעשה זאת‪.‬‬ ‫‪25‬אחים ‪,‬התפללו עבורנו‪.‬‬ ‫‪26‬ברכו את כל האחים בנשיקה קדושה‪.‬‬ ‫‪27‬אני מצווה אתכם מאת ה 'לקרוא את האיגרת הזאת לכל האחים הקדושים‪.‬‬ ‫‪28‬חסד אדוננו ישוע המשיח יהיה עמכם ‪.‬אִ מא ן( ‪.‬האיגרת הראשונה לסלוניקים נכתבה מאתונה‪).‬‬

‫‪149‬‬

‫‪2‬תסלוניקים‬ ‫פרק ‪1‬‬ ‫‪1‬פאולוס וסילוואנוס וטימותאוס אל כנסיית התסלוניקים באלוהים אבינו ואדון ישוע המשיח‪:‬‬ ‫‪2‬חסד לכם ושלום מאלוהים אבינו ואדון ישוע המשיח‪.‬‬ ‫‪3‬אנו מחוייבים להודות לאלוהים תמיד עבורכם ‪,‬אחים ‪,‬כראוי ‪,‬כי אמונתכם גדלה מאוד ‪,‬והצדקה של כל אחד מכולכם זה לזה‬ ‫מתרבה;‬ ‫‪4‬כדי שאנו עצמנו מתהללים בכם בכנסיות אלוהים על סבלנותכם ואמונתכם בכל רדיפותכם ותלאותיכם אשר אתם סובלים‪:‬‬ ‫‪5‬אשר הוא אות גלוי למשפט האלוהים הישר ‪,‬כדי להיחשב ראויים למלכות האלוהים ‪,‬אשר גם אתם סובלים‪.‬‬ ‫‪6‬כיון שצדק עם אלהים לגמול צרה למטרידיך;‬ ‫‪7‬ולכם המוטרדים תנוחו איתנו ‪,‬כאשר יתגלה האדון ישוע מהשמים עם מלאכיו האדירים‪.‬‬ ‫‪8‬באש בוערת נקמה באלה שאינם יודעים את אלוהים ‪,‬ואינם נשמעים לבשורת אדוננו ישוע המשיח‪.‬‬ ‫ט מי ייענש בחורבן עולם מפני ה 'ומכבוד כוחו;‬ ‫‪10‬בבואו להתפאר בקדושיו ולהתפעל בכל המאמינים (כי האמינו עדותנו ביניכם )ביום ההוא‪.‬‬ ‫‪11‬על כן גם אנו מתפללים תמיד עבורכם ‪,‬כי אלוהינו יראה אתכם ראויים לקריאה זו ‪,‬וימלא את כל ההנאה שבטובתו ומעשה‬ ‫האמונה בכוח‪.‬‬ ‫‪12‬למען יתפאר בכם שם אדוננו ישוע המשיח ואתם בו ‪,‬לפי חסד אלוהינו ואדון ישוע המשיח‪.‬‬ ‫פרק ‪2‬‬ ‫‪1‬עתה אנו מתחננים בפניכם ‪,‬אחים ‪,‬בביאת אדוננו ישוע המשיח ‪,‬ובהתכנסתנו אליו‪.‬‬ ‫‪2‬שלא תזדעזעו בדעתכם במהרה ‪,‬ולא תוטרדו ‪,‬לא ברוח ולא במילה ‪,‬ולא במכתב מאתנו ‪,‬כיון שיום המשיח בפתח‪.‬‬ ‫‪3‬אל יטעה אתכם איש כי לא יבוא היום ההוא אלא שיבוא הנפילה תחילה ויתגלה איש החטא בן האובדן;‬ ‫‪4‬המתנגד ומתנשא מעל כל הנקרא אלוהים או העובדים ;כדי שהוא כאלוהים יושב בבית המקדש של אלוהים ‪,‬מוכיח את עצמו שהוא‬ ‫אלוהים‪.‬‬ ‫‪5‬אל תזכרו כי עוד הייתי עמכם אמרתי לכם את הדברים האלה?‬ ‫‪6‬ועתה אתם יודעים מה מונע כדי שהוא יתגלה בזמנו‪.‬‬ ‫‪7‬כי מסתורין של עוון כבר עובד ‪:‬רק מי שיוותר עתה יניח עד שיוריד מהדרך‪.‬‬ ‫‪8‬ואז יתגלה הרשע אשר יאכל ה 'ברוח פיו וישמיד בזוהר ביאתו‪.‬‬ ‫‪9‬גם מי שבואו אחרי פעולת השטן בכל כח ואותות ומופת שקר‪.‬‬ ‫‪10‬ועם כל תרמית עוונות בנספים ;כי לא קיבלו את אהבת האמת למען יוושעו‪.‬‬ ‫‪11‬ובשביל זה ישלח אותם אלהים אשליה חזקה למען יאמינו בשקר‪.‬‬ ‫‪12‬כדי שכולם יהיו ארורים אשר לא האמינו לאמת ‪,‬אלא נהנו מהעוולה‪.‬‬ ‫‪13‬אך אנו מחוייבים להודות תמיד לאלוהים עבורכם ‪,‬אחים אהובי ה ‪',‬כי אלוהים בחר בכם מלכתחילה לישועה על ידי קידוש הרוח‬ ‫ואמונת האמת‪.‬‬ ‫‪14‬לשם הוא קרא אתכם בבשורתנו ‪,‬להשגת כבוד אדוננו ישוע המשיח‪.‬‬ ‫‪15‬על כן ‪,‬אחים ‪,‬עמדו איתנים והחזיקו במסורות אשר לימדו אתכם ‪,‬אם במילים ואם באיגרת שלנו‪.‬‬ ‫‪16‬עתה אדוננו ישוע המשיח עצמו ואלוהים אבינו אשר אהב אותנו ונתן לנו נחמת עולם ותקווה טובה בחסד‪.‬‬ ‫‪17‬נחמו את לבבכם ותבססו אתכם בכל דבר ועבודה טובה‪.‬‬ ‫פרק ‪3‬‬ ‫‪1‬לבסוף ‪,‬אחים ‪,‬התפללו עבורנו ‪,‬שדבר יהוה יהיה חופשי ויתפאר ‪,‬כפי שהוא אצלכם‪:‬‬ ‫‪2‬ולמען ננצל מאנשים רשעים ובלתי סבירים כי אין לכל בני אדם אמונה‪.‬‬ ‫‪3‬אך נאמן יהוה אשר יעמידך וישמרך מרע‪.‬‬ ‫‪4‬ובטחנו בה 'הנוגע בכם ‪,‬כי אתם עושים וגם תעשו את אשר אנו מצווים אתכם‪.‬‬ ‫‪5‬וה 'כוון את לבבכם אל אהבת אלוהים ואל הסבלנות המצפה למשיח‪.‬‬ ‫‪6‬עתה אנו מצווים אתכם ‪,‬אחים ‪,‬בשם אדוננו ישוע המשיח ‪,‬כי תסוגו מכל אח המתהלך בחוסר סדר ‪,‬ולא לפי המסורת שקיבל‬ ‫מאיתנו‪.‬‬ ‫‪7‬כי לדעת עצמכם איך אתם צריכים ללכת אחרינו ‪:‬כי לא נהגנו בעצמנו בחוסר סדר בקרבכם;‬ ‫‪8‬וכן לחם איש לא אכלנו לחינם ; אאבב ל עבָב ה עּ ָב ה בבִ יומות לביִ לבה וִ יום ‪,‬שכ ֹ לא נּ חִ ָב ן לִ ּאיש ּמֶכם‪.‬‬ ‫‪9‬לא בגלל שאין לנו כוח ‪,‬אלא כדי להפוך את עצמנו לדוגמא עבורך ללכת אחרינו‪.‬‬

‫‪150‬‬

‫‪2‬תסלוניקים‬

‫‪10‬כי גם כשהיינו איתך ‪,‬זה מצינו אותך ‪,‬כי אם לא יעבוד ‪,‬לא יאכל‪.‬‬ ‫‪11‬כי אנו שומעים כי יש אשר הולכים בקרבכם בחוסר סדר ‪,‬לא עובדים כלל ‪,‬אלא עסוקים‪.‬‬ ‫‪12‬את אלו אנו מצווים וממליצים על ידי אדוננו ישוע המשיח ‪,‬כי בשקט יעבדו ויאכלו את לחמם‪.‬‬ ‫‪13‬אבל אתם ‪,‬אחים ‪,‬אל תתעייפו בעשיית טוב‪.‬‬ ‫‪14‬ואם איש לא ישמע לדברינו באיגרת זו ‪,‬שים לב לאדם ההוא ‪,‬ואל תחבר עמו ‪,‬למען יתבייש‪.‬‬ ‫‪15‬אך אל תחשב אותו כאויב ‪,‬אלא תזהה אותו כאח‪.‬‬ ‫‪16‬עתה יהוה השלום עצמו יתן לך שלום תמיד בכל האמצעים ‪.‬יהוה עם כולכם‪.‬‬ ‫‪17‬הברכה של פאולוס במו ידי ‪,‬שהוא הסמל בכל איגרת ‪:‬כך אני כותב‪.‬‬ ‫‪18‬חסד אדוננו ישוע המשיח יהיה עם כולכם ‪.‬אב ממ ן( ‪.‬האיגרת השנייה לסלוניקים נכתבה מאתונה‪).‬‬

‫‪151‬‬

‫‪1‬טימותי‬ ‫פרק ‪1‬‬ ‫‪1‬פאולוס ‪,‬שליח ישוע המשיח בציווי אלוהים מושיאנו ‪,‬ואדון ישוע המשיח ‪,‬שהיא תקוותנו;‬ ‫‪2‬לטימותיאוס בני באמונה ‪:‬חסד רחמים ושלום מאת אלוהים אבינו וישוע המשיח אדוננו‪.‬‬ ‫‪3‬כפי שהפצרתי ממך להישאר באפסוס ‪,‬בבואי למקדוניה ‪,‬למען תטיל על אחדים שלא ילמדו תורת אחרת‪.‬‬ ‫‪4‬אל תשים לב לאגדות ולאלפי היוחסין האין סופיים ‪,‬אשר משרתים שאלות ‪,‬ולא לחינוך אלוהי אשר באמונה ‪:‬כן עשה‪.‬‬ ‫‪5‬ועתה סוף המצוה צדקה מלב טהור ומצפון טוב ואמונה ללא מעשים‪.‬‬ ‫‪6‬שמהם פנו כמה שסטו ‪,‬לשלילת הבל;‬ ‫‪7‬הרצון להיות מורים להלכה ;לא מבינים את מה שהם אומרים ‪,‬ולא את מה שהם מאשרים‪.‬‬ ‫‪8‬אבל אנו יודעים כי טוב התורה אם אדם משתמש בה כדין;‬ ‫‪9‬לדעת זאת ‪,‬כי אין התורה נעשתה לצדיק ‪,‬כי אם לרשעים ולסוררים ‪,‬לרשעים ולחוטאים ‪,‬לבלתי קדושים ולחוללים ‪,‬לרוצחי אבות‬ ‫ולרוצחי אמהות ‪,‬לרוצחים‪.‬‬ ‫‪10‬לזונות ‪,‬למטמאים באנושות ‪,‬לגנבים ‪,‬לשקרנים ‪,‬לאנשי שקר ‪,‬ואם יש דבר אחר המנוגד להלכה‪.‬‬ ‫‪11‬על פי הבשורה המפוארת של האל יתברך ‪,‬שהייתה מחויבת לבטחוני‪.‬‬ ‫‪12‬ואני מודה למשיח ישוע אדוננו ‪,‬אשר איפשר לי ‪,‬על אשר ראה אותי נאמן ‪,‬והכניס אותי לשירות;‬ ‫‪13‬מי שהיה לפני מגדף ורודף ומזיק ‪:‬אבל רחמתי כי עשיתי זאת בבור בחוסר אמונה‪.‬‬ ‫‪14‬וחסד אדוננו היה רב מאוד באמונה ובאהבה אשר במשיח ישוע‪.‬‬ ‫‪15‬זוהי אמירה נאמנה וראויה לכל קבלה ‪,‬כי המשיח ישוע בא לעולם להושיע חוטאים ;שאני ראשו‪.‬‬ ‫‪16‬אך מסיבה זו קיבלתי רחמים ‪,‬למען יגלה בי ראשון ישוע המשיח את כל הסבלנות ‪,‬לדוגמא להם שיאמינו בו מעתה לחיי עולם‪.‬‬ ‫‪17‬עכשיו למלך הנצחי ‪,‬האלמותי ‪,‬הבלתי נראה ‪,‬האל החכם היחיד ‪,‬כבוד ותפארת לעולם ועד ‪.‬אא ממ ן‪.‬‬ ‫‪18‬הפקדה זו אני מטיל עליך ‪,‬בן טימותיוס ‪,‬על פי הנבואות אשר עברו עליך ‪,‬למען תלחם על ידם מלחמה טובה;‬ ‫‪19‬מחזיקים באמונה ומצפון טוב ;אִׁה ר ִה הס ִס סתירו ׂעל הא מאמונאה ‪ׂ,‬אשא הו ססינאה‪.‬‬ ‫‪20‬מהם הימנאוס ואלכסנדר ;אשר מסרתי לשטן ‪,‬למען ילמדו לא לגדף‪.‬‬ ‫פרק ‪2‬‬ ‫‪1‬אני מפציר ‪,‬קודם כל ‪,‬תחנונים ‪,‬תפילות ‪,‬השתדלות והודיה ‪,‬לכל בני האדם;‬ ‫‪2‬למלכים ולכל בעלי השלטון ;שננהל חיים שקטים ושלווים בכל יראת שמים ויושר‪.‬‬ ‫‪3‬כי טוב וטוב הדבר בעיני אלהים מושיאנו;‬ ‫‪4‬מי יזכה את כל בני האדם להיוושע ויבואו לידיעת האמת‪.‬‬ ‫‪5‬כי יש אלוהים אחד ומתווך אחד בין אלוהים לבני אדם ‪,‬האדם המשיח ישוע;‬ ‫‪6‬אשר נתן לעצמו כופר לכל ‪,‬להעיד במועד‪.‬‬ ‫‪7‬לשם הוסמכתי מטיף ושליח (אני מדבר אמת במשיח ולא משקר )מורה לגויים באמונה ובאמת‪.‬‬ ‫‪8‬לפיכך אבקש שאנשים יתפללו בכל מקום ‪,‬מרימים ידיים קדושות ‪,‬ללא כעס וללא ספק‪.‬‬ ‫‪9‬כמו כן ‪,‬שהנשים יקשטו עצמן בלבוש צנוע ‪,‬בבושה ובפיכחון ;לא עם שיער רקום ‪,‬או זהב ‪,‬או פנינים ‪,‬או מערך יקר;‬ ‫‪10‬אבל (אשר הופך לנשים המביעות יראת שמים )במעשים טובים‪.‬‬ ‫‪11‬תן לאישה ללמוד בשתיקה בכל כניעה‪.‬‬ ‫‪12‬אבל אני לא מרשה לאישה ללמד ולא לגזול מרות על האיש ‪,‬אלא לשתוק‪.‬‬ ‫‪13‬כי אדם נוצר לראשונה ‪,‬ואחר כך חוה‪.‬‬ ‫‪14‬ואדם לא הלך שולל ‪,‬אלא האשה המטעה הייתה בעבירה‪.‬‬ ‫‪15‬אף על פי כן היא תיוושע בלידה ‪,‬אם ימשיכו באמונה ובצדקה ובקדושה בהתפכחות‪.‬‬ ‫פרק ‪3‬‬ ‫‪1‬זוהי אמירה אמיתית ‪,‬אם אדם חפץ בכהונת בישוף ‪,‬הוא חפץ ביצירה טובה‪.‬‬ ‫‪2‬אם כן ‪,‬הבישוף חייב להיות חף מפשע ‪,‬בעלה של אישה אחת ‪,‬ערני ‪,‬מפוכח ‪,‬בעל התנהגות טובה ‪,‬נאמן להכנסת אורחים ‪,‬כשיר‬ ‫ללמד;‬ ‫‪3‬לא נתן ליין ‪,‬לא פוגע ‪,‬לא תאב בצע מטונף ;אבל סבלני ‪,‬לא ריב ‪,‬לא חומד;‬ ‫‪4‬אחד השולט היטב בביתו ‪,‬וילדיו כפופים בכל כובד;‬ ‫( ‪5‬כי אם אדם לא יודע איך לשלוט בביתו ‪,‬איך הוא ידאג לכנסיית האלוהים)?‬ ‫‪6‬לא טירון ‪,‬שמא כשהוא מורם בגאווה הוא ייפול לגינוי של השטן‪.‬‬

‫‪152‬‬

‫‪1‬טימותי‬

‫‪7‬יתר על כן ‪,‬יש לו דיווח טוב על אשר בחוץ ;פן יפול בחרפה ומלכודת השטן‪.‬‬ ‫‪8‬כמו כן חייבים הדיאקונים להיות חמורי סבר ‪,‬לא כפולים לשון ‪,‬לא נותנים להרבה יין ‪,‬לא חמדנים של רווח מטונף;‬ ‫‪9‬מחזיק את מסתורין האמונה במצפון טהור‪.‬‬ ‫‪10‬ויוכחו גם אלה תחילה ;אז תן להם להשתמש במשרד של דיאקון ‪,‬שימצאו חפים מפשע‪.‬‬ ‫‪11‬גם כן צריכות נשותיהם להיות חמורות ‪,‬לא לשון הרע ‪,‬מפוכחות ‪,‬נאמנות בכל דבר‪.‬‬ ‫‪12‬שיהיו הדיאקונים בעלים של אישה אחת ‪,‬וישלטו היטב על ילדיהם ועל בתיהם‪.‬‬ ‫‪13‬כי המשמשים בכהונת דין רוכשים לעצמם מידה טובה ותעוזה רבה באמונה אשר במשיח ישוע‪.‬‬ ‫‪14‬את הדברים האלה אני כותב לך ‪,‬בתקווה לבוא אליך בקרוב‪:‬‬ ‫‪15‬אבל אם אתעכב זמן רב ‪,‬כדי שתדע כיצד עליך להתנהג בבית אלוהים ‪,‬שהוא כנסיית אלוהים חיים ‪,‬העמוד והקרקע של האמת‪.‬‬ ‫‪16‬ובלי מחלוקת גדול הוא מסתורין של יראת שמים ‪:‬אלוהים התגלה בבשר ‪,‬מוצדק ברוח ‪,‬נראה ממלאכים ‪,‬הוכרז לגויים ‪,‬האמין‬ ‫בעולם ‪,‬התקבל לתפארת‪.‬‬ ‫פרק ‪4‬‬ ‫‪1‬עתה הרוח מדברת במפורש ‪,‬כי באחרית הימים יסתלקו כמה מן האמונה ‪,‬וישימו לב לרוחות המפתות ולתורות השדים;‬ ‫‪2‬דיבור טמון בצביעות ;מצפונם צרוב במגהץ לוהט;‬ ‫‪3‬אוסרים להינשא ומצווים להימנע מבשר אשר ברא אלוהים להתקבל בהודיה של המאמינים ויודעים את האמת‪.‬‬ ‫‪4‬כי טוב כל ברית אלוהים ואין לסרב לו אם יתקבל בהודיה‪.‬‬ ‫‪5‬כי הוא מקודש על ידי דבר אלוהים ותפילה‪.‬‬ ‫‪6‬אם תזכרו את האחים בדברים האלה ‪,‬תהיו משרתו הטוב של ישוע המשיח ‪,‬הניזון מדברי אמונה ודוקטרינה טובה ‪,‬שאליהם השגת‪.‬‬ ‫‪7‬אך סרב לאגדות חולות וזקנות ‪,‬ותתנהג דווקא ליראת שמים‪.‬‬ ‫‪8‬כי התעמלות גופנית מועילה מעט ‪,‬אך יראת שמים מועילה לכל דבר ‪,‬בהבטחה לחיים אשר עתה ולבאים‪.‬‬ ‫‪9‬זוהי אמירה נאמנה וראויה לכל קבלה‪.‬‬ ‫‪10‬כי על כן אנו עמלים וסובלים חרפה ‪,‬כי אנו בוטחים באלוקים חיים ‪,‬שהוא מושיע כל בני האדם ‪,‬במיוחד של המאמינים‪.‬‬ ‫‪11‬הדברים האלה צוה וללמד‪.‬‬ ‫עוריך ;אבל היה אתה דוגמה למאמינים ‪,‬במילה ‪,‬בשיחה ‪,‬בצדקה ‪,‬ברוח ‪,‬באמונה ‪,‬בטהרה‪.‬‬ ‫יב ל לא יס בִ זהה סאיִ אה ת נִ ה‬ ‫‪13‬עד שאבוא ‪,‬הקדש תשומת לב לקריאה ‪,‬להמרצה ‪,‬לתורת‪.‬‬ ‫‪14‬אל תזניח את המתנה אשר בך אשר ניתנה לך בנבואה בנטילת ידיים של בית הכנסת‪.‬‬ ‫‪15‬הרהר בדברים האלה ;תתן את עצמך לגמרי להם ;למען יראה תועלתך לכל‪.‬‬ ‫תורה ;המשיכו בם ‪:‬כי בעשותכם זה תציל גם את עצמך וגם את השומעים‪.‬‬ ‫טז הס זִמע ר לִ ך ולִ א‬ ‫פרק ‪5‬‬ ‫‪1‬אל תוכח בזקן כי אם פנה אליו כאב ;והצעירים כאחים;‬ ‫‪2‬הנשים המבוגרות כאמהות ;הצעירות כאחיות ‪,‬עם כל הטוהר‪.‬‬ ‫‪3‬כבדו אלמנות שהן אלמנות‪.‬‬ ‫‪4‬אבל אם יש לאלמנה ילדים או אחיינים ‪,‬תלמדו תחילה לגלות יראת שמים בבית ולגמול להוריהם ‪:‬כי טוב וטוב לפני ה‪'.‬‬ ‫‪5‬עתה היא אלמנה ושוממה ‪,‬בוטחת באלוהים ‪,‬וממשיכה בתחנונים ובתפילות לילה ויום‪.‬‬ ‫‪6‬אבל החיה בהנאה מתה כל עוד היא חיה‪.‬‬ ‫‪7‬והדברים האלה נותנים פיקוח למען יהיו תמים‪.‬‬ ‫‪8‬אבל אם מישהו לא מפרנס את שלו ‪,‬ובמיוחד לבתי ביתו ‪,‬הוא הכחיש את האמונה ‪,‬והוא גרוע מכופר‪.‬‬ ‫‪9‬אל תיקח אלמנה למספר מתחת לגיל שלושים ושבעים ‪,‬שהייתה אשת איש אחד‪.‬‬ ‫‪10‬מדווחים היטב על מעשים טובים ;אם הביאה ילדים ‪,‬אם אכלנה זרים ‪,‬אם רחצה את רגלי הקדושים ‪,‬אם הקלה על הסובלים ‪,‬אם‬ ‫הלכה אחרי כל מעשה טוב‪.‬‬ ‫‪11‬אבל האלמנות הצעירות מסרבות ‪:‬כי כאשר יתחילו להתחמק נגד המשיח ‪,‬יתחתנו;‬ ‫‪12‬שיש להם ארורה ‪,‬כי הם השליכו את אמונתם הראשונה‪.‬‬ ‫ומ ִתנ ִעְ סדים סמֵמ ית לִ במ ית ;ולא רק בטלים ‪,‬אלא גם מטומטמים ועסוקים ‪,‬מדברים דברים שאינם ראויים להם‪.‬‬ ‫יג ובִ ׂמינהיהא ל ִאמדו לס בִ טא לס ים ס‬ ‫‪14‬אפוא אבקש שהנשים הצעירות יתחתנו ‪,‬יביאו ילדים לעולם ‪,‬ידריכו את הבית ‪,‬לא יתנו ליריב שום הזדמנות לדבר גנאי‪.‬‬ ‫‪15‬כי חלקם כבר נדדו אחרי השטן‪.‬‬ ‫‪16‬אם לאיש או אשה המאמינים יש אלמנות ‪,‬שיפטרו אותם ‪,‬ואל תתבע את הכנסייה ;למען יקל על אלו שהן אלמנות‪.‬‬ ‫‪17‬יראו את הזקנים השולטים היטב ראויים לכבוד כפול ‪,‬במיוחד העמלים בדבר ובתורה‪.‬‬ ‫‪18‬כס י אא מע ר הע כאתוב ל לא תע ׁׂלות אה ת הע ֹור הע ְוִמ ִ ‪.‬וכן ‪,‬הפועל ראוי לשכרו‪.‬‬ ‫‪19‬נגד זקן לא קבל האשמה ‪,‬אלא בפני שניים או שלושה עדים‪.‬‬ ‫‪20‬את החטאים נוזפים לפני כולם למען יפחדו גם אחרים‪.‬‬

‫‪153‬‬

‫‪1‬טימותי‬

‫‪21‬אני מצווה עליך לפני האלוהים ‪,‬והאדון ישוע המשיח ‪,‬והמלאכים הנבחרים ‪,‬שתשמור את הדברים האלה בלי להעדיף זה על פני‬ ‫זה ‪,‬מבלי לעשות דבר במחיצות‪.‬‬ ‫‪22‬אל תשים יד בפתאומיות על איש ‪,‬ואל תהיה חלק בחטאים של אחרים ‪:‬טהור עצמך‪.‬‬ ‫‪23‬אל תשתה עוד מים ‪,‬אלא תשתמש במעט יין למען קיבתך וחולשתך לעתים קרובות‪.‬‬ ‫‪24‬חטאי אחדים פתוחים מראש ‪,‬הולכים לפנים למשפט ;וכמה גברים שהם עוקבים אחריהם‪.‬‬ ‫‪25‬כמו כן גם מעשיהם הטובים של אחדים גלויים מראש ;ואי אפשר להסתיר את אלה שהם אחרת‪.‬‬ ‫פרק ‪6‬‬ ‫‪1‬יחשבו כל המשרתים אשר תחת העול את אדוניהם ראויים לכל כבוד ‪,‬שלא יביזו שם אלוהים ותורתו‪.‬‬ ‫‪2‬ובעלי האדונים המאמינים אל יבזו אותם כי אחים הם ;אלא תעשה להם שירות ‪,‬כי הם נאמנים ואהובים ‪,‬שותפים לתועלת ‪.‬הדברים‬ ‫האלה מלמדים וממליצים‪.‬‬ ‫‪3‬אם מישהו ילמד אחרת ‪,‬ולא יסכים לדברים בריאים ‪,‬אפילו לדברי אדוננו ישוע המשיח ‪,‬ולתורת אלוהים;‬ ‫‪4‬הוא גאה ‪,‬אינו יודע דבר ‪,‬אלא מתלהב משאלות ומריבות של מילים ‪,‬שמהן מגיעות קנאה ‪,‬ריב ‪,‬מעקות ‪,‬השערות רעות‪,‬‬ ‫‪5‬ויכוחים מעוותים של אנשי נפש מושחתים וחסרי אמת ‪,‬בהנחה שהרווח הוא יראת שמים ‪:‬מאלה סר‪.‬‬ ‫‪6‬אבל יראת שמים עם שביעות רצון היא רווח גדול‪.‬‬ ‫‪7‬כי לא הבאנו דבר לעולם הזה ‪,‬ובטוח שאנחנו לא יכולים להוציא כלום‪.‬‬ ‫‪8‬ויש לנו אוכל ומלבושים נסתפק בזה‪.‬‬ ‫‪9‬אבל העשירים נופלים בפיתוי ובמלכוד ובהרבה תאוות טיפשות ופוגעות ‪,‬המטביעות בני אדם בחורבן ובחורבן‪.‬‬ ‫‪10‬כי אהבת הכסף היא שורש כל רע ‪:‬אשר בעוד כמה חמד ‪,‬הם טעו מן האמונה ‪,‬ודרבו את עצמם בצער רב‪.‬‬ ‫‪11‬אבל אתה ‪,‬איש אלהים ‪,‬ברח מהדברים האלה ;ורדו אחרי צדקה ‪,‬יראת שמים ‪,‬אמונה ‪,‬אהבה ‪,‬סבלנות ‪,‬ענווה‪.‬‬ ‫‪12‬הילחם במלחמה הטובה של האמונה ‪,‬אחוז בחיי נצח ‪,‬שאליהם נקראת גם אתה ‪,‬וכתבת מקצוע טוב בפני עדים רבים‪.‬‬ ‫‪13‬אני נותן לך פקודה לעיני אלוהים המחייה הכל ולפני ישוע המשיח ‪,‬אשר לפני פונטיוס פילטוס היה עד להודאה טובה;‬ ‫‪14‬שתשמור את המצוה הזאת ללא כתמים ‪,‬ללא תוכחה ‪,‬עד הופעת אדוננו ישוע המשיח‪.‬‬ ‫‪15‬אשר בזמניו יראה ‪,‬מי הוא המבורך והיחיד ‪,‬מלך המלכים ‪,‬ואדון האדונים;‬ ‫‪16‬שרק יש לו אלמוות ‪,‬שוכן באור אשר איש אינו יכול להתקרב אליו ;אשר איש לא ראה ולא יכול לראות ‪:‬לו כבוד וכוח עדי ‪.‬אא ממ ן‪.‬‬ ‫‪17‬פקד על העשירים בעולם הזה ‪,‬שלא יהיו גבוהים בדעתם ‪,‬ולא יבטחו בעושר חסר בטחון ‪,‬כי אם באל‪-‬חי ‪,‬הנותן לנו בשפע את כל‬ ‫הדברים להנות;‬ ‫‪18‬שיעשו טוב ‪,‬שיהיו עשירים במעשים טובים ‪,‬מוכנים להפיץ ‪,‬נכונים לתקשר;‬ ‫‪19‬הרכיבו לעצמם יסוד טוב מפני המועד הבא ‪,‬למען יחזיקו בחיי עולם‪.‬‬ ‫‪20‬הו טימותי ‪,‬שמור על מה שמחויב לבטחונך ‪,‬הימנע מפטפוטים חולניים ושווא ‪,‬והתנגדויות של המדע ‪,‬הנקראים כוזבים כך‪:‬‬ ‫‪21‬אשר יש המתיימרים שטעו לגבי האמונה ‪.‬חסד יהיה איתך ‪.‬אא ממ ן( ‪.‬הראשון לטימותיאוס נכתב מלאודיקאה ‪,‬שהיא העיר הראשית‬ ‫ביותר של פריגיה פקטיאנה)‪.‬‬

‫‪154‬‬

‫‪2‬טימותי‬ ‫פרק ‪1‬‬ ‫‪1‬פאולוס ‪,‬שליח ישוע המשיח ברצון אלוהים ‪,‬על פי הבטחת החיים שבמשיח ישוע‪,‬‬ ‫‪2‬לטימותיאוס ‪,‬בני אהובי ‪:‬חסד ‪,‬רחמים ושלום מאלוהים האב ומשיח ישוע אדוננו‪.‬‬ ‫‪3‬אני מודה לה ‪',‬אשר אני משרת מאבותי במצפון טהור ‪,‬כי בלי הפסקה זכרתי אותך בתפילתי לילה ויום;‬ ‫‪4‬חפץ מאוד לראותך ‪,‬מודע לדמעותיך ‪,‬למען אמלא שמחה;‬ ‫‪5‬כשאני קורא לזכור את האמונה הבלתי מזויפת שיש בך ‪,‬ששכנה תחילה בסבתך לויס ‪,‬ובאימך יוניס ;ואני משוכנע שגם בך‪.‬‬ ‫‪6‬על כן זכרתי אותך כי אתה מעורר את מתת אלהים אשר בך בנטילת ידי‪.‬‬ ‫‪ִ7‬ה י ל לא נאתח ן לאנו אֹלהה ים רוחח יי אראא ה ;אלא של כוח ושל אהבה ושל שכל‪.‬‬ ‫‪8‬אל תתבייש אפוא בעדות אדוננו ובי אסירו ‪,‬אלא היה שותף בייסורי הבשורה בכוח האלוהים;‬ ‫‪9‬אשר הושיענו וקראנו בקריאה קדושה לא על פי מעשינו כי אם על פי תכליתו וחסדו ‪,‬אשר ניתן לנו במשיח ישוע לפני תחילת‬ ‫העולם‪.‬‬ ‫‪10‬אך כעת מתגלה בהופעתו של מושיענו ישוע המשיח ‪,‬שביטל את המוות והביא את החיים ואת האלמוות לאור באמצעות הבשורה‪:‬‬ ‫‪11‬לשם נתתי מטיף ושליח ומורה לגויים‪.‬‬ ‫‪12‬בגלל זה גם אני סובל את הדברים האלה ‪,‬אף‪-‬על‪-‬פי‪-‬כן איני מתבייש כי אני יודע במי האמנתי ‪,‬ושוכנעתי שהוא יכול לשמור את‬ ‫אשר נתתי לו ביום ההוא‪.‬‬ ‫‪13‬החזיקו את צורת המילים הנאות אשר שמעת עלי באמונה ובאהבה אשר במשיח ישוע‪.‬‬ ‫‪14‬את הדבר הטוב אשר הובטח לך שמרו על ידי רוח הקודש השוכנת בנו‪.‬‬ ‫‪15‬את זה אתה יודע ‪,‬כי כל אשר באסיה נסבו ממני ;מתוכם פיגלוס והרמוגנס‪.‬‬ ‫טז יי הואה חרח החמים אא ל‪ֵ-‬ב ית אוני הסיפורוס ;כי הרבה פעמים רענן אותי ולא התבייש בשלשלתי‪:‬‬ ‫‪17‬אבל כשהיה ברומא חיפש אותי בשקידה רבה ומצא אותי‪.‬‬ ‫‪18‬ה 'יתן לו למען ימצא רחמים מה 'ביום ההוא ‪,‬ובכמה דברים שרת אותי באפסוס אתה יודע היטב‪.‬‬ ‫פרק ‪2‬‬ ‫‪1‬אז אתה ‪,‬בני ‪,‬חזק בחסד שבמשיח ישוע‪.‬‬ ‫‪2‬והדברים אשר שמעת עלי בין עדים רבים ‪,‬מסר אתה לגברים נאמנים ‪,‬אשר יוכלו ללמד גם אחרים‪.‬‬ ‫‪3‬לפיכך אתה סובל קשיות ‪,‬כחייל טוב של ישוע המשיח‪.‬‬ ‫‪4‬אין איש לוחם יסבך את עצמו בענייני החיים האלה ;כדי שימצא חן בעיני מי שבחר בו להיות חייל‪.‬‬ ‫‪5‬ואם גם אדם יתאמץ לשליטות ‪,‬בכל זאת לא הוכתר ‪,‬אלא שיתאמץ כדין‪.‬‬ ‫‪6‬בעל העמל חייב להיות שותף ראשון בפירות‪.‬‬ ‫‪7‬שקול את מה שאני אומר ;וי ה 'יאדח ע לאך ֵי כאל‪.‬‬ ‫‪8‬זכור כי ישוע המשיח מזרע דוד קם מן המתים על פי הבשורה שלי‪:‬‬ ‫ט אחֶא ר אחנה י ימצא ארה ִי עוֵב ה ארַאה ‪ַ,‬חד‪ִ-‬י בא הרים ;אך דבר אלוהים אינו כבול‪.‬‬ ‫‪10‬על כן אני סובל הכל למען הנבחרים ‪,‬למען יזכו גם הם לישועה שבמשיח ישוע בכבוד נצח‪.‬‬ ‫‪11‬אמירה נאמנה היא ‪:‬כי אם נמות עמו ‪,‬גם אנו נחיה עמו‪.‬‬ ‫‪12‬אם נסבול ‪,‬גם אנו נמלוך עמו ‪:‬אם נתכחש אליו ‪,‬גם הוא יכחיש אותנו‪.‬‬ ‫‪13‬אם איננו מאמינים ‪,‬ובכל זאת הוא נשאר נאמן ‪:‬אינו יכול להכחיש את עצמו‪.‬‬ ‫‪14‬מהדברים האלה זכרם אותם ‪,‬וחייב אותם לפני ה ‪',‬שלא ישתדלו בדברים ללא תועלת ‪,‬אלא להחתרת השומעים‪.‬‬ ‫‪15‬למד להראות את עצמך מאושרת לאלוהים ‪,‬פועל שאינו צריך להתבייש ‪,‬מחלק בצדק את דבר האמת‪.‬‬ ‫טז וי הה יסנחע המ המפי לוקה ים ימֶּ ֵא לה ים וי הח ָא בה ים ‪ִ:‬ה י י יחרֵו לי עורות‪.‬‬ ‫יז חוֹ לאכבל הִבי בריהא ם חִ חחלאבא ה הממא ה הח יי המיני יה יס ופה ילאטוס;‬ ‫יח ‪,‬אחֶא ר‪-‬הא יאה ַחל‪-‬הא ֹאמא ת ֶא הא יאה טא עו לבאמל ר ‪ִ,‬ה י‪-‬כבר חלפה התחייה ;ולהפיל את אמונתם של חלקם‪.‬‬ ‫‪19‬אף‪-‬על‪-‬פי‪-‬כן עומד יסוד האלוהים ‪,‬בעל החותם הזה ‪,‬ה 'יודע את אשר לו ‪.‬וחֹה יסַח ר המן הא עון ִאל אחֶא ר יה קי ארא אא ת ֶב ם הח מא הֶיחח ‪.‬‬ ‫‪20‬אבל בבית גדול יש לא רק כלי זהב וכסף ‪,‬אלא גם של עץ ואדמה ;ומי לכבוד ‪,‬ומי לביזה‪.‬‬ ‫‪21‬אם יטהר אדם מאלה ‪,‬הוא יהיה כלי לכבוד ‪,‬מקודש וראוי לשימוש האדון ‪,‬ומוכן לכל מעשה טוב‪.‬‬ ‫‪22‬ברח גם מתאוות הנעורים ‪,‬אבל אחרי צדקה ‪,‬אמונה ‪,‬צדקה ‪,‬שלום עם הקוראים לה 'מלב טהור‪.‬‬ ‫‪23‬אבל שאלות מטופשות ובלתי נלמדות נמנעות ‪,‬מתוך ידיעה שהן עושות סכסוכים בין המינים‪.‬‬ ‫‪24‬ועבד יהוה לא יריב ;אבל היה עדין לכל בני האדם ‪,‬מיומן ללמד ‪,‬סבלני‪,‬‬ ‫‪25‬בענוה מורה על המתנגדים לעצמם ;אם אלוהים אולי ייתן להם תשובה להכרה באמת;‬ ‫‪26‬ולמען יחלצו את עצמם ממלכודת השטן ‪,‬אשר נשבו על ידו כרצונו‪.‬‬

