Hebrew - The Gospel of the Birth of Mary

‫הבשורה על הולדת מרים‬ ‫פרק‪1‬‬ ‫‪1‬מרים הבתולה המבורכת והמפוארת תמיד ‪,‬נבעה מהגזע המלכותי וממשפחתו של דוד ‪,‬נולדה בעיר נצרת ‪,‬והתחנכה בירושלים ‪,‬במקדש ה‪'.‬‬ ‫‪2‬שם אביה היה יואכים ואנה אנה ‪.‬משפחת אביה הייתה מהגליל והעיר נצרת ‪.‬משפחת אמה הייתה מבית לחם‪.‬‬ ‫‪3‬חייהם היו פשוטים ונכונים בעיני ה ‪',‬אדוקים וחסרי דופי בפני בני האדם ‪.‬כי הם חילקו את כל החומר שלהם לשלושה חלקים‪:‬‬ ‫‪4‬אחד מהם הקדישו למקדש ולפקידי המקדש ;אחר חילקו בין זרים ואנשים בנסיבות גרועות ;ואת השלישי הם שמרו לעצמם ולשימושים של משפחתם‪.‬‬ ‫‪5‬כך חיו כעשרים שנה בטוהר מידות ‪,‬לטובת אלוהים וכבודם של בני אדם ‪,‬ללא ילדים‪.‬‬ ‫‪6‬אבל הם נשבעו ‪,‬אם אלוהים יעדיף אותם בכל נפילה ‪,‬הם יקדישו אותה לעבודת ה ;'על כן הלכו בכל משתה בשנה להיכל ה‪'.‬‬ ‫‪7‬ויהי כאשר התקרב חג ההקדש ‪,‬עלה יואכים עם עוד משבטו לירושלים ‪,‬ובאותה עת יששכר היה כהן גדול;‬ ‫‪8‬אשר בראותו את יואכים עם שאר שכניו מביאים את מנחתו ‪,‬בז גם לו וגם את מנחתו ושאל אותו‪.‬‬ ‫‪9‬מדוע הוא ‪,‬שלא היו לו ילדים ‪,‬יתיימר להופיע בין אלה שיש להם ?ומוסיף ‪,‬שמנחותיו לעולם לא יכלו להיות מקובלות על אלוהים ‪,‬שנשפט על ידו‬ ‫שאינו ראוי להביא ילדים לעולם ;הכתוב אמר ארור כל אשר לא יולד זכר בישראל‪.‬‬ ‫‪10‬הוא אמר עוד ‪,‬שעליו להשתחרר תחילה מהקללה הזו על ידי הוליד איזושהי בעיה ‪,‬ולאחר מכן לבוא עם המנחות שלו אל נוכחות אלוהים‪.‬‬ ‫‪11‬אבל יואכים התבלבל מאוד מבושה של חרפה כזו ‪,‬פרש אל הרועים ‪,‬שהיו עם הבקר במרעה שלהם;‬ ‫‪12‬כי לא נטה לחזור הביתה ‪,‬שמא שכניו ‪,‬שהיו נוכחים ושמעו את כל זה מפי הכהן הגדול ‪,‬יגרמו בו ברבים‪.‬‬ ‫פרק‪2‬‬ ‫‪1‬אבל כשהיה שם זמן מה ‪,‬ביום פלוני בהיותו לבדו ‪,‬עמד מלאך ה 'לצדו באור נפלא‪.‬‬ ‫‪2‬שאליו ‪,‬בהיותו מוטרד מהמראה ‪,‬אמר המלאך אשר נגלה אליו במאמץ להלחינו‪:‬‬ ‫‪3‬אל תירא יואכים ואל תדאג למראהי כי מלאך ה 'נשלח אליך על ידו להודיעך כי תשמעו תפילותיך ונדבתך עלתה לעיני אלוהים‪. .