Issuu

‫רחמי אלוהים ואדם‬

‫'רחום וחנון יהוה‪ ,‬ארך אפיים ורב חסדים‪ .‬תהילים קג‪ ,‬ח‬ ‫היו לכן רחמנים כשם שגם אביכם רחמן‪ .‬לוקס ו' ‪36‬‬

‫חָמׁ ש‬ ‫שו שְחָזו הל ָאנ עלּים בִ ילדִ ובִ ילד עא ִּתִ ובִ ילד ִּתנ י בִ נלתִ ושיִ הה ולה יִ חש ֵנה לִלליו ושְִצע יאו שוְ ִשּ עתיהו עמחוץ ללִע יר׃ בראשית יט‪:‬טז‬ ‫הִּי שִ אפ ת־נשפִ עּי; וִ ל הא אִכלל ִמלשט הש הפ לרה ֶפן־יִ קל ִרנע י לרִלה‬ ‫‪,‬הע ֵנה נלא‪ ,‬מל צל א שִבִ דפ ך חנ ן בִ ִנינפיך‪ ,‬וִ הש גִ דש לִ תל חש ִסדפ ך‪ ,‬אָּפ ר ִ עלִיתל לִלשי‪ ,‬לִ ע‬ ‫וִ אאמה ת׃ בראשית יט‪:‬יט‬ ‫שוְ האמפ ר בל רוך יִ הולה אאלהנ י אָדה נע י אש בִ לרהל ם אָּפ ר ל הא הע פִ סש ר אפ ת אָדה נע י עמחש ִסדִ וִ אאמש תִ אנכי בש דפ פרך ושיִ נשחִ נע י יִ הולה בנ ית אפ חל י אָדה נע י׃ בראשית‬ ‫כ"ד‪:‬כ"ז‬ ‫לא ראויתי לכל החסדים ולכל האמת אשר עשית לעבדך כי במטהי עברתי את הירדן הזה ועתה נהייתי לשניים גדודות‬ ‫בראשית לב‪:‬י‬ ‫ושיִ הע י יִ הולה ִע ם יִסנ ף שוְ ִשרחנ ם לִלליו שוְשתנ ן לִ חנ ן בִ ִנינני ִל ר הש ֹה הש ר׃ בראשית לט‪:‬כ"א‬ ‫וִ ישתנ ן אאלהע ים ִּדנ י יע תנ ן ללכפם שרח עָמים לע פִ נני הל עאיּ שוְ ִשּלשח אפ ת־אפ חל ד אפ ת־בִ נע ימל ן עאם־אָּפ ר ּל כִ ללה עמבִ נני‪ּ ,‬ל כִ ללה׃ בראשית מג‪:‬יד‬ ‫אתה בחסדיך הובלת את העם אשר גאלת; בכוחך הובלתם אל מעון קדשך‪ .‬שמות טו‪:‬יג‬ ‫וּמה ערים עמצִ ו עלתי‪ .‬שמות כ'‪:‬ו‬ ‫'וִ ִלִפ ה חפ ספ ד ללאלִ פני אִהָבל נע י ִ‬ ‫פִרת זלהל ב טל הִר ָאמל עתים וִ חש ִע ים אה ִרֹפה וִ ָאמל תל ה וִ חש ִע ים שרחִ בפ ה׃ וִ ִ עלִיתל ִּנני ִֹ רובע ים זלהל ב מש ִִָפ ה ִּנני עמ ִּחל ד תש ִִָפ ה אה תל ם‬ ‫וִ ִ עלִיתל ִֹ פ‬ ‫פִרת‪ .‬וִ ִ עלִיתל ִֹ רוב אפ חל ד עמקל דִ הש אפ חל ד וִ כִ רוב אפ חל ד עמקל דִ הש ִֹ רובע ים ִ עלִיתל ם אפ ת הש ִֹ רובע ים עמ ִּנני קל צִתל יו‪ .‬וִ הש ִֹ רובע ים‬ ‫בִ ִּנני קִ צִת הש ִֹ פ‬ ‫יִ פ ִלר עּיו ִֹ לנפליהם מש ָל ה וִ עסִֶ נניהפ ם עאיּ אפ ל‪-‬אפ חל ד אפ ת‪-‬הש ִֹ רִבע ים יע הִ יו ִֶ נני הש ִֹ רובע ים‪ .‬וִ נלתש תל אפ ת הש ִֹ רִת ִשל הש ארון מש ִִ ללה וִ בל אנ רִן עתֵלה‬ ‫אפ ת הל ִָדות אָּפ ר אפ ִתנשתל ן לִ ך‪ .‬וִ עא ִתִשצִ עתי ּל ם אנ לפיך וִ דש בש ִר עתי אנ לפיך מנ ִשל הש ִֹ רִבע ים מנ בנ ן ִּנני הש ִֹ רובע ים אָּפ ר ִשל אָרִן הל ִָדות אפ ת ֹלל‬ ‫הש ִדבל ערים אָּפ ר אָצִמפ ך אפ ל‪-‬בִ נני יע ִִ לראנ ל‪ .‬שמות כ"ה‪17-22 :‬‬ ‫וִ נלתש תל אפ ת הש ִֹ רִת ִשל‪-‬אָרִן הש ִָדות‪ ,‬בִ קה דפ ּ הש קל דל עּים‪ .‬שמות כו‪:‬ל"ד‬ ‫פִרת אָּפ ר ִשל הל ִנדות אָּפ ר עאם אפ קִ ִשד אנ לפיך ּל ם‪ .‬שמות ל'‪:‬ו‬ ‫'וִ נלתש תל הו לע פִ נני הש ִֶ רִכפת אָּפ ר ִשל אָרִן הל ִנדות לע פִ נני הש ִֹ פ‬ ‫את‪-‬אוהל מועד ואת‪-‬ארון העדות ואת‪-‬הכפורת אשר‪-‬עליה ואת‪-‬כל‪-‬כלי‪-‬המשכן‪ .‬שמות לא‪:‬ז‬ ‫שוְ האמפ ר אפ ִאבש ר ֹלל‪-‬טִבע י לע פִ נפיך וִ אפ קִ לרא אפ ת‪ּ-‬נ ם יִ הולה לִ לפנפיך וִ אפ חל נפה אפ ת‪ָ-‬ל ּפ ר אפ חל נפה וִ אפ ִרחל ם אפ ת‪ָ-‬ל ּפ ר אפ ִרחל ם‪ .‬שמות לג‪:‬יט‬ ‫ושיִ הולה ִלבש ר לע פִ נליו ושְע קִ לרא יִ הולה יִ הולה אאלהע ים שרחום וִ חש ֵון אה פרך וִ שרב טִב וִ אאמפ ת שומר חסד לאלפים‪ ,‬סולח עון ופשע וחטאת‪ ,‬ולא‬ ‫יזכה אשם; פקד עון אבות על בנים ועל בני בנים עד שלישי ורביעי‪ .‬שמות לד‪6-7 :‬‬ ‫את הארון ואת בדיו ואת הכפורת ואת פרוכת המסתור‪ .‬שמות לה‪:‬יב‬ ‫פִרת זלהל ב טל הִר ָאמל עתים וִ חש ִע ים אה ִרֹפה וִ ָאמל תל ה וִ חש ִע ים שרחִ בפ ה׃ שו שְִִָפ ה ִּנני ִֹ רובע ים זלהל ב ִמהש ֹלל אפ חל ד ִלִל ה אה תל ם ִשל‬ ‫שו שְִִָפ ה אפ ת־הש ִֹ פ‬ ‫ִּנני קִ צִת הש ִֹ רִב׃ כרוב אחד בקצה זה‪ ,‬וכרוב אחד בקצהו השני‪ ,‬בקצהו ההוא; מן הכפרת עשה את הכרובים‪ ,‬על שני‬

‫רחמי אלוהים ואדם‬ ‫'רחום וחנון יהוה‪ ,‬ארך אפיים ורב חסדים‪ .‬תהילים קג‪ ,‬ח‬ ‫היו לכן רחמנים כשם שגם אביכם רחמן‪ .‬לוקס ו' ‪36‬‬

‫רוּים ִֹ שנפניהפ ם מש ָל ה ושְע ִספו בִ כשנִ פניהפ ם אפ ת הש ִֹ רִב וִ לפנניהפ ם עאיּ אפ ל‪-‬אפ חל ד וִ ִשל‪-‬הִֹ רִבע ים ִֶ נני הש ִֹ רובע ים שמות‬ ‫קצותיה‪ .‬וִ הש ִֹ רובע ים ִֶ ע‬ ‫ל"ז‪6-9 :‬‬ ‫ארון העדות ובדיו והכפורת שמות לט‪:‬לה‬ ‫פִרת ִשל־הל אָרִן מנ ִשל־הש בל רִן׃ שמות מ'‪:‬כ‬ ‫'ושְע קש ח שו לְנלן אפ ת־הל ִלדות אפ ל־הל אָרִן שוְ ִשּמש ע אפ ת־הש בל עדים ִשל־הל אָרִן שו שְֵלם אפ ת־הש ִֹ פ‬ ‫פִרת אָּפ ר ִשל־הש ארִן ֶשן־ל הא־מִת‬ ‫שוְ האמפ ר יִ הולה אפ ל־מה ּפ ה דש בנ ר אפ ל־אש הָרה ן אל חע יך וִ ל הא־ ליב הא ֹלל־ִנת אפ ל־הש קה דפ ּ בִ בנ ית הש ֶלרִת לע פִ נני הש ִֹ פ‬ ‫פִרת ויקרא ט"ז‪:‬ב‬ ‫י־אִראפ ה בש ִָנלן ִשל־הִֹ פ‬ ‫ל‬ ‫ֹע‬ ‫שוְשתנ ן אפ ת הש קִ טה פרת ִשל־הל אנ ּ לע פִ נני יִ הולה וִ כשֶפ ה לִנשן הש קִ טה פרת אפ ת־הש ִֹ פה פרת אָּפ ר ִשל־הש ִָדות וִ ל הא־ילמות׃ וִ קש ח עמדל ם הש ֶלר וִ הע ֶפה אפ צִ בש ִִ נו‬ ‫ת‪ִּ-‬ע יר הש חש ָל את אָּפ ר ללִלם וִ הע בנ א אפ ת‪-‬דל מִ בִ נפחל ד‬ ‫פִרה יע ֶפה אפ צִ בש ִִ נו עמדל ם ּפ בש ע ִֶ לִ עמים וִ ּש חש ט אפ ִ‬ ‫פִרה קע ִדמל ה וִ לע פִ נני הש ִֹ ל‬ ‫ִשל הש ִֹ ל‬ ‫פִרת ויקרא ט"ז‪13-15 :‬‬ ‫פִרת וִ לע פִ נני הש ִֹ פ‬ ‫הש ֶלרִכפת וִ ִלִל ה לִ דל מל ם הש הוא שֹאָּפ ר ִלִל ה לִ דל ם הש ֶלרִת וִ הע ֶפה אִ ִשל‪-‬הש ִֹ פ‬ ‫פִרת אָּפ ר ִשל‪-‬אָרִן הש ִָדות עמבנ ין ִּנני הש ִֹ רובע ים‬ ‫ושְע בל א מה ּפ ה אפ ל‪-‬אה הפ ל מִִנד לשדש בנ ר ִלמִ‪ ,‬שוְ ִשּמש ע אפ ת‪-‬קִל ִמדש בנ ר אנ לליו מנ ִשל הש ִֹ פ‬ ‫ושיִ דש בנ ר אנ לליו׃ במדבר ז'‪89:‬‬ ‫ה' ארך סבלנות וגדול חסדים‪ ,‬סולח עון ופשע‪ ,‬ולא ינקה אשם; פקד עון אבות על בנים‪ ,‬על דור שלישי ורביעי‪ .‬סלח נא‬ ‫לעוון העם הזה כגודל חסדך‪ ,‬וכשם שסלחת לעם הזה ממצרים ועד עכשיו‪ .‬במדבר יד‪:‬י"ח‪ -‬יט‬ ‫ֹע י יהוה אלהיך אל רחום הוא לא יעזבך ולא ישחיתך ולא ישכח את ברית אבותיך אשר נשבע להם‪ .‬דברים ד'‪31:‬‬ ‫וּמה ערים עמצִ ו עלתי‪ .‬דברים ה‪:‬י‬ ‫וִ ִלִפ ה חפ ספ ד של ָאללפע ים אִהָבל נע י ִ‬ ‫ימתל ם ל הא עתכִ שרתל ם בִ ערית וִ ל הא תש חָסנ ם ִָלניהפ ם‪ .‬וִ דש ע ֹע י יהוה אאלהפ יך הוא הל אאלהע ים אאלהע ים‬ ‫וִ כע י נע תנ ן יִ הולה אאלהפ יך לִ לפנפיך וִ הע ֹע יתל ם וִ הש ח עָר ִ‬ ‫ם‪ּ-‬מש ִִ תפ ם אפ ל‪-‬הש עָ ִּ לֶ עטים הל אנ ֶפה וִ ּל ִמ ִרתפ ם וִ ִ עלִיתפ ם‬ ‫שִמ ערים עמצִ ולתל יו לִ אפ לפף דִר׃ וִ הל ילה עא ִ‬ ‫נלמל ן שִמנ ר בִ ערית וִ חפ ספ ד אפ ת‪-‬אל הָבל יו וִ ִ‬ ‫וִ ּל ִמ שרת יִ הולה אאלהפ יך לִ דל ך אפ ת‪-‬הש בִ ערית וִ הש חפ ספ ד אָּפ ר נע ִּבש ע לִ אָבִתפ יך‪ .‬דברים ז'‪ , 2:‬ט'‪ ,‬י"ב‬ ‫וִ ל הא י ִשדבש ק עמן הש ָל קִר בִ ילדפ ך לִ שפִשן ּל ב יִ הולה מנ חש ר אָפִ וִ שרחנ ם לִלפיך וִ שרבנ ך שֹאָּפ ר נע ִּבש ע לִ אָבִתפ יך דברים י"ג‪:‬י"ז‬ ‫חש ֵנחש יִ הולה אפ ת‪ -‬שִ ִָך יע ִִ לראנ ל אָּפ ר ג ִשדתל וִ אש ל‪-‬תל עּים דל ם נלקע י ִשל‪ -‬שִ ִָך יע ִִ לראנ ל וִ נע ִסלשח ללהפ ם הש דל ם דברים כא‪:‬ח‬ ‫שמחו גויים עם עמו כי דם עבדיו ינקום ונקם בצריביו נקם וחנון לארצו ולעמו‪ .‬דברים לב‪:‬מג‬

‫יטֹוריׁה‬ ‫ר‬ ‫רה‬ ‫האמרו אנ לליו הש לראנ נלא ללנו אפ ת הש בל א הש ִע יר‪ ,‬וִ שנִִָפ ה לִלפיך חש ִסדל ם‪ .‬שופטים א'‪:‬כ"ד‬ ‫שוְ ִשראו הש ָש ִרגִ לע ים עאיּ יִצנ א עמן הל ִע יר‪ ,‬שוְ ִ‬ ‫וִ ל הא ילסור חש ִס עדי עמָפ ֵו שֹאָּפ ר סל שר עתי עמשל אול אָּפ ר סל שר עתי לִ לפנפיך׃ שמואל ב' ז'‪15:‬‬ ‫'ֹע י‪-‬אפ ִתמִל בל את‪ ,‬הש ְִם אָּפ ר ָאלפך הש ְִם‪ ,‬הש ֶנך וִ הל נרדל ה ִע ָל נו? ולִ כה ה עא ִתהִלנך‪ּ ,‬ובִ תל וִ עּבִ תל אפ ת‪-‬אפ חל ך‪ .‬חפ ספ ד וִ אאמפ ת ִע ָל ך‪ .‬שמואל ב‬ ‫'ט"ו‪:‬כ‬ ‫ִע ם שרחום תש ִרִע ין‪ ,‬וִ ִע ם יִ ּל ר תש ִרִע ין‪ .‬שמואל ב' כב‪:‬כ"ו‬ ‫הוא מגדל ישועה למלכו שו שְִִָפ ה חפ ספ ד לִ מש ִּחע יו לִ דל וע ד ולִ ז ִשרעִ ִשד עִללם‪ .‬שמואל ב' כב‪51:‬‬ ‫שוְ האמפ ר דל וע ד אפ ל‪-‬גלד‪ ,‬צל לרה אָנע י ִמאה ד; לנפשל נלא בִ ישד יִ הולה ֹע י שרב חש ִסדִ; וִ אש ל‪-‬אפ ֶלל בִ ישד אל דל ם‪ .‬שמואל ב' כ"ד‪14:‬‬

‫‪2‬‬

‫שוְ האמפ ר ִּלמה ה ִ עלִיתל לִ שִבִ דפ ך דל וע ד אל בע י חפ ספ ד גלדִל שֹאָּפ ר הל לשך לִ לפנפיך בִ אאמפ ת ובִ צפ דפ ק ובִ ילּל ר לנב ִע ָל ך וִ ּל ִמ שרתל לִ אפ ת הש חפ ספ ד הש גלדִל‬ ‫הש ֶפה ֹע י עת ִתתש תל לִ בפ ן לנּוב ִשל ֹע ִסאִ ִֹ הש ְִם הש ֶפה מלכים א' ג'‪6:‬‬ ‫שוְ האמפ ר יִ הולה אאלהנ י יע ִִ לראנ ל אנ ין אאלהע ים ִֹ מה ך בש של מש יע ם מש ָש ִִ ללה וִ אפ ת‪-‬הל אל פרץ מש תש חִ תל ה אָּפ ר ּה מנ ר בִ ערית וִ חפ ספ ד לִ ִשבִ דפ יך הש הִללכע ים לִ לפנפיך‬ ‫בִ כלל‪-‬לע בל ם‪ .‬מלכים א' ח'‪:‬כג‬ ‫האמרו אנ לליו שִבִ דל יו הע ֵנה נלא ּל מש ִִ נו ֹע י מש לִ כני בנ ית יע ִִ לראנ ל מש לכים חש ִס עדים הנ ם נע ִּמש ע נלא ּל ק ִשל מש ִתננינו וִ חש בִ לע ים ִשל ר האּנ נו וִ נלצל א‬ ‫שוְ ִ‬ ‫יִּי שִ אפ ת נשפִ ּפ ך׃ מלכים א' כ'‪:‬ל"א‬ ‫אפ ל מפ לפך יע ִִ לראנ ל אולשי ע‬ ‫הודו לשיהולה ֹע י טִב הוא ֹע י לִ עִללם חש ִסדִ‪ .‬דברי הימים א' ט"ז‪:‬ל"ד‬ ‫וִ ִע ָל הפ ם הנ מל ן וִ ישדותון וִ הש של נלה הש בִ חע עירים הש ֵע קִ רו בִ ּנ מִ לשהִד לשיהולה ֹע י לִ עִללם חש ִסדִ דברי הימים א' ט"ז‪41:‬‬ ‫אהיה לו לאב והוא יהיה לי לבן ולא אעביר חסדיי ממנו כאשר עבירתי אותו ממנו אשר היה לפניך‪ .‬דברי הימים א' י"ז‪:‬י"ג‬ ‫שוְ האמפ ר דל וע ד אפ ל‪-‬גלד‪ ,‬צל לרה אָנע י ִמאה ד; אפ פִ לשע נלא בע יד יִ הולה ֹע י שרבע ים חש ִסדִ ִמאה ד; וִ אש ל‪-‬אפ פִ לשע בע יד אל דל ם‪ .‬דברי הימים א' ‪21:13‬‬ ‫פִרת‪ .‬דברי הימים א' כ"ח‪11:‬‬ ‫ימים וִ אפ ת‪-‬מל קִם הש ִֹ פ‬ ‫שוְלתנ ן דל וע ד לִ ּל למה ה בִ נִ אפ ת‪-‬דש גִ נשת הש אָרִן ובִ עתיהל ובִ עתיהל ובִ ג ללרצל תל יו ובִ ִָללתל יו הש ִֶ נע ע‬ ‫' שוְ האמפ ר ִּלמה ה אפ ל‪-‬הל אאלהע ים‪ ,‬גלדִל ִ עלִיתל לשדל וע ד אל בע י‪ ,‬וִ עת ִמ שלֹננע י תש חִ תִ‪ .‬דברי הימים ב' א'‪:‬ח‬ ‫ושיִ הע י ִֹ הש ָחצּצִ צִ צִ ערים וִ הש זִמל ערים ֹשאפ חל ד לע ִּמש ע קִל אפ חל ד לע ִּמש ע בִ הע ֶלה ובִ הִדל ה לשיהולה וִ כשְִתל ם ִל ִמאו קִללם בִ חּצִ צִ צִ עתים ובִ כֶּע י עמזִמל ר‬ ‫ושְע הִ לו לשיהולה לנאמה ר ֹע י טִב ֹע י לִ עִללם חש ִסדִ ושְע ִמללא הש בש יע ת לִנלן בנ ית יִ הולה דברי הימים ב' ה'‪13:‬‬ ‫שוְ האמפ ר יִ הולה אאלהנ י יע ִִ לראנ ל אנ ין ֹשָל ך אאלהע ים בש של מש יע ם וִ בל אל פרץ אָּפ ר ּה מנ ר בִ ערית וִ עה ִפ ה חפ ספ ד לִ ִשבִ דפ יך הש ָהללכע ים לִ לפנפיך בִ כלל לע בל ם׃ יהוה‬ ‫ל‪-‬ת ִּבנ ה ִֶ נני מש ִּחע יך; זִכה ר חש ִסדנ י דל וע ד עבדך‪ .‬דברי הימים ב' ו'‪14:‬‬ ‫‪ , 42‬אלהים‪ ,‬אש ע‬ ‫ת‪-‬יִרד הל אנ ּ וִ כשבִד יִ הולה ִשל‪-‬הש בש יע ת ושְע ִּתש חָוו ֶלניהם אפ ל‪-‬אפ פרץ ִשל‪-‬הש ִרצפ בפ ת שוְ ִשּתש חָוו ושיִ הִֶּ לו לשיהולה לנאמה ר‬ ‫פ‬ ‫שוְ ִשראו ֹלל‪-‬בִ נני‪-‬יע ִִ לראנ ל אפ‬ ‫ֹע י טִב ֹע י לִ עִללם חש ִסדִ‪ .‬וִ הש ֹה הָנע ים ִמּש ִמּל לרתל ם הש ֶנוע ים בִ כלי עמז שִרק יִ הולה אָּפ ר ִלִל ה דל וע ד הש ָפ לפך לִ הש ֶנל יִ הולה ֹע י לִ עִללם חש ִסדִ‬ ‫בש הָבל לרתל ם וִ הש ֹה הָנע ים תש קִ עו בִ חּצִ צִ צִ רִת לִ פלניהם וִ כלל יע ִִ לראנ ל ִ ִלמדו׃ דברי הימים ב' ז'‪3,6 :‬‬ ‫האמרו הָלו אפ ת‪-‬יִ הולה ֹע י‪-‬עִללם חש ִסדִ‪ .‬דברי‬ ‫ושְה ִשץ אפ ת‪-‬הל ִלם שו שְִ עָמיד ִמ ִּ לר ערים לשיהולה וִ הש ָהלשל אפ ת‪-‬יִד קה דפ ּ בִ צ האתל ם לע פִ נני הש עָ ִִחל ד וִ ל ִ‬ ‫הימים ב' כ'‪:‬כ"א‬ ‫ֹע י עאם‪-‬תשובו אפ ל‪-‬יִ הולה וִ מל צל א אפ חע יכפם ובִ נניכפם ִּבו אה תל ם וִ ּל בו אפ ל‪-‬הל אל פרץ הש ֶפה ֹע י חל נלן וִ שרחום יִ הולה אאלהנ יכפם וִ ל הא‪-‬י ִשּב לֶנליו מנ ִשל‬‫'יִ הולה אאלהנ יכפם עאם‪-‬תשובו אנ לליו׃ דברי הימים ב' ל'‪:‬ט‬ ‫ושיִ עּירו ישחש ד ִתהע ֶלה וִ הִדל ה לשיהולה ֹע י טִב ֹע י עִללם חש ִסדִ ִשל יע ִִ לראנ ל ושיִ לרעו ֹלל הל ִלם ִתרוִלה גִ דִללה בִ הש ִֶ חו אפ ת יִ הולה ֹע י נִסש ד בנ ית‬ ‫יִ הולה׃ עזרא ג'‪:‬יא‬ ‫ָלתי׃ עזרא‬ ‫שו שְִִָפ ה לִלשי חפ ספ ד לע פִ נני הש ָפ לפך וִ יִִָצל יו וִ לע פִ נני ֹלל‪-‬גע בִ נרי הש ָפ לפך וִ אפ אחזשק ֹע י יִ הולה אאלהש י לִלשי ולאפ קִ בש ִנ א מנ יע ִִ לראנ ל ִִ ערים שלִ ע‬ ‫ז'‪:‬כ"ח‬ ‫ֹע י עבדים היינו‪ ,‬ולא עזבנו אלהינו בעבדותנו‪ ,‬כי אם חנן אותנו לעיני מלכי פרס‪ ,‬לתת לנו מחיה‪ ,‬להקים את בית אלהינו‬ ‫'ולתקן את חורבותיו‪ ,‬ולתת לנו חומה ביהודה ובירושלים‪ .‬עזרא ט'‪:‬ט‬ ‫ִֵרא ּה מנ ר בִ ערית וִ חפ ספ ד לִ אה הָבל יו וִ ל ִשּמה ערים עמצִ ולתל יו׃ נא יהוה‪ ,‬תהיי נא אזנך‬ ‫שוְ האמפ ר נלא יִ הולה אאלהנ י הש של מש יע ם אאלהע ים הש גלדִל הש ל‬ ‫קשובה לתפילת עבדך ולתפילת עבדיך החפצים ליראה את שמך; והצלח נא את עבדך היום הזה‪ ,‬ותן לו חסד לעיני האיש‬ ‫הזה‪ :‬כי אני הייתי משקה למלך‪ .‬נחמיה א'‪5,11 :‬‬