‫‪155‬‬

‫‪2‬טימותי‬

‫פרק ‪3‬‬ ‫‪1‬גם זה דע ‪,‬כי באחרית הימים יבואו זמנים קשים‪.‬‬ ‫‪2‬כי בני אדם יהיו אוהבי נפשם ‪,‬חומדים ‪,‬מתפארים ‪,‬גאים ‪,‬משמיצים ‪,‬סוררים להורים ‪,‬חסרי תודה ‪,‬לא קדושים‪,‬‬ ‫‪3‬ללא חיבה טבעית ‪,‬שוברי שביתת נשק ‪,‬מאשימים שווא ‪,‬חסרי שליטה ‪,‬עזים ‪,‬מבזים את הטובים‪,‬‬ ‫‪4‬בוגדים ‪,‬עצבניים ‪,‬בעלי חושים גבוהים ‪,‬אוהבי תענוגות יותר מאוהבי אלוהים;‬ ‫‪5‬בעל צורת יראת שמים ‪,‬אך מתכחש לכוחו ‪:‬מאלו סר‪.‬‬ ‫‪6‬כי מעין זה הם המתגנבים לבתים ומובילים נשים טיפשות עמוסות חטאים בשבי ‪,‬מובלים בתאוות שונות‪.‬‬ ‫‪7‬תמיד למד ‪,‬ולעולם לא יכול להגיע לידיעת האמת‪.‬‬ ‫‪8‬כעת ‪,‬כפי שיאנס וג'מברס עמדו בפני משה ‪,‬כך גם אלה מתנגדים לאמת ‪:‬אנשים בעלי מוח מושחת ‪,‬סוררים באמונה‪.‬‬ ‫‪9‬אבל הם לא ימשיכו עוד ‪:‬כי איוולתם תהיה גלויה לכל האנשים כמו שלהם‪.‬‬ ‫‪10‬אבל אתה ידעת לגמרי את תורתי ‪,‬אורח חיי ‪,‬תכליתי ‪,‬אמונה ‪,‬סבלנות ‪,‬צדקה ‪,‬סבלנות‪,‬‬ ‫‪11‬רדיפות ‪,‬ייסורים ‪,‬אשר באו אלי באנטיוכיה ‪,‬באיקוניום ‪,‬בליסטרה ;איזה רדיפות סבלתי ‪,‬אבל מכולם הציל אותי ה‪'.‬‬ ‫‪12‬כן ‪,‬וכל אשר יחיו בא‪-‬לוהים במשיח ישוע יסבלו רדיפה‪.‬‬ ‫‪13‬אבל אנשים רשעים ומפתים יחמירו והולכים ‪,‬מתעתעים ומטעים‪.‬‬ ‫‪14‬אבל תמשיך בדברים שלמדת והבטחת כי ידעת ממי למדת אותם;‬ ‫‪15‬וכי מילד ידעת את כתבי הקודש ‪,‬אשר יכולים להחכים אותך לישועה על ידי אמונה במשיח ישוע‪.‬‬ ‫‪16‬כל כתבי הקודש ניתנים בהשראת אלוהים ‪,‬והוא מועיל לתורה ‪,‬לתוכחה ‪,‬לתיקון ‪,‬להוראת צדקה‪.‬‬ ‫‪17‬למען יהיה איש האלוהים מושלם ‪,‬מצויד היטב לכל מעשים טובים‪.‬‬ ‫פרק ‪4‬‬ ‫‪1‬אני מצווה אותך ‪,‬לפני אלוהים ‪,‬ואדון ישוע המשיח ‪,‬אשר ישפוט את החיים והמתים בהופעתו וממלכתו;‬ ‫‪2‬הטיף את המילה ;להיות מיידי בעונה ‪,‬מחוץ לעונה ;תוכחה ‪,‬תוכחה ‪,‬תמריץ בכל אורך רוח ותורת‪.‬‬ ‫ַורה הח ֵי לה ית ; חאבא ל אח ח בחרי ַח חאואתב יהא ם יה הי יו אלכאם ימל יחמ הרים ‪ֶ,‬א ֹה הי יו ימקח יר הִים אא יזנביהא ם;‬ ‫‪ִ3‬ה י איב לא הא ַבת אחֶא ר ל לא יה יסֵי לו אא ת הח א‬ ‫‪4‬וחֹה יסבו אא ת‪-‬אא יזנביהא ם מב אא ת‪-‬הח חא המַא ה וחֹה פי נו לי המגי לות‪.‬‬ ‫‪5‬אך שמור אתה בכל דבר ‪,‬סבל ייסורים ‪,‬עשה מלאכת אוונגליסט ‪,‬הוכח מלא לשירותך‪.‬‬ ‫‪6‬כי עתה אני מוכן להקרבה ‪,‬ועת יציאתי בפתח‪.‬‬ ‫‪7‬נלחמתי קרב טוב ‪,‬גמרתי את דרכי ‪,‬שמרתי את האמונה‪:‬‬ ‫‪8‬מעתה ואילך מונח לי כתר צדק אשר יתן לי ה 'השופט הצדיק ביום ההוא ולא רק לי כי אם גם לכל אוהבי הופעתו‪.‬‬ ‫‪9‬עשה שקדך לבוא אליי בקרוב‪.‬‬ ‫‪10‬כי דמאס עזב אותי ‪,‬כי אהב את העולם הנוכחי ‪,‬ויצא אל תסלוניקי ;כרסנס לגלטיה ‪,‬טיטוס עד דלמטיה‪.‬‬ ‫‪11‬רק לוק איתי ‪.‬קח את מרק והבא אותו איתך ‪:‬כי הוא מועיל לי לשירות‪.‬‬ ‫‪12‬וטיכיקוס שלחתי לאפסוס‪.‬‬ ‫‪13‬את המעיל שהשארתי בטרואס עם קרפוס ‪,‬בבואך ‪,‬הבא איתך ‪,‬ואת הספרים ‪,‬אבל במיוחד את הקלפים‪.‬‬ ‫‪14‬אלכסנדר הנחושת עשה לי רע הרבה ‪:‬גמל לו ה 'על פי מעשיו‪.‬‬ ‫‪15‬ממי תהי גם אתה שומר ;כי הוא עמד מאוד בדברינו‪.‬‬ ‫‪16‬בתשובתי הראשונה לא עמד איתי איש ‪,‬אבל כל האנשים עזבו אותי ‪:‬אני מתפלל לאל שלא יוטל עליהם‪.‬‬ ‫‪17‬אף יהוה עמד איתי וחיזק אותי ;למען יוודע על ידי ההטפה במלואה ‪,‬וישמעו כל הגויים ‪:‬ונצלתי מפי האריה‪.‬‬ ‫‪18‬ויצילני ה 'מכל מלאכה רעה וישמרני עד מלכותו השמימית למי תהילה לעולם ועד ‪.‬אא מב ן‪.‬‬ ‫‪19‬הצדיעו לפריסקה ולאקילה ולבני בית אונסיפורוס‪.‬‬ ‫‪20‬ארסטוס ישב בקורינתוס ‪:‬אבל טרופימוס השארתי במילטוס חולה‪.‬‬ ‫‪21‬עשה חריצותך לבוא לפני החורף ‪.‬אובולוס מברך אותך ‪,‬ופודנס ‪,‬ולינוס ‪,‬וקלאודיה ‪,‬וכל האחים‪.‬‬ ‫‪22‬אדון ישוע המשיח יהיה עם רוחך ‪.‬חסד יהיה איתך ‪.‬אא מב ן( ‪.‬האיגרת השנייה לטימותאוס ‪,‬שהוסמך לבישוף הראשון של כנסיית‬ ‫האפסים ‪,‬נכתבה מרומא ‪,‬כאשר פאולוס הובא בפני נירון בפעם השנייה‪).‬‬

‫‪156‬‬

‫טיטוס‬ ‫פרק‪1‬‬ ‫‪1‬פאולוס ‪,‬עבד אלוהים ‪,‬ושליח ישוע המשיח ‪,‬על פי אמונתם של נבחרי אלוהים ‪,‬והכרת האמת שאחרי יראת שמים;‬ ‫‪2‬בתקווה לחיי נצח ‪,‬אשר הבטיח אלוהים ‪,‬שאינו יכול לשקר ‪,‬לפני תחילת העולם;‬ ‫‪3‬אך בימיו הפגין את דברו בהטפה ‪,‬אשר נמסרה לי על פי ציווי אלהים מושיאנו;‬ ‫‪4‬לטיטוס ‪,‬בני אחרי האמונה המשותפת ‪:‬חסד ‪,‬חסד ושלום ‪,‬מאת אלוהים האב והאדון ישוע המשיח מושיענו‪.‬‬ ‫‪5‬בשל כך השארתי אותך בכרתים ‪,‬כי תסדר את החסרונות ‪,‬ותקנה זקנים בכל עיר ‪,‬כפי שמנתי אותך‪.‬‬ ‫‪6‬אם יש תמים ‪,‬בעל אישה אחת ‪,‬בעל ילדים נאמנים ‪,‬לא מואשמים בהתפרעות או סוררים‪.‬‬ ‫‪7‬כי בישוף חייב להיות תמים ‪,‬כמנהל אלוהים ;לא ברצון עצמי ‪,‬לא כועס במהרה ‪,‬לא נתון ליין ‪,‬לא חלוץ ‪,‬לא נתון לרווח מטונף;‬ ‫‪8‬אבל אוהב הכנסת אורחים ‪,‬אוהב אנשים טובים ‪,‬מפוכח ‪,‬צדיק ‪,‬קדוש ‪,‬מתון;‬ ‫‪9‬החזק את המילה הנאמנה כפי שלימדו אותו ‪,‬כדי שיוכל על ידי הדוקטרינה התקינה גם להמריץ וגם לשכנע את המתמודדים‪.‬‬ ‫‪10‬כי יש הרבה מדברים ורמאים סוררים והבלים ‪,‬במיוחד בני ברית המילה‪.‬‬ ‫‪11‬אשר יש לעצור פיהם ‪,‬המערערים בתים שלמים ‪,‬מלמדים דברים שאינם ראויים ‪,‬למען הון מטונף‪.‬‬ ‫‪12‬אחד מעצמם ‪,‬אפילו נביא משלהם ‪,‬אמר ‪,‬כרתים הם תמיד שקרנים ‪,‬חיות רעות ‪,‬בטן איטית‪.‬‬ ‫‪13‬עד זה נכון ‪.‬על כן תוכח בהם בחריפות ‪,‬למען יהיו בריאים באמונה;‬ ‫‪14‬לא שמים לב לאגדות יהודיות ולמצוות בני אדם הפונות מן האמת‪.‬‬ ‫‪15‬לטהורים הכל טהור ‪,‬אבל לטמאים ולכופרים אין טהור ;אבל אפילו שכלם ומצפונם נטמאים‪.‬‬ ‫ומורר ‪,‬ולמ כבל מפ עחֶל ה טובב ה ממ פפ חחללה‪.‬‬ ‫‪16‬הם טוענים שהם מכירים את אלוהים ;אחבב ל במ מפ עחֶר ה ממ פכחחלל ים אותו ‪,‬במ הפ הוא ֹוערב ר‬ ‫פרק‪2‬‬ ‫‪1‬אבל דבר אתה את הדברים ההופכים לתורה נכונה‪:‬‬ ‫‪2‬שהזקנים יהיו מפוכחים ‪,‬חמורי סבר ‪,‬מתונים ‪,‬בריאים באמונה ‪,‬בצדקה ‪,‬בסבלנות‪.‬‬ ‫‪3‬גם הנשים הזקנות ‪,‬שיהיו נוהגות כקדושה ‪,‬לא מאשימות שווא ‪,‬לא נותנות יין רבות ‪,‬מורות טובות;‬ ‫‪4‬כדי שילמדו את הצעירות להתפכח ‪,‬לאהוב את בעליהן ‪,‬לאהוב את ילדיהן‪,‬‬ ‫‪5‬להיות נבונים ‪,‬צנועים ‪,‬שומרי בית ‪,‬טובים ‪,‬צייתנים לבעליהם ‪,‬כדי שדבר אלוהים לא יגונה‪.‬‬ ‫‪6‬גברים צעירים ממליצים גם הם להתפכח‪.‬‬ ‫‪7‬בכל דבר הראה לעצמך תבנית של מעשים טובים ‪:‬בתורה המראה חוסר שחיתות ‪,‬כובד ראש ‪,‬כנות‪,‬‬ ‫‪8‬דיבור קול ‪,‬שאי אפשר להוקיע ;למען יתבייש המנוגד ‪,‬שאין לו דבר רע לומר עליך‪.‬‬ ‫‪9‬קראו לעבדים לציית לאדוניהם ולרצות אותם בכל דבר ;לא עונה שוב;‬ ‫‪10‬לא מתרפק ‪,‬אלא מפגין כל נאמנות טובה ;למען יקשטו את תורת ה 'מושיענו בכל דבר‪.‬‬ ‫‪11‬כי חסד אלוהים מביא ישועה נגלה לכל בני האדם‪.‬‬ ‫‪12‬מלמדנו ‪,‬כי בהכחשת רשעות ותאוות עולם ‪,‬עלינו לחיות בפכחות ‪,‬בצדק ובאלוקים ‪,‬בעולם הנוכחי;‬ ‫‪13‬מחפשים את התקווה המבורכת ההיא ואת הופעתו המפוארת של האל הגדול ומושיענו ישוע המשיח;‬ ‫‪14‬אשר נתן את עצמו עבורנו למען יגאל אותנו מכל עוון ויטהר לו עם זר קנאי במעשים טובים‪.‬‬ ‫‪15‬דברים אלה דברו ודרשו ותוכחו בכל רשות ‪.‬אל יבוז לך אדם‪.‬‬ ‫פרק‪3‬‬ ‫‪1‬זכור אותם להיות כפופים לנסיכויות ולסמכויות ‪,‬לציית לשופטים ‪,‬להיות מוכנים לכל עבודה טובה‪,‬‬ ‫‪2‬לא לדבר רע על אדם ‪,‬לא להיות ריב ‪,‬אלא עדין ‪,‬להפגין כל ענווה לכל האנשים‪.‬‬ ‫‪3‬כי גם אנו עצמנו היינו לפעמים טיפשים ‪,‬סוררים ‪,‬שוללים ‪,‬משרתים תאוות ותענוגות שונים ‪,‬חיים בזדון וקנאה ‪,‬שונאים ושונאים זה את זה‪.‬‬ ‫‪4‬אך לאחר מכן הופיעו חסד ואהבתו של אלוהים מושיענו לאדם‪,‬‬ ‫‪5‬לא במעשי צדקה אשר עשינו כי אם על פי רחמיו הושיענו ברחצת התחדשות וחידוש רוח הקודש;‬ ‫‪6‬אשר הוא שפך עלינו בשפע על‪-‬ידי ישוע המשיח מושיאנו;‬ ‫‪7‬בהיותנו מוצדקים בחסדיו ‪,‬עלינו להיות יורשים על פי תקוות חיי הנצח‪.‬‬ ‫‪8‬זו אמירה נאמנה ‪,‬ואת הדברים האלה אני רוצה שתאשר כל הזמן ‪,‬כדי שהאמינו באלוהים יקפידו לקיים מעשים טובים ‪.‬הדברים האלה טובים‬ ‫ורווחיים לבני אדם‪.‬‬ ‫‪9‬אך הימנע משאלות מטופשות ‪,‬ומיוחסין ‪,‬ומריבות ומריבות על החוק ;כי הם חסרי רווח והבלים‪.‬‬ ‫‪10‬איש שהוא כופר לאחר האזהרה הראשונה והשנייה דחה;‬ ‫‪11‬מתוך ידיעה כי מי שהוא כזה הוא מטומטם ‪,‬וחוטא ‪,‬בהורשע מעצמו‪.‬‬ ‫‪12‬כאשר אשלח אליך את ארטמס או את טיכיקוס ‪,‬תקפיד לבוא אלי לניקופוליס ‪:‬כי קבעתי שם לחורף‪.‬‬ ‫‪13‬הביאו את זנס עורך הדין ואת אפולו למסעם בחריצות ‪,‬ששום דבר לא יחסר להם‪.‬‬ ‫‪14‬וילמדו גם שלנו לקיים מעשים טובים לשימושים הכרחיים ‪,‬שלא יהיו חסרי פרי‪.‬‬ ‫‪15‬כל אשר אתי מצדיעים לך ‪.‬ברכו את האוהבים אותנו באמונה ‪.‬חסד יהיה עם כולכם ‪.‬אב מר ן( ‪.‬זה נכתב לטיטוס ‪,‬שהוסמך לבישוף הראשון של‬ ‫כנסיית הכרתים ‪,‬מניקופוליס ממקדוניה‪).‬‬

‫‪157‬‬

‫פילימון‬ ‫פרק ‪1‬‬ ‫‪ 1‬פאולוס‪ ,‬אסיר ישוע המשיח‪ ,‬וטימותיאוס אחינו‪ ,‬לפילמון אהובנו וחברנו‪.‬‬ ‫‪ 2‬ואל אפיה אהובתנו וארכיפוס אחינו החייל ואל הכנסייה בביתך‪:‬‬ ‫‪ 3‬חסד לכם ושלום מאלוהים אבינו והאדון ישוע המשיח‪.‬‬ ‫‪ 4‬אני מודה לאלוהים שלי‪ ,‬מזכיר אותך תמיד בתפילותי‪,‬‬ ‫‪ 5‬לשמוע את אהבתך ואמונתך אשר יש לך כלפי האדון ישוע וכלפי כל הקדושים;‬ ‫‪ 6‬כדי שתקשורת אמונתך תהיה יעילה על ידי הכרת כל דבר טוב אשר בך במשיח ישוע‪.‬‬ ‫‪ 7‬כי יש לנו שמחה ונחמה גדולה באהבתך‪ ,‬כי מעי הקדושים מתרענן על ידך אחי‪.‬‬ ‫‪ 8‬לפיכך‪ ,‬אף על פי שהייתי נועז הרבה במשיח להורות לך מה שנוח‪,‬‬ ‫‪ 9‬אך למען האהבה אני מתחנן אליך‪ ,‬בהיותך אדם כמו פאולוס הזקן‪ ,‬ועכשיו גם שבוי של ישוע המשיח‪.‬‬ ‫‪ 10‬אני מתחנן בעבור בני אונסימוס אשר ילדתי בכבלי‪.‬‬ ‫‪ 11‬אשר היה לך בעבר לא מועיל‪ ,‬ועכשיו מועיל לך ולי‪.‬‬ ‫יב ֲאשֶׁ ר שָׁ לַחְ ִּתי אֶׁ ת‪ֲ -‬אשֶׁ ר קַ בֵּ ל אֹותֹו‪ ,‬דהיינו את קרביי‪.‬‬ ‫‪ 13‬אשר הייתי מחזיק עמי למען ישרת אותי במקומך בכבלי הבשורה‪.‬‬ ‫‪ 14‬אבל בלי דעתך לא אעשה כלום; שלא תהיה תועלתך כביכול מתוך הכרח‪ ,‬אלא ברצון‪.‬‬ ‫‪ 15‬כי אולי הוא הסתלק לעת‪ ,‬למען תקבל אותו לעולם;‬ ‫‪ 16‬לא עתה כעבד כי אם משרת אח אהוב במיוחד לי‪ ,‬כי אם כמה יותר לך בבשר וביהוה?‬ ‫‪ 17‬אם תספר לי שותף‪ ,‬קבל אותו כמוני‪.‬‬ ‫‪ 18‬אם עשה לך עוול או חייב לך‪ ,‬שים את זה על שלי;‬ ‫‪ 19‬אני‪ ,‬פאולוס‪ ,‬כתבתי אותו במו ידי‪ ,‬אני אחזיר אותו‪ :‬אף על פי שאיני אומר לך כיצד אתה חייב לי אפילו את עצמך‪.‬‬ ‫‪ 20‬כן אחי הבה לי לשמוח ממך בה'‪ :‬רענן את קרביי בה'‪.‬‬ ‫‪ 21‬בבטחתי בצייתך כתבתי לך כי ידעתי שגם אתה תעשה יותר ממה שאני אומר‪.‬‬ ‫‪ 22‬אך יחד עם זאת הכן לי גם לינה כי אני בוטח כי על ידי תפילותיכם אתן לך‪.‬‬ ‫‪ 23‬שם שלום לך אפאפראס‪ ,‬אסיר אחי במשיח ישוע;‬ ‫‪ 24‬מרקוס‪ ,‬אריסטרכוס‪ ,‬דמאס‪ ,‬לוקאס‪ ,‬חבריי לעבודה‪.‬‬ ‫‪ 25‬חסד אדוננו ישוע המשיח יהיה עם רוחכם‪ .‬אָׁ מֵּ ן‪.‬‬

‫‪158‬‬

‫עברים‬ ‫פרק ‪1‬‬ ‫‪1‬אלהים ‪,‬אשר דיבר בזמנים קודמים אל האבות על ידי הנביאים‪.‬‬ ‫‪2‬האם באחרית הימים האלה דיבר אלינו על ידי בנו ‪,‬אשר מינה לו יורש של כל הדברים ‪,‬אשר על ידו גם ברא את העולמות;‬ ‫‪3‬אשר בהיותו זוהר כבודו וצלמו המפורש של דמותו ‪,‬ומקיים את כל הדברים בדבר כוחו ‪,‬כאשר טהר בעצמו את חטאינו ‪,‬ישב על יד‬ ‫ימין של הוד מעלה;‬ ‫‪4‬בהיותו הרבה יותר טוב מהמלאכים ‪,‬שכן הוא קיבל בירושה שם מצוין מהם‪.‬‬ ‫‪5‬כי למי מהמלאכים אמר בכל עת ‪,‬אתה בני ‪,‬היום ילדתי אותך ?ושוב ‪,‬אהיה לו אב ‪,‬והוא יהיה לי בן?‬ ‫‪6‬ושוב כשהוא מביא את הבכור לעולם ‪,‬הוא אומר ‪,‬ויעבדו אותו כל מלאכי האלוהים‪.‬‬ ‫‪7‬ועל המלאכים הוא אומר ‪,‬אשר עושה את מלאכיו רוחות ואת שריו להבת אש‪.‬‬ ‫‪8‬אך אל הבן אמר כסאך אלהים לעולם ועד ‪:‬שרביט צדק שרביט מלכותך‪.‬‬ ‫ט אהבת צדק ושנאת עוון ;על כן משח אותך אלהים אלוהיך בשמן שמחה מעל רעיך‪.‬‬ ‫אִית ‪,‬הר קק סר דר ת אר ת‪-‬הא אא ררץ ;והשמים מעשה ידיך‪:‬‬ ‫‪10‬וק אּ ָא ה ‪,‬יק הואה ‪,‬בק אר ש‬ ‫‪11‬יאבדו ;אבל אתה נשאר ;וְּש זקקק נו ּכָאם כק שמגק ָא ל;‬ ‫‪12‬וכלבוש תקפל אותם והם ישנו ‪,‬אבל אתה אותו ‪,‬ושנותיך לא יכשלו‪.‬‬ ‫‪13‬אבל למי מהמלאכים אמר בכל עת ‪:‬שב לימיני עד שאעשה את אויביך להדום רגליך?‬ ‫‪14‬האם לא כולם רוחות שרת ‪,‬שנשלחו לשרת עבורם אשר יהיו יורשי הישועה?‬ ‫פרק ‪2‬‬ ‫‪1‬לפיכך עלינו לתת את הדעת ביתר שאת לדברים אשר שמענו ‪,‬פן נשאיר אותם בכל עת‪.‬‬ ‫‪2‬כי אם המילה שנאמרה על ידי מלאכים הייתה איתנה ‪,‬וכל עבירה ואי‪-‬ציות קיבלו שכר צודק;‬ ‫‪3‬איך נמלט אם נזניח את הישועה הגדולה כל כך ;אשר בתחילה התחילו נאמרו על ידי ה ‪',‬ואושרו לנו על ידי השומעים אותו;‬ ‫‪4‬גם אלוהים מעיד עליהם ‪,‬הן באותות ובמופתים והן במגוון ניסים ומתנות של רוח הקודש ‪,‬על פי רצונו?‬ ‫‪5‬כי למלאכים לא הכפיף את העולם הבא אשר אנו מדברים עליו‪.‬‬ ‫‪6‬אבל אחד במקום פלוני העיד לאמר מה הוא האדם כי אתה זוכר אותו ?או בן אדם כי תבקר אותו?‬ ‫טרָא אותו בש כק בוד וק כאבוד ‪,‬וק הש קִָּ חק ָא אותו עּל מּ עֵׂא י יאדר יך‪.‬‬ ‫‪7‬הורדתם אותו מעט מן המלאכים ;עש ק‬ ‫‪8‬נתת את כל הדברים תחת רגליו ‪.‬כי באשר הכניס הכל תחתיו ‪,‬לא השאיר דבר שאינו נתון תחתיו ‪.‬אבל עכשיו אנחנו עדיין לא‬ ‫רואים את כל הדברים תחתיו‪.‬‬ ‫‪9‬אך אנו רואים את ישוע ‪,‬שנעשה מעט נמוך מהמלאכים בשל סבל המוות ‪,‬עטור תהילה וכבוד ;שהוא בחסדי ה 'יטעם מוות לכל‬ ‫אדם‪.‬‬ ‫‪10‬כי הוא הפך לו ‪,‬שבשבילו הכל ‪,‬ובאמצעותו הכל ‪,‬בהבאת בנים רבים לתפארת ‪,‬להשלים את שר ישועתם בייסורים‪.‬‬ ‫‪11‬כי גם המקדש וגם המקדשים הם כולם מאחד ‪:‬בגלל זה הוא לא מתבייש לקרוא להם אחים‪.‬‬ ‫‪12‬לאמר ‪,‬אני אודיע את שמך לאחיי ‪,‬בתוך הכנסייה אשיר לך הלל‪.‬‬ ‫‪13‬ושוב ‪,‬אסמוך בו ‪.‬ושוב ‪,‬הנה אני והילדים אשר נתן לי אלוהים‪.‬‬ ‫‪14‬כיון שהילדים שותפים בבשר ודם ‪,‬גם הוא עצמו לקח חלק מזה ;שבאמצעות המוות ישמיד את בעל כוח המוות ‪,‬כלומר את השטן;‬ ‫‪15‬והושיע את אותם אשר מפחד המוות היו נתונים לשעבוד כל חייהם‪.‬‬ ‫‪16‬כי באמת לא קיבל עליו את טבעם של מלאכים ;אבל הוא לקח עליו את זרעו של אברהם‪.‬‬ ‫‪17‬לפיכך היה עליו להידמות בכל דבר לאחיו ‪,‬כדי שיהיה כהן גדול רחום ונאמן בדברים הקשורים לאלוהים ‪,‬לעשות פיוס על חטאי‬ ‫העם‪.‬‬ ‫‪18‬כי באשר הוא עצמו סבל להתפתות ‪,‬הוא יכול לעזר את המתפתים‪.‬‬ ‫פרק ‪3‬‬ ‫‪1‬לפיכך ‪,‬אחים קדושים ‪,‬שותפי הקריאה השמימית ‪,‬קחו בחשבון את השליח והכוהן הגדול של מקצוענו ‪,‬המשיח ישוע;‬ ‫‪2‬אשר היה נאמן למי שמינה אותו ‪,‬כמו גם משה נאמן בכל ביתו‪.‬‬ ‫‪3‬כי האיש הזה נחשב ראוי ליותר כבוד ממשה ‪,‬כי בנה את הבית יש לו יותר כבוד מהבית‪.‬‬ ‫‪4‬כי כל בית נבנה על ידי איש ;אבל מי שבנה את כל הדברים הוא אלוהים‪.‬‬ ‫‪5‬ואמנם משה היה נאמן בכל ביתו כעבד לעדות את הדברים אשר עתידים להיאמר אחר כך;‬ ‫‪6‬אבל המשיח כבן על ביתו ;ביתו של מי אנחנו ‪,‬אם נאחז בבטחון ובשמחת התקווה עד הסוף‪.‬‬ ‫‪7‬לפיכך (כמו שאומרת רוח הקודש ‪,‬היום אם תשמעו בקולו‪,‬‬

‫‪159‬‬

‫עברים‬

‫‪8‬אל תקשו את לבכם כמו בהתגרות ביום הפיתוי במדבר‪.‬‬ ‫‪9‬כאשר ניסו אותי אבותיכם ‪,‬הוכיחו אותי וראו את מעשיי ארבעים שנה‪.‬‬ ‫‪10‬על כן צרתי על הדור ההוא ואמרתי תמיד טועים בלבם ;ולא ידעו את דרכי‪.‬‬ ‫‪11‬נשבעתי בחמתי לא יכנסו אל מנוחתי)‪.‬‬ ‫‪12‬שימו לב ‪,‬אחים ‪,‬פן יהיה באיש מכם לב רע של כופר בהסתלקות מאלוהים חיים‪.‬‬ ‫יג ׂאבא ל הש ז שקריזו שאיִ אר ת‪-‬זרה יום יום ‪,‬בק עוד ִר ִש קק ארא הּ ְום ;פן יתקשה איש מכם בתרמית החטא‪.‬‬ ‫‪14‬כי נהיה שותפים במשיח ‪,‬אם נחזיק בראשית בטחוננו איתן עד הסוף;‬ ‫‪15‬בשעה שנאמר היום אם תשמעו בקולו אל תקשו את לבכם כמו בהתגרות‪.‬‬ ‫טז כש י כש י‪ִ-‬א קמעו ‪,‬הש קתגּעק רו;‬ ‫‪17‬אבל על מי כאב ארבעים שנה ? ׂהל לא עש ם הּ חׂטא שאים ‪ִ,‬ר ִש פק לו ָאגק לאיהר ם בּ שמ קדבא ר?‬ ‫‪18‬ולמי נשבע שלא יכנסו למנוחתו כי אם לא האמינו?‬ ‫‪19‬אז אנחנו רואים שהם לא יכלו להיכנס בגלל אי‪-‬אמונה‪.‬‬ ‫פרק ‪4‬‬ ‫‪1‬אם כן ‪,‬הבה נפחד ‪,‬שמא ‪,‬פן תישאר לנו הבטחה להיכנס למנוחתו ‪,‬נראה שמישהו מכם חסר ממנה‪.‬‬ ‫‪2‬כי לנו הבשורה הוכרזה כמו גם להם ‪:‬אבל המילה הובשרה לא הועילה להם ‪,‬לא הייתה מעורבת באמונה בשומעים‪.‬‬ ‫‪3‬כי אנו המאמינים נכנסים אל המנוחה ‪,‬כמו שאמר ‪,‬אשר נשבעתי בחמתי ‪,‬אם יבואו אל מנוחתי ‪,‬אף‪-‬על‪-‬פי שנגמרו המעשים מיסוד‬ ‫העולם‪.‬‬ ‫‪4‬כי דיבר במקום פלוני ביום השביעי בדרך זו ‪,‬וינוח אלוהים ביום השביעי מכל מעשיו‪.‬‬ ‫‪5‬ושוב במקום הזה אם יכנסו למנוחתי‪.‬‬ ‫‪6‬כיון שנשאר יש מי שחייבים להיכנס בה ‪,‬ולא נכנסו אליהם מרוב כופר‪.‬‬ ‫‪7‬שוב הוא מגביל יום פלוני לאמר בדוד היום אחרי הרבה זמן ;כמו שנאמר ‪,‬היום אם תשמעו בקולו ‪,‬אל תקשו את לבכם‪.‬‬ ‫‪8‬כי אם ישוע היה נותן להם מנוחה ‪,‬אז הוא לא היה מדבר אחר כך על יום אחר‪.‬‬ ‫‪9‬אז נשארה מנוחה לעם האלוהים‪.‬‬ ‫‪10‬כי הנכנס למנוחתו ‪,‬גם הוא חדל ממעשיו ‪,‬כשם שעשה אלוהים משלו‪.‬‬ ‫‪11‬הבה נעבוד אפוא להיכנס אל המנוחה ההיא ‪,‬פן יפול איש אחר אותה דוגמה של חוסר אמונה‪.‬‬ ‫‪12‬כי דבר אלוהים הוא מהיר ועוצמתי וחד מכל חרב פיפיות ‪,‬חודר עד להבדל נפש ורוח ‪,‬ומפרקים ומח ‪,‬והוא מבחין במחשבות‬ ‫ובכוונות הלב‪.‬‬ ‫‪13‬וכן אין בריה שאינה גלויה לעיניו ‪,‬אלא הכול ערום ופתוח לעיני מי שיש לנו לעשות עמו‪.‬‬ ‫‪14‬כיון שיש לנו כהן גדול ‪,‬העובר לשמים ‪,‬ישוע בן האלוהים ‪,‬הבה נאחז במקצוענו‪.‬‬ ‫‪15‬כי אין לנו כוהן גדול שאי אפשר לגעת בו בתחושת חוליותינו ;אבל בכל הנקודות התפתה כמונו ‪,‬אך ללא חטא‪.‬‬ ‫‪16‬הבה נבוא אפוא באומץ אל כסא החסד ‪,‬למען נשיג רחמים ונמצא חסד לעזרה בעת צרה‪.‬‬ ‫פרק ‪5‬‬ ‫‪1‬כי כל כהן גדול שנלקח מקרב בני אדם מורה לבני אדם בדברים הקשורים לאלוהים ‪,‬כדי להקריב גם מתנות וגם קרבנות לחטאים‪.‬‬ ‫‪2‬מי יכול לרחם על בורים ועל הסוררים ;על כך גם הוא עצמו מוצף בחולשה‪.‬‬ ‫‪3‬ובגלל זה הוא צריך להקריב בעבור החטאים‪.‬‬ ‫‪4‬ואיש לא יקח את הכבוד הזה לעצמו ‪,‬אלא הנקרא מאלוהים ‪,‬כמו אהרן‪.‬‬ ‫‪5‬כך גם המשיח לא התפאר לכוהן גדול ; ׂאבא ל אִׂר ר אא מּ ר לו ‪:‬אּ ָא ה בק נש י ‪,‬הּ ְום הול קּד שָיך‪.‬‬ ‫‪6‬כמו שאומר גם במקום אחר ‪,‬אתה כהן לעולם לפי סדר מלכיצדק‪.‬‬ ‫‪7‬אשר בימי בשרו ‪,‬כאשר נשא תפילות ותחנונים בבכי עז ובדמעות ‪,‬למי שיכול להצילו ממות ‪,‬ונשמע בפחדו;‬ ‫‪8‬אף על פי שהיה בן ‪,‬בכל זאת למד הוא ציות על ידי הדברים שסבל;‬ ‫‪9‬ובהיותו מושלם ‪,‬הוא הפך למחבר הישועה הנצחית לכל המצייתים לו;‬ ‫‪10‬נקרא מאלוהים כהן גדול לפי סדר מלכיצדק‪.‬‬ ‫‪11‬אשר יש לנו דברים רבים לומר ‪,‬וקשה להשמיע ‪,‬כי אתה קהה בשמיעה‪.‬‬ ‫‪12‬כי בזמן שאתם צריכים להיות מורים ‪,‬אתם צריכים את זה שילמד אתכם שוב שהם העקרונות הראשונים של נאום אלוהים ;ונעשו‬ ‫כאלה שצריכים חלב ‪,‬ולא בשר חזק‪.‬‬ ‫יג כש י כאל הּ ֹל בא חּ חא לאב אָסּ ל בש קדבּ ר צר דר ק כש י ּיעּד הוא‪.‬‬ ‫‪14‬אבל בשר חזק שייך לבני הגיל ‪,‬אפילו לאלה שבגלל שימוש חושיהם מיושמים להבחין בין טוב ורע‪.‬‬