‬‬ ‫‪4‬כי בוודאי ראה את חרפתך ושמע אותך חרפה שלא בצדק על כך שאין לך ילדים ‪:‬כי אלוהים הוא נוקם החטא ‪,‬ולא הטבע;‬ ‫‪5‬ולכן כשהוא סוגר את רחם של כל אדם ‪,‬הוא עושה זאת מסיבה זו ‪,‬כדי שיוכל לפתוח אותו בצורה נפלאה יותר ‪,‬ומה שנולד נראה לא תוצר של תאווה ‪,‬‬ ‫אלא מתנת אלוהים‪. .‬‬ ‫‪6‬כי אם הראשונה של עמך שרה ‪,‬לא הייתה עקרה עד שנת השמונים לחייה ‪,‬ואף על פי כן ‪,‬גם באחרית זקנתה הוציאה את יצחק ‪,‬אשר הבטחה בו ברכה‬ ‫לכל העמים‪.‬‬ ‫‪7‬גם רחל ‪,‬כל כך חביבה על אלוהים ‪,‬ואהובה כל כך על ידי יעקב הקדוש ‪,‬המשיכה עקרה זמן רב ‪,‬אך לאחר מכן הייתה דמותו של יוסף ‪,‬שלא רק היה‬ ‫מושל מצרים ‪,‬אלא הציל עמים רבים מאבדה עימה ‪.‬רעב‪.‬‬ ‫‪8‬מי מבין השופטים היה אמיץ יותר משמשון או קדוש יותר משמואל ?ובכל זאת שתי אמותיהן היו עקרות‪.‬‬ ‫‪9‬אבל אם ההיגיון לא ישכנע אותך באמיתות דברי ‪,‬שיש התעברות תכופות בשנים מתקדמות ‪,‬ושאלה שהיו עקרים הביאו להפתעתם הגדולה ;לפיכך‬ ‫תביא לך אנה אשתך בת ‪,‬ותקרא את שמה מרים;‬ ‫‪10‬היא תהיה ‪,‬לפי נדריך ‪,‬מסורה לה 'מינקותה ‪,‬ותמלא רוח הקודש מרחם אמה;‬ ‫יא לא תאכל ולא תשתה דבר טמא ושיחתה בחוץ לא תהא באנשים פשוטים כי אם בהיכל ה ;'כדי שלא תיפול בשום לשון הרע או חשד במה שרע‪.‬‬ ‫‪12‬אז בתהליך שנותיה ‪,‬כפי שהיא תיולד באופן מופלא מאדם שהיה עקר ‪,‬כך היא ‪,‬בעודה בתולה ‪,‬באופן שאין שני לו ‪,‬להביא לעולם את בן האלוהים‬ ‫העליון ‪,‬אשר יביא לעולם ‪. ,‬ייקרא ישוע ‪,‬ובהתאם למשמעות שמו ‪,‬תהיה המושיע של כל העמים‪.‬‬ ‫‪13‬וזה יהיה לך אות לדברים אשר אני מכריז ‪,‬דהיינו ‪,‬בבואך אל שער הזהב של ירושלים ‪,‬תפגש שם את אשתך אנה ‪,‬אשר מוטרדת מאוד מכך שחזרת‬ ‫מיד ‪,‬אז תשמח ‪.‬לראות אותך‪.‬‬ ‫‪14‬כאשר אמר המלאך את זה ‪,‬הלך ממנו‪.‬‬ ‫פרק‪3‬‬ ‫‪1‬אחר כך התגלה המלאך אל אנה אשתו ואמר ‪:‬אל תירא ‪,‬ואל תחשוב שמה שאתה רואה הוא רוח‪.‬‬ ‫‪2‬כי אני המלאך ההוא אשר נשא את תפילותיכם ואת נדבותיכם לפני אלוהים ‪,‬ועתה נשלח אליכם כדי להודיע לכם כי תיוולד לכם בת אשר תיקרא מרים‬ ‫ותבורך למעלה ‪.‬כל הנשים‪.‬‬ ‫‪3‬היא תהיה ‪,‬מיד עם לידתה ‪,‬מלאה בחסד ה ‪',‬ותמשיך בשלוש שנות גמילתה בבית אביה ‪,‬ולאחר מכן ‪,‬מסורה לעבודת ה ‪',‬לא תסור מן ה ‪'.‬בית המקדש ‪,‬‬ ‫עד שתגיע לשנים של שיקול דעת‪.