‫‪3‬‬

‫וִ מל ִראו ּל ִמעו וִ ל הא זלקִ רו אפ ת‪ ִֶ-‬תל אָך אָּפ ר ִ עלִיתל בל תה הפ ם שוְשקִ עְּו עה ִרפלם שוְ עשָ ִּבו אפ ל‪ִָ-‬בל דל ם שוְ ִשּבו אפ ל‪ִָ-‬בל דל ם וִ אש תל ה אאלהע ים סש ֶלח חל נון‬ ‫וִ שרחום אפ פרך אפ פפץ וִ שרב חפ ספ ד וִ ל הא לִזִבִ תל ם וִ אש תל ה בִ שר ִסדפ ך הש ִרבנ ה ל הא‪ -‬לִזִבִ תל ם בש עָ ִדבל ר ל הא‪-‬סל ר מנ ִָמה ד הש ִָנלן ‪ ...‬בש ְִם לִ הִ נלכלם בש דפ פרך‬ ‫וִ ל הא‪ִ-‬שָוד הל אנ יר מנ ִָמה ד הל אנ ר בל פלכפת־בל פרך‪ .‬וִ תש ִסתש תל ם בִ ישד אה יִ בנ יהפ ם שו שְִָנע יקִ רו אה תל ם ובִ ִנת צל לרם ֹע י צל ִָקו אנ לפיך שו שְ ִָנשתל ם עמן הש של מל יע ם‬ ‫מִּיִע ים שוְ עששיִּם עמֹשף אה יִ בנ יהפ ם וִ אש ח נָרי נִחו ּל בו לִ ִלִל א לרִלה לִ לפנפיך וִ הע ִּבִ תל אִתל ם בִ ישד אִיִ בנ יהפ ם ושיִ לרדו‬ ‫וכִ שרחָדפ יך הל שרב נלתש תל ללהפ ם ע‬ ‫בל הפ ם וִ כששל בו ושְע קִ עו אנ לפיך וִ אש תל ה ּל מל יע ם ּל ִמ שִֵלם וִ שרבל ה ִֹ חש ִסדפ ך הש ִע יִשם וִ שלִָמש ר שרב חש ִסדפ ך ל הא‪-‬כשִֶ תל ם וִ ל הא‪ -‬שִזִבִ תל ם ֹע י‪-‬אש תל ה אאלהע ים‬ ‫ל‪-‬תקִ טש ל עמִֶ נפיך ֹלל‪-‬הש ִל לרה אָּפ ר בל את לִלנינו ִשל‪-‬מש לִ כנינו‬ ‫ִֵרא שִמנ ר בִ ערית וִ חפ ספ ד אש ע‬ ‫חנון ורחום‪ִ .‬שתל ה אאלהנ ינו הל אנ ל הש גלדִל הש גע בִ ערי הש ל‬ ‫יאינו וִ ִשל‪ֹ-‬לל‪ -‬שִ ִָך מנ ִשת מש לִ כני אשור ִשד‪-‬הש ְִם הש ֶפה נחמיה ט'‪17:‬‬ ‫של‪ ִ-‬נרינו וִ ִשל‪-‬כה ָהננינו וִ ִשל‪-‬נִ בע ע‬ ‫‪ִ ִ , 19, 27-28, 31-32‬‬ ‫וִ אפ ת־הש ִֶ וע יע ים צע ולה וִ טש הָרו וִ בה או וִ ּל ִמרו אפ ת־הש של ִ עלרים לע קִ דה ּ אפ ת־יִם־הש של בל ת זִכה ִרנע י אאלהש י גשם־ִשל־זפה וִ חל סִ לִלנינע י ִֹ שרב חש ִסדפ ך‪ .‬נחמיה‬ ‫י"ג‪:‬כ"ב‬

‫רש ׁירה‬ ‫הוא מביא אותה‪ ,‬אם לתיקון‪ ,‬אם לאדמתו‪ ,‬אם לרחמים‪ .‬איוב ל"ז‪13:‬‬ ‫'(למנגן על נגינות‪ ,‬מזמור לדוד‪ ).‬שִנִ נע י בע קִ לראה עתי אאלהנ י צש ִדקע י הש רחע יבִ תל נע י בִ צל ערי חש נִ נע י וִ ּל מש ע ִתפע ֶ עלתי‪ .‬תהילים ד'‪:‬א‬ ‫'וִ אָנע י אפ בל א בנ יתפ ך בִ רִב חש ִסדפ ך ובִ פ ִשראפ ִתך אפ ִּתש ָחולה לע הִ קש ִדּפ ך‪ .‬תהילים ה'‪:‬ז‬ ‫'חנן אותי יהוה כי חלש אנכי יהוה רפאני כי עצמותיי רעות‪ .‬שוב יהוה‪ ,‬הציל נפשי; הושיעני למען חסדיך‪ .‬תהילים ו'‪:‬ב' ‪ ,‬ד‬ ‫יתי משערי מות‪ .‬תהילים ט'‪:‬יג‬ ‫חנן אותי יהוה‪ ,‬ראה צרה שלי‪ ,‬אשר אנכי מסבל משנאיי‪ ,‬מש ִָלע ע‬ ‫'וִ אָּפ ר בִ חש ִסדפ ך בִ טש חָמל עתי בִ יִ ּוִלתפ ך יִ עִ ִמחל ה לע בע י‪ .‬תהילים י"ג‪:‬ה‬ ‫ִע ם שרחום תש ִרִע ין‪ִ ,‬ע ם עאיּ ילּל ר תש ִרִע ין; יִ ּוִלה גִ דה ללה יע תנ ן לִ מש לִ כִ וִ יע ִִָפ ה חפ ספ ד לִ מש ִּחִ ללדל וע ד ולִ ז ִשרעִ ללעִללם‪ .‬תהילים יח‪:‬כה ‪,‬ל‬ ‫ֹע י בִ ה' מפ לפך בִ טש חש ת‪ ,‬ובִ חפ ספ ד פִלפיִ נון ל הא יִ מוד‪ .‬תהילים כא‪:‬ז‬ ‫וִ כלל‪-‬יִ הה ולה וִ חפ ספ ד יִ שר ִדפִ נע י ֹלל‪-‬יִ מנ י חש ְע ים וִ ּל כשנִ עתי בִ בנ ית יִ הולה ִשל‪-‬עִללם‪ .‬תהילים כג‪:‬ו‬ ‫עורי וִ אש ל ִֶ ּל ִשי ִֹ חש ִסדפ ך זִכה ִרנע י ל עשָ ִִֹלבפ ך יִ הולה‪ֹ .‬לל‪-‬א עָריבִת יִ הולה חפ ספ ד‬ ‫זִכה ר יִ הולה‪ ,‬חש ִסדפ ך וִ חש ִסדפ ך‪ֹ ,‬ע י מנ עִללם הנ ם‪ .‬אש ל עתזִכה ר חש ָל אל ת נִ נ‬ ‫וִ אאמפ ת לִ ּה ִמ נרי בִ עריתִ וִ ִָדל תִ‪ .‬לֶנלה אנ לשי וִ חש נִ ִסנע י ֹע י ּל מה ם וִ ִלנע י‪ .‬תהילים כה‪6-7,10,16 :‬‬ ‫וִ אָנע י‪ ,‬בִ תה עמי אפ הִ פלכפת; ֶה ִדלע י וִ חש נִ ִסנע י‪ .‬תהילים כו‪:‬יא‬ ‫'שמע יִ הולה‪ ,‬כי‪-‬אפ צִ אל ח בִ קִלע י; חנני וִ שִנִ נע י‪ .‬תהילים כ"ז‪:‬ז‬ ‫'שמע יִ הולה וִ חש ֵננע י יִ הולה ָהולה לע ִָזה ערי‪ .‬תהילים ל'‪:‬י‬ ‫‪.‬אשמח ואשמח בחסדך כי ראיתי את צרתי ידעת את נפשי בצרות‪ .‬חנן אותי יהוה כי צרה אנכי עיני יכלה יגון נפשי ובטני‬ ‫הל איר פניך על עבדך; הושיעני למען חסדיך‪ .‬תהילים לא‪:‬ז‪ ,‬ט ‪ ,‬טז‬ ‫שרב מש צִ בולע ים יע הִ יפה לִ לרּל ע; וִ בִטנ חש בִ יהולה‪ ,‬חפ ספ ד יִ קע יבִ‪ .‬תהילים לב‪:‬י‬ ‫הנה‪ ,‬עינו של ה' על יראיו‪ ,‬על מקווים בחסדו; יהי חסדך יהוה עלינו כאשר אנו מקווים בך‪ .‬תהילים לג‪:‬יח ‪ ,‬כב‬ ‫חש ִסדפ ך יִ הולה בש של מש יע ם וִ ִשד הש ִָנלנע ים אאמונִ תפ ך‪ .‬תהילים לו‪:‬ה‬ ‫רשע לווה ולא ישיב‪ ,‬וצדיק ירחם ונתן‪ .‬רחום ומלווה לעולם‪ ,‬וזרעו מבורך‪ .‬תהילים ל"ז ‪21,26:‬‬ ‫‪4‬‬

‫אש ל‪-‬תמנע ממני יהוה חסדיך ואמתך ישמרני תמיד‪ .‬תהילים מ‪:‬יא‬ ‫אתי לִ ך‪ .‬וִ אש תל ה יִ הולה חש ֵננע י וִ הש קע ימנ נע י וִ אל ִּלמנ ם‪ .‬תהילים מא‪4,10 :‬‬ ‫אל מש ִר עתי יִ הולה חש ֵננע י ִרפלא נשפִ עּי ֹע י חש טל ע‬ ‫קום לעזרתנו וגאל אותנו למען חסדיך‪ .‬תהילים מד‪:‬כ"ו‬ ‫(למנגן‪ ,‬מזמור לדוד‪ ,‬בבוא נתן הנביא אליו‪ ,‬אחרי באו אל בת שבע‪ ).‬חנני אלהים כחסדך; כרב רחמיך מחה פשעיי‪ .‬תהילים‬ ‫נה‪:‬א‬ ‫וִ אָנע י ִֹ זעית שרִָקל ן בִ בנ ית אאלהע ים אפ בִ טש ח בִ חפ ספ ד אאלהע ים ללעִללם ולעִללם‪ .‬תהילים נב‪:‬ח‬ ‫ל ִשמ ִִחל ק ִשל יִנ ִלתללמל ִרכע ים עמכִ תל ם ללדל וע ד בש אָּפ ר ללכִ דו אִ ִֶ לע ִּ עתים בש גשת חש נִ נע י אאלהע ים ֹע י בִ לשִִ נע י אל דל ם יללִקנ ד נע לִ חל ק נע לִ חל ק׃ תהילים‬ ‫'נ"ו‪:‬א‬ ‫(למנגן‪ ,‬אלתש ִֹּע ית‪ ,‬עמכִ תל ם לִ דל וע ד‪ ,‬בִ בל שרחִ נו עמִֶ נני ּל אול בש ָש ִ לָרה‪ ).‬חש נִ נע י אאלהע ים חש נִ נע י ֹע י בל ך בה טש חש ת נשפִ עּי ובִ צנ ל ִֹ נשפִ עּיך אפ ִּתל י ִשד‬‫הִּיִננע י עמחפ ִרֶלת בִ לשִִ נע י ספ ללה יִ ּש לשח אאלהע ים חש ִסדִ לואאמפ תִ‪ֹ .‬ע י גלדִל חש ִסדפ ך ִשד הש של מש יע ם‬ ‫יִ ִָבור הש ִרִּנִת הל אנ ֶפה׃ יִ ּש לשח עמן הש של מש יע ם וִ ע‬ ‫וִ אאמפ ִתך ִשד הש ִָנלנע ים‪ .‬תהילים נ"ז‪1,3,10 :‬‬ ‫לל־פוִּע ים ספ ללה׃ אלוהי חסדיי יעמוד בפני‬ ‫ִ‬ ‫;וִ אש תל ה יִ הולה אאלהנ י צִ בל אִת אאלהנ י יע ִִ לראנ ל הש ִָרוץ לִ פלקש ד ֹלל־גִיע ם אש ל־תש ָחנלס שִל־ֹ‬ ‫אלוקים יראה חפצוני על אויבי‪ .‬וִ אפ ִּ שרנִ עתי ִשצִ ך אפ ִּ שרנִ עתי בש בה קפ ר חש ִסדפ ך ֹע י הָתש תל לע י לִ מש גִ נלה ולִ מש חִ סנ ה בִ יִם צל ערי‪ .‬לך מעוזי אשיר כי‬ ‫‪ , 10, 16-17‬אלהים מגידי ואלהי חסדיי‪ .‬תהילים נט‪5:‬‬ ‫'ללעִללם יִ ּל כפן לע פִ נני אאלהע ים‪ :‬הָכע ינלה חפ ספ ד וִ אאמפ ת‪ ,‬אָּפ ר יִ ּל ִמרו‪ .‬תהילים ס"א‪:‬ז‬ ‫גשם ללך יִ הולה חפ ספ ד ֹע י אש תל ה גִמנ ר לִ עאיּ ִֹ מש ִִָל ו׃ תהילים סב‪:‬יב‬ ‫'בל רוך הל אאלהע ים‪ ,‬אָּפ ר ל הא סל בש ר ִתפע ֶ עלתי וִ ל הא סל בש ר מנ לִלשי‪ .‬תהילים ס"ו‪:‬כ‬ ‫(למנגן על נגינות‪ ,‬מזמור או שירה‪ ).‬ירחם עלינו אלהים ויברכנו ויאר פניו עלינו‪ ,‬סלה תהילים סז‪:‬א‬ ‫‪.‬וִ אָנע י אנ לפיך יִ הולה ִתפע ֶע י בִ ִנת לרצִן אאלהע ים בִ רִב חש ִסדפ ך ּל ִמִשנע י בִ אאמפ ת יִ ּוִלתפ ך‪ .‬שִנִ נע י יִ הולה ֹע י טִב חש ִסדפ ך לֶנלה אנ לשי ִֹ רִב חש ִסדפ ך‬ ‫תהילים ס"ט‪:‬יג ‪ ,‬ט"ז‬ ‫'הש ָאבל ל חש ִסדִ ללעִללם‪ ,‬הש ָאבל ל הש הָטל לרהו ללעִללם? הש ִּכשח אאלהע ים שלחָנִן‪ ,‬הש ִסתש ֹלר בש אָפִן שרחָדל יו‪ ,‬ספ ללה‪ .‬תהילים עז‪ :‬ח'‪ -‬ט‬ ‫אש ל עתזִכה ר ללנו ִָוונות ערקִ ּל נלה יִ שרחנ נפיך עמהנ לרה יע ָל דנ נננו ֹע י נלּל פִ נו ִמאה ד‪ .‬תהילים עט‪:‬ח‬ ‫ת־רגִ דל ה‪ .‬תהילים פה‪:‬ז ‪ ,‬י‬ ‫הש ִראנ נו יִ הולה חש ִסדפ ך וִ הל נלה ללנו יִ ּוִלתפ ך‪ .‬חפ ספ ד לו אאמפ ת נע פִ גִ ִּעו‪ ,‬צפ דפ ק וִ ּל לִם נע ִּקו אפ פ‬ ‫קִר עאים אנ לפיך‪ֹ .‬ע י גלדִל חש ִסדפ ך לִלשי; וִ הש ִע י שִ נשפִ עּי‬ ‫וסלשח וִ שרב חפ ספ ד לִ כלל הש ל‬ ‫חש ֵנס לִלשי יִ הולה ֹע י אנ לפיך צִ ִשק יִם׃ ֹע י אש תל ה יִ הולה טִב ִ‬ ‫הִּי שִ בפ ן‬ ‫עמגִ הִללם ִּפלחל ה‪ .‬וִ אש תל ה יִ הולה אאלהע ים ִמל הא חש ֵון וִ חש ֵון‪ ,‬אה פרך סש בל נע י וִ שרב חפ ספ ד לו אאמפ ת‪ .‬לֶנלה אנ לשי וִ חש נִ ִסנע י תנ ן כה חפ ך לִ שִבִ דפ ך וִ ע‬ ‫ִּפשחִ תל ך‪ .‬תהילים פו‪3,5,13,15-16 :‬‬ ‫אִדי שִ אאמונִ תפ ך לִ דִר ולדִר‪ֹ .‬ע י אל מש ִר עתי ללעִללם יִ בל נלה חפ ספ ד בש של מש יע ם ִתכע יננן‬ ‫(מּיִ ל לִ עאתל ן הש ִָז עלרי) אפ ִּיר חש ִסדנ י יִ הולה ללעִללם בִ פע י ע‬ ‫ע‬ ‫אאמונִ תפ ך‪ .‬צדק ומשפט משכן כסאך; חסד ואמת ילכו לפניך‪ .‬וִ אאמונִ עתי וִ חש ִס עדי יע הִ יו ִלמִ‪ ,‬ובִ עּ עָי עת ִרמש ע קל ִרנִ‪ .‬חסדי אשמור לו‬ ‫לעד‪ ,‬ובריתי תעמוד לו‪ .‬תהילים פט‪1-2,14,24,28 :‬‬ ‫הש ִּבע יִלה נע ִמחע ין בִ שר ִסדפ ך‪ ,‬לִ מש ִשן נע ִִ ִמחל ה וִ נע גִ ִּמה חש ֹלל ילמנ ינו‪ .‬תהילים צ‪:‬יד‬ ‫ֹע י אל מש ִר עתי נע חִ לשק שרגִ לע י חש ִסדפ ך יִ הולה תש ִמּש כננע י‪ .‬תהילים צ"ד‪:‬י"ח‬

‫‪5‬‬

‫לזכלר חש ִסדִ וִ אאמפ תִ לִ בנ ית יע ִִ לראנ ל ֹלל קִ צנ י הל אל פרץ לראו יִ ּוִשת אאלהנ ינו‪ .‬תהילים ‪98:3‬‬ ‫'ֹע י טִב יִ הולה לִ עִללם חש ִסדִ וִ דל ר ולדִר אאמפ תִ‪ .‬תהילים ק'‪:‬ה‬ ‫(מזמור לדוד‪ ).‬אשיר חסד ומשפט אשיר לך יהוה‪ .‬תהילים ק"א‪1:‬‬ ‫תקום וִ תש חָמנ ד צע ְִן ֹע י ִנת חל לננלה וִ הל ילא ִנת נִִנד‪ .‬תהילים ק"ב‪:‬יג‬ ‫הש גִאנ ל חש ְפיך מנ אָבה ד‪ ,‬הש ִמִָטל ִרך חפ ספ ד וִ שרח עָמים; רחום וחנון ה'‪ ,‬ארך אפיים ורב חסדים‪ֹ .‬ע י ִֹ גה בנ ה הש של מש יע ם ִשל הל אל פרץ‪ֹ ,‬לך גלדִל חש ִסדִ‬ ‫לִ יה לריליו‪ֹ .‬ע י חש ספ ד יִ הולה מנ עִללם ִשד עִללם ִשל יִ לר עאיו‪ ,‬וצע ִדקל תִ לע בִ נני בל נע ים; תהילים קג‪ , 4:‬ח‪ ,‬יא‪ ,‬יז‬ ‫הודו יִ הולה‪ ,‬הודו לשיהולה‪ֹ ,‬ע י טִב‪ֹ ,‬ע י לִ עִללם חש ִסדִ‪ .‬לא הבינו אבותינו נפלאותיך במצרים לא זכרו את רב חסדיך וירדו בו על‬ ‫הים על ים סוף‪ .‬ושְע זִכה ר ללהפ ם אפ ת‪-‬בִ עריתִ ושיִ נשחנ ם ִֹ רִב חש ִסדל יו‪ .‬תהילים ק"ו‪ , 1:‬ז'‪ ,‬מה‬ ‫הודו לשיהולה ֹע י טִב הוא ֹע י לִ עִללם חש ִסדִ‪ .‬תהילים קז‪:‬א‬ ‫ֹע י גלדִל חש ִסדפ ך עמ ִּמש יע ם וִ אאמפ ִתך ִשד הש ִָנלנע ים‪ .‬תהילים כח‪:‬ד‬ ‫ת‪ּ-‬בה ר‪-‬לנב‪ .‬וִ אש תל ה ִלִל ה לע י‬ ‫ל הא יע הִ יפה מש חָסל נִ וִ ל הא יע הִ יפה מש ָחנלן אפ ת‪-‬ילתִמל יו‪ֹ .‬ע י ל הא לזכלר שלחָסה ם‪ ,‬וִ לרדש ף אפ ת‪ִ-‬לנע י שואָבִינן‪ ,‬לִ מש ִשן הש ָל גנל אפ ִ‬ ‫הִּיִננע י‪ .‬עזורני יהוה אלהי הושיעני כחסדך תהילים קט‪:‬יב‪ ,‬טז ‪ ,‬כא‪ ,‬כו‬ ‫יִ הולה ל עשָ ִּמפ ך ֹע י טִב חש ִסדפ ך ע‬ ‫'ל הא ללנו יִ הולה‪ ,‬ל הא ללנו‪ֹ ,‬ע י לִ עּ ִמך תל נלה ִתהע יבוד‪ ,‬בִ גע י חש ִסדפ ך ובִ גע י אאמפ ִתך‪ .‬תהילים קי"ו‪:‬א‬ ‫חן יהוה וצדיק; גם רחום אלוהינו‪ .‬תהילים קי"ז‪:‬ה‬ ‫'ֹע י שרב חש ִסדִ לִלנינו וִ אאמפ ת יִ הולה ללעִללם הָלו אפ ת יִ הולה‪ .‬תהילים קי"ז‪:‬ב‬ ‫הודו לשיהולה ֹע י טִב הוא ֹע י לִ עִללם חש ִסדִ‪ .‬י האמש ר נלא יע ִִ לראנ ל ֹע י לִ עִללם חש ִסדִ‪ .‬י האמש ִרדו ִשתל ה בנ ית אש הָרה ן ֹע י לִ עִללם חש ִסדִ‪ .‬יאמרו‬ ‫עתה יראי יהוה כי לעולם חסדו‪ .‬הודו לשיהולה ֹע י טִב הוא ֹע י לִ עִללם חש ִסדִ‪ .‬תהילים קי"ח‪1-4,29 :‬‬ ‫‪.‬וִ ילבה או אנ לשי חש ִסדפ ך יִ הולה‪ ,‬יִ ּוִלתפ ך ִֹ דש בִ פרך‪ .‬בכל לבי התחננתי לפניך; חנן אותי כדברך‪ .‬מלאה ארץ יהוה חסדך למדני חקתיך‬ ‫‪.‬יהי נא חסדך לנחמתי כדברך לעבדתך‪ .‬יבואו חסדיך אליי ואחיה כי תורתך חפצי‪ִִָ .‬פ ה ִע ם‪ -‬שִבִ דפ ך ִֹ חש ִסדפ ך וִ ל ִשמדנ נע י חּקִ תפ יך‬ ‫‪ , 58, 64, 76‬הבט אליי ורחם עלי כאשר אתה עושה לאוהבי שמך‪ .‬שרבע ים חש ִסדפ ך יִ הולה ִֹ עמ ִֶּלטפ יך הש חָיע ינע י‪ .‬תהילים קי"ט‪41:‬‬‫‪77, 124, 132, 156‬‬ ‫הנה‪ִ ִֹ ,‬נינני ִָבל עדים אפ ל‪-‬ישד אָדה נניהפ ם‪ ,‬וִ נכִנינני ִּמל ִלה אפ ל‪-‬ישד גשבִ פרתל ה‪ֹ ,‬נן ִניננינו קל וִת אפ ל‪-‬יִ הולה אאלהנ ינו‪ִ ,‬שד‪-‬יִ חש ֵננו‪ .‬חש ֵנחש לִלנינו יִ הולה‬ ‫'חש ֵנחש לִלנינו ֹע י ִמללאנ לע ים בה ז ִמאה ד‪ .‬תהילים קכג‪:‬ב'‪ -‬ג‬ ‫יקווה ישראל אל ה' כי עם ה' חסד ועמו גאולה רבה‪ .‬תהילים קל‪:‬ז‬ ‫תהילים קל"ו‬ ‫‪.‬הודו לשיהולה ֹע י טִב הוא ֹע י לִ עִללם חש ִסדִ ‪1‬‬ ‫‪.‬הודו לאלוהי האלים כי לעולם חסדו ‪2‬‬ ‫‪.‬הודו לאדון האדונים כי לעולם חסדו ‪3‬‬ ‫‪.‬לִ בש דִ עִִפ ה נפלאות גִ דִלע ים ֹע י לִ עִללם חש ִסדִ ‪4‬‬ ‫‪.‬לִ עמי ּפ ִלִ ּל מש יע ם בִ חל כִ מל ה ֹע י לִ עִללם חש ִסדִ ‪5‬‬ ‫‪.‬ל עשָ ִתֶ נלרּ אפ פרץ ִשל־מש יע ם ֹע י לִ עִללם חש ִסדִ ‪6‬‬ ‫לִ עה ִפ ה אִרִת גִ דִלע ים ֹע י לִ עִללם חש ִסדִ׃ ‪7‬‬ ‫השמש לממשלה ביום כי לעולם חסדו ‪8‬‬ ‫‪.‬ירח וכוכבים למשלט בלילה כי לעולם חסדו ‪9‬‬

‫‪6‬‬

‫כִריהפ ם ֹע י לִ עִללם חש ִסדִ ‪10‬‬ ‫ת‪-‬מצִ שריע ם בִ נ‬ ‫‪.‬לשָש ֹנה אפ ע‬ ‫ושְִצע יא עמתִכלם יע ִִ לראנ ל ֹע י לִ עִללם חש ִסדִ׃ ‪11‬‬ ‫‪.‬ביד חזקה ובזרוע נטויה כי לעולם חסדו ‪12‬‬ ‫לשָל ה אָּפ ר בל חש ֶנק אפ ת־ילם־סוף של ָחללקע ים ֹע י־עִללם חש ִסדִ׃ ‪13‬‬ ‫‪ .‬שו שְִָבש ר אפ ת‪-‬יע ִִ לראנ ל בִ תִכלה ֹע י לִ עִללם חש ִסדִ ‪14‬‬ ‫‪ .‬שו שְהָפה ך אפ ת־ֶ ִשרעה ה וִ אפ ת־צש בל אִ ביע ם־סוף ֹע י־עִללם חש ִסדִ ‪15‬‬ ‫‪.‬למי אשר הוביל את עמו במדבר כי לעולם חסדו ‪16‬‬ ‫‪.‬לשָש ֹלה מש לכים גִ דִלע ים ֹע י לִ עִללם חש ִסדִ ‪17‬‬ ‫ושיִ שרג מש לכים ִמ ּהֶ עלמים ֹע י לִ עִללם חש ִסדִ׃ ‪18‬‬ ‫סיחון מלך האמורי כי לעולם חסדו ‪19‬‬ ‫‪.‬וִ עִג מפ לפך הש בל ּל ן ֹע י לִ עִללם חש ִסדִ ‪20‬‬ ‫שוְשתנ ן אפ ִרצל ם של שֵ ָח ללללה ֹע י לִ עִללם חש ִסדִ׃ ‪21‬‬ ‫‪.‬נחלה לישראל עבדו כי לעולם חסדו ‪22‬‬ ‫אשר זכרנו בשפלותינו כי לעולם חסדו׃ ‪23‬‬ ‫‪.‬וִ גלאלננו עמ עָאָוע יבנ ינו ֹע י לִ עִללם חש ִסדִ ‪24‬‬ ‫‪.‬הש ִֵתנ ן ָאכלל לִ כלל בל ִל ר ֹע י לִ עִללם חש ִסדִ ‪25‬‬ ‫‪.‬הודו לאלוהי השמים כי לעולם חסדו ‪26‬‬ ‫יִ הולה יִ עֶּע ים אָּפ ר לע י ללעִללם חש ִסדפ ך יִ הולה אש ל‪-‬תש ִָזה ב מש ִִָנ ה ילדפ יך‪ .‬תהילים קל"ח‪:‬ח‬ ‫ובחסדך הכרית איביי והשמד את כל עוני נפשי כי עבדך אני‪ .‬תהילים קמ"ג‪:‬יב‬ ‫'חן ורחום יהוה‪ ,‬ארך אף ורב חסדים‪ .‬טִב יִ הולה לִ כלל‪ ,‬וִ חש ִסדִ ִשל ֹלל מש ִִָל יו‪ .‬תהילים קמ"ה‪ :‬ח'‪ -‬ט‬ ‫חל פנץ יִ הולה בִ י ללריליו‪ ,‬בִ קִהע ים בִ חש ִסדִ‪ .‬תהילים קמ"ז‪:‬יא‬ ‫'אל תעזבך חסד ואמת; קשר אותם על צוארך; כתוב אותם על לוח לבך‪ .‬משלי ג'‪:‬ג‬ ‫איש רחום עושה טוב לנפשו; ואכזר ירעיל את בשרו‪ .‬משלי יא‪:‬יז‬ ‫'צדיק יחשוב על נפש בהמתו‪ ,‬וחסדי רשעים אכזריים‪ .‬משלי י"ב‪:‬י‬ ‫ת‪-‬רִליו חִטל א‪ ,‬וִ אָּפ ר ִמ שרחנ ם ִָנע יע ים‪ .‬הלא טועים החושבים רעה‪ ,‬כי חסד ואמת יהיו לחושבי טוב‪ִ .‬מדש ֹנק ִלנע י יִ חש נרף‬ ‫עמי ּפ בה ז אפ נ‬ ‫אפ ת‪ִָ-‬נע יע ים‪ ,‬וִ מש כִ בש דִ יִ שרחנ ם ִָנע יע ים‪ .‬משלי יד‪21-22,31 :‬‬ ‫בִ חפ ספ ד וִ אאמפ ת יִ שכֶנר לִופן‪ ,‬ובִ עריאש ת יִ הולה יִ סו עמ ִרִלן‪ .‬משלי ט"ז‪:‬ו‬ ‫חפ ספ ד וִ אאמפ ת ּל ִמ ערים אפ ת‪-‬מפ לפך‪ :‬וִ חפ ספ ד יִ סש ָנ ך ֹע ִסאִ‪ .‬משלי כ'‪:‬כ"ח‬ ‫רודף צדקה וחסד ימצא חיים‪ ,‬צדק וכבוד‪ .‬משלי כא‪:‬כ"א‬ ‫ֹע ֶנ ה חש ָל אתִ ל הא יִ צש ֶנחש ‪ ,‬וִ הש ָודל ה וִ שִזִבנ ר אִתל ם יִ חש ֵנם‪ .‬משלי כ"ח‪13:‬‬