‫‪160‬‬

‫עברים‬

‫פרק ‪6‬‬ ‫‪1‬לפיכך עוזבים את עקרונות תורת המשיח ‪,‬הבה נמשיך אל השלמות ;לא להניח שוב את היסוד של תשובה ממעשים מתים ושל‬ ‫אמונה באלוהים‪,‬‬ ‫‪2‬על תורת הטבילות ועל נטילת ידים ותחיית המתים ודין נצחי‪.‬‬ ‫‪3‬ואת זה נעשה אם אלוהים ירשה‪.‬‬ ‫‪4‬כי זה בלתי אפשרי עבור אלה שהיו פעם מוארים ‪,‬וטעמו מהמתנה השמימית ‪,‬ונעשו שותפים ברוח הקודש‪,‬‬ ‫‪5‬וטעמת את דבר האלוהים הטוב ואת כוחות העולם הבא‪,‬‬ ‫‪6‬אם יפלו לחדשם לתשובה ;בראותם הם צולבים לעצמם את בן האלוהים מחדש ‪,‬ומביישים אותו גלוי‪.‬‬ ‫‪,‬מ ּזכרה אר ת‪-‬בק ארכאה מא אא ל‪.‬‬ ‫‪7‬כש י הא אא ררץ הּ ֹותא ה אר ת הּ גרִר ם ִר ְוצא א אעלריהא ומוצש יא עאֵא בש ים אִׂר ר קמלּבא שִים בא הר ם ק‬ ‫‪8‬אבל הנושא קוצים וגידים נדחה וקרוב לקללה ;שסופו להישרף‪.‬‬ ‫‪9‬אבל ‪,‬אהובים ‪,‬אנו משוכנעים בדברים טובים יותר מכם ‪,‬ודברים הנלווים לישועה ‪,‬למרות שאנו מדברים כך‪.‬‬ ‫‪10‬כי אין אלוהים פסול לשכוח את עבודתכם ואת עמלת אהבתכם אשר עשיתם לשמו ‪,‬באשר שרתתם את הקדושים ותשרתם‪.‬‬ ‫‪11‬ואנחנו רוצים שכל אחד מכם יגלה את אותה חריצות עד הבטחת התקווה עד הסוף‪.‬‬ ‫‪12‬למען לא תהיו עצלנים ‪,‬כי אם חסידיהם אשר באמונה ובסבלנות יורשים את ההבטחות‪.‬‬ ‫‪13‬כי כאשר הבטיח אלוהים לאברהם ‪,‬כי לא יכול היה להישבע בגדול יותר ‪,‬נשבע בעצמו‪.‬‬ ‫‪14‬לאמר ‪,‬אמנם ברכתי אברך אותך ‪,‬ורבה ירבה‪.‬‬ ‫‪15‬וכך ‪,‬לאחר שסבל בסבלנות ‪,‬הוא השיג את ההבטחה‪.‬‬ ‫‪16‬כי בני אדם נשבעים בגדולים ‪:‬ושבועה לאישור היא קץ לכל ריב‪.‬‬ ‫‪17‬שבו אלוהים ‪,‬שהיה מוכן יותר להראות ליורשי ההבטחה את חוסר השינוי של עצתו ‪,‬אישר אותה בשבועה‪:‬‬ ‫‪18‬שעל ידי שני דברים בלתי ניתנים לשינוי ‪,‬שאי אפשר היה לאלוהים לשקר בהם ‪,‬נוכל לקבל נחמה חזקה ‪,‬אשר נמלטו למקלט כדי‬ ‫לאחוז בתקווה המונחת לפנינו‪:‬‬ ‫‪19‬אשר תקוה יש לנו כעוגן נפש ‪,‬בטוחה וחזקה ‪,‬והנכנסת אל תוך הפרוכת;‬ ‫‪20‬היכן שהמבשר עבורנו נכנס ‪,‬אפילו ישוע ‪,‬עשה כהן גדול לנצח לפי סדר מלכיצדק‪.‬‬ ‫פרק ‪7‬‬ ‫‪1‬על זה מלכיצדק מלך סאלם כהן האל העליון ‪,‬אשר פגש את אברהם בשובו משחיטת המלכים ‪,‬ובירך אותו;‬ ‫‪2‬אשר גם אברהם נתן לו עשירית מכל ;ראשית להיות על ידי פירוש מלך צדק ‪,‬ואחר כך גם מלך שלם ‪,‬שהוא מלך השלום;‬ ‫‪3‬ללא אב ‪,‬ללא אמא ‪,‬ללא מוצא ‪,‬ללא ראשית ימים ולא סוף חיים ;אך דומה לבן האלוהים ;שוכן כהן כל הזמן‪.‬‬ ‫‪4‬עתה ראה כמה גדול היה האיש הזה ‪,‬שאפילו האב אברהם נתן לו את העשירית מהשלל‪.‬‬ ‫‪5‬ואמנם לבני לוי המקבלים את משרת הכהונה ‪,‬מצווה לקחת מעשר העם על פי התורה ‪,‬כלומר מאחיהם ‪,‬אף שהם יוצאים מחלצי‬ ‫אברהם‪. :‬‬ ‫‪6‬אבל מי שמוצאו אינו סופר מהם קיבל מעשר מאברהם ובירך את בעל ההבטחות‪.‬‬ ‫‪7‬ובלי כל סתירה הפחות יתברך מהטובים‪.‬‬ ‫‪8‬והנה אנשים שמתים מקבלים מעשר ;אבל שם הוא מקבל אותם ‪,‬שעליהם עדים שהוא חי‪.‬‬ ‫‪9‬וכמו שאוכל לומר ‪,‬גם לוי ‪,‬המקבל מעשר ‪,‬שילם מעשר באברהם‪.‬‬ ‫‪10‬כי עוד היה במותני אביו כאשר פגש אותו מלכיצדק‪.‬‬ ‫‪11‬אם לכן השלמות הייתה על ידי הכהונה הלוית (שהרי תחתיה קיבלו העם את התורה )מה עוד היה צריך שכהן אחר יקום על פי‬ ‫מלכיצדק ‪,‬ולא ייקרא על פי צו אהרן?‬ ‫‪12‬בעבור שינוי הכהונה ‪,‬נעשה בהכרח שינוי גם בהלכה‪.‬‬ ‫‪13‬כי מי שנאמר עליו הוא לשבט אחר ‪,‬אשר איש לא השתתף בו במזבח‪.‬‬ ‫‪14‬כי ברור כי יצא אדוננו מיהודה ;על זה שבט משה לא דיבר דבר על כהונה‪.‬‬ ‫‪15‬וזה עוד יותר ברור ‪:‬כי לאחר דמותו של מלכיצדק קם כומר אחר‪.‬‬ ‫טז מי נוצר ‪,‬לא על פי חוק מצווה גשמית ‪,‬אלא על פי כוחם של חיים אין קץ‪.‬‬ ‫‪17‬כי הוא מעיד ‪,‬אתה כוהן לעולם לפי סדר מלכיצדק‪.‬‬ ‫‪18‬כי באמת יש ביטול של המצוות הקודמת בגלל חולשתה וחוסר התועלת שלה‪.‬‬ ‫‪19‬כי התורה לא עשתה דבר מושלם ‪,‬אבל הבאת תקווה טובה יותר עשתה ;שבאמצעותו אנו מתקרבים לאלוהים‪.‬‬ ‫‪20‬וככל שלא בלי שבועה נעשה כהן‪.‬‬ ‫( ‪21‬כי הכוהנים ההם נעשו בלא שבועה ‪,‬אבל זה בשבועה על ידי מי שאמר לו נשבע ה 'ולא יחזור בתשובה אתה כהן לעולם על פי‬ ‫מלכיצדק‪):‬‬ ‫‪22‬עד כדי כך הובטח ישוע בצוואה טובה יותר‪.‬‬ ‫‪23‬והם באמת היו כוהנים רבים ‪,‬כי לא נתנו להם להמשיך מחמת המוות‪.‬‬ ‫‪24‬אך לאיש הזה ‪,‬משום שהוא ממשיך לעולם ‪,‬יש כהונה שאין לה שינוי‪.‬‬

‫‪161‬‬

‫עברים‬

‫‪25‬על כן הוא יכול גם להצילם עד הסוף הבאים אל ה 'על ידו ‪,‬כיון שהוא חי לעולם להתפלל עבורם‪.‬‬ ‫חוט שאים וק עולאה מא הּ ֹא מּ יש ם;‬ ‫‪26‬כש י כל הא ן גאדול יש הק ירה לאנו ‪ִ,‬ר הוא קק דוִ ‪,‬טּ מא א ‪,‬טא מא א ‪,‬נש פק ָּ ל שמ ק‬ ‫‪27‬אשר אינו צריך יום יום ‪,‬ככוהנים הגדולים ההם ‪,‬להקריב קרבן ‪,‬תחילה על חטאיו ואחר כך על העם ‪:‬על כך עשה פעם אחת‬ ‫כשהקריב את עצמו‪.‬‬ ‫‪28‬כי התורה עושה אנשים כוהנים גדולים בעלי מחלה ;אבל דבר השבועה ‪,‬שהיה מאז התורה ‪,‬עושה את הבן ‪,‬המקודש לעד‪.‬‬ ‫פרק ‪8‬‬ ‫‪1‬עכשיו מהדברים אשר דיברנו זה הסכום ‪:‬יש לנו כהן גדול כזה ‪,‬אשר יושב על יד ימין של כסא הוד מלכות בשמים;‬ ‫‪2‬שר הקדש והמשכן האמיתי אשר העלה ה 'ולא אדם‪.‬‬ ‫‪3‬כי כל כהן גדול נסמכה להקריב מתנות וזבחים ‪:‬על כן מוכרח שיהיה לאיש הזה גם מה להקריב‪.‬‬ ‫ָּורה‪.‬‬ ‫‪4‬כש י שאם הא יאה עּל‪-‬הא אא ררץ ל לא יש הק ירה כל הא ן ‪,‬כש י יאִ כל הׂנש ים ִר מּ ע שֵׂים שמָא נות כ א‬ ‫‪5‬המשרתים למופת ולצל של דברים שמימיים ‪,‬כשם שהזהיר משה אלהים בשעה שעמד לעשות את המשכן ‪:‬כי ראה אמר הוא כי‬ ‫אתה עושה הכל לפי הדוגמה שנראתה לך בהר‪.‬‬ ‫‪6‬אבל עכשיו הוא השיג שירות מעולה יותר ‪,‬עד כמה הוא גם מתווך של ברית טובה יותר ‪,‬אשר הוקמה על הבטחות טובות יותר‪.‬‬ ‫‪7‬כי אם הברית הראשונה ההיא הייתה ללא פגם ‪,‬אז לא היה צריך לחפש מקום לשנייה‪.‬‬ ‫‪8‬כי מצא בהם פגם אמר הנה ימים באים נאום ה 'אשר אכרת ברית חדשה עם בית ישראל ועם בית יהודה‪.‬‬ ‫יתי ‪,‬וק ל לא ִא מּ עק שָי בא הר ם ‪,‬נק אּם‬ ‫‪9‬לא לפי הברית אשר כרתי עם אבותיהם ביום שאחזתי בידם להוציאם מארץ מצרים ;כש י ל לא ִא קמרו בק בש שר ש‬ ‫יק הואה‪.‬‬ ‫‪10‬כי זו הברית אשר אכרת עם בית ישראל אחר הימים ההם נאום ה ;'אשים חוקים בנפשם ‪,‬וכתוב אותם בלבם ‪,‬ואהיה להם לאל ‪,‬‬ ‫והם יהיו לי לעם‪.‬‬ ‫‪11‬ולא ילמדו איש את רעהו ואיש אחיו לאמר דעו את יהוה כי כולם ידעו אותי מקטן ועד גדול‪.‬‬ ‫‪12‬כי ארחם על עוונותם ואת חטאיהם ועוונותיהם לא אזכור עוד‪.‬‬ ‫‪13‬באשר הוא אומר ברית חדשה כרת את הראשונה ישנה ‪.‬עכשיו מה שמתכלה ומזדקן מוכן להיעלם‪.‬‬ ‫פרק ‪9‬‬ ‫‪1‬אז ‪,‬באמת ‪,‬לברית הראשונה היו גם פקודות של שירות אלוהים ‪,‬ומקדש עולמי‪.‬‬ ‫‪2‬כש י אל הר ל עאֵא ה ;הא שראִון ‪,‬אִׂר ר בו הּ ָק מור ‪,‬וק הּ ֹּ לק חא ן ‪,‬וק לרחר ם הּ ָא ארה ;שנקרא הקדש‪.‬‬ ‫‪3‬ואחרי הפרוכת השניה המשכן הנקרא הקדוש מכולם;‬ ‫‪4‬אשר היה מחתת הזהב וארון הברית מצופה זהב מסביב ‪,‬אשר בו היה סיר הזהב אשר בו המן ומטה אהרן הניצב ולוחות הברית;‬ ‫‪5‬ומעליו כרובי התפארת מצלים על הכסא ;עליהם איננו יכולים לדבר כעת במיוחד‪.‬‬ ‫‪6‬עתה ‪,‬כשהדברים הללו נקבעו כך ‪,‬הכוהנים הלכו תמיד אל המשכן הראשון ‪,‬ועשו את עבודת ה‪'.‬‬ ‫‪7‬אך אל השני נכנס הכהן הגדול לבדו פעם בשנה ‪,‬לא בלי דם ‪,‬אשר הציע לעצמו ולטעויות העם‪.‬‬ ‫‪8‬רוח הקודש מסמלת שהדרך אל הקדוש מכולם עדיין לא התגלתה ‪,‬בעוד שהמשכן הראשון עוד עמד‪:‬‬ ‫‪9‬שהיתה דמות לזמן הנוכחי ‪,‬שבה הוקרבו גם מתנות וגם קורבנות ‪,‬שלא יכלו להפוך את מי שעושה את השירות למושלם ‪,‬באשר‬ ‫למצפון;‬ ‫‪10‬אשר עמדו רק בבשר ובמשקאות ‪,‬ורחיצות צוללות ומשפטים גשמיים ‪,‬המוטלים עליהם עד עת הרפורמה‪.‬‬ ‫‪11‬אך בהיותו של המשיח בא כהן גדול של טובות הבאות ‪,‬על ידי משכן גדול ומושלם יותר ‪,‬שלא נעשה בידיים ‪,‬כלומר ‪,‬לא מהבניין‬ ‫הזה;‬ ‫‪12‬לא בדם עיזים ועגלים ‪,‬אלא בדם שלו הוא נכנס פעם אחת אל המקום הקדוש ‪,‬לאחר שהשיג לנו גאולה נצחית‪.‬‬ ‫יג כי אם דם שוורים ועזים ואפר פרה המזרקת טמא מקדש לטהרת הבשר‪.‬‬ ‫‪14‬על אחת כמה וכמה דמו של המשיח ‪,‬שבאמצעות הרוח הנצחית הציע את עצמו ללא כתמים לאלוהים ‪,‬לטהר את מצפונכם ממעשים‬ ‫מתים לשרת את אלוהים חיים?‬ ‫‪15‬ומטעם זה הוא המתווך של הברית החדשה ‪,‬שבאמצעות המוות ‪,‬לגאולת העבירות שהיו תחת הברית הראשונה ‪,‬יקבלו הנקראים‬ ‫את ההבטחה של ירושה נצחית‪.‬‬ ‫‪16‬כי במקום בו יש צוואה ‪,‬חייב להיות גם מותו של המוריש‪.‬‬ ‫‪17‬כי צוואה היא חזקה לאחר מות בני אדם ‪:‬אחרת אין היא חזקה כל עוד המוריש חי‪.‬‬ ‫‪18‬ולפיכך גם הצוואה הראשונה לא נחנכה ללא דם‪.‬‬ ‫‪19‬כי כאשר דיבר משה את כל המצוות אל כל העם על פי התורה ‪,‬לקח את דם העגלים והעזים במים וצמר ארגמן וזעתר וזרק את‬ ‫הספר ואת כל העם‪.‬‬ ‫‪20‬לאמר זה דם הצוואה אשר צוה לכם אלהים‪.‬‬ ‫‪21‬ועוד זרק בדם גם את המשכן וגם את כל כלי העבודה‪.‬‬ ‫‪22‬וכמעט כל הדברים מטוהרים בדם ;ובלי שפיכת דם אין הפוגה‪.‬‬

‫‪162‬‬

‫עברים‬

‫‪23‬לכן היה צורך לטהר את דפוסי הדברים בשמים באמצעות אלה ;אלא הדברים השמימיים עצמם עם קרבנות טובים מאלה‪.‬‬ ‫‪24‬כי המשיח לא נכנס למקומות הקדושים שנעשו בידיים ‪,‬שהם דמויות האמת ;אלא אל השמים עצמו ‪,‬עתה להופיע בפנינו של‬ ‫אלוהים‪:‬‬ ‫‪25‬ועדיין לא להקריב את עצמו לעתים קרובות ‪,‬כאשר הכהן הגדול נכנס אל הקודש בכל שנה בדם אחרים;‬ ‫‪26‬כי אז הוא סבל לעתים קרובות מאז ייסוד העולם ‪,‬אבל עכשיו ‪,‬פעם אחת בקצה העולם ‪,‬הוא נראה להסיר את החטא על ידי קורבן‬ ‫עצמו‪.‬‬ ‫‪27‬וכמו שנקבע לבני אדם למות פעם אחת ואחרי זה הדין‪.‬‬ ‫‪28‬אז המשיח הוצע פעם לשאת את חטאיהם של רבים ;ואל המחפשים אותו יופיע בפעם השנייה ללא חטא לישועה‪.‬‬ ‫פרק ‪10‬‬ ‫‪1‬כי התורה שיש לה צל של דברים טובים לבוא ‪,‬ולא דמות הדברים ‪,‬לעולם לא תוכל עם הקורבנות האלה שהקריבו שנה אחר שנה‬ ‫ללא הרף להשלים את הבאים אליה‪.‬‬ ‫‪2‬כי אם כן לא היו חדלים להציעם ?כי למתפללים שפעם טיהרו לא היה צריך להיות יותר מצפון על חטאים‪.‬‬ ‫‪3‬אבל באותם קורבנות יש שוב זיכרון שנעשה מחטאים מדי שנה‪.‬‬ ‫‪4‬כי לא יתכן שדם השוורים והעזים יסיר חטאים‪.‬‬ ‫‪5‬לפיכך בבואו לעולם ‪,‬הוא אומר זבח והקרבה לא רצית ‪,‬אלא גוף הכנת לי‪.‬‬ ‫‪6‬בעולה ובזבחים לחטאת לא היה לך נחת‪.‬‬ ‫‪7‬אא מּ קר שָי הש ִאה אׂנש י בא א (בכרך הספר כתוב עלי )לעשות רצונך אלהים‪.‬‬ ‫‪8‬לעיל כשאמר זבח וקרבן ועולה וקרבן חטאת לא תרצה ולא היה נחת בו ;המוצעים בחוק;‬ ‫‪ּ 9‬וְ לאמר ר הש ִאה אׂנש י בא א לק הּ עֵׂות קרצונק ך אֹלהש ים ‪.‬הוא לוקח את הראשון ‪,‬כדי להקים את השני‪.‬‬ ‫‪10‬ברצון אשר נתקדשנו על ידי הקרבת גוף ישוע המשיח אחת ולתמיד‪.‬‬ ‫‪11‬וכל כהן עומד מדי יום ומשרת ומקריב פעמים רבות את אותם הקרבנות ‪,‬אשר לעולם אינם יכולים להסיר חטאים‪.‬‬ ‫‪12‬אבל האיש הזה ‪,‬לאחר שהקריב קרבן אחד לחטאים לעולם ‪,‬ישב על יד ימין האלוהים;‬ ‫‪13‬מעתה ואילך מצפה עד שיעשו אויביו להדום רגליו‪.‬‬ ‫‪14‬כי על ידי מנחה אחת הוא השלים לנצח את המקדשים‪.‬‬ ‫‪15‬על זה גם רוח הקודש עדה לנו כי אחר כך אמר קודם לכן‪.‬‬ ‫ָורתּ י בש לק בא בא ם ובק שמ קִָאחא ם אר קתכל בק ָא ם;‬ ‫טז ז לאת הּ בק שרית אִׂר ר כארל ת שאָא ם אּ ח אׂרי הּ ְ שאמים הא אא ָרה נק אּם יק הואה ‪,‬אר קתנּחק שָי א‬ ‫‪17‬ואת חטאיהם ועוונותיהם לא אזכור עוד‪.‬‬ ‫‪18‬כעת ‪,‬היכן שמחילה על אלה ‪,‬אין עוד קרבן לחטא‪.‬‬ ‫‪19‬לאחר ‪,‬אחים ‪,‬אומץ להיכנס אל הקודש על ידי דמו של ישוע‪,‬‬ ‫‪20‬בדרך חדשה וחיה אשר קידש לנו דרך הפרוכת דהיינו בשרו;‬ ‫‪21‬ויש לו כהן גדול על בית האלוהים;‬ ‫‪22‬הבה נתקרב בלב אמיתי בבטחון מלא באמונה ‪,‬כשליבנו נשפך ממצפון רע ‪,‬וגופינו נשטפים במים זכים‪.‬‬ ‫‪23‬הבה נאחז במקצוע אמונתנו בלי להסס( ;כי הוא נאמן שהבטיח);‬ ‫‪24‬ונשקול איש את רעהו לעורר אהבה ומעשים טובים‪.‬‬ ‫‪25‬לא עזבו את התכנסות עצמנו כדרך יש ; ׂאבא ל קמקּ בק לש ים זרה אר ל זרה ‪:‬וק כאך ּכאִׂר ר שָ קראו אר ת הּ ְום קא ארב‪.‬‬ ‫‪26‬כי אם נחטא בכוונה לאחר שקיבלנו את ידיעת האמת ‪,‬לא נשאר עוד קורבן לחטאים‪.‬‬ ‫‪27‬אבל פחד מסוים המצפה למשפט ולזעם לוהט אשר אכל את היריבים‪.‬‬ ‫‪28‬הבזה תורת משה מת בלא רחמים תחת שניים או שלושה עדים‪.‬‬ ‫‪29‬כמה עונש כבד יותר ‪,‬נניח ‪,‬הוא ייחשב ראוי ‪,‬אשר דרס ברגל את בן האלוהים ‪,‬וספר את דם הברית אשר קדשו בה ‪,‬דבר לא‬ ‫קדוש ‪,‬ועשה למרותו ‪.‬רוח של חסד?‬ ‫‪30‬כי אנחנו מכירים את אשר אמר לי הנקמה אני אשלם ‪,‬נאום ה ‪'.‬ושוב ‪,‬ה 'ישפוט את עמו‪.‬‬ ‫‪31‬מפחיד ליפול בידי אלוהים חיים‪.‬‬ ‫‪32‬אבל קראו לזכור את הימים הקודמים ‪,‬שבהם ‪,‬לאחר שהארתם ‪,‬סבלתם מלחמת ייסורים גדולה;‬ ‫‪33‬חלקית ‪,‬בזמן שהייתם למלאי צפייה הן על ידי חרפות ומייסורים ;ובחלקו ‪,‬בזמן שהפכתם לבני לוויה של אותם ששימשו כך‪.‬‬ ‫‪34‬כי רחמתם עלי בכבלים שלי ‪,‬ולקחתם בשמחה את שלילת חפציכם ‪,‬כי ידעתם בעצמכם כי יש לכם בשמים חומר טוב ומתמשך‪.‬‬ ‫‪35‬אל תשליכו על כן בטחונכם אשר יש לו גמול גדול‪.‬‬ ‫‪36‬כי אתם זקוקים לסבלנות ‪,‬כדי שאחרי שעשיתם את רצון אלוהים ‪,‬תקבלו את ההבטחה‪.‬‬ ‫‪37‬כי עוד מעט ‪,‬ויבוא מי שיבוא ולא ישהה‪.‬‬ ‫‪38‬עתה יחיה הצדיק באמונה ‪,‬אבל אם יסוג איש ‪,‬לא תמצא נפשי בו‪.‬‬ ‫‪39‬אבל איננו מהנסוגים לאבדון ;אלא מהמאמינים להצלת הנפש‪.‬‬

‫‪163‬‬

‫עברים‬

‫פרק ‪11‬‬ ‫‪1‬עתה האמונה היא חומר הדברים המקווים להם ‪,‬עדות לדברים שלא רואים‪.‬‬ ‫‪2‬כי על ידי זה קיבלו הזקנים דיווח טוב‪.‬‬ ‫‪3‬דרך האמונה אנו מבינים שהעולמות נוצרו על ידי דבר אלוהים ‪,‬כך שהדברים הנראים לא נוצרו מדברים שנראים‪.‬‬ ‫‪4‬באמונה הקריב הבל לאלוהים קרבן מעולה יותר מקין ‪,‬ובאמצעותו השיג עדות שהוא צדיק ‪,‬אלוהים מעיד על מתנותיו ‪,‬ובאמצעותו‬ ‫הוא עוד מת מדבר‪.‬‬ ‫‪5‬באמונה תורגם חנוך שלא יראה את המוות ;וק ל לא נש קמצא א ‪,‬כש י שת קרגּם אֹלהש ים ‪,‬כש י לש פק נאי שת קרגומו הא יק תא ה לו אר ת‪-‬הּ עאדות הּ ֹ לאת ‪,‬כש י חא פּץ אֹלהש ים‪.‬‬ ‫‪6‬אבל בלי אמונה אי אפשר למצוא חן בעיניו ‪:‬כי מי שבא אל ה 'צריך להאמין שהוא קיים ‪,‬ושהוא גמול המחפשים אותו‪.‬‬ ‫‪7‬באמונה ‪,‬הוזהר נח מפני דברים שלא נראו עד כה ‪,‬התרגש מפחד ‪,‬והכין תיבה להצלת ביתו ;שבזכותו גזר את העולם ‪,‬ונעשה יורש‬ ‫הצדקה שהיא באמונה‪.‬‬ ‫‪8‬באמונה שמע אברהם כאשר נקרא לצאת אל המקום אשר יקבל לאחר נחלתו ;ויצא ‪,‬בלי לדעת לאן הלך‪.‬‬ ‫‪9‬באמונה התגורר בארץ ההבטחה כמו בארץ זרה ‪,‬שוכן בסוכות עם יצחק ויעקב ‪,‬היורשים עמו של אותה הבטחה‪.‬‬ ‫‪10‬כי חיפש עיר אשר יש לה יסודות אשר בונה ויוצרה הוא אלוהים‪.‬‬ ‫‪11‬גם בזכות האמונה קיבלה שרה כוח להרות זרע ‪,‬ונולדה תינוק כשעבר גילה ‪,‬כי שפטה אותו נאמן אשר הבטיח‪.‬‬ ‫‪12‬על כן צצו שם אפילו מאחד ‪,‬והוא כמת ‪,‬רבים ככוכבי השמים ברבים ‪,‬וכחול אשר על שפת הים אין ספור‪.‬‬ ‫‪13‬כולם מתו באמונה ‪,‬לא קיבלו את ההבטחות ‪,‬אלא לאחר שראו אותם מרחוק ‪,‬והשתכנעו בהם ‪,‬וחיבקו אותם ‪,‬והודו שהם זרים‬ ‫ועולי רגל על הארץ‪.‬‬ ‫‪14‬כי האומרים דברים כאלה מצהירים בגלוי שהם מחפשים ארץ‪.‬‬ ‫‪15‬ובאמת ‪,‬אילו היו מודעים לארץ ההיא שממנה יצאו ‪,‬אולי הייתה להם הזדמנות לחזור‪.‬‬ ‫‪16‬אבל עתה הם חפצים במדינה טובה יותר ‪,‬כלומר שמים ‪,‬לפיכך לא יתבייש אלהים להיקרא אלהיהם כי הוא הכין להם עיר‪.‬‬ ‫‪17‬באמונה הקריב אברהם את יצחק ‪,‬כשהוא נשפט ‪,‬ומי שקיבל את ההבטחות הקריב את בנו יחידו‪.‬‬ ‫‪18‬על אשר נאמר כי ביצחק יקרא זרעך‪.‬‬ ‫‪19‬סבור שאלוהים היה מסוגל להקים אותו ‪,‬אפילו מן המתים ;מנין גם קיבל אותו בדמות‪.‬‬ ‫‪20‬באמונה בירך יצחק את יעקב ועשיו על הבאות‪.‬‬ ‫‪21‬באמונה בירך יעקב בהיותו גוסס את שני בני יוסף ;ועבד ‪,‬נשען על ראש המטה שלו‪.‬‬ ‫‪22‬באמונה זכר יוסף במותו את יציאת בני ישראל ;וציווה על עצמותיו‪.‬‬ ‫‪23‬באמונה הוסתר משה עם היוולדו שלושה חודשים מהוריו ‪,‬כי ראו שהוא ילד ראוי ;ולא פחדו ממצוות המלך‪.‬‬ ‫‪24‬באמונה סירב משה ‪,‬בהיותו לשנים ‪,‬להיקרא בן‪-‬בת פרעה;‬ ‫‪25‬בחירה יותר לסבול ייסורים עם עם אלוהים ‪,‬מאשר ליהנות מתענוגות החטא למשך תקופה;‬ ‫‪26‬העריך את חרפת המשיח לעושר גדול מהאוצרות במצרים כי היה לו כבוד לגמול השכר‪.‬‬ ‫‪27‬באמונה עזב את מצרים ולא ירא את חמת המלך כי החזיק מעמד כרואה את הבלתי נראה‪.‬‬ ‫‪28‬באמונה קיים את הפסח ואת זריקת הדם פן יגע בהם המשמיד את הבכורים‪.‬‬ ‫‪29‬באמונה עברו בים סוף כמו ביבשה אשר טבעו המצרים המתאמצים לעשות‪.‬‬ ‫‪30‬באמונה נפלו חומות יריחו לאחר שהוקפו כשבעה ימים‪.‬‬ ‫‪31‬באמונה לא נספתה רחבת הזונה עם אלו שאינם מאמינים ‪,‬כאשר קיבלה את המרגלים בשלום‪.‬‬ ‫‪32‬ומה עוד אגיד ?כש י ּיעֵׂר ה הא עאת לק הּ גש יד אר ת ג קּדעון וק עּל ברק וק עּל שִ קמִון וק אר ת יק פּת ‪.‬גם לדוד ולשמואל ולנביאים‪.‬‬ ‫‪33‬אשר באמונה הכניע ממלכות ‪,‬עשה צדקה ‪,‬השיג הבטחות ‪,‬עצר פי אריות‪.‬‬ ‫‪34‬כיבה את אלימות האש ‪,‬נמלט מקצה החרב ‪,‬מתוך חולשה נעשו חזקים ‪,‬גדלו גבורים בלחימה ‪,‬פנו לברוח צבאות החייזרים‪.‬‬ ‫‪35‬נשים קיבלו את מתיהן שהוקמו לחיים ‪:‬ואחרות עונו ‪,‬לא קיבלו את הגאולה ;כדי שהם יזכו לתחייה טובה יותר‪:‬‬ ‫‪36‬ואחרים עמדו למשפט של לעג אכזרי ומלפות ‪,‬וכן ‪,‬יתר על כן ‪,‬של חבלים וכלא‪:‬‬ ‫‪37‬נסקלו ‪,‬נסרו ‪,‬התפתו ‪,‬נהרגו בחרב ‪:‬נדדו בעור כבשים ובעורות עיזים ;היות חסר כל ‪,‬סובל ‪,‬מיוסר;‬ ‫( ‪38‬שהעולם לא היה ראוי לו )‪:‬הם נדדו במדבריות ובהרים ובמאורות ומערות הארץ‪.‬‬ ‫‪39‬וכל אלה ‪,‬לאחר שזכו לידע טוב באמונה ‪,‬לא קיבלו את ההבטחה‪.‬‬ ‫‪40‬אלוהים סיפק לנו דבר טוב יותר ‪,‬כדי שהם בלעדינו לא ישלימו‪.‬‬ ‫פרק ‪12‬‬ ‫‪1‬על כן ‪,‬בראותנו גם אנו מוקפים בענן עדים כה גדול ‪,‬הבה נניח כל משקל ‪,‬ואת החטא הפוקד אותנו כל כך בקלות ‪,‬ונרוץ בסבלנות‬ ‫את המרוץ אשר לפנינו‪.‬‬ ‫‪2‬מביט אל ישוע המחבר והמסיים את אמונתנו ;אשר על השמחה אשר עמדה לפניו סבל את הצלב ‪,‬בז לבושה ‪,‬והוא יושב לימינו של‬ ‫כסא ה‪'.‬‬ ‫‪3‬כי התבונן במי שסבל סתירה כזו של חוטאים כלפי עצמו ‪,‬פן תתעייפו ותעייפו בנפשכם‪.‬‬ ‫‪4‬עדיין לא התנגדתם עד דם ‪,‬נאבקת נגד החטא‪.‬‬