‬‬ ‫‪4‬במילה אחת ‪,‬היא תעבוד שם את ה 'לילה ויום בצום ובתפילה ‪,‬תימנע מכל טמא ולעולם לא תכיר איש;‬ ‫‪5‬אבל בהיותה מקרה שאין שני לו ללא כל זיהום או טומאה ‪,‬ובתולה שאינה מכירה איש ‪,‬תוליד בן ‪,‬ומשרתת תביא את ה ‪',‬אשר גם בחסדו וגם בשמו‬ ‫ובמעשיו ‪,‬יהיה המושיע ‪.‬של העולם‪.‬‬ ‫‪6‬קום על כן ועלה לירושלים ובבואך אל הנקרא שער הזהב כי הוא מוזהב בזהב לאות מה שאמרתי לך תפגוש את בעלך אשר לשלומו אתה ‪.‬היו כל כך‬ ‫מודאגים‪.‬‬ ‫‪7‬אם כן ‪,‬כאשר תמצא את הדברים האלה הושלמו כך ‪,‬האמן כי כל השאר אשר אמרתי לך ‪,‬גם כן יושלמו ללא ספק‪.‬‬ ‫‪8‬לפי פקודת המלאך עזבו שניהם את המקומות שבהם היו ‪,‬וכשהגיעו למקום הנקוב בתחזית המלאך פגשו זה את זה‪.‬‬ ‫‪9‬לאחר מכן ‪,‬שמחו זה על חזונו של זה ‪,‬והיו מרוצים לחלוטין מהבטחת ילד ‪,‬הם הודו לה ‪',‬המעלה את השפלים‪.‬‬ ‫‪10‬לאחר שהללו את יהוה ‪,‬הם חזרו הביתה וחיו בציפייה עליזה ובטוחה להבטחת אלוהים‪.‬‬ ‫‪11‬אז הרתה אנה ויולדה בת ‪,‬ולפי צו המלאך קראו ההורים את שמה מרים‪.‬‬

‫פרק‪4‬‬ ‫‪1‬וכאשר תמו שלוש שנים והשלים זמן גמילתה ‪,‬הביאו את הבתולה אל היכל ה 'במנחות‪.‬‬ ‫‪2‬והיו סביב בית המקדש ‪,‬לפי חמשה עשר תהילים של מעלות ‪,‬חמש עשרה מדרגות לעלות‪.‬‬ ‫‪3‬כי בית המקדש שנבנה בהר ‪,‬מזבח העולה אשר בחוץ לא יכול היה להתקרב אלא במדרגות;‬ ‫‪4‬הוריה של הבתולה המבורכת ומריה התינוקת העלו אותה על אחת מהמדרגות הללו;‬ ‫‪5‬אבל כשהם פושטים את בגדיהם אשר נסעו בהם ‪,‬ולבשו כמנהג בגדיהם יפים ונקיים יותר‪.‬‬ ‫‪6‬בינתיים ‪,‬עלתה בתולת האדון באופן כזה את כל המדרגות בזו אחר זו ‪,‬בלי עזרה של איש שיוביל או הרים אותה ‪,‬שכל אחד היה שופט מכאן שהיא‬ ‫בגיל מושלם‪.‬‬ ‫‪7‬כך עשה יהוה ‪,‬בינקותה של בתתו ‪,‬את העבודה יוצאת הדופן הזו ‪,‬והוכיח על ידי הנס הזה כמה גדולה היא הייתה להיות מעתה‪.‬‬ ‫‪8‬אך לאחר שהקריבו ההורים את קורבנם ‪,‬כמנהג ההלכה ‪,‬והשלימו את נדרם ‪,‬השאירו את הבתולה עם עוד בתולות בדירות המקדש ‪,‬שהיו אמורות‬ ‫לגדל שם ‪,‬וחזרו הביתה‪.‬‬ ‫פרק‪5‬‬ ‫‪1‬אך בתולת ה ‪',‬ככל שהתקדמה בפחדים ‪,‬גדלה גם בשלמות ‪,‬ולפי דברי תהילים ‪,‬אביה ואמה נטשו אותה ‪,‬אך ה 'דאג לה‪.