‫נב ָּאׁ ה‬ ‫לכן לא ישמח יהוה בבחוריו‪ ,‬ולא ירחם יתומיו ואלמנותיו‪ :‬כי כל אחד צבוע ורשע‪ ,‬וכל פה ידבר נבלות‪ .‬על כל זאת לא שב‬ ‫אפו‪ ,‬וידו עוד נטויה‪ .‬ישעיהו ט‪ ,‬יז‬ ‫'ֹע י יִ חש ֵנה יִ הולה ִשל־ שיִָקה ב‪ ,‬וִ עִד ישבִ חה ר בִ יע ִִ לראנ ל‪ ,‬וִ עּ עָינלם בש אש ִרצל ם; וִ ג עלרים נע צִ בִ רו ִע ָל הפ ם‪ ,‬וִ בש בנ ית שיִָקה ב יִ דש בִ קו‪ .‬ישעיהו יד‪ ,‬א‬

‫‪7‬‬

‫ובחסד יכון כסא וישב עליו באמת במשכן דוד‪ ,‬שפט ומבקש משפט וממהר צדקה‪ .‬ישעיהו ט"ז‪ ,‬ה‬ ‫כי יבול ענפיה ינתק‪ ,‬באו נשים והציתו באש‪ ,‬כי עם לא‪-‬בינה הוא; לכן לא ירחם עה ִל הו‪ ,‬ולא שי ָחננם יִ צל לרם‪ .‬ישעיהו כ"ז‪ ,‬יא‬ ‫לל־מחּוע ים לִ‪ .‬ישעיהו ל'‪ ,‬יח‬ ‫וִ ִשל־ֹנן יִ הולה חע ֹלנִ ך וִ ִשל־ֹנן יע גלדה ל של ָחנלס אפ ִתכפם ֹע י יִ הולה אאלהנ י עמ ִּ לֶט אש ִּ נרי ֹ ִ‬ ‫'קצפתי בעמי‪ ,‬חלמתי נחלתי‪ ,‬ונתתם בידך; לא חמלתם; על זקן הכבדת מאוד את עולך‪ .‬ישעיהו מ"ז‪ ,‬ו‬ ‫לא ירעו ולא יצמאו‪ ,‬ולא חמה ולא שמש יכהם‪ ,‬כי רחמן יובילם‪ ,‬ואל מקורות מים ינחהם‪ .‬שירו שמים ושמחו ארץ‪ ,‬ופצעו‬ ‫הרים ערֵלה‪ ,‬כי נחם ה' את עמו‪ ,‬ועל עניו ירחם‪ .‬ישעיהו מ"ט‪ ,‬י'‪ ,‬יג‬ ‫‪.‬לרגע קטן עזבתיך‪ ,‬וברחמים גדולים אקבצך‪ .‬בחמה קטנה הסתרתי פני ממך לרגע‪ ,‬ובחסד עולם ארחם עליך‪ ,‬נאם ה' גואלך‬ ‫'כי הרים יסורו וגבעות יסו‪ ,‬ולא ימוש חסדתי ממך‪ ,‬וברית שלומי לא תיסו‪ ,‬נאם ה' רחמך‪ .‬ישעיהו נ"ד‪ ,‬ז'‪-‬ח'‪ ,‬י‬ ‫הטו אזנכם ובאו אלי שמעו וחיה נפשכם וכרתי אתכם ברית עולם חסדי דוד נאמנים יעזוב רשע דרכו ואונא מחשבותיו וישוב‬ ‫אל יהוה וירחם אותו ואל אלהינו כי יסלח הרבה‪ .‬ישעיהו נה‪ ,‬ג‪ ,‬ז‬ ‫'צדיק יפרע ואין אדם שם לב; וחסד יילקחו‪ ,‬אין משים כי צדיק יילקח מרעה הבאה‪ .‬ישעיהו נ"ז‪ ,‬א‬ ‫'וִ בל נני נִ כ עלרים יע בִ נו חִמפ תפ ך‪ ,‬ומש לִ כניהפ ם יִ ּש ִרתל ך‪ֹ :‬ע י בִ חפ ִמי הע ֹע יתפ ך‪ ,‬ובִ שרצִ בע י חל נשחִ עתיך‪ .‬ישעיהו ס'‪ ,‬י‬ ‫‪.‬אזכיר את חסדי ה' ואת תהלות ה'‪ ,‬ככל אשר גמל ה' לנו‪ ,‬ואת הטוב הרב לבית ישראל‪ ,‬אשר גמל להם כרחמיו וכרב חסדיו‬ ‫הבט מן השמים והבט ממעון קדשך ותפארתך‪ :‬איה קנאתך ועוצמתך‪ ,‬קול מעמך וחסדיך עלי‪ ,‬העצורים? ישעיהו ס"ג‪ ,‬ז'‪ ,‬ט"ו‬ ‫לך וקראה את הדברים האלה צפון ואמרת שובה ישראל משובה נאם‪-‬יהוה ולא אפל עליכם אפי כי רחום אנכי נאם‪-‬יהוה ולא‬ ‫אשמור אף לעד‪ .‬ירמיהו ג' יב‬ ‫‪.‬קשת וחנית יחזיקו‪ ,‬אכזריים הם ולא רחמים‪ ,‬כימים שאג קולם‪ ,‬ועל סוסים רכבו‪ ,‬ערוכים כאיש למלחמה עליך בת ציון‬ ‫'ירמיהו ו'‪ ,‬כג‬ ‫וִ ערצִ עתי אפ חל ד בִ נרִליו אפ ת־אל בות ובל נע ים ישחִ דל ו נִ אּם־יִ הולה ל הא־אפ חל ס וִ ל הא־אפ חל ס וִ ל הא־אפ חל ִד עתים יע ִר ִמילה י"ג‪ ,‬י"ד‬ ‫למי גשבִ שר עתי מנ ִשם הש ֶפה נִ אּם יִ הולה חפ ספ ד וִ שרח עָמים יע ִר ִמילה‬ ‫ֹע י כה ה אל מש ר יִ הולה אש ל תל ב הא בנ ית ָאבנ ל וִ אש ל תנ לפך לִ הע ִסֶלד וִ אש ל עתנִ דש ל אה תל ם ֹע י ּל ע‬ ‫'ט"ז ה‬ ‫ואחרי כן‪ ,‬נאם‪-‬יהוה‪ ,‬אתן את צדקיהו מלך יהודה ואת עבדיו ואת העם ואת הנותר בעיר הזאת מן‪-‬הדבר מן‪-‬החרב ומן‪-‬הרעב‬ ‫‪.‬ביד נבוכדראצר מלך בבל וביד‪-‬אויביהם וביד‪-‬מבקשי‪-‬נפשם; והכה אותם לפי‪-‬חרב; לא‪-‬יחמל עליהם‪ ,‬ולא‪-‬ירחם ולא‪-‬ירחם‬ ‫ירמיהו כא‪ ,‬ז‬ ‫‪',‬כה אמר יהוה הנה אשיב את שבות אהלי יעקב ועל משכנותיו חנן ונבנתה העיר על גלתה והארמון כדבריו יעמוד ירמיהו ל‬ ‫יח‬ ‫‪,‬הש בִ נע י י עלדיב לע י אפ פִ שריע ם הש בל נלר חל פנץ הוא ֹע י מנ ִשת עדבִ שר עתי לִלליו ִזכ ִלר עתי עִד אפ ִזֹלרִ ִשל־ֹנן נע ִרעו מנ ִשי לִלליו חל נלם אפ נִ מש ת יִ הולה יע ִר ִמילה לשא‬ ‫'כ‬ ‫קול ִל ִון וקול שמחה‪ ,‬קול חתן וקול כלה‪ ,‬קול האומרים הע לִ לו יִ הולה צִ בל אִת ֹע י טִב יִ הולה ֹע י לִ עִללם חש ִסדִ‪ ,‬וִ הש עָבע יאו זִבש חש ת‬ ‫תִללה בנ ית יִ הולה ֹע י אל עּיבִ עתי ִּבות הל אל פרץ ִֹ נראּל נלה נִ אּם יִ הולה‪ .‬לואָּש בִ עתי אפ ת ז שפרע שיִָקה ב ודל וע ד ִשבִ עדי‪ ,‬וִ ל הא אפ קש ח עמֶ ִשרעִ לִ מש ִּללכע ים ִשל‬ ‫ז שפרע אש ברהל ם יע צִ חל ק וִ שיִָקה ב‪ֹ :‬ע י אל עּיבִ עתי אפ ת ִּבותל ם וִ שרח עָמים ִָלניהפ ם‪ .‬ירמיהו לג‪ ,‬יא‪ ,‬כו‬ ‫הִּיב אפ ִתכפם אפ ל־אפ פרצִ תפ ם‪ .‬ירמיהו מב‪ ,‬יב‬ ‫יתי אפ ִתכפם שרח עָמים וִ שיחָס אפ ִתכפם וִ ע‬ ‫וִ לרִע ע‬

‫‪8‬‬

‫‪.‬קשת וחנית יחזיקו אכזריים הם ולא ירחמו כים ישאג קולם ועל סוסים רכבו כלם ערוך כאיש למלחמה עליך בת בבל‬ ‫ירמיהו נ'‪ ,‬מב‬ ‫חש ִסדנ י יִ הולה ל הא נע כִ לפה ֹע י ל הא יע ֹללו חש ִסדל יו וִ גשם שיִָצנ ב וִ שיחָמנ ר ִֹ רִב חש ִסדל יו‪ .‬איכה ג'‪ ,‬כב‪ ,‬לב‬ ‫לכן כה אמר אדוני יהוה עתה אשוב את שבות יעקב וארחם על כל בית ישראל ואקנא לשם קדשי יחזקאל לט‪ ,‬כה‬ ‫למען יבקשו רחמים מאת אלוהי השמים על הסוד הזה‪ ,‬למען לא יאבדו דניאל וחבריו עם שאר חכמי בבל‪ .‬דניאל ב'‪ ,‬יח‬ ‫לכן מלך‪ ,‬תהא עצתי רצונה לפניך‪ ,‬והפר חטאיך בצדקה‪ ,‬ועונותיך בחסד עניים‪ ,‬אם יוכל להאריך שלוותך‪ .‬דניאל ד'‪ ,‬כז‬ ‫ִֵרא ּה מנ ר בִ ערית וִ חפ ספ ד לִ אל הָבל יו ולִ ּה ִמ נרי עמצִ ולתל יו לִ יִ הולה אאלהנ ינו‬ ‫ושאפ ִת שֶֶנל אפ ל־יִ הולה אאלהע י לו ָאוּדל עתי ולאה מש ר יִ הולה אאלהע ים הש גלדִל הש ל‬ ‫ת־ּמל תנ נו וִ אפ ת־הל ִע יר אָּפ ר נע קִ לרא ִּמפ ך ֹע י ל הא‬ ‫הש חש ִסחל נע ים וִ הש ִסללחִת ֹע י מל שר ִדנו בִ‪ .‬אאלהע י הש ָל ה אִ ִזנפך וִ ּל מש ע ֶלחש ח ִנינפיך וִ לרא אפ ִ‬ ‫של־רב חש ִסדפ ך‪ .‬דניאל ט'‪ ,‬ד'‪ ,‬ט'‪ ,‬י"ח‬ ‫ִשל־צע ִדקל תנ נו נִ עּיבע ים לִ לפנפיך ֹע י ִ ש‬ ‫לאִּיִלם‬ ‫יתי אפ ת‪-‬בנ ית יִ הודל ה ו ע‬ ‫ושתש הנ ר ִּפפת ושתנ לפד בל ת שוְ האמפ ר לִ אאלהע ים קל לרא ִּמל ה ללרוחל מל ה ֹע י ל הא אפ חל סנ ף ִשל בנ ית יע ִִ לראנ ל וִ הל עס ע‬ ‫סוסים וִ בש ֶ ִלר עּים‪ .‬הושע א'‪ ,‬ו'‪-‬ז‬ ‫אִּיִלם בִ קפ ּפ ת וִ בש חפ פרב וִ בש עָלִ חל מל ה בִ ע‬ ‫'בִ יִ הולה אאלהנ יהפ ם וִ ל הא ע‬ ‫'וִ ל הא אפ אחנלס ִשל בל נפיהל ֹע י בִ נני זענות הנ ם‪ .‬הושע ב'‪ ,‬ד‬ ‫הא‪-‬רח עָמי וִ אל מש ִר עתי ללאָּפ ר‬ ‫וִ א לָר ִס עתיך לע י לִ עִללם וִ א לָר ִס עתיך לע י בִ צפ דפ ק ובִ עמ ִּ לֶט ובִ חפ ספ ד ובִ שרח עָמים וִ ז שלרִִ עתיהל לע י בל אל פרץ וִ שרח עָמי אפ ת‪-‬אָּפ ר ל ש‬ ‫ל הא‪ ִ-‬עשָי הנ ן ִ עשָי אש תל ה וִ אל ִמרו אאלהש י אש תל ה‪ .‬הושע ב'‪ ,‬יט‪,‬כג‬ ‫'שמעו דבר ה' בני ישראל כי ריב לה' עם יושבי הארץ כי אין אמת ואין חסד ואין דעה אלהים בארץ‪ .‬הושע ד'‪ ,‬א‬ ‫'כי חסד חפצתי ולא זבח ודעת אלהים מעלות‪ .‬הושע ו'‪ ,‬ו‬ ‫זרעו לכם בצדקה‪ ,‬קצרו בחסד‪ ,‬חרבתם את אדמתכם כי עת לבקש את ה' עד יבואו ומטיר עליכם צדקה‪ .‬הושע י'‪ ,‬יב‬ ‫'וִ ּל בִ תל אפ ל־אאלהפ יך ּל ִמ לרה חפ ספ ד וִ עמ ִּ לֶט וִ ּחולה ללאאלהפ יך תל עמיד‪ .‬הושע י"ב‪ ,‬ו‬ ‫לא יושיענו אשור‪ ,‬על סוסים לא נרכב‪ ,‬ולא נאמר עוד למעשה ידינו אתם אלהינו‪ ,‬כי בך ימצא יתום חסד‪ .‬הושע יד‪ ,‬ג‬ ‫‪.‬וקרעו את לבבכם ולא בגדיכם ושבו אל יהוה אלהיכם כי חן ורחום הוא ארך אפיים ורב חסד ונחם על הרעה‪ .‬יואל ב'‪ ,‬יג‬ ‫'שומרי הבלי שקר עוזבים את חסדו‪ .‬יונה ב'‪ ,‬ח‬ ‫עִדנע י בִ אש ִרצע י ובל שרצִ עתי עמ לֶנלם תש ִר עּיּ ֹע י ילדש ִִ עתי ֹע י אש תל ה אאלהע ים חש ֵון וִ אש נרב‬ ‫שוְ ִשת שֶֶנל אפ ל־יִ הולה שוְ האמפ ר הָלִא נלא יִ הולה ִדבל ערי הש ֹלך בִ ִ‬ ‫' ָאפנץ וִ שרב חפ ספ ד וִ שנחָמש ת ִשל־הל לרִלה יונה ד'‪ ,‬ב‬ ‫דִרּ יִ הולה עמָפ ך ֹע י לִ ִ ִשִ עתי צִ דל קל ה ולִ אש הָבל ה חפ ספ ד ולִ כה ה בִ ִָ לנולה ִע ם אאלהפ יך עמֹלה ו' ח‬ ‫'הש גע ִידך אל דל ם מש ה טִב ומש ה נ‬ ‫עמי אאלהע ים ִֹ מִך‪ ,‬סִחנ ל לִופן וִ ִשל פשע ִּאנ ערית שנ ָחללתִ שיִָבנ ר ל הא נע ִּמה ר אפ פִ סִ ללעִללם ֹע י חל פנץ בש חָסל עדים‪ .‬תש ִִָפ ה אאמפ ת של שְִָקה ב וִ חש ספ ד‬ ‫'לשאש בִ לרהל ם‪ ,‬אָּפ ר נע ִּבש ִִ תל שלאָבִתנ ינו מנ י עמקפ ה ז'‪ ,‬יח‪ ,‬כ‬ ‫'יהוה‪ ,‬שמעתי דבריך ואפחד‪ :‬יהוה‪ ,‬החיה את מעשיך בתוך שנים‪ ,‬בתוך שנים הודיע; בחמת אפו‪ ,‬זכר רחמים‪ .‬חבקוק ג'‪ ,‬ב‬ ‫שו שְִשן מש לִ אש ך יִ הולה שוְ האמפ ר יִ הולה צִ בל אִת ִשד מל תש י ל הא תש ָחננם ִשל יִ רוּל ללמל ה וִ ִשל ִ נפרי יִ הודל ה אָּפ ר שזִשתל ִָלניהפ ם ִּבל ִע ים ּל נלה׃ לכן כה‬ ‫יתי יע בל נפה בל ה נִ אּם יִ הולה צִ בל אִת וִ קש ו יִ תש תפ ה ִשל יִ רוּל ללמל ה׃ זכריה א׳ יב‪ ,‬טז‬ ‫אל מש ר יִ הולה ּל בִ עתי ִשל יִ רוּל ללמל ה בש ָחנ עלסים בנ ע‬

‫‪9‬‬

‫'כה אמר יהוה צבאות לאמר עשו משפט אמת ועשו חסד ורחמים איש לאחיו זכריה ז'‪ ,‬ט‬ ‫אִּיבל ה וִ אפ ִּבע יתל ם לִ עּ עָינלם ֹע י אפ אחנלּו אָּפ ר הל יו ֹע י־אָנע י יִ הולה אאלהנ יהפ ם וִ אפ ִּמש ִִ נלה׃ זכריה‬ ‫ושאפ אחזעיצע י אפ ת־בנ ית יִ הודל ה וִ אפ ת־בנ ית יִסנ ף ע‬ ‫י‪ ,‬ו‬

‫הּשורות ומעשי השליחים‬ ‫אשרי הרחמנים‪ ,‬כי הם ירחמו‪ .‬מתי ה'‪7:‬‬ ‫אבל לכו ולמדו מה פירוש הדבר‪" :‬רחמים חפצה ולא זבח‪ :‬כי לא באתי לקרוא לצדיקים אלא לחוטאים לתשובה‪ ".‬וכאשר‬ ‫יצא ישוע משם‪ ,‬הלכו אחריו שני עיוורים‪ ,‬צועקים ואמרים‪" :‬בן דוד‪ ,‬רחם עלינו‪ ".‬מתי ט'‪13,27:‬‬ ‫אבל אילו ידעתם מה פירוש הדבר‪" :‬רחמים חפצתי ולא זבח"‪ ,‬לא הייתם מרשיעים את החפים מפשע‪ .‬מתי י"ב ‪7‬‬ ‫"רחנ ם לִלשי אָדה נע י בפ ן דל וע ד‪ ,‬בִ עתי נע גלה קל ּל ה עמ ִּדל ן‪ ".‬מתי ט"ו ‪22‬‬ ‫וִ הע ֵנה עאשל ה ִֹ נשִִ נע ית בל אפ ָל ה הש חפ בפ ל ו עשתקִ עה ק אנ לליו לנאמה ר‪ :‬ש‬ ‫אדוני‪ ,‬רחם על בני כי חולה נפש הוא ומצער מאוד כי פעמים רבות הוא נופל באש ולעתים קרובות במים‪ .‬מתי י"ז ‪15‬‬ ‫"רחנ ם לִלנינו אָדה נע י בפ ן־דל וע ד!" וִ הש הָמל ן גִזנר בל הפ ם‪ֹ ,‬ע י ה לָרכו‬ ‫האמרו‪ :‬ש‬ ‫יִּבע ים לע דפ פרך‪ִּ ִֹ .‬מה ִע ים ּפ עִבנ ר ינּו שִ ושְע קִ רו שוְ ִ‬ ‫וִ הע ֵנה ִּנני ִע וִ ערים ִ‬ ‫"רחנ ם לִלנינו אָדה נע י בפ ן־דל וע ד‪ ".‬מתי כ'‪30-31:‬‬ ‫האמרו‪ :‬ש‬ ‫לע ִּ עתיקו‪ ,‬וִ הנ ם צל עו גלדִר שוְ ִ‬ ‫אוי לכם סופרים ופרושים צבועים כי אתם משלמים מעשר מנטה ואניס וכמון ואת הדברים החשובים יותר בתורה אתם‬ ‫משמיטים‪ :‬המשפט‪ ,‬הרחמים והאמונה‪ .‬את אלה הייתם צריכים לעשות ולא להניח את האחרת‪ .‬מתי כ"ג‪23:‬‬ ‫וכאשר שמע כי ישוע מנצרת הוא זה‪ ,‬החל לצעוק ולומר‪ ,‬ישוע בן דוד‪ ,‬רחם עליי‪ .‬ורבים צרחו עליו לשמר את דעתו‪ ,‬אך‬ ‫הוא צעק עוד יותר‪ ,‬בן דוד‪ ,‬רחם עליי‪ .‬מרקוס י' ‪47-48‬‬ ‫ורחמיו על יראיו מדור לדור‪ .‬עזר לעבדו ישראל לזכר רחמיו; ושמעו שכניה וקרובי משפחתה את אשר רחם עליה ה' ושמחו‬ ‫עמה‪ .‬לעשות את הרחמים שהובטחו לאבותינו ולזכור את בריתו הקדושה; ברחמי אלוהינו הרחמים אשר פקדנו שחר‬ ‫ממרומים‪ .‬לוקס א'‪50,54,58,72,78:‬‬ ‫היו לכן רחמנים כשם שגם אביכם רחמן‪ .‬לוקס ו' ‪36‬‬ ‫‪,‬ואחד השומרוני בדרכו הגיע אל אשר היה בו‪ ,‬וכאשר ראה אותו‪ ,‬ריחם עליו‪ ,‬ניגש אליו‪ ,‬חבש את פצעיו‪ ,‬יצק שמן ויין‬ ‫הרכיב אותו על בהמתו‪ ,‬הוביל אותו לפונדק ודאג לו‪ .‬ולמחרת‪ ,‬כשיצא‪ ,‬הוציא שני מטבעות‪ ,‬נתן אותם לבעל הבית‪ ,‬ואמר‬ ‫לו‪" :‬דאג לו‪ ,‬וכל מה שתוציא יותר‪ ,‬כשאשוב‪ ,‬אשלם לך‪ ".‬מי מבין השלושה האלה‪ ,‬לדעתך‪ ,‬היה שכנו של זה שנפל בין‬ ‫הגנבים? ויאמר‪" :‬זה שרחם עליו‪ ".‬ויאמר אליו ישוע‪ " :‬לך ועשה כמוך‪ " .‬לוקס י' ‪37‬‬ ‫ושְע קִ שרע שוְ האמפ ר‪ ,‬אש בִ לרהל ם אש בִ לרהל ם‪ ,‬שרחנ ם לִללי וִ ּל לשח אפ ת ללזלר שוְ ִשטבנ ל אפ ת קש ד אפ צִ בש ִִ תִ בש ָל יע ם ושְע קִ שרר לע ִּנע י‪ֹ ,‬ע י ִמ ִָנ עלרים אָנע י בִ לששל בל ה‬ ‫הש ֶפה‪ .‬לוקס טז ‪24‬‬ ‫האמרו‪ :‬ינּוִש‪ ,‬שרבע י‪ ,‬שרחנ ם לִלנינו‪ .‬לוקס י"ז ‪13‬‬ ‫שוְ ִלִאו קִללם שוְ ִ‬ ‫"!והמוכס עמד מרחוק ולא רצה אפילו להרים את עיניו לשמים‪ ,‬אלא הכה על חזהו לאמר‪" :‬אלוהים ‪ ,‬רחם עליי חוטא‬ ‫"‪.‬ויצעק‪" :‬ישוע בן דוד‪ ,‬רחם עליי!" והלוכים שלפניו גערו בו למען ישתוק‪ .‬אך הוא צעק עוד יותר‪" :‬בן דוד‪ ,‬רחם עליי‬ ‫‪, 38-39‬לוקס י"ח ‪13‬‬ ‫וִ הוא קע ימו אה תִ מנ ן הש ָל עתים‪ ,‬ל הא ילּוב עִד לשָש ִּחע ית‪ֹ ,‬לך אל מש ר‪ :‬אפ ִתנשתנ ן ללכפם אפ ת חש ִסדנ י דל וע ד הש בש ִד עמים‪ .‬מעשי השליחים י"ג ‪34‬‬