‫‪164‬‬

‫עברים‬

‫‪5‬ושכחתם את התמרה המדברת אליכם כאל ילדים בני אל תבזה את ייסור ה 'ואל תתעלף כאשר תנזף בו‪.‬‬ ‫‪6‬כי את אשר יהוה אוהב הוא מיוסר ומלקה כל בן אשר יקבל‪.‬‬ ‫‪7‬אם תחזיקו מעמד בייסורים ‪,‬אלוהים יעשה אתכם כמו בבנים ;כש י מא ה בר ן הוא אִׂר ר הא אא ב ל לא יוסא ר?‬ ‫‪8‬אבל אם אתם בלי ייסורים ‪,‬אשר כולם שותפים לו ‪,‬הרי אתם ממזרים ולא בנים‪.‬‬ ‫‪9‬ועוד היו לנו אבות מבשרנו אשר תיקנו אותנו ויראנו להם ‪:‬האם לא הרבה יותר נהיה כפופים לאבי הרוחות ונחיה?‬ ‫‪10‬כי באמת ימים אחדים ייסרו אותנו אחרי רצונם ;אר ָאא הוא לק מּ עּן ִר ִש הק ירה לאנו קִתּ ָק חש ים בק קש קדִו‪.‬‬ ‫‪11‬עתה לא נראה ייסורים לעת עתה ‪,‬כי אם כואב ‪:‬אף על פי כן ‪,‬הוא מניב אחר כך פרי צדקת שלום לפועלים בו‪.‬‬ ‫יב על כן הרימו את הידיים התלויות ואת הברכיים החלשות;‬ ‫יג ועשו נתיבים ישרים לרגלכם לבל יסב הצולע מן הדרך ;אלא תן לזה להירפא‪.‬‬ ‫‪14‬אחרי השלום עם כל בני האדם והקדושה שבלעדיו לא יראה איש את ה‪'.‬‬ ‫‪15‬בוחנים היטב פן ייכשל איש בחסד אלהים ;פן יצוץ שורש של מרירות ‪,‬ויטמאו בזה רבים;‬ ‫טז פן יהיה זנות או חולין כעשו אשר מכר בכורתו תמורת פת בשר אחת‪.‬‬ ‫‪17‬כי אתם יודעים כיצד לאחר מכן ‪,‬כאשר היה יורש את הברכה ‪,‬הוא נדחה ‪:‬כי לא מצא מקום של תשובה ‪,‬אף שביקש אותה בקפידה‬ ‫בדמעות‪.‬‬ ‫‪18‬כי לא באתם אל ההר העשוי לגעת בו והנשרף באש ‪,‬ולא אל השחור והחושך והסערה‪.‬‬ ‫‪19‬וקול שופר וקול דברים ;איזה קול רצו השומעים שלא תאמר אליהם עוד את המילה‪:‬‬ ‫( ‪20‬כי לא יכלו לסבול את אשר צווה ‪,‬ואם תגע בהמה בהר ‪,‬יסקול אותה או תדחף בחץ‪.‬‬ ‫‪21‬וכל כך נורא היה המראה ‪,‬כי אמר משה ‪,‬אני מאוד ירא ורועד‪:‬‬ ‫‪22‬אבל אתם באתם אל הר ציון ואל עיר אלהים חיים ירושלים השמימית ואל קהל מלאכים אין ספור‪.‬‬ ‫‪23‬לאסיפה הכללית ולכנסיית הבכורים ‪,‬הכתובים בשמים ‪,‬ולאלוהים השופט של הכל ‪,‬ולרוחות הצדיקים המושלמות‪.‬‬ ‫‪24‬ואל ישוע המתווך של הברית החדשה ‪,‬ולדם הזיז ‪,‬המדבר דברים טובים יותר מזה של הבל‪.‬‬ ‫‪,‬אם נש קסָּ ק שממּ קדבא ר שמֹא מּ יש ם‪.‬‬ ‫‪25‬ראה שלא תסרבו למי שמדבר ‪.‬כש י שאם ל לא נש בק לּחו הּ שמי ִר ָא בא ר אר ת הא אא ררץ ‪,‬וק ל לא נש קמלּח ‪,‬אִׂר ר ל לא נש בק לּט ש‬ ‫‪26‬אשר קולו הרעיד אז את הארץ ‪,‬אך עתה הבטיח לאמר עוד פעם לא אני מרעיד את הארץ אלא גם את השמים‪.‬‬ ‫‪27‬והמילה הזאת ‪,‬עוד פעם ‪,‬מסמלת את הסרת הדברים המטלטלים ‪,‬כמו הדברים הנעשים ‪,‬למען יישארו הדברים שאינם יכולים‬ ‫לטלטלו‪.‬‬ ‫‪28‬לפיכך אנו זוכים למלכות שאינה יכולה להזיז ‪,‬יהי לנו חסד ‪,‬שבאמצעותו נוכל לעבוד את ה 'כראוי ביראת שמים ויראת שמים‪.‬‬ ‫‪29‬כי אלהינו אש אוכלת‪.‬‬ ‫פרק ‪13‬‬ ‫‪1‬תן לאהבת אחים להמשיך‪.‬‬ ‫‪2‬אל תשכח לארח זרים ‪:‬כי בכך ארחו מלאכים מבלי משים‪.‬‬ ‫‪3‬זקכל ר אר ת‪-‬אִׂר ר‪-‬בּ עׂבא שרים ‪,‬כק קוקק לש ים עש מא ם ;והסובלים מצרה ‪,‬כמו גם אתם בגוף‪.‬‬ ‫‪4‬הנישואין נכבדים בכל ‪,‬והמיטה טמאה ‪,‬אבל זונים ונואפים ישפוט אלוהים‪.‬‬ ‫‪5‬תהי שיחתך בלי חמדה ;והסתפק בדברים אשר לך ‪:‬כי הוא אמר לעולם לא אעזוב אותך ולא אעזוב אותך‪.‬‬ ‫‪6‬למען נוכל לומר באומץ ‪:‬ה 'הוא עוזרי ‪,‬ולא אפחד מה יעשה לי האדם‪.‬‬ ‫‪7‬זכור את המושלים בכם אשר דיברו אליכם את דבר ה ‪':‬אשר אמונתם תלך אחריה בבחינת סוף שיחתם‪.‬‬ ‫‪8‬ישוע המשיח אותו אתמול והיום ולעד‪.‬‬ ‫‪9‬אל תיסחף עם צוללנים ותורות מוזרות ‪.‬כש י‪-‬טוב ִר ְש קתקּ ם הּ ָאב בק חר סר ד ;לא בבשרים ‪,‬שלא הועיל להם שנכבשו בו‪.‬‬ ‫‪10‬יש לנו מזבח שאין להם זכות לאכול ממנו המשרתים את המשכן‪.‬‬ ‫‪11‬כי גופות הבהמות ההן שהכוהן הגדול מביא את דמן אל הקדש על החטא ‪,‬נשרפו מחוץ למחנה‪.‬‬ ‫‪12‬על כן גם ישוע ‪,‬כדי לקדש את העם בדמו ‪,‬סבל מחוץ לשער‪.‬‬ ‫‪13‬נצא אליו אל מחוץ למחנה ‪,‬נושאים את חרפתו‪.‬‬ ‫‪14‬כי כאן אין לנו עיר מתמשכת ‪,‬אלא אנו מבקשים לבאות‪.‬‬ ‫‪15‬על כן הבה נקריב קרבן הלל לה 'ללא הרף ‪,‬כלומר פרי שפתינו המודים לשמו‪.‬‬ ‫‪16‬אבל לעשות טוב ולדבר אל‪-‬תשכח כי בזבחים כאלה חפץ אלוהים‪.‬‬ ‫‪17‬שמעו למושליטים בכם והכנעו עצמכם כי הם שומרים על נפשותיכם כחייבים לתת דין וחשבון למען יעשו זאת בשמחה ולא ביגון‬ ‫כי הדבר אינו מועיל לכם‪.‬‬ ‫‪18‬התפללו עבורנו ‪:‬כי אנו סומכים עלינו שיש לנו מצפון טוב ‪,‬מוכנים בכל דבר לחיות ביושר‪.‬‬ ‫‪19‬אבל אני מבקש מכם לעשות זאת ‪,‬למען אשוב אליכם במוקדם‪.‬‬ ‫‪20‬עתה אלוהי השלום ‪,‬אשר החזיר מן המתים אדוננו ישוע ‪,‬את הרועה הגדול של הצאן ‪,‬בדם הברית הנצחית‪.‬‬ ‫‪21‬השלימו אתכם בכל מעשה טוב לעשות את רצונו ‪,‬עבדו בכם את הטוב בעיניו ‪,‬על‪-‬ידי ישוע המשיח ;למי תהילה לעולם ועד ‪.‬אא מא ן‪.‬‬ ‫‪22‬ואני מתחנן בפניכם ‪,‬אחים ‪,‬סבלו את דבר התמרה כי כתבתי לכם מכתב במילים מעטות‪.‬‬ ‫‪23‬דעו כי אחינו טימותיוס יוצא לחירות ;עם מי ‪,‬אם הוא יבוא בקרוב ‪,‬אני אראה אותך‪.‬‬

‫‪165‬‬

‫עברים‬

‫‪24‬הצדיע לכל השולטים בך ולכל הקדושים ‪.‬הם מאיטליה מצדיעים לך‪.‬‬ ‫‪25‬חסד יהיה עם כולכם ‪.‬אא מא ן‪.‬‬

‫‪166‬‬

‫ג'יימס‬ ‫פרק ‪1‬‬ ‫‪1‬יעקב ‪,‬עבד אלוהים ושל האדון ישוע המשיח ‪,‬לשנים‪-‬עשר השבטים המפוזרים בחו"ל ‪,‬שלום‪.‬‬ ‫‪2‬אחי ‪,‬חשבו הכל שמחה כאשר אתם נופלים בפיתויים מגוונים;‬ ‫‪3‬לדעת זאת ‪,‬כי נסיון אמונתכם עובד סבלנות‪.‬‬ ‫‪4‬אך תנו לסבלנות לעבודה המושלמת למען תהיו שלמים ושלמים מבלי חסרי דבר‪.‬‬ ‫‪5‬אם חסרה למישהו מכם חכמה ‪,‬יבקש מאלוהים ‪,‬הנותן לכל בני אדם בנדיבות ‪,‬ואינו מגנה ;ויינתן לו‪.‬‬ ‫ממ ֵזלְך‪.‬‬ ‫‪6‬אבל יבקש באמונה ‪,‬בלי להתלבט ‪ְ.‬כ י הֵ זמ ֵנ נֶסנ ת ְז גֵל יים ּנ ֹוטְ ף בז רמחֵ ז‬ ‫‪7‬כי אל יחשוב האיש כי יקבל דבר מה‪'.‬‬ ‫‪8‬איש כפול אינו יציב בכל דרכיו‪.‬‬ ‫ט יכ זְמֵ ח אנ ת‪-‬אח‪-‬הֵ כמ זדרות אנ ת‪-‬הֵ כמ זתרומנ ה‪.‬‬ ‫‪10‬אבל העשיר בהיותו שפל כי כפרח העשב יעבור‪.‬‬ ‫‪11‬כי לא זרחה השמש בחום בוער ‪,‬אלא היא מקמלה את העשב ופרחו נופל ‪,‬וחסדי אופנתו נכחד ‪,‬כך גם ידך העשיר בדרכיו‪.‬‬ ‫‪12‬אשרי האיש העומד בפיתוי כי בניסיון יקבל את עטרת החיים אשר הבטיח ה 'לאוהביו‪.‬‬ ‫‪13‬אל יאמר איש כאשר הוא מתפתה ‪,‬אני מתפתה מאת אלוהים ‪,‬כי אלוהים אינו יכול להתפתות ברשע ‪,‬ואינו מפתה איש‪.‬‬ ‫‪14‬אבל כל אדם מתפתה כאשר הוא נמשך מתאוותיו ומפתה אותו‪.‬‬ ‫‪15‬אז כשהתאווה הרתה ‪,‬היא מולידה חטא ‪,‬והחטא כשיגמר מביא את המוות‪.‬‬ ‫‪16‬אל תטעו ‪,‬אחיי האהובים‪.‬‬ ‫‪17‬כל מתנה טובה וכל מתנה מושלמת היא מלמעלה ויורדת מאבי האורות אשר אין אצלו משתנה וגם צל היפוך‪.‬‬ ‫‪18‬מרצונו הוליד אותנו בדבר האמת ‪,‬כדי שנהיה מעין ביכורים של בריותיו‪.‬‬ ‫‪19‬לפיכך ‪,‬אחי האהובים ‪,‬יהי כל אדם מהיר לשמוע ‪,‬איטי לדבר ‪,‬איטי לכעס‪.‬‬ ‫‪20‬כי חמת האדם לא פועלת צדקת אלוהים‪.‬‬ ‫‪21‬לפיכך הפרידו את כל הזוהמה ומיותר השובבות ‪,‬וקבלו בענווה את המילה המושתלת ‪,‬המסוגלת להציל את נפשותיכם‪.‬‬ ‫‪22‬אבל תהיו עושי‪-‬הדבר ‪,‬ולא שומעים בלבד ‪,‬מתעתעים בעצמכם‪.‬‬ ‫‪23‬כי אם מישהו שומע דבר ולא עושה ‪,‬הוא דומה לאדם הצופה פניו הטבעיים בכוס‪.‬‬ ‫‪24‬כי הוא רואה את עצמו והולך לדרכו ומיד שכח איזה אדם הוא היה‪.‬‬ ‫‪25‬אבל מי שמתבונן בחוק החירות המושלם וממשיך בו ‪,‬הוא לא שומע שכחן ‪,‬אלא עושה העבודה ‪,‬האיש הזה יתברך במעשיו‪.‬‬ ‫‪26‬אם איש מכם נראה כדתי ואינו מרסן את לשונו אלא מרמה את לבו ‪,‬הבל דתו של האיש הזה‪.‬‬ ‫‪27‬דת טהורה וטמאה לפני אלוהים ואב זה לבקר את היתומים והאלמנות בצרתם ולשמור את עצמו ללא כתמים מן העולם‪.‬‬ ‫פרק ‪2‬‬ ‫‪1‬אחי ‪,‬אל תאמינו באדוננו ישוע המשיח ‪,‬אדון התהילה ‪,‬בכבוד אדם‪.‬‬ ‫‪2‬כי אם יבוא אל עצרתכם איש עם טבעת זהב בלבוש יפה ‪,‬ויבוא גם איש עני בלבוש נפל;‬ ‫‪3‬ו כֵָ זראנ ה אנ ל ּנ ֵבְ ּ הֵ בז ג כידים ‪,‬וז אי מֵ זרָי אְ לייו ‪ ְּ,‬בז ך ְיאן בז מי קום טוב ;ותאמר לעני עמוד שם או שב כאן מתחת להדום‪.‬‬ ‫‪4‬האין אתם אז חלקים בעצמכם והפכתם לשופטי מחשבות רעות?‬ ‫‪5‬שמעו ‪,‬אחי האהובים ‪,‬האם לא בחר אלוהים את עניי העולם הזה העשירים באמונה ‪,‬ויורש הממלכה אשר הבטיח לאוהביו?‬ ‫‪6‬אבל אתה בז לעני ‪.‬האם עשירים לא מדכאים אותך ומשכו אותך לפני כסאות המשפט?‬ ‫‪7‬האין הם מגדף את השם הראוי אשר נקראים בו?‬ ‫‪8‬אם תמלאו את התורה המלכותית על פי הכתוב תאהב את רעך כמוך ‪,‬טוב תעשה‪.‬‬ ‫‪9‬אבל אם יש לכם כבוד לאדם ‪,‬אתם חוטאים ומשתכנעים בתורה כעוברים‪.‬‬ ‫‪10‬כי כל מי שישמור את כל התורה ‪,‬ובכל זאת פגע בנקודה אחת ‪,‬הוא אשם בכל‪.‬‬ ‫ָורה‪.‬‬ ‫‪11‬כי אמר אל תנאף ‪,‬אמר גם אל תהרוג ‪.‬עֵָי ה כאם ל רא כתנז אי ף ‪,‬וז כאם כָהז רר ג ‪,‬הִפכ יך לז עובְ ר אנ ת הֵ י‬ ‫‪12‬כה דברו וכך עשו כמי שיישפטו בחוק החירות‪.‬‬ ‫יג ְכ י יכ הז ינה לו כמ זּ יֶט בז ל רא ֵרח כִמים ‪,‬אִּנ ר ל רא ֵרחְ ם ;וז ֵרח כִמים עֵל הֵ כמ זּ יֶט‪.‬‬ ‫‪14‬מה מועיל אחיי אם יאמר אדם שיש לו אמונה ואין לו מעשים ?האם האמונה יכולה להציל אותו?‬ ‫‪15‬אם אח או אחות עירומים וחסרי מזון יומיומי‪,‬‬ ‫טז ֵוֹ ראמנ ר ליהנ ם אנ חי ד כמְנם ‪:‬צְ אמ בז ּי לום ‪,‬התחממו ומלאו ;אף על פי שאין אתם נותנים להם את הדברים הנחוצים לגוף ;מה זה מרוויח‬ ‫‪17‬גם האמונה ‪,‬אם אין לה מעשים ‪,‬מתה בהיותה לבדה‪.‬‬ ‫‪18‬כן יאמר אדם יש לך אמונה ויש לי מעשים הראה לי את אמונתך בלי מעשיך ואראה לך את אמונתי במעשיי‪.‬‬ ‫‪19‬אתה מאמין שיש אלוהים אחד ;אתה עושה טוב ‪:‬גם השדים מאמינים ורועדים‪.‬‬

‫‪167‬‬

‫ג'יימס‬

‫‪20‬אך האם אתה יודע ‪,‬הבל ‪,‬כי אמונה ללא מעשים מתה?‬ ‫‪21‬האם אברהם אבינו לא צדק במעשים כשהקריב את יצחק בנו על המזבח?‬ ‫‪22‬האם אתה רואה כיצד פעלה האמונה עם מעשיו ‪,‬ובמעשיו הושלמה האמונה?‬ ‫‪23‬ויתקיים הכתוב אשר אומר אברהם האמין באלוהים ‪,‬ונזקף לו צדקה ויקרא ידיד אלהים‪.‬‬ ‫‪24‬אם כן ‪,‬אתם רואים כיצד אדם מוצדק במעשים ‪,‬ולא באמונה בלבד‪.‬‬ ‫‪25‬כמו כן גם לא הצדיקה את רחב הזונה במעשים ‪,‬כאשר קיבלה את השליחים ושלחה אותם דרך אחרת?‬ ‫‪26‬כי כמו הגוף ללא הרוח מת ‪,‬כך גם האמונה ללא מעשים מתה‪.‬‬ ‫פרק ‪3‬‬ ‫‪1‬אחי ‪,‬אל תהיו אדונים רבים ‪,‬בידיעה שנזכה לגינוי הגדול יותר‪.‬‬ ‫‪2‬כי בדברים רבים אנו פוגעים בכולם ‪.‬אם איש לא פוגע בדיבור ‪,‬הוא אדם גמור ‪,‬ויכול גם לרסן את כל הגוף‪.‬‬ ‫ֹוסים לכ זּמועְנמ ;ואנחנו מסתובבים על כל גופם‪.‬‬ ‫‪3‬הכ ְֹה נכ זּ זמנמ ניסי כרים בז פכ י הֵ כ‬ ‫‪4‬הנה גם הספינות ‪,‬אשר אף שהן כה גדולות ‪,‬והן מונעות מרוחות עזות ‪,‬אך הן מסתובבות עם הגה קטנה מאוד ‪,‬לכל מקום שהמושל‬ ‫ירצה‪.‬‬ ‫‪5‬גם הלשון היא איבר קטן ומתגאה בדברים גדולים ‪.‬הכ ְֹה ‪,‬מֵ ה גידול מֵ עְִנ ה גידול אִּנ ר קז טֵ ֹיה כמ זתלְֵָ ת!‬ ‫‪6‬והלשון אש ‪,‬עולם עוון ‪:‬כך הלשון בין איברינו ‪,‬שהיא מטמאה את כל הגוף ‪,‬ומעלה באש את מהלך הטבע ;והוא מוצת בגיהינום‪.‬‬ ‫‪7‬כי כל מיני בהמות וציפורים ונחשים ודברים בים מאולף ואולף על ידי בני האדם‪.‬‬ ‫‪8‬אבל הלשון אין אדם יכול לאלף ;זהו רוע סורר ‪,‬מלא ברעל קטלני‪.‬‬ ‫‪9‬בזה נברך אנו אלהים ‪,‬האב ;ובכך מקללים אנו בני האדם ‪,‬אשר נוצרים כדמותו של אלוהים‪.‬‬ ‫‪10‬מאותו הפה יוצאות ברכה וקללה ‪.‬אחים שלי ‪,‬הדברים האלה לא צריכים להיות כך‪.‬‬ ‫‪11‬האם מעיין מוציא באותו המקום מים מתוקים ומרירים?‬ ‫‪12‬האם עץ התאנה ‪,‬אחי ‪,‬יכול לשאת גרגרי זית ?או גפן ‪,‬תאנים ?אז אין מזרקה יכולה להניב מים מלוחים וטריים‪.‬‬ ‫‪13‬מיהו איש חכם ובעל דעת בקרבכם ?יראה מתוך שיחה טובה את מעשיו בענוות חכמה‪.‬‬ ‫‪14‬אבל אם יש לכם קנאה מרה ומריבה בלבכם ‪,‬אל תתפאר ואל תשקר נגד האמת‪.‬‬ ‫‪15‬חוכמה זו אינה יורדת מלמעלה ‪,‬אלא היא ארצית ‪,‬חושנית ‪,‬שטנית‪.‬‬ ‫‪16‬כי היכן שיש קנאה וריב ‪,‬יש בלבול וכל מעשה רע‪.‬‬ ‫‪17‬אבל החכמה שמלמעלה היא תחילה טהורה ‪,‬אחר כך שלווה ‪,‬עדינה וקלה לתפילה ‪,‬מלאת רחמים ופירות טובים ‪,‬ללא משוא פנים‬ ‫וללא צביעות‪.‬‬ ‫‪18‬ופרי צדק נזרע בשלום עושי שלום‪.‬‬ ‫פרק ‪4‬‬ ‫‪1‬מנין מלחמות וקרבות ביניכם ?לא באים מכאן ‪,‬אפילו מתאוותיך הלוחמות באיבריך?‬ ‫‪2‬אתם מתאווים ואין לכם ‪:‬אתם הורגים ורוצים לקבל ולא יכולים להשיג ‪:‬אתם נלחמים ומלחמים ‪,‬אך אין לכם ‪,‬כי אינכם מבקשים‪.‬‬ ‫‪3‬אתם מבקשים ולא מקבלים ‪,‬כי אתם מבקשים שגוי ‪,‬כדי שתכלו אותו על תאוותיכם‪.‬‬ ‫‪4‬נואפים ונואפים ‪,‬אינכם יודעים כי ידידות העולם היא איבה לאלוהים ?כל מי שיהיה ידיד העולם הוא אויב אלוהים‪.‬‬ ‫‪5‬האם אתם חושבים כי הכתוב אומר לשווא ‪,‬הרוח השוכנת בנו תאוה לקנא?‬ ‫‪6‬אבל הוא נותן יותר חסד ‪.‬עֵל ְ​ְן אי מֵ ר ‪,‬אֹלהכ ים זמתֵ מְ ד אנ ת הֵ גז כאים ‪,‬וז נותְ ן חנ סנ ד לז עּמי ה‪.‬‬ ‫‪7‬נכנעו אפוא לאלוהים ‪.‬תתנגד לשטן ‪,‬והוא יברח ממך‪.‬‬ ‫‪8‬התקרבו לאלוהים והוא יתקרב אליכם ‪.‬טהר את ידיך ‪,‬חוטאים ;וז טֵ הִרמ אנ ת לז בי בז כנם ‪ְ,‬ז פכ ילכ ים‪.‬‬ ‫ט עינמ ‪,‬מבז כמ מבז כמ ‪:‬יז הכ י צֵ חז קז כנם לז קֵ בְ ל ‪,‬וז כְ זמחי זתך לז הכ זת ֵעֹיה‪.‬‬ ‫‪10‬השפילו את עצמכם לעיני יהוה והוא ירים אתכם‪.‬‬ ‫‪11‬אל תדברו רע איש על רעהו ‪,‬אחים ‪.‬המדבר רעה על אחיו ושופט את אחיו ‪,‬מרע משפט ושופט משפט ‪,‬אבל אם אתה שופט את‬ ‫התורה ‪,‬אינך עושה משפט ‪,‬אלא שופט‪.‬‬ ‫‪12‬יש מחוקק אחד שיכול להושיע ולהשמיד ‪:‬מי אתה השופט את רעהו?‬ ‫יג לכו עד עתה ‪,‬האומרים היום או מחר נלך לעיר כזו ונמשיך בה שנה ‪,‬ונקנה ונמכור ונרוויח‪.‬‬ ‫‪14‬ואילו אינכם יודעים מה יהיה מחר ‪.‬בשביל מה החיים שלך ?זה אפילו אד ‪,‬שמופיע לזמן קצר ‪,‬ואז נעלם‪.‬‬ ‫‪15‬כי אתם צריכים לומר אם ירצה ה 'נחיה ונעשה את זה או את זה‪.‬‬ ‫טז וז עֵָי ה כָ זְמֵ חז ָנ ם בז הכ זתהֵ פז רמתְ יכנם ‪ְ:‬יל‪-‬הֵ כִ זמחי ה הֵ ֹ ראת ירעיה‪.‬‬ ‫‪17‬על כן ‪,‬למי שיודע לעשות טוב ולא עושה ‪,‬לו זה חטא‪.‬‬

‫‪168‬‬

‫ג'יימס‬

‫פרק ‪5‬‬ ‫‪1‬לכו עד עכשיו ‪,‬אנשים עשירים ‪,‬בכו ויללו על מצוקותיכם אשר יבואו עליכם‪.‬‬ ‫‪2‬מושחת עושרך ‪,‬ובגדיך מושחתים‪.‬‬ ‫‪3‬הזהב והכסף שלך נשחת ;ו כֵָהז ינה ִחלידי תי ם לז עְד יעלניך ֵוֹ ראכז למ אנ ת‪-‬בז ְי נרך ְז אְ ּ ‪.‬צברתם יחד אוצר באחרית הימים‪.‬‬ ‫ת‪ְ-‬דנ יך אִּנ ר כמְנם זמּ​ּ זמ כרים בכ זרמי אי ה ‪,‬ו כֵָקז רר ת הֵ ָי צי כרים ‪,‬נכ כז נז סמ בז אי זזנְי יז הויה הֵ ָי בי ת‪.‬‬ ‫‪4‬הכ ְֹה כּכז רות הי עולכ ים אִּנ ר קי צז רמ אנ ז‬ ‫‪5‬חייתם בנחת על‪-‬הארץ וחסרתם ; ִאנֵחז ָנ ם אנ ת לז בי בז כנם ְז יום זּחכ יטי ה‪.‬‬ ‫‪6‬גזרתם והרגתם את הצדיק ;והוא לא יתנגד לך‪.‬‬ ‫ִחורים‪.‬‬ ‫‪7‬אז היו סבלניים ‪,‬אחים ‪,‬עד ביאת ה ‪'.‬הכ ְֹה הי ִאבי ל מֵ חִככ י לכ פז כרי הי אי נרץ ‪,‬וז סי בְ ל יעלייו ‪,‬עֵד ּנ ֹכ זזְֵל הֵ גנּנ ם הֵ ָי דום וז הֵ א כ‬ ‫ח גם אתם סבלניים ;ביססו את לבבכם ‪:‬כי מתקרבת ביאת ה‪'.‬‬ ‫‪9‬אל תרעו איש לרעהו ‪,‬אחים ‪,‬פן יורשעו ‪,‬הנה השופט עומד לפני הדלת‪.‬‬ ‫‪10‬קח ‪,‬אחי ‪,‬את הנביאים אשר דיברו בשם ה ‪',‬למופת לסבל ייסורים ולאורך רוח‪.‬‬ ‫‪11‬הנה אנו רואים את המאושרים המחזיקים מעמד ‪.‬שמעתם על סבלנותו של איוב ‪,‬וראיתם את קץ ה ;'כי יהוה רחם מאוד ורחמים‪.‬‬ ‫‪12‬אבל מעל לכל ‪,‬אחי ‪,‬אל תשבעו ‪,‬לא בשמים ‪,‬לא באדמה ולא בשום שבועה אחרת ‪,‬אלא יהי כן שלכם ;ולא שלך ‪,‬לא ;פן תיפלו‬ ‫בגינוי‪.‬‬ ‫‪13‬האם מישהו מכם סובל ?לתת לו להתפלל ‪.‬האם משהו שמח ?תן לו לשיר תהילים‪.‬‬ ‫‪14‬האם חולה מכם ?שיקרא לזקני הכנסייה ;ויתפללו עליו ‪,‬מושחים אותו בשמן בשם ה‪'.‬‬ ‫‪15‬ותפילת האמונה תציל את החולה ויקימו ה ;'וז כאם עיְי ה חִטי אות ‪,‬יכ זסלֵח לו‪.‬‬ ‫‪16‬התוודו על עוונותיכם איש אל רעהו והתפללו איש על רעהו למען תרפאו ‪.‬התפילה הנלהבת של צדיק מועילה הרבה‪.‬‬ ‫‪17‬אליאס היה אדם נתון לתשוקות דומות כמונו ‪,‬והתפלל ברצינות שלא ירד גשם ‪,‬ולא ירד גשם על הארץ עד שלוש שנים ושישה‬ ‫חודשים‪.‬‬ ‫‪18‬וישוב התפלל ‪,‬והשמיים נתנו גשם ‪,‬והארץ הוציאה את פריה‪.‬‬ ‫‪19‬אחים ‪,‬אם מישהו מכם שוגה מן האמת ואחד ממיר אותו;‬ ‫‪20‬הודיע לו ‪,‬כי הממיר את החוטא משגיאת דרכו ‪,‬יציל נפש ממוות ‪,‬ויסתיר הרבה חטאים‪.‬‬

‫‪169‬‬

‫‪1‬פיטר‬ ‫פרק ‪1‬‬ ‫‪1‬פטרוס ‪,‬שליח ישוע המשיח ‪,‬לזרים הפזורים ברחבי פונטוס ‪,‬גלטיה ‪,‬קפדוקיה ‪,‬אסיה וביתניה‪,‬‬ ‫‪2‬בחרו על פי הכרתו המוקדמת של אלוהים האב ‪,‬על ידי קידוש הרוח ‪,‬לציות ולהתזת דמו של ישוע המשיח ‪:‬חסד לכם ושלום ירבו‪.‬‬ ‫‪3‬ברוך ה 'ואבי אדוננו ישוע המשיח ‪,‬אשר על פי רחמיו הרבים הוליד אותנו לתקווה חיה בתחיית ישוע המשיח מן המתים‪.‬‬ ‫‪4‬לנחלה בלתי מושחתת וטמאה ולא נמוגה ‪,‬שמורה לך בשמים‪.‬‬ ‫‪5‬אשר נשמרים בכוחו של אלוהים באמצעות אמונה עד לישועה המוכנה להתגלות בזמן האחרון‪.‬‬ ‫‪6‬שבה אתם שמחים מאוד ‪,‬אף על פי שעתיד ‪,‬אם צריך ‪,‬אתם בכבדות באמצעות פיתויים רבים‪:‬‬ ‫‪7‬כדי שנסיון אמונתכם ‪,‬היקר הרבה יותר מזהב הנכחד ‪,‬אף על פי שהוא נבחן באש ‪,‬יימצא להלל ולכבוד ולתהילה בהופעת ישוע‬ ‫המשיח‪:‬‬ ‫‪8‬את מי שלא ראיתם אוהבים ;במי ‪,‬אף על פי שעכשיו אינכם רואים אותו ‪,‬אך מאמינים ‪,‬אתם שמחים בשמחה בלתי ניתנת לביטוי‬ ‫ומלא תהילה‪:‬‬ ‫‪9‬קבלו את קץ אמונתכם ‪,‬אפילו את ישועת נפשותיכם‪.‬‬ ‫‪10‬אשר ישועות חקרו וחקרו הנביאים אשר התנבאו על החסד העתיד לבוא אליכם‪.‬‬ ‫‪11‬חקר מה ‪,‬או איזה זמן ‪,‬סימנה רוח המשיח אשר הייתה בהם ‪,‬כשהיא העידה מראש על ייסוריו של המשיח ועל התהילה הבאה‪.‬‬ ‫‪12‬להם התגלה ‪,‬כי לא לעצמם ‪,‬אלא לנו ‪,‬הם שרתו את הדברים ‪,‬אשר מדווחים לכם כעת על ידי אלה שהטיפו לכם את הבשורה‬ ‫ברוח הקודש שהורדו מן השמים ;אילו דברים רוצים המלאכים להתבונן בהם‪.‬‬ ‫‪13‬על כן חגרו את חלצי דעתכם ‪,‬היו מפוכחים ‪,‬וקווים עד הסוף לחסד אשר יובא אליכם בהתגלותו של ישוע המשיח;‬ ‫‪14‬כילדים צייתנים ‪,‬אל תעצבו את עצמכם לפי התאוות הקודמות בבורותכם‪:‬‬ ‫‪15‬אבל כשם שקרא לכם קדוש הוא ‪,‬כן תהיו קדושים בכל שיח;‬ ‫דִׁים ;כי אני קדוש‪.‬‬ ‫טז כש י כתתוב יש הֹ יו קֹ ש‬ ‫‪17‬ואם תקראו לאב אשר בלא כבוד אדם שופט לפי מלאכתו של כל אדם ‪,‬עברו את זמן מגוריכם כאן בפחד‪.‬‬ ‫‪18‬כי ידעתם כי לא נגאלתם בדברים מושחתים ‪,‬ככסף וזהב ‪,‬משיחת הבל שלכם שנתקבלה במסורת מאבותיכם;‬ ‫‪19‬אבל בדם היקר של המשיח כמו של כבש ללא מום וללא כתם‪.‬‬ ‫‪20‬אשר אכן נקבע מראש לפני יסוד העולם ‪,‬אך התגלה עבורכם בעתות האחרונות הללו‪.‬‬ ‫‪21‬אשר על ידו מאמין באלוהים אשר הקים אותו מן המתים ונתן לו כבוד ;כדי שאמונתך ותקוותך יהיו באלוהים‪.‬‬ ‫‪22‬כיון שטהרתם את נפשותיכם בציות לאמת דרך הרוח עד לאהבת האחים הבלתי מזוינת ‪,‬ראו שאתם אוהבים זה את זה בלב טהור‬ ‫בלהט‪.‬‬ ‫‪23‬להיוולד מחדש ‪,‬לא מזרע מושחת ‪,‬כי אם מבלתי מושחת ‪,‬על‪-‬ידי דבר אלוהים החי וקיים לעולם‪.‬‬ ‫‪24‬כי כל בשר הוא כעשב וכל כבוד האדם כפרח עשב ‪.‬הדשא קמל ‪,‬ופרחיו נופל‪:‬‬ ‫‪25‬אך דבר יהוה קיים לעד ‪.‬וֹ זכהו הע ָת בת ר אִׁכ ר ֹמבָּת כרת תלככם ַעל‪-‬יֹ דד י הבשורה‪.‬‬ ‫פרק ‪2‬‬ ‫‪1‬על כן הסר כל זדון וכל ערמה וצביעות וקנאה וכל דברי רע‪.‬‬ ‫‪2‬כמו תינוקות שזה עתה נולדו ‪,‬חפצו בחלב הכנה של המילה ‪,‬כדי שתגדלו על ידי זה‪:‬‬ ‫‪3‬אם כן טעמתם כי חסד ה‪'.‬‬ ‫‪4‬למי שבא כאבן חיה ‪,‬אסור לבני אדם ‪,‬אבל נבחר באלוהים ויקר‪.‬‬ ‫‪5‬גם אתם ‪,‬כאבנים מלאות חיים ‪,‬בונים בית רוחני ‪,‬כהונה קדושה ‪,‬להקריב קורבנות רוחניים ‪,‬המקובלים על אלוהים על ידי ישוע‬ ‫המשיח‪.‬‬ ‫‪6‬על כן גם כתוב בכתוב הנה אני מניח בציון אבן פינה ראשית ‪,‬נבחרת ויקרה ‪,‬והמאמין בו לא יבוש‪.‬‬ ‫‪7‬לכן ‪,‬לכם המאמינים הוא יקר ‪,‬אבל לסוררים ‪,‬האבן אשר פסלו הבנאים ‪,‬היא נעשית לראש הפינה‪.‬‬ ‫‪8‬ואבן נגף וסלע פגע למועדים בדבר הסוררים ואליו נתנו‪.‬‬ ‫‪9‬אבל אתם דור נבחר ‪,‬כהונה מלכותית ‪,‬גוי קדוש ‪,‬עם סגולה ;למען תבשרו את תהילתו של מי שקרא אתכם מחושך אל אורו‬ ‫המופלא‪.‬‬ ‫‪10‬אשר בעבר לא היו עם ‪,‬כי הם עתה עם אלהים ‪:‬אשר לא רחמו ‪,‬אך עתה רחמו‪.‬‬ ‫‪11‬אהובים ‪,‬אני מתחנן בפניכם כזרים ועולי רגל ‪,‬הימנעו מתאוות בשר ‪,‬הלוחמות נגד הנפש;‬ ‫‪12‬בישרה שיחתך בין הגויים ‪:‬כי בעוד שהם מדברים עליך כעושי רשעים ‪,‬במעשיך הטובים אשר יראו ‪,‬יפארו את אלהים ביום‬ ‫הביקור‪.‬‬ ‫יג ‪,‬נכנעו לכל פקודת‪-‬אדם למען ה ‪':‬אם זה למלך ‪,‬לעילא;‬ ‫‪14‬או למושלים ‪,‬כמו לשולחים על ידו ‪,‬על עונשם של עושי‪-‬רשעים ועל‪-‬השבחת‪-‬הטובים‪.‬‬