‬‬ ‫‪2‬כי בכל יום ניהלה שיחת מלאכים ‪,‬וכל יום קיבלה מבקרים מאת אלוהים ‪,‬אשר שמרה עליה מכל מיני רעות ‪,‬וגרמו לה להרבות בכל טוב;‬ ‫‪3‬כך שכאשר הגיעה בסופו של דבר לשנתה הארבע עשרה ‪,‬מכיוון שהרשעים לא יכלו להטיל עליה דבר הראוי לתוכחה ‪,‬כך התפעלו כל האנשים‬ ‫הטובים ‪,‬שהיו מכירים אותה ‪,‬מחייה ומשיחיה‪.‬‬ ‫‪4‬באותה עת עשה הכהן הגדול צו ציבורי ‪.‬שכל הבתולות שהיו להן יישוב ציבורי בבית המקדש ‪,‬והגיעו לעידן הזה ‪,‬יחזרו הביתה ‪,‬וכיוון שהן עתה בגרות‬ ‫ראויות ‪,‬ישתדלו ‪,‬כמנהג ארצן ‪,‬להינשא‪.‬‬ ‫‪5‬לאיזו פקודה ‪,‬אף על פי שכל הבתולות האחרות נכנעו בקלות ‪,‬ענתה מרים בתולת האדון לבדה ‪,‬שאינה יכולה לקיים אותה‪.‬‬ ‫‪6‬מייחסת את הסיבות הללו ‪,‬שגם היא וגם הוריה הקדישו אותה לעבודת ה ;'ומלבד זאת ‪,‬שהיא נשבעה בתולים לה ‪',‬אשר נדרה היא נחושה שלא לפרוץ‬ ‫לעולם על ידי שכיבה עם גבר‪.‬‬ ‫‪7‬הכהן הגדול נקלע בזאת לקושי‪,‬‬ ‫‪8‬כיון שאינו מעיז מחד גיסא להפר את הנדר ולומר את הכתוב שנאמר ‪:‬נדר ושלם‪.‬‬ ‫‪9‬וגם לא להכניס מנהג ‪,‬שהאנשים היו זרים לו ‪,‬ציוו‪,‬‬ ‫‪10‬שבמשתה המתקרב יתכנסו כל ראשי ירושלים והמקומות הסמוכים יחדיו כדי לקבל את עצתם ‪,‬כיצד כדאי לו להתנהל במקרה כה קשה‪.‬‬ ‫‪11‬כאשר הם נפגשו בהתאם ‪,‬הם הסכימו פה אחד לבקש את ה 'ולבקש ממנו עצה בעניין זה‪.‬‬ ‫‪12‬וכאשר עסקו כולם בתפילה ‪,‬הלך הכהן הגדול ‪,‬כדרך הרגיל ‪,‬להתייעץ עם ה‪'.‬‬ ‫יג ומיד נשמע קול מן התיבה והכיסא ‪,‬אשר שמעו כל הנוכחים ‪,‬כי יש לברר או לחפשו בנבואת ישעיהו ‪,‬אשר לו יש לתת ולהתארס הבתולה;‬ ‫‪14‬כי ישעיהו אמר מקל ישי יצא מטה ופרח משורשו יבקע‪.‬‬ ‫‪15‬ורוח ה 'תנוח עליו ‪,‬רוח החכמה והבינה ‪,‬רוח העצה והעוצמה ‪,‬רוח הדעת והחסידות ‪,‬ורוח יראת ה 'תמלא אותו‪.‬‬ ‫‪16‬ואז ‪,‬לפי הנבואה הזאת ‪,‬הוא מינה ‪,‬כי כל אנשי בית ומשפחת דוד ‪,‬בני נישואים ‪,‬ולא נשואים ‪,‬יבואו אל המזבח את כמה מוטותיהם‪.‬‬ ‫‪17‬ומכל מוטו של אדם לאחר הבאתו יצץ פרח ‪,‬ועל גביו תשב רוח ה 'במראה יונה ‪,‬הוא יהיה האיש שאליו יש לתת את הבתולה ‪.‬ולהיות מאורס‪.‬‬ ‫פרק‪6‬‬ ‫‪1‬בין השאר היה איש בשם יוסף ‪,‬מבית דוד ומשפחתו ‪,‬ואדם מתקדם מאוד בשנים ‪,‬אשר משך את מטהו ‪,‬כאשר כל אחד מלבדו‪.