‫‪10‬‬

‫איגרות‬ ‫כי הוא אומר למשה‪ ,‬ארחם על מי שארחם‪ ,‬וארחם על מי שארחם‪ .‬לכן לא למי שרוצה‪ ,‬ולא למי שרץ‪ ,‬כי אם לאלוהים‬ ‫המרחם‪ .‬לכן הוא מרחם על מי שהוא רוצה לרחם‪ ,‬ואת מי שהוא רוצה הוא מקשה‪ .‬ולמען יגלה את עושר כבודו על כלי‬ ‫הרחמים‪ ,‬אשר הכין מראש לכבוד‪ .‬רומים ט' ‪15-16,18,23‬‬ ‫כי כשם שלא האמנתם בימים עברו באלוהים‪ ,‬ועתה זכיתם ברחמים דרך חוסר אמונתם‪ ,‬כך גם אלה לא האמינו עתה‪ ,‬למען‬ ‫יוכלו גם הם זכיו ברחמים שלכם‪ .‬כי אלוהים סגר את כולם בחוסר אמונה‪ ,‬למען ירחם על כולם‪ .‬רומים י"א ‪30-32‬‬ ‫‪.‬לכן אני מתחנן בפניכם אחים‪ ,‬בחסדי אלוהים‪ ,‬שתגישו את גופכם קורבן חי‪ ,‬קדוש ורצוי לאלוהים‪ ,‬שהוא עבודתכם התבונה‬ ‫או המעודד‪ ,‬על ידי עידוד; הנותן‪ ,‬יעשה זאת בתמימות; השולט‪ ,‬בחריצות; המרחם‪ ,‬בשמחה‪ .‬רומים י"ב ‪1,8‬‬ ‫ולמען יהללו הגויים את אלוהים על רחמיו ככתוב‪" :‬בגלל זה אודה לך בגויים ואשיר לשמך‪ ".‬רומים ט"ו‬ ‫וִ אָּפ ר לשבִ תולע ים אנ ינלה לע י עמצִ ולה מנ אנ ת יִ הולה‪ ,‬אָּפ ר אָנע י נִתנ ן אפ ת־הש ִּמל ִלה שֹאָּפ ר נע ִסחש ד מנ אנ ת יִ הולה לִ הע ִתנשהנ ר‪ .‬א' לקורינתים ז' ‪25‬‬ ‫ברוך אלוהים ואבי אדוננו ישוע המשיח‪ ,‬אבי הרחמים ואלוהי כל נחמה; קורינתים ב' א' ‪3‬‬ ‫לכן‪ ,‬בהיותנו בעלים של שירות זה‪ ,‬כפי שקיבלנו רחמים‪ ,‬איננו מתיאשים; קורינתים ב' ד' ‪1‬‬ ‫וכל אשר ילכו על פי הכלל הזה‪ ,‬עליהם שלום ורחמים‪ ,‬ועל ישראל האלוהים‪ .‬גלטים ו' ‪16‬‬ ‫אבל אלוהים‪ ,‬עשיר ברחמים‪ ,‬על אהבתו הרבה אשר אהב אותנו‪ ,‬אפסים ב' ‪4‬‬ ‫'אם כן‪ ,‬אם יש נחמה במשיח‪ ,‬אם יש נחמה של אהבה‪ ,‬אם יש חברות של הרוח‪ ,‬אם יש רגשות פנימיים ורחמים‪ ,‬פיליפים ב‬ ‫‪1‬‬ ‫כי חלה היה קרוב למות‪ ,‬אך אלוהים רחם עליו‪ ,‬ולא עליו בלבד‪ ,‬כי גם עלי‪ ,‬פן אצטרך צער על צער‪ .‬פיליפים ב' ‪27‬‬ ‫לכן‪ ,‬כבחירי אלוהים‪ ,‬קדושים ואהובים‪ ,‬לבשו רחמים עמוקים‪ ,‬טוב לב‪ ,‬ענווה‪ ,‬ענווה וסבלנות; קולוסים ג' ‪12‬‬ ‫אל טימותיאוס בני באמונה‪ :‬חן‪ ,‬רחמים ושלום מאת אלוהים אבינו ומישוע המשיח אדוננו‪ .‬טימותיאוס א' א' ‪2‬‬ ‫אשר לפני כן הייתי מגדף ורודף ומזיק; אך עלי רחמנו‪ ,‬כי עשיתי זאת בחוסר ידיעה בחוסר אמונה‪ .‬וחסד אדוננו רב מאוד‬ ‫‪,‬באמונה ובאהבה אשר במשיח ישוע‪ .‬דבר זה נאמן הוא וראוי לקבלה לכל דבר‪ ,‬כי המשיח ישוע בא לעולם להושיע חוטאים‬ ‫אשר אני ראשון בהם‪ .‬אך בשל כך רחמנו עלי למען בי בראשונה יראה ישוע המשיח את כל סבלנותו‪ ,‬לדוגמה לאלה אשר‬ ‫יאמינו בו מעתה לחיי עולם‪ .‬טימותיאוס א' א' ‪13-16‬‬ ‫אל טימותיאוס בני האהוב‪ :‬חן‪ ,‬רחמים ושלום מאת אלוהים האב וממשיח ישוע אדוננו‪ .‬ירחם האדון על בית אונסיפורוס‪ ,‬כי‬ ‫פעמים רבות חנן אותי ולא בוש בשלשלאותי‪ .‬יניח לו האדון למצוא רחמים מאת האדון ביום ההוא‪ .‬ואתה יודע היטב כמה‬ ‫‪, 16, 18‬שירת אותי באפסוס‪ .‬טימותיאוס ב' א' ‪2‬‬ ‫'אל טיטוס בני האישי על פי האמונה הכללית‪ :‬חן‪ ,‬רחמים ושלום מאת אלוהים האב ומאדוננו ישוע המשיח מושיענו‪ .‬טיטוס א‬ ‫‪4‬‬ ‫לא בזכות מעשי צדקה אשר עשינו‪ ,‬כי אם ברחמיו הושיע אותנו‪ ,‬על ידי רחיצת ההתחדשות ובהתחדשות רוח הקודש; טיטוס‬ ‫ג' ‪5‬‬ ‫על כן בכל דבר היה עליו להידמות לאחיו‪ ,‬למען יהיה כהן גדול רחום ונאמן בדברים הקשורים לאלוהים‪ ,‬לכפר על חטאי‬ ‫העם‪ .‬עברים ב' ‪17‬‬ ‫‪11‬‬

‫לכן הבה נבוא באומץ אל כסא החסד‪ ,‬למען נרחם ונמצא חן לעזרה בעת צרה‪ .‬עברים ד' ‪16‬‬ ‫כי אהיה רחום על עוולתם‪ ,‬וחטאיהם ועוונותיהם לא אזכור עוד‪ .‬עברים ח' ‪12‬‬ ‫ומעליו כרובי הכבוד‪ ,‬המצלים על הכפרת; עליהם לא נוכל לדבר כעת באופן ספציפי‪ .‬עברים ט' ‪5‬‬ ‫‪.‬מי שבז את תורת משה מת ללא רחמים תחת שניים או שלושה עדים (עברים י' ‪)28‬‬ ‫כי משפט ללא רחמים יקבל‪ ,‬אשר לא רחם‪ ,‬והרחמים שמחים כנגד המשפט‪ .‬יעקב ב' ‪13‬‬ ‫אבל החוכמה אשר מלמעלה היא ראשית טהורה‪ ,‬אחר כך שלום‪ ,‬ענווה ונוחה לחנונים‪ ,‬מלאה רחמים ופירות טובים‪ ,‬ללא"‬ ‫משוא פנים וללא צביעות‪ ".‬יעקב ג' ‪17‬‬ ‫‪.‬הנה‪ ,‬אשרי אנו רואים את המתמידים‪ .‬שמעתם על סבלנותו של איוב וראיתם את אחרית ה' כי רחום מאוד ה' ורחום מאוד‬ ‫יעקב ה' ‪11‬‬ ‫ברוך האלוהים ואבי אדוננו ישוע המשיח‪ ,‬אשר ברחמיו הרבים הוליד אותנו מחדש לתקווה חיה על ידי תחיית ישוע המשיח‬ ‫מן המתים‪ .‬פטרוס א' א' ‪3‬‬ ‫אשר לפנים לא היינו עם‪ ,‬אך עתה אתם עם אלוהים; אשר לא זכו לרחמים‪ ,‬אך עתה זכו לרחמים‪ .‬פטרוס א' ב' ‪10‬‬ ‫חסד ורחמים ושלום מאת אלוהים האב ומאת האדון ישוע המשיח בן האב באמת ובאהבה‪ .‬יוחנן ב' א' ‪3‬‬ ‫רחמים ושלום ואהבה ירבו לכם‪ .‬יהודה א' ‪2‬‬ ‫שמרו את עצמכם באהבת אלוהים‪ ,‬וצפו לרחמי אדוננו ישוע המשיח לחיי עולם‪ .‬יהודה א' ‪21‬‬

‫אפוקריפ‬ ‫ושְע ִּרו בִ קִל לרם עּ עירים לע ִּבש ח ה'‪ֹ ,‬ע י חש ִסדִ וִ כשבִדִ ללעִללם בִ כלל יע ִִ לראנ ל‪ .‬א' עזרא ה'‪ ,‬ס"א‬ ‫וּמל ה בִ מל קִם עמקִ דל ּפ ך; א' עזרא ח'‪78:‬‬ ‫ִּרּ ִ‬ ‫וִ ִשתל ה‪ ,‬בִ עמדל ה ִמהש ָל ה נע גִ ללה לִלנינו חש ִסדל ם עמָל דפ יך‪ ,‬יִ הולה‪ֹ ,‬ע י נלּל ר ללנו פ‬ ‫הע ֹנן ּפ זשבִ תפ נע י‪ ,‬גשם אפ נִ עּי אפ נִ טה ּ אפ ִתכפם; ֹע י תש חִ ִֶ צו אפ ִתחל נע י אפ ִתכפם‪ ,‬ל הא אפ שרחנ ם אפ ִתכפם‪ ".‬עזרא ב' א' ‪"25‬‬ ‫'אבל מה אעשה לכם עכשיו? אלמנה ועזובה אני‪ .‬לכו בני ובקשו רחמים מאת ה'‪ ".‬עזרא ב' ב'‪ ,‬ד"‬ ‫זכור את בניך הישנים כי אוציאם מקצה ארץ וארחם עליהם כי רחום אני נאם יהוה צבאות חבק את בניך עד אבוא וארחם"‬ ‫עליהם כי בארותיי שורצות וחסדתי לא ייכשל‪ ".‬עזרא ב' ב'‪31-32:‬‬ ‫ואנחנו חולפים מן העולם כחגבים‪ ,‬וחיינו תדהמה ופחד‪ ,‬ואיננו ראויים לקבל רחמים‪ ".‬עזרא ב' ד'‪"24:‬‬ ‫עניתי אז ואמרתי‪ ,‬אני יודע‪ ,‬אדוני‪ ,‬כי העליון נקרא רחום‪ ,‬בכך שהוא מרחם על אלה שטרם באו לעולם‪ ,‬וכי הוא בעל‬ ‫רחמים גדולים‪ ,‬כי הוא מרבה עוד ועוד רחמים להווה ולעבר וגם לעתיד לבוא‪ .‬כי אם לא ירבה את רחמיו‪ ,‬העולם לא ימשיך‬ ‫עם אלה שיירשו אותו‪ .‬עזרא ב' ז‪62,66-67:‬‬ ‫כדי שהדבר אשר נוצר יוזן לזמן מה‪ ,‬עד שתספיק אותו לחסדיך‪ .‬כי אנחנו ואבותינו נוטים לחלואים כאלה‪ :‬אך בגללנו‬ ‫החוטאים תקרא רחום‪ .‬כי אם חפצך לרחם עלינו‪ ,‬תקרא רחום‪ ,‬כלומר עלינו‪ ,‬אשר אין לנו מעשי צדק‪ .‬כי בזאת‪ ,‬ה'‪ ,‬יוכרזו‬ ‫צדקתך וטובך‪ ,‬אם תהיה רחום על אלה אשר אין להם ביטחון במעשים טובים‪ .‬אל תכעס עלינו‪ ,‬אלא חס על עמך‪ ,‬ורחם על‬ ‫נחלתך‪ :‬כי רחום אתה לברואך‪ .‬עזרא ב' ח'‪11,31-32,36,45:‬‬ ‫‪12‬‬

‫ולכן נער מעליך את כבדותך הרבה‪ ,‬והסר את ריבוי הצער‪ ,‬למען ישוב האדיר לרחם עליך‪ ,‬והעליון ייתן לך מנוחה ורוגע"‬ ‫מעמלך‪ ".‬עזרא ב' י'‪:‬כד‬ ‫למען תרענן כל הארץ‪ ,‬ותשוב‪ ,‬ניצלת מאלימותך‪ ,‬וכי תקוות למשפט ולרחמים של זה אשר יוצרה‪ .‬עזרא ב' יא‪:‬מו‬ ‫כי את שאר עמי יציל ברחמים‪ ,‬את הנלחצים על גבולי‪ ,‬והוא ישמח אותם עד בוא יום הדין‪ ,‬אשר דברתי אליך מראש‪ .‬ואותי‬ ‫‪.‬לא עזבתי אותך‪ ,‬וגם לא עזבתי ממך; כי באתי אל המקום הזה‪ ,‬להתפלל על שממת ציון‪ ,‬ולבקש רחמים על שפלת מקדשך‬ ‫עזרא ב' יב‪34,48:‬‬ ‫לכן‪ ,‬אם כן תכניעו את תבונתכם ותתקנו את לבבכם‪ ,‬תישמרו בחיים ולאחר המות תזכו לרחמים‪ ".‬עזרא ב' יד‪:‬ל"ד"‬ ‫'ה' צדיק אתה וכל מעשיך וכל דרכיך חסד ואמת ואמת אתה שופט אמת וצדק לעד‪ .‬טובית ג'‪ ,‬ב‬ ‫והשטן יריח זאת‪ ,‬ויברח ולא ישוב עוד לעולם‪ :‬אך כאשר תבוא אליה‪ ,‬קומו שניכם והתפללו אל אלוהים הרחום‪ ,‬אשר ירחם‬ ‫עליכם ויושיע אתכם‪ :‬אל תיראו‪ ,‬כי נועדה לך מראש; ואתה תשמור עליה‪ ,‬והיא תלך עמך‪ .‬וגם אני מניח שהיא תלד לך‬ ‫בנים‪ .‬וכאשר שמע טוביה את הדברים האלה‪ ,‬הוא אהב אותה‪ ,‬ולבו נקשר אליה בכל כוחו‪ .‬טוביה ו‪:‬יז‬ ‫אל מש ר שרגִ ונאל‪ ,‬קש חִ תל ה עמֹלאן ולאנ ֶלך ִֹ דפ פרך‪ֹ ,‬ע י אש תל ה ִדבש ִדתל ה‪ ,‬וִ הע יא אאלהע ים הש ִרחום יִ ּש ֶשחִ ך בִ כלל‪-‬הש דל בל ר‪ .‬טובית ז'‪ ,‬יב‬ ‫יתי; ֹע י ִלִש ת לִלנינו ִֹ שרב חש ִסדפ ך‪ ".‬הע ִּבש חִ תל ֹע י חל סש ִדך ִשל־נלּל נע ים הש יִ חע עידים שלאָבה תל ם‪ :‬ה"‬ ‫'הע ִּבש חִ תל ֹע י עִ ִמחש ֵע י; וִ ל הא אנ לשי אָּפ ר חע ִֶּע ע‬ ‫חש ֶנ חש ללהפ ם וִ ּל לע ית אפ ת־מש ְלהפ ם בִ עריאות בִ עִ ִמחל ה ובִ שרח עָמים‪ ".‬טוביה ח'‪ ,‬טז‪-‬יז‬ ‫יאך אנ לנינו ובל רוך‬ ‫ושיִ דש ה טִבע ְלה לע פִ נניהפ ם ֹע י חל סנ ם לִלליו אאלהע ים ושְע גשּ אפ ל־ִל לרה לֹללתִ ושיִ בל ִרכלה לנאמה ר רוחש בש ת בל רוך הל אאלהע ים אָּפ ר הע בע ִ‬ ‫אל בע יך וִ אפ מפ ך ו עשתיִ הע י עִ ִמחל ה בִ כלל־אפ חל יו אָּפ ר בִ נע ינִ ופה׃ טובית יא יז‬ ‫‪,‬כי הוא ִמחש ֶנק וִ חל נלם; הוא יורד לגיהנום‪ ,‬והוא מעלה שוב; ואין מי שימנע מידו‪ .‬והוא יגשל אותנו על עוונותינו‪ ,‬ושוב ירחם‬ ‫ויאסוף אותנו מכל הגויים אשר פיזרנו בתוכם‪ .‬אם תשובו אליו בכל לבבכם ובכל נפשכם‪ ,‬ועשו ישר לפניו‪ ,‬ושוב ישב‬ ‫‪.‬אליכם‪ ,‬ולא יסתיר פניו מכם‪ .‬לכן ראו מה יעשה לכם‪ ,‬והודו בו בכל פכם‪ ,‬ושבחו את ה' גבורה‪ ,‬והללו את מלך העולם‬ ‫בארץ שבותי אשבח אותו‪ ,‬ואומר את כוחו והודתו לגוי חוטא‪ .‬חטאים‪ ,‬שובו ועשו צדק לפניו‪ ,‬מי ידע אם יקבל אתכם‪ ,‬וירחם‬ ‫'עליכם? ירושלים עיר הקודש‪ ,‬הוא יגשל אותך על מעשי בניך‪ ,‬ושוב ירחם על בני צדיקים‪ .‬טובית י"ג‪ ,‬ב'‪ ,‬ה'‪-‬ו'‪ ,‬ט‬ ‫ושוב ירחם עליהם אלוהים ויביאם אל הארץ‪ ,‬שם יבנו בית מקדש‪ ,‬אך לא כראשון‪ ,‬עד שימלא זמן העולם ההוא; ואחרי כן‬ ‫ישובו מכל מקומות שבי‪ ,‬ויבנו את ירושלים בתפארת‪ ,‬ובית אלוהים ייבנה בה לנצח בבניין מפואר‪ ,‬כאשר דברו הנביאים‪ .‬כך‬ ‫יהללו כל הגויים את ה'‪ ,‬ועמו יודה באלוהים‪ ,‬וה' ירומם את עמו; וכל האוהבים את ה' אלוהים באמת ובצדק ישמחו‪ ,‬ויעשו‬ ‫רחמים לאחינו‪ .‬אבל אתה שמור את התורה ואת המצוות‪ ,‬והראה רחום וצודק‪ ,‬למען ייטב לך‪ .‬טוביה יד‪5,7,9:‬‬ ‫‪,‬ויאמר אליהם עוזיאס‪" :‬אחים‪ ,‬חזקו‪ ,‬הבה נחזיק מעמד עוד חמישה ימים‪ ,‬ובזמן הזה יוכל ה' אלהינו להפנות את רחמיו אלינו‬ ‫כי לא יעזוב אותנו לגמרי‪ ".‬יהודית ז'‪30:‬‬ ‫ותאמר להם בקול גדול‪" ,‬הללו‪ ,‬הללו את האל‪ ,‬הללו את האל‪ ,‬כי לא הסיר את חסדו מבית ישראל‪ ,‬כי אם השמיד את אויבינו‬ ‫בידי בלילה הזה‪ ".‬יהודית י"ג‪ ,‬יד‬ ‫כי הרים ינועו ממילא‪ ,‬סלעים יתמוססו כדונג לפניך; ואתה רחום ליראיך‪ .‬יהודית ט"ז ‪15‬‬ ‫‪,‬לכן צוינו כי כל אלה אשר נכתבו לכם בכתב על ידי אמן‪ ,‬אשר ממונה על העניינים והבא לנו‪ ,‬כולם‪ ,‬עם נשיהם ובניהם‬ ‫יושמדו בחרב אויביהם‪ ,‬ללא כל רחמים ורחמים‪ ,‬בארבעה עשר יום לחודש שנים עשר אדר בשנה הזאת‪ .‬תוספות לאסתר‬ ‫'י"ג‪ ,‬ו‬ ‫שמע תפלתי וחנן נחלתך הפוך צערינו לשמחה ונחיה ה' ונודהל שמך ואל תשחית פי מהלליך ה'‪ .‬תוספות לאסתר י"ג‪ ,‬יז‬

‫‪13‬‬

‫לכן כל עיר ומדינה אשר לא תעשה כדברים אלה‪ ,‬תושמד ללא רחמים באש ובחרב‪ ,‬ולא רק תיעבר לאדם‪ ,‬כי אם גם תשונא‬ ‫חיות בר ועוף לנצח‪ .‬תוספות לאסתר ט"ז‪ ,‬כ"ד‬ ‫'הבוטחים בו יבינו את האמת‪ ,‬והנאמנים באהבה יעמדו עמו‪ :‬כי חן וחסד לקדושיו‪ ,‬והוא דואג לבחיריו‪ .‬חכמת שלמה ג'‪ ,‬ט‬ ‫זאת ראה העם ולא הבינו ולא חשבו על ליבם כי חסד ורחמיו עם קדושיו וכי הוא רואה בחיריו‪ .‬חכמת שלמה ד'‪ ,‬טו‬ ‫'כי מהרה יסלח חסד לעניים‪ ,‬וגיבורים יענשו מאוד‪ .‬חכמת שלמה ו'‪ ,‬ו‬ ‫'אלוהי אבותיי ואדון הרחמים אשר בדברך עשית את כל דבר‪ ,‬חכמת שלמה ט'‪ ,‬א‬ ‫‪.‬כי כאשר נבחנו אך ברחמים ונענו‪ ,‬ידעו כיצד נשפטים הרשעים בחרון אפו ומתייסרים‪ ,‬צמאים באופן אחר מאשר הצדיקים‬ ‫חכמת שלמה יא‪:‬ט‬ ‫אבל אתה מרחם על הכל‪ ,‬כי הכל אתה יכול לעשות‪ ,‬ומבט חטאי האדם‪ ,‬כי הם צריכים לתקן‪ .‬חכמת שלמה יא‪:‬כג‬ ‫אך במעשים כאלה לימדת את עמך כי צדיק יהיה רחום‪ ,‬וגרמת לבניך להיות בעלי תקווה טובה כי אתה נותן תשובה על"‬ ‫חטאים‪ .‬לכן‪ ,‬בעוד שאתה מייסר אותנו‪ ,‬אתה מלקה את אויבינו אלף פעמים יותר‪ ,‬למען שכאשר נשפוט‪ ,‬נחשוב היטב על‬ ‫‪, 22‬טובך‪ ,‬וכאשר אנו נשפטים‪ ,‬נחפש רחמים‪ ".‬חכמת שלמה י"ב ‪19‬‬ ‫ִּרר אפ ת ֹלל‪-‬הש דל בל ר‪ ,‬חכמת שלמה ט"ו‪ ,‬א‬ ‫'וִ אש תל ה אאלהע ים חל נלן וִ אאמפ ת‪ ,‬סש בל ל וִ שרח עָמים‪ ,‬נ‬ ‫יאם‪ .‬חכמת שלמה ט"ז‪ ,‬י‬ ‫'וִ ל הא בִ נפיך ילכִ לו ִּנני תש ֵע ים א לָר עסים ֹע י הל ילה חש ִסדפ ך ִע ָל הפ ם ִורפע ע‬ ‫'ובִ ִשל הל לרּל ִע ים ליב הא לִלניהפ ם חנ רִן ל הא חל ספ ם ִשד קה ץ ֹע י ילדש ע עמָל א מש ה ִִָפ ה; חכמת שלמה י"ט‪ ,‬א‬ ‫יראי ה'‪ ,‬חכו לרחמיו; ואל תסתלקו פן תיפלו‪ .‬יראי ה'‪ ,‬קיוו לטוב ולששון עולם ולרחמים‪ .‬כי מלא רחמים ורחמים ה'‪ ,‬ארך‬ ‫סבלנות ורחום רב‪ ,‬וסולח חטאים‪ ,‬ובעת צרה יושיע‪ .‬קהלת ב'‪7,9,11:‬‬ ‫לאמר‪ ,‬נפול בידי יהוה ולא בידי אנשים‪ :‬כי ככבודו‪ ,‬כן חסדו‪ .‬קהלת ב'‪ ,‬יח‬ ‫ואל תאמר רב חסדו‪ ,‬על רב חטאי יע ִר לֶס‪ ,‬כי ממנו יצאו חסד וחרון אפו‪ ,‬וחרון חמתו ינוח על חטאים‪ .‬קהלת ה‪ ,‬ו‬ ‫ואם יהיה אחד קשה עורף בעם‪ ,‬פלא אם ינצל ללא עונש‪ :‬כי חסד וחרון עמו; הוא אדיר לסלוח ולשפוך זעם‪ .‬כגדול חסדו‪ ,‬כך‬ ‫גם תוכחתו; הוא שופט אדם לפי מעשיו‪ .‬פנה דרך לכל מעשה חסד‪ :‬כי איש לפי מעשיו ימצא‪ .‬חסדו גלוי לכל בריאה; והוא‬ ‫‪, 14, 16‬הבדיל בין אורו לחושך באדמדם‪ .‬קהלת ט"ז ‪11-12‬‬ ‫ומי יִ גשדנ ר אפ ת‪ֹ-‬נן אאלהע ים סש בנ ל ִע ָל הפ ם‪ ,‬וִ ּוך אפ ת‪-‬חש ִסדִ ִָלניהפ ם‪ .‬חש ִסדל ן אל דל ם לִ נרִליו‪ ,‬וִ חש ִסדִ ה' ִשל‪ֹ-‬לל‬ ‫מי יִ סש ֶנר אפ ת‪-‬עה ז הש ִָדִרִ‪ ,‬ע‬‫ע‬ ‫ת‪-‬מ ִֶּלטל יו‪ .‬בִ לפנני עמ ִּ לֶט בע ִד שרך‪ ,‬ובש ְִם ִֶ קה דִ ִתמש ִנ א‬ ‫ת‪-‬מקש בִ לני עמ ִס לֶט וִ אפ ע‬ ‫ִֹרִלה צע דל רִ‪ .‬יִ חש ֶנ ר אפ ִ‬ ‫בל ִל ר‪ .‬מִכנחש וִ שי ָחנלן‪ ,‬וִ י ִשמדש ר וִ י עששיב‪ ,‬נ‬ ‫חש ִסדִ‪ .‬קהלת י"ח‪5,11,13-14,20:‬‬ ‫'פן ירבו בורותי וחטאי ירבו לאבדוני‪ ,‬ואפל לפני צריבי ושמח עלי אויבי‪ ,‬אשר רחוקה תקוותי מחסדך‪ .‬קהלת כ"ג‪ ,‬ג‬ ‫לא ירחם על אדם כמוהו‪ ,‬והאם יבקש סליחה על חטאיו? קהלת כח‪ ,‬ד‬ ‫רחמן ילווה לרעך‪ ,‬ומחזק ידו שומר מצוות‪ .‬אך סבלנות עם איש עני‪ ,‬ואל תתמהמה לרחמו‪ .‬קהלת כט‪1,8:‬‬ ‫עד אשר ישלם לאיש כמעשהו ולמעשי האדם כמחשבותיהם עד אשר ישפט את משפט עמו וישמחם בחסדו‪ .‬חסד בעת צרה‬ ‫כענני גשם בעת בצורת‪ .‬קהלת לה‪19-20 :‬‬