‫‪170‬‬

‫‪1‬פיטר‬

‫‪15‬כי כן רצונו של אלוהים ‪,‬שבעשיית טוב תשתיק את בורותם של טיפשים‪.‬‬ ‫‪16‬כחופשיים ‪,‬ואינם משתמשים בחירותך למעטה של זדון ‪,‬אלא כמשרתי אלוהים‪.‬‬ ‫‪17‬כבד את כל האנשים ‪.‬אוהב את האחווה ‪.‬ירא אלוהים ‪.‬כבד את המלך‪.‬‬ ‫‪18‬עבדים ‪,‬היו כפופים לאדוניכם בכל פחד ;לא רק לטובים ולעדינים ‪,‬אלא גם לזוזים‪.‬‬ ‫‪19‬כי יש להודות על כך ‪,‬אם אדם בעל מצפון לאלוהים יעמוד צער ‪,‬סובל שלא כדין‪.‬‬ ‫‪20‬כי מה תהילה ‪,‬אם ‪,‬כאשר תפגעו בכם על עוונותיכם ‪,‬תקחו זאת בסבלנות ?אבל אם ‪,‬כאשר אתה עושה טוב ‪,‬ואתה סובל על זה ‪,‬‬ ‫אתה לוקח את זה בסבלנות ‪,‬זה מקובל על אלוהים‪.‬‬ ‫‪21‬כי גם לכאן נקראתם כי גם המשיח סבל עבורנו והותיר לנו דוגמה למען תלכו בעקבותיו‪.‬‬ ‫‪22‬אשר לא חטא ולא נמצאה ערמה בפיו‪.‬‬ ‫‪23‬אשר ‪,‬כאשר גנזו ‪,‬לא יקלל שוב ;כשהוא סבל ‪,‬הוא לא איים ;אלא התחייב לשופט בצדק‪:‬‬ ‫‪24‬אשר בעצמו נשא את חטאינו בגופו על העץ ‪,‬כדי שאנו ‪,‬מתים לחטאים ‪,‬נחיה לצדקה ‪:‬בפסי אשר נרפאתם‪.‬‬ ‫‪25‬כי הייתם כצאן תועים ;אך כעת חזרו אל הרועה והבישוף של נשמותיכם‪.‬‬ ‫פרק ‪3‬‬ ‫‪1‬כמו כן ‪,‬נשים ‪,‬תהיו כפופות לבעליכם ;שאם יש כאלה שלא יצייתו למילה ‪,‬יוכלו גם הם בלי המילה לזכות בשיחת הנשים;‬ ‫‪2‬בזמן שהם רואים את השיחה הצנועה שלך יחד עם פחד‪.‬‬ ‫‪3‬אשר לא יהיה עיטורו החיצוני של קליעת השיער ולבישת זהב או לבישת לבוש;‬ ‫‪4‬אבל יהיה זה הנסתר שבלב ‪,‬באשר אינו משחית ‪,‬אפילו קישוט רוח ענווה ושקט ‪,‬אשר הוא בעיני אלוהים יקר‪.‬‬ ‫‪5‬כי כדרך זו בעבר גם הנשים הקדושות ‪,‬אשר בטחו באלוהים ‪,‬קישטו את עצמן בהיותן כפופות לבעליהן‪.‬‬ ‫‪6‬כמו ששרה שמעה לאברהם ‪,‬וקראה לו אדון ‪:‬בנותיו אתם ‪,‬כל עוד תעשו טוב ‪,‬ולא חוששים בשום תימהון‪.‬‬ ‫‪7‬כמו כן ‪,‬בעלים ‪,‬שכבו עמם לפי הדעת ‪,‬נותנים כבוד לאישה ‪,‬כמו לכלי החלש ‪,‬וכיורשים יחדיו של חסד החיים ;שלא תפריע‬ ‫לתפילותיך‪.‬‬ ‫‪8‬לבסוף ‪,‬תהיו כולכם בעלי דעת אחד ‪,‬רחמו איש על רעהו ‪,‬אהבו כאחים ‪,‬היו רחמים ‪,‬היו אדיבים‪.‬‬ ‫‪,‬ומ ֹסַע ל לֹ מע ַֹ לתה ‪,‬אכ ָתא לֹ פש יכתך ;ְש ידע ע כש י נש קֹ תר שאים תלככם תלככם ‪,‬לֹ ענ ׁחלתתכ ם ְֹ תרכתה‪.‬‬ ‫ט ל לא ֹמִע ְד ר תרַתה לֹ תרַתה ש‬ ‫‪10‬כי יאהב חיים ויראה ימים טובים ימנע את לשונו מרע ושפתיו שלא ידברו רמאות‪.‬‬ ‫יא ימנע מרע ויעשה טוב ;יחפש שלום ‪,‬ויחד אחריו‪.‬‬ ‫יב כש י ַדינדי יֹ הותה ַעל צע שָיקש ים וֹ את ֹזנתיו תקקוחׁת לֹ תע פֹ לׁתת ם וֹ תפנדי יֹ הותה ַעל ֵַׁד י הת תרע‪.‬‬ ‫‪13‬ומי הוא אשר יפגע בכם אם תהיו חסידים של הטוב?‬ ‫‪14‬אבל ואם תסבלו למען צדקה שמחים אתם ולא תירא מאימתם ואל תיטרד;‬ ‫‪15‬אבל קדשו את יהוה אלהים בלבבכם והיו נכונים תמיד לתת תשובה לכל אדם המבקש מכם טעם לתקוה אשר בכם בענווה‬ ‫וביראה‪.‬‬ ‫‪16‬בעל מצפון טוב ;כי בעוד שהם מדברים עליך רעה ‪,‬כמו על עושי רשעים ‪,‬הם יתביישו המאשימים את שיחך הטוב במשיח‪.‬‬ ‫‪17‬כי טוב ‪,‬אם רצון ה 'כך יהיה ‪,‬שתסבלו על עשיית טוב ‪,‬מאשר על עשיית רע‪.‬‬ ‫‪18‬כי גם המשיח סבל פעם על חטאים ‪,‬הצדיק עבור העוול ‪,‬כדי להביא אותנו אל ה ‪',‬מומת בבשר ‪,‬אך מתעורר ברוח‪.‬‬ ‫‪19‬ובזה גם הלך והטיף לרוחות בכלא;‬ ‫‪20‬אשר מתישהו היו סוררים ‪,‬כאשר פעם חיכה אורך הרוח של אלוהים בימי נח ‪,‬בזמן שהתיבה הייתה הכנה ‪,‬שבה מעטים ‪,‬כלומר‬ ‫שמונה נפשות ניצלו במים‪.‬‬ ‫‪21‬הדמות שכמוה אפילו הטבילה מצילה אותנו כעת (לא הרחקת זוהמת הבשר ‪,‬אלא תשובת מצפון טוב לאלוהים ‪),‬על ידי תחייתו‬ ‫של ישוע המשיח‪:‬‬ ‫‪22‬מי עלה בשמים והוא מימי אלוהים ;מלאכים וסמכויות וסמכויות הכפופים לו‪.‬‬ ‫פרק ‪4‬‬ ‫‪1‬אם כן ‪,‬כי המשיח סבל עבורנו בבשר ‪,‬התחמשו גם אתם באותה דעת ‪:‬כי מי שסבל בבשר פסק מחטא;‬ ‫‪2‬שלא יחיה עוד את שארית זמנו בבשר לתאוות בני האדם ‪,‬אלא לרצון אלוהים‪.‬‬ ‫‪3‬כי ייתכן שהזמן שעבר של חיינו יספיק לנו כדי שעשינו את רצון הגויים ‪,‬כאשר הלכנו ברבנות ‪,‬בתאוות ‪,‬בעודף יין ‪,‬בהילולים ‪,‬‬ ‫בנשפים ובעבודות אלילים מתועבות‪:‬‬ ‫‪4‬באשר הם חושבים שזה מוזר שאתה לא רץ איתם לאותו יתר של מהומה ‪,‬מדברים עליך רעה‪.‬‬ ‫‪5‬מי ייתן דין וחשבון למי שמוכן לשפוט את החי והמת‪.‬‬ ‫‪6‬כי מסיבה זו הוכרזה הבשורה גם למתים ‪,‬למען ישפטו על פי בני אדם בבשר ‪,‬אך יחיו על פי אלוהים ברוח‪.‬‬ ‫‪7‬אבל קץ הכול בפתח ‪:‬התפכחו ותשמרו לתפילה‪.‬‬ ‫‪8‬ומעל לכל יש צדקה לוהטת ביניכם כי הצדקה תכסה את המוני חטאים‪.‬‬ ‫‪9‬השתמשו באירוח אחד לשני בלי להתמרמר‪.‬‬

‫‪171‬‬

‫‪1‬פיטר‬

‫‪10‬כמו שכל אדם קיבל את המתנה ‪,‬כך שרת זה את זה ‪,‬כמנהלים טובים של חסד אלוהים הרב‪.‬‬ ‫‪11‬אם ידבר איש ‪,‬ידבר כדברי אלוהים ;אם מישהו ישרת ‪,‬יעשה זאת מתוך היכולת שנותן אלוהים ‪:‬למען יתהלל אלוהים בכל דבר על‬ ‫ידי ישוע המשיח ‪,‬לו תהילה ושלטון לעולם ועד ‪.‬את מד ן‪.‬‬ ‫‪12‬אהובים ‪,‬אל תחשוב שזה מוזר בנוגע למשפט הלוהט אשר לבחון אותך ‪,‬כאילו משהו מוזר קרה לך‪:‬‬ ‫‪13‬אך תשמחו ‪,‬ככל שאתם שותפים לייסוריו של המשיח ;למען יתגלה כבודו ‪,‬תשמחו גם אתם בשמחה רבה‪.‬‬ ‫‪,‬ומצֹ ָת ככם הוא ֹמ ּהָתר‪.‬‬ ‫‪:‬מקֹ נדי ִכ הוא נש ֹדְע ר תַלתיו ש‬ ‫‪14‬אם תחרפתם על שם המשיח ‪,‬שמחים אתם ;כש י רוחע הע כתבׁד וֹ הת אֹלהש ים יִׁד בת ה ַׁלדיככם ש‬ ‫‪15‬אך אל יסבול איש מכם כרוצח או כגנב או כעושע או כעסוק בענייני אחרים‪.‬‬ ‫‪16‬אך אם מישהו סובל כנוצרי ‪,‬אל יתבייש ;אבל תנו לו לפאר את אלוהים מטעם זה‪.‬‬ ‫‪17‬כי הגיעה עת שיתחיל המשפט בבית האלוהים ‪,‬ואם יתחיל בנו ‪,‬מה יהיה סופו של אלו שאינם נשמעים לבשורת האלוהים?‬ ‫‪18‬ואם צדיק בקושי יושע ‪,‬היכן יופיעו הרשע והחוטא?‬ ‫‪19‬על כן תנו הסובלים על פי רצונו של אלוהים למסור לו את שמירת נפשם בעשיית טוב ‪,‬כמו לבורא נאמן‪.‬‬ ‫פרק ‪5‬‬ ‫‪1‬אני מזמינה את הזקנים אשר בקרבכם ‪,‬שהם גם זקן ‪,‬ועד לייסוריו של המשיח ‪,‬וגם חלק בכבוד שיתגלה‪:‬‬ ‫‪2‬הרעו את צאן האלוהים אשר בקרבכם ‪,‬והשגחה עליהם ‪,‬לא באילוץ כי אם ברצון ;לא בשביל רווח מטונף ‪,‬אלא לנפש מוכנה;‬ ‫‪3‬גם לא כאדונים על מורשת אלוהים ‪,‬אלא כדוגמאות לצאן‪.‬‬ ‫‪4‬וכאשר יופיע הרועה הראשי ‪,‬תקבלו כתר תפארת שלא נמוג‪.‬‬ ‫‪5‬כמו כן ‪,‬אתם הצעירים ‪,‬הכנעו עצמכם לזקן ‪.‬כן תהיו כפופים כולכם איש לרעהו ותתלבשו בענווה ‪:‬כי אלוהים מתנגד לגאים ונותן‬ ‫חסד לעניות‪.‬‬ ‫‪6‬הכנעו עצמכם תחת יד אלוהים החזקה ‪,‬למען ירומם אתכם בבוא הזמן‪.‬‬ ‫‪7‬השליכו עליו את כל דאגתכם ;כי הוא דואג לך‪.‬‬ ‫‪8‬היו מפוכחים ‪,‬היו ערניים ;כי יריבכם השטן ‪,‬כאריה שואג ‪,‬מסתובב ‪,‬מחפש את מי יטרוף‪.‬‬ ‫‪9‬אשר יתנגדו איתנים באמונה ‪,‬מתוך ידיעה שאותם ייסורים נעשו באחיך אשר בעולם‪.‬‬ ‫‪10‬אבל אלוהי כל החסד ‪,‬אשר קרא אותנו לכבודו הנצחי על ידי המשיח ישוע ‪,‬לאחר שסבלתם זמן מה ‪,‬השלימו אתכם ‪,‬ביססו ‪,‬יחזקו‬ ‫ויישבו אתכם‪.‬‬ ‫‪11‬לו תהילה ושלטון לעולם ועד ‪.‬את מד ן‪.‬‬ ‫‪12‬מאת סילבנוס ‪,‬אח נאמן לכם ‪,‬כפי שאני מניח ‪,‬כתבתי בקצרה ‪,‬עודדתי והעיד כי זהו החסד האמיתי של אלוהים שבו אתם עומדים‪.‬‬ ‫‪13‬הכנסייה אשר בבבל ‪,‬שנבחרה יחד איתך ‪,‬מצדיעה לך ;וכך גם מרקוס בני‪.‬‬ ‫‪14‬ברכו זה את זה בנשיקת צדקה ‪.‬שלום לכם כל אשר במשיח ישוע ‪.‬את מד ן‪.‬‬

‫‪172‬‬

‫האיגרת השנייה של פטרוס‬ ‫פרק ‪1‬‬ ‫‪1‬שמעון פטרוס ‪,‬עבד ושליח של ישוע המשיח ‪,‬לאלה שקיבלו אמונה יקרה עמנו בזכות צדקת אלוהים ומושיענו ישוע המשיח‪:‬‬ ‫‪2‬חס ושלום ירבו לכם על ידי הכרת אלוהים ואת ישוע אדוננו‪,‬‬ ‫‪3‬כפי שכוחו האלוהי נתן לנו את כל הדברים הנלווים לחיים וליראת שמים ‪,‬על ידי הכרתו שקרא אותנו לתפארת ולמעלה‪.‬‬ ‫‪4‬שבאמצעותו ניתנו לנו הבטחות גדולות ויקרים במיוחד ‪:‬על מנת שתהיו שותפים בטבע האלוהי ‪,‬לאחר שנמלטתם מהשחיתות שיש‬ ‫בעולם באמצעות התאווה‪.‬‬ ‫‪5‬ומלבד זה ‪,‬תוך הקפדה על כל ‪,‬הוסיפו על אמונתכם סגולה ;ולדעת סגולה;‬ ‫‪6‬ולדעת מתינות ;ולמתינות סבלנות ;ולסבלנות יראת שמים;‬ ‫‪7‬ואל יראת שמים חסד אחים ;ולחסד אחים צדקה‪.‬‬ ‫‪8‬כי אם הדברים האלה יהיו בכם ורבים ‪,‬הם גורמים לכם שלא תהיו עקרים וחסרי פרי בהכרת אדוננו ישוע המשיח‪.‬‬ ‫‪9‬אבל מי שחסר את הדברים האלה עיוור ואינו יכול לראות מרחוק ושכח כי נטהר מחטאיו הישנים‪.‬‬ ‫‪10‬על כן ‪,‬אחים ‪,‬תקפידו להבטיח את הקריאה והבחירתכם ‪:‬כי אם תעשו את הדברים האלה ‪,‬לעולם לא תיפולו‪.‬‬ ‫‪11‬כי כך תינתן לכם כניסה בשפע למלכות הנצח של אדוננו ומושיענו ישוע המשיח‪.‬‬ ‫‪12‬על כן לא אתרשל מלזכור אתכם תמיד את הדברים האלה ‪,‬אף על פי שאתם יודעים אותם ותתבססו על האמת הנוכחית‪.‬‬ ‫‪13‬כן ‪,‬אני חושב שזה מתאים ‪,‬כל עוד אני במשכן הזה ‪,‬לעורר אותך על ידי הכנסתך לזכרון;‬ ‫‪14‬מתוך ידיעה כי בקרוב עלי לדחות את אוהלתי זה ‪,‬כפי שהראה לי אדוננו ישוע המשיח‪.‬‬ ‫‪15‬יתר על כן ‪,‬אשתדל שתוכלו לאחר מותי לזכור את הדברים האלה תמיד‪.‬‬ ‫‪16‬כי לא הלכנו אחרי אגדות מתוחכמים כשהכרנו לכם את כוחו ואת בואו של אדוננו ישוע המשיח ‪,‬אלא היינו עדי ראייה להוד‬ ‫מלכותו‪.‬‬ ‫‪17‬כי הוא קיבל מאלוהים האב כבוד ותפארת ‪,‬כאשר בא אליו קול כזה מן התהילה הנעלה ‪,‬זה בני אהובי ‪,‬אשר מוצא חן בעיני‪.‬‬ ‫‪18‬ואת הקול הזה אשר בא מן השמים שמענו בהיותנו עמו בהר הקודש‪.‬‬ ‫מורחי ְי מצ קום חֶ ּכ ך ‪ַ,‬יד ּכ ֹוצצ ר הי ֹום ְכב כוב הי ֹום יצצצ א ְב לל בב ככם‪.‬‬ ‫‪19‬יש לנו גם דבר נבואה בטוח יותר ;אּׂכ ר ׁי ֶַׂכ ה לצהכ ם ּכ לׁ בּ במרְ כב אור הי צ‬ ‫‪20‬לדעת זאת ראשית ‪,‬שאין נבואת הכתוב בפירוש פרטי‪.‬‬ ‫‪21‬כי הנבואה לא באה בעבר על ידי רצון האדם ‪:‬אלא אנשי אלוהים קדושים דיברו ברוח הקודש‪.‬‬ ‫פרק ‪2‬‬ ‫‪1‬אך גם נביאי שקר היו בקרב העם ‪,‬כשם שיהיו מורי שקר בקרבכם ‪,‬אשר יביאו בחשאי כפירות חורבנות ‪,‬אפילו מתכחשים לה '‬ ‫אשר קנה אותם ‪,‬ויביאו על עצמם חורבן מהיר‪.‬‬ ‫‪2‬ורבים ילכו בדרכם הרעה ;שבזכותו ידברו דרך האמת‪.‬‬ ‫‪3‬ובחמדנות יעשו לכם סחורה במילים מזויפות ‪:‬אשר משפטם עתה מזמן לא יתמהמה וחרפתם לא תרדם‪.‬‬ ‫‪4‬כי אם אלוהים לא חס על המלאכים שחטאו ‪,‬אלא הפיל אותם לגיהנום ‪,‬ומסר אותם לכבלי חושך ‪,‬להיות שמורים למשפט;‬ ‫‪5‬ולא חס על העולם הישן ‪,‬אלא הציל את נח האדם השמיני ‪,‬מטיף צדק ‪,‬מביא את המבול על עולם הרשעים;‬ ‫‪6‬והפיכתן את ערי סדום ועמורה לאפר ‪,‬גזרה אותן בהפלה ‪,‬ועשה אותן דוגמה לאלה שאחריהן יחיו רשעים;‬ ‫‪7‬והציל את לוט הצדיק ‪,‬מרוגז מהשיח המטונף של רשעים‪:‬‬ ‫( ‪8‬כי אותו צדיק השוכן בתוכם ‪,‬בראותו ובשמעו ‪,‬הציק נפשו הצדיק מיום ליום במעשיהם הבלתי חוקיים);‬ ‫ט יב הוצה יודצ יַ לב הי ִל יל אכ ת אֹלהל ים למן הי ָל ְׁיל ים ‪ְ,‬לב הי בּ למיר אכ ת הצ עולל ים לב יום הי למ בּ צָט ילַׂנוּ‪.‬‬ ‫‪10‬אבל בעיקר ההולכים אחרי הבשר בתאוות הטומאה ובזו לשלטון ‪.‬הם יומרנים ‪,‬בעלי רצון עצמי ‪,‬הם לא מפחדים לדבר רעות של‬ ‫כבוד‪.‬‬ ‫‪11‬ואילו מלאכים ‪,‬שהם גדולים יותר בכוחם ובעוצמתם ‪,‬אינם מביאים נגדם האשמות מרתיעות לפני ה‪'.‬‬ ‫‪12‬אבל אלה ‪,‬כחיות גסות טבעיות ‪,‬שנועדו להילקח ולהשמיד ‪,‬מדברות רעה על הדברים שאינם מבינים ;ויאבדו כליל בשחיתותם;‬ ‫‪13‬ויקבלו שכר עוולה כחושבים להנאתו להתפרע ביום ‪.‬כתמים הם ופגמים ‪,‬מתעסקים בתחבולות משלהם בזמן שהם חוגגים איתך;‬ ‫‪14‬בעלי עיניים מלאות ניאוף ‪,‬ואינן יכולות לחדול מחטא ;נשמות לא יציבות מפתות ‪:‬לב שהפעילו בשיטות חמדה ;ילדים מקוללים‪:‬‬ ‫‪15‬אשר עזבו את הדרך הישר ותעו בדרכי בלעם בן‪-‬בוסור אהב שכר עוולה;‬ ‫‪16‬אך נזף על עוונו ‪:‬החמור האלם מדבר בקול אדם אסר את שיגעונו של הנביא‪.‬‬ ‫‪17‬אלה בארות בלי מים ‪,‬עננים נישאים בסערה ;למי ערפל החושך שמור לעד‪.‬‬ ‫‪18‬כי כשהם מדברים דברי הבל מתנפחים גדולים ‪,‬הם מפתים באמצעות תאוות הבשר ‪,‬מתוך חוסר רצון רב ‪,‬את אלה שהיו נקיים‬ ‫נמלטו מהחיים בטעות‪.‬‬ ‫‪19‬בשעה שהם מבטיחים להם חירות ‪,‬הם עצמם עבדי השחיתות ‪:‬כי אדם נכבש עליהם ‪,‬הוא הובא לשעבוד‪.‬‬

‫‪173‬‬

‫האיגרת השנייה של פטרוס‬

‫‪20‬כי אם לאחר שהם נמלטו מזיהומי העולם על ידי הכרת האדון והמושיע ישוע המשיח ‪,‬הם שוב הסתבכו בו ‪,‬ויתגברו ‪,‬הסוף האחרון‬ ‫גרוע אצלם מההתחלה‪.‬‬ ‫‪21‬כי טוב היה להם שלא ידעו את דרך הצדק מאשר ‪,‬לאחר שידעו ‪,‬לחזור ממצוות הקודש שנמסרה להם‪.‬‬ ‫‪22‬אבל קרה להם על פי הפתגם האמיתי שוב הפך הכלב לקיא שלו ;וב הי ז בירַכה ּכ ִל ברחׂצצ ה לצה ּכ הל בת יֵָצל ְב בוץ‪.‬‬ ‫פרק ‪3‬‬ ‫‪1‬איגרת שניה זו ‪,‬אהובים ‪,‬אני כותב לכם עתה ;בשניהם אני מעורר את מחשבותיכם הטהורות על דרך זכרון‪:‬‬ ‫‪2‬למען תזכרו בדברים שנאמרו קודם לכן על ידי הנביאים הקדושים ‪,‬ולציווינו ‪,‬שליחי ה 'והמושיע‪.‬‬ ‫‪3‬לדעת זאת תחילה ‪,‬כי יבואו באחרית הימים מלגלגים ‪,‬הולכים אחר תאוותיהם‪.‬‬ ‫‪4‬ולאמר היכן ההבטחה לבואו ?כי מאז נרדמו האבות ‪,‬הכל נמשך כפי שהיו מראשית הבריאה‪.‬‬ ‫‪5‬על כך הם בורים ברצון ‪,‬שבדבר אלהים היו השמים של פעם ‪,‬והארץ עומדת מתוך המים ובמים‪.‬‬ ‫‪6‬על ידי כך נכחד העולם שהיה אז בהיותו מוצף מים‪.‬‬ ‫‪7‬אך השמים והארץ ‪,‬אשר נמצאים כעת ‪,‬באותה מילה ‪,‬נשמרים לאש כנגד יום הדין והשמדה של אנשים רשעים‪.‬‬ ‫‪8‬אבל ‪,‬אהובים ‪,‬אל תתעלמו בדבר האחד הזה ‪,‬שיום אחד הוא עם ה 'כאלף שנים ‪,‬ואלף שנים כאלף שנים‪.‬‬ ‫ט יב הוצה ל ֶא במרֶ פצחי ְב הל בב טי חב ׁו ‪ ,‬יכאּׂכ ר במסי ָב לרים ברפל יאצ ה ;אבל הוא אורך רוח לנו ‪,‬לא רוצה שכולם יאבדו ‪,‬אלא שכולם יבואו בתשובה‪.‬‬ ‫‪10‬אבל יום ה 'יבוא כגנב בלילה ;ובו יחלפו השמים ברעש גדול ‪,‬והיסודות יתמוגגו בחום נלהב ‪,‬גם הארץ והעבודות אשר בה‬ ‫תישרפו‪.‬‬ ‫‪11‬כיון שיגמרו כל הדברים האלה ‪,‬איזה אנשים צריכים להיות בכל שיח קודש ויראת שמים‪.‬‬ ‫‪12‬מחפשים וממהרים לבוא יום האלוהים אשר בו יתמוססו השמים בוערים והיסודות יתמוססו בחום נלהב?‬ ‫‪13‬אף על פי כן אנו ‪,‬לפי הבטחתו ‪,‬מצפים שמים חדשים וארץ חדשה אשר שוכנת בה צדקה‪.‬‬ ‫‪14‬לפיכך ‪,‬אהובים ‪,‬היות ואתם מחפשים דברים כאלה ‪,‬תשמרו על מנת שתימצאו ממנו בשלום ‪,‬ללא כתמים וללא תמים‪.‬‬ ‫‪15‬וחשבו שאורך רוחו של אדוננו הוא ישועה ;כמו גם אחינו האהוב פאולוס לפי החכמה שניתנה לו כתב לכם;‬ ‫‪16‬כמו גם בכל אגרותיו ‪,‬מדבר בהם על הדברים האלה ;שבהם יש דברים שקשה להבין אותם ‪,‬שהם לא מלומדים ולא יציבים‬ ‫מושכים אותם ‪,‬כמו שהם עושים גם את שאר הכתובים ‪,‬עד להשמדתם‪.‬‬ ‫‪17‬על כן אתם ‪,‬אהובים ‪,‬כיון שאתם יודעים את הדברים הללו לפני כן ‪,‬היזהרו פן גם אתם ‪,‬הובלתם בטעויות הרשעים ‪,‬תיפלו‬ ‫מחוסכם‪.‬‬ ‫‪18‬אך גדלו בחסד ובהכרת אדוננו ומושיענו ישוע המשיח ‪.‬לו תהילה גם עכשיו וגם לעולם ‪.‬אצ מצ ן‪.‬‬

‫‪174‬‬

‫האיגרת הראשונה של יוחנן‬ ‫פרק ‪1‬‬ ‫‪1‬מה שהיה מראשית אשר שמענו אשר ראינו בעינינו אשר ראינו וידינו יטפלו בדבר החיים;‬ ‫( ‪2‬כי התגלו החיים וראינו אותם ועידו והראו לכם את חיי הנצח אשר עם האב והתגלו לנו)‬ ‫‪3‬מה שראינו ושמענו מודיעים אנו לכם ‪,‬למען תהיו גם אתם עמנו ‪:‬ובאמת ‪,‬שותפותנו היא עם האב ועם בנו ישוע המשיח‪.‬‬ ‫‪4‬והדברים האלה אנו כותבים לכם למען תהיה מלאת שמחתכם‪.‬‬ ‫‪5‬זה אם כן המסר אשר שמענו עליו ‪,‬ומודיעים לכם כי אלוהים הוא אור ואין בו חושך כלל‪.‬‬ ‫‪6‬אם נאמר שיש לנו עמו ‪,‬והולכים בחושך ‪,‬נשקר ‪,‬ולא נעשה את האמת‪.‬‬ ‫‪7‬אבל אם אנחנו הולכים באור ‪,‬כמו שהוא באור ‪,‬יש לנו קהילה זה עם זה ‪,‬ודם ישוע המשיח בנו מנקה אותנו מכל חטא‪.‬‬ ‫‪8‬אם נאמר שאין לנו חטא ‪,‬אנו מרמים את עצמנו ‪,‬והאמת אינה בנו‪.‬‬ ‫‪9‬אם נתוודה על חטאינו ‪,‬הוא נאמן וצודק לסלוח לנו על חטאינו ולנקות אותנו מכל עוולה‪.‬‬ ‫‪10‬אם נאמר שלא חטאנו ‪,‬נעשה אותו שקרן ‪,‬ואין דברו בנו‪.‬‬ ‫פרק ‪2‬‬ ‫‪1‬ילדיי ‪,‬הדברים האלה אני כותב לכם ‪,‬שלא תחטאו ‪.‬ואם מישהו יחטא ‪,‬יש לנו סנגור עם האב ‪,‬ישוע המשיח הצדיק‪:‬‬ ‫‪2‬והוא המכפר על חטאינו ‪,‬ולא רק על חטאינו ‪,‬אלא גם על חטאי העולם כולו‪.‬‬ ‫‪3‬ובכך אנו יודעים כי אנו מכירים אותו אם נשמר את מצוותיו‪.‬‬ ‫‪4‬האומר אני מכיר אותו ולא שומר את מצוותיו שקרן הוא והאמת אין בו‪.‬‬ ‫‪5‬אבל כל המקיים את דברו ‪,‬בו באמת אהבת אלוהים שלמה ‪:‬בזה יודעים אנו כי אנו בו‪.‬‬ ‫‪6‬האומר שהוא שוכן בו ‪,‬חייב גם הוא בעצמו ללכת ‪,‬כמו שהלך‪.‬‬ ‫‪7‬אחים ‪,‬אני לא כותב לכם מצווה חדשה כי אם מצווה ישנה אשר הייתה לכם מלכתחילה ‪.‬הציווי הישן הוא המילה אשר שמעתם‬ ‫מראשיתו‪.‬‬ ‫‪8‬שוב ‪,‬מצווה חדשה אני כותב לכם ‪,‬אשר אמת בו ובכם ‪:‬כי חלף החושך ‪,‬ועכשיו האור האמיתי מאיר‪.‬‬ ‫‪9‬האומר שהוא באור ושונא את אחיו ‪,‬נמצא בחושך עד עכשיו‪.‬‬ ‫‪10‬מי שאוהב את אחיו שוכן באור ואין בו מועד‪.‬‬ ‫‪11‬אבל השונא את אחיו הוא בחושך והולך בחושך ולא יודע לאן הוא הולך כי החושך ההוא עיוור את עיניו‪.‬‬ ‫‪12‬אני כותב לכם ‪,‬ילדים קטנים ‪,‬כי חטאיכם נסלחו לכם למען שמו‪.‬‬ ‫‪13‬אני כותב לכם ‪,‬אבות ‪,‬כי הכרתם את אשר מהתחלה ‪.‬אני כותב לכם ‪,‬בחורים ‪,‬כי התגברתם על הרשע ‪.‬אני כותב לכם ‪,‬ילדים‬ ‫קטנים ‪,‬כי הכרתם את האב‪.‬‬ ‫‪14‬כתבתי לכם אבות כי הכרתם את אשר מראשית ‪.‬כתבתי לכם ‪,‬בחורים ‪,‬כי אתם חזקים ‪,‬ודבר האלוהים שוכן בכם ‪,‬ואת הרשע‬ ‫הנצחתם‪.‬‬ ‫‪15‬אל תאהב את העולם ולא את הדברים שבעולם ‪.‬אם מישהו אוהב את העולם ‪,‬אין בו אהבת האב‪.‬‬ ‫‪16‬כי כל אשר בעולם ‪,‬תאוות הבשר ותאוות העיניים וגאוות החיים ‪,‬אינה מהאב ‪,‬אלא היא מהעולם‪.‬‬ ‫‪17‬וחולף העולם ותאוותו ‪,‬והעושה את רצון ה 'עומד לנצח‪.‬‬ ‫‪18‬ילדים קטנים ‪,‬זו הפעם האחרונה ‪:‬וכאשר שמעתם כי יבוא האנטיכריסט ‪,‬גם עתה יש הרבה אנטי‪-‬כריסטים ;לפיה אנו יודעים שזו‬ ‫הפעם האחרונה‪.‬‬ ‫‪19‬הם יצאו מאתנו ‪,‬אבל הם לא היו מאתנו ;כי אילו היו מאתנו ‪,‬ללא ספק היו ממשיכים איתנו ‪:‬אבל הם יצאו למען יתגלה שלא‬ ‫כולנו‪.‬‬ ‫‪20‬אבל יש לכם מלח מהקדוש ברוך הוא ‪,‬ואתם יודעים הכל‪.‬‬ ‫‪21‬לא כתבתי לכם כי אינכם יודעים את האמת ‪,‬אלא כי אתם יודעים אותה וכי אין שקר מן האמת‪.‬‬ ‫‪22‬מיהו שקרן מלבד המכחיש שישוע הוא המשיח ?הוא אנטיכריסט ‪,‬שמתכחש לאב ולבן‪.‬‬ ‫‪23‬כל המכחיש את הבן ‪,‬אין לו את האב( ‪:‬אבל )מי שמכיר בבן ‪,‬יש לו גם את האב‪.‬‬ ‫‪24‬על כן ישב בכם אשר שמעתם מהתחלה ‪.‬אם יישאר בכם מה ששמעתם מהתחלה ‪,‬גם אתם תמשיכו בבן ובאב‪.‬‬ ‫‪25‬וזו ההבטחה שהוא הבטיח לנו ‪,‬חיי נצח‪.‬‬ ‫‪26‬את הדברים האלה כתבתי לכם על המפתים אתכם‪.‬‬ ‫‪27‬אבל המשחה אשר קיבלתם ממנו נשאר בכם ‪,‬ואתם לא צריכים שאיש ילמד אתכם ‪,‬אבל כמו שאותה המשחה מלמדת אתכם מכל‬ ‫דבר ‪,‬והיא אמת ואינה שקר וכאשר לימדה ‪.‬אתם ‪,‬אתם תשכנו בו‪.‬‬ ‫‪28‬ועתה ילדים קטנים תשבו בו ;שי ֵכאׁשי ר יּ הֹ ייה נּ צֹ טֵ ח לננו ‪,‬וֹ ל לא נּ ֹתבֵ יׁש לֹ נפנניו בֹ בואו‪.‬‬ ‫‪29‬אם תדעו כי צדיק הוא ‪,‬אתם יודעים כי כל העושה צדק נולד ממנו‪.‬‬