‬‬ ‫‪2‬כך שכאשר דבר לא נראה נעים לקול השמימי ‪,‬הכהן הגדול ראה לנכון להתייעץ שוב עם אלוהים‪,‬‬ ‫‪3‬אשר ענה שמי שאליו הבתולה הייתה מאורסת הוא האדם היחיד מבין אלה שהורכבו ‪,‬שלא הביא את מוטו‪.‬‬ ‫‪4‬לכן יוסף נבגד‪.‬‬ ‫‪5‬כי כאשר הביא את מקלו ויונה שבאה מן השמים הוטלה על ראשו ‪,‬כל אחד ראה בבירור כי הבתולה אמורה להיות מאורסת לו‪.‬‬ ‫‪6‬בהתאם לסיומו טקסי האירוסין הרגילים ‪,‬הוא חזר לעיר שלו בית לחם ‪,‬כדי לסדר את ביתו ולעשות את הדרוש לנישואין‪.‬‬ ‫‪7‬אך בתולת האדון ‪,‬מרים ‪,‬עם עוד שבע בתולות בנות אותו גיל ‪,‬שנגמלו באותו הזמן ‪,‬ואשר נתנו אותה לשרת אותה על ידי הכומר ‪,‬שבה לבית הוריה‬ ‫בגליל‪.‬‬ ‫פרק‪7‬‬ ‫‪1‬עתה ‪,‬בזמן הזה של כניסתה הראשונה לגליל ‪,‬נשלח אליה המלאך גבריאל מאת אלוהים ‪,‬כדי להודיע לה על התפיסה של מושיענו ‪,‬ואת האופן והדרך‬ ‫של הריון אותו‪.‬‬ ‫‪2‬לפיכך נכנס אליה ‪,‬הוא מילא את החדר שבו היא הייתה באור נפלא ‪,‬ובצורה אדיבה ביותר מצדיע לה ‪,‬אמר‪:‬‬ ‫‪3‬שלום ‪,‬מרי !בתולת האדון מקובלת ביותר !הו בתולה מלאה בחסד !ה 'איתך ‪,‬אתה מבורך מכל הנשים ‪,‬אתה מבורך מכל הגברים ‪,‬כי ‪.‬נולדו עד כה‪.‬‬ ‫‪4‬אבל הבתולה ‪,‬שהכירה היטב את פניהם של מלאכים ‪,‬ושאור כזה מהשמיים לא היה דבר נדיר עבורה‪,‬‬ ‫‪5‬לא נבהל מחזון המלאך ‪,‬ולא נדהם מגודל האור ‪,‬אלא רק מוטרד מדברי המלאך‪:‬‬ ‫‪6‬והתחיל לחשוב מה אמורה להיות כל כך יוצאת דופן של ברכה ‪,‬מה היא מבשרת ‪,‬או איזה סוג של סוף יהיה לה‪.‬‬ ‫‪7‬למחשבה זו עונה המלאך ‪,‬בהשראת אלוהית;‬ ‫‪8‬אל תפחדי ‪,‬מרי ‪,‬כאילו התכוונתי למשהו שאינו עולה בקנה אחד עם הצניעות שלך בהצדעה זו‪:‬‬ ‫‪9‬כי מצאת חן אצל ה 'כי בחרת את הבתולים‪.‬‬ ‫‪10‬לפיכך בעודך בתולה ‪,‬תתעבר ללא חטא ‪,‬ותלד בן‪.‬‬ ‫‪11‬הוא יהיה גדול כי הוא ימלוך מיים ועד ים ומנהרות עד קצה הארץ‪.‬‬ ‫יב וִּי קי ררא ְֶ ן‪-‬עְ לי יון ;כי מי שנולד במצב מרושע עלי אדמות מושל במרומם בשמים‪.‬‬ ‫‪13‬ויתן לו ה 'את כסא דוד אביו וימלוך על בית יעקב לעולם ולמלכותו לא יהיה קץ‪.‬‬