‫‪14‬‬

‫רחם עלינו יהוה אלוהי כל‪ ,‬והבט בנו‪ .‬יהוה‪ ,‬רחם על העם הנקרא שמך ועל ישראל אשר קראת שם בכורך‪ .‬רחם על‬ ‫ירושלים עיר קדשך‪ ,‬מקום מנוחתך‪ .‬קהלת לו‪1,12-13:‬‬ ‫אבל אלה היו אנשים רחומים‪ ,‬אשר צדקתם לא נשכחה‪( .‬קהלת מ"ד‪ ,‬י')‬ ‫'ושיִ צע יא עמָפ ֵו עאיּ חל נלן‪ ,‬אָּפ ר מל צל א חנ ן בִ ִנינני ֹלל בל ִל ר‪ ,‬אפ ת־מה ּפ ה‪ָ ,‬אהוב אאלהע ים וִ אל דל ם‪ ,‬אָּפ ר זעכִ רִ ִמבה פרך‪ .‬קהלת מה‪ ,‬א‬ ‫‪.‬גם בימי משה עשה מעשה חסד הוא וכלב בן יפונה ועמדו בפני הקהל וימנעו את העם מחטא ופייסו את תלונות הרשעים‬ ‫קהלת מו‪ ,‬ז‬ ‫ִּרּ‬ ‫ומָפ ֵו פ‬ ‫וִ ל הא ילחש ֶנב יִ הולה חש ִסדִ ל הא יע ֹלבנ ד ֹלל מש ִִָל יו וִ ל הא ישכִ בנ ד צִ שרִשת בִ חע ליריו וִ ז שפרע אה הָבל יו ל הא ישקנ חש ִשל־ֹנן נלתש ן ִּאש ערית לשיעקנ ב‪ ,‬ע‬ ‫לשדל וע ד‪ .‬קהלת מ"ז‪ ,‬כ"ב‬ ‫‪,‬ושְע קִ לראו אפ ל־יִ הולה הש שרחום שוְשפִ עּיטו אנ לליו ילדל ם שוְשָל ה ּל מש ע אה תל ם הש קל דִּ בל רוך הוא עמן־הש של מש יע ם ושיִ עּיִלם בִ עמ ִִ שרת ִנִל ו (קהלת מ"ח‬ ‫)'כ‬ ‫שו שְ ָחנשח הל ִלם אפ ל־יִ הולה ִפל־ לִלע ים בִ עתפִ ללה לע פִ נני הש שרחום ִשד־כה ללה שִֶָדש ת יִ הולה וִ כה לו ִשבִ דל תִ ִשתל ה בִ רוכִ תל אפ ת־אאלהנ י ֹלל לשבש דִ עִִפ ה‬ ‫נע פִ ללאִת בִ כלל־ֹלל ִמרִמנ ה ילמנ ינו מנ פרחפ ם וִ עִִפ ה לִלנינו ֹשחש ִסדִ לִ מש ִָדה נליו יע קִ שרב חש ִסדִ לִלנינו וִ יע צִ ִלנו בִ ִנתִ! קהלת נ'‪ ,‬יט‪,‬כב‪,‬כד‬ ‫ומצִ רִת שרבל ה אָּפ ר לליִ עתי‪ .‬אל ז הָבע יא אפ ת‪-‬חש ִסדפ ך יִ הולה ומש ִִָפ יך‬ ‫ומֹשף דש ִר עּי נשפִ עּי ע‬ ‫טִרלננע י ע‬ ‫וִ הש ִע ילִ תל נע י ִֹ רה ב חש ִסדפ ך וכִ דש ד עּ ִמך עמ ִּנני ִ‬ ‫ל‪-‬תבִ ּו עמ ִִבל לִ‪ .‬קהלת נ"א‪ ,‬ג'‪ ,‬ח'‪ ,‬כט‬ ‫ומֹשף אִיִ בע ים‪ .‬עת ִִמנ חש נשפִ ּפ ך בש חש ִסדִ וִ אש ע‬ ‫ת‪-‬מחָּל ך ע‬ ‫עמקפ דפ ּ מנ ִפדפ ם ֹע י אש תל ה מש צִ לע י שִ אפ ִ‬ ‫יהוה אלהינו‪ ,‬עשית עמנו ככל טובך וככל חסדך הגדול‪ ,‬ברוך ב'‪ ,‬כז‬ ‫'שמע ה' וחנך כי רחום אתה וחנך אותנו כי חטאנו לפניך‪ .‬ברוך ג'‪ ,‬ב‬ ‫‪.‬כי תקוותי אל הנצח‪ ,‬כי יושיע אתכם; ושמחה באה אלי מאת הקדוש‪ ,‬על חסד אשר יבוא עליכם במהרה מאת הנצח מושיענו‬ ‫ברוך ד'‪ ,‬כב‬ ‫'כי ינהיג אלהים את ישראל בשמחה באור כבודו‪ ,‬בחסד ובצדק ממנו‪ .‬ברוך ה'‪ ,‬ט‬ ‫לא יוכלו לרחם לאלמנה ולא להיטיב ליתום‪ .‬אגרת ירמיהו א'‪38:‬‬ ‫ואל תסור מעלינו חסדך למען אברהם אהובך ולמען יצחק עבדך ולמען ישראל קדושך‪ .‬ולא אין בעת הזאת נגיד ונביא ומנהיג‬ ‫ועולה וקרבן וקורבן וקטורת ומקום להקריב לפניך ולמצוא רחמים‪ .‬אל תבוש אותנו כי עשו עמנו כחסדך וכרב רחמיך‪ .‬הודו‬ ‫לה' כי חנון הוא כי לעולם חסדו‪ .‬כל משתחוי ה' ברכו את אלוהי האלים‪ ,‬הודו אותו והודו לו כי לעולם חסדו‪ .‬תפילת עזריה‬ ‫‪, 15, 19, 67-68‬א' ‪12‬‬ ‫'תפילת מנשה א'‪:‬א‬ ‫ה' אלוהי אבותינו אברהם יצחק ויעקב וזרעם הצדיקים‪ ,‬אשר עשית את השמים ואת הארץ ואת כל קישוטיהם‪ ,‬אשר קשרת‬ ‫את הים בדבר מצותך‪ ,‬אשר סגרת את התהום וחתימתה בשמך הנורא והמכובד‪ ,‬אשר כל בני האדם יראו ורועדים מפני‬ ‫כוחך‪ ,‬כי הוד כבודך לא ניתן לשאת‪ ,‬ואיום זעמך על חוטאים חשוב‪ ,‬אך הבטחתך הרחומה אינה ניתנת למדידה ובלתי ניתנת‬ ‫לחקר‪ ,‬כי אתה ה' עליון‪ ,‬רחום רב‪ ,‬סבלני‪ ,‬רחום מאוד ומתחרט על רעות בני אדם‪ .‬אתה ה'‪ ,‬כטובך הרב הבטחת תשובה‬ ‫וסליחה לחטוא לך‪ ,‬וברחמיך הבלתי מוגבלים ייעדת תשובה לחוטאים למען יושעו‪ .‬לכן אתה ה'‪ ,‬אלוהי הצדיקים‪ ,‬לא ייעדת‬ ‫אתי עמ ִסֶשר חִלִת ילם‪ּ ִֶ .‬ל ִשי יִ הולה‬ ‫תשובה לצדיקים כאל אברהם‪ ,‬יצחק ויעקב‪ ,‬אשר לא חטאו לך‪ .‬וִ אש תל ה יִ מש תפ ה לע י חִטל א‪ֹ ,‬ע י חל טל ע‬ ‫האּי וִ אנ ין ל הא אָּפ ר נע פִ לר עתי‬ ‫ש‪,‬רבע ים‪ ,‬וִ אנ ינע י לראוהש ה לִ שראפ ת וִ לע ִראפ ה אפ ת עמ ִרבו ִָוּנשי‪ ִֹ .‬בִד בִ כּבִ לרזפל שרבע ים‪ ,‬אָּפ ר אָנע י ל הא אִכה ל לִ הל נרם ר ע‬ ‫יתי חָטל אל ה‪ִ .‬שתל ה אָנע י ֹה חש בש ִרך לע בע י‪ ,‬עמ ִתחש ֵנן‬ ‫ת‪-‬מצִ ולתפ יך ּל מש ִר עתי‪ ,‬וִ הע ִרבע ע‬ ‫יתי ִרצִנִ ך וִ אפ ע‬ ‫יתי לרע לִ לפנפיך‪ .‬ל הא ִ עלִ ע‬ ‫יתי אפ ת‪-‬חנ מפ ך וִ ִ עלִ ע‬ ‫ֹע י ִ עלר ע‬ ‫ל‪-‬תכִ שִס לִלשי ללעִללם‬ ‫אִדי ִָוּנשי‪ ,‬ללכנן אָנע י ִמחש ֵנה בִ ִָוּנשי‪ ,‬סש ֶנחש לע י יִ הולה‪ ,‬וִ אש ל‪-‬תש כִ בנ דנ נע י בִ ִּוּנשי‪ .‬אש ע‬ ‫אתי וִ ע‬ ‫אתי יִ הולה‪ ,‬חל טל ע‬ ‫‪,‬לִ לפנפיך‪ .‬חל טל ע‬ ‫י־תִּיִע י ִֹ גשד חש ִסדפ ך‬ ‫ע‬ ‫‪.‬לִ ּל ִמ שרע לע י לרִלה‪ ,‬וִ אש ל‪-‬תש ִדבנ נע י לִ ִּפפת הל אל פרץ‪ֹ .‬ע י אש תל ה הל אאלהע ים‪ ,‬אאלהנ י הש ָש ָחזעים; וִ הל לראתל בע י אפ ת ֹלל־טִבִ ך ֹע‬ ‫אִדדפ ך ֹלל־יִ מנ י־חש ְע ים ֹע י־כלל־כה חש הש של מש יע ם ִמהש ִֶ כפך‪ ,‬וִ ללך הש ֹלבִד ללעִללם וִ עִללם‪ .‬אל מנ ן‬ ‫‪.‬לִ עִללם ִ‬

‫‪15‬‬

‫דוד‪ ,‬בשל היותו רחום‪ ,‬זכה בכס מלכות נצחי‪ .‬מקבים א' ב'‪57:‬‬ ‫ושיִ קש בִ צו הש קל הל ל לע הִ יִת נִ כִנִת לִ מש ִָללם וִ הע ִתֶשִֶ לו וִ בש קִ ּו שרח עָמים וִ שרח עָמים‪ .‬מקבים א' ג'‪ ,‬מ"ד‬ ‫עתה נצעיק אל השמים‪ ,‬אם ירחם עלינו ה' ויזכור את ברית אבותינו והשמיד את החיל הזה מפנינו היום‪ .‬אחרי כן הלכו‬ ‫הביתה וישירו שיר תודה ויהללו את ה' בשמים כי טוב כי לעולם חסדו‪ .‬מקבים א' ד'‪ ,‬י'‪ ,‬כד‬ ‫האמרו‪ ,‬אש ל‪-‬תש ִִָפ ה לִללנו ִֹ לרִלתנ נו‪ֹ ,‬ע י‪-‬חש ִסדפ ך‪ .‬מקבים א' י"ג‪ ,‬מ"ו‬ ‫שוְ ִ‬ ‫'וִ ִשתל ה נע זִקש נִ עתי וִ אש תפ ם בִ שר ִסדנ י אאלהע ים בש גע יעו בע ִמחע י ובש עָ ִִ עדי אפ ת־אל חע י וִ ללכו וִ ללחָמו ִשל־ שִָנ נו וִ הע ִתיפה ִע ָל כפם ִשל־הש של מש יע ם‪ .‬מקבים א‬ ‫'ט"ז‪ ,‬ג‬ ‫ותפילה זו הייתה‪ :‬ה' ה' אלהים בורא כל‪ ,‬ירא וחזק וצדיק ורחום ומלך יחיד וחנון‪ .‬מקבים ב' א' כ"ד‬ ‫וכאשר ירמיהו הבין זאת‪ ,‬האשים אותם לאמר‪" :‬האשר למקום ההוא‪ ,‬הוא לא יהיה ידוע עד העת אשר אלוהים יאסוף את‬ ‫עמו ויקבל עליהם רחמים‪ .‬כאשר הבטיח בתורה‪ ,‬במהרה ירחם עלינו ויקבץ אותנו מכל ארץ תחת השמים אל המקום‬ ‫הקדוש‪ :‬כי הציל אותנו מצרות גדולות וטהר את המקום‪ ".‬מקבים ב' ב'‪7,18:‬‬ ‫אך יאסון הרג את אזרחיו ללא רחמים‪ ,‬מבלי לחשוב שהריגת בני עמו תהיה יום מצער ביותר עבורו; אלא חשב שהם היו‬ ‫'אויביו‪ ,‬ולא בני ארצו‪ ,‬אותם כבש‪ .‬מקבים ב' ה'‪ ,‬ו‬ ‫ולכן הוא לעולם אינו חוזר בחסדו מעלינו‪ :‬ואף על פי שהוא מעניש בצרות‪ ,‬עדיין אינו עוזב את עמו לעולם‪ .‬אך אין ספק‬ ‫שבורא העולם‪ ,‬אשר יצר את דור האדם‪ ,‬וגילה את ראשית הכל‪ ,‬גם ברחמיו ייתן לכם נשימה וחיים שוב‪ ,‬כאשר כעת אינכם‬ ‫מתייחסים לעצמכם למען חוקיו‪ .‬אל תפחדו מהמענה הזה‪ ,‬אלא בהיותכם ראויים לאחיכם‪ ,‬קבלו את מותכם כדי שאוכל לקבל‬ ‫אתכם שוב ברחמים עם אחיכם‪ .‬אך אני‪ ,‬כאחי‪ ,‬מקריב את גופי וחיי למען חוקי אבותינו‪ ,‬מתחנן בפני אלוהים שירחם במהרה‬ ‫על עמנו; וכי על ידי ייסורים ומגפות תוכלו להודות‪ ,‬כי הוא לבדו אלוהים; מקבים ב' ו'‪16,23,29,37:‬‬ ‫וכאשר מקבי היה מסביבו‪ ,‬לא יכלו הגויים לעמוד בפניו‪ ,‬כי חרון אפו של ה' הפך לרחמים‪ .‬לאחר שאספו את כלי הנשק‬ ‫שלהם ובזזו את אויביהם‪ ,‬הם עסקו בשבת‪ ,‬והביעו שבח והודאה רבים לה'‪ ,‬אשר שמר אותם עד היום ההוא‪ ,‬אשר היה‬ ‫תחילת הרחמים הניתנים עליהם‪ .‬לאחר שנעשו זאת‪ ,‬והתחננו יחד‪ ,‬התחננו בפני ה' הרחום שיתפייס עם עבדיו לנצח‪ .‬מקבים‬ ‫ב' ח'‪5,27,29:‬‬ ‫וכאשר לא יכל לסבול את ריחו‪ ,‬אמר את הדברים הבאים‪ :‬ראוי להיות נאמן לאלוהים‪ ,‬ואדם בן תמותה לא יתגאה בעצמו אם‬ ‫הוא אלוהים‪ .‬הרשע הזה נשבע גם לה'‪ ,‬אשר לא ירחם עליו עוד‪ ,‬לאמר כך‪ :‬את עיר הקודש (אשר אליה מיהר להפילה עם‬ ‫הקרקע ולהפוך אותה לקבר משותף) ישחרר‪ :‬מקבים ב' ט'‪ ,‬יב‪-‬יד‬ ‫כאשר הדבר נעשה‪ ,‬הם נפלו ארצה והתחננו בפני ה' שלא יבואו עוד לצרות כאלה; אלא אם יחטאו עוד נגדו‪ ,‬שהוא עצמו‬ ‫‪,‬ייזרק אותם ברחמים‪ ,‬ושלא יימסרו לידי הגויים המגדפים והברברים‪ .‬ויפלו למרגלות המזבח‪ ,‬והתחננו לפניו שירחם עליהם‬ ‫‪.‬ויהיה אויב לאויביהם‪ ,‬ויריב ליריביהם‪ ,‬כפי שמצהירה התורה‪ .‬מקבים ב' י'‪ ,‬ד'‪ ,‬כו‬ ‫אז הם שיבחו את האל הרחום כולם יחד‪ ,‬והתעודדו‪ ,‬עד כדי כך שהיו מוכנים לא רק להילחם בבני אדם‪ ,‬אלא גם בחיות‬ ‫'אכזריות ביותר‪ ,‬ולחדור דרך חומות ברזל‪ .‬כך צעדו קדימה בשריון שלהם‪ ,‬ועוזרם מן השמים‪ ,‬כי רחם עליהם ה'‪ .‬מקבים ב‬ ‫יא‪:‬ט‪-‬י‬ ‫‪,‬וכאשר כולם עשו זאת יחד‪ ,‬והתחננו לאדון הרחום בבכי ובצום‪ ,‬ושכבו על הקרקע שלושה ימים‪ ,‬יהודה‪ ,‬לאחר שיאיץ אותם‬ ‫ציווה עליהם להיות מוכנים‪ .‬מקבים ב' י"ג יב‬

‫‪16‬‬

‫חנוך‬ ‫ועם הצדיקים יעשה שלום‪ .‬ויגן על הבחירים‪ ,‬ורחמים יהיו עליהם‪ .‬וכולם יהיו לאלוהים‪ ,‬וישגשגו‪ ,‬וכולם יתברכו‪ .‬והוא‬ ‫יעזור לכולם‪ ,‬ואור ייראה להם‪ ,‬והוא יעשה שלום עמם‪ .‬חנוך א' ‪18‬‬ ‫וִ ל הא הש יִ תפ ם ִ עִָיתפ ם וִ ל הא ִ עלִיתפ ם אפ ת עמצִ ושת יִ הולה‪ ,‬וִ סל בש תפ ם וִ דש בִ שר עתים גלאִת וִ קל ּל ה בִ פע יכפם הש ָל מנ א ִֹ ִשל גִ ּדֶלתִ‪ .‬הִי קִ עּי לנב‪ ,‬ל הא‬ ‫ת־ּמפ ִתכפם של שגֶלה‬ ‫עת ִמצל או ּל לִם‪ .‬לִ כלל־צש עדיקע ים עתגִ לף‪ ,‬וִ ּל נִת־חש ְפיִ כפם יע ִרבו בִ שגֶלה עִללם‪ ,‬וִ ל הא עת ִמצל או חל ספ ד‪ .‬בש ְ עלמים הש הנ ה תש ִ עִָיתפ ם אפ ִ‬ ‫‪,‬עִללם לִ כלל־צש עדיקע ים‪ ,‬וִ שִל־ֹנל־הש ָש קִ לללע ים‪ ,‬וִ כלל־הש חָטל עאים וִ הש ֹה לע ים יע קִ לף בִ כפם‪ ,‬וִ ִשל־כה ל־הש ֹה לע ים עתהִ יפה קִ ללללה‪ .‬וִ כלל־הש ֹה לע ים יע ִִ ִמחו‬ ‫וִ הל ילה ִסלע יחש ת־חש ָל עאים‪ ,‬וִ כלל־חש ִסדל ם וִ ּל לִם וִ סש בִ ללנוך‪ ,‬יע הִ יפה ללהפ ם יִ ּוִלה‪ ,‬אִר טִב‪ .‬וִ ללכפם־הש חָטל עאים ל הא עתהִ יפה יִ ּוִלה‪ ,‬וִ ִשל־כלל־ נֹלפך‬ ‫ע'ת ִּבה ת קִ ללללה‪ .‬חנוך ה'‪ ,‬ד'‪-‬ו‬ ‫את רצח אהוביהם יראו‪ ,‬ועל חורבן בניהם יתאבלו‪ ,‬ויתחננו לנצח‪ ,‬אך חס ושלום לא תשיגו‪ .‬חנוך יב‪:‬ו‬ ‫‪.‬באחרית הימים יהיה עליהם מראה של משפט צדיק בפני צדיקים לנצח‪ :‬כאן יברכו הרחמנים את אדון הכבוד‪ ,‬את מלך הנצח‬ ‫בימי המשפט על הראשונים יברכו אותו על הרחמים אשר לפים ייעד להם את גורלם‪ .‬חנוך כ"ז‪3-4:‬‬ ‫ומכאן ואילך איש לא יבקש לעצמו רחמים מאלוהון הרוחות כי חייו הגיעו לסופם‪ .‬חנוך לח‪:‬ו‬ ‫ובימים ההם קיבל חנוך ספרי קנאה וחרון‪ ,‬וספרי אי שקט וגירוש‪ .‬ולא יינתן להם רחמים‪ ,‬אמר אדון הרוחות‪ .‬חנוך לט‪:‬ב‬ ‫הנה ראו עיניי את משכניהם עם מלאכיו הצדיקים‪ ,‬ואת מנוחתם עם הקדושים‪ .‬ויתחננו‪ ,‬התפללו ויתפללו בעד בני אדם‪ ,‬וצדק‬ ‫זרמה לפניהם כמים‪ ,‬וחסד כטל על הארץ‪ :‬כך יהיה ביניהם לעולמי עולמים‪ .‬חנוך לט‪ ,‬ה‬ ‫‪,‬ויאמר אלי‪' :‬זה הראשון הוא מיכאל הרחמן והסבלני‪ ,‬והשני‪ ,‬הממונה על כל המחלות וכל פצע בני האדם‪ ,‬הוא רפאל‬ ‫והשלישי‪ ,‬הממונה על כל הכוחות‪ ,‬הוא גבריאל‪ ,‬והרביעי‪ ,‬הממונה על תשובה לתקווה ליורשי חיי עולם‪ ,‬שמו פנואל‪ '.‬ואלה‬ ‫'ארבעת מלאכי אדון הרוחות וארבעת הקולות ששמעתי בימים ההם‪ .‬חנוך מ'‪ ,‬ט‬ ‫והוא צדיק גם במשפטו‪ ,‬ולפני כבודו גם עוולה לא תעמוד‪ :‬במשפטו הבלתי מתחרטים יאבדו לפניו‪ .‬ומכאן ואילך לא ארחם‬ ‫עליהם‪ ,‬אמר אדון הרוחות‪ .‬חנוך נ'‪4-5:‬‬ ‫וישלח מיכאל מלאך אחר מקרב הקדושים ויקים אותי‪ ,‬וכאשר יקים אותי‪ ,‬שב רוחי; כי לא יכולתי לשאת את מבט הצבא‬ ‫;הזה‪ ,‬ואת המהומה ואת רעידת השמים‪ .‬ויאמר מיכאל אלי‪' :‬מדוע אתה מוטרד מחזון כזה? עד היום הזה נמשך יום רחמיו‬ ‫והוא היה רחום וסבלני כלפי יושבי הארץ‪ .‬וכאשר יבוא היום‪ ,‬והכוח‪ ,‬והעונש‪ ,‬והמשפט‪ ,‬אשר הכין אדון הרוחות לאלה‬ ‫שאינם עובדים את התורה הצודקת‪ ,‬ולאלה המכחישים את המשפט הצדיק‪ ,‬ולאלה הנושאים את שמו לשווא ‪ -‬היום ההוא‬ ‫‪,‬מוכן‪ ,‬לבוחרים ברית‪ ,‬ולחוטאים חקירה‪ .‬כאשר ינוח עליהם עונש אדון הרוחות‪ ,‬הוא ינוח למען לא יבוא עונש אדון הרוחות‬ ‫‪.‬לשווא‪ ,‬והוא יהרוג את הילדים עם אמותיהם ואת הילדים עם אבותיהם‪ .‬לאחר מכן יתקיים המשפט לפי רחמיו וסבלנותו‬ ‫חנוך ס'‪4-6:‬‬ ‫ביום ההוא יקומו קול אחד‪ ,‬ויברכו ויפארו וירוממו ברוח האמונה‪ ,‬וברוח החוכמה‪ ,‬וברוח הסבלנות‪ ,‬וברוח הרחמים‪ ,‬וברוח‬ ‫המשפט והשלום‪ ,‬וברוח הטוב‪ ,‬ויאמרו כולם בקול אחד‪" :‬ברוך הוא‪ ,‬ותברך שם אדון הרוחות לעד ונצח"‪ .‬כל אשר איננו ישן‬ ‫למעלה בשמים יברכו אותו‪ :‬כל הקדושים אשר בשמים יברכו אותו‪ ,‬וכל הנבחרים השוכנים בגן החיים‪ :‬וכל רוח אור אשר‬ ‫מסוגלת לברך‪ ,‬ולפאר‪ ,‬ולהלל ולקדש את שמך המבורך‪ ,‬וכל בשר יפאר ויברך את שמך עד תום לעד‪ .‬כי גדול רחמי אדון‬ ‫הרוחות‪ ,‬והוא סבלני‪ ,‬וכל מעשיו וכל אשר ברא גילה לצדיקים ולנבחרים‪ ,‬בשם אדון הרוחות‪ .‬חנוך ‪61:11-13‬‬ ‫‪,‬וכל המלכים והאדירים והנשגבים והשולטים בארץ‪ ,‬יכפרו לפניו על פניהם‪ ,‬וישתחוו וישימו את תקוותם בבן האדם ההוא‬ ‫ויתחננו לפניו ויתחננו לרחמים מידיו‪ .‬חנוך סב‪:‬ט‬ ‫‪,‬אוי לכם אוהבי מעשי עוולה‪ ,‬למה תקוות לטוב לעצמכם? דעו כי תמסרו בידי צדיקים‪ ,‬והם יכרותו את צוארכם והרגו אתכם‬ ‫ולא ירחמו עליכם‪ .‬חנוך ‪98:12‬‬

‫‪17‬‬

‫ג'שר‬ ‫ִִרר הש ֶפה וִ הש עָיב לע י לִ מש ִשן‬ ‫הִּיִננו מנ ִשד הש נ‬ ‫הִּיִננו וִ ע‬ ‫וִ בל אנ נו אפ ל‪-‬הל אל פרץ הש ֶפה לִ מש חָלת עמן הל לר לִב וִ הל לרע הש ֶפה לִֶלנע י וִ ִשתל ה יִ הולה אאלהע ים ע‬ ‫חש ִסדפ ך‪ .‬י ִשּר ט"ו‪ ,‬י"ח‬ ‫בעת ההיא באו מלאכי הרחמים לפני ה' ודברו אליו על יצחק לאמר‪ :‬סז ה' מלך רחום ורחום אתה על כל אשר בראת בשמים‬ ‫ובארץ ואתה תומך בכולם‪ .‬תן כופר וגאולה תחת עבדך יצחק‪ ,‬וחמל ורחם על אברהם ועל יצחק בנו‪ ,‬אשר מקיימים מצותיך‬ ‫היום‪ .‬ישר כג‪ :‬סוו‪-‬סז‬ ‫‪.‬ותאמר רבקה אל יצחק‪" :‬אכן שמעתי אדני כי שרה אמך עקרה בימיה עד אשר התפלל עליה אדני אברהם אביך ותהר ממנו‬ ‫ועתה קום התפלל גם אתה אל אלוהים והוא ישמע את תפלתך ויזכור אותנו ברחמיו‪ ".‬ויאמר יצחק‪" :‬יהוה אלהי שמים וארץ‬ ‫‪,‬אשר מלאה הארץ חסדו וטובך וחסדיך‪ ,‬אתה אשר לקחת את אבי מבית אביו וממקום הולדתו והבאת אותו אל הארץ הזאת‬ ‫ואמרת אליו לזרעך אתן את הארץ‪ .‬ואתה דברת לו ותאמר לו ארבה את זרעך ככוכבי השמים וכחול הים‪ ,‬עתה יתאמצו‬ ‫דבריך אשר דברת אל אבי‪ ".‬ישר כו‪:‬ב‪-‬ג‪,‬ו‬ ‫'וִ אש ח נָרי בִ שרב חש ִסדנ י אאלהע ים וִ חפ ִסדִ אאלהע ים אפ קִ נ עשתי ִּר וִ חש ִָר ובִ קל ר וִ שִבִ עדים וִ ּש ִמחִת‪ .‬ישּנ ר ל"ב‪ ,‬ה‬ ‫כי ידעתי כי בחסד וברחמים רכשתי את העושר הזה; ועתה אני מתחנן לפניך להושיעני היום בחסדך ולענני‪ .‬ישר לב‪:‬כג‬ ‫אתה הוא המחריד מלחמות ומביא להן הפסקה‪ ,‬בידך כוח וגבורה לרומם ולהשפיל; הוי יהי תפילתי רצונה לפניך ופניך‬ ‫ותפנה אלי ברחמיך‪ ,‬להרשים את לב המלכים האלה ואת עמם בפחד בני‪ ,‬ולהפחיד אותם ואת מחנותיהם‪ ,‬ובחסדך הרב‬ ‫תושיע את כל הבוטחים בך‪ ,‬כי אתה הוא שיכול להשפיל עמים תחתינו ולהשפיל גויים תחת כוחנו‪ .‬ישר לד‪:‬ע‬ ‫שוְ ִשת שֶֶנל שיִָקה ב אפ ל־יִ הולה ִשל־בל נליו שוְשפִ שרּ אפ ל־יִ הולה שוְ האמפ ר אאלהע ים אש תל ה אאלהע ים ִּ עדי‪ ,‬אש תל ה ָאבע ינו‪ ,‬אש תל ה ישצִ שרתנ נו וִ הש ִע י שִ אפ ת־בִ נני‬ ‫הִּיִלם מנ אפ ל־הש ָל ערים‪ .‬וִ תל ן לע בִ נני ִָבל דפ יך חִזשק לע בל נפיך וִ גִזשר לע הִ יִם לע הִ ִֹּשע‬ ‫בִ שרחָמפ יך מנ אפ ל־אָּפ ר הש ְִם הש ֵלה לִ הע ֶלחנ ם ִע ָל הפ ם‪ ,‬וִ ע‬ ‫אפ ת־אָבל דל ם וִ לע נִ פה ל אפ ת־אָבל דל ם לִ לפנניהפ ם‪ ,‬וִ אש ל־תל מות בִ נני ִָבל דל ם בִ ישד־בִ נני ִֹ שנִשן‪ .‬וִ עאם־טִב ִנינפיך לע ִּחה ר אפ ת־נשפִ עּי עמֵשי מש ִָבל דל ם‬ ‫מִרי‪ .‬י ִשּר ל"ז‪ ,‬י"ד‪-‬ט"ז‬ ‫בִ ישד־מש לכי־ ָא ע‬ ‫ויאמר יעקב אל בניו אני בטח ביהוה אלהים כי יושיע אתכם ויתן לכם חן בעיני מלך מצרים ובעיני כל אנשיו‪ .‬ועתה קומו‬ ‫ולכו אל האיש ולקחו לו בידכם מתנה ממה שיש להשיג בארץ והביאו אותה לפניו‪ ,‬וירחם עליכם אלהים קדושים לפניו‬ ‫וישלח את בנימין ואת שמעון אחיכם עמכם‪ .‬ויקמו כל האנשים ויקחו את בנימין אחיו וייקחו בידם מתנה גדולה מטוב הארץ‬ ‫וגם לקחו כפל כסף‪ .‬ויצו יעקב את בניו על בנימן לאמר השמרו לו בדרך אשר אתם הולכים בו ואל תבדלו ממנו בדרך וגם‬ ‫במצרים‪ .‬ויקם יעקב מעל בניו ויפרש את ידיו ויתפלל אל ה' על בניו לאמר יהוה אלהי השמים והארץ זכור את בריתך את‬ ‫אברהם אבינו זכור את יצחק אבי ועושה חסד עם בני ואל תמסרם ביד מלך מצרים עה ִפ ה אפ לפך אאלהע ים למען רחמיך וגאל את‬ ‫כל בני והציל אותם מיד מצרים ושלח להם את שני אחיהם‪ .‬ישר נב‪:‬כב‪-‬כו‬