‫‪175‬‬

‫האיגרת הראשונה של יוחנן‬

‫פרק ‪3‬‬ ‫‪1‬הנה איזו אהבה נתן לנו האב ‪,‬שנקרא בני אלוהים ‪,‬לכן העולם לא מכיר אותנו כי לא ידע אותו‪.‬‬ ‫‪2‬אהובים ‪,‬עתה בני אלוהים אנו ‪,‬ועדיין לא נראה מה נהיה ‪:‬אך אנו יודעים כי כשהוא יופיע ‪,‬נהיה כמוהו ;כי נראה אותו כפי שהוא‪.‬‬ ‫‪3‬וֹ כנל ּאיש אׁשי ר ִּקֹ ונה אׁ לניו הֵ ֹ לאת ֹמטֵ הׁ ר עֵצֹ מו כֹ שי הוא טנ הור‪.‬‬ ‫‪4‬כל העושה חטא עובר על התורה כי החטא הוא עבירה על התורה‪.‬‬ ‫‪5‬ואתם יודעים כי הוא התגלה כדי להסיר את חטאינו ;ואין בו חטא‪.‬‬ ‫‪6‬כל העומד בו לא יחטא ‪:‬כל החוטא לא ראה אותו ולא הכיר אותו‪.‬‬ ‫‪7‬ילדים קטנים ‪,‬אל יטעה אתכם איש ‪:‬העושה צדק הוא צדיק כשם שהוא צדיק‪.‬‬ ‫‪8‬העושה חטא הוא מהשטן ;כי השטן חוטא מראשיתו ‪.‬לשם כך התגלה בן האלוהים ‪,‬כדי להרוס את מעשי השטן‪.‬‬ ‫‪9‬כל הנולד מאלוהים לא יחטא ;כי זרעו נשאר בו ‪:‬ואינו יכול לחטוא כי הוא נולד מאלוהים‪.‬‬ ‫‪10‬בזה מתגלים בני האלוהים ובני השטן ‪:‬כל שאינו עושה צדק אינו מאלוהים ‪,‬ולא מי שאינו אוהב את אחיו‪.‬‬ ‫‪11‬כי זה המסר אשר שמעתם מהתחלה ‪,‬כי נאהב איש את רעהו‪.‬‬ ‫‪12‬לא כקין שהיה מן הרשע ההוא והרג את אחיו ‪.‬ולמה הרג אותו ?כי מעשיו היו רעים וצדיקים של אחיו‪.‬‬ ‫‪13‬אל תתפלאו ‪,‬אחים שלי ‪,‬אם העולם שונא אתכם‪.‬‬ ‫‪14‬אנחנו יודעים שעברנו ממוות לחיים ‪,‬כי אנחנו אוהבים את האחים ‪.‬מי שאינו אוהב את אחיו ‪,‬נשאר במוות‪.‬‬ ‫‪15‬כל השונא את אחיו רוצח הוא ‪,‬ואתם יודעים כי אין רוצח חיי עולם‪.‬‬ ‫‪16‬בזה אנו רואים את אהבת ה 'כי הוא מסר את נפשו עבורנו וצריך למסור את נפשנו עבור האחים‪.‬‬ ‫יז אבל מי שיש לו טובת העולם הזה וראה את אחיו חסר לו וסגר ממנו את רחמיו ‪,‬איך שוכנת בו אהבת ה?'‬ ‫‪18‬ילדי ‪,‬אל נא נאהב בדיבורים ולא בלשון ;אלא במעשה ובאמת‪.‬‬ ‫‪19‬ובכך אנו יודעים כי אנו מן האמת ‪,‬ונבטיח את לבנו לפניו‪.‬‬ ‫‪20‬כי אם לבנו דן אותנו ‪,‬גדול ה 'מלבנו ויודע הכל‪.‬‬ ‫‪21‬אהובים ‪,‬אם ליבנו לא יגנה אותנו ‪,‬אז יש לנו ביטחון כלפי אלוהים‪.‬‬ ‫‪22‬וכל אשר נבקש ‪,‬אנו מקבלים ממנו ‪,‬כי אנו שומרים את מצוותיו ועושים את הדברים החביבים בעיניו‪.‬‬ ‫‪23‬וזוהי מצוותו ‪,‬שנאמין בשם בנו ישוע המשיח ‪,‬ונאהב איש את רעהו ‪,‬כפי שציווה לנו‪.‬‬ ‫‪24‬ושומר מצוותיו שוכן בו והוא בו ‪.‬ובזה אנו יודעים כי הוא שוכן בנו ‪,‬ברוח אשר נתן לנו‪.‬‬ ‫פרק ‪4‬‬ ‫‪1‬אהובים ‪,‬אל תאמינו לכל רוח ‪,‬אלא נסו את הרוחות אם הן מאלוהים ‪,‬כי הרבה נביאי שקר יצאו לעולם‪.‬‬ ‫‪2‬בזאת דעו את רוח אלוהים ‪:‬כל רוח המתוודה שישוע המשיח בא בבשר היא מאלוהים‪.‬‬ ‫‪3‬וכל רוח שאינה מודה כי ישוע המשיח בא בבשר אינה מאלוהים ‪:‬וזו היא אותה רוח של אנטיכריסט אשר שמעתם שהיא תבוא ;‬ ‫ואפילו עכשיו זה כבר בעולם‪.‬‬ ‫‪4‬מאלוהים אתם ‪,‬ילדים קטנים ‪,‬והתגברתם עליהם ‪:‬כי גדול הוא אשר בכם ‪,‬מאשר אשר בעולם‪.‬‬ ‫‪5‬הם מן העולם ‪:‬על כן מדברים הם על העולם ‪,‬והעולם שומע אותם‪.‬‬ ‫‪6‬אנו מאלוהים ‪:‬היודע את אלוהים שומע אותנו ;מי שאינו מאלוהים אינו שומע אותנו ‪.‬בזה אנו יודעים את רוח האמת ‪,‬ואת רוח‬ ‫הטעות‪.‬‬ ‫‪7‬אהובים ‪,‬הבה נאהב איש את רעהו ‪:‬כי האהבה היא מאלוהים ;וכל האוהב נולד מאלוהים ויודע את אלוהים‪.‬‬ ‫ח מי שאינו אוהב אינו יודע את אלוהים ;כי אלוהים הוא אהבה‪.‬‬ ‫‪9‬בזה התגלתה אהבת אלוהים אלינו ‪,‬כי שלח אלוהים את בנו יחידו לעולם כדי שנחיה דרכו‪.‬‬ ‫‪10‬כאן היא האהבה ‪,‬לא כי אהבנו את אלוהים ‪,‬אלא כי הוא אהב אותנו ‪,‬ושלח את בנו להיות מכפר על חטאינו‪.‬‬ ‫‪11‬אהובים ‪,‬אם אלוהים אהב אותנו כך ‪,‬גם אנחנו צריכים לאהוב זה את זה‪.‬‬ ‫‪12‬איש לא ראה את אלוהים בכל עת ‪.‬אם אנו אוהבים איש את רעהו ‪,‬ה 'שוכן בנו ‪,‬ואהבתו שלמה בנו‪.‬‬ ‫‪13‬בזאת יודעים אנו כי אנו שוכנים בו ‪,‬והוא בתוכנו ‪,‬כי הוא נתן לנו את רוחו‪.‬‬ ‫‪14‬וראינו ואנו מעידים שהאב שלח את הבן להיות מושיע העולם‪.‬‬ ‫‪15‬כל מי שיודה שישוע הוא בן האלוהים ‪,‬אלוהים שוכן בו והוא באלוהים‪.‬‬ ‫‪16‬וידענו והאמנו באהבת האלוהים אלינו ‪.‬אלוהים הוא אהבה ;והיושב באהבה שוכן באלוהים ‪,‬ואלוהים בו‪.‬‬ ‫‪17‬הנה אהבתנו השלמה למען תהיה לנו עוז ביום הדין כי כמוהו כך אנו בעולם הזה‪.‬‬ ‫‪18‬אין פחד באהבה ;אבל האהבה השלמה מגרשת את הפחד ‪:‬כי לפחד יש ייסורים ‪.‬מי שמפחד לא נעשה מושלם באהבה‪.‬‬ ‫‪19‬אנחנו אוהבים אותו ‪,‬כי הוא אהב אותנו לראשונה‪.‬‬ ‫‪20‬אם יאמר אדם אני אוהב את אלוהים ושונא את אחיו שקרן הוא ‪:‬כי מי שאינו אוהב את אחיו אשר ראה ‪,‬כיצד יוכל לאהוב את‬ ‫אלהים אשר לא ראה?‬ ‫‪21‬והמצוה הזאת יש לנו ממנו ‪,‬כי אוהב את ה 'אוהב גם את אחיו‪.‬‬

‫‪176‬‬

‫האיגרת הראשונה של יוחנן‬

‫פרק ‪5‬‬ ‫‪1‬כל המאמין שישוע הוא המשיח נולד מאלוהים ‪:‬וכל האוהב את הוליד אוהב גם את הנולד ממנו‪.‬‬ ‫‪2‬בזה אנו יודעים כי אנו אוהבים את בני האלוהים כאשר אנו אוהבים את אלוהים ושומרים את מצוותיו‪.‬‬ ‫‪3‬כי זו אהבת ה 'שנשמור את מצוותיו ומצוותיו אינם חמורים‪.‬‬ ‫‪4‬כי כל אשר נולד מאלוהים מתגבר על העולם וזהו הניצחון המנצח את העולם אמונתנו‪.‬‬ ‫‪5‬מי הוא זה שמתגבר על העולם ‪,‬מלבד זה שמאמין שישוע הוא בן האלוהים?‬ ‫‪6‬זה הוא שבא במים ובדם ‪,‬ישוע המשיח ;לא רק במים ‪,‬אלא במים ובדם ‪.‬והרוח היא המעידה ‪,‬כי הרוח היא אמת‪.‬‬ ‫‪7‬כי יש שלושה המעידים בשמים ‪,‬האב ‪,‬המילה ורוח הקודש ‪:‬והשלושה הללו הם אחד‪.‬‬ ‫‪8‬ויש שלושה המעידים בארץ הרוח והמים והדם והשלושה הללו מסכימים באחד‪.‬‬ ‫‪9‬אם נקבל עדות בני אדם ‪,‬עד אלוהים גדול יותר ‪:‬כי זה הוא עד אלוהים אשר העיד על בנו‪.‬‬ ‫‪10‬המאמין בבן האלוהים יש לו העד בעצמו ‪:‬מי שאינו מאמין באלוהים עשה אותו שקרן ;כי הוא לא מאמין לתעודה שאלוהים נתן על‬ ‫בנו‪.‬‬ ‫‪11‬וזהו התיעוד ‪,‬שאלוהים נתן לנו חיי נצח ‪,‬והחיים האלה בבנו‪.‬‬ ‫יב למי שיש לו את הבן יש לו חיים ;ומי שאין לו את בן האלוהים אין לו חיים‪.‬‬ ‫‪13‬את הדברים האלה כתבתי לכם המאמינים בשם בן האלוהים ;למען תדעו כי יש לכם חיי נצח ‪,‬וכי תאמינו בשם בן האלוהים‪.‬‬ ‫‪14‬וזהו הבטחון אשר יש לנו בו ‪,‬כי אם נבקש דבר לפי רצונו ‪,‬הוא שומע אותנו‪.‬‬ ‫‪15‬ואם נדע כי הוא שומע אותנו ‪,‬כל אשר נבקש ‪,‬אנו יודעים כי יש לנו את הבקשות אשר ביקשנו ממנו‪.‬‬ ‫‪16‬אם ראה איש את אחיו חוטא בחטא שאינו למוות ‪,‬יבקש ויתן לו חיים למען שאינם חוטאים למוות ‪.‬יש חטא עד מוות ‪:‬איני אומר‬ ‫שיתפלל עליו‪.‬‬ ‫‪17‬כל עוולה היא חטא ‪:‬ויש חטא לא למוות‪.‬‬ ‫‪18‬אנחנו יודעים שכל הנולד מאלוהים לא יחטא ; ׁאבנ ל הולֵד מנ אֹלהּ ים שומׁ ר אי ת עֵצֹ מו ‪,‬וֹ הנ נרשנ ע ל לא יּ ֵַע בו‪.‬‬ ‫‪19‬וידענו כי אנו מאלוהים וכל העולם שוכב ברשע‪.‬‬ ‫‪20‬וידוענו כי בא בן האלוהים ונתן לנו בינה למען נדע את האמת ‪,‬ואנו באמת ‪,‬בבנו ישוע המשיח ‪.‬זהו האל האמיתי ‪,‬וחיי נצח‪.‬‬ ‫‪21‬ילדים קטנים ‪,‬שמרו על עצמכם מפני אלילים ‪.‬אנ מׁ ן‪.‬‬

‫‪177‬‬

‫ג'ון שני‬ ‫פרק‪1‬‬ ‫‪1‬הזקנה לגברת הנבחרת ולילדיה ‪,‬אשר אני אוהב באמת ;ולא רק אני ‪,‬אלא גם כל אשר ידעו את האמת;‬ ‫‪2‬למען האמת אשר שוכנת בנו ותהיה עמנו לעולם‪.‬‬ ‫‪3‬חסד עמכם חס ושלום מאלוהים האב ומאדון ישוע המשיח בן האב באמת ובאהבה‪.‬‬ ‫‪4‬שמחתי מאוד על שמצאתי מבניך הולכים באמת ‪,‬כפי שקיבלנו מצוה מאת האב‪.‬‬ ‫‪5‬ועתה אני מתחנן ‪,‬גברתי ‪,‬לא כאילו כתבתי לך מצוה חדשה ‪,‬אלא מה שהיה לנו מלכתחילה ‪,‬שנאהב איש את‬ ‫רעהו‪.‬‬ ‫‪6‬וזו האהבה שאנו הולכים אחרי מצוותיו ‪.‬זוהי המצוה ‪,‬כי כפי ששמעתם מהתחלה ‪,‬תלכו בה‪.‬‬ ‫‪7‬כי הרבה רמאים נכנסו לעולם ‪,‬שאינם מודים שישוע המשיח בא בבשר ‪.‬זהו רמאי ואנטיכריסט‪.‬‬ ‫‪8‬הביטו בעצמכם ‪,‬שלא נאבד את הדברים אשר עשינו ‪,‬אלא שנקבל שכר מלא‪.‬‬ ‫‪9‬כל העובר ולא עומד בתורת המשיח ‪,‬אין לו אלוהים ‪.‬מי ששומר בתורת המשיח ‪,‬יש לו גם את האב וגם את‬ ‫הבן‪.‬‬ ‫‪10‬אם יבוא אליכם ואל תביא תורת זו ‪,‬אל קבל אותו אל ביתך ‪,‬ואל תבקש ממנו אלוהים מהר‪.‬‬ ‫‪11‬כי המבקש לו מהר אלוהים משתתף במעשיו הרעים‪.‬‬ ‫‪12‬בהיותי מרובה לכתוב לכם ‪,‬לא הייתי כותב בנייר ובדיו ‪,‬אבל אני בוטח לבוא אליכם ולדבר פנים אל פנים ‪,‬‬ ‫למען תמלא שמחתנו‪.‬‬ ‫‪13‬בני אחותך הנבחרת מברכים אותך ‪.‬אא ממ ן‪.‬‬ ‫ג'ון שלישי‬ ‫פרק‪1‬‬ ‫‪1‬הזקן לגאיוס האהוב ‪,‬אותו אני אוהב באמת‪.‬‬ ‫‪2‬אהובים ‪,‬אני מאחל מעל הכל שתצליח ותהיה בריא ‪,‬כשם שתצליח נפשך‪.‬‬ ‫‪3‬כי שמחתי מאוד בבוא האחים והעידו על האמת אשר בך ‪,‬כאשר אתה הולך באמת‪.‬‬ ‫‪4‬אין לי שמחה גדולה יותר מלשמוע שהילדים שלי הולכים באמת‪.‬‬ ‫‪5‬אהובים ‪,‬אתה עושה נאמנה כל אשר אתה עושה לאחים ולזרים;‬ ‫‪6‬אשר העידו על הצדקה שלך לפני הכנסייה ‪:‬אשר אם תקדם למסע שלהם אחרי מין אלוהיים ‪,‬טוב תעשה‪:‬‬ ‫‪7‬כי למען שמו יצאו ולא לקחו דבר מן הגויים‪.‬‬ ‫‪8‬לכן עלינו לקבל כאלה ‪,‬כדי שנהיה עמיתים לאמת‪.‬‬ ‫‪9‬כתבתי לכנסייה ‪:‬אבל דיוטרפס ‪,‬שאוהב להיות הבכורה ביניהם ‪,‬אינו מקבל אותנו‪.‬‬ ‫‪10‬לפיכך ‪,‬אם אבוא ‪,‬אזכור את מעשיו אשר הוא עושה ‪,‬כשהוא משמיע עלינו דברי זדון ‪:‬ואינו מסתפק בכך ‪,‬‬ ‫והוא עצמו אינו מקבל את האחים ‪,‬ואוסר על אלה שירצו ‪,‬ומגרש אותם מהכנסייה‪.‬‬ ‫‪11‬אהובים ‪,‬אל תלכו אחרי הרע ‪,‬אלא אחרי הטוב ‪.‬העושה טוב הוא מאלוהים ‪,‬אבל העושה הרע לא ראה את‬ ‫אלוהים‪.‬‬ ‫‪12‬לדמטריוס יש דיווח טוב על כל בני האדם ועל האמת עצמה ‪:‬כן ‪,‬וגם אנו מעידים ;ואתם יודעים שהרשומה‬ ‫שלנו נכונה‪.‬‬ ‫‪13‬היו לי הרבה דברים לכתוב ‪,‬אבל לא אכתוב לך בדיו ובעט‪:‬‬ ‫‪14‬אבל אני בטוח שאראה אותך בקרוב ‪,‬ונדבר פנים אל פנים ‪.‬שלום לך ‪.‬חברינו מצדיעים לך ‪.‬ברכו את‬ ‫החברים בשמם‪.‬‬ ‫‪178‬‬

‫ג'וד‬ ‫פרק ‪1‬‬ ‫‪ 1‬יהודה‪ ,‬עבדו של ישוע המשיח ואחיו של יעקב‪ ,‬לאלה שקידשו ונשמרו על ידי אלוהים האב‬ ‫בישוע המשיח‪ ,‬והוא נקרא‪:‬‬ ‫‪ 2‬חסד לך ושלום ואהבה ירבו‪.‬‬ ‫‪ 3‬אהובים‪ ,‬כשעשיתי כל מאמץ לכתוב לך על הישועה הכללית‪ ,‬היה לי צורך‬ ‫כותב לך וקורא לך להילחם ברצינות על האמונה שניתנה פעם לקדושים‬ ‫נמסרה‪.‬‬ ‫‪ 4‬כי יש אנשים מסוימים שהתגנבו בלי משים‪ ,‬שנקבעו מראש למשפט הזה‪ ,‬רשעים‬ ‫אנשים המשנים את חסד אלוהינו לחירות ואל האדון היחיד ואדוננו ישוע המשיח‬ ‫ויתר‬ ‫‪ 5‬אז אזכיר לך‪ ,‬למרות שפעם ידעת זאת‪ ,‬כי ה'‪ ,‬לאחר ששלח את העם‬ ‫הציל את מצרים‪ ,‬ואז השמיד את הכופרים‪.‬‬ ‫‪ 6‬והמלאכים שלא שמרו על תחנתם הראשונה‪ ,‬אלא עזבו את משכנם‪ ,‬יש לו כבלי נצח תחת‬ ‫החושך נשמר עד משפט היום הגדול‪.‬‬ ‫‪ 7‬כמו סדום ועמורה והערים הסובבות אותם באותה הדרך‪ ,‬מתמסרים לזנות ול‬ ‫הלכו אחרי בשר מוזר‪ ,‬יהוו דוגמה‪ ,‬בזמן שהם סובלים את נקמת האש הנצחית‪.‬‬ ‫‪ 8‬באותו אופן חולמים מטונפים אלה מטמאים את הבשר‪ ,‬בזים לשלטון ומדברים רעות של כבוד‪.‬‬ ‫‪ 9‬אך מיכאל המלאך‪ ,‬כאשר רב עם השטן כי הוא רב על גופתו של משה‪ ,‬לא‬ ‫לא העז להביא נגדו לשון הרע‪ ,‬אלא אמר‪ :‬ה' גער בך‪.‬‬ ‫‪ 10‬אך הם מדברים רעה בדברים שאינם יודעים; אבל מה שהם יודעים מטבעם‪ ,‬כמו חיות גסות‪ ,‬ובכך הם משמידים את‬ ‫עצמם‪.‬‬ ‫‪ 11‬אוי להם! כי הלכו בדרך קין ורצו בתאוות בצע אחר טעות בלעם בעבור‬ ‫שכר‪ ,‬וגווע בסתירת ליבה‪.‬‬ ‫‪ 12‬אלו כתמים על חגי אהבתך כשהם משתהים איתך‪ ,‬מאכילים את עצמם ללא פחד‪ :‬עננים‬ ‫האם הם חסרי מים‪ ,‬נישאים על ידי הרוחות; עצים שפירותיהם קמלים‪ ,‬ללא פרי‪ ,‬מתים פעמיים‪ ,‬אל ה‬ ‫שורשים נעקרו;‬ ‫‪ 13‬גלי ים זועמים‪ ,‬מקציפים את חרפתם; כוכבים נודדים‪ ,‬שאליהם חשכת ה‬ ‫החושך נשמר לנצח‪.‬‬ ‫‪ 14‬וגם חנוך‪ ,‬השביעי מאדם‪ ,‬התנבא עליהם ויאמר‪ :‬הנה ה' בא עם עשרת אלפים‪.‬‬ ‫הקדושים שלו‪,‬‬ ‫‪ 15‬לעשות משפט על כולם ולהרשיע את כל הרשעים בקרבם בכל מעשיהם הרשעים‪.‬‬ ‫אשר עשו רשעים‪ ,‬ומכל דיבוריהם הקשים אשר דברו עליו חוטאים רשעים‪.‬‬ ‫‪ 16‬אלה הם ממלמלים‪ ,‬מתלוננים ההולכים לפי תאוותיהם; ופיהם מדברים התרגשות גדולה‬ ‫מילים‪ ,‬עם הערצה לאנשים לנצל‪.‬‬ ‫‪ 17‬אבל‪ ,‬אהובים‪ ,‬זכרו את הדברים שנאמרו לפני כן על ידי שליחי אדוננו ישוע המשיח;‬ ‫‪ 18‬איך אמרו לך שבזמן האחרון צריכים להיות מלגלגים לפי הרשעים שלהם‬ ‫תאוות חייבות ללכת‪.‬‬ ‫‪ 19‬אלה הם המפרידים את עצמם‪ ,‬בחושניות‪ ,‬ללא הרוח‪.‬‬ ‫‪ 20‬אבל אתם‪ ,‬אהובים‪ ,‬בנו את עצמכם על אמונתכם הקדושה ביותר‪ ,‬בעודכם מתפללים ברוח הקודש‪,‬‬ ‫‪ 21‬שמרו את עצמכם באהבת אלוהים בזמן שאתם מצפים לחסדי אדוננו ישוע המשיח עד ה‬ ‫חיי נצח‪.‬‬ ‫‪ 22‬ועם חלקם יש חמלה‪ ,‬מה שעושה את ההבדל‪:‬‬ ‫‪ 23‬ואחרים מצילים בפחד על ידי שליפתם מהאש; שונא אפילו את הבגד המוכתם על ידי הבשר‪.‬‬ ‫‪ 24‬ולמי שיוכל לשמור אותך מנפילה ולהעמידך ללא תמים לפני כבודו‪.‬‬ ‫ערוך בשמחה רבה‪,‬‬ ‫‪ 25‬לאל החכם היחיד‪ ,‬מושיענו‪ ,‬תהילה והוד‪ ,‬שלטון וכוח‪ ,‬עכשיו ולעד‪ .‬אָ מֵ ן‬

‫‪179‬‬

‫תהתגלּות‬ ‫פרק ‪1‬‬ ‫‪1‬התגלותו של ישוע המשיח ‪,‬אשר נתן לו אלוהים ‪,‬להראות לעבדיו דברים שצריכים להתרחש בקרוב ;ושלח וסימן זאת במלאכו אל‬ ‫עבדו יוחנן‪.‬‬ ‫‪2‬אשר סיפר על דבר אלוהים ועל עדות ישוע המשיח ועל כל מה שראה‪.‬‬ ‫‪3‬אשרי הקורא והשומעים את דברי הנבואה הזאת ושומרים את הכתובים בה כי קרובה העת‪.‬‬ ‫‪4‬יוחנן לשבע הכנסיות אשר באסיה ‪:‬חסד ושלום ממי שיש ומה שהיה ומה שעתיד לבוא ;ומשבע הרוחות אשר לפני כסאו;‬ ‫‪5‬ומפני ישוע המשיח ‪,‬שהוא העד הנאמן ‪,‬וילד המתים והנסיך של מלכי הארץ ‪.‬לאוהב אותנו ורחץ אותנו מחטאינו בדמו‪,‬‬ ‫‪6‬ועשה אותנו מלכים וכוהנים לאלוהים ולאביו ;לו תהילה ושלטון לעולם ועד ‪.‬אא ממ ן‪.‬‬ ‫‪7‬הְ נמה הוא ָא א אָנאנְ ים ;ול כאל ָמין ְִ לראר ה אותו ול גִם הִ נְ קל רו אותו ול כאל ְמנל יות הא אא ררץ יְ בל לו אָלאיו ‪.‬למרות זאת ‪,‬אמן‪.‬‬ ‫‪8‬אני אלפא ואומגה ‪,‬ההתחלה והסוף ‪,‬אמר ה ‪',‬אשר הוא והיה והבא ‪,‬הכול יכול‪.‬‬ ‫‪9‬אני יוחנן ‪,‬שגם אני אחיך ‪,‬וחברך בצרה ובמלכותו ובסבלנותו של ישוע המשיח ‪,‬הייתי באי הנקרא פטמוס ‪,‬על דבר אלוהים ועל‬ ‫עדות ישוע המשיח‪.‬‬ ‫‪10‬הייתי ברוח ביום ה 'ושמעתי מאחורי קול גדול כחופר‪.‬‬ ‫‪11‬לאמר ‪,‬אני אלפא ואומגה ‪,‬הראשון והאחרון ;לאפסוס ולסמירנה ולפרגמוס ולתיאטירה ולסרדיס ולפילדלפיה וללאודיקיה‪.‬‬ ‫יתי ְִבל ָאה פל מות זאהא ב;‬ ‫‪12‬והסתובבתי לראות את הקול אשר דיבר איתי ‪.‬ול הְ פל ְִי א‪,‬ר ְא ְ‬ ‫‪13‬ובתוך שבעת הפמוטים אחד כמו בן האדם ‪,‬לבוש בבגד עד כף הרגל ‪,‬וחגור סביב הפאסים בחגורת זהב‪.‬‬ ‫‪14‬ראשו ושערותיו היו לבנים כצמר ‪,‬לבנים כשלג ;ועיניו היו כשלהבת אש;‬ ‫‪15‬ורגליו כמו נחושת נאה כמו שורפים בכבשן ;וקולו כקול מים רבים‪.‬‬ ‫טז וימינו שבעה כוכבים ויצאה מפיו חרב פיפיות חדה ופניו כשמש זורחת בכוחו‪.‬‬ ‫‪17‬וכשראיתי אותו נפלתי לרגליו כמת ‪.‬וְִׁ לִלם אר ת יל ְמינו אָלִי למאממ ר אמ לִי אִ ל ְִ אירא ;אני הראשון והאחרון‪:‬‬ ‫‪18‬אני‪-‬החי ומתתי ;ול הְ נל נְ י חִ י לל עולאם ‪,‬אא ממ ן ;ויש להם את מפתחות הגיהנום והמוות‪.‬‬ ‫‪19‬כתב את הדברים אשר ראית ואת הדברים אשר יהיו ואת הדברים אשר יהיו מעתה;‬ ‫‪20‬תעלומת שבעת הכוכבים אשר ראית ביד ימיני ושבעת פמוטי הזהב ‪.‬שבעת הכוכבים הם מלאכי שבע הכנסיות ‪:‬ושבעת הפמוטים‬ ‫אשר ראית הם שבע הכנסיות‪.‬‬ ‫פרק ‪2‬‬ ‫‪1‬למלאך כנסיית אפסוס כתוב ;הדברים האלה אמר האוחז בשבעת הכוכבים בידו הימנית ‪,‬ההולך בתוך שבעת פמוטי הזהב;‬ ‫‪2‬אני יודע את מעשיך ואת עמלתך ואת סבלנותך ואיך לא תוכל לשאת את הרעים וניסית את האומרים שליחים ואינם ומצאת אותם‬ ‫שקרנים‪.‬‬ ‫‪3‬ונשאת ויש לך סבלנות ולמען שמי עמל ולא התעלפת‪.‬‬ ‫‪4‬אף על פי כן יש לי משהו נגדך כי עזבת את אהבתך הראשונה‪.‬‬ ‫‪5‬זכור מאיפה אתה נפל וחזר בתשובה ועשה את המעשים הראשונים ;או שמא אבוא אליך מהר ‪,‬ואסיר את מנרתך ממקומו ‪,‬אלא‬ ‫שתחזור בתשובה‪.‬‬ ‫‪6‬אבל זה יש לך ‪,‬כי אתה שונא את מעשי הניקולה ‪,‬שגם אני שונא‪.‬‬ ‫‪7‬מי שיש לו אוזן ‪,‬ישמע מה שאומרת הרוח אל הכנסיות ;למתגבר אתן לאכול מעץ החיים אשר בתוך גן העדן של אלוהים‪.‬‬ ‫‪8‬ולמלאך הכנסייה בסמירנה כתוב ;הדברים האלה אומרים ‪,‬הראשון והאחרון ‪,‬אשר היה מת ‪,‬והוא חי;‬ ‫‪9‬אני יודע את מעשיך ואת צרתך ואת העוני (אבל אתה עשיר )ואני יודע את חילול הקודש של אלה האומרים שהם יהודים ואינם ‪,‬‬ ‫אלא הם בית הכנסת של השטן‪.‬‬ ‫‪10‬אל תירא מכל אלה אשר תסבול ‪:‬הנה השטן ישליך חלק מכם לכלא ‪,‬למען תישפטו ;ול הא יאה אלכרם צא ארה ָ לרְ ארה י ְאמים ‪:‬הא יאה רנ אאמא ן ִָד מא ורת‬ ‫ול אר ִמ ן לאך ֶרתר ר חִ ְׁ ים‪.‬‬ ‫‪11‬מי שיש לו אוזן ‪,‬ישמע מה שאומרת הרוח אל הכנסיות ;המתגבר לא ייפגע מהמוות השני‪.‬‬ ‫‪12‬וכתוב למלאך הכנסייה בפרגמוס ;הדברים האלה אומר בעל החרב החדה בשתי קצוות;‬ ‫‪13‬אני יודע את מעשיך והיכן אתה יושב ‪,‬גם היכן שמושבו של השטן ‪,‬ואתה דבק בשמי ולא התכחשת לאמונתי ‪,‬אפילו בימים ההם ‪,‬‬ ‫אשר אנטיפס היה הקדוש הנאמן שלי ‪,‬אשר נהרג בקרבך ‪,‬שם השטן ‪.‬שוכן‪.‬‬ ‫‪14‬אבל יש לי מעט דברים נגדך כי יש לך שם את המחזיקים בתורת בלעם אשר לימד את בלק להטיל נגף לפני בני ישראל לאכול‬ ‫זבחים לאלילים ולזנות‪.‬‬ ‫‪15‬כך יש לך גם המחזיקים בתורת הניקולאים אשר אני שונא‪.‬‬ ‫טז בתשובה ;או שמא אבוא אליך מהר ‪,‬ואלחם בהם בחרב פי‪.‬‬

‫‪180‬‬

‫הְ תגִלות‬

‫‪17‬מי שיש לו אוזן ‪,‬ישמע מה שאומרת הרוח אל הכנסיות ;למתגבר אתן לאכול מן המן הגנוז ‪,‬ואתן לו אבן לבנה ‪,‬ובאבן כתוב שם‬ ‫חדש ‪,‬שאין אדם יודע זולת המקבל‪.‬‬ ‫‪18‬ולמלאך הכנסייה בתיאטירה כתוב ;הדברים האלה אמר בן האלוהים אשר עיניו כלהבת אש ורגליו כנחושת נאה;‬ ‫‪19‬אני יודע את מעשיך ואת הצדקה ואת השירות ואת האמונה ואת סבלנותך ואת מעשיך ;והאחרון יהיה יותר מהראשון‪.‬‬ ‫‪20‬אף על פי כן יש לי מעט דברים נגדך כי אתה נותן לאישה איזבל ההיא הקוראת לעצמה נביאה ללמד ולפתות את עבדי לזנות‬ ‫ולאכול זבחים לאלילים‪.‬‬ ‫‪21‬ונתתי לה מקום להתחרט על זנותה ;והיא לא התחרטה‪.‬‬ ‫‪22‬הנה אשליך אותה למיטה ואת הנואפים עמה לצרה גדולה ‪,‬אלא שיחזרו בתשובה על מעשיהם‪.‬‬ ‫‪23‬והרגתי את בניה במות ;וידעו כל הכנסיות כי אני חוקר את הרסן והלבבות ‪:‬ונתתי לכל אחד מכם לפי מעשיכם‪.‬‬ ‫‪24‬אבל לכם אני אומר ולשאר בתיאטירה ‪,‬כל אשר אין להם תורת זו ‪,‬ואשר לא ידעו את מעמקי השטן ‪,‬באשר הם מדברים ;לא‬ ‫אשים עליך שום עול אחר‪.‬‬ ‫‪25‬אבל את אשר כבר החזיקו חזק עד שאבוא‪.‬‬ ‫‪26‬והמתגבר וישמר את מעשיי עד הסוף ‪,‬לו אתן כוח על הגויים‪.‬‬ ‫‪27‬וישלוט בהם במוט ברזל ;ככלי חרס ישברו עד צמרמורת ‪:‬כמו שקיבלתי מאבי‪.‬‬ ‫‪28‬ואתן לו את כוכב הבוקר‪.‬‬ ‫‪29‬מי שיש לו אוזן ‪,‬ישמע מה אומרת הרוח לכנסיות‪.‬‬ ‫פרק ‪3‬‬ ‫‪1‬ולמלאך הכנסייה בסרדיס כתוב ;הדברים האלה אומר בעל שבע רוחות האלוהים ושבעת הכוכבים ;אני יודע את מעשיך ‪,‬כי יש לך‬ ‫שם שאתה חי ‪,‬ואתה מת‪.‬‬ ‫‪2‬היזהרו וחיזקו את הנשארים המוכנים למות כי לא מצאתי את מעשיך מושלמים לפני ה‪'.‬‬ ‫‪3‬זכור אפוא כיצד קיבלת ושמעת ‪,‬והחזיק מעמד וחזר בתשובה ‪.‬אם לפיכך לא תשגיח ‪,‬אבוא עליך כגנב ‪,‬ולא תדע באיזו שעה אבוא‬ ‫עליך‪.‬‬ ‫‪4‬יש לך שמות מעטים גם בסרדיס אשר לא טמאו את בגדיהם ; ִוִׁלל ָל כו ְא ְִי לל בא בא ן ‪ ְֶ:‬י ִזֶ ְאאין‪.‬‬ ‫‪5‬המנצח ‪,‬הוא לבוש בלבוש לבן ;ולא אמחה את שמו מספר החיים ‪,‬אלא אודה את שמו לפני אבי ולפני מלאכיו‪.‬‬ ‫‪6‬מי שיש לו אוזן ‪,‬ישמע מה אומרת הרוח לכנסיות‪.‬‬ ‫‪7‬וכתוב למלאך הכנסייה בפילדלפיה ;הדברים האלה אומר הקדוש ‪,‬האמיתי ‪,‬בעל מפתח דוד ‪,‬הפותח ואיש לא סוגר ;וסגר ‪,‬ואיש לא‬ ‫פותח;‬ ‫‪8‬אני יודע את מעשיך הנה נתתי לפניך דלת פתוחה ואיש לא יכול לסגורה כי יש לך כוח מעט ושמרת את דברי ולא הכחשת את שמי‪.‬‬ ‫בואים ולל הְ לִ​ִ​ִ חחואה לְ פל נמי ִרגל לריך‬ ‫הודים ול אמ ינו ‪ ,‬חאבא ל יְ לְכמ ר ;הְ נמה אחנְ י מִ ְִ י ִָ אותא ם לל ְ‬ ‫ט הְ נמה אחנְ י עוְר ה אותא ם ְמָמ ית הִ ָא טא ן אחִר ר אא למ ְרים ִר המ ם יל ְ‬ ‫ולל דִ ִָת ְֶ י אא הִ בל ְִיך‪.‬‬ ‫‪10‬כי שמרת את דבר סבלנותי ‪,‬גם אני אשמור אותך משעת הפיתוי אשר תבוא על כל העולם לנסות את יושבי הארץ‪.‬‬ ‫יא הְ נמה אחנְ י ָא א למהמ ארה ‪,‬הְ צל טִ ר אר ת‪-‬הִ אחִר ר אלכרם ‪ִ,‬ר ֹ מא יְ ִַ ח ְאיִ אר ת‪ ִָ -‬לט ררך‪.‬‬ ‫‪12‬את המתגבר אעשה עמוד בהיכל אלהי ולא יצא עוד וכתבתי עליו את שם אלהי ואת שם עיר אלהי אשר ירושלים החדשה ‪. ,‬היורד‬ ‫מן השמים מאלהיי ‪:‬וכתבתי עליו את שמי החדש‪.‬‬ ‫‪13‬מי שיש לו אוזן ‪,‬ישמע מה אומרת הרוח לכנסיות‪.‬‬ ‫‪14‬ולמלאך כנסיית הלאודיקים כתוב ;הדברים האלה אומר אמן ‪,‬העד הנאמן והאמיתי ‪,‬ראשית בריאת ה;'‬ ‫‪15‬אני יודע את מעשיך ‪,‬כי לא קר ולא חם אתה ‪:‬הייתי קר או חם‪.‬‬ ‫‪16‬אם כן כי אתה פושר ולא קר ולא חם ‪,‬אפקיר אותך מפי‪.‬‬ ‫יז ְֶ י אא מִ לרִא ‪,‬אחנְ י ָ ְאִיר ול ְרבל ְִי ‪,‬ול ל מא צא ְריך ל מא ;ול ל מא יאדִ ָל ִא ‪,‬אחִר ר אִ ִא ה א ְאמיל ול ְא לסָמ ל ‪,‬ול ָאנְ י ול ְָ יואר ואערום‪.‬‬ ‫‪18‬אני יעץ לך לקנות ממני זהב שנוסה באש למען תהיה עשיר ;ומלבושים לבנים ‪,‬למען תלבש ‪,‬ושלא תראה חרפת ערוותך ;ותמשח‬ ‫את עיניך במכת עיניים למען תראה‪.‬‬ ‫‪19‬כל אשר אני אוהב ‪,‬אני נוזף ומייסר ‪:‬קנאו ‪,‬וחזרו בתשובה‪.‬‬ ‫‪20‬הנה אני עומד בפתח ודופק אם ישמע איש את קולי ופתח את הדלת אבוא אליו ואוכל עמו סעודה והוא איתי‪.‬‬ ‫‪21‬למתגבר אתן לשבת אתי על כסא כסא ‪,‬כשם שגם אני התגברתי ושכבתי עם אבי על כסאו‪.‬‬ ‫‪22‬מי שיש לו אוזן ‪,‬ישמע מה אומרת הרוח לכנסיות‪.‬‬ ‫פרק ‪4‬‬ ‫‪1‬אחר כך הסתכלתי והנה נפתחה דלת בשמים והקול הראשון אשר שמעתי היה כמו שופר המדבר עמי ;שנאמר ‪,‬עלה לכאן ‪,‬ואגלה‬ ‫לך דברים שחייבים להיות מכאן ואילך‪.‬‬ ‫‪2‬ומיד הייתי ברוח והנה כס מלכות מונח בשמים ואחד יושב על הכסא‪.‬‬ ‫‪3‬והיושב יראה כאבן ישפה ואבן סרדין והיתה קשת מסביב לכס המלכות ‪,‬כמו אזמרגד‪.‬‬