‫‪14‬כי הוא מלך המלכים ואדון האדונים וכסאו לעולם ועד‪.‬‬ ‫‪15‬לשיח זה של המלאך השיבה הבתולה לא כאילו היא לא מאמינה ‪,‬אלא מוכנה לדעת את אופן הפעולה‪.‬‬ ‫‪16‬היא אמרה ‪,‬איך זה יכול להיות ?כי בראותי ‪,‬לפי נדרי ‪,‬מעולם לא הכרתי איש ‪,‬כיצד אוכל להביא ילד לעולם ללא תוספת זרע של אדם?‬ ‫‪17‬על כך ענה המלאך ואמר ‪:‬אל תחשבי ‪,‬מרים ‪,‬כי תתעבר בדרך הרגילה‪.‬‬ ‫‪18‬כי בלי לשכב עם אדם ‪,‬בעודך בתולה ‪,‬תתעבר ;בעוד בתולה ‪,‬אתה תביא ;ובעוד בתולה תיתן לינוק‪.‬‬ ‫‪19‬כי רוח הקודש תבוא עליך ‪,‬וכוחו של העליון תאפיל עליך ‪,‬ללא כל חמות התאוות‪.‬‬ ‫‪20‬אז מה שיוולד ממך יהיה רק קדוש ‪,‬תהיה ‪.‬כי רק הוא מתעבר ללא חטא ‪,‬והיוולד ייקרא בן אלוהים‪.‬‬ ‫‪21‬ואז מרי פרשה את ידיה ותשאה את עיניה לשמים ואמרה ‪:‬הנה שפחת ה !'יהי לי כדברך‪.‬‬ ‫פרק‪8‬‬ ‫‪1‬אז הלך יוסף מיהודה לגליל ‪,‬בכוונה לשאת את הבתולה המאורסת לו‪:‬‬ ‫‪2‬כי קרוב לשלושה חודשים עברו מאז מאורסה לו‪.‬‬ ‫‪3‬לבסוף נראה בבירור שהיא בהריון ‪,‬ולא ניתן היה להסתיר זאת מיוסף‪:‬‬ ‫‪4‬על שהלך לבתולה בצורה חופשית ‪,‬כפי שדגל אחד ‪,‬ודיבר איתה בהכרה ‪,‬הוא ראה שהיא עם ילדים‪.‬‬ ‫‪5‬ומאז החל להיות אי‪-‬נוח וספק ‪,‬מבלי לדעת באיזה דרך כדאי ללכת;‬ ‫‪6‬על היותו אדם צודק ‪,‬הוא לא היה מוכן לחשוף אותה ‪,‬ולא להכפיש אותה בחשד שהיא זונה ‪,‬מכיוון שהוא היה אדם אדוק‪.‬‬ ‫‪7‬לכן הוא התכוון בפרטיות לשים קץ להסכם ביניהם ‪,‬ובאופן פרטי להרחיק אותה‪.‬‬ ‫‪8‬אך בהיותו מהרהר בדברים הללו ‪,‬הנה נגלה אליו מלאך ה 'בשנתו ויאמר יוסף בן דוד אל תירא‪.‬‬ ‫‪9‬אל תהיה מוכן לחשד כל חשד שהבתולה אשמה בזנות ‪,‬או לחשוב שמשהו לא בסדר לגביה ‪,‬אל תפחד לקחת אותה לאישה;‬ ‫‪10‬כי מה שהוולד בה ועכשיו מציקה את דעתך ‪,‬אינו מעשה האדם ‪,‬אלא רוח הקודש‪.‬‬ ‫‪11‬כי היא מכל הנשים היא הבתולה היחידה אשר תביא לעולם את בן האלוהים ‪,‬ואתם תקראו את שמו ישוע ‪,‬כלומר המושיע ‪:‬כי הוא יציל את עמו‬ ‫מחטאיהם‪.‬‬ ‫‪12‬אז נשא יוסף ‪,‬על פי צו המלאך ‪,‬את הבתולה ‪,‬ולא הכיר אותה ‪,‬אך שמר עליה בצניעות‪.‬‬ ‫‪13‬ועתה התקרב החודש התשיעי לעיבורתה ‪,‬כאשר לקח יוסף את אשתו ואת שאר הדברים הנחוצים לבית לחם ‪,‬העיר שממנה בא‪.‬‬ ‫‪14‬ויהי בהיותם שם מלאו הימים ליולדה‪.‬‬ ‫‪15‬והיא הביאה את בנה הבכור ‪,‬כפי שלימדו האוונגליסטים הקדושים ‪,‬אפילו אדוננו ישוע המשיח ‪,‬אשר עם האב ‪,‬הבן ורוח הקודש ‪,‬חי ומלך עד עולם‪.‬‬