‫יוּלות‬ ‫יע ִִאו חש ִסדפ ך יִ הולה ִשל שִ ִָך‪ ,‬ובִ לרא בל הפ ם רוחש יִ ּל ר‪ ,‬וִ אש ל עת ִמ ִּלחש בל לע יאש ר בל הפ ם לִ הע ִּ לֶט אה תל ם לִ לפנפיך‪ ,‬ולִ תש פִ סנ ד אה תל ם עמֹלל נִ עדיבִת‬ ‫' צִ דל קל ה‪ ,‬לִ מש ִָדה נלי ִֶ נפיך‪ .‬יובלים א'‪ ,‬יט‬ ‫כתוב ונועד כי ירחם לכל השבים מכל עוונם פעם בשנה‪ .‬יובלים ה'‪ ,‬יח‬ ‫הִּיִ עשתי וִ הש ִע יִ עשתי וִ הש בִ נני עמ עָי הש ָל בִן וִ ל הא אָבש ִד עתי שֹאָּפ ר‬ ‫שוְ ִשת שֶֶנל לע פִ נני יִ הולה אאלהל יו שוְ האמפ ר אאלהנ י רוחִת ֹלל בל ִל ר אָּפ ר חל נ ִשס עתי וִ ע‬ ‫‪ִ.‬לִש יתל לִ בנ י אָבה ד ֹע י גלדִל חש ִסדפ ך לִלשי וִ גלדִל חש ִסדפ ך לע ֵשפִ עּי יע ִִמה ל חש ִסדפ ך ִשל בִ נני וִ אש ל עת ִמ ִּלט בל הפ ם רוחִת לרעִת ֶפן אָּש חָתל ם מנ אפ פרץ‬ ‫'יובלים י'‪ ,‬ג‬ ‫שוְ האמפ ר לִ תש שרח אל בע יו לנך בִ ּל לִם יִ ּל ר אאלהע ים דש ִרכפך וִ הל ילה יִ הולה ִע ָל ך וִ ּל ִמ פרך עמֹלל לרע וִ נלתש ן ללך חפ ספ ד וִ שרחָמל תִן לִ לפנני רה אפ יך וִ ל הא‬ ‫יע ִּלשח בל ך בִ נני אל דל ם לִ הש ִרִנד אפ ִתך לנך בִ ּל לִם‪ .‬יובלים י"ב‪ ,‬כ"ט‬

‫‪18‬‬

‫אל תעבדו אותם ואל תשתחוו להם‪ ,‬כי אם עבדו את האל העליון והשתחוו לו תמיד‪ .‬וקוו לפניו תמיד‪ ,‬ועשו ישר וצדקה‬ ‫לפניו‪ ,‬למען ירצה בכם ויתן לכם רחמיו‪ .‬וישלח עליכם גשם בוקר וערב‪ ,‬וברך את כל מעשיך אשר עשיתם על הארץ‪ ,‬וברך‬ ‫'את לחמך ואת מימך‪ ,‬וברך את פרי בטנך ואת פרי אדמתך ואת עדרי בהמתך ואת עדרי צאנך‪ .‬יובלים כ'‪ ,‬ט‬ ‫אלוהי‪ ,‬יהי חסדיך ושלומך על עבדך ועל זרע בניו והיו לך לגוי בחירה ולנחלה מכל גויי הארץ מעכשיו ועד כל ימי דורות‬ ‫הארץ ועד כל הדורות‪ .‬יובלים כב‪ ,‬ט‬ ‫ושיִ בל נרך שיִָקה ב שוְ האמפ ר בִ נע י‪ ,‬אָּפ ר בִ כלל‪-‬לע בע י ובִ חע יבש עתי‪ ,‬יִ ּש ָל ר חש ִסדפ ך וִ חש ִסדפ ך לִלליו וִ ִשל‪-‬ז ִשרעִ ִשד עִללם‪ .‬יובלים כב‪ ,‬כח‬ ‫שוְשִע יר ִָלניהפ ם אפ ת חָטל אנ י הש גִיע ם‪ ,‬אָּפ ר ל הא שיח עָמידו וִ ל הא ישכִ בע ידו ִֶ נני ל הא זלקנ ן וִ שנִָרה ן וִ כלל עאיּ‪ֹ ,‬ע י לרּל ִע ים הנ ם שוִָזה ערים ללִִִָת לרע עמֹלל‬ ‫בִ נני אל דל ם‪ .‬שו שְח עָמידו בִ יע ִִ לראנ ל וִ ִשל שיִָקה ב פשע‪ ,‬ודמים שרב יִ ִִֶּ כו ִשל הל אל פרץ‪ ,‬וִ ל הא יע הִ יפה עמקִ בה ר וִ ל הא יע קִ בה ר‪ .‬יובלים כג‪ ,‬כג‬ ‫ועצמותיהם ינוחו בארץ‪ ,‬ורוחם תששש הרבה‪ ,‬וידעו כי ה' הוא עושה משפט‪ ,‬וחסד למאות ולאלפים ולכל אוהביו‪ .‬יובלים‬ ‫כ"ג‪ ,‬לא‬ ‫ושיִ גע יד שיִָקה ב לִ אל בע יו ֹלל הש ֶליִ ללה אָּפ ר גלדש ל ה' חפ ספ ד לִלליו וִ אָּפ ר הש צִ לע יחש אה תִ בִ כלל ִד לרכליו וִ הע ִּמל ר אה תִ עמֹלל לרע‪ .‬ושְע בִ שרך יע צִ חל ק אפ ת‪-‬אאלהנ י‬ ‫אש בִ לרהל ם אל בע יו אָּפ ר ל הא הע ִסבע יר חש ִסדִ וצִ דש קִ תִ עמבִ נני יע צִ חל ק ִשבִ דִ‪ .‬יובלים ל"א‪ ,‬כ"ד‪-‬כ"ה‬ ‫אמרי לי‪ ,‬אמא‪ ,‬איזו עוולה ראית בי ואשוב ממנה‪ ,‬ורחמים יהיו עלי‪ .‬יובלים לה‪ ,‬ה‬ ‫ותאמר לו‪ :‬אני מבקשת ממך כי ביום מותי תקחי אותי ותקברי אותי על יד שרה אם אביך‪ ,‬וכי אתה ויעקב אהבו זה את זה‬ ‫‪,‬ואי‪-‬איש לא יחפוץ רעה על‪-‬זה‪ ,‬כי אם אהבה הדדית בלבד‪ ,‬וכך תצליחו בני ותכבדו בקרב הארץ‪ ,‬ולא ישמח עליכם אויב‬ ‫והייתם לברכה ולחסד בעיני כל‪-‬אוהביכם‪ .‬יובלים לה‪ ,‬כ‬ ‫ָגורים ח לָרבע ים ונִ ּל עאים עמגע ין ושִֹ לללע ים ֹע י עאיּ שיִָקה ב‬ ‫ושְע ִּלשחו אנ לליו ָאנ עלּי חפ בִ רִן לנאמה ר הע ֵנה אל חע יך בל א ִָללך לִ הע ֶלחנ ם בִ אש ִרבש ע ָאללפע ים ח ע‬ ‫עאיּ חל ספ ם וִ שרחָמל ן מנ ִנִל ו׃ יובלים ל"ז‪ ,‬ט"ו‬ ‫שוְשתנ ן יִ הולה לשְִסנ ף חן וִ שרח עָמים בִ ִנינני ֶ ִשרעה ה‪ ,‬שוְ האמפ ר ֶ ִשרעה ה אפ ל‪ -‬שִבִ דל יו ל הא נע ִמצל א עאיּ חל כלם וִ ּל בנ ר ִֹ אנ יּ הש ֶפה ֹע י רוחש יִ הולה ִע ִָ‪ .‬ושיִ הע י‬ ‫אפ פרץ עמצִ שריע ם ּל לִם לע פִ נני ֶ ִשרעה ה‪ֹ ,‬ע י הוא ִע ִָ שוְשתנ ן לִ חן וִ שרח עָמים לִ כלל‪-‬דה לרתל יו‪ ,‬לע פִ נני ֹלל‪-‬יִדל ִליו וִ ּל ִמִליו; ו עשתהִ יפה מש ִמלשכִ תל ה ֶ ִשרעה ה‬ ‫'סּדל לרה וִ ל הא‪-‬הל ילה בל ה ּל טל ן וִ לרע‪ .‬יובלים מ'‪ ,‬ה'‪ ,‬ט‬ ‫יתיך וִ ִשתל ה בל רוך יִ הולה אאלהנ י יע ִִ לראנ ל אאלהנ י אש בִ לרהל ם וִ אאלהנ י יע צִ חל ק אָּפ ר ל הא מל שִט שר ִסחִ‬ ‫שוְ האמפ ר יע ִִ לראנ ל אפ ל יִסנ ף ִשתל ה מל ופת מנ אש ִת לר עא ע‬ ‫וִ חש ִסדִ מנ ִשבִ דִ יעקה ב יובלים מה‪ ,‬ג‬

‫טפרי התנ"ך האּודים‬ ‫וכאשר כולם היו עסוקים בתפילה‪ ,‬הלך הכהן הגדול‪ ,‬כדרך הרגילה‪ ,‬להתייעץ עם אלוהים‪ .‬ומיד נשמע קול מן הארון ומן‬ ‫הכפורת‪ ,‬אשר שמעו כל הנוכחים כי יש לשאול או לחפש בנבואת ישעיהו למי יינתן הבתולה ויתארס; כי ישעיהו אומר‪ ,‬יצא‬ ‫שבע מגזע ישי‪ ,‬ופרח יפרח משורשו‪ ,‬ורוח ה' ינוח עליו‪ ,‬רוח חוכמה ותבונה‪ ,‬רוח עצה וגבורה‪ ,‬רוח דעה וחסידות‪ ,‬ורוח‬ ‫יראת ה' תמלא אותו‪ .‬בשורת לידת מרים ה'‪12-15 :‬‬ ‫בהיסטוריה של שנים עשר שבטי ישראל אנו קוראים על אדם בשם יואכים‪ ,‬אשר בהיותו עשיר מאוד‪ ,‬הקריב קורבנות‬ ‫כפולים לה' אלוהים‪ ,‬לאחר שקיבל את ההחלטה הזו‪ :‬רכושי יהיה לטובת כל העם‪ ,‬ולמען אמצא רחמים מאת ה' אלוהים‬ ‫לסליחת חטאיי‪ .‬פרוטנגליון א'‪1:‬‬ ‫ויגש שמעון אל מרים הקדושה‪ ,‬פשט את ידיו אליה‪ ,‬ואמר לאדון המשיח‪" :‬עתה אדוני‪ ,‬עבדך ילך בשלום כדברך‪ ,‬כי ראו‬ ‫עיניי את חסדך אשר הכנת לישועת כל הגויים‪ ,‬אור לכל העמים ותפארת עמך ישראל‪ ".‬בשורת הילדות א' ב'‪8-9:‬‬ ‫ותאמר‪ ,‬יהוה‪ ,‬חנוני ורחום וטוב אתה; שני בנים נתת לי; אחד מהם לקחת לך‪ ,‬חסוך ממני את השני‪ .‬בשורת ינקות א' ‪11:4‬‬

‫‪19‬‬

‫‪,‬אז אמרה מרים הקדושה‪ ,‬רחמי האדון ישוע המשיח עליכם; ותתן להם מעט מהמים שבהם רחצה את גופו של ישוע המשיח‬ ‫ותצווה עליהם לרחוץ בהם את החולה; וכשסיימו‪ ,‬היא נרפאה עד מהרה; אז הם וכל הנוכחים שיבחו את אלוהים; ובהיותם‬ ‫מלאי שמחה‪ ,‬חזרו לעירם ושיבחו את אלוהים על כך‪ .‬בשורת ינקות א' ‪12:19-21‬‬ ‫מיד השתחוו לאדון ישוע‪ ,‬התחננו לפניו ואמרו‪" :‬אדוננו ישוע בן מרים‪ ,‬אתה באמת רועה ישראל הטוב! רחם על שפחותיך‬ ‫הניצבות לפניך‪ ,‬אשר אינן מפקפקות‪ ,‬כי באת‪ ,‬אדוני‪ ,‬להושיע ולא להשמיד‪ ".‬לאחר מכן‪ ,‬כאשר אמר האדון ישוע‪" ,‬בני‬ ‫ישראל כאתיופים בעם"‪ ,‬אמרו הנשים‪" :‬אתה‪ ,‬אדוני‪ ,‬יודע הכל‪ ,‬ואין דבר נסתר ממך; אך כעת אנו מתחננות לפניך‬ ‫ומתחננות לרחמיך שתשיב את הנערים למצבם המקורי‪ ".‬בשורה א' על ילדות י"ז‪8-9:‬‬ ‫זהו אותו אשר אנו סוגדים לו בכל יראת הכבוד‪ ,‬כי נתן לנו את חיינו וישותנו‪ ,‬והוציאנו מרחם אמנו‪ .‬אשר למעננו לקח גוף‬ ‫אדם‪ ,‬וגאל אותנו‪ ,‬למען יחבק אותנו ברחמי נצח‪ ,‬ויראה לנו את חסדו וטובו החופשיים‪ ,‬הגדולים והשופעים‪ .‬לו התהילה‬ ‫והתהילה‪ ,‬הכוח והשלטון‪ ,‬מעתה ואילך ועד עולם‪ ,‬אמן‪ .‬בשורת ינקות א' כ"ב‪5-7:‬‬ ‫יהודי אחר יצא ואמר‪" :‬אני עיוור‪ ,‬שמעתי קולות‪ ,‬אך לא ראיתי איש; ובעוד ישוע הלך‪ ,‬שמעתי את ההמון עובר‪ ,‬ושאלתי מה‬ ‫‪,‬שם‪ ".‬אמרו לי שישוע עובר ליד; ואז צעקתי ואמרתי‪ ,‬ישוע בן דוד‪ ,‬רחם עלי‪ .‬והוא עמד‪ ,‬ציווה להביא אותי אליו‪ ,‬ואמר לי‬ ‫‪.‬מה אתה רוצה? אמרתי‪ ,‬אדוני‪ ,‬שאשוב לראותי‪ .‬ויאמר לי‪ ,‬קבל את ראייתך; ומיד ראיתי‪ ,‬ואלך אחריו בשמחה ובהודיה‬ ‫הבשורה על פי ניקודמוס ה'‪20-23:‬‬ ‫הבשורה על פי ניקודמוס ‪14‬‬ ‫‪:‬וכאשר שמע האדם הראשון אבינו את הדברים האלה כי נטבל ישוע בירדן‪ ,‬קרא אל בנו שת ואמר ‪1‬‬ ‫הש גע יד לבניך‪ ,‬לאבות ולנביאים‪ ,‬את כל הדברים אשר שמעת מאת מיכאל המלאך‪ ,‬כאשר שלחתיך אל שערי גן עדן‪ ,‬להתחנן ‪2‬‬ ‫‪.‬בפני אלוהים שימשח את ראשי בחולי‬ ‫ותקרב שת אל האבות והנביאים ואמר‪" :‬אני שת‪ ,‬בהתפללתי אל אלוהים בשערי גן עדן‪ ,‬ראיתי את מלאך ה' מיכאל נראה ‪3‬‬ ‫"'‪.‬אלי לאמר‪' :‬שלחתי אליך מאת ה'; מינו אותי לשלוט על גופי האדם‬ ‫ד אני אומר לך שת‪ ,‬אל תתפלל אל אלוהים בדמעות‪ ,‬ותתחנן לפניו את שמן עץ הרחמים אשר ימשוח בו את אביך אדם‬ ‫;לכאב ראשו‬ ‫‪.‬כי לא תוכל להשיגו בשום אופן עד היום והזמנים האחרונים‪ ,‬דהיינו‪ ,‬עד שיעברו חמשת אלפים וחמש מאות שנה ‪5‬‬ ‫‪,‬אז יבוא המשיח‪ ,‬בן האלוהים הרחום ביותר‪ ,‬ארצה להקים מחדש את גופתו של אדם‪ ,‬ובו בזמן להקים את גופות המתים ‪6‬‬ ‫‪:‬וכאשר יבוא יטבול בירדן‬ ‫אז ימשח בשמן רחמיו את כל המאמינים בו; ושמן רחמיו יימשך לדורות הבאים‪ ,‬לאלה שייוולדו מן המים ומרוח הקודש ‪7‬‬ ‫‪.‬לחיי נצח‬ ‫‪.‬וכאשר באותו זמן בן האלוהים הרחום ביותר‪ ,‬ישוע המשיח‪ ,‬ירד ארצה‪ ,‬הוא יכניס את אדם אבינו לגן עדן‪ ,‬לעץ הרחמים ‪8‬‬ ‫‪.‬כאשר שמעו כל האבות והנביאים את כל הדברים האלה מאת שת‪ ,‬שמחו עוד יותר ‪9‬‬ ‫אז אחז ה' בידו של אדם‪ ,‬ומסר אותו למיכאל המלאך; והוא הוביל אותם אל גן עדן‪ ,‬מלא רחמים ותהילה; בשורת ניקודמוס‬ ‫כ'‪1 ,‬‬ ‫כאשר שמעו את כל הסיפור הזה מהגנב‪ ,‬אמרו כל האבות בקול אחד‪ ,‬ברוך אתה‪ ,‬אלוהים אדירים‪ ,‬אבי הטוב הנצחי ואב‬ ‫הרחמים‪ ,‬אשר גילית חסד כזה לאלה שחטאו לו‪ ,‬והבאתם לחסדי גן עדן‪ ,‬והצבתם בין אספקותיך הרחבות והרוחניות‪ ,‬בחיים‬ ‫‪.‬רוחניים וקדושים‪ .‬אמן‪ .‬בשורת ניקודמוס כ'‪ ,‬יד‬ ‫זאת‪ ,‬כפי שאלוהים הרשה לנו לספר לכם; לכן תנו לו שבח וכבוד‪ ,‬ותשובה‪ ,‬והוא ירחם עליכם‪ .‬שלום לכם מאת אדוננו‬ ‫אלוהים ישוע המשיח ומושיע כולנו‪ .‬אמן‪ ,‬אמן‪ ,‬אמן‪ .‬בשורת ניקודמוס כא‪:‬ו‬ ‫בין אם אחיה ובין אם אמות; כי בשבילי החיים יהיו חיים למשיח‪ ,‬והמוות יהיה שמחה‪ .‬ואדוננו יתן לנו את רחמיו‪ ,‬למען‬ ‫תהיה לכם אותה אהבה ותהיו בעלי דעות משותפות‪ .‬איגרת פאולוס אל הלאודיקאים א' ‪8-9‬‬ ‫והיותכם מלאי כוונות טובות‪ ,‬עשיתם זאת בנכונות רבה ובביטחון דתי‪ ,‬פרשתם את ידיכם אל אלוהים שדי‪ ,‬מתחננת לפניו"‬ ‫לרחם עליכם‪ ,‬אם חטאתם נגדו במשהו שלא ברצונכם‪ ".‬קלמנט א' אל הקורינתים א' ‪11‬‬

‫‪20‬‬

‫לכן הבה נציית לרצונו המפואר והנהדר; ונתחנן לחסדו וטובו‪ ,‬הבה נכנע לפניו על פנינו ונשלוך את עצמנו על רחמיו; ונניח‬ ‫בצד כל הבל‪ ,‬ריב וקנאה המובילה למוות‪ .‬קלמנט א' אל הקורינתים ה'‪1:‬‬ ‫‪,‬היו רחמנים ותקבלו רחמים; סלחו ותיסלחו לכם‪ :‬כאשר תעשו‪ ,‬כך ייעשה לכם‪ :‬כאשר תיתנו‪ ,‬כך יינתן לכם‪ :‬כאשר תשפטו‬ ‫כך תישפטו; כאשר אתם טובים לאחרים‪ ,‬כך יהיה אלוהים טוב לכם‪ :‬במידה שתמדדו‪ ,‬בה יימדד לכם שוב‪ .‬קלמנט א' אל‬ ‫הקורינתים ז'‪4:‬‬ ‫אבל הבה נהיה טובים זה לזה‪ ,‬כרחמיו ומתיקותו של בוראנו‪ .‬כי כתוב‪" :‬רחמנים יירשו ארץ‪ ,‬ואשר אין להם רע‪ ,‬יישארו"‬ ‫עליה‪ ,‬והפושעים יאבדו מעל פניה‪ ".‬קלמנט א' אל הקורינתים ז'‪9-10:‬‬ ‫אך הוא עצמו אומר לאלוהים‪ ,‬רחמני אלוהים כחסדך; כרב רחמיך מחק את פשעי‪ .‬קלמנט א' אל הקורינתים ח'‪25:‬‬ ‫את כל אלה ציווה הבורא הגדול ואדון הכל לשמור שלום והרמוניה; להיות טוב לכולם‪ .‬ובמיוחד לנו הנמלטים אל רחמיו על‬ ‫ידי אדוננו ישוע המשיח; לו הכבוד וההוד לנצח נצחים‪ .‬אמן‪ .‬קלמנט א' אל הקורינתים ט'‪17-18:‬‬ ‫רבים צרותיהם של רשעים‪ ,‬אך הבוטחים בה'‪ ,‬רחמים יקיפו‪ .‬אבינו הרחום והנדיב‪ ,‬מלא רחמים כלפי יראיו‪ ,‬ובחביבות‬ ‫ובאהבה הוא מעניק את חסדו לכל הבאים אליו בתודעה טהורה‪ .‬קלמנט א' אל הקורינתים י"א‪8-9:‬‬ ‫בהיות והכל נראה ונשמע לאלוהים‪ ,‬הבה נירוא אותו‪ ,‬ונניח בצד את מעשינו הרעים הנובעים מתאוות רעות‪ ,‬למען ניצל"‬ ‫ברחמיו מן הרשע העתיד לבוא‪ .‬לכן נבוא אליו בקדושת לב‪ ,‬נרים אליו ידיים צנועות ותמימות‪ ,‬ונאהיב את אבינו החנון‬ ‫והרחום‪ ,‬אשר נתן לנו חלק בבחירתו‪ ".‬קלמנט א' אל הקורינתים י"ג‪1,6:‬‬ ‫‪.‬לכן הבה נתפלל גם בעד אלה שנפלו בחטא‪ .‬כדי שבהיותם בעלי ענווה ומתינות‪ ,‬הם לא יוכלו להיכנע לנו‪ ,‬אלא לרצון האל‬ ‫‪,‬כי על ידי כך הם יזכו לזיכרון פורה ומושלם‪ ,‬ברחמים‪ ,‬הן בתפילותינו לאל והן בהזכרתנו בפני קדושיו‪ .‬הצדיק‪ ,‬אומר הוא‬ ‫ילמדני ברחמים ויגערני; אך שמן חוטאים אל יע ִּמנ ן את ראשי‪ .‬קלמנט א' אל הקורינתים כ"ג‪1-2,7:‬‬ ‫בהיותו גילה עלינו רחמים כה גדולים; ובעיקר משום כך‪ ,‬אנו החיים איננו מקריבים עוד לאלים מתים ואיננו משתחווים"‬ ‫להם‪ ,‬אלא על ידו הובאו לידיעת אבי האמת‪ .‬לכן‪ ,‬אחים‪ ,‬הבה נתוודה בו במעשינו; באהבה זה לזה; בל נאוף‪ ,‬בל לדבר רעה‬ ‫זה על זה‪ ,‬שלא נקנא זה בזה; אלא להיות צנועים‪ ,‬רחמנים וטובים‪ ".‬קלמנט ב' אל הקורינתים ב'‪8,13:‬‬ ‫אם כן‪ ,‬בהיותנו חסרי תבונה‪ ,‬עלינו להבין את כוונתו של אבינו הרחום‪ .‬כי הוא מדבר אלינו‪ ,‬ברצון שגם אנחנו‪ ,‬אשר טועים‬ ‫באותה טעות בנוגע לקורבנות‪ ,‬נחפש ונמצא דרך לגשת אליו‪ .‬איגרת ברנבא הכללית ב' ‪11‬‬ ‫'יתר על כן כתוב על השבת‪ ,‬בעשרת הדיברות‪ ,‬אשר דיבר אלוהים בהר סיני אל משה פנים אל פנים‪" :‬קדש את שבת ה‬ ‫בידיים טהורות ובלב טהור"‪ .‬ובמקום אחר הוא אומר‪" :‬אם בניך ישמרו את שבתותיי‪ ,‬ואשים עליהם רחמי"‪ .‬ואפילו‬ ‫בראשית הבריאה הוא מזכיר את השבת‪ .‬ויעִה אלוהים את מעשי ידיו בששת ימים; וכלם ביום השביעי‪ ,‬ונח ביום השביעי‬ ‫'וקידש אותו‪ .‬ראו‪ ,‬ילדיי‪ ,‬מה פירוש הדבר‪ :‬הוא כלם בששת ימים‪ .‬משמעות הדבר היא‪ :‬שבעוד ששת אלפים שנה יביא ה‬ ‫אלוהים את הכל לקצו"‪ .‬איגרת ברנבא הכללית י"ג‪1-4:‬‬ ‫‪.‬אני יודע מי אני וגם למי אני כותב; אני‪ ,‬אדם נידון; אתם‪ ,‬אלה שזכו לרחמים; אני‪ ,‬חשוף לסכנה; אתם‪ ,‬מחוזק מפני סכנה‬ ‫'אגרת איגנטיוס אל האפסים ג'‪:‬ט‬ ‫‪.‬התפללו גם בעדי; אשר ברחמי אלוהים זקוק לתפילותיכם‪ ,‬למען אהיה ראוי לחלק אשר אני עומד לקבל ולא אמצא נידוף‬ ‫איגרת איגנטיוס אל הטראליאנים ג' ‪5‬‬ ‫איגנטיוס‪ ,‬הנקרא גם תיאפורוס‪ ,‬אל הכנסייה אשר זכתה לרחמים מאת הוד מלכותו של האב העליון‪ ,‬ובנו יחידו ישוע‬ ‫המשיח; אהוב ומואר ברצון אשר חפץ בכל אשר על פי אהבת ישוע המשיח אלוהינו‪ ,‬אשר גם יושב במקומו של אזור‬ ‫;הרומאים; ואשר אני מברך אותה בשם ישוע המשיח‪ ,‬כאחד המאוחד הן בבשר והן ברוח לכל מצוותיו‪ ,‬ומלא בחסד אלוהים‬ ‫כל שמחה בישוע המשיח אלוהינו‪ .‬איגרת איגנטיוס אל הרומים א' ‪1‬‬