‫‪181‬‬

‫הְ תגִלות‬

‫‪4‬וסביב הכסא ארבעה ועשרים מושבים ועל המושבים ראיתי ארבעה ועשרים זקנים יושבים ‪,‬לבושים בלבוש לבן ;והיו להם על‬ ‫ראשיהם כתרי זהב‪.‬‬ ‫‪5‬ויצאו מן הכסא ברקים ורעמים וקולות והיו שבעה מנרות אש בוערות לפני הכסא ‪,‬שהם שבע רוחות האלוהים‪.‬‬ ‫‪6‬ולפני הכסא היה ים זכוכית כמו גביש ‪,‬ובתוך הכסא וסביב הכסא היו ארבע חיות מלאות עיניים מלפנים ומאחור‪.‬‬ ‫‪7‬והחיה הראשונה הייתה כמו אריה ‪,‬והחיה השנייה כעגל ‪,‬ולחיה השלישית היו פנים כאדם ‪,‬והחיה הרביעית הייתה כנשר מעופף‪.‬‬ ‫‪8‬וארבע הבהמות היו כל אחת מהן שש כנפיים סביבו ;והיו מלאי עיניים מבפנים ‪,‬ולא נחו יומם ולילה לאמר ‪:‬קדוש ‪,‬קדוש ‪,‬קדוש ‪,‬ה '‬ ‫ה 'אלוקים אשר היה והיה ויבוא‪.‬‬ ‫‪9‬וכאשר הבהמות ההן נותנות כבוד וכבוד ותודה ליושב על הכסא ‪,‬אשר חי לעולם ועד‪.‬‬ ‫‪10‬ארבעת ועשרים הזקנים נופלים לפני היושב על הכסא וישתחוו לחיי לעולם ועד והשליכו עטרותיהם לפני הכסא לאמר‪.‬‬ ‫‪11‬ראוי אתה ‪,‬ה ‪',‬לקבל כבוד וכבוד וכוח כי אתה יצרת את הכל ‪,‬ולטובתך הם ונבראו‪.‬‬ ‫פרק ‪5‬‬ ‫‪1‬וראיתי ביד ימינו של היושב על הכסא ספר כתוב מבפנים ומאחור ‪,‬חתום בשבעה חותמות‪.‬‬ ‫‪2‬וראיתי מלאך חזק קורא בקול גדול מי ראוי לפתוח את הספר ולהתיר את חותמיו?‬ ‫‪3‬ולא יכל אדם בשמים ולא בארץ ולא מתחת לארץ לפתוח את הספר ולא להביט בו‪.‬‬ ‫‪4‬ובכיתי הרבה כי לא נמצא אדם ראוי לפתוח ולקרוא את הספר ולא להביט בו‪.‬‬ ‫‪ִ 5‬וׁ מאמר ר אמ לִי אר חא ד הִ ְלקמ נְ ים ‪:‬אִ ל ְִבל ֶרה הְ נמה הא יאה אריה משבט יהודה ‪,‬שורש דוד ‪,‬לפתוח את הספר ולהתיר את שבעת חותמיו‪.‬‬ ‫‪6‬וראיתי ‪,‬והנה ‪,‬בתוך הכסא וארבע החיות ‪,‬ובתוך הזקנים ‪,‬עומד כבש כפי שנהרג ‪,‬בעל שבע קרניים ושבע עיניים ‪,‬שהם שבע‬ ‫הרוחות ‪.‬של אלוהים שלח על כל הארץ‪.‬‬ ‫‪7‬ויבוא ולקח את הספר מימי היושב על הכסא‪.‬‬ ‫‪8‬וכאשר לקח את הספר ‪,‬נפלו ארבע החיות וארבעה ועשרים הזקנים לפני הכבש ‪,‬כשכל אחד מהם נבלים ובקבוקוני זהב מלאי‬ ‫ריחות ‪,‬שהם תפילת קדושים‪.‬‬ ‫‪9‬ושרו שיר חדש לאמר ‪:‬ראוי אתה לקחת את הספר ולפתוח את חותמיו כי נהרגת וגאלת אותנו לאלוקים בדמך מכל מדות ולשון‬ ‫ועם ‪.‬ואומה;‬ ‫‪10‬והעשיתנו לאלוהינו מלכים וכהנים ונמלוך על הארץ‪.‬‬ ‫‪11‬וראיתי ושמעתי את קולם של מלאכים רבים מסביב לכסא ואת החיות והזקנים ומספרם עשרת אלפים כפול עשרת אלפים ואלפי‬ ‫אלפים;‬ ‫‪12‬לאמר בקול גדול ‪,‬ראוי הכבש שנרצח לקבל כח ועושר וחוכמה וכוח וכבוד ותפארת וברכה‪.‬‬ ‫‪13‬וכל יצור אשר בשמים ובארץ ותת הארץ ‪,‬וכל אשר בים וכל אשר בהם ‪,‬שמע אני אומר ‪:‬ברכה וכבוד ותפארת וכוח ‪.‬אל היושב‬ ‫על הכסא ואל הכבש לעולם ועד‪.‬‬ ‫‪14‬ויאמרו ארבע החיות אמן ‪.‬ויפלו ארבעת ועשרים הזקנים וישתחוו לחיי לעולם ועד‪.‬‬ ‫פרק ‪6‬‬ ‫‪1‬וראיתי כאשר פתח הכבש את אחד החותמות ‪,‬ושמעתי ‪,‬כקול רעם ‪,‬אחת מארבע החיות אומרת ‪,‬בוא וראה‪.‬‬ ‫‪2‬וראיתי והנה סוס לבן וליושב עליו קשת ;ונתן לו כתר ‪:‬ויצא לכבוש ולכבוש‪.‬‬ ‫‪3‬וכאשר פתח את החותם השני ‪,‬שמעתי את החיה השנייה אומרת ‪,‬בוא וראה‪.‬‬ ‫‪4‬ויצא סוס אחר אדום וניתן כח ליושב עליו לקחת שלום מן הארץ ולהרוג זה את זה ונתנה לו חרב גדולה‪.‬‬ ‫‪5‬וכאשר פתח את החותם השלישי ‪,‬שמעתי את החיה השלישית אומרת ‪,‬בוא וראה ‪.‬וראיתי ‪,‬והנה סוס שחור ;והיושב עליו היו בידו‬ ‫זוג מאזניים‪.‬‬ ‫‪6‬ושמעתי קול בתוך ארבע הבהמות אומרות מידה חיטה לפרוטה ושלוש מידות שעורה לפרוטה ;ותראה לא תפגע בשמן וביין‪.‬‬ ‫‪7‬וכאשר פתח את החותם הרביעי שמעתי את קול החיה הרביעית אומר בוא וראה‪.‬‬ ‫‪8‬וראיתי והנה סוס חיוור ושמו היושב עליו מות והגיהנום הלך אחריו ‪.‬וניתן להם כח על חלק רביעי הארץ להרוג בחרב וברעב‬ ‫ובמוות ובחיות הארץ‪.‬‬ ‫‪9‬וכאשר פתח את החותם החמישי ראיתי מתחת למזבח את נשמות ההרוגים על דבר אלהים ועל העדות אשר החזיקו‪.‬‬ ‫‪10‬ויזעקו בקול רם לאמר עד מתי ה 'הקדוש והאמתי לא שופט ונוקם את דמנו ביושבי הארץ?‬ ‫יא וְִׁ לתנו לל כאל‪-‬אר חא ד מִ גל דות לִבל נאה ;ונאמר להם ‪,‬כי ינוחו עוד מעט ‪,‬עד שיתמלאו גם חבריהם ואחיהם ההרוגים כמוהם‪.‬‬ ‫‪12‬וראיתי כאשר פתח את החותם השישי והנה רעידת אדמה גדולה ;ול הִ שר מר ִ הְ לִחְ אירה ֶל ִ​ִ ק ִ​ִ ָחרות ‪,‬ול הִ ׁ מארחִ יְ הל ירה לל דא ם;‬ ‫‪13‬וכוכבי השמים נפלו ארצה כעץ תאנה משליך את תאניה בטרם עת ‪,‬כשהיא מטלטלת רוח חזקה‪.‬‬ ‫‪14‬ויסתלקו השמים כמגילה כשהיא מתגלגלת יחדיו ;וכל הר ואי הוזזו ממקומם‪.‬‬ ‫‪15‬ומלכי הארץ והגדולים והעשירים והראשים והגבורים וכל עבד וכל בן חורין הסתתרו במאורות ובסלעי ההרים;‬ ‫‪16‬ויאמר אל ההרים והסלעים נופל עלינו והסתר אותנו מפני היושב על הכסא ומפני זעם הכבש‪.‬‬ ‫יז ְֶ י‪-‬יום הִ ִאדול ִלחחמא תו ָא א ;ומי יוכל לעמוד?‬

‫‪182‬‬

‫הְ תגִלות‬

‫פרק ‪7‬‬ ‫‪1‬ואחרי הדברים האלה ראיתי ארבעה מלאכים עומדים על ארבע פינות הארץ ‪,‬אוחזים בארבע רוחות הארץ ‪,‬שלא תנשב הרוח על‬ ‫הארץ ‪,‬ולא על הים ועל כל עץ‪.‬‬ ‫‪2‬וראיתי מלאך אחר עולה מן המזרח ובעל חותמו של אלוהים חיים ויקרא בקול רם אל ארבעת המלאכים אשר ניתן להם לפגוע‬ ‫בארץ ובים‪.‬‬ ‫‪3‬לאמר אל תפגע בארץ ולא בים ובעצים עד שאטום את עבדי אלוהינו במצחם‪.‬‬ ‫‪4‬ושמעתי את מספר החתומים וחתומים מאה וארבעים וארבעה אלף מכל שבטי בני ישראל‪.‬‬ ‫‪5‬משבט יהודה היו חתומים שנים עשר אלף ‪.‬משבט ראובן היו חתומים שנים עשר אלף ‪.‬משבט גד היו חתומים שנים עשר אלף‪.‬‬ ‫‪6‬משבט עשר היו חתומים שנים עשר אלף ‪.‬משבט נפתלים היו חתומים שנים עשר אלף ‪.‬משבט מנשה היו חתומים שנים עשר אלף‪.‬‬ ‫‪7‬משבט שמעון היו חתומים שנים עשר אלף ‪.‬משבט לוי נאטמו שנים עשר אלף ‪.‬משבט יששכר נחתמו שנים עשר אלף‪.‬‬ ‫‪8‬משבט זבולון חתמו שנים עשר אלף ‪.‬משבט יוסף נחתמו שנים עשר אלף ‪.‬משבט בנימין נחתמו שנים עשר אלף‪.‬‬ ‫‪9‬אחר כך ראיתי ‪,‬והנה המון רב אשר איש לא יכול היה למנות ‪,‬מכל העמים והמינים והאנשים והלשונות ‪,‬עומד לפני הכסא ולפני‬ ‫השה ‪,‬לבוש בגלימות לבנות ובכפות ידיים ‪.‬בידיהם;‬ ‫‪10‬ויקרא בקול רם לאמר ישועות לאלוהינו היושב על הכסא ואל הכבש‪.‬‬ ‫‪11‬ועמדו כל המלאכים מסביב לכס המלכות ולגבי הזקנים וארבע החיות ‪,‬ויפלו לפני הכסא על פניהם וישתחוו לאל‪.‬‬ ‫‪12‬לאמר אמן ברכה ותפארת וחכמה והודיה וכבוד וכוח וגבורה לאלוהינו לעולם ועד ‪.‬אא ממ ן‪.‬‬ ‫‪ִ 13‬ו ִִָׁן אר חא ד ממ הִ ְלקמ נְ ים למאממ ר אמ לִי ‪:‬מא ה אמ ֹרה אחִר ר אחִר ר ָחלויְ ים אר ת הִ לְגאלְ ים הִ ֹל בא נְ ים ‪.‬ומאיפה הם באו?‬ ‫‪14‬ואמרתי לו ‪,‬אדוני ‪,‬אתה יודע ‪ִ .‬וׁ מאמר ר אמ לִי ‪,‬אמ ֹרה אחִר ר יאצל או ְמן הִ ָא ארה הִ ִאדולאה ‪,‬ול כְ יבל סו אר ת הִ ְ​ְלל ג ְאדים ‪,‬ול לְ בל נו אמ תא ם ָל דא ם הִ שא ל‪.‬‬ ‫‪15‬על כן הם לפני כסא ה 'ועבדו אותו יומם ולילה בהיכלו והיושב על הכסא ישכון בתוכם‪.‬‬ ‫טז לא ירעבו עוד ולא יצמאו עוד ;ול ל מא יְ לדרמ ק חָלמיהר ם הִ שר מר ִ ול ל מא יְ חל מו‪.‬‬ ‫‪17‬כי הכבש אשר בתוך הכסא ירכן אותם ויוליך אותם אל מעיינות מים חיים וימחה אלוהים את כל הדמעות מעיניהם‪.‬‬ ‫פרק ‪8‬‬ ‫‪1‬וכאשר פתח את החותם השביעי ‪,‬שררה דממה בשמים כחצי שעה‪.‬‬ ‫‪2‬וראיתי את שבעת המלאכים העומדים לפני ה ;'ונתנו להם שבע שופרות‪.‬‬ ‫‪3‬ויבוא מלאך אחר ויעמוד על המזבח ‪,‬בעל מחתת זהב ;ונתנה לו קטורת מרובה ‪,‬כי יקריב אותה בתפילת כל הקדושים על מזבח‬ ‫הזהב אשר לפני הכסא‪.‬‬ ‫‪4‬ועשן הקטורת אשר בא עם תפילות הקדושים עלה לפני ה 'מיד המלאך‪.‬‬ ‫‪5‬ויקח המלאך את המחתת וימלאה באש המזבח וישליך אותה על הארץ ויהי קולות ורעמים וברקים ורעידת אדמה‪.‬‬ ‫‪6‬ושבעת המלאכים אשר להם שבע השופרות התכוננו לתקוע‪.‬‬ ‫‪7‬השמיע המלאך הראשון ‪,‬ובעקבותיו ברד ואש מהולים בדם ‪,‬והם הושלכו על הארץ ‪,‬ושלישי העצים נשרף ‪,‬וכל העשב הירוק‬ ‫נשרף‪.‬‬ ‫‪8‬וישמע המלאך השני ‪,‬וכמו הושלך לים הר גדול בוער באש ‪,‬וחלקו השלישי של הים הפך לדם;‬ ‫‪9‬וימת השליש של היצורים אשר בים והיו להם חיים ;והחלק השלישי של הספינות הושמד‪.‬‬ ‫‪10‬וישמיע המלאך השלישי ויפל כוכב גדול מן השמים בוער כמנורה ויפול על שליש הנהרות ועל מעיינות המים;‬ ‫יִי הִ ְִ יְ ם לל ִלנאה ;והרבה אנשים מתו מהמים ‪,‬כי מרים אותם‪.‬‬ ‫יא וְִׁ קל ארא ִמ ם הִ ֶוכאב לל אָנאה וִיל הְ י לִלְ ְ‬ ‫יִים ִר ֹאהר ם חא ִמ ך ‪,‬ול ל מא ז ְלריחִ הִ ׁום‬ ‫‪12‬והמלאך הרביעי ישקע ‪,‬ושלישי השמש נפגע ושלישי הירח ושלישי הכוכבים ;ֶל ִר הא יאה לִלְ ְ‬ ‫לל ִמ לְ יִ ממ הר ם ‪,‬ול כמן הִ ִֹיל לאה‪.‬‬ ‫‪13‬וראיתי ושמעתי מלאך עף באמצע השמים אומר בקול רם אוי ‪,‬אוי אוי ליושבי הארץ בגלל שאר קולות שופר שלושת המלאכים‬ ‫אשר הם ‪.‬עדיין לא נשמע!‬ ‫פרק ‪9‬‬ ‫‪1‬וישמע המלאך החמישי וראיתי כוכב נופל מן השמים אל הארץ ‪,‬וניתן לו מפתח הבור‪.‬‬ ‫ב וְִׁ פל ִ​ִ ח אר ת הִ ָור הִ ִ​ִ חל ִא ה ;ויעלה עשן מן הבור ‪,‬כעשן של כבשן גדול ;והשמש והאויר חשכו בגלל עשן הבור‪.‬‬ ‫‪3‬ויצאו מן העשן ארבה על הארץ ונתנה להם כח ככוח לעקרבים הארץ‪.‬‬ ‫‪4‬וצוה עליהם שלא יפגעו בעשב האדמה ולא בכל ירוק ולא בעץ ;אלא רק אותם אנשים שאין להם חותם אלוהים במצחם‪.‬‬ ‫‪5‬וניתן להם שלא יהרגו אותם אלא יענו חמישה חודשים וייסוריהם כעינוי עקרב בהכה אדם‪.‬‬ ‫‪6‬ובימים ההם יבקשו אנשים את המוות ולא ימצאו ;ויחפצו למות ‪,‬והמוות יברח מהם‪.‬‬ ‫‪7‬וצורות הארבה דומה לסוסים המוכנים למלחמה ;ועל ראשיהם היו כתרים כמו זהב ‪,‬ופניהם כפני בני אדם‪.‬‬ ‫‪8‬והיה להם שיער כשער נשים ושיניהם כשיני אריות‪.‬‬ ‫‪9‬והיו להם חושניים כמו חושני ברזל ;וקול כנפיהם היה כקול מרכבות של סוסים רבים הרצים לקרב‪.‬‬

‫‪183‬‬

‫הְ תגִלות‬

‫‪10‬והיו להם זנבות כעקרבים ועקיצות בזנבותיהם וכוחם לפגוע בבני אדם חמישה חודשים‪.‬‬ ‫‪11‬והיה להם מלך עליהם ‪,‬שהוא מלאך הבור ‪,‬אשר שמו בלשון העברית עבדון ‪,‬אבל בלשון יוונית שמו אפוליון‪.‬‬ ‫‪12‬אוי אחד עבר ;והנה ‪,‬באות עוד שתי צרות‪.‬‬ ‫‪13‬וישמע המלאך השישי ושמעתי קול מארבע קרנות מזבח הזהב אשר לפני אלוהים‪.‬‬ ‫‪14‬לאמר למלאך השישי בעל החצוצרה שחרר את ארבעת המלאכים הכרוכים בנהר הגדול פרת‪.‬‬ ‫‪15‬ושחררו ארבעת המלאכים אשר הוכנו לשעה ויום וחודש ושנה להרוג את שליש בני האדם‪.‬‬ ‫‪16‬ומספר צבא הפרשים מאתיים אלף אלף ושמעתי את מספרם‪.‬‬ ‫‪17‬וכך ראיתי את הסוסים בחזון ואת היושבים עליהם ‪,‬בעלי חושני אש וגופרית ‪,‬וראשי הסוסים כראשי אריות ;ופיהם הוציאו אש‬ ‫ועשן וגופרית‪.‬‬ ‫‪18‬בשלושת אלה נהרג שליש בני אדם באש ובעשן ובגופרית אשר יצאה מפיהם‪.‬‬ ‫‪19‬כי כוחם בפיהם ובזנבותם כי זנבותם כנחשים וראשיהם ויחד איתם פוגעים‪.‬‬ ‫‪20‬ושאר האנשים אשר לא נהרגו במכות אלו לא התחרטו על מעשה ידיהם למען לא ישתחוו לשדים ולאלילי זהב וכסף ונחושת ואבן‬ ‫ועץ ‪.‬לא יכול לראות ולא לשמוע ולא ללכת‪:‬‬ ‫‪21‬לא התחרטו על רציחותיהם ועל כישוףיהם ועל זנותם ועל גניבותיהם‪.‬‬ ‫פרק ‪10‬‬ ‫‪1‬וראיתי מלאך אדיר אחר יורד מן השמים לבוש בענן וקשת על ראשו ופניו כשמש ורגליו כעמודי אש‪.‬‬ ‫‪2‬והיה בידו ספר קטן פתוח וישים את רגלו הימנית על הים ואת רגלו השמאלית על הארץ‪.‬‬ ‫‪ִ,‬בל ָאה ִרָל ְמים‪.‬‬ ‫‪3‬וְִׁ קל ארא ָל קול ִאדול ִֶאחִר ר ִואג אריה ‪,‬ובל קו ִָ ְ‬ ‫‪4‬וכאשר השמיעו שבעת הרעמים את קולם עמדתי לכתוב ושמעתי קול מן השמים אומר אלי חתום את הדברים אשר השמיעו שבעת‬ ‫הרעמים ואל כתוב אותם‪.‬‬ ‫‪5‬והמלאך אשר ראיתי עומד על הים ועל הארץ נשא ידו אל השמים‪.‬‬ ‫‪6‬ונשבע בחי לעולם ועד אשר ברא את השמים ואת אשר בו ואת הארץ ואת אשר בו ואת הים ואת אשר בו ‪,‬כי יהיה זמן ‪ֶ.‬ל בא ר ל מא‪:‬‬ ‫‪7‬אבל בימי קולו של המלאך השביעי ‪,‬כאשר הוא יתחיל להשמיע ‪,‬מסתורין של אלוהים צריך להיגמר ‪,‬כפי שהודיע לעבדיו הנביאים‪.‬‬ ‫‪8‬וישוב דבר אליי הקול אשר שמעתי מן השמים ויאמר לך וקח את הספר הקטן הפתוח ביד המלאך העומד על הים ועל הארץ‪.‬‬ ‫‪9‬והלכתי אל המלאך ואמרתי לו תן לי את הספר הקטן ‪.‬ויאמר אלי קח ואכל אותו ;וימרר את בטנך ‪,‬אבל יהיה בפיך מתוק כדבש‪.‬‬ ‫‪10‬והוצאתי את הספר הקטן מיד המלאך ואכלתי אותו ;והיה בפי מתוק כדבש ‪,‬ומיד כשאכלתי אותו ‪,‬הייתה בטני מרה‪.‬‬ ‫ומלאכְ ים‪.‬‬ ‫‪ִ 11‬וׁ מאמר ר אמ לִי ‪,‬אִ ִא ה ָאבְ יד לל נִָמ א לְ פל נמי ִָ ְ​ְים ִרְָ ים ול ִָ ְ​ְים ולל ְא פות ל‬ ‫פרק ‪11‬‬ ‫‪1‬ונתנה לי קנה כמו למוט ויעמוד המלאך לאמר קום ומדוד את היכל האלוהים ואת המזבח ואת המתפללים בו‪.‬‬ ‫‪2‬אבל את‪-‬החצר אשר מחוץ לבית‪-‬המקדש עזבו ‪,‬ואל תמדדו ;כי היא ניתנת לגויים ‪:‬ואת עיר הקודש ידרסו רגל ארבעים ושני‬ ‫חודשים‪.‬‬ ‫‪3‬ונתתי כח לשני עדי וינבאו אלף מאתיים ושבעים יום לבושים בשק‪.‬‬ ‫‪4‬אלה שני עצי הזית ושתי הפמוטים העומדים לפני אלוהי הארץ‪.‬‬ ‫‪5‬ואם יפגע בהם ‪,‬אש יוצאת מפיהם ותאכל את אויביהם ‪,‬ואם יפגע בהם איש ‪,‬יש להרוג אותו כך‪.‬‬ ‫‪6‬לאלו יש כח לסגור את השמים ‪,‬שלא יירד גשם בימי נבואתם ‪,‬ויש להם כוח על המים להפוך אותם לדם ולהכות את הארץ בכל‬ ‫המכות ‪,‬לעתים קרובות ככל שירצו‪.‬‬ ‫‪7‬וכאשר יסיימו את עדותם ‪,‬תלחם בהם הבהמה העולה מן הבור ‪,‬ותתגבר עליהם ותרצח אותם‪.‬‬ ‫‪8‬וגופותיהם ישכבו ברחוב העיר הגדולה הנקראת ברוחניות סדום ומצרים ‪,‬שם נצלב גם אדוננו‪.‬‬ ‫ט וְִׁ לראו אר ת‪-‬הא ָאם ול הִ ְ​ְנל חות ולל ְא פאתא ם ול אר ת‪-‬הִ ִויְ ם אר ת‪ִ-‬ופאתא ם לִלִא ה י ְאמים ומִ חחצְ ים ול ל מא יְ לסָל לו אר ת‪-‬גופאתא ם אר ת‪-‬קל בא ְרים‪.‬‬ ‫‪10‬וישמחו עליהם יושבי הארץ וישמחו וישלחו מתנות איש לרעהו ;כי שני הנביאים הללו עינו את יושבי הארץ‪.‬‬ ‫‪11‬ואחרי שלושה ימים וחצי נכנסה בהם רוח החיים מאת אלוהים ועמדו על רגליהם ;ופחד גדול נפל על הרואים אותם‪.‬‬ ‫‪12‬ושמעו קול גדול מן השמים אומר אליהם ‪,‬עלו הנה ‪.‬ויעלו אל השמים בענן ;ואויביהם ראו אותם‪.‬‬ ‫‪13‬ובאותה השעה הייתה רעידת אדמה גדולה ועשירי העיר נפל וברעידת האדמה נהרגו מבני אדם שבעת אלפים והשארים נבהלו‬ ‫ויתנו כבוד לאלוהי השמים‪.‬‬ ‫יִי ָא א למהמ ארה‪.‬‬ ‫‪14‬אוי שני עבר ;ול הְ נמה אוי הִ לשלְ ְ‬ ‫ומְא ִו ;וימלוך לעולם ועד‪.‬‬ ‫‪15‬ויקרא המלאך השביעי ;ול הא יו קולות ִל דולְ ים ִָ שא מִ יְ ם ‪,‬למאממ ר ‪,‬מִ לל כות הא עולאם הִ ְרה הא יו לל מר לל כות אחדמ נמינו ְ‬ ‫‪16‬וארבעה ועשרים הזקנים אשר ישבו לפני ה 'על כיסאותיהם ‪,‬נפלו על פניהם וישתחוו לאלהים‪.‬‬ ‫‪17‬לאמר אנו מודים לך ה 'אלהים אלקיך אשר אאורה ול הא יאה ִו אׁב מא ;כי נטלת אליך את כוחך הגדול ומלכת‪.‬‬ ‫‪18‬וכעסו הגויים ובא חמתך ועת המתים לשפוטם ולתת שכר לעבדיך הנביאים ולקדושים וליראי שמך ‪.‬קטן וגדול ;וצריך להשמיד‬ ‫את ההורסים את הארץ‪.‬‬

‫‪184‬‬

‫הְ תגִלות‬

‫‪19‬וְִׁ פאתִ ח המ יכאל אאלהְ ים ִָ שא מִ יְ ם וְִׁ לראו ָל המ יכאלו אר ת‪-‬אחרון‪-‬צִ ול ואתו ול הא יו ברקים וקולות ורעמים ורעידת אדמה וברד גדול‪.‬‬ ‫פרק ‪12‬‬ ‫‪1‬וירא פלא גדול בשמים ;אשה לבושה בשמש ‪,‬והירח תחת רגליה ‪,‬ועל ראשה כתר שנים עשר כוכבים‪:‬‬ ‫ומצִ ורה לל הְ ֹאדמ ד‪.‬‬ ‫‪2‬וְִׁ בל ֶאה הְ יא ‪,‬אחִר ר הא יאה לל הא לל דא ה ‪,‬יל לאדא ה ל‬ ‫‪3‬ויראה פלא אחר בשמים ;והנה דרקון אדום גדול ‪,‬בעל שבעה ראשים ועשר קרניים ‪,‬ושבעה כתרים על ראשיו‪.‬‬ ‫‪4‬ומשך זנבו את שליש כוכבי השמים וישליך אותם ארצה ויעמד הדרקון לפני האשה המוכנה להיוולד למען אכל את ילדה מיד עם‬ ‫היוולדו‪.‬‬ ‫‪5‬ותלד גבר אשר עתיד לשלוט בכל העמים במטה ברזל ותעלה בנה אל האלוהים ואל כסאו‪.‬‬ ‫‪6‬ותברח האשה אל המדבר אשר יש לה מקום ערוך מאת ה 'למען אכלו אותה שם אלף מאתיים ושבעים יום‪.‬‬ ‫‪7‬והיתה מלחמה בשמים ‪:‬מיכאל ומלאכיו נלחמו בדרקון ;והדרקון נלחם ומלאכיו‪,‬‬ ‫‪8‬ולא גבר ;וגם מקומם לא נמצא עוד בשמים‪.‬‬ ‫‪9‬והדרקון הגדול הושלך ‪,‬הנחש הזקן ההוא ‪,‬הנקרא שטן והשטן ‪,‬אשר מטעה את כל העולם ‪,‬הוא הושלך אל הארץ ‪,‬ומלאכיו הושלכו‬ ‫עמו‪.‬‬ ‫‪10‬ושמעתי קול רם אומר בשמים ‪,‬עתה באה הישועה והעוז ומלכות אלוהינו וכוח המשיח שלו ‪:‬כי מושפל המאשים של אחינו אשר‬ ‫האשים אותם לפני יום אלוהינו ‪.‬ולילה‪.‬‬ ‫‪11‬ויגברו עליו בדם הכבש ובדבר עדותם ;ולא אהבו את חייהם עד המוות‪.‬‬ ‫‪12‬על כן שמחו השמים והיושבים בהם ‪.‬אוי ליושבי הארץ והים !כי השטן ירד אליכם בכעס גדול ‪,‬כי הוא יודע שיש לו זמן קצר‪.‬‬ ‫‪13‬וכאשר ראה הדרקון כי הוא מוטל ארצה ‪,‬רדף את האשה אשר הביאה את הגבר‪.‬‬ ‫‪14‬ולאישה ניתנו שתי כנפיים של נשר גדול לטוס אל המדבר אל מקומה שם היא ניזונה זמן ופעמים ומחצה זמן מפני הנחש‪.‬‬ ‫‪15‬ויוציא הנחש מפיו מים כמבול אחרי האשה למען יסחף אותה מהמבול‪.‬‬ ‫‪16‬ועזרה הארץ לאישה ותפתח הארץ את פיה ותבלע את המבול אשר הוציא הדרקון מפיו‪.‬‬ ‫‪17‬והדרקון כעס על האשה והלך לעשות מלחמה עם שארית זרעה השומרים את מצוות האלוהים ויש להם עדות ישוע המשיח‪.‬‬ ‫פרק ‪13‬‬ ‫‪1‬ועמדתי על חול הים וראיתי בהמה עולה מן הים ‪,‬שבעה ראשים ועשר קרניים ‪,‬ועל קרניה עשר כתרים ‪,‬ועל ראשיו שם חילול‬ ‫הקודש‪.‬‬ ‫‪2‬והחיה אשר ראיתי דומה לנמר ורגליו כרגלי דוב ופיו כפי אריה והדרקון נתן לו את כוחו ואת מושבו וסמכות רבה‪.‬‬ ‫‪3‬וראיתי אחד מראשיו כפצוע למוות ;ונרפא פצעו הקטלני ‪:‬וכל העולם תמהו אחרי הבהמה‪.‬‬ ‫‪4‬וישתחוו לדרקון אשר נתן כח לבהמה וישתחוו לבהמה לאמר מי דומה לחיה ?מי מסוגל לעשות איתו מלחמה?‬ ‫‪5‬וניתן לו פה דבר גדול וחילול השם ;וניתן לו כח להמשיך ארבעים וחודשיים‪.‬‬ ‫‪6‬ופתח את פיו בחילול ה ‪',‬לגנאי את שמו ואת משכנו ואת יושבי השמים‪.‬‬ ‫‪7‬וניתן לו לעשות מלחמה עם הקדושים ולהתגבר עליהם וניתן לו כוח על כל המינים והלשונות והגוים‪.‬‬ ‫‪8‬וכל יושבי הארץ ישתחוו לו ‪,‬אשר שמותיו אינם כתובים בספר החיים של הכבש ההרוג מיסוד העולם‪.‬‬ ‫‪9‬אם לאדם יש אוזן ‪,‬ישמע‪.‬‬ ‫‪10‬המוליך בשבי ילך בשבי ‪:‬ההורג בחרב חייב להרוג בחרב ‪.‬הנה הסבלנות והאמונה של הקדושים‪.‬‬ ‫‪11‬וראיתי בהמה אחרת עולה מן הארץ ;ושתי קרניים היו לו ככבש ‪,‬ודיבר כדרקון‪.‬‬ ‫‪12‬ויפעיל את כל כח החיה הראשונה לפניו ויגרום לארץ וליושבים בה לעבוד את החיה הראשונה אשר פצעה הקטלני נרפא‪.‬‬ ‫‪13‬ועשה נפלאות גדולות וירד אש מן השמים על הארץ לעיני בני אדם‪.‬‬ ‫‪14‬ויטעה את יושבי הארץ בנסים ההם אשר בכוחו לעשות לעיני הבהמה ;לאמר ליושבי הארץ כי יעשו צלם לבהמה אשר נפצעה‬ ‫בחרב וחיה‪.‬‬ ‫‪15‬והיה לו כח לתת חיים לצלם החיה ‪,‬שדמות החיה תדבר וגם יגרום להרג כל מי שלא יעבוד את צלם החיה‪.‬‬ ‫‪16‬והוא גורם לכל ‪,‬קטנים וגדולים ‪,‬עשירים ועניים ‪,‬בני חורין ועבדים ‪,‬לקבל אות בימינם או במצחם‪.‬‬ ‫‪17‬ולמען לא יקנה או ימכור איש חוץ מי שיש לו את הסימן או את שם הבהמה או את מספר שמו‪.‬‬ ‫‪18‬הנה חוכמה ‪.‬יספר בעל‪-‬הבינה את מספר הבהמה ‪:‬כי מספר האדם הוא ;ומספרו שש מאות וששים וששים‪.‬‬ ‫פרק ‪14‬‬ ‫‪1‬וראיתי והנה כבש עומד על הר ציון ועמו מאה ארבעים וארבעה אלף ששם אביו כתוב במצחם‪.‬‬ ‫‪2‬ושמעתי קול מן השמים כקול מים רבים וכקול רעם גדול ושמעתי קול נבלים מנגנים בנבליהם‪.‬‬ ‫‪3‬ושרו כביכול שירה חדשה לפני הכסא ולפני ארבע החיות והזקנים ולא יכל אדם ללמוד את השיר הזה אלא מאה וארבעים וארבעה‬ ‫אלף אשר נגאלים מן הארץ‪.‬‬