‫‪21‬‬

‫אך אני אפילו מתבייש להיחשב כאחד מהם‪ :‬כי גם אני לא ראוי‪ ,‬בהיותי הקטן שבהם‪ ,‬וכמי שנולד שלא במועד‪ .‬אלא"‬ ‫ברחמים זכיתי להיות משהו‪ ,‬אם אגיע אל אלוהים‪ ".‬אגרת איגנטיוס אל הרומים ג' ‪10‬‬ ‫איגנטיוס‪ ,‬הנקרא גם תיאפורוס‪ ,‬אל כנסיית אלוהים האב ואדוננו ישוע המשיח‪ ,‬אשר בפילדלפיה באסיה; אשר זכתה‬ ‫לרחמים‪ ,‬בהיותה מקובעת בהסכם אלוהים‪ ,‬ושמחה לנצח בסבלו של אדוננו‪ ,‬ומתמלאת בכל הרחמים על ידי תחייתו‪ :‬אשר‬ ‫גם אני מברך בדם ישוע המשיח‪ ,‬שהוא שמחתנו הנצחית והבלתי נגמרת; במיוחד אם הם אחדים עם הבישוף‪ ,‬עם הכהנים‬ ‫‪:‬אשר עמו‪ ,‬ועם הדיאקונים שמונו לפי דעתו של ישוע המשיח; אשר הוא מינה לפי רצונו בכל איתנות על ידי רוח קודשו‬ ‫איגרת איגנטיוס אל הפילדלפים ‪1:1‬‬ ‫אבל תפילתכם אל אלוהים תשלים אותי‪ ,‬כדי שאוכל להגיע לחלק אשר ברחמי אלוהים הוקצה לי‪ :‬ברחתי לבשורה כבשר"‬ ‫'המשיח; ולשליחים ככמרים של הכנסייה‪ ".‬אגרת איגנטיוס אל הפילדלפים ב'‪:‬ב‬ ‫;איגנטיוס‪ ,‬הנקרא גם תיאפורוס‪ ,‬אל קהילת אלוהים האב וישוע המשיח האהוב‪ ,‬אשר בירך אלוהים ברחמיו בכל מתנה טובה‬ ‫מלאים באמונה ובאהבה‪ ,‬כך שלא חסרה שום מתנה; ראויים ביותר לאלוהים‪ ,‬ופורים בקדושים‪ :‬הקהילה אשר בסמירנה‬ ‫באסיה; כל שמחה‪ ,‬על ידי רוחו הטהורה‪ ,‬ודבר אלוהים‪ .‬איגרת איגנטיוס אל הסמירנים ‪1:1‬‬ ‫חסד עמכם‪ ,‬רחמים‪ ,‬שלום וסבלנות לנצח נצחים‪ ".‬איגרת איגנטיוס אל הזמירנים ג'‪"23:‬‬ ‫פוליקרפוס והכהנים אשר עמו אל קהילת האלוהים אשר בפיליפי‪ :‬רחמים לכם ושלום מאת אלוהים שדי; ומאדוננו ישוע‬ ‫המשיח מושיענו‪ ,‬ירבה‪ .‬איגרת פוליקרפוס אל הפיליפים א' ‪1‬‬ ‫אבל זכרו את מה שלימד אותנו ה' באומרו‪' :‬אל תשפטו ולא תישפטו; סלחו ותסלחו לכם; היו רחמנים ותקבלו רחמים; כי"‬ ‫באותה מידה שתמדדו‪ ,‬כך יימדד לכם שוב'‪ ".‬אגרת פוליקרפוס אל הפיליפים א' ‪10‬‬ ‫והזקנים יהיו רחומים ורחומים כלפי כולם; ישובו מטעויותיהם; יחפשו את החלשים; לא ישכחו את האלמנות‪ ,‬את היתומים"‬ ‫ואת העניים; אלא תמיד ידאגו לטוב בעיני אלוהים ובני אדם‪ ".‬אגרת פוליקרפוס אל הפיליפים ב' ‪15‬‬ ‫או איך אוכל אי פעם להתחנן בפני ה' על חטאיי הרבים והגדולים? באילו מילים אתחנן לפניו שירחם עליי? ספר רועה הרמס‬ ‫א' (חזונות) א' ‪15‬‬ ‫וִ ִשתל ה חש ִסדנ י אאלהע ים חל סש ד לִלפיך וִ ִשל בע יתפ ך וִ נלחש ִמך ִמאה ד‪ .‬שרק אש תל ה אש ל תִדנ ד‪ ,‬הל ילה ּל לנו וִ נשחש ִמך בע יתפ ך‪ .‬ספר א' רה ִפה הפ ִרמש ס (חזיונות)‬ ‫א' ‪23‬‬ ‫‪.‬וכאשר תשמע את הדברים האלה‪ ,‬תתאפק ותרחם‪ .‬ספר רועה הרמס א' (חזונות) ב'‪ ,‬יא‬ ‫'אבל אלו אשר לעולם לא יכחישו אותו‪ ,‬הוא ברחמיו הרבים יתן להם חן‪ .‬ספר רועה הרמס א' (חזונות) ב'‪:‬כ‬ ‫האבנים המרובעות והלבנות‪ ,‬התואמות בדיוק בחיבוריהן‪ ,‬הן השליחים‪ ,‬הבישופים‪ ,‬הרופאים והשרים‪ ,‬אשר ברחמי אלוהים‬ ‫‪,‬באו‪ ,‬שלטו‪ ,‬לימדו ושירתו בקדושה ובצניעות את בחירי אלוהים‪ ,‬הן אלה שנרדמו והן אלה שנותרו; ותמיד הסכימו איתם‬ ‫‪ 3:52‬והיה להם שלום פנימי‪ ,‬ושמעו זה את זה‪ 1 .‬ספר רועה הרמס (חזונות)‬ ‫והם אכן נושאים את רעלם בקופסאות‪ ,‬אך אתם מכילים את רעלכם וזיהוםכם בלבבכם‪ ,‬ולא תטהרו אותם‪ ,‬ותערבבו את‬ ‫חושיכם עם לב טהור‪ ,‬למען תמצאו רחמים עם המלך הגדול‪ .‬ספר רועה הרמס א' (חזיונות) ג'‪103:‬‬ ‫היא ענתה לי‪" ,‬האם לא פגש אותך דבר‪ ,‬הו איש?" עניתי‪" ,‬גברתי‪ ,‬פגשה אותי חיה כזו‪ ,‬שנראה כי היא מסוגלת לטרוף עם‬ ‫‪ 4:16‬שלם; אך בכוח האל וברחמיו היחידים‪ ,‬ברחמתי ממנה‪ ".‬א' ספר רועה הרמס (חזונות)‬ ‫לכן אדוננו הרחום ריחם על ברואו‪ ,‬והוא מינה את התשובה הזו‪ ,‬ונתן לי את הכוח לכך‪ .‬ולכן אני אומר לך‪ ,‬אם מישהו‪ ,‬אחרי‬ ‫הקריאה הגדולה והקדושה הזו‪ ,‬יתפתה על ידי השטן ויחטא‪ ,‬יש לו תשובה אחת‪ .‬אבל אם יחטא לעתים קרובות ויחזור‬ ‫‪ 4:22‬בתשובה‪ ,‬לא יועיל לאדם כזה; כי בקושי יחיה לאלוהים‪ .‬ב' ספר רועה הרמס (מצוות)‬

‫‪22‬‬

‫אל תחשוב כך‪ ,‬כי אם פנה אל ה' בכל לבבך‪ ,‬ובקש ממנו ללא ספק‪ ,‬וידעת את רחמי ה'; כי לא יעזובך‪ ,‬כי ימלא את בקשת‬ ‫'נפשך‪ .‬ספר רועה הרמס ב' (מצוות) ט'‪ ,‬ב‬ ‫‪,‬אבל האדם העצוב תמיד עושה רשע‪ .‬ראשית‪ ,‬הוא עושה רשע‪ ,‬משום שהוא מעציב את רוח הקודש‪ ,‬אשר ניתנה לאדם‬ ‫‪,‬בהיותו בעל טבע עליז‪ .‬ושוב הוא עושה רע‪ ,‬משום שהוא מתפלל בעצב אל ה'‪ ,‬ואינו מודה לו תחילה על חסדיו הקודמים‬ ‫'ואינו מקבל מאלוהים את אשר הוא מבקש‪ 2 .‬ספר רועה הרמס (מצוות) י'‪:‬כ‬ ‫לכן‪ ,‬כאשר יזרח רחמי ה'‪ ,‬אז יתגלו עובדי האל ויתגלו לעין כולם‪ .‬כי כשם שבקיץ נראה ומתגלה פרי כל עץ‪ ,‬כך גם מעשי‬ ‫‪ 4:3‬הצדיקים יוכרזו ויתגלו‪ ,‬והם ישובו לעולם ההוא שמחים ושמחים‪ 3 .‬ספר רועה הרמס (משלים)‬ ‫אך עתה היזהר; ובהיותו של אלוהים כל יכול ורחום‪ ,‬הוא ייתן תרופה למה שעשית רע בעבר‪ ,‬אם לעתיד לבוא לא תטמא את‬ ‫‪ 5:62‬גופך ורוחך; ‪ 3‬ספר רועה הרמס (דימויים)‬ ‫למען תדע‪ ,‬אומר הוא‪ ,‬כי גדול טובו וחסדו של ה'‪ ,‬ויש לכבדו; אשר נתן את רוחו לאלה שנמצאו ראויים לתשובה‪ 3 .‬ספר‬ ‫‪ 8:46‬רועה הרמס (משלים)‬ ‫על כל אלה הודיתי לה'‪ ,‬כי בהתרגשותו מרחמים כלפי כל אשר נקרא שמו עליהם‪ ,‬שלח אלינו את מלאך התשובה לשלוט בנו‬ ‫אשר חטאו נגדו; וכי הוא רענן את רוחנו אשר כמעט אבדה‪ ,‬ואשר לא הייתה לה תקווה לישועה‪ ,‬אך כעת רעננה לחיים‬ ‫‪ 9:135‬חדשים‪ 3 .‬ספר רועה הרמס (משלים)‬ ‫הם אלו אשר האמינו‪ ,‬ותמיד היו טובים וישרים; וללא כל חילוקי דעות בינם לבין עצמם‪ ,‬אך עדיין שמחו בעבדי האל‪ ,‬לאחר‬ ‫שלבשו את רוח הבתולות הללו; ותמיד היו נכונים לגלות רחמים לכל האנשים‪ ,‬נותנים ברצון לכל האנשים מעמלם ללא‬ ‫‪ 9:211‬גערה וללא התלבטות‪ 3 .‬ספר רועה הרמס (משלים)‬ ‫אל תדרכו אפוא תחת רגליו‪ ,‬הוא אמר‪" ,‬רחמיו; אלא כבדוהו‪ ,‬כי הוא סבלני כלפי חטאיכם‪ ,‬ואינו כאחד מכם; אך חזרו"‬ ‫‪ 9:274‬בתשובה‪ ,‬כי זה יועיל לכם‪ 3 ".‬ספר רועה הרמס (משלים)‬

‫טפרי גן עדן נשכחים‬ ‫ושוב‪ ,‬מכיוון שאלוהים רחום ורחום מאוד‪ ,‬ושולט בכל הדברים בדרך שהוא לבדו יודע‪ ,‬הוא השכן את אדם אבינו בגבול‬ ‫המערבי של הגן‪ ,‬כי בצד זה הארץ רחבה מאוד‪ .‬ספר אדם וחוה א' ‪1:8‬‬ ‫ספר אדם וחוה ‪1 3‬‬ ‫אז הסביר לו אלוהים‪ ,‬ברחמיו כלפי אדם אשר נברא בצלמו ובדמותו‪ ,‬כי אלו הן ‪ 5,000‬ו‪ 500-‬שנים; וכיצד יבוא אז ‪6‬‬ ‫‪.‬מישהו ויושיע אותו ואת זרעו‬ ‫אך אלוהים כרת קודם לכן את הברית הזאת עם אבינו אדם באותם התנאים‪ ,‬לפני שיצא מן הגן‪ ,‬כשהיה ליד העץ אשר ‪7‬‬ ‫‪.‬לקחה חוה את פריו ונתנה לו לאכול‬ ‫‪.‬כאשר אדם אבינו יצא מן הגן ועבר על העץ ההוא וירא כיצד שינה אלהים את מראהו לצורה אחרת והוא יבש ‪8‬‬ ‫‪.‬וכאשר אדם הלך לשם‪ ,‬הוא ירא‪ ,‬רעד ונפל; אך אלוהים ברחמיו הרים אותו‪ ,‬ואז כרת עמו את הברית הזאת ‪9‬‬ ‫וִ הל ילה אל דל ם ִשל שִֶשר הש גלן וִ לראל ה אפ ת הש ִֹ רוב וִ חפ פרב אנ ּ ִמהִּל ף בִ ילדִ וִ הש ִֹ רוב לִֹשף ושיִ שרעו אפ לליו וִ חש ולה נע פִ לו עמִֶ נניהפ ם ושְע ִרעו עמִֶ נניהפ ם׃ ‪10‬‬ ‫יא שו שְחָמש ר ִָלניהפ ם שוְ ִשרחנ ם ִָלניהפ ם שוְשֶנ ב מנ ִָלניהפ ם שו שְ ִָלפה הש של מש יע ם שוְ האמפ ר‬ ‫‪.‬אדוני‪ ,‬שלחתני לשמור שער הגן בחרב אש ‪12‬‬ ‫?וכאשר ראו אותי עבדיך אדם וחוה‪ ,‬נפלו על פניהם והיו כמתים‪ .‬אדוני‪ ,‬מה נעשה לעבדיך ‪13‬‬ ‫שו שְחָלהע ים ִָלניהפ ם שוְ ִשרחנ ם ִָלניהפ ם ושיִ ּש לשח מש לִ אל כִ לע ִּמה ר אפ ת הש גלן׃ ‪14‬‬ ‫מהו מדף הסלע התלוי הזה שמגן עלינו‪ ,‬לעומת רחמי ה' שהאפילו עלינו? ספר אדם וחוה א' ד'‪6:‬‬ ‫אז קמה‪ ,‬פרשה את ידיה אל אלוהים‪ ,‬מתחננת לפניו לרחמים ורחמים‪ ,‬ואמרה‪ ,‬אלוהים‪ ,‬סלח לי על חטאתי‪ ,‬על החטא אשר‬ ‫חטאתי‪ ,‬ואל תזכור אותו לי‪ .‬ספר אדם וחוה א' ה‪4:‬‬

‫‪23‬‬

‫הִרה ִֹ מִ‪ ,‬בִ לנב‪ ,‬בִ הש ִִֹלל וִ דש בל ר; ובִ בל ִל ר‪ ִֹ ,‬מִתִ; וִ ִ עלִיתל נע י ִֹ עדָל ת ִֶ נליו‪ ,‬בִ חש ִסדפ ך וִ שִז לִרך‪ .‬ספר אדם‬ ‫וִ קש חש תל נע י‪ ,‬הש גשם‪ ,‬וִ ִ עלִיתל נע י עאשל ה‪ ,‬בִ ל‬ ‫וחוה א' ה'‪10:‬‬ ‫כאשר שמעו אדם וחוה את דברי אלוהים‪ ,‬בכו והתייפחו עוד יותר; אך חיזקו את ליבם באלוהים‪ ,‬כי כעת חשו שה' היה להם‬ ‫כאב ואם; ומסיבה זו בדיוק בכו לפניו וביקשו ממנו רחמים‪ .‬ספר אדם וחוה א' ז'‪1:‬‬ ‫אז ראה אותם אלוהים‪ ,‬רחום וחנון‪ ,‬כשהם שוכבים במים וקרוב למות‪ ,‬ושלח מלאך‪ ,‬אשר הוציאם מן המים‪ ,‬והניחם על שפת‬ ‫הים כמתים‪ .‬ספר אדם וחוה א' י'‪1:‬‬ ‫‪.‬אך ה' הרחום ראה את מות אדם‪ ,‬ואת שתיקתה של חוה מפחד החושך‪ .‬ספר אדם וחוה א' יב‪:‬ה‬ ‫וכאשר שמע אלוהים‪ ,‬הרחום והמלא רחמים‪ ,‬את קולו של אדם‪ ,‬אמר לו‪" :‬אך כששמעתי על פשעך‪ ,‬גזלתי ממך את האור‬ ‫הזוהר ההוא‪ .‬אך ברחמי לא הפכתי אותך לחושך‪ ,‬אלא הפכתי אותך לגוף בשר‪ ,‬ועליו פרשתי את העור הזה‪ ,‬כדי שיישא קור‬ ‫וחום‪ .‬אך ברחמי הפכתי אותך כפי שאתה; כאשר עברת על מצותי‪ ,‬אדם‪ ,‬גירשתי אותך מן הגן‪ ,‬ואוציא אותך אל הארץ‬ ‫הזאת; וציוותי עליך לשבת במערה הזאת; וירד עליך חושך‪ ,‬כאשר עבר על מצותי‪ ".‬ספר אדם וחוה א' י"ג‪1,7,9:‬‬ ‫‪.‬אבל האל הרחום‪ ,‬המביט בברואיו‪ ,‬הביט באדם וחוה כשהם שכבו מתים‪ ,‬והוא שלח את דברו אליהם והקים אותם לתחייה‬ ‫ספר אדם וחוה א' כא‪:‬ח‬ ‫אז בכה אדם עוד ואמר‪" ,‬אלוהים‪ ,‬רחם עלי‪ ,‬עד כדי כך שתקח עלייך את אשר אעשה‪ ".‬אז עמדו אדם וחוה מתחת למזבח‬ ‫ובכו‪ ,‬מתחננים לאלוהים‪" ,‬סלח לנו על חטאינו ועלינו‪ ,‬והבט בנו בעיני רחמיך‪ ".‬כי בהיותנו בגן עלו תהילותינו ומזמורינו‬ ‫לפניך ללא הרף‪ .‬ספר אדם וחוה א' כ"ג‪1,6:‬‬ ‫אז האל הרחום‪ ,‬הטוב ואוהב האדם‪ ,‬הביט באדם ובחוה‪ ,‬ובדמם‪ ,‬אשר נשאו לו כקורבן‪ ,‬ללא הוראה ממנו לעשות כן‪ .‬אך הוא‬ ‫תמה עליהם; וקיבל את קורבנותיהם‪ .‬ואלוהים שלח מלפניו אש בוהקת‪ ,‬אשר אכלה את קורבנותיהם‪ .‬הוא הריח את ריח‬ ‫הקורבן של קורבנותיהם‪ ,‬והראה עליהם רחמים‪ .‬ספר אדם וחוה א' כ"ד‪1-3:‬‬ ‫‪,‬ועל ידי כך יתברר כי אתה אל רחום‪ ,‬אשר לא חפץ כי יאבד אדם; אשר לא אוהב כי ייפול; ואינך מגנה איש באכזריות‬ ‫‪'.‬ברעה ובהרס מוחלט‪ .‬ספר אדם וחוה א' כ"ה‪:‬ה‬ ‫וכאשר אביט בכל הדברים הטובים אשר חיית בהם‪ ,‬ומדוע יצאת מהם‪ ,‬אז ארחם עליך ברצון‪ .‬אך לא אוכל לשנות את‬ ‫הברית אשר יצאה מפי; אחרת הייתי מחזיר אותך אל הגן‪ .‬אולם כאשר הברית תתקיים‪ ,‬אז ארחם עליך ועל זרעך‪ ,‬ואביא‬ ‫אותך אל ארץ שמחה‪ ,‬אשר אין בה צער ואין סבל‪ ,‬כי אם שמחה ושמחה נצחית‪ ,‬ואור אשר לעולם אינו כבה‪ ,‬ותהילות אשר‬ ‫לעולם אינן חדלות; וגן יפה אשר לעולם לא יעבור‪ .‬ספר אדם וחוה א' כו‪ :‬יג‪-‬טו‬ ‫אך כאשר ראה האל הרחום כי השטן חפץ להרוג את אדם בתכסיסיו הרבים‪ ,‬וראה כי אדם היה עניו וללא עורמה‪ ,‬דיבר‬ ‫אלוהים אל השטן בקול גדול וקילל אותו‪ .‬ספר אדם וחוה א' כט‪1:‬‬ ‫וישמע אדם את דברי אלוהים אלה‪ ,‬וישתחווה לפניו‪ .‬הוא וחוה ישתחוו לו והודו לו על אשר עשה עמם רחמים‪ .‬ספר אדם‬ ‫וחוה א' לא‪4:‬‬ ‫ברחמיך‪ ,‬אלוהים‪ ,‬הושיעני ממכות ומניסיונות אלה‪ ,‬והבאני אל ארץ אחרת‪ ,‬שונה מזו‪ ,‬אם לא תיתן לי לשכון בגניך‪ .‬ספר‬ ‫אדם וחוה א' מ"א‪:‬י"ג‬ ‫'אז ברחמים אציל את נפשך ואת נפשות הצדיקים‪ ,‬לתת להם מנוחה בגני‪ .‬וזה יהיה כאשר יבוא קץ העולם‪ .‬ספר אדם וחוה א‬ ‫'מ"ב‪:‬ו‬ ‫אך בחסדי אלוהים לא יכול היה לשרוף את המערה‪ ,‬כי אלוהים שלח את מלאכו סביב המערה לשמור עליה מפני אש כזו‪ ,‬עד‬ ‫שתכבה‪ .‬ספר אדם וחוה א' מ"ג‪:‬ט"ז‬

‫‪24‬‬

‫'אלמלא רחמי הייתי משמיד אותך ואת צבאותיך מן הארץ‪ .‬אבל הייתי סבלני איתך עד סוף העולם‪ ".‬ספר אדם וחוה א"‬ ‫'מ"ד‪:‬ה‬ ‫הנה‪ ,‬האש שרפה את בשרנו בעולם הזה; אך כיצד יהיה כאשר נמות‪ ,‬והשטן יעניש את נשמותינו? הלא גאולתנו ארוכה‬ ‫'ורחוקה‪ ,‬אלא אם כן יבוא אלוהים‪ ,‬וימלא את הבטחתו ברחמינו? ספר אדם וחוה א' מ"ז‪ ,‬ב‬ ‫אבל‪ ,‬ברחמים עליך‪ ,‬בדיוק כשהסלע ההוא נפל עליך‪ ,‬ציוויתי עליו ליצור סוכך מעליך; ואת הסלע שתחתיך‪ ,‬להוריד את‬ ‫'עצמו‪ .‬ספר אדם וחוה א' מ"ט‪:‬ז‬ ‫'אך אדם וחוה קמו שוב והתפללו לאלוהים במערה כל אותו לילה‪ ,‬והתחננו לרחמים ממנו‪ .‬ספר אדם וחוה א' נ'‪:‬ג‬ ‫וכאשר גופם של אדם וחוה כוסה‪ ,‬עמדו והתפללו‪ ,‬וביקשו רחמים וסליחה מה'‪ ,‬והודו לו על אשר רחם עליהם וכיסה את‬ ‫ערומם‪ .‬ולא חדלו מתפילה כל הלילה ההוא‪ .‬ספר אדם וחוה א' נב‪:‬יא‬ ‫'אך אלוהים‪ ,‬ברחמיו‪ ,‬גירש אותו מקרבנו אל הארץ האפלה הזו; כי הוא הפך לחושך עצמו ולפועל עוולה‪ .‬ספר אדם וחוה א‬ ‫‪55:14‬‬ ‫הודה‪ ,‬אם כן‪ ,‬בחסדי עליך וברחמי עליך‪ ,‬ברייתי; שלא גמלתי לך על פשעך נגדי‪ ,‬אלא ברחמי עליך הבטחתי לך שבסוף‬ ‫חמשת הימים וחצי הגדולים אבוא ואושיע אותך‪ .‬ספר אדם וחוה א' ‪56:7‬‬ ‫‪,‬כי אמר בלבו‪ ,‬ועכשיו‪ ,‬כשימלאו את ארבעים יום הצום והתפללות‪ ,‬יחזירם אלוהים למצבם הקודם; אך אם לא יעשה כן‬ ‫עדיין ירחם עליהם; וגם אם לא ירחם עליהם‪ ,‬האם ייתן להם משהו מגן העדן לנחם; כפי שכבר פעמיים קודם לכן‪ .‬ספר אדם‬ ‫‪'.‬וחוה א' ס'‪ ,‬ד‬ ‫יתי לִ לִ הש ִּ עמ ִידכפם; וִ ג שלר ִּנו מנ לִלפיך‪ .‬ספר אדם וחוה א' ס"א‪:‬י‬ ‫יתי אפ ִתכפם‪ ,‬ל הא הש ִר עּ ע‬ ‫'וִ אָנע י בִ שרחָמל עתי וִ בש חפ ספ ד ּפ ִרצע ע‬ ‫אך ברחמי אלוהים‪ ,‬ברגע ששתי התאנים הללו היו באדמה‪ ,‬אלוהים ביטל את עצת השטן בנוגע אליהן; והפך אותן לשני עצי‬ ‫'פרי‪ ,‬אשר האפילו על המערה‪ .‬כי השטן קבר אותן בצדה המזרחי‪ .‬ספר אדם וחוה א' סב‪:‬ג‬ ‫לא למענו בלבד צמחו העצים האלה מיד‪ ,‬כי אם רחמתי עליך וציוותי עליהם לגדול‪ .‬וגדלו לשני עצים גדולים‪ ,‬למען תצל‬ ‫'ענפיהם ותמצא מנוחה‪ ,‬וכי אראה את כוחי ואת נפלאותיי‪ .‬ספר אדם וחוה א' ס"ג‪:‬ט‬ ‫שו שְִָמש ר אל דל ם אפ ל־יִ הולה שוְ האמפ ר יִ הולה‪ ,‬אש ל־נ הא נה אָבנ ד בש ָאכלל אָּפ ר־ ָאכללנו‪ .‬יִ הולה‪ ,‬אש ל־תש ֹננו; ִֹ גשד חש ִסדפ ך וִ אש ל־תש ִָזה ב אה תל נו ִשד־יִם‬ ‫הש הָבל לרה אָּפ ר הש גלדל ל ִִָפ ה ללנו‪ .‬ספר אדם וחוה א' סה‪:‬ה‬ ‫‪.‬אז התפללו לאלוהים שירחם עליהם; לאחר מכן‪ ,‬שקטה דעתם‪ ,‬נשבר ליבם‪ ,‬וכמיהתם התקררה; והם היו כזרים עלי אדמות‬ ‫'את הלילה ההוא בילו אדם וחוה במערה‪ ,‬שם ישנו שינה כבדה בגלל האוכל שאכלו‪ .‬ספר אדם וחוה א' ס"ה‪:‬י‬ ‫והם הקריבו שוב את המנחה הזו על המזבח שבנו בתחילה‪ .‬ועמדו והתפללו‪ ,‬ויתחננו אל ה' לאמור‪" :‬כך‪ ,‬אלוהים‪ ,‬בהיותנו‬ ‫בגן‪ ,‬עלה תהילותינו אליך כמנחה זו; ותמימותנו עלתה אליך כקטורת‪ .‬אך עתה‪ ,‬אלוהים‪ ,‬קבל מאיתנו את המנחה הזו‪ ,‬ואל‬ ‫תשיב אותנו‪ ,‬מחסדיך‪ ".‬אז אמר אלוהים לאדם ולחוה‪" :‬מכיוון שהבאתם את המנחה הזו והקרבתם אותה לי‪ ,‬אעשה אותה‬ ‫לבשרי‪ ,‬כשארד ארצה להושיע אתכם; ואגרום לה להיות מוקרבת תמיד על המזבח‪ ,‬לסליחה ולרחמים‪ ,‬לאלו הנוטלים אותה‬ ‫כראוי‪ ".‬ספר אדם וחוה א' ‪68:11-12‬‬ ‫ויאמר אלוהים אל האדם‪" :‬זאת תהיה לך מנהג לעשות כן כי יבוא עליך צרה ויגון‪ .‬אך לא תהיה תשועתך וכניסתך אל הגן‬ ‫עד מלאת הימים אשר הוסכם ביניך וביני; אילולא כן‪ ,‬ברחמי וברחמי עליך‪ ,‬הייתי מחזיר אותך אל גניי ואל חפצי למען‬ ‫המנחה אשר הקרבת לשמי‪ ".‬ספר אדם וחוה א' סח‪:‬טז‬ ‫"‪.‬וכאשר ראה אדם את המצוקה שבה נקלעה חוה‪ ,‬קם והתפלל אל אלוהים ואמר‪" :‬ה'‪ ,‬הבט בי בעין רחמיך והוציאה ממצוקה‬ ‫ספר אדם וחוה א' ‪74:4‬‬