‫‪185‬‬

‫הְ תגִלות‬

‫‪4‬אלו אשר לא נטמאו בנשים ;כי הן בתולות ‪.‬אלה הם ההולכים אחר הכבש בכל אשר הוא הולך ‪.‬אלה נגאלו מקרב בני האדם ‪,‬‬ ‫בהיותם ביכורים לאלוהים ולכבש‪.‬‬ ‫‪5‬ובפיהם לא נמצאה רמאות כי הם חסרי פגם לפני כסא ה‪'.‬‬ ‫‪6‬וראיתי מלאך אחר עף באמצע השמים ‪,‬בעל בשורת הנצח להטיף ליושבי הארץ ולכל גוי ומלוה ולשון ועם‪.‬‬ ‫‪7‬לאמר בקול רם ירא אלהים ותן לו כבוד ;כי הגיעה שעת משפטו ‪:‬ועבודה ליוצר השמים והארץ ‪,‬והים ומעיינות המים‪.‬‬ ‫‪8‬והלך אחרי מלאך אחר לאמר נפלה בבל נפלה העיר הגדולה ההוא כי שתתה את כל העמים מיין חמת זנותה‪.‬‬ ‫‪9‬והמלאך השלישי הלך אחריהם לאמר בקול גדול אם ישתחוה איש לבהמה ולצלמה ויקבל את חותמו במצחו או בידו‪.‬‬ ‫‪10‬ההוא ישתה מיין זעם אלהים אשר נשפך בלא תערובת בכוס חמתו ;והוא יתענה באש וגופרית בפני המלאכים הקדושים ובפני‬ ‫השה‪:‬‬ ‫‪11‬ועשן ייסוריהם עלה לעולמים ולעולם ואין להם מנוחה יומם ולילה המשתחוים לבהמה ולצלמתו וכל המקבל את אות שמו‪.‬‬ ‫‪12‬הנה סבלנותם של הקדושים ‪:‬הנה הם השומרים את מצוות אלוהים ואת אמונתו של ישוע‪.‬‬ ‫יג ושמעתי קול מן השמים אומר אליי כתוב אשרי המתים המתים בה 'מעתה ואילך ‪.‬ויצירותיהם אכן עוקבות אחריהם‪.‬‬ ‫‪14‬וראיתי והנה ענן לבן ועל הענן ישב כמו בן האדם ‪,‬ועל ראשו כתר זהב ובידו מגל חד‪.‬‬ ‫‪15‬ויצא מלאך אחר מהמקדש ‪,‬קורא בקול רם אל היושב על הענן תקע את מגלך וקצר כי הגיעה שעתך לקצור ;כי קציר הארץ בשל‪.‬‬ ‫טז והיושב על הענן דחף את מגל על הארץ ;והארץ נקצרה‪.‬‬ ‫‪17‬ויצא מלאך אחר מהמקדש אשר בשמים וגם לו מגל חד‪.‬‬ ‫‪18‬ויצא מלאך אחר מן המזבח אשר היה לו כח באש ;וקרא בזעקה חזקה אל בעל המגל החד לאמר תקע את מגלך החד ואסף את‬ ‫אשכולות גפן הארץ ;כי ענביה בשלים לגמרי‪.‬‬ ‫‪19‬ויכניס המלאך את מגל אל הארץ ויאסף את גפן הארץ וישליך אותה לגת הגדולה של זעם אלוהים‪.‬‬ ‫‪20‬ונרמס הגת מחוץ לעיר ויצא דם מן הגת עד רתמות הסוסים בטווח של אלף ושש מאות אמות‪.‬‬ ‫פרק ‪15‬‬ ‫‪1‬וראיתי עוד אות בשמים ‪,‬גדול ומופלא ‪,‬שבעה מלאכים שיש להם שבע המכות האחרונות ;ְֶ י ָא הר ם נְ למלאא ִִֶָם אאלהְ ים‪.‬‬ ‫‪2‬וראיתי כמו ים זכוכית מהול באש ‪,‬והניצחו על הבהמה ועל צלמו ועל חותמו ועל מספר שמו ‪,‬עומדים על ים הזכוכית ‪. ,‬בעל נבל‬ ‫אלוהים‪.‬‬ ‫‪3‬וישמרו את שירו של משה עבד האלוהים ואת שירת הכבש לאמר ‪:‬גדולות ונפלאות מעשיך ה 'אלוקים אלוקים ;צודקים ואמיתיים‬ ‫דרכיך ‪,‬מלך הקדושים‪.‬‬ ‫‪4‬מי לא יראך ה 'ויפאר את שמך ?כי רק אתה קדוש ‪:‬כי יבואו כל הגויים וישתחוו לפניך ;כי משפטיך נתגלו‪.‬‬ ‫‪5‬ואחרי זה ראיתי והנה נפתח מקדש אוהל העדות בשמים‪.‬‬ ‫‪6‬ויצאו שבעת המלאכים מן ההיכל ‪,‬בעלי שבע המכות ‪,‬לבושים פשתן טהור ולבן ‪,‬ושדיהם חגורים בחגורות זהב‪.‬‬ ‫‪7‬ואחת מארבע החיות נתנה לשבעת המלאכים שבעה צלוחיות זהב מלאות חמת אלוהים ‪,‬אשר חי לעולם ועד‪.‬‬ ‫‪8‬וימלא בית המקדש עשן מכבוד ה 'ומכוחו ;ולא יכל אדם להיכנס לבית המקדש ‪,‬עד שנתמלאו שבע המכות של שבעת המלאכים‪.‬‬ ‫פרק ‪16‬‬ ‫‪1‬ושמעתי קול גדול מבית המקדש אומר לשבעת המלאכים לכו דרככם ושפכו את צלוחיות זעם האלוהים על הארץ‪.‬‬ ‫חבודים אר ת‬ ‫‪ִ 2‬ו מׁלרך הא ְראִון וְִׁ לִפמ ך אר ת‪-‬צִ פל ִו ִָל‪-‬הא אא ררץ ;וְִׁ פל לרה חמ לרק קמ דר ִ ואעור ִָל הא חאנ ְאִים אחִר ר הא יאה לאהר ם ְסְון הִ ָל המ מא ה ול ִָל אחִר ר ָ ְ‬ ‫צל לומו‪.‬‬ ‫‪3‬וישפך המלאך השני את צלוחיתו על הים ;וִיל הְ י כִָא ם ִר ל ממ ת ‪,‬ול כאל רנפרִ חִ ׁאה ממ ת ִָ ים‪.‬‬ ‫‪4‬והמלאך השלישי שפך את צלוחיתו על הנהרות ומעיינות המים ;והם הפכו לדם‪.‬‬ ‫‪5‬ושמעתי את מלאך המים אומר צדיק אתה ה 'אשר והיה והיה כי כך שפטת‪.‬‬ ‫‪6‬כי הם שפכו דם קדושים ונביאים ונתת להם דם לשתות ;כי הם ראויים‪.‬‬ ‫‪7‬ושמעתי אחר מן המזבח אומר ‪,‬אף‪-‬על‪-‬פי‪-‬כן ‪,‬ה 'אלהים אלקיך ‪,‬משפטיך אמיתיים וצדיקים‪.‬‬ ‫‪8‬וישפך המלאך הרביעי את צלוחיתו על השמש ;וניתן לו כח לחרוך אנשים באש‪.‬‬ ‫‪9‬ונחרכו בני אדם בחום רב וחיללו את שם האלוהים אשר יש לו כח על המכות הללו ‪,‬ולא התחרטו לתת לו כבוד‪.‬‬ ‫‪10‬ויצק המלאך החמישי את צלוחיתו על מושב הבהמה ;וממלכתו מלאה חושך ;והם כרסמו את לשונם מכאב‪,‬‬ ‫‪11‬וחילץ את אלוהי השמים בגלל כאביהם ופצעיהם ‪,‬ולא התחרט על מעשיהם‪.‬‬ ‫יב וישפך המלאך השישי את צלוחיתו על נהר הפרת הגדול ;ויבשו מימיו ‪,‬למען תכונן דרך מלכי המזרח‪.‬‬ ‫‪13‬וראיתי שלוש רוחות טמאות כצפרדעים יוצאות מפי הדרקון ומפי הבהמה ומפי נביא השקר‪.‬‬ ‫‪14‬כי הם רוחות השדים ‪,‬עושות נסים ‪,‬היוצאות אל מלכי הארץ וכל העולם ‪,‬לאסוף אותם לקרב ביום הגדול ההוא של אלוהים הכל‬ ‫יכול‪.‬‬ ‫‪15‬הנה אני בא כגנב ‪.‬אשרי המשגיח ושומר את בגדיו פן ילך ערום ויראו את חרפתו‪.‬‬ ‫‪16‬ויקבץ אותם למקום הנקרא בלשון עברית ארמגדון‪.‬‬

‫‪186‬‬

‫הְ תגִלות‬

‫‪,‬מְֶ ֵמ א הִ ְֶ ֵמ א ‪,‬למאממ ר ‪,‬נְ לְמא ה‪.‬‬ ‫‪17‬והמלאך השביעי שפך את צלוחיתו לאוויר ; ִו אׁב מא קול ִאדול ְמ ְ​ְקל ִָ ת הִ שא מִ יְ ם ְ‬ ‫‪18‬והיו קולות ורעמים וברקים ;והייתה רעידת אדמה גדולה ‪,‬אשר לא הייתה מאז היו בני אדם על הארץ ‪,‬רעידת אדמה כה חזקה וכל‬ ‫כך גדולה‪.‬‬ ‫‪19‬ותתחלק העיר הגדולה לשלושה חלקים ‪,‬וערי הגויים נפלו ‪,‬ובבל הגדולה באה לזכור לפני ה 'לתת לה את כוס יין עזות חמתו‪.‬‬ ‫‪20‬וכל האי ברח ‪,‬וההרים לא נמצאו‪.‬‬ ‫‪21‬ויפל על בני האדם ברד גדול מן השמים ‪,‬כל אבן במשקל של כישרון ‪,‬וחיללו אנשים את אלוהים מפני מכת הברד ;ְֶ י למ ִגפאתו הא יל תא ה‬ ‫גל דולאה‪.‬‬ ‫פרק ‪17‬‬ ‫‪1‬ויבא אחד משבעת המלאכים אשר להם שבעת הבקבוקונים ‪,‬וידבר איתי לאמור אלי בוא הנה ;אגלה לך את משפטה של הזונה‬ ‫הגדולה היושבת על מים רבים‪.‬‬ ‫‪2‬אשר עמו מלכי הארץ זנות ויושבי הארץ השתכרו מיין זנותה‪.‬‬ ‫‪3‬ונשאני ברוח אל המדבר וראיתי אשה יושבת על חיה ארגמנית ‪,‬מלאה בשמות חילול הקודש ‪,‬בעלת שבעה ראשים ועשר קרניים‪.‬‬ ‫‪4‬ותהיה האשה חבושת בצבע ארגמן וארגמן ‪,‬ועטורת זהב ואבנים טובות ומרגלים ‪,‬כוס זהב בידה מלא תועבות וטומאת זנותה‪.‬‬ ‫‪5‬ועל מצחה היה כתוב שם ‪,‬תעלומה ‪,‬בבל הגדולה ‪,‬אם הזונות ותועבות האדמה‪.‬‬ ‫‪6‬וראיתי את האשה שיכורה מדם הקדושים ובדם חללי ישוע ‪,‬וכשראיתי אותה ‪,‬תהיתי בהערצה רבה‪.‬‬ ‫‪ִ 7‬וׁ מאמר ר אמ לִי הִ ְִ לל אא ך ‪:‬לאְא ה התפלאת ?אספר לך את תעלומת האשה ואת החיה הנושאת אותה ‪,‬אשר לה שבעת הראשים ועשר‬ ‫הקרניים‪.‬‬ ‫ח הבהמה אשר ראית הייתה ואינה ;ויעלו מן הבור התחתון וילכו לאבדון ויתהו יושבי הארץ אשר לא נכתבו שמותיהם בספר החיים‬ ‫מיסוד העולם בראותם את החיה שהייתה ‪,‬אינו ‪,‬ובכל זאת הוא‪.‬‬ ‫‪9‬והנה השכל שיש לו חכמה ‪.‬שבעת הראשים הם שבעה הרים ‪,‬שעליהם יושבת האשה‪.‬‬ ‫‪10‬ויש שבעה מלכים חמישה נפלו ואחד הוא והשני עוד לא בא ;וכשהוא בא ‪,‬עליו להמשיך רווח קצר‪.‬‬ ‫‪11‬והחיה שהייתה ואינה אף היא השמיני והיא משבעה והולכת לאבדון‪.‬‬ ‫‪12‬ועשר הקרניים אשר ראית עשרה מלכים אשר לא קיבלו עדיין מלכות ;אבל מקבלים כוח כמלכים שעה אחת עם החיה‪.‬‬ ‫‪13‬לאלו יש דעה אחת והם יתנו את כוחם ואת כוחם לבהמה‪.‬‬ ‫‪14‬אלה יעשו מלחמה עם הכבש ‪,‬והכבש יתגבר עליהם ‪:‬כי הוא אדון האדונים ומלך המלכים ‪:‬והאשר עמו נקראים ונבחרים ונאמנים‪.‬‬ ‫‪15‬ויאמר אליי המים אשר ראית אשר יושבת הזונה הם עמים והמונים וגויים ולשונות‪.‬‬ ‫‪16‬ועשר הקרניים אשר ראית על הבהמה אלה ישנאו את הזונה ויעשו אותה שממה וערומה ויאכלו את בשרה וישרפו אותה באש‪.‬‬ ‫‪17‬כי אלוהים שם בלבם לקיים את רצונו ולהסכים ולתת את מלכותם לחיה עד שיתקיימו דברי אלוהים‪.‬‬ ‫‪18‬והאישה אשר ראית היא העיר הגדולה ההיא אשר ממלכת על מלכי הארץ‪.‬‬ ‫פרק ‪18‬‬ ‫‪1‬ואחרי הדברים האלה ראיתי מלאך אחר יורד מן השמים ‪,‬בעל כוח רב ;ול הא אא ררץ הא ְאיר ָל כְ בל לאתו‪.‬‬ ‫‪2‬ויקרא בקול חזק לאמר בבל הגדולה נפלה נפלה והפכה למגורי שדים ולמעון כל רוח רעה וכלוב לכל ציפור טמאה ושנאה‪.‬‬ ‫‪3‬כי כל העמים שתו מיין זעם זנותה ומלכי הארץ זנו עמה ‪,‬וסוחרי הארץ התעשרו מרוב מעדניה‪.‬‬ ‫‪4‬ושמעתי קול אחר מן השמים לאמר צאו ממנה עמי למען לא תהיו שותפים בחטאיה ואל תקבלו ממכותיה‪.‬‬ ‫‪5‬כי חטאיה הגיעו עד השמים ‪,‬ואלוהים זכר את עוונותיה‪.‬‬ ‫‪6‬גמל לה כשכרה לך וכפל לה כפל לפי מעשיה בכוס אשר מילאה מלא לה כפל‪.‬‬ ‫‪7‬כמה היא התפארה וחייתה להפליא ‪,‬כל כך הרבה ייסורים וצער תן לה ‪:‬כי היא אומרת בלבה ‪,‬אני יושבת מלכה ‪,‬ואני לא אלמנה ‪,‬‬ ‫ולא אראה צער‪.‬‬ ‫‪8‬על כן יבואו מכותיה ביום אחד מוות ואבל ורעב ;ותישרף באש ‪:‬כי חזק ה 'אלהים השופט אותה‪.‬‬ ‫‪9‬ומלכי הארץ אשר זנו וחיו עמה ‪,‬יבכנו עליה ויקוננו עליה בראותם את עשן שריפתה‪.‬‬ ‫‪10‬עומדת מרחוק מפחד ייסוריה לאמר אוי ואבוי העיר הגדולה בבל ההיא העיר החזקה ההיא ‪.‬כי בשעה אחת בא משפטך‪.‬‬ ‫‪11‬ויבכו ויבכו עליה סוחרי הארץ ;כי איש לא קונה עוד את סחורתם‪:‬‬ ‫‪12‬סחורת זהב וכסף ואבנים יקרות ומפנינים ופשתן וסגול ומשי וארגמן וכל עץ שלך וכלי שנהב וכלי עץ יקרים ‪.‬ומפליז וברזל ושיש‬ ‫‪13‬וקינמון וריחות ומשחות ולבונה ויין ושמן וקמח טוב וחיטה ובהמה וצאן וסוסים ומרכבות ועבדים ונפשות בני אדם‪.‬‬ ‫‪14‬ויסתרו ממך הפירות אשר חשקה נפשך ‪,‬וכל‪-‬הטובים והטובים נסתרו ממך ולא תמצא אותם עוד‪.‬‬ ‫‪15‬סוחרי הדברים האלה אשר התעשרו על ידה ‪,‬יעמדו מרחוק מפחד ייסוריה ‪,‬בוכים ומייבבים‪.‬‬ ‫‪16‬ולאמר אוי ואבוי העיר הגדולה ההיא לבושה בפשתן ובארגמן וארגמן ועטורת זהב ואבנים טובות ומרגלים‪.‬‬ ‫‪17‬כי בשעה אחת אבד עושר כה גדול ‪.‬ול כאל למִ​ִ ְמ חִ ול כאל הִ חחבמ רות ָל ְאנְ ׁות ול י ְאמים ול כאל הִ ֵוח ְחרים ָל יאם ‪ ָ,‬לאמדו ממ ארחוק‪.‬‬ ‫‪18‬ויזעקו בראותם את עשן בוערה לאמר איזו עיר דומה לעיר הגדולה הזאת‪.‬‬

‫‪187‬‬

‫הְ תגִלות‬

‫‪19‬והשליכו עפר על ראשיהם ויזעקו בבכי ובבכי לאמר אוי ואבוי העיר הגדולה אשר התעשרו בה כל בעלי האניות בים בגלל יוקרה ‪.‬‬ ‫ְֶ י ִָ שא ָאה אר חא ד נְ לִמא מא ה‪.‬‬ ‫‪20‬שמחו עליה ‪,‬שמים ‪,‬ושליחים קדושים ונביאים ;ְֶ י נְ קל מר ך אאלהְ ים ָא ה‪.‬‬ ‫‪21‬ומלאך אדיר נטל אבן כאבן ריחיים גדולה וישליך אותה לים לאמר כך באלימות תופל העיר הגדולה בבל ולא תימצא עוד‪.‬‬ ‫‪22‬ולא ישמע עוד בך קול נבלים ונגנים וצלילים וחצוצרות ‪.‬ול ל מא יְ למצא א ָא ך עוד אוממ ן ‪ָ,‬ל כאל מִ ָחְר ה ִר הוא ;וקול אבן ריחיים לא ישמע‬ ‫עוד בך;‬ ‫‪23‬ואור נר לא יאיר בך עוד כלל ;וקול החתן והכלה לא ישמע עוד בך ‪:‬כי סוחריך היו גדולי הארץ ;ְֶ י ָל כְ לְפריך הא לרמו ֶאל הִ ִויְ ם‪.‬‬ ‫‪24‬ונמצא בה דם נביאים וקדושים ומכל ההרוגים על הארץ‪.‬‬ ‫פרק ‪19‬‬ ‫‪1‬ואחרי הדברים האלה שמעתי קול גדול של אנשים רבים בשמים לאמר אלוואה ;ישועה ותפארת וכבוד וכוח לה 'אלוקינו‪.‬‬ ‫‪2‬כי אמת וצדיק הם משפטיו כי שפט את הזונה הגדולה אשר השחיתה את הארץ בזנותה ‪,‬ונקמת דם עבדיו בידה‪.‬‬ ‫‪3‬ושוב אמרו ‪,‬אלואיה ‪.‬ועשן עלה לנצח נצחים‪.‬‬ ‫‪4‬וארבעה ועשרים הזקנים וארבע החיות נפלו וישתחוו לאל היושב על הכסא לאמר אמן ‪.‬אלואיה‪.‬‬ ‫‪5‬ויצא קול מן הכסא לאמר הלל את אלוהינו כל עבדיו ויראיו קטנים וגדולים‪.‬‬ ‫‪6‬ושמעתי כקול המון רב וכקול מים רבים וכקול רעמים עזים לאמר אלהים כי ה 'אלוקים הכל יכול‪.‬‬ ‫‪7‬נשמח ונשמח ונתן לו כבוד כי באה נישואי הכבש ואשתו הכינה את עצמה‪.‬‬ ‫‪8‬ונתנה לה להתלבש בפשתן נקי ולבן כי הפשתן צדקת קדושים‪.‬‬ ‫‪9‬ויאמר אלי כתוב ‪,‬אשרי הנקראים לסעודת הנישואין של הכבש ‪ִ .‬וׁ מאמר ר אמ לִי אמ ֹרה ְָבל מרי אאלהְ ים הא אאמר ת‪.‬‬ ‫‪10‬ונפלתי לרגליו להשתחוות לו ‪ִ .‬וׁ מאמר ר אמ לִי ‪,‬הְ לראו אִ ל‪ָ ִ​ִ-‬חְר ה ‪,‬אחנְ י ִָבל דר ך ול אר ת‪-‬אחחמ יכרם אחִר ר ימִ ָמדות ימִוִָ;‬ ‫‪11‬וראיתי שמים פתוחים והנה סוס לבן ;ול הִ ׁוִמ ב אָלאיו נְ קל ארא רנ אאמא ן ול רנ אאמא ן ‪,‬ובל צר דר ק ִו מפט ובִ חחלאמא ה‪.‬‬ ‫יב עיניו כלהבת אש ועל ראשו כתרים רבים ;ול הא יאה ֶאתוב ִמ ם ‪,‬אחִר ר ל מא יאדִ ע ְאיִ ‪,‬אר ֹאא ָו‪.‬‬ ‫‪13‬והוא היה לבוש בלבוש טבול בדם ושמו נקרא דבר ה‪'.‬‬ ‫‪14‬וצבאות אשר בשמים הלכו אחריו על סוסים לבנים ‪,‬לבושים פשתן ‪,‬לבן ונקי‪.‬‬ ‫‪15‬ומפיו יוצאת חרב חדה להכות בה את הגויים וימשל אותם במקל ברזל וידרוך את גת העז והזעם של האל הכול יכול‪.‬‬ ‫‪16‬ויהיה לו על לבושו ועל ירכו שם כתוב מלך המלכים ואדון האדונים‪.‬‬ ‫ותקִ ָל לו אר ת אר ת לסִָָּ ת הא אאלהְ ים‬ ‫‪17‬וראיתי מלאך עומד בשמש ;וְִׁ קל ארא ָל קול ִאדול למאממ ר אר ל ֶאל הא עוף ִר עופְ ים ָל תוך הִ שא מִ יְ ם ‪ָ,‬מ או ל‬ ‫הִ ִאדול;‬ ‫‪18‬למען תאכלו את בשר המלכים ואת בשר המפקדים ואת בשר הגיבורים ואת בשר הסוסים ואת היושבים עליהם ואת בשר כל בני‬ ‫חורין ועבדים שניהם ‪.‬קטן וגדול‪.‬‬ ‫‪19‬וראיתי את הבהמה ואת מלכי הארץ וצבאותיהם נאספים לעשות מלחמה נגד היושב על הסוס ונגד צבאו‪.‬‬ ‫‪20‬והחיה נלקחה ועמו נביא השקר אשר עשה נסים לפניו אשר רימה בהם את אשר קיבלו את אות הבהמה ואת העובדים לצלם ‪.‬‬ ‫שניהם הושלכו חיים לתוך אגם אש בוער בגופרית‪.‬‬ ‫‪21‬והנותרים נהרגו בחרב היושב על הסוס אשר חרב יצאה מפיו וימלאו כל העוף בבשרם‪.‬‬ ‫פרק ‪20‬‬ ‫‪1‬וראיתי מלאך יורד מן השמים ובידו מפתח הבור ללא תחתית ושלשלת גדולה‪.‬‬ ‫‪2‬ויאחז בדרקון ‪,‬הנחש הזקן ההוא ‪,‬השטן והשטן ‪,‬וקשר אותו אלף שנים‪.‬‬ ‫‪3‬והשליכו לבור התחתית וסגרו אותו וחתמו עליו חותם שלא יטעה עוד את הגויים עד שימלאו אלף השנים ואחרי זה ישוחרר עונת‬ ‫קטנה‪.‬‬ ‫‪4‬וראיתי כסאות וישבו עליהם וניתן להם משפט וראיתי את נפשותיהם של אלה שנכרתו על עדות ישוע ועל דבר אלוהים ‪,‬אשר לא‬ ‫עבדו את החיה ‪.‬לא דמותו ולא קיבל את חותמו על מצחיהם או בידיהם ;והם חיו ומלכו עם המשיח אלף שנים‪.‬‬ ‫‪5‬אך שאר המתים לא חיו שוב עד שיגמרו אלף השנים ‪.‬זוהי תחיית המתים הראשונה‪.‬‬ ‫‪6‬אשרי וקדוש מי שיש לו חלק בתחיית המתים הראשונה ‪:‬על אלה אין כח למוות השני ‪,‬אלא הם יהיו כוהני אלוהים ושל המשיח ‪,‬‬ ‫וימלו עמו אלף שנים‪.‬‬ ‫‪7‬וכאשר יגמרו אלף השנים ‪,‬ישתחרר השטן מכלאו‪.‬‬ ‫‪8‬ויצאו להטעות את הגויים אשר בארבעת רבעי הארץ גוג ומגוג לאסוף אותם למלחמה ‪:‬מספרם כחול הים‪.‬‬ ‫‪9‬ויעלו על רוחב הארץ ויקפו את מחנה הקדושים ואת העיר האהובה ותרד אש מאלוהים מן השמים ותאכל אותם‪.‬‬ ‫‪10‬והשטן אשר רימה אותם הושלך לאגם האש והגופרית ‪,‬שם נמצאים החיה ונביא השקר ‪,‬ויענו יומם ולילה לעולם ועד‪.‬‬ ‫‪11‬וראיתי כסא לבן גדול ואת היושב עליו אשר פניו ברחו הארץ והשמים ;ולא נמצא להם מקום‪.‬‬ ‫יב וראיתי את המתים קטנים וגדולים עומדים לפני ה ;'וְִׁ פל לִחו הִ לֵפ ְארים ‪,‬ול נְ פל ִ​ִ ח סמ פרר אִ חמ ר ‪ִ,‬ר הוא סמ פרר הִ חִ ְׁ ים ‪,‬ול נְ לִפל טו הִ ְא ְתים ממ אמ ת‬ ‫הִ ֶאתוב ִָ לֵפ ְארים ‪ֶ,‬ל מִ ָחְא הר ם‪.‬‬

‫‪188‬‬

‫הְ תגִלות‬

‫יג וימסר הים את המתים אשר בו ;והמוות והגיהנום מסרו את המתים אשר בהם ‪,‬ונשפטו כל אדם לפי מעשיהם‪.‬‬ ‫‪14‬והמוות והגיהנום הושלכו לאגם האש ‪.‬זהו המוות השני‪.‬‬ ‫‪15‬וכל אשר לא נמצא כתוב בספר החיים הושלך לאגם האש‪.‬‬ ‫פרק ‪21‬‬ ‫‪1‬וראיתי שמים חדשים וארץ חדשה כי עברו השמים הראשונים והארץ הראשונה ;ולא היה עוד ים‪.‬‬ ‫‪2‬וראיתי יוחנן את עיר הקודש ‪,‬ירושלים החדשה ‪,‬יורדת מאלוהים מן השמים ‪,‬מוכנה ככלה המקושטת לבעלה‪.‬‬ ‫‪3‬ושמעתי קול גדול מן השמים אומר הנה אוהל האלוהים עם בני האדם והוא ישכן עמם והם יהיו לו לעם ואלוהים עצמו יהיה עמם‬ ‫והיה להם לאל‪.‬‬ ‫‪4‬וימחה אלהים את כל הדמעות מעיניהם ;ול ל מא יְ הל ירה עוד מא ורת ‪,‬ול ל מא יְ צל ָא ה ול ל מא בל כְ י ‪,‬ול ל מא יְ הל ירה עוד ‪ ְֶ,‬י אָלאיו הִ ַא דום‪.‬‬ ‫‪5‬ויאמר היושב על‪-‬הכסא הנה אני מחדש הכל ‪ִ .‬וׁ מאמר ר אמ לִי ֶאתִ ב ְֶ י רנ אאמא ן ול ְאְא ה הִ לָבא ְרים הא אמ ֹרה‪.‬‬ ‫‪6‬ויאמר אליי זה נעשה ‪.‬אני אלפא ואומגה ‪,‬ההתחלה והסוף ‪.‬אני אתן לצומא ממעיין מי החיים בחינם‪.‬‬ ‫‪7‬המנצח ירש את כל הדברים ;ול אר הל ירה לו למאלהְ ים ‪,‬ול הוא יְ הל ירה לְ י‪.‬‬ ‫‪8‬אבל החוששים והכופרים והתועבים והרוצחים והזונות והמכשפים ועובדי האלילים וכל השקרנים יהיו חלקם באגם הבוער באש‬ ‫וגופרית ‪,‬שהוא המוות השני‪.‬‬ ‫‪9‬ויבא אלי אחד משבעת המלאכים אשר היו להם שבעת הבקבוקונים המלאים בשבע המכות האחרונות ‪,‬וידבר איתי לאמר בוא הנה ‪,‬‬ ‫אראה לך את הכלה אשת הכבש‪.‬‬ ‫‪10‬ונשאני ברוח אל הר גדול וגבוה ויראה לי את העיר הגדולה ההיא ירושלים הקדושה היורדת מן השמים מאת ה‪'.‬‬ ‫‪11‬בעל כבוד אלהים ‪,‬והיה אורה כאבן יקרות ביותר כאבן יספר צלול כגביש;‬ ‫יב והיתה חומה גדולה וגבוהה ותים עשר שערים ובשערים שנים עשר מלאכים ושמות כתובים בה ‪,‬שהם שמות שנים עשר שבטי בני‬ ‫ישראל‪.‬‬ ‫יג במזרח שלושה שערים ;בצפון שלושה שערים ;בדרום שלושה שערים ;ובמערב שלושה שערים‪.‬‬ ‫‪14‬ולחומה של העיר היו שנים‪-‬עשר יסודות ‪,‬ובהם שמות שנים‪-‬עשר שליחי השה‪.‬‬ ‫‪15‬ולדבר איתי היה קנה זהב למדוד את העיר ואת שעריה ואת חומה‪.‬‬ ‫טז ותשכב העיר מרובעת והאורכה כרוחבה וימדד את העיר בקנה שנים עשר אלף אמות ‪.‬האורך והרוחב וגובהו שווים‪.‬‬ ‫‪17‬וימדד את חומה מאה וארבעים וארבע אמות כמידת איש כלומר מהמלאך‪.‬‬ ‫‪18‬ובנין החומה שלה היה ישפה והעיר הייתה זהב טהור כזכוכית שקופה‪.‬‬ ‫‪19‬ויסודות חומת העיר היו מעוטרים בכל מיני אבנים יקרות ‪.‬היסוד הראשון היה ג'ספר ;השני ‪,‬ספיר ;השלישי ‪,‬כלקדוניה ;הרביעית ‪,‬‬ ‫אזמרגד;‬ ‫‪20‬החמישי ‪,‬סרדוניקס ;השישי ‪,‬סרדיוס ;השביעי ‪,‬כריסוליט ;השמיני ‪,‬בריל ;התשיעי ‪,‬טופז ;העשירי ‪,‬כריסופרזוס ;האחד עשר ‪,‬‬ ‫ג'קינט ;ה ‪-12,‬אמטיסט‪.‬‬ ‫‪21‬ושנים עשר השערים היו שתים עשרה פנינים ;כל שער היה מפנינה אחת ‪:‬ורחוב העיר היה זהב טהור ‪,‬כמו זכוכית שקופה‪.‬‬ ‫‪22‬ולא ראיתי בו בית מקדש כי ה 'אלוקי הכל יכול והכבש הם בית המקדש שלו‪.‬‬ ‫‪23‬והעיר לא נזקקה לשמש ולא לירח להאיר בה כי כבוד אלהים האיר אותה והכבש הוא אורה‪.‬‬ ‫‪24‬וגויי הניצולים ילכו לאורו ומלכי הארץ הביאו לתוכה את כבודם וכבודם‪.‬‬ ‫‪25‬ושעריו לא ייסגרו כלל ביום כי לא יהיה שם לילה‪.‬‬ ‫‪26‬ויביאו לתוכה כבוד וכבוד הגויים‪.‬‬ ‫‪27‬ולא יכנס בו כל דבר מטמא וכל אשר יעשה תועבה ושקר כי אם הכתובים בספר החיים של הכבש‪.‬‬ ‫פרק ‪22‬‬ ‫‪1‬והוא הראה לי נהר טהור של מי חיים ‪,‬צלול כגביש ‪,‬היוצא מכסא אלוהים והכבש‪.‬‬ ‫‪2‬בתווך רחובו ומשני צדי הנהר היה עץ החיים אשר נשא שנים עשר פירות ומניב פריו בכל חודש ועלי העץ היו לרפואת ‪.‬האומות‪.‬‬ ‫‪3‬ולא תהיה עוד קללה ‪:‬כיסא האלוהים והכבש יהיה בו ;ועבדיו עבדו אותו‪.‬‬ ‫‪4‬ויראו פניו ;ויהיה שמו במצחם‪.‬‬ ‫‪5‬ולא יהיה שם לילה ;ול ל מא צא ְריכו לְ נל רות ול ל מא לל אור הִ שר מר ִ ;ְֶ י יל הואה אאלהְ ים למ ְאיר לאהר ם וְִׁ למלכו לל עולאם ואעולאם‪.‬‬ ‫דוִים אר ת מִ לל אא כו ִלָחְות ִלָחבא דא יו אר ת‪-‬הִ ָחְות ָל קא ארה‪.‬‬ ‫יאים הִ ַא ְ‬ ‫‪ִ 6‬וׁ מאמר ר אמ לִי רנאאמא נְ ים ול אר ת‪-‬הִ לָבא ְרים הא אמ ֹרה ‪,‬וְִׁ לִלִח יל הואה אאלהמ י הִ נל בְ ְ‬ ‫‪7‬הנה אני בא מהר ‪,‬אשרי השומר את דברי נבואת הספר הזה‪.‬‬ ‫‪8‬ואני יוחנן ראיתי את הדברים האלה ושמעתי אותם ‪.‬וכששמעתי וראיתי ‪,‬נפלתי להשתחוות לפני רגלי המלאך אשר הראה לי את‬ ‫הדברים האלה‪.‬‬ ‫‪,‬ומ לִ למ מרי הִ ֵר פרר הִ ְרה ‪ָ:‬חבמ ד אאלהְ ים‪.‬‬ ‫יאים ְ‬ ‫‪ִ 9‬וׁ מאמר ר אמ לִי אא מִ ר ‪,‬אִ ל ִ​ִ ָחְר ה ְֶ י‪-‬אחנְ י ִָבל דר ך ובל אִ חְ יך ‪,‬הִ נל בְ ְ‬ ‫‪10‬ויאמר אלי אל תחתום את דברי הנבואה של הספר הזה כי קרובה העת‪.‬‬ ‫‪11‬העוול דומם עוול ומי מטונף עוד יזהר וצדיק עוד יהא צדיק והקדוש קדוש‪.‬‬

‫‪189‬‬

‫הְ תגִלות‬

‫יב והנה אני בא מהר ;ושכרי איתי לתת לאיש כעבודתו‪.‬‬ ‫‪13‬אני אלפא ואומגה ‪,‬ההתחלה והסוף ‪,‬הראשון והאחרון‪.‬‬ ‫‪14‬אשרי העושים את מצוותיו למען יזכו להם בעץ החיים ויכנסו בשערים אל העיר‪.‬‬ ‫‪15‬כי בחוץ כלבים ומכשפים וזונות ורוצחים ועובדי אלילים וכל האוהב ועושה שקר‪.‬‬ ‫‪16‬אני ישוע שלחתי את המלאך שלי להעיד לכם את הדברים האלה בכנסיות ‪.‬אני השורש וצאצאי דוד ‪,‬וכוכב הבוקר הבהיר‪.‬‬ ‫‪17‬ויאמרו הרוח והכלה בוא ‪.‬ויאמר השומע ‪:‬בוא ‪.‬ויבוא מי שצמא ‪.‬ומי שרוצה ‪,‬שיקח את מי החיים בחינם‪.‬‬ ‫‪18‬כי אני מעיד על כל אדם השומע את דברי הנבואה של הספר הזה ‪,‬אם יוסיף איש על הדברים האלה ‪,‬יוסיף לו אלהים את המכות‬ ‫הכתובות בספר הזה‪.‬‬ ‫‪19‬ואם יקח איש מדברי ספר הנבואה הזאת ‪,‬יסיר אלהים את חלקו מספר החיים ומעיר הקודש ומהכתובים בספר הזה‪.‬‬ ‫‪20‬המעיד את הדברים האלה אומר ‪,‬כי אני בא מהר ‪.‬אא ממ ן ‪.‬למרות זאת ‪,‬בוא ‪,‬אדוני ישוע‪.‬‬ ‫‪21‬חסד אדוננו ישוע המשיח יהיה עם כולכם ‪.‬אא ממ ן‪.‬‬

‫‪190‬‬