‫‪25‬‬

‫אז אמר אלוהים לקין‪" :‬מי שימצאך לא יהרגך"‪ ,‬כי לפני כן אמר אלוהים לקין‪" :‬אוותר על שבעה עונשים על מי שיהרוג את‬ ‫קין"‪ .‬כי באשר לדבר אלוהים לקין‪" :‬איפה אחיך?" אמר אלוהים ברחמים כלפיו‪ ,‬כדי לנסות ולגרום לו לחזור בתשובה‪ .‬ספר‬ ‫אדם וחוה א' ‪79:20‬‬ ‫ובאשר לאלהים שאמר לקין‪" :‬ארורה האדמה אשר שתתה את דם אחיך"‪ ,‬גם כך היה רחמיו של אלוהים על קין‪ .‬כי לא קילל‬ ‫;אותו אלוהים‪ ,‬אלא קילל את האדמה; אף על פי שלא האדמה הרגה את הבל וחטאה‪ .‬כי ראוי היה שהקללה תיפול על הרוצח‬ ‫אך ברחמים ניהל אלוהים את מחשבותיו כך שאיש לא ידע זאת‪ ,‬ויפנה עורף לקין‪ .‬ספר אדם וחוה א' ‪79:22-23‬‬ ‫‪,‬עתה‪ ,‬אדם‪ ,‬בהבנתי את לבבך‪ ,‬הצלתי אותך פעמים רבות מידיו; כדי להראות לך כי אני אל רחום; וכי אני רוצה בטובתך‬ ‫‪.‬וכי איני רוצה בחורבנך‪ .‬ספר אדם וחוה ב' ג'‪ ,‬טז‬ ‫אשר לשת‪ ,‬כשהיה בן שבע‪ ,‬ידע טוב ורע‪ ,‬והיה עקבי בצום ובתפילה‪ ,‬ואת כל לילותיו בילה בתחנונים לרחמים וסליחה‬ ‫מאלוהים‪ .‬ספר אדם וחוה ב' ה‪1:‬‬ ‫לאחר מכן‪ ,‬כשירד מן המזבח‪ ,‬לאחר שסיים את הקרבתו‪ ,‬נראה אליו השטן בדמות מלאך יפהפה‪ ,‬זוהר באור; עם מטה אור‬ ‫‪,‬בידו‪ ,‬והוא עצמו חגור בחגורת אור‪ .‬הוא בירך את שת בחיוך יפהפה‪ ,‬והחל לפתות אותו במילים יפות‪ ,‬באומרו לו‪ ,‬הו שת‬ ‫למה אתה שוכן בהר הזה? כי הוא צר‪ ,‬מלא אבנים וחול‪ ,‬ועצים שאין בהם פרי טוב; מדבר ללא יישובים וללא ערים; אין‬ ‫מקום טוב לגור בו‪ .‬אלא הכל חום‪ ,‬עייפות וצרות‪ .‬אתה תישאר בעולמנו ותנוח מהעולם הזה ומהסבל שלו; לעולם לא תרגיש‬ ‫'עוד עייפות ועייפות; לעולם לא תביא קורבן‪ ,‬ולא תבקש רחמים; כי לא תחטא עוד‪ ,‬ולא תישנא בתשוקות‪ .‬ספר אדם וחוה ב‬ ‫‪5:4-5,9‬‬ ‫שו שְִָמה ד ּש ת לע פִ נני גופשת אָבע יו אָדל ם וִ חש ולה עאִָ‪ ,‬שוְ ִשת שֶֶנל יִמל ם ושְע קִ ּו שרח עָמים ִשל ִשל ִשל ִשל ִשל בל נליו; וִ שכאָּפ ר יִ הע י קל ּל ה ִע ִנ ה ִשל ִשל‬ ‫'ִפצפ ל ִלצל ה‪ ִֶ 2 .‬לרת אדם וִ חש ולה י"א‪ ,‬ה‬ ‫וכאשר הושלמה בניית הגג‪ ,‬ציווה עליהם להקריב קורבנות‪ .‬הם עבדו בחריצות והביאו אותם אל שת אביהם‪ ,‬אשר לקח‬ ‫אותם והקריב אותם על המזבח; והתפלל לאלוהים שיקבל את קורבנותיהם‪ ,‬שירחם על נשמות ילדיו וישמור אותם מיד‬ ‫השטן‪ .‬ספר אדם וחוה ב' י"ב ‪5‬‬ ‫ויעמד מהללאל על עמו‪ ,‬ויאכלם בצדק ובתמימות‪ ,‬ויצפה בהם לראות שאין הם מקיימים יחסי מין עם בני קין‪ .‬הוא גם‬ ‫המשיך במערת האוצרות להתפלל ולשרת לפני גופת אדם אבינו‪ ,‬ולבקש רחמים מאלוהים עליו ועל עמו; עד שהיה בן שמונה‬ ‫‪'.‬מאות ושבעים שנה‪ ,‬וחלה‪ .‬ספר אדם וחוה ב'‪ ,‬ט"ז‪ ,‬א'‪-‬ב‬ ‫ומ ּחֶללו ִשל חָטל אִתל יו‪ 2 .‬חש ִרדל ם יִ חש ‪:‬ישג‬ ‫שו שְִָלה י פלרד שו שְִָלהל ה ִשל הש עָזִבנ חש שֹאָּפ ר צע ולהִ אל דל ם שו שְִָלהע ים אפ ל הש עָזִבנ חש ִ‬ ‫הוא השביע אותם שוב לאמר‪ :‬אני משביע במות אדם אבינו ובדם הבל‪ ,‬שת‪ ,‬אנוש‪ ,‬קינן ומהללאל‪ ,‬לשמוע אותי ולא לרדת‬ ‫‪.‬מהר הקדוש הזה; כי ברגע שתעזבו אותו‪ ,‬תהיו נחושים לחיים ולרחמים; ולא תקראו עוד ילדי אלוהים‪ ,‬כי אם ילדי השטן‬ ‫ספר אדם וחוה ב' כ'‪:‬כז‬ ‫אז בכה ירד לפני ה'‪ ,‬וביקש ממנו רחמים וסליחה‪ .‬אך ייחל שנשמתו תעזוב את גופו‪ ,‬ולא תשמע את דברי האל על יריד ילדיו‬ ‫מהר הקודש‪ .‬ספר אדם וחוה ב' כ'‪:‬ל"ו‬ ‫ואחרי כן‪ ,‬תעו בני שת ונפלו‪ ,‬הם‪ ,‬בניהם ונשותיהם‪ .‬וכאשר ראו אותם חנוך‪ ,‬מתושלח‪ ,‬למך ונח‪ ,‬נפגע ליבם מחמת נפילתם‬ ‫בספק מלא חוסר אמונה; ויבכו וביקשו את רחמי האל‪ ,‬שישמרם ויוציאם מן הדור הרשע ההוא‪ .‬ספר אדם וחוה ב' כב‪:‬ג‬ ‫ושני האנשים ההם הובילו אותי לצד הצפוני‪ ,‬והראו לי שם מקום נורא מאוד‪ ,‬והיו שם כל מיני עינויים‪ :‬חושך אכזרי ואפלה‬ ‫לא מוארת‪ ,‬ואין שם אור‪ ,‬אלא אש עכורה בוערת ללא הרף‪ ,‬ונהר לוהט יוצא‪ ,‬וכל המקום הזה אש בכל מקום‪ ,‬ובכל מקום‬ ‫‪,‬כפור וקרח‪ ,‬צמא ורעידה‪ ,‬בעוד שהכבלים אכזריים מאוד‪ ,‬והמלאכים מפחידים וחסרי רחמים‪ ,‬נושאים כלי נשק זועמים‬ ‫'עינויים חסרי רחמים‪ ,‬ואמרתי‪ :‬סודות חנוך י'‪ ,‬א‬ ‫'כי חסד ה' יהיה על יראיו ‪ ...‬וירחם צדיק‪ ,‬מצר חוטא יצילנו‪ ,‬יעשה כחסדו לחסידיו‪ ,‬תהילים לשלמה ג‬

‫‪26‬‬

‫'יהי חסדך ה' על כל אוהביך‪ .‬תהילים לשלמה ד‬ ‫ֹע י טִב וִ חל נלם אש תל ה‪ ,‬מש חָספ ה ללִָנע יע ים; מש ִִמנ חש נשפִ ּל ִע ים בש פִ תש חש ת ילדפ ך בש חָסל ד‪ִ .‬של ֹלל־אל פרץ חש ִסדפ ך יִ הולה בִ טִב‪ .‬תהילים לשלמה ה‬ ‫‪'.‬ברוך ה'‪ ,‬חנן לאוהביו בכנות‪ .‬תהילים לשלמה ו‬ ‫ֹע י שרחום אש תל ה‪ ,‬וִ ל הא תש ָאננס ִשד אָכה לננו‪ֹ .‬י ּל כפן ִּמפ ך בִ תִכפם נ ִשמצל א חש ֶפ ר; וִ ל הא ישגִ בו לִלנינו גִיע ם‪ .‬תש קע ים אפ ת‪ֵ-‬לנו בִ ִנת ִָזה לרנו‪ ,‬תש חָסנ ר‬ ‫'לִ בנ ית שיִָקה ב בִ יִם אָמש ִרתל לִ עה ז לִרם‪ .‬תהילים לשלמה ז‬ ‫'שוב אאלהע ים חש ִסדפ ך לִלנינו וִ חל ננם לִלנינו; קל סש ף אפ ת ִֶ דותנ י יע ִִ לראנ ל בש חפ ספ ד ובִ טִב; תהילים לשלמה ח‬ ‫הבט ורחם אלוהי ישראל כי לך אנחנו ואל תסיר מאיתנו חסדך פן יתקפו אותנו חסד ה' על בית ישראל לעולם ועד‪ .‬תהילים‬ ‫לשלמה ט‬ ‫וִ חש ִסדנ י יִ הולה ִשל‪-‬אל הָבל יו בש ָאמפ ת‪ ,‬וִ יִ הולה זלכה ר אפ ת‪ִָ-‬בל דל יו בש ח עָסיד‪ .‬וִ ִשל‪ִָ-‬נע יע ים שי ָחנלס אאלהע ים בִ עִ ִמתל ת יע ִִ לראנ ל‪ֹ ,‬ע י טִב וִ חל נלן אאלהע ים‬ ‫'ללעִללם‪ ,‬וִ קל ָהללתנ י יע ִִ לראנ ל שיהָדו ּנ ם יִ הולה‪ .‬תהילים לשלמה י‬ ‫‪.‬חסד ה' על ישראל לעולם ועד‪ .‬תהילים לשלמה יא‬ ‫וִ ִשל צִ עד עידים חש ִסדנ י יִ הולה‪ ,‬וִ ִשל יִ לר עאיו חש ִסדִ‪ .‬תהילים לשלמה י"ג‬ ‫ולא ימצאו ביום רחמים צדיקים‪ ,‬וחסידי ה' יירשו חיים בשמחה‪ ".‬תהילים לשלמה יד"‬ ‫וִ יִ נרי יִ הולה י ִשמצל או בל ה חש נִ ס וִ חש ְע ים בִ שרחָמנ י אאלהנ יהפ ם וִ חש טל עאים יע אָבש דו לִ עִללם‪ ".‬תהילים לשלמה ט"ו"‬ ‫קרוב הייתי לשערי שאול עם חוטא‪ ,‬כאשר סרה נפשי מעל יהוה אלהי ישראל‪ ,‬הלוא עזרני יהוה בחסדו עולם‪ .‬אל תסיר ממני‬ ‫חסדיך‪ ,‬ואל זכרונך מליבי עד מותי‪ .‬אם צדיק יעמוד בכל הניסיונות האלה‪ ,‬ירחם מאת יהוה‪ .‬תהילים שלמה ט"ז‬ ‫ֹע י ִֹחש אאלהנ ינו לִ עִללם בש ִרחע יד‪ ,‬ומש לִ כות אאלהנ ינו לִ עִללם ִשל הש גִיע ם בש עָ ִִ לֶט‪ .‬ל הא הל ילה בל הפ ם אפ חל ד אָּפ ר ִלִל ה בִ תִך יִ רוּל ללם‪ .‬יִ הע יא‬ ‫יִ הולה חש ִסדִ ִשל יע ִִ לראנ ל! תהילים לשלמה י"ז‬ ‫ה'‪ ,‬חסדך על מעשי ידיך לעולם; טובך על ישראל במתנה עשירה‪ .‬משפטיך נעשים על כל הארץ בחסד; ואהבתך לזרע‬ ‫אברהם בני ישראל‪ .‬יטהר אלהים את ישראל ליום חסדים וברכה‪ ,‬דור טוב חי ביראת אלהים בימי חסדים‪ .‬סלה‪ .‬תהילים‬ ‫לשלמה י"ח‬ ‫'ולא אהיה זרה כי עם ה' עליון ורחום אין רתיעה‪ ".‬שיר השירים לשלמה ג'‪ ,‬ז"‬ ‫ומהע שירת לִ ִשתנ ן קִ ּש ֵלנו; וכִ כה ל‪-‬צִ לרכננו תש כִ לע יתל ‪ .‬הללויה‬ ‫של‪-‬מי חש ִסדפ ך‪ .‬וכִ שרב חש ִסדפ ך ֹנן עתתנ ן‪-‬לע י; ִ‬ ‫ל‪-‬תקִ שרע מנ ִ ע‬ ‫של‪-‬מי יִ הולה‪ ,‬וִ אש ע‬ ‫‪.‬אש ל‪-‬תסש ב מנ ִ ע‬ ‫'שירי שלמה יד‪ ,‬ג'‪ ,‬ט‬ ‫'אפתח פי ורוחו תאמר בי כבוד ה' ויפיו מעשה ידיו ופעל אצבעותיו רב חסדיו ועוצמת דברו‪ .‬אודות שלמה ט"ז‪ ,‬ו'‪-‬ז‬ ‫ת‪-‬רחפ ם הש בִ תוללה ושתל ִָבה ר ושתש ה לָרה הש בִ תוללה לִ עאם שרב חש ִס עדים; שיר השירים לשלמה יט‪ ,‬ו‬ ‫'ושתש פִ חש ת הל רוחש אפ פ‬ ‫וכִ חש ִסדל יו גלמש ֵע י וכִ יִדִן יִ פע יהו הש ִר עמיאנע י‪ .‬שיר לשלמה כט‪ ,‬ג‬ ‫אתה‪ ,‬אלוהים‪ ,‬יודע כי אף על פי שאוכל להציל את עצמי‪ ,‬אני גוסס בעינויים לוהטים למען תורתך‪ .‬רחם על עמך‪ ,‬ועונשנו‬ ‫‪.‬יהיה סיפוק עבורם‪ .‬הפוך את דמי לטיהורם‪ ,‬וקח את נפשי לפדות את נפשותיהם‪ .‬מקבים ד' ג' יז‬

‫‪27‬‬

‫ואפילו הצדק האלוהי ירחם עלינו‪ ,‬אם נכריח אותנו‪ ,‬מתוך כורחנו‪ ,‬להיכנע למלך בפחד‪ .‬מדוע נזרוק מעלינו את החיים‬ ‫היקרים הללו ולגזול מעצמנו את העולם המתוק הזה? מקבים ד' ד'‪35:‬‬ ‫'כי אנו מעריכים את רחמיך‪ ,‬ונתן לנו את חיינו תמורת הפרת התורה‪ ,‬דבר קשה מנשוא מהמוות עצמו‪ .‬מקבים ד' ה'‪ ,‬ה‬ ‫לחם מלחמה קדושה ומכובדת למען הצדק‪ ,‬שדרכה תרחם ההשגחה הצודקת ששמרה על אבותינו על עמו ותנקום בעריץ‬ ‫הארור‪ .‬מקבים ד' ה'‪20:‬‬ ‫וקראתי לאלוהי אבותיי לרחם על עמי‪ .‬מקבים ד' ו' יב‬ ‫אך חש ישקש ר נחתך למחבוא‪ ,‬והוא שמע את בכי עבדיו ושכניו‪ ,‬והוא שיבח את האל העליון‪ ,‬הרחמן‪ ,‬והודה‪ ,‬והוא תמיד התפלל‬ ‫והתחנן לאל העליון‪ .‬סיפור אחיקר ג'‪61:‬‬ ‫‪,‬אבל אדוני! הואיל ונראה לפניך‪ ,‬אל תדכא אותך דאגה!" ויאמר אליו המלך‪" :‬ברוך האל אשר רחם עליך וידע כי עוללת"‬ ‫'והציל אותך והציל אותך ממות‪ ".‬סיפור אחיקר ד'‪ ,‬ל‬ ‫'וִ עתתל ן ללך בִ לרכלה ולִ כלל‪-‬ז ִשרצפ ך ִשד‪-‬יע פִ קה ד יִ הולה אפ ת‪ֹ-‬לל‪-‬הש גִיע ם בִ שר ִסדִ ִשד‪-‬עִללם‪ .‬ברית לוי ב'‪ ,‬ו‬ ‫וִ עאם ל הא קש חש תל ם שרח עָמים בִ אפ בִ לרהל ם‪ ,‬יִ צש חש ק וִ שיִָקה ב אָבִתנ ינו‪ ,‬ל הא יע ִּאש ר עמֶ ִשרִננו אפ חל ד ִשל הל אל פרץ‪( .‬ברית לוי ד'‪ ,‬כג)‬ ‫בעד כסף איבדתי את ילדיי‪ ,‬ואלמלא נענו חרטתי‪ ,‬עוני ותפילות אבי‪ ,‬הייתי מת עררי‪ .‬ואלוהים אבותי רחם עלי‪ ,‬כי בבערות‬ ‫עשיתי זאת‪ .‬ברית יהודה ג'‪43-44:‬‬ ‫י־רחום הוא וִ ישִע יִלם וִ הש עשיבנ ם אפ ל־אָדל מל ם‪ .‬ברית יששכר ב'‪ ,‬ד‬ ‫'וִ ִשל־ֹנן תל תנ ה אנ ֶפה עמצִ ולה לִ בל נפיך לִ מש ִשן עאם־חל טל או וִ ישָל הָרו אפ ל־יִ הולה ֹע ש‬ ‫וכאשר רצו להורגו‪ ,‬השבעתי אותם בדמעות רבות שלא יהיו אשמים בחטא הזה‪ .‬כי שמעון וגד באו נגד יוסף להורגו‪ ,‬ויאמר‬ ‫להם בדמעות‪ :‬רחמו עלי אחי‪ ,‬רחמו על מעי יעקב אבינו; אל תשלחו עלי ידיכם לשפוך דם נקי‪ ,‬כי לא חטאתי לכם‪ .‬ברית‬ ‫'זבולון א'‪ ,‬ח'‪-‬ט‬ ‫‪.‬ועתה בנים‪ ,‬אני מצווה עליכם לשמור את מצות ה' ולחנן את רעיכם ולחנן את כולם‪ ,‬לא רק את האדם כי אם גם את הבהמה‬ ‫על כל הדבר הזה ברכני ה'‪ ,‬וכאשר כל אחי היו חולים‪ ,‬יצאתי מבלי לחלות‪ ,‬כי ה' יודע את מטרותיו של כל אחד‪ .‬לכן רחמו‬ ‫בלבבכם‪ ,‬בני‪ ,‬כי כאשר יעשה איש לרעיתו‪ ,‬כן יעשה לו ה'‪ .‬כי בני אחי חלו ומתו בגלל יוסף‪ ,‬כי לא חננו בלבם; ובני ניצלו‬ ‫מבלי לחלות‪ ,‬כפי שאתם יודעים‪ .‬ברית זבולון ב'‪1-4 ,‬‬ ‫לכן‪ ,‬בני‪ ,‬גלו חמלה וחמלה ללא היסוס מכל אשר אלוהים מעניק לכם‪ ,‬ותנו לכל אדם בלב טוב‪ .‬ואם אין לכם את האמצעים‬ ‫לתת לנזקק‪ ,‬רחמו עליו בלבבות רחמים‪ .‬אני יודע כי ידי לא מצאה את האמצעים לתת לנזקק‪ ,‬והלכתי עמו בבכי שבעה‬ ‫אצטדיונים‪ ,‬ומעיי השתוקקו אליו ברחמים‪ .‬לכן גם אתם‪ ,‬בני‪ ,‬רחמו כל אדם ברחמים‪ ,‬למען גם ה' ירחם עליכם‪ .‬כי גם‬ ‫באחרית הימים ישלח אלוהים את רחמיו על הארץ‪ ,‬ובכל מקום אשר ימצא לבבות רחמים‪ ,‬הוא שוכן בו‪ .‬ברית זבולון ב'‪16:‬‬‫‪20‬‬ ‫'ואחרי הדברים האלה תזכרו את ה' ותישובו‪ ,‬והוא ירחם עליכם כי רחום ורחום הוא‪ .‬ברית זבולון ב'‪ ,‬ל‬ ‫ל־מקִ דל שִ וִ הוא יע תפ ן ללכפם ּל לִם‪( .‬ברית דניאל ב'‪ ,‬ט')‬ ‫וִ שכִָדש תל בִ ּובו אפ ל־יִ הולה תש ָחנלס וִ הוא יִ בע יא אפ ִתכפם אפ ִ‬ ‫הוּיב אפ ת־אפ פרצִ כפם ִֹ שרב חש ִסדִ וִ הל ילה אש ח נָרי בה או אפ ל־אפ פרץ אָבִתל ם וִ ּל בו ּל פִ סו‬ ‫וִ אש ח נָרי עת ִמ שִט וִ עת ִּבותפ ם וִ הל כ ִשרתפ ם אפ ת־ה' אאלהנ יכפם וִ ע‬ ‫לל־רחה קע ים וִ לע קִ רה בע ים‪ .‬ברית נפתלי‬ ‫אפ ת־ה' וִ לרּש ע וִ פע ִנ ר אה תל ם ה' ִשל־ִֶ נני ֹלל־הל אל פרץ ִשד־ב הא חש ִסדל ם ה' עאיּ עה ִפ ה צפ דפ ק וִ עה ִפ ה חפ ספ ד לִ כ ִ‬ ‫א'‪ ,‬ל'‪-‬ל'ב‬ ‫‪.‬מאחר וכעס כבדי על יוסף ללא רחם‪ ,‬גם בכבדי סבלתי ללא רחם‪ ,‬ונשפטתי אחד עשר חודשים‪ ,‬כל הזמן שכעסתי על יוסף‬ ‫ברית גד א'‪ ,‬לו‬

‫‪28‬‬

‫איש אחד שונא את הרחמן והעולל‪ ,‬ואת האיש הנואף והצום‪ :‬גם לזה יש היבט כפול‪ ,‬אך כל המעשה טוב‪ ,‬משום שהוא הולך‬ ‫אחר דוגמת ה'‪ ,‬בכך שאינו מקבל את הטוב לכאורה כטוב האמיתי‪ .‬ברית אשר א'‪:‬כ"ד‬ ‫וִ ה' יקש בנ ץ אפ ִתכפם בִ אאמונלה בִ שר ִסדִ ולִ מש ִשן אש בִ לרהל ם יע צִ חל ק וִ שיִָקה ב‪( .‬ברית אשר א'‪)45:‬‬ ‫הושלךתי לכלא‪ ,‬הוכה אותי‪ ,‬לעגו לי; אך ה' נתן לי למצוא רחמים לפני שומר הכלא‪ .‬צואת יוסף א'‪20:‬‬ ‫היו לכן חסידי רחמיו בדעה טובה‪ ,‬למען תוכלו גם אתם לענוד עטרות כבוד‪ .‬כי לאדם הטוב אין עין שחורה; כי הוא מרחם‬ ‫על כל בני האדם‪ ,‬גם אם הם חוטאים‪ .‬וגם אם הם מתכננים עליו רעות‪ ,‬על ידי עשיית הטוב הוא מתגבר על הרע‪ ,‬בהיותו‬ ‫מוגן על ידי אלוהים; והוא אוהב את הצדיקים כנפשו‪ .‬אם מישהו מתפאר‪ ,‬הוא לא מקנא בו; אם מישהו מתעשר‪ ,‬הוא לא‬ ‫מקנא; אם מישהו גיבור‪ ,‬הוא משבח אותו; את הצדיק הוא משבח; על העני הוא מרחם; על החלש הוא מרחם; לאלוהים הוא‬ ‫שר תהילות‪ .‬ברית בנימין א'‪23-26:‬‬ ‫כי אם איש עושה חמס לאיש קדוש‪ ,‬הוא מתחרט; כי איש קדוש רחום כלפי מגדףו‪ ,‬ושומר על רחמים‪ .‬ברית בנימין א' ‪31‬‬

‫‪